‫שיעור ‪11/12/2008 -12‬‬

‫אנחנו נמצאים באריסטו‪:‬‬

‫האם יש או אין שיפוט של יצירות אומנות‪ ,‬אריסטו טוען שיש ואין הבדל מבחינתו מבין שיפוט‬
‫של יצירות אומנות וכל פעילות במדע ומתודולוגיה של כל תחום אחר‪ .‬יצירות אומנות הן ברות‬
‫שיפוט‪ .‬אריסטו המציא ‪ 20‬מדעים‪ .‬כל משפט שמתייחס לעתיד הוא חסר משמעות‪ .‬אנחנו‬
‫לקחנו נושא אחד באסתטיקה שנקרא פואטיקה= מדע המבנים‪ .‬אריסטו חיבר ספר בשם‬
‫"הפואטיקה" כאשר הוא מציע אסתטיקה אובייקטיביסטית והטענה שכל יצירת אומנות‬
‫פתוחים לשיפוט אובייקטיבי‪ .‬א) היצירה היא אנלזיבילית‪ ,‬ניתנת לניתוח‪ .‬כל יצירה ניתנת‬
‫לניתוח‪ -‬כמו משחק שחמט או רישום או טלנובלה‪ ..‬ב) יצירת אומנות היא קונסטרוקטיבילית‪-‬‬
‫לא זו בלבד שאני יכול לקחת יצירה ולנתח אותה אני יכול גם לבנות אותה‪ .‬ג) אפשר להציע‬
‫אסתטיקה פרסקרטיבילית‪ .‬אפשר "למכור" את זה בתור מתכון‪.‬‬
‫אריסטו לקח את כל השלוש‪ .‬לכן הפואטיקה של אריסטו הפכה למתכונית‪ .‬עלינו להתמקד‬
‫על כל אחת משלושת הנקודות בנפרד‪ .‬מי שאומר לא על א' הוא לא ניגש בכלל ל‪ -‬ב' וג'‪.‬‬
‫אבל לא כל אחד יכול לחבר את זה מחדש‪ .‬בקולנוע אייזנשטיין הוא קונסטרוקטיביסט ווולס‬
‫הוא גם קונסטרוקטיביסט‪ .‬אם אימצתי את א' ו‪-‬ב' זה לא אומר שאני חייב לאמץ את ג'‪ .‬מי‬
‫שרוצה לעשות אומנויות חייב לאמץ את הגישה האריסטוטלייאנית‪ .‬הרי בית ספר מניח מראש‬
‫את הטענה שיש מה ללמד אותנו מבחינת עשייה‪.‬‬
‫בערך ב‪ 1840 -‬גדול המשוררים האמריקאים באותה תקופה‪ edgar L.m.p -‬הוא רצה להיות‬
‫בוטא ויש לו את היתרון שהוא מתיחס לעצמו‪ ,‬הוא לוקח את אחת הפואמות שהוא כתב‬
‫"העורב" אחת הפואמות המפורסמות ביותר בשפה האנגלית שכל כולה צלילים וכשפים והוא‬
‫עובר אלמנט אלמנט ‪ ,‬מבחינתו היו שם נוסחאות מתמטיות‪ ,‬הוא רצה ליצור פואמה שתרגש‬
‫את הקורא‪ .‬לשיטה הזאת קוראים השיטה הרקורסיבית‪ ,‬בונים לאחור‪ -‬יודעים מהי המטרה‬
‫ומשם יוצאים‪ .‬אין כאן אינטואיציה‪.‬‬
‫אריסטו אומר שכדי לבנות טרגדיה אנחנו צריכים דמות מסויימת‪ ,‬מבחינתו יש סוג מסויים‬
‫של דמויות‪ ,‬הוא צריך להיות תמהיל מסויים של תכונות מסויימות‪ .‬צריכה להיות עלילה‬
‫מסויימת שהוא ממליץ שיהיה בא רצח ובעיקר רצח בתוך המשפחה (דוסטוייבסקי בספרו‬
‫האחרון) הגיבור הטראגי אומר אריסטו‪ ,‬טארגי הוא אדם שעומד בצומת ‪ ,‬מבין שצפויה לו‬
‫פורענות פטאלית ובכל זאת יוצא למאבק (אנה קרנינה)‪ .‬גיבור טראגי הוא אדם שמסוגל‬
‫להתמודד עם אחריות‪ .‬הגיבור הטראגי הוא אדם מספיק נחרץ‪ ,‬צפויה לו תקופה של הצלחה‬
‫זמנית (כמו אדיפוס שהביס את הדרקון והפך למלך טבאי‪ ,‬בני קורינט מזמינים אותו למלוך‬
‫עליהם כאשר הוריו הלא ביולוגיים מתו‪ ,‬ישנה מגפה בטבאי ומאמינים שזה משום שיש עבירה‬
‫בקודקוד‪) .‬היכולת של אדיפוס היא בתכונת ההיבריס היא שהעלתה אותו לגדולה והיא‬
‫שתפיל אותו‪ .‬מתברר שהוא שהרג את אביו‪ ,‬אישתו הוא אימו‪ ,‬בניו ובנותיו הם גם אחיו‬
‫ואחיותיו‪ .‬לכן לגיבור הטראגי יש המרטייה ‪ hamaratia‬זאת התכונה הגדולה שלו‪ ,‬האומץ‪,‬‬
‫רק אדם עם אומץ היה הולך עד הסוף עם החקירה‪ .‬הוא מופגש עם נסיבות בתבנית פטאלית‪,‬‬
‫תקופה של הצלחה מדומה ואחר כך מגיע רגע ההיפוך‪ ,‬משהו משתבש ואז יש רגע של‬
‫‪ anagnorisis‬כלומר‪ :‬לחדול להיות לא רואה‪ .‬אני עכשיו מבין את העניין‪ .‬רוב בני האדם‬
‫לעולם לא יגיעו ל ‪ .anagronisis‬הגיבור הטראגי יש לו את כל האליבי שבעולם להגיד‬
‫שהגורל יצא נגדו‪ ,‬אבל הוא אומר "אני אשם" "אני אחראי"‪ .‬הגיבור הטראגי הוא המעלה‬
‫הגבוהה ביותר של הגיבור‪ .‬הגיבור הטראגי הוא המהות של אותו אדם יוצא דופן שברגע‬
‫הפורענות הטוטאלית ‪ .‬רק ברגע האנאגנוריסיס מופיע רגע הקטסטרופה‪ -‬הקטסטרופה היא‬
‫ברגע שאני מבין שאני אשם‪ ,‬הדבר הקל ביותר בשבילו הוא לעשות מה שאימו‪/‬אישתו עושה‬
‫וזה לתלות את עצמה‪ ,‬הוא חושב שזה פיתרון קל מידי‪ ,‬הוא מעוור את עיניו‪ -‬ועכשיו הוא יוצא‬
‫לנדוד עד שהוא ימות‪ .‬הוא חשב שהוא רואה אבל הוא לא ראה כלום‪ .‬זה גיבור טראגי‪.‬‬
‫הספינקס שאלה מיהו אותו יצור‪ ,‬אדיפוס אמר האדם‪ ,‬התשובה האמיתית היא " האדם אני"‪.‬‬
 ‫כל תכונה אנושית לגבי ‪ 3 ,2 ,4‬נכונה לגביו שבעתיים‪ .‬מדובר כאן על אומללות האדם ורגע‬
‫ההתעלות היא כשהוא מקבל על עצמו אחריות מלאה‪ .‬אריסטו אומר שהעלילה צריכה להיות‬
‫מסויימת‪ ,‬המוות הוא לא חלק מהעניין‪ ,‬צריכה להיות סטרוקטורה עלילתית מסויימת‪ ,‬תכנים‬
‫מסויימים‪ ,‬גיבור מסויים‪ .‬הוא ממליץ על שלושה אחדויות‪ :‬אחדות מקום‪,‬אחדות זמן‪ ,‬אחדות‬
‫עלילה – העלילה בנויה כך שאני רואה שאני הולך לשם‪ .‬זה ואנאגרוניסיס – יש לך טרגדיה‬
‫טובה‪.‬‬

‫אמונה‬
‫תרבות המערב מבוססת על שתי רגליים – האחת היא הלניסטית‪ ,‬של השכל והרגל השנייה היא של‬
‫האמונה‪ .‬היתה תקופה ארוכה בין המאה ה‪ 4 -‬למאה ה‪ 14 -‬האמונה היתה חזקה יותר אחרי זה היא‬
‫נחלשה‪.‬‬
‫בראשית פרק כ"ב‪ .‬העקדה‬
‫‪ -1610‬קראבצ'יו‪ .‬אחד מגדולי הציירים של הרנסנס הצרפתי המאוחר ובעל השפעה על הבארוק‬
‫הפלמי‪ .‬את היצירה הזאת הוא צייר כ‪ 15 -‬שנים‪.‬‬
‫תלמידו של קרבאג'ו‪ -‬פייטר לסטמן – הוא חזר להולנד והיה מורו של רמברבנט‪ 1669 -1606 .‬חייו‬
‫של רמברנט שאף פעם לא יצא מהולנד שזה דבר מאוד חריג‪ .‬רמברנט היה תלמידו של לסטמנט‬
‫וממנו קיבל השפעות איטלקיות‪.‬‬
‫‪ 1634‬רמברנט היה סך הכל בן ‪ ,28‬מופיע פה היהודי אברהם‪ .‬רמברנט יותר יקר משניהם יחד‪.‬‬
‫אריסטו יאמר כי הוא טוב יותר ולכן הוא רמברנט‪ .‬הוא רמברנט כי הוא טוב יותר‪ .‬הוא לא טוב יותר כי‬
‫הוא רמברנט‪.‬‬
‫ככל שהסטרוקטורות מורכבות יותר מספר הנמענים פוחת‪.‬‬
‫אינטרפטציה‪:‬‬
‫סיפור העקדה‪ :‬אב לוקח את בנו ועוקד אותו מסיבות שונות‪ .‬אחת הפרשיות המפורסמות בתנ"ך‬
‫ובתרבות המערב‪.‬‬
‫הגרעין שבו משתקף הנושא זוהי העלילה‬
‫למרות ששלושת הציירים מציגים את אותה הסיטואציה זוהי לא אותה עלילה‪ -‬כל אחד מהם רוצה‬
‫להציג לנו סוג אחר של עולם‪ .‬קרווצ'ו רוצה להציג עולם שישנו ילד מסכן ואביו רוצה לשחוט אותו‬
‫והוא זה שמסכן‪ .‬לסטמן רוצה משהו אחר ורמברנט רוצה בכלל משהו אחר‪ .‬השאלה מי מהם בונה‬
‫עולם יותר עשיר היא שאלה רלוונטית‪ .‬רמברנט בונה משהו יותר חשוב לי הצופה מאשר שני‬
‫האחרים‪.‬‬