‫הכנה למבחן בפיזיקה‬

‫תאריך המבחן‪21/12/2005 :‬‬

‫•שבירת אור – הגדרת מונחי בסיס‬

‫להלן המונחים הבסיסיים שילוו את נושא שבירת האור‪.‬‬
‫‪o‬אנך – ישר המאונך לקו הגבול בין שני תווכים‪.‬‬
‫‪o‬קרן פוגעת – הקרן היוצאת ממקור אור ומתקדמת‪.‬‬
‫‪o‬קרן מוחזרת – הקרן החוזרת מפגיעה בקו הגבול בין שני תווכים‪.‬‬
‫‪o‬קרן נשברת – הקרן שממשיכה לאחר פגיעה בקו הגבול בין שני תווכים‪.‬‬
‫‪o‬זווית פגיעה – הזווית בין הקרן הפוגעת לאנך‪.‬‬
‫‪o‬זווית החזרה – הזווית בין הקרן המוחזרת לאנך‪.‬‬
‫‪o‬זווית שבירה – הזווית בין הקרן הנשברת לאנך‪.‬‬

‫•שבירת אור – חוקי בסיס‬

‫כמה חוקי בסיס המלווים את כל נושא שבירת האור‪ ,‬שיש לדעת‪.‬‬

‫•הקרן הנשברת תופיע תמיד בצד הנגדי‬

‫לקרן הפוגעת על האנך‪ .‬לא ייתכן מצב בו‬
‫הקרן הנשברת תופיע באותו הצד על האנך‬
‫ממנו מגיעה קרן הפוגעת‪.‬‬

‫•חלק מהקרן הפוגעת מוחזרת באותה זווית‬

‫הפגיעה‪ .‬זוהי הקרן הנשברת‪.‬‬

‫•כאשר זווית הפגיעה הינה ‪ 0‬אין שבירה‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫גורר‬ ‫גורר ‪, β‬‬ ‫•מהלך האור הוא הפיך – אם‬
 ‫•שבירת אור – חוק סנל‬
‫ע"פ חוק סנל‪ ,‬סינוס כפול מקדם השבירה של‬
‫‪n1 × sinα = n2 × sinβ‬‬ ‫החומר הראשון שווה לסינוס כפול מקדם השבירה‬
‫של החומר השני‪.‬‬

‫במסגרת נושא השבירה וחוק סנל‪ ,‬קיימות מספר תופעות המתייחסות לנושא‪:‬‬

‫•זווית גבול‪ :‬הזווית המקסימלית ביותר שיכולה‬

‫להתקיים בתווך הצפוף יותר‪ .‬בת זוגה (מהצד‬
‫השני של קו הגבול) שווה ‪. 90‬‬

‫כאשר ננסה לשגר קרן אור מהתווך הצפוף יותר‬

‫אל הצפוף פחות בזווית הגדולה מזווית הגבול‬
‫נקבל תופעה הנקראת החזרה גמורה‪.‬‬

‫•החזרה גמורה‪ :‬תופעה המאפיינת שליחת קרן בזווית הגדולה‬

‫יותר מזווית הגבול דרך החומר הצפוף יותר‪ .‬בתופעה זו‪ ,‬כל‬
‫הקרן שנשלחה מוחזרת בתור הקרן המוחזרת‪ ,‬ולא מתקיימת‬
‫שבירה‪.‬‬

‫התנאים להחזרה גמורה‪:‬‬

‫‪ )1‬הקרן באה מהחומר הצפוף יותר לצפוף פחות‪.‬‬
‫‪ )2‬זווית הפגיעה גדולה מזווית הגבול‪.‬‬

‫חישובים הקשורים לנושא‪:‬‬

‫מהירות‬
‫האור‬ ‫•חישוב ע"פ משולש ‪ – CVN‬ניתן לחשב את מהירות‬
‫‪C‬‬ ‫בוואקום‬ ‫האור בחומר ע"י שימוש במקדם השבירה או חישוב‬
‫מקדם השבירה ע"י שימוש במהירות האור בחומר ע"י‬
‫מהירות‬ ‫‪V‬‬ ‫‪N‬‬ ‫הצבה בתרגיל חילוק ע"פ המשולש הזה‪.‬‬
‫האור‬ ‫מקדם‬
‫בחומר‬ ‫השבירה‬

‫•חישוב מקדמי השבירה – ניתן לחשב את מקדמי השבירה‬

‫‪sinθα‬‬ ‫ע"י שימוש בזוויות הפגיעה והשבירה הנתונות והצבתן‬
‫‪= n2‬‬ ‫בנוסחה הבאה‪ .‬שימו לב‪α > β :‬‬
‫‪sinθβ‬‬

‫‪n1‬‬ ‫•חישוב זווית הגבול – ניתן לחשב את זווית הגבול‬

‫‪= sinθC‬‬ ‫ע"י חילוק מקדם השבירה הקטן בגדול‪.‬‬
‫‪n2‬‬

‫להלן מספר מקדמי שבירה של חומרים נפוצים‪:‬‬

‫מקדם שבירה‬ ‫חומר‬
‫‪1.0‬‬ ‫אוויר (=ריק)‬
‫‪1.33‬‬ ‫מים‬
‫‪1.5‬‬ ‫זכוכית‬
‫‪1.6‬‬ ‫שמן‬
‫‪2.42‬‬ ‫יהלום‬
 ‫•נספח‪ :‬מראות מישוריות‬
‫מהלך האור כקו ישר וחסימתו‬
‫כאשר נקרין ממקור אור נקודתי אור‪ ,‬אשר אזור מסוים מקרניו יחסמו ע"י עצם כלשהו‪ ,‬יווצר איזור של‬
‫צל מלא ואיזור של אור‪.‬‬

‫שיטה לסימון איזורי החושך והאור ממקור אור נקודתי‪:‬‬

‫א) נסמן את מקור האור הנקודתי בתור נקודה ואת הגוף החוסם בתור קו דו‪-‬ממדי‪.‬‬
‫ב) נסמן איזור מסוים (נניח‪ ,‬קיר) הנמצא אחרי הגוף החוסם בתור קו דו‪-‬ממדי‪.‬‬
‫ג) נמתח שני קווים ממקור האור‪ ,‬אשר כל קו ישיק לקצה אחד של הגוף החוסם (משמע‪ ,‬יגע בנקודת‬
‫קצה של הגוף)‪.‬‬
‫ד) נמשיך את הקווים עד לאיזור המסומן לאחר הגוף החוסם‪ .‬האיזור הנמצא בין שתי נקודות החיתוך‬
‫עם הקו הוא איזור הצל המלא‪ ,‬והאיזור שמתחיל בנקודות הוא איזור האור המלא‪.‬‬

‫אור‬

‫צל מלא‬

‫אור‬

‫שיטה לסימון איזורי החושך והאור ממקור אור נרחב‪:‬‬

‫א) נסמן את מקור האור הנקודתי בתור נקודה ואת הגוף החוסם בתור קו דו‪-‬ממדי‪.‬‬
‫ב) נסמן איזור מסוים (נניח‪ ,‬קיר) הנמצא אחרי הגוף החוסם בתור קו דו‪-‬ממדי‪.‬‬
‫ג) נמתח שני קווים ממקור האור‪ ,‬אשר כל קו ישיק לקצה אחד של הגוף החוסם (משמע‪ ,‬יגע בנקודת‬
‫קצה של הגוף)‪.‬‬
‫ד) נמשיך את הקווים עד לאיזור המסומן לאחר הגוף החוסם‪ .‬האיזור הנמצא בין שתי נקודות החיתוך‬
‫עם הקו הוא איזור הצל המלא‪ ,‬והאיזור שמתחיל בנקודות הוא איזור האור המלא‪.‬‬

‫אור‬

‫צל חלקי‬

‫צל מלא‬

‫צל חלקי‬

‫אור‬
 ‫היווצרות דמויות במראה מישורית‬
‫כאשר נתבונן במראה מישורית נראה תמונה "רחוקה" יותר מכפי שהיא באמת‪ .‬זאת מכיוון שהאור עובר‬
‫את כל המרחק מעצם מסוים (או מהגוף שלנו) וחוזר את כל אותו המרחק בחזרה עד לעינינו‪ .‬כיוון‬
‫שהמרחק גדול יותר‪ ,‬העצם יראה רחוק יותר‪.‬‬
‫הגדרת דמות‪ :‬נקודת מפגש של המשך הקרניים המוחזרות‪.‬‬

‫שיטה לסימון המיקום של דמות מדומה במראה מישורית‪:‬‬

‫א) נסמן את מקום הדמות כנקודה ואת המראה המישורית כקו דו‪-‬ממדי‪.‬‬
‫ב) נמתח אנך מהדמות אל המראה‪ ,‬ונמשיך את האנך למרחק השווה למרחק בין העצם למראה (אורך‬
‫האנך הכולל יהיה פי ‪ 2‬מהמרחק בין העצם למראה)‪.‬‬
‫ג) בקצה השני של האנך תהיה הדמות המדומה‪ .‬כדי להדגיש את החזרה נשרטט מנקודת הדמות‬
‫המדומה קרן ישרה עד העין האנושית‪.‬‬