‫שיעור אחרון‪29/01/2009 -‬‬

‫יש זרמים ותנועות שהם משלימים את אלו שהיו לפניהם או שהם משמשים ראקציה‪ ,‬תגובה כנגד‬
‫הזרם שקדם להם‪ .‬הבארוק הוא הרבה יותר ממוקד‪ ,‬תאטרלי‪ ,‬דרמטי מאשר המנייריזם‪ -‬בא לאחר‬
‫הבארוק הרוקוקו‪ .‬הרוקוקו הוא תקופה די קצרה שמשלבת איכשהו את המנייריזם ואת הבארוק אבל‬
‫בצורה הרבה יותר קלילה‪( .‬ארמון ורסאי‪ ,‬לואי ה‪ :15 -‬הקישוטיות הפאר) מין קישוטיות שבאה‬
‫לעשות מצב רוח טוב‪ ,‬חלק מהוואי בחצרות של העצילים‪ ,‬הרוקוקו הוא מאוד ידוע ופופולרי‪ .‬נושאים‬
‫מאוד קלילים‪ -‬כמו הנשיקה‪ .‬מין מחזר שמתחבא מאחורי איזו דלת‪ .‬אחרי הרוקוקו עם הקלילות שלו‬
‫אנחנו פוגשים זרם מאוד רציני ‪ ,‬הכוונה‪ -‬בחומרה ובנוקשות של הנושאים שהוא בוחר וזה הזרם‬
‫הניאו קלאסי שהנציג המובהק – מי שמוביל את הדגל של הקלאסיקה זה לואי דויד‪ -‬אנחנו מוצאים‬
‫חזרה לנושאים היסטוריים מהעת העתיקה אבל שיש להם משמעות והשלכה לגבי האירועים‬
‫המודרניים שקורים בזמנו של דויד‪ .‬זה יכול להיות מות סוקרטס – חזרה לאותם נושאים שמעמידים‬
‫את טובת המדינה מעל טובת הפרט‪ .‬ברוטוס ששולח את ילדיו למלחמה‪ -‬כשמכניסים אותם מתים על‬
‫האלונקות הוא יושב מאופק ורואים כל גיד ועצב שהוא זועק אבל הוא עצמו שומר על איפוק‪ .‬אותו‬
‫ז'אק לואי דויד שאומר לא פעם אחת "אני רוצה לצייר כך שהיוונים הקדמונים יהיו גאים בי"‪ .‬ניאו‬
‫קלאסיקה – חזרה לקלאסיקה‪ .‬שנה וחצי הוא עבד‪ -‬הסטודיו של דויד הופך להיות מעין מוסד מוכר‬
‫ומשם יצאו הזרמים הבאים באומנות והמאסטר עם השוליות שלו‪ ,‬החניכים שלו‪ -‬עובדים ומשפרים כל‬
‫קו וקו‪ .‬אם קודם ראינו במנייריזם או ברוקוק איזשהו טישטוש של קווים‪ ,‬איזשהי הצגה יותר של‬
‫אווירה מאשר של דיוק – אנחנו חוזרים כאן לקו המאוד מאוד מדויק וזה שלא רק מעתיק את‬
‫המציאות אלא למעשה מדבר על נשגבות‪ ,‬מנסה לתת את הנשגב באומנות‪ .‬כמובן שהזמנים הללו‬
‫מלווים בחיבורים פילוסופיים של בני התקופה שכמובן מוסיפים להבנה או לבסיס היותר עמוק של‬
‫האומנות הזאת‪ .‬בדיוק מה שהיה חסר למנייריזם ‪ ,‬כאן בניאו קלאסיקה אנחנו רואים חזרה לבסיס‬
‫הפילוסופי ההיסטורי של הואמנות‪.‬‬
‫‪ francious Boucher 1770 -1705‬זה רישום של אל הנהר‪ -‬אנחנו רואים סערה שקוראת כאן‪,‬‬
‫אנחנ ורואים השתוללות של קו במונוכרום‪.‬‬
‫החדרים של הגבירות‬
‫מאדם פומפדור‪ -‬אשת חברה ידועה במאה ה‪ .15 -‬תקופה שיש בה הרבה מאוד פאר נוצץ ‪ ,‬זה לא‬
‫פאר צנוע אריסטוקרטי אבל יש בו גם הרבה גאוותנות ורצון להתפאר‪.‬‬
‫‪ jean honore Fragonard 1806 1732‬סיגנון קליל‪ ,‬תקופה של פריחה כלכלית‪ ,‬ברור נגד אלה‬
‫ונגד השליטים של התקופה יוצאת אחר כך המהפכה הצרפתית‪.‬‬
‫הנשיקה – האורך נמשך גם מהצעיף‪ ,‬היא והצעיף בקו אלכסוני משתלטים על התמונה כולה‪ .‬צבעים‬
‫בהירים של כחול ואוף וויט‪.‬‬

‫הניאו קלאסיקה‬
‫זמן פתירתו הוא כבר ברבע הראשון של המאה ה‪ 19 -‬ולמעשה מהסטודיו שלו יוצאים סיגנונות‬
‫שונים‪.‬‬
‫הנושאים הם נושאים מהעת העתיקה‪ .‬למשל‪ -‬מסיפורי רומא‪ -‬הם רבים ביניהם והבנים של משפחה‬
‫אחת יוצאים לקרב אל מול המשפחה השנייה‪ .‬הרגע שדויד בוחר לתאר את ההורצים לםני שהם‬
‫יוצאים למלחמה זה רגע ההשבעה שלהם‪ -‬האב משביע אותם (הרגל של האב הוא עבד שנה וחצי)‪.‬‬
‫מה שמאוד מאוד תופס את העין זה האקט של ההשבעה‪ .‬שלוש החרבות שהוא מחזיק ביד אחת‬
‫והג'סטה של הבנים‪ .‬יש כאן ניגוד גדול מאוד בין הקבוצה של הגברים שהיא מאוד זקופה ונוקשה –‬
‫מראה על האתוס (בדיוק כמו בתרבות היוונית הקדומה) הערכים המוסריים‪ .‬הסיפור הוא כשהם‬
‫חוזרים מהקרב הם לומדים שאחת האחיות שלהם התאהבה דווקא בבן של האויב ואז אחד הבנים‬
‫הורג את האחות‪ .‬אנחנו רואים הבדל בין האתוס ששם את הערכים של המוסר לפני הגורל האישי של‬
‫האינדיווידואל לבין הפתוס המאוד מאופק של הנשים‪ .‬הנשים שמופיעות כאן בקווים רכים‪ ,‬עגולים‪ ,‬הן‬
‫נשענות אחת על השנייה‪ -‬אין כאן התפרצות של רגשות אבל בהחלט יש אבל מאוד מופנם‪.‬‬
‫יצירה אחרת‪ -‬ברוטוס‪ -‬אחנו רואים את הבנים המתים שמובלים פנימה‪ .‬אנחנו רואים את הרקע‬
‫הארכיטקטוני הקלאסי‪ ,‬אנחנו רואים כן התפרצות של האם‪ ,‬אבל היא לא מצליחה להגיע בכלל לצד‬
‫של האב‪ .‬מפרקי הרגליים ובהונות עד האגרוף המאוד קפוץ ‪ ,‬הבנים שוב בכל מה שנוגע לאב‪ -‬הם‬
‫מתו בעקבות אותם ערכים שהוא מאמין בהם‪.‬‬
‫מות סוקרטס‪ -‬הוא בוחר לשתות את כוס התרעלה‪ -‬אנחנו יכולים לראות את התלמידים שמתאבלים‬
‫אבל אנחנו יכולים לראות את הנחרצות ובוחר במוות ולא לעבור על האמונה שלו‪.‬‬
‫הכתרת נפוליאון – מסמך חזותי ‪ ,‬תעודה של אירוע מודרני מבחינת דויד שקורא בזמנו שלו‪.‬‬
‫הקונטרה לניאו קלאסיקה תהיה הרומנטיקה‬
‫מבית מדרשו של דויד יצאו כל מיני זרמים‪ :‬למשל אנגר שהיה אחד האומנים השמרניים ביותר‬
‫שאנחנו מכירים במחצית השנייה של המאה ה‪ 18 -‬שממשיך את הקו של דויד ואף עולה עליו‪ .‬זה‬
‫אותו אומן שאמר שאחרי המדונות של רפאל אין מה לחדש באומנות‪ ,‬יש רק לשמר את הקו‪ -‬הוא‬
‫ידוע כאומן הקונטור‪ ,‬הרישום‪.‬‬
‫לעומת אנגרה‪ -‬גם תלמיד של דויד הוא גרו‪ -‬שאולי התמונה המפורסמת שלו הוא ביקור נפוליאון‬
‫ביפו‪ -‬אומנות‪ ,‬ציור ששונה לגמרי מהסיגנון של רבו‪ .‬כנראה שהוא היה בעל אישיות מיוחדת ולא זאת‬
‫היתה הסיבה להתאבדותו‪ .‬בין היתר גרו מעיד על עצמו כי הוא מרגיש שהוא איכזב את רבו‪ -‬כי הלך‬
‫לכיוון הרומנטיקה ולא המשיך בכיוון הניאו קלאסיקה‪.‬‬
‫לרומנטיקה כמעט ולא נמצא הגדרה ‪ ,‬נמצא הסבר‪ -‬יגידו לנו שהרומנטיקה קשורה בתחושות‬
‫ורגשות‪ -‬גם ברגשות סוערים ואלימים‪ .‬שהאמן משליכים על האומנות‪.‬‬
‫ציטתות‪:‬‬
‫"לתת גוף וצורה מושלמת למחשבה" (דויד)‬
‫השאיפה שלו לפרפקציוניזם חזותי בגלל שהוא צריך לתת גוף צורה הגדרה מסגרת קנון‪ .‬יש חוקים‬
‫שמכתיבים את יצירת האומנות‬
‫אומר בודלר‪ ,‬תאורטיקן של הרומנטיקה "לא בחירת הנושאף אך לא האמת המוחלטת ‪ ,‬אלא נבכי‬
‫הרגש בנפשו של האמן"‪ .‬כלומר‪ -‬אני לא מחפש את האמת המוחלטת ‪ ,‬הנושא לא כל‪-‬כך חשוב מפני‬
‫שלכל נושא אני יכול לרדת לנבכי נפשו של האומן‪.‬‬
‫"להסעיר את הרגשות ובמיוחד אלו של פחד שטמון ביסודו של הנשגב" (מתוך ניסיונות להגדיר‬
‫ה"רומנטי" באמנות)‬
‫אנחנו רואים את סערות הנפש של האומן‪ ,‬מה הוא מרגיש כשהוא מטפל בנושא מסויים‪.‬‬
‫כשמדובר ברומנטיקה וברגש ותחושות ואי אפשר להגדיר ‪ ,‬אלא רק להסביר‪ ,‬יהיו יותר ויותר אמנים‬
‫בעלי ייחוד‪.‬‬
‫הנרי פיוזלי ‪ ,‬חלום בלהות‪ -‬אנחנו רואים אונס ‪ ,‬אנחנו רואים את השדים‪ -‬ראש של סוס‪ -‬הזוועה‬
‫מתוארת כאן גם ע‪,‬י האישה עצמה וגם הדמויות הללו המפלצתיות שמתבטאת גם בצבעים וגם עזבנו‬
‫כאן את הקו‪ .‬חזרנו כאן לאותו טשטוש בין הרקע לבין הדמות‪ ,‬דבר המאוד מאוד שונה‪ .‬אין כאן את‬
‫אותה שאיפה לתת את הדברים בצורה כל‪-‬כך ברורה כמו אצל דויד‪ .‬כי איא פאשר לבטא את‬
‫התחושות בצורה מאוד ברורה‪.‬‬
‫דה לקרואה‪" -‬החירות שצועדת עלי בריקדות" "מות סרדנפל" (מלך אשור במאה ה‪ 8 -‬לפני הספירה‬
‫)‪[ .‬כאן אנחנו רואים אותו שוכב על המיטה די בנינוחות כשהוא יודע שמותו קרב‪ .‬אלא שבאים להרוג‬
‫אותו נמצאים מאוד קרוב לביתו והוא מצווה לפני מותו להרוג את כל הפילגשים שלו וגם את כל חיות‬
‫הבית‪ .‬התחושות שמתבטאות בצבעים‪ ,‬המון אדום‪ .‬אנחנו רואים את העירבוב של הדמויות‪.‬‬
‫אותו דלקרואה מנהל יומן מסע ומסייר בצפון אפריקה ואז האוריינט(המזרח) מאוד מאוד קוסם לו‪.‬‬
‫נשות אלג'יר של דלקרואה‪ .‬הנשים נראות אחרת והן קוסמות בשונות שלהם לאומנים הללו‬

‫גויה ‪ :1746 -1828‬עד גיל ‪ 50‬דמות של נהנתן ומתהולל‪ .‬יש לו בית אישה ויותר מ‪ 10 -‬ילדים‪ ,‬יש לו‬
‫אהובות‪ ,‬פילגשות‪ .‬ומגיל ‪ 50‬כשהוא נתקף במחלה מסתורית שגורמת לחרשות הוא והאומנות עוברים‬
‫לצד האילם‪ .‬ברגע שהוא עובר לצד השני‪ -‬העולם שמסביבו נראה לו מלא מפלצות‪ .‬הוא רואה ולא‬
‫שומע דבר‪ -‬זה ניכר באומנות שלו‪.‬‬
‫גויה הצעיר כבן לעם הספרדי‪.‬הוא מאוד חרוץ ועובד גם בלילה‪.‬‬
‫כאן גויה בסוף ימיו עם הרופא האישי שלו‪ -‬לא רק הגיל המבוגר אלא אדם חלוש‪.‬‬
 ‫האהובה של גויה‪ -‬הנסיכה מאלבה שהיא שימשה מודל גם ל"מכה= נערה הלבושה " וגם "למכה‬
‫העירומה"‪.‬‬
‫תמיד הדגישו את המבט החצוף שלה‪ .‬חוץ מהאכזבה האישית ‪ ,‬האכזבה ההיסטורית לאומית שלו היא‬
‫מפלישת הצרפתים לספרד‪ .‬קודם הוא מצדד בצבא הצרפתי אבל כשהוא רואה את הזוועות שהצבא‬
‫הזה עושה הוא יוצא נגדו – ‪ 3‬במאי ‪ 1808‬אנחנו רואים את הצרפתים על פי הכובעים הטיפוסיים‬
‫לחיילים הצרפתיים‪ .‬הספרדים שמתבוססים בדמם‪ .‬הצבע האדן מקבל אופי של זרימה של נהר‪.‬‬
‫"ההוצאה להורג"‪.‬‬
‫מה שמעניין שהאנטי גיבור הופך לגיבור‪ .‬הספרדי שעומד כאן הוא זה שיורים בו‪ -‬הלבוש הלבן‬
‫והצהוב שחורג מהלבוש של כולם והידיים שמורמות‪ .‬הידיים מזכירות צלב‪ -‬מצד אחד מזכירות את‬
‫הצלוב ומצד שני ביקורת‪ -‬ברקע רואים את הכנסייה שלא יכלה להושיע ולבוא לעזרה ‪.‬‬
‫זה הקולוסוס – אנחנו רואים את האנשים כאילו הם נמלים שאין להם שום סיכוי אל מול אותו ענק‬
‫זועם‪.‬‬
‫לגויה יש סדרה של רישומים של זוועות המלחמה‪" -‬קפריצ'וס"= הן מלוות בכותרות וכאן הכותרת‬
‫אומרת – זה מה שקורה כשההיגיון הולך לחישון‪ .‬מתוך המח שלו עולות המפלצות הללו‪.‬‬
‫אנחנו רואים חמור לבוש בחלוק לבן ובספר מצויירים חמורים אחרים וזה מה שהוא חשוב על‬
‫הרופאים‪.‬‬
‫היצירה בין האחרונות של גויה‪ -‬בסוף ימיו הוא רכש לו בית‪ ,‬הבית היה נקרא "ביתו של החרש" והוא‬
‫מילא את הבית בתמונות ‪ ,‬תמונה אחת על אחת מקירות המטבח היתה "הפיקניק" מהתקופה‬
‫המוקדמת שלו ומול התמונה של הפיקניק היתה התמונה של "הקרונוס שאוכל את ילדיו"‪ .‬דימיון‬
‫לגרגולס‬
‫וויליאם בלייק ‪ .1757 -1827‬בלייק אמר שבלי הדימיון הוא לא יכול לחיות‪.‬‬
‫בריאת האדם‪ -‬האדם שוכב מתחת לאלוהים הנורא והאיום מבחינת ההוד שלו – אנחנו רואים כנפיים‬
‫ספק כנפיים של חיה ענקית או של מלאך‪ ,‬אלוהים פרוע בשיער שלו והאדם – מצד אחד רואים את‬
‫הנחש סמל למבשר החטא הקדמון ‪.‬‬
‫המחוגה ניוטון‪ -‬אנו יכולים לומר שבלייק מצטרף לגויה כי כל מה שהוא מוגדר וקשור בהיגיון‪ ,‬המחוגה‬
‫שמסמנת גבולות – של התוהו ובוהו היא בעיניו הרעל שמרעיל את העולם‪.‬‬
‫‪ -Edwardo paolozzi‬פסל ‪ .‬ציטוט של הציור של בלייק ‪ .‬דווקא אותו העולם בחר לעמוד כסמל‬
‫לידע וללמדנות‪.‬‬
‫בתקופה הזאת במאה ה‪ 19 -‬אחד הנושאים שעולים לתודעה של הציבור – זה הציור של הנוף‪.‬‬
‫קונסטבל האנגלי קורה ליצירה הזאת ‪".‬עגלת השחק"‪ .‬הגיבור האמיתי זה הנוף עצמו‪ .‬אלה ציירים‬
‫שיצאו וציירו בנוף הפתוח‪.‬‬
‫"הסוס הלבן" של אותו קונסטבל – בנוף אנגלי טיפוסי‪.‬‬
‫טרנר האנגלי מוסיף לציורי הנוף שלו נופך של דרמטיות בעצם הנושאים שלהם כמו "השחר עולה‬
‫על הספינה שנטרפה" אנחנו מתייחסים כבר מראש אחרת לנוף ולצבעים מתייחסים כמו לאש‬
‫שאוחזת במיים‪ .‬אין קונטורים ‪ ,‬הצבעים מטושטשים לפעמים‪.‬‬
‫"בתי הפרלמנט האנגלי" בציור של טרנר‬
‫כשאנחנו מתקרבים לאימפרסיונטים אפשר להגיד שגם זה איזשהו רושם‬
‫פרידריך הגרמני אצלו אפשר למצוא פילוסופיה אחרת שקשורה בנוף‪ -‬אפסיות האדם אל מול הנוף‬
‫העמק עוטה ההוד‪.‬‬
‫"הנזיר על חוף הים"‪ -‬התמונה כולה היא תמונה של נוף ערפילי על הים‪.‬‬
‫קורבה מפרסם את המניפסט של הריאליזם ובו הוא אומר שחייהאדם הפשוט מהשורה שווים‬
‫התייחסות לא פחות מחיי הקדושים ומהחיים של הגיבורים המיתולוגיים‪.‬‬

‫רחוב אבניון ‪ -1907‬פיקאסו ‪-‬מכאן נוהגים לפתוח את האומנות המודרנית‪ .‬פיקאסו לקח מכולם‬
‫והכניס ליצירה שלו‬

‫בבחינה‪ -‬לא לשים לב לפרטים‪ ,‬לא יהיו מושגים‪.‬‬

‫השאלה הראשונה היא שאלת חובה‪ -‬אנחנו נדרשים להפגין ידע‪ -‬לשים לב לסיגנון של תקופה‪ ,‬מהו‬
‫הקנון‪ -‬החוקים שהאומנים נדרשים לציית או לא לציית להם‪ .‬ולהביא דוגמאות של אומנים שחרגו‬
‫מהקנון‪ .‬ההתמודדות של האומנות‪ ,‬התקופה עם המציאות‪ -‬האם היא מחקה ‪ ,‬מייפה בורחת ממנה וכו'‪.‬‬
‫באותו הקשר גם העניין המציאות או הטבע‪ -‬מדובר על נוף או התייחסות לנוף‪ .‬מה טיב הייחסים בין‬
‫הטבע לאומנות‪.‬‬
‫על דמות האדם בתקופות השונות‪ .‬אלים‪ .‬מהי דמות השליט‪.‬‬
‫לשים לב למעברים בין התקופות ‪ ,‬האם תקופות של מעבר מצויינות בדרך זו או אחרת‬
‫מקורות‪ -‬מאיפה האומן או התקופה שואבים את המקורות שלהם‪.‬‬
‫איך אומן או תקופה יכולים להשפיע על התקופה שבאה אחריהם?‬
‫לשים לב בתקופות‪ -‬מי הם האומנים המרכזיים‪ .‬יש לנו את זה במצגת ומהם היצירות המובילות‬
‫בתקופות השונות‪ .‬או של האומן‪.‬‬
‫בחלק השני נדרש להשוות בין שני זוגות של יצירות (תהיה בחירה)‪ .‬לחלק השני יהיו יצירות רק‬
‫מתוך מה שיש במצגת‪ .‬בעוד שבשאלה הראשונה כשאנחנו רוצים להוכיח את האגומנטים שלנו‬
‫אנחנו נדרשים להביא דוגמאות גם של יצירות אחרות או של אומנים אחרים‪ .‬המצגת נועדה לחלק‬
‫השני של הבחינה‪.‬‬

‫התחלנו עם שלוש תרבויות שפעלו במקביל‪-‬‬