Professional Documents
Culture Documents
שיעור 13- 18.12.08
שיעור 13- 18.12.08
הפטרון יש לו כמה איפיונים ,או שהוא פטרון סמוי -מממן את העבודה .או שאין שום רמז ואנחנו
בהשערות אנחנו נראה שלפעמים אנחנו רק לפי תנאים נסיבתיים אנחנו שואלים כל מיני שאלות -מי
יכול היה להיות כאן בדיוק במאה ה 12 -לבנות כנסיה כזאת גדולה? אז מתחילים ללכת להיסטוריה
ולראות מי היו השליטים וכך לאט לאט מגיעים על אף שבמבנה עצמו אין שום זכר לפטרון .גם
במחקר של תולדות האומנות הקשר של הפטרון ליצירה ,הפטרון כשותף לאופי של היצירה הוא ענף
די צעיר ,רק ב 20 -השנים האחרונות חוקרים התחילו להתייחס איפה ביצירה נאמר דבר הפטרון .אם
אנחנו חוזרים למאה ה 6 -ברבנה ,קיסר שהוא רב פעלים ,כנסיה על שם ויטליס הקדוש היא הכנסיה
המקושטת ביותר ,הם מהווים תצוגה היררכית של התצוגה הנוצרית ,זה מתחיל מישו וישו שוב יושב
על הכדור הכחול שמסמל את התבל ,לאחר מכן סולם שבוי לפי הדרגות החשיבות מבחינת
המחשבה הנוצרית .הדרגה הבאה היא השליחים :מתטוס= בני אדם או מלאך ,לוקס= שור ,יוחנן=
נשר .האבנגליסטים – מתחת לזה נביאי ישראל וגם סצינות מהברית הישנה כמו קורבן הבל ואברהם
מקבל את פני המלאכים ועקדת יצחק שהם למעשה הכי תחתוניים באותו סולם היררכי מבחינת
האירועים הדתיים .ראינו שלמלאכים יש הילות ועל השולחן ישנו הלחם האוקריסטי.
מה שסוגר את הסולם שהתחיל בקדוש ביותר – בישו ,בשה ,מסתיים עם השליט הארצי -זה שהוא
מעמיד את עצמו בתחתית הסולם זה מקום מאוד מכובד ,זה שעומד לרגלי ישו – לבני תמותה לא
יכול להיות מקום מכובד יותר .גם יוסטיניאנוס וגם אישתו תאודורה הם לא רק השליטים הארציים וגם
כוהנים -השליחים הארציים של האלים .היא מציגה גם יישות דתית ואלה שני הטבעים .הם היו זוג
יוצא מהכלל ולא כל-כך שיגרתי .יוסטיניאנוס היה רב פעלים ,המאה ה 6 -ברבנה הדימויים הנוצריים
מתגבשים .הוא ראוי לציון כאחד השליטים שבא משושלת יוחסין מכובדת ,מה שאי אפשר לאמר על
תאודורה .העובדות שהגיעו לידינו שהיא בת לרכב ולאם זונה והיא עצמה נחטפה והתגלגלה בכל מיני
מקומות ,והינה חברתה הטובה שהיתה מקורבת לחוגים היותר קרובים ערכה פגישה והמליצה עליה
את המלך ,והמלך שינה בשבילה את החוקים כי לפני כן היה אסור למלך לשאת מישהי לא מהמעמד
העליון .יש כאן דיסוננס בין הדמות שלה בפרט לבין מה שאנחנו יודעים עליה מההיסטוריה.
יוסטיניאנוס עומד במרכז הקומפוזיציה ,הוא עצמו מקושט מאוד אנחנו רואים את ההילה הגדולה
ואנחנו רואים את עבודת הפסיפס ,הוא נושא עימו אטריביוטים של מלוכה .בתקופה הזאת אין יותר
דיוקן ,אנחנו מזהים את הדמות על פי האטריביוטים שלה ,לבוש ,אביזרים ,פוזיציה ,מבט וכו' .כאן יש
לנו אטריביוטים ממלכתיים -הפיבולה ,אותה סיכה שנמשכת מהקיסרים הרומיים המוקדמים וברור
לנו שזהו קיסר נוצרי לפחות לפי שני סימנים :ההילה ,הוא נושא את קערת הלחם ונמצא מצידו הימני
של ישו .הוא נבדל בלבוש שלו ובקישוטיות מיתר העומדים כאן .אחד מהם אנו מזהים מקסימייאנוס
הוא הבישוף שהביא לסיום בניית הכנסיה והאיתור שלה ולאות תודה לו נותן לו הקיסר כס ,זהו כס
של בישוף שעטור לוחות שנהב .בכל אופן אנחנו רואים שעל אף שאין לנו כאן דיוקן אישי כשיש לנו
קבוצה כמו כאן -קבוצת הכמרים ,הפנים פחות או יותר דומים ,העיצוב של הדיוקן פחות או יותר דומה.
מקסימיונוס שונה .בין מקסימיאנוס ליוסטיניאנוס ישנו ראש אחר שנוהגים לזהות אותו
ארג'נטינייאנוס -הוא היה אחד המממנים .מצד ימין אנחנו רואים את החיילים ,מאה 6הכל נוצרי -על
המגן שלהם יש את ראשי התיבות של ישו -החי והרו .גם מבחינת העיצוב של התמונה כולם נועלים
אותו סנדל חוץ מהמלך שהסנדל שלו שונה .מהצד השני ישנה תאודורה הקיסרית שהביוגרפיה שלה
לא כל-כך תואמת את ההדר .מספרים עליה שאחרי שהיא עלתה לגדולה היא מיררה את החיים
למשרתים ולבנות שעשו שם בחצר שלה .הסימנים של המלכות :עין גדולה שמעידה על רוחניות,
האטריביוטים הדתיים -היא נושאת את הגביע (הוא נושא את הלחם ,כלומר -הם משלימים האחד את
השני) ועל אמרת הבגד שלה שלושת המאגים .העניין של המוסכמות החברתיות עוזרות לזהות .על
האימרה שלה יש איזכור מאוד ממשי לסיפורים של הברית החדשה .יש לה הילה גדולה שאופפת את
הראש הלה ולמעלה הראש שלה יוצר למעשה עם עיטור של צדף ,מאז ונוס שיוצאת מהצדף היא
הסמל שהנצרות אימצה אותו .ישנה שרשרת פנינים בחלק העליון של הצדף שגם היא סימן
לאיקונוגרפיה אריסטוקרטית ,למלוכה ,לאצולה .בשני העיגולים יש את השמש והירח -הסול והלונה.
יש כאן את כל הסממנים שמציגים אותה כדמות עליונה .גמרו לעצב את הפסיפס הזה ממש לפני
שהיא הולכת לעולמה ,הדמות שמסיטה את הוילון ,ובכלל הוילון באומנות הנוצרית הוא בעל תפקיד
חשוב הוא תמיד מכסה או מגלה דבר חשוב .הוא מגלה את פרץ המיים שזה תמיד סמל הישועה של
ישו .גם זה עשוי בצורה של הגביע ויש האומרים שהסטטת הוילון וזה שהרקע הוא חשוך לגמרי מרמז
שהיא בדרך לעולם שמעבר ,הג'סטה הזאת מבשרת את מותה של תאודורה .מצד שמאל אנחנו
רואים 5נשים והן ממש דומות ושהו שכפול בעוד שתי אלה שיותר קרובות לתאודורה יש להן עיצוב
ייחודי .בגלל התכשיטים שלה אומרים שהיא דומה לקלאופטרה ,יש לה הילה ענקית ,אפילו
הקדושים לא יופיעו עם הילה כל-כך גדולה.
כמה דוגמאות לכותרות מסאן ויטלה -סאן ויטלה והייה סופייה די מקבילות בשנים ולכן אנחנו רואים
גם קירבה פיגורטיבית .כותרות התחרה ופסיפס .האפסיס של סאן ויטלה מאוד חשוב כי הוא מסכם
את הדימויים הנוצריים שבתקופה הזאת הם הכבר מגבושים לגמרי ,מבחינת הנצרות מה שנעשה
בשטח עצמו -נעשות ועידות ,האומנות בעצם מתייצבת גם במקביל להחלטות של הכנסיה הנוצרית
שהולכות ומתגבשות .הצדף בימי הביניים נחשב סמל לתחייה לצמיחה
לכאן הנצרות מגיעה יותר מאוחר .כאן המפגש בין הדגמים שהביאו מאיטליה ואגן הים התיכון
והמורשת הקלטית שהיתה במקום מאוד בולטת .התחומים הבולטים :הצלבים הגדולים שלא רואים
אותם במקומות אחרים במסה כזאת ,צלבי האבן מתנשאים אף לעד 6מטרים .פני הצלב מחולקים
למעין תאים ואנחנו רואים ציור סידרתי 12 -השליחים .הוא מתאים אותם לבסיס של הצלב.
התבליטים שעל הצלבים מספרים את סיפורי הברית החדשה ובעיקר מחזורים מחייו של ישו .צורת
האדם מאוד סכמטית.
התכנים לא משתנים.
מידי פעם אנחנו רואים חיות היברידיות שאלו ייצורי כלאיים ,מפלצות למיניהם שהם באים מתוך
המאגר של הצורות המסורתיות במקום .אנחנו מכירים שלושה מחזורים עיקריים של כתבי יד
באומנות ימי הביניים ,במאה ה 12 -וה -13 -אבל אם לדבר על ההתחלה ,המחזור הראשון הוא במאה
ה 6 -שמה שמאפיין אותו שיש בו בעיקר איורים לספר בראשית של התנ"ך ,מפני שיש בו הרבה
סיפורים .בתקופות הנצרות הקדומה במאה ה – 6 -זאת לא המצאה נוצרית הספרים המאויירים אלא
הם הומצאה במאה ה 5 -באומנות הרומית ואנחנו מוצאים דפים עוטרים .והאיורים הללו הגיעו לידי
החוקרים מאז שהכיתוב עבר ממגילה לספר כרוך וזה יכול היה להיעשות כששינו את החומר עצמו
שעליו כתבו .מגילה זה היה פפירוס ,הרי כאן מדובר בדפים משוייפים שעשויים מעור של עיר או חיה
אחרת ,אפשר היה לכרוך אותם ביחד ומאז זה שינה את פני הספר הכתוב ויש אומרים שזאת המצאה
לא פחות משמעותית מהמצאת הדפוס אח"כ במאה ה .15 -לספר בנצרות תפקיד מאוד
משמעותי.הספר הופך למעשה לחפץ פולחני ,הוא לא ספר מדף אלא הוא מונח על המזבח הראשי
יחד עם הגביע וקערת הלחם -החפצים והכלים של המיסה .הספרים עצמם הם או ספרי תפילות או
ספרים שהם העתקים של ספרי הבשורה או האפוקליפסות ,אבל כשיש לנו את ההעתקים – אנחנו
מקבלים דברים בנפרד ולא הכל ביחד ,הרבה פעמים האיור בא להשלים או להסביר את הטקסט.
ברור שבתקופה שאנחנו מדברים עליה הספרים הללו היו נחלתם של הכמורה הגבוהה ושל האצולה
והמלוכה ,מה עוד שהקהל הרחב לא ידע לקרוא את הכתוב .המחזור השני הוא מחזור של כתבי היד
האיריים במאות ה , 7-8 -לאחריו יבוא מחזור כתבי היד הקרולינגיים .המחזור הראשון במאה ה.5 -
כעת נראה כמה דוגמאות לכתבי יד איריים -אחד הסיגנונות הנפוצים הוא סיגנון של "דף שטיח.",
אנחנורואים שיש כאן צלב מאוד בקטן באמצע המדליון ומה שנראה במבט ראשון כעיטור אם נסתכל
היטב נראה ששזורים בהם בעלי חיים שמשולבים האחד בשני וזוהי בהחלט מורשת קדומה של
העמים שהתיישבו שם ועד היום אנחנו מכירים את האומנות הזאת שמחקה את השורשים הקלטיים.
כעת אנחנו רואים אריה -הספר הזה פתח את האבנגליון של מרקוס .שום קשר לצורה הראליסטית
שלו .הוא מאוד מסוגנן ,בשונה מדף שטיח ,הרקע הוא חלק מה שמבליט את הצורה של החיה
שנמצאת במרכז והשוליים המסוגננים.
הנשר -הוא נשר מסוגנן -הרבה פעמים בתקופה הזאת הדימוי הוא בעצם סימן שכולם יודעים לקרוא
אותו יותר מאשר דימוי ראליסטי.
שור -ואנחנו רואים עליו דגם ספירלי.
הם פותחים כל אחד את הספר של האנגליסטים שלו.
אנחנו רואים את מתאוס -אנחנו יודעים שהוא לקוח מתוך כתב יד שהוא האבנגליון של מתאוס ,דמות
האדם היא סימטרית (שביל באמצע ,היחדיים מוסתרות ,הרגליים הולכות לכיוון אחד) .
זאת התקופה שמתחיל להתפתח עיטור ה"איניציאול" האות הראשית -האות הזאת מאותרת.
לפעמים האות הראשונה מכילה את המונוגרם של ישו ,או לפעמים שתי אותיות ראשונות מאותרות.
אומנות הרנסנס היתה 300שנה וכולל את הבארוק וכאן אנחנו מדברים על 1000שנה שמדובר על
הרבה מאוד סיגנונות וגם ישנו גיוון רב .מתחילים להופיע דפים עם הציור של האבנגליסט -יש כאן
התייחסות ללבוש ,גם לנשר יש הילה.
פסלון ברונזה – אחד החפצים הנדירים שנשארו בימי הביניים וזה פסלון של קרל הגדול .והוא
מתוארך למאה ה .9 -המאה ה 8-7 -נקראת תקופת הפלישות הגדולות ,הואמנות היא אומנות זעירה
לרוב ,ניידת ,יש בה הרבה אורנמנט .היא שומרת במקומות רבים מסורת של השבטים שפלשו
לאימפריה הרומית והמרכז הפורח ביותר בתקופה הזאת היא באיים הבריטיים בצלבי האבן וכתבי היד
המאויירים.