‫?

‪Revelation: reading the script or writing the story‬‬

‫‪Section 1: The text‬‬

‫ספר שמות פרק יט & כ‬ ‫‪1‬‬

‫מה אֶ ל הָ עָ  וַ ֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ ‪:‬‬

‫)כה( וַ  ֵֶרד ֶ‬
‫הי אֵ ת ָל הַ ְבָ ִרי הָ אֵ ֶה לֵאמֹר‪:‬‬ ‫)א( וַ יְ ַד!ֵ ר אֱ ִ‬
‫אתי‪ $‬מֵ אֶ ֶר‪ִ #‬מ ְצ ַריִ  ִמ!ֵ ית עֲבָ ִדי‪:‬‬‫)ב( &נֹכִ י יְ דֹוָ ד אֱ הֶ י‪ $‬אֲ ֶר הוֹצֵ ִ‬
‫הי אֲ חֵ ִרי עַ ל (ָ נָי‪:‬‬
‫)ג( א יִ ְהיֶה לְ ‪ $‬אֱ ִ‬

‫ספר שמות פרק כד‬ ‫‪2‬‬

‫מה &מַ ר ֲעלֵה אֶ ל יְ דֹוָ ד אַ ָ*ה וְ ‪0‬הֲ רֹ‪ /‬נ ָָדב וַ אֲ בִ יה‪.‬א וְ ִבְ עִ י ִמ‪ְ ִ-‬קנֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל וְ ִה ְ ַ*חֲ וִ יתֶ  מֵ ָרחֹק‪:‬‬ ‫)א( וְ אֶ ל ֶ‬
‫מה לְ בַ  ֹו אֶ ל יְ דֹוָ ד וְ הֵ  א יִ ‪ .ָ1‬וְ הָ עָ  א ַיעֲל‪ .‬עִ ‪ֹ 2‬ו‪:‬‬ ‫)ב( וְ ִנ‪ֶ ַ1‬‬
‫ֹאמר‪ָ .‬ל הַ ְבָ ִרי אֲ ֶר ִ!ֶ ר יְ דֹוָ ד ַנע ֲֶ‪+‬ה‪:‬‬ ‫מה וַ יְ סַ (ֵ ר לָעָ  אֵ ת ָל ִבְ ֵרי יְ דֹוָ ד וְ אֵ ת ָל הַ ִ‪ִ ָ(ְ 2‬טי וַ ַעַ ‪ָ /‬ל הָ עָ  קוֹל אֶ חָ ד וַ  ְ‬ ‫)ג( וַ ָבֹא ֶ‬
‫‪*ֵ .‬י עֶ ְ‪ֵ +‬רה מַ ‪ ֵ5‬בָ ה לִ ְנֵי עָ ָ‪+‬ר ִבְ טֵ י יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל‪:‬‬ ‫מה אֵ ת ָל ִבְ ֵרי יְ דֹוָ ד וַ  ְֵַ !ַ ! ֶֹקר וַ ִ בֶ ‪ִ /‬מזְ !ֵ חַ ַ*חַ ת הָ הָ ר ְ‬ ‫)ד( וַ ִ כְ *ֹב ֶ‬
‫)ה( וַ ִ ְלַח אֶ ת ַנע ֲֵרי !ְ נֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל ַו ַעֲל‪ .‬עֹת וַ ִ זְ !ְ ח‪ .‬זְ בָ ִחי ְל ִָמי לַידֹוָ ד (ָ ִרי‪:‬‬
‫מה חֲ ִצי הַ ָ וַ  ֶָ‪ ָ! +‬אַ ָ‪1‬נֹת וַ חֲ ִצי הַ ָ זָ ַרק עַ ל הַ ִ‪2‬זְ !ֵ חַ ‪:‬‬ ‫)ו( וַ ִ ַ‪7‬ח ֶ‬
‫ֹאמר‪ֹ .‬ל אֲ ֶר ִ!ֶ ר יְ דֹוָ ד ַנע ֲֶ‪+‬ה וְ נ ְִמָ ע‪:‬‬ ‫)ז( וַ ִ ַ‪7‬ח סֵ פֶ ר הַ !ְ ִרית וַ ִ ְק ָרא ְ!&זְ נֵי הָ עָ  וַ  ְ‬
‫מה אֶ ת הַ ָ וַ ִ זְ רֹק עַ ל הָ עָ  וַ ֹאמֶ ר ִה‪ֵ9‬ה ַד הַ !ְ ִרית אֲ ֶר  ַָרת יְ דֹוָ ד עִ ‪ ָ2‬כֶ עַ ל ָל הַ ְבָ ִרי הָ אֵ ֶה‪:‬‬ ‫)ח( וַ ִ ַ‪7‬ח ֶ‬
‫מה וְ ‪0‬הֲ רֹ‪ /‬נ ָָדב וַ אֲ בִ יה‪.‬א וְ ִבְ עִ י ִמ‪ְ ִ-‬קנֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל‪:‬‬ ‫)ט( וַ ַעַ ל ֶ‬
‫)י( וַ ִ ְרא‪ .‬אֵ ת אֱ הֵ י יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל וְ תַ חַ ת ַרגְ לָיו ְ מַ ע ֲֵ‪+‬ה לִ בְ נַת הַ ‪ ִ( ַ:‬יר ‪.‬כְ עֶ צֶ  הַ ָ;מַ יִ  ָלטֹהַ ר‪:‬‬
‫הי וַ ֹאכְ ל‪ .‬וַ ִ ְ*‪:.‬‬ ‫)יא( וְ אֶ ל אֲ ִצילֵי !ְ נֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל א ָלַח יָד ֹו וַ ֶחֱ ז‪ .‬אֶ ת הָ אֱ ִ‬
‫מה ֲעלֵה אֵ לַי הָ הָ ָרה וֶ ְהיֵה ָ וְ אֶ ְ*נָה לְ ‪ $‬אֶ ת ל<חֹת הָ אֶ בֶ ‪ /‬וְ הַ *ו ָֹרה וְ הַ ִ‪ְ 2‬צוָ ה אֲ ֶר ָתַ בְ ִ*י לְ ה ֹורֹתָ ‪:‬‬ ‫)יב( וַ ֹאמֶ ר יְ דֹוָ ד אֶ ל ֶ‬
‫הי‪:‬‬ ‫מה אֶ ל הַ ר הָ אֱ ִ‬ ‫מה וִ יהוֹ< עַ ְמ ָרֲ ת ֹו וַ ַעַ ל ֶ‬ ‫)יג( וַ  ָָק ֶ‬
‫)יד( וְ אֶ ל הַ ‪ֵ ְ-‬קנִי &מַ ר ְב‪ .‬לָנ‪ .‬בָ זֶ ה עַ ד אֲ ֶר נָ‪.‬ב אֲ לֵיכֶ וְ ִה‪ֵ9‬ה ‪0‬הֲ רֹ‪ /‬וְ ח‪.‬ר עִ ‪ ָ2‬כֶ ִמי בַ עַ ל ְבָ ִרי יִ ‪ ַ1‬אֲ לֵהֶ ‪:‬‬
‫מה אֶ ל הָ הָ ר וַ יְ כַס הֶ עָ נָ‪ /‬אֶ ת הָ הָ ר‪:‬‬ ‫)טו( וַ ַעַ ל ֶ‬
‫מה !ַ וֹ הַ ְ;בִ יעִ י ִמ*וֹ= הֶ עָ נָ‪:/‬‬ ‫)טז( וַ ִ ְֹ‪ ְ /‬בוֹד יְ דֹוָ ד עַ ל הַ ר ִסינַי וַ יְ כַ‪ ֵ:‬ה‪ .‬הֶ עָ נָ‪ֶ ֵ /‬ת י ִָמי וַ ִ ְק ָרא אֶ ל ֶ‬
‫)יז( ‪.‬מַ ְראֵ ה ְ בוֹד יְ דֹוָ ד ְ אֵ  אֹכֶ לֶת !ְ ֹרא הָ הָ ר לְ עֵ ינֵי !ְ נֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל‪:‬‬
‫‪0‬ר!ָ עִ י לָיְ לָה‪:‬‬ ‫‪0‬ר!ָ עִ י יוֹ וְ ְ‬ ‫מה !ָ הָ ר ְ‬ ‫מה !ְ תוֹ= הֶ עָ נָ‪ /‬וַ ַעַ ל אֶ ל הָ הָ ר וַ יְ ִהי ֶ‬‫)יח( וַ ָבֹא ֶ‬

‫ספר שמות פרק לד‬ ‫‪3‬‬

‫מה ְ תָ ב לְ ‪ $‬אֶ ת הַ ְבָ ִרי הָ אֵ ֶה ִ י עַ ל (ִ י הַ ְבָ ִרי הָ אֵ ֶה  ַָר ִ*י ִא ְ*‪ִ ְ! $‬רית וְ אֶ ת יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל‪:‬‬ ‫)כז( וַ ֹאמֶ ר יְ דֹוָ ד אֶ ל ֶ‬
‫‪0‬ר!ָ עִ י לַיְ לָה לֶחֶ  א & ַכל ‪.‬מַ יִ  א ָתָ ה וַ ִ כְ *ֹב עַ ל הַ <חֹת אֵ ת ִבְ ֵרי הַ !ְ ִרית ע ֲֶ‪ֶ +‬רת הַ ְבָ ִרי‪:‬‬ ‫‪0‬ר!ָ עִ י יוֹ וְ ְ‬ ‫)כח( וַ יְ ִהי ָ עִ  יְ דֹוָ ד ְ‬
‫‪.‬מה א י ַָדע ִ י ָק ַר‪ /‬עוֹר (ָ ָניו !ְ ַד!ְ ר ֹו ִא* ֹו‪:‬‬‫מה !ְ ִר ְד* ֹו ִמ‪ /‬הָ הָ ר ֶ‬ ‫‪.‬נֵי ל<חֹת הָ עֵ ד< ת !ְ יַד ֶ‬ ‫מה מֵ הַ ר ִסינַי ְ‬ ‫)כט( וַ יְ ִהי !ְ ֶר ֶדת ֶ‬
‫מה וְ ִה‪ֵ9‬ה ָק ַר‪ /‬עוֹר (ָ נָיו וַ ִ ְירא‪ִ .‬מ‪ֶֶ 1‬ת אֵ ָליו‪:‬‬ ‫)ל( וַ  ְַרא ‪0‬הֲ רֹ‪ /‬וְ ָכל !ְ נֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל אֶ ת ֶ‬
‫מה אֲ לֵהֶ ‪:‬‬ ‫מה וַ ָ< ב‪ .‬אֵ לָיו ‪0‬הֲ רֹ‪ /‬וְ ָכל הַ ‪ִ +ְִ 9‬אי !ָ עֵ ָדה וַיְ ַד!ֵ ר ֶ‬ ‫)לא( וַ ִ ְק ָרא אֲ לֵהֶ  ֶ‬
‫)לב( וְ ‪0‬חֲ ֵרי כֵ‪ִ /‬נ‪ָ . ְ1‬ל !ְ נֵי יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל וַ יְ צַ ‪  ֵ.‬אֵ ת ָל אֲ ֶר ִ!ֶ ר יְ דֹוָ ד ִא* ֹו !ְ הַ ר ִסינָי‪:‬‬

‫ספר דברי פרק ה‬ ‫‪4‬‬

‫מה אֶ ל ָל יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל וַ ֹאמֶ ר אֲ לֵהֶ  ְמַ ע יִ ְ‪ָ +‬ראֵ ל ֶאת הַ ח< ִ‪7‬י וְ אֶ ת הַ ִ‪ִ ָ(ְ 2‬טי אֲ ֶר &נֹכִ י ֹבֵ ר !ְ &זְ נֵי ֶכ הַ וֹ ‪.‬לְ מַ ְד ֶ* אֹתָ ‬ ‫)א( וַ ִ ְק ָרא ֶ‬
‫‪.‬מַ ְר ֶ* ַלעֲ‪+‬תָ ‪:‬‬ ‫ְ‬
‫)ב( יְ דֹוָ ד אֱ הֵ ינ‪ַָ  .‬רת עִ ‪ ָ2‬נ‪ִ ְ! .‬רית !ְ ח ֵֹרב‪:‬‬
‫)ג( א אֶ ת אֲ בֹתֵ ינ‪ַָ  .‬רת יְ דֹוָ ד אֶ ת הַ !ְ ִרית הַ ‪ֹ-‬את ִ י ִא ָ*נ‪ .‬אֲ נ ְַחנ‪ֵ .‬אֶה (ֹה הַ וֹ <ָנ‪ .‬חַ ִ י‪:‬‬
‫)ד( (ָ נִי !ְ פָ נִי ִ!ֶ ר יְ דֹוָ ד עִ ‪ ָ2‬כֶ !ָ הָ ר ִמ*וֹ= הָ אֵ ‪:‬‬
‫)ה( &נֹכִ י עֹמֵ ד !ֵ י‪ /‬יְ דֹוָ ד ‪.‬בֵ ינֵיכֶ !ָ עֵ ת הַ ִהוא לְ הַ ‪ ִ1‬יד ָלכֶ אֶ ת ְבַ ר יְ דֹוָ ד ִ י יְ ֵראתֶ  ִמ(ְ נֵי הָ אֵ  וְ א עֲלִ יתֶ  !ָ הָ ר לֵאמֹר‪:‬‬
‫אתי‪ $‬מֵ אֶ ֶר‪ִ #‬מ ְצ ַריִ  ִמ!ֵ ית עֲבָ ִדי‪:‬‬ ‫)ו( &נֹכִ י יְ דֹוָ ד אֱ הֶ י‪ $‬אֲ ֶר הוֹצֵ ִ‬
‫הי אֲ חֵ ִרי עַ ל (ָ נָי‪:‬‬
‫)ז( א יִ ְהיֶה לְ ‪ $‬אֱ ִ‬
‫‪...‬‬
‫)יט( אֶ ת הַ ְבָ ִרי הָ אֵ ֶה ִ!ֶ ר יְ דֹוָ ד אֶ ל ָל ְקהַ לְ כֶ !ָ הָ ר ִמ*וֹ= הָ אֵ  הֶ עָ נָ‪ /‬וְ הָ ע ֲָרפֶ ל קוֹל ‪ָ1‬דוֹל וְ א יָסָ ? וַ ִ כְ ְ*בֵ  עַ ל ְנֵי ל<חֹת אֲ בָ נִי וַ ִ ְ*נֵ‬
‫אֵ לָי‪:‬‬
‫אי ִבְ טֵ יכֶ וְ זִ ְקנֵיכֶ‪:‬‬ ‫ח= וְ הָ הָ ר !ֹעֵ ר !ָ אֵ  וַ ִ* ְק ְרב‪ /.‬אֵ לַי ָל ָר ֵ‬‫)כ( וַ יְ ִהי ְ ָ ְמ ֲעכֶ אֶ ת הַ ‪7‬וֹל ִמ*וֹ= הַ ֶ‬
‫&ד וָ חָ י‪:‬‬ ‫הי אֶ ת הָ ָ‬ ‫ֹאמר‪ .‬הֵ ‪ /‬הֶ ְר&נ‪ .‬יְ דֹוָ ד אֱ הֵ ינ‪ .‬אֶ ת ְ בֹד ֹו וְ אֶ ת ‪ְָ 1‬דל ֹו וְ אֶ ת קֹל ֹו ָמַ עְ נ‪ִ .‬מ*וֹ= הָ אֵ  הַ וֹ הַ ‪ ֶ-‬ה ָר ִאינ‪ ִ .‬י יְ ַד!ֵ ר אֱ ִ‬ ‫)כא( וַ * ְ‬
‫)כב( וְ עַ ָ*ה לָ‪ ָ2‬ה נָמ‪.‬ת ִ י תֹאכְ לֵנ‪ .‬הָ אֵ  הַ ‪ֹ ְ1‬דלָה הַ ‪ֹ-‬את ִא י ְֹספִ י אֲ נ ְַחנ‪ .‬לִ ְמֹעַ אֶ ת קוֹל יְ דֹוָ ד אֱ הֵ ינ‪ .‬עוֹד וָ מָ ְתנ‪:.‬‬
‫הי חַ ִ י ְמ ַד!ֵ ר ִמ*וֹ= הָ ֵא ָמֹנ‪ .‬וַ  ִֶחי‪:‬‬ ‫)כג( ִ י ִמי ָכל !ָ ָ‪+‬ר אֲ ֶר ָמַ ע קוֹל אֱ ִ‬
‫)כד( ְק ַרב אַ ָ*ה ‪ ֲ.‬מָ ע אֵ ת ָל אֲ ֶר יֹאמַ ר יְ דֹוָ ד אֱ הֵ ינ‪ .‬וְ אַ ְ* ְ* ַד!ֵ ר אֵ לֵינ‪ .‬אֵ ת ָל אֲ ֶר יְ ַד!ֵ ר יְ דֹוָ ד אֱ הֵ ינ‪ .‬אֵ לֶי‪ $‬וְ ָמַ עְ נ‪ .‬וְ עָ ִ‪+‬ינ‪:.‬‬
‫יטיב‪ָ .‬ל אֲ ֶר ִ!ֵ ר‪:.‬‬ ‫)כה( וַ ִ ְמַ ע יְ דֹוָ ד אֶ ת קוֹל ִבְ ֵריכֶ  !ְ ַד!ֶ ְרכֶ אֵ לָי וַ ֹאמֶ ר יְ דֹוָ ד אֵ לַי ָמַ עְ ִ*י אֶ ת ק ֹול ִ ְב ֵרי הָ עָ  הַ ‪ ֶ-‬ה אֲ ֶר ִ!ְ ר‪ .‬אֵ לֶי‪ $‬הֵ ִ‬
‫)כו( ִמי יִ ֵ*‪ /‬וְ הָ יָה לְ בָ בָ  זֶ ה לָהֶ  לְ יִ ְר&ה א ִֹתי וְ לִ ְמֹר אֶ ת ָל ִמ ְצוֹתַ י ָל הַ  ִָמי לְ מַ עַ ‪ /‬יִ יטַ ב לָהֶ  וְ לִ בְ נֵיהֶ  ְל ֹעלָ‪:‬‬
‫)כז( לֵ= אֱ מֹר לָהֶ  ‪.‬ב‪ָ .‬לכֶ לְ &הֳ לֵיכֶ‪:‬‬
‫&ר‪ #‬אֲ ֶר &נֹכִ י נֹתֵ ‪ /‬לָהֶ  לְ ִר ְ ָ*‪:A‬‬ ‫)כח( וְ אַ ָ*ה (ֹה ֲעמֹד עִ ‪ִ ָ2‬די וַ אֲ ַד ְ! ָרה אֵ לֶי‪ $‬אֵ ת ָל הַ ִ‪ְ 2‬צוָ ה וְ הַ ח< ִ‪7‬י וְ הַ ִ‪ִ ָ(ְ 2‬טי אֲ ֶר ְ*ל ְַ‪ֵ 2‬ד וְ עָ ‪ .+‬בָ ֶ‬

‫‪Rabbi Harvey Belovski 5770‬‬ ‫‪Page 1‬‬

 ‫?‪Revelation: reading the script or writing the story‬‬

‫‪Section 2: Chazal‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד א‬ ‫‪5‬‬

‫א"ר יוחנן משום רבי בנאה‪ :‬תורה ‪ -‬מגילה מגילה ניתנה‪ ,‬שנא'‪+ :‬תהלים מ'‪ +‬אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי; ר"ש‬
‫בן לקיש אומר‪ :‬תורה – חתומה )גמורה ומסויימה ושלימה – רש"י( ניתנה‪ ,‬שנאמר‪+ :‬דברים ל"א‪ +‬לקוח את ספר התורה הזאת‪.‬‬

‫רש"י שם‬ ‫‪6‬‬

‫כתוב עלי ‪ -‬מאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך הנמצאות )בראשית יט( בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה‬
‫ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם )תהלים פט( מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום‬
‫דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי‪ :‬חתומה ‪-‬‬
‫גמורה ומסויימה ושלימה‪:‬‬

‫חידושי הרשב"א שם‬ ‫‪7‬‬

‫רבי שמעון בן לקיש אמר תורה חתומה נתנה‪ .‬הקשה הר"א אב"ד דהא כתיב בסוף ואלה המשפטים ויקח את ספר הברית ויקרא‬
‫באזני העם וגו' וזה היה לפני מתן התורה והא נמי דקאמר א"נ לכדר' לוי לא בריר לן ע"כ‪ ,‬ואולי נאמר דאפילו ר"ל לא אמר אלא‬
‫שלא היה כותב כל פרשה ופרשה כמו שנאמרה לו אלא סודרה על פה עד גמר התורה אלא פרשיות שהיו צריכות לשעה היה‬
‫כותבן כדי שיראו וילמדו מתוך הכתב‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טו עמוד א‬ ‫‪8‬‬

‫אמר מר‪ :‬יהושע כתב ספרו ושמונה פסוקים שבתורה‪ .‬תניא כמאן דאמר‪ :‬שמונה פסוקים שבתורה יהושע כתבן‪ ,‬דתני'‪+ :‬דברים‬
‫ל"ד‪ +‬וימת שם משה עבד ה' ‪ -‬אפשר משה חי וכתב וימת שם משה? אלא‪ ,‬עד כאן כתב משה‪ ,‬מכאן ואילך כתב יהושע‪ ,‬דברי‬
‫ר"י‪ ,‬ואמרי לה ר' נחמיה; אמר לו ר"ש‪ :‬אפשר ס"ת חסר אות אחת? וכתיב‪+ :‬דברים ל"א‪ +‬לקוח את ספר התורה הזה! אלא‪ ,‬עד‬
‫כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב‪ ,‬מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע‬

‫ספרא ויקרא ‪ -‬דבורא דנדבה פרשה א‬ ‫‪9‬‬

‫וכי מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין‬

‫תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ו עמוד ב‬ ‫‪10‬‬

‫אמר רב מנשיא בר תחליפא משמיה דרב‪ :‬זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה‪.‬‬

‫רש"י שם‬ ‫‪11‬‬

‫אין מוקדם ומאוחר בתורה ‪ -‬לא הקפידה תורה על סדר מוקדם ומאוחר ופרשיות דנאמרו תחלה הקדימו המאוחרות לה‪.‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת מגילה דף יט עמוד ב‬ ‫‪12‬‬

‫ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן‪ :‬מאי דכתיב ‪+‬דברים ט'‪ +‬ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה' עמכם בהר ‪ -‬מלמד שהראהו‬
‫הקדוש ברוך הוא למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים‪ ,‬ומה שהסופרים עתידין לחדש‪ ,‬ומאי ניהו ‪ -‬מקרא מגילה‪.‬‬

‫מדרש רבה שמות פרשה מא פסקה ו‬ ‫‪13‬‬

‫ד"א ויתן אל משה אמר ר' אבהו כל מ' יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח א"ל רבון העולם יש לי מ' יום ואיני יודע‬
‫דבר מה עשה הקב"ה משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה שנאמר ויתן אל משה וכי כל התורה למד משה כתיב‬
‫בתורה )איוב יא( ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ולארבעים יום למדה משה אלא כללים למדהו הקב"ה למשה )אלו דרכי‬
‫הדרשות שכל מדה מלמדת לאין חקר – מהרז"ו(‬

‫תלמוד בבלי מסכת מנחות דף כט עמוד ב‬ ‫‪14‬‬

‫אמר רב יהודה אמר רב‪ :‬בשעה שעלה משה למרום‪ ,‬מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות‪ ,‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬מי‬
‫מעכב על ידך? אמר לו‪ :‬אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו‪ ,‬שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין‬
‫תילין של הלכות‪ .‬אמר לפניו‪ :‬רבש"ע‪ ,‬הראהו לי‪ ,‬אמר לו‪ :‬חזור לאחורך‪ .‬הלך וישב בסוף שמונה שורות‪ ,‬ולא היה יודע מה הן‬
‫אומרים‪ ,‬תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד‪ ,‬אמרו לו תלמידיו‪ :‬רבי‪ ,‬מנין לך? אמר להן‪ :‬הלכה למשה מסיני‪ ,‬נתיישבה דעתו‪.‬‬
‫‪Rabbi Harvey Belovski 5770‬‬ ‫‪Page 2‬‬
 ‫?‪Revelation: reading the script or writing the story‬‬

‫תלמוד ירושלמי מסכת שקלים פרק ו ה"א‬ ‫‪15‬‬

‫ר' פינחס בשם רבי שמעון בן לקיש התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת‬
‫באש חצובה מאש ונתונה מאש הדא הוא דכתיב מימינו אש דת למו‬

‫מדרש רבה בראשית פרשה א פסקה א‬ ‫‪16‬‬

‫התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא‬
‫מדעת אומן והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים היאך הוא‬
‫עושה פשפשין כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם והתורה אמרה בראשית ברא אלהים ואין ראשית אלא תורה‬

‫זוהר חלק א דף ה‪/‬א‬ ‫‪17‬‬

‫תא חזי‪ ,‬באורייתא ברא קב"ה עלמא‬

‫‪Section 3: Rishonim‬‬
‫רש"י על שמות כד‬ ‫‪18‬‬

‫פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות‪ ,‬ובארבעה בסיון נאמר לו עלה‪ :‬ויכתב משה ‪ -‬מבראשית ועד מתן תורה‪ ,‬וכתב מצות‬
‫שנצטוו במרה‪:‬‬

‫חזקוני על שמות לד‪:‬לב‬ ‫‪19‬‬

‫את כל אשר דבר ה' אתו בהר סיני‪ ,‬כל המצוות שנאמרו במ' יום ראשונים ובמ' יום אחרונים וכל המצוות שנצטוו ישראל נאמרו‬
‫מניסן שבו יצאו ישראל ממצרים עד כ' באייר בשנה השנית‪ ,‬אבל התורה מגלה נתנה‪ ,‬שלפי שהיה משה שומע המצוות מפי‬
‫הקב"ה היה כותב כל אחת ואחת מגלתה לעצמה‪ ,‬וכשבא ליפטר מן העולם סידר ספר תורה וקבע בו הפרשיות עד היום הזה‬
‫לפי הסמוכין הראוין להם כמו שדרשו רבותינו‪.‬‬

‫רש"י על ויקרא פרק כה‬ ‫‪20‬‬

‫מה ענין שמיטה אצל הר סיני‪ ,‬והלא כל המצות נאמרו מסיני‪ ,‬אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני‪ ,‬אף‬
‫כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני‪ ,‬כך שנויה בתורת כהנים‪ .‬ונראה לי שכך פירושה לפי שלא מצינו שמיטת קרקעות שנשנית‬
‫בערבות מואב במשנה תורה‪ ,‬למדנו שכללותיה ופרטותיה כולן נאמרו מסיני‪ ,‬ובא הכתוב ולמד כאן על כל דבור שנדבר למשה‬
‫שמסיני היו כולם כללותיהן ודקדוקיהן‪ ,‬וחזרו ונשנו בערבות מואב‪:‬‬

‫ספר המצוות לרמב"ם שורש ב‬ ‫‪21‬‬

‫השרש השני שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או בריבוי‪ :‬כבר בארנו בפתיחת‬
‫חבורנו בפרוש המשנה )בריש ההקד'( שרוב דיני התורה יוצאו בשלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן ושהדין היוצא במדה‬
‫מאותן המדות הנה פעמים תפול בו המחלוקת ושיש שם דינין הם פירושים מקובלים ממשה אין מחלוקת בהם אבל הם מביאים‬
‫ראיה עליהם באחת משלש עשרה מדות כי מחכמת הכתוב שהוא אפשר שיימצא בו רמז מורה על הפירוש ההוא המקובל או‬
‫הקש יורה עליו‪ .‬וכבר בארנו זה הענין שם‪ .‬וכשהיה זה כן הנה לא כל מה שנמצא החכמים שהוציאו בהקש משלש עשרה מדות‬
‫נאמר שהוא נאמר למשה בסיני ולא גם כן נאמר בכל מה שנמצאם בתלמוד יסמכוהו אל אחת משלש עשרה מדות שהוא דרבנן‬
‫כי פעמים יהיה פירוש מקובל‪ .‬לפיכך הראוי בזה שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה ותמצאהו בתלמוד שלמדוהו באחת משלש‬
‫עשרה מדות אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה או שזה דאורייתא הנה ראוי למנותו‪ ,‬שהמקבלים אמרו שהוא‬
‫דאורייתא‪ .‬ואם לא יבארו זה ולא דברו בו הנה הוא דרבנן‪ ,‬שאין שם כתוב יורה עליו‪...‬‬

‫הקדמת הרמב"ם למשנה‬ ‫‪22‬‬

‫דע כי כל מצוה שנתן הקב"ה למשה רבינו ע"ה‪ ,‬נתנה לו בפירושה‪ ,‬היה אומר לו המצוה ואחר כך אומר לו פירושה וענינה‪ ,‬וכל‬
‫מה שהוא כולל ספר התורה‪ .‬וענין למודו לישראל היה כפי שאומר )עירובין פ"ה דף נד ע"ב( היה משה נכנס באהלו ונכנס אליו‬
‫בתחלה אהרן‪ ,‬ומשה היה אומר לו המצוה הנתונה לו פעם אחת ולימדהו פירושה‪ ,‬ויסתלק אהרן ויחזור לימין משה רבינו‪ .‬ונכנסו‬
‫אחריו אלעזר ואיתמר בניו‪ ,‬והיה משה אומר להם מה שאמר לאהרן‪ ,‬ויסתלקו וישב האחד לשמאל משה רבינו והשני לימין אהרן‪.‬‬
‫ואחרי כן יבאו שבעים זקנים‪ ,‬וילמדם משה כמו שלמד לאהרן ובניו‪ .‬ואחרי כן יבאו ההמון וכל מבקש ה' וישם לפניהם המצוה‬
‫ההיא עד ישמעו הכל מפיו‪ .‬נמצא אהרן שומע המצוה ההיא מפי משה ארבע פעמים‪ ,‬ובניו שלש פעמים‪ ,‬והזקנים שני פעמים‪,‬‬
‫ושאר העם פעם אחת‪ .‬ויסתלק משה‪ ,‬וחזר אהרן לפרש המצוה ההיא אשר למד‪ ,‬ששמע מפי משה ארבע פעמים‪ ,‬כמו שאמרנו‪,‬‬
‫אל כל הנמצאים‪ .‬ויסתלק אהרן מאתם אחרי ששמעו בניו המצוה ד' פעמים‪ ,‬ג' מפי משה ואחד מפי אהרן‪ .‬וחוזרין אלעזר‬
‫‪Rabbi Harvey Belovski 5770‬‬ ‫‪Page 3‬‬
 ‫?‪Revelation: reading the script or writing the story‬‬

‫ואיתמר‪ ,‬אחרי שנסתלק אהרן‪ ,‬ללמד המצוה ההיא לכל העם הנמצאים ונסתלקו מללמד‪ .‬ונמצאו שבעים הזקנים שומעים המצוה‬
‫ד' פעמים‪ ,‬שתים מפי משה ואחת מפי אהרן ואחת מפי אלעזר ואיתמר‪ .‬וחוזרים הזקנים גם הם אחר כן להורות המצוה להמון‬
‫פ"א‪ .‬נמצאו כל הקהל שומעים המצוה ההיא ד' פעמים‪ ,‬פעם מפי משה ופעם מפי אהרן ושלישית מפי בניו ורביעית מפי הזקנים‪,‬‬
‫ואחרי כן היו כל העם הולכים ללמד איש לאחיו מה ששמעו מפי משה‪ ,‬וכותבים המצוה ההיא במגילות‪ .‬וישוטו השרים על כל‬
‫ישראל ללמוד ולהגות עד שידעו בגרסא המצוה ההיא וירגילו לקרותה‪ .‬ואח"כ ילמדום פירושי המצוה ההיא הנתונה מאת השם‪.‬‬
‫והפירוש ההוא היה כולל ענינים‪ .‬והיו כותבים המצוה ולומדים על פה הקבלה‪ .‬וכן אמרו רבותינו ז"ל בברייתא )בתורת כהנים(‪,‬‬
‫וידבר ה' אל משה בהר סיני‪ ,‬מה תלמוד לומר בהר סיני‪ ,‬והלא כל התורה כולה נאמרה מסיני‪ ,‬אלא לומר לך מה שמטה נאמרה‬
‫בכלליה ובפרטיה ודקדוקיה מסיני‪ ,‬אף כל המצות נאמרו כלליהן ופרטיהן ודקדוקיהן מסיני‪ ,‬והנה לך משל‪ ,‬שהקב"ה אמר למשה‪,‬‬
‫בסכות תשבו שבעת ימים )ויקרא כג(‪ .‬אחר כן הודיע שהסוכה הזאת חובה על הזכרים לא על הנקבות‪ ,‬ושאין החולים חייבין בה‬
‫ולא הולכי דרך‪ ,‬ושלא יהיה סכוכה אלא בצמח הארץ‪ ,‬ולא יסככנה בצמר ולא במשי ולא בכלים‪ ,‬אפילו מאשר תצמח הארץ‪ ,‬כגון‬
‫הכסתות והכרים והבגדים‪ .‬והודיע שהאכילה והשתיה והשינה בה כלו חובה‪ ,‬ושלא יהיה בחללה פחות משבעה טפחים אורך על‬
‫שבעה טפחים רוחב‪ ,‬ושלא יהיה גובה הסוכה פחות מעשרה טפחים‪ .‬וכאשר בא הנביא ע"ה‪ ,‬נתנה לו המצוה הזאת ופירושה‪ .‬וכן‬
‫השש מאות ושלש עשרה מצות הם ופירושם‪ .‬המצות בכתב והפירוש על פה‪ ,‬ויהי בארבעים שנה‪ ,‬בעשתי עשר חדש‪ ,‬בר"ח‬
‫שבט‪ ,‬הקהיל את העם ואמר להם הגיע זמן מותי‪ ,‬ואם יש בכם מי ששמע הלכה ושכחה יבא וישאלני ואבאר אותה‪ ,‬וכל מי‬
‫שנסתפקה עליו שאלה יבא ואפישנה לו‪ ,‬כמו שנאמר )דברים א( הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר‪ .‬וכן אמרו חכמים‬
‫בספרי )פ' דברים(‪ ,‬כל ששכח הלכה אחת יבא וישנה‪ ,‬וכל שיש לו לפרש יבא ויפרש‪ .‬ולקהו מפיו ברור ההלכות ולמדו הפרושים‬
‫כל הזמן ההוא‪ ,‬מר"ח שבט עד שבעה באדר‪ ,‬וכשהיה לפני מותו החל לכתוב התורה בספרים‪ ,‬וכתב י"ג ספרי תורה גוילים‪ ,‬כולם‬
‫מבי"ת בראשית עד למ"ד לעיני כל ישראל )ב"ב פ"ק‪ ,‬דף ט"ו(‪ .‬ונתן ספר לכל שבט ושבט התנהג בו וללכת בחוקותיו‪ ,‬והספר‬
‫הי"ג נתנו ללוים ואמר להם‪ ,‬לקוח את ספר התורה הזה )דברים לא(‪ .‬אח"כ עלה אל ההר בחצי היום השביעי )ספרי פ' האזינו(‬
‫לחדש אדר )מגילה דף יג ע"ב( כפי אשר דקדקה הקבלה‪ ....‬וכאשר מת ע"ה‪ ,‬אחר שהנחיל ליהושע מה שנאצל עליו מן הפירוש‪,‬‬
‫והחכים והתבונן בו יהושע ואנשי דורו‪ ,‬וכל מה שקבל ממשה‪ ,‬הוא‪ ,‬או אחד מן הזקנים‪ ,‬אין לדבר עליו ולא נפלה בו מחלוקת‪ .‬ומי‬
‫שלא שמע בו פירוש מפי הנביא ע"ה‪ ,‬מן הענינים המשתרגים מהם‪ ,‬הוציא דינים בסברות‪ ,‬במדות השלש עשרה‪ ,‬הנתונות על‬
‫הר סיני‪ ,‬שהתורה נדרשת בהם‪ .‬ובאותם הדינים שהוציאו יש דברים שלא נפלה בהן מחלוקת אבל הסכימו עליהם‪ ,‬ויש מהם מה‬
‫שנפלה בו מחלוקת בין שתי דעות‪ ,‬זה אומר בכה וזה אומר בכה‪ ,‬וזה סובר סברא ונתחזקה לדעתו‪ ,‬וזה סובר סברא ונתחזקה‬
‫לדעתו‪....‬‬

‫ספר העיקרים מאמר שלישי פרק כג‬ ‫‪23‬‬

‫ולפירוש הזה מתורה שבכתב שמסר משה ליהושע ויהושע לבאים אחריו הוא שקראו תורה שבעל פה‪ ,‬לפי שאי אפשר שיבא‬
‫הפירוש הזה בכתב‪ ,‬כי בכתב ההוא יפול גם כן הספק שאמרנו שיפול במכתב הראשון‪ ,‬ויצטרך פירוש לפירוש וכן לבלתי תכלית‪,‬‬
‫כמו שקרה לחבור המשניות שהוא פירוש תורה שבכתב שנפל בו מן הספק והמבוכה עד שהוצרך לפירוש אחר‪ ,‬והוא חבור‬
‫התלמוד שעשה רב אשי לפרש המשניות‪ ,‬וכן התלמוד שהוא פירוש המשניות הוצרך לפירוש גם כן ורבו עליו הפירושים וחלוקי‬
‫הסברות‪ ,‬וכן על הפירושים גם כן‪ ,‬ולזה הוא מבואר שאי אפשר שתהיה התורה שבכתב שלמה אם לא בהמצא עמה הפירוש‬
‫הזה על פה‪ ,‬וזהו הנקרא תורה שבעל פה‪.‬‬

‫ועל זה הוא שאמרו רבותינו ז"ל לא כרת הקדוש ברוך הוא ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבעל פה‪ ,‬וזה לפי שאין מציאות‬
‫להבנת התורה שבכתב אלא עם תורה שבעל פה‪ .‬ועוד לפי שאי אפשר שתהיה תורת השם יתברך שלמה באופן שתספיק בכל‬
‫הזמנים‪ .‬לפי שהפרטים המתחדשים תמיד בעניני האנשים‪ ,‬במשפטים והדברים הנפעלים הם רבים מאד משיכללם ספר‪ ,‬על כן‬
‫נתנו למשה בסיני על פה דרכים כוללים נרמזו בתורה בקצרה‪ ,‬כדי שעל ידם יוציאו החכמים שבכל דור ודור הפרטים‬
‫המתחדשים‪.‬‬

‫רמב"ן בראשית הקדמה‬ ‫‪24‬‬

‫עוד יש בידינו קבלה של אמת כי כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה שהתיבות מתחלקות לשמות בענין אחד כאילו תחשוב על‬
‫דרך משל כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות כגון בראש יתברא אלהים וכל התורה כן מלבד צירופיהן וגימטריותיהן של‬
‫שמות וכבר כתב רבינו שלמה בפירושיו בתלמוד ענין השם הגדול של ע"ב באיזה ענין הוא בשלשה פסוקי' ויסע ויבא ויט ומפני‬
‫זה ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או בחסר פסול‪ .‬כי זה הענין יחייב אותנו לפסול ס"ת שיחסר בו ו' אחד ממלות אותם‬
‫שבאו מהם ל"ט מלאים בתורה או שיכתוב הו' באחד משאר החסרי' וכן כיוצא בזה אע"פ שאינו מעלה ולא מוריד כפי העולה‬
‫במחשבה וזה הענין שהביאו גדולי המקרא למנות כל מלא וכל חסר וכל התורה והמקרא ולחבר ספרים במסורת עד עזרא‬
‫הסופר הנביא שנשתדל בזה כמו שדרשו מפסוק ויקראו בספר בתורת האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא‪ .‬ונראה שהתורה‬
‫הכתובה באש שחורה על גבי אש לבנה בענין הזה שהזכרנו היה שהיתה הכתיבה רצופה בלי הפסק תיבות והי' אפשר‬
‫בקריאתה שתקרא על דרך השמות ותקרא על דרך קריאתנו בענין התורה והמצוה ונתנה למשה רבינו על דרך קריאת המצות‬
‫ונמסר לו על פה קריאתה בשמות‪ .‬וכן יכתבו השם הגדול שהזכרתי כולו רצוף ויתחלק לתיבות של שלש שלש אותיות ולחלוקי'‬
‫אחרים רבים כפי השמוש לבעלי הקבלה‪.‬‬

‫‪Rabbi Harvey Belovski 5770‬‬ ‫‪Page 4‬‬

 ‫?‪Revelation: reading the script or writing the story‬‬

‫שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תרמג‬ ‫‪25‬‬

‫שאלת ממני אודיעך דעתי למה אין כותבין הנקודה בספר תורה כיון שהכל נתן למרע"ה בסיני וגם הטעמים היו ראוים שיכתבו‬
‫אותם כדי שיקרא הקורא קריאה ישרה בלי שבוש שהרי גם הטעמים מבארים טעם הכתובים לפעמים‪:‬‬

‫תשובה שאלתך זו תלויה במה ששאלו המלאכים להקב"ה כשעלה מרע"ה לקבל את התורה‪ .‬אמרו מלאכי השרת מה לילוד‬
‫אשה בינינו אמר להם הקב"ה לקבל תורה בא אמרו לו תנה לנו והיינו דכתיב אשר תנה הודך על השמים ]כו'[‪ .‬אמר להם משה‬
‫תורה מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף וכו' רציחה יש ביניכם וניאוף יש ביניכם תורה למה לכם והודו ואמרו ה' אדונינו מה אדיר‬
‫שמך בכל הארץ‪ .‬ויש להקשות וכי המלאכים לא היו יודעים התשובה זו אלא מאי אית לך למימר שהם היו קורין בתורה קריאה‬
‫אחרת רוחנית בלא פיסוק תיבות על דרך שמותיו של הקב"ה וכן ארז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה והודיעם הקב"ה‬
‫שיש לתורה קריאה אחרת גשמות על דרך פיסוק תיבות בענייני בני אדם בטומאה וטהרה ואיסור והיתר ופטור וחייב וכן כל שאר‬
‫דיניה‪ .‬ואחר שידעת זה תבין שאלתך כי צוה האל יתעלה שיכתבו את התורה בלא נקודות וטעמים כאשר היתה באמנה אתו‬
‫יתברך כדי שיהיו בה שתי קריאות רוחנית וגשמית כדי שמי שיכול להשיג ישיג‪ .‬וכן אמרו יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו‬
‫בהם שמים וארץ‪ .‬ומסר הנקודות והטעמים כשאר תורה שבעל פה שהיא פירוש לתורה שבכתב כן הנקודות והטעמים הם פירוש‬
‫לתורה שבכתב‪ .‬והדבר ידוע כי האותיות בלא נקודות וטעמים יש בהם משמעיות הרבה וצירופים שונים וקריאות הפכיות ולכן לא‬
‫ניתנו הנקודות והטעמים ליכתב בס"ת ויכתבו בחומשים משום עת לעשות לה' כדי שלא תשתכח תורת הקריאה כשאר תורה‬
‫שבעל פה‪ .‬ובמה שכתבתי לך תוכל לתרץ כמה ספיקות אחרות כגון מה ששאלו הראשונים למה לא נכתב תורה שבעל פה או‬
‫למה נכתבו קצת ספורים שנראה לכאורה שאין בהם צורך וכמה גופי תורה נרמזו ברמז כל שהוא אלא שיש לך להאמין שאין לך‬
‫)אלא( אפי' תיבה קטנה שאין בה סודות עמוקות וצירופים שלא נשיגם אנחנו ואין לך בתורה אפי' אות אחת ללא צורך ולא‬
‫לתפארת הקריאה ולא בפה רפה כלשון ישמעאל כאשר חשבו רבים ושים תמיד כלל זה נגד עיניך ותצליח ואני ערב‪ .‬והנראה‬
‫לע"ד כתבתי‪:‬‬

‫מה שמצאתי כתוב בגליון וז"ל מצאתי לאחד מן הראשונים ולא ידעתי שמו דע כי מפני שהנקוד הוא צורה ונשמה לאותיות לפיכך‬
‫לא נעשה הס"ת נקוד לפי שהוא כולל כל הפנים וכל הדרכים העמוקים וכולם נדרשים בכל אות ואות פנים לפנים מפנים‬
‫ותעלומות לפנים מתעלומות ואין לך גבול ידוע אצלנו ואמרו תהום אומר לא בי היא ואם ננקד הס"ת היה לו גבול ושיעור כדמיון‬
‫החומר שהגיעה לו צורה ידועה ולא היה אפשר לו להיות נדרש כי אם לפי הניקוד המסויים באותה תיבה אבל מפני שס"ת בלול‬
‫ומובלל בכל מיני שלימות ובכל מלה ומלה נתלים בה תלי תלים לא נעשה מנוקדים כדי שיהיה נדרש בכל מיני שלימות ולפיכך‬
‫אמרו אל תקרי כך אלא כך ואלו היה מסויים לא נוכל לומר כך והנה חכמים ז"ל נתעוררו בכמה מקומות לזה על צד הדרש‬
‫המעולה ויתד תהיה לך על אזנך אל תיקרי אזנך אלא אזניך מלמד שכשישמע אדם דבר מגונה יתן אצבעו בתוך אזנו ובמקום‬
‫הזה העירו אותנו על סוד טעם היות הס"ת בלתי נקוד ונתנו לפתאים במדרש פסוק זה לחם סובין ולחכמים נתנו בזה לחם‬
‫אבירים והכל מתוך פשטיה דקרא וכל התורה נוהגת על דרך זה ולפיכך אחז"ל שבעים פנים לתורה והבן‪ .‬עכ"ל‪:‬‬

‫‪Section 4: Other‬‬
‫ספר בניהו בן יהוידע על בבא בתרא דף טו‪/‬א‬ ‫‪26‬‬

‫ומשה כותב בדמע‪ .‬הגאון מה"ר אליהו מוילנא ז"ל פירש לשון דמוע‪ ,‬רוצה לומר אותיות מעורבות זה בזה ואינם חלוקים לתיבות‪,‬‬
‫ואחר שנפטר חלקום לתיבות ככתוב לפנינו‪ .‬ויש מפרשים בדמעות שלו כתבם ולא בדיו‪ ,‬כי היה זה ביום שבת‪ ,‬ואסור לכתוב‬
‫בדיו‪ ,‬ורק במשקים אסור לכתוב מדרבנן‪ ,‬ועדיין לא גזרו רבנן בזה‪ ,‬מפני שאין זה דבר המתקיים‪ ,‬ואתא יהושע אחר שבת ועשה‬
‫עליהם העברת קולמוס בדיו‪ ,‬עד כאן דבריהם‪ ,‬ובזה פירשו שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך ]תהלים נ"ו ט'[‪ ,‬פירוש אין‬
‫אומרים במה נחשבים הדמעות‪ ,‬לכך אמר הלא בספרתך ספר תורה שנכתב סופו בדמעות‪ ,‬עד כאן דבריהם‪ ,‬ולפי דבריהם צריך‬
‫לומר נשאר רושם הכתיבה בדמעות‪ ,‬עד אחר שבת בדרך נס‪ ,‬ועשה עליהם יהושע העברת קלמוס‪ .‬ובזה נפרש בס"ד דקדוק‬
‫גדול בכתוב ]דברים ל"ד ז'[ שאמר ומשה בן מאה ועשרים שנה לא כהתה עינו ולא נס ליחה‪ ,‬וקשה כיון דאמר לא נס ליחה‪ ,‬למה‬
‫פרט על העין בפני עצמה‪ ,‬ובזה ניחא כיון דכתב בדמעות אל תחשוב דכהו עיניו מרבוי הדמעות שירדו כנחל‪ ,‬הלכך כתב בהם לא‬
‫כהתה עינו‪:‬‬

‫פרי צדיק פ' כי תצא מאמר ט"ו‬ ‫‪27‬‬

‫וצריך להבין למה לא הבין משה רבינו ע"ה מה שהבינו אפילו תלמידי ר' עקיבא‪ .‬גם הלשון תשש כוחו הוה לו לומר חלש דעתיה‬
‫וכמו שאמר אחר כך נתיישבה דעתו‪ .‬גם למה נתיישבה דעתו יותר בזה ששמע על דבר אחד שהשיב לתלמידיו שהוא הלכה‬
‫למשה מסיני הלא כל הדרשות שהיה ר' עקיבא דורש היה מרומז ומיוסד על תורה שבכתב וידע משה רבינו ע"ה שהוא מורידה‬
‫לארץ ויהיה נקראת על שמו‪ .‬אך הענין דאמרו )סוטה י"ב‪ (.‬שמשה רבינו כשנולד נתמלא הבית כולו אורה‪ ,‬היינו מפני שלא קלקל‬
‫כלל מעולם ושורשו היה בחינת תורה שבכתב שבשעת מתן תורה היה ראוי להיות התיקון האמיתי כמו שהיה קודם פגם אדם‬
‫הראשון‪ .‬ואלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה )נדרים כ"ב‪ (:‬אך אחר החטא נצרך להרב חכמה לתקן על‬
‫ידו הרב כעס‪ .‬וזה היה בלוחות אחרונות דאיתא במ"ר )תשא פ' מ"ז( עכשו שנצטערת אני נותן לך שיהיה בהן מדרש הלכות‬
‫ואגדות וכו'‪ .‬ובגמרא )שבת פ"ז‪ (.‬אמרו שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו וכו' אשר שברת יישר כוחך ששברת‪....‬‬

‫‪Rabbi Harvey Belovski 5770‬‬ ‫‪Page 5‬‬

 Revelation: reading the script or writing the story?

‫אך‬.... ‫ואיתא מהאר"י הקדוש ז"ל שר' עקיבא היה שורש תורה שבעל פה והוא בחינת מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה‬
‫הענין שבכל מקום שנאמר הלכה למשה מסיני אין הפירוש שנמסר לו למשה ההלכות דהלכות נאמר רק על תורה שבעל פה‬
‫ רק שנמסר‬.‫שלא נכתב כמו שאמרו כל השונה הלכות וכן שונה הלכות כתרה של תורה ומה שנמסר למשה זאת כתבן בכתב‬
....‫למשה הכח לדרשו בפלפולו מן התורה ולהמציא ההלכות‬

‫אך להבין בתורה שבעל פה של ר' עקיבא שבא אחר החטא דוקא לתקן הרב כעס ולזכות להרגיש טעם בזה איך שנכלל בתורה‬
.‫שבכתב זה לא היה חלק משה רבינו כיון שלא קלקל כלל מעולם‬

Section 5: Who’s who?

Rashi – Rabbi Shlomo ben Yitzchak – France: 1040 – 1105
Rambam – Rabbi Moshe ben Maimon – Spain & Egypt: 1137 - 1204
Ramban – Rabbi Moshe ben Nachman – Spain: 1194 – c. 1270
Chizkuni – Hezekiah ben Manoach – France: 13th century
Ritva – Rabbi Yom Tov ben Avraham Asevilli – Spain: 1250-1330
Sefer ha-Ikkrim – Rabbi Yosef Albo – Spain: c. 1380 – 1444
Radbaz – Rabbi David ben Shlomoh ibn Avi Zimra – Spain & Israel: 1479 – 1573
Beniyhu ben Yehoyada (Ben Ish Chai) – Rabbi Yosef Chaim – Persia: 1832 – 1909
Pri Tzaddik – Rabbi Tzadok ha-Kohen Rabinowitz – Lithuania & Poland: 1823 – 1900
Shem mi-Shemuel – Rabbi Shemuel Bornstein – Poland: 1856 – 1926

Rabbi Harvey Belovski 5770 Page 6