‫תוכן מפורט‬

‫הקדמה‬
‫מבוא‬
‫שער ההלכה‬
‫אבלות ודינים הכרוכים בה‬
‫אבלות ואנינות‪ -‬חיוב אבלות ‪ /‬אנינות ‪ /‬אבלות מבחירה ‪ /‬ניחום‬
‫אבלים‪.‬‬
‫דינים שונים‪ -‬ברוך דיין האמת ‪ /‬קריעה ‪ /‬צידוק הדין ‪ /‬קדיש ‪/‬‬
‫הספד ‪ /‬נר נשמה ועילוי נשמה ‪ /‬אזכרה ‪ /‬סעודת הבראה ‪ /‬שפיכת‬
‫המים‪.‬‬
‫קבורה ודיני המת‬
‫קבורה‪ -‬חיוב הקבורה וטעמה ‪ /‬הגדרת העובר החייב בקבורה ‪/‬‬
‫מקום הקבורה ‪ /‬קבורת שליה ‪ /‬הלנת המת ‪ /‬השכבה ושמירה ‪/‬‬
‫טהרה ‪ /‬תכריכים ‪ /‬לויה‪.‬‬
‫שאר דיני המת‪ -‬מילה ‪ /‬קריאת שם ‪ /‬הנאה ‪ /‬הסתכלות ‪ /‬צילום ‪/‬‬
‫נישוק ‪ /‬נתיחה פתולוגית ‪ /‬טומאה‪.‬‬
‫דיני נדה‬
‫טומאת לידה ‪ /‬דין האשה בתהליך ההפלה או הלידה ‪ /‬דם בימים‬
‫שאחר ההפלה או הלידה ‪ /‬קביעות של ווסתות לאחר ההפלה או‬
‫הלידה ‪ /‬התמודדות עם כתמים וקשיים בתהליך ההיטהרות‪.‬‬
‫דיני האשה לעניין שבת וצום‬
‫הגדרת המפלת כיולדת ‪ /‬חילול שבת לצורך האשה ‪ /‬יום הכיפורים ‪/‬‬
‫תשעה באב ‪ /‬שאר תעניות ‪ /‬הריון לאחר הפלה‪.‬‬
‫ברכת הגומל ועלייה לתורה‬
‫חיוב ברכת הגומל ‪ /‬על איזו הפלה יש לברך ‪ /‬דרכים שונות לקיים‬
‫את חיוב הברכה ‪ /‬זמן הברכה ‪ /‬עלייה לתורה ופרשת היולדת‪.‬‬
‫הפלה מלאכותית וביצועה‬
‫מתי מותר לבצע הפלה ‪ /‬דרך ביצוע ההפלה ‪ /‬זהות מבצע ההפלה ‪/‬‬
‫זמן ביצוע ההפלה‪.‬‬
‫מניעת הריון‬
‫מתי מותר למנוע הריון ‪ /‬דרכי מניעת ההריון‪.‬‬
 ‫דיני פדיון הבן‬
‫פדיון הבן בבכור שנולד לאחר הפלה ‪ /‬בכור שמת קודם שנפדה‪.‬‬
‫נספח מס' ‪ – 1‬הגדרת 'נפל' לעניין דיני אבלות‬
‫נספח מס' ‪ – 2‬התנהלות מעשית בעניין הקבורה‬
‫נספח מס' ‪ – 3‬הקדמה לדיני נדה‬
‫שער האמונה והמחשבה‬
‫ערכו ומשמעותו של העובר שמת‬
‫נשמתו של עובר או התינוק ‪ /‬מדוע בא העובר לעולם? ‪ /‬הקשר‬
‫הרוחני בין הילד להוריו‪.‬‬
‫מדוע מתים עוברים ותינוקות?‬
‫הילד כחלק מהוריו ‪ /‬התיקון של נשמת הילד בעולם ‪ /‬יצירת מטרה‬
‫במקום חיפוש אחר סיבה‪.‬‬
‫התמודדות רוחנית עם אובדן הריון או תינוק‬
‫עילוי נשמה ‪ /‬לימוד ‪ /‬תפילה‪.‬‬
‫סגולות‬
‫תפילות‬
‫תוספות‬
‫דברי חיזוק למפלת‪/‬הרב יצחק זילברשטיין‬
‫היילודים למות‪/‬הרב מרדכי אלון‬
‫מכתב לבן‪/‬הרבנית דינה הורביץ הי"ד‬
‫תחושות לאחר הפלה‪/‬הרבנית דינה הורביץ הי"ד‬
‫חליפת מכתבים‪/‬הרבנית דינה הורביץ והרב צבי יהודה קוק‬
‫מקורות ללימוד‬
 ‫מבוא‬
‫"ויראו את אלקי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים‬
‫לטהר"‬
‫)שמות כד י(‬

‫אמר רבי עקיבא‪ :‬עבדי פרעה היו דוחקין ומכין את ישראל כדי לעשות להם‬
‫תוכן לבנים בכפל‪ ,‬שנאמר "תוכן לבנים תתנו"‪ ,‬והמצריים לא היו נותנין‬
‫להם תבן והיו צריכים לקושש קש במדבר‪ ,‬ואותו קש היה מלא קוצים‬
‫וברקנים‪ ,‬והיה הקש נוקב את עקביהם והיה הדם מתבוסס ומתערב בטיט‪.‬‬
‫ורחל בת בתו של מתושלח הייתה הרה ללדת ורומסת בטיט עם בעלה עד‬
‫שיצא הוולד ממעיה‪ ,‬ונתערב עם המלבן והייתה צועקת על בנה‪ ,‬ועלתה‬
‫צעקתה לפני כסא הכבוד‪ ,‬וירד מיכאל ונטלהו והעלהו לפני כסא הכבוד‬
‫ועשה אותו מלבן‪ ,‬ונתנו למטה מרגליו של הקב"ה‪ .‬הוא שנאמר "ותחת‬
‫רגליו כמעשה לבנת הספיר"‪ ,‬פירוש‪ :‬לבנה שנעשית משפיר היולדת‪.‬‬
‫ואותה הניח תחת רגליו להזכיר השעבוד ולרחם על ישראל‪ ,‬ובעוונותינו‬
‫שרבו כשנחרב בית המקדש‪ ,‬השליכו לארץ‪ ,‬שנאמר "השליך משמים ארץ‬
‫תפארת ישראל"‪ ,‬דהיינו הלבנה שהיה רואה בה תמיד ומזכיר השעבוד‬
‫ומרחם ישראל‪.‬‬
‫)חזקוני והדר זקנים שם‪ ,‬תורה שלמה שמות כד ]פח[(‬

‫סמל השעבוד‪ ,‬סמל הייסורים האנושיים המעוררים את רחמי המקום‪ ,‬הינו אותה‬
‫לבנה‪ ,‬לבנת הספיר‪ ,‬המכילה את גוף העובר שהופל אל תוך הטיט והקוצים‪ .‬מבין‬
‫כל הצעקות והבכיות‪ ,‬מבעד לכל המתים‪ ,‬המתייסרים והפצועים‪ ,‬עלתה לפני כסא‬
‫הכבוד דווקא צעקתה של אותה אשה‪ ,‬רחל בת בתו של מתושלח‪ ,‬אשר הפילה את‬
‫וולדה מתוך מעיה‪ .‬יש משהו במותו של העובר הטהור והנקי מכל חטא‪ ,‬של החיים‬
‫שזה עתה נוצרו‪ ,‬אשר בוקע את כל המחיצות ופותח לרגע פתח של קשר ישיר בין‬
‫אדם ואלוקים‪ ,‬בין ידיה הריקות של אם העובר ובין כנפי השכינה‪ ,‬אם כל חי‪ .‬חיבור‬
‫זה עוסק בצדדים שונים של הקשר הזה‪ ,‬בהיבטים שונים )הלכתיים‪ ,‬אמוניים‪,‬‬
‫מחשבתיים( של דבר ה' המיוחד המתגלה להורים בתהליך הפסקת ההריון ואחריו‪.‬‬

‫קהל היעד המרכזי עבורו נכתב חיבור זה‪ ,‬הינו הורים אשר איבדו את ילדם במהלך‬
‫ההריון או במהלך הימים הסמוכים ללידה‪ .‬אך קשה מאד לכתוב לקהל יעד כה‬
‫גדול ומגוון‪ ,‬באופן שידבר לכל אחד ואחד‪ ,‬משום שאובדן הריון יכול להביא את‬
‫האדם למצבים ולתחושות שונות באופן קיצוני‪.‬‬

‫אחד הגורמים החשובים שמבדילים בין אדם לאדם ביחס לאובדן זה‪ ,‬הינו השלב‬
‫בו הופסק ההריון‪ -‬אינו דומה מי שגילה שק הריון ריק בבדיקת האולטראסאונד‬
‫הראשונה‪ ,‬למי שילדו מת תוך כדי תהליך הלידה בסוף החודש התשיעי‪ .‬שני‬
‫האובדנים הינם קשים וכואבים‪ ,‬אך הם שונים לחלוטין זה מזה‪ ,‬ובעוד הראשון הינו‬
‫כאב על הריון שנגדע בטרם קיבל אחיזה וממשות‪ ,‬השני הוא כאב על תינוק חי‬
‫ובועט שנפטר מן העולם‪ .‬בשפה האנגלית ובספרות המקצועית יש חלוקה ברורה‬
‫בין הפלה )‪ (Abortion‬שנעשית קודם השבוע ה‪ 20-‬בערך‪ ,‬ובין לידה שקטה )‬
‫‪ (Stillbirth‬שנעשית לאחר מכן‪ ,‬וכמו כן ישנם מספר כינויים לעובר בשלבי ההריון‬
‫השונים‪ .‬חלוקה נוספת שנראית משמעותית לעניין זה הינה החלוקה בין השלישים‬
‫השונים‪ ,‬כאשר בשליש הראשון העובר לא מורגש ולא ניכר וגם צורתו לא אנושית‬
‫במלואה‪ ,‬בשליש השני הוא מקבל צורה אנושית ואפשר להרגיש את תנועותיו‪,‬‬
‫ובשליש השלישי הוא כמעט תינוק לכל דבר אשר בעצם יכול כבר להיוולד ולחיות‪.‬‬
‫חלוקה זו דומה יותר לחלוקה ההלכתית‪ ,‬אשר מגדירה את העובר בארבעים הימים‬
‫הראשונים כ"מיא בעלמא" )מים בלבד(‪ ,‬בהמשך השליש הראשון כעובר שאינו‬
‫‪1‬‬
‫ניכר‪ ,‬בשליש השני כעובר שניכר‪ ,‬ובשליש השלישי כעובר שראוי להיוולד‪.‬‬

‫ישנם עוד גורמים רבים המבדילים בין אדם לאדם ביחס לאובדן‪ ,‬ובראש ובראשונה‬
‫זהותו ועולמו של האדם עצמו‪ -‬מה גילו‪ ,‬האם יש לו כבר ילדים אחרים‪ ,‬באיזה‬
‫ציבור ובאיזו סביבה הוא חי ועוד משתנים רבים המשפיעים על תגובתו של אדם‬
‫לכל אובדן באשר הוא‪ ,‬ובוודאי לאובדן מסוג זה אשר ניתן לחוות אותו בדרכים‬
‫שונות מאד‪ .‬מלבד זאת‪ ,‬ישנן גם גישות שונות ביחס לאובדן של עובר או תינוק‪.‬‬
‫בעבר מקובל היה להתייחס למוות של תינוקות כדבר טבעי ומובן‪ ,‬גם משם‬
‫שבתמותת התינוקות הייתה תדירה מאד‪ .‬בעשרות השנים האחרונות התחילה‬
‫בעולם וגם בארץ תנועה של התייחסות כואבת ומשמעותית יותר למוות זה‪ ,‬אך‬
‫עדיין קיימים הבדלים רבים בין רבנים‪ ,‬פסיכולוגים ואנשי רוח ואפשר למצוא‬
‫חילוקי דעות קשים ביניהם‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייתכן ויהיה הבדל אפילו בין בני הזוג עצמם‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫כאשר האחד מהם יחווה את האובדן באופן שונה מן השני‪.‬‬

‫‪ 1‬ההשלכות ההלכתיות של חלוקות אלו מובאות בפרקים העוסקים בהפלה מלאכותית ובפדיון הבן‬
‫לאחר הפלה ובעוד מקומות‪.‬‬
‫‪ 2‬הבדל משמעותי נוסף‪ ,‬אשר הוא יותר תהליך מאשר הבדל‪ ,‬קיים בין שלבים שונים של עיכול‬
‫האובדן‪ .‬עם הזמן‪ ,‬הפצעים הפתוחים מגלידים‪ ,‬כמו אחרי כל אובדן‪ ,‬והכאב מתרכך והופך להיות‬
‫רחוק יותר‪ .‬עם זאת‪ ,‬כל אדם צריך להיות קשוב לקצב הפנימי שלו ולנסות לא לשקוע בכאב לנצח‬
‫לאור קיומם של הבדלים ופערים אלו‪ ,‬קשה היה מאד לכתוב באופן שיתאים לכל‬
‫קורא וקורא‪ .‬בגופי ההלכות עצמם‪ ,‬כאשר יש חילוק הלכתי בין אנשים שונים או‬
‫בין שלבי הריון שונים‪ ,‬הדבר צוין ופורט‪ .‬אך בהקדמות לפרקים השונים‪ ,‬בחלקים‬
‫האמונים ואף בדרך ניסוח ההלכות עצמן‪ ,‬לא הייתה אפשרות לחלק בכל משפט‬
‫בין אנשים ואובדנים שונים‪ .‬כמו כן‪ ,‬אין בכוונתנו לטעון שתחושות של אבל וכאב‬
‫אינן לגיטימיות באובדן בשלב מוקדם יחסית‪ ,‬או שהן מחויבות ונדרשות באובדן‬
‫בשלב מאוחר‪ .‬אי לכך‪ ,‬נעשה ניסיון לכתוב לפי מכנה משותף רחב ככל האפשר‪,‬‬
‫ולתת מקום לכל אדם ולכל רגש‪ .‬עם זאת‪ ,‬חשוב לציין שמן הסתם יהיו רבים שלא‬
‫יזדהו עם הדרך בה נכתב החיבור‪ ,‬והמלצתנו היא שאנשים אלו ייעזרו אך ורק‬
‫במידע ההלכתי והתורני שיובא כאן ולא ירגישו מחויבים לתחושות שבאות לידי‬
‫ביטוי בדרך הכתיבה‪.‬‬

‫המשותף לכל המקרים הוא העובדה שההורים נתקלים בבת אחת בשאלות‬
‫הלכתיות רבות אשר לא היה להם את הזמן להתכונן אליהן‪ ,‬כאשר גם מצבם‬
‫הנפשי לא תמיד מאפשר את יישוב הדעת והזמן הנדרשים לבירורים יסודיים‪ .‬אי‬
‫לכך‪ ,‬לוקטו בחיבור זו רוב ההלכות המיוחדות הנוגעות להורים בזמן שלפני‪ ,‬תוך‬
‫כדי ואחרי תהליך ההפלה או הלידה השקטה‪ .‬ההלכות נכתבו בלשון קלה ופשוטה‪,‬‬
‫והן כוללות גם הנחיות מעשיות הנוגעות לנושאים ההלכתיים השונים‪ .‬בכל מקום בו‬
‫התאפשר הדבר‪ ,‬הובאו בחיבור הנחיות ברורות וחד משמעיות‪ ,‬ובמקומות בהם‬
‫נחלקו הפוסקים הובאה השיטה העיקרית למעשה תוך התייחסות לכך שיש דעות‬
‫אחרות‪ ,‬אותן ניתן למצוא בהערות השולים‪ .‬כמו כן‪ ,‬במהלך הכתיבה נשלחו שאלות‬
‫רבות לרבנים בכדי למנוע טרחה זו מן ההורים‪ ,‬אך ישנם מספר מקומות בהם‬
‫נדרשת התייעצות פרטנית‪ ,‬כפי שנכתב בגוף החיבור‪.‬‬

‫קהל יעד נוסף אליו מופנה חיבור זה‪ ,‬הינו האנשים המלווים ומנחים את ההורים‬
‫במסגרות השונות‪ -‬רבנים‪ ,‬רופאים‪ ,‬הורים להורים צעירים‪ ,‬פסיכולוגים‪ ,‬מיילדות‬
‫ועוד‪ .‬מלבד עצם המידע ההלכתי‪ ,‬אשר יכול לסייע בהכוונה ובתמיכה‪ ,‬יכולה‬
‫החיבור לפתוח צוהר לעולמם של ההורים אשר חוו אובדן‪ ,‬ואשר לעיתים הסביבה‬
‫מתקשה להבין את כאבם ותחושותיהם‪ .‬עבור הרבנים ואנשי ההלכה‪ ,‬נכתבו הערות‬
‫שולים מקיפות המראות את המקורות השונים עליהם מבוססות ההלכות‪ ,‬ומפרטות‬

‫מצד אחד ולא להילחם ולהדחיק אותו מצד שני‪ .‬חיבור זה מיועד להורים שנמצאים לפני‪ ,‬תוך כדי‬
‫וקצת אחרי תהליך ההפלה‪ ,‬ועל כן הוא מתמודד עם הכאב בשעתו החזקה ביותר‪ .‬עם זאת‪ ,‬חלק‬
‫מהרעיונות שבו יכולים להמשיך וללוות גם לאורך זמן‪.‬‬
‫חריגים וסיוגים דקים אשר לא נמצא להם מקום בגוף הטקסט‪ .‬במקומות בהם אין‬
‫מחלוקת בין הפוסקים‪ ,‬הובאו המקורות מתוך השולחן ערוך או מתוך מקור קלאסי‬
‫אחר‪ ,‬ואילו במקומות בהם קיימת מחלוקת נעשה ניסיון לסקור את דעותיהם של‬
‫‪3‬‬
‫כמה שיותר פוסקים‪ ,‬בכדי שהקורא יוכל לשקול ולהכריע ביניהם‪.‬‬

‫מלבד הבאת ההלכות והמקורות‪ ,‬נעשה בחיבור זה ניסיון לגשר על הפער שקיים‬
‫לפעמים בין עולם ההלכה ובין עולמם הרוחני והנפשי של ההורים אשר חוו אובדן‪.‬‬
‫פער אשר יכול לבוא לידי ביטוי בשימוש של ההלכה במילים אשר נתפסות היום‬
‫כשליליות‪ ,‬בהתייחסות שנתפסת כמזלזלת בכאבם של ההורים ועוד‪ .‬אי לכך‪,‬‬
‫הכתיבה נעשתה תוך שיתוף והתייעצות עם אנשי הלכה מחד‪ ,‬ועם הורים שעברו‬
‫אובדן מאידך‪ .‬דעותיהם ותחושותיהם של אלו ושל אלו באים לידי ביטוי בחיבור‪,‬‬
‫ונראה ששני העולמות יכולים ללמוד ולהרוויח ממפגש זה‪.‬‬

‫‪ 3‬במקומות ספורים‪ ,‬בהם לא הייתה ברירה אחרת‪ ,‬הובאו הנחיות מפי רבנים בני זמננו בלא הסבר‬
‫או הסתמכות על מקורות‪ .‬הנחיות אלו לא יקדמו הרבה את הלומד והמעיין‪ ,‬והן הובאו עבור אלה‬
‫המחפשים בחיבור את ההנחיות המעשיות בלבד‪.‬‬
 ‫אבלות ודינים הכרוכים בה‬

‫פתיחה‬
‫"תינוק בן יום אחד שמת‪ ,‬הרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם‪".‬‬
‫)משנה נדה ה ג ומסכת שמחות ג א(‬

‫במשפט אחד‪ ,‬אמיתי וחודר עד כאב‪ ,‬הנציחו חז"ל את הפער האינסופי שקיים בין‬
‫אלו שאיבדו את ילדם‪ ,‬ובין אלו שלא‪ .‬משפט אחד‪ ,‬הצופן בחובו את כל התקוות‬
‫והחלומות‪ ,‬השמחה והתפילות אשר התנפצו לרסיסים ברגע קטן אחד‪.‬‬

‫אובדן של עובר‪ ,‬או של תינוק בשלבי חייו הראשונים‪ ,‬כרוך בכאב גדול ועצב‪,‬‬
‫בדיוק כמו כל אובדן אחר‪ .‬וכאילו לא די באסון עצמו‪ ,‬מתלווה לעיתים לתחושת‬
‫האובדן‪ ,‬התחושה שהחברה‪ ,‬המשפחה ואולי אפילו התורה לא מכירות באובדן‬
‫הזה‪ ,‬ומנסות לטשטש אותו במהירות האפשרית‪ 4.‬ואכן‪ ,‬דיני אבלות‪ ,‬אנינות וקבורה‬
‫לא חלים על עובר או על תינוק קטן במתכונתם הרגילה‪ ,‬ויכולה להיווצר תחושה‬
‫‪5‬‬
‫של חוסר הכרה הלכתית באובדן מסוג זה‪.‬‬

‫אך נראה שתחושה זו יסודה בהבנה מוטעית של דיני האבלות ביהדות‪ .‬הבנה זו‬
‫גורסת שדיני האבלות מגדירים מתי אמור האדם להיות עצוב ומתי לא‪ ,‬אך זוהי‬
‫הסתכלות חלקית ולא מדויקת‪ .‬פעמים רבות יש דין של אבלות על אדם לא כל כך‬
‫מוכר אשר מותו לא כרוך בעצב עמוק‪ ,‬ומאידך אין דין של אבלות על חבר קרוב גם‬
‫אם מותו גורם לעצב רב‪ .‬דיני האבלות יוצרים מסגרת מחייבת מינימאלית‪ ,‬אשר‬
‫חלה על מעגל מסוים של קרובים ואנשים‪ ,‬מתוך ידיעה ברורה שמסגרת זו לא‬
‫כוללת את כל האסונות והדברים העצובים העלולים לקרות את האדם‪.‬‬

‫ומדוע באמת אין חיוב להתאבל על עובר? למה נגרע חלקו משאר קרובי האדם‬
‫אשר חובה להתאבל עליהם?‪ 6‬שאלה זו מחריפה אף יותר כאשר מתבוננים בהלכה‬
‫‪ 4‬סוגיה דומה הינה סוגית חברותיהן וארוסותיהן של חללי צה"ל‪ ,‬אשר הקושי שלהן לזכות בהכרה‬
‫באובדנן עלה למודעות הציבורית בשנים האחרונות‪.‬‬
‫‪ 5‬ראה במאמר 'אמהות חסרה‪ ,‬כינון זהות עצמית בעקבות אובדן הריון או אובדן ילוד' )זהר גזית‪,‬‬
‫חיבור לשם קבלת תואר מוסמך‪ ,‬ירושלים ‪ ,(2007‬שהביא תחושות קשות של מספר נשים ביחס‬
‫להתייחסות החברתית והדתית לאובדן‪.‬‬
‫‪ 6‬בספרו התמודדות עם אובדן תינוק )עמ' ‪ (57‬כתב הרב ימין לוי שהטעם לכך שאין דיני‬
‫אבלות על עובר או על תינוק רך נעוצה כנראה בשכיחות הרבה של מות תינוקות בתקופות קדומות‪.‬‬
‫וראה במאמר 'אמהות חסרה‪ ,‬כינון זהות עצמית בעקבות אובדן הריון או אובדן ילוד' )זהר גזית‪,‬‬
‫חיבור לשם קבלת תואר מוסמך‪ ,‬ירושלים ‪ ,(2007‬שדן ביחס למות עובר או תינוק בתרבויות‬
‫ובתקופות שונות‪ ,‬והראה שעד היום אין כמעט התייחסות למוות שכזה בארצות בהן יש תמותת‬
‫שנלמדה מהציטוט המובא בראש הפרק‪ .‬ההלכה אומרת‪ ,‬שאם תינוק נולד באופן‬
‫בו היה יכול לחיות והוגדר כ'בר קיימא'‪ ,‬מתאבלים עליו אפילו מת באותו היום‪ .‬אך‬
‫אם תינוק נולד כאשר מראש הוא אינו בר קיימא‪ ,‬אין מתאבלים עליו‪ .‬ובמבט‬
‫ראשון נראית הלכה זו כתמוהה‪ -‬וכי מה אכפת להם להורים אם ילדם המת היה 'בר‬
‫קיימא' או לא? וכי עובדה זו מעלה או מורידה במשהו מן הצער והכאב?‬

‫ונראה שהלכה זו מבטאת יסוד עמוק בדיני האבלות ‪ -‬האבלות ביהדות איננה ביטוי‬
‫לעצב שנגרם לאבלים‪ ,‬אלא ביטוי לחוסר שנוצר בעולם‪ .‬משום כך‪ ,‬דינים האבלות‬
‫חלים רק על אדם 'בר קיימא' שאבד ולא על עובר שנברא מראש בצורה שאיננה‬
‫ברת קיום‪ .‬עבור ההורים‪ ,‬חסרונו של הילד מורגש ויורגש בלי קשר למטרתו‬
‫ותפקידו בעולם‪ ,‬גם אם מראש לא היה 'בר קיימא'‪ 7.‬אך המבט האלוקי‪ ,‬דרכו‬
‫נבחנים דיני האבלות‪ ,‬רואה בעובר או בתינוק שמת נשמה מיוחדת אשר מראש לא‬
‫ירדה לשכון בעולם הזה משכן של קבע‪ ,‬אלא לבוא לביקור קצר ואחריו לחזור אל‬
‫כור מחצבתה מתחת לכסא הכבוד‪ ,‬ולכן לא חלים עליו דיני אבלות‪ 8.‬הסתכלות זו‬
‫לא אמורה להפחית את עוצמת הכאב אצל ההורים או שאר הקרובים‪ ,‬משום שבני‬
‫אדם חיים בעולם הזה ורואים הכול בראייה האנושית בלבד‪ .‬לכן וודאי שמותר‬
‫‪9‬‬
‫לכאוב ומותר להתאבל‪ ,‬אך חיוב האבלות ההלכתי אינו קיים‪.‬‬

‫]בפרק זה יובאו דיני ומנהגי האבלות וספיחיה ביחס לעוברים ותינוקות‪ .‬חלק מן‬
‫הדינים והמנהגים קיימים במקרים אלו‪ ,‬חלקם אסורים וחלקם אינם מחויבים ועם‬
‫זאת אין גם איסור לעשותם‪ .‬חשוב להדגיש שלהלן תובא המסגרת ההלכתית‬

‫תינוקות גבוהה‪.‬‬
‫‪ 7‬ביטוי הלכתי מובהק להכרה בצערם של ההורים‪ ,‬ניתן לראות בגמרא בקידושין )פ ב(‪ .‬הגמרא‬
‫דנה בהולכת "נפל" לקבורה‪ ,‬ומביאה את דעת אבא שאול שמתיר לאיש ואשה להוליכו בלי‬
‫לחשוש לדין "ייחוד"‪ .‬הסבר הגמרא לדברי אבא שאול הוא‪" -‬בשעת אנינות תביר יצריה"‪ -‬בזמן‬
‫שאדם אונן על מתו )ואפילו הוא "נפל"!( אין לחשוש שיחטא עם אשה‪ .‬ראוי לציין שבהסבר דעת‬
‫חכמים החולקים על אבא שאול נאלצת הגמרא לומר שיצרו של אדם תקף גם בשעה שהוא אונן‪,‬‬
‫ואין היא מציעה לומר שבאנינות על "נפל" הצער איננו משמעותי דיו‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הגמרא בבבא בתרא )קיא ב( למדה שבכור הנולד לאחר "נפלים" נחשב כבכור‬
‫לדיני ירושה‪ ,‬מהמילים "כי הוא ראשית אונו"‪ -‬הראשון שליבו של אביו אונן ודווה עליו אם ימות‪.‬‬
‫בגמרא זו רואים שההלכה מתייחסת לצער על "נפלים" כקטן יותר מצער על בנים בני קיימא‪.‬‬
‫ניתן לומר שהגמרא אכן מכירה בצער על "נפלים" אך סבורה שהוא פחות מהצער על בני קיימא‪,‬‬
‫אך אפשר גם לראות רמז בגמרות אלו לשוני שבין בני הזוג‪ .‬בעוד הגמרא בבבא בתרא אומרת‬
‫שלב האב איננו דווה‪ ,‬הרי שהגמרא בקידושין מדברת על האם המוליכה את בנה לקבורה וליבה‬
‫אונן עליו‪ .‬כמו כן‪ ,‬ייתכן שהצער על "נפל" גדול מאד בשעת הבאתו לקבורה‪ ,‬אך עם הזמן הוא‬
‫הופך להיות קטן ביחס לצער על בן קיימא אשר הותיר אחריו שלל זיכרונות וחללים ולכן הוא פחת‬
‫משמעותי בתודעתו של האב המחלק את נכסיו לפני מותו‪.‬‬
‫‪ 8‬בפרק על ערכו ומשמעותו של העובר או התינוק יש הרחבה בנושא זה‪.‬‬
‫‪ 9‬הרב י"ץ רימון העיר שמסתבר שבשל העובדה שעדיין לא נוצרו חיים ממשיים המחייבים אבלות‪,‬‬
‫רצו חז"ל לסייע לזוג לחזור למסלול החיים כמה שיותר מהר בכדי שיוכלו לנסות מהר יותר לעסוק‬
‫ביצירת חיים אחרת‪ .‬אמנם‪ ,‬נדמה שתחום זה נמסר לבני הזוג והוא תלוי בתחושותיהם וברגשותיהם‪.‬‬
‫בלבד‪ ,‬וההתנהלות בתוך המרחב ההלכתי נתונה לשיקול דעתם ורגשותיהם של‬
‫ההורים בלבד‪[.‬‬

‫אבלות ואנינות‬
‫חיוב אבלות‬ ‫‪.1‬‬
‫עובר שמת בתוך הרחם וכן עובר שנולד כשהוא מת מוגדר בהלכה כ"נפל"‪,‬‬
‫ולא חלים עליו דיני אבלות‪.‬‬
‫‪10‬‬

‫תינוק שנולד חי אך נפטר לאחר פחות משלושים יום מלידתו מוגדר כ"ספק‬
‫נפל"‪ ,‬ומפאת הכלל ההלכתי ש"ספק אבלות להקל" לא חלים דיני אבלות‬
‫לדין זה ישנם יוצאים מן הכלל ופרטים רבים‪ ,‬התלויים בין‬ ‫‪11‬‬
‫גם במקרה זה‪.‬‬
‫השאר בחודש בו נולד התינוק ובמצב גופו קודם שמת‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫אנינות‬ ‫‪.2‬‬
‫כאשר אדם נפטר‪ ,‬מוגדרים קרוביו החייבים בדיני אבלות )במקרה זה‪-‬‬
‫הוריו‪ ,‬אחיו ואחיותיו(‪ ,‬כ'אוננים' עד שיובא לקבורה‪ .‬ה'אונן' פטור ממצוות‪,‬‬
‫וחלים עליו איסורים רבים‪ ,‬ונאמרו לכך שני טעמים‪ -‬א‪ .‬משום כבוד המת‪ .‬ב‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫משום שצריך להתעסק בקבורת מתו ולהתרכז בה בלבד‪.‬‬

‫בהפלה או במוות של 'נפל'‪ ,‬אשר יש לקוברו אך אין מתאבלים עליו‪ ,‬נחלקו‬

‫ולמעשה‪ ,‬אין ההורים נפטרים ממצוות ואינם‬ ‫‪14‬‬
‫הפוסקים האם יש דין אנינות‪.‬‬

‫‪ 10‬שמחות )ג א(‪ ,‬שבת )קלו א(‪ ,‬שלחן ערוך )יורה דעה שעד ח(‪ .‬והמקור לכך הוא הדרשה‬
‫בתורת כהנים )אמור א ו( שעוסק בטומאת כהן לקרוביו‪" -‬יכול לבנו ולבתו הנפלים? תלמוד לומר‪-‬‬
‫'לאמו ולאביו'‪ ,‬מה אמו ואביו בני קיימא‪ ,‬אף בנו ובתו בני קיימא‪ ,‬יצאו בנו ובתו הנפלים שאינן בני‬
‫קיימא"‪.‬‬
‫‪ 11‬שמחות )שם(‪ ,‬שבת )שם(‪ ,‬שלחן ערוך )שם(‪ .‬ובים של שלמה )בקונטרס בסוף בבא קמא(‬
‫כתב שמנהג בני בבל להתאבל אפילו על תינוק בן יומו‪ ,‬בניגוד למנהג בני ארץ ישראל‪ ,‬וב תשובת‬
‫הגאונים )שערי צדק ג ד יא( כתוב שדווקא בני ארץ ישראל מתאבלים על תינוק בן יומו וכן כתב‬
‫בארץ החיים )יו"ד שעד(‪ ,‬אך להלכה פשוט שאין מתאבלים כנזכר לעיל‪.‬‬
‫ובעניין "ספק אבלות להקל"‪ ,‬עיין מועד קטן )יח א( ש"הלכה כדברי המיקל באבל"‪ ,‬ובט"ז )יו"ד‬
‫שצז ב( כתב שהטעם הוא משום שאבלות היא מדרבנן ו"ספק דרבנן לקולא"‪ .‬אמנם בתורת‬
‫האדם לרמב"ן )שער האבל עניין האבלות ד"ה ומעכשיו( כתב שלמי שסובר שיש אבלות דאורייתא‬
‫ביום הראשון‪ ,‬צריך לומר שהסברה היא משום שבמקרים של ספק אין לבו של אדם דווה עליו כל‬
‫כך‪) .‬ואף שכיום אנו עדים לכך שגם על מותו של תינוק קטן דווה ליבנו‪ ,‬עדיין נראה שלרוב קיים‬
‫הבדל בין צער זה ובין הצער על מותו של גדול‪ .‬נראה שההבדל בין סוגי הצער נובע גם מכך‬
‫שבעובר אנו מצטערים על כך שלא יכול היה לחיות‪ ,‬ואילו גדול היה יכול לחיות ונהרג‪ (.‬ועיין‬
‫בהקדמה לספר חיים וחסד שדן באריכות בכלל זה ובדברי סופרים )כא ח(‪.‬‬
‫‪ 12‬עיין נספח מס' ‪.1‬‬
‫‪ 13‬ירושלמי ברכות )ג א(‪ ,‬מובא בגשר החיים )א יא א א(‪.‬‬
‫‪ 14‬לפי הדעות שאין חיוב קבורה מהתורה בנפל‪ ,‬ממילא גם אין דין אנינות‪ ,‬וכך כתבו רוב הפוסקים‬
‫)מהר"מ שיק חו"מ נה‪ ,‬מהר"ץ חיות כז‪ ,‬ברכי יוסף יו"ד שמא‪ ,‬גשר החיים א יח ג ב ועוד‪,‬‬
‫חייבים לנהוג כאוננים‪ ,‬אך במידה ולהורים יש קשר או אחריות כלשהי‬
‫לקבורה יש מקום להחמיר באכילת בשר ושתיית יין ואולי גם בתשמיש‬
‫‪15‬‬
‫המטה‪ ,‬ובעיקר בתינוק שנולד חי ומת לאחר מכן‪.‬‬

‫אבלות מבחירה‬ ‫‪.3‬‬

‫אחד הקשיים המתלווים להפלה ולמוות של תינוק‪ ,‬הוא התחושה שהצער‬
‫שנמצא בלב ההורים לא מקבל מקום לביטוי במסגרת ההלכתית של דיני‬
‫אבלות‪ .‬אמנם‪ ,‬גם כאשר אין חיוב של אבלות‪ ,‬יכול אדם לקבל על עצמו את‬
‫למשל‪ -‬לא להסתפר‪ ,‬לא‬ ‫‪16‬‬
‫דיני האבלות ובלבד שלא יסתרו הלכות אחרות‪.‬‬
‫לנעול נעלי עור‪ ,‬לא להשתמש בתמרוקים‪ ,‬לא לכבס‪ ,‬להימנע מעבודה ועוד‬
‫‪17‬‬
‫מאיסורי ה'שבעה' וה'שלושים'‪.‬‬

‫ראה שדי חמד אנינות יט(‪ .‬אמנם לפי הדעות שיש חובת קבורה‪ ,‬יש שכתבו שיש גם חובת אנינות‬
‫)תפארת למשה‪ ,‬הובא בהגהות רבי עקיבא איגר יו"ד שמא א ובפתחי תשובה שם‪ ,‬ועיין שדי‬
‫חמד שם ושו"ת יהודה יעלה יו"ד שסא‪-‬שסב(‪.‬‬
‫‪ 15‬גם הפוסקים‪ ,‬המובאים לעיל‪ ,‬שכתבו שיש דין אנינות‪ ,‬כתבו זאת על דרך הספק‪ ,‬ולא הכריעו‬
‫לפטור את האונן ממצוות‪ .‬כמו כן‪ ,‬אפשר בהחלט לסמוך על רוב הפוסקים אשר כתבו שאין דין‬
‫אנינות‪ ,‬כמובא לעיל‪ ,‬וכן הסכימו הרב שרלו והרב סתיו‪.‬‬
‫אמנם יש מקום להחמיר באכילת בשר ושתיית יין‪ ,‬כפי שהורו התפארת למשה ורבי עקיבא‬
‫איגר )המובאים לעיל(‪ .‬ובדרכי החיים )ב כט‪ ,‬הובא בנטעי גבריאל קלה ח ובזכרון מאיר יג א‬
‫]‪ ([11‬כתב להימנע גם מתשמיש המטה ומלאכול אצל שולחנו כרגיל‪ ,‬וכן הורה הרב זילברשטיין‪.‬‬
‫אך חומרה זו לא הובאה בפוסקים אחרים ואפשר להקל בה יותר )ובפועל אין משמעות לאיסור על‬
‫תשמיש המיטה אחרי הפלה בגלל איסורי הנדה שחלים על האשה בתקופה זו(‪.‬‬
‫ויש להעיר שדברי רוב הפוסקים )התפארת למשה‪ ,‬רבי עקיבא איגר והפתחי תשובה( נסובו‬
‫על תינוק שנולד חי ומת בתוך שלושים יום‪ ,‬והרב ליכטנשטיין דייק מדבריהם שבעובר שנולד מת‬
‫יש מקום להקל יותר )וכן מוכח בדברי הפת"ש(‪ .‬אמנם בנטעי גבריאל )שם( נראה שלא חילק וכן‬
‫הורה הרב זילברשטיין להחמיר גם בעובר שהופל לאחר ארבעים יום מתחילת ההריון‪ ,‬כפי‬
‫שמצינו בשאר דינים שאין חילוק בין המקרים‪.‬‬
‫והרב סתיו והרב רוז'ה העירו שבמידה והקבורה נעשית על ידי בית החולים והחברה קדישא‪,‬‬
‫ולהורים אין כלל קשר איתם‪ ,‬פשוט שאין כאן דין אנינות כמו במקרה של 'מסרוהו לכתפים' עליו‬
‫כתב השלחן ערוך )יו"ד שמא ג( שאין דין אנינות‪.‬‬
‫‪ 16‬הרמ"א )יו"ד שעד ו(‪ ,‬על פי שו"ת הרא"ש )כז ט(‪ ,‬כתב שאדם יכול לקבל על עצמו מנהגי‬
‫אבלות‪ .‬ובתרומת הדשן )רצא( הביא מקרים בהם נהגו אנשים מנהגי אבלות אף שלא היו מחויבים‬
‫הלכתית‪ .‬יש לציין ששתיים מהדוגמאות המובאות בפוסקים הן בדוד המלך‪ .1 -‬בשמואל ב ג מתואר‬
‫שהתאבל על אבנר בן נר‪) .‬הובא בשו"ת הרא"ש שם( ‪ .2‬בשמואל ב יב מתואר צערו על בנו שמת‬
‫סמוך להולדתו )אמנם הרד"ק בשמואל ב ב כ כתב שכלו לו חודשיו‪ ,‬והובא בשו"ת מהר"מ שיק‬
‫חו"מ נה‪ ,‬וראה בדרישה יו"ד שמא סק"ו(‪.‬‬
‫והעיר רבי עקיבא איגר )על הרמ"א שם‪ ,‬בשם כנסת הגדולה( שזה דווקא בדבר הרשות‪ ,‬אך‬
‫אסור לאדם להיבטל מתורה או למנוע עונה מאשתו בליל טבילה משום שמקבל על עצמו אבלות‪.‬‬
‫וכעין דבריו כתב גם הרא"ש )מועד קטן ג לב( שאין להחמיר בדיני אבלות במקום שמותר להקל‬
‫משום שעל ידי זה בא לנהוג בשבת אבלות בדברים שבצנעה ולבטל תורה‪.‬‬
‫‪ 17‬דוגמאות אלו הובאו בספר התמודדות עם אובדן תינוק )עמ' ‪ ,(108-110‬ובספר דרכה של‬
‫היהדות במוות ובאבלות )‪ (211-215‬דן בהרחבה באבלות מבחירה‪ ,‬והמליץ לקיים את יום‬
‫השנה על ידי נר נשמה ולא להשתתף בשמחות‪ .‬וראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית )ערך‬
‫ילוד ]‪ ([447‬שכתב על הצורך שיש להורים בימינו להתאבל בצורה מסודרת‪ ,‬ותמך בהיתר לעשות‬
‫זאת בדברים שאינם כרוכים באיסורים‪.‬‬
‫הרצון להתאבל גם כאשר אין חיוב הלכתי מוכר ומכובד בהלכה‪ ,‬אך יש‬
‫כמו כן‪ ,‬גם בעוברים‬ ‫‪18‬‬
‫שהנחו שלא לנהוג בכל דיני האבלות הרגילים‪.‬‬
‫ותינוקות חל הכלל שאין מתאבלים יותר מדי‪.‬‬
‫‪19‬‬

‫ניחום אבלים‬ ‫‪.4‬‬

‫אין דין של עמידה בשורה וניחום אבלים בעובר או בתינוק שמת בתוך‬
‫אך יש לזכור שחובת ניחום אבלים היא גם חלק‬ ‫שלושים יום מלידתו‪.‬‬
‫‪20‬‬

‫ומצווה לחזק את קרובי‬ ‫‪21‬‬

‫ממצוות גמילות חסדים ו"ואהבת לרעך כמוך"‪,‬‬
‫המת ולתמוך בהם בדרכים המתאימות‪.‬‬
‫‪22‬‬

‫דינים שונים‬
‫ברוך דיין האמת‬ ‫‪.5‬‬
‫גם על עובר‪ ,‬או תינוק שאין מתאבלים עליו‪ ,‬אפשר וראוי לברך "ברוך דיין‬
‫האמת"‪ ,‬כמו שמברכים על כל שמועה רעה‪ .‬והרוצה לחשוש לדעות אחרות‪,‬‬
‫אמנם‪ ,‬במידה ואין ההורים חשים כאב גדול‬ ‫‪23‬‬
‫יכול לברך בלי שם ומלכות‪.‬‬
‫‪ 18‬בשו"ת בשמים ראש )הובא בפתחי תשובה יו"ד שעד ז(‪ ,‬כתב שאין לנהוג בכל דיני השבעה‪.‬‬
‫והפני ברוך )ט י( דייק זאת גם מגליון מהרש"א )יו"ד שפ( שכתב שיש אומרים לא להוסיף על‬
‫מנהגי השבעה אחרי שנגמרו ימי השבעה‪ ,‬אך אפשר לחלק בין הדינים‪.‬‬
‫‪ 19‬ראה מועד קטן )כז ב(‪" -‬מכאן ואילך אמר קדוש ברוך הוא‪ :‬אי אתם רחמנים בו יותר ממני"‪ ,‬וכן‬
‫נפסק בשלחן ערוך )יו"ד שצד א(‪ ,‬אמנם עיין ב"ח )על הטור שם סק"א(‪.‬‬
‫‪ 20‬שמחות )ג א(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד שנג ד(‪ .‬ואפילו אם "כלו לו חדשיו" )ראה נספח מס' ‪ ,(1‬ויש‬
‫בו דין אבלות‪ ,‬אין בו דין של ניחום אבלים )תוספות מועד קטן כד ב‪ ,‬שלחן ערוך שם(‪.‬‬
‫‪ 21‬על פי סוטה )יד ב(‪ ,‬רמב"ם )אבל יד א( וגשר החיים )א כ ה(‪.‬‬
‫‪ 22‬כבר בגמרא )מועד קטן כא ב ועוד( עמדו על כך שהמנחם את האבל צריך להקפיד שלא יזיק‬
‫יותר מאשר יועיל‪ .‬וראה בהתמודדות עם אובדן תינוק )פרק ‪ (5‬שכתב על הדרך לנחם במקרי‬
‫אבדן של עובר או של תינוק‪.‬‬
‫‪ 23‬השלחן ערוך )או"ח רכב ב( כתב‪" -‬על שמועה רעה מברך 'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם‬
‫דיין האמת"‪ ,‬ובביאור הלכה )שם ד"ה דיין האמת( הביא ש"שמועות רעות" כוללות גם שמועה על‬
‫שהחמיץ יינו או שמתה בהמתו‪ .‬מסברה נראה שאם מברך על מות בהמתו קל וחומר שיברך על‬
‫מות בנו או בתו ואפילו אם הם מוגדרים כ"נפלים"‪ ,‬וכן פסק הרב משה פיינשטיין )הובא בספר‬
‫יסודי שמחות לרב פלדר‪ ,‬עמ' ‪ 2‬הערה ‪ ,8‬וצוטט בנטעי גבריאל קלה ו ]ז[ ובזכרון מאיר ו א ב‬
‫]‪ [12‬בתור יש אומרים(‪ ,‬וכן הורו הרב זילברשטיין‪ ,‬הרב שרלו והרב סתיו על פי סברה זו‪.‬‬
‫אמנם בגשר החיים )ד כא( כתב שלא לברך "דיין האמת" כשם שאין קורעים עליו‪ ,‬וכן כתב‬
‫בזכרון מאיר )ו א ב( בסתם‪ ,‬ובנטעי גבריאל )קלה ו( כתב שיש אומרים שיברך בלי שם‬
‫ומלכות‪.‬‬
‫נראה להסביר את דעתם של אחרונים אלו בשתי דרכים‪-‬‬
‫‪ .1‬מצינו במגן אברהם )או"ח רכג ד( שהשווה את ברכת "דיין האמת" לדין קריעה‪,‬‬
‫וכן מצינו במשנה ברורה )או"ח רכג ח( שהשווה לדיני אבלות‪ ,‬ואפשר ללמוד מכאן‬
‫שמברכים רק במקרה שדורש גם דיני קריעה ואבלות‪ .‬ואף שמברכים על מות בהמתו‬
‫למרות שאין מתאבלים עליה‪ ,‬ייתכן שנזק ממוני מוגדר כפגיעה בגופו של האדם‪,‬‬
‫בניגוד למוות שמוגדר כשמועה רעה רק אם הוא מביא לחיוב אבלות‪ ,‬אך זהו חילוק‬
‫דחוק ומחודש‪.‬‬
‫‪ .2‬בבאור הלכה )או"ח רכב ד"ה דיין האמת( הביא שלא מברכים על דבר שלא ניתן‬
‫לו מעולם )כגון מי ששדהו לא הצמיחה חיטים אלא עשבים(‪ ,‬אלא רק על דבר שניתן‬
‫לו ואחר כך אבד‪ .‬אפשר והאחרונים הנ"ל הגדירו 'נפל' כדבר שמעולם לא ניתן לאדם‬
‫כמתנה עולמית ונלקח ממנו לאחר מכן‪ ,‬אלא כפיקדון שהופקד בידו לזמן קצוב בלבד‪.‬‬
‫כתוצאה מההפלה או הלידה השקטה‪ ,‬הרי שהם פטורים מברכה זו‪ ,‬והדבר‬
‫‪24‬‬
‫מסור ללב‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫קרובים וחברים של הורי המת‪ ,‬יכולים לברך‪ ,‬אך בלי שם ומלכות‪.‬‬

‫זמן הברכה‪ -‬לכתחילה יש לברך בזמן ההפלה ובכל אותו היום‪ ,‬ובמקרה‬
‫אם לא בירכו‪,‬‬ ‫‪26‬‬
‫שנתגלה מוות תוך רחמי ייתכן שיש לברך בזמן הגילוי‪.‬‬
‫יכולים לברך גם בזמן הקבורה‪ ,‬ואם לא בירכו ביום הקבורה אך לא נחלש‬
‫צערם‪ ,‬נחלקו הפוסקים אם יכולים לברך בשם ומלכות ועדיף שיברכו בלי‬
‫שם ומלכות‪.‬‬
‫‪27‬‬

‫קריעה‬ ‫‪.6‬‬
‫אין חיוב קריעה על עובר או תינוק שאין מתאבלים עליו‪ ,28‬אך מי שרוצה‬
‫‪29‬‬
‫לקרוע‪ ,‬יכול לעשות זאת‪.‬‬

‫אמנם גם סברה זו קשה משום שאנו מברכים "ברוך דיין האמת" גם על מי שנולד עם‬
‫מחלה גנטית שגרמה למותו‪ ,‬ואפשר לחלק אך אין כאן מקום להאריך‪.‬‬
‫ולמעשה נראה שאפשר לסמוך על הרב פיינשטיין ולברך‪ ,‬כפי שנכתב למעלה‪ ,‬אמנם גם הוא לא‬
‫דיבר בצורה מפורשת על עובר אלא על תינוק שמת בתוך שלשים יום‪ ,‬ולכן יש מקום להחמיר‬
‫ולברך בלי שם ומלכות בעיקר בשלבים הראשונים של ההריון‪ .‬ומאידך‪ ,‬מי שאינו רוצה לברך יכול‬
‫לסמוך בלי פקפוק על הפוסקים שכתבו לא לברך‪.‬‬
‫‪ 24‬כך העירו הרב זילברשטיין והרב רוז'ה והרב סתיו‪ ,‬על פי דברי המשנה ברורה )רכב ג(‬
‫שכתב שדווקא כאשר יש לאדם צער מהשמועה הרעה הוא חייב בברכה זו‪.‬‬
‫‪ 25‬כפי שנהגו לברך בלי שם ומלכות על כל אדם ששומע שמת ואינו קרובו )גשר החיים ד ה(‪ ,‬וגם‬
‫כאן מי שאינו רוצה לברך כלל יכול להקל‪.‬‬
‫‪ 26‬על שמועות רעות יש לברך בזמן ששומע אותן )ברכת הבית א לא ו(‪ ,‬ולכאורה נראה שבמוות‬
‫תוך רחמי השמועה הרעה היא המוות עצמו‪ ,‬ואילו בהפלה מסיבות אחרות השמועה הרעה היא‬
‫ההפלה עצמה‪ ,‬ולסברה זו הסכים הרב סתיו )אמנם ישנם מקרי ביניים כמו מומים קשים שאפשר‬
‫להשוותם למוות תוך רחמי(‪ .‬אך הרב ליכטנשטיין‪ ,‬הרב שרלו והרב י"ץ רימון הורו לברך בכל‬
‫מקרה בזמן ההפלה עצמה משום שאז עיקר הצער‪.‬‬
‫‪ 27‬יש שנהגו לקרוע ולברך סמוך לקבורה )רמ"א יו"ד שמ א(‪ ,‬משום שהצער עדיין חזק‪ ,‬ואם כן‬
‫נראה שגם כאן‪ ,‬כשלא קורעים‪ ,‬מותר לברך גם בזמן הקבורה )במידה וההורים נוכחים בקבורה‪,‬‬
‫שאם לא כן אין משמעות לזמן הקבורה עבורם(‪.‬‬
‫הצער על מותו של ילד לא נעלם‪ ,‬אך עם הזמן הוא הולך ומתרכך‪ .‬ונחלקו הפוסקים עד מתי אפשר‬
‫לברך‪ -‬לדעת ברכת הבית )שם‪ ,‬הובא גם בפסקי תשובות רכג( והשבט יהודה )יו"ד שמ א(‬
‫אפשר לקרוע כל זמן שיש לו צער גדול‪ ,‬ואילו לדעת ברכת ה' )חלק ד ב פא‪-‬פב על פי יביע‬
‫אומר ב יו"ד כג ו( יכול לברך רק ביום המיתה או הקבורה‪ .‬ולמעשה נראה שלא לברך בשם‬
‫ומלכות במקרה כזה משום שכל עיקר הברכה תלוי במחלוקת וספק ברכות להקל‪ ,‬וכך אמר הרב‬
‫סתיו‪.‬‬
‫‪ 28‬שלחן ערוך )יו"ד שמ ל(‪ ,‬ובניגוד לדעה המובאת ברמב"ן )עי' טור ובית יוסף שם(‪.‬‬
‫‪ 29‬כך עולה מדברי הרמב"ם )פירוש המשניות מועד קטן ג ז( שכתב ש"כל הרוצה לקרוע בגדו‬
‫ולחלוץ מנעלו אין מונעין אותו"‪ ,‬ומדברי המאירי ועוד ראשונים שם‪ .‬ונראה שאין בקריעה על עובר‬
‫או תינוק קטן משום "בל תשחית"‪ ,‬משום שהקריעה נעשית כביטוי לצער של האדם ולא כהשחתה‬
‫לשמה‪ ,‬וכן כתב הרב ימין לוי )התמודדות עם אובדן תינוק עמ' ‪ .(108‬אמנם הריטב"א )מועד קטן‬
‫כה א( הביא דעה שאסור לאדם לקרוע בגדו מבחירה משום "בל תשחית"‪ ,‬ובספר עץ השדה )טו ז‬
‫]כז‪-‬כח[( כתב שמחלוקת זו תלויה במחלוקת הראשונים האם דין קריעה דוחה את איסור "בל‬
‫תשחית" או עוקר אותו מיסודו‪ .‬ועיין בדרכי משה )יו"ד תב ב( ובהגהות והערות שם )אות יב(‪.‬‬
‫והרב יעקב אריאל )בהערות לספר דרכה של היהדות במוות ובאבלות עמ' ‪ (360‬כתב שמותר‬
‫לקרוע על בן מאומץ למרות שאין עליו חיוב קריעה‪ .‬ובתינוק שמת בתוך שלושים פשוט אף יותר‬
 ‫צידוק הדין‬ ‫‪.7‬‬
‫נהגו לומר צידוק הדין על תינוק שנפטר לאחר שלושים יום ומעלה‪ ,30‬אמנם‬
‫‪31‬‬
‫יש נוסח מיוחד שאפשר לאומרו על ילד קטן יותר‪.‬‬

‫קדיש‬ ‫‪.8‬‬
‫אין חיוב לומר קדיש על עובר או תינוק שאין מתאבלים עליו‪ ,32‬ובתינוק‬
‫אמנם‪ ,‬אם רוצים ההורים‬ ‫‪33‬‬
‫שנפטר לאחר שלושים יום יש מנהגים שונים‪.‬‬
‫לומר קדיש על עובר או על תינוק רך‪ ,‬אין בכך איסור ויש שכתבו שאף ראוי‬
‫‪34‬‬
‫לעשות כן‪ ,‬אך אין הם יכולים לדחות 'חיוב' אחר‪.‬‬

‫יש להעיר‪ ,‬שגם על ילד רגיל אין לומר קדיש בלי לקבל את הסכמת‬
‫ההורים‪ ,‬ויש שכתבו שבימינו גם הסכמת ההורים לא מועילה‪.‬‬
‫‪35‬‬

‫הספד‬ ‫‪.9‬‬

‫שמותר לקרוע‪ ,‬משום שהפטור מקריעה הוא מדין "ספק דרבנן לקולא" )עיין בהקדמה לספר חיים‬
‫וחסד אות ה(‪ ,‬ויכול אדם להחמיר על עצמו‪.‬‬
‫יש להעיר‪ ,‬שקריעה על בן או בת ושאר קרובים שונה מקריעה על אב ואם בדינים רבים‪ ,‬כמפורט‬
‫בשלחן ערוך )יו"ד שמ(‪.‬‬
‫‪ 30‬כך פסקו גשר החיים )א טז ו( והפני ברוך )ה יט( על פי השלחן ערוך )יו"ד שמד ד( והש"ך‬
‫)שם ג( ודלא כרמ"א )שם( שכתב לומר צידוק הדין רק מגיל י"ב חודש‪.‬‬
‫‪ 31‬בזכרון מאיר )יז ו א ד ]‪ ([112‬הביא בשם ספר חיים הנצחיים )ו( לומר על ילד קטן שמת‪-‬‬
‫"רחמנא דריחם על אבהתנא צדיקיא הוא ירחם על נשמתא דעולימא הדין וייעול יתיה בגינתא דעדן‬
‫להשתעשע בהדי צדיקא ויהי כפרה על אבוהי ועל אמיה כקרבן דמתקבל ברעוא קדם מרא עלמא‪.‬‬
‫וימחול חובנא ויתן לנו בנין דכרין דיחיון ויהון עסקין באורייתא‪ .‬ויעדי מנן ומכל עמיה בית ישראל‬
‫צרה ויגון ואנחה ונאמר אמן"‪) .‬תרגום‪ -‬המרחם שריחם על אבותינו הצדיקים הוא ירחם על נשמת‬
‫הילד הזה ויכניס אותו בגן עדן להשתעשע עם הצדיקים ויהיה כפרה על אביו ועל אמו כקרבן‬
‫שמתקבל ברצון לפני אדון העולם‪ .‬וימחול חובותינו וייתן לנו בנים זכרים שיחיו ויהיו עוסקים בתורה‪.‬‬
‫ויסיר ממנו ומכל עמו בית ישראל צרה ויגון ואנחה ונאמר אמן‪ (.‬אך נוסח זה לא נמצא בשאר ספרי‬
‫הפוסקים‪ .‬ולא ברור לגמרי באיזה "ילד קטן" מדובר‪ .‬ובספר התמודדות עם אובדן תינוק )עמ'‬
‫‪ (90‬המליץ להורים שחפצים בכך לומר את צידוק הדין הרגיל באופן פרטי ולא ציבורי‪.‬‬
‫‪ 32‬שלחן ערוך )יו"ד שדמ ד(‪.‬‬
‫‪ 33‬לדעת השלחן ערוך )שם( אומרים קדיש אם מת לאחר שלושים יום‪ ,‬אך לדעת הרמ"א )שם(‬
‫אומרים רק לאחר י"ב חודש‪ ,‬ועיין גשר החיים )ל ח ט( ובכל בו על אבלות )ג ד יח( שהביאו‬
‫דעות שצריך לומר רק על בן דעת‪.‬‬
‫‪ 34‬בשו"ת ממעמקים )א טז( כתב שלפי דברי השלחן ערוך )יו"ד רסג ה( שמלים נפלים קודם‬
‫קבורתם וקוראים להם בשם בכדי שירחמו עליהם מן השמים‪ ,‬הוא הדין שיש לומר עליהם קדיש‬
‫בכדי שירחמו עליהם‪ .‬אמנם למעשה כתב שם שהורה להורים לומר קדיש רק על תינוקות שחיו‬
‫שלושים יום‪ .‬ובשו"ת ויצבר יוסף )כא‪ ,‬מובא בציץ אליעזר ז מט ו ז( כתב שלפי דברי המקובלים‬
‫והחוקרים שיש גלגולי נשמות‪ ,‬יש לומר קדיש ולעשות שאר דברים לעילוי נשמת תינוקות שלא‬
‫חטאו‪ .‬וכך הנחה הרב ימין לוי בספרו התמודדות עם אובדן תינוק )עמ' ‪ (92-95‬מטעמים‬
‫דתיים ונפשיים‪.‬‬
‫‪ 35‬הציץ אליעזר )ז מט ו( הביא את שתי הדעות ונראה שנטה לשלול אמירת קדיש גם כאשר‬
‫ההורים מסכימים‪ .‬דין זה נאמר רק ביחס ל'קדיש יתום'‪ ,‬אך אפשר לומר 'קדיש דרבנן' גם כאשר‬
‫ההורים בחיים )ראה בציץ אליעזר שם(‪.‬‬
‫אין מספידים עובר או תינוק שאין מתאבלים עליו‪ ,‬ותינוק שנפטר לאחר‬
‫שלושים יום אפשר להספיד אף שאין חייבים‪ .‬ובכל מקרה מותר לומר דברי‬
‫‪36‬‬
‫פרידה בזמן הקבורה‪.‬‬
‫ונראה‪ ,‬שניתן לעורר את הציבור לתיקון ובנייה‪ ,‬איש איש בדרכיו‪ ,‬כתיקון‬
‫לנפש שעזבה‪ .‬כמו כן‪ ,‬במקרה כזה קשה לעיתים להספיד‪ ,‬שהרי כמעט‬
‫ואין מכירים את התינוק‪ ,‬והשתיקה עצמה והתינוק הקטן שבחיק אביו הם‬
‫‪37‬‬
‫ההספד הטוב ביותר‪.‬‬

‫נר נשמה ועילוי נשמה‬ ‫‪.10‬‬

‫לא נהגו להדליק נר נשמה על עובר או על תינוק שאין מתאבלים עליו‪ .‬אך‬
‫אפשר לעשות זאת‪ ,‬ובכך לכבד את המת ולגרום לו לקורת רוח‪ ,‬ואף יש‬
‫‪38‬‬
‫עניין בכך‪ ,‬בעיקר בתינוק שנפטר בתוך שלושים יום‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬מותר ואולי אף ראוי לעשות מעשים טובים‪ ,‬להתפלל ולתת צדקה‬
‫‪39‬‬
‫לעילוי נשמת העובר‪.‬‬

‫אזכרה‬ ‫‪.11‬‬

‫‪ 36‬בשלחן ערוך )יו"ד שדמ ד( כתב שיש להספיד ילד רק מגיל חמש או שש שנים‪ ,‬ואחר כך כתב‬
‫)שם ח( שאין להספיד נפל‪ .‬ובהסבר הכפילות כתב ערוך השלחן )יו"ד שדמ ח( שילד קטן לא‬
‫חייבים להספיד‪ ,‬ואילו נפל אסור להספיד גם אם רוצים‪ .‬ובהגהות בית הלל )שם( כתב שבימיו‬
‫)בסביבות שנת תר"נ( אין נוהגים להספיד על שום קטן בבית הקברות‪ ,‬ובנטעי גבריאל )נא ז ]ח[(‬
‫כתב שכיום כן נוהגים להספיד על קטנים‪ .‬ונראה שגם במקרים בהם אין מספידים‪ ,‬מותר לומר‬
‫דברי פרידה על הקבר כפי שמצינו במקרים אחרים בהם אסור להספיד )למשל‪ ,‬בחול המועד(‪.‬‬
‫‪ 37‬כך העיר הרב י"ץ רימון‪ ,‬והוסיף שניתן להסב לכך את תשומת לב הקהל‪.‬‬
‫‪38‬בפני ברוך )י ]א[( הביא בשם אחרונים שטעם הדלקת נר נשמה הוא משום תועלת וכבוד נשמתו‬
‫של הנפטר‪ .‬ובשם שבלי הלקט )שמחות כא( הביא שהדלקת הנר עושה קורת רוח לנשמה‪ .‬וכן‬
‫כתב הפני ברוך )לט לא( בשם אלף המגן )על מטה אפרים שער ג( שביום השנה יורדת הנשמה‬
‫לעולם ויש לה נחת רוח מכך שמדליקים לכבודה נר‪.‬‬
‫בנטעי גבריאל )קלה ד( כתב שלא מדליקים נר נשמה על נפל‪ ,‬משום שלא שייך בו כבוד המת‬
‫וכפרה וחיבוט הקבר והעמדה בדין )על פי ט"ז שעא יא‪ ,‬ש"ך שעא יז שכתבו שאין דין כבוד‪ ,‬וחתם‬
‫סופר או"ח קמד שכתב שאין כפרה וחיבוט הקבר והעמדה בדין(‪ ,‬וכן כתב גשר החיים )א יב ו יב(‪.‬‬
‫אמנם עדיין ייתכן שהנר מועיל לנשמה ועושה לה קורת רוח לא רק משום כבודה‪ ,‬ומצינו במספר‬
‫מקומות שנהוג לעשות מעשים שונים לעילוי נשמת הנפל בעולם הבא )ראה בפרק על הקבורה‪,‬‬
‫בסעיף העוסק במילה(‪ .‬אי לכך‪ ,‬הרוצה להדליק לא הפסיד‪ ,‬ובוודאי בתינוק שנולד חי ומוגדר רק‬
‫כ'ספק נפל'‪.‬‬
‫‪ 39‬כך הנחו הרב זילברשטיין והרב ליכטנשטיין והרב שרלו משום שלרוב הדעות יש לעובר‬
‫נשמה אשר אפשר לגרום לעילויה‪ ,‬וזאת בניגוד להנחייתם של הרב שלמה אבינר והרב סתיו‬
‫אשר המליצו שלא לעשות כן בכדי שהזיכרון המכאיב של ההפלה יימחה במהירות האפשרית‪ .‬וראה‬
‫הרחבה בנושא בפרק על ההתמודדות הרוחנית עם אובדן הריון או תינוק‪.‬‬
‫לא נהגו לערוך אזכרה לעובר או לתינוק‪ ,‬אך מותר למשפחה לערוך אזכרה‬
‫כמו כן‪ ,‬לא נהגו לומר 'יזכור' על עוברים ותינוקות‪,‬‬ ‫‪40‬‬
‫אם היא חפצה בכך‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫אך מותר לעשות זאת עם רוצים‪.‬‬

‫סעודת הבראה‬ ‫‪.12‬‬

‫‪42‬‬
‫דין סעודת הבראה קיים רק בתינוק שמתאבלים עליו‪.‬‬

‫שפיכת המים‬ ‫‪.13‬‬

‫‪43‬‬
‫נהגו לשפוך את המים השאובים בבית בו נפטר אדם ובבתים שסביבו‪.‬‬
‫הפוסקים נחלקו האם מנהג זה נוהג גם ב'נפל' והכריעו שבעובר לא צריך‬
‫אך‬ ‫‪44‬‬
‫לשפוך את המים ובתינוק שנפטר קודם שלושים יום צריך לשפוך‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫בימינו דין זה אינו נפוץ משום שהוא לא נוהג באדם שנפטר בבית חולים‪.‬‬

‫‪ 40‬ראה גשר החיים )א יב ו יד( שהביא מנהגים שונים ביחס לגיל בו נהוג לערוך הזכרה‪ ,‬וכתב‬
‫שיש רשות למשפחה לערוך הזכרה אפילו לתינוק בן שלושים יום‪ .‬ומסתבר שכך הדין גם בעובר או‬
‫בתינוק קטן משלושים יום‪ ,‬וכך הנחה הרב אביגדור נבנצל למעשה‪.‬‬
‫‪ 41‬כך נראה‪ ,‬משום שאין שום איסור הכרוך באמירה זו‪.‬‬
‫‪ 42‬גשר החיים )כ ב ח(‪.‬‬
‫‪ 43‬שלחן ערוך )יו"ד שלט ה(‪ ,‬ובנטעי גבריאל )ח ]ב[( הביא כמה טעמים לזה בגלוי ובנסתר‪.‬‬
‫‪ 44‬כך הכריעו בגשר החיים )ג ג ט( ובנטעי גבריאל )קלה ז( על פי הברכי יוסף ודודאי‬
‫השדה‪ .‬אמנם יש שכתבו שלא לשפוך בכל מקרה )עקרי הד"ט יו"ד לה מג‪ ,‬טוב טעם ודעת ג ב‬
‫קצח‪-‬קצט(‪ ,‬ובזכרון מאיר )ח ב ו( ובדברי סופרים )ג קג‪-‬קד( הביאו את שתי הדעות‪ .‬ובגשר‬
‫החיים )א יב ו ו( הוסיף שיש להחמיר בשפיכת מים במקרה כזה רק בבית המת ולא בשכונתו‪.‬‬
‫‪ 45‬עיין נטעי גבריאל )ח ]ג[(‪.‬‬
 ‫קבורה ודיני המת‬

‫פתיחה‬
‫ההלכה‪ ,‬ובעקבותיה גם השפה העברית בת זמננו‪ ,‬מכנה עוברים או תינוקות שמתו‬
‫קודם שהיו ברי קיום בשם 'נפלים'‪ .‬בעולם המחשבה והקבלה משמש ביטוי זה‬
‫כסמל כללי למשהו שיש לו גוף אך אין בו נשמה‪ ,‬דוגמת מצוות אשר קוימו‬
‫ניתן לראות בהתייחסות זו כלפי העובר המת‬ ‫‪46‬‬
‫מבחינה מעשית בלי כוונה פנימית‪.‬‬
‫אך נראה שהיא באה לבטא אמת נכונה וכואבת‪ .‬בלי‬ ‫‪47‬‬
‫התייחסות מזלזלת ופוגעת‪,‬‬
‫כאשר העובר יוצא‬ ‫‪48‬‬
‫קשר לשאלת הערך והמשמעות העליונים של נשמת העובר‪,‬‬
‫מת מרחם אמו אין בו אלא גוף בלי נשמה ובלי רוח חיים‪ .‬יותר מאדם רגיל אשר חי‬
‫את חייו במלואם והלך לעולמו‪ ,‬מבטא ה'נפל' את הכאב והחוסר העצומים שיש‬
‫בילד שאמור היה להתחיל את חייו על פני האדמה‪ ,‬ויצא אל העולם כגוף מת ללא‬
‫נשמה‪.‬‬

‫שאיפתם הגדולה ביותר של הורים היא להעניק ולתת לילדיהם‪ ,‬לשמח את נפשם‬
‫ולפתח את רוחם‪ .‬כאשר נולד ילד ללא רוח חיים‪ ,‬עומד בפני ההורים גוף בלי‬
‫נשמה‪ ,‬בשר בלי רוח‪ .‬דווקא כאן באה ההלכה היהודית ומחדשת שאפשר להעניק‬
‫גם לגוף‪ ,‬ושיש משמעות לאהבתם ולמסירותם של ההורים גם לאחר המוות‪ .‬בניגוד‬
‫עמדת היהדות‬ ‫‪49‬‬
‫לתפיסות של דתות שונות הגורסות שאין כל ערך לגוף האדם‪,‬‬
‫היא שיש קשר בין הגוף והנפש‪ ,‬ודרך העיסוק בגוף האדם אפשר לנגוע בנשמתו‬
‫פרק זה יעסוק בדרכים שונות בהם יכולים ההורים לתת ולהתמסר‬ ‫ולהועיל לה‪.‬‬
‫‪50‬‬

‫לילדם‪ ,‬דרך הלכות הקבורה וההתעסקות במת על סעיפיהן השונים‪.‬‬

‫קבורה‬
‫חיוב הקבורה וטעמה‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ 46‬באר מים חיים )משפטים כב(‪.‬‬

‫‪ 47‬כך הובא בשם כמה הורים במאמר 'אמהות חסרה‪ ,‬כינון זהות עצמית בעקבות אובדן הריון או‬
‫אובדן ילוד' )זהר גזית‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר מוסמך‪ ,‬ירושלים ‪.(2007‬‬
‫‪ 48‬ראה על כך בהרחבה בפרק על ערכו ומשמעותו של העובר שמת‪.‬‬
‫‪ 49‬דוגמת חלק מהדתות ההודיות המעודדות את שריפת גופתו של האדם לאחר מותו‪.‬‬
‫‪ 50‬חשוב להדגיש שהיהדות רחוקה מאד מן הדתות המקדשות את הגופה ואת המוות‪ ,‬והיא מעניקה‬
‫חשיבות לעיסוק בגופה רק כאמצעי לבטא כבוד כלפי הנפטר ולהועיל לנשמתו בדרכים מסוימות‪.‬‬
‫נחלקו הפוסקים אם יש מצוות עשה לקבור עובר או תינוק שאין מתאבלים‬
‫עליו‪.‬‬
‫‪51‬‬

‫אמנם‪ ,‬גם אין בכך מצוות עשה‪ ,‬חובה לקוברו מפני אחד מן הטעמים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫‪52‬‬
‫‪ .1‬גוף האדם דומה לספר תורה שצריך קבורה‪.‬‬
‫‪ .2‬משום שאסור ליהנות ממנו והוא אחד מתוך קבוצת איסורי ההנאה‬
‫‪53‬‬
‫הטעונים קבורה‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫‪ .3‬משום חשש טומאה‪.‬‬
‫‪ .4‬משום כבוד המת‪.‬‬
‫‪55‬‬

‫‪56‬‬
‫‪ .5‬בשביל שיעמוד מקברו בתחיית המתים‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬מן הראוי שההורים‪ ,‬במידה והם מסוגלים לכך‪ ,‬יוודאו שהעובר או‬
‫התינוק יובא לקבורה‪.‬‬
‫‪57‬‬

‫‪ 51‬ההגהות מיימוניות )מילה א י( והאור זרוע )אבילות תכב‪ ,‬הובא גם בב"ח יו"ד שנג ג( כתבו‬
‫שאין מצווה לקבור 'נפל'‪ .‬וכן עולה מדברי השלחן ערוך והרמ"א )או"ח תקכו י( שכתבו שאין‬
‫קוברים 'נפל' ביום טוב שני של גלויות‪ ,‬וטעמם הוא משום שאין מצוה לקוברו או איסור להלין את‬
‫גופו‪ .‬והמגן אברהם )שם כ( חלק עליהם והוכיח שיש מצוות קבורה גם ב'נפל' וכן משמע באבני‬
‫נזר )יו"ד תעב(‪ .‬הפוסקים דנו ארוכות בראיות המגן אברהם ובדעות השונות )עיין בינה לעיתים‬
‫על הרמב"ם יו"ט ב ג‪ ,‬נודע ביהודה קמא או"ח טז‪ ,‬מנחת אלעזר א נב‪ ,‬ארץ חיים שנז א‪ ,‬שדי‬
‫חמד כלל ק מ(‪ ,‬ויש שחילקו בין עובר ובין תינוק שמת בתוך שלושים יום ) יהודה יעלה שסא‪ ,‬ועיין‬
‫שדי חמד שם(‪ .‬ולהלכה אנו פוסקים כשלחן ערוך והרמ"א ולא קוברים ביום טוב )חכמת אדם‬
‫קע ז(‪ ,‬אך במשנה ברורה )תקכו מט( הביא גם את דעת המגן אברהם ולא דחה אותה‪ ,‬ואנו‬
‫מחמירים כשיטתו מלבד לעניין יום טוב‪) .‬בספרי הפוסקים האחרונים האריכו בדיון זה‪ ,‬עיין גשר‬
‫החיים טז ג א‪ ,‬כל בו על אבלות ג ג ב‪ ,‬זכרון מאיר יח ה א ]‪ ,[65‬הרב זילברשטיין במאמרו‬
‫בספר אסיא ו(‬
‫‪ 52‬החתם סופר )שנג( כתב טעם זה לגבי קבורת חלקי גוף של אדם חי שגם בהם אין מצוות‬
‫קבורה‪.‬‬
‫‪ 53‬ראה נודע ביהודה )קמא יו"ד צ(‪.‬‬
‫‪ 54‬בנין ציון )קיט(‪ ,‬גשר החיים )טז ג א(‪ ,‬כל בו על אבלות )ג ג ג(‪.‬‬
‫‪ 55‬חתם סופר )או"ח קמד(‪ ,‬ובשו"ת אבני צדק )יו"ד קמה( כתב שמהתורה לא חייבו לקבור 'נפל'‬
‫משום שאין בזה בזיון כשלא קוברים שום 'נפל'‪ ,‬אך לאחר שקיבלו עליהם ישראל לקבור 'נפלים'‪,‬‬
‫יש חיוב לקבור כל 'נפל' כי אם לא יקברוהו זה יהיה בזיון‪.‬‬
‫ובעניין דיני כבוד המת וניוול המת ביחס ל'נפל'‪ ,‬ראה כל בו על אבלות )ג ג יא(‪ ,‬אנציקלופדיה‬
‫הלכתית רפואית )ערך ילוד ]‪ ,([421-424‬נטעי גבריאל )קלה ג ]ד[( ובמקורותיהם‪ ,‬שיש‬
‫הסבורים שדינים אלו שייכים ב'נפל'‪ ,‬יש הסבורים שדינים אלו לא שייכים‪ ,‬ויש הסבורים שאיסור‬
‫ניוול המת שייך אך חיוב כבוד המת אינו שייך‪.‬‬
‫‪ 56‬גשר החיים )טז ג א(‪ ,‬נטעי גבריאל )קלה יח ]כה[‪ ,‬אמנם נראה שהסברו בדברי האבני נזר‬
‫שהביא שם אינו נכון‪ ,‬ובאבני נזר עצמו נראה שגם אם לא קברו את הנפל הוא יחיה בתחיית‬
‫המתים(‪.‬‬
‫‪ 57‬ראשית‪ ,‬משום שחובת הקבורה מוטלת על הקרובים‪ .‬ושנית‪ ,‬משום שבבתי החולים קיימת‬
‫אפשרות שהעובר יועבר למקומות שונים לצרכים שונים וקבורתו תידחה מאד או אפילו לא תתקיים‬
‫)ראה נספח מס' ‪ .(2‬אי לכך‪ ,‬כדאי לבדוק ולברר עניין זה עם צוות בית החולים‪ .‬וכן כתב בשו"ת‬
‫שבט הלוי )י ריא א(‪" -‬דרכי להורות בזה דלכתחילה לבקש מבית החולים להביאם לידי קבורה‪,‬‬
‫ולעמוד על זה בכל עוז אם אפשר"‪ .‬וראה במאמרו של הרב יהודה גרשוני )ברקאי ג ‪(45-53‬‬
‫שדן בנושא חיוב הקבורה והסיק שיש למחות על התנהלותם של בתי החולים בעניין )יש להעיר‬
‫שמאמרו נכתב לפני כעשרים שנה‪ ,‬ויש מקומות רבים בהם ההתנהלות השתפרה מאז(‪.‬‬
 ‫הגדרת העובר החייב בקבורה‬ ‫‪.2‬‬
‫עובר שמת אחרי חמישה חודשים מתחילת ההריון חייב בקבורה‪ ,‬ואם מת‬
‫לפני שמלאו ארבעים יום מתחילת ההריון פטורים מלקוברו‪ .‬בין ארבעים יום‬
‫לחמישה חדשים נחלקו הפוסקים‪ ,‬וראוי לקבור לפחות כל עובר שיש לו‬
‫‪58‬‬
‫צורת אדם )לקראת סוף החודש השלישי(‪.‬‬

‫ולמעשה‪ ,‬יש לדאוג שכל עובר לאחר ארבעים יום יועבר לידי החברה‬
‫קדישא‪ ,‬והיא תטפל בו על פי מנהגיה‪.‬‬

‫מקום הקבורה‬ ‫‪.3‬‬

‫נהוג לקבור עוברים ותינוקות שאין מתאבלים עליהם בחלקה מיוחדת‪.‬‬
‫‪59‬‬

‫במידה והעובר נקבר בקבורה פרטית ולא בתוך בית קברות‪ ,‬יש לסמן את‬
‫מקום הקבר‪.‬‬
‫‪60‬‬

‫קבורת שליה‬ ‫‪.4‬‬

‫בלי קשר לשאלה אם הייתה לידה רגילה או הפלה‪ ,‬אין חובה לקבור את‬
‫ולמעשה הדבר משתנה בין בתי‬ ‫‪61‬‬
‫השליה‪ ,‬ויש שכתבו שיש מנהג לקוברה‪.‬‬
‫והרוצה להקפיד על מנהג זה‪ ,‬טוב יעשה אם יתאם זאת‬ ‫החולים השונים‪,‬‬
‫‪62‬‬

‫עם אנשי צוות בית החולים‪.‬‬

‫הלנת המת‬ ‫‪.5‬‬

‫‪ 58‬בשו"ת שואל ומשיב )ג א טו‪ ,‬הובא גם במשמרת שלום ק יג( ובשו"ת תשובות והנהגות )ב‬
‫תרב( כתבו שיש לקבור אחרי חמישה חודשים‪ ,‬המהרש"ם )ד קמו( ושבט הלוי )י ריא ג( כתבו‬
‫שיש לקבור אחרי שלשה חודשים‪ ,‬ובשם החזון איש )ארחות רבנו ד עמ' קט( הביאו שצריך‬
‫קבורה אחרי ארבעים יום‪ ,‬וכ"כ בשו"ת עולת יצחק )ב רכז(‪ .‬ונראה ברוב הפוסקים שההגדרה‬
‫לעניין חיוב קבורה היא שתהיה צורת אדם בעובר )ראה נטעי גבריאל נדה קיב יז‪ ,‬מעולם ועד‬
‫עולם ז סד‪ ,‬משנת יעקב ג עמ' קצד(‪.‬‬
‫‪ 59‬זכרון מאיר )יח ב א יז(‪ ,‬נטעי גבריאל )קלה יח(‪ ,‬וראה נספח מס' ‪ .2‬ומסופר על רבי יחזקאל‬
‫בנעט שביקש לקוברו בחלקת הנפלים )מקורות לקורות ישראל עמ' ‪ .(40‬ובעניין פינוי עצמות‬
‫ה'נפל' ממקום למקום‪ ,‬ראה שו"ת נודע ביהודה )תניינא יו"ד קסד(‪ ,‬שו"ת טוב טעם ודעת )ג‬
‫רכה( וחזון אי"ש )או"ח קלג ב‪ ,‬יו"ד רח ט(‪.‬‬
‫‪ 60‬בכדי שלא ייטמאו בו כהנים )גשר החיים א כח א ג(‪.‬‬
‫‪ 61‬בירושלמי )שבת יח ג( מופיע מנהג לקבור את השליה באדמה "כדי ליתן ערבון לארץ"‪ ,‬וכך‬
‫הביא גם השדי חמד )ק לז( בשם ספר נחמד למראה‪ .‬אמנם כתב הציץ אליעזר )י כה ח ט(‬
‫שמובן שלא מדובר בחיוב אלא במנהג בלבד‪ ,‬ובגשר החיים )א טז ג ג( כתב שלא נהגו כן‬
‫למעשה‪ ,‬וכן כתב האגרות משה )יו"ד ג קמא(‪.‬‬
‫‪ 62‬ראה נספח מס' ‪.2‬‬
‫מחלוקת הפוסקים שהובאה לעיל‪ ,‬לגבי מצוות קבורת נפל‪ ,‬משליכה גם‬
‫להלכה יש להחמיר ולקבור במהירות האפשרית‪ ,‬אך‬ ‫‪63‬‬
‫לגבי איסור הלנתו‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫אפשר להקל בזה בשעת הצורך‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬במידה והקבורה תלויה בהורים מן הראוי שיקברו בו ביום במידת‬

‫האפשר‪ .‬אך במידה והקבורה תלויה בחברה קדישא‪ ,‬אין ההורים חייבים‬
‫להתאמץ ולזרז את הקבורה בניגוד לנהלים של החברה קדישא‪ .‬ובעניין‬
‫נתיחה פתולוגית ראה להלן בסעיף העוסק בנושא‪.‬‬

‫במידה וההפלה או הלידה אירעה בסמוך ליום טוב בחו"ל‪ ,‬דנו הפוסקים‬
‫ולמעשה תלויה שאלה זו במנהגי‬ ‫‪65‬‬
‫האם אפשר לקבור ביום טוב שני‪,‬‬
‫החברה קדישא‪.‬‬

‫השכבה ושמירה‬ ‫‪.6‬‬

‫דיני השכבת המת ושמירתו לא חלים על עובר או תינוק שאין מתאבלים‬
‫‪67‬‬
‫אך צריך לוודא שהמת יישמר במקום מוגן‪.‬‬ ‫עליו‪,‬‬
‫‪66‬‬

‫טהרה‬ ‫‪.7‬‬
‫נחלקו המנהגים האם דיני הטהרה הרגילים נוהגים בעובר ובתינוק שאין‬
‫‪69‬‬
‫ונהגו לרחוץ את הגוף בלי כל מנהגי הטהרה‪.‬‬ ‫‪68‬‬
‫מתאבלים עליו‪,‬‬

‫תכריכים‬ ‫‪.8‬‬

‫‪ 63‬ראה גשר החיים )א יב ו ט(‪ ,‬זכרון מאיר )יב א ב ג(‪ ,‬נטעי גבריאל )קלה יט( ובפוסקים‬
‫המובאים לעיל שדנו בחובת הקבורה‪.‬‬
‫‪ 64‬משום שאיסור ההלנה תלוי במחלוקת‪ ,‬וגם מי שסבור שאין איסור הלנה מודה שצריך לקבור‬
‫וממילא ראוי לעשות זאת בהקדם האפשרי‪ .‬ומאידך לרוב הפוסקים אין כאן איסור תורה של "בל‬
‫תלין" ולכן אפשר להקל במידת הצורך‪ .‬וכך הכריעו הזכרון מאיר )יב א ב ג( והנטעי גבריאל‬
‫)קלה יט(‪.‬‬
‫‪ 65‬שאלה זו תלויה במספר גורמים‪ -‬א‪ .‬כיצד להכריע במחלוקת הפוסקים על איסור הלנת 'נפל'‪ .‬ב‪.‬‬
‫האם יש צורך במילה או שמדובר בנקבה או בתינוק שכבר נימול‪ .‬ג‪ .‬האם יש חשש שהגופה תסריח‬
‫)תתבזה(‪ .‬אין כאן מקום להאריך בשאלה זו‪ ,‬ולהרחבה ראה כל בו על אבלות )ג ג יב( ודברי‬
‫סופרים )יג סב‪-‬סז(‪.‬‬
‫‪ 66‬כך כתב הנטעי גבריאל )קלה ב‪-‬ג( על פי דברי הט"ז )יו"ד שעא יא( והש"ך )שם יז( בשם‬
‫הב"ח שדינים הקשורים לכבוד המת לא שייכים ב'נפל'‪.‬‬
‫‪ 67‬גשר החיים )א יב ו ח(‪.‬‬
‫‪ 68‬בגשר החיים )א יב ו א( כתב שכל מנהגי הטהרה נוהגים‪ ,‬ובנטעי גבריאל )קלה יא( הביא‬
‫מחלוקת האם נוהגים בכל דיני הטהרה‪ ,‬בחלקם או שאין נוהגים בהם כלל‪ .‬וביסודי שמחות )עמ'‬
‫‪ (29‬כתב שלא לטהר ולכך נטה גם הזכרון מאיר )יד ב א( על פי מסכת שמחות )א ח(‪.‬‬
‫‪ 69‬כך כתב בספר מנחם אבלים )דף לז עמ' ב(‪ ,‬והעיד הרב רוז'ה שכך נוהגים‪.‬‬
‫אין מלבישים עובר או תינוק שאין מתאבלים עליו בתכריכים רגילים‪ ,‬אלא‬
‫‪70‬‬
‫כורכים על גופו סדין לבן‪.‬‬

‫הלוויה והולכה לקבר‬ ‫‪.9‬‬

‫ולכן‬ ‫אין מצוות הלוויה בעובר או בתינוק שמת בתוך שלושים יום מלידתו‪,‬‬
‫‪71‬‬

‫אמנם‪ ,‬אם ההורים‬ ‫‪72‬‬

‫יכולים אנשי החברה קדישא לקבור אותו בעצמם‪.‬‬
‫רוצים בכך‪ ,‬מותר להם להיות נוכחים בשעת הקבורה‪ ,‬ואין לחברה קדישא‬
‫בפועל יש מקומות בהם החברה קדישא מתנגדת‬ ‫רשות למנוע זאת מהם‪.‬‬
‫‪73‬‬

‫‪74‬‬
‫להשתתפות ההורים‪ ,‬אך אין לכך יסוד הלכתי‪.‬‬

‫אין חיוב לשאת עובר או תינוק שמת בתוך שלושים יום על גבי מטה‪ ,‬וניתן‬
‫אמנם‪ ,‬ניתן לשאתו בתוך תיבה או על גבי מטה‬ ‫‪75‬‬
‫לשאת אותו ביד או בחיק‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫ואין בכך איסור‪.‬‬

‫שאר דיני המת‬

‫מילה‬ ‫‪.10‬‬
‫‪77‬‬
‫יש למול עוברים ותינוקות שמתו קודם שהספיקו למול אותם‪.‬‬

‫‪ 70‬גשר החיים )א יב ו ב(‪ ,‬זכרון מאיר )יד ב א(‪ ,‬נטעי גבריאל )קלה יב(‪ .‬ואמר הרב רוז'ה‬
‫שכך נוהגים‪ .‬ובנטעי גבריאל )שם( הביא שיש שנהגו לכרוך בשלושה סדינים‪ ,‬וכן הביא )שם יג(‬
‫שלא יהיו אותיות על הסדין‪.‬‬
‫‪ 71‬שמחות )ג א(‪ ,‬מועד קטן )כד א(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד שנג ד(‪ ,‬ואפילו אם "כלו לו חדשיו" ויש‬
‫בו דין אבלות )שלחן ערוך שם(‪ .‬ובתינוק שנפטר לאחר יותר משלושים יום‪ ,‬מעיקר הדין אמור‬
‫להיות בו דין של הלוויה )שלחן ערוך שם ה(‪ ,‬אך כיום הדבר תלוי במנהגים )גשר החיים א יד א‬
‫ג(‪.‬‬
‫‪ 72‬ונהגו כיום לקבור באדם אחד בלבד‪ ,‬ולא בשלשה‪ ,‬וכבר הצדיקו הפוסקים מנהג זה )ראה זכרון‬
‫מאיר יז א ב יא ונטעי גבריאל סה כו ]לג‪-‬לג[(‪.‬‬
‫‪ 73‬הרב ליכטנשטיין הביע התנגדות נחרצת למקומות בהם מונעים אנשי החברה קדישא מן‬
‫ההורים את הזכות להיות נוכחים בקבורת ילדם‪.‬‬
‫‪ 74‬כך נהוג‪ ,‬למשל‪ ,‬בחברה קדישא של תל אביב וגוש דן‪ .‬אך מובן שאין שום איסור בהשתתפות‬
‫ההורים בקבורת ילדם‪ ,‬וסיבת ההתנגדות היא הרצון לשמור על המנהגים הישנים‪ ,‬אשר קשורים גם‬
‫בתפיסה פסיכולוגית הגורסת שמבחינה נפשית כדאי לשכוח את האובדן במהירות האפשרית‪.‬‬
‫והרב י"ץ רימון אמר שבמקרה של תינוק שנולד חי ומת לאחר מכן‪ ,‬ראוי ונכון שההורים ישתתפו‬
‫בלוויה‪ ,‬אך במקרה של עובר אותו לא ראו ההורים בחייו נכון יותר מבחינה נפשית להניח לחברה‬
‫קדישא להתעסק בתהליך הקבורה‪.‬‬
‫‪ 75‬מועד קטן )כד א(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד שנג ד(‪.‬‬
‫‪ 76‬אור זרוע )אבלות תכב(‪ ,‬מובא בב"ח )יו"ד שנג סק"ג( ובש"ך )יו"ד שנג סק"ב(‪.‬‬
‫‪ 77‬שו"ת הגאונים )שערי צדק ג ה א(‪ ,‬כלבו )עג(‪ ,‬אבודרהם )מילה וברכותיה עמ' שנב(‪ ,‬טור‬
‫ושלחן ערוך )רסג ה(‪ .‬אמנם במדרש שכל טוב )בראשית יז ד"ה ורבותינו( כתוב שלא צריך‬
‫למול משום שמתים פטורים מכל המצוות‪ ,‬וכן כתב האור זרוע )קד( שאין עניין למול‪ ,‬אך אין הלכה‬
‫כמותם‪ .‬ולעניין עוברים‪ ,‬כתב רבנו גרשום )הובא בזכור ברית לראשונים עמ' ‪ (92‬שאין מלים‬
‫אותם והקב"ה שולח מלאך שיסיר ערלותיהם‪ ,‬אך בספר הברית )רסג ג עפ"י הגהות מיימוניות‬
‫מילה א וביאור הגר"א רסג י( דחה את החילוק‪ ,‬וכן כתבו בזכרון מאיר )יח ה א ג ]‪ ([68‬ובמנחת‬
‫שלמה )ב צו ב( שאין לחלק‪.‬‬
‫סיפור מעניין מופיע בכל סיפורי הבעש"ט )ג עמ' רמג(‪ ,‬לפיו פעם אחת מל הבעל שם טוב ילד‬
‫מת‪ ,‬ועל ידי זה חזר הילד לחיים‪.‬‬
 ‫למנהג זה ניתנו מספר טעמים‪-‬‬
‫‪78‬‬
‫משום כבוד המת‪ ,‬ראוי להסיר את חרפת העורלה ממנו‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫משום שאם לא ימולו אותם‪ ,‬יעברו העורלות לפושעי ישראל ועל ידי‬ ‫‪.2‬‬
‫זה ייכנסו הפושעים לגיהנם‪ ,‬ועל ידי הסרת העורלה אנו מצילים אותם‬
‫מכך‪.‬‬
‫‪79‬‬

‫‪80‬‬
‫להצילם מן הגיהנם‪.‬‬ ‫‪.3‬‬

‫דיני מילה זו שונים בכמה דברים ממילה רגילה‪ ,‬מכיוון שמטרתה היא רק‬
‫להסיר את העורלה ולא לקיים מצוות מילה‪.‬‬

‫ואלו השינויים‪-‬‬
‫‪81‬‬
‫‪ .1‬במילה זו אין פריעה‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫‪ .2‬אין מברכים על המילה‪.‬‬
‫וכשרה בלילה ובאשה‪,‬‬
‫‪84‬‬ ‫‪83‬‬
‫‪ .3‬היא כשרה גם בלי סכין של מתכת‪,‬‬
‫‪85‬‬
‫ומחלוקת אם כשרה בגוי‪.‬‬

‫‪ 78‬כלבו )עג(‪ ,‬הובא בבית יוסף )יו"ד רסג ה(‪.‬‬

‫‪ 79‬בבראשית רבה )וירא מח( מובא המדרש הבא‪-‬‬
‫אמר רבי לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד‬
‫לתוכה‪ .‬ואותן שחטאו יותר מדאי מה עושה להם? מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות‬
‫שמתו עד שלא מלו ונותנה עליהם ומורידן לגיהנם‪ .‬הדא הוא דכתיב )תהלים נה(‪ -‬שלח ידיו‬
‫בשלומיו חלל בריתו‪) .‬ובמנורת המאור‪ ,‬פרק ו עמ' ‪ 472‬הביא שהקב"ה בעצמו מל את‬
‫התינוקות(‬
‫בהגהות מיימוניות )מילה א י(‪ ,‬הובא בבית יוסף )שם(‪ ,‬כתב שאנחנו מלים את התינוקות בכדי‬
‫שלא יהיו עורלות להניח על רשעי ישראל‪.‬‬
‫אמנם באור זרוע )מילה קד( הוכיח דווקא ממדרש זה שלא מלים את התינוקות‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫משום שאם ימולו אותם לא יוכל אברהם אבינו לקחת מהם את העורלה ולתת על הרשעים‪.‬‬
‫אך בספר זכור ברית לראשונים )כללי המילה( דחה את הוכחת האור זרוע‪ ,‬שכן אפשר‬
‫לשים על הפושעים את עור הפריעה‪ ,‬משום שלא פורעים 'נפל'‪ .‬עוד הוסיף שם שבמדרש‬
‫זה נמצא יסוד למנהג להניח את הערלה ביד הנפל בכדי שיוכלו להשתמש בה‪.‬‬
‫‪ 80‬אוצר הברית )א ו יט ]ב[( בשם רוב המפרשים‪ ,‬ספר הברית )רסג ג( בשם מטה משה‪ .‬וראה‬
‫במדרש שכל טוב )בראשית יז ד"ה ורבותינו( שנפלים של ישראל באים לחיי עולם הבא גם אם‬
‫לא מלו אותם‪.‬‬
‫‪ 81‬ברית שלום )רסג ז(‪ ,‬גשר החיים )א טז ב( ועוד‪ .‬ובגשר החיים הסביר שזה משום שאין‬
‫חשש שמא תימשך הערלה לאחר המוות‪.‬‬
‫‪ 82‬שלחן ערוך )יו"ד רסג ה(‪.‬‬
‫‪ 83‬השלחן ערוך )יו"ד רסג ה( כתב שמלים "בצור או בקנה"‪ ,‬וכתבו הפוסקים שאין הכוונה שצריך‬
‫דווקא צור או קנה‪ ,‬אלא שאפשר לחתוך בכל דבר ) שלחן גבוה על השולחן ערוך שם‪ ,‬ועיין‬
‫בכורת הברית‪ ,‬נחל הברית יז‪ ,‬שכתב טעם לכך שיש למול דווקא בלי סכין‪ ,‬ועיין נטעי גבריאל‬
‫קלה כה ואוצר הברית א ו יט(‪.‬‬
‫‪ 84‬אוצר הברית )א ו יט(‪ ,‬כורת הברית )קטז‪ ,‬שמותר בלילה(‪ .‬ובנטעי גבריאל )קלה כז( הביא‬
‫דעה שאין למול בלילה אך כתב שלא מצא את מקורה‪.‬‬
‫‪ 85‬מעיקר הדין כשר משום שמילה זו היא מנהג ולא מצווה )וראה ב כל בו על אבלות ג ג יב‬
‫שהביא דעות שכך נוהגים ביום טוב שני(‪ ,‬אך ערוך השלחן )או"ח תקכו יט( כתב שאין לעשות‬
‫זאת משום גנאי‪.‬‬
 ‫‪86‬‬
‫‪ .4‬אם נולד מהול‪ ,‬אין צורך להטיף דם ברית‪.‬‬

‫ובכל מקרה‬ ‫‪87‬‬

‫את המילה אפשר לעשות בשעת הטהרה או סמוך לקבורה‪,‬‬
‫היא נעשית על ידי אנשי החברה קדישא כחלק מההכנות לקבורה‪ ,‬ולא על‬
‫אם קברו בלי למול‪ ,‬אפשר לפתוח את הקבר בימים‬ ‫ידי הההורים‪.‬‬
‫‪88‬‬

‫‪90‬‬
‫אך בפועל אין נוהגים לעשות זאת‪.‬‬ ‫הראשונים אחר הקבורה ולמול‪,‬‬
‫‪89‬‬

‫יש לקבור את הערלה יחד עם הגוף‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫קריאת שם‬ ‫‪.11‬‬

‫לזכרים קוראים את השם‬ ‫‪92‬‬
‫נהגו לקרוא שם לעוברים ולתינוקות שמתו‪.‬‬
‫ובכל מקרה אפשר לקרוא שם‬ ‫‪94‬‬
‫ולנקבות סמוך לקבורה‪,‬‬ ‫‪93‬‬
‫בזמן המילה‪,‬‬
‫גם אחרי הקבורה‪.‬‬
‫‪95‬‬

‫למנהג זה ניתנו שני טעמים‪-‬‬

‫‪ .1‬שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים‪.‬‬
‫‪96‬‬

‫‪ 86‬כורת הברית )רסג יח(‪ ,‬ויצבור יוסף )יח(‪ .‬משום שכשנולד מהול אין כבר ערלה‪ ,‬ולכן אין טעם‬
‫להטיף דם ברית כי אין מצוות מילה במת‪.‬‬
‫‪ 87‬השלחן ערוך )יו"ד רסג ה( כתב שמלים "על קברו"‪ .‬אך בספר מנחם אבלים )עמ' לז אות מ(‬
‫הסביר שלא צריך דווקא על הקבר ואפשר למול גם קודם לכן ) גשר החיים א טז ג ב‪ ,‬ועיין נטעי‬
‫גבריאל קלה כו שבמנהגי פראג ובתקנות פרנקפורט כתוב שהיו מלים סמוך לקבר ממש(‪.‬‬
‫‪ 88‬כך הדגיש הרב רוז'ה‪ ,‬וכפי שעולה מדברי שו"ת הגאונים הנ"ל )לפי אחת הגרסאות( שם כתוב‬
‫שהמילה נעשית על ידי "אבא קברא"‪.‬‬
‫‪ 89‬בכנסת יחזקאל )מד( ובבכור שור )סנהדרין מז( המובא בהגהות רבי עקיבא איגר )יו"ד‬
‫רסג ה( התירו לפתוח את הקבר ולמול‪ .‬ובפתחי תשובה )יו"ד רסג יא( הביא מחלוקת האם מותר‬
‫לפתוח אחרי שעברו כמה ימים‪ ,‬משום שאז רואים אותו בניוולו‪ .‬ובשו"ת בית אב )הובא בכל בו‬
‫על אבלות ג ג ח( כתב שאפשר לפתוח את הקבר ולמול עד שלשה ימים מהקבורה‪ ,‬וכן כתב‬
‫החיים וחסד )ה ח(‪.‬‬
‫‪ 90‬כך העיד הרב רוז'ה‪.‬‬
‫‪ 91‬כך כתב במנחת שלמה )ב צו ב( משום שהמילה איננה מעיקר הדין‪ ,‬והערלה נחשבת‬
‫כתכריכים שזכה בהם המת‪ .‬ובזכור ברית לראשונים )כללי המילה( כתב שיש לשים את הערלה‬
‫בידו של הקטן בכדי שהמלאך ייקח אותה משם וייתן אותה על פושעי ישראל‪ .‬ו הרב רוז'ה אמר‬
‫שנוהגים לשים את הערלה בין רגלי העובר‪ ,‬וראה נספח מס' ‪.2‬‬
‫‪ 92‬השלחן ערוך )יו"ד רסג ה( כתב זאת ביחס לזכר‪ ,‬משום שדיבר על הלכות מילה‪ .‬אך הפוסקים‬
‫כתבו שכך המנהג גם בנקבה )השיב משה יג‪ ,‬שבט שמעון שנג‪ ,‬פרי השדה א מו‪ ,‬כל בו על‬
‫אבלות ג ג ו ועוד(‪ ,‬וכך מסתבר משום שגם בנקבה שייכים הטעמים המובאים למעלה )גשר‬
‫החיים א טז ג ב(‪ .‬והחיים וחסד )ה ח( כתב שמנהג הספרדים שלא לקרוא שם כלל )על פי‬
‫מנחם אבלים מ יא בשם רוח חיים(‪ ,‬וכן הביא הנטעי גבריאל )קלה כט ]מב[( בשם השבט‬
‫יהודה שאין קוראים ובשם הזכר דוד שהמנהג אצלו לומר רק "ונקרא שמו בישראל" בלי לקרוא‬
‫שם‪ ,‬וכן הביא )שם ]מג[( בשם ק"ק עדת יראים שקוראים שם רק אם נולד חי‪ ,‬אך כתב שלא‬
‫משמע כך משאר הפוסקים‪.‬‬
‫‪ 93‬שלחן ערוך )יו"ד רסג ה(‪.‬‬
‫‪ 94‬שדי חמד )אבלות רב(‪.‬‬
‫‪ 95‬מאיר נתיבים )מז(‪ ,‬פתחי תשובה )יו"ד רסג א(‪.‬‬
‫‪ 96‬לשון השלחן ערוך )יו"ד רסג ה(‪.‬‬
‫ובשו"ת השיב משה )יג( כתב שכאשר אשה מתה כשהיא מעוברת‪ ,‬מבקשים ממנה שתוציא את‬
‫הילד בכדי שיקברו אותו‪ ,‬ואם לא מוציאה אותו‪ ,‬באים בית דין ואומרים לה שאם היא חוששת שמא‬
 ‫‪97‬‬
‫‪ .2‬שהאבא והילד יכירו זה את זה בתחיית המתים‪.‬‬

‫אך נהגו‬ ‫‪98‬‬

‫על פי טעמים אלו‪ ,‬נראה שראוי לקרוא בשם לכל עובר בכל גיל‪,‬‬
‫בחברה קדישא‪ ,‬על פי הנחיות הרבנים‪ ,‬לקרוא שם רק לעוברים שלמים‬
‫ונראה שטוב יעשו‬ ‫‪99‬‬
‫אשר יש להם צורת אדם ונוהגים בהם דיני קבורה‪.‬‬
‫ההורים אם יקראו בשם גם לעוברים קטנים יותר‪ ,‬ובעיקר אם מתו אחרי‬
‫אך יש שהמליצו שלא לעשות זאת‬ ‫‪100‬‬
‫יותר מארבעים יום מתחילת ההריון‪,‬‬
‫בכדי שלא לחזק את תחושת האבל והאובדן‪.‬‬
‫‪101‬‬

‫אך במידה וההורים לא נוכחים‬ ‫הזכות לבחירת השם היא של ההורים‪,‬‬

‫‪102‬‬

‫בשעת הקבורה או המילה‪ ,‬אנשי החברה קדישא בוחרים שם בעצמם‪ .‬אם‬

‫ההורים רוצים לבחור שם שונה מזה שקוראים אנשי החברה קדישא‪,‬‬
‫גם‬ ‫‪103‬‬
‫ביכולתם לעשות זאת‪ ,‬ועדיף שיעשו זאת בתיאום עם החברה קדישא‪.‬‬
‫במידה ואנשי החברה קדישא כבר קראו את השם בעצמם‪ ,‬יכולים ההורים‬
‫לקרוא שם משלהם‪ ,‬אך יש אומרים שעדיף שיקראו שם דומה לשם שכבר‬
‫נקרא לילד‪.‬‬
‫‪104‬‬

‫לא יקראו שם לילד‪ ,‬אין היא צריכה לדאוג "ואנו בית דין מבטיחים אותך שיקראו לו שם‪ ,‬הן זכר והן‬
‫נקבה‪ ,‬ועל ידי קריאת השם יזכה לעמוד בתחיית המתים עמך"‪.‬‬
‫‪ 97‬כתב הרא"ש )מועד קטן ג פח( בשם רב נחשון גאון שהטעם לקריאת השם הוא כדי שבתחיית‬
‫המתים "הוי ידיעה בינוקא מבחין ליה לאבוה"‪ ,‬והסביר הקרבן נתנאל )שם כ( שהאב יודע שהיה‬
‫לו ילד בשם זה‪ ,‬והילד מכיר את אביו משום שנקרא על שמו ומתייחס אליו‪ ,‬וכך מכירים זה את זה‪.‬‬
‫‪ 98‬על פי המבואר בגמרא )סנהדרין צא ב‪ ,‬סנהדרין קי ב(‪ ,‬שכבר משעה שנזרע העובר כבר‬
‫נזרקה בו נשמה ויש לו חלק לעולם הבא )ראה הרחבה בפרק על ערכו ומשמעותו של העובר‬
‫שמת(‪ ,‬וכן הסכים הרב סתיו מסברה והרב רוז'ה הסכים גם הוא לעיקר הסברה ואמר שצריך‬
‫לדון בזה‪.‬‬
‫ובנטעי גבריאל )קלה כ ]מב[( העיר שלא ברור כיצד לקרוא שם כאשר לא ידוע אם העובר היה‬
‫זכר או נקבה‪ .‬ויש לדון אם אפשר לקרוא שם על תנאי‪ ,‬ונראה שהדרך הטובה ביותר היא לקרוא‬
‫שם שמתאים גם לזכר וגם לנקבה‪.‬‬
‫‪ 99‬ראה נספח מס' ‪ 2‬ואפשר להבין זאת גם מסיבות מציאותיות‪ -‬עוברים קטנים יותר מכונסים לקבר‬
‫אחד‪ ,‬וקשה להבדיל ביניהם ולקרוא להם בשמות‪ .‬ובספר קראי שמו )עמ' ‪ (91‬הביא בשם הרב‬
‫אלישיב ובשם הרב מרדכי אליהו שצריך לקרוא שם דווקא כאשר יש 'צורת אדם' או 'ריקום‬
‫איברים'‪.‬‬
‫ויש להעיר שגם לעוברים בשלב מאוחר יחסית אין נותנים שם אם אין הם מגיעים בשלמות לידי‬
‫החברה קדישא‪ .‬ולכאורה כאן יש יותר מקום להקפיד על קריאת השם‪.‬‬
‫‪ 100‬משום שלפי דברי החזון איש )המובאים בארחות רבנו ד עמ' קט( אחרי ארבעים יום יש כבר‬
‫דין קבורה‪ ,‬והעובר מוכר כוולד ביחס להלכות רבות‪ .‬אך יש לחזור ולהדגיש שהסברה נותנת שיש‬
‫לקרוא שם גם קודם ארבעים יום‪.‬‬
‫‪ 101‬כך העיר הרב י"ץ רימון‪ ,‬וגם הרב שרלו נטה לומר כן‪.‬‬
‫‪ 102‬בספר זכרון ליום אחרון )הובא בנטעי גבריאל קלה כט ]מד[( כתב שיש לשאול את ההורים‬
‫על בחירת השם‪ ,‬וכן אמר הרב שרלו שכך יש לנהוג משום שזכות זו שייכת להם‪ ,‬וכך העיד הרב‬
‫רוז'ה שנוהגים בחברה קדישא שתחת פיקוחו‪.‬‬
‫‪ 103‬משום שכאשר אין תיאום כזה‪ ,‬בוחרים אנשי החברה קדישא שם משלהם‪ ,‬בלית ברירה‪ ,‬ונראה‬
‫שעדיף שלא יהיו שתי קריאות שם במקביל בלי תיאום‪ ,‬וכך הנחה הרב שלמה אבינר‪ .‬אמנם‬
‫הרב רוז'ה אמר מסברה שההורים יכולים לקרוא שם בעצמם גם בלי תיאום‪ ,‬משום שהזכות‬
‫לקרוא את השם שייכת להורים ומעשי החברה קדישא לא יכולים לפגוע בזכות זו‪.‬‬
‫‪ 104‬כך הובא ביחס לקריאת שם לילד חי בספר כתר שם טוב )א ט ב ]נח[(‪ ,‬ומסתבר שהוא הדין‬
‫גם בעובר או תינוק שמתו‪ .‬ובמידה וההורים עצמם קראו את השם אלא שקראו אותו על סמך טעות‬
‫בבחירת השם ישנם מנהגים שונים‪ -‬יש שכתבו לקרוא בשם שונה משמות‬
‫‪106‬‬
‫ויש שכתבו שאפשר ואפילו ראוי לקרוא בשמות רגילים‪,‬‬ ‫‪105‬‬
‫אחרים‪,‬‬
‫ולמעשה הדבר תלוי ברצונם של אלו הקוראים את השם‪ .‬בחברה קדישא‬
‫המנהג לקרוא בשמות שונים מהרגיל‪.‬‬
‫‪107‬‬

‫בקריאת השם אין צורך במניין‪ ,‬ואפשר לעשות זאת על ידי אמירת "אל מלא‬
‫רחמים" עם השם‪.‬‬

‫]כאשר נולד ילד אחרי מוות מוקדם של ילד אחר‪ ,‬יש שכתבו שאין לקרוא‬
‫ולכל‬ ‫‪109‬‬
‫אך יש שכתבו שאין בכך כל בעיה‪,‬‬ ‫‪108‬‬
‫לילד החי על שם הילד המת‪,‬‬
‫הדעות אפשר לקרוא בשם דומה לשם של הראשון‪[110.‬‬

‫הנאה‬ ‫‪.12‬‬
‫בעובר ובתינוק שאין מתאבלים עליו‪ ,‬איסור‬ ‫‪111‬‬
‫אסור ליהנות מגופו של מת‪.‬‬
‫דין זה משליך על כמה‬ ‫‪112‬‬
‫זה פחות ברור‪ ,‬אך הפוסקים נטו להחמיר בכך‪.‬‬
‫מההלכות שיובאו להלן‪ ,‬וגם על שימוש בגוף המת לצרכים שונים שאין‬
‫בהם צורך רפואי מובהק‪.‬‬

‫כלשהי ורוצים לשנותו‪ ,‬כתב בשו"ת בית אפרים )סג( שמותר לשנות את השם‪ ,‬ובשו"ת יד‬
‫אלעזר )קיא( כתב שעדיף להוסיף שם ולא לבטל לחלוטין את השם הקודם‪ ,‬וראה בספר כתר‬
‫שם טוב )א ט ג ]נט[( בשם הרב יעקב ישראל קנייבסקי שעד שלושים יום אין השם נחשב‬
‫כקבוע ואין שום בעיה לשנותו‪.‬‬
‫‪ 105‬כך כתב בחסד של אמת )עמ' צג ]ט[(‪ ,‬והובאו דבריו בזכרון מאיר )יח ה א ג ]‪ ([69‬ובנטעי‬
‫גבריאל )קלה כט ]מד[(‪ .‬ובמנחת שלמה )ב צו ב( הביא כדוגמא את השמות 'מתושלח' לכל‬
‫אדם‪ ,‬ו'רחמים' עבור עדות בהן שם זה אינו נפוץ‪.‬‬
‫‪ 106‬על פי טעמו של הרא"ש‪ ,‬שקריאת השם היא בכדי שהאבא והילד יכירו זה את זה‪ ,‬מסתבר‬
‫שצריך לקרוא שם רגיל כאילו היה בחיים‪ ,‬דהיינו שם של קרוב או שם שבוחר כנהוג ) שלחן גבוה‬
‫רסה יד(‪ .‬וכן ביסודי שמחות )עמ' ‪ (B5 53‬כתב ששם הראוי לזכר הוא 'רחמים' ושם הראוי‬
‫לנקבה הוא 'נחמה'‪ ,‬אף ששמות אלו הינם שמות רגילים‪.‬‬
‫‪ 107‬ראה נספח מס' ‪.2‬‬
‫‪ 108‬ראה בהרחבה בכתר שם טוב )ג ד א‪-‬ב( שהביא שאין לעשות כן הן משום שיש חשש עין הרע‬
‫בקריאה של שני ילדים בשם אחד‪ ,‬והן משום שאין לקרוא על שם אדם שמת בצעירותו‪ .‬ובהערה‬
‫שם דן האם יש בעיה לתת שם שרצו ההורים לקרוא לילד הקודם אשר מת לפני שהספיקו לקרוא‬
‫לו בשם‪.‬‬
‫‪ 109‬תורת נתנאל )כ(‪ ,‬יפה ללב )ג יו"ד רסה ב(‪.‬‬
‫‪ 110‬כתר שם טוב )ג ד ב ]כו[( בשם ספר חוקי דרך וספר שמות גיטין‪.‬‬
‫‪ 111‬עבודה זרה )כט ב(‪ ,‬סנהדרין )מז ב(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד שמט א(‪ .‬לרוב הפוסקים מדובר‬
‫באיסור תורה )רש"י סנהדרין מז ב ד"ה פינהו‪ ,‬רבנו תם בתוספות סנהדרין מח א ד"ה משמשין‪,‬‬
‫ש"ך יו"ד עט ג ועוד(‪ ,‬אך שיש שכתבו שמדובר באיסור דרבנן ) משנה למלך בדעת הרמב"ם‬
‫אבל יד כא‪ ,‬שאילת יעב"ץ מא(‪ ,‬ועיין בהרחבה בהרפואה לאור ההלכה )ב ז(‪.‬‬
‫‪ 112‬הנודע ביהודה )קמא יו"ד צ( הניח בפשטות שיש איסור הנאה ב"נפל"‪ ,‬והחתם סופר )או"ח‬
‫קמד( התלבט בדבר אך נראה שלא הכריע נגד הנודע ביהודה‪ ,‬ובבנין ציון )קיט( כתב שאין איסור‬
‫הנאה לדעות שאין חיוב קבורה‪.‬‬
 ‫הסתכלות‬ ‫‪.13‬‬
‫מבחינה הלכתית‪ ,‬מותר להסתכל על עובר או תינוק שמת‪ ,‬כמו על כל‬
‫אמנם יש מקורות לכך שאין ראוי להסתכל על פני מת זמן‬ ‫מת‪.‬‬
‫‪113‬‬

‫‪115‬‬
‫אך אפשר להקל בכך אם ההורים מרגישים צורך להסתכל‪.‬‬ ‫‪114‬‬
‫ממושך‪,‬‬

‫יש להעיר‪ ,‬שמבחינה נפשית מתלבטת הפסיכולוגיה אם ההסתכלות על גוף‬

‫‪116‬‬
‫העובר מועילה או מזיקה‪ ,‬והדבר משתנה בין אדם לאדם‪.‬‬

‫צילום‬ ‫‪.14‬‬
‫אין איסור הלכתי לצלם מת‪ ,‬אך הפוסקים שכתבו שאין להסתכל על מת‬
‫וגם כאן יש לשקול האם זהו‬ ‫‪117‬‬
‫זמן ממושך‪ ,‬כתבו גם שאין לצלם אותו‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫מעשה נכון מבחינה נפשית‪.‬‬

‫‪ 113‬בספר בינה לעתים )יו"ט א( דן באשה שהפילה נפל משונה בצורתו ורצה האב לסובב עמו‬
‫בעיירות להראותו כדי להרויח כדי פרנסתו והורה ר' יונתן אייבשיץ שלא יעשה כן לפי שנפל‬
‫אסור בהנאה‪ .‬אמנם החזון איש )אבלות יו"ד רח ז( כתב שראייה בעלמא לצורך נתיחה מותרת‬
‫ולא נחשבת הנאה משום שאינה נמכרת בשכר‪ .‬וכתב הרב זילברשטיין )ספר אסיא ו( שכן‬
‫הלכה‪ ,‬ובמקרה המובא לעיל אסר ר' יונתן אייבשיץ רק משום שרצה לקחת שכר על הראייה‪.‬‬
‫ונראה שהסתכלות מטעמים רגשיים שלא לשום צורך אחר‪ ,‬מותרת לגמרי ולא נחשבת הנאה כלל‪,‬‬
‫כמבואר בגמרא )מועד קטן כז א( שבתחילה היו מוציאים את המתים העשירים כשפניהם מגולים‪,‬‬
‫אלא שאחר כך תיקנו לכסות את פניהם משום כבוד העניים שפניהם מושחרות והיו מכוסות משום‬
‫בזיון‪ .‬ונראה שאין בזיון לעובר או לתינוק בראיית הוריו‪ ,‬גם אם קיים חשש כזה בראיית אחרים‪.‬‬
‫‪ 114‬בגמרא בהוריות )יג ב( נמנו עשרה דברים המשכחים את הלימוד‪ ,‬וביניהם "המסתכל בפני‬
‫המת"‪ ,‬והובאו דברים אלה במשנה ברורה )או"ח ב ב(‪ .‬ובכל בו על אבלות )א ג י( הביא עוד‬
‫מקורות לכך‪ ,‬וכן הביא הנטעי גבריאל )מג יב ]יח[( כמה טעמים לאיסור ההסתכלות‪ -‬שמא‬
‫ההסתכלות תגרום לאדם לפחד מהמוות )ר' ידעיה הפניני על האגדות(‪ ,‬שלא יביט המקטרג בפני‬
‫המת )ולכן צריך לכסותם‪ ,‬מעבר יבק שפתי רננות ט(‪ ,‬שמא יתבזה בעיניו )מעבר יבק שם(‪ ,‬או‬
‫שלא תביט העין העליונה במקום של מוות )מעבר יבק שם(‪.‬‬
‫ובמעבר יבק )שם( כתב שהסתכלות שנאסרה היא "ראיה בהבטה תמידית"‪ ,‬וכן כתב במרומי‬
‫שדה )הוריות יג ב( שהאיסור הוא דווקא "להסתכל הרבה"‪ .‬ובנטעי גבריאל )מג יב( התיר ראיה‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫‪ 115‬כמו שאין אנו מחמירים בשאר הדברים אשר נמנים בגמרא בהוריות כגורמים לשכחה‪ .‬וכן מוכח‬
‫בכמה מקורות בדברי חז"ל שאין איסור להסתכל על מת )כמו הגמרא במועד קטן כז א שהובאה‬
‫לעיל‪ ,‬ועיין במקורות שיובאו להלן בדין נישוק‪ ,‬שמשמע מהם שעצם ההסתכלות מותרת(‪ .‬וברוב‬
‫ספרי הפוסקים )גשר החיים ה‪ ,‬זכרון מאיר א ה‪ ,‬דברי סופרים ה ועוד( לא כתבו שאסור‬
‫להסתכל‪.‬‬
‫‪ 116‬בספר התמודדות עם אובדן תינוק )עמ' ‪ (65‬כתב‪" -‬כיום אנו מכירים בכך שלהחזיק את‬
‫התינוק לפני ואחרי המוות זוהי הזדמנות לאהוב את הילד ולשמר זכרונות נעימים אודותיו"‪ ,‬וכן‬
‫)בעמ' ‪" -(76-77‬מחקרים רבים הוכיחו‪ ,‬בניגוד לחכמה העממית בעבר‪ ,‬שהחזקת תינוק וליטופו‬
‫אחר מותו אינם מגבירים את הכאב והיגון‪ ,‬וכי חשוב ביותר לשהות זמן מה עם התינוק המת"‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬מחקר בריטי )שפורסם באתר הבית של ה‪ (AAFP -‬הראה שנשים שראו או החזיקו‬
‫את ילדן אחרי הפלה נטו ליותר קשיים וסיבוכים נפשיים בהריון הבא‪.‬‬
‫‪ 117‬כך כתבו הכל בו על אבלות )א ג י( והנטעי גבריאל )מב ח( על פי ספר וילקט יוסף )ח פ(‬
‫ושו"ת דבר יהושע )ב לה(‪ .‬אך גם דין זה לא נמצא ברוב ספרי הפוסקים‪.‬‬
‫‪ 118‬בספר התמודדות עם אובדן תינוק )עמ' ‪ (76‬כתב שכדאי לצלם את התינוק בכדי לשמר‬
‫ממנו זכרונות שיקלו על ההתמודדות הנפשית עם האובדן‪ .‬אמנם הרב שרלו והרב סתיו העירו‬
‫שמבחינה נפשית נראה להם שזוהי התנהגות לא נכונה אשר יש בה מן ההתמכרות למוות‪ .‬ונראה‬
‫שראוי לכל אחד להיוועץ בנושאים אלו עם אנשים המבינים בתורת הנפש ומכירים אותו באופן‬
‫אישי‪.‬‬
 ‫נישוק‬ ‫‪.15‬‬
‫גם כשמדובר‬ ‫‪119‬‬
‫יש שכתבו שאל להורים לנשק את בנם או בתם שמתו‪,‬‬
‫אך אין בזה איסור של ממש‪ ,‬ובמידת הצורך‬ ‫בעובר או בתינוק קטן‪.‬‬
‫‪120‬‬

‫‪121‬‬
‫אפשר להקל בכך‪.‬‬

‫נתיחה פתולוגית‬ ‫‪.16‬‬

‫בנתיחה של מת ישנן מספר בעיות הלכתיות‪ -‬הלנת המת‪ ,‬בזיון המת‪ ,‬הנאה‬
‫בעוברים ובתינוקות שאין‬ ‫‪122‬‬
‫מן המת‪ ,‬קדושת המת והקושי לנפש המת‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫מתאבלים עליהם‪ ,‬בעיות אלו קלות יותר אך עדיין קיימות‪.‬‬

‫אי לכך‪ ,‬יש לנתח עובר רק כאשר קיים צורך רפואי מובהק בנתיחה‪ ,‬כגון‬
‫ובמקרה בו לא ברור אם יש צורך‪ ,‬יש להתייעץ‬ ‫‪124‬‬
‫למניעת הפלות חוזרות‪.‬‬
‫וכדאי לברר עם רופא אם לא די בכך‬ ‫‪125‬‬
‫עם תלמיד חכם שמבין בתחום‪,‬‬
‫כמו כן‪ ,‬יש להתייעץ עם תלמיד חכם‬ ‫‪126‬‬
‫שייקחו דגימות דם מן העובר‪.‬‬
‫במידה והנתיחה נדרשת למחקר ולא לצורך רפואי מיידי‪ .‬ובכל מקרה‪ ,‬יש‬
‫‪127‬‬
‫לוודא שתהיה קבורה לאחר הנתיחה גם לחלקים שהוצאו מהגוף‪.‬‬
‫‪ 119‬כך כתבו ספר חסידים )רלו‪/‬שכז‪ ,‬ובצוואתו באות ד‪/‬לג(‪ ,‬רבנו ירוחם )נתיב כח( וה מעבר יבק‬
‫)שפת אמת יא(‪ ,‬והובאו הדברים בחכמת אדם )קנז ח(‪ ,‬בפתחי תשובה )שצד א(‪ ,‬בספר דבש‬
‫לפי )נ כד( ועוד‪ .‬ודנו האחרונים אם הבעיה היא דווקא בבנו ובתו או בכל מת )עיין אור החיים על‬
‫בראשית נ‪ ,‬פתחי תשובה שצד א‪ ,‬תורה שלמה חיי שרה עמ' ‪ ,923‬נטעי גבריאל ד יז ]לד[‪,‬‬
‫זכרון מאיר ה ה ב ה ]‪ [55‬ועוד‪ ,‬והדבר תלוי גם במחלוקת גרסאות בדברי הספר חסידים עצמו(‪.‬‬
‫לאיסור זה הובאו מספר טעמים‪ ,‬ואלו שלושה מתוכם‪-‬‬
‫"כי המת גדל בטומאתו וטומאתו בוקעת ועולה עד הרקיע ותיפגם הנפש הנושקת"‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫)אור החיים שם(‬
‫משום "ובחוקותיהם לא תלכו"‪) .‬תורה שלמה שם(‬ ‫‪.2‬‬
‫משום שמראה עצמו כאילו מרחם על המת יותר מהקב"ה עצמו‪ ) .‬דמשק אליעזר‬ ‫‪.3‬‬
‫על צוואת ר' יהודה החסיד שם‪ ,‬וכן משמע בהקשר של דברי הפתחי תשובה שם(‬
‫‪ 120‬נטעי גבריאל )קלה ד(‪.‬‬
‫‪ 121‬בספר מעולם ועד עולם )נישוק המת( הביא את הדעות האוסרות לנשק‪ ,‬וכתב שמדובר בעניין‬
‫קבלי ולא הלכתי ויש שלא יחששו לזה‪ ,‬ובמקרה הצורך נראה שאפשר לסמוך על סברה זו‪.‬‬
‫ובספרי הלכה רבים לא הוזכר איסור זה של נישוק )דברי סופרים ה‪ ,‬בית מועד ו‪ ,‬גשר החיים‬
‫ה ועוד(‪.‬‬
‫‪ 122‬עיין חתם סופר )יו"ד שלו(‪ ,‬חבלים בנעימים )ג יו"ד סד(‪ ,‬הרפואה לאור ההלכה )ב יא‪-‬יז(‬
‫ונשמת אברהם )יו"ד שמט א ]ב[(‪.‬‬
‫‪ 123‬עיין במחלוקת שהובאה לעיל לגבי חובת הקבורה ואיסור ההלנה‪ .‬בעניין איסור הנאה נחלקו‬
‫האחרונים‪ -‬הנודע ביהודה )קמא יו"ד צ( כתב שיש איסור הנאה‪ ,‬והחתם סופר )יו"ד קמד( כתב‬
‫שאין‪ .‬ניוול ובזיון‪ -‬ראה לעיל בהערה לסעיף א‪ ,‬והנודע ביהודה )תניינא יו"ד קסד( כתב שיש בו‬
‫איסור ניוול‪ ,‬אף שבזיונו קל יותר משל מת רגיל‪.‬‬
‫‪ 124‬בנשמת אברהם )יו"ד שמט ג ‪ (4‬הביא בשם הרב נויבירט והגרש"ז אויערבאך שמותר‬
‫לנתח במקרה בו האשה עברה הפלות חוזרות וקיימת אפשרות למנוע הפלות נוספות אם ינותח‬
‫העובר או התינוק שמת בתוך שלשים יום‪ .‬עוד כתב שם בשם הרב נויבירט‪ ,‬שאם לא נתרקמו‬
‫אבריו של העובר אין בכלל איסור לנתח‪ .‬ועיין בזכרון מאיר )י ב ב ד( שהביא דעות לכאן ולכאן‪.‬‬
‫‪ 125‬עיין בתורת היולדת )לו ד ]ז[( שהביא שיש צורך בהתייעצות עם גורם דתי‪ ,‬משום שלא בכל‬
‫פעם שהרופאים ממליצים לנתח יש בזה צורך אמיתי‪ ,‬וכן הורה במאמרו בספר אסיא )ו( להתייעץ‬
‫עם תלמיד חכם‪.‬‬
‫‪ 126‬ראה אגרות משה )יו"ד ב קנא( שהוצאת דם מן המת לצורך כזה מותרת ואינה מוגדרת כניוול‪.‬‬
‫‪ 127‬נשמת אברהם )יו"ד שמט א ]ג ‪ ([4‬בשם הרב נויבירט‪.‬‬
‫שימוש בשליה ובדם טבורי לצרכים רפואיים ומחקרים הינו קל יותר‪ ,‬משום‬
‫שקבורת שליה הינה מנהג בלבד‪ ,‬ולכן יש להקל ולהשתמש בהם בכל‬
‫‪128‬‬
‫מקום בו יש צורך בכך‪.‬‬

‫טומאה‬ ‫‪.17‬‬
‫גם בעובר ובתינוק קטן יש טומאת מת‪ ,‬ואסור לכהנים לנגוע בו או להיות‬
‫דין זה נאמר בעובר שמת לאחר למעלה מארבעים יום‬ ‫‪129‬‬
‫בבית אחד עימו‪.‬‬
‫‪131‬‬
‫והאיסור חל גם על אביו של העובר‪.‬‬ ‫‪130‬‬
‫מתחילת ההריון‪,‬‬

‫‪ 128‬כך הורו הרב זילברשטיין‪ ,‬הרב שרלו והרב י"ץ רימון שאפשר להשתמש בשליה אפילו‬
‫שלא לצורך רפואי מיידי‪ ,‬משום שקבורתה היא מנהג בעלמא ובוודאי שלא שייכים בה שאר‬
‫הטעמים של איסור הנתיחה‪.‬‬
‫‪ 129‬ט"ז )יו"ד שסט א( על פי משנה )אהלות טז ה(‪ .‬הפוסקים דנו האם אפשר לכפות את הורי‬
‫המת‪ ,‬במידה ומדובר ב"נפל"‪ ,‬לפנות אותו ממקום בו מפריע למעבר של כהנים )עיין ט"ז יו"ד שעא‬
‫יא וש"ך שם יׂז(‪ ,‬אך דין זה איננו מעשי כל כך בימינו‪.‬‬
‫‪ 130‬בפתחי תשובה )יו"ד שסט ב( הביא בשם המשנה למלך )על הרמב"ם טומאת מת ב א( שיש‬
‫טומאה בעובר מעל ארבעים יום‪ ,‬והביא את דברי הנודע ביהודה )קמא יו"ד צז( שמעיקר הדין אולי‬
‫יש טומאה רק אם היה ריקום איברים‪ ,‬אך אנו לא בקיאים בכך ולכן יש לחשוש כבר אחרי ארבעים‬
‫יום‪.‬‬
‫‪ 131‬תורת כהנים )אמור א ו(‪" -‬יכול לבנו ולבתו הנפלים? תלמוד לומר‪' -‬לאמו ולאביו'‪ ,‬מה אמו‬
‫ואביו בני קיימא‪ ,‬אף בנו ובתו בני קיימא‪ ,‬יצאו בנו ובתו הנפלים שאינן בני קיימא‪ ,".‬וכן פסק‬
‫השלחן ערוך )יו"ד שעג ד(‪ ,‬וראה ב ש"ך )יו"ד שעג ז(‪ .‬ובעניין היטמאות האב לספק נפל‪ ,‬ראה‬
‫אנציקלופדיה הלכתית רפואית )ערך ילוד ]‪.([474-476‬‬
 ‫דיני נדה‬

‫פתיחה‪/‬הרב יצחק זילברשטיין‬

‫]כאשר הגשתי את החוברת לעיונו של הרב יצחק זילברשטיין שליט"א‪ ,‬הציע לי‬
‫להחליף את הפתיחה המקורית )המופיעה בנספח מס' ‪ (3‬בפתיחה המופיעה כאן‪[.‬‬

‫אשרי בת ישראל שנשמתה טהורה וגופה ארון קודש‬

‫בת ישראל המתקדשת ומטהרת ולובשת בגדי לבן‪ ,‬ככהן גדול ביום הכפורים‪ ,‬זוכה‬
‫בימי הריונה לדבר שאין לו אח ורע והוא‪ :‬גופה ארון הקודש‪ .‬כמו שאמרו חז"ל‬
‫בכל העולם כולו ומלאך ה'‬ ‫שהעובר במעי אימו לומד כל התורה כולה וצופה‬
‫מדליק נרות על ראשו‪ .‬נמצא שבת ישראל טומנת בקרבה בית מדרש‪.‬‬

‫ואמרו המקובלים דכשם שחבית דבש המריקים את תוכנו עדיין נשאר בתוכו‬
‫מתיקות‪ ,‬ובאים זוחלים לתוך החבית ללקק את שיירי הדבש‪ ,‬כך גם בת ישראל‬
‫לאחר לידת התינוק )או ח"ו בהפלה( מאחר ונופת צופים היו בקרבה לכן גם לאחר‬
‫שנתרוקנה החבית )שהיא בת ישראל( באים כוחות טומאה רוחניים וקונים בה‬
‫שביתה כדי לינוק כח מהקדושה שהייתה בה‪ ,‬והם ימי טומאה של היולדת )או ח"ו‬
‫המפלת(‪.‬‬

‫בא וראה עד כמה גדולה בת ישראל בעיני השי"ת‪ ,‬שחכמינו התירו לבת ישראל‬
‫בימי הריונה לחגור חגורה של הספר תורה על בטנה כדי למנוע הפלות‪ ,‬הדבר לא‬
‫יאומן‪ .‬וכתוב בספר תורת היולדת שבאה אשה לבקש סגולה זו אך פחדה מלהעיז‬
‫לחגור חגורה של ספר תורה‪ ,‬ויעצו לה שתנדב חגורה חדשה של ספר תורה‬
‫ותתנה מראש שיהיה מותר לה לחגור חגורה זו לסגולה ולשמירה‪ .‬והמילדות‬
‫העבריות מנחמות היולדות המקשות לילד ואומרות לה התינוק שלך )או התינוקת(‬
‫לא סיים מסכת נדה‪ ,‬את כל הש"ס כבר למד וכאשר יסיים יצא‪.‬‬

‫והנה השם יתברך‪ ,‬מתוך אהבתו את עם ישראל‪ ,‬נתן לנו חוקים ישרים ומועילים‬
‫והיא עניין טומאת נידה ויולדת‪ .‬וכך כתב רבינו ספר החינוך )קס"ו( וזה לשונו‪" :‬אין‬
‫ספק כי חוליי בנ"י יבואו או מפני מותר שבגוף‪ ,‬או מפני חסרון‪ ...‬וכבר אמרנו‬
‫באזהרת הטריפה ואיסור מאכלות כי האל ברוך הוא ריחק עמו אשר בחר מכל‬
‫הדברים המזיקים את הגוף‪ ...‬וכמו כן מן השורש הזה הרחיקנו מן היולדת ומן‬
‫הנידה והזבה‪ ...‬עד שיתנקו מאותו המותר שבגוף‪ ,‬שהוא דבר רע ומחליא‪ ...‬וגם‬
‫הולד הנוצר מאותו המותר המתגבר עליהם מעותד לחוליים רעים ומשום כך צוותה‬
‫התורה להיות טמאה מן הזכר שבעה וכו'" ועיין בדבריו המתוקים‪ .‬ולכן לטובתנו‬
‫ולאשרנו וגם לבריאות גופנו עלינו לשמור על הלכות טהרה אלו כדי שאנחנו‬
‫וזרענו נהיה עם בריא לעבודת השי"ת‪.‬‬

‫בראש ובראשונה‪ ,‬צריך לדעת מהם האיסורים הקיימים בתקופה שסביב ההפלה‬
‫או הלידה‪ ,‬ומהן ההקלות הנובעות מתהליכים אלו‪ .‬כפי שיבואר בהמשך‪ ,‬רוב דיני‬
‫ההפלה והלידה השקטה דומים ביסודם לדיני יולדת רגילה‪ ,‬והם כתובים בכל ספרי‬
‫להלן יובאו ההלכות הנוגעות להפלה באופן מיוחד‪ ,‬וכן‬ ‫ההדרכה להלכות נדה‪.‬‬
‫‪132‬‬

‫תמצית ההלכות הנוגעות לכל יולדת‪.‬‬

‫טומאת לידה‬ ‫‪.1‬‬

‫משך הטומאה‬ ‫‪133‬‬
‫אשה שילדה וולד‪ ,‬ואפילו הוא מת‪ ,‬טמאה טומאת לידה‪.‬‬
‫במידה ויש ספק במינו‬ ‫‪134‬‬
‫הוא שבעה ימים לזכר וארבעה עשר ימים לנקבה‪.‬‬
‫במידה והעובר לא‬ ‫‪135‬‬
‫של העובר‪ ,‬יש להחמיר ולהמתין ארבעה עשר יום‪.‬‬
‫יצא בשלמותו אלא בכמה שלבים‪ ,‬מונים ימים אלו לכתחילה משעה‬
‫שהרופא ניקה את רחם האשה לחלוטין‪ ,‬ובדיעבד הטבילה כשרה גם אם‬
‫‪136‬‬
‫מנו את הימים משעה שיצאו רוב החתיכות‪.‬‬

‫אם הפילה בתוך ארבעים יום מתחילת ההריון‪ ,‬אין לה דין של טומאת‬
‫אך יש לה דין טומאה של נדה רגילה וצריכה לספור שבעה נקיים‬ ‫‪137‬‬
‫לידה‪,‬‬
‫את ארבעים הימים סופרים מזמן חיי האישות שהביאו להריון‪,‬‬ ‫‪138‬‬
‫ולטבול‪.‬‬
‫במידה והעובר הפסיק לחיות ולהתפתח קודם‬ ‫‪139‬‬
‫ולא מזמן הווסת האחרונה‪.‬‬

‫‪ 132‬שלחן ערוך ושבט הלוי )יו"ד קצד(‪ ,‬טהרת הבית )יא(‪ ,‬דרכי טהרה )יא(‪ ,‬איש ואשה )עמ'‬
‫‪ ,(205-207‬שערי אורה )עמ' ‪ ,(246-251‬נטעי גבריאל )קו‪-‬קיב( וכן בתורת היולדת )יח(‪.‬‬
‫‪ 133‬דרשו בתורת כהנים )תזריע א ה(‪" -‬זכר" לרבות את המת‪ .‬וכן נפסק ב משנה )נדה ג ו(‬
‫ובשלחן ערוך )יו"ד קצד א(‪.‬‬
‫‪ 134‬כפי שנכתב בפרשת 'תזריע' )ויקרא יב ב‪-‬ה(‪" -‬וילדה זכר וטמאה שבעת ימים‪ ...‬ואם נקבה‬
‫תלד וטמאה שבועים‪ ,"...‬וכך נפסק בשלחן ערוך )יו"ד קצד א(‪.‬‬
‫‪ 135‬משנה )נדה ג ו(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד קצד ג(‪ .‬והסברה היא משום שטומאת לידה היא‬
‫מדאורייתא‪ ,‬וספק דאורייתא לחומרא‪.‬‬
‫‪ 136‬שו"ת שבט הלוי )ט קפב(‬
‫‪ 137‬משנה )נדה ג ז(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד קצד ב(‪.‬‬
‫‪ 138‬שלחן ערוך )יו"ד קצד ב( ורמ"א )שם(‪ ,‬משום שבהפלה הייתה פתיחה של הרחם‪ ,‬ולהלכה אי‬
‫אפשר שייפתח הרחם בלי שייצא ממנו קצת דם‪.‬‬
‫‪ 139‬ולמעשה מונים לחומרה מליל הטבילה האחרון‪ ,‬אלא אם יודעים בוודאות שהריון נוצר על ידי חיי‬
‫אישות מאוחרים יותר‪) .‬ראה שערי אורה עמ' ‪ 247‬ונטעי גבריאל קיב ג(‬
‫שעברו ארבעים יום‪ ,‬אין דין של טומאת לידה‪ ,‬גם אם הוא יצא מן הרחם רק‬
‫לאחר ארבעים יום‪.‬‬
‫‪140‬‬

‫במידת האפשר‪ ,‬מותר לעשות הפסק טהרה גם קודם שעברו ימי הטומאה‪,‬‬
‫אך אין לטבול עד ליל היום השמיני )לזכר( או החמישה עשר )לנקבה(‬
‫יש להעיר‪ ,‬שתהליך של גרידה או של לידה פעילה מוקדמת‬ ‫‪141‬‬
‫מהלידה‪.‬‬
‫מלווה לרוב בדימום שאורך מספר שבועות וממילא כמעט ואין סיכוי‬
‫להיטהר בתוך השבועיים הראשונים‪.‬‬

‫דין האשה בתהליך ההפלה או הלידה‬ ‫‪.2‬‬

‫גם קודם ההפלה או הלידה עצמה‪ ,‬יכולה האשה להיטמא טומאת נדה‪,‬‬
‫כאשר יוצא דם מן הרחם‪ .‬כמו כן‪ ,‬אם נפתח הרחם ברוחב שתי אצבעות ) ‪4‬‬
‫ס"מ( בתחילת תהליך הלידה‪ ,‬יש אומרים שאסורה ויש אומרים שמותרת‬
‫‪142‬‬
‫וכדאי להתייעץ עם רב פוסק‪.‬‬

‫או כאבים‬ ‫יש שמחמירים לנהוג בדיני נדה כאשר ישנם צירים תכופים‬
‫‪143‬‬

‫או‬ ‫‪146‬‬
‫או שיושבת על כסא לידה‪,‬‬ ‫‪145‬‬
‫או ירידה של מים רבים‪,‬‬ ‫‪144‬‬
‫חזקים‪,‬‬

‫‪ 140‬שערי אורה )עמ' ‪ ,(247‬נטעי גבריאל )קיב ט(‪ .‬והרב שלמה לוי העיר שהערכת הגיל בו‬
‫מת העובר הינה משימה מורכבת‪ ,‬ובמקרה גבולי בו דרושה הגדרה מדויקת יש לשאול רופא‬
‫מומחה‪.‬‬
‫‪ 141‬שלחן ערוך )יו"ד קצד א(‪ .‬והרמ"א )שם( הביא שיש שנהגו שלא לטבול עד היום הארבעים‬
‫ואחד לזכר והשמונים ואחד לנקבה‪ ,‬אך כתבו הפוסקים שאין להחמיר בכך אלא רק במקום בו כל‬
‫הנשים נוהגות כך‪ ,‬ובימינו אין נוהגים כך בארץ‪) .‬נודע ביהודה קמא יו"ד נד‪ ,‬חכם צבי סח‪ ,‬דרכי‬
‫טהרה יא י‪-‬יג‪ ,‬שערי אורה עמ' ‪ ,249‬נטעי גבריאל קז ג ובאריכות רבה מאד בטהרת הבית יא‬
‫ה( ומובא בפוסקים )ראה דרכי טהרה שם יד ונטעי גבריאל שם ב בשם כמה אחרונים( שיש‬
‫סכנה רפואית בטבילה סמוך ללידה‪ ,‬אך דבר זה תלוי בכל אשה ואשה ובהנחיות הרופאים‪.‬‬
‫‪ 142‬בשבט הלוי )קצד ב ד(‪ ,‬בדרכי טהרה )יא ב‪-‬ג(‪ ,‬ובנטעי גבריאל )קו א( כתבו לאסור‪ .‬אך‬
‫בטהרת הבית )יא יא( ובאיש ואשה )עמ' ‪ (205‬התירו‪ ,‬וכן אמרו הרב סתיו והרב שרלו שנהוג‬
‫להקל בזה‪.‬‬
‫יש להדגיש שפתיחה אוסרת רק כשהיא חלק מתהליך הלידה ומלווה בצירים‪ ,‬ולא הפתיחה עצמה‬
‫שקיימת לפעמים הרבה לפני הלידה )איש ואשה ונטעי גבריאל שם(‪.‬‬
‫‪ 143‬הנטעי גבריאל )קו א( הביא מחלוקת אם הכוונה לכל ‪ 3-5‬דקות או לכל ‪ 10‬דקות‪ ,‬והדרכי‬
‫טהרה )יא ב( כתב כל ‪ 5‬דקות‪ .‬ובנטעי גבריאל )קו ב( כתב להקל בלידה ראשונה שגם אם יש‬
‫צירים מסתבר שלא נפתח הרחם‪ ,‬ובשערי אורה )עמ' ‪ (246‬כתב להקל אלא אם בטוחה שכבר‬
‫נפתח הרחם‪ ,‬ובדרכי טהרה )יא ב( כתב להקל כל עוד לא ראתה דם‪.‬‬
‫‪ 144‬שגורמים לכך שלא תוכל ללכת )עיין שבת קכט‪ ,.‬וכך כתב שבט הלוי קצד ב ד‪ ,‬וראה נטעי‬
‫גבריאל קו ד‪-‬ז(‪ ,‬ובדרכי טהרה )יא ב( כתב להקל בזה כל עוד אין דם‪ ,‬וכן נראה ב שערי אורה‬
‫)עמ' ‪.(246‬‬
‫‪ 145‬שבט הלוי )קצד ב ד( כתב שיש להחמיר בירידת מים סמוך ללידה‪ ,‬ב תורת היולדת )יח ה‬
‫]ו[( הביא דעה שדווקא אם ירדו הרבה מים מחמירים‪ ,‬ובטהרת הבית )משמרת הטהרה יא ו( כתב‬
‫להקל בזה אם לא ראתה דם‪ ,‬וכן פסקו הדרכי טהרה )יא ב( והשערי אורה )עמ' ‪.(246‬‬
‫‪ 146‬דווקא במצב בו הושיבוה במקום בו מושיבים את מי שאמורה ללדת בתוך זמן קצר מאד )נטעי‬
‫גבריאל קו פתיחה(‪ ,‬ובדרכי טהרה )יא ב( הקל בזה‪.‬‬
‫וכדאי להתייעץ עם רב‬ ‫‪148‬‬
‫אך רבים המקילים בכך‪,‬‬ ‫‪147‬‬
‫כשיצא הפקק הרירי‪.‬‬
‫בנושא‪.‬‬

‫בהפלה שנעשית על ידי זירוז לידה‪ ,‬והרופא מחדיר צינור או מכשיר אחר‬
‫ולכן צריכה לשאול את‬ ‫‪149‬‬
‫לרחם האשה‪ ,‬יש מקרים בהם היא נאסרת‪,‬‬
‫הרופא על רוחב המכשיר‪ ,‬עומק החדירה‪ ,‬ומקור הדימום )במידה ויש(‪,‬‬
‫‪150‬‬
‫ואחר כך לפנות לרב‪.‬‬

‫דם בימים שאחר ההפלה או הלידה‬ ‫‪.3‬‬

‫בימים ובשבועות שאחר ההפלה או הלידה‪ ,‬מסתבר שהאשה תראה דם‬
‫במשך זמן ממושך‪ ,‬וגם אחר כך קיים סיכוי גבוה שתראה כתמים‪.‬‬

‫מדין התורה‪ ,‬כל דם שרואה לאחר שבוע ועד היום הארבעים ללידה בזכר‪,‬‬
‫או לאחר שבועיים ועד היום השמונים בנקבה‪ ,‬טהור )לגבי יחסי אישות(‬
‫אך חכמי ישראל החמירו להתייחס לדם‬ ‫‪151‬‬
‫וימים אלו נקראים 'ימי טהרה'‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬במקרים גבוליים בהם יש‬ ‫‪152‬‬
‫ולכתמים אלו כמו לכל ראייה רגילה‪.‬‬
‫צדדים אחרים להתיר‪ ,‬יש אומרים שאפשר להקל יותר מבימים רגילים ולכן‬
‫‪153‬‬
‫כדאי להתייעץ עם רב‪.‬‬

‫‪ 147‬נטעי גבריאל ׁ )קו יב(‪ .‬והאיש ואשה )עמ' ‪ (205‬כתב שאם יש בו מראה דמי הוא אוסר‪ ,‬אך‬
‫אם לא‪ -‬לא‪.‬‬
‫‪ 148‬חלק מהדעות המקילות הובאו בהערות לעיל‪ ,‬ובכל הדינים הללו הקלו טהרת הבית )יא ו(‪,‬‬
‫דרכי טהרה )יא ב‪-‬ג(‪ ,‬שערי אורה )עמ' ‪ (246‬ואיש ואשה )עמ' ‪ .(205‬והרב י"ץ רימון העיר‬
‫שיש מקום לחלק בדיני ההרחקת בהקשר זה בין נגיעה של עזרה טכנית ומעשית‪ ,‬ובין נגיעה של‬
‫חיבה בה יש יותר מקום להחמיר‪.‬‬
‫‪ 149‬אם הרופא אומר שיש דימום מהרחם‪ ,‬האשה נאסרת‪ .‬אם לא‪ ,‬הדבר תלוי בגודל המכשיר‬
‫שחדר לרחם עצמו‪ -‬האגרות משה )או"ח ג ק( כתב שרוחב של ‪ 2‬ס"מ אוסר‪ ,‬בדי השלחן )קצד‬
‫לא( כתב ‪ 15‬מ"מ‪ ,‬הרב אריאל )בהסכמה לשערי אורה עמ' ‪ (11‬כתב ‪ 3-5‬מ"מ‪ ,‬הדרכי טהרה‬
‫)א יז( כתב ‪ 3‬מ"מ ושבט הלוי )קפח ג ד( החמיר בכל מכשיר‪.‬‬
‫‪ 150‬כך הורו הדרכי טהרה )א יז( והשערי אורה )עמ' ‪.(102‬‬
‫‪ 151‬פרשת תזריע )ויקרא יב ב‪-‬ה(‪ .‬וכשיש ספק במין העובר‪ ,‬מחמירים לעניין זה כאילו הוא זכר‪.‬‬
‫‪ 152‬הרמב"ם )איסורי ביאה א ה( הביא את מנהג הגאונים להחמיר ולאסור דם של ימי טהרה‪ ,‬וכן‬
‫פסק הרמ"א )יו"ד קצד א(‪ .‬ובכתמים בימי טהרה נחלקו הפוסקים )עיין במשמרת הטהרה על‬
‫טהרת הבית יא ד(‪ ,‬אך כל פוסקי זמננו כתבו להחמיר בזה ) חזון איש פט ו‪ ,‬שבט הלוי עמ' רמה‪,‬‬
‫בדי השלחן קצד סקכ"א‪ ,‬טהרת הבית יא ד‪ ,‬שערי אורה עמ' ‪ ,248‬דרכי טהרה יא ט ועוד(‪.‬‬
‫‪ 153‬בטהרת הבית )יא ד( כתב להקל במראה חום ובדין פולטת שכבת זרע‪ ,‬עיין שם‪ .‬וב שערי‬
‫אורה )עמ' ‪ (248‬המליץ למי שעושה שאלת חכם‪ ,‬שיספר לו שמדובר בימי טהרה‪ ,‬ובנטעי‬
‫גבריאל )קח ב( המליץ לעשות שאלת חכם בכל כתם שטמא מספק‪ .‬אמנם ב שבט הלוי )עמ'‬
‫רמו( כתב שאין שום קולא במראות דמים וכתמים של ימי טהרה‪ ,‬וכן אמרו הרב זילברשטיין‪,‬‬
‫הרב סתיו והרב שרלו שבימינו לא נהוג לחלק כלל בין דם טמא ובין דם טוהר‪.‬‬
‫הקלות אלו קיימות רק בכתמים וראיות שהיו לאחר שכבר נטהרה וטבלה‬
‫ורק במקרים בהם אבריו של העובר היו מרוקמים בצורת‬ ‫‪154‬‬
‫כבר פעם אחת‪,‬‬
‫‪155‬‬
‫אדם‪.‬‬

‫במידה והאשה נטהרה מטומאת הלידה‪ ,‬ונטמאה שוב בתוך 'ימי טהרתה'‪,‬‬
‫ואצל הספרדים חלוקים הפוסקים‬ ‫‪156‬‬
‫מנהג האשכנזים שתברך על הטבילה‪,‬‬
‫‪157‬‬
‫והמנהגים‪.‬‬

‫קביעות של ווסתות לאחר ההפלה או הלידה‬ ‫‪.4‬‬

‫מעיקר הדין‪ ,‬לאחר לידה‪ ,‬או הפלה שיש בה דין של ימי טהרה‪ ,‬מוגדרת‬
‫ולכן אם הייתה לה ווסת קבועה קודם לכן היא‬ ‫‪158‬‬
‫האשה כ'מסולקת דמים'‪,‬‬
‫מתבטלת למשך עשרים וארבעה חודשים אחרי הלידה או ההפלה‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫אין האשה קובעת ווסת בחודשים אלו‪ ,‬וחוששת לראיה רק כווסת שאינו‬
‫‪159‬‬
‫קבוע‪.‬‬

‫‪ 154‬משום שהיולדות בימינו מוגדרות כ'יולדות בזוב' אשר טמאות גם טומאת לידה וגם טומאת נדה‬
‫רגילה‪ ,‬וממילא צריכות שבעה נקיים קודם הטבילה )שלחן ערוך יו"ד קצד א(‪ ,‬ולספירת שבעה‬
‫נקיים נחשב דם טוהר כמו דם טמא‪.‬‬
‫‪ 155‬מעיקר הדין‪ ,‬הגדרת העובר לעניין פטור הבא אחריו מפדיון הבן‪ ,‬לעניין טומאת לידה ולעניין ימי‬
‫טהרה אחת היא‪ ,‬והיא תלויה ב'ריקום איברים' כמפורט בפרק על פדיון הבן‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כתב השלחן ערוך )קצד ג( שכיום אין אנו בקיאים בצורות‪ ,‬ולכן יש להחמיר בטומאת לידה‬
‫בכל מקרה לאחר ארבעים יום מתחילת ההריון‪ .‬מאידך‪ ,‬כתבו הרמב"ם )אסורי ביאה י ג( והבית‬
‫יוסף )יו"ד קצד ג( על פי דברי הגמרא )נדה כה ב‪ ,‬לפי פירוש רש"י שם‪ .‬ועיין בהלכות נדה‬
‫לרמב"ן ז יד(‪ ,‬שדין ימי טהרה קיים רק כאשר לעובר יש כבר שערות ונגמרה צורתו‪ ,‬וכן פסק‬
‫בטהרת הבית )יא ח(‪.‬‬
‫הטור )יו"ד קצד( והשלחן ערוך )שם( לא כתבו זאת‪ ,‬משום שבזמן הזה אין משמעות גדולה לימי‬
‫טהרה )בית יוסף שם(‪ ,‬ונראה שלמעשה יש לחלק בין שני תחומי ההקלות של ימי טהרה‪-‬‬
‫בדינים הנוגעים לראייה גמורה שהיא מדאורייתא )אם לא היו כאן ימי טהרה(‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫אפשר להקל רק אם ראו שנגמרה צורת העובר ויש לו שערות‪ .‬ונראה שכמו כן אפשר‬
‫להקל אם הופל יותר משלושה חודשים אחרי תחילת ההריון בלי פיגור בהתפתחותו‬
‫)טהרת הבית יא ]י[‪ ,‬וראה בפרק על פדיון הבן(‪.‬‬
‫בדינים הנוגעים לכתמים‪ ,‬אשר הם בכל מקרה מדרבנן‪ ,‬אפשר להקל גם במקרים‬ ‫‪.2‬‬
‫מסופקים כמפורט בפרק על פדיון הבן )על פי דברי האחרונים שההחמרה בימי טהרה היא‬
‫משום ספק דאורייתא וספק כרת‪ ,‬וסברה זו לא שייכת בכתמים( ‪.‬‬
‫ובכל מקרה גבולי שכזה יש ליידע את הרב עימו מתייעצים בפרטי המקרה‪.‬‬
‫‪ 156‬כך כתב החתם סופר )קצא(‪ ,‬וכן פסקו שבט הלוי )עמ' רמו(‪ ,‬חוט שני )קצד א( ושערי‬
‫אורה )עמ' ‪.(248‬‬
‫‪ 157‬בטהרת הבית )יא ג( כתב שלא תברך‪ ,‬אך השערי אורה )עמ' ‪ (248‬כתב שנהגו לברך וכך‬
‫נראה גם בדרכי טהרה )יא ט‪ ,‬וראה בהסכמתו של הרב מרדכי אליהו לשערי אורה(‪ ,‬והוסיף‬
‫שהסברה לכך היא בכדי שלא תבוא לזלזל בטומאה שבימים אלו‪.‬‬
‫‪ 158‬פתחי תשובה )יו"ד קפט ל( ושבט הלוי )קפט לג ג(‪ ,‬שלא כדברי השיירי טהרה )סוף סימן‬
‫קפט(‪ .‬ובספר פותח שער )עמ' טז( דייק מלשון הפתחי תשובה שדין זה נכון דווקא בהפלה‬
‫מתקדמת שיש בה דין של ימי טהרה‪ ,‬ולא בכל הפלה לאחר ארבעים יום‪ ,‬והובאו דבריו ב פרי הגן‬
‫)יא ה ]ח[(‪.‬‬
‫‪ 159‬שלחן ערוך )יו"ד קפט לג(‪ .‬ונחלקו הפוסקים האם יש לה דין של עונה בינונית )ראה שבט‬
‫הלוי קפט לג ה‪ ,‬דרכי טהרה ז צ(‪ ,‬וראוי להחמיר בזה בימינו‪ ,‬משום שכל דין סילוק דמים נתון‬
‫במחלוקת כמובא להלן‪.‬‬
‫בימינו‪ ,‬לאחר הפלה או לידה שקטה חוזרת האשה לראות דם כהרגלה‬
‫‪160‬‬
‫בתוך זמן קצר‪ ,‬ולכן כתבו רוב הפוסקים שדינה ככל אשה‪.‬‬

‫התמודדות עם כתמים וקשיים בתהליך ההיטהרות‬ ‫‪.5‬‬

‫מלבד הדינים הייחודיים הנוהגים לאחר הפלה או לידה‪ ,‬קיימות גם תופעות‬
‫מציאותיות אשר חדשות עבור נשים רבות‪ ,‬של כתמים רבים וקשיים‬
‫בבדיקות ובהפסק טהרה‪ .‬משום כך‪ ,‬ומשום שהצורך בימי ההיתר משמעותי‬
‫מאד בימים אלו‪ ,‬כדאי לדעת את הדרכים בהן תביעות ההלכה מבני הזוג‬
‫דרכים אלו מומלצות כאשר‬ ‫‪161‬‬
‫קלות יותר‪ ,‬ומקילות עליהם את ההיטהרות‪.‬‬
‫יש ריבוי כתמים‪ ,‬אך במידה ואין קושי מיוחד להיטהר אין סיבה לשנות מן‬
‫המנהגים הרגילים‪.‬‬

‫הפסק טהרה‬
‫אך הקלות בעומק הבדיקה יכולות‬ ‫אפשר לוותר על הנחת מוך דחוק‪,‬‬
‫‪162‬‬

‫לבוא רק על רקע של מכה וצריכות שאלת חכם‪.‬‬

‫בדיקות במשך 'שבעת הנקיים'‬

‫אפשר לצמצם את הבדיקות לבדיקה אחת בכל יום‪ ,‬ואם צריך אפשר‬
‫‪163‬‬
‫להסתפק בבדיקה אחת ביום הראשון ובדיקה אחת ביום השביעי‪.‬‬

‫כתמים‬
‫בימים רגילים כדאי שתלך עם בגדים צבעוניים שאין בהם דיני כתמים‪.‬‬
‫ובשבעה נקיים יכולה האשה ללכת עם תחבושת היגיינית או עם טישיו‪ ,‬אשר‬
‫יש מחלוקת אם הם מקבלים טומאה‪ ,‬וכך אפשר יהיה להקל יותר בדיני‬
‫כמו כן‪ ,‬כשיש כתמים רבים אפשר להקל וללכת עם בגד תחתון‬ ‫‪164‬‬
‫כתמים‪.‬‬
‫‪ 160‬דעה זו הועלתה גם לגבי אשה מינקת‪ ,‬על ידי האגרות משה )יו"ד ד יז ב(‪ ,‬החזון איש‬
‫והגרש"ז אויערבאך )מובאים בנטעי גבריאל קט ג ]ד[( ועוד‪ .‬אמנם בנטעי גבריאל )קט ג‬
‫]ג[( הביא דעות רבות שאין לשנות מדין הגמרא‪ ,‬וכן נראה בדרכי טהרה )ז( וכך כתב בספר עת‬
‫ללדת )עמ' קכו(‪ .‬ובלידה שקטה והפלה יש יותר מקום להחמיר משום שחוזרות לרגילותן בתוך זמן‬
‫קצר )ראה שבט הלוי קפט לג ג ושערי אורה עמ' ‪ ,(233‬וכן הורו הרב זילברשטיין והרב‬
‫שרלו‪.‬‬
‫‪ 161‬מלבד ההנחיה הנזכרת לעיל‪ ,‬שכדאי לשאול רב בכל מקרה בו יש צד של ספק‪ ,‬כי יש יותר‬
‫מקום להקל ב'ימי טהרה' שאיסורם הוא מגזירת הגאונים בלבד‪.‬‬
‫‪ 162‬כך הורו הרב שלמה לוי‪ ,‬הרב סתיו והרב שרלו‪ ,‬משום שהנחת מוך דחוק היא חומרה‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫‪ 163‬ראה דרכי טהרה )יד ד(‪ ,‬וכך הורו הרב שרלו והרב שלמה לוי משום שמעיקר הדין די‬
‫בבדיקות אלו )ראה בית יוסף ושלחן ערוך יו"ד קצו ד(‪.‬‬
‫‪ 164‬דעת שבט הלוי )קצ ג( והרב אלישיב )קובץ תשובות פד( היא להחמיר בזה‪ ,‬ואילו דעת הרב‬
‫עובדיה יוסף )טהרת הבית ח ט( להקל בזה‪ ,‬וראה הרחבה בעניין זה בשערי אורה )עמ' ‪.(80-90‬‬
‫ולמעשה מודים גם המחמירים שיש מקום להקל יותר מבכתמים רגילים‪ ,‬ולכן ניתן לצרף זאת‬
‫צבעוני אשר אין בו דיני כתמים‪ .‬אמנם‪ ,‬בהקלה זו נחלקו הפוסקים‪,‬‬
‫ולספרדים יש יותר מקום להקל מאשר לאשכנזים‪ ,‬וכמו כן יש יותר מקום‬
‫להקל רק אחרי שלשת הימים הראשונים‪ ,‬ולכן יש לעשות שאלת חכם‬
‫‪165‬‬
‫בעניין זה‪.‬‬

‫לספקות ולהקלות שונות‪.‬‬

‫‪ 165‬בטהרת הבית )ח ח‪ ,‬יג ד( כתב שלספרדים מותר )כאשר יש בעיה של כתמים רבים( ללבוש‬
‫בגדים צבעוניים בכל שבעת הימים‪ ,‬ואשכנזים צריכים להחמיר בשלושת הימים הראשונים‪ ,‬וכך‬
‫הנחה הרב שרלו‪ .‬אמנם‪ ,‬בדרכי טהרה )א ב ז ב( כתב שנוהגים כולם להחמיר כל שבעת הימים‪,‬‬
‫וכן כתבו השערי אורה )עמ' ‪ (142‬ורוב הפוסקים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬במקרים בהם הכתמים מקשים על ההיטהרות כדאי לשאול רב ולקבל ממנו היתר לכך‬
‫)דרכי טהרה שם‪ ,‬וכך הנחה הרב סתיו(‪.‬‬
 ‫דיני האשה לעניין שבת וצום‬

‫פתיחה‬
‫תהליך של לידה כרוך בכאבים גופניים קשים ובסכנות רפואיות רבות‪ ,‬המגדירות‬
‫כל יולדת כ'חולה שיש בה סכנה'‪' .‬חולי' זה אשר פוקד את היולדת נגרם כתוצאה‬
‫מן הזעזוע הגופני שבלידה על התהליכים הכרוכים בו‪ ,‬אך נדמה שיש בו גם משהו‬
‫מעבר לכך‪ .‬בספרות הקבלה מבואר‪ ,‬שבזמן הלידה קרובה האשה למוות יותר‬
‫המפגש העוצמתי עם השער שבין‬ ‫‪166‬‬
‫מאשר לחיים‪ ,‬ורוחה כמעט מסתלקת ממנה‪.‬‬
‫אשר מתקיים בתהליך הלידה‪ ,‬גורם לזעזוע רוחני עמוק אשר‬ ‫‪167‬‬
‫החיים והמוות‪,‬‬
‫משליך גם על התחושות הגופניות‪ .‬גם בימים שאחרי הלידה‪ ,‬אין האשה חוזרת‬
‫בבת אחת לבריאותה‪ ,‬ובספרים מתואר שכוחות החיים חוזרים אליה אט אט עד‬
‫שהיא חוזרת למצבה הרגיל‪.‬‬
‫‪168‬‬

‫תהליך של הפלה או של לידה שקטה יכול להידמות מבחינה גופנית ורפואית‬

‫לתהליך של לידה‪ ,‬אך מבחינה רוחנית ונפשית הוא קשה הרבה יותר‪ .‬במקום‬
‫נאלצת האשה להתמודד עם‬ ‫‪169‬‬
‫שמחת האמהות אשר מחזירה את האשה לחיים‪,‬‬
‫מציאות של מוות ואובדן שמכבידה ומקשה גם על ההחלמה הפיזית‪ .‬עם זאת‪,‬‬
‫מבחינה פיזית ההתאוששות מהפלה בחודשי ההריון הראשונים קצרה יחסית‪,‬‬
‫והדבר תלוי גם בסיבוכים הרפואיים הנלווים לפעמים להפלה‪.‬‬

‫באופן עקרוני‪ ,‬הגדירה ההלכה כמעט כל לידה או הפלה שלאחר ארבעים יום‬
‫מתחילת ההריון‪ ,‬כלידה לכל דבר )ראה להלן בסעיף א'(‪ .‬אי לכך‪ ,‬יובאו כאן‬
‫בקצרה דיני היולדת בשבת וביום הכיפורים‪ ,‬עם תשומת לב מיוחדת לדגשים‬
‫במידה ואשה עברה הפלה בשלב מוקדם‬ ‫‪170‬‬
‫הקיימים בהפלה או בלידה מוקדמת‪.‬‬
‫יחסית‪ ,‬והיא מרגישה שאין מקום להקלות ההלכתיות לגביה‪ ,‬תתייעץ עם רב קודם‬

‫‪ 166‬עץ חיים )כ ג(‪.‬‬

‫‪ 167‬בלשון הגמרא )שבת קכט א ועוד( נקרא הרחם‪ ,‬מקור החיים‪ ,‬בשם 'קבר'‪.‬‬
‫‪ 168‬כך כתוב בספר תורת המנחה )תזריע(‪ .‬יש להעיר שלפי דבריו אורך תהליך ה'חזרה לחיים'‬
‫שבעה ימים‪ ,‬ופרק זמן זה תואם את ההגדרות ההלכתיות כמפורט להלן‪.‬‬
‫‪ 169‬פתחי שערים )פרצוף זעיר אנפין טו(‪.‬‬
‫‪ 170‬מכיוון שהחיבור מיועד לנשים שעברו את כל סוגי ההפלות‪ ,‬אשר חלקן קלות מבחינה גופנית‬
‫הרבה יותר מלידה רגילה‪ ,‬יובאו ההנחיות ההלכתיות בצורה מאוזנת בלי נטייה משמעותית להקל‪,‬‬
‫אשר קיימת אצל רבים מהפוסקים‪ .‬במקרה בו נדרשות הקלות משמעותיות יותר‪ ,‬מומלץ להתייעץ‬
‫עם רב‪.‬‬
‫שתחמיר בדינים אלו אשר מבטאים את הרעיון הגדול של התורה "וחי בהם‪ -‬ולא‬
‫‪171‬‬
‫שימות בהם"‪.‬‬

‫הגדרת המפלת כיולדת‬ ‫‪.1‬‬

‫מעיקר הדין‪ ,‬אשה שמפילה את עוברה לאחר יותר מארבעים יום מתחילת‬
‫אך אם הפילה קודם שעברו‬ ‫‪173‬‬
‫נחשבת כיולדת לכל דבר‪.‬‬ ‫‪172‬‬
‫ההריון‪,‬‬
‫ארבעים יום‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪ ,‬ונטו להקל במקרה הצורך ובעיקר בזמן‬
‫‪174‬‬
‫תהליך ההפלה עצמו‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬בימינו יש שהורו להתייחס למפלת כיולדת רק במידה וההפלה‬

‫הייתה מלווה בצירים או בשטף דם משמעותי‪ ,‬ולא בהפלה בשבועות‬
‫הראשונים שאינה מורגשת כמעט‪.‬‬
‫‪175‬‬

‫חילול שבת לצורך האשה‬ ‫‪.2‬‬

‫הערה‪ -‬הדינים שיובאו לקמן מהווים את הבסיס ההלכתי בלבד‪ ,‬ומעבר לכך‬
‫צריך לבחון בכל פעולה האם היא באמת נחוצה עד כדי שאם לא תתבצע‬

‫‪ 171‬דברים אלו נכונים בעיקר בדינים מדרבנן‪ ,‬אשר אין טעם להתעקש ולקיימם‪ ,‬בעוד אותם חכמים‬
‫עצמם אשר יצרו דינים אלו‪ ,‬מורים שלא לקיימם‪ .‬אך גם דיני התורה נמסרו לחכמים‪ ,‬ואם הם‬
‫מנחים לבטל חלק מדיני התורה מפני סכנת נפשות‪ ,‬קיום דברי התורה באופן האמיתי ביותר יהיה‬
‫על ידי ציות להוראותיהם‪ .‬וראה עוד בענין "וחי בהם" בהקשר זה בדברי ה שמירת שבת כהלכתה‬
‫)מא מ(‪.‬‬
‫‪ 172‬הספירה לעניין זה היא מאז חיי האישות שהביאו להריון‪ ,‬ולא מתאריך הווסת האחרונה‪ .‬ומכיוון‬
‫שספק נפשות להקל יש למנות החל מליל הטבילה שקדם להריון‪ ,‬אלא אם ידוע בוודאות שההריון‬
‫התחיל מאוחר יותר )וכך נראה ביביע אומר ז נג בשם שו"ת בית אבי(‪.‬‬
‫‪ 173‬ביאור הלכה )תריז ד"ה יולדת(‪ ,‬שמירת שבת כהלכתה )לט טז(‪ ,‬תורת היולדת )לו א(‪,‬‬
‫מקראי קדש )יוה"כ ט יד( ועוד פוסקים רבים אשר קשה לפרוט את כולם‪ .‬וראה באשל אברהם‬
‫)תניינא או"ח תקנ‪ ,‬מובא בפרי הגן יא ]ט[( שבהפלה יש סיכון וצער גדול יותר מבלידה רגילה‪ ,‬וכך‬
‫עולה גם בשו"ת שבות יעקב )א קנ(‪ .‬אמנם במקראי קדש )שם ]ה[( הביא בשם הרב מרדכי‬
‫אליהו שאין לה דין של יולדת‪ ,‬אך זהו חידוש הסותר את דברי הפוסקים הראשונים והאחרונים‬
‫לאורך הדורות כולם עד הזמן הזה‪.‬‬
‫וראה קרבן נתנאל )על הרא"ש יומא ח יג ]כ[(‪ ,‬נחל אשכול )על האשכול דיני יולדת( שבט‬
‫הלוי )ז פ( ופרי הגן )א ב( שדנו באשה שהפילה כמה פעמים ולא הסתכנה‪ ,‬ולמעשה גם דינה הוא‬
‫כיולדת‪.‬‬
‫‪ 174‬כתב הרא"ש )יומא ח יג( שיש סכנה לאשה היולדת גם בתוך הארבעים יום הראשונים‪ ,‬וכן כתב‬
‫הקרבן נתנאל )על הרא"ש שם ]י[( בשם הרמב"ן‪ .‬ועל סמך זה פסק בתורת היולדת )לו ג ]ב[(‬
‫שבהפלה עצמה נחשבת כיולדת‪ ,‬וכן פסקו הפסקי תשובות )של ד( ופרי הגן )א ב(‪.‬‬
‫בספר פקוח נפש )עמ' לט( דייק מכאן שנחשבת כמסוכנת גם לאחר ההפלה כמו יולדת‪ ,‬אך‬
‫בתורת היולדת )לו ג ]ד[( כתב שאולי דווקא בהפלה עצמה יש סכנה ולאחר שעברה אותה כבר‬
‫לא נחשבת כמסוכנת‪ .‬ובאשל אברהם )של א( כתב שלעניין סכנה לאחר הפלה נחשבת כיולדת‬
‫רק אחרי ארבעים יום‪ ,‬וכן פסקו ביביע אומר )ז או"ח נג(‪ ,‬במקראי קדש )יוה"כ ט יד ]נה[(‬
‫ובפרי הגן )א ב ]ג[(‪.‬‬
‫ובכף החיים )או"ח של ב( כתב שגם בהפלה עצמה נחשבת כיולדת רק לאחר ארבעים יום‪ ,‬וכן‬
‫פסקו הנשמת אברהם )או"ח של ]א[( והפסקי תשובות )של ד(‪.‬‬
‫‪ 175‬כך הורו הרב זילברשטיין והרב שרלו על פי הערכת הסכנה שיש לאשה מפלת בימינו‪ ,‬אך‬
‫הרב סתיו אמר שאין לחלק בין ימינו ובין הדורות הקודמים‪ ,‬כפי שעולה מדברי הספרים המצוטטים‬
‫בהערות הקודמות‪.‬‬
‫ייתכן שתהיה החמרה במצבה של האשה אשר תוכל לגרור מצב של פיקוח‬
‫נפש‪ .‬כמו כן‪ ,‬מדע הרפואה בימינו מדויק יותר מאשר בעבר‪ ,‬ועל כן ראוי‬
‫לברר מראש עם רופא אילו דברים הכרחיים לשמירת בריאותה של האשה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בזמן אמת אין להסס ולהמתין אלא לעשות את צרכי האשה‬
‫‪176‬‬
‫בזריזות כדי שלא להיכנס לחשש סכנת נפשות‪.‬‬

‫מתחילת ההפלה או הלידה ועד היום השלישי‬

‫מסוף‬ ‫‪178‬‬
‫ועד שיעברו שלושה ימים‬ ‫‪177‬‬
‫החל מתחילת ההפלה או הלידה‬
‫מותר לחלל שבת לצורך האשה‪ ,‬אפילו אמרה שאינה‬ ‫‪179‬‬
‫ההפלה או הלידה‪,‬‬
‫צריכה‪.‬‬

‫דין זה אמור הן בצרכים רפואיים דוגמת ניתוח‪ ,‬עירוי וזריקות של משככי‬

‫כאבים וזירוז לידה‪ ,‬והן בצרכים גופניים דוגמת רחיצה במים חמים‪ ,‬הכנת‬
‫אוכל ומיזוג אוויר‪.‬‬

‫‪ 176‬ראה במבוא לספר תורת היולדת‪.‬‬

‫‪ 177‬כתב השלחן ערוך )או"ח של ג(‪ ,‬שאשה נקראת יולדת לעניין חילול שבת "משתשב על‬
‫המשבר‪ ,‬או משעה שהדם שותת ויורד‪ ,‬או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כח‬
‫להלוך"‪ .‬ובתורת היולדת )כט( ביאר‪-‬‬
‫משתשב על המשבר‪ -‬הכוונה לצירים חזקים )ערוך השלחן או"ח של ד(‪ ,‬ונראה‬ ‫‪.1‬‬
‫שמדובר בצירי דחף ולא בצירי פתיחה‪.‬‬
‫משעה שהדם שותת ויורד‪ -‬הכוונה לשפע של דם ולא לטיפות בודדות‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫חברותיה נושאות אותה‪ -‬קשה לסמוך על הגדרה זו שמשתנה מאשה לאשה‪) .‬על‬ ‫‪.3‬‬
‫פי חדושי הרמב"ן שבת קכט(‬
‫ובשמירת שבת כהלכתה )לו ט( הוסיף שאם יורדים המים נחשבת כיולדת‪ ,‬אך בתורת היולדת‬
‫)כט ]ז[( כתב שאין לסמוך על זה בלי הוראת רופא‪.‬‬
‫‪ 178‬נחלקו הפוסקים כיצד למדוד את שלושת הימים‪-‬‬
‫עד שקיעת החמה או צאת הכוכבים של היום השלישי מההפלה או הלידה‪ ) .‬שלחן‬ ‫‪.1‬‬
‫ערוך או"ח תריז ד‪ ,‬מגן אברהם של ז‪ ,‬חיי אדם סח יז‪ ,‬שלחן ערוך הרב או"ח של ו‪,‬‬
‫קצות השלחן קמ ו(‬
‫עד סוף ‪ 72‬שעות מהלידה‪) .‬שו"ת הרא"ש כו ג‪ ,‬ביאור הגר"א או"ח תריז ד‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫שו"ת בנין ציון החדשות כה‪ ,‬משנה ברורה של י‪ ,‬שמירת שבת כהלכתה לו ]כח[‪,‬‬
‫שלחן שלמה ערכי רפואה ג עמ' קיט‪ ,‬יביע אומר ז או"ח נג ז ועוד(‬
‫ולמעשה‪ ,‬בזמן המוטל בספק יש להימנע מאיסורי תורה במידת האפשר‪ ,‬אך ניתן להקל בכך‬
‫בשעת הצורך )נשמת אברהם או"ח של ]ט[‪ ,‬תורת היולדת לה ]א[‪ ,‬עת ללדת א יט‪ ,‬פרי הגן‬
‫א מד(‪.‬‬
‫‪ 179‬הביאור הלכה )של ד ד"ה כל( הסתפק אם למנות מתחילת הלידה או מסופה‪ ,‬אך ערוך‬
‫השלחן )או"ח של ז( הכריע למנות מגמר הלידה‪ ,‬וכן פסק הנשמת אברהם )או"ח של ]י[(‪.‬‬
‫ההיתר קיים בכל דבר שאומרת האשה או אדם שקצת בקי בתחום שצריך‬
‫ואם‬ ‫‪181‬‬
‫ואפילו אם הרופא אומר שאין צורך‪.‬‬ ‫‪180‬‬
‫או שכך נהוג לעשות ליולדת‪,‬‬
‫‪182‬‬
‫גם הרופא וגם האשה אומרים שאין צורך נחלקו הפוסקים‪.‬‬

‫ומכל מקום‪ ,‬כאשר אפשר לעשות על ידי שינוי ולמעט באיסורים בלי שזה‬
‫‪183‬‬
‫יגרום לעיכוב‪ ,‬ראוי לעשות כן‪.‬‬

‫בין היום הרביעי והיום השביעי‬

‫בין היום הרביעי והשביעי‪ ,‬במידה והיולדת או הרופא אומרים שצריכה‬
‫משהו‪ ,‬מחללים את השבת עבורה‪ ,‬ואפילו אם היא אומרת שצריכה והרופא‬
‫כמו כן מחללים שבת על פי אדם הבקיא‬ ‫‪184‬‬
‫אומר שלא צריכה או ההיפך‪.‬‬
‫קצת ואומר שגם רגילים לעשות‪ ,‬במידה ואין האשה או הרופא אומרים‬
‫‪185‬‬
‫בפירוש שהיא לא צריכה‪.‬‬

‫בין היום השמיני והיום השלושים‬

‫עד סוף היום השלושים מההפלה או הלידה‪ ,‬מוגדרת האשה כ"חולה שאין‬
‫אשר מותר לחלל שבת עבורה על ידי נכרי אך שאר איסורי‬ ‫‪186‬‬
‫בה סכנה"‪,‬‬
‫‪187‬‬
‫תורה ואיסורי דרבנן אסורים לה‪.‬‬

‫דין חריג בעניין זה הוא דין החימום‪ -‬במידה והאשה מצטערת מן הקור‪ ,‬מותר‬
‫לחמם עבורה את החדר על ידי יהודי במידה ואין נכרי בסביבה‪ ,‬אך יש‬
‫לעשות זאת בשינוי‪.‬‬
‫‪188‬‬

‫‪ 180‬כתב המשנה ברורה )של יב( שדברים שחברותיה אומרות שדבר זה עושים ליולדת‪ ,‬ואין כאן‬
‫רופא או מיילדת לשאול אותם‪ ,‬סומכים עליהן‪ .‬וכן כתבו בתורת היולדת )לה א( ובעת ללדת )א‬
‫טז(‪.‬‬
‫‪ 181‬ערוך השלחן )או"ח של ה(‪ ,‬נשמת אברהם )או"ח של יא ‪ 1‬א(‪ ,‬שמירת שבת כהלכתה‬
‫)לו יג(‪ .‬אך הרב שלמה לוי העיר שבימינו מדע הרפואה מדויק ולכן יש לשמוע לרופא אלא אם‬
‫מדובר בדבר שבאופן מובהק נחוץ לכל יולדת והרופא אומר לוותר עליו‪.‬‬
‫‪ 182‬ערוך השלחן )או"ח של ה( הביא מחלוקת ראשונים האם שומעים כאשר גם הרופא וגם האשה‬
‫אומרים שאינה צריכה‪ ,‬שומעין להם או לא‪ .‬והסיק ערוך השלחן שיש לחלל שבת בכל מקרה‪ ,‬וכן‬
‫פסק הנשמת אברהם )או"ח של ]יא[(‪ .‬אך המשנה ברורה )של יג( כתב שאם שניהם אומרים‬
‫שלא צריך אין מחללין‪ ,‬וכך כתב בעת ללדת )א טז( וכן נראה בתורת היולדת )לה א(‪.‬‬
‫‪ 183‬השלחן ערוך )או"ח של א( והרמ"א )או"ח שכח יב( כתבו שיש לשנות במה שאפשר כאשר‬
‫אין זה גורם לאיחור וכן פסק השמירת שבת כהלכתה )לו ד(‪ ,‬ובתורת היולדת )לב( הביא‬
‫מחלוקת פוסקים בנושא‪.‬‬
‫‪ 184‬שלחן ערוך )או"ח של ד(‪ .‬וכתב כף החיים )או"ח של כו( שהאשה צריכה לדעת ששבת היום‬
‫ולמרות זאת לומר שצריכה דבר הכרוך בחילול שבת בכדי שיחללו עבורה‪.‬‬
‫‪ 185‬משנה ברורה )של יד(‪.‬‬
‫‪ 186‬שלחן ערוך )או"ח של ד(‪.‬‬
‫‪ 187‬משנה ברורה )של טו(‪ ,‬תורת היולדת )לה ג(‪.‬‬
‫‪ 188‬כתב השלחן ערוך )או"ח של ו(‪" -‬עושין מדורה ליולדת כל שלשים יום"‪ ,‬והסכימו לכך החיי‬
‫אדם )סח יח(‪ ,‬ערוך השלחן )או"ח של ט( ושלחן ערוך הרב )או"ח של ה(‪ .‬אמנם בביאור‬
 ‫יום הכיפורים‬ ‫‪.3‬‬
‫בשלשת הימים הראשונים שלאחר ההפלה או הלידה‪ ,‬לא תתענה אפילו‬
‫אם מרגישה שיכולה להתענות ואפילו אם גם הרופא אומר שיכולה‬
‫אלא שאם אומרת שצריכה או לא אומרת כלום‪ ,‬אוכלת באופן‬ ‫‪189‬‬
‫להתענות‪.‬‬
‫ואם אמרה שאינה צריכה מאכילים אותה בכמויות של פחות‬ ‫‪190‬‬
‫רגיל‪,‬‬
‫ובאשה שהפילה בשלב מוקדם של‬ ‫‪191‬‬
‫משיעור אכילה כמפורט בהערה‪.‬‬
‫ואומרת שאינה צריכה לאכול‪ ,‬יש אומרים שתצום‪ ,‬אך דעת רוב‬ ‫ההריון‬
‫‪192‬‬

‫הפוסקים שתאכל בכמויות של פחות מכשיעור‪.‬‬

‫‪193‬‬

‫אם נכנסו כמה שעות מהיממה השלישית לתוך יום הכיפורים‪ ,‬יכולה לאכול‬
‫באותן שעות גם אם אומרת שאינה צריכה‪.‬‬
‫‪194‬‬

‫בין היום הרביעי והשביעי‪ ,‬הדין ביום הכיפורים הוא כמו לעניין חילול שבת‪,‬‬
‫‪195‬‬
‫ובמקרים בהם אוכלת תאכל בכמויות של פחות מכשיעור‪.‬‬

‫הלכה )ד"ה כל שלשים( כתב שקשה להקל בכך וצריך עיון למעשה‪ .‬ולכן ראוי לנסות למצוא נכרי‬
‫לצורך זה‪ ,‬ובמידה שאין נכרי יש לחמם בשינוי‪ ,‬וכן פסק בפרי הגן )א מו(‪.‬‬
‫‪ 189‬כתב השלחן ערוך )או"ח תריז ד(‪" -‬תוך שלשה ימים לא תתענה כלל"‪ ,‬וכתב המשנה ברורה‬
‫)של י( שאפילו אם אמרה שאינה צריכה מאכילים אותה‪ ,‬והוסיף הפסקי תשובות )של ד( שגם‬
‫אם הרופא אומר שיכולה לצום יש להאכיל אותה‪.‬‬
‫‪ 190‬לדעת שלחן ערוך הרב צריכה בכל מקרה לאכול פחות פחות מכשיעור‪ ,‬אך דעת הברוך טעם‬
‫שאוכלת כרגיל‪ ,‬וכן פסקו הביאור הלכה )תריח ד"ה כשמאכילין(‪ ,‬תורת היולדת )נא ב( ועת‬
‫ללדת )ב א(‪ .‬בתורת היולדת )נב ב( ובמקראי קדש )יוה"כ ט לד‪,‬לה‪,‬לח ‪ (1‬דנו בסוגי המאכלים‬
‫שראוי שתאכל ובכמותם‪ ,‬אך הכלל החשוב ביותר הוא שתאכל באופן שתבריא ותתחזק‪.‬‬
‫‪ 191‬כך כתבו המגן אברהם )תריז ג(‪ ,‬המשנה ברורה )תריז י(‪ ,‬תורת היולדת )נא ב( ועת‬
‫ללדת )ב א(‪ ,‬אמנם האליה רבה הסתפק בדבר‪.‬‬
‫והגדרת "פחות מכשיעור" היא אכילה של כשלושים גרם ושתיה של כמלא לוגמיה )בממוצע‬
‫כארבעים מ"ל(‪ ,‬אשר מתבצעות בהפרשים של תשע דקות )תורת היולדת נב א(‪ .‬ובכל מקרה בו‬
‫הרופא מורה לאכול יותר מכך‪ ,‬תשמע לו )תורת היולדת נא ]ח[(‪.‬‬
‫‪ 192‬הפוסקים מכנים את השלב המוקדם 'קודם זמן לידתה'‪ ,‬והכוונה לשלב בו לא יכולה ללדת ילד‬
‫חי‪ ,‬ונראה שזה בערך עד סוף החודש השישי‪.‬‬
‫‪ 193‬המהרש"ם )דעת תורה תריז( כתב שהמפלת קודם זמן הלידה אין להתיר לה לאכול בתוך‬
‫שלשה ימים הראשונים כשאומרת שאינה צריכה‪ ,‬וכן פסק בתורת היולדת )בטבלה בעמ' שמא(‪.‬‬
‫אך השדי חמד )יום הכיפורים ג א( חלק עליו‪ ,‬וגם היביע אומר )ז או"ח נג ח( והפסקי תשובות‬
‫)תריז ה( פסקו שתאכל‪.‬‬
‫‪ 194‬ראה לעיל בעניין הגדרת "שלשה ימים"‪ ,‬וכן כתבו היביע אומר )ז או"ח נג( והשלחן שלמה‬
‫)ערכי רפואה ג עמ' קיט(‪.‬‬
‫‪ 195‬משנה ברורה )תריז יא( ותורת היולדת )נא ג(‪.‬‬
‫ובמידה‬ ‫‪196‬‬
‫אין להחמיר ולצום במקרים בהם הורתה ההלכה שלא לצום‪.‬‬
‫ואכלה יותר מכזית לחם יש לומרר "יעלה ויבוא" בברכת המזון‪ ,‬משום‬
‫שהאכילה היא מצוותה ונחשבת עבורה כסעודת יום טוב‪.‬‬
‫‪197‬‬

‫כל שלושים הימים שלאחר ההפלה או הלידה‪ ,‬מותרת בנעילת נעלי עור‪,‬‬
‫במידה ואין לה דרך להשיג נעלים אחרות טובות‪.‬‬
‫‪198‬‬

‫מותר ליולדת לרחוץ את המקומות המלוכלכים שבגופה בכדי להעביר את‬

‫הלכלוך‪ ,‬אך בסתם רחיצה אסורה אם אין בה תועלת רפואית‪.‬‬
‫‪199‬‬

‫תשעה באב‬ ‫‪.4‬‬

‫‪200‬‬
‫בשבעת הימים שאחרי ההפלה או הלידה‪ ,‬אין להתענות בתשעה באב‪,‬‬
‫ונחלקו הפוסקים אם כדאי לנסות לאכול פחות מכשיעור כמו ביום‬
‫הכיפורים‪ ,‬ואם זה קשה אין להחמיר‪.‬‬
‫‪201‬‬

‫בין היום השמיני והשלושים‪ ,‬מעיקר הדין מותר לאכול‪ ,‬אך נחלקו פוסקי‬
‫אשכנז אם ראוי להחמיר ולהתענות‪ .‬לכן‪ ,‬אם מרגישה האשה שהיא עדיין‬
‫חלשה מההפלה או הלידה‪ ,‬לא תצום‪ .‬ואם מרגישה שיכולה להתענות‪ ,‬ואין‬
‫ואם‬ ‫‪202‬‬
‫הרופאים מורים לה לאכול‪ ,‬ראוי לא להקל בלי שתתייעץ עם רב‪.‬‬

‫‪ 196‬ונאים הם דברי המשנה ברורה )תריח ה(‪-‬‬

‫כתבו הפוסקים‪ :‬אם החולה רוצה להחמיר אחר שצריך לכך‪ ,‬עליו נאמר "אך את דמכם‬
‫לנפשותיכם אדרוש"‪ .‬עוד כתבו‪ ,‬דבמקום שמאכילין אותו אין צריך כפרה ע"ז דאונס‬
‫רחמנא פטריה‪.‬‬
‫‪ 197‬כך כתב השלחן ערוך )או"ח תריח י( וכן פסקו המשנה ברורה )תריח כט( ורוב הפוסקים‬
‫)ראה מקראי קדש יוה"כ ט מד ]קסד[(‪ ,‬ובניגוד לדעת הט"ז )או"ח תריח י(‪ .‬וראה במקראי‬
‫קדש )שם( שאם כלו שלשה כאחד לא יזמנו‪.‬‬
‫‪ 198‬שלחן ערוך )או"ח תריד ג(‪ ,‬ובתורת היולדת )נב ]לו[( כתב שנראה שבימינו אם יש נעלים‬
‫שאינן מעור אשר מחממות כמו נעלי עור‪ ,‬אסור לנעול את נעלי העור‪.‬‬
‫‪ 199‬תורת היולדת )נב טו( על פי שלחן ערוך )או"ח תריג א(‪.‬‬
‫‪ 200‬משנה ברורה )תקנד יג(‪ ,‬תורת היולדת )מח א(‪.‬‬
‫‪ 201‬המרחשת )א יד( כתב שהיה אוכל פחות פחות מכשיעור כשהיה חולה‪ ,‬וכן הובא בביאור‬
‫הלכה )תקנד ד"ה במקום( בשם ספר פתחי עולם‪ ,‬ובארחות רבנו )א עמ' קמג( בשם הקהלות‬
‫יעקב ובעוד פוסקים‪ .‬אך ערוך השלחן )תקנד ז( כתב שלא שייך פחות מכשיעור בתשעה באב‪,‬‬
‫וכך הכריע הפסקי תשובות )תקנד ט( על פי הציץ אליעזר )י כה טז(‪ ,‬שבט הלוי )ד נו( ועוד‬
‫רבים‪.‬‬
‫‪ 202‬השלחן ערוך )או"ח תקנד ו( כתב שכל שלושים יום מאכילים אותה מיד‪ ,‬אך הרמ"א )שם(‬
‫הוסיף שנוהגים להתענות כל זמן שאין צער גדול‪ ,‬והמיקל לא הפסיד‪ ,‬וכן כתב המשנה ברורה‬
‫)תקנד ט( שנהגו להתענות כשאין חולשה ונתרפאו מן הלידה‪ .‬אמנם ערוך השלחן )או"ח תקנד ח(‬
‫כתב שבימינו הדורות חלושים יותר ולכן חלילה ליולדת להתענות כל שלושים‪ .‬וכמו ערוך השלחן‬
‫כתבו גם שו"ת פני יהושע )או"ח טז( והאבני נזר )תקמ(‪ ,‬אך בשו"ת דברי יציב )או"ח רלג( כתב‬
‫שדווקא בימינו מבריאות הנשים מספר ימים לאחר הלידה ואין להקל כל שלושים‪.‬‬
‫ולמעשה הכריע בתורת היולדת )מח ב( להקל‪ ,‬ובפסקי תשובות )תקנד ז( כתב להקל רק על פי‬
‫הוראת חכם‪.‬‬
‫כל זה דווקא כשמרגישה שיכולה להתענות‪ ,‬אך אם מרגישה שהיא עדיין חלשה מההפלה או‬
‫הלידה‪ ,‬פשוט וברור שלא תתענה‪) .‬משנה ברורה תקנד ט(‬
‫החליטה שלא להתענות‪ ,‬יש שכתבו שתנסה להתענות כמה שעות אם‬
‫ולמעשה תנסה להתענות בלילה אם לא קשה לה‪,‬‬ ‫הדבר לא קשה לה‪,‬‬
‫‪203‬‬

‫‪204‬‬
‫ותאכל מיד בבקר‪.‬‬

‫‪205‬‬
‫כמו כן‪ ,‬מותרת כל שלושים יום בנעילת הסנדל‪ ,‬כמו ביום כיפור‪.‬‬

‫שאר תעניות‬ ‫‪.5‬‬

‫בשלושים הימים שאחרי ההפלה או הלידה‪ ,‬אין להתענות בשאר התעניות‬
‫)צום גדליה‪ ,‬י' בטבת‪ ,‬תענית אסתר‪ ,‬י"ז בתמוז(‪ ,‬ואפילו כשאין לאשה צער‬
‫‪206‬‬
‫מהתענית‪.‬‬

‫בכל עשרים וארבעת החודשים שלאחר ההפלה או הלידה‪ ,‬יש שכתבו‬

‫שאינה צריכה להתענות‪ ,‬אך ראוי להחמיר אם אין האשה מרגישה חולשה‬
‫‪207‬‬
‫מיוחדת‪.‬‬

‫הריון לאחר הפלה‬ ‫‪.6‬‬

‫אשה שעברה הפלה באופן בו קיימת אפשרות שההפלה נגרמה על ידי צום‪,‬‬
‫‪208‬‬
‫תברר עם רופא ועם רב האם צריכה לאכול בצומות שיחולו בהריון הבא‪.‬‬

‫‪ 203‬משנה ברורה )תקנד יד( בשם אליה רבה‪ .‬ובתורת היולדת )מח ג ]ה[( הדגיש שהנחייה זו‬
‫נאמרה דווקא בין היום השמיני והשלושים‪ ,‬ולא בשבעת הימים הראשונים‪.‬‬
‫‪ 204‬כך הכריע הפסקי תשובות )תקנד ט( על פי דברי האבני נזר )תקמ( ועוד פוסקים רבים‪,‬‬
‫והוסיף שעל כל פנים אין להתענג במאכלים משובחים ותבשילים אלא לאכול מאכלים פשוטים‪.‬‬
‫‪ 205‬בקל וחומר מההיתר ביום הכיפורים‪ ,‬וכן כתב בתורת היולדת )מח ט(‪.‬‬
‫‪ 206‬שהרי רק בתשעה באב כתב הרמ"א )או"ח תקנד ו( שנהגו להתענות כשאין להן צער‪ ,‬ובשאר‬
‫תעניות אין להחמיר בזה כלל‪) .‬תורת היולדת מז א‪ ,‬וכך עולה מסתימת דברי הפוסקים(‬
‫‪ 207‬הרמ"א )או"ח תקנ א( כתב שמיניקות פטורות מארבע תעניות אלו‪ ,‬ובשו"ת יחוה דעת )א לה(‬
‫פסק )על פי ספר דעת תורה למהרש"ם( שהכוונה לכל אשה במשך עשרים וארבעה חדשים אחרי‬
‫הלידה‪ ,‬ואפילו בהפלה או בלידה שקטה‪ ,‬וכן כתב הפסקי תשובות )תקנ א(‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הרמ"א עצמו )שם( כתב שנהגו להחמיר‪ ,‬ואף שכתבו פוסקים רבים שבימינו אין להחמיר‬
‫)ראה בפסקי תשובות שם‪ ,‬וכן הביא בתורת היולדת מז ]ב[ והנחה למעשה לנהוג כך(‪ ,‬נראה‬
‫שאין להקל בצורה גורפת במשך שנתיים שלמות אם לא מרגישה שום חולשה‪ .‬וכן הורה הרב‬
‫שרלו ואמר שסברת הפוסקים שכתבו שלא לצום בימינו היא שהנשים של ימינו חלשות‪ ,‬אך בזמן‬
‫הזה עינינו רואות שהנשים בריאות יותר מבעבר‪ ,‬בין השאר משום שתנאי התזונה וההיגיינה טובים‬
‫מבעבר‪.‬‬
‫ובכל מקרה של חולשה נראה שיש להקל‪ ,‬כפי שכתב המשנה ברורה )תקנ ג(‪.‬‬
‫‪ 208‬כתב מהרש"ם )ארחות חיים תריז א( שאשה שהפילה פעמיים מחמת הצום חייבת לאכול ביום‬
‫הכיפורים שחל בהריון הבא‪ ,‬וכן פסק הציץ אליעזר )יז כ(‪ .‬ובתורת היולדת )נ ד( הוסיף שגם‬
‫אם עברה הפלה שלא מחמת הצום‪ ,‬אלא שרופא קבע שהצום עלול להזיק לה‪ ,‬תאכל על פי‬
‫הוראותיו‪ .‬ולכן מסתבר שאחרי הפלה שהייתה בסמוך לצום כדאי להתייעץ עם רופא ולברר את‬
‫העניין‪.‬‬
‫כאשר העובר מת סמוך לזמן בו היה אמור להיוולד‪ ,‬יש והרופאים ממליצים‬
‫ומותר‬ ‫לעשות זירוז לידה בהריון הבא בכדי למנוע את הישנות הדבר‪,‬‬
‫‪209‬‬

‫‪210‬‬
‫לשמוע להם אפילו אם הזירוז נעשה בשבת‪.‬‬

‫‪ 209‬זוהי ההמלצה הרשמית של איגוד הגניקולוגים בישראל‪.‬‬

‫‪ 210‬בהריון רגיל‪ ,‬כתב האגרות משה )יו"ד ב עד( שאין לזרז את הלידה באופן מלאכותי משום‬
‫שאסור להכניס את האשה לסכנה קודם שאמורה ללדת באופן טבעי‪ ,‬וקל וחומר שאסור לזרז את‬
‫הלידה בשבת‪ .‬אמנם האגרות משה סייג את דבריו למקרה בו אין סכנה בהמשך ההריון‪ ,‬ומעשה‬
‫היה שהמליצו הרופאים לזרז את הלידה עקב מות העובר בסוף ההריון הקודם ופסק הרב שלמה‬
‫לוי שמותר לשמוע להם אפילו בשבת כמו בכל הוראת רופא הנוגעת לסכנת נפשות‪.‬‬
 ‫ברכת הגומל ועלייה לתורה‬

‫פתיחה‬
‫אובדן של ילד‪ ,‬וכמותו גם אובדן של עובר‪ ,‬הינו אסון כבד וטראגי‪ .‬אסון כזה‪ ,‬טבעו‬
‫שיאפיל ויכסה על כל האור והטוב שבחיים‪ ,‬ויטיל את ההורים למערבולת של צער‬
‫וכאב‪ .‬אחרי אובדן של ילד‪ ,‬ובאופן מיוחד אחרי הפלה או לידה שקטה‪ ,‬יש והאם‬
‫רואה את כל ייעודה בילד שאבד ובאמהות שנגדעה‪ .‬פעמים רבות מתקשה האם‬
‫‪211‬‬
‫לאזור כוחות ולהמשיך לחיות‪ ,‬והיא מרגישה שטעם חייה אבד לה‪.‬‬

‫לעיתים יש צורך בגורם חיצוני‪ ,‬דוגמת ההלכה‪ ,‬בכדי לראות את הערך העצום ואת‬
‫הטוב שיש בחייה ובבריאותה של האשה‪ ,‬גם אחרי שילדה הלך לעולמו‪ .‬דווקא‬
‫בתוך המקום של הכאב והאובדן באה ההלכה ומזכירה שגם אחרי האובדן הנורא‬
‫יש חלקים טובים וחשובים בחיים‪ ,‬ועליהם יש לברך את ברכת 'הגומל'‪ .‬בכך‬
‫שההלכה מורה לברך ברכת 'הגומל' אחרי הפלה‪ ,‬היא יוצרת הבדלה‪ ,‬קשה‬
‫וכואבת לפעמים‪ ,‬בין הילד ובין אמו‪ .‬ההלכה מצביעה על הטוב שעשה ה' עם‬
‫האשה כשהשאיר אותה בריאה ושלמה בעצם תהליך ההפלה או הלידה השקטה‪,‬‬
‫עם היותה כרוכה במות הילד שהביא לצער נוראי‪.‬‬

‫מימד נוסף שיש בברכת 'הגומל' נעוץ בלשון הייחודית של הברכה‪" -‬ברוך אתה‪...‬‬
‫הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב"‪ .‬המברך מכיר בהיותו 'חייב'‪ ,‬ובכך הוא‬
‫מקבל עליו של דינו של הקב"ה‪ ,‬ומברך אותו הן על הייסורים שנגרמו לו והן על‬
‫חייו שלו שניצלו בידי שמיים‪ .‬גם במקרים של שבי ושל חולי‪ ,‬ולא רק במקרים של‬
‫הפלה ולידה שקטה‪ ,‬באה ברכת 'הגומל' על רקע של מפגש עם המקומות הקשים‬
‫והכואבים שבחיים‪ .‬דווקא מתוך המפגשים הללו‪ ,‬לומד המברך להודות לה' על‬
‫‪212‬‬
‫הטובה ולקבל באהבה את הרעה‪.‬‬

‫חיוב ברכת 'הגומל'‬ ‫‪.1‬‬

‫‪ 211‬ראה 'אמהות חסרה‪ ,‬כינון זהות עצמית בעקבות אובדן הריון או אובדן ילוד' )זהר גזית‪ ,‬חיבור‬
‫לשם קבלת תואר מוסמך‪ ,‬ירושלים ‪ ,(2007‬שאובדן כזה נתפס לעיתים כמותו של העתיד ומותה‬
‫של התקווה‪ ,‬יכול ליצור מצב של "‪ "Loss of Identity‬אצל האשה שעמדה להיות אמא‪ ,‬ועלול גם‬
‫להותיר תחושה קשה של אשמה וכישלון‪ .‬וראה עוד בדברי הפסיכולוגית רות קורמן )הורים וילדים‬
‫‪ 113‬עמ' ‪ (52-53‬על הקשיים הפסיכולוגיים שחווה אשה אחרי הפלה‪ .‬וייתכן שיהיו הבדלים בין‬
‫נשים שיש להן כבר ילדים ובין נשים שעדיין אין להן‪.‬‬
‫‪ 212‬ראה בעין אי"ה )ברכות ט טז( שדן בנוסח הברכה וכתב שב'הודאה' לה' יש גם מימד של‬
‫'וידוי' בו האדם מכיר בעצמו שהוא 'חייב'‪ .‬וכדאי לעיין בדבריו הנפלאים של הציץ אליעזר )יב יח(‬
‫בעניין‪ ,‬ואין כאן מקום להביאם‪.‬‬
‫אדם שהיה חולה בחולי שיש בו סכנה‪ ,‬וניצל מחוליו‪ ,‬חייב לברך ברכת‬
‫לכן נהגו ברוב המקומות שיולדת מברכת‬ ‫‪213‬‬
‫הגומל בפני עשרה אנשים‪.‬‬
‫‪214‬‬
‫'הגומל' לאחר הלידה‪ ,‬משום שבלידה יש סכנת חיים כמו בכל חולי‪.‬‬

‫משום כך‪ ,‬מן הראוי היה שאשה שעברה הפלה או לידה שקטה‪ ,‬תברך גם‬
‫היא לאחר שהחלימה‪ ,‬משום שהברכה היא לא על עצם הלידה אלא על כך‬
‫ואשה‬ ‫‪216‬‬
‫אמנם יש מהפוסקים שכתבו שלא לברך‪,‬‬ ‫‪215‬‬
‫שניצלה מסכנה‪.‬‬
‫שמרגישה שקשה לה לברך 'הגומל'‪ ,‬משום שהתחושות הטבעיות שלה הן‬
‫‪217‬‬
‫צער ועצב ולא הודאה‪ ,‬יכולה לסמוך עליהם ולא לברך‪.‬‬

‫על איזו הפלה יש לברך‬ ‫‪.2‬‬

‫נחלקו הפוסקים מתי נחשבת הפלה כסכנה המצריכה ברכת הגומל‪ .‬בכל‬
‫או שעברה ניתוח‬ ‫‪218‬‬
‫מקרה בו הייתה לידה מוקדמת שדומה ללידה רגילה‬
‫או שהייתה צריכה אישפוז‪ ,‬יש לברך בלי פקפוק‪ ,‬ובמקרים אחרים‬ ‫‪219‬‬
‫גרידה‬

‫‪ 213‬גמרא )ברכות נד ב(‪ ,‬שלחן ערוך )אורח חיים ריט א(‪.‬‬

‫‪ 214‬כנסת הגדולה )או"ח ריט(‪ ,‬חיי אדם )סה ו(‪ ,‬ערוך השלחן )או"ח ריט ו(‪ ,‬בן איש חי )א‬
‫עקב ה( ועוד‪ .‬אמנם היו שכתבו שלא נהגו לברך מסיבות שונות )עיין באוצר הברית א ב ד א ]ג‪-‬‬
‫ד[ ובברכת ה' ד ו יב(‪.‬‬
‫‪ 215‬בתורת היולדת )סב ה ]ה[( השווה זאת למקרה בו משפחה עברה תאונה בה נהרגו‪ ,‬לא עלינו‪,‬‬
‫חלק מבני המשפחה‪ ,‬ולמרות זאת חובה על הניצולים לברך הגומל‪ ,‬וכן כתב ב אמרי תודה )ב ג(‪,‬‬
‫והסכימו לסברה זו גם הרב שרלו והרב אודי רט‪.‬‬
‫‪ 216‬המנחת שלמה )ב צו‪ ,‬וכתב זאת גם בהערות על אוצר הברית א עמ' טז( כתב שאין לברך על‬
‫הבראה מהפלה משום שאין אסיפת קרובים‪ .‬אמנם סברה זו נאמרה לנשים שלא נוהגות לברך‬
‫בבית הכנסת אלא כשיש אסיפת קרובים בביתם‪ ,‬ולא לנשים שנוהגות לברך אחרי לידה גם בלי‬
‫אסיפת קרובים‪.‬‬
‫והרב חיים פנחס שיינברג )מובא בתורת היולדת סב ה ]ה[( כתב שאין לברך משום שהסכנה‬
‫בהפלה ובלידה שקטה נמוכה מהסכנה בלידה של ילד חי )על פי נדה כו א‪ ,‬אמנם ב אשל אברהם‬
‫תניינא או"ח תקנ‪ ,‬המובא בפרי הגן יא ]ט[‪ ,‬כתב להיפך(‪ ,‬ומשום שרוב הנשים לא נהגו לברך‬
‫אפילו בלידה‪ ,‬אין לברך בהפלה‪ .‬אמנם הוא עצמו הוכיח מהשלחן ערוך )יו"ד קפט לג( והפתחי‬
‫תשובה )שם כז( שגם אשה שילדה וולד מת "מתפרקים אבריה"‪ ,‬אך טען שמדובר על סכנה קטנה‬
‫יותר‪ .‬ובאמרי תודה )ב ג ]‪ ([8‬הוכיח שקיימת סכנה מתוך שפוטרים אשה שהפילה מלצום צומות‬
‫שהם מדרבנן )שלחן ערוך או"ח תקנ(‪ ,‬אך גם הוכחה זו אפשר לדחות ולומר שיש סכנה אלא‬
‫שמדובר בסכנה קטנה יותר מאשר בלידה רגילה‪.‬‬
‫‪ 217‬משום שנחלקו בזה הפוסקים‪ ,‬וספק ברכות להקל‪ .‬ואף שכאן נראה מרוב הפוסקים שצריך‬
‫לברך‪ ,‬כאשר אין האשה מסוגלת לברך מבחינה נפשית אין היא צריכה לכפות את עצמה לעשות‬
‫זאת‪ ,‬ומצינו )במנחת שלמה המובא בהערה הקודמת‪ ,‬ובאוצר הברית א ב ד א ]ד[( שאפשר‬
‫לבטל ברכת הגומל מטעמים קלושים יותר‪ .‬וכך הנחו הרב ליכטנשטיין‪ ,‬הפניני הלכה )לקוטים‬
‫ג ב ה ]‪ ([2‬והרב שרלו שאם מרגישה שאינה יכולה לברך )בגלל בושה או קושי נפשי(‪ -‬שלא‬
‫תברך‪.‬‬
‫‪ 218‬לפי הדעות שצריך לברך הגומל‪ ,‬נראה פשוט שיש חיוב ברכה על כל הפלה או לידה שקטה‬
‫של עובר בגיל בו היה ראוי לחיות )בסביבות החודש השישי(‪ ,‬כי הסיכון במקרה כזה דומה לסיכון‬
‫שבלידת ילד חי )וכך הנחה הרב ליכטנשטיין(‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬נראה שכל תהליך של לידה הכרוך בצירים חזקים ובשטף דם משמעותי‪ ,‬גם אם נעשה‬
‫בשלב מעט יותר מוקדם‪ ,‬הינו בעל סיכון דומה‪ ,‬ועל כן יש לברך עליו‪.‬‬
‫‪ 219‬בתהליך של גרידה‪ ,‬נראה מסברה שיש לברך כמו על כל ניתוח בהרדמה באיברים פנימיים‬
‫)ראה ברכת ה' ד ו יא‪ ,‬ציץ אליעזר יב יח ופסקי תשובות ריט כ ]‪ ,[106‬והובאו דבריהם בכל‬
‫ספרי הפוסקים(‪ ,‬וכן הורו הרב אודי רט ועוד רבנים‪ .‬אמנם הרב ליכטנשטיין הורה שלא לברך‬
‫במקרה כזה‪.‬‬
‫יכולה להחליט אם לברך או לא משום שיש דעות שניתן לסמוך עליהן לכאן‬
‫‪220‬‬
‫ולכאן‪.‬‬

‫דרכים שונות לקיים את חיוב הברכה‬ ‫‪.3‬‬

‫אם מרגישה האשה שקשה לה לברך בפני עשרה‪ ,‬יכולה להקל ולברך‬
‫ובמקרה זה נחלקו הפוסקים אם תברך בשם ומלכות או בלי שם‬ ‫‪221‬‬
‫לעצמה‪,‬‬
‫אפשרות עדיפה מבחינה הלכתית‪ ,‬אם כי נעימה פחות‪ ,‬היא‬ ‫‪222‬‬
‫ומלכות‪.‬‬
‫לברך במניין של תשע נשים ואיש אחד‪ ,‬וגם במקרה זה נחלקו הפוסקים‬
‫‪223‬‬
‫אם תברך בשם ומלכות‪.‬‬

‫אפשרות אחרת היא שהבעל יברך "שגמלך כל טוב" או "שגמל לאשתי כל‬
‫טוב" ויתכוון להוציא את אשתו ידי חובתה‪ ,‬והאשה תענה אמן‪ .‬אפשרות זו‬
‫מוסכמת בפוסקים במקרה בו גם הבעל חייב בברכת הגומל מסיבה אחרת‬

‫‪ 220‬מסברה היה נראה שיש לברך על הפלה שלאחר יותר מארבעים יום מתחילת ההריון‪ ,‬משום‬
‫שאז נחשבת כיולדת לעניין חילול שבת ואכילה ביום הכיפורים‪ ,‬וכן כתבו בספר תודת חיים )יא טו‬
‫]ל[( ובספר פרי הגן )ו ]ח[(‪ ,‬וכך עולה מדברי האמרי תודה )ב ג ]‪ ([8‬המובאים לעיל‪.‬‬
‫והוסיף האמרי תודה שגם אם הפילה בתוך ארבעים יום צריכה לברך משום שיש שטף דם המסכן‬
‫את חייה‪ .‬ונראה להביא ראיה לדבריו מהדיון של ספר תורת היולדת )לו ]ב ו‪-‬ד[‪ ,‬מובא בקצרה‬
‫בהערות לפרק על דיני האשה בשבת וצום( שם מוכח שגם מי שסבור שלא נחשבת כמסוכנת אם‬
‫הפילה בתוך ארבעים יום‪ ,‬מודה שההפלה עצמה מסוכנת ומותר לחלל שבת בכדי להימנע מסכנה‬
‫זו‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬הרב ליכטנשטיין והרב שרלו הורו שלא לברך על הפלה בשלבים מוקדמים‪ ,‬אלא אם‬
‫היה צורך באשפוז‪ ,‬משום שבשלבים אלו אין סכנה ממשית‪ .‬והרב זילברשטיין והרב סתיו אמרו‬
‫שאין הברכה תלויה בחודשי העיבור אלא בשאלה האם היה שטף דם מסוכן שליוה את ההפלה‪.‬‬
‫ובעניין אשפוז יש מחלוקת בין הפוסקים האם יש צורך בעליה למשכב ליום אחד או לשלשה ימים‬
‫בכדי לברך או שבכל מקרה לא מברכים אם לא הייתה סכנת חיים‪ .‬וראה בברכת ה' )ד ו ט(‬
‫שהספרדים מברכים גם אחרי אשפוז למשך יום אחד‪ ,‬ואצל האשכנזים חלוקים המנהגים‪ .‬ועיין‬
‫נתיבי הלכה )ריט לא( ואמרי תודה )ט ב( שנראה בדבריהם שהאשכנזים לא מברכים על עליה‬
‫למשכב של יום אחד‪.‬‬
‫ונראה מכל זה שבכל מקרה אין כאן חשש ברכה לבטלה ויכולה לברך‪ ,‬ומאידך אין חיוב ברור‬
‫לברך אלא בהפלה בשלב מתקדם שגרמה לשטף דם משמעותי‪ ,‬או במקרה של אישפוז‪.‬‬
‫‪ 221‬כך כתבו הבן איש חי )ש"ר עקב ה(‪ ,‬כף החיים )ריט ג(‪ ,‬והרב קוק )הובא באמרי תודה ב ה ]‬
‫‪ ([9‬ביחס ליולדת רגילה‪ ,‬וקל וחומר שסברה זו נכונה כאן‪ .‬ויש להעיר שאפשר לנסות ולמצוא‬
‫פתרונות מעשיים לקושי לברך בפני ציבור‪ ,‬כגון שתברך בבית כנסת בו אין מכירים אותה‪ ,‬בתפילות‬
‫בהן נמצאים מעט אנשים או בפני מניין אנשים שיודעים על ההפלה ממילא ומתכנסים במיוחד לשם‬
‫כך‪.‬‬
‫‪ 222‬הפוסקים המובאים בהערה לעיל כתבו שתברך בלי שם ומלכות‪ ,‬וכך עולה גם מדברי ה פסקי‬
‫תשובות )ריט טו( בשם כמה פוסקים‪ ,‬ואמר הרב סתיו שזה המנהג‪ .‬אמנם הרב שרלו אמר‬
‫שתברך בשם ומלכות‪ ,‬כפי שעולה מדברי המשנה ברורה )ריט ח(‪ .‬ויסוד המחלוקת מבואר‬
‫בביאור הלכה )ריט ד"ה וי"א( שלדעת מחצית השקל לא נתקנה הברכה אלא בעשרה ולכן בלי‬
‫עשרה אין לברך בשם ומלכות‪ ,‬ולדעת רבי עקיבא איגר אין איסור לברך כדרך הודאה בעלמא גם‬
‫בלי עשרה‪.‬‬
‫‪ 223‬אפשרות זו הובאה באליה רבה )ריט יב( ובמשנה ברורה )ריט ג בשם "יש שכתבו"( על פי‬
‫דברי כנסת הגדולה‪ ,‬וכך הנחו הרב סתיו והרב י"ץ רימון‪ .‬אך פוסקים רבים כתבו שאין הבדל‬
‫בין ברכה בפני נשים וברכה ללא מניין כלל )פסקי תשובות ריט י בשם ברכת הבית‪ ,‬הליכות‬
‫שלמה ושו"ת יחווה דעת(‪ ,‬וראה בברכת ה' )ד ו ]‪ ([104‬שהאריך לבאר שנחלקו האם פרסום‬
‫הנס יכול להיעשות גם על ידי נשים‪.‬‬
‫והאשכנזים יכולים לסמוך על הדעות‬ ‫)ואז יברך "שגמלנו כל טוב"(‪,‬‬
‫‪224‬‬

‫שמתירות לעשות זאת גם כאשר הבעל לא מחויב בברכה‪.‬‬

‫‪225‬‬

‫אפשרות נוספת להודות לה' על שניצלה בלי לברך ממש היא‪ ,‬שבעלה‬
‫יעלה לתורה או יהיה חזן‪ ,‬וכשיאמר "ברכו את ה' המבורך‪ ,‬ברוך ה' המבורך‬
‫‪226‬‬
‫לעולם ועד" יתכוונו שניהם להודאה ותענה אחריו אמן‪.‬‬

‫במידה והחליטה האשה שלא לברך‪ ,‬או להשתמש באחת ההצעות הנתונות‬
‫במחלוקת‪ ,‬היא יכולה להתכוון בפעם הבאה בה תתחייב בברכת הגומל‬
‫‪227‬‬
‫לפטור גם את חובת הברכה על ההפלה‪.‬‬

‫זמן הברכה‬ ‫‪.4‬‬

‫זמן הברכה הוא לאחר שיצאה מכלל סכנה וחולי ופסקו הכאבים‪ ,‬מספר‬
‫לכתחילה יש לברך כמה שיותר סמוך לזמן בו‬ ‫ימים לאחר ההפלה‪.‬‬
‫‪228‬‬

‫אמנם‪ ,‬אם‬ ‫‪229‬‬

‫הבריאה‪ ,‬אך אם לא בירכה מיד‪ ,‬יכולה לברך גם לאחר זמן‪.‬‬
‫עבר זמן רב מאד יש שכתבו שלא לברך בשם ומלכות‪.‬‬
‫‪230‬‬

‫עלייה לתורה ופרשת היולדת‬ ‫‪.5‬‬

‫‪ 224‬ערוך השלחן )או"ח ריט ט(‪ ,‬פסקי תשובות )ריט י(‪ ,‬ודבריהם מבוססים על פסיקת השלחן‬
‫ערוך )או"ח ריט ה( שכל אדם שחייב בברכת הגומל יכול לברך ולכוון להוציא את חברו ידי חובה‪.‬‬
‫‪ 225‬הבית יוסף )ריט( הביא מחלוקת ראשונים בעניין‪ ,‬וחתם שאין לברך ואם בירך גוערים בו שמא‬
‫ברכתו ברכה לבטלה‪ ,‬וכן פסקו כף החיים )ריט כז( וברכת ה' )ד ו מג(‪ .‬אמנם ה רמ"א )בדרכי‬
‫משה או"ח ריט ובהגהותיו לשולחן ערוך שם ד( ועוד מגדולי אשכנז כתבו שיכול אדם לברך על‬
‫טובת חברו‪ ,‬והמגן אברהם )ריט ד( כתב שכל שכן שיכול לברך על אשתו שילדה‪ ,‬וכן כתב‬
‫המשנה ברורה )ריט יז(‪.‬‬
‫‪ 226‬כך כתב התורת חיים )סנהדרין צד( לגבי יולדת רגילה‪ ,‬והובאו דבריו בפוסקים )ראה בהרחבה‬
‫בפרי הגן ה ח ובתודת חיים יא ז(‪ ,‬ובפסקי תשובות )ריט י( כתב שכך נוהגים ברוב קהילות‬
‫האשכנזים‪.‬‬
‫‪ 227‬זאת משום שלהלכה נפסק שאפשר לברך גם זמן רב אחרי מועד חיוב הברכה )ראה לקמן(‪,‬‬
‫וכמו כן נפסק שברכה אחת יכולה לפטור כמה הצלות ) משנה ברורה ריט ג‪ ,‬כף החיים ריט א(‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬שתי הפסיקות מוטלות בספקות הלכתיים ובמחלוקות‪ ,‬ולכן אין להסתמך לכתחילה על ברכה‬
‫במועד מאוחר יותר‪.‬‬
‫‪ 228‬בכדי שתוגדר כחולה שנתרפאה לגמרי מחוליה )עיין ברכת ה' ד ו ט ]‪ .([16‬כף החיים )ריט ז(‬
‫והשלמת חיים )א נא( כתבו שיולדת תברך רק שבעה ימים לאחר הלידה‪ ,‬אך במקרה של הפלה‬
‫ולידה מוקדמת ייתכן שזמן ההחלמה קצר יותר‪ ,‬וראה בפרק על דיני האשה לעניין שבת וצום‪.‬‬
‫‪ 229‬כתב הטור )או"ח ריט( שאם איחר לברך את ברכת הגומל‪ ,‬יש לו תשלום לברך כל זמן שירצה‪,‬‬
‫וכן פסק השלחן ערוך )או"ח ריט ו(‪ .‬אמנם בבית יוסף )על הטור שם( הביא דעות שאפשר לברך‬
‫רק עד שלשה או חמישה ימים‪ ,‬ולכן פסק בשלחן ערוך )שם( שעדיף לברך תוך שלשה ימים‪.‬‬
‫ובברכת ה' )ד ו לו ]‪ ([98‬האריך בנושא זה‪ .‬דעה יחידאית היא דעת הרב קוק )עולת ראי"ה‪ ,‬הובא‬
‫באמרי תודה ז ג ]‪ ([5‬שאחר שלשים יום אין לברך‪.‬‬
‫‪ 230‬כתב ערוך השלחן )או"ח ריט ז(‪" -‬ונראה לי דאם הפליג זמן רב עד שנשכח העניין אין לו‬
‫לברך עוד ואבד הברכה"‪ .‬ובפסקי תשובות )ריט יח ]‪ ([95‬הביא רשימה ארוכה של פוסקים‬
‫הסבורים שיש לברך בכל מקרה‪ ,‬אך כתב שדברי ערוך השלחן מסתברים‪.‬‬
‫בזמן שהיה בית המקדש קיים‪ ,‬הייתה האשה היולדת חייבת בקרבן‪ ,‬ואפילו‬
‫אם הפילה או ילדה וולד ללא רוח חיים‪ .‬כזכר לכך‪ ,‬נהגו בזמן הזה שבעלה‬
‫של האשה עולה לתורה כשהיא מבריאה והולכת לבית הכנסת‪ ,231‬או לאחר‬
‫‪232‬‬
‫ארבעים יום לזכר ושמונים יום לנקבה‪.‬‬

‫גם בהפלה או בלידה שקטה‪ ,‬המנהג הזה קיים באופן עקרוני ויש שכתבו‬
‫ואפשר לנסות ולקבל עלייה לתורה בלי להסביר למה‬ ‫‪233‬‬
‫שראוי לקיימו‪,‬‬
‫ומדוע‪ .‬אך במידה ומנהג זה כרוך באי נעימות חברתית או בקושי נפשי‪,‬‬
‫אפשר להימנע ממנו בלי חשש‪.‬‬
‫‪234‬‬

‫כך הדין גם במנהג אחר‪ ,‬המובא לגבי יולדת‪ ,‬שתאמר את פרשת קרבנות‬
‫‪235‬‬
‫היולדת )מתוך ספר ויקרא פרק יב(‪.‬‬

‫‪ 231‬מנהג זה כתב הלבוש )או"ח רפב(‪ ,‬והובא במגן אברהם )רפב( ובביאור הלכה )קלו ד"ה‬
‫בשבת(‪ .‬ודנו האחרונים האם יש צורך לעלות לתורה דווקא אחרי ארבעים יום לזכר ושמונים יום‬
‫לנקבה‪ ,‬כמו דין הבאת קרבן יולדת‪ ,‬והסיקו שאין להחמיר בזה‪) .‬ראה פרי הגן ו א ]א[ על פי שו"ת‬
‫בצל החכמה ו ח וספר מגדל עוז ליעב"ץ ב ט‪-‬יא ועוד(‬
‫‪ 232‬ראה במגן אברהם )סוף סימן רפב( שאז נחשב כ'חיוב' גם אם האשה לא נמצאת‪ .‬ועל כל‬
‫פנים יכול להמתין גם אחר כך עד שתלך לבית הכנסת‪.‬‬
‫‪ 233‬מגן אברהם )סוף סימן רפב(‪ ,‬וראה שם ובביאור הלכה )קלו ד"ה בשבת( ובפרי הגן )ו ו‬
‫]ח[( שאם יש ספק אם הייתה לוולד צורת אדם‪ ,‬הוא מחויב מספק ואינו דוחה חיובים אחרים‪ .‬ועל פי‬
‫דבריהם הורה הרב זילברשטיין שיש לקיים מנהג זה גם אחרי הפלה‪.‬‬
‫‪ 234‬משום שמדובר במנהג בלבד‪ ,‬ואין צורך להתבייש ולסבול על מנת לקיימו‪ .‬אמנם במקום בו‬
‫הבעל יכול לעלות לתורה בלי שהדבר ימשוך תשומת לב‪ ,‬ואין לבני הזוג קשיים נפשיים עם עלייה‬
‫זו‪ ,‬מן הראוי שיעשה זאת‪ .‬והרב סתיו‪ ,‬הרב שרלו והרב י"ץ רימון אמרו שהעולם נוהג להתעלם‬
‫ממנהג זה במצב של הפלה‪ ,‬ואין לשנות מן המנהג‪.‬‬
‫‪ 235‬מנהג זה הובא בדרך פיקודיך )מצות עשה ב מילה חלק הדיבור כח( ובסידור תפלה ישרה‪,‬‬
‫וראה בתורת היולדת )סב ז( ובפרי הגן )סוף סימן ו(‪.‬‬
 ‫הפלה מלאכותית וביצועה‬

‫פתיחה‬
‫ישנם מקרים רבים בהם‪ ,‬מלבד עצם האובדן על הכאב והאכזבה הכרוכים בו‪,‬‬
‫מצטרף לאובדן קושי נוסף בדמות הצורך הנורא להחליט על הפלה יזומה‪ .‬פעמים‬
‫שההחלטה ברורה וחדה‪ ,‬ופעמים שהיא מתקבלת רק לאחר התלבטויות‬
‫והתייעצויות‪ ,‬אך בכל הפעמים היא קשה וכואבת‪ .‬להחלטה כזו‪ ,‬יכולים להתלוות‬
‫ייסורי מצפון קשים‪ ,‬ותהיות בלתי פוסקות על נכונותה‪ .‬תחושות אלו יכולות‬
‫להימצא בכל הורה באשר הוא‪ ,‬אך יש והן קיימות ביתר שאת אצל האדם המאמין‪,‬‬
‫המודע למשמעות אותה מעניקה התורה לחיים באשר הם‪.‬‬

‫אמנם‪ ,‬דווקא בהידבקות בתורה ובהדרכותיה אפשר למצוא ביטחון ושקט נפשי‬
‫בנוגע להחלטה קשה זו‪ .‬קבלת היתר להפלה מרב או ממורה הלכה‪ ,‬מלבד‬
‫ההכרח ההלכתי שבה‪ ,‬יכולה להסיר מעל כתפי ההורים חלק מהאחריות‬
‫וההתייסרות שבקבלת ההחלטה‪ .‬כאשר ההפלה נעשית אחרי קבלת אישור‬
‫מסמכות הלכתית‪ ,‬דומה הדבר כאילו התורה עצמה‪ ,‬והקב"ה המתגלה דרכה‪,‬‬
‫עומדים מאחורי ההורים ותומכים בהם בצעד מייסר זה‪ .‬אפשר כמעט לשמוע את‬
‫הד קולו של הקדוש ברוך הוא המעיין בוולד אם ראוי הוא לצאת לעולם‪ ,‬כמאמר‬
‫הזוהר‪ ,236‬ולקבל בדמע את החלטתו שילד זה יסיים את שליחותו בעולם בלי לצאת‬
‫מרחם אמו‪.‬‬
‫‪237‬‬

‫מתי מותר לבצע הפלה‬ ‫‪.1‬‬

‫על פי ההלכה‪ ,‬אסור להמית או להפיל עובר מלבד במקרים חריגים שיובאו‬
‫להלן‪ .‬לדעת רוב הפוסקים זהו איסור תורה‪ ,‬אך יש שכתבו שזה איסור‬
‫מדרבנן )ולפי חלק מהדעות יש הבדל בין שלבים שונים בהריון לעניין זה(‪,‬‬
‫‪238‬‬
‫וכן נחלקו הפוסקים בטעם האיסור‪.‬‬

‫‪ 236‬מדרש הנעלם )זוהר חלק א קיז א(‪.‬‬

‫‪ 237‬במאמר 'אמהות חסרה‪ ,‬כינון זהות עצמית בעקבות אובדן הריון או אובדן ילוד' )זהר גזית‪,‬‬
‫חיבור לשם קבלת תואר מוסמך‪ ,‬ירושלים ‪ (2007‬הובאו ציטוטים מפי הורים שנעזרו בהסתמכות על‬
‫ההלכה בכדי להרגיש שלמים יותר עם ההחלטה‪ .‬זווית התבוננות נוספת שהובאה שם היא שאפשר‬
‫לראות את ההחלטה להפיל את הילד כהחלטה שיש בה ביטוי למסירותם של ההורים‪ ,‬אשר מוכנים‬
‫לקחת על עצמם את הקושי הכרוך בהחלטה זו במקום להניח לילדם לסבול לשווא במשך שבועות‬
‫או חודשים‪.‬‬
‫‪ 238‬ראה ציץ אליעזר )ט נא ג(‪ ,‬הרפואה לאור ההלכה )א א י‪-‬יב(‪ ,‬נשמת אברהם )חו"מ תכה‬
‫א ‪ (1‬ובמאמרו של הרב ליכטנשטיין )תחומין כא עמ' ‪.(93-99‬‬
‫שאלת ההיתר להפיל הינה שאלה קשה ומורכבת‪ ,‬אשר דנו בה פוסקים‬
‫רבים‪ ,‬והיא תלויה בהרבה מאד נתונים רפואיים ואישיים‪ .‬אי לכך‪ ,‬כמעט‬
‫בכל המקרים יש לפנות לסמכות הלכתית המבינה בתחום ולשאול האם‬
‫כמו כן‪ ,‬אין כאן המקום לפרוש את השיטות‬ ‫‪239‬‬
‫מותר לבצע את ההפלה‪.‬‬
‫השונות המתפרשות על פני תשובות ומאמרים לאין ספור‪ .‬אי לכך‪ ,‬יובאו‬
‫כאן רק קווים כלליים לדינים אלו‪-‬‬

‫כאשר ברור שהעובר מת מותר להוציא אותו מן הרחם‪ ,‬ולכן‬ ‫‪.1‬‬

‫‪240‬‬
‫באופן עקרוני אפשר לעשות הפלה ברגע בו התגלה שאין דופק‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬במכון פוע"ה מנחים לעשות בדיקה חוזרת אצל רופא אחר‬
‫במכשיר אחר )כאשר המכשירים טובים ולפחות אחד הרופאים‬
‫מומחה(‪ ,‬משום שבמקרים רבים התגלו ממצאים שונים בבדיקה‬
‫כמו כן‪ ,‬לפני השבוע העשירי להריון )במקרה בו לא נצפה‬ ‫‪241‬‬
‫חוזרת‪.‬‬
‫דופק בעבר( יש צורך בבדיקה חוזרת בהפרש של שבוע‪ ,‬משום‬
‫שייתכן שההריון עדיין צעיר ולכן אי אפשר לראות את הדופק‪.‬‬

‫כאשר העובר מסכן את חיי האשה‪ ,‬מותר להפיל אותו בכל‬ ‫‪.2‬‬
‫הגדרת 'סכנה' לעניין זה הינה שאלה הלכתית‬ ‫‪242‬‬
‫שלב של ההריון‪.‬‬
‫על כן‪ ,‬מלבד במקרים‬ ‫‪243‬‬
‫סבוכה‪ ,‬אשר נמדדת לפי משתנים רבים‪.‬‬
‫דחופים או קיצוניים‪ ,‬יש להביא בפני רב את דברי הרופאים על‬
‫‪244‬‬
‫סכנת האשה ולקבל את אישורו להפלה‪.‬‬

‫כאשר העובר לא יוכל לשרוד את ההריון או את הלידה‪,‬‬ ‫‪.3‬‬

‫גם הגדרה זו הינה מורכבת‬ ‫‪245‬‬
‫מותר באופן עקרוני להפיל אותו‪.‬‬

‫‪ 239‬וכך כתב הנשמת אברהם )חו"מ תכה א ‪" -(4‬ברור שבכל מקרה ומקרה‪ ,‬אפילו זה שנראה‬
‫פשוט ביותר‪ ,‬צריכים לשאול מורה הוראה מובהק איך להתנהג"‪.‬‬
‫‪ 240‬כך פשוט מסברה‪ ,‬וכן הסכימו הרב סתיו והרב שרלו‪.‬‬
‫‪ 241‬כך אמר הרב אודי רט בשם מכון פוע"ה‪ ,‬וכך הובא בברכת בנים )יב ]ו*[( בשם הרב‬
‫זילברשטיין‪.‬‬
‫‪ 242‬משנה )אהלות ז ו(‪ ,‬רמב"ם )רוצח א ט(‪.‬‬
‫‪ 243‬למשל‪ -‬עד כמה הסכנה נובעת ישירות מן ההריון‪ ,‬עד כמה הסכנה מיידית‪ ,‬על אלו חוות דעת‬
‫רפואיות אפשר לסמוך ועוד נושאים רבים )ראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית הפלה ג ‪4‬‬
‫הוריות אמהיות ובברכת בנים יב ד(‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש ורופאים מסוימים ממליצים על הפלה גם במקרים‬
‫בהם הסכנה איננה כה חמורה‪ ,‬כתוצאה מתפיסת עולם שאיננה תואמת את דעת התורה בעניין זה‪.‬‬
‫וכבר האריך הרב מיכאל אברהם )צהר ז( וכתב על הטעות הלוגית שבמסירת הכרעה ערכית‬
‫לידיים מקצועיות‪ ,‬והסביר שהמומחים המקצועיים יודעים לומר מהם הסיכויים ומהם הסיכונים‪ ,‬אך‬
‫רק סמכות ערכית או תורנית יכולה להכריע כיצד לנהוג לאור הנתונים‪.‬‬
‫‪ 244‬כך מנחים במכון פוע"ה‪.‬‬
‫‪ 245‬ראה שו"ת שבט הלוי )י רנט א(‪ ,‬שו"ת מעשה חושב )ג ט(‪ ,‬נשמת אברהם )חו"מ תכה א‬
‫‪ (19‬ואנציקלופדיה הלכתית רפואית )הפלה ג ‪ 4‬הוריות עובריות(‪ .‬אמנם הרב גשטטנר‬
‫ונתונה במחלוקת‪ ,‬ולא תמיד תואמות הגדרות הרופאים את גדרי‬
‫‪246‬‬
‫ההלכה‪ ,‬ועל כן יש לשאול רב מה לעשות‪.‬‬

‫בהריון מרובה עוברים‪ ,‬קיימת לפעמים סכנה שאם לא‬ ‫‪.4‬‬

‫'ידוללו' חלק מהעוברים תהיה סכנה חמורה להמשך ההריון כולו‪.‬‬
‫באופן עקרוני‪ ,‬התירו הפוסקים להמית חלק מהעוברים למען חיי‬
‫בהריון של ארבעה עוברים ומעלה‪ ,‬קיימת‬ ‫‪247‬‬
‫העוברים הנותרים‪.‬‬
‫הסכמה של רוב מוחלט של הרופאים והפוסקים שיש צורך בדילול‪,‬‬
‫ועל כן מותר לבצעו‪ .‬אך בהריון של שלישיה או תאומים אין תמיד‬
‫סכנה בהמשך ההריון כפי שהוא‪ ,‬ובמקרה בו הרופא ממליץ על‬
‫דילול יש לברר עם הרופא ולאחר מכן עם מורה הלכה האם במקרה‬
‫המסוים הזה יש לכך הצדקה רפואית והיתר הלכתי‪.‬‬

‫לא נדון כאן בשאלות הקשות של הפלה במקרים של מומים‬ ‫‪.5‬‬

‫אשה חולה בגופה או בנפשה או הריון שנוצר‬ ‫חמורים בעובר‪,‬‬
‫בנסיבות לא רצויות )אונס‪ ,‬גילוי עריות וכדומה(‪ ,‬ורק נדגיש שחובה‬
‫לשאול רב מומחה בנושאים אלו הנוגעים לדיני נפשות‪ .‬נוסיף עוד‬
‫שכדאי לשאול את הרב במהירות האפשרית‪ ,‬משום שככל שההריון‬
‫כמו כן‪ ,‬גם מבחינה‬ ‫‪248‬‬
‫מתקדם‪ ,‬קשה יותר להתיר את הפסקתו‪.‬‬
‫רפואית יש סכנה פחותה יותר בהפלה בשלבים המוקדמים של‬
‫‪249‬‬
‫ההריון‪.‬‬

‫)בשבילי הרפואה ג‪-‬ד עמ' צה‪-‬קט( נטה לאסור הפלת עובר טריפה‪ ,‬אך גם הוא הסכים שאיסור זה‬
‫מוטל בספק‪.‬‬
‫‪ 246‬כך מנחים במכון פוע"ה‪.‬‬
‫‪ 247‬כך פסקו הציץ אליעזר )כ ב(‪ ,‬הרב אלישיב )המובא בציץ אליעזר שם( והגרש"ז אוירבאך‬
‫)המובא בנשמת אברהם חו"מ תכה א ‪ .(22‬ובברכת בנים )יב מא( נטה לאסור דילול עוברים‬
‫מלבד במקום בו ברור שימותו כולם אם לא ייעשה דילול‪ ,‬אך בשו"ת מעשה חושב )ג ז ט( הסיק‬
‫שמותר לדלל גם כשיש סיכון לחיי חלק מן העוברים‪ ,‬ואפילו כאשר הסיכון הוא רק שיהיו בעלי‬
‫מומים כתב שיש לדון בזה להקל קודם ארבעים יום‪ .‬וכתבו הפוסקים שיש לסמוך על שיקול דעתו‬
‫של הרופא בשאלת מספר העוברים שיש לדלל )אנציקלופדיה הלכתית רפואית הפלה ג ‪] 4‬‬
‫‪ [303‬בשם הרב זילברשטיין והרב חיים דוד הלוי‪ ,‬הרב מרדכי אליהו בתחומין יא עמ' ‪272-‬‬
‫‪.(274‬‬
‫ובעניין דרך בחירת העוברים שיומתו‪ ,‬כתב בשו"ת מעשה חושב )ג ז ט ד( שמותר לבחור את‬
‫החזקים והמפותחים שביניהם ולהשאירם בחיים‪.‬‬
‫‪ 248‬המהירות חשובה בעיקר בשני שלבים‪ -‬קודם שעברו ארבעים יום מתחילת ההריון )זה הזמן‬
‫המשמעותי ביותר(‪ ,‬וקודם שעברו שלושה חודשים מתחילת ההריון )ראה באנציפקולדיה‬
‫הלכתית רפואית הפלה ג ‪ 4‬דינים הנוגעים לשלבי ההריון(‪ .‬וראה למשל בשו"ת באהלה של‬
‫תורה )א קטו( שהתיר לפנויה שהתעברה לעבור הפלה‪ ,‬במקרה בו אין היא מסכימה בשום אופן‬
‫ללדת את הילד‪ ,‬והגביל את ההיתר לארבעים הימים הראשונים‪ .‬חשוב להדגיש‪ ,‬שגם לפני ארבעים‬
‫יום אין היתר גורף להפיל‪ ,‬אלא שאפשר להקל יותר ולכן כדאי למהר ולהתייעץ עם רב‪.‬‬
‫‪ 249‬המחקרים מראים על טיפוס חד בשיעור הסכנה לאשה ככל שמדובר בהריון מתקדם יותר‪ ,‬גם‬
‫בשלבים המוקדמים יחסית של ההריון )ראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית הפלה ג ‪.(2‬‬
 ‫דרך ביצוע ההפלה‬ ‫‪.2‬‬
‫פעמים רבות )בין השבוע ה‪ 13-‬וה‪ ,24-‬תלוי בבית החולים( יכולה האשה‬
‫לבחור בין גרידה ובין השראת לידה )שנקראת לפעמים 'זירוז לידה(‪.‬‬
‫במקרה בו העובר עדיין חי‪ ,‬ישנה עדיפות מסוימת‪ ,‬מבחינה הלכתית‪,‬‬
‫‪250‬‬
‫להמתה עקיפה של העובר )על ידי השראת לידה(‪ ,‬על פני המתה ישירה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬כאשר לאשה יש העדפה משמעותית לעבור גרידה ולא השראת‬
‫לידה‪ ,‬אפשר להקל ולעשות כרצונה‪ ,‬וביתר קלות יש להקל בזה לפני סוף‬
‫החודש השלישי להריון או כשההפלה נעשית משום שהעובר מסכן את‬
‫‪251‬‬
‫האשה או עומד למות בכל מקרה‪.‬‬

‫דיון הלכתי נוסף קיים מהשבוע ה‪ 24-‬והלאה‪ ,‬כאשר צריך ומותר להמית‬
‫בשלב זה נוהגים בבתי החולים בארץ להזריק‬ ‫‪252‬‬
‫את העובר מסיבות שונות‪.‬‬
‫חומר ממית לעובר קודם הלידה‪ ,‬בכדי שלא יהיה צורך להתמודד עם מצב‬
‫‪253‬‬
‫בו נולד עובר חי‪ ,‬אשר החוק מחייב את הרופאים להחיות אותו ולטפל בו‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬ברוב המקרים אין הבחירה נתונה בידי הורים‪ ,‬והדבר נתון בידי‬
‫בית החולים המבצע את הפסקת ההריון‪ .‬ובמקרה בו ההחלטה ניתנת בידם‬
‫מסתבר שעדיף לבחור בהמתה עקיפה ולא בהמתה ישירה‪ ,‬אך כאשר‬
‫מדובר בשלב בו ייתכן שהעובר יישאר בחיים זמן ממושך לאחר הלידה‪,‬‬
‫צריכים לשאול רב מה לעשות‪ ,‬הן משום הקושי הנפשי שבמצב זה והן‬
‫‪254‬‬
‫משום הבעיה ההלכתית של "לא תעמוד על דם רעך"‪.‬‬
‫‪ 250‬משום שהפלה על ידי זירוז לידה נחשבת ל'גרמא' ולדעת חלק מהפוסקים היא מדרבנן בלבד‬
‫)יביע אומר ד אה"ע א‪ ,‬ציץ אליעזר ט נא ג ושם יד קא ג‪ ,‬במראה בזק א פז ג‪ ,‬וראה‬
‫באנציקלופדיה הלכתית רפואית הפלה ג ‪ 4‬שיטות ביצוע ההפלה ]‪.([346‬‬
‫‪ 251‬כל זאת משום שדברי הציץ אליעזר והיביע אומר המובאים לעיל התבססו על השוואת הפלה על‬
‫ידי סם לסירוס על ידי סם‪ ,‬והשוואה זו אינה מוכרחת כלל‪ .‬אי לכך‪ ,‬אפשר להקל בעיקר הדין‬
‫ובוודאי כאשר ניתן לצרף את השיטות הסבורות שהפלה עד החודש השלישי היא מדרבנן בלבד‪ ,‬או‬
‫כאשר העובר מוגדר כ'רודף' או כ'טריפה'‪ .‬דיון זה מפורט במאמר ארוך שאין כאן מקומו‪.‬‬
‫מעשה היה בהורים שצריכים היו לבחור בין גרידה ישירה קודם שעברו ארבעים יום מן ההריון‪ ,‬ובין‬
‫זירוז לידה עקיף אחר שעברו ארבעים יום‪ .‬במקרה כזה יש לדון הן בשאלת חומרת האיסור להפיל‬
‫קודם שעברו ארבעים יום והן בשאלת גודל היתרון שבהפלה עקיפה על פני הפלה ישירה‪ ,‬ובאותו‬
‫מעשה הורה הרב סתיו שיפילו בדרך עליה ממליצים הרופאים מבחינה בריאותית‪.‬‬
‫‪ 252‬במקרה בו אין סיבה להמית את העובר‪ ,‬אלא רק להוציא אותו מרחם האם‪ ,‬נחלקו הפוסקים‬
‫האם יש חיוב להציל את חייו לאחר שיצא מהרחם‪ ,‬במקרים בהם יש סבירות גבוהה שהילד יסבול‬
‫ממומים חמורים עקב לידתו המוקדמת‪ ,‬וראה על כך בהערה לקמן‪ .‬למעשה הדבר תלוי הן בשיקול‬
‫דעת הלכתי והן בשיקול דעת רפואי מקומי‪ ,‬ועל כן אין להקל בזה בלי לשאול על בכל מקרה לגופו‪.‬‬
‫‪ 253‬ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית )הפלה ג ‪.(2‬‬
‫‪ 254‬הבעיה במקרה כזה היא שהעובר שיצא חי מרחם אמו נחשב כ'נפש' וממילא ייתכן שחל לגביו‬
‫איסור התורה של "לא תעמוד על דם רעך"‪ .‬הבעיה מחריפה לאור העובדה שהמתת עובר בשלבים‬
‫אלו נעשית לרוב מתוך הסתמכות על הדעות שכאשר העובר נמצא בתוך הרחם אין הוא מוגדר‬
‫כנפש ואין בהמתתו איסור רציחה מהתורה‪ .‬ממילא‪ ,‬ייתכן שאיסור ההתעלמות ממצוקתו של העובר‬
‫לאחר הלידה יהיה חמור אף יותר מאיסור המתתו קודם הלידה‪ .‬ונושא זה צריך שיקול דעת הלכתי‪,‬‬
‫התלוי גם בהבדלים שבין המקרים השונים‪.‬‬
 ‫זהות מבצע ההפלה‬ ‫‪.3‬‬
‫במידת האפשר‪ ,‬צריך שתיעשה ההפלה על ידי יהודי ולא על ידי גוי )כאשר‬
‫אך במקום שאי אפשר על‬ ‫‪255‬‬
‫העובר חי ועברו ארבעים יום מתחילת ההריון(‪.‬‬
‫ידי יהודי‪ ,‬מותר לבצע את ההפלה על ידי רופא גוי כאשר ההפלה נעשית‬
‫וכאשר נעשית ההפלה מסיבות‬ ‫מטעמים הקשורים לסכנת האשה‪.‬‬
‫‪256‬‬

‫אחרות נחלקו הפוסקים‪ ,‬ויש להקל בזה רק בשעת הדחק‪ ,‬ויש לעשות‬
‫‪257‬‬
‫שאלת חכם במקרה כזה‪.‬‬

‫]מובן ש'מבצע ההפלה' לעניין זה נחשב מי שגורם למות העובר‪ ,‬ולא מי‬
‫שמנקה את הרחם אחר כך או משגיח על בריאות האשה‪[.‬‬

‫‪258‬‬
‫יש הטוענים שעדיף שרופאה תבצע את ההפלה ולא רופא‪.‬‬

‫זמן ביצוע ההפלה‬ ‫‪.4‬‬

‫ובעיקר שאלת החיוב להציל ילד במקום בו לא ברור שההצלה תצלח‪ ,‬וגם אם תצליח יישאר הילד‬
‫בעל מומים קשים‪ ,‬נחלקו הפוסקים‪ .‬לדעת הציץ אליעזר )יח יט א( והרב זילברשטיין )בשבילי‬
‫הרפואה ט עמ' עה‪-‬פה( יש חיוב מהתורה להחיותו כמו כל אדם‪ ,‬ואילו לדעת הרב משה‬
‫הלברשטאם )הובא באנציקלופדיה הלכתית רפואית ילוד הע' ‪ (346‬על פי המנחת שלמה )א צא‬
‫כד( אין חיוב להחיותו‪ .‬וראה דיון בנושא בספר ברכת בנים )יג ב ]ד[(‪.‬‬
‫‪ 255‬בגמרא )סנהדרין נז ב( מבואר שיהודי שהרג עובר לא חייב מיתה‪ ,‬אך נחלקו תנאים האם גוי‬
‫שהרג עוברים חייב מיתה‪ ,‬ופסק הרמב"ם )מלכים ט ד( שחייב מיתה‪ .‬על בסיס דברים אלו כתבו‬
‫הפוסקים שכאשר יש היתר להפיל עדיף לעשות זאת על ידי רופא יהודי )מנחת חינוך רצו‪ ,‬מחזה‬
‫אברהם ב יו"ד יט‪ ,‬ציץ אליעזר ט נא ג וראה באנציקלופדיה הלכתית רפואית הפלה ג ‪4‬‬
‫תנאים ביצוע ההפלה ]‪ [313‬ובהרפואה לאור ההלכה א ב יב(‪.‬‬
‫ובעובר בן פחות מארבעים יום כתבו הבית שלמה )חו"מ קלב(‪ ,‬האחיעזר )ג סה( והתורת חסד‬
‫)אה"ע מב לג( שאין איסור על בן נוח‪ .‬והוסיפו הרב יצחק אונטרמן )נועם ו( והרב משה‬
‫פיינשטיין )ספר הזכרון לרב אברמסקי עמ' תסה( שבעובר בן פחות מארבעים יום עדיף להפיל על‬
‫ידי גוי והאיסור חמור יותר דווקא ביהודי‪ ,‬עיין שם בטעמיהם‪.‬‬
‫‪ 256‬כך כתב המחזה אברהם )שם(‪ ,‬משום שיש להסתפק האם מותר לגוי להפיל עובר בכדי‬
‫להציל את אמו )כפי שהסתפקו התוספות סנהדרין נט א ד"ה ליכא(‪ ,‬וגם יש כאן ספק פיקוח נפש‬
‫שדוחה איסור 'לפני עיוור' שיש בהכשלת הגוי )וראה נשמת אברהם חו"מ תכה א ‪ .(23‬ובשו"ת‬
‫מהר"ש ענגיל )ה פט‪ ,‬הובא בברכת בנים יב ]יז[( כתב שבקרה כזה עדיף לומר לגוי שיבקש‬
‫מהרופא הגוי לבצע את ההפלה‪.‬‬
‫‪ 257‬הנשמת אברהם )חו"מ תכה א ‪ (23‬הביא בשם שו"ת לב אריה )ב לב( שזה אסור בוודאי‪ ,‬וכך‬
‫עולה גם בהרפואה לאור ההלכה )א ג ד‪-‬ה(‪ .‬אמנם הרב גדליה אהרן רבינוביץ' )הלכה‬
‫ורפואה ד עמ' קמח‪-‬קנד( האריך להראות שלפי רוב הראשונים האיסור שחל על בני נוח שווה‬
‫בחומרתו לאיסור שחל על ישראל ורק עונשיהם שונים‪ ,‬ולכן במקום בו אין יהודי אפשר להפיל על‬
‫ידי גוי‪ .‬וכמו כן ניתן לצרף להיתר את דעת הצפנת פענח )בהשלמה לחלק ד על הרמב"ם( שכתב‬
‫שהאיסור של גוי להמית עובר הוא דווקא כשהאשה יושבת על המשבר והעובר נעקר לצאת‪.‬‬
‫‪ 258‬כך כתב הציץ אליעזר )ט נא ג ג‪ ,‬יג קב(‪ ,‬משום שבהפלה יש גם מניעה של פריה ורביה‬
‫)חוות יאיר לא( ואשה לא מצווה על פריה ורבייה‪ .‬אמנם למעשה לא נהגו להקפיד על זה‪ ,‬משום‬
‫שלדעת רוב הפוסקים איסור ההפלה חמור יותר ממניעת פריה ורביה רגילה‪ ,‬ועל כן הוא חלגם על‬
‫האשה‪ ,‬וכן כתוב בהרפואה לאור ההלכה )א ב יב(‪ .‬והרב שרלו הוסיף שייתכן שאין הבדל בין‬
‫רופא ורופאה לעניין האיסור שלהם למנוע בפירה ורביה מהזוג המבקש להפיל‪.‬‬
‫במקרה בו ידוע בוודאות שיש צורך להפיל את העובר‪ ,‬צריך לעשות זאת‬
‫כמו כן‪ ,‬ראוי‬ ‫‪259‬‬
‫)אם אפשר( קודם שיעברו ארבעים יום מתחילת ההריון‪.‬‬
‫לנסות במידת האפשר לבצע את ההפלה לפני שעברו שלשה חודשים‬
‫מתחילת ההריון‪ ,‬לפני שהורגשו תנועות העובר או לפני שעברו שבעה‬
‫‪260‬‬
‫חודשים מתחילת ההריון‪.‬‬

‫אין לבצע הפלה בשבת או ביום טוב‪ ,‬אלא אם דחיית ההפלה תסכן את חיי‬
‫‪261‬‬
‫האשה‪.‬‬

‫בימים הסמוכים לשבתות‪ ,‬לימים טובים או ליום הכיפורים‪ ,‬במצב בו ההפלה‬

‫ראוי‬ ‫תגרום לחילול שבת‪/‬יום טוב או לכך שלא תצום ביום הכיפורים‪,‬‬
‫‪262‬‬

‫לדחות את ביצוע ההפלה לשבוע הבא )אם הרופאים מאשרים שאין בכך‬
‫‪263‬‬
‫סכנה(‪.‬‬

‫‪ 259‬משום שלפני ארבעים יום האיסור להפיל נתון במחלוקת וחומרתו פחותה יותר )ראה‬
‫באנציפקולדיה הלכתית רפואית הפלה ג ‪ 4‬דינים הנוגעים לשלבי ההריון(‪ ,‬וכך הנחה בתורת‬
‫היולדת )ס ]ו[( ובברכת בנים )יב כו(‪ .‬ובשו"ת במראה הבזק )א פז ג( הוסיף שיש לעשות‬
‫מראש בדיקות מוקדמות שיגלו אם יש צורך להפיל קודם שיעברו ארבעים יום‪.‬‬
‫‪ 260‬ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית )שם(‪ ,‬מאמרו של הרב ליכטנשטיין )תחומין כא עמ'‬
‫‪ (93-99‬ומאמרו של הרב הנקין )אסיא נט‪-‬ס עמ' ‪.(133-145‬‬
‫‪ 261‬משום שהפלה אסורה מדין נטילת נשמה או מדין גוזז )טל אורות הספרדי עמ' סג‪ ,‬הרפואה‬
‫לאור ההלכה א ב יג(‪ .‬כמו כן‪ ,‬בימינו כרוכה ההפלה בפעולות רבות של חילול שבת‪ ,‬ואין להגיע‬
‫למצב כזה לכתחילה‪ ,‬כפי שמצינו בגמרא )נדה לח( שחסידים ראשונים היו עושים מאמץ‬
‫שנשותיהם לא תלדנה בשבת וכפי שעולה מן ההערות הבאות‪.‬‬
‫‪ 262‬נראה שאין להתחשב בתשעה באב או בשאר תעניות דרבנן בקביעת מועד ההפלה‪ ,‬משום‬
‫שמדובר על תקנות חכמים שלא תוקנו לגבי חולים‪ ,‬וגם הבאור הלכה )המובא להלן( חילק בין‬
‫דיני תורה ודיני דרבנן‪ ,‬וכך הנחה הרב שרלו‪.‬‬
‫‪ 263‬כתוב בברייתא )שבת יט א(‪" -‬אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם לשבת" )כאשר‬
‫ההפלגה תימשך גם בשבת(‪ .‬ונחלקו הראשונים שם בטעם האיסור‪ ,‬האם הוא משום שבכך ימנע‬
‫מעצמו עונג שבת )רי"ף(‪ ,‬או משום שייכנס למצב של פיקוח נפש שיחייב אותו לחלל שבת )בעל‬
‫המאור‪ ,‬ועיין בהשגות הרמב"ן עליו(‪ .‬השלחן ערוך והרמ"א )או"ח רמח א‪,‬ב( פסקו את שתי‬
‫הסברות להלכה‪.‬‬
‫הרב מנחם מנדל שניאורסון )הלכה ורפואה ב עמ' עז‪-‬עח( אסר על בסיס הלכה זו לבצע ניתוח‬
‫בימים הסמוכים לשבת‪ ,‬הן משום חילול השבת שייגרם מכך והן משום מניעת עונג שבת‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫הציץ אליעזר )יב מג( התיר לבצע ניתוחים סמוך לשבת‪ ,‬וטעמו הוא משום שבניתוח יש מצווה של‬
‫הצלה מסכנה ומחולי‪ ,‬ומפורש בשלחן ערוך )שם ד( שלצורך מצווה מותר להפליג בספינה אפילו‬
‫בערב שבת )וראה שם שדן במחלוקת הש"ך והט"ז יו"ד רסב האם מותר למול תינוק שלא בזמנו‬
‫סמוך לשבת‪ ,‬והוכיח כדעת הש"ך שמותר(‪ .‬ובספר שבת בשבתון )ב( כתב בשם הרב אלישיב‬
‫לאסור )על פי הבאור הלכה רמח ד"ה ופוסק שכתב שכאשר יודע שיצטרך לעבור על איסור‬
‫תורה אסור לעשות זאת(‪ ,‬מלבד במקרה בו ההמתנה כרוכה בייסורים‪.‬‬
‫ובשבת שבתון )ב( כתב שדינים אלו שנאמרו לגבי שבת שייכים גם בימים הסמוכים ליום‬
‫הכיפורים )עיין שם שדן באפשרות להקל יותר ביום הכיפורים(‪ ,‬והוסיף שגם אם לא יהיה איסור על‬
‫החולה לאכול ביום כיפור אסור להיכנס למצב כזה‪ ,‬כי לא מתענה מבחירה‪ ,‬אך נראה שזוהי חומרה‬
‫גדולה ואפשר להקל בה )כי לא מצינו שחייב אדם להסתובב עם מזון שיכול לאוכלו לאורך כל יום‬
‫הכיפורים(‪.‬‬
‫בהפלה יש לדון במספר גורמים‪-‬‬
‫האם הפלה נחשבת כ'דבר מצוה'‪ -‬נראה שאם הפלה נעשית לצורך חיי האשה‬ ‫‪.1‬‬
‫ברור שהיא דבר מצווה‪ ,‬אך אם היא נעשית מסיבות אחרות לא ברור שהן מוגדרות‬
‫כ'מצווה'‪ .‬אמנם‪ ,‬דעת הרמ"א )או"ח רמח ד( היא שכל צורך שהוא )להוציא טיול בעלמא(‬
‫מוגדר כ'דבר מצווה' לעניין זה‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אם האשה תסבול מאד מההמתנה‪ ,‬יש מקום להקל‪ ,‬ובעיקר כאשר‬
‫ובכל המקרים הללו‪,‬‬ ‫‪264‬‬
‫ההפלה נעשית מטעמים הקשורים לסכנת האשה‪.‬‬
‫כאשר ההורים לא רוצים לדחות את ההפלה‪ ,‬יש לשאול רב אם אפשר‬
‫‪265‬‬
‫להקל בזה‪.‬‬

‫במקרה בו העובר חי והאשה נמצא בתוך ארבעים הימים הראשונים‬

‫להריונה‪ ,‬והדחייה תגרום לכך שיעברו ארבעים הימים‪ ,‬יש לבצע את‬
‫‪266‬‬
‫ההפלה בתוך ארבעים יום ואפילו בסמוך לשבת‪ ,‬אך לא בשבת עצמה‪.‬‬

‫האם ההמתנה‪ ,‬הכרוכה לעיתים בקושי פיזי או נפשי‪ ,‬מוגדרת כ'ייסורים'‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫האם איחור זמן ההפלה מגדיל את הסכנה‪ ,‬משום שהעובר גדל כל הזמן‪ ,‬ומשום‬ ‫‪.3‬‬
‫שמעוברת נחשבת כמסוכנת בכל זמן ההריון‪.‬‬
‫האם יש עדיפות להפיל עובר בשלב מוקדם יחסית משום שהוא עדיין לא נפש‬ ‫‪.4‬‬
‫גמורה‪ ,‬או דווקא לתת לו זמן של 'חיי שעה'‪.‬‬
‫אין כאן המקום לדון בכל אחד מן הגורמים הללו‪ ,‬אך נראה מסך הדעות והשיקולים שראוי באופן‬
‫עקרוני להחמיר בזה‪ ,‬אך יש לדון בכל מקרה לגופו‪ ,‬וכפי שנכתב למעלה‪.‬‬
‫‪ 264‬על פי המבואר בהערה הקודמת‪.‬‬
‫‪ 265‬הרב בורשטיין והרב אודי רט העירו שיש עדיפות להמתנה לתחילת השבוע הבא גם מבחינה‬
‫מקצועית‪ ,‬משום שבמקומות רבים אנשי המקצוע הבכירים לא נמצאים בסוף השבוע‪,‬‬
‫‪ 266‬דחיית ההפלה לאחר ארבעים יום גורמת לספק איסור תורה‪ ,‬ואיסור זה חמור יותר מן האיסור‬
‫להיכנס למקום בו יכול להיגרם חילול שבת באופן עקיף‪ ,‬אך חמור הרבה פחות מאיסורי התורה‬
‫הרבים שכרוכים בהפלה בשבת עצמה‪.‬‬
‫ובמקרה בו האשה נמצאת בתוך החודש השלישי להריונה והדחייה תגרום לכך שתעבור את החודש‬
‫השלישי‪ ,‬נראה שיש פחות מקום להתחשב בכך‪ ,‬הן משום שלדעת רבים מן הפוסקים אין משמעות‬
‫לתאריך זה‪ ,‬והן משום שלא ברור אם בתאריך זה יש משמעות ליום המדויק או שמדובר בתחום‬
‫גמיש יותר‪ ,‬אך הדבר צריך עיון ויש לשאול רב מה לעשות בפועל‪.‬‬
 ‫מניעת הריון‬

‫פתיחה‬
‫התקופה שלאחר ההפלה או הלידה השקטה מלווה ברגשות סותרים ‪ -‬מחד גיסא‪,‬‬
‫יש רצון עז להיכנס להריון חדש‪ ,‬להביא חיים חדשים לעולם אשר ימלאו במשהו‬
‫את ההעדר שנוצר במוות ובאובדן‪ .‬מאידך גיסא‪ ,‬יש ובני הזוג שקועים באובדנם‬
‫וקשה להם לחשוב על הריון נוסף בו ידרכו שוב ושוב על פצעיהם הטריים‪ ,‬או‬
‫שתחושה של פחד מהפלה נוספת מרתיעה אותם מלנסות ולהסתכן בשנית‪ .‬בנוסף‬
‫על כך‪ ,‬תחושות אלו מלוות לעיתים בחולשה ותשישות פיזיות ונפשיות‪ .‬כמו כן‪,‬‬
‫פעמים רבות ישנם פערים ומתחים בין בני הזוג בשאלה זו‪ ,‬כאשר כל אחד מונע‬
‫מתחושה אחרת‪.‬‬

‫בנוסף לתחושות ולרגשות‪ ,‬יש גם הנחיות רפואיות הממליצות לתת לגוף האשה‬
‫לנוח כמה חודשים‪ ,‬או דורשות בדיקות שונות אשר מונעות כניסה להריון חדש עד‬
‫סיומן‪ .‬כל הגורמים הללו מביאים לכך שבני זוג שעברו הפלה ניצבים בהרבה‬
‫מקרים מול שאלת מניעת ההריון‪.‬‬

‫אחת המצוות הגדולות והחשובות ביהדות הינה הציווי הראשון שנתן האלוקים‬
‫לאדם‪" -‬ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים‪ :‬פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה"‬
‫)בראשית א כז(‪ .‬במצווה זו זוכה האדם להיות שותפו של הקב"ה בהמשך הבריאה‬
‫ובהבאת חיים חדשים לעולם‪.‬‬

‫עם זאת‪ ,‬התורה רואה ערך עצום בחיי הנישואין ובחיי האישות הנלווים אליהם גם‬
‫כאשר אין הם מביאים להולדת ילדים‪ .‬מצוות העונה קיימת גם במקומות בהם אין‬
‫היא כרוכה בפריה ורביה ‪ -‬כאשר אחד מבני הזוג לא מסוגל להביא ילדים‪ ,‬כאשר‬
‫האשה בהריון או כאשר בני הזוג עברו את גיל הפריון ‪ -‬כחלק מבניין הקשר העמוק‬
‫שבין איש ואשתו אשר השכינה שורה ביניהם‪ .‬במצב מתוקן‪ ,‬קשורות שתי המצוות‬
‫אך‬ ‫‪267‬‬
‫האחת ברעותה‪ ,‬כפירושיהם של רש"י והרמב"ן למילים "והיו לבשר אחד"‪.‬‬
‫הפלה איננה מצב מתוקן‪ ,‬ודווקא אחריה יש צורך בקשר הנישואין עצמו‪ ,‬גם אם‬
‫הרצון להביא חיים לעולם מתוך הקשר לא מתמלא בשלמותו‪ .‬לכן יש חשיבות‬

‫‪ 267‬בראשית )ב כד(‪ -‬רש"י פירש שהכוונה לילד שנוצר משני בני הזוג‪ ,‬והרמב"ן פירש שהכוונה‬
‫לעצם החיבור שנוצר בין בני הזוג בזמן חיי האישות‪.‬‬
‫ומשמעות לקיום יחסי אישות בין בני הזוג גם בלי הבאת ילדים‪ ,‬מתוך תקווה‬
‫שבעתיד עוד יצמח מתוכו זרעא חייא וקיימא‪.‬‬

‫מתי מותר למנוע הריון‬ ‫‪.1‬‬

‫מצוות התורה‪" ,‬פרו ורבו ומלאו את הארץ"‪ ,‬מוטלת על כל אדם מישראל‬
‫אשר טרם הוליד בן ובת‪ ,‬ומחייבת אותו להשתדל להוליד ילדים ולא‬
‫אדם שכבר הוליד בן ובת מחויב במצווה‬ ‫‪268‬‬
‫להשתמש באמצעי מניעה‪.‬‬
‫מדברי סופרים בלבד‪" ,‬ולערב אל תנח את ידך"‪ ,‬אך למרות זאת אין זה‬
‫‪269‬‬
‫ראוי שישתמשו באמצעי מניעה ללא סיבה משמעותית‪.‬‬

‫אחרי הפלה או לידה שקטה‪ ,‬ממליצים הרופאים לדחות את ההריון הבא עד‬
‫הווסת הראשונה או עד שיעברו שלשה חודשים )הדבר תלוי בשלב בו‬
‫אמנם‪,‬‬ ‫‪270‬‬
‫נעשתה ההפלה ובכל מקרה לגופו(‪ ,‬ומותר לשמוע בקולם‪.‬‬
‫במידה והרופא ממליץ על המתנה של יותר מווסת אחת יש לוודא שאכן‬
‫מדובר בצורך רפואי אמיתי‪ .‬כמו כן‪ ,‬במקרה בו יש צורך במניעת הריון עד‬
‫לבדיקת סיבת ההפלה מותר לעשות זאת‪ ,‬ובמקרה של הפלות חוזרות‬
‫המחייבות את בדיקת סיבתן יש מקום להתיר אפילו אמצעי מניעה בעייתיים‬
‫‪271‬‬
‫יחסית )באישור של רב‪ ,‬כמפורט להלן(‪.‬‬

‫‪ 268‬כדברי המשנה )יבמות ו ו(‪" -‬לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים‪ .‬בית שמאי‬
‫אומרים‪ :‬שני זכרים‪ .‬ובית הלל אומרים‪ :‬זכר ונקבה"‪ ,‬וכן פסקו הרמב"ם )אישות טו א( והשלחן‬
‫ערוך )אה"ע עו ו( שיש לקיים מצוות עונה בתדירות עד שיקיים פריה ורביה‪ .‬ואיסור השימוש‬
‫באמצעי מניעה ללא סיבה מוצדקת מופיע בספרי שו"ת רבים בדורות האחרונים )לבושי מרדכי א‬
‫אה"ע כח‪ ,‬מנחת יצחק ג כו ג‪ ,‬ציץ אליעזר ט נא ב ב ועוד רבים(‪ ,‬וכן פסק הנשמת אברהם‬
‫)אה"ע ה יג ‪ .(1‬ובעניין חיוב האשה ראה דיון בשו"ת חתם סופר )אה"ע א כ( ובדבריו של הרב‬
‫ישראל מאיר לאו )גניקולוגיה לאור ההלכה עמ' ‪.(108‬‬
‫‪ 269‬רבי יהושע בן לוי )יבמות סב ב( אמר שמצווה זו קיימת גם אחרי קיום מצוות פריה ורביה‪ ,‬אך‬
‫בגמרא )שם סא ב( מבואר שהיא קלה יותר‪ ,‬ואין אדם צריך להתאמץ בכדי לישא אשה הראויה‬
‫להוליד אם קיים כבר מצוות פריה ורביה‪ .‬וכתב הרמב"ם )אישות טו א( שבמצב זה יכולים בני הזוג‬
‫להימנע מקיום העונה‪ ,‬והסביר הברכי יוסף )אה"ע א ב( שהמצווה של "ולערב אל תנח" היא שלא‬
‫יימנע כליל מלהביא ילדים‪ ,‬אך מותר להמתין כמה שרוצים‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬בשו"ת לבושי מרדכי )א אה"ע כח(‪ ,‬בשו"ת חלקת יעקב )ג בס( ובשו"ת משנה הלכות‬
‫)ה רי( כתבו שאין להשתמש באמצעי מניעה ללא סיבה גם אחרי שקיימו מצוות פריה ורביה‪.‬‬
‫ובשו"ת אז נדברו )ו סג( הסביר שדברי הרמב"ם נאמרו ביחס למניעת עונה‪ ,‬אך כאשר מקיים את‬
‫עונתו תוך כדי מניעת הריון יש כאן ביטול מצוות פריה ורביה‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫‪ 270‬אחרי לידה רגילה‪ ,‬התיר החזון איש להמתין תשעה חודשים עד שנה גם אם אין בעיה רפואית‬
‫מיוחדת )ספר אסיא ד עמ' ‪ .(175‬ובמאמר בספר אסיא )ח עמ' ‪ (206-207‬נכתב שההמלצה‬
‫הרפואית המקבילה בהפלה היא להמתין חודשיים‪-‬שלושה‪ ,‬ומותר לעשות זאת‪ .‬אמנם הרב אודי‬
‫רט אמר שאחרי גרידה יש להמתין רק עד לווסת הראשונה‪ ,‬וכך מנחים גם מספר רופאים‪ .‬ומובן‬
‫שככל שההריון הופסק בשלב מתקדם יותר כך המצב דומה יותר ללידה רגילה‪ ,‬ולכן הדבר תלוי‬
‫בהמלצה רפואית פרטנית לכל אשה‪.‬‬
‫‪ 271‬על פי דברי שו"ת זקן אהרן )א אה"ע פג( ושו"ת אהל אברהם )צ( שהתירו אפילו שימוש‬
‫במוך במקרים כאלו‪ ,‬וקל וחומר שיותר השימוש באמצעים אשר מעמדם ההלכתי קל יותר ממוך‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬בחודשים הראשונים אחרי לידה או הפלה יש והאשה תשושה פיזית‬
‫או נפשית ומבקשת להמתין יותר מן ההמלצה הרפואית‪ ,‬וגם לתחושות אלו‬
‫יש חשיבות בכדי שההריון ייעשה מתוך בריאות גופנית ונפשית‪ .‬במקרה‬
‫כזה‪ ,‬אם קיימו כבר מצוות פריה ורביה יכולים להקל בזה‪ ,‬אך אם טרם‬
‫‪272‬‬
‫קיימו יש לשאול רב על כך‪.‬‬

‫‪273‬‬
‫דרכי מניעת ההריון‬ ‫‪.2‬‬
‫מלבד הבעיה ההלכתית שבביטול מצוות פריה ורביה‪ ,‬יש והשימוש באמצעי‬
‫מניעה כרוך בבעיה של הוצאת זרע לבטלה‪ ,‬ולכן יש חשיבות לשאלת‬
‫האמצעי בו משתמשים‪.‬‬

‫הדרך הטובה ביותר מבחינה הלכתית למנוע הריון‪ ,‬היא על ידי שימוש‬
‫בגלולות )או מדבקות או טבעת נובהרינג( המשפיעות על ההורמונים בגוף‬
‫האשה וגורמות בצורה עקיפה לכך שלא תיכנס להריון‪ .‬לכן‪ ,‬במידה ומותר‬
‫‪274‬‬
‫למנוע הריון )על פי האמור לעיל( אפשר להשתמש באמצעים אלו‪.‬‬

‫במידה ואין אפשרות להשתמש בגלולות‪ ,‬ואפשר להשתמש בהתקן תוך‬

‫אמנם‪ ,‬יש שאסרו את‬ ‫‪275‬‬
‫רחמי )‪ ,(IUD‬מותר להשתמש בהתקן כזה‪.‬‬
‫השימוש בהתקן בפועל משום שהוא גורם ליציאת דם מן הרחם‪ ,‬אך רוב‬
‫וכמו כן הכשירו הפוסקים הפסק טהרה וטבילה של‬ ‫‪276‬‬
‫הפוסקים התירו זאת‪.‬‬
‫אשה שיש התקן ברחמה‪ ,‬משום שהוא נמצא במקום עמוק ואין האשה‬

‫‪ 272‬על פי המובא בהערות הקודמות‪ ,‬שהחובה להתאמץ ולהוליד ילדים בהקדם האפשרי היא דווקא‬
‫קודם שקיימו פריה ורביה‪ .‬וכן כתבו המנחת יצחק )ו קמד( והאגרות משה )אה"ע ג כד( שכאשר‬
‫האשה מרגישה חולשה או עייפות יכולה למנוע הריון במידה וקיימו כבר מצוות פריה ורביה‪ .‬ובספר‬
‫ברכת בנים )יא ח ]כז[( הביא בשם הגר"ש פירסט שקיבל מהרב משה פיינשטיין שיש מקרים‬
‫בהם אפשר להתיר מניעת הריון גם קודם שקיימו מצוות פריה ורביה‪ ,‬ויש לדון בכל מקרה לגופו‪.‬‬
‫‪ 273‬יידונו כאן דרכי מניעה זמניות בלבד‪ ,‬ולא דרכי מניעה קבועות אשר הן סוגייה עצמאית שלא‬
‫קשורה למניעת הריון אחרי הפלה‪ .‬להרחבה בנושאים אלו עיין באוצר הפוסקים )אה"ע כג יז(‪,‬‬
‫בנשמת אברהם )אה"ע ה יג(‪ ,‬באנציקלופדיה הלכתית רפואית )מניעת הריון ד ‪ (3‬ובברכת‬
‫בנים )יא יב(‪.‬‬
‫‪ 274‬כך כתבו החלקת יעקב )ג סב(‪ ,‬האגרות משה )אה"ע ג כד( והנשמת אברהם )אה"ע ה יג ‪2‬‬
‫ג(‪.‬‬
‫‪ 275‬אמנם בשו"ת תשובות והנהגות )א תקח מט( חשש שמא יש בזה איסור הפלה‪ ,‬אך כיום ידוע‬
‫שאין בזה חשש הפלה כלל‪ ,‬וכן פסקו האגרות משה )אה"ע ג כא(‪ ,‬והציץ אליעזר )ט נא ב( וכן‬
‫כתב הרב ד"ר מרדכי הלפרין )ספר אסיא י עמ' ‪ .(224‬אמנם בספר ברכת בנים )יא ד( הביא‬
‫את השימוש בהתקן כעדיפות טובה פחות מאשר שימוש בקוטלי זרע‪ ,‬אך בציץ אליעזר )י כה י(‬
‫כתב על פי דברים שאמר לו רופא אחד‪ ,‬שהשימוש בהתקן כמעט שווה בעדיפותו לשימוש בגלולות‪.‬‬
‫עוד יש להעיר שמבחינה רפואית יש עדיפות לשימוש בהתקן על פני גלולות משום שהוא לא כרוך‬
‫בהשפעות הורמונאליות‪.‬‬
‫‪ 276‬האגרות משה )שם( אסר‪ ,‬אך הציץ אליעזר )שם( התיר‪ ,‬והרב ד"ר מרדכי הלפרין )ספר‬
‫אסיא י עמ' ‪ (225-229‬כתב שעל פי הידע הרפואי העדכני יש להתיר זאת‪ ,‬וכן פסק הרב עובדיה‬
‫יוסף )טהרת הבית ה י( וראה דברים ברוח זו במאמר בספר אסיא )י עמ' ‪.(211‬‬
‫עם זאת‪ ,‬יש לדעת שבשלבים הראשונים של‬ ‫מוציאה אותו בעצמה‪.‬‬
‫‪277‬‬

‫השימוש בהתקן תיתכנה שאלות רבות של כתמים‪ ,‬וכדאי להיות מוכנים‬

‫לכך וללבוש בגדים צבעוניים או בגדים שאינם מקבלים טומאה‪ .‬למעשה‪,‬‬
‫ברוב המקרים השימוש בהתקן איננו רלבנטי לאחר הפלה משום שהוא‬
‫מיועד למניעת הריון לטווח ארוך יותר‪ ,‬ולכן אין כאן מקום להאריך עוד‬
‫בדיניו‪.‬‬

‫במידה ויש צורך בשימוש בנרות קוטלי זרע )פתילות גלוואן(‪ ,‬בכיפה‬
‫חלוקים הפוסקים הן על עצם ההיתר‬ ‫‪278‬‬
‫)דיאפרגמה( או בספוגית‪,‬‬
‫להשתמש באמצעים אלו והן בשאלת העדיפות של אמצעי אחד על‬
‫ראוי‬ ‫‪280‬‬
‫ואף שנטייתם היא להתיר ולהעדיף שימוש בקוטלי זרע‪,‬‬ ‫‪279‬‬
‫משנהו‪,‬‬
‫להתייעץ עם מורה הלכה לפני שהשימוש בהם‪.‬‬
‫‪281‬‬

‫במקרים חריגים אומרים הרופאים שיש צורך בשימוש בכובעון )קונדום(‪ ,‬אך‬
‫רבים מן הפוסקים אוסרים זאת בצורה גורפת וגם המתירים מתירים רק‬
‫כמו כן‪ ,‬למעשה ניתן‬ ‫‪282‬‬
‫בשעת דחק גדולה ולאחר קבלת היתר פרטני מרב‪.‬‬
‫כמעט בכל המקרים להשתמש באמצעי מניעה אחרים‪ ,‬ואפשר לפנות למכון‬
‫‪283‬‬
‫פוע"ה בנושא‪.‬‬

‫‪ 277‬טהרת הבית )יג ו לקראת סוף ההערה(‪ ,‬ברכת בנים )יא יד(‪ .‬ועיין בטהרת הבית שם שדן‬
‫באשה שעשתה בטעות הפסק טהרה עם דיאפרגמה‪ ,‬אשר דינה בעייתי יותר‪.‬‬
‫‪ 278‬מצב זה נפוץ בעיקר כשרוצים למנוע הריון לפרק זמן קצר אך אי אפשר להשתמש בגלולות‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬עד לקבלת הווסת הראשונה אחרי ההפלה או במהלך בדיקות קרישיות הקשורות להפלה‪.‬‬
‫‪ 279‬ביחס לקוטלי זרע נחלקו הפוסקים האם הם דומים לגלולות משום שפעולתם היא פעולה כימית‬
‫בגוף האשה )אגרות משה אה"ע א סב(‪ ,‬או שמא הם דומים למוך משום שהזרע נשפך ישירות על‬
‫חומר שקוטל אותו )ציץ אליעזר ט נא ב ג‪ ,‬נשמת אברהם אה"ע ה יג ‪ 2‬א(‪.‬‬
‫ביחס לכיפה נחלקו האם דומה למוך משום שחוסמת את הזרע מלהיכנס לרחם‪ ,‬או שמא דווקא‬
‫מוך נאסר משום שהזרע נשפך עליו ישירות‪ ,‬ואילו הכיפה מוחדרת עמוק בתוך הרחם )ראה נשמת‬
‫אברהם אה"ע ה יג ‪ 2‬א ומספר מאמרים באסיא עז‪-‬עח(‪.‬‬
‫ובעניין ספוגית כתב ד"ר מלאך )גניקולוגיה לאור ההלכה עמ' ‪ (99-100‬שדינה ודרך פעולתה הם‬
‫ככיפה‪.‬‬
‫ובשני האמצעים הראשונים דנו רבות בספרות השו"ת‪ ,‬ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית‬
‫)מניעת הריון ]‪.([327-332 ,314-319‬‬
‫‪ 280‬ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית )מניעת הריון ]‪.([344-345‬‬
‫‪ 281‬כפי שעולה מניסוחים שונים בספרות השו"ת‪ ,‬וכך הנחו הרב סתיו והרב שרלו‪.‬‬
‫‪ 282‬בשו"ת אחיעזר )ג כד ה( התיר זאת בשעת הדחק למי שקיים פריה ורביה ויש חשש סכנה אם‬
‫אשתו תתעבר משום שהתשמיש נעשה כדרכו‪ ,‬האגרות משה )אה"ע א סג( דחה את סברתו אך‬
‫התיר משום שמקיים מצוות עונה ואין זו הוצאת זרע לבטלה‪ ,‬ובשו"ת צפנת פענח )ג קסד( התיר‬
‫במקרים מסוימים משום שזרע שלא התרחק מגופו של האיש עדיין לא נחשב לזרע‪ .‬אמנם‪ ,‬בשו"ת‬
‫מהרש"ם )ג דף שיז עמ' א( וב שבט סופר )ב( ובשו"ת מהר"ש ענגיל )ז פו( ועוד פוסקים רבים‬
‫)ראה אנציקלופדיה הלכתית רפואית מניעת הריון ]‪ ([311‬אסרו זאת לחלוטין‪ ,‬וגם האגרות‬
‫משה לא התיר זאת למעשה )אה"ע ד סז(‪ .‬והציץ אליעזר )ט נא ב ג( הביא את השיטות השונות‬
‫וסיכם שצריך שיקול דעת גדול בכדי להתיר זאת )ובחלק כ סי' נ התיר זאת למעשה אפילו שלא‬
‫במקום סכנה(‪.‬‬
‫‪ 283‬הרב בורשטיין אמר שכאשר עושים שימוש בשני נרות גלוואן בו זמנית‪ ,‬לא מחדירים את הזרע‬
‫לעומק הנרתיק ומנגבים אותו מיד לאחר התשמיש‪ ,‬הסיכוי להיכנס להריון כמעט אפסי ואין סיבה‬
‫יש להעיר ש'שיטת הימים הבטוחים' הינה‪ ,‬כמובן‪ ,‬הדרך הטובה ביותר‬
‫להימנע מבעיית הוצאת זרע לבטלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬השימוש בה אינו מומלץ‬
‫ברוב המקרים‪ ,‬הן משום שהיא איננה בטוחה והן משום שעבור אנשים‬
‫ששומרים על הלכות נידה משמעות השימוש בשיטה זו היא תדירות נמוכה‬
‫מאד של חיי אישות‪ ,‬אשר פוגעת בקשר בין בני הזוג‪.‬‬
‫‪284‬‬

‫להשתמש בקונדום‪ .‬אמנם‪ ,‬במקרה בו הכניסה להריון גובלת בפיקוח נפש‪ ,‬ויש צורך לנקוט בכל‬
‫האמצעים בכדי למנוע אפשרות כזו‪ ,‬יש לפנות לייעוץ פרטני אצל מורה הלכה שמבין בתחום‪.‬‬
‫‪ 284‬בשו"ת מהר"ם שיק )חו"מ נד( המליץ על שיטה זו‪ ,‬אך ד"ר מלאך )גניקולוגיה לאור ההלכה‬
‫עמ' ‪ (101-102‬כתב ששיעור הכשלונות של שיטה זו גבוה מאד‪ ,‬והיא גובה מחירים מסוימים מבני‬
‫הזוג‪ .‬כמו כן‪ ,‬לא מצינו ברוב תשובות הפוסקים שכתבו להשתמש בשיטה זו‪ .‬עם זאת‪ ,‬במקרה בו‬
‫מדובר על זמן קצר יחסית‪ ,‬ובני הזוג חשים שהם יכולים לעמוד בכך‪ ,‬יש מקום להחמיר ולהשתמש‬
‫בשיטה זו‪.‬‬
 ‫דיני פדיון הבן‬

‫פתיחה‬
‫אחד המאפיינים המייחדים אובדן הריון משאר סוגי האובדן‪ ,‬הוא מידת החשאיות‬
‫וההסתרה שבו‪ .‬בעיקר כאשר אובדן ההריון מתרחש בשלב מוקדם‪ ,‬יודעים עליו‬
‫באופן טבעי רק אנשים מעטים‪ .‬החשאיות הזו נוצרת הן מסיבות טכניות‪ -‬הריון‪,‬‬
‫ואפילו הוא מתקדם‪ ,‬איננו דבר ניכר וידוע כמו ילד או קרוב אחר‪ ,‬והן מסיבות של‬
‫נורמות הלכתיות וחברתיות‪ -‬אין הלוויה או 'שבעה'‪ ,‬ורבים אינם מדברים או‬
‫מספרים על אובדן שכזה‪.‬‬

‫בלב ההורים יכולים להיות רגשות שונים ביחס לחשאיות זו‪ -‬מחד‪ ,‬יש השמחים‬
‫בכך שאינם צריכים להתמודד עם החברה‪ ,‬ויכולים לעבד את האובדן בעצמם‬
‫ולהמשיך הלאה‪ .‬מאידך‪ ,‬יש שהיו מעדיפים דווקא לקבל הכרה ותמיכה מהסביבה‬
‫ביחס לאובדן אותו חוו‪.‬‬

‫ההלכה לפיה אין פודים בן בכור שנולד לאחר הפלה או לידה שקטה‪ ,‬מאיימת‬
‫להסיר את מעטה החשאיות מעל האובדן‪ .‬בני משפחה וחברים יכולים לשאול מדוע‬
‫לא עושים פדיון הבן‪ ,‬ומתוך כך תהפוך ההפלה לגלויה וידועה‪ .‬מצב זה יכול להיות‬
‫מאד לא נוח להורים אשר ביקשו לשמור את ההפלה בסוד‪ ,‬אך אפשר לראות בו‬
‫גם צד חיובי ועמוק‪ .‬הפטור מפדיון הבן מבטא את העובדה שלעובר שהופל הייתה‬
‫משמעות‪ ,‬ושגם הוא נחשב כילד שנולד להוריו‪ ,‬גם אם לא יצא חי אל העולם‪.‬‬
‫אפשר לשאוב מעט נחמה מהידיעה שגם להריון שאבד יש ערך‪ ,‬והכאב והעצב‬
‫‪285‬‬
‫שנלוו אליו לא היו לשווא‪.‬‬

‫פדיון הבן בבכור שנולד לאחר הפלה‬ ‫‪.1‬‬

‫בן בכור‬ ‫‪286‬‬
‫מצוות פדיון בן בכור נאמרה לגבי בן שיצא ראשון מרחם האשה‪.‬‬
‫שנולד לאחר הפלה פטור מפדיון הבן במידה ולעובר שהופל הייתה צורת‬
‫הגדרה זו הינה מורכבת‪ ,‬ואלו קווי היסוד שלה כפי שהם‬ ‫אדם כלשהי‪.‬‬
‫‪287‬‬

‫מופיעים בספרי הפוסקים‪-‬‬

‫‪ 285‬מובן שיש ערך ומשמעות גם לאובדן הריון שלא פוטר את הבן הבא אחר כך מפדיון הבן‪ ,‬כגון‬
‫כשההורים משבט לוי או שההריון הקודם הופסק בשלב מוקדם‪ ,‬וכל מה שנכתב הוא שכאשר‬
‫ההפלה גורמת לפטור מפדיון הבן אפשר לראות ביטוי לכך במציאות‪.‬‬
‫‪ 286‬כלשון הפסוק )שמות יג ב(‪" -‬קדש לי כל בכור פטר כל רחם"‪ .‬זאת בניגוד לדיני ירושה‪ ,‬בהם‬
‫גם בכור הבא לאחר הפלה מוגדר כבכור והוא נוטל פי שניים מאחיו )בבא בתרא קיא ב(‪.‬‬
‫‪ 287‬משנה )בכורות ח א(‪ ,‬שלחן ערוך )יו"ד שה כב(‪.‬‬
‫עובר שמת לפני היום הארבעים ואחד להריון לא פוטר את‬ ‫‪.1‬‬
‫את ארבעים ואחד הימים מחשבים מאז‬ ‫הבא אחריו בשום מקרה‪.‬‬
‫‪288‬‬

‫חיי האישות שהביאו להריון‪ ,‬ולרוב הם נגמרים בין אמצע השבוע‬

‫‪289‬‬
‫השמיני ותחילת השבוע העשירי מתאריך הווסת האחרון‪.‬‬
‫עובר פוטר את הבא אחריו מפדיון‪ ,‬במידה והיה לו "ריקום‬ ‫‪.2‬‬
‫‪290‬‬
‫איברים"‪ ,‬שפירושו צורת אדם בסיסית‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬אם יצא בגרידה אך ידוע שקודם לכן הייתה לו צורת‬ ‫‪.3‬‬
‫אדם‪ ,‬או שיצאה שליה או שפיר )עור( עם בשר‪ ,‬פוטר את הבא‬
‫‪291‬‬
‫אחריו‪.‬‬

‫עובר שהופל לאחר שלשה חדשים מתחילת ההריון‪ ,‬וכבר‬ ‫‪.4‬‬

‫הוכר והורגשו תנועותיו‪ ,‬פוטר את הבא אחריו אלא אם ידוע שהיה‬
‫או שיש לו מום קשה מאד שמגדיר‬ ‫‪292‬‬
‫פיגור משמעותי בהתפתחותו‪,‬‬
‫‪293‬‬
‫אותו כמי שאינו וולד הן לעניין פדיון הבן ואין לעניין טומאת לידה‪.‬‬

‫במקרים של ספק‪ ,‬כאשר העובר הופל בין היום הארבעים‬ ‫‪.5‬‬

‫ואחד ובין סוף החודש השלישי להריון‪ ,‬ולא ברור אם יש בו ריקום‬

‫‪ 288‬שלחן ערוך )יו"ד שה כג(‪ ,‬משום שלפני ארבעים יום לא נחשב העובר כוולד לשום עניין )ראה‬
‫במשנה בנדה ג ז לעניין טומאת לידה‪ ,‬וברמב"ם ביכורים יא יד(‪.‬‬
‫‪ 289‬אצל אשה ממוצעת‪ ,‬בעלת מחזור של ‪ 28‬ימים‪ ,‬נגמרים ארבעים הימים הראשונים ביום ה‪55-‬‬
‫אחרי תאריך הווסת האחרון )סוף שבוע שמיני(‪ .‬אך יש והמחזור קצר או ארוך יותר‪ ,‬ולכן הגדרה זו‬
‫אינה מדויקת‪ .‬במידה ויש ספק מתי היו חיי האישות שהביאו להריון‪ ,‬וניכר שאין ריקום איברים‬
‫בעובר‪ ,‬אמר הרב י"ץ רימון שמסתבר לפדות את הבכור הבא אחריו בברכה‪.‬‬
‫‪ 290‬שלחן ערוך )יו"ד שה כב(‪ .‬והגדר מבואר ברמב"ם )איסורי ביאה י ט(‪ ,‬שיהיו מצח וגבינים‬
‫ועיניים ולסתות וגבות הזקן כשל אדם‪ .‬ובימינו אפשר לסמוך על בדיקות אולטראסאונד לעניין זה‪,‬‬
‫וראוי לשאול חכם הבקיא בכך‪) .‬אוצר פדיון הבן א ח ]יט[(‬
‫‪ 291‬שלחן ערוך )יו"ד שה כב(‪.‬‬
‫‪ 292‬הגר"ש לנדא )נודע ביהודה תנינא יו"ד קפח(‪ ,‬החתם סופר )יו"ד רצט( ומהר"ם שיק )יו"ד‬
‫שה( כתבו שלאחר שלשה חודשים פוטר את הבא אחריו‪ .‬אמנם ר' שלמה קלוגר )טוב טעם ודעת‬
‫ג ב קלג( והחלקת יעקב )ב קיא( כתבו במקרים מסויימים שאפילו לאחר ארבעה חודשים העובר‬
‫לא פוטר אם לא היה מרוקם‪ ,‬ולכן במקרה שהיה פיגור בהתפתחות אי אפשר לסמוך על הכלל של‬
‫שלשה חודשים‪) .‬ראה אוצר פדיון הבן א ]יג ו‪-‬יט[‪ ,‬ופדיון הבן כהלכתו ב טו ]‪([39‬‬
‫‪ 293‬כפי שכתוב בגמרא )נדה כד א( לגבי וולד ש"גולגלתו אטומה"‪ ,‬והרב זילברשטיין )מובא‬
‫בנשמת אברהם חו"מ תכה א ‪ (19‬יישם דין זה לגבי עובר עם חסר במוח ובגולגולת )אנאנצפלוס(‪,‬‬
‫וראה במאמרו של ד"ר מלאך )אסיא עא‪-‬עב עמ' ‪ 112‬ואילך( שיישם דין זה גם במקרים רבים‬
‫אחרים‪.‬‬
‫‪294‬‬
‫איברים או שלא בדקו זאת‪ ,‬ראוי לפדות בלי ברכה בשם ומלכות‪,‬‬
‫ובברכת שהחיינו נחלקו הפוסקים וספק ברכות להקל‪.‬‬
‫‪295‬‬

‫למעשה‪ ,‬כיום אפשר לראות בבדיקות אולטרא סאונד את איברי העובר‪,‬‬

‫ובמידה ונצפה ריקום איברים בעובר‪ ,‬הבן הבא אחריו פטור מפדיון‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬על פי הנתונים הידועים כיום‪ ,‬ברוב המקרים יש ריקום איברים כבר‬
‫באמצע החודש השלישי להריון )בסביבות השבוע ה‪ 13-‬מתאריך הווסת‬
‫האחרון(‪ ,‬ויש שאמרו שאפשר לסמוך על זה ולפטור מפדיון את הבן שנולד‬
‫‪296‬‬
‫לאחר ההפלה‪.‬‬

‫בכור שמת קודם שנפדה‬ ‫‪.2‬‬

‫כאשר נולד בכור ולא פדו אותו‪ ,‬ומת לאחר למעלה משלושים יום מלידתו‪,‬‬
‫יש לפדותו‪ .‬ובמקרה שהיה חולה או גוסס או שמת ביום השלושים‪ ,‬יש‬
‫‪297‬‬
‫מחלוקות בדבר וכדאי לשאול רב‪.‬‬

‫‪ 294‬כתב המהרי"ק )קמב( שבמקרה שבדקו הנשים את השפיר וראו שלא היה בו ריקום איברים‪,‬‬
‫סומכים על בדיקה זו לחייב את הבא אחריו בפדיון‪ ,‬משום שחזקתה של האשה היא שלא ילדה‪,‬‬
‫ומעמידים אותה על חזקה זו‪ ,‬וכן פסק הרמ"א )יו"ד שה כג(‪ .‬ודייקו הפוסקים )פתחי תשובה יו"ד‬
‫שה כט‪ ,‬וראה אוצר פדיון הבן א ז ]יד[( מדבריו שגם במקרה של ספק חייב הבא אחריו‪ .‬אמנם‬
‫החכם צבי )קד( חלק על דברי המהרי"ק וכתב שאין אנו בקיאים בריקום ולכן בכל מקרה שאיננו‬
‫וודאי יש לפטור את הבא אחריו לגמרי‪ ,‬משום שספק ממון להקל‪.‬‬
‫והכריעו הפוסקים שראוי להחמיר כדעת המהרי"ק ולפדות את הבן‪ ,‬אך יש לחוש גם לדעת החכם‬
‫צבי ולא לברך על הפדיון‪) .‬פדיון הבן כהלכתו ב יב ואוצר פדיון הבן א ח על פי פוסקים רבים(‬
‫‪ 295‬דעת החתם סופר )רצט( היא שיברך הכהן משום שהוא נהנה מהכסף שמקבל‪ ,‬ובסידור‬
‫היעב"ץ )פדיון הבן ה( כתב שיכוונו שיוציא בברכתו את האב‪ .‬אמנם יש שכתבו שלא יברכו כלל או‬
‫שיברך האב בלי שם ומלכות‪ ,‬והרוצה להוציא עצמו מן הספק יברך על בגד חדש או פרי חדש‬
‫)אוצר פדיון הבן א ח ]יח[(‪.‬‬
‫‪ 296‬כך הורה הרב שרלו על פי בדיקה של תמונות אולטרא סאונד של עוברים בשלבים אלו‪ .‬אמנם‬
‫הרב סתיו אמר שפערי התפתחות של שבוע‪-‬שבועיים אינם כה נדירים ולכן אין להוציא את העובר‬
‫מכלל ספק עד סוף החודש השלישי‪ .‬והרב י"ץ רימון אמר שהחל מהשבוע ה‪ 14-‬אפשר להניח‬
‫שהיה ריקום איברים ואין פדיון כלל לבכור הבא אחריו‪.‬‬
‫‪ 297‬מקרה כזה נדיר ביותר ודיניו סבוכים ואין כאן המקום להרחיב בו‪ ,‬וראה אוצר פדיון הבן )ג א‪-‬‬
‫ח( ופדיון הבן כהלכתו )ג כט‪-‬מא(‪.‬‬
 ‫נספח מס' ‪ – 1‬הגדרת 'נפל' לעניין דיני אבלות‬
‫רבים מאד הפרטים והמחלוקות בתחום זה‪ ,‬אך מכיוון שרוב הפרטים נוגעים‬
‫למקרים נדירים יחסית‪ ,‬ננסה לתת קווים כלליים בלבד‪-‬‬
‫הגדרת שלשים יום‬ ‫‪.1‬‬
‫ישנן שלוש דעות בהגדרת "שלושים יום" לעניין תינוק‪-‬‬
‫שלושים יממות של עשרים וארבע שעות‪ ,‬אשר נגמרות‬ ‫‪.1‬‬

‫בשעה בה נולד התינוק‪ ,‬ביום השלושים ואחד ללידה‪) .‬שואל‬

‫ומשיב תנינא ג מח‪ ,‬יוסף דעת יו"ד שעד‪ ,‬מהר"מ שי"ק יו"ד שג‪,‬‬
‫ובכל בו על אבלות ב ג ט בשם ספר אברהם אזכור ועל פי‬
‫הרמב"ן בתור האדם(‬
‫שלושים ימים לא שלמים‪ ,‬אשר נגמרים בתחילת ליל יום‬ ‫‪.2‬‬

‫השלושים ואחד מהלידה‪) .‬חתם סופר יו"ד שמג‪ ,‬בית שלמה ב‬

‫ריט‪ ,‬תפארת אדם א ב‪ ,‬כל בו על אבלות ב ג ט בשם מנחת‬
‫פתים ובית עובד(‬
‫עשרים ותשע יממות‪ ,‬שתים עשרה שעות ותשצ"ג חלקים‪,‬‬ ‫‪.3‬‬

‫כתקופת החודש של הלבנה‪) .‬ערך ש"י יו"ד שעד‪ ,‬עונג יו"ט קג‪,‬‬
‫טוב טעם ודעת ג רג(‬
‫להלכה‪ ,‬בפני ברוך )ט ז( הביא את שתי הדעות הראשונות‪ ,‬ובגשר‬
‫החיים )יט ג ד( וביביע אומר )ח יו"ד לג( פסקו כדעה השנייה‪ ,‬שדי‬
‫בשלושים ימים חסרים‪.‬‬

‫כלו לו חודשיו‬ ‫‪.2‬‬

‫תינוק שנולד חי וידוע שנולד לאחר תשעה חדשי הריון שלמים‪ ,‬נחשב‬
‫כגדול לעניין אבלות ואפילו מת באותו היום‪ ,‬משום שבמקרה כזה העובר‬
‫מוגדר כ"בן קיימא" שמת ומתאבלים עליו משום שלמרות גילו הצעיר נחשב‬
‫הוא בעיני אביו ואמו כחתן שלם‪ ,‬אך למרות זאת אין עומדים עליו בשורה‬
‫ואין אומרים עליות תנחומי אבלים )שמחות ג א‪ ,‬שבת קלו א‪ ,‬טור ושלחן‬
‫ערוך יו"ד שעד ח(‪ .‬והרב שרלו אמר שבפועל לא נהגו להתאבל אם מת‬
‫באותו היום ממש‪ ,‬אלא רק אם מת לאחר יום‪-‬יומיים‪.‬‬
‫את תשעת החודשים סופרים החל מיום התשמיש בו נכנסה האשה להריון‪,‬‬
‫ולא מיום הווסת האחרון‪ .‬ובהגדרת "תשעה חדשים" לעניין זה ישנן ארבע‬
‫דעות‪-‬‬
‫‪ .1‬שמונה חודשים וקצת‪) .‬רמב"ן בתורת האדם עמ' קמד‪ ,‬טור יו"ד‬
‫שעד(‬
‫אך הרמב"ם )אבל א ז( והשלחן ערוך )יו"ד שעד ח( פסקו שצריך‬
‫חודשים גמורים‪ ,‬וכן כתב הריב"א‪.‬‬
‫‪ .2‬תשעה חודשי לבנה‪) .‬מעיל צדקה ה‪ ,‬מובא בפתחי תשובה יו"ד‬
‫שעד ט(‬
‫‪ 270 .3‬יום‪) .‬תפארת למשה יו"ד שעד(‬
‫‪ 273 .4‬ימים‪) .‬תבואות שור טו טז(‬
‫כתבו הפוסקים שלעניין חישוב תשעה חודשים אין אנו סומכים על הערכות‬
‫והשערות‪ ,‬אלא רק במקרה בו חיי האישות היחידים בהם יכולה הייתה‬
‫האשה להתעבר היו לפני תשעה חודשים‪ ,‬כגון שלא היו חיי אישות אחרים‬
‫עד שכבר היה ברור שהאשה בהריון )ספר האורה קמז‪ ,‬אור זרוע אבלות‬
‫תכח‪ ,‬הובאו בכל בו על אבלות ג ג ]‪ [1‬ובפני ברוך ט ז‪ .‬ובאור זרוע‬
‫הביא בשם הרשב"א שצריך שלא ישמשו מהפעם בה התעברה ועד‬
‫שייולד‪ ,‬אך אין פוסקים כמותו(‪.‬‬
‫אמנם בימינו‪ ,‬כאשר אפשר לדעת בוודאות את גיל ההריון על פי אולטרא‬
‫סאונד ובדיקות אחרות‪ ,‬יש לסמוך עליהן במידה והן בדיקות וודאיות ולא‬
‫השערות בלבד )וכך הורו הרב ליכטנשטיין‪ ,‬הרב זילברשטיין‪ ,‬הרב‬
‫שרלו והרב י"ץ רימון(‪.‬‬

‫נולד בחודש השמיני‬ ‫‪.3‬‬

‫כתב הרמב"ם )אבל א ח( שאם נולד לשמונה חדשים אין מתאבלים עליו‬
‫אפילו מת אחר ל' יום משום שלא היה בן קיימא‪ ,‬וכן פסקו ה שלחן ערוך‬
‫)יו"ד שעד ח( והב"ח )על הטור יו"ד שעד( והילקוט יוסף )ז ח ]ז[(‪.‬‬
‫]בשו"ת הריב"ש )תמו( כתב שכל מי שנולד לפני שמלאו לו תשעה‬
‫חודשים שלמים נחשב "בן שמונה חודשים"‪ ,‬אך בשאר הפוסקים לא נראה‬
‫כך[‬
‫אמנם הראב"ד )על הרמב"ם שם(‪ ,‬הטור )יו"ד שעד( הרמב"ן )תורת‬
‫האדם עמ' קמד( ומהר"ם מרוטנבורג )שמחות צו( כתבו שיש להתאבל‬
‫עליו‪ ,‬וכן פסקו הבאר משה )ח סד( בדעת הרמ"א ומהר"מ לובלין‬
‫)מובא בדברי סופרים כא יג(‪ .‬ובחזון איש )יו"ד קנה ה( כתב שגם‬
‫הרמב"ם מסכים לדין זה‪ ,‬ורק טעות סופר נפלה בדבריו‪.‬‬
‫הב"ח )שם( כתב שלדעת הרמב"ם אין מתאבלים אפילו נגמרו שערו‬
‫וציפורניו של התינוק )וכן כתב בלבושי מרדכי ג או"ח יד(‪ ,‬ואילו לדעת‬
‫הראב"ד וסיעתו מתאבלים דווקא אם נגמרו שערו וציפורניו‪ .‬אך הביא את‬
‫דעת המגיד משנה )יבום א ה( שלדעת הרמב"ם אין מתאבלים דווקא אם‬
‫לא נגמרו שערו וציפורניו‪.‬‬
‫סיוגים‪-‬‬
‫‪ .1‬דין זה נאמר דווקא אם נולד בחודש השמיני‪ ,‬אך אם נולד בחודש‬
‫השביעי‪ ,‬ואפילו במקרה של ספק‪ ,‬יש להתאבל‪) .‬ב"ח שם‪ ,‬והפרישה‬
‫יו"ד שעד יז הסתפק בזה(‬
‫‪ .2‬דין זה נאמר רק כל עוד אפשר להגדיר את התינוק כ"נפל"‪ ,‬אך אם‬
‫חי תקופה ארוכה מתאבלים עליו‪) .‬בדברי סופרים כא יב הביא‬
‫שהמקור ברוך בסימן לא הקשה מה הגבול‪ ,‬ובכנסת הגדולה כתב‬
‫כנ"ל‪ .‬וכן כתב החיים וחסד ט יב‪ .‬אמנם בלבושי מרדכי ג או"ח יד‬
‫כתב‪ ,‬על פי חולין נז‪ ,‬שעד גיל עשרים נחשב נפל‪ ,‬אך אין פוסקים‬
‫כמותו‪(.‬‬
‫‪ .3‬השלטי גיבורים בשם המרדכי כתב שאם שהה עד שנגמרו‬
‫תשעה חודשים מהעיבור‪ ,‬כבר לא נחשב כבן שמונה חודשים‪) .‬ודנו‬
‫בדבריו החתם סופר אה"ע ב סט‪ ,‬השאילת ישורון א לב והציץ‬
‫אליעזר ט כח ח(‬

‫לא נגמרו שערו וציפרניו‬ ‫‪.4‬‬

‫אם לא נגמרו שערו וציפורניו של התינוק )כלומר‪ ,‬מראהו החיצוני אינו כשל‬
‫תינוק בריא(‪ ,‬יש אומרים שגם אם מת לאחר שלושים יום אין מתאבלים עליו‬
‫)לחם משנה יבום א ה‪ ,‬שם אריה חו"מ א(‪ ,‬ויש אומרים שכן מתאבלים‬
‫)יד יצחק ב סז(‪ .‬ובכל בו על אבלות )ב ג י( כתב שהמקל לא הפסיד‬
‫והפנה למשמרת שלום )אבלות ת ו(‪.‬‬
‫אם כלו חודשיו‪ ,‬גם אם מת בתוך ל' ולא נגמרו שערו וציפורניו‪ ,‬מתאבלים‬
‫עליו )עקרי הד"ט לו טז בשם מטה אשר‪ ,‬מובא בפני ברוך ט ז ]יד[(‪.‬‬
‫)הרב זילברשטיין אמר שצריך לבדוק בכל עובר ועובר אם נגמרו שערו‬
‫וציפרניו‪ ,‬אך הרב שרלו אמר שלאחר שני שלישים של ההריון אפשר‬
‫להניח שכבר נגמרו שערו וצפרניו‪(.‬‬

‫נהרג תוך שלשים יום‬ ‫‪.5‬‬

‫גם אם התינוק נהרג מסיבה חיצונית לחלוטין‪ ,‬כמו תאונת דרכים או נפילה‪,‬‬
‫אין מתאבלים עליו כי ייתכן שהיה נפל )תוספות יבמות לו ב על פי הגמרא‬
‫בבכורות מט א‪ ,‬הובאו בגשר החיים יט ג ד( ‪.‬‬
‫אם נהרג ביום השלושים עצמו‪ -‬לדעת המרדכי )מועד קטן תתקיד( בשם‬
‫ר"י ולדעת התוספות )בכורות מט א( על פי ערוך השולחן )יו"ד שעד(‪,‬‬
‫מתאבלים עליו‪ .‬אך במשמרת שלום )אבלות ת ח( הסיק שלא להתאבל‪,‬‬
‫וכן פסק התפארת למשה )הובא בכל בו על אבלות ב ג יא(‪.‬‬

‫חי באינקובאטור‬ ‫‪.6‬‬

‫נולד בחודש השמיני ואחר כך חי באינקובאטור יותר משלושים יום ומת‬
‫קודם שחי בחוץ שלושים יום‪-‬‬
‫הדעת סופר )יו"ד קיד( הוכיח שחייבים להתאבל‪ ,‬וכן פסק הציץ‬
‫אליעזר )ט כח ח( והזכרון מאיר )יג א ]‪ ([11‬על פי באר משה ב‬
‫קח(‪.‬‬
‫הלבושי מרדכי )ג או"ח יד( דחה את ראיותיו וכתב שאין מתאבלים‪ ,‬וכן‬
‫פסק בכל בו על אבלות )ב ג יא(‪ ,‬במנחת שלמה )ב צו ה(‪ ,‬הרב‬
‫שריה דבליצקי )הערות על הפני ברוך ט טז( שבט הלוי )ז קפח(‬
‫והחיים וחסד )ט יג(‪.‬‬
‫נולד בחודש שמיני‪ ,‬חי שלושים יום באינקובאטור‪ ,‬ואחר כך חי שלושים יום‬
‫בחוץ‪-‬‬
‫על פי הלבושי מרדכי )שם( אין מתאבלים עליו‪.‬‬
‫אך בחיים וחסד פסק )ט יג( שאם חי מחוץ לאינקובאטור שלושים‬
‫יום יש להתאבל‪ ,‬עפ"י נשמת אברהם )שעד( בשם הגרשז"א‪,‬‬
‫ועיין ילקוט יוסף )ז ח ו(‪.‬‬
‫נולד בחודש שאינו חודש שמיני‪ ,‬וחי באינקובאטור שלושים יום ומת קודם‬
‫שהספיק לחיות שלושים יום בחוץ‪-‬‬
‫בתורת היולדת )עמ' שצ‪-‬שצא( הביא שבשבט הלוי )ג קמג( כתב‬
‫שאין להתאבל וכן הציע הרב שריה דבליצקי )בהערות על פני‬
‫ברוך ט טז( וכן כתב הילקוט יוסף )ז ח ]ז[(‪ ,‬אך הרב אלישיב‬
‫הורה להתאבל משום שאינקובאטור איננו המשך ההריון אלא רק‬
‫מכשיר עזר‪ ,‬וכן פסק הציץ אליעזר )ט כח ח(‪.‬‬

‫נולד עם מום ומת אחר שלושים יום‬ ‫‪.7‬‬

‫נולד עם מום אשר לרוב אינו יכול לחיות איתו לאורך זמן‪ ,‬ומת לאחר יותר‬
‫משלושים יום‪ ,‬מתאבלים עליו )מנחת שלמה ב צו ה‪ ,‬בנין אב ג נו‪ ,‬חיים‬
‫וחסד ט יד בשם הרב אלישיב והרב עובדיה יוסף(‪.‬‬
‫נולד עם מום שלא מאפשר כלל לחיות וחי רק בעזרת מכשירים ומת לאחר‬
‫יותר משלושים יום‪ ,‬מחלוקת אם מתאבלים עליו )החיים וחסד שם הביא‬
‫בשם הגרש"ז אוירבאך המצוטט בנשמת אברהם ד יו"ד שה והגרב"צ‬
‫אבא שאול שלא להתאבל‪ ,‬אך הביא בשם הרב אלישיב והמנחת‬
‫יצחק )ט קכ( כן להתאבל‪ .‬ועיין נשמת אברהם ד יו"ד שה א ובשו"ת‬
‫תשובות והנהגות )ג שעה((‪.‬‬

‫תאומים‬ ‫‪.8‬‬
‫במקרה שנולדו תאומים יכולים להיווצר מצבים מורכבים שונים‪ ,‬עיין גשר‬
‫החיים )יט ג ד(‪ ,‬כל בו על אבלות )ד ג טו(‪ ,‬דברי סופרים )כא כח‪-‬לח(‪.‬‬
 ‫נספח מס' ‪ – 2‬התנהלות מעשית בעניין הקבורה‬
‫הדברים נכתבים בעקבות בירור עם מנהלי החברא קדישא בירושלים‪ ,‬באר שבע‬
‫וגוש דן האחראים על בתי החולים‪ -‬הדסה עין כרם‪ ,‬הדסה הר הצופים‪ ,‬ביקור‬
‫חולים‪ ,‬סורוקה‪ ,‬וולפסון‪ ,‬תל השומר‪ ,‬איכילוב ובילינסון‪ .‬מידע על מקומות אחרים‬
‫אפשר לקבל מאנשי החברה קדישא בכל אתר ואתר‪.‬‬

‫דאגה מעשית לקבורה‬ ‫‪.1‬‬

‫אנשי החברה קדישא בכל המקומות אמרו שבתי החולים דואגים להעביר‬
‫להם כל עובר באשר הוא‪ .‬במידה ויש עובר שלם אשר יש לו צורת אדם‬
‫)בערך החל מהחודש השלישי או הרביעי(‪ ,‬הוא מטופל כעובר כדלהלן‪.‬‬
‫אחרת‪ ,‬הוא נקבר כחלק מקבורת איברים משותפת‪.‬‬
‫מדבריהם עלה שכך קורה לרוב גם כאשר העובר מועבר לפתולוגיה‪ ,‬אך‬
‫נשמע היה שבמקרה כזה יותר כדאי להשגיח‪.‬‬
‫העוברים לא מועברים לחברה קדישא מיידית‪ ,‬אלא כל כמה ימים או כאשר‬
‫הם מצטברים בבית החולים‪ .‬עוברים קטנים או שאינם שלמים מועברים‬
‫בחלק מהמקומות רק אחרי זמן ארוך יותר‪.‬‬
‫בפועל‪ ,‬כאשר גיל העובר נמוך מ‪ 24-‬שבועות אין תמיד רישום מדויק‬
‫והקפדה על כך שהעובר יועבר לקבורה נפרדת‪ ,‬וכדאי לעקוב ולוודא שאכן‬
‫הוא זוכה לטיפול הראוי‪.‬‬

‫שליה‬ ‫‪.2‬‬
‫החברה קדישא מטפלת באופן עקרוני גם בשליות‪ ,‬במידה והן מועברות על‬
‫ידי בית החולים‪ .‬בבתי החולים הרשומים מעלה הנוהל העקרוני הוא‬
‫להעביר את השליה‪ ,‬אך נשמע היה שנוהל זה אינו מוחלט ואינו חמור כל‬
‫כך והרוצה להקפיד על מנהג זה כדאי לו שיוודא את העניין באופן עצמאי‪.‬‬

‫מקום ודרך הקבורה‬ ‫‪.3‬‬

‫בכל המקומות נעשית הקבורה בחלקת נפלים מיוחדת‪ ,‬כאשר העוברים‬
‫נקברים בנפרד לגמרי או על ידי הפרדה של פלטות‪ .‬כמו כן‪ ,‬העוברים‬
‫מכוסים על ידי קופסת פלסטיק ועפר בגובה שלשה טפחים לפחות )בת"א‬
‫וגוש דן(‪ .‬במשרדי החברה קדישא נעשה רישום מדויק של מיקום הקברים‪,‬‬
‫אך על הקברים עצמם אין סימן מיוחד‪.‬‬
 ‫התייחסות עקרונית לקבורה‬ ‫‪.4‬‬
‫בירושלים ובאר שבע מקבלים באופן עקרוני את הדעות שקבורת עוברים‬
‫היא רק בכדי שלא תהיה טומאה בארץ ישראל‪ .‬בגוש דן מחלקים בין עובר‬
‫שיש לו צורת אדם ובין עוברים אחרים‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬למעשה נוהגים לפי מנהגי ישראל בקבורת עוברים בכל המקומות‪.‬‬

‫האנשים הקוברים‬ ‫‪.5‬‬

‫אין מספר מיוחד של אנשים שקוברים‪ ,‬ומדובר לרוב באחד או שניים‪.‬‬

‫השתתפות ההורים בקבורה‬ ‫‪.6‬‬

‫ברוב המקומות‪ ,‬להוציא באר שבע‪ ,‬לא מאפשרים להורים להיות שותפים‬
‫בקבורה מסיבות רוחניות ונפשיות‪ .‬עם זאת‪ ,‬אפשר לדאוג שבן משפחה‬
‫אחר יפקח על התנהלות הקבורה‪.‬‬

‫טהרה ותכריכים‬ ‫‪.7‬‬

‫כאשר לעובר יש צורת אדם והוא גדול מספיק מנקים אותו מבחוץ ועוטפים‬
‫אותו בסדין לבן‪.‬‬

‫מילה‬ ‫‪.8‬‬
‫כאשר יש צורת אדם לעובר והוא שלם‪ ,‬מלים אותו קודם הקבורה‪ .‬את‬
‫העורלה קוברים יחד עם העובר בירושלים וגוש דן )ושמים אותה ליד רגלי‬
‫העובר( ובמקום נפרד בבאר שבע‪.‬‬

‫קריאת שם‬ ‫‪.9‬‬

‫אנשי החברה קדישא קראים שם לעובר רק כאשר לעובר יש צורת אדם‬
‫והוא מגיע בשלימותו לחברה קדישא‪.‬‬
‫בירושלים וגוש דן נותנים שמות גם לנקבות‪ ,‬ובבאר שבע רק לזכרים‪.‬‬
‫בכל המקומות ניתן ליצור קשר עם אנשי החברה קדישא ולבקש מהם‬
‫לקרוא שם מסוים לעובר‪ ,‬ובגוש דן מנסה החברה קדישא לשאול את‬
‫ההורים מיוזמתה איזה שם לקרוא‪.‬‬
‫השמות הניתנים הינם‪-‬‬
‫גוש דן‪' -‬שת' לזכר ו'אביגיל' לנקבה‪.‬‬
 ‫ירושלים‪' -‬אדם' לזכר ו'זילפה' לנקבה‪.‬‬
‫באר שבע‪' -‬אדם' או 'שם' לזכר ולא נותנים שם לנקבה‪.‬‬

‫יצירת קשר‬ ‫‪.10‬‬

‫פרטי החברה קדישא מועתקים מתוך הספר 'מעולם ועד עולם'‪ ,‬שם מובאים‬
‫פרטי כל סניפי החברה קדישא בארץ‪ .‬כאן יובאו רק הפרטים הנוגעים‬
‫לאיזורים בהם ממוקמים בתי חולים גדולים‪ ,‬ובמקומות אחרים אפשר לקבל‬
‫את הפרטים על ידי חיוג ל‪ 144 -‬או באתרי החברה קדישא ברשת‬
‫האינטרנט‪ .‬אין צורך לחשוש מיצירת קשר‪ ,‬אנשי החברה קדישא רגילים‬
‫לכך והם יקבלו את פנייתכם בסבר פנים יפות‪.‬‬
‫קהילת ירושלים )הדסה הר הצופים‪ ,‬הדסה עין כרם‪ ,‬ביקור חולים(‪-‬‬
‫‪026252281‬‬
‫באר שבע )סורוקה(‪ -‬למנכ"ל הרב אברהם לורבר‪0544348735 -‬‬
‫חיפה )רמב"ם(‪048642405 -‬‬
‫גוש דן ותל אביב )וולפסון‪ ,‬תל השומר‪ ,‬איכילוב‪ ,‬בילינסון(‪037953600 -‬‬
 ‫נספח מס' ‪ – 3‬הקדמה לדיני נדה‬
‫לאחר לידה‪ ,‬נחשבת האשה לטמאה‪ ,‬וקיימים לגביה דיני איסור והרחקה כמו‬
‫באשה נדה‪ .‬בספר 'איש ואשה' )עמ' ‪ (207‬כתב ביחס לתקופה זו‪-‬‬

‫תקופה זו שלאחר הלידה שנמשכת בדרך כלל בין חודש לחודשיים‪ ,‬מהווה‬
‫נסיון לא קל לבני הזוג‪ ...‬האיש בימים אלו‪ ,‬ההולכים ומתארכים‪ ,‬משתוקק‬
‫להביע את אהבתו לאשתו ביתר שאת‪ ,‬והדבר אסור‪ .‬יתר על כן‪ ,‬שניהם‬
‫מעוניינים בקירבה גופנית גרידא והדבר אסור‪.‬‬

‫אך דבר זה לא ישנה את ההלכה המעשית המקובלת היום‪ .‬אשר על כן‪,‬‬

‫עדיף לראות באיסור זה את אחד ממבחני האמונה הקשים בפניהם ניצב כל‬
‫זוג לאחר הלידה‪ ,‬ו"צדיק באמונתו יחיה"‪.‬‬

‫דומה‪ ,‬שהקושי אותו הוא מתאר גדול עשרת מונים כאשר מדובר בהפלה או בלידה‬
‫שקטה‪ .‬תקופת האיסור ארוכה לעיתים כמו בלידה רגילה‪ ,‬וגם הקשיים‬
‫ההורמונאליים קיימים‪ ,‬אך את האור והשמחה שבלידה מחליפות העצבות ותחושת‬
‫האובדן‪.‬‬

‫בימים אלו‪ ,‬הצורך בקרבה גופנית בין בני הזוג גדול עד כאב ‪ -‬מצד אחד‪ ,‬יש‬
‫תחושה של שותפות עמוקה בכאב ורצון עז לבטא אותה בחיבוק ובמגע של תמיכה‪,‬‬
‫ומצד שני זוהי תקופה רגישה מאד בה יכולים להיווצר פערים ומתחים בין בני הזוג‪,‬‬
‫אשר איסורי הנדה רק מגבירים אותם‪.‬‬

‫בלי להתעלם מהקשיים הנזכרים לעייל‪ ,‬כדאי לנסות למצוא תוכן ומשמעות לימי‬
‫איסור אלו‪ .‬נראה שאפשר לראות בימי ההרחקה שאחרי ההפלה או הלידה‬
‫השקטה‪ ,‬מימד מסוים של אבלות‪ .‬טומאת יולדת הינה ביטוי לחלל הריק שנפער‬
‫בלידה רגילה יוצאים החיים הללו‬ ‫‪298‬‬
‫ברחם האשה‪ ,‬ולחיים אשר היו בו ואינם עוד‪.‬‬
‫מן הרחם אל העולם ומביאים איתם אושר ושמחה‪ ,‬ובהפלה או לידה שקטה הם‬
‫נוטשים את העולם הזה אל עבר העולם הבא‪ .‬אך החלל הוא אותו חלל‪ ,‬והטומאה‬
‫היא אותה טומאה‪ .‬בימי האיסור אפשר לחוש את תחושת הפרידה והאבל על‬
‫החיים אשר היו כאן ואינם כי לקח אותם האלוקים‪ .‬בימים אלו‪ ,‬שכל כך קרובים‬
‫‪ 298‬ראה בספר הכוזרי )ב ס( על הקשר בין הטומאה והעדר החיים‪ ,‬אמנם בהמשך הספר )ג מט(‬
‫כתב שאין קשר בין איסור הקירבה של בני הזוג וטומאת האשה‪.‬‬
‫למוות ולחיסרון‪ ,‬אין מקום לחיבור בין איש ואשה אשר במהותו יוצר ומביא חיים‬
‫‪299‬‬
‫לעולם‪.‬‬

‫למרות האיסורים ההלכתיים‪ ,‬חובה גדולה מוטלת על כל אחד מבני הזוג לחזק את‬
‫רעהו ולהיות שותף עימו ברגשותיו ותחושותיו‪ .‬אין מקום להחמיר באיסורים‬
‫והרחקות יותר משאסרה התורה‪ ,‬אלא דווקא להתאמץ ולהתקרב באפיקים‬
‫המותרים יותר מאשר בתקופות אחרות‪ .‬תקופה זו של משבר אישי וזוגי‪ ,‬יכולה‬
‫דווקא להיעשות למנוף לחיזוק הקשר בין בני הזוג‪ ,‬ובמקביל אפשר להיעזר בקשר‬
‫הזוגי ולקבל ממנו כוחות וחיזוקים בהתמודדות עם הכאב והאובדן‪.‬‬

‫‪ 299‬מובן שהטעם של טומאת היולדת איננו משום אבלות )למרות שגם באבלות חלים איסורי נדה‬
‫על בני הזוג(‪ ,‬משום שטומאה זו קיימת גם בלידה רגילה‪ .‬כל שנאמר הוא שאפשר להתחבר לימי‬
‫האיסור מתוך תחושת האבל‪ ,‬וכן שאפשר להסביר את טומאת היולדת כתוצאה של חסרון החיים‬
‫שנוצר באשה‪ ,‬אשר אותו אפשר לחוש ביתר שאת כאשר חיים אלו לא יצאו בצורה שלמה ובריאה‬
‫לעולם‪.‬‬
‫טעמים אחרים לטומאת היולדת אפשר למצוא בפרשנים בתחילת פרשת תזריע )ויקרא יב ב(‪ ,‬אשר‬
‫רובם עוסקים בתהליך הניקוי הגופני והרוחני של רחם האשה לאחר הלידה‪ .‬פירוש דומה מקצת‬
‫לדברים הכתובים למעלה מובא בתורת המנחה )תזריע‪ ,‬דרשה מה(‪ ,‬שכתב שהיולדת נמצאת‬
‫במצב בו היא קרובה למוות יותר מאשר לחיים‪ ,‬ועובר זמן עד שהיא יוצאת מתוך קליפות הטומאה‬
‫של המוות‪ .‬פירוש ייחודי נוסף נמצא בדברי הנצי"ב )העמק דבר ויקרא יב ב(‪ ,‬אשר הסביר את‬
‫טעם הטומאה בכך שמדין התורה מותרת האשה לבעלה גם בתקופת ההריון וגם בתקופה של 'ימי‬
‫הטהרה' שאחרי הלידה‪ ,‬ובכדי שלא יקוץ בה בעלה הטילו עליהם שבוע או שבועיים של איסור‪.‬‬
 ‫ערכו ומשמעותו של העובר שמת‬

‫פתיחה‬

‫בנוסף לתחושות האובדן והצער‪ ,‬הכרוכות בכל מוות של ילד או קרוב אחר‪ ,‬יכולה‬
‫להתלוות להפלה או ללידה השקטה תחושה קשה של ריקנות וחוסר משמעות‪.‬‬
‫תחושה שכל ההריון הזה היה לשווא‪ ,‬ושלא יצא ממנו בעצם שום דבר מלבד‬
‫אכזבה וכאב‪ .‬לעיתים הקושי מגיע דווקא מכיוון הפוך ‪ -‬יש ותחושתם האישית של‬
‫ההורים היא שהם איבדו את ילדם לכל דבר‪ ,‬ודווקא היחס החברתי או ההלכתי אל‬
‫העובר כאילו לא היה מעולם‪ ,‬יוצר קושי ותסכול‪.‬‬

‫נשמתו של העובר או התינוק‬

‫ננסה לבחון דרך כמה מקורות את משמעותו הרוחנית של העובר שמת‪ ,‬ה'נפל'‪,‬‬
‫וגם אם קשה למצוא במקורות אלו ניחומים‪ ,‬הם פותחים פתח להבין ולו במעט את‬
‫האובדן אשר אירע במותו של העובר או התינוק הרך‪.‬‬

‫בגמרא במסכת סנהדרין )צא ב‪ ,‬בשינויים קלים( מבואר שלעובר יש נשמה כבר‬
‫מהרגע בו נוצר‪ ,‬ואפילו קצת לפני כן‪-‬‬

‫שאל אנטונינוס את רבי‪ :‬נשמה מאימתי ניתנה באדם‪ ,‬משעת פקידה או‬
‫משעת יצירה?‬
‫ענה לו רבי‪ :‬משעת יצירה‪.‬‬
‫המשיך אנטונינוס והקשה‪ :‬אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים‬
‫בלא מלח ואינה מסרחת? אלא‪ ,‬משעת פקידה‪.‬‬
‫אמר רבי‪ :‬דבר זה למדני אנטונינוס‪ ,‬והפסוק מסייעו‪ ,‬שנאמר "ופקדתך‬
‫שמרה רוחי"‪.‬‬

‫)רש"י‪:‬‬
‫פקידה=כאשר המלאך מביא את טיפת הזרע לפני המקום לדון מה יהא‬
‫עליה‪.‬‬
‫יצירה= שנקרם בבשר גידין ועצמות‪(.‬‬
‫לפי מסקנת הגמרא‪ ,‬עוד בטרם התחילו תאי העובר להתחלק ולהתרבות‪ ,‬כבר‬
‫ניתנה בו נשמה‪ .‬עובר איננו רק הכנה בדרך להיות אדם‪ ,‬אלא יצור בעל נשמה‬
‫משלו ובעל משמעות משלו‪ .‬בהמשך הגמרא בסנהדרין )קי ב‪ ,‬בשינויים קלים( יש‬
‫דיון מתי זוכה הילד לחיי העולם הבא‪-‬‬
‫קטן מאימתי בא לעולם הבא?‬
‫נחלקו בדבר רבי חייא ורבי שמעון בר רבי‪ ,‬אחד אמר‪ :‬משעה שנולד‪ ,‬ואחד‬
‫אמר‪ :‬משעה שסיפר )=דיבר(‪.‬‬
‫מי שאמר משעה שנולד למד זאת מהפסוק‪" -‬יבאו ויגידו צדקתו לעם‬
‫נולד כי עשה"‪.‬‬
‫ומי שאמר משעה שסיפר למד זאת מהפסוק‪" -‬זרע יעבדנו יספר לה'‬
‫לדור"‪.‬‬
‫רבינא אמר‪ :‬משעה שנזרע‪.‬‬
‫שנאמר "זרע יעבדנו"‪.‬‬
‫רבי נחמן בר יצחק אמר‪ :‬משעה שנימול‪.‬‬
‫שנאמר "עני אני וגוע מנער נשאתי אמיך אפונה"‪.‬‬
‫אמרו בשם רבי מאיר‪ :‬משעה שיאמר אמן‪.‬‬
‫שנאמר "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שמר אמנים"‪ ,‬אל תקרא "שמר‬
‫אמנים"‪ ,‬אלא "שאומר אמן"‪.‬‬

‫הדעות בגמרא חלוקות ויש ביניהן פערים גדולים ביותר‪ -‬לדעת רבינא‪ ,‬כבר משעה‬
‫שנזרע יש לו חלק לעולם הבא‪ ,‬ואילו לדעת רבי מאיר רק תינוק שכבר למד לענות‬
‫אמן ועשה זאת‪ ,‬זוכה בחלק לעולם הבא‪ .‬במחלוקות בדברי אגדה‪ ,‬קשה ברוב‬
‫המקרים למצוא פסיקה ברורה‪ .‬אך דווקא כאן אפשר ללמוד כמו מי ההלכה‬
‫מדברי השלחן ערוך‪ .‬השלחן ערוך )רסג ה( פסק שיש למול עובר שמת ולקרוא לו‬
‫בשם‪ ,‬כדי "שירחמוהו מן השמים ויחיה בתחיית המתים"‪ ,‬ומכאן שפסק כרבינא‬
‫שגם לעובר יש חלק לעולם הבא‪ .‬וכן מפורש בגמרא בכתובות )קיא ב( שנפלים‬
‫יש להדגיש‪ ,‬שדברי רבינא מוסבים‬ ‫‪300‬‬
‫יקומו בתחיית המתים‪ ,‬ובעוד מדרשים רבים‪.‬‬
‫על כל עובר באשר הוא‪ ,‬ואפילו הופל בתוך ארבעים הימים הראשונים להריון‪ ,‬וזאת‬
‫‪301‬‬
‫על אף שמבחינה הלכתית קיימים הבדלים בין עובר זה ועוברים אחרים‪.‬‬
‫‪ 300‬אמנם בירושלמי )שביעית ד ח( נתונה נקודה זו במחלוקת חכמים ורבי אלעזר‪ ,‬אך כבר‬
‫במדרש שכל טוב )בראשית יז( כתב שהלכה כרבי אלעזר שיש תחיית המתים גם לנפלים‪.‬‬
‫‪ 301‬חשוב להדגיש שעל פי היהדות הבדלים אלו קיימים‪ ,‬בניגוד לעמדה הקתולית הגורסת שיש‬
‫מעמד הלכתי של אדם רגיל כבר לביצית המופרית‪.‬‬
‫וכך כתב הגאון רבי משה פיינשטיין לבחור אשר אמו הפילה כמה נפלים )אגרות‬
‫משה יו"ד ג קלח‪ ,‬בשינויים קלים(‪-‬‬

‫בדבר שאלתך אם נפלים יקומו כשיבוא זמן תחיית המתים במהרה‪-‬‬

‫הנה רבינא שהלכה כמותו אמר על קטן מאימתי בא לעוה"ב שהוא משעה‬
‫שנזרע‪ .‬ופירש רש"י‪ :‬משעה שנקלט הזרע במעי אשה‪ ,‬אפילו הפילה אמו‬
‫ונמחה יש לו חלק לעתיד‪ .‬הרי מפורש ברש"י דלעמוד בתחיית המתים וחיי‬
‫העולם הבא הם בדין אחד‪ .‬ואם כן מפורש שכשיגיע זמן תחיית המתים יחיו‬
‫הנפלים כגדולים צדיקים שהם הרי ודאי נקיים וטהורים מכל חטא‪...302‬‬

‫ולכן היה בטוח שבמהרה‪ ,‬כשיעלה רצון השם יתברך שהוא הזמן לתחיית‬
‫המתים‪ ,‬יהיו לך אחים צדיקים שלא טעמו טעם חטא מעולם‪.‬‬

‫ובמדרש )פסיקתא רבתי לו( מובא גם קטע מרגש בו מקבל עליו המשיח ייסורים‬
‫על מנת שיחיו המתים‪ ,‬ובכללם גם ה'נפלים'‪-‬‬

‫אמר לפניו‪ :‬רבון העולמים‪ ,‬בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי‪ ,‬על‬
‫מנת שלא יאבד אחד מישראל‪ ,‬ולא חיים בלבד יושעו בימי‪ ,‬אלא אף אותם‬
‫שגנוזים בעפר‪ .‬ולא מתים בלבד יושעו בימי‪ ,‬אלא אף אותם מתים שמתו‬
‫מימות אדם הראשון עד עכשיו‪ .‬ולא אילו בלבד‪ ,‬אלא אף נפלים יושעו בימי‪.‬‬
‫ולא אילו בלבד יושעו בימי אלא כל מי שעלתה על דעתך להבראות ולא‬
‫נבראו‪.‬‬

‫אפשר למצוא במקורותינו גם התייחסות לעוברים ולתינוקות המתים כבעלי מעלה‬

‫נפלאה ומיוחדת‪ .‬דוגמה בולטת לכך היא צוואתו של הגאון ר' יחזקאל בנעט אשר‬
‫אפשר לראות התייחסות כזו גם במסכת‬ ‫‪303‬‬
‫ביקש שיקברו אותו בין הנפלים‪.‬‬
‫שמחות )א ח( שם אומר ר' מאיר שחיבוט הגוף בקבר קשה יותר מדינה של גיהנם‪,‬‬
‫משום שבגיהנם נידונים רק מגיל שלוש עשרה‪ ,‬ואילו חיבוט הקבר יש אפילו‬
‫לצדיקים גמורים ואפילו לקטנים ואפילו לעוברים שמתו‪ .‬אפשר לראות בהדרגה‬
‫ראה בגמרא )סנהדרין צא ב( שיצר הרע נזרק באדם רק משעה שיצא ממעי אמו‪.‬‬ ‫‪302‬‬

‫כך מסופר במקורות לקורות ישראל )עמ' ‪ ,(40‬והובאו הדברים במספר ספרי הלכה‪.‬‬ ‫‪303‬‬
‫אותה יצר ר' מאיר‪ ,‬שהעוברים נמצאים במדרגה גבוהה יותר של טהרה אפילו‬
‫ביחס לצדיקים הגמורים‪ ,‬ולכן יש חידוש בכך שאפילו הם נידונים בחיבוט‬
‫‪304‬‬
‫הקבר‪.‬‬

‫חידוש גדול יותר‪ ,‬ואולי אפילו מתמיה‪ ,‬יש בגמרא בסנהדרין )צו ב‪-‬צז א(‪ ,‬אשר‬
‫מכנה את המשיח 'בר נפלי'‪ ,‬בן של נפלים‪ .‬ובספר עשרה מאמרות )ב ז( הסביר‪,‬‬
‫שהמשיח הוא מזרע אדם הראשון ודוד שהיו בבחינת 'נפלים'‪ ,‬משום שדוד היה‬
‫ראוי להיות נפל ואדם הראשון נחשב לנפל ביום שחטא‪ .‬נשמתו של המשיח תהיה‬
‫אותה נשמה שהתגלתה בשני ה'נפלים' הללו‪ .‬הדברים סתומים וקשים להבנה‪ ,‬אך‬
‫מתוכם בוקע ועולה מבטם של חז"ל אשר ראו דווקא בנשמתו של העובר שלא‬
‫נולד כוחות גנוזים נפלאים‪ ,‬אשר יהיו טמונים במשיח בן דוד‪.‬‬

‫מדוע בא העובר לעולם?‬

‫אחרי קריאת המקורות הללו‪ ,‬המלמדים שלעובר יש נשמה וחלק לעולם הבא‪,‬‬
‫ושיחיה בתחיית המתים במהרה בעזרת ה'‪ ,‬עדיין נשאלת השאלה מהי המשמעות‬
‫של ירידת הנשמה הזו לעולם לפרק זמן כל כך קצר‪ .‬אפשר למצוא שתי תשובות‬
‫לשאלה זו‪ ,‬תשובה אחת עוסקת בערך שנוסף לעולם עם ירידת נשמתו של העובר‬
‫אליו‪ ,‬ותשובה שנייה עוסקת במשמעות הירידה לעולם עבור העובר עצמו‪.‬‬

‫הגמרא במסכת יבמות )סב א‪ ,‬בשינויים קלים( דנה האם אדם שמתו ילדיו קיים‬
‫מצוות פריה ורביה‪-‬‬

‫היו לו בנים ומתו‪-‬‬

‫רב הונא אמר‪ :‬קיים פריה ורביה‪ ,‬רבי יוחנן אמר‪ :‬לא קיים‪.‬‬
‫רב הונא אמר‪ :‬קיים‪ ,‬משום דברי רב אסי שאמר‪ :‬אין בן דוד בא ‪ -‬עד שיכלו‬
‫כל נשמות שבגוף‪ ,‬שנאמר "כי רוח מלפני יעטוף"‪.‬‬
‫ורבי יוחנן אמר‪ :‬לא קיים פריה ורביה‪ ,‬צריך שיקיים את הפסוק "לשבת‬
‫יצרה"‪ ,‬והוא לא קיים זאת‪.‬‬

‫‪ 304‬ונראה שכך הבין גם החסד לאברהם )מעין ה נהר א(‪ .‬ובשו"ת חתם סופר )או"ח קמד( כתב‬
‫שאין חיבוט הקבר לעוברים‪ ,‬אך מדבריו שם נראה שנעלמו מעיניו כמה מקורות מפורשים בעניין‬
‫הנפש והנשמה שיש בעובר‪ ,‬עיין שם‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬דעת רב הונא‪ ,‬על פי דברי רב אסי‪ ,‬היא שגם אם בניו של האדם מתו הוא‬
‫קיים מצוות פרייה ורביה‪ ,‬משום שמטרת המצווה היא להוריד את כל הנשמות‬
‫הגנוזות במרום אל הארץ‪ ,‬ובכך להביא את הגאולה‪ .‬להלכה‪ ,‬מי שהיו לו בנים ומתו‬
‫לא קיים מצוות פריה ורביה‪ ,‬משום סברתו של רבי יוחנן שהמצווה כוללת גם את‬
‫הערך של יישוב העולם‪ .‬אך אין מחלוקת על כך שגם מי שבניו מתו‪ ,‬ואפילו מתו‬
‫בטרם נולדו‪ ,‬תרם בכך לקירוב הגאולה על ידי שהוריד עוד נשמה לעולם‪ .‬קשה‬
‫לנו להבין בעיני הבשר שלנו את הערך העצום והנפלא של הורדת נשמה לעולם‪.‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬כאשר נולדים ילדים בריאים ושלמים אנחנו מתמקדים בהם כפי שהם‬
‫נראים לעינינו‪ .‬אך כאשר נשמתו של הילד לא האריכה ימים על פני העולם הזה‪,‬‬
‫אפשר להבחין בעוצמה הגדולה הטמונה בעצם ההורדה של הנשמה האלוקית של‬
‫הילד אל העולם הזה‪.‬‬

‫לירידת הנשמה אל העולם הזה יש ערך נוסף‪ ,‬מעבר לערך של כילוי הנשמות‬
‫הגנוזות בשמיים‪ .‬בספרות הקבלה מבואר שנשמתו של ה'נפל' נמצאת בעולם הזה‬
‫למשך זמן קצר בלבד‪ ,‬משום שהיא יורדת בכדי לתקן משהו אחד קטן‪ ,‬ומיד היא‬
‫כאשר אנחנו הרינו את הילד והורדנו את נשמתו‬ ‫‪305‬‬
‫יכולה לחזור למקומה בשמיים‪.‬‬
‫לעולם הזה‪ ,‬עזרנו לו בעצם להשלים את תיקונו‪ ,‬ומיד לאחר מכן הוחזר הפיקדון‬
‫לבעליו‪ ,‬לאבינו שבשמיים‪.‬‬

‫סיפור מרגש‪ ,‬הממחיש את התיקונים הנסתרים אשר נעשים לעוברים ולתינוקות‬

‫המתים בינקותם‪ ,‬מופיע בספר 'כל סיפורי הבעש"ט' )ג עמ' כט‪-‬ל‪ ,‬וראה שם בעמ'‬
‫ל‪-‬לג נוסח אחר ארוך יותר(‪-‬‬

‫פעם נסע הבעל שם טוב לעיר אחת‪ ,‬ובאה אליו אשה וביקשה ממנו להושיע‬
‫את בנה החולה‪ .‬נתן לה הבעש"ט רפואות‪ ,‬אך הילד הלך לעולמו‪ .‬באה‬
‫האשה בזעקות מרות אל הבעש"ט‪ .‬אמר לה הבעש"ט‪:‬‬

‫"הילד שלך היה בגלגולו הראשון בן המלך‪ ,‬ואביו המלך לקח לו מורה‪.‬‬
‫אותו מורה היה מן האנוסים‪ ,‬ולמד תורה בסתר ועבד את ה' יתברך‪.‬‬
‫כשגילה הילד שמורהו לומד בהצנע חכמות שונות‪ ,‬ביקשו שילמד גם אותו‪,‬‬
‫שאם לא יעשה כן יגלה הדבר לאביו המלך‪ ,‬ואז בודאי ימית אותו‪ .‬המתיקו‬
‫המורה והילד סוד ביניהם‪ ,‬והמורה למד אתו תורה‪ .‬עד שיום אחד חשקה‬
‫‪ 305‬ספר הפליאה )ד"ה ויצא קין(‪ ,‬חסד לאברהם )מעין ו נהר ג‪ ,‬והוסיף שבדורות הראשונים עוד‬
‫לא היו צריכים לתקן כל כך הרבה נשמות ולכן היו הרבה פחות הפלות(‪ ,‬עץ הדעת טוב )נשא(‪.‬‬
‫נפשו של הילד להתגייר‪ .‬לקח מאביו צרור כסף ויצא לדרכו על פי עצת‬
‫רבו‪ .‬הילד התגייר וחי בצדקות גדולה‪.‬‬

‫ברבות הימים נפטר אותו גר צדק‪ ,‬ומרוב צדקתו הגיע להיכלות גבוהים‪ .‬עד‬
‫ההיכל העליון הגיע‪ ,‬אך לשם לא הורשה להיכנס‪ ,‬לפי שנולד לאם נוכריה‪.‬‬
‫לכן פסקו עליו גלגול שני‪ ,‬שייוולד אצל אם ישראלית‪ ,‬וכך היה‪ .‬הנה אותה‬
‫אשה שבאה אל הבעש"ט הייתה אמו הישראלית שילדה אותו בקדושה‪,‬‬
‫ובזה בא עליו תיקון‪".‬‬

‫כל זה שמעה האם מפי הבעל שם טוב‪ ,‬ואז נחה דעתה עליה‪.‬‬

‫הקשר הרוחני בין הילד להוריו‬

‫שאלה נוספת‪ ,‬הנשאלת על גבי הבנת מהותו ומשמעותו של העובר‪ ,‬הינה מידת‬
‫הקשר והזיקה הרוחנית שבין ההורים ובין ילדם‪ .‬לעיתים יש תחושה שדווקא‬
‫העובדה שנשמתו של העובר גבוהה מאד וטהורה מכל חטא ופגם‪ ,‬יוצרת נתק בינו‬
‫ובין הוריו‪ .‬אדם רגיל שהלך לעולמו‪ ,‬מותיר אחריו מערכת קשרים פעילה עם‬
‫משפחתו וסביבתו‪ ,‬וזיכרונות על חיים משותפים מלאים בחיבה ואהבה‪ .‬אך כאשר‬
‫ילד נפטר מן העולם בלי להותיר אחריו זכר‪ ,‬הקשר בין הילד והוריו נדמה פתאום‬
‫כמו פיקציה שמעולם לא התממשה‪ .‬דווקא ההבנה שלנשמתו של הילד הייתה‬
‫מטרה ומשימה מוגדרת‪ ,‬יכולה לגרום לתחושה שמטרה זו מנותקת לחלוטין‬
‫מההורים שלו‪ ,‬והם היו רק אמצעי טכני להחזיק אותו בעולם הזה לתקופה של‬
‫מספר שבועות‪.‬‬

‫אך במקורותינו אפשר לראות שההיפך הוא הנכון‪ ,‬והקשר בין ההורים וילדם לא‬
‫נותק ולא פקע עם מותו של התינוק או העובר‪ .‬בהסבר הדין שצריך לקרוא שם‬
‫לעובר לפני קבורתו‪ ,‬כתב הרא"ש‪ ,‬מגדולי הראשונים‪ ,‬שאנו רוצים שהאבא והילד‬
‫יכירו האחד את השני בתחיית המתים על ידי שמותיהם‪ .‬הקשר בין האבא וילדו‪ ,‬כך‬
‫מלמד אותנו הרא"ש‪ ,‬חוצה עידנים ועולמות‪ ,‬והוא קיים ויתקיים גם בתחיית המתים‪.‬‬

‫כמו כן‪ ,‬מובא במקורותינו )שו"ת השיב משה או"ח יג( דין המבוסס על סיפור‪,‬‬
‫שנוגע לקשר שבין אמא וילדה גם לאחר המוות‪ .‬כאשר מתה אשה בעודה מעוברת‪,‬‬
‫רוצים אנשי החברה קדישא שייצא ממנה העובר בכדי שיוכלו לקבור אותו כראוי‪.‬‬
‫אך לעיתים אין העובר יוצא מן האשה‪ ,‬והנהיגו קהילות ישראל שיגזרו עליה בית דין‬
‫שתוציא את הילד‪ ,‬ויאמרו לה )בשינויים קלים(‪" :‬גזרנו עליך שתוציאי את הוולד‬
‫ולא שמעת‪ ,‬ואולי הוא מפני שחששת שמא לא ייקרא שם לוולד‪ .‬על כן אנו בית‬
‫הדין מבטיחים אותך שייקרא לו שם בישראל‪ ,‬הן אם יהיה זכר הן אם יהיה נקבה‪,‬‬
‫ואם יהיה זכר נמול אותו ואחר כך נקרא לו שם‪ .‬על כן אל תעשי באופן אחר אלא‬
‫תוציאי את הוולד ועל ידי קריאת השם יזכה לעמוד בתחיית המתים עמך‪".‬‬

‫הסיפור הזה מרגש ומצמרר‪ ,‬וניכרת בו תפיסת היהדות שהקשר בין האמא וילדה‬
‫נמשך גם מעבר לעולם הזה‪ ,‬והוא יכול לגרום לכך שהאמא לא תסכים להיפרד‬
‫מהילד ולתת אותו לקבורה‪ .‬גם בהבטחת בית הדין לאשה צפונה האמירה שהילד‬
‫"יעמוד בתחיית המתים עמך" והקשר הזה ימשיך ויישאר בכל מקום ובכל עידן‪.‬‬

‫ביטוי נפלא לקשר שבין האב וילדו קודם ההולדה‪ ,‬נמצא בדברי ר' נחמן )לקוטי‬
‫מוהר"ן לג ה(‪-‬‬

‫כי יש שני מיני אהבות‪ :‬אחת‪ ,‬שהיא אהבה שבימים‪ ...‬הינו שבכל מדה‬
‫ומדה‪ ,‬יש שם אהבתו של השם יתברך עם ישראל‪ ,‬וזה שבפועל‪ .‬ויש אהבה‬
‫שהוא בכח‪ ,‬הינו האהבה שהיה בין ישראל לאביהם שבשמים קודם‬
‫הבריאה‪ ,‬שהיו ישראל עדין בדעתו ובמוחו‪.‬‬

‫למשל‪ :‬יש אהבה שהאב אוהב את בנו‪ ,‬שכל אדם יכול להשיג זאת‬
‫האהבה‪ .‬והתקשרות והאהבה‪ ,‬שיש בין הבן ובין האב‪ ,‬כשעדין הבן במוח‬
‫האב קודם ההולדה – זה ההתקשרות והאהבה אין אנו יכולין להשיג עכשיו‪,‬‬
‫כי אין משיגין עכשיו כי אם בזמן ובמידות‪ ,‬ואהבה שבדעתו ובמוחו היא‬
‫למעלה מהזמן והמידות‪ ,‬ואינו מלובש בשום לבוש‪.‬‬

‫וביטוי מרגש לקשר בין הילד ואמו אפשר לראות ב'תפילת האם ליד קבר ילדה'‬
‫)פאני נוידא‪ ,‬תפלת נשים עמ' ‪-(286-287‬‬

‫ובשעה שהמות מניח את ידו הקרה על הילד וקורע אותו מעליה‪ ,‬גם את‬
‫לבה הוא קורע ומותיר אותו שותת דם‪...‬‬
‫צרי‪ .‬תן שהמילים המרוממות‬
‫באהבתי ובנאמנותי אליך‪ ,‬אמצא לי נחמה ו ֳ‬
‫והמעודנות של תורתך הקדושה יהיו לחם חוקי‪ .‬חזקני באמונה שאת ילדי‬
‫הזך אספת אל משכנותיך באהבה ובחיבה‪ ,‬כדי להרחיק את נשמתו‬
‫הטהורה מכל חטא ומכל עוון‪ ,‬לשמור עליו ממכאובי ארץ וייסורים‪.‬‬

‫אבינו שבשמיים‪ ,‬הטוב והמטיב‪ ,‬תן שילדי‪ ,‬כמלאך צחור‪ ,‬ישפיל מבטו אלי‪,‬‬
‫שדמותו הזכה לעולם לא תמוש מלפני‪ .‬בשעה שאני עומדת לחטוא לפניך‪,‬‬
‫תן לקולו להזהיר אותי מפני הסכנה‪ ,‬שעינו תאיר אלי בשעת מצווה‪ ,‬ובשעה‬
‫שאתבקש לישיבה של מעלה‪ ,‬תן שיקבל הוא את פני‪ .‬אמן!‬
 ‫מדוע מתים עוברים ותינוקות?‬

‫פתיחה‬

‫אין דבר שנראה כל כך סתמי וכל כך לא צודק כמו מוות של עובר או תינוק טהור‬
‫אל מול מוות שכזה אולי ראוי לנו להיאלם‬ ‫‪306‬‬
‫וזך‪ ,‬אשר אפילו יצר רע עדיין אין לו‪.‬‬
‫דום‪ ,‬כאהרן בשעתו‪ ,‬ולחשוב רק שיתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם שעשה‬
‫כרצונו וימליך מלכותו‪ .‬אולי אין לנו אלא לשאת מבט דומם ודומע אל אבינו‬
‫שבשמיים אשר הוא למעלה מכל הברכות‪ ,‬השירות‪ ,‬התשבחות והנחמות‪ .‬גם אם‬
‫נמצא מקורות ומחשבות שנראים כמסבירים מעט את המוות הקשה הזה‪ ,‬אין הם‬
‫אלא חלק מהשאלה והתמיהה חסרות המענה‪ ,‬ולא סימן קריאה עומד בסופן אלא‬
‫סימן שאלה גדול‪ ,‬כמו בכותרתו של פרק זה‪.‬‬

‫]נעיר רק שאין בדברינו כאן ניסיון לסקור או לסכם את הסוגיה העמוקה והכאובה‬
‫של היחס לייסורים ולמוות בכלל‪ ,‬אלא רק עיסוק בשאלות המיוחדות הנוגעות‬
‫לאובדן של עובר או של תינוק‪[.‬‬

‫הילד כחלק מהוריו‬

‫אפשר לראות שגם חכמינו זיכרונם לברכה התקשו והתחבטו בשאלה זו‪ ,‬ולכן‬
‫טרחו למצוא לה תשובות שונות‪ .‬בגמרא )שבת לב ב(‪ ,‬ראו את מותו של העובר או‬
‫של הילד הקטן לא כמשהו שמכוון או קשור לילד עצמו‪ ,‬אלא דווקא למעשיהם של‬
‫הוריו‪ ,‬למשל‪" -‬בעון שנאת חנם מריבה רבה בתוך ביתו של אדם‪ ,‬ואשתו מפלת‬
‫אין אנו יודעים‬ ‫‪307‬‬
‫נפלים" )ראה שם שנאמרו דברים דומים גם על חטאים אחרים(‪.‬‬
‫את חשבונותיו של מקום‪ ,‬ולכן לעולם לא נוכל לדעת אם מעשה מסוים גרם לעונש‬
‫מסוים‪ ,‬ואם כן אז מעשהו של מי מן ההורים או הוריהם‪ ,‬ובאיזה גלגול נעשה או‬
‫באיזה מעשה מדובר‪ .‬אי לכך‪ ,‬אין מקום לרגשות אשמה בקשר למוות שכזה‪,‬‬
‫משום שאין אדם שיכול לדעת מראש אם חטא מסוים שיעשה יגרור דווקא עונש‬
‫כזה‪ ,‬ובאופן עקרוני ייתכן שדווקא מצוות שעושה האדם תגרומנה לכך שהעונש‬
‫יפגע בילדו ולא בו עצמו‪ ,‬וכן הלאה וכן הלאה‪.‬‬

‫‪ 306‬על פי סנהדרין )צא ב(‪.‬‬

‫‪ 307‬וראה בפרק על הסגולות למניעת הפלה עוד מקורות שתולים את הפלת הנפלים בגורמים‬
‫שונים‪.‬‬
‫מה כן אפשר לקחת מתוך דברי הגמרא? נראה שתובנה זו של חז"ל‪ ,‬מפקיעה את‬
‫המוות מידי הסטטיסטיקה העיוורת של הפסקות ההריון‪ ,‬ומעבירה אותו אל ההורים‬
‫עצמם‪ .‬יש בדברי הגמרא ראייה עמוקה מאד של העובר או התינוק כחלק‬
‫אין‬ ‫מנשמתם של ההורים‪ ,‬כפירושו של רש"י למילים "והיו לבשר אחד"‪.‬‬
‫‪308‬‬

‫בדברים אלו ראייה פשטנית של העובר כיצור חסר משמעות אשר מותו פוגע רק‬
‫ברגשותיהם של הורים‪ ,‬אלא דווקא ראייה עמוקה של נשמת הילד כמשקפת את‬
‫נשמותיהם של הוריו וכרוכה בהם‪ .‬הבנה זו מביאה את ההורים לעמידה לפני ה'‬
‫מתוך צער וחרטה על נפילות העבר‪ ,‬ומתוך רצון להתקרב ולתקן למען העתיד‪.‬‬
‫תקווה גדולה טמונה בדברים אלו של הגמרא‪ ,‬המזכירים לאדם שאין הוא חסר‬
‫אונים לחלוטין אל מול פגעי הטבע‪ ,‬אלא ביכולתו לעמול ולתקן מתוך תפילה‬
‫מעומק הלב שתיגזרנה עליו גזירות טובות יותר בעתיד‪.‬‬

‫תשובה שונה מעט‪ ,‬רואה את מות העובר כחלק מתיקון ממושך יותר של חטאה של‬
‫חוה )משנת רבי אליעזר יב(‪-‬‬
‫אל האשה אמר‪" -‬הרבה ארבה"‪ ,‬אלו שתי טפות דם‪ ,‬דם נדה ודם בתולים‪.‬‬
‫"עצבונך"‪ ,‬זה צער תשמיש‪" .‬והרנך"‪ ,‬זה צער הריון‪" .‬בעצב"‪ ,‬זה צער‬
‫נפלים‪" .‬תלדי"‪ ,‬זה צער לידה‪" .‬בנים"‪ ,‬זה צער גידול בנים‪.‬‬

‫לפי מדרש זה‪ ,‬אין המוות של העובר מכפר על חטאי הוריו בלבד‪ ,‬אלא על חטא‬
‫עמוק יותר‪ ,‬כללי יותר‪ ,‬המלווה את העולם מראשיתו ועד עתה‪ .‬דומה כי דברים אלו‬
‫באו ללמד על הראשונות‪ ,‬ולהאיר את היחס בין חטאי ההורים ובין מות ילדיהם‪ .‬לא‬
‫חשבונאות פשוטה יש כאן‪ ,‬התולה את מות הילד בחטא זה או אחר של הוריו‪ ,‬אלא‬
‫ראייה ארוכת טווח הכוללת את הורי כל הדורות וילדי כל הדורות‪ ,‬ורואה בסבל‬
‫ובמוות תיקון וכפרה של הפרט ושל הכלל‪.‬‬

‫התיקון של נשמת הילד בעולם‬

‫גישה שונה לחלוטין לנושא כאוב ונעלם זה‪ ,‬נמצאת בדבריהם של בעלי הסוד‬
‫והקבלה‪ .‬בספרות הקבלה מבואר‪ ,‬שנשמות יורדות לעולם לפרק זמן קצר כאשר‬
‫יש להן תפקיד או תיקון קצר לעשות בעולם הזה‪ ,‬והן מסיימות אותו בתוך פרק זמן‬

‫בראשית )ב כד(‪.‬‬ ‫‪308‬‬

‫לרוב‪ ,‬אין אנו דורשים במופלא ממנו‪ ,‬ואין אנו יודעים מהי המשמעות‬ ‫‪309‬‬
‫זה‪.‬‬
‫הרוחנית והקבלית של מעשי הנשמות והגלגולים‪ .‬אך עם זאת‪ ,‬נוכל ללמוד גם‬
‫מתוך דברים אלו שאיננו מבינים עד תום‪.‬‬

‫מהי אותה פעולה‪ ,‬ומהו אותו תיקון שהייתה צריכה נשמתו של עובר לפעול בעולם‬
‫הזה? לעולם לא נדע זאת בוודאות‪ ,‬וייתכן שמדובר בפעולה רוחנית עלומה אשר‬
‫אין לנו השגה אודותיה‪ .‬אך באופן פשוט‪ ,‬כל נשמה שיורדת לעולם משפיעה בראש‬
‫ובראשונה על סביבתה הקרובה‪ ,‬ובמקרה הזה מדובר בעיקר בהורים עצמם‪ .‬אולי‬
‫אנחנו צריכים לשאול את עצמנו‪ ,‬מה בא הילד הזה לשנות ולתקן אצלנו? האם‬
‫ההריון הזה עשה לנו משהו‪ ,‬תיקן בנו משהו‪ ,‬הדגיש לנו משהו? אין תשובה חד‬
‫משמעית לשאלות כאלה‪ ,‬ואולי אין צורך גם לשאול אותן‪ .‬אך ייתכן שעל ידי‬
‫השאלות האלה אפשר לנסות ולנצור בקרבנו משהו מזכרה ומתפקידה של‬
‫הנשמה אשר הייתה איתנו זמן קצר כל כך ונעלמה‪.‬‬

‫יצירת מטרה במקום חיפוש אחר סיבה‬

‫דברים אלו נכונים לא רק לגבי ההריון‪ ,‬אלא גם לגבי המוות עצמו‪ .‬בכל דבר‬
‫שקורה ליהודי‪ ,‬אין הוא שואל רק "למה" זה קרה‪ ,‬אלא גם ובעיקר "לשם מה" זה‬
‫קרה‪ .‬מאז אריסטו והרמב"ם ועד הרב קוק וחכמי דורנו‪ ,‬ידוע שלכל דבר יש שני‬
‫סוגים של גורמים‪ -‬גורם סיבתי וגורם תכליתי‪ .‬ובעוד את הסיבות אין אנו יכולים‬
‫לדעת לעולם בוודאות‪ ,‬את התכלית אנחנו יכולים ליצור בעצמנו‪ .‬הרב סולוביצ'יק‬
‫)במאמר 'קול דודי דופק' בתוך 'איש האמונה'( מדבר בהקשר זה על 'אנשי גורל'‬
‫לעומת 'אנשי ייעוד'‪ .‬בעוד האדם שמבקש להבין את משמעותו של הגורל אשר‬
‫הביא עליו את הייסורים‪ ,‬נידון לחיפושים חסרי תכלית‪ ,‬האדם שמחפש את הייעוד‬
‫שבייסורים יכול ליצור ולפתח אותם בעצמו‪ .‬דווקא החיפוש אחר המשמעות‬
‫הסיבתית שבייסורים‪ ,‬מרוקנת אותם לפעמים מהתוכן האמיתי שלהם‪ ,‬אשר נועד‬
‫לעורר את האדם ולגרום לו להתעלות מתוך הייסורים‪.‬‬

‫ונביא כאן מקצת מדבריו‪-‬‬

‫אין אנו תוהים על דרכי הקב"ה המופלאות‪ ,‬אלא על דרך האדם אשר בה‬
‫ילך כשהסבל קופץ עליו‪ .‬אנו שואלים לא לסיבת הרע ולא לתכלית‪ ,‬כי אם‬

‫ספר עשרה מאמרות‪.‬‬ ‫‪309‬‬

‫לתיקונו והעלאתו; איך יתנהג האדם בעת צרה? מה יעשה האדם ולא ימוק‬
‫בייסוריו?‬

‫התשובה הלכתית לשאלה זו פשוטה מאד‪ .‬הייסורים באים כדי לרומם את‬
‫האדם‪ ,‬לטהר את רוחו ולקדשו‪ ,‬לנקות את מחשבתו ולצרפה מכל פסולת‬
‫השטחיות וסייגי הגסות; לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו‪ .‬כללו של‬
‫דבר‪ :‬הייסורים‪ -‬תפקידם לתקן את הפגום באישיותו של האדם‪ .‬ההלכה‬
‫מלמדת אותנו‪ ,‬כי עוון פלילי הוא בידי בעל הייסורים להרשות את מכאוביו‬
‫ללכת לאיבוד ולהישאר ללא משמעות ומטרה‪ .‬הסבל מופיע בעולם כדי‬
‫לתרום דבר מה לאדם‪ ,‬כדי לכפר עליו‪ ,‬כדי לגאול אותו מן הזוהמה‪ ,‬מן‬
‫גסות הרוח ושפלות הנפש‪ .‬מתוכו צריך הסובל לעלות מזוקק ומצורף‪ ,‬טהור‬
‫ונקי‪...‬‬

‫אוי ואבוי לו לאדם אם הייסורים לא הביאוהו לידי משבר רוחני‪ ,‬ונשמתו‬

‫נשארה קפויה ונעדרת סליחה! אוי ואבוי לו לסובל אם אין נפשו מתחממת‬
‫בלהט הייסורים‪ ,‬ואם אין החבלים מעלים את נר ה' בו! כשמכאובים תועים‬
‫בחללה של תבל ככוחות אטומים ללא תועלת‪ ,‬קיטרוג גדול בוקע ועולה‬
‫לעומת האדם המפסיד את סבלו‪...‬‬

‫בקיצור‪ ,‬על האדם לתפור לא את שאלת הנימוק הסיבתי או התכליתי של‬

‫הייסורים בכל תסבכתה הספקולטיבית‪ ,‬כי אם את שאלת תיקונם בכל‬
‫פשטותה ההלכתית‪ ,‬על ידי הפיכת הגורל ליעוד והעלאת עצמו מאובייקט‬
‫לסובייקט‪ ,‬מחפץ לגברא‪.‬‬
 ‫התמודדות רוחנית עם אובדן הריון או תינוק‬

‫פתיחה‬
‫חוויה קשה וכואבת כמו הפלה או לידה שקטה גוררת אחריה התמודדויות בכמה‬
‫מישורים‪ -‬במישור הרפואי‪ ,‬במישור הזוגי‪ ,‬במישור הנפשי ועוד‪ .‬אצל האדם המאמין‬
‫גוררת עימה חוויה זו התמודדות נוספת‪ ,‬עם העולם ההלכתי והאמוני‪ .‬בני זוג שחוו‬
‫אובדן הריון או תינוק צריכים‪ ,‬בד בבד עם חוויותיהם האישיות‪ ,‬להתמודד עם חובות‬
‫רבות ואיסורים רבים‪ ,‬הנובעים מדיני התורה בתחומים שונים‪ .‬במבט ראשון יכולה‬
‫התמודדות זו להיתפש כקושי נוסף שנערם על קשייהם של בני הזוג‪ ,‬אמנם‪ ,‬במבט‬
‫מעמיק יותר אין העולם התורני מהווה נטל שיש להתמודד איתו‪ ,‬אלא דרך שמתווה‬
‫התורה לאדם בהתמודדו האישית עם האובדן‪ .‬ההלכות והאמירות השונות‬
‫שנמצאות בתורה יכולות לסייע לאדם למצוא את דרכו ולייצב את עצמו בעין‬
‫הסערה‪ ,‬הכאב והבלבול בהם הוא נתון‪.‬‬

‫]גם בפרק זה‪ ,‬כמו בפרקים אחרים בחיבור‪ ,‬יש עירוב מסוים בין דברים הנוגעים‬
‫למשברים ואובדנים באופן כללי ובין דברים שקשורים לאובדן ייחודי זה‪ ,‬אך עירוב‬
‫זה הוא כורח המציאות‪[.‬‬

‫עילוי נשמה‬
‫אחד המושגים העמוקים והעמומים ביהדות הינו מושג עילוי הנשמה‪ ,‬הנעשה על ידי‬
‫קרוביו וחביריו של הנפטר‪ .‬היכולת של בני האדם הנמצאים בעולם הזה להשפיע‬
‫על נשמתו של הנפטר הנמצא בעולם הבא‪ ,‬נעוצה בקשר שקיים בין הנשמות‪,‬‬
‫אשר עוצמתו גדלה ככל שהקירבה המשפחתית הדוקה יותר‪ .‬המקרה הקדום‬
‫ביותר של אדם שהתפלל לעילוי נשמת בנו‪ ,‬הינו תפילת דוד על אבשלום בנו‪,‬‬
‫כמובא בגמרא )סוטה י ב‪ ,‬בתרגום לעברית(‪-‬‬

‫"וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך וכה אמר בלכתו בני אבשלום בני‬
‫בני אבשלום מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני בני‪ ...‬והמלך לאט את‬
‫פניו ויזעק המלך קול גדול בני אבשלום אבשלום בני בני‪".‬‬
‫אותם שמונה "בני" למה?‬
‫שבעה‪ -‬שהעלהו משבעה מדורי גיהנם‪.‬‬
‫והשמיני‪ -‬יש אומרים‪ :‬שהתקרב ראשו אל גופו‪ ,‬ויש אומרים‪ :‬שהביאו לעולם‬
‫הבא‪.‬‬

‫מגמרא זו לומדים הראשונים והאחרונים שתפילת האב יכולה לזכות את בנו‬

‫כתוצאה מקשר רוחני מופלא בין הורה וילדו‬ ‫‪310‬‬
‫ולרומם את נשמתו בעולם האמת‪,‬‬
‫אשר מצליח לבקוע מחיצות ולחבר בין עולמות‪ .‬נדמה‪ ,‬שהתפילה והלימוד לעילוי‬
‫נשמת הילד פועלים פעולה עמוקה יותר מאשר עצם הוספת הזכויות לנשמת הילד‬
‫המת‪ .‬כמו שהקשר בין נשמות האב ובנו מאפשר את עילוי הנשמה על ידי התפילה‬
‫והלימוד‪ ,‬כך גם יוצרות פעולותיו של ההורה לטובת ילדו קשר בין הנשמות‪ .‬אחד‬
‫הגורמים המכאיבים ביותר במותו של ילד‪ ,‬הוא הרצון הלא ממומש להעניק לילד‬
‫ולבטא את האהבה שרוחשים כלפיו‪ .‬כדברי חנה )על פי הגמרא ברכות לא ב(‬
‫שמתאוננת על יכולת ההנקה שנתן הקב"ה לאשה‪ ,‬אשר לא באה לידי מימוש בלי‬
‫ילדים‪ .‬הלימוד והתפילה לעילוי נשמתו של הילד הינם הדרך היחידה שנשארה‬
‫להורים לתת לילד ולעשות הכל בכדי שיהיה לו טוב‪ .‬המעשים לעילוי נשמת הילד‬
‫נותנים לו תפקיד ומקום בעולם הזה‪ ,‬ומעניקים משמעות להריון ולילד שנוצר ממנו‪,‬‬
‫גם בלי שזכה לראות את פני השמש‪.‬‬

‫דרכים שונות יש לפעול לעילוי נשמתו של אדם קרוב‪ .‬במוות רגיל‪ ,‬הפעולות‬
‫לעילוי הנשמה נעשות במסגרות פורמאליות‪ -‬אמירת קדיש בבית הכנסת‪ ,‬עלייה‬
‫קבוצתית לקבר וכדומה‪ .‬במוות של עובר או של תינוק רך‪ ,‬כמעט ואין מקום‬
‫למסגרות אלו‪ .‬היעדר המסגרות הפורמאליות לעילוי הנשמה יכול לגרום לתחושה‬

‫‪ 310‬הגמרא בסנהדרין )קד א( אומרת‪" -‬ברא מזכי אבא‪ ,‬אבא לא מזכי ברא )בן מזכה אב‪ ,‬אב לא‬
‫מזכה בן(‪ ...‬אין אברהם מציל את ישמעאל אין יצחק מציל את עשיו"‪ .‬מפשט הגמרא עולה שמעשי‬
‫הבן יכולם לסייע לזכות אביו‪ ,‬אך מעשי האב לא יכולים לעזור לבנו‪ .‬דברים אלו מובנים מאד לפי‬
‫דברי ספר חסידים )אלף קעא( שכתב שהסברה בשלה הבן מזכה את אביו היא שהאב חינכו‬
‫והביאו ללימוד תורה ומעשים טובים‪ ,‬וסברה זו לא שייכת לכאורה בכיוון ההפוך‪ .‬וכעין זה כתב‬
‫בשו"ת הרשב"א )ה מט( שהבן הוא מסובב מן האב‪ ,‬ולכן זכויותיו נחשבות כאילו נעשו על ידי‬
‫האב‪ ,‬אך האב איננו מסובב מן הבן ולכן זכויות האב לא קשורות לבן‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬התוספות )על הגמרא בסוטה המובאת לעיל( הוכיחו מתפילתו של דוד שגם אב יכול לזכות‬
‫בן‪ ,‬ובביאור היחס בין הגמרות נאמרו כמה הסברים‪-‬‬
‫אב לא מזכה את בנו בעצם קיומו‪ ,‬אך הוא יכול לזכות את בנו כאשר מתפלל או‬ ‫‪.1‬‬
‫לומד בעבורו‪) .‬תוספות שם(‬
‫ואפשר להבין זאת לפי דברי הספר חסידים והרשב"א המובאים לעיל‪ -‬צדקותו של הבן‬
‫נגרמה ממעשיו של האב‪ ,‬או שהיא נחשבת כמסובבת מן האב‪ ,‬ולכן עצם קיומו של הבן‬
‫הצדיק מזכה את האב‪ .‬אך כאשר עושה האב מעשים למען בנו‪ ,‬הרי שהוא מקשר את‬
‫עשיית המעשים האלו לבנו והם נחשבים מסובבים על ידי הבן‪.‬‬
‫יש הבדל בין אבשלום ובין ישמעאל ועשיו שהיו רשעים גמורים‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫התוספות )שם( כתבו שמאבשלום נפרעו בעולם הזה‪ ,‬ולכן יכול היה דוד לסייע לנשמתו‪.‬‬
‫ובשבות יעקב )ב צג( כתב שמכל דברי התוספות עולה שדווקא ברשעים גמורים אין האב‬
‫מזכה את בנו‪ ,‬אך לא באנשים רגילים‪ .‬וקל וחומר שבנפלים‪ ,‬הנחשבים כצדיקים גמורים‬
‫)אגרות משה יו"ד ג קלח(‪ ,‬יכולים מעשי האב לסייע ולזכות את בנו‪.‬‬
‫וראה דיונים נרחבים בנושא זה בשו"ת בצל החכמה )ד כב( ובשו"ת יביע אומר )ו יו"ד לו(‪.‬‬
‫שניטלה מן ההורים האפשרות לפעול לעילוי נשמת ילדם‪ .‬אך בדברי הפוסקים‬
‫וגדולי האחרונים נראה שתחושה זו הינה מוטעית‪ ,‬והדרך לפעול לעילוי נשמה‬
‫איננה עוברת בהכרח דרך המסגרות הפורמאליות‪ -‬הרידב"ז )בצוואתו המודפסת‬
‫בשו"ת בית רידב"ז( הורה לקרוביו להקפיד על הלימוד לעילוי נשמתו יותר מאשר‬
‫על אמירת הקדיש‪ ,‬ואף הוסיף שאם לא למדו ביום היארצייט שלו אין טעם שיאמרו‬
‫עליו קדיש‪ .‬רבי אליהו גוטמאכר )בספר סוכת שלם( הורה לאבלים קיים מצוות‬
‫בפועל לעילוי נשמת יקיריהם‪ ,‬במקום להתאמץ לעבור לפני התיבה ולומר קדיש‪.‬‬
‫ואפשר להביא עוד דוגמאות רבות‪.‬‬
‫‪311‬‬

‫מדברי רבותינו עולה כי ישנן שתי דרכים מרכזיות לפעול לעילוי נשמתו של ילד‪-‬‬
‫ובעיקר בלימוד גמרא ומשנה‪.‬‬
‫‪313‬‬ ‫‪312‬‬
‫האחת‪ ,‬להוסיף בלימוד תורה לעילוי נשמתו‪,‬‬
‫כמו כן‪ ,‬אפשר‬ ‫‪314‬‬
‫השניה‪ ,‬להרבות בצדקה וגמילות חסדים למען עילוי הנשמה‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬הרוצה לבטא את‬ ‫‪315‬‬
‫לכוון בכל מצווה ולימוד שיהיו לעילוי נשמת הילד‪.‬‬
‫כאבו על ידי אמירת הקדיש‪ ,‬יכול להשתדל להגיע להזדמנויות בהן יאמר קדיש‪,‬‬
‫ויתכוון גם לשם עילוי נשמת ילדו‪ .‬כוונה זו יכולה להיות חזקה במיוחד באמירת‬
‫הקדיש שבסיום המסכת‪ ,‬אשר הוא גם הקדיש שנאמר בבית הקברות לאחר‬
‫קבורת המת‪ ,‬ובו אפשר להתכוון שגם הלימוד וגם אמירת הקדיש יהיו לעילוי‬
‫נשמת הנפטר‪ .‬את כל הדברים הללו כדאי לעשות ביום השנה להפלה או ללידה‬
‫השקטה‪ ,‬משום שיום זה מסוגל לעליית הנשמה ממדרגה למדרגה על ידי מעשי‬
‫‪316‬‬
‫קרוביה בעולם הזה‪.‬‬

‫מנהג נוסף הקשור לעילוי נשמות‪ ,‬הינו מנהג הדלקת הנרות במהלך ימי האבלות‬
‫וביום השנה לפטירה‪ .‬על מנהג זה אין סיבה לוותר‪ ,‬ואפשר לקיים אותו ובכך‬

‫‪ 311‬חסרון נוסף שקיים ביכולת להנציח את המת‪ ,‬הינו החוסר במצבה או בציון לקבר‪ .‬גם כאן‪,‬‬
‫אפשר ליישם את דברי החפץ חיים )אהבת חסד גמילות חסדים טו בהג"ה( שכתב שבמקום‬
‫להשקיע כסף רב במצבה עדיף להשקיע אותו בתרומת ספרי קודש לבית המדרש או בהקמת גמ"ח‬
‫לעילוי נשמת הנפטר‪.‬‬
‫‪ 312‬כך כתבו אחרונים רבים‪ ,‬ביניהם הדברי שאול )יו"ד שעו ז(‪ ,‬היוסף אומץ )עמ' ‪ (331‬והסוכת‬
‫שלם )מובא בספר לעילוי נשמה עמ' כ(‪.‬‬
‫‪ 313‬בספר לעילוי נשמה )עמ' טז‪-‬יז( הביא מצוואותיהם של גדולי ישראל אשר ביקשו ללמוד‬
‫עבורם משניות‪ ,‬ולמעלה הובאה צוואתו של הרידב"ז שהורה ללמוד גמרא לזכותו‪ .‬והביא )בעמ'‬
‫יח( את דברי הגראי"ל שטיינמן שהמשנה מועילה לעילוי נשמה משום שהיא תמצית תורה שבעל‬
‫פה‪.‬‬
‫‪ 314‬נתינת צדקה עבור עילוי נשמת הנפטר הינה מנהג עתיק יומין‪ ,‬המובא בבית יוסף )או"ח רפד(‬
‫וברמ"א )יו"ד רמט ז( בשם כמה ראשונים‪ .‬וב שמירת הלשון )ב בחתימת הספר א( הוסיף שגם‬
‫עשיית חסד היא מעיקר תיקון הנשמה‪.‬‬
‫‪ 315‬כך כתב הפלא יועץ )אות כ( בנוגע לבן כלפי הוריו‪.‬‬
‫‪ 316‬ראה בספר סוכת שלם )ג(‪.‬‬
‫מלבד זאת‪ ,‬מכיוון שלא נהוג להדליק נר שבת כנגד‬ ‫‪317‬‬
‫לעשות נחת רוח לנפטר‪.‬‬
‫אפשר לקיים את המנהג העתיק של הדלקת נר במוצאי‬ ‫‪318‬‬
‫העובר או התינוק שמת‪,‬‬
‫‪319‬‬
‫שבת ולהתכוון לזכרו של הילד‪.‬‬

‫כאשר אדם‬ ‫‪320‬‬

‫במקומות רבים ביהדות מופיע הרעיון שנקרא 'מידה כנגד מידה'‪.‬‬
‫עבר חוויה קשה או שלילית בתחום מסוים‪ ,‬ראוי שינסה לתקן ולהיטיב באותו‬
‫התחום‪ .‬אפשר להבין רעיון זה בכמה דרכים‪ ,‬בין משום שהייסורים מבטאים חיסרון‬
‫שקיים בנשמתו של האדם בתחום בו התייסר‪ ,‬ובין משום שהייסורים עצמם יוצרים‬
‫פגם באדם בתחום זה‪.‬‬
‫‪321‬‬

‫לימוד‬
‫תחום מרכזי ביותר בכל נושא דתי או רוחני‪ ,‬בכל אירוע או מקרה אותו חווה האדם‪,‬‬
‫הינו תחום הלימוד‪" -‬משה תיקן להן לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום"‬
‫)מגילה ד א(‪ .‬מעבר למצוות לימוד התורה שקיימת תמיד‪ ,‬יש עניין מיוחד ללמוד‬
‫ולעסוק בדבר ה' המופיע בתורה ביחס לדברים העוברים על האדם‪ ,‬בין אם מדובר‬
‫הלימוד יכול לפתוח צוהר‬ ‫‪322‬‬
‫בשמחות ובחגים‪ ,‬ובין אם מדובר באסונות ופגעים‪.‬‬
‫להתבוננות על החיים דרך העיניים האלוקיות‪ ,‬ולחוות את החיים בצורה אמיתית‬
‫ומשמעותית יותר‪.‬‬

‫במקרה של אובדן עובר או תינוק‪ ,‬ישנם מספר תחומים אשר הלימוד יכול להעמיק‬
‫אותם להעניק להם משמעות‪ .‬בראש ובראשונה‪ ,‬יש הרבה מה ללמוד על מושג‬
‫ה'נפל' או העובר‪ ,‬להבין מה עבר עליו בזמן שהיה בעולם הזה‪ ,‬מה היה תפקידו‬

‫‪ 317‬ראה בספר נחלת שבעה )ב עג( ובספר לקט יושר )שבת מט( שביום המיתה רשאית הנשמה‬
‫לשוט בעולם‪ ,‬והדלקת הנרות לזכרה גורמת לה תועלת ונחת רוח‪.‬‬
‫‪ 318‬אף שאין פגם בכך‪ ,‬ומותר לעשות זאת אם רוצים‪.‬‬
‫‪ 319‬מנהג זה מופיע בספרי קבלה רבים‪ ,‬והוזכר אף במשנה ברורה )ש ג(‪ ,‬וראה הרחבה בספר‬
‫הנהגות קבליות בשבת )עמ' ‪.(469‬‬
‫‪ 320‬ראה סוטה )ח ב(‪ ,‬בבא בתרא )ד א( ועוד‪.‬‬
‫‪ 321‬ראה בספר בת קול על מסכת סוטה )א( ובפרי צדיק )נשא יג( שהובא שם‪.‬‬
‫‪ 322‬הגמרא בסוטה )לז‪ (.‬דנה במניין הבריתות שנכרתו עם עם ישראל על כל מצווה ומצווה‪,‬‬
‫ואומרת‪-‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬ברוך בכלל ברוך בפרט‪ ,‬ארור בכלל ארור בפרט‪ ,‬ללמוד וללמד לשמור‬
‫ולעשות‪ ,‬הרי ארבע‪.‬‬
‫ופירש רש"י )שם ד"ה ללמוד(‪-‬‬
‫כל המצוות כולן טעונות ארבע אלה‪ ,‬ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם‪...‬‬
‫הרי כאן ארבע מצוות לכל מצווה‪.‬‬
‫מדברי הגמרא ורש"י עולה‪ ,‬שבלימוד התורה של מצווה מסוימת יש קיום כפול‪ -‬קיום אחד של דין‬
‫תלמוד תורה‪ ,‬וקיום שני של דין הלימוד שבאותה מצווה‪ .‬ונדמה שגם בחוויות שאינן מצוות יש קיום‬
‫מיוחד של לימוד שמעמיק את החוייה‪.‬‬
‫בעולם ומהי המשמעות הרוחנית של חייו ושל מותו )נושאים אלו נידונו בהרחבה‬
‫בפרקים אחרים בחיבור זה(‪ .‬נושאים נוספים הקשורים לאובדן הינם נושא ההורות‪,‬‬
‫משמעות הקשר שבין הורים וילדיהם‪ ,‬ונושא המוות‪ ,‬הייסורים והאבלות‪ .‬על כל‬
‫אחד משלושת הנושאים הללו נכתבו ספרים רבים וישנם מקורות רבים הנגישים‬
‫בכל תוכנת מאגרים או ספרייה תורנית‪ .‬אפשר להשקיע חלק מהבלבול והתסכול‬
‫שבאובדן בחיפוש אחר משמעויות ותשובות בספרות ההלכה‪ ,‬המחשבה והקבלה‪.‬‬

‫תפילה‬
‫נקודת מפגש נוספת עם ריבונו של עולם‪ ,‬היא התפילה‪ .‬התפילה‪ ,‬טבעה שהיא‬
‫לובשת צורות רבות אצל אנשים שונים ובמצבי חיים שונים‪ .‬יש והתפילה נאמרת‬
‫כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬יש והיא נאמרת מתוך תחושת שמחה והודאה‪ ,‬ויש שהיא‬
‫נאמרת מתוך עומקים עצומים של צער וכאב‪ .‬מהתפילות הקשות והמרגשות ביותר‬
‫או על אובדן של עובר או של תינוק‪,‬‬ ‫‪323‬‬
‫בתנ"ך נאמרו מתוך כאב על החוסר בבנים‬
‫ונביא שתי דוגמאות לכך‪.‬‬

‫התפילה הנשית הראשונה בתנ"ך‪ ,‬הייתה ככל הנראה על חשש מאובדן הריון‬
‫)בראשית כה(‪-‬‬

‫)כא( ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא ויעתר לו ה' ותהר רבקה‬
‫אשתו‪.‬‬
‫)כב( ויתרצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרש את‬
‫ה'‪.‬‬

‫המפרשים והמדרשים נחלקו בהסבר הפסוקים‪ ,‬אך לעניינינו חשוב הסברם של‬
‫החזקוני‪ ,‬הספורנו ואור החיים הקדוש‪ ,‬שרבקה הלכה להתפלל ולדרוש את ה'‬
‫משום שהרגישה התרוצצות מופרזת של הבנים בקרבה וחששה שהיא עומדת‬
‫לעבור הפלה‪.‬‬

‫תפילה מרגשת אחרת היא תפילתו של דוד המלך על בנו הקטן )שמואל ב יב(‪-‬‬

‫‪ 323‬תפילות על עקרות אפשר למצוא אצל כל האמהות שהיו עקרות‪ ,‬אצל חנה אם שמואל ועוד‪ .‬גם‬
‫תפילות אלו מגיעות מתוך מקום של הורות מוחמצת וחסרה‪ ,‬אך הן לא הובאו כאן מפאת אריכות‬
‫הדברים ומשום שאין הן קשורות במישרין לאובדן הריון‪.‬‬
 ‫נש‪:‬‬
‫דִוד ו ֵַיא ַ‬
‫שת אור ִָיה ל ְ ָ‬
‫דה אֵ ֶ‬
‫שר י ָל ְ ָ‬
‫לד אֲ ֶ‬
‫את הַי ֶ ֶ‬
‫)טו( ‪ ...‬ו ַי ִֹגף ה' ֶ‬
‫צה‪:‬‬
‫כב אר ְ ָ‬
‫ש ַ‬
‫לן ו ְ ָ‬
‫בא ו ְ ָ‬
‫דִוד צום ו ָ‬
‫צם ָ‬
‫ער ו ַי ָ ָ‬
‫עד הַנ ָ ַ‬
‫הים בְ ַ‬
‫ל ִ‬
‫את הָאֱ ֹ‬
‫דִוד ֶ‬
‫קש ָ‬
‫)טז( ו ַי ְבַ ֵ‬
‫חם‪:‬‬
‫תם ל ָ ֶ‬
‫רא אִ ָ‬
‫לא בָ ָ‬
‫בה ו ְ ֹ‬
‫לא א ָ‬
‫רץ ו ְ ֹ‬
‫הא ֶ‬
‫מן ָ‬
‫קימו ִ‬
‫ליו ל ַהֲ ִ‬
‫ע ָ‬
‫ביתו ָ‬
‫ני ֵ‬
‫ק ֵ‬
‫קמו ז ִ ְ‬
‫)יז( ו ַי ָ ֻ‬
‫‪...‬‬
‫חי‬
‫ני ה' ו ְ ַ‬
‫חנ ַ ִ‬
‫ע וְ ַ‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫תי ִ‬
‫מר ְ ִ‬
‫כי א ַ‬
‫כה ִ‬
‫תי ו ָאֶבְ ֶ‬
‫מ ִ‬
‫חי צ ַ ְ‬
‫לד ַ‬
‫בעוד הַי ֶ ֶ‬
‫מר ְ‬
‫)כב( ו ַֹיא ֶ‬
‫לד‪:‬‬
‫הַי ָ ֶ‬
‫לא‬
‫ליו ְוהוא ֹ‬
‫הל ֵך ְ אֵ ָ‬
‫ני ֹ‬
‫שיבו עוד אֲ ִ‬
‫כל ל ַהֲ ִ‬
‫האו ַ‬
‫צם ַ‬
‫ני ָ‬
‫מה ֶזה אֲ ִ‬
‫מת ל ָ ָ‬
‫תה ֵ‬
‫ע ָ‬
‫)כג( ו ְ ַ‬
‫לי‪:‬‬
‫ָישוב אֵ ָ‬

‫התפילה נקראת בגמרא )שבת י א( 'חיי שעה'‪ ,‬בניגוד ללימוד התורה אשר נקרא‬
‫'חיי עולם'‪ .‬טבעה של התפילה שהיא נותנת מקום לתחושותיו ורגשותיו של האדם‬
‫באשר הוא שם‪ ,‬בשעה ובמקום בו הוא מתפלל‪ ,‬מבלי שהוא נדרש לספק להם‬
‫הצדקה שכלית או תיאולוגית‪ .‬התפילה יכולה לשמש את האדם כדרך לפרוק את‬
‫התפילה‬ ‫‪324‬‬
‫משא העצבות והדכדוך האצור בו ולשפוך שיחו לפני ריבון העולמים‪.‬‬
‫יכולה להיות כלי ביטוי לפחד‪ ,‬לעצב‪ ,‬ואפילו לכעס‪ .‬דרכה של היהדות איננה‬
‫'לשמור בבטן' את התחושות הרעות והקשות‪ ,‬והיא מאפשרת לאדם ומעודדת אותו‬
‫‪325‬‬
‫לומר את כל אשר על ליבו כשהוא משוחח עם הקדוש ברוך הוא‪.‬‬

‫לעיתים קשה להגיע לעמדה של תפילה עוצמתית ועמוקה שכזו‪ ,‬הן בימים כתיקונם‬
‫והן לאחר משבר שכזה‪ .‬לשם כך כדאי לפעמים לנסות להיעזר בכוחם של זמנים‬
‫מסוימים‪ ,‬בכוחם של מעשים מסוימים או בכוחן של תפילות מסוימות ולהגיע‬
‫בעזרתם למפגש עם הקב"ה‪ .‬אפשר לנסות ולחבר תפילה אישית שתכיל את‬
‫הרגשות והבקשות‪ ,‬אפשר להיפגש עם הקב"ה דרך שיר או מנגינה שמעוררים את‬
‫הלב‪ ,‬ואפשר גם רק לשבת במקום שקט ולדבר אל ה' או לשתוק אליו‪.‬‬

‫נוספת הקשורה לנושא התפילה‪ ,‬הינה תחושת הכעס והתסכול ביחס‬ ‫נקודה‬
‫לריבונו של עולם‪ ,‬אשר יכולה להיווצר לפעמים בשעות קשות אלו‪ .‬פעמים ספורות‬
‫בלבד אנו מוצאים בתנ"ך תפילות שמוגדרות על ידי חז"ל כ'הטחה כלפי מעלה'‪,‬‬
‫כהתבטאות קשה ונוקבת כלפי הקדוש ברוך הוא‪ .‬שתיים מן התפילות הללו הינן‬
‫תפילות של אמהות על בניהן‪ -‬תפילת חנה בשילה )ברכות לא ב( ותפילת הגר‬
‫ביושבה כמטחווי קשת מבנה הגווע בצמא )בראשית רבה נג(‪ .‬בשני המקרים‪,‬‬
‫בניגוד למקרים אחרים של 'הטחה כלפי מעלה'‪ ,‬הקדוש ברוך שמע אל תפילת‬
‫ראה עין אי"ה )ברכות ד מו(‪.‬‬ ‫‪324‬‬

‫ראה עין אי"ה )ברכות ה לט(‪.‬‬ ‫‪325‬‬

‫האמהות ואל זעקתן ולא חרה לו על דרך דיבורן‪ .‬כאבן העצום של האמהות‪ ,‬בכוח‬
‫או בפועל‪ ,‬טבעו שיוכל לגרום לתחושות קשות כלפי ההשגחה העליונה‪ .‬אך כל עוד‬
‫תחושות אלו באות לידי ביטוי מתוך תפילה ומתוך אמונה עמוקה‪ ,‬יש להן מקום‪ ,‬ומי‬
‫שענה לחנה בשילה הוא יענה לכל נשי עם ישראל‪.‬‬
 ‫סגולות‬

‫פתיחה‬
‫מוות של עובר או של תינוק‪ ,‬מציף שאלות רבות ביחס להנהגה האלוקית‬
‫וההשגחה‪ .‬קשה לתפוס למה נטל הקב"ה חיים כה טהורים וראשוניים‪ .‬בנוסף‬
‫לשאלות הללו‪ ,‬המתייחסות לעבר ומוקדן הוא הנהגת ה' את עולמו‪ ,‬אנו שואלים‬
‫את עצמנו כיצד נוכל אנחנו למנוע‪ ,‬במידת האפשר‪ ,‬שאסון כזה יפקוד אותנו שוב‬
‫חלילה‪ .‬יחד עם ההשתדלות בתחומים הרפואיים השונים‪ ,‬יש מקום גם להשתדלות‬
‫דתית ורוחנית‪ ,‬מתוך ידיעה שהקב"ה הוא המשגיח על עולמו‪ ,‬וחותך חיים לכל חי‪.‬‬

‫שלוש דרכים יש ביהדות לקרוע את הגזרות הרעות והדינים הנמתחים עלינו‪-‬‬

‫"ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה"‪ .‬דרכים אלו צריכות לעמוד‬
‫במוקד ההתמודדות הרוחנית שלנו ביחס להפלות‪ ,‬לבעיות פריון ולכל גזירה‬
‫עם זאת‪ ,‬ישנן הנהגות מסוימות המסוגלות לסייע‬ ‫אחרת‪ ,‬פרטית וציבורית‪.‬‬
‫‪326‬‬

‫בתחומים ספציפיים‪ ,‬ולעזור בהתמודדות עם גזירות ודינים מסוימים המתוחים על‬

‫האדם‪ .‬מובאות להלן מספר הנהגות אשר הובאו במסורת היהודית ביחס למניעת‬
‫סגולות‪ ,‬כמו תפילות וכמו טיפולים רפואיים‪ ,‬אינן מפתחות קסם‬ ‫‪327‬‬
‫הפלות‪.‬‬
‫להצלחה מובטחת‪ ,‬אלא דרך להשתדל ולנסות לעורר את רחמיו של הקב"ה‪.‬‬
‫אפשר שחלק גדול מהן לא תתיישבנה על לבו של כל אחד‪ ,‬אך מכיוון שרובן‬
‫וכל הרוצה‬ ‫הרי שיש בהן עומק וכוונה פנימית‬
‫‪329‬‬ ‫‪328‬‬
‫מבוססות על מקורות איתנים‪,‬‬
‫‪330‬‬
‫ליטול יבוא וייטול‪.‬‬

‫‪ 326‬הרב שרלו הפנה בהקשר זה לדברי הנביא )ישעיהו נח ו‪-‬ז( שאומר "הלוא זה צום אבחרהו‪...‬‬
‫הלא פרוס לרעב לחמך ועניי מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם"‪.‬‬
‫‪ 327‬הסגולות המובאות כאן מועילות נגד הפלה ולידה שקטה‪ ,‬ונראה שגם ממוות בימים הראשונים‪.‬‬
‫יש מערכת אחרת של סגולות למניעת מוות הבנים והבנות‪ ,‬ומערכת שונה לחלוטין של סגולות‬
‫לפריון‪ ,‬ראה ספר המידות )בנים( וחיי בני ומזוני וזיווגי )בני(‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬לא הובאו כאן מספר סגולות הקשורות לחודשי הריון מסוימים‪ ,‬ואפשר למוצאן בספרים‬
‫המובאים בהערות שלהלן‪.‬‬
‫‪ 328‬בחלק מהסגולות לא הובאו כאן המקורות הקדומים שלהן‪ ,‬אלא ספרים מאוחרים בהם נזכרו‪,‬‬
‫מתוך הנחה שהן המקורות הקדומים והן המאוחרים לא מוכרים לציבור‪.‬‬
‫‪ 329‬הבוחן את ההנהגות והסגולות הקבליות לפי שפתו ומושגיו שלו‪ ,‬לא יצליח לעולם להתחבר‬
‫ולהיקשר אליהן‪ .‬השפה המיסטית הינה שפה של סמלים‪ ,‬בה כל חפץ‪ ,‬כל מילה וכל פעולה‬
‫מבטאים רעיונות עמוקים ועולמות פנימיים שאינם גלויים לעין רגילה‪ .‬דוגמא לכך אפשר לראות גם‬
‫בחלק גדול מתרי"ג המצוות‪ ,‬דוגמת ציצית‪ ,‬תפילין ומזוזה אשר כשלעצמן הן נראות כמעשים‬
‫תמוהים אך תורת ישראל מבטאת באמצעותן את הרעיונות העמוקים ביותר‪.‬‬
‫‪ 330‬ישנם שני סוגים של מקורות עליהם מבוסס פרק זה ‪ -‬מקורות הממליצים על הנהגה חיובית‬
‫מסוימת בכדי למנוע הפלה‪ ,‬ומקורות אשר תולים את ההפלה בהנהגה שלילית מסוימת‪ .‬אנו נביא‬
‫בכל מקרה את הצורה הפוזיטיבית של ההנהגות‪ ,‬מתוך הבנה שאי אפשר לתלות אסון שכזה אך‬
‫ורק בהנהגה זו או אחרת של ההורים‪ ,‬וגם המקורות שעשו כך לא התכוונו לכך בצורה מוחלטת‪,‬‬
‫כמבואר בתוספות )בבא מציעא לב ב ד"ה לא( ביחס לחורבן המקדש‪.‬‬
 ‫להרבות באהבת חינם ולהימנע משנאת חינם‪.‬‬
‫‪331‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪333‬‬
‫ולא בין מזרח ומערב‪.‬‬ ‫‪332‬‬
‫להעמיד את המיטה בין צפון לדרום‪,‬‬ ‫‪.2‬‬
‫להימנע מפחד )לאשה(‪.‬‬
‫‪334‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪335‬‬
‫לעבוד על תאוות האכילה והשתייה )לאשה(‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫להימנע מהרהורי עבירה )לאיש(‪.‬‬
‫‪336‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪338‬‬
‫להרבות בצדקה‪ ,337‬ויש אומרים לתת צדקה בסכום של ‪.488‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪339‬‬
‫לבכות ולהתפלל בבכי מתוך כוונה למתק הדינים‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫לא ללכת עם תכשיטי זהב )לאשה(‪.‬‬
‫‪340‬‬
‫‪.8‬‬
‫להיזהר מדריכה על ציפורנים )לאשה(‪.‬‬
‫‪341‬‬
‫‪.9‬‬
‫‪342‬‬
‫לברך ברכת המזון מתוך סידור‪.‬‬ ‫‪.10‬‬
‫לומר לפני קריאת התורה את הפסוק "ואתם הדבקים בה' אלקיכם‬ ‫‪.11‬‬
‫‪343‬‬
‫חיים כולכם היום" בכוונה )לאיש(‪.‬‬

‫‪ 331‬שבת )לב ב(‪ .‬המהר"ל )בחידושי אגדות שם( הסביר שהכניעה לשנאת חינם שאין בה ממש‪,‬‬
‫גורמת במידה כנגד מידה לעוברים שאינם בני קיימא‪ .‬ובעין אי"ה )שם אות רכב( כתב‪" -‬כח‬
‫האהבה הכללי הוא הנותן אורך רוח לספירת ירחים למלא את ימי העיבור בהסכמה פנימית‪ ,‬בלא‬
‫התרשות נפרזה המקלקלת את הבנין"‪.‬‬
‫‪ 332‬לרוב המפרשים )המובאים בהערה הבאה(‪ ,‬הדין הוא שהמיטה תהיה בין צפון לדרום ולא בין‬
‫מזרח למערב‪ .‬אך בעץ יוסף )על העין יעקב ברכות ה ב( הביא דעה שצריך דווקא שראש המיטה‬
‫יהיה בצפון ומרגלותיה בדרום‪.‬‬
‫‪ 333‬ברכות )ה ב(‪ ,‬ומובא שם שזו סגולה גם לבנים זכרים‪ .‬רש"י )שם ד"ה צפון( הסביר את הטעם‬
‫למנהג זה כך‪" -‬שהשכינה במזרח או במערב‪ ,‬לפיכך נכון להסב דרך תשמיש לרוחות אחרות"‪.‬‬
‫הרמב"ן )אגרת הקדש ג( כתב שזהו רמז לכך שחיי האישות צריכים להיעשות כשהאדם נמצע‬
‫במצב ממוצע בין קור לחום‪ ,‬והעין אי"ה )שם אות מ( כתב שההימצאות בין הדרום והצפון מבטאת‬
‫את המיצוע האידיאלי בין הכוחות החומריים והרוחניים‪ .‬ועל דרך הנסתר הסביר המהר"ל )נתיב‬
‫העבודה( שבצפון יש ברכה קבועה שאינה פוסקת והקבלה ממנה מחייה את העובר‪.‬‬
‫‪ 334‬ספר המידות לר' נחמן מברסלב )מפלת א(‪ .‬ובתפארת המידות )שם( הראה שיש בסיס‬
‫לדבר בגמרא )שבת סג ב( שמספרת על אשה שהופחדה על ידי כלב וזה גרם לה להפיל‪.‬‬
‫‪ 335‬ספר המידות )מפלת ו(‪ .‬ובתפארת המידות )שם( הביא את דברי הרמ"ק )שיעור קומה נד(‬
‫שעוברים שבאו לתקן עוונות הקשורים באכילה מתים מחמת תאוות האכילה של האשה‪.‬‬
‫‪ 336‬ספר המידות )הרהורים כט(‪.‬‬
‫‪ 337‬ספר המידות )מפלת ב(‪ .‬ועיין בלקוטי מוהר"נ )רא( שראשי התיבות של המילים "פזר נתן‬
‫לאביונים" הם "נפל"‪ .‬וכן מוכח גם במסכת כלה )א כא(‪.‬‬
‫‪ 338‬כמניין "קיים לי עוברי"‪ ,‬ראה חיי בני ומזוני )בני עמ' ‪.(465‬‬
‫‪ 339‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪ .‬וזו לשונו‪" -‬שישתדלו האיש והאשה בכל מיני‬
‫דברים שיש בהם מיתוק הדינים‪ .‬תחילה וראש יזהרו מאוד להתפלל בבכיה‪ ,‬ויכוונו בבכייתם למתק‬
‫הדינים‪ ,‬כי אין דבר ממתק הדינים כמו בכיה‪ ,‬ובפרט כאשר מתפללים על ענין זה שלהם‪ ,‬ולא‬
‫ישכחו כוונה זו‪ ,‬שבכל פעם אשר יתעוררו בבכיה על איזה דבר שיהיה‪ ,‬תהיה כוונתם למתק הדינים‬
‫על ידי הדמעות שלהם‪".‬‬
‫‪ 340‬ספר המידות )מפלת ב א(‪ .‬ובתפארת המידות הביא רמז לכך מהמדרש )בראשית רבה כו‬
‫ז(‪ .‬וכך הורה הרב מרדכי אליהו לכמה נשים‪ .‬ובשו"ת של אתר מורשת הוסבר שזהב מרמז‬
‫למידת הדין‪ ,‬והאשה צריכה להיות בזמן ההריון ברחמים גדולים‪ .‬והראה שהכהן הגדול‪ ,‬כשהיה‬
‫נכנס בבגדי לבן לקדש הקדשים‪ ,‬היה מתפלל שלא תפיל אשה פרי בטנה‪.‬‬
‫‪ 341‬על פי מועד קטן )יח א(‪ .‬ובחיי בני ומזוני וזיווגי )בני עמ' ‪ (468‬הביא גם שלא תקצוץ‬
‫הציפורנים על בגדיה ביום הטבילה‪.‬‬
‫‪ 342‬חיי בני ומזוני וזיווגי )בני עמ' ‪ (447‬בשם הרב שך ועל פי מהרי"ל דיסקין‪.‬‬
‫‪ 343‬חיי בני ומזוני וזיווגי )בני עמ' ‪.(463‬‬
‫לומר בהבדלה שלוש פעמים את הפסוקים "ה' צבקות עמנו‪ ...‬ה'‬ ‫‪.12‬‬
‫‪344‬‬
‫צבקות אשרי אדם‪ ...‬ה' הושיעה המלך יעננו‪."...‬‬
‫‪345‬‬
‫יעשה האיש חפצי שמים וחפצי אשתו‪.‬‬ ‫‪.13‬‬
‫‪346‬‬
‫תשמש האשה את בעלה בהכנעה‪ ,‬בחשק‪ ,‬בחיבה ובשמחה‪.‬‬ ‫‪.14‬‬
‫לקנות שופר לזיכוי הרבים‪.‬‬
‫‪347‬‬
‫‪.15‬‬
‫‪348‬‬
‫לחלק יין לעניים‪ ,‬כגון לפסח ומילה‪.‬‬ ‫‪.16‬‬
‫‪349‬‬
‫לעשות גבינה ולחלק לעניים ותלמידי חכמים )לאשה(‪.‬‬ ‫‪.17‬‬
‫למזוג מים ביין להכנת יין הקידוש )לאשה(‪.‬‬
‫‪350‬‬
‫‪.18‬‬
‫)לאשה(‪.‬‬ ‫‪352‬‬
‫או אבן תקומה‬ ‫ללכת עם אבן אודם‬
‫‪351‬‬
‫‪.19‬‬
‫‪353‬‬
‫לישון על צד שמאל‪ ,‬בעיקר בחצי הראשון של הלילה‪.‬‬ ‫‪.20‬‬
‫‪354‬‬
‫לעסוק בטחינה ובלישה של מצות הפסח )לאשה(‪.‬‬ ‫‪.21‬‬
‫לנשוך את פטמת האתרוג‪ ,‬אחרי סוכות‪ ,‬ולומר תפילה על זה‬ ‫‪.22‬‬
‫)לאשה(‪.‬‬
‫‪355‬‬

‫‪356‬‬
‫לישא מגנט‪ ,‬חתיכת עץ מקבר הצדיק ומי טל )לאשה(‪.‬‬ ‫‪.23‬‬
‫לעשות מפה חדשה לספר תורה‪ ,‬ולכרוך את המפה הישנה על הבטן‬ ‫‪.24‬‬
‫‪357‬‬
‫עד הלידה ואז להחזירה )לאשה(‪.‬‬
‫למכור את העובר לאדם אחר )לאיש(‪.‬‬
‫‪358‬‬
‫‪.25‬‬
‫לתלות עקב של חולדה )לאשה(‪.‬‬
‫‪359‬‬
‫‪.26‬‬

‫‪ 344‬חיי בני ומזוני וזיווגי )בני עמ' ‪.(464‬‬

‫‪ 345‬מסכת כלה )א כא(‪ ,‬ו"חפצי שמים" זה צדקה‪ .‬ובכלה רבתי )ב יא( מבואר שב"חפצי אשתו"‬
‫הכוונה "לאהבה ולחשקה"‪.‬‬
‫‪ 346‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪.‬‬
‫‪ 347‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪ .‬וכתב שעדיף שיזכה האיש את השופר לאשה‬
‫והיא תתנהו לתוקע שיזכה את הרבים‪.‬‬
‫‪ 348‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪ .‬וכתב שתמזוג האשה את היין בידה‪.‬‬
‫‪ 349‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪.‬‬
‫‪ 350‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪.‬‬
‫‪ 351‬רבנו בחיי )שמות כח טו(‪.‬‬
‫‪ 352‬ערוך‪ ,‬עיין שלחן ערוך )או"ח שג כד(‪ ,‬ורבי אברהם בן הרמב"ם )מאמר על דרשות חז"ל(‬
‫הביא סגולה זו כדוגמה להנהגה שסגולותיה לא נתאמתו בפועל‪.‬‬
‫‪ 353‬בן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪.‬‬
‫‪ 354‬ספר המידות )מפלת ב ב(‪ .‬ובתפארת המידות )שם( הביא רמז לכך מהמדרש )שמות רבה‬
‫יז(‪ .‬וסגולה זו הביא גם הבן איש חי )עטרת תפארת‪ ,‬כתר מלכות קנט(‪.‬‬
‫‪ 355‬נזיר שמשון ומועד לכל חי )מובאים בבני חיי ומזוני וזיווגי‪ ,‬בני עמ' ‪ .(443‬ונוסח התפילה‬
‫הוא‪" -‬רבונו של עולם‪ ,‬גלוי וידוע לפיך דבשביל שאכלה חוה מעץ הדעת גרמה בחטא להביא מיתה‬
‫לעולם‪ ,‬וחבלי יולדה‪ ,‬ואם אני הייתי שם באותו זמן לא הייתי אוכלת ממנו‪ ,‬ולא הייתי נהנית ממנו‬
‫מכל וכל‪ ,‬כשם שלא רציתי לפסול אתרוג זה בכל ימי החג שעברו‪ ,‬ועתה שפסלתי אותו בשביל‬
‫שנגמרה מצוותו‪ ,‬ואני לא הייתי עוברת מצוותיך‪ .‬ותקבל ברצון את תפילתי ואת תחינתי‪ ,‬שלא אמות‬
‫מסיבת העיבור ומסיבת הלידה‪ .‬והושיעני שתהיה הלידה בנקל ובנחת‪ ,‬ולא בצער ולא בקושי‪ ,‬ולא‬
‫יהיה לי ולוולד שום נזק‪ ,‬כי אתה האל המושיע‪".‬‬
‫‪ 356‬ספר המידות )מפלת ב‪-‬ג(‪.‬‬
‫‪ 357‬סגולות ישראל )מ סח(‪ ,‬עיין שם שדן אם זה מותר‪.‬‬
‫‪ 358‬ספר חסידים )רמה(‪ ,‬וכך הובא גם בספר המידות )מפלת ד(‪.‬‬
‫‪ 359‬סגולות מעשיות לכל דבר )להפקד בבנים‪ ,‬סגולות שלא תפיל ב(‪.‬‬
‫לקחת שלושה אלמוגים אדומים לא מנוקבים וחתיכה מהאפיקומן‬ ‫‪.27‬‬
‫וקצת מלח‪ ,‬לשים בכיס פשתן ולקשור בבגד )לאשה(‪.‬‬
‫‪360‬‬

‫לקחת קליפת ביצה שיצא ממנה אפרוח‪ ,‬לכתוש לאבק‪ ,‬לערב‬ ‫‪.28‬‬
‫במשקה ולשתות קודם העיבור )לאשה(‪.‬‬
‫‪361‬‬

‫לקחת גרעין תמר זכר‪ ,‬לכרך עליו חוט פשתן באורך שמן הרגלים‬ ‫‪.29‬‬
‫‪362‬‬
‫ועד הראש‪ ,‬ולתלות סביב הצוואר )לאשה(‪.‬‬

‫בני חיי ומזוני וזיווגי )בני עמ' ‪.(443‬‬ ‫‪360‬‬

‫סגולות מעשיות לכל דבר )להפקד בבנים‪ ,‬סגולות שלא תפיל ח(‪.‬‬ ‫‪361‬‬

‫סגולות ישראל )מ עז(‪.‬‬ ‫‪362‬‬

 ‫תפילות‬

‫פתיחה‬
‫כאשר יהודי נמצא בצרה או בסכנה‪ ,‬כאשר יהודי נמצא במצב של תקווה גדולה או‬
‫של פחד מאיים‪ ,‬הוא קודם כל מתפלל‪ .‬אפשר להתפלל בדרכים ובצורות שונות ‪-‬‬
‫לאורך הדורות קראו יהודים פרקי תהילים בשעות שמחה ובשעות משבר‪ ,‬בכתבי‬
‫ר' נחמן מברסלב יש קריאה להתפלל תפילה אישית היוצאת מן הלב‪ ,‬ואנשי כנסת‬
‫הגדולה תיקנו תשע עשרה ברכות קבועות הנוגעות לרוב ענייני האדם‪ ,‬כאשר‬
‫אפשר להתכוון באופן מיוחד לברכות מסוימות בזמנים מסוימים‪.‬‬

‫בנוסף לדרכי התפילה הללו‪ ,‬המקובלות בעם ישראל כבר אלפי שנים‪ ,‬נוספו‬
‫במהלך הדורות נוסחים שונים של תפילות‪ .‬חלקן נוספו על ידי מקובלים אשר ניסו‬
‫לכוון את המתפלל לשמות ולפסוקים המסוגלים להועיל‪ ,‬וחלקן על ידי מתפללים‬
‫מן השורה אשר ביטאו את תקוותיהם ופחדיהם במילים‪ .‬אפשר להתפלל מתוך‬
‫הנוסחים הללו‪ ,‬המובאים להלן‪ ,‬אפשר לקבל מהם השראה לתפילה אישית‪,‬‬
‫ואפשר גם רק לקרוא אותם ולהתחבר דרכם לעולמו הרוחני או הרגשי של הכותב‪.‬‬

‫בזמן הקשה שסביב הפלה או לידה שקטה‪ ,‬יכולים רגשות שונים להתרוצץ בלב‬
‫האדם‪ .‬מחד‪ ,‬רצון עמוק להתפלל ולשפוך שיחו בפני קונו‪ ,‬ומאידך מחסומים‬
‫רגשיים שונים המונעים את התפילה מלבקוע ולפרוץ‪ .‬דווקא במצב מבולבל שכזה‪,‬‬
‫כדאי להיעזר בתפילותיהם של אנשים אחרים‪ ,‬אשר חשבו גם הם את אותן‬
‫מחשבות והרגישו גם הם את אותם הרגשות‪ .‬אולי דווקא כך אפשר לפתוח את‬
‫דלתי הלב ולשחרר את תחושות הכאב והאובדן בצעקה גדולה אל ריבון העולמים‪.‬‬

‫ישנן תפלות רבות שלא הובאו כאן‪ ,‬אשר נאמרות על ידי האשה בחודשים מסוימים‬
‫להריונה‪ .‬אפשר למצוא תפילות אלו בספרים מהן הובאו התפילות המצוטטות‬
‫להלן‪ .‬התפילות הנאמרות על ידי הבעל הובאו גם כאשר הן מיועדות לשלבים‬
‫מסוימים בהריון‪ ,‬משום שהן מעטות ונדירות‪.‬‬

‫חשוב להדגיש שאין התפילות המובאות כאן שוללות את העניין הגדול של תפילה‬
‫אישית במילים אישיות‪ ,‬ותפילות אלו הובאו רק בכדי לפתוח פתח ולעורר את‬
‫הקשר עם הקב"ה‪ ,‬אשר עיקרו בתפילה אישית של כל אדם‪.‬‬
 ‫תפילה לאשה בימי הריונה‪ ,‬לבן איש חי‬
‫‪363‬‬
‫)מתוך הספר 'עטרת תפארת' עמ' ‪(220‬‬

‫יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי‪ ,‬צור כל העולמים‪ ,‬שתרחם עלי ויהיה הילד‬
‫אשר נתעברתי בו מאישי בן זכר ולא נקבה‪ ,‬ויתצייר בגוף שלם ולא ימצא בגופו‬
‫ולא באחד מאבריו שום חולשה ושום רפיון ולא שום שינוי ולא שום חסרון חס‬
‫ושלום‪ .‬ויהיה נוצר במזל טוב‪ ,‬ויהיה רצוי והגון וטוב ויפה ובריא ומתוקן וראוי לחיות‬
‫ובר קיימא‪ ,‬ויהיה תלמיד חכם ועוסק בתורה לשמה ורודף מצוות וצדיק וירא שמים‬
‫ולא יחסר לו כל טוב כל ימי חייו‪ .‬ותרחם עלי ולא אפיל את פרי בטני ותברכני לי‬
‫ולאישי וזרעינו וזרע זרעינו בכל דבר‪ ,‬ותשלים דעתנו לעשות כל מעשינו לרצונך‪,‬‬
‫ותברכנו ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת ברכות שדים ורחם‪ ,‬ולא‬
‫יכרת זרעינו‪ ,‬אמן‪ .‬ותקיים בנו מקרא שכתוב "וא‪-‬ל ש‪-‬די יברך אותך ויפרך וירבך"‬
‫אמן‪ .‬יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך‪ .‬ה' צורי וגואלי‪.‬‬

‫תפלה למעוברת‬
‫)מתוך הספר 'ימצא חיים' לגאון רבי חיים פלאג'י סי' יד(‬
‫‪364‬‬

‫יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו‪ ,‬שתקל מעל המעוברות את צער עבורן‪,‬‬
‫ותוסיף ותתן להן כח כל ימי עבורן שלא יותש כח העובר ולא כחן בשום דבר‬
‫בעולם‪ ,‬ותציל אותן מפיתקה של חוה‪ ,‬ויהיה בעת לדתן כי ימלאו ימי הלידה‪ ,‬לא‬
‫יהפכו עליהן צירי הליה‪ ,‬ויצא הוולד לאויר העולם ברגע קטן‪ ,‬ותלדנה בנקל‬
‫כתרנגולת בקלות‪ ,‬בלי שום היזק להן ולא לוולד‪ .‬ויהיה נולד בשעה טובה ובמזל‬
‫טוב לחיים טובים ולשלום ולבריאות‪ ,‬לחן ולחסד לעושר ולכבוד‪ ,‬ושלא תלדנה‬
‫בשבת ויצטרכו לחלל שבת בשבילן‪ .‬ותמלא כל משאלותיהן במידה טובה ישועה‬
‫ורחמים בקרב כל ישראל הצריכים רחמים‪ ,‬ואל תשיבנו ריקם מלפניך‪ ,‬אמן נצח‬
‫סלה ועד‪.‬‬

‫‪ 363‬בספר אביעה תפלות )עמ' ‪ (159‬כתב תפילה זו למעוברת בארבעים הימים הראשונים‪,‬‬
‫והשמיט את הקטע "ותרחם עלי‪ ...‬ולא יכרת זרעינו"‪.‬‬
‫‪ 364‬בספר תפלת נשים )עמ' ‪ (83‬הובאה בשם קובץ תפלות נשים מאיטליה‪ ,‬תפילה דומה מאד‪,‬‬
‫אשר מתחילה ב"יהי רצון מלפניך ה' אלקי ואלקי אבותי שתקל מעלי ]פלונית בת פלונית[ את צער‬
‫עיבורי‪ "...‬וכל השאר בלשון מדברת במקום בלשון נסתרות‪.‬‬
‫ובידך ה' אלקינו ואלקי אבותינו‪ ,‬המפתח של הלידה‪ ,‬שלא נמסר לשום מלאך‪ ,‬לכן‬
‫זכור רחמים ה' וחסדיך החפץ חיים‪ ,‬לפקדן בישועה ורחמים‪ ,‬ותלדנה ברוח זרע של‬
‫קימא מסיטרא דקדושה‪ ,‬כמו שאמר דוד בתהלים‪" :‬מן המצר קראתי י‪-‬ה‪ ,‬ענני‬
‫במרחב י‪-‬ה‪ .‬ה' לי לא אירא‪ ,‬מה יעשה לי אדם‪ ".‬מי ששמע תפילת דוד בעת‬
‫צרותיו‪ ,‬הוא ישמע את תפילתנו זאת‪ .‬וכמו שענה לאימותינו הקדושות שרה רבקה‬
‫רחל ולאה וחנה‪ ,‬ולכל הצדיקות וחסידות והגונות‪ ,‬הוא יעננו‪ ,‬אמן‪ .‬יהיו לרצון אמרי‬
‫פי והגיון לבי לפניך‪ .‬ה' צורי וגואלי‪.‬‬

‫ואחרי תפילה זו תאמר את מזמור כ' בתהילים‪-‬‬

‫דִוד‪.‬‬
‫מְזמור ל ְ ָ‬
‫ח‪ִ ,‬‬
‫מנ ַצ ֵ ַ‬
‫לַ ְ‬
‫קב‪.‬‬
‫ע ֹ‬
‫לקי י ַ ֲ‬
‫שם אֱ ֹ‬
‫ך‪ֵ ,‬‬
‫שג ֶבְ ָ‬
‫יְ ַ‬ ‫רה;‬
‫ביום צ ָ ָ‬
‫ענ ְך ָ ה'‪ְ ,‬‬
‫יַ ַ‬
‫ך‪.‬‬
‫ד ָ‬
‫ע ֶ‬
‫ס ָ‬
‫ציון‪ ,‬י ְ‬
‫מ ִ‬
‫ו ִ‬ ‫דש;‬
‫ק ֶ‬
‫מ ֹ‬
‫עז ְר ְך ָ ִ‬
‫לח‪ֶ -‬‬
‫ש ַ‬
‫י ְ‬
‫לה‪.‬‬
‫ס ָ‬
‫נה ֶ‬
‫ש ֶ‬
‫ד ְׁ‬
‫ְועול ָתְך ָ י ְ ַ‬ ‫ך;‬
‫חתֶ ָ‬
‫מנ ְ ֹ‬
‫כל‪ִ -‬‬
‫כר ָ‬
‫יז ְ ֹ‬
‫לא‪.‬‬
‫מ ֵ‬
‫עצ ָתְך ָ י ְ ַ‬
‫כל‪ֲ -‬‬
‫וְ ָ‬ ‫ך;‬
‫תן‪-‬ל ְך ָ כ ִל ְבָבֶ ָ‬
‫י ֶ‬
‫ך‪.‬‬
‫תי ָ‬
‫אלו ֶ‬
‫ש ֲ‬
‫כל‪-‬מִ ְ‬
‫ָ‬ ‫לא ה'‪,‬‬
‫מ ֵ‬
‫דֹגל; י ְ ַ‬
‫לקינו נ ִ ְ‬
‫שם‪-‬אֱ ֹ‬
‫וב ְ ֵ‬ ‫ך‪--‬‬
‫עת ֶ ָ‬
‫בישו ָ‬
‫נה‪ִ ,‬‬
‫נ ְר ַנ ְ ָ‬
‫מינו‪.‬‬
‫שע י ְ ִ‬
‫ברות‪ ,‬י ֵ ַ‬
‫בִג ְ ֻ‬ ‫דשו‪--‬‬
‫ק ְ‬
‫מי ָ‬
‫ש ֵ‬
‫מ ְׁ‬
‫נהו‪ִ ,‬‬
‫ע ֵ‬
‫שיחו‪ :‬י ַ ֲ‬
‫מ ִ‬
‫ע ה'‪ְ ,‬‬
‫שי ַ‬
‫כי הו ִ‬
‫ִ‬ ‫תי‪--‬‬
‫ע ִ‬
‫ד ְ‬
‫תה י ָ ַ‬
‫ע ָ‬
‫ַ‬
‫כיר‪.‬‬
‫לקינו נ ַז ְ ִ‬
‫שם‪-‬ה' אֱ ֹ‬
‫בְ ֵ‬ ‫חנו‪,‬‬
‫סים; ו ַאֲנ ַ ְ‬
‫בסו ִ‬
‫לה ַ‬
‫ו ְאֵ ֶ‬ ‫כב‪,‬‬
‫לה בָר ֶ ֶ‬
‫אֵ ֶ‬
‫דד‪.‬‬
‫תעו ָ‬
‫מנו‪ ,‬ו ַנ ִ ְ‬
‫ק ְ‬
‫חנו ַ‬
‫ו ַאֲנ ַ ְ‬ ‫פלו;‬
‫רעו ו ְנ ָ ָ‬
‫מה‪ ,‬כ ָ ְ‬
‫הֵ ָ‬
‫אנו‪.‬‬
‫קר ְ ֵ‬
‫ביום‪ָ -‬‬
‫ננו ְ‬
‫ע ֵ‬
‫ך‪ ,‬י ַ ֲ‬
‫מל ֶ ְ‬
‫הַ ֶ‬ ‫עה‪:‬‬
‫שי ָ‬
‫ה' הו ִ‬

‫תפלה למעוברת‬
‫)מתוך הספר 'אביעה תפלות' עמ' ‪ ,163‬בשם הספר 'שערי דמעה' לר' אברהם‬
‫‪365‬‬
‫ב"ר סעדיה גרייאנו(‬

‫יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלקי אבותי‪ ,‬שתקל מעלי את צער עבורי‪ ,‬ותוסיף ותתן‬
‫לי כח וחיל בכל ימי העבור‪ ,‬שלא יותש כחי ולא כח העובר בשום דבר שבעולם‪.‬‬
‫ותציל אותי מפתקה של חוה‪ ,‬ומקללת "הרבה ארבה עצבונך והרנך‪ ,‬בעצב תלדי‬
‫בנים"‪ .‬ובעת לדתי כי ימלאו ימי ללדת‪ ,‬לא יהפכו עלי צירי‪ ,‬ויצא הוולד לאויר‬
‫העולם ברגע קטון‪ ,‬בקלות‪ ,‬ובלי שום היזק לא לי ולא לוולד‪ .‬ויהיה נולד בשעה‬
‫טובה ובמזל טוב‪ ,‬לחיים טובים ולשלום‪ ,‬ולבריאות‪ ,‬לחן ולחסד‪ ,‬לעושר וכבוד‪.‬‬
‫ויקוים בי מקרא שכתוב "לא תהיה משכלה ועקרה בארצך‪ ,‬את מספר ימיך‬

‫‪ 365‬בספר תפילת נשים )עמ' ‪ (85‬כתוב שתפילה זו היא מספר שערי דמעה וישועה של הרב‬
‫שמואל בן יהושע זליג‪.‬‬
‫אמלא"‪ .‬ואני ובעלי נגדלהו לעבודתך ולתורתך הקדושה‪ ,‬ולחיים טובים ולשלום‪,‬‬
‫ומתוך עושר ואושר וכבוד ומנוחה‪ .‬ולא נהיה לא אני ולא העובר ניזוקים‪ ,‬לא‬
‫בגופנו‪ ,‬ולא באברינו‪ ,‬ולא בעורקינו‪ ,‬ולא בגידינו‪ ,‬ולא בעורנו‪ ,‬ולא בבשרנו‪ ,‬ולא‬
‫בתוך חלל גופנו‪ ,‬ולא מחוץ לחלל גופנו‪ ,‬ולא בשאר בני אדם‪ .‬ותחזק את כוחי ורוחי‬
‫ועצמותי‪ ,‬כמו שנאמר "רפאות תהי לשרך‪ ,‬ושיקוי לעצמותיך‪ .‬כי לך ה' הוחלתי‪,‬‬
‫אתה תענה א‪-‬דני אלקי‪ .‬ואני בה' אעלוזה‪ ,‬אגילה באלקי ישעי‪ .‬רצה ה' להצילני‪,‬‬
‫ה' לעזרתי חושה‪ .‬חושה לעזרתי‪ ,‬א‪-‬דני תשועתי‪ .‬לישועתך קיויתי ה'‪ .‬שמע ה' קולי‬
‫אקרא‪ ,‬וחנני וענני‪ ".‬עשה למען אבותינו הקדושים‪ ,‬ולמען זכותם וצדקתם‪ ,‬ולמען‬
‫תורתם ומעשיהם הטובים של שוכני עפר בכל מקום שהם‪ ,‬ותזכור אהבתם‪ ,‬ותחיה‬
‫זרעם‪ ,‬ותציל אותם ממוות וממשכלה‪ ,‬ומכל חולי ומדוה‪ .‬ותברכני כאשר הבטחתנו‬
‫בתורתך הקדושה על ידי משה עבדך מפי כבודך‪ ,‬כאמור "ואהבך וברכך והרבך‪,‬‬
‫וברך את פרי בטנך ופרי אדמתך‪ ,‬דגנך ותירשך ויצהרך‪ ,‬שגר אלפיך ועשתרות‬
‫צאנך‪ ,‬על האדמה אשר נשבע לאבתיך לתת לך‪ .‬ברוך תהיה מכל העמים‪ ,‬לא יהיה‬
‫בך עקר ועקרה ובבהמתך‪ ".‬כן תברכני ותענני ותחנני‪ ,‬ותאריך ימי בטוב ובנעימים‪,‬‬
‫כאמור "ארך ימים אשביעהו‪ ,‬ואראהו בישועתי‪ ".‬אמן‪ .‬יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי‬
‫לפניך‪ .‬ה' צורי וגואלי‪.‬‬

‫תפלה קצרה לבעל שאשתו בהריון ]בארבעים יום הראשונים[‬

‫)מתוך הספר 'אביעה תפלות' עמ' ‪ ,165‬בשם הספר 'קב הישר' לר' צבי הירש‬
‫קאיידנוור(‬

‫יהא רעוא ממארי עלמא‪ ,‬שנזכה לבנים יראים ושלמים וחרדים לדבר ה'‪ ,‬ונראה‬
‫בהם קדושת תנאים ואמוראים‪ .‬אמן‪.‬‬

‫תפלת הבעל כשאשתו מעוברת‬

‫)מתוך הספר 'אביעה תפלות' עמ' ‪ ,166‬בשם הספר 'בית תפלה' לר' אליעזר‬
‫פאפו(‬

‫רבונו של עולם! מודה אני לפניך על שחוננתני ונתת לאמתך אשתי ]פלונית בת‬
‫פלונית[ הריון‪ .‬יהי שם ה' מבורך‪ ,‬ומרומם על כל ברכה ותהלה‪ .‬ובכן‪ ,‬יהי רצון‬
‫מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו‪ ,‬שתרחם על כל מעוברות עמך ישראל‪ ,‬ותקל‬
‫מעליהן צער עיבורן‪ ,‬ותצילן שלא תפלנה ולדותיהן‪ .‬והיושבות על המשבר‪ ,‬ברחמיך‬
‫הרבים תצילן מכל רע‪ ,‬ותלדנה לחיים טובים‪ .‬ובכללן יהמו נא רחמיך על אמתך‬
‫אשתי ]פלונית בת פלונית[ ותקל מעליה צער עיבורה‪ ,‬ובמלאת ימיה ללדת תלד‬
‫בנקל‪ ,‬ויצא הוולד לאוויר העולם בשעה טובה ובמזל טוב לנו ולוולד‪ .‬ולא יארע שום‬
‫חולי ושום מום לא ליולדת ולא לוולד‪ ,‬ויהיה הוולד שלם בכל אבריו ובכל חושיו‪.‬‬
‫ותגזור עליו גזרות טובות‪ ,‬ויהיה בריא מזלו‪ .‬ואשמח אני ביוצאי חלצי‪ ,‬ותגל אשתי‬
‫בפרי בטנה‪ ,‬בעולם הזה ובעולם הבא‪ ,‬ולא נבוש ולא נכשל לעולם ועד‪ ,‬כי בשם‬
‫קדשך הגדול הגיבור והנורא בטחנו‪.‬‬

‫אל מלא רחמים! התמלא ברחמים עלינו‪ ,‬חסום פי שטן ואל ישטין על אשתי בעת‬
‫לידת‪ .‬וכל הקמים עלינו לרעה‪ ,‬תפל עליהם אימתה ופחד‪ ,‬בגדל זרועך ידמו כאבן‪,‬‬
‫מהר יקדמונות רחמיך כי דלונו מאד‪ .‬בעל הרחמים! התנהג עמנו במדת החסד‬
‫ובמדת הרחמים‪ ,‬ותכנס לנו לפני ולפנים משורת הדין‪ ,‬ואל תבוא במשפט עמנו‪,‬‬
‫ואל תדיננו כמעלנו‪ .‬עשה עמנו צדקה וחסד למען שמך הגדול‪ ,‬ותן לנו חיים טובים‬
‫וארוכים‪ ,‬לעבודתך‪ .‬ותזכנו לי ולאשתי שנזקין יחד בארץ הקדושה בעבודתך‪,‬‬
‫ונשמח ביוצאי חלצינו בראותנו אותם עושים רצונך }אולי רצונם?{ כרצונך‪.‬‬
‫ונשלים תקון נפשנו רוחנו ונשמתנו בגלגול זה‪ ,‬ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה‬
‫לחיי העולם הבא‪ .‬למען יזמרך כבוד ולא ידום‪ ,‬ה' אלקי לעולם אודך‪ .‬עשה למען‬
‫רחמיך הרבים‪ ,‬ולמען אבותינו הקדושים‪ :‬אברהם יצחק וישראל עבדיך‪ ,‬ולעמן‬
‫משה ואהרן‪ ,‬יוסף ודוד‪ ,‬ולמען כל הצדיקים‪ ,‬זכותם יגן עלינו‪ ,‬והם יליצו טוב בעדנו‪.‬‬
‫עשה למענך אם לא למעננו‪ .‬יהיו לרצון אמרי פי‪ ,‬והגיון לבי לפניך‪ .‬ה' צורי וגואלי‪.‬‬

‫תפלה לבעל כשנכנסה אשתו לחודש השלישי לעיברה‬

‫)מתוך הספר 'אביעה תפלות' עמ' ‪ ,168‬בשם הספר 'סנסן ליאיר' לחיד"א סימן‬
‫ב'(‬

‫לך ה' הגדלה והתפארת והנצח וההוד‪ ,‬כי כל בשמים ובארץ‪ ,‬לך ה' הממלכה‪,‬‬
‫והמתנשא לכל לראש‪ .‬רבונו של עולם! בלב נשבר ונדכה אני מתפלל לפני כסא‬
‫רחמיך‪ ,‬וגם שידעתי שאיני כדאי כלל‪ ,‬שמתי אחמיך לנגד עיני כי רחום אתה‪.‬‬

‫ובכן‪ ,‬יהי רצון מלפנך ה' אלקינו ואלקי אבותינו‪ ,‬שתתמלא רחמים על כל מעוברות‬
‫עמך ישראל‪ ,‬ובפרט על אשתי ]פלונית בת פלונית[‪ ,‬ותקל מעליה צער העיבור‪.‬‬
‫ועשה למען רחמיך‪ ,‬שיתקים העובר בבריאות‪ ,‬ויגמר לטובה בכל אבריו וגידיו‪ ,‬והכל‬
‫יהיה מתוקן‪ ,‬ולא תפיל אשתי‪ ,‬למען רחמיך המרובים‪ ,‬בשמך הקדוש )יכוין א"ל‬
‫ח"ד(‪ .‬וילאו ימיה ללדת‪ ,‬ולא תהיה משכלה‪ .‬כי כארץ תוציא צמחה‪ ,‬וכגנה זרועיה‬
‫תצמיח‪ .‬אמן‪ ,‬כן יהי רצון‪ .‬יהיו לרצון אמרי פי‪ ,‬והגיון לבי לפניך‪ .‬ה' צורי וגואלי‪.‬‬

‫שוועת האשה ההרה‬

‫)מתוך הספר 'תפילת נשים' עמ' ‪ ,80‬בשם סידור התפילה של נשות איטליה(‬

‫רבון העולמים אדון הצבאות עיני כל אליך ישברו ובעת צרה לך ישועו ואם כי אנכי‬
‫איניני כדאית לבוא לפניך בתפלתי שמתי פני כחלמיש ובאתי להפיל תחינתי לפניך‬
‫שכשם שפקדת את שרה ונעתרת לרבקה וראית בעוני לאה וזכרת לרחל אמותנו‬
‫ושמעת לתפלת הצדקניות אשר היו מעולם כן ברחמיך הרבים תראה בעני אמתך‬
‫ותזכרני ותאזין ותקשיב לקול שועי ותשלח מלאך הגואל לסמכני ולעזרני בעת‬
‫הריוני זה ולמען חסדיך תושיעני ותצילי מכל פגע רע ומכל מחלה ומכאוב ומדוה‬
‫ועצב וחנני שלא יהיה הולד שבמעי סנדל ותחזקני ותאמצני לבל אפיל ממעי ובעת‬
‫לדתי הזמן לי שעה טובה‪ .‬שלח עזרך מקדש ותשגיח עלי ברוב רחמיך ותחלצני‬
‫ותפלטני במשפט הצדקניות אשר לא היו בפתקה של חוה ולולד שאלד הכן לו‬
‫שעה ראויה ונכונה לעבוד אותך שעת פרנסה שלא יצטרך לבריות ולי הכן חלב‬
‫בדדי לינק אותו וחנני שאגדלהו ליראתך ולעבודתך ולי ולבעלי תן חיים טובים‬
‫וארוכים והזמן לנו פרנסתנו בלי טורח והצליחנו בכל מעשינו שומע תפלתי כי אתה‬
‫שומע תפלת כל פה‪ .‬יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי פניך ה' צורי וגואלי‪.‬‬

‫תפלה על נשים שלא תפלנה פרי בטנן‬

‫)מתוך הספר 'תפלה למשה' ב עמ' ‪ ,96‬בשם הרב יהודא פתייא(‬

‫יהי רצון מלפניך ה' אלקינו לאלקי אבותינו‪ ,‬שתחון ותחוס ותרחם על המעוברות‬
‫של עמך בית ישראל‪ ,‬ובכללן תרחם על אמתך ]פלונית בת פלונית[ שלא תפלנה‬
‫את פרי בטנן‪ ,‬ותסגור ותסתום ותחתום את מקור דמן ואת צירי ודלתי בטנן בחותם‬
‫של שמך הקדוש שם שד"י‪ ,‬אשר סוף אותיות המילוי שלו הן אותיות נד"ת העולים‬
‫בגימטריא חות"ם‪ .‬ובחותם שמותיך הקדושים שהם אהי"ה דיודין ודאלפין ודההין‬
‫העולים בגימטריא חות"ם עם הכולל‪ .‬ויהיה מקור דמן וצירן ודלתי בטנן ופי רחמן‬
‫סגורים ומסוגרים וחתומים בשני החותמות הקדושים האלו‪ ,‬חותם בתוך חותם‪ ,‬אחד‬
‫באחד יגשו‪ ,‬ורוח טומאה לא יבא ביניהם‪ ,‬ותקים בהם מקרא שכתוב "גן נעול‬
‫אחותי כלה‪ ,‬גל נעון מעין חתום‪ .‬כי חזק בריחי שעריך‪ ,‬ברך בנים בקרבך‪ .‬לא תהיה‬
‫משכלה ועקרה בארצך‪ ,‬את מספר ימיך אמלא‪ ".‬ותמשיך להם ולעוברם חיים‬
‫מעולם העליון ממזל נ)ו(צר ונקה‪ ,‬דביה תלין בני חיי ומזוני‪ ,‬למען שמך הקדוש‬
‫חת"ך הרמוז בראשי תבות חיים שאל ממך נתתה לו‪ ,‬אורך ימים עולם ועד‪ .‬ותקל‬
‫מעליהם צער העיבור וצער הלדה‪ .‬והיה בעת לדתן טרם יחילו יולידו‪ ,‬וטרם יבוא‬
‫חבל להן יולידו את עוברן‪ ,‬ותקים בהם מקרא שכתוב "בטרם תחיל ילדה‪ ,‬בטרם‬
‫יבוא חבל לה והמליטה זכר‪ ".‬ויצא הולד בשעה טובה ובמזל צומח ומצליח בריא‬
‫ושלם‪ ,‬מלובן ומזורז‪ ,‬ישיש כגיבור לרוץ אורח רחם אמו‪ ,‬ותגן ותסך עליהם ברחמיך‬
‫הרבים‪ ,‬ותרפאם רפואה שלמה‪ ,‬רפואת הנפש ורפואת הגוף מעתה ועד עולם‪,‬‬
‫והצילם מעין הרע ומכל מיני חולי ומזיקין וסטרא אחרא‪ ,‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬

‫תפילה לשלום הנשים המעוברות‬

‫)מתוך הספר 'תפילת נשים' עמ' ‪ ,86‬בשם הרב סלמן מוצפי(‬

‫יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתתמלא רחמים וחסדים גדולים על‬
‫הנשים ההרות והמעוברות מעמך ישראל ]ובפרט על פלונית בת פלונית[‪.‬‬
‫שתשמרם ותצילם כל זמן ההריון‪ .‬ותקל מעליה ומעליהם קושי וצער ההריון‪ ,‬ולא‬
‫יהיה להם שום חולי חס ושלום‪ ,‬או מכאוב פצע וחבורה‪ .‬ותצילם מכל נזק וחבלה‪,‬‬
‫ומפחד ומבהלה‪ .‬והעוברים שבמעיהם יהיו שלמים ומרוקמים בכל איבריהם‬
‫וגידיהם‪ ,‬ויהיו זריזים ומלבנים‪ .‬שמורים ומוגנים מכל דבר רע‪.‬‬

‫ובזכור שמותיך הקדושים א‪-‬היה במילוי יודין אלפין ההין )אלף הי יוד הי‪ ,‬אלף הה‬
‫יוד הה( העולים בגימטריא חותם עם הכולל‪ .‬תשמור ותסגור את רחמם במשך כל‬
‫תשעת חדשי ההריון‪ .‬ויהיו שמורים בחותמות הקדושים הללו‪ ,‬ונאמר גן נעול אחותי‬
‫כלה גן נעול מעין חתום‪ .‬לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא‪.‬‬
‫ולא תפלנה ולדותיהן למען שמך הקדוש )אלח"ד( וימלאו ימיהן ללדת‪.‬‬

‫ובהגיע זמן הלידה‪ ,‬יהמו רחמיך עליהן‪ .‬ותצילם ממכאובים מחולאים ומסכנות‬
‫מטירוף ומבהלה‪ .‬ויצאו הוולדות בשעה טובה ומוצלחת בלי נזק ותקלה‪ ,‬ותחזק ידי‬
‫המיילדות והרופאים לבל יכשלו במעשי ידיהם‪ ,‬ולא יצא מתחת ידם דבר שאינו‬
‫הגון ונכון‪ ,‬ותצא השליה בזמנה‪ ,‬ולא יצטרכו לא לרופאים ולא לרפואות‪ ,‬לא‬
‫היולדות ולא ילדיהן‪ ,‬כי אם לרחמיך וחסדיך‪ ,‬ותזמין להן שעה קלה וטובה לחיים‬
‫טובים ולשלום בשם אחד ראש אחדותו ראש יחוד תמורתו אחד )ארארית"א(‪ .‬ברוך‬
‫שומע תפלה‪.‬‬

‫תפילות המסוגלות למניעת הפלה‬

‫להתפלל שהעובר יתקיים בזכות השם הקדוש כה"ת‪ ,‬והשם הקדוש‬ ‫‪.1‬‬
‫‪366‬‬
‫אהי"ה אש"ר אהי"ה‪.‬‬
‫לומר 'נשמת כל חי' במהלך ההריון‪.‬‬
‫‪367‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪368‬‬
‫לומר את מזמור א' מתהילים‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫לומר את מזמור קכח מתהילים‪.‬‬
‫‪369‬‬
‫‪.4‬‬
‫לומר בכל יום במהלך ההריון את מזמורי תהילים‪ -‬א‪ ,‬ד‪ ,‬ה‪ ,‬ח‪ ,‬כ‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫לה‪ ,‬נז‪ ,‬צג‪ ,‬קח‪ ,‬ו‪-‬קמב‪ .‬ואת הפסוקים‪-‬‬
‫שמות א יט‪" -‬ותאמרן המילדת אל פרעה כי לא כנשים המצרית העברית‪ ,‬כי‬
‫חיות הנה בטרם תבוא אלהן המילדת וילדו"‬
‫שמות יא ח‪" -‬צא אתה וכל העם אשר ברגליך"‬
‫תהילים יט ו‪" -‬והוא כחתן יצא מחפתו‪ ,‬ישיש כגבור לרוץ ארח"‬
‫ולהתחייב בלי נדר לומר אחרי הלידה 'נשמת כל חי' ו'ישתבח' )בלי‬
‫‪370‬‬
‫הברכה(‪.‬‬

‫בני חיי ומזוני וזיווגי )בני עמ' ‪.(476-479‬‬ ‫‪366‬‬

‫תפילת נשים )עמ' ‪.(81‬‬ ‫‪367‬‬

‫מובא בתפלה למשה )ב עמ' ‪ (33‬כסגולה למפלת נפלים‪.‬‬ ‫‪368‬‬

‫מובא בתפלה למשה )א עמ' ‪ (48‬כסגולה למעוברת‪.‬‬ ‫‪369‬‬

‫בשם הרב חיים קנייבסקי‪.‬‬ ‫‪370‬‬

 ‫דברי חיזוק למפלת‪/‬הרב יצחק זילברשטיין‬
‫]מתוך הספר 'תורת היולדת' )סוף פרק לו עמ' רכו([‬

‫אשה שהפילה רחמנא לצלן או שילדה תינוק ונפטר‪ ,‬אל תאמר להבל הריתי‬
‫ולבהלה ילדתי‪ ,‬מאחר ויש שכר לפעולתה‪ .‬דהנה במסכת סנהדרין דף ק"י‪ :‬נחלקו‪:‬‬
‫"קטן מאימתי בא לעולם הבא? רבי חייא ורבי שמעון בר רב‪ ,‬חד אמר משעה‬
‫שנולד‪ ...‬איתמר רבינא אמר משעה שנזרע‪ ,‬דכתיב זרע יעבדנו" )תהילים כב(‪.‬‬

‫וכתב רש"י ז"ל‪" :‬משעה שנזרע‪ -‬משעה שנקלט הזרע במעי האשה‪ ,‬אפילו הפילה‬
‫אמו ונמחה‪ ,‬יש לו חלק לעתיד לבא‪ ,‬דכתיב זרע יעבדנו‪ .‬והכי אמר בכתובות )דף‬
‫קי"א‪" (.‬נבלתי יקומות" לרבות נפלים"‪ .‬וכתב ה"אגרות משה" )יור"ד ח"ג קל"ח(‬
‫רבינא דהוא בתרא הלכה כמתו‪.‬‬

‫נמצא דלהלכה נפסק‪ ,‬דכשנקלט במעי אמו‪ ,‬אפילו הפילתהו אח"כ‪ ,‬יש לו חלק‬
‫לעולם הבא ויקום בתחיית המתים כצדיק גמור הנקי מכל חטא‪ .‬וכתב שם האגרות‬
‫משה שהם יקומו בלי צער וגלגול מחילות‪ .‬ואמו זכתה לקיים חסד גדול עם נשמה‬
‫שעשתה כאן תיקונה‪.‬‬

‫ובסוטה דף י"ב‪ .‬נאמר שמרים הנביאה אמרה לעמרם‪ ,‬גזרתך קשה משל פרעה‪,‬‬
‫שפרעה גזר רק בעולם הזה ואתה גזרת גם בעולם הבא‪ .‬ופירש רש"י "שכיון‬
‫שאינם נולדים‪ ,‬אינם באים לעולם הבא"‪ .‬ומבואר מזה שכדאי לנשמה לרדת‬
‫לעולם הזה אף שתתיסר בצער טביעה ביאור‪ ,‬וגם להוריה לעבור צער זה ולראות‬
‫פרי בטנם מושלך ביאור‪ ,‬כיון שעל ידי כך תוכל הנשמה לבא לעולם הבא‪.‬‬

‫ושנינו ביבמות ס"ב‪" .‬אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף"‪ .‬נמצא שעל ידי‬
‫שעסקה בפריה ורביה ונקלט הזרע‪ ,‬קיבה את הגאולה‪ .‬ובודאי תהיה נשמה זו‬
‫מליצה טוב עבור הוריה שזיכו אותה בתיקונה‪.‬‬

‫והבה נמשיל ונאמר לאם‪ ,‬אילו מלך גדול היה מפקיד בידך פקדון יקר מאד‪ ,‬וכי לא‬
‫היתה שמחה‪ .‬וגם לאחר שהמלך דרש וקיבל חזרה פקדונו‪ ,‬זכות היא שהיתה‬
‫שומרת למלך‪ .‬כך האם זכתה להיות שומרת למלך‪ .‬והיתה דומה לארון קדש‬
‫שספר תורה מונח בו‪ ,‬שאוצרת בקרבה תינוק‪ ,‬אשר נר אלוקים על ראשו‪ ,‬ולומד‬
‫כל התורה כולה‪ ,‬הרי היתה האם בית מדרש וארון קדש‪ .‬ושנינו במסכת עבודה‬
‫זרה דף ג'‪" :‬בשעה רביעית יושב הקב"ה ומלמד תינוקות של בית רבן תורה"‪.‬‬
‫ואיתא בספרים דהכוונה לתינוקות הנמצאים בבטן אמן‪ .‬לכן תקבל עליה באהבה‬
‫דין שמים ואל יפול רוחה‪ ,‬ויש תקוה ושבו בנים לתיקונם‪.‬‬
 ‫היילודים למות‪/‬הרב מרדכי אלון‬
‫]מתוך הסכמתו של הרב מרדכי אלון לספרו של הרב ימין לוי‪' ,‬התמודדות עם‬
‫אובדן תינוק'‪.‬‬
‫הרב מרדכי וחני אלון איבדו את בנם במוות עריסה‪[.‬‬

‫"הוא היה אומר‪ :‬הילודים למות והמתים להחיות"‪ .‬כך מתאר התנא במסכת אבות‬
‫את מסלול חיינו‪ .‬אך מדוע לא שנה התנא "החיים" למות שזהו המושג ההפוך‬
‫מהמתים להיות?‬

‫דומני שרק מי שחווה אובדנו של תינוק יודע גם את התשובה‪ .‬יודע ששיא "החיים"‬
‫נמצא בילודים‪ .‬שהרי מה יש לו לתינוק קטן וטהור? "רזומה" ארוך? חברים‬
‫מהצבא? מהישיבה? מהעבודה? חוויות מטיולים משותפים? רק דבר אחד יש‬
‫לתינוק – חיים‪ .‬רק חיים‪ .‬כל‪-‬כך הרבה חיים הוא נותן לנו‪ ,‬הוריו‪ ,‬בדרך שעוברת‬
‫אלינו‪ ,‬באופן כל כך טהור‪ ,‬חיים וטהרה ואהבה‪ .‬על‪-‬כן כשביקש התנא לתאר את‬
‫שיא נטילת החיות בעולם הוא אמר "הילודים למות"!‬

‫זאת עצמת הכאב‪ ,‬הכאב שכל‪-‬כך הרבה פעמים נושאים אותו אנו ההורים לבדנו‪.‬‬
‫אבל אפשר שפה גם טמון סוד הרפואה‪ .‬את אובדנו של בוגר אנו מנסים להשלים‬
‫בהמשך תכונותיו‪ ,‬חוותיו ומפעלי חייו לנצח‪ .‬אבל איך ישלימו‪ ,‬לא עלינו‪ ,‬הורים‬
‫שכולים מפעל חייו של תינוק שעוד לא התחיל לפסל דרכו במציאות?‬

‫לאובדנו של ילוד טהור יש רק דרך התמודדות אחת‪ ,‬אם אבדנו חיים כל‪-‬כך‬
‫טהורים‪ ,‬כל‪-‬כך קדושים‪ ,‬המסקנה היא להוסיף עוד ועוד חיים‪ ,‬חיים טהורים‪ ,‬חיים‬
‫קדושים‪.‬‬
 ‫מכתב לבן‪/‬הרבנית דינה הורביץ‬
‫]הרב אלי ודינה הורביץ זכו בארבעה ילדים‪ .‬לרבנית דינה הייתה בעיית לחץ דם‪,‬‬
‫והמליצו הרופאים שלאחר הריונה הראשון לא תיכנס שוב להריון‪ .‬דינה עברה‬
‫נסיונות הריון רבים‪ ,‬עברה שבע הפלות ושני ילדים שנפטרו סמוך ללידתם‪.‬‬
‫הרב אלי ודינה הי"ד נרצחו בערב שבת קודש‪ ,‬פרשת פקודי תשס"ג‪ ,‬בביתם‪,‬‬
‫בעיצומה של סעודת שבת‪.‬‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪[.‬‬

‫מכתב שנכתב על ידי הרבנית דינה‬

‫לאחר לידה שקטה‬
‫"משנכנס אדר מרבים‬ ‫יום ה' ערב ר"ח אדר תשמ"ד‬
‫בשמחה"‬

‫ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך‬

‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם דיין האמת‬
‫ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם הטוב והמיטיב‬
‫ה' נתן וה' לקח‪ ,‬יהי שם ה' מבורך‬

‫בננו היקר‪,‬‬

‫בננו זה שלא זכיתי לראותו ולא חיבקתיו בידי ולא הרגשתי חום גופו ועצמת‬
‫מציצתו ולא חויתי רעידת גופו‪ ,‬כולו התרגשות ותאות אוכל – תאות רצון החיים –‬
‫בננו זה‪ ,‬שאינני יודעת אם הוא בהיר כצבי או כהה כבת‪-‬שבע או צרחן כנחמה‪ ,‬אם‬
‫כחול עיניים הוא כפי שהסטטיסטיקה מראה או מתולתל שער‪ ,‬אפילו קולו לא‬
‫זכיתי לשמוע‪.‬‬

‫בני‪ ,‬כמה אני בוכה עליך – כמה לבי יוצא אליך‪ ,‬כל כולי געגועים ותשוקה אליך‪,‬‬
‫בני‪.‬‬

‫בני‪ ,‬צר לי צר לי מאוד עד שכל כך חווינו יחד וכל כך נתנו האחד לשני וכל כך‬
‫היינו מחוברים מאוחדים‪ ,‬יחד‪ ,‬יחד‪ ,‬אחד היינו‪ .‬כל חייך נתתי לך ואוי כמה נתת לי‪,‬‬
‫כמה וכמה‪ ,‬צר לי שלא זכינו אפילו לרגע להמשיך קשר זה לחיים‪ ,‬למען החיים‬
‫ומתוך החיים ובתוך החיים‪ .‬איך אני חושקת אותך ורוצה בך מאוד בכל לבי ומהותי‪.‬‬
‫איך נתקעה אהבה כזאת ואיך כל כך קשה לי עכשיו‪ .‬הקשר נשאר‪ ,‬הכאב נשאר‪,‬‬
‫וחיים הגעגועים והתשוקה אליך‪ ,‬בני‪.‬‬

‫אבל עכשיו הכל הוקפץ למישור אחר‪ .‬לא אזכה לנשק אותך‪ ,‬לא אזכה להניק‬
‫אותך‪ ,‬לא אזכה לשיר אליך‪ ,‬לא‪ ,‬לא‪ ,‬הכל הוקפץ למקום אחר‪ ,‬ואני באפלה‪,‬‬
‫בחיפוש איזה חוט‪ ,‬איזה הארה לתפוס את המישור הזה‪ ,‬כי אני לא מוותרת עליך‬
‫ולא אאבד אותך‪ .‬היית בי ואנו נותקנו‪ ,‬כביכול‪ .‬אבל בטוחה אני ששוב אמצא אותך‬
‫ושוב נהיה דבוקים וקשורים‪ .‬ה' יהיה בעזרי ויתווני דרכי הישר אליך‪.‬‬

‫בני שלא אאמץ אל לבי‪ ,‬אולי תיבלע בלבי ואכיר בך במישור יותר מופשט – בלי‬
‫זמן‪ ,‬גוף וחום ומקום‪ ,‬אבל לא פחות בונה‪ ...‬מזביר אהבה וגבורה‪ ,‬אורה וברכה‪,‬‬
‫גדולה לעולם‪...‬‬

‫כל כך קשה לי‪ ,‬כל כך כואב לי וכל כך אני לא מוכנה לוותר עליך‪ ,‬בני‪ .‬לעולם‪,‬‬
‫לעולם לא אשכח זכרך‪.‬‬

‫בני‪ ,‬אני רוצה להמשיך ולפרט‪ ,‬מי היית ומה היית‪ ,‬הרבה מאד יש לי לספר‬
‫אודות תקופת חייך הקצרצרים בבטני‪ ,‬אבל אני מוצאת שאני לא יכולה לעזוב אותך‬
‫בשביל לדבר עליך – אולי זו פעם אחרונה שנוכל לדבר ככה; אין לי המילים‪ ,‬אין‬
‫לי הביטוי‪ ,‬הבכי הוא לא מספיק והשירה אין בה די‪ .‬לצרוח? אבל לשתוק כבר לא‬
‫אוכל‪...‬‬

‫‪...‬אבל אתגבר מאוד‪ .‬רק בא לי לכתוב את המילה הזאת בלי הרף‪" :‬בני שלי‪,‬‬
‫בננו היקר"‪.‬‬

‫‪...‬עוד יותר מזה!!! איזה לקח לימדת אותי‪ ,‬בני היקר‪ ,‬מראשית יצירתך‪ :‬הנה‬
‫דינה‪ ,‬החיים‪ ,‬החיים‪ ,‬החיים הם הרבה יותר חזקים‪ ,‬ממשיים‪ ,‬נצחיים‪ ,‬קיימים‪,‬‬
‫עצומים מכל התפיסה שלך! ובצחוק – כפי שכתוב אצל ארלין על הקיר "השמש‬
‫תזרח בבוקר גם בלי עזרתך"‪ .‬טיפול ישיר ישיר‪ ,‬בלי שום אשליות ובלבולים‪ ,‬ה'‬
‫נתן‪.‬‬
‫‪...‬היו לי תוכניות ואפילו תאריכים מוכנים‪ ,‬הרבה תחומי חיים‪ ,‬ובאת והכרזת בקול‬
‫– העולם מתקיים גם בלי שאת עוזרת‪ ,‬החיים זורמים גם בלי שאת מבינה‪ ,‬ומעל‬
‫הכל – הברכה שורה גם בלי שאת מקווה‪ .‬ה' נתן אותך‪ ,‬בני‪ ,‬מתנה ישירה; כולך‬
‫מתנה‪ ,‬כולך השמש הזורחת‪ ,‬הגל השוטף‪ ,‬הרוח נושבת בעצירת נשמה‪ ,‬בעצימת‬
‫עיניים‪ ,‬והברכה נזרעה‪ ,‬כבר קיים וגדל ומתפתח‪ ,‬איך?? לא בעזרתי‪ ,‬מתנה שכולה‬
‫ברכת ה'‪ ,‬ישיר ישיר לרחמי‪ .‬איך חיבקתי אותך?! איך התמלאתי בך? איך חשתי‬
‫את הטוב ממלא אותי יותר ויותר! כל רגע של בחילה הזכיר לי את סוד לקחי‪ ,‬כל‬
‫יום רע חיבב אותך ואת דברך עלי יותר )סוכות חגים(‪ ,‬ומעל הכל‪ ,‬כל בעיטה‬
‫ותנועה שלך מילאו אותי אושר‪ ,‬אור וחום אין קץ‪ ,‬אין קץ‪.‬‬

‫אשרי‪ ,‬מה טוב חלקי ומה נעים גורלי!!! קבלה כזאת‪ ,‬חינוך כזה – כה ישיר‪ ,‬כה‬
‫הכל! נותנים לילד צימוקים ושקדים לעודדו‪ ,‬אבל הממתקים הם לא הלימוד‪,‬‬
‫"מתוקים מדבש ונופת צופים"‪ .‬עולם הבא שהאמצעי הוא הוא המטרה‪ ,‬או כך‬
‫חשבתי‪ .‬נענוע רגליך הקטנטנות היה ממלא אותי באושר‪.‬‬

‫‪...‬הברכה שורה ממקור גדול‪ ,‬באופן ישיר מאוד ומאיר מאוד‪ ,‬ועל כל פנים‪ ,‬בין‬
‫אם אנו רואים ובין אם אנו רוצים ובין אם אנו לא מתכוונים בכלל‪ .‬זה מה שהיית לי‪,‬‬
‫את זה נתת לי בחיים שלך בי‪ ,‬בתנועות שלך ובהתנגשויות שלך על דופן רחמי‪,‬‬
‫בני‪.‬‬

‫אושר‪.‬‬

‫אוי לי בני – כפי שקודם לא יכולתי לעזוב אותך‪ ,‬כך אני מנועה ולא יכולה‬
‫להפסיק לכתוב‪ .‬על רגליך וידיך הקטנות‪ ,‬שהרגשתי אותן ואהבתי אותן כל כך‪ .‬עם‬
‫כל המאמצים‪ ,‬אני לא מסוגלת לבטא אפילו גרגר קטן של הרגשה ששטפה אותי‬
‫עם כל סימן חיים ממך‪ .‬אני כל כך רוצה לתאר!! ואין לי המילים‪ .‬נוסטלגיה אני לא‬
‫מחפשת‪ ,‬היא מטשטשת ומבלבלת‪ ,‬אלא כלי ביטוי‪ ,‬דרכי תיאור‪ ,‬ואין לי‪.‬‬

‫אוי‪ ,‬בני‪ ,‬צר לי כל כך‪ ,‬לבי יוצא אליך יוצא מתוכי אליך‪ ,‬אליך‪.‬‬

‫אהבתי את ההריון‪ ,‬שמחתי בו מאוד‪ ,‬הרגשתי טוב כמו שלא הרגשתי בכל הריון‬
‫אחר‪ ,‬הייתי כל כך בטוחה בך!! בבריאותך ובכוחך!! לא דאגתי לרגע‪ ,‬ובי זה לא‬
‫תלוי‪ .‬ממילא הכל בסדר‪ ,‬בלי ספק ובלי פחד פתאום ובלי בהלה וחרדה – אופייני‬
‫היה שרק שמחתי‪ ,‬רק חלמתי‪ ,‬רק הרמתי ידיים ונשטפתי‪ ,‬וחיכיתי‪ ,‬והקשבתי‬
‫פנימה‪.‬‬

‫עברו ימים – עליות‪ ,‬ירידות‪ ,‬שפעת‪ ,‬לחץ דם‪ ,‬חום‪ ,‬כביסה‪ ,‬כלים‪ ,‬נחמה‪,‬‬
‫שולמית‪ ,‬צבי‪ ,‬ובת שבע‪ .‬ראשי מתפוצץ‪ ,‬הורי באים בעוד ימים ספורים‪ ,‬הכל‬
‫מתפורר‪ .‬אבל אתגבר ואכתוב‪.‬‬

‫כבר שבועיים אני לא בהריון‪ ,‬שבועיים אני כבר מרוקנת ממך‪ ,‬מחומך‪ ,‬מהלות‬
‫לבך‪ ,‬מנשמתך הקדושה‪ .‬והתחושות והזכרונות‪ .‬יותר ויותר אני חשה שזה הופך‬
‫לנוסטלגיה מטשטשת יותר ויותר‪ .‬אני זוכרת שאני הייתי בהריון‪ .‬בחנוכה‪,‬‬
‫בשבתות‪ ,‬בימי חול חמים‪ ,‬גשומים‪ ,‬במצב רוח טוב‪ ,‬מצב רוח רע‪ .‬הכל כל כך מלא‬
‫ציפייה‪ ,‬והסוד הגדול‪ .‬גם עד יום שלישי שלפני שבועיים‪ ,‬שבוע של שקט – תענית‬
‫דיבור של אלי‪.‬‬

‫גם זה התמזג בתוך ההריון הזה‪ .‬צחוק‪ ,‬הצגות‪ ,‬קשיים‪ ,‬התקרבות‪ ,‬שבת‪ ,‬ומתחת‬
‫לכל – אתה‪ ,‬מחכים לך‪ ,‬מרגישים אותך‪.‬‬

‫הלכתי לרופא‪ ...‬כשיצאתי עמדתי בתחנה‪ ,‬נשטפתי בשמחה עצומה‪ ,‬לנגד עיני‬
‫נוף ירושלים שלי‪ ,‬מרהיב‪ ,‬עם האור המיוחד בגגות וברעפים ועל הר הבית‪ ,‬ומין‬
‫ערפל מוזר ומזהיר מאחורי בית החולים‪ .‬כל הביטחון שבי‪ ,‬הצינור שגיליתי בי‪,‬‬
‫הקשר הפתוח עם אלי והכוח המוזר שבי‪ ,‬בלי כל תנאי חיצוני‪ ,‬כוח שפירושו ההפך‬
‫מעשיית שרירים‪ ,‬הכנות שכליות‪ ,‬תוכניות וציפיות‪ ,‬אלא כוח של לכאורה חולשה‬
‫וחוסר אונים‪ ,‬פתיחת כל הצינורות‪ ,‬מאלי יעבור ממנו אלי‪ ,‬ואחרי התמלאותי יעבור‬
‫מאלי הלאה‪ .‬ביטחון באחיזתנו באמת‪ ,‬אולי בפעם הראשונה בלי תנאים ובלי‬
‫תוצאות‪ ,‬אושר של אמיתיות‪----‬‬

‫ומולי ירושלים‪ ,‬וברגע זה כל רגשותיי נשתפכו אליה אל כולה‪ ...‬ואני חלק‬

‫ממנה ובתוכה‪.‬‬

‫ירושלים שלי‪.‬‬
 ‫תחושות לאחר הפלה‪/‬הרבנית דינה הורביץ‬
‫]חלק ממכתב שכתבה הרבנית דינה לאישה ששכבה איתה בבית החולים לאחר‬
‫לידה שקטה‪ .‬המכתב נכתב כשנתיים לאחר המקרה‪ ,‬והחלק המצוטט כאן מתייחס‬
‫להפלה שעברה הרבנית דינה באותה תקופה‪[.‬‬

‫ערב יום ירושלים‪ ,‬כ"ז אייר תשמ"ו‬

‫בל"ג בעומר התחיל הדימום‪ .‬נסענו ישר לבית חולים ולאחר שבוע של בדיקות‬
‫חוזרות נקבע שההריון הפסיק להתפתח‪ .‬למזלי‪ ,‬אפילו גרידה לא הייתי צריכה‬
‫לעבור מאחר ובאולטרא‪-‬סאונד נראה "רחם ריק מתוכן"‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬התחושה היא של ריקנות נוראה‪ .‬אמנם התנהגותי בזמן שהייתי בבית חולים‬
‫הצביעה על שיפור – הייתי בסדר גמור‪ ,‬לא היסטרית ולא מפוחדת‪ ,‬ואפילו כשבאו‬
‫למדוד לי לעיתים תכופות את לחץ הדם‪ ,‬די שמרתי על קור רוחי! חזק מאד‬
‫בתודעה שלי שהכל לטובה ולא אני היא שמתכננת את העניינים‪ .‬תפדיקי הוא‬
‫לקבל אום ולמצות את החיובי שבכל מצב ולקוות לטוב! הנכס הזה יושב אצלי‬
‫כנראה די עמוק‪ ,‬ולא בצורה שטחית‪ ,‬כי איתו הצלחתי לעבור שבוע של בית חולים‬
‫)שזה לא בדיוק כוס התה שלי!!(‪ ,‬אבל כשהגעתי הביתה אזל לי הדלק‪ ,‬והעצבות‬
‫והייאוש מצאו להם משכן אצלי‪.‬‬

‫כל כך שמחתי בהריון הזה‪ .‬כל בקר רק פקחתי את העיניים ונזכרתי שאני בהריון‬
‫– קפצתי מהמיטה בשמחה! כל הזמן היה לי איזה צחקוק כבוש בגרון‪ ,‬כל כך‬
‫הצחיק אותי שאני זכיתי שוב להיות בהריון‪ .‬ורק לכתוב את המלים האלו‪ ,‬או להגיד‬
‫אותן בקול רם לרופא וכו'‪ ,‬מילא אותי בכזאת חדווה ושמחה פשוטה‪ .‬אפילו‬
‫כשהאחות במרפאה חילקה לי 'כרטיס אישה הרה' מחזקתי אותו ביד בכיף כזה –‬
‫ממש נהניתי מכל רגע‪ .‬כך גם אמרתי לעצמי‪ ,‬שאני מודה על כל רגע של הריון‬
‫ללא קשר לתוצאות – רק יום יום‪" .‬תודה שאני בהריון" ו"אלוקי נשמה שתת בי‬
‫טהורה היא" וכו'‪ .‬הפכתי את משמעותו להתאים למצבי – איך נהניתי‪.‬‬

‫לכן עכשיו התחושה שנגמרה החגיגה‪ ,‬ולחזור שוב למציאות האפורה של לחכות‬
‫ולא להיות שותף לכיף הזה – ומה יש לי שאני לא מחזיקה את התינוקות שלי‪,‬‬
‫שאני פולטת אותם בשלולית של דם‪ ...‬ושהרחם שלי הוא כעת "ריק מתוכן"‪ .‬כמה‬
‫מהירה וגמישה הפסיכולוגיה שלנו‪ .‬מזה שנתיים ויותר אני נאבקת עם המציאות‬
‫ומנסה לבנות את עצמי במסגרת של אסור לי להרות – וביום‪ ,‬בו ביום‪ ,‬שמצאתי‬
‫את עצמי בהריון – כאילו שכל ישותי חיכתה לרגע זה – בלי תקופת מעבר‪ ,‬בלא‬
‫גשר‪ .‬כלום‪ .‬כל‪-‬כך ברור היה לי‪ ,‬כל‪-‬כך טבעי וכיף‪ ...‬כפי שאומרים‪" :‬לדברים‬
‫טובים מתרגלים מהר"‪ ...‬והמהפכה היא אכזרית למדי‪ ,‬ואני מוצאת את עצמי‬
‫חלשה ונטולת רצון לקום ולהמשיך במקום שהשארנו את העניינים לפני שבוע‪,‬‬
‫כבדת איברים וחולמת‪.‬‬

‫כל נחמתי היא ירושלים‪ .‬חסד עשה אתי הקב"ה שהוא סידר את העניינים כך‬
‫שהשתחררתי יום לפני יום ירושלים‪ ,‬ואני מוצאת מתוך פרטיותי‪ ,‬ומעליה אני‬
‫משתתפת בשמחת הכלל – שמחה קרובה ופשוטה וסוחפת‪ .‬מעין התממשות של‬
‫מה שמתפללים יום‪-‬יום ושלי הייתה משמעות מיוחדת‪:‬‬

‫"‪ ...‬ועלינו יהמו נא רחמיך‬

‫ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת‪,‬‬
‫ושים חלקנו עמהם‬
‫ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ועל חסדך הגדול באמת נשעננו‪...‬‬
‫ולירושלים עירך ברחמים תשוב‪ ,‬ותשכון בתוכה כאשר דיברת‬
‫ובנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם‬
‫וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין‬
‫ברוך אתה ה' בונה ירושלים‪"...‬‬
 ‫חליפת מכתבים‪/‬הרבנית דינה הורביץ והרב צבי יהודה הכהן קוק‬
‫]המכתבים המובאים כאן נכתבו לאחר שהרופאים הודיעו לרבנית דינה שיש חשש‬
‫שהעובר הנישא ברחמה איננו מתפתח כראוי‪ ,‬ויש חשש של הפלה‪[.‬‬

‫יום חמישי‪ ,‬ראש חודש אדר מרבים בשמחה!!!‬

‫לכבוד הרב שליט"א‪,‬‬

‫תודה תודה‪ ,‬רב תודות לרב על מכתבו המשמח והמעודד‪ .‬אני כותבת שוב כי כפי‬
‫שכתבתי‪ ,‬עצם הכתיבה‪ ,‬ומשך הכתיבה‪ ,‬מחשבת הכתיבה‪ ,‬בעצמם מאד מחזקים‬
‫ומייסרים ואני אפילו מתמלאת שמחה בכתיבה‪.‬‬

‫עדיין אני שוכבת בבית חולים והיום בישר לי הרופא שלפי הבדיקות והמעקב וכו'‬
‫נראה לו שהעובר אינו מתפתח ושיהיה צורך לסיים את ההריון‪ ,‬אמנם המסקנה‬
‫היא לא סופית והוא המליץ לחכות עוד יום לראות איך ייצאו אותן בדיקות מחר‪ .‬ואני‬
‫מצידי מאד התעצבתי מידיעה זו וקשה לי לא לבכות הרבה‪ ,‬כי לא האמנתי ואני‬
‫עוד לא מאמינה שככה יסתיים הדבר‪.‬‬

‫אלי כל הזמן אומר לי‪ ,‬ואני משננת לעצמי‪" ,‬אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של‬
‫אדם אל יתייאש מן הרחמים"‪ ,‬ועוד בראש חודש‪ ,‬חגן של נשים‪ ,‬ועוד בר"ח אדר‬
‫המרבה שמחה‪ ,‬אני מלאת תפילה ואפילו אולי הודיה לקב"ה שהחיינו וקיימנו‬
‫והגיענו עד כאן‪ .‬פתאום‪ ,‬תוך כדי כתיבה לרב בה רציתי לספר ולתאר כמה עצובה‬
‫אני וכמה מבולבלת ואיך אני רק נכנסת לחשבונות קטנים קטנים על כמה שרציתי‬
‫הרבה ילדים‪ ,‬ומתי יהיה לי עוד תינוק להניק‪ ,‬וכמה שמחתי בהריון זה מהתחלתו‪...‬‬
‫ובמקום כל זה אני פתאום מתמלאת שמחה‪.‬‬

‫בלי מחשבות ובלי הסבר ובלי שום דבר‪ ,‬כמה טוב לי!!!‬

‫רבי‪ ,‬תפילתי היא שהרגשה זו וכל המחשבות והכוחות הטובים לא יעזבונו לעולם‪,‬‬
‫ושבימים ובשבועות הבאים אלמד לבסס הדברים בשכל ומשם לכל כולי‪ ,‬ולבעלי‬
‫ולמשפחתי היום ולדורי דורות על מנת להרבות שמחה – שמחה אמיתית ואהבה‬
‫שלמה וקידוש השם בעולם‪ .‬ויהי רצון שבתוך כל עם ישראל נזכה להביא זרע‬
‫קודש בנים ובני בנים המקדשים את השם במלוא מובן המילה‪ ,‬ושיצליח את ההריון‬
‫הזה ויגדל ויפתח ויחזק העובר שלי שייוולד בשעה טובה ויבשם את העולם בברכה‬
‫גדולה‪ .‬איזה פלא איך שניגשתי לכתוב ואיך כתבתי!‬

‫ה' אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני‪.‬‬

 ‫ב"ה ג' אדר תשל"ח‬

‫דינה היקרה והנכבדה מאד‪,‬‬

‫לא לך לא לך מצבי‪-‬רוח כאלה‪ ,‬במלוא מרחב הדעת והארת אמונת‪-‬אומן נאדרה‪-‬‬

‫בקדש מופלאה ונשגבה‪ ,‬את כולך הלא שואבת ומחודרת חסן‪-‬ישע ונחת‪-‬רוח כראוי‬
‫וכהגון לך‪.‬‬

‫בימים מרוממים אלה‪ ,‬אשר כולנו מודרכים וניצבים לפני ה' אלקינו בתוקף אמונת‪-‬‬
‫בטחונו‪ ,‬להיותנו מרבים‪-‬בשמחה‪ ,‬על‪-‬אחת‪-‬כמה‪-‬וכמה הלא הנך מוכנה ומזומנה‬
‫באמיתת הבינה‪-‬היתירה‪ ,‬כתוקף דברי חז"ל‪ ,‬להיות כולך נחת‪-‬רוח ושלוה‬
‫משוכללת בצפייה הברורה להופעת כל חסד נעם תפארתנו‪ ,‬ולששון‪-‬מעינותינו‬
‫הנמשכים ומתגלים בהתחדשות ימינו כקדם וכהנה וכהנה בעה"י‪.‬‬

‫בהמשך שפע הברכות השלמות ממקור אמירתן בתורה וממרום עיר תפארתנו‬
‫הנקראת בשמו של הקב"ה וכל תעצומות עוזו אשר אתך כולך ברוך השם‪,‬‬

‫נאמן בטחונך‪ ,‬צבי יהודה הכהן קוק‬

 ‫מקורות‬
‫להלן יובא מבחר מקורות העוסקים בהפלה או ב'נפלים'‪ ,‬חלק מן המקורות הובאו‬
‫בצורה חלקית בפרקים אחרים וחלק מובאים כאן לראשונה‪ .‬לחלק מן המקורות‬
‫יתלוו הארות קצרות‪.‬‬

‫שמואל ב יב יג‪-‬כה‬
‫לא‬
‫טאתְך ָ ֹ‬
‫ח ָ‬
‫ביר ַ‬
‫ע ִ‬
‫גם ה' הֶ ֱ‬
‫דִוד ַ‬
‫אל ָ‬
‫תן ֶ‬
‫מר נ ָ ָ‬
‫לה' ו ַֹיא ֶ‬
‫תי ַ‬
‫טא ִ‬
‫ח ָ‬
‫תן ָ‬
‫אל נ ָ ָ‬
‫דִוד ֶ‬
‫מר ָ‬
‫)יג( ו ַֹיא ֶ‬
‫תמות‪:‬‬
‫ָ‬
‫בן הִַילוד ל ְך ָ מות ָימות‪:‬‬
‫גם הַ ֵ‬
‫בר הֶַזה ַ‬
‫ד ָ‬
‫בי ה' בַ ָ‬
‫אי ְ ֵ‬
‫את ֹ‬
‫נאצ ְתָ ֶ‬
‫אץ ִ‬
‫כי נ ִ ֵ‬
‫פס ִ‬
‫)יד( אֶ ֶ‬
‫נש‪:‬‬
‫דִוד ו ֵַיא ַ‬
‫שת אור ִָיה ל ְ ָ‬
‫דה אֵ ֶ‬
‫שר י ָל ְ ָ‬
‫לד אֲ ֶ‬
‫את הַי ֶ ֶ‬
‫ביתו ו ַי ִֹגף ה' ֶ‬
‫אל ֵ‬
‫תן ֶ‬
‫)טו( ו ַי ֵל ֶך ְ נ ָ ָ‬
‫צה‪:‬‬
‫כב אר ְ ָ‬
‫ש ַ‬
‫לן ו ְ ָ‬
‫בא ו ְ ָ‬
‫דִוד צום ו ָ‬
‫צם ָ‬
‫ער ו ַי ָ ָ‬
‫עד הַנ ָ ַ‬
‫הים בְ ַ‬
‫ל ִ‬
‫את הָאֱ ֹ‬
‫דִוד ֶ‬
‫קש ָ‬
‫)טז( ו ַי ְבַ ֵ‬
‫חם‪:‬‬
‫תם ל ָ ֶ‬
‫רא אִ ָ‬
‫לא בָ ָ‬
‫בה ו ְ ֹ‬
‫לא א ָ‬
‫רץ ו ְ ֹ‬
‫הא ֶ‬
‫מן ָ‬
‫קימו ִ‬
‫ליו ל ַהֲ ִ‬
‫ע ָ‬
‫ביתו ָ‬
‫ני ֵ‬
‫ק ֵ‬
‫קמו ז ִ ְ‬
‫)יז( ו ַי ָ ֻ‬
‫מרו‬
‫כי א ְ‬
‫לד ִ‬
‫מת הַי ֶ ֶ‬
‫כי ֵ‬
‫גיד לו ִ‬
‫דִוד ל ְהַ ִ‬
‫די ָ‬
‫עב ְ ֵ‬
‫ראו ַ‬
‫לד ו ַי ִ ְ‬
‫מת הַי ָ ֶ‬
‫עי ו ַי ָ ָ‬
‫בי ִ‬
‫ש ִ‬
‫ביום הַ ׁ ְ‬
‫הי ַ‬
‫)יח( ו ַי ְ ִ‬
‫שה‬
‫ע ָ‬
‫לד ו ְ ָ‬
‫מת הַי ֶ ֶ‬
‫ליו ֵ‬
‫מר אֵ ָ‬
‫איך ְ ֹנא ַ‬
‫לנו ו ְ ֵ‬
‫בקו ֵ‬
‫מע ְ‬
‫ש ַ‬
‫לא ָ‬
‫ליו ו ְ ֹ‬
‫רנו אֵ ָ‬
‫דב ַ ְ‬
‫חי ִ‬
‫לד ַ‬
‫היות הַי ֶ ֶ‬
‫נה בִ ְ‬
‫הִ ֵ‬
‫עה‪:‬‬
‫רָ ָ‬
‫מת‬
‫דיו הֲ ֵ‬
‫עב ָ ָ‬
‫אל ֲ‬
‫דִוד ֶ‬
‫מר ָ‬
‫לד ו ַֹיא ֶ‬
‫מת הַי ָ ֶ‬
‫כי ֵ‬
‫דִוד ִ‬
‫בן ָ‬
‫שים ו ַי ָ ֶ‬
‫ח ִ‬
‫מתְל ַ ֲ‬
‫דיו ִ‬
‫עב ָ ָ‬
‫כי ֲ‬
‫דִוד ִ‬
‫רא ָ‬
‫)יט( ו ַי ַ ְ‬
‫מת‪:‬‬
‫מרו ֵ‬
‫לד ו ַֹיא ְ‬
‫הַי ֶ ֶ‬
‫ביתו‬
‫אל ֵ‬
‫בא ֶ‬
‫תחו ו ַי ָ ֹ‬
‫ש ָ‬
‫בית ה' ו ַי ִ ְ‬
‫בא ֵ‬
‫תיו ו ַי ָ ֹ‬
‫ל ָ‬
‫מ ֹ‬
‫ש ְ‬
‫לף ִ‬
‫ח ֵ‬
‫סך ְ ו ַי ְ ַ‬
‫חץ ו ַי ָ ֶ‬
‫רץ ו ַי ִר ְ ַ‬
‫הא ֶ‬
‫מ ָ‬
‫דִוד ֵ‬
‫קם ָ‬
‫)כ( ו ַי ָ ָ‬
‫כל‪:‬‬
‫חם ו ַֹיא ַ‬
‫שימו לו ל ֶ ֶ‬
‫שאל ו ַי ָ ִ‬
‫ו ַי ִ ְ‬
‫מתָ ו ַתֵבְך ְ‬
‫חי צ ַ ְ‬
‫לד ַ‬
‫עבור הַי ֶ ֶ‬
‫תה בַ ֲ‬
‫שי ָ‬
‫ע ִ‬
‫שר ָ‬
‫בר הֶַזה אֲ ֶ‬
‫ד ָ‬
‫מה הַ ָ‬
‫ליו ָ‬
‫דיו אֵ ָ‬
‫עב ָ ָ‬
‫מרו ֲ‬
‫)כא( ו ַֹיא ְ‬
‫חם‪:‬‬
‫כל ל ָ ֶ‬
‫תא ַ‬
‫מת ָ ו ַ ֹ‬
‫ק ְ‬
‫לד ַ‬
‫מת הַי ֶ ֶ‬
‫שר ֵ‬
‫ו ְכ ַאֲ ֶ‬
‫לד‪:‬‬
‫חי הַי ָ ֶ‬
‫ני ה' ו ְ ַ‬
‫חנ ַ ִ‬
‫ע וְ ַ‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫תי ִ‬
‫מר ְ ִ‬
‫כי א ַ‬
‫כה ִ‬
‫תי ו ָאֶבְ ֶ‬
‫מ ִ‬
‫חי צ ַ ְ‬
‫לד ַ‬
‫בעוד הַי ֶ ֶ‬
‫מר ְ‬
‫)כב( ו ַֹיא ֶ‬
‫לא ָישוב‬
‫ליו ְוהוא ֹ‬
‫הל ֵך ְ אֵ ָ‬
‫ני ֹ‬
‫שיבו עוד אֲ ִ‬
‫כל ל ַהֲ ִ‬
‫האו ַ‬
‫צם ַ‬
‫ני ָ‬
‫מה ֶזה אֲ ִ‬
‫מת ל ָ ָ‬
‫תה ֵ‬
‫ע ָ‬
‫)כג( ו ְ ַ‬
‫לי‪:‬‬
‫אֵ ָ‬
‫את‬
‫רא ֶ‬
‫ק ָ‬
‫בן ו ַתִ ְ‬
‫לד ֵ‬
‫מה ו ַתֵ ֶ‬
‫ע ָ‬
‫כב ִ‬
‫ש ַ‬
‫ליהָ ו ַי ִ ְ‬
‫בא אֵ ֶ‬
‫שתו ו ַי ָ ֹ‬
‫בע אִ ְ‬
‫ש ַ‬
‫בת ֶ‬
‫את ַ‬
‫דִוד ֵ‬
‫חם ָ‬
‫)כד( ו ַי ְנ ַ ֵ‬
‫הבו‪:‬‬
‫מה ַוה' אֲ ֵ‬
‫ל ֹ‬
‫ש ֹ‬
‫שמו ְ‬
‫ְ‬
‫)כה( וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה'‪.‬‬

‫]אפשר לשים לב לכך שתפקיד הבעל לנחם‪ ,‬אך זה בא מתוך מקום בו גם הוא‬
‫כואב‪ ,‬ולא מתוך עמדה של אדם המתבונן מבחוץ‪.‬‬
‫כמו כן ניתן להבחין בכך ששלבי התיקון והעלייה מן המשבר הם‪ -‬א‪ .‬נחמה אישית‪.‬‬
‫ב‪ .‬חיבור ושלמות זוגיים‪ .‬ג‪ .‬הבאת חיים חדשים לעולם‪ .‬וייתכן שצריך ללמוד מכאן‬
‫שזה הסדר הטבעי והנכון ולא צריך לקפוץ על שלבים‪[.‬‬

‫מדרש משלי פרשה לא‬

‫אמרו‪ ,‬מעשה היה ברבי מאיר‪ ,‬שהיה יושב בבית המדרש בשבת בשעת מנחה‬
‫ודורש‪ .‬מתו שני בניו‪ .‬מה עשתה אמן‪ ,‬הניחה שניהם על המטה ופרשה סדין‬
‫עליהם‪.‬‬
‫במוצאי שבת בא רבי מאיר מבית המדרש לביתו‪.‬‬
‫אמר לה‪ :‬היכן שני בני?‬
‫אמרה לו‪ :‬לבית המדרש הלכו‪.‬‬
‫אמר לה‪ :‬צפיתי בבית המדרש ולא ראיתי אותם‪.‬‬
‫נתנה לו כוס של הבדלה והבדיל‪.‬‬
‫חזר ואמר‪ :‬היכן שני בני‪.‬‬
‫אמרה לו‪ :‬הלכו להם למקום אחר ועכשיו הם באים‪.‬‬
‫הקריבה לפניו המאכל ואכל ובירך‪.‬‬
‫לאחר שבירך‪ ,‬אמרה לו‪ :‬רבי‪ ,‬שאלה אחת יש לי לשאול‪.‬‬
‫אמר לה‪ :‬אמרי שאלתך‪.‬‬
‫אמרה לו‪ :‬קודם היום בא אדם אחד ונתן לי פקדון‪ ,‬ועכשיו בא ליטול אותו‪ .‬נחזיר לו‬
‫או לא?‬
‫אמר לה‪ :‬בתי‪ ,‬מי שיש פקדון אצלו הוא צריך להחזירו לרבו‪.‬‬
‫אמרה לו‪ :‬חוץ מדעתך לא הייתי נותנת אותו‪.‬‬
‫מה עשתה‪ ,‬תפשתו בידו והעלתה אותו לאותו החדר‪ ,‬והקריבה אותו למטה‪ ,‬ונטלה‬
‫הסדין מעליהם‪ ,‬וראה שניהם מתים ומונחים על המטה‪.‬‬
‫התחיל בוכה ואומר‪ :‬בני בני‪ ,‬רבי רבי‪ ,‬בני בדרך ארץ‪ ,‬ורבי שהיו מאירין פני‬
‫בתורתן‪.‬‬
‫באותה שעה אמרה לו לרבי מאיר‪ :‬רבי‪ ,‬לא כך אמרת לי שאנו צריכין להחזיר‬
‫הפקדון לרבו? כך‪ ,‬ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך )איוב א כא(‪.‬‬
‫בדבר הזה ניחמתו‪ ,‬ונתיישבה דעתו‪.‬‬
‫לכך נאמר‪ ,‬אשת חיל מי ימצא‪.‬‬
‫]מדרש זה הובא כאן למרות שאין הוא עוסק ישירות בהפלה או בעוברים‪ ,‬משום‬
‫שמושג ה'פיקדון' שקיים בו מורגש בצורה יוצאת דופן באובדן של עובר או של‬
‫תינוק‪ .‬ההבנה שלא מדובר על 'פיספוס' חסר משמעות אלא על תפקיד וייעוד של‬
‫שמירת פיקדון עד לזמן מסוים‪ ,‬יכולה לתת תחושה של משמעות ולספק נחמה‬
‫מסוימת על האובדן‪.‬‬

‫ראוי לציין שכאן דווקא האשה היא זו שמנחמת את בעלה‪ .‬באופן טבעי‪ ,‬במשברים‬
‫מסוג זה נמצא הבעל בעמדה המנחמת ואילו האשה תופסת את מקום המנוחמת‪.‬‬
‫במדרש רואים שיש צורך גם בכיוון ההפוך‪ -‬גם אם זה לא נראה תמיד מבחוץ‪ ,‬יש‬
‫חשיבות גדולה גם לכך שהאשה תנחם את הבעל ושהבעל ירשה לעצמו להיות‬
‫קצת בתפקיד המנוחם ולא יכלא את כאבו ותחושותיו‪[.‬‬

‫פסיקתא רבתי )איש שלום( פיסקא לו ‪ -‬קומי אורי ד"ה זה שנאמר ברוח‬
‫התחיל הקדוש ברוך הוא מתנה עמו )עם המשיח( ואומר‪ :‬הללו שגנוזים הם אצלך‬
‫עוונותיהם עתידים להכניסך בעלוך ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו‪,‬‬
‫ומשנקים את רוחך בעול‪ ,‬ובעוונותיהם של אלו עתיד לשונך לידבק בחיכך‪ ,‬רצונך‬
‫בכך?‬
‫אמר משיח לפני הקדוש ברוך הוא‪ :‬שמא אותו צער שנים רבות הם?‬
‫אמר לו הקב"ה‪ :‬חייך וחיי ראשי‪ ,‬שבוע אחת שגזרתי עליך אם נפשך עציבה אני‬
‫טורדן מעכשיו‪.‬‬
‫אמר לפניו‪ :‬ריבון העולמים‪ ,‬בגילת נפשי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת‬
‫שלא יאבד אחד מישראל‪ ,‬ולא חיים בלבד ייוושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים‬
‫בעפר‪ .‬ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון‬
‫עד עכשיו‪ .‬ולא אלו בלבד אלא אף נפלים ייוושעו בימי‪ .‬ולא אלו בלבד‬
‫יושעו בימי אלא כל מי שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו‪ ,‬בכך אני‬
‫רוצה‪ ,‬בכך אני מקבל עלי‪.‬‬

‫זוהר חלק א דף קיז‪-.‬קיח‪) .‬מדרש הנעלם(‬

‫תניא אמר רבי שמעון‪ ,‬מפתח של חיה בידו של הקדוש ברוך הוא‪ ,‬הוא‪ ,‬ובעוד‬
‫שהיא יושבת על המשבר‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מעיין באותו הולד אם ראוי הוא לצאת‬
‫לעולם‪ ,‬פותח דלתות בטנה ויוצא‪ ,‬ואם לאו סוגר דלתותיה ומתו שניהם‪ ,‬אי הכי לא‬
‫יצא רשע לעולם‪ ,‬אלא הכי תנינן‪ ,‬על שלש עבירות נשים מתות וכו'‪,‬‬
‫ואמר רבי יצחק‪ ,‬למה אשה מפלת פרי בטנה‪ ,‬אלא אמר רבי יצחק‪ ,‬הקדוש ברוך‬
‫הוא רואה אותו העובר שאינו ראוי לצאת לעולם‪ ,‬ומקדים להמיתו במעי אמו‪,‬‬
‫שנאמר )בראשית ו ד( הנפילים היו בארץ בימים ההם‪ ,‬נפלים כתיב בלא יו"ד‬
‫ראשונה‪ ,‬ולמה בשביל שאחרי כן באו בני האלהי"ם אל בנות האדם וילדו להם‬
‫בשנות וירבו ממזרים בעולם‪ ,‬המה הגבורים אשר מעולם‪ ,‬שאין גבור ופריץ ועריץ‬
‫כמו הממזר‪ ,‬אנשי השם‪ ,‬שהכל יכירו לקרותו השם הידוע ממזר‪ ,‬דכיון שרואים‬
‫מעשיו שהוא פריץ ועריץ וגבור‪ ,‬הכל יקראוהו אותו שם‪.‬‬
‫ומה דאמר רבי שמעון‪ ,‬הקדוש ברוך הוא מעיין באותו הולד‪ ,‬אין לך רשע בעולם‬
‫מאותם הרשעים היוצאים לעולם‪ ,‬שאין הקדוש ברוך הוא מעיין בו‪ ,‬ורואה אם אותו‬
‫הגוף יניח בן צדיק וכשר‪ ,‬או שיציל לאדם מישראל ממיתה משונה‪ ,‬או שיעשה‬
‫טובה אחת‪ ,‬ובשביל כך הקדוש ברוך הוא מוציאו לעולם‪.‬‬

‫תפילת הכהן הגדול )מתוך הפיוט 'אתה כוננת'(‬

‫וכך הייתה תפילתו של כהן גדול בהיותו בהיכל‪:‬‬
‫יהי רצון מלפניך ה' אלקינו ואלקי אבותינו שתהא שנה זו הבאה עלינו ועל כל עמך‬
‫ישראל בכל מקום שהם‪ ,‬אם שחונה תהא גשומה‪ ,‬ואל תיכנס לפניך תפילת עוברי‬
‫דרכים לענין הגשם בלבד שהעולם צריך לו‪ .‬ושלא יצטרכו עמך בית ישראל‬
‫בפרנסה זה לזה ולא לעם אחר‪ .‬שנה שלא תפיל אשה את פרי בטנה ושיתנו‬
‫עצי השדה את תנובתם‪ .‬ולא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה‪.‬‬

‫]תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים נעשית אל מול קדש הקדשים שהוא מקור‬
‫החיים‪ ,‬אל מול אבן השתייה ממנה הושתת העולם‪ .‬אין מקום מתאים מזה לבקש בו‬
‫על ההריון והעוברים המבטאים את מקום יצירת החיים‪ ,‬ואשר עליהם דרשו חז"ל‬
‫את הפסוק‪" -‬במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל" )ראה כתובות ז ב(‪[.‬‬

‫שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן קלח‬

‫בעניין נפלים לתחיית המתים בע"ה י"ב ניסן תשל"ח מע"כ הבחור‪ ,,,‬שליט"א‪.‬‬
‫הנה בדבר שאלתך אם נפלים יקומון כשיבא זמן תחיית המתים במהרה‪ ,‬הנה‬
‫רבינא דהוא בתרא שהלכה כמותו אמר בסנהדרין דף ק"י ע"ב על קטן מאימתי בא‬
‫לעוה"ב שהוא משעה שנזרע ופרש"י משעה שנקלט הזרע במעי אשה אפילו‬
‫הפילה אמו ונמחה יש לו חלק לעתיד והביא דהכי אמר בכתובות נבלתי יקומון‬
‫לרבות נפלים‪ ,‬הרי מפורש ברש"י דלעמוד בתחיית המתים וחיי העולם הבא הם‬
‫בדין אחד וא"כ מפורש שכשיגיע זמן תחיית המתים יחיו הנפלים כגדולים צדיקים‬
‫שהם הא ודאי נקיים וטהורים מכל חטא‪ ,‬ובכתובות דף קי"א ע"א שמביא רש"י‬
‫ששם איירי ממש לענין תחיית המתים הרי כו"ע בין ר"א בין ר' אבא בר ממל מודים‬
‫דנבלתי יקומון הוא לנפלים שיקומו לתחיית המתים בין שבארץ ישראל בין שבחוץ‬
‫לארץ אלא שבחו"ל יהיה ע"י מחילות ולהם פשוט שלא יהיה בצער כי הם לא חטאו‬
‫בשום דבר ולכן תהא בטוח שבמהרה שיעלה רצון השי"ת שהוא הזמן לתחיית‬
‫המתים יהיו לך אחים צדיקים שלא טעמו טעם חטא מעולם‪ .‬וגם תדע שהאח שהיה‬
‫מאומץ )אדאפטירט( אצל אמך מעולם לא היה אח שלך כלל כי אין לזה שום‬
‫שייכות לקרבות דליכא ענין קנין לזה‪ .‬אבל תדע שבכלל אין לך לדאוג ולחשוב‬
‫במה שיהיה בשביל הנאה בעצם‪ ,‬אלא תראה להשתדל ללמוד הרבה ולהתגדל‬
‫בתורה וגם ליזהר בקיום המצות ומאיסורי התורה בשמחה וזה יהיה לך גם הנאתך‬
‫בחיים ויקויים בך אשריך וטוב לך‪ .‬והנני המברך אותך בשלות הנפש והגוף‬
‫ולהתגדל בתורה ובמעשים‪ ,‬משה פיינשטיין‪.‬‬

‫]אפשר לשים לב לכך שמכתבו של הרב משה פיינשטיין הוא לאח ולא לאחד‬
‫ההורים‪ .‬כדאי לתת את הדעת גם על היחס של אחי ה'נפל' לחייו ולמותו‪ ,‬ולהסביר‬
‫להם במילים פשוטות את העובדה שהיה להם אח אשר עלה לשמיים ואיננו עוד‬
‫עימנו‪[371.‬‬

‫ספר חסידים סימן תקא‬

‫התלמידים היו יושבים לפני רבן‪.‬‬
‫אמר האחד‪ :‬יהי רצון שתהר אשתי אם הוולד יהיה חי‪ ,‬ואם לאו יהי רצון שלא תהר‪.‬‬
‫אמר חברו‪ :‬יהי רצון שתהר אשתי‪.‬‬
‫אמר חברו‪ :‬ואם ימות הוולד‪ ,‬הרי טוב שלא נולד‪ ,‬דכתיב "אל תכזב בשפחתך"‬
‫וכתיב "הלא אמרתי לא תשלה אותי"!‬
‫ואמר התלמיד‪ :‬כשייוולד אתפלל שיחיה‪.‬‬
‫אמר החכם‪ :‬יש וולד או בן או בת שפודה את אביו ואת אמו מן המוות או מן הצרות‪,‬‬
‫שנאמר "יעקב אשר פדה את אברהם"‪ .‬יש שנגזר צער על האב או על האם‪ ,‬מת‬
‫הוולד הרי האב או האם עצבים‪ ,‬הרי העיצבון פודהו‪ .‬וזהו שנאמר "בכל עצב יהיה‬
‫מותר"‪.‬‬

‫שער הכוונות ‪ -‬דרושי חג הסוכות הקדמה‬

‫‪ 371‬על חשיבות מתן ההסבר לילדים על אובדן אחיהם במהלך הריון ועל הדרך לעשות זאת‪ ,‬ראה‬
‫עוד במאמר במגזין הורים וילדים )‪ 113‬עמ' ‪ 52‬ואילך(‪.‬‬
‫כי הנה לפעמים יש למעלה גם כן נפלים בסוד "הנפילים היו בארץ"‪ ,‬כי הפילתם‬
‫המלכות בסוד נפלים‪ .‬ולהיות שהם באו מבחינה זו‪ ,‬לכן גם הם היו אחר כך‬
‫משחיתים על הארץ את טיפות זרעם והבן הסוד הזה‪.‬‬

‫]קשה להבין מהי בדיוק כוונת האר"י בדברו על ה'מלכות' שמפילה את הנפלים‪,‬‬
‫אך אפשר ללמוד בדבריו שכאשר נעשית הפלה כאן בארץ‪ ,‬היא משקפת מצב‬
‫רוחני מקביל בעולמות העליונים‪ .‬אפשר לשאוב מכך נחמה מסוימת‪ ,‬כדברי רבי‬
‫נחמן מברסלב )לקוטי מוהר"ן קמא פט‪ ,‬ההדגשות במקור(‪-‬‬
‫"ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו"‪.‬‬
‫הנה ידוע‪ ,‬כי כל מה שחסר לאדם‪ ,‬הן ברוחני הן בגשמי‪ ,‬החיסרון הוא‬
‫בהשכינה‪ ,‬שהוא בחינת אלקים‪.‬‬
‫וזהו ותחסרהו‪ -‬בוודאי מעט מאלקים; היינו החיסרון בוודאי מאלקים‪,‬‬
‫היינו בהשכינה‪.‬‬
‫אך כשידע זאת‪ ,‬שהחיסרון הוא למעלה ולמטה‪ ,‬בוודאי יהיה לו צער גדול‬
‫ועצבות‪ ,‬ולא יוכל לעבוד ה' יתברך בשמחה‪.‬‬
‫לכך צריך להשיב לעצמו‪ :‬מה אני ומה חיי; כי המלך בעצמו מספר לי‬
‫החיסרון שלו‪ ,‬וכי יש כבוד גדול מזה?‬
‫מתוך כך בא לשמחה גדולה‪ ,‬ונתחדשו המוחין שלו‪.‬‬
‫וזהו‪ :‬וכבוד והדר תעטרהו‪ -‬היינו על ידי כבוד והדר שיש לו‪ ,‬שהמלך‬
‫בעצמו מספר לו החיסרון‪ ,‬תעטרהו במוחין חדשים‪.‬‬

‫רבי נחמן מברסלב לא בא לנחם אותנו על ידי הקטנת מימדיו ומשמעותו של הכאב‬
‫או החיסרון‪ ,‬ההיפך הוא הנכון‪ -‬רבי נחמן מלמד אותנו שהחיסרון הפרטי שלנו נובע‬
‫ישירות מחיסרון כביכול שיש בשכינה עצמה‪ ,‬מפגם קוסמי במציאות האנושית‬
‫והאלוקית בעולם‪ .‬אך דווקא לימוד זה יכול להקהות את תחושת הבדידות שמתלווה‬
‫לכאב ולחיסרון‪ ,‬וללמד אותנו שבכל מקום בו אנו נמצאים הקב"ה נמצא איתנו‬
‫וכואב איתנו‪" -‬עימו אנכי בצרה"‪[.‬‬