‫*‬

‫בס"ד‪ .‬אור ליום ועש"ק פ' חיי שרה‪ ,‬כ"ו מרחשון ה'תשט"ז‬
‫[מ אמר ד"ה אש רי תב חר ותק רב עם ב יאור ים על ידי ר פאל‬
‫שוו אב‪ ,‬צפ ת]‬
‫אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך ['אשרי‬
‫‪1‬‬

‫להעם אשר תבחר ותקרב להיות שוכן בחצריך והנה נשבעה בהטוב וההשפעה‬
‫הבאה מביתך והיכלך הקדוש' (מצודת דוד)]‪ ,‬הנה פסוק זה אומרים לפני ברית‬
‫מילה‪ ,‬כדאיתא בסידור סדר המילה‪ .‬והמקור לזה הוא מ"ש בזהר ‪ 2‬חסידי קדמאי‬
‫כו' כד מקריבין בנייהו לקרבנא דא פתחי ואמרי אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך‬
‫וכו'‪[ .‬והגם שבזהר שם חסידי קדמאי כו'‪ ,‬כתב זה אדמו"ר הזקן בסידורו ‪ ,3‬שהוא‬
‫[הסידור] דבר השוה לכל נפש]‪ .‬וביאור השייכות דפסוק זה לברית מילה הוא‪,‬‬
‫דבפסוק זה נמנים ד' ענינים‪ ,‬חצריך לשון רבים שתי בחינות חצר ‪ ,4‬ביתך והיכלך‬
‫[ישנם גם ארבעה ביטויים של קרבה‪ :‬תבחר‪ ,‬תקרב‪ ,‬ישכון‪ ,‬נשבעה]‪ .‬וסדר הענינים‬
‫בהפסוק הוא מלמטה למעלה‪ .‬כדאיתא בזהר שם‪ ,‬בקדמיתא חצריך לבתר ביתך‬
‫ולבתר היכלך‪ ,‬דא פנימאה מן דא ודא לעילא מן דא‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שד' ענינים אלה‬
‫הם כנגד ד' עולמות אבי"ע (כדלקמן סעיף ו)‪ .‬ולכן אומרים פסוק זה קודם‬
‫הברית‪ ,‬כי ע"י המילה הוא המשכה שלמעלה מהשתלשלות‪ ,‬ובכדי שתהי' המשכה‬
‫זו צ"ל תחלה השלימות דהשתלשלות (ד' עולמות) כדלקמן (סעיף ז)‪.‬‬

‫ב) והענין הוא‪ ,‬דהחילוק בין חצר ובית (כפשוטם) הוא‪ ,‬דבית הוא דירת אדם‬
‫ובחצר נמצאים הבהמות והעופות [כנגד ב' בחינות חצר‪ ,‬כדלקמן]‪ ,‬כדאיתא‬
‫במשנה ‪ 5‬הי' מעמיד בהמה בחצר כו' ומגדל תרנגולים ‪[ 6‬זהו כלל ברשות הרבים‬
‫הוא עלמא דפרודא‪ ,‬ורשות היחיד הוא רשות של יחידו של עולם‪ ,‬ובזה עצמו כמה‬
‫בחינות ודרגות‪ :‬חצר שאינו מקורה‪ ,‬חצר מקורה‪ ,‬בית‪ ,‬היכל‪ ,‬כנ"ל]‪ .‬ובחצר עצמו‬
‫שני סוגים‪ ,‬חצר מקורה וחצר שאינו מקורה‪ .‬דהחילוק בין חצר מקורה וחצר‬
‫שאינו מקורה הוא גם בהלכה‪ ,‬דחצר שאינו מקורה (כשהוא יותר מסאתיים)‬
‫מדאורייתא הוא רשות היחיד אבל מדברי סופרים הוא ככרמלית לפי שדומה‬
‫לרשות הרבים ‪ ,7‬וחצר מקורה הוא רשות היחיד גם מדברי סופרים ‪ .8‬והחילוק‬
‫ביניהם בפשטות‪ ,‬דשמירת הבהמות היא גם בחצר שאינו מקורה [וצריך רק‬
‫שהחצר יהי' מוקף מחיצות]‪ ,‬ושמירת העופות (שיכולים לפרוח ע"ג המחיצות)‬
‫הוא בחצר מקורה דוקא‪.‬‬

‫ויש לבאר זה ע"פ מה דאיתא בגמרא ‪ 9‬בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני‬
‫סימנים כו' עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד‪ .‬ומבואר במק"א ‪ ,10‬דבהמה‬
‫שנבראת מן העפר (יבשה) שלכן יש לה חיות בריא וחזק ‪ ,11‬רומז על נפש הבהמית‬
‫כמו שהיא בתוקף הגסות‪ .‬ולכן הכשרה הוא בשני סימנים‪ .‬ועוף שנברא מן הרקק‪,‬‬
‫מים ועפר‪ ,‬רומז על נפש הבהמית כמו שהיא בדקות‪ .‬ולכן הכשרו בסימן אחד‪.‬‬
‫ובפרטיות יותר‪ ,‬בהמה היא נפש הבהמית (עצמה)‪ ,‬שהיא ממדריגות תחתונות‬
‫‪12‬‬
‫דנוגה ‪( 12‬גסות שלה)‪ ,‬ועוף הוא נפש השכלית שהיא ממדריגות עליונות דנוגה‬
‫(דקות שלה)‪ ,‬שלכן היא ממוצע ‪ 13‬בין נפש הבהמית ונפש האלקית ‪[ 12‬דהיינו‬
‫שבכללות שכל האדם שייך לנפש הבהמית‪ ,‬אלא שהשכל יכול להיות כלי לנפש‬
‫האלוקית‪ ,‬וזהו בעיקר כשהשכל הטבעי מגיע לקצה גבול היכולת שלו‪ ,‬בהתבוננות‬
‫בהשגת השלילה ושלילת השלילה (כמבואר אצלנו לקמן בביאור מאמר ד"ה קץ שם‬
‫לחושך תשכ"ד אות ה')‪ .‬אבל השכל של הנפש השכלית יכול להיות נשלט על ידי‬
‫הנפש הבהמית‪ ,‬ואז הענין של שלילת השלילה מביאה להרגשה של 'אין עוד‬
‫‪1‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬
‫מלבדי'‪ ,‬ולא "מלבדו"]‪ .‬וזהו שהעוף פורח באויר (מזמן לזמן)‪ ,‬דיש לבאר זה בשני‬
‫אופנים‪ .‬שהפריחה באויר (דהעוף) היא מצד נפש השכלית עצמה‪ .‬כי טבע השכל‬
‫(גם השכל דנפש השכלית הגם שהוא שכל טבעי‪ ,‬שכל דנוגה‪ ,‬מ"מ‪ ,‬כיון שהוא‬
‫שכל‪ ,‬טבעו) הוא להיות נמשך למה שלמעלה ממנו ‪[ 14‬וזהו החלון של האמונה‬
‫שפתוחה בטבע השכל כמו שהוא מצד עצמו]‪ .‬ועוד ענין בזה‪ ,‬שע"י ההתלבשות‬
‫דנפש האלקית בנפש השכלית‪ ,‬יכולה היא להשיג עניני אלקות שלמעלה מעולם‪.‬‬
‫אלא שגם אז היא רק מסכימה לההשגה דנפש האלקית [יש לומר שזהו בחינת‬
‫'גילוי מציאות המאור' שבמאמר ד"ה קץ שם לחושך תשכ"ד אות ג'] אבל היא‬
‫נשארת במהותה – שכל אנושי ‪.15‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬דזה ששמירת בהמות הוא גם בחצר שאינו מקורה ושמירת העופות‬
‫הוא דוקא בחצר מקורה (אף שעופות הם בדקות יותר)‪ ,‬כי דקות דנוגה אינו ניכר‬
‫כ"כ‪ ,‬ולכן צריך לשמירה יתירה [ראה בענין זה בד"ה קץ שם לחושך הנ"ל‪ ,‬הערה‬
‫‪ ,33‬והביאור שם]‪ .‬ולהוסיף‪ ,‬דכמו שבגשמיות‪ ,‬הטעם על זה שהעופות אינם‬
‫נשמרים בחצר שאינו מקורה הוא לפי שיכולים לפרוח (על גבי המחיצות)‪ ,‬עד"ז‬
‫הוא ברוחניות‪ ,‬דזה שנפש השכלית צריכה לשמירה יתירה הוא לפי שיש בה‬
‫התכונה דפריחה באויר‪ .‬והיינו‪ ,‬דכיון שהשכל דנפש השכלית נמשך למה שלמעלה‬
‫ממנו [ויתירה מזו‪ ,‬שהוא משיג (על ידי התלבשות נפש האלקית בנפש השכלית)‬
‫עניני אלקות שלמעלה מעולם]‪ ,‬לכן [קשה לראות את הרע שבה‪ ,‬כיון שהיא‬
‫מתלבשת בלבוש של צדיק שפורח למעלה‪ ,‬ולכן]‪ ,‬בכדי למצוא הרע שבשכל הוא‬
‫דוקא ע"י ההתבוננות שאלקות הוא מופלא משכל אנושי [היינו שגם הענינים‬
‫דאלקות המושגים בשכל אנושי‪ ,‬אין השכל משיג אותם כמו שהם לאמיתתם‪ ,‬כי‬
‫כיון שהם אלקות‪ ,‬הרי הם בלי גבול [הכוונה לבלי גבול אמיתי שלמעלה מגבול‬
‫ובלי גבול‪ ,‬כי הבלי גבול שהוא היפך הגבול נתפס שכל בהשגת השלילה]‪ ,‬וכמו‬
‫שהשכל תופס אותם‪ ,‬בהכרח שהוא מגבילם ‪ ,]16‬ועל ידי שנפש השכלית (עוף)‬
‫מרגישה הפלאת אלקות שלמעלה מהשכל [גם שהשגת השלילה של השכל]‪[ ,‬שזהו‬
‫הענין של] מקורה בגג‪ ,‬עי"ז נתברר דקות הרע שבה ‪ ,17‬נשמרת [דהיינו שכיון‬
‫שהיא מרגישה שהיא איננה מושלמת כלל גם במה שהיא משיגה‪ ,‬כיון ששלימות‬
‫הענין המושג הוא דווקא למעלה ממנה‪ ,‬אזי מתבטל הדקות של הישות שבה ‪ -‬מה‬
‫שהיא היתה יכולה לחשוב שהיא 'צדיק'‪ .‬וזהו בחינת גג‪ ,‬שהנפש השכלית מוגבלת‬
‫ביחס למה שלמעלה ממנה‪ .‬ויש להעיר שבענין ברית מילה מבואר (באגרת הקודש‬
‫סי' ד' שבתניא) שיש ב' בחינות‪ :‬מילה ופריעה‪ ,‬כנגד הקליפה הגסה וכנגד הקליפה‬
‫הדקה‪ .‬ומבואר שם שעל הסרת הקליפה הדקה כתוב "ומל ה' אלקיך את לבבך"‪,‬‬
‫שזו עבודה קשה‪ .‬ויש לומר שכאן מבאר מהו תוכן עבודה זו מצד הנפש השכלית]‪.‬‬

‫ג) ועפ"ז יש לבאר זה שהדין שחצר שאינו מקורה הוא ככרמלית הוא מדברי‬
‫סופרים‪ ,‬כי שמירת הבהמה (בעבודת האדם) היא בעיקר בנוגע למחשבה דיבור‬
‫ומעשה‪ ,‬שמצד התאוות דנפש הבהמית אפשר שיכשל באיזה איסור ח"ו‪ ,‬ושמירת‬
‫הבהמה היא ע"י שגודר את החצר (המקום שבו נמצאת הבהמה) במחיצות‪ ,‬היינו‬
‫שלא לעשות מה שהוא רוצה ורק מה שצריך לעשות ‪[ 18‬ראה ביאור אדה"ז בלקוטי‬
‫תורה פרשת שלח בענין ההבדל בין המרגלים ששלח משה למרגלים ששלח יהושע‪,‬‬
‫שהדרך לכבוד את המדות הרעות (ארץ כנען‪ ,‬ארץ שבעת עממים)הוא דווקא על ידי‬
‫שמקדימים את העבודה של מעשה‪ ,‬דבור ומחשבה‪ ,‬בחינת יריחו‪ .‬וזהו הגדר של‬
‫דאורייתא של המצוה]‪ .‬ושמירת העוף (בעבודת האדם) שהוא בנוגע לדקות דנוגה‬

‫‪2‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

‫(כנ"ל) הוא בעיקר בנוגע לכחות הפנימיים‪ ,‬שכל ומדות‪ .‬שמצד הישות והגאוה‬
‫שבו ‪( 19‬מזה שהוא בעל שכל‪ ,‬ראית איש חכם בעיניו ‪ ,)20‬אין מספיק שגודר את‬
‫החצר במחיצות‪ ,‬כי גם כשהוא מוגדר בהמחשבה דיבור ומעשה שלו‪ ,‬ועד שהוא‬
‫בדרגת בינוני שלא עבר עבירה מימיו ‪ ,21‬מ"מ‪ ,‬מצד הגאוה והגסות שבו‪ ,‬השכל‬
‫והמדות שבו הם בגסות‪ ,‬ולכן צריך שהחצר שלו יהי' מקורה בגג‪ ,‬שיורגש בו‬
‫הפלאת האלקות כנ"ל [משמעות הדבר הוא שבדור שלנו שהשכל תופס מקום‬
‫עיקרי‪ ,‬כיון שעיקר הפרנסה של האדם הוא היום במקצוע שכלי‪ ,‬ולא כמו שהיה‬
‫פעם – חקלאים ובעלי מלאכה בידים ‪ ,-‬אם כן עיקר העבודה אינה להסתפק להיות‬
‫בינוני (למרות שחייבים להתחיל בזה)‪ ,‬אלא דווקא בעבודה של הרגשת הפלאת‬
‫האלקות‪ ,‬שבזה נפעל ביטול הגסות והגאווה של המדות והשכל במהותם]‪ .‬וכיון‬
‫שהעיקר הוא המעשה ‪ ,22‬לכן‪ ,‬מדאורייתא גם חצר שאינו מקורה הוא רשות‬
‫היחיד‪ ,‬יחידו של עולם‪ ,‬אלא שמדברי סופרים [שענינם הוא להגבי' ולהעלות את‬
‫האדם‪ ,‬שיהי' כלי לאלקות גם מצד שכלו ומדותיו ‪[ 23‬כיון שדברי סופרים ענינם‬
‫מלמטה למעלה‪ ,‬מה שאין כן דברי תורה הם מלמעלה למטה‪ .‬ויש לומר שעיקר‬
‫הקליטה בשכל ומדות – בירור הקליפה הדקה ‪ -‬הוא על ידי התגלות החסידות‬
‫שמביאה להרגשת ההפלאה (למעלה מגבול ובלי גבול) של האלקות]]‪ ,‬בכדי שהאדם‬
‫יהי' רשות היחיד ליחודו ית' הוא ע"י שמקורה בגג [יש לומר משל מבניית בית –‬
‫דירה בתחתונים ‪ ,-‬שאין להסתפק בשלד‪ ,‬וקירות של בלוקים‪ ,‬אלא צריך גם טיח‪,‬‬
‫וצבע וחשמל‪ ,‬ועיצוב פנים‪ ,‬ואז‪ ,‬העולם נהיה דירה שנוח לחיות בה לו ית'‬
‫בתחתונים]‪.‬‬

‫ד) והנה כיון שהשכל דנפש השכלית מצד עצמו הוא בחינת יש‪ ,‬ויתירה מזה‬
‫שהוא מקליפת נוגה‪ ,‬לכן‪ ,‬גם לאחרי שהשכל דנפש השכלית משיג ריחוק הערך‬
‫שלו לגבי אלקות [שההשגה שלו בהענינים דאלקות היא בהגבלה ובהגשמה ואינו‬
‫משיג את הענינים כמו שהם לאמיתתם]‪ ,‬שעי"ז היא באה לידי ביטול‪ ,‬הביטול‬
‫שלה אינו בערך כלל להביטול דנפש האלקית‪ .‬דבנפש האלקית‪ ,‬הביטול שלה היא‬
‫בעצם מציאותה‪ ,‬ובנפש השכלית‪ ,‬הביטול שלה היא דבר נוסף על מציאותה‪,‬‬
‫ובעצם היא בחינת יש‪ .‬וזהו שגם חצר המקורה בגג הוא חצר שהוא מקום שבו‬
‫נמצאים בעלי חיים (כנ"ל סעיף ב) ולא דירת אדם‪ ,‬כי אדם בגימטריא מ"ה ‪ 24‬הוא‬
‫הביטול דנפש האלקית שנקראת אדם על שם אדמה לעליון ‪ ,25‬משא"כ הביטול‬
‫דנפש הבהמית ודנפש השכלית שהוא ביטול היש‪ ,‬הוא בחינת חי שלמטה מאדם‪.‬‬

‫והנה גם בהביטול דנפש האלקית‪ ,‬שתי מדריגות בכללות‪ .‬דהנה ידוע ‪ 26‬שבכדי‬
‫שנפש האלקית תפעול בנפש הבהמית ובנפש השכלית הוא ע"י שהשכל והמדות‬
‫דנפש האלקית באים במדידה והגבלה באופן שיהיו שייכים לנפש השכלית וגם‬
‫לנפש הבהמית‪ ,‬ועד שמתלבשים בהשכל והמדות דנפש השכלית ונפש הבהמית‪.‬‬
‫ונמצא‪ ,‬שבהשכל ומדות דנה"א‪ ,‬שתי מדריגות‪ .‬כמו שהם מצד עצמם וכמו‬
‫שנתלבשו בנפש השכלית והבהמית‪ .‬וע"פ המבואר במק"א ‪ 27‬דהכח שיש בנה"א‬
‫לפעול בירור וזיכוך נה"ב הוא לפי שנה"א היא אלקות בעצם מהותה‪ ,‬יש לומר‪,‬‬
‫שגם בהשכל ומדות דנה"א כמו שנתלבשו בנה"ב שני הענינים‪ .‬דבגילוי (כמו שהן‬
‫לגבי נפש השכלית והבהמית) הם במדידה והגבלה‪ ,‬והביטול שלהם הוא דוגמת‬
‫ביטול היש ‪[ 28‬מדובר על השכל והמדות של הנפש האלוקית המלובשת בנפש‬
‫הבהמית‪ ,‬ולכן מדגיש תיבת 'דוגמת'‪ ,‬וראה עוד מזה בהמשך] (שלכן הם פועלים‬
‫בנפש השכלית והבהמית) [יש לומר שזהו הרצון של הנשמה לצאת ממגבלות הגוף‬
‫שמסתירים על אהבתה את ה' כמו שהיתה לפני ירידתה לתוך הגוף – ראה לקמן‬

‫‪3‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

‫ד"ה ועתה ישראל תשכ"ח אות ד‪-‬ו‪ ,‬ובביאור שם אות ה']‪ ,‬ובפנימיות הם אלקות ‪,29‬‬
‫והביטול שלהם הוא ביטול במציאות [יש לומר שזהו הרצון של הנשמה‪ ,‬גם כמו‬
‫שהיא למעלה להכלל בשורש ומקורה גם אם תהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות‬
‫לגמרי (תניא פי"ט) – ראה ד"ה ועתה ישראל שם‪ .‬הרי ד' בחינות‪ :‬א‪ .‬נפש הבהמית‪.‬‬
‫ב‪ .‬נפש השכלית‪ .‬ג‪ .‬נפש האלקית המתלבשת בתוך הגוף‪ .‬ד‪ .‬פנימיות הנפש האלקית‬
‫הקשורה לנפש האלקית שלמעלה מהתלבשות בתוך הגוף (ושתי הבחינות קשורות‬
‫זו בזו‪ ,‬כמבואר בד"ה קץ שם לחושך‪ ,‬שענין השייך למקיף (כאן – הנשמה‬
‫שלמעלה מהתלבשות בגוף ‪ ,-‬הוא גם גבוה למעלה‪ ,‬וגם הפנימיות של הבחינה‬
‫החתונה)]‪.‬‬

‫ה) ויש לומר‪ ,‬שד' ענינים הנ"ל – שתי הדרגות דחצר שהם הבירור דנפש הבהמית‬
‫והשכלית‪ ,‬ושני הענינים בהכחות דנפש האלקית כמו שהם בגילוי וכמו שהם‬
‫בעצם מהותם – הם דוגמת ד' העולמות אבי"ע‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דעשי' ויצירה הם‬
‫מציאות‪ ,‬ובריאה היא רק אפשרות המציאות [לפי הנ"ל שזה שייך לרצון הנשמה‬
‫להפרד מהגוף‪ ,‬יש לומר שמצד ההפכיות של גשמיות (גוף) ורוחניות (נשמה‪,‬‬
‫שההפכיות הזו היא כמו ההפכיות של אור וחושך דלקמן ד"ה קץ שם לחושך‬
‫תשכ"ד‪ ,‬עיי"ש)‪ ,‬לכן הגשמיות היא עכ"פ מוגדרת‪ ,‬בהשוואה לרוחניות‪ ,‬ביחס של‬
‫היפך – ולא של העדר מציאות‪ ,‬ולכן הגשמיות נחשבת בשביל הרוחנית 'אפשרות‬
‫המציאות' (וראה סה"מ תרפ"ט שבהערה ‪ 30‬שהגדרה זו של המציאות אינה קובעת‬
‫את אופן המציאות (עגול מרובע וכל צורה שהיא)‪ ,‬והטעם כנ"ל‪ ,‬כיון שאפשרות‬
‫המציאות מוגדר כהיפך הענין הרוחני‪ ,‬ולא כדבר מצד עצמו)]‪ ,‬ואצילות היא‬
‫אפיסת המציאות [כנ"ל שזה שייך לרצון הנשמה להכלל במקורה להיות שם אין‬
‫‪30‬‬

‫ואפס]‪ .‬ומהחילוקים שבין עשי' ויצירה (מציאות) לבריאה (אפשרות המציאות)‬

‫הוא‪ ,‬שהביטול שבעשי' ויצירה הוא ביטול היש ‪ ,31‬דכיון שעשי' ויצירה הם‬
‫מציאות‪ ,‬הביטול שבהם הוא דבר נוסף על מציאותם‪ .‬והביטול שבבריאה‪ ,‬שהיא‬
‫רק אפשרות המציאות‪ ,‬הוא ביטול במציאות ‪[ 31‬לעיל (בקטע השני של אות ד')‬
‫כתב שהביטול של השכל והמדות של הנפש האלקית (כמו שמתלבשת בגוף) הוא‬
‫דוגמת ביטול היש – בהדגשת דוגמת‪ ,‬וכאן מבאר שהוא ביטול במציאות‪ ,‬ומיישב‬
‫זה‪ ,]:‬היינו שכל מציאותו הוא ביטול [הרי שיש ד' בחינות (ראה הערה ‪ :)31‬א‪.‬‬
‫‪32‬‬

‫יש של הנפש הבהמית‪ ,‬וביטול היש שבזה (בקיום המצות במעשה‪ ,‬דיבור‬
‫ומחשבה)‪ .‬ב‪ .‬יש של הנפש השכלית וביטול היש שבזה (מצד ההפלאה)‪ .‬בשתי‬
‫הבחינות האלו ביטול היש הוא ענין של עבודה כדי לבטל את היש (והביטול הוא‬
‫דבר נוסף על מציאותו)‪ .‬ג‪ .‬ביטול היש במשמעות של ביטול שחודר למציאותו אלא‬
‫שבא מצד הרגשתו‪ ,‬ולכן נקרא ביטול שהוא בבחינת יש‪ .‬ביטול זה נקרא לעיל‬
‫'דוגמת ביטול היש'‪ ,‬אבל כאן הוא נקרא ביטול במציאות (שבבריאה) כיון שחודר‬
‫למציאות היש עצמו‪ .‬ד‪ .‬ביטול במציאות שאינו גם מצד הרגשתו (אלא נמשך לו‬
‫מלמעלה‪ ,‬כדלקמן)‪ ,‬וזהו ביטול במציאות האמיתי (שבאצילות)]‪ .‬וזהו שיצירה‬
‫‪33‬‬

‫הוא מדור המלאכים שעבודתם בדחילו ורחימו טבעיים‪ ,‬ובריאה הוא מדור‬
‫נשמות הצדיקים שעבודתם היתה בדו"ר שכליים [אין הכוונה שדו"ר שכליים של‬
‫הנפש השכלית‪ ,‬אלא של הנפש האלוקית (של הנשמה)] (וגם המלאכים שעבודתם‬
‫בדו"ר שכליים מקומם הוא בבריאה)‪ ,34‬כי דו"ר טבעיים הם הטבע (המציאות) של‬
‫הנברא [לעיל מבואר שעולם היצירה קשור לבחינת עופות שנשמרות בחצר‬
‫המקורה‪ .‬ויש לומר שבעולם היצירה‪ ,‬ובמלאכים‪ ,‬המדות והשכל אינם מהות אחת‪,‬‬

‫‪4‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

‫כמבואר לפני כן שהשכל הוא כמו דבר נוסף על מציאותו‪ .‬ועד"ז בענין השכל‪,‬‬
‫שהאלקות שהוא מתבונן בה בנפש השכלית היא כמו דבר נוסף ממציאות הנפש‬
‫השכלית עצמה‪ .‬וזהו שלמרות שהשכל האנושי שמרגיש את ההפלאה‪ ,‬בכל זאת‬
‫הוא נשאר אנושי ובבחינת יש של עולם היצירה‪ ,‬שכל של הנפש השכלית]‪ ,‬ודו"ר‬
‫שכליים הוא שהאהוי"ר הם לא מצד טבעו ומציאותו אלא לפי שהענין האלקי‬
‫שהשיג מחייב שצריך לאהוב את ה' ולירא ממנו [הכוונה שהמדות מתאחדות עם‬
‫השכל (וזהו ענינו של השכל של הנפש האלקותית)‪ ,‬וכיון שענין השכל הוא שמחייב‬
‫ומכריח בדרך של הוכחה‪ ,‬לכן גם המדות‪.‬אינם מציאות יש אלא הם בביטול למושג‬
‫האלקי הנדון בשכל‪ ,‬אלא שכיון שעדיין הדבר קשור להשגת השכל של הנפש‬
‫האלקית – שמהותה היא להשיג אלוקות בשכל ‪ ,-‬לכן זהו בחינה נמוכה של ביטול‬
‫במציאות‪ ,‬שהיא עדיין דוגמת ביטול היש]‪ .‬אלא שאעפ"כ‪ ,‬כיון שבבריאה הו"ע‬
‫‪33‬‬

‫ההשגה‪ ,‬והביטול שבבריאה הוא מפני שהשכל מחייב שלגבי אלקות אין מקום‬
‫למציאות‪ ,‬הרי גם הביטול הוא מציאות‪ ,‬ואמיתית הענין דביטול במציאות הוא‬
‫באצילות‪ ,‬שהביטול באצילות הוא לא מצד השגת השכל [של הנשמה] אלא מצד‬
‫האלקות‪ ,‬שהוא לבדו הוא ואין זולתו [יש לבאר שהוא על דרך ההבדל בין עבד‬
‫שמכר עצמו לעבד שמכרוה בית דין‪ ,‬לקמן ד"ה בהעלותך את הנרות תשכ"ט הערה‬
‫‪.59‬‬
‫וראה המשך תערב ח"ב ע' א'קנז‪' :‬רצון שבדרך קבלת עול (והוא ע"י בחי' דעת‬
‫הנעלם שבכחו לקשר עצמו גם בדבר שאינו רוצה כו' וכמ"ש במ"א) (ש)אח"כ‬
‫נעשה בבחי' רצון ממש‪ ,‬והרצון הוא אח"כ בתוקף ההתגלות בנפש הרבה יותר מן‬
‫הרצון הבא בדרך או"י כו'‪ ,‬והוא שבא מכח הרצון ההיולי העצמי שהגילוים משם‬
‫הן דוקא בכח או"ח כו'‪ ,‬והיינו בדרך הכרח וכפי''‪ .‬ע"כ‪ .‬הרי שהדרך לבוא לבחינת‬
‫רצון עצמי (שקשור לרצון העצמי של הקב"ה)‪ ,‬הוא על ידי כפיה‪.‬‬
‫ולפי זה יש לומר הביאור בתניא (סוף פרק י"ד)‪' :‬הוא יעשה את שלו לקיים את‬
‫השבועה שמשביעים תהי צדיק וה' יעשה הטוב בעיניו‪ .‬ועוד שההרגל על כל דבר‬
‫שלטון ונעשה טבע שני‪ .‬וכשירגיל למאס את הרע יהיה נמאס קצת באמת וכשירגיל‬
‫לשמח נפשו בה' ע"י התבוננות בגדולת ה' הרי באתערותא דלתתא אתערותא‬
‫דלעילא וכולי האי ואולי יערה עליו רוח ממרום ויזכה לבחי' רוח משרש איזה צדיק‬
‫שתתעבר בו לעבוד ה' בשמחה אמיתית כדכתיב שמחו צדיקים בה' ותתקיים בו‬
‫באמת השבועה שמשביעים תהי צדיק'‪ .‬ע"כ‪ .‬ויש לבאר שמה שכתוב 'וכולי האי‬
‫ואולי' אינו ענין של ספק‪ ,‬אלא בא בהמשך למבואר לעיל 'והי' יעשה הטוב בעיניו'‪.‬‬
‫שכיון שהמדובר הוא רצונו של הקב"ה שמתגלה ונמשך באדם למטה‪ ,‬אין הדבר‬
‫יכול לבא מתוך הכרח וכדבר המתחייב מעבודתו ‪ -‬כי אז אין זה המשכה של בחירת‬
‫ורצון של הקב"ה‪ ,‬אלא יש כאן סדר עבודה של דבר בטוח שמתגלה למטה באופן‬
‫שניכר שהוא רצון ובחירה של הקב"ה (והרגשה זו היא גם היסוד של מדת הביטחון‬
‫בה'‪ ,‬שמה שהדבר תלוי ברצונו של ה' אינו שיש בדבר ספק‪ ,‬אלא שהקב"ה אינו‬
‫מוכרח בשום דבר‪ ,‬והוא פועל בבחירתו‪ ,‬ומדת הבטחון הוא לחבר את הבחירה של‬
‫האדם (שבוחר לבטוח בה') בבחירתו העצמית של הקב"ה)]‪ .‬ולכן בעולם האצילות‬
‫אין שייך המציאות דמלאכים ‪( 35‬גם לא מלאכים שכליים)‪ ,‬ועולם האצילות הוא‬
‫מדור לצדיקים הגדולים שהיו בבחינת מרכבה שלמעלה מהשכל ‪[ 36‬הכוונה‬
‫למעלה גם מהשכל של הנשמה‪ ,‬כנ"ל]‪ ,‬ביטול במציאות [יש לבאר שהוא מצד מה‬
‫שהנשמות מושרשות בעצמותו ית‪ ,‬דהיינו שהבחירה של האדם מושרשת בבחירה‬
‫העצמית של עצמותו ית'‪ ,‬ואצל צדיקים גדולים‪ ,‬מתחברות שתי הבחינות להיות חד‬

‫‪5‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

‫ממש]‪ .‬והגם שגם באצילות יש עשר ספירות (שכל ומדות)‪ ,‬הרי הספירות דאצילות‬
‫אינם מציאות (לעצמם) כלל‪ ,‬דאיהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד ‪.37‬‬

‫וזהו שד' ענינים הנ"ל שבעבודת האדם הם דוגמת ד' העולמות אבי"ע‪ ,‬דהביטול‬
‫בנפש הבהמית ובנפש השכלית‪ ,‬שהביטול הוא דבר נוסף על מציאותם‪ ,‬הוא ע"ד‬
‫הביטול דעשי' ויצירה‪[ .‬ולהוסיף‪ ,‬דזה שחצר צריך שמירה הוא לפי שעשי' ויצירה‬
‫הם מציאות‪ ,‬ולכן הדברים שנשתלשלו מהם צריכים שמירה‪ .‬וענין חצריך לשון‬
‫רבים הוא‪ ,‬כי העבודה שמצד עולם העשי'‪ ,‬עיקרה הוא מעשה בפועל‪ ,‬שלזה‬
‫מספיק השמירה שע"י מחיצות – חצר שאינו מקורה‪ ,‬והעבודה שמצד יצירה‬
‫עיקרה הוא מדות‪ ,‬שלזה צריך השמירה דגג – חצר מקורה]‪ .‬והשכל והמדות דנפש‬
‫האלקית שמתלבשים בנה"ב [כלומר שהבחינות של הנפש האלקית המתלבשת‬
‫בגוף הם השכל והמדות‪ ,‬ובהם הביטול אינו ביטול במציאות לגמרי]‪ ,‬שהביטול‬
‫שבהם אינו דבר נוסף על מציאותם אבל הוא דוגמת ביטול היש – הוא ע"ד‬
‫הביטול דבריאה‪ ,‬והביטול דנה"א עצמה (כולל גם הביטול דדרגת הנשמה‬
‫המלובשת בנה"ב כמו שהיא בפנימיותה [מבואר לעיל בד"ה תפלה למשה תשכ"ט‬
‫אות ז' שהסובב – כיון שאינה מוגבלת במקום ‪ ,-‬הוא גם כן הבחינה הפנימית‬
‫(העצם) של הדרגה התחתונה (המוגדרת בבחינת מקום; ממלא)‪ ,‬ועד"ז הוא כאן‪,‬‬
‫שבחינת הנשמה שאינה מתלבשת בתוך הגוף היא הפנימית של בחינת הנשמה‬
‫המתלבשת בו]) שהוא ביטול במציאות – הוא ע"ד הביטול דאצילות‪.‬‬

‫ו) וזהו בקדמיתא חצריך לבתר ביתך ולבתר היכלך [שכתוב בזוהר]‪ ,‬בקדמיתא‬
‫חצריך (לשון רבים‪ ,‬חצר שאינו מקורה וחצר מקורה) הוא הבירור והזיכוך דנה"ב‬
‫ונפש השכלית‪ ,‬שגם לאחרי הבירור והזיכוך שלהם הם בדרגת בעלי חיים‪ .‬לבתר‬
‫ביתך הוא גילוי נפש האלקית כמו שמתלבשת בנפש השכלית והבהמית‪ ,‬שהביטול‬
‫שלה הוא דוגמת הביטול שבבריאה‪ .‬ונק' בית‪ ,‬כי כמו שבית הוא מקום מושב‬
‫האדם כמ"ש ‪ 38‬כתפארת אדם לשבת בית‪ ,‬כך עולם הבריאה (עולם הכסא ‪ )39‬הוא‬
‫מקום מושב אדם העליון‪ ,‬שעיקר דירתו של אדם העליון בנבראים ‪ 40‬הוא‬
‫כשהביטול שלהם לאלקות הוא באופן שזה (הביטול) הוא כל מציאותם [ראה‬
‫הערה ‪ .40‬ומשמעות הדבר‪ :‬שדירה בתחתונים הוא על יד בית דווקא (בבריאה)‪,‬‬
‫ולא על ידי היכל (באצילות)‪ ,‬בעבודה של ביטול במציאות שהיא דוגמת ביטול היש‬
‫כיון שבא מצד ההשגה וההרגשה של הנברא‪ .‬וראה גם הערה ‪ .]41‬ולבתר היכלך‬
‫הוא גילוי הנשמה שלמעלה מהתלבשות בנה"ב (כולל גם הפנימיות דדרגת הנשמה‬
‫המלובשת בנה"ב)‪ ,‬שהביטול שלה הוא ביטול במציאות כהביטול דאצילות ‪ .41‬ונק'‬
‫היכלך‪ ,‬דענין היכלך הוא כמ"ש ‪ 42‬והוי' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ‪ ,‬שלגבי‬
‫הוי' בהיכל קדשו מתבטל (הס) כל ענין המציאות (כל הארץ)‪ ,‬ועד שאין שייך גם‬
‫אפשרות המציאות [אך כיון שעיקר הדירה היא בביטול של בריאה‪ ,‬יש לומר שגילוי‬
‫הנשמה שלמעלה מהתלבשות בנפש הבהמית‪ ,‬וכן הגילוי של המילה שלמעלה‬
‫מסדר ההשתלשלות שמבאר באות הבאה‪ ,‬הם בבחינת קבלת שכר ‪' -‬ומחר לקבל‬
‫שכרן' ‪ ,-‬ואין בהם כל כך הענין של דירה בתחתונים (אלא שהגילוי של המילה הוא‬
‫גבוה יותר גם משכר‪ ,‬והוא בבחינת אתערותא דלעילא שלמעלה מאתערותא דלעילא‬
‫שנמשך על ידי אתערותא דלתתא (שזהו הענין של גילוי עצם הנשמה))]‪.‬‬

‫ז) וזהו שקודם ברית מילה אומרים הפסוק אשרי תבחר ותקרב גו'‪ ,‬כי ד'‬
‫העולמות אבי"ע הם בכלל סדר ההשתלשלות‪ ,‬ומילה היא למעלה מהשתלשלות‪.‬‬
‫וכמרז"ל ‪ 43‬עה"פ ‪ 44‬למנצח על השמינית על מילה שניתנה בשמיני‪ ,‬ומבואר‬
‫‪6‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬
‫בלקו"ת (ד"ה למנצח על השמינית ‪ )45‬דזה שהשירה של דוד היתה על זה שמילה‬
‫ניתנה בשמיני‪ ,‬הוא‪ ,‬כי שמיני הוא בחינת א"ק שלמעלה מאצילות ‪[ 46‬הכוונה‬
‫בשמיני כאן היא מה שהוא למעלה מהשתלשלות – א"ק (ופנימיות א"ק שלפני‬
‫הצמצום)‪ ,‬ולכאורה אין קשר עם המספר שמונה‪ .‬אבל ראה בהערה שהקשר עם‬
‫המספר הוא מצד הבינה‪ ,‬וגילוי עתיק שבבינה‪ ,‬ובינה קשורה לעולם הבריאה‪ ,‬וא"ק‬
‫הוא אדם דבריאה הכללית‪ .‬וזהו בנוסף למבואר בספרים שמספר שבע שייך לסדר‬
‫ההשתלשלות (טבע) ושמונה הוא למעלה מזה‪ ,‬כמו שנרמז בהמשך שמילה היא‬
‫אחרי שיעבור עליו שבת אחת]‪ .‬ולכאורה יש להוסיף‪ ,‬דמילה היא למעלה לא רק‬
‫מד' העולמות אלא גם מד' האותיות דשם הוי' (לשון מהווה ‪ )47‬שמהם מתהווים ד'‬
‫העולמות ‪ .48‬וכמ"ש בתו"א ‪ 49‬ע"פ ‪ 50‬מי יעלה לנו השמימה‪ ,‬שהוא ראשי תיבות‬
‫מילה וסופי תיבות הוי'‪ ,51‬דזה שמילה הוא ראשי תיבות והוי' הוא סופי תיבות‬
‫הוא לפי שמילה היא למעלה מהוי'‪ .‬אבל בכדי שתהי' המשכת הגילוי שלמעלה‬
‫‪52‬‬
‫מהשתלשלות ע"י המילה‪ ,‬צריך להיות תחלה השלימות דהשתלשלות‪ ,‬כמארז"ל‬
‫כדי שיעבור עליו שבת אחת‪ ,‬דשבת הוא השלימות דהשתלשלות ועי"ז אפשר‬
‫להגיע להגילוי שלמעלה מהשתלשלות (מילה בשמיני) [שכיון שהעבודה היא‬
‫באופן שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬על ידי התחתונים‪ ,‬לכן היא‬
‫מתחילה מלמטה בתיקון הדברים השייכים יותר לתחתונים]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דזהו מ"ש‬
‫‪53‬‬

‫התהלך לפני והי' תמים‪ ,‬שבתחלה צריך להיות והי' אותיות הוי' ועי"ז באים‬
‫אח"כ לבחינת תמים‪ ,‬הגילוי שע"י מילה‪ .‬ולכן אומרים קודם הברית הפסוק‬
‫אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך [וגם בלילה‬
‫שלפני הברית (שאז הוא התחלת ההכנה להברית) נוהגים ללמוד מאמר הזהר ע"פ‬
‫זה ‪[ 54‬ומאמר זה נאמר בלילה שלפני הברית‪ ,‬כמבואר בתחילת ההערות]]‪ ,‬כי‬
‫העבודה בד' הענינים שבפסוק זה שהם כנגד ד' העולמות וד' אותיות שם הוי' היא‬
‫ההכנה והכלי להגילוי שלמעלה מהשתלשלות‪.‬‬
‫[בביאור שבסוף אות ב' מובא מתניא (אגרת הקודש סי' ד') ששתי הבחינות "ומלתם‬
‫את ערלת לבבכם"‪ ,‬ו‪"-‬ומל ה' אלקיך את לבבך" הם כנגד מילה ופריעה‪ ,‬הסרת‬
‫הקליפה הגסה והסרת הקליפה הדקה‪ .‬ולפי הביאור שבמאמר זה‪ ,‬הכוונה לשתי‬
‫הבחינות של העבודה של "חצריך"‪ ,‬ביטול של הנפש הבהמית וביטול של הנפש‬
‫האלקית‪ .‬אבל במאמר בתו"א מבואר שהפסוק "ומל הוי'ה אלקיך" מדבר על‬
‫ההמשכה שמלמעלה (גם למעלה מהתורה‪ ,‬בחינת מה רב טובך) שבאה אחרי‬
‫וכתוצאה מעבודת האדם‪ .‬וזהו שמבאר כאן שמילה היא למעלה גם מ‪"-‬היכלך"‬
‫(וכ"ש מ‪"-‬חצריך")‪ ,‬כי מדובר על בחינת ה‪"-‬שמיני" שבמילה‪ ,‬ולא כ"כ על העבודה‬
‫של המילה – בבחינת "חצירך"‪.‬‬
‫ויש לומר התווך בין המבואר באגרת הקודש סי' ד' לבין המבואר בתו"א [על אף‬
‫שגם בתניא מובן שהסרת הקליפה הקשה היא עבודה קשה שצריכה סיוע מלמעלה‪,‬‬
‫מ"מ יותר משמע שם שזו בחינה נמוכה יותר ממה שמבואר בתורה אור] שמצד‬
‫עבודת האדם עצמו‪ ,‬תוכן העבודה הוא דחית כל ענין של העלם והסתר‪ ,‬כמבואר‬
‫באגרת הקודש‪ ,‬על ידי שהאדם מזדהה עם בחינת הנשמה המלובשת בגוף‪ ,‬ששם‬
‫ענינה של הנשמה היא רוחניות שהוא היפך הגשמיות (שלכן היא קשורה עם הגוף‬
‫ופועלת את זיכוך הגוף‪ ,‬כנ"ל)‪ ,‬ועל ידי זה מגיעים לשכר של גילוי עצם הנשמה‬
‫שמצד העצמיות שלה היא למעלה משייכות והתלבשות בעולם‪ ,‬לחושך והעלם‪,‬‬
‫בבחינת אפיסת המציאות‪ ,‬הבחינה הגבוה של ביטול במציאות‪ .‬אבל כיון שתוכן‬
‫העבודה הוא דחיית החושך‪ ,‬לכן מתגלה אח"כ גם בחינה גבוה יותר‪ :‬איך שעצמותו‬
‫ית' הוא למעלה מגילוי והעלם גם יחד‪ ,‬וזהו בחינת מילה שלמעלה מסדר‬

‫‪7‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

‫ההשתלשלות‪ ,‬אור שלמעלה מההפכיות של אור וחושך‪ ,‬ושכולל בתוכו גם את ענין‬
‫הגילוי וגם את ענין החושך וההעלם (אבל הנשמה היא אור עצמי‪ ,‬שאמנם אין מצדו‬
‫נתינת מקום לחושך‪ ,‬אבל מכל מקום אין בחינת החושך וההעלם כלולה בה‪ ,‬ולכן‬
‫היא שייכת לסדר ההשלתלשות)‪ .‬וזהו שהפסוק "ומל ה' אלקיך את לבבך" הוא גם‬
‫הסרת הקליפה הדקה – כלומר תכלית השלימות של עבודת האדם לדחות את‬
‫החושך (מצד גילוי עצם הנשמה המלובשת בגוף שזהו הסיוע מלמעלה בעבודה זו)‬
‫‪ ,-‬וגם הגילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות‪ ,‬כיון דהא בהא תליא‪ ,‬ומחמת העבודה‬
‫של דחיית החושך‪ ,‬מתגלה אח"כ‪ ,‬באופן של מתנה‪ ,‬ענין העצמות שלמעלה משניהם‬
‫וששניהם כלולים בו]‪.‬‬
‫**********‬

‫*) יצא לאור בקונטרס ח"י ניסן – תנש"א‪" ,‬לקראת יום הבהיר ח"י ניסן‪ ,‬יום הולדתו של כבוד‬
‫קדושת הרה"ג והרה"ח וכו' המקובל מוהר"ר לוי יצחק ז"ל שניאורסאהן‪ ,‬אביו של – יבלח"ט –‬
‫כ"ק אדמו"ר שליט"א (בשנת תרל"ח)‪ .‬ותחילת שנת הצדי"ק לכניסת כ"ק אדמו"ר שליט"א‬
‫לבריתו של אאע"ה‪ ,‬לאורך ימים ושנים טובות ‪ . .‬ועש"ק ועחה"פ‪ ,‬שנת ה'תנש"א"‪.‬‬
‫מאמר זה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א (בחדרו הק') ב"וואכנאכט" אצל נכדו של הרה"ג והרה"ח‬
‫הוו"ח אי"א נו"נ מוה"ר אפרים אליעזר [ז"ל] הכהן יאלעס‪ .‬המו"ל‪.‬‬
‫‪ )1‬תהלים סה‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )2‬ח"א צד‪ ,‬ב‪ .‬הובא בט"ז יו"ד הל' מילה סי' רסה ס"ק יב‪ .‬וראה גם של"ה מס' חולין קטז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )3‬וכ"ה בכו"כ סידורים‪.‬‬
‫‪ )4‬ראה זהר שם "חצריך ודאי תרי"‪.‬‬
‫‪ )5‬ב"ב נז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )6‬ביאוה"ז להצ"צ ע' ח‪ .‬ושם‪ ,‬דזוהי השייכות דחצר לחציר*‪ ,‬כי חציר הוא מאכל בהמה‪.‬‬
‫– הובא בביאוה"ז שם‪ .‬ובביאוה"ז שם מוסיף "בישעי' סימן ל"ד (פסוק יג)‬ ‫*) ס' השרשים [להרד"ק]‬
‫מצינו חצר נקרא חציר"‪.‬‬
‫‪ )7‬שו"ע אדה"ז או"ח הל' שבת ר"ס שנח‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫בשו"ע אדה"ז שם ס"ה "וחצר אפילו יש בו כמה מילין מותר לטלטל בכולו" – כי שם מדבר בחצר‬
‫שהוקף לדירה‪ ,‬שהוא כמו בית‪ .‬והגדר ד"חצר" הוא – חצר שאינו מוקף לדירה‪ .‬ולהעיר מזה‬
‫שהשיעור דבית סאתיים בקרפף הוא כי חצר המשכן (שלא הי' מוקף לדירה) הי' בית סאתיים‬
‫וטלטלו בכולו (שו"ע שם ס"ב‪-‬ג) – הרי שהגדר דחצר הוא חצר שאינו מוקף לדירה‪ ,‬וכשהוא יותר‬
‫מסאתיים הוא (מד"ס) ככרמלית‪.‬‬
‫‪ )8‬ראה תוספות ד"ה אלא עירובין צ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )9‬חולין כז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )10‬ראה לקו"ש ח"ד ע' ‪ 1294‬ואילך‪.‬‬
‫‪ )11‬פרש"י חולין שם ד"ה מן היבשה‪.‬‬
‫‪ )12‬סה"מ ה'ש"ת ע' ‪ .93‬ה'תש"ב ע' ‪.107‬‬
‫‪ )13‬לקו"ת בחוקותי מז‪ ,‬ג‪ .‬קיצורים והערות לתניא ע' פו‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )14‬ראה סה"מ ה'ש"ת שם ע' ‪.94‬‬
‫‪ )15‬ראה סה"מ ה'תש"ב שם ע' ‪.8-107‬‬
‫‪ )16‬וראה ס"מ מלוקט ח"ג ע' קלה הערה ‪ ,29‬שזהו מהטעמים על זה שגם הענינים דאלקות‬
‫המושגים בשכל צריכים להיות באופן של אמונה‪.‬‬

‫‪8‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

 ‫‪ )17‬ראה עד"ז הוספות לתו"א תשא (קיא‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫‪ )18‬ראה סה"מ תרפ"ח ע' נג‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )19‬בלקו"ת צו יג‪ ,‬ג‪ ,‬שישות וגאוה הוא מקור לכל מיני רע‪ ,‬הן בנוגע למעשה בפועל והן בנוגע‬
‫לכחות הפנימיים – ראה בארוכה סה"מ ה'תש"ב ע' ‪ 25‬ואילך‪ .‬ובכ"מ‪ .‬ולכן שמירת העופות הוא‬
‫ע"י שני הענינים‪ :‬לגדור מחיצות וקירוי גג‪.‬‬
‫‪ )20‬משלי כו‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ )21‬תניא רפי"ב‪.‬‬
‫‪ )22‬אבות פ"א מי"ז‪.‬‬
‫‪ )23‬שהם עיקר האדם‪ ,‬משא"כ המחדומ"ע הם רק "לבושים" (תניא רפ"ד‪ .‬ובכ"מ)‪.‬‬
‫‪ )24‬נסמן בסה"מ מלוקט ח"ד ע' רה הערה ‪ .29‬ולהעיר מביאוה"ז שבהערה ‪ ,6‬שבית שייך לאדם‬
‫בגימטריא מ"ה‪ ,‬וחצר לבהמה בגימטריא ב"ן (נסמן בסה"מ שם הערה ‪.)27‬‬
‫‪ )25‬נסמן בסה"מ שם ע' רז הערה ‪.49‬‬
‫‪ )26‬סה"מ ה'תש"ח ע' ‪ 14‬ואילך‪ .‬ה'שי"ת ע' ‪ 45‬ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )27‬סה"מ ה'תש"ח שם ע' ‪ .17‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )28‬ראה להלן בשוה"ג להערה ‪.31‬‬
‫‪ )29‬בסה"מ ה'תש"ח שם (ע' ‪ ,)22‬דעבודת הנשמה לברר את נה"ב היא בחינת חיות המתפשט בגוף‪,‬‬
‫ועבודת הנשמה עצמה היא בחינת חי בעצם‪ .‬וראה ד"ה תפלה למשה ה'תשכ"ט ס"ז (לעיל ע' ריז‬
‫ואילך)‪ ,‬דזה שהחיות המתפשט בכחו להחיות את הגוף הוא לפי שהמהות והעצם שלו הוא בחינת‬
‫חי בעצם‪.‬‬
‫‪ )30‬ראה בארוכה סה"מ תרפ"ו ע' כח ואילך‪ .‬תרצ"ט ע' ‪ 222‬ואילך‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )31‬סה"מ ה'תש"ז ע' ‪ 118‬ואילך‪.‬‬
‫ברוב המקומות‪ ,‬שביטול במציאות הוא באצילות וביטול היש הוא בבי"ע‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שהחילוק בין‬
‫"ביטול היש" ל"ביטול במציאות" אפשר לפרש בשני אופנים‪( :‬א) "ביטול היש" הוא שבעצם הוא‬
‫יש והביטול הוא דבר נוסף על מציאותו [דהיינו ביטול של היש‪ ,‬כלומר שהיש עצמו פועל על‬
‫עצמו ביטול]‪ ,‬ו"ביטול במציאות" הוא שהביטול הוא בעצם מציאותו – וענין זה ד"ביטול‬
‫במציאות" שייך גם בבריאה‪ ,‬ראה בארוכה סה"מ ה'תש"ז שם‪( .‬ב) "ביטול היש" הוא שהביטול‬
‫עצמו הוא בחינת "יש" [כלומר שיש ביטול היש וביטול האין‪ ,‬וביטול היש הוא אמנם ביטול‬
‫שחודר סכל מציאותו‪ ,‬אך נקרא ביטול היש]‪ ,‬לפי שהוא בא מצד מציאותו (ההשגה וההרגש) של‬
‫הנברא‪ ,‬ו"ביטול במציאות" הוא שהביטול הוא מצד האלקות‪ ,‬שלכן הוא ביטול אמיתי – ובנוגע‬
‫לענין זה‪ ,‬הביטול שבבריאה הוא ביטול היש‪ ,‬להיותו בא מצד השגת הנבראים*‪.‬‬
‫*) ועד"ז הוא בהשכל והמדות דנה"א כמו שמלובשים בנה"ב‪ ,‬שהביטול שלהם הוא (לא שמאיר בהם‬
‫הענין דהוא לבדו ואין זולתו כמו שהוא מצד אלקות‪ ,‬אלא) לפי שכן נרגש בהשכל והמדות דהנשמה‬
‫(שלכן פועל זה על נה"ב) [יש לבאר שירידת השכל והמדות של הנשמה להתלבש בגוף מסתירה‬
‫עליהם את בחינת האלקות שלמעלה ממהותם (בחינת שלילת השלילה)‪ ,‬ולכן יש להם הרגשה‬
‫והתבוננות משלהם]; אבל הרגש זה אינו דבר נוסף עליהם‪ ,‬כי ענינם של השכל ומדות דנה"א הוא‬
‫(לא שכל ומדות סתם‪ ,‬אלא) השגת אלקות והרגשת אלקות [כיון שגם הענין של אפשרות‬
‫המציאות (בחינת השגת השלילה) הוא ענין של אלקות (כמו שמתקרב לנברא להיות לפי ערכו)]‪.‬‬
‫‪ )32‬כ"ה בסה"מ שם ע' ‪.119‬‬
‫‪ )33‬ראה עד"ז לקו"ש ח"ו ע' ‪ 116‬ואילך‪.‬‬
‫‪ )34‬תניא פל"ט‪.‬‬
‫‪ )35‬ראה הקדמת פע"ח בסופה "מי נתן מלאך כו' באצילות"‪.‬‬
‫‪ )36‬תניא פל"ט (נג‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ )37‬תקו"ז בהקדמה‪ .‬ע"ח שער מז (שער סדר אבי"ע) פי"ב‪.‬‬

‫‪9‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬

 ‫‪ )38‬ישעי' מד‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ )39‬פרדס שער טז (שער אבי"ע) פ"ג‪ .‬ע"ח שער מו (שער כסא הכבוד) פ"א‪ .‬שם פ"ה‪ .‬שער מז (שער‬
‫סדר אבי"ע) פ"ה‪ .‬דרושים נחמדים למהר"ם שי"ף (בסוף מס' חולין) ד"ה ההפרש שבין ישראל‬
‫למלאכים‪.‬‬
‫‪ )40‬היינו שגם לאחרי הביטול שלהם הם בגדר מציאות‪.‬‬
‫‪ )41‬ועפ"ז יומתק לשון הכתוב "בטוב ביתך קדוש היכלך"‪ ,‬כי הביטול שבבריאה הוא מצד השגה –‬
‫ההרגש שאלקות הוא טוב‪ ,‬והביטול שבאצילות הוא מצד האלקות למעלה מהשכל – קדוש היכלך‪,‬‬
‫קדוש ומובדל‪.‬‬
‫‪ )42‬חבקוק ב‪ ,‬כ‪.‬‬
‫‪ )43‬מנחות מג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )44‬תהלים יב‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )45‬תזריע כ‪ ,‬ד ואילך‪.‬‬
‫‪ )46‬ולהעיר‪ ,‬שגם בספירות‪ ,‬שמיני היא ספירת הבינה [מלמטה למעלה]‪ ,‬דבבינה הוא גילוי עתיק‬
‫ועד שהבינה עצמה נקראת בשם עתיקא (ראה ספר הליקוטים – דא"ח צ"צ ערך בינה ע' קלא‬
‫ואילך‪ .‬וש"נ)‪.‬‬
‫‪ )47‬שעהיוה"א רפ"ד‪ .‬וראה זח"ג רנז‪ ,‬סע"ב‪ .‬פרדס שער א (שער עשר ולא תשע) פ"ט‪.‬‬
‫‪ )48‬ראה לקו"ת מסעי צה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )49‬לך לך ד"ה בעצם היום הזה נמול אברהם וגו' (יג‪ ,‬סע"ב ואילך)‪.‬‬
‫‪ )50‬נצבים ל‪ ,‬יב‪.‬‬
‫‪ )51‬תקו"ז תיקון כב (סה‪ ,‬ב‪ .‬סו‪ ,‬א)‪ .‬תיקון ע (קלא‪ ,‬רע"א)‪.‬‬
‫‪ )52‬ראה זח"ג מד‪ ,‬א (ברע"מ)‪ .‬ויק"ר פכ"ז‪ ,‬י‪ .‬וראה לקו"ת תזריע שם כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )53‬לך לך יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )54‬כמבואר בסידור בית יעקב (להר"י עמדין)‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬

‫‪10‬‬ ‫מאמר ד"ה אשרי תבחר ותקרב תשט"ז [עם ביאורים]‬