‫שיעור ‪07/12/2008 - 11‬‬

‫אפלטון לפיו המציאות היישויות הן אלו שאינן מתטאות בחלל והן האידאות שהן קיימות ואינן בחלל‬
‫וכל מה שאנחנו נמצאים בו זוהי אלפיקציה בממשות‪ .‬האידאות הן לא בחלל‪ .‬רובינו נולדנו לתוך‬
‫ההוויה שאנו חיים בתוך האקסיומה שדמוקרטיה זהו הטוב שבמשטרים‪ .‬אצל מקיאבלי‪ ,‬אצל רוסו‬
‫וכו'‪ -‬אפלטון פתח את הפתח לומר שדמוקרטיה זהו משטר קלוקל‪ .‬התפיסה הזאת שהובנתה לתוכינו‬
‫מתוך האינדוקטרינציה התפיסה הזאת טעונת ביקורת‪ ,‬אף לא אחד התנאים המוקדמים מתקיימים‬
‫בפועל‪ -‬הבוחרים אינם יכולים לבחור‪ ,‬הנבחרים אינם רוצים לשלוט אלא רוצים לשלוט בנו ועצם‬
‫התאווה הרי היא סיפמטום מדאיג מאוד לליקוי מוסרי ופסיכולוגי‪ .‬הרי זוהי המערה האפלטונאית והיא‬
‫ההימצאות בתוך פיקסציה מחשבתית‪ .‬מבחינת אפלטון יש דרך החוצה והיא נקראת הבינה האנושית‪.‬‬
‫הוא מאמין שאדם נולד עם בינה ‪ ,‬שיש דרך החוצה‪ ,‬ויש אמת שהיא בעולם האידאות‪.‬‬

‫אריסטו‬
‫יש כמה וכמה דברים שהם חשובים עד עצם היום הזה‪ .‬בקצרה‪,‬‬
‫ה"קרב הימי"‪ -‬אריסטו ניסתה לשים קץ לתופעות "קוראים בכף היד"‪ .‬זה מעיד על החוסר הביטחון‬
‫בעצמך ובבינתך‪ .‬חיווי‪ -‬אתה משפחה של משפטים שהם חיווים‪ ,‬טענות על העולם הם אמיתיים או‬
‫שקריים‪ .‬הדוגמא שלו היתה "יתקיים קרב ימי ביום כזה וכזה במקום כזה וכזה" האם המשפט אמיתי‬
‫או שקרי? הפסוק הזה הוא חסר משמעות‪ .‬אריסטו אומר תארו לעצמכם שהוא אמיתי‪ -‬ויש לו ערך‬
‫אמת‪-‬‬
‫אריסטו מנסה לומר שכל מחשבה שלנו על העתיד היא חסרת משמעות לגמרי ולפני שהעתיד יהפוך‬
‫להווה לפסוק הזה אין משמעות‪ .‬זו כמו מראה שאמורה לשקף מישהו שעוד לא הגיע למקום ואולי‬
‫הוא אף פעם לא יוולד‪ .‬אריסטו מנסה לומר שאנחנו יכולים לחשוב מחשבות על ההווה ועל העבר‬
‫אבל כל מחשבה שהיא מחשבה לעתיד אינה אלא משהו אחר מסווה כגון‪ -‬אני רוצה ש‪ ..‬אני פוחד‪..‬‬
‫אני מקווה‪ ..‬אני חושב‪ ..‬מדובר לא על העתיד פה אלא על מצב נפש בהווה‪ .‬אין שחר לשום מחשבה‬
‫על העתיד ‪ ,‬אין שחר לשום ניבוי‪ .‬האם בכלל תיתכן התייחסות לעתיד? תיתכן מבחינת התייחסות‬
‫אמוציונאלית‪ ,‬מצב נפש‪,‬‬
‫איסטו מתנגש עם התאוריה של אפלטון‪ ,‬אריסטו ראה את עצמו כ‪-‬ה‪-‬תלמיד‪.‬‬
‫אפלטון הוא נגד אומנות‪ ,‬כדאי שנבדיל בין האומן ואומנותו‪ .‬אפלטון מכיר את הדרמות והפואזיות‬
‫בתקופתו זה כאדם‪ ,‬אבל כמי שבנה את האוטופיה לעתיד שבו העם יהיה מואשר ומונהג כראוי‬
‫והמנהיג לא יהיה כל‪-‬כך מאושר אבל ינהיג כראוי יהיה מעמד מתווך ‪ ,‬אפלטון לא רוצה שם אומנויות‪-‬‬
‫נראה את תאוות השליטון הרצחנית של מקבת‪ ,‬נראה את אהבתו של רומאו ויוליה שהולכים נגד‬
‫משפחתו‪ .‬מאחר שאפלטון רוצה שקט ורוצה שהאזרחים הפרודוקטיביים יחיו בשקט הוא לא רוצה‬
‫שנוסט‪ ,‬בספרות המופת זה קורה ואנחנו עומדים מול הדילמות הקיומיות ומול עצמי‪ ,‬הוא לא רוצה‬
‫את המוזיקה של וגנר‪ .‬אפלטון אומר שהאומנות מרחיקה אותנו הרחקה נוספת מהאמת שהם‬
‫האידאות‪ ,‬האומנות ככל שהיא גדולה יותר היא משליכה אותי אל תהום וזה תפקידה‪ .‬ואם אני יודע‬
‫לקרוא את אני יוצא מהספר הזה עם מוח מועצם כי מישהו העמיד אותי מול דברים קשים מאוד שאני‬
‫צריך לחשוב עליהם‪.‬‬
‫לכם אפלטון הוא נגד ואריסטו חושב אחרת והוא אומר שאם אני עכשיו קורא נניח את הרומן של‬
‫בלזאק אני לומד קמצנות אנושית וצרות עין ועל קנאה ועל נישואים מחוץ למעמד וכו'‪ ..‬יותר מאשר‬
‫שאני אקרא עכשיו ‪ 20‬ספרים של מחקרים‪ ,‬כי הם רק נוגעים לסטטיסטיקות‪ ,‬האקסיומה של העולם‬
‫היווני שהאדם הוא תעב דעת‪ -‬האחד חושב שאני מתרחק מהאיזונים הנכונים והשני חושב שאני לומד‬
‫כאן המון עצמו ועל העולם‪ .‬יש ביניהם עימות על כל מיני דברים ופסוקי העתיד הם פשוט חסרי‬
‫משמעות‪.‬‬
‫אריסטו חושב שהוא יכול למצוא מושג של איך יכול להיות‪ -‬פואטיקה= מילה ביוונית‪ .‬היא אותו ענף‬
‫של האסתטיקה שעוסק במבנה של אומנות מסויימת‪.‬‬
‫אריסטו טוען כך‪ -‬תיקחו את היצירה הטובה ביותר מסוגה‪ ,‬תנתחו אותה ‪ ,‬תוציאו ממנה את הנוסחאות‬
‫ויש לכם מתכון‪ .‬אריסטו אומר שכל היצירה היא אנליזאבילית= ניתנת ‪ ,‬פתוחה לאיפיון מלא ע"י‬
‫ניתוח‪ .‬שלב שני תכליל מהעקרונות שמצאת סכמות פעולה‪ ,‬שלב שלישי יש לך מתכון אז תיישם‬
‫אותו‪ .‬כל יצירת אומנות היא אנאליזבילית ולכן קונסטרוקטיבילית‪ .‬לסיכום‪ -‬כל יצירת אומנות יש לה‬
‫מבנה ולכן ניתן לנתח אותו ניתן למצוא תבנית פעולה ואת המתכון ואז תשווק אותו‪.‬‬
‫אריסטו כותב שבדרמה ומבין הדרמה טרגדיה היא הכי נעלה וסופוקלס הוא הכי נעלה‪.‬‬
‫עד שייקספיר ב‪ 1600 -‬אף מחזאי לא העז לבנות טרגדיה שלא לפי המתכון של אריסטו‪ .‬מקבת‬
‫ואותלו והמלט‪ -‬לא ציית למתכון של אריסטו ולכן אנשים שחיו אז לא האמינו למראה עיניהם‪.‬‬
‫את הכלים אריסטו נותן ‪ ,‬את הכישרון צריך להיוולד איתם‪ .‬אירסטו טוען שני דברים האחד ברור‬
‫השני נגזר‪ -‬הברור הוא שיש מתכון‪ .‬אריסטו לא אפלטונאי והוא לא מאמין באידאות‪.‬‬
‫אריסטו לוקח את סופוקלס‪ -‬את אדיפוס טירניאוס‪ -‬לעיתים קוראים לזה אדיפוס רקס‪ .‬אנחנו נקרא‬
‫לזה אדיפוס המלך‪ -‬מדובר על האורקל בדלפי שהוא מנבא את העתיד‪ ,‬יש את הכוהנות הפיטיות והן‬
‫יכולות לנבא‪ ,‬האורקל התבקש לתת את תחזית חייו‪ -‬מדובר בליוס מלך תבאי ‪ ,‬האורקל אומר שהוא‬
‫קודם יהרוג את האב ואחר כך ישכב עם האם‪ .‬נולד להם צאצא‪ -‬הם מחליטים להשמיד אותו ובסופו‬
‫של דבר חסים עליו מישהו ואגדו את אגליו ‪ ,‬לכן נקרא אדיפוס‪ -‬שהוא קטוע רגליים והמלך והמלכה‬
‫חושבים שהוא מת למעשה הוא אומץ ע"י מלכי קורינט‪ -‬פוליבוס וקריבויה‪ .‬הוא עוזב את המקום‬
‫לאחר שמגלה את הנבואה‪ ,‬הוא נתקל באדם מבוגר והורג אותו‪ ,‬הוא נושא את יוקסתה ומולידים ‪4‬‬
‫צאצאים‪ -‬אחת מהן היא אנטיגונה‪ .‬עד שהדבר מתגלה‪.‬‬