Professional Documents
Culture Documents
מחברת שיעור נזיקין - דר אמל גאברין
מחברת שיעור נזיקין - דר אמל גאברין
16.2.09
דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'בארין
מבוא
השורה התחתונה שאליה נגיע בסוף היא איך מזהים את האירוע כנזיקין?
דוגמאות:
.1אדם שיש לו חנות .השכן שלו פותח חנות ליד .כתוצאה מכך ,המכירות יורדות – נגרם נזק.
שמעון עושה מעשה שגורם לראובן נזק.
.2לראובן יש עסק ,שמעון בא מפיץ דברי שקר על העסק וכתוצאה מכך המכירות יורדות.
.3שמעון תוקף את ראובן וגורם לו נזק גוף.
.4שמעון שופט ונותן פסק דין נגד ראובן וכתוצאה מכך לראובן נגרם נזק.
.5ראובן מבצע עסקה על סמך ייעוץ מקצועי של עורך דין או רואה חשבון וכתוצאה מכך נגרם לו
נזק
.6נהג מעורב בתאונת דרכים וכתוצאה נגרם נזק גוף או נזק לרכוש
.7כלב תקף אדם וגרם נזק
.8רופא המטפל בצורה רשלנית
בכל הדוגמאות הללו ישנה תבנית אחת :היה מצב נתון של ראובן ושמעון עשה מעשה שהעביר את
ראובן ממצב נתון למצב יותר גרוע.
השאלה הנשאלת היא – ברגע הראשון שהנזק מתרחש הוא נגרם אצל הניזוק והוא רוצה לגלגל
את הנזק על גורם אחר .המועמד הפוטנציאלי הוא שמעון ,המזיק.
השאלה היא האם ניתן לגלגל את האחריות מכוח דיני הנזיקין?
מה היא אחריות בנזיקין?
מוטלת החובה להטיב את הנזק במידה והנזק נגרם .אם הנזק לא נגרם יש למנועו.
המטרה בהטלת האחריות היא קבלת תרופה – פיצוי או ציווי )צו עשה או צו מניעה(.
אם מוטלת אחריות על שמעון לנזקו של ראובן ,קמה זכות נזיקית לזכותו של ראובן.
אחריות נזיקית – האחריות הינה אזרחית ולא פלילית .אם מישהו עושה עוולה האחריות היא
בנזיקין.
אם אומרים לאדם שהוא אחראי לנזק ,כלומר שמוטלת עליו תרופה – או להיטיב את הנזק
במקרה שנגרם או למנוע את הנזק במקרה ועדיין לא נגרם .המשמעות היא הטלת האחריות.
זכות בנזיקין – ברגע שישנה אחראיות מכוח דיני הנזיקין קמה זכות נזיקית ובמקרה כזה לראובן,
הניזוק ,ישנה זכות בנזיקין ולשמעון ,המזיק ,ישנה אחריות נזיקית.
מתי נטיל אחריות על נזקו של ראובן?
מכל הדוגמאות שנתנו ,מתי נטיל אחראיות על שמעון לנזקו של ראובן?
לעניין זה יש שתי גישות:
הגישה האחת נידחת מיד ואומרת שמיד עם גרימת הנזק יש להטיל אחריות על הנזק .די בגרימת
הנזק כדי לחייב בנזק.
אם הגישה הזאת היתה מתקבלת ,גם במקרה ששמעון פתח חנות ליד חנותו של ראובן היינו
צריכים להטיל עליו אחריות ולחייבו בנזק.
הגישה הזו אינה הגיונית ולא מתקבלת על הדעת.
הגישה שמתקבלת היא שלא די בגרימת הנזק .זהו תנאי הכרחי אך צריך להתקיים אלמנט נוסף
וזה תלוי באופן המעשה של שמעון .המעשים האלה הם עוולות .לא כל מעשה ששמעון עושה וגורם
נזק לראובן מספיק הטלת אחריות .רק כאשר המעשה מוגדר בחוק כעוולה .ברגע שלא מטילים
אחריות הנזק יישאר אצל הניזוק.
כלומר ,לא די בכך ששמעון גרם נזק .רק אם המעשה ששמעון עשה מוגדר בחוק כעוולה ,נטיל
אחריות נזיקית.
ברגע שמוכרת העוולה המטרה היא להטיב את הנזק ולהחזיר את המצב לקדמותו.
מהי עוולה?
עוולה זה מעשה שמוגדר בחוק כעוולה .ברגע שמתקיימת עוולה ,התוצאה תהיה הטלת אחריות
בנזיקין על שמעון וקמה לראובן זכות בנזיקין.
יישום הגישה על הדוגמאות:
1
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם ראובן אומר ששמעון פתח חנות לידו וגרם לו נזק ,יש לבדוק האם פתיחת חנות כעצמה מוכרת
כעוולה .סביר להניח שלא ועל כן אין על מי להטיל אחראיות והנזק יישאר אצל הניזוק.
לגבי תקיפה ,ישנה עוולת תקיפה כמו עבירת תקיפה .מאחר ויש עוולת תקיפה מחייבים את שמעון
בנזקו של ראובן.
יש קשר בין עוולה לעבירה – העבירה היא מעשה שמוגדר בחוק כאסור ואם עושים אותו מוטלת
אחריות פלילית .גם עוולה זה מעשה אסור המוגדר בחוק ואם עושים אותו מוטלת אחריות
בנזיקין.
אותו מעשה יכול להיות גם עוולה וגם עבירה ,למשל ,תקיפה – יכולה להיות עבירה פלילית ואז
מתלוננים במשטרה והמדינה מנהלת את התיק נגד העבריין .מצד שני ,ניתן להגיש תביעה נזיקית.
אם ניקח את השאלה שבה פתחנו ,מהם דיני הנזיקין ,דיני נזיקין מתעסקים בסיטואציה בה נגרם
נזק וקובעים מתי ניתן להטיל אחריות על הנזק הזה על צד שני בקרות הנזק.
המטרה היא לגלגל את הנזק לאותו גורם שיטיב או ימנע את הנזק.
איך עושים את זה דיני הנזיקין? דיני הנזיקין מפרטים מעשים מסויימים כעוולות ורק מעשים
אלה מטילים אחריות .כל עוד המעשה הוא לא בגדר עוולה ,לא תוטל אחריות.
איך קובעים שבסיטואציה מסויימת כן ניתן להטיל אחריות ובמקרה אחר לא?
נקודת המוצא צריכה להיות חופש הפעולה של הפרט ,של המזיק ,למשל ,עוולת לשון הרע ,נקודת
המוצא היא חופש הביטוי .אל מול זה יש את האינטרסים של האחר ,כמו למשל שלמות הגוף,
שלמות הרכוש ,השם הטוב ,צנעת הפרט ,נזק כלכלי.
בעוולת התקיפה קיים אינטרס חופש הפעולה של המזיק אל מול שלמות הגוף של הניזוק.
אינטרס שלמות הרכוש קיים בעוולות קנייניות – השחתת גזל ,הסגת גבול.
המבנה של דיני הנזיקין:
תפקידם להגיד בסיטואציה מסויימת מתי מגלגלים את הנזק מהניזוק למזיק.
בדרך כלל דיני הנזיקין מורכבים משלושה מרכיבים:
.1פירוט העוולות – רשימה של פעולות העולות כי עוולה .כאשר המחוקק מפרט את
העוולות ,יש לפרט גם את הדין שחל על העוולה – מה יסודות העוולה ,אילו הגנות יש
מפני העוולה ומה התרופות בגין העוולה.
.2דוקטרינות כלליות – נורמה כללית שלא חלה רק על עוולה ספציפית אלא על כל העוולות.
למשל ,אין אחריות בנזיקין על קטין מתחת לגיל .6זהו כלל שלא חל על עוולה ספציפית
אלא על כל העוולות ולכן כלל זה ייקרא נורמה כללית .כלל נוסף הינו הקשר הסיבתי שחל
על כל העוולות ולא על עוולה ספציפית.
.3המטרות של דיני הנזיקין – דיני הנזיקין אומרים מתי ניתן לגלגל את האחריות על הצד
השני ,אם יש הגנות או אין הגנות ומהם הפיצויים .מרכיב המטרות הינו עקרונות דיני
הנזיקין.
איפה דיני הנזיקין במשפט?
דיני הנזיקין מגדירים את העוולות שמי שעושה אותן יחוייב באחריות כלפי מי שנעשתה הפעולה.
דבר החקיקה הראשון והעיקרי זה פקודת הנזיקין .הפקודה הינה מנדטורית ונכנסה לתוקף בשנת
.47לאחר קום המדינה שילבו אותה בשנת 68לנוסח חדש .כל התיקונים שיש בפקודה מ 47-ועד
68גיבשו אותם בשנת .68פקודת הנזיקין היא הקודקס העיקרי בדיני הנזיקין אבל יש שני חוקים
– חוק הנזיקין האזרחיים )אחריות המדינה( משנת 52וחוק הטבת נזקי גוף שאינם שולבו בתוך
הפקודה אלא המחוקק קבע להם חוק מיוחד.
בנוסף לחוקים אלה ,לאחר 68יש מספר חוקים שהם גם נזיקיים באופיים .שני החוקים העיקריים
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים )פלת"ד( משנת .75זהו חוק מיוחד שחל על נפגעי תאונות
דרכים .חוק נוסף הוא חוק האחריות למוצרים פגומים משנת .80חוק זה חל גם הוא רק על נזקי
גוף.
בנוסף ,ישנם עוד חוקים ששייכים לדיני הנזיקין ,למשל ,חוק איסור לשון הרע משנת 65המתמקד
בעוולת לשון הרע .חוק הגנת הפרטיות משנת .81חוק עוולות מסחריות משנת .99איסור הפליה
במוצרים ,בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים משנת .2000חוק הגנת הצרכן
משנת .1981חוק המחשבים משנת .1995חוק ההגבלים העסקיים
עוולות
את העוולות נחלק לשני סוגים :עוולות פנים אל מול עוולות חוץ.
2
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
זה שונה מעבירות פנים/חוץ בדיני העונשין .בדיני העונשין עבירות פנים הן עבירות הנעשות בתוך
ישראל בעוד שעבירות חוץ נעשות מחוצה לה .בדיני הנזיקין ,עוולות פנים אלה עוולות שבתוך
פקודת הנזיקין ועוולות חוץ הן מחוץ לפקודה.
עוולות פנים
סעיף 3לפקודת הנזיקין דן בעוולות הפנים וקובע" :הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם
עוולות ,ובכפוף להוראות הפקודה -כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל יהא
זכאי לתרופה המפורש בפקודה מידי עושה העוולה או האחראי לה" .סעיף זה קובע שכדי
שלראובן ,הניזוק ,תקום זכות בנזיקין הוא צריך להראות שהנזק שלו נגרם על ידי עוולה ואז הוא
יכול לתבוע את האחראי לה ולדרוש תרופה – פיצוי או ציווי )צו עשה או צו מניעה(.
עוולות הפנים אלה העוולות שבתוך פקודת הנזיקין .ישנן בפקודה 16עוולות.
נחלק אותם לשני סוגים 14 :עוולות פרטיקולאריות )ספציפיות( ושתי עוולות סל.
עוולות פרטיקולאריות
ברגע שהסיטואציה מוגדרת ,כגון תקיפה ,היא נקראת עוולה פרטיקולארית .זוהי עוולה סגורה.
העוולות הפרטיקולאריות מגנות על אינטרס מוגדר.
נחלק את העוולות האלה לשני סוגים :השבע הראשונות יישארו בתוך הקודקס האזרחי ויישארו
רק שבע כיוון שקיימות כפילויות .כיום כל ה 14-עדיין תקפות.
השבע הראשונות הן :תקיפה – סעיף 464) 23בקודקס( ,כליאת שווא – סעיף 466) 26בקודקס(,
הסגת גבול במקרקעין – סעיף 468) 29בקודקס( ,הסגת גבול במיטלטלין – סעיף 468) 31
בקודקס( ,מטרד לציבור – סעיף 471) 42בקודקס( ,מטרד ליחיד – סעיף 473) 44בקודקס( ,גרם
הפרת חוזה – סעיף 476) 62בקודקס(.
שבע העוולות שקיימות כיום אבל לא תהיינה בקודקס הן :הפרעה לאור השמש – סעיף ,48מניעת
תמיכה – סעיף 48א ,עיכוב נכס שלא כדי – סעיף ,49תרמית – סעיף ,56שקר מפגיע – סעיף ,58
נגישה – סעיף ,60גזל – סעיף .52
דוגמאות לעוולות פרטיקולאריות:
תקיפה – סעיף 23לפקודת הנזיקין" :תקיפה היא שימוש בכוח מכל סוג שהוא ,ובמתכוון ,נגד
גופו של אדם על ידי הכאה ,נגיעה ...שלא בהסכמת האדם ...וכן ניסיון או איום ...להשתמש
בכוח כאמור נגד גופו של אדם" .אם משתמשים בכוח נגד אדם בכוונה מתקיימת עוולת התקיפה.
האינטרס המוגן הוא שלמות הגוף.
שיקול הדעת של בית המשפט להגיד האם יש תקיפה או לא הוא כמעט מוגבל.
דוגמא נוספת:
גרם הפרת חוזה :בין שמעון ולוי יש חוזה .שמעון רוצה לקנות רכב מלוי .ראובן הולך ואומר
לשמעון לא לקנות את הרכב .שמעון אכן לא קונה ובכך הוא מפר את החוזה בינו ובין לוי .ראובן
גרם לשמעון להפר את החוזה בין שמעון ובין לוי.
סעיף 62קובע)" :א( מי שביודעין ובלי צידוק מספיק גורם לאדם שיפר חוזה מחייב כדין שבינו
לבין אדם שלישי הריהו עושה עוולה כלפי אותו אדם שלישי ,אולם האדם השלישי לא יוכל
להיפרע פיצויים בעד עוולה זו אלא אם סבל על ידי כך נזק-ממון" .אם א' גורם ל-ב' להפר חוזה
עם ג' ,א' עושה עוולה כלפי ג' אבל ג' יוכל לקבל תרופה גם אם נגרם נזק ממון.
במקרה בו אישה משכנעת בעל לגרש את אשתו ויש נזק ממון ,סעיף )62ב( קובע" :לעניין סעיף זה,
היחסים הנוצרים על ידי נישואין לא ייחשבו כחוזה ,ושביתה והשבתה לא ייחשבו כהפרת-
חוזה" .לצורך הסעיף הזה ספציפית יחסי נישואין לא נחשבים חוזה ועל כן אישה שמשכנעת גבר
לגרש את אשתו לא תחוב בגין העוולה.
הרציונאל של המחוקק:
נקודת המוצא בעוולה הזו היא שבין שמעון ובין לוי יש חוזה תקף .חוזה יכול לבוא לידי סיום
בשני אופנים :באופן טבעי – בוצע ובא אל קיצו או הפרה.
3
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
המחוקק רוצה להגן על החוזה מפני הפרתו .החוזה יכול לבוא לידי סיום לא טבעי לא רק על ידי
הצדדים לחוזה אלא גם על ידי צד שלישי .הצד החיצוני כאן זה ראובן ששכנע את שמעון להפר את
החוזה עם לוי.
ללוי ,במקרה זה ,יש שתי עילות תביעה:
עילת תביעה אחת היא תביעה חוזית נגד שמעון על הפרת חוזה .העילה הזו באה להגן על החוזה
מפני סיומו על ידי אחד הצדדים לחוזה.
עילת תביעה שניה היא תביעה בנזיקין נגד ראובן של גרם הפרת חוזה.
הרציונאל ,אם כן ,הוא הגנה על החוזה מפני צדדים החיצוניים לחוזה.
ברגע ששמעון כרת חוזה עם לוי יש זכות חוזית בעלת ערך כספי .כששמעון מפר את החוזה ,יש
ללוי זכות אכיפה כלפי שמעון .האם זה מכוח הדין או מכוח החוזה? זוהי זכות שהיא יצור כלאיים
של זכות מכוח הדין וזכות מכוח החוזה אך נקרא לה זכות חוזית.
אם ראובן גרם לשמעון להפר את החוזה ,יש ללוי זכות מכוח דיני הנזיקין כלפי ראובן.
כלומר ,העילה כלפי שמעון היא עילה חוזית בעוד שהעילה כלפי ראובן היא עילה נזיקית.
כיום העוולה נקראת גרם הפרת חוזה .בקודקס היא תיקרא גרם הפרת חיוב.
עוולות סל
יש שתי עוולות סל :עוולת הפרת חוקה חקוקה – סעיף 63ועוולת הרשלנות – סעיפים .35-36
רשלנות אומרת שמי שמתרשל וגורם נזק ,תוטל עליו אחריות.
אך מה זה מי שהתרשל? ישנן הרבה סיטואציות בהן ישנה התרשלות – רופא שמתרשל ,קבלן
שהתרשל ,אישה בהריון שמעשנת מתרשלת כלפיי הוולד שלה ,הורה שמתרשל בגידול ילדיו.
עוולת סל ובמיוחד עוולת הרשלנות ,חלה על אינספור מקרים.
כל עוולה שלא מצליחים להכניס תחת אחת מהעוולות הפרטיקולאריות ניתן להכניס לעוולת סל.
עוולות הסל לא מגינות על אינטרס מסויים אלא יכולות להגן על כל מיני אינטרסים.
עוולות חוץ -פרטיקולאריות
עוולות שמצויות מחוץ לפקודה .יש רשימה גדולה של עוולות מהסוג הזה .בתוך הרשימה נכללים
חוק איסור לשון הרע ,חוק הגנת הפרטיות וחוק עוולות מסחריות.
דוגמאות לעוולות החוץ
פגיעה בפרטיות – לכאורה ניתן להגיד כי מי שפוגע בזכות לפרטיות זו בעצם עוולה ,אך המחוקק
לא הגדיר את המונח "זכות לפרטיות" ועל כן אין עוולה כזו .המחוקק עשה אחרת ,הוא מגדיר
מעשים שבעצם עשייתם נחשבים כפגיעה בפרטיות .סעיף 2קובע" :פגיעה בפרטיות היא אחת
מאלה (1) :בילוש או התחקות אחרי אדם ,העלולים להטרידו ,או הטרדה אחרת" – אם בולשים
אחרי אדם בצורה שעלולה להטריד אותו – זוהי פגיעה בפרטיות.
אם עושים את המעשים הללו שהחוק מאזכר ,נעשתה עוולה של פגיעה בפרטיות שהינה עוולה
אזרחית .בסעיף 3לפקודת הנזיקין המחוקק אמר כי כל המעשיים המנויים להלן הם עוולות.
פגיעה בפרטיות מקוטלגת אל תוך דיני הנזיקין.
דוגמא נוספת:
לשון הרע – "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול (1)-להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו
מטרה לשנאה ,לבוז או ללעג מצדם" – המחוקק מגדיר לשון הרע כדבר העלול לפגוע בבני אדם,
זהו מבחן אובייקטיבי.
אם אדם אמר על אחר שהוא שקרן ועל פי המבחן האובייקטיבי זה עלול להשפיל אותו ,לבזות
אותו ,סעיף 7לחוק לשון הרע קובע" :פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא
עוולה אזרחית ,ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים (2)2עד 55 ,15ב 58 ,עד 61
ו 63-עד 68א לפקודת הנזיקיים האזרחיים ."1944 ,העוולה הינה אזרחית ,כלומר נזיקית.
דוגמא נוספת:
עוולות מסחריות – עוולות אלה מתנהלות בעולם המסחר ,בין שני עסקים .החוק נכנס לתוקף
בשנת .99החוק קובע דרכי התנהגות בעולם המסחר .למשל עוולת גניבת עין ,תיאור כוזב,
התנהגות לא הוגנת ,גזל סוד מסחרי .העוולות האלה הן בעסקים בינם לבין עצמם.
4
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
לכל עוולה יש את היסודות שלה .השאלה הנשאלת היא האם ניתן למצוא מבנה ,תבנית לכל
העוולות? באופן כללי ,יש עוולות מעוולות שונות אך לרוב התבנית הכללית היא כזו:
יש יסוד התנהגותי ,יסוד תוצאתי – נזק ,קשר סיבתי בין ההתנהגות ובין הנזק.
כשמדברים על התנהגות נזק וקש"ס העוולה היא עוולה תוצאתית ולא התנהגותית ,אבל יכול
להיות שעוולה תהיה התנהגותית.
עוולת הסגת גבול ,על פי סעיף " :29הסגת גבול במקרקעין היא כניסה למקרקעין שלא כדין ...אך
אין תובע יכול להיפרע פיצויים על הסגת גבול במקרקעין אלא אם סבל על ידי כך נזק ממון" הנה
עוולה התנהגותית.
ברגע שיש עוולה התנהגותית לא דרוש נזק לשם התגבשות העוולה וכאשר לא דרוש נזק גם אין
קש"ס.
אם לוקחים את כל סוגי העוולות ניתן לדבר על ארבע רמות של אחריות:
.1אחריות מוחלטת – המקביל בעונשין זה אחריות קפידה .באחריות זו לא דרוש שום אשם
מצד המזיק .עצם העובדה שהתקיימו יסודות העוולה ,גם ללא אשם ,מטילה אחריות.
האחריות מוטלת על סמך היסודות העובדתיים ,גם אם אין אשם לעוולה .האשמה היא
ביסוד הנפשי .וכאן מדובר על חוסר יסוד נפשי מצד המזיק ,אפילו לא התרשלות.
הדוגמא שממחישה את האחריות המוחלטת בצורה הטובה ביותר היא תאונות דרכים.
סעיף 2לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע)" :א( המשתמש ברכב מנועי )להלן -
הנוהג( חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב".
אם היתה תאונת דרכים ,הנהג אחראי לפצות את הנפגע בה בנזק גוף)" .ג( האחריות היא
מוחלטת ומלאה ,ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד הנוהג ואם היה או לא
היה אשם או אשם תורם של אחרים" .סעיף )2ג( קובע כי אחריות הינה מוחלטת.
אחריות הנהג לנזק גוף שנגרם למי שנפגע בתאונת דרכים היא אחריות מוחלטת כי לא
דרוש שום אשם ,לא סובייקטיבי ,לא אובייקטיבי ,לא מוסרי ולא חברתי מצד הנהג.
.2אחריות חמורה – אחריות מוחלטת אבל יש הגנה למזיק .לא דרוש אשם אבל ניתן לו פתח
בצורה של הגנה.
דוגמא לכך היא היזק על ידי כלב .סעיף 41א לפקודת הנזיקין קובע" :בתובענה בשל נזק
לגוף שנגרם על ידי כלב ,חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע )להלן -
הבעלים( לפצות את הניזוק ,ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצדו של
הבעלים".
5
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אדם שננשך על ידי כלב רוצה לגלגל את הנזק על האחר .על כן ,בודקים בחוק האם
המעשה מוגדר כעוולה .במקרה זה אכן ,סעיף 41א מגדיר את המעשה כעוולה .החוק קובע
כי הבעלים של הכלב אחרי על נזק שנגרם על ידו ואין זה משנה אם הבעלים התרשל או
לא .גם אם בעל הכלב עשה כל מה שצריך על מנת שהכלב לא יזיק ,ובכל זאת נגרם נזק,
הבעלים יחוב בגין הנזק .לעת עתה זה נראה כמו אחריות מוחלטת אך סעיף 41ב קובע:
"בתובענה לפי סימן זה לא תהא הגנה לבעלים ,אלא אם כן הנזק נגרם עקב אחד מאלה -
) (1התגרות של הניזוק בכלב; ) (2תקיפת הניזוק את הבעלים ,את בן זוגו ,הורו או ילדו;
) (3הסגת גבול של הניזוק במקרקעין של הבעלים" .ישנה הגנה לבעלים ,למשל ,אם
הניזוק התגרה בכלב הבעלים לא יחוב בגין הנזק.
העוולה הזו מורכבת משני חלקים :מצד אחד ישנה אחריות מוחלטת אך מצד שני היא
קובעת בצדה גם הגנה .אם כן ,בסופו של יום ,האחריות תהא אחריות חמורה.
.4אחריות רגילה – אחריות זו מוטלת כאשר יש למזיק אשם כלשהו .אם למזיק היה יסוד
נפשי תוטל עליו אחריות רגילה .נטל ההוכחה מוטל על התובע – על הניזוק .אחריות
רגילה זו אחריות המופנית באשמו של המזיק אבל נטל ההוכחה מוטל על הניזוק.
.3אחריות מוגברת – אחריות רגילה על בסיס אשם אבל נטל ההוכחה עובר אל המזיק –
הנתבע .המזיק צריך להוכיח שלא היה אשם.
הופכים את נטל הראיה בשני אופנים:
.1על ידי הפסיקה – יש מקרים בהם בית המשפט הופך את נטל הראיה
.2המחוקק בעוולות מסוימות הופך את נטל הראיה .למשל ,רשלנות לגבי אש .סעיף
39לפקודת הנזיקין קובע" :בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם
על ידי אש או עקב אש ,וכי הנתבע הבעיר את האש או היה אחראי להבערת
האש ,או שהוא תופש המקרקעין או בעל המיטלטלין שמהם יצאה האש -על
הנתבע הראיה שלא היתה לגבי מקורה של האש או התפשטותה ,התרשלות
שיחוב עליה" .עוולת הרשלנות דורשת רשלנות מהמזיק ולכן היא אחריות רגילה
וכפי שראינו באחריות רגילה ,נטל ההוכחה מוטל על הניזוק .אך ישנו מקרה
מיוחד של רשלנות לגבי אש ,שבה המחוקק הפך את נטל הראיה מהניזוק אל
המזיק ועליו להוכיח שהוא לא התרשל ואין לחייב אותו במקור האש.
דוגמא :ראובן יושב בביתו ופתאום התפשטה אש בדירתו מהדירה הסמוכה .אין
עוולה פרטיקולארית ועל כן הולכים אל עוולת הרשלנות הרגילה .אילו העוולה
היתה עוולת רשלנות רגילה ,על ראובן ,הניזוק ,היה להוכיח כי היתה רשלנות
לגבי האש .סעיף 39קובע שאם מדובר ברשלנות באש הופכים את נטל הראיה
ובמצב זה הנתבע צריך להוכיח שלא היתה התרשלות מצידו.
אם זה המצב ,האחריות אינה אחריות רגילה אלא אחריות מוגברת .לא צריך
להוכיח רשלנות אלא צריך להוכיח שלא היתה רשלנות.
היפוך נטל הראיה הופך את האחריות לאחריות מוגברת.
יחסי הגומלין בין העוולות
עד עכשיו אמרנו שיש עוולות בתוך פקודת הנזיקין ויש עוולות מחוצה לה.
עוולות הפנים מתחלקות ל 14-עוולות פרטיקולאריות ו 2-עוולות סל .בתוך עוולות הפנים
הפרטיקולאריות יש שבע עוולות שנראות מיותרות והמחוקק בחר להוציאן עם כניסת הקודקס
האזרחי.
יש עוולות שלפעמים מתקיימים יסודות עובדתיים של עוולה אחת ולא של השניה ואז נוצרת
חפיפה בין העוולות )בדרך כלל החפיפה תהיה בין עוולה פרטיקולארית ובין עוולת סל(.
יש להבחין בין שני סוגי חפיפות:
חפיפה חלקית – אם לוקחים מקרה המזכיר עוולה מסויימת פרטיקולארית ,לדוגמא כליאת שווא,
אך לא מתקיימים כל יסודות כליאת השווא .במקרה כזה ניתן להכניס את המקרה תחת עוולת
הרשלנות .מצב זה נקרא חפיפה חלקית ,כלומר ,מצב בו נמצאים כאילו בתוך עוולה פרטיקולארית
אך לא מתקיימים כל היסודות העובדתיים אבל יכולים להתקיים כל יסודות עוולת הרשלנות.
לדוגמא ,אדם שרץ בכביש מתוך בהלה ונתקל במישהו תוך כדי ריצה והוא נפל ושבר רגל .לכאורה
המזיק נגע בגופו של הניזוק ללא הסכמה אבל ללא כוונה .זוהי סיטואציה עובדתית שנמצאת בתוך
עוולת התקיפה אבל לא מתקיימים כל יסודות התקיפה כי לא התקיים יסוד נפשי של כוונה.
6
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
דוגמא נוספת ,שומר בבניין צריך לבדוק בסוף כל יום אם הבניין ריק לפני שהוא נועל אותו .הוא
אכן בדק וחשב כי הבניין ריק ,נעל את הבניין והסתבר שמישהו נשאר בתוכו .לכאורה אנחנו
נמצאים בעוולת כליאת שווא אבל כליאת שווא דורשת יסוד נפשי של כוונה ולא היתה כאן כוונה.
יש כאן שני מצבים ,אם כן ,שבהם האירוע נמצא בתחומה של עוולה מסויימת אבל לא מתקיימים
כל יסודות העוולה ואז השאלה היא האם ניתן לתבוע בעוולת הסל של רשלנות כאשר לא
מתקיימים כל יסודות העוולה הפרטיקולארית.
השאלה הזו נדונה בפסק דין גורדון :גורדון מכר רכב בשנות ה .70-הוא העביר את הבעלות על שמו
במשרד הרישוי .המחשב של משרד הרישוי לא היה מחובר אל מחשבי העירייה ומי שקנה את
הרכב עשה הרבה עבירות חניה .העירייה מוציאה דו"ח על עבירות פליליות ושולחת לגורדון כי
במחשבים של העירייה גורדון היה רשום אבל בפועל הוא העביר את הרישום על שם הקונה
החדש .גורדון שלח מכתבים לעירייה וכתב שהוא לא הבעלים ,הוא מכר את הרכב .העירייה
בתגובה אמרה לו שיהיה בסדר ואין לו סיבה לדאוג .גורדון אמר שהוציאו נגדו צו מעצר והוא
מבקש שיעבירו את הבעלות גם בעירייה כי יכול להיות מצב שיעצרו אותו .העירייה בתגובה אמרה
שוב שאין לו סיבה לדאגה ויהיה בסדר .בסופו של דבר אכן עצרו אותו והוא תובע את העירייה.
היסודות העובדתיים של המקרה הזה נופלים תחת עוולת הנגישה .סעיף 60לפקודת הנזיקין
קובע" :נגישה היא פתיחתו ...של הליך נפל ... -בזדון ,ובלי סיבה סבירה ומסתברת -נגד אדם,
בפלילים ...וההליך חיבל ...בשמו הטוב או סיכן את חירותו ,ונסתיים לטובתו "...אם פותחים
בהליך פלילי ללא שום סיבה סבירה וזה מחבל בשמו הטוב או חירותו של האדם ובסופו של יום
ההליך הסתיים לטובת אותו אדם שהחירות שלו נשללה ,הוא יכול לתבוע בנזיקין בעוולת הנגישה.
גורדון רוצה לתבוע את העירייה שהתחילה נגדו בהליך נפל ללא שום סיבה סבירה בפלילים –
עצרו אותו וההליך הסתיים לטובתו .הבעיה כאן היא שאין זדון .העירייה לא עשתה זאת בזדון.
לכן עילת התביעה בנגישה נגד העירייה נידחת.
האירוע לכאורה הולך לתחום הנגישה אך הנגישה לא מתקיימת ואז עלתה השאלה האם אפשר
לתבוע ברשלנות.
זהו מקרה שדן בחפיפה חלקית .כל היסודות של העבירה הפרטיקולארית לא התקיימו – חסר
יסוד אחד או יותר .האם ניתן לתבוע בעוולת הסל של רשלנות? התשובה לשאלה זו היא כן.
השופט ברק אומר שאם המזיק לא נמצא אחראי בעוולה אחת ,זה לא אומר שהוא לא יימצא
אחראי בעוולה אחרת" .המחוקק קבע יסודות מסוימים ,אשר בהתקיימם מגבשים אחריות
בעוולת הנגישה .אם אותם יסודות אינם מתקיימים אין אחריות בנגישה .אך לא נובע מכאן כי
אין אחריות בכלל .לעניין הנגישה אין בה כל סימן המצביע על הסדר שלילי .על כן ,אפילו אין
מתקיים יסוד זה או אחר של עוולת הנגישה ,עדיין יש מקום לבחון ,אם אין מקום לגבש אחריות
על פי עוולת הרשלנות" .העירייה לא אחראית ברשלנות באופן מידי .יש לבדוק האם מתקיימים
יסודות עוולת הרשלנות.
פסק הדין הזה קובע שלמרות שנדחתה התביעה בנגישה זה לא מונע מהתובע להתקדם שלב
ולתבוע בעוולת הרשלנות וזאת על ידי הוכחה שמתקיימת הרשלנות .גם אם תביעת הרשלנות
נידחת ,ניתן להמשיך הלאה ולנסות לתבוע בגין עוולה אחרת.
אם כך ,ההלכה אומרת שאם לא מתקיימים כל יסודות העוולה הפרטיקולארית אין שום מניעה
לפנות אל עוולת הסל של רשלנות כי אין הסדר שלילי.
יתר על כן ,פקודת הנזיקין מאזנת בין אינטרסים .האינטרסים שיש כאן הם חופש הפעולה של
העירייה אל מול חירותו של האדם .האיזון בעוולת הנגישה מאוד מחמיר עם חירותו של האדם
כיוון שהאדם מפוצה רק כאשר העירייה פעלה בזדון .זהו איזון מחמיר שבית המשפט רוצה
להרחיבו וגם אם הפעולה נעשית ברשלנות יש לפצות את האדם.
אם ניקח את כל העוולות ונדמיין אותם כדלי ,עובדות המקרה יכולות להיכנס לדלי אחד ולפעמים
ליותר .זה שהעובדות לא נכנסות לדלי אחד לא מונע מהן להיכנס לדלי אחר.
חפיפה מלאה – מצב בו מתקיימות היסודות של שתי העוולות.
בחפיפה חלקית יסודות עוולה אחת לא התקיימו אז הולכים לעוולה אחרת .במקרה של חפיפה
מלאה מתקיימות היסודות של שתי העוולות .השאלה היא האם ניתן לתבוע? הנטייה היא להגיד
שכן .אם ניתן לתבוע גם בכליאת שווא וגם ברשלנות ,למה לא?
כל עוד שתי העוולות מתקיימות אין בעיה .הבעיה היא שבעוולה אחת יש הגנה ספציפית ובעוולה
השניה אין הגנה ,האם ניתן לעקוף את ההגנה על ידי הליכה אל העוולה השניה?
השאלה הזו נדונה בפסק דין כרמלי :אשפזו את הגברת כרמלי בעל כורחה .חוק חולי הנפש מתיר
בתנאים מאוד מחמירים את הדרכים בהם ניתן לכלוא אדם או לאשפז אותו בעל כורחו .לרוב
מאשפזים אדם בעל כורחו כדי להגן עליו או על הציבור לתקופה מוגבלת ואז צריך להביא את
המקרה לדיון בערכאה גבוהה יותר שתבדוק את זה .על פי חוק חולי הנפש אפשר לאשפז ולאחר
7
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
מכן יש להודיע על כך לפסיכיאטר המחוזי ולמשרד הבריאות והם צריכים לבדוק מה לעשות .כיום
החוק שונה ויש להביא את המקרה לדיון בפני שופט וישנה וועדה שדנה בזה .כלומר ,יש תהליך.
באותה העת ניתן היה לכלוא עד חמישה ימים ולאחר חמישה ימים יש להודיע למשרד הבריאות
ולפסיכיאטר המחוזי ויש צורך באישור להמשך האשפוז.
במקרה דנן ,מנהל בית החולים דיווח למשרד הבריאות לאחר יותר מחמישה ימים .חמישה ימים
האשפוז היה אשפוז כדין והגברת כרמלי היתה בבית החולים 12ימים ללא אישור.
הגברת כרמלי תבעה את בית החולים על שלילת חירותה בעוולת כליאת שווא.
יש אירוע שכל עובדותיו עונות על יסודות עוולת כליאת שווא .סעיף 26לפקודת הנזיקין קובע:
"כליאת שווא היא שלילת חירותו של אדם ,שלילה מוחלטת ושלא כדין ,למשך מן כלשהו,
באמצעים פיסיים או על ידי הופעה כבעל סמכות" .במקרה דנן היתה שלילת חירותה של גברת
כרמלי שלילה מוחלטת ולא כדין .סעיף 27קובע הגנות לכליאת שווא" :בתובענה שהוגשה על
כליאת-שווא תהא הגנה לנתבע אם (3) -התובע לא היה שפוי בדעתו או היה לקוי בשכלו או
בגופו ,ושלילת חירותו היתה ,או נראה שהיתה ,נחוצה באופן סביר להגנת התובע עצמו או להגנת
אנשים אחרים ובוצעה בתום-לב ובלי זדון".
בית החולים טען להגנה על פי סעיף .27יסודות ההגנה אכן מתקיימים.
תביעתה של הגברת כרמלי בגין עוולת כליאת שווא לא מתקבלת ועל כן היא רוצה לתבוע בגין
עוולת סל של הפרת חובה חקוקה ,החובה מכוח חוק חולי נפש.
השאלה שנשאלה היא האם היא יכולה לתבוע בהפרת חובה חקוקה חרף העובדה שלא התקיימה
כליאת שווא.
בפסק דין גורדון ,מלכתחילה יסודות העוולה לא התקיימו ,בעוד שבפסק דין כרמלי יסודות
העוולה התקיימו אך התביעה נדחתה בגלל הגנה .השאלה היא האם יש הבחנה בין המקרים או
לא.
דעת הרוב קבעה שלא ניתן לתבוע בהפרת חובה חקוקה ,כלומר ,לא ניתן לעקוף את ההגנה של
כליאת שווא.
בית המשפט אומר שמה שהפך את הכליאה לכליאת שווא זה שבית החולים לא קיבל אישור לכך,
שהרי אם בית החולים היה מקבל את האישור זו היתה כליאה כדין ולא כליאת שווא .הבעיה היא
לא בכליאה עצמה אלא בכליאה שנעשתה ללא האישורים הנדרשים על פי חוק חולי נפש ועל כן
הופרה חובה חקוקה .אבל אותה כליאת שווא ,שלא קיבלו אישור ,היא בעצמה הפרת חובה .על
כליאת שווא המחוקק הטיל הגנה בסעיף (3)27לפקודת הנזיקין ,חזקה על המחוקק שנתן את
אותה הגנה על אותו מעשה גם בחוק חולי נפש .לכן בית המשפט לא נותן לעקוף את ההגנה ולתבוע
בגין עוולת סל של הפרת חובה חקוקה .יתר על כן ,בית המשפט קובע שבסעיף המדבר על כליאת
שווא יש הסדר שלילי – אם המחוקק נתן הגנה יש הגנה ולא ניתן ללכת לחוק חולי נפש.
דעת המיעוט אומרת שחוק חולי נפש זהו חוק ספציפי .כליאת שווא זה כללי – ההתייחסות
בכליאת שווא היא על כל אדם ,בין אם הוא גורם רפואי ובין אם לא ,הכולא אדם אחר .לגבי גורם
רפואי קיים חוק חולי נפש הקובע הסדר ספציפי ואומר שתוך חמישה ימים יש לדאוג לאישורים
המתאימים ולכן אין הסדר שלילי וכן ניתן לתבוע .דעת המיעוט מסתמכים על פסק דין גורדון
ששם נקבע שאם לא ניתן לתבוע בגין עוולה אחת ניתן לתבוע בגין עוולה אחרת .אם לא ניתן
לתבוע בגין כליאת שווא ניתן לתבוע בגין הפרת חובה חקוקה .פסק דין גורדון לא הבחין בין מצב
שלכתחילה לא התקיימו יסודות העוולה ובין מצב שהתקיימו יסודות העוולה אך הגנה מסויימת
הוציאה מתחום העוולה.
אם כן ,יש שתי דעות :האחת אומרת שיש הסדר שלילי בעוד השניה אומרת שאין הסדר שלילי.
לסיכום:
בהינתן אירוע צריך קודם כל לנסות להחיל את העוולה הטבעית ,הסביבה הטבעית של האירוע.
במידה ואחד מיסודות העוולה הטבעית לא מתקיימים אזי ניתן לבדוק אחת מעוולות הסל – פסק
דין גורדון ,חפיפה חלקית.
במידה ויסודות העוולה הטבעית מתקיימים אבל יש בצידה הגנה ,אזי ניתן לפנות עוולת סל אם
מדובר בהסדר שלילי .ההחלטה האם מדובר בהסדר שלילי או לאו היא החלטה של מדיניות
משפטית כתוצאה מאיזון בין אינטרסים שונים.
23.2.09
חזרה על השיעור הקודם
דיברנו על מה תפקידם של דיני הנזיקין.
דיני הנזיקין מגדירים מעשים אסורים כעוולות.
אם הנזק נגרם על ידי עוולה ,זה מקנה לניזוק זכות לתבוע את המזיק או את האחראי לעוולה.
המרכיבים של דיני הנזיקין:
המרכיב הראשון זה עוולות .דיברנו על החלוקה שבין עוולות הפנים לעוולות החוץ.
בעוולות הפנים יש חלוקה של עוולות פרטיקולאריות ועוולות סל .בעוולות חוץ נתנו דוגמאות.
דיברנו על נוסחת העוולה הנזיקית.
8
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
דוקטרינות
דוקטרינה זוהי נורמה כללית בנזיקין שחלה על כל העוולות.
אם מדברים על עוולת התקיפה ובה יש הגנה ,ההגנה מפני תקיפה חלה רק על עוולת התקיפה ולכן
זו לא נורמה כללית .אבל אם מדברים על סעיף 9לפקודת הנזיקין" :לא תוגש תובענה נגד אדם
על עוולה שעשה אותה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים" סעיף זה קובע חסינות לקטין מתחת
לגיל .12החסינות לא תלויה בעוולה שבגינה רוצים לתבוע אלא הוא חסין בפני כל העוולות ולכן
זוהי דוקטרינה.
אם יש אחריות שילוחית על כל העוולות למעט שתי עוולות ,האחריות השילוחית עדיין תיחשב
כדוקטרינה.
פרק ג' דן בעוולות .הפרק מונה את כל העוולות ולכל עוולה נותן את הדין שלה.
פרק זה איננו פרק של דוקטרינות מאחר ולכל עוולה דין משלה.
9
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סעיף 6לפקודת הנזיקין" :בתובענה שהוגשה על עוולה ,חוץ מרשלנות ,תהא הגנה שהמעשה או
שנעשה בתחום הרשאה חוקית או מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית;
בסעיף זה" ,מעשה" -לרבות מחדל שמתלוננים עליו היה לפי הוראות חיקוק ובהתאם להן".
חוק איסור לשון הרע קובע עוולת חוץ שהיא עוולת לשון הרע .היא עוולת חוץ כיוון שהיא לא
בתוך פקודת הנזיקין.השאלה היא האם הנורמות הכלליות שבתוך הפקודה חלות גם על עוולת
החוץ.
10
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
ברגע שיש הוראה כזאת כבר יש תשובה ולכן במידה וקטין פוגע בפרטיות של אדם מסויים והאדם
תובע את הקטין ,הקטין יטען לחסינות מכוח סעיף 9לפקודת הנזיקין .התובע יגיד שאין חסינות
בחוק הגנת הפרטיות והקטין יביא לעזרתו את סעיף 4לחוק שמחיל את הוראות פקודת הנזיקין.
אם רוצים להחיל הסדר משפטי מפקודת הנזיקין על חוק הגנת הפרטיות יש לבדוק האם החלת
ההוראות האלה מתיישבת עם חוק הגנת הפרטיות .ייתכן מצב שההחלה לא מתיישבת.
החלה מפורשת ומצומצמת – חוק לשון הרע מחיל את פקודת הנזיקין בצורה מפורשת אך
מצומצמת.
סעיף 1לחוק קובע" :לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול (1) -להשפיל אדם בעיני הבריות או
לעשותו מטרה לשנאה ,לבוז או ללעג מצדם".
סעיף 7לחוק קובע" :פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית,
ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים (2)2עד 55 ,15ב 58 ,עד 61ו 63-עד 68א
לפקודת הנזיקיים האזרחיים ."1944 ,הסעיף לא מחיל את כל פקודת הנזיקין אלא מחיל רק
סעיפים מסויימים של פקודת הנזיקין.
לכן ,אם תתעורר סוגיה של החלת דוקטרינה מסויימת יש לבדוק האם ההחלה מתייחסת אל
אותה דוקטרינה או לא.
לפעמים אם רוצים להחיל את הדוקטרינה מפקודת הנזיקין על עוולת החוץ אין שום בעיה אבל
לפעמים יש בהחלה סתירה.
דוגמא למקרה בו ההחלה אפשרית:
אם רוצים להחיל את חסינות הקטין על פגיעה בפרטיות ,ככל הנראה אין שום סיבה שלא להחיל.
אין שום שיקול שאומר לא להחיל את דוקטרינת חסינות הקטין על עוולה של פגיעה בפרטיות.
העובדה שעוולת הפגיעה בפרטיות מצויה מחוץ לפקודה ולא בתוכה לא משנה את התוצאה
המהותית.
השאלה אם להחיל או לא להחיל את הדוקטרינה היא שאלה של טכניקת חקיקה.
דוגמא:
שתי חברות מתחרות אחת בשניה .שתיהן משווקות מוצרים לכלבים .אחת הוציאה לשון הרע נגד
השניה .אחת החברות תובעת את זו שהוציאה לשון הרע.
השאלה שעולה היא האם החברה הנפגעת יכולה לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק?
על פי חוק לשון הרע התשובה היא כן ואילו על פי פקודת הנזיקין התשובה היא לא.
למרות שחוק איסור לשון הרע מחיל את סעיף 10ישירות ,החלת הסעיף מתנגשת עם סעיף 7א
והשאלה היא איך מיישבים את הסתירה.
מבחינת פרשנות חוקית שתי הטענות לגיטימיות .ניתן להגיד שסעיף 10גובר על סעיף 7א וניתן
להגיד שסעיף 7א גובר על סעיף .10
השיקולים צריכים להיות שיקולים של מדיניות.
המחוקק יצר מצב שיוצר סתירה וכל אחד יכול לטעון לכאן ולכאן.
11
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
חוק הגנת הצרכן הוא דוגמא לחוק שותק לגבי החלת פקודת הנזיקין.
סעיף 2לחוק קובע" :לא יעשה עוסק דבר -במעשה או במחדל ,בכתב או בעל פה או בכל דרך
אחרת -העלול להטעות צרכן בכל עניין מהותי בעסקה )להלן -הטעיה(" .החוק קובע שאסור
להטעות צרכנים
סעיף 31לחוק קובע" :דין מעשה או מחדל בניגוד לפרקים ב' ,ג' ,או ד' כדין עוולה לפי פקודת
הנזיקין )נוסח חדש(" .אם נעשתה הטעייה ,דין ההטעיה כדין עוולה .אבל המחוקק לא אמר אם
הוראות הפקודה יחולו בכפוף להוראות החוק .אין כאן הוראת ייבוא .המחוקק רק מצהיר
שהטעייה זה כעוולה אבל המחוקק לא מייבא את פקודת הנזיקין אל החוק.
בית המשפט יכול להיתלות ב-כ' הדמיון שכתובה בסעיף .כלומר ,הטעיה דומה לעוולה אבל זו לא
עוולה ממש .לשון החוק רחבה מאוד וניתן להחיל כל תוצאה שרוצים.
כאשר החוק שותק יש את פסק דין סידר נ' חברת קו צינור בע"מ" :העקרונות והדוקטרינות
שבפקודת הנזיקין הן בגדר תורה כללית של דיני הנזיקין החלות גם על עוולות שמחוץ לפקודה".
יש את המעגל הפנימי ,שזהו חוק נזיקי ספציפי .יכולים להיות בחוק הזה כל מיני הסדרים אבל לא
חייבים להיות בו כל ההסדרים .במידה ויש הסדר חסר ניתן להשלים אותו מתוך פקודת הנזיקין.
"מקום שאין תשובה או הסדר מפורט בחוק שבו מצויה העוולה ,אזי אין מניעה להחלת
העקרונות והדוקטרינות שבפקודת הנזיקין...ובלבד שהחלה זו מתיישבת היטב עם יסודותיה,
עם מהותה ,עם בניינה של העוולה שבה מדובר ,ועם המסגרת שבה היא נמצאת" .כלומר ,אם
רוצים לקחת הוראה מפקודת הנזיקין ולשתול אותה אל תוך חוק החוץ יש לבדוק אם ההשתלה
מתיישבת עם העוולה או לא.
יש הגנה בפקודת הנזיקין של מעשה של מה בכך – זוטי דברים .עוולות צרכניות יכולות להיחשב
כסכומים זעומים .אם היינו מחילים את הדוקטרינה של מעשה של מה בכך על החוק להגנת
הצרכן היינו מבטלים את התכלית של חוק הגנת הצרכן.
ההלכה אומרת אין מניעה להחיל את הדוקטרינות של פקודת הנזיקין גם על עוולות חוץ ובלבד
שההחלה הזאת לא מתנגשת עם התכליות שמונחות ביסוד אותה עוולה.
יש שני נימוקים להלכה זו:
נימוק ראשון :סעיף 3לפקודת הנזיקין" :הדברים המנויים להלן בפקודה זו הם עוולות ,ובכפוף
להוראות פקודה זו -כל הנפגע או הניזוק על ידי עוולה שנעשתה בישראל הא זכאי לתרופה
המפורשת מידי עושה העוולה או האחראי לה" .מבחינה לשונית המחוקק אומר שכל מי שנפגע
על ידי עוולה זכאי לתרופה על ידי הפקודה ולכן ישנה החלה של הדוקטרינות על כל העוולות ,גם
הפנים וגם החוץ.
נימוק שני :להגיד שמדובר בלקונה וצריך לעשות היקש ודבר החקיקה העיקרי לעשות היקש זה
מהקודקס של דיני הנזיקין והוא מפקודת הנזיקין.
כלומר :אם רוצים להחיל את חסינות קטין על עוולת חוץ מסויימת בה החוק לא אומר שפקודת
הנזיקין חלה ,ניתן להגיד שיש לקונה בחוק וצריך לעשות היקש שיעשה מפקודת הנזיקין.
דוגמא ליישום פסק דין סידר
פסק דין ברזני נ' בזק :היה מדובר בפרסומת של בזק לחיוג בינלאומי .בזק הבטיחה שהיא תחייב
את המשתמשים בחיוג בינלאומי לפי שניה .התברר שבזק הפעילה שיטה של מונים והיו מחייבים
על מונה ,שהיה 9שניות ,והיא מחייבת יותר ממה שהיא קבעה בפרסומת.
הגישו תביעה ייצוגית בשם ברזני שהודה שהוא לא ראה את הפרסומת .הוא השתמש בבזק ונודע
לו לאחר מכן שהיתה הטעיה.
אין חולק על כך שהמעשה של בזק היה הטעייה כי היא חייבה בניגוד לפרסום.
אחד התנאים של תביעה ייצוגית הוא שלתובע הבודד יש עניין אישי ,לכן ,לצורך העניין זו תביעה
אישית.
12
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סעיף )437ב( לקודקס" :הוראות סימן זה...יחולו גם על הוראות הקבועות בחיקוק אחר לגבי
גרימת נזק שלא כדין" .היום ישנה הוראה מפורשת ,כמו ההוראה בחוק העונשין .ההוראה אומרת
שסימן הנזיקין יחולו גם על חוקי נזיקין שהם חוקי חוץ.
לגבי חוק חוץ אין בעיה להחיל את הדוקטרינות של חוק הנזיקין ובלבד שאין סתירה לחוק.
המטרות של דיני הנזיקין
ברגע שמתרחש נזק אצל הניזוק דיני הנזיקין מחליטים האם ובאילו תנאים לגלגל את הנזק אל
המזיק.
מכוח מה ולמה מצדיקים את גלגול הנזק בחזרה אל המזיק?
בפקודת הנזיקין לא כתוב מה המטרות של הפקודה .בקודקס כתוב מה התכליות של דיני
הנזיקין" :התכליות המנויות להלן הן מתכלית חוק זה) :א( הבטחת צדק ,הגינות וסבירות; )ב(
קידום בטחון ,ודאות ויעילות במשפט"
חשיבות העמידה על המטרות
• חשוב להבין את המטרות כדי להסביר את הדין הקיים.
• יש לפרש את הוראת החוק לאור התכלית ולכן יש לדעת מהי התכלית.
• יש מקרים קשים שקשה להגיע להחלטה ,ולא ניתן להגיע להחלטה מבלי לדעת מה
התכלית.
לדוגמא ,חולה נפש פטור מאחריות פלילית בגין עבירה שעבר כיוון שתכלית חוק העונשין
זה הרתעה .מה קורה אם חולה הנפש פוגע באדם ,והוא פטור מאחריות בפלילים ,האם
13
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הוא פטור גם מאחריות נזיקית? אם המטרה היא להחזיר את הניזוק למצב בו היה לפני
הפגיעה ,יש לחייב אותו .אם המטרה היא להרתיע ,לא נחייב.
כדי ליצור דין חדש יש צורך לעמוד על המטרות. •
אם לא כתוב בחוק מה הם המטרות ,ניתן ללמוד עליהן מהספרות ,ממאמרים ,מהפסיקה.
אם בבריכת שחיה קורים במהלך השנה ומעריכים את התאונות בסך של 1,000שקל לשנה וזאת
בהנחה שמפעיל הבריכה לא נוקט בשום אמצעים למנוע את הנזקים – לא שם שלטי הזהרה ,לא
מציב מצילים .אם כן ,סך כל הנזק הוא 1,000שקל .זהו המצב שב.S0 -
אם הוא מציב אמצעי הגנה ,למשל שם שלטים ,סך הנזקים פוחת ועל כן סך הכל גם כן פוחת .זהו
המצב שב.S1 -
בתוספת של עוד אמצעי הגנה הנזקים פוחתים בחצי ועל כן סך הכל הוא המחיר הכי נמוך .זהו
המצב בS2-
ב S3-הנזקים וההוצאות בגובה אותו סכום.
במשטר של היעדר אחריות ,כלומר ,אם הילד טבע או לא טבע בבריכה ,לא תוטל אחריות על
מפעיל הבריכה והוא ימצא ב S0-כי אם לא תוטל עליו אחריות בכל מקרה הוא לא ינקוט בצעדי
הגנה ולכן המצב הראשון הכי זול לו.
במצב זה מפעיל הבריכה מחצין את האחריות כלפי אחרים ,כלומר ,הוא מפנים את הרווח
מהפעלת הבריכה אבל מחצין את העלות אל המשתמשים בה.
14
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם מחייבים מפעל שמזהם בקנס על כל זיהום שהוא עושה ,המפעל ייקח זאת בחשבון אבל אם
לא מטילים עליו אחריות הוא ימשיך לזהם כי הוא מרוויח יותר מהייצור.
לכן ,בהיעדר משטר של אחריות ,בהיעדר משטר של נזיקין ,המזיק לוקח בחשבון רק את התועלת
ומחצין את העלות.
המטרה של דיני הנזיקין היא לגרום למזיק להפנים גם את התועלת אבל גם ובעיקר את העלות.
כלומר ,המזיק צריך לקחת בחשבון את תוצאות מעשיו.
אם כן ,המטרה של דיני הנזיקין היא להרתיע .לגרום לאנשים להפנים את התוצאות של המעשים
שלהם.
אם אומרים לנהג שעל כל תאונה שהוא יעשה הוא לא ישלם ,הנהג ימשיך לנהוג בפראות כי לא
יהיה אכפת לו אם יגרום לתאונות .המטרה היא כן לחייב בגין הנזקים כדי שהנהג יהיה יותר
זהיר.
במידה וכן תוטל אחריות ,מפעיל הבריכה יימצא ב S2-כיוון שהעלות עדיין קטנה יותר מהתועלת.
אם העלות גדולה יותר מהתועלת הוא יימצא במצב של הפסד.
המטרה של דיני הנזיקין היא לשאוף לקבוע משטר אחריות שיביא את המזיק להשקיע.
יש מחלוקת איזה משטר אחריות יש להטיל .יש האומרים כי צריך להטיל אחריות מוחלטת,
כלומר ,אין זה משנה אם היתה התרשלות מצד המזיק או לא – על כל תאונה שקורת תוטל
אחריות.
פיזור נזק – לפזר את הנזק על כמה שיותר אנשים .כשהנזק מתרחש הוא אצל הניזוק .אם נגלגל
אותו אל המזיק ,הוא זה שנושא בו.
המטרה של דיני הנזיקין היא לפזר את הנזק על כמה שיותר אנשים ,לא רק על המזיק ולא רק על
הניזוק.
יש כמה מנגנונים שבאמצעותם אפשר לפזר נזק.
• מגנון אחד זה הביטוח – הקמת קופה שכל אחד משלם פרמייה ואם יקרה אירוע מסויים
למישהו מחברי הקבוצה הוא יפוצה מתוך הקופה.
• מגנון נוסף זה באמצעות מחירים – אם מחייבים מפעיל בריכה בנזק של אלה שטבעו
אצלו או שמחייבים את העירייה בנזק של אלה שנפגעו בתחומה ומפעיל הבריכה מעלה
את המחירים כי הוא מחשב את הנזק שהוא יצטרך לשלם כל שנה ,הנזק בעצם מפוזר בין
כולם.
• המנגנון הכי ידוע לגבי פיזור נזק זה תאונות דרכים – כל נהג עושה ביטוח חובה שמכסה
על נזקי גוף .חברות הביטוח מקימות קופה שבה נצברים הסכומים המשולמים על ידי כל
נהג והכסף הזה מיועד לשלם את הנפגעים בתאונות דרכים ועל ידי כך נוצר פיזור נזק.
אם אומרים שפיזור נזק הוא דבר טוב ורצוי ,המטרה של דיני הנזיקין בין היתר היא להטיל את
האחריות על מי שיכול לפזר את הנזק.
15
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
לכן ,בדוגמא של מפעיל הבריכה הוטלה אחריות כל עוד הוא לא הוציא הוצאות מניעה יעילות
שהיו מונעות עוד נזקים.
במידה וכן מטילים עליו אחריות הוא יעלה את מחירי הכניסה לבריכה או יעשה ביטוח ועל ידי כך
מפזרים את הנזק.
דוגמאות:
אם נטיל אחריות על מפעיל בריכה או על כל יצרן מוצרים ,הוא ייקח בחשבון את העלות שמוטלת
עליו ,יעלה מחירים ובכך יפזר את הנזק.
אחריות של בעל כלב – אם מטילים על בעל כלב אחריות לנזקי גוף שהכלב שלו גורם ,הוא ירכוש
פוליסת ביטוח ועל ידי כך הנזק פוזר אל כל בעלי הכלבים כי מהקופה הזו ישלמו את הנזקים.
אם כן ,מתוך שלוש המטרות שהצגנו ,מה הן מטרות דיני הנזיקין? אין הסכמה אחת על השאלה
שאלה זו ואין זה נכון לדבר על מטרות דיני הנזיקין כמכלול.
יכול להיות מצב בו המטרות של לשון הרע שונות מהמטרות של הגנה על הפרטיות .יש לבחון כל
סיטואציה בנפרד.
המטרה הדומיננטית של לשון הרע היא להרתיע ולכן מוצדק יותר לתת פיצוי של 50,000שקלים
כי פחות מעניינת המטרה של השבת המצב לקדמותו ויותר מעניינת מטרת ההרתעה.
המטרה הדומיננטית במשפט היא פיצוי הניזוק והחזרת המצב לקדמותו.
לדוגמא:
חסינות קטין – אם יש חסינות של קטין ניתן להבין כי המטרה היא הרתעה וזאת מאחר ולכאורה
לא ניתן להרשיע קטין.
ההצעה בקודקס היא לבטל את חסינות הקטין ואז המטרה עוברת להיות פיצוי ולא הרתעה.
אם פרצה שריפה בבית של השכן בגלל שקטין שיחק בגפרורים ,כיום ,לא ניתן לחייבו כי יש
חסינות אך ניתן לחייב את הוריו בגין רשלנותם שלהם.
עקרון תום הלב
מה עם תום הלב בדיני הנזיקין? הפעלת זכות בנזיקין כפופה לעיקרון תום הלב .ניתן ללמוד על כך
מסעיף )61ב( לחוק החוזים שקובע" :הוראות חוק זה יחולו ,ככל שהדבר מתאים לעניין
ובשינויים המחויבים ,גם על פעולות משפטיות שאינן בבחינת חוזה ועל חיובים שאינם נובעים
מחוזה".
בדיני החוזים אפשר לבטל חוזה או לבטל את הזכויות העולות מהחוזה אם הן נוגדות את תקנת
הציבור.
לדוגמא:
א' סיכם עם ב' שהוא ירצח מישהו ותמורת הרצח יקבל .₪ 100,000למרות שהסכם כזה עומד
לכאורה בתנאי דיני החוזים ,מכוח שיקולים של תקנת הציבור חוזה כזה לא יוכר.
אפשר לשלול הרתעה או פיצוי בנזיקין כיוון שזה נוגד את תקנת השוק.
בפסק דין פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ עלתה השאלה האם ניתן לפסוק פיצוי לנפגע שזקוק
לשירותי ליווי .הנפגע טען שכתוצאה ממצבו הגופני הוא לא יוכל להשיג בחורות בדרך המקובלת
והוא ייאלץ ללכת לנערות ליווי.
לכאורה יש להכיר בראש הנזק הזה אם המטרה היא להחזיר את המצב לקדמותו אבל בית
המשפט קובע שלמרות שהמטרה היא להחזיר את המצב לקדמותו ראש נזק זה לא יוכר בשל
16
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
תקנת הציבור .לא יכול להיות שבית המשפט מצב אחד ילחם בתופעת הזנות ומצד שני ייתן פיצוי
לנפגע כזה.
לסיכום:
המטרות של דיני הנזיקין הן פיצוי ,הרתעה ופיזור.
על דיני הנזיקין ניתן להחיל גם את עקרונות תום הלב ותקנת הציבור.
דיני הנזיקין במשפט על היחס בין דיני הנזיקין לבין ענפי משפט אחרים
עד עכשיו דיברנו על דיני הנזיקין – עוולות ,דוקטרינות ומטרות.
כעת נבחן את היחס בין דיני הנזיקין כמכלול אחד ובין ענפים אחרים.
היחס בין דיני הנזיקין לדיני עונשין:
נקודות השוני בין דיני הנזיקין ודיני העונשין:
דיני העונשין – משפט ציבורי דיני הנזיקין – משפט פרטי
הגנה על אינטרסים פרטיים על הגנה על אינטרסים ציבוריים האינטרס המוגן
על ידי הגדרת מעשים ידי הגדרת מעשים מסויימים
מסויימים כמעשים אסורים כמעשים אסורים ומתוקף
ומתוקף הגדרה זו המעשים הגדרה זו המעשים האסורים
האסורים הופכים לעבירות הופכים לעוולות
ברגע שנפגע אינטרס פרטי ויש ברגע שנפגע אינטרס ציבורי מנהל ההליך
ויש עבירה המדינה היא זו עוולה ,ההליך הוא הליך
שמנהלת את ההליך אזרחי והמנהל אותו הוא
הניזוק
הרתעה כללית והרתעת הרתעה אך בעיקר החזרת מטרת הדין
הנאשם המצב לקדמותו
ההליך הפלילי מתנהל בסדר ההליך האזרחי מתנהל בסדר הפרוצדורה
דין פלילי דין אזרחי
אם אותו מעשה נחשב גם עבירה וגם עוולה יש שתי דרכי פעולה:
.1ניתן להתלונן במשטרה כי מדובר בעבירה והמעמד הוא מעמד של מתלונן.
.2ניתן להגיש תביעה אזרחית בה המעמד הוא מעמד של ניזוק .אדם פרטי יכול גם
להגיש קובלנה פלילית.
גם בהליך הפלילי ניתן לפסוק פיצוי למתלונן .הפיצוי מאפיין יותר הליך אזרחי. •
ניתן להגיש תביעה אזרחית נגררת לפלילים •
מה זה חיוב? חיוב זה קשר משפטי בין אדם לחברו שמכוחו מתחייב אותו אדם לעשות מעשה או
לא לעשות מעשה.
אם אדם מתחייב או לא מתחייב לעשות מעשה הוא ייקרא החייב.
האדם אליו התחייבו ייקרא הזכאי או הנושה.
17
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
בנזיקין יש חובה ראשונית שהופרה וכתוצאה מההפרה קמה חובה משנית לתרופה.
החובה הראשונית בנזיקין היא לא לבצע עוולה.
אם תקיפה היא עוולה ,החובה הראשונית היא לא לתקוף .אם מישהו תקף הוא הפר את החובה
ואז קמה לניזוק הזכות לתרופה.
בחוזים החובה הראשונית היא לקיים את כל מה שהוסכם בחוזה .במידה והחובה הזו הופרה,
כלומר ,הופר החוזה קמה לצד השני הזכות לתרופה.
כל דיני החיובים מגנים על אינטרס ההסתמכות ,הקיום ומניעת ההתעשרות שלא כדין.
יכול להיות שאותו מעשה הוא גם הפרת חוזה ,גם עוולה בנזיקין וגם עשיית עושר .האם ניתן
לתבוע בכל העילות או רק בעילה אחת?
18
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
דוגמאות:
דוגמא ראשונה
יש חוזה שכירות למשך שנה .חוזה השכירות מסתיים בדצמבר .השוכר מפנה את הדירה שישה
חודשים אחרי התאריך שסוכם.
בעצם מעשה זה יש שלוש עילות שבגינן ניתן לתבוע :הפרת חוזה – הוא לא פינה את הדירה במועד
שנקבע; עוולה בנזיקין – הסגת גבול; עשיית עושר – הוא נשאר חצי שנה בדירה ולא שילם ולכן
עשה עושר ולא במשפט.
בפסק דין אדרס עלתה השאלה האם ניתן לתבוע בכמה עילות שנגרמו בגין אותו מעשה.
ההלכה שנקבעה היא" :אין בתביעה בעילה אחת כדי להכשיל תביעה בעילה אחרת .תביעות
במקביל בכל העילות אפשריות ,ובלבד שיתקיימו שני עקרונות :הצד התמים לא יתעשר מריבוי
סעדים; קבלת סעד אחד אינה סותרת מבחינת מהות העניין ,קבלת סעד אחר".
ניתן לתבוע בגין כל סעד שנוצר אך יש צורך שהסעדים יגנו אך ורק על האינטרסים השונים והנפגע
לא יתעשר על חשבון המזיק .שנית ,אסור לבקש סעדים הסותרים אחד את השני.
בדוגמת השכירות שנתנו ,ניתן לתבוע בגין כל העילות.
בהפרת החוזה התובע מבקש פיצויי קיום ,כלומר ,להחזיר את המצב למקרה בו היה אם החוזה
היה מתקיים .כלומר ,אם המשכיר היה יוצא בדצמבר מהדירה ,כפי כשסוכם בחוזה ,השוכר היה
משכיר את הדירה והיה מקבל כסף ולכן המשכיר צריך לשלם את הנזק שנעשה בגין חצי שנה
שבהם שהה בדירה.
בתביעה הנזיקין בגין הסגת גבול – התובע מבקש פיצויי הסתמכות ,כלומר ,להחזיר למצב בו היה
נמצא אלמלא בוצעה העוולה .אם המשכיר לא היה עובר על עוולת הסגת הגבול הוא היה מפנה את
הדירה ,המשכיר יכול היה להשכיר את הדירה לאחר .במקרה כזה חזרנו למצב בו המשכיר צריך
לשלם את דמי השכירות כפול מספר החודשים בהם הסיג גבול.
בתביעה בגין עשיית עושר – התובע מבקש שהנתבע יחזיר את טובת ההנאה שצמחה לו .טובת
ההנאה ,גם היא סכום השכירות כפול מספר החודשים בהם שהה בדירה.
אם כן ,ניתן לתבוע בגין שלוש העילות אבל בסופו של דבר יתקבל סכום אחד שהוא סכום
השכירות כפול מספר החודשים כיוון שסכום זה מגן גם על פיצויי הקיום ,גם על פיצויי
ההסתמכות וגם על עשיית עושר.
דוגמא שניה
חוזה שכירות שהיה צריך להסתיים בדצמבר .המשכיר מפנה את הדירה חצי שנה לאחר מכן .דמי
השכירות בשוק הם ₪ 1,000אבל השוכר שכר את הדירה ב.₪ 1,500-
גם במקרה זה יש שלוש עילות תביעה :חוזית ,נזיקית ועשיית עושר.
בעילה החוזית התובע מבקש להיות במקום בו היה נמצא אילו החוזה היה מתקיים .אם המשכיר
היה מפנה את הדירה השוכר היה משכיר אותה ב ₪ 1,000-לחודש ולכן פיצויי הקיום הם 1,000
כפול .6
בעילה הנזיקית התובע מבקש להיות במקום בו היה נמצא אילו לא התרחשה העוולה .גם במקרה
זה ,כמו במקרה של העילה החוזית ,סכום הפיצוי היה 1,000כפול .6
בעילה של עשיית עושר התובע מבקש לקבל חזרה את טובת ההנאה שצמחה לנתבע .במקרה זה,
טובת ההנאה היא 1,500כפול .6
אם כן ,ניתן לתבוע בגין שלוש העילות .בסופו של יום התובע יקבל ₪ 9,000המתקבלים מהעילה
של עשיית עושר ,שכן ,סכום זה מגן על פיצויי הקיום ,ההסתמכות ועשיית עושר.
דוגמא שלישית
ראובן גונב מכונית בשווי של ₪ 1,000והוא מוכר אותה ב.₪ 1,500-
ניתן לתבוע בנזיקין על גזל וכן בעשיית עושר.
בתביעה בנזיקין התובע דורש פיצויי הסתמכות ,כלומר ,להחזיר את המצב לקדמותו ולכן יקבל
.₪ 1,000
בתביעה על עשיית עושר התובע יבקש את טובת ההנאה שצמחה לנתבע ולכן יקבל .₪ 1,500
אם התובע יתבע בגין שתי העילות הוא יקבל ₪ 1,500המגנים גם על עשיית עושר וגם על פיצויי
ההסתמכות.
דוגמא רביעית
ראובן גונב מכונית בשווי של ₪ 1,000ומוכר אותה ב.₪ 800-
בתביעה בנזיקין התובע דורש פיצויי הסתמכות ולכן יקבל .₪ 1,000
בתביעה על עשיית עושר התובע יבקש את טובת ההנאה שצמחה לנתבע ולכן יקבל .₪ 800
בתביעה בגין שתי העילות התובע יקבל ₪ 1,000שמגנים גם על פיצויי ההסתמכות וגם על עשיית
עושר.
19
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
דוגמא חמישית
יש מגרש שומם ומישהו משתלט עליו ,מפעיל אותו ומרוויח .₪ 100,000לצורך העניין התובע לא
היה משתמש במגרש גם אם הוא היה נשאר ברשותו.
בתביעה בנזיקין בגין הסגת גבול התובע לא היה מקבל כלום כיוון שלא נגרם לתובע נזק כי גם
ללא הפלישה הוא לא היה משתמש במגרש.
בתביעה בגין עשיית עושר התובע יקבל .₪ 100,000
המערערים הם מוציאים לאור של עיתון המיועד למגזר החרדי ושמו "משפחה" .המשיבים אף-הם
מוציאים לאור של עיתון המיועד למגזר החרדי ,ושמו "משפחה טובה" .המערערים – בעלי
"משפחה" – טוענים כי הוצאת "משפחה טובה" לאור ללא רישיון עולה כדי הפרה של 2חובות
חקוקות בפקודת העיתונות וכי גם מטעם זה יש למנוע את הפצתו ברבים.
החיקוקים הרלוונטיים:
20
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
תקנות 54 ,34לתקנות התעבורה ,תשכ"א 1961 -האוסרות )פלילי( על נסיעת טרקטור בכביש
מהיר.
מוגנים .המשיבים 2 1החזיקו כל אחד בדירה בת חדר אחד ושירותים ,ואילו המשיבה השלישית
החזיקה בדירה בת חדר וחצי ושירותים .לנוכח מצבו של הבניין פנו המשיבים לבעלי הבית פעמים
רבות בדרישה שיבצעו תיקונים וטיפולי תחזוקה שונים בבניין ,ואולם פניותיהם לא נענו .העירייה
הוציאה צווי סגירה לבניין .המערערים נאלצו לפנות ולהתגורר במקומות אחרים .לימים הבית
נהרס ונמכר לצדדים שלישיים.
החיקוק הרלוונטי:
21
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סעיף )68א( לחוק הגנת הדייר ]נוסח משולב[ ,תשל"ב) 1972-להלן -חוק הגנת הדייר( ,המורה
כך:ב
"בעל הבית חייב לתקן את התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש,
כמפורט בתקנות באישור ועדת חוק ומשפט של הכנסת ,חוץ מתיקונים באותם חלקי הבית
שהם בשימושו הייחודי של הדייר".
22
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הלוטו בדוכני המכירה של מפעל הפיס ,ועל-ידי צירוף כמה חברים לכל כרטיס שממולא היא
חוסכת בעלויות כל כרטיס .לוטונט מרוויחה את הפער בין עלות הכרטיס לבין הסכומים ששילמו
החברים השונים עבורו .מפעל הפיס תבע את לוטונט ,בין היתר ,בעוולה של הפרת חובה חקוקה.
חיקוקים רלוונטיים )חוק העונשין(
.225המארגן או עורך משחק אסור ,הגרלה או "איסור הגרלות
הימור ,דינו – מאסר שלוש שנים או קנס והימורים
עשרים וחמישה אלפים לירות".
בכל האירועים הנדונים יש חובה מכוח חוק מחוץ לפקודת הנזיקין .המזיק הפר את החובה.
הניזוק טוען שהפרת החובה גרמה לו נזק.
אם זו הסיטואציה והטענה היא שיש חובה חקוקה והפרתה גרמה לנזק ,העילה היא הפרת חובה
חקוקה – סעיף 63לפקודת הנזיקין)" :א( מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת
עליו על פי כל חיקוק -למעט פקודה זו -והחיקוק ,לפי פירושו הנכון ,נועד לטובתו או להגנתו
של אדם אחר ,וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק;
אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו ,אם החיקוק ,לפי
פירושו הנכון ,התכוון להוציא תרופה זו".
מספר הערות כלליות:
• האחריות בנזיקין קמה מכוח העוולה עצמה בפקודת הנזיקין ולא מכוח החוק שהופר.
• הפרת חובה חקוקה לא מייצרת חובה נוספת .החובה היתה בחוק שהופר ללא קשר
להפרת העוולה.
• הפרת חובה חקוקה היא עוולת מסגרת כמו עוולת הרשלנות .למרבית היסודות בעוולת
המסגרת יש הרבה שיקול דעת של בית המשפט.
יסודות העוולה:
יש שש יסודות .חמש מהם פוזיטיביות והיסוד השישי נגטיבי.
על הניזוק להוכיח בהפרת חובה חקוקה התקיימות של שש היסודות במצטבר .במידה ואחד
היסודות לא מתקיים ,אין אחריות בהפרת חובה חקוקה אך אין זה אומר שאין אחריות בהפרת
חובה אחרת.
.1יש להראות שיש חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק למעט פקודת הנזיקין
.2לא די בכך שהופר חיקוק .הניזוק צריך להראות שהחיקוק שהופר נועד להגן עליו.
.3המזיק הפר את החובה
.4ההפרה גרמה לניזוק נזק – יש קשר סיבתי
.5לא די בכך שנגרם נזק אלא הנזק שנגרם זה הנזק שהמחוקק התכוון אליו.
.6יש להראות שהחיקוק החיצוני לא התכוון לשלול תביעה בנזיקין.
היסוד הראשון
חובה שמוטלת על המזיק מכוח חיקוק למעט פקודת הנזיקין.
יסוד זה מורכב מכמה יסודות משנה:
חובה – חובה הקבועה בחוק היא חובה או לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה .אסור
להוציא עיתון ללא רישיון .במקרה של עיתון המשפחה – זה להימנע מלעשות מעשה.
מעביד צריך להבטיח כללי בטיחות לעובדים שלו – זוהי חובה לעשות מעשה.
23
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הנטייה בפסיקה היא לראות רק בסמכות שבחובה כחובה חקוקה ואם מדובר בסמכות שבשיקול
דעת לא נטיל חובה.
הוראה המעניקה סמכות בלבד ,המלווה בשיקול דעת ,לבצע פעולה מסוימת ,איננה נחשבת לחובה
חקוקה לביצוע אותה פעולה ,לצורך סעיף 63לפקנ"ז ,ולכן אי ביצוע פעולה שעשייתה נתונה
לשיקול דעתה של הרשות המנהלית לא ייחשב כהפרת חובה חקוקה.
אם המחוקק מעניק סמכות לשלול רישיון מחברת ביטוח הוא לא מטיל חובה לשלול .לכן זו לא
נחשבת חובה חקוקה ואם לא מבצעים את זה לא הופרה חובה חקוקה.
יישום סמכות שבשיקול דעת:
פסק דין לוי :סעיף 7לפקודת הביטוח מקנה למפקח על הביטוח סמכות להפקיע מחברה מסוימת
את ההרשאה לעסוק בעסקי ביטוח ,ואין הוא מטיל חובה לעשות כן ,וממילא לא יכולה לעלות
שאלה בדבר הפרתה של חובה זו.
לא ניתן לבסס תביעה ,נגד המפקח על הביטוח ,בעילה של הפרת חובה חקוקה בשל אי הפעלת
הסמכות המוקנית לו בסעיף 7לפקודת הביטוח.
המסקנה היא שלא ניתן לבסס תביעה בהפרת חובה חקוקה כאשר מדובר בסמכות שבשיקול דעת.
פסק דין גרובנר :אישה נפגעה על ידי רוכב אופניים בגן ציבורי .העירייה הוסמכה מכוח פקודת
העיריות לטפל ולפקח בגנים ציבוריים .הטענה היא שהיתה לעירייה סמכות לטפל ולפקח על
הגנים הציבוריים ולכאורה היא לא פיקחה .העירייה פיקחה ,בדקה והציבה שלטים אבל לא
הציבה פקחים במקום .הטענה היא שאי הצבת הפקחים היא הפרת חובה חקוקה .העירייה טענה
כי מדובר בסמכות שבשיקול דעת ואין חובה להציב מפקחים .אם אין חובה אין גם הפרת חובה
ועל כן אי ביצועה לא גורם להפרת חובה חקוקה.
למה בתי המשפט לא מכירים בסמכות שבשיקול דעת כחובה חקוקה?
24
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
עיקרון השוויון בבין מזיק פרטי לבין רשות ציבורית – על מזיק פרטי מחילים את החובה א.
לבצע משהו ,כלומר ,לא מעניקים לו שיקול דעת .לכן יש לעשות בין המזיק הפרטי ובין
הרשות הציבורית שוויון .רק במקרה של סמכות בשיקול דעת לא תוטל אחריות על
הרשות.
כיבוד הדדי בין הרשויות ב.
קושי בקביעת הפרת החובה – אומרים לעירייה שהם לא תחזקו ,פיקחו על הגן הציבורי. ג.
תשובת העירייה תגיד שהם לא פיקחו על הגן אבל כן פיקחו על דברים אחרים .לא ניתן
ולא צריך להיכנס לשיקולי הרשות ,לחלוקת התקציבים והמאזנים.
שיקולים נוספים – ריבוי תביעות ,הרתעת יתר ,השקעת משאבים רבים מצד המדינה ד.
אם חושבים שהרשות לא הפעילה את שיקול דעתה בסבירות ,כלומר ,היא טעתה בכך ה.
שהיא לא הציבה מפקחים במקום מסויים ושמה את כולם במקום אחר ,העוולה תהיה
רשלנות ולא הפרת חובה חקוקה .כדי לא לטשטש את התחומים בין רשלנות ובין הפרת
חובה חקוקה אומרים שחובה חקוקה זה רק במקרה בו יש חובה לעשות .אם יש סמכות
לעשות לא תוטל חובה חקוקה .אם יש סמכות והיא לא הופעלה כראוי יש לפנות לעוולת
הרשלנות.
חיקוק – חיקוק מוגדר בפקודת הפרשנות ככל חוק וכל תקנה.
תקנה מוגדרת כהוראה שניתנה מכוח חוק והיא בת פועל תחיקתי – על פי פסק דין אלכסנדרוביץ',
הוראה בת פועל תחיקתי צריכה לקיים שני תנאים:
א .עליה לקבוע נורמה משפטית ,ולהביא בדרך זו לשינוי "במשפט הנוהג במדינה"
ב .על אותה נורמה להיות "נורמה כללית או 'מופשטת'" ,המופנית אל הציבור כולו ,או
לפחות אל חלק בלתי מסוים ממנו ,שלא נקבע לפי שמותיהם של המוענים אליהם מכוונת
התקנה.
יישום להגדרת חיקוק:
הגדרת חיקוק כוללת חוק )גם אם לא משתמשים בו והפך להיות אות מתה(; תקנה ,חוק עזר,
מנשר ,אכרזה ,צו ,הוראה ,הודעה ,מודעה ,תוכנית בנין עיר או מסמך אחר...שניתנו מכוח חוק או
תקנה
האם מי שמפר חוזה אפשר להגיד עליו שהוא הפר חיקוק? השאלה עולה כי לכאורה בחוזה נקבעה
חובה .אם יש בין שני צדדים חוזה חובה עליהם לציית לו מכוח החוק .חוזה ופסק דין לא נחשבים
כחיקוק כי נכון שהמקור של לכבד חוזה ולכבד פסק דין זה מהחוק אבל התוכן הוא ממקור אחר.
החובה לבנות תוך 7ימים הוא מכוח החוזה .המקור לכיבוד החוזה הוא מכוח החוק כי אם מפרים
את החוזה מוטלת סנקציה.
אם בית משפט נותן צו מניעה ,יש לכבד את הצו מכוח החוק אבל תוכן החובה הוא מפסק הדין.
כדי שתהיה הפרת חובה חקוקה גם המקור צריך להיות מהחוק וגם התוכן צריך להיות מהחוק.
כאשר המקור מהחוק והתוכן לא מהחוק זה לא חובה חקוקה ולכן חוזה ופסק דין הם לא חובה
חקוקה.
אם אין הפרת חובה חקוקה ניתן לבדוק אם יסודות עוולה אחרת מתקיימים.
למעט פקודה זו – בפקודת הנזיקין יש עוולות .אם אדם תקף אחר ,הוא עבר על עוולת התקיפה.
לכן ,גם פקודת הנזיקין קובעת חובות ואם מבצעים עוולה בעצם הופרה חובה חקוקה .יחד עם
זאת ,המחוקק אומר שהחוק שתובעים בגינו לא יהיה פקודת הנזיקין.
הפרת חובה בפקודת הנזיקין היא לא עילה להפרת חובה חקוקה.
מה לגבי לשון הרע? ביצוע עוולת פנים בתוך פקודת הנזיקין לא תחשב הפרת חובה חקוקה .מה עם
ביצוע עוולת חוץ? השאלה לא נדונה בפסיקה אבל הרציונאל הוא אותו רציונאל ולכן גם עוולות
חוץ לא ייחשבו כהפרת חובה חקוקה.
25
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם המעשה הוא ביצוע עוולה ורק עוולה ,ואין זה משנה אם זו עוולת פנים או חוץ ,זה לא משמש
יסוד לתביעה בהפרת חובה חקוקה.
אם המעשה הוא גם עוולה וגם הפרת חובה חקוקה חיצונית ,למשל ,פסק דין כרמלי – זה שלא
קיבלו את האישור זה היה כליאת שווא .בוא בזמן ,היתה הפרת חובה חקוקה .במקרה זה ,ניתן
לתבוע בשתי העילות.
בפסק דין כרמלי היתה בעיה של הגנה שיש בכליאת שווא ובגלל ההגנה לא ניתן היה לתבוע
בהפרת חובה חקוקה.
לסיכום:
אם המעשה הוא רק עוולה ולא הפרת חובה חיצונית ,לא ניתן לתבוע בהפרת חובה חקוקה.
אם המעשה הוא גם עוולה וגם הפרת חובה חקוקה חיצונית ניתן לתבוע בשתי העילות.
היסוד השני
החיקוק נועד לטובתו או להגנתו של הניזוק
לא די בכך שהניזוק יגיד שהמזיק הפר חובה חקוקה .הניזוק צריך להראות שהחוק מלכתחילה
נועד להגן עליו.
מה זה חיקוק שנועד לטובתו או להגנתו של הניזוק? התשובה לשאלה זו נמצאת בסעיף )63ב(:
"רואים חיקוק כאילו נעשה להגנתו של פלוני ,אם לפי פירושו הנכון הוא נועד :להגנתו של אותו
פלוני; או להגנתם של בני-אדם מסוג שעמם נמנה אותו פלוני; או להגנתם של בני-אדם בכלל"
בודקים אם החובה הספציפית שטוענים שהיא הופרה נועדה לטובתו או להגנתו של הניזוק ולא
בודקים האם כל החוק כולו נועד לטובתו או הגנתו של הניזוק.
על דרך השלילה ,החוק לא מגן בשני מקרים :כאשר החוק נועד להגן על קבוצה שהניזוק לא נמנה
עליה וכאשר החוק נועד להן על הציבור בכללותו כציבור ולא נועד להגן על אדם אחד כפרט.
כאשר החוק נועד להגן על קבוצה שהניזוק לא נמנה עליהם – מי יקבע על איזו קבוצה החוק נועד
להגן? בית המשפט יקבע .לדוגמא ,פקודת הבטיחות בעבודה נועדה להגן על העובדים ולא על
אורחים .אם יבוא אורח ויפגע ממכונה ,יכול להיות שהוא יכול לתבוע ברשלנות אבל הפרת חובה
חקוקה אין כאן כי החוק מגן על עובדים.
הקבוצה כוללת את אותם אנשים שנמצאים בתחום הסיכון שהחובה נועדה להגן עליהם.
לכאורה ניתן להגיד בפקודת הבטיחות בעבודה שכלל העובדים נמצאים בסיכון ולכן כלל העובדים
יהיו תחת קבוצה זו אבל הפסיקה יכולה משיקולי מדיניות לצמצם את הקבוצה שהחוק נועד להגן
עליה.
למשל ,פסק דין לכדר :היה מדובר בעובד שהתעלף במפעל ולא היתה עזרה ראשונה .בא עובד אחר
והגיש לו עזרה .יש כאן חובה חקוקה – פקודת הבטיחות בעבודה .יש הפרת חובה .אבל בית
המשפט קבע הוראות הפקודה בדבר מתן עזרה ראשונה ובדבר חובה ,שיימצא במפעל אדם
המאומן במתן עזרה כזו ,נועדו להגן על אנשים הנזקקים לעזרה ראשונה ולא נועדו להגן על אלה
שמושיטים את העזרה.
החוק נועד להגן על אלה שזקוקים להגנה.
זה שאין עילת תביעה בהפרת חובה חקוקה לא אומר שאין עילת תביעה בעוולה אחרת.
במידה והעובד השני צפה בעובד הראשון ,מת לפניו והשני התעלף .זה שהתעלף גם היה צריך עזרה
ראשונה .במקרה זה ניתן לתבוע בהפרת חובה חקוקה.
יש לקחת את החיקוק ,לבדוק על מי הוא נועד להגן ואז מחליטים האם האדם שניזוק משתייך
לאותה קבוצה או לא.
דוגמא נוספת שהיתה בפסיקה – בעל בית חייב לתחזק את הבית ואם הוא לא מתחזק הדיירים
רשאים לדרוש לתחזק .החוק נועד להגן על הדיירים .מה קורה אם אורח? בית המשפט קבע
שהחובה של בעל בית לתחזק את הבית נועדה להגן על הדיירים ולא על האורחים.
כאשר החוק נועד להגן על הציבור בכללותו כציבור ולא נועד להגן על אדם אחד כפרט – הפסיקה
פרשה את המונח "להגן על בני אדם בכלל" בשני אופנים:
26
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
.1כחובה להגן על בני האדם כציבור ולא נועדה להגן על כל פרט ופרט בחברה .אלה אינטרסים
ציבוריים מובהקים .למשל ,יש חובה לשלם מיסים – זו חובה אבל היא נועדה להגן על המדינה
כמדינה ולא על כל פרט באופן ספציפי.
אם החובה היא חובה ציבורית מובהקת היא לא נועדה להגן על הניזוק.
.2חובה ציבורית עם תכלית כפולה – היא נועדה גם להגן על הציבור אבל גם על כל פרט ופרט
הנמנה עם הציבור .במקרה זה החובה מגנה על הניזוק.
על חובה ציבורית מובהקת לא ניתן לבסס תביעה בהפרת חובה חקוקה כי היא לא נועדה להגן על
הניזוק בעוד שחובה עם תכלית כפולה כן נועדה להגן על הניזוק ועליה ניתן לבסס תביעה בהפרת
חובה חקוקה.
דוגמאות לתכלית כפולה:
פסק דין ועקנין :היו תקנות של רישוי עסקים .מוטלת על מפעיל בריכת שחייה להציב שלטי
אזהרה .היא נועדה להגן ,מבחינה ציבורית ,על הציבור .באותה מידה החוק נועד גם להגן על
האינטרסים של המתרחץ היחיד.
תקנות רישוי עסקים נועדו להגן גם על הציבור וגם על היחיד.
אם ניקח ספציפית את התקנה המורה שיש להציב שלט שאסור לקפוץ מהצד בו המים רדודים
בבריכה ,היא נועדה להגן גם על אלה שנמצאים בתוך המים וגם על אלה שרוצים לקפוץ ובכללם
אותו ילד שקפץ.
לכן ,החובה הזו נועדה להגן על הציבור בכללותו אבל גם על כל אדם ואדם ,לרבות הניזוק.
פסק דין סולטן :החובה בפסק דין זה היתה שאסור לגרש אישה בעל כורחה.
"בעיניי נעלה הדבר מספק ,כי ההוראה באה לא רק כדי לקדם את מעמד ציבור הנשים בכלל
בחברה הישראלית ,למנוע הפלייתן ולהשוותן למעמד כלל הגברים ,אלא גם להבטיח את
האינטרס הפרטי של כל אישה ואישה ,הנמנית עם כלל הנשים העשויות להיפגע מהאפליה
הספציפית הזו ,שאותה ביקש המחוקק לעקור משורש".
זו גם תכלית ציבורית אבל גם להגן על כל אישה ואישה.
27
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
איסור הימורים פסק דין הטוטו – למפעל הפיס יש מונופול .אף אחד לא עורך הגרלות •
והימורים חוץ ממפעל הפיס .חברת לוטונט מנסה לארגן הימורים .מפעל הפיס תובע את
חברת לוטונט על ארגון הימורים.
"תכליתם של האיסורים הפליליים הנדונים היא להגן על החברה מפני נזקיה
והשלכותיה של תופעת ההגרלות וההימורים .הנזקים והסכנות הם בעיקר הנטייה
להתמכרות למשחקי המזל ,על כל השלכותיה השליליות על הפרט והחברה ..האיסורים
הפליליים בחוק העונשין לא נועדו להגנת האינטרסים הכלכליים של מפעל הפיס".
חובה ציבורית מובהקת לא מקנה עילת תביעה בהפרת חובה חקוקה כי היא לא נועדה להגן על
הניזוק.
יסוד שלישי
יש להוכיח שהמזיק הפר את החובה
אם החובה אומרת שחייבים לעשות משהו ולא עשית זה הפרת החובה .אם החובה אומרת שאסור
לעשות משהו ועשית זה גם הפרה.
הפרה יכולה להיות במחדל או במעשה.
הפרת החובה זה עשיית מעשה בניגוד לחובה.
אם אסור לגרש את האישה ללא קבלת היתר והבעל בכל זאת מגרש ,זו הפרת חובה. •
אם מוטלת חובה לא להוציא עיתון ללא רישיון ובכל זאת העיתון יוצא ללא רישיון ,זו •
הפרת חובה.
אם מוטלת חובה על מפעיל בריכה להציב שלטים והוא לא מציב ,זו הפרת חובה. •
יסוד הרביעי
קשר סיבתי
על הניזוק להראות שקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק.
הקשר הסיבתי מחולק לשניים:
.1קשר סיבתי עובדתי – המבחן הוא מבחן האלמלא ,כלומר ,יש להראות שאלמלא הפרת
החובה הנזק לא היה נגרם
בפסק דין ועקנין בית המשפט אומר שאם היו מציבים את השלט שאומר שאסור לקפוץ,
יש להניח שהיה מתפתח מנהג ואנשים לא היו קופצים משם .בהמשך להנחה זו יש להניח
שהניזוק במקרה דנן לא היה קופץ גם הוא.
יש להראות שהנזק לא היה מתרחש אם ההפרה לא היתה מתבצעת.
לא די בכך שהפרת החובה גרמה עובדתית לנזק .יש צורך גם בקשר סיבתי משפטי.
.2קשר סיבתי משפטי – צריך להראות שמבחינה משפטית הפרת החובה גרמה לנזק.
אם בקשר הסיבתי העובדתי העניין היה עניין עובדתי – דבר אחד גרם לדבר שני ,בקשר הסיבתי
המשפטי זה נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
הילד קפץ לבריכה ונפצע ואחיו צפה בקפיצתו וכתוצאה מהצפייה בקפיצה ולאחריה בפציעה נגרם
לו נזק נפשי.
האח שנגרם לו נזק נפשי רוצה לתבוע בהפרת חובה חקוקה .האם ניתן לתבוע?
היתה כאן הפרת חובה חקוקה – יש חובה להציב שלטים המורים על האיסור לקפוץ .החובה
הופרה ונועדה להגן על כלל המתרחצים כשהניזוק נכלל בהם.
קש"ס עובדתי יש כיוון שלא היה נגרם לו נזק נפשי אם היו מציבים שלטים.
28
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
לגבי הקש"ס המשפטי ,בית המשפט הוא זה שיקבע האם תהליך התרחשות הנזק וסוג הנזק
נמצאים בתחום הסיכון שמפניהם החובה נועדה להן .קביעה זו תעשה על פי שיקולי מדיניות.
היסוד החמישי
הנזק צריך להיות מסוג הנזק שהמחוקק התכוון אליו – נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
יש כאן קשר בין שני יסודות :היסוד השני אומר שהחוק נועד להגן על הניזוק .אם התברר שהחוק
לא נועד להגן על הניזוק אז המחוקק לא התכוון להגן על הנזק שנגרם לניזוק.
במידה מסויימת יש זהות ,קשר ישר בין התנאי השני לחמישי.
סעיף החוק אומר שהנזק צריך להיות סוג הנזק שאליו המחוקק התכוון .הפסיקה אומרת שלא די
בכך שהנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק ,אלא דרך התרחשותו של הנזק צריך
שתהיה באותה צורה שהחיקוק נתכוון אליה.
בפסק דין בריגע העובד שתה מברז מים והמים ניתזו על עובד אחר .העובד לקח סיד וזרק על זה
ששתה מהברז.
29
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
מבחינת סוג הנזק ,זהו סוג הנזק שהמחוקק התכוון אליו – נזק גוף כתוצאה מפגיעה מסיד .אבל זו
לא דרך ההתרחשות שהמחוקק התכוון אליה.
המחוקק התכוון לפגיעה מנפילה לתוך בור סיד כתוצאה מאי כיסויו ולא שמישהו אחר ייקח את
הסיד ויזרוק אותו.
לכן ,למרות שזה אותו סוג נזק זו לא אותה התרחשות.
צריך שיהיה אותו סוג נזק שהמחוקק התכוון אליו וגם הדרך שבה התרחש הנזק היא אותה דרך
שהמחוקק התכוון אליה.
כדי שנזכה בתביעה כזו הניזוק צריך להראות שסוג הנזק שנגרם לו ודרך ההתרחשות הם כמו
שהמחוקק התכוון .לא מספיק שסוג הנזק הוא אותו סוג נזק אלא גם דרך ההתרחשות צריכה
להיות אותה דרך.
תנאי שישי
יש להראות שהמחוקק לא התכוון לשלול את התרופה הזו.
הבעיה מתעוררת ,בעיקר ,כאשר החיקוק שהופר מעניק סעדים אחרים כגון :סעדים עונשיים,
מנהליים ואף אזרחיים.
אם מפרים הוראה בחוק העונשין ,יש שם לכאורה סנקציה פלילית – עונש.
נקודת המוצא היא שזה שיש סנקציה פלילית זה לא מעיד בהכרח שהמחוקק העדיף לשלול את
הסעד האזרחי.
בית המשפט לרוב לא ישלול קיומו של סעד בנזיקין כיוון שבעונשין המטרה היא להרתיע בעוד
שבנזיקין המטרה היא לפצות.
פסק דין סולטן" :אם המחוקק שם לו למטרה למנוע קיפוחה של האישה ,אך לא התערב בפגיעה
שהיא נפגעת מכוח הדין האישי שלה )הגירושין תקפים מבחינת הדין המוסלמי( ,מדוע נייחס לו
את הכוונה ,כאילו הוא בא לשלול ממנה את העילה הנזיקית בשל אותה פגיעה".
אם יש פגם מנהלי בהחלטה מסויימת ניתן לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים ולקבל סעד
מנהלי אבל זה שהתקבל סעד מנהלי לא אומר שגם התקבל פיצויי על הנזק שנגרם לניזוק.
30
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
16.3.09
רשלנות
כשמדברים על רשלנות יש להבחין בין שלושה סוגי רשלנות:
.1רשלנות כיסוד נפשי בדיני העונשין
.2רשלנות כסטנדרט התנהגות ,כלומר ,התרשלות
.3רשלנות כעוולה.
הרשלנות שאנחנו עוסקים בה היא רשלנות כעוולה להבדיל מרשלנות כיסוד נפשי ורשלנות
כסטנדרט התנהגות.
לרשלנות כסטנדרט התנהגות נקרא התרשלות ,והתרשלות היא לא בהכרח רשלנות .לא כל
התרשלות תיחשב כרשלנות.
פסק דין Donoghue V. Stevensonכל עניין הרשלנות התחיל בפסק דין זה משנת .1932
הגברת דונהיו רצתה לשתות בירה .היא נכנסה למסעדה והזמינה בקבוק בירה .היא פתחה את
הבקבוק ומצאה בתוכו חילזון.
דונהיו טענה שנגרם לה עוגמת נפש ,נגרם לה נזק.
התבנית היא אותה תבנית שדיברנו עליה כל הזמן :נעשה מעשה שגרם לניזוק נזק .הנזק במקרה
זה הוא נזק לא ממוני אלא נזק מסוג של עוגמת נפש .ודונהיו רוצה לתבוע.
אילו דונהיו היתה תובעת את המסעדה היא היתה תובעת בעילה חוזית .ברגע שהיא נכנסה
למסעדה יש בינה לבין בעל המסעדה חוזה והחוזה קובע שהיא תשלם לבעל המסעדה כסף ובעל
המסעדה יספק לה את המוצר המתאים .במקרה זה בעל המסעדה סיפק לה מוצר לא מתאים ולכן
הופר החוזה.
בעל המסעדה היה תובע בעילה חוזית את יצרן הבקבוקים.
בשתי התביעות הללו אין בעיה.
אבל דונהיו בחרה לתבוע את יצרן הבקבוקים ישירות ואין ביניהם קשר חוזי ולכן העילה היא
נזיקית ולא חוזית.
עילה נזיקית ,המאפיין שלה ,היא שלרוב הצדדים מרוחקים .אבל יכול להיות עילת תביעה בנזיקין
בין אנשים קרובים שיש ביניהם חוזה ,למשל ,רופא שהתרשל יש עילה של הפרת חוזה כי הוא עשה
מעשה שנוגד את החוזה שנעשה בין הצדדים ובנוסף יש עילה של רשלנות בנזיקין.
במקרה של דונהיו ,אין קשר חוזי בינה לבין יצרן הבקבוקים ולכן היא לא תבעה בעילה חוזית
אלא נזיקית .אם נחפש עוולה פרטיקולארית לא נמצא עוולה כזו כי אין עוולה פרטיקולארית
שאומרת שאדם שמוכר בקבוק עם חילזון בתוכו עשה עוולה ולכן השופט קובע עקרון כללי .הכלל
של ואהבת לרעך כמוך הופך להיות לכלל משפטי .הכלל אל תעשה לאחרים מה ששנוא עליך הופך
להיות כלל משפטי .אסור לגרום לאחרים נזק אבל לא סתם נזק אלא נזק שלא כדין.
הכלל אומר בעצם שאסור לפגוע בשכנו ,באחר .אבל מי זה אותו שכן? השכן זה אותו אדם שצריך
לצפות שיינזק כתוצאה מהמעשה .כלומר ,אדם עושה מעשה שכתוצאה ממנו יכול להינזק אדם
אם המזיק יכול וצריך לצפות שהוא יינזק יש להימנע מעשיית המעשה ועל ידי כך להימנע מגרימת
הנזק.
הכלל הזה שנקבע בהלכת דונהיו בשנת 1932באנגליה עוגן לעוולת הרשלנות .בסופו של יום ,הכלל
הזה היה הבסיס לעוולת הרשלנות.
אם אדם התרשל ביחס לאדם אחר כאשר יש חובה לא להתרשל זאת רשלנות.
31
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
המשך הסעיף הוא שאדם לא התרשל סתם כאשר היתה חובה שלא להתרשל אלא הוא גרם נזק.
במקרה זה מתקיימת עוולת הרשלנות.
עוולת הרשלנות ,אם כן היא:
.1התרשלות של המזיק
.2גרמה לנזק של הניזוק
.3כאשר יש חובה לא להתרשל
זוהי חובת הזהירות – כאשר אדם התרשל וגרם נזק כשיש עליו חובה שלא להתרשל.
העוולה בקודקס
סעיף )" :461א( רשלנות היא התרשלות הגורמת נזק לאדם ,שכלפיו חייב המזיק בנסיבות
העניין שלא להתרשל) .ב( התרשלות היא מעשה ,לרבות מעשה מכוון ,שאדם סביר לא היה
עושה בנסיבות העניין".
32
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
או אף למעלה מכך" .אינטרדקו טענה כי אסבן "הינו הגורם הישיר במעשיו ובמחדליו הנזיקיים
) (...שהביאו לאובדן ההזדמנות העסקית האמורה.
דון בסיכויי תביעתה של אינטרדקו נגד אסבן בעוולת הרשלנות.
האישה טוענת ,כי לאור סרבנותו של הבעל לתת לה גט נגרמו לה נזקים לא ממוניים ובהם :עוגמת
נפש ,בושה ,סבל ,בדידות וצער בשנות ההמתנה לגט ,אובדן הנאות החיים ובכללם הנאה מינית,
וכן אובד הסיכוי להינשא ולהביא ילדים לעולם.
דון בסיכויי תביעתה של האישה בעוולת הרשלנות.
האירועים של עוולת הרשלנות לעולם קטגוריות פתוחות במובן זה שקשת המקרים שמכניסים
אליה יכולה להיות דיי רחבה.
.3אירוע בעניין אחריות משטרה בגין טיפול לקוי בתלונות שמוגשות על ידי אזרחים )מבוסס על
ע"א 1678/01מדינת ישראל נ' משה וייס(
משפחת וייס מתגוררת בדירה בבני ברק .בסמוך לדירה מצוי בניין המשמש בית כנסת המנוהל על
ידי בצלאל פנחסי .בין השכנים התעורר סכסוך סביב הרחבות בניה שנעשו ללא היתר כנדרש
שהגיע לבירור בפני ערכאות משפטיות .בני משפחת פנחסי החלו במסכת ארוכה של התנכלויות,
איומים והטרדות נגד משפחת וייס .בשנת 1986הגיש מר וייס תלונה למשטרה נגד משפחת פנחסי
אך התלונות לא זכו לטיפול ראוי .מסכת ההתנכלויות הלכה וגברה וכללה אף איומים ,השחתת
רכבו של מר וייס ואף ניסיון לשרוף את החנות שלו .במשך כל התקופה ,מר וייס הגיש מספר רב
של תלונות שלא זכו לכלל טיפול .בסופו של דבר ,בשנת ,1988הודיע מר וייס למשטרה על כוונתו
לעזוב את בני ברק ולעבור למקום אחר .השוטר בירך על הצעד ואף אמר למר וייס "עדיף להיות
חכם ולא צודק" .מר וייס מכר את דירתו במחיר הנמוך בהרבה משוויה האמיתי ושכר דירה בפתח
תקווה שאיננה מתאימה לאורחות חייו.
דון בסיכויי תביעתו של מר וייס נגד המשטרה ברשלנות.
הדיון כרגע הוא במשטרה .עוולת הרשלנות חלה על תחומים שונים של החיים.
אם המשפט לא ירצה להתערב בדיני המשפחה הוא יכול לדחות את התביעה אבל אם ירצה
להרחיב את דיני הנזיקין אל תוך דיני המשפחה ניתן לעשות זאת על ידי עוולת הרשלנות.
.4אירוע בעניין אחריותו של שוטר שלא מנע מעשה רצח
)מבוסס על ת"א )ירושלים( 2555/00עזבון המנוח גלעד רביב ז"ל נ' מדינת ישראל(.
ביום 10.6.99התפתח עימות בין שלמה גבאי )בן (19לבין גלעד רביב )בן ,(15אשר במהלכו שלף
שלמה גבאי סכין .אותה שעה ,עברה ניידת משטרה במקום ,ואנשיה הבחינו בעימות ובשליפת
הסכין .שלמה גבאי הועלה על ניידת המשטרה .לאחר תשאול קצר ,הוא שוחרר והסכין בידו .חלף
פרק זמן קצר והשניים שבו והתעמתו .גלעד רביב נרצח.
דון בסיכויי התביעה של גלעד רביב )עזבונו( נגד שלמה גבאי בעוולת הרשלנות.
.5אירוע בעניין אחריות של הורה לנזק נפשי שנגרם לילד שלו בשל התנכרותו ממנו
)מבוסס על עא 2034 / 98יצחק אמין נ' דוד אמין(.
דוד ,בתיה ואברהם הם ילדיו של יצחק אמין מאשתו הראשונה ,שהתאבדה סמוך ללידת הבן
הצעיר .לאחר מותה שהו הילדים במוסדות רווחה ובמשפחות אומנות והידרדרו במורד הסמים
והעבריינות .המערער נישא בשנית ,ולפי הסכם שעשה עם אשתו השנייה ,ניתק כל קשר עם
המשיבים ואף סירב להניח להם לבקרו.
33
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הילדים מבקשים לתבוע את אביהם בגין התנכרותו והנזקים הנפשיים שנגרמו להם בעקבותיה.
דון בסיכויי התביעה בעוולת הרשלנות.
אפשר לבסס את התביעה גם בהפרת חובה חקוקה כיוון שיש חובה להורה לדאוג לצורכי ילדיו
מכוח חוק הכשרות והאפוטרופסות והאב הפר את החובה הזו.
אבל אנחנו דנים כרגע בעוולת הרשלנות ובנוגע לזה ,הטענה כאן היא שהאב התרשל בגידול ילדיו.
.6אירוע בעניין אחריותו של מנהל אתר אינטרנט לתוכן הפרסומים המתפרסמים באתר וחובתו
לבצע סינון מראש שימנע את פרסומה של לשון הרע
)מבוסס על ת"א 37692/03יצחק סודרי נ' שטלריד(.
ארנון )להלן -הנתבע( הוא אחד ממקימיו ובעליו של אתר אינטרנט .www.hydepark.coמטרתו
של האתר היא הקמת קבוצות דיון" ,פורומים" שבמסגרתם יכולים גולשי אינטרנט להחליף דעות
בנושאים שונים .באתר פורסמו ,על ידי גולשים אנונימיים ,פרסומים הפוגעים במר יצחק סודרי,
אישיות ציבורית מש"ס ." .כך ,למשל ,פורסם ביום " 25.11.02סודרי ידוע כגוי גמור והוא
משתלט על תנועת ש"ס וכל ביתו של הרב עובדיה והכל כדי להגשים את שאיפתו להיות שר
במדינת ישראל .חילונים למען מדינת ישראל זה איציק סודרי".ב ביום 26.11.02פורסם כי
"המאהבת של שלומי סודרי פוטרה היום ממשרד הדתות" ביום 25.11.02פורסם כי "איציק
סודרי בילה שבועיים בועידת אירופה ,בחדר משותף עם המתורגמנית האישית שלו ,על חשבון
תנועת ש"ס )מעניין מה היא תרגמה לו בלילות?("
דון באחריותו של ארנון ברשלנות לפרסומים הפוגעים בסודרי?
.7אירוע בעניין אחריות המשמר האזרחי והמשרד לביטחון פנים ביחס לגיוס נערים וציודם בנשק
)מבוסס על ע"א 3379/01יניב ידיד נ' המשרד לבטחון הפנים(
בשנת ,1994ובהיותו בן ,17פנה יניב דוד )להלן -התובע( לתחנת המשמר האזרחי בשכונת מגוריו
וביקש להתנדב למשמר .מחשש שייפסל לשירות במשמר העלים התובע מן הממונים על גיוסו את
עובדת היזקקותו במשך שנים אחדות לטיפול פסיכולוגי ,ואף מסר להם מידע כוזב על אודות
הפרופיל הצבאי שנקבע לו בלשכת הגיוס .הנתונים הכוזבים שמסר התובע לממונים על גיוסו ,אכן
הניחו את דעתם בדבר כשירותו לשרת במשמר האזרחי .בשנת ,1996התובע ירה בעצמו בנשק
שנמסר לו על ידי המשמר וכתוצאה מהירי הוא התעוור.
דון באחריות של משרד הפנים ברשלנות לנזקים שנגרמו למר דוד.
.8חולה נפש בורח מבית חולים ופוגע באנשים .ניתן לתבוע את בית החולים על רשלנות שלא שמרו
את החולה בבית החולים.
בסופו של דבר עוולת הרשלנות הינה עוולה פתוחה ,כלומר ,היא חלה על קשת רחבה של מקרים.
להבדיל מעוולה פרטיקולארית.
עוולת התקיפה היא עוולה סגורה כיוון שיש מספר מצומצם של עובדות שניתן להכניס לתוך
העוולה .העובדה היחידה שניתן להכניס היא ש-א' השתמש בכוח נגד ב' .לא ניתן להכניס עובדות
אחרות.
לעומת זאת ,ברשלנות ,הסיטואציות העובדתיות הן סיטואציות דיי רחבות.
הרשלנות ככלי לפיתוח דיני הנזיקין
יש להבחין בין שאלה עובדתית ,כלומר ,קביעת העובדות ובין שאלה משפטית ,נורמטיבית שבה
מכריעים על סמך שיקולי מדיניות.
האם לחייב או לא לחייב ,זוהי שאלה משפטית נורמטיבית.
אם שואלים האם אדם עשה מעשה מסויים ,זוהי שאלה עובדתית.
כל יסודות הרשלנות – התרשלות ,נזק ,קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק וחובת הזהירות ,כדי
לבדוק אם התקיימו או לא ,השאלה הנשאלת תהיה שאלה משפטית ,נורמטיבית ולא שאלה
עובדתית.
כששואלים האם אדם התרשל או לא התרשל צריך להגיד כיצד אדם סביר היה מתנהג ולבחון
האם האדם הספציפי התנהג כמו האדם הסביר .בית המשפט יהיה זה שיחליט כיצד אדם סביר
צריך להתנהג והוא יעשה זאת על סמך שיקולי מדיניות.
לכן ,כל יסוד ההתרשלות הינו יסוד משפטי ,נורמטיבי ולא יסוד עובדתי.
34
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
זה שהבעל סירב לתת לאישתו גט במשך 10שנים זו קביעה עובדתית שאין עליה מחלוקת .על בית
המשפט להחליט האם זו התרשלות או לא .אם בית המשפט ירצה לחסום את התביעות כיוון שזו
תביעה השייכת לבית המשפט לענייני משפחה ולא תביעה נזיקית הוא יגיד שלא היתה התרשלות.
אבל אם בית המשפט ירצה לטפל גם בתביעות אלה במסגרת דיני הנזיקין הוא יקבע שאכן היתה
התרשלות.
יסוד הנזק הוא לכאורה היסוד הכי קל כיוון שהוא כולו עובדתי .האם נגרם נזק או לא.
אם אדם היה צריך להרוויח מיליון שקל אך בפועל הרוויח ,₪ 700,000ברור לחלוטין שיש כאן
נזק.
אם אדם תקף אחר וגרם לו לשבר ביד ,ברור שנגרם נזק.
מה קורה כאשר אישה בהריון הולכת לבדיקה רפואית והמייעץ לא מייעץ נכון ונולד ילד בעל מום?
טענת האישה יכולה להיות שאם היא היתה יודעת על המום מפי המייעץ היא לא היתה יולדת את
הילד.
כאשר מדברים על נזק ההשוואה הנעשית היא בין שני מצבים .מצב אחד הוא מה היה קורה
אלמלא העוולה בוצעה והמצב השני הוא מה קרה בפועל.
אילו היועץ היה נותן ייעוץ נכון והיו מגלים בזמן את המום והילד לא היה נולד ,יש מצב של אי
קיום )ולא מוות כי מוות זה מצב שנוצר אחרי חיים( לעומת ילד שנולד עם מום.
השאלה הנשאלת היא האם עדיף ילד שלא נולד לילד שנולד עם מום.
אם כן ,אפילו ביסוד הנזק שנראה עובדתי כולו ,ראינו כי הוא לא עובדתי ובית המשפט יכריע על
פי שיקולי מדיניות.
יסוד הקש"ס – בקש"ס יש שני מבחנים.
קש"ס עובדתי שהמבחן בו הוא מבחן האלמלא ,שזהו מבחן עובדתי טכני .האם הנזק היה מתרחש
אם העוולה לא היתה מתקיימת .זהו מבחן המבוסס על עובדות – היה קורה או לא היה קורה.
בקש"ס משפטי המבחן הוא מבחן הצפיות .בקש"ס משפטי ,רק בית המשפט יהיה זה שיחליט
האם ניתן היה לצפות את הנזק או לא והוא יעשה זאת על סמך שיקולי מדיניות.
לכן ,גם יסוד הקשר הסיבתי הינו יסוד משפטי ,נורמטיבי שיוכרע על ידי בית המשפט על פי
שיקולי מדיניות.
חובת הזהירות – החובה לא להתרשל ,מי שיקבע אם יש חובה או אין חובה יהיה בית המשפט על
סמך שיקולי מדיניות.
לסיכום
כל אחד מיסודות עוולת הרשלנות ,בדיקת קיומו או אי קיומו ,מוקנית לשיקול דעתו של בית
המשפט.
השאלות שיש לשאול במובן הענייני:
אם צריך לבדוק ביצוע של התרשלות ,איזה שאלות צריך לשאול עניינית?
.1היא האם הנתבע התרשל .אם התנהגות הנתבע היתה סבירה לחלוטין ,כלומר ,הוא לא
התרשל נגמר העניין כיוון שאם הוא לא התרשל אין זה משנה אם נגרם נזק או לא.
.2אם הנתבע התרשל ממשיכים לשאלה השניה והיא האם נגרם נזק ואם יש קשר סיבתי בין
ההתרשלות לנזק.
.3השאלה האחרונה שצריך לשאול היא האם יש חובה לא להתרשל .אם יש חובה לא
להתרשל מוטלת האחריות .אם התשובה לשאלה זו היא שלילית ,כלומר ,אין חובה לא
להתרשל ,לא תוטל אחריות.
35
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
את השאלות הללו צריך לקחת ולנסח בצורת יסודות ,אל מודל.
היו שני מודלים של עוולת הרשלנות .מודל אחד נקרא המודל הצר שמאוד דומה למודל הענייני
ויש את המודל הרחב.
המודל הרחב
המודל הרחב נקבע בשלושה פסקי דין :פסק דין יערי ,פסק דין ועקנין ופסק דין גורדון.
על פי מודל זה יסודות עוולת הרשלנות הם:
.1חובת הזהירות -האם ראוי להטיל אחראיות .הבדיקה נעשית בשתי רמות :מושגית
וקונקרטית.
.2התרשלות
.3נזק
.4קש"ס
לצורך הבנת העוולה נחזור אל המודל הענייני ונתחיל בלימוד ההתרשלות .לאחר מכן נלמד את
הקש"ס ולבסוף את חובת הזהירות.
חשוב להדגיש כי לצורך המבחן ו/או העבודה ,ננתח את המקרה לפי המודל הרחב.
התרשלות
בהקבלה בין רשלנות ובין הפרת חובה חקוקה ,התרשלות זו הפרת החובה.
התרשלות ,מהי?
התרשלות זה מעשה שאדם סביר לא היה עושה בנסיבות העניין.
ניתן להגיד כי התרשלות מהווה סטייה מסטנדרט ההתנהגות של האדם הסביר.
בלשון עמך ,ההתרשלות היא התנהגות לא סבירה או לא ראויה.
בסופו של יום ,אם חובת הזהירות היא החובה לא להתרשל ,התרשלות זה הפרת חובת הזהירות.
בכתב התביעה לא צריך לציין את העילה אלא צריך לציין את העובדות ולכן אחד הדברים שיש
לכתוב בעוולת הרשלנות הוא מה המעשה
דוגמאות:
במקרה של המומחה שנתן חוות דעת יש לכתוב בכתב התביעה שהמומחה כתב חוות דעת שלא
כראוי.
יש לפרט בכתב התביעה מה מייחסים למזיק לצורך יסוד ההתרשלות.
המומחה התרשל בכך ש ...ההתרשלות באה לידי ביטוי ב...
יש להוציא מתוך המקרה את המעשה שרוצים לייחס למזיק.
במקרה של השוטר שראה שני נערים רבים ביניהם ,השוטר התרשל בכך שלא ביצע תשאול כראוי,
שלא לקח את הסכין.
יש לכתוב בכתב התביעה כי המעשה שהאדם הסביר היה עושה היה שונה מהמעשה שנעשה.
במקרה של הבעל סרבן הגט :ההתרשלות מתבטאת בסירובו של הבעל לתת גט במשך זמן כה
ארוך.
במקרה של הטיול :ההתרשלות יכולה להתבטא בבחירת מסלול הטיול ,באי נקיטת אמצעים
למניעת הסיכונים בטיולים ,כגון :היעדר הדרכה ,חוסר במדריכים....
במקרה של בריכת השחיה )ועקנין( :ההתרשלות מתבטאת באי הצבת שלטי אזהרה או אי העסקת
מספר מתאים של מצילים.
36
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אישה בהריון שמעשנת ,אומרים לה שקיים סיכון של 20%שייגרם לילד שלה נזק אם היא תמשיך
לעשן .האישה ממשיכה לעשן ולילד נגרם נזק .הוא יתבע את אמו על הרשלנות שהיא עישנה.
השאלה היא האם יש כאן התרשלות או לא.
אם עונים על שאלה זו בחיוב ,כלומר אומרים שהיתה התרשלות ,לוקחים בחשבון את האינטרס
של הניזוק.
מצד שני ,יש לאמא חופש פעולה והיא יכולה לעשן אם היא רוצה בכך.
אישה בהריון שמתעמלת ומאמצת את גופה מאמץ מוגבר ,אומרים לה שאם היא תמשיך ככה
אולי ייגרם נזק לעובר שלה .היא המשיכה להתעמל .ניתן להגיד לה שתפסיק להתעמל?
כדי לקבוע האם מעשה הוא מעשה התרשלות אם לאו בית המשפט מאזן בין אינטרסים שונים
אבל ,ניתן לראות בפסקי הדין השונים שהבדיקה היא אינטואיטיבית.
כשבודקים האם היתה התרשלות או לא ,שמים את כל האינטרסים על השולחן ומאזנים ביניהם
אך בסופו של יום הבדיקה היא יותר בדיקה אינטואיטיבית.
מקובל להגיד כי כאשר בית המשפט אומר כיצד אדם סביר היה מתנהג ,חוזרים אחורה בזמן לפני
שהמזיק עשה את המעשה ובמקום המזיק שמים את האדם הסביר ובודקים כיצד אותו אדם
סביר היה מתנהג.
האדם הסביר צריך לאזן בין שלושה סוגים של אינטרסים :אינטרס הניזוק ,אינטרס המזיק,
אינטרסים של צדדים שלישיים )החברה(.
אינטרס הניזוק
מהות האינטרס של הניזוק הוא למנוע את הנזק.
המשקל של אינטרס זה הנה תלוי בשני פרמטרים:
-Lחומרת הפגיעה -גודל הנזק שייגרם לניזוק במידה והנזק ייתרחש.
-Pההסתברות להתרחשות הנזק .למשל ,מה הסיכוי שעל ידי הצבת שלטי אזהרה בבריכה לא
ייגרם נזק לניזוק.
תוחלת הנזק= .P*L
ככל שגודל הנזק גדול יותר ,לדוגמא נזק גוף ,וככל שההסתברות להתרחשות הנזק גבוהה יותר ,כך
יש להשקיע יותר בהוצאות למניעת הנזק.
אינטרס המזיק
האינטרס של המזיק הוא חופש הפעולה.
למה יש לחייב את המזיק לסכן את משאביו ולהציל את הניזוק? בסטנדרט של התנהגות אדם
לאדם – אדם ,אומרים שנכון להתחשב באינטרס האישי אבל יש להתחשב גם בזולת.
האינטרס של המזיק נמדד לפי המשאבים שהוא צריך להשקיע למניעת הנזק.
37
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
-Bהוצאות המניעה שיש להוציא לשם מניעת הנזק )המשאבים הדרושים למניעת הנזק(.
אם כך ,איזון סביר הוא שהמזיק מאזן בצורה ראויה כאשר הוא מחשב את האינטרס של הניזוק
נכון ומחשב את האינטרס האישי נכון ומאזן בין האינטרסים הללו.
התרשלות תהא במצב בו המזיק מפריז בחשיבות האינטרס שלו ומתעלם מאינטרס של האחר ,או,
יותר נכון ,כאשר מפחית מעוצמת האינטרס של האחר.
אם מתחשבים בשני האינטרסים בצורה נכונה ,ובודקים את הנוסחה על ידי בדיקה בערכים
כספיים מצד אחד של עלות מניעת הנזק ומצד שני מה תוחלת הנזק ,ההתנהגות תיחשב התרשלות
כאשר עלות המניעה קטנה מהתוחלת והמזיק לא מונע את הנזק.
התנהגות תיחשב כהתרשלות כאשר עלות המניעה יותר קטנה מתוחלת הנזקP≤(B*L) .
אם ניתן למנוע נזק בעלות פחותה יותר מאשר הנזק עצמו ,יש למנוע את הנזק.
דוגמא בערכים כספיים :אם ניתן למנוע נזק של מיליון שקל במאה שקל ,יש למנוע את הנזק.
במידה ועלות המניעה יותר גדולה מתוחלת הנזק ,אין דרישה למנוע את הנזק.
לכן התנהגות תיחשב כהתרשלות כאשר עלות המניעה של הנזק שהתרחש בפועל יותר קטנה
מתוחלת הנזק והמזיק לא נקט באותם האמצעים כדי למנוע את הנזק) .נוסחת לרנר-הנד(.
במקרה בו עוברים ליד בית ושומעים "הצילו" ,ההסתברות להתרחשות הנזק ) ,(Pתלויה בנסיבות
העניין .אם יש אנשים בתוך הבית שכבר מצילים את האדם ,זה מקטין את ההסתברות לכך
שהנזק אכן יתרחש.
דוגמאות להפעלת נוסחת לרנר-הנד
במקרה של המשטרה ,אומרים לשוטר שאם הוא משקיע עוד כמה דקות והיה לוקח את הסכין זה
היה מפחית מההסתברות להתרחשות הנזק .והנזק שהיה נגרם לו היה לחזור אל תחנת המשטרה
מאוחר יותר ולוותר על ההפסקה שלו.
דוגמא נוספת
במקרה של המומחה נותן חוות הדעת ,עלות המניעה -השקעת יותר זמן בהכנת חוות הדעת.
התועלת מהמניעה -הקטנת תוחלת הנזק שנגרם לחברה על ידי קטנת הסיכוי לטעות.
דוגמא בה הנוסחה אינה מתקיימת
במקרה של אתר אינטרנט ,עלות המניעה -הפעלת מנגנון של פיקוח וסינון של עשרות אלפי הודעות
ביום .התועלת מהמניעה -הקטנת הסיכוי להודעות משמיצות באתר וכפועל יוצא מכך הקטנת
הפגיעה בשמו הטוב של האדם.
באותו מקרה :עלות המניעה גדולה מההקטנה בתוחלת הנזק ועל כן אי הפעלת מנגנון פיקוח לא
נחשבת כהתרשלות.
38
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם מפעיל הבריכה היה משקיע עוד ,₪ 200היה חוסך ,₪ 100כלומר ,על כל הוספה של
מאה ₪חוסכים רק חמישים .₪עלות המניעה +עלות התאונה = .₪ 800
יש נקודת מוצא והיא מה סך כל הנזקים מהתאונות ללא נקיטת אמצעי מניעה.
הגישה הכלכלית ונוסחת לרנר-הנד אומרת שיש להשקיע כל עוד ההשקעה משתלמת.
כלומר ,כל עוד התועלת מההשקעה עולה על עלות הנזק .יש להשקיע עד אשר התועלת
שווה לעלות .מעבר לזה לא כדאי להשקיע.
במשטר של רשלנות ,כל עוד נמצאים ב S 0 -עד S 2המזיק יחוייב.
דוגמא שניה
פסק דין מקרין :עורך דין פליליסט ,שהותקף על ידי אסיר שהוא לקוח שלו בעקבות
וויכוח על שכר טרחה ,תבע נציבות שירות בתי הסוהר ברשלנות על כך שלא הציבו שומר
ולא מנעו את הנזק.
שירות בתי הסוהר אמרו שהנזק בכלל לא היה צפוי .לא ניתן לצפות שלקוח יתקוף את
עורך דינו.
כשאומרים שזה לא צפוי ,הכוונה היא שהסיכוי להתרחשות האירוע הוא אפס .אם
הסיכוי להתרחשות הוא אפס ,לא צריך להשקיע הוצאות מניעה.
בית המשפט קבע ששירות בתי הסוהר לא התרשל" :באשר למבחן הכלכלי ,בחשבון
עלות/תועלת ,ההסתברות הנמוכה עד מאד להתרחשות הסיכון פוטרת את שלטונות בית
הסוהר מהשקעות למניעת הסיכון ,העולות על המכפלה של גובה הנזק הצפוי ומידת
ההסתברות".
בית המשפט אומר כי אם הסיכוי הוא נמוך ,לדוגמא 1למיליון ,והנזק שיגרם הוא 2
מיליון ,כלומר ₪ 2 ,הם תוחלת הנזק ,לא כדאי להציב שומר .לכן ,אם כלכלית לא כדאי
למנוע את הנזק ,בית הסוהר לא התרשל ולכן הוא פטור מאחראיות.
.2המסקנה השניה מנוסחת לרנר-הנד :הנוסחה אומרת שיש לנקוט באמצעים יעילים,
כלומר ,אמצעים שהעלות בנקיטתם יותר קטנה מהתועלת .אמצעי שעלות הפעלתו יותר
גדולה מהתועלת ,לא כדאי לנקוט.
הנוסחה אומרת שלא צריך לנקוט בכל האמצעים למנוע את הנזק אלא צריך לנקוט
באמצעים סבירים ,יעילים.
בעוולת הרשלנות יש להשתדל למנוע את הנזק .יש לעשות מאמץ סביר.
אם בסופו של יום הנזק נגרם לאחר שננקטו כל אותם אמצעים סבירים לא תוטל
אחראיות על המזיק.
מפעיל הבריכה לא מבטיח שלא יהיו יותר תאונות בבריכה אלא שחובה עליו לנקוט
באמצעים סבירים למניעת הנזק .האמצעים הללו הם הצבת שלטים כל עוד הצבת השלט
יעילה .להעסיק מצילים ,כל עוד העסקת מציל נוסף חוסכת יותר.
אבל בסופו של יום הוא לא מבטיח הרמטית שלא יהיו עוד תאונות.
הדרישה היא למאמץ ולא דרישה לתוצאה.
אם הדרישה היתה תוצאה מפעיל הבריכה היה נדרש להעמיד מציל ליד כל מתרחץ או
להפסיק את פעילות הבריכה כיוון שזהו האמצעי הבטוח ביותר למנוע תאונות ולא אלה
הפעולות הנדרשות ממנו.
39
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם היינו מוסיפים את העלות החברתית של הפגיעה בחופש הביטוי אל נוסחת לרנר-הנד ,היינו
מגיעים למצב בו העלות היתה גדולה מהתוחלת ואז לא היה צריך למנוע את הנזק בעוד שאם
היינו לוקחים את העלות הכספית רק ,התועלת היתה קטנה יותר מהתוחלת.
בבית המשפט יש מחלוקת בעניין זה ,האם בנוסחת לרנר-הנד לוקחים בחשבון גם ערכים
חברתיים.
בפסק דין חמד היתה מחלוקת בין השופט ברק ובין השופט ריבלין.
השופט ברק אומר שנוסחת לרנר-הנד במובנה הכלכלי היא רק מזיק וניזוק ולכן הוא דוחה את
הנוסחה כיוון שלדעתו יש לשקול ערכים נוספים.
השופט ריבלין אומר" :אלא שגורמים אלה כולם יכולים לבוא בחשבון נוסחת הנד ...אלו ערכים
חברתיים ,ובית-המשפט הוא שנדרש ליתן להם משמעות .בעשותו כן עשוי בית-המשפט להציב
בנוסחה כל ערך הנראה לו כראוי .יכול הוא לערוך איזונים שונים בין סיכונים שונים הנגרמים
לגורמים שונים :המזיק ,הניזוק ,אדם שלישי והציבור ויכול הוא גם להתחשב בשיקולים
הנוגעים להתנהגות הצודקת ,ההוגנת והמוסרית .בית-המשפט הוא המחליט מהי עלות ומהי
תועלת".
במקרה של השוטר שמתחקר את שני הנערים ,תוך כדי התשאול הוא מקבל קריאה למקום אחר.
אם היינו לוקחים את נוסחת לרנר-הנד בצמצום ,יש לשאול מה עלויות המניעה לשוטר ,למשל
הימצאות במקום עוד 10דקות ובכימות זה יהיה .₪ 5ההסתברות לכך שאם לא היה נשאר עוד 10
דקות במקום הנזק שהיה נגרם הוא .₪ 100אומרים לשוטר שאם P*L > Bהוא היה צריך
להשקיע את אותם 10דקות ולהישאר ועל ידי כך לצמצם את הנזק.
אם השוטר עזב את המקום תוך כדי טיפול כי קיבל קריאה דחופה למקום אחר ,למשל קיבל
קריאה שיש פצוע שצריך להצילו .העלות במקרה זה היא לא רק אותם 10דקות אלא גם חיי אותו
פצוע .הנוסחה במקרה זה תהיה מה הסיכוי שאותו פצוע ימות לעומת גודל הנזק שהוא ימות .זה
חלק מהעלות ולכן צריך להוסיף את זה לרכיב העלות שבנוסחה .אם זה שווה ₪ 200העלות לא
תהיה רק ₪ 5אלא תהיה .₪ 205אם כך הדבר ,העלות גדולה יותר מתוחלת הנזק ולכן היה
מוצדק שהשוטר הלך.
רופא שמגיעים לטיפולו שני פצועים מתאונת דרכים ובחר לטפל קודם בפצוע אחד ,בעצם מעשה
זה הוא עשה איזון ביניהם.
באתר אינטרנט השאלה האם לסנן את הטוקבקים או לא האיזון הוא בין העלות של מפעיל האתר
ובין הפגיעה בחופש הביטוי של כל הגולשים באתר.
אם כן ,השופט ריבלין אומר שניתן להתחשב במסגרת הנוסחה .הנוסחה נשארת תועלת מול עלות
אך לדעתו התועלת היא לא רק של המזיק והניזוק וגם העלות היא לא רק של המזיק והניזוק אלא
של כלל החברה כשבראשם המזיק והניזוק.
התרשלות :מבחן סובייקטיבי או אובייקטיבי?
הגדרנו מה זה התרשלות – מעשה שאדם סביר לא היה עושה .התרשלות היא גם התנהגות לא
סבירה.
דיברנו על המבחן לבחינת ההתרשלות – נוסחת לרנר-הנד בתוספת שילוב ערכים חיצוניים.
40
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
מסיבה זו ,האשם בעוולת הרשלנות הוא לא אשם סובייקטיבי ,הוא לא אשם מוסרי .לא אומרים
למזיק שהמעשה שלו לא בסדר כי הוא לא בסדר .המעשה לא בסדר כי ברמה החברתית ,בקנה
מידה חברתי המזיק לא הגיע לרף החברתי.
על פי פסק דין כרמי נ' סבג ,חולה נפש שתקף ילד ,בלי שהבין את מה שהוא עושה ,אין בו אשם
מוסרי כלשהו אך אדם סביר לא היה תוקף ולכן זאת התרשלות.
אם כן ,מזיק שעשה את כל מה שהוא מסוגל לעשות אבל ההתנהגות שלו לא הגיעה לאותו רף
התנהגות אובייקטיבי ,ייחשב כמי שהתרשל.
המבחן הוא איננו מבחן אובייקטיבי לחלוטין ,כלומר ,כיצד אדם סביר היה מתנהג .החוק שואל
את השאלה כיצד אדם סביר היה מתנהג בנסיבות העניין.
כלומר ,לא לוקחים את האדם הסביר הערטילאי ובודקים באילו נסיבות הוא פעל אלא לוקחים
את האדם הסביר ושמים אותו בנעלי המזיק ,כלומר ,בנסיבות בהן המזיק פעל.
לכן ,יש הכנסה של אלמנט סובייקטיבי למבחן האובייקטיבי.
לדוגמא:
מפעיל הבריכה טוען שהוא במצב כלכלי קשה ומבקשים ממנו להכניס חמישה מצילים לבריכה
אבל אין לו ממה לשלם להם .הוא ממשיך ואומר כי הוא יודע שלפי סטנדרט התנהגות הוא צריך
להציב חמישה מצילים אבל אין לו כסף לשלם לחמישה .הוא יכול להעסיק שלושה במקסימום.
הכלל הוא שלא מתחשב בנסיבות הפנימיות של המזיק .אין התחשבות בכך שהמזיק הוא עני או
עשיר ,חולה נפש או אדם בריא .המבחן הוא מבחן האדם הסביר וזה מבחן אובייקטיבי לחלוטין.
הרציונאל
הכלל מראה פחות או יותר שנקודת המבט היא יותר על הניזוק .הדגש הוא להחזיר את המצב
לקדמותו.
אם מתרחץ אחד נכנס לאותה בריכה שהמפעיל שלה עני ,והוא יפגע ,הוא יקבל כסף כיוון שמפעיל
הבריכה התרשל .אך אם מתרחץ אחר ילך לבריכה אחרת כי הוא יודע שבבריכה הזו מפעיל
הבריכה עשיר ,והוא ייפגע ,הוא לא יקבל כסף כיוון שמפעיל הבריכה לא התרשל.
בהתייחסות לסיבות הפנימיות של המזיק נוצרת אפליה בין ניזוק לניזוק.
אם הדגש הוא על הניזוק ,על החזרת מצבו לקדמותו ,לא מתחשב בנסיבות הפנימיות של המזיק.
לכלל הזה יש שלושה חריגים :קטינים ,בעלי מקצוע ,מזיקים בעלי ידיעות מיוחדות.
קטינים
לא בודקים רמת התנהגות של קטין לפי אדם סביר אלא בודקים אותו לפי קטין סביר.
אם המזיק הוא קטין בן ,13לא אומרים שיש לבדוק איך אדם סביר היה מתנהג אלא יש לבדוק
איך קטין בגילו של המזיק היה מתנהג.
בעלי מקצוע
לגבי עורכי דין ,רופאים ,רואי חשבון ,קבלנים ,שמאים ,מורים ושאר בעלי מקצוע למיניהם ,בעלי
מקצוע לא בודקים לפי האדם הסביר.
עורך דין לא יכול להגיד שאדם סביר לא היה מזמין את העד הזה וזאת כי אדם סביר לא יודע
משפטים.
את כל בעלי המקצוע בודקים לפי בעל המקצוע הסביר .עורך דין ייבחן על פי עורך דין סביר וכן
הלאה.
ניתן ללמוד זאת גם מסעיף 35לפקודת הנזיקין שקובע..." :או שבמשלח פלוני לא השתמש
במיומנות ,או לא נקט מידת זהירות ,שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה
משתמש או נוקט באותן נסיבות"..
41
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
לגבי עורכי דין ,בית המשפט יכול לקבוע את סטנדרט ההתנהגות של אדם סביר כי לבית המשפט
יש רקע במשפטים .אך איך יקבע בית המשפט את הסטנדרט לגבי רופאים ,קבלנים וכו'? יביאו
חוות דעת של רופאים שיגידו שהרופא הספציפי התרשל ,יביאו חוות דעת של רופאים שיגידו
שהוא לא התרשל ובסופו של דבר בית המשפט יכריע .לבית המשפט יש קושי בלקבוע התרשלות
והקביעה תהיה רק אם המדובר בהתרשלות רבתי.
מזיק בעל ידיעות מיוחדות
יש פרקטיקה סבירה שבית המשפט קובע אותה .מה קורה כאשר אדם מסגל לעצמו פרקטיקה
יותר מחמירה?
למשל ,מפעיל בריכה יודע שצריך חמישה מצילים אך הוא מעסיק עשרה .הוא החליט לאמץ
לעצמו פרקטיקה מחמירה יותר אבל יום אחד הוא החליט לרדת אל הפרקטיקה הסבירה ונגרם
נזק.
אם היינו מפעילים מבחן אובייקטיבי לחלוטין הוא לא התרשל כי הוא עדיין עומד בסטנדרט
הזהירות הנדרש.
בית המשפט ,במקרה זה ,קבע כי המבחן הוא סובייקטיבי ולא אובייקטיבי.
השאלה הזו נדונה בפסק דין שטרן .בפסק הדין דובר על לידות בשנות ה .70-אם העובר היה במצב
של עכוז היו מיילדים אותו לידת עכוז שיש בה סיכונים מסויימים .בית החולים שיבא התחיל
לקראת סוף שנות ה 70-לבצע ניתוחים קייסרים במקרה של לידת עכוז .בתקופה מסויימת בית
החולים החליט לחזור ללידת עכוז .לידת עכוז זה סטנדרט התנהגות סביר .אם בית החולים לא
היה מבצע ניתוחים קייסרים אלא היה נשאר בלידות עכוז בית המשפט היה קובע שבית החולים
לא התרשל.
בית המשפט קבע שבמקרה הזה המבחן הוא סובייקטיבי" .אומנם ,ההתרשלות נקבעת עפ"י
אמת מידה אובייקטיבית .מזיק שעשה כל שהוא מסוגל ולא סטה מרמת ההתנהגות
הסובייקטיבית שלו ,אולם התנהגותו סטתה מרמת הזהירות האובייקטיבית הנקבעת עפ"י
מבחני האדם הסביר ישא באחריות בנזיקין...מכאן לא נובע כי ההתרשלות הסובייקטיבית אינה
רלבנטית לעניין אחריות בנזיקין ברשלנות .התרשלות זו רלבנטית היא במקום שהסטנדרט
האישי הוא ברמה גבוהה יותר מהנוהג כרגיל .במצב דברים זה ההתרשלות )האובייקטיבית(
תקבע לפי הסטייה מסטנדרט זה .כלומר :יש רף מינימאלי אובייקטיבי .אבל נתבע יכול
להידרש לסטנדרט גבוה יותר אם יש לו כשורים מיוחדים מעבר לכך או קיבל על עצמו סטנדרט
גבוה יותר".
אם המזיק סיגל לעצמו פרקטיקה יותר מחמירה ואחר כך ירד לפרקטיקה של האדם הסביר,
בוחנים אותו לפי הפרקטיקה המחמירה.
42
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
23.3.9
התרשלות -המשך
חזרה:
התרשלות זה מעשה שאדם סביר לא היה עושה.
המחליט מה אדם סביר היה עושה הוא בית המשפט ,על סמך איזוני אינטרסים :אינטרס הניזוק,
אינטרס המזיק ,אינטרס של צדדים שלישיים .צריך לאזן בין כל האינטרסים הללו ולהגיע
להחלטה כיצד צריך לנהוג.
אפשר ליצוק את כל האינטרסים האלה אל תוך נוסחת לרנר-הנד.
נוסחת לרנר-הנד היא בין הניזוק ובין המזיק ,עלות המניעה אל מול תוחלת הנזק .אפשר להכניס
אל תוך הנוסחה גם ערכים חברתיים.
בחינת ההתרשלות ,האם היא סובייקטיבית או אובייקטיבית? אם אדם אומר שהוא עשה את כל
מה שהוא מסוגל לעשות ,אבל לא הגיע לרף ההתנהגות של אדם סביר .המבחן הוא מבחן
אובייקטיבי בנסיבות העניין.
נסיבות העניין – חלוקה לנסיבות פנימיות ונסיבות חיצוניות.
נסיבות פנימיות הם של המזיק והניזוק.
לא מתחשבים בנסיבות הפנימיות של המזיק למעט שלושה חריגים :קטינים ,בעלי מקצוע ובעלי
ידיעות מיוחדות – פסק דין שטרן.
נסיבות חיצוניות
נסיבות חיצוניות לא קשורות למזיק או לניזוק אלא קשורות לנסיבות בהן מתקבלת ההחלטה.
המזיק מקבל החלטה.
יש שוני בין רופא שמקבל החלטה בחדר מיון כאשר הוא צריך להחליט איך לטפל בחולה ובין
רופא שנקלע לטיפול בתאונת דרכים ועליו להחליט על הטיפול הדרוש .אמצעי הזהירות ואופן
קבלת ההחלטה צריכה להיות הרבה יותר זהירה בבית החולים מאשר בשטח תחת לחץ.
שוטר שמטפל באירוע מסויים צריך להתנהג אחרת ומצפים ממנו להתנהג אחרת משוטר שנמצא
בתחנת המשטרה וכל הכלים עומדים לרשותו ועליו לפעול בצורה ראויה יותר.
אם יש התרעה על פיגוע והשוטר נקלע לשטח .הוא חוקר אדם כי הוא חושש שהפיגוע יצא לפועל,
מצפים ממנו לחקור אחרת מאשר היה חוקר אם הוא היה בתחנת המשטרה כאשר הסכנה לא כל
כך מוחשית ומידית.
כאשר יורד גשם ותנאי הדרך לא מאפשרים לנהוג כמו ביום רגיל ,מצפים מהנהג שיתחשב בתנאים
וינהג במהירות המתאימה לתנאים ולא במהירות הרגילה שבאותו שטח כביש .אבל אם מדובר
בתנאי כביש או בתנאי מזג אוויר ראויים ,מצפים לנהוג בהתאם.
אם כן ,בנסיבות החיצוניות כן מתחשבים.
התרשלות פרקטיקה מקובלת
התרשלות פרקטיקה מקובלת יכולה להיות טענת הגנה של המזיק.
אומרים למזיק שלפי נוסחת לרנר-הנד נמצא שהוא התרשל .המזיק יכול לטעון כי כולם עושים כך
ולכן הוא לא התרשל.
43
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
השאלה היא האם טענה כזו יכולה להתקבל? הכלל הוא שהטענה שכולם מתנהגים כך לא
מתקבלת כי מי שקובע מה צריך להיות וכיצד צריך לנהוג זה לא מה שהאנשים עושים אלא מה
שבית המשפט יחליט.
ההחלטה הסופית היא שקביעת סטנדרט התנהגות נתונה בידי בית המשפט וזה שהחברה כולה
נוהגת באופן אחד לא יחליף את קביעת בית המשפט מה אמור להיות.
הטענה הזאת ומשקלה יכול להשתנות מתחום לתחום ,כלומר ,יש תחומים בהם לטענה הזאת אין
כמעט שום משקל ויש תחומים שיש לה משקל מאוד חשוב.
לדוגמא:
רישום הערת אזהרה – שואלים אדם למה הוא לא רשם הערת אזהרה והוא עונה כי לא רשם בלי
סיבה כלשהי .אומרים לו שעלות מניעת הנזק בעצם רישום ההערה הוא 100או ₪ 200לעומת
תוחלת הנזק שהיה נמנע .המזיק טוען כטענת הגנה שבאזור בו הוא גר אף אחד לא רושם הערת
אזהרה .כלומר ,על פי נוסחת לרנר-הנד הוא התרשל אבל הוא טוען שזו פרקטיקה מקובלת.
בתחום הזה בית המשפט לא ייחס לטענה הזו כמעט שום משקל.
לעומת זאת ,יש תחומים כגון התחום הרפואי שבו לטענה הזאת יש משקל חשוב ,אם כי לא
מכריע.
יכול להיות שיבוא הרופא ויגיד שהוא לא התרשל כיוון שכל הרופאים נוהגים כפי שהוא נהג.
הטענה היא לא שאדם סביר נוהג כך אלא שכל הרופאים עושים כך.
הפסיקה קבעה שהטענה הזאת שכולם עושים כך בדרך כלל מתקבלת אך יש מקרים חריגים בהם
היא לא תתקבל.
פסק דין קליפורד" :החלטותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על ידע רפואי ועדכני בהתאם
לנורמות בעת הרלוונטית בעולם הרפואה .עם זאת ,סבירותם של אמצעי זהירות נקבעת על פי
אמת-מידה אובייקטיבית נורמטיבית ,ועל כן ,ייתכנו מקרים ,אם כי לא שכיחים ,בהם
הפרקטיקה הנהוגה עלולה שלא לענות על סטנדרט ההתנהגות הנדרש .למעשה ,קיומה של
פרקטיקה רפואית מקובלת אינה יכולה לחרוץ את גורלה של שאלת ההתרשלות .אין ספק כי
קיומה של פרקטיקה רפואית מהווה פרמטר ,ואפילו פרמטר חשוב ,במכלול השיקולים שעל בית
המשפט לשקול בבואו לקבוע סטנדרט התנהגות ראוי ,אולם אין הוא הפרמטר היחיד שיש
להתחשב בו".
אם כן ,במרבית המקרים בהם הרופא מוכיח שזאת הפרקטיקה הנהוגה ,לא תוכח ההתרשלות
שלו .אבל ,למרות זאת ,ייתכנו מקרים ,אם כי לא שכיחים בהם הפרקטיקה הנהוגה עלולה שלא
לענות על סטנדרט ההתנהגות הנדרש .ולמעשה ,קיומה של פרקטיקה רפואית מקובלת אינה יכולה
לחרוץ את קיומה של שאלת ההתרשלות .אין ספק ,אבל ,שאם כולם מתנהגים כך זה אולי משמש
כאינדיקציה לכך שזה מה שצריך להיות אך אין זה אומר כי זה מה שאכן צריך להיות.
בסופו של יום ההחלטה היא בידי בית המשפט.
המשך פסק דין קליפורד" :הנתבע ברשלנות רפואית אינו יוצא בהכרח פטור מאחריות בשל כך
בלבד שמביא עדויות על כך שגם אחרים נהגו באותה דרך בה היה נוהג...במקרים רבים יהיו
לעדויות אלו השפעה רבה על הכרעת בתי המשפט..אולם ,כל מקרה ונסיבותיו במסגרת זו ישקול
בית המשפט גם את הפרקטיקה המקובלת אל מול הסיכון הצפוי מהטיפול הרפואי בו מדובר,
טיב האמצעים שניתן לנקוט בהם כדי למנוע סיכון זה ואת שאלת הסיכונים הצפויים והחסרונות
הטבועים בדרכי טיפול חלופיות".
יש לבדוק את ההחלטה לגופו של עניין .יכול להיות שבמקרה אחד מעשה הרופאים ובכללם הרופא
המזיק יהווה התרשלות ואותו מעשה ,במקרה אחר ,יהווה סטנדרט התנהגות ראוי.
אם יתברר שההחלטה היא לא סבירה ,תהיה התרשלות למרות שזו פרקטיקה מקובלת.
מי שיקבע את הסטנדרט אלה לא הרופאים אלא בית המשפט.
מדוע דווקא בתחום הרפואי הזהירות הזאת ,הטענה של פרקטיקה נהוגה ,כלומר ,למה הזהירות,
בית המשפט יקבל את הטענה למעט מקרים חריגים? יש כמה סיבות:
.1ההנחה היא שעל הרופאים יש הוראה חוץ מהוראת החוק וזוהי השבועה שהם נשבעים
לטפל בחולה .הם רוצים באמת בטובתו של החולה ולכן גם ללא דיני הנזיקין קיימת
ההנחה שהם פועלים לטובתו של החולה.
44
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם כל הרופאים נוהגים בצורה מסויימת אולי באמת קיימת ההנחה שזה מה שצריך
להיות.
אם בית המשפט יגיד שזה שכל הרופאים עושים דבר מסויים לא מעניין אותו ,יהיו הרבה .2
מקרים בהם בית המשפט יבטל את הפרקטיקה הנהוגה ויפגע באמון הציבור במערכת
הרפואית.
האמון במערכת הרפואית הוא גם ערך חשוב.
איך בית המשפט יקבע שיש התרשלות? כל הרופאים יעידו שככה צריך להיות .לכן יש .3
קושי לבית המשפט להכריע.
הרתעת יתר :חשיפת הרופא לסיכון של הטלת אחריות בנזיקין תביא להשפעה על .4
שיקוליו לפני מעשה ולהניע אותו להגנה על אינטרסים שלו אף כשהדבר בניגוד לאינטרס
חברתי.
קיומו של חוזה בין הרופא לבין החולה שבחר בדרך הטיפול לאחר שהוסברו לו כל .5
האפשרויות.
התרשלות והפרת חובה חקוקה
יכול להיות שהמעשה שמייחסים למזיק הוא בגדר הפרת חובה חקוקה או שהוא אפילו מקיים
חובה חקוקה .השאלה היא האם זה שהמעשה הוא בגדר הפרת חובה חקוקה או מקיים חובה
חקוקה פוטרת מהתרשלות.
לדוגמא:
לפי תקנות רישוי עסקים ,מפעיל בריכה צריך להעסיק חמישה מצילים .ביום מסויים התקיים
בבריכה אירוע מיוחד לילדים עם מוגבלויות .באותו יום היו בבריכה חמישה מצילים .הטענה היא
שמפעיל הבריכה התרשל בכך שלא העסיק יותר מצילים .הוא יטען שהוא פעל לפי חובה חקוקה.
השאלה היא האם הטענה הזאת ,שהמפעיל פעל על פי החוק ,פוטרת מהתרשלות .התשובה היא
לא .שאלת קיומה או אי קיומה ,כלומר ,הפרת חובה חקוקה לא יכולה להכריע שאלת התרשלות.
לכן ,יכול להיות שאדם שקיים חובה חקוקה ייחשב כמי שהתרשל וההפך הוא הנכון .יכול להיות
שאדם מפר חובה חקוקה ועדיין לא יתחשב כמתרשל.
לדוגמא:
נהג נוסע במהירות של 50קמ"ש לפי חובה חקוקה .הנוסע במושב ליד הנהג מקבל התקף לב .הנהג
מחליט לנסוע מהר ואז הוא מפר חובה חקוקה והיא לנסוע במהירות של 50קמ"ש.
אם בוחנים את ההתרשלות ,יש לבחון את התועלת מול העלות .התועלת בהפרת החובה היתה
להקטין או למנוע את הנזק של אותו נוסע שקיבל התקף לב.
לכן ,מבחינת ההתרשלות הוא לא התרשל למרות שהפר חובה חקוקה.
נהג שנוסע במהירות 50קמ"ש לפי חובה חקוקה והנוסע במושב לידו מקבל התקף לב .הנהג
ממשיך לנסוע במהירות של 50קמ"ש על מנת לא להפר חובה חקוקה.
במקרה זה ,העמידה על קיום החובה החקוקה דווקא היא התרשלות.
לסיכום:
בוחנים כל מקרה לגופו.
מי שיקבע את ההתרשלות יהיה בית המשפט.
מי שקובע הפרת חובה חקוקה זה המחוקק.
לעולם ,קיומה של חובה חקוקה מהווה אינדיקציה להתרשלות.
השאלה תתעורר אם יש התייחסות בחוק למעשה שבגינו רוצים לייחס רשלנות.
התרשלות ומעשים מכוונים
האם מעשה מכוון שגרם לנזק יכול להיחשב כהתרשלות?
לדוגמא:
• א' תקף את ב'.
• א' עסק בסחר בנשים .אותה אישה תבעה אותו .אין עוולה פרטיקולארית של סחר בנשים.
יש אולי הפרת חובה חקוקה אבל עוולה פרטיקולארית של סחר בנשים לא נמצא .לכן
אותה אישה תבעה את הסוחר בנשים ברשלנות.
45
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
השאלה היא איך יכולה להיות התרשלות כאשר המעשה הוא מכוון .התשובה היא שהתרשלות
כוללת מעשים מכוונים .כלומר ,מעשה מכוון יכול להיות התרשלות .התרשלות זה מעשה שאדם
סביר לא היה עושה בנסיבות העניין .קל וחומר שמעשה שלילי שנעשה בכוונה ,אדם סביר לא היה
עושה אותו.
אדם סביר לא היה תוקף אחר .אדם סביר לא היה עוסק בסחר בנשים .אדם סביר לא היה מונע
מאישתו לקבל גט במשך הרבה זמן.
זה שהמעשה נעשה בכוונה לא מוציא אותו מגדר עוולת הרשלנות.
אם היינו מוציאים את המעשים המכוונים מגדר עוולת הרשלנות ,ואין למעשה עוולה
פרטיקולארית ,לא ניתן היה להטיל אחריות נזיקית בגין אותו מעשה.
כאשר אומרים שאדם התרשל מתכוונים לכך שהוא יכול היה למנוע נזק שעלות מניעתו יותר
קטנה מהתוחלת שלו .אם כן ,אדם שהתרשל יצר סיכון במודע ,יצר סיכון צפוי.
נזק זה שהסיכון התממש בסופו של יום.
לכן ,נהג שנוהג במהירות של 200קמ"ש יוצר סיכון שאנשים יפגעו .הנזק הוא כאשר הסיכון
שאנשים יפגעו מתממש.
עוולת הרשלנות לא מטילה אחריות על יצירת סיכון .זה שאדם עשה מעשה ,הוא התרשל.
ההתרשלות יצרה סיכוי להתרחשות מסויימת ,המתרשל יצר סיכון לקרות נזק אבל בפועל לא
נוצר נזק .הסיכון ליצירת נזק ,כלומר ההתרשלות ,לבדו לא תטיל אחריות .יש צורך בנזק ,כלומר
שהסיכון התממש.
רשלנות לא תוטל בגין יצירת סיכון לבדו .כדי שתוטל אחריות ברשלנות צריך שיהיה יצירת סיכון
והסיכון בסופו של יום התממש.
הגדרת הנזק
נזק הוא כל אובדן או חיסור.
ההגדרה של נזק בפקודת הנזיקין היא הגדרה לא סיסטמאתית"" :נזק" -אבדן חיים ,אבדן נכס,
נוחות ,רווחה גופנית או שם-טוב ,או חיסור מהם ,וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה;"
האובדן והחיסור הם בחיים ,בנכס ,בנוחות ,ברווחה גופנית או בשם הטוב .בעצם זה יכול להיות
כמעט כל דבר.
בקודקס יש הבחנה בין נזק גוף ובין נזק שאינו נזק גוף.
החשוב הוא שהגדרת נזק כנזק זה כל אובדן או חיסור.
בפסק דין גורדון בית המשפט קבע כי" :הגדרת נזק האמורה בסעיף 2רחבה היא לעניין הפגיעות
הנזכרות ברישא והן לעניין הפגיעות הנזכרות בסיפא...והיא כוללת את כל סוגי הנזק ,בין פיסי
ובין שאינו פיסי ,בין ממוני ובין שאינו ממוני...היא משתרעת הן על נזק פיסי והן על נזק
כספי."...
לדוגמא:
46
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אדם נפגע ברגלו ונגרמה לו נכות של 5%וכתוצאה מכך הוא מפסיד לכל אורך חייו 5%
ממשכורתו .הנזק הוא נזק כלכלי אך לא כלכלי טהור כיוון שהוא תוצאה מפגיעה ברגלו,
גופו.
רכבו של אדם נפגע .כתוצאה מהפגיעה ברכב נגרם נזק של .₪ 10,000זה נזק כלכלי אבל
הוא נלווה לרכוש.
נזק כלכלי שנלווה לנזק גוף או רכוש הוא נזק כלכלי לא טהור.
האינטרס שנפגע כאן כדי שיגרם נזק כזה זה אינטרס או לגוף או לרכוש.
אדם לווה כסף מאחר ולא החזיר לו – נגרם נזק כלכלי טהור שלא נלווה לנזק לגוף או נזק
לרכוש.
ההבחנה הזאת היא מכיוון שבדיני נזיקין הנטייה היא יותר להטיל אחריות על נזקים של
גוף ורכוש יותר מאשר על נזק כלכלי טהור.
כאשר מדובר בנזק כלכלי טהור ,הנטייה תהיה שלא להטיל אחריות.
אדם נסע ברכבת והרכבת איחרה בשעה .כתוצאה מהאיחור הוא הפסיד פגישה עסקית
חשובה .אותו איש עסקים שהנוסע עמד לפגוש טס לחו"ל והנוסע איבד עסקה חשובה.
האם ניתן לתבוע את הרכבת על הפסד העסקה? במקרה זה יש נזק מסוג נזק כלכלי טהור.
הנטייה היא ,כאשר מדובר בנזק כלכלי טהור ,לא להטיל אחריות ,מכמה סיבות:
א .הנזק הכלכלי הטהור ,בדרך כלל ,הוא כמעט אינסופי.
ב .חוג הניזוקים בנזק כלכלי טהור יכול להיות חוג מאוד רחב .למשל ,כל הנוסעים
ברכבת .אם כל אחד מהם יפסיד עסקה אחת כולם יתבעו את הרכבת על נזק כלכלי טהור
והרכבת תוכל לסגור את עסקיה אחרי יומיים.
ג .ההנחה לגבי נזק כלכלי טהור היא כי הניזוק הוא מונע הנזק הטוב ביותר .למשל,
במקרה של הרכבת ,הניזוק יכול היה לקחת מונית ,לצאת מוקדם יותר מהבית ,לקבוע עם
איש העסקים מועדים לא צפופים לטיסתו.
במקור ,דיני הנזיקין נועדו להגן רק על נזק רכוש או נזק גוף .ההגנה על נזק כלכלי טהור
היתה שייכת לדיני החוזים .כיום ,בגלל הערבוב בין דיני החוזים לדיני הנזיקין ,גם דיני
הנזיקין מתחילים להגן על נזק כלכלי טהור וגם דיני החוזים מתחילים להגן על נזק רכוש
ונזק גוף.
.3הבחנה נוספת שקיימת היום היא בין נזק ממוני ובין נזק לא ממוני
נזק ממוני זה נזק שניתן לשום אותו ,להעריך אותו בכסף.
לדוגמא:
אומרים שלאדם נגרם 5%נכות ,הוא משתכר ₪ Xבחודש ,הוא צפוי לעבוד עד Yשנים.
ניתן לחשב את הנזק הכספי שנגרם לו כתוצאה מהנכות.
כל מה שניתן לכמת בערכים כספיים בחישוב על נזק פשוט ייקרא נזק ממוני.
אם הולכים על הקטגוריות של הנזקים ,כלומר ,נזק גוף ורכוש ונזק כלכלי טהור ,הנזק
הכלכלי הטהור מטבעו יהיה נזק ממוני.
לא כל נזק גוף ניתן להעריך אותו.
נזק שלא ניתן להעריך ,לשום בערכים מתמטיים ייקרא נזק שאיננו ממוני.
לדוגמא:
47
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אדם אומר שאחר דיבר עליו ונפגע שמו הטוב .איך אפשר לכמת את הנזק? התשובה היא
שלא ניתן לכמת ולכן הנזק יהיה נזק לא ממוני.
נזקי הגוף הלא ממוניים שהיו מקובלים בהתחלה הם הכאב והסבל .נכון שאדם שבר את
רגלו ונגרם לו 10%נכות אבל בנוסף היה לו כאב וסבל שהם מעבר לאובדן כושר
ההשתכרות.
אב הנזק השני הוא קיצור תוחלת החיים – אדם היה אמור לחיות עד גיל 70וכתוצאה
מהמעשה של המזיק ,הניזוק יחיה עד גיל .50נמנעו ממנו חיים של 20שנה .החיים של
אותו ניזוק היו מהנים כל כך שעל הפסד 20שנים מחייו הוא תובע בגין נזק לא ממוני.
עוד נזקים לא ממוניים היום הם נזקים בגין פגיעה באינטרסים לא מוחשיים .למשל
פגיעה בשם הטוב ,פגיעה בכבוד.
האינטרסים האלה ,בעיקר לאחר חוקי היסוד ,הם נזקים כתוצאה מפגיעה בכבוד .מקור
הנזקים הללו הוא באותם התחושות שהמעשה יוצר.
למשל ,אם אומרים שאדם נפגע כתוצאה מלשון הרע שאחר הוציא עליו ,אצל אותו אדם
נפגע שמו הטוב .אם הפגיעה בשמו הטוב גרמה לו לא להתקבל לעבודה זה נזק ממוני.
בנזק שאיננו ממוני מדובר על עצם הפגיעה כפגיעה ועל התחושות שהיא יצרה אצל
הניזוק.
פגיעה באוטונומיה – לאדם יש זכות לחיות את חייו איך שהוא רוצה ואם במהלך חייו
הוא מקבל סיפור חיים שונה נוצרת פגיעה באוטונומיה שלו.
במקרה של סרבן הגט :אותו בעל שסירב לתת לאשתו גט .האישה טענה שסירוב הגט גרם לה
לכאב וסבל ,אובדן הנאה בחיים .כל אלה הם נזקי גוף לא ממוני.
במקרה של משפחת וייס )המשטרה( :אותה משפחה שהתנכלו לה והלכה למשטרה והמשטרה
לא עשתה כלום .בסוף המשפחה נאלצה למכור את דירתה במחיר זול .למכור את הדירה במחיר
מוזל זה נזק כלכלי טהור )ההפרש במחיר המכירה( .בנוסף ,המשפחה טענה כי נגרם לה גם כאס
וסבל כתוצאה מכך שהמשטרה לא טיפלה בתלונתם וההתנכלויות נמשכו ועל כן נגרם להם גם נזק
גוף ללא ממוני )עוגמת הנפש(.
48
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
במקרה של גלעד רביב :שוטר סיור שראה שני נערים רבים ביניהם כשלאחד מהם יש סכין.
השוטר שאל אותם מה הם עושים והם ענו לו שהם רבים .השוטר אמר להם שזה בסדר והלך .נער
אחד דקר את השני וזה נזק גוף.
במקרה של ההורה )אמין( :בעל שהתחתן עם אישה שניה והיא הסכימה להתחתן איתו בתנאי
שהוא יתנכר לילדיו .הוא אחר התנכר להם ולידי נגרם נזק נפשי .נזק נפשי זה בעצם נזק גוף לא
ממוני.
במקרה אתר האינטרנט :במקרה שלא מסננים הודעות שנכתבות באינטרנט נפגע שמו הטוב של
האדם והנזק הוא נזק גוף לא ממוני.
במקרה של המשמר האזרחי :פקיד משמר אזרחי לא בדק כראוי את המתנדב ונתן לו אקדח
והמתנדב ירה בעצמו .נגרם לו נזק גוף.
אם כתוצאה מהמעשה נגרם לניזוק כאב וסבל הנזק היה נזק גוף לא ממוני .אך אם מדברים על
אובדן כושר השתכרות ,הוצאות רפואיות והוצאות טיפול הנזק ייקרא נזק גוף ממוני.
נדון במקרים בהם המום נוצר לא כתוצאה ממעשה אדם אלא כתוצאה ממטען גנטי .לעובר יש
פוטנציאל להיוולד עם מום אבל ניתן היה למנוע את המום ,לאתר את הסיכוי להתרחשות המום
ואף אחד לא מנע את זה .הילד מבקש לתבוע את אותו אדם שיכול היה לאתר את המום מבעוד
מועד ולמנוע את הנזק.
דוגמאות לגורמים:
• אב ואם שהם קרובי משפחה והחליטו בכל זאת להתחתן ולהביא ילדים לעולם כשהם
יודעים על הסיכונים הכרוכים בדבר.
• יכול להיות שהגבר והאישה הלכו ליועץ גנטי ושאלו אותו האם יש סיכון והיועץ נתן להם
עצה רשלנית ואמר להם שזה בסדר אך בסופו של דבר הילד נולד עם מום.
יש לשים לב שלא מדובר על כך שהיועץ הגנטי הוא זה שיצר את המום ,הוא לא האשם
ביצירת המום .הוא אשם בעיקר באי איתור המום ,באי מניעתו.
49
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
יכול להיות שהעצה שבני הזוג קיבלו מהיועץ הגנטי היתה נכונה ובני הזוג קיימו יחסים •
כרגיל לאור אותה עצה .ניתן היה לגלות את המום בבדיקות האולטרה-סאונד אבל הרופא
לא גילה.
בכל המקרים האלה שניתן היה לאתר את המום ולמנוע את קיומו ולא מנענו ,העובר מנסה לתבוע
בתביעה שנקראת הולדה בעוולה .הטענה היא שניתן היה לאתר ולמנוע את המום והמום לא נמנע
כי לא איתרו אותו.
יש להבחין בין תביעה של ההורים שטענתם היא שנכפתה עליהם לידה שהם לא רצו בה כיוון שאם
הם היו יודעים שיש ילד עם מום הם לא היו מגדלים אותו בכלל ובין תביעה של הילד עצמו שטוען
כי הוא נולד עם מום.
היועצת טענה להגנתה כי בכלל אין נזק .כשבודקים האם נגרם נזק יש להשוות בין המצב שהיה
אלמלא המעשה ובין המצב שנגרם כתוצאה מהמעשה .במקרה זה ,אלמלא המעשה לא היה נולד
ילד בעוד שכתוצאה מהמעשה נולד ילד בעל מום .לטענת היועצת ,ילד בעל מום הוא אינו נזק.
ההלכה היא שיש עילת תביעה בהולדה בעוולה .ילד שנולד עם מום יכול עקרונית לתבוע.
ארבעה שופטים בפסק הדין קבעו שיש עילת תביעה של הנולד .כלומר ,הטענה שבכל מקרה בו ילד
נולד עם מום אין נזק ,נדחתה .כפועל יוצא מכך ,בילד שנולד עם מום נגרם נזק
השופט גולדברג ,בדעת מיעוט ,קבע כי תמיד אי אפשר לקבוע שאדם הוא נזק .בעצם הקביעה
שהאדם הוא נזק אומרים שעדיף שהוא לא היה נולד ולדעת השופט גולדברג ,אדם לעולם ,עם מום
ככל שיהיה ,עדיף על אי קיום.
השופטים בדעת הרוב ,למרות שהסכימו על כך שיש עילת תביעה ,חלקו על השאלה מתי קמה
עילת תביעה.
מחנה אחד של השופטת בן פורת ודוב לוין אמרו שנזק ,מבחינה קונספטואלית ,זה מצב של
השוואה בין מצבו של הניזוק אלמלא המעשה לעומת מצבו עקב אותו מעשה .במקרה זה ,אלמלא
המעשה התינוק לא היה נולד ולכן המצב הראשון הוא אי קיום .בעקבות המעשה מצבו של הניזוק
הוא קיום עם מום.
לכן שני המצבים שמתבקשת ביניהם השוואה ,לשיטת מחנה זה ,הם אי קיום לעומת קיום עם
מום.
נקודת המוצא היא שלרוב מעדיפים קיום עם מום על פני אי קיום ,אם כי ,ייתכנו מקרים בהם
ניתן לקבוע שטוב לאדם פלוני שלא היה נולד ,למשל כאשר מדובר במגבלות חמורות.
אם כן ,השופטת בן פורת אומרת כי נקודת המוצא היא שלרוב אין נזק כיוון שקיום עדיף על אי
קיום אלא אם כן מדובר במום חמור .השאלה מה זה מום חמור תקבע בכל מקרה לגופו על ידי
בית המשפט.
"ייתכנו מקרים ,אם כי נדירים ,בהם ניתן יהא לקבוע שטוב היה לאדם פלוני שלא היה נולד.
לעתים תהא זו הנחה חברתית מוסכמת שמוטב היה לפלוני לא להיוולד מלחיות עם מגבלות
חמורות .הנחה חברתית כזו תוסק אם במקרה נתון תהיה זו דעתו של "האדם הסביר" -מונח
המושרש היטב בדיני הנזיקין".
אם היועצת הגנטית היתה אומרת לבני הזוג כי יש להם סיכוי גדול יותר ללדת ילד בעל מום ובני
הזוג החליטו לקחת את הסיכון ואכן נולד ילד בעל מום ,האם הילד יכול לתבוע את הוריו?
התשובה לכך אינה חד משמעית כיוון שבעצם התביעה הילד טוען כי הוא היה מעדיף שלא להיוולד
ובעצם הוא מגדיר את עצמו ואת חייו כנזק .מנגד ,יכול להיות שאכן בתנאי חייו היה עדיף לו שלא
ייוולד.
50
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
גישתם של השופטים ברק ושלמה לוין היא שהנזק נגרם כאשר הילד נולד עם מום ולכן על פי גישה
זו אין מצב של אי קיום אלא יש מצב שגרמו לילד להיוולד עם מום ועל כן כל מום שיהיה מקים
עילת תביעה.
אם כן ,מה ההלכה בעניין זה? כמו שציינו קודם ,יש עילת תביעה והמחלקות היא לגביי מתי קמה
עילת התביעה )כלומר ,מתי יש נזק כיוון שאם אין נזק לא תוטל אחריות( .מחנה אחד אומר
שעילת התביעה קמה רק כאשר מדובר במום חמור ומחנה שני גורס כי עילת התביעה קמה בכל
מום שהוא.
בתי משפט שדנים בתיקים כאלה כיום אומרים כי קיימת הלכה בנוגע לכך שיש עילת תביעה .יש
שני שופטים מול שני שופטים בנוגע למתי קמה עילת התביעה והשופטים בדין המסויים יכולים
להכריע לפי כל אחת מהגישות .לרוב ,בתי המשפט בוחרים בגישתו של ברק.
כדי להדגים זאת נבחן את פסק דין פלוני נ' מדינת ישראל שהיה בשנה שעברה בחיפה .תוך כדי
בדיקת הריון של אישה היה חשש שהעובר ייוולד נמוך קומה ) 150-152סנטימטר( .האישה היתה
בשבוע ה 21-להריונה .היא הלכה לוועדה להפסקת הריון והמומחים אישרו לה להפסיק את
ההיריון .עד שהאישה קיבלה את ההחלטה היא התקרבה לשבוע ה 24-להריונה ובשבוע 24צריך
המתה אקטיבית של העובר ,זו כבר לא המתה פסיבית ולכן יש וועדת על .וועדת העל היתה עדיין
לא מפותחת כמו שהיא כיום ובאותו מקרה היו חברים שני אנשים בוועדה – מנהל המחלקה
ומנהל בית החולים .מנהל המחלקה קבע שאין עילה להפסקת היריון והוא לא אישר את
ההפסקה .בסופו של דבר הילד נולד .הוא תובע את הרופא ,את בית החולים.
עילת התביעה היא רשלנות.
היסוד הראשון של העוולה צריך להיות התרשלות.
התובעים טענו להתרשלות באופן הרכב הוועדה )וועדת העל( שהיו בה בסך הכל שני חברים
ולטענתם הוועדה היתה צריכה להיות רחבה יותר.
שנית ,התובעים טענו להתרשלות באופן שבו הוועדה קיבלה את ההחלטות שלה .הציפייה
מהוועדה היא שתשב ותעלה טיעונים בעד ונגד ,יקיימו דיון מסודר ואז יקבלו החלטה .באותו
מקרה לא היה שום דיון .החומר נשלח אל מנהל המחלקה .הוא ישב בחדרו ,קרא את החומר
והחליט שלא לאשר את הפסקת ההיריון .הוא שלח את החומר אל מנהל בית החולים שאישר את
קביעת מנהל המחלקה על ידי חותמת .לא היה וועדה אלא זו היתה החלטה של אדם אחד.
שלישית ,התובעים טענו להתרשלות בכך שהרופאים לא עירבו את ההורים בהחלטה ולא שמעו
את דעתם להפסקת ההיריון או להמשכו.
התברר שההחלטה בסופו של דבר היתה החלטה נכונה ,סבירה .גם אילו היתה וועדה רחבה ואילו
היו מתדיינים ועורכים שיקולים בעד ונגד ההחלטה שהיתה מתקבלת היא אותה החלטה ,להמשיך
את ההיריון.
גם אם לא היתה התרשלות באופן ניהול הוועדה אותה החלטה היתה מתקבלת.
"החלטה סבירה לא יכולה להכשיר הליך קבלה פגום ורצוף כשלים .תביעת נזיקין לפני ,ולא
עתירה מנהלית ,במסגרתה ,אולי ,היה מקום להבדיל בין הפגם לבין נפקותו ולבחון החלתו של
כלל הבטלות היחסית .בדיני הנזיקין ,משמעותה של החלטה שהתקבלה בדרך רשלנית ובגינה
נגרם נזק היא כי יש לפצות בגין הנזק על מנת להשיג צדק מתקן ולהרתיע מזיקים
פוטנציאליים".
אם אומרים שגם במידה והיו מנהלים את הוועדה כמו שצריך היו מגיעים לאותה תוצאה ,אין
התרשלות.
השאלה אם החלטת הוועדה גרמה לנזק או לא .לגבי הנזק יש שתי גישות על פי פסק דין זייצוב
ובית המשפט במקרה זה מעדיף את גישת ברק" .במקרה שלפני ,ההתנגשות בין תחושת הצדק
לבין הקושי המושגי שכרוך בפיצוי שלא על פי כללי הנזיקין הקונבנציונאליים מחייבת הכרעה.
לצורך העניין שלפני ,מצאתי להעדיף את עמדת השופטים ברק ו-ש .לוין".
הנימוקים להעדפת גישתו של ברק :לפי גישה זו אין צורך להשוות בין מצבו של הניזוק אלמלא
המעשה ובין מצבו בעקבות המעשה וזאת כיוון שבגישת ברק מעדיפים את הניזוק על פני הגוף
הרפואי שהחליט את אשר החליט.
אם כן ,יש לבדוק האם נגרם נזק על פי גישתו של ברק .הביאו חוות דעת שגובהו של הניזוק עשוי
להגיע עד 150סנטימטר והוא לא סובל משום תחלואה נוספת .יש שני סוגים של גמדות .סוג אחד
זה גמדות עם תחלואות נוספות וסוג שני זה רק גמדות .הניזוק ,במקרה זה ,סבל מגמדות ללא
תחלואה נוספת.
הנזק ,לטענתו ,היה שאנשים מסתכלים עליו בעין לא יפה ,הוא חש לא בטוב ,חש קצת נחות ,יש לו
פגיעה סוציו-אקונומית .מעבר לפגיעה בתחושות ,שזה נזק לא ממוני ,הוא טוען כי אולי גם יפלו או
בעבודה ,יש עבודות שהוא לא יוכל לעבוד בהן ולכן נפגע גם כושר ההשתכרות שלו .הוא ממשיך
וטוען כי ייתכן שהוא יצטרך הוצאות עזרה גם לעבר וגם לעתיד ומעריך אותם בכסף.
51
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
כלומר ,הוא מחלק את הנזק שלו לכאב וסבל בגלל אותם מבטים ובגלל המראה שלו והוא גם
מבקש נזק ממוני על כך שהוא לא יצטרף לשוק העבודה.
החלטת בית המשפט היא" :נראה שלמחלתו של התובע השפעה ברת פיצוי על חייו .אני נמנעת
ביודעין מלקבוע את נכותו התפקודית ,ולא אאמוד את נזקיו בדרך הרגילה .כאמור ,התובע מבקש
לפצותו בגין הכאב והסבל שקומתו הנמוכה מסבה לו .לטענתו עוגמת הנפש ותסכולו קשים,
"ויהא עליו להתמודד מדי יום עם המבטים ועם התגובות של בני האדם לצורתו המיוחדת".
טענה זו בעייתית מבחינה מושגית .אם אדם נמוך זכאי לפיצוי בגין מראהו ,מדוע לא נפצה גם
אנשים מכוערים? בגין שיקולים של מדיניות משפטית ,ובעיקר בגין החשש ממדרון חלקלק
אקבע את הפיצוי באופן גלובאלי ,מבלי להידרש לראשי הנזק השונים ,בסך של ."₪ 750,000
בית המשפט קובע כי יש במקרה זה שאלות הרות גורל .האם מן הראוי שבית המשפט יגן על
התחושה שעל גמד החברה מסתכלת בעין לא יפה? האם בית המשפט ייתן גושפנקא לכך שגמדים
לא יתקבלו לעבודה ולא ישתלבו בשוק העבודה? בית המשפט אומר שאלו שאלות קשות והוא אינו
מוכן לדון בהן אך קובע פיצוי של ₪ 750,000וזאת מבלי לדון באף שאלה.
ברגע שטוענים לכמה נזקים יש לבדוק לגבי כל אחד מהם האם יש קש"ס או לא .יכול להיות
שלנזק אחד יהיה קש"ס בעוד שלנזק האחר אין קש"ס.
52
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
30.3.09
חזרה:
אנחנו בעוולת הרשלנות .דיברנו על יסוד ההתרשלות שהוא היסוד ההתנהגותי .דיברנו על יסוד
הנזק.
כאשר יש התרשלות מצד אחד ונזק מן הצד השני יש לדון האם יש ביניהם קשר סיבתי.
קשר סיבתי
סיבתיות באופן כללי ,לאו דווקא ברשלנות ,זה בדיקת קשר בין שני אירועים.
השאלה אותה שואלים היא האם אירוע אחד גרם לאירוע שני.
הקשר הסיבתי הוא מבחינה משפטית .יכול להיות שמבחינה מדעית יש קשר בין שני האירועים אך
השאלה היא יותר שאלה משפטית.
למה צריך לדעת קש"ס בין שני אירועים? בפקודת הנזיקין יש מונחים שמצביעים על קש"ס.
למשל:
• בסעיפים 35ו41-א לפקודת הנזיקין מוזכר המונח "גרם" ,כלומר ,אם אומרים שדבר
נגרם על ידי ,יש לבדוק קש"ס.
• בסעיף 29לפקודה מוזכר המונח "סבל על ידי" – אדם סבל על ידי מעשה של אחר ,כלומר,
אדם סבל כתוצאה מהמעשה של האחר .יש קש"ס.
• המונח "עקב"
• המונח "כתוצאה מ"...
• המונח "בא מ"...
אלה מונחים שמצביעים על קש"ס .כדי לבדוק אם המונח התקיים ,אם התנאי הזה התקיים יש
לבדוק קש"ס.
אם כן ,יכולים להיות מונחים שונים לגבי הסיבה ולגבי התוצאה אך בסופו של דבר יש לבדוק
קש"ס בין הסיבה לבין התוצאה.
ברשלנות יש כמה יסודות :התרשלות ,נזק ובדיקת קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק.
בשיעור נלמד על קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק אך דוקטרינת הקש"ס היא כללית לדיני הנזיקין
ולאו דווקא בין ההתרשלות ובין הנזק ,כלומר ,לאו דווקא לעוולת הרשלנות.
האם בכל מקרה ומקרה ההתרשלות היא הגורם לנזק? במשפט הישראלי יש נוסחה פורמאלית של
קש"ס בדיני הנזיקין והנוסחה מופיעה בסעיף 64לפקודה"" :אשם" הוא מעשהו או מחדלו של
אדם ,שהם עוולה לפי פקודה זו ,או שהוא עוולה כשיש בצדם נזק ,או שהם התרשלות שהזיקה
לעצמו ,ורואים אדם כמי שגרם לנזק באשמו ,אם היה האשם הסיבה או אחת הסיבות לנזק;
אולם לא יראוהו כך אם נתקיימה אחת מאלה (1) :הנזק נגרם על ידי מקרה טבעי בלתי-רגיל,
שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ואי-אפשר היה למנוע תוצאותיו אף בזהירות סבירה;
) (2אשמו של אדם אחר הוא שהיה הסיבה המכרעת לנזק".
נחליף את המילה "אשם" במילה "התנהגות".
53
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם כן ,המדובר הוא כאשר ההתנהגות יכולה להיות עוולה בפני עצמה )עוולה התנהגותית( או
כאשר ההתנהגות לא מקימה עוולה אלא אם כן מתרחש נזק )עוולה תוצאתית(.
הגדרנו מהי התנהגות עוולתית.
ההתנהגות העוולתית שבהסגת גבול היא הסגת הגבול עצמה ,כלומר ,כניסה לשטח שלא כדין.
ההתנהגות העוולתית ברשלנות היא ההתרשלות.
על פי הנוסחה שבסעיף ,קיים קש"ס בין ההתנהגות ובין הנזק כאשר ההתנהגות היא אחת הסיבות
לנזק ולמעט חריגים מסויימים.
הנוסחה מורכבת משני חלקים :הרישא של הסעיף והסיפא בו כתובים החריגים.
הרישא של הסעיף מאגד בתוכו את הקש"ס העובדתי והסיפא ,החריגים ,מאגדים בתוכם את
הקש"ס המשפטי.
אם כן ,נוסחת הקש"ס על פי סעיף 64לפקודת הנזיקין דורשת שני קש"סים .אחד הוא קש"ס
עובדתי והשני הוא קש"ס משפטי.
הקשר הסיבתי העובדתי
הקש"ס העובדתי הוא טכני – האם יש קשר טכני בין ההתנהגות ובין הנזק.
מאחר וזו בדיקה טכנית ,כמעט ואין לבית המשפט שיקול דעת.
כאשר מדובר בעוולה התנהגותית אין קש"ס עם הנזק לעניין הטלת האחריות אבל צריך קש"ס
לעניין היקף האחריות.
הנוסחה לבחינת הקש"ס העובדתי היא שקיים קש"ס עובדתי בין ההתרשלות ובין הנזק אם
ההתרשלות היתה הסיבה לנזק או אחת הסיבות לנזק.
המבחן המקובל לעניין הקש"ס העובדתי הוא מבחן האלמלא ,כלומר ,אם בלעדי ההתרשלות לא
היה נגרם נזק ,יש קש"ס.
על פי מבחן הקש"ס העובדתי ,ההתרשלות היתה גורם עובדתי לנזק ולכן יש קש"ס ,כלומר,
הקש"ס מתקיים אם אלמלא ההתרשלות הנזק לא היה נגרם.
קיים קש"ס עובדתי בין ההתרשלות ובין הנזק כאשר ההתרשלות היא תנאי הכרחי לקיומו של
הנזק .כלומר ,ללא ההתרשלות אין נזק .על מנת לבדוק זאת יש לשאול האם הנזק היה מתרחש
אלמלא ההתרשלות .אם התשובה היא שלילית ,כלומר ,לא – הנזק לא היה מתרחש אלמלא
ההתרשלות ,יש קש"ס .אם התשובה היא חיובית ,כלומר הנזק היה מתרחש אלמלא ההתרחשות,
הוא היה מתרחש ממילא בלי קשר למעשה ההתרשלות ,אין קש"ס.
דוגמאות:
דוגמת המומחה – היה מכרז וועדת המכרזים הגישה אותו למומחה .המומחה הכין חוות דעת
רשלנית ובמקום שהחברה תהיה במקום הראשון היא עברה למקום החמישי ולכן הפסידה את
המכרז.
תובעים את המומחה ברשלנות .מייחסים למומחה התרשלות בהכנת חוות דעת רשלנית .הנזק
מתקיים בכך שהחברה הפסידה את המכרז .השאלה היא אם בין ההתרשלות ובין הנזק יש קש"ס.
בקש"ס העובדתי שואלים האם הנזק של החברה היה נגרם אלמלא ההתרשלות .התשובה היא
לא .אילו המומחה לא היה מתרשל ,כלומר ,היה מכין חוות דעת נכונה ,כלומר ,היה מציב את
החברה במקום הראשון ,החברה היתה זוכה במכרז והנזק שלה היה נמנע.
אם התובע מצליח להוכיח זאת ,בסופו של דבר יש קש"ס.
דוגמת ההורים – אבא התחתן בשנית והתנכר לילדיו ונגרם להם נזק נפשי.
הילדים תובעים את אבא שלהם בעוולת הרשלנות .מייחסים לו התרשלות בכך שהוא התנכר להם.
הנזק מתקיים בכך שלילדים נגרם נזק נפשי .יש להוכיח קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק .בקש"ס
העובדתי שואלים אלמלא ההתרשלות של האבא בגידול הילדים ,כלומר ,אילו לא היה מתנכר
להם ,כלומר ,אילו היה מתנהג כפי שאדם סביר היה מתנהג ,הנזק הנפשי שלהם לא היה נגרם ולכן
יש קש"ס עובדתי.
בקש"ס העובדתי מנסים להוכיח לבית המשפט מה היה קורה אילו ולא מה קרה בפועל.
54
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
כשמנסים להוכיח לבית המשפט התרשלות ,מוכיחים משהו שקרה .אותו הדבר לגבי הנזק.
ההוכחה היא לגבי משהו שקרה .לעומת זאת ,בקש"ס העובדתי התובע צריך להוכיח לבית המשפט
מה היה קורה אילו ,למשל ,האבא היה מגדל את ילדיו נכון .זוהי מציאות שלא התרחשה.
דוגמת משפחת וייס – אותה משפחה חרדית שהתנכלו לה .היא פנתה למשטרה והתלוננה
והמשטרה לא עשתה כלום במשך 6שנים .לאחר מכן נגרמו כל מיני נזקים למשפחה ובסוף
המשפחה החליטה למכור את הבית במחיר נמוך ולעזוב.
המשפחה תובעת את המשטרה .מייחסים התרשלות על כך שלא טיפלו כראוי בתלונה שלהם .נזק
בכך שמכרה את הדירה בזול והפסידה את ההפרש כי המשפחה מכרה את הדירה בזול .במבחן
האלמלא אומרים אלמלא המשטרה היתה מתרשלת ,קרי ,אילו המשטרה לא היתה מתרשלת,
קרי ,אילו המשטרה היתה מטפלת בתלונה כראוי אולי כל ההתנכלויות היו נפסקות והמשפחה לא
היתה עוזבת והנזק לא היה נגרם .אם כן ,יש קש"ס.
דוגמא של רביב – שוטר שהגיע לשטח מריבה בין שני נערים שלאחד מהם היה סכין .השוטר
תשאל אותם כמה דקות ולאחר מכן עזב אותם .אחרי כמה דקות אחד הנערים דקר את השני.
הנער שנדקר יכול היה לתבוע את זה שדקר .עם תביעה כזו אין בעיה .אנחנו דנים בתביעה של
הנער שנדקר כנגד השוטר.
הנדקר תבע את השוטר .מייחסים התרשלות בתשאול .הנזק הוא נזק גוף שנבע מהדקירה .הטענה
בקש"ס העובדתי היא אלמלא השוטר היה מתרשל ,קרי ,אילו השוטר היה מתחקר כראוי והיה
בודק את נסיבות העניין ,סביר להניח שהיה מגלה שיש סכין והוא היה לוקח את אותה סכין והנזק
לא היה נגרם.
אם התובע יצליח להוכיח את זה ברמת וודאות של 51%מאזן ההסתברויות ברמה האזרחית,
בעצם יש קש"ס עובדתי.
מקרה שבו אין קש"ס עובדתי
מדובר במקרה בו היתה שריפה בדירה בה היו שתי נשים .הן הזעיקו את שרותי הכבאות שיצאו
באיחור של כמה דקות ולא צויידו בציוד הנדרש .שתי הנשים שהיו בתוך הדירה ניזוקו .התרשלות
של שירותי הכבאות יש בשני דברים .אחד בכך שאיחרו ושתיים בכך שלא היו מצויידים בציוד
המתאים .נזק יש כי הנשים ניזוקו .אלא שהתברר שם ,על ידי חוות דעת של מומחים ,שאף
אלמלא העיכובים ביציאה לאירוע והתארגנות הכבאים בשטח וגם אילו צוותי הכיבוי היו
מצויידים בכל הציוד הנדרש לא ניתן היה לחלץ את הנשים והנזק היה נגרם בכל מקרה .לכן ,יש
התרשלות במקרה זה וישנו גם נזק אבל אין קש"ס עובדתי.
אילו מטרת דיני הנזיקין היתה להרתיע היו מייחסים אחריות לשירותי הכבאות אך המטרה היא
יותר לעשות צדק בין הניזוק למזיק .כל עוד המזיק ,לא הוא זה שגרם לנזק של הניזוק לא תוטל
עליו אחריות וזאת גם אם הוא יצר את הסיכון להתרחשות הנזק
55
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הרעל .שאלה נוספת היא האם די בהתרשלותו של שמעון כדי לגרום נזק – אכן די בירייה .אם כן,
על פי מבחן זה גם ראובן וגם שמעון יצאו חייבים.
אי ודאות/סיבתיות עמומה – הוכחת הקש"ס העובדתי מוטלת על התובע .על התובע להוכיח
ברמה של ,51%מאזן הסתברויות ,שהנזק לא היה נגרם אלמלא ההתרשלות .התובע אומר לבית
המשפט שהוא הוכיח שהיתה התרשלות והיה נזק .בקש"ס העובדתי הניזוק צריך להוכיח מציאות
חלופית שלא התרחשה והוא משער בה כי אם לא היתה התרשלות לא היה נגרם נזק.
הקושי שעומד בפני הניזוק להוכיח מה היה קורה אילו משתנה ממקרה למקרה.
הבעיה קיימת בהתרשלות במחדל כיוון שהתובע מנסה להטיל אחריות על מעשה שלא נעשה
והטענה היא שאילו המזיק היה עושה את המעשה הנזק לא היה נגרם .הבעיה היא שלא ניתן לדעת
מה היה קורה אילו המזיק היה עושה מעשה שלא עשה ולכן במקרה זה מציירים מציאות דמיונית
בפני בית המשפט וההוכחה קשה יותר מהוכחה בהתרשלות במעשה.
למרות מה שאמרנו ,גם רמת הקושי משתנה ממקרה למקרה .לפעמים יכול להיות קושי לא גדול
ולפעמים הקושי יהיה גדול.
דוגמא לקושי שהינו פתיר:
עורך דין מייצג לקוח בתיק רצח ,שהינו תיק פלילי והלקוח טוען טענת אליבי – הוא היה במקום
אחר בזמן שהאירוע קרה .הצפייה מעורך הדין היא להזמין את העד .השאלה היא מה היה קורה
אילו עורך הדין היה מזמן את העד .כל התשובה היא הנחות וניחושים .סביר להניח שאם עורך
הדין היה מזמין את העד ,העד היה אומר כך וכך ועל בסיס דבריו השופט היה משנה את החלטתו
בתיק הפלילי .יש קושי להוכיח אבל זה קושי פתיר.
56
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם כן ,אם היינו מפעילים את מבחן האלמלא במצבים של אי וודאות ,לתובע יש בעיה להוכיח את
הקש"ס העובדתי בתביעתו.
כאשר יש מצב קלאסי של אי וודאות ,יש צורך להוכיח בבית המשפט שהמצב הוא מצב של אי
וודאות ולא ניתן להתגבר עליו .במקרה כזה בית המשפט ייחלץ לעזרת התובע על ידי אחת משתי
דוקטרינות אשר יעזרו לתובע בתביעה כזו :נזק ראייתי ופיצוי בגין פגיעה בסיכוי.
הדוקטרינות הללו ישמשו בעיקר במצב של רשלנות רפואית.
הדוקטרינות יחסית מודרניות ואולי לא מתיישבות עם דיני הנזיקין הקלאסיים.
נתחיל בדוקטרינה הראשונה -נזק ראייתי – אדם א' עושה מעשה ומערים קושי על ב' להוכיח
משהו.
לדוגמא :ל-א' יש חוזה למכירת קרקע .ג' נכנס לביתו של א' וגנב לו את החוזה .בחוזה הזה א' יכול
היה לתבוע מישהו על כך שלא שילם לו כסף אבל כיוון שאין לו את החוזה קשה לו להוכיח שלו
שילמו לו כפי שסוכם בחוזה.
ג' שגנב את החוזה עשה שני מעשים .המעשה הראשון הוא עצם הגניבה ושנית הוא גרם ל-א' נזק
ראייתי.
נזק ראייתי זה הערמת קושי על התובע להוכיח את תביעתו.
על פי הדוקטרינה הזו המעשה שעושה המזיק )או ההתרשלות של המזיק( גורם לשני נזקים :הנזק
האחד הוא הנזק שבגינו תובעים את המזיק .למשל ,במקרה של העובר בני הזוג תובעים על הנזק
שנגרם להם כתוצאה מהרשלנות והנזק הוא שהם אינם הורים ,אובדן המבחנה .אבל ,ישנו נזק
נוסף שהוא נזק ראייתי ,קרי ,הוא מערים קשיים על הניזוק להוכיח את יסוד הקש"ס.
57
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
כאשר הקושי להוכיח את הקש"ס העובדתי במעשה ,מקורו בהתרשלות של המזיק ,כלומר,
התרשלות המזיק גרמה לנזק ראייתי ,מוצדק להעביר את נטל הראייה אל הנתבע ,אל המזיק,
להוכיח שלא היה קש"ס.
אם כן ,במקרה כזה ,על הנתבע להוכיח לבית המשפט מה היה קורה אילו ברמה של .51%
נטל ההוכחה אומר שיש נקודת מוצא שבמצב הטבע הרגיל מה שאומר הנתבע הוא הנכון אלא אם
התובע הוכיח אחרת .כשמעבירים את נטל ההוכחה נקודת המוצא משתנה לכך שכל מה שאומר
התובע הוא הנכון אלא אם הנתבע הוכיח אחרת.
יישום הדוקטרינה
אם ניישם את הדוקטרינה על המקרה של העובר ,התרשלות בית החולים בשמירה על המבחנה
גרמה להורים שני נזקים .1 :איבוד המבחנה; .2הערימה קשיים על ההורים להוכיח מה היה
קורה אילו – נזק ראייתי .הנזק הראייתי מצדיק העברת נטל ההוכחה לבית החולים שצריך
להוכיח שלא היה מתקיים קש"ס עובדתי.
זה לא היה עוזר להורים כי על בית החולים להוכיח שגם אם ההפריה היתה נשארת יש סיכוי של
90%שהנזק היה נגרם בכל מקרה.
לכן ,במקרה זה הדוקטרינה לא היתה עוזרת.
יישום הדוקטרינה על המקרה של דעקה – התרשלות בית החולים בכך שלא קיבל את הסכמתה
של החולה בטרם היתה מטושטשת מערימה עליה קשיים להוכיח מה היתה מחליטה אילו לא
היתה מטושטשת .זה בעצם נזק ראייתי שמצדיק את העברת נטל הראייה אל בית החולים להוכיח
שהיא כן היתה מסכימה ברמת הסתברות של .51%
מספר הערות לגבי נזק ראייתי
• נזק ראייתי הוא לאו דווקא לגבי הקש"ס – ניתן להפעיל את הדוקטרינה לגבי כל יסודות
עוולת הרשלנות.
לדוגמא :רופא לא מנהל רישומים רפואיים ובמסגרת תביעת רשלנות רפואית יש להוכיח
שהרופא התרשל אבל הניזוק לא מצליח להוכיח שהרופא התרשל כי אין לו רישומים.
במקרה זה אומרים לרופא שהוא התרשל לא רק בהתרשלות עצמה אלא גם בכך שלא
הקפיד על הרישום .ההתרשלות הזאת ,שלא הקפיד על רישום ,גרמה נזק ראייתי
ומעבירים את נטל ההוכחה לרופא לגבי יסוד ההתרשלות ולא לגבי יסוד הקש"ס.
חשוב לזכור כי מדובר רק בהתרשלות או בקש"ס לגבי נזק ראייתי כיוון שיסוד הנזק או
שהוא קיים או שלא ולכן אין מה לדון בנזק ראייתי וחובת הזהירות הינה חובה משפטית
שגם בה אין מקום לדון בנזק ראייתי.
עד עכשיו דיברנו על פועלה של הדוקטרינה במישור הראייתי ,כלומר ,אם המזיק גרם נזק •
ראייתי הנפקות היא העברת נטל הראייה .אבל ניתן לחשוב על נפקות מהותית ,כלומר,
אפשר לתבוע בגין הנזק הראייתי עצמו – תביעה שאב הנזק בה הוא נזק ראייתי .מה
קורה אם צד ג' גרם לנזק ראייתי? ניתן לתבוע את צד ג' על הנזק.
לדוגמא :במסגרת תביעה של רשלנות רפואית בלידה ,הילד הגיש תביעה נגד בית החולים.
האמא הגישה תצהיר בתביעה ,כי היא צריכה להגיד מה היה שם .לאחר שהגישה את
התצהיר היא נרצחה .העיזבון של האמא יוכל לתבוע את הרוצח על נזק גוף .בנוסף ,הילד
יכול לתבוע את הרוצח על נזק ראייתי .הטענה היא שכשהאמא נרצחה נגרם לילד נזק
ראייתי בכך שהוא לא יכול להוכיח את תביעתו נגד בית החולים .כמובן שעל הילד
להוכיח את כל יסודות התביעה.
כאן הפועל של הנזק הראייתי הינו פועל מהותי ולא פועל ראייתי.
בפסיקה לא נראה מקרה שכזה .יש מקרה אחד שעדיין לא הגיע לידי הכרעה .הפסיקה
עדיין לא מכירה בנזק ראייתי כאב נזק בפני עצמו .הפסיקה מכירה בנזק הראייתי רק
לצורך העברת נטל הראייה.
פיצוי בגין פגיעה בסיכוי
עד עכשיו דיברנו על ניזוק שמצליח להוכיח את כל יסודות עוולת הרשלנות .במידה ואכן מדובר
בניזוק כזה הפיצוי שהוא יזכה לו יהיה פיצוי בגין מלוא הנזק .אם הניזוק מצליח להוכיח קש"ס
ברמה של 45%במקום של 51%הוא לא יזכה בפיצוי.
השיטה הקלאסית של דיני הנזיקין מבוססת על שיטת הכל או כלום.
58
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
במצב של אי וודאות שיטת הכל או כלום יכולה לפגוע בניזוק ולכן היום מתחילים לאמץ את
דוקטרינת הפיצוי בגין פגיעה בסיכוי.
הניזוק מנסה לשכנע את בית המשפט מה היה קורה אילו .הוא מנסה לשכנע את בית המשפט מה
הסיכוי להתרחשות של מציאות שלא התרחשה .בית המשפט מעריך את הסיכוי להתרחשות אותה
מציאות חלופית ונותן לניזוק פיצוי בגין גובה הסיכוי הזה.
במצב זה זונחים את שיטת הכל או כלום לטובת שיטת הקש"ס ההסתברותי.
במקרה של דעקה צריך להעריך מה הסיכוי שהחולה היתה מסכימה או לא מסכימה לביצוע
הניתוח .זה דבר שקשה להוכיח .בית המשפט אומר שבגלל שזה דבר שקשה להוכיח הוא נותן
פיצוי של .50%
את המקרה של ההורים והעובר ניתן לתקוף מצד נוסף .הסיכוי שייוולד לבני הזוג ילד הוא סיכוי
של .10%ה 10%-האלה ,כלומר המבחנה ,זה נכס שברגע שבית החולים איבד נגרם נזק של 100%
לבני הזוג לגבי אותם 10%סיכוי לילד .אם הנזק היה מוגדר כ 10%-ניתן היה להוכיח קש"ס
ברמה של .51%הבעיה היא ברגע שהגדרנו את הנזק כ 100%-שלא ניתן להוכיח ואז בית המשפט
נתן פיצוי 10%בגין פגיעה בסיכוי.
בסופו של יום שתי הדרכים מובילות לאותו דבר .ההבדל היחיד הוא שאם הנזק היה מוגדר כ-
10%הדוקטרינה הקלאסית לא היתה נזנחת ,כלומר ,הכל או כלום.
פיצוי בגין הגברת סיכון
פסק דין מלול – ילד שנולד עם שיתוק מוחי ונולד פג .הסיכון שהילד היה נולד עם אותו שיתוק
כתוצאה מהפגות שאף אחד לא אשם בה הוא .80%באותו מקרה היתה התרשלות בהליך הלידה
והסיכון הוחמר מ 80%-ל .100%-הילד תובע את בית החולים.
אם נלך על פי הדוקטרינה הקלאסית ,אומרים שבית החולים התרשל בלידה ,נזק יש ,אבל הוא
היה נגרם בכל מקרה )לפי הסיכון של .(80%ולכן לכל היותר הילד היה מצליח להוכיח קש"ס
ברמה של .20%בית המשפט השתמש בדוקטרינה של פיצוי בגין החמרת הסיכון ולכן יפצה את
הילד ב.20%-
ניתן להגיד את זה גם אחרת – מה הסיכוי שהיה נולד ילד בריא? .20%אבד הסיכוי ולכן מגיע
פיצוי של 20%בגין פגיעה בסיכוי.
פיצוי בגין פגיעה בסיכוי ופיצוי בגין הגברת )החמרת( הסיכון זה הינו אך.
59
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הנזק שמתכוונים הוא הנזק של אמנון כיוון שהתביעה היא של אמנון כנגד הרופא ואכן רכיב הנזק
גם הוא מתקיים.
בבדיקת הקש"ס ,קש"ס עובדתי מתקיים.
לכן ,אם מסתפקים בקש"ס העובדתי ,היינו חושפים את הרופא ,ראובן ,לאחריות כלפיי כל אלה
שניזוקים בשרשרת העובדתית שלאחריו.
לכן צריך עוד מסננת ,צריך עוד משהו שיפסיק את הטלת האחריות .המסננת הזאת נבדקת
בקש"ס המשפטי .הקש"ס המשפטי זה בעצם מסננת לבחון מבין כל אלה שגרמו לנזק ,מבין כל
הגורמים העובדתיים של הנזק שלגביהם מתקיים מבחן האלמלא את אותם הגורמים שדווקא
רוצים להטיל עליהם אחריות.
המחליט על הקש"ס המשפטי זה בית המשפט בשיקולי מדיניות הנתונים לשיקול דעתו של בית
המשפט ,להבדיל מהקש"ס העובדתי שהינו עניין עובדתי .בית המשפט יחליט האם במקרה
הספציפי להטיל אחריות או לא.
בדרך כלל הקש"ס המשפטי דורש זיקה נוספת מעבר לזיקה העובדתית .עד עכשיו ,בקש"ס
העובדתי הוכחנו זיקה עובדתית .זה גרם לזה עובדתית .אבל זה לא טוב לתורת המשפט .מבחינה
משפטית ,כדי שיהיה קש"ס באופן כללי ,צריך שיהיה לא רק זיקה עובדתית בקש"ס העובדתי
אלא צריך עוד זיקה נוספת שנבחנת בקש"ס המשפטי.
מה היא הזיקה והאם הזיקה התקיימה ,זו שאלה הנתונה לשיקול דעתו של בית המשפט.
בעיקרון ,יש הרבה נתונים בכדי לבדוק קש"ס משפטי בין התרשלות של המזיק לבין נזקו של
הניזוק.
בקש"ס המשפטי בית השפט לוקח את כל הגורמים האחראים ברמה העובדתית שמתוכם הוא
פוסל את אלה שלא התקיימה לגביהם אותה זיקה משפטית.
הזיקה המשפטית היא מידת האשם של כל אחד מהגורמים המעורבים.
הנתון החשוב יותר הוא הנתון ההסתברותי ,כלומר ,בהינתן ההתרשלות של המזיק ,במקרה שלנו
ההתרשלות בניתוח ,מה ההסתברות )מה הסיכוי( שיתרחש הנזק לניזוק? אם אומרים שראובן
הוא רופא שהתרשל בניתוח ,ההסתברות שיתרחש נזק לניזוק היא גדולה אבל ככל שיש יותר
ויותר גורמים ההסתברות מתחילה להיחלש ונעשית יותר קטנה.
רף ההסתברות משתנה מעוולה לעוולה ובית המשפט קובע אותה.
אי אפשר להגיד שבוחנים הסתברויות ובוחנים אשם של כל אחד ואחד אלא פותחו מבחני משנה
לבדיקת הקש"ס המשפטי.
3מבחני משנה לבחינת קש"ס משפטי
מבחן הצפיות
המבחן הראשון לקיומו של הקש"ס המשפטי זה מבחן הצפיות – על פי מבחן זה ,קיים קש"ס
משפטי בין ההתרשלות של המזיק לבין הנזק של הניזוק הרלוונטי )ואז ייחשב כגורם ממשי לנזק(
כאשר אדם סביר ,במקומו של המזיק ,יכול וצריך היה לצפות )כפונקציה של הנתון ההסתברותי(
את תהליך התרחשות הנזק ואת סוגו עקב ההתרשלות .הצפיות הנדרשת איננה ראיית נולד
מדויקת של כל פרטי העניין אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד .זאת לגבי תהליך התרחשות הנזק
וסוגו.
מבחן הסיכון
המבחן השני לקיומו של הקש"ס המשפטי זה מבחן הסיכון – על פי מבחן זה ,קיים קש"ס משפטי
בין ההתרשלות של המזיק לבין הנזק של הניזוק הרלוונטי כאשר תהליך התרחשות הנזק וסוגו
נמצאים בתחום הסיכון שההתרשלות יצרה )גם אם הנזק איננו צפוי( ואשר עוולת הרשלנות נועדה
להגן מפניו .כלומר ,לא כל נזק הוא בתחום הסיכון .הנזק יהיה בתחום הסיכון רק אם עוולת
הרשלנות נועדה להגן מפניו .עוולת הרשלנות נועדה להגן על סיכון צפוי.
אם כן ,על פי מבחן הסיכון קיים קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק כאשר מדובר בסיכון צפוי.
סיכון צפוי הוא לפי מבחן הצפיות.
)מבחן הסיכון רחב ממבחן הצפיות ומתאים לעוולות עם אחריות חמורה או מוחלטת כגון תאונות
דרכים(.
המבחן הדומיננטי בקש"ס הוא מבחן הסיכון כאשר תחום הסיכון משתנה מעוולה לעוולה ובנוגע
לעוולת הרשלנות מדברים על סיכון צפוי.
במבחן הסיכון קיים קש"ס בין המעשה לבין הנזק כאשר הנזק הוא בתחום הסיכון שמפניו
העוולה נועדה להגן.
60
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
דוגמא:
עוולה של נזק שנגרם על ידי כלב .כלב נבח ליד אדם .האדם נבהל מהנביחה ונגרם לו התקף לב.
בנזק שנגרם על ידי כלב ,אין זה משנה אם יש אשם מצד בעל הכלב או אין אשם ,בעל הכלב יהיה
אחראי .כל מה שצריך להוכיח זה האם הנזק נגרם על ידי הכלב .כלומר ,יש לבדוק את רכיב
הקש"ס .יש לבדוק את הקש"ס העובדתי ואת הקש"ס המשפטי .בקש"ס העובדתי השאלה היא
האם אלמלא הכלב היה נגרם הנזק .התשובה היא לא ולכן הקש"ס העובדתי מתקיים .נשאר
לבדוק את הקש"ס המשפטי בו נוהג מבחן הסיכון .השאלה הנשאלת היא האם תהליך התרחשות
הנזק ,במקרה שלנו ,כלב נבח ואדם נבהל ועבר התקף לב ,וסוג הנזק נמצאים בתחום הסיכון
שעוולת היזק על ידי כלב נועדה להגן מפניה .בסופו של יום בית המשפט יהיה זה שיכריע בשאלה
זו .אם בית המשפט ירצה להרחיב את המקרים שנופלים תחת עוולה זו הוא יגיד שגם תאונה כזו
שאין בה מגע פיזי תיכנס תחת העוולה.
כלב לא מפסיק לנבוח בלילה ומוציא אדם מדעתו .האדם קם ותוקף את אשתו .האשה טוענת כי
הנזק נגרם על ידי כלב .קש"ס עובדתי במקרה זה מתקיים .לגבי הקש"ס המשפטי ,האם מקרה
כזה נמצא בתחום הסיכון או לא ,את זה בית המשפט יצטרך לקבוע.
כלב רדף אחרי ילד .הילד ברח מהכלב ותוך כדי הבריחה נפל לתוך בור ,נפגע ואולי גם מת .הקש"ס
העובדתי במקרה זה מתקיים .לגבי הקש"ס המשפטי ,בית המשפט יצטרך להכריע האם מקרה זה
הוא בתחום הסיכון שעוולת היזק על ידי כלב נועדה להגן מפניו.
נחזור לרשלנות – יש התרשלות ויש נזק.
קש"ס עובדתי בדקנו על פי מבחן האלמלא.
בקש"ס המשפטי בודקים האם המקרה הוא בתחום הסיכון שההתרשלות יצרה ואשר עוולת
הרשלנות נועדה למנוע.
עוולת הרשלנות נועדה למנוע סיכון צפוי ולכן זה חוזר להיות מבחן הצפיות.
מבחן הצפיות הוא מקרה פרטי של מבחן הסיכון .כל פעם שהצפיות תתקיים גם הסיכון יתקיים.
ההפך הוא לא נכון בהכרח אלא אם מוספים שמדובר בסיכון צפוי.
בהפרת חובה חקוקה בודקים קש"ס עובדתי בין הפרת החובה ובין הנזק .הקש"ס המשפטי הוא
האם תהליך התרחשות הנזק וסוגו הוא בתחום הסיכון שהחובה נועדה למנוע.
בהפרת חובה חקוקה דיברנו על אדם שלא כיסה בור סיד .בדוגמא הזו עובד לקח סיד מהבור וזרק
אותו .המעביד לא כיסה את בור הסיד כפי שהיה מתחייב מהפרת חובה חקוקה .לצורך העניין
נניח שיש קש"ס עובדתי ,כלומר ,אם הבור היה מכוסה העובד לא היה לוקח סיד וזורק אותו ולכן
יש קש"ס .בקש"ס המשפטי שואלים האם תהליך התרחשות הנזק ,כלומר ,שעובד ייקח מהסיד
ויזרוק על חברו ,זה בתחום הסיכון שהחובה לכסות את הבור נועדה להגן מפניו .במקרה הזה
הוחלט שלא כי כתוב שצריך לכסות את הבור כדי למנוע שמישהו אולי ייפול לבור .זה הסיכון
שהחובה נועדה למנוע .היא לא נועדה למנוע מקרה שמישהו ייקח את הסיד ויזרוק על אחר.
אם כן ,כשבודקים קש"ס בעוולה מסויימת ,בקש"ס העובדתי המבחן הוא מבחן האלמלא
ובקש"ס המשפטי המבחן הוא מבחן הסיכון.
בעוולת הרשלנות ,בגלל שהסיכון הוא סיכון צפוי חזרנו למבחן הצפיות.
לפעמים תחום הסיכון יהיה כתוב במפורש בחוק ,כמו למשל תחום הסיכון שבחובה החקוקה
לכסות בור סיד .אבל ישנם מקרים רבים בהם תחום הסיכון אינו מפורש בחוק .כמו למשל תאונות
דרכים.
דוגמא:
אדם נהג ברכב ותוך כדי נהיגה ראה שיש תאונת דרכים .הוא עצר לעזור לאדם שנפגע ובדרכו
חזרה הוא בעצמו נפגע .האם זה בתחום הסיכון שתאונת דרכים נועדה למנוע? השופטים נחלקו
בדעותיהם .חלק אמרו שכן וחלק אמרו שלא.
אדם ראה נפגע בכביש והוא ירד להזיז אותו מהכביש .תוך כדי החזרה לרכב הוא נפגע .האם זה
נחשב תאונת דרכים או לא?
בסופו של דבר בית המשפט יכריע האם הקש"ס המשפטי מתקיים אם לאו ולמרות שיש לבית
המשפט שיקול דעת הוא מוגבל בתכלית החוק כיוון שתחום הסיכון נקבע על פי תכלית החוק.
אם תכלית החוק קבועה בחוק בית המשפט יהיה כפוף לה ואם היא לא קבועה בחוק לבית
המשפט יהיה שיקול דעת
61
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הבעיה היא כאשר בין תהליך ההתרחשות לבין קרות הנזק היה גורם זר מתערב באמצע.
גורם זר מתערב הוא גורם זר למתרשל .כל גורם חוץ מהמזיק ייחשב גורם זר .כל גורם חוץ
מהמזיק שהתערב בין ההתרשלות של המזיק ובין הנזק נקרא גורם זר מתערב.
הבעיה ברגע שיש גורם זר מתערב זה מחליש את הזיקה בין ההתרשלות של המזיק הראשון ובין
הנזק.
כשיש גורם זר מתערב יש שלושה שחקנים :המזיק ,שבודקים את התרשלותו; הניזוק ,שאת הנזק
שלו בודקים; הגורם הזר המתערב ,שמחליש את הזיקה בין התרשלותו של המזיק לבין הנזק של
הניזוק.
דוגמא:
במקרה של המשטרה ,השוטר שראה שני נערים רבים ,תחקר אותם קצת והלך לדרכו ואחד
הנערים דקר את השני .אנחנו מדברים על התביעה של הנער שנדקר נגד השוטר.
התרשלות יש.
קש"ס עובדתי יש – מבחן האלמלא מתקיים.
השוטר טוען כי מאז שהוא התרשל ועד שנגרם הנזק היה גורם זר מתערב באמצע ,הנער השני.
ולכן יש להעביר את האחריות אל הנער השני.
זוהי טענת הגנה להגיד שאין קש"ס משפטי.
מתי התערבותו של גורם זר מתערב לא מנתקת את הקש"ס?
יש קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק כאשר תהליך ההתרחשות וסוג הזנק היה בתחום הצפיות,
היה בתחום הסיכון .הגורם הזר המתערב הינו חלק מהתרחשות הנזק.
אם היינו שואלים איך נגרם הנזק לנער שנדקר במקרה של המשטרה ,התהליך הוא :השוטר
התרשל .לאחר מכן אחד הנערים לקח סכין ודקר את השני .זה חלק מתהליך התרחשות הנזק.
כל הסוגיה של גורם זר מתערב זה לא משהו חדש.
אם כן ,התערבותו של גורם זר איננה מנתקת את הקשר הסיבתי אם וכאשר:
• התערבות זו הנה בתחום הצפיות הסבירה ,כלומר ,אדם סביר במקומו של המזיק יכול
וצריך היה לצפות את תהליך התרחשות הנזק לרבות התערבותו של הגורם הזר.
• התערבות זו הנה בתחום הסיכון שההתרשלות יצרה ושאר העוולה נועדה להגן מפניה.
במקרה של רשלנות ,הסיכון שרוצים למנוע הוא סיכון צפוי ולכן חזרנו למבחן הצפיות,
המבחן הראשון.
• על פי ההיגיון השכל הישר ,התערבותו של הגורם הזר המתערב ,איננה שוללת את הקשר
שבין ההתרשלות לבין הנזק .אם המזיק עדיין תרם תרומה ממשית לקרות הנזק ,הגורם
הזר המתערב לא ינתק את הקש"ס.
דוגמאות לאי ניתוק הקש"ס על ידי גורם זר מתערב
פסק דין שמעון נגד ברדה :שומר מועדון לגדנ"ע ,שבו מצוי מחסן נשק ,התרשל בשמירה על
המועדון בכך שלא סגר כראוי את החלון שמעל דלת הכניסה למועדון .למועדון פרצו נערים בני 15-
16ולקחו נשק משם והתחילו לשחק בו משחקי מלחמה כאשר במהלך אחד המשחקים נפגע אחד
מהם )הניזוק(.
הילד שנפגע תובע את השומר.
62
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
על פי מבחן השכל הישר ,האם עדיין תרומתו של השומר בהתרחשות הנזק היא ממשית או לא
ממשית למרות שיש גורם זר מתערב? על פי ההיגיון והשכל הישר ניתן לסבור ולחשוב ,כי אם
השומר מתרשל בשמירה על המועדון ,הנערים ייכנסו למועדון וייטלו את הנשק למטרות ירי גם
אחד על השני.
היעדר ניתוק הקש"ס בין ההתרשלות של המזיק הראשון לבין הנזק איננו מעיד על מאומה על
מידת הפסול במעשהו של המזיק השני .גם המזיק השני יכול להיות מעוול בפני עצמו .כל מה
שנאמר הוא שאשמו של המזיק השני איננו הסיבה המכרעת לנזק.
פסק דין בוריס יעקבובוב נ' מדינת ישראל :בעל שהתעלל באשתו תקופה ארוכה .נמאס לה
מההתעללות והיא קפצה מהחלון במטרה להתאבד .האשה תובעת את בעלה.
התרשלות של הבעל יש – התעללות.
נזק – יש.
קש"ס – עובדתי ,מבחן האלמלא מתקיים.
משפטי – הבעל יטען לגורם זר מתערב – האשה עצמה שהתאבדה.
גורם זר מתערב הוא כל גורם חוץ מהמזיק ולכן הניזוק עצמו יכול להיות גורם זר מתערב.
יש לבחון האם התערבות הגורם הזר מנתקת את הקש"ס.
ההתערבות לא מנתקת אם היא בתחום הצפיות .במקרה זה ,האם בעל סביר יכול וצריך לצפות
שאם הוא יתעלל באשתו אשתו תתאבד או לא תתאבד? התשובה היא כן ,כמובן ,על רקע נסיבות
המקרה.
האם ההתערבות היא בתחום הסיכון או לא בתחום הסיכון? התשובה היא כן.
על פי מבחן השכל הישר ,התרומה של המזיק במקרה זה עדיין תרומה ממשית.
מתי התערבות גורם זר מתערב כן מנתקת קש"ס?
התערבות גורם זר מתערב כן מנתקת קש"ס כאשר:
• איננה בתחום הצפיות הסבירה.
• איננה בתחום הסיכון שההתרשלות יצרה.
• לאחר התערבותו של הגורם הזר המתערב תרומתו של המזיק הפכה להיות שולית ,אם
בכלל.
63
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
קש"ס משפטי – המעביד יטען כי יש גורם זר מתערב והוא העובד .ההתערבות שלו היא לא בתחום
הצפיות .הצפיות נלמדת לפי השכל הישר וההיגיון מתוך הנסיבות.
באותו מקרה נקבע כי העובד הוא אדם נורמטיבי ולא היו שום אותות אזהרה לגביו ועל כן מעשה
הרצח שנעשה על ידו לא היה צפוי ולא היה בתחום הסיכון שהתנהגות המעביד יצרה.
פסק דין עזבון המנוח שלומי ויצמן נ' בן ציון סלע :נער מלא חיים ,נורמטיבי לחלוטין ללא שום
אותות מצוקה .הנער התאבד לאחר שהנהלת בית הספר הודיעה לו כי היא מענישה אותו לאור
מעשה שעשה .העונש כלל שלילת תעודת הצטיינות.
לצורך העניין נניח כי היתה התרשלות של המנהלת בענישה.
נזק – יש.
קש"ס – עובדתי יש .אלמלא הענישה הנער לא היה מתאבד.
משפטי – נקבע ,כי מעשה ההתאבדות לא היה צפוי ואף לא היה בתחום הסיכון שהתנהגות הנהלת
בית הספר יצרה כי היה מדובר בנער נורמטיבי שלא היו אותות אזהרה לגביו.
אם זה לא היה צפוי ,תוחלת הנזק היא 0ולכן אין התרשלות ולכן אין צורך להוכיח קש"ס.
אם כן ,בודקים את הצפיות בשני מקרים :פעם אחת בהתרשלות ופעם שניה בקש"ס המשפטי.
הגורם הזר המתערב יכול להיות גם מאורע טבעי בלתי רגיל .כאשר מדובר במאורע טבעי בלתי
רגיל ולא צפוי ,הקש"ס המשפטי יתנתק.
כאשר התערבותו של הגורם הזר המתערב מנתקת את הקש"ס המזיק לא יהיה אחראי .במקרה
זה אומרים על הגורם הזר המתערב שאשמו הוא אשם מכריע.
במקרה של כיתן נ' וייס אשמו של העובד הוא האשם המכריע.
על רקע זה ניתן להבין את סעיף 64לפקודת הנזיקין שאומר שמתקיים קש"ס כאשר קיים קש"ס
עובדתי אלא אם כן יש מישהו אחר שיש לו אשם מכריע ,וזה הקש"ס המשפטי.
נוסחת הקש"ס בקודקס:
סעיף 439
)ב( יראו התנהגות עוולתית כגורמת לנזק אם נתקיימו לגביה כל אלה:
• ) (1קיים קש"ס עובדתי בין ההתנהגות לבין הנזק.
• ) (2סוג התהליך של גרימת הנזק וסוג הנזק היו בתחום הסיכון שמפניו באה העוולה להגן.
)ג( לעניין תחום הסיכון בסעיף קטן )ב() ,(2ייבחנו ,בין היתר ,סוג האחריות והאינטרס המוגן ,וכן
אלה
• ) (1הצפיה הסבירה של סוג התהליך של גרימת הנזק וסוג הנזק כתוצאה מצטברת של
ההתנהגות העוולתית;
• ) (2מידת תרומתה של ההתנהגות העוולתית להגדלת הסיכון לגרימת הנזק;
• ) (3מידת האשמה שבהתנהגות עוולתית של אדם אחר ,או של הנפגע ,שהיתה גורם
עובדתי לנזק;
• ) (4מידת האשמה שבהתנהגות העוולתית של המזיק.
עצם העובדה שהתערבותו של הגורם הזר המתערב היתה התערבות מכוונת ,כלומר ,מעשה שנעשה
במכוון ,לא אומר שהקש"ס מתנתק .יש לבדוק האם המבחנים ,מבחן יהיה מבחן הצפיות ,הסיכון
והשכל הישר מתקיימים או לא ועל פיהם להכריע האם הקש"ס מתנתק או לא.
ככל שמדובר במעשה מכוון ,הנטייה היא לנתק את הקש"ס אבל זה לא אומר שהקש"ס מתנתק
באופן מוחלט.
64
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
20.4.09
חובת הזהירות
עד עכשיו דיברנו בעוולת הרשלנות על התרשלות ,נזק וקש"ס .אם הניזוק עבר את כל השלבים
האלה הוא הוכיח שהמזיק התרשל ,ההתרשלות גרמה לנזק ויש קש"ס בין ההתרשלות ובין הנזק.
נשאר יסוד אחד שנקרא חובת הזהירות.
חובת הזהירות היא החובה לא להתרשל.
אדם התרשל וגרם לנזק ,יש צורך להוכיח שהיה חובה על אותו אדם שלא להתרשל .אם הניזוק
לא מוכיח שהיתה חובה כזאת ,התוצאה תהיה שהמזיק לא רשלן.
חובת הזהירות היא מסננת שמתוכם מוציאים תחומים שלא תוטל עליו אחריות על המזיק
שהתרשל וגרם לנזק.
אם אומרים שאבא שהתרשל בגידול ילדיו ,לא תוטל עליו אחריות ,הוא התרשל וגרם לנזק אבל
אין עליו חובה לא להתרשל ולכן גם אם התרשל לא תוטל עליו אחריות.
יש להטיל אחריות על אב שהתרשל בגידול ילדיו כדי להחזיר את המצב לקדמותו וכדי לגרום
להורה לגדל את הילד שלו בצורה יותר טובה.
מנגד האבא יגיד שגם אם הוא מחנך את הילד שלו שלא כראוי לא צריך להטיל עליו אחריות
מכמה סיבות:
.1מתערבים בחיי המשפחה שלו
.2בית המשפט יגרום להצפת תביעות – הרבה ילדים יתבעו את ההורים שלהם
.3בית המשפט יגרום להרתעת יתר – אנשים יחששו להביא ילדים לעולם כיוון שהם יפחדו
מתביעות עתידיות של ילדיהם.
חובת הזהירות נמצאת במקומה כדי להוציא את אותם המקרים שבהם בית המשפט לא רוצה
להטיל אחריות חרף העובדה שהיתה התרשלות וההתרשלות גרמה לנזק.
לכן ,בחובת הזהירות השאלה הנשאלת היא האם מן הראוי במקרה הספציפי להטיל אחריות.
אם הפסיקה היתה מאמצת את השאלה הזאת היינו צריכים לבדוק התרשלות ,נזק ,קש"ס
ושואלים האם מן הראוי להטיל אחריות אלא שהפסיקה הלכה על מבחן הצפיות.
אם שואלים את השאלה האם מן הראוי להטיל אחריות מובן למה חובת הזהירות היא הבדיקה
הראשונה שעושים בעוולת הרשלנות .אם לא ראוי להטיל אחריות אין סיבה להמשיך לבדוק את
שאר הרכיבים של העוולה .גם אם היתה התרשלות וגם אם לא לא תוטל אחריות.
המבחנים של חובת הזהירות על פי הפסיקה
על פי הפסיקה נקבע שחובת הזהירות בודקים אותה בשני מישורים .במישור המושגי ובמישור
הקונקרטי כאשר בכל אחד משני המישורים המבחן הוא מבחן הצפיות.
לפי המודל הענייני ,היה צריך לשאול האם מן הראוי להטיל אחריות אבל בפסיקה המבחן הוא
מבחן רחב .המבחן הרחב בודק את זה בשתי רמות :ברמה המושגית וברמה הקונקרטית .בכל
רמה ורמה בודקים את זה לפי מבחן הצפיות שנחלק לשניים :צפיות טכנית וצפיות נורמטיבית.
65
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סעיף 36לפקודת הנזיקין קובע" :החובה האמורה בסעיף 35מוטלת כלפי כל אדם כל אימת
שאדם סביר צריך באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים במהלכם הרגיל של דברים להיפגע
ממעשה או מחדל המפורשים על פי אותו סעיף" .שואלים את המזיק בעצם האם הוא יכול
לצפות מראש שעלול להיגרם נזק לניזוק .אנחנו נמצאים ברמה המושגית ולכן גם את השאלה
הזאת צריך לשאול ברמה המושגית – האם אדם סביר במקומו של המזיק או של קבוצת המזיקים
יכול לצפות את הנזק .באירוע על רופא שניתח חולה בצורה רשלנית השאלה הנשאלת היא האם
רופא כלשהו יכול לצפות באופן עקרוני שאם הוא יתרשל ייגרם נזק למטופל .התשובה היא כן.
דוגמא:
הורה בשם ראובן שהתרשל כלפי הילד שלו בשם שמעון.
בתחילת פתירת האירוע כותבים חובת זהירות מושגית שבא בודקים חובת זהירות של הורים כלפי
ילדים .בודקים צפיות טכנית והשאלה היא האם הורה יכול לצפות שאם הוא יתרשל כלפי הילד
יגרם נזק נפשי? התשובה היא כן .מאחר והצפיות הטכנית ברמה המושגית מנותקת מהאירוע
והשאלה היא תמיד כללית היא תמיד מתקיימת.
עד עכשיו הדגמנו שקבוצת המזיקים יכולה לצפות באופן טכני את הנזק שייגרם לקבוצת
הניזוקים .אלא שהחוק לא אומר אם המזיק יכול לצפות אלא אם המזיק צריך לצפות.
המינוח "הצורך לצפות" הוא מינוח מוטעה כי או שצופים או שלא .המונח "צריך לצפות" זה חובת
הזהירות .זו הצפיות הנורמטיבית .כלומר ,יודעים שהמזיק יכול היה לצפות אבל הוא לא בהכרח
צריך היה לצפות לכן הצפיות הנורמטיבית היא חובת הזהירות.
אם אומרים שהמזיק לא צריך היה לצפות ,בעצם אין חובת זהירות ולכן לא תוטל אחריות ולכן
הצורך לצפות זה מינוח מוטעה והשאלה האמיתית היא האם מן הראוי להטיל אחריות.
מה הקשר בין היכולת לצפות ובין הצורך לצפות? הקשר הוא חזקת חובה .בית המשפט קבע שאם
אדם יכול היה לצפות את התרחשות הנזק הוא צריך לצפות אותו .אם אדם יכול היה לצפות את
הנזק עליו למנוע אותו אלא אם כן יש שיקולים המצדיקים שלילת הצורך לצפות.
שיקולי צדק ושיקולי הרתעה אומרים שאם אדם צריך היה לצפות את נזק ולא מנע אותו יש
להטיל עליו אחריות.
נקודת המוצא היא שאם אדם יכול היה לצפות את התרחשות הנזק תוטל עליו אחריות ,כלומר,
יש צפיות נורמטיבית אלא אם כן קיימים שיקולים נוגדים.
נקודת המוצא היא להטיל אחריות.
אם יש יכולת לצפות יש צורך לצפות ואם יש צורך לצפות יש חובת זהירות ואם יש חובת זהירות
יש הצדקה להטלת אחריות.
השיקולים שיכולים להיות לשאלה למה לא להטיל אחריות
מקרה של ניזוק משני שגרם לנזק נפשי .א' גרם נזק ל-ב'.
למשל א' קבלן בניין ובנה בית בצורה רשלנית .כתוצאה מכך הבית קרס והילד שהיה בתוך הבית
מת וכתוצאה מהמוות של הילד להוריו נגרם נזק נפשי .לא רק להורים אלא לכל חבריו מהכיתה
נגרם נזק נפשי.
התביעה של עיזבון הילד נגד הקבלן – בודקים חובת זהירות מושגית .בתחילה בודקים צפיות
טכנית בין קבוצת הקבלנים לקבוצת אנשים שנמצאים בתוך הבניין .השאלה היא האם קבלן
כלשהו יכול לצפות שאם הוא יתרשל בבנייה הבית יקרוס ולאנשים שנמצאים בתוך הבניין ייגרם
נזק? התשובה היא כן.
לאחר מכן בודקים צפיות נורמטיבית .הנוסחא אומרת שהקבלן לא רק יכול היה לצפות אלא צריך
היה לצפות .השאלה היא האם קבלן שיכול היה לצפות צריך היה לצפות שאם הוא יתרשל בבנייה
הבית יקרוס ולאנשים שנמצאים בתוך הבניין ייגרם נזק? נקודת המוצא היא שאם יכול היה
לצפות הוא גם היה צריך לצפות ואם הוא לא צפה ולא מנע את הנזק תוטל עליו אחריות.
הוא צריך לצפות משיקולי צדק ושיקולי הרתעה .אם הוא לא צפה וגרם נזק מוצדק להטיל עליו
אחריות בכדי שיתנהג פעם הבאה ביתר זהירות.
לגבי תביעת הילד )תביעת הנפגעים שנמצאים בתוך הבית( ,קשה לחשוב על שיקול שיגיד למה לא
להטיל חובת זהירות כלפי אלה שנמצאים בתוך הבית .ולכן בסופו של יום יש צפיות נורמטיבית.
66
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
צפיות נורמטיבית – נקודת המוצא היא שאם יש יכולת לצפות צריך גם לצפות אלא אם כן קיימים
שיקולים למה לא לצפות.
השיקולים למה לא במקרה זה הם למשל שמספר הניזוקים יכול להיות גדול ,תהיה הצפה של
תביעות ואנשים לא ירצו להיות קבלנים.
בסופו של יום יש שיקולים בעד ויש שיקולים נגד וצריך להחליט.
השיקולים השונים בעד ונגד הכרה בצפיות נורמטיבית )חובת הזהירות המושגית(
השיקולים בעד הטלת אחריות הם שיקולי צדק והרתעה
השיקולים נגד הטלת אחריות הם:
• השפעה שלילית של הטלת האחריות על הפעילות של המזיק.
דוגמא
אם מטילים אחריות על הרופאים הרופא יכול לטעון שזה הרתעת יתר ,רפואה מתגוננת.
במקרה שהמשטרה עצרה חשוד ושחררה אותו ולאחר שעתיים הוא רצח מישהו אחר.
בודקים חובת זהירות מושגית בין המשטרה ובין האזרחים שעלולים להיפגע כתוצאה
מהתרשלות בחקירת חשודים .המשטרה יכולה לצפות כעניין טכני שאם היא תתרשל
בחקירת חשוד אזרח יכול להיפגע מכך .השאלה עכשיו היא האם המשטרה צריכה לצפות.
השיקולים בעד הם צדק והרתעה .השיקולים נגד הם הרתעת יתר – אם תוטל אחריות על
כל שוטר שעצר אדם ושחרר אותו ,השוטרים יעצרו בלי לשחרר.
במקרה של אתרי אינטרנט ,יש הרבה לשון הרע בטוקבקים .אם נטיל אחריות על מנהל
אתר שלא מחק טוקבק זה יגרום לו לסנן מיד מה טוב ומה לא טוב ובמקרה של ספק הוא
יחמיר וימחק.
הצפת תביעות והמדרון החלקלק .הטענה היא כי אם תוטל אחריות על מזיקים מסויימים •
תיווצר הצפה של תביעות.
67
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הועלתה טענת נגד לטענת הצפת תביעות .גם אם תהיה הצפת תביעות ניתן יהיה לחייב
בהוצאות משפט ,הגנת זוטי דברים ועוד ובכך למזער את החשש מפני הצפת תביעות.
הצפת תביעות הועלתה גם בתביעות של ילדים נגד הוריהם – פסק דין אמין – הכרה
העקרונית באחריותם המשפטית של הורים כלפי ילדים לנזקים נפשיים לא יהיה גבול
לתביעות פיצויים ,בבחינת :ייפתח להם פתח כמחט הסדקית והמה יעשוהו כפתחו של
אולם.
בית המשפט דחה את הטענה הזאת.
שיקולי צדק .ישנם שיקולי צדק לא להטיל אחריות גם אם האדם התרשל וגרם לנזק. •
דוגמא:
חולה נפש שתוקף אדם ,הוא התרשל וגרם לנזק.
למה להטיל עליו אחריות? להחזיר את המצב לקדמותו – צדק מתקן והרתעה של
האחראים עליו.
למה לא להטיל עליו אחריות? שיקולי צדק – סך הכל הוא חולה נפש.
בסופו של יום החליטו כן להטיל עליו אחריות.
לסיכום:
יש צפיות טכנית וצפיות נורמטיבית.
הצפיות הטכנית תמיד מתקיימת.
בצפיות נורמטיבית שואלים האם צריך לצפות .השאלה היא באמת האם מן הראוי להטיל
אחריות .יש לכך שיקולים בעד ושיקולים נגד.
לאחר שמנינו את השיקולים ישנם מספר דרכים להמשיך:
.1להגיד שיש חובת זהירות מושגית ואין שום מניעה לצמצם אותה .כלומר במידה ואדם
התרשל תוטל אחריות.
.2להגיד שאין חובת זהירות מושגית ולכן אין אחריות גם אם האדם התרשל וגרם לנזק.
.3הכרה עקרונית בחובת זהירות מושגית תוך התוויית גבולותיה.
במרבית המקרים שהגיעו לבית המשפט יש חובת זהירות מושגית .ברגע שאומרים שיש חובת
זהירות מושגית זה כמו תקדים .כלומר ,אם אומרים שיש חובת זהירות מושגית על המורים כלפי
התלמידים בטיולים אז תוטל אחריות במקרה והיתה התרשלות.
בפסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון תמיד הכירו בחובת הזהירות המושגית.
היו כמה פסקי דין שניתנו בבית המשפט המחוזי שבהם לא הכירו בחובה .פסק דין ממסי הוא
פסק דין כזה שנדון עכשיו בערעור .ממסי היא חברה שנותנת רישיונות נהיגה בינלאומיים .היו שני
ישראלים שהיו בחו"ל והיתה תאונת דרכים .הנהג החזיק ברישיון נהיגה בינלאומי שניתן לו על
ידי ממסי .הנפגע בתאונה תובע את ממסי בטענה שהחברה התרשלה בנתינת הרישיון לאותו נהג.
בית המשפט קבע כי אין חובת זהירות על ממסי ולא תוטל עליה אחריות כי היא ממלאת אחרי
תנאי החוק .אדם מביא לה רישיון ישראלי והחברה נותנת לו רישיון בינלאומי .לא ניתן להגיד
לממסי לבדוק שוב את כשירותו של כל אדם לנהוג ובנוסף את הכשירות שלו לנהוג באותה מדינה
ספציפית אליה הוא אמור לצאת .אם הוא ייצא לאנגליה צריך לבדוק את הכשירות של נהיגתו שם
לעומת הכשירות שלו לנהוג במדינה אחרת.
העלות שבהטלת האחריות הוא גבוה יותר מהתועלת ולכן לא מטילים אחריות.
הפסיקה ,אם כן ,לא נתנה חסינות )תמיד הכירה בחובת הזהירות ולכן הוטלה אחריות(.
המחוקק ,בניגוד לפסיקה ,יכול לתת חסינות והוא אכן נתן חסינות במקרים מסויימים.
למשל:
חסינות לשופטים – סעיף 8לפקודת הנזיקין" :אדם שהוא גופו בית-משפט או בית-דין או אחד
מחבריהם ,או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור ,וכל אדם אחר המבצע פעולות -שיפוט,
לרבות בורר -לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי"
אם סעיף 8לא היה קיים ואדם היה תובע ברשלנות שופט ,התביעה היתה נופלת בצפיות
נורמטיבית כי השיקולים בעד הם צדק והרתעה אבל לא תוטל אחריות מהשיקולים :לאפשר לכל
העוסקים במלאכת השיפוט למלא תפקידם ללא חשש או משוא פנים ותוך אי תלות וחירות של
68
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
שיקול דעת שיפוטי; הרצון לחסוך בזמנם של השופטים; לעודד אנשים מוכשרים לעסוק בשיפוט;
אי חידוש משפט שהסתיים.
אלה אותם השיקולים שהובילו את המחוקק להעניק חסינות.
חסינות של בעל מקרקעין כלפי מסיג גבול – סעיף 37לפקודת הנזיקין" :האחריות לפי סעיפים 35
ו 36-של בעל מקרקעין או של תופשם ,בשל מצבם של המקרקעין ,תחזוקתם או תיקונם ,לא
תחול כלפי מי שנכנס למקרקעין כמסיג גבול ,אלא אם הוכיח התובע שנכנס בתום-לב ובלי כוונה
לעבור עבירה או לעשות עוולה".
אדם נכנס לביתו של אחר במטרה לגנוב .תוך כדי גניבה הוא נפל במדרגות שלא היו מתוחזקות
כראוי .הוא תובע את בעל הבית בנזיקין .כללית ,בעל מקרקעין או התופס מקרקעין אחראי כלפי
הנמצאים במקרקעין שלו לנזקים שמקורם בתחזוקה של המקרקעין .חובת זהירות זו מקורה
בזיקה שבין בעל המקרקעין לבין מבקרים פוטנציאליים אבל במקרה זה מדובר במסגי גבול
שנכנסו לבית כדי לבצע עבירה.
צפיות טכנית יש .אם אדם מתרשל בנוגע לתחזוק המקרקעין שלו מי שנמצא בתוכם יינזק.
צפיות נורמטיבית – השיקולים להטלת האחריות הם צדק-להחזיר את המצב לקדמותו והרתעה-
לתחזק את הבית כראוי .השיקולים נגד הטלת האחריות הם כדי שהחוטא לא ייצא נשכר.
בסופו של יום צריך להחליט אם תוטל או לא תוטל אחריות והמחוקק קבע כי לא תוטל .המחוקק
קבע שיש לבעל המקרקעין חסינות כלפי מי שנכנס שלא בתום לב בכדי לבצע עבירה.
גם אם לא היה את הסעיף בפקודה יכולנו להגיע אליו באמצעות חובת הזהירות.
אדם שמעיד עדות שקר ,האם הוא אחראי בנזיקין כלפי בעל הדין שהפסיד? זה אחד המקרים בו
בית המשפט לא מוכן להטיל אחריות .פסק הדין הזה יחסית ישן וטעמיו היו שלא רוצים להרתיע
עדים ,לא רוצים להטיל עליהם את אימת הדין.
אדם הגיש בקשה לעיקול זמני ובית המשפט צריך להסתפק בראיות לכאורה על פי התצהיר
שמוגש .אדם מקבל בקשה לעיקול זמני שלא כדין .האם אפשר להטיל אחריות ברשלנות כלפי בעל
דין שהגיש בקשה לעיקול זמני וקיבל את הצו שלא כדין? ההלכה היום קובעת שכן.
אם כן ,האפשרות העיקרית היא להגיד שכן מטילים אחריות ,כלומר ,יש חובת זהירות .האפשרות
השניה היא להגיד שאין חובת זהירות )ואת זה המחוקק עושה בחסינות שהוא קובע ולא בית
המשפט( .האפשרות השלישית היא לתחום את חובת הזהירות.
אירועון
ראובן ,ילד ,שהיה בגן ציבורי בחיפה .ענף נפל מגזע עץ ,פגע בילד והוא מת .ההורים שלו ששמעו על
מות ילדם ושהו בחו"ל באותה העת ,נגרם להם נזק נפשי.
דון בתביעה של ההורים נגד העירייה ,האחראית על הגן.
בסיטואציה הזאת מעורבים שלושה שחקנים :המזיק – העירייה; הניזוק הישיר – הילד; הניזוק
המשני/העקיף – ההורים.
ניזוק עקיף זה אדם שנגרם לו נזק נפשי או גופני עקב הפגיעה בניזוק הישיר ,כלומר ,יש קש"ס
עובדתי בין הנזק שנגרם לניזוק הישיר לבין הנזק שנגרם לניזוק העקיף.
השאלה הזאת של האחריות לניזוק עקיף עלתה בפסיקה פעמים רבות ונקבע לה דין מיוחד.
נתחיל בחובת הזהירות המושגית – השאלה היא האם יש להטיל על המזיק אשר גרם ברשלנותו
נזק גוף לניזוק הישיר אחריות בגין נזק נפשי שנגרם לניזוק העקיף ,מקום שהנזק לניזוק העקיף
נגרם דווקא בשל הפגיעה בניזוק הישיר?
בודקים צפיות טכנית – בודקים את חובת הזהירות על פי הצפיות הטכנית בה שואלים האם אדם
סביר במקומו של המזיק יכול לצפות ,כעניין טכני ,כי אם נגרם נזק גוף לניזוק הישיר יכול להיגרם
גם נזק נפשי לניזוק העקיף? התשובה היא כן.
השאלה כרגע ,אם כן ,היא צפיות נורמטיבית – האם אדם סביר במקומו של המזיק צריך לצפות
כעניין טכני ,כי אם נגרם נזק גוף לניזוק הישיר יכול להיגרם גם נזק נפשי לניזוק העקיף? התשובה
היא חזקת חובה ,כלומר ,מקום שאפשר לצפות את הנזק צריך לצפות את הנזק אלא אם כן
קיימים שיקולי מדיניות השוללים זאת.
69
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
בעניין הזה מקובלים שני שיקולים למה לא להכיר באחריות כלפי ניזוק עקיף :הצפת תביעות
והרתעת יתר .הטענה היא שאם נכיר בנזק של כל הניזוקים המשניים ,העקיפים ,זה יפתח פתח
לתביעות רבות.
בסופו של יום נקבע כי יש להגביל היקף חובת הזהירות ולקבוע אמות מידה אשר יגבילו את
האחריות של המזיק כלפי הניזוק המשני.
ארבע אמות המידה האלה נקבעו בהלכה מפורסמת שנקראת הלכת אלסוחה:
.1זהות התובע ,זהות הניזוק המשני או ליתר דיוק הקרבה בין הניזוק העקיף לבין הניזוק
הישיר – באותו פסק דין נקבע כי תוכר תביעה רק לניזוק משני שיש לו קרבה מדרגה
ראשונה )הורה ,בן זוג ,ילד( אבל לאורך הזמן הפסיקה התפתחה והכירה גם במקרים של
קרבה יותר רחוקה )ידועה בציבור ,אחיינית ,חבר(
.2התרשמות ישירה מהאירוע – הכלל הוא ככל שהתובע ,הניזוק המשני ,התרשם בצורה
ישירה מהאירוע ,היה קרוב לאירוע ,הנטייה היא להכיר באחריות .לעניין זה ,התרשמות
ישירה יכולה להיות גם צפייה ישירה בטלוויזיה או האזנה לדיווח מילולי .צפייה ישירה
בטלוויזיה – אם אדם צופה במשחק כדורגל ורואה שיש בלגאן בקרב האוהדים ובנו נמצא
במשחק והוא חושש לחייו של הילד וכתוצאה מזה נגרם נזק נפשי .צפייה ישירה יכולה
להיות גם במקרה בו אדם הלך לישון וביקש שיקליטו לו את המשחק וכאשר הוא קם
לצפות בו הוא ראה את הבלגאן שמתרחש ובנו עדיין היה שם והוא חשש לחייו וכתוצאה
מכך נגרם לו נזק נפשי .אם כן ,דיברנו על מקרים בו הניזוק המשני מתרשם מהאירוע אבל
הכלל הורחב בפסיקה ונקבע שלא תישלל על הסף תביעתו של ניזוק משני שלא היה נוכח
באירוע אלא שמע על כך מכלי שני.
.3אופן התרחשות הנזק והקרבה בזמן והמקום להתרחשות הנזק באירוע – הכלל הוא ככל
שהנזק נגרם מיידית ,סמוך לאירוע ,הנטייה היא להכיר .אבל יש מקום להרחבה ואין
לשלול מקרים שהנזק התרחש מאוחר יותר.
.4חומרת הנזק – זוהי אמת המידה המכריעה ביותר .כשמדברים על חומרת הנזק יש
להגדיר מהו נזק נפשי .נזק נפשי זו תגובה מנטאלית לאירוע החל מאי נוחות )סיוטים,
נדודי שינה וכו'( עד מחלת נפש של ממש .בהלכת אלסוחה נקבע כי תוכר פגיעה של ניזוק
משני רק כאשר מדובר בנזק נפשי מהותי שעולה כדי מחלת נפש .בפסיקה תירגמו את זה
למספרים – נכות של 15%לצמיתות )מינימום( .זוהי אמת המידה העיקרית .יחד עם זאת,
בפסק דין אלסוחה נקבע כי יש מקום להגמיש את אמת המידה הרביעית במקרים קשים
וברורים .להגמיש ,הכוונה היא להסתפק בפחות מ 15%-נכות צמיתה.
בחזרה לאירועון על הילד – אם לוקחים את אמות המידה הללו ,ההורים עומדים באמת המידה
הראשונה ,חלקית באמת המידה השניה ,באמת המידה השלישית גם חלקית .באמת המידה
הרביעית בית המשפט ירצה לשמוע חוות דעת של פסיכיאטר שיגיד שלאבא נגרם נזק נפשי מעל
15%נכות .אם בית המשפט ישתכנע זה הכי חשוב.
אם כן ,אמת המידה הרביעית הכי חשובה .ניתן להגמישה במקרים קשים וברורים.
עד לפני שנה בית המשפט לא קבע מה הם אותם מקרים קשים וברורים.
לפני שנה הגיע מקרה ברור וקשה.
פסק דין לבנה לוי נ' בית החולים שערי צדק :אשה הגיעה ללדת .היו לה צירי לידה ובבית החולים
שלחו אותה להסתובב ואמרו לה לחזור לבדיקה בעוד שעתיים .הם לא בדקו אותה אלא לאחר 7
שעות .כאשר בדקו אותה ,העובר היה ללא דופק.
תביעת ההורים נגד בית החולים.
.1התרשלות – יש .בית המשפט בוחן את הנהלים ,את הפרקטיקה המקובלת וקבע שהיה על
בית החולים לבדוק את היולדת כל שעתיים כדי לראות אם יש סיבוכים .זה שלא בדקו
אותה כל שעתיים עולה כדי התרשלות.
.2נזק – יש .מות העובר
.3קש"ס – היתה בעיה בהוכחת הקש"ס כי יש אי וודאות .על היולדת להוכיח שאם היו
בודקים אותה היו עולים על הסיבוך והעובר לא היה מת .יש אי וודאות בהוכחת הקש"ס
וכאשר יש אי וודאות מפעילים את דוקטרינת הנזק ראייתי שבו מעבירים את נטל
ההוכחה אל בית החולים ובית החולים יצטרך להוכיח שגם אם היו בודקים אותה העובר
היה מת .בית החולים לא הצליח להוכיח זאת ועל כן בית המשפט קובע שיש קש"ס.
הוכחנו עד עכשיו שיש התרשלות ,יש נזק ויש קש"ס.
נעבור לתביעת העובר .עיזבון העובר תובע את בית החולים ותביעת העובר נדחתה .העובר מת
בתוך הרחם ולכן אין לו כשירות .סעיף 1לחוק הכשרות קובע כי כל אדם כשר לחובות ולזכויות
70
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
בגמר לידתו .מאחר והוא מת בתוך הרחם הוא לא כשיר לתבוע .אם העובר היה נולד ואחרי דקה
מת הוא היה יכול לתבוע אבל מאחר והוא נולד מת אין לו זכות לתבוע.
נחזור לתביעת ההורים שמתחלקת לשניים .קודם כל הם תבעו כסף בנזק ממוני – הם טענו כי
ההיריון עלה להם כסף וביקשו החזר על ההוצאות .בית המשפט פיצה על נזק זה כי יש קש"ס.
בנוסף ההורים תבעו על הנזק הנפשי שנגרם להם .בבית המשפט העליון נקבע בדעת רוב כי האמא
היא ניזוק מעין ישיר כי מצד אחד העובר היה מעין איבר בגופה ומצד שני הנזק הנפשי נגרם לה
כתוצאה ממות העובר .לאמא נגרם נזק נפשי שלא עולה כדי .15%אם היינו הולכים לפי הלכת
אלסוחה היא לא היתה מקבלת פיצוי .זהו מקרה קשה וברור בו מגמישים את הלכת אלסוחה ולכן
ניתן להסתפק בפחות מ 15%-נכות.
כנ"ל לגבי האבא .האב הוא גם ניזוק עקיף שנגרמה לו נכות של פחות מ 15%-נכות אבל גם
המקרה של האבא הוא מקרה ברור וקשה ולכן גם לגבי האב יש להגמיש את ההלכה.
הרציונאל של הלכת אלסוחה הוא החשש מפני הצפת תביעות .בית המשפט אומר שבמקרה זה אין
חשש מפני הצפת תביעות כי מדובר בסך הכל באבא ובאמא ,כלומר ,על כל ניזוק ישיר )במקרה
הזה( יש רק שני ניזוקים עקיפים )האבא והאמא( ולכן יש מקום להגמיש את הלכת אלסוחה.
בדעת מיעוט נקבע כי גם האמא וגם האבא הם ניזוקים ישירים ולכן אין צורך לעמוד באמות
המידה שנקבעו בהלכת אלסוחה.
ניזוק משני שנגרם לו נזק גוף
עד עכשיו דיברנו על נזק נפשי שנגרם לניזוק המשני .יכול להיות שלניזוק המשני נגרם נזק גוף
)סכרת ,אולקוס ,לחץ דם(.
השאלה האם אפשר להכיר באחריות בנזק גוף של ניזוק משני נדונה בפסק דין יעקב שוויקי נגד
מדינת ישראל :אב צפה בשוטרי משמר הגבול שיורים בילדיו וגרמו למותו של אחד מהם .הוא טען
שנגרם לו נזק נפשי ולקה בליבו .מחלת הלב בה לקה היתה 4שנים לאחר האירוע.
בבית המשפט המחוזי התביעה נדחתה .לגבי הנזק הנפשי החילו עליו את הלכת אלסוחה .הוא עמד
ב 3-תנאי אלסוחה .ברביעי לא עמד כי הנזק הנפשי שלו היה פחות מ .15%-לגבי מחלת הלב לא
הוכח שהמחלה של האבא היתה דווקא בעקבות מות הבן ,כלומר ,אין קש"ס בין הנזק של הניזוק
הישיר ובין הנזק של הניזוק העקיף.
בבית המשפט העליון – החלטה נשארה על כנה אך שם נדונה השאלה האם ניתן להכיר באחריות
לנזקי גוף של ניזוק עקיף כי עד עכשיו דיברנו על נזק נפשי ולא גופני .בית המשפט קבע שכן .אין
טעם להכיר בנזק נפשי של ניזוק עקיף ולא להכיר בנזק גופני.
בדיקת אמות המידה באלסוחה מתאימות בשינויים המחוייבים:
.1קרבה – יש .אמת המידה הראשונה מיושמת ללא שינוי.
.2התרשמות מהאירוע – יש .אמת המידה השניה מיושמת ללא שינוי.
.3האופן בו התרחש הנזק – בית המשפט אומר שכאן יש מקום להגמיש את הכלל כי יש
נזקי גוף שמתרחשים יותר מאוחר )כמו אולקוס(.
.4חומרת הנזק – באלסוחה היה מדובר על נזק נפשי וכאן על נזק גופני .בית המשפט לא
קובע מבחנים לגבי אמת המידה הרביעית אך קובע כי ניתן להכיר בנזק גופני רק כאשר
מדובר בנזק פיזי ממשי ובעל השפעה על יכולת תפקוד יומיומית.
חובת הצלה
ראובן עובר בכביש ושומע זעקת "הצילו" מתוך בית שעלה באש .ראובן ממשיך בדרכו ולא מגיש
עזרה לשמעון .שמעון מגיש תביעה נגד ראובן בגין אי הגשת עזרה .השאלה האם ניתן להטיל
אחראיות על ראובן בשל העובדה שלא הציל את שמעון?
השאלה הראשונה אותה יש לשאול היא האם ישנה חובת הצלה כללית במשפט הישראלי?
התשובה היא לא.
71
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הציווי שעולה מחובת ההצלה הוא ציווי עשה ,כלומר ,מטילים אחריות בגין מחדל. .1
הנטייה במשפט מבחינת חובת הזהירות היא לא להכיר באחריות בגין מחדל.
טיעון מוסרי – מי שיצר את הסיכון לניזוק הוא לא המזיק עצמו .לא ראובן יצר את .2
הסיכון לכך ששמעון נשרף ובעצם מחייבים את ראובן להציל סיכון שמישהו אחר יצר.
יש חשש להצלה לא מקצועית .3
יש קושי לקבוע גבולות לחובת ההצלה .4
בגלל כל השיקולים האלו נקבע בפסק דין לורנס שאין חובת הצלה כללית.
במשפט יש חובת הצלה במקרים מיוחדים שבהם יש יחס מיוחד בין המציל לניצול.
לדוגמא:
הורים וילדים – בסעיף 362לחוק העונשין יש חובה על ההורה או על מי שאחראי על הילדים לא
להזניח את ילדיו שלא מלאו להם 14שנים.
אם מישהו הפר את החובה הזאת ניתן לתבוע אותו בהפרת חובה חקוקה ומתוך זה אפשר ללמוד
על חובת הצלה למרות שהחובה היא יותר חובת דאגה.
בעלי תפקידים מיוחדים – כבאים ,מצילים ,שוטרים שמתוקף תפקידם עליהם לדאוג .גם כאן אי
אפשר לדבר על חובת הצלה כי זה בעצם ביצוע תפקיד.
תאונות של פגע וברח – אם נהג מעורב בתאונה ,תקנה 64א לתקנות התעבורה קובעת כי אסור
לברוח מהזירה וחייבים להגיש עזרה.
מקרה שהוכר בפסיקה בארצות הברית – אדם שהתחיל בהצלה .כלומר היו הרבה אנשים בסביבה
ואחד התנדב להציל .עם התנדבותו התפזרו השאר ובטרם הוא סיים להציל הוא גם הלך.
בנוסף לכל אלה יש חובת הצלה כללית אבל היא נמצאת בחוק לא תעמוד על דם רעך .היא חלה על
כל אחד להבדיל מהחובה המוטלת על אנשים שיש יחסים מיוחדים בינם ובין הניצול.
החובה מצומצמת בכך שכתוב בחוק שהסכנה צריכה להיות חמורה ומידית עקב אירוע פתאומי
שהתרחש לנגד עיניי המציל .ניתן לצאת ידי חובה בכך שמודיעים לרשויות על הסכנה לכן החובה
היא מאוד מצומצמת.
אם שמעון ,שנשרף בתוך הבית ,תובע את ראובן הוא יכול לתבוע אותו מכוח חוק לא תעמוד על
דם רעך .התביעה הזאת מעוררת כמה שאלות:
.1האם בכלל היתה שם חובה? קשה להוכיח חובה שקמה על פי החוק אבל זה לא בלתי
אפשרי
.2חוק לא תעמוד על דם רך הינו חוק פלילי .האם ניתן לתבוע בהפרת חובה חקוקה? אין על
כך הלכה פסוקה בעניין.
כשתובעים בהפרת חובה חקוקה צריך לבדוק אם ישנה חובה חקוקה והאם החובה נועדה
להגן על הניזוק .הקושי הוא לדעת אם יש חובה חקוקה .צריך להוכיח קש"ס בין הנזק
ובין הפרת החובה.
בנוסף צריך לבדוק האם החוק התכוון לשלול תביעה אזרחית.
.3האם ניתן לתבוע ברשלנות? היסוד הראשון שיש לבחון ברשלנות הוא חובת זהירות.
חובת הזהירות היא של בני אדם כלפי כל בני האדם שזקוקים להצלה.
צפיות טכנית יש.
נשאר לבדוק צפיות נורמטיבית .השיקולים להטלת האחריות הם צדק ,הרתעה והגברת
הסולידאריות בחברה .השיקולים נגד הטלת האחריות הם כל אותם השיקולים שדיברנו
עליהם קודם.
אותו מזיק לכאורה יכול להגיד שיש הסדר שלילי .המחוקק קבע את תחום החובה בחוק
לא תעמוד על דם רעך והוא לא רצה להטיל חובה מעבר.
בפסיקה השאלה הזאת לא נדונה אבל אין שלילה שיהיו תביעות רשלנות גם באותם
מקרים שלא עונים על הקריטריונים שמופיעים בחוק לא תעמוד על דם רעך.
ראובן נכנס ,מציל את שמעון ותוך כדי הצלה שמעון מת .שמעון תובע את ראובן על כך שגרם לו
נזק תוך כדי הצלה? התביעה השתנתה .שמעון לא תובע על כך שראובן לא הציל אותו אלא על כך
שראובן גרם לו נזק.
72
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
השאלות נשארות אותן שאלות .אם התביעה היא ברשלנות הולכים לחובת זהירות מושגית.
טכנית ,מציל שהציל ברשלנות יכול לצפות יגרם נזק? התשובה היא כן.
נשארנו בצפיות נורמטיבית .יש שיקול חשוב למה לא להטיל אחריות והוא שראובן בא ומציל.
אילו המחוקק היה רוצה לפטור את המציל הוא היה קובע חסינות למציל אבל המחוקק לא קבע
חסינות .את החסינות הוא קבע בקודקס בסעיף 446שם נקבע שלמציל שגרם נזק לניצול יש
חסינות ובלבד שיש יחס סביר בין הנזק שרצו למנוע לבין הנזק שנמנע.
73
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
4.5.09
חובת זהירות קונקרטית
בחובת הזהירות הקונקרטית דנים במזיק הספציפי בנסיבות המיוחדות של המקרה.
השאלה ששואלים היא האם מן הראוי במקרה הקונקרטי להטיל אחריות על המזיק הספציפי
כלפי הניזוק הספציפי.
אם הגענו להחלטה שאין חובת זהירות מושגית ,מה שנדיר שיהיה כי זה כמעט ולא קורה ,אין
צורך להמשיך ולבדוק חובת זהירות קונקרטית וזאת כיוון שאם אין חובת זהירות מושגית כל
קבוצת המזיקים לא חבה כלפי קבוצת הניזוקים .אם כל הקבוצה לא חבה כלפי הקבוצה השניה
כל אחד מחברי הקבוצה לא חב חובת זהירות .לכן ,אם אין חובת זהירות מושגית אין גם
קונקרטית.
לדוגמא
אם אומרים שרופאים לא חבים חובת זהירות כלפי חולים ,הרופא הספציפי לא חב כלפי החולה
הספציפי.
שואלים האם במקרה הקונקרטי מוטלת על המזיק הספציפי חובה שלא להתרשל כלפי הניזוק
הספציפי בכל מה שנוגע לאותה פעולה ספציפית שקרתה וגם לגבי הנזק הספציפי שקרה .כלומר,
מדובר במשהו קונקרטי ולא קטגורי.
לדעת ד"ר ג'אברין השאלה האמיתית שצריך לשאול היא האם מן הראוי להטיל על המזיק
הספציפי אחריות כלפי הניזוק במידה והוא התרשל וגרם לנזק?
התפקיד של חובת הזהירות הקונקרטית
התפקיד הוא מסננת .אם אומרים שאין חובת זהירות על המזיק הספציפי ,המשמעות היא שגם
אם הוא התרשל וגרם לנזק לא תוטל עליו אחריות.
ההבדל בין חובת זהירות מושגית ובין חובת זהירות קונקרטית
בחובת הזהירות המושגית בודקים קבוצה כלפי קבוצה ולכן ההחלטה של חובת הזהירות
המושגית היא תקדימית .לעומת זאת ,בחובת הזהירות הקונקרטית בודקים את החובה בנסיבות
המקרה וזה לא מהווה תקדים.
אם קבענו שהרופא הספציפי חב חובת זהירות כלפי החולה הספציפי התחולה לא תהיה על כל
הרופאים לגבי כל החולים.
בצפיות הטכנית שואלים האם אדם סביר במקומו של הנתבע יכול היה לצפות בנסיבות המקרה
את התרחשות הנזק כתוצאה מההתרשלות.
בשאלה הזו יש סתירה – מה הכוונה כששואלים האם אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות
הנזק כתוצאה מההתרשלות? הרי מה זה התרשלות? התרשלות זה כאשר אדם יכול היה לצפות
את הנזק ולא מנע אותו .אם כן ,הוא יכול היה לצפות את הנזק.
צפיות טכנית בחובת הזהירות המושגית תמיד מתקיימת כי בודקים אותה באופן כללי ולא על
מקרה מסויים .בעוד שבחובת הזהירות הקונקרטית בודקים את הצפיות הטכנית על רקע נסיבות
מיוחדות .אם בודקים על רקע נסיבות מיוחדות יכול להיות שבנסיבות הללו לא תהיה צפיות
74
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
טכנית ,כלומר ,המזיק לא יכול היה לצפות את התרחשות הנזק כתוצאה מההתרשלות בנסיבות
המיוחדות.
אם אדם לא מנע את הנזק כי לא יכול היה לצפות אותו הוא לא נחשב רשלן.
אם אין צפיות טכנית ,מלכתחילה גם אין התרשלות.
כשמתייחסים לצפיות מתייחסים לשני דברים :איך הנזק התרחש ,כלומר ,תהליך התרחשות הנזק
וסוג הנזק .לכן ,הצפיות מתייחסת גם לתהליך התרחשות הנזק וגם לסוג הנזק.
לדוגמא
משפחת וייס – המשפחה שהלכה להתלונן במשטרה והמשטרה לא טיפלה בתלונות והמשפחה
נאלצה למכור את הבית ולעזוב.
בחובת זהירות מושגית השאלה היא האם על המשטרה חובת זהירות כלפי האזרחים בגין טיפול
בתלונות כדי למנוע מהם נזקים כלכליים? השאלה היא לא לגבי שוטר ספציפי או ניזוק ספציפי.
קבענו בשאלה זו שיש חובת זהירות כי יש צפיות טכנית ויש צפיות נורמטיבית.
בחובת הזהירות הקונקרטית לא בודקים כלפי כל האזרחים אלא כלפי משפחת וייס בנסיבות
העניין .לגבי צפיות טכנית שואלים האם המשטרה בנסיבות העניין יכלה לצפות שאם היא תתרשל
ייגרם נזק למשפחת וייס והנזק שייגרם יהיה עוגמת נפש למשפחה והיא תמכור את הבית.
בודקים את העניין בנסיבות המקרה – אם משפחת וייס היתה מתלוננת פעם אחת ולאחר מכן
הולכת הביתה לא ניתן להגיד שיש צפיות .אבל אם המשפחה מתלוננת מספר רב של פעמים ולא
רק שמתלוננים הרבה אלא אב המשפחה גם מודיע למשטרה שאם העניין לא יטופל הוא יעזוב את
ביתו והשוטר אומר לו שיעזוב ,במקרה זה יש צפיות.
את הצפיות הטכנית בחובת הזהירות הקונקרטית ,אם כן ,בודקים על רקע נסיבות המקרה.
במידה והיינו קובעים שאין צפיות טכנית בחובת הזהירות הקונקרטית ,לא היתה בכלל
התרשלות .התרשלות ,על פי מבחן הנד ,זה הסיכוי שהנזק יתרחש אל מול עלויות מניעת הנזק .אם
לא ניתן היה לצפות ,הסיכוי שהנזק היה מתרחש הוא אפס ואז לא היתה התרשלות.
את הצפיות בודקים פעמיים – פעם אחת בהתרשלות ופעם שניה בחובת הזהירות הקונקרטית.
הבדיקה של חובת הזהירות הקונקרטית והבדיקה של ההתרשלות היא אותה בדיקה.
דוגמא נוספת
רביב – השוטר שראה שני נערים רבים ביניהם ולא לקח את הסכין מאחד מהם.
בחובת הזהירות המושגית שואלים האם שוטר חב חובת זהירות כלפי נפגעים כתוצאה מתשאול
לקוי .לא דיברנו על שוטר ספציפי ולא דיברנו על נפגע ספציפי .ברמה המושגית יש חובה.
בחובת הזהירות הקונקרטית שואלים האם השוטר הספציפי חב חובת זהירות כלפי הניזוק
הספציפי.
בתחילה בודקים צפיות טכנית – האם שוטר סביר במקומו של השוטר הספציפי יכול היה לצפות
כי בנסיבות המיוחדות של אותו מקרה שאם הוא יתרשל בחקירת הנער הנזק יתרחש כפי
שהתרחש – שאחד הנערים ידקור את השני? במקרה הנדון כשהשוטר בא וראה שיש מריבה בין
שני הנערים וראה שלאחד מהם יש סכין יש צפיות.
אם היינו אומרים כי השוטר הסתובב במקום ,ראה שני נערים מסתודדים בצד ,מדברים ביניהם
או אפילו צועקים אחד על השני ,ואין שום סימני אזהרה אחרים ,במקרה זה אין צפיות.
כשאומרים שאין צפיות הכוונה היא שהסיכוי שיתרחש הנזק הוא כמעט אפסי ואם הסיכוי כמעט
אפסי מצפים מהשוטר שילך הביתה ובמידה והוא הולך הביתה הוא לא התרשל.
75
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
במקרה זה אין התרשלות כי אומרים שתוחלת הנזק זה הסיכוי להתרחשות הנזק והוא אפסי .אם
הסיכוי הוא אפסי אין התרשלות.
בחובת הזהירות הקונקרטית בודקים צפיות .במקרה זה אין צפיות ולכן אין חובת זהירות.
השאלה בבדיקת ההתרשלות ובבדיקת חובת הזהירות הקונקרטית היא אותה שאלה.
את הצפיות הטכנית בודקים בשלושה מקומות :בהתרשלות ,בקש"ס ובחובת הזהירות
הקונקרטית .השאלה בכל שלוש המקומות היא אותה שאלה.
דיברנו על תהליך גרימת הנזק שבו הצפיות צריכה להיות באופן כללי .לגבי סוג הנזק ,הצפיות
הנדרשת היא לגבי סוג הנזק ולא את היקף הנזק.
אם למשל מוסכניק מתקן רכב ברשלנות ,הרכב יכול להיות שווה ₪ 1,000אבל באותה מידה
הרכב יכול להיות שווה מיליון .₪
אם למשל אדם תוקף אדם אחר ,הנזק יכול להיות שקל אחד והנזק יכול להיות מוות אפילו )נזק
בסכום גבוה יותר(.
כלומר ,הנזק שיש לצפות הוא סוג הנזק .בדוגמא הראשונה מדובר בנזק רכוש ובדוגמא השניה
מדובר בנזק גוף .מה שצריך לצפות זה רק סוג הנזק ולא היקף הנזק.
ברגע שניתן לצפות את סוג הנזק ישנה אחריות למלוא היקף הנזק.
מכך נגזר עיקרון הגולגולת הדקה – אם המזיק גורם לאדם נזק ראשוני וכתוצאה ממום נדיר
אצלו הנזק שלו הוחמר ,הועצם ,המזיק חייב על כל מלוא היקף הנזק כי מספיק שהמזיק צפה את
סוג הנזק ואז האחריות היא על מלוא היקף הנזק.
זה מוצדק גם משיקולי צדק .אם אדם גרם לנזק לאחר והניע את השרשרת הזאת אז צודק יותר
שיהיה אחראי למלוא ההיקף.
כל אחד יכול לצפות שלשני יש גולגולת דקה .אדם דחף מישהו אבל יכול היה לצפות שהאדם חולה
ושהדחיפה יכולה לגרום לו נזק גדול יותר.
אם בדקנו צפיות טכנית וקבענו שאין צפיות טכנית ,אין חובת זהירות קונקרטית ואז אין חובת
זהירות בכלל וגם אין התרשלות ואין קש"ס.
אם יש צפיות טכנית ,כלומר ,המזיק בנסיבות המקרה יכול היה לצפות את הנזק ,מצפים ממנו
להיות זהיר ,לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע את הנזק.
76
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
השיקולים שמצפים מהמזיק לנקוט באמצעי זהירות הם שיקולי הרתעה וצדק אלא אם כן
קיימים שיקולים השוללים זאת.
נקודת המוצא היא שאם יש צפיות טכנית צריך לצפות את הנזק וצריך למנוע את הנזק אלא אם
כן קיימים שיקולים השוללים זאת .זאת הצפיות הנורמטיבית .כלומר ,לא רק אם המזיק יכול
היה לצפות אלא אם היה צריך לצפות.
הכלל בצפיות הנורמטיבית הוא ,בדיוק כמו בחובת הזהירות המושגית ,אם המזיק יכול היה
לצפות הוא גם צריך לצפות אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות השוללים זאת.
בדקנו שיקולי מדיניות בחובת הזהירות המושגית אז באילו שיקולי מדיניות מדובר כאן ,הרי כבר
בדקנו אותם? בחובת הזהירות המושגית היתה צפיות טכנית ואם היתה צפיות טכנית יש גם
צפיות נורמטיבית אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות השוללים זאת ,כלומר ,בדקנו זאת כבר אז
למה צריך לבדוק אותם שוב בחובת הזהירות הקונקרטית? הצפיות הנורמטיבית בחובת הזהירות
הקונקרטית בעצם מיותרת .הצפיות הטכנית מיותרת כיוון שבעצם בדקנו אתה בהתרשלות .אז
למה צריך חובת זהירות קונקרטית? למרות זאת ,בדרך כלל ,בחובת הזהירות המושגית בודקים
שיקולים מאקרו )הצפת תביעות ,הרתעת יתר ,וכו'( ובחובת הזהירות הקונקרטית בודקים
שיקולים מיקרו.
במקרה של רביד אנחנו שואלים בחובת הזהירות המושגית האם שוטר יכול לצפות שבמידה והוא
יתרשל ייגרם נזק לנער השני .הצפיות הטכנית מתקיימת .אם הוא יכול ,יש עליו חובה לצפות
וזוהי הצפיות הנורמטיבית אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות השוללים זאת .שיקולי המדיניות
שיכולים להיות לגבי משטרה הם הצפה של תביעות והרתעת יתר .בסופו של יום במקרה זה קבענו
כי הוא חייב לצפות ולכן עוברים לבדוק את חובת הזהירות הקונקרטית .במקרה הזה האם טכנית
יש צפיות או אין? יש .לכן גם צפיות נורמטיבית יש אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות השוללים
זאת .השיקולים הקיימים הם אותם השיקולים שציינו בצפיות הנורמטיבית בחובת הזהירות
המושגית אבל בודקים בנוסף עוד שיקולים מיקרו.
שיקול ראשון :סבירות הסיכון – לכל פעולה שאדם עושה נלווים לה סיכונים.
אדם שמשחק כדורגל מסתכן בפציעה .אדם חוקר חשודים ,ישנו סיכון שהחשוד יתאבד.
את הסיכונים מחלקים ל:2-
סיכון סביר )טבעי( – מהווים חלק בלתי נפרד וטבעי מהפעילות יוצרת הסיכון .אדם עובר ברחוב
והוא יכול למעוד .סיכון זה הינו סביר.
סיכון לא סביר )לא טבעי( – השופט ברק בפסק דין ועקנין קבע כי סיכון בלתי סביר הוא סיכון
שהחברה רואה אותו בחומרה יתרה ,באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי
למנעו.
הסיכון שבו מטילים חובה למנוע את הנזק הוא סיכון לא סביר.
המבחן לסיכון סביר” :בהקשר זה יש להתחשב בהסתברות להתרחשות הנזק ,בהוצאה הנדרשת
למניעת הסיכון ,בחומרת הנזק" אם הוצאות המניעה יותר גדולות מתוחלת הנזק הסיכון הינו
סיכון סביר .כלומר ,אם הוצאות המניעה גדולות יותר מתוחלת הנזק והמזיק לא מנע את הנזק,
הוא לא מתרשל .הנוסחה הזו היא נוסחת לרנר-הנד ,מבחן ההתרשלות.
אדם הלך ברחוב ומעד על המדרכה ותבע את העירייה .ברמה המושגית שואלים האם עירייה
אחראית כלפי התושבים לנזק שנגרם כתוצאה מתחזוקה לקויה של מדרכות? צפיות טכנית יש –
עירייה יכולה לצפות שאם היא תתרשל בתחזוקת המדרכות אנשים ימעדו .צפיות נורמטיבית
מתקיימת אם צפיות טכנית מתקיימת אלא אם כן קיימים שיקולי מדיניות השוללים זאת.
השיקולים שיש כאן הם הצפת תביעות וכו' אך השיקולים לא שוללים ולכן יש חובת מושגית
ועוברים לבחינת חובת הזהירות הקונקרטית .במקרה הקונקרטי יכול להיות שצפיות טכנית יש.
נמשיך הלאה לבחינת הצפיות הנורמטיבית – האם הסיכון הוא טבעי או לא? הסיכון הוא טבעי
ולא ניתן לצפות מהעירייה לתקן כל מדרכה שקצת פגומה .לעומת זאת אם היה מפגע גדול
במדרכה הסיכון הוא גדול יותר ,כלומר ,סיכון לא סביר .סיכון לא סביר הוא סיכון שההסתברות
להתרחשות שלו היא גדולה ,כלומר ,תוחלת הנזק היא גדולה ועלות המניעה שלו יחסית קטנה.
אם הפגם במדרכה הוא פגם קטן ניתן לגלותו על ידי סריקה של כל המקום ולכן על סיכון סביר לא
מטילים אחריות בעוד שעל סיכון לא סביר כן מטילים אחריות.
על סיכון סביר אין התרשלות ובכל זאת עושים את בדיקת הצפיות פעמיים.
דוגמאות לסיכונים סבירים
בפסק דין ועקנין ,אותו נער שקפץ קפיצת נר – הסיכון שאדם יקפוץ לתוך מים רדודים ויפגע
בראשו הינו סיכון לא סביר .אם אדם קופץ לבריכה במקום שהמים עמוקים והוא נפגע ,זה סיכון
סביר .אבל עצם הפיכת המים למים רדודים ,במקרה הזה ,הפך את הסיכון לסיכון לא סביר .לכן,
77
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
יתכנו מקרים שבהם הסיכון היה סיכון סביר אבל בנסיבות מסויימות הסיכון הפך להיות סיכון
לא סביר.
לדוגמא ,החלקה על קרח – אדם שמחליק על קרח ,יש סיכון סביר שהוא ייפול .לא כל אדם
שמחליק על קרח ונופל ייתבע את המפעיל כיוון שהסיכון הינו סיכון סביר .כדי למנוע את הנזק על
המפעיל לסגור לחלוטין את המקום או שהמפעיל יצמיד מדריך לכל אדם .לעומת זאת ,אם במגרש
החלקה שיכול להחיל 50איש בו זמנית יש 200איש ומישהו נפל שם ,הסיכון הפך להיות סיכון לא
סביר כיוון שהסיכון הסביר הוא שהאדם ייפול באופן רגיל אבל בשינוי נסיבות זה הפך להיות
סיכון לא סביר.
אדם שרוכב על סוסים ונופל תוך כדי רכיבה ,הסיכון הוא סיכון סביר .אם הוא בחר מסלול לא
טוב או בחר לרכב על סוס חולה או שמורה אימן חמישה אנשים במקום שלושה אנשים או
שהמדריך שלימד את הרוכב לא היה מוסמך ,כל אלה הופכים את הסיכון מסיכון סביר לסיכון לא
סביר.
על סיכון סביר לא מטילים אחריות ולכן הניזוק הוא זה שצריך להיזהר .חובת הזהירות מוטלת על
הסיכון הלא סביר .האחריות מוטלת בעצם בגין אי מניעת נזק בסיכון לא סביר.
לא כל נזק שקורה לאדם ,מישהו אחראי עליו .הנזק עליו אחראי המזיק הוא אם נגרם נזק בסיכון
לא סביר.
בבריכת שחייה דרוש על פי תקנות רישוי עסקים שיהיו 3מצילים על כל 100איש .ביום מסויים
הגיעו 100תלמידים נכים .האם ראוי להמשיך ולהעסיק רק 3מצילים באותו יום? התשובה היא
לא .למרות שמפעיל הבריכה קיים את הוראות החוק על פי תקנות רישוי עסקים זה לא מכסה את
התנהגות המפעיל .ניתן להיות רשלן למרות שלא הופרה חובה חקוקה וההיפך – לפעמים המפר
חובה חקוקה לא יהיה רשלן.
למה לא מטילים אחריות בגין סיכון סביר? כיוון שמי שיכול למנוע את הנזק יותר טוב זה הניזוק.
אם אדם החליק על החלק ונפל ,לא היתה התרשלות מצד המפעיל כיוון שהוא לא יכול היה למנוע
את זה .בשביל למנוע את הנזק המפעיל היה צריך לסגור את המקום או להציב מדריך ליד כל
מחליק.
נוסחת לרנר-הנד אומרת שאם תוחלת הנזק קטנה מהנזק והמזיק לא מנע את הנזק הוא רשלן.
אם עלות המניעה יותר גדולה מתוחלת הנזק והמזיק לא מנע את הנזק ,הוא לא רשלן .אם הסיכוי
הוא אפסי ,כל עלות מניעה תהיה גדולה יותר ולכן המזיק לא יהיה רשלן .לכן ,אם אין צפיות
טכנית המזיק לא התרשל .גם לגבי סיכון סביר המזיק לא התרשל ולכן אין צפיות נורמטיבית.
הבדיקות הן אותן הבדיקות.
במבחן יש לעשות את הבדיקות כפי שלמדנו ללא קיצורי דרך או לכתוב "ראה לעיל" אך יש לציין
במפורש ,למשל ,כי מבחן הצפיות הטכני במקרה דנן הוא מבחן כפול .בדקנו אותו )ויש לציין את
השלב בו בדקנו( ,ראה לעיל שם.
שיקול שני :קיומם של יחסי הסתמכות בין הניזוק לבין המזיק – ככל שהניזוק מסתמך על המזיק
שימנע את הנזק ,מטילים אחריות .אם יש הסתמכות הקשר הוא יותר קשר חוזי מקשר נזיקי.
שיקול שלישי :זהות מונע הנזק הזול ביותר – לוקחים סיטואציה ושואלים בנסיבות העניין מי
יכול היה למנוע את הנזק בצורה טובה יותר.
לדוגמא ,עורך דין שהיה מסוכסך עם הלקוח שלו .הלקוח מציע לעורך הדין להתחשבן בכלא .בבית
הסוהר עורך הדין יושב עם הלקוח לבד ,בלי פיקוח .אחרי שתי דקות הלקוח תקף את עורך הדין.
ברמה המושגית ,שירות בתי הסוהר אחראים כלפי עורך הדין בגין נזקים שנגרמים להם על ידי
הלקוחות שלהם שתוקפים אותם? התשובה היא כן .ברמה הקונקרטית ,במקרה הקונקרטי הזה,
בודקים בין המזיק הספציפי לניזוק הספציפי .אם עורך הדין מסוכסך עם הלקוח ,הוא היה צריך
ליצור קשר עם שירות בתי הסוהר וליידע אותם לגבי הסכסוך ואז שירות בתי הסוהר היו יכולים
להציב שמירה .לכן ,עורך הדין הוא מונע הנזק הטוב ביותר כיוון שביכולתו למנוע את הנזק.
שיקול רביעי :זהות מפזר הנזק הטוב ביותר – לא רק מי שיכול היה למנוע את הנזק אלא גם מי
שיכול לפזר.
פיזור הנזק זה בהנחה ואף אחד לא יכול היה למנוע את הנזק ואז שואלים מי יכול לגלגל את הנזק
על צדדים אחרים.
78
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
למשל ,אותו יצרן שיכול להעלות את מחיר המוצר .מפעיל הבריכה יכול להעלות את מחיר כרטיס
הכניסה ואז כולם ישאו בנזק.
תאונות דרכים
בשלב הזה תאונת דרכים היא מה שמוכר בחיי היומיום כתאונת דרכים.
בתאונת דרכים יש לעשות שתי הבחנות:
• מי יכול להיפגע בתאונת דרכים? בתאונות דרכים הנפגעים מחולקים תמיד לאחד
משלושה סוגים :או שהנפגע הוא הנהג ,או שהוא נוסע )אדם שנמצא ברכב אבל לא נוהג(
או שהוא הולך רגל.
• אילו נזקים יכולים להתרחש בתאונת דרכים? גוף או רכוש.
התרחשה תאונת דרכים בין שני רכבים .דון באחריות לנזקי גוף שנגרמו.
ללא דין מיוחד היינו מחילים על תאונות דרכים את עוולת הרשלנות וזה היה המצב בישראל עד
שנת .1975עד שנת 1975תאונות דרכים היו מוסדרות ברשלנות .במקרה של תאונה כל הצדדים
היו הולכים לבית המשפט וכל אחד טען לרשלנות מצד השני.
הטענה היא שהחלת עוולת הרשלנות על תאונות דרכים היתה מותירה הרבה נפגעים ללא פיצוי.
כלומר ,אם היינו חיים בעולם של רשלנות ,והיינו בודקים תאונות דרכים על פי רשלנות ,הרבה
נפגעים בתאונות דרכים היו נותרים ללא פיצוי .וזאת למה?
.1יש תאונות שאין להן אחראי .לדוגמא ,תאונות שאף אחד לא היה אשם.
.2תאונות של פגע וברח
.3תאונות עצמיות – בתאונה עצמית זה לא הגיוני שהנהג יהיה אחראי כלפי עצמו.
בכל המקרים האלה ,בעצם אין אחראי .כלומר ,יוצאים מהתאונה ,רואים שנגרם נזק ואין את מי
לתבוע .בנוסף ,גם אם מוצאים אחראי מתברר שההליך המשפטי בתביעת רשלנות הוא ארוך
ומסורבל .יש להוכיח מי התרשל ולפעמים קיים קושי הוכחתי.
אם כן ,הטענה היא כי לרוב אין אחראים וגם אם יש אחראים ההליך המשפטי ארוך ומסורבל.
מכאן יוצא כי משטר הרשלנות בתאונות דרכים הוא לא טוב.
הבריחה מעוולת הרשלנות היא כי אין הבטחה לפיצוי לכל נפגע ובנוסף אין הבטחה לפיצוי מהיר.
גם אם היה מתקבל פיצוי הוא היה מתקבל לאחר זמן.
המטרה של ההסדר החדש היא להבטיח פיצוי לכל נפגע ושהפיצוי יהיה פיצוי מהיר ,שהמנגנון של
הפיצוי יהיה מנגנון מהיר.
עוד מטרה נוספת שחשבו עליה – בהנחה שהצליחו לחייב את מי שאחראי לתאונה לשלם פיצוי,
בסופו של דבר מי שמשלם זה המזיק או הניזוק ויכולה להיות תאונת דרכים שהנזק בה הוא
במיליונים וזה יכול למוטט כלכלית את האדם שצריך לשלם ,ואין זה משנה לצורך העניין אם זה
הניזוק או המזיק .לכן ,מטרה נוספת היא פיזור הנזק.
אם כן ,מטרות ההסדר החדש הן :פיצוי לכל נפגע ,שהפיצוי יהיה מהיר ובנוסף שישולם על ידי כלל
בעלי הרכב ולאו דווקא על ידי המזיק והניזוק ,כלומר ,לפזר את הנזק.
פיזור הנזק מוצדק משיקולי צדק כי מי שיוצר את הסיכון לתאונות דרכים זה כולם .כל אחד
שנמצא בכביש יוצר סיכון לתאונת דרכים ולכן מוצדק שהוא ישתתף בנזק שנגרם.
בנוסף ,יש שיקולים כלכליים עליהם דיברנו בהרחבה בתחילת הקורס.
הרפורמה בתאונות הדרכים שיצאה לדרך ב 1975-יצאה בשני חוקים :החוק הראשון הוא חוק
הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים )פלת"ד( משנת .75דבר החקיקה השני הוא פקודת ביטוח רכב
מנועי משנת 70שתוקנה ברפורמה בשנת .75
79
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
כשמדברים על הרפורמה בתאונות דרכים מדובר על נזקי גוף שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים.
בנוגע לנזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים המשטר הוא עדיין משטר של רשלנות.
אחריות מוחלטת – המרכיב הזה בא לידי ביטוי בסעיף 2לחוק הפלת"ד)" :א( המשתמש ברכב
מנועי )להלן -הנוהג( חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב
הרכב .סעיף א' קובע כי מי שחייב לפצות את הנפגע זה הנהג) .ג( האחריות היא מוחלטת ומלאה,
האחריות של הנהג כלפי הנפגע היא מוחלטת ומלאה ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם
מצד הנוהג ואם היה או לא היה אשם או אשם תורם של אחרים".
לדוגמא:
יוסי נהג במהירות 20קמ"ש ,הכי זהיר שיכול להיות .אמנון רץ ועובר במעבר חציה באור אדום
ונדרס על ידי יוסי.
בפלת"ד תמיד יש לפצות את הנפגע .יש את יוסי שהוא נהג ואת אמנון שהוא הולך רגל .יש תאונת
דרכים בה מעורב כלי רכב ולכן אמנון ,הולך הרגל ,יפוצה על ידי יוסי ,הנהג .העובדה שאמנון עבר
ברמזור אדום ומיהר ויוסי היה זהיר לא מעניינת לעניין הפיצוי.
אם מדובר בשני רכבים ,סעיף 3לחוק הפלת"ד קובע)" :א( בתאונת דרכים שבה היו מעורבים
מספר כלי רכב ,תחול על כל נוהג האחריות לנזקי הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו .העיקרון
הכללי הוא שהנהג חייב כלפי כל הנפגעים .אם מדובר בתאונה בה מעורב יותר מרכב אחד ,כל נהג
אחראי על הנוסעים שלו) .ב( נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב ,בתאונה דרכים שבה היו מעורבים
מספר כלי רכב יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב
בחלקים שווים .לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה ,רואים כלי רכב כמעורב
בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע" לגבי הולך
רגל ,תלוי איזה מגע היה בינו לבין הרכבים .כל רכב שהיה לו מגע טכני עם אחד הרכבים או עם
הולך הרגל – אחראי .למשל ,יש רכב אחד ומולו יש רכב אחר .רכב אחד סנוור את הרכב האחר
והרכב האחר פגע בהולך רגל .האחראי להולך הרגל הוא הנהג של המכונית שפגעה בו .אבל אם
רכב אחד פגע ברכב אחר והרכב האחר פגע בהולך רגל ,שני הנהגים יהיו אחראים .צריך להיות מגע
טכני.
80
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
האחר באותו רכב פוליסה בר-תוקף לפי דרישותיה של פקודה זו) .ב( העובר על הוראות סעיף-
קטן )א( ,דינו -מאסר שלושה חדשים או קנס 750לירות"...
השאלה כרגע היא מה זה ביטוח לפי הדרישות? פוליסת הביטוח מכסה את הנהג בשני דברים:
המרכיב הראשון בפוליסה הוא כיסוי הנהג עצמו על כל נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים )זה
נקרא ביטוח אישי או ביטוח צד א'( .לכן ,אם נהג נפגע בתאונת דרכים הוא תובע את חברת
הביטוח כי פוליסת הביטוח מבטחת אותו על כל נזק גוף.
המרכיב השני בפוליסה הוא כיסוי הנהג על כל חבות שהוא עשוי לחוב לפי הפלת"ד .הנהג חייב
כלפי הנפגעים בפלת"ד .אם הוא חייב כלפי הנפגעים ,מי שיכסה אותו תהיה חברת הביטוח )זה
נקרא ביטוח אחריות(.
אם כן ,ביטוח החובה מכסה את נזקי הגוף של הנהג עצמו ואת החבות שלו.
יוסי נוהג ברכב ופוגע בשמעון .כתוצאה מהפגיעה גם יוסי וגם שמעון נפגעים .הרכב של יוסי
מבוטח .דון בתביעה של יוסי ושמעון.
יוסי הוא נהג והוא תובע מכוח הפוליסה ותביעתו תביעה חוזית.
שמעון הוא נפגע ותובע את יוסי מכוח סעיף 2לחוק הפלת"ד שקובע שהנהג אחראי כלפי הנפגע
והאחריות שלו היא אחריות מוחלטת .לכן שמעון יתבע את יוסי ,הנהג .בנוסף ,יוסי הנהג עשה
ביטוח והביטוח מכסה גם את האחריות של יוסי כלפי שמעון )זה חוזה לטובת צד ג' – יוסי וחברת
הביטוח עשו פוליסה שאומרת שאם יוסי יימצא אחראי כלפי אדם כלשהו הביטוח יכסה את זה(.
לא רק זה ,פקודת הביטוח מקנה לנפגע עילת תביעה ישירה נגד חברת הביטוח .לכן לגבי הנפגע –
הוא תובע את הנהג מכוח הפלת"ד ותובע את חברת הביטוח .הנפגע יכול להחליט לתבוע את הנהג
לבדו ,בלי לתבוע את חברת הביטוח אבל בפועל תמיד יתבע את חברת הביטוח כי הוא רוצה את
הכסף .שנית ,גם על פי ההלכה הפסוקה וגם על פי החוק ,הנפגע לא יוכל אף פעם לתבוע את חברת
הביטוח לבדה אלא תמיד יצטרך לצרף את הנהג.
לכן ,במקרה של תאונת דרכים עם צד ג' הנפגע יתבע :2גם את הנהג וגם את חברת הביטוח .הוא
יגיד שהיתה תאונת דרכים ביום כך וכך בה מעורב הרכב .הנהג נהג ברכב .הנהג מבוטח בפוליסת
ביטוח חובה כך וכך ולכן התובע תובע את שניהם.
ביטוח החובה מכסה את נזקי הגוף של הנהג עצמו ושל נפגעים שלנהג יש אחריות כלפיהם על פי
הפלת"ד וזאת בשונה מביטוח מקיף שמבטח נזקי רכוש – פוליסת ביטוח מקיף צד א' לרכב של
הנהג אם נגרם לו נזק ופוליסת ביטוח מקיף צד ג' .יש אנשים שעושים רק ביטוח מקיף לצד ג' אבל
זה ביטוח רק על הרכוש בעוד שביטוח החובה הוא ביטוח צד ג' על נזק גוף.
היתרונות של ביטוח החובה:
• החוק אומר לכל בעל רכב היום שאם יש לו רכב עליו לעשות ביטוח חובה .את עלות
הביטוח משלמים לחברת ביטוח .מי שמשלם את עלות הנזקים של כל התאונות היא
חברת הביטוח ולכן עשו כאן פיזור נזק.
• ביטוח החובה מחסל את הבעיה של המזיק .המזיק כיום לא חשוף לתביעה של מיליונים.
אם נגרמת תאונת דרכים ואפילו אדם מת והתביעה היא של מיליונים ,המזיק לא צריך
לשלם כלום אלא מספיק שהוא שילם את הפרמייה.
• ביטוח החובה מחסל גם את הבעיה של הנהגים עצמם .אם הנהג ייפגע הוא יכול לתבוע
את חברת הביטוח שלו.
עד עכשיו דיברנו על אחריות מוחלטת וביטוח חובה אבל מתברר שגם ביטוח החובה לא מספיק.
מקרה אחד שביטוח החובה לא עוזר בו הוא תאונות פגע וברח .עד עכשיו ,על פי מה שדיברנו מי
יכסה אדם שנפגע על ידי רכב שברח לאחר האירוע? אין מי שיפצה אותו .שנית ,מה קורה כשהנהג
לא מבוטח? שלישית ,יכול להיות שלנהג יש ביטוח אבל חברת הביטוח פשטה את הרגל ,אין לה
מאיפה לשלם.
בשלוש המקרים הללו הוקמה חברת ביטוח ממשלתית ,סטטוטורית שנקראת קרנית והיא
המרכיב השלישי של הרפורמה.
קרנית – לגבי שלוש המקרים )פגע וברח ,נהג ללא ביטוח וחברת ביטוח שפשטה את הרגל( ,קרנית
היא זו שמכסה את הנזקים שנגרמים .ככל הנוגע לנו ,קרנית היא חברת ביטוח רגילה .מה שמדביל
בינה לבין חברת ביטוח רגילה הוא שהיא מוקמת מטעם המדינה ,מטעם הממשלה.
תפקידה של קרנית על פי סעיף 12לחוק הפלת"ד)" :א( תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגע
הזכאי לפיצויים לפי חוק זה כלומר ,הנפגע צריך להוכיח את הזכאות שלו לפי הפלת"ד ואין בידו
81
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
לתבוע פיצויים מאת מבטח מחמת אחת מאלה הנפגע זכאי לקבל פיצוי אבל אין לו חברת ביטוח
שהוא יכול לתבוע כי (1) :מדובר בתאונת פגע וברח ,כלומר ,הנוהג האחראי לפיצויים איננו ידוע;
) (2אין לנוהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח איננו מכסה את החבות הנדונה(3) ...
המבטח נמצא בפירוק כלומר ,המבטח לא יכול לשלם ".
אם יוסי ,נהג פוגע באמנון ,הולך רגל ,אמנון יתבע קודם כל את יוסי וירצה לתבוע גם את חברת
הביטוח של יוסי .אם יוסי לא מבוטח אמנון כול לתבוע את קרנית ולכן התביעה שלו תהיה נגד
יוסי ונגד קרנית .קרנית תוכל לחזור אל יוסי .היא תתבע את הנהג ללא הביטוח.
המרכיב הרביעי הוא הגבלת היקף הפיצויים -נניח שיש מנכ"ל בנק שמשתכר מיליון ₪בחודש
והוא נפגע בתאונת דרכים בהיותו בן .30-35על פי העיקרון הרגיל צריך לתת לו כל חודש מיליון ₪
למשך 30שנה .כל הקופה של חברת הביטוח מתרוקנת .אם לכל אדם עשיר שנפגע בתאונת דרכים
חברת הביטוח תצטרך לשלם את מלוא הכסף זה יגרום לפרמיות שכל נהג משלם לעלות .מנגד,
אדם שמשתכר ₪ 3,000בחודש ומשלם את אותו סכום פרמיה והוא יינזק בתאונת דרכים הוא
יקבל מחברת הביטוח מאית ממה שקיבל העשיר שניזוק .ונוצר מצב שבו עניים מסבסדים את
העשירים .כדי למנוע את המצב הזה נקבעה בפלת"ד תיקרה להיקף הפיצויים .לא משלמים
פיצויים עד אין סוף אלא יש תיקרה ,יש גבול .התקרה הזאת היא עד פי 3מהשכר הממוצע במשק.
כלומר ,כשמחשבים אובדן כושר השתכרות של נפגע ,אם המשכורת היא יותר מפי 3מהשכר
הממוצע לוקחים בחשבון רק עד פי .3
זה מעין מצב של מקל וגזר – הגזר הוא שנותנים אחריות מוחלטת והמקל הוא שהפיצוי שניתן
לקבל הוא פיצוי מוגבל.
המרכיב החמישי הוא ייחוד עילה – אדם שמשתכר מיליון ₪בחודש ורואה שעל פי הפלת"ד הוא
יכול לקבל רק עד פי 3מהשכר הממוצע ירצה לתבוע ברשלנות .או למשל אדם שהכניס את רכבו
למוסך והרכב היה מקולקל וכתוצאה מכך היתה תאונת דרכים .הנפגע לא ירצה לתבוע את הנהג
אלא את המוסך .כדי למנוע מצב כזה שבו אנשים יזנחו את הפלת"ד וילכו לחוקים אחרים נקבע
עיקרון ייחוד העילה .סעיף 8לחוק הפלת"ד קובע)" :א( מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה
על פי חוק זה ,לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף )3א() (2ובסעיף )3ד( לפקודת הביטוח,
לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף ,זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על-
ידי אדם אחר במתכוון .ייחוד העילה ,המשמעות שלו היא שאדם שזכאי לתבוע את פוליסת ביטוח
החובה האישית שלו )נהג( או אדם שזכאי לפי הפלת"ד )נוסע או הולך רגל( לא יכול לתבוע בעילה
אחרת) .ג( אין בהוראת סעיף-קטן )א( כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו
עילת תביעה על פי חוק זה".
לכן ,אם אדם הכניס את רכבו למוסך והמוסכניק היה רשלן והיתה תאונת דרכים והניזוק מעוניין
לתבוע דווקא את המוסכניק ,החוק קובע שלא ניתן כיוון שמדובר בתאונת דרכים ולכן ניתן יהיה
לתבוע רק בגין הפלת"ד.
המרכיב השישי הוא שלילת זכאות – לדוגמא ,אדם הולך לשדוד בנק ועשה תאונת דרכים.
לכאורה ,על פי התכלית הסוציאלית ,שרוצים לפצות כל נפגע ,צריך לפצות גם אותו .אבל יש כאן
איזשהו פגם – לתת לאדם שהלך לשדוד בנק פיצוי ,יש בכך פגם מסויים ולכן סעיף 7לחוק
הפלת"ד מונה רשימת מקרים שבהם שלמרות שהנפגע יהיה זכאי לפיצוי על פי הפלת"ד נשללת
ממנו הזכאות לפיצויים כי דבק פגם בהתנהגותו ,דבק פסול בהתנהגותו .למשל – אם הוא משתמש
ברכב למטרת פשע או שאין לו רישיון נהיגה או שאין לו ביטוח.
עד עכשיו תיארנו בגדול את תמונת המצב בתאונות דרכים ועכשיו ניכנס אל פרטי ההסדר.
העיקרון הכללי מעוגן בסעיף 2לחוק הפלת"ד המדבר על תנאי הזכאות והאחריות בפלת"ד.
")א( המשתמש ברכב מנועי )להלן -הנוהג( חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת
דרכים שבה מעורב הרכב" .המשתמש אחראי כלפי הנפגע שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים בה
מעורב כלי רכב.
אנחנו מסתכלים על נקודת מבטו של הנפגע .אם בא לעורך הדין נפגע צריך לבדוק קודם אם הוא
נכנס לפלת"ד או לא ולכן יש לעבור על כל יסודות הסעיף.
היסוד העיקרי הוא תאונת דרכים .כלומר ,צריך לקבוע האם מדובר בתאונת דרכים או לא וזוהי
השאלה הכי קשה שיכולה להיות.
82
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
נתחיל בשאלה מקדמית יותר והיא מה זה רכב מנועי? בכל תאונת דרכים צריך להיות לפחות רכב
אחד .אם שני אנשים מתנגשים אחד בשני זה לא תאונת דרכים כי מדובר בבני אדם ולא בכלי רכב.
מונח נוסף שנדון בו הוא הנפגע .מי שזכאי לפיצויים אם יש תאונת דרכים בה מעורב הרכב הוא
הנפגע ויש לדון בשאלה מי הוא הנפגע.
הנפגע
לכאורה ניתן היה להגיד שנפגע הוא אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים.
הנפגע מוגדר בסעיף 1לחוק הפלת"ד" :אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים ,למעט אם נגרם
מפגיעת איבה כמשמעותה בחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה ,התש"ל."1970-
אדם שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים ,מובן שיהיה זכאי לפיצויים.
יש החרגה ראשונה בסעיף ואומרים שגם נפגע פעולת איבה זכאי לפיצויים לפי הפלת"ד .נפגע
פעולת איבה רלוונטי במידה ובפעולת האיבה מעורב גם רכב.
בנוגע לנפגע פעולת איבה יש את חוק התגמולים וביטוח לאומי ואליו הנפגע צריך לפנות.
תאונות דרכים שהם תוצר של פעולת איבה ,מפנים אותם לחוק התגמולים כיוון שהשלמים ביטוח
לאומי הם כלל הציבור ובפלת"ד המשלמים הם בעלי הרכבים .אם כן ,ציבור בעלי הרכבים
אומרים כי הם מוכנים לממן תאונות דרכים רגילות אך קשה לממן נפגעי פעולות איבה והנטל
בנפגעי פעולות איבה צריך ליפול על כל הציבור .לכן ,בנוגע לנפגעי פעולות איבה הולכים אל חוק
התגמולים ובכך הנטל נופל על כלל הציבור.
המונח נפגעי פעולות איבה מוגדר בחוק התגמולים וההגדרה רחבה מאוד אבל יתכנו מקרים
שבהם אדם לכאורה הוא נפגע פעולת איבה ולכן יש לפנות אל חוק התגמולים .בודקים את זכאותו
על פי חוק התגמולים ואז מתברר שהוא לא זכאי על פי החוק.
השאלה היא מה דינו של אדם הוא לכאורה נפגע פעולת איבה ,הלך לחוק התגמולים והתברר
שהוא לא זכאי לפי חוק התגמולים ,האם הוא יכול לחזור לפלת"ד? השאלה הזו נדונה בפסק דין
סאלח :תושב השטחים נכנס לישראל ללא אשרת כניסה .זרקו עליו אבנים והוא בעצמו היה נפגע
פעולת איבה .בחוק התגמולים כתוב שמי שנכנס לישראל ללא אשרת כניסה ונפגע מפעולת איבה,
לא זכאי לפיצויים .כלומר ,סאלח הינו נפגע פעולת איבה ועל כן חייב לפנות קודם כל אל חוק
התגמולים שעוסק במתן פיצויים לנפגעי פעולות איבה .בבדיקת זכאותו על פי החוק יצא שהוא לא
זכאי .השאלה היא האם הוא יכול לחזור בחזרה לפלת"ד? בית המשפט קבע שכן כיוון ש"ההוראה
"למעט אם נגרם מפגיעת איבה "...חלה רק במקרים בהם הנפגע זכאי לתגמולים מכוח חוק
התגמולים )פגיעה מזכה( ,אחרת ,קרי בהיעדר כיסוי חלופי ,הוא חוזר למסלול המתווה בחוק
הפלת"ד )ובמקרה זה יש לבחון את הזכאות לפי הפלת"ד(" .המונח נפגע פעולת איבה מתייחס
רק לנפגע פעולת איבה שיש לו זכאות לפי חוק התגמולים .לכן ,מי שנפגע בפעולת איבה והיא לא
מזכה אותו לפי חוק התגמולים ,הוא עדיין נחשב כנפגע לפי הפלת"ד ,ובלבד שיקיים את התנאים
של הפלת"ד.
רכב מנועי
לגבי ההגדרה של רכב מנועי ,היו שתי הגדרות ,שני גלגולים לחוק .החוק חוקק ב 1975-ונכנס
לתוקף ב .1.1.76-ההגדרה הראשונה היתה מ 1976-עד 1983וההגדרה השתנתה בתיקון שנקרא
תיקון 4לחוק .ההגדרה שנכנסה בתיקון 4לחוק תקפה עד היום.
ההגדרה המקורית היתה זו" :רכב מנועי הוא רכב המונע בכוח מכני" .אם כן ,כל רכב שנע בכח
מכני נחשב רכב מנועי – מה שנע בשדות ,מה שנע בהרים ,מה שנע על שפת הים .כל מה שנועד לנוע
על פני הקרקע בכח מכני נכנס להגדרה של רכב מנועי.
כשמסתכלים על ציבור בעלי הרכבים שבעצם מממנים את הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ,האם
רוצים שהם יממנו כל תאונה לרבות תאונה שנגרמת מסירה ששטה בים או טרקטורון? התשובה
היא לא.
המחוקק ראה שההגדרה רחבה מדי ,והפסיקה הרחיבה את ההגדרה עוד יותר ולכן המחוקק
צמצם את ההגדרה וכיום לא מדובר בכל רכב המונע בכח מכני אלא כלים שמיועדים להובלת
אנשים ומטענים וזה נקרא תחבורה יבשתית.
בעקבות ההגדרה הרחבה המחוקק צמצם את ההגדרה של רכב מנועי בשנת 83והגדיר רכב מנועי
כ"רכב הנע בכוח מכני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית" .לא מדובר בסתם
רכב מנועי שנע בכח מכני על פני הקרקע אלא צריך שיהיה לו יעוד והיעוד שלו הוא תחבורה
יבשתית .המחוקק לא הסתפק בהגדרה הזו והוא ממשיך וקובע" :לרבות רכבת ,טרקטור ,מכונה
83
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי" .אלה הם מצבי
ריבוי .כלומר ,יש את ההגדרה הבסיסית של רכב מנועי ויש מצבי ריבוי .המשיך המחוקק ונתן מצב
מיעוט" :ולמעט כסא גלגלים ,עגלת נכים ומדרגות נעות".
אם כן ,כלי נחשב רכב מנועי אם הוא עונה על ההגדרה הבסיסית ו/או עונה על אחד ממצבי הריבוי
ולא עונה על המיעוט.
רכבת עונה על אחד ממצבי הריבוי ולא עונה על מצב המיעוט ולכן מדובר ברכב מנועי.
נע בכח מכני – הכח המכני )שהוא הכח המוטורי( הוא להבדיל מהכח הפיזי .הכלי צריך להיות
מונע בכח מכני .זה יכול להיות על ידי דלק ,על ידי חשמל ,או כל מקור אנרגיה שהוא למעט
אנרגיה פיזית .לכן ,עגלה רתומה לסוסים או אופניים לא יחשבו כרכב מנועי בגלל שהם לא מונעים
בכח מכני.
המבחן לגבי הכח המכני הוא מבחן היעוד הכללי של הכלי – הכלי צריך להיות מיועד לנוע בכח
מכני .לכן ,אם היתה תאונה כשהמנוע דומם הוא עדיין נחשב כרכב מנועי כי היעוד שלו הוא להיות
ממונע .לא חייב שבעת התאונה הוא יהיה ממונע בכח המכני אלא צריך שהיעוד שלו להיות רכב
מנועי.
אם ניקח רב שהוציאו ממנו את המנוע באופן זמני כדי לתקן אותו ,הוא עדיין רכב מנועי כיוון
שהיעוד שלו עדיין להיות ממונע.
לעומת זאת ,אם היתה משאית שהמנוע הוצא ממנה לצמיתות ,ובעל המשאית הפך אותה למחסן,
היא הפסיקה להיות רכב מנועי.
צריך שהיעוד הכללי של הכלי הוא שהוא מיועד להיות רכב ממונע בכח מכני גם אם בעת התאונה
לא היה יכול להיות ממונע בכח מנועי אבל באופן זמני.
על פני הקרקע – גם כאן המבחן צריך להיות מבחן היעוד .היעוד העיקרי שלו צריך להיות לנוע על
פני הקרקע .לכן ,מטוס ,לא מיועד לנוע על פני הקרקע ואם היתה תאונה כשהמטוס נחת לא
מדובר בתאונת דרכים כיוון שהמטוס הוא אינו רכב מנועי כי הוא נופל ברכיב ההגדרה של "על פני
הקרקע" .גם אם התאונה התרחשה על הקרקע זה לא נחשב פני הקרקע כיוון שבוחנים את היעוד
העיקרי של הכלי.
כשאומרים "נע על פני הקרקע" מדובר בשתי נקודות על פני הקרקע אבל התנועה ביניהן לא חייבת
להיות על פני הקרקע אלא יכולה להיות כל הזמן צמודה אל הקרקע ,כלומר ,יש לה זיקה לקרקע,
למשל באמצעות כבלים .ניתן לנוע בשתי נקודות על פני הקרקע באמצעות כבלים – כמו רכבל.
מבחינת הרציונאל ,הרכבל נשאר על הקרקע ,נשאר צמוד לקרקע ,אם כי התנועה בין שתי
הנקודות נעשית לא על פני הקרקע .הרכבל בחיפה מעביר אנשים ממקום למקום ובעצם מהווה
תחליף לרכב ולכן גם אם נחשוב מבחינת הרציונאל רוצים שזה ייחשב כרכב מנועי.
עיקר ייעודו לשמש למטרה תחבורתית – לא סתם רכב הנע בכח מכני על פני הקרקע אלא צריך
שהיעוד שלו יהיה תחבורה יבשתית ,כלומר ,להובלת אנשים ומטענים .לא כל כלי רכב הנע בכח
מכני על פני הקרקע ,ייעודו הוא להובלת אנשים ומטענים.
יסוד זה הוא השינוי העיקרי שנעשה בתיקון 4לחוק.
תחבורה יבשתית זה הובלת אנשים ומטענים אבל הובלת אנשים ומטענים ממקום גיאוגרפי אחד
למקום גיאוגרפי אחר .לשאלה מה זה הובלה ממקום גיאוגרפי אחד לאחר אין תשובה .ברור שאם
חוצים כביש עוברים ממקום גיאוגרפי אחד לאחר .אך מה לגבי מפעל גדול ,האם מעבר ממקום
אחד במפעל למקום אחר במפעל נחשב מעבר ממקום גיאוגרפי אחד לאחר? נקבע כי מדובר בשני
מקומות גיאוגרפיים רק כאשר המעבר מהאחד לשני יוצר סיכון תעבורתי.
יישום ההגדרה הבסיסית על כל מיני כלים:
מעלית – קודם כל צריך להיות כלי עם גלגלים .האם מבחינה אינטואיטיבית ניתן להסתכל על
מעלית כרכב? השופטת שטרסברג-כהן אמרה בפסק דין חברה ישראלית לקירור והספקה בע"מ נ'
84
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סובח שהיא לא מתייחסת למעלית כאל רכב .בהנחה שמעלית אכן נחשבת כרכב ,היא צריכה לנוע
בכח מכני .המעלית אכן נעה בכח מכני .נניח שגם היסוד השלישי מתקיים ומדובר בכלי שנע בכח
מכני על פני הקרקע .נותר לבדוק האם ייעודו הוא לשמש לתחבורה יבשתית .המעלית כן מובילה
אנשים ומטענים אבל צריך שההובלה תהיה ממקום אחד למקום שני .בית המשפט קבע שהובלה
מקומה 1לקומה 5זה לא הובלה ממקום גיאוגרפי אחד לשני אלא זה אותו מקום גיאוגרפי ולכן
זה לא רכב מנועי.
קורקינט ממונע – מדובר ברכב כיוון שיש לו גלגלים .הוא נע בכח מכני ,על פני הקרקע .נותר
לבדוק את התנאי הרביעי – עיקר הייעוד שלו .השאלה למה נועד קורקינט .בית משפט השלום
קבע שיש קורקינטים שמחליפים כיום את הרכבים ולכן לא מן הנמנע לראות בקורקינט רכב
מנועי .זו קביעה של בית משפט השלום אבל זו איננה הלכה .אלה שיגידו שקורקינט נועד
לשעשועים ,זה לא ישמש לתחבורה יבשתית ולא ייחשב כרכב מנועי .עד עכשיו היה פסק דין אחד
בנושא שקבע שאכן זה רכב מנועי.
מכונית שעשוע בלונה פארק – מדובר ברכב נע בכוח מכני אך ייעודו העיקרי הוא לא לתחבורה
יבשתית אלא לשעשוע ולכן אינו נחשב כרכב מנועי.
כלי עבודה למיניהם )מכבש ,מחפרון ,קומביין( – מדובר ברכב שנע בכח מכני על פני הקרקע אבל
הייעוד שלו הוא לא להעברת אנשים ומטענים אלא לעבודה ולכן לא ייחשבו כרכב מנועי על פי
ההגדרה הבסיסית.
מטוס הנמצא על פני הקרקע – לא ייחשב כרכב מנועי כיוון שהוא לא נע על פני הקרקע.
מלגזה – מדובר ברכב שנע בכח מכני על פני הקרקע .השאלה היא מה היעוד שלו .באשר לתנאי
הרביעי -לרוב המלגזות יש שני ייעודים :הראשון ,תחבורתי :הובלת מטענים ממקום אחד לשני
וכן מדובר ברכב מנועי .השני ,לא תחבורתי :הנפת מטענים והורדתם ואז לא מדובר ברכב מנועי.
הייעוד העיקרי של המלגזה משתנה ממלגזה אחת לשניה לפי סוג המלגזה ,ועל כן יש לבחון בכל
מקרה מהו ייעודה העיקרי .רק מלגזה שעיקר הייעוד שלה תחבורתי היא רכב מנועי ,שכן הסיכון
הטמון בה הוא סיכון תעבורתי.
מצבי הריבוי
יש את ההגדרה הבסיסית למונח רכב מנועי .אם כלי עונה על יסודות ההגדרה הבסיסית מדובר
ברכב מנועי ,בהנחה והכלי לא נכנס למצב המיעוט .אם הכלי לא עונה על יסודות ההגדרה
הבסיסית אין זה אומר שלא מדובר ברכב מנועי כיוון שיכול להיות שהכלי עונה על אחד ממצבי
הריבוי ולכן יש לבדוק זאת.
מצבי הריבוי הם" :רכבת ,טרקטור ,מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש ורכב נגרר או
נתמך על ידי רכב מנועי".
מדובר ברשימה של 4כלים שנחשבים רכב מנועי גם אם הם לא עונים על ההגדרה הבסיסית .יש
בהם חזקה חלוטה שהם רכב מנועי .אם הכלי עונה על אחד מהם מיד יודעים שמדובר ברכב מנועי.
רכבת – עונה על ההגדרה הבסיסית .מדובר ברכב הנע בכח מכני על פי הקרקע ועיקר היעוד שלו
להוביל מטענים .למרות שזה עונה על ההגדרה הבסיסית המחוקק כתב את הרכבת גם במצב
הריבוי כי היה ספק לגבי זה ורצו להכניס את זה להגדרה של רכב מנועי.
טרקטור – זה רכב שנע בכח מכני על פני הקרקע .הבעיה היא לגבי היעוד שלו .היעוד של הטרקטור
הוא לאו דווקא להובלת אנשים ומטענים ולכן הוא נופל בהגדרה הבסיסית .המחוקק אומר
שלמרות שזה נופל בהגדרה הבסיסית הוא רוצה להכניס אותו להגדרה של רכב מנועי ועל כן הוא
במצב הריבוי.
בפסק דין קרנית נ' לוי נקבע" :טרקטור בחוק הפלת"ד משמעותו כלי עבודה ממונע המאופיין
בכושר לגרירת מטענים ,אשר עיקר שימוש ולחקלאות".
דחפור ,למשל ,נראה כמו טרקטור אבל הוא לא מיועד לחקלאות אלא מיועד לחפירה ולכן לא
ייחשב כטרקטור.
מה לגבי טרקטורון? מדובר ברכב הנע בכח מכני על פני הקרקע אך נועד לשעשוע ולכן לא נכנס אל
גדר ההגדרה הבסיסית .אם אדם רואה בטרקטורון תחליף לרכבים ואנשים מתניידים באמצעות
הטרקטורון זה יעמוד בתנאי הרביעי של ההגדרה הבסיסית ולכן ייחשב רכב מנועי .בינתיים
אנשים רואים את הטרקטורון כשעשוע ובנוסף כלי עבודה ועל כן זה לא ייחשב כרכב מנועי ,לא
על פי ההגדרה הבסיסית ולא על פי מצבי הריבוי .בפסק דין אבנר נ' האחים לוינסון נקבע כי
"הטרקטורון נשוא דיוננו מוגדר כציוד מכני הנדסי או כמכונה ניידת לצמד הזרועות של
85
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הטרקטורון ניתן לחבר כלי עבודה שונים ,כגון :כף של טרקטור ,מקדח ,מטאטא ,שואב אבק,
שיניים למלגזה ועוד .בכל מקרה ייעודו המרכזי לשמש כלי עבודה" .רכב מנועי"" :אין די בכך,
שאחד מייעודיו של הטרקטורון הינו יעוד תחבורתי .יש הכרח שיעוד תחבורתי זה יהיה עיקר
ייעודו .וכאמור ,בענייננו עיקר ייעודו של הטרקטורון הוא לשמש כלי עבודה"" .טרקטור" :לאור
הגדרת טרקטור נקבע :טרקטורון אינו "טרקטור" ,כי אינו כשיר לגרירת מטענים ועיקר שימושו
אינו לחקלאות.
מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש – כל מכונה ניידת הכשירה לנוע על פני הכביש היא
רכב מנועי .זה דומה מאוד להגדרה הבסיסית רק שכאן לא דרוש ייעוד לתחבורה יבשתית ובכך
חזרנו להגדרה המקורית .הצמצום הוא ב"כשירה לנוע על פני הכביש" .למכונה הניידת לא צריך
להיות יעוד מסויים וההתייחסות היא בעיקר לכלי עבודה ממונעים בהגבלה שהכלי כשיר לנוע על
פני הכביש.
השאלה היא מה זאת הכשירות הזאת? האם הכשירות לנוע על פני הכביש היא יכולת פיזית? אם
היינו אומרים שהכשירות היא פיזית ,כל כלי היה הופך להיות רכב מנועי.
לכן הכשירות היא כשירות נורמטיבית ,כלומר ,מותר לכלי על פי דיני התעבורה לנוע בכביש
)בשונה מלנוע בדרך לא סלולה( .לא לכל כלי מותר לנוע על פני הכביש.
תקנות התעבורה קובעים לאילו כלים מותר לנוע בכביש ולאילו לא.
אחד הדברים החשובים ביותר הוא לעניין המהירות .למשל ,כלי שהמהירות המקסימאלית שלו
לא עוברת את ה 30-קמ"ש ,אסור לו לנוע על פני הכביש .או כלי שהמימדים שלו רחבים מאוד או
שהוא גבוה מאוד ,אסור לו לנוע על פני הכביש.
דחפור – על פי ההגדרה הבסיסית ,הוא לא רכב מנועי כי היעוד שלו הוא לא למטרות תחבורה
יבשתית .עוברים למצבי הריבוי – הוא לא טרקטור .ממשיכים לבדוק האם מדובר במכונה ניידת.
אם המהירות המקסימאלית של הדחפור היא 15קמ"ש ,הוא לא ייכנס למצב הריבוי כי הוא לא
כשיר לנוע על פני הכביש.
אם יש כלי מסויים שנתנו לו אישור לנסוע במקרים מיוחדים )למשל ,בנסיעה חד-פעמית( זה לא
הופך אותו לרכב מנועי .הכשירות צריכה להיות כשירות כללית ולא כשירות ספציפית .כלומר ,אם
אמרו לדחפור מסויים לנסוע בכביש והיתה תאונה ,הוא לא ייחשב כרכב מנועי .זה שנתנו לו היתר
חד-פעמי לא הופך אותו לרכב מנועי.
רשימת כלים שאינם עונים על ההגדרה הבסיסית והריבוי )אינם רכב מנועי(
• מכבש דרכים – בהגדרה הבסיסית הוא אינו רכב מנועי כיוון שהוא נופל ביסוד הייעוד כי
הוא לא מיועד להובלת אנשים ומטענים .במצבי הריבוי הוא נופל בכשירות כיוון שהוא
לא כשיר לנוע על פני הכביש.
• מחפר זחלי – בהגדרה הבסיסית הוא נופל ביעוד ובמצב הריבוי הוא נופל בכשירות כיוון
שהמהירות שלו 15קמ"ש
• סקידר )כלי לגרירת עצים ביער( – בהגדרה הבסיסית הוא נופל ביעוד ובמצב הריבוי נופל
בכשירות כיוון שהמהירות שלו 10קמ"ש.
• בובקט
• קומביין )כלי שקוצר יבול חקלאי( – נופל ביעוד בהגדרה הבסיסית ובמצב הריבוי לא
נכנס אל ההגדרה של טרקטור ונופל בכשירות.
רכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי – יש גורר שהוא רכב מנועי בעצמו ויש נגרר .הנגרר בעצמו
נחשב רכב מנועי .יש כאן שני חריגים בנוגע לרכב נגרר .הראשון הוא שהוא לא צריך להיות מונע
בכח מכני ולכן גם סתם עגלה נגררת תחשב רכב מנועי .החריג השני הוא שאין צורך שהיעוד של
הנגרר יהיה תחבורה יבשתית.
ההגדרה לגבי רכב נגרר כמעט מיותרת כיוון שהיא לא עוזרת לנפגעים כי כאשר יש תאונת דרכים
והרכב הנגרר מחובר לרכב הגורר התאונה יכולה להיות של הגורר ,אז למה צריך את הגדרת
הנגרר? כאשר הרכב הנגרר מנותק מדובר במצב של נייחות וכמעט אין תאונות דרכים במצב של
נייחות .לכן ההגדרה הזאת לא משנה כמעט כלום .במקרה שבו הנגרר מתהפך או מתדרדר זה כבר
מצב של תאונת דרכים.
מצבי מיעוט
"למעט ,כסא גלגלים ,עגלת נכים ומדרגות נעות" .הדברים הללו בשום אופן לא ייחשבו כרכב
מנועי ולא יהיה משנה מה מצבם לפי ההגדרה הבסיסית כיוון שאומרים שהכלים האלה לא
יוצרים סיכון תחבורתי.
86
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
עולה שאלה לגבי קלנועית – מדובר ברכב הנע בכח מכני על פני הקרקע ומיועד לתחבורה יבשתית.
קלנועית לא מחוייבת ברישיון ולא מחוייבת ברישוי ובכל זאת ייחשב כרכב מנועי .אם כן,
הקלנועית עונה על ההגדרה הבסיסית ולכן תיחשב כרכב מנועי אבל צריך להמשיך ולבדוק האם
מדובר באחד ממצבי המיעוט.
השאלה היא האם קלנועית נחשבת כעגלת נכים או כיסא גלגלים .אין הלכה של בית המשפט
העליון לגבי קלנועית .יש פסיקה סותרת בבית משפט השלום ובבית משפט המחוזי.
בפסק דין נוצה נ' יוסף שניתן בבית המשפט השלום נקבע כי "קלנועית רכב תלת אופני שלפי טיבה
נועדה לשרת אנשים מבוגרים ,נכים ואחרים המתקשים בהליכה .מבחינה זאת צריך להיות דינה
כדין כסא גלגלים המונע במנוע חשמלי שהוא נקרא גם עגלת נכים חשמלית ..אני סבור כי
הקלנועית נכנסת למסגרת הסייג שבהגדרת "רכב מנועי" שבחוק הפיצויים ונפגעי תאונות דרכים
)לאחר תיקון מס' ".(4
בפסק דין גוטליב נ' קנטור שניתן בבית משפט מחוזי נקבע באמרת אגב כי "הגדרתה של
הקלנועית כעגלת נכים או ככסא גלגלים לנכה היא שאלה הטעונה בדיקה וליבון ,בהתאם
לנסיבות ,דגם הקלנועית ואופי השימוש בכל מקרה ומקרה .איני סבור כי ניתן לקבוע באופן
מוחלט כי בכל הנסיבות מדובר בכסא גלגלים או עגלת נכים".
אם כן ,גישה אחת אומרת כי מדובר ברכב מנועי שלא עונה על מצב הריבוי של כיסא גלגלים ולכן
זה נשאר רכב מנועי בעוד שגישה שניה אומרת שקלנועית כן עונה על הגדרה הבסיסית אבל זה
במיעוט ולכן זה לא רכב מנועי.
87
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
11.5.09
תאונות דרכים – חלק ב'
התחלנו לדבר על מה זה תאונות דרכים .דיברנו על שני מונחים .דיברנו על נפגע ,למעט פעולת
איבה .הגדרנו מה זה פעולת איבה .לאחר מכן הגדרנו מה זה רכב מנועי .ללא רכב מנועי אין תאונת
דרכים.
סעיף 2לחוק הפלת"ד קובע)" :א( המשתמש ברכב מנועי )להלן -הנוהג( חייב )באופן מוחלט(
לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב".
בכל הסוגיה של תאונת דרכים השאלה העיקרית היא האם מדובר בתאונת דרכים .בא אדם אל
עורך הדין ומספר לו על סיטואציה שגרמה לו נזק .השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם
מדובר בתאונת דרכים.
מה הנפקות לכך שמדובר בתאונת דרכים? הנפקות היא שאם נמצא כי אכן מדובר בתאונת דרכים
הולכים אל חוק הפלת"ד ופקודת הביטוח ואם לא מדובר בתאונת דרכים הולכים אל דיני הנזיקין
הרגילים ,לרבות לעוולת הרשלנות .לכן השאלה היא האם מדובר בתאונת דרכים.
88
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
דוגמא
ראובן שכח את המפתחות בבית .הוא רצה להיכנס לבית דרך החלון כדי לקחת את המפתחות.
הוא שם את המשאית שלו מתחת לחלון הבית ,עלה על גג המשאית ,פתח את החלון ותוך כדי
טיפוס על המשאית הוא נפגע .צריך לשאול האם מדוברת בתאונת דרכים .אם האירוע עונה על
ההגדרה הבסיסית יש לבדוק שהוא לא עונה על מצב המיעוט כדי שייחשב כתאונת דרכים .אם לא
עונה על ההגדרה הבסיסית יש לבדוק האם מדובר באחד ממצבי הריבוי .אם מדובר באחד מצבי
הריבוי יש לבדוק שלא מדובר במצב מיעוט .אם לא מדובר באחד ממצבי הריבוי האירוע לא
ייחשב תאונת דרכים.
כלומר ,האירוע צריך לענות על ההגדרה הבסיסית או על מצבי הריבוי )או על שניהם( ולא לענות
על מצב המיעוט כדי שייחשב תאונת דרכים.
ההגדרה הבסיסית
"תאונת דרכים היא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
ההגדרה הבסיסית מורכבת מ 6-יסודות שיש לבדוק :מאורע; שנגרם בו נזק גוף; עקב; שימוש;
ברכב מנועי; למטרות תחבורה.
מאורע – צריך להיות משהו פתאומי ,חד-פעמי שקרה .בסיטואציה שאותה בוחנים צריך להיות
משהו פתאומי שעכשיו קרה .משהו פתאומי מוגדר בזמן ובמקום.
דוגמה להתרחשות שאיננה מאורע
• אדם שנגרם נזק לגבו כתוצאה מנהיגה של שנים במשאית ,לכאורה מדובר בנזק גוף עקב
שימוש ברכב למטרות תחבורה אבל במקרה זה לא היה מאורע כיוון שהנזק בגב הוא
תהליך מתמשך.
• אדם שגר בסמיכות לכביש ראשי וטוען שכתוצאה מתנועת הרכבים נגרם לו נזק
בריאותיו ,במקרה זה אין מאורע כיוון שמדובר בהליך ממושך.
צריך להצביע על משהו קונקרטי שקרה.
כדי שתהיה תאונת דרכים צריכים להראות שקרה משהו פתאומי וזה נקרא מאורע.
שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה – קרה מאורע .השאלה איך קרה המאורע .המאורע שבו
נגרם לאדם נזק גוף .לא סתם נגרם לו נזק גוף אלא עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.
זה השינוי העיקרי בהגדרה החדשה .לא מדובר בנזק שנגרם סתם אלא נזק שנגרם עקב שימוש
ברכב מנועי ולא סתם שימוש ברכב מנועי אלא נזק שנגרם עקב שימוש ברכב מנועי למטרות
תחבורה.
השאלה היא מה זה שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה .יש כאן שלושה מונחים :שימוש; ברכב
מנועי; למטרות תחבורה.
הגדרנו מה זה רכב מנועי ולכן נשאר להבין מה זה שימוש למטרות תחבורה.
מטרות תחבורה הגדרנו כהובלת אנשים ומטענים.
אם כן ,נשאר להבין מה זה שימוש.
שימוש – אם המחוקק היה אומר רק את המונח שימוש לא היינו יודעים מה זה .בסעיף 1לחוק
הפלת"ד המחוקק קבע מה זה שימוש" :נסיעה ברכב ,כניסה לתוכו או ירידה ממנו ,החנייתו,
דחיפתו או גרירתו ,טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב ,שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם
אחר שלא במסגרת עבודתו ,לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של
חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה ,שלא
תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו ,כשהרכב
עומד".
בבחינת אירוע יש לבדוק האם הפעולה שגרמה לנזק נכללת בגדר שימוש.
89
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
מספר הערות:
• רשימת הפעולות שנחשבות כשימוש היא רשימה סגורה .כדי שניתן יהיה להגיד שנעשה
שימוש ברכב יש להצביע על כך שהפעולה הרלוונטית היתה ברשימה.
• כל אחת מדרכי השימוש צריכה להיות למטרת תחבורה .אם הפעולה לא היתה למטרת
תחבורה לא מדובר בתאונת דרכים
ניישם את ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים עם כל אחת מדרכי השימוש המנויות בסעיף 1
לחוק הפלת"ד.
נסיעה – ""תאונת דרכים" -מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב הנסיעה ברכב מנועי למטרות
תחבורה" .אם אדם נפגע תוך כדי שהוא נוסע – לכאורה צריך להיות מדובר בתאונת דרכים.
השאלה לגבי הנסיעה היא מה זה נסיעה .הפסיקה קבעה שהמונח נסיעה הינו מונח מופשט
שהפרשנות שלו תהיה לפי המבחן התעבורתי.
אדם שהתעייף באמצע נסיעתו ,עצר בצד להתרעננות ותוך כדי העצירה נפגע .השאלה היא האם
העצירה היא חלק מהנסיעה.
השאלה יכולה לעלות לגבי הפסקת הנסיעה בקטע מסויים ויכולה לעלות גם לגבי פעולות הכנה.
אדם שקם בבוקר ויודע שהוא צריך לנסוע לעבודה ועושה פעולות הכנה ליציאתו כגון שטיפת
פנים .לכאורה פעולות אלה הן הכנה לנסיעה .השאלה היא אילו פעולות עושים לפני הנסיעה
ורואים בהם חלק מהנסיעה.
הפסיקה קבעה כי פעולה שתחשב חלק מהנסיעה צריך להיות חלק אינטגראלי מהנסיעה ,כלומר,
משתלבת בתוך הנסיעה.
פעולות מקדמיות שנעשות בתוך הבית או ירידה אל החנייה לא ייחשבו כחלק מהנסיעה.
הפעולות שתיחשבנה כחלק מהנסיעה הן ניגוב שמשות ,כיוון מראות ,התנעת הרכב ,נהג אוטובוס
שמחליף את מספר הקו של האוטובוס – פעולה זו יכולה להיחשב גם היא כחלק מהנסיעה.
פסק דין אגד נ' יעקב ינטל – נהג אוטובוס שעשה סריקה ביטחונית ותוך כדי שהוא ביצע את
הסריקה הוא נפגע .לכאורה ,מבחינה אינטואיטיבית מדובר בחלק מהנסיעה אך בית המשפט קבע
במקרה הזה שלא כיוון שלדעת בית המשפט פעולה זו היא חלק מהסיכונים הביטחוניים ולא חלק
מהסיכונים התעבורתיים.
כל אחד מדרכי השימוש צריכה להיות למטרת תחבורה ,הובלת מטענים ואנשים .בדרך כלל יסוד
זה מתקיים בנסיעה.
אם משתמשים ברכב כדי לגרור משהו ,יכול להיות שיסוד מטרת ההובלה לא יתקיים ולכן אירוע
כזה לא ייחשב כתאונת דרכים.
הנזק לא חייב להיות לנהג עצמו או לנוסע .תוך כדי נסיעה ברכב יכול להיפגע גם הולך רגל .אם נהג
פוגע בהולך הרגל ,הולך הרגל נפגע תוך כדי נסיעה של מישהו אחר.
כניסה לרכב )יציאה ממנו( למטרת תחבורה – ""תאונת דרכים" -מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב
כניסה לתוך הרכב מנועי ,או יציאה ממנו ,למטרת תחבורה".
אדם שמבקש להיכנס אל הרכב או לצאת מהרכב ונגרם לו נזק גוף עקב הכניסה או עקב היציאה
ייחשב כתאונת דרכים.
השאלה לגבי כניסה היא ממתי מתחילה הכניסה .הפסיקה קבעה מבחן טכני שהכניסה לרכב
מתחילה מעת שנוצר מגע ברכב .ללא יצירת מגע אין מדובר בכניסה.
בנוגע לפתיחת הרכב באמצעות שלט ,אם נגרם נזק גוף כאשר פותחים את הרכב על ידי שלט,
כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית )במקום לפתוח את הדלת במפתח פותחים אותה עם שלט(
ד"ר ג'אברין רואה בזה או חלק מהכניסה לרכב או חלק מהנסיעה כיוון שללא פתיחת הדלת לא
ניתן לנסוע .בפסיקה מקרה כזה לא נדון.
אדם שהולך אל הרכב ונפגע תוך כדי הליכה אל הרכב ,למרות שהוא התכוון להיכנס אל הרכב זה
לא ייחשב ככניסה כיוון שלא נוצר מגע.
היה מקרה של נהג מונית שעצר באמצע נסיעה כדי להתפנות .כשעשה את דרכו חזרה אל הרכב
הוא מעד .נקבע שלא מדובר בכניסה .לדעת ד"ר ג'אברין מדובר בחלק מהנסיעה כיוון שהוא עצר
כדי שיוכל להמשיך לאחר מכן את נסיעתו בבטחה .אם הוא היה ממשיך לנסוע באותו מצב שבו
היה נמצא הוא היה מסכן את עצמו ואת האחרים.
בית המשפט רוצה לקבוע מבחן טכני אחיד ולכן קבע במקרה זה שלא מדובר בחלק מהכניסה.
לגבי יציאה – תאונת דרכים זה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב היציאה מהרכב .אם אדם
יוצא מהרכב ונגרם לו נזק גוף מדובר בתאונת דרכים.
90
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם שאלנו לגבי הכניסה ממתי הכניסה ,ביציאה שואלים עד מתי .בנושא זה אין הלכה .הסיכון
ביציאה הוא שכאשר אדם מנסה לרדת מהרכב הוא ימעד על ידי כך שלא יחזיר לעצמו את
היציבות הנדרשת .אם האדם החזיר לעצמו את היציבות והחל ללכת ואז מעד ,זה לא קשור
ליציאה.
הדעה הרווחת לגבי שלב היציאה ,אם כן ,היא ששלב היציאה נמשך עד שרוכשים יציבות מלאה
מחוץ לרכב.
דרכי השימוש צריכות להיות למטרות תחבורה ולכן הכניסה והיציאה צריכות להיות למטרות
תחבורה.
אם אדם נכנס לרכב כדי לשמוע רדיו ותוך כדי נגרם נזק לא מדובר בתאונת דרכים .זה נקבע
בפסק דין פדידה :נהג משאית חנה ליד ביתו וכשעלה לביתו נזכר ששכח את המצית שלו במשאית.
חזר למשאית כדי לקחת את המצית ותוך כדי שהוא יוצא מהמשאית הוא מעד ונפל .מאורע יש
במקרה זה .נזק גוף גם יש .שימוש ברכב יש – יציאה מהרכב .מה שחסר זה יסוד המטרה
לתחבורה .ההחלטה בפסק הדין היתה" :על נפגע להוכיח כי נגרם לו נזק עקב העלייה לרכב על
מנת להסיעו או לבצע כל פעולה למטרת תחבורה ,או עקב ירידה ממנו בסיומה של נסיעה.
במקרה דנן ,העלייה לא היתה למטרת תחבורה אלא רק כדי לקחת מצית".
מקרה נוסף הוא פסק דין זוהר מרקו נ' אריה :אישה שכחה את התינוק שלה ברכב .עובר אורח
שבר את החלון כדי להכניס את היד לרכב ולהוציא את התינוק .כאשר עובר האורח שבר את
החלון הוא נפגע בעצמו .צריך להחליט האם מדובר בתאונת דרכים וזאת כיוון שהיה מעורב כלי
רכב .יש מאורע במקרה זה .נגרם נזק גוף .יסוד השימוש ברכב הוא יסוד קצת מעורפל .ברור
לחלוטין שמבחינתו של עובר האורח מדובר בכניסה אבל הכניסה צריכה להיות למטרת תחבורה
והוא נכנס כדי להוציא את התינוק .מטרת תחבורה זה הובלת אנשים ומטענים למניעת סיכון
תחבורתי .עובר האורח נכנס כדי להקטין את הסיכון התחבורתי כיוון שאם הוא לא היה מציל את
התינוק הנזק של התינוק היה מוגדל" .התינוק הוכנס לרכב למטרת נסיעה ,הוא היה מצוי
בסכנת חיים ואם היה נגרם לו נזק ,היה נזק זה בגדר של תאונת דרכים כמשמעו בחוק הפלת"ד.
לו האם הייתה נפצעת במהלך הכניסה לרכב הייתה זו תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד.
המערער נכנס לרכב במטרה למנוע את הסיכון שנגרם לתינוק כתוצאה משימוש ברכב למטרות
תחבורה .מכאן שכניסתו לרכב הייתה גם היא למטרת תחבורה ,מניעת סיכון תחבורתי ,ומכאן
שפציעתו היא בגדר של "תאונת דרכים" כמשמעו בחוק הפלת"ד" .נעשה כאן שימוש בפרשנות
מרחיבה כדי לפצות את הנפגע.
ניתן להגיד גם אחרת – לא מדובר בעקב הכניסה של עובר האורח אלא עקב היציאה של התינוק.
התינוק לא יכול היה לצאת לבד מהמכונית אלא מישהו היה צריך להוציא אותו ועובר האורח הוא
זה שהוציא את התינוק ולכן ניתן להגיד כי הנזק נגרם עקב היציאה של התינוק.
הפרשנות במקרה זה היא פרשנות מרחיבה מאוד.
החניית רכב מנועי ,דחיפתו או גרירתו – ""תאונת דרכים" -מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב
החניית רכב מנועי ,דחיפתו או גרירתו למטרת תחבורה".
אלה מצבים שבהם הרכב נמצא במצב נסיעה .לא מדובר על חנייה אלא על החנייה והרכב עדיין
במצב של נסיעה ולכן אין כאן שום חידוש.
אם רכב התקלקל והנהג מנסה לגרור אותו ותוך כדי הגרירה נפצע אדם מדובר בתאונת דרכים
כיוון שזה מאורע שבו נגרם נזק גוף כתוצאה משימוש – גרירה ,דחיפה או החנייה של הרכב.
תיקון דרך או טיפול דרך – ""תאונת דרכים" -מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב טיפול דרך או
תיקון דרך ברכב ,שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו".
המחוקק רצה לכאורה לכסות מצבים שבהם אדם מטפל ברכב או מתקן רכב ונגרם לו נזק בגדר
תאונות דרכים אבל המחוקק שם שני סייגים .סייג אחד קשור למהות הטיפול והסייג השני קשור
לזהות המטפל.
בפסיקה לא נעשתה אבחנה בין תיקון דרך לבין טיפול דרך.
לא כל טיפול שייעשה ברכב זוכה להיות תאונת דרכים .הטיפול צריך להיות טיפול דרך ואז עולה
השאלה מה זה טיפול דרך .בפסיקה נקבעו שלושה תנאים שקובעים מה זה טיפול דרך:
.1הטיפול או התיקון נועד להקטין את הסיכון התחבורתי )יסוד פונקציונלי( – סיכון שנגרם
מהרכב תוך כדי נסיעה שמטרתה להוביל אנשים ומטענים .טיפול קוסמטי ברכב לא נכלל
)שאיבת אבק ,שטיפת המכונית(.
.2הטיפול או התיקון נעשה אגב נסיעה או לצורך המשכה המיידי )יסוד הזמן( – המדובר
בתיקוני פתע או בלתי צפויים שנתעורר בהם הצורך במהלך הנסיעה או לצורך המשכה
המיידי.
91
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הנוסחה לטיפול דרך נקבע בבית המשפט העליון ובערכאות הנמוכות לא אהבו את הנוסחה הזאת
כיוון שהמרכיב השלישי בה הוא בעייתי .מהסיבה הזאת מספר בתי משפט שלום פיתחו מבחן
חלופי ,בניגוד להלכה בעליון.
בבתי משפט השלום אמרו "טיפול ותיקון שנוהגים לעשות בדרך ולא נזקקים בו לעזרת מוסכים
ובעלי מקצוע" .דבר שצריך איש מקצוע בשבילו לא יחשב תיקון דרך בעוד שדבר שכל אדם יכול
לעשות יחשב כטיפול דרך .על פי מבחן זה ,החלפת גלגל תיחשב טיפול דרך .מטרת בית משפט
השלום במבחן זה היה להרחיב.
הסייג השני נוגע לזהות המטפל – "רק תיקון/טיפול דרך שנעשה בידי המשתמש )הנוהג( או בידי
מי שאיננו עוסק בכך )עובד מוסך או אדם אחר שהתיקון או הטיפול ברכבים הוא מקצועו( ייחשב
כשימוש ברכב מנועי" .לא כל אדם שנפגע בטיפול דרך זכאי לפיצוי .אדם זכאי לפיצוי כאשר נגרם
לו נזק בטיפול דרך רק אם הוא לא עובד בתיקון רכבים.
במידה והטיפול או התיקון נעשה בידי איש מקצוע בעניין טיפולים ותיקונים מסוגו של הטיפול
והתיקון זה לא ייחשב תאונת דרכים .הרציונאל הוא שמדובר בתאונת עבודה.
מה קורה כאשר מדובר במוסכניק שבעצמו מתקן את הרכב שלו באופן פרטי? הנטייה היא להגיד
שמדובר בתאונת דרכים משתי סיבות :הסיבה האחת היא כי בפסיקה נקבע שהתיקון יעשה בידי
המשתמש ובמקרה שהמוסכניק מטפל ברכבו שלו הוא נחשב המשתמש .הסיבה השניה היא שזה
לא יחשב לו תאונת עבודה ולכן צריך לכסות את זה בתאונת דרכים.
מצבי הריבוי של ה"שימוש" בהגדרה הבסיסית של תאונת דרכים:
התדרדרות או התהפכות של הרכב – ""תאונת דרכים" -מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב
התדרדרות או התהפכות של הרכב למטרת תחבורה".
לדעת ד"ר ג'אברין ,ההגדרה הזאת מוטעית כיוון שהתדרדרות או התהפכות של הרכב זה לא
שימוש ברכב אלא התרחשות ,כלומר ,מאורע.
לגופו של עניין אין זה משנה .אם הרכב מתהפך או מתדרדר ונגרם לאדם נזק גוף מדובר בתאונת
דרכים .מובן מאליו שבמצב כזה הרכב נמצא בתנועה.
מה קורה במקרה בו מוסכניק מתקן רכב והרכב מתדרדר? אם היינו אומרים שמוסכניק מתקן
רכב ונפגע תוך כדי טיפול ,מדובר בתאונת עבודה ולא תאונת דרכים .במצב בו הרכב נמצא במוסך
והרכב מתדרדר תוך כדי טיפול ,בפסק דין קנאפו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ נקבע כי מדובר
בתאונת דרכים .נכון שניתן להגדיר את המקרה כתאונת עבודה אבל הרכב לא שימש כחפץ
שמתקנים אותו .ברגע שהרכב מתדרדר הסיכון התחבורתי שנובע מהתדרדרות קם לתחייה ולכן
מדובר בתאונת דרכים.
אם תהיה בבחינה שאלה – מוסכניק לקח רכב לנסיעת מבחן ותוך כדי נגרם לו נזק גוף .הנטייה של
ד"ר ג'אברין היא להגיד שאם מוסכניק נפגע תוך כדי נסיעת מבחן מדובר יהיה בתאונת דרכים.
מצד אחד ניתן להגיש שיש כאן תיקון וטיפול על ידי איש מקצוע ולכן זו לא תאונת דרכים,
לכאורה .אבל מצד שני ,כאשר מדובר בנסיעה הסיכון התחבורתי קם לתחייה ולכן זו תאונת
דרכים .ניתן ללמוד קל וחומר מפסק דין קנאפו ששם רכב התדרדר תוך כדי טיפול ואמרו
שהסיכון התחבורתי קם לתחייה .הסיכון התחבורתי קם לתחייה קל וחומר כאשר הרכב בנסיעה.
מוסכניק מתקן רכב במוסך ותוך כדי תיקון נפגע עובר אורח .האם מדובר בתאונת דרכים לגבי
הנפגע הזה? השאלה היא רק לגבי הנפגע ולא לגבי המוסכניק כי אצל המוסכניק לא מדובר
בתאונת דרכים .לגבי אותו אדם זה מאורע שנגרם לו נזק גוף .הבעיה היא שלא לבעל המקצוע
נגרם נזק אלא לעובר אורח .אם הרציונאל הוא שיש לפצות את המוסכניק בגלל שמדובר בתאונת
92
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
עבודה ,הרציונאל הזה לא חל על צד שלישי .לכן ,ככל הנראה ,למרות שזה לא נדון בפסיקה,
המקרה ייחשב כתאונת דרכים לגבי הנפגע.
יש לשים לב שאותו אירוע לא נחשב תאונת דרכים לגבי המוסכניק בעוד שכן נחשב לתאונת דרכים
לגבי צד שלישי.
השימוש שיש לצד ג' באוטו הוא טיפול או תיקון דרך )על אותו משקל שעובר אורח נדרס מרכב
נוסע – הוא נדרס עקב הנסיעה למרות שהוא לא נהג בעצמו(.
התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה – ""תאונת דרכים" -מאורע שבו
נגרם נזק גוף עקב התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה".
אם מטען מתנתק תוך כדי נסיעה ולאדם נגרם נזק גוף מדובר בתאונת דרכים .ההגדרה הזאת דיי
מיותרת כי מדובר בחלק מהנסיעה .לא מדובר בשימוש אלא בחלק מההתרחשות.
התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כשהרכב עומד או חונה"" – ...תאונת
דרכים" -מאורע שבו נגרם נזק גוף עקב התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו כאשר
הרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת מקצועו" .
רכב עומד ומטען מתנתק וגורם לנזק גוף ,מדובר בתאונת דרכים אלא אם כן באותה העת מטפל
ברכב אדם מקצועי )הכוונה למוסכניק(.
פסק דין יונאי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ קובע כי אם חקלאי מטפל ברכב שלו לא במסגרת
מקצועו ומתנתק מטען מדובר בתאונת דרכים כיוון שהוא לא מוסכניק.
אירוע לא ייחשב תאונת דרכים רק כאשר המטען מתנתק ונופל על אדם שמטפל ברכב במסגרת
מקצועו והכוונה היא למוסכניק.
לגבי פריקה וטעינה שואלים מה זה פריקה וטעינה .ברור לחלוטין שפעולת הפריקה והטעינה
עצמה זה פריקה וטעינה .אדם סיים לטעון מטען ונותר לקשור אותו .האם זה חלק מתהליך
הטעינה? או אדם שהוריד מטען ומניח אותו על המדרכה בצידו השני של הכביש .השאלה היא מתי
מתחילות ומסתיימות פעולות הפריקה והטעינה .נקבע שפעולת הטעינה והפריקה זה לאו דווקא
ספציפית ההליך עצמו אלא זה יכול לכלול גם פעולות לוואי שהן חלק אינטגראלי מהפריקה
והטעינה .צריך להיות סמיכות זמן ומקום וחייבת להיות תרומה רלוונטית לפעולה עצמה .אבל
בגדול זה משהו שצריך להיות קשור לפריקה ולטעינה.
אם מדובר בפריקה וטעינה תוך כדי נסיעה )כגון מחלקי עיתונים שזורקים את העיתונים תוך כדי
נסיעה( פגיעה במקרה זה תיכנס אל "נסיעה" ואין קשר לטעינה ופריקה.
אם אדם זרק מטען תוך כדי נסיעה ומישהו נפגע ,זה ייכנס אל "נסיעה" או אל "התנתקות או
נפילה של מטען כשהרכב נוסע".
טעינה ופריקה לגבי רכב נוסע לא ייכנס אל מצב המיעוט של טעינה ופריקה.
אם אדם הטעין מטען וכיסה אותו בברזנט ואז נפגע זה חלק מהטעינה ולכן לא מדובר בתאונת
דרכים.
אדם הולך לרכב ורוצה להכניס את התיק שלו ,קניות מהסופר וכו' ואז נפגע .פסיקת בית המשפט
המחוזי קבעה שהטעינה והפריקה שבמסגרת המיעוט מתייחסת לטעינה ופריקה של דברים
מסחריים ולא מתייחסת לטעינה ופריקה של דברים אישיים של כל אחד ואחד .לכן ,אם מכניסים
תיק מסמכים או מכניסים קרטון לתוך תא המטען זה ייחשב תאונת דרכים .יש להצביע על כך
שאכן מדובר בתאונת דרכים אבל זה לא ייפול במצב המיעוט של פריקה וטעינה.
הטעינה והפריקה הוא מצב המיעוט היחיד בדרכי שימוש .בכל דרכי השימוש מדובר בתאונות
דרכים למעט פריקה וטעינה.
93
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
מה קורה אם יש אירוע שנופל בשתי דרכי שימוש? אם לפי שתי דרכי השימוש מדובר בתאונת
דרכים אין בעיה.
הבעיה מתחילה אם דרך אחת היא תאונת דרכים והדרך השניה היא לא תאונת דרכים.
דוגמאות:
מה קורה בנוגע למטען שמתנתק תוך כדי טעינתו ופריקתו? אדם מטעין מטען על רכב עומד
והמטען נפל ולא תוך כדי טיפול של אדם במסגרת תפקידו .האם מדובר בתאונת דרכים או לא?
מצד אחד נפילת מטען זה תאונת דרכים .מצד שני זה חלק מטעינה .יש כאן התנגשות .אין נוסחה
כללית לדעת מה גובר על מה ובית המשפט פוסק בכל מקרה לגופו.
במקרה הזה בית המשפט קבע בהתנגשות בין התנתקות מטען לבין פריקה וטעינה ,פריקה וטעינה
יהיה הגובר ולכן זה לא תאונת דרכים.
הרציונאל העיקרי הוא מבחינה לשונית ובו המיעוט ,כלומר ,פריקה וטעינה ,מסייג את הריבוי,
כלומר התנתקות מטען.
רציונאל נוסף הוא שלפעמים יכול להיות שתוך כדי פריקה וטעינה מטענים יפלו .אדם שנפגע על
ידי פריקה וטעינה ייפגע לרוב על ידי כך שהמטענים ייפלו ויפגעו במישהו.
מה קורה לאדם שמנסה להיכנס אל הרכב או לצאת מהרכב כדי לפרוק ולטעון ,הרי חלק
מהפריקה וטעינה זה להיכנס ולצאת ותוך כדי הוא נפגע .מה ההתנגשות במקרה זה? מצד אחד
כאשר אדם נפגע תוך כדי כניסה ויציאה מדובר בתאונת דרכים .מצד שני פריקה וטעינה לא
נחשבים כתאונת דרכים .מה הדין? השאלה הזאת נדונה בפסק דין אוסם תעשיות מזון בע"מ נגד
סמג'ה יעקוב ושם נקבע" :מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש,
כאשר על-פי אחת מהן מהווה הפעולה "שימוש" ועל-פי האחרת – לאו ,תקום לנפגע זכאות על-
פי חוק הפיצויים" כלומר ,אם יש פעולה שהיא בגדר שימוש מוכר ולכן מדובר בתאונת דרכים
ומצד שני יש שימוש לא מוכר ולכן לא מדובר בתאונת דרכים ,הנטייה תהיה לקבוע שכן מדובר
בתאונת דרכים .לכן ,במקרה בו יש ירידה מצד אחד שזה תאונת דרכים ומצד שני הירידה היתה
תוך כדי פריקה וטעינה ואז לא מדובר בתאונת דרכים ,הקביעה תהיה שכן מדובר בתאונת דרכים.
המבחן הוא מבחן כללי אך יש לזכור את החריגים )כגון פריקה וטעינה בהתנגשות עם התנתקות
מטען( שאומרים שהאירוע לא ייחשב כתאונת דרכים .בנוגע לדרכי שימוש שונים המתנגשים )ולא
מדובר בהתנגשות של התנתקות מטען ופריקה וטעינה( נגיד על פי הנקבע בפסק דין סמג'ה
שמדובר בתאונת דרכים.
סיימנו את ההגדרה הבסיסית .אם האירוע נופל בהגדרה הבסיסית יש לבדוק אם הוא לא נופל
בחזקה הממעטת .אם הוא אינו נופל בהגדרה הבסיסית יש לבדוק את מצבי הריבוי.
מצבי הריבוי
3מצבים שאם האירוע נופל בגדר אחד מהם מדובר בתאונת דרכים ואין זה משנה אם על פי
ההגדרה הבסיסית האירוע לא נחשב תאונת דרכים.
התפוצצות או התלקחות של הרכב – "יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או
התלקחות של רכב ,שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר
נסיעתו ,אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב"
אם לאדם נגרם נזק גוף עקב התלקחות של הרכב זה תאונת דרכים וזה לא משנה אם האירוע לא
נופל בהגדרה הבסיסית.
יש סייג אחד על המצב הזה – לא מדובר בסתם התלקחות )ולא משנה אם זה התלקחות מתוך
הרכב או מחוצה לו ,לא משנה מה מקור האש( אלא שההתפוצצות או ההתלקחות נגרמו בשל רכיב
של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו .הכוונה היא לרכיב הראשוני שנשרף
ברכב ,כלומר ,הרכיב הראשוני שהתלקח בתוך הרכב צריך להיות רכיב חיוני לכושר הנסיעה.
השאלה היא ,אם כן ,מה זה רכיב חיוני לכושר הנסיעה? השאלה הזאת נדונה בפסק דין עבד אבו
קטיפאן נ' נתן כהן ואח' :ילד שיחק באש ושרף את המושב של הנהג ואז הרכב התלקח והילד
נפגע .יש כאן מאורע שבו נגרם לילד נזק גוף עקב התלקחות של הרכב .יש לבדוק מהו הרכיב
הראשוני שהתלקח ברכב .נקבע בפסק הדין כי המדובר ברכיב או חומר החיוניים להגשמת כושר
התנועה של הרכב ,כגון :דלק ,שמן ,מצבר ,מנוע ,צמיגי גלגלים ,כלומר ,משהו שהרכב לא יכול
לזוז בלעדיו מכאנית .במקרה של אבו קטיפאן המושב הוא הרכיב הראשוני שנשרף והוא אינו
חיוני לכושר התנועה .יכול להיות שלא ניתן לנסוע בלי המושבים אבל מבחינה מכאנית הרכב יכול
לנסוע ולכן לא מדובר בתאונת דרכים כיוון שהאירוע לא נכנס אל מצבי הריבוי.
חניה אסורה – "יראו כתאונת דרכים מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום אסור".
דוגמאות:
94
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
• רכב חנה בחניית נכים על אף שלא היה זכאי לכך .אמנון ,רוכב אופניים ,התנגש ברכב
ונגרם לו נזק גוף
• נהג רכב התעייף ועצר בצידי הדרך כדי להתרענן .התנגש בו רוכב אופניים ונגרם לו נזק
גוף
בשתי הדוגמאות מדובר באדם שנגרם לו נזק גוף עקב פגיעה ברכב חונה.
בדוגמא הראשונה החנייה אסורה על פי דיני התעבורה בעוד שבדוגמא השניה החנייה מותרת –
מותר לחנות בצידי הכביש כדי להתרענן ,לטיפולי דרך.
השאלה היא מה זה חנייה אסורה לצורך הפלת"ד? לצורך חוק הפלת"ד חנייה אסורה היא חנייה
היוצרת סיכון תחבורתי ,כלומר ,שאנשים יכולים להיפגע כתוצאה מהימצאות הרכב באותו מקום,
ולאו דווקא חנייה אסורה על פי דיני התעבורה .לכן ,חנייה יכולה להיות אסורה על פי דיני
התעבורה אבל לא אסורה על פי הפלת"ד .וגם להיפך ,חנייה יכולה להיות מותרת על פי דיני
התעבורה אבל אסורה על פי הפלת"ד.
יישום
במקרה הראשון ,של חניית נכים ,זו חנייה בתוך חניון שלא יוצרת סיכון תחבורתי ולכן לצורך
הפלת"ד זאת לא חנייה אסורה כי היא לא יוצרת סיכון תחבורתי למרות שהיא אסורה על פי דיני
התעבורה .לכן לא מדובר בתאונת דרכים.
לעומת זאת ,בדוגמא השניה ,כן מדובר בתאונת דרכים מכיוון שמדובר בחנייה אסורה על פי
הפלת"ד שכן זו יוצרת סיכון תעבורתי למרות שהיא מותרת על פי דיני התעבורה.
לסיכום – חנייה אסורה לצורך מצב הריבוי זה חנייה שיוצרת סיכון תחבורתי.
ניצול כוח מכני של הרכב – "יראו כתאונת דרכים מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של
הרכב ,ובלבד שבשעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".
החזקה הזאת כמעט מייתרת את ההגדרה הבסיסית כי נאמר בה שאם מנצלים את הרכב ניצול
מכני ואדם נפגע כתוצאה מניצול מכני יש כאן תאונת דרכים .העניין הוא שהניצול יהיה בדרך כלל
ניצול מכני .גם כשהרכב נוסע מנצלים אותו ניצול מכני.
דוגמא:
מעמיסים מטענים באמצעות משאית שמורכב עליה מנוף .המטען נפל ופגע במישהו .האם מדובר
בתאונת דרכים?
על פי ההגדרה הבסיסית לא מדובר בתאונת דרכים כיוון שמדובר בפריקה וטעינה .אם לא נכנסו
להגדרה הבסיסית יש לבדוק את מצבי הריבוי .במצב הריבוי מדובר בניצול מכני.
מכיוון שההגדרה של ניצול מכני היא הגדרה מאוד רחבה ויכולה לייתר את כל ההגדרה הבסיסית
וניתן להגיד על כל כלי העבודה )דחפורים וכו'( שמנצלים את הרכב ניצול מכני ונגרם נזק גוף ולכן
מדובר בפלת"ד ולא בתאונת עבודה ולכן מההגדרה הבסיסית כמעט ולא נשאר דבר.
מסיבה זו הפסיקה צמצמה את החזקה הזאת עד כמה שהיא יכלה וקבעה כי כדי שהחזקה הזאת
תחול צריך שהרכב יהיה לפחות דו-ייעודי .היעוד הראשוני צריך להיות ייעוד תחבורתי ,כלומר,
להוביל אנשים ומטענים .הייעוד השני צריך להיות ייעוד לא תחבורתי .למשל ,משאית שעליה
מנוף .יש לה שני יעודים – להוביל אנשים ומטענים וגם להניף מטענים.
החזקה הזאת לא תחול במקום שמדובר ברכב שהייעוד שלו תעבורתי בלבד ומשתמשים בו לייעוד
שהוא לא תעבורתי .צריך שיהיה לרכב במקור שני יעודים.
החזקה הזאת גם לא תחול אם בעת ניצול הכוח המכני הרכב היה רק חד ייעודי ליעוד הלא
תעבורתי .לדוגמא ,יש משאית שהוציאו ממנה את המנוע והיא רק מניפה מטענים .היא הפסיקה
להיות תעבורתית והייעוד שלה הו רק לייעוד לא תעבורתי ולכן החזקה לא תחול.
כלומר ,אם הרכב הוא תעבורתי בלבד החזקה לא חלה ואם הרכב לא תעבורתי החזקה גם לא
חלה .גם אם הרכב הוא דו-ייעודי אבל משנים את הייעוד הלא תעבורתי .למשל ,היה רכב שהייעוד
הלא תעבורתי שלו היה להוביל מטענים ומשתמשים ברכב לניקוי תעלות ,לחפירת אדמות .כלומר,
משנים את הייעוד הלא תעבורתי וגם אז החזקה לא חלה.
אם כן ,כדי שפגיעה כתוצאה מניצול כוח מכני של הרכב תיחשב כתאונת דרכים צריך שלרכב יהיו
שני ייעודים והרכב לא שינה אף אחד מהייעודים שלו.
כדי לכסות את כל הנושא במבחן ,רצוי לבדוק אם האירוע נופל תחת ההגדרה הבסיסית .בנוסף יש
לבדוק אם האירוע נופל תחת מצבי הריבוי .בסופו של דבר ,תאונת דרכים מתרחשת אם האירוע
נופל בהגדרה הבסיסית או באחד משלוש מצבי הריבוי ולא במצב המיעוט.
מצב המיעוט
"ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק
לגופו או לרכושו של אותו אדם ,והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של
המעשה על השימוש ברכב".
95
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
המיעוט היחידי הוא כאשר כל מה שהתחיל את שרשרת הנזק התחיל ממעשה מכוון.
אם מגיע אל עורך הדין לקוח עם נזק גוף .בסיפור שהוא מספר מעורב רכב אבל גם יש מעשה
מכוון .אם יש מעשה מכוון ויש לו נזק ,זה חשוד בכך שנכנס אולי במסגרת המיעוט כי מצב
המיעוט קובע שמעשה מכוון לא נחשב תאונת דרכים.
אבל החזקה הממעטת מבחינה בין שני מצבים :אם היה מעשה מכוון והמעשה המכוון גרם לנזק
ישירות ,אזי יש כאן חזקה ממעטת ,זו תאונה מכוונת ולא תאונת דרכים .לעומת זאת ,אם המעשה
המכוון לא גרם ישירות לזנק אלא גרם להשפעה על השימוש ברכב ,למשל ,איבוד שליטה ברכב
וכתוצאה מכך נגרם נזק גוף ,אזי זה תאונת דרכים ,כלומר ,החזקה הממעטת לא חלה.
דוגמאות:
-א' נוהג ברכב .ב' זורק עליו אבן .כתוצאה מכך נגרם ל-א' נזק גוף .במקרה זה מדובר בנזק ישיר
ולכן זה לא תאונת דרכים.
-א' נוהג ברכב .ב' זרק אבן על הרכב .הנהג נבהל ואיבד שליטה .הרכב התהפך ונגרם לו נזק גוף.
זאת תאונת דרכים כי לא האבן היא זו שגרמה לנזק ,לא המעשה הישיר הוא שגרם לנזק אלא
השפה המעשה על השליטה.
-א' שם מטען חבלה ל-ב' והרכב התלקח וגרם נזק ל-ב' .הרכיב הראשוני שהתלקח זה המנוע.
בודקים האם האירוע הוא תאונת דרכים .השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם מדובר
בהגדרה הבסיסית .לא מדובר בהגדרה הבסיסית כי אין כאן את רכיב השימוש .בודקים האם
מדובר באחד ממצבי הריבוי .לכאורה האירוע עונה על מצב התלקחות הרכב ואכן זה עונה על
התלקחות של הרכב כי מדובר במאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב התלקחות של הרכב כאשר
הרכיב הראשוני שהתלקח היה רכיב חיוני – המנוע.
לכן ,לכאורה מדובר בתאונת דרכים.
עכשיו יש לבדוק האם האירוע עונה על מצב המיעוט .מדובר במאורע שבו נגרם נזק גוף כתוצאה
ממעשה מכוון והנזק נגרם ישירות .לכן לא מדובר בתאונת דרכים.
ב' שם מטען חבלה ליד הרכב של א' ,בנתיב הנסיעה של א' .א' נוסע ומתפוצץ מטען חבלה בכביש.
א' נבהל ונכנס בעץ או שהרכב מתדרדר ונגרם לו נזק.
בהתחלה בודקים האם מדובר בתאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית .על פי ההגדרה הבסיסית
מדובר בנסיעה ולכן האירוע עונה על ההגדרה הבסיסית.
יש לבדוק האם האירוע עונה על מצב המיעוט .יש כאן מעשה מכוון אבל הנזק לא נגרם על ידי
המעשה המכוון ישירות אלא נגרם על ידי השפעת המעשה המכוון על השליטה ברכב ולכן מצב
המיעוט לא חל ומדובר בתאונת דרכים.
הרציונאל לכך שמעשה מכוון הוא לא תאונת דרכים הוא כי נהגי הרכב לא רוצים לכסות פעילות
עבריינית שקשורה לרכבים.
א' נהג ברכב ודרס את ב' ,הולך רגל .על פי ההגדרה הבסיסית מדובר בתאונת דרכים.
אם א' נהג ברכב ודרס את ב' ,הול רגל ,בכוונה ,האירוע נכנס אל מצב המיעוט ולא מדובר בתאונת
דרכים .וזאת כי לא רוצים לכסות פעילות עבריינית בתאונות דרכים.
אבל אם המעשה המכוון לא גרם לנזק ישירות אלא משפיע על השליטה ואיבוד השליטה ברכב
הוא זה שגורם לנזק החזקה הממעטת לא חלה ומדובר בתאונת דרכים.
על מי חלה החזקה – מי יכול להיפגע כתוצאה ממעשה מכוון? יש שלושה סוגי נפגעים:
.1קורבן מיועד – הקורבן שרצו לפגוע בו.
אם הנזק נגרם ישירות על ידי המעשה ,חלה החזקה הממעטת ,כלומר ,הקורבן ,עזבונו
והתלויים בו אינם זכאים מכוח הפלת"ד.
אם הנזק נגרם על ידי השפעת המעשה על השליטה ברכב מדובר בתאונת דרכים ואז
הקורבן ,עזבונו והתלויים זכאים מכוח הפלת"ד.
.2הקורבן התמים – אדם רצה לפגוע ב X-ופגע ב .Y-אין הלכה פסוקה בנושא הזה אלא יש
דעות לכאן ולכאן .הנטייה היא להחיל גם לגבי הקורבן התמים את החזקה הממעטת כי
הרציונאל הוא אותו רציונאל של פעילות עבריינית ולא משנה מי נפגע.
.3מחולל התאונה עצמו – התאבדות זה מעשה מכוון .השאלה של התאבדות נדונה בפסק
דין עזבון המנוח לזר נ' רשות הנמלים :אדם שכב על פסי רכבת ונדרס על ידי רכבת .נקבע
שהתאבדות זה לא תאונת דרכים ואם לא מדובר בתאונת דרכים העיזבון לא זכאי לכלום.
הרציונאל הוא שמבחינה לשונית החזקה לא מחריגה את האדם עצמו .שנית ,מבחינת
מדיניות ,אם יינתן פיצוי למתאבד אנשים יתחילו להתאבד.
לגבי הכוונה ,הכוונה צריכה להיות ספציפית ומוגדרת לגרום נזק לגופו או לרכושו של אדם .לא די
ביצירת סיכון אלא היתה כוונה של ממש לגרום לו נזק.
96
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
18.5.09
תאונות דרכים – חלק ג'
כשנתון אירוע השאלה הראשונה שיש לבדוק היא האם מדובר בתאונת דרכים ,על כל מרכיבי
ההגדרה – הגדרה בסיסית ,מצבי ריבוי ומצב מיעוט.
אם נתייחס גם להגדרה הבסיסית ,גם למצבי הריבוי וגם למצב המיעוט תמיד נצטרך ליישם
נוסחת קש"ס.
אם לוקחים את ההגדרה הבסיסית ,תאונת דרכים זה נזק גוף שנגרם עקב השימוש ברכב מנועי.
לכן ,יש למצוא קש"ס בין השימוש ברכב לבין הנזק.
תאונת דרכים במצבי הריבוי זה נזק שנגרם עקב התלקחות של הרכב ולכן יש למצוא קש"ס בין
ההתלקחות ובין הנזק.
נזק שנגרם עקב פגיעה ברכב חונה ,יש למצוא קש"ס בין הרכב החונה לבין הנזק.
בכל ההגדרות של תאונות דרכים תמיד צריך ליישם נוסחה של קש"ס.
השאלה היא מה נוסחת הקש"ס בפלת"ד .השאלה הזאת בעיקר נדונה בפסק דין שולמן נ' ציון
חברה לביטוח בע"מ והכלל הוא שהקש"ס בפלת"ד כנוסחה כללית לא שונה מהקש"ס הכללי
בנזיקין ,כלומר ,קש"ס צריך להיות עובדתי ומשפטי.
באופן כללי הבדיקה תלויה באיזו הגדרה של תאונת דרכים נמצאים .אם אנחנו בהגדרה
הבסיסית ,הקש"ס צריך להיות בין השימוש ובין הנזק .אם אנחנו באחד ממצבי הריבוי בודקים
למשל קש"ס בין התלקחות ובין נזק .כלומר ,צריך לבדוק קש"ס בין הפעילות ברכב ובין הנזק.
הפעילות תלויה בהגדרה בה נמצאים.
בקש"ס העובדתי שואלים האם אלמלא הפעילות ברכב הנזק לא היה נגרם? בזה אין שום דבר
חדש.
החידוש הוא בקש"ס המשפטי שבו המבחן הוא מבחן הסיכון .על פי מבחן הסיכון ,קיים קש"ס
משפטי בין הפעילות ברכב ובין הנזק כאשר סוג הנזק ותהליך התרחשות הנזק הם בתחום הסיכון
שהפעילות ברכב יצרה ואשר המחוקק מבקש לפצות בגינו.
איזה סיכון הפעילות יצרה? תלוי .אם נמצאים בהגדרה הבסיסית ,המחוקק רוצה לפצות על נזק
כתוצאה מהשימוש ,זהו הסיכון התחבורתי .אם נמצאים במצב הריבוי של התלקחות הרכב,
המחוקק רצה למנוע את הסיכון של התלקחות הרכב .אם מדובר בניצול כח מכני הסיכון הוא של
נזק שנגרם על ידי ניצול כח מכני .לכן ,הסיכון שהמחוקק רוצה לפצות בגינו תלוי בפעילות ,תלוי
מה בודקים.
דוגמאות:
רכב נוסע ובמהלך הנסיעה הרכב מתהפך .לראובן ,הנהג ,נגרם נזק וכתוצאה מההתהפכות הוא
פוגע בהולך רגל ,שמעון .גם ראובן וגם שמעון נפגעו .דון בזכאות של ראובן ושמעון.
ראובן – הנהג:
השאלה העיקרית שיש לשאול בתאונות דרכים היא האם מדובר בתאונת דרכים .אם מדובר
בתאונת דרכים הולכים לפלת"ד ואם לא מדובר בתאונת דרכים הולכים אל דיני הנזיקין הרגילים.
כדי שאירוע יהיה תאונת דרכים צריך שיהיה או בגדר ההגדרה הבסיסית או באחד משלוש מצבי
הריבוי ובלבד שלא עונה על מצב המיעוט.
במקרה הזה היתה התהפכות של הרכב ואדם נפגע – רכיבי ההגדרה הבסיסית הם :מאורע –
במקרה הזה מתקיים כי מדובר במשהו חד פעמי; נגרם נזק גוף – יש נזק גוף; עקב – קש"ס;
שימוש – מצד אחד יש נזק ומצד שני צריך שיהיה שימוש ברכב .במקרה זה השימוש הוא נסיעה
או התהפכות; ברכב מנועי – באירוע הזה לא צריך להיכנס לשאלה האם מדובר ברכב מנועי או לא
אבל באירוע שמדובר בקלנועית יש להיכנס לסוגיה זו.
היסוד שלא נגענו בו הוא "עקב".
עקב – צריך לבדוק קש"ס בין השימוש ,הנסיעה ובין הנזק.
את הקש"ס בודקים רגיל – מבחן עובדתי – אלמלא הנסיעה של ראובן ,הרכב לא היה מתהפך
והנזק לא היה נגרם .יש קש"ס עובדתי.
קש"ס משפטי – האם סוג הנזק )נזק גוף( ותהליך התרחשות הנזק )התהפכות( הם בתחום הסיכון
שהנסיעה )הפעילות הרלוונטית( יצרה ואשר המחוקק רוצה לפצות בגינה באמצעות הפלת"ד? זה
אכן בתחום הסיכון שרכב יתהפך תוך כדי הנסיעה והנהג ייפגע .השאלה הזאת האם זה בתחום
הסיכון או לא ,כלומר ,האם יש או אין קש"ס משפטי ,זו שאלה משפטית שבית המשפט יחליט
לגביה לפי שיקולים של מדיניות.
97
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
איזה שיקולי מדיניות יש? מצד אחד הנטייה של בית המשפט ,ככל שמדובר ברכב מנועי ,היא
לפצות כי רוצים לפצות כמה שיותר נפגעים .מצד שני ,אלה שמשלמים את הפרמיות לא ירצו
לפצות בגין כל תאונה אלא רק תאונות שהן באמת בתחום הסיכון הסביר.
אם כן ,במקרה של ראובן אכן מדובר בתאונת דרכים.
שמעון – הולך רגל
שואלים האם מדובר בתאונת דרכים – זהו מאורע ,נזק גוף נגרם ,צריך שיהיה מצד שני שימוש
ברכב מנועי ויש כאן כיוון שהולך הרגל נפגע מהנסיעה של ראובן.
הנסיעה ברכב של ראובן יכולה לגרום נזק לראובן אבל יכולה לגרום נזק גם לצדדים שלישיים
)נוסעים בתוך הרכב או הולכי רגל(.
ב"עקב" בודקים קש"ס עובדתי שברור במקרה זה שמתקיים .וקש"ס משפטי שגם הוא מתקיים.
ראובן נוסע ,כמעט דורס את שמעון .שמעון נבהל וחוטף התקף לב.
האם מדובר בתאונת דרכים? ההגדרה הבסיסית ,יסודותיה – מאורע ,מתקיים במקרה; נזק גוף,
מתקיים; שימוש ברכב מנועי ,מתקיים ,רכבו של ראובן.
מה שנשאר לבדוק זה קש"ס – עובדתי מתקיים .משפטי – שואלים האם סוג הנזק שנגרם לשמעון
ותהליך התרחשות הנזק )שהרכב כמעט התקרב לשמעון ולכן שמעון נבהל וקיבל התקף לב(
בתחום הסיכון? בית המשפט יחליט בשיקולי מדיניות האם זה בתחום הסיכון או לא .מדובר
בחלק מהסיכונים של הרכב.
משאית ענקית עוברת ליד בית .נהג המשאית צופר חזק .ילד עמד במרפסת ,נבהל ונפל .ניתן לנסח
את השאלה בכמה אופנים :או שהמשאית צפרה חזק או שהמשאית כמעט פגעה במרפסת והילד
נבהל ונפל מהמרפסת.
מדברים על הנזק של הילד .האם מדובר בתאונת דרכים? בהגדרה הבסיסית – האם מדובר
במאורע? כן ,זה אירוע חד פעמי המוגדר בזמן ובמקום .נגרם לילד נזק גוף .צריך שיהיה שימוש
במשאית – השימוש שהיה הוא נסיעה כיוון שחלק מהנסיעה זה גם לצפור.
יש לבדוק קש"ס – עובדתי מתקיים – אלמלא הנסיעה והצפירה הילד לא היה נבהל ולא היה נופל
מהמרפסת .משפטי – האם מדובר בתחום הסיכון או לא? בית המשפט יקבע שזה כן בתחום
הסיכון .ואז המדובר בתאונת דרכים .אם זה לא בתחום הסיכון לא מדובר בתאונת דרכים.
אם הנטייה היא לפצות אנשים תמימים שנפגעו מהרכב שיקולי המדיניות יגידו שמדובר בתחום
הסיכון אך אם הנטייה היא לסנן ולא להחשיב כל אירוע כפיצוי בפלת"ד שיקולי המדיניות ישללו
את הסיכון.
נזק גופני ונפשי לניזוק עקיף במסגרת הקש"ס בפלת"ד
ראובן נוסע ברכב .ראובן דורס את שמעון לא בכוונה .לוי ,אביו של שמעון ,צפה באירוע ונגרם לו
נזק נפשי.
מדובר בסיטואציה שבה לאדם נגרם נזק כתוצאה מהפגיעה בניזוק העיקרי ולא ישירות מהרכב.
ההנחה היא שהניזוק העיקרי ניזוק כתוצאה מתאונת דרכים .אם הניזוק העיקרי לא נכנס לפתל"ד
גם העקיף לא ויהיה מדובר בדיני הנזיקין הרגילים .אם הניזוק העיקרי כן ניזוק כתוצאה מתאונת
דרכים לא בהכרח שהמשני הוא גם תאונת דרכים .השאלה הזאת נדונה בפסק דין אלסוחה
)שלמדנו ברשלנות( .מצד אחד מבחינה עובדתית יש קשר בין הפעילות ברכב לבין הפגיעה של
הניזוק המשני .הבעיה היא שאם יש קש"ס עובדתי הנטייה היא להכניס את זה אל תאונות דרכים.
מצד שני ,מספר הנפגעים המשניים יכול להיות גדול מדי ולא רוצים להעמיס על הקופה .לכן ,נקבע
בפסק דין אלסוחה כי כדי שניזוק משני ייחשב כנפגע תאונת דרכים הוא צריך לעמוד ב4-
קריטריונים )להרחבה – בשיעור העוסק ברשלנות(:
.1זהות הנפגע – קרבה בין הניזוק המשני לניזוק הישיר .סוג הקרבה הוא דרגה ראשונה אבל
הפסיקה הרחיבה את זה ,הכירו באחיין ובאחיינית ,בן דוד ,חבר וחברה ,ידועה בציבור.
.2התרשמות של הניזוק העקיף מהאירוע – ההתרשמות צריכה להיות ישירה אבל גם התנאי הזה
הורחב .הנטייה היא ככל שהניזוק העקיף נמצא באירוע היא להכיר אבל יש חריגים.
.3קרבה במקום ובזמן – האופן שבו התרחש הנזק לניזוק העקיף .ככל שהנזק התרחש באופן
מיידי הנטייה היא להכיר
.4חומרת הפגיעה – 15%ומעלה נכות נפשית
למדנו על כך שההלכה של פסק דין אלסוחה הורחבה בפסק דין שווקי הורחבה לנזק גוף ברשלנות
)ולא חלה רק על נזק נפשי( .מה שדיברנו בשיעור ברשלנות יכול להיות יפה גם לגבי תאונות דרכים.
ההרחבה לגבי ניזוק עקיף שנגרם לו נזק גוף אשר נדונה ברשלנות יכולה להיות יפה גם לגבי
תאונות דרכים.
98
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
ילדה ואמא הולכות ברחוב .רכב נסע ודרס את הילדה והאמא חטפה התקף לב כתוצאה מכך
שצפתה בילדה שלה נדרסת מול עיניה .האם לאמא נגרם נזק בתאונת דרכים?
האמא היא ניזוקה עקיפה ולכן יש לבדוק האם מדובר בתאונת דרכים לגבי הבת .אם מדובר
בתאונת דרכים לגבי הבת יש לבדוק את 4הקריטריונים שנקבעו בפסק דין אלסוחה ואם האמא
עומדת בהם מדובר גם בה בתאונת דרכים.
כאשר האירוע התרחש בתוך הרכב ,בית המשפט פיתח מבחן עזר נוסף למבחן הסיכון והמבחן
נקרא מבחן השכל הישר וליתר דיוק מבחן הזירה.
על פי המבחן הזה רואים את הפעילות ברכב המנועי -כדבר אשר גרם לנזק הגוף ,כלומר ,יש
קש"ס משפטי ,כאשר הפעילות תרמה תרומה רלוונטית וממשית לקרות הנזק וזאת להבדיל ממצב
ובו הרכב שימש רק כזירה לאירוע מבלי שהיא תתרום תרומה כלשהי לקרות הנזק.
בודקים מה הנסיעה תרמה – אם היא תרמה להתרחשות ,יש קש"ס .אבל אם הרכב בסך הכל
שימש כזירה ,אין קש"ס.
לכן ,אם אומרים שהכלב נשך נוסע ,שואלים אם הכלב נשך סתם כי בא לו לנשוך והוא יכול לנשוך
בתוך בית ובכל מקום אחר ,הרכב שימש רק כזירה ואז אין קש"ס משפטי .אך אם כתוצאה
מהנסיעה הנהג צפר והכלב נבהל ונשך נוסע ,הנסיעה תרמה ולכן יהיה קש"ס משפטי.
לגבי החייל ,אם הכדור נפלט בטעות הרכב שימש רק כזירה אבל אם כתוצאה מהטלטול בנסיעה
נפלט הכדור מהרובה ,הנסיעה תרמה ולכן יש קש"ס משפטי.
מה לגבי כאשר הגורם הזר הוא מבחוץ? מעורבותו של הגורם הזר תנתק את הקש"ס )הגשר
בדוגמא השלישית או הסלעים בדוגמא הרביעית( כאשר יש שני תנאים מצטברים:
.1המעורבות של הגורם הזר באירועים מעין אלה נמוכה מאוד
.2השכיחות של מעורבות הגורם הזר בזירה התחבורתית איננה גבוהה ממעורבותו בזירות
אחרות
על דרך השלילה ,מעורבות הגורם הזר לא מנתקת את הקש"ס כאשר מתקיים אחד משני תנאים.
הראשון ,המעורבות שלו בזירה התחבורתית היא לא נמוכה )זה לא נדיר ,זה קורה( או המעורבות
שלו נמוכה בזירה התחבורתית אבל היא יותר שכיחה בזירות אחרות.
גשר שפירים זה גשר שנמצא מעל הכביש .זה נדיר שגשר יקרוס .אבל אם זה קורה ,כאשר הגשר
קורס הוא פוגע במי? האם הוא פוגע בהולכי רגל שהולכים בכביש ,בשכונה או רק פוגע במכוניות
שנוסעות על הכביש עצמו וזה ייחודי רק לזירה התחבורתית או יכול ללכת לזירה אחרת? גשר
שמחבר בין שני צידי הכביש ,כשהוא קורס הוא פוגע באנשים שמעורבים בזירה התחבורתית )ולא
באנשים שנמצאים בזירות אחרות ,למשל בשכונות מגורים(.
לגבי גשר שפירים ,מדובר במעורבות נמוכה אבל ייחודית לזירה התחבורתית .על כן ,יש קש"ס
משפטי.
99
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
לגבי הסלעים ,ליד הכביש שעבדו בו היתה שכונת מגורים והסלע יכול היה לעוף גם אל עבר הכביש
וגם אל עבר שכונת המגורים .מדובר במקרה נדיר אבל לא ייחודי לזירה התחבורתית .על כן ,אין
קש"ס משפטי.
שלילת זכאות
עד עכשיו בדקנו האם האירוע המדובר נופל בהגדרת תאונת דרכים או לא .אם זה לא תאונת
דרכים הולכים לדיני הנזיקין .אבל גם אם מדובר בתאונת דרכים ולכאורה הנפגע זכאי יתכנו
מקרים שבהם הנפגע התנהג בצורה פסולה ,דבק פגם בהתנהגותו שמצדיק שלילת זכאות .מצד
אחד רוצים לפצות אותו אך מצד שני הוא התנהג לא בסדר ועל כן צריך לשלול את זכאותו.
המקרים האלה מנויים בסעיף 7לחוק הפלת"ד .ישנם 6מקרים )וזו רשימה סגורה( שאם הנפגע
עונה על אחד מהם הוא לא זכאי לפיצוי למרות שמדובר בתאונת דרכים.
הערות כלליות:
• הרשימה היא רשימה סגורה .אין עוד מקרים נוספים
• למרות שהנפגע לא זכאי ,אם הוא מת ,התלויים בו כן זכאים
• שלילת הזכאות לפי הפלת"ד לא אומרת שהנפגע לא יכול לתבוע בעילה נזיקית אחרת.
באירוע נתון ייתכנו 3אפשרויות :או שלא מדובר בכלל בפלת"ד כי לא מדובר בתאונת דרכים ,או
שמדובר בפלת"ד והנפגע זכאי לפיצויים על פי זה ,או שמדובר בפלת"ד וזכאות הנפגע נשללת לפי
סעיף .7
סעיף " :(1)7מי שגרם לתאונה במתכוון" – מי שגרם לתאונה במתכוון ונפגע בעצמו לא זכאי
לפיצויי.
דוגמאות:
ראובן נשכב מתחת לפסי רכבת והתאבד.
ברגע שלאדם נגרם נזק ישיר על ידי מעשה מכוון ,במקרה הזה התאבדות ,לא מדובר בתאונת
דרכים .מדובר בחזקה הממעטת שהיא תאונה מכוונת ולכן לא מדובר בתאונת דרכים.
ראובן נוסע ברכב .שמעון משליך אבן אל עבר ראובן והאבן פוגעת בעינו של ראובן .ראובן מאבד
שליטה על הרכב כתוצאה מהפגיעה ,הרכב מתהפך ופוגע בשמעון.
לראובן נגרם נזק ישיר על ידי המעשה המכוון .לכן ,זה מצב מיעוט ולא תאונת דרכים.
ראובן נוסע ברכב .שמעון משליך אבן אל עבר ראובן .לראובן לא נגרם נזק אבל הוא מאבד שליטה
על הרכב ,הרכב מתהפך ופוגע בשמעון.
לשמעון לא נגרם נזק כתוצאה ישירה מהמעשה שלו אלא כהשפעה מהמעשה שלו על השליטה
ברכב .לכן ,לכאורה ,החזקה הממעטת לא חלה במקרה זה ומדובר בתאונת דרכים .אבל הוא לא
יהיה זכאי מכוח סעיף (1)7שאומר שאם אדם גרם בעצמו לתאונה במתכוון ונגרם לו נזק הוא לא
יהיה זכאי.
סעיף (1)7רלוונטי לאותם מקרים בהם גורם התאונה נפגע בעקיפין .אם הוא היה נפגע במישרין זו
לא היתה תאונת דרכים בגלל שמדובר בחזקה הממעטת.
יש לזכור שאם מחולל התאונה מת התלויים בו כן היו זכאים לפיצויים.
סעיף " :(2)7מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין )שימוש ברכב ללא רשות(,
תשכ"ד ,1964 -וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שנוהגים בו כאמור" – מי שנוהג ברכב ללא רשות
ונפגע בעצמו לא יהיה זכאי לפיצויים למרות שמדובר בתאונת דרכים .גם מי שנמצא בתוך הרכב
ויודע שנוהגים בו ללא רשות והוא נפגע ,גם הוא לא יהיה זכאי לפיצויים.
במידה וכל אחד מהנפגעים האלה מת ,התלויים בו יהיו זכאים לפיצויים וזאת כי רוצים להרתיע
את הנפגע עצמו ולא את התלויים בו.
דוגמא:
ראובן גנב את רכבו של שמעון והוא נוהג במהירות 30קמ"ש .תוך כדי הנסיעה ב 30-קמ"ש היתה
תאונת דרכים.
לפי ההגדרה הבסיסית מדובר בתאונת דרכים אבל זכאותו של ראובן לפיצויים נשללת לפי סעיף
.(2)7
לא צריך להיות קשר בין האופי שבו התרחשה התאונה לבין עצם השימוש ברכב ללא רשות.
התאונה יכולה להיות תאונה רגילה .אין קשר בין העובדה שהרכב גנוב או שהשימוש בו נעשה ללא
רשות לבין העובדה שקרתה תאונה.
יש להבחין בין הנהג ובין הנוסע.
100
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם הנהג נוהג ללא רשות ,הוא לא יהיה זכאי לפיצויים .אם הוא מת ,התלויים בו יהיו זכאים.
לגבי הנוסע מבחינים בין שני סוגים.
נוסע שיודע שנוהגים ללא רשות ונפגע בעצמו בתאונה לא יהיה זכאי אבל אם הוא מת התלויים בו
יהיו זכאים.
נוסע שלא יודע שנוהגים ללא רשות ונפגע בעצמו בתאונה זכאי ויתבע את הנהג לפי הפלת"ד וגם
יתבע את חברת הביטוח של הנהג אבל הביטוח של הנהג לא יכסה כי הנהיגה היא ללא רשות ואז
הנפגע זכאי לתבוע את קרנית וקרנית תחזור אל הנהג.
סעיף " :(3)7מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו ,למעט רישיון שפקע מחמת אי-תשלום
אגרה" – מי שנוהג ברכב כשאין לו רישיון נהיגה לא יהיה זכאי לפיצויים לפי הפלת"ד ,למעט אם
הרישיון פקע מחמת אי תשלום אגרה.
הסעיף חל על מי שמלכתחילה אין לו רישיון נהיגה או על מי שיש לו רישיון נהיגה אבל הרישיון
נשלל.
הפסיקה קבעה שבמקרה של פסילת רישיון ,הנהג צריך להיות מודע שהוא פסול .כלומר ,אם ניתן
נגד אדם גזר דין ובו נפסל רישיון הנהיגה שלו והוא לא מודע לזה הוא ייחשב כמי שנוהג עם
רישיון.
לפי הסעיף ,אם היה לאדם רישיון אבל הרישיון לא חודש כי האדם לא שילם את האגרה הוא
ייחשב עם רישיון אבל בפוליסת הביטוח ,כולן מתנות את הכיסוי הביטוחי בכך שהיה רישיון יהיה
בתוקף במשך שנה או שנתיים לפני התאונה.
דוגמא:
לאדם אין רישיון נהיגה במשך שלוש שנים כי הוא לא חידש אותו.
לפי החוק הוא זכאי לפיצויים ,לפי פוליסת הביטוח לא.
הפסיקה קבעה שההגבלה של שנה או שנתיים שעושות חברות הביטוח תקף והנפגע לא יקבל
פיצוי.
חברת הביטוח מצמצמת או מתנה על החוק והפסיקה קבעה שההתניה תקפה.
הסעיף מדבר על תשלום אגרה .מה עם תשלומי קנסות? דין תשלום קנסות כדין תשלום אגרה.
אם אדם לא מחדש את רישיון הנהיגה שלו בגלל שלא שילם אגרה הוא נחשב כמי שנוהג עם
רישיון .מה קורה אם אדם לא חידש את רישיון הנהיגה שלו בגלל לא שילם קנס? דינו כדין אדם
שלא שילם אגרה.
מה קורה לאדם שיש לו רישיון נהיגה אבל ברישיון יש הגבלות ,למשל ,משקפיים? יש לו רישיון
אבל הוא נוהג בניגוד לתנאי הרישיון ,כלומר ,לא מרכיב משקפיים כשברישיון יש לו הגבלת
משקפיים.
לעניין זה הפסיקה מבחינה בין שני סוגים של הגבלות:
סוג ראשון – הגבלות סטטוטוריות ,מכוח חוק – זה לא מכוון כלפי הנהג אישית אלא כלפיי כל
הנהגים לפי דרגת רישיון .אם אדם מחזיק ברישיון מסוג ב' ,למשל ,ידוע מה זה רישיון מסוג ב' .זו
הגבלה סטטוטורית ולא הגבלה אינדיווידואלית .רישיון סוג ב' הוא רכב שמספר הנוסעים בו לא
עולה על 8ומשקלו לא יעלה על 4טון .מי שמחזיק ברישיון מהסוג הזה צריך לנהוג בתנאים אלה.
הסוג השני של ההגבלות זה הגבלות אינדיווידואליות ,פרטניות – זה לא קשור לדרגת הרישיון של
הנהג אלא קשור בנהג באופן אישי .למשל :משקפיים ,הגה כוח.
הפסיקה קבעה שיש להבחין בין שני סוגי התנאים ורק נהיגה תוך הפרה של הגבלה סטטוטורית
שעניינה סוג הרכב תיחשב כנהיגה ללא רישיון .כלומר ,רק אם הנהג מפר הגבלה או תנאי
סטטוטורי ,ולא כל הגבלה סטטוטורית אלא רק הגבלה שעניינה סוג הרכב ,רק אז הנהג ייחשב
כמי שנוהג ללא רישיון.
השאלה היא מה זה הגבלה לעניין סוג הרכב? הגבלה לעניין סוג הרכב זו הגבלה המתייחסת
למימדים פיזיים של הרכב .למשל :משקל הרכב ,נפח המנוע.
אם המימדים הפיזיים של הרכב השתנו הנהג צריך להחזיק ברישיון אחר ממה שיש לו .אם לאדם
יש רישיון סוג ב' המאפשר נהיגה ברכב עד 4טון והוא נוהג ברכב שמשקלו 6טון ,הוא צריך רישיון
אחר.
דוגמאות:
אדם מחוייב להרכיב משקפיים אך בעת התאונה לא הרכיב.
המדובר בהפרת תנאי אינדיווידואלי ועל כן הוא נחשב כמי שנוהג עם רישיון.
אדם נוהג ברכב ללא הגה כוח כאשר חייב הגה כוח.
המדובר בהפרת תנאי אינדיווידואלי ועל כן הוא נחשב כמי שנוהג עם רישיון.
101
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אדם שאסור לו לנהוג ללא נהג מלווה אך בעת התאונה הוא לא היה עם נהג מלווה.
המדובר בהפרת תנאי אינדיווידואלי ועל כן הוא נחשב כמי שנוהג עם רישיון .גם אם נחשיב את
התנאי הזה לתנאי סטטוטורי ,לא מדובר בסוג הרכב ולכן הוא ייחשב כמי שנוהג עם רישיון ויהיה
זכאי.
מה קורה כאשר נהג נפגע בעצמו או מת כאשר אין לו רישיון נהיגה? הוא לא יהיה זכאי לפיצויים
אך התלויים יהיו זכאים.
מה קורה אם אדם נפגע על ידי רכב שנוהגים בו ללא רישיון? הוא יתבע את הנהג ולכאורה את
חברת הביטוח אך הביטוח לא יכסה ולכן הנפגע יתבע את קרנית וקרנית תחזור אל הנהג.
סעיף " :(4)7מי שהרכב שימש לו ,או סייע בידו ,לביצוע פשע"
דוגמאות:
ראובן ושמעון בדרכם לשדוד בנק .בדרך היתה תאונה דרכים בה היה מעורב רכבם.
אם זו תאונת דרכים לכאורה הם זכאים אבל זכאותם נשללת לפי סעיף .(4)7
הזכאות היא לא רק לגבי הנהג אלא כל מי שנמצא בתוך הרכב והרכב משמש לביצוע פשע .לכן,
במקרה זה צריך את יסוד ה"ביודעין".
ראובן לקח את שמעון טרמפ .ראובן היה בדרכו לשדוד בנק אבל שמעון לא ידע על כך.
שמעון יהיה זכאי לפיצויים.
סעיף " :(5)7מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח ,או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה
את שימושו ברכב" – מי שנוהג ברכב ללא ביטוח או שהביטוח שלו לא מכסה כרגע את השימוש
שלו ברכב לא יהיה זכאי לפיצויים.
הסעיף הזה לכאורה מיותר כי מי שנוהג ללא ביטוח לא יכול לתבוע ,כי הנהג תובע את חברת
הביטוח על פגיעתו מכוח פוליסת הביטוח.
הסעיף מבחין בין שני סוגי נהגים :בין נהג שהוא בעל הרכב לבין נהג שהוא לא בעל הרכב.
אם הנהג הוא בעל הרכב ,ברור שאין לו זכאות כי אם אין לו ביטוח הוא לא זכאי לפיצויים.
מה קורה אם נהג לוקח את הרכב ממישהו אחר ומתברר שלרכב אין ביטוח והיתה תאונה? במצב
זה ,כאשר מדובר בנהג שהוא לא הבעלים ,חל סעיף 7א שקובע" :על אף האמור בסעיף ,(5)7מי
שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו ,ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח ,או
כשהביטוח אינו מכסה את שימושו ברכב ,והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר
שיידע ,יהא זכאי לפיצויים מן הקרן "...אם הוא לא ידע שאין ביטוח או לא יכול היה לדעת שאין
ביטוח הוא זכאי.
אדם שלוקח את הרכב של חברו ושואל אותו אם יש ביטוח ואומרים לו שיש ובעצם אין ביטוח
הוא זכאי לפיצויים כי הוא לא ידע ולא יכול היה לדעת שאין ביטוח.
השאלה היא מה מוטל על הנהג במקרה זה – האם הוא צריך לבדוק ולחקור אם יש ביטוח או
לשאול ולהסתמך על התשובה שמקבל .זו שאלה של מדיניות משפטית שבית המשפט יכריע בה.
סעיף :(6)7בעל רכב שהוא לא נהג נפגע בתאונה כאשר לא היה ביטוח.
דוגמא:
אישה שבעלה רשם על את הרכב .היו לה צירי לידה ,לקחו אותה לבית החולים והנהג היה בעלה.
בעת הנהיגה התברר שלבעלה לא היה רישיון נהיגה ואם אין רישיון נהיגה גם אין כיסוי ביטוחי.
היא נפגעה בעצמה בתאונה.
יש כאן בעלת רכב שנפגעה בתאונה כאשר על הרכב לא היה ביטוח.
הסעיף הזה קיים כי בעלת הרכב נחשבת לצד ג' .לכאורה היא יכולה לתבוע את הנהג ואת קרנית.
הסעיף קובע כי היא לא זכאית בכלל ,גם לא כלפיי קרנית.
מה קורה כאשר בעל הרכב לא ידע או לא יכול היה לדעת שאין ביטוח או אין כיסוי ביטוחי?
במקרה הזה התברר שהאישה לא ידעה שלבעלה אין רישיון.
102
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
בית המשפט קבע בפסק דין קרנית נ' דחבור פרח ואח' כי בעל רכב שלא ידע ולא יכול היה לדעת
שאין כיסוי ביטוחי ,הזכאות שלו לא תישלל.
בפסק דין זה אדם שהיה בעל רכב והיה בעבודה בירושלים חזר לביתו ,ובדרך פגש חבר שלו וביקש
ממנו שיחליף אותו בנהיגה כי הוא היה עייף .הוא חשב שלחבר יש רישיון אך התברר שנפסל
רישיונו זמן קצר קודם לכן .קביעת בית המשפט היתה שבעל הרכב לא ידע ולא יכול היה לדעת
ולכן הזכאות שלו לא נשללת.
האחראים לפי הפלת"ד
עד עכשיו בדקנו על מקרה ספציפי האם מדובר בתאונת דרכים .מצאנו שאכן מדובר בתאונת
דרכים .בדקנו האם זכאות הנפגע נשללת לפי סעיף .7מצאנו שהזכאות לא נשללת .אם כך ,הוא
זכאי.
ברגע שאדם זכאי לפי פלת"ד צריך להחליט מי אחראי.
ברגע שהנפגע הוא נוסע והולך רגל ,מי אחראי כלפיו? סעיף 2לחוק הפלת"ד קובע שמי שאחראי
על הנזק של הנפגע זה המשתמש ברכב מנועי.
מה קורה כאשר היה שימוש בהיתר אבל בעת התאונה היתה סטייה מהיתר?
יש היתר ראשוני אבל היתה סטייה מההיתר.
דוגמא:
אב ששנתן לבנו לנהוג ברכב ובתנאי שיחזור עד שעה .17:00כלומר ,יש היתר אבל ההיתר מוגבל
בזמן .הבן לא חזר בשעה .17:00בשעה 22:00בדרכו חזרה מתרחשת תאונה שבה נפגעו הבן והולך
רגל.
השאלה היא מה דין סטייה מהיתר ,האם מדובר בנהיגה ביתר או לא נהיגה בהיתר?
ההלכה שנקבעה בפסק דין אלחדד נ' סלהב היא שדן במתן הרשאה ראשונית לאדם אחר כדי
להטיל על בעל הרכב את האחראיות ולא משנה אם מקבל ההיתר סטה מההיתר ,אפילו סטייה
103
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
מהותית .כלומר ,די בכך שבעל הרכב בהתחלה נתן את הרכב למישהו .העובדה שמקבל ההיתר
סטה מההיתר לא משנה והנהיגה עדיין נחשבת נהיגה בהיתר.
לכן בדוגמא של האב שנתן היתר לבנו ,הנפגע יכול לתבוע את הנהג ,את האב ואת חברת הביטוח.
אדם הכניס את רכבו למוסך .המוסכניק לקח את הרכב כדי לנסוע לחתונה.
זה נחשב היתר ראשוני והנהיגה היא נהיגה בהיתר כי יש היתר ראשוני וגם אם היתה סטייה
מהותית מההיתר הנהיגה עדיין נחשבת לנהיגה בהיתר .הרציונאל הוא שאם נותנים למישהו
אישור לנהוג יוצרים סיכון שהוא ייצא מגבולות ההיתר .לכן הנפגע יוכל לתבוע את המוסכניק,
שהוא הנהג ואת הבעלים שהיתיר את השימוש.
היתר ראשוני יהיה גם במקרה בו אב נותן לבנו את הרכב והבן לא חזר הביתה במשך יומיים-
שלושה.
כל עוד השליטה לא הוחזרה לבעלים אלא השליטה עדיין בידי מקבל ההיתר ,הנהיגה עדיין נחשבת
בגדר ההיתר הראשוני.
פסק דין אסרף נ' אליהו:חברת השכרה נותנת רכב למישהו וכתוב בחוזה שאסור לו להעביר את
הרכב למישהו אחר .השוכר הראשוני מעביר את הרכב לשוכר אחר והיתה תאונה .נקבע כי גם
הנהיגה של השוכר השני היתה בהיתר.
עד עכשיו דיברנו על סיטואציה בה מעורב רכב אחד .מה קורה בתאונה בה מעורבים מספר
רכבים?
תאונה בה מעורבים מספר רכבים
בתאונה שבה מעורבים מספר רכבים חשוב להבחין בין נוסעים ,הולכי רגל ונהגים.
נוסעים – אם מדובר ברכב אחד ,האחראי כלפי הנוסע שנפגע הוא הנהג ,המשתמש ונותן היתר
השימוש.
כאשר מדובר בתאונה בה מעורבים מספר רכבים חל סעיף )3א(" :בתאונת דרכים שבה מעורבים
מספר כלי רכב ,תחול על כל נוהג האחריות לנזק הגוף של מי שנסע בכלי הרכב שלו" .כלומר ,כל
אחד אחראי על הנוסעים שלו.
לכן ,כל אחד יתבע את הנהג של כלי הרכב בו הוא נסע .במקרה בו הנהג הוא לא הבעלים ניתן
לתבוע גם את מי שהיתיר את השימוש.
השאלה היא מה זו תאונה בה מעורב יותר מרכב אחד? אם יש כמה רכבים באירוע לא בהכרח
כולם מעורבים בתאונה.
רכב עמד בחנייה .בא רכב אחר ופגע בו ,ברכב החונה .לכאורה יש כאן שני כלי רכב אבל לא בהכרח
מדובר בתאונה שמעורבים בה מספר רכבים.
עצם המצאות הרכב לא בהכרח מעידה על כך שהוא מעורב בתאונה.
כדי שהרכב יהיה מעורב בתאונה צריך שתהיה מבחינתו ,מנקודת מבטו תאונת דרכים.
אם אומרים שהרכב החונה לא מעורב בתאונה ורק הרכב הפוגע הוא זה שמעורב ,מדובר בתאונה
בה מעורב כלי רכב אחד ואז יחול סעיף 2ולא סעיף )3א( .המשמעות היא שכל הנפגעים יתבעו את
הנהג של הרכב הפוגע .לעומת זאת ,אם גם הרכב החונה היה מעורב בתאונה מדובר בתאונה בה
מעורבים מספר רכבים יחול סעיף )3א(.
הנפקות היא האם להחיל את סעיף 2או להחיל את סעיף )3א(.
ההלכה היא :המעורבות בתאונה של הרכב היא פועל יוצא של השימוש שלו ברכב .האם מדובר
בתאונת דרכים מנקודת מבטו של הרכב.
בודקים לגבי כל רכב האם זו תאונת דרכים או לא .כל רכב שמבחינתו מדובר בתאונת דרכים
ייחשב כמעורב בתאונה.
דוגמא:
פסק דין הכשרת הישוב נ' יצחק אדרי ואח' :נהג שהיתה לו תקלה ברכב עצר בצידי הדרך .הגיחה
מכונית אחרת ,סטתה ממסלול הנסיעה ופגעה ברכב החונה.
לגבי הרכב הפוגע אין בכלל שאלה .הוא מעורב בתאונה .השאלה היא לגבי הנהג והנוסעים ברכב
החונה.
לגבי רכב חונה לא מדובר בתאונת דרכים אלא אם כן מדובר בחנייה אסורה .לכן יש לבדוק האם
מדובר בחנייה אסורה או מותרת .חנייה אסורה היא חנייה שיוצרת סיכון תחבורתי .כאן מדובר
בחנייה שיוצרת סיכון ולכן מדובר בתאונת דרכים.
שני הרכבים מעורבים בתאונה ולכן כל אחד תובע את הנהג שלו.
הולך רגל – הולך רגל שנפגע על ידי רכב אחד יתבע את הנהג ואת מתיר השימוש.
104
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
ברגע שהולך רגל נפגע על ידי יותר מרכב אחד חל סעיף )3ב(" :נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב,
בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב ,יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם
לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים" .כלומר ,אם מעורבים שני כלי רכב בתאונה בה
נפגע הולך רגל ,הולך הרגל יכול לתבוע אחד מהם או את שניהם יחד .זה במישור היחסים בין
הנפגע ובין הנהגים .במישור היחסים שבין הנהגים ,הם ישאו בנטל בחלקים שווים.
השאלה היא מה זה רכב מעורב בכל הנוגע להולכי רגל .המבחן נקבע בסעיף )3ב( עצמו .לעניין
חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה ,רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת
התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע .כלומר ,כדי להגיד על רכב שהוא
מעורב צריך שיהיה מגע כלשהו בינו לבין רכב אחר בתאונה או בינו לבין הולך הרגל.
דוגמאות:
ראובן נוסע ברכב ועצר ברמזור אדום .הגיח מאחור רכב הנהוג בידי שמעון .שמעון פגע ברכב של
ראובן .כתוצאה מהפגיעה הרכב של ראובן התקדם קדימה ופגע בהולך רגל שעבר במעבר החצייה.
מדובר בשני כלי רכב כי היה מגע טכני בין הרכב האחורי לרכב הקדמי והיה מגע בין הרכב הקדמי
להולך הרגל .כולם נגעו זה בזה.
הנפגע יכול לתבוע גם את ראובן וגם את שמעון -את שניהם יחד או רק אחד מהם והם יתחלקו
ביניהם בחלקים שווים.
ראובן נוסע ברכב .מולו מגיח שמעון .ראובן מסנוור את שמעון ושמעון סוטה מהדרך ופוגע בהולך
רגל.
למרות שראובן הוא זה שגרם לתאונה מדובר ברכב אחד בגלל שלא היה מגע בין ראובן ובין הרכב
האחר או בין ראובן ובין הולך הרגל.
מאחר ומדובר בכלי רכב אחד ,הנתבע יוכל לתבוע רק את שמעון ואת נותן היתר השימוש במידה
ושמעון הוא אינו הבעלים של הרכב.
נוהג ,נוסע או הולך רגל – הנהג הוא זה שנוהג ברכב .הנוסע הוא זה שנמצא ברכב ולא נוהג .הולך
הרגל הוא זה שנמצא מחוץ לרכב .אבל לפעמים נהג ונוסע יפגעו כאשר הם מחוץ לרכב .השאלה
במקרה זה היא האם הם ייחשבו נהג/נוסע או הולכי רגל.
הבחנה זו חשובה כיוון שאם נהג יוצא מרכבו ונפגע על ידי רכב חולף ,אם הוא ייחשב הולך רגל
הוא יתבע את הרכב החולף אך אם ייחשב לנהג יצטרך לתבוע את ביטוחו שלו כיוון שמדובר
בתאונה בה מעורבים מספר רכבים וכל נהג אחראי לנוסעים שלו.
פסק דין מדינת ישראל נ' עיסא אלרהאב :נהג שהבחין כי רכבו מתחמם ,סטה לשוליים ,יצא
מרכבו ופתח את מכסה המנוע .אז ניתזו מים רותחים מהרדיאטור ,והנהג קפץ אחורנית ונפגע על
ידי רכב חולף .השאלה מה מעמדו .אם מעמדו כמעמד הולך רגל הפוגע ישא באחריות .אך אם הוא
עדיין נהג של הרכב שלו ,חברת הביטוח שלו היא אחראית.
ההלכה לעניין ההבחנה בין נהג להולך רגל :כל עוד הימצאותו של הנהג מחוץ לרכב קשורה
בטבורה לשימוש ברכב )במקרה זה הנהיגה( ,ולמעשה מהווה אותו השימוש ,כי אז פגיעה בו
תיחשב כנגרמת עקב השימוש.
במקרה הזה מעמדו של הנפגע הוא של נהג ולכן יתבע חברת הביטוח שלו.
פסק דין ביטוח חקלאי ואח' נ' המוסד לביטוח לאומי :נהג שיצא מרכבו על מנת לבדוק שלומם של
נפגעי תאונת דרכים ובשעה שעשה כן ,נפגע מרכב חולף .השאלה האם הוא נחשב נהג של הרכב
שלו או נחשב כהולך רגל.
בית המשפט העליון החליט שמדובר בהולך רגל" .הניסיון לקשור את הימצאותו של הנפגע מחוץ
לרכב לשימוש הקודם ,של הנסיעה עצמה -בבחינת שימוש לוואי -דינו להיכשל במקרה
זה...התאונה הביאה אל הנסיעה לקיצה ,הנפגע יצא מהרכב ,התרחק ממנו ,ושב לקרבתו .שלב
נסיעת ההמשך טרם התחיל .הנה כי כן ,הנפגע לא נפגע במסגרת השימוש של הנסיעה או במסגרת
שימוש אחר".
נהג ראה שיש מפגע בכביש ורצה להזיז אותו .הוא עצר בצד כדי להזיז את המפגע ונפגע על ידי רכב
חולף .האם הוא הולך רגל או נהג? לדעת ד"ר גאברין מדובר בנהג כיוון שהוא לא רצה להפסיק את
הנסיעה אלא כוונתו היתה להמשיך אותה.
105
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סיכום
עד עכשיו לקחנו אירוע והחלטנו לגביו אם יש תאונה או אין תאונה .לאחר שהחלטנו אם יש או
אין תאונה יש לבדוק האם נשללת או לא נשללת הזכאות לפיצויים .בסופו של יום יצרנו מתווה
שמדובר בתאונה וזכאות הנפגע לפיצויים לא נשללת .לאחר מכן יש לשאול מי אחראי לפצות על פי
הפלת"ד .כדי לקבוע מי אחראי יש לבדוק האם מדובר ברכב אחד או יותר .לפי הקביעה אם
מדובר ברכב או יותר יש להטיל על הנהג הרלוונטי את האחריות .לאחר הטלת האחריות על הנהג
הרלוונטי יש לבדוק הטלת אחריות על מי שהיתיר את הנהיגה.
כל זה מדובר בהקשר של חוק הפלת"ד ולא בהקשר של חברות הביטוח.
חוק הפלת"ד קובע מי זכאי ,מי אחראי .כל החוק הפלת"ד מדבר רק על האחראים מכוח הפלת"ד,
בני אדם בשר ודם לא חברות הביטוח.
לאחר שזיהינו מי הזכאים ומי האחראים לפי הפלת"ד נכנסת לתמונה חברת הביטוח.
106
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
25.5.09
תאונות דרכים – המשך חלק ג'
עד עכשיו דיברנו על תאונות דרכים בשני שלבים .לקחנו אירוע ובדקנו האם מדובר בתאונת דרכים
או לא .אם מדובר בתאונת דרכים נכנסו לפלת"ד.
למרות שנכנסו לפלת"ד יכול להיות לפעמים שיש שלילת זכאות מכוח סעיף .7
אם מדובר בפלת"ד ואין שלילת זכאות לפי סעיף ,7כלומר יש זכאות ,יש לשאול מי אחראי.
בדרך כלל האחראי יהיה הנהג או המשתמש או מי שהיתיר את השימוש.
יש מקרים שבאירוע יש שני רכבים או יותר – דיברנו על הנפקות למעורבות של שני רכבים ועל
האחריות במקרה זה.
במקרה שהחלטנו שיש תאונת דרכים והחלטנו שיש אחראי ,עד עכשיו לא דיברנו בפלת"ד על
חברות הביטוח .אם שמעון נפגע על ידי ראובן ,על פי הפלת"ד הוא יכול לתבוע את ראובן.
כעת מגיע השלב השני של פלת"ד והוא השלב הביטוחי ,כלומר ,מי אחראי מבחינת הביטוח.
תפקידו של הפלת"ד זה להגיד מי זכאי ומי אחראי .האחראי מכוח הפלת"ד הוא אדם ,הנהג ויכול
להיות שאין לו כסף לפצות ולכן מעוניינים בחברת הביטוח.
אחריות הגורמים המבטחים
יש חובה על כל בעל רכב להוציא פוליסת ביטוח חובה.
ביטוח אחראיות מכסה את הנהג ברגע שהנהג נמצא אחראי לפי הפלת"ד .פוליסת הביטוח מכסה
את הנהג כלפי צד ג'.
דוגמא:
ראובן נוהג ברכב .שמעון נוסע לידו והיתה תאונת דרכים.
לפי הפלת"ד שמעון יתבע את ראובן .לראובן יש פוליסת ביטוח חובה )במידה ויש לו( ובפוליסה יש
חלק אחראיות שמכסה את האחריות של ראובן כלפי שמעון .לכן ,הנפגע יתבע קודם כל את
האחראי לפי הפלת"ד אבל יתבע גם את חברת הביטוח .פוליסת הביטוח היא בעצם חוזה בין בעל
הרכב ובין חברת הביטוח לטובת כל הנפגעים בתאונות דרכים.
הפוליסה ,אם כן ,מכסה את הנהג על כל אחריות לפי הפלת"ד .אם הנהג יימצא אחראי לפי
הפלת"ד ,חברת הביטוח תפצה.
דוגמא:
ראובן נוהג ברכב ,שמעון נוסע לידו והיתה תאונת דרכים .דון בזכאות של ראובן ושל שמעון.
שמעון הוא נוסע שנפגע בתאונת דרכים .ברגע שעשינו בדיקה האם מדובר בתאונת דרכים ומצאנו
שאכן מדובר ושמעון זכאי לפיצויים ,הנהג יהיה אחראי כלפיו .זה לפי חוק הפלת"ד .שמעון תובע
גם את חברת הביטוח.
מבחינת סד"א שמעון יכול לתבוע את הנהג והנהג ישלח הודעת צד ג' לחברת הביטוח ושמעון יכול
לתבוע גם את הנהג וחברת הביטוח ביחד אבל הוא לא יכול לתבוע את חברת הביטוח לבדה .כדי
לתבוע את חברת הביטוח יש לתבוע את הנהג .עילת התביעה נגד חברת הביטוח היא עילת תביעה
חוזית.
טענת ההגנה שיכולה לטעון חברת הביטוח היא שלא מדובר בתאונת דרכים .הפוליסה מכסה את
אחריות הנהג לפי הפלת"ד והנהג יהיה אחראי לפי הפלת"ד כאשר יש תאונת דרכים .לכן ,הטענה
הראשונה של חברת הביטוח תהיה שלא מדובר בתאונת דרכים.
מי שהיה אמור לטעון את הטענה הזאת זה הנהג אבל הוא לא מנהל את ההליך ולכן לא אכפת לו.
מי שמנהל את ההליך מול הנפגע היא חברת הביטוח ולכן היא זו שתטען את הטענה הזו.
בהנחה ועברנו את המכשול הזה והוכח שאכן מדובר בתאונת דרכים ,המחשבה היא שהנהג
אחראי ולכן אוטומטית חברת הביטוח תשלם אלא שהתברר שחברות הביטוח מכניסות בפוליסה
כל מיני הגבלות שאין מעבר לפלת"ד עצמו .לכן הנפגע צריך לעבור שת משוחות – אחת המשוחה
של הפלת"ד כולל סעיף 7והמשוחה השניה היא הגבלות הפוליסה.
סוגי ההגבלות
חברת הביטוח יכולה לכתוב בפוליסה שהפוליסה מכסה רק אם גילו של הנהג מעל .24
יש הבדל בין שתי הטענות הראשונות ובין הטענה השלישית – שתי הטענות הראשונות הן מכוח
חוק הפלת"ד בעוד שהטענה השלישית היא מכוח חוזה ,פוליסת הביטוח.
107
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
סעיף 14לפקודת הביטוח קובע" :תנאי בפוליסה שהוצאה לפי סעיף 3האומר ,שאם לאחר
המקרה המשמש עילה לתביעה על פי הפוליסה ייעשה או לא ייעשה דבר פלוני כמפורש בתנאי,
לא תנבע מן הפוליסה שום חבות או שתחדל חבות שנבעה ממנה – אין לו תוקף לגבי תביעות בשל
חבות טעונת ביטוח" .אם יש בפוליסה תנאי שאומר שעל הנהג לעשות מעשה או לא לעשות מעשה
אחרי התאונה כתנאי לכיסוי הביטוחי ,התנאי בטל.
למשל ,כותבים לפעמים בפוליסה שעל הנהג להודיע תוך 48שעות על התאונה .או שכותבים
בפוליסה שאסור לנהג לחתום על כל מסמך של צד שלישי .אלה הגבלות שאומרות לנהג שעליו
לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה .אם יש תנאי כזה ,הוא בטל.
כלומר ,אם הנהג לא הודיע תוך 48שעות על התאונה והוא צריך היה להודיע ,סעיף 14אומר
שהתנאי לא תקף ולכן הנהג לא חייב להודיע.
הסעיף החשוב הוא סעיף 15לפקודת הביטוח" :מקום שהוצאה פוליסה לפי סעיף ,3לא יהיה
תוקף ,לגבי חבות טעונת ביטוח ,לשום דבר בפוליסה הבא להגביל את ביטוחם של המבוטחים
בה על סמך אחת הנסיבות האלה (1) :הגיל או המצב הגופני או הנפשי של הנוהגים ברכב או
משך היותם בעלי רישיון; ) (2מספר האנשים המוסעים ברכב; ) (3משקלם וטיבם הפיסי של
הטובין המובלים ברכב (8) . . . .מציאותם של סימני זיהוי ברכב" .אם יש הגבלה בפוליסת
הביטוח שנופלת באחת מ 8-החלופות של הסעיף ,היא לא תקפה לגבי צד ג'.
בדוגמא שלנו ,שמעון תבע את ראובן ותבע את חברת הביטוח.
חברת הביטוח טענה שלא מדובר בתאונת דרכים ודחינו את הטענה הזאת.
חברת הביטוח טענה שאין זכאות לשמעון בגלל סעיף 7ודחינו גם את הטענה הזאת.
חברת הביטוח טוענת שראובן בן 20ויש הגבלה בפוליסה שגיל הנהג צריך להיות 24ומעלה .נגיד
לחברת הביטוח שההגבלה זו לא תקפה לגבי שמעון בגלל סעיף (1)15והביטוח תקף ולכן התביעה
נגד חברת הביטוח תתקבל.
דוגמא:
אמנון הולך רגל ,נפגע על ידי רכב חולף שנהוג בידי ראובן .בפוליסת הביטוח של הרכב של ראובן
ישנה הגבלה ולפיה אין כיסוי ביטוחי כאשר הנהג חולה אסטמה .באותו מקרה הניחו כי ראובן
היה חולה אסטמה .דון בזכאותו של אמנון.
אמנון הוא הולך רגל .לכן צריך לבדוק האם מדובר בתאונת דרכים .במידה ומדובר בתאונת
דרכים תובעים את הנהג ראובן מכוח הפלת"ד .באירוע שניתן אין לדון בסעיף 7שמדבר על שלילת
זכאות כי לא מתעורר חשד לגבי סעיף .7לכן ,בסופו של יום אמנון יתבע את ראובן על פי הפלת"ד.
בנוסף ,אמנון תובע את חברת הביטוח .חברת הביטוח תטען כי ישנה הגבלה לעניין מחלתו של
ראובן .לפי סעיף (1)15זו הגבלה הנוגעת למצבו הגופני של הנהג והיא אינה תקפה לגבי צד ג' ולכן
טענת חברת הביטוח תידחה.
קרנית
בהנחה והנפגע זכאי לפי הפלת"ד והוא תבע את האחראי אלא שהתקיימו אחד משלושה תנאים:
.1הנהג לא ידוע
.2הנהג ידוע אבל לא מבוטח
.3חברת הביטוח פשטה רגל.
108
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
בכל שלוש המקרים הללו ,כלומר ,כאשר מדובר בנפגע לפי הפלת"ד אבל התקיימו אחד משלוש
התנאים נכנסת לתמונה קרנית .אם כן ,הנתבע תובע את האחראי אם יש אחראי לתאונה ואת
קרנית.
דוגמאות:
אמנון נפגע על ידי רכב חולף וזהותו של הנהג לא ידועה ,תאונת פגע וברח .מה הדין?
אמנון הוא נפגע תאונת דרכים ולכן התקיים כאן המקרה שאדם זכאי לפי תאונת דרכים וזהותו
של הנהג לא ידועה ועל כן הוא יכול לתבוע את קרנית.
אמנון ,הולך רגל ,נפגע על ידי רכב שנהוג על ידי ראובן .לאחר מעשה התברר שראובן לא מחזיק
בפוליסת ביטוח חובה .דון בזכאות של אמנון.
מדובר בתאונת דרכים לגבי אמנון וזהותו של הנהג ידועה .לכן ,נתבע על פי הפלת"ד את ראובן
ואת קרנית כי אין חברת ביטוח.
קרנית זו חברת ביטוח סטטוטורית שבאה במקום חברת ביטוח רגילה אלא שהיא מפצה נפגעים
זכאים לפי הפלת"ד שלא יכולים לתבוע חברת ביטוח רגילה בגלל שהנהג לא ידוע או שהנהג ידוע
אבל לא מבוטח או שהנהג ידוע ומבוטח אבל חברת הביטוח פשטה רגל.
ביטוח אישי
עד עכשיו דיברנו על תביעה של צד ג' ,כלומר ,נוסע או הולך רגל נגד הנהג .עכשיו נדבר על הנהג.
נהג שנפגע בתאונת דרכים מפעיל את הפוליסה לצורך כיסוי הנזק שלו .כלומר ,הנהג מפעיל את
הפוליסה פעמיים – פעם אחת אם הוא פגע בצד ג' ופעם שניה בכיסוי נזק שנגרם לו עצמו.
פוליסה שהוציאה החברה המבטחת את בעל הרכב והנוהג בו מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת
דרכים כמשמעותם בחוק .לכן הנהג לא הולך לפלת"ד .צד ג' הולך קודם כל לפלת"ד ,מוצא אחראי
ואחר כך תובע את חברת הביטוח של האחראי או את קרנית במקרה ואין חברת ביטוח לתבוע.
הנהג שנפגע הולך לפוליסה .עילת התביעה של הנהג היא בעילה החוזית ,מכוח פוליסת הביטוח.
פוליסת הביטוח האישי מכסה את הנהג על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים.
מה זה נזק גוף שנגרם לנהג בתאונת דרכים? מאיפה שואבים את המונחים האלה? מהפלת"ד.
שואבים את כל הוראות החוק אל כל הפוליסה מתוך הפוליסה כמשמעותה בפלת"ד.
בהתקיים תנאי שמדובר בנזק גוף שנגרם בתאונת דרכים חברת הביטוח מבטחת ולכן חברת
הביטוח תטען שלא מדובר בתאונת דרכים כיוון שכדי שהפוליסה תכסה צריך להיות מדובר
בתאונת דרכים.
הנוסע והולך הרגל שנפגעו בתאונת דרכים פונים לפלת"ד ,תובעים את הנהג או את המשתמש
ונותן היתר השימוש ואת חברת הביטוח שלו .בנוגע לנהג פונים ישירות לחברת הביטוח וחברת
הביטוח תטען שלא מדובר בתאונת דרכים.
דוגמא:
ראובן נוהג ברכב ושמעון נוסע לידו .הרכב התהפך ,היתה תאונת דרכים ושניהם נפגעו .הרכב של
ראובן מבוטח בפוליסת ביטוח חובה בחברת הראל.
ראובן יתבע לפי הביטוח שלו את הנזק שנגרם לו .טענתו תהיה כי נגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים
וחברת הביטוח חייבת לפצותו על פי תנאי הפוליסה.
שמעון יתבע את הנהג בגלל הפלת"ד ותובע את חברת הביטוח הראל כי היא התחייבה לכסות כל
התחייבות שיש לראובן כלפי צד ג'.
לגבי הנהג ,כל עוד יש ביטוח והביטוח מכסה אין שום בעיה .הוא תובע את חברת הביטוח וטענתה
של חברת הביטוח תהיה כי לא מדובר בתאונת דרכים.
מה קורה לנהג כאשר יש תאונת דרכים ובעת התאונה אין לו ביטוח או שיש פוליסה אבל לפי
התנאים הביטוח לא מכסה? או שמלכתחילה אין פוליסה או שיש פוליסה אבל לפי התנאים בה
היא לא מכסה.
נהג נפגע בתאונה ואין לו ביטוח או שהביטוח לא מכסה .מה דינו? מבחינים כאן בין שני מקרים.
אם הנהג הוא הבעלים הלך עליו .אם הנהג נוהג בהיתר אבל ידע או יכול לדעת שאין ביטוח גם
הלך עליו .כלומר ,אין לו עילת תביעה כי אין ביטוח .אין לו עילה גם נגד קרנית כי קרנית מכסה
109
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
נפגע שזכאי לפי הפלת"ד .הנהג לא זכאי מכוח הפלת"ד אלא זכאי מכוח הפוליסה ולכן נהג שאין
לו ביטוח לא יוכל לתבוע את קרנית.
גם משיקולי מדיניות זה נכון כי אדם שלא מבטח את עצמו לא נכון שייהנה מקרנית.
אם יש גורם אחראי בנזיקין הוא יכול לתבוע בנזיקין.
דוגמא:
אדם תיקן את רכבו במוסך .כשיצא מהמוסך התברר שהתיקון לא נעשה כמו שצריך והוא נפגע
בתאונת דרכים כשאין לו ביטוח.
הוא לא יכול ללכת לפלת"ד כי הוא זכאי מכוח פוליסת הביטוח ולא מכוח הפלת"ד ומסיבה זו גם
לא יכול ללכת לקרנית .הוא יכול לתבוע כל גורם בנזיקין לרבות המוסך בהנחה ויש עילה נזיקית.
כאשר מדובר בתאונת דרכים שיש בה שני רכבים וכפועל יוצא מכך שני נהגים ולאחד מהם אין
ביטוח ,לגבי שני רכבים באופן כללי כל אחד אחראי על הרכב שלו .במקרה הזה אם אין ביטוח
הנהג שאין לו ביטוח לא יכול לתבוע את הביטוח שלו כי אין לו ,כמו כן לא יכול לתבוע את קרנית
וכמובן שאינו יכול לתבוע את הנהג השני בפלת"ד אלא יכול לתבוע את הנהג השני אם יש עילה
בדיני הנזיקין ,כלומר צריך להוכיח שהנהג השני אחראי מכוח דיני הנזיקין.
דוגמא:
שני רכבים :רכב ראשון ראובן נהג ושמעון נוסע .רכב שני יוסי נהג ואמנון נוסע .יש תאונת דרכים
בין שני הרכבים .הרכב של ראובן לא מבוטח בביטוח חובה לגבי נזק גוף .הרכב השני ,של יוסי,
מבוטח .כל המעורבים נפגעו .דון בזכאות של הנפגעים.
בשאלות פלת"ד תמיד תהיה שאלה ואז נצטרך לדון בזכאות של כמה מעורבים ויש לבחון כל אחד
בנפרד.
יוסי הוא נהג שנפגע בתאונה שבה מעורבים שני רכבים .בשני רכבים כל אחד אחראי על הרכב
שלו .לכן הוא יתבע את חברת הביטוח שלו מכוח הפוליסה .הטענה של חברת הביטוח תהיה שלא
מדובר בתאונת דרכים .כמובן שיש לבחון האם מדובר בתאונת דרכים.
אמנון הוא נוסע שנפגע בתאונת דרכים ,בתאונה שבה מעורבים שני רכבים ולכן חל סעיף )3א(.
הנהג האחראי הוא יוסי .הוא יכול להסתפק ביוסי אבל אם ירצה לתבוע את חברת הביטוח הוא
יתבע את חברת הביטוח של יוסי.
ראובן הוא נהג שנפגע בתאונה שבה מעורבים שני רכבים .הוא יתבע את חברת הביטוח שאין לו
ולכן אין לו גם עילת תביעה נגד קרנית .לכל היותר הוא יכול לתבוע את יוסי מכוח דיני הנזיקין
אם יצליח לתבוע את יוסי מכוח דיני הנזיקין .אם הוא יתבע את יוסי בנזיקין הוא יתבע אותו
ברשלנות – חשוב במבחן רק לציין שהוא יכול לתבוע ברשלנות ואין צורך להיכנס בשאלת הפלת"ד
לתנאים של עוולת הרשלנות.
שמעון הוא נוסע )צד ג'( שנפגע בתאונה בה מעורבים שני רכבים .הנהג שלו אחראי לו ובנוסף יתבע
את קרנית כי אין לנהג שלו חברת ביטוח.
לגבי הנהג יש להבחין בין נהג שהוא הבעלים או ידע או יכול היה לדעת ,בכל מקרה הזכאות שלו
נשללת וזה מה שחל עליו .יש לזכור שבמידה והנהג מת התלויים בו זכאים.
מה לגבי נהג שנהג בהיתר אבל לא ידע ולא יכול היה לדעת שאין ביטוח? במקרה הזה הנהג זכאי
ישירות מקרנית .את זה למדנו בסעיף 7א.
גם כאשר מדובר בביטוח אישי ,התביעה היא של הנהג ,יש הגבלות בפוליסה .השאלה היא מה
תוקף ההגבלות בפוליסת הביטוח כלפי הנהג? צריך להיות שוני כיוון שצד ג' הוא תמים ולא קשור
לעניין אבל לגבי צד א' ככל הנראה הוא קשור לעניין .גם כאן בית המשפט אמר שצריך לאזן בין
השיקולים השונים .מצד אחד הרצון לפצות ומצד שני חופש החוזים.
ההלכה שנקבעה בפסק דין אשור נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ קבעה כי כדי שלהגבלה יהיה תוקף,
כלומר ,לא יהיה ביטוח צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים :האחד ,שהתנאי נמצא במודעתו,
ידיעתו של הנהג ,כלומר ,חברת הביטוח צריכה להבטיח שהנהג יודע על התנאי .התנאי השני
שהתקיימות ההגבלה צריכה להיות בשליטתו של הנהג ,כלומר ,הוא צריך לשלוט האם ההגבלה
מתקיימת או לא.
דוגמא:
הגבלה לגבי גיל – אם יש הגבלה שאומרת שהביטוח מכסה רק מגיל 24ומעלה .הנהג יודע את זה
ונוהג כשהיה בן .22הוא יודע את זה וזה בשליטתו – הוא נהג כאשר לא היה בגיל המתאים .שני
התנאים התקיימו ולכן ההגבלה תקפה ואין ביטוח .יש לשים לב שכלפי הנהג אין ביטוח אבל כלפי
צד ג' יהיה ביטוח מכוח סעיף .15
יש לשים לב שאותה הגבלה תקפה לגבי צד א' ולכן אין ביטוח ואינה תקפה כלפי צד ג' ולכן יש
ביטוח.
110
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
ייחוד העילה
עד עכשיו דיברנו על כך שמי שאחראי לתאונה הם האנשים עצמם ,מי שנמצא בתוך הרכב .אבל
לתאונה יכולים להיות הרבה אחראים )מי שתיקן את הכביש ,אדם מחוץ לכביש ,מוסכניק שתיקן
את הרכב( .כל אלה גורמים שניתן היה לתבוע אותם אם לא היה פלת"ד .אדם לא רוצה לתבוע את
חברת הביטוח שלו אלא רוצה לתבוע את המוסכניק שתיקן את הרכב שלו לא נכון .העיקרון
שנקבע הוא עיקרון ייחוד העילה ,סעיף 8לחוק הפלת"ד .סעיף 8קובע)" :א( מי שתאונת דרכים
מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה ,לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף )3א() (2ובסעיף
)3ד( לפקודת הביטוח ,לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף ,זולת אם
נפגע בתאונה שנגרמה על-ידי אדם אחר במתכוון" .מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה
לרבות תביעת הנהג ,כלומר ,כל אדם שיכול לתבוע לפי הפלת"ד בין אם מדובר בצד ג' ובין אם
מדובר בנהג ,לא יכול לתבוע בעילה אחרת.
דוגמא:
אדם קנה צמיג חדש .מתברר שהצמיג לא תקין .היתה תאונה בגלל הצמיג .האם הנהג או הנפגעים
יכולים לתבוע את יצרן הצמיגים? התשובה היא לא כי סעיף 8קובע שבמידה ומדובר בתאונת
דרכים וזכאותם לא נשללת ,כלומר ,הם זכאים לפי הפלת"ד ,הם לא יהיו זכאים לפי כל עילה
אחרת.
גם חברת הביטוח לא יכולה לתבוע בגין עילה אחרת כי היא נכנסת בנעלי המבוטח ואם המבוטח
לא יכול לתבוע גם חברת הביטוח לא תוכל לתבוע.
יש ביקורת על העיקרון הזה כי זה פוגע באלמנט ההרתעה כיוון שיש גורמים שיצאו פטורים
מתשלום.
בסעיף 8כתוב שלא תהיה עילת תביעה לפי פקודת הנזיקין אבל הפסיקה הרחיבה את זה לדיני
הנזיקין ,על כל עילה נזיקית אחרת ,למשל מכוח החוק למוצרים פגומים.
העיקרון הזה של ייחוד העילה מיישמים אותו והוא גם מקומם על נזק גוף שתחילתו בתאונת
דרכים וסופו ברשלנות רפואית.
דוגמאות:
אדם נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו נזק קל .הובהל לבית החולים ושם בוצע בו ניתוח רשלני ונזקו
הוחמר פי .100הוא יכול לתבוע רק על פי הפלת"ד.
הניזוק רוצה לתבוע את הנזק המוגדל שלו .תאונת דרכים זה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב
שימוש ברכב מנועי .עקב זהו קש"ס .עובדתי מתקיים – אלמלא התאונה לא היה נגרם לו הנזק
הקל ,לא היו לוקחים אותו לבית החולים ,לא היה מבוצע בו ניתוח רשלני ונזקו לא היה קורה.
קש"ס משפטי זה מבחן הסיכון – האם זה מתחום הסיכון שאדם ייפגע בתאונת דרכים ,יילקח
לבית החולים ויבוצע בו ניתוח רשלני? מי שיחליט אם מדובר בתחום הסיכון או לא יהיה בית
המשפט משיקולי מדיניות .לרוב ,שיקולי המדיניות אומרים שכן ולכן מדובר בתאונת דרכים.
במקרים בהם הרשלנות הרפואית תהיה קיצונית מאוד שיקולי המדיניות יחליטו שלא מדובר
בתחום הסיכון על מנת להטיל את האחריות על בית החולים ולא על האחראי לתאונת הדרכים.
דוגמא שמובאת בספרות היא אדם שנפגע קל בתאונת דרכים ,נקלח לבית החולים ובית החולים
נשרף והוא מת.
תביעת העיזבון שלו היא על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים .יש קש"ס עובדתי ולכן נשאר
לבדוק האם זה בתחום הסיכון .שיקולי המדיניות יכולים להיות לכאן ולכאן.
מה קורה כאשר אדם תבע לפי הפלת"ד ,מיצה את העילה ולאחר שקיבל את הכסף מצבו הוחמר,
הלך לבית החולים ובוצע בו ניתוח רשלני? במקרה זה לא חל ייחוד העילה כיוון שעילת הפלת"ד
לא קיימת כי הוא מיצה אותה .ולכן ניתן לתבוע את בית החולים.
111
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
ראובן נוהג ברכב .שמעון זרק אבן לעבר ראובן והאבן פגעה בראובן ונגרם לו נזק .האם מדובר
בתאונת דרכים לגבי ראובן?
המקרה הזה הוא לא תאונת דרכים כי מדובר בנזק ישיר.
ראובן נוהג ברכב ושמעון זרק אבן .ראובן איבד שליטה והרכב התהפך ונגרם לראובן נזק גוף.
מדובר בתאונת דרכים לפי ההגדרה הבסיסית ,החזקה הממעטת לא חלה כי מדובר בנזק עקיף
ולא ישיר.
במקרה הזה לא חל ייחוד העילה כי זו תאונה מכוונת והנפגע יכול לתבוע את מי שפגע בכוונה .לכן
הוא יתבע את חברת הביטוח עד הכיסוי .אם נשאר נזק שלא כוסה הוא יכול לתבוע את שמעון.
מעוולים יחד
א' גרם נזק לב' ואז ב' יתבע את א' אבל ייתכנו מקרים בהם נזקו של אדם נגרם על ידי יותר
ממזיק אחד.
112
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
אם כן ,מעוולים ביחד הם או מספר מזיקים שעשו מעשה אחד שגרם לנזק אחד או מספר מזיקים
עשו מספר מעשים שגרמו לנזק אחד .במקרה כזה הניזוק יכול לתבוע יחד ולחוד והחלוקה בין
המעוולים תיעשה על פי רמת האשם המוסרי.
הבעיה היא להבחין בין הקטגוריה הראשונה ובין הקטגוריה השלישית .השאלה היא אם הנזק
ניתן או לא ניתן לחלוקה .אם הנזק ניתן לחלוקה הלכנו לקטגוריה הראשונה ואז מדובר בתביעה
רגילה בנזיקין .אם הנזק לא ניתן לחלוקה מדובר בקטגוריה השלישית ואז זה מעוולים יחד.
הנטייה של דיני הנזיקין היא להטיל על כל אדם אחריות לפי רמת האשם המוסרית שלו ולכן
השאיפה היא שהנזק ניתן יהיה לחלוקה.
השאלה הזאת התעוררה בפסק דין קורנהייזר :שלושה כלבים תקפו אדם וגרמו לו נזקים .כלב
אחד הוא כלב רחוב שאין לו בעלים ושני כלבים יש להם בעל אחד .לנפגע נגרם נזק .₪ 600,000
הוא ירצה לתבוע את ראובן ,הבעל של הכלבים .השאלה היא האם נזקו של האדם הוא נזק שניתן
לחלוקה או לא? אם הנזק ניתן לחלוקה ראובן ישא ב) ₪ 400,000-שני שליש( והניזוק ישא בנזק
של ה 200,000-אבל אם ייקבע שהנזק לא ניתן לחלוקה מדובר בשני נזקים שנגרמו על ידי כמה
מעוולים ולכן ניתן לתבוע את ראובן על סך הנזק.
השאלה היא עובדתית אבל בית המשפט יכריע בה בשיקולי מדיניות .אם בית המשפט ירצה לאזן
בין כל הצדדים הוא יגיד שזה נזק שניתן לחלוקה ואם הוא ירצה להיטיב עם הניזוק לא יהיה
מדובר בנזק שלא ניתן לחלוקה.
בערכאה הראשונה נקבע שזה נזק שניתן לחלוקה ולכן הבעלים של הכלבים ישא בנזק של שני
שליש .דעת המיעוט היתה שמדובר בנזק שלא ניתן לחלוקה.
בדיון נוסף נקבע שלא ניתן לחלוקה ומה שמסתתר בסופו של יום זה שיקולי מדיניות .דעת
המיעוט קבעה שזה נזק שניתן לחלוקה ולכן בעל הכלבים ישא בשני שליש.
הגנות בדיני הנזיקין
יש את המונח סייגים לאחריות ,כלומר ,מתי לא נושאים באחריות .המונח הזה כולל את המונח
הגנה והמונח חסינות.
חסינות עניינה בשלילת האחריות לא בגלל המעשה אלא בגלל מעמדו של המזיק .בחסינות שוללים
אחריות לא בגלל המעשה אלא בגלל המעמד של המזיק.
בהגנה מנסים לשלול את האחריות או להפחית את ההיקף שלה דווקא בגלל המעשה של המזיק
או המעשה של הניזוק.
דוגמאות לחסינות
• קטין – סעיף .9קטין שלא מלאו לו 12שנים חסין מפני תביעה בנזיקין למרות שעשה
עוולה .שוללים את האחריות בגלל מעמדו.
• שופט – סעיף .8לא משנה מה השופט יעשה תוך כדי מילוי תפקידו ,הוא חסין .זה לא
אומר שהמעשה שעשה הוא לא עוולה אלא מעניקים לו חסינות.
יש להבחין בין חסינות מהותית לחסינות דיונית וזה חשוב לצורך האחריות השילוחית.
חסינות מהותית – אין אחריות בכלל .המעשה לא מקים עוולה וגם אם יש אחראי שילוחי אין
אחראי שילוחי כי אין עוולה מלכתחילה.
חסינות דיונית – יש עוולה אבל לא ניתן לתבוע אותו אבל ניתן לתבוע מישהו אחר.
אם החסינות של השופט ניתן היה לתבוע את המדינה ,אם היא מהותית לא ניתן .יש על כך וויכוח
לאיזו חסינות זה שייך .הנטייה היא להגיד שהחסינות של שופט היא כמעט מהותית וניתן לתבוע
את המדינה רק במקרים קיצוניים.
יש עוד חסינויות ,למשל ,חסינות של עובד ציבור וכו'.
הגנות
יש להבחין בין הגנה ספציפית ובין הגנה כללית.
הגנה ספציפית קשורה לעוולה ספציפית .למשל יש את עוולת התקיפה ויש הגנות שקשורות
לעוולה זו .עוולת כליאת שווא והגנות שקשורות לעוולה הזו.
הגנה כללית – חלה על כל העוולות.
נלמד על ההגנות הכלליות אותן יש לחלק לשני סוגים .יש הגנות שנועדו לשלול את האחריות .אם
תתקבל ההגנה המזיק לא אחראי בכלל .סוג שני הוא הגנה שנועדה להפחית היקף האחריות –
המזיק אחראי אבל לא על כל הנזק.
113
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
הרציונאל הוא שמדובר בשוק חופשי .כל אדם חופשי לנהל ולכלכל את ענייניו כרצונו ,ואם הוא
יודע למה שהוא נכנס ומסכים למצב זה אין לו להלין אלא על עצמו.
114
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
1.6.09
חסינויות והגנות
יוצאים מנקודת הנחה שהתקיימה עוולה כלשהי אבל אם מתקיימת אחת החסינויות או ההגנות
שברשימה ,התוצאה היא שהתביעה תידחה על אף שהוכח קיום העוולה.
אילו טענות באות בחשבון?
הטענה הראשונה היא פעילות מלחמתית .המדינה יכולה להתגונן בטענה שהיא חסינה מתביעה
כיוון שהמאורע התרחש במסגרת פעילות מלחמתית .סעיף 5לחוק הנזיקין האזרחיים )אחריות
המדינה( הוא הסעיף שדן בנושא.
פסק דין בני יעודה דן בסיטואציה בה אדם נמצא בתוך מסגרייה ונורה מבחוץ במהלך פיזור הפגנה
שהיתה שם .צה"ל טוען לחסינות כיוון שזו פעילות מלחמתית .השאלה היא האם פיזור ההפגנה
מהווה פעילות מלחמתית? אם הטענה מתקבלת התביעה נידחת ,לא בודקים אם היתה רשלנות או
לא.
בית המשפט העליון מחליט שיש לאבחן בין פעילות מלחמתית לבין פעילות שיטורית .ההבדל הוא
שפעילות שיטורית גם כאשר מבוצעת בידי צבא אינה מקנה חסינות .כאשר המשטרה פועלת
בתחומי הקו הירוק אין לה חסינות ,אותו הדבר גם אצל צה"ל כשהוא פועל בשטחים.
מה הקריטריונים? בית המשפט קובע כי יש לבחון את מטרת הפעולה ,את מקום האירוע ,את
משך הפעילות ,את זהות הכח הצבאי הפועל ,את האיום שקדם לפעילות ושנצפה ממנה ,את
עוצמת הכח הצבאי הפועל והיקפו ואת משך האירוע.
יישום – לאור כל הקריטריונים נקבע שפיזור הפגנה מהווה פעילות משטרתית ולכן לא חלה
חסינות.
הכנסת מחוקקת את סעיף 5א הקובע כי הנטל על התובע .בדרך כלל בתביעה התובע צריך להוכיח
אך ישנם מצבים בהם נטל הראייה עובר על הנפגע .סעיף 5א קובע שגם באותם מצבים בהם כלל
נטל ההוכחה אמור לעבור אל הנתבע ,הרי ברגע שמדובר בפעילות ביהודה ושומרון )ובזמנו גם
בעזה( נטל ההוכחה יישאר על התובע .הסיבה לכך היא שהיו הרבה אירועים שצה"ל חשש שברגע
שיעבירו אליו את הנטל הוא לא יהיה מסוגל לעמוד בו כי אין לו מושג מה קרה.
פסק דין לרנר ופסק דין חמד התובע הצליח להוכיח התרשלות של הצבא ולכן המדינה חייבת
לשלם פיצויים.
סעיף )5ב( פטור כלפי ארגוני מחבלים – חבר בארגון מחבלים לא יוכל לתבוע את צה"ל על
התרשלותו.
סעיף )5ג( קבע פטור בשל פעילות באיזור עימות – שר הביטחון הגדיר 90%מיהודה ושומרון
כאיזור עימות .בזה נוצר פטור.
בג"ץ עדאללה – עתירה שבה מבקש הארגון שמייצג את ערביי ישראל להכריז על סעיף )5ג( כבלתי
חוקתי ,היסוד את חוק יסוד :כבוד האדם וחירותו .הטענה היא שהסעיף פוגע בצורה בלתי
חוקתית .בית המשפט מקבל את העתירה ופוסל את הסעיף.
חסינות עובד ציבור
סעיף 7א לפקודת הנזיקין .התביעה היא תביעת אזרח כנגד עובד הציבור הסעיף קובע שני תנאים
מצטברים להחלת החסינות על עובד ציבור.
.1עובד הציבור עשה את המעשה במסגרת תפקידו השלטוני .תפקיד שלטוני פירושו תפקיד
שאין לו מקבילה בשוק הפרטי.
.2המעשה לא נעשה מתוך כוונה לגרום נזק או מתוך שוויון נפש בנוגע לאפשרות גרימת
הנזק.
מה קורה כשמוגשת תובענה נגד עובד הציבור? פרקליטות המדינה מודיעה שהעובד חסין ולכן
התביעה תתברר נגד המדינה או הרשות המקומית ולא נגד העובד.
החסינות חלה רק על העובד והתביעה כלפי המדינה היא מכוח אחריותה השילוחית.
אין בעיה לאזרח לתבוע את הרשות .מה תעשה הרשות כלפי עובד הציבור? הסעיף שדן בזה הוא
סעיף 7ו המאפשר לרשות לתבוע את עובד הציבור באחד משני מצבים .האחד ,הוא התרשל
התרשלות חמורה ובכך גרם לרשות נזק .מצב שני ,הוא התרשל התרשלות חמורה ובכך גרם
לאזרח נזק והרשות פיצתה את האזרח.
חסינות שופט
סעיף 8לפקודת הנזיקין קובע ששופט חסין במילוי תפקידו.
שופט התרשל .האם ניתן לתבוע את המדינה? זה אמצעי לעקוף את הערעור ,במקום להגיש ערעור
אנשים יגישו תביעה נגד השופט .ב' אם מגישים תביעה נגד בית משפט עליון על רשלנות שגרמה
נזק של מאה אלף שקל ,התביעה תוגש לבית המשפט שלום .כלומר ,שופט בית משפט שלום יצטרך
לקבוע האם שופט של בית משפט עליון התרשל.
115
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
רוב פסקי הדין קבעו שלא ניתן לתבוע גם את המדינה .חריג אחד ,פסק דין של בית המשפט
המחוזי בירושלים פסק דין פרידמן שקבע כי במצב של התרשלות חמורה ניתן יהיה לתבוע את
המדינה.
חסינות קטין
קטין חסין עד גיל .12סעיף 9לפקודת הנזיקין קובע חסינות מלאה עד גיל .12חסינות עד גיל 18
בעניינים הקשורים לחוזים כי לפי חוק הכשרות הם לא כשרים לכרות חוזה אז אנשים יתבעו
בנזיקין ולא בחוזים – החוק לא מאפשר את זה.
הגנות
מעשה של מה בכך
סעיף 4לפקודת הנזיקין .הסעיף קובע הגנה כאשר מדובר במעשה קל ערך שאדם סביר לא היה
תובע בגינו.
הסתכנות מרצון
אדם לוקח על עצמו את הסיכון על הפעילות שהוא עושה .הוא לוקח על עצמו גם את הידיעה שאם
ייגרם לו נזק הוא לא יתבע.
אשם תורם
ההגנה של אשם תורם דנה בהתנהגותו של הניזוק .התנהגותו של הניזוק יכולה להשפיע במספר
דרכים:
היא יכולה להיחשב לסיבה מכרעת לנזק ,כלומר ,הסיבה המרכזית לנזק היא התנהגותו של
הניזוק .אם זה המצב ,התביעה נגד המזיק תידחה.
מצב שני ,היא יכולה לגרום לניתוק הקשר הסיבתי בין התנהגות המזיק לבין הנזק ,כלומר,
המעשה היה כל כך בעייתי עד שהוא מנתק את הקשר בין מעשיו של הנתבע לבין הנזק ולכן גם אם
בפועל בוצעה העוולה התביעה תידחה.
המצב השלישי ,היא יכולה להיות קלה יותר ביחס לשני המצבים הקודמים ואז היא תביא רק
להפחתת סכום הפיצויים.
הסעיף שדן בכך הוא סעיף 68לפקודת הנזיקין .הסעיף קובע שני מבחנים בנוגע להפחתת
הפיצויים:
המבחן הראשון האם האדם הסביר היה נזהר יותר
המבחן השני מה היא תרומת הניזוק לנזק מבחינה מוסרית.
פסק הדין שדן בכך הוא פסק דין קופת אשראי וחיסכון נ' עוואד שבו נקבע אשם תורם בשיעור של
.100%התביעה כאילו התקבלה ,היתה התרשלות של קופת אשראי וחיסכון ולכן התביעה
מתקבלת אבל בפועל הוא מפחית את הפיצויים בגובה של ,100%כלומר ,לא מקבלים פיצוי.
קיימות שתי אוכלוסיות לגביהן הנטייה הינה לא לייחס אשם תורם:
האוכלוסייה הראשונה היא עובדים – הנטייה היא לא לייחס אשם תורם לעובד כיוון שתנאי
העבודה נקבעים על ידי המעביד ולכן הוא יכול היה מראש למנוע את הסיכון שהעובד יביא על
עצמו .ההלכה נקבעה בפסק דין מחמור בע"מ נ' אטדגי.
האוכלוסייה השניה שהנטייה היא לא לייחס לה אשם תורם הינה ילדים .שני פסקי דין שדנו בכך:
פסק הדין הראשון מרצלי נ' מדינת ישראל שם דובר בתלמידה שירדה מטיולית ותוך כדי שהיא
ירדה מהטיולית וקפצה למטה במהלך טיול שנתי היא השעינה את האצבע על הסולם וכשהיא
קפצה האצבע נשארה על הסולם )כיום היה מדובר בתאונת דרכים .פסק הדין ניתן לפני שחוקק
חוק הפלת"ד( .בית המשפט פסק שקטין חייב לשמור על שלומו שלו .יש לו חובה כלפי עצמו אבל
האשם של המורות שליוו את הטיול השנתי הוא כה מכריע ,עד כדי כך שהוא מנתק את הקשר
הסיבתי בין ההתרשלות של הילדה לבין הנזק .לפיכך התביעה התקבלה ולא ייחסו לתובעת אשם
תורם.
מקרה שני פסק דין מדינת ישראל נ' אייגר :חייל גנב תיל מהצבא ולקח אותו הביתה והטמין אותו
בעליית הגג בביתו .אחיו הקטן בן 11גילה את הטיל .סיפר לאביו ואביו אמר לו לא לגעת בטיל.
הוא עולה חזרה לעליית הגג ובודק את הטיל מזוויות שונות והטיל מתפוצץ .הוא אושפז והגיש
תביעה .הבעיה של בית המשפט באשם התורם היא כזו – ילד רגיל בן 11לא היה יודע מה הוא
רואה אבל כאן יש ילד שהוא לא בגדר ילד רגיל .אולי אם הילד הזה מבין יותר נסכים לייחס לו
אשם תורם שלאחרים לא מייחסים שהרי בדרך כלל המבחן הוא אובייקטיבי .בית המשפט בסוף
משאיר את הסוגייה בצריך עיון כיוון שהוא קובע שבמקרה הזה הילד הוזהר על ידי אביו ואם
116
צילה ניהוז2009 , דיני נזיקין – ד"ר אמל ג'אברין
האב הזהיר אותו ברור שיש לו אשם תורם .קובעים אשם תורם של 20%והוא מקבל פיצויים
בגובה של .80%
הקטנת הנזק
הנטל להקטנת הנזק ,משמעו ,שעל הניזוק לעשות כל פעולה שאדם סביר היה עושה כדי להפחית
את הנזק.
תפקיד הניזוק הוא לא לדאוג להפחתת סכום הפיצוים אלא להפחתת הנזק .אמת המידה היא
אמת מידה אובייקטיבית.
לדוגמא ,כאשר אדם יכול להקטין את נזקו באמצעות ניתוח כיוון שמצבו יוטב ,האם הוא מחוייב
לעבור אותו? בית המשפט קובע שבשל האוטונומיה של האדם על גופו ,בדרך כלל לא נחייב אותו
לעבור ניתוח ,נקבע בפסק דין גולדפארד נ' כלל .כאשר ברור שלניתוח אין סיכונים ,אזי הוא יהיה
מחוייב לעבור אותו ואם לא זה יהיה בגדר הפרה של הנטל להקטנת הנזק ,נקבע בפסק דין לוי נ'
מזרחי.
הקטנת הנזק שלא בהקשר של ניתוח – מקרה של גנזך נ' אריה חברה לביטוח – מדובר במורה
שנפגע בתאונת דרכים .אחרי תאונת הדרכים הוא חזר לעבוד ובית הספר שהוא עבד בו התאים לו
את תנאי הלימוד למצבו .אחרי שנה שהוא חזר לעבוד הוא פורש מעבודתו כי הוא מתבייש והוא
לא מסוגל לעמוד מול כיתה במצבו הנוכחי .הוא תובע על אובדן כושר השתכרות מגיל 60שזה היה
גילו עד גיל .67בית המשפט קובע שאדם סביר לא היה פורש מעבודתו בשל בושה ולכן הוא קובע
שמדובר בהפרת החובה להקטנת הנזק.
המשמעות הכלכלית של הפרת חובת הקטנת הנזק הוא שלא מקבלים את הפיצויים בגין רכיב
אובדן כושר השתכרות.
יש הבדל בין הקטנת הנזק ובין אשם תורם לגבי תאונות דרכים .בתאונות דרכים אין אשם תורם
אבל יש הקטנת נזק .כיוון שאשם תורם מטפל במה שיש עד הנזק ואז יש אחריות מוחלטת .הנטל
להקטנת הנזק מטפל במה שקורה אחרי התאונה ואין סיבה שהנזק שיש לאחר התאונה לא יטופל.
התיישנות
ההתיישנות מבוססת על שני חוקים .האחד זה חוק ההתיישנות שדן בהתיישנות במשפט האזרחי
בכלל והשני זה פקודת הנזיקין שיש בה מספר סעיפים שמייחדים את סוגיית ההתיישנות בנזיקין.
השילוב שלהם הוא זה שקובע מה תהיה תקופת ההתיישנות.
117