Professional Documents
Culture Documents
סיכום שלי של הספר
סיכום שלי של הספר
סיכום שלי של הספר
הקדמה.
ישנן 2גישות עיקריות שמנסות להסביר את "התפיסה הויזואלית" בבני אדם:
הגישה הבלתי ישירה ,לפיה התפיסה הויזואלית כוללת ייצוגים פנימיים עם תהליכי Top-
Down
הגישה הישירה לפיה התפיסה הויזואלית נוצרת כתוצאה מאינטראקציה של האדם עם
הסביבה שלו ,ללא ייצוגים פנימיים עם תהליכים .Bottum-Upרוב החוקרים תומכים בגישה
זו ,למשל החוקר גיבסון.
הגישה הקונסטרוקטיבית היא גישתו של חוקר בשם הלמהולץ .הלמהולץ טען שהמידע שמגיע
מהחושים הוא חלקי ושהמוח משלים את המידע החסר בתהליך התפיסה .הוא כינה תהליך זה
כ"הסקה בלתי מודעת" ( .)unconscious inferencesגישתו מונע מספר עקרונות:
התפיסה היא תהליך אקטיבי וקונטרוקטיבי (בנייתי) הכולל התרחשויות בין גירויים לחוייה. .1
התפיסה היא תוצר של תהליך אינטר-אקטיבי :התפיסה כוללת ציפיות ,היפותזות פנימיות .2
וידע קיים .בנוסף ,היא מושפעת מגורמים כגון רגש ומוטיבציה.
ההיפותזות הפנימיות והציפיות לא תמיד נכונות ומובילות לתפיסה שגוייה. .3
החוקר גרגורי טען שקלטים ויזואליים חוברים למידע ישן ונוצרת התפיסה (כלומר ,תפיסה=קלט
ויזואלי+מידע ישן).
על פי תומכי גישה זו ,מידע קונטקסטואלי (הקשרי) משפיע על זיהוי אובייקטים .מתואר ניסוי בו
החוקרים סיפרו למשתתפים סיפור ולאחריו הציגו להם אובייקטים שקשורים או לא קשורים לסיפור.
פריטים שהיו קשורים לסיפור זוהו מהר יותר מאלו שלא היו קשורים אליו .כלומר ,הקונטקסט
(הסיפור) השפיע על זיהוי הפריטים ,השפיע על התפיסה.
דוגמא נוספת להשפעה של דעות קדומות על התפיסה .ניסוי בו הציגו למשתתפים קלפי משחק
ובינהם לב שחור (כאשר לב הוא בדרך כלל אדום) .אחר כך המשתתפים התבקשו לקבוע מה היה
צבע הסדרה והם אמרו בורדו או חום .כלומר ,מידע סנסורי על לב שחור התערבב עם מידע ישן על
לב אדום ,והתשובה היתה שגוייה.
מוטיבציה ורגש.
גורמים כגון רגש ומוטיבציה יכולים להשפיע על התפיסה .בניסוי אחד צויירו קווים על עיגול כך שנוצרו
2פרצופים אמורפיים והמשתתפים עברו אימון חיובי מחזק לפרצוף אחד ושלילי לפרצוף אחר.
התוצאה :אחוז זיהוי הפרצוף שעבר התנייה חיובית היה גבוה יותר .ביקורת על הניסוי :ידוע שהתניות
אופרנטיות משפיעות על תשובותיהם של המשתתפים .לכן ,ייתכן שתגובת המשתתפים הושפעה ולא
התפיסה שלהם.
במחקר מוטיבציה נוסף ,התבקשו ילדים עניים ועשירים לאמוד את גודלם של מטבעות ,ומצאו שילדים
עניים נטו להפריז בגודל המטבע .ביקורת על הניסוי היתה :שילדים עשירים מורגלים בשימוש
במטבעות ולכן נתנו אומדן טוב יותר .בעקבות הביקורת ערכו את הניסוי מחדש ,והפעם הפנטו
מבוגרים בני אותו המעמד להאמין שהם עניים או עשירים .גם כאן התוצאה היה זהה" ,העניים" נטו
להפריז בגודל המטבע.
אשליות ויזואליות.
ע"פ גרגורי ,רוב האשליות הויזואליות הקלאסיות נובעות משימוש מוטעה בידע קודם על עצמים תלת
מימדיים בתפיסת תמונה דו מימדית .ע"פ גרגורי ,עקרון קביעות הגודל מפורש בצורה לא טובה ויוצר
אשליה .עקרון קביעות הגודל -אנחנו תופסים את גודלו של אובייקט מסויים באופן קבוע יחסית,
אפילו אם גודל האובייקט על הרשתית משתנה (כלומר ,תפיסת גודל האובייקט נשארת זהה אפילו
אם גודל האובייקט על פני הרשתית משתנה .למשל במצבים בהם אנחנו מביטים באובייקט שנמצא
רחוק מאיתנו – הוא נראה כעצם קטן על גבי הרשתית ועדיין אנחנו מודעים לגודלו האמיתי)
ע"פ גרגורי ,שימוש לא נכון בעקרון קביעות הגודל יכול להסביר מגוון של אשליות אופטיות.
לדוגמא ,אשליית החיצים של מולר-לייר .הקו השמאלי נתפס כארוך יותר על אף שהם
באותו הגודל .ע"פ גרגורי ,הימני נתפס כפינה בולטת של בניין והשמאלי כפינת חדר (מבט
מבפנים) .אם מצמידים לזה את עקרון קביעות הגודל ,הרי שהקו הימני יתפס כגדול יותר.
בעיה שעולה מהטיעון של גרגורי היא שהתמונה היא דו מימדית ,אז למה שהעיבוד שלה יהיה תלת
מימדי? גרגורי ענה שרמזי עומק מעובדים בתורה אוטומטית ,בין אם התמונה היא דו מימדית או תלת
מימדית.
הסבר חלופי לקיומן של אשליות ויזואליות היא תיאוריית ההשוואה השגוייה (incorrect comparison
) theoryשאומרת שאשליה נובעת משיפוט לא נכון של חלקי התמונה .בדוגמא שלנו ,שיפוט לא נכון
של הקווים האנכיים בגלל השתייכותם לקומפלקס גדול יותר .תמיכה ניסויית לתיאורייה זו היא
שכאשר הקווים האלכסונים הם בצבע שונה מהקו עצמו ,הנטייה לטעות קטנה.
הרבה אשליות נעלמות כשהמשתתפים נדרשים לבצע פעולה מוטורית לקראת העצם מושא האשליה
(למשל לנסות ולאחוז בו) .באופן מפתיע ,תנועות הידיים תואמות דווקא את המצב האמיתי ולא את
התפיסה האשלייתית.
התפיסה הישירה.
תיאוריית התפיסה של גיבסון נותנת דגש על המידע שמגיע מהחושים ובאופן זה מאופיינת כ
. bottom-upגיבסון ראה בתנועת האדם בסביבתו כפקטור שמשפיע על התפיסה .הוא הגדיר את
התיאוריה כגישה אקולוגית – תפקידה הראשוני של התפיסה הוא לאפשר לאדם להתמודד עם
הסביבה שלו .מספר הנחות עיקריות לגישה:
תבנית האור שפוגעת בעין היא מערך אופטי ,מבנה שמכיל את כל המידע האופטי שמגיע .1
מהסביבה לעין.
המערך האופטי מכיל מידע חד משמעי על האובייקטים :טקסטורה ,שטף אופטי וכדומה. .2
התפיסה היא איסוף המידע מתוך השטף האופטי תוך מינימום עיבוד בדרך. .3
גבסון השתמש במושג שטף אופטי .טייס שמנחית מטוס רואה את כל שדה הנחיתה מתחתיו ובמרכז
השדה נקודה – מרכז המיקוד שלו .שאר הפריטים בתמונה נראים כמתרחקים מהנקודה ככל
שהמטוס מתקדם .כלומר ,ככל שאובייקט רחוק יותר ממרכז הפוקוס ,כל מהירות ההתרחקות שלו
מהפוקוס היא מהירה יותר .שינוי במרכז הפוקוס מעיד על שינוי בכיוון תנועת המטוס.
ע"פ גבסון ,שדות של שטף אופטי מספקים לטייס מידע חד משמעי אודות מהירות ,גובה וכיוון.
מושג 2שגבסון דיבר עליו הוא הגרדייאנט טקסטורה (למשל מסילת רכבת שנמשכת אל האופק.
הטקסטורה שנוצרת ע"י פסי הרכבת שהופכים לקטנים וצמודים יותר ככל שמתרחקים ,מספקת
לצופה מידע אודות עומק) .הוא טען שגרדייאנט זה מספק מידע אינפורמטיבי בתפיסת עומק.
ישנם גורמים בתמונה אופטית שלא זזים כאשר הצופה נע במרחב ועוזרים לצופה לאמוד את
הסביבה .למשל נקודת הפוקוס במבטו של הטייס .או למשל היחס בין גובה של אובייקט לבין מרחק
הבסיס שלו מקו האופק ( – )horizon ration relationיחס זה לא משתנה גם אם מרחקו של
האובייקט מהצופה כן משתנה.
רזוננס ,תהודה.
גבסון טען שמידע על אופני השימוש באובייקט לא מאוכסן בזכרון לטווח ארוך אלא נובע מהתפיסה
של האובייקט .כמו שקלט רדיו קולט שידורי תחנות ,כך המוח קולט שימושים של אובייקט כשהוא
מכוון לאובייקט( .וואט דה פאק).
אינטגרציה תיאורטית.
אחד ההבדלים בין התיאוריה הקונסטרוקטיבסטיות לגישתו של גבסון היא בחשיבות תהליכי top-
downמול .bottom-upאך למעשה חשיבות כל אחד מהתהליכים תלוי בגורמים רבים ,שאחד מהם
הוא תנאי הראיה .בתנאי ראיה טובים רב התפיסה הויזואלית שלנו היא bottom-upובתנאי ראיה
גרועים היא . top-downמסיבה זו גבסון התמקד בתנאי ראיה טובים ואילו הקונסטרוקטיבים ברעים.
עניין ההיפותזות והציפיות לא נתפס כהבדל בין הגישות מאחר וחלק מתומכי הגישה הבלתי ישירה
לא ייחסו להיפותזות אלו חשיבות.
הגישה הבלתי ישירה בד"כ יותר מתאימה לרוב התפיסה הויזואלית של בני האדם (תפיסה של
אובייקטים כגון :אנשים ,חפצים מוכרים וכו')
התפייסותReconciliation ,
הבדל נוסף בין הגישות הוא שלכל גישה מטרה אחרת .נפריד בין תפיסה לשם זיהוי לבין תפיסה לשם
פעולה ,כאשר קיימות ראיות נוירולוגיות להפרדה מסוג זה :כאשר המסלול הונטרלי מתעסק בעיקר
עם תפיסה לשם זיהוי והמסלול הדורסלי עם תפיסה לשם פעולה .רוב התיאורטיקנים התמקדו בזיהוי
לעומת גבסון שהתמקד בפעולה.
תנועות עיניים מתרחשות 3-4פעמים בשניה .ולמרות זאת הסביבה נתפסת לנו כיציבה ולא משתנה.
נשאלת השאלה כיצד? הסבר אחד הוא שהמידע שמגיע מהשרירים האוקולומוטוריים ,אלו שמזיזים
את גלגל העין ,מעובד באופן כזה שמתוך כל התמונות ברשתית מתקבלת תמונה כללית של הסביבה.
עם כך הדבר ,הרי שהמידע האוקולומוטורי צריך להגיע לפני המידע הויזואלי או לפחות באותו זמן כדי
שהעיבוד היה מוצלח .ולא בטוח שכך הדבר.
הלמהולץ הציע הסבר ,Outflow theory ,2לפיו לא המידע החוזר מהשרירים האוקולומוטוריים
משתתף בעיבוד ,אלא הפקודות המוטוריות שיוצאות אל השרירים מהקורטקס .לראיה תומכת ניתן
להתייחס למצב בו לוחצים על גלגל העין מבחוץ והעולם נראה כאילו הוא מוטה קצת הצידה .במקרה
זה יש שינוי בתמונת הרשתית אבל אין מידע מוטורי שיאזן אותה ולכן נתפסת תנועה של הסביבה.
ניסוי שבדק את ההסבר ,בו נתנו למשתתפים סם משתק כך שהם רוצים להזיז את העין אך לא
יכולים .במצב הזה ,התמונה על הרשתית לא השתנתה אבל המידע המוטורי מהקורטקס כן – נתפסה
תנועה .ניסויים באונה הפריאטלית של קופים איששו הסבר זה .החוקרים הראו שכבר בזמן תכנון
הסקאדה נערכה התאמה של תמונת הרשתית החדשה שהתקבלה לאחר ביצוע הסקאדה.
בעיה עם התיאוריה היא שמתרחשת התאמה לא רק לתנועות העיניים אלא גם לתנועות הראש.
נדמה כי ההסבר הטוב ביותר הוא שכשכול תמונת הרשתית נעה ,הדבר נתפס כתנועת עין\ראש\גוף,
וכשהאובייקט נע ביחס לאחרים נתפסת תנועה .כמו כן ,קיימות ראיות כי המידע אודות תנוחת הראש
מעובד באונה הפריאטלית ,בדומה למידע של תנועות העיניים.
המחקרים הראשונים שבדקו את מידת דיוק קביעת כיוון התנועה על בסיס שטף אופטי הראו סטייה
של 5-10מעלות ,סטייה גדולה מידיי שמפריכה את הסברה שכיוון התנועה נסמך על השטף.
מחקרים מאוחרים יותר הראו סטייה של 1.2מעלות ,תוצאה הולמת יותר.
נעיר ,שמלבד השטף אופטי שמתקבל ממבט על מרכז כיוון התנועה ,יש את זה שמתקבל ממבט על
כיוונים שונים .לדוגמא ,כשמביטים לצדדים בנסיעה ברכבת ,אובייקטים קרובים נראים כאילו הם זזים
מהר יותר ואובייקטים רחוקים ככאלו שזזים לאט יותר .גם סוגים כאלו של סטף אופטי עוזרים לתפוס
ולשלוט בכיוון התנועה.
Time to contact
כדי לחשב כמה זמן יקח לנו להגיע ממקום אחד לאחר עלינו להתחשב במרחק היעד ובמהירות שלנו.
אח"כ עלינו לחלק את המרחק במהירות ולקבל את הזמן .החישוב הזה הוא מסובך ומועד לטעות.
החוקר לי ( ) leeהציע הסבר חלופי ,לפיו ניתן להתייחס לקצב ההתפשטות של תמונת האובייקט על
הרשתית כמדד לקצב ההתקרבות לאובייקט – .Tהמספר ההופכי לו T/1מייצד את הזמן שייקח עד
להתנגשות עם האובייקט .ההסבר של לי מסתדר עם ההסבר של גבסון – מידע על הסביבה נתפס
בצורה ישירה מהקלט הויזואלי .המדד Tמתייחס גם לעצם שאנו נעים לקראתו וגם לעצם שנע
לקראתנו.
מחקרים על נהגי מכוניות מצאו שקצב התפשטות האובייקט Tהוא לא הגורם המרכזי בהערכת הזמן
אלא דווקא המהירות והמרחק .עם זאת ,מחקרים על טייסים הראו שאלו שידעו להנחית מטוב בצורה
הטובה ביותר ,היו כאלו עם רגישות גבוהה ל .T
הליכה וריצה.
פעולות כמו הליכה והריצה דורשות עיבוד ויזואלי .מחקרים הראו שבעת הליכה במקום חשוך ,קודמת
לכל תנועת עיניים מציאת מיקום מתאים להנחת כף הרגל .במחקרים שבוצעו על אתלטים נמצא
שבקביעת צעדים בעת הריצה הם עושים שימוש ב .T
נהיגה במכונית.
מיומנות שמפתחים בגיל מאוחר יחסית .בין הגורמים שמשפיעים על בלימה ניתן למצוא את מהירות
הנסיעה ,המרחק המשוער מהמכונית שלפנינו ואת מידת התפשטות תמונת המכונית שמלפנים על
גבי הרשתית .כמו כן ,נמצא שכשנהגים עומדים לבצע פנייה ,הם מתמקדים בקצה הפנימי של הפניה
באופן לא מודע .ההסבר לזה הוא שהנהג מחשב את הזווית בין המשיק לקצה הפנימי של הפניה לבין
כיוון הנסיעה ומשתמש במידע זה כדי לדעת עד כמה לסובב את ההגה.
חוקרים רצו לבחון איזה מידע מושג לרצים מעצם תנועתם לכיוון הכדור .הם גילו שהתופסים רצים
באופן כזה שקצב השינוי בטנגס זווית ההגבהה נשמר קבוע (טנגס :היחס בין המרחק האופקי
מהכדור לגובה הכדור) .המידע הזה לא מאפשר לתופסים לדעת איפה או מתי הכדור ינחת ,אבל עוזר
להם להיות במקום הנחיתה של הגכדור בזמן.
זהו מצב בו הכדור נע ישירות אל התופס .פתרון כללי יותר לתפיסת הכדור :התופסים ירוצו במסלול
מעוקל כך שה Optical trajectoryישר ישר ככול האפשר .נעיר ,שבאופן פרדוקסלי ,כאשר הכדור נע
ישירות אליך יותר קשה לתפוס אותו כי יש פחות מידע על עקמומיות מעוף הכדור.
מערכות המה והאיפה.
ישנן עדויות מקופי מקק על קיומן של 2מערכות נפרדות במוח:
מסלול ונטרלי מהקורטקס הויזואלי הראשי ל .inferior temporal cortexמסלול ה "מה" .1
מסלול דורסלי מהקורטקס הויזואלי הראשי ל .posterior parietal cortexמסלול ה"איפה". .2