Professional Documents
Culture Documents
5-15 באתי לגני תשלא
5-15 באתי לגני תשלא
ולהעיר ,שבמדרש שם מבאר תחלה פירוש הפסוק צדיקים יירשו ארץ גו'
ולאח"ז אומר שעיקר השראת השכינה בארץ היתה ביום שהוקם המשכן,
ובהמאמר משנה את סדר הענינים ,שהפסוק צדיקים יירשו ארץ גו' מובא
בהמאמר לאחרי שאומר שעיקר ההמשכה היתה ע"י עשיית המשכן .ויש לומר,
שבזה מרמז ,דזה שצדיקים ממשיכים השכינה למטה (וישכנו לעד עלי') ,הכוונה
בזה היא לא רק לההמשכה שע"י שבעה הצדיקים שמאברהם עד משה (ע"י
עשיית המשכן) ,אלא גם לההמשכה שלאחרי ההמשכה שהיתה ע"י עשיית
המשכן .שגם לאחרי ההמשכה שהיתה ע"י עשיית המשכן ,אף שהיתה המשכה
נעלית ביותר ,ממשיכים צדיקים ,ועמך כולם צדיקים ,9המשכה נעלית עוד יותר
[יש לבאר הטעם כיון שמעלין בקודש ואין מורידין] .דלאחרי ההמשכה שע"י
שבעה הצדיקים ,ובפרט ע"י משה שעל ידו נמשכה השכינה למטה בארץ ,עי"ז
ניתן הכח לכאו"א מישראל להמשיך עוד יותר [כננס על גבי הענק .ובזה מתווך בין
ביאור המדרש ,שלפי הנ"ל אינו מדבר על ההמשכה שאחרי הקמת המשכן ,עם דברי
הרבי הריי"ץ שגם אחרי הקמת המשכן ישנה המשכה נוספת ,והיינו שהמשכן פתח
את צינור המשכת השכינה לבאים אחריו].
ויש לומר [ -מבאר בזה מה שהתחיל לומר שישנה גם המשכה אחרי עשיית
המשכן על ידי 'ועמך כולם צדיקים'] ,דכמו שהמשכת השכינה למטה שע"י עשיית
המשכן היתה ע"י כל ישראל [כמ"ש 10דבר אל בני ישראל גו' ועשו לי מקדש
ושכנתי בתוכם ,שהציווי לעשות מקדש ולהמשיך עיקר שכינה למטה הוא לכל
ישראל] ,ומ"ש במדרש שמשה המשיך השכינה למטה [ -היפך פשט הכתוב] הוא,
כי עיקר עשיית המשכן [הציוויים של חלקי המשכן וכליו וכן של בגדי הכהונה
נאמרו ,בפרשת תרומה ובפרשת תצוה ,בלשון יחיד ,שמדבר למשה -שהוא יעשה.
וכן הרכבת המשכן נעשה בפועל על ידי משה] וההמשכה שעי"ז [בפשרת שמיני
(ט ,כג)" :ויברכו את העם" – 'אמר ויהי נועם ה' אלקינו עלינו' ,רש"י ,עיי"ש] היתה
ע"י משה ,וגם על ידו נמשך הנתינת כח לישראל שע"י ועשו לי מקדש יהי' ושכנתי
בתוכם [בפשט הוא שהציווי בא על ידו ,וזהו שהוא הנותן להם כח לבצע את הדבר.
ולפי זה מה שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" מדבר על החיצוניות -
שבפועל בני ישראל (חכמי הלב) בנו את המשכן ,-אבל בפנימיות הוא כדברי
המדרש שזהו בכוחו של משה] ,עד"ז הוא בנוגע להמשכת השכינה עכשיו ,שהיא
המשכה נעלית יותר גם מההמשכה שע"י עשיית המשכן [כנ"ל] ,שהכח שבכאו"א
1 מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]
מישראל להמשיך המשכה זו היא ע"י הצדיקים ראשי אלפי ישראל שבכל דור,
אתפשטותא דמשה שבכל דור [ 11ולפי זה אכן משה הוא הממשיך את השכינה
למטה] ,עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא נשיא דורינו.
ב) והנה לאחרי שמבאר בהמאמר (בקיצור) מאמר המדרש בכללותו ,12מבאר
בפרטיות יותר ובעומק יותר פרטי הענינים .בפרק הראשון דהמאמר (הפרק
השייך לשנה זו )13מבאר הענין דעיקר שכינה בתחתונים ,ובהפרקים שלאחריו
העבודה דועשו לי מקדש (וגם העבודה במשכן ומקדש לאחרי עשייתו )14שעל ידה
נעשה ושכנתי בתוכם ,המשכת עיקר שכינה בתחתונים .ומבאר בפרק הראשון,
דהטעם על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה הוא כי 15תכלית הכוונה בבריאת
16
והתהוות העולמות הוא שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים
[לכאורה הכוונה שלכן השכין את השכינה למטה מתחילת הבריאה – כיון שזו
הייתה הכוונה בבריאת העולמות .אלא שממשיך שדירה בתחתונים הוא שיהיה על
ידי עבודת האדם] .ומבאר ,דזה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים
הוא שיהי' גילוי אלקות למטה (לא ע"י המשכה מלמעלה אלא) ע"י עבודת האדם
[ולפי זה שוב יש להבין למה עיקר שכינה בתחתונים היתה .ראה לקמן אות ד'] ,
ושהעבודה שעל ידה נעשה גילוי אלקות בעולם היא העבודה דאתכפיא ואתהפכא,
כמאמר 17כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין .ומבאר,
דפירוש בכולהו עלמין הוא אור שהוא בכולהו עלמין בשוה .והוא האור שלמעלה
משייכות לעולמות .דבאור המתלבש בעולמות יש חילוק בין עולמות עליונים
לעולמות תחתונים ,כמאמר רז"ל 18נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא
ארץ ,שההמשכה בשמים (עולמות העליונים) היא מבחי' ימין ,וההמשכה בארץ
(עולמות תחתונים) היא מבחי' שמאל .ובחי' בכולהו עלמין ,האור שהוא בכל
העולמות בשוה ,הוא האור שלמעלה משייכות לעולמות [יש לומר הכוונה למעלה
מהחלוקה של ימין ושמאל ,למעלה מענין ההפכיות ,וזהו ענין 'עיקר שכינה' .ראה
מזה בהמשך] .וזהו כד אתכפיא סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין,
שע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא 19נמשך 20האור שהוא בכולהו עלמין בשוה,
אור שלמעלה משייכות לעולמות.
וצריך להבין ,דלכאורה ,הטעם על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה הוא כי
נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ,ומה נוגע כאן לבאר שעשיית
הדירה צריכה להיות ע"י עבודת האדם [צ"ע מהי השאלה ,כי אדרבה ,כיון
שהדירה צריכה להיות על ידי עבודת האדם ,אם כן אינו מובן מדוע עיקר שכינה
בתחתונים היתה עוד לפני עבודת האדם .ובהכרח לומר שמה שעיקר שכינה
בתחתונים היתה הוא (רק) נתינת כח ביחס לעבודת האדם .וראה אות ד' .עוד מבואר
בהמשך ,שלמרות שאכן היתה 'עיקר שכינה' בתחתונים ,כיון שזה היה מצד הקב"ה,
ולא מצד עבודת האדם ,לכן היה חסר בזה בענין מה שהתאווה הקב"ה להיות לו ית'
דירה בתחתונים (ולקמן באות י"ג מבואר שעבודת האדם ממשיכה בחינה גבוה יותר
של עיקר שכינה .הרי ג' פרטים בהבנת מהו עיקר שכינה בתחתונים היתה :א .מצד
הקב"ה ,ולא מצד עבודת המטה .ב .שזהו ניתנת כח לעבודת האדם (והעבודה היא
מצד התאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים על ידי התחתונים) .ג .שזו בחינה
נמוכה יותר ממה שממשיך האדם בעבודתו] ,ושהעבודה שעל ידה נעשית הדירה
היא העבודה דאתכפיא ואתהפכא [כבר מבואר לעיל בקצרה שמצד עבודה זו מובן
ש'-עיקר שכינה' הוא האור שלמעלה מהפכיות אור וחושך .ולקמן מבואר שזהו
ויש לומר הביאור בזה ,דבמאמר המדרש עיקר שכינה בתחתונים היתה ,שני
ענינים .המעלה דתחתונים (לגבי עליונים) [הכוונה לעליונים ותחתונים כנ"ל
ש'-נטה ימינו ..נטה שמאלו' ,שהעליונים ענינם גילוי אור ,אלא שזהו אור ששייך
לעולמות ,אור שהחושך היפך לו ,ולכן אין שם עיקר שכינה] ,שבהם דוקא היתה
עיקר שכינה [יש לומר שכיון שכוונת המדרש להדגיש את מעלת התחתונים ,לכן גם
לפני שהיתה עבודת האדם ,למרות שעדיין לא היתה שלימות הדירה בתחתונים
שבאה דווקא על ידי עבודת האדם ,בכל זאת ,כבר היתה השכינה למטה ,כי גם מצד
עצמם יש מעלה בתחתונים] ,ושדרגת השכינה שהיתה בתחתונים היא (לא שכינה
סתם ,אלא) עיקר שכינה [זה צריך ביאור ,שכיון שלא היתה עדיין עבודת האדם ,לא
היתה צריכה להיות עיקר השכינה בתחתונים ,אלא רק בחינה נמוכה יותר -עד
לביצוע העבודה על ידי האדם .ולפי ההמשך מובן שעיקר שכינה הכוונה לאור
שלמעלה מהפכיות אור וחושך ,כפי שכבר הוזכר לעיל] .והענינים שבהמאמר
(בפרק הראשון) הם ביאור על שני ענינים אלה .דזה שנתאוה שהגילוי אלקות
למטה (דירה בתחתונים) יהי' ע"י עבודת האדם מדגיש מעלת התחתונים [אלא
שהמדרש מדבר על מעלת התחתונים מצד עצמם ,והרי הריי"ץ מוסיף את ענין
מעלת התחתונים מצד עבודת האדם] .דנוסף לזה שנתאוה שהדירה (גילוי אלקות)
תהי' בתחתונים [מצד הקב"ה ,בבחינת אתערותא דלעילא] ,נתאוה שגם עשיית
הדירה תהי' ע"י עבודת התחתונים [זהו ענין אחד :שעבודת התחתונים היא
האתערותא דלתתא של ההמשכה של דירה בתחתונים] .דע"י שהגילוי אלקות
בהתחתונים נמשך ע"י עבודתם ,הם כלים להגילוי [משפט זה צ"ע .כי ממה
שאומר 'דע"י' מובן שהוא הסבר למה שכתוב קודם .אבל מה שכותב 'הם כלים
להגילוי' הוא הוספה – שהגילוי שייך אליהם .וקש הלבאר כך כיון שזהו מה
שממשיך אח"כ 'ויתירה מזו ..ענין התחתון'..לכן יותר נראה לבאר שכאן התיבות
'כלים לגילוי' פירושם שהגילוי למטה אינו רק מצד ההמשכה מלמעלה ,אלא מצד
עבודת האדם ,ואז מוסיף עוד ענין :שאופן העבודה מועיל שההמשכה גם תקלט
למטה] ,ויתירה מזה ,שהגילוי שנמשך בהם הוא מצד ענין התחתונים גופא [צ"ע
מה מוסיף .ובהמשך מובן שענין התחתון הוא ההעלם וההסתר ,בחינת חושך ,וכיון
שדווקא מצד העבודה עם החושך (באתכפיא ואתהפכא) ממשיכים וקולטים את
הענין של דירה בתחתונים ,לכן ההמשכה היא מצד 'ענין התחתונים' .אבל כיון
שתיכף הרבי מדבר על המעלה של אתכפיא ואתהפכא ,נראה שכאן 'ענין התחתון'
הוא רק ענין המעשה ,שכל עשיה שייכת לבחינת הכלים של העולם .והכוונה בזה
שעצם הכלי והעשיה צריכה להיות אמצעי לגילוי אור (מעין הענין של אתכפיא),
ועוד ענין :שהאדם יגלה את המעלה העצמית של הכלי -שגם הוא גילוי של כח
אלקי (מעין הענין של אתהפכא) .ויש להעיר שהעבודה מסוג זה היתה גם לפני
החטא .ולפי זה מה שעיקר שכינה בתחתונים היתה הוא הנתינת כח לבצע את
העבודה הזאת ,או הענין עצמו כמו שהוא מלמעלה] .ומוסיף ,שהעבודה שעל ידה
נעשית הדירה היא העבודה דאתכפיא ואתהפכא ,כי עי"ז מודגש עוד יותר
שהגילוי שנמשך בהתחתונים הוא מצד ענינם [יש לומר שענין זה שייך בעיקר
אחרי החטא ,כדלקמן בסיום המאמר] .דנוסף לזה שהגילוי שנמשך בהם הוא ע"י
עבודתם [יש לומר הכוונה על דרך דברי רב האי גאון שהמצוות פועלות בדרך של
ג) ולהוסיף ,דשני ענינים הנ"ל [מעלת התחתונים ,ומה שעיקר שכינה בתחתונים
היתה] מובנים גם מלשון רז"ל נתאוה כו' דירה בתחתונים [כי ענין זה של
16
'נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים' הוא כל תורה החסידות על רגל
אחת ,וכל השאר מסתעף מענין זה ,ואידך זיל גמור] ,נתאוה דוקא [הרבי מתחיל
לבאר מהו ענין 'נתאווה'] .והענין הוא ,דבזהר ובע"ח איתא ,שישנם טעמים על
בריאת העולמות [דבזהר 22איתא שהטעם הוא בגין דישתמודעון לי' ובע"ח
23
איתא דהטעם הוא בכדי שיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו] ,ובמרז"ל הנ"ל
איתא דבריאת העולמות היתה לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה
בתחתונים ,דענין נתאוה הוא למעלה מטעם [כלומר שאין להבין 'נתאווה' בהשווה
למה שהוא תאווה של הנפש הבהמית אצל האדם ,כלומר משיכה בלתי נשלטת ,כי
בודטאי אין ענין זה למעלה אצל הקב"ה ,אלא ענין התאווה הוא מה שלמעלה
מטעם ודעת (ולא למטה מטעם ודעת)] ,ובלשון אדמו"ר הזקן אויף א תאוה איז
24
קיין קשיא [על תאוה אין קושיא] ,היינו שענין התאוה הוא במקום (דרגא) שאין
שייך שם קושיא לפי שהוא למעלה מהשכל [ובכל זאת ,אחרי שיש בחירה עצמית
של הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ,נמשך בסדר ההשתלשלות ,תענוג (וזהו
ג"כ 'נתאווה' ,כדלקמן) .וענין התענוג הוא ההרגש (כביכול) של העצם במצב שמה
שחוץ ממנו (כביכול) תואם את עצמותו ,שבזה מורגש רווחה בעצם שלמרות שיש
מצב של חוץ ,בכל זאת אין זה מנגד את העצם אלא תואם אליו .ובעבודת האדם
מובן שעל ידי הכרת התענוג (תאוות) שלו יודע האדם איפה העצם שלו מונח,
ובהתאם לזה עליו לעבוד את עבודתו .ולהעיר מהמכתב שבסוף ספר תהילים אהל
יוסף יצחק (ע' )197בענין "ויפל אברהם על פניו ויצחק" ,שיש צחוק ותענוג
שאמנם בא מהגוף הגשמי ,אבל לא שייך לבטלו כיון שהנשמה צריכה להיות בתוך
הגוף ,ואכ"מ] .וידוע הביאור בזה ,דבזהר ובע"ח מדבר בענין בריאת העולמות
כמו שהיא מצד בחינת הגילויים [שכל – בגין דישתמודעון ,ומדות ולמטה מהם עד
המעשה – שיתגלו שלימות כוחותיו] ,וכיון שגילויים גם גילויים הכי נעלים הם
מוגדרים באיזה גדר [גילוי הוא מה שאינו עצם ,כלומר מה שחוץ ממנו ית'
כביכול] ,הרצון לעשיית איזה דבר הוא מפני שאותו הדבר הוא בהתאם להגדר
שלהם ([וגדר השכל והמדה שבאותו הדבר הוא הנקרא ]:טעם) ,ובמארז"ל הנ"ל
מדבר בענין הבריאה שמצד העצמות ,דכיון שאינו מוגדר בשום גדר ,הרצון
לבריאת העולמות שבהעצמות הוא לא מפני שיש איזה עילוי בהבריאה [כי מצד
עצמותו ית' הרי אין עוד מלבדו] אלא שכך נתאוה ,למעלה מטעם .וכמו שהענין
(למעלה מהטעם) ,היא ,כי בכדי שיהי' הענין דישתמודעון לי' (ידיעת אלקות
[הכוונה לידיעה בענין גילוי אלקות דווקא .אבל אין הכי נמי ,יש מעלה בתחתונים
מצד גילוי כח ההעלם של עצמותו ית' ,כלומר שהתחתונים פועלים בעליונים
ובשכל האדם (שהרי הוכחה (בכלל ובפרט ההוכחה שמדבר עליה לעיל) שייך
לשכל האדם) ,את ההכרה שענין הגילוים הוא מוגבל ,ועצמותו ית' אינו מוגבל
בענין הגילויים]) הי' מספיק בהתהוות עולמות העליונים (עולם האצילות ועולמות
הא"ס שלמעלה מאצילות) ולא הי' צריך להיות התהוות עולמות התחתונים.
ואדרבא ,עיקר הענין דישתמודעון לי' הוא דוקא בעולמות העליונים .דהידיעה
וההשגה באלקות שבעולמות התחתונים (עולמות בי"ע הרוחניים) היא רק
בהמציאות דאלקות ולא בהמהות .ומכש"כ בעולם העשי' הגשמי שאין נרגש בו
גם המציאות דאלקות [צ"ע כיון שהמהלך הנ"ל רק מבאר שאין במטה הענין של
ידיעת אלקות ,אבל עדיין אין הוכחה שכוונת המטה היא להיות לו ית' דירה .ויש
לומר שאכן ההוכחה אינה על הענין של דירה לו ית' ,אלא על הענין של נתאווה
(בלבד) ,דהיינו שיש ענין שאינו קשור לגילויים (אלא לכח העלם של עצמותו ית')].
ועד"ז הוא בהטעם דיתגלו שלימות כחותיו ופעולותיו ,שבכדי שיתגלו שלימות
כחותיו הי' מספיק בהתהוות עולמות העליונים ,דכיון שגם עולמות העליונים הם
מציאות והתהוותם היא בדרך התחדשות (יש מאין) ,לכן ע"י שאוא"ס מהווה
אותם מתגלה הכח שבו ( 27שבכחו להוות דבר חדש) .28ויתירה מזו יש לומר,
שעיקר גילוי שלימות כחותיו הוא דוקא בהתהוות עולמות העליונים .דכיון
שהתהוות עולמות התחתונים (בי"ע) הוא ע"י שהכח האלקי שמהווה אותם הוא
מתעלם מהם ,הרי בפעולה זו דהכח (התהוות בי"ע) ,אין מתגלה הכח .ומכש"כ
שאינו מתגלה בהתהוות עוה"ז התחתון ,שההעלם דכח המהווה הוא עוד יותר.
ומזה שנתהוו (גם) עולמות בי"ע הרוחניים ,ומכש"כ מההתהוות דעוה"ז הגשמי,
29
שאין בו (מצד עצמו) שום מעלה [מצד ההעלם שבהם] ,ובלשון אדמו"ר הזקן
תחתון שאין תחתון למטה ממנו [יש בזה הגדרה שתחתון מוגדר כהעלם] ,מוכח,
שתכלית כוונת הבריאה היא (לא מצד הטעם ,אלא) לפי שכך נתאווה שעוה"ז
התחתון יהי' דירה לו ית' ,לו לעצמותו [לכאורה ניתן להוכיח רק שהתהוות העולם
התחתון שאין תחתון למטה ממנו הוא ענין של תאווה שלמעלה מטעם השכל ,וגם
שענין זה מגלה (לעולמות העליונים ולשכל) את כח ההעלם של עצמותו ית' ,אבל
5 מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]
אין הכרח לומר שזהו כדי שיהיה לו ית' דירה בתחתונים .ואכן בקטע הבא הרבי
מבאר מהי ההוכחה (לא רק לענין התאווה) ,אלא גם לענין של דירה תחתונים.
ונקודת הביאור היא :שכיון שהעולם התחתון דווקא מוכיח את הענין של נתאווה,
לכן מוכרח שהעצם נמשך למטה ,וזה נותן לעולם התחתון את הכח לפעול על
השכל את ההכרה שהוא מוגבל בענין הגילויים ,ושיש אצל הקב"ה דבר שלמעלה
מגילויים (וזה עצמו שדבר זה נקלט בשכל הוא הוכחה שגם בשכל נמשך הענין של
עצמותו ית') .ולפי זה ההוכחה היא רק לענין של עיקר שכינה בתחתונים היתה ,כמו
שהוא מלמעלה (ולא על ידי עבודת האדם) ,וכמו שהוא נתינת כח לעבודת האדם
(כיון שרק על ידי התבוננות ( -המהלך של ההוכחה הנ"ל) מגיעים למסקנה
(והגילוי) ש'-עיקר שכינה בתחתונים היתה'.
ובעבודה יש לבאר על פי מה שאדה"ז כותב בתניא פרק ל' בענין הוי שפל רוח בפני
כל האדם ,שהדבר תמוה ,כי מדובר גם על אחד שלומד למעלה מרגילותו במאצץ
עצום ,ומדוע יראה את עצמו שפל בפני אחד שלא התגבר על תאוותיו .והביאור בזה
הוא כנ"ל ,שכמה שאדם לומד יותר ועובד על עצמו יותר ,כך ענין הגילויים אצלו
גדול יותר ,והיא הנותנת ,דווקא אחד שאינו עובד על עצמו מראה לו שענין
הגילויים רחוק ביותר מעצמותו ית' שהוא למעלה מגילוי .הרי שדווקא ההעלם
שבשני הוא המגלה לו את ריחוקו .ויתירה מכך ,גם כשהשני עובד עבירה במזיד ,גם
זה הוא גילוי כח ההעלם של עצמותו ית' :א .בזה שהקב"ה מתעלם עד שאפשר
לעשות להיפך מרצונו ית' ,וזה מה שמתגלה באותו בעל עבירה .ב .ויתירה מכך,
מתגלה גם עצמת בחירתו ית' שלמעלה מכל ענין של הגבלה ,עד שעצם כח הבחירה
של האדם שנמשך מעצם הבחירה העצמית של הקב"ה מתלבש בדבר שהוא היפך
רצונו (ראה לקמן אות ז') .וכיון שענין זה מתגלה על ידי אותו אחד ,הרי שהרואה
צריך להעמיד את עצמו במצב של 'הוי שפל רוח בפני כל האדם' .ולפי זה הפירוש
'בפני' כל האדם הוא בעיקר לפנימיות שבו ,ולא לו עצמו .עוד יש לומר שכיון
שענין גבוה של עצמותו ית' מתגלה בו ,הרי זה אצלו הנתינת כח להתגבר על עצמו
ולהעלות לדרגה גבוה ביותר ,שדבר זה אינו קיים אצל הרואה].
ויש לומר דזה שיש הוכחה בשכל על הענין דנתאוה (למעלה מהטעם) ושההוכחה
היא מהתהוות עוה"ז התחתון שאין תחתון למטה ממנו ,הוא ,כי התהוות עוה"ז
התחתון מזה שנתאוה היתה [לא באופן שהענין דנתאוה נשאר בעצמותו וזה
[כלומר ,שאם נשאר בעצמותו ,זהו] שמהענין דנתאוה נתהווה עוה"ז התחתון הוא
באופן דהבדלה ,אלא] שהענין דנתאוה נמשך בההתהוות דעוה"ז התחתון [ממה
שהשכל עצמו מוכיח שהתהוות העולם התחתון הוא באופן שלמעלה מן השכל
(תאווה) כדי לגלות את כח ההעלם של עצמותו ית' (ולהוכיח למי ששייך לגילויים
את החסרון של עצמו) מוכרח שגילוי כח ההעלם של עצמותו נמשך בעולם עד כדי
כך שהעולם (בכח העצמות שבו) משפיע על האדם (ועל העולמות העליונים)
לראות את מגבלותיו .ומה שהאדם 'מבין' בעצמותו ית' (בזה שמוכיח מהתהוות
העולם התחתון שיש כוונה בעצמותו ית' לגלות את כח ההעלם שלו ,ובזה שמבין
במגבלה של ענין הגילויים) ,מוכיח שענין העצמות נמשך גם בשכל האדם – וזהו
ההוכחה 'שהענין דנתאווה נמשך בההתהוות דעוה"ז התחתון' ,דהיינו שיש אצלו
ית' לא רק כוונה לגלות את כח ההעלם של עצמותו ית' ,אלא שהוא עצמו נמשך
בעולם הזה התחתון ,שזהו הענין של נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.
ולפי זה מובן ש'-עיקר שכינה בתחתונים היתה' הוא ענין העצמות הנמשך בעולם
ד) ועפ"ז יש לבאר מ"ש בהמאמר דהטעם על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה
הוא כי נתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ,דלכאורה ,ע"פ הביאור
(בהמאמר) דזה שנתאוה דירה בתחתונים הוא שהגילוי אלקות למטה (דירה
בתחתונים) יהי' (לא ע"י המשכה מלמעלה אלא) ע"י עבודת האדם ,איך הענין
דנתאוה כו' דירה בתחתונים הוא טעם על זה שבתחלת הבריאה ( 31לפני שהיתה
עבודת האדם) עיקר שכינה בתחתונים היתה .וי"ל הביאור בזה ,דזה שעיקר
שכינה בתחתונים היתה (בתחלת הבריאה) הוא שהתהוות עוה"ז התחתון היתה
באופן שהענין דנתאוה נמשך בההתהוות שלו (כנ"ל [וזה בעיקר בשכל ,כנ"ל]),
שעי"ז נעשה בו ההכשרה 32שע"י עבודת האדם יהי' דירה להעצמות גם מצד ענינו
(דהעולם) [כנ"ל שמה שהאדם נצטווה לעבוד את עבודתו בעולם המעשה כדי
לפעול בעולם גילוי ענין העצמות ,מוכיח שיש שייכות לעולם לעצמותו ית' עוד
לפני כן ,כי העולם הוכשר לכך ,וזה מה שמאפשר לבצע את העבודה הזאת בעולם
(ומ"מ עיקר גילוי ענין העצמות לא היה בעולם אלא בשכל ,כנ"ל)].
ויש לומר ,דזהו שע"י החטאים נסתלקה עיקר שכינה ,כי כיון שחטא הוא היפך
הרצון והתענוג דלמעלה ,לכן ,ע"י החטאים נסתלקה עיקר שכינה מהארץ ,שלא
הי' בו הענין דנתאוה [('בו' לשון זכר מתייחס לארץ ,למרות שהיה צריך להיות
לשון נקבה) .לפי הנ"ל מובן שמה שהחטא פעל סילוק הענין דנתאוה ,הוא שלא
נפעל הכרת ענין העצמות בשכל האדם ,שהחטא הוא מסך המבדיל .ולפי זה החטא
פעל הוספה בענין ההעלם וההסתר של העולם התחתון ,וזהו בחינה נוספת של
תחתונים .ויש לומר שמצד סילוק השכינה יש כאן גם בחינה נוספת של גילוי ענין
העצמות (אחרי התשובה) – שהקב"ה אינו מחויב לענין של דירה בתחתונים ,גם
אחרי התהוותם ,והוא מסתלק מהם כשהם אינם כפי רצונו .ובענין זה עצמו – גילוי
הפלאת העצמות שאינו מוכרח גם בענין דירה בתחתונים – טמון הנתינת כח לאדם
לחזור בתשובה גם כשירד למטה מטה ,כיון שמאיר אצלו מכוחו של הקב"ה שאינו
מוכרח בענין הירידה .ופירוש הדבר שסילוק השכינה הוא הנתינת כח של הקב"ה
על הירידה של החטא] .ועפ"ז ,בההמשכה למטה בארץ ע"י המשכן שעשה משה,
ה) והנה ידוע שכל ירידה היא לצורך עלי' .דירידת הנשמה למטה היא בכדי שעל
ידי זה תתעלה הנשמה למדריגה נעלית יותר מכמו שהיתה קודם ירידתה למטה
,33ועד"ז הוא בהירידה (וההשתלשלות) דהעולמות ,דזה שירדו ממדריגה
למדריגה (מעולם לעולם) עד שנתהווה מהם עוה"ז התחתון ,הוא בשביל העלי'
שנעשית עי"ז [ 34שעוה"ז התחתון דוקא הוא דירה לו ית' ,דירה להעצמות
[שההעלם של העולם הוא על מנת לגלות את כח ההעלם של עצמותו ית' ,על ידי
ההתבוננות של האדם – בתור הכשרה של העולם ,ומזה נהיה על ידי עבודת האדם
גילוי הדירה בפועל]] .ומזה מובן ,שעד"ז הוא בנוגע להירידה שבעוה"ז עצמו,
שהירידה שנעשתה בו ע"י חטא עה"ד והענינים הבלתי רצויים שלאח"ז היא צורך
עלי' ,בכדי שהמשכת עיקר שכינה למטה עכשיו (לאחרי שנסתלקה) תהי' נעלית
יותר מהמשכת עיקר שכינה בתחתונים שהיתה בתחלת הבריאה [אין זה מספיק
אלא צריך להיות עליה נעלית יותר מהעליה שיכולה היתה להיות על ידי העבודה
המסודרת של האדם אם היה מקיים "לעובדה ולשמרה" בלי לחטוא – עכשיו כיון
שחטא ,יש עליה גדולה יותר (לנשמה וכן לעולם) מאם היה עודת את עבודתו בלי
לחטוא .ומ"מ אין זה באופן שבוחר בחושך – אחטא ואשוב ,-אלא בדחיית החושך
והחטא בתכלית הדחיה ,שאז הוא מרגיש ביותר את הקוטביות שבין האור והחושך,
הגילוי וההעלם ,לא רק באופן של התבוננות והשכלה ,וגם לא באופן של "לעבדה
ולשמרה" שבזה אין כל כך תוקף לדבר שאינו רצוי ,אלא באופן של קוטביות
מוחלטת בין ההעלם והגילוי בנסיון המעשי של האדם (פרקטיקה) ,וכתוצאה מזה
גם הרגשת עצמותו ית' שלמעלה מגילוי והעלם היא באופן שונה לגמרי ,שזהו עוד
יותר מצד התחתון (מעשה) מאשר ההתבוננות השכלית (אבל כשאין דחיה מוחלטת
של החושך ,אזי לא מתחברים לבחינת האחדות שלמעלה מענין ההפכיות של גילוי
והעלם ,אור וחושך ,כיון שהקוטביות אינה גמורה .וראה עוד מזה לקמן סוף אות ז'
שיש ביחנה של עבודה גבוה עוד יותר)].
ולכאורה הי' אפשר לומר [שהחטא אינו מביא לתוספת עליה ,ותוספת גילוי של
עיקר שכינה למטה] ,דזה שירידה היא לצורך עלי' הוא כשהירידה היא ברצונו ית'
[שאז מוכרח לומר ,שהרצון בהירידה הוא בשביל העלי' שע"י הירידה] .משא"כ
ירידה שע"י חטא ,שהוא היפך רצון העליון [דע"י כח הבחירה שניתן להאדם
ביכלתו לבחור היפך הרצון והכוונה שבשבילם נברא] ,אין הכרח לכאורה שגם
ירידה זו היא לצורך עלי' .והגם שאין שייך שבחירת האדם תעכב שלא תושלם
ח"ו הכוונה דדירה בתחתונים ,35ובחירת האדם קובעת רק את מהירות השלמת
הכוונה [ראה ביאור ההערה] ,36דמזה מוכח ,שהסילוק דעיקר שכינה שע"י חטא
עה"ד והחטאים שלאחריו הי' (מלכתחילה) רק לפי שעה ,הרי ענין זה הוא רק
הוכחה דזה שע"י החטאים נסתלקה עיקר שכינה הי' זה (מלכתחילה) רק לפי
שעה ,ובהכרח שאח"כ תהי' המשכת עיקר שכינה למטה .אבל ,מהי ההוכחה
והענין הוא ,דאיתא במדרש 37עה"פ 38נורא עלילה על בני אדם ,עלילה נתלה בו
(באדם הראשון) שהוא הביא את המיתה לעולם (כי ביום אכלך ממנו מות תמות
,)39שהרי התורה קדמה אלפים שנה לעולם וכתיב בה 40זאת התורה אדם כי ימות
באוהל [הרי שעוד לפני בריאת העולם היה כתוב בתורה ענין המות גם ללא חטא,
וממילא יוצא כאילו האדם היה צריך לחטא .אלא שצריך עיון למה אינו שואל
מעצם הסיפור הכתוב בתורה שהאדם חטא ,שגם זה כתוב בתורה .ונראה שיש בזה
הוכחה שהמדרש לא הבין שהתורה קדמה לעולם כמו שהיא כתובה באותיותיה
לפנינו ,אלא כמו שהיא בעיקרון וביסוד שלה .ולפי זה יש לחלק בין מצוות התורה,
לסיפורי התורה ,שמצות התורה – בחלק העקרוני שלהם – הן שקדמו לעולם,
דהיינו שאף שיש מקום לומר שמצוות התורה עצמן לא היו מלובשות בגשמיות
העולם כמו שהן עכשיו ,בעולם שאחרי החטא ,מכל מקום העקרון היסודי שלהם
היה קיים לפני העולם ואינו משתנה מחמת החטא שהיה בתוך העולם .ולפי זה מובן
שכיון שהיסוד והעקרון של פרה אדומה הוא ענין טהרת המת (ובעומק יותר ענין
התשובה ,ראה לקו"ש חלק ט"ז על פרשת פרה ,ועוד) ,לכן מוכרח שיהיה ענין זה
של המצות בעולם – מות (ותשובה) ,וזהו "נורא עלילה על בני אדם"] .ומבאר
אדמו"ר האמצעי ,41דזה שעלילה נתלה בו (באדה"ר) הוא לא רק בנוגע להמיתה
שבאה ע"י חטא עה"ד אלא גם בנוגע להחטא עצמו [אולי המקור מסיפור חטא עץ
הדעת הכתוב בתורה .ובתורת חיים שבהערה ' :41ואע"פ שניתנה הבחירה לאדם
למאוס ברע ולבחור בטוב כמ"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב המות והרע ובחרת
בחיים כו' .הרי עיקר הכח הוא ניתן לאדם מצד עצמו דוקא לבחור בטוב כו' וכמ"ש
איזהו גבור הכובש את יצרו כו' .והרי אמר הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כו'.
שע"ז הוסד יסוד השכר והעונש .שכר לצדיקים שלבם ברשותם בהתגברם על הרע
לבערו .ועונש לרשעים שהולכים אחרי שרירות לבם הרע .וכמו וירא כי רבה רעת
האדם כו' .אך עכ"ז גם זה הכח ועוז שיש בצדיקים להגביר הטוב על הרע .מאת ה'
בא לעזור לו בזה .וכן להיפוך לרשעים ימנע העזר .וינתן רשות להקליפות להביאו
לידי חטא להגביר הרע שבו יותר על הטוב כענין שאמר הבא לטהר הרבה מסייעין
אותו מלמעלה .וכן אמר מקדש אדם א"ע מלמטה מעט מקדשין אותו מלמעלה
הרבה .ולהיפוך הבא לטמא פותחין לו שערי טומאה כו' שנא' אם ללצים הוא יליץ
כו' .וכן אמר אדם מטמא א"ע מעט מטמאין אותו הרבה .וכן מ"ש מה' מצעדי גבר
כוננו .בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו כו' .אך באמת ממאמרים אלו אין ראי'.
דמ"ש הבא לטהר או לטמא .או מ"ש בדרך שאדם רוצה לילך כו' .הרי כבר בא
לטהר .ובוחר בטוב .שזהו עיקר נקודת הבחירה ברצון שבלב בתחלה .לבחור בטוב
או ברע .ולפי שבוחן לבות ה' יעזור לבחור בטוב כמו לא ימנע ה' טוב להולכים
בתמים כו' .ולהיפוך לבחור בנקודת לבו לטמא ברע פותחין לו שערי טומאה .שעי"ז
עוזרין לו לימשך ברע יותר כו' .וכענין מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כו'.
כמ"ש מקדש א"ע מעט בפו"מ או מטמא א"ע מעט כו' .וא"כ גם מ"ש אלמלא ה'
עוזרו לא יכול לו זהו ג"כ כשנקודת לבו נוטה לבחור בטוב ולמאוס ברע ומתגבר על
הרע .רק שאינו יכול לו בלתי עזר ה' .ועכ"ז נקרא גבור הכובש את יצרו כו' .אבל
בלי בחירה כלל בתחלה .רק שיעזרו בכח העליון האלקי שיבחור בטוב או להיפוך.
א"כ בטלה עיקר ענין הבחירה שאמר ובחרת בחיים כו' דמשמע שזהו כמו ברשות
וע"פ הנ"ל (סעיף ב) שבעיקר שכינה בתחתונים מודגשים שני ענינים – עיקר
שכינה (שלמעלה מעולמות) ,ובתחתונים (דזה שעיקר בתחתונים הוא (גם) מצד
ענינם דהתחתונים) – יש לומר ,שהיתרון בהמשכת עיקר שכינה בתחתונים לאחרי
שנסתלקה לגבי כמו שהיתה בתחלת הבריאה ,הוא בשני הענינים .שהגילוי
אלקות שנמשך ע"י עבודת האדם עכשיו הוא גילוי נעלה יותר מהגילוי שנמשך ע"י
עבודת אדה"ר קודם החטא [העבודה של "לעובדה ולשומרה" שמוסיפה בענים
הדירה בתחתונים ובהמשכת עיקר שכינה בתחתונים יותר ממה שהיה בבריאה לפני
כן] ,ושהמשכת הגילוי בעולם (בתחתונים) עכשיו הוא בפנימיות יותר [היה מקום
לבאר שעכשיו יש בחינה יותר תחתונה בעולם .ומכל מקום מדגיש כאן בעיקר את
החדירה של המשכת עיקר שכינה בפנימיות ובעומק יותר בכללות התחתונים,
שדווקא החטא מוסיף בשייכות של העבודה למהות ההמשכה ,כמו שיתבאר].
ו) ויובן זה בהקדים ביאור בהמובא לעיל דהגם שחטא (חטא עה"ד ,וכן כל
החטאים) הוא היפך רצון העליון ,מ"מ הוא בכוונה [רצון שייך לגילוי ,ולכן העלם
הוא היפך הרצון .אבל כוונה הוא גם בענין ההעלם] .והענין הוא כמ"ש בעל
ההילולא בהמאמרים דחג הגאולה ,42דכמו שכל דבר שלמטה יש לו שרש ומקור
למעלה ,עד"ז הוא בנוגע לחטא ועון ,שיש סיבה ונתינת מקום על זה למעלה.
ומביא הוכחה על זה מחטא הראשון שהי' בעולם ,הוא חטא עה"ד .דלכאורה
יפלא ,הרי אדה"ר הי' בתכלית העילוי הן מצד נפשו שחכמתו היתה גדולה יותר
מחכמת שכלים הנבדלים 43והן מצד גופו שגופו של אדה"ר הי' יציר כפיו של
הקב"ה 44ועקבו של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה ,45ואיך שייך שחטא ועבר על
ציווי ה' .ולהוסיף ,שע"פ מאמר רז"ל 46דהטעם שנברא האדם יחידי הוא ללמדנו
שכל אחד מישראל הוא דוגמת אדה"ר ,יש לומר ,דהפלא איך שייך ענין החטא
הוא גם בכאו"א מישראל .47דכיון שנפש השנית שבו היא חלק אלוקה ממעל ממש
50
,48וגם בנוגע להגוף דישראל נאמר 49ובנו בחרת מכל עם ולשון ואיתא בתניא
51
שזה קאי על הגוף החומרי שנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם ,וע"פ הידוע
שאמיתית ענין הבחירה הוא בהעצמות ,מובן ,שבהגוף דישראל יש יתרון גם לגבי
הנשמה ,שבו (בהגוף) דוקא הוא בחירת העצמות ,איך שייך שיהי' בישראל חטא.
והביאור בזה (במאמר הנ"ל דבעל ההילולא) ,שהסיבה והנתינת מקום לחטא
(כפשוטו ,למטה) בהענינים דלמעלה הוא מיעוט הירח .52ולמעלה יותר ,הסיבה
ונתינת מקום לחטא הוא – שבירת הכלים דתוהו .היינו דבריאת עולם התוהו,
עולם שלא אהנייא לי'( 53שלכן הי' בו השבירה) ,הוא (כמו) היפך הרצון .ולכן הוא
סיבה ונתינת מקום לחטא .ולמעלה יותר ,הסיבה ונתינת מקום לחטא הוא –
צמצום הראשון שהי' בדרך סילוק [במאמר זה מדגיש את ענין הסילוק של
הצמצום ראשון ,כדלקמן ,שדווקא מצד הסילוק ,שהוא ענין ההעלם ,יש נתינת
מקום לחטא .וראה הערה .60מפרט כאן ג' צמצומים :א .מיעוט הירח .ב .שבירת
הכלים .ג .צמצום ראשון .ויש להעיר מהמבואר בהג"ה של פ"ט של שער היחוד
והאמונה (בתניא) שג' הצמצומים הם :א .צמצום באור א"ס ב"ה .ב .צמצום א"ק .ג.
11 מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]
סוד הדיקנא .ושם מגדיר שסוד כל הצמצומים לצמצם האור שיתלבש בבחינת כלים
– כח הגילוי .וכאן נראה שמדבר על הצמצום מצד הכלים – כח ההעלם ,כדלקמן] .
כי רצון העליון הוא שיהי' גילוי אור ,וסילוק האור (צמצום הראשון) הוא (כמו)
היפך הרצון [דהגם שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי ,הרי הצמצום עצמו הוא
היפך הרצון .]54והענין דהיפך הרצון (כביכול) שבצמצום הראשון הוא סיבה
ונתינת מקום (ע"י שבירת הכלים דתוהו ומיעוט הירח) לחטא ,היפך הרצון
כפשוטו.
ולהעיר ,שההוכחה על זה שגם ענין דהיפך הרצון הוא בכוונה ,הוא בעיקר
מצמצום הראשון [בדרך של סילוק האור] .כי מיעוט הירח ,הגם שהקב"ה המעיט
את הירח ,הרי הסיבה לזה הי' קטרוג הלבנה .55וגם שבירת הכלים דתוהו ,הגם
שבריאת עולם התוהו מלכתחילה היתה באופן דבונה על מנת לסתור ,56יש לומר,
דע"י שהי' הצמצום ,שהוא שרש התהוות העולמות ,נקבע שהתהוות עולם התיקון
56
תהי' לאחרי בנין וסתירת התוהו ,57בונה על מנת לסתור וסותר על מנת לבנות
[יש לבאר שכיון שהעולם נברא על יסוד שיש מרחק וסתירה בינו לבין מקורו – על
ידי הצמצום ראשון ,-ולכן גם כשמאיר אור הקו (אחרי הצמצום) ,אין התאמה בין
האור לבין הכלי (כשיש כבר מציאות מוחשית יותר של כלים) ,וזהו הענין של
שבירת הכלים .ומובן אם כן ,שבשבירת הכלים אין חטא למעלה ,אלא רק הכרח
שכך יהיה מחמת בחינה קודמת יותר ,שהיא הצמצום הראשון] .ועיקר ההוכחה על
זה שגם ענין דהיפך הרצון הוא שלא במקרה ח"ו אלא בכוונה הוא מצמצום
הראשון .דבנוגע להצמצום א"א לומר שהי' הכרח כביכול בהצמצום בכדי שיוכל
58
להיות התהוות העולמות ,שהרי כל הענין דהתהוות העולמות (עולם לשון העלם
[ -בחינת סילוק]) הוא מצד הצמצום [וברור שבריאת העולם הוא בכוונה ,הרי
שכוונת בריאת העולם – עולם מלשון העלם – מחייבת צמצום בדרך סילוק שגם
הוא בכוונה .וזהו בחינת חטא למעלה (כי חטא הוא הסתר והעלם של גילוי האור)].
דהרצון לעולמות באוא"ס שלפני הצמצום [שזהו ענין האור שלפני הצמצום ,כי
רצון שייך לאור] הוא שיהיו עולמות שבהם יהי' גילוי האור .דכיון שענין האור
הוא גילוי ,גם הרצון לעולמות שהי' בהאור הוא (לא להעולמות עצמם ,אלא)
להגילוי שיהי' בעולמות [ולפי זה ,למרות שכדי שיהיה עולם היה צריך להיות
צמצום ,בכל זאת ,היה מספיק צמצום באופן של מיעוט האור :שכל מה שאינו שייך
לעולם יסתלק ,וישאר רק אור הקו שהוא גילוי האור השייך לעולמות] .ומזה מובן,
דהכוונה בהצמצום [סילוק האור ,בכדי שיתהוו עולמות שענינם הוא העלם] היא
לא רק בכדי שעי"ז יושלם הרצון לעולמות שהי' תחלה בהאור שקודם הצמצום ,59
אלא שיש בזה עוד כוונה ,60שהיא היפך הרצון שהי' תחלה [ 61כלומר ,שמצד מה
שהצמצום הוא באופן של סילוק האור ,ואח"כ חזר והאיר אור הקו ,מוכרח,
שבהעלם עצמו – החטא של מעלה ,-יש כוונה] .והיינו ,דכוונת הצמצום כמו
שהיא בהאור (שאוא"ס צמצם עצמו) הוא שיהי' גילוי בהעולמות שיתהוו
מהצמצום [זהו ענין הצמצום שמצד האור :שיהיה גילוי אור בעולמות] ,וכוונת
הצמצום כמו שהיא בהצמצום עצמו היא – שבו מתגלה ענין ההעלם שלמעלה
מגילוי ,והוא שהעצמות אינו מוכרח ח"ו בענין הגילוי וביכלתו להיות (גם) בהעלם
[לפי זה היה צמצום לפני הצמצום ראשון ,כדי שיהיה אור אין סוף (רצון) שלפני
הצמצום ראשון] .אלא שגילוי ענין ההעלם [שההעלם הוא מפני שהעצמות אינו
מוכרח ח"ו בענין הגילוי] הוא ע"י הגילוי שנמשך אחרי הצמצום .דע"י הגילוי
שנמשך בעולמות שנתהוו מהצמצום ,יכולים הם להרגיש (נוסף על הרגש הגילוי)
גם שרש וסיבת ההעלם שבהם ,שהוא מצד יכולת העצמות[ .ויש לקשר זה עם
ז) ועד"ז הוא בעבודת האדם ,דזה שהאדם יכול לעשות היפך רצון העליון [שזה
נעשה ע"י הצמצום ,כנ"ל] הוא מפני שהעצמות אינו מוכרח בשום דבר [מכאן
מובן באופן ברור שנקודת שורש הבחירה החפשית של האדם היא בעצמותו ית'
ממש; וכן כתוב בהמשך בפירוש] .אלא שבענין זה [הכח שניתן לאדם לעשות היפך
הרצון] ,הענין דיכולת העצמות הוא בתכלית ההעלם והסתר .וע"י שהאדם עובד
את ה' והעבודה היא בכח עצמו ובבחירתו [ 62דהגם שאוא"ס הוא בכל מקום ואין
דבר חוץ ממנו מ"מ כיון שהוא ית' הוא כל יכול ברא את האדם באופן שיוכל
לעבוד בכח עצמו] ,עי"ז מתגלה שכח הבחירה דהאדם (גם זה שיכול לבחור ח"ו
בהיפך הרצון) הוא מצד יכולת העצמות [ראה לעיל בביאור של אות ג'].
ויש לקשר זה עם תורת הבעש"ט עה"פ ויהי ערב ויהי בוקר גו' [הכוונה בקטע
64 63
זה לבאר שלמרות המעלה שיש בהעלם והסתר ,בכל זאת אין רצון בחושך] ,דאיתא
במדרש 65ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים ויהי בוקר אלו מעשיהן של צדיקים,
ואיני יודע באיזה מהן חפץ ,כיון דכתיב 66וירא אלקים את האור כי טוב ,הוי
במעשיהן של צדיקים הוא חפץ [יש במאמר חז"ל זה הוה אמינא ומסקנה ,ובהמשך
מבואר תוכן המאמר בג' אופנים] .ותמוה ,איך שייך קס"ד שהוא חפץ במעשה
רשעים [הרי ברור שאין הקב"ה רוצה שיעברו עבירות] .ומבאר הבעש"ט ,דיש
תועלת ויתרון לאור מן החושך ,67היינו שמעלת יתרון האור ניכרת 68מצד החשך,
וכן מעלת החכם ניכרת 68מצד הטיפש ,67מעלת הצדיק מצד הרשע וכו' .וזהו ואיני
יודע באיזה מהן חפץ ,דכיון שגם מעשה הרשעים הוא כסא למעשה צדיקים
[כסא ,הכוונה שנותן חשיבות] ,יש מקום לומר שהכל נכנס באחדות אחד ח"ו [יש
להבין שכיון שיש יתרון לאור שניכר מן החושך ,אם כן ,יש בזה מעלה לחושך גם
כן .ומה תוכן דברי המדרש .ויש לדייק בלשון המדרש 'איזה מהן חפץ' ,שחפץ הוא
פנימיות הרצון ,דהיינו שאין רצון פנימי ותענוג מהחושך ,אלא רק מהאור ,והרצון
בחושך הוא רצון חיצוני בלבד ,רצון ולא חפץ ,וזה מה שהמדרש מלמד] ,לכך נאמר
וירא אלקים את האור כי טוב אלו מעשיהן של צדיקים ,כי במעשה הרשעים צריך
הבדלה [ועפ"ז מבאר שם הכתוב 69חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך,
כדלקמן סעיף יג].
להבין ,דזה שיתרון האור ניכר מהחושך הוא (לכאורה) שע"י הפחיתות וצריך
דהחושך ניכר יתרון האור ,ואיך שייך לומר שמפני זה גם מעשה הרשעים (חושך)
נכנס באחדות אחד [ 70השאלה היא :איך שייך לייחס חפץ – פנימיות הרצון – על
ח) והנה [לעיל אות ו-ז ביאר שיש עליה בירידה של החטא ,ועכשיו חוזר לבאר
תוכן ואופן העליה] נתבאר לעיל (סעיף ו) דבכוונת הצמצום שני ענינים .בשביל
הגילוי ,ושע"י הצמצום מתגלה ענין ההעלם (שלמעלה מגילוי) שמצד יכולת
העצמות [כח ההעלם של עצמותו ית'] .ולהוסיף ,דמבואר בכ"מ 71שגם בכוונת
הצמצום בשביל הגילוי ,שני ענינים[ .א] שכוונת הצמצום היא בכדי שהגילוי
דאוא"ס שהאיר לפני הצמצום (האור שהי' ממלא מקום החלל )72יהי' גם
בעולמות .דקודם הצמצום ,לא הי' אפשר להיות מציאות העולמות ,ובמילא לא
הי' הגילוי בעולמות ,וע"י הצמצום נתחדש שהגילוי דאוא"ס יהי' גם בעולמות.
[ב] ושע"י הצמצום יהי' הגילוי דפנימיות ועצמות אוא"ס שלמעלה מהאור שהי'
ממלא מקום החלל .ומבואר שם ,דהאור שהי' ממלא מקום החלל הוא ההעלם
דאור הקו (היינו שהמשכת הקו מאור זה היא באופן דגילוי ההעלם)( ,שרש) אור
הממלא [יש להעיר מענין הצמצום שכתוב בכתבי האריז"ל שאוא"ס צמצם את
עצמו בנקודה האמצעית .ויש להבין מהי נקודה האמצעית ביחס לאור שלפני
הצמצום.ויש בזה ג' ביאורים :א .שהוא מקום האור הגבול הכלול בבלי גבול .ב.
שהדברים נאמרו לגבי המצב כמו שהוא אחרי הצמצום ,שאז יש נקודה אמצעית,
כביכול (שמציאות הנברא מרגיש את עצמו במרכז העניינים) ,ונקראת נקודה ,כיון
שביחס למה שלמעלה ממנו כל הנברא בתוך מקום החלל הוא כמו נקודה בלבד .ג.
14 מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]
שכללות האור של מקום החלל נכנס בהעלם בתוך הנקודה .ונראה שמואר כאן לפי
הענין הג' ,ולכן כללות אור הקו הוא האור שהיה לפני הצמצום ,והצמצום הואיל
שיהיה משהו שמקבל את האור (מה שאין כן לפני הצמצום איא אפשר להאיר
כשאין כלום שקולט את האור) ,והקו מחזר אחרי הצמצום את האור שהיה במקום
החלל ,אבל באופן שעכשיו משהו קולט אותו ,יש מי שהדבר מתגלה אליו] ,והאור
שלמעלה מהאור שהי' ממלא מקום החלל הוא (שרש) אור הסובב [ראה בהמשך,
בסוף הקטע השני של אות יו"ד ,מהו זה שמוסיף כאן פעמים 'שורש' (אור המלא
ואור הסובב)] .וצריך להבין ,איך אפשר שיהי' בהעולם גילוי נעלה כזה שלא האיר
אפילו קודם הצמצום ,ואעפ"כ לא יתבטל העולם ממציאותו [הטעם שמבאר ענין
זה הוא מצד מה שמכתוב בסוף אות ה' :שבגילוי אלקות שנמשך על ידי עבודת
האדם עכשיו (אחרי שנסתלקה ,על ידי החטא) הוא (א) גילוי נעלה יותר( ,ב)
שהמשכת הגילוי בפנימיות יותר .וזהו ששואל על ההוספה שיש בגילוי פנימיות
ועצמות אור אין סוף אחרי הצמצום ראשון ,שכיון שהצמצום ראשון הוא בחינת
החטא של מעלה ,היתרון שנעשה בגילוי פנימיות ועצמות אוא"ס אחרי הצמצום
הוא כמו היתרון שיש בהמשכת עיקר שכינה בתחתונים אחרי שנסתלקה על ידי
החטאים של האדם .ויש להעיר שלפי המבואר לעיל בענין הצמצום בדרך של
מיעוט ובדרך של סילוק ,הדבר מובן כדלקמן :מה שהיה צריך להיות צמצום בשביל
לגלות את האור שהיה ממלא את מקום החלל הוא רק צמצום באופן של מיעוט,
שהאור יתן מקום למציאות אחרת ,ולפי זה מקבל הגילוי הוא בבחינת מיעוט .אלא
שכיון ששורשו בכח שהגביל את האור ,לכן גם אחרי שהאור חוזר ומאיר ,אין הוא
מתבטל ממציאותו ,כיון שיש בו מבחינה גבוה יותר מהגילוי ,בחינה שממעטת את
הגילוי .אבל מצד בחינה זו (צמצום בדרך של מיעוט) אי אפשר להאיר גילוי נעלה
יותר כמו אור הסובב ,כיון שביחס לגילוי זה ,לא היה כח של צמצום ומיעוט
שמאפשרים לתחתון להיות כלי לקבל גילוי כזה ,ולא התגלה שום כח שמגביל את
אור הסובב .אבל מצד הצמצום בדרך סילוק ,כיון שמתגלה בו כח ההעלם של
עצמותו ית' ,בו טמון בחינה שמצמצמת גם את אור הסובב ,כי בצמצום זה מתגלה
שכח ההעלם גבוה יותר מכח הגילוי כולו ,גם כשהוא גילוי מבחינת סובב (כיון
שסוף סוף זהו גילוי) .ולכן מצד הצמצום בדרך סילוק אפשר לגלות אור הסובב בלי
שהעולם יתבטל ממציאותו .בקטע הבא הרבי מעמיק את אותה השאלה ששאל
כאן].
ט) והנה ידועה תורת הרב המגיד 73עה"פ 74עשה לך שתי חצוצרות כסף,
שהקב"ה והאדם אתם קרויין אדם 75הם שתי חצוצרות ,שתי חצאי צורות .דאדם
הוא אותיות אל"ף ד"ם ,76אל"ף הוא הקב"ה אלופו של עולם ,וד"ם הוא האדם
[שהאדם מצד עצמו ,לפני שמתדבק בהקב"ה ,הוא בחינת דם [באור תורה כתוב
שד' מ' הם דיבור מעשה ,וב-יהל אור לתהלים מבאר שהאדם מצד עצמו הוא דם
(כמבואר כאן מיד) ושהאל"ף מתלבש בדם]] ,דזהו שארז"ל מאי דכתיב לא
78 77
תאכלו על הדם ,לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם ,כי האדם מצד עצמו (לפני
שמתדבק בהקב"ה ע"י התפלה) הוא בחינת דם .79וכל אחד מהם [האל"ף זה
הקב"ה והד"ם זה האדם] הוא רק חצי צורה ,וכשמתדבקים יחד נעשה צורה
שלימה ,אדם .ומבאר שם ,שההתחברות דהקב"ה עם האדם הוא ע"י שהקב"ה
עשה כמה צמצומים [בהמשך מבואר שבכללות הם שלושה ,ומבאר גם שיש אח"כ
כמה פרסאות] דרך כמה עולמות [אולי הכוונה לפרסאות] כדי שיהי' אחדות עם
יו"ד) והענין הוא ,דכתיב 91ועבדתם את הוי' אלקיכם ,ומדייק אדמו"ר מהר"ש
,92דענין עבודה הוא תיקון ושירות מה שהעבד עובד ומתקן לרבו ,וכיון שהוא ית'
הוא שלימותא דכולא ,93איך שייך ענין העבודה בנוגע למעלה .ומבאר ,94דבאמת
אין שייך לומר שהעבודה היא צורך גבוה ע"ד שירות העבד לרבו ,אלא שעלה
ברצונו ית' שיתאוה להיות לו דירה בתחתונים ,ושזה יהי' ע"י עבודת האדם.
ומבאר שם ,דעיקר ענין העבודה הוא כשעושה היפך רצונו ,אתכפיא [לא רק
שבוחר לעשות היפך טבעו ,אלא גם שמקבל בתמימות ובאמונה כשהקב"ה מחייב
אותו (באירוע לא מתוכנן של השגחה פרטית) לעשות היפך רצונו שהוא בחר
לעצמו דרך בעבודת ה' ,ועכשיו הקב"ה בוחר בשבילו במה תהיה האתכפיא שלו
וזהו ההבדל בין עבד שמכר את עצמו לעבד שמכרוהו בית דין שבסוף מאמר ד"ה
בהעלותך את הנרות תשכ"ט (הערה .])59וכדאיתא בגמרא עה"פ ושבתם
96 95
וראיתם גו' בין עובד אלקים לאשר לא עבדו ,דכששונה פרקו מאה פעמים נק' לא
עבדו כי לימוד התורה שלו הוא כפי הרגילות (שבימיהם הי' הרגילות לשנות כל
פרק מאה פעמים) ,וכששונה פרקו מאה פעמים ואחד ,שינוי הרגילות ,אתכפיא,
נק' עובד אלקים .וזהו גם שעבודה הוא מלשון עורות עבודים ,כי עיבוד עורות
וביאור הענין (שע"י העבודה דאתכפיא ,שינוי הרגילות והטבע ,נמשך הגילוי
דהוי' וגם הגילוי דבחינת שלישי המדבר) יש לומר ע"פ מ"ש בתורת הה"מ הנ"ל
בפירוש הכתוב ( 89ועל דמות הכסא דמות) כמראה אדם ,שהקב"ה הוא כמו מראה
אדם [מלשון מראה] ,כמו שנתעורר בו (בהאדם) כן נתעורר אצלו ית' [וכמ"ש 106ה'
צלך ,שה' הוא כמו הצל שלך .]107ולכן ,ע"י שהאדם כופה את עצמו לעשות כנגד
רצונו וטבעו ,המשכת הגילויים דלמעלה היא לא כפי הטבע שלהם .שגם האור
שהגילוי שלו מצד "טבעו" הוא לפני הצמצום (למעלה מעולמות) ,מאיר בעולם,
ויתירה מזו ,שגם האור שמצד "טבעו" הוא למעלה מגילוי (גם מגילוי לפני
הצמצום) נמשך בגילוי בעולם [עד כאן ביאר איך האור שלמעלה מן העולם נמשך
לעולם ,ובהמשך מבאר איך העולם כלי לאור זה].
יא) והנה ענין הנ"ל הוא ביאור על זה שהגילויים נמשכים בעולם .אבל צריך
להבין איך יכול העולם לקבל גילויים נעלים שלמעלה ממנו באין ערוך ולא יתבטל
והנה אף שהאור שלא האיר גם לפני הצמצום הוא אור נעלה יותר מהאור שהי'
ממלא מקום החלל ,מ"מ ,דיוק הנ"ל [דהצמצום שממנו נתהוו העולמות וגילוי
האור שקודם הצמצום הם שני הפכים] ,הוא בעיקר בנוגע להאור שהי' ממלא
מקום החלל [כלומר ,אור שלפני הצמצום שיש לו שייכות לחלל] .וכמו שמבאר
אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע בהמשך תער"ב 108החילוק בין פעולת הצמצום באור
הגבול (שרש הממלא) ופעולת הצמצום באור הבל"ג (שרש הסובב) ,דפעולת
הצמצום באור הגבול היא בהאור עצמו ,שע"י הצמצום בא במדה וגבול ,ופעולת
הצמצום באור הבל"ג היא (לא בהאור עצמו ,אלא) שלא יאיר במקום החלל .וזהו
שההתעלמות דאור הבל"ג היא (לא שנתעלם תוך העלם הצמצום [כמו אור
הגבול ,כנ"ל ,בפירוש הג' מה פירוש ש-צמצם עצמו בנקודה האמצעית] ,אלא)
שנתעלם ונכלל במקורו ,דענין ההתעלמות במקורו הוא זה שאינו מאיר במקום
החלל ,אבל בהאור עצמו לא נעשה שינוי [וע"ד המבואר במק"א 109דבאור הבל"ג
לא הי' צמצום ממש ורק נגע בו הצמצום [מצד מה שנגע בו הצמצום מובן
שמדובר על האור הבלי גבול שהוא היפך הגבול ,שהצמצום פעל שיפרד מהגבול,
והגבול נעשה ההיפך שלו ,וזהו שנגע בו הצמצום .והפירוש במה שאומר שנכלל
במקורו הוא :שנכלל באור הבלי גבול שלמעלה מהגבול והמבלי גבול שהוא היפך
הגבול ,שזהו האור הבלי גבול האמיתי]] .ויתירה מזו [נראה שמכאן מדבר על האור
הבלי גבול האמיתי שהוא למעלה מגבול ומבלי גבול ,אבל מצד האור הבלי גבול
שהוא היפך הגבול ,יש ג"כ קושי מסויים שיאיר אחרי הצמצום כיון שנגע בו
הצמצום .אבל ראה קטע הבא ,וצ"ע] ,שגם פעולה זו באור הבל"ג שאינו מאיר
בגילוי במקום החלל ,הוא רק בנוגע להעולמות (שאינו נרגש בהם) ,ולא בנוגע
להאור .ושני ענינים בזה .שבידיעתו ית' ,גם עכשיו (לאחרי הצמצום) הוא מאיר
במקום החלל בגילוי ממש ,כמבואר בכ"מ .110ויתירה מזו ,דכיון שלגבי אור
הבל"ג אין הצמצום מעלים ,הרי מצד האור (הבל"ג) הוא יכול להיות בגילוי ממש
שיורגש גם בהעולמות[ .אבל באור הגבול אינו כן ]:דאור הגבול ,כיון שבו פעל
111
הצמצום שהגילוי שלו בעולמות יהי' לפי ערך העולמות ,לכן ,קשה כביכול
שיתגלה בעולמות כמו שהוא בשרשו לפני הצמצום ,כי שני ענינים אלה (פעולת
הצמצום שהיתה בו ,והגילוי שלא כפי הסדר שנקבע ע"י הצמצום) הם שני הפכים
[המשמעות של הפכים כאן ,אינה רק שגבול הוא היפך הבלי גבול ,אלא שמצד
הצמצום בדרך של סילוק ,נעשה מצב שההעלם מתגבר על הגילוי (כנ"ל שהאור –
גם אור הגבול -מתעלם תוך העלם הצמצום) ,כך שגילוי אור זה אינו רק על ידי
חיבור הפכים של (אור ה)גבול (ואור ה)הבלי גבול ,אלא על ידי חיבור ההפכים של
גילוי והעלם] .משא"כ אור הבל"ג ,כיון שלגבי' לא היתה פעולת הצמצום ,בכדי
והנה בהמשך הנ"ל ,החילוק שבין אור הגבול ואור הבל"ג הוא בנוגע להמשכת
וגילוי האור .דהמשכת גילוי אור הגבול כמו שהוא בשרשו הוא קשה ,משא"כ
המשכת גילוי אור הבל"ג .ויש לומר ,שעד"ז הוא גם בנוגע לזה שהעולם מקבל
גילוי שאינו בערכו .דבנוגע לגילוי אור הבל"ג ,אפשר שהגילוי שלו בעולמות יהי'
מצד זה שהאור הוא בל"ג ,הגם שהעולמות (מצד ענינם) אינם כלים להגילוי.
והדיוק איך אפשר שהעולם יקבל גילוי שאינו בערכו הוא (בעיקר) בנוגע לגילוי
אור הגבול .דכיון שבאור זה פעל הצמצום שהגילוי שלו בעולמות יהי' לפי"ע
העולמות ,צריך להבין ,איך אפשר שהעולם יקבל אור שאינו בערכו [בקטע זו
הרבי מדגיש את החילוק שבין חיבור אור הגבול ואור הבלי גבול ,לחיבור שבין אור
(הגבול) והעלם .והקושי הוא בעיקר מצד חיבור אור הגבול להעלם ,כיון שענין
ההעלם הוא להיות 'גבולי' עוד יותר מהגבול עצמו ,כיון שאינו אפילו אור מצומצם
ומוגבל אלא הוא העלם .אבל ביחס לאור הבלי גבול ,אין ההעלם תופס מקום כלל].
והענין הוא ,כמבואר בהמשך הנ"ל ,113שעל ידי העבודה דאתהפכא חשוכא
לנהורא מהפכים את חושך הצמצום לאור [משמעות העניין שהעבודה דאתהפכא
היא המבטלת את ההפכיות שיש בין האור השייך לעולמות לעולם (בחינת כלים)
וההעלם .ותוכן העבודה הוא – לא להעשות היפך טבעו ,דהיינו להתנגד לחושך
(אתכפיא) ,אלא אדרבה ,-לנצל את החושך לצורך גילוי האור ,ויתירה מכך ,לגלות
שהחושך עצמו הוא גילוי אלוקי ,ובאופן זה מתבטלת המחיצה שבין האור לבין
ההעלם ,והחושך עצמו הוא אמצעי לגילוי אור ולגילוי אלוקות] ,ועי"ז נעשים
העולמות (שנתהוו מהצמצום) כלים לגילוי אור נעלה יותר ,הן בנוגע לגילוי אור
הגבול [ 114יש לומר שזהו על ידי העבודה שמשתמשים בחושך כאמצעי לגלות אור,
שאז החושך עצמו הוא חלק מגילוי האור שבא אח"כ] והן בנוגע לגילוי אור הבל"ג
[יש לומר שזהו על ידי העבודה וההתבוננות המיוחדת שגם החושך עצמו הוא גילוי
אלוקי] ,וגם גילוי אור הבל"ג מאיר בהם בפנימיות [הרי שהחיבור הפכים של
הגילוי וההעלם נפעל על ידי עבודת האדם ,ובהמשך מבאר שזה מעור מלמעלה
בחינת עצמות שלמעלה מאור וחושך ,כפי הכלל הידוע שחיבור הפכים הוא על ידי
בחינה גבוה משניהם].
וצריך להבין ,דמבואר בהמאמר בענין המעלה דאתהפכא ,שיתרון האור הוא מן
החושך דוקא ,דע"י שהחושך נהפך לאור נעשה יתרון האור .דמזה מובן ,שהמעלה
דאתהפכא היא לא רק בנוגע להתחתון (שע"י העבודה דאתהפכא נעשה כלי) ,אלא
שע"י אתהפכא נעשה גם יתרון בההמשכה (יתרון האור) .ובמאמר הזהר שמביא
נאמר כד אתכפיא סט"א כו' .ויש לומר ,דההמשכה שע"י אתכפיא היא גילוי ,אלא
שהגילוי הוא למעלה משייכות לעולמות[ .דע"י שהאדם עושה כנגד טבעו ,המשכת
הגילוי היא לא כפי הטבע שלו ,וגם האור שלמעלה משייכות לעולמות (אסתלק)
נמשך בגילוי בעולם] [אולי יש לומר הביאור בזה שההמשכה שעל ידי העבודה של
אתכפיא היא גם המשכה ממקום שהאור והחושך מתחברים (ולא רק המשכה
בבחינת אור וגילוי (שאין בהם חושך) ,שלמעלה משייכות לעולמות) ,מצד עצמותו
ית' כמו שמחבר הפכים (כי העבודה של אתכפיא ממשיכה 'עיקר שכינה') ,אלא
שזהו במקום שעדיין מורגש ההפכים למרות שניכר החיבור ביניהם] .והעבודה
דאתהפכא מגעת במקום שלמעלה מגילוי [כי זה שהחושך נהפך לאור הוא מצד
העצמות שאור וחושך שוים לגבי' [אולי יש לומר הביאור בזה שההמשכה היא
ממקום נעלה יותר מחיבור הפכים ,והוא מקום שלמעלה מהפכים (שאינו מורגש
שם שום הפכים) ,ששם יש אור שאין לו היפך (ראה לקמן ד"ה קץ שם לחושך
תשכ"ד)] .וגם ,לפי שע"י אתהפכא נעשה התחתון כלי (כנ"ל) ,שעי"ז נשלמת
הכוונה דדירה בתחתונים ,כוונת העצמות [דהיינו שניכר במה שתחתון נעשה כלי
להמשכה ,על ידי העבודה של אתהפכא ,שעבודה זו נעלית יותר ,כיון ששם ניכר
הכוונה של תכלית הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים ,שזהו
הדרגה הגבוה ביותר שניתן להשיג באלקות ,כיון שזו הדרגה הראשונה בעצמותו
ית' ששייכת לתחתון]] ,ועי"ז נעשה יתרון גם בהאור והגילוי שנמשך משם [הרי
שהרבי הריי"ץ מדבר על בחינה גבוה יותר ממה שמבואר בזהר ,הן מצד עומק
חדירתה לעולם והן מצד שורשה; וכיון שעלידי העבודה של אתהפכא ממשיכים
משורש גבוה יותר ,לכן גם הגילוי הנמשך אח"כ גדול יותר – שהאור שלמעלה
משייכות לעולמות (שנמשך על ידי העבודה של אתכפיא) ,כשמתחבר לשורשו (על
ידי העבודה של אתהפכא) ,נפעל בו עילוי שלא היה בו קודם (וזהו כמו ההבדל
שבין אור ישר ואור חוזר)] .ולכן צריכים להיות שני הענינים ,אתכפיא ואתהפכא,
כי בתחלה צ"ל המשכת הגילויים ע"י אתכפיא [שאי אפשר להיות אתהפכא של
יג) והנה שני ענינים הנ"ל הם בעיקר בבעל תשובה .דנוסף לזה שהבעל תשובה
קורא ושונה יותר מטבעו ורגילותו כמובא לעיל (סעיף יו"ד) [שעבודה זו היא גם
בצדיקים] מדרושי אדמו"ר מהר"ש [שסוג עבודה זו -זהו מה שנקרא אתכפיא],
הבעלי תשובה כובשים את יצרם יותר מצדיקים .115ועד"ז הוא בהעבודה
דאתהפכא .116כי עיקר המעלה דאתהפכא חשוכא לנהורא היא כשהפיכת החושך
לאור היא לא מצד האור אלא שהחושך מצד עצמו נהפך לאור ,117וענין זה הוא
בעיקר בבעל תשובה [הרבי מבאר שישנם שני סוגי אתהפכא ,האחת היא מיוחדת
לצדיקים ומקורה בגילוי אור ,והשניה היא של בעלי התשובה ,שהמניע לאתהפכא
הוא החושך עצמו] .דבצדיקים ,גם העבודה דאתהפכא שלהם היא ע"י שמרגישים
אלקות ,גילוי מלמעלה [זהו גדר ענינו של הצדיק – שנמשך בו מלמעלה מהאור
שלמעלה מההפכיות של אור וחושך ,בחינת אור הגנוז שעליו נאמר "וירא אלקים
את האור כי טוב ,ויבדל" שגנזו .ואח"כ נהיה "ויבדל אלקים בין האור ובין
החושך" ,אור שיש לו היפך שהוא החושך] ,והאתהפכא דבעל תשובה ,שמשתנה
ונהפך מן הקצה אל הקצה ,היא מצד עצמו [כלומר מצד הבעל תשובה ,במה
118
וזהו שהמשכת עיקר שכינה למטה לאחר הסילוק היא נעלית יותר מכמו שהיתה
בתחלת הבריאה ,כי ההמשכה לאחרי הסילוק שע"י חטא עה"ד והחטאים
שלאחריו היא דוגמת ענין התשובה .והיתרון שנתחדש בההמשכה שלאחרי
הסילוק הוא בשני הענינים (כנ"ל סוף סעיף ה) ,הן בהמשכת הגילוי דלמעלה – כי
המשכת הגילוי עכשיו היא ע"י העבודה דאתכפיא [ואתהפכא] ,והן בנוגע
להתחתונים – כי העבודה עכשיו היא עבודה בכח עצמו [דזה שע"י הצמצום
נתחדש ענין העבודה בכח עצמו הוא בעיקר לאחרי חטא עה"ד] ,וע"י העבודה בכח
עצמו שהיא דוגמת הענין דאתהפכא ,ובפרט ע"י העבודה דאתהפכא ממש ,נעשה
העולם כלי להגילוי [לפי זה ,מה שעיקר שכינה בתחתונים היתה בתחילת הבריאה
21 מאמר ד"ה באתי לגני תשל"א [עם ביאורים]
לפני עבודת האדם ,הוא כפשוטו :לא רק נתינת כח אלא גם המשכה של גילוי ממש.
אלא שזה היה מצד הקב"ה (הבחינה הראשונה של דירה התחתונים המבוארת
לעיל) ,כי לפני החטא לא היה עדיין מקום לעבודת האדם בכלל (הבחינה השניה של
דירה בתחתונים) וכל שכן באופן של אתכפיא ואתהפכא (הבחינה השלישית
והרביעית של דירה בתחתונים) ,ולכן ,אף שגם אז היה גילוי אור שלמעלה מהפכיות
אור וחושך (שזהו עיקר שכינה) ,מכל מקום לא היה זה על ידי עבודת האדם ,וגם
לא היה העולם מצד עצמו כלי לזה].
יד) וע"י מעשינו ועבודתינו [ 120דמעשינו הוא קיום התומ"צ כפי הטבע ,ועבודתינו
היא היגיעה בתומ"צ נגד הטבע (אתכפיא) .121ויש לומר ,שבמעשינו נכלל גם שע"י
היגיעה נעשה זה הטבע שלו (אתהפכא) [מצד מה שהרגל נעשה טבע]] ,ובפרט
בזמן הגלות ,120מתקנים הירידה שהיתה ע"י חטא עה"ד ,ועד שיהי' נרגש בגילוי
שהירידה היא רק בשביל העלי' [שזהו האתהפכא של הירידה] ,ועד"ז הוא בכל
החטאים [שנשתלשלו מחטא עה"ד] ,שע"י התשובה נהפכים לזכיות .ויש לומר
שעד"ז הוא בנוגע למיתה שבאה ע"י חטא עה"ד ,שלע"ל יתהפך לחיים .וכמבואר
בכ"מ 122דענין תחיית המתים הוא שהמת יהי' חי [שלא כהבנת ההמון שהמת
מפסיק להיות מת ,אלא שהמת ממשיך להיות מת אלא שהוא גם כן חי – 'שהמת
יהיה חי' (הרבי שינה את הביטוי שכתב הרבי הרש"ב (הערה ' :)122יכול גם המת
לחיות' כדי להבליט נקודה זו)] .ועד"ז הוא בנוגע להתיקון דמיעוט הירח ודשבירת
הכלים ועד לצמצום הראשון ,שהצמצום לא יסתיר ,ויתירה מזה ,שהצמצום
עצמו יאיר .ועי"ז יהי' עוה"ז הגשמי כלי לגילוי אלקות ,כמ"ש 123ונגלה כבוד הוי'
וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר ,שגם בשר הגשמי יהי' כלי להגילוי ,הן
להגילוי דכבוד הוי' (מקיף) והן להגילוי דפי הוי' (פנימי) .124וזהו שארז"ל 125העולם
הבא אין בו לא אכילה ולא שתי' [אולי זהו כנ"ל שהגוף יהיה מת מצד עצמו ,אלא
שהוא יהיה חי ממה שניזון מזיו השכינה ,כמו שממשיך] ,דהגם שעולם הבא קאי
על זמן התחי' שאז יהיו נשמות בגופים 126ומ"מ לא יצטרכו לאכילה ושתי' ,כי גוף
הגשמי יהי' ניזון מזיו השכינה .127ויתירה מזה ,שלע"ל יהי' הגוף למעלה גם
128
מהנשמה [כי כח ההעלם גבוה מכח הגילוי] ,שלכן תהי' הנשמה ניזונית מן הגוף
[שיהיה תוספת גילוי – והבנה באלקות ,-לנשמה מצד ההעלם של הגוף .ואפשר
שגם הנשמה לא תקבל חיות משורשה (העצמות שלמעלה מאור וחושך) ,כמו שהיא
מקבלת עכשיו בדרך שמלמעלה למטה :מאור הבלי גבול לאור הגבול ואח"כ
להעלם .אלא אז סדר ההמשכה יהיה מן ההעלם אל הגילוי :שהעצמות שלמעלה
מאור וחושך (היש האמיתי) יפעל על הגוף (היש הנברא) באופן שהגוף יהיה שורש
האור של הנשמה ,כך שהנשמה תהיה נזונת מהגוף (ואולי הדבר הוא מחמת תוקף
החטא ,שנפעל ענין של כרת לנשמה מצד עצמה ,וחידוש כוחה הוא דווקא מצד
התשובה של הגוף)].
וכל זה נעשה ע"י מעשינו ועבודתינו עכשיו (כנ"ל) ,ובפרט ע"י עבודת התשובה,
והבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין ,129
בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו ,דמהענינים שיתחדשו בביאת
המשיח הוא שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא [ 130כלומר ,שהוא יפעל
שהאור הגנוז שמאיר אצלם מלמעלה ,יאיר אצלם מצד עבודתם באתכפיא
ואתהפכא ,למרות שאין אצלם ענין של חטא] ,והקיצו ורננו שוכני עפר ובעל
131
*) יצא לאור בקונטרס יו"ד שבט – תנש"א" ,לקראת יום הבהיר יו"ד שבט הבעל"ט ,יום מלאות
ארבעים ואחד שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר שליט"א ,ויום הסתלקות-הילולא של כ"ק אדמו"ר
מהוריי"צ זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע . .ד' בשלח ,ח' שבט ,שנת ה'תנש"א".
המאמר "מיוסד בעיקרו על פרק הראשון מהמשך ההילולא ,ויוצא לאור לקראת יו"ד שבט שנה זו
– בו לומדים פרק הנ"ל בפעם השלישית*".
המאמר נאמר ב' פעמים :בהתוועדות דיום ש"ק פ' בשלח ,י"א שבט ,ובהתוועדות דמוצאי ש"ק –
עם הוספות וכו' מאחד על השני .בהנדפס להלן נכללו ב' המאמרים.
*) ראה ב"פתח דבר" לד"ה זה ה'תשכ"ח – לעיל ע' שו ובשוה"ג ב.
)1שה"ש ה ,א.
)2ד"ה באתי לגני ה'שי"ת (נדפס בסה"מ ה'תש"י ע' 111ואילך) ,שניתן על ידי בעל המאמר ליו"ד
שבט ה'שי"ת ,יום הסתלקותו.
)3ויק"ר פכ"ט ,יא.
)4משא"כ במ"ת – ראה ד"ה באתי לגני ה'תשכ"ח הערה ( 5סה"מ מלוקט ח"ב ע' רלט).
)5תרומה כה ,ח.
)6תהלים לז ,כט.
)7ראה מ"כ ומהרז"ו לבמדב"ר פי"ג ,ב .מהרז"ו לב"ר פי"ט ,ז.
)8כ"ה בהמשך ההילולא .וראה ד"ה באתי לגני הנ"ל הערות ( 28-27סה"מ מלוקט שם ע' רמ).
)9ישעי' ס ,כא.
)10תרומה כה ,ב .ח.
)11תקו"ז תיקון סט (קיב ,רע"א .קיד ,רע"א).
)12להעיר מש"כ בהמאמר בתחלתו [תחילת אות א'] (לפני "והענין הוא") "וזהו באתי לגני כו'" –
(סגנון רגיל בדרושי דא"ח בסיומם) – כי זהו סיום הביאור דכללות הענין.
)13תשל"א (שנת אמירת מאמר זה) – שנה הראשונה ללימוד ההמשך בפעם השני' .ובשנה זו
(תנש"א) מתחילים ללמוד ההמשך בפעם השלישית – .ראה ב"פתח דבר" לד"ה זה ה'תשכ"ח
(סה"מ מלוקט ח"ב ע' רלח ובשוה"ג ב).
)14בפ"ב – עבודת הקרבנות (בהמשכן לאחרי עשייתו) ,ובפ"ג ואילך – העבודה דועשו לי מקדש.
)15כ"ה גם בד"ה באתי לגני תשי"א ס"ד (סה"מ מלוקט ח"א ע' ו) ש"והענין הוא כו' דירה
בתחתונים" הוא ביאור על זה שעיקר שכינה בתחתונים היתה.
)16ראה תנחומא נשא טז .בחוקותי ג .ב"ר ספ"ג .במדב"ר פי"ג ,ו .תניא רפל"ו.
)17ראה תניא פכ"ז ולקו"ת ר"פ פקודי (מזח"ב קכח ,ב .וראה גם שם סז ,ב .קפד ,א) .תו"א ויקהל
פט ,ד .לקו"ת חוקת סה ,ג.
)18ראה פדר"א פי"ח .זהר ח"א ל ,א .ח"ב כ ,א .לז ,א .פה ,ב.
)19הביאור בזה שמוסיף אתהפכא – ראה לקמן סעיף יב.
)20ונקראת המשכה זו בשם "אסתלק" ,לפי שהוא גילוי האור שבבחינת רוממות (תו"א שם).
)21ד"ה באתי לגני ה'תשי"א (סה"מ מלוקט ח"א בתחלתו).
)22ח"ב מב ,ב.
)23שער ההקדמות הקדמה ג .ע"ח שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף א.
)24אוה"ת בלק ע' תתקצז .המשך תרס"ו ס"ע ז .סה"מ ה'תש"ב ע' .34