‫בס"ד‪ .

‬ש"ק ומוצאי ש"ק פ' בשלח‪ ,‬י"א שבט‪ ,‬ה'תשל"א* [מ אמר‬

‫ד" ה ב את י ל גני עם ב יאו רים על י די רפא ל שוו אב‪ ,‬צפ ת]‬
‫באתי לגני אחותי כלה ‪ ,1‬ומביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא בהמאמר‬
‫דיום ההסתלקות ויום ההילולא שלו ‪ ,2‬דאיתא במדרש רבה (במקומו) לגני לגנוני‪,‬‬
‫למקום שהי' עיקרי בתחלה‪ ,‬דעיקר שכינה בתחתונים היתה‪ ,‬אלא שע"י הענינים‬
‫הבלתי רצויים (מתחיל מחטא עץ הדעת) נסתלקה השכינה מלמטה למעלה עד‬
‫לרקיע השביעי‪ ,‬ואח"כ עמדו צדיקים (מתחיל מאברהם אבינו) והורידו את‬
‫השכינה מלמעלה למטה‪ ,‬עד שבא משה שהוא השביעי‪ ,‬וכל השביעין חביבין ‪,3‬‬
‫והורידה למטה בארץ‪ .‬דענין זה (המשכת וירידת השכינה למטה בארץ) נעשה‬
‫בעיקר ‪ 4‬ע"י המשכן שעשה משה כמ"ש ‪ 5‬ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‪ .‬וזהו‬
‫צדיקים יירשו ארץ וישכנו לעד עלי'‪ ,6‬שצדיקים הם משכינים (ממשיכים ‪ )7‬את‬
‫השכינה שנק' עד‪ ,‬שוכן עד מרום וקדוש ‪ ,8‬שתהי' בגילוי למטה‪.‬‬

‫ולהעיר‪ ,‬שבמדרש שם מבאר תחלה פירוש הפסוק צדיקים יירשו ארץ גו'‬
‫ולאח"ז אומר שעיקר השראת השכינה בארץ היתה ביום שהוקם המשכן‪,‬‬
‫ובהמאמר משנה את סדר הענינים‪ ,‬שהפסוק צדיקים יירשו ארץ גו' מובא‬
‫בהמאמר לאחרי שאומר שעיקר ההמשכה היתה ע"י עשיית המשכן‪ .‬ויש לומר‪,‬‬
‫שבזה מרמז‪ ,‬דזה שצדיקים ממשיכים השכינה למטה (וישכנו לעד עלי')‪ ,‬הכוונה‬
‫בזה היא לא רק לההמשכה שע"י שבעה הצדיקים שמאברהם עד משה (ע"י‬
‫עשיית המשכן)‪ ,‬אלא גם לההמשכה שלאחרי ההמשכה שהיתה ע"י עשיית‬
‫המשכן‪ .‬שגם לאחרי ההמשכה שהיתה ע"י עשיית המשכן‪ ,‬אף שהיתה המשכה‬
‫נעלית ביותר‪ ,‬ממשיכים צדיקים‪ ,‬ועמך כולם צדיקים ‪ ,9‬המשכה נעלית עוד יותר‬
‫[יש לבאר הטעם כיון שמעלין בקודש ואין מורידין]‪ .‬דלאחרי ההמשכה שע"י‬
‫שבעה הצדיקים‪ ,‬ובפרט ע"י משה שעל ידו נמשכה השכינה למטה בארץ‪ ,‬עי"ז‬
‫ניתן הכח לכאו"א מישראל להמשיך עוד יותר [כננס על גבי הענק‪ .‬ובזה מתווך בין‬
‫ביאור המדרש‪ ,‬שלפי הנ"ל אינו מדבר על ההמשכה שאחרי הקמת המשכן‪ ,‬עם דברי‬
‫הרבי הריי"ץ שגם אחרי הקמת המשכן ישנה המשכה נוספת‪ ,‬והיינו שהמשכן פתח‬
‫את צינור המשכת השכינה לבאים אחריו]‪.‬‬

‫ויש לומר [‪ -‬מבאר בזה מה שהתחיל לומר שישנה גם המשכה אחרי עשיית‬
‫המשכן על ידי 'ועמך כולם צדיקים']‪ ,‬דכמו שהמשכת השכינה למטה שע"י עשיית‬
‫המשכן היתה ע"י כל ישראל [כמ"ש ‪ 10‬דבר אל בני ישראל גו' ועשו לי מקדש‬
‫ושכנתי בתוכם‪ ,‬שהציווי לעשות מקדש ולהמשיך עיקר שכינה למטה הוא לכל‬
‫ישראל]‪ ,‬ומ"ש במדרש שמשה המשיך השכינה למטה [‪ -‬היפך פשט הכתוב] הוא‪,‬‬
‫כי עיקר עשיית המשכן [הציוויים של חלקי המשכן וכליו וכן של בגדי הכהונה‬
‫נאמרו‪ ,‬בפרשת תרומה ובפרשת תצוה‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬שמדבר למשה ‪ -‬שהוא יעשה‪.‬‬
‫וכן הרכבת המשכן נעשה בפועל על ידי משה] וההמשכה שעי"ז [בפשרת שמיני‬
‫(ט‪ ,‬כג)‪" :‬ויברכו את העם" – 'אמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו'‪ ,‬רש"י‪ ,‬עיי"ש] היתה‬
‫ע"י משה‪ ,‬וגם על ידו נמשך הנתינת כח לישראל שע"י ועשו לי מקדש יהי' ושכנתי‬
‫בתוכם [בפשט הוא שהציווי בא על ידו‪ ,‬וזהו שהוא הנותן להם כח לבצע את הדבר‪.‬‬
‫ולפי זה מה שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מדבר על החיצוניות ‪-‬‬
‫שבפועל בני ישראל (חכמי הלב) בנו את המשכן ‪ ,-‬אבל בפנימיות הוא כדברי‬
‫המדרש שזהו בכוחו של משה]‪ ,‬עד"ז הוא בנוגע להמשכת השכינה עכשיו‪ ,‬שהיא‬
‫המשכה נעלית יותר גם מההמשכה שע"י עשיית המשכן [כנ"ל]‪ ,‬שהכח שבכאו"א‬
‫‪1‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬
‫מישראל להמשיך המשכה זו היא ע"י הצדיקים ראשי אלפי ישראל שבכל דור‪,‬‬
‫אתפשטותא דמשה שבכל דור ‪[ 11‬ולפי זה אכן משה הוא הממשיך את השכינה‬
‫למטה]‪ ,‬עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא נשיא דורינו‪.‬‬

‫ב) והנה לאחרי שמבאר בהמאמר (בקיצור) מאמר המדרש בכללותו ‪ ,12‬מבאר‬
‫בפרטיות יותר ובעומק יותר פרטי הענינים‪ .‬בפרק הראשון דהמאמר (הפרק‬
‫השייך לשנה זו ‪ )13‬מבאר הענין דעיקר שכינה בתחתונים‪ ,‬ובהפרקים שלאחריו‬
‫העבודה דועשו לי מקדש (וגם העבודה במשכן ומקדש לאחרי עשייתו ‪ )14‬שעל ידה‬
‫נעשה ושכנתי בתוכם‪ ,‬המשכת עיקר שכינה בתחתונים‪ .‬ומבאר בפרק הראשון‪,‬‬
‫דהטעם על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה הוא כי ‪ 15‬תכלית הכוונה בבריאת‬
‫‪16‬‬
‫והתהוות העולמות הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‬
‫[לכאורה הכוונה שלכן השכין את השכינה למטה מתחילת הבריאה – כיון שזו‬
‫הייתה הכוונה בבריאת העולמות‪ .‬אלא שממשיך שדירה בתחתונים הוא שיהיה על‬
‫ידי עבודת האדם]‪ .‬ומבאר‪ ,‬דזה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‬
‫הוא שיהי' גילוי אלקות למטה (לא ע"י המשכה מלמעלה אלא) ע"י עבודת האדם‬
‫[ולפי זה שוב יש להבין למה עיקר שכינה בתחתונים היתה‪ .‬ראה לקמן אות ד'] ‪,‬‬
‫ושהעבודה שעל ידה נעשה גילוי אלקות בעולם היא העבודה דאתכפיא ואתהפכא‪,‬‬
‫כמאמר ‪ 17‬כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין‪ .‬ומבאר‪,‬‬
‫דפירוש בכולהו עלמין הוא אור שהוא בכולהו עלמין בשוה‪ .‬והוא האור שלמעלה‬
‫משייכות לעולמות‪ .‬דבאור המתלבש בעולמות יש חילוק בין עולמות עליונים‬
‫לעולמות תחתונים‪ ,‬כמאמר רז"ל ‪ 18‬נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא‬
‫ארץ‪ ,‬שההמשכה בשמים (עולמות העליונים) היא מבחי' ימין‪ ,‬וההמשכה בארץ‬
‫(עולמות תחתונים) היא מבחי' שמאל‪ .‬ובחי' בכולהו עלמין‪ ,‬האור שהוא בכל‬
‫העולמות בשוה‪ ,‬הוא האור שלמעלה משייכות לעולמות [יש לומר הכוונה למעלה‬
‫מהחלוקה של ימין ושמאל‪ ,‬למעלה מענין ההפכיות‪ ,‬וזהו ענין 'עיקר שכינה'‪ .‬ראה‬
‫מזה בהמשך]‪ .‬וזהו כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין‪,‬‬
‫שע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא ‪ 19‬נמשך ‪ 20‬האור שהוא בכולהו עלמין בשוה‪,‬‬
‫אור שלמעלה משייכות לעולמות‪.‬‬

‫וצריך להבין‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬הטעם על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה הוא כי‬
‫נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬ומה נוגע כאן לבאר שעשיית‬
‫הדירה צריכה להיות ע"י עבודת האדם [צ"ע מהי השאלה‪ ,‬כי אדרבה‪ ,‬כיון‬
‫שהדירה צריכה להיות על ידי עבודת האדם‪ ,‬אם כן אינו מובן מדוע עיקר שכינה‬
‫בתחתונים היתה עוד לפני עבודת האדם‪ .‬ובהכרח לומר שמה שעיקר שכינה‬
‫בתחתונים היתה הוא (רק) נתינת כח ביחס לעבודת האדם‪ .‬וראה אות ד'‪ .‬עוד מבואר‬
‫בהמשך‪ ,‬שלמרות שאכן היתה 'עיקר שכינה' בתחתונים‪ ,‬כיון שזה היה מצד הקב"ה‪,‬‬
‫ולא מצד עבודת האדם‪ ,‬לכן היה חסר בזה בענין מה שהתאווה הקב"ה להיות לו ית'‬
‫דירה בתחתונים (ולקמן באות י"ג מבואר שעבודת האדם ממשיכה בחינה גבוה יותר‬
‫של עיקר שכינה‪ .‬הרי ג' פרטים בהבנת מהו עיקר שכינה בתחתונים היתה‪ :‬א‪ .‬מצד‬
‫הקב"ה‪ ,‬ולא מצד עבודת המטה‪ .‬ב‪ .‬שזהו ניתנת כח לעבודת האדם (והעבודה היא‬
‫מצד התאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים על ידי התחתונים)‪ .‬ג‪ .‬שזו בחינה‬
‫נמוכה יותר ממה שממשיך האדם בעבודתו]‪ ,‬ושהעבודה שעל ידה נעשית הדירה‬
‫היא העבודה דאתכפיא ואתהפכא [כבר מבואר לעיל בקצרה שמצד עבודה זו מובן‬
‫ש‪'-‬עיקר שכינה' הוא האור שלמעלה מהפכיות אור וחושך‪ .‬ולקמן מבואר שזהו‬

‫‪2‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫בעיקר אחרי החטא]‪ ,‬ושע"י עבודה זו הוא המשכת האור שלמעלה משייכות‬
‫לעולמות‪.‬‬

‫ויש לומר הביאור בזה‪ ,‬דבמאמר המדרש עיקר שכינה בתחתונים היתה‪ ,‬שני‬
‫ענינים‪ .‬המעלה דתחתונים (לגבי עליונים) [הכוונה לעליונים ותחתונים כנ"ל‬
‫ש‪'-‬נטה ימינו‪ ..‬נטה שמאלו'‪ ,‬שהעליונים ענינם גילוי אור‪ ,‬אלא שזהו אור ששייך‬
‫לעולמות‪ ,‬אור שהחושך היפך לו‪ ,‬ולכן אין שם עיקר שכינה]‪ ,‬שבהם דוקא היתה‬
‫עיקר שכינה [יש לומר שכיון שכוונת המדרש להדגיש את מעלת התחתונים‪ ,‬לכן גם‬
‫לפני שהיתה עבודת האדם‪ ,‬למרות שעדיין לא היתה שלימות הדירה בתחתונים‬
‫שבאה דווקא על ידי עבודת האדם‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬כבר היתה השכינה למטה‪ ,‬כי גם מצד‬
‫עצמם יש מעלה בתחתונים]‪ ,‬ושדרגת השכינה שהיתה בתחתונים היא (לא שכינה‬
‫סתם‪ ,‬אלא) עיקר שכינה [זה צריך ביאור‪ ,‬שכיון שלא היתה עדיין עבודת האדם‪ ,‬לא‬
‫היתה צריכה להיות עיקר השכינה בתחתונים‪ ,‬אלא רק בחינה נמוכה יותר ‪ -‬עד‬
‫לביצוע העבודה על ידי האדם‪ .‬ולפי ההמשך מובן שעיקר שכינה הכוונה לאור‬
‫שלמעלה מהפכיות אור וחושך‪ ,‬כפי שכבר הוזכר לעיל]‪ .‬והענינים שבהמאמר‬
‫(בפרק הראשון) הם ביאור על שני ענינים אלה‪ .‬דזה שנתאוה שהגילוי אלקות‬
‫למטה (דירה בתחתונים) יהי' ע"י עבודת האדם מדגיש מעלת התחתונים [אלא‬
‫שהמדרש מדבר על מעלת התחתונים מצד עצמם‪ ,‬והרי הריי"ץ מוסיף את ענין‬
‫מעלת התחתונים מצד עבודת האדם]‪ .‬דנוסף לזה שנתאוה שהדירה (גילוי אלקות)‬
‫תהי' בתחתונים [מצד הקב"ה‪ ,‬בבחינת אתערותא דלעילא]‪ ,‬נתאוה שגם עשיית‬
‫הדירה תהי' ע"י עבודת התחתונים [זהו ענין אחד‪ :‬שעבודת התחתונים היא‬
‫האתערותא דלתתא של ההמשכה של דירה בתחתונים]‪ .‬דע"י שהגילוי אלקות‬
‫בהתחתונים נמשך ע"י עבודתם‪ ,‬הם כלים להגילוי [משפט זה צ"ע‪ .‬כי ממה‬
‫שאומר 'דע"י' מובן שהוא הסבר למה שכתוב קודם‪ .‬אבל מה שכותב 'הם כלים‬
‫להגילוי' הוא הוספה – שהגילוי שייך אליהם‪ .‬וקש הלבאר כך כיון שזהו מה‬
‫שממשיך אח"כ 'ויתירה מזו‪ ..‬ענין התחתון'‪..‬לכן יותר נראה לבאר שכאן התיבות‬
‫'כלים לגילוי' פירושם שהגילוי למטה אינו רק מצד ההמשכה מלמעלה‪ ,‬אלא מצד‬
‫עבודת האדם‪ ,‬ואז מוסיף עוד ענין‪ :‬שאופן העבודה מועיל שההמשכה גם תקלט‬
‫למטה]‪ ,‬ויתירה מזה‪ ,‬שהגילוי שנמשך בהם הוא מצד ענין התחתונים גופא [צ"ע‬
‫מה מוסיף‪ .‬ובהמשך מובן שענין התחתון הוא ההעלם וההסתר‪ ,‬בחינת חושך‪ ,‬וכיון‬
‫שדווקא מצד העבודה עם החושך (באתכפיא ואתהפכא) ממשיכים וקולטים את‬
‫הענין של דירה בתחתונים‪ ,‬לכן ההמשכה היא מצד 'ענין התחתונים'‪ .‬אבל כיון‬
‫שתיכף הרבי מדבר על המעלה של אתכפיא ואתהפכא‪ ,‬נראה שכאן 'ענין התחתון'‬
‫הוא רק ענין המעשה‪ ,‬שכל עשיה שייכת לבחינת הכלים של העולם‪ .‬והכוונה בזה‬
‫שעצם הכלי והעשיה צריכה להיות אמצעי לגילוי אור (מעין הענין של אתכפיא)‪,‬‬
‫ועוד ענין‪ :‬שהאדם יגלה את המעלה העצמית של הכלי ‪ -‬שגם הוא גילוי של כח‬
‫אלקי (מעין הענין של אתהפכא)‪ .‬ויש להעיר שהעבודה מסוג זה היתה גם לפני‬
‫החטא‪ .‬ולפי זה מה שעיקר שכינה בתחתונים היתה הוא הנתינת כח לבצע את‬
‫העבודה הזאת‪ ,‬או הענין עצמו כמו שהוא מלמעלה]‪ .‬ומוסיף‪ ,‬שהעבודה שעל ידה‬
‫נעשית הדירה היא העבודה דאתכפיא ואתהפכא‪ ,‬כי עי"ז מודגש עוד יותר‬
‫שהגילוי שנמשך בהתחתונים הוא מצד ענינם [יש לומר שענין זה שייך בעיקר‬
‫אחרי החטא‪ ,‬כדלקמן בסיום המאמר]‪ .‬דנוסף לזה שהגילוי שנמשך בהם הוא ע"י‬
‫עבודתם [יש לומר הכוונה על דרך דברי רב האי גאון שהמצוות פועלות בדרך של‬

‫‪3‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫סגולה‪ ,‬כלומר פעולה שאין קשר מובן וגלוי לתוצאה שלה]‪ ,‬גם העבודה (שעל ידה‬
‫נמשך הגילוי) היא עבודה שמצד ענין התחתונים [הרי שהרבי הריי"ץ מוסיף‬
‫שלשה ענינים על דברי המדרש‪.:‬המדרש מדבר רק על כללות המעלה של‬
‫התחתונים‪ ,‬והרבי מוסיף‪ :‬א‪ .‬מעלת העבודה של התחתונים‪ .‬ב‪ .‬מעלת המעשה‬
‫(כלים)‪ .‬ג‪ .‬מעלת העבודה של אתכפיא ואתהפכא]‪ .‬וזה [כלומר‪ :‬ומה שהרבי הריי"ץ‬
‫מבאר] שההמשכה שע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא הוא המשכת האור שהוא‬
‫בכולהו עלמין בשוה הוא ביאור על הלשון עיקר שכינה בתחתונים [כנ"ל שעיקר‬
‫שכינה הוא האור שלמעלה מההפכיות של אור וחושך‪ ,‬שענין זה מודגש בעבודה‬
‫של אתכפיא ואתהפכא‪ ,‬כדלקמן]‪ ,‬וכמבואר במק"א שעיקר שכינה הוא האור‬
‫‪21‬‬

‫שלמעלה מעולמות [ובסיום המאמר מבואר מה מתווסף על עיקר השכינה כתוצאה‬

‫מעבודת האדם]‪.‬‬

‫ג) ולהוסיף‪ ,‬דשני ענינים הנ"ל [מעלת התחתונים‪ ,‬ומה שעיקר שכינה בתחתונים‬
‫היתה] מובנים גם מלשון רז"ל נתאוה כו' דירה בתחתונים [כי ענין זה של‬
‫‪16‬‬

‫'נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים' הוא כל תורה החסידות על רגל‬
‫אחת‪ ,‬וכל השאר מסתעף מענין זה‪ ,‬ואידך זיל גמור]‪ ,‬נתאוה דוקא [הרבי מתחיל‬
‫לבאר מהו ענין 'נתאווה']‪ .‬והענין הוא‪ ,‬דבזהר ובע"ח איתא‪ ,‬שישנם טעמים על‬
‫בריאת העולמות [דבזהר ‪ 22‬איתא שהטעם הוא בגין דישתמודעון לי' ובע"ח‬
‫‪23‬‬

‫איתא דהטעם הוא בכדי שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו]‪ ,‬ובמרז"ל הנ"ל‬
‫איתא דבריאת העולמות היתה לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה‬
‫בתחתונים‪ ,‬דענין נתאוה הוא למעלה מטעם [כלומר שאין להבין 'נתאווה' בהשווה‬
‫למה שהוא תאווה של הנפש הבהמית אצל האדם‪ ,‬כלומר משיכה בלתי נשלטת‪ ,‬כי‬
‫בודטאי אין ענין זה למעלה אצל הקב"ה‪ ,‬אלא ענין התאווה הוא מה שלמעלה‬
‫מטעם ודעת (ולא למטה מטעם ודעת)]‪ ,‬ובלשון אדמו"ר הזקן אויף א תאוה איז‬
‫‪24‬‬

‫קיין קשיא [על תאוה אין קושיא]‪ ,‬היינו שענין התאוה הוא במקום (דרגא) שאין‬
‫שייך שם קושיא לפי שהוא למעלה מהשכל [ובכל זאת‪ ,‬אחרי שיש בחירה עצמית‬
‫של הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬נמשך בסדר ההשתלשלות‪ ,‬תענוג (וזהו‬
‫ג"כ 'נתאווה'‪ ,‬כדלקמן)‪ .‬וענין התענוג הוא ההרגש (כביכול) של העצם במצב שמה‬
‫שחוץ ממנו (כביכול) תואם את עצמותו‪ ,‬שבזה מורגש רווחה בעצם שלמרות שיש‬
‫מצב של חוץ‪ ,‬בכל זאת אין זה מנגד את העצם אלא תואם אליו‪ .‬ובעבודת האדם‬
‫מובן שעל ידי הכרת התענוג (תאוות) שלו יודע האדם איפה העצם שלו מונח‪,‬‬
‫ובהתאם לזה עליו לעבוד את עבודתו‪ .‬ולהעיר מהמכתב שבסוף ספר תהילים אהל‬
‫יוסף יצחק (ע' ‪ )197‬בענין "ויפל אברהם על פניו ויצחק"‪ ,‬שיש צחוק ותענוג‬
‫שאמנם בא מהגוף הגשמי‪ ,‬אבל לא שייך לבטלו כיון שהנשמה צריכה להיות בתוך‬
‫הגוף‪ ,‬ואכ"מ]‪ .‬וידוע הביאור בזה‪ ,‬דבזהר ובע"ח מדבר בענין בריאת העולמות‬
‫כמו שהיא מצד בחינת הגילויים [שכל – בגין דישתמודעון‪ ,‬ומדות ולמטה מהם עד‬
‫המעשה – שיתגלו שלימות כוחותיו]‪ ,‬וכיון שגילויים גם גילויים הכי נעלים הם‬
‫מוגדרים באיזה גדר [גילוי הוא מה שאינו עצם‪ ,‬כלומר מה שחוץ ממנו ית'‬
‫כביכול]‪ ,‬הרצון לעשיית איזה דבר הוא מפני שאותו הדבר הוא בהתאם להגדר‬
‫שלהם ([וגדר השכל והמדה שבאותו הדבר הוא הנקרא‪ ]:‬טעם)‪ ,‬ובמארז"ל הנ"ל‬
‫מדבר בענין הבריאה שמצד העצמות‪ ,‬דכיון שאינו מוגדר בשום גדר‪ ,‬הרצון‬
‫לבריאת העולמות שבהעצמות הוא לא מפני שיש איזה עילוי בהבריאה [כי מצד‬
‫עצמותו ית' הרי אין עוד מלבדו] אלא שכך נתאוה‪ ,‬למעלה מטעם‪ .‬וכמו שהענין‬

‫‪4‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫דנתאוה הוא בהעצמות‪ ,‬גם הענין שהוא מתאוה אליו הוא שיהי' לו דירה‬
‫בתחתונים‪ ,‬דענין דירה הוא ‪ 25‬ע"ד דירת האדם שעצמות האדם דר בהדירה‪ ,‬היינו‬
‫שבהתחתונים תהי' המשכת וגילוי העצמות [כלומר שהטעם שבגללה הדירה היא‬
‫לעצמותו הוא כיון שהתאווה היא בעצמותו‪ ,‬ולכן אין שייך שהעצמות תתאווה‬
‫לדירה עבור דרגת גילוי אלוקות נמוכה יותר מעצמותו ית'‪ .‬יתירה מכך‪ ,‬כיון שמצד‬
‫העצמות אין עוד מלבדו‪ ,‬אם כן גם בדירה צריך להיות טמון הענין של אין עוד‬
‫מלבדו‪ ,‬ובחינה זו למטה (בדירה) הוא הענין של עיקר שכינה בתחתונים היתה (מצד‬
‫ההמשכה מלמעלה‪ ,‬ובבחינת נתינת כח‪ ,‬כנ"ל)‪.‬‬
‫בקטע הבא הרבי מתחיל להוכיח איך מהתחתון עצמו מוכרח ענין העצמות‪ ,‬ושזהו‬
‫תוכן הענין שעיקר שכינה בתחתונים היתה‪ .‬ועוד דבר (והוא העיקר)‪ :‬שגם הענין‬
‫של הדירה עצמה (ללא התגלות עצמותו בתוכה) הוא גילוי ענין העצמות‪ ,‬כמו‬
‫שממשיך לבאר שדווקא בעולמות התחתונים‪ ,‬שם הוא כח ההעלם של עצמותו ית'‪.‬‬
‫ופירוש הדבר ש‪'-‬דירה' ו‪'-‬לו ית' בתחתונים' אינם שני דברים נפרדים‪ ,‬אלא מהות‬
‫הדירה‪ ,‬היא עצמה‪ ,‬הענין שתהיה 'לו ית' בתחתונים'‪ ,‬כמו שממשיך לבאר]‪.‬‬

‫דההוכחה על זה שהסיבה לבריאת העולמות היא לפי שנתאוה‬ ‫והנה ידוע‬

‫‪26‬‬

‫(למעלה מהטעם)‪ ,‬היא‪ ,‬כי בכדי שיהי' הענין דישתמודעון לי' (ידיעת אלקות‬
‫[הכוונה לידיעה בענין גילוי אלקות דווקא‪ .‬אבל אין הכי נמי‪ ,‬יש מעלה בתחתונים‬
‫מצד גילוי כח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬כלומר שהתחתונים פועלים בעליונים‬
‫ובשכל האדם (שהרי הוכחה (בכלל ובפרט ההוכחה שמדבר עליה לעיל) שייך‬
‫לשכל האדם)‪ ,‬את ההכרה שענין הגילוים הוא מוגבל‪ ,‬ועצמותו ית' אינו מוגבל‬
‫בענין הגילויים]) הי' מספיק בהתהוות עולמות העליונים (עולם האצילות ועולמות‬
‫הא"ס שלמעלה מאצילות) ולא הי' צריך להיות התהוות עולמות התחתונים‪.‬‬
‫ואדרבא‪ ,‬עיקר הענין דישתמודעון לי' הוא דוקא בעולמות העליונים‪ .‬דהידיעה‬
‫וההשגה באלקות שבעולמות התחתונים (עולמות בי"ע הרוחניים) היא רק‬
‫בהמציאות דאלקות ולא בהמהות‪ .‬ומכש"כ בעולם העשי' הגשמי שאין נרגש בו‬
‫גם המציאות דאלקות [צ"ע כיון שהמהלך הנ"ל רק מבאר שאין במטה הענין של‬
‫ידיעת אלקות‪ ,‬אבל עדיין אין הוכחה שכוונת המטה היא להיות לו ית' דירה‪ .‬ויש‬
‫לומר שאכן ההוכחה אינה על הענין של דירה לו ית'‪ ,‬אלא על הענין של נתאווה‬
‫(בלבד)‪ ,‬דהיינו שיש ענין שאינו קשור לגילויים (אלא לכח העלם של עצמותו ית')]‪.‬‬
‫ועד"ז הוא בהטעם דיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו‪ ,‬שבכדי שיתגלו שלימות‬
‫כחותיו הי' מספיק בהתהוות עולמות העליונים‪ ,‬דכיון שגם עולמות העליונים הם‬
‫מציאות והתהוותם היא בדרך התחדשות (יש מאין)‪ ,‬לכן ע"י שאוא"ס מהווה‬
‫אותם מתגלה הכח שבו ‪( 27‬שבכחו להוות דבר חדש)‪ .28‬ויתירה מזו יש לומר‪,‬‬
‫שעיקר גילוי שלימות כחותיו הוא דוקא בהתהוות עולמות העליונים‪ .‬דכיון‬
‫שהתהוות עולמות התחתונים (בי"ע) הוא ע"י שהכח האלקי שמהווה אותם הוא‬
‫מתעלם מהם‪ ,‬הרי בפעולה זו דהכח (התהוות בי"ע)‪ ,‬אין מתגלה הכח‪ .‬ומכש"כ‬
‫שאינו מתגלה בהתהוות עוה"ז התחתון‪ ,‬שההעלם דכח המהווה הוא עוד יותר‪.‬‬
‫ומזה שנתהוו (גם) עולמות בי"ע הרוחניים‪ ,‬ומכש"כ מההתהוות דעוה"ז הגשמי‪,‬‬
‫‪29‬‬
‫שאין בו (מצד עצמו) שום מעלה [מצד ההעלם שבהם]‪ ,‬ובלשון אדמו"ר הזקן‬
‫תחתון שאין תחתון למטה ממנו [יש בזה הגדרה שתחתון מוגדר כהעלם]‪ ,‬מוכח‪,‬‬
‫שתכלית כוונת הבריאה היא (לא מצד הטעם‪ ,‬אלא) לפי שכך נתאווה שעוה"ז‬
‫התחתון יהי' דירה לו ית'‪ ,‬לו לעצמותו [לכאורה ניתן להוכיח רק שהתהוות העולם‬
‫התחתון שאין תחתון למטה ממנו הוא ענין של תאווה שלמעלה מטעם השכל‪ ,‬וגם‬
‫שענין זה מגלה (לעולמות העליונים ולשכל) את כח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬אבל‬
‫‪5‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬
‫אין הכרח לומר שזהו כדי שיהיה לו ית' דירה בתחתונים‪ .‬ואכן בקטע הבא הרבי‬
‫מבאר מהי ההוכחה (לא רק לענין התאווה)‪ ,‬אלא גם לענין של דירה תחתונים‪.‬‬
‫ונקודת הביאור היא‪ :‬שכיון שהעולם התחתון דווקא מוכיח את הענין של נתאווה‪,‬‬
‫לכן מוכרח שהעצם נמשך למטה‪ ,‬וזה נותן לעולם התחתון את הכח לפעול על‬
‫השכל את ההכרה שהוא מוגבל בענין הגילויים‪ ,‬ושיש אצל הקב"ה דבר שלמעלה‬
‫מגילויים (וזה עצמו שדבר זה נקלט בשכל הוא הוכחה שגם בשכל נמשך הענין של‬
‫עצמותו ית')‪ .‬ולפי זה ההוכחה היא רק לענין של עיקר שכינה בתחתונים היתה‪ ,‬כמו‬
‫שהוא מלמעלה (ולא על ידי עבודת האדם)‪ ,‬וכמו שהוא נתינת כח לעבודת האדם‬
‫(כיון שרק על ידי התבוננות (‪ -‬המהלך של ההוכחה הנ"ל) מגיעים למסקנה‬
‫(והגילוי) ש‪'-‬עיקר שכינה בתחתונים היתה'‪.‬‬
‫ובעבודה יש לבאר על פי מה שאדה"ז כותב בתניא פרק ל' בענין הוי שפל רוח בפני‬
‫כל האדם‪ ,‬שהדבר תמוה‪ ,‬כי מדובר גם על אחד שלומד למעלה מרגילותו במאצץ‬
‫עצום‪ ,‬ומדוע יראה את עצמו שפל בפני אחד שלא התגבר על תאוותיו‪ .‬והביאור בזה‬
‫הוא כנ"ל‪ ,‬שכמה שאדם לומד יותר ועובד על עצמו יותר‪ ,‬כך ענין הגילויים אצלו‬
‫גדול יותר‪ ,‬והיא הנותנת‪ ,‬דווקא אחד שאינו עובד על עצמו מראה לו שענין‬
‫הגילויים רחוק ביותר מעצמותו ית' שהוא למעלה מגילוי‪ .‬הרי שדווקא ההעלם‬
‫שבשני הוא המגלה לו את ריחוקו‪ .‬ויתירה מכך‪ ,‬גם כשהשני עובד עבירה במזיד‪ ,‬גם‬
‫זה הוא גילוי כח ההעלם של עצמותו ית'‪ :‬א‪ .‬בזה שהקב"ה מתעלם עד שאפשר‬
‫לעשות להיפך מרצונו ית'‪ ,‬וזה מה שמתגלה באותו בעל עבירה‪ .‬ב‪ .‬ויתירה מכך‪,‬‬
‫מתגלה גם עצמת בחירתו ית' שלמעלה מכל ענין של הגבלה‪ ,‬עד שעצם כח הבחירה‬
‫של האדם שנמשך מעצם הבחירה העצמית של הקב"ה מתלבש בדבר שהוא היפך‬
‫רצונו (ראה לקמן אות ז')‪ .‬וכיון שענין זה מתגלה על ידי אותו אחד‪ ,‬הרי שהרואה‬
‫צריך להעמיד את עצמו במצב של 'הוי שפל רוח בפני כל האדם'‪ .‬ולפי זה הפירוש‬
‫'בפני' כל האדם הוא בעיקר לפנימיות שבו‪ ,‬ולא לו עצמו‪ .‬עוד יש לומר שכיון‬
‫שענין גבוה של עצמותו ית' מתגלה בו‪ ,‬הרי זה אצלו הנתינת כח להתגבר על עצמו‬
‫ולהעלות לדרגה גבוה ביותר‪ ,‬שדבר זה אינו קיים אצל הרואה]‪.‬‬

‫ויש לומר דזה שיש הוכחה בשכל על הענין דנתאוה (למעלה מהטעם) ושההוכחה‬
‫היא מהתהוות עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו‪ ,‬הוא‪ ,‬כי התהוות עוה"ז‬
‫התחתון מזה שנתאוה היתה [לא באופן שהענין דנתאוה נשאר בעצמותו וזה‬
‫[כלומר‪ ,‬שאם נשאר בעצמותו‪ ,‬זהו] שמהענין דנתאוה נתהווה עוה"ז התחתון הוא‬
‫באופן דהבדלה‪ ,‬אלא] שהענין דנתאוה נמשך בההתהוות דעוה"ז התחתון [ממה‬
‫שהשכל עצמו מוכיח שהתהוות העולם התחתון הוא באופן שלמעלה מן השכל‬
‫(תאווה) כדי לגלות את כח ההעלם של עצמותו ית' (ולהוכיח למי ששייך לגילויים‬
‫את החסרון של עצמו) מוכרח שגילוי כח ההעלם של עצמותו נמשך בעולם עד כדי‬
‫כך שהעולם (בכח העצמות שבו) משפיע על האדם (ועל העולמות העליונים)‬
‫לראות את מגבלותיו‪ .‬ומה שהאדם 'מבין' בעצמותו ית' (בזה שמוכיח מהתהוות‬
‫העולם התחתון שיש כוונה בעצמותו ית' לגלות את כח ההעלם שלו‪ ,‬ובזה שמבין‬
‫במגבלה של ענין הגילויים)‪ ,‬מוכיח שענין העצמות נמשך גם בשכל האדם – וזהו‬
‫ההוכחה 'שהענין דנתאווה נמשך בההתהוות דעוה"ז התחתון'‪ ,‬דהיינו שיש אצלו‬
‫ית' לא רק כוונה לגלות את כח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬אלא שהוא עצמו נמשך‬
‫בעולם הזה התחתון‪ ,‬שזהו הענין של נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪.‬‬
‫ולפי זה מובן ש‪'-‬עיקר שכינה בתחתונים היתה' הוא ענין העצמות הנמשך בעולם‬

‫‪6‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫שבזכותו ניתן להוכיח שהבריאה הוא מצד 'נתאווה'‪ ,‬ושבזכותו יכול שכל האדם‬
‫להשיג ולהתבונן בענין עצמותו ית' ולהבין את מגבלותיו‪ ,‬שלולא המשכה זו‬
‫בתחילת הבריאה לא היה שייך כלל שום התבוננות בענין העצמות]‪[ .‬וע"ד התענוג‬
‫שבאדם (דנתאוה שייך לתענוג)‪ ,‬דהגם שהתענוג הוא למעלה מכל הכחות‪ ,‬למעלה‬
‫גם מרצון‪ ,‬מ"מ (ומצד זה גופא)‪ ,‬הוא נמשך בכל כחות הנפש וגם באברי הגוף‪ ,‬ועד‬
‫שהמרחב דהתענוג נמשך ומתפשט גם בהעצמות שברגל‪ ,‬שמועה טובה תדשן עצם‬
‫‪ .]30‬ולכן ההתהוות דעוה"ז התחתון עצמה (זה שנברא תחתון שאין תחתון למטה‬
‫ממנו) מוכיחה הענין דנתאוה‪ .‬ולהוסיף‪ ,‬דזה גופא שההתהוות דעוה"ז התחתון‬
‫היתה באופן שהענין דנתאוה נמשך בההתהוות [כנ"ל באריכות]‪ ,‬הוא‪ ,‬כי בכדי‬
‫שתושלם הכוונה דדירה בתחתונים‪ ,‬שהתחתונים יהיו דירה לעצמותו מצד ענין‬
‫התחתונים גופא [זו בחינה גבוה יותר של עיקר שכינה ‪-‬מה שנמשך על ידי עבודת‬
‫האדם]‪ ,‬צריך שתהי' להם איזו שייכות להעצמות (עוד לפני שנעשים דירה)‪ ,‬ולכן‬
‫ההתהוות דעוה"ז התחתון מזה שנתאוה היתה באופן שבהעולם עצמו‬
‫(בהתהוותו) יהי' הענין דנתאוה‪ ,‬רצון העצמות [הרי ביאור אחד מהו 'עיקר שכינה‬
‫בתחתונים היתה' – נתינת כח לאדם לעשות לו ית' דירה בתחתונים (דהיינו להוסיף‬
‫בהמשכת השכינה למטה) על ידי עבודתו]‪.‬‬

‫ד) ועפ"ז יש לבאר מ"ש בהמאמר דהטעם על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה‬
‫הוא כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬דלכאורה‪ ,‬ע"פ הביאור‬
‫(בהמאמר) דזה שנתאוה דירה בתחתונים הוא שהגילוי אלקות למטה (דירה‬
‫בתחתונים) יהי' (לא ע"י המשכה מלמעלה אלא) ע"י עבודת האדם‪ ,‬איך הענין‬
‫דנתאוה כו' דירה בתחתונים הוא טעם על זה שבתחלת הבריאה ‪( 31‬לפני שהיתה‬
‫עבודת האדם) עיקר שכינה בתחתונים היתה‪ .‬וי"ל הביאור בזה‪ ,‬דזה שעיקר‬
‫שכינה בתחתונים היתה (בתחלת הבריאה) הוא שהתהוות עוה"ז התחתון היתה‬
‫באופן שהענין דנתאוה נמשך בההתהוות שלו (כנ"ל [וזה בעיקר בשכל‪ ,‬כנ"ל])‪,‬‬
‫שעי"ז נעשה בו ההכשרה ‪ 32‬שע"י עבודת האדם יהי' דירה להעצמות גם מצד ענינו‬
‫(דהעולם) [כנ"ל שמה שהאדם נצטווה לעבוד את עבודתו בעולם המעשה כדי‬
‫לפעול בעולם גילוי ענין העצמות‪ ,‬מוכיח שיש שייכות לעולם לעצמותו ית' עוד‬
‫לפני כן‪ ,‬כי העולם הוכשר לכך‪ ,‬וזה מה שמאפשר לבצע את העבודה הזאת בעולם‬
‫(ומ"מ עיקר גילוי ענין העצמות לא היה בעולם אלא בשכל‪ ,‬כנ"ל)]‪.‬‬

‫ויש לומר‪ ,‬דזהו שע"י החטאים נסתלקה עיקר שכינה‪ ,‬כי כיון שחטא הוא היפך‬
‫הרצון והתענוג דלמעלה‪ ,‬לכן‪ ,‬ע"י החטאים נסתלקה עיקר שכינה מהארץ‪ ,‬שלא‬
‫הי' בו הענין דנתאוה [('בו' לשון זכר מתייחס לארץ‪ ,‬למרות שהיה צריך להיות‬
‫לשון נקבה)‪ .‬לפי הנ"ל מובן שמה שהחטא פעל סילוק הענין דנתאוה‪ ,‬הוא שלא‬
‫נפעל הכרת ענין העצמות בשכל האדם‪ ,‬שהחטא הוא מסך המבדיל‪ .‬ולפי זה החטא‬
‫פעל הוספה בענין ההעלם וההסתר של העולם התחתון‪ ,‬וזהו בחינה נוספת של‬
‫תחתונים‪ .‬ויש לומר שמצד סילוק השכינה יש כאן גם בחינה נוספת של גילוי ענין‬
‫העצמות (אחרי התשובה) – שהקב"ה אינו מחויב לענין של דירה בתחתונים‪ ,‬גם‬
‫אחרי התהוותם‪ ,‬והוא מסתלק מהם כשהם אינם כפי רצונו‪ .‬ובענין זה עצמו – גילוי‬
‫הפלאת העצמות שאינו מוכרח גם בענין דירה בתחתונים – טמון הנתינת כח לאדם‬
‫לחזור בתשובה גם כשירד למטה מטה‪ ,‬כיון שמאיר אצלו מכוחו של הקב"ה שאינו‬
‫מוכרח בענין הירידה‪ .‬ופירוש הדבר שסילוק השכינה הוא הנתינת כח של הקב"ה‬
‫על הירידה של החטא]‪ .‬ועפ"ז‪ ,‬בההמשכה למטה בארץ ע"י המשכן שעשה משה‪,‬‬

‫‪7‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫שני ענינים‪ .‬המשכת עיקר שכינה למטה‪ ,‬באתי לגני למקום שהי' עיקרי בתחלה‪,‬‬
‫שעי"ז נעשה העולם מוכשר להיות דירה לו ית'‪ ,‬כמו שהי' בתחלת הבריאה [שזהו‬
‫הנתינת כח לעבודת האדם]‪ .‬ונוסף לזה‪ ,‬ע"י העבודה דועשו לי מקדש‪ ,‬נעשה גם‬
‫העולם דירה לו ית' [בעיקר בבית המקדש]‪ ,‬שנמשך בו (בהמשכן‪ ,‬ועל ידו בכל‬
‫העולם) גילוי אלקות [שזהו ענין הדירה בפועל‪ ,‬שמצד עבודת האדם‪ ,‬על ידי‬
‫הנתינת כח שבאה מלמעלה‪ .‬ומובן אם כן‪ ,‬שמשה פעל הוספה על מה שהיה עיקרי‬
‫בתחילה]‪.‬‬

‫ה) והנה ידוע שכל ירידה היא לצורך עלי'‪ .‬דירידת הנשמה למטה היא בכדי שעל‬
‫ידי זה תתעלה הנשמה למדריגה נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה למטה‬
‫‪ ,33‬ועד"ז הוא בהירידה (וההשתלשלות) דהעולמות‪ ,‬דזה שירדו ממדריגה‬
‫למדריגה (מעולם לעולם) עד שנתהווה מהם עוה"ז התחתון‪ ,‬הוא בשביל העלי'‬
‫שנעשית עי"ז ‪[ 34‬שעוה"ז התחתון דוקא הוא דירה לו ית'‪ ,‬דירה להעצמות‬
‫[שההעלם של העולם הוא על מנת לגלות את כח ההעלם של עצמותו ית'‪ ,‬על ידי‬
‫ההתבוננות של האדם – בתור הכשרה של העולם‪ ,‬ומזה נהיה על ידי עבודת האדם‬
‫גילוי הדירה בפועל]]‪ .‬ומזה מובן‪ ,‬שעד"ז הוא בנוגע להירידה שבעוה"ז עצמו‪,‬‬
‫שהירידה שנעשתה בו ע"י חטא עה"ד והענינים הבלתי רצויים שלאח"ז היא צורך‬
‫עלי'‪ ,‬בכדי שהמשכת עיקר שכינה למטה עכשיו (לאחרי שנסתלקה) תהי' נעלית‬
‫יותר מהמשכת עיקר שכינה בתחתונים שהיתה בתחלת הבריאה [אין זה מספיק‬
‫אלא צריך להיות עליה נעלית יותר מהעליה שיכולה היתה להיות על ידי העבודה‬
‫המסודרת של האדם אם היה מקיים "לעובדה ולשמרה" בלי לחטוא – עכשיו כיון‬
‫שחטא‪ ,‬יש עליה גדולה יותר (לנשמה וכן לעולם) מאם היה עודת את עבודתו בלי‬
‫לחטוא‪ .‬ומ"מ אין זה באופן שבוחר בחושך – אחטא ואשוב ‪ ,-‬אלא בדחיית החושך‬
‫והחטא בתכלית הדחיה‪ ,‬שאז הוא מרגיש ביותר את הקוטביות שבין האור והחושך‪,‬‬
‫הגילוי וההעלם‪ ,‬לא רק באופן של התבוננות והשכלה‪ ,‬וגם לא באופן של "לעבדה‬
‫ולשמרה" שבזה אין כל כך תוקף לדבר שאינו רצוי‪ ,‬אלא באופן של קוטביות‬
‫מוחלטת בין ההעלם והגילוי בנסיון המעשי של האדם (פרקטיקה)‪ ,‬וכתוצאה מזה‬
‫גם הרגשת עצמותו ית' שלמעלה מגילוי והעלם היא באופן שונה לגמרי‪ ,‬שזהו עוד‬
‫יותר מצד התחתון (מעשה) מאשר ההתבוננות השכלית (אבל כשאין דחיה מוחלטת‬
‫של החושך‪ ,‬אזי לא מתחברים לבחינת האחדות שלמעלה מענין ההפכיות של גילוי‬
‫והעלם‪ ,‬אור וחושך‪ ,‬כיון שהקוטביות אינה גמורה‪ .‬וראה עוד מזה לקמן סוף אות ז'‬
‫שיש ביחנה של עבודה גבוה עוד יותר)]‪.‬‬

‫ולכאורה הי' אפשר לומר [שהחטא אינו מביא לתוספת עליה‪ ,‬ותוספת גילוי של‬
‫עיקר שכינה למטה]‪ ,‬דזה שירידה היא לצורך עלי' הוא כשהירידה היא ברצונו ית'‬
‫[שאז מוכרח לומר‪ ,‬שהרצון בהירידה הוא בשביל העלי' שע"י הירידה]‪ .‬משא"כ‬
‫ירידה שע"י חטא‪ ,‬שהוא היפך רצון העליון [דע"י כח הבחירה שניתן להאדם‬
‫ביכלתו לבחור היפך הרצון והכוונה שבשבילם נברא]‪ ,‬אין הכרח לכאורה שגם‬
‫ירידה זו היא לצורך עלי'‪ .‬והגם שאין שייך שבחירת האדם תעכב שלא תושלם‬
‫ח"ו הכוונה דדירה בתחתונים ‪ ,35‬ובחירת האדם קובעת רק את מהירות השלמת‬
‫הכוונה [ראה ביאור ההערה]‪ ,36‬דמזה מוכח‪ ,‬שהסילוק דעיקר שכינה שע"י חטא‬
‫עה"ד והחטאים שלאחריו הי' (מלכתחילה) רק לפי שעה‪ ,‬הרי ענין זה הוא רק‬
‫הוכחה דזה שע"י החטאים נסתלקה עיקר שכינה הי' זה (מלכתחילה) רק לפי‬
‫שעה‪ ,‬ובהכרח שאח"כ תהי' המשכת עיקר שכינה למטה‪ .‬אבל‪ ,‬מהי ההוכחה‬

‫‪8‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫שההמשכה למטה לאחרי הסילוק היא נעלית יותר מההמשכה שהיתה בתחלת‬
‫הבריאה‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬דאיתא במדרש ‪ 37‬עה"פ ‪ 38‬נורא עלילה על בני אדם‪ ,‬עלילה נתלה בו‬
‫(באדם הראשון) שהוא הביא את המיתה לעולם (כי ביום אכלך ממנו מות תמות‬
‫‪ ,)39‬שהרי התורה קדמה אלפים שנה לעולם וכתיב בה ‪ 40‬זאת התורה אדם כי ימות‬
‫באוהל [הרי שעוד לפני בריאת העולם היה כתוב בתורה ענין המות גם ללא חטא‪,‬‬
‫וממילא יוצא כאילו האדם היה צריך לחטא‪ .‬אלא שצריך עיון למה אינו שואל‬
‫מעצם הסיפור הכתוב בתורה שהאדם חטא‪ ,‬שגם זה כתוב בתורה‪ .‬ונראה שיש בזה‬
‫הוכחה שהמדרש לא הבין שהתורה קדמה לעולם כמו שהיא כתובה באותיותיה‬
‫לפנינו‪ ,‬אלא כמו שהיא בעיקרון וביסוד שלה‪ .‬ולפי זה יש לחלק בין מצוות התורה‪,‬‬
‫לסיפורי התורה‪ ,‬שמצות התורה – בחלק העקרוני שלהם – הן שקדמו לעולם‪,‬‬
‫דהיינו שאף שיש מקום לומר שמצוות התורה עצמן לא היו מלובשות בגשמיות‬
‫העולם כמו שהן עכשיו‪ ,‬בעולם שאחרי החטא‪ ,‬מכל מקום העקרון היסודי שלהם‬
‫היה קיים לפני העולם ואינו משתנה מחמת החטא שהיה בתוך העולם‪ .‬ולפי זה מובן‬
‫שכיון שהיסוד והעקרון של פרה אדומה הוא ענין טהרת המת (ובעומק יותר ענין‬
‫התשובה‪ ,‬ראה לקו"ש חלק ט"ז על פרשת פרה‪ ,‬ועוד)‪ ,‬לכן מוכרח שיהיה ענין זה‬
‫של המצות בעולם – מות (ותשובה)‪ ,‬וזהו "נורא עלילה על בני אדם"]‪ .‬ומבאר‬
‫אדמו"ר האמצעי ‪ ,41‬דזה שעלילה נתלה בו (באדה"ר) הוא לא רק בנוגע להמיתה‬
‫שבאה ע"י חטא עה"ד אלא גם בנוגע להחטא עצמו [אולי המקור מסיפור חטא עץ‬
‫הדעת הכתוב בתורה‪ .‬ובתורת חיים שבהערה ‪' :41‬ואע"פ שניתנה הבחירה לאדם‬
‫למאוס ברע ולבחור בטוב כמ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב המות והרע ובחרת‬
‫בחיים כו'‪ .‬הרי עיקר הכח הוא ניתן לאדם מצד עצמו דוקא לבחור בטוב כו' וכמ"ש‬
‫איזהו גבור הכובש את יצרו כו'‪ .‬והרי אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כו'‪.‬‬
‫שע"ז הוסד יסוד השכר והעונש‪ .‬שכר לצדיקים שלבם ברשותם בהתגברם על הרע‬
‫לבערו‪ .‬ועונש לרשעים שהולכים אחרי שרירות לבם הרע‪ .‬וכמו וירא כי רבה רעת‬
‫האדם כו'‪ .‬אך עכ"ז גם זה הכח ועוז שיש בצדיקים להגביר הטוב על הרע‪ .‬מאת ה'‬
‫בא לעזור לו בזה‪ .‬וכן להיפוך לרשעים ימנע העזר‪ .‬וינתן רשות להקליפות להביאו‬
‫לידי חטא להגביר הרע שבו יותר על הטוב כענין שאמר הבא לטהר הרבה מסייעין‬
‫אותו מלמעלה‪ .‬וכן אמר מקדש אדם א"ע מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה‬
‫הרבה‪ .‬ולהיפוך הבא לטמא פותחין לו שערי טומאה כו' שנא' אם ללצים הוא יליץ‬
‫כו'‪ .‬וכן אמר אדם מטמא א"ע מעט מטמאין אותו הרבה‪ .‬וכן מ"ש מה' מצעדי גבר‬
‫כוננו‪ .‬בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כו'‪ .‬אך באמת ממאמרים אלו אין ראי'‪.‬‬
‫דמ"ש הבא לטהר או לטמא‪ .‬או מ"ש בדרך שאדם רוצה לילך כו'‪ .‬הרי כבר בא‬
‫לטהר‪ .‬ובוחר בטוב‪ .‬שזהו עיקר נקודת הבחירה ברצון שבלב בתחלה‪ .‬לבחור בטוב‬
‫או ברע‪ .‬ולפי שבוחן לבות ה' יעזור לבחור בטוב כמו לא ימנע ה' טוב להולכים‬
‫בתמים כו'‪ .‬ולהיפוך לבחור בנקודת לבו לטמא ברע פותחין לו שערי טומאה‪ .‬שעי"ז‬
‫עוזרין לו לימשך ברע יותר כו'‪ .‬וכענין מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כו'‪.‬‬
‫כמ"ש מקדש א"ע מעט בפו"מ או מטמא א"ע מעט כו'‪ .‬וא"כ גם מ"ש אלמלא ה'‬
‫עוזרו לא יכול לו זהו ג"כ כשנקודת לבו נוטה לבחור בטוב ולמאוס ברע ומתגבר על‬
‫הרע‪ .‬רק שאינו יכול לו בלתי עזר ה'‪ .‬ועכ"ז נקרא גבור הכובש את יצרו כו'‪ .‬אבל‬
‫בלי בחירה כלל בתחלה‪ .‬רק שיעזרו בכח העליון האלקי שיבחור בטוב או להיפוך‪.‬‬
‫א"כ בטלה עיקר ענין הבחירה שאמר ובחרת בחיים כו' דמשמע שזהו כמו ברשות‬

‫‪9‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫האדם בכחו מצד עצמו לבד‪ .‬ואם הכל מעזר העליון יבא לאדם טו"ר‪ .‬לפי"ז לכאורה‬
‫יבוטל ענין השכר והעונש לצדיק ורשע שזהו יסוד כל התורה כו'‪ .‬והנה במדרש אמר‬
‫ע"פ נורא עלילה על בני אדם שעושה עלילות על בני אדם שבעלילה בא‪ .‬לפעמים‬
‫גובר הרע דיצה"ר על האדם ויחטא אף שלא היה בחירה בלבו לזה בתחלה כלל‪.‬‬
‫כמו שהיה בדוד המלך ע"ה שהיה בו רוה"ק בתמידות‪ .‬ולא היה ראוי כלל לאותו‬
‫מעשה דבת שבע‪ .‬רק מלמעלה הסיתו עליו היצה"ר להביאו לחטא זה‪ .‬כמ"ש ראויה‬
‫היתה בת שבע לדוד כו'‪ .‬ואמר למען תצדק כו'‪ .‬ואלמדה פושעים דרכיך כו'‪ .‬וכן‬
‫להיפוך לפעמים יגבור כח הטוב דיצה"ט על הרשע ויתעורר בתשובה שלימה ויהי'‬
‫צדיק‪ .‬כתשובה דמנשה כו' והיינו ע"י תחבולות שונות‪ .‬כמו להביא יסורין ממרקין‬
‫לשבור לבב הרשע ולהכניעו‪ .‬ולהיפוך להגביה לבב הצדיק בתענוגי העוה"ז‬
‫ובגדולה יתירה להפילו ברע כמו וישמן ויבעט כו'‪ .‬וכמו והוא מסיבת מתהפך‬
‫בתחבולותיו כו' שהן תחבולות שונות ונסיונות וצירופים שלא יכול לעמוד בהן‬
‫ויחטא כו'‪ .‬וכן יש כה"ג גם בלא תחבולות ועלילות‪ .‬רק מלמעלה מדיחין אותו‬
‫ומתעים אותו מדרך הטוב לדרך הרע‪ .‬כמ"ש למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו‬
‫מיראתך‪( .‬ואמר במדרש רבה פ' וישב כשרציתי כו' עיין לעיל)‪ .‬וכן אמר אליהו‬
‫ואתה הסיבות את לבם אחורנית וכה"ג‪ .‬שנק' שמאל דוחה‪ .‬וכמ"ש ואשר הרעות‬
‫שבראת ליצה"ר‪ .‬וכמ"ש בגמ' (דברכות דף לב)‪ .‬ולהיפוך ימין מקרבת‪ .‬שמעוררים‬
‫לב האדם מלמעלה שילך בדרך הטוב אע"פ שלא הכין לבו בכח הבחירה מצד עצמו‬
‫כלל כו'‪ .‬וזהו פלא גדול לכאורה‪ .‬דהלא יסוד כל התו"מ ניתן רק על כח הבחירה‬
‫שביד האדם שמצד עצמו דוקא‪ .‬כמו אם בחוקותי תלכו‪ .‬והיה אם שמוע כו'‪ .‬השמרו‬
‫לכם פן יפתה לבבכם כו'‪ .‬וכן והתברך בלבבו לאמר בשרירות לבי אלך כו''‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫ההוספה של אדמו"ר האמצעי על מה שכתוב במדרש היא שלפי המדרש‪ ,‬יש מקרים‬
‫מיוחדים שבהם הקב"ה מכשיל‪ ,‬כביכול את האדם‪ ,‬למטרה פרטית מסויימת‪ ,‬כמו‬
‫לגבי דוד המלך‪ .‬אבל לפי אדמו"ר האמצעי‪ ,‬יש בכל חטא ענין של "נורא עלילה"‪,‬‬
‫ולכן בכל חטא יש כוונה‪ ,‬וממילא כל חטא הוא בבחינת ירידה צורך עליה]‪ .‬כי זה‬
‫שלפעמים גובר הרע דיצה"ר על האדם‪ ,‬הוא לפי שמלמעלה הסיתו עליו היצה"ר‬
‫להביאו לחטא זה [עניין זה מבואר בהמשך אות ו']‪[ .‬אלא שהעזר מלמעלה להרע‬
‫שבאדם להתגבר על הטוב שבו‪ ,‬וכן העזר מלמעלה להטוב שבאדם להתגבר על‬
‫הרע שבו‪ ,‬הוא מובדל מהאדם ואינו נרגש בו‪ ,‬ולכן אינו מכריח את האדם‪ ,‬וזה‬
‫שהאדם בוחר בטוב או ברע הוא בחירה חפשית [מובן מהגדרה זו‪ ,‬שהבחירה‬
‫החפשית אינו ענין שכלי‪ ,‬אלא רגשי‪ ,‬אבל זה אינו‪ ,‬כמבואר בתורת חיים שבהערה‬
‫‪ ,41‬שהכוונה היא שידיעתו של הקב"ה (בסוגית ידיעתו ובחירה) היא בבחינת מקיף‬
‫– מובדל מהאדם ‪ ,-‬כיון שידיעתו של הקב"ה אינו כמו הידיעה שלנו‪ ,‬ולכן היא‬
‫אינה מתלבשת בפנימיות באדם – 'אינו נרגש בו' ‪ , -‬דהיינו לא ברגש וגם לא בשכל‪,‬‬
‫ומזה מובן שענין הבחירה הוא בשלימות ובאמת מצד גדרי העולם שהקב"ה בחר‬
‫שהעולם יברא באמת (ראה לקו"ש ח"ו שבהערה ‪ ,)35‬ובכל זאת "אין עוד מלבדו"‪,‬‬
‫ולכן הוא בוחר כל דבר‪ ,‬ושני הדברים אמת‪ .‬הרי ש(גם )בעניין הבחירה‪ ,‬האדם חי‬
‫ומרגיש את אחדותו ואת הפלאתו של הקב"ה‪ ,‬שלמרות שהאדם יודע שהכל מצד‬
‫רצונו ית' (גם חטא ‪ -‬באופן של נורא עלילה על בני אדם)‪ ,‬בכל זאת הבחירה שלו‬
‫היא אמיתית ובכל תוקפה שחייב לבחור בטוב ולדחות את הרע בתכלית‪ ,‬ואף‬
‫שלכאורה שני הדברים סותרים אחד את השני‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬זה התוכן של עבודת ה'‪,‬‬
‫עבודה של ביטול גדרי השכל והרגש של האדם מול אחדותו והפלאתו של הקב"ה‬
‫שלמעלה מכל הבנה והשגה ]]‪ .‬וכיון שהירידה דעולם (סילוק עיקר שכינה) שבאה‬

‫‪10‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫ע"י חטא עה"ד (אף שהחטא הוא היפך הרצון) היתה בכוונה‪ ,‬בהכרח לומר‪,‬‬
‫שהכוונה דהירידה היא צורך עלי'‪ ,‬בכדי שהמשכת עיקר שכינה לאחרי שנסתלקה‬
‫תהי' נעלית יותר מכמו שהיתה בתחלת הבריאה [הרי שההנחה הבסיסית של‬
‫תחילת האות – שדווקא מה שהוא מרצונו של הקב"ה מביא לעליה ‪ ,-‬נשארת‬
‫קיימת‪ ,‬אלא שהחטא עצמו הוא בכוונה מצד הקב"ה (אלא שאינו סותר את הבחירה‬
‫של האדם‪ ,‬כנ"ל)]‪.‬‬

‫וע"פ הנ"ל (סעיף ב) שבעיקר שכינה בתחתונים מודגשים שני ענינים – עיקר‬
‫שכינה (שלמעלה מעולמות)‪ ,‬ובתחתונים (דזה שעיקר בתחתונים הוא (גם) מצד‬
‫ענינם דהתחתונים) – יש לומר‪ ,‬שהיתרון בהמשכת עיקר שכינה בתחתונים לאחרי‬
‫שנסתלקה לגבי כמו שהיתה בתחלת הבריאה‪ ,‬הוא בשני הענינים‪ .‬שהגילוי‬
‫אלקות שנמשך ע"י עבודת האדם עכשיו הוא גילוי נעלה יותר מהגילוי שנמשך ע"י‬
‫עבודת אדה"ר קודם החטא [העבודה של "לעובדה ולשומרה" שמוסיפה בענים‬
‫הדירה בתחתונים ובהמשכת עיקר שכינה בתחתונים יותר ממה שהיה בבריאה לפני‬
‫כן]‪ ,‬ושהמשכת הגילוי בעולם (בתחתונים) עכשיו הוא בפנימיות יותר [היה מקום‬
‫לבאר שעכשיו יש בחינה יותר תחתונה בעולם‪ .‬ומכל מקום מדגיש כאן בעיקר את‬
‫החדירה של המשכת עיקר שכינה בפנימיות ובעומק יותר בכללות התחתונים‪,‬‬
‫שדווקא החטא מוסיף בשייכות של העבודה למהות ההמשכה‪ ,‬כמו שיתבאר]‪.‬‬

‫ו) ויובן זה בהקדים ביאור בהמובא לעיל דהגם שחטא (חטא עה"ד‪ ,‬וכן כל‬
‫החטאים) הוא היפך רצון העליון‪ ,‬מ"מ הוא בכוונה [רצון שייך לגילוי‪ ,‬ולכן העלם‬
‫הוא היפך הרצון‪ .‬אבל כוונה הוא גם בענין ההעלם]‪ .‬והענין הוא כמ"ש בעל‬
‫ההילולא בהמאמרים דחג הגאולה ‪ ,42‬דכמו שכל דבר שלמטה יש לו שרש ומקור‬
‫למעלה‪ ,‬עד"ז הוא בנוגע לחטא ועון‪ ,‬שיש סיבה ונתינת מקום על זה למעלה‪.‬‬
‫ומביא הוכחה על זה מחטא הראשון שהי' בעולם‪ ,‬הוא חטא עה"ד‪ .‬דלכאורה‬
‫יפלא‪ ,‬הרי אדה"ר הי' בתכלית העילוי הן מצד נפשו שחכמתו היתה גדולה יותר‬
‫מחכמת שכלים הנבדלים ‪ 43‬והן מצד גופו שגופו של אדה"ר הי' יציר כפיו של‬
‫הקב"ה ‪ 44‬ועקבו של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה ‪ ,45‬ואיך שייך שחטא ועבר על‬
‫ציווי ה'‪ .‬ולהוסיף‪ ,‬שע"פ מאמר רז"ל ‪ 46‬דהטעם שנברא האדם יחידי הוא ללמדנו‬
‫שכל אחד מישראל הוא דוגמת אדה"ר‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דהפלא איך שייך ענין החטא‬
‫הוא גם בכאו"א מישראל ‪ .47‬דכיון שנפש השנית שבו היא חלק אלוקה ממעל ממש‬
‫‪50‬‬
‫‪ ,48‬וגם בנוגע להגוף דישראל נאמר ‪ 49‬ובנו בחרת מכל עם ולשון ואיתא בתניא‬
‫‪51‬‬
‫שזה קאי על הגוף החומרי שנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם‪ ,‬וע"פ הידוע‬
‫שאמיתית ענין הבחירה הוא בהעצמות‪ ,‬מובן‪ ,‬שבהגוף דישראל יש יתרון גם לגבי‬
‫הנשמה‪ ,‬שבו (בהגוף) דוקא הוא בחירת העצמות‪ ,‬איך שייך שיהי' בישראל חטא‪.‬‬
‫והביאור בזה (במאמר הנ"ל דבעל ההילולא)‪ ,‬שהסיבה והנתינת מקום לחטא‬
‫(כפשוטו‪ ,‬למטה) בהענינים דלמעלה הוא מיעוט הירח ‪ .52‬ולמעלה יותר‪ ,‬הסיבה‬
‫ונתינת מקום לחטא הוא – שבירת הכלים דתוהו‪ .‬היינו דבריאת עולם התוהו‪,‬‬
‫עולם שלא אהנייא לי'‪( 53‬שלכן הי' בו השבירה)‪ ,‬הוא (כמו) היפך הרצון‪ .‬ולכן הוא‬
‫סיבה ונתינת מקום לחטא‪ .‬ולמעלה יותר‪ ,‬הסיבה ונתינת מקום לחטא הוא –‬
‫צמצום הראשון שהי' בדרך סילוק [במאמר זה מדגיש את ענין הסילוק של‬
‫הצמצום ראשון‪ ,‬כדלקמן‪ ,‬שדווקא מצד הסילוק‪ ,‬שהוא ענין ההעלם‪ ,‬יש נתינת‬
‫מקום לחטא‪ .‬וראה הערה ‪ .60‬מפרט כאן ג' צמצומים‪ :‬א‪ .‬מיעוט הירח‪ .‬ב‪ .‬שבירת‬
‫הכלים‪ .‬ג‪ .‬צמצום ראשון‪ .‬ויש להעיר מהמבואר בהג"ה של פ"ט של שער היחוד‬
‫והאמונה (בתניא) שג' הצמצומים הם‪ :‬א‪ .‬צמצום באור א"ס ב"ה‪ .‬ב‪ .‬צמצום א"ק‪ .‬ג‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬
‫סוד הדיקנא‪ .‬ושם מגדיר שסוד כל הצמצומים לצמצם האור שיתלבש בבחינת כלים‬
‫– כח הגילוי‪ .‬וכאן נראה שמדבר על הצמצום מצד הכלים – כח ההעלם‪ ,‬כדלקמן] ‪.‬‬
‫כי רצון העליון הוא שיהי' גילוי אור‪ ,‬וסילוק האור (צמצום הראשון) הוא (כמו)‬
‫היפך הרצון [דהגם שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי‪ ,‬הרי הצמצום עצמו הוא‬
‫היפך הרצון ‪ .]54‬והענין דהיפך הרצון (כביכול) שבצמצום הראשון הוא סיבה‬
‫ונתינת מקום (ע"י שבירת הכלים דתוהו ומיעוט הירח) לחטא‪ ,‬היפך הרצון‬
‫כפשוטו‪.‬‬

‫ולהעיר‪ ,‬שההוכחה על זה שגם ענין דהיפך הרצון הוא בכוונה‪ ,‬הוא בעיקר‬
‫מצמצום הראשון [בדרך של סילוק האור]‪ .‬כי מיעוט הירח‪ ,‬הגם שהקב"ה המעיט‬
‫את הירח‪ ,‬הרי הסיבה לזה הי' קטרוג הלבנה ‪ .55‬וגם שבירת הכלים דתוהו‪ ,‬הגם‬
‫שבריאת עולם התוהו מלכתחילה היתה באופן דבונה על מנת לסתור ‪ ,56‬יש לומר‪,‬‬
‫דע"י שהי' הצמצום‪ ,‬שהוא שרש התהוות העולמות‪ ,‬נקבע שהתהוות עולם התיקון‬
‫‪56‬‬
‫תהי' לאחרי בנין וסתירת התוהו ‪ ,57‬בונה על מנת לסתור וסותר על מנת לבנות‬
‫[יש לבאר שכיון שהעולם נברא על יסוד שיש מרחק וסתירה בינו לבין מקורו – על‬
‫ידי הצמצום ראשון ‪ ,-‬ולכן גם כשמאיר אור הקו (אחרי הצמצום)‪ ,‬אין התאמה בין‬
‫האור לבין הכלי (כשיש כבר מציאות מוחשית יותר של כלים)‪ ,‬וזהו הענין של‬
‫שבירת הכלים‪ .‬ומובן אם כן‪ ,‬שבשבירת הכלים אין חטא למעלה‪ ,‬אלא רק הכרח‬
‫שכך יהיה מחמת בחינה קודמת יותר‪ ,‬שהיא הצמצום הראשון]‪ .‬ועיקר ההוכחה על‬
‫זה שגם ענין דהיפך הרצון הוא שלא במקרה ח"ו אלא בכוונה הוא מצמצום‬
‫הראשון‪ .‬דבנוגע להצמצום א"א לומר שהי' הכרח כביכול בהצמצום בכדי שיוכל‬
‫‪58‬‬
‫להיות התהוות העולמות‪ ,‬שהרי כל הענין דהתהוות העולמות (עולם לשון העלם‬
‫[‪ -‬בחינת סילוק]) הוא מצד הצמצום [וברור שבריאת העולם הוא בכוונה‪ ,‬הרי‬
‫שכוונת בריאת העולם – עולם מלשון העלם – מחייבת צמצום בדרך סילוק שגם‬
‫הוא בכוונה‪ .‬וזהו בחינת חטא למעלה (כי חטא הוא הסתר והעלם של גילוי האור)]‪.‬‬
‫דהרצון לעולמות באוא"ס שלפני הצמצום [שזהו ענין האור שלפני הצמצום‪ ,‬כי‬
‫רצון שייך לאור] הוא שיהיו עולמות שבהם יהי' גילוי האור‪ .‬דכיון שענין האור‬
‫הוא גילוי‪ ,‬גם הרצון לעולמות שהי' בהאור הוא (לא להעולמות עצמם‪ ,‬אלא)‬
‫להגילוי שיהי' בעולמות [ולפי זה‪ ,‬למרות שכדי שיהיה עולם היה צריך להיות‬
‫צמצום‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬היה מספיק צמצום באופן של מיעוט האור‪ :‬שכל מה שאינו שייך‬
‫לעולם יסתלק‪ ,‬וישאר רק אור הקו שהוא גילוי האור השייך לעולמות]‪ .‬ומזה מובן‪,‬‬
‫דהכוונה בהצמצום [סילוק האור‪ ,‬בכדי שיתהוו עולמות שענינם הוא העלם] היא‬
‫לא רק בכדי שעי"ז יושלם הרצון לעולמות שהי' תחלה בהאור שקודם הצמצום ‪,59‬‬
‫אלא שיש בזה עוד כוונה ‪ ,60‬שהיא היפך הרצון שהי' תחלה ‪[ 61‬כלומר‪ ,‬שמצד מה‬
‫שהצמצום הוא באופן של סילוק האור‪ ,‬ואח"כ חזר והאיר אור הקו‪ ,‬מוכרח‪,‬‬
‫שבהעלם עצמו – החטא של מעלה ‪ ,-‬יש כוונה]‪ .‬והיינו‪ ,‬דכוונת הצמצום כמו‬
‫שהיא בהאור (שאוא"ס צמצם עצמו) הוא שיהי' גילוי בהעולמות שיתהוו‬
‫מהצמצום [זהו ענין הצמצום שמצד האור‪ :‬שיהיה גילוי אור בעולמות]‪ ,‬וכוונת‬
‫הצמצום כמו שהיא בהצמצום עצמו היא – שבו מתגלה ענין ההעלם שלמעלה‬
‫מגילוי‪ ,‬והוא שהעצמות אינו מוכרח ח"ו בענין הגילוי וביכלתו להיות (גם) בהעלם‬
‫[לפי זה היה צמצום לפני הצמצום ראשון‪ ,‬כדי שיהיה אור אין סוף (רצון) שלפני‬
‫הצמצום ראשון]‪ .‬אלא שגילוי ענין ההעלם [שההעלם הוא מפני שהעצמות אינו‬
‫מוכרח ח"ו בענין הגילוי] הוא ע"י הגילוי שנמשך אחרי הצמצום‪ .‬דע"י הגילוי‬
‫שנמשך בעולמות שנתהוו מהצמצום‪ ,‬יכולים הם להרגיש (נוסף על הרגש הגילוי)‬
‫גם שרש וסיבת ההעלם שבהם‪ ,‬שהוא מצד יכולת העצמות‪[ .‬ויש לקשר זה עם‬

‫‪12‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫הענין דדירה בתחתונים‪ ,‬שעוה"ז התחתון נעשה דירה להעצמות‪ ,‬כי בעוה"ז הוא‬
‫עיקר ההעלם‪ ,‬וע"י שמתגלה שההעלם שבו הוא מצד יכולת העצמות‪ ,‬הוא נעשה‬
‫דירה להעצמות [יש לבאר ש‪'-‬מתגלה שההעלם שבו הוא מצד יכולת העצמות'‪,‬‬
‫הכוונה שמתגלה לאדם – בשכלו או ברגש שלו ‪ ,-‬את כח ההעלם של העצמות‬
‫(ועכ"פ הכרחי שיהיה מי שמסוגל להרגיש)‪ .‬ומה שמסיים שעל ידי זה 'הוא נעשה‬
‫דירה להעצמות'‪ ,‬צריך עיון אם הכוונה שעצם גילוי כח ההעלם עצמו הוא הענין של‬
‫דירה להעצמות‪ ,‬או שיש ענין נוסף שצריך להיות בעולם אחרי שמתגלה לאדם שגם‬
‫כח ההעלם הוא כח עצמותו ית'‪ .‬ויותר נראה שהכוונה כאן להוספה שנעשית מצד‬
‫ההתבוננות של האדם‪ ,‬שלפני ההתבוננות ה‪'-‬עיקר שכינה בתחתונים היתה'‪ ,‬היה‬
‫נתינת כח לאדם‪ ,‬ואח"כ יש כבר (מצד מה שמתגלה בשכלו) גם את העבודה בפועל‬
‫שנעשה דירה להעצמות מצד עבודת התחתונים]‪.‬‬

‫ז) ועד"ז הוא בעבודת האדם‪ ,‬דזה שהאדם יכול לעשות היפך רצון העליון [שזה‬
‫נעשה ע"י הצמצום‪ ,‬כנ"ל] הוא מפני שהעצמות אינו מוכרח בשום דבר [מכאן‬
‫מובן באופן ברור שנקודת שורש הבחירה החפשית של האדם היא בעצמותו ית'‬
‫ממש; וכן כתוב בהמשך בפירוש]‪ .‬אלא שבענין זה [הכח שניתן לאדם לעשות היפך‬
‫הרצון]‪ ,‬הענין דיכולת העצמות הוא בתכלית ההעלם והסתר‪ .‬וע"י שהאדם עובד‬
‫את ה' והעבודה היא בכח עצמו ובבחירתו ‪[ 62‬דהגם שאוא"ס הוא בכל מקום ואין‬
‫דבר חוץ ממנו מ"מ כיון שהוא ית' הוא כל יכול ברא את האדם באופן שיוכל‬
‫לעבוד בכח עצמו]‪ ,‬עי"ז מתגלה שכח הבחירה דהאדם (גם זה שיכול לבחור ח"ו‬
‫בהיפך הרצון) הוא מצד יכולת העצמות [ראה לעיל בביאור של אות ג']‪.‬‬

‫ויש לקשר זה עם תורת הבעש"ט עה"פ ויהי ערב ויהי בוקר גו' [הכוונה בקטע‬
‫‪64‬‬ ‫‪63‬‬

‫זה לבאר שלמרות המעלה שיש בהעלם והסתר‪ ,‬בכל זאת אין רצון בחושך]‪ ,‬דאיתא‬
‫במדרש ‪ 65‬ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בוקר אלו מעשיהן של צדיקים‪,‬‬
‫ואיני יודע באיזה מהן חפץ‪ ,‬כיון דכתיב ‪ 66‬וירא אלקים את האור כי טוב‪ ,‬הוי‬
‫במעשיהן של צדיקים הוא חפץ [יש במאמר חז"ל זה הוה אמינא ומסקנה‪ ,‬ובהמשך‬
‫מבואר תוכן המאמר בג' אופנים]‪ .‬ותמוה‪ ,‬איך שייך קס"ד שהוא חפץ במעשה‬
‫רשעים [הרי ברור שאין הקב"ה רוצה שיעברו עבירות]‪ .‬ומבאר הבעש"ט‪ ,‬דיש‬
‫תועלת ויתרון לאור מן החושך ‪ ,67‬היינו שמעלת יתרון האור ניכרת ‪ 68‬מצד החשך‪,‬‬
‫וכן מעלת החכם ניכרת ‪ 68‬מצד הטיפש ‪ ,67‬מעלת הצדיק מצד הרשע וכו'‪ .‬וזהו ואיני‬
‫יודע באיזה מהן חפץ‪ ,‬דכיון שגם מעשה הרשעים הוא כסא למעשה צדיקים‬
‫[כסא‪ ,‬הכוונה שנותן חשיבות]‪ ,‬יש מקום לומר שהכל נכנס באחדות אחד ח"ו [יש‬
‫להבין שכיון שיש יתרון לאור שניכר מן החושך‪ ,‬אם כן‪ ,‬יש בזה מעלה לחושך גם‬
‫כן‪ .‬ומה תוכן דברי המדרש‪ .‬ויש לדייק בלשון המדרש 'איזה מהן חפץ'‪ ,‬שחפץ הוא‬
‫פנימיות הרצון‪ ,‬דהיינו שאין רצון פנימי ותענוג מהחושך‪ ,‬אלא רק מהאור‪ ,‬והרצון‬
‫בחושך הוא רצון חיצוני בלבד‪ ,‬רצון ולא חפץ‪ ,‬וזה מה שהמדרש מלמד]‪ ,‬לכך נאמר‬
‫וירא אלקים את האור כי טוב אלו מעשיהן של צדיקים‪ ,‬כי במעשה הרשעים צריך‬
‫הבדלה [ועפ"ז מבאר שם הכתוב ‪ 69‬חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך‪,‬‬
‫כדלקמן סעיף יג]‪.‬‬

‫להבין‪ ,‬דזה שיתרון האור ניכר מהחושך הוא (לכאורה) שע"י הפחיתות‬ ‫וצריך‬
‫דהחושך ניכר יתרון האור‪ ,‬ואיך שייך לומר שמפני זה גם מעשה הרשעים (חושך)‬
‫נכנס באחדות אחד ‪[ 70‬השאלה היא‪ :‬איך שייך לייחס חפץ – פנימיות הרצון – על‬

‫‪13‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫החושך שאינו אלא אמצעי (חיצוניות הרצון) לגלות את מעלת האור; הרי שחסר‬
‫בהבנת מאמר חז"ל לפי ביאור הבעש"ט‪ .‬וראה בהערה ‪ 70‬שמבאר שהה"א היתה‬
‫שיהיה מותר לשקול שיקול של "אחטא ואשוב‪ ,‬כדי לזכות במעלה של כח ההעלם‬
‫של עצמותו ית' יחד עם כח הגילוי אחרי שחוזר בתשובה‪ ,‬וזה מה שחז"ל באים‬
‫לשלול‪ .‬וגם בזה יש להבין מדוע "אחטא ואשוב" הוא שיקול שלילי שאינו רצוי‬
‫כלל]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהכוונה בזה שיתרון האור ניכר ע"י החושך היא שע"י‬
‫האפשרות לבחור במעשה הרשעים [פירוש‪ :‬שהאדם יבחר במעשה הרשעים ‪ -‬ולא‬
‫שהקב"ה יבחר‪ ,‬כדברי המדרש 'ואיני יודע באיזה מהם חפץ'] ניכר שמעשה‬
‫הצדיקים הוא בבחירתם החפשית‪ ,‬עבודה בכח עצמם‪ .‬וכיון שע"י העבודה בכח‬
‫עצמו מתגלה שגם האפשרות לבחור במעשה הרשעים הוא מצד יכולת העצמות‪,‬‬
‫לכן מקום לומר שהוא חפץ במעשה הרשעים‪ ,‬היינו שהתענוג דלמעלה [וכן גילוי‬
‫אחדותו ית' – נכנס באחדות אחד] הוא גם בהאפשרות לבחור במעשה הרשעים‬
‫[ההוה אמינא היא שיש מעלה בבחירה עצמה שחייבת להיות בין שני דברים‬
‫הפכיים‪ ,‬ולכן יש מעלה בשני הצדדים האלו; ובזה מתורצת השאלה על פירוש‬
‫הבעש"ט]‪ .‬ולכך נאמר וירא אלקים את האור כי טוב‪ ,‬שהוא חפץ במעשיהן של‬
‫צדיקים דוקא [דהיינו שגם את גילוי עצמותו ית' שיש בבחירת האדם‪ ,‬אין הוא‬
‫חפץ‪ ,‬אלא צריך להיות הכל דירה לו ית' לבדו‪ ,‬כלומר מקום גילוי בחירתו של‬
‫הקב"ה בלבד‪ ,‬ולא של האדם‪ ,‬וזה עצמו נעשה על ידי האדם‪ ,‬במה שהאדם בורח‬
‫בתכלית מעניין הרע‪ ,‬עד שמואס בו ומואס גם בבחירה שיש לו ברע‪ ,‬ורוצה אך ורק‬
‫להיות בבחינת צדיק שעושה הטוב בדרך ממילא‪ ,‬בבחינת עבד שמכרוהו בית דין‬
‫ולא בבחינת עבד שמכר עצמו; ובזה מתורצת השאלה על המבואר בהערה ‪.70‬‬
‫בחינת צדיק המבוארת כאן אינה צדיק בדרך מלמעלה למטה (כמבואר בתניא‬
‫ששיתף עמו מדת הרחמים – הם ניסים ונפלאות שבתורה והצדיקים שבכל דור‬
‫ודור‪ ,‬אלא הכוונה לצדיקים מלמטה למעלה‪ ,‬שאחרי העבודה של האדם בתכלית‬
‫הריחוק מהרע‪ ,‬מצד הבחירה שלו (כדי שיהיה דירה בתחתונים)‪ ,‬הוא הופך גם‬
‫להיות צדיק‪ ,‬כדלקמן בענין האתהפכא של החוזרי בתשובה]‪.‬‬

‫ח) והנה [לעיל אות ו‪-‬ז ביאר שיש עליה בירידה של החטא‪ ,‬ועכשיו חוזר לבאר‬
‫תוכן ואופן העליה] נתבאר לעיל (סעיף ו) דבכוונת הצמצום שני ענינים‪ .‬בשביל‬
‫הגילוי‪ ,‬ושע"י הצמצום מתגלה ענין ההעלם (שלמעלה מגילוי) שמצד יכולת‬
‫העצמות [כח ההעלם של עצמותו ית']‪ .‬ולהוסיף‪ ,‬דמבואר בכ"מ ‪ 71‬שגם בכוונת‬
‫הצמצום בשביל הגילוי‪ ,‬שני ענינים‪[ .‬א] שכוונת הצמצום היא בכדי שהגילוי‬
‫דאוא"ס שהאיר לפני הצמצום (האור שהי' ממלא מקום החלל ‪ )72‬יהי' גם‬
‫בעולמות‪ .‬דקודם הצמצום‪ ,‬לא הי' אפשר להיות מציאות העולמות‪ ,‬ובמילא לא‬
‫הי' הגילוי בעולמות‪ ,‬וע"י הצמצום נתחדש שהגילוי דאוא"ס יהי' גם בעולמות‪.‬‬
‫[ב] ושע"י הצמצום יהי' הגילוי דפנימיות ועצמות אוא"ס שלמעלה מהאור שהי'‬
‫ממלא מקום החלל‪ .‬ומבואר שם‪ ,‬דהאור שהי' ממלא מקום החלל הוא ההעלם‬
‫דאור הקו (היינו שהמשכת הקו מאור זה היא באופן דגילוי ההעלם)‪( ,‬שרש) אור‬
‫הממלא [יש להעיר מענין הצמצום שכתוב בכתבי האריז"ל שאוא"ס צמצם את‬
‫עצמו בנקודה האמצעית‪ .‬ויש להבין מהי נקודה האמצעית ביחס לאור שלפני‬
‫הצמצום‪.‬ויש בזה ג' ביאורים‪ :‬א‪ .‬שהוא מקום האור הגבול הכלול בבלי גבול‪ .‬ב‪.‬‬
‫שהדברים נאמרו לגבי המצב כמו שהוא אחרי הצמצום‪ ,‬שאז יש נקודה אמצעית‪,‬‬
‫כביכול (שמציאות הנברא מרגיש את עצמו במרכז העניינים)‪ ,‬ונקראת נקודה‪ ,‬כיון‬
‫שביחס למה שלמעלה ממנו כל הנברא בתוך מקום החלל הוא כמו נקודה בלבד‪ .‬ג‪.‬‬
‫‪14‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬
‫שכללות האור של מקום החלל נכנס בהעלם בתוך הנקודה‪ .‬ונראה שמואר כאן לפי‬
‫הענין הג'‪ ,‬ולכן כללות אור הקו הוא האור שהיה לפני הצמצום‪ ,‬והצמצום הואיל‬
‫שיהיה משהו שמקבל את האור (מה שאין כן לפני הצמצום איא אפשר להאיר‬
‫כשאין כלום שקולט את האור)‪ ,‬והקו מחזר אחרי הצמצום את האור שהיה במקום‬
‫החלל‪ ,‬אבל באופן שעכשיו משהו קולט אותו‪ ,‬יש מי שהדבר מתגלה אליו]‪ ,‬והאור‬
‫שלמעלה מהאור שהי' ממלא מקום החלל הוא (שרש) אור הסובב [ראה בהמשך‪,‬‬
‫בסוף הקטע השני של אות יו"ד‪ ,‬מהו זה שמוסיף כאן פעמים 'שורש' (אור המלא‬
‫ואור הסובב)]‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬איך אפשר שיהי' בהעולם גילוי נעלה כזה שלא האיר‬
‫אפילו קודם הצמצום‪ ,‬ואעפ"כ לא יתבטל העולם ממציאותו [הטעם שמבאר ענין‬
‫זה הוא מצד מה שמכתוב בסוף אות ה'‪ :‬שבגילוי אלקות שנמשך על ידי עבודת‬
‫האדם עכשיו (אחרי שנסתלקה‪ ,‬על ידי החטא) הוא (א) גילוי נעלה יותר‪( ,‬ב)‬
‫שהמשכת הגילוי בפנימיות יותר‪ .‬וזהו ששואל על ההוספה שיש בגילוי פנימיות‬
‫ועצמות אור אין סוף אחרי הצמצום ראשון‪ ,‬שכיון שהצמצום ראשון הוא בחינת‬
‫החטא של מעלה‪ ,‬היתרון שנעשה בגילוי פנימיות ועצמות אוא"ס אחרי הצמצום‬
‫הוא כמו היתרון שיש בהמשכת עיקר שכינה בתחתונים אחרי שנסתלקה על ידי‬
‫החטאים של האדם‪ .‬ויש להעיר שלפי המבואר לעיל בענין הצמצום בדרך של‬
‫מיעוט ובדרך של סילוק‪ ,‬הדבר מובן כדלקמן‪ :‬מה שהיה צריך להיות צמצום בשביל‬
‫לגלות את האור שהיה ממלא את מקום החלל הוא רק צמצום באופן של מיעוט‪,‬‬
‫שהאור יתן מקום למציאות אחרת‪ ,‬ולפי זה מקבל הגילוי הוא בבחינת מיעוט‪ .‬אלא‬
‫שכיון ששורשו בכח שהגביל את האור‪ ,‬לכן גם אחרי שהאור חוזר ומאיר‪ ,‬אין הוא‬
‫מתבטל ממציאותו‪ ,‬כיון שיש בו מבחינה גבוה יותר מהגילוי‪ ,‬בחינה שממעטת את‬
‫הגילוי‪ .‬אבל מצד בחינה זו (צמצום בדרך של מיעוט) אי אפשר להאיר גילוי נעלה‬
‫יותר כמו אור הסובב‪ ,‬כיון שביחס לגילוי זה‪ ,‬לא היה כח של צמצום ומיעוט‬
‫שמאפשרים לתחתון להיות כלי לקבל גילוי כזה‪ ,‬ולא התגלה שום כח שמגביל את‬
‫אור הסובב‪ .‬אבל מצד הצמצום בדרך סילוק‪ ,‬כיון שמתגלה בו כח ההעלם של‬
‫עצמותו ית'‪ ,‬בו טמון בחינה שמצמצמת גם את אור הסובב‪ ,‬כי בצמצום זה מתגלה‬
‫שכח ההעלם גבוה יותר מכח הגילוי כולו‪ ,‬גם כשהוא גילוי מבחינת סובב (כיון‬
‫שסוף סוף זהו גילוי)‪ .‬ולכן מצד הצמצום בדרך סילוק אפשר לגלות אור הסובב בלי‬
‫שהעולם יתבטל ממציאותו‪ .‬בקטע הבא הרבי מעמיק את אותה השאלה ששאל‬
‫כאן]‪.‬‬

‫ט) והנה ידועה תורת הרב המגיד ‪ 73‬עה"פ ‪ 74‬עשה לך שתי חצוצרות כסף‪,‬‬
‫שהקב"ה והאדם אתם קרויין אדם ‪ 75‬הם שתי חצוצרות‪ ,‬שתי חצאי צורות‪ .‬דאדם‬
‫הוא אותיות אל"ף ד"ם ‪ ,76‬אל"ף הוא הקב"ה אלופו של עולם‪ ,‬וד"ם הוא האדם‬
‫[שהאדם מצד עצמו‪ ,‬לפני שמתדבק בהקב"ה‪ ,‬הוא בחינת דם [באור תורה כתוב‬
‫שד' מ' הם דיבור מעשה‪ ,‬וב‪-‬יהל אור לתהלים מבאר שהאדם מצד עצמו הוא דם‬
‫(כמבואר כאן מיד) ושהאל"ף מתלבש בדם]]‪ ,‬דזהו שארז"ל מאי דכתיב לא‬
‫‪78‬‬ ‫‪77‬‬

‫תאכלו על הדם‪ ,‬לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם‪ ,‬כי האדם מצד עצמו (לפני‬
‫שמתדבק בהקב"ה ע"י התפלה) הוא בחינת דם ‪ .79‬וכל אחד מהם [האל"ף זה‬
‫הקב"ה והד"ם זה האדם] הוא רק חצי צורה‪ ,‬וכשמתדבקים יחד נעשה צורה‬
‫שלימה‪ ,‬אדם‪ .‬ומבאר שם‪ ,‬שההתחברות דהקב"ה עם האדם הוא ע"י שהקב"ה‬
‫עשה כמה צמצומים [בהמשך מבואר שבכללות הם שלושה‪ ,‬ומבאר גם שיש אח"כ‬
‫כמה פרסאות] דרך כמה עולמות [אולי הכוונה לפרסאות] כדי שיהי' אחדות עם‬

‫‪15‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫האדם [שהצמצומים עושים שיהיה חצי צורה מצד הקב"ה]‪ .‬ועד"ז הוא מצד‬
‫האדם‪ ,‬שבכדי שיתחבר עם הקב"ה צריך הוא לפרוש את עצמו מכל הגשמיות עד‬
‫שיעלה דרך כל העולמות ויהי' אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל במציאות ‪ ,80‬ואז‬
‫יקרא אדם‪ .‬ומבאר הצ"צ ‪ ,81‬דזה שהקב"ה עשה כמה צמצומים כו' והאדם צריך‬
‫לפרוש את עצמו כו' הוא כמבואר בלקו"ת ד"ה תקעו השני ‪[ 82‬ראה הערה] שבכדי‬
‫שיהי' החיבור דעליון ותחתון צריך העליון לירד למטה ממדריגתו והתחתון צריך‬
‫לעלות למעלה ממדריגתו‪ .‬ומבאר‪ ,‬דזה שהקב"ה עשה כמה צמצומים כו' הוא כי‬
‫בא"ס נאמר ‪ 83‬כי לא אדם הוא‪ ,‬ובכדי להתלבש בעשר ספירות‪ ,‬ציור אדם‪ ,‬הוא‬
‫ע"י כמה צמצומים‪ .‬ומוסיף‪ ,‬דזה שהע"ס הם בציור אדם הוא לפי שע"ס הם ג'‬
‫קוין ‪ ,84‬וגם לפי שע"ס הם בדרך כלל מחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬א' ד' מ"ם ‪ .85‬ומקשר‬
‫זה עם ענין ג' בחינות אדם [שבעץ חיים‪ .‬ראה הערה ‪ .]86‬ולכאורה הכוונה‪ ,‬דזה‬
‫שג' האותיות אד"ם רומזים על מחשבה דיבור ומעשה‪ ,‬הכוונה בזה היא לא רק‬
‫לג' הבחינות מחשבה דיבור ומעשה שבע"ס דאצילות‪ ,‬אלא גם לג' בחינות אדם‪,‬‬
‫בי"ע הכלליים (א"ק‪ ,‬עתיק ואריך‪ ,‬ואצילות)‪ ,86‬שהם דוגמת מחשבה דיבור‬
‫ומעשה ‪ .87‬ועפ"ז‪ ,‬זה שהקב"ה עשה כמה צמצומים להתלבש בציור אדם‪ ,‬הכוונה‬
‫בזה היא להצמצומים שעל ידם היא ההמשכה לבי"ע הכלליים‪ ,‬שהם שלשה מיני‬
‫צמצומים עצומים כלליים ‪[ 88‬ובתניא‪ ,‬שער היחוד והאמונה בהגה סוף פ"ט‬
‫מגדירם‪' :‬סוד הצמצום באור א"ס ב"ה‪ ,‬וצמצום א"ק‪ ,‬וסוד הדיקנא'‪' .‬סוד הצמצום‬
‫באור א"ס ב"ה' – לצורך התהוות א"ק‪' ,‬וצמצום א"ק' – לצורך התהוות עתיק‬
‫ואריך‪' ,‬וסוד הדיקנא' – מאריך לאצילות]‪ .‬דכל צמצומים אלו הם בכדי שתהי'‬
‫ההמשכה בציור אדם העליון‪ .‬ולאח"ז‪ ,‬בכדי שתהי' ההמשכה מאצילות לבי"ע‪,‬‬
‫הוא ע"י הפרסא [וילון‪ ,‬מסך בארמית]‪ .‬וכמ"ש בתורת הה"מ הנ"ל בפירוש הכתוב‬
‫‪ 89‬ועל דמות הכסא‪ ,‬שהוא ית' מכוסה שם [כסא מלשון מכוסה]‪ ,‬ומבאר הצ"צ ‪,81‬‬
‫דכסא (מלשון כיסוי) הוא הפרסא שהיא דוגמת המשל שמכסה ומסתיר ‪ 90‬על‬
‫השכל שבתוכו‪ .‬וצריך להבין‪ ,‬דכיון שהחיבור דאוא"ס עם האדם הוא ע"י כמה‬
‫וכמה צמצומים וגם ע"י פרסא‪ ,‬איך שייך שהאדם ע"י עבודתו ימשיך גילוי‬
‫שלמעלה מהצמצום [חוזר על השאלה של סוף אות ח'‪ ,‬אלא ששם הדגיש את‬
‫ביטול המטה אם מתגלה אור שלמעלה מהצמצום‪ ,‬ויש לומר שזהו מה שכתוב כאן‬
‫שהחיבור עם האדם הוא על ידי צמצום – כלומר שלולא זה את כלל בחינת אדם]‪.‬‬

‫יו"ד) והענין הוא‪ ,‬דכתיב ‪ 91‬ועבדתם את הוי' אלקיכם‪ ,‬ומדייק אדמו"ר מהר"ש‬
‫‪ ,92‬דענין עבודה הוא תיקון ושירות מה שהעבד עובד ומתקן לרבו‪ ,‬וכיון שהוא ית'‬
‫הוא שלימותא דכולא ‪ ,93‬איך שייך ענין העבודה בנוגע למעלה‪ .‬ומבאר ‪ ,94‬דבאמת‬
‫אין שייך לומר שהעבודה היא צורך גבוה ע"ד שירות העבד לרבו‪ ,‬אלא שעלה‬
‫ברצונו ית' שיתאוה להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬ושזה יהי' ע"י עבודת האדם‪.‬‬
‫ומבאר שם‪ ,‬דעיקר ענין העבודה הוא כשעושה היפך רצונו‪ ,‬אתכפיא [לא רק‬
‫שבוחר לעשות היפך טבעו‪ ,‬אלא גם שמקבל בתמימות ובאמונה כשהקב"ה מחייב‬
‫אותו (באירוע לא מתוכנן של השגחה פרטית) לעשות היפך רצונו שהוא בחר‬
‫לעצמו דרך בעבודת ה'‪ ,‬ועכשיו הקב"ה בוחר בשבילו במה תהיה האתכפיא שלו‬
‫וזהו ההבדל בין עבד שמכר את עצמו לעבד שמכרוהו בית דין שבסוף מאמר ד"ה‬
‫בהעלותך את הנרות תשכ"ט (הערה ‪ .])59‬וכדאיתא בגמרא עה"פ ושבתם‬
‫‪96‬‬ ‫‪95‬‬

‫וראיתם גו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו‪ ,‬דכששונה פרקו מאה פעמים נק' לא‬
‫עבדו כי לימוד התורה שלו הוא כפי הרגילות (שבימיהם הי' הרגילות לשנות כל‬
‫פרק מאה פעמים)‪ ,‬וכששונה פרקו מאה פעמים ואחד‪ ,‬שינוי הרגילות‪ ,‬אתכפיא‪,‬‬
‫נק' עובד אלקים‪ .‬וזהו גם שעבודה הוא מלשון עורות עבודים‪ ,‬כי עיבוד עורות‬

‫‪16‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫הוא ע"י שדורכים אותם ‪ .97‬וזהו היתרון דאתכפיא לגבי אתהפכא‪ ,‬כי ענין העבודה‬
‫הוא שמייגע עצמו נגד טבעו ‪ .98‬ומבאר שם‪ ,‬שזהו גם המעלה שבתשובה‪ ,‬כדאיתא‬
‫בתדב"א ‪ 99‬בנוגע לבעל תשובה‪ ,‬הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים‪ ,‬לשנות‬
‫פרק אחד ישנה ב' פרקים [הרי שעיקר עבודת ה' היא לעשות נגד רצונו וטבעו]‪.‬‬

‫ויש להוסיף ‪ ,100‬דמזה שכתיב ועבדתם את הוי' (אלקיכם) מובן שהעבודה‬

‫(השירות [כלומר שהעבודה מלשון עיבוד עורות שייך לאדם‪ ,‬אלא שהקב"ה החליט‬
‫שיש לו בזה עניין‪ ,‬וכלפיו זהו 'שירות'‪ ,‬כנ"ל]) היא לא רק לשם אלקים‪ ,‬אור‬
‫‪102‬‬
‫הממלא ‪ ,101‬אלא גם להוי'‪ ,‬אור הסובב ‪ .101‬ולהוסיף‪ ,‬דע"פ מ"ש הרמב"ן‬
‫שהתורה נכתבה בסגנון דשלישי המדבר [כמו וידבר הוי' אל משה ‪ ,]103‬וידוע‬
‫דשלישי המדבר הוא עצמות אוא"ס שלמעלה גם מהוי' [בפסוק זה עצמו הדבר‬
‫מודגש באופן מיוחד כיון שכתוב לפני כן‪" :‬הנה אנכי שולח מלאך‪ ..‬כי שמי‬
‫בקרבו‪ ..‬ואיבתי את איביך וצרתי את צרריך‪ ..‬ועבדתם את הוי'ה אלקיכם וברך את‬
‫לחמך ואת מימיך והסרתי מחלה מקרבך"; הרי ש‪"-‬אנכי" הוא האומר "ועבדתם את‬
‫הוי'ה אלקיכם"]‪ ,‬יש לומר‪ ,‬דזה שהמצוה ועבדתם את הוי' הוא שלישי המדבר‬
‫הוא מפני שענין העבודה נוגע גם לעצמות אוא"ס [ולכן השלישי המדבר הוא‬
‫האומר את הציווי הזה‪ .‬הרי ענין העבודה נוגע לממל‪ ,‬לסובב ולאוא"ס שלמעלה‬
‫מסובב‪ ,‬בחינת 'כולא קמיה כלא חשיב']‪ .‬ועפ"ז פירוש ועבדתם את הוי' אלקיכם‬
‫הוא‪ ,‬שע"י ועבדתם‪ ,‬אתכפיא‪ ,‬נמשך גילוי הוי'‪ ,‬אור הסובב‪ .‬והמשכת הגילוי‬
‫דהוי' היא בפנימיות‪ ,‬ועד שהוי' הוא אלקיכם‪ ,‬כחכם וחיותכם ‪ ,104‬יחוד סובב‬
‫וממלא [מובן מהפשט שזהו עיקר פירוש הפסוק (ובמאמר של הרבי מהר"ש מבאר‬
‫בעיקר מהו "ועבדתם" – שינוי הטבע‪ ,‬ולא ששינוי זה שייך במיוחד למה שכתוב‬
‫"אלקיכם")]‪ .‬ועי"ז נמשך גם הגילוי דעצמות אוא"ס (שלישי המדבר) שלמעלה גם‬
‫‪105‬‬
‫מהוי' (סובב)‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דהוי' שהוא בגדר גילוי אלא שהוא למעלה מעולם‬
‫[בבחינת השגת השלילה] הוא בכללות האור שלפני הצמצום שהאיר בגילוי‬
‫[דהיינו שהאור שהאיר במקום החלל‪ ,‬לפני הצמצום אינו רק אור הממלא‪ ,‬כנ"ל אות‬
‫ח'‪ .‬וראה שם שכתוב שורש אור הממלא ושרש אור הסובב‪ ,‬ויש לומר שהכוונה כמו‬
‫שמבאר כאן‪ :‬ששורש אור הממלא כולל גם אור הסובב‪ ,‬ושורש אור הסובב הוא‬
‫עצמות או"א]‪ ,‬ושלישי המדבר שלמעלה מהוי' הוא (בכללות) עצם האור שגם לפני‬
‫הצמצום לא הי' בגילוי‪.‬‬

‫וביאור הענין (שע"י העבודה דאתכפיא‪ ,‬שינוי הרגילות והטבע‪ ,‬נמשך הגילוי‬
‫דהוי' וגם הגילוי דבחינת שלישי המדבר) יש לומר ע"פ מ"ש בתורת הה"מ הנ"ל‬
‫בפירוש הכתוב ‪( 89‬ועל דמות הכסא דמות) כמראה אדם‪ ,‬שהקב"ה הוא כמו מראה‬
‫אדם [מלשון מראה]‪ ,‬כמו שנתעורר בו (בהאדם) כן נתעורר אצלו ית' [וכמ"ש ‪ 106‬ה'‬
‫צלך‪ ,‬שה' הוא כמו הצל שלך ‪ .]107‬ולכן‪ ,‬ע"י שהאדם כופה את עצמו לעשות כנגד‬
‫רצונו וטבעו‪ ,‬המשכת הגילויים דלמעלה היא לא כפי הטבע שלהם‪ .‬שגם האור‬
‫שהגילוי שלו מצד "טבעו" הוא לפני הצמצום (למעלה מעולמות)‪ ,‬מאיר בעולם‪,‬‬
‫ויתירה מזו‪ ,‬שגם האור שמצד "טבעו" הוא למעלה מגילוי (גם מגילוי לפני‬
‫הצמצום) נמשך בגילוי בעולם [עד כאן ביאר איך האור שלמעלה מן העולם נמשך‬
‫לעולם‪ ,‬ובהמשך מבאר איך העולם כלי לאור זה]‪.‬‬

‫יא) והנה ענין הנ"ל הוא ביאור על זה שהגילויים נמשכים בעולם‪ .‬אבל צריך‬
‫להבין איך יכול העולם לקבל גילויים נעלים שלמעלה ממנו באין ערוך ולא יתבטל‬

‫‪17‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫ממציאותו [כלומר שאכן מובן שהקב"ה כביכול עושה היפך טבעו להמשיך‬
‫המשכה שלמעלה מהעולם בתוך העולם‪ ,‬אך אינו מובן איך העולם (מחמת העבודה‬
‫באופן של היפך טבעו ורצונו) יכול לקבל את ההמשכה הזאת]‪ .‬וביותר אינו מובן‪,‬‬
‫דמציאות העולמות וגילוי האור שלפני הצמצום (גם גילוי האור שהי' ממלא‬
‫מקום החלל [כלומר שיש שני סוגי אור שלגבם ישנה השאלה]) הם שני הפכים‪,‬‬
‫כמובן מזה שההתהוות דמציאות העולמות היא דוקא מסילוק האור [כולל גם‬
‫אור הממלא‪ ,‬כנ"ל אות ו'‪ ,‬שהוא כדי שתהיה מציאות של העלם]‪ ,‬ואיך יכולים הם‬
‫לקבל גילוי האור שקודם הצמצום [הכוונה במה שאומר 'וביותר אינו מובן' היא‪:‬‬
‫שלא רק שנמשך בעולם גילוי שלמעלה ממנו‪ ,‬אלא גם שנמשך גילוי שהוא ההיפך‬
‫ממנו‪ ,‬כיון שמציאות העולם קשורה בסילוק האור דווקא]‪.‬‬

‫והנה אף שהאור שלא האיר גם לפני הצמצום הוא אור נעלה יותר מהאור שהי'‬
‫ממלא מקום החלל‪ ,‬מ"מ‪ ,‬דיוק הנ"ל [דהצמצום שממנו נתהוו העולמות וגילוי‬
‫האור שקודם הצמצום הם שני הפכים]‪ ,‬הוא בעיקר בנוגע להאור שהי' ממלא‬
‫מקום החלל [כלומר‪ ,‬אור שלפני הצמצום שיש לו שייכות לחלל]‪ .‬וכמו שמבאר‬
‫אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמשך תער"ב ‪ 108‬החילוק בין פעולת הצמצום באור‬
‫הגבול (שרש הממלא) ופעולת הצמצום באור הבל"ג (שרש הסובב)‪ ,‬דפעולת‬
‫הצמצום באור הגבול היא בהאור עצמו‪ ,‬שע"י הצמצום בא במדה וגבול‪ ,‬ופעולת‬
‫הצמצום באור הבל"ג היא (לא בהאור עצמו‪ ,‬אלא) שלא יאיר במקום החלל‪ .‬וזהו‬
‫שההתעלמות דאור הבל"ג היא (לא שנתעלם תוך העלם הצמצום [כמו אור‬
‫הגבול‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬בפירוש הג' מה פירוש ש‪-‬צמצם עצמו בנקודה האמצעית]‪ ,‬אלא)‬
‫שנתעלם ונכלל במקורו‪ ,‬דענין ההתעלמות במקורו הוא זה שאינו מאיר במקום‬
‫החלל‪ ,‬אבל בהאור עצמו לא נעשה שינוי [וע"ד המבואר במק"א ‪ 109‬דבאור הבל"ג‬
‫לא הי' צמצום ממש ורק נגע בו הצמצום [מצד מה שנגע בו הצמצום מובן‬
‫שמדובר על האור הבלי גבול שהוא היפך הגבול‪ ,‬שהצמצום פעל שיפרד מהגבול‪,‬‬
‫והגבול נעשה ההיפך שלו‪ ,‬וזהו שנגע בו הצמצום‪ .‬והפירוש במה שאומר שנכלל‬
‫במקורו הוא‪ :‬שנכלל באור הבלי גבול שלמעלה מהגבול והמבלי גבול שהוא היפך‬
‫הגבול‪ ,‬שזהו האור הבלי גבול האמיתי]]‪ .‬ויתירה מזו [נראה שמכאן מדבר על האור‬
‫הבלי גבול האמיתי שהוא למעלה מגבול ומבלי גבול‪ ,‬אבל מצד האור הבלי גבול‬
‫שהוא היפך הגבול‪ ,‬יש ג"כ קושי מסויים שיאיר אחרי הצמצום כיון שנגע בו‬
‫הצמצום‪ .‬אבל ראה קטע הבא‪ ,‬וצ"ע]‪ ,‬שגם פעולה זו באור הבל"ג שאינו מאיר‬
‫בגילוי במקום החלל‪ ,‬הוא רק בנוגע להעולמות (שאינו נרגש בהם)‪ ,‬ולא בנוגע‬
‫להאור‪ .‬ושני ענינים בזה‪ .‬שבידיעתו ית'‪ ,‬גם עכשיו (לאחרי הצמצום) הוא מאיר‬
‫במקום החלל בגילוי ממש‪ ,‬כמבואר בכ"מ ‪ .110‬ויתירה מזו‪ ,‬דכיון שלגבי אור‬
‫הבל"ג אין הצמצום מעלים‪ ,‬הרי מצד האור (הבל"ג) הוא יכול להיות בגילוי ממש‬
‫שיורגש גם בהעולמות‪[ .‬אבל באור הגבול אינו כן‪ ]:‬דאור הגבול‪ ,‬כיון שבו פעל‬
‫‪111‬‬
‫הצמצום שהגילוי שלו בעולמות יהי' לפי ערך העולמות‪ ,‬לכן‪ ,‬קשה כביכול‬
‫שיתגלה בעולמות כמו שהוא בשרשו לפני הצמצום‪ ,‬כי שני ענינים אלה (פעולת‬
‫הצמצום שהיתה בו‪ ,‬והגילוי שלא כפי הסדר שנקבע ע"י הצמצום) הם שני הפכים‬
‫[המשמעות של הפכים כאן‪ ,‬אינה רק שגבול הוא היפך הבלי גבול‪ ,‬אלא שמצד‬
‫הצמצום בדרך של סילוק‪ ,‬נעשה מצב שההעלם מתגבר על הגילוי (כנ"ל שהאור –‬
‫גם אור הגבול ‪ -‬מתעלם תוך העלם הצמצום)‪ ,‬כך שגילוי אור זה אינו רק על ידי‬
‫חיבור הפכים של (אור ה)גבול (ואור ה)הבלי גבול‪ ,‬אלא על ידי חיבור ההפכים של‬
‫גילוי והעלם]‪ .‬משא"כ אור הבל"ג‪ ,‬כיון שלגבי' לא היתה פעולת הצמצום‪ ,‬בכדי‬

‫‪18‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫שיהי' בגילוי שלא כפי הסדר שנקבע ע"י הצמצום (היינו שהגילוי שלו יהי' באופן‬
‫שיורגש גם בהעולמות)‪ ,‬אין זה דבר קשה ‪[ 112‬אמנם זהו דבר שצריך לפעול אותו‪,‬‬
‫אך אין זה דבר שקשה לפעול אותו‪ .‬והביאור בזה‪ ,‬שמצד אוא"ס שלמעלה מן‬
‫העולמות‪ ,‬השינוי שצריך לפעול הוא רק בעולמות – שיוכלו להרגיש הבלי גבול‪.‬‬
‫אבל מצד האור עצמו ‪ -‬אין צורך בפעולה מיוחדת (ראה הערה ‪ .)112‬אבל ביחס‬
‫לאור המלא‪ ,‬כיון שנעשה שינוי באור – שנעשה מציאות ששייך כלפיה מציאות‬
‫הפוכה של עולם והעלם (ראה לקמן ד"ה קץ שם לחושך תשכ"ד)‪ ,‬לכן צריך לפעול‬
‫גם על העולם וגם על האור‪ ,‬וזה דבר קשה (ולמרות שמבואר‪ ,‬בתחילת אות י"א‪,‬‬
‫שעיקר השאלה היא מצד העולם‪ ,‬כיון שמצד הקב"ה מובן שיש ענין של היפך‬
‫"טבעו" שנמשך בעולם‪ ,‬יש לומר שגם אור הגבול שייך לעולם)‪ .‬ובעומק יותר יש‬
‫לומר שמצד גילוי אור הבלי גבול בגבול ‪ -‬מספיק לחבר הפכים (שכליים) של גבול‬
‫ובלי גבול‪ ,‬אבל מצד האור שהיה ממלא את מקום החלל‪ ,‬צריך האור להתחבר עם‬
‫ההעלם – וזה דבר קשה]‪.‬‬

‫והנה בהמשך הנ"ל‪ ,‬החילוק שבין אור הגבול ואור הבל"ג הוא בנוגע להמשכת‬
‫וגילוי האור‪ .‬דהמשכת גילוי אור הגבול כמו שהוא בשרשו הוא קשה‪ ,‬משא"כ‬
‫המשכת גילוי אור הבל"ג‪ .‬ויש לומר‪ ,‬שעד"ז הוא גם בנוגע לזה שהעולם מקבל‬
‫גילוי שאינו בערכו‪ .‬דבנוגע לגילוי אור הבל"ג‪ ,‬אפשר שהגילוי שלו בעולמות יהי'‬
‫מצד זה שהאור הוא בל"ג‪ ,‬הגם שהעולמות (מצד ענינם) אינם כלים להגילוי‪.‬‬
‫והדיוק איך אפשר שהעולם יקבל גילוי שאינו בערכו הוא (בעיקר) בנוגע לגילוי‬
‫אור הגבול‪ .‬דכיון שבאור זה פעל הצמצום שהגילוי שלו בעולמות יהי' לפי"ע‬
‫העולמות‪ ,‬צריך להבין‪ ,‬איך אפשר שהעולם יקבל אור שאינו בערכו [בקטע זו‬
‫הרבי מדגיש את החילוק שבין חיבור אור הגבול ואור הבלי גבול‪ ,‬לחיבור שבין אור‬
‫(הגבול) והעלם‪ .‬והקושי הוא בעיקר מצד חיבור אור הגבול להעלם‪ ,‬כיון שענין‬
‫ההעלם הוא להיות 'גבולי' עוד יותר מהגבול עצמו‪ ,‬כיון שאינו אפילו אור מצומצם‬
‫ומוגבל אלא הוא העלם‪ .‬אבל ביחס לאור הבלי גבול‪ ,‬אין ההעלם תופס מקום כלל]‪.‬‬

‫והענין הוא‪ ,‬כמבואר בהמשך הנ"ל ‪ ,113‬שעל ידי העבודה דאתהפכא חשוכא‬
‫לנהורא מהפכים את חושך הצמצום לאור [משמעות העניין שהעבודה דאתהפכא‬
‫היא המבטלת את ההפכיות שיש בין האור השייך לעולמות לעולם (בחינת כלים)‬
‫וההעלם‪ .‬ותוכן העבודה הוא – לא להעשות היפך טבעו‪ ,‬דהיינו להתנגד לחושך‬
‫(אתכפיא)‪ ,‬אלא אדרבה ‪ ,-‬לנצל את החושך לצורך גילוי האור‪ ,‬ויתירה מכך‪ ,‬לגלות‬
‫שהחושך עצמו הוא גילוי אלוקי‪ ,‬ובאופן זה מתבטלת המחיצה שבין האור לבין‬
‫ההעלם‪ ,‬והחושך עצמו הוא אמצעי לגילוי אור ולגילוי אלוקות]‪ ,‬ועי"ז נעשים‬
‫העולמות (שנתהוו מהצמצום) כלים לגילוי אור נעלה יותר‪ ,‬הן בנוגע לגילוי אור‬
‫הגבול ‪[ 114‬יש לומר שזהו על ידי העבודה שמשתמשים בחושך כאמצעי לגלות אור‪,‬‬
‫שאז החושך עצמו הוא חלק מגילוי האור שבא אח"כ] והן בנוגע לגילוי אור הבל"ג‬
‫[יש לומר שזהו על ידי העבודה וההתבוננות המיוחדת שגם החושך עצמו הוא גילוי‬
‫אלוקי]‪ ,‬וגם גילוי אור הבל"ג מאיר בהם בפנימיות [הרי שהחיבור הפכים של‬
‫הגילוי וההעלם נפעל על ידי עבודת האדם‪ ,‬ובהמשך מבאר שזה מעור מלמעלה‬
‫בחינת עצמות שלמעלה מאור וחושך‪ ,‬כפי הכלל הידוע שחיבור הפכים הוא על ידי‬
‫בחינה גבוה משניהם]‪.‬‬

‫‪19‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫יב) ועפ"ז יש לבאר מ"ש בהמאמר שעשיית הדירה בתחתונים היא ע"י אתכפיא‬
‫ואתהפכא כמאמר כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין‪,‬‬
‫דבמאמר הזהר שמביא נאמר כד אתכפיא סט"א ובהמאמר [של הרבי הריי"ץ]‬
‫אומר אתכפיא ואתהפכא [הרבי מדייק ושואל למה הרבי הריי"ץ שינה והוסיף‬
‫בלשון הזוהר 'אתהפכא']‪ .‬וי"ל הביאור בזה‪ ,‬דבמאמר הזהר מדבר בהמשכת‬
‫הגילוי דלמעלה (אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין‪ ,‬המשכת אור הסובב)‪ ,‬וזה‬
‫נעשה ע"י אתכפיא‪ ,‬ע"י שהאדם עושה נגד טבעו ורצונו (כנ"ל סעיף יו"ד) [על ידי‬
‫שהאדם עושה נגד רצונו‪ ,‬הרי הוא בתנועה של העלאה‪ ,‬והעלאה זו היא‬
‫האתערותא דלתתא שממשיכה בדומה לענינה היא‪ :‬המשכת בחינה אלוקית‬
‫שלמעלה מהתלבשות בעולם – הפך טבעו]‪ ,‬אבל בכדי שיהי' דירה בתחתונים‪,‬‬
‫דענין דירה בתחתונים הוא שהגילוי שנמשך בתחתונים יהי' גם מצד ענינם‬
‫דהתחתונים [לא רק מצד מה שהתחתונים עוררו את ההמשכה‪ ,‬אלא גם מצד מה‬
‫שהם יכולים ומסוגלים לקבל את ההמשכה]‪ ,‬שיהיו כלים לזה (כנ"ל סעיף ב)‪ ,‬זה‬
‫נעשה ע"י אתכפיא ואתהפכא‪.‬‬

‫וצריך להבין‪ ,‬דמבואר בהמאמר בענין המעלה דאתהפכא‪ ,‬שיתרון האור הוא מן‬
‫החושך דוקא‪ ,‬דע"י שהחושך נהפך לאור נעשה יתרון האור‪ .‬דמזה מובן‪ ,‬שהמעלה‬
‫דאתהפכא היא לא רק בנוגע להתחתון (שע"י העבודה דאתהפכא נעשה כלי)‪ ,‬אלא‬
‫שע"י אתהפכא נעשה גם יתרון בההמשכה (יתרון האור)‪ .‬ובמאמר הזהר שמביא‬
‫נאמר כד אתכפיא סט"א כו'‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דההמשכה שע"י אתכפיא היא גילוי‪ ,‬אלא‬
‫שהגילוי הוא למעלה משייכות לעולמות‪[ .‬דע"י שהאדם עושה כנגד טבעו‪ ,‬המשכת‬
‫הגילוי היא לא כפי הטבע שלו‪ ,‬וגם האור שלמעלה משייכות לעולמות (אסתלק)‬
‫נמשך בגילוי בעולם] [אולי יש לומר הביאור בזה שההמשכה שעל ידי העבודה של‬
‫אתכפיא היא גם המשכה ממקום שהאור והחושך מתחברים (ולא רק המשכה‬
‫בבחינת אור וגילוי (שאין בהם חושך)‪ ,‬שלמעלה משייכות לעולמות)‪ ,‬מצד עצמותו‬
‫ית' כמו שמחבר הפכים (כי העבודה של אתכפיא ממשיכה 'עיקר שכינה')‪ ,‬אלא‬
‫שזהו במקום שעדיין מורגש ההפכים למרות שניכר החיבור ביניהם]‪ .‬והעבודה‬
‫דאתהפכא מגעת במקום שלמעלה מגילוי [כי זה שהחושך נהפך לאור הוא מצד‬
‫העצמות שאור וחושך שוים לגבי' [אולי יש לומר הביאור בזה שההמשכה היא‬
‫ממקום נעלה יותר מחיבור הפכים‪ ,‬והוא מקום שלמעלה מהפכים (שאינו מורגש‬
‫שם שום הפכים)‪ ,‬ששם יש אור שאין לו היפך (ראה לקמן ד"ה קץ שם לחושך‬
‫תשכ"ד)]‪ .‬וגם‪ ,‬לפי שע"י אתהפכא נעשה התחתון כלי (כנ"ל)‪ ,‬שעי"ז נשלמת‬
‫הכוונה דדירה בתחתונים‪ ,‬כוונת העצמות [דהיינו שניכר במה שתחתון נעשה כלי‬
‫להמשכה‪ ,‬על ידי העבודה של אתהפכא‪ ,‬שעבודה זו נעלית יותר‪ ,‬כיון ששם ניכר‬
‫הכוונה של תכלית הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים‪ ,‬שזהו‬
‫הדרגה הגבוה ביותר שניתן להשיג באלקות‪ ,‬כיון שזו הדרגה הראשונה בעצמותו‬
‫ית' ששייכת לתחתון]]‪ ,‬ועי"ז נעשה יתרון גם בהאור והגילוי שנמשך משם [הרי‬
‫שהרבי הריי"ץ מדבר על בחינה גבוה יותר ממה שמבואר בזהר‪ ,‬הן מצד עומק‬
‫חדירתה לעולם והן מצד שורשה; וכיון שעלידי העבודה של אתהפכא ממשיכים‬
‫משורש גבוה יותר‪ ,‬לכן גם הגילוי הנמשך אח"כ גדול יותר – שהאור שלמעלה‬
‫משייכות לעולמות (שנמשך על ידי העבודה של אתכפיא)‪ ,‬כשמתחבר לשורשו (על‬
‫ידי העבודה של אתהפכא)‪ ,‬נפעל בו עילוי שלא היה בו קודם (וזהו כמו ההבדל‬
‫שבין אור ישר ואור חוזר)]‪ .‬ולכן צריכים להיות שני הענינים‪ ,‬אתכפיא ואתהפכא‪,‬‬
‫כי בתחלה צ"ל המשכת הגילויים ע"י אתכפיא [שאי אפשר להיות אתהפכא של‬

‫‪20‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫ההעלם של העולם אלא באמצעות בחינה של גילוי שמחוץ לעניין ההעלם (כמו‬
‫שאין אסיר מתיר את עצמו מבית האסורים)‪ ,‬שמי שקשור למטה אינו יכול להתעלות‬
‫אלא על ידי שמעלים אותו מלמעלה (על ידי שבחינה גבוה ממנו מתגלה בו)‪,‬‬
‫שההעלם שהוא יש אינו יכול לצאת ממציאותו אלא על ידי חיבור לבחינת גילוי‬
‫שחוץ מעצמו‪ ,‬ובזה הוא יכול להתהפך לענין שונה]‪ ,‬וע"י אתהפכא שלאחרי‬
‫אתכפיא‪ ,‬נעשה התחתון כלי להגילוי‪ ,‬ונעשה יתרון גם בהגילוי שהמשכתו היא‬
‫ממקום שלמעלה מגילוי‪.‬‬

‫יג) והנה שני ענינים הנ"ל הם בעיקר בבעל תשובה‪ .‬דנוסף לזה שהבעל תשובה‬
‫קורא ושונה יותר מטבעו ורגילותו כמובא לעיל (סעיף יו"ד) [שעבודה זו היא גם‬
‫בצדיקים] מדרושי אדמו"ר מהר"ש [שסוג עבודה זו ‪ -‬זהו מה שנקרא אתכפיא]‪,‬‬
‫הבעלי תשובה כובשים את יצרם יותר מצדיקים ‪ .115‬ועד"ז הוא בהעבודה‬
‫דאתהפכא ‪ .116‬כי עיקר המעלה דאתהפכא חשוכא לנהורא היא כשהפיכת החושך‬
‫לאור היא לא מצד האור אלא שהחושך מצד עצמו נהפך לאור ‪ ,117‬וענין זה הוא‬
‫בעיקר בבעל תשובה [הרבי מבאר שישנם שני סוגי אתהפכא‪ ,‬האחת היא מיוחדת‬
‫לצדיקים ומקורה בגילוי אור‪ ,‬והשניה היא של בעלי התשובה‪ ,‬שהמניע לאתהפכא‬
‫הוא החושך עצמו]‪ .‬דבצדיקים‪ ,‬גם העבודה דאתהפכא שלהם היא ע"י שמרגישים‬
‫אלקות‪ ,‬גילוי מלמעלה [זהו גדר ענינו של הצדיק – שנמשך בו מלמעלה מהאור‬
‫שלמעלה מההפכיות של אור וחושך‪ ,‬בחינת אור הגנוז שעליו נאמר "וירא אלקים‬
‫את האור כי טוב‪ ,‬ויבדל" שגנזו‪ .‬ואח"כ נהיה "ויבדל אלקים בין האור ובין‬
‫החושך"‪ ,‬אור שיש לו היפך שהוא החושך]‪ ,‬והאתהפכא דבעל תשובה‪ ,‬שמשתנה‬
‫ונהפך מן הקצה אל הקצה‪ ,‬היא מצד עצמו [כלומר מצד הבעל תשובה‪ ,‬במה‬
‫‪118‬‬

‫שמנצל את החושך להגביר את האור‪ ,‬וגם בא להכרה שההעלם וההסתר עצמו‬

‫מושרש באלוקות]‪ .‬ויש לומר‪ ,‬דענין זה מרומז בתורת הבעש"ט עה"פ ויהי ערב‬
‫ויהי בוקר גו' (שהובאה לעיל סעיף ז)‪ ,‬שמבאר שם [בהמשך להביאור בענין איני‬
‫יודע באיזה מהן חפץ] מה שאמר דוד המלך ‪ 69‬חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל‬
‫עדותיך‪ ,‬חשבתי דרכי הוא שדוד הי' חושב בדרכיו הגשמיים (כמבואר שם הטעם‬
‫על זה)‪ ,‬ואשיבה רגלי גו' – אשובה להרגיל (רגלי מלשון הרגל) אל עדותיך‪ .‬ויש‬
‫לומר‪ ,‬דענינו של דוד הוא שהקים עולה של תשובה ‪ .119‬ובתורה הנ"ל דהבעש"ט‬
‫מרמז שתי המעלות שבבע"ת‪ .‬אשובה להרגיל – שינוי הרגילות‪ ,‬אתכפיא‪ ,‬וביאור‬
‫הענין דאיני יודע באיזה מהן חפץ – ענין הבחירה והעבודה בכח עצמו (כנ"ל סעיף‬
‫ז)‪ ,‬אתהפכא [צ"ע כי לעיל משמע שאינו חפץ באפשרות לבחור ברע‪ ,‬ואולי יש‬
‫לומר שכאן קיצר‪ ,‬או שיש לחלק בין התפשטות הבחירה – מה שצריך לבחור בין‬
‫טוב להיפך ‪ ,-‬לבין עצם נקודת הבחירה‪ ,‬שהיא מושרשת בעצמותו ית' למעלה‬
‫מענין ההפכים (של אור וחושך וכו')]‪.‬‬

‫וזהו שהמשכת עיקר שכינה למטה לאחר הסילוק היא נעלית יותר מכמו שהיתה‬
‫בתחלת הבריאה‪ ,‬כי ההמשכה לאחרי הסילוק שע"י חטא עה"ד והחטאים‬
‫שלאחריו היא דוגמת ענין התשובה‪ .‬והיתרון שנתחדש בההמשכה שלאחרי‬
‫הסילוק הוא בשני הענינים (כנ"ל סוף סעיף ה)‪ ,‬הן בהמשכת הגילוי דלמעלה – כי‬
‫המשכת הגילוי עכשיו היא ע"י העבודה דאתכפיא [ואתהפכא]‪ ,‬והן בנוגע‬
‫להתחתונים – כי העבודה עכשיו היא עבודה בכח עצמו [דזה שע"י הצמצום‬
‫נתחדש ענין העבודה בכח עצמו הוא בעיקר לאחרי חטא עה"ד]‪ ,‬וע"י העבודה בכח‬
‫עצמו שהיא דוגמת הענין דאתהפכא‪ ,‬ובפרט ע"י העבודה דאתהפכא ממש‪ ,‬נעשה‬
‫העולם כלי להגילוי [לפי זה‪ ,‬מה שעיקר שכינה בתחתונים היתה בתחילת הבריאה‬
‫‪21‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬
‫לפני עבודת האדם‪ ,‬הוא כפשוטו‪ :‬לא רק נתינת כח אלא גם המשכה של גילוי ממש‪.‬‬
‫אלא שזה היה מצד הקב"ה (הבחינה הראשונה של דירה התחתונים המבוארת‬
‫לעיל)‪ ,‬כי לפני החטא לא היה עדיין מקום לעבודת האדם בכלל (הבחינה השניה של‬
‫דירה בתחתונים) וכל שכן באופן של אתכפיא ואתהפכא (הבחינה השלישית‬
‫והרביעית של דירה בתחתונים)‪ ,‬ולכן‪ ,‬אף שגם אז היה גילוי אור שלמעלה מהפכיות‬
‫אור וחושך (שזהו עיקר שכינה)‪ ,‬מכל מקום לא היה זה על ידי עבודת האדם‪ ,‬וגם‬
‫לא היה העולם מצד עצמו כלי לזה]‪.‬‬

‫יד) וע"י מעשינו ועבודתינו ‪[ 120‬דמעשינו הוא קיום התומ"צ כפי הטבע‪ ,‬ועבודתינו‬
‫היא היגיעה בתומ"צ נגד הטבע (אתכפיא)‪ .121‬ויש לומר‪ ,‬שבמעשינו נכלל גם שע"י‬
‫היגיעה נעשה זה הטבע שלו (אתהפכא) [מצד מה שהרגל נעשה טבע]]‪ ,‬ובפרט‬
‫בזמן הגלות ‪ ,120‬מתקנים הירידה שהיתה ע"י חטא עה"ד‪ ,‬ועד שיהי' נרגש בגילוי‬
‫שהירידה היא רק בשביל העלי' [שזהו האתהפכא של הירידה]‪ ,‬ועד"ז הוא בכל‬
‫החטאים [שנשתלשלו מחטא עה"ד]‪ ,‬שע"י התשובה נהפכים לזכיות‪ .‬ויש לומר‬
‫שעד"ז הוא בנוגע למיתה שבאה ע"י חטא עה"ד‪ ,‬שלע"ל יתהפך לחיים‪ .‬וכמבואר‬
‫בכ"מ ‪ 122‬דענין תחיית המתים הוא שהמת יהי' חי [שלא כהבנת ההמון שהמת‬
‫מפסיק להיות מת‪ ,‬אלא שהמת ממשיך להיות מת אלא שהוא גם כן חי – 'שהמת‬
‫יהיה חי' (הרבי שינה את הביטוי שכתב הרבי הרש"ב (הערה ‪' :)122‬יכול גם המת‬
‫לחיות' כדי להבליט נקודה זו)]‪ .‬ועד"ז הוא בנוגע להתיקון דמיעוט הירח ודשבירת‬
‫הכלים ועד לצמצום הראשון‪ ,‬שהצמצום לא יסתיר‪ ,‬ויתירה מזה‪ ,‬שהצמצום‬
‫עצמו יאיר‪ .‬ועי"ז יהי' עוה"ז הגשמי כלי לגילוי אלקות‪ ,‬כמ"ש ‪ 123‬ונגלה כבוד הוי'‬
‫וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר‪ ,‬שגם בשר הגשמי יהי' כלי להגילוי‪ ,‬הן‬
‫להגילוי דכבוד הוי' (מקיף) והן להגילוי דפי הוי' (פנימי)‪ .124‬וזהו שארז"ל ‪ 125‬העולם‬
‫הבא אין בו לא אכילה ולא שתי' [אולי זהו כנ"ל שהגוף יהיה מת מצד עצמו‪ ,‬אלא‬
‫שהוא יהיה חי ממה שניזון מזיו השכינה‪ ,‬כמו שממשיך]‪ ,‬דהגם שעולם הבא קאי‬
‫על זמן התחי' שאז יהיו נשמות בגופים ‪ 126‬ומ"מ לא יצטרכו לאכילה ושתי'‪ ,‬כי גוף‬
‫הגשמי יהי' ניזון מזיו השכינה ‪ .127‬ויתירה מזה‪ ,‬שלע"ל יהי' הגוף למעלה גם‬
‫‪128‬‬
‫מהנשמה [כי כח ההעלם גבוה מכח הגילוי]‪ ,‬שלכן תהי' הנשמה ניזונית מן הגוף‬
‫[שיהיה תוספת גילוי – והבנה באלקות ‪ ,-‬לנשמה מצד ההעלם של הגוף‪ .‬ואפשר‬
‫שגם הנשמה לא תקבל חיות משורשה (העצמות שלמעלה מאור וחושך)‪ ,‬כמו שהיא‬
‫מקבלת עכשיו בדרך שמלמעלה למטה‪ :‬מאור הבלי גבול לאור הגבול ואח"כ‬
‫להעלם‪ .‬אלא אז סדר ההמשכה יהיה מן ההעלם אל הגילוי‪ :‬שהעצמות שלמעלה‬
‫מאור וחושך (היש האמיתי) יפעל על הגוף (היש הנברא) באופן שהגוף יהיה שורש‬
‫האור של הנשמה‪ ,‬כך שהנשמה תהיה נזונת מהגוף (ואולי הדבר הוא מחמת תוקף‬
‫החטא‪ ,‬שנפעל ענין של כרת לנשמה מצד עצמה‪ ,‬וחידוש כוחה הוא דווקא מצד‬
‫התשובה של הגוף)]‪.‬‬

‫וכל זה נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו עכשיו (כנ"ל)‪ ,‬ובפרט ע"י עבודת התשובה‪,‬‬
‫והבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין ‪,129‬‬
‫בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו‪ ,‬דמהענינים שיתחדשו בביאת‬
‫המשיח הוא שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא ‪[ 130‬כלומר‪ ,‬שהוא יפעל‬
‫שהאור הגנוז שמאיר אצלם מלמעלה‪ ,‬יאיר אצלם מצד עבודתם באתכפיא‬
‫ואתהפכא‪ ,‬למרות שאין אצלם ענין של חטא]‪ ,‬והקיצו ורננו שוכני עפר ובעל‬
‫‪131‬‬

‫ההילולא בתוכם‪ ,‬ויוליכנו קוממיות לארצנו בקרוב ממש‪.‬‬

‫‪22‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

 ‫**********‬

‫*) יצא לאור בקונטרס יו"ד שבט – תנש"א‪" ,‬לקראת יום הבהיר יו"ד שבט הבעל"ט‪ ,‬יום מלאות‬
‫ארבעים ואחד שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א‪ ,‬ויום הסתלקות‪-‬הילולא של כ"ק אדמו"ר‬
‫מהוריי"צ זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ‪ . .‬ד' בשלח‪ ,‬ח' שבט‪ ,‬שנת ה'תנש"א"‪.‬‬
‫המאמר "מיוסד בעיקרו על פרק הראשון מהמשך ההילולא‪ ,‬ויוצא לאור לקראת יו"ד שבט שנה זו‬
‫– בו לומדים פרק הנ"ל בפעם השלישית*"‪.‬‬
‫המאמר נאמר ב' פעמים‪ :‬בהתוועדות דיום ש"ק פ' בשלח‪ ,‬י"א שבט‪ ,‬ובהתוועדות דמוצאי ש"ק –‬
‫עם הוספות וכו' מאחד על השני‪ .‬בהנדפס להלן נכללו ב' המאמרים‪.‬‬
‫*) ראה ב"פתח דבר" לד"ה זה ה'תשכ"ח – לעיל ע' שו ובשוה"ג ב‪.‬‬
‫‪ )1‬שה"ש ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )2‬ד"ה באתי לגני ה'שי"ת (נדפס בסה"מ ה'תש"י ע' ‪ 111‬ואילך)‪ ,‬שניתן על ידי בעל המאמר ליו"ד‬
‫שבט ה'שי"ת‪ ,‬יום הסתלקותו‪.‬‬
‫‪ )3‬ויק"ר פכ"ט‪ ,‬יא‪.‬‬
‫‪ )4‬משא"כ במ"ת – ראה ד"ה באתי לגני ה'תשכ"ח הערה ‪( 5‬סה"מ מלוקט ח"ב ע' רלט)‪.‬‬
‫‪ )5‬תרומה כה‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ )6‬תהלים לז‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ )7‬ראה מ"כ ומהרז"ו לבמדב"ר פי"ג‪ ,‬ב‪ .‬מהרז"ו לב"ר פי"ט‪ ,‬ז‪.‬‬
‫‪ )8‬כ"ה בהמשך ההילולא‪ .‬וראה ד"ה באתי לגני הנ"ל הערות ‪( 28-27‬סה"מ מלוקט שם ע' רמ)‪.‬‬
‫‪ )9‬ישעי' ס‪ ,‬כא‪.‬‬
‫‪ )10‬תרומה כה‪ ,‬ב‪ .‬ח‪.‬‬
‫‪ )11‬תקו"ז תיקון סט (קיב‪ ,‬רע"א‪ .‬קיד‪ ,‬רע"א)‪.‬‬
‫‪ )12‬להעיר מש"כ בהמאמר בתחלתו [תחילת אות א'] (לפני "והענין הוא") "וזהו באתי לגני כו'" –‬
‫(סגנון רגיל בדרושי דא"ח בסיומם) – כי זהו סיום הביאור דכללות הענין‪.‬‬
‫‪ )13‬תשל"א (שנת אמירת מאמר זה) – שנה הראשונה ללימוד ההמשך בפעם השני'‪ .‬ובשנה זו‬
‫(תנש"א) מתחילים ללמוד ההמשך בפעם השלישית‪ – .‬ראה ב"פתח דבר" לד"ה זה ה'תשכ"ח‬
‫(סה"מ מלוקט ח"ב ע' רלח ובשוה"ג ב)‪.‬‬
‫‪ )14‬בפ"ב – עבודת הקרבנות (בהמשכן לאחרי עשייתו)‪ ,‬ובפ"ג ואילך – העבודה דועשו לי מקדש‪.‬‬
‫‪ )15‬כ"ה גם בד"ה באתי לגני תשי"א ס"ד (סה"מ מלוקט ח"א ע' ו) ש"והענין הוא כו' דירה‬
‫בתחתונים" הוא ביאור על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה‪.‬‬
‫‪ )16‬ראה תנחומא נשא טז‪ .‬בחוקותי ג‪ .‬ב"ר ספ"ג‪ .‬במדב"ר פי"ג‪ ,‬ו‪ .‬תניא רפל"ו‪.‬‬
‫‪ )17‬ראה תניא פכ"ז ולקו"ת ר"פ פקודי (מזח"ב קכח‪ ,‬ב‪ .‬וראה גם שם סז‪ ,‬ב‪ .‬קפד‪ ,‬א)‪ .‬תו"א ויקהל‬
‫פט‪ ,‬ד‪ .‬לקו"ת חוקת סה‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )18‬ראה פדר"א פי"ח‪ .‬זהר ח"א ל‪ ,‬א‪ .‬ח"ב כ‪ ,‬א‪ .‬לז‪ ,‬א‪ .‬פה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )19‬הביאור בזה שמוסיף אתהפכא – ראה לקמן סעיף יב‪.‬‬
‫‪ )20‬ונקראת המשכה זו בשם "אסתלק"‪ ,‬לפי שהוא גילוי האור שבבחינת רוממות (תו"א שם)‪.‬‬
‫‪ )21‬ד"ה באתי לגני ה'תשי"א (סה"מ מלוקט ח"א בתחלתו)‪.‬‬
‫‪ )22‬ח"ב מב‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )23‬שער ההקדמות הקדמה ג‪ .‬ע"ח שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף א‪.‬‬
‫‪ )24‬אוה"ת בלק ע' תתקצז‪ .‬המשך תרס"ו ס"ע ז‪ .‬סה"מ ה'תש"ב ע' ‪.34‬‬

‫‪23‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫‪ )25‬אוה"ת שם‪ .‬המשך תרס"ו ס"ע ג‪ .‬תש"ב ע' ‪ .27‬ובכ"מ‪ – .‬נסמן בד"ה באתי לגני ה'תשכ"ח‬
‫הערה ‪( 32‬סה"מ מלוקט ח"ב ע' רמא)‪.‬‬
‫‪ )26‬בהבא לקמן – ראה המשך תרס"ו ע' ד ואילך‪ .‬סה"מ ה'תש"ב ע' ‪ 32‬ואילך‪.‬‬
‫‪ )27‬ראה סה"מ תרס"ד ע' קכט‪ .‬וראה גם המשך תער"ב ח"ב ספשכ"ח ואילך שהגילוי ד"כח" הוא‬
‫בזה שפועל דבר חדש‪.‬‬
‫‪ )28‬להעיר‪ ,‬שהענין ד"יש מאין" שבהתהוות בי"ע הוא יותר מהענין ד"יש מאין" שבהתהוות‬
‫האצילות‪ .‬ועפ"ז‪ ,‬השלימות דגילוי כחותיו היא דוקא ע"י התהוות הנבראים [היפך המבואר בפנים‬
‫המאמר]‪ .‬אבל ראה ספהמ"צ להצ"צ (קלד‪ ,‬א ואילך)‪ ,‬דשם משמע דענין "יש מאין" בנבראים‬
‫שאינו בנאצלים הוא שהנבראים נראים ליש – ו"חידוש" זה (שהנברא נראה ליש) הוא אדרבה מצד‬
‫התעלמות הכח‪ ,‬כדלקמן בפנים [ואם כן אינו שייך לגילויים של ידיעתו או שלימות כוחותיו‪.‬‬
‫ובאמת הוא ענין נוסף שבבריאה‪ :‬גילוי כח ההעלם של עצמותו ית' (ונראה שזהו ענין נמוך יותר‬
‫מנתאווה)]‪.‬‬
‫ומה שמבואר שם (קכח‪ ,‬ב ואילך) שגילוי כח הא"ס הוא דוקא בהתהוות הנבראים – יש לומר‪ ,‬כי‬
‫שם מדבר (בעיקר) בענין כח העצמות שבבריאה יש מאין‪.‬‬
‫‪ )29‬תניא רפל"ו‪.‬‬
‫‪ )30‬משלי טו‪ ,‬ל‪ .‬וראה גיטין נו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )31‬ראה במדב"ר פי"ב‪ ,‬ו‪ :‬מתחלת ברייתו של עולם שרתה השכינה בתחתונים‪.‬‬
‫‪ )32‬ראה סה"מ עת"ר ע' רטו‪-‬ז‪ ,‬דזה שבתחלת הבריאה עיקר שכינה בתחתונים היתה – הוא‬
‫שהעולם נברא באופן שיהי' מוכשר שיומשך בו עיקר שכינה‪ ,‬אבל ההמשכה עצמה היתה ע"י‬
‫העבודה ד"לעבדה ולשמרה"‪.‬‬
‫‪ )33‬ראה בהנסמן בס' המפתחות לספרי אדה"ז (קה"ת‪ ,‬תשמ"א) ערך נשמות ירידה צורך עלי'‪.‬‬
‫‪ )34‬ראה לקו"ת פינחס עז‪ ,‬ג‪ .‬ר"ה נה‪ ,‬ב‪ .‬סה"מ תרנ"ח ע' לב ואילך‪ .‬תרפ"ה ע' קלה‪ .‬שם ע' קנ‪.‬‬
‫ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )35‬כי הכוונה דדירה בתחתונים היא שהעצמות נתאוה להיות לו דירה בתחתונים‪ ,‬ואין שייך‬
‫שבחירת האדם (נברא) תעכב ח"ו רצון וכוונת העצמות‪ .‬וראה בארוכה לקו"ש ח"ג ע' ‪ 977‬בהערה‬
‫[ ‪ .19‬בהוצאה בלה"ק ‪ -‬ע' ‪ .236‬ושם‪ :‬א‪' .‬שהבחירה נוגעת רק במצבם של פרטים‪ ,‬אבל אינה‬
‫משנה את הסך הכל של הבריאה בכללותה‪ ,‬שהיא בעליה תמידית‪ ,‬כיון שכך היא כוונת הבריאה'‬
‫[זהו כפי שיטת הרמב"ם שמחלק בין הנבואה והידיעה של הקב"ה שהיא באופן כללי‪ ,‬לבחירה‬
‫של הפרטים‪ ,‬הן לגבי "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך"‪ ,‬והן לגבי "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת‬
‫תשחיתון"]‪ .‬ב‪' .‬שגם באיש הפרטי מתקיימת כוונת הבורא‪ ,‬שהוא בעליה תמידית – דמאי שנא‬
‫[זו קושיא על שיטת הרמב"ם] – ועל כרחך הביאור הוא כנ"ל' ('שהנפילה היא בשביל העליה‬
‫והקימה שלאח"ז' – שם בהערה)‪ .‬והרבי מוסיף‪' :‬ובחירת האדם קובעת רק [א] את מהירות‬
‫העליה‪[ ,‬ב] ואופן העליה (אם הוא על ידי נתינת מקום מראש ללע"ז ועי"ז ינצחו‪ ..‬או עליה בלי‬
‫נסיגה לאחור כלל)'‪ .‬ע"כ [גם העליה בלי נסיגה אינה שוללת האופן של "שבע יפול צדיק"‪,‬‬
‫דהיינו שהבחירה היא בנוגע לביטול שבין שתי דרגות אם הוא יהיה ביטול של חטא‪ ,‬או ביטול‬
‫של נפילת צדיק (על דרך נהר דינור)]‪ .‬וראה עוד בגדר הבחירה בביאור שבפנים המאמר‬
‫בהמשך‪ ,‬שכללות ענין הבחירה הוא מצד הנברא שאינו בערך לבורא‪ ,‬וידיעת הבורא היא‬
‫ממהות אחרת‪ ,‬ולכן הענין של כוונת הבורא אינו כמו כוונת האדם‪ ,‬אלא ממהות אחרת‪ ,‬ולא‬
‫שייך מלכתחילה להקשות מזה על זה‪ .‬ומ"מ בלקו"ש מבאר את הענין גם מצד השכל של האדם‬
‫עצמו שאינו דומה לידיעתו של הקב"ה‪ ,‬ובכל זאת ניתן לקרב את הענין להבנתו הוא‪ ,‬כנ"ל (א‪.‬‬
‫שהירידה אינה אמיתית כיון שהיא חלק מכוונתה עליה‪ .‬ב‪ .‬שהבחירה אינה מקלקלת אלא רק‬
‫משפיעה על המהירות ועל האופן שבו מגיעים לעליה]‪ .‬וראה גם לקו"ש ח"ו ע' ‪[ 82‬בהוצאה‬
‫בלה"ק ‪ -‬ע' ‪ .87‬ומבאר שם שגם בזמן שהקליפות גוברות‪ ,‬כיון שהוא שינוי החוזר לבריאתו‪,‬‬
‫לכן 'בפנימיות גם עתה העולם הוא "דירה לו יתברך"' (וממשיך שם (אות ה') שעד"ז הוא מצד‬
‫הגוף‪ ,‬שלמרות ש‪"-‬אל עפר תשוב"‪ ,‬כיון שהוא שינוי החוזר לבריאתו בתחיית המתים‪' ,‬הרי גם‬
‫עתה הוא מציאות אמיתית')]‪.‬‬

‫‪24‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫‪ )36‬לקו"ש ח"ג שם‪ .‬ושם‪ ,‬שזהו ע"ד מארז"ל (סנהדרין צח‪ ,‬א) זכו אחישנה לא זכו בעתה [כנ"ל‬
‫בלקו"ש ח"ג שהבחירה משפיעה על מהירות העליה]‪.‬‬
‫‪ )37‬תנחומא וישב ד‪.‬‬
‫‪ )38‬תהלים סו‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )39‬בראשית ב‪ ,‬יז‪.‬‬
‫‪ )40‬חוקת יט‪ ,‬יד‪ .‬וראה ד"ה זאת התורה אדם כי ימות באוהל באוה"ת חוקת (ע' תתטז)‪ .‬ד"ה‬
‫הנ"ל תרמ"ז (סה"מ תרמ"ז ע' קכב)‪ .‬עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' תקטו)‪ .‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )41‬בתו"ח פ' תולדות ד"ה ויתן לך פ"י ואילך (יב‪ ,‬ד ואילך)‪ .‬וראה גם מאמרי אדה"ז על מאמרי‬
‫רז"ל ע' קמא ואילך‪ .‬סה"מ תקס"ב ח"א ע' צו ואילך‪ .‬תקס"ג ח"ב ע' תשלא ואילך‪ .‬מאמרי אדה"ז‬
‫על פרשיות התורה ח"א ע' שלט ואילך (ועם הגהות – באוה"ת יתרו ע' א'יז ואילך)‪ .‬שערי תשובה‬
‫לאדהאמ"צ ח"א שער הבחירה פי"ב (כא‪ ,‬ד)‪.‬‬
‫‪ )42‬י"ב תמוז תרצ"א (סה"מ קונטרסים ח"א קצא‪ ,‬ב ואילך‪ .‬וראה שם קצב‪ ,‬א‪-‬ב)‪.‬‬
‫‪ )43‬הם המלאכים – ראה ב"ר פי"ז‪ ,‬ד‪ :‬אמר להן (הקב"ה להמלאכים) חכמתו מרובה משלכם‪.‬‬
‫‪ )44‬ראה ב"ר פכ"ד‪ ,‬ה‪ .‬קה"ר פ"ג‪ ,‬יב (ב)‪ .‬וראה אדר"נ ספ"א‪.‬‬
‫‪ )45‬ויק"ר פ"כ‪ ,‬ב‪ .‬תנחומא אחרי ב‪ .‬מדרש משלי בסופו‪ .‬זהר ח"א קמב‪ ,‬ב‪ .‬ח"ג בהשמטות שו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫תקו"ז בהקדמה י‪ ,‬ב‪ .‬ועיין ב"ב נח‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )46‬סנהדרין לז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )47‬ראה זח"ג יג‪ ,‬ריש ע"ב‪ .‬שם טז‪ ,‬א‪ .‬ונפש כי תחטא תווהא‪.‬‬
‫‪ )48‬תניא רפ"ב‪.‬‬
‫‪ )49‬בנוסח התפלה (אהבת עולם)‪.‬‬
‫‪ )50‬פמ"ט‪ .‬וראה סה"ש תורת שלום ע' ‪ 120‬ואילך‪ .‬לקו"ש חי"ח ע' ‪ 409‬ואילך‪.‬‬
‫‪ )51‬ראה לקו"ת אמור לח‪ ,‬ב‪ .‬סה"מ תש"ג ע' ‪[ .24‬ראה גם לעיל ד"ה יבחר לנו את נחלתינו‬
‫תשכ"ג]‪.‬‬
‫‪ )52‬ולהעיר ממרז"ל (חולין ס‪ ,‬ב) הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח‪ ,‬היינו שמיעוט הירח הוא‬
‫חטא כביכול‪ ,‬שצריך לכפרה‪.‬‬
‫‪ )53‬ב"ר פ"ג‪ ,‬ז‪ .‬פ"ט‪ ,‬ב‪ .‬קה"ר עה"פ (קהלת ג‪ ,‬יא) את הכל עשה יפה בעתו (פ"ג‪ ,‬יא (א))‪ .‬יל"ש‬
‫קהלת שם (רמז תתקסח)‪.‬‬
‫‪ )54‬כ"ה הלשון בסה"מ קונטרסים שם‪.‬‬
‫‪ )55‬ראה ב"ר פ"ו‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )56‬סה"מ תקס"ג ח"ב ע' תשכח‪ .‬מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"ב ס"ע תקפב ואילך‪.‬‬
‫‪ )57‬להעיר מסה"ש תורת שלום ע' ‪( 145‬ועד"ז בהוספות לסה"מ תער"ב‪-‬תרע"ו ע' קמט)‪.‬‬
‫‪ )58‬לקו"ת שלח לז‪ ,‬ד‪ .‬מאמרי אדהאמ"צ דברים ח"א ע' שג‪ .‬ח"ג ע' א'נט‪ .‬וראה לקו"ש חל"ד ע'‬
‫‪ 112‬הערה ‪ .63‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )59‬בדוגמת הכוונה בבנין וסתירת התהו בכדי שאח"כ תהי' התהוות עולם התיקון‪ ,‬שהרצון‬
‫בהתהוות התיקון הוא גם מקודם‪.‬‬
‫‪ )60‬להעיר‪ ,‬דהטעם על זה שהצמצום הי' באופן כזה שנסתלק האור לגמרי ואח"כ נמשך הקו‪ ,‬הוא‬
‫כי באם הי' נשאר אור‪ ,‬אפילו רק אור הקו‪ ,‬לא הי' אפשר להיות התהוות הכלים (המשך תער"ב‬
‫ח"א פי"ח‪ ,‬ובכ"מ)‪ .‬ומזה מובן לכאורה‪ ,‬דבכלים שני ענינים‪ :‬ענינם העצמי – העלם שאין לו‬
‫שייכות לגילוי‪ ,‬ואדרבה היפך האור והגילוי‪ ,‬שלכן באם הי' נשאר אור (איזה אור שיהי') לא הי'‬
‫אפשר להיות התהוותם [שזה נפעל מצד הסילוק]; וזה שהם כלים להאור הוא כמו ענין שנתוסף‬
‫על עצם מציאותם (ע"י שאח"כ נמשך הקו‪ ,‬שממנו הוא התהוותם בפועל) [מעין מה שהיו הכלים‬
‫אם הצמצום היה באופן של מיעוט]‪ .‬ובאם התהוות הכלים היתה רק מצד הרצון שיהי' גילוי‬
‫בעולמות [הצמצום בדרך של מיעוט האור] – לא הי' אפשר להתהוות מזה ענין של העלם‪ .‬וזה‬

‫‪25‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫שנתהווה ענין ההעלם שבהם [ובפרט שענין זה הוא עצם מציאותם] הוא לפי שבהתהוותם יש עוד‬
‫כוונה (כוונה דהעלם) כבפנים [יש לתאר את התהליך של ההשתלשלות‪ ,‬שאחרי הצמצום באופן‬
‫של סילוק האור‪ ,‬גם הקו שחוזר ומאיר ספוג כולו מענין ההעלם‪ ,‬ולכן‪ ,‬למרות שעיקר עניני גילוי‬
‫אור‪ ,‬בכל זאת‪ ,‬כאשר האורר מצטמצם (בירידת הקו)‪ ,‬אזי‪ ,‬לא רק נעשה בו מיעוט‪ ,‬אלא מתגלה‬
‫כח ההעלם‪ ,‬כלומר שמצד המיעוט של אור הקו‪ ,‬נוצר ענין של העלם המסתיר על הגילוי עצמו‬
‫שהביא לגילוי העלם זה‪ .‬ויש לומר שמצב זה הכולל דבר והיפוכו – שהגילוי מהווה את ההעלם‬
‫וההעלם מתגבר על הגילוי ‪ ,-‬הוא הענין של שבירת הכלים (ואולי יש לומר שנעשה בקו בחציו‬
‫– כלומר כשכבר התמעט חציו‪ ,‬כך שאז יש התגברות כח ההעלם על כח הגילוי)‪ .‬ואז נפעל‬
‫חלוקה והפרדה מוחלטת בין גילוי להעלם‪ ,‬שהגילוי 'עלה למעלה'‪ ,‬וההעלם 'ירד למטה'‪ .‬אלא‬
‫שמצד נקודת החיבור ביניהם (בזמן השבירה)‪ ,‬נפלו ניצוצות למטה‪ .‬ויש לומר שענין ניצוצות‬
‫אלו הוא מה שיש שייכות להעלם להכיל בתוכו את הגילוי‪ .‬ולפי זה ב' הבחינות שבכלים‬
‫שמתאר בהערה הם ב' הבחינות האלו‪ :‬מה שהוא העלם מצד עצמו‪ .‬ומה שהעלם יכול להיות‬
‫כלי לאור‪ .‬ויש לומר שמה שהוא כלי לאור מתגלה על ידי המשך ירידת הקו (המשך צמצומו‬
‫בדרך של מיעוט האור)‪ ,‬שבכל בחינה נוספת של מיעוט‪ ,‬מתגלה גם בחינה גדולה יותר של כלי‬
‫והעלם (דהיינו שהשבירה מתבצעת ביחד עם המשך ירידת הקו‪ ,‬רק שבדרגות אלו‪ ,‬מתגלה‬
‫החיבור וההתכללות של כח הגילוי וכח ההעלם (ונראה שזהו בחינת תיקון))‪ .‬ויש לומר‬
‫שבתחילה עדיין אין כח ההעלם שולט על האור‪ ,‬רק שהוא בבחינת כלי לאור‪ .‬ואח"כ (אולי‬
‫אחרי שמתמעט עוד חצי מהאור הנשאר בנקודת השבירה הנ"ל (רבע מכללות הקו)‪ ,‬אזי מתגבר‬
‫ההעלם לגמרי להסתיר על האור (אולי היא בחינת מיעוט הירח‪ ,‬כלומר שהיא מתנתקת מבחינת‬
‫גילוי האור להיות בבחינת העלם שלמטה מגילוי (כשגילוי הוא כלי המדידה) (בינת קליפת‬
‫נוגה))‪ .‬ובסיום ירידת הקו‪ ,‬שם‪ ,‬כיון שאין עוד בחינת אור (גם לא בהעלם)‪ ,‬גם אין יותר גילוי‬
‫של כלים‪ ,‬וזהו בחינת ה‪'-‬תחתונים' שמצד טבע הבריאה‪ .‬אלא שניתן בחירה לאדם לבחור ברע‪,‬‬
‫כלומר לתת להמשיך אור לתוך ענין העלם ובזה לגלות בחינות נוספות של העלם (גדולות יותר‪,‬‬
‫אלא שמתגלות מצד האור שהאדם ממשיך בהם) [ויש לומר שמקום נפילת הניצוצות שנפלו‬
‫בשבירת הכלים הוא בהעלם הקרוב לסיום המשכת הקו (קליפה טמאה אחת)‪ .‬והאדם ממשיך‬
‫עוד למטה מזה (ב' קליפות נוספות)‪ .‬וצ"ע]‪.‬‬
‫‪ )61‬להעיר מהמשך תער"ב ח"ב ע' תתקטז‪" ,‬זה שהי' האוא"ס מאיר בגילוי ה"ז שהי' הרצון בגילוי‬
‫אור והצמצום והתעלמות האור ה"ז ביטול הרצון כביכול"‪.‬‬
‫‪ )62‬ראה סה"מ קונטרסים שבהערה ‪[ 42‬קצו‪ ,‬א]‪ ,‬שע"י צמצום הראשון "ניתן מקום שיוכל להיות‬
‫עבודה בכח עצמו ובבחירתו"‪.‬‬
‫‪ )63‬הובאה בצפנת פענח (קד‪ ,‬ב) ובן פורת יוסף (מו‪ ,‬ג) להרה"ק כו' ר' יעקב יוסף מפולנאה‪ .‬הועתק‬
‫בספר בעש"ט על התורה ח"א פ' בראשית סמ"א ואילך‪.‬‬
‫‪ )64‬בראשית א‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )65‬ב"ר פ"ב‪ ,‬ה‪ .‬וראה שם פ"ג‪ ,‬ח‪.‬‬
‫‪ )66‬בראשית א‪ ,‬ד‪.‬‬
‫‪ )67‬וכמ"ש (קהלת ב‪ ,‬יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך"‪.‬‬
‫‪ )68‬כפירוש המצודת דוד לקהלת שם‪ .‬וראה בארוכה ספר הערכים‪-‬חב"ד כרך ב ערך אור ביחס‬
‫לחושך ס"ח סק"ג‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )69‬תהלים קיט‪ ,‬נט‪.‬‬
‫‪ )70‬דלהפירוש שנעשה יתרון בהאור ע"י שהחושך נהפך לאור (המשך ההילולא פ"א ובכ"מ) יש‬
‫מקום לטעות שיהי' "אחטא ואשוב" בכדי להגיע להעילוי דהפיכת זדונות לזכיות [לפי זה הלימוד‬
‫של המדרש מהפסוק "וירא אלקים את האור כי טוב"‪ ,‬הוא שאין חפץ בחטא על מנת שתהיה‬
‫הפיכת הזדונות לזכויות‪ .‬וצ"ע כי אחרי הפיכתם לזכויות‪ ,‬הם עצמם שייכים לחפץ במעשה‬
‫הצדיקים‪ ,‬כיון שגם הם בכלל זכויות‪ .‬ואיך שייך לומר שאין בהם חפץ‪ .‬ויש לומר הכוונה בזה‬
‫שאין חפץ שההעלם יהיה במצב של העלם [וכשיש העלם‪ ,‬הרי הוא רק אמצעי (בחינת חיצונות‬
‫הרצון)‪ ,‬לדבר אחר]‪ ,‬אבל אחרי שמתגלה מעלת ההעלם‪ ,‬אזי הוא בכלל מעשה הצדיקים‪ .‬ולפי‬
‫זה המדרש רק שולל את העניין של אחטא ואשוב‪ ,‬שאז עדיין אין גילוי של מעלת ההעלם‪ ,‬אבל‬
‫‪26‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬
‫יש חפץ בגילוי כח ההעלם של עצמותו ית']‪ .‬משא"כ להפירוש שיתרון האור ניכר ע"י שרואים‬
‫הפחיתות דחושך – הרי אדרבה‪ ,‬ידיעה זו מעוררת רצון לצאת מהחושך‪.‬‬
‫‪ )71‬המשך תרס"ו ע' ד‪ .‬ע' תקט‪ .‬המשך תער"ב ע' תתקכד‪ .‬סה"מ ה'תש"ב ע' ‪ .32‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )72‬ראה ע"ח שער א (דרוש עגולים ויושר) ענף ב‪ .‬אוצרות חיים ומבוא שערים בתחלתם‪.‬‬
‫‪ )73‬אור תורה פ' בהעלותך (מה‪ ,‬ד‪ .‬בהוצאת קה"ת תשמ"א ואילך – סי' קלד)‪ .‬הובאה ונתבארה‬
‫באוה"ת (יהל אור) לתהלים צח‪ ,‬ו (ס"ע שנז ואילך)‪ .‬ובארוכה – בהמשך תער"ב ח"ב פשפ"ד (ע'‬
‫תשצ) ואילך‪.‬‬
‫‪ )74‬בהעלותך יו"ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )75‬יבמות סא‪ ,‬רע"א‪.‬‬
‫‪ )76‬של"ה כא‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )77‬ברכות יו"ד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )78‬קדושים יט‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ )79‬אוה"ת לתהלים שם ע' שנח‪ .‬המשך תער"ב שם פשצ"א ואילך‪.‬‬
‫‪ )80‬הלשון באו"ת (הנדפס) "ממציאות"‪ ,‬אבל ביהל אור ע' שנח ובהמשך תער"ב ר"פ תז‬
‫"במציאות"‪ ,‬כבפנים [נראה שההבדל ביניהם הוא ש‪'-‬ממציאותו' הוא בחינת העלאה‪ ,‬בדומה‬
‫ל‪"-‬בכל נפשך" – 'נוטל את נפשך'‪ ,‬ו‪'-‬במציאותו' הוא בחינת המשכה‪ ,‬שהמציאות עצמה‬
‫בביטול‪ ,‬בדומה ל‪"-‬בכל נפשך" – 'בכל הרצון שלך'‪ .‬וכאן מוכרח לומר שהמציאות בביטול‪ ,‬כי‬
‫אחרת אין כאן חצי צורה]‪.‬‬
‫‪ )81‬באוה"ת לתהלים שם ס"ב‪.‬‬
‫‪ )82‬לקו"ת דרושים לר"ה נה‪ ,‬סע"ג‪.‬‬
‫[בלקו"ת שם‪:‬‬
‫'כמו למשל האחד עומד למעלה וא' עומד למטה ורוצים להתייחד צריך העליון לירד למטה‬
‫ממדרגתו כמה מעלות והתחתון צריך לעלות ממדרגתו‪ .‬כך כדי להמשיך המשכה עליונה מבחי'‬
‫ביטול ליש כדי שיהיה היש בטל לאין צריך גם התחתון לעלות הוא נפשו ורוחו הבהמית כמ"ש‬
‫אם ישים אליו לבו כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח דהיינו להיות נפשו שוקקה בתשוקה וצמאון‬
‫ליחוד וביטול זה והיינו בהיות האדם ממארי דחושבנא איך שירד פלאים ממקום כבודו ית'‬
‫שהרי נשמתו ונפשו היתה כלולה במאצילה ב"ה ותרד פלאים בצמצומים רבים ועצומים עד‬
‫שנתגשמה במאד והמשכיל יבין כמה מעלות ומדרגות בענין גשמיות ורוחניות וגם כמה מדרגות‬
‫ברוחניות גבוה מעל גבוה עד רום המעלות ואין ערך לא"ס ב"ה וא"כ כמה רחוק הוא מאור פניו‬
‫ית' ועי"ז יעורר רחמים רבים ובכה תבכה נפשו‪ .‬ולכן איתא בכתבי האריז"ל כל מי שאינו בוכה‬
‫בר"ה אזי אין נשמתו שלימה‪ .‬ולכאורה מה ענין בכיה אל ר"ה‪ .‬אך ע"פ הנ"ל יובן שהבכיה היא‬
‫לנשמתו דוקא שירדה ממקום כבודה ונתגשמה‪ .‬וזהו מים התחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם‬
‫מלכא כדאיתא במדרש בשעה שהבדיל הקב"ה בין מים למים נקראים מים התחתונים בשם מי‬
‫בוכים שבוכין על ירידתן בבחי' מים תחתונים וצועקין אנן בעינן למהוי קדם מלכא‪ .‬וזהו ענין‬
‫תקיעת שופר תשר"ת תקיעה קול פשוט הוא בחי' התשוקה ברעותא דלבא ושברים תרועה אמרו‬
‫בגמ' שהוא ענין גנוחי גנח וילולי יליל שהוא ענין הבכייה הנ"ל ונק' שברים תרועה שעל ידם‬
‫מתיש ומשבר כח הקליפות וסט"א ותרועה הוא מלשון תרועם בשבט ברזל‪ ,‬וגם תרועה הוא‬
‫מלשון רעותא דלבא כמ"ש ותרועת מלך בו‪ ,‬שמחמת בכייה ורחמנות זו שלמטה מעורר למעלה‬
‫רצון העליון בהתעוררות רח"ר העליונים ממקור הרחמים והן י"ג מדות הרחמים עליונים שבהם‬
‫נאמר ויעבור ה' על פניו כו''‪ .‬ע"כ‪.‬‬
‫וראה המשך תער"ב ח"ב ע' א'קנג שמבאר‪:‬‬
‫מ"ש במד"ר בשעה ש[הקב"ה ]עולה ויושב כו' [על כסא דין] בדין הוא עולה‪ ,‬והיינו דבחי'‬
‫הכסא דמל' הוא בחי' דין דבנינה מהגבו' כו'‪ ,‬ובשעה שישראל נוטלים שופריהן ותוקעין לפני‬
‫הקב"ה ה"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים‪ ,‬דהשופר שלמטה מעורר בחי' שופר עילאה‬
‫כמ"ש בזהר שם‪ ,‬והיינו בחי' כסא הכבוד בחי' בינה שהוא בחי' רחמים כו'‪ ,‬ומתמלא עליהם‬

‫‪27‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫רחמים היינו הגילוי בבחי' בינה שזהו מה שבינה כוללת כל הג"ר ויש בה התגלות עתיק כו'‬
‫כנ"ל‪ ,‬ומרחם עליהם היינו שנמשך הגילוי בבחי' מל' להמתיק הגבורות דמל'‪ ,‬וזהו שהופך‬
‫עליהם מדה"ד למדה"ר והו"ע לאתקנא כורסיא בחי' הכסא דמל'‪ ,‬דמה שיושב על כסא רחמים‬
‫הוא בחי' כסא הכבוד דבינה‪ ,‬ומה שהופך עליהם כו' הוא שכסא הדין דמל' נעשה כסא רחמים‬
‫כו'‪ ,‬אימתי בחדש השביעי‪ ,‬דהנה הבינה נק' שביעאה מלמטלמ"ע‪ ,‬ונת"ל ד"ה הנ"ל דמה‬
‫שהבינה נק' שביעאה היינו שכוללת כל הג"ר‪ ,‬וזהו אימתי בחדש השביעי שע"י הבינה היא‬
‫ההמשכה‪ ,‬להיות כי הבינה נק' שכינה שמשכנת ג"ר על ז"ת לכן ע"י הוא ההמשכה כו'‪ ,‬וכמו"כ‬
‫ההעלאה היא ע"י הבינה וכמ"ש לך ה' הגדולה כו'‪ ,‬והו"ע לך וכל כו' וכמ"ש במ"א‪ ,‬והוא‬
‫דהכח והעוז לשלוט על הטבע שעי"ז הוא ההמשכה במל' כנ"ל‪ ,‬העלאה זו היא בבינה וע"י הוא‬
‫ההמשכה כו'‪ ,‬והיינו דבינה הוא מקום ההתחברות דההעלאה וההמשכה כו'‪ ,‬וכידוע המשל‬
‫בשני בנ"א א' עומד בהר וא' בבקעה דיש שמקום החבור באמצע דהעליון יורד כמה דרגות‬
‫והתחתון עולה ומתחברים באמצע כו'‪ ,‬וכמו"כ בכדי להיות ההמשכה צ"ל יציאת האדם מן‬
‫החומריות והטבעיות שלו‪ ,‬וזהו ע"י שהוא ממארי דחושבנא שיתבונן במעלת הנשמה איך שהיא‬
‫בשרשה באצי' וכמא' נשמה כו' טהורה היא כו'‪ ,‬ושם היא רואה גילוי אוא"ס והיא דביקה‬
‫ומיוחדת באוא"ס ב"ה כו'‪ ,‬וירדה בעולמות בי"ע שז"ע בראת יצרת כו' שזה ירידה גדולה כו'‪,‬‬
‫ועוד ירדה ונתלבשה בגוף ונה"ב שזהו ירידה אחר ירידה כו'‪ ,‬ועי"ז יתמרמר בנפשו מאד ויבכה‬
‫במר נפשו על עוצם ירידתו‪ .‬וז"ע תקיעת שופר תקיעה הוא בחי' צעקה פשוטה בתשוקה גדולה‬
‫לעלות כו'‪ ,‬ושברים תרועה הוא גנוחי גנח ילולי יליל וכמו הגונח מלבו שזהו מפני שהדבר אין‬
‫אצלו בהתיישבות לכן הבכי' הוא בתנועות קצרות כו'‪ ,‬ועי"ז הוא המשכת הרחמים מלמעלה כו'‬
‫וכמ"ש כ"ז בלק"ת ד"ה תקעו השני‪ ,‬וזהו התקיעה השני' שהו"ע אד' ה' בשופר יתקע בבחי'‬
‫המשכה מלמעלה כו'‪ ,‬ומקום החבור הוא בינה ששם מגיע ההעלאה ומשם הוא ההמשכה להיות‬
‫הגילוי במל' כו'‪ .‬וזהו ג"כ מ"ש באחד לחדש ואי' במד"ר אחד זה אברהם וכמ"ש אחד הי'‬
‫אברהם כו'‪ ,‬דאברהם לכורסיא וכמ"ש בזהר שם‪ ,‬דהנה עד אברהם לא הוה זקנה ואברהם‬
‫המשיך בחי' זקנה והו"ע ועתיק יומין יתיב כו'‪ ,‬שעז"נ נכון כסאך מאז כו' המשכה מבחי' עתיק‬
‫בבחי' מל' ועי"ז הוא תיקון הכסא כו'‪ ,‬גם אחד בגימט' י"ג והן יגמה"ר כו'‪ ,‬ולחדש הוא בחי'‬
‫מל' הנק' חדש וזהו באחד ההמשכה בבחי' מל' כו'‪ .‬וזהו בחדש השביעי באחד לחדש כו'‪ ,‬דע"י‬
‫תקיעת שופר עומד כו' ויושב על כסא רחמים בחי' כסה"כ דבינה ומתמלא עליהם רחמים בחי'‬
‫יגמה"ר כו' ומרחם עליהם להיות הגילוי בבחי' מל' שכסא דין יתהפך לכסא רחמים כו'‪ ,‬ואימתי‬
‫בחדש השביעי שהוא מקום החיבור באמצע כו'‪ ,‬וזהו באחד לחדש המשכה במל' להיות גילוי‬
‫אוא"ס במל' שיהי' גילוי המלוכה כו']‪.‬‬
‫‪ )83‬שמואל‪-‬א טו‪ ,‬כט‪.‬‬
‫‪ )84‬ראה תו"א יתרו עא‪ ,‬ב – הובא ביהל אור שם‪.‬‬
‫‪ )85‬ראה לקו"ת בהעלותך לא‪ ,‬ג‪.‬‬
‫‪ )86‬ראה בארוכה ד"ה להבין מ"ש בע"ח שיש ג' בחי' אדם להצ"צ – נדפס באוה"ת בלק ע' תתקסב‬
‫ואילך‪ .‬אוה"ת ענינים ע' עז ואילך‪.‬‬
‫‪ )87‬ראה בארוכה לקו"ת אחרי כה‪ ,‬סע"ד ואילך (בענין בי"ע הפרטיים)‪.‬‬
‫‪ )88‬לשון אדה"ז בתניא פמ"ט (סט‪ ,‬רע"א)‪ .‬אלא שבתניא שם מדבר בענין בי"ע הפרטיים‪.‬‬
‫‪ )89‬יחזקאל א‪ ,‬כו‪.‬‬
‫‪ )90‬משא"כ הצמצומים שלפני הפרסא אינם מסתירים‪ .‬ולכן באצילות‪ ,‬אלקות הוא בגילוי אלא‬
‫שהגילוי הוא בצמצום‪ .‬וראה תו"א וירא יד‪ ,‬ב‪-‬ג‪.‬‬
‫‪ )91‬משפטים כג‪ ,‬כה‪.‬‬
‫‪ )92‬בהמשך מים רבים תרל"ו פפ"ו (ע' צא)‪.‬‬
‫‪ )93‬ראה תקו"ז בהקדמה ("פתח אליהו") יז‪ ,‬ב‪ .‬עבודת הקודש ח"א פ"ח‪.‬‬
‫‪ )94‬שם פ' צ (ע' צה‪-‬ו)‪.‬‬
‫‪ )95‬חגיגה ט‪ ,‬ב‪.‬‬

‫‪28‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

 ‫‪ )96‬מלאכי ג‪ ,‬יח‪.‬‬
‫‪ )97‬ראה עד"ז ד"ה כימי צאתך ה'תשי"ב (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רלג) סי"א‪.‬‬
‫‪ )98‬ראה גם אגה"ק סי"ב (קיח‪ ,‬א ואילך) "לשון עבודה אינו נופל אלא על דבר שהאדם עושה‬
‫ביגיעה עצומה נגד טבע נפשו"‪.‬‬
‫‪ )99‬כן נסמן גם באגרת התשובה פ"ט‪ .‬וראה ויק"ר (פכ"ה‪ ,‬א)‪ ,‬הובא בראשית חכמה שער התשובה‬
‫פ"ג [ד"ה למדנו (קי‪ ,‬ב)]‪.‬‬
‫‪ )100‬בהבא לקמן‪ ,‬ראה בארוכה ד"ה לא תהי' משכלה תשי"ב (סה"מ תשי"ב ע' ‪ 167‬ואילך‪ .‬תורת‬
‫מנחם – התוועדויות ח"ד ע' ‪ 326‬ואילך)‪ .‬וש"נ‪.‬‬
‫‪ )101‬סהמ"צ להצ"צ סב‪ ,‬א‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )102‬בהקדמתו לפירושו על התורה‪.‬‬
‫‪ )103‬דבאם משה אומר זה הול"ל וידבר הוי' אלי‪ ,‬ובאם הוי' אומר זה הול"ל דיברתי אל משה‪,‬‬
‫ולשון וידבר הוי' אל משה הוא כשלישי המדבר‪.‬‬
‫‪ )104‬ראה לקו"ת ר"פ ראה‪.‬‬
‫‪ )105‬דהוי' הוא למעלה מהזמן וגדר העולם הוא (מקום ו)זמן (שעהיוה"א פ"ז – פב‪ ,‬א)‪.‬‬
‫‪ )106‬תהלים קכא‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )107‬תו"א מקץ לו‪ ,‬ג (הובא באוה"ת לתהלים שם ע' שנט)‪.‬‬
‫‪ )108‬ח"ב ע' תתקכז ואילך‪ .‬וראה שם ס"ע תתקלד ואילך‪.‬‬
‫‪ )109‬ראה סה"מ תרמ"ג ע' פ‪ .‬המשך תרס"ו ע' קצד‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )110‬ראה המשך תער"ב ח"ב ע' תתקפח‪ .‬שם ע' תתקצב‪ .‬סה"מ ה'תש"ד ע' ‪ .226‬ועוד‪.‬‬
‫‪ )111‬וע"ד המבואר בכ"מ בענין קשה לזווגן כקריעת ים סוף (סוטה ב‪ ,‬א‪ .‬וש"נ) כי בקרי"ס‬
‫התאחדו שני הפכים (המשך תער"ב שם ע' תתקכח)‪.‬‬
‫‪ )112‬והמבואר שם שמצד הגילוי דאוא"ס מתבטל העולם ממציאותו (כשאינו כלי להגילוי) – הרי‬
‫אוא"ס אינו מוגבל ח"ו גם בענין זה‪ .‬וכמו במתן תורה "שהי' גילוי אוא"ס ממש למטה (וירד הוי'‬
‫על הר סיני) והמטה הי' במקומו שלא הי' בו שום הזדככות" ואעפ"כ "לא נתבטל ונשאר‬
‫במציאותו" כי "לגבי א"ס אין שום דבר מונע ומעכב" (המשך הנ"ל ע' תתקלא)‪.‬‬
‫‪ )113‬ע' תתקלב‪.‬‬
‫‪ )114‬ראה המשך תער"ב שם ע' תתקצא‪.‬‬
‫‪ )115‬רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד‪.‬‬
‫‪ )116‬דנוסף לזה שע"י תשובה מאהבה (שלימות התשובה) זדונות נהפכים לזכיות (יומא פו‪ ,‬ב) –‬
‫גם העבודה דאתהפכא היא בעיקר בבעלי תשובה‪.‬‬
‫‪ )117‬וכהלשון בההמשך דההילולא פ"ה "דהחושך עצמו יאיר"‪.‬‬
‫‪ )118‬ראה בארוכה לקו"ש ח"ט ע' ‪ 63‬ואילך [בהוצאה בלה"ק‪ :‬ע' ‪ .64‬עיי"ש אות ד'‪' :‬חזרה‬
‫בתשובה כפשוטה‪ ..‬בדרך כלל אינה נובעת מגילוי אור‪ ,‬כי אדרבה‪ :‬לפני שחזר בתשובה הרי הוא‬
‫היה רחוק מאלקות‪ ,‬וכיצד ייתכן שירגיש בגילוי אור‪ ,‬אלא היא נובעת מבעל התשובה עצמו‪,‬‬
‫מפני שעצמיותו של היהודי היא אלקות‪ ,‬המשפיעה גל בגילוי‪ ,‬ולכן רוצה כל יהודי‪ ,‬בלי יוצא מן‬
‫הכלל ח"ו‪ ,‬לקיים את רצון ה''‪ .‬ע"כ‪ .‬אבל ראה לעיל במאמר זה‪ ,‬סוף אות י"ג 'כי בתחילה צ"ל‬
‫המשכת הגילויים על ידי אתכפיא'‪ .‬ויש לומר שאצל חוזר בתשובה גילוי הוא הוא מצד עבודתו‪,‬‬
‫ולא מתנה מלמעלה]‪.‬‬
‫‪ )119‬מו"ק טז‪ ,‬ב‪ .‬ע"ז ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )120‬ראה תניא רפל"ז‪.‬‬
‫‪ )121‬ראה לקוטי לוי"צ לתניא שם (ע' טו)‪ ,‬שמציין לאגה"ק סי"ב (קיח‪ ,‬א ואילך)‪ .‬וראה בארוכה‬
‫בסה"מ מלוקט ח"ב ע' סח ואילך‪.‬‬

‫‪29‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬

‫‪ )122‬ראה סה"מ עת"ר ע' ק "דתחה"מ הוא מעצמות אוא"ס דשם מות וחיים שוים ומשום זה‬
‫יכול גם המת לחיות"‪ .‬וראה עד"ז סה"מ ה'תש"א ע' ‪.48‬‬
‫‪ )123‬ישעי' מ‪ ,‬ה‪.‬‬
‫‪ )124‬המשך תער"ב ח"ב ע' תתקל‪.‬‬
‫‪ )125‬ברכות יז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ )126‬כדעת הרמב"ן בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע' שט)‪ .‬וכ"ה ההכרעה בתורת‬
‫החסידות – ראה לקו"ת צו טו‪ ,‬ג‪ .‬דרושים לשבת שובה סה‪ ,‬סע"ד‪ .‬סהמ"צ להצ"צ מצות ציצית‬
‫(דרמ"צ יד‪ ,‬ב)‪ .‬ובאוה"ת חוקת (ס"ע תתט‪ .‬שם כרך ה ע' א'תרלז) כתב‪ ,‬שאדה"ז בהדרושים מזכיר‬
‫רק דעת הרמב"ן‪.‬‬
‫‪ )127‬המשך וככה תרל"ז פצ"א‪-‬ב‪ .‬המשך תער"ב שם ע' תתקלא‪ .‬סה"מ תרח"ץ ע' ריט‪ .‬ובכ"מ‪.‬‬
‫‪ )128‬המשך וככה וסה"מ תרח"ץ שם‪.‬‬
‫‪ )129‬רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ה‪.‬‬
‫‪ )130‬הובא בלקו"ת דרושים לשמע"צ צב‪ ,‬ב‪ .‬שה"ש נ‪ ,‬סע"ב‪ .‬ובהנסמן במאמרי אדהאמ"צ דברים‬
‫ח"ג ע' א'קכט‪ .‬וראה זח"ג קנג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ )131‬ישעי' כו‪ ,‬יט‪.‬‬

‫‪30‬‬ ‫מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]‬