‫קולנוע בן‪-‬זמננו ב' – שיעור מס' ‪10‬‬

‫‪05.05.2010‬‬

‫הוליווד בעקבות הגל החדש (המשך)‬

‫המשך הדיון על מרטין סקורסזה ‪ .‬אנו צופים בסרט על סקורסזה‪ .‬הוא עשה סרט קצר‪ ,‬סרט גמר של‬
‫הלימודים שלו‪ .‬רוג'ר קורמן רואה אותו ושוכר אותו לביים סרט שהוא ישלח להפצה‪ .‬אלו סרטי ז'אנר‬
‫שבני הנוער באותה התקופה מאוד אהבו‪ .‬הסרט היה קרון ושמו ברטה‪ .‬סרט הביכורים שלו היה סרט‬
‫סטודנטים מורחב באורך של סרט מלא‪ ,‬מי נוקש על דלתי? סרט מקצועי שהוא עשה עם קורמן בכדי‬
‫להוכיח שהוא יכול לעמוד בזמנים של במאי‪ .‬או אז תופס אותו המורה הרוחני שלו‪ ,‬גוער בו על שבזבז‬
‫שנה מהחיים שלו ושולח אותו לעשות סרטים כפי שהוא רוצה לעשות‪.‬‬

‫הגל החדש הצרפתי לימד את עולם הקולנוע על יכולת העשייה האישית‪ .‬סקורסזה עשה‬
‫סרט אישי שכזה המתמודד עם חבורת נערים בשכונת איטליה הקטנה בניו‪-‬יורק שהופכים‬
‫לעבריינים‪ .‬הסרט הוא רחובות זועמים‪ .1973 ,‬רוברט דה‪-‬נירו משחק בתפקיד שולי‪ ,‬אך הוא גונב‬
‫את ההצגה‪ .‬סוג של סוציולוגיה ניו‪-‬יורקית של שנות ה‪ – 30-‬מועדון לילה בהם נפגשים עברייני צעצוע‬
‫איטלקיים‪.‬‬

‫החברה האיטלקית היא חברה דתית אשר מאמינה בקדושת חיי הנישואין‪ ,‬ולכן אישה צריכה‬
‫לבוא אל החתונה בתולה‪ .‬לכן הם מסתובבים עם יהודיות‪ ,‬כאלו שפחות מחמירות עם הרצון להיות‬
‫בתולה ערב נישואיה‪ .‬ישנה סצנה אשר מציגה את הסוציולוגיה הניו‪-‬יורקית באופן מובהק במועדון‬
‫הלילה‪ .‬הארווי קייטל היה השחקן הראשי של סקורסזה במשך זמן מה‪.‬‬

‫הדמות הנשית בסצנה עם קייטל מייצגת את סקורסזה עצמו – היא מבינה שאין לה מה‬
‫לעשות בשכונה הזו‪ ,‬כיוון שהיא מידרדרת אותה ושולחת אותה לגורל עני‪ ,‬מרוד וכואב‪ ,‬זהה כשל‬
‫אימא שלה‪ .‬זה מה שסקורסזה חש‪ ,‬וזה מה שהוא עשה‪ ,‬כשנרשם ל‪ .NYU-‬הגנגסטר‪ ,‬קייטל‪ ,‬נשאר‬
‫בשכונה‪ ,‬סביר להניח עד שימצא את מותו‪.‬‬

‫סקורסזה הינו פגום פיסית – יש לו אסטמה‪ .‬עקב המחלה‪ ,‬הוא לא השתתף במשחקי‬
‫הגנגסטרים של הילדים‪ .‬הדמות הנשית בסרט‪ ,‬גם לה יש פגם גופני‪.‬‬

‫הסגנון שלו אלים ומהיר‪.‬‬

‫אימא שלו משתתפת בחלקים רבים מסרטיו‪.‬‬

‫הסרט אמריקני איטלקי הוא סרט דוקומנטרי שהוא עשה על ההורים שלו‪.‬‬

‫אליס לא גרה כאן יותר ‪ ,‬הסרט שראינו בשיעור שעבר‪ ,‬היה הסרט ההוליוודי הראשון שלו‪.‬‬

‫נהג מונית הפך אותו לבמאי הגדול ביותר בדורו‪ .‬סגנון הצילום שלו מתחיל להתגבש‪.‬‬
‫לסקורסזה היה קשה מאוד להחליף את קייטל בדה‪-‬נירו‪ ,‬אך הוא הלך על זה לבסוף‪ .‬רמת האלימות‬
‫בסרט שברה שיאים חדשים בקולנוע ההוליוודי‪ .‬כזכור‪ ,‬סקורסזה היה קתולי ואף נער מקהלה‬
‫בכנסייה‪ ,‬והאינסטינקט הראשוני של ההורים שלו היה לשלוח אותו להיות כומר עקב האסטמה שלו‪,‬‬
‫לשנות אנשים בזכות ערכים דתיים ומוסריים‪ .‬לכן‪ ,‬יש משהו בקולנוע שלו שמקביל לעבודה של כומר‬
‫– בכל הסרטים שלו מוצג מערכות יחסים בקונפליקט ואת השממה‪ ,‬הגיהנום והזוועות של האדם‬
‫המודרני‪ ,‬ואת הצורך לבנות מערכת ערכים חזקה יותר‪.‬‬

‫הכומר של סקורסזה בכנסייה שהיה פוקד כשהיה ילד סבור שיש משמעויות דתיות בסרטים‬
‫שלו‪ ,‬וגם בנהג מונית‪.‬‬
 ‫הקוטביות בין הרצון להיות במאי אישי לבין הוליוודי‪-‬מסחרי גוררות אותו לשלל התנסויות‪,‬‬
‫כגון מיוסיקלס ‪ -‬ניו‪-‬יורק‪ ,‬ניו‪-‬יורק‪ .‬זה אמור להיות מיוסיקל הוליוודי‪-‬בידורי‪-‬מסחרי‪ ,‬אך סקורסזה‬
‫הכניס לתוכו את המימד האלים‪ ,‬הניו‪-‬יורקי‪ ,‬האישי והאוטרי שלו‪.‬‬

‫אנו נמצאים בתקופת משבר ערכים טוטאלי בחברה האמריקאית‪ .‬המשבר הראשון הוא‬
‫הפונקציה של מלחמת ויטנאם‪ .‬תחילה‪ ,‬המלחמה יוצרת קרע בין רוב תושבי ארה"ב‪ ,‬הדורות הבוגרים‬
‫יותר‪ ,‬המעמד הבינוני‪ ,‬לבין שכבה אחת המטילה ספק בהכרחיות ובנחיצות של המלחמה הזו‪ ,‬ואלו‬
‫קבוצת בני הנוער‪ ,‬אותה התקופה שהתגבשה בשנות ה‪ 60-‬שהזדהה עם המהפכה דרך סרטים כמו‬
‫איזי ריידר ‪ .‬הם מובילים את הקרע בשני תחומים‪:‬‬

‫הצורך בשוויון מלא יותר על‪-‬פי החוקה האמריקאית גם למיעוטים‪ ,‬כשהעיקר מתרכז‬ ‫‪.1‬‬
‫בשחורים‪.‬‬
‫היחס למלחמת ויטנאם‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫אט‪-‬אט‪ ,‬שכבות רחבות יותר ויותר מצטרפות לתחושה הזו שמלחמת ויטנאם שגויה ומנוגדת‬
‫לערכים הבסיסיים של החוקה האמריקאית‪ .‬זה יוצר משבר ערכים ואמון‪ .‬אותו משבר ערכים שבין‬
‫היתר הוריד את בוש מהשלטון כאשר אמריקה שינתה את דעתה על מלחמת עיראק ואפגניסטן‪.‬‬
‫התופעה הזו שכל שכבות העם רואות במלחמת ויטנאם כמלחמה הנכפתה על ארה"ב דרך האמצעים‬
‫החיצוניים של הקפיטליזם‪ ,‬יצרני הנשק‪ ,‬ארגוני הביון כשהתוצאה שזו מלחמה לא מוסרית בעליל – כל‬
‫אלו יוצרים משבר ערכים אדיר‪.‬‬

‫האלימות המטורפת של שנות ה‪ 60-‬המגיעה לשיאה ברציחות פוליטיות בלתי מוסברות‬

‫ובלתי מפוענחות היוצרות תיאוריות קונספירציה מחזקות את תחושת חוסר האמון בין האזרח לבין‬
‫המערכת‪ .‬כל מי שנותן לאמריקאים סימן של תקווה נרצח – ג'ון קנדי‪ ,‬רוברט קנדי ומרתין לותר קינג‪.‬‬

‫מעל כל אלו‪ ,‬מסתמנת פרשת ווטרגייט‪ ,‬כשנשיא מנצל את כוחו באופן לא חוקי ומסתיר את‬
‫עצמו במסכת שקרים‪ .‬המושג שקר הוא זר לתרבות האמריקאית‪ .‬קלינטון לא נענש על מערכת‬
‫היחסים המינית עם לווינסקי‪ ,‬אלא על השקר שלו‪ .‬ניקסון יצר משחק תרמיות מקצועי‪ .‬בכל רגע‪,‬‬
‫עיתונאי הצליח לקלף שכבות אחר שכבות של קליפות בצל מושחתות‪ .‬לפי נחמן‪ ,‬היו רק גרסאות‬
‫שקריות של הנשיא ניקסון‪ .‬התחושה הייתה ששקר הוא האלמנט המוביל את החברה ואת‬
‫ההיסטוריה האמריקאית – השקר ששיקרו לנו כשיצאנו למלחמה‪ ,‬הרמאויות הפוליטיות ועוד‪.‬‬

‫מתחולל מהפך בדרך שבה אמריקאים תופסים את עצמם‪ .‬מהפך תרבותי‪ ,‬האמנות‪ ,‬מתחולל‬
‫הרבה לפני ששאר העם מתוודע לכך‪ .‬התחושה הייתה שכל ערכי היסוד האמריקאים מתמוטטים‪.‬‬
‫השאלה המרכזית – האם בכלל יש דבר כזה אמת? האמריקאים האמינו שישנה אמת‪ ,‬זו ההנחה‬
‫הראשונה‪ ,‬והיא אחת‪ ,‬שזו ההנחה השנייה‪ .‬ההנחה השלישית – בכוחו של האדם להגיע לחקר‬
‫האמת‪ .‬כלומר‪ ,‬פוזיטיביזם ‪ .‬התפיסה הזו מאוד אופיינית לחברות האנגלו‪-‬סכסיות‪ ,‬דגש על‬
‫האמריקאים‪.‬‬

‫בשנות ה‪ – 70-‬התחושה הזו החלה להתערער ולהתמוטט‪ .‬שאלה שמסבירה את הרעיון‬

‫הזה היטב – מי רצח את קנדי? אף‪-‬אחד לא יודע‪ .‬לא בטוח מה האמת‪ ,‬ואם לא בטוח אז אין אמת‬
‫אחת‪ ,‬ואף‪-‬אדם לא הצליח להגיע אליה‪ .‬התחושה הזו מתחזקת עוד יותר עם פרשת ווטרגייט‪.‬‬
‫הקולנוע נותן לתחושה הזו ביטוי בסדרה של סרטים ששואלים שאלות על טיבה של האמת‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הכול מתחיל ברשומון‪ .‬שם גם נשאלת השאלה הזו‪ .‬קורסאווה ענה על‪-‬כך שאין‬
‫אמת אחת‪ .‬קפיצה אחת קדימה‪ Blow Up ,‬עוסק גם בשאלה הזו‪ ,‬כשהתשובה היא זהה – ככל‬
‫שננסה למצוא את האמת‪ ,‬ככל שנחקור אותה‪ ,‬ככל שהצלם יגדיל עוד ועוד ועוד את הצילום – האמת‬
‫תתרחק ממנו‪ .‬אין אמת‪ ,‬היא נמצאת אך ורק במוחו של האדם‪ .‬הוא יחליט אם יש משחק טניס או אין‪,‬‬
‫אם המציאות של משחק הטניס היא אמיתית או אשליה‪.‬‬
 ‫כפי שראינו בשיחה‪ Blow Up ,‬הוא הבסיס לכל הסרטים האמריקאים הדנים בשלושת‬
‫השאלות‪:‬‬

‫האם יש אמת?‬ ‫‪.1‬‬

‫האם היא אחת?‬ ‫‪.2‬‬
‫האם בכוחו של האדם להגיע לחקר האמת?‬ ‫‪.3‬‬

‫השיחה מתחיל את העלילה שלו מהעבר – כשהמצותת היה בדטרויט‪ ,‬הוא פיענח את‬
‫האמת‪ .‬רואה חשבון הלשין על הבוס שלו עקב השקרים שלו לממשלה ועל אובדן כסף רב למאפיה‪.‬‬
‫אותם גנגסטרים הגיעו לרואה החשבון ופשטו את עורו של כל המשפחה שלו‪ .‬עכשיו המצותת נמצא‬
‫בלוס‪-‬אנג'לס‪ ,‬הולך לחזור על אותו התהליך של גילוי האמת שיוביל אותו לאותו מאורע טראומתי‪ .‬היה‬
‫לו סימן מאלוהים שזה כבר קרה‪ ,‬אך הוא מתעלם מכך ועושה את אותה הטעות‪.‬‬

‫המצותת‪ ,‬ג'ין הקמן ‪ ,‬הוא אדם דתי מאוד השואף לקיים את עשרת הדיברות‪ .‬ההיבריס שלו‬
‫זה שהוא משוכנע שהוא יכול להגיע אל האמת בזכות המיקרופונים ומכשירי ההקלטה שלו‪ .‬הסרט‬
‫עוסק בשלושת השאלות הללו‪ .‬נחמן טוען כי הסרט הזה הינו אפוקליפטי‪ ,‬עם דגש על סצנת הסיום‬
‫המדגישה את האפוקליפסה בסוג של מיקרוקוסמוס של הדירה שלו‪.‬‬

‫באיזשהו שלב הוא מגלה את האמת‪ ,‬ומגלה שהיא הפוכה לחלוטין ממה שחשב‪ .‬הוא מגלה‬
‫שאי‪-‬אפשר לומר את האמת באופן ודאי‪ ,‬הוא לא קרא נכון את המציאות‪ ,‬והוא רחוק מחקר האמת‪.‬‬

‫סצנת הסיום – הוא מסתגר בביתו‪ .‬הוא אטום לחלוטין‪ .‬הוא לא מסוגל לצאת מעצמו‪ .‬אין לו‬
‫היכולת לקיים יחסים עם נשים‪ .‬מספר הטלפון שלו חסוי‪ .‬הוא לא נותן את המפתח לאף‪-‬אחד‪ .‬ביתו‬
‫הוא מבצרו‪ .‬הוא לא מסוגל לקיים קשרים סוציאליים עם אף אדם‪ .‬כאן אנו רואים זאת כשהוא מנגן על‬
‫סקסופון עם התקליט‪ .‬הוא לא מסוגל לעשות זאת בתזמורת או בחברת אדם‪ ,‬אלא רק עם תקליט‪.‬‬

‫ואז הטלפון שלו מצלצל‪ .‬המציאות חודרת פנימה אל תוך המרחב שלו‪ .‬המספר שלו חסוי‪,‬‬
‫הוא לא נותן אותו לאף‪-‬אחד‪ .‬איך זה הגיוני שמישהו מתקשר אליו? מסתבר שבעולם שאנו חיים‪ ,‬אין‬
‫הגנות‪ .‬אפשר לדאוג שמספר הטלפון יהיה חסוי‪ ,‬אך בסופו של דבר יגיעו אליך‪.‬‬

‫שנות ה‪ ,70-‬חוזרים חזרה אל סגנון הפילם נואר של שנות ה‪ .40-‬רואים את הדירה שלו‬
‫והתחושה היא קלסטרופוביה‪ ,‬חשוכה‪ ,‬אפלה‪ ,‬סגורה‪ ,‬תריסים ונציאנים וכד'‪ .‬אנו חוזרים אל‬
‫האסתטיקה של הפילם נואר ואל כל מערכת הערכים שלה‪.‬‬

‫הוא יכול להתבודד‪ ,‬לאטום את דירתו ולאטום את עצמו‪ ,‬אך המציאות שבה וחוזרת אליו‬
‫בצלצול טלפון נוסף‪.‬‬

‫ביתו הוא מבצרו‪ .‬הוא המומחה הגדול ביותר להאזנות סתר ואצלו לא יהיה לעולם האזנות‬
‫כאלו‪ .‬הוא גאה בטכניקות שלו‪ .‬הוא בודד‪ ,‬הוא לא מאמין בעזרה‪ ,‬אך הוא מאמין בטכנולוגיה‪ .‬ולכן‬
‫הוא נהיה פרנואידי באופן מוקצן כשהוא מפרק את הדירה שלו בחיפוש אובססיבי אחר מכשירי‬
‫האזנה‪.‬‬

‫הרעיון הוא – ככל שאתה עושה מסביבך יותר חומות מגן‪ ,‬אתה עשוי לחשוב שאתה מוגן‪.‬‬
‫הסרט‪ ,‬כמובן‪ ,‬הוא סרט פוליטי‪ .‬ככל שאנו עוטפים את עצמנו בחומות הללו‪ ,‬כך החומות שאמורות‬
‫להגן עלינו ממוטטות את חדרינו‪ ,‬בתינו ואת הנוף‪ .‬החומות הללו ממוטטות את המבצר‪ .‬בכדי להגן על‬
‫עצמו‪ ,‬הוא מחרב את הדירה שלו‪ ,‬את מקום המחיה שלו‪ .‬ויטנאם‪ ,‬ווטרגייט – מוביל אותנו אל הרס‬
‫טוטאלי‪.‬‬

‫לבסוף‪ ,‬הדבר היחיד שהוא לא החריב זה פסל של מריה הקדושה‪ ,‬הסימן הקיצוני ביותר‬
‫לדתיות שלו‪ .‬הוא לא יתן לאנשים לשאת את שם אלוהים לשווא‪ ,‬אך לבסוף הוא נשאר עם הפסלון‪.‬‬
‫הרעיון שהאמונה באינדיבידואליות‪ ,‬במקצועיות ובעליונות של הטכנולוגיה מביאה את אמריקה להרס‬
 ‫עצמי ובעיקר להרס של ערכיה‪ .‬הוא פוגע בערכיו‪ .‬זהו הערך הכי קדוש שלו‪ .‬אך הוא לא מוצא שם‬
‫דבר‪.‬‬

‫זה למעשה מוביל אותו לתחושה של אפוקליפסה‪ .‬ההרס הוא טוטאלי‪ .‬אין דבר בדירה שלו‬
‫שהוא לא הורס‪ .‬וכמובן‪ ,‬מדובר פה על הרס החברה האמריקאית‪ .‬סיום הסרט ישאיר אותנו בתוך‬
‫האנדרלמוסיה‪ ,‬עם המוסיקה הקלאסית ברקע‪ ,‬ועם האמונה של האיש הזה בערכים שאבדו עליהם‬
‫הכלח‪ .‬הצלם ב‪ Blow Up-‬לא ידע לקרוא את המציאות‪ .‬הוא טעה‪ .‬ג'ין הקמן טעה בדטרויט ופעם‬
‫נוספת בלוס‪-‬אנג'לס‪ .‬וזה מה שנשאר מהחברה האמריקאית – חורבן‪ ,‬ניכור ובדידות‪ ,‬כשהסביבה‬
‫הפיסית שלו מוחרבת עד היסוד‪.‬‬

‫השיחה הוא אחד הסרטים החשובים ביותר של שנות ה‪ ,70-‬כמו רחובות זועמים ונהג‬
‫מונית‪.‬‬

‫זו הקבוצה של האנשים שלמדו קולנוע ושהלכו להשתלט על הוליווד‪.‬‬

‫הקבוצה השנייה מיוצגת על‪-‬ידי במאי מהגר‪ .‬הוליווד כל הזמן נהנית ומתעלה על עצמה בכך‬
‫שהיא קולטת יוצרים גדולים מתרבויות אחרות שהופכים להיות חלק מהתרבות האמריקאית‪ ,‬מלוביץ'‪,‬‬
‫דרך מורנאו‪ ,‬אנטוניוני ועד פולנסקי ‪ .‬את שני הסרטים הגדולים שלו הוא עשה בארה"ב‪ ,‬אחד מהם‬
‫בשנות ה‪ ,70-‬כשאחד מהם עלה על גל הפרנויה – צ'יינטאון‪ .‬הבלש הפרטי הוא האמונה שיש אמת‪,‬‬
‫שהיא לעולם אחת ושביכולת האדם (הבלש) להגיע אל חקר האמת‪ .‬ג'ק ניקולסון משחק את הבלש‬
‫הפרטי עם ההיבריס אודות האמת שיחטא בשנית‪ .‬הסרט דומה לשיחה באופן זהה‪.‬‬

‫כשהבלש היה צעיר‪ ,‬הוא ביצע עבודה בצ'יינטאון וכתוצאה מכך מתו שבעה אנשים‪ .‬עכשיו‬
‫הוא הולך לחזור על אותו סיפור בדיוק עקב ההיבריס שלו ואי‪-‬יכולתו להפיק לקחים מהמגרעות שלו‪.‬‬
‫צ'יינטאון היא מילה סימבולית – זה המקום שדברים מתנהלים אחרת‪ ,‬שיודעים דברים שבאמריקה‬
‫עדיין לא יודעים – חוסר האמת‪ .‬צ'יינטאון זה מקום אחר‪ ,‬טריטוריה עם חוקים אחרים‪ .‬האמת כבר‬
‫טפחה על פניו – שבעה אנשים מתו בגללו – ועכשיו הוא הולך לחזור על אותה הטעות בדיוק?‬

‫הבלש הפרטי יוצא לבצע חקירה‪ .‬מה שכן‪ ,‬הוא לא מוצלח במיוחד‪ .‬הוא נכשל בפעולת‬
‫הבילוש שלו‪ .‬העיתון המקומי מפרסם כתבה כמה הוא כישלון‪ .‬הוא קורא את הכתבה בזמן שהוא‬
‫מתגלח אצל הספר‪ .‬אדם המתגלח לידו מעביר עליו ביקורת‪ .‬הוא מתרגז עליו‪ ,‬איכשהו נרגע כשהספר‬
‫הוא זה שמרגיע אותו‪.‬‬

‫הסרט‪ ,‬כמובן‪ ,‬חוזר אל עולם הפילם נואר‪ .‬קלסטרופוביה‪ ,‬מחנק‪ ,‬צפיפות‪ ,‬אפלות‪ ,‬תריסים‬
‫ונציאנים וכד'‪ .‬בסצנה הבאה‪ ,‬נאמר לנו דבר מה מאוד מהותי על חייו של הבלש הפרטי‪ .‬הוא מספר‬
‫לקולגות שלו בדיחה על סינים‪ ,‬בזמן שמאחוריו מגיעה לקוחה‪ .‬לפי נחמן‪ ,‬הוא מטומטם‪ .‬הוא לא‬
‫יוצלח‪ .‬הוא לא יודע לקרוא את המציאות‪ .‬ישנה מפת מציאות שהוא לא יודע לקרוא אותה‪ .‬הוא נכנס‪,‬‬
‫מלא בעצמו מהבדיחה הזו‪ ,‬והוא מבין שבדיחה כזו אסור לספר באוזניה של אישה והוא מבקש‬
‫מהמזכירה לו שתעזוב את החדר‪ .‬כולם משדרים לו לשתוק‪ ,‬לא לפתוח את הפה‪ ,‬אך הוא לא מקשיב‪.‬‬
‫יש לו איזו אמת פנימית המורה לו לספר את הבדיחה‪ ,‬לא משנה מה קורה במציאות מלפניו ומאחוריו‪.‬‬
‫הם קוראים לו לסתום את הפה‪ ,‬אך לא איכפת לו‪ .‬נכנסת האישה מאחוריו‪ ,‬הוא לא שם לב‪ ,‬והוא‬
‫ממשיך את הבדיחה בנוכחות אישה למרות שלא ידע‪ .‬הוא מביט אחורנית כי הוא הבין שהוא שגה‬
‫בקריאת המציאות‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שניסו לאותת לו לכך‪.‬‬

‫בהמשך‪ ,‬הוא מבין שטעה שוב‪ .‬ניגשה אליו אישה עממית‪ ,‬חסרת השכלה‪ ,‬סוג של פקאצה‬
‫מבוגרת‪ ,‬שטענה שהיא אשתו של מאלריי‪ ,‬הפקיד הגבוה ביותר בעירייה‪ ,‬ושכרה אותו לעקוב אחר‬
‫'בעלה'‪ .‬משום מה‪ ,‬הוא מאמין לה‪ .‬הוא לא מסוגל לקרוא נכון את המציאות‪ .‬בהמשך‪ ,‬הוא פוגש את‬
‫מאלריי האמיתית‪ ,‬שהיא נראית הרבה יותר איכותית‪ ,‬וכמובן מי שסביר להניח תהיה אישתו של ראש‬
‫מחלקת המים בעיריית לוס אנג'לס‪.‬‬
 ‫ארתור פן‪ ,‬הבמאי של הוליווד בשנות ה‪ ,60-‬עושה סרט דומה על בלש פרטי בשם חקירה‬
‫באפלה עם ג'ין הקמן ‪ .‬גם הוא דן על אובדן האמונה והאמת‪ .‬אנו נצפה בסצנה שמטפאורית לרעיון‬
‫הזה באופן בולט‪ :‬הבלש‪ ,‬לפי נחמן‪ ,‬הוא סוג של ערס‪ ,‬נראה ומתלבש כך‪ .‬אשתו היא פקאצה‬
‫נבורושית‪ ,‬כלומר היא עושה מעבר מלהיות פרחה אל העולם המודרני‪ .‬אשתו מתחילה להקים גלריה‪,‬‬
‫ולעבור אל המעמד הבינוני‪ .‬בגלריה נמצא אדם שהבלש חושב שהוא עלול לפתות את אשתו‪ .‬הוא‬
‫אומר שהוא לא הולך לסרטים של אריק רומר ‪ ,‬זה סרטים של אינטלקטואליים‪ ,‬זה כמו להתבונן בצבע‬
‫מתייבש‪ .‬הוא מגדיר את עצמו כערס חסר בינה‪ ,‬בסוג של קנאה על‪-‬כך שאשתו תלך עם בעל הגלריה‪,‬‬
‫האדם שהוא חושש שיפתה את אשתו‪ ,‬לסרט‪ .‬באמריקה של אותה התקופה אין מקום לערסים‪.‬‬

‫אט‪-‬אט מגיעים אל התפתחות נוספת בקולנוע האמריקאי‪ ,‬וזה קיומו לקולנוע המהווה‬
‫אלטרנטיבה להוליווד‪ .‬מתי מתחילה האלטרנטיבה הזו? קשה לומר‪ .‬היא מתגבשת כאלטרנטיבה רק‬
‫בשנות ה‪ . 80-‬בשביל האלטרנטיבה הזו‪ ,‬אנו זקוקים למוסדות שיאפשרו אותה – השקעות‪ ,‬עיתונות‬
‫שתתמוך בה (‪ – Village Voice‬העיתון של ג'יניץ' וילג'‪ ,‬היה כזה)‪ ,‬ופסטיבל שיתמוך בקולנוע הזה‬
‫(כיום – סאנדאנס )‪ .‬כלומר – הקולנוע העצמאי האמריקאי‪ ,‬האינדי‪.‬‬

‫הוליווד שולטת על הקולנוע האמריקאי ללא מצרים‪ .‬יש אלטרנטיבה אחת ויחידה – ללכת‬
‫לבתי‪-‬קולנוע סינמטקים‪ .‬מה יש כאלטרנטיבה להוליווד לפני הקולנוע העצמאי? בתוך הוליווד יש‬
‫יוצרים עצמאיים‪ .‬בתקופה הקלאסית – סמואל גולדווין ודיוויד צלזניק‪ .‬בהמשך‪ ,‬רוג'ר קורמן וברט‬
‫שניידר‪ .‬שני האחרונים הם בשנות ה‪ ,60-‬ועושים סרטים לקולנוע דרייב אין‪ .‬יש גם אלטרנטיבה‬
‫ניו‪-‬יורקית‪ .‬בשנות ה‪ 30-‬עושים אך ורק סרטים קצרים‪ ,‬זולים וניסיוניים‪ .‬אין אפשרות לעשות סרטים‬
‫באורך מלא‪ ,‬ואם אין אפשרות כזו – אי‪-‬אפשר להתחרות בהוליווד‪ .‬אלו סרטים המוצגים במוזיאונים‬
‫ויורדים מהר‪.‬‬

‫האלטרנטיבה להוליווד מתחילה מהמוזיאונים הללו‪ .‬ג'ון קסווטס היה היוצר הראשון שהחל‬
‫לפרוץ החוצה‪ .‬הוא היה עושה סרטים נסיוניים על משחק (אקטינג) באורך של פיצ'ר ובעלי מימד‬
‫עלילתי‪ ,‬ולכן הם יכולים להתחרות בהוליווד‪ ,‬מה שהם עושים‪ .‬בזכות הסרטים שלו ודומיו‪ ,‬יבנו‬
‫בתי‪-‬קולנוע בקמפוסים‪ ,‬ושם יוצגו סרטים חתרניים אקספרימנטאליים‪ .‬השם שנתנו לסרטים הללו –‬
‫‪ ,Underground‬סרטי מחתרת ‪ ,‬הם לא משתווים להוליווד‪ .‬הם מופצים באופן מחתרתי ומוצגים בכ‪-‬‬
‫‪ 200‬בתי קולנוע בארה"ב‪ .‬זהו עדיין לא קולנוע עצמאי‪.‬‬

‫הקולנוע העצמאי מתחיל כשהוא מגלה דברים שהוליווד לא נוגעת בה‪ .‬הוליווד מבוססת על‬
‫סרטים לכל המשפחה‪ ,‬לקהל רחב ככל האפשר‪ ,‬כשכולם יוכלו ליהנות מאותם הסרטים‪ ,‬וכך הם יוכלו‬
‫למקם את הרווחים באופן טוטאלי‪ .‬מה שכן‪ ,‬כל הקהל מדיר את רגליו מהקולנוע ונשאר בבית מול‬
‫הטלוויזיה‪ .‬עד שהוליווד מבינה את זה‪ ,‬אנחנו בסוף שנות ה‪ .60-‬הוליווד עדיין לא מסוגלת לעשות‬
‫סרטים לפי מוצא אתני‪ ,‬למשל – רק לשחורים‪ ,‬רק ליהודים‪ ,‬רק לנשים וכד'‪ .‬אט‪-‬אט עולות דרישות‬
‫מהשטח‪ .‬יהודים רוצים לראות סרטים על יהודים‪ .‬נשים רוצות לראות סרטים על נשים‪ .‬שחורים רוצים‬
‫לראות סרטים על שחורים‪ .‬קבוצות ספציפיות רוצות סרטים אך ורק בשבילם‪.‬‬

‫והיו עוד קבוצות‪ :‬אינטלקטואליים למיניהם‪ .‬בעלי מקצוע למיניהם‪ .‬ועוד‪.‬‬

‫בעקבות הדרישות הללו‪ ,‬קם קולנוע מחוץ להוליווד‪ .‬וודי אלן הוא מראשוני היוצרים‬
‫העצמאיים‪ ,‬והיה עושה סרטים מחוץ להוליווד‪ ,‬בכסף ניו‪-‬יורקי‪ .‬ספייק לי בא בעקבותיו‪ ,‬כשכונה 'וודי‬
‫אלן השחור'‪ .‬ג'ון סיילז ‪ ,‬יצר קולנוע מורכב יותר‪ ,‬רמה סיפורית‪-‬עלילתית גבוהה ומורכבת‪.‬‬

‫הסרטים הללו החלו בניו‪-‬יורק‪ ,‬ואט‪-‬אט התפשטו‪ .‬סקס‪ ,‬שקרים ווידאוטייפ הוא גם כזה‪.‬‬
‫סודרברג עשה את הסרטים הראשונים שלו בלואיזיאנה‪ ,‬מה שזימן אותו להוליווד‪.‬‬

‫סם ריימי כיום הוא חרא של במאי בהוליווד‪ ,‬אבל הוא התחיל באופן עצמאי‪ .‬קוונטין טרנטינו‬
‫גם החל באופן עצמאי‪ .‬מי בהוליווד יעז לממן סרט כל‪-‬כך אלים כמו כלבי אשמורת? זה יכול לצאת אך‬
‫ורק לאנשים ספציפיים המסוגלים לחזות בכזאת אלימות‪.‬‬
 ‫קולנוע עצמאי‪ ,‬בהיותו דל‪-‬תקציב ולא מפוקח תחת המרות ההוליוודית‪ ,‬עושה חסד עם‬
‫דמויות שוליים‪ .‬הדגש הוא על נשים ושחורים‪ .‬ואז באה במאית שחורה – זה בכלל היה אוקסימורון‪.‬‬
‫אין שום סיכוי שדבר כזה היה מגיע להוליווד‪.‬‬

‫ג'ואל סילבר הוא אחד המפיקים הבולטים ביותר בהוליווד‪ ,‬כשהוא עושה סרטי אקשן עתירי‬
‫תקציב‪ .‬אך ברגע מסוים הוא מביט על רשימת ההפקות שלו ואומר שחסר לו סרט אינטלקטואלי‪ .‬יש‬
‫לו קצת כסף בצד‪ ,‬אז הוא נותן את זה לאיזשהו יוצר עצמאי‪ .‬האחים כהן‪ ,‬למשל‪ .‬הוא יודע שהסרט‬
‫לא יכניס לו סרט‪ ,‬אך יאדיר את השם שלו כמפיק שיודע במה להשקיע וגם יש לו טעם גבוה‪.‬‬

‫ג'ים ג'רמוש היה גם אחד הראשונים‪.‬‬

‫הסרט הראשון של ספייק לי עלה ‪ 175,000‬דולר‪ ,‬סכום גרוטסקי לחלוטין במונחים‬

‫הוליוודים‪ .‬הסרט מצולם בניו‪-‬יורק‪ ,‬בלוקיישן‪ ,‬ניו‪-‬ריאליזם סטייל‪ .‬גיבורת הסרט היא שחקנית בת ‪.17‬‬

‫הוא התחיל עם קומדיה‪ ,‬עבר למיוסיקל‪ ,‬ואז קולומביה קנתה אותו‪ .‬האולפנים שמו את‬
‫עיניהם על במאים של הקולנוע העצמאי והחלו לקנות אותם‪.‬‬

‫הסרט שנראה היום‪ :‬רציחות פשוטות של האחים כהן‪ .‬בסרטיהם הראשונים הם עשו מחוות‬
‫לז'אנרים אחרים‪ .‬הם ניסו להציג ז'אנרים מזווית אחרת – פארודית‪ .take-off ,‬הקפיצה הגדולה הוא‬
‫מחווה לפרנק קפרה‪ ,‬בעוד אחי‪ ,‬איפה אתה? הוא מחווה לפרסטון משהו‪ .‬רציחות פשוטות הוא‬
‫מחווה להיצ'קוק‪ ,‬אך גם פארודיה‪.‬‬

‫מדוע הוא נקרא כך? כיוון שלהיצ'קוק יש סרט שמתרחש בגרמניה‪ ,‬בו מתבצע מעשה רצח‬
‫המתרחש כמספר דקות לפרטי פרטים‪ ,‬המסך הקרוע‪ .‬כששאלו אותו איך הוא מעז לעשות כך‪ .‬הוא‬
‫אמר שתמיד אנשים אומרים שרצח הוא לא דבר פשוט‪ ,‬והוא רצה להראות כמה זה כן פשוט‪ .‬לכן‬
‫האחים כהן לקחו את השם הזה‪ ,‬וגם שם יש סצנת רצח זהה‪.‬‬

‫הסרט היה דל‪-‬תקציב ללא כוכבים מקצועיים‪ .‬מככבים בו שחקנים לא מוכרים‪ .‬מה שכן‪ ,‬יש‬
‫בסרט מקוריות‪ ,‬כישרון‪ ,‬יצירתיות ושימוש בכל האלמנטים של היצ'קוק – הנעת מצלמה‪ ,‬תאורה‪,‬‬
‫סוגים שונים של עריכה‪ ,‬בהם הם מתנסים בכל מיני טכניקות שניתן באמצעותן לחזק את המימד של‬
‫המתח ושל תחושת ההזדהות עם מה שאנו רואים‪ .‬הסרט זכה להצלחה קופתית בולטת מאוד בקרב‬
‫הצופים של הקולנוע העצמאי והפך אותם לדמויות מאוד מרכזיות בקולנוע האמריקאי‪.‬‬

‫בתחילה‪ ,‬הממסד ההוליוודי הפנה להם עורף‪ ,‬עד שבשלב מסוים הם החלו לממן אותם‪ .‬שלב‬
‫לאחר‪-‬מכן‪ ,‬כל אולפן מקים לעצמו מערכת לעשיית סרטים עצמאיים משלו‪ .‬השם של החברה של‬
‫פוקס הוא ‪ ,Searchlight Films‬לדוגמא של חברת‪-‬בת‪ .‬מה שקורה (או לא) זה שכשהוליווד מממנת‬
‫אותך‪ ,‬הסרטים הופכים להיות יותר הוליוודיים‪ ,‬מה שקרה לאחים כהן אך לא קרה לג'ים ג'רמוש‪.‬‬