‫בס"ד‪ .

‬ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר) ה'תשכ"ה* [מאמר ד"ה‬

‫בשעה שעלה משה למרום עם ביאורים‪ ,‬על ידי רפאל שוואב‪ ,‬צפת]‬
‫בשעה ‪ 1‬שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬מה לילוד‬
‫אשה בינינו‪ ,‬אמר להן לקבל תורה בא‪ ,‬אמרו לפניו‪ ,‬חמדה ‪ 2‬גנוזה כו' אתה מבקש‬
‫ליתנה לבשר ודם כו' תנה הודך על השמים ‪ ,3‬אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן‬
‫תשובה כו' [מה שמשה התבקש להחזיר להם תשובה הוא מצד הענין של אתערותא‬
‫דלתתא‪ ,‬שהתחתון דווקא יעלה למעלה‪ ,‬וראה גם במאמר הקודם – ד"ה גל עיני‬
‫‪4‬‬
‫ואביטה]‪ ,‬אמר לפניו‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬תורה שאתה [כאן מדבר לה'] נותן לי מה כתיב בה‬
‫אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים כו'‪ ,‬למצרים ירדתם כו' תורה למה‬
‫תהא לכם [כאן מדבר למלאכים‪ ,‬וצ"ע]‪ ,‬שוב מה כתיב בה ‪ 5‬לא יהי' לך אלקים‬
‫אחרים‪ ,‬בין עמים אתם שרויין שעובדין ע"ז‪ ,‬שוב מה כתיב בה ‪ 6‬זכור את יום‬
‫השבת לקדשו‪ ,‬כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות‪ ,‬שוב מה כתיב בה‬
‫‪ 7‬לא תשא‪ ,‬משא ומתן יש ביניכם‪ ,‬שוב מה כתיב בה ‪ 8‬כבד את אביך ואת אמך‪ ,‬אב‬
‫ואם יש לכם‪ ,‬שוב מה כתיב בה ‪ 9‬לא תרצח לא תנאף לא תגנוב‪ ,‬קנאה יש ביניכם‬
‫יצה"ר יש ביניכם‪[ .‬ויש לומר‪ ,‬שבהתשובה דמשה רבינו על טענת המלאכים‪ ,‬שני‬
‫ענינים בכללות‪ .‬למצרים ירדתם היא תשובה בנוגע לכללות התורה‪ ,‬דכיון שהטעם‬
‫על כללות הענין דמתן תורה הוא אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪,‬‬
‫לכן‪ ,‬כיון שלמצרים ירדתם (בתמי') תורה למה תהא לכם‪ ,‬ולאח"ז מוסיף שוב מה‬
‫כתיב בה‪ ,‬שגם הציוויים הפרטים שבתורה (לא יהי' לך‪ ,‬זכור את יום השבת‪ ,‬וכו')‬
‫שייכים לישראל ולא למלאכים [לפי זה יש קשר עצמי ותלות בין יציאת מצרים‬
‫לתורה‪ ,‬ולא רק שלילת דבר לא רצוי (מקרי)‪ ,‬ובהמשך הדבר יבואר]]‪.‬‬

‫וצריך להבין‪ ,‬דבקשת המלאכים תנה הודך על השמים היתה שתנתן להם תורה‬
‫כמו שהיא ברוחניות‪ ,‬ומה השיב להם משה כלום אתם עושים מלאכה וכו'‬
‫[פירוש הדבר שהתורה כמו שהיא ברוחניות אינה מתלבשת בגשמיות‪ ,‬ולפי זה‬
‫שאלת המלאכים היא שלא צריך שהתורה תתלבש בגשמיות העולם‪ .‬ויש להעיר‬
‫ולהוסיף‪ ,‬שלפי שיטת הרמב"ם שתכלית המכוון הוא נשמות בלי גופים‪ ,‬אזי השאלה‬
‫היא מה הצורך שהתורה תתעסק בדברים גשמיים כדי לצאת מהם‪ .‬אך לפי זה‬
‫התשובה אינה ברורה כל כך (אלא אם כן מבינים שהתורה למעלה היא כמו התורה‬
‫למעלה – מלובשת בגשמיות של פשט אותיות ופסוקי התורה‪ ,‬שכך עלה ברצונו ית'‬
‫באופן של חוק‪ ,‬וזה מה שמשה השיב למלאכים‪ ,‬אך פירוש זה אינו חלק)‪ .‬אבל‬
‫לשיטת הרמב"ן‪ ,‬הקבלה והחסידות שהתכלית המכוון הוא נשמות בגופים בתחיית‬
‫המתים‪ ,‬השאלה היא על עצמם הירידה בגשמיות העולם‪ ,‬מה המעלה בזה‪ ,‬ומובן גם‬
‫כן שאכן התורה הרוחנית אינה כתובה כמו התורה הגשמית שעינינו רואים בעולם‬
‫הזה הגשמי]‪ .‬גם צריך להבין מה שהשיב משה בנוגע להמצוות לא תרצח לא תנאף‬
‫לא תגנוב קנאה יש ביניכם יצה"ר יש ביניכם‪ ,‬דכיון שהמלאכים אין קנאה‬
‫ביניהם ואין להם יצה"ר לכן אין צריך לצוות ולהזהיר אותם על מצוות אלו‪,‬‬
‫דלכאורה עדיפא הוה לי' למימר‪ ,‬שגם המצוות עצמם (כמו שהם בגשמיות) אינם‬
‫שייכים למלאכים [כלומר שיש שני דברים‪ :‬המדות הרעות‪ ,‬והמעשים בפועל‪ .‬וזהו‬
‫ששואל למה בקשר ל‪"-‬לא תרצח לא תנאף לא תגנב" מדבר על המדות ולא על‬
‫המעשה בפועל של המצוה‪ ,‬כמו שאין להם אב ואם ואין להם בעלות‪ ,‬ולא שייך‬
‫לרצוח אותם] (כמו שאמר לפנ"ז בנוגע למצות שבת‪ ,‬לא תשא‪ ,‬וכיבוד אב ואם)‪.‬‬
‫והענין הוא‪ ,‬דבהטעם על זה שהתורה ניתנה למטה בארץ דוקא‪ ,‬שני ענינים‪ .‬לפי‬
‫שההמשכה שע"י המצוות היא כשקיום המצוות הוא בגשמיות [זהו בפשטות‪,‬‬
‫כשיטת הרמב"ן‪ ,‬הקבלה והחסידות]‪ ,‬וגם לפי שע"י קיום המצוות למטה נעשה‬
‫הבירור דנפש הבהמית ‪[ 10‬את העניין הזה ניתן לבאר גם לשיטת הרמב"ם‪ ,‬שבזה‬
‫נפעל עילוי בנשמה‪ ,‬ועצ"ע]‪ .‬וזהו שאמר משה כלום אתם עושים מלאכה כו'‬
‫יצה"ר יש ביניכם‪ ,‬דהטעם שהתורה לא ניתנה בשמים למלאכים הוא כי אז היו‬
‫חסרים שני הענינים‪ .‬כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכים שבות‪ ,‬ולכן אין‬
‫שייך שיקיימו מצות שבת בגשמיות ועד"ז הוא בנוגע לא תשא‪ ,‬כיבוד אב ואם‪.‬‬
‫יצה"ר יש ביניכם ‪ 11‬ולכן אין שייך אצלם בירור נפש הבהמית [סיכום‪ :‬א‪ .‬יש במתן‬
‫תורה שני דברים‪ :‬המשכת המצוות שצריכות להיות בגשמיות‪ .‬ב‪ .‬בירור וזיכוך‬
‫הנפש הבהמית – וזהו כתוצאה ואחרי מתן תורה‪ .‬גם נראה שיש לפני מתן תורה‬
‫כהכנה למתן תורה שתי בחינות‪ :‬א‪" .‬אנכי‪ ..‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ .‬ב‪" .‬לא‬
‫יהי לך" ‪' -‬בין העמים אתם שרויים' 'דוגמת יצר הרע יש ביניכם' (הערה ‪. ])11‬‬

‫ב) ויש לומר‪ ,‬דבהשייכות דבירור נפש הבהמית (יצה"ר יש ביניכם) למתן תורה‪,‬‬
‫שני ענינים‪ .‬שע"י קיום המצוות שניתנו במתן תורה נעשה בירור נפש הבהמית‪,‬‬
‫כנ"ל‪ .‬ושבירור נפש הבהמית הוא גם הכנה למתן תורה‪ .‬שלכן סופרים ספירת‬
‫העומר לפני חג השבועות‪ ,‬כי ספירת העומר הוא בירור המדות דנפש הבהמית‪,‬‬
‫ועי"ז זוכים בחגה"ש למתן תורה ‪ .12‬ועפ"ז‪ ,‬הענין דיצה"ר יש ביניכם (ענין האחרון‬
‫שבתשובת משה) הוא ע"ד הענין דלמצרים ירדתם (ענין הראשון שבתשובת משה)‪,‬‬
‫שבהשייכות דיצי"מ למתן תורה‪ ,‬שני ענינים‪ .‬שע"י מתן תורה‪ ,‬המשכת וגילוי‬
‫אנכי הוי' אלקיך‪ ,‬נעשה אשר הוצאתיך מארץ מצרים ‪ ,13‬ושיציאת מצרים היא‬
‫הקדמה והכנה למתן תורה [באות הקודמת מבואר שזהו הקדמה כללית למתן‬
‫תורה]‪ ,‬כפירוש הפשוט באנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪ ,‬דאשר‬
‫הוצאתיך מארץ מצרים הוא טעם על אנכי הוי' אלקיך ‪[ 14‬נראה לבאר שלמרות‬
‫שבאות הקודמת ביאר שיש שני דברים שנפעלים על ידי מתן תורה‪ ,‬ומובן שם שגם‬
‫בהכנה למתן תורה שני דברים‪ ,‬בכל זאת כאן אינו מחלק ביניהם – כיון שיש‬
‫במשמעות הפסוק עצמו "אנכי‪ ..‬אשר הוצאתיך" קשר ביניהם ‪ ,-‬ולכן שואל איך‬
‫זיכוך הנפש הבהמית מביאה להמשכת אנכי]‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬דענין מתן תורה הוא‬
‫(כמ"ש בהפתיחה דמתן תורה) אנכי הוי' אלקיך‪ ,‬שאנכי הוא מהותו ועצמותו‬
‫נעשה הוי' אלקיך ‪ ,15‬ואיך שייך שע"י העבודה דבירור נפש הבהמית תהי' המשכת‬
‫אנכי [אמנם היה מקום לתרץ שאכן אין זיכוך הנפש הבהמית מביאה להמשכה של‬
‫אנכי‪ ,‬אלא העבודה של "בכל מאדך" ששייכת ל‪"-‬אנכי"‪ ,‬כדלקמן‪ ,‬מביאה את‬
‫ההמשכה שבמצוות בכלל (ומזה משתלשל ההמשכה של שבת‪ ,‬לא תשא וכיבוד אב‬
‫ואם)‪ ,‬והעבודה של בירור הנפש הבהמית של ספירת העומר מביאה ל‪"-‬לא יהיה" –‬
‫זיכוך הנפש הבהמית בכלל (ומזה משתלשל הזיכוך הפרטי של המצוות‪ ,‬כמו‬
‫שמבאר המדרש על "לא תרצח לא תנאף לא תגנב")‪ .‬אלא שכיון שהפשט של "אשר‬
‫הוצאתיך מארץ מצרים" הוא גם יציאה מן מ"ט שערי טומאה של מצרים שזה שייך‬
‫לבירור וזיכוך הנפש הבהמית‪ ,‬לכן שואל איך בירור הנפש הבהמית מביאה‬
‫ל‪"-‬אנכי"] ‪.‬‬

‫ג) והנה איתא במדרש ‪ 16‬עה"פ ‪ 17‬וספרתם לכם ממחרת השבת גו' שבע שבתות‬
‫תמימות תהיינה אימתי הן תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום‪ .‬וע"פ‬
‫המבואר בכ"מ ‪ 18‬דענין עושין רצונו של מקום הוא דוקא ע"י האהבה דבכל מאדך‪,‬‬
‫למעלה ממדידה והגבלה‪ ,‬מובן‪ ,‬דמ"ש במדרש אימתי הן תמימות בזמן שישראל‬
‫עושין רצונו של מקום‪ ,‬הוא‪ ,‬כשהעבודה דספה"ע קשורה עם האהבה דבכל מאדך‪.‬‬
‫[ולהעיר‪ ,‬דבמק"א ארז"ל ‪ 19‬דשבע שבתות תמימות הוא דשבע השבתות דספה"ע‬
‫מתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת שבשבת [לכאורה צריך להוסיף‬
‫'השביעית']‪ ,‬שאז הם שבע שבתות תמימות‪ .‬ויש לומר הקשר דשני הפירושים‪,‬‬
‫דבאותם השנים ששבע שבתות דספה"ע מתחילות באחד בשבת ומסיימות בשבת‬
‫‪ ,20‬בנקל יותר‪ ,‬שהעבודה דספה"ע תהי' באופן דבכל מאדך]‪ .‬ולכאורה יש לומר‪,‬‬
‫שהשייכות דעושין רצונו של מקום (בכל מאדך) לספירת העומר‪ ,‬היא‪ ,‬כי ספירת‬
‫העומר היא הכנה למתן תורה‪ ,‬וכיון שההכנה למתן תורה צריכה להיות בשני‬
‫ענינים‪ ,‬יציאת מצרים ובירור נפש הבהמית [כאן המשמעות של יציאת מצרים‬
‫אינה כמו באות ב' – זיכוך הנפש הבהמית‪ ,‬אלא יציאה ממיצרים והגבלות‪ ,‬כמו‬
‫שממשיך]‪ ,‬לכן‪ ,‬צריך להיות בספירת העומר (נוסף להענין דבירור המדות דנה"ב‪,‬‬
‫גם) העבודה דבכל מאדך [שזו הבחינה של "תמימות" של ספירת העומר]‪ ,‬למעלה‬
‫ממדידה והגבלה‪ ,‬היציאה ממצרים מלשון מיצר והגבלה [העבודה של "בכל‬
‫מאדך" מקבילה לנאמר בפסוק "אנכי‪ ..‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים"‪ .‬ולפי זה אכן‬
‫יש שני דברים בהכנה למתן תורה‪ ,‬אך בכל זאת קשה כפי שממשיך]‪ .‬וצריך להבין‬
‫דלפ"ז‪ ,‬העבודה דבכל מאדך היא הכנה מוכרחת למתן תורה‪ ,‬ומזה שאמרו אימתי‬
‫הן תמימות כו' משמע שעיקר הענין דספה"ע‪ ,‬הכנה למתן תורה‪ ,‬הוא בירור‬
‫המדות דנה"ב‪ ,‬והעבודה דבכל מאדך שייכת רק לשלימות ההכנה למ"ת [ולפי זה‬
‫שוב מובן שדווקא הבירור של הנפש הבהמית מביא למתן תורה – גם לחלק של‬
‫ההמשכה של המצוות ולא רק של הזיכוך של הנפש הבהמית]‪ .‬וביותר אינו מובן‪,‬‬
‫דכיון שענין מתן תורה הוא הגילוי דאנכי‪ ,‬מהותו ועצמותו שלמעלה מעלה מגדר‬
‫השתלשלות ‪ ,21‬הרי העבודה המתאימה להמשכת גילוי זה הוא לכאורה העבודה‬
‫דבכל מאדך (למעלה מהשתלשלות שבאדם)‪ ,‬ואעפ"כ‪ ,‬עיקר העבודה דספה"ע הוא‬
‫בירור המדות דנפש הבהמית [כמו שיש להוכיח גם ממה שלא בכל שנה מתקיים‬
‫"תמימות" בשלימות‪ ,‬שזהו כשספירת העומר מתחילה באחד בשבת] [שבכדי לברר‬
‫המדות דנה"ב הוא דוקא ע"י שנפש האלקית מתלבשת בנפש הבהמית ‪ ,]22‬ועי"ז‬
‫נמשך הגילוי דאנכי [זו השאלה של סוף האות הקודמת‪ ,‬אך כאן היא בנויה על טעם‬
‫המצוה של ספירת העומר‪ ,‬ולעיל היא בנויה על משמעות הפסוק‪ .‬ויש לומר‬
‫שמשמעות השאלה היא איך על ידי שהאדם מתעסק בעבודה מפרכת של זיכוך‬
‫הנפש הבהמית‪ ,‬כלומר עם כל החסרונות והלכלוך הקשורים לבהמה שבתוכו‪ ,‬בזה‬
‫דווקא‪ ,‬ולא בעבודה מכובדת ונקיה‪ ,‬הוא גורם וממשיך את הגילוי הגדול והמיוחד‬
‫של מתן תורה‪ ,‬של "אנכי"‪ ,‬מי שאנכי‪ ,‬למטה]‪.‬‬

‫ד) ויובן זה בהקדים מ"ש ‪ 23‬כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם‪ ,‬ומבואר‬
‫בחסידות ‪ 24‬דלב האדם לאדם קאי לא רק על שני בני אדם‪ ,‬דלב האדם באהבתו‬
‫לחבירו מעורר אהבת חבירו אליו‪ ,‬אלא גם על אדם התחתון ואדם העליון‪ ,‬דכפי‬
‫אופן העבודה של אדם התחתון‪ ,‬אתערותא דלתתא‪ ,‬כן הוא אופן האתערותא‬
‫דלעילא‪ ,‬ההמשכה מאדם העליון לאדם התחתון‪ ,‬כמים הפנים לפנים ‪[ 25‬החסידות‬
‫מנצלת את המשל הזה על מנת לבאר בעומק נפלא את הקשר שבין עבודת האדם‬
‫להמשכה מלמעלה‪ ,‬ובעיקר כדי לבאר מה אכן נפעל למעלה על ידי עבודת המטה]‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬שהדמיון דלב האדם לאדם [העליון] למים הפנים לפנים הוא ‪ ,‬דכמו‬
‫‪26‬‬

‫שבמים הפנים לפנים‪ ,‬זה שנראה להאדם אותה הצורה שהוא מראה בהמים הוא‬
‫לפי שע"י הסתכלותו בהמים נעשים (נראים) בהמים צורת הפנים המסתכלת בהם‬
‫וצורה זו נראית אח"כ לאדם המסתכל‪ ,‬כן הוא בלב האדם לאדם‪ ,‬דזה שע"י‬
‫העבודה והאתערותא דלתתא של אדם התחתון נעשה אתערותא דלעילא והמשכה‬
‫מאדם העליון לאדם התחתון‪ ,‬הוא‪ ,‬כי העבודה דאדם התחתון עולה מלמטה‬
‫למעלה‪ ,‬לאדם העליון‪ ,‬ועי"ז נעשה בו (דוגמת) ענין זה‪ ,‬ואח"כ נמשך ענין זה‬
‫(שנעשה באדם העליון) מלמעלה למטה‪ ,‬לאדם התחתון [מדגיש כאן שיש שני‬
‫שלבים שונים‪ ,‬וצ"ע מה זה מוסיף‪ .‬ונראה שבא לבאר שהמשל הזה מגלה בחינות‬
‫שונות שישנם למעלה מצד מה שהוא למעלה‪ ,‬ולא רק שמתאר תהליך של פעולה‬
‫והתוצאה שלה מצד האדם בלבד‪ ,‬באופן שאינו ידוע איך התוצאה הזו נמשכת‬
‫מלמעלה בעקבות הפעולה‪ .‬וזהו שמוסיף שבנמשל נפעל למעלה הרבה יותר ממה‬
‫שנפעל במים‪ ,‬כי במים אין הצורה נמצאת במים רק נראית שם‪ ,‬אבל בנמשל נעשה‬
‫דוגמת זה באדם העליון]‪ .‬ולהוסיף‪ ,‬דבמשל המים‪ ,‬זה שפני האדם שמסתכל‬
‫בהמים נראים בהמים‪ ,‬הוא רק שנראה כן לעין הרואה‪ ,‬ובהנמשל‪ ,‬ע"י העבודה‬
‫דאדם התחתון נעשה ‪( 27‬דוגמת) ענין זה באדם העליון (ולא רק שנראה כן)‪.28‬‬

‫והנה ‪ 29‬כמו שלב האדם לאדם הוא (לא רק כפשוטו‪ ,‬אלא) גם ברוחניות (באדם‬
‫העליון ['ברוחניות'] ואדם התחתון ['כפשוטו'])‪ ,‬כמו"כ הוא גם בנוגע להתחלת‬
‫הכתוב כמים הפנים לפנים‪ ,‬שמדבר (לא רק במים כפשוטם‪ ,‬אלא) גם במים‬
‫העליונים‪ ,‬היינו הפשיטות דאוא"ס שלמעלה מציור אדם‪ .‬וענין כמים הפנים‬
‫לפנים הוא‪ ,‬דהגם שאוא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין שייך בו ציור‬
‫דספירות‪ ,‬מ"מ‪ ,‬ע"י העלאת מ"ן דהספירות לאוא"ס‪ ,‬נעשים בו ספירות – עשר‬
‫ספירות הגנוזות ‪ ,30‬וע"ס הגנוזות הם כמו מקור שמהם נמשכים ע"ס הגלויות‬
‫[ע"ד שני הענינים דכמים הפנים לפנים במים כפשוטם‪ ,‬שדמות הפנים המסתכלת‬
‫בהם נראית בהמים‪ ,‬העלאה מלמטה למעלה [כנגד עשר ספירות הגנוזות]‪,‬‬
‫ושהדמות הנראית בהמים היא נראית אח"כ להאדם המסתכל‪ ,‬המשכה מלמעלה‬
‫למטה [בעשר ספירות הגלויות]]‪.‬‬

‫וצריך להבין [ברוחניות של הדברים]‪ ,‬דמזה שנאמר כמים הפנים לפנים כן לב‬
‫האדם לאדם משמע‪ ,‬דענין מים הפנים לפנים הוא פשוט יותר מענין לב האדם‬
‫לאדם‪ ,‬ולכאורה‪ ,‬הרי האין ערוך דציור ("פנים") לגבי פשיטות ("מים") הוא‬
‫הרבה יותר מהאין ערוך של הציור דאדם התחתון לגבי הציור דאדם העליון‬
‫[כמאמר הידוע ‪ 31‬יותר משאין ערוך עשי' לגבי אצילות אין ערוך אצילות לגבי‬
‫אוא"ס]‪ ,‬ועפ"ז‪ ,‬זה שע"י העלאת מ"ן נעשה ציור דספירות באוא"ס הוא לכאורה‬
‫חידוש גדול הרבה יותר מזה שהציור דאדם התחתון נעשה באדם העליון‪ ,‬ומזה‬
‫שנאמר כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם משמע‪ ,‬דענין מים הפנים לפנים‬
‫הוא פשוט יותר ‪.32‬‬

‫ה) ולכאורה אפשר לבאר זה בהקדים דהטעם על זה שכשמסתכלים במים‬

‫נראית בהם דמות הפנים המסתכלת בהם הוא לפי שהמים הם חומר זך וצלול‬
‫שפשוט מכל הגוונים ‪[ 33‬משא"כ כשמסתכלים בדבר שיש בו ציור‪ ,‬הציור (הגוון)‬
‫של הדבר הוא סותר להציור של הפנים שמסתכל בו ‪ ,]34‬ולכן‪ ,‬הענין דמים הפנים‬
‫לפנים (שע"י העלאת מ"ן נעשה ציור באוא"ס)‪ ,‬הוא פשוט יותר מהענין דלב‬
‫האדם לאדם‪ .‬אבל ביאור זה צריך לביאור נוסף‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬זה שבדבר הפשוט‬
‫נראים כל הציורים הוא דוקא כשהגוונים והדבר פשוט הם באותו הסוג‪ ,‬היינו‬
‫ששניהם הם גשמיים (כמו המים והפנים שמסתכלים בהם) או ששניהם הם‬
‫רוחניים [ע"ד סברא פשוטה שמצד פשיטותה היא יכולה להצטייר הן בציור‬
‫דחסד והן בציור דגבורה ‪ ,35‬ששניהם (הסברא והציורים דחו"ג) הם רוחניים]‪ ,‬אבל‬
‫אין שייך שבדבר הפשוט יהיו נראים ציורים שמסוג אחר [כמו סברא שכלית‪,‬‬
‫שאין שייך שתצטייר בלובן ואודם (גשמיים) [הסדר 'לובן ואודם' הוא באופן של זו‬
‫ואין צריך לומר זו]‪ ,‬וכן לאידך שאין שייך שבמים גשמיים יהיו נראים ציורים‬
‫דחו"ג]‪ ,‬וכיון שאוא"ס הוא מופשט לא רק מהציור דספירות [מה שהספירות הן‬
‫חסד‪ ,‬גבורה] אלא גם מהמציאות דספירות [מה שבכלל יש מציאות של ספירות]‬
‫[דכמו שענין רוחני הוא מופשט מהמציאות דגשמיות [כללות ההבדל בין‬
‫‪36‬‬

‫רוחניות לגשמיות הוא ההבדל שבין ידיעת החיוב להשגת השלילה‪ ,‬והרי השגת‬
‫השלילה היא במה שמפשיטים את ידיעת החיוב ושוללים ממנה את החיוב שלה‪,‬‬
‫ולכן הרוחני מופשט מהגשמי]‪ ,‬עד"ז הוא בנוגע לאוא"ס שהוא מופשט מהמציאות‬
‫דספירות‪ .‬כי המציאות דספירות הוא שהם נתפסים באיזה גדר (חכמה‪ ,‬בינה‪,‬‬
‫וכו') [אמנם גדר של השגת השלילה – חכם ולא בחכמה ידיעא וכו'‪ ,‬אך גם זה גדר‬
‫שכלי]‪ ,‬וכיון שאוא"ס הוא פשוט בתכלית הפשיטות ואין שייך בו תפיסא‪ ,‬הרי‬
‫הוא מופשט מהמציאות דספירות]‪ ,‬ואיך שייך שע"י העלאת מ"ן יצטיירו בו‬
‫ספירות‪.‬‬

‫והביאור בזה‪ ,‬ע"פ הידוע ‪ 37‬דזה שאתערותא דלתתא מעוררת וממשכת‬

‫אתערותא דלעילא [גם האתעדל"ע שבבחינת אדם העליון‪ ,‬אצילות]‪ ,‬הוא לא ע"פ‬
‫טעם ושכל‪ ,‬דכיון שנברא הוא באין ערוך לגבי בורא‪ ,‬הרי ע"פ שכל אין מקום‬
‫שעבודת הנבראים תעורר (תפעול שינוי ‪ )38‬בהענינים דלמעלה‪ ,‬אלא לפי שכן עלה‬
‫במחשבה הקדומה דא"ק [שלפני האצילות] שע"י עבודת הנבראים תהי'‬
‫התעוררות והמשכת הענינים דאצילות [כלומר‪ ,‬שמה שהעבודה בגשמיות פועלת‬
‫באצילות – שהיא רוחנית ומופשטת מגשמיות‪ ,‬כנ"ל ‪ ,-‬הוא מצד א"ק שלמעלה‬
‫משניהם]‪ .‬ומזה מובן במכש"כ בהענין דמים הפנים לפנים [השייך לפשוטות‬
‫העצמות]‪ ,‬דזה שע"י העלאת מ"ן דבחינת פנים‪ ,‬ע"ס דאצילות [רוחניות]‪ ,‬נעשה‬
‫אתערותא דלעילא בבחינת מים העליונים‪ ,‬בהפשיטות דאוא"ס שלמעלה מבחינת‬
‫אדם [אפילו מא"ק]‪ ,‬הוא לפי שכן עלה ברצונו ית'‪ ,‬בעצמות אוא"ס שלמעלה גם‬
‫מבחינת מים [ישנם כאן שתי מערכות‪ :‬א‪ .‬שהגשמיות פועלת (שתהיה המשכת‬
‫הענינים דאצילות למטה) על הרוחניות (עשר בספירות של אצילות)‪ ,‬כיון שכך‬
‫הוחלט בא"ק‪ .‬ב‪ .‬שהרוחניות (עשר ספירות באצילות) מעוררת בפשיטות שתהיה‬
‫משם המשכת עשר ספירות הגנוזות‪ ,‬בחינת א"ק (וראה הערה ‪ .)30‬הרי מה‬
‫שפשוט יותר שהציור מצטייר במים שהוא זך וצלול הוא שענין המים מראים גם על‬
‫בחירת העצמות]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דע"י שעלה ברצונו ית' שע"י העלאת מ"ן דבחינת‬
‫פנים (ע"ס דאצילות) תהי' ההמשכה מבחינת מים העליונים‪ ,‬עי"ז‪ ,‬נעשה להם‬
‫שייכות לבחינת הפנים שממשיכים אותם‪ ,‬בדוגמת מים כפשוטם‪ ,‬שהם והפנים‬
‫(שמסתכלים בהם) הם באותו הסוג‪ .‬ולכן‪ ,‬האתעדל"ע בבחינת המים שע"י‬
‫העלאת מ"ן דהספירות הוא (לא רק התעוררות שתהי' המשכת אוא"ס בספירות‪,‬‬
‫אלא גם) שבהפשיטות דאוא"ס עצמו נעשה ענין הספירות [כנ"ל אות ד']‪ ,‬ע"ס‬
‫הגנוזות [בחינת א"ק‪ ,‬ומדובר כאן לפני הצמצום‪ ,‬בפשיטות העצמות‪ .‬וראה לקמן‬
‫באות י' שמבואר שיש הרבה דרגות בעשר ספירות הגנוזות]‪ ,‬בדוגמת מים כפשוטם‪,‬‬
‫שנראית בהם עצמם הפנים המסתכלת בהם [(הערה‪ :‬ויש לומר שעד"ז לאידך‬
‫גיסא‪ ,‬שבכללות הענין של הספירות הגלויות נעשה שם ג"כ כדוגמת פשיטות‬
‫העצמות‪ ,‬ונראה שזו בחינת א"ק שאחר הצמצום)‪ .‬לסיכום‪ :‬במים העליונים נפעלים‬
‫ב' דברים‪ :‬א‪ .‬מצד מה 'שעלה ברצונו'‪ ,‬נעשה שייכות לפשיטות העצמות לפנים‬
‫המסתכלים בהם‪ .‬ב‪ .‬מצד ההסתכלות עצמה נעשה ענין הספירות בפשיטות‬
‫העצמות‪ .‬ולקמן (אות ח') מבאר מה ההבדל בין ב' בחינות אלו‪ ,‬ולמה אינם בחינה‬
‫אחת‪ .‬אך לפני כן מבאר מהי הבחינה 'שכן עלה ברצונו' שמדברים עליה כאן]‪.‬‬

‫ו) ויש לומר‪ ,‬דהטעם על זה שעלה ברצונו שההמשכה דלמעלה (אתערותא‬

‫דלעילא) תהי' ע"י אתערותא דלתתא דוקא‪ ,‬הוא ‪ ,39‬כי השורש דישראל (דעיקר‬
‫ענין אתעדל"ת הוא ע"י עבודתם של ישראל) הוא בעצמות [לפי ההמשך מובן‬
‫שהכוונה אינה שעבודתם של ישראל מגיע עד העצמות‪ ,‬אלא שעצם מציאותם היא‬
‫בעצמות‪ ,‬בלי קשר לעבודתם (ולכן משם הוא גם שורש הסליחה‪ ,‬כמבואר כמה‬
‫פעמים בביאור המאמרים דלעיל‪ ,‬ראה ד"ה בסוכות תשבו תשכ"ג)‪ .‬ומדובר במקום‬
‫ששם נקודת הבחירה העצמית של ישראל ושל הקב"ה מתאחדים]‪ .‬וכמ"ש הרב‬
‫המגיד ‪ 40‬בפירוש מאמר רז"ל ‪ 41‬ישראל עלו במחשבה‪ ,‬שהוא כמשל אדם שיש לו‬
‫בן‪ ,‬שמצד גודל אהבתו אליו‪ ,‬נחקקה צורת הבן במחשבתו‪ .‬וכיון שאצלו ית' העבר‬
‫והעתיד אחד‪ ,‬לכן נחקקה צורתם של ישראל במחשבתו ית' גם קודם שנבראו‬
‫[לכאורה זהו ביאור מהו מ"נ מיניה וביה‪ ,‬אבל ראה הערה ‪ .43‬והכוונה שהמקום‬
‫ששם נקודת הבחירה העצמית של ישראל מתאחד עם עצמותו ית' גבוה מהמקום‬
‫ששם היה מ"נ מיניה וביה‪ .‬וראה גם לעיל ע' ח' ד"ה יבחר לנו את נחלתינו תשכ"ג‬
‫אות ז'‪ .‬ויש לבאר שהחילוק בין בחינת שורש נשמות ישראל לבין הבחינה שיש ם‬
‫אתערותא מיניה וביה‪ ,‬הוא על דרך ההבדל בין מציאות למהות‪ ,‬שמצד המציאות‪,‬‬
‫נשמות ישראל מושרשות בעצמות (ואינו נוגע (כ"כ) תוכן העבודה ומשם מקור‬
‫הסליחה של הזדונות והמרדים)‪ .‬ומצד המהות נוגע יותר תוכן העבודה‪ ,‬והוא בחינת‬
‫אתערותו מיניה וביה מעבודת הצדיקים דווקא]‪ .‬דזהו גם ענין במי נמלך‬
‫בנשמותיהן של צדיקים ‪ ,42‬שהתענוג דהקב"ה בעבודת הצדיקים הי' גם לפני‬
‫הבריאה (ועי"ז היתה הבריאה)‪ .43‬וכיון שהתענוג דעבודת ישראל הוא בעצמותו‬
‫ית' שלמעלה מכל הגילויים ‪ ,44‬לכן עלה ברצונו ית' (גם בבחינת הגילויים)‬
‫שההמשכה והגילוי דלמעלה תהי' ע"י עבודה דוקא‪ .‬ועי"ז נעשה עד"ז גם בנוגע‬
‫לכללות הענין דהעלאת מ"ן (העלאת מ"ן דספירות וכיו"ב)‪ ,‬שעלה ברצונו ית'‬
‫שההמשכה דאוא"ס תהי' ע"י העלאת מ"ן דהספירות [וזה כולל גם שעשר ספירות‬
‫הגלויות מצטיירות בפשיטות העצמות‪ ,‬שמזה נוצר עשר ספירות גנוזות‪ ,‬ובזה‬
‫מבואר תחילת הפסוק "כמים הפנים אל הפנים"‪ .‬הרי ד' בחינות‪ :‬א‪ .‬עצמותו ית'‬
‫ששם שורש ישראל‪ .‬ב‪ .‬רצונו ית'‪ .‬ג‪ .‬המקום ברצונו ית' ששם מגיע המ"נ מיניה‬
‫וביה‪ .‬ד‪ .‬העשר ספירות הגנוזות]‪ .‬ועד"ז הוא גם במחשבה הקדומה דא"ק [לעיל‬
‫בקטע השני של אות ב' אומר 'מחשבה הקדומה דא"ק שלפני האצילות'‪ .‬ויש לומר‬
‫שהכוונה לפני האצילות אבל אחרי הצמצום‪,‬ועניינו של א"ק הוא שהעשר ספירות‬
‫הגנוזות שלפני הצמצום מתגלות אחרי הצמצום‪ ,‬אך כיון שעצם היווצרותם הוא‬
‫מהתהליך הנ"ל של המ"נ מיניה וביה‪ ,‬כלומר שהאתערותא דלתתא מעורר‬
‫אתערותא דלעילא‪ ,‬כיון שישראל מושרשים בעצמות‪ ,‬לכן‪ ,‬מצד א"ק‪ ,‬נפעל גם‬
‫למטה שעבודת האדם ממשיכה מעשר ספירות הגלויות למטה‪ ,‬כמו שמבואר‬
‫בהמשך‪ ,]:‬דזה שעלה במחשבה הקדומה דא"ק שההמשכה דלמעלה [מאצילות –‬
‫עשר ספירות הגלויות] תהי' ע"י אתערותא דלתתא דוקא [עבודת האדם]‪ ,‬הוא‪ ,‬כי‬
‫השורש דישראל הוא בעצמות א"ק [וכמבואר במק"א ‪ 45‬דזה שא"ק הוא בציור‬
‫אדם ‪( 46‬אדם קדמון) הוא הציור דנשמות ישראל שעלו במחשבה הקדומה דא"ק‬
‫[לעיל מבואר שישראל מושרשים בעצמות‪ .‬ויש לחלק בין המציאות של הנשמות‬
‫לביטול שלהם מצד עצם הנשמה‪ ,‬כנ"ל ד"ה יבחר לנו תשכ"ג סוף אות ו']]‪ ,‬ומזה‬
‫נמשך גם בהמחשבה דא"ק שבנוגע להשתלשלות‪ ,‬שכל ההמשכות [ההמשכה‬
‫מאצילות לבי"ע‪ ,‬וגם ההמשכה מלמעלה מאצילות לאצילות] יהיו ע"י עבודה‪,‬‬
‫העלאת מ"ן [ובזה היה מקום לבאר שהענין של "לב האדם לאדם" נובע ממה‬
‫ש‪"-‬כמים הפנים לפנים" (השאלה של סוף אות ד')‪ :‬שמצד בחירת העצמות‪,‬‬
‫ששורש נשמות ישראל מושרשות בעצמות‪ ,‬ה‪'-‬פנים' של ע"ס הגלויות (אצילות)‬
‫מצטיירות בפשיטות העצמות‪ ,‬ומזה משתלשל למטה יותר‪ ,‬שמצד א"ק – שגם הוא‬
‫שייך לנשמות ישראל‪ ,‬כנ"ל ‪ ,-‬עבודת האדם פועלת על האדם של עשר ספירות‬
‫דאצילות‪ .‬אלא שעדיין אינו מבואר איך האדם למטה מצטייר באדם למעלה (של‬
‫עשר ספירות דאצילות) שאינו בבחינת פשיטות (כנ"ל אות ה')‪ .‬כמו כן ההסבר הנ"ל‬
‫בענין בחירת העצמות ושורש נשמות ישראל שמשם נפעל הציור (של עשר ספירות‬
‫הגנוזות) בפשיטות העצמות‪ ,‬אינו מבואר בפסוק "כמים הפנים אל הפנים"‪ ,‬והוא‬
‫(רק) ביאור איך יכול להיות מה שכתוב בפסוק‪ ,‬וממילא אי אפשר לומר שמה שאינו‬
‫כתוב מבאר את הסיום "כן לב האדם לאדם"‪ .‬וזהו שממשיך בביאור הענין‪.]:‬‬

‫ז) וביאור הענין דג' מדריגות הנ"ל באוא"ס שלמעלה מע"ס הגנוזות‬
‫[[הדרגה הא' היא‪ ]:‬לאחרי שעלה ברצונו שיהי' תפיסת מקום להעלאת מ"ן [שגם‬
‫דרגא זו היא למעלה מע"ס הגנוזות‪ ,‬כיון שע"ס הגנוזות הם "הפנים" שנעשו‬
‫באוא"ס ע"י (לאחרי) העלאת מ"ן]‪[ ,‬הדרגה הב'‪ ]:‬כמו שהוא [רצונו ית'] מצד‬
‫עצמו (לפני עליית רצון הנ"ל) שבדרגא זו אין שייך העלאת מ"ן‪[ ,‬הדרגה הג'‪]:‬‬
‫ועצמות אוא"ס ששם מושרש הענין דהעלאת מ"ן [הכוונה לשורש נשמות של‬
‫ישראל; וסופר את הדרגות מלמטה למעלה]]‪.‬‬
‫[מה שכתוב בתחילת הקטע‪' :‬וביאור הענין דג' מדריגות הנ"ל' אינו מובן כל כך‪,‬‬
‫כיון שלפני כן לא היתה שום הדגשה על ג' דרגות אלו‪ ,‬ורק הוסבר שיש בחינת‬
‫עצמות ‪ -‬ששם מושרשים ישראל‪ ,‬ושבחינה זו היא למעלה מהמקום ששם יש‬
‫העלאת מ"נ מיניה וביה‪ ,‬דהיינו רק ב' דרגות‪ ,‬ולא מדובר על הרצון שלמעלה‬
‫משייכות להעלאת מ"נ‪ .‬ונראה לבאר שכיון שהקב"ה מתגלה באופן שמורגש שהוא‬
‫למעלה מן העולם‪ ,‬לכן כשיש בחינה שבה מודגש הקשר שלו לעולם‪ ,‬חייב להיות‬
‫גם כן בחינה שמבחינתה הוא למעלה משייכות לעולם‪ .‬ויש להוסיף בביאור העניין‪,‬‬
‫שבחינות אלו הם כנגד ממלא סובב ועצמות‪ ,‬ובסובב ב' בחינות‪ :‬מקיף הקרוב‬
‫ומקיף הרחוק‪ .‬עשר ספירות הגנוזות הם כנגד הממלא‪ ,‬והרצון ששם נפעל העלאת‬
‫מ"נ מיניה וביה הוא המקיף הקרוב‪ ,‬והרצון שלמעלה מהעלאת מ"נ הוא כנגד‬
‫המקיף הרחוק‪ ,‬ולמעלה מזה בחינת עצמותו ית']]‬
‫בפרטיות יותר‪ ,‬יובן בהקדים אופן ההעלם דע"ס הגנוזות ‪.47‬‬
‫[יש להסתפק מהו הביאור של אות זו‪ .‬האם הכוונה לבאר את ההבדל שבין ג'‬
‫המדריגות הנ"ל – ולכן מקדים ביאור אופן ההעלם דע"ס דאצילות‪ ,‬שיש ג' בחינות‬
‫העלם‪ :‬א‪ .‬שישנו במציאות‪ .‬ב‪ .‬שאינו במציאות‪ .‬ג‪ .‬ובחינת שמות‪ .‬ועיקר ענין העשר‬
‫ספירות הגנוזות שנעשו בפשיטות העצמות הוא הבחינה הג' (שמות)‪ .‬ולפי זה יש‬
‫להבין שג' המדריגות שלמעלה מעשר ספירות הגנוזות הן בדומה לג' בחינות‬
‫ההעלם הנ"ל‪ ,‬אך למעלה יותר מעשר הספירות הגנוזות‪ .‬ואח"כ באות ח' ממשיך‬
‫לבאר מה ההבדל בין בחינות אלו לעשר ספירות הגנוזות עצמם‪ .‬או אפשר שהכוונה‬
‫כבר באות זו לבאר מהו ההבדל בין כללות בחינות אלו לבין הע"ס הגנוזות‪ .‬לפי זה‬
‫כוונת המשפט‪' :‬וביאור הענין דג' מדריגות הנ"ל באוא"ס שלמעלה מע"ס הגנוזות'‬
‫הוא‪ :‬במה ואיך הם למעלה מע"ס הגנוזות‪ .‬ומבאר בזה‪ ,‬שיש בחינת שמות‪ ,‬שהע"ס‬
‫הגנוזות הן על דרך הענין של שם‪ ,‬ולמעלה מזה האדם עצמו‪ .‬ואז‪ ,‬באות ח'‪ ,‬הרבי‬
‫שואל מהו ההבדל בין המקום שבו נעשה העלאת מ"נ מיניה וביה – שנעשה שייכות‬
‫בין פשיטות העצמות לבין העשר ספירות דאצילות‪ ,‬מצד שכן עלה ברצונו מצד‬
‫שורש נשמות ישראל ‪ ,-‬לבין העשר ספירות הגנוזות עצמן שנעשו מצד ההעלאת‬
‫מ"נ של הפנים המסתכלים במים (פשיטות העצמות)]‪.‬‬
‫[בהמשך מבאר אופן ההעלם דע"ס הגנוזות על ידי משלים‪ ,‬כשהכוונה במשלים אלו‬
‫לעזור לנו להרגיש מהי המשמעות של המושג 'ספירות גנוזות'‪ ,‬שמצד אחד הם‬
‫ספירות ומאידך הם כלולות במקורן‪ ,‬שמעין הדבר הזה נמצא גם במשלים‪ ,‬הן‬
‫במשלים של האש‪ ,‬והן במשלים של השכל בשורשו (ובתניא ישנו משל של אור‬
‫השמש בתוך שמש‪ ,‬אלא שבו אין ב' בחינות העלם‪ .‬ונראה שמשל השמש הוא משל‬
‫של התכללות האור במאור‪ ,‬מה שאין כן המשלים כאן הם משל להתכללות הכלים‬
‫בשורשם)‪ .‬כמו כן הכוונה במשלים האלו להרגיל את המחשבה להתבונן בחילוקים‬
‫שישנם בין אופני העלם‪ ,‬והעלם תוך העלם‪ ,‬בענין הגשמי של המשל‪ ,‬ועל ידי זה קל‬
‫יותר להבין את המושגים השונים של העלם במציאות הרוחנית של הנמשל]‬
‫דבהעלם יש שני אופנים ‪ ,48‬העלם שישנו במציאות‪ ,‬כמו אש שבתוך הגחלת‪ ,‬שעם‬
‫היותו נעלם ומכוסה בהגחלת הוא מציאות אש‪ ,‬ולכן בכדי לגלות אותו מהעלמו‬
‫אין צריך לטירחא (דע"י שנופחים בהגחלת מתגלה האש) [ומאידך המים מכבים‬
‫את האש הזה כיון שישנו במציאות‪ ,‬ויש לו שייכות למציאות המים]‪ .‬והעלם שאינו‬
‫במציאות‪ ,‬כמו אש שבצור החלמיש‪ ,‬שאינו מציאות אש ורק כח האש‪ ,‬ולכן‪,‬‬
‫הוצאת אש מהצור היא ע"י הכאה‪ ,‬בטירחא ויגיעה [אך אין המים מכבים אותו‪,‬‬
‫ואותן האבנים נמצאות גם בנהרות]‪ .‬ובכחות הנפש הוא החילוק בין כחות‬
‫הנעלמים לכחות הכלולים בנפש [ההבדל בין הבחינות השונות של הנפש מובן גם‬
‫מדוגמת מי שאינו רואה ח"ו שיכול להוליד בן שחוש הראיה שלו בשלימות]‪.‬‬
‫שההעלם דכחות הנעלמים‪ ,‬כמו כח המשכיל‪ ,‬הוא העלם שישנו במציאות‪,‬‬
‫וההעלם דכחות הכלולים בנפש‪ ,‬כמו כח השכל ההיולי העצמי‪ ,‬הוא העלם שאינו‬
‫במציאות [בהפעלת השכל ישנם כמה בחינות‪ :‬א‪ .‬השכל הגלוי הוא מה שהאדם‬
‫יודע וחושב על השכלה מסוימת‪ .‬ב‪ .‬אך ענין כח המשכיל הוא לפני שמבין את הענין‬
‫– מה שמתבונן ומעמיק כדי להבין‪ ,‬שהכוח הזה אינו כל כך בגילוי‪ ,‬ואין האדם‬
‫רואה לא את פעולת ההעמקה (רק תופעות חיצוניות של ההעמקה‪ :‬טרדה‪ ,‬קטעי‬
‫חשיבה לא מחוברים וכו') ולא אופן תפקודה אלא רק יודע שבעומק מחשבתו‬
‫מתבצעת עבודה של השכלה‪ .‬ולכן יש מצב שדווקא בבוקר בקומו משינתו מתגלה‬
‫הפתרון של הבעיה שהתעמק בה אמש – מצד פעולת הכח המשכיל בזמן השינה‬
‫(והתקרבותו לשורשו בעצם הנפש בזמן השינה‪ ,‬לאגור משם כוחות חדשים)‪ .‬הקשר‬
‫היותר גלוי עם כח המשכיל נוצר מתי שיש לו הברקה בענין שחושב עליו‪ ,‬ברק‬
‫המבריק‪ ,‬שההברקה נתפסת כבאה מאיזה שהוא מקום – כח המשכיל‪ .‬ג‪ .‬אבל גם‬
‫אדם שאינו חושב יודע שיש בנפשו את הכוח לחשוב ולהתבונן‪ ,‬ושכח זה נמצא בו‬
‫גם כשאינו מתגלה‪ .‬האופן שבו נמצא השכל בו כשאינו מתבונן וחושב על כלום‬
‫נקרא 'כח השכל ההיולי העצמי']‪ .‬וההעלם דע"ס הגנוזות הוא העלם שאינו‬
‫במציאות ‪ .49‬כי זה שהע"ס שלמעלה מאצילות הן גנוזות ונעלמות הוא לפי שהן‬
‫כלולות באוא"ס‪ ,‬ע"ד התכללות הכחות בנפש‪ ,‬וההעלם דכחות הכלולים בנפש‬
‫הוא העלם שאינו במציאות‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬

‫והנה גם העלם שאינו במציאות הוא איזה מציאות‪ ,‬אלא שהמציאות שלו היא‬
‫זה שהוא מקור למציאות‪ .‬וכמו כח האש שבצור החלמיש‪ ,‬שהוא כח ומקור לאש‪.‬‬
‫ומזה מובן‪ ,‬דזה שיש בהצור כח האש הוא דבר נוסף על הצור‪ .‬וכמו"כ הוא בכחות‬
‫הכלולים בנפש‪ ,‬שהם כחות (ולא נפש)‪ ,‬ויתירה מזו‪ ,‬שהם כמו מקור לכחות‬
‫הגלויים‪ .‬ולכן‪ ,‬המשל דכחות הכלולים בנפש על ע"ס הגנוזות הוא בע"ס‬
‫דעקודים‪ ,‬אבל בהדרגות דע"ס הגנוזות שלמעלה מעקודים ‪[ 50‬למעלה מא"ק הוא‬
‫לפני הצמצום]‪ ,‬אין שייך לומר גם שהם בהעלם שאינו במציאות‪ ,‬אלא שאינם‬
‫מציאות כלל‪ ,‬כהלשון (המובא בכ"מ ‪ )51‬אין מציאות לגנוזות [הרי שיש בחינה‬
‫עליונה יותר של העלם – מה שאינו מציאות כלל‪ .‬אלא שיש להבין שאם אינו‬
‫מציאות אזי גם לא שייך לדבר על העלם‪ .‬לכן ממשיך לבאר מהי המשמעות של‬
‫ההעלם הזה‪ ,‬ואומר שגדרו הוא 'יכולת'‪ ,‬והמשל לזה הוא ענין השמות]‪ .‬כי זה‬
‫שנתחדש בהענין דע"ס הגנוזות הוא רק יכולת – שיכול להיות התהוות ע"ס וכל‬
‫זמן שלא נתהוו הספירות לא ישנה מציאות דספירות‪ ,‬גם לא מציאות דמקור‬
‫לספירות [הכוונה ב‪'-‬יכולת' אינה יכולת העצמות שמצדו הכל יכול ושהוא נושא‬
‫הפכים וכו'‪ .‬אלא הכוונה לתיאור האופן שהספירות נמצאות שם‪ ,‬שהספירות הן‬
‫בבחינת יכולת‪ ,‬שזה מבטא שאין מציאות לגנוזות‪ ,‬ומ"מ הם בבחינת גנוזות‪ ,‬שזה‬
‫נקרא‪ ,‬מצדם‪ ,‬יכולת]‪ .‬והמשל על זה הוא משם האדם ‪ ,‬דזה שנתחדש בהאדם ע"י‬
‫‪52‬‬

‫שיש לו שם הוא רק שבאם יקראו אותו בשמו יהי' פונה (נמשך) להקוראים אותו‪.‬‬
‫דמציאותה של המשכה זו (שנפנה לקוראיו בשמו) מתחילה בעת שקוראין אותו‬
‫בשמו‪ ,‬ולפני שקוראין אותו בשמו לא ישנה ההמשכה‪ ,‬גם לא מקור לההמשכה‪,‬‬
‫וזה שנתחדש ע"י שיש לו שם הוא רק יכולת – שיכולה להיות ההמשכה דנפנה‬
‫לקוראיו בשמו [הרי כאן ד' בחינות‪ :‬א‪ .‬יכולת ושם – שהספירות אינם מציאות‬
‫כלל‪ .‬ב‪ .‬העלם שאינו במציאות – בעשר ספירות (הגנוזות) דעקודים (כח השכל‬
‫ההיולי העצמי)‪ .‬ג‪ .‬העלם שישנו במציאות (כמו כח המשכיל)‪ .‬ד‪ .‬המציאות עצמה‬
‫(עשר ספירות הגלויות)‪ .‬הערה‪ :‬להבנת הענין בטוב‪ ,‬יש לחלק היטב בין מה‬
‫שקוראין אותו בשמו כדי שיפנה לקוראיו‪ ,‬לבין מה שיש לו שם‪ ,‬שמה שיש לו שם‬
‫גם מוגדר כקריאת שם‪ ,‬כמו 'ויקרא שמו בישראל' שנותנים שם לילד בברית מילה‪,‬‬
‫אך אין זה שקוראים לו שיפנה אלינו‪ ,‬אלא שקובעים מה שמו‪ ,‬וזה נקרא במאמר‬
‫'שיש לו שם'‪ .‬וענין זה שיש לו שם‪ ,‬הוא משל לעשר ספירות הגנוזות‪ ,‬אבל מה‬
‫שקוראים לאדם שיפנה לקוראיו הוא משל לענין של אתערותא דלתתא ועבודת‬
‫המטה‪ ,‬כדלקמן]‪.‬‬

‫והנה כמו שהוא בנוגע לשם האדם (ראובן‪ ,‬שמעון)‪ ,‬עד"ז הוא בנוגע לשמות‬
‫התואר והמעלה‪ ,‬דכשקוראין לאדם בשם חכם או חסיד וכיו"ב‪ ,‬ע"י שבחים אלה‬
‫מעוררים את כח החכמה והחסד שבו שיומשכו מההעלם אל הגילוי [מבואר שלכן‬
‫נמצא בזוהר כמה פעמים שהתלמידים שבחו את רשב"י בתוארים נעלים כמו‬
‫'בוצינא קדישא וכו''‪ ,‬כדי לעורר בו את הענין ואז יגלה סודות נעלים יותר בתורה‪.‬‬
‫ומנצלים את זה בחינוך‪ ,‬שעל ידי שמשבחים את הילד (גם בהגזמה קצת)‪ ,‬אזי הדבר‬
‫מעורר רצון לעמוד בתואר ששבחו אותו בו ובזה הוא מגלה בעצמו כוחות נעלמים‬
‫יותר כדי שיוכל לגלות את אותם התכונות ששבחו אותו בהן בפועל]‪ .‬ומבואר‬
‫בתו"א ובכמה דרושים ‪ ,‬דעשר ספירות הגנוזות [שלמעלה מעקודים] הם עשרה‬
‫‪54‬‬ ‫‪53‬‬

‫שמות [מה שיש לו שם]‪ ,‬שע"י הקריאה בהם [ענין של אתערותא דלתתא]‪ ,‬תהי'‬
‫התהוות הספירות [הכוונה לספירות הגלויות (שאם הכוונה להתהוות עשר‬
‫הספירות הגנוזות‪ ,‬אזי השמות הם למעלה מעשר ספירות הגנוזות‪ ,‬בבחינת השייכות‬
‫שיש לפשיטות העצמות לספירות דאצילות כדי שעל ידי הקריאה תוכל להיות‬
‫התהוות הספירות הגנוזות בפשיטות העצמות (כנ"ל סוף אות ה')‪ ,‬וכאן אומר‬
‫שהשמות הם העשר ספירות הגנוזות‪ .‬אלא הכוונה לעשר ספירות הגלויות‬
‫שנמשכות מהספירות הגנוזות על ידי הקריאה בהם שהיא האתערותא דלתתא‬
‫ועבודת המטה]‪ .‬והיינו‪ ,‬דכשעלה ברצונו ית' להוות הספירות [הגלויות]‪ ,‬האציל‬
‫תחלה עשרה שמות [עשר ספירות גנוזות]‪ ,‬שכל ענינם הוא רק [בחינת 'שיש לו‬
‫‪55‬‬

‫שם'] דכאשר יקראו אותו ית' באחד משמות אלה [על ידי עבודת המטה]‪ ,‬תתהווה‬
‫אז (ע"י הקריאה) אותה הספירה [הגלויה] השייכת לשם זה [דע"י שיקראו אותו‬
‫בשם חכם‪ ,‬תתהווה ספירת החכמה‪ ,‬וע"י שיקראו אותו בשם חסיד‪ ,‬תתהווה‬
‫ספירת החסד] – בדוגמת אדם‪ ,‬שע"י שקוראין אותו חכם וחסיד‪ ,‬נעשה המשכת‬
‫החכמה והחסד‪ .‬אלא שבאדם‪ ,‬ההמשכה ע"י שקוראין אותו חכם וחסיד‪ ,‬היא רק‬
‫מן ההעלם אל הגילוי [אפילו מההעלם שאינו במציאות שהכח ההיולי העצמי‬
‫שבנפשו‪ ,‬שגם שם הוא איזה מציאות ומקור‪ ,‬כנ"ל]‪ ,‬ולמעלה‪ ,‬ע"י קריאת השמות‬
‫[עבודת המטה] נעשה עצם מציאות הספירות [הגלויות]‪ ,‬דקודם הקריאה לא היו‬
‫ספירות [גלויות כלל] כלל‪ ,‬גם לא בהעלם [כמו הספירות הגנוזות דעקודים]‪ .‬ע"ד‬
‫ההמשכה שע"י קריאת שם האדם (שנפנה כשקוראין אותו בשמו [ולא 'שיש לו‬
‫שם'])‪ ,‬שכל מציאותה [של ההמשכה] נעשית ע"י הקריאה בשם [עבודת המטה]‬
‫ולפני הקריאה בשם לא היתה בהעלם (כנ"ל) [אלא באופן של 'יש לו שם' שהיא‬
‫בחינת העשר ספירות הגנוזות שלמעלה מעקודים]‪.‬‬

‫ח) והנה מבואר לעיל (סעיף ד‪-‬ה) בפירוש הכתוב כמים הפנים לפנים‪ ,‬דכמו‬
‫שבמים כפשוטם‪ ,‬ע"י ההסתכלות בהם‪ ,‬נראית בהם דמות הפנים שמסתכלת‬
‫בהם‪ ,‬עד"ז הוא במים העליונים‪ ,‬פשיטות דאוא"ס‪ ,‬שע"י העלאת מ"ן דהספירות‬
‫(פנים) לאוא"ס‪ ,‬נעשה בו ענין הספירות – ע"ס הגנוזות‪ .‬וזה שע"י העלאת מ"ן‬
‫נעשה ספירות באוא"ס הוא מפני שגם לפנ"ז יש לו שייכות לספירות [בדוגמת‬
‫מים‪ ,‬דזה שנראית בהם דמות הפנים שמסתכלת בהם הוא לפי שהמים והפנים‬
‫הם באותו סוג המציאות]‪ ,‬וצריך ביאור‪ ,‬דכיון שגם ע"ס הגנוזות (הפנים הנראים‬
‫בהמים) הם רק יכולת לספירות (כנ"ל סעיף ז)‪ ,‬ולאידך‪ ,‬גם האוא"ס שלמעלה‬
‫מע"ס הגנוזות (המים שבהם נראים הפנים) יש לו שייכות לספירות‪ ,‬מהו החילוק‬
‫שבין שני הענינים [הכוונה לבאר שיש למעלה מעשר הספירות הגנוזות בחינה גבוה‬
‫יותר שלמרות שאין שם אפילו ספירות גנוזות (בבחינת 'שיש לו שם')‪ ,‬בכל זאת יש‬
‫שם שייכות לספירות‪ ,‬ומחפש כאן דרך להגדיר מהי שייכות זו שהיא עוד למעלה‬
‫יותר ממה 'שיש לו שם' – ענין היכולת]‪ .‬וי"ל הביאור בזה‪ ,‬דענין היכולת על איזה‬
‫דבר [ענינם של העשר ספירות הגנוזות‪ ,‬כנ"ל] הוא – שהדבר יכול להיות [כי יכולת‬
‫מוגדר מצד הדבר (היכולת של הדבר) ולא מצד עצמותו ית' (שביכולתו שיהיה‬
‫הדבר)‪ ,‬כנ"ל]‪ .‬דהגם שיכולת אינו מקור להדבר וענינו הוא זה שהעצם הוא יכול‬
‫[כידוע החילוק בין כח ליכולת ‪ ,]56‬מ"מ‪ ,‬זה שהעצם הוא יכול‪ ,‬הוא – שביכולת‬
‫העצם הוא שיהי' כך וכך [דהיינו שכיון שהמשמעות של יכולת הוא מצד הדבר‬
‫עצמו‪ ,‬אם כן יש בזה משמעות שיש בו עצמו ענין היכולת (בחינת יכולת העצמות‬
‫הנ"ל)‪ ,‬ולא שאינו מציאות כלל]‪ .‬והשייכות דאוא"ס לספירות (דמים לפנים)‬
‫[שייכות שלמעלה מעשר הספירות הגנוזות‪ ,‬דהיינו בחינה שלפני היכולת] הוא (לא‬
‫שמצד האוא"ס יכול להיות ספירות [שזה מגביל בדקי דקות את האוא"ס‪ ,‬כיון‬
‫שאוא"ס משנה את עצמו כדי שיוכל להיות הספירות בנוסף לכך שנעשה שם ענין‬
‫של ספירות (שאינם במציאות)]‪ ,‬אלא אדרבה) שציור הספירות יכול להיות באוא"ס‬
‫[ובהגדרה זו פחות מורגש השינוי באוא"ס‪ ,‬כיון שמה שנעשה שם ענין של ספירות‬
‫(שאינם במציאות) אינו מצד אוא"ס‪ ,‬אלא מצד הספירות]‪ .‬והגם שגם ענין זה הוא‬
‫ירידה לגבי אוא"ס כמו שהוא מצד עצמו‪ ,‬דבאוא"ס מצד עצמו אין יחס כלל לענין‬
‫הספירות [וכנ"ל סעיף ה שהוא ע"ד סברא שכלית שאין לה שום שייכות עם‬
‫גוונים‪ ,‬לובן ואודם]‪ ,‬אלא שלאחרי שעלה ברצונו שיהי' תפיסת מקום להעלאת‬
‫מ"ן דהספירות עי"ז נעשה לו שייכות להספירות (כנ"ל)‪ ,‬מ"מ‪ ,‬התפיסת מקום‬
‫דהעלאת מ"ן דהספירות הוא שהמ"ן שלהם יתפוס מקום אצלו‪ ,‬שעל ידי‬
‫ההעלאה תהי' המשכת אוא"ס‪ ,‬ולכן‪ ,‬השייכות דאוא"ס לספירות שנעשית ע"י‬
‫שהעלאת מ"ן דהספירות תופסת מקום אצלו‪ ,‬היא זה שבאוא"ס אפשר להיות‬
‫ציור הספירות‪ .‬ולכן‪ ,‬היכולת לספירות‪ ,‬כיון שענינה היא שיכול להיות ספירות‪,‬‬
‫נקרא בשם ספירות‪ ,‬עשר ספירות הגנוזות‪ ,‬ונאמר בזה לשון האצלה [וכמובא‬
‫לעיל סעיף ז מהדרושים האציל עשרה שמות]‪ ,‬ויתירה מזה‪ ,‬דזה שנעשה באוא"ס‬
‫היכולת לספירות הוא לא מצד האוא"ס אלא ע"י העלאת מ"ן דהספירות‪.‬‬
‫והירידה כביכול באוא"ס שיהי' באופן שע"י העלאת מ"ן נראים בו הפנים‬
‫דהספירות‪ ,‬אין זה שנאצל בו איזה ענין‪ ,‬אלא הוא האוא"ס עצמו‪ ,‬דוגמת המים‬
‫שהם באופן כזה שנראית בהם הפנים המסתכלת בהם [והם נשארים מים]‪.‬‬

‫ט) והנה מבואר בהדרושים ‪ ,57‬שהפנים הנראים בהמים‪ ,‬מכיון שהם מצד הפנים‬
‫המסתכלים ולא מצד המים‪ ,‬לכן הם לא דבר נבדל מהמים אלא המים עצמם‪.‬‬
‫דבאם הפנים הנראים היו נמשכים מהמים‪ ,‬אזי היו דבר מובדל שנתהווה מהמים‬
‫(וע"ד דגים שבים)‪ .‬אבל כיון שהפנים הנראים הם לא מצד המים‪ ,‬אינם דבר נבדל‬
‫שנתהווה מהמים אלא המים עצמם‪ – .‬ועד"ז הוא בהנמשל‪ ,‬דכיון דזה שבאוא"ס‬
‫ישנם עשר ספירות הגנוזות הוא ע"י העלאת מ"ן דהספירות (ולא שנתהוו‬
‫מאוא"ס)‪ ,‬לכן אינם דבר נבדל מאוא"ס אלא הוא אוא"ס עצמו‪ .‬ועפ"ז‪ ,‬בע"ס‬
‫הגנוזות שני ענינים‪ .‬דבחיצוניות‪ ,‬ענינם הוא – יכולת לספירות‪ ,‬ובפנימיות‪ ,‬הם –‬
‫אוא"ס‪.‬‬

‫והנה מבואר לעיל סעיף ד' דבמים הפנים לפנים‪ ,‬שני ענינים‪ .‬שדמות הפנים‬
‫המסתכלת בהמים נראית בהמים‪ ,‬ושדמות זו נראית אח"כ להאדם המסתכל‬
‫בהם‪ .‬היינו‪ ,‬שהדמות הנראית להאדם היא הדמות הנראית בהמים‪ .‬ועד"ז הוא‬
‫בהנמשל‪ ,‬שע"י העלאת מ"ן דפנים התחתונים‪ ,‬ע"ס דאצילות‪ ,‬נעשים פנים (ע"ס‬
‫הגנוזות) בהמים (פשיטות דאוא"ס)‪ ,‬ואח"כ נמשכים ומתגלים הפנים העליונים‬
‫שבהמים (ע"ס הגנוזות) מלמעלה למטה ומזה נעשים פנים התחתונים‪ ,‬ע"ס‬
‫דאצילות‪ .‬היינו שענינם דע"ס הגלויות (בפנימיות) הוא – הגילוי דע"ס הגנוזות‪,‬‬
‫בדוגמת דמות הפנים הנראית לאדם המסתכל בהמים שהיא הדמות הנראית‬
‫בהמים (ע"ס הגנוזות)‪ .‬וע"פ הנ"ל שהדמות הנראית בהמים היא המים עצמם‪,‬‬
‫מובן‪ ,‬שגם הפנים התחתונים (ע"ס דאצילות)‪ ,‬שהם הגילוי דפנים העליונים‪,‬‬
‫ענינם הפנימי הוא – מים‪ ,‬פשיטות דאוא"ס [‪ -‬הכל מושתת על מים (ולמעלה יותר‬
‫ניכר יותר המים‪ ,‬ולמטה יותר המים הם רק הפנימיות של אותה הבחינה)]‪ .‬ועפ"ז‬
‫יובן מ"ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם‪ ,‬דכמו שבמים (פשיטות‬
‫דאוא"ס)‪ ,‬ע"י העלאת מ"ן נעשה בהם פנים (ספירות)‪ ,‬כמו"כ הוא באדם העליון‪,‬‬
‫שע"י העלאת מ"ן דאדם התחתון נעשה הציור והדמות דאדם התחתון באדם‬
‫העליון‪ .‬דלכאורה‪ ,‬הרי הטעם על זה שבמים נראית דמות הפנים המסתכלת בהם‬
‫הוא לפי שמים הם פשוטים‪ ,‬משא"כ כשמסתכלים בדבר שיש בו ציור‪ ,‬הציור של‬
‫הדבר הוא סותר לצורת הפנים המסתכלת בו (כנ"ל סעיף ה)‪ ,‬וכיון שאדם העליון‬
‫(ע"ס דאצילות) הוא בחינת ציור‪ ,‬איך שייך שיהי' בו הציור דאדם התחתון‪.‬‬
‫והביאור בזה‪ ,‬דע"י העבודה של אדם התחתון מתגלית הפנימיות דאדם העליון‪,‬‬
‫ע"ס דאצילות‪ ,‬שענינם הוא – הגילוי דע"ס הגנוזות (פנים הנראים בהמים)‪ ,‬ועד‬
‫שהם המים (פשיטות דאוא"ס) עצמם [האופן שבו הדבר מתבצע מבואר באות‬
‫יו"ד]‪ .‬וע"י שמתגלה (ע"י העבודה דאדם התחתון) הפנימיות דאדם העליון‪ ,‬שהוא‬
‫הפשיטות דאוא"ס‪ ,‬אפשר להיות בו הציור דאדם התחתון ‪ .58‬ועפ"ז יש לומר‬
‫דכמים הפנים לפנים הוא גם טעם וביאור על כן לב האדם לאדם‪ .‬דענין מים‬
‫הפנים לפנים הוא שהפנים התחתונים הנראים מחוץ להמים (ע"ס הגלויות) הם‬
‫חד עם הפנים העליונים הנראים בהמים (ע"ס הגנוזות) ועד שהם חד עם המים‬
‫עצמם (פשיטות דאוא"ס)‪ ,‬וזהו הטעם על לב האדם לאדם‪ ,‬שבאדם העליון נעשה‬
‫הציור דאדם התחתון [לפי זה הפסוק אכן מדבר על ענין הציור שצריך להיות על‬
‫בחינה של פשיטות‪ ,‬ולא על ציור אחר‪ ,‬ומבאר שלמרות שבאדם העליון יש ציור‬
‫אדם‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬מצטייר שם האדם התחתון – מצד פנימיות האדם העליון שהיא‬
‫פשיטות העצמות‪.‬‬
‫אלא שיש להבין מה התועלת בכך שבאדם העליון נעשה הציור דאדם התחתון‪ .‬ואין‬
‫לומר שזהו הסדר של עליית העבודה של האדם למטה עד עצמותו ית'‪ .‬כי לפי זה יש‬
‫כאן מצב בלתי אפשרי‪ ,‬שללא המשכה מפשיטות העצמות אין עבודת המטה‬
‫מצטיירת למעלה‪ ,‬ומאידך אין המשכה של פשיטות העצמות ללא עבודה‪ .‬לכן‬
‫מוכרחים לומר שהצטיירות האדם התחתון באדם העליון הוא לצורך גילוי האדם‬
‫העליון לאדם התחתון – כמו במשל ש‪"-‬כן לב האדם אל האדם" ש‪'-‬צורה זו נראית‬
‫אח"כ לאדם המסתכל‪ ..‬נעשה אתערותא דלעילא והמשכה מאדם העליון לאדם‬
‫התחתון' (אות ד')‪ .‬וזהו שממשיך לבאר בקטע הבא שגם עצמות אוא"ס שלמעלה‬
‫גם מהאור כמו שהוא מצד עצמו (שורש נשמות ישראל בעצמות) מתגלה‪ ,‬שזהו‬
‫הענין של דירה לו יתברך‪ ,‬לעצמותו‪ ,‬בתחתונים]‪.‬‬

‫ולהוסיף‪ ,‬דע"פ המבואר לעיל (סעיף ו) דזה שעלה ברצונו שההמשכה דלמעלה‬
‫תהי' ע"י אתעדל"ת הוא כי שורש האתעדל"ת הוא בעצמות אוא"ס שלמעלה גם‬
‫מהאור כמו שהוא מצד עצמו קודם שעלה ברצונו ענין האתעדל"ת‪ ,‬יש לומר‪,‬‬
‫דנוסף לזה שע"י העבודה דאדם התחתון מתגלה הפנימיות דאדם העליון שהוא‬
‫חד עם הפשיטות דאוא"ס כמו שהוא בבחינת מים [האור שיש לו שייכות לציור‪,‬‬
‫דוגמת מים כפשוטם שגם לפני שמסתכלים בהם הם באופן שאפשר להיות נראה‬
‫בהם הפנים שמסתכלת בהם]‪ ,‬הנה ע"י העבודה דאדם התחתון נמשך גם גילוי‬
‫עצמות אוא"ס שלמעלה גם מהאור כמו שהוא מצד עצמו [אופן ההמשכה של‬
‫בחינה זו שונה מאופן ההמשכה של פשיטות אור אין סוף דלקמן אות י'‪ .‬שכיון‬
‫ששם אין שום גדר‪ ,‬אפילו לא של פשיטות העצמות‪ ,‬ולכן גילוי בחינה זו אינו נוגע‬
‫להצטיירות האדם התחתון באדם העליון‪ .‬ומה שנמשך משם הוא כיון ששם עלה‬
‫ברצונו שהמטה יהיה לו שייכות לפשיטת העצמות‪ ,‬ולכן בבחינת ה‪'-‬שייכות' יש‬
‫המשכה של עצמותו ית' ששם שורש נשמות ישראל]‪.‬‬

‫יו"ד) והנה ‪ 59‬העבודה שעל ידה מתגלה הפנימיות דאדם העליון היא בכללות‬
‫העבודה דבירור נפש הבהמית‪ .‬כי זה שע"ס הגלויות הם (בחיצוניות) כמו דבר‬
‫נבדל שנתהוו מע"ס הגנוזות הוא מצד הפרסא בין ע"ס הגנוזות לע"ס הגלויות‪.‬‬
‫וע"י זיכוך נפש הבהמית נעשה זיכוך הפרסא שבין למעלה מאצילות (ע"ס‬
‫הגנוזות) ואצילות (ע"ס הגלויות)‪ ,‬ועי"ז נרגש בגילוי בהע"ס דאצילות שהם‬
‫הגילוי דע"ס הגנוזות‪ ,‬וכנ"ל שהפנים שבמים הם הנראים להאדם‪ .‬ולהוסיף‪ ,‬דע"י‬
‫בירור וזיכוך נה"ב נעשה זיכוך כל הפרסאות‪ ,‬וגם הזיכוך דצמצום הראשון‪,‬‬
‫ועי"ז‪ ,‬החיבור דע"ס הגלויות עם ע"ס הגנוזות הוא עם כל הדרגות שבע"ס‬
‫הגנוזות‪ ,‬כולל גם ע"ס הגנוזות שלפני הצמצום‪ .‬ועד"ז הוא לאידך‪ ,‬שע"י זיכוך‬
‫נפש הבהמית מזדככת גם הפרסא שבין אצילות לבי"ע [דעיקר ההעלם הוא ע"י‬
‫פרסא זו]‪ ,‬ועי"ז נעשה החיבור דאדם התחתון עם אדם העליון [יש צורך לבאר‬
‫יותר מה הקשר בין המבואר כאן שעבודת הזיכוך של הנפש הבהמית מביאה לגילוי‬
‫הפנימיות דאדם העליון (מצד זיכוך הפרסא) לבין מה שמבואר באריכות לפני כן‬
‫במאמר שהאדם התחתון מצטייר באדם העליון מצד פשיטות העצמות שהיא‬
‫פנימיות האדם העליון‪ .‬ולכאורה היה מקום לומר שכיון שישראל (מציאות של‬
‫תחתון) מושרשים בעצמות‪ ,‬אם כן מובן שדווקא העבודה השייכת למטה היא‬
‫הפועלת את המשכת הפשיטות משם‪ .‬אך ביאור זה אינו מספיק כיון שעיקר‬
‫משמעות הפסוק אינה בענין מה שישראל מושרשים בעצמות‪ ,‬אלא במה שממשיכים‬
‫את גילוי פנימיות‪ .‬לכן יש לומר שהמשכת הפשיטות אינה מלמעלה למטה –‬
‫שממשיכים גילוי החל מעצמותו ית' ששם מושרשים נשמות ישראל‪ ,‬עד לפנימיות‬
‫האדם העליון ‪( -‬כי אז אינו מובן למה אינו מתגלה גם למטה באדם התחתון)‪ .‬אלא‬
‫המשכת פנימיות העצמות היא דווקא על ידי הזיכוך של התחתון במקומו הוא‪,‬‬
‫שבזה נעשה לו שייכות גדולה יותר לבחינה שלמעלה ממנו (מעבר לפרסא) [אך‬
‫עדיין אינו מצטייר שם]‪ ,‬וענין זה נפעל עד הדרגות ההכי גבוהות ששם שייך (מעין)‬
‫פרסא‪ ,‬שזהו עד הספירות הגנוזות שלפני הצמצום (כך הוא בפירוש במאמר‪ .‬וצ"ע‬
‫כי לכאורה הוא גם עד פשיטות העצמות (דהיינו לפני עליית הרצון‪ ,‬שהיא המדריגה‬
‫ששם עדיין אין שייכות להעלאת מ"נ (הבחינה הב' של תחילת אות ז'))‪ ,‬ומזה נעשה‬
‫שהתחתון מצטייר בפשיטות העצמות‪ ,‬כנ"ל באריכות בביאור תחילת הפסוק "כמים‬
‫הפנים אל הפנים"‪ ,‬ומזה נעשה המשכת פשיטות העצמות למטה כך שכל בחינה‬
‫תחתונה תוכל להצטייר בבחינה העליונה ממנה‪ ,‬ובזה נמשך המשכת פשיטות‬
‫העצמות גם למטה יותר עד שהאדם התחתון מצטייר באדם העליון‪ ,‬ומשם נמשך‬
‫פשיטות העצמות גם למטה‪.‬‬
‫ומוסיף לבאר שגם מה שלמעלה מפשיטות העצמות – עצמותו ית' (המדריגה הג'‬
‫של תחילת אות ז') נמשך למטה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬אלא ששם יש סדר‬
‫עבודה אחרת – רעותא דליבא (וראה לעיל ד"ה יבחר לנו את נחלתינו תשכ"ג איך‬
‫העבודה של רעותא דליבא ממשיכה ממקום שעדיין אין מציאות של נשמה אלא רק‬
‫שורש הנשמות של ישראל)‪ .‬והעבודה שעל ידה נמשך הגילוי דעצמות אוא"ס היא‬
‫העבודה שמצד הנשמה (שלמעלה מהתלבשות בגוף ונה"ב)‪ ,‬דבכללות הוא העבודה‬
‫דרעותא דלבא‪ .‬כי זה שע"י העבודה דישראל נמשך גילוי עצמות אוא"ס הוא מצד‬
‫מעלת הנשמות‪ ,‬דעלו במחשבה (כנ"ל סעיף ו)‪ ,‬ולכן המשכת גילוי זה הוא ע"י‬
‫רעותא דלבא‪.‬‬

‫יא) והנה בהחידוש שנתחדש במתן תורה [בפעם הראשונה‪ ,‬ועד"ז במתן תורה‬
‫שבכל שנה]‪ ,‬שני ענינים‪ .‬המשכת וגילוי עצמות אוא"ס לישראל – אנכי הוי'‬
‫אלקיך‪ ,‬והמשכת גילוי זה הוא ע"י רעותא דלבא‪ .‬וביטול הגזירה והמחיצה בין‬
‫עליונים ותחתונים ‪ ,60‬בכל העולמות‪ .‬והמשכת גילוי זה הוא ע"י בירור נפש‬
‫הבהמית‪ .‬ולכן בספירת העומר‪ ,‬שהיא ההכנה למתן תורה‪ ,‬צ"ל שני הענינים‪,‬‬
‫בירור המדות דנפש הבהמית‪ ,‬והאהבה דבכל מאדך (רעותא דלבא)‪.‬‬

‫וזהו מ"ש וספרתם לכם גו' מיום הביאכם את עומר התנופה גו'‪ ,‬דענין עומר‬
‫התנופה גו' הוא כמ"ש ‪ 61‬והניף את העומר גו' לרצונכם‪ ,‬לרצונכם הוא רעותא‬
‫דלבא‪ ,‬וע"י רצון זה (דהאדם) עושים וממשיכים רצונו של מקום‪ .‬וזהו אימתי הן‬
‫תמימות בזמן שישראל עושין רצונו של מקום‪ ,‬דהמשכה זו הו"ע התמימות‪,‬‬
‫אמיתית השלימות‪.‬‬
‫[לעיל (אות ב' וג') שאל איך על ידי בירור הנפש הבהמית דווקא נמשך הגילוי‬
‫דאנכי (והוא גם דיוק בפסוק "אנכי‪ ..‬אשר הוצאתיך מארץ מצרים"‪ ,‬שיציאת ארץ‬
‫מצרים אינו רק היציאה למעלה מכל מיצר והגבלה (אות ג') – "בכל מאדך"‪ ,‬אלא‬
‫גם הענין של היציאה מבחינת 'יצה"ר יש ביניכם' (אות ב'))‪ ,‬וכאן אינו מבאר בזה‬
‫כלום‪ ,‬אדרבה‪ ,‬אומר שהם שתי עבודות נפרדות‪ :‬זיכוך הנפש הבהמית כדי לבטל את‬
‫המחיצה שבין העליונים לבין תחתונים ובזה נמשך מפשיטות העצמות‪ ,‬ועבודה של‬
‫המשכת העצמות ‪ -‬בחינת אנכי ‪ ,-‬על ידי העבודה של בכל מאדך – רעותא דליבא?‬
‫ואולי יש לומר בזה על פי המבואר בד"ה יבחר לנו את נחלתינו תשכ"ג (המאמר‬
‫הראשון של הספר (מאמרים מלוקט ח"ה))‪ ,‬שהעבודה של רעותא דליבא בראש‬
‫השנה היא באופן של העלאה עד שורש נשמות ישראל בעצמותו ית'‪ ,‬ששם אין‬
‫לנשמות מציאות כלל‪ .‬וכדי שבחינת עצמותו ית' תהיה באופן של המשכה (התענוג‬
‫לבריאת העולם) [שהרי הנשמות שם אינם באופן של מציאות שיוכלו להמשיך‬
‫משם]‪ ,‬זהו על ידי המצוה של תקיעת שופר – מה שהיא מצוה ורצונו ית'‪ ,‬כלומר‬
‫שעצמותו ית' נמשך לרצות את המצוה‪ ,‬ועל ידי זה יש לעצמותו ית' שייכות‬
‫להמשכה‪ ,‬שבקיום המצוה ברעותא דליבא נמשך מבחינת עצמותו ית' ומתעורר‬
‫התענוג שלו בבריאת העולמות‪ .‬ולפי זה מה שעצמותו ית' נמשך למטה הוא מצד‬
‫המצוה‪ ,‬אך כדי שהדבר יתגלה למטה הוא על ידי הביטול של המטה באופן של‬
‫רעותא דליבא‪ .‬עד כאן תוכן הדברים המבוארים שם‪ .‬ולפי זה יש לומר שעד"ז הוא‬
‫גם במאמר כאן‪ .‬שבמתן תורה נמשכו המצוות שכללות ענינם לצרף בהם את‬
‫הבריות (ראה מאמר הקודם ד"ה גל עיני תשל"ז הערה ‪ ,33‬באות ה' ובאות ז') –‬
‫שזהו בכללות הענין של בירור הנפש הבהמית שבאמר זה‪ .‬ומצד רצונו ית'‬
‫שבמצוות נמשך בהם עצמות אוא"ס‪ ,‬אלא שכדי לגלות את המשכת עצמותו ית'‬
‫למטה זקוקים לעבודה של רעותא דליבא‪ ,‬כמבואר במאמר שם שכיון שמצד‬
‫עצמותו ית' אין עוד‪ ,‬לכן הגילוי של עצמותו הוא בביטול של המטה‪ .‬ובזה מיושב‬
‫מה שמבואר כאן שעיקר ההמשכה היא על ידי בירור הנה"ב‪ ,‬שבזה ב' דברים‪:‬‬
‫הבירור שבדבר שמבטל את המחיצה‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬והמצוה שבדבר‪ ,‬שבזה נמשך העצמות‪,‬‬
‫ואח"כ מתגלה על ידי האהבה דבכל מאדך (העבודה באופן של רעותא דליבא)‪ .‬וזה‬
‫שכותב כאן וע"י רצון זה (דהאדם) עושים וממשיכים רצונו של מקום'‪ ,‬שיש לבאר‬
‫הכוונה שמה שהאדם מקיים המצוה‪ ,‬בה מתלבש רצון העצמות‪ ,‬אזי נמשך גם‬
‫העצמות‪ ,‬ובחינה זו מתגלה על ידי הרעותא דליבא]‪.‬‬
‫**********‬
‫*) יצא לאור בקונטרס חג השבועות – תנש"א‪" ,‬לקראת חג השבועות ‪ . .‬ימי הגבלה‪ ,‬סיוון‪ ,‬שנת‬
‫ה'תנש"א"‪.‬‬
‫‪ )1‬שבת פח‪ ,‬סע"ב ואילך‪.‬‬
‫‪ )2‬בש"ס שם‪ :‬חמודה‪ ,‬אבל כ"ה (חמדה) בעין יעקב כאן‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )3‬תהלים ח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )4‬יתרו כ‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )5‬שם‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )6‬שם‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ )7‬שם‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ )8‬שם‪ ,‬יב‪.‬‬
 ‫‪ )9‬שם‪ ,‬יג‪.‬‬
‫‪ )10‬להעיר מסה"מ תרע"ח ע' קסז ואילך וסה"מ תש"ו ע' ‪ 104‬ואילך‪ ,‬דזה שהמצוות דהאבות‬
‫ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך (שהש"ר פ"א‪ ,‬ג (א))‪ ,‬הוא‪ ,‬מצד שני ענינים‪ :‬כי אצל האבות‬
‫לא היו העלמות והסתרים מצד הגוף (נה"ב)‪ ,‬ולא הי' להם מצוות בגשמיות‪.‬‬
‫‪ )11‬וגם "בין עמים אתם שרויין שאתם עובדין ע"ז" הוא דוגמת "יצר הרע יש ביניכם"‪ ,‬ואדרבה‬
‫יצה"ר שהוא דוגמת "שד משדין נוכראין" (בין עמים אתם שרויין) ועד שצריך להזהירו שלא יעבוד‬
‫ע"ז [ולפי פירוש זה‪ ,‬עניין הזיכוך של היצר הרע מחולק לשתיים במדרש‪ ,‬ועניין ההמשכה‬
‫בגשמיות של המצוות‪ ,‬מפריד בין ב' בחינות זיכוך‪ .‬ואולי המבואר בהמשך שיש ב' בחינות‬
‫זיכוך‪ ,‬אחת לפני מתן תורה ואחת אחר כך‪ ,‬מבאר גם את זה‪ ,‬וזהו שבתחילה מדבר על ע"ז‪,‬‬
‫שזהו ג"כ כנגד כללות העניין של מתן תורה‪ ,‬כמו "אנכי‪ ..‬מארץ מצרים")]‪.‬‬
‫‪ )12‬לקו"ת במדבר טז‪ ,‬ד‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )13‬תו"א יתרו סז‪ ,‬סע"ב‪.‬‬
‫‪ )14‬פרש"י עה"פ (יתרו כ‪ ,‬ב)‪.‬‬
‫‪ )15‬תו"א שם‪ .‬לקו"ת שם‪.‬‬
‫‪ )16‬ויק"ר פכ"ח‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )17‬אמור כג‪ ,‬טו‪.‬‬
‫‪ )18‬או"ת להמגיד פ' עקב ד"ה מפני מה‪ .‬לקו"ת שלח מב‪ ,‬ג‪ .‬ובכ"מ‪ .‬וראה גם חדא"ג מהרש"א‬
‫ברכות לה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )19‬פסיקתא דר"כ פ"ח‪ .‬פסיקתא רבתי פי"ח‪ .‬קה"ר פ"א‪ ,‬ג‪ .‬יל"ש אמור שם‪ ,‬י (רמז תרמג)‪ .‬וראה‬
‫ראב"ן סי' פ‪ .‬ראבי"ה פסחים סתקכ"ו‪ .‬רוקח סרצ"ה (הובא במ"כ לקה"ר שם)‪.‬‬
‫‪ )20‬להעיר‪ ,‬שכן הי' בהשנה שבה נאמר המאמר (תשכ"ה)‪ .‬וכ"ה בשנה זו (תנש"א)‪.‬‬
‫‪ )21‬כ"ה הלשון בלקו"ת שבהערה ‪.12‬‬
‫‪ )22‬סה"מ ה'שי"ת ע' ‪ .23‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )23‬משלי כז‪ ,‬יט‪.‬‬
‫‪ )24‬ראה ד"ה לרוקע תקס"ב (סה"מ תקס"ב ח"א ע' קצד ואילך‪ .‬ח"ב ע' תלה ואילך‪ .‬ועם הגהות‬
‫וכו' – בסהמ"צ להצ"צ קנט‪ ,‬סע"ב ואילך)‪ .‬ד"ה כמים הפנים לפנים באוה"ת בשלח (ע' תעז ואילך)‪.‬‬
‫המשך תער"ב ח"ב ע' תתקסד ואילך‪.‬‬
‫‪ )25‬וראה סה"מ מלוקט ח"ג ע' מז ובהנסמן שם‪.‬‬
‫‪ )26‬ראה אוה"ת והמשך תער"ב שם‪.‬‬
‫‪ 32‬ו‪.]38 -‬‬ ‫‪ )27‬אלא שאין זה שינוי (ח"ו) באדם העליון‪ ,‬כדלקמן הערה ‪[ 58‬ראה גם הערה‬
‫‪ )28‬ראה סהמ"צ להצ"צ נד‪ ,‬ב [בקשר לספירות העליונות]‪.‬‬
‫‪ )29‬בכמה ענינים דלקמן – ראה אוה"ת והמשך תער"ב שם‪.‬‬
‫‪ )30‬והגם שע"ס הגנוזות היו לפני ע"ס הגלויות‪ ,‬הי' זה ע"י העלאת מ"ן מיני' ובי' – ראה המשך‬
‫תער"ב שם ס"ע תתקסה ואילך‪ .‬תתקעב‪.‬‬
‫‪ )31‬ספר אלימה להרמ"ק – הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א‪.‬‬
‫‪ )32‬באוה"ת שם (ריש ע' תפ)‪ ,‬שבענין מים הפנים לפנים "הדבר פשוט יותר" ש"אין השינוי בו‬
‫באמיתית" [באור התורה מנצל את המשל כדי לבאר שאין שינוי למעלה מעבודת האדם‪ ,‬לא רק‬
‫בפשיטות העצמות ('מים') אלא גם לא באדם העליון (א"ק) – וזה לימוד נוסף שהחסידות‬
‫לומדת מהמשל של פסוק זה‪ ,‬ראה הערה ‪ 27‬ו‪ .]38 -‬אבל לכאורה‪ ,‬עיקר תוכן החידוש דהכתוב‬
‫הוא שע"י העלאת מ"ן דהתחתון נעשה הציור דהתחתון בהעליון (ולא שע"י הציור אינו משתנה)‬
‫[דהיינו שפשט הפסוק מדבר בעיקר על מה שאכן לב האדם מתעורר בהתאם ללב של השני כמו‬
‫מים הפנים‪ ,‬ולא שכבר יודעים על התעוררות זו וההנחה כמים הפנים וגו' באה לצמצם את תוקף‬
‫ההתעוררות שבכל זאת לא נעשה שינוי בשני]‪ ,‬ומזה מובן‪ ,‬דזה שמשמע מהכתוב שמים הפנים‬
‫לפנים הוא פשוט יותר הוא גם בנוגע לענין העיקרי שהציור דהתחתון נעשה בהעליון [ולפי‬
‫המבואר באור התורה‪ ,‬יש לעיין באדם כפשוטו‪ ,‬שגם בו יש בחינה שאינו משתנה מצד האדם‬
‫השני שאוהב אותו‪ .‬וברור שיש לנצל את זה רק לטובה‪ ,‬כלומר שאינו נגרר לדברים השליליים‬
‫של השני‪ ,‬אבל אכן מתפעל בלבו באהבתו‪ .‬עוד יש לומר שמה שהנאהב אינו משתנה הוא מצד‬
‫שמירת הבחירה החפשית העצמית שלו‪ ,‬ומכל מקום מרגיש כלפי השני נטיה של אהבה‪ ,‬דהיינו‬
‫שאהבת חברו מסירה ממנו את המכשולים להתעורר בעצמו בבחירתו לאהבתו (עוד יש לומר‬
‫שגם בנמשל של האדם למטה‪ ,‬אין המשל מדויק בפרט הזה‪ ,‬ולכן מבואר בפנים המאמר‬
‫שבנמשל של האדם העליון אכן 'נעשה דוגמת ענין זה באדם העליון‪ ,‬ולא רק שנראה כן – שלא‬
‫כמו במים‪ .‬אך ביאור זה אינו מרווח כל כך)]‪.‬‬
‫‪ )33‬כ"ה הלשון בהמשך תער"ב שם ע' תתקסד‪.‬‬
‫‪ )34‬להעיר מהמשך תער"ב ח"א פקי"ז (ע' רכז) "שכל הציורים מציירים על גוון לבן דוקא ‪ . .‬לפי‬
‫שהוא פשוט מכל הגוונים ע"כ כל הגוונים והציורים ניכרים עליו דוקא" [ובמים‪ ,‬לבן הוא שקוף]‪.‬‬
‫‪ )35‬כהסברא "כל יצר מחשבות לבו רק רע גו'" (בראשית ו‪ ,‬ה) שהוא טעם לחוב "אמחה גו'" (שם‪,‬‬
‫ז)‪ ,‬וסברא זו היא טעם המזכה‪ ,‬כמ"ש (נח ח‪ ,‬כא) "כי יצר לב האדם רע מנעוריו ו(לכן) לא אוסיף‬
‫להכות גו'"‪ .‬וראה תו"ח וירא קא‪ ,‬סע"ב ואילך‪.‬‬
‫‪ )36‬ראה סה"מ תרפ"ח ע' קעא‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )37‬סהמ"צ להצ"צ שם (קס‪ ,‬א)‪ .‬המשך תער"ב שם ע' תתקעב‪.‬‬
‫‪ )38‬דגם כשהאתערותא דלעילא היא שתהי' ההמשכה למטה [אבל מצד המעלה אין ההמשכה‬
‫פועלת שינוי]‪ ,‬הרי ההתעוררות שתהי' ההמשכה היא למעלה (אתערותא דלעילא)‪ ,‬שינוי‪ .‬ובפרט‬
‫לפני המבואר לעיל ס"ד שהאתערותא דלעילא שנתעוררה ע"י אתערותא דלתתא‪ ,‬היא זה שלמעלה‬
‫נראית הדמות של האתעדל"ת [מעין שינוי למעלה‪ .‬וראה הערה ‪ 27‬והערה ‪.]32‬‬
‫‪ )39‬ראה עד"ז המשך תער"ב ח"ב ריש ע' תתקג‪.‬‬
‫‪ )40‬או"ת (הוצאת קה"ת) ב‪ ,‬סע"ג (בהוצאת קה"ת תש"מ ואילך – ס"ו) – הובא בהמשך הנ"ל שם‬
‫ס"ע תתקב‪ .‬וראה גם המשך תרס"ו ע' רלא‪.‬‬
‫‪ )41‬ב"ר פ"א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ )42‬ב"ר פ"ח‪ ,‬ז‪ .‬רות רבה פ"ב‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )43‬בכ"מ (המשך תער"ב ח"ב ס"ע תתקעא‪ .‬המשך ר"ה תש"ג פ"ג ופ"ו ועוד) דבמי נמלך הו"ע‬
‫העלאת מ"ן מיני' ובי'‪ .‬היינו‪ ,‬שגם במי נמלך הוא העלאת מ"ן‪ ,‬אלא שהוא "מיני' ובי'"‪ .‬ולפי מ"ש‬
‫בפנים‪ ,‬דבמי נמלך [נראה שצריך להיות 'במי נמלך' בלי דל"ת‪:‬במי נמלך] הוא במקום שאין צריך‬
‫להעלאת מ"ן‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬הוא הסיבה לזה שעלה ברצונו שההמשכה תהי' ע"י העלאת מ"ן‪.‬‬
‫‪ )44‬כמובן גם מזה שההמלכה דבמי נמלך היא גם על גילויים הכי נעלים (כיון שהם ברצון ולא‬
‫בהכרח ח"ו)‪.‬‬
‫‪ )45‬ראה המשך תרס"ו ע' רלג‪ .‬והמבואר שם הוא בהמשך להמבואר שם ע' רלא בענין ישראל עלו‬
‫במחשבה‪.‬‬
‫‪ )46‬וזה (ציור אדם) הוא ענינו‪ ,‬שלכן נקרא בשם אדם‪ .‬ראה המשך תרס"ו שם ע' רלב "שכל‬
‫הפרצופים יש להם שמות פרטים ‪ . .‬ופרצוף א"ק אין לו שם פרטי כ"א נק' בשם אדם"‪.‬‬
‫‪ )47‬בהבא לקמן‪ ,‬ראה סהמ"צ להצ"צ קפב‪ ,‬א ואילך‪ .‬המשך מים רבים תרל"ו פס"ד ואילך‪ .‬המשך‬
‫תער"ב ח"ב ע' תתקסח‪.‬‬
‫‪ )48‬ראה בארוכה ד"ה ואברהם זקן תרס"ו (המשך תרס"ו ע' פ ואילך)‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )49‬ומ"ש בספר יצירה (פ"א מ"ז) ע"ס בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת‪ ,‬דע"ס הגלויות הם‬
‫דוגמת שלהבת שעל גבי הגחלת וע"ס הגנוזות הם דוגמת השלהבת שבגחלת – הוא‪ ,‬כי משל זה בא‬
‫בעיקר לבאר הקשר דע"ס הגלויות עם ע"ס הגנוזות‪ ,‬אבל בנוגע לאופן ההעלם דע"ס הגנוזות‪,‬‬
‫המשל דאש שבצור החלמיש הוא מכוון יותר‪ ,‬כי ההעלם דע"ס הגנוזות הוא העלם שאינו‬
‫במציאות‪ – .‬כ"ה בסהמ"צ ובהמשך מים רבים שם (נעתק בקיצור בסה"מ תש"ח ע' ‪ ,243‬בהערה)‪.‬‬
‫ולהעיר מסה"מ תרס"ח ע' רג‪ ,‬דג' המשלים על ע"ס הגנוזות – שלהבת הטמונה בגחלת‪ ,‬צור‬
‫החלמיש‪ ,‬ושמות (ראה לקמן בפנים) – הם ג' מדריגות בע"ס הגנוזות‪.‬‬
‫‪ )50‬בכ"מ‪ ,‬דזה שע"ס הגנוזות הם רק שמות ("אין מציאות לגנוזות") הוא לפה"צ‪ ,‬אבל בהמשך‬
‫תער"ב שם ע' תתקסח ואילך מפורש שגם אחה"צ יש ענין זה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪ )51‬סה"מ תרנ"ט ע' קפז‪ .‬המשך תער"ב ח"ב ע' תתקסט‪ .‬סה"מ תרס"ח ע' רב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )52‬ראה בארוכה המשך תער"ב שם ע' תתקסט ואילך‪ .‬וראה גם תו"א (הוספות) ויחי קג‪ ,‬ג‪.‬‬
‫אוה"ת ויחי (השמטות) תכז‪ ,‬ב‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )53‬ויחי שם‪.‬‬
‫‪ )54‬אוה"ת ויחי שם‪ .‬סהמ"צ להצ"צ קמט‪ ,‬א ואילך‪ .‬סה"מ תרנ"ט ע' קפו ואילך‪ .‬המשך תרס"ו ע'‬
‫קפד‪ .‬סה"מ תרס"ח ע' רב‪ .‬המשך תער"ב שם ע' תתקע‪.‬‬
‫‪ )55‬כ"ה בסהמ"צ שם‪ .‬וראה לקמן ס"ח‪.‬‬
‫‪ )56‬סה"מ קונטרסים ח"א צז‪ ,‬א ואילך‪ .‬תרפ"ח ע' ע‪ .‬ה'תש"ג ע' ‪ .32‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )57‬המשך תער"ב ח"ב ע' תתקסד ואילך‪ .‬וראה גם אוה"ת בשלח ע' תעט ואילך‪.‬‬
‫‪ )58‬והציור דאדם התחתון שבאדם העליון אינו דבר מובדל מאדם העליון אלא הוא אדה"ע עצמו‪,‬‬
‫ע"ד‬
‫הפנים הנראים בהמים שהם המים עצמם (כנ"ל בפנים)‪ .‬ועפ"ז מובן שאין שינוי (ח"ו) באדם‬
‫העליון ע"י הציור דאדם התחתון שבו – ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תתקסה‪ .‬וראה גם אוה"ת‬
‫בשלח ע' תפ‪.‬‬
‫‪ )59‬בהבא לקמן‪ ,‬ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תתקעה‪-‬ו‪.‬‬
‫‪ )60‬תנחומא וארא טו‪ .‬שמו"ר פי"ב‪ ,‬ג‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )61‬אמור כג‪ ,‬יא‪.‬‬