‫סיכום קנדל – למידה א‬

‫פרק ‪ – 2‬סינפסה שניתנת לשינוי‪ ,‬וזיכרון לא הצהרתי‪.‬‬

‫לחולה המפורסם ‪ .H.M‬היה יכולת לבצע פעולות חדשות ולזכור בצורה לא הצהרתית‬
‫רגשות – דהיינו‪ ,‬על אף מה שחשבו קודם לכן‪ ,‬החולה לא איבד לגמרי את הזכרון‪ ,‬אלא‬
‫רק את הזכרון ההצהרתי‪.‬‬

‫על פי הבהוברסטים‪ ,‬הזכרון הלא הצהרתי נחלק ל ‪:2‬‬

‫למידה אסוציאטיבית שנחלקת לשני תתי קבוצות‬ ‫‪.1‬‬
‫למידה על היחס בין שני גירויים‪ ,‬התניה קלאסית‪.‬‬ ‫‪.i‬‬
‫למידה על היחס בין גירוי להתנהגות‪ ,‬התניה אופרנטית‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬
‫למידה לא אסוציאטיבית – החיה לומדת את המאפיינים של גירוי מסויים ע"י‬ ‫‪.2‬‬
‫חשיפה קבועה אליו‪ .‬למידה זו גם היא נחלקת ל ‪ 2‬קבוצות‪:‬‬
‫הביטואציה – מצב בו מתרגלים לגירוי מסויים עד להתעלמות‬ ‫‪.i‬‬
‫מוחלטת ממנו‬
‫סנסיטיזציה – מצב בו מגיבים לגירוי ביתר שאת‪.‬‬ ‫‪.ii‬‬

‫הבהיביוריסטים התמקדו ברכישת הזכרון ולא באופן בו הוא נשמר‪ .‬הם התעלמו לגמרי‬
‫מזיכרון הצהרתי והתמקדו בלא הצהרתי בלבד‪.‬‬
‫הזיכרון הלא הצהרתי כולל בתוכו מספר יכולות זיכרון אותם הזכרנו קודם‪ ,‬שהמשותף‬
‫לכולם הוא אי היכולת להזכר מתי רכשנו את הזכרון‪ .‬הזכרון הלא הצהרתי לא נכנס‬
‫לתודעתנו‪.‬‬

‫הביטואציה‬
‫היכולת ללמוד להתעלם מגירויים לא חשובים שחוזרים על עצמם בצורה מונטונית והיא‬
‫נמצאת בבע"ח ובאדם‪ .‬בנוסף‪ ,‬הביטואציה מאפשרת לבע"ח להתעלם מגירויים שאינם‬
‫חשובים לשרידתו ולהתמקד בגירויים חדשים שיכולים להזיק לו או לעצור תגובות הגנה‬
‫מוגזמות ולא מתאימות‪.‬‬

‫נוירונים‪.‬‬
‫הפיזיולוג סנטיאגו רמון כחל היה הראשון שפיתח את "דוקטרינת הנוירונים" וטען כי‪:‬‬
‫‪ .i‬המוח עשוי מתאים בודדים בשם נוירונים שכל אחד מהם תחום בממברנה חיצונית‪.‬‬
‫‪ .ii‬הנוירונים הם האלמנטים של איתות במוח‪.‬‬

‫רמון ציין שאצל כל בע"ח מבנה הנוירונים זהה והיום ידוע שההבדל בין בע"ח השונים הוא‬
‫לא בסוג הנוירונים אלא באופן בו הם מחוברים אחד לשני‪ .‬ככל שמספר הקשרים בין‬
‫הנוירונים גדל‪ ,‬כך היכולת של החיה לבצע למידה תגדל גם היא‪.‬‬

‫החיבור בין הנוירונים מהווה את היחידה הבסיסית של הזיכרון‪ .‬וכל האותות שעוברין במוח‬
‫הם זהים‪ ,‬כך שאות להעברת צליל דומה לאות להעברת ריח‪ .‬לכן‪ ,‬המידע שעובר בין‬
‫הנוירונים לא תלוי בסוג האות אלא תלוי בנתיב בו הוא עובר‪.‬‬

‫רמון ציין ‪ 4‬מרכיבים של הנוירון‪ (1) :‬גוף התא‪ ,‬בו נמצאים אברוני התא‪ (2) ,‬דנדריטים‪,‬‬
‫שיוצאין מגוף התא ומשמשין באיזור הקלט של האות‪ (3) ,‬אקסון‪ ,‬שיוצא מגוף התא‬
 ‫ומשמש ביחידת הפלט של התא ו‪ (4)-‬טרמינלים פרה סנפטיים‪ ,‬נמצאים בסוף כל ענף‬
‫של האקסון‪.‬‬

‫לאחר מכן גילו שיש שני סוגים של אותות‪:‬‬

‫‪ .1‬פוטנציאל פעולה – העברת המידע מהדנדריט אל גוף התא ולאקסון‪ .‬האות הוא‬
‫בצורה של הכל או כלום‪.‬‬
‫‪ .2‬פוטנציאל סינפסה – אות בעל עוצמה משתנה‪ ,‬משמש להעברת המידע מנוירון‬
‫אחד לשני דרך העברה סנפטית‪.‬‬

‫פוטנציאל הפעולה של התא הוא ההבדל בפוטנציאל של פנים התא )שהוא יותר שלילי(‬
‫פחות חוץ התא ולרוב הוא עומד על ‪ .65mv-‬היפרפולריזציה היא עליה בפוטנציאל ל ‪-‬‬
‫‪ 70mv‬ודפולריזציה היא ירידה בפוטנציאל ל ‪ .50mv-‬הדפולריזציה מעלה את יכולת התא‬
‫ליצור פ"פ וההיפר פולריזציה מורידה‪ .‬פוטנציאל הפעולה נע לאורך כל הנוירון במהירות‬
‫קבועה עם אמפליטודה של ‪ .100-120mv‬רמון הניח שהנוירונים מתקשרים בינהם‬
‫בנקודות מיוחדות שנקראות סנפסות‪ ,‬והפוטנציאל בסינפה הוא ניתן לשינוי בניגוד‬
‫לפוטנציאל הפעולה‪.‬‬

‫הסנפסה בנוייה מאתר פרה סנפט‪ ,‬פוסט סנפטי ומרווח סנפטי בינהם‪ .‬כאשר פוטנציאל‬
‫הפעולה מגיע לאתר הפרה סינפטי הוא גורם לשחרור חומרים שעוברים דרך המרווח‬
‫הסנפטי ונקשרים לרצפטורים באתר הפוסט סנפטי‪ .‬הקשרותם של החומרים לאתר‬
‫הפוסט סנפטי יוצר רצף של אירועים שבסופם פוטנציאל מעורר או מדכא באתר הפוסט‬
‫סנפטי‪.‬‬

‫הבדלים בין פוטנציאל הפעולה לפוטנציאל הסנפטי‪:‬‬

‫‪ .1‬פ"פ הוא גדול )‪ (110mv‬והפוטנציאל הסנפטי קטן )מ ‪ 1mv‬ועד עשרות ‪.(mv‬‬
‫‪ .2‬פ"פ הוא הכל או כלום‪ .‬פוטנציאל סינפטי יכול להיות מדורג‬
‫‪ .3‬פ"פ נע באופן אקטיבי מקצה אחד של הנוירון לקצה השני תמיד‪ .‬הפוטנציאל‬
‫הסנפטי נע באופן פאסיבי ונעלם אם לא יגרום לפוטנציאל פעולה‪.‬‬

‫באתר הפרה סנפטי ישנן וסיקולות שכל אחת מכילה ‪ 5000‬נוירוטרנסמיטורים ויוצאות אל‬
‫מחוץ התא בתהליך של אקסוציטוזה‪ .‬הוסיקולות נמצאות באיזורים סמוכים לתעלות יוניות‬
‫שמכניסות סידן אל תוך התא‪ .‬קצב הוצאת הוסיקולות תלוי בנוכחות יוני סידן באתר הפרה‬
‫סנפטי‪.‬‬

‫המחקר הודות הזכרון והלמידה התקדם הודות לקיומן של האפליזיות‪ .‬לאפליזיה ‪20000‬‬
‫נוירונים כאשר חלקם ניתנים לזיהוי גם בעין לא מזויינת ולכן זה מגניב וקל‪ .‬לאפליזה יש‬
‫מנגנון של רפלקס הגורם למשיכת הזים שלה כלפי פנים כאשר נוגעים במעטפת הזים או‬
‫באיזור שנמצא ליד הנקרא סיפון‪ .‬כל נגיעה בסיפון או במעטפת גורמת להתכנסות של‬
‫הזים פנימה‪ .‬מטרת הרפלקס להגן על איבר הנשימה‪ ,‬הזים‪.‬‬

‫ניתן לגרום להביטואציה של הרפלקס ע"י נגיעה חלשה רצופה ולא מזיקה בו )לאחר ‪10‬‬
‫נגיעות עדינות תתרחש הביטואציה והרפלקס לא יפעל(‪ .‬משך הביטואציה תלוי במספר‬
‫הנגיעות‪ ,‬כאשר ‪ 10‬נגיעות יגרמו לזיכרון קצר טווח של ‪ 10-15‬דקות ו ‪ 10‬נגיעות למשך‬
‫‪ 4‬ימים יובילו לזכרון שישאר ל ‪ 3‬שבועות‪.‬‬

‫החיבור של התאים הסנסוריים‬

‫)שמרגישים בנגיעה( עם התאים‬
 ‫המוטוריים )שגורמים לכיווץ הזים( נעשה או באופן ישיר או באמצעות אינטנוירונים‬
‫שמקשרים בינהם‪.‬‬

‫הנוירונים הסנסורים גורמים לעוררות של האינטרנוירונים שמובילים לעוררות של הנוירון‬

‫המוטורי‪ .‬עוררות הנוירון המוטורי גורמת לנוירון לירות בקצב מהיר דבר שמוביל‬
‫להתכווצות הזים‪ .‬ככל שנגע יותר בסיפון\מעטפת ככה הנוירון הסנסורי ימשיך לירות‪ ,‬אבל‬
‫הפוטנציאל הסנפטי בין הנוירון הסנסורי למוטורי יפחת עד שלבסוף לא יתרחש שום‬
‫פוטנציאל פעולה בנוירון המוטורי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬גם עם הנגיעה תעלה את תדירות הירי של הנוירון הסנסורי‪ ,‬יגיע שלב בו הנוירון‬
‫המוטורי יפסיק להגיב – הביטואציה‪.‬‬

‫מה שגורם לפטנציאל הסנפטי לרדת הוא ירידה בטרנסמיטורים המשוחררים מהנוירון‬
‫הסנסורי בכל פוטנציאל פעולה שמגיע אליו‪ .‬ירידה זו בכמות הנוירוטרנסמיטורים יכולה‬
‫להמשך דקות גם בתגובה לגירוי בודד אחד‪ .‬כמות הטרנסמיטורים יורדת מכוון שכמות‬
‫הוסיקולות באתר הפרה סנפטי יורד‪.‬‬

‫‪ 4‬עקרונות של זכרון שעלו מהמחקרים שתארנו עד כה‪:‬‬

‫• הנחת רמון לגבי פלסטיטיות הסנפסה התבררה כנכונה‬
‫• השינויים נובעים משינוי כמות הוסיקולות באתר הפרה סנפטי ומכמות‬
‫הטרנסמיטורים שמשתחררים למרווח הסנפטי‪.‬‬
‫• ברפלקס כיווץ הזים‪ ,‬מתרחשת ירידה בחוזק הסנפטי גם בין הנוירון הסנסורי‬
‫למוטורי וגם בין הנוירון הסנסורי לאינטרנוירונים‪.‬‬
‫• הזכרון הלא הצהרתי לא מסתמך על נוירונים מיוחדים לשם אחסון הזכרון‪ ,‬המנגנון‬
‫הזה נמצא כבר בתוך הרשת שמקיימת את ההתנהגות עצמה‪ .‬דבר זה מבדיל את‬
‫הזכרון ההצהרתי‪ ,‬לו יש מערכת שמיועדת רק לו‪.‬‬

‫נעיר‪ ,‬שבאימון נכון של אפליזיה נתן לייצר לה זכרון לא הצהרתי לטווח ארוך ‪,LTM‬‬
‫והשינויים שהסנפסה עוברת בתגובה ל ‪ LTM‬הם כמובן גדולים ומשמעותיים יותר ועליהן‬
‫נדון בקרוב‪.‬‬

‫פרק ‪ – 3‬מולקולות לטווח קצר‬

‫בפרק הקודם ראינו שהביטואציה מתרחשת אודות לירידה בכמות הטרנסמיטורים‬

‫שמשתחררת מהאתר הפרה סנפטי‪ .‬עכשיו נדון בתופעת הסנסיטיזציה‪ ,‬למידה לא‬
‫אסוציאטיבית שמחזק את הקשר הסנפטי‪.‬‬

‫סנסיטיזציה‪.‬‬
‫סוג של למידה לא אסוציאטיבית לא הצהרתית שגורמת לעלייה בעוצמת הקשר הסנפטי‪.‬‬
‫בלמידה זו החיה לומדת על מאפיינים של גירוי מזיק או כואב‪ .‬סנסיטיזציה היא מורכבת‬
‫יותר מהביטואציה ויכולה לגרום לביטול ההביטואציה‪.‬‬
‫דיסהביטואציה‪ ,‬תופעה של עקיפת הביטואציה‪ .‬לדוגמא‪ ,‬משמיעים לעכבר קול רועש‬
‫באופן תדיר כך שהוא מפתח כלפי הרעש הביטואציה‪ .‬ואז נותנים לו מכת חשמל לרגל‬
‫בצמוד לרעש‪ ,‬העכבר מתחיל להבהל מהרעש עוד הפעם‪.‬‬

‫ניתן לגרום לסנסיטיזציה באפליזיה אם ניתן לה מכת חשמל בזנב בדומה למה שתיארנו‬
‫קודם‪ .‬מכת החשמל בזנב תוביל להתכווצות חזקה יותר של הזים למשך זמן ארוך יותר‪.‬‬
 ‫סנסיטיזציה גורמת לשינויים במספר הסינפסות במערכת רפלקס כיווץ הזים באפליזיה –‬
‫השינויים הן בין התא הסנסורי למוטורי‪ ,‬בין הסנסורי לאינטרנוירונים ובין האינטרנוירונים‬
‫למוטורי‪.‬‬

‫ניתן לחלק את הלמידה הסנפטית ל ‪:2‬‬

‫למידה הומוסינפטית – למידה שנגרמת כתוצאה משינוי בפעילות אותו‬ ‫‪.1‬‬
‫נתיב שגורם לרפלקס )הביטואציה(‬
‫למידה הטרוסינפטית – למידה שנגרמת כתוצאה מאקטיבציה של נתיב‬ ‫‪.2‬‬
‫שאיננו בהכרח הנתיב שמוביל לרפלקס )סנסיטיזציה(‪ .‬בהקשר של האפיליזה‬
‫ניתן לראות שהפעלת נוירון סנסורי בזנב של האפליזיה מוביל להתחזקות הקשר‬
‫בין הנוירון הסנסורי לנוירון המוטורי בנתיב של הרפלקס‪.‬‬

‫מדוע השוק בזנב משנה את עוצמת הקשר בין הנוירון הסנסורי שקשור לסיפון לנוירון‬
‫המוטורי שמכווץ את הזים?‬
‫השוק גורם לאקטיבציה של הנוירון בזנב‪ ,‬והוא בתורו גורם לאקטיבציה של אינטרנוירונים‬
‫מודולריים‪ .‬אותם אינטרנוירונים מודולריים קשורים לנוירון הסנסורי שנמצא בסיפון‪.‬‬
‫כשהאינטנוירונים מאוקטבים הם גורמים לנוירון הסנסורי בסיפון לשחרר יותר גלוטמאט‬
‫באופן כזה שנגיעה חלשה בסיפון תוביל לרפלקס חזק יותר של הזים‪.‬‬

‫אקטיבה של תא סנסורי בזנב‪<--‬אקטיבציה של אינטנוירונים‪<--‬עלייה בכמות הגלוטמט‬

‫שמשתחררת מהתא הסנסורי בסיפון‪<--‬כל נגיעה בסיפון מובילה להתכווצות מוגברת של‬
‫הזים‪.‬‬

‫הטרמנסמיטור העיקרי בו משתמשים האינטרנוירונים הם הסטרונין‪.‬‬

‫שליחי משנה‪ ,‬שליחים שניוניים‪.‬‬

‫הרצפטורים שאתר הפוסט סנפטי מתחלקים ל ‪ 2‬קבוצות‪:‬‬
‫‪ .1‬רצפטורים יוניטרופיים – רצפטורים בעלי תעלות יוניות‪ .‬רצפטורים אלו אחראיים‬
‫על העברה סנפטית רגילה אינהיביטורית או אקסיטטורית‪ .‬פעילות סנפטית זו היא‬
‫מהירה‪ .‬לרוב הם סגורים במנוחה ונפתחים כאשר טרנסמיטור ספציפי נקשר‬
‫אליהם‪ .‬זרימת היונים אל תוך התא כתוצאה מפתיחת התעלות תוביל לאינהיביציה‬
‫או אקטיבציה של התא בהתם לסוג‪.‬‬
‫‪ .2‬רצפטורים מטאבוטרופיים – רצפטורים ללא תעלות יוניות‪ .‬רצפטורים אלו גורמים‬
‫לשינויים תוך תאיים שנמשכים מעל לכמה מילישניות‪ .‬שמם נובע מהעובדה שהם‬
‫גורמים לשינויים מטאבוליים באתר הפוסטסינפטי‪.‬‬

‫כשטרנסמיטור נקשר לרצפטור מטאבולי הוא מפעיל אנזים שמשנה את ריכוז השליח‬
‫השניוני התוך תאי‪ .‬תפקיד השליח השניוני הוא להעביר את האינפורמציה לתוך התא‪,‬‬
‫ולכל תא יכולים להיות מספר של שליחים שניוניים שכל אחד בעל פונקציות שונות‪.‬‬

‫ה ‪ cAMP‬הוא השליח השניוני הראשון שהתגלה‪ ,‬מולקולה שמיוצרת מ ‪ ATP‬בעזרת‬

‫האנזים אדניליל ציקלאז‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הרצפטור המטאבולי מאקטב את אדניליל ציקלאז והוא בתורו מעלה את כמות ה‬
‫‪ cAMP‬בתוך התא‪ .‬ה ‪ cAMP‬מאקטב את ה ‪ PKA‬שבתורו מזרחן חלבונים מסויימים כך‬
‫שחלקם מאוקטבים מהזרחון וחלקם מעוכבים מהזרחון‪ ,‬בהתאם לחלבון‪.‬‬
 ‫ה ‪ PKA‬מבנוי מ ‪ 4‬תתי יחידות‪ 2 ,‬יחידות שאחראיות על זרחון ו‪ 2-‬יחידות רגולטוריות‬
‫אליהן נקשר ה ‪.cAMP‬‬

‫לשליחים שניוניים ‪ 3‬תפקידים‪:‬‬

‫‪ .1‬הבאת האות החוץ תאי אל פנים התא‬
‫‪ .2‬הגברת האות החוץ תאי‬
‫‪ .3‬רגולציה של מגוון פונקציות תוך תאיות‬

‫ה ‪ cAMP‬הוא השליח השניוני החשוב ביותר בתהליכי סנסיטיזציה‪ .‬בתגובה לשוק חשמלי‬
‫בזנב האפליזיה‪ ,‬האינטרנוירונים המודולריים משחררים סרטונין והסרטונין נקשר‬
‫לרצפטורים מטאבוטרופיים של הנוירון הסנסורי שמחובר לסיפון‪ ,‬דבר שגורמם לעלייה ב‬
‫‪ cAMP‬התוך תאי ולשלל התהליכים שפירטנו קודם‪ .‬נעיר‪ ,‬שישנה קורולציה בין הזמן בו‬
‫היתה כמות מוגברת של ‪ cAMP‬לזמן בו החזיק הזכרון‪.‬‬

‫עדויות נוספות שתומכות בחשיבות ה ‪ cAMP‬וה ‪ PKA‬בסנסיטיזציה‪:‬‬

‫• הזרקה של ‪ cAMP‬ישירות לנוירון הסנסורי חיזקה את הקשר הסנפטי בינו לבין‬
‫נוירון המטרה‬
‫• עיכוב ה ‪ PKA‬גרם לכך שהתא לא עורר בסנסיטיזציה‪.‬‬

‫כיצד ה ‪ PKA‬גורם לשחרור כמות גדולה של טרנסמיטורים?‬

‫‪ .1‬ישנן תעלות אשלגן שסרטונין‪ cAMP ,‬ו ‪ PKA‬גורמים לסגירתם ונקראות תעלות ‪.S‬‬
‫בנוסף‪ ,‬יש תעלות אשלגן נוספות שמווסתות ע"י ‪ cAMP‬וסרטונין בלבד‪ .‬סגירת‬
‫תעלות האשלגן מאריכה את זמן פוטנציאל הפעולה ויותר יוני סידן נכנסים לאתר‬
‫הפרה סנפטי‪ .‬עלייה בכמות הסידן גורמת לעלייה בכמות הטרנסמיטורים‬
‫שמשתחררים‪.‬‬
‫‪ .2‬ה ‪ cAMP‬וה ‪ PKA‬מעלים את כמות הטרנסמיטורים המשתחררת גם בדרך שלא‬
‫תלוייה ביוני סידן – הם מפעילים חלבונים מסויימים שמעורבים בהובלה ושחרור‬
‫הוסיקולות החוצה‪.‬‬

‫נעיר‪ ,‬שמערכת השליחים שמשתמשת ב ‪ cAMP‬כשליח נמצאת במקומות נוספים בגוף‪,‬‬

‫וקיימת אף ביצורים פרוקריוטים‪ ,‬שם היא מסמנת רעב‪ .‬כלומר‪ ,‬ניתן לראות שזכרון לא‬
‫משתמש בשליחים מיוחדים לו‪ .‬למעשה‪ ,‬ישנם מעט חלבונים שייחודיים למוח בלבד‪.‬‬

‫מה מייחד מערכת ו של ‪?cAMP‬‬

‫‪ .1‬מבנה ה ‪ .PKA‬ל ‪ PKA‬יש מספר צורות אפשריות וכל אחת מהן נמצאת במקום‬
‫אחר בתא‬
‫‪ .2‬כתוצאה מהמצאות צורה זו באתר ספציפי בתא‪ ,‬יש ל ‪ PKA‬את היכולת להקשר‬
‫לחלבוני מטרה כדוגמת תעלות אשלגן‪.‬‬
‫‪ .3‬עקב מיקומו באתר הפרה סנפטי‪ ,‬ה ‪ PKA‬יכול לעבור אינטראקציות עם חלבונים‬
‫נוספים ומערכות נוספות‪.‬‬

‫התנייה קלאסית‪.‬‬
‫התנייה קלאסית היא למידה מורכבת יותר מסנסיטיזציה והביטואציה‪ ,‬והיא יכולה לחזק‬
‫את הקשר הסנפטי בצורה יעילה יותר מסנסיטיזציה‪.‬‬
‫בהתנייה קלאסית מקשרים בין ‪ 2‬גירויים‪:‬‬
‫‪ .1‬גירוי ‪ – CS‬הגירוי המותנה‪ .‬גירוי נטרלי שלא מוביל להתנהגות בהתחלה‪.‬‬
 ‫‪ .2‬גירוי ‪ – UCS‬הגירוי הלא מותנה‪ .‬זה שמוביל להתנהגות מההתחלה )הרפלקס(‪.‬‬

‫כאשר נצמיד בין ‪ 2‬הגירויים‪ ,‬בשלב מסויים תתחיל להופיע ההתנהגות הרצוייה גם עבור‬
‫הגירוי המותנה‪ .‬להתנהגות הרצוייה קוראים ‪ .CR‬לדוגמא‪ ,‬בכל פעם שנביא לאוכל כלב )‬
‫‪ (CS‬הוא יירר‪ .‬ובמקביל נצלצל בפעמון )‪ .(USC‬עד שהשמעת הצלצול לבדו יוביל ליירור‬
‫הכלב‪.‬‬
‫אם נציג את הגירוי ‪ CS‬ללא ‪ USC‬נגרום להכחדה‪ ,‬ירידה איטית בהזלת הריר‪.‬‬ ‫•‬

‫להתנייה קלאסית ‪ 2‬חוקים‪:‬‬

‫סמיכות בזמן – החיה לומדת שלאחר ה ‪ CS‬יגיע ה ‪ UR‬בפרק זמן קריטי‬ ‫‪.1‬‬
‫ניבוי – החיה לומדת שה ‪ CS‬מנבא את הופעת ה ‪UCS‬‬ ‫‪.2‬‬

‫כאשר ה ‪ UCS‬הוא גירוי לא נעים‪ ,‬הצגה של ה ‪ CS‬וה ‪ UCS‬בו זמנית היא אינה השיטה‬
‫הטובה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬התוצאה הטובה ביותר תתקבל אם נציג את ה ‪ CS‬לפני ‪ ,UCS‬ושניהם‬
‫יסתיימו יחד‪ .‬מרווח הזמן האופטימלי בין ה ‪ CS‬ל ‪ UCS‬הוא ‪ 0.5-1‬שניות‪.‬‬

‫למידה אסוציאטיבית יכול הלהתבטא בשני מנגנונים עצביים‪:‬‬

‫‪ .1‬שינויים אסו' כתכונה של מעגל עצבי מורכב‬
‫‪ .2‬שינויים אסו' שמתרחשים בתא בודד )ע"פ הב(‪.‬‬

‫ע"פ הב‪ ,‬קשרים סנפטיים מתחזקים באמצעות לימוד אסוציאטיבי‪ .‬החיזוק קורה בעקבות‬
‫גירוי סטימולטני של שני התאים שקשורים זה לזה‪ ,‬פעילות בו זמנית של שני התאים‬
‫תוביל לחיזוק הסנפסה המשותפת להם‪ .‬ע"פ קנדל‪ ,‬הסנפסות מתחזקות כאשר פעילות‬
‫בנתיב ה ‪ CS‬מתלכד עם פעילות של נוירון מודולרי שמקושר לנתיב ה ‪ .CS‬בהתנייה‬
‫הקלאסית של הזים‪ ,‬יש הדגמה לשני מנגנונים אלו‪.‬‬

‫ההתניה הקלאסית באפליזיה מתבצעת ע"י מתן שוק לזנב האפליזיה‪:‬‬

‫השוק הקטן לסיפון יהיה ה ‪CS‬‬ ‫•‬
‫השוק הגדול לזנב יהיה ה ‪ ,UCS‬והוא זה שמוביל להתנהגות הרצוייה‪ ,‬להתכווצות‬ ‫•‬
‫החזקה של הזים‪.‬‬

‫אם נגדיל את מרווח הזמן בין שניהם‪ ,‬או במידה וה ‪ UCS‬יגיע לפני ה ‪ CS‬לא תתרחש‬
‫התניה קלאסית‪ ,‬אלא סנסיטיזציה‪.‬‬

‫התניה קלאסית מובילה לשחרור גדול יותר של טרנסמיטורים ביחס לסנסיטיזציה‪ ,‬שחרור‬
‫גדול זה נקרא בשם הגברה נלווית פעילות )‪.(activity dependent enhancement‬‬
‫באפליזיה‪ ,‬אם ניתן שוק חשמלי לסיפון ולאחריו שוק בזנב שיפעיל את האינטרנוירונים‬
‫המודולריים‪ ,‬רק אז תתרחש עליה בכמות הטרנסמיטורים המשתחררים מהאתר הפרה‬
‫סנפטי של הנוירון הסנסורי של הסיפון בין תאי המטרה שלו‪ ,‬התא המוטורי‪.‬‬

‫קיימים שני רכיבים שגורמים לשחרור הגדול של הטרנסמיטורים כתוצאה מצימוד ה ‪ CS‬ל‬
‫‪:UCS‬‬
‫רכיב באתר הפרה סינפטי‪.‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שוק קטן לסיפון ‪CS ‬פוטנציאל פעולה בתא הפרה סנפטי‬ ‫•‬
‫הסנסורי בסיפון‪‬יותר סידן נכנס לתא הפוסט סנפטי‪‬הסידן נקשר‬
‫לחלבון קלמודולין ויחד הם נקשרים לאדניליל ציקלאז‪‬אדניליל ציקלאז‬
‫מאוקטב ומוכן לפעולה‪ ,‬כך שבנוכחות סרוטונין יותר ‪ cAMP‬יווצר‪.‬‬
 ‫שוק גדול לזנב ‪ UCS ‬נוירונים מודולטוריים מופעלים‪‬פולטים‬ ‫•‬
‫סרוטונין‪‬סרוטונין נכנס לתא הפוסט סינפטי ונקשר לאדניליל ציקלאז‬
‫המאוקטב‪‬ייצור ‪.cAMP‬‬
‫מערכת זו מדגימה מדוע יש צורך ב ‪ CS‬לפני ה ‪.UCS‬‬

‫רכיב בתאר הפוסט סנפטי‪.‬‬ ‫‪.2‬‬

‫התא הסנסורי משחרר גלוטמאט‪ ,‬והגלוטמאט יכול להפעיל ‪ 2‬סוגי רצפטורים‬
‫יונוטרופיים באתר הפוסט סנפטי‪ :‬האחת היא תעלה שנקראת ‪ ,AMPA‬תעלה‬
‫שמאפשרת כניסה של נתרן אל תוך התא‪ ,‬ותעלה שנקראת ‪ , NMDA‬תעלה‬
‫שבאופן רגיל חסומה ע"י מגנזיום‪ ,‬כך שגירוי בודד בדומה להביטואציה או‬
‫סנסיטיזציה לא גורם לה להפתח‪ .‬כאשר ה ‪ CS‬וה ‪ UCS‬מצחומדים זה לזה‪,‬‬
‫פוטנציאל הממברנה של התא הפוסט סנפטי נעשה חיובי‪ ,‬יון המגנזיום נדחף‬
‫החוצה והתעלה ‪ NMDA‬נפתחת ויוני סידן נכנסים‪ .‬יוני הסידן שנכנסים מפעילים‬
‫שרשרת של אירועים שאחת מהן היא שחרור של שליחים החוזרים אחורה לאתר‬
‫הפרה סנפטי ומתריעים לו להעלות את שחרור הטרנסמיטורים‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬על מנת שה ‪ NMDA‬יופעל ‪ 2‬תנאים צרכים להתרחש‪ :‬הגלוטמאט חייב‬

‫להקשר לרצפטור ‪ NMDA‬ובמקביל פוטנציל הממברנה צריך להיות חיובי דיו על‬
‫מנת שיון המגנזיום יצא‪ .‬תנאים אלו יוצאים אל הפעול רק אם ה ‪ CS‬מצומד ל‬
‫‪.UCS‬‬

‫פרק ‪ – 4‬זיכרון הצהרתי‬

‫בפרק ‪ 2‬ו ‪ 3‬בחנו סוגים של זכרון לא מוצהר‪ :‬הביטואציה‪ ,‬סנסיטיזציה והתניה קלאסית‪.‬‬
‫בפרק זה נדבר על זכרון מוצהר ועל הרכיבים שלו‪ :‬קידוד‪ ,‬אכסון‪ ,‬אחזור המידע ושכחה‪.‬‬

‫קידוד‪.‬‬
‫כשהקידוד מפורט ומעמיק – הזכרון הוא טוב יותר‪ .‬לדוגמא‪ ,‬נערך ניסוי בו הציגו‬
‫למשתתפים רשימת מילים‪ .‬קבוצה אחת התבקשה לזכור את המילים על פי מספר הקווים‬
‫מהם מורכבת כל או‪ ,‬וקבוצה שניה התבקשה לזכור את המילים לפי המשמעות של‬
‫המילה‪ .‬הקבוצה שהתייחסה למשמעות זכרה יותר מילים‪.‬‬

‫הזכרון נשמר טוב יותר כשהנושא מעניין אותנו – כאן הספר מביא את הדוגמא של‬
‫המשורר ולדימיר נבוקוב שאהב פרפרים ושם לב אליהם ביתר שאת‪ .‬כשאנחנו לא עושים‬
‫מאמץ מיוחד לרשימת חוויות‪ ,‬העניין והעדפה שלנו מכוונים את תשומת ליבנו וקובעים את‬
‫איכות הקידוד וכמותו‪.‬‬

‫אחסון‪.‬‬
‫את העקרון על פיו תפסיה הופכת לזכרון ניתן להדגים בצורה הטובה ביותר ע"י חוש‬
‫הראיה‪ ,‬החוש הדומיננטי ביותר באדם וביונקים ואשר קרוב לחצי מהקורטקס מוקדש‬
‫לעיבוד אינפורמציה ויזואלית‪.‬‬

‫אזורים בשם ‪ ,brairi‬איזורי קורטקס שמעורבים בקליטה ועיבוד של של צבעים‪ ,‬גודל‪,‬‬

‫צורה ותכונות נוספות של האובייקט‪ .‬כל איזור ‪ brairi‬כזה אחראי לייצוג מאפיין ספציפי‬
‫של האובייקט‪ ,‬והסכום הכללי של כל הייצוגים שבסופו של דבר מגדירים את הזכרון של‬
‫האובייקט נקרא ‪) engram‬זכרון של אוייבקט מחולק על פני איזורים רבים במוח(‪ .‬עקרון‬
 ‫זה מאפשר לנו להבין איך אנשים מסויימים הם מומחים בתחום מסויים‪ .‬למשל‪ ,‬שחקני‬
‫שח מומחים שיכולים למקם עשרות כלי שח ממשחקים קודמים שלהם‪.‬‬

‫למומחים אין מתנה מיוחדת לזכרון פריטים שלא משמעותיים לתחום שלהם‪ ,‬ותרגילי אימון‬
‫זכרון לא הופכים את מי שאינו מומחה לאחד שיכול לבצע סידור מתאין של כלי השח‪.‬‬
‫הימון הרלוונטי היחיד הוא תרגול ממושך בתוך מרחב המחייה של המומחיות עצמה‪.‬‬

‫אחזור‪.‬‬
‫אחזור זכרון האובייקט מהזכרון דורש להעלות סוגים שונים של אינפורמציה בו זמנית‪,‬‬
‫כאשר כל סוג נמצא בחלק אחר במוח‪ ,‬לאסוף את כל האינפורמציה ולהרכיב ממנה חלק‬
‫שלם‪ .‬אחזור הזכרון הוא לא הפעלה פשוטה של הפרגמנטים שמהם מורכב ה ‪,engarm‬‬
‫כתלות בסימן או בתזכורת שזמינה‪ ,‬רק חלק מהפרגמנטים של ה ‪ engarm‬עשויים להיות‬
‫מופעלים‪ .‬אם הסימן הוא חלש מידיי‪ ,‬מה שיופעל עשויי להיות אף שונה ממה שאוחסן‪ ,‬כך‬
‫שבסופו של דבר אנחנו עלולים לזכור חוויה שנראית לנו אמיתית אבל היא רק קרובה‬
‫למה שהיה באמת‪.‬‬

‫הפסיכולוגים טולבינג ושכטר הדגישו את חשיבות הסמנים‪ ,‬וטענו שזה שהזכרון מאוחסן‬
‫לא מבטיח שהאחזור שלנו יעשה בהצלחה‪ .‬הפסיכולוג גורדון באוור טען שהאחזור תלוי‬
‫במידה מסויימת במצב הרוח‪.‬‬

‫באופן כללי‪ ,‬שליפת מידע מוצלחת יותר כאשר ההקשרים והרמזים שמוצגים כאשר‬
‫החומר נלמד לראשונה דומים לאלו כאשר מנסים לשחזר את הזכרון‪.‬‬

‫שכחה‪.‬‬
‫השכחה מתרחשת באופן טבעי‪ ,‬כך שעם הזמן פרטים נעלמים ואנחנו נשארים רק עם‬
‫גרעין העבר‪ ,‬המשמעות המרכזית ולא עם הרשמים שהיו‪ .‬על פניו נראה ששכחה היא‬
‫מטרד אך זה לא בהכרח כך‪ .‬דוגמא לאדם בעל זכרון מופלא הוא המטופל ‪D.C‬‬
‫‪ Shereshevski‬שזכר אירועים מפורטים גם ‪ 15‬שנים לאחר המפגש שלהם איתו‪.‬‬
‫הטכניקה של ‪ DC‬היתה למקם שכלית כל תמונה ברחוב מוכר ואז ללכת לאורך הרחוב‬
‫ולהזכר בתמונה‪ .‬למרות הייתרונות של זכרונו הנהדר היו לכך השלכות שליליות‪ .‬הרושם‬
‫של ‪ DC‬מאירוע בודד היה כל כך עשיר ומפורט עד שהיה לו קושי להבחין בין אירועים‬
‫שונים‪ .‬כאשר סיפרו לו סיפור בקצב מהיר הוא היה נאבק עם "התמונות" שנוצרו לו‬
‫בראש כדי לנסות לקבוע מה המשמעות שלהם‪ ,‬שירים ומטאפורות בעלות משמעויות‬
‫שונות היוו לו קושי גדול‪ ,‬ובד"כ הוא לא יכל לזהות קולות של אנשים בטלפון מאחר והקול‬
‫שלהם משתנה ‪ 20‬פעמים ביום‪ .‬כלומר‪ ,‬אנשים רגילים טובים בהכללות – אנחנו שוכחים‬
‫את הספציפיות ושומרים רק את הנקודות המרכזיות‪ .‬ואילו המטופל היה טוב בספציפיות‬
‫אבל לא בהכללות‪.‬‬

‫בעבר‪ ,‬הדעה המקובלת היתה דעתו של פרוייד – הדחקה היא הגורם העיקרי לשחכה‪.‬‬
‫כלומר לא מתרחש אובדן אמיתי של זכרון‪ ,‬אלא קשיים להגיע אליו‪ .‬כיום‪ ,‬הדעה‬
‫המקובלת היא ששכחה היא איבוד זכרון ממש‪.‬‬

‫פגמים בזכרון הצהרתי‪.‬‬

‫• ישנם מצבים בהם זוכרים דברים שאף פעם לא קרו ‪ -‬ילדים רגישים לזה במיוחד‪.‬‬
 ‫הזכרון הוא מדוייק בד"כ עבור חומר ויזואלי‪ .‬מתואר ניסוי של חוקר בשם ליוניל‪,‬‬ ‫•‬
‫בו הוא הציד אלף תמונות למשתתפים מידי יום‪ ,‬כך שלאחר מספר ימים‬
‫המשתתפים זכרו ‪ 500‬תמונות מהם!‬
‫להשלים את החלק הזה‪....‬‬ ‫•‬

‫פרק ‪ – 5‬מוח וזכרון הצהרתי‬

‫בזכרון לא הצהרתי‪ ,‬המעבר בין ‪ STM‬ל ‪ LTM‬הוא עניין של התחזקות סנפטית באיזורים בו‬
‫הוא נשמר‪ .‬בזכרון הצהרתי ישנה מערכת מיוחדת לזה‪ ,‬ה ‪ ,MTL‬בנוסף להתחזקות‬
‫סנפטית שמתרחשת באיזור‪.‬‬

‫זכרון לטווח קצר ‪STM‬‬

‫ה ‪ STM‬מתחלק ל ‪ 2‬סוגים‪:‬‬
‫‪ – IM .1‬זכרון מיידי‪ .‬מתייחס למה שיכול להשמר בצורה פעילה במחשבה ברגע‬
‫שהמידע נקלט‪ .‬נפח ה ‪ IM‬הוא ‪ 7‬פריטים והוא מחזיק ‪ 30‬שניות בזכרון‪.‬‬
‫‪ – WM .2‬זכרון עבודה‪ .‬הרחבה של ה ‪ IM‬ע"י שחזור של הפרטים בו‪ .‬כך שזכרון יכול‬
‫להיות מיוצג תחילה ב ‪ IM‬לעבור ל ‪ WM‬ומשם ל ‪.LTM‬‬

‫ישנן ‪ 2‬מערכות שאחראיות לכך שהמידע ישמר באופן זמני בזכרון‪:‬‬

‫‪ .1‬הלולאה הפונולוגית‪ .‬זכרון עבודה שעוסק בשפה‪ ,‬מאכסן בתוכו מילים וצלילים‬
‫בעלי משמעות באופן זמני‪) .‬לדוגמא‪ ,‬לזכור מספר טלפון בזמן שאנחנו מחייגים‬
‫אותו(‬
‫‪ .2‬פד רישום ראייתי‪-‬מרחבי‪ .‬זכרון עבודה שעוסק במראות ויזואליים כמו פנים ומבנים‬
‫מרחביים‪.‬‬

‫משימת התאמה לדוגמא מעכבת – משימה בה מאמנים קופים לזכור צבע מסויים לכמה‬
‫שניות‪ .‬לאחר פרק זמן קצר של ‪ 16‬שניות מראים לקופים ‪ 2‬צבעים ועליהם לבחור את‬
‫הצבע שהם ראו קודם לכן‪ .‬החוקר פוסטר גילה )בעמצאות רישום חוץ תאי( שנוירונים‬
‫באיזור ‪ ,TE‬אזור קורטיקלי באונה הטמפורלית‪ ,‬ממשיך לראות גם בעת הצגת הצבע‬
‫שאותו הם זכרו וגם ‪ 16‬שניות לאחר מכן‪ ,‬כלומר נוירונים באזור זה המשיכו לירות כל עוד‬
‫הזכרון של הצבע נשמר‪.‬‬

‫החוקר רוברט דסימון מצא שפעילות הנוירונים ב ‪ TE‬יכולה להיות מופרעת ע"י הצגת צבע‬
‫חדש לקוף במהלך ‪ 16‬השניות ואילו פעילות הנוירונים בקורטקס הפרונטלי לא תופרע‪.‬‬
‫דבר שמרמז על כך שתפקיד האונה הפרונטלית היא להחזיק את המידע ב ‪ EM‬על אף‬
‫גירויים מסיחים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ממצאי רוברט הובילו לתובנה שה ‪ FRONTAL CORTEX‬חיוני למטלת הפניית‬
‫קשב‪.‬‬

‫מידע מהקורטקס הויזואלי מגיע אל הקורטקס הפרונטלי ומשם הוא עובר ל ‪ TE‬שמורה לו‬
‫לשמור על פעילות לאורך זמן העיכוב )‪ 16‬שניות במקרה זה(‪.‬‬

‫זכרון לטווח ארוך ‪LTM‬‬

 ‫מידע ויזואלי במוח הפרימאט מעובד באופן הבא‪ :‬מידע נקלט ברשתית‪‬מגיע ל ‪V1‬‬
‫‪‬מתפצל ל ‪ 2‬נתיבים‪ (1) :‬נתיב ונטראלי בו המידע מגיע אל האונה הטמפורלית ל ‪,TE‬‬
‫איזור שנמצא ב ‪inferior‬‬
‫‪temporal cortex‬ועוסק בעיקר בניתוח המאפיינים הויזואליים של האובייקט‪.‬‬
‫)‪ (2‬נתיב דורסלי בו המידע מגיע לאונה הפריאטלית לאיזור ה ‪ ,PG‬אזור שעוסק‬
‫בעיקר בניתוח מרחבי של היכן נמצא האובייקט וחישוב הפעולות שיש לעשות על‬
‫מנת להגיע אליו‪.‬‬

‫ישנן עדיות שה ‪ LTM‬נשמר לאורך תחנות אלו‪ .‬מחקרים על נפגעי מוח הראו שנזק לאזור‬
‫הפריאטלי טמפורלי גורם לאובדן ידע של קטגוריה ספציפית‪ ,‬כגון ידע לגבי חפצים‬
‫דוממים קטנים‪.‬‬

‫בני אדם לומדים אודות אובייקטים גדולים ודברים חיים בעיקר ע"י הסתכלות עליהם‬
‫וזכירת פרטים שלהם כגון צבע וצורה‪ .‬מידע אודות צבע וצורה מעובד באונה הטמפורלית‪,‬‬
‫על כן פגיעה במסלול הונטרלי תביא לפגיעה ביכולת לקטלג חפצים גדולים או דברים‬
‫חיים‪.‬‬
‫למידה אודות חפצים קטנים מקוטלגים בעיקר על פי השימוש בהם‪ .‬מידע מסוג זה מאוחסן‬
‫באונה הפריאטלית‪ ,‬לכן נזק לנתיב הדורסלי יוביל לפגיעה בקטלוג חפצים קטנים‪.‬‬

‫אמנזיה‪.‬‬
‫אי יכולת לרכוז זכרונות חדשים‪ ,‬בד"כ יגרם כתוצאה מפגיעה באיזור ה ‪MTL (medial‬‬
‫‪ (temporal lobe‬או באזורים שסמוכים לו‪ .‬גם נזק להיפותלמוס ולתלמוס המדיאלי‬
‫יובילו לאמנזיה מאחר ואיזורים אלו נמצאים בקשר ישיר עם ה ‪ .MTL‬נזק ל ‪ 2‬איזורים אלו‬
‫יכול לנבוע משימוש כרוני באלכוהול‪ ,‬למשל‪.‬‬

‫כזכור לנו היטב‪ ,‬חולה ‪ H.M‬עבר כריתה של האיזו ‪ MTL‬ולא יכל היה ליצור זכרונות‬
‫הצהרתיים חדשים‪ .‬החולה ‪ H.M‬היה מסוגל לתפוס את המידע שמוצג לו ולשמור אותו ב‬
‫‪ IM‬וב ‪ WM‬אך לא יותר מזה‪ .‬חולי אמנזיה מסוגלים להכניס זכרון ל ‪ WM‬ע"י חזרה על‬
‫המידע אבל ברגע שדעתם מוסחת המידע אובד‪ .‬נזק ל ‪ MTL‬לא פוגע ב ‪ IM‬או ב ‪.WM‬‬
‫• חולי אמנזיה מבצעים מבחנים שדורשים יכולות תפסיה מורכבות באותה רמה של‬
‫אנשים רגילים‪) .‬לדוגמא מבחן שבודק כמה זמן מרגע הצגת המילה ועד שאני‬
‫תופס את המילה(‬
‫• נפח ה ‪ IM‬של אנשים רגילים זהה לחולי אמנזיה )חזרה על רשימת ספרות(‪.‬‬

‫פסיכולוגים מבחינים בין ‪ 2‬סוגי אמנזיה‪:‬‬

‫• אמנזיה הנגרמת מפגיעה נוירונלית עליה דיברנו עכשיו‬
‫• אמנזיה פונקציונאלית – אין לה עדות פיזית‪ .‬בד"כ מאופיינת בשכחה של העבר‪.‬‬

‫אנטומיה של אמנזיה‪.‬‬
‫ה ‪ MTL‬כולל את האמיגדלה‪ ,‬ההיפוקמפוס ואיזורי קורטקס שמסביב‪ .‬האמיגדלה לא‬
‫חיונית לזכרון הצהרתי‪ ,‬הקורטקס שמסביב ל ‪ MTL‬כן‪.‬‬

‫בשנות ה ‪ 70‬הצליחו ליצור מודל בקופים המדמה מצב של אמנזיה בבני אדם ע"י הרס‬
‫איזור ה ‪ .MTL‬נשאלה השאלה אין ניתן לחקור זכרון הצהרתי בקופים? יש ‪ 2‬שיטות‬
‫לבדיקת זכרון הצהרתי‪:‬‬
 ‫‪ .1‬אי התאמה לצורת דוגמה מעוכבת – במבחן זה בוחנים את היכולת לזהות‬
‫אובייקטים בהם הקופים נתקלו לאחרונה‪ .‬במהלך המבחן מציגים לחיה צורה‬
‫מסויימת‪ .‬לאחר פרק זמן מציגים לחיה ‪ 2‬צורות‪ ,‬זו שהוצגה לה קודם לכן ועוד‬
‫צורה חדשה‪ .‬ורק מתחת לצורה החדשה יהיה לה חתיכת מזון‪ .‬כך בודקים אם‬
‫הקוף זוכר מהי הצורה שהוא ראה קודם לכן‪.‬‬
‫‪ .2‬שיטה בה מציגים לחיה זוג אובייקטים כאשר רק אובייקט אחד הוא שחוזר על‬
‫עצמו והוא הנכון‪ .‬הקוף שירים את האובייקט הנכון יקבל פרס‪ .‬בד"כ לוקח לקוף‬
‫לזהות את האובייקט הנכון לאחר ‪ 10-20‬ניסיונות‪.‬‬

‫הקורטקס שמסביב ל ‪ MTL‬מורכב מ ‪ 3‬אזורים‪entorhinal cortex (EC), :‬‬

‫‪ .(parahippocampal, perirhinal cortex (PC‬ה ‪ EC‬מקבל אינפורמציה מה ‪PC‬‬
‫ומהפרהיפוקמפל ובנוסף שלושת איזורים אלו מקיימים קשרים נרחבים מאוד עם איזורי‬
‫קורטקס רבים שקשורים לעיבוד האינפורמציה‪ .‬נזק ישר לפרהיפוקמפל או ל ‪ PC‬יוביל‬
‫לנזק חמור יותר בזכרון מאשר נזק להיפוקמפוס‪ .‬לכן‪ ,‬לא כל הזכרון ההצהרתי צריך‬
‫להגיע להיפוקמפוס על מנת להשמר בזכרון!‬

‫מה ההבדל בין ‪ TE‬ל ‪ ?perirhinal c‬הראשון מעבד אותות מורכבים ללא יכולת שימור‬
‫והשני משמר מידע כל עוד המידע דל‬

‫תכונות של זכרון הצהרתי‪.‬‬

‫הזכרון ההצהרתי מותאם היטב ליצירת קשרים אסו' בין שני גירויים – הוא בנוי באופן כזה‬
‫שהחיה תוכל לייצור ייצוג של אירועים ואובייקטים ולקשר בינהם‪ .‬החיה לומדת קשרים בין‬
‫אובייקטים ואירועים ולאחר מכן יכולה לפעול בצורה מסויימת בסיטואציות חדשות‬
‫בהתבסס על הקשרים שנוצרוץ‬

‫מתואר מחקר בו זורקים ‪ 2‬עכברים לבריכה ועל העכברים למצוא את הבמה הצפה‪ .‬לאחר‬
‫מספר פעמים שבו זורקים את העכבר לבריכה‪ ,‬העכבר חומד את מיקום הבריכה ושוחה‬
‫ישירות אליה‪ .‬כאשר זורקים עכבר רגיל ועכבר עם פגיעה בהיפוקמפוס‪ ,‬כל עוד זורקים‬
‫אותם לאותו מקום בבריכה‪ ,‬המשימה מתבצעת כראוי‪ .‬אך‪ ,‬עם נשנה את המיקום‬
‫ההתחלתי של העברים‪ ,‬נראה שהעכבר עם הפגיעה המוחית לא מצליח למצוא את‬
‫הבריכה עוד‪ .‬העכבר התקין שוחה ישירות לבמה משום שהוא רכש ‪ LTM‬מרחבי בעוד‬
‫שהעכבר עם הפגיעה זכר זכרון לא הצהרתי מסוג למידת הרגל – חיה שמסתמכת על‬
‫זכרון כזה יכולה רק לשחזר את הנתיב שלה‪.‬‬

‫שוק חשמלי לעכבר גורם לאמנזיה ‪ retrograde‬רק עבור הזכרון של ‪ 3‬השבועות‬ ‫•‬
‫האחרונים שלהם‪ .‬וזכרון ישן שלהם נשמר‪ ,‬הוא יציב יותר מפני הפרעות‪.‬‬
‫מחקרים מראים שאיזורי ההיפוקמפוס חיוניים לתקופת זמן מסויימת‪ .‬ככול שעובר‬ ‫•‬
‫הזמן‪ ,‬הזכרון מתחיל להתארגן מחדש ומיוצב ותפקידו של ההיפוקמפוס וחבריו‬
‫הולך ופוחת‪.‬‬
‫ההיפוקמפוס ומבחנים אחרים ב ‪ MTL‬חיונים ליצירת זכרון הצהרתי מסוג ‪LTM‬‬ ‫•‬
‫מרחבי ולא מרחבי‪ ,‬אבל לא לאחזור של זכרון מרוחק מרחבי ולא מרחבי‪.‬‬

‫זכרון אפיזודאלי וסמנטי‪.‬‬

‫זכרון סמנטי‪ -‬מתאר זכרון הצהרתי על ידע של העולם‪ .‬זכרון זה נצבר באיזורים‬
‫קורטיקליים עם תמיכה ב ‪ .MTL‬זכרון אפיזודי – זכרון אוטוביוגרפי לארועים שקרו בחיים‪.‬‬
‫ידע זה נצבר באיזורים קורטיקליים‪ ,‬ב ‪ MTL‬ובאונות הפרונטאליות על מנת לשצור מתי‬
‫החוויה התרחשה‪ .‬אנשים עם פגיעות באונה הפרונטלית נוטים לבלבל איפה ומתי הם למדו‬
‫דברים חדשים‪ .‬תפקיד האונה הפרונטלי היא לשמור על קוהרנטיות של הזכרון האפיזודי‪.‬‬

‫פרק ‪ – 6‬מנגנון לזכרון הצהרתי‬

‫בפרקים הקודמים ראינו שיעילות הזכרון הלא הצהרתי היתה תלוייה שיעילות העברת‬
‫המסרים בין שני נוירוניםץ הזכרון ההצהרתי למעשה דורש לולאה נוספת של פעילות‪,‬‬
‫מערכת נוספת שכוללת את ההיפוקמפוס ומבנים נוספים כגון ה ‪ .MTL‬נזק להיפוקמפוס‬
‫גורם לקושי ליצור זכרונות הצהרתיים חדשים‪ .‬פגיעה בהיפוקמפוס פוגעת בתפקודים של‬
‫זכרונות הצהרתיים בלבד ולא בזכרונות הלא הצהרתיים‪ .‬בנוסף‪ ,‬ראינו שההיפוקמפוס‬
‫מהווה מעין מחסן זמני לזכרון ‪ LTM‬למשל ימים עד חודשים‪.‬‬

‫בשנת ‪ 73‬החוקרים לומו וטים בליס מצאו שגירוי מלכותי של נתיב ספציפי בהיפוקמפוס‬
‫מעלה את החוזק הסנפטי למשך ימים ואף שבועות בחיה ערה‪ .‬חיזוק זה של הסנפסה‬
‫נקרא בשם ‪.LTP‬‬
‫ל ‪ LTP‬מספר מאפיינים שהופכים אותו למותאם לאחסון זכרון לטטוח ארוך‪:‬‬
‫‪ .1‬ה ‪ LTP‬מתרחש ב ‪ 3‬הנתיבים המרכזים בהיפוקמפוס דרכם עובר מידע‪ :‬ב‬
‫‪ perforant, mossy fibers‬וב ‪.(schaffer collateral (SC‬‬
‫‪ .2‬ה ‪ LTP‬נוצר במהירות ומספיק גירוי בודד על מנת להכפיל את חוזק הסנפסה‬
‫‪ .3‬ברגע שה ‪ LTP‬נוצר הוא יציב למשך שעות או ימים כתלות במספר הפעמים שחזרו‬
‫על הגירוי החשמלי‪.‬‬

‫את ה ‪ LTP‬ניתן לחקור בקלות במעבדה מאחר וניתן ליצור אותו באופן מלאכותי‪.‬‬

‫תופעת ‪ LTP‬בנתיב ה ‪.mossy fibers‬‬

‫תיאור הנתיב‪ :‬המידע עובר מה ‪ entorhinal cortex‬לדנדייט גיירוס‪‬המידע מגיע לתאים‬
‫גרנולריים בדנדייט ג'יירוס‪‬מגיע לחבילת אקסונים ‪) mossy fibers‬שמשחררים‬
‫גלוטמאט אבל ללא מוערבות ‪NMDA)‬לתאים פירמידליים באיזור ‪ CA3‬בהיפוקמפוס‪.‬‬

‫ה ‪ LTP‬במוסי פייברס דומה לסנסיטיזציה‪ ,‬הוא איננו אסוציאטיבי ולא תלוי בפעילות פוסט‬
‫סינפטית או בגירויים שמתרחשים במקביל‪ .‬ה ‪ LTP‬זה תלוי בפעילות פרה סנפטית‪ ,‬פעילות‬
‫שמובילה לכניסה של יוני סידן‪ ,‬הפעלת האנזים אדניליל ציקלאז וייצור ‪ .cAMP‬בנוסף‪ ,‬יש‬
‫פה הפעלת רצפטורים מטבוטרופיים לנוראפינפרין הפועלים בדומה להשפעת הסרוטונין‬
‫באפליזיה‪.‬‬

‫פגיעה בנתיב של ה ‪ mossy fibers‬לא פוגעת בביצוע מטלות של לימוד מרחב‪.‬‬

‫תופעת ה ‪ LTP‬בנתיב ה ‪.SC‬‬

‫התאים הפירמידליים ב ‪ CA3‬שולחים אקסונים ל ‪ CA1‬ויוצרים את נתיב ה ‪) SC‬משחריים‬
‫גלוטמאט על ‪ ,CA1‬הפעם עם מוערבות רצפטורי ‪ NMDA‬היוצרים גירוי חזק במיוחד(‪.‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬ה ‪ LTP‬נוצר רק במידה ורצפטורים ‪ NMDA‬פוסט סינפטיים מופעלים‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫‪ LTP‬זה הוא אסוציאטיבי‪ ,‬דורש פעילות פרה סנפטית ופוסט סנפטית מתואמת‪.‬‬

‫הגלוטמאט שמשתחרר על ‪ CA1‬פועל על ‪ 2‬רצפטורים במקביל‪:‬‬

 ‫‪ .1‬רצפטור ‪ – NMAD‬רצפטור שחסום ע"י יון מגנזיום‪ ,‬ונפתח רק במידה והתאים‬
‫הפרה סנפטיים ירו בקצב גבוה וייצרו אותו חזק דיו להפעלת הצד הפוסט סנפטי‪.‬‬
‫קצב ירי גבוה מתרחש בזמן למידה‪.‬‬
‫‪ .2‬רצפטור ‪ - non-NMDA‬רצפטורים רגילים שמופעלים שהגלוטמאט נקשר אליהם‪.‬‬

‫כדי ש ‪ LTP‬יתרחש‪ ,‬התאים הפרה סנפטיים צריכים לירות באופן רצוף כך שה ‪NMDA‬‬
‫יפתחו‪.‬‬

‫‪ LTP‬המיוצר ב ‪ Schaffer collateral Pathway‬גורם לעליית הסידן באמצעות הפעלת ‪4‬‬

‫תעלות‪ :‬קולטני ‪ AMPA‬לגלוטמט‪ ,‬קולטני ‪ , NMDA , vgcc‬ו ‪ . mGluR‬אלו מעלים את‬
‫ריכוז הסידן ומכאן הדרך ל ‪ LTP‬פתוחה‪.‬‬

‫תהליכים תוך תאיים שמובילים ל ‪:LTP‬‬

‫‪ .1‬כניסת יוני הסידן מפעילה ‪ 3‬קינאזות‪Cam kinaze2, Kinase C, tyrosine :‬‬
‫‪ .kinase‬שמזרחנים חלבוני מטרה והופכים אותם לפעילים או מעוכבים בהתאם‬
‫לחלבון‪ .‬ה ‪ Cam kinase2‬למשל מזרחן את ה ‪ non-NMDA‬ובכך מגביר את‬
‫יכולתם להגיב לגלוטמאט שמשתחרר מהפרה סנפטי‪.‬‬
‫‪ .2‬ה ‪ Cam kinase2‬מעלה את רמת הרצפטור ‪ AMPA‬בממברנה הפוסטסנפטית‪.‬‬
‫‪ .3‬ה ‪ LTP‬מעלה את כמות הטרנסמיטורים שמשתחררת מהאתר הפרה סנפטי‪.‬‬
‫שחרור גדול יותר של טרנסמיטורים מ ‪ CA3‬ל ‪(CA1‬‬

‫כלומר‪ ,‬ראינו שעל מנת ש ‪ LTP‬זה יתרחש יש צורך גם בעלייה בכמות ה ‪ AMPA‬באתר‬
‫הפוסט סנפטי‪ ,‬וגם עלייה בכמות הטרנסמיטורים שמשתחררת מהאתר פהרה סנפטי‪.‬‬

‫החוקר ‪ Siegelbaum‬מצא שלכל תא ‪ CA3‬יש סינפסה בודדת עם תא ‪ .CA1‬ולא רק‬

‫שהסינפסה בודדה גם אתר שחרור הוסיקולות בודד ולכן בהינתן ‪ SPIKE‬באתר הפרה‬
‫סינפטי לעולם לא יעלה מספר הוסיקולות המשוחררות על אחד ובאופן יחסי הסיכוי‬
‫לשחרור גם הוא נמוך‪.‬‬

‫בנתיב ה ‪ SC‬אנחנו רואים תופעה ייחודית‪ ,‬בה משתחרר שליח מהאתר הפוסט סנפטי‬
‫והולך אחורה לאתר הפרה סנפטי ומעלה את ההסתברות לשחרור וסיקולות מהאתר‬
‫הפרה סנפטי‪ .‬אחד השליחים האחוריים המוכרים ביותר הוא ה ‪ ,NO‬שמעלה את‬
‫ההסתברות לשחרור וסיקולות מהאתר הפרה סנפטי ורק עם הוא הגיע לאתר הפרה‬
‫סנפטי כשהוא מופעל‪ .‬כלומר‪ ,‬על מנת שה ‪ NO‬יוביל ל ‪ ,LTP‬הפעילות בתאר הפרה‬
‫סנפטי היא הכרחית‪.‬‬

‫על מנת לבדוק האם אחסון הזכרון אכן משתמש ב ‪ LTP‬חזרו על הניסוי עם הבריכה‬
‫והעכברים שתואר בפרק ‪ 5‬בשני מצבים‪:‬‬
‫‪ .1‬מצב רגיל בו לא רואים את הבמה שנמצאת מתחת למים‪ .‬כדי לזכור היכן הבמה‬
‫נמצאת העכבר צריך ליצור זכרון מרחבי של האיזור בעזרת רמזים שנמצאים על‬
‫הקיר – זכרון הצהרתי‪.‬‬
‫‪ .2‬מצב בו על הבמה יש דגל‪ .‬העכבר לא צריך לזכור את מיקום הבריכה לא זכרון בו‬
‫מתרחשת התניה בין הדגל לבמה או בין הדגל ל"מקום בטוח" – זכרון לא‬
‫הצהרתי‪.‬‬
‫בהנתן חוסמים ל ‪ NMDA‬העכברים יכלו לבצע את משימה ‪ 2‬אך לא את משימה ‪.1‬‬
 ‫קנדל ושות' יצרו חיות ‪ knockout‬לגנים שמקודדים לקינאזות או למריכיבם ב ‪NMDA‬‬
‫בנתיב ה ‪ SC‬וגילו שלעכברים היו קשיים ליצור זכרונות מרחביים‪.‬‬

‫מפה של ייצוג פנימי בהיפוקמפוס‪.‬‬

‫בהיפוקמפוס ישנו ייצוג פנימי של המרחב‪ ,‬מפה קוגניטיבית של הסביבה המרחבית‪.‬‬
‫מיקום החיה יתבטא בתבנית הירי של התאים הפירמידליים בהיפוקמפוס‪ .‬במוח של עכבר‬
‫יש כמיליון תאים פירמידליים בהיפוקמפוס‪ ,‬וכל אחד מהם מקודד למאפיין סביבה שונה‪,‬‬
‫כדוגמת מקום‪ .‬תאים המקודדים מידע על המקום נקראים באופו מפתיע ‪.place cells‬‬
‫המפה הקוגנטיבית בהיפוקמפוס שונה מהמפה ב ‪ V1‬בשני דברים‪ :‬היא אינה מפה‬
‫טופוגרפיתף תאי מקום שכנים בהיפוקמפוס לא מייצגים בהכרח מקומות שכנים במרחב‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬ירי תאי המקום יכול להמשיך גם לאחר שהרמזים הרלוונטים חלפו‪.‬‬

‫להשלים‪..‬‬

‫פרק ‪ – 7‬מזכרון לטווח קצר לזכרון לטווח ארוך‬

‫הסרת האונה הצדעית הובילה בקופים לסינדרום המכונה ‪. Kluver - Bucy‬‬

‫לסינדרום ‪ 4‬מאפיינים‪:‬‬
‫‪ .1‬החיה חסרת פחד‪ ,‬שלווה ואינה מגיבה לסכנות‪ ,‬למחוות מאיימות מצד חיות‬
‫אחרות‪ ,‬או לאיומים‪.‬‬
‫‪ .2‬הזכר‪ ,‬תוסס במיניות ופונה להזדווג עם פרטים זכריים ונקביים‪ ,‬מאותו מין וממינים‬
‫אחרים‪ ,‬ופונה אף לחפצים‪ ,‬כאילו כל העכבות סולקו‪.‬‬
‫‪ .3‬משיכה עזה לכל גירוי תחושתי‪ ,‬כאילו סקרנותם חסרת גבולות‪ .‬דפוס פעולתם‬
‫לעולם דומה‪ :‬קירוב החפץ לאף‪ ,‬ניסיון להריח‪ ,‬בחינה אורלית של החפץ‪ ,‬ואם ניתן‬
‫לאוכלו‪ ,‬החפץ יאכל‪ .‬אין צורך לציין שחיות אלו משמינות במהרה‪.‬‬
‫‪ .4‬למרות הבחינה האינטנסיבית של כל החפצים במרחב‪ ,‬הם אינם מזהים את מה‬
‫שבחנו קודם‪ .‬הם נידונים כסיזיפוס‪ ,‬להמשך המחקר העקר אודות החפצים‬
‫שסביבם‪" Psychic Blindness " .‬‬

‫ראשית המחקר על ‪ LTM‬נעשה ע"י אבינגהוז‪ ,‬האיש בעל ההברות חסרות‬ ‫•‬
‫המשעמעות‪ .‬הוא מצא שה ‪ LTM‬הוא פונקציה של כמות האימון‪.‬‬
‫לאחריו הגיע החוקר ויליאם ג'יימס שדיבר על זכרון ראשי )‪ (STM‬וזכרון משני )‬ ‫•‬
‫‪ .(LTM‬ג'יימס אמר שהזכרון לטווח קצר הוא זמני‪ ,‬לא דורש שינוי אנטומי ולא‬
‫דורש ייצור חלבונים‪.‬‬
‫לאחריו הגיעו החוקרים ג'ורג מולר ופילצקר שהראו שגם לאחר למידה של מידע‬ ‫•‬
‫ואחסונו בזכרון‪ ,‬יעבור זמן מה עד אשר הזכרון יהיה יציב שם‪.‬‬
‫תקופת הקונסילידציה – הזמן שלוקח לזכרון להפוך לזכרון ‪ LTM‬יציב‪ .‬בתקופה זו‬ ‫•‬
‫הזכרון רגיש להפרעות‪.‬‬
‫אפקט ‪ – retroactive interference‬למידה של משהו מיד לאחר למידה של‬ ‫•‬
‫משהו קודם תמחוק את הזכרון של המידע הראשוני‪.‬‬
‫התקפי אפילפסיה גורמים לאמנזיה ‪.retrograde‬‬ ‫•‬
‫כדי לייצור ‪ LTM‬יש צורך בסנתוז של חלבונים בניגוד ל ‪ .STM‬לכן‪ ,‬חסימה של‬ ‫•‬
‫ייצור חלבונים תפגע ביכולת ליצור ‪ LTM‬ולא ‪.STM‬‬
‫לחוסמי ייצור החלבונים יש השפעה כזו רק עם הם ניתנים בחלון זמן של עד‬ ‫•‬
‫שעתיים לאחר האימון‪.‬‬
 ‫באפליזיה‪ ,‬שחרור של פטרונין מהאינטרנוירונים מוביל לעלייה בכמות‬ ‫•‬
‫הטרנסמיטורים שמשתחררת מהתא הסנסורי‪ ,‬כלומר הסנפסה מתחזקת‪.‬‬
‫הזרקת פטרונין ישירות לתאים הסנסוריים הובילה להתחזקות הסנפסה בתרבית‬ ‫•‬
‫תאים‪ .‬משך התחזקות הסנפסה עלתה ביחס ישר לכמות ההזרקות של הפטרונין‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬שחרור הטרנסמיטור )סרוטונין במקרה של האפליזיה( מהנוירון‬ ‫•‬
‫המודולטורי גורם לעלייה בחוזק הסנפסה מה שמוביל לעלייה ב ‪ cAMP‬וב ‪ .PKA‬ה‬
‫‪ PKA‬נכנס בדיפוזיה אל תוך גרעין התא ומפעיל שם חלבונים‪.‬‬
‫סרוטונין משפיע גם על ‪ STM‬וגם על ‪LTM‬‬ ‫•‬
‫כשה ‪ PKA‬מגיע לגרעין הוא מזרחן פקטורי שעתוק‪ ,‬שאחד מהם הוא ה ‪ .CREB1‬ה‬ ‫•‬
‫‪ CREB1‬המזורחן נקשר לאיזור ‪ CRE‬בדנ"א‪.‬‬
‫מחקר בו הזריקו חלקי דנ"א שמקודדים ל ‪ CRE‬גרמו לכך שחלק מה ‪CREB1‬‬ ‫•‬
‫יקשר ל ‪ CRE‬המלאכותי ויעילות ה ‪ LTM‬ירדה‪.‬‬
‫בניסוי הופכי‪ ,‬הזריקו ‪ CREB1‬מזורחנים ישירות לתאים הסנסוריים – נוצר חיזוק‬ ‫•‬
‫סנפטי שמדלק על ה ‪ STM‬והופך ל ‪ .LTM‬מכאן‪ ,‬ש ‪ CREB1‬יכול להשפיע לבדו‬
‫ניתן לכבות את ה ‪ LTM‬בעזרת המולקולה ‪ .CREB2‬ה ‪ CREB2‬מדכא את ‪CREB1‬‬ ‫•‬
‫ע"י כך שהוא נקשר לאיזור ה ‪ CRE‬ול ‪.CREB1‬‬
‫לכן‪ ,‬על מנת ליצור ‪ LTM‬באפליזיה יש לאקטב את ‪ CREB1‬ולעכב את ‪CREB2‬‬ ‫•‬
‫במקביל‪.‬‬
‫ה ‪ CREB2‬מופעל ע"י החלבון ‪.MAP‬‬ ‫•‬
‫הסרת השפעת ‪ CREB2‬יכולה להוריד את הסף הדרוש למעבר מידע מ ‪ STM‬ל‬ ‫•‬
‫‪.LTM‬‬

‫על מנת שמתג הקונסילודציה )המעבר בין ה ‪ STM‬ל ‪ (LTM‬יופעל ה ‪ CREB1‬צריך‬ ‫•‬
‫להפעיל גנים‪ ,‬והגנים צריכים להפוך לחלבונים‪ .‬השלב בו החלבונים מסונתזים‬
‫הוא השלב הרגיש של ה ‪ .LTM‬לפני ששלב זה מושלם ניתן להזריק מעכבי‬
‫חלבונים שיפגעו ביצירת ה ‪ .LTM‬גם מכה לראש עלולה לפגוע בזה‪.‬‬
‫שלה הקונסלידציה – השלב בו ‪ CREB1‬מפעיל קבוצה של גנים שנקראים "גנים‬ ‫•‬
‫לתגובה מיידית"‪ .‬גנים אלו פעולים מהר ובאופן זמני‪.‬‬
‫קנדל מצא ‪ 2‬גנים שגורמים לתגובות מהירות‪:‬‬ ‫•‬
‫גן שמקודד לאנזים ‪ – Ubiquitin hydrolase‬אנזים זה הוא חלק‬ ‫‪.i‬‬
‫מקומפלקס שנקרא ‪ ubiquitin complex‬שתפקידו להרוס את היחידות‬
‫הרגולטוריות של ‪ .PKA‬בשלב מסויים כמות ה ‪ cAMP‬בתא יורדת ועל מנת‬
‫שיווצרו יחידות קטליטיות פעילות של ‪ PKA‬האנזים הזה צריך להרוס את‬
‫החלק הרגולטורי של ה ‪ .PKA‬בנוסף‪ ,‬נוכחות היחידות הקטליטיות של‬
‫‪ PKA‬נחוצות כדי לנטרל את השפעת הפוספטאז‪ ,‬שתפקידו להסיר את‬
‫יחידות הפוספאט מהחלבונים )פעולה הפוכה ל ‪ .(PKA‬באופן זה‪ ,‬רבין‬
‫מהחלבונים שזורחנו ב ‪ STM‬ישארו מזורחנים גם ללא נוכחות ‪.cAMP‬‬
‫חלבון בשם ‪ ,c/ERP‬פקטור שעתוק שאחראי לעלייה של קשרים‬ ‫‪.ii‬‬
‫סנפטיים‪ .‬חסימה שלו תוביל לאי יכולת לייצר ‪.LTM‬‬
‫ה ‪ LTM‬מאופיין בשינויים אנטומיים של התאים‪ .‬השינויים מתרחשים הן בצד הפרה‬ ‫•‬
‫סנפטי והן בפוסט סנפטי‪.‬‬
‫ה ‪ LTM‬לא תמיד יהיה מאופיין בגדילה של מספר האתרים הסנפטיים‪ .‬למשל‬ ‫•‬
‫במקרה של ההביטואציה באפליזיה‪ ,‬שם התרחשה ירידה במספר הטרמינלים‬
‫הסנפטיים בחצי‪.‬‬
 ‫השינויים שמתרחשים ב ‪ STM‬הם לרוב תוצאה של תהליכים תוך תאיים כדוגמת‪:‬‬ ‫•‬
‫קרוב הוסיקולות לאתר הפעיל וכו‪ .‬כלומר מדובר פה בשינויים מבוססי תהליך‪ .‬ב‬
‫‪ LTM‬השינויים הם בד"כ הגדלה של כמות הסנפסות הוא הפחתה בהם‪ ,‬והם‬
‫שינויים מבוססי מבנה‪.‬‬
‫באקסון שבנוי ממספר ענפים‪ ,‬רק על הענף שעבר גירוי של סרוטונין נבנו‬ ‫•‬
‫סנפסות חדשות‪.‬‬

‫ה ‪ LTP‬הוא מנגנון בו מתרחשים שינויים עקביים עקב גירויי בעל תדירות גבוהה‪ .‬בפרק ‪6‬‬
‫ראינו שכאשר מפריעים ל ‪ LTP‬גם ה ‪ STM‬וגם ה ‪ LTM‬נפגעים )באמת?!(‪..‬‬
‫ל ‪ LTP‬ישנם ‪ 2‬שלבים שניתן להקביל אותם ל ‪ STM‬ול ‪:LTM‬‬
‫‪ :E-LTP, early .i‬נגרם כתוצאה מגירוי אחד ונמשך כשעה עד ‪ 3‬שעות‪ .‬לשלב זה‬
‫לא צריכים ייצור חלבונים‬
‫‪ :L-LTP, late .ii‬נגרם כתוצאה מ ‪ 3‬גירויים או יותר‪ .‬נמשך כ ‪ 28‬שעות ודורש הפעלת‬
‫גנים‪.‬‬

‫ישנם ‪ 2‬גנים מידיים שחשובים בשלב הראשוני של ה ‪:L-LTP‬‬

‫• גן ‪ – LYA‬אנזים שמעלה את מספר הטרמינלים באקסון‬
‫• גן שדומה ל ‪ – C/EBP‬אחרי על חיזוק סנפטי‪.‬‬

‫השלב ‪ L-LTP‬שונה מ ‪ E-LTP‬בשני דברים‪:‬‬

‫‪ .1‬ההסתברות לשחרור וסיקולות מהאתר הפרה סנפטי ב ‪ CA3‬עולה‬
‫‪ .2‬מאחר וצמחו יותר אתרי שחרור של וסיקולות בטרמינל הפרה סנפטי ובמקביל‬
‫יותר דנדריטים לקליטת הוסיקולות בפוסט סנפטי‪ ,‬לא ניתן לתאר את התגובה‬
‫הסנפטית יותר כגרף גאוס‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שלב ה ‪ L-LTP‬מאופיין בעלייה בכמות הוסיקולות והאתרים שלהם בצד הפרה‬
‫סנפטי‪ ,‬ועלייה בדנדריטים ובאתרי הקליטה בצד הפוסט סנפטי‪.‬‬

‫מודל ל ‪L-LTP‬‬
‫ב ‪ L-LTP‬גם האתר הפרה סינפטי וגם האתר הפוסט סינפטי עוברים שינוי משולב בעל‬
‫השפעה ארוכת טווח‪ .‬מחקרים מראים כי התהליך דומה לתהליך בחיזוק הסינפטי‬
‫שבאפליסיה‪.‬‬

‫בשלב ה ‪ E-LTP‬ישנה באתר הפוסט סינפטי הפעלה של כמה קינאזות שלא קשורים ל‬
‫‪ .PKA‬אותו אתחול פוסט סינפטי‪ ,‬מוביל להוספת רצפטורים מסוג ‪ AMPA‬חדשים ומוביל‬
‫לעליה ברגישות של האתר הפוסט סינפטי לגלוטמט‪ .‬כמו כן בעזרת סט של שליחים מסוג‬
‫‪ retrograde‬הנעים מהאתר הפוסט סינפטי אל האתר הפרה סינפטי‪ ,‬ישנה הגדלה בכמות‬
‫הטרנסמיטור שמשוחרר‪.‬‬

‫באימון נוסף מתחיל שלב ה ‪ .L-LTP‬בשלב זה כמויות ה ‪ cAMP‬עלו מאד וזה מלווה‬
‫בשפעול כמויות גדולות של ‪ PKA‬שבתגובה מפעילות את ה ‪ .CREB-1‬הפעלת ה ‪CREB-1‬‬
‫גורמת להפעלת גנים של תגובה מיידית שגורמים להתחלת צמיחה של אתרים סינפטיים‬
‫חדשים‪.‬‬

‫מחקרים גנטיים נעשו על מנת לקבוע מה הקשר בין ה ‪ L-LTP‬לבין ה ‪ .LTM‬במחקר אחד‬
‫הוסיפו גן לעכבר שחוסם את הפעילות של היחידה הקטליטית של ה ‪ .PKA‬במחקר השני‬
‫ביצעו ‪ 0K‬לחלק מה ‪ .CREB-1‬לשני החיות הטרנסגניות היו פגמים ב ‪ .LTP‬באזור ‪CA1‬‬
 ‫השלב המוקדם )‪ (E-LTP‬היה נורמלי אבל ה ‪ L-LTP‬במקום להימשך שעות רבות – חזר‬
‫למצב נורמלי תוך שעה‪ -‬שעתיים‪ .‬דבר זה נתן ראיות לכך שה ‪ L-LTP‬תלוי ב ‪ PKA‬וב‬
‫‪.CREB-1‬‬
‫לבע"ח עם נזק ב ‪ L-LTP‬תהיה יכולת טובה ל ‪ STM‬אבל בעיות ב ‪.LTM‬‬

‫פרק ‪ – 8‬פריימינג‪ ,‬למידה תפיסתית ולמידה רגשית‬

‫בפרקים ‪ 1‬ו ‪ 2‬ראינו כי אחד מהמאפיינים של עיבוד מידע במוח הוא חוסר הזמינות של‬
‫רוב המידע ברמת המודעות‪ .‬למשל‪ ,‬תהליך שבו אובייקט כגון עפרון מזוהה וממוקם‬
‫מרחבית‪ .‬בפרק ‪ 5‬ראינו שיש יותר ממערכת מוחית אחת שתומכת ביכולות ויזואליות כגון‬
‫אלו‪ .‬מידע זורם לאזור ונטרלי ומשם לאונה הטמפורלית ומתמקד בזיהוי העיפרון‪ .‬מידע‬
‫זורם לנתיב דורסלי ומשם לאונה הפריאטלית ומתמקד בזיהוי מיקום העיפרון ובדרך‬
‫ההגעה אליו‪ .‬אם כך‪ ,‬למרות שהתפיסה נחשבת כחוויה אחידה אין זה כך ממש‪.‬‬

‫החלק המודע של התפיסה הויזואלית קשור לנתיב הונטרלי – אנחנו הופכים לצבעו וצורתו‬
‫של העיפרון כתוצאה מפעולות שבעזרתן אנחנו מזהים עפרון בעולם הויזואלי שלנו‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬חלק מהמידע בתנתיב הדורסלי קשור לפעולה המוטורית שדרושה ע"מ להגיע אל‬
‫העפרון‪ .‬מידע מסוג זה הוא אינו מודע‪ ,‬תוכנית ההגעה להגיע לעיפרון היא תהליך לא‬
‫הכרתי‪.‬‬

‫בניסוי על אשליות אופטיות של הרמן הבינגאוהס‪ ,‬ניתן לראות שהנבדקים טענו‬

‫שהדסקיות האמצעיות שפיזית היו זהות בגודלן‪ ,‬נתפסו כבעלות גודל שונה‪ .‬ואילו בחלק בו‬
‫הדסקיות האמצעיות היו שונות בגודלן‪ ,‬הם נתפסו כבעלות גודל זהה‪ .‬כלומר‪ ,‬הנבדקים‬
‫שינו את התפיסה הויזואלית שלהם בהתאם לאשליה‪.‬‬

‫זיכרון בדומה לתפסיה הוויזואלית הוא איננו יישות אחת‪ ,‬אלא מורכב ממספר מערכות‬
‫שונות שרק חלקן מודעות )מערכת הזכרון ההצהרתי(‪ .‬בפרק זה נדון ב ‪ 3‬צורות נוספות‬
‫של זיכרון לא הצהרתי שאפשר למצוא בבני אדם וחולייתנים‪ :‬פריימינג‪ ,‬למידה תפיסתית‬
‫ולמידה רגשית‪.‬‬
‫לחסרי חוליות יש ככל הנראה רק זיכרון לא הצהרתי‪.‬‬

‫פריימינג‪.‬‬
‫• הגדרה‪ :‬שיפור ביכולת לזהות מילים או אובייקטים לאחר שנעשה בהם שימוש‬
‫לאחרונה‪ .‬זהו מעין ניסיון לשפר את התפיסה של הגירויים שעימם נפגשו לא‬
‫מזמן‪ ,‬ללא מודעות לתהליך השיפור‪.‬‬
‫• אפקט הפריימינג נשאר לאורך זמן ארוך מאוד‪ ,‬אפילו לאחר ניסיון בודד‪.‬‬
‫)החוקרת ‪ Cava‬הציגה לסטודנטים תמונות ושוב לאחר שנה וראתה אפקט של‬
‫פריימינג גם לאחר שנה(‬
‫• חולי אמנזיה מראים אפקט של פריימינג מה שמביא את המסקנה שמערכת‬
‫הפריימינג מערכת איזורים אחרים שהם לא האונה הטמפורלית שדרושה לעיבוד‬
‫זכרון הצהרתי‪ .‬החולים מזהים את התמונות מהר יותר על אף שהם לא זוכרים‬
‫שראו אותם בעבר‪.‬‬
‫• פריימינג יכול להיות עבור כל גירוי חושי ולא רק מילים‪ ,‬כגון‪ :‬אובייקטים וזואליים‪,‬‬
‫מחרוזות ביטויים‪ ,‬קולות וכו‬
‫• פריימינג משקף צורה נפרדת של זיכרון שאינה תלויה בזכרון הצהרתי‪.‬‬
 ‫את תופעת הפריימינג חוקרים ע"י ‪ :PET‬בדיקה שמספקת מידע על האיזור במוח‬ ‫•‬
‫שפועל בזמן הפריימינג אך לא את הזמן המדוייק בו מתרחשת הפעילות‪.‬‬
‫במצב הפריימינג ביחס למצב הבייס ליין )ההצגה הראשונה של המילה( נרשמה‬ ‫•‬
‫ירידה בפעילות ‪ lingual gyrus‬שבאונה האוקסיפיטלית‪ .‬זה מוביל להשערה‬
‫שלאחר שאובייקט או מילה מוצגים‪ ,‬נדרשת פחות פעילות מוחית על מנת לעבד‬
‫את אותה מילה או אובייקט בשנית‪.‬‬
‫תהליך הפריימינג מתרחש לפני הבנת המשמעות‬ ‫•‬

‫למידה תפיסתית‬
‫• למידה תפיסתית מתייחסת לשיפור של היכולת להבחין בתכונות תפיסתיות‬
‫פשוטות כמו קולות‪ ,‬קווים וכו‪ .‬במקרה של פריימינג מדובר ביכולת לזהות את‬
‫הגירוי באופן טוב יותר כתוצאה מחשיפה מוקדמת אליו‪ .‬בלמידה תפיסתית מדובר‬
‫בזיהוי טוב יותר בין תכונות שונות של גירויים‪.‬‬
‫• למידה תפיסתית מתרחשת בשלב מוקדם של העיבוד הויזואלי‪ ,‬כאשר הנוירונים‬
‫עוד רגישים לכיוון ולמיקום הקווים בשדה הויזואלי‪.‬‬
‫• האיזורים שמשתתפים בלמידה התפסיתית הם איזורים מוקדמים בתהליך הראיה‬
‫כמו ‪ V1‬ו ‪.V2‬‬
‫• ההתנסות הויזואלית היא ארוכת טווח ושינוי זה הוא בחלקו גנטי וחלקו קשור‬
‫לאימון‪ .‬ככה סביר להניח שצייר םוטרטים יתפוס פנים באופן שונה מאנשים‬
‫רגילים‪ .‬גם הצייר וגם אדם רגיל יקבלו רושם ראשוני זהה בנוגע לדבר שאנו‬
‫רואים‪ ,‬ההבדל יהיה באופן בו כל אחד יתפוס את הפרטים באובייקט‪.‬‬
‫• שינויים אלו מתרחשים בקורטקס הראייתי‪ ,‬ואלו שינויים לא מודעים ולכן לא‬
‫יוצרים זיכרון מודע‪.‬‬

‫למידה רגשית‪.‬‬
‫• האמיגדלה – מורכבת מ ‪ 10‬גרעינים שכל אחד מהם מנהל קשרים עם מערכות‬
‫אחרות בגוף ומעביר מידע אודות הפחד‪ .‬מערכות כגון‪ :‬מע' המגבירה את קצב‬
‫הלב‪ ,‬מע' שאחראית על הקפאת התנועה‪ ,‬מע' שמפסיקה את פעולת העיכול וכו'‪.‬‬
‫• מידע שמגיע לאמיגדלה מפעיל מייד את מנגנון הפחד‪ ,‬בעוד שהקורטקס עדיין‬
‫מעבד את האות )מסביר מדוע אנחנו קופצים כשמישהו נכנס לחדר אפילו עם מיד‬
‫לאחר הקפיצה זהינו שמדובר בחבר(‬
‫• נבדקים עם פגיעה באמיגדלה לא קופצים להשמע קול חזק ומבהיל‪.‬‬
‫• האמיגדלה היא חיונית להתפתחות זכרון שמבוסס על פחד אבל אין יודעים אם‬
‫הזכרון עצמו מאוכסן שם‪.‬‬
‫• הסרת האמיגדלה גורמת לירידה ביכולת למידת פחד וגם לירידה ביכולת להפגין‬
‫תחושת פחד‬
‫• האמיגדלה נתפסת במרכז עצבי שתומך בזכרון הלא מודע שקשור לרגשות‬
‫חיוביים ושליליים‪.‬‬
‫• זכרון של אירועים טראומתים הם עדות לשיתוף פעולה בין האמיגדלה‬
‫להיפוקמפוס‪.‬‬
‫• למידת הפחד הופכת למהירה יותר לאחר הזרקה של הורמוני לחץ כגון אדרנלין‬
‫וקורטיזול לדם‪.‬‬
‫• מחקרים מראים שזכרון שמערב את פעילות האמיגדלה תורם לשיפור הזכרון‪.‬‬
‫זכרונות שמערבים רגשות יזכרו טוב יותר ולאורך זמן‪ .‬כלומר‪ ,‬האמיגדלה משפיעה‬
‫על הזכרון המודע‪.‬‬
 ‫פרק ‪ – 9‬זיכרון למיומנות‪ ,‬מנהגים והתניות‬

‫בפרק זה נדון בהיבטים של זכרון לא מודע כגון‪ :‬למידת הרגלים ומנהגים‪ ,‬למידת‬
‫קטגוריות והתניה קלאסית‪ .‬נדבר על הזכרון הלא הצהרתי בחיי היום יום‪.‬‬

‫מיומנות מוטורית‪ .‬באות לידי ביטוי בעת ביצועם והן אינן הצהרתיות‪ .‬דוגמה‬ ‫•‬
‫לתופעה של מיומנות מוטורית רואים במבחן "למידת רצף"‪.‬‬
‫למידת רצף היא מטלה בה הנבדק צריך ללחוץ כמה שיותר מהר ברגע שהוא רצף‬ ‫•‬
‫מוכר‪ .‬ככל שהאימון גדל‪ ,‬כלך הנבדקים מגיבים מהר יותר‪ .‬האיזורים שפעילים‬
‫בלמידת רצף הם הקורטקס הסנסורי מוטורי‪ ,‬הפוטמן והקוודקט נוקלאוס‪.‬‬
‫האיזורים שחשובים בלמידה ההתחלתית של מיומנות מוטורית הם‪ :‬הקורטקס‬ ‫•‬
‫הפרה פרונטלי‪ ,‬האונה הפריאטלית והסרבלום‪ .‬איזורים אלו אחראים לכך שנבצע‬
‫את המיומנות המוטורית בצורה מדוייקת תוך שימוש בתשומת לב וזיכרון עבודה‪.‬‬
‫איזורים אלו הופכים לפחות פעילים לאחר אימון ומפנים את מקומם לקורטקס‬
‫הפרונטלי שהופך לדומיננטי יחד עם הניאוסטריאטום )פוטמן וקאוודקט(‪.‬‬
‫למידת מנהגים‪ .‬נחשבת כלא הצהרתית וגם פה הניאוסטריאטום הוא חשוב‪.‬‬ ‫•‬
‫מיומנות קריאה היא דוגמא ללמידת מיומנות לא מוטורית‪ .‬גם אמנזים מראים‬ ‫•‬
‫שיפור בקריאה בתגובה לאימון‪.‬‬
‫למידת קטגוריות‪.‬יכולה להיות עצמאית וחלק נפרד מהזכרון ההצהרתי‪.‬‬ ‫•‬
‫בדומה ללפריימינג‪ ,‬מתרחשת ירידה בפעילות הקורטקס האוקסיפיטלי לאחר‬
‫למידת קטגוריות‪.‬‬

‫התניה קלאסית של תגובות מוטוריות וזכרון לא הצהרתי‪.‬‬

‫ישנן ‪ 2‬סוגי התניה קלאסית‪:‬‬
‫‪ .1‬התניה באיחור‪ -‬הצורה הקלאסית של ההתניה‪ ,‬בה הגירוי המותנה ‪ CS‬מוצג‬
‫והגירוי ‪ UCS‬מוצג זמן קצר לאחריו‪ .‬התניה באיחור היא יחסית גמישה ואוטומטית‬
‫והיא מהווה דוגמא לזכרון הצהרתי מובהק‪ .‬התניה זו נשמרת גם אצל אמנזיים וגם‬
‫בחיות עם פגיעה בהיפוקמפוס‪.‬‬
‫‪ – Trace conditioning .2‬כאן מוצג גירוי ‪ USC‬ואחריו ‪ .CS‬התניה זו דורשת את‬
‫ההיפוקמפוס‪ ,‬מערבת מודעות ובעלת תכונות אחרות של זכרון הצהרתי‪ .‬דוגמא‪:‬‬
‫צליל ואז הקרנת אור על עין הארנבת – מצמוץ העין‪.‬‬

‫תומפסון הציע שהזכרון עבור התניה קלאסית של מצמוץ מאוחסנת בסרבלום )באיזור‬
‫שנקרא ‪ .(interpositus nucleus IN‬הסרבלום מקלט מידע משני אזורים עיקריים‪ :‬מה‬
‫‪ mossy fibers‬וה ‪ .climbing fibers‬הקלט מה ‪ mossy‬מגיע מהפונס ונודד אל התאים‬
‫הגרנולריים בסרבלום שמגיעים לתאי פורקניה שנמצאים בסרבלום גם הם‪ .‬הקלט מה‬
‫‪ .climbing f‬מה ‪ dorsal accessory olivary‬ומשם לתאי פרוקינייה בסרבלום‪.‬‬

‫אם כך‪ ,‬תאי פורקיניה מקבלים את המידע משני המקורות האלו ומשם המידע‬ ‫•‬
‫עובר ל ‪.IN‬‬
‫נזק ב ‪ IN‬מונע מהארנב ללמוד את ההתניה של המצמוץ‪ ,‬כמו כן התניות שנלמדו‬ ‫•‬
‫קודם נהרסות גם הן‪.‬‬
‫גירוי חשמלי בסרבלום יכול להוות תחליף ל ‪ CS‬הקולי ול ‪ UCS‬של נשיפת האוויר‪.‬‬ ‫•‬
‫גירוי ספציפי ב ‪ .climbing f‬יכול ליצור מצמוץ ולהחליף את ה ‪ .USC‬באופן דומה‪,‬‬ ‫•‬
‫גירוי ה ‪ mossy‬יכול לשמש בתור ה ‪.CS‬‬
 ‫תאי פורקינייה הם אינהיבטוריים ל ‪ .IN‬סיבי ה ‪ .parallel f‬מורידים את פעילות‬ ‫•‬
‫תאי פורקינייה ותאי פורקינייה מגיבים פחות לקלט )מתרחשת ירידה ברגישות‬
‫רצפטורי ‪ non-NMDA‬שלהם(‪ .‬כשתאי פורקינייה מגיבים םחו‪ ,‬השפעתם‬
‫האינהיבטורית על ‪ IN‬יורדת‪ ,‬וה ‪ IN‬מאוקטב – התניה של מצמוץ העין‪.‬‬
‫לסרבלום יש תפקיד בתזמון – הן של אירועים תפיסתיים )למשל לשפוט כמה זמן‬ ‫•‬
‫עבר בין הצליל הראשון לשני( והן לפעולות מוטוריות‪.‬‬

‫התניה קלאסית וזכרון הצהרתי‪.‬‬

‫התניה קלאסית כוללת סוגי למידה מורכבים יותר‪ ,‬שלחלקם תכונות של זכרון הצהרתי‪.‬‬
‫התניה מסוג ‪ trace‬דורשת את מוערבות ההיפוקמפוס‪ ,‬כלומר מערבת זכרון הצהרתי‪.‬‬
‫בהתאם לזה‪ ,‬חולי אמנזיה לומדים התניה קלאסית מאוחרת בדומה לאנשים רגילים‪ ,‬ואילו‬
‫התניית ‪ trace‬לא‪ .‬אנשים יכולים לפתח מודעות למשימה רק כאשר ההיפוקמפוס‬
‫והקורטקס עובדים יחד בתהליך הלמידה‪.‬‬

‫למרות זאת‪ ,‬המשותף בין התניה מאוחרת ל ‪ trace‬היא ששתיהן תלויות בסרבלום‪,‬‬
‫ובשתיהן נדרש מעגל לא הצהרתי על מנת שתווצת התניה‪.‬‬

‫סיכום‪-‬‬
‫פרקים ‪ 8‬ו ‪ 9‬הציגו את המגוון הרחב של צורות למידה לזכרון לא הצהרתיים והראו שכל‬
‫אחד מהם מסתמך על מנגנונים מוחיים שונים‪:‬‬
‫‪ .1‬פריימינג ולמידה תפיסתית מתרחשים בקורטקס התפיסתי‪.‬‬
‫‪ .2‬זיכרון רגשי דורש את האמיגדלה‬
‫‪ .3‬למידת מיומנות והרגלים דורשת את הניאוסטריאטום‬
‫‪ .4‬התניה קלאסית של תגובות מוטוריות דורשת את הסרבלום‬