Vayikra 5769

Rabbi Ari Kahn

Angelic Speech
God calls to Moshe from the midst of the Mishkan, and God
speaks:

‫ויקרא פרק א פסוק א‬

:‫עד לֵאמֹר‬
ֵ ‫דבֵר ה’ אֵלָיו מֵאֹהֶל מו‬
ַ ְ ‫שה וַי‬
ֶ ֹ‫קר ָא אֶל מ‬
ְ ִ ‫ו ַי‬

Rather than, “God spoke to Moshe,” or even, “God called

Moshe and spoke to him,” the text reads “(He) called to
Moshe, and God spoke to him”. Rashi, clearly bothered by
this awkward syntax, explains that this verse serves as an
archetype for all Divine communication: First, Moshe was
called, and only then was he addressed by God. Before the
Word of God came to Moshe, there was a preliminary step.
God reached out to Moshe, engaged him, invited him.

‫רש"י על ויקרא פרק א פסוק א‬

‫ לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה‬- ‫ויקרא אל משה‬
'‫לשון חבה )יומא ד' ויקרא ר'( לשון שמלאכי השרת משתמשים בו שנא‬
‫)ישעיה ו( וקרא זה אל זה אבל לנביאי האומות עכו"ם נגלה עליהן בלשון‬
:‫עראי וטומאה שנא' ויקר אלהים אל בלעם‬
For all the statements, sayings and commandments, a
calling preceded; this is a language of affection, a
language used by the angels who serve on high, as it
says (Yeshaiyahu, 6): ‘One called to the other.’ But to
prophets of the idolatrous nations, God reveals Himself
in a fleeting language, (a language) of impurity, as it
says “The Almighty happened upon Bil’am”.1

While we may have romantic notions of prophesy, there are

times when the Word of God is described as a burden2,
1
The difference between “He Called” ‫ ויקרא‬and “happened upon” ‫ ויקר‬is the letter aleph; this distinction is
diminished, due to the aleph being written with a small font (‫)ויקרא‬. For more on the smaller font see
http://www.aish.com/torahportion/moray/Vayikra_-_And_He_Called.asp .
2
See for example Malachi 1:1.
‫ספר מלאכי פרק א‬

1
especially when the message is a difficult one. A sudden
revelation of the Word of God could cause sensory overload.
We are therefore taught that the Word of God came to Moshe
after a warm, loving invitation, preparing him emotionally,
intellectually and physically for the awesome experience of
communication from God.

Rashi cites a verse in the Book of Yishaiyahu in which the

angels utilize this same form of preparation for their own
prayers: they call and answer one another, using much the
same language as God uses here when He calls out to
Moshe. Interestingly, this proof-text contains a doxology: The
angels prepare to speak to God, a reverse gesture to that of
the verse at the start of Vayikra in which God speaks to man.

Speaking like Angels

We know of another instance in which the speech of angels,
even the “secret speech of angels”, is mentioned; there, it
was the Jewish People who utilized angelic speech to accept
the Torah:

‫א‬/‫שבת דף פח‬
‫ יצתה בת‬,"‫ בשעה שהקדימו ישראל "נעשה"" ל"נשמע‬,‫אמר רבי אלעזר‬
'?‫ 'מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו‬,‫ קול ואמרה להם‬-
‫ לשמוע בקול‬,‫ )תהלים קג( "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו‬,‫דכתיב‬
:"‫ והדר "לשמוע‬,"‫ ברישא "עושי‬."‫דברו‬
Rabbi Elazar said: When the Israelites gave precedence
to ‘we will do’ over ‘we will listen,’3 a Heavenly Voice
went forth and exclaimed to them, ‘Who revealed to My
children this secret, which is employed by the
ministering angels, as it is written, ‘Bless the Eternal
God, ye angels of His, ye mighty in strength, that fulfill
His word, that listen to the voice of His word.’ First they
fulfill and then they listen. Talmud Bavli Shabbat 88a

:‫(א( מַשָא דְבַר ה' אֶל יִשְרָאֵל בְיַד מַלְאכִי‬

1. The burden of the word of the Eternal God to Israel by Malachi.
3
Sh’mot 22:7
‫שמות פרק כד‬
:‫(ז( וַיִקַח סֵפֶר הַבְרִית וַיִקְרָא בְאזְנֵי הָעָם וַיֹאמְרו כֹל אֲשֶר דִבֶר ה’ נַעֲשֶה וְנִשְמָע‬

2
‫‪Moshe’s Gift‬‬
‫‪All of Israel accepted the Torah; unified, as one, they‬‬
‫‪proclaimed, “na’aseh (we will do) v’nishma (and we will‬‬
‫‪listen),”4 employing the angelic formula which puts action‬‬
‫‪before listening. This is angelic speech, uttered by man and‬‬
‫‪directed towards God; the angels use this formula in speech‬‬
‫‪among themselves, and here in the opening verse of‬‬
‫‪Vayikra, God uses this same type of formula to address‬‬
‫‪Moshe.‬‬

‫רש"י על ויקרא פרק א פסוק א‬

‫ויקרא אל משה ‪) -‬יומא ד' ת"כ( הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא‬
‫שומעין …‬
‫‪The voice travelled and reached (Moshe’s) ears; the‬‬
‫…‪rest of Israel did not listen‬‬

‫‪The voice came only to Moshe. All others heard silence.‬‬

‫‪Why? When the Voice of God rang out at Sinai, readily‬‬
‫‪audible to the entire nation, the people recoiled; they were‬‬
‫‪4‬‬
‫‪Rav Yehonatan Eybishitz explains that Jews who have faith are transformed by action; others, who adopt‬‬
‫‪a philosophical approach as their starting position, require to “hear” first, something which he understands‬‬
‫‪as an intellectual process. This idea is echoed and elucidated by the Yismach Moshe (Moshe Teitelbaum(,‬‬
‫‪Parshat Mas’ei, page 86.‬‬
‫ספר יערות דבש ‪ -‬חלק ראשון ‪ -‬דרוש יא‬
‫ואיך לא נגיל ולא נשמח בכל לבבנו‪ ,‬ובפרט כי ע"י מצוה בעשותה בשמחה‪ ,‬נזכה להשגת חכמה והשגת רוח הקדש‪ ,‬כמבואר בגמרא‬
‫[שבת פח‪ ].‬בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע‪ ,‬יצאה בת קול‪ ,‬מי גילה רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו וכו'‪ ,‬עושי רצונו והדר‬
‫לשמוע בקול דברו‪ .‬ויש להבין מה הרז הזה ומה שמשתמשים בו מלאכי השרת‪:‬‬
‫אבל הענין‪ ,‬כי מחלוקת יש בין הפילוסופים ובין התורניים‪ ,‬וביחוד המקובלים‪ ,‬כי דעת פילוסופים להשיג השגת אלהות‪ ,‬ואין צריך‬
‫לומר דברי נבואה‪ ,‬צריך הכנה בהתחכמות בחכמות ומושכלות בטבעים לימודים וכהנה‪ ,‬להתדבק שכלו בדברים שכליים‪ ,‬עד שיוכל‬
‫להפשיט הצורות מן החומר בשכלו‪ ,‬וישב ויתחכם עד הדבקו בשכל הפועל‪ ,‬ומשם בשכלים הנבדלים‪ ,‬ומשם בשכל אלוה‪ ,‬ולכך‬
‫אריסט"ו וחביריו כפרו בנבואה‪ ,‬שאמרו למי יאות הנבואה יותר מהם‪ ,‬שהשכילו לדעתם ביותר‪ ,‬וכילו כל ימיהם בהסתכלות בעומק‬
‫החכמות וחקירות‪ .‬אבל התורניים ומקובלים חלקו על זה‪ ,‬ואמרו לא זה המביא לרוח הקדש‪ ,‬כי אם בעשות מצוות בשלימות וכונה‬
‫רצויה‪ ,‬אם ירצה אלהים את פעלו ויאיר לנו באורו לזרוח עליו כבוד ה'‪ ,‬והעושה סוכה לשמה בשמחה ובדקא יאות‪ ,‬יוכל לזכות יותר‬
‫לשלמות שכלים נבדלים ושכל אלוה‪ ,‬מכל חכמות אריסט"ו וכת הפילסופים כל ימיהם‪:‬‬

‫ספר ישמח משה ‪ -‬פרשת מסעי דף פו‪/‬א‬

‫על פי היערות דבש דף ס"ה שפירש על אמרם (שבת פ"ח ע"א( בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע וכו' (שמות כד ז(‪ ,‬מי גלה רז זה‬
‫לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו‪ .‬כי דעת הפילסופים להשיג השגות אלקות ודבר נבואה‪ ,‬צריך הכנה בהתחכמות בחכמות‬
‫ומושכלות הטבעית עד הדבקו בשכל הפועל‪ ,‬ומשם בשכלי הנבדלים‪ ,‬ומשם בשכל אלוקית‪ .‬ומקובלים חלקו על זה ואמרו כי לא זה‬
‫מביא לידי רוח הקודש ונבואה‪ ,‬כי אם בעשות מצות ומעשים טובים בשלימות ובכונה רצויה‪ .‬והנה ישראל בהיותם חונים על הים‬
‫וראו מה שראו‪ ,‬הבינו כי עיקר השגת רוח הקודש ונבואה על ידי עשות מצות ומעשים טובים‪ .‬וזה שאמרו נעשה ונשמע‪ ,‬כי על ידי‬
‫מעשה‪ ,‬נזכה לשמוע בקול ה' היינו נבואה ורוח הקודש‪ .‬וזה שאמר מי גילה רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו‪ ,‬שאין זוכה לשמוע‬
‫בקול ד' כי אם על ידי עשיית מצות ורצון בוראו‪ ,‬שנאמר (תהלים קג כ( עושי דברו לשמוע כו'‪ ,‬עד כאן דבריו עיין שם ‪ .‬והיינו מה‬
‫מצאו כו' כי רחקו מעלי מלשמוע מצותי‪ ,‬וילכו אחר ההבל כמו כת הכלדים והפילסופים בכמה מקומות‪ ,‬ולא אמרו איה ה' כו' המעלה‬
‫אותנו מארץ מצרים‪ ,‬כי אז על ידי שיעבוד היו ריק מכל מדע‪ ,‬רק על ידי אמונה ושמועה למצותיו‪ ,‬העלה אותן למדרגת רוח הקודש‪,‬‬
‫וראיה לזה שראתה שפחה על הים כו' (מכילתא בשלח( והבן‪:‬‬

‫‪3‬‬
not ready to listen to the Voice of God. They begged that
God speak to Moshe and that Moshe then transmit the Word
of God to them. They did not wish to listen.

‫ספר שמות פרק כ‬

‫דם וְאֵת קול הַשֹפָר וְאֶת הָהָר‬ ִ ‫עם רֹאִים אֶת הַקולֹת וְאֶת הַלַפִי‬ ָ ָ‫)טו( וְכ ָל ה‬
‫דבֶר אתָה ע ִמָנו‬ ַ ‫שה‬ ֶ ‫)טז( וַיֹאמְרו אֶל מ‬:‫עם ו ַי ָנ ֻעו ו ַי ַע ַמְדו מֵרָחֹק‬ ָ ָ‫שן ו ַיַר ְא ה‬ֵ ‫ע‬ָ
‫עם אל‬ ָ ָ‫שה אֶל ה‬ ֶ ‫)יז( וַיֹאמֶר מ‬:‫דבֵר ע ִמָנו אֱלֹהִים פֶן נ ָמות‬ ַ ְ ‫עה וְאל י‬ ָ ָ‫שמ‬ ְ ִ ‫ו ְנ‬
‫על פְנ ֵיכ ֶם‬ ַ ‫עבור תִהְי ֶה יר ְאתו‬ֲ ַ‫עבור נ ַסות אֶתְכ ֶם בָא הָאֱלֹהִים וב‬ ֲ ַ‫תִיר ָאו כ ִי לְב‬
‫שם‬ ָ ‫שר‬ ֶ ֲ‫ערָפֶל א‬ ֲ ָ‫שה נִג ַש אֶל ה‬ ֶ ‫עם מֵרָחֹק ומ‬ ָ ָ‫עמֹד ה‬
ֲ ַ ‫)יח( ו ַי‬:‫טאו‬ ָ ‫ח‬
ֱ ֶ‫לְבִלְתִי ת‬
:‫הָאֱלֹהִים‬
15. And all the People saw the thunder, and the
lightning, and the sound of the shofar, and the
mountain smoking; and the People were shaken, and
stood far away.16. And they said to Moshe, ‘Speak with
us, and we will listen; but let not the Almighty speak
with us, lest we die.17. And Moshe said to the People,
‘Fear not; for the Almighty has come to test you, and
that fear of Him may be before your faces, that you sin
not.18. And the People stood far away, and Moshe drew
near to the thick darkness wherein (resides) the
Almighty.

Their reluctance had profound ramifications. Despite their

bold statement, “We will listen,” -- they would not to listen. It
should come as no surprise, then, that the Word of God
came only to Moshe.

Earlier, in our discussion of the sin of the Golden Calf, 5 we

examined the symbiotic relationship between na’aseh and
nishma. The Talmud and Midrash point out that the sin of the
Golden Calf damaged the commitment the Jewish People had
made to na’aseh: transgression of the commandment
forbidding all idolatrous images was abandoned so soon
after the Jews declared “na’aseh”- “We will do”, we will fulfill
the mitzvot. At the moment they transgressed, they were
stripped of the two crowns with which the angels had

5
See my comments on Parshat Vayakhel 5769

4
adorned each of them: the crowns of na’aseh and nishma
were forfeited.6

‫א‬/‫שבת דף פח‬
‫ באו‬,"‫ בשעה שהקדימו ישראל "נעשה" ל"נשמע‬,‫דרש רבי סימלאי‬
‫ לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שתי‬.‫ששים רבוא של מלאכי השרת‬
,‫ וכיון שחטאו ישראל‬."‫ ואחד כנגד "נשמע‬,"‫ אחד כנגד "נעשה‬,‫כתרים‬
(‫ )שמות לג‬,‫ שנאמר‬,‫ירדו מאה ועשרים רבוא מלאכי חבלה ופרקום‬
,‫ אמר רב חמא בר חנינא‬."‫"ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב‬
- ‫ בחורב פרקו‬.‫ כדאמרינן‬- ‫ בחורב טענו‬.‫ בחורב פרקו‬,‫בחורב טענו‬
,‫ זכה משה ונטלן‬- ‫ וכולן‬,‫ אמר רב יוחנן‬.'‫ "ויתנצלו בני ישראל" וגו‬,‫דכתיב‬
."‫ )שמות לג( "ומשה יקח את האהל‬,‫דסמיך ליה‬
R. Simla lectured: When the Israelites gave precedence
to ‘we will do’ over we will listen, six hundred thousand
ministering angels came and set two crowns upon each
Israelite, one as a reward for ‘we will do’, and the other
as a reward for ‘we will listen’. But as soon as Israel
sinned, one million two hundred thousand destroying
angels descended and removed them, as it is said, ‘And
the children of Israel stripped themselves of their
ornaments from Mount Horev.’ R. Hama son of R.
Hanina said: At Horev they put them on and at Horev
they put them off. At Horev the put them on, as we
have stated. At Horev they put them off, for it is
written, ‘And [the children of Israel] stripped
themselves,’ etc. R. Yohanan observed: And Moshe was
privileged and received them all, for in proximity
thereto it is stated, ‘And Moshe took the tent’.

The two crowns with which Israel were adorned represent

the two spheres that are uniquely human. Na’aseh
represents creative human action, that uniquely human
realm of purposeful ‘doing’, the realm of the hands and
6
See Midrash Rabbah Shmot 42:1
‫מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה א‬
‫וידבר ה' אל משה לך רד ר' תנחומא בר אבא פתח (משלי כה( נשיאים ורוח וגשם אין (שם( בארך אפים יפתה קצין מי שהוא אומר‬
‫ליתן מתנה לחבירו ואינו נותנה למה הוא דומה לנשיאים ורוח ולברקים שהם באים וגשמים אינם יורדין זה היה דור המדבר כשהיו‬
‫בסיני היו ס' רבוא של זקנים וכן של בחורים וכן של נערים וכן של נשים כיון שבאו לסיני וקבלו עליהם מלכותו של הקב"ה וענו‬
‫כולם קול אחד ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע הרי קול שהיה קול כיון שבאו למדבר עברו על הכל ושחתו מעשיהם כיון שראה‬
‫הקב"ה כן אמר למשה לך רד כי שחת עמך ואין שחת אלא שחבלו מעשיהם כד"א (דברים לב( שחת לו לא בניו מומם ולא עבודת‬
‫כוכבים עשו בלבד אלא גילוי עריות ושפיכות דמים‬

5
‫‪arms. Nishma represents the realm of human intelligence, of‬‬
‫‪thought and understanding - the realm of the head. The‬‬
‫‪choices they made, their actions and their reluctance to‬‬
‫‪stand up and listen to the Word of God, caused the Jews to‬‬
‫‪forfeit both crowns. Moshe, who had no part in the sin of the‬‬
‫‪Golden‬‬ ‫‪Calf, who alone heard the Voice of God Mipi‬‬
‫‪haGevura, was given all of the crowns that the Jews had‬‬
‫‪forfeited. Rashi credits these crowns as the source of the‬‬
‫‪glow of Moshe’s face.7 Only on Shabbat do the rest of the‬‬
‫‪Jewish People re-take some of this glory. This, according to‬‬
‫‪the Ariza”l, is the neshama yeteira which we each receive on‬‬
‫‪Shabbat. 8‬‬

‫‪Citing this teaching of the Ariza”l, Rav Zadok of Lublin draws‬‬

‫‪a fascinating parallel of cause and effect, spiritual malady‬‬
‫‪and cure9: Rav Zadok connects the two crowns, representing‬‬
‫‪7‬‬
‫‪Rashi Talmud Bavli Shabbat 88a, for more about this glow see my comments to Bereishit 5769 “Clothing‬‬
‫‪of Light”.‬‬
‫רש"י שבת דף פח‪/‬א‬
‫ומשה יקח ‪ -‬אותו עדי‪ ,‬לשון אחר את האהל‪ ,‬לשון בהלו נרו (איוב כט( והוא היה קירון עור פניו‪:‬‬
‫‪8‬‬
‫‪See the comments of the Sfat Emet Ki-Tisa 5661‬‬
‫שפת אמת ספר שמות ‪ -‬פרשת תשא ‪ -‬שנת [תרס"א]‬
‫והטעם ביני ובין בני ישראל אות הוא‪ .‬וצריך שלא להיות דבר המפסיק בינתים‪ .‬וסמיך לפרשת השבת ויתן אל משה‪ .‬כמ"ש במ"א כי‬
‫בשבת יש הארה מלוחות הראשונים‪ .‬שזהו כוחו של מרע"ה דכ' ומשה יקח את האהל‪ .‬ובשבת מחזירן לבנ"י ומתחדש אותו הארה‬
‫בכל שבת‪ .‬ובכל שבת חוזר הקב"ה ונותן מתנה זו למשה שהוא הדעת של כלל בנ"י‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫‪Rav Zadok Hakohen Pri Zaddik Bamidbar section 10, also see Rav Zadok Hakohen Pri Zaddik Chanukah‬‬
‫‪section 23, Rav Zadok Hakohen Pri Zaddik 15th of Av section 1.‬‬
‫ספר פרי צדיק פרשת במדבר ‪ -‬אות י‬
‫ועל חדא תרתי נהורא לה ימטי‪ .‬אמרו חכמינו ז"ל (שבת פ"ח‪ (.‬בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כו' קשרו לו ב' כתרים אחד‬
‫כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע‪ .‬ובפסיקתא איתא ק"כ רבוא של מלאכי השרת אחד קושר לו כתר ואחד חוגר לו זינו‪ ,‬והיינו כתר כנגד‬
‫נשמע והוא נקרא כתר כנגד תפילין של ראש שהוא כנגד הנשמה שבמוח והוא כתר על הראש‪ .‬וכמו שאמרו (מגילה ט"ז ע"ב( ויקר‬
‫אלו תפילין וכה"א כו' אלו תפילין שבראש‪ .‬ויקר הוא בחינת אור הראשון וכמו שאמרו כל יקר ראתה עינו ראתה עינו של ר' עקיבא‬
‫כו' (מ"ר ותנחומא חקת( ואחד חוגר לו זינו חגורה כנגד נעשה והוא כנגד תפילין של יד שכל הפעולות מכונות על שם הידים‪ .‬והוא‬
‫כנגד הלב לשעבד תאות ומחשבות לבינו לעבודתו יתברך שמו‪ .‬ובגמרא אמרו ב' עטרות שגם מתפילין של יד שכנגד נעשה נעשה גם‬
‫כן עטרה בשעת מתן תורה דכתיב בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו זה מתן תורה שעטרו ישראל להקדוש ברוך הוא בעטרות‬
‫נעשה ונשמע ואז נתעטרו ישראל גם כן בב' עטרות‪ .‬וכמו שאמרו (ברכות ל‪ (.‬את ה' האמרת וה' האמירך כו' אתם עשיתוני חטיבה‬
‫אחת בעולם שנאמר כו' ד' אחד ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם כו' גוי אחד בארץ‪ .‬אך אחר הקלקול איתא (שמו"ר פ' כ"ז(‬
‫שברתם נעשה עשיתם כו' הזהרו בנשמע ונשאר רק כתר נשמע‪ .‬ועל זה אמר בפסיקתא הנ"ל אחד חוגר לו זינו כנגד נעשה‪ .‬והכתרים‬
‫הם מאור הראשון וכמו שאמרו (שבת פ"ח‪ (.‬וכולן זכה משה ונטלן דסמך ליה ומשה יקח את האוהל ופירש רש"י מלשון בהלו נרו‬
‫על ראשי‪ .‬והיינו אור הראשון שהוא על הראש למעלה מהראש כידוע ואיתא בפרי עץ חיים שבשבת מחזיר משה רבינו הכתרים‬
‫לישראל‪.‬‬
‫ספר פרי צדיק לחמשה עשר באב ‪ -‬אות א‬
‫והיינו דמה שנאמר בעטרה שעטרה לו אמו‪ ,‬היינו דישראל יש להם ב' כתרים תפילין של יד ושל ראש דתפילין של יד הוא כנגד כתר‬
‫נעשה שהמעשה שייך לידים והם משועבדין למצות ה'‪ .‬ותפילין של ראש כנגד כתר נשמע שהוא כנגד המוח ומחשבה מוחא‪ .‬וכנגדן‬
‫אמרו (ברכות ו'‪ (.‬השם יתברך מניח תפילין דמשתבח בשבחייהו דישראל‪ .‬ומכתר נשמע כביכול השם יתברך מניח תפילין של ראש‬
‫ומכתר נעשה התפילין של יד‪ .‬וזה הפירוש בעטרה שעטרה לו אמו כנסת ישראל בנעשה ונשמע‪ .‬ביום חתונתו זה מתן תורה ואם לא‬
‫היו נשתברו לוחות ראשונות היה אז בי"ז בתמוז יום חתונתו ויום שמחת לבו יחד ‪ .‬ואחר שנעשה הקלקול אז נקרא יום הכפורים יום‬

‫‪6‬‬
‫‪the pro-active na’aseh and the intellectual nishma, to the‬‬
‫‪Mitzva of the Tefilin (Phylacteries) of the hand and of the‬‬
‫‪head.10 The Jews corrupted these two human capabilities; as‬‬
‫‪an antidote, they were given the commandment of Tefilin.‬‬
‫‪This may explain why we do not don Tefilin on Shabbat.‬‬
‫‪Additionally, women, who according to tradition did not sin‬‬
‫‪at all in the Golden Calf episode, are not obligated to wear‬‬
‫‪Tefilin.‬‬

‫‪To Be Angelic‬‬
‫‪The language of the angels may have an additional‬‬
‫‪connotation. Every angel has a unique role and task; no two‬‬
‫‪angels are bidden to perform the same task, and no angel is‬‬
‫‪asked to perform two tasks.11 Yet in order to offer praise to‬‬
‫‪God, they call out, inviting one another to join in.‬‬

‫ספר ישעיה פרק ו‬

‫(ג) וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאמַר קָדוש קָדוש קָדוש ה’ צְבָאות מְלֹא כָל הָארֶץ כְבודו‪:‬‬
‫‪And one cried to another, and said, 'Holy, holy, holy, is‬‬
‫‪the Eternal God of Hosts; the whole earth is full of His‬‬
‫‪glory.' Yeshayahu, 6:3‬‬

‫חתונתו שאז היה יום סליחה ומחילה ונתקן אז מה שקלקלו בנעשה במעשה העגל (כמ"ש במ"ר עקב(‪ .‬ויום שמחת לבו זה בנין בית‬
‫המקדש שיבנה במהרה בימינו דאחר החטא נצרך לתיקונו לתורה שבעל פה‬
‫‪10‬‬
‫‪Rav Zadok also notes that the Talmud (Megila 16b( associates the term Vayikar with Tefilin, these same‬‬
‫‪letters are visually striking in the word Vayikra, where the aleph is written in a smaller font. This same‬‬
‫‪point can be found in the Ahaiv Yisrael Vayikra‬‬
‫ספר אוהב ישראל ‪ -‬פרשת ויקרא‬
‫דהנה רש"י ז"ל מביא מדרש על כל דיבור ודיבור היתה קריאה והוא לשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו כמ"ש וקרא זה‬
‫אל זה ע"כ‪ .‬ולדעת במה יוודע איפה יתרון החיבה בלשון קריאה י"ל‪ ,‬דהתרגום אונקלוס תרגם על פסוק (ישעיה ו‪ ,‬ג( וקרא זה אל זה‬
‫כו' ומקבלין דין מן דין… ולזה כביכול איהו דאזעיר גרמיה לדבר עם משרע"ה בזה הענין מעולם הזמן והמועד ולזה אל"ף של ויקרא‬
‫היא זעירא‪ .‬אמנם כן לאשר כי בודאי לפי ערך גודל בחינתו ומדריגתו של משרע"ה היה יכול הבורא בהוב"ש להכליל דיבוריו הק'‬
‫אליו כביכול מעולמות עליונים הק' לכן נשארו אלו המוחין קדישין אצל משרע"ה במקום הנחת תפילין בסוד אורות מקיפים‪ .‬וזהו‬
‫ויקרא כמו שדרשו חז"ל (מגילה טז‪ (:‬ויקר אלו תפילין וזהו מפורש בפסוק ויקר אל משה והאחד הוא זעירא‪ .‬והטעם לזה כי להיות‬
‫וידבר ה' אליו מאהל מועד היינו לפי שהיה צריך לדבר עמו מבהירות עולם הזמן והמועד לשון (איוב כט‪ ,‬ג( בהלו נרו עלי ראשי‪.‬‬

‫אסתר פרק ח‬
‫(טז( לַיְהודִים הָיְתָה אורָה וְשִמְחָה וְשָשֹן וִיקָר‪:‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת מגילה דף טז עמוד ב‬
‫‪+‬אסתר ח'‪ +‬ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר‪ ,‬אמר רב יהודה‪ :‬אורה ‪ -‬זו תורה‪ ,‬וכן הוא אומר ‪+‬משלי ו'‪ +‬כי נר מצוה‬
‫ותורה אור‪ .‬שמחה ‪ -‬זה יום טוב‪ ,‬וכן הוא אומר ‪+‬דברים ט"ז‪ +‬ושמחת בחגך‪ ,‬ששון ‪ -‬זו מילה‪ ,‬וכן הוא אומר ‪+‬תהלים קי"ט‪ +‬שש‬
‫אנכי על אמרתך ויקר ‪ -‬אלו תפלין‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫‪See Bereishit Rabbah 50:2‬‬
‫מדרש רבה בראשית פרשה נ פסקה ב‬
‫תנא אין מלאך אחד עושה שתי שליחות ולא שני מלאכים עושים שליחות אחת‪:‬‬
‫‪It was taught: One angel does not perform two missions, nor do two angels together perform one mission,‬‬

‫‪7‬‬
‫‪The Meztudot David explains that the invitation allows the‬‬
‫‪angels to synchronize their prayer, to utter praise together.‬‬
‫‪The sound that is formed is the sound of one voice,‬‬
‫‪completely unified.‬‬

‫מצודות דוד על ישעיה פרק ו פסוק ג‬

‫(ג) וקרא וכו' ‪ -‬שרף קורא לחבירו לומר קדוש כאחד ולא יקדים האחד לחבירו‪ .‬ואמר ‪-‬‬
‫הקול יוצא מבין כולם כאחד כאילו הוא קול אחד‪ .‬קדוש וכו' –‬

‫‪This unity was also a central aspect of receiving the Torah,‬‬

‫‪when the Jews stood "as one man, with one heart" at the‬‬
‫‪foot of the mountain.12 This unity surely colored their cry,‬‬
‫‪“we will do and we will listen”; they spoke like angels, both in‬‬
‫‪form and in content.13‬‬

‫‪To Teach Like an Angel‬‬

‫‪Rashi continues his comments with a statement of primary‬‬
‫‪importance for all educators:‬‬

‫רש"י על ויקרא פרק א פסוק א‬

‫ויקרא אל משה ‪( -‬יומא ד' ת"כ) הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין יכול‬
‫אף להפסקות היתה קריאה ת"ל וידבר לדבור היתה קריאה ולא להפסקות ומה היו‬
‫הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין ק"ו‬
‫להדיוט הלומד מן ההדיוט‪:‬‬
‫‪The voice travelled and arrived at the ears of Moshe,‬‬
‫‪the rest of Israel did not listen. You would think that the‬‬
‫‪invitation was for the “pauses” as well; therefore it‬‬
‫‪teaches “He spoke”: for speech there was an invitation,‬‬
‫‪12‬‬
‫‪See Sh’mot 19:2, and Rashi’s comments.‬‬
‫שמות פרק יט‬
‫(ב( וַיִסְעו מֵרְפִידִים וַיָבֹאו מִדְבַר סִינַי וַיַחֲנו בַמִדְבָר וַיִחַן שָם יִשְרָאֵל נֶגֶד הָהָר‪:‬‬
‫רש"י שמות פרק יט‬
‫ויחן שם ישראל ‪ -‬כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת‪:‬‬
‫נגד ההר ‪ -‬למזרחו‪ ,‬וכל מקום שאתה מוצא נגד‪ ,‬פנים למזרח‪:‬‬
‫‪13‬‬
‫‪See Rav Zadok Hakohen Pri Zaddik Pesach Sheni section 2.‬‬
‫ספר פרי צדיק פסח שני ‪ -‬אות ב‬
‫וכל נפש מישראל יש לו חלק באותיות התורה‪ ,‬והנה בעת עמדם על הר סיני והיו כלם כאיש אחד בלב אחד כלו לה' חפיצים‬
‫ומשתוקקים מאד בשמחה רבה לקבל עליהם עול מלכותו והקדימו נעשה לנשמע לשון שמלאכי השרת משתמשין בו (כמו שאמרו‬
‫שבת פח ע"ב( היינו כי אמרו נהיה כמלאכים שלא נוכל לעשות דבר נגד רצונו יתברך כמו המלאך שאין מלאך אחד עושה שתי‬
‫שליחות כי לא יוכל לשנות עצמו מתכלית הבריאה שנברא לאותו שליחות‪ ,‬וכמו כן אמרו ישראל גם כן נעשה רק רצון השם יתברך‬
‫את אשר יצוה לנו ולא נוכל לעשות שום דבר נגד רצון השם יתברך‪ ,‬ובכח הדברים האלו ובהתשוקה רבה הזו המשיכו את התורה מן‬
‫השמים לארץ על ידי משה רבינו ע"ה‪,‬‬

‫‪8‬‬
 but not for the pauses. And what was the purpose of
the pauses? To give space to Moshe to contemplate
between sections and between topics. Certainly a
common person teaching a common person (should
conduct himself likewise).

The scene we have before us involves the ultimate teacher,

and the ultimate pupil - the teacher is God, the student,
Moshe Rabbenu. The teaching method employed was meant
to assure maximum understanding: God invites Moshe to
hear His words, and then “gives Moshe space" to
understand, consider and internalize the lesson. All
intellectual pursuits can be challenging. A teacher must have
patience in order to assure that the information transmitted
is understood, processed and internalized. If, says Rashi, this
is true of this teacher and this student, kal vachomer - how
much more so - when mere mortals are involved.

A Divine Pause
The pause that Rashi speaks of here is intriguing. This is the
first verse of a new Book; where is there a pause for
contemplation? The answer may be unexpected: The pause
is represented by the white part of the parchment, the part
not written upon, the part left empty. There are spaces
between letters, between words, and at times between one
sentence and the next, but the largest white space in a Torah
scroll is between one Book and the other.

The Books of Sh’mot and Vayikra can not and should not be
separated: In the final scene of Sh’mot, Moshe stands at the
doorway of the completed Mishkan, poised to enter. As
Sh’mot comes to an end, his quest is held in abeyance.

‫שמות פרק מ‬
‫ (לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶה‬:‫(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מועֵד וכְבוד ה’ מָלֵא אֶת הַמִשְכָן‬
)‫ (לו‬:‫לָבוא אֶל אֹהֶל מועֵד כִי שָכַן עָלָיו הֶעָנָן וכְבוד ה’ מָלֵא אֶת הַמִשְכָן‬
‫ (לז) וְאִם לֹא‬:‫ובְהֵעָלות הֶעָנָן מֵעַל הַמִשְכָן יִסְעו בְנֵי יִשְרָאֵל בְכֹל מַסְעֵיהֶם‬
‫ (לח) כִי עֲנַן ה’ עַל הַמִשְכָן יומָם וְאֵש‬:‫יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעו עַד יום הֵעָלֹתו‬
:‫תִהְיֶה לַיְלָה בו לְעֵינֵי כָל בֵית יִשְרָאֵל בְכָל מַסְעֵיהֶם‬

9
 34. Then a cloud covered the Tent of Meeting, and the
Glory of the Eternal God filled the Mishkan. 35. And
Moshe was not able to enter into the Tent of Meeting,
because the cloud abode on it, and the Glory of the
Eternal God filled the Mishkan. 36. And when the cloud
was taken up from over the Mishkan, the Children of
Israel went onward in all their journeys; 37. But if the
cloud was not taken up, then they journeyed not till the
day that it was taken up. 38. For the cloud of the
Eternal God was upon the Mishkan by day, and fire was
on it by night, in the sight of all the House of Israel,
throughout all their journeys.

The Mishkan is completed, yet Moshe waits; he has time to

think, to prepare, to contemplate. When the voice calls out
to him, he enters; now the lesson can begin. The pause is
the white parchment between the Book of Sh’mot and the
Book of Vayikra. When we understand that Vayikra is very
much a continuation of the book of Sh’mot, the seemingly
awkward language used in the first verse becomes less
strange – “And (He) called to Moshe” picks up where Sh’mot
left off, with Moshe at the door of the Mishkan, waiting to be
invited in. The encounter begins, but it is a continuation of
the previous scene.

The stage is set: In this new/old scene, God speaks to Moshe,

for the people choose not to be spoken to. The crowns which
they had previously received have now been transferred to
Moshe, and his face is adorned by a wondrous glow. Yet
despite the choices the People have made, despite the sin of
the Golden Calf, despite having opted to hear the Word of
God indirectly – despite having been stripped of the crowns
of na’aseh and nishma – the Jewish People is neither
estranged from God nor unworthy of Divine communication.

‫רש"י על ויקרא פרק א פסוק א‬

‫ צא ואמור להם דברי כבושים בשבילכם הוא נדבר עמי שכן מצינו‬- ‫לאמר‬
‫שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים מן המרגלים ואילך לא‬
… ‫נתייחד הדבור עם משה‬

10
 “(He) called to Moshe, and God spoke to him, to
say:” Go and speak words of endearment: ‘It is for you
that He speaks to me.’ For we find that during the
entire 38 years when Israel was as outcasts due to the
(sin of the) spies, from that point onward God did not
speak to Moshe…

Just as the source of Moshe’s glow is from the collective, the

Word of God comes to Moshe because of the nation as a
whole. In the merit of the collective, God speaks to Moshe;
although the People rejected their ability to listen, forfeiting
their commitment to nishma, the Torah still belongs to them.
It is theirs, and Moshe becomes Moshe Rabbenu, Moshe our
Master Teacher, because, from this point onward, his sole
purpose is to act as a conduit between God and the Jewish
People, returning to them what is rightfully theirs.

Perhaps Rashi’s kal vachomer regarding God’s teaching

methods applies equally to the other elements we have
noted in this verse: God calls out to Moshe, creating a warm
and loving relationship, encouraging and engaging him.
While an atmosphere of fear and intimidation may cause a
student to be attentive, this is not the appropriate manner to
transmit Torah. If we are to transmit the Words of the Living
God, we must emulate God in this way, too.

When the Talmud describes the type of person from whom

we should learn Torah, it brings a verse from the Book of
Malachi.

‫ספר מלאכי פרק ב‬

:‫(ז) כִי שִפְתֵי כֹהֵן יִשְמְרו דַעַת וְתורָה יְבַקְשו מִפִיהו כִי מַלְאךְ ה’ צְבָאות הוא‬
7. For the priest’s lips should guard knowledge, and they
shall seek the Torah from his mouth; for he is an angel
(messenger) of the Eternal God of Hosts.

‫ב‬/‫תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טו‬

‫ (מלאכי ב) "כִי שִפְתֵי‬,‫ מַאי דִכְתִיב‬,‫ אמַר רַבִי יוחָנָן‬,‫וְהָא אמַר רַבָה בַר בַר חָנָה‬
‫ אִם דומֶה‬- "‫ כִי מַלְאךְ ה' צְבָאות הוא‬,‫ וְתורָה יְבַקְשו מִפִיהו‬,‫כֹהֵן יִשְמְרו דַעַת‬

11
‫ אל יֵבַקְשו תורָה‬- ‫ וְאִם לָאו‬.‫ יְבַקְשו תורָה מִפִיהו‬- ‫הָרָב לְמַלְאךְ ה' צְבָאות‬
.‫מִפִיהו‬
And so said Rabbah b. Bar Hana: R. Yohanan said, What
is the meaning of the verse, ‘For the priest's lips should
guard knowledge, and they shall seek the Torah from
his mouth; for he is the messenger (angel) of the?’ [This
means that] if the teacher is like an angel of the Eternal
God of Hosts, they should seek Torah from his mouth,
but if not, they should not seek Torah from his mouth!
Talmud Bavli Chagigah 15b

An angel is a messenger of God.14 Angels transmit the Word

of God exactly as they have received it; they reflect the
message, and seek to help those receiving the message to
connect, through that message, with God. The angel does
not attempt to re-create you in its own image; the angel
reflects to you the Image of God, and helps you rediscover
the Divine Image within yourself.15

The Divine Image which the angel reflects – both the Image
of God who has sent the message, and the Divine Image
within man that the angel addresses – is unique. As we have
noted, each angel is unique; each angel has its own identity,
its own task. Just as God is unique, His messenger is unique,
and every person, created in the image of God, has
uniqueness.16 A teacher who strives to create pupils in his
own image, accomplishes the opposite of true Torah
education: The teacher of Torah is tasked with helping each

14
See Shem Mishmuel Vayakhel 5673
‫ שנת תרע"ג‬- ‫ספר שם משמואל פרשת ויקהל‬
‫ ואין לו מציאות להבחין הדברים אלא עומד הכן‬,‫וכעין זה יש לפרש קדימת נעשה לנשמע שהיא תכלית הביטול לרצון השי"ת‬
‫ כי מלאך אין לו שום בחינה ומהות‬,(.‫ וזהו לשון שמלאכי השרת משתמשין בו (שבת פ"ח‬,‫ ואח"כ ממילא יזכה עוד לשמוע‬,‫לעשות‬
‫ ובאבות דר"נ (פ"ט ה"ב( והאיש משה ענו מאד יכול שהי' ענו‬,‫ וכל בחינתו לעשות שליחותו לבד‬,'‫עצמית אלא מה שהוא שליח ה‬
‫ שמלאך אין לו שום מציאות אלא ביטול ואם‬,‫ והוא מטעם הנ"ל‬,‫כמלאכי השרת ת"ל מכל האדם מאדם אמרו ולא ממלאכי השרת‬
‫ אבל אדם בעוה"ז ביטולו‬,‫ וא"כ אין ביטולו מלאכותי אלא טבעי‬,'‫יצויר רגע אחד בהעדר הביטול איננו כלל במציאות והוא כלא הי‬
‫ ומ"מ ישראל במעמד הנכבד הקדימו נעשה לנשמע לשון שמלאכי השרת‬,‫ וע"כ אי אפשר להיות ענו כמלאכי השרת‬,‫היא מלאכותי‬
:‫ שהוא ענין ביטול שאינו נחשב כלל ליש ומציאות בפ"ע‬,‫משתמשין בו‬
15
Rav Noach Weinberg shared this insight with me in a private conversation regarding Talmud Bavli
Chagigah 15b. See comments of Ibn Ezra to Malachai 2:7.
‫אבן עזרא על מלאכי פרק ב פסוק ז‬
‫ דבק כי בהיות הכהן ישר ירבו הישרים והנה שפתי כהן דבק עם אשר למעלה כי מלאך שליח השם הוא בינו ובין ישראל‬- ‫(ז( כי‬
16
This was a recurring theme in many of the lectures of Rabbi Yosef Dov Soloveitchik.

12
and every one of his students find their own, unique Divine
Likeness within.

When the Jewish People accepted the Torah, we spoke in a

unified voice, like the angels; we gave precedence to
na’aseh over nishma, like the angels. But when we stepped
back, passing up the historic opportunity to listen to the
Voice of God, we sent a messenger of our own to do the job
in our place. Moshe listens for us; in turn he becomes the
teacher, the messenger of God, the angel sent to reconnect
us with Torah, with God, and with the Divine Image within
each and every one of us.

The word of God comes to Moshe, spoken in the language of

angels. It comes to Moshe because the people could not
listen. But it comes to Moshe in the merit of the people who
themselves once spoke like angels. To fulfill his role, Moshe
must be like an angel; he must be a true teacher. To succeed
in his task, Moshe must teach each person in a way most
suited to their unique needs and capabilities. Moshe does
not attempt to re-create Israel in his own image; rather, he
becomes a conduit between man and God. Like an angel, he
conveys the Word of God exactly as he received it, enabling
the message of Torah to resonate within each individual’s
tzelem Elokim. 17 We, in turn, put on the Tefilin of the arm
before the Tefilin of the head, echoing the angelic formula
which we hope to reinstate: “Na’aseh v’nishma- We will do,
and we will listen.”

The angels represent a wonderful merger between

individualism and the collective. Each angel has its own
17
See Sfat Emet Vayikra 5636.
]‫ שנת [תרל"ו‬- ‫ פרשת ויקרא‬- ‫שפת אמת ספר ויקרא‬
‫ אך הפי' שאינם יכולין‬.‫ קשה דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו‬.'‫ תחתונים שאינם יכולין לעמוד כו‬.'‫במד' ברכו ה' מלאכיו כו‬
‫ אך א"י לעמוד במדרגה זו תמיד‬.‫לעמוד בתפקידיו כי בוודאי יש בכל איש ישראל נקודה מיוחדת להשי"ת אשר הוא בחי' מלאך ממש‬
‫ אכן מכלל ישראל נתוסף כח לצדיקי הדור להיותם ממש‬.‫ והמלאך הוא בכללו תמיד כן‬.‫רק לעתים כמאמר אין לך אדם שאין לו שעה‬
‫ והנה בני ישראל הקדימו נעשה לנשמע כמלאכי השרת כמ"ש חז"ל מי גילה רז זה לבני‬.‫כמלאכים כמ"ש דומה למלאך ה' צבאות‬
‫ ולכן נתקיים בו לשמוע‬.‫ ומרע"ה לא הי' בכלל החטא ולכן נשאר בו הקדמה זו‬.‫שמלאכי השרת משתמשין בו כו' ואח"כ אבדו נעשה‬
‫ והוא התגלות עיקר חיות הפנימיות כמ"ש ויקרא לאור‬.‫בקול דברו כמ"ש ויקרא לשון שמלאכי השרת משתמשין בו כמ"ש רש"י ז"ל‬
‫ וכן התדבקות הנבראים זה לזה‬.‫ והוא התדבקות הנברא בהבורא‬.'‫יום ואמרו חז"ל קריא רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותא דיממא כו‬
‫ והנה בנ"י באומרם דבר אתה עמנו ונשמעה כו' לאשר נתנו כחם למרע"ה לכן בעת שניטל מהם‬.‫להתבטל ביחד לבוראם ית"ש‬
:'‫ וזה הי' כל תיקונם אח"כ לאשר אמרו זה לשם שמים כמ"ש הטיבו אשר דברו כו‬.‫מעלתם זכו לקבל מאמרי השי"ת ע"י מרע"ה‬

13
‫‪unique role, its own unique voice. But it is specifically with‬‬
‫‪this diversity of voices that the angels praise God - in unison.‬‬
‫‪The uniqueness of each is maintained; disparate spiritual‬‬
‫‪needs and levels, so much a part of individuality, are not‬‬
‫‪sacrificed or disregarded. What a wonderful sound is‬‬
‫‪achieved when each unique, individual voice calls out with‬‬
‫‪respect and love to the others to join in worshipping God!18‬‬

‫‪18‬‬
‫‪The Rambam (Guide for the Perplexed part 2 chapter 32( implies that at Sinai, each person saw‬‬
‫‪revelation in a different manner, see Commentary of the Recanati Sh’mot 20:1.‬‬
‫ספר מורה נבוכים ‪ -‬חלק ב פרק לב‬
‫ואמנם מעמד הר סיני ‪ -‬ואף על פי שהיו רואים כולם האש הגדולה‪ ,‬שומעים הקולות הנוראות המפחידות על צד הפלא ‪ -‬לא הגיע‬
‫למדרגת הנבואה אלא הראוי לה‪ ,‬ועל מדרגות גם כן‪ .‬הלא תראה אמרו‪" ,‬עלה אל יי‪ ,‬אתה ואהרן‪ ,‬נדב ואביהו‪ ,‬ושבעים מזקני‬
‫ישראל"; הוא ע"ה ‪ -‬במדרגה העליונה‪ ,‬כמו שאמר‪" ,‬ונגש משה לבדו אל יי‪ ,‬והם לא יגשו"; ואהרן ‪ -‬למטה ממנו‪ ,‬ונדב ואביהו ‪-‬‬
‫למטה מאהרן‪ ,‬ו'שבעים זקנים' ‪ -‬למטה מנדב ואביהו‪ ,‬ושאר האדם ‪ -‬למטה מהם‪ ,‬לפי שלמויותיהם‪ .‬ואשר כתבו חכמים ז"ל' ‪" ,-‬משה‬
‫‪ -‬מחיצה בפני עצמה‪ ,‬ואהרן ‪ -‬מחיצה בפני עצמה"‪:‬‬
‫ריקאנטי שמות פרק כ פסוק א‬
‫(א( וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר [כ'‪ ,‬א']‪ .‬אמרו רז"ל במסכת חגיגה [ג' ע"ב] בעלי אסופות אלו תלמידי חכמים‬
‫שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה‪ ,‬הללו מטהרין והללו מטמאין‪ ,‬והללו מכשירין והללו פוסלין‪ ,‬הללו מתירין והללו אוסרין‪,‬‬
‫שמא יאמר אדם היאך אני למד מעתה‪ ,‬תלמוד לומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר‪ ,‬כולן אב אחד נתנן פרנס אחד אמרן‬
‫מפי אדון כל המעשים ברוך הוא‪ .‬ואמרו [עירובין י"ג ע"ב] תלמיד אחד היה לו לרבי מאיר שהיה מטהר את השרץ במ"ט פנים‪ .‬כל‬
‫זה הוא כי בדיבור אשר נאמר עליו [דברים ה'‪ ,‬י"ט] קול גדול ולא יסף‪ ,‬היו בו כל הפנים המשתנים והמתהפכים לטמא וטהור לאסור‬
‫ומותר לפסול וכשר‪ ,‬כי לא יתכן להאמין שהיה הקול ההוא חסר כלום‪ ,‬ולכך בגודל הקול היו הדברים מתהפכין מכל צד זה לעומת‬
‫זה‪ ,‬וכל אחד ואחד מן החכמים קבל את שלו‪ ,‬כי לא הנביאים בלבד קבלו מהר סיני אלא אף כל החכמים העומדים בכל דור ודור‪ ,‬כי‬
‫כל אחד קבל את שלו שנאמר [שם ה'‪ ,‬י"ט] את הדברים האלה דבר י"י אל כל קהלכם‪ ,‬ועל הענין הזה אמר [עירובין שם] אלו ואלו‬
‫דברי אלהים חיים הם‪ ,‬כי אם היה אחד מהם טועה בקבלתו לא היה אומר כך‪ ,‬ואלו הם שבעים פנים שיש לתורה המתהפכין לכל צד‪,‬‬
‫כי נחלק הקול ההוא לע' ענפים כאשר ביארנו‪ .‬ובמדרש תלים אמרו רבותינו זכרונם לברכה [תהלים ס"ח‪ ,‬י"ב] י"י יתן אומר‬
‫המבשרות צבא רב‪ ,‬היה הדיבור יוצא ומתחלק לז' קולות‪ ,‬והז' קולות לשבעים לשון‪ ,‬ורבי יהושע בן לוי אומר כאדם המכה את הסדן‬
‫וניצוצות יוצאות לכאן ולכאן‪ ,‬כן המבשרות צבא רב‪ ,‬הפטיש כחו אינו אלא דבר אחד ומפוצץ הסלע לכמה שברים‪ ,‬כך הקול שנתנה‬
‫בו התורה‪ .‬וזה הענין יבאר לך ספיקות כשתתבונן עליו‪.‬‬

‫‪14‬‬