Professional Documents
Culture Documents
אברהם אלברט ענתבי Albert Antebi
אברהם אלברט ענתבי Albert Antebi
ושני בניו
? ר' דוד יצחק ענתבי הרב אברה ענתבי הרב יהודה )?( ענתבי ?
ר' מזל טוב ענתבי הרב יעקב ענתבי הרב יצחק ענתבי הרב יש"ר ענתבי הרב
עזרא )יהודה שבתאי רחמי
חיי רבה הראשי של ענתבי
ענתבי דמשק רפאל ענתבי(
וגיבור פרשת
הוא היה מבי הבולטי שבמנהיגי הישוב היהודי המתחדש באר!2ישראל של תחילת המאה
העשרי.
רוש השפעתו ופעילותו בתחילת המאה היו גדולי עד כדי כ שאת חייו ופעולותיו סיכמה
האנציקלופדיה יודאיקה בתואר הבא " :מנהיג היהודי באר 2ישראל " .לא פחות ולא יותר.
שני רחובות באר 2הנקראי "רחוב ענתבי" ,הינ על שמו שלו אברה – אלברט ענתבי.
הוא שזכה לכבוד הזה ולא שו אישיות בכירה אחרת בתולדות המשפחה ,גדולה ככל שתהיה ;
הוא ולא אחר .רחוב אחד בירושלי ,ורחוב שני בתל אביב סמו לתחנה המרכזית "החדשה".
אברה ,נולד בדמשק ,בשנת תרכ"ט ) (1869והיה בנו בכורו של ר' יוס – אליהו ענתבי ,ונכדו של
ר' יוס ,האב נמנה בי נכבדי ועשירי העיר ]. [2
אלברט ,למד תחילה בישיבה וקיבל חינו דתי מסורתי .אחר כ התחנ בבית הספר "אליאנס" של
חברת כי"ח " "The Alliance Israelite Universelleבעיר דמשק ולמד בו עד שמלאו לו עשר
שני.
מוריו ,כ מסופר ,הכירו בכשרונותיו הנעלי ,ולאחר שסיי את לימודיו נשלח בשנת תר"מ
) (1880מטע בית ספרו לפאריז ,להרחיב את השכלתו בבית המדרש למורי לאומנויות של
כבר בגיל צעיר ,הפגי חריצות בכל הליכותיו ומאז ניבאו לו עתיד מזהיר.
בשנת תרנ"ו ) (1896בגיל שלושי ,החליטה חברת כי"ח למסור בידיו משימה ושלחה אותו להיות
עוזרו האישי של נסי בכר ,מי שהיה מנהל מוסדות כי"ח באר 2ישראל .כדרכו ,הפגי אלברט
חריצות ומילא את תפקידיו על הצד הטוב ביותר .הוא הפ לעוזרו הנאמ של נסי בכר אשר
מקומו אחריו.
הרוח אשר פעמה בלבו של אלברט ,רוח של חיבה והערצה לאר ,2מודעותו לדאגה להרמת מצבה
התרבותי והחברתי של עיר הקודש ירושלי ,שאיפותיו מרובות התכניות להטיב ולהועיל בעיר
פתחו כר נרחב לפעילות כאשר אלברט החל לממש כל מה שחשב והגה ,עוד בטר נכנס לעסקנות
ציבורית.
בראשית שנת תרנ"ח ) (1898התפטר נסי בכר ממשרתו ,ואלברט קיבל במינוי את תפקידו
1
כמנהל מוסדות כי"ח באר 2ובמשרה זו שימש עד שנת .1914
בשנת 1880החליט הוועד המרכזי של כי"ח – אליאנס על הקמת מוסדות חינו רבי באר2
"דלות היהודי ש היא נוראה ...מי אינו יודע היו שאי ביכולת יהודי א"י להחל 2מדלות אלא
בית ספר זה נוסד על ידי נסי בכר ב 1882והחל בהכשרת של בעלי מלאכה ושל חניכי לאחר
שנת .1885בכ ביקשו בכר והאירגו שבו עבד לעודד את תהלי הפרודוקטיביזאציה בקרב
האוכלוסיה היהודית.
מטרת ביה"ס היתה ללמד "תורה ומלאכה" )וזהו שמו הראשו של ביה"ס(– שילוב של לימודי
הדת המסורתית בשילוב שפות ומדעי ,חקלאות ומלאכה – על מנת להכשיר את ילדי ירושלי
התפקיד על ניהול ופיתוח המוסד ,הוטל על המייסד ,ניסי בכר .יליד ירושלי ואחד מתלמידיה
1בספר אודות משפחת ספרא הדמשקאית " :מישל עזרא ספרא ובניו" שחיבר אמנו שמוש נזכר אלברט ענתבי מספר
פעמי.
4 ===חיבר וער דר' אליעוז ענתבי ! חפר ב ברוריה ודב===.
רח' אורני , 12קרית טבעו ,( 04!9530908) 36043 ,רח' חניתה 21נוה שאנ חיפה (04!8233540) 32441
= תשס"ו © .2006כל הזכויות שמורות © אי לעשות שימוש בלא רשות בכתב מאת המחבר=
הראשוני של כי"ח בפריס .כאשר נפתח בשנת 1882צויינה השנה בחגיגיות על שער בית הספר,
והוא קיי ש עד היו במקומו המקורי – מול בניי "כלל" בלב רחוב יפו בירושלי.
שפת הלימוד הייתה צרפתית ,ורבני האשכנזי התנגדו להקמתו ,מחשש שיפגע בחינו החרדי .כ
בחלו הזמ הצטרפו אל ספסל הלימודי ג ילדי נוצרי ,ערבי וארמני ,עד שבית הספר
האורתודוקסיי בקהילה .ה ביטלו את הקצבת החלוקה לפועלי ששאפו לרכוש אצלנו
אול הזמני השתנו .השבוע נפגשתי ע כמה צעירי בני רבני שביקשו ממני לשלב
בי המלאכות שנלמדו ש נית לציי ! חייטות ,סנדלרות ,נגרות ,פיסול באב ועוד ועוד .תלמידיו
של בית הספר נודעו בי הטובי בתחומי המלאכות ,ועדותו של דוד ילי מוכיחה זאת –הוא
בשנת ,1897עקב העומס הרב ,ביה"ס התפצל – האחד לתורה והשני למלאכה.
באותו הזמ כאמור ,הוחל ג מנהל ביה"ס –אברה אלברט ענתבי .תחת ניהולו גדל בית הספר
המקצועי והתפתח למרות המשברי שפקדו אותו :בעיות תקציביות ,הקושי בגיוס מורי
מוסמכי ומדריכי יעילי למחלקות השונות )נגרות ,פחחות וכיו"ב( של בתי המלאכה.
תחת ניהולו הקי אלברט מחלקות חדשות לצבעות ,לאריגה ולטוייה בעבודת יד ,פיתח מחלקות
על פי נתוני כי"ח הוכשרו במוסד זה בשני 1882!1902קרוב ל! 350חניכי ,אשר מצאו את
פרנסת.
אול ע זאת ,בתקופה זו שרר לא פע מצב של חוסר תעסוקה באר 2ג לבעלי המקצוע ,וחלק
מבוגרי המוסד נטשו את עבודת הכפיי .לאחר תו לימודיה חלק מבוגרי המוסד א עזבו את
האר 2בשל המצב הכלכלי הקשה ,או חזרו אל הקהילות השונות ברחבי האימפריה העות'מאנית :
אל קושטא ,איזמיר ,אדירנה ,בירות ,דמשק ומצרי ,שמה באו לרכוש מקצוע במוסד הירושלמי.
אול היו ג לא מעטי מתלמידי המוסד ,אשר הפכו להיות בעלי מלאכה באר 2נגרי וחרשי
ההצלחות המקצועיות של ניהול המוסד לא היו נטולות קשיי ותסכולי .בחלק מ הדו"חות
שלו לצד השגי שתיאר בפני כי"ח או יק"א ,תיאר אלברט מצב קודר ביותר ,וטע כי הישגי
המוסד אינ מרשימי בגלל האפשרויות הכלכליות המצומצמות באר 2ישראל .
בכמה דיווחי א רמז שיתפטר מתפקידו בגלל חוסר התמיכה בתוכניותיו בקרב חוגי שוני
בועד המרכזי של כי"ח בפאריס ,ושהוא עיי ומאוכזב מהחיי הקשי בירושלי.
א שהערי את מפעלו של בכר ,לא היסס אלברט להביע דעתו כי קודמו בתפקיד שגה משגה
חמור בהקימו את בית הספר המקצועי בירושלי ולא בקושטא ,באיזמיר או בתוניס – ערי
שבה היתה כי"ח עשוייה להגיע לדעתו ,להישגי מרשימי יותר בעידוד הפרודוקטיבאציה,
נראה כי תמונה מאוזנת של הישגי המוסד תכלול ג הישגי וג כשלונות שחלק נגרמו בגלל
תנאי חיצוניי כמו המצב הכלכלי והפוליטי באר ,2בעיות תקציב ואולי ג יחס עויי למוסד
מצד חלק מראשי כי"ח בפאריס .אלברט ניסה ג להרחיב את גבולותיו של המוסד כאשר רכש
את בית ריבלי בחברו ע עזיבתו של אלתר ריבלי את העיר חברו .ככל הנראה במסגרת
הניסיו להקמת בי"ס למסחר של כי"ח בעיר חברו וכשהדבר לא צלח בידו הפ הבית למרכז
אול חר הקשיי כאמור ,לא מעטי מבוגרי המוסד אכ עבדו כבעלי מלאכה עוד קוד
למלחמת העול הראשונה ,בבתי מלאכה ומפעלי של יהודי ושל נוצרי בירושלי ובערי
אחרות באר 2ובחו 2לאר .2הישג זה ראוי לציו נוכח העובדה שפעילות כי"ח בתחו ההכשרה
המקצועית והחקלאית במקומות רבי במזרח התיכו ובצפו אפריקה נחלה כשלו חרו[7] 2
למרות שהיה נציג גו ששא להנחיל את התרבות הצרפתית ,צידד אלברט ענתבי דווקא במנחילי
העברית "במלחמת!השפות" שהתחוללה באות שני ונמנה על החוגי התומכי בתחיית השפה
המתנגדי למגמות הלע"ז בחינו ובחברה .הוא הטעי כי" :א באי כא ליצור ישוב עברי,
מוכרחי אנו כמוב ליצור חיי עבריי במלא מוב המילי האלה .תחיית הע קשורה בתחיית
השפה כשלהבת בגחלת .זהו דבר טבעי והכרחי שאי להרהר אחריו".
בראיו זה הוא סיפר דווקא כי ארגו "עזרה" הוא שסירב להקדיש מקו רב יותר להוראת השפה
הודות לשמו הטוב ,רכש אלברט ענתבי את אהדת של כל העדות הדתיות בירושלי ואת אמו
הממשלה בכלל ועל יסוד זה ,בשנת תר"ס ) ,(1900מינתה אותו חברת יק"א I.C.A
בקשריו ע השלטונות העותומאניי ,כבא כוחה הרשמי .הארגו מסרה בידיו את הטיפול הנכבד
החל משנת 1900קיבלה יק"א על עצמה את הטיפול במושבות שנתמכו על ידי הברו רוטשילד
ופעלה בהיק נרחב באר 2עד פרו 2מלחמת העול הראשונה .יק"א פעלה מתו שיקולי כלכליי
צרופי .היא העניקה הלוואות לאיכרי בודדי במושבות או למושבה כגו ,ולנזקקי באזורי
עירוניי .ההלוואות ניתנו לזמ ארו וברבית נמוכה ,והלווי התחייבו להחזיר במועד .שיטת
המענקי שהיתה נהוגה בימי הבארו רוטשילד נפסקה ,מתיישב אשר לא הצליח להתבסס קיבל
תפקידיו כנציג יק"א בירושלי ממחישי עד מה רב היה הכוח שהחזיק בידיו :
.1הוא זה שצרי היה להמלי 2לפני יק"א על הקצבות והלוואות מקופת המלווה שלה לבעלי
.2ענתבי נדרש להמלי 2בפני יק"א על הקצבת הלוואות להקמת בתי במושבות כמו מוצא
.3אלברט היה זה שצרי היה להמלי 2לפני ראשי יק"א לממ ירידת של יהודי חסרי יכולת או
ולבסו !
.4לדווח למרכז יק"א על המצב הפוליטי הכלכלי והחברתי בישוב ,לרבות הפעילות הציונית,
יחסיו הטובי ע נרסיס לוו אשר שימש ה כנשיא כי"ח וה כנשיא יק"א סייעו לקידומו .
'ראשו!לציו' וייסד שכונות בירושלי .הוא היה ג בעל תפקיד מרכזי בישוב פרבריה החדשי
כיוו שידע את השפה הטורקית והכיר היטב את נוהגי התרבות התחבב על רמי הדרג התורכיי
אשר התייחסו אליו כאל דוברה הראשי של הקהילה היהודית .כ יכול היה להשיג גישה לרכישת
בדר זו הודות להשתדלותו הנמרצת בקרב השלטונות התורכיי ,קנתה חברת יק"א בפריז בשנת
תרס"ח שטח אדמה גדול ורחב ידיי בדר העולה לכפר מצלבה בגודל שלושי אל דונ.
התכנית היתה לבנות עליו בתי מגורי לעניי העדות השונות ,כאשר אות מחוסרי יכולת יגורו
וישלמו את המחיר בחלקי קטני בפרישה של שתי עשרה שנה .למקו הוא קרא "נחלת צדוק"
לזכר הרב צדוק הכה ,ראש רבני צרפת .לימי הפכה שכונה הזו לאחת הנאות שבירושלי
החדשה.
כבא כוחה של יק"א בירושלי סייע ענתבי לבעלי מלאכה עניי בעיר להתבסס ,וכאחראי על
קופת המלווה של יק"א ) (Caisse de Pretsהעניק הלוואות ברבית נמוכה לבעלי מלאכה
בקיאותו ג בצרפתית ובערבית וכ פקחותו ותקיפותו סייעו לו בקשריו והוא זכה להערכה רבה
מצד השלטו התורכי באר ,2אשר מינהו כנציג היהודי ובא כוח באספת הנבחרי העות'מאנית
של מחוז )ווילאיאת( ירושלי ,מחוז בו כלולה ג חברו וסביבתה .השתתפותו בישיבותיה של
האסיפה סייעה לקבלת כמה החלטות רצויות ,שבחלק הגדול היו לטובת יהודי העיר.
הוא טיפח יחסי תקיני ע אפנדי ערבי וע מספר ניכר של מושלי ופקידי עות'מאניי
בירושלי .בכשרונותיו שימש כמתוו בסכסוכי בקרב גורמי שוני באוכלוסיה ,בירושלי
הוא היה מעורב בנסיונות להקי בנק אגרארי וא הקי חברה מסחרית בש :
במקביל החל לפעול כנציג 'המשרד!הארצישראלי' ביפו ,בשליחות המשרד פעל להקמת בניני
ציבוריי בישובי היהודיי במושבות .והיה לאיש הקשר בי המשרד ביפו לישוב היש ,ובי
מאז בואו לירושלי טרח אלברט ענתבי לקשור קשרי ע הקונסולי של המעצמות האירופיות
ולרכוש את תמיכת של פקידי ממשל בכירי ושל אפנדי ערבי .האפנדי כינוהו לפעמי
"ראס אליהוד" )ראש היהודי( .מרדכי ב הלל הכה מעסקני הישוב החדש כתב עליו ביומנו :
"העסק החרו 2הזה ,שאי כמוהו לזריזות וחריצות ,א כי שטחי ...גדולה לפעמי
השפעתו על פקידי הממשלה סביבו ...הוא יודע את האנשי האלה ויודע את האמצעי
ג אברה אלמאליח – עיתונאי ,עסק ציוני ,והעור הראשו של העיתו "החירות" הכיר את
ענתבי מקרוב ותיאר את תרומתו לישוב ואת קשריו הענפי ע השלטונות העות'מאניי וע
במאמר שהתפרס 23שני לאחר מות ענתבי ,כתב אלמאליח ,כי "השפעתו על השלטו התורכי
באר 2ישראל היתה עצומה ,כל מושל פל באר 2ישראל ידע כשא התמנה לתפקידו ,עוד לפני
צאתו מקושטא כי בירושלי יושב יהודי גדול בש ענתבי ,המגלגל את כל המכונה הציבורית ,וכל
מושל הרוצה להיות בטוח במעמדו ושוא להצליח בתפקידו חייב לעשות כרצו ענתבי" .
אלמאליח מוסי כי "ענתבי היה ב בית אצל כל שר ומושל פל ,משרדי כל הקונסולי היו
פתוחי לפניו והוא השיג בה כל מה שרצה" .הסיבה לכ היתה כוח הגופי שייצג.
) , I.C.A Associationבא כוחו של "הנדיב הידוע" באר 2ישראל ,ומעל הכל בא כח חברת כי"ח,
היה בעל כח ציבורי אשר הפחה הירושלמי בעצמו כינה אותו כבעל "שלשת מפתחות הזהב האלה
היתה ניכרת בימי הקאפיטולאציות הפיק תועלת גדולה לענייני הישוב .במשרדי הממשלה
והקונסוליות היה ענתבי מלי 2יושר וסניגור ליהודי אר 2ישראל והביא את עצומותיה לפני
השלטונות[7] .
קירבה יתרה הייתה בי ענתבי לבי ה'ראשו!לציו' הרב יעקב מאיר ז"ל .וכ בימי מחלוקת
הרבני הגדולה בירושלי בשנת תרס"ט על דבר כסא הרבנות הראשית ,התערב ג הוא בעניי,
ועמד כנגד הרב ישראל פאניז'יל ולטובתו של הרב יעקב מאיר שהיה בעל דעות מתקדמות יותר.
תמיכתו זו הפכה אותו בלא שירצה בכ לאיש ריב ומדו ,בעיני הצבור המפולג לסיעות .וכשזכה
מועמדו ,היה אלברט לנציג העדה הספרדית בטקס הכתרת הרשל"צ מאיר ,שנער בערב ראש
אישיותו המורכבת ומעורבתו בענייני ציבור הולידו לו יריבי בקרב חוגי שמרניי
בענייני ציבוריי עוררו התנגדות בקרב חוגי פרו!ציוניי ,ביניה ד"ר יצחק לוי ,מהאישי
שהיה בפעילות החינוכית והפוליטית של כי"ח .מהמפורסמי שבה :עיתו "האור" .בו פירס
איתמר ב אב"י מאמרי שתקפו בחריפות רבה את ענתבי .ג אליעזר ביהודה ,שהיה מתו יותר
הספרדי על איוש כהונת "החכ באשי" ,לאחר מות החכ באשי הקוד הרב י"ש אלישר בשנת
.1906
אול מאיד נמצאו לו תומכי רבי בקרב פעילי הישוב .ג האהדה כלפיו נבעה לא אחת
מטעמי שבאינטרסי יישוביי או אחרי.
בראיו ע ענתבי שפורס בשנת 1912כתב חיי ב עטר עור עיתו "החירות" :
להתעניי בדברינו א ורק משו שהזכרנו את ש זה :אבל תאמרו מה שתאמרו ,ענתבי ,למרות
כל המגרעות והיחסי המוזרי שמיחסי לו הוא האיש היחידי כמעט בי עסקנינו פה שאומר
מעט ועושה הרבה .הוא האיש המעשי היחיד כמעט בי עסקנינו שהשפעתו רבה וגדולה היא על
כל החוגי השוני אשר פה ושיכול לבצע ולהוציא לפועל את אשר זומ וחושב"...
ע תומכי ענתבי נמנו ג אברה אלמאליח ,מאיר דיזינגו ,מרדכי ב הלל הכה ,מנשה מאירובי2
ואחרי.
ע פרו 2המלחמה העולמית הראשונה בשנת תרע"ה ) ,(1915עזב ענתבי את כל עיסוקיו ואת
הנהלת בית הספר למלאכה והתמסר לפעילות להצלת הישוב היהודי באר!2ישראל.
תקופת המלחמה היתה קשה לישוב היהודי באר : 2באותה עת נותקה אר 2ישראל כמעט כליל מ
העול החיצו אשר ממנו הובאו צרכי מזו ושאר מצרכי לתושבי .קשה במיוחד היה מצב של
יהודי ארבע ערי הקודש שרוב חיו על החלוקה ועל תמיכת קרובי מחו 2לאר .2א כי מוסדות
הישוב הצליחו באמצעות "העזרה" בגרמניה והנרי מורגנטאו שגריר ארצות הברית בטורקיה ,ליצור
קשר ע הגולה וכספי הגיעו ארצה ,לא השביע הקומ 2את הארי ורעב כבד היה באר.2
השלטונות העותמאניי לא רק שלא יכלו לעזור לתושבי ,אלא א לחייליה קצרה יד מהושיע.
ובהיות החיילי רעבי ללח ,פשטו על חנויות ובתי פרטיי ושדדו מה מכל הבא ליד .באחד
מלילות החור פרצו חיילי תורכיי לבית היתומי דיסקי בירושלי ונטלו מ היתומי את
הכרי והכסתות.
במש שלוש שני התמיד בפעילותו למע היהודי במסירות עצומה והיה אחד מגורמי המפתח
במניעת טבח וגירוש כללי של יהודי אר!2ישראל ,בדומה לטבח שחוללו באותה העת התורכי
ביו ו' ,א' בטבת תרע"ה הגיע לראשונה לירושלי ג'מאל פחה " ,מפקד הדוויזיה הרביעית ושר
הימיה" ,ופניו מועדות לסוא .2נערכה לו קבלת פני מלכותית ,בה לקחו חלק ג היהודי .דוד
ילי נא נאו מליצי בערבית ואיחל למצביא ולצבאו הצלחה בדרכ לכבוש את מצרי.
"הבה נריעה לאל מושיע /אותו נהללה ולו נתפללה /רוכב שמי מושל אפסי /
נא שמור נא לנו את מלכנו /מוחמד רשאד שולטננו /מל מושיע רב העשיה"
ג'מאל פחה הביע את שביעות רצונו מקבלת הפני היפה ,ומנאמנות המסורתית של יהודי אר2
"הפושעי הציוניי"...
בפברואר 1915נחל ג'מאל פחה כשלו חרו 2במסעו הנחפז נגד הבריטי בתעלת סוא . 2אול
כדי להראות כמנצח בעיני האוכלוסיה הופיעה הודעה בחדר החדשות ונאמר בה שחיל צבאו עבר
את התעלה ,ובקרב שהתחולל נפלו שני עשר אל חיילי בריטיי ושמונה אשר אל נלקחו
בשבי .הקהל נתבקש לחוג מאורע זה ברוב פאר ,וקיסר גרמניה שלח לג'מאל פחה חרב זהב
מעולפת ספירי לכבוד "נצחונו".
תושביה הערבי התאכזר מאוד .מאות מה הועמדו למשפט צבאי בעוו בגידה במולדת ,ויותר
ממאתיי נמצאו אשמי ונידונו לתליה ,לגלות או למאסר עול.
ביהודי נהג ביותר רחמי .רק את הציונות רד בחימה ,כי ראה בה תנועה לאומית מנוגדת
לאינטרס התורכי .אפשר שזוהי הסיבה שבהא!אל!די ,שוטר חרש במקצועו ,נתמנה על ידי ג'מאל
לא יצאו ימי רבי ובהא!אל!די הגיש תזכיר מפורט לג'מאל ,ובו שמות 32ציוני מורדי )דוד ב
גוריו ביניה( .ה נצטוו להתייצב במפקדה הראשית של המחנה השביעי בירושלי.
שעה שחיכו המנהיגי באול המפקדה ,עבר על פניה ג'מאל פחה ,שלח בה מבט חמור
והפטיר לעומת" :בעוד עשרה ימי עליכ לצאת מפה ולגלות לאנגורא או לסיואס" " ויצא.
היתה זו פגישת הראשונה של באי כוח הישוב ע ג'מאל פחה .המומי ונפחדי בחרו בדיזינגו
ובענתבי באי כוח להתייצב לפני ג'מאל ולנסות להעביר את רוע הגזירה .א ג'מאל פחה הסכי
לקבל רק אחד מהשניי .אז פנה ענתבי לדיזינגו ואמר לו " :אתה בא כוחה האמתי של כל
החבורה הזו – ועלי להיות שליח" .א דיזינגו סבר כי יליד רוסיה לא ירכוש את אמו הפחה
ועל ענתבי לייצג אות .רק אחרי שידולי והפצרות מצדו נעתר ענתבי לבקשתו ודיזינגו נשאר
בחדר הסמו.
"השיחה ארכה כארבע שעות" כותב דיזינגו בזכרונותיו " וסבורני שכדאי הוא למשא ומת שכזה
להכתב לפחות בקיצור ....ג'מאל פחה פתח בכעס ואמר לו לענתבי :
"את הציוני יוזמי לקרוע את המדינה הזאת מאת ממלכת עותומניה וליסד לכ ממשלה
משלכ תחת חסות מעצמה אויבת .
בימי המרד בדמשק ועצמותיו נקברו פה על הר הזיתי בירושלי ,אני מוחה נגד האשמה זו...
בני אנחנו ,כולנו זוכרי עוד את אשר עשו העותומני לגולי ספרד ותמיד רחש לבנו תודה
לתורכיה"
"הציונות שלכ – הא אי מטרתה לעשות את פלשתינה למדינת היהודי ? "
" לא הוד מעלתו ! הציונות בעיקר נלחמת בהתבוללות ושואפת לעצמאות קולטורית יהודית.
חפצנו להחיות ולפתח את שפתנו ,להמשי את מסורת הדת והתרבות שלנו באר 2קדשנו ולשוב
ע זה לעבודת האדמה כבימי קד .אנו רוצי לבנות את האר 2שהיא מולדתנו ההיסטורית ,
עותומניה !"
"לשמע דברי אלה ,שככה חמתו של ג'מאל פחה ויאמר " :א כ הוא הדבר ,למה לכ לנוע
למנהיגי מחו 2לאר ,2להרצל וחבריו וכדומיה? אנכי את לכ קרקעות הממשלה ליסוד
מושבות ,ואנכי אכריז אפילו על אוטונומיה גמורה בשביל הדת והתרבות שלכ ,ואעזור לכ
"מיד נחה דעתו של ענתבי עד כדי לענות בהלצה " :א כ הריני מכריז את הוד מעלתו לפרזידנט
של החברה הציונית ,ואני אהיה מזכירו הנאמ ...כ הפכה השיחה והתנהלה כאילו מתו הלצות
ובדיחות ,אלברט ענתבי לקח את לב הערי 2בשיחתו המחוכמת ,עד שאמר לו המפקד" :ובכ בתור
עותמני נאמ ,הגד נא ,מי ומה ה האנשי אשר קראתי והנני שולח לאנגורה ? "
"הוד מעלתו .האנשי האלה אינ מסוכני למולדת ,יש בה אשר אולי עשו שגיאות...מפני שלא
ידעו את מגמותיה האמיתיות של ממשלת עותומניה ועליה לשאת בעונש שהוא ,למע יזהרו
להבא .הראויי לעונש זה ה :אני ענתבי עבד ,דיזינגו ידידי ,ילי שלוש מאירובי 2ואולי עוד
ג'מאל פחה פקד על בהא על די שיביא לפניו מיד את כל התיק ,ענתבי קיבל על עצמו לסדר יחד
ע הקימאקא את גירוש "החוטאי האמיתיי" ,כחמישה עשר איש שיסעו לטבריה לשני
שבועות .על אלו שהציל מגירוש נמנו מאיר דיזינגו ,מנשה מאירובי ,2ד"ר חיי בוגרשוב ,מנח
וכותב ,תעיד עובדה זו :ביו אביב אחד הלכנו אני וענתבי לבקר את המפקד .מסרתי לשומר הס
את כרטיס הביקורי שלי וענתבי מסר את שמו בעל פה .לאחר כרבע שעה יצא לקראתנו בסבר
פני יפות הכניס אותנו לחדרו בידידות רבה ואמר "הנה רשמתי על כרטיס זה את כל תכנית
עבודתנו שנעשה לאחר המלחמה .אני ואת נצטר לשלישיה :ג'מאל פחה ,ענתבי ,דיזינגו
בשביל להגשי את הציונות בפלשטינה תחת דגלה של המשלה העותומנית וזוהי התוכנית :
בהא!אל!די הועבר מ האר , 2והמפקד בא לבקר את תל אביב ומוסדותיה .הוא עושה ביקורי
במושבות ישראל ולראשו לציו ,בהשתדלותו של ענתבי נת במתנה קרקעות של הממשלה,
עשרי אל דונ של החולות אשר מגבול המושבה ועד לי ,בתנאי שאנשי ראשו יהיו מייערי
אות .והנה כי כ ,החזקנו מעמד עד שבאה צרת הגירוש מתל אביב ומיפו והתחילה פרשה של
ג'מאל פחה נהג עמנו בנימוס נאה ואמר לנו :לתורכיה אי צי ,ואניות האויב יכולות בכל רגע
לתקו את ערי החו לכ הננו מוכרחי להוציא מתוכ את התושבי .אי ספק שהפחד פ יבגדו
היהודי לכשיתפר 2האויב לכבוש את האר 2הוא שגר לגירוש ,ובאותו זמ הרי נתגלה כבר שמ2
לדעתו של אברה אלברט ענתבי ,חייבי היו הציוני המדיניי להמנע מהצהרות קולניות
בקונגרסי ובכינוסי אחרי .הוא חשש מפירסו מאמרי והצהרות פוליטיות בעיתונות
העברית ,שיש בה כדי להסעיר את הרוחות בקושטא ,בבירות אירופה ,בקרב מושלי ירושלי
והפקידות העו'תמאנית .כיוו שהיה בא בדברי תכופי ע הפקידות השלטונית התורכית וחש
אותה מקרוב ,הרגיש ב"תחושות בט" שהצהרות אלו מחריפות את הגזירות הפוליטיות ,פוגעות
בישוב היהודי ומשמשות חומר נפ 2להסתה בעיתונות הערבית .לעומת זאת כ גרס ,יש לחתור
ציוני מדיניי ,ציוני דתיי ,או יהודי הקרובי לרעיו התנועה הלאומית ,לשאו לכ שע
ישראל יחיה חיי עצמאיי ,יטפח את קנייניו הרוחניי את הוויתו ההיסטורית ואת התפתחותו
בלשונו ובתורתו .לדעתו זו היתה שאיפת של כלל היהודי לא הבדל מפלגה או עדה מזה אלפי
שני .הוא הוסי כי התיישבות יהודית רחבה באר 2ישראל תהיה אפשרית א תושתת על שיתו
האדמה ואת המסחר והתעשייה והכל תחת חסות האימפריה העות'מאנית אשר בה יוכלו היהודי
עוד אמר באותו ראיו כי יש לעורר את החברות היהודיות באירופה העוסקות בחינו באר2
ישראל לעבד תוכניות חדשות ,כדי להשליט את השפה העברית בתור שפה לאומית ואת השפה
התורכית בתור שפת מדינה .וכאשר יידע הסטודנט הארצישראלי את שתי הלשונות הללו ידיעה
שלמה וירצה אחר כ ללמוד שפה אירופית אזי תשתדל כל חברה יהודית שיש לה תוכנית מיוחדת
ענתבי קנה את עולמו בפגישה עליה סיפר מאיר דיזינגו ע ג'מאל פחה" .בערב ההוא הציל
ענתבי את הישוב מכליו ,בי כל עסקני אר 2ישראל ,לא היה א אחד שידע כמוהו להג על
הוא היה האחד שכבש את לבו של ג'מאל פחה שעמד כולו במש תקופה ארוכה תחת השפעת
קס זו ,והיא שעמדה לנו בימי הה" כ כתב הסופר משה סמילנסקי שהיה בי 32הנאשמי.
בהמש הצליח אלברט להפו לידידו של הערי 2ולהשליט עליו את רצונו לטובת היישוב .שלוש
שני רצופות עמד בקשרי ע ג'מאל פחה ודאג שענייני היהודי יוגנו על ידו.
מסופר ] [2כי פע אחת הזדמ במשרדו של הפחה בירושלי ,כשזה האחרו היה סר וזע" .הנ
מרבה להטרידני ולהסב תשומת לבי לענייני של מה בכ ,התריס הערי ,2ובקורי הדחופי אצלי
אינ לי לרצו .אני ג'מאל ,שעלי מוטלת הדאגה לשמירת שלימות הממלכה ואי דעתי פנויה
לדברי הבל" .אורחו הזדק והשיב " :ואני אלברט ענתבי ,שליח הציבור העברי בא"י נושא בעול
עבודה רבת עמל ,שעלי החובה להתעניי בה ולהג עליה" .הערי 2חרק שניו ויעי עליו מבט
זוע .אחר כ הושיט לו את ידו ,ומתו בת צחוק ערמומית נפרד ממנו.
בסו שנת , 1915הציע ג'מאל פחה לענתבי הצעה היסטורית חד פעמית שלא הוצעה לישוב
היהודי מעול ,זו היתה ההצעה הנדיבה ביותר בהקשר לקניינ של היהודי בהר הבית.
ג'מאל פחה הציע לאלברט בדיסקרטיות רבה תוכנית למכירת השטח שלפני הכותל המערבי
המידע אודות התוכנית המרעישה הודל לעיתונות ופורס בה ,עקב כ התוכנית בוטלה .
לו היתה יוצאת אל הפועל מאותה שנה ואיל היתה ליהודי זכות חזקה ובעלות שאינה ניתנת
הפחה חשד באותה עת שיד אלברט ענתבי קשורה בפרסו המשא ומת.
פרשה זו והלשנות שקריות על אלברט ענתבי הסירו את חינו בעיני ג'מאל פחה .אולי ג משו
שלא שירת אותו כפי שציפה בענייני אחרי ,החליט ג'מאל פחה להענישו ולגרשו מ האר[7] .2
אלברט ענתבי וסבו המפורס :ר' יעקב ענתבי גיבור פרשת "עלילת
דמשק" . 1840
למרות כל עסקנותו ,ותפקידיו המרובי במשרות ציבוריות שונות ,אברה – אלברט ענתבי
מעול לא שכח ,כ נראה את מוצאו ואת סיפורו המפורס של סבו – ר' יעקב ענתבי.
נהפו הוא ,כבר סופר כא שמאיר דיזינגו זכר היטב את התבטאותו החוזרת של אלברט כשהיה
אומר :
"אבי אבי זכרונו לברכה המוכר "בעלילת דמשק" מת על קידוש ה' בעלילת דמשק וזכה להיקבר
בקדש בהר הזיתי בירושלי ,יהי חלקי עמו ותהי נא אחריתי כמוהו. [1] ".
לא ברור אי וכיצד אול באחד הימי ,הפקיד אלברט ענתבי כתב יד מיוחד בספרית אליאנס
"כי"ח" בפאריז .כתב היד הזה חתו על ידי ר' יעקב ענתבי ומתאר את כל ארועי פרשת דמשק
ההיא בפרוטורט רב יותר מזה אשר מופיע בדווחו הראשוני והמפורס של ר' יעקב ענתבי
17 ===חיבר וער דר' אליעוז ענתבי ! חפר ב ברוריה ודב===.
רח' אורני , 12קרית טבעו ,( 04!9530908) 36043 ,רח' חניתה 21נוה שאנ חיפה (04!8233540) 32441
= תשס"ו © .2006כל הזכויות שמורות © אי לעשות שימוש בלא רשות בכתב מאת המחבר=
למונטיפיורי משנת .1841יתר על כ תיארוכו הוא תר"ד ) . (1844הא יתכ שר' יעקב ענתבי
החליט כעבור ארבע שני מהארוע לתעד טוב יותר את זכרונותיו על יסוד דווחו הראשוני
למונטיפיורי ?
מעניי לציי שכתב יד זה לא נחקר דיו ולא פורס כמעט .על א שיש בו חידושי שוני
הקשורי לפרשיה .התיאורי ה כה רחבי וציוריי שעולה החשד בידי היסטוריוני מעטי
שכ קראו מקור זה ,כאילו יש כא ניסיו לשכתב את ההיסטוריה מחדש ולחזק נקודות חולשה
שונות בדווחו של ר' יעקב ענתבי כדי להסיר מעל כל ספק שמ 2של אשמה של היהודי ,מאיד
פניתי אל ספרית אליאנס וביקשתי פרטי ביבליוגרפיי אודות כתב היד ,והספר הראשי מר ג'י
קלוד קופרמינק השיבני את כל הידוע לו אודות הגעתו של כתב יד עתיק זה שמספרו הקטלוגי
"אי לנו מידע רב ,כדי לענות לשאלותי ולהערותי המעניינות מאוד בנוגע לתולדותיו של
הטקסט הזה למעט העובדות הידועות לנו אודות נוכל להסתמ :כתב היד נושא תווית המציינת
במקביל ,על גבי הכריכה )העטיפה( קיימת תווית דהוייה מעט :
בעמוד הראשו )של כתב היד( צויי תוכ כתב היד עבור הקורא בשפה הלטינית ,הערה בכתב ידו
"הסיפור בעברית אודות פרשת דמשק )ושל רודוס( שנכתב על ידי הרב יעקב ענתבי )עותק שנעשה
באישיותו גימד ענתבי את כל העסקני למיניה .ועל כ הפ מושא לקנאת וה רדפוהו .רבי
ג לא הבינוהו.
ארתור רופי כותב עליו ב"פרקי חיי" חלק א' עמוד " : 233שהיה אחד האנשי הערומי ביותר
שהכרתי מימי" .קנאת העסקני בו נדרדרה כנראה עד למלשינות שקרית ,שהיתה מרת גורל
באחד הימי של שנת ,1916לפני צאת ג'מאל פחה מירושלי לרגל עסקיו ,השאיר פקודה נמרצת
להגלות את ענתבי מירושלי ,וזאת אחרי נש פרידה למפקד ,שבו בילו השניי בנעימי וא
למחרת בבוקר ,הששה עשר לחודש אוקטובר ,הופיעו במפתיע ג'נדרמי ,הפכו את ביתו של
ענתבי ואסרו אותו ואת משפחתו ,כהכנה לגירוש .אלברט ענתבי גויס בכפיה לצבא התורכי
המוכה והמורעב בחזית שבמזרח אנטוליה .כל הניסיונות להצלתו לא הועילו ,התורכי שלחוהו
לחזית כטוראי פשוט וכעבור זמ קצר חזר חולה במחלת טיפוס הבהרות הקטלנית ויש מקומות
שרשו טיפוס הבט .הוא פונה בעקבות מחלתו לקונסטאנטינופול ונפטר בה בב' באדר ב' תרע"ט
) .(4.3.1919היה זה כאילו אמרתו המתגרה בגורל למות על קדוש הש ,נתקיימה לפחות בחלקה
הראשו ,שכ לא זכה להגיע להקבר בהר הזיתי ליד מקו מנוחת סבו.
הוא נטמ בבית העלמי היהודי של דמשק ,בחלקה המפורסמת בה נטמנו כששי מחללי רדיפות
התורכי .ביישוב לא ידעו את פשר המאורע .רבי היו הניחושי לגירוש האכזרי הזה של ג'מאל
פחה זה א העובדות האמיתיות להתנהגות השלטו לא נודעו לאוכלוסיה ולאנשי היישוב במש
שני רבות.
כעבור שלוש עשרה שנה ,בתחילת קי 2תרפ"ט ) (1929בא לביקור מטורקיה לאר 2ישראל זכי ביי
שהיה לפני מושלה הצבאי של ירושלי ויד ימינו של ג'מאל פחה – ידיד נאמ לרבי מראשי
הישוב באר 2שפעל רבות לקרוב הלבבות בי יהודי וערבי .בבואו למושבה רחובות נפגשו עמו
והנה הפתיע זכי ביי את כול כאשר סיפר שהוא היה זה שגר לגירושו של ידידו המושבע ענתבי
מ האר , 2ובעקבות גירוש זה מת ענתבי בקושטא באדר תרע"ט ,והוא רק ב חמישי שנה.
זכי ביי המשי וסיפר ,שאחד מנכבדי היהודי בירושלי התאונ לפניו על ענתבי שהוא מנצל את
הממשלה ואת הצבא על ידי החטי )חטה( שהוא קונה וממציא )ומוכר( לה )ביוקר( בהסכמתו
של ג'מאל פחה ,והע חושד כי ג'מאל הינו שותפו "לעסקי" .לשאלת הנוכחי מי הוא אותו
הנוכחי הוכו בתדהמה ,מוטב היה להניח שיותר משתי עשרה שנה לאחר התרחשות הדברי,
בגד בו בזכי ביי זכרונו ,ויש להתייחס לדבריו בזהירות ולא לחזור עליה כלל .א לא כ התגלגלו
הדברי .שמועת השיחה ע זכי ביי הגיעה לאזניו של ילי ומיד הרי 2את מכתבו ] [6הבא
לאיזנברג.
בשעה שהיה חולה אנוש לפני נסיעתו ,קרא לו דרור ואמר לו כי ישנו דבר מעיק על לבו והוא
צרי לגלותו לו מיראה פ לא יוודע הדבר ,והוא כי אנוכי הלשנתי בפני ג'מאל פשה על המנוח
ענתבי וזה גר לגרושו לקושטא אשר ש נפטר לפני שהספיק לשוב לא"י כאשר חפ.2
את הדבר הזה שמעתי מפי שני עדי שהיו נוכחי שעה שסיפר מר סמילנסקי זאת ,ויוכל כבודו
לשער כמה צערני הדבר הזה עד מעמקי נפשי .א חכיתי ע שוב כבודו למע אדע את הדברי
כהווית.
לדעת מאי נודע לכבודו דבר בדוי זה שאי בו קורטוב של אמת ושיש בו להכתי כבוד איש באופ
נורא.
צר לי כי עלי לפנות בדברי כאלה ובסגנו זה אל מי שחשבתיו תמיד לידיד נאמ ואשר אנכי הנני
אינני זוכר כי דברתי ע סמילנסקי ובאיזה סגנו ,אבל אמנ היתה לי שיחה ע אחדי מידידינו
שניי או שלושה ובסגנו של הגנה על כבודו .אמרתי כשישוב ידידי מדרכו ואנכי אקו מחליי
אקח איתו דברי ואגלה לפניו את העניי כמו שהוא ובטח יש פה איזה אי הבנה .ואחרי
שהקדימני במכתבו זה ,הנני להודיעו לע"ע בקצור את העובדה שהיתה וזה הוא :
זכי ביי התורכי ,ידידו של ג'מאל פשה שהיה קומנדנט בעת המלחמה בירושלי ,בא בראשית
הקי 2העבר בתור ביקור לארצנו .נכבדי אחדי ממכירינו הזמינו אותו הזמנה של כבוד לטיי.
שמה דברו על המצב שהיה בזמ המלחמה .כל אחד ספר את שלו.
וזה ,זכי ביי ספר שהוא השתת בגלותו של ענתבי ע"י פעולה של אחד מנכבדי ירושלי שבא אליו
להתאונ על ענתבי שמנצל את הממשלה ואת הצבא על ידי החטי שהוא קונה וממציא לה
בהסכמתו של ג'מאל פשה ,וכי הע חושד שג'מאל שות שלו בזה ,ויש להג על חילול כבוד
המצביא הראשי.
מלבד השיחה שהיתה בעל פה הגיש למחרתו ג )תצהיר( בכתב .הוא מלא את חובתו ומסר את
כל הדבר לג'מאל פחה בסוד ,והוחלט לשלח את ענתבי לגולה ,וזה היה חסד גדול מה ששלחו
אותו מירושלי ולא הענישו אותו במשפט הצבאי .את זה באר וסיפר בהרבה פרטי שמש את
לב השומעי .הנאספי האחרי התפלאו מספורו ושאלו ממנו מי הוא זה הנכבד ,אז ענה לה
להשקיט את הדבר וחשבתי כי כבר נשתתק ונשכח .ג אמרתי בדעתי שאולי לא כדאי לבא
בדברי ע כבודו שנתראה בירושלי ,כי אנכי לא שמעתי שמדברי מזה יותר .והנה לצערי
בקבלי כעת את מכתבו נוכחתי שיש עוד מי שמדבר שמיצר לי במאוד .יש לי נוח בזה שכבודו
אומר במכתבו "שזה דבר בדוי שאי בו קורטוב של אמת" .בשבילי זה די ולא כדאי לחטט בזה
הספד לזכרונו
משה סמילנסקי ברשימותיו על עסקני היישוב סופד לו " :ומי אינו זוכר את האיש ענתבי ,והיכ
תמצאו מקו בישוב שלפני מלחמת העול אשר לא יזכור את פעולותיו לברכה ?
ומי אינו זוכר את התקופה שהצבור בקש לתלות קופה של שרצי מאחוריו ולהטיל קלו בשמו ?
דווקא האיש הזה ,היחידי שהיה ראוי להיות אז נבחר האר 2לבית המורשי בקושטא ,נכשל בשל
ואול זה היה אחד המעטי שלא על נקלה יישבר ,א בזע הצבור .הזע נשבר ,והוא נשאר
אית על מקומו .עבודתו הגדולה היתה לו למג"").....דאר היו" גליו פ"ח ,מתארי יח טבת
"פעולותיו הציבוריות החשובות אשר הקנוהו עולמו בחייו ,יכולות לכפר במדת מה על הטעויות
השונות שנעשו מצדו בדר עסקנותו ,עמוסת היגונות והדאגות.
זכרו של האיש הזה שהיה קוד כל בא כוחה של חברת כי"ח בבירת אר 2ישראל,
ואשר מלא בהתא לזמ ולצור תפקידי ציבוריי ישוביי נעלי ,ושעסק בעבודה חברותית
תרבותית נחוצה ומועילה לא רק לטובת אחיו לגזע ,אלא ג של בני דתות ולאומי אחרי,
לא יסו בתולדות הישוב העברי החדש"...