‫חודש סיון תש"ע לפ"ק‬
‫גליון חודשי ללימודי ההלכות הנהוגות למעשה‬
‫יו"ל ע"י מפעל שונה הלכות דחסידי באבוב בארה"ק‬
‫ירושלים‪ ,‬קרית באבוב‪ ,‬בני ברק‪ ,‬אלעד‪ ,‬ביתר‪ ,‬אשדוד‪ ,‬חיפה‬
‫ואני תפלתי‬
‫'קבלת התורה' בכל שנה ושנה‬
‫שמעתי בשם צדיק אחד‪ ,‬כשהיה בבית‬ ‫אם אדם זוכה‪ ,‬שומע בכל חג השבועות את‬
‫המדרש של הרבי מלובלין זי"ע בעת קריאת‬ ‫הקול שמכריזין 'אנכי ד' אלהיך'‪ ,‬נמצא איך צריך‬
‫עשרת הדיברות‪ ,‬והביט בעת קריאת עשרת‬ ‫האדם להכין את עצמו בהכנות רבות‪ ,‬שיזכה‬
‫הדיברות בבית המדרש‪ ,‬ונדמה לו שכל הבית‬ ‫לשמוע דיבור הקדוש ברוך הוא‪ ,‬שכמה אלפים‬
‫המדרש היה פנוי ולא נשאר בו איש‪.‬‬ ‫רבבות מלאכים ושרפי קודש אוחזים חיל ורעדה‬
‫ישמח ישראל‪ ,‬לשבועות אות ט‬ ‫ורתת וזיע מאימתו יתברך‪ ,‬ומכל שכן אנחנו בני‬
‫אדם‪.‬‬
‫בעת קריאת הספר תורה יהיו אזני כל העם‬ ‫קדושת לוי‪ ,‬פרשת יתרו‬
‫אל הספר תורה באימה וביראה מעין דוגמא‬
‫מעמד הר סיני‪.‬‬ ‫והנה ידוע מדברי קדושי עליונים שבכל‬
‫כף החיים‪ ,‬סימן תצד‪ ,‬אות ל‬ ‫ימים טובים חוזר הדבר לאיתנו הראשון‪ ,‬ובחג‬
‫השבועות מי שמזכך ומטהר את עצמו‪ ,‬זוכה לפי‬
‫עובדא הוה‪ ,‬שזקיני הרה"ק משינאווא זצ"ל‬ ‫מדריגתו לקדושה גדולה‪ ,‬מעין קדושת ישראל‬
‫היה פעם בשבת קודש פרשת יתרו בעיר צאנז‬
‫במעמד הקדוש ביום הקדוש הזה בהר סיני‪ ,‬וכמו‬
‫אצל אביו כ"ק מרן אא"ז מצאנז זי"ע‪ ,‬וכאשר‬ ‫שאז נפתח שער ענוה לישראל וכאמור‪ ,‬כן בכל‬
‫קרא כ"ק אביו זצ"ל את עשרת הדברות בתורה‪,‬‬
‫דור ודור חוזר להיות כן לכל מי שמטהר ומזכך‬
‫הרגיש קדושה גדולה ונפלאה וזכה לשמוע‬ ‫את עצמו ביום הקדוש הזה לבא למדת ענוה‪.‬‬
‫את הקולות וברקים כמו בשעת קבלת התורה‪.‬‬
‫מאור ושמש‪ ,‬רמזי שבועות ד"ה וזה‬
‫בשנה ההיא בבוא חג השבועות‪ ,‬השתדל הרה"ק‬
‫משינאווא זצ"ל בכל עוז ליסע אל אביו הרה"ק‬ ‫(שמות כ‪,‬‬ ‫הנה מצינו שבמעמד הר סיני כתיב‬
‫מצאנז זצ"ל על חג השבועות‪ ,‬הגם שהיה אב"ד‬ ‫יח) וכל העם רואים את הקולות‪ ,‬שהיו רואים את‬
‫בעירו‪ ,‬כי איותה נפשו לזכות עוד הפעם למדריגה‬ ‫הנשמע‪ ,‬ואמרו ז"ל (זוה"ק ח"ג קכו‪ ).‬בכל יום בת‬
‫זו לראות את הקולות כמו במתן התורה‪ ,‬אמנם‬ ‫קול יוצאת מהר חורב שובו בנים שובבים (ירמיה‬
‫באותיות התורה‪ ,‬לכן נקרא 'זמן מתן תורתנו'‪,‬‬
‫לא זכה אז להשיג מדריגה זו‪.‬‬ ‫ג‪ ,‬יד)‪ ,‬ועוד (אבות פ"ו מ"ב) בת קול יוצאת אוי להם‬
‫לבריות מעלבונה של תורה‪ ,‬כי השי"ת דיבר אז‬
‫כי הקדושה וההארה הנפלאה ממתן תורה‬
‫במעמד הנבחר‪ ,‬בבחינת קול גדול ולא יסף (דברים‬
‫הנשפעת בשבת קודש פרשת יתרו כשקוראים‬
‫ה‪ ,‬יט) שלא פסק‪ ,‬רק דבר אלקינו יקום לעולם‬
‫בתורתינו פרשת קבלת התורה‪ ,‬היא יותר גבוהה‬ ‫(ישעיה מ‪ ,‬ח)‪ ,‬ולעולם הקול יוצא משם לקבל עול‬
‫ונעלה מהארת הקדושה הנמשכת בחג השבועות‪.‬‬ ‫תורה ותשובה‪ ,‬וכיון שבת קול יוצאת בכל יום‪,‬‬
‫ויש בזה כמה ענינים‪.‬‬ ‫מוכרח שיש צדיקים ששומעים את הקול‪ ,‬ויש‬
‫קובץ אמרי קודש‪ ,‬פרשת אמור תשס"ט‬ ‫לומר שהוא שמיעתם כדרך שהיה אז‪ ,‬וכל העם‬
‫בספר הדרת קודש לרי"מ הובניר אבד"ק‬ ‫רואים את הקולות‪.‬‬
‫ניזנוב‪ ,‬בהספידו על כ"ק מרן הדברי חיים מצאנז‬ ‫זרע קודש‪ ,‬פרשת ראה‪ ,‬ד"ה ראה אנכי‬
‫זי"ע כתב‪ :‬מי יוכל לשער כל הגדולות אשר עשה‬ ‫באמת קבלת התורה הוא בכל זמן‪ ,‬רק במעמד‬
‫בשעת התפלה לעת זקנתו‪ ,‬והיה כבחור איש‬ ‫הר סיני היו קולות ולפידים וכל דבר בהתגלות‪,‬‬
‫מלחמה ולא חלי ולא מרגיש בהכאות כף אל‬ ‫וכעת הכל בהסתר‪ ,‬אמנם אנו מאמינים כי בכל‬
‫כף הקדושים על העמוד‪" ,‬ובשעת קריאת התורה‬ ‫שנה ושנה‪ ,‬ביום קבלת התורה נתעוררו כל‬
‫היה לפידין מפיו יתהלכון מעין סיני"‪...‬‬ ‫הבחינות שהיו אז בעת קבלת התורה‪ ,‬וצריכים‬
‫פי צדיק‪ ,‬ציעשינוב‪ ,‬עמ' קנח‬ ‫אנו לראות ולייחד הכלל הקב"ה ולקבל התורה‪,‬‬
‫אשר לזה כתיב ביום הזה באו מדבר סיני‪.‬‬
‫הלכות קריאת שמע וציצית‬ ‫בית אהרן‪ ,‬ר"ח סיון‬
‫לא יסף (דברים ה‪ ,‬יט)‪ .‬עיין רש"י ז"ל קולו‬
‫תכנית לימודים לחודש סיון‪:‬‬ ‫חזק וקיים לעולם‪ .‬שמי שמקדש עצמו יזכה‬
‫פרשת נשא‪ :‬הלכות קריאת שמע סימן פח‪ ,‬חזרה‬ ‫לשמוע קול ד' שקיים לעולם‪ ,‬כמו שזכה מרן‬
‫על סי' עו‪ ,‬עז‪ ,‬עח‪ ,‬עט‬ ‫האר"י ובעל שם טוב עם התלמידים‪ ,‬כידוע‬
‫פרשת בהעלותך‪ :‬הלכות ציצית‪ ,‬סימן ח עד סעיף יד‬ ‫ומפורסם שזכו לשמוע הקולות והברקים‪ ,‬וקול‬
‫פרשת שלח‪ :‬סימן ח מסעיף יד‪ ,‬סימן ט‬ ‫שופר חזק באמירת אנכי עם כל הרזין סתימין‬
‫פרשת קרח‪ :‬סימן י‬ ‫עילאין‪.‬‬
‫היכל הברכה‪ ,‬קאמארנא‬
‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬
‫א‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪:‬‬
‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬
‫אמר הקב"ה לישראל‪ ,‬בני היו קורין את‬
‫הפרשה הזו בכל שנה‪ ,‬ואני מעלה עליכם כאילו‬
‫אתם עומדים לפני הר סיני‪ ,‬ומקבלין את התורה‪,‬‬
‫שנאמר ביום הזה באו מדבר סיני‪ ,‬אימתי בחדש‬
‫השלישי‪.‬‬
‫ילקוט שמעוני‪ ,‬יתרו‪ ,‬רמז רעא‬
‫יחשוב [בשעת קריאת עשרת הדברות] במעמד הר‬
‫סיני‪ ,‬כי אנחנו כלנו היינו שם וקבלנו התורה‪,‬‬
‫וברוך שהבדלנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת‬
‫וחיי עולם נטע בתוכנו‪ ,‬ויחשוב כי פנים בפנים‬
‫דיבר ד' אתנו‪ .‬ויחשוב בשבועה שנשבענו‪ ,‬כי‬
‫כולנו מושבעים ועומדים מהר סיני‪ .‬והרבה‬
‫דברים כאלה יחשוב‪ ,‬וימלא רתת‪ ,‬ויעשה לעצמו‬
‫לב טהור‪ ,‬ויעשה מוסכם חזק כאילו עתה בזה‬
‫היום קיבל התורה‪ ,‬ויתלהב בלבו להטביע אהבה‬
‫להשי"ת לעובדו בשמחה ובטוב לבב‪.‬‬
‫של"ה הק'‬
‫בכל דור ודור כאשר מגיע יום חג השבועות‬
‫הוא זמן מתן תורתנו‪ .‬פירוש הנשמות בני ישראל‬
‫אשר בדור הזה עתה גם אנחנו‪ ,‬יש לנו אחיזה‬
‫כי בהגיע יום הנבחר מתעורר קדושת היום כמו‬
‫במעמד הר סיני‪.‬‬
‫תפארת שלמה‪ ,‬לשבועות‬
‫(פרי עץ חיים‪ ,‬שער מקרא‬‫איתא בכתבי האר"י ז"ל‬
‫קודש) שבכל זמן מהזמנים כגון פסח שבועות‬
‫סוכות הוא נעשה בכל שנה כשבא זמן הנ"ל‬
‫נעשה כמו שהיה בפעם הראשון‪ ,‬בפסח הוא‬
‫יציאת מצרים‪ ,‬ובשבועות מקבלים התורה‪,‬‬
‫וכן בכל זמן‪ .‬ולהבין איך מקבלים התורה בכל‬
‫שבועות והלא כבר ניתנה‪ .‬יש לומר על פי מה‬
‫שאמרו רז"ל (ברכות סג‪ ,‬ב הובא ברש"י ד"ה ביום הזה‬
‫באו מדבר סיני) בכל יום יהיו בעיניך חדשים כיום‬
‫שניתנה‪ ,‬ואת זה צריך לקבל עליו בכל שבועות‪.‬‬
‫מאור עינים‪ ,‬פרשת יתרו‬
‫ביום הזה באו מדבר סיני (שמות יט‪ ,‬א)‪ .‬ופירש‬
‫רש"י לא היה צריך לכתוב ביום הזה‪ ,‬אלא שיהיו‬
‫דברי תורה חדשים עליך כאילו היום נתנם‪ .‬נראה‬
‫לרמוז בדברי קדשו‪ ,‬כי באמת בכל שנה ושנה כל‬
‫ימי עולם נתגלה הדבר ההוא שהיה בימים ההם‪,‬‬
‫כגון בימי פסח שיצאו ממצרים‪ ,‬גם בכל שנה יש‬
‫נפשות מישראל שיוצאים ממצרים‪ .‬וגם בחודש‬
‫הזה‪ ,‬כיון שקרבו לפני הר סיני‪ ,‬נתגלה גם כן‬
‫שיוכלו לקרב את עצמם להקב"ה‪ ,‬ולקבל התורה‪,‬‬
‫ולקרב עצמן לפני הר סיני‪.‬‬
‫עבודת ישראל‪ ,‬לשבועות‬
 ‫הרב יעקב ליפשיץ שליט"א‬
‫ירושלים‬
‫עמק הלכה‬

‫בענין דין בתי כסאות שבזמנינו והמסתעף‬

‫ע"ד השאלה‪ ,‬שמצוי במקומות ציבוריים גדולים‪ ,‬כגון בבתי חולים ובשדות התעופה וכדו'‪ ,‬שמחוץ לבית הכסא ישנו חדר נוסף‪ ,‬שבו יש מקום‬
‫העשוי רק להטלת מים‪ ,‬ובכל פעם מיד אחרי שהמי רגלים נכנסים לתוכו‪ ,‬מופעל ע"י עין אלקטרונית זרם מים ששוטף את המקום‪ ,‬וגם יש בחדר‬
‫זה מקום לרחיצת ידיו‪ ,‬ויש לדון האם מותר ליטול ידיו ולברך באותו חדר‪ ,‬והאם הנכנס לתוכו חייב ליטול ידיו‪.‬‬
‫גדולי האחרונים האריכו בבירור דין בתי כסאות שבזמנינו‪ ,‬דמיד עם גמר עשיית צרכיו‪ ,‬הצואה מתגלגלת למרחוק ע"י ששוטף עליה זרם‬
‫מים‪ ,‬אם יש לה דין ביה"כ‪ .‬והשאלה מתחלקת לשתים‪ ,‬א' לענין אמירת דברים שבקדושה‪ ,‬וב' לענין נטילת ידים שם או להיוצא משם‪ .‬והאריך‬
‫בזה בשו"ת ארץ צבי (להגאון מקוזיקלוב זצ"ל הי"ד) ח"א סי' ק"י קי"א‪ ,‬והביא בשמיה דהגאון מהר"מ אריק זצ"ל שנקט להקל בזה‪ ,‬וכמו"כ בשו"ת‬
‫זקן אהרן ח"א סי' א' נקט להיתר‪ ,‬דאין עליהם שם ביה"כ‪ .‬להלן נביא בעזהשי"ת את השו"ט בזה וכן את דעת האוסרים‪ ,‬ומזה נבוא לדון במה‬
‫שנוגע לציור הנ"ל‪.‬‬

‫אין עליו שם ביה"כ‪ ,‬משא"כ בהני דידן‪ ,‬כיון שהצואה‬ ‫את מקומה‪ ,‬ואף דקי"ל להלכה דאוסרת את מקומה‪,‬‬
‫נשארת במקומה‪ ,‬ורק ע"י מעשה מוציאה משם‪ ,‬חל על‬ ‫היינו רק לענין גוף הצואה‪ ,‬אבל לגבי חלות דין ביה"כ‪,‬‬
‫מקומה שם ביה"כ‪.‬‬ ‫לא שמענו לומר דגם בכה"ג דעשוי להתנקות מיד יהא‬
‫אסור‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכמובן דיש לחלק עוד‪ ,‬ואכמ"ל יותר‪.‬‬
‫המורם מהאמור לענין ציור הנ"ל‬
‫והנה לענין השאלה הנ"ל‪ ,‬שהביה"כ בנוי באופן שמיד‬ ‫מגדולי הפוסקים שנקטו לאסור ביה"כ שבזמנינו‬
‫אחרי הטלת המ"ר‪ ,‬ישנה עין אלקטרונית שמפעילה‬ ‫וכן נקטו להלכה כמה מגדולי זמנינו‪ ,‬דביה"כ דידן חמור‬
‫קילוח מים ששוטפים את המקום‪ ,‬נראה דלהפוסקים‬ ‫מבתי כסי דפרסאי‪.3‬‬
‫שדנו לאסור בביה"כ דידן‪ ,‬משום דאינו דומה להא‬ ‫ונעתיק מה שכתב בזה בספר חזון איש אור"ח סי' י"ז‬
‫דפרסאי‪ ,‬כיון דשם מתגלגל מיד לחוץ‪ ,‬משא"כ בהני‬ ‫אות ד' וז"ל‪ ,‬הני ביה"כ דידן‪ ,‬לכאורה כביה"כ דפרסאי‬
‫דידן דשוהה זמן מה‪ ,‬בהך דהכא מודו דיש להשוותו‬ ‫נינהו‪ ,‬שהצואה נופלת לבור ד"א מן הנקב‪ .‬אלא שי"ל‬
‫להנך דפרסאי‪ .‬אולם עפימ"ש במנחת פיתים הנ"ל‪ ,‬יש‬ ‫דלא דמי‪ ,‬דהתם בבתי"כ דפרסאי לא היתה הצואה‬
‫לדון בציור הנ"ל‪ ,‬דאינו דומה ממש להך דפרסאי‪ ,‬דהרי‬ ‫מתעכבת כלל‪ ,‬אלא מתגלגלת תיכף למרחוק‪ ,‬אבל‬
‫אינו יוצא מעצמו‪ ,‬אלא ע"י פעולת העין האלקטרונית‪.‬‬ ‫בהני דידן הצואה מתעכבת עד שמזרם עליה מים‬
‫אמנם נראה שכיון שבנוי כך שיוצא לחוץ באופן‬ ‫לשוטפה וכו'‪ .‬וכן מסיק שם בהעולה לדינא‪ ,‬דמידי‬
‫אוטומטי‪ ,‬ואינו צריך לפעולת האדם כדי להוציאו‪ ,‬גם‬ ‫ספיקא לא נפקא וצריך להחמיר‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכמו"כ נקט‬
‫בפשיטות בשו"ת חלקת יעקב ח"א תשו' ב' וג' לאיסור‬
‫המנחת פיתים יתיר בזה‪ ,‬וצ"ע‪.4‬‬
‫וז"ל‪ ,‬ובבתי כסאות העשויין בבתים עם קילוח מים‬
‫ויש בנדון הנ"ל עוד מקום היתר‪ ,‬ע"פ מה שדן בשו"ת‬
‫השוטף תיכף את הצואה‪ ,‬כבר כתבתי דזה לא דמי‬
‫ארץ צבי הנ"ל‪ ,‬דחדר ביה"כ שמיועד לעוד תשמישים‪,‬‬
‫להאי דפרסאי‪ ,‬דמתגלגל הצואה תיכף למרחוק‪ ,‬לא כן‬
‫יש לצדד להתיר‪ ,‬דיש לדמותו למש"כ המג"א בסי'‬
‫בהני בתי כסאות‪ ,‬דהצואה מונחת כך איזה שעה‪ ,‬ודמי‬
‫פ"ז לענין גרף‪ ,‬דאם הכלי מיוחד גם לתשמיש אחר‬ ‫יותר להא דספסל נקוב וכו'‪ ,‬יעוי"ש‪ .‬ומה שהביא הארץ‬
‫מותר‪ ,‬וא"כ ה"ה לענין ביה"כ‪ ,‬כיון שהחדר מיועד גם‬ ‫צבי בשם הגר"מ אריק זצ"ל שהקיל בזה‪ ,‬בספרו מנחת‬
‫לתשמיש אחר ולא רק לשימוש ביה"כ‪ ,‬לא חל עליו‬ ‫פיתים באו"ח שם סי' פ"ג כתב להיפך‪ ,‬דכתב שם לדון‪,‬‬
‫שם ביה"כ ואינו נאסר‪ .‬וכמו"כ מבואר בביה"ל בסי' פ"ג‬ ‫מאי שנא בתי"כ דפרסאי דקיי"ל להקל‪ ,‬ובספסל נקוב‬
‫ד"ה הזמינו‪ ,‬וכן בד"ה אין‪ ,‬שדימה ביה"כ שמיועד לעוד‬ ‫[המובא שם בסעי' ה'] נקטו האחרונים לאסור‪ ,‬וכתב וז"ל‪,‬‬
‫תשמישים לנדון המג"א הנ"ל‪ ,‬והסכים לזה בשו"ת‬ ‫דלא דמי [ספסל נקוב] לסעיף ד' בביה"כ שהוא בחפירה‪.‬‬
‫מנח"י ח"א סי' ס' [אולם יש לדון במה שדן שם‪ ,‬האם תלוי מהו‬ ‫ונראה ההבדל‪ ,‬דשם מתגלגל מאיליו לחוץ‪ ,‬אבל‬
‫עיקר תשמישו‪ ,‬ואכמ"ל]‪.5‬‬ ‫בספסל נקוב אף שמוציאין תמיד הכלי עם הצואה‪,‬‬
‫המורם מהאמור‪ ,‬דבוודאי לענין לומר שם דברי‬ ‫כיון דאינו יוצא מאליו‪ ,‬רק ע"י מעשה אדם‪ ,‬שפיר הוי‬
‫קדושה‪ ,‬א"א להקל‪ ,‬כיון דאיסורו מה"ת‪ ,‬וכמו שכתב‬ ‫ביה"כ‪ .‬ומטעם זה נראה דביה"כ שבמסילת ברזל דין‬
‫בחלק"י הנ"ל לענין ביה"כ שברכבות‪ ,‬שנופלת הצואה‬ ‫ביה"כ יש לו‪ ,‬כי הצואה אינה מתגלגל מאיליו‪ ,‬רק ע"י‬
‫מיד למטה‪ ,‬דלכאורה דומה ממש להנך דפרסאי‪,‬‬ ‫מעשה‪ ,‬ודמי לספסל נקוב‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ונראה בביאור דבריו‪,‬‬
‫דמכל מקום כיון דאין לנו ידיעה ברורה אם הם דומים‬ ‫דמחלק דרק בבתי כסאי דפרסאי‪ ,‬דשם לא היה כלל‬
‫לפרסאי‪ ,‬קשה להתיר‪ .‬אבל לענין ליטול שם ידיו נראה‬ ‫מקום קיבול להצואה‪ ,‬דהיה עשוי במדרון‪ ,‬ורק היה‬
‫דיש להקל‪ ,‬וכנ"ל‪.‬‬ ‫משמש כעין מעבר לחוץ‪ ,‬ושם היה מקום קיבולו‪ ,‬לכן‬
‫מקודם שנבוא לדון בענין בתי כסאות שבזמנינו‪,‬‬
‫נקדים לבאר יסוד איסור אמירת דברי קדושה בביה"כ‪.‬‬
‫בגמרא בברכות בדף כ"ו‪ ,‬בית הכסא שאמרו [שאסור‬
‫לקרות בתוכו]‪ ,‬אעפ"י שאין בו צואה‪ .‬וכן נפסק בטור בסי'‬
‫פ"ג‪ ,‬כשם שאסור לקרות כנגד צואה‪ ,‬כך אסור לקרות‬
‫כנגד ביה"כ‪ ,‬אפילו אין בו צואה‪ .‬ובב"י הביא בשם תר"י‬
‫דאיסורו מן התורה‪ ,‬משום והיה מחניך קדוש‪.1‬‬
‫וביאור הדבר נראה מהפוסקים‪ ,‬שמקום שנתייחד‬
‫לשמש לביה"כ ונשתמש בו כבר [שאי"ז בגדר יחוד גרידא‪,‬‬
‫וכמבואר בשו"ע הרב דאף אם רק נשתמש בו פעם אחת]‪ ,‬תו חל‬
‫על המקום שם ביה"כ‪ ,‬ומקום כזה אי"ז מחנה קדוש‪,‬‬
‫ולכן אף שניקוהו ופינו הצואה ממנו‪ ,‬מ"מ אסור‪ .‬דאין‬
‫הצואה עצמה סיבת האיסור‪ ,‬אלא מפני שהוא מקום‬
‫המיוחד לכך‪ .‬ומשום הכי אף שחדר ביה"כ הוא יותר‬
‫מד"א‪ ,‬ומקום המושב הוא באחת מפינותיו‪ ,‬מ"מ כל‬
‫מה שבתוך היקף המחיצות שם ביה"כ עליו‪ .‬ומהאי‬
‫טעמא אפילו באזמניה לחוד‪ ,‬אסור לקרות בתוכו‪[ ,‬עכ"פ‬
‫מדרבנן כמבואר]‪ ,‬דגם ע"י ההזמנה נתייחד המקום לשמש‬
‫לביה"כ‪ ,‬ומשו"כ אי"ז מחנה קדוש‪.2‬‬
‫בתי כסאות שבזמנינו והפולמוס בזה‬
‫בשו"ת זקן אהרן ח"א סי' א'‪ ,‬וכן בארץ צבי שם‪,‬‬
‫צדדו להיתרא בביה"כ דידן‪ ,‬דנראה לדמותם לביה"כ‬
‫דפרסאי המבואר בסוגיא דברכות בדף כ"ו‪ ,‬ונפסק דינם‬
‫בשו"ע סי' פ"ג סעי' ד' וז"ל‪ ,‬ביה"כ שהוא עשוי בחפירה‬
‫ופיו ברחוק ד"א מן הגומא‪ ,‬והוא עשוי במדרון בענין‬
‫שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק‪ ,‬וכן המ"ר יורדים‬
‫מיד לגומא‪ ,‬כסתום דמיא ומותר לקרות בתוכו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫הרי דכל שהצואה מתגלגלת מיד למרחוק‪ ,‬אין בו דין‬
‫ביה"כ‪ .‬וא"כ הכ"נ בנידו"ד‪ ,‬כיון דהצואה מתגלגלת מיד‬
‫למרחוק‪ ,‬אין דין ביה"כ עליו‪ .‬ברם כבר כתב בשו"ת ארץ‬
‫צבי שם לחלק‪ ,‬דבביה"כ דפרסאי אין הצואה מתעכבת‬
‫שם כלל‪ ,‬דמיד מתגלגל למרחוק‪ ,‬אבל בנידו"ד הרי‬
‫הצואה מתעכבת שם עד גמר עשיית צרכיו‪ ,‬וא"כ‬
‫אפשר דיש עלה שם ביה"כ‪ .‬אמנם דוחה זאת ומדמהו‬
‫להא דנחלקו בגמרא לענין צואה עוברת‪ ,‬האם אוסרת‬

‫‪ .1‬אמנם בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' פ"ז נקט דאין איסורו אלא מדרבנן‪ ,‬וכבר הקשה עליו הביה"ל דאישתמיטתיה דברי תר"י והב"י הנ"ל‪ .‬ואכן גם בחזו"א או"ח סי' י"ז כתב כהפנ"מ‪ ,‬וכתב להגיה בדברי תר"י‪ ,‬עי"ש‪ .‬אמנם רוב‬
‫האחרונים נקטו דאיסורו מה"ת‪ ,‬כ"כ בשו"ע הרב ובחי' רעק"א על גליון השו"ע ועוד‪.‬‬
‫‪ .2‬ועפי"ז יש גם מקום לבאר שי' המג"א והט"ז (בסי' פ"ג) שחלקו על המחבר‪ ,‬וס"ל דמחיצות ביה"כ דינם כביה"כ [ובאמת לא נתבאר אם ג"ז איסורו מה"ת]‪ .‬ונראה עפ"י הנ"ל‪ ,‬דכיון שיעודם לשימוש הביה"כ‪ ,‬גם הם אינם בכלל‬
‫מחנה קדוש ודו"ק [ובחזו"א חידש בזה דבאמת דינם רק כגרף של רעי‪ ,‬ואסורין רק באופן שיש להם תנאי גרף המבואר בסי' פ"ז‪ .‬אמנם כבר כתב בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' י' דלא משמע כן מדברי הפוסקים‪ .‬וכאן המקום להעיר‪,‬‬
‫במה שנהוג בהתקבץ ציבור גדול‪ ,‬לשכור ביה"כ ניידים ומונחים במקום פתוח [כגון בל"ג בעומר במירון וכדו']‪ ,‬דכיון דהמחיצות משמשות רק לביה"כ‪ ,‬אסור לברך ולהתפלל בקרבתם ובמלוא עיניו‪ ,‬והרבה נכשלין בזה מחוסר ידיעה‪.‬‬
‫‪ .3‬ועי' בסו"ס תורי זהב‪ ,‬ריבית‪ ,‬עמ' ק"ד‪ ,‬שנדפס שם מכתב מהגה"ק משינאווע זי"ע‪ ,‬שכתב ג"כ לאסור ביה"כ של זמנינו [אמנם לא ברירא כ"כ לאיזה ביה"כ כוונתו‪ ,‬עי"ש]‪.‬‬
‫‪ .4‬אמנם יש להסתפק‪ ,‬האם כשבא לרחוץ שם ידיו‪ ,‬צריך להקפיד שדלתות בתיה"כ העשוים לישיבה תהיינה סגורות‪ .‬והנה באופן שיש לפני חדרים אלו צוה"פ‪ ,‬משמע בשו"ת דברי חיים יור"ד ח"ב סוף סי' ע"א דס"ל דדי בזה‬
‫כדי להפסיק ולחלק הרשויות‪ .‬אמנם לפעמים נעשו באופן שאין להם צוה"פ‪ ,‬ויש לדון האם נחשבים כחדר אחד גדול‪ ,‬וחל שם ביה"כ על כל החדר‪ ,‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪ .5‬ובשו"ת ארץ צבי דן בעוד צד להיתר כיון דהגרף עשוי מפארצלאן‪ ,‬ולענין גרף אפשר דאינו אסור‪ ,‬והכ"נ י"ל דלא חל עליו שם ביה"כ‪ ,‬יעו"ש וכן בחזו"א שם מש"כ בזה‪.‬‬

‫ב‬
‫ואף על פי כן אסרה התורה את הטבילה ביום‬ ‫אהל נפתלי (אות שלז)‪ ,‬שמביא העתק מכתב יד‬
‫הקדוש הזה‪ ,‬הרי לנו ידים מוכיחות על ענין הנ"ל‪,‬‬
‫דאף שלפעמים הקב"ה משפיע הקדושה על ידי‬
‫קדשו של הרה"ק מראפשיץ זי"ע שכתב לבן אחיו‬
‫הרב ר' מענדיל בארשעוויר ז"ל‪ ,‬וזל"ק‪ :‬אין לנו‬
‫תענית ומקוואות דייקא‪ ,‬מכל מקום לפעמים הוא‬ ‫שיור רק התורה הזאת ולהתמיד בלימודו‪ ,‬ולחזור‬
‫בהפיכו‪ ,‬עכתודה"ק‪.‬‬ ‫כמה פעמים מה שילמוד‪ ,‬ואפילו ספרי מוסר‪,‬‬
‫אך מתאמרא משמיה דכ"ק מרן אדמו"ר האמצעי‬ ‫כי נעים כי תשמרם בבטנך‪ ,‬ולהתמיד בתנא דבי‬
‫זצ"ל הי"ד‪ ,‬שיש ליזהר שלא יעברו עליו שלשה‬ ‫אליהו‪ ,‬ושלא להרבות במקואות ובפרט בימות‬
‫ימים בלא טבילה‪ ,‬וכעין דין בשר שחוטה שלא‬ ‫החורף‪...‬‬
‫נמלח‪ ,‬שאסור להשהותה ג' ימים בלא שרי' במים‬ ‫וכן במכתב הדרכה שכתב כ"ק מרן אדמו"ר‬
‫הראשון זי"ע (נדפס בספר מכתבי קודש‪ ,‬ח"א מכתב‬
‫בספר כתר שם טוב (דף כא‪ ,‬ב‪ ,‬הובא בספר בעל‬
‫[כעין זה בספר אילנא דחיי (פרשת מצורע בהגהות מטעמי‬
‫י) לחתן שבקש מכ"ק מרן זי"ע לכתוב לו סדר‬
‫יצחק)]‪ .‬ובמשמרת שלום (סימן ב' סק"ב) כתב רמז‬
‫התנהגות לכל יום‪ ,‬כותב כ"ק מרן אדמו"ר הראשון‬
‫אחר לזה‪ ,‬דכתוב (שמות טו‪ ,‬כב) וילכו שלשת ימים‬
‫זי"ע בין השאר בזה הלשון‪ :‬וכאשר יעזור לך ה'‬
‫ולא מצאו מים‪.‬‬
‫בבריאות השלימות‪ ,‬תלך כמעט בכל יום למקוה‪,‬‬
‫אכן ידוע מכ"ק איתן אדונינו הרה"ק מצאנז זי"ע‪,‬‬
‫שהיה הולך עשרות פעמים ביום למקוה‪ ,‬בעת‬ ‫אך בהעדר הבריאות ח"ו לא תלך למקוה‪ .‬אך בעת‬
‫הצורך לא תבטל ח"ו מקוה אפילו שעה אחת‪ ,‬רק‬
‫שהיה ניתן בעת צרה‪ ,‬או כשהיה צריך להחליט‬
‫דבר חשוב‪ .‬וכן בעת כותבו תשובותיו הקדושות‪,‬‬ ‫תראה להלביש אותך היטב‪ ,‬והמקוה לא תהיה‬
‫היה יכול ללכת כמה פעמים למקוה באמצע‬ ‫קרה‪ ,‬למען לא יזיק לך ח"ו לבריאות גופך‪ .‬ותראה‬
‫התשובה‪[ .‬וראוי לציין מה שכתוב בפי צדיק (שלשה‬ ‫להזהר מאוד בשמירות בריאות גופך‪ ,‬כי גם זאת‬
‫שריגים‪ ,‬שריג ב‪ ,‬אות א) וז"ל‪ :‬כי טרם שאשתו מזיווג שלישי‬ ‫הוא מדרכי התורה הקדושה‪ ,‬עכל"ק‪.‬‬
‫הרבנית הצדקנית רעכיל דבורה בנתה לו מקוה בחצירו‪,‬‬ ‫כ"ק מרן אדמו"ר האמצעי זצ"ל הי"ד מביא‬
‫היה מוכרח ללכת למקוה העירונית‪ ,‬והלך מביתו אשר‬ ‫בספה"ק קדושת ציון (פרשת כי תשא) דברי הנועם‬
‫מגדים שכתב על פי דברי הגה"ק הרבי מלובלין‬
‫בגובה ההר‪ ,‬עד לבית הטבילה אשר במורד ההר ההוא‪,‬‬
‫זי"ע בפסוק (דברים יב‪ ,‬ד) לא תעשון כן לד'‬
‫בזריזות נפלאה‪ ,‬עד כדי כך שהמשמש לא הספיק לרדת‬
‫אלקיכם‪ ,‬דהנה יש אדם שקובע לעצמו איזה מדה‬
‫רק עד חצי ההר‪ ,‬ורבינו כבר היה בדרכו חזרה מהמקוה]‪.‬‬
‫או איזה הנהגה טובה לעשותה בקביעות תדיר‪,‬‬
‫מקוה ישראל ד'‬
‫כגון תענית בכל יום‪ ,‬או טבילה בכל יום וכיוצ"ב‪,‬‬
‫נמצאנו למדים‪ ,‬ש'מקוה' הוא מפתח גדול ליכנס‬ ‫ומדמה בנפשו כי הנהגה זו מביאה עליו הקדושה‬
‫אל היכל ד' דא בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬ולהכין‬ ‫והדביקות בד'‪ ,‬וממילא אם יארע לפעמים שלא‬
‫את עצמו לגשת לעבודת התפלה‪ .‬אצל כ"ק מרן‬ ‫יעשנה מחמת איזה סיבה שהיא‪ ,‬אז היא בעיניו‬
‫אדמו"ר זצ"ל ראינו עבודה נשגבה בעת טבילתו‬ ‫כמתעתע‪ ,‬מאחר שכבר נשרש בלבו דדוקא‬
‫במקוה‪ ,‬שהיה טובל הרבה פעמים‪ ,‬היה פעמים‬ ‫עובדא זו מביאה עליו היראה והקדושה‪.‬‬
‫שהיו יכולים לשמוע לפני הטבילה איך שמזכיר‬ ‫אולם באמת לא כן הוא הדרך האמיתי‪ ,‬דמי‬
‫חולאים הצריכים לישועה [וכן שמענו מכ"ק רבינו‬ ‫שעושה כן‪ ,‬אין זה עובד את בוראו ית"ש ח"ו‪,‬‬
‫שליט"א (נדפס בקובץ אמרי קודש‪ ,‬ירח האיתנים חלק ג' סוכות‬
‫אלא הרי זה כעובד לעובדא והנהגה זו‪ ,‬דאף‬
‫תשס"ז) וז"ל‪ :‬מקובל בשם צדיקים‪ ,‬כי על ידי טבילה‬ ‫שמצינו בדברי חז"ל גודל מעלתו של התענית‬
‫במקוה יכולים לפעול ישועות‪ ,‬ולהנצל מצרות ויסורים‪,‬‬ ‫שממשיך על האדם שפע של קדושה‪ ,‬כמ"ש‬
‫ועל דרך שכתוב (ירמיה יד‪ ,‬ח) מקוה ישראל מושיעו בעת‬ ‫(תענית יא‪ ,‬א) כל היושב בתענית נקרא קדוש‪ ,‬וכן‬
‫צרה‪ .‬וכן היה דרך הצדיקים‪ ,‬כשרצו לפעול איזה ישועה‪,‬‬ ‫לגבי טבילה מצינו שמביאה הארה של קדושה‬
‫הלכו לטבול במקוה‪ ,‬ועל ידי זה פעלו ישועות בקרב‬ ‫על האדם‪ ,‬ובפירוש אמרו רז"ל (עבודה זרה כ‪ ,‬ב)‬
‫הארץ]‪.‬‬ ‫טהרה מביאה לידי קדושה‪ ,‬אך באמת הכל מאת‬
‫הקפיד ללכת למקוה בזמנים אלו‪ :‬ביום הקריאה‬ ‫ד' ית"ש המשפיע קדושה וטהרה על האדם‪ ,‬ואף‬
‫[בטעמי המנהגים (עמ' סה אות קנא בהערה אות ב) כתוב‪:‬‬ ‫שהתענית גורמת שהאדם יתקדש ויתעלה‪ ,‬מכל‬
‫ראיתי בספר מגיד מישרים שהזהיר להבית יוסף ז"ל‬ ‫מקום לפעמים באה הקדושה על ידי אכילה‬
‫לטבול בשני ובחמישי]‪ ,‬וביום שהוא היה סנדק‬ ‫ושתיה דוקא‪ ,‬וכן בענין הטבילה [כשהמקוה באה‬
‫בברית מילה [כן כתב המהרי"ל (הלכות מילה סו‪ ).‬נהגו‬ ‫רק לתוספת טהרה] ושאר הנהגות ומדות טובות‪.‬‬
‫שהסנדק טובל לפני המילה‪ ,‬כדי להכניס את התינוק‬ ‫וזה שנאמר לא תעשון כ"ן‪ ,‬רצונו לומר שלא‬
‫לברית בטהרה‪ ,‬אמנם הרמ"א בדרכי משה (יו"ד סימן רס"ה‬ ‫תחשוב שמוכרח לעשות דוקא כן‪ ,‬ואם לא‬
‫אות יא) כותב‪" :‬חומרא בעלמא הוא ואין נוהגין כן"‪ .‬אך‬ ‫תתנהגו בסדר הזה לא תוכלו לעבדו ית"ש כראוי‪,‬‬
‫במגדול עוז (נחל ט') כתב שכן לנהוג כמהרי"ל]‪ ,‬וערב‬ ‫כי אין זה דרך הרצוי והנכון בעבודת השי"ת‪,‬‬
‫שבת ויום טוב‪ ,‬ובשבת ויום טוב בבוקר‪[ .‬ובימים‬ ‫עכדה"ק של הרה"ק מלובלין זצ"ל [ומסיים הנועם‬
‫שידע שלא יוכל לילך בזמנים הנ"ל‪ ,‬כשהיה טובל את‬ ‫מגדים על זה‪ ,‬והבן היטב כי זה שורש גדול בעבודת ד']‪.‬‬
‫עצמו ביום שלפני זה‪ ,‬היה מתכוין גם ליום המחרת]‪( .‬ויש‬ ‫ומוסיף כ"ק מרן אדמו"ר האמצעי זצ"ל הי"ד‪,‬‬
‫עדיין עוד הרבה מה להרחיב בענינים אלו‪ ,‬ואי"ה עוד חזון‬ ‫דבאמת יש לנו הוכחה גם על ענין הטבילה‬
‫למועד)‪.‬‬ ‫במקוה‪ ,‬כי לא עצם הטבילה מביאה הקדושה על‬
‫כ"ק מרן זצ"ל היה טובל כשפניו לצד מערב [יש‬ ‫האדם‪ ,‬אלא הקב"ה הוא המקדש את עמו ישראל‪,‬‬
‫להסמיך לזה דברי השל"ה הקדוש (שער האותיות אות ק')‬ ‫לפעמים על ידי טבילה ולפעמים להיפוך‪,‬‬
‫וזל"ק‪" :‬ובכנפי יונה חלק ג' סימן מ"ה מצאתי שם בזה‬ ‫והראיה מיום הכיפורים‪ ,‬שהוא יום הנבחר בשנה‬
‫הלשון‪ ,‬הטובל ערב שבת מן המנחה ולמעלה‪ ,‬כשהוא‬ ‫למחילה ולסליחה ואין ערך לתוקף קדושת היום‪,‬‬
‫בתוך המים ישתחוה למערב"]‪ ,‬ובין טבילה לטבילה‬ ‫ומצינו שביום הזה טבל הכהן גדול את עצמו‬
‫היה מניח את ידיו הק' על ראשו‪ ,‬ומעבירן על‬ ‫חמשה פעמים כדי לטהר ולקדש את נפשו וגופו‬
‫פניו‪.‬‬ ‫לעבודת היום‪ ,‬והיה סברא לומר‪ ,‬דראוי שכל‬
‫לא היה שוחה גופו בשעת הטבילה‪ ,‬אלא כופף‬ ‫אחד יטבול עצמו כמה פעמים במשך היום הזה‬
‫רגליו [כן כתוב בדרכי חיים (ס"ק ח) וז"ל‪" :‬רבינו [מצאנז]‬ ‫במקוה טהרה להתקדש ולהטהר לכבוד היום‪,‬‬
‫ג‬
‫הליכות‬
‫רבותינו‬
‫טבילה במקוה‬
‫עד שיטבול (סימן פח סעיף א)‪.‬‬
‫שם טוב פרשת יתרו אות יד) מביא מה שאמר הבעל‬
‫שם טוב זי"ע‪" :‬שמה שזכה לכל המדרגות שלו‪,‬‬
‫הכל היא בעבור שהתמיד בטהרת המקוה תמיד"‪.‬‬
‫הרי שענין הטבילה הוא המטהר לכל באי שערי‬
‫טוהר‪ ,‬לכן אמרנו ללקוט בו מרקחים מרבותינו‬
‫הק' מוסדי דור ודור‪ ,‬כתוב הדור הוא לכל חסידיו‪.‬‬
‫טבילה בכל יום‬
‫חסידים ואנשי מעשה הקפידו לטבול בכל יום‬
‫לפני התפלה‪ ,‬כהכנה לתפלה‪ ,‬ובפרט בדורות‬
‫האחרונים‪ ,‬והביאו סמך לזה מדברי הגמרא‬
‫(יומא ל‪ ,‬א) אין אדם נכנס לעזרה אפילו טהור עד‬
‫שיטבול‪ ,‬ובזמן הזה שתפלה במקום קרבנות‪,‬‬
‫הרי כל אדם הוא ככהן העושה העבודה‪ ,‬החייב‬
‫טבילה תחלה‪.‬‬
‫טעם אחר לטבילה בכל יום מצינו‪ ,‬דהנה בספרי‬
‫רבותינו הק' תלמידי הבעש"ט זצללה"ה מזהירים‬
‫להרהר בתשובה בטרם יגש לתורה ולתפלה‪,‬‬
‫כידוע לכל באי שער אורם‪ ,‬כי לרשע אמר אלקים‬
‫מה לך לספר חוקי (תהלים נ‪ ,‬טז)‪ ,‬ואם כן צריך‬
‫ללכת לטבול קודם התפלה‪ ,‬כי בעלי תשובה‬
‫צריכים טבילה‪.‬‬
‫וכן כתוב בספה"ק בני יששכר (מאמרי חודש אדר‬
‫מאמר ג' דרוש ו') וזלה"ק‪ :‬עיין ברמב"ם (הלכות‬
‫מקואות פי"א ה"ב) נחה עליו רוח ד' ודיבר בקדשו‬
‫ברמז מצות טבילה לטמאים‪ ,‬הוא הנרצה בזה‬
‫לרמז לו שיטבול עצמו במימי הדעת‪ ,‬וזה שכתבו‬
‫כל המקובלים סגולה לבעל תשובה‪ ,‬טבילה‬
‫במקוה טהרה בכל עת‪ ,‬והוא לדעתי‪ ,‬כי אין אדם‬
‫חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות והחסיר‬
‫דעתו‪ ,‬וכשנתעורר לשוב אל ד'‪ ,‬הנה הטבילה‬
‫במקוה טהרה רמז למימי הדעת‪ ,‬עכלה"ק‪.‬‬
‫ובספר מגדל עוז להריעב"ץ (עליית הטהרה‪ ,‬אות‬
‫כט) כתב וז"ל‪" :‬אשרי אדם שמרגיל את עצמו‬
‫תמיד בטבילת מקוה‪ ,‬שזה מועיל לכל הטומאות‪,‬‬
‫וגם לטומאת העבירות‪ ,‬ויבוא לידי טהרה‪ ,‬דהיינו‬
‫טהרת הלב‪ ,‬לב טהור ברא לי אלהים‪ ,‬ר"ת טבל‪,‬‬
‫ומטהרת הרהור הלב‪ ,‬נמשך טוהר המחשבה‪."...‬‬
‫וראה בספר ליקוטי מהרי"ח (סוף ח"א) שכתב‬
‫סמך למנהג זה‪ ,‬דכתוב באור זרוע (סימן קיב) שכל‬
‫בעלי תשובה צריכין טבילה‪ ,‬ובכל לילה עושין‬
‫תשובה על מה דעבדין כל יומא‪ ,‬כאשר נצטווינו‬
‫מפי הזוה"ק‪ ,‬לכך בבוקר טובלין עצמן כדין כל‬
‫בעלי תשובה שצריכין טבילה‪ .‬ובענין זה באופן‬
‫אחר אמר הרה"ק מוה"ר ישכר דוב מבעלזא זצ"ל‬
‫לאחד ששאלו מקור למנהג זה‪ :‬דמבואר במגן‬
‫אברהם (סימן תרו סק"ח) בשם מהרי"ל‪ ,‬דבערב יום‬
‫הכיפורים צריך לטבול במקוה‪ ,‬כיון דתשובה הוא‬
‫מצות עשה‪ ,‬ותשובה צריך טבילה‪ .‬והנה איתא‬
‫באבות (פ"ג מ"י) שוב יום אחד לפני מיתתך‪ ,‬אם כן‬
‫בכל יום צריך לעשות תשובה‪ ,‬וממילא צריך בכל‬
‫יום לטבול במקוה‪.‬‬
‫מה מקוה מטהר‬
‫בדורות הקודמים עד כמעט לדור האחרון‬
‫לא הלכו בכל יום למקוה‪ ,‬וכן אנו רואים בספר‬
‫הגדולים לעולם‪ ,‬הבעל שם טוב הקדוש ואדמו"ר‬ ‫בענין כוונת המקוה‪ ,‬נענה הרה"ק מדזיקוב זצ"ל‬ ‫בעת שטבל במקוה לא היה שוחה על הבטן‪ ,‬כי בקומה‬
‫הר"ר אלימלך נבג"מ‪ ,‬והם פתחו שער לד' צדיקים‬ ‫בתוך הדברים בענוות קדשו‪" ,‬אין אנו יודעים‬ ‫זקופה"]‪ .‬בזקנותו קרה כמה פעמים‪ ,‬שכ"ק רבינו‬
‫יבואו בו‪ ,‬שלא יהרהר אדם שום הרהור תורה עד‬ ‫שום כוונות בטבילת המקוה‪ ,‬נאר מ'טוט זיך‬ ‫זצ"ל הבחין לאחר שטבל‪ ,‬שלא הסיר איזהו‬
‫שיטבול עצמו‪ ,‬עכ"ל הק'‪.‬‬ ‫אויס‪ ,‬מ'טונקט זיך אונטער‪ ,‬און מ'טוט זיך אהן"‪.‬‬ ‫תחבושות‪ ,‬פשט את בגדיו עוד פעם‪ ,‬וירד וטבל‬
‫ולא זו בלבד‪ ,‬אלא אפילו לגעת בספר הזוהר‬ ‫וקילס רביה"ק מצאנז זי"ע את דבריו מאוד‪ ,‬כי‬ ‫שוב שנית (נדפס בגליון שערי ציון‪ ,‬חודש תשרי חשון‬
‫הק' הזהירו כשלא היו במקוה‪ ,‬כפי המסופר‬ ‫כן מבואר בכל הספרים‪ ,‬דזהו באמת עיקר כוונת‬ ‫שנת תשס"ח‪ ,‬עמ' ‪.)12‬‬
‫(בגליון פרי הכרם‪ ,‬גליון יב עמ' ג) שכ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫המקוה‪ ,‬להפשיט מעליו בגדים הצואים‪ ,‬דהיינו‬ ‫כוונת המקוה‬
‫האמצעי זצ"ל הי"ד הבחין פעם איך שבחור אחד‬ ‫חטאים ועונות‪ ,‬ולבטל עצמו תחת המים לצאת‬ ‫בספר החינוך (מצוה קעג טהרת המצורע) כתוב‬
‫עומד להוציא את ספר הזוהר מארון הספרים‪,‬‬ ‫כבריה חדשה ממש‪ ,‬ולהלביש עצמו מלבושים‬ ‫בטעם הדבר שכל טמא מתטהר על ידי המים‪,‬‬
‫שאל אותו כ"ק מרן זצ"ל‪" :‬ביסט היינט געווען‬ ‫חדשים ונקיים מכל חטא ופשע [וכן כתב הרה"ק‬ ‫דהענין הוא‪ ,‬כדי שיראה האדם את עצמו אחר‬
‫אין מקוה"? כשענה הלה בשלילה‪ ,‬אמר לו כ"ק‬ ‫בעל חקל יצחק זצ"ל הי"ד בהקדמתו לספר אמרי יוסף‬ ‫הטבילה כאילו נברא באותה שעה בריה חדשה‪,‬‬
‫אדמו"ר זצ"ל‪" :‬אויב אזוי זאלסטו אפילו נישט‬ ‫עה"ת‪ ,‬הנקרא עשרה מאמרות (מאמר החמישי אות ב)]‪.‬‬ ‫כי טרם כל יציר נברא‪ ,‬היה כל העולם כולו מים‪,‬‬
‫אנרירען דעם זוהר הק'"!‬ ‫ודבר זה עולה יפה ומכוון‪ ,‬שעיקר הטהרה באה‬ ‫וכמו שכתוב (בראשית א‪ ,‬ב) ורוח אלקים מרחפת‬
‫שליח ציבור‬ ‫אל האדם בעלייתו מן המקוה דוקא‪ ,‬דהיינו אחר‬ ‫על פני המים‪ ,‬ויתן האדם אל לבו בדמיון‪ ,‬כי כמו‬
‫בשו"ת מן השמים (סימן ה) כתב וז"ל‪" :‬שמענו‬ ‫הטבילה‪ ,‬אבל בשעה שהוא בתוך המים עדיין לא‬ ‫שעל ידי הטבילה תחת המים נתחדש גופו‪ ,‬כן‬
‫מאחורי הפרגוד‪ ,‬לטהר כל ישראל יחד אי אפשר‪,‬‬ ‫נטהר לגמרי‪ ,‬וכדברי הכסף משנה‪ ,‬וכן משמע‬ ‫יחדש גם פעולותיו לטוב‪ ,‬ויכשיר מעשיו וידקדק‬
‫אך אם יטהרו שליחי ציבור בכל מקום‪ ,‬ימהרו‬ ‫מכל ספרי מוסר המדברים מענין כוונות המקוה‪,‬‬ ‫בדרכי ד'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫ביאת הגואל"‪.‬‬ ‫עכדה"ק‪.‬‬ ‫והוסיף כ"ק רבינו שליט"א (נדפס בקובץ אמרי קודש‪,‬‬
‫כדאי לציין מה שכתב בזמירות לעטר פתורא‬ ‫ובאמת מבואר בספה"ק שבטבילה אין צריך‬ ‫ירח האיתנים חלק ג' סוכות תשס"ז) להטעים קצת‬
‫(עמ' ח) שמביא מספר אהל קדושים וז"ל‪ :‬כתב לי‬ ‫שום כוונה‪ ,‬וכן מביא כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫הדבר‪ ,‬למה נעשה האדם טהור על ידי הטבילה‬
‫ש"ב הה"צ מחבר ספר שם הכהן ז"ל‪ ,‬אשר תמיד‬ ‫בהערותיו על ספר זרע יעקב (פרשת לך לך‪ ,‬עמ' י)‬ ‫במים‪ ,‬כי כן מצינו בבריאת העולם‪ ,‬שהיתה רוח‬
‫כשהיה אביו הה"צ הגאון המפורסם אב"ד אמסנא‬ ‫מספה"ק מגיד תהלות [להרה"ק מוה"ר יחיאל מיכל‬ ‫אלקים מרחפת על פני המים‪ ,‬וממילא כשיורד‬
‫ז"ל בשינאווע היה מתכבד בתפילת קבלת‬ ‫זצ"ל מגיד משרים בק"ק מעליץ (פרשת וירא)] וז"ל‪:‬‬ ‫האדם אל תוך המים‪ ,‬שורה עליו רוח אלקים‬
‫שבת‪ .‬ופעם אחת כאשר תפלל כבר לפני התיבה‬ ‫ומהרב החסיד המפורסם מו"ה יוסקא מדעמביץ‬ ‫כביכול‪ ,‬ועל ידי זה נעשה האדם טהור לגמרי‬
‫והתחיל לנגן לכה דודי‪ ,‬עזב כ"ק אא"ז משינאווע‬ ‫זללה"ה [מבני היכלא קדישא תלמידי הרבי מלובלין‬ ‫כבריה חדשה ממש‪.‬‬
‫זצללה"ה‪ ,‬ואח"כ מרואי פני רבינו הק' מראפשיץ זצ"ל]‬ ‫כ"ק מרן רבינו שליט"א בשוחחו על ענין מקוה‬
‫זי"ע את בית המדרש והלך החדרה עם מתפללים‪,‬‬
‫שמעתי שאמר‪ ,‬שיש ב' מיני מצוות‪ ,‬היינו צדקה‬ ‫מטהר (נדפס בקובץ אמרי קודש לשמיני עצרת שנת‬
‫להתפלל שם קבלת שבת‪ ,‬וכמו שהוא ידע שלא‬
‫ומקוה‪ ,‬שהמה טובים אפילו שלא לשמה‪ ,‬כי‬ ‫תשס"ז) אמר‪ :‬והנה מבואר בספרי מוסר בענין‬
‫היה באותו היום ועש"ק לטבול במקוה כי היה‬
‫צדקה כשנותן אפילו שלא לשמה‪ ,‬אעפי"כ יטיב‬ ‫טהרת המקוה‪ ,‬דכאשר יורד האדם לתוך המקוה‪,‬‬
‫חולה‪ ,‬הבין אשר מסתמא הרגיש בזה שלא טבל‬
‫לזולתו ומהנהו‪ ,‬וכן טהרת המקוה הגם שכוונתו‬ ‫הוא נתבטל לגמרי‪ ,‬כי אין האדם יכול לחיות תחת‬
‫במקוה‪ ,‬מפני זה רצה כ"ק אא"ז זי"ע להתפלל‬
‫שלא לשמה אף על פי כן יטהר את עצמו‪ .‬וז"ש‬ ‫המים‪ ,‬ולכן כשיוצא מן המקוה הוא טהור לגמרי‪,‬‬
‫בביתו להעמיד שם בעל תפילה לפני התיבה‬
‫(בראשית רבה נד ו) אשל‪ ,‬חד אמר פונדק‪ ,‬וחד אמר‬ ‫דהוי כאילו נעשה בריה חדשה ממש‪ .‬וכן כתוב‬
‫שטבל במקוה‪ ,‬הלך אחרי התפלה והצטדק לפני‬
‫עץ ותחתיו מעין ומקוה לטהר טמאים‪ ,‬וקראם‬ ‫בספה"ק ראשית חכמה (שער האהבה פי"א) בטעם‬
‫כ"ק אא"ז הה"צ זי"ע שהרופא פקדו שלא יטבול‬ ‫הטבילה במקוה‪ ,‬שהוא כעין חזרת הכלים אל‬
‫במקוה‪ .‬השיב לו כ"ק אא"ז זי"ע‪ :‬שיש לו בקבלה‬ ‫אשל ר"ת א'פילו ש'לא ל'שמה‪ ,‬ע"כ‪ .‬דשני דברים‬
‫הללו עולים לרצון ולריח ניחוח אעפ"י שנעשו‬ ‫הכבשן כדי שיטהרו ויתלבנו‪ ,‬וביציאתם מהכבשן‬
‫מרבותיו שטבילה אחת ביום החול‪ ,‬ופעמיים ערב‬ ‫הם חדשים ממש‪ ,‬כמו כן האדם שנטמא‪ ,‬כשנכנס‬
‫שבת קודש לא יזיק ח"ו‪[ .‬וראה עוד בספר משמרת‬ ‫שלא לשמה‪.‬‬
‫וכתב בספה"ק פרי קודש הילולים להרה"ק‬ ‫אל המקוה נתבטל במציאות‪ ,‬ומחזיר נשמתו‬
‫שלום (דיני השכמת הבוקר סימן ב אות א) שכתב וז"ל‪" :‬קבלה‬
‫מוה"ר צבי הירש מזידיטשוב זי"ע (דף נג) בזה"ל‪:‬‬ ‫הפגומה ואברים הפגומים‪ ,‬וביציאתו מן המקוה‪,‬‬
‫בידינו מקודש הקדשים רוח אפינו הבעל שם טוב זצ"ל‪ ,‬כי‬ ‫אז הוא כבריה חדשה‪ ,‬כי רוח נכון נתחדש בקרבו‪,‬‬
‫כשצריך למקוה וטובל את עצמו פעם אחת‪ ,‬לא יזיק לו‬ ‫כבר קבלנו מפי רבותינו בשם הבעל שם טוב‪,‬‬
‫אשר פניה וגדלות לא יזיק לכוונת המקוה‪,‬‬ ‫ונתקנו אבריו ונטהרו מכל סיג ופגם‪ ,‬עיי"ש‪ .‬וכן‬
‫בשום אופן"‪ .‬וכן אומרים בשם עוד צדיקים‪ ,‬ראה בספר‬ ‫מבואר בירושלמי (תרומות פ"י‪ ,‬ה"ה) כי בריה חדשה‬
‫פאר יצחק (פרק כד אות א)‪ ,‬שהרה"ק מוה"ר צבי הירש‬ ‫אחר שהמעשה גורמת בעצמה טהרה‪ ,‬וכן הדין‬
‫בטילה בתתק"ס‪ ,‬וזהו רמז שהאדם נתבטל על‬
‫מזידיטשוב זי"ע אמר‪ :‬שטבילה במקוה פעם אחת אינה‬ ‫בצדקה‪ ,‬ע"כ [כן מבואר ברמזי ישראל להגה"ק המגיד‬
‫ידי הטבילה במקוה‪ ,‬ששיעור מקוה כשרה הוא‬
‫מזקת‪ ,‬אף במים הכי קרים‪ .‬ועל פי זה פירש המשנה (פרה‬ ‫מקאזניץ זי"ע (הגהות עץ חיים עמ יב)]‪.‬‬
‫תתק"ס לוגין‪ ,‬ונעשה כבריה חדשה (עיין בני‬
‫פ"ג מ"ח) שאמרו לכהן גדול‪ ,‬אישי כהן גדול טבול אחת‪,‬‬ ‫יראת ד' טהורה‬ ‫יששכר‪ ,‬מאמרי חודש אדר מאמר ג' דרוש ו')‪.‬‬
‫שהכוונה שיטבול רק טבילה אחת‪ ,‬ולא תזיק לו הצינה]‪.‬‬ ‫רבותינו הק' מאורי הדורות הראשונים‬ ‫בספה"ק זרע קודש (ח"ב‪ ,‬לפסח ד"ה עוד ע"פ שרשי‬
‫בדרכי חיים (חלק הסיפורים אות נז) מסופר‪:‬‬ ‫והאחרונים‪ ,‬ובפרט רועי החסידות בספריהם‬ ‫פתוח עלי מים) כתב וזל"ק‪" :‬וזה הענין טהרת‬
‫שבצאנז היה אדם חשוב‪ ,‬ושמו ר' אברהם ליזר‬ ‫הק' הרבו להזהיר בחומר הענין של לימוד‬ ‫המקוה במים‪ ,‬שהוא כתינוק המתעלם בחיק‬
‫ז"ל‪ ,‬והיה בעל תפלה בימים הנוראים בעיר‬ ‫תורה בטהרה‪ .‬ואלף פעמים ככה על לימוד‬ ‫אמו‪ ,‬ואחר כך נולד בריה חדשה ומוציא ראשו‬
‫קטנה‪ .‬פעם אחת היה חולה שוכב במטה כמה‬ ‫תורת הנסתר בטהרה‪ ,‬ולך נא וראה מה שכתוב‬ ‫מתחילה‪ ,‬כן מוציא אחר כך ראשו מהמים‪ ,‬ונולד‬
‫שבועות לפני ראש השנה‪ ,‬ולא היה במקוה‪.‬‬ ‫בספה"ק מאור ושמש פרשת אמור [ביום ד' אב‬ ‫בריה חדשה בטהרה‪ ,‬ולכן ל'ב ט'הור ב'רא‪,‬‬
‫ועל ראש השנה נסע להתפלל בעיר הקטנה‪,‬‬ ‫שנת תשנ"ה אצל סעודת הילולא של כ"ק מרן אדמו"ר‬ ‫ר"ת טבל‪ ,‬ורוח [נכון] חדש שנולד בריה חדשה‪,‬‬
‫ורצה לילך ולטבול במקוה קודם ראש השנה‪.‬‬ ‫האמצעי זצ"ל הי"ד‪ ,‬חזר כ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל על דברי‬ ‫ועל ידי זה ממשיך על עצמו טובות העליונות‪,‬‬
‫ובא לרבינו לקבל ברכת פרידה‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫המאור ושמש הללו בתוך נועם שיחתו‪ ,‬וצוה אז לכל אחד‬ ‫שיכולין עתה להשפיע עליו על ידי שנעשה בריה‬
‫היות שזה איזה שבועות לא היה במקוה מחמת‬ ‫ואחד ללמוד דברים הקדושים של המאור ושמש בפנים‬ ‫חדשה בטהרה"‪.‬‬
‫חולי‪ ,‬ועתה שנוסע להתפלל יש לו חשק לטבול‬ ‫הספר‪ ,‬כי הוא יסוד גדול בעבודת ד']‪ .‬וזל"ק הנפלא‪:‬‬ ‫וידוע שיטת הכסף משנה (הלכות אבות הטומאות‬
‫מקודם‪ .‬השיב לו רבינו בזה הלשון‪' :‬קבלה בידינו‬ ‫ואם הוא לומד ספרי קבלה והוא בלתי טהור‪,‬‬ ‫סוף פ"ו) לגבי הטבילה של אדם טמא במקוה‬
‫שטבילת מקוה איננה מזקת‪ ,‬רק כששואלים אם‬ ‫יוכל לבא חלילה על ידי זה לידי אפיקורסות‪.‬‬ ‫טהרה‪ ,‬כי אין הטמא נטהר בעודו בתוך המקוה‪,‬‬
‫לילך אין לצוות לילך'‪ .‬אמר ר' אברהם ליזר‪ ,‬אני‬ ‫ובזמנים הקודמים‪ ,‬שהיה דבר ד' יקר בימים ההם‪,‬‬ ‫אלא בעלייתו מן המקוה דוקא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אינני שואל עוד‪ ,‬רק אלך‪ .‬אמר לו רבינו‪ :‬אתה‬ ‫ולא היו יודעים מיראת הרוממות כלל‪ ,‬זאת היה‬ ‫וסיפר אז כ"ק רבינו שליט"א בשם אביו כ"ק מרן‬
‫כבר שאלתני‪ ,‬ואינני מצוה אותך לילך‪.‬‬ ‫מחמת שהיו לומדים תורה ולא נזהרו בטבילה‬ ‫אדמו"ר הגה"ק זצוק"ל‪ :‬כי פעם כאשר נתוועדו‬
‫ונסיים בברכה שכ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל היה רגיל‬ ‫זו‪ ,‬והכת ש"צ ימ"ש שהיו אז בימים ההם‪ ,‬ומזה‬ ‫יחד חבורת צדיקים‪ ,‬וביניהם נמצאו זקיני הרה"ק‬
‫לברך בימים הללו‪ ,‬שנזכה לקבל את התורה‬ ‫נעשו אפיקורסים‪ ,‬שלמדו ספרי קבלה בטומאת‬ ‫מצאנז זי"ע‪ ,‬וזקיני הרה"ק הרבי ר' אליעזר'ל‬
‫"בקדושה ובטהרה ביראה ובשמחה"‪.‬‬ ‫הגוף‪ ,‬והיה העולם שמם‪ ,‬עד שבאו שני המאורות‬ ‫מדזיקוב זי"ע‪ ,‬אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו‬

‫ד‬
 ‫דבר בעתו‬
‫חדש בזמן הזה‬
‫לומדי 'שונה הלכות' העלו בקודש לשנן הלכות חג בחג‪ ,‬מלבד סדר הלימוד הקבוע באו"ח ח"א‪,‬‬
‫וכבר אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כג טו) דבר בעתו מה טוב‪ ,‬ופירש"י (ד"ה ודבר) שואלים בהלכות‬
‫הפסח ובהלכות החג בזמנו‪ ,‬בעת האחרונה למדנו סי' תפ"ט ובסופו (ס"י) כתב המחבר בקצרה‬
‫הלכות חדש‪ ,‬ואמרנו להרחיב היריעה בפרטי האיסור‪ ,‬ובמנהג בזמן הזה‪.‬‬
‫והאריכו בזה האחרונים זה בכה וזה בכה כדי‬ ‫(יו"ד רצג ס"ג) הביא דברים אלו כטעם למה‬
‫ליישב מנהג העולם‪.‬‬ ‫שמקילים לסמוך בסתם תבואה שאין יודעים‬
‫מקורה‪.‬‬
‫חדש בתבואת עכו"ם‬ ‫אולם לפי זה במקום שאין כלל מקום לתלות‬
‫בגמרא לא נתפרש אם איסור חדש חלה‬ ‫בתבואה הנזרעת קודם העומר אין להתיר‬
‫גם על תבואת עכו"ם‪ ,‬וגם ברי"ף וברמב"ם‬ ‫וכבר כתב בשו"ע הרב (סי' תפט ס"ל) 'וגם‬
‫והרא"ש לא הזכירו כלל מזה‪ ,‬אולם התוס'‬ ‫במקומות שרוב התבואה נזרעת אחר הפסח‬
‫במס' קידושין (לו‪ :‬ד"ה כל) כתבו 'ובירושלמי‬ ‫כגון במדינות פולין שרוב השבולת שועל‬
‫נמי משמע דחדש נוהג אף בשל עובדי כוכבים‪,‬‬ ‫והשעורים שעושין מהם השכר נזרעין אחר‬
‫דפריך עלה דמתני' דקתני אף החדש אמאי לא‬ ‫הפסח וגם אין מביאין לשם תבואה כלל‬
‫תני חלה ומשני לפי שאינה בשל עובדי כוכבים‬ ‫ממדינות אחרות שזורעין בהם קודם הפסח‪,‬‬
‫משמע דחדש דקתני במתניתין נוהג בשל‬ ‫אף על פי כן אין רוב העולם נוהגין שם איסור‬
‫חדש'‪ ,‬וטענה זו כתבה המג"א (תפ"ט ס"ק יז)‬
‫עובדי כוכבים' וכן כתבו המרדכי הראבי"ה‬
‫ומהר"ם ובשו"ת הרא"ש והסמ"ק‪.‬‬ ‫בשם השל"ה (שער האותיות אות ק)‪.‬‬
‫וכתב הב"ח (סי' רצ"ג) 'אמנם המנהג הפשוט‬ ‫וממשיך שם בשו"ע הרב 'ויש שלמדו עליהם‬
‫זכות לפי ששם הוא שעת הדחק שעיקר‬
‫במלכותינו לנהוג היתר‪ ,‬ואף גדולי התורה‬
‫שתייתם הוא השכר לפיכך הם סומכים על‬
‫שהיו לפנינו מהר"ר שכנא ז"ל ומהר"ר‬
‫מקצת הראשונים הסוברים שחדש בחוץ‬
‫שלמה לוריא ז"ל [המהרש"ל] ותלמידיהם לא‬
‫לארץ אינה אלא מדברי סופרים שגזרו‬
‫היו אוסרין‪ ,‬ושותין השיכר שנעשה מתבואה‬
‫משום ארץ ישראל ולא גזרו אלא במקומות‬
‫שלא התירו העומר‪ ,‬זולת מקצת חסידים‬
‫הסמוכים לארץ ישראל כגון מצרים ועמון‬
‫מקרוב נזהרו באיסור זה‪ ,‬ואני בימי חורפי‬
‫ומואב ובבל'‪ .‬ושיטה זו היא שיטת רבינו‬
‫בלמדי מסכת קידושין לפני ל' שנה שמתי אל‬ ‫ברוך שהובא בשו"ת מהר"ם רוטנבורג (סי‬
‫לבי לעיין בהוראה זו‪ ,‬וראיתי שאינה הלכה‬ ‫קצט)‪ ,‬וכתב המגן אברהם שנראה לו שעל זה‬
‫פסוקה‪ ,‬ושאלתי את המאור הגדול כמוהר"ר‬ ‫סומכין העולם‪.‬‬
‫ליבא בר בצלאל ז"ל [המהר"ל מפראג] והצעתי‬ ‫וכן היא שיטת בעל האור זרוע שסבר (ח"א סי'‬
‫לפניו מה שהעליתי במצודתי גם לפני שאר‬ ‫שכח) שכל איסור חדש בזמן הזה אינו אלא‬
‫גדולי התורה ולא היה מי שסתר את דברי'‪.‬‬ ‫מדרבנן‪ ,‬שסבר שההלכה היא כתנא קמא‪,‬‬
‫ובהמשך הדברים כותב לדחות ראיית התוס'‬ ‫ושמה שסתמו כר"א נחשב כסתם ואח"כ‬
‫מהירושלמי‪ ,‬יעויי"ש במה שהאריך‪.‬‬ ‫מחלוקת‪ ,‬יעויי"ש והובאו דבריו בתרומת‬
‫ומביא עוד מתשובה למהר"ם מעיל צדק‬ ‫הדשן (סי' קצא)‪ .‬והמג"א מביאם‪ ,‬אך מסיים‬
‫שכתב כן להדיא בשם רבינו אביגדור כ"ץ‬ ‫שבעל נפש יחמיר במה שאפשר ליזהר‪.‬‬
‫בשם ריב"א‪ ,‬ומסיק הב"ח מכל זה שאין‬ ‫ט"ז (יו"ד שם סק"ד) אחר שכתב שכמעט רוב‬
‫לשום גדול להורות הוראה לאיסור היפך‬ ‫חכמי ישראל אין נזהרין מאיסור חדש בשום‬
‫המנהג שנהגו על פי גדולי ישראל להיתר‪ ,‬ומי‬ ‫שנה‪ ,‬כתב שכיון שאין הלכה פסוקה ויש צד‬
‫שרוצה להחמיר לעצמו מדת חסידות הוא‬ ‫לומר דהלכה כת"ק דר"א‪ ,‬אלא שהפוסקים‬
‫ולא יורה לאחרים דלא ליתי לאינצויי‪ ,‬ודוקא‬ ‫החמירו לפסוק כר"א‪ ,‬וע"כ ודאי כדאי‬
‫במי שהורגל בשאר פרישות ומפורסם לחסיד‬ ‫הוא ת"ק של ר"א דהכא לסמוך עליו בשעת‬
‫רשאי לנהוג לאיסור גם בזו‪.‬‬ ‫הדחק‪ ,‬והפוסקים שלא חשו לשעת הדחק‬
‫וראה בשו"ת אבני נזר (חו"מ סימן קטו) שכתב‬ ‫בזה דבארצות שלהם אין זה דחק כל עיקר‬
‫'אולם זאת שמעתי ברור שמה שחסידי פולין‬ ‫דהם היו בארצות החמים ובהרבה שנים לא‬
‫אינם נזהרים באיסור חדש נצמח מחמת כי‬ ‫יזדמן שיהיה באותה שנה איסור חדש‪ ,‬אבל‬
‫בבית הרבי מלובלין זצללה"ה היו נותנים על‬ ‫בארצות שיש בהם קרירות זמן החורף נמשך‬
‫השלחן כוסמת של חדש‪ ,‬כי הרבי אמר מאחר‬ ‫עד פסח ודאי מודים שיש לסמוך להקל בזה‬
‫שזקנו הב"ח התיר אין לו לחוש'‪.‬‬ ‫כיון שחייו של אדם תלוי ממש בזה שעיקר‬
‫ובספר דרכי חיים ושלום (תתעג) הביא בשם‬ ‫שתיה שלהם הוא שכר שעורים וכיוצא בו‪.‬‬
‫הדרכי תשובה ששמע ממרן הגה"ק בעל‬ ‫וכן כתב החק יעקב (תפט ס"ק כב) שלא ראה‬
‫דברי חיים מצאנז זי"ע שהרעיש על האומר‬ ‫נזהרים בזה וגם אנשי מעשה וחסידים אחד‬
‫להחמיר בזמן הזה בחו"ל בחדש‪.‬‬ ‫מאלף שנזהר בזה‪ ,‬וסומכים על האור זרוע‪.‬‬
‫ה‬
‫כתוב בתורה (ויקרא כג יד) ולחם וקלי וכרמל‬
‫לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם‬
‫את קרבן אלקיכם חקת עולם לדרתיכם לכל‬
‫משבתיכם‪.‬‬
‫ופירוש הפסוק שכל תבואה חדשה [שצמחה‬
‫לאחר הקרבת העומר בשנה הקודמת] אסורה‬
‫באכילה עד שיקרב קרבן העומר ממחרת‬
‫הפסח‪ ,‬וכל תבואה שכבר נשרשה באותה‬
‫שעה ועבר עליה זמן הקרבת הקרבן מותרת‬
‫באכילה‪.‬‬
‫ונחלקו חכמינו זכרונם לברכה (קידושין לז‪).‬‬
‫במה שכתוב 'בכל משבתיכם' אם הכונה‬
‫לרבות כל מקום שבני ישראל יושבים‪ ,‬ונמצא‬
‫שאיסור חדש איננו מצוה התלויה בארץ‪,‬‬
‫אלא נוהג אף בחוצה לארץ‪ ,‬או שהכתוב לא‬
‫בא אלא למעט שאין חייבים לנהוג איסור‬
‫זה אלא לאחר כיבוש וחלוקה שכבר יושבים‬
‫בארץ‪ ,‬ונמצא שבחוץ לארץ אינו נוהג כלל‬
‫איסור זה‪.‬‬
‫וזהו מה ששנינו במשנה במסכת קידושין (פ"א‬
‫משנה ט) כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה‬
‫נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת‬
‫בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה‬
‫וכלאים‪ ,‬רבי אליעזר אומר אף מן החדש‪.‬‬
‫והנה רוב הראשונים נוקטים שהלכה כרבי‬
‫אליעזר שחדש נוהגת בין בארץ בין בחוץ‬
‫לארץ‪ ,‬משום שבמס' מנחות סתמו כמותו ולא‬
‫נשנה המחלוקת‪ ,‬אמנם כבר עמדו הראשונים‬
‫שלמעשה מקילים ושותים שיכר בלא לברר‬
‫אם הוא בא מן החדש‪ ,‬וכתבו התוס' (קידושין‬
‫לו‪ :‬ד"ה כל) 'ונראה דחדש נוהג בזמן הזה ולכך‬
‫יש ליזהר שאם אדם יודע בודאי שהשעורים‬
‫נזרעו אחר זמן הקרבת העומר דהיינו אחר‬
‫י"ו בניסן שלא יאכל מהם‪ ,‬ומספק אין לאסור‬
‫כל השעורים כיון דרוב השעורים נזרעו קודם‬
‫ט"ז בניסן'‪.‬‬
‫ובהגהות מיימוניות (פ"י ממאכ"א) הוסיפו‬
‫שאע"פ שבטרמניזיא"ה [שם מקום] זורעים‬
‫שבולת שועל אחר הפסח מ"מ כיון שאין‬
‫דלתות מדינה נעולות ויכול להביא שם‬
‫ממקומות אחרים שרובם זורעים קודם‬
‫הפסח מותר‪.‬‬
‫ובטור (יו"ד רצ"ג) כתב בשם אביו הרא"ש (שו"ת‬
‫הרא"ש כלל ב ס"א) 'ודאי בכל השנים אין לחוש‬
‫מספק על התבואה לאוסרה שמא לא נשרשה‬
‫קודם דסמכינן ארובא שנשרשה קודם‬
‫לעומר‪ ,‬ועוד שהוא ספק ספיקא שמא היא‬
‫מתבואת שנה שעברה ואפילו היא מתבואת‬
‫שנה זו שמא נשרשה לפני העומר'‪ .‬והרמ"א‬
 ‫הלכות‬
‫שנונות‬

‫בירורים להלכה בשאלות שכיחים שנלמדו במסגרת 'שונה הלכות'‬

‫הנה מטרת המדור הוא להרחיב ההלכות שנשנו במסגרת 'שונה הלכות' במקורם וטעמיהם‪ ,‬כידוע שלא היתה דעת רבותינו הק' ובראשם מרן הגה"ק‬
‫מצאנז זי"ע נוחה מהפוסקים מתוך קיצורי הלכה‪ ,‬רק לפסוק מתוך השו"ע והרמ"א ונושאי כליהם הלא המה המגן אברהם והט"ז והפמ"ג וש"פ‪[ .‬ראה‬
‫מש"כ בשו"ת דברי חיים יורה דעה ח"ב סימן מז 'ויתר הלומדים עוסקים בתורה ש"ס ופוסקים להבין היטב‪ ,‬ומייגעים על חי' מהרש"א ז"ל או מגן אברהם להבין כראוי']‪.‬‬
‫וכמו כן הבאנו פסק ההלכה והמנהג במקום שהי' בידינו להביא מדברי רבותינו הק' אשר בכתובים‪ ,‬אשר הם המה מנחילי התורה והמסורה וכמו‬
‫שהעיד על עצמו מרן הגה"ק מצאנז זי"ע (שם חו"מ ח"א סימן כג) 'כאשר קבלנו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה‪ ,‬וכן אני אם כי אני זעירא דחברייא קבלתי‬
‫ממו"ח זלה"ה שהי' גאון עולם ומהגאון בעל מחבר ים התלמוד והם סמכוני להורות ולדון כאשר הי' אתי בכתובים אשר ידוע שהם קבלו איש מפי איש‬
‫עד רש"י ז"ל כידוע לכל‪ ,‬ורש"י ידוע שקיבל איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה כמבואר ביוחסין ושארי ספרי היחוס'‪.‬‬
‫אמנם מן המוֹתר להודיע שאין לפסוק מתוך הכתוב על הגליון‪ ,‬ואין לסמוך על זה כלל להלכה ולמעשה‪ ,‬ואין זה אלא כמראה מקום לעיין בתוך‬
‫הספרים המצויינים‪.‬‬
‫והיה מחניך קדוש‬

‫עניית אמן אחר ברכת קטן או עם הארץ‬ ‫בפרוס חג מתן תורתינו בו הובטחנו מפי הבוית"ש (שמות כה) 'ואתם תהיו לי‬
‫ממלכת כהנים וגוי קדוש'‪ ,‬וכתב על כך הרמב"ן (פרשת תרומה) 'והנה הם קדושים‬
‫והנה לפי זה כתב מרן הגה"ק מצאנז זי"ע (שו"ת דברי חיים או"ח חלק ב סימן ט) בתשובה‬
‫ראויים שיהיה בהם מקדש להשרות שכינתו ביניהם'‪ ,‬הרי שקבלת התורה מקדשת‬
‫למי שהיה מסופק אם מותר לענות אמן על ברכת קטנים משום שאינם נקיים‪ ,‬וזה‬
‫לשונו‪' :‬הנה לפי מה שמנהג פשוט שלא להרחיק בקורא שמע מקטנים דלא כהמג"א‬ ‫את ישראל להיות ראויים להשרות שכינתו בתוכם‪ ,‬ומכך שה' אלקיך מתהלך בקרב‬
‫ז"ל‪ ,‬והוא משום דלאחריני לא איכפת לן בצואה שבפי הטבעת‪ ,‬ממילא מותר לענות‬ ‫מחניך נצטוינו 'והיה מחניך קדוש'‪ ,‬וברש"י (שבת קנ‪ ,‬א) 'מקום חנייתך תהא בקדושה‪,‬‬
‫אחר ברכת הקטן‪ ,‬דהא לדידן לא איכפת לן מה שבפי טבעתו אינו נקי‪ ,‬והקטן גופא‬ ‫וטעמא משום דישראל מהרהרין תמיד בדברי תורה'‪ ,‬נמצא שציווי זה כרוך דוקא עם‬
‫אינו בר חיובא‪ ,‬ולכן בודאי מותר וחייב לענות אמן אחר ברכתו'‪.‬‬ ‫חובת לימוד התורה‪ ,1‬ואמרו חז"ל במדרש (קהלת רבה פרשה א) 'אילו נתן הקב"ה חכמה‬
‫לטפשים היו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי תיאטריאות ובבתי מרחצאות‬
‫ומבואר בדבריו‪ ,‬שלא זו בלבד שאין צריך להרחיק בקרי"ש מקטן שיש לו לכלוך‬
‫אלא נתן הקב"ה חכמה לחכימין והם יושבין והוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות‬
‫במקומו [כשמכוסה]‪ ,‬אלא אפילו אם קטן זה מברך [שלכאורה זה שהלכלוך בגופו ודאי אסור‬
‫הוי יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה'‪ .‬על כן הזמן גרמא לעסוק בהלכות‬
‫לו לברך]‪ ,‬כיון שהוא קטן שאיננו בר חיובא בשמירה זו שיהי' מחנהו קדוש‪ ,‬הרי חייבים‬
‫קדושת המחנה בימים אלו‪ ,‬ונזכה לקבל התורה כראוי‪.‬‬
‫לענות אמן על ברכתו‪.‬‬
‫ובאותה תשובה נשאל גם כן מרן הדברי חיים אם מותר לומר דברי קדושה סמוך‬ ‫אמירת דברים שבקדושה אצל תינוק‬
‫לעם הארץ שיש לחשוש שלא קינח עצמו יפה [ובזמנינו שייך ד"ז אצל אנשים שאינם שומרי‬
‫תורה ומצוות]‪ ,‬והשיב על כך שבעם הארץ ודאי אין חוששין לכך‪ ,‬משום שמדינא‬ ‫המגן אברהם סימן פ"א (סק"א) מעתיק מה שכתב השבלי הלקט (סי' טו) שאין נכון‬
‫דגמרא סגי בג' אבנים לקינוח [כמבואר בשבת פא‪ ,‬א] וזה עושה אפילו עם הארץ‪ ,‬ועל כן‬ ‫לקרות קריאת שמע אצל תינוק דסתם תינוק מטפח באשפה‪ .‬וכתב על כך המג"א‬
‫אין צריך לחשוש שגופו אינו נקי‪.‬‬ ‫נראה לי מטעם אחר שאינן מקנחים עצמם וצואה בפי טבעת אפילו היא מכוסה‬
‫אסור כמ"ש סי' ע"ו ס"ד עכ"ד‪.‬‬
‫צואת קטן מכוסה‬ ‫והנה בסימן ע"ו מבואר שישנם שני טעמים לאסור לקרוא קרי"ש כשיש צואה‬
‫‪2‬‬
‫אמנם בחיתול חד פעמי [פעמפע"ר] יש מפוסקי זמנינו שסובר שדומה לגרף של‬ ‫בפי הטבעת‪ ,‬א‪ .‬למ"ד (שם סעיף ד) שכל צואה שעל בשרו אסור משום שכתוב (תהלים‬
‫רעי‪ ,‬כיון שמיוחד רק לעשיית צרכיו‪ ,‬ועל כן כתבו שאין לקרות כנגד החיתול אלא‬ ‫לה י) כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך‪ ,‬שכל עצמותיו צריכין להיות בנקיות‪ ,‬ואין‬
‫אם כן מכוסה עם עוד בגד מעליו‪ .‬אבל כל שעדיין לא נתלכלך אפילו פעם אחת הרי‬ ‫הכיסוי מועיל לכך‪ ,‬ב‪ .‬אפי' למ"ד שחולק בסתם צואה מכוסה שעל בשרו שמותר‬
‫זה כגרף חדש שאין צריך להרחיק הימנו‪ .‬ואם הטיל בו מי רגלים בלבד כל שאינו‬ ‫לקרוא‪ ,‬מ"מ בצואה במקומה מודה משום דנפיש זוהמא‪.‬‬
‫מריח מותר‪.‬‬ ‫ועל פי זה דחה הפרי מגדים (א"א א) את דברי המג"א שאסר אף למי שעומד סמוך‬
‫ואם יוצא ריח רע מהצואה שבתוך בגדיו‪ ,‬מסתפק הפרי מגדים אם ריח רע שיוצא‬ ‫לתינוק שאינו מקנח עצמו‪ ,‬ששני הטעמים אינם שייכים אלא להאדם עצמו שיש לו‬
‫מצואה מכוסה נחשב כריח רע שיש בו עיקר או לא‪ ,‬ובביאור הלכה (סי' עט בהקדמה‬ ‫צואה בפי הטבעת‪ ,‬שלהטעם הראשון שמשום כל עצמותי תאמרנה ודאי שאין זה‬
‫הכלל השביעי) הכריע שנחשב כריח רע שיש לו עיקר אע"פ שהצואה מכוסה‪ ,‬ועל כן‬ ‫רק למי שעל עצמותיו ובשרו דבוק הצואה‪ ,‬ולא למי שעומד אצלו‪ .‬וגם לפי הטעם‬
‫צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח‪.3‬‬ ‫שבמקומו נפיש זוהמא יש לומר שהוא רק אצל מי שהזוהמא על גופו‪ ,‬וכן העיר‬
‫הלבושי שרד (אות א) ובבאר היטב (אות א משם באר היטב הראשון)‪ ,‬וכל אלו אכן חולקים‬
‫גיל התינוק‬ ‫וסוברים שכל שהצואה מכוסה [ואין ריח] מותר לאדם העומד בסמוך לקרוא קרי"ש‬
‫בסימן פ"א (סעיף א) מבואר על פי דברי הגמ' בסוכה (מב‪ ,‬ב) שקטן שיכול לאכול‬ ‫וכל דבר שבקדושה‪.‬‬
‫כזית דגן בשיעור זמן שגדול יכול לאכול כדי אכילת פרס מאותו מין‪ ,‬צריך להרחיק‬ ‫אמנם בשערי תשובה ציין לדברי הפנים מאירות (ח"ב סי' קסה) שביאר שדעת‬
‫מצואתו וממימי רגליו‪.‬‬ ‫המג"א אכן מטעם זה‪ ,‬שסבר שכיון שבמקומה נפיש זוהמא והריח מתפשט יותר‪,‬‬
‫וכתב הטורי זהב (סק"ב) שכזית דגן הוא אפילו במיני תבשיל ודייסא‪ ,‬ומקורו‬ ‫וא"כ זה משפיע ג"כ שאחרים ייאסרו בסמוך‪ ,‬אלא שבמחזיק ברכה משיג ע"ז שאם‬
‫מדברי רש"י שכתב (שם ד"ה מרחיקין) מרחיקין מצואתו‪ ,‬משאכל כזית מאלו בכל ענין‬ ‫משום ריח הרי נאסר משום הריח עצמו‪ ,‬וע"כ שהנידון הוא כאשר אין ריח‪.‬‬
‫אכילה‪ ,‬שצואת מינים הללו מסרחת‪.‬‬ ‫ופסק בשולחן ערוך הרב (סימן עו) שאכן צואה במקומה אינה אסורה אלא לאותו‬
‫ובמגדל עוז להיעב"ץ (גולות מים ב אות א) כתב שלאחר שנה שמתחילין להרגיל‬ ‫אדם עצמו אבל אחר מותר לקרות אצלו כשהוא מכוסה בבגדיו‪ .‬וכן כתב בכף החיים‬
‫התינוק במאכל נותנין לו דין הגיע לכלל שכיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שגדול‬ ‫(אות ז) שכן הכרעת הפוסקים‪.‬‬

‫‪ .1‬וראה בסי' מז ס"י דבית הכסא ובית המרחץ לא הוי הפסק מברכת התורה‪ ,‬וכתב בבית יוסף משום דגם שם צריך ליזהר בדיניהם‪ ,‬על כן לא הסיח דעתו עדין מהתורה‪.‬‬
‫‪ .2‬כ"כ בספר הליכות שלמה מפסקי הגאון רש"ז אויערבאך פ"כ אות ה‪.‬‬
‫‪ .3‬וכן כתב בשבט הלוי ח"ט יו"ד סי' ר' שפשוט מאד דלהלכה הוא כריח רע שיש לו עיקר וכן דע"ת מחייב‪.‬‬

‫ו‬
 ‫דנפישי זוהמא יעו"ש ועיין בפרי מגדים [סי'] מ"ה [בא"א שם]‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ומשמע שאם אין‬ ‫אוכל כדי אכילת פרס‪ ,‬אמנם כתבו הפוסקים‪ 4‬שבזמנינו שמייצרים מיני דייסא‬
‫רוחצים וחופפים שם בתוך המים‪ ,‬מותר לברך‪.11‬‬ ‫שיכולים להאכיל את התינוקות בגיל מוקדם מאוד‪ ,‬נשתנה הדין לחומרא להרחיק‬
‫ובשלחן הטהור (ס"א) כותב שבתוך המים מותר לומר כל דבר שבקדושה‪ ,‬אך רוב‬ ‫מצואתם של כל התינוקות אפילו מגיל ג' חדשים‪.‬‬
‫הפוסקים כתבו שאין ההיתר לכל דבר שבקדושה אלא לברכת הטבילה‪ ,‬וגם בדיעבד‬ ‫וראוי לציין מה שכתב המגן אברהם (סק"א) [והובא במשנ"ב] שביו"ד סי' רס"ה ס"ח‬
‫אם קרא קריאת שמע אינו צריך לחזור‪[ ,‬אבל שאר ברכות או דבר שבקדושה אסור‪ ,‬וכגון‬ ‫משמע דטוב וישר להרחיק מצואת קטן אפי' בן ח' ימים ע"ש‪ ,‬ואע"פ שכתב ח'‬
‫שרוצה לברך על טבילת כלים]‪.‬‬ ‫ימים יעויין בשו"ע הרב (ס"ב) שהעתיק בזה הלשון‪' :‬וכל זה מן הדין אבל טוב וישר‬
‫לקרות ולהתפלל במקום שהוא נקי לגמרי אפילו מצואת תינוק בן יומו‪( 5‬אם אפשר‬
‫ה‬ ‫בקל אע"פ שאין איסור בדבר‪ ,')6‬וכן כתב במגדל עוז (שם אות ה) 'ולכתחילה ודאי נכון‬
‫להרחיק מצואת כל קטן שהוא'‪.‬‬
‫דבור והרהור קדושה במקומות‬
‫שאינם נקיים‬
‫בסימן פ"ה (סעיף א‪-‬ב) פוסק המחבר שאסור לדבר שום דברי קדושה במבואות‬
‫המטונפות [ואפילו בלשון חול‪ ,]12‬ואפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית‬ ‫גדרי בית המרחץ במקוה‬
‫המרחץ ובמקום הטנופת‪ ,‬והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים‪' .‬ולכן כשנכנס לבית‬ ‫בסימן פ"ד מבואר שמרחץ בבית הפנימי שבו רוחצים וכולם עומדים ערומים‪,‬‬
‫הכסא טוב לחשוב חשבונותיו שלא יבא לידי הרהור תורה ובשבת שאסור לחשבם‬ ‫אסור בכל דבר שבקדושה ובשאילת שלום‪[ ,‬ואפילו להרהר (סי' פ"ה)]‪ ,‬והטעם כתב‬
‫יפנה לבו להרהר בציורים ובנינים נאים וכיוצא בדמיונים אלו המושכים ומפנים לבו‬ ‫המגן אברהם (סי' פה סק"ב) שהוא משום שמקום הרחיצה זוהמתו מרובה‪ ,‬והכסף‬
‫מלבא לידי הרהור דבר שבקדושה' (לשון שו"ע הרב ס"א)‪.‬‬ ‫משנה (פ"ג מהל' קרי"ש) מביא מרבינו מנוח שיש שפירשו משום שבני אדם עומדים‬
‫וכבר חרט הרה"ק הרר"א מליז'ענסק זי"ע אזהרה זו בהנהגות אדם (אות כ) שנדפס‬ ‫שם ערומים‪ ,‬והוא דחה זאת‪ .‬אך ברש"י במס' ע"ז (מד‪ ,‬ב ד"ה אין משיבין) כתב טעם זה‪,‬‬
‫בראש הספה"ק נועם אלימלך 'וישמור עצמו מלדבר ומלחשוב שום דבר קדושה‬ ‫ולפי זה באו כמה חילוקי דינים כמו שיבואר בסמוך‪.‬‬
‫במקום מטונף כי היצר הרע מתגבר דוקא להזכיר דבר קדושה במקום מטונף'‪.‬‬ ‫בריכת שחייה שהמים אינם חמים [אע"פ שמחוממים קצת כדי להפיג צינתם‪ ,‬מ"מ אינם‬
‫ובפרשת כי תשא (ד"ה משוך) כותב שמכל דבר צריך אדם ליקח רמז לעבודתו ית"ש‪,‬‬ ‫באופן שמרבה הבל]‪ ,‬אינו מקום זוהמא וגם אין עומדים שם ערומים לגמרי‪ ,‬ומותר בכל‬
‫ובקטורת הסמים מקטירים חלבנה 'רמז שגם בבהכ"ס יהי' צנוע ויחשוב בו דברים‬ ‫דבר שבקדושה‪.7‬‬
‫המותרים להרהר דהיינו שהוא מלא בושה וכלימה נמשל כבהמות‪ ,‬ולזה רמז חלבנה'‪.‬‬ ‫ובבית המרחץ בבית האמצעי שבו מקצתם עומדים ערומים וקצתם לבושים‬
‫ובהגהות חכמת שלמה למהר"ש קלוגר דן אם מותר להרהר בו ית' [דהיינו לחשוב‬ ‫אסור לדבר דברי קדושה‪ ,‬אבל מותר בשאילת שלום ובהרהור בדברי תורה‪ ,‬וזהו‬
‫במציאות השי"ת וגדולתו]‪ ,‬ומוכיח ממה שכתוב במס' יומא שרבי שמעון מדייק מהכתוב‬ ‫בזמנינו 'חדר ההלבשה' שמתלבשים בו שבמקוואות בימינו‪ ,8‬ולדעת הבית יוסף‬
‫'והיה על מצחו תמיד' שהציץ מרצה בכל עת‪ ,‬שאי אפשר להיות על מצחו ממש‬ ‫והאליה רבה אם עכשיו כולם לבושים מותר לדבר שם דברים שבקדושה‪ ,‬אך לדעת‬
‫תמיד שהרי כל אדם צריך לישון וליכנס לבית הכסא‪ ,‬ולכאורה היה אפשר להשיבו‬ ‫הב"ח והפרישה אסור משום שמיועד להיות בו ערומים ולבושים קצת‪ ,‬ובשו"ע הרב‬
‫מהכתוב 'שויתי ה' לנגדי תמיד' שג"כ אי אפשר משום כך‪ ,‬ועל כרחך שאין מניעה‬ ‫(ס"א) העתיק רק דיעה זו שאסור‪.‬‬
‫שיהיה ה' לנגדו תמיד אף במקומות שאינם נקיים‪ .‬ובפירוש נחל אשכול על ספר‬
‫ובתוך חדר הרחיצה והמקלחת אסור אפילו להרהר בדברי קדושה‪ ,‬והוא 'בית‬
‫האשכול כתב 'שמעתי מגדול אחד שבגדולתו של הקב"ה מותר להרהר‪ ,‬וזהו כוונת‬
‫הפנימי' שזוהמתו מרובה‪ ,‬ואפילו אין שם עתה בנ"א ערומים‪ ,‬והמגן אברהם (סק"ב)‬
‫המשורר בשיר היחוד של יום ג' כל טנופת לא יטנפוך'‪.‬‬
‫מחמיר שאסור לקרוא שם לחבירו ששמו 'שלום'‪ ,‬ורק בלע"ז מותר‪ ,‬ואילו הטורי‬
‫אמנם דברים של חול פסק המחבר שאין מניעה מלאמרם בבית הכסא ובית‬ ‫זהב (סק"ג) מקיל בזה‪ ,‬כיון שאין מתכוין על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו‬
‫המרחץ או במקומות הטנופת אפילו בלשון הקודש‪ .‬והמגן אברהם (סק"ב) העתיק‬ ‫אדם‪ ,‬ומסיים בשו"ע הרב 'ובדברי סופרים הלך אחר המיקל וכן נוהגין'‪ ,‬אמנם המשנה‬
‫מספר חסידים (סי' תתקצ"ד) שמדת חסידות היא להחמיר‪.‬‬ ‫ברורה כתב שירא שמים יש לו להחמיר‪.‬‬
‫ומן הענין לציין דברי קדשו של החתם סופר (שנדפס בגליון השו"ע) שמשום כך‬ ‫ובחדר בית הטבילה כשאין המקום עשוי לרחיצה‪ ,‬וכגון המצוי במקומות מעיינות‬
‫'הנהיגו אבותינו את בניהם מבלי לספר בלשון הקודש‪ ,‬ונשכח מאתנו לגמרי‬
‫של מים קרים שאינם עשויים כלל לרחיצה ורק לטבילת טהרה‪ ,9‬וכ"ש בתוך המים‬
‫בעוונותינו הרבים‪ ,‬משום שגלו לבבל שהיתה מליאה גילולים'‪ ,‬ואין ראוי לדבר אפי'‬
‫אם הם צוננים‪ ,‬דינו כחדר האמצעי‪.‬‬
‫דבורי חול בלשון הקודש במקום גילולים‪.‬‬
‫ואם המים חמים בקביעות‪ ,‬מסתפק הפרי מגדים (משב"ז ב‪ ,‬ולעיל סי' מה א"א ב) שאף‬
‫וראה בדעת תורה להגאון מהרש"ם מברעז'אן (סי' פה) שהביא מהירושלמי (ע"ז‬
‫אם בור הטבילה נמצא במרחץ [והיינו שאין שם מחיצות בין חדר הטבילה למקום הרחיצה] יתכן‬
‫פ"ג ה"ד) שהבל המרחץ רע לשינים‪ ,‬ועל כן אפילו סתם דיבורי חול אין לדבר בבית‬
‫שבתוך המים יהא מותר לברך‪ ,‬משום שבנוי וחולק רשות לעצמו‪ ,‬אך מצד שני יש‬
‫המרחץ‪.‬‬
‫לומר שהבל המרחץ רב כל כך ונפיש זוהמא אפילו בתוך המים‪.10‬‬
‫וראה מה שכתב מרן הגה"ק מצאנז בשו"ת דברי חיים (יו"ד ח"ב סי' צה) אודות‬
‫מפעל שונה הלכות‬ ‫ברכת הטבילה בבור מקוה מים חמים שנעשה לחפוף‪ ,‬וכותב בתוך דבריו 'ועיין במגן‬
‫שליט"א‬
‫א‬ ‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"‬ ‫אברהם [סי'] מ"ה [סק"ב] ופ"ה [סק"ב] ובספר ברכי יוסף ופרי חדש שם [סי' פ"ה] ובא"ר‬
‫[סי' פ"ד סק"א] כולם אסרו להרהר במקום מקוה מים חמין שהיא עשוי' לרחוץ ולחוף‬

‫בשם כל בני החבורה מאות לומדי ושוני הלכה‬

‫מברכים אנו ברכת מזל טוב‬
‫למעלת כבוד ידידינו הנדיב הגדול איש חי ורב פעלים‬ ‫‪ .4‬מסגרת השלחן על קישו"ע סי' ה סק"ג‪ ,‬עיי"ש שכ"כ לגבי צוקער לעקיך‪ ,‬והביאוהו בארחות חיים‬
‫ראש וראשון לכל קדשי בית באבוב‬ ‫(ספינקא) ועוד‪.‬‬
‫ה"ה הנה"ח‬ ‫‪ .5‬ומה שכתב ח' ימים הוא עפ"י המדובר ביו"ד שם דמיירי בקטן בשעת מילתו שהוא בן ח' ימים‪.‬‬
‫‪ .6‬הסוגריים במקור‪.‬‬
‫הר"ר ישראל אלכסנדר הכהן ענגלענדער הי"ו‬ ‫‪ .7‬מובן שצריך להיות גם התנאים האחרים שלא יהא נגד אנשים ערומים ושלא יהא לבו רואה את‬
‫הערוה‪.‬‬
‫ולבני ביתו שתחי'‬ ‫‪ .8‬ויש לעיין אם יש גם מקום להחמיר בחדר זה מלדבר בלשון הקודש כחומרת הספר חסידים‪ ,‬או‬
‫לרגל הולדת נכדם נ"י‬ ‫שנאמר רק בבית הפנימי‪.‬‬
‫‪ .9‬יש לעיין במעיינות שאולי יש לחשוש ששימשו לפני כמה דורות גם למקום רחיצה ע"י גיגית וכדו'‬
‫יה"ר שיזכו לגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים ולרוות רב נחת מכל‬ ‫שאין ניכר עתה‪ ,‬אבל שם מרחץ הרי לא נעקר ממנו‪ ,‬ואסור בדברי קדושה‪.‬‬
‫יוצ"ח‪ ,‬מתוך שפע ברכות ושובע שמחות לאורך ימים ושנים טובות‬
‫‪ .10‬וראה במדור 'הליכות רבותינו' מה שנכתב בענין זה‪ ,‬ואין להוכיח משם‪ ,‬שאולי לא נחשב כדבר‬
‫שבקדושה‪ ,‬וגם פרשו סדין בינו לבין העם‪ ,‬כך שהיה מובדל מחדר הרחיצה‪.‬‬
‫דוד רוט‬
‫‪ .11‬כן דייק בתשורת ש"י מהדו"ת סי' צו‪ ,‬והובא בדרכי תשובה סי' ר‪.‬‬
‫‪ .12‬שו"ע הרב סעיף א‪.‬‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪ :‬ז‬

‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬
‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬
 ‫לכבוד מערכת שונה הלכות‪,‬‬
‫ראיתי בגליון הקודם שהבאתם מכ"ק זקיני מרן אדמו"ר זצ"ל שאמר ה"למנצח"‬
‫מתוך "סידור רבי שבתי"‪ ,‬רציתי לשתף את הקוראים במרגניתא טבא‪ ,‬הנוגע לסידור‬
‫חשוב זה‪ ,‬מתוך כתבי הרה"ג רבי יוסף אלעזר אלימלך פרוש ז"ל מחכמי ורבני ישיבת‬
‫"שער השמים" [הוא הו"ל וההדיר כמה ספרי קבלה‪ ,‬בתוכם‪ :‬סידור 'נהר שלום' ד"כ להרש"ש‪,‬‬
‫סידור רבי שבתי מראשקוב‪ ,‬דרך עץ חיים‪ ,‬ועוד‪ ,‬נלב"ע ביום י"ב אב תשס"ו‪ ,‬ולא השאיר אחריו‬
‫זש"ק]‪.‬‬
‫למען חיבת הדברים אעתיק את כולו‪ ,‬וז"ל‪ :‬בעת שהותי בארצות הברית בשנת‬
‫תשמ"א‪ ,‬נכנסתי אל הקודש פנימה לכ"ק מרן האדמו"ר מבאבוב זצוק"ל‪ ,‬בכדי‬
‫לקבל ברכת קדשו‪.‬‬
‫והיות שבתקופה זו הוצאנו לאור את הסידור "נהר שלום" כתב יד לרבינו הרש"ש‬
‫זצ"ל על פי כוונת האריז"ל‪ ,‬הבאתי את הסידור כמנחה שלוחה לכ"ק האדמו"ר‬
‫זצ"ל‪ ,‬ובעת דודים זו התפתח שיחה אודות דרך לימוד תורת הקבלה וסדרי הכוונות‬
‫בתפלה בכלל‪ ,‬ובפרט בישיבת "שער השמים" בעיה"ק ירושלים‪.‬‬
‫בתוך הדברים ספרתי לכ"ק האדמו"ר זצ"ל שבדעתי בעזה"י לערוך ולסדר מחדש‬
‫את כל "סידור רבי שבתי" להרה"ק רבי שבתי מראשקוב זצ"ל‪ ,‬וב"ה שחלק "הגדה‬
‫של פסח" כבר ערוך ומוכן לדפוס‪.‬‬
‫אמר לי כ"ק האדמו"ר זצ"ל‪" :‬בסידור זה התפללו בו כמעט כל תלמידי הבעל שם‬
‫טוב זי"ע‪ ,‬ובפרט בימים המיוחדים"‪.‬‬
‫והעירני‪ :‬על מה שהובא בטעות בהגדה של פסח‪ ,‬לפני אמירת 'נשמת כל חי' בליל‬
‫הסדר‪ ,‬כוונת המשכת מקיפי צל"ם דאו"א לז"א‪ ,‬שזהו סוד תוספת קדושת השבת‬
‫ביום השבת‪ .‬ואמר לי‪ :‬שהרי זה המשך לכוונות של שבת קודש‪ ,‬וזה שייך אך ורק‬
‫לאלו המכוונים בעת אמירת 'נשמת כל חי' ביום השבת‪ ,‬ולא בליל הסדר בעת‬
‫אמירת ההגדה‪.‬‬
‫שאלתי את כ"ק האדמו"ר זצ"ל‪ :‬האם כוונתו הוא גם כן ליחוד ההשגה שמיחדים‬
‫בעת אמירת 'נשמת כל חי'‪ ,‬וכן על הכונה של ס"ת נשמ'ת כ'ל ח'י‪ ,‬שהוא בסוד‬
‫דרך המשכת שפע וברכות על ידי הצדיק התחתון מהצדיק העליון‪ ,‬בכדי להמשיכה‬
‫לעולם‪.‬‬
‫ענה לי כ"ק האדמו"ר זצ"ל בפשטות מופלאה‪ :‬שאמירת נשמת כל חי עד ישתבח‬
‫שמך‪ ,‬עם יחודים אלו הם מאוד חשובים להשגה ודביקות בהשי"ת‪ ,‬וזה שייך בכל‬
‫עת רצון‪ ,‬ובפרט בשב"ק ויו"ט וליל הסדר והושענא רבה ושמיני עצרת וכו'‪ ,‬ובכל‬
‫פעם שיש לאדם התעוררות‪ ,‬וזהו עיקר מטרת יחודים אלו‪ ,‬כדי להגיע לדבקות‬
‫בהשי"ת‪ ,‬כידוע מתלמידי הבעל שם טוב‪.‬‬
‫אמרתי לכ"ק האדמו"ר זצ"ל‪ :‬שמעתי בשם אדמו"ר אחד בענין תיקוני טעות הדפוס‬
‫בספרי קבלה‪ ,‬בעת שמוציאים אותם בעריכה מחודשת‪" ,‬כי לאלה שלומדים ומבינים‬
‫אין צריכים לתקן‪ ,‬שהרי לא יטעו בזה‪ ,‬ואלה שלא לומדים בשביל מה לתקן"‪.‬‬
‫ענה לי על זה האדמו"ר זצ"ל‪ :‬כל זה הוא אולי רק היכן שהטעות לא מבלבל את דעת‬
‫המכוין‪ ,‬אבל כאן הרי זה מבלבל‪.‬‬
‫והוסיף‪ :‬שכשתחזור לארץ ישראל‪ ,‬תתייעץ עם חשובי המקובלים בישיבת "שער‬
‫השמים"‪ ,‬ובאם הם יסכימו שלא להדפיס את הנ"ל‪ ,‬גם אני מצרף את דעתי להם‪.‬‬
‫ובס"ד בזמן שהוצאתי את המהדורה המתוקנת בשנת תשנ"ח‪ ,‬בהתייעצות חכמי‬
‫ורבני המקובלים בישיבת "שער השמים"‪ ,‬תיקנתי את כל זה‪ ,‬והשמטתי את הכונות‬
‫לשב"ק‪ ,‬והשארתי רק את הכונות והיחודים השייכים להשגה ולדביקות בשעת‬
‫אמירת 'נשמת כל חי'‪ ,‬כרצון כ"ק האדמו"ר זצ"ל‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫החותם בברכה שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה‬
‫יחזקאל שלו' בלום‬
‫בני ברק‬
‫מכתבים‬
‫למערכת‬
‫לכבוד מערכת שונה הלכות‪,‬‬
‫בגליון ו' הוצאתם גליון מיוחד לחג הפסח כולו ממתקים וכולו מחמדים‪ ,‬יעזור‬
‫השי"ת שתוכלו להמשיך בעבודת הקודש‪.‬‬
‫במדור "הליכות רבותינו" הזכרתם "שכ"ק מרן אדמו"ר זצ"ל נהג לומר המזמור‬
‫'למנצח בנגינות' בעת שספר ספירת העומר‪ ,‬מצורת מנורה מתוך סידור רבי שבתי‬
‫מראשקוב"‪.‬‬
‫רציתי להוסיף מה ששמעתי מכמה נכדי כ"ק מרן רבינו זצ"ל‪ ,‬וממשמשים בקודש‪,‬‬
‫ששמעו מכ"ק מרן אדומו"ר זצ"ל בנוגע ענין זה‪ ,‬דממזמור 'למנצח בנגינות'‪ ,‬רואים‬
‫אנו גודל מעלת המזמורים בתהלים [זה גם נוגע לעניני דיומא‪ ,‬כיון שהגליון הנוכחי יוצא‬
‫לאור לחג השבועות‪ ,‬יומא דהילולא של נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא] וזה תוכן דבריו‬
‫הק'‪" :‬מזמור זה הוא מלא סודות‪ ,‬וכן רואים בספרי המקובלים שרמזו על מספר‬
‫פסוקיה תיבותיה ואותיותיה‪ ,‬והאריכו למעניתם לגלות צפונות ורמיזה דחכמתא‬
‫במזמור זה‪.‬‬
‫זה בא ללמדנו שכל המזמורים בתהלים הוא מלא סודות נפלאים‪ ,‬על כל תיבה ועל‬
‫כל אות‪ ,‬רק מחמת קוצר המשיג אין לנו שום שכל לכוין ולידע עומק רום שגב‬
‫קדושתן‪.‬‬
‫ואם נתבונן בזה קצת‪ ,‬אנו רואים דבר נפלא‪ ,‬איך שדוד המלך ע"ה‪ ,‬שהיה מלך ישראל‪,‬‬
‫טרוד כל היום בעניני המלוכה‪ ,‬נע ונד כל הימים‪ ,‬נרדף מאויבים מבית ומבחוץ‪ ,‬ועם‬
‫כל זאת היה לו זמן לחבר מזמורים עמוקים כאלו‪.‬‬
‫ב"מזמור המנורה" קבלנו מושג במדת מה אפס קצהו‪ ,‬לטעום מנועם זיו העליון‪,‬‬
‫ועל הכל לדעת שאין לנו שום השגה‪ ,‬ואפילו במזמור זה מרובה הסתום על הגלוי"‪,‬‬
‫עכתודה"ק‪.‬‬
‫ואיידי דאתי לידן ענין זה‪ ,‬אכתוב עוד ענין בדבר הנוגע לסידור רבי שבתי‪ ,‬מה‬
‫ששמעתי מאחד מבאי ביתו של כ"ק מרן זצ"ל‪ .‬שבדרך כלל בימי ספירת העומר‬
‫יצא כ"ק רבינו זצוק"ל חוץ לעיר‪ ,‬לנפוש מעבודת הקודש של חודש ניסן‪ .‬פעם שאל‬
‫אותו כ"ק מרן רבינו זצ"ל אם הוא מכוון הז' מלכין קדמאין‪ .‬וענה בשפה רפה‪ .‬פנה‬
‫אליו כ"ק מרן זצ"ל בהסבירו‪ ,‬שבספירת העומר ראוי לכל אחד לכוון מה דאיתא‬
‫בספרי המקובלים שזה לעומת זה עשה אלקים‪ ,‬וכמו שיש ז' מדות בקדושה‪ ,‬כמו כן‬
‫יש ז' מדות בקליפה‪ ,‬והם ז' מלכין קדמאין‪ ,‬ולכן בכל יום יש קליפה אחרת שצריכין‬
‫לכוון נגדו‪ ,‬כגון ב'יום אחד לעומר'‪ ,‬יש לכוון 'בלע שבבלע'‪ ,‬ב'יום שני לעומר' יש‬
‫לכוון 'יובב שבבלע' וכן הלאה‪ .‬אפילו שאין לנו השגה בענינים אלו‪ ,‬אבל אפשר לכוון‬
‫בפשטות כפי שמובא בסידור רבי שבתי בכל יום של הספירה‪.‬‬
‫והוסיף להראות שרואים בסידור רבי שבתי‪ ,‬שבעת שצריכים לכוון הספירה של‬
‫אותו יום כגון ב'יום אחד לעומר'‪' ,‬חסד שבחסד'‪ ,‬כתוב שם לכוון גם 'מלכות‬
‫שבמלכות'‪ ,‬וב'יום שני לעומר' כתוב שם לכוון חוץ מ'גבורה שבחסד' גם 'יסוד‬
‫שבמלכות'‪ ,‬וכן הלאה‪.‬‬
‫ואמר אז רבינו זצ"ל שזה דבר השוה לכל נפש‪ ,‬ואם חוזרים על זה כמה פעמים‪,‬‬
‫מתרגלים לזה‪.‬‬
‫החותם בכל חותמי הברכות‬
‫שמעון פרענקל‬
‫בארא פארק‪ ,‬ארה"ב‬

‫מפעל שונה הלכות ד'באבוב בארה"ק‬

‫כולל אברכים ד'באבוב בירושלים‬ ‫ברכות מזל טוב שלוחות לאברכים היקרים‬
‫לומדי מפעל שונה הלכות שהשמחה במעונם‬ ‫נדבת‬
‫בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬ ‫הנה"ח ר' שלמה פרוכטהנדלר הי"ו‬
‫הרב בן ציון שלום הורוויץ הי"ו ‪ -‬ירושלים‬
‫להולדת הבן‬ ‫ירושלים‬
‫ברכת מזל טוב שלוחה להאברך היקר‬ ‫הר"ר אפרים בן ציון ווימר הי"ו ‪ -‬ביתר‬
‫להולדת הבן‬ ‫לע"נ אביו‬
‫הר"ר אלתר יצחק אייזיק קעסלער הי"ו‬ ‫הר"ר משה ליכטנשטיין הי"ו ‪ -‬ירושלים‬
‫להולדת הבן‬ ‫הרה"ח ר' משה יששכר ז"ל‬
‫לרגל שמחת הולדת הבן‬ ‫הר"ר ברוך אלי' עליאס הי"ו ‪ -‬ירושלים‬
‫להולדת הבן‬
‫בהרה"ג רבי ישראל איסר זצ"ל‬
‫יה"ר שיזכה לרב נחת ושמחה מכל יוצ"ח‪ ,‬אמן‬
‫הר"ר אלתר יצחק אייזיק קעסלער הי"ו ‪ -‬ירושלים‬
‫כברכת‬ ‫להולדת הבן‬ ‫נלב"ע ט' סיון תשמ"ז‬
‫לומדי הכולל‬ ‫הר"ר צבי דוד קעסלער הי"ו ‪ -‬ירושלים‬
‫להולדת הבן‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬
‫יזכו לרב נחת ושמחה דקדושה מכל יוצ"ח‬

‫להערות והארות ניתן לפנות ל"איחוד חסידי באבוב בארה"ק"‬

‫או למערכת "מפעל שונה הלכות" ת‪.‬ד‪ 57604 .‬ירושלים‬ ‫רחוב הגר"א ‪ 13‬בני ברק טל‪ 03-6197227 :‬או לפקס‪03-6197162 :‬‬

‫ח‬