‫לפשרו של המונח "נ ח ל א י ת ן" לאור ההלכה‬

‫מאת‪ :‬קהתי עמרם‬

‫להלן הערת המחבר כפי שנרשמה בכתב ידו על המעטפה בעיזבונו‪:‬‬

‫"בחוברת "סיני" שנת תשכ"ד )ניסן – אלול( ישנו מאמר מקיף על "נחל איתן" מאת ח‪ .‬בר – דרומא‬
‫שכולל רוב דברי כאן‪ ,‬שנכתבו הרבה לפניו‪".‬‬

‫‪-‬‬

‫המונח "נחל איתן" מופיע בתורה בפרשת עגלה ערופה )דברים כא‪ ,‬א – ט( בה אנו קוראים‪:‬‬

‫"כי ימצא חלל באדמה אשר ה' אלהיך נֹתן לך לרשתה נֹפל בשדה לא נודע מי היכהו‪ .‬ויצאו‬
‫זקניך ושֹפטיך ומדדו אל הערים אשר סביבות החלל‪ .‬והיה העיר הקרֹבה אל החלל ולקחו זקני העיר‬
‫ההוא עגלת בקר אשר לא עֻבד בה אשר לא משכה בעול‪ .‬והורידו זקני העיר ההוא את העגלה אל נחל‬
‫איתן אשר לא יֵ ָעּבֵד בו ולא יִָז ֵר ַע וערפו שם את העגלה בנחל‪...‬וכל זקני העיר ההוא הקרובים אל‬
‫החלל ירחצו את ידיהם על העגלה הערופה בנחל‪ .‬ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי תעשה הישר‬
‫בעיני ה' "‪.‬‬

‫פעם נוספת מופיע המונח "נחל איתן" בנבואת עמוס‪ ,‬בפסוק "ויגל כמים משפט וצדקה כנחל‬
‫איתן" )עמוס ה‪ ,‬כד(‪.‬‬

‫פרשני המקרא מבארים המונח "נחל איתן" כדלקמן‪:‬‬

‫אונקלוס )דברים כא‪ ,‬ד(‪" :‬נחל בייר" ‪" /‬בייר" –– בור‪ ,‬שומם ‪ ;/‬יונתן בן עוזיאל )דברים כא‪,‬‬
‫ד(‪" :‬חקל בייר"‪) ,‬עמוס ה‪ ,‬כד(‪" :‬כנחל מגבר"; אבן עזרא )דברים כא‪ ,‬ד(‪" :‬איתן –– תקיף" )ראה‪,‬‬
‫מדרש תהילים‪ ,‬סוף מזמור יט(; רש"י )דברים כא‪ ,‬ד(‪" :‬איתן –– קשה‪ ,‬שלא נעבד; רד"ק )עמוס ה‪,‬‬
‫כד(‪" :‬כנחל חזק שהוא נגר במרוצה"; חזקוני )דברים כא‪ ,‬ד(‪" :‬אל נחל איתן‪ ,‬אל נהר איתן‪ .‬כמו‬
 ‫‪2‬‬ ‫)נחל איתן(‬

‫הובשת נהרות איתן‪ .‬וראיה לדבר‪ ,‬ורחצו ידיהם"; מצודת דוד )עמוס ה‪ ,‬כד(‪" :‬כנחל חזק השוטף והולך‬
‫ואינו פוסק"‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫המשנה )סוטה‪ ,‬פרק ט‪ ,‬משנה ה‪ .‬ראה גם‪ ,‬ספרי‪ ,‬דברים כא‪ ,‬קמ"א – קמ"ב( בדונה בפרשת‬
‫עגלה ערופה מלמדתנו‪:‬‬

‫"ומורידין אותה )העגלה( לנחל איתן‪ .‬איתן כמשמעו –– קשה‪ .‬אף – על – פי שאינו איתן‪,‬‬
‫כשר‪...‬מקומה אסור מלזרוע ומלעבוד‪ .‬ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר שם אבנים‪."...‬‬

‫בגמרא )בבלי‪ ,‬סוטה מו‪ ,‬א – ב( מובאה הברייתא דלהלן‪:‬‬

‫"תנו רבנן‪:‬מנין לאיתן שהוא קשה‪ ,‬שנאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך )במדבר כד‪,‬‬
‫כא(‪...‬אחרים אומרים‪ ,‬מנין לאיתן שהוא ישן‪ ,‬שנאמר גוי איתן הוא גוי מעולם הוא )ירמיה ה‪ ,‬טו(‪.‬‬
‫)"ישן" –– או "קדמון"‪ ,‬לשון הרמב"ם בפירושו למשנה –– היינו אפיק ישן = קדמון‪ .‬כי יש ולפעמים‬
‫שֶנה נהר דרכו ושוטף באפיק חדש‪ .‬ולא כרש"י שם‪ ,‬המפרש‪" :‬שהוא ישן‪ ,‬ולא שהובאה קרקעיתו‬ ‫ְמ ַ‬
‫מחדש מקרקע אחריתי"(‪.‬‬

‫בירושלמי )סוטה‪ ,‬פרק ט‪ ,‬הלכה ה( מובאה ברייתא זאת בגירסא דלקמן‪" :‬איתן‪ ,‬כמשמעו ––‬
‫קשה‪ .‬איתן מושבך ושים בסלע קנך‪ .‬אף על פי שאין איתן‪ ,‬כשר‪."...‬‬

‫הרמב"ם בפירושו למשנה )סוטה ט‪ ,‬ה( מבאר‪" :‬ענין איתן –– גדול‪ .‬כמו שנאמר גוי איתן‬
‫)ירמיה ה‪ ,‬טו(‪ .‬ואומר‪ ,‬אם היה חזק ההמשכה ואפילו שלא היה גדול השיעור‪ ,‬כשר‪ .‬וכבר פירשו‪,‬‬
‫איתן –– הוא "קדמון" )הרמב"ם מבדיל בין גדול לבין חזק ההמשכה‪ ,‬כדי לתת בכך הסבר ל"אע"פ‬
‫שאין איתן‪ ,‬כשר"(‪.‬‬

‫לעומת זה‪ ,‬בספרו הגדול "יד החזקה" נזיקין‪ ,‬הלכות רוצח‪ ,‬פרק ט‪ ,‬ב‪ ,‬הוא מבאר‪" :‬מביאין‬
‫עגלת בקר משל אנשי אותה העיר‪ ,‬ומורידים אותה אל נחל ששוטף בחזקה‪ ,‬וזהו איתן האמור‬
‫בתורה"‪.‬‬

‫ה"פני משה"‪ ,‬בביאורו הברייתא הנ"ל בירושלמי אומר‪" :‬אע"פ שאין איתן‪ ,‬כשר –– כתני‬
‫במתניתין‪ .‬ומפרש האי תלמודא דאיתן לשון חוזק‪ ,‬ועל הנחל קאי‪ ,‬שלכתחילה צריך שיהא הנחל‬
‫שוטף בחזקה‪."...‬‬

‫לדעת ה"פני משה"‪ ,‬המושפע מהרמב"ם‪ ,‬המונח "קשה" שבמשנתנו לשון "חוזק" הוא‪ ,‬ואינו‬
‫מוסב על קרקע הנחל –– כפי שסובר רש"י‪ ,‬כי אם על זרם המים שבנחל‪ .‬ומסתבר‪ ,‬שמובן זה הוא‬
‫מעניק גם לדברי הרמב"ם ב"יד החזקה" הנ"ל‪.‬‬

‫הר' יוסף קארו ב"כסף משנה" שלו ל"יד החזקה" פרק ט‪ ,‬ב‪ ,‬מהלכות רוצח‪ ,‬מביע במפורש‬
‫סברא זאת באמרו‪..." :‬ונראה שמשמע לרבנו דקשה היינו שהוא שוטף בחזקה )השוה‪ ,‬לפירושי‬
‫ה"חזקוני" ובעל ה"מצודות"‪ ,‬לעיל(‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

 ‫‪3‬‬ ‫)נחל איתן(‬

‫בטרם נעלה ההשערה שפירוש זה לדברי הרמב"ם אך בטעות יסודו‪ ,‬נשוב לתלמודנו‬
‫הממשיך )סוטה מו‪ ,‬ב(‪" :‬ומקומה אסור מלזרוע ומליעבד‪ .‬תנו רבנן‪ :‬אשר לא יעבד בו ולא יזרע‪,‬‬
‫לשעבר )כלומר‪ ,‬שיש לערפה בנחל שלא עובדה קרקעו ולא נזרעה מעולם( דברי ר' יאשיה‪ .‬רבי יונתן‬
‫אומר‪ ,‬להבא )שמכאן והלאה אסור יהיה לעבד קרקעו ולזרעה(‪ .‬רבא אמר‪ ,‬להבא דכולי עלמא לא‬
‫פליגי )כולם מודים שאסור לעבד קרקעו( דכתיב ולא יזרע‪ ,‬כי פליגי לשעבר‪ .‬רבי יאשיה סבר מי כתיב‬
‫ולא יעובד? ור' יונתן‪ ,‬מי כתיב אשר לא נעבד?‪ .‬ןר' יאשיה‪" ,‬אשר" –– לשעבר משמע‪ .‬ור' יונתן‪,‬‬
‫"אשר" –– ריבוייא הוא"‪.‬‬

‫הלאה‪ ,‬שם‪" :‬ומותר לסרוק שם פשתן ונקור שם אבנים‪ .‬תנו רבנן‪ :‬אשר לא יעבד בו ולא יזרע‪,‬‬
‫אין לי אלא זריעה‪ ,‬שאר עבודות מנין? תלמוד לומר‪ ,‬אשר לא יעבד בו –– מכל מקום‪ .‬אם כן מה‬
‫תלמוד לומר ולא יזרע ?‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה זריעה מיוחדת שהיא בגופה של קרקע‪ ,‬אף כל שהיא בגופה‬
‫של קרקע‪ ,‬יצא סריקת פשתן וניקור אבנים שאינן בגופה של קרקע‪ .‬ואימא‪ ,‬אשר לא יעבוד בו –– כלל‪,‬‬
‫ולא יזרע –– פרט‪ ,‬כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט‪ ,‬זריעה אין מידי אחרינא לא ?‪ ,‬אשר ––‬
‫ריבוייא היא"‪.‬‬

‫ברייתא זאת מובאה בירושלמי )סוטה‪ ,‬פרק ט‪ ,‬ה( בשינויי לשון‪ ,‬ושם‪..." :‬ר' שמואל בריה‬
‫דרבי יוסי בי רבי בון; אשר לא יעבד בו –– כלל‪ ,‬ולא יזרע –– פרט‪ ,‬כלל ופרט‪ ,‬אין בכלל אלא מה‬
‫שבפרט‪ .‬אמר ליה‪ ,‬אילו הוה כתיב אשר לא יעבד בו אשר לא יזרע –– יאות‪ ,‬לית כתיב אלא אשר לא‬
‫יעבד בו‪ ,‬כי הא דאמר רבי זעירא‪ ,‬אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין"‪.‬‬

‫איסור עבודת קרקע וזריעה בנחל שערפו בו העגלה נזכר גם בבבלי מכות כב‪ ,‬א‪ ,‬ושם‪:‬‬
‫"מתקיף לה רב הושעיא )התקפת רב הושעיא מוסבת על הנאמר במשנה )דף כא‪ ,‬ב( "יש חורש תלם‬
‫אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין"(‪ ,‬וליחשוב נמי הזורע בנחל איתן‪ ,‬ואזהרתיה מהכא‪ ,‬אשר לא‬
‫יעבד ולא יזרע‪."?...‬‬

‫במקבילה בירושלמי )סוטה פרק ט‪ ,‬ה( הגירסא‪" :‬תמן תנינן‪ ,‬יש חורש תלם אחד וחייב עליו‬
‫משום שמונה לאוין‪ .‬רבי הושעיא בעי‪ ,‬ניתני החורש מקום ערופתו של עגלה‪ ,‬הרי תשעה? אמרין‬
‫חבריא קומי רבי יוסי‪ ,‬תופתר לשעבר )"לא אסר קרא אלא שלא יהיה כבר נעבד או זרוע קודם‬
‫העריפה" –– "קרבן העדה" שם(‪ .‬אמר לו‪ ,‬מה דאית לשעבר כל שכן לבא"‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬לא אסרה תורה העיבוד והזריעה לכל אורך הנחל בו נערפה העגלה‪ ,‬כי אם רק בקטע‬
‫בו נערכה העריפה‪ ,‬כנאמר במפורש בירושלמי‪ ,‬סוטה פרק ט‪ ,‬ה; "מקום גיסתה )גסיסתה( ותפיסתה‬
‫)של העגלה( הרי אלו אסורין‪ .‬וכמה היא תפישתה ? ד' אמות )במקבילה בתוספתא סוטה ט‪ ,‬ד‪,‬‬
‫הגירסא‪" :‬ארבעים"(‪ .‬רבי אומר‪ ,‬אומר אני שתפיסתה חמישים אמה"‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫איסור עבודת הקרקע בנחל שנערפה בו העגלה נמנה תוך שס"ה מצוות הלא – תעשה‪ .‬הוא‬
‫הלאו מספר קס"ו ב"ספר מצוות גדול" )סמ"ג( של ר' משה מקוצי‪ ,‬המוסיף ההסבר דלקמן‪:‬‬

‫"הזהירה תורה שלא לעבוד ואל לזרוע בגופו של קרקע במקום שנתערפה שם העגלה‪...‬אשר‬
‫לא יעבד בו ולא יזרע‪ :‬פירוש‪ ,‬אשר צויתי שלא לעבוד ושלא לזרוע‪."...‬‬

‫והאיסור הוא לעולם‪ .‬וכך פוסק הרמב"ם )יד החזקה‪ ,‬הלכות רוצח פרק י‪ ,‬ט(‪" :‬הנחל‬
‫שנערפה בו העגלה אסור בזריעה ועבודה לעולם‪ .‬שנאמר‪ ,‬אשר לא יעבד בו‪" ."...‬והעובר על לאו זה‪,‬‬
‫לוקה" –– רמב"ם ספר המצוות ‪ ,‬מצות לא – תעשה מספר ש"ט‪.‬‬
 ‫‪4‬‬ ‫)נחל איתן(‬

‫הסבר נוסף אנו מוצאים בספר "החינוך" מצוה תקל"א )מניין מצוות עשה ולא – תעשה לפי‬
‫סדר פרשיות התורה(‪" :‬שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן‪ .‬שנמנענו מלעבוד ולזרוע בנחל איתן הוא הנחל‬
‫שנערפה שם העגלה‪...‬וגם מניעת העבודה והזריעה שם לעולם מן הטעם הזה בעצמו היא‪...‬כדי‬
‫להזכיר לעולם בלב כל עוברי דרך כי על דבר שנרצח איש אחד בדרך‪ ,‬נערפה העגלה במקום ההוא‬
‫ונשאר חרב לעולם‪ .‬ויניעו לבבם עם זה להרחיק ענין הרציחה מאד‪ .‬ואם תקשה בטעם זה‪ ,‬כי הנחל‬
‫לא מקום זרע‪ ,‬נשיב‪ ,‬שראוי הוא לכך את שתמנענו )כלומר‪ ,‬אם מצאה לנכון למנוע אותנו( התורה‬
‫מלזרוע בו‪...‬איסור העבודה בנחל איתן נוהג הוא‪ ,‬לפי הדומה‪ ,‬לעולם‪ .‬אילו ידענו בקבלה אמתית שיש‬
‫בארצנו נחל שערפו בו עגלה בזמן שהיתה הארץ בישובה‪...‬ואם כן‪ ,‬יש לנו לכתבה עם המצוות‬
‫הנוהגות בארצינו"‪.‬‬

‫בטעם המצוה הנידונה כותב הרמב"ן )בפירושו לתורה‪ ,‬דברים כא‪ ,‬ד(‪..." :‬אבל הרב‬
‫)הרמב"ם( אמר במורה הנבוכים‪ ,‬כי הטעם לגלות על הרוצח ולבער דמו‪ .‬בעבור שברוב הפעמים יהיה‬
‫הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל‪ .‬וכשיצאו הזקנים ויתעסקו במדידה ההיא‪ ,‬וזקני העיר ההיא יעידו‬
‫לפני הבורא שלא התרשלו בתיקון הדרכים ושמירתן‪ ,‬ושאינם יודעים מי הרג את זה‪ ,‬וכשיחקר הענין‬
‫יאספו הזקנים ויביאו העגלה‪ ,‬ורבו בני אדם לדבר בו‪ ,‬אולי יגלה הדבר‪...‬וכל שומע שמץ דבר בענין‬
‫יבוא ויגיד‪ ,‬ויתפרסם הדבר ויהרג הרוצח או ע"י בית – דין או המלך או גואל הדם‪ .‬ויתחזק הענין‬
‫בהיות המקום אשר תערף בו העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם‪ ,‬יכירו בו רואיו וידברו בו‪ .‬והנה‪ ,‬לפי‬
‫הטעם הזה –– ממשיך הרמב"ן‪ ,‬יש בתחבולה הזו תועלת‪ .‬אבל המעשה אינו נרצה בעצמו‪ ,‬והיה ראוי‬
‫שיעשה בשדה טוב ראוי לזריעה‪ ,‬שיכירו בו רואיו‪ .‬כי בנחל איתן לא יודע מדוע לא יעבד בו‪ .‬ולפי דעתי‬
‫–– מסיים הרמב"ן‪ ,‬יש לו טעם כענין הקרבנות הנעשים בחוץ‪ ,‬שעיר המשתלח ופרה אדומה‪ .‬ולפיכך‬
‫מנו חכמים עגלה ערופה מכלל החוקים"‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫נחל איתן זה‪ ,‬בו עורפים העגלה‪ ,‬צריך שיהיו קנים גדלים בו‪ .‬כי כך נאמר בבבלי פסחים נג‪,‬‬
‫א‪" :‬סימן לנחלים –– קנים‪ .‬נפקא מינה לנחל איתן"‪ .‬ומפרש רש"י‪" :‬לנחל איתן –– לעגלה ערופה‪,‬‬
‫שצריך שיהיו קנים גדילים בו‪ ,‬ואי לא‪ ,‬לא מקרי נחל"‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬אין מכך ראיה לדעתו של הרמב"ם בפירושם של ה"כסף משנה"‪ ,‬ה"תוספות יו"ט"‬
‫וה"פני משה"‪ ,‬כטענת ר' עקיבא איגר )"תוספות רע"א‪ ,‬סוטה פרק ט‪ ,‬משנה ה(‪ ,‬כי על כן רבים הם‬
‫הנחלים היבשים ברוב חודשי השנה המעלים קנים באפיקם ובגדותם )ראה‪ ,‬שאלות ותשובות החכם‬
‫צבי‪ ,‬סימן לב(‪.‬‬

‫כשם שאין ראיה מן המשפט "וכל זקני העיר ההוא הקרובים אל החלל ירחצו את ידיהם על‬
‫העגלה הערופה בנחל"‪ ,‬שהמדובר בנחל השוטף בכל ימות השנה‪ ,‬כפי שרוצים להסיק ה"חזקוני"‬

‫)ראה לעיל( וה"תוספות יו"ט" )בפירושו לסוטה פרק ט‪ ,‬משנה ה(‪ ,‬כי על כן‪,‬המלה "בנחל" שבפסוק‬
‫הנ"ל אינה מוסבת למשפט "ירחצו את ידיהם"‪ ,‬אלא למילים "העגלה הערופה" והמים‪ ,‬לשם רחיצת‬
‫ידי הזקנים‪ ,‬הובאו‪ ,‬ללא ספק‪ ,‬מן העיר אם הטקס התקיים בזמן יבושת הנחל‪.‬‬

‫מאידך‪ ,‬יש ויש משום ראיה חזקה ואף מכריעה לדעתו של רש"י ש"קשה" היינו שקרקע הנחל‬
‫קשה‪ ,‬מכוסה חלוקי אבנים ואינה ראויה לעיבוד חקלאי‪ ,‬מדרשתו של רבי יוחנן בן שאול בבבלי סוטה‬
‫מו‪ ,‬א‪ ,‬הדורש‪" :‬מפני מה אמרה תורה ָה ֵבא עגלה בנחל ? אמר הקב"ה; יבא דבר שלא עשה פירות‪,‬‬
 ‫‪5‬‬ ‫)נחל איתן(‬

‫ויערף במקום שאין עושה פירות‪ ,‬ויכפר על מי שלא הניחו לעשות פירות‪ –– "...‬עליה כבר הצביע‬
‫ה"תוספות יו"ט" )שם(‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫אכן‪ ,‬אין כל אפשרות לפרש המונחים "איתן"‪" ,‬קשה" בהוראת "שוטף בחזקה"‪ ,‬להפקיעם‬
‫מקרקע אפיק הנחל ולהטילם על זרם מימיו‪ .‬ומוצאים אנו‪ ,‬אל נכון‪ ,‬את הרשב"ם )בבלי בבא – בתרא‬
‫נה‪ ,‬א‪ ,‬ד"ה "הנחל"( מפרש‪" :‬כנחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע –– קרקע קשה מלא צרורות‬
‫ואבנים שאין ראוי לזריעה"; ואת הר' שמשון משאנץ בפירושו לפיאה‪ ,‬פרק ב‪ ,‬משנה א‪ ,‬אומר‪" :‬נחל‬
‫איתן –– דהיינו בור" )השוה‪ ,‬לפירושי אונקלוס ויונתן בן – עוזיאל(‪.‬‬

‫כבר ר' ישראל ליפשיץ )"תפארת ישראל"‪ ,‬סוטה פרק ט‪ ,‬משנה ה( המביא דברי רש"י ואומר‪:‬‬
‫"נחל איתן קרקע אבניית וקשה‪ ,‬כך כתב רש"י"‪ ,‬הרגיש הכרח להוסיף‪" :‬וכן משמע פשטותא דש"ס"‪.‬‬
‫ברם‪ ,‬מדברי הרמב"ם "נחל ששוטף בחזקה"‪ ,‬הבין גם הוא )"תפארת ישראל"‪ ,‬שם( ש"נחל איתן"הוא‬
‫נחל השוטף בכל ימות השנה‪ ,‬ומנסה לכן לתרץ הקושיה‪" :‬ואע"ג דכתוב אשר לא יעבד בו‪ ,‬וגם התנא‬
‫קאמר ומקומו אסור מלזרוע" –– משמע שהמדובר בנחל שאפיקו יבש ופנוי לעיבוד חקלאי‪ ,‬קושיה‬
‫שהוא עצמו מעלה‪ ,‬בתירוץ –– "היינו בשפת הנחל‪ ,‬במקום שערפו"‪ ,‬תירוץ דחוק ביותר לאור‬
‫המשפטים‪" :‬והורידו‪...‬את העגלה אל נחל איתן"‪" ,‬וערפו שם את העגלה בנחל"‪" ,‬על העגלה הערופה‬
‫בנחל" –– שמשמעותם כמוסבים על אפיק הנחל ולא על גדותיו‪ ,‬אינה מוטלת בספק‪.‬‬

‫ואמנם‪ ,‬ייתכן‪ ,‬שלא ר' יוסף קארו‪ ,‬לא ה"תוספות יו"ט ור' ישראל ליפשיץ‪ ,‬ולא מחבר ה"פני‬
‫משה"‪ ,‬הבינו כראוי דברי הרמב"ם הנ"ל‪.‬‬

‫כי על כן‪ ,‬מסתבר‪ ,‬ש"איתן" מוסב גם לדעת הרמב"ם על קרקע אפיק הנחל ולא על שטף‬
‫מימיו‪ .‬כי "איתן כמשמעו –– קשה"‪ .‬היינו‪ ,‬שקרקע אפיקו מלאה צרורות ואבנים‪ ,‬הלא הם חלוקי הנחל‬
‫הידועים‪.‬‬

‫וכידוע קרקע אבניית קשה זאת‪ ,‬מעטה חלוקי נחל זה‪ ,‬מתהווים באפיקי הנחלים במדרונות‬
‫ההרים ובקרבתם‪ ,‬כלומר בשטפם העליון‪ ,‬עקב זרמם החזק והמהיר הסוחף שברי אבנים מסלעי‬
‫ההרים בשטפו הגואה‪.‬‬

‫ולכן‪ ,‬נחל זה שקרקע אפיקו הינה "איתן = קשה" ומלאה צרורות ואבנים‪ ,‬הינו אל נכון "נחל‬
‫ששוטף בחזקה" –– בחודשי החורף המועטים‪.‬‬

‫וזה פשר דברי הרמב"ם‪..." :‬ומורידים אותה אל נחל ששוטף בחזקה –– בחודשי החורף‬
‫הספורים‪" ,‬וזה איתן האמור בתורה"‪.‬‬

‫כי איתן כמשמעו‪ ,‬קשה‪ .‬קרקע אבניית המתהווה בנחלים השוטפים בחזקה בתקופת‬
‫זריעתם‪ .‬וכך יש גם להבין דברי הרד"ק בעמוס ה‪ ,‬כד‪ ,‬שהובאו לעיל‪.‬‬

‫ובפירושו למשנה )סוטה פרק ט‪ ,‬משנה ה(‪" :‬ענין איתן –– גדול‪ .‬כמו שנאמר‪ ,‬גוי איתן"‪.‬‬
‫אולם‪" ,‬אם היה חזק ההמשכה –– בחודשי החורף –– ואפילו שלא היה גדול השיעור‪ ,‬כשר"‪ .‬כי כך‬
‫נאמר מפורש במשנה" "ואע"ג שאין איתן –– כשר"‪) .‬בזאת תתיישב קושיית החכם צבי )שו"ת החכם‬
‫צבי‪ ,‬סימן לב( שהשאירה בצריך עיון"‪ .‬עיין גם‪ ,‬שו"ת מהרי"ק‪ ,‬שורש קנ"ח‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

 ‫‪6‬‬ ‫)נחל איתן(‬

‫ובאשר למחלוקת ר' יאשיה ור' יונתן‪ :‬ניתן מעתה לקבוע שבין לר' יאשיה הטוען "אשר‪,‬‬
‫לשעבר משמע" –– מה שהינו בהתאם לחוקי שפתנו‪ ,‬ובין לר' יונתן הטוען "אשר ריבוייא הוא" –– מה‬
‫שהינו בהתאמה לשיטת חכמינו ודרכם בלימודי תורה שבעל – פה‪ ,‬הרי למעשה לא עובדה קרקע‬
‫אפיק ה"נחל איתן" מעולם‪ .‬כי על כן‪ ,‬היא כלל אינה ראוייה לעיבוד חקלאי מחמת קושייה ואבניותה‬
‫)ואסרה התורה למרות זאת עיבודה לעולם וגם לאחר שבזמן מן הזמנים תושבח קרקעו בסיבה מן‬
‫הסיבות(‪.‬‬

‫והפלוגתא שלהם על כן אך תיאורטית היא‪ .‬באם מתנה התורה כשרות הנחל לערוף בו עגלה‬
‫בזאת שקרקע אפיקו לא נעבדה עיבוד חקלאי מעולם‪ ,‬או לא‪.‬‬

‫לדעת ר' יאשיה מודיעתנו התורה במפורש שעל הנחל בו תיערף העגלה להיות לא מעובד‬
‫עיבוד חקלאי מעולם‪ .‬ונמצא אל נכון סיוע חזק לדעתו זאת בקטע מבבלי נידה )דף ח‪ ,‬ב( בו מודגש‪:‬‬
‫"בתולת קרקע –– כל זמן שלא נעבדה‪ .‬נפקא מינה לנחל איתן"‪.‬‬

‫בעוד שלדעת ר' יונתן אין בתוליותה של קרקע אפיק הנחל תנאי מן התורה לכשרותה לשמש‬
‫זירה לטקס מצות העריפה‪.‬‬

‫ושניהם מודים‪ ,‬שמכאן ולהבא אסורה קרקע אפיקו בעיבוד חקלאי ובזריעה –– כרבא‪.‬‬

‫ויפה מקשה הר' ישעיה פיק )"ראשון לציון"‪ ,‬סוטה פרק ט‪ ,‬משנה ה( על ה"תוספות יו"ט"‬
‫הטוען )שם‪ ,‬שם(‪" :‬ומתניתין דלא כר' יאשיה‪ ,‬דהא אליביא לא אסרה תורה לזרוע )להבא(" –– והרי‬
‫בברייתא מעלה רבא שלהבא דכולי עלמא לא פליגי‪ ,‬ושניהם מודים שאסור ?‪ .‬ואולם‪ ,‬ייתכן שבעל‬
‫ה"תוספות יו"ט" סבור ש"רבא פליג" על אמורא אנונימי קודמו בברייתא‪ .‬כלומר‪ ,‬שיש אמורא הטוען‬
‫שר' יאשיה ור' יונתן גם להבא חולקים זה על זה‪ ,‬והתויו"ט מקשה קושייתו שלא על דעת רבא )תירוצו‬
‫הדחוק של החכם צבי‪ .‬ראה‪ ,‬שו"ת חכם צבי סימן לב(‪.‬‬

‫והרווחנו גם‪ ,‬שדרשת ר' יוחנן בן שאול )בבלי סוטה מו‪ ,‬א(‪ ,‬שהבאנוה לעיל‪ ,‬יפה מעתה‬
‫לדעת שניהם‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫משהעלינו שהמונח "נחל איתן" מציין –– וגם לדעת הרמב"ם‪ ,‬נחל שאפיקו יבש ברוב חודשי‬
‫השנה‪ ,‬לא נוכל לראות יותר ב"נחל אכזב" את "ההיפך מאיתן" –– כהגדרת בן יהודה כי אם נחל‬
‫שעקב מצבו הגיאוגרפי מופיעים מימין הגואים‪ ,‬וגם נעלמים‪ ,‬בפתאומיות ובאופן בלתי – צפוי‪ ,‬כרוב‬
‫וודיות הנגב הניזונים ממימי הר חברון והמהווים לכן סכנה רצינית לעוברים בהם בעונת החורף‪.‬‬

‫––––––––––––––––––––––‬