Professional Documents
Culture Documents
שיעור 11 - 7.12.08
שיעור 11 - 7.12.08
שיעור 11 - 7.12.08
אפלטון לפיו המציאות היישויות הן אלו שאינן מתטאות בחלל והן האידאות שהן קיימות ואינן בחלל
וכל מה שאנחנו נמצאים בו זוהי אלפיקציה בממשות .האידאות הן לא בחלל .רובינו נולדנו לתוך
ההוויה שאנו חיים בתוך האקסיומה שדמוקרטיה זהו הטוב שבמשטרים .אצל מקיאבלי ,אצל רוסו
וכו' -אפלטון פתח את הפתח לומר שדמוקרטיה זהו משטר קלוקל .התפיסה הזאת שהובנתה לתוכינו
מתוך האינדוקטרינציה התפיסה הזאת טעונת ביקורת ,אף לא אחד התנאים המוקדמים מתקיימים
בפועל -הבוחרים אינם יכולים לבחור ,הנבחרים אינם רוצים לשלוט אלא רוצים לשלוט בנו ועצם
התאווה הרי היא סיפמטום מדאיג מאוד לליקוי מוסרי ופסיכולוגי .הרי זוהי המערה האפלטונאית והיא
ההימצאות בתוך פיקסציה מחשבתית .מבחינת אפלטון יש דרך החוצה והיא נקראת הבינה האנושית.
הוא מאמין שאדם נולד עם בינה ,שיש דרך החוצה ,ויש אמת שהיא בעולם האידאות.
אריסטו
יש כמה וכמה דברים שהם חשובים עד עצם היום הזה .בקצרה,
ה"קרב הימי" -אריסטו ניסתה לשים קץ לתופעות "קוראים בכף היד" .זה מעיד על החוסר הביטחון
בעצמך ובבינתך .חיווי -אתה משפחה של משפטים שהם חיווים ,טענות על העולם הם אמיתיים או
שקריים .הדוגמא שלו היתה "יתקיים קרב ימי ביום כזה וכזה במקום כזה וכזה" האם המשפט אמיתי
או שקרי? הפסוק הזה הוא חסר משמעות .אריסטו אומר תארו לעצמכם שהוא אמיתי -ויש לו ערך
אמת-
אריסטו מנסה לומר שכל מחשבה שלנו על העתיד היא חסרת משמעות לגמרי ולפני שהעתיד יהפוך
להווה לפסוק הזה אין משמעות .זו כמו מראה שאמורה לשקף מישהו שעוד לא הגיע למקום ואולי
הוא אף פעם לא יוולד .אריסטו מנסה לומר שאנחנו יכולים לחשוב מחשבות על ההווה ועל העבר
אבל כל מחשבה שהיא מחשבה לעתיד אינה אלא משהו אחר מסווה כגון -אני רוצה ש ..אני פוחד..
אני מקווה ..אני חושב ..מדובר לא על העתיד פה אלא על מצב נפש בהווה .אין שחר לשום מחשבה
על העתיד ,אין שחר לשום ניבוי .האם בכלל תיתכן התייחסות לעתיד? תיתכן מבחינת התייחסות
אמוציונאלית ,מצב נפש,
איסטו מתנגש עם התאוריה של אפלטון ,אריסטו ראה את עצמו כ-ה-תלמיד.
אפלטון הוא נגד אומנות ,כדאי שנבדיל בין האומן ואומנותו .אפלטון מכיר את הדרמות והפואזיות
בתקופתו זה כאדם ,אבל כמי שבנה את האוטופיה לעתיד שבו העם יהיה מואשר ומונהג כראוי
והמנהיג לא יהיה כל-כך מאושר אבל ינהיג כראוי יהיה מעמד מתווך ,אפלטון לא רוצה שם אומנויות-
נראה את תאוות השליטון הרצחנית של מקבת ,נראה את אהבתו של רומאו ויוליה שהולכים נגד
משפחתו .מאחר שאפלטון רוצה שקט ורוצה שהאזרחים הפרודוקטיביים יחיו בשקט הוא לא רוצה
שנוסט ,בספרות המופת זה קורה ואנחנו עומדים מול הדילמות הקיומיות ומול עצמי ,הוא לא רוצה
את המוזיקה של וגנר .אפלטון אומר שהאומנות מרחיקה אותנו הרחקה נוספת מהאמת שהם
האידאות ,האומנות ככל שהיא גדולה יותר היא משליכה אותי אל תהום וזה תפקידה .ואם אני יודע
לקרוא את אני יוצא מהספר הזה עם מוח מועצם כי מישהו העמיד אותי מול דברים קשים מאוד שאני
צריך לחשוב עליהם.
לכם אפלטון הוא נגד ואריסטו חושב אחרת והוא אומר שאם אני עכשיו קורא נניח את הרומן של
בלזאק אני לומד קמצנות אנושית וצרות עין ועל קנאה ועל נישואים מחוץ למעמד וכו' ..יותר מאשר
שאני אקרא עכשיו 20ספרים של מחקרים ,כי הם רק נוגעים לסטטיסטיקות ,האקסיומה של העולם
היווני שהאדם הוא תעב דעת -האחד חושב שאני מתרחק מהאיזונים הנכונים והשני חושב שאני לומד
כאן המון עצמו ועל העולם .יש ביניהם עימות על כל מיני דברים ופסוקי העתיד הם פשוט חסרי
משמעות.
אריסטו חושב שהוא יכול למצוא מושג של איך יכול להיות -פואטיקה= מילה ביוונית .היא אותו ענף
של האסתטיקה שעוסק במבנה של אומנות מסויימת.
אריסטו טוען כך -תיקחו את היצירה הטובה ביותר מסוגה ,תנתחו אותה ,תוציאו ממנה את הנוסחאות
ויש לכם מתכון .אריסטו אומר שכל היצירה היא אנליזאבילית= ניתנת ,פתוחה לאיפיון מלא ע"י
ניתוח .שלב שני תכליל מהעקרונות שמצאת סכמות פעולה ,שלב שלישי יש לך מתכון אז תיישם
אותו .כל יצירת אומנות היא אנאליזבילית ולכן קונסטרוקטיבילית .לסיכום -כל יצירת אומנות יש לה
מבנה ולכן ניתן לנתח אותו ניתן למצוא תבנית פעולה ואת המתכון ואז תשווק אותו.
אריסטו כותב שבדרמה ומבין הדרמה טרגדיה היא הכי נעלה וסופוקלס הוא הכי נעלה.
עד שייקספיר ב 1600 -אף מחזאי לא העז לבנות טרגדיה שלא לפי המתכון של אריסטו .מקבת
ואותלו והמלט -לא ציית למתכון של אריסטו ולכן אנשים שחיו אז לא האמינו למראה עיניהם.
את הכלים אריסטו נותן ,את הכישרון צריך להיוולד איתם .אירסטו טוען שני דברים האחד ברור
השני נגזר -הברור הוא שיש מתכון .אריסטו לא אפלטונאי והוא לא מאמין באידאות.
אריסטו לוקח את סופוקלס -את אדיפוס טירניאוס -לעיתים קוראים לזה אדיפוס רקס .אנחנו נקרא
לזה אדיפוס המלך -מדובר על האורקל בדלפי שהוא מנבא את העתיד ,יש את הכוהנות הפיטיות והן
יכולות לנבא ,האורקל התבקש לתת את תחזית חייו -מדובר בליוס מלך תבאי ,האורקל אומר שהוא
קודם יהרוג את האב ואחר כך ישכב עם האם .נולד להם צאצא -הם מחליטים להשמיד אותו ובסופו
של דבר חסים עליו מישהו ואגדו את אגליו ,לכן נקרא אדיפוס -שהוא קטוע רגליים והמלך והמלכה
חושבים שהוא מת למעשה הוא אומץ ע"י מלכי קורינט -פוליבוס וקריבויה .הוא עוזב את המקום
לאחר שמגלה את הנבואה ,הוא נתקל באדם מבוגר והורג אותו ,הוא נושא את יוקסתה ומולידים 4
צאצאים -אחת מהן היא אנטיגונה .עד שהדבר מתגלה.