‫החיים בחצר האחורית‪ ,‬מבט מבפנים‪ :‬יותר משנתיים‬
‫ליאוניד ז'יבוב בגן‬
‫הכובשים‪ ,‬שבו התגורר‬
‫למעלה משנתיים‪.‬‬
‫רק לחלק מהסיפורים‬
‫יש סוף טוב‬
‫קבלו את ליאוניד ז'יבוב‪ ,‬ההומלס היחיד שהפך‬
‫לסופר‪ .‬ברוסיה הוא היה רופא שיניים מצליח‪ .‬כשעלה לארץ‪,‬‬
‫התגורר עם חבורת הומלסים בגן ציבורי בתלַײאביב‪ .‬היום‪,‬‬
‫מדירה מרווחת‪ ,‬בחיק משפחה אוהבת‪ ,‬הוא מרשה‬
‫לעצמו להתרפק על התקופה ההיא בנוסטלגיה‪ .‬מעולם לא נראו‬
‫חייהם של חסרי הבית פיוטיים כל כך‬
‫נטשה מוזגוביה‬
‫צילומים‪ :‬אילן ספירא‬
‫וכובשי יפו‪ ,‬מכנים ההומלסים ”האנדרטה לזכר קורבנות‬
‫הקליטה”‪.‬‬
‫פעם‪ ,‬מעיד ז'יבוב‪ ,‬המערכת לא היתה ערוכה להתמודד עם‬
‫תופעת ההומלסים‪ ,‬והחיים ברחוב היו הרבה יותר קשים מהיום‪.‬‬
‫היום‪ ,‬מדירה מרווחת ברמתַײגן‪ ,‬בחיק משפחה אוהבת‪ ,‬הוא‬
‫מרשה לעצמו להתרפק בנוסטלגיה על הזכרונות מאותם ימים‬
‫קשים‪.‬‬
‫”החיים ברחוב‪ ,‬בניגוד למה שמקובל לחשוב‪ ,‬לא מתחילים‬
‫בבתַײאחת”‪ ,‬הוא אומר‪” .‬זה מתחיל מכוס וודקה ברגע של ייאוש‪.‬‬
‫לאטַײלאט אתה מתחיל להתגלגל‪ ,‬עד שמתרחשת הצניחה‬
‫הגדולה ואתה מוצא את עצמך על מזרן מסריח ברחוב‪ ,‬שותה‬
‫מהברזייה‪ ,‬מתקלח בים ואוסף שאריות מזון בשוק בלילה‪ ,‬כמו‬
‫עכברוש‪ .‬מזה כבר קשה לצאת‪ ,‬כי עם הזמן אתה שוקע יותר‬
‫ויותר‪ ,‬וכל הפעילות השכלית מצטמצמת למחשבות על האוכל‬
‫ואיזו זונה בכמה שקלים‪.‬‬
‫”אתה מפסיק להאמין בעצמך‪ ,‬ונהיה לך קשה למצוא סיבה‬
‫אחת טובה לעשות מאמץ ולצאת מזה‪ .‬כוס וודקה הופכת לשיא‬
‫השאיפות שלך‪ .‬היו תקופות שהצלחתי לצאת מזה‪.‬‬
‫עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות‪ ,‬כי אמרו לי‬
‫שמדיפלומה של רופא בישראל בגילי אני יכול לשכוח‪.‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ד בניסן תשס"ג‪16.4.2003 ,‬‬
‫”‬
‫שמי ליאוניד‪ ,‬יש לי אישה אחת‪ ,‬בן אחד‪ ,‬ורגל‬
‫אחת”‪ ,‬כך נוהג להציג את עצמו ליאוניד ז'יבוב‪,‬‬
‫בן ‪ ,55‬שהיה לפני עלייתו ארצה רופא שיניים‬
‫מצליח‪ ,‬ובישראל הפך לאחד ממייסדי ”מועדון‬
‫ההומלסים הרוסים”‪ ,‬המציפים כעת את רחובות‬
‫הערים הגדולות בארץ‪.‬‬
‫רק שלושה אנשים מתוך ה”חבר'ה” של ליאוניד ברחובות‬
‫הצליחו לשרוד‪ .‬מתוכם‪ ,‬רק הוא השתקם והפך לדמות פעילה‬
‫ומוכרת במגזר הרוסי‪ ,‬סופר ופובליציסט‪ ,‬גאוות היחידה‬
‫לשיקום דרי רחוב בעיריית תלַײאביב‪ .‬הוא אפילו כתב ספר‪,‬‬
‫המגולל את תולדות חבורת ההומלסים הרוסים בגן הכובשים‬
‫בתלַײאביב‪.‬‬
‫פעם גרו הוא וחבריו בגן הכובשים‪ ,‬גן ציבורי בין שוק‬
‫הכרמל למסגד הצופה לטיילת‪ ,‬המשמש כבר מעל עשור משלט‬
‫לדרי רחוב מכל הסוגים‪” .‬שדה הפלאים” — זה השם שהעניקו‬
‫ההומלסים מרוסיה לגן הזה‪ .‬הכינוי לקוח מהגירסה הרוסית של‬
‫”פינוקיו”‪ ,‬בה מסופר על שדה פלאים המצמיח כסף‪ .‬בשדה‬
‫הפלאים של ההומלסים תמיד אפשר למצוא עבודה בפריקת‬
‫ארגזים בשוק ולאסוף בערב בין הדוכנים שאריות מזון‪ .‬את‬
‫האנדרטה הלבנה במרכז הגן‪ ,‬המוקדשת לזכר מגיני תלַײאביב‬
‫‪ 40‬מ ג ז י ן פ ס ח‬
‫‪00‬‬
 ‫חי ליאוניד ז'יבוב כהומלס‪ .‬עכשיו הוא כתב על זה ספר‬

‫מ ג ז י ן פ ס ח ‪41‬‬ ‫יום רביעי‪ ,‬י"ד בניסן תשס"ג‪16.4.2003 ,‬‬


‫שמתחלק עם מישהו במנה שלו לא יצא לי לראות‪.‬‬
‫אלכוהוליסטים שרוצים משהו אז מבקשים‪ ,‬ואילו‬
‫נרקומן פשוט גונב‪ .‬אני יודע שיכולתי לגמור‬
‫ברחוב‪ ,‬ואני מאושר מזה שקיבלתי את חיי בחזרה‪.‬‬
‫היום‪ ,‬אני חושב‪ ,‬כבר אין בשדה הפלאים אנשים”‪.‬‬
‫החלום‪” :‬רוצה לחיות בדירה‬
‫נורמלית”‬
‫במבט ראשון נראה שבגן הכובשים‪' ,‬שדה‬
‫הפלאים' התלַײאביבי‪ ,‬אכן אין איש‪ .‬הרוח העזה מן‬
‫הים מבריחה מהמקום גם את אחרוני המטיילים‬
‫עם כלביהם‪ .‬הקור מקפיא‪ .‬זה בטח לא יום לטיול‪.‬‬
‫בצד‪ ,‬על אחד הספסלים הרטובים מהגשם‪ ,‬יושב‬
‫אדם שפוף‪ ,‬מתכרבל בתוך מעילו‪ ,‬כמעט בלתי‬
‫הפלאים”‪ ,‬מאת ליאוניד ז'יבוב‪ .‬הספר הוא אוסף‬
‫של סיפורים קצרים‪ ,‬המגוללים את תולדות‬
‫נראה‪ .‬עיניו אבודות וידיו מכוסות פצעים‪ .‬על‬
‫הספסל לידו מונחת צלחת פלסטיק עם כוסמת‬
‫קרה‪ ,‬שכבר הספיקה לספוג את מי הגשם‪ .‬בידיים‬
‫קפואות הוא אוחז בכפית החדַײפעמית‪ ,‬נובר‬
‫בצלחת ובולע את העיסה‪ .‬הוא לא מטייל‪ .‬הוא גר‬
‫פה‪.‬‬
‫ואדים קושינייב‪ ,‬הוא מציג את עצמו‬
‫באדישות‪ ,‬ומספר כי עלה לארץ לפני שש שנים‬
‫מאוקראינה‪ .‬רק בן ‪ 29‬וכבר נראה זקן‪ .‬תנועותיו‬
‫כשל רובוט מקולקל ודיבורו כשל אדם על ערש‬
‫דווי‪.‬‬
‫לא קר לך?‬
‫”קר לי‪ .‬אבל מאז שפגע בי אוטו בצומת‪ ,‬אני‬
‫בקושי הולך‪ .‬כשהתחילה המתקפה על עיראק‬
‫כולם באו לטייל פה עם מסכות גז‪ ,‬ואני חשבתי‪:‬‬
‫שהפך לביתם של דרי הרחוב‪ .‬בקרוב ז'יבוב‬
‫מתכוון להוציא לאור ספר המשך ל”שדה‬
‫למה אני בעצם צריך מסכת גז? אפילו כשיש‬
‫גשם‪ ,‬בגלל הרגל הפגועה אני לא קם מהמקום‪,‬‬
‫כי עד שאני צולע עד לתחנת האוטובוס‬
‫”מהחיים ברחוב ניצלים רק אנשים עם תחושת‬
‫להסתתר‪ ,‬כולי נרטב‪ .‬אז שארוץ עכשיו למקלט?‬
‫חוץ מזה‪ ,‬אני לא מאמין שמישהו היה מסכים‬
‫להיות איתי באותו מקלט”‪.‬‬
‫יש בתלַײאביב בתיַײמחסה להומלסים‪ .‬למה‬
‫אתה צריך להיות כאן בחורף?‬
‫”כי אני שותה כל הזמן‪ .‬אני לא אלכוהוליסט‪.‬‬
‫אני רק שותה בשביל לשכך את הכאבים ברגל‪.‬‬
‫אני לא מסתדר עם אנשים בביתַײהמחסה‪ .‬מה אני‬
‫אעשה שם? כשאני גר ברחוב‪ ,‬אז פעם ביום אני‬
‫הולך לאכול בביתַײתמחוי‪ .‬עכשיו סבתא‬
‫אחת הביאה לי צלחת שלמה של כוסמת‪,‬‬
‫אז יש לי מזל היום‪ .‬מפחיד אותי לראות‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ד בניסן תשס"ג‪16.4.2003 ,‬‬
‫מביאים לנו אוכל והרגשנו גאווה על זה‪ ,‬שלמרות‬
‫שאנחנו נראים כמו זבל ומריחים כמו זבל‪ ,‬אנחנו‬
‫בכל זאת יהודים ועדיין סומכים עלינו”‪.‬‬
‫התקווה‪” :‬רק אנשים עם תחושת‬
‫אחריות ניצלים”‬
‫בשנת ‪ ,'97‬אחרי למעלה משנתיים שחי‬
‫כהומלס‪ ,‬הגיע ליאוניד ל”גגון” — מעון לדרי‬
‫רחוב בתלַײאביב‪ .‬במשך ‪ 40‬יום הוא עבר שם‬
‫גמילה מאלכוהול וניסה להשתקם‪ .‬אחרי מספר‬
‫חודשים אשתו ובנו עלו לארץ‪ ,‬והם חזרו להיות‬
‫משפחה‪ .‬לפני שנה יצא לאור ברוסית הספר ”שדה‬
‫חבורת ההומלסים הרוסים בשדה‪.‬‬
‫הטרגדיה האנושית שבכל סיפור מוצגת‬
‫עלַײידי המחבר בקריצה אירונית‪ .‬בתוך ההישרדות‬
‫הבנאלית הוא מוצא רגעי פיוט‪ ,‬סיפורי אהבה‬
‫מרגשים בין דרי הרחוב לנשים שהידרדרו לזנות‪,‬‬
‫וחזרה של גברים שנזרקו לרחוב לתוך הבית‪.‬‬
‫לחלק מהסיפורים יש גם סוף טוב‪.‬‬
‫בתוך רקמת סיפורי הרחוב שזורים גם‬
‫סיפורים של אנשים רגילים‪ ,‬איך שהם נראו‬
‫ונשמעו מנקודת מבטו של ההומלס‪ ,‬שצפה‬
‫בהם מדי יום‪ .‬כמו סיפור אהבתם של צבר‬
‫שאיבד את בנו בלבנון‪ ,‬ועולה חדשה‪ ,‬שבנה‬
‫נהרג בעזה‪ .‬השניים נפגשו על הספסל בגן‬
‫הפלאים”‪ .‬הוא חולם על תהילה ואסיר תודה‬
‫למי שהוציא אותו מהבוץ‪.‬‬
‫אחריות כלשהי”‪ ,‬הוא מתפלסף היום‪” .‬השאר‬
‫פשוט גוססים‪ ,‬נרקבים בעודם בחיים ממחלות‬
‫וזיהומים שונים‪ .‬הרי היום מערכת העבודה‬
‫הסוציאלית בנויה ככה‪ ,‬שאם יש לך אפילו טיפת‬
‫רצון לצאת מזה‪ ,‬ישלפו אותך מהביצה הזאת בכוח‪.‬‬
‫הבעיה היא שלדרי רחוב פשוט אובדת כל תקווה‪.‬‬
‫הם לא מאמינים בעצמם‪.‬‬
‫”המסוממים‪ ,‬אין כמעט מה לעשות איתם‪ ,‬כי‬
‫הם מידרדרים במהירות אדירה‪ .‬אנחנו תמיד‬
‫התרחקנו מהם‪ ,‬כי בנפשו של אלכוהוליסט עוד יש‬
‫שאריות מוסר‪ .‬בבוקר‪ ,‬כשתוקף אותו הנגאובר‪,‬‬
‫הוא יתחלק בכוס שלו עם עמית לצרה‪ .‬נרקומן‬
‫עם אשתו גלינה והילד‬
‫איליה בביתם שברמתַײגן‪.‬‬
‫"כשאתה מבין שכל המטען‬
‫התרבותי שלך לא שווה‬
‫כלום‪ ,‬אתה חוטף הלם"‬
‫חסכתי כסף ונסעתי לרוסיה‪ .‬יש כאלה‬
‫שנוסעים לישראל להרוויח כסף‪ ,‬ואני‬
‫דווקא נסעתי לרוסיה להרוויח שם‪.‬‬
‫”בתקופות ששהיתי ברוסיה פתחתי שוב את‬
‫מרפאת השיניים שלי‪ ,‬עשיתי תותבות זהב לכל‬
‫מיני לקוחות עשירים והלך לי ממש טוב‪ .‬בשבילם‬
‫הייתי 'מומחה מישראל'‪ .‬לו רק הם היו יודעים אז‪,‬‬
‫שהגעתי למרפאה היישר מהאשפתות”‪.‬‬
‫למה בכלל עלית לארץ?‬
‫”הרווחתי טוב ברוסיה‪ ,‬אך תמיד היתה לי‬
‫משיכה לישראל‪ ,‬עוד מאז שבתור ילד הנחתי עלי‬
‫את התפילין של סבא שלי‪ .‬במשפחתי התנהגתי‬
‫כמו רוסי מצוי — שתיתי וודקה‪ ,‬אכלתי בשר חזיר‪,‬‬
‫התעסקתי עם נשים — ורק בפסח עשינו ארוחת חג‬
‫כמו שצריך‪ .‬ואז‪ ,‬כשהרעיון הזה של עלייה התחיל‬
‫להציק לי‪ ,‬עליתי לארץ לבד‪ ,‬כדי לבדוק את‬
‫השטח ולחזור אחרַײכך להביא לישראל את אשתי‬
‫ובני התינוק‪.‬‬
‫”כשהגעתי לארץ משהו השתבש‪ .‬כל‬
‫הסטריאוטיפים שהיו לי על ישראל התהפכו‪.‬‬
‫הייתי כבר בן ‪ ,43‬לא היה לי פשוט להתרגל‬
‫למציאות החדשה‪ .‬הערכים פה היו אחרים‪,‬‬
‫המנטליות של הצברים נראתה לי שונה מדי‪.‬‬
‫התחלתי להשתכר קבוע‪ .‬הידרדרתי לרחוב‪ .‬כל‬
‫האנשים שהיו בחבורה הזאת של ההומלסים נהגו‬
‫להגיד‪' :‬אנחנו עוד נראה להם'‪ ,‬כאילו שהיה‬
‫מדובר באויבים‪ ,‬ולא ביהודים שנולדו בישראל”‪.‬‬
‫על אלו ערכים אחרים אתה מדבר?‬
‫”הצברים נורא חומריים‪ .‬תן להם משכורת‬
‫יותר טובה‪ ,‬והם יברחו לניוַײזילנד‪ .‬ברוסיה‬
‫הסובייטית כל מה שרצינו זה לחיות כמו השכן‬
‫שלך‪ ,‬לא יותר טוב ולא פחות‪ .‬בישראל‪ ,‬אם אין לך‬
‫משכורת טובה אתה אפס‪ .‬כשאתה מבין שכל‬
‫המטען התרבותי שלך לא שווה כלום‪ ,‬אתה חוטף‬
‫הלם‪ .‬הייאוש היה גדול והוודקה זולה‪ .‬וודקה הכי‬
‫בחבורת‬ ‫זולה עלתה אז שלושה שקלים לבקבוק”‪.‬‬
‫ההומלסים שלנו‬
‫היו פרופסורים‬ ‫ההסתגלות‪” :‬ניסיתי שלא לבלוט”‬
‫שהידרדרו‪ ,‬שני‬ ‫”מחצית מההומלסים היו אז בעלי השכלה‬
‫גבוהה‪ .‬בחבורה שלנו היו פרופסורים שהידרדרו‪,‬‬
‫דוקטורים‪ .‬היו אנשים‬ ‫שני דוקטורים‪ .‬חצי מהם נזרקו מהבית עלַײידי‬
‫שמתו לי בידיים‬ ‫נשותיהם‪ ,‬שרצו בעל ישראלי שלא שותה אף‬
‫פעם‪ ,‬שיש לו כסף ועבודה ושלא נראה מסכן‪ .‬היו‬
‫מסיבוכים של כל מיני‬ ‫אנשים שמתו לי בידיים מסיבוכים של כל מיני‬
‫מחלות שהתפתחו‬ ‫מחלות שהתפתחו להם מהחיים ברחוב‪ ,‬בזבל‪.‬‬
‫בשנתיים שהייתי שם עברו דרך 'שדה הפלאים'‬
‫להם מהחיים בזבל‪.‬‬ ‫מאות אנשים‪ ,‬ומאלה שלא הצליחו לצאת מזה‬
‫עברו שם מאות‬ ‫נשארו בחיים אולי שנייםַײשלושה‪ .‬עכשיו העולים‬
‫כבר באים מרוסיה עם כסף‪ .‬אני אישית עליתי עם‬
‫אנשים‪ ,‬ורק בודדים‬ ‫‪ 160‬שקל בכיס”‪.‬‬
‫נשארו בחיים”‬ ‫איך מסתדרים ברחוב עם אנשים‪ ,‬שלא בדיוק‬
‫ברמה שלך?‬
‫”התרגלתי מהר וניסיתי שלא לבלוט‪ .‬קיללתי‬
‫”גם ברחוב יש‬ ‫כמו כולם‪ ,‬שתיתי כמו כולם‪ .‬זה נראה הדבר הכי‬
‫לא מסודר בעולם‪ ,‬להישאר ברחוב‪ ,‬אבל גם ברחוב‬
‫כללים‪ .‬יש לך חברים‬ ‫יש כללים‪ .‬יש לך חברים ואויבים‪ ,‬אלה שמספקים‬
‫ואויבים‪ ,‬אלה‬ ‫אוכל ואלה שבאים לעשות בעיות‪ ,‬וזונות‪,‬‬
‫שמוכנות לעשות הכל תמורת ‪ 20‬שקל או וודקה‪.‬‬
‫שמספקים אוכל‬ ‫ובשביל לשמור על הכללים הולכים מכות”‪.‬‬
‫ואלה שבאים לעשות‬ ‫על מה‪ ,‬למשל?‬
‫”מה חשבת‪ ,‬שהולכים מכות בגלל ויכוח על קו‬
‫בעיות‪ ,‬ובשביל‬ ‫התפר? רבים על דברים הכי פרימיטיביים‪ .‬בגלל‬
‫לשמור על הכללים‬ ‫וודקה‪ ,‬או שלא אהבת איך מישהו הסתכל עליך‪.‬‬
‫בהתחלה היתה ב'שדה הפלאים' אחווה כללית‪,‬‬
‫הולכים מכות‬ ‫דאגנו אחד לשני‪ ,‬שרנו יחד שירי עם רוסיים‪,‬‬
‫בישלנו יחד כמו מין קומונת רחוב‪ .‬אחר כך הפכנו‬
‫לאלכוהוליסטים‪ .‬התחילו מכות‪ ,‬רציחות”‪.‬‬
‫המשטרה התערבה?‬
‫”השוטרים בדרך כלל היו באים ושואלים‪' :‬יש‬
‫ערבים? הכל בסדר?'‪ .‬אמרנו שבסדר‪ .‬הם היו‬
‫‪ 42‬מ ג ז י ן פ ס ח‬
‫‪00‬‬

‫הסיגריה ומתחיל לגולל את סיפורו‪ ,‬שקשה לדעת‬
‫מה אמת בו ומה דמיון‪” .‬שמי רוסלן חולודוב”‪ ,‬הוא‬
‫מתחיל‪ ,‬וליתר ביטחון שולף מכיס מכנסיו את‬
‫האוצר הכי יקר שלו — תעודת זהות כחולה בתוך‬
‫מעטפה‪” .‬ברוסיה הייתי טייס‪ ,‬ונאלצתי לוותר על‬
‫המקום בגלל קיצוצים בצבא שעשה ילצין‪ .‬אבא‬
‫שלי הוא איש צבא‪ ,‬וכשלא יצא ממני לוחם כבר‬
‫לא היה אכפת לו שאני אתגלגל פה ברחוב‪.‬‬
‫”ישראל בשבילי היתה כמו אמריקה‪ .‬מדינה‬
‫חזקה עם כלכלה יציבה‪ ,‬שבה אני אוכל לממש את‬
‫הפוטנציאל שלי‪ .‬אבל לא הצלחתי להסתדר פה‪,‬‬
‫ואני מרגיש שכאילו רימו אותי”‪ .‬הגשם שהתחיל‬
‫לפני מספר דקות צולף בנו ואילו הוא‪ ,‬במחווה של‬
‫ג'נטלמן אמיתי‪ ,‬מנסה לעטוף אותי במעילו‪.‬‬
‫אינסטינקטיבית אני נרתעת‪ ,‬ומקללת את עצמי‬
‫טיפות הגשם לרוח העזה אפשר להבחין בחיים‬
‫הערים שמתנהלים במקום‪ .‬אחד ההומלסים —‬
‫כשאני רואה את העלבון בעיניו הנפוחות‪.‬‬
‫למה אתה לא הולך לבקש עזרה?‬
‫”עוד לא ירדתי כל כך נמוך בשביל לקבץ‬
‫נדבות מהממשלה”‪ ,‬הוא משיב בגאווה‪” .‬הייתי‬
‫עצמאי‪ ,‬תמיד עבדתי ופרנסתי את עצמי‪ .‬אבל‬
‫אחרי הפיגוע בנווהַײשאנן‪ ,‬שבו נפצעתי‪ ,‬פתאום‬
‫כאילו התפרקתי‪ .‬ישבתי שם עם חברה בביתַײקפה‪,‬‬
‫כי זה היה מקום זול‪ .‬פתאום ראיתי בחור רץ מעבר‬
‫לפינה‪ ,‬צועק 'אללה אכבר' ודוחף יד לכיס‪.‬‬
‫”ישר נפלתי על חברתי‪ ,‬כיסיתי אותה בגופי‪.‬‬
‫היינו מלאים באבק שריפה‪ .‬הרגשתי שדם זורם לי‬
‫על הראש‪ .‬ניסיתי לקום ולא הצלחתי‪ .‬היא הביטה‬
‫בי והתחילה לצרוח‪ .‬ראיתי סביבי אנשים מתים‬
‫וחשבתי שאני גם מת‪ .‬הביאו אותי לביתַײחולים‪,‬‬
‫תפרו לי הכל‪ .‬אחרי שהשתחררתי לא יכולתי‬
‫לעשות כלום‪ .‬כל הזמן עמד מול עיני האדם‬
‫שישב מולי על הכיסא בביתַײקפה ונקרע לשניים‪.‬‬
‫לא כל אדם מסוגל לעמוד במראות כאלה‪ .‬אז‬
‫התחלתי להשתכר”‪.‬‬
‫עם מי הלכת מכות?‬
‫”עם איזה ערבי‪ .‬התחלנו לריב על רקע דתי‪,‬‬
‫הוא שלף סכין‪ ,‬ובסוף דקרתי אותו עם הסכין שלו‪.‬‬
‫אם הוא לא היה בורח‪ ,‬הייתי רוצח את המניאק‪.‬‬
‫הוא חשב שאני איזה לפלף מקולחוז‪ ,‬לא האמין‬
‫שאני טייס קרבי”‪ ,‬הוא אומר ומפרט בעונג את‬
‫חלקי המטוס הצבאי שחולף מעל ראשנו‪ ,‬בדרך‬
‫לשדהַײדב‪” .‬אבל אני עוד יכול להיות מישהו‪ .‬אני‬
‫יכול להילחם בערבים‪ ,‬כי אני טס יותר טוב מכל‬
‫טייס אמריקני”‪.‬‬
‫פתאום הוא קופץ‪ ,‬ועם חיוך מתחנף ניגש‬
‫לקבוצת עובדים זרים העוברת במקום‪” :‬היי מן‪,‬‬
‫האו איז איט גואינג?” הוא שואל אותם באנגלית‬
‫טובה‪ ,‬מבקש סיגריה וגם מקבל‪.‬‬
‫כשהסיגריה נגמרת‪ ,‬הוא נטפל לחייל צעיר‪,‬‬
‫הסוחב קיטבג כבד‪ ,‬נשק וערכת אב”כ‪” .‬אחי‪ ,‬תן‬
‫סיגריה בבקשה”‪ ,‬הוא פונה אליו‪ ,‬הפעם בעברית‬
‫טובה‪” .‬אני גם הייתי חייל ברוסיה”‪.‬‬
‫”אני לא מעשן”‪ ,‬מחייך בנימוס החייל ונרתע‬
‫מריח האלכוהול הנודף מהאלמוני שניגש אליו‪.‬‬
‫”שיהיה לך במזל”‪ ,‬חולודוב מחייך בחיוך‬
‫שחסרות בו כמה שיניים‪ ,‬ודמעות של התרגשות‬
‫שיכורים זולגות על לחייו‪” .‬תשמור על עצמך”‪.‬‬
‫”את רואה‪ ,‬עדיין קיימת בעולם הזה אחוות‬
‫לוחמים”‪ ,‬הוא אומר בהתרגשות‪ .‬ליאוניד ז'יבוב‬
‫לא היה יכול לנסח את זה יותר טוב‪¬ .‬‬
‫יום רביעי‪ ,‬י"ד בניסן תשס"ג‪16.4.2003 ,‬‬
‫רוסלן חולודוב‪ ,‬עדיין‬
‫מתגורר בגן הכובשים‪.‬‬
‫"ישראל היתה‬
‫בשבילי כמו אמריקה"‬
‫תצלום‪ :‬נטשה מוזגוביה‬
‫איך אנשים נרתעים ממני‪ .‬יש גם כאלה‬
‫שמקללים‪ .‬אבל כששותים‪ ,‬שוכחים את‬
‫זה מהר‪ .‬אני לא מאשים אף אחד במצב‬
‫שלי‪ .‬הנה‪ ,‬יש לי מה לאכול ואני מאושר”‪.‬‬
‫בגילך אתה עוד יכול להשתקם ולחזור לחיים‬
‫נורמליים‪ .‬מה היית רוצה לעשות?‬
‫”אני רק רוצה לחיות בדירה נורמלית‪ ,‬זה כל‬
‫מה שאני רוצה בחיים‪ .‬אם אני אצא מזה‪ ,‬אני אטפל‬
‫בבריאות שלי”‪.‬‬
‫לאטַײלאט מתאספים סביב הספסל אנשים‬
‫נוספים‪ .‬אתם מכירים אותם כהומלסים‪ ,‬חסרי בית‬
‫החיים ברחוב‪ .‬בשפה המקצועית של גורמי הרווחה‬
‫הם נקראים דרי רחוב‪ .‬אחד מהם מגיע ומדווח על‬
‫ארגז זרוק‪ ,‬מלא תותַײשדה‪ ,‬שאפשר לאסוף‪ .‬השני‬
‫מנסה למצוא בייאוש וודקה‪ .‬השלישי נטפל‬
‫לעוברי אורח ומבקש סיגריה‪.‬‬
‫”אמרת שאתה גר כאן לבד”‪ ,‬אני שואלת את‬
‫ואדים‪” ,‬מי כל האנשים האלה?” ”גם הם גרים פה‬
‫להיות כמו היום — עוד רבים יהפכו לדרי‬
‫רחוב”‪.‬‬
‫לרובם אין מסמכים‪ .‬הם איבדו אותם או מכרו‬
‫אותם לאיזה מאכער תמורת בקבוק וודקה או מנת‬
‫סם‪ .‬מה הם עושים בגן כל היום? מחפשים אוכל‪,‬‬
‫משתכרים‪ ,‬יושבים שתויים‪ ,‬הולכים מכות‬
‫ומדברים על העבר‪ .‬הווה ועתיד לא קיימים‬
‫בשבילם‪.‬‬ ‫בגן”‪ ,‬הוא משיב‪” ,‬אבל כשאתה ברחוב כל אחד‬
‫לבד‪ ,‬כי אף אחד לא ידאג לך”‪.‬‬
‫ההשפלה‪ :‬לא מבקשים עזרה‬ ‫עם הזמן‬ ‫נכון להיום‪ ,‬רוב דרי הרחוב בישראל )‪ 59‬אחוז(‬
‫אתה שוקע יותר‬ ‫מרוכזים בתל—אביבַײיפו‪ 22 .‬אחוז מהם נמצאים‬
‫מהממשלה‬ ‫בירושלים‪ 13 ,‬אחוז בחיפה ושישה אחוזים‬
‫גן הכובשים אולי נראה ריק מאדם‪ ,‬אבל בין‬ ‫ויותר‪ ,‬וכל הפעילות‬ ‫בבארַײשבע‪ .‬מאז שנת ‪ '91‬טיפלה היחידה לדרי‬
‫השכלית מצטמצמת‬ ‫רחוב בתלַײאביב בַײ‪ 3,833‬הומלסים‪ .‬בַײ‪ 2002‬לבדה‬
‫טופלו ‪ .967‬קרוב לַײ‪ 70‬אחוז מהם מכורים לסמים‬
‫איש גבוה ומשופם‪ ,‬פניו נפוחות ממכות ומלאות‬ ‫למחשבה על האוכל‬ ‫ואלכוהול‪ ,‬כמעט כולם עולים מחבר המדינות‪.‬‬
‫בסימנים כחולים ודם קרוש‪ ,‬וכולו מריח‬ ‫ואיזו זונה בכמה‬ ‫”המדינה צריכה להבין‪ ,‬שכשקולטים מספר‬
‫מאלכוהול חריף — חוטף לפתע התקף זעם‬ ‫ענק של עולים‪ ,‬תמיד יהיו בתוכם אנשים‬
‫בלתיַײמוסבר ומתחיל לגרש את חבריו‬ ‫שקלים‪ .‬אתה מפסיק‬ ‫שהגירתם תיכשל”‪ ,‬אומר ד”ר בני אברהמי‪,‬‬
‫באלימות‪ .‬הוא נוחת על האדמה הרטובה‪ ,‬אוסף‬ ‫להאמין בעצמך‪ .‬כוס‬ ‫מנהל הרשות להתמכרויות‪ ,‬שיקום האסיר ודרי‬
‫אותה בכפות ידיו‪ ,‬ומתחיל לזרוק על עמיתיו‬ ‫רחוב במינהל השירותים החברתיים בעיריית‬
‫השפופים המצטופפים מסביב לספסל‪ .‬הוא מניף‬ ‫וודקה הופכת לשיא‬ ‫תל—אביבַײיפו‪” .‬זו עלייה שבכללה היא מבורכת‬
‫לעברם את אגרופיו‪” .‬בהמות!” הוא נוהם‪” ,‬ככה‬ ‫השאיפות‬ ‫ויוצאת מהכלל‪ ,‬אבל קשה לדעת מה יהיה היקף‬
‫אתם מקללים ליד בחורה?”‬ ‫התופעה בעתיד‪ .‬זו פונקציה של המשך גלי‬
‫בסוף הוא נרגע‪ ,‬חוטף מוואדים את בדל‬ ‫ההגירה והמצב הכלכלי בארץ‪ .‬אם המצב ימשיך‬
‫פרופיל של הומלס‬
‫‪ 90‬אחוז גברים‪ ,‬מרביתם בתלַײאביב‬
‫√ ד”ר בני אברהמי‪ ,‬מנהל הרשות להתמכרויות‪ ,‬שיקום האַײ חוב‪ .‬אדם מתחיל לעשות צעדים לשיקום‪ ,‬ואז נגמר לו הכוח‪ ,‬הוא‬
‫סיר ודריַײרחוב בעיריית תלַײאביבַײיפו‪” :‬בשנת ‪ ,'91‬כשהתחלנו מרגיש ריקנות‪ ,‬ושוב נופל‪ .‬יש אנשים‪ ,‬שבאים אלינו בפעם חמיַײ‬
‫לפעול‪ ,‬היו בעיר רק ‪ 20‬הומלסים‪ .‬היום רק בתלַײאביב יש יותר שית ויותר‪ .‬בסופו של דבר אנחנו מצליחים להוציא מהרחוב כַײ‪75‬‬
‫אחוז מהם‪ .‬חלקם חוזרים לעבוד‪ ,‬אחרים — אלה‬ ‫מַײ‪ 500‬דריַײרחוב‪ ,‬רובם עולים מחבר המדינות‪ .‬יותר‬
‫שסובלים מפגיעות בלתי הפיכות בגלל האלכוַײ‬ ‫מַײ‪ 200‬מהם הגיעו ארצה מכורים לאלכוהול או‬
‫הול — מוכרים כנכים”‪.‬‬ ‫סמים‪ .‬אנחנו מציעים להם קורתַײגג‪ ,‬בגדים‪ ,‬גמילה‪,‬‬
‫מי האנשים האלה? פרופסורים שהידרדרו‬ ‫סיוע במציאת עבודה — וכל זה חינם”‪.‬‬
‫או אנשים שעלו לארץ מכורים?‬ ‫√ אסנת כהן‪ ,‬מנהלת היחידה לדריַײרחוב בעיַײ‬
‫”גם וגם‪ .‬אבל איש מהם לא היה הומלס לפני‬ ‫ריית תלַײאביב‪” :‬החורף האחרון עבר יחסית בשַײ‬
‫שעלה לארץ‪ .‬יצא לי לטפל בהומלס שהיה מנתח‬ ‫לום‪ .‬בשנה שעברה מתו בתלַײאביב ‪ 31‬דריַײרחוב‪.‬‬
‫מבריק ברוסיה וכאן לא הצליח לעבור בחינה לקַײ‬ ‫החורף מתו רק שלושה‪ .‬יצאנו לחפש אותם ברחוַײ‬
‫בלת רשיון‪ .‬בהתחלה הוא עבד בתור אח‬ ‫בות עם מסר מאוד ברור‪ ,‬שאנחנו מוכנים לקבל אוַײ‬
‫בביתַײחולים‪ ,‬אבל אז התחיל לשתות‪ ,‬כי לא הצַײ‬ ‫תם בכל תנאי‪ ,‬אפילו אם ימשיכו לצרוך אלכוהול‬
‫ליח להשלים עם הירידה בסטטוס‪.‬‬ ‫בתוך ביתַײהמחסה‪ ,‬כדי להציל אותם”‪.‬‬
‫”כשאדם כזה מגיע אליי‪ ,‬מכוסה פצעים ובלי‬ ‫√ אלי מור‪ ,‬עובד סוציאלי‪” :‬רוב המקומות‬
‫שיניים‪ ,‬קשה להאמין לסיפורים שלו‪ ,‬כמה הוא‬ ‫שבהם נמצאים דריַײרחוב מוכרים לנו‪ .‬בלילות אנחַײ‬
‫היה מוצלח ברוסיה‪ .‬אבל כשאני בודק את הפרַײ‬ ‫נו עוברים שם‪ ,‬ומזמינים אותם לבתיַײהמחסה שלנו‪.‬‬
‫טים‪ ,‬אני מגלה שזו האמת‪.‬‬ ‫אבל מבחינתם אפילו הדרישות המינימליות שלנו‪ ,‬אלי מור‪ ,‬עובד סוציאלי‬
‫”‪ 90‬אחוז מההומלסים הם גברים‪ .‬עד לפני‬ ‫כמו להתקלח ולשמור על הניקיון‪ ,‬הן מופרזות לעוַײ‬
‫מת החופש המוחלט שיש להם ברחוב‪ .‬לעבור מהגן הציבורי כמה שנים רובם היו מעל גיל ‪ ,40‬בעיקר אלכוהוליסטים‪ .‬עכַײ‬
‫לביתַײמחסה זה אומר לקחת אחריות כלשהי על חייך‪ ,‬ויש כאלה שיו יש המון אנשים צעירים‪ ,‬בעיקר נרקומנים‪ .‬קשה לראות‬
‫איך הם הורגים את עצמם‪ .‬אנחנו מחזרים אחריהם‪ ,‬מציעים שוב‬ ‫שלא מוכנים לקחת אחריות כזאת‪.‬‬
‫”רוב דריַײהרחוב בשלב מסוים בכל זאת באים אלינו‪ ,‬כדי להַײ ושוב עזרה — אבל זה לא עוזר‪ .‬זה מצמרר‪ ,‬כי ההנחה הבסיסית‬
‫יות במקום חם‪ ,‬נקי‪ ,‬מסודר‪ ,‬עם אוכל‪ .‬הבעיה היא שלמכורים יש היא שבןַײאדם רוצה לחיות ולא למות‪ ,‬והם פשוט מתים צעיַײ‬
‫מחזוריות של עליות וירידות‪ ,‬יש כאלה שבאים וחוזרים שוב לרַײ רים”‪.‬‬
‫‪ 44‬מ ג ז י ן פ ס ח‬
‫‪00‬‬