‫שמי ברנדה שרון‪ .‬אני גרה בקיבוץ אלונים כבר יותר מ‪ 30-‬שנה‪ .

‬אני‬
‫במקור מדרום אפריקה וגרתי באנגליה ‪ 5‬שנים לפני עלייתי ארצה‪.‬‬

‫אני אלמנה‪ .‬בעלי עמוס ז"ל‪ ,‬חלה בסרטן באפריל ‪ 2006‬בגיל ‪55‬‬
‫ונפטר מהמחלה בנובמבר ‪ .2007‬טיפלתי בעמוס בבית והרגשתי‬
‫שלמה עם ההחלטה שלי להשאיר אותו בבית עד הסוף בעזרת‬
‫הוספיס בית צמוד‪.‬‬

‫לאחר חוויה של חולה סרטן בבית הרגשתי צורך לעזור לחולי סרטן‬
‫ומשפחותיהם‪ .‬אני מרגישה שיש לי הרבה מה לתת מהנפש שלי‬
‫ומההכרות שלי עם מחלת הסרטן‪.‬‬
‫את איימי הכרתי דרך קרובת משפחה ששמעה שאני רוצה להתנדב‬
‫לעזור לחולי סרטן‪.‬‬

‫מהשיחה הראשונה שלי עם איימי התחברתי אליה ולרעיונות שלה‪.‬‬

‫אני מרגישה שאנחנו משלימות האחת את השנייה‪ ,‬היא עם השאיפות‬
‫שלה ואני עם יכולת הארגון שלי‪.‬‬

‫התחלנו לארגן את החוויה שהתרחשה בספטמבר השנה‪ .‬המיילים‬

‫רצו הלוך וחזור כל יום כחודשיים עם כמה פגישות באמצע עד‬
‫שהשלמנו את התוכנית‪ .‬על פי חווית המשתתפים התוכנית הייתה‬
‫טובה וההרגשה לאורך היומיים של החוויה הייתה חיובית ומרוממת‪.‬‬
‫אני כמובן הזדהיתי עם התומכים של החולים‪ ,‬לראות איך הם נהנים‬
‫מהחופש‪ ,‬מהטיפול בחולה‪ .‬זה פשוט עשה לי טוב‪ .‬גם החולים וגם‬
‫התומכים לקחו פסק זמן מהמחלה‪ ,‬מהדאגות‪ ,‬מהיום יום‪ .‬הזוגות‬
‫הגיעו ממקומות שונים עם רקע שונה‪ ,‬ללא הכרות אחד עם השני‪.‬‬
‫במשך החוויה התחילו להיפתח זה לזה ולהחליף חוויות‪ ,‬ביקשו‬
‫שנפיץ את רשימת המשתתפים עם מספרי הטלפון ומיילים ויתכן‬
‫שיהיו קשרים בין המשתתפים בעתיד‪.‬‬

‫אחרי חוויה שכזאת‪ ,‬יש לי עוד יותר רצון לבצע חוויה דומה שוב ושוב‬
‫לעוד זוגות‪.‬‬
‫אני אסירת תודה לכל המשתתפים‪ .‬ההשתתפות שלהם נתנה לי את‬
‫האפשרות לתת ודרך הנתינה גם קבלתי חזרה‪.‬‬