Professional Documents
Culture Documents
קורס בסיסי לרודנות - בועז מושקוביץ Basic Course In Dictatorship (HEBREW) - Boaz Moskovich
קורס בסיסי לרודנות - בועז מושקוביץ Basic Course In Dictatorship (HEBREW) - Boaz Moskovich
boazmh@gmail.com
שתי סיסמאות היסוד של השיח הישראלי ,היוצרות את המתח ,כמו אינטריגה עסיסית ברומן
טוב ,הן" :טוב שלום מארץ ישראל השלמה" ו"-ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" .המלחמה במזרח
התיכון נתפשת באורח בלתי מעורער כתוצאה של יריבות טריטוריאלית על ארץ קטנה ,שאף שמה
נתון למחלוקת בין הצדדים .הפנים האחרים של היריבות הזו :הדתי והלאומי ,מתנקזים למעשה,
לאותה השאלה הטריטוריאלית.
אך מה אם כל הנרטיב הטריטוריאלי אינו אלא "אופיאום להמונים" והסיבות האמיתיות למלחמה
הבלתי-פוסקת מונחות במישור אחר לחלוטין? האם מאה שנות מלחמה ,רבבות רבות של נפגעים
בשני הצדדים של המלחמה וסבל של מיליונים אינם רואיים ,שננסה לרענן מספר מושגי היסוד שלנו?
מדוע היו וישנן מלחמות כה רבות בעולם ,כאשר המלחמה שלנו היא רק אחת מהן?
אם זאת ,שמחבר השורות האלה תופס עמדה ברורה בוויכוח הטריטוריאלי ואף מקיים את
השקפתו כתושב הישוב תקוע אשר ביהודה ,החיבור הזה בא לכפור על עצם הנחת היסוד
הטריטוריאלית כסיבת המלחמה והדרך לפתרונה.
אחת הטענה המרכזיות סדרת המאמרים הזן הינה ,שאין כל קורלציה בין נושא השטח והגבולות
לבין המלחמה או השלום בין יהודים וערבים במזרח התיכון וכל החיפוש אחר הפתרון למלחמה
במשחק גיאוגרפי של קווים על פני הקרקע היה ,ישנו ויהיה נדון לכשלון .לא באחיזה בשטח ולא
בוויתור על השטח כשלעצמם נמצא המפתח לשלום או מלחמה .לא בכך הבעיה ,כאן רק הפנס
המאיר את מקום החיפוש ,שהתרגלנו אליו.
המחבר רואה את עצמו כתלמידו של ג'ורג' אורוול ,אשר מאפייני המשטר הרודני נתנו לו את
התשובה לשאלה העתיקה מדוע יש מלחמות בעולם .הטקסט הזה מציע מבט מסוים על המלחמה
במזרח התיכון מתוך הגישה האורווליאנית ומתוך שכנוע שמהבחינה הזו ,המלחמה שלנו אינה שונה
במהותה מכל המלחמות ,שהיו לפנינו.
הטקסט הזה נולד מסדרת המאמרים ,אשר פורסמו לראשונה באתר "חדשות מחלקה ראשונה",
כחלק מתהליך כתיבה של ספר מקיף יותר בנושא הזה ,חלקים ממה שכבר נכתב שומשו ליצירת
המאמרים האלה .ברור ,שהטקסט סובל מבעיות של עריכה והגהה ,זהו רק "פיילוט" לפני הדבר
האמיתי.
אתם מוזמנים לקרוא את עשרת המאמרים של הסדרה באתר הזה או להוריד קובץ בפורמט
PDFהמצורף .הערות קונסטרוקטיביות תתקבלנה בברכה .גם הפצת החיבור הזה תתקבל בברכה,
בתנאי שלא ייעשו שינויים או קיצוצים כלשהם של הטקסט ללא הסכמת המחבר.
2
מאמר א' :עושים שלום
בדיון הציבורי הישראלי אודות המלחמה במזרח התיכון קיימות מוסכמות יסוד
בלתי-מעורערות ,שבמבט מקרוב דווקא זקוקות להרהורים נוספים ואולי ראויות
לביטול.
הוויכוח הפוליטי הישראלי צומח מתוך שתי נקודות עיקריות :לפנות את כל שטחי יהודה ,שומרון
וחבל עזה או לא לפנות שום דבר – שתי נקודות קיצוניות על ציר אחד .מרבית האנשים המנסים
למצוא איזשהו פתרון לא בקצוות המרוחקים "ימין-שמאל" נשארים על אותו הקו המחבר בין שני
הקצוות האלה ,במקום לפרוץ לחלל התלת-מימדי של פתרונות לא תקניים ולא קונפורמיסטיים.
מתוך הייאוש מן הקצוות הפוליטיים נולד המיתוס של מתינות הדעה המתהלכת על "שביל
הזהב" ,רק שזה לא שביל אלא אוסף נקודות על אותו הקו החמים והיחיד" :לא נפנה את כל השטחים
אלא אולי חצי ,שליש או שלושה רבעים ,נגיע לפשרה טריטוריאלית ,עומק הנסיגה כעומק השלום…"
שתי סיסמאות היסוד של השיח הישראלי ,היוצרות את המתח ,כמו אינטריגה עסיסית ברומן
טוב ,הן" :טוב שלום מארץ ישראל השלמה" ו"-ארץ ישראל שייכת לעם ישראל" .שתי הסיסמאות
קליטות בזכות הקצב הפנימי המצטלצל שלהן .נסו לגלג את המלים האלה של הלשון ,ותרגישו את
החלקות ואת הפיתוי להתמסר למחנה הטובים ,לוותר על התהליך המייגע של צבירת מידע וגיבוש
דעה .בשביל מה? הרי הכול ברור :או שאתה בעד שלום ,או שאתה בעד ארץ ישראל ואין דרך אחרת.
במשך שנות דור ,למדנו מדי יום ,שארץ ישראל נכבשת בתחבולות ונקנית בייסורים ,הכיבוש משחית,
נחלת האבות היא לנו ,שתי מדינות לשני עמים וניפגש בקלפי...
על בסיס הסיסמאות האלה מבוססות כל התוכניות לשלום במזרח התיכון ,המופיעות והנעלמות
ברצף מתמשך כבר למעלה משמונים שנה .יש מי שמכנה את שליטת ישראל ביש"ע ורמת הגולן
"הכיבוש" ומוחה נגדה ,יש מי שמכנה אותה "השחרור" ותומך בה ,יש מי שרואה שטח כבוש ביש"ע
בלבד ויש מי שמבחינתו הכיבוש הבלתי חוקי משתרע מהר חרמון עד הרי אילת; אך הכול מאוחדים
בהסכמה ,שהבעיה הטריטוריאלית-לאומית-דתית מסביב לנוכחותה של ישות ציונית כלשהי הניחה
את היסוד למלחמה המתמשכת במזרח התיכון.
ישראלים ועמי ערב ,אמריקאים ואירופים העלו את ההנחה הזו לדרגת האמת השמימית וכל
הרעיונות לפתרון הסכסוך המופרחים אל תוך האוויר הציבורי הישראלי נעים סביבה .ישנם אלה
הרוצים ליישב המוני יהודים ברחבי יש"ע עד אשר הערבים יתייאשו מהמלחמה בישראל ובאין תוצאות
למלחמה יסכימו לחיי שלום וישנו הצד השני הנוהג לבסס על ההנחה הזו את הסיסמה החקוקה
באבן" :שטחים תמורת שלום".
3
הכרזת כפירה
כעת אני מרים את פרצופי בזהירות מעל מעקה הבמה ,מכריז מהר ובשטף ומתכופף בטרם
עגבניות רקובות ובקבוקים ריקים נוחתים על ראשי :הסכסוך הטריטוריאלי לא גרם למלחמה ,לא
החריף את המלחמה הקיימת ,אין לו כל קשר להימשכות המלחמה ולא בו המפתח לסיומה .גם כל
הניגודים הלאומיים-דתיים לכאורה בין הערבים והמוסלמים מצד אחד לבין היהודים מצד שני ,למעשה
נוצרו באופן מלאכותי על ידי המנהיגים המושחתים המעורבים ,אך אין להם שורשים ביסודות הדתות
ותולדות העמים במזרח התיכון .האסלאם המקורי אינו חייב להילחם ביהדות ,זאת ההמצאה של
השייח'ים הפגאניים ,שהקשר בינם לבין האסלאם רופף למדי.
לא זו בלבד ,שהמלחמה במזרח התיכון מתרחשת אך ורק כפועל יוצא מחוקי הקיום של
המשטרים הרודניים בארצות ערב ,אלא היא חלק בלתי נפרד מהם; כל משטר רודני תובע מלחמה,
קיים בזכות מלחמה ,מתפרנס ממלחמה ,לכן לא "כיבוש השטחים" ולא "התנתקות מהשטחים" לא
יקדמו אותנו ולו מילימטר לקראת חיי שלווה במזרח התיכון .עצם ההנחה המאחדת בקשר בלתי נתיק
את "הכיבוש" הישראלי עם המלחמה והשלום ואת הנסיגה מיש"ע ורמת הגולן עם השלום או
המלחמה ,איננה אלא אוסף אמונות תפלות ,המיועדת לשרת את האינטרסים הפרטיים של האליטות
המושחתות השולטות.
הציבור הישראלי מחסל כל אפשרות לקיים דיון על הקשר בין הרודנויות לבין המלחמה .עד היום,
המעטים ,שניסו להעמיד את הצורך בדמוקרטיזציה בעולם הערבי כתנאי להשכנת השלום במזרח
התיכון ,זכו בקשת תגובות בין התעלמות צוננת לקיטונות בוז .אחד המעטים ,שלמדו על בשרם את
הרודנות והבינו את משמעות הנושא במזרח התיכון הוא נתן שרנסקי ,אסיר ציון בברה"מ לשעבר ושר
בממשלת ישראל במשך מספר קדנציות ,שנתקל בתגובות האופייניות של שני המחנות הפוליטיים
הגדולים.
התגובה האופיינית למחנה "השלום" :לא תהיה שם לעולם דמוקרטיה ,אז מה ,לא נעשה איתם
שלום? תגובה אופיינית למחנה "השטחים" :ואם תהיה להם דמוקרטיה ,אז מה ,נחזיר להם שטחים?
אלה ואלה מתייחסים בבוז לאפשרות ,שאולי גם הערבים עשויים לרצות דמוקרטיה ,כמו שלפני שנים
לא רבות ,מעטים בלבד האמינו ,שהדמוקרטיזציה עשויה להתחיל אי-פעם ברוסיה ,או כמו שלפני
מלחמת העולם השנייה איש לא דמיין משטר דמוקרטי ביפן.
אלה ואלה מסרבים להעלות על הדעת ,שכל הסכם שלום עם רודנות מחוסר כל משמעות מעשית
ולעומת זאת ,עם החברה הערבית החופשית ,לו רק הייתה קיימת ,היינו יכולים מזמן לפתור את
הבעיות הטריטוריאליות ללא מלחמה .כל ניסיון להפנות את השיחה לנושא ,נתקל בחומת חוסר
הבנה" :לא עלינו המלאכה! ובכלל – מה הקשר?" הרודנות כנושא וכמקצוע אינה נחקרת ואינה
נלמדת ,בעיני הישראלי המצוי היא מעין קופסה שחורה :הוא יודע בערך מה נכנס ומה יוצא ובפנים יש
חושך.
אולם לחושך בקופסה יש מבנה מסוים ויש סיבות למה יוצא מהקופסה מה שיוצא ,אבל הקשר בין
רמת הרודנות והרשעות של הממשלות השכנות לישראל לבין המלחמה הוא מהמורה ,שאנשי
4
"השלום" אינם מתמודדים איתה אלא עוקפים אותה בעזרת אמרת כנף :אלה השכנים שיש לנו ,אי-
אפשר לבחור שכנים אחרים ועם השכנים האלה יש לעשות שלום ויהי מה – ומוכרחים להמשיך
להתעקש לחפש "פתרון יצירתי".
כן ,המפקד!
האמרה הזו נתמכת במיתוס "שלום עושים עם האויב" :המיתוס הזה ,מן האלופים ,שבין
הסיסמאות הקצרות והברורות ,כל כך ביסס את ישיבתו בשיח הישראלי ,שבכל שנות חוויתי הציונית
לא נתקלתי בניסיון כלשהו לקעקע את איתנותו המוצקה .עצם הניסוח של האמרה הזו בלשון סתמית
"שלום עושים "...נועד לחסום כל זכות ערעור.
הניסוח "עושים "...משדר החלטיות של הדבר המובן מאליו :ככה עושים ,ברור? ידיים רוחצים
בסבון ,הצטננות מרפאים בתה עם לימון ,שלום עושים עם האויב ...פעם אחרי פעם חוזר הטקס,
שאיזה מרואיין בתוכנית אקטואליה מונה את חטאותיו של רודן ערבי זה או אחר ,המראיין המתורגל
ישר דוחק אותו לפינה" :אבל שלום עושים עם האויב!" – והמרואיין מיד נסוג אל עמדת ההתגוננות.
לפי מה שאני מצאתי בהצצותיי בדפי ההיסטוריה ,אף אחד בתולדות האדם עוד לא עשה שלום
עם האויב .היו פרשיות בהיסטוריה ,כאשר נקנה השלום על ידי שוחד או כאשר בפעולה דיפלומטית
מתוחכמת )משולבת בשוחד( הצליחו למנוע או לסיים איזושהי מלחמה ,אבל תמיד כפתרון זמני ,כל
עוד דובר במדינות רודניות.
בכל מקרה ,לא חשוב עם מי ולא חשוב כמה זמן זה החזיק מעמד ,כל מי שעשה שלום ,עשה
אותו אך ורק עם האויב לשעבר .קודם כל האויב הובס במלחמה ,או ניצח במלחמה ,או החליט לסגת
עקב שינוי אסטרטגי ,שלא לטובתו ,או נאלץ להשתכנע מהסיבות הפנימיות שלו ,שלא רצוי לו
להמשיך במלחמה .תמיד קודם כל אויבך גמר להילחם ,אחר כך עשית איתו שלום.
התוספת "לשעבר" יוצרת שוני תהומי בין הסיסמה לבין הביצוע .כל הסכמי השלום בין מדינות לא
יצרו את השלום ,הם רק קבעו בכתובים את המצב הקיים והסדירו את הפרטים .אירופה כרתה שלום
עם צרפת אחרי תבוסת נפוליאון ,השלום בין הדרום לצפון בארה"ב נכרת אחרי תבוסתו של אחד מן
הצדדים .הסכם השלום בין ברה"מ לבין גרמניה המערבית נחתם כשלושים שנה לאחר תבוסת
גרמניה במלחמת העולם השנייה .במשך התקופה הזו היו בין המדינות האלה קשרים דיפלומטיים
ואפילו מעט מסחר ותיירות.
הסיסמה "שלום עושים עם האויב" נועדה למנוע סטייה מהקו האידיאולוגי "או השלום – או
השטחים" השולט .מי שאינו מורגל בקריאה בין השורות ושמיעה בין המלים ,סופו להתרגל לאמרות
כאלה ולהחשיב אותן לחלק מהשכל הישר והידע הכללי ,שאין טעם להקדיש להן הרהור נוסף .זה
נכנס למוח כחלק מהשפה ,ככלל נימוס ,כמו האמירות האוטומטיות "מה נשמע? – בסדר" .כל מוישה
זוכמר מצוי ממטולה עד אילת ,מוקפץ ממיטתו באמצע לילה ,למראה חמור הסבר של שכנו
"השלומניק" ולמשמע שאלתו הגוערת :עם מי עושים שלום ,מוישה? – יימתח דום וינבח תשובה
מיידית על פי פקודות המטכ"ל" :שלום עושים עם האויב ,המפקד!!!"
5
מאמר ב' :אם המלחמות
מהי רודנות ומדוע היא בראה את כל המלחמות בתולדות האדם ,גם את זאת
המתרחשת במזרח התיכון.
יחסי הגומלין בין רודן לנתיניו הם אחד הנושאים המרתקים ביותר בהיסטוריה .המשטרים
הרודניים משפיעים קשה על חיי הפרט ,גורמים למלחמות ,עוני ואומללות של עמים שלמים והעמים
האומללים מגלים נכונות מדהימה לשרת את האדונים – העקבות של התופעות האלה מוטבעים
כמעט בכל פרשה של חיי האנושות .למרות זאת ,הרודנות לא נתפשת כמקצוע מדעי .רק סופרים
אחדים תיארו אותה ,בעיקר מהצד הרגשי שלה.
ליון פויכטוונגר )"היהודי זיס"( מתאר דוכס ומשרתיו הקרובים :בעיניהם העם הוא רק רכוש ,עדר
בהמות ,כל התפקיד בהם ממלאים בעולם – לעבוד ולהעלות מסים .רווחת העם לא הייתה מעולם
חלק מסדר היום של הרודנים .נהפוך הוא – רווחת העם מחלישה את השלטון .רובו של העם חייב
לחיות בעוני ,להימצא במצב חירום תמידי ,להאשים את האויב החיצוני ולראות בשליטו את המגן
והתקווה" ,המצוק ,שעליו נשברים עדרי האויב" ,כמאמר וינסנט סמית בקטע הסיום של "."1984
בדרך כלל אין לנו מידע מדויק אודות כוונותיו האמיתיות של הרודן .גדודים של סוכני מודיעין
ומומחים למזרחנות וניתוח אסטרטגי חוקרים את ארצות הערב ,מספקים מלל רב ותוצאות דלות .אני
בטוח ,שברשותם אוסף מרשים של נתונים ,בזכות אמצעי האיסוף ,אך למרות זאת הם טועים לעתים
כל כך קרובות ,שכל המופקדים על קבלת ההחלטות במדינת ישראל ,לו היה להם נוהג לקבל
החלטות על פי קריאת המציאות ולא על פי הדמיית המציאות ,היו צריכים לפרוץ בבכי אל נוכח האין-
אונות הזאת.
האין-אונות שלהם בא כתוצאה מגישה ,שלא נגזרה עליהם מהשמיים אלא נרכשה בתהליך
התאבנות המחשבה .הרי יש לנו אמצעי להבין ולחזות ולו בקווים כלליים את ההתנהגות וההחלטות
של הרודנים ,נמצא ברשותנו הנשק האולטימטיבי ,שיכול לתת לנו יתרון עליהם :הבנה של מהות
הרודנות .נוכל לנצח אותם ולמנוע מהם להצית מלחמות ,אם נלמד את הרודנות ואת הרודנים ,נחקור
ונבין את הדרכים ,שבהן הם מגיעים לשלטון ומחזיקים אותו.
כך אנחנו לומדים לצורך התגוננות אסונות טבע ,חיות טרף ,מחלות מדבקות ומשברים כלכליים.
כמונו ,גם ג'ורג' אורוול לא קיבל מברקים אישיים מלשכתו של סטלין ,אך עלה בידו לתאר במדויק את
טבעה של הרודנות .ג'ורג' אורוול הבין ,שיש חוקים ברורים בהתנהגות הרודנים ובאופן ,שבו הם
מגיעים אל השלטון ואוחזים בשלטון ,כולם למדו באותו בית הספר ,מיישמים אותם העקרונות
ושואפים לכמות בלתי מוגבלת של כסף ,תהילה ושלטון – כוחות אדירים ושיקויים משכרים ,שמניעים
את כל השליטים בתולדות האדם.
החברה הפירמידאלית בנויה על כוח הדיכוי של כל שכבה כלפי השכבה מתחתיה ונאמנות
וסאלית של השכבה התחתונה כלפי זו שמעליה .בחברה כזו שולטים רק יצרים פרימיטיביים ,היא
6
מעריצה כוח יותר מכל תכונה אנושית אחרת ומייצרת מאצ'ואים חסרי תבונה עבור המאגרים של בשר
התותחים.
כל מלה ,שהרודן אומר או כותב וכל מלה נאמרת או נכתבת על ידי פקודיו הינה בחזקת שקר,
אלא אם כן הוכח אחרת .הרודן תמיד טוב יותר מאיתנו בתככים והונאה ,הוא לא מחויב לאיש להיות
עקבי והגיוני.
אחרי או תוך כדי ההתבססות בשלטון הם פותחים במלחמה" .האח הגדול" של ג'ורג' אורוול
מנהל מלחמה לסירוגין נגד כל אחת משתי המדינות האחרות הקיימות בעולם של " ."1984איש אינו
יודע מה בדיוק מתרחש בחזית ואף דבר קיומה האמיתי של חזית המלחמה אינו וודאי והסוף אינו
מסתמן .ברם ,המלחמה מספקת סיבה לטקס שתי דקות שנאה מדי יום ,שבו מופיע האויב הנתעב על
מסך הטלוויזיה ,בעל פנים ושם ולעומתו מופיע האח הגדול האהוב ,המגן ,המציל .אין כמו מלחמה
טובה ליצור את האווירה המתאימה לשלטון.
הרודן תמיד יהיה במצב סכסוך עם השכנים .אם לא במלחמה ממש ,אז במלחמה קרה ,בחשש
למלחמה או בבידוי חשש למלחמה – והעיקר לעולם לא להניח לעם לחיות בשלום .המלחמה מציבה
בפני העם את המשימות הקשות לביצוע ,בהנהגתו הנבונה ומלאת ההשראה של אביה ומגנה של
האומה .המלחמה היא ההסבר לעוני ולהימצאותם של שוטרי חרש בכל קרן רחוב ,לדיכוי הברוטאלי
של חופש הביטוי ולהגבלות מגעים עם אזרחים זרים.
לעומת זאת ,השלום עלול להביא לתסיסה בקרב ההמונים ,שידרשו לבטל את מצב החירום,
להשקיע ברווחה ולא בצבא והמשטרה החשאית והגרוע מכל – לכונן חירויות הפרט .המלחמה היא
הכלי השלטוני ההכרחי של הרודן .העולם חי עם החוק הזה אלפי שנים ,לומדים אותו בכיתה א' של
בית הספר לרודנות .ההבנה הזו הייתה ההארה הגדולה של ג'ורג' אורוול ,שאותה ניסח ופרסם עוד
בשנת .1949מאז מיליונים קראו את " "1984ומספר בלתי ידוע של אנשים גם הבינו את תוכנו וניסו
ליישם את הנלמד מהספר למציאות הסובבת אותם.
השלטון הסובייטי השקיע מאמץ אדיר בטיפוח הדריכות התמידית בקרב העם ,החשש והציפייה
למלחמה הבאה ,שכביכול עלולה לפרוץ בכל רגע .מורשת הקרב של הצבא האדום והקריאות "ומה
אם מחר המלחמה – האם אתה מוכן?" היו תלויות על הקירות בכל מקום אשר פנית אליו מבית
הספר ועד מועדון הגמלאים .הצבא של ברה"מ היה גדול מעבר לכל הגיון ,כי אין כמו גודלו של הצבא
כדי לשכנע את האזרח ,שיש לו אויבים.
בצפון קוריאה ילדים מתים ברעב ,אך השליט משקיע כסף בבניית צבא ענק ובתוכנית גרעין .צפון
קוריאה אינה זקוקה לפצצה גרעינית ,אך העם הקוריאני חייב לדעת ,שמנהיגו הדגול בונה אותה
מתוך דאגה לאומה.
מוסוליני יצא למלחמה לכיבוש אלבניה ואתיופיה כדי להלהיב את הצעירים ולשאוב משם את
התואר "אימפריה" עבור ארצו .הוא הפך את מלך איטליה ויטוריו–אמנואלה למלך אלבניה ואתיופיה,
7
מה שהמלך כלל לא רצה .מוסוליני ניסה לכבוש את יוון פשוט כי היטלר כבש ארצות באירופה
ומוסוליני לא רצה לאבד פנים.
מאז איש לא איים על אלבניה ולמרות זאת ,המשטר הרודני הקודם ,שהביא ביד אחת קידמה
מסוימת לאלבניה ,באותו זמן וביד השנייה בנה אלפי מוצבי בטון ברחבי המדינה בקרבה מיידית
לשכונות המגורים כדי להחזיק את התושבים בתחושה תמידית של הערצה ופחד.
כל הצעה לפתרון "יצירתי" חדש כדי להתפייס עם הרודן מחוויר בפני תאוותו לכסף ,תהילה
ושלטון .אפשרות הפיוס היא מכשול בדרכו ,הפיוס יקעקע את אמות הסיפים של שלטונו .הרודן
המתפרנס מעסקי המלחמה יכול לקבל בברכה שטחים או "צעדים בוני אמון" לטובתו ,כמו שחרור
האסירים והשבויים שלו ,אבל מזה עד הפיוס חסומה הדרך על ידי עצם המבנה של שלטונו.
מרותו בנויה על מנהיגות קשוחה ,אסור לנתיניו לראותו מתרכך עד כדי פיוס עם האויב החיצוני,
מותר לו להגיע להפסקת אש מתוך עמדה של עליונות ,אך הוא מוכרח להמשיך במצג איום וכוח.
אסור למקורביו לחשוד ,שהוא הגיע לנקודת השובע בתאווה לניצחונות ,עוצמה ,שטחים ,אוצרות
ועבדים סוגדים ומתרפסים .למעשה ,צעדי פיוס כלפי רודן גורמים לו להגביר צעדי איבה ,על מנת
לשמור על רמת המתח המלחמתי הדרושה לו.
דווקא האיום המסכן את הרודן עשוי לגרום לו לרכך את עמדתו .כך ,למרות התביעות
הטריטוריאליות של סוריה כלפי טורקיה ,תמיד היו בין שתי המדינות יחסים דיפלומטיים .לאחר
האולטימאטום הקשוח ,שהציבה טורקיה בפני סוריה בשנת ,1998הידידות בין שתי המדינות
פורחת .אז דרשה טורקיה מסוריה הפסקה מיידית של פעולת המחתרת הכורדית מתחומה וריכזה
את כוחותיה ליד הגבול הסורי .חפאז אסד ידע ,שדינו של האולטימאטום הטורקי איננו כדין
האולטימאטומים הישראליים הווירטואליים ונכנע מיד .מאז צבאות טורקיה וסוריה עורכים תמרונים
משותפים.
באופן בסיסי ,המלכים העכשוויים של המזרח התיכון לא מתנהגים אחרת מקודמיהם המצריים,
האשוריים או הבבליים :כל עוד יש רווח במלחמה ,היא תימשך .המלחמה והשלום הם אמצעים בידי
הרודן לצבירת כוח שלטוני ,לפתרונות היצירתיים לניסוח הסכמי שלום ישנה משמעות אך ורק כל עוד
הם טובים לו והם מבוטלים מאליהם ברגע ,שחישובי רווח והפסד שלטוני מראים לרודן מאזן לרעת
ההסכמים .לחשוב ,שעוד מחווה אחת כלפי ממשלו של הרודן ,עוד שטח אדמה אחד ,הטבה כלכלית
לנתיניו או ניסוח מלומד של ההסכם החדש עשויים לשכנע רודנים ,לזנוח את המלחמה לטובת
השלום ,זה כמו לחשוב ,שבפנייה אל מצפונו של איזה ברון סמים קולומביאני ,ניתן לשכנע אותו לזנוח
את הסחר בקוקאין לטובת הסחר בשוקולד.
הטעות הגדולה של העולם החופשי ביחסו כלפי הרודנויות היא ההתייחסות כלפי הרודנים כאל
הנציגים האותנטיים של עמיהם הנשלטים .לכאורה ,זה השליט שיש ,לא תפקידנו לחנך עמים אחרים
ולהחליט בשבילם איזה שליטים יהיו להם.
אמנם ,בכל המדינות הרודניות השליט איננו הנציג של עמו אלא האויב הגדול ביותר שלו .גם הוא
רואה בעמו את אויבו הגדול ,שמפניו יש להתגונן על ידי צבא ,משטרה ומערכת תעמולה .הרודן עומד
8
בראש המאפיה השלטת המנצלת את העם ניצול כלכלי ציני ואכזרי ואינה מייצגת את האינטרסים שלו
ביחסים הבינלאומיים.
כל הסיבות הטריטוריאליות ,הדתיות ,האתניות ,הלאומניות והכלכליות ,שכביכול גרמו למלחמות,
הומצאו על ידי הרודנים על מנת להסוות ולתרץ את הסיבה האמיתית היחידה למלחמה ,היא
השאיפה לצבירת העושר והשלטון בידי הרודנים .כדי להקל על השליט לשכנע את נתיניו לחרף את
נפשם במלחמות למען הדחליל הנפוח הרכוב על סוס או לימוזינה ,התפתחו המושגים האזוטריים של
הכבוד המיוחד של אנשי צבא ,תהילת הניצחון בקרב ,הגאווה להרוג אויב בקרב ,הכבוד למות בקרב,
מדי ייצוג מפוארים ,דרגות ,עיטורים ,דגלים ,סמלים ,טקסים מוזרים והשפה הצבאית המיוחדת
הנספחת לכל שפה מדוברת.
כשיאסר ערפאת איים באוזני רב-אלוף אמנון שחק ללכת על פי "דרך החרב והכבוד" ,הוא רק
השתמש בשפה ,שהשתרשה בתודעה האנושית לאורך אלפי השנים של מלחמות ,דו-קרבות וקטטות
רחוב – תמיד כביכול למען המטרה הנעלה ,הכבוד ,התהילה ,הגאווה – אך למעשה ,למען השליטה
של יחידים על אימפריות בין יבשתיות ,חבלי ארצות ,רובע בעיר ,שוק סמים בשכונה ,חזקה על בחורה
או הנהגה של חבורת נערים.
מלחמות רבות קיבלו בספרי ההיסטוריה תואר "מלחמות דת" כי מלכים ,חליפים ואפיפיורים
שלחו צבאות לטבוח בבני דתות אחרות ,כלומר "כופרים" והחיילים הסתערו על האויב כששמות
אללה ,ישו ומריה הקדושה נישאים ברום.
אך השם הזה מטעה .האדם הדתי ,בין אם הוא נוצרי ,יהודי ,מוסלמי ,הינדו או בודהיסט ,המאמין
בבריאה האלוהית של העולם ובמוסר האלוהי ,אינו הורג אנשים אחרים בגלל זווית ראייה שונה על
האלוהים אלא אם כן הוא מחונך לכך על ידי ראשי הפירמידה ,הרודפים אחר מטרות אגוצנטריות,
שאין להם כל קשר לדת .המלחמה היא עסק יקר ,כשמישהו משקיע בו כסף ומאמצים ,זה נעשה על
מנת לקבל תשועה ודרושה לכך הערכות של מדינות .עצם השימוש שלנו במושג "מלחמת דת" נותן
מעין הכשר למלחמות" :הקהילות השונות יריבות בגלל האופן ,שבו הן עובדות את האלוהים ,אז זה
נגמר בטבח המוני "...המושג הזה צריך לעבור מן העולם – אין העמים תוקפים אלה את אלה אלא
למען השליטים ,ביזה והשתכרות מהכוח.
העם ורודנו
העם בדרך כלל אוהב את רודניו ,לעתים קרובות אף מעבר למתחייב מהפחד בפני הזרוע
הארוכה .מההתבוננות באירועים ההיסטוריים מסתבר ,שקל יותר לשאוג "הידד" לכבוד הפוחלץ
היהיר המנופף בידו מעל הבמה ולציית לכל פקודתו ,כולל הפקודה לרעוב ללחם ולמות במלחמה
מטופשת ,מאשר לחפש את האמת ,לקרוא ספרים ,להאזין לדעות שונות ,לעבד את המידע בתהליך
מחשבתי עצמאי וכל העת לעמוד בפני הצורך לבחור את הדרך ולהחליט מהו הצעד הבא.
החיים בחברה בעלת זכויות דמוקרטיות קשים ,לפחות למי שמשתמש בזכויות אלו .קל יותר
להיות אדם מעריץ ומציית .עמים עתיקי יומין ,המונים עשרות ומאות מיליוני בני אדם באירופה ,רוסיה
וסין נפלו בפיתוי של החיים בשורות מלוכדות מאחורי המנהיג; כך גם עמי הערב בעלי המסורת
9
הארוכה של הציות להיררכיה החברתית .אלה הארצות ,שדמוקרטיזציה כלשהי טרם החלה בהן,
מנהיגי ערב ובעלי בריתם במערב לא השאירו לעמיהם בררה אלא לציית.
הנכונות של נתיני הרודנים להילחם עד מוות למען מטרות מדומות מעוררת השתאות .מהעולם
הקדום ועד העת החדשה היו אנשים בעלי דעה צלולה לכאורה נשבעים אמונים לאיזה מלך ,דוכס,
חליף או ראש שבט וששים אלי קרב כאחוזי אמוק למען "כבוד ותהילה" .חיילים רומיים נלחמו ביניהם
כדי להכריע במחלוקת בין המנהיגים הרבים על השלטון; חיילים רוסיים היו נשבעים להילחם עד מוות
למען "אבינו הצאר" ובדרך כלל עמדו בשבועתם ובאמת מתו; איך שהחיילים הצרפתיים היו מוכנים
למות למען נפוליון לא ניתן לתאר באמצעים של פרוזה .כן ,לא לשכוח – כבוד ותהילה! ..את הכבוד
האחרון נתנו להם הציפורים ,שניקרו את עיניהם המתות הרחק מהבית והתהילה ...לאחר מותם של
ההורים ,האלמנות והיתומים ,לא נותר איש לזכור אי-אלו מן השמות.
ממנהגיו של הרודן הוא לא להחזיר להם חיבה ,הרי הם רק חומר בשבילו .המילים הגבוהות
לשבח החייל המחרף את נפשו שומר הרודן להופעותיו הפומביות .הם חייבים לחשוב ,שקורבנם לא
יהיה לשווא אלא שהמולדת ממש זקוקה להם ,והרי המולדת והשליט חד הם ומה שטוב לשליט טוב
גם למולדת .לשליט טוב לא לספור בהקפדה יתרה את חייליו המתים אלא לצורך הערכת הכוח הנותר
לרשותו .כשחאפז אסד הביע נכונות להקריב עשרים אלף חיילים במלחמה נגד ישראל או כאשר יאסר
ערפאת ,הביע נכונות להקריב שלושים אלף ואף יותר ,אם יידרש – אני מאמין ,שדווקא כאן הם גילו
את נטיותיהם האמיתיות.
10
מאמר ג' :האינטריגה הגדולה
המלחמה במזרח התיכון כתוצאה של האינטריגה המגה-מקיאבליסטית של הרודנים
להנציח את שלטונם על ידי הנצחת המלחמה.
ההתנגדות של הערבים להתיישבות היהודית בארץ ישראל הייתה בראשית דרכה כנה ועזה ,אם
כי מקורה כבר אז היה פחות עממי ,אלא יזום מהחוגים השולטים בחברה הערבית ובדת המוסלמית.
הם ראו ביהודים ניסיון קולוניאלי של האירופאים השנואים לתפוס יותר אחיזה במזרח התיכון .גם
המאמץ לסלק את הישוב העברי בשנת 1948נראה כן לחלוטין.
הדברים החלו להשתנות מאוחר יותר .כמובן ,הרטוריקה של רודני ערב בעניין הזה מאד ברורה
וחד-משמעית ,כלומר בשפה הערבית בעד השמדת ישראל בכל תנאי ובשפה האנגלית בעד השלום
בתמורה לשטחים ,אך מעולם הרטוריקה של שליטים ,שלא מוסרים לאיש דין וחשבון ,אינה מגלה את
הכוונות האמיתיות שלהם.
עבור רודני ערב השלום עם ישראל מסוכן לעצם קיום המשטר ,אך גם בחיסול ישראל אין להם
תועלת .היא היריב הנוח ביותר ,שהם יכלו לאחל לעצמם ,בלעדיה הם יצטרכו להילחם זה נגד זה
בתנאים קשים בהרבה ,כמו שהרודנים יודעים להילחם ...מוכרחים להבין את הכוחות הבונים את
הרודנות כדי להבין את האינטריגה המגה-מקיאווליסטית המבריקה של המזרח התיכון.
האירופאים עזבו את מזרח התיכון ,לפחות באופן רשמי .הרעיונות האירופיים החדשים של חופש
דעה ,ממשלה נבחרת ושיוויון בפני החוק לא נשארו אחריהם על הרציף .נשארו העריצים המקומיים,
שדרכם המשיכו לשלוט השליטים הזרים ,הם הפכו את כל סיפור השחרור מהעול הקולוניאלי לאחד
הבלופים הגדולים בהיסטוריה ,לתועלת הכלכלית המרובה של כל הצדדים ,למעט האוכלוסייה.
הערבים לא פיתחו מסורת דמוקרטית משל עצמם ומצאו את עצמם תקועים עם המשטרים דגם
ימי הביניים .במקום השליטים האנגליים והצרפתיים ,זכו כל תושביו הערבים של המזרח התיכון לקבל
רודנים צמאי דם ,שלטון וכסף מהתוצרת המקומית .הדבר מילא את לבבותיהם בגאווה לאומית,
שהשליטים ידעו לתעל לכיוונים הרצויים להם.
בורות ההמון ,הגאווה הלאומית ,השנאה לאויב החיצוני וההערצה למנהיג מגן העם – אלה
המרכיבים ההכרחיים ,השזורים זה בזה של עמוד התווך האחד המחזיק את השלטון .כך בספריו של
ג'ורג' אורוול ,כך בכל מדינות הרודנות.
כדי לקיים את המרכיבים האלה ,על הרודן להמציא ולתת להמונים מטרה .היא חייבת להיות
מנוסחת בסיסמה קצרה ,ברורה וקליטה עבור השכל הלא-מפותח של האנשים ,שהשכלה נאותה
ופיתוח הרגלים דמוקרטיים נשללו מהם .היא צריכה לעורר בדמיונם את חזונו של המנהיג הדוהר על
11
סוס לבן עם חרב שלופה אלי גדול הניצחונות .היא צריכה להעניק תחושה של שליחות היסטורית
מהולה בלהט דתי ולעורר גאווה.
המטרה "לזרוק את היהודים לים" היתה בעלת התאמה מושלמת לכל הדרישות .העם
"הפלשתינאי" החל לקבל רטרואקטיבית שורשים עמוקים ,שלא היו לו קודם לכן ,היסטוריה חדשה
ולאומיות מתפתחת.
ללא רודני ערב והתמיכה בהם על ידי מדינות הגוש הסובייטי" ,הבעיה הפלשתינאית" לא הייתה
קיימת לאורך הדורות .האנשים האלה ,רובם מהגרים ובני מהגרים ממדינות ערב שונות היו יכולים
להיקלט במדינות מוצאם ולקבל בחזרה את האזרחות והלאומיות שלהם ולהשתקם במהרה ,אבל אז
לשליטי ערב לא היה הפצע המוגלתי הזה ,שהוא כל כך מועיל לעסקים.
יש מאין ,תוך שנים מעטות ,נוצר עם וירטואלי חדש ,שהדבק המחזיק אותו יחד בפורמציה אתנית
אחת היא המלחמה בישראל .זו הייתה ההמצאה הגאונית של המזרח התיכון ,הבסיס הנרטיבי המוצק
לפיתוח התשתית המיתולוגית למלחמת המזרח התיכון נגד היהודים.
כך נוצרה טרגדיה איומה של מיליוני בני-אדם ,שאיבדו בכוח את הלאומיות והאזרחות שלהם
ומאז ועד היום הם מוחזקים ערובה לשחיתויות הרודנים ובני-בריתם בישראל ,אירופה ,רוסיה
ואמריקה.
אין עוד אוכלוסייה בעולם ,שכל קיומה המיועד לה על ידי אחרים ,הוא חימום מצב המלחמה .זאת
אוכלוסייה ללא עבר ,ללא הווה וללא עתיד ,הנתונה לשטיפת מוח אכזרית ,גורלה אינו מעניין איש,
היא נתונה לחסדיהם של אויביה הגדולים בפועל :שליטי המדינות והמשת"פים הצבועים של הרודנים:
אנשי "מחנה השלום".
קשה להאמין ,ששליטי ערב ויתרו על כל היתרונות ,שבשלום עם היהודים ,לטובת הדאגה
והסולידאריות עם "העם הפלשתינאי הכבוש" .השליטים האלה בעצמם רדו והרגו בהם הרבה יותר
מאשר מדינת ישראל אי-פעם הייתה יכולה לרדות ולהרוג בהם.
בכל הזמנים ,המאבק של שליטי ערב נגד ישראל נע על שני פסים מקבילים :ההמונים לחמו למען
"שיחרר פלשתין" וההנהגה נלחמה למען יותר כוח שלטוני וכסף .המאבק הזה יותר ויותר קיבל אופי
של מלחמה תמידית ,שאין לא סוף לא בכניעה ,לא בניצחון ולא בברית שלום ,במקרה הפחות גרוע,
שביתת נשק ומלחמה קרה.
הולדתן של "תוכניות השלום" על בסיס עקרונות "שטחים-תמורת-שלום" ניתן לציין כנראה בשנת
,1922עת ניסתה הממלכה הבריטית לקבל שלום על ידי חלוקת הארץ המנדטורית .כדי לפייס את
זעם הערבים בגין ההגירה היהודית לארץ-ישראל וכדי להוקיר אותם על שיתוף הפעולה נגד טורקיה
12
במלחמת העולם הראשונה ,חולקה הארץ המיועדת להקמת הבית הלאומי של היהודים ועל 72%
ממנה הוקמה מדינה ערבית.
זאת ההיסטוריה המתומצתת של הקמת ממלכת עבר-הירדן .מאוחר יותר שונה שמה לירדן ללא
"עבר" ,היא השתלבה יפה מאד במרחבים הגיאוגראפי והפוליטי ובחלוף הזמן נראה זה טבעי בעיני
העולם ואיש אינו שואל איך זה צמחה לה לפתע באמצע המזרח התיכון מדינה ערבית בעלת שם
עברי כה מובהק וחי בה עם ושמו "ירדנים" .במזרח התיכון לא נהוג לתת מענה לשאלות הטורדות את
מנוחת הרודנים ויש לשאלות אלה תאריך תפוגת תוקף ,כשהעלאתן הופכת לחוסר נימוס.
אז ,בימי וינסטון צ'ר'ציל ,קיוו הבריטים לרצות את הערבים – הערבים שם ,היהודים כאן ,נהר
הירדן באמצע ושלום בה למזרח התיכון .במקום השלום פרץ הטרור הערבי במאורעות ,שכונו "המרד
הערבי הגדול"; מאז תיאוריה "שטחים תמורת" מנתה מעל שמונים שנות כשלון נוספות.
המלחמה במזרח התיכון מאופיינת במגוון רחב של תוכניות החלוקה ,האמורות כביכול "ליישב
את הסכסוך" .בשנת 1937הייתה זו ועדה בריטית בראשות הלורד פיל ,אשר הציעה תוכנית חלוקה
המשאירה למדינה היהודית שני טלאים מיקרוסקופיים .היהודים לא הסכימו כי לא קיבלו כמעט כלום,
הערבים ,שקיבלו כמעט הכול לא הסכימו לנוכחות יהודית כלשהי.
בשנת 1947ארגון האו"ם המליט תוכנית חלוקה מגוחכת משלו ,המזכירה פיצה משפחתית
מחולקת למשולשים עקומים :חלק ליהודים וחלק לערבים ושלטון בינלאומי בירושלים .היהודים
הסכימו ,הערבים דחו .על פי עדותו של עו"ד יהודי-אמריקאי אלן דרשוביץ ,שלום-תמורתניק אף הוא,
סטודנטים בעלי דעות ביקורתיות כלפי ישראל ,שהוא הופיע בפניהם באוניברסיטאות בארה"ב ,מעולם
לא שמעו על התוכנית הזאת ולא הייתה ידועה להם העובדה ,שהיהודים הסכימו לתוכנית החלוקה
והערבים דחו אותה.
כמובן ,רק עובדת ההסכמה היהודית לוותר על השטח מוסיפה להם נקודות בדעת קהל ,אחרת
מיד תעלה התמיהה שמא בן-אדם נשך כלב ...השאלה של אמיתות הקשר בין השטח למלחמה לא
נדונה גם על ידי דרשוביץ ,אלא הועלתה לדרגת חוק יסוד של החיים והסטודנטים עדיין לא אוהבים
אותנו בגלל תאוותנו הבלתי מרוסנת למקרקעין.
אלה המתאהבים בסיסמאות לא מתייאשים ממכשלה פחותת ערך בעיניהם ,כמו כשלון חרוץ
במבחן התוצאה .הניסיונות הבלתי נלאים ליישב את הבעיה באמצעות תרגילים גיאוגראפיים נמשכו.
קודם כל הייתה ההמתנה להצעות שלום ישירות ממדינות ערב לאחר מלחמת ששת הימים ,שזכתה
לכינוי "מחכים לטלפון ממלך חוסיין".
בשנת 1979היה הסכם השלום עם מצרים בתמורה לוויתור ישראלי על חצי-האי סיני .נכון
לעכשיו ,הוביל ההסכם למלחמה הקרה ,שמנהלת מצרים נגד ישראל בתעמולה פנימית ובכל במה
בינלאומית ומלחמה החמה ,שמנהלת מצרים נגד ישראל באמצעות התמיכה בטרור "הפלשתינאי" וגם
ההכנות למלחמה גדולה יותר בעיצומן .ישראל מדברת עם המצרים בדחילו ורחימו ומתחננת לשמור
על כל פרור של "שלום" איתה.
כמעט כל נשיא ושר חוץ של ארה"ב חולם להירשם בהיסטוריה כמי שהביא לשלום במזרח
התיכון .לאחר שכל תוכניותיהם הקודמות ,שנקראו על שמם )שר החוץ רוג'רס ,הנשיא רייגן ,הנשיא
13
קלינטון כו'( נכשלו ועובי שכבת האבק על דפיהן כעובי חגורת נפץ ממוצעת ,פרסם הנישא בוש את
התוכנית המעודכנת ביותר ,היא "מפת הדרכים".
כולן נראות כרצף גרסאות של תוכנת מחשב ,שהחברה היצרנית מחדשת אותה מדי שנה ,ללא
הצלחה להוציא לשוק גרסה עובדת ויציבה .כל גרסאות התוכנה "שלום במזרח התיכון" עד כה
נושאות תקלה יסודית אחת :הן מתייחסות לשאלת הבעלות על שטחי יש"ע ,רמת הגולן ומזרח
ירושלים את המשמעות ,שאין ולא הייתה לה :כאילו בשטחים האלה הסיבה למלחמה והמפתח
לסיומה .לכולן הסיכוי לסיים את המלחמה פחות מהסיכוי לזכות לבד בפרס ראשון בלוטו עשרה
שבועות ברציפות.
היום קשה לדבר על הדמוקרטיה הישראלית ,בעידן תזוזתה לכיוון האורווליאני ,אך לפחות עד
היום ,ישראל המפותחת ובעלת שלטון נבחר ,הייתה תקועה להם כעצם בגרון בגלל החשש לחלחול
הרעיונות הדמוקרטיים אל תוך החברה הערבית .לכן שליטי ערב עושים את הכול כדי למנוע מגע
ישיר בין אזרחיהם לבין אזרחי ישראל .לכן החלום של "ההשתלבות במרחב" הוא חלום בלהות ,כי רק
לישראל הנשלטת בשיטות סוריות ומצריות יכולה )אולי!( להינתן האפשרות להשתלב במרחב הזה.
מצד שני ,ישראל היא מתת השמיים ,שק אגרוף תמידי ,סיבה מצוינת למצב החירום הנחוץ להם
בתוך החברה הערבית ,הרגל התומכת בכיסאותיהם של כל השליטים מסביב .לכן אפילו הסכם
השלום עם מצרים הביא לא יותר ממלחמה קרה .שלום חם עם ישראל יזיק לשלטונם ,כך גם הניצחון
המוחלט עליה.
ישראל נמצאת בצומת חשובה של נתיבי המסחר בנפט ,נשק ,סמים ,אמביציות שלטוניות וכל מה
שהשלטון מביא .מצב החרום ,שהוא לחם חוקם של הרודנים תלוי במידה רבה בקיום מלחמת
"שחרור פלשתין" – לא בהפסקתה בשום צורה ,אף לא בדרך הניצחון! במזרח התיכון מעוניינים
בקיום ישראל :קטנה ,חבוטה ומושפלת ,מגירה דם מדי יום ,ישראל כזו ,שהמלחמה בה לא תגבה
מהם השקעה רבה מדי ,אך תניב רווחים נאים.
שלום בין מדינה רודנית לבין מדינה בעלת שלטון נבחר אפשרי רק כאשר מדובר בזוגות כמו
עיראק )הקודמת( וצרפת או סעודיה וארה"ב :הרודן מחפש תומך ומגן והמדינה החופשית היא
המעצמה המחפשת מענה לאינטרסים האסטרטגיים שלה והזדמנויות עסקיות לקונצרנים של נפט או
בננות .הרודן מקבל כסף ומכוניות פאר ומלמד את עמו ,שהמערב הוא השטן ,בעלי המניות במערב
מקבלים הרבה מאד כסף ומזלזלים בילידים המקומיים.
החלום של היחסים בין ישראל לבין העולם הערבי ,על פי המתכונת המשתקפת בתעמולת
"מחנה השלום" ,כלומר השתלבות ישראל במרחב ,אינו ניתן למימוש ,כל עוד העולם הערבי נשלט על
ידי אסדים ומובראכים ויהיה ניתן למימוש עם הדמוקרטיזציה בעולם הערבי ,אינשאללה ,בדור מן
הדורות.
14
עם חתימת הסכם אוסלו וכניסת אש"ף לעזה ויריחו ,הכריז אבי ההסכם שמעון פרס ,כי בקרוב
תקום בעזה "סינגפור מזרח תיכונית" .רעיון מצוין ,סינגפור זה פיתוח כלכלי ,רמת החיים הגבוהה
לאוכלוסיה ,קשרים עם כל העולם ,התיאבון לזכויות הפרט ...רק זה היה חסר ליאסר ערפאת ,אחמד
יאסין וחוסני מובארכ!
במקום סינגפור ,במהרה הייתה עזה לקאבול .יש המאשימים בכך ישוב יהודי קטן בשם נצרים
הנמצא בקרבת המקום – תרוץ עלוב שבעלובים .סינגפור הייתה בולעת ומשלבת את נצרים בתוכה,
היא לא קמה כי ערפאת ומובראכ דחו בבוז את הרעיון ,שיצטרכו לעמוד לבחירות חופשיות ואמיתיות
מדי ארבע שנים.
נכון להיום ,מדינת ישראל ,עם כל הבעיות הכלכליות הקשות שלה ,היא מעצמה כלכלית ביחס
לכל מדינה ערבית אחרת; כל השחיתות בצמרת ,כל הפרות זכויות האדם ,כל הפגמים הקשים
במערכת אכיפת החוק והמשפט בישראל ,הם בדיחה לעומת המתרחש בעולם הערבי הרודני .בסיכום
הכללי ,מדינת ישראל היא עדיין גן עדן עלי אדמות לעומת כל אחת מהמדינות הסובבות אותה.
מדינת ישראל קמה ,כשמדינות ערב קיבלו עצמאות מאירופה .מאז ישראל דואגת לפיתוח
הכלכלי שלה ,בזכות חירויות הפרט הקיימות בה ,ולו חלקית .הממשלות במדינות הערב ,כדי לנער
מעצמם את האחריות ,מקטרות שהצלבנים האירופיים והציוניים לא נתנו להם להתפתח .השיטה
הרודנית איננה יעילה כלכלית ,היא איננה מסוגלת ואיננה מעוניינת לספק רמת חיים סבירה
לאוכלוסייה .אם המוני הערבים יבינו את העובדות האלו ,תהיה זו סכנה קיומית עבור השליטים.
בנוסף לכך ,ישראל היא המדינה הראשונה במזרח התיכון ,אשר מימשה או לפחות נתנה סיכוי
למימוש בתחומה ,של זכויות האזרח לערבים מן השורה ,לא רק לאנשי שלטון .בכך היא סתמה את
הגולל על הסיכוי ליחסים טובים עם המדינות השכנות.
ישראל הציעה פיתוח כלכלי לכלל אוכלוסיית הערב ,חינוך ,מחקר מדעי וחירויות הפרט –
הרודנים השכנים דוחים אותה לא למרות אלא בגלל זה .הפיתוח הכלכלי וההשכלה לצעירים – אלה
ההפררוגטיבות הבלעדיות של השליטים ומקורביהם ,ייעודם של עמיהם להיות חיילים עניים ,בורים,
ממושמעים וכנועים .אסור להם לדעת ,שהחיים בישראל טובים ,שגם החיים של הערבים בישראל
טובים משל הערבים בסוריה ומצרים.
החלפת שיטת הממשל בארצות ערב משיטת הפיכות הארמון לחופש המידע והמצפון ובחירות
חופשיות הייתה מביאה למצב ,בו השלום בין ישראל לאותן מדינות היה נכרת כדבר מובן מאליו ,גם
הפתרון לרמת הגולן ויש"ע היה נולד לידה טבעית וקלה לשביעות רצון של כולם .מהר מאד היה
מסתבר ,שלא האסלאם ולא הלאומנות הפאן-ערבית אינם עוד לרועץ.
בדיוק לזה מתנגד "מחנה השלום" ,הוא אינו חותר לחירויות הפרט אלא תומך ברודנים .שלום
כתוצאה מדמוקרטיזציה רחבה במזרח התיכון היה חושף את הסיסמאות הנבובות מסוג "שלום
תמורת זה וזה "...בכל עליבותן ,שוחט את כל ציפורי הנפש והפרות הקדושות והגרוע מכל – מסגיר
את השחיתויות של "הבחורים הטובים" .לכן ,כעת עתיד הדמוקרטיה בישראל לוט בערפל
והדמוקרטיזציה במדינות הערב נראית רחוקה מאד.
15
מאמר ד' :הראיס
מנהיגותו של יאסר ערפאת נולדה על מנת להגשים את האינטריגה להנצחת
המלחמה ברמה אופרטיבית ,אך הוא עצמו לא הסתפק בכך.
שנות השישים והשבעים של המאה העשרים היו שנות ההתפשטות המואצת של העכביש האדום
ממתחם הקרמלין אל העולם כולו .כיבושו של העולם בדרך להפיכתו לגן-העדן הקומוניסטי והגיהינום
של הפרולטריון המאוחד נעשה על ידי שיתוף הפעולה עם הרודנים המקומיים .חלקם היו כבר
בשלטון ,חלקם היו מוכנים לעשות הכול כדי להגיע לשם .אלה ,שהיו המושחתים והממושמעים ביותר
נבחרו לשמש בתפקיד "מנהיגים מרקסיסטיים משחררי האיכרים והפועלים" .ארה"ב לא הצליחה
להמציא שיטה טובה יותר להתנגד אלא להיכנס לאותו משחק ולבצע דבר דומה מהצד שלה .לרודני
הארצות הנידחות באה עדנה ,כשיכלו לבחור להם "אבא" כלבבם מתוך ההיצע העשיר :רוסיה או
אמריקה.
בדומה לתנועות "שיחרר לאומי" אחרות בארצות אסיה ,אפריקה ודרום אמריקה ,בדומה
לממשלות בובות של ארצות "הדמוקרטיה העממית" במזרח אירופה ובדומה למפלגות קומוניסטיות
ותנועות "שלום ופירוק הנשק" בארצות המערב ,גם אש"ף היה פרי הברית הטמאה בין הרודנים
הסובייטיים לבין משתפי הפעולה המקומיים.
בתי החולים הסובייטיים )לא אלה של אנשי קרמלין ,אלה שהיו מיועדים לעמלים המשוחררים(
סבלו מצפיפות יתר ומחסור תמידי בתרופות בסיסיות .מימדי תמותת התינוקות נודעו לציבור רק
לאחר נפילת המשטר הסובייטי ,היא הייתה ברמה הדומה לזו שבבוליביה .בבתי הספר ניהלו רשימות
המתנה לרכישת ספרי לימוד ,שלא היה די נייר להדפיסם.
באותה עת הייתה ברה"מ מפזרת כספים ברחבי העולם לתמיכה בתנועות ,מפלגות ,עיתונים,
אומנים ואפילו מדינות שלמות .קובה של פידל קסטרו החזיקה מעמד אך ורק הודות לעירויים מהקופה
הסובייטית .יאסר ערפאת לבדו היה מקבל במזומן ,בנוסף לכל השאר ,מתאיים אלף דולר מדי חודש.
זאת הייתה השקעתם של זקני קרמלין באחיזתם האסטרטגית מול המערב ,כחלק משאיפתם לשלוט
בעמים ,אוצרות טבע ,נתיבים ומאחזים אסטרטגיים לקראת מלחמת עולם החמה הבאה.
יאן פצ'פה שימש בעידן מסך הברזל בתפקיד ראש השירותים החשאיים של רומניה והיה קבלן
משנה של ברה"מ בהפיכתו של ערפאת למנהיג לאומי "פלשתינאי" אותנטי .על פי עדותו יאסר
ערפאת נולד במצרים ,למד הנדסה בקהיר ונתפס למרקסיזם .כאחד הצעירים ,שהביון הסובייטי היה
מביא לברה"מ לצורך הכשרה ואימונים ,גם הוא הגיע לשם ונבחר לשמש לסובייטים זוג ידיים
ביצועיות במדיניות חרחור המלחמה שלהם במזרח התיכון .מסמכיו המצריים של ערפאת הושמדו,
הוא הפך להיות "פלשתינאי" יליד ירושלים )לפעמים הוא נולד בעזה( והועמד בראש התנועה לשחרור
לאומי.
ערפאת העריך מהר את גודל האוצר ,שהוא מחזיק בידו .הוא לא היה צריך להמציא שום דבר
מחדש .הטרור הערבי נגד היהודים היה קיים לפניו .המתנדבים לנסות ולהרוויח דבר-מה מהמלחמה
16
נגד היהודים מעולם לא היו חסרים ,כמו שלא היו חסרים חיילים נאמנים המוכנים למות למען המטרה
הקדושה כל כך .השיטה של העמדת אידיאולוגיה לשירות ההון והשלטון פעלה במזרח התיכון וגם
מחוצה לו .כל מה שהיה צריך לעשות ,זה להיות תלמיד טוב ,ליישם את הנלמד ולשרת את אדוניו.
מכאן הייתה הדרך קצרה לביצוע חלטורות קטנות ,שיש להן הגדרות ברורות בספרי החוק
הפלילי והן מכניסות כסף רב לסנדקים למיניהם .הסובייטים מעולם לא התנגדו למעשי הקונדס
הקטנים האלה של נתיניהם .הם המשיכו לתמוך בערפאת בתמורה לשירותיו לקיים מתח מלחמתי
במזרח התיכון .רונן ברגמן חושף בספרו "והרשות נתונה" ,שההון הנצבר בדרך הפשע ,השקיע
ערפאת בעסקים חוקיים ,למשל במניות "מרצדס" .מוצרי החברה הזאת מאד פופולאריים בישראל,
שבדרך זאת גם היא הכניסה כסף לארנקו חסר התחתית של ערפאת.
תמיד הקפיד להרשים את אוהדיו .פיתח מיתוסים אודות עצמו :איננו מתגלח ,כי כל זמנו מוקדש
למהפכה ,אין לו אישה כי הוא נשוי למהפכה ...חייו הם הזדהות מוחלטת עם "העם הפלשתיני" ,הוא
ההתגלמות החיה והסמל של פלשתין ,המהפכה – זה הוא ,בבואה נלעגת של ז'וזפה גרבלידי.
פרטי לבוש ,משקפי שמש – הכול היה חשוב ,כמו המדים ,הסיגר והזקן של פידל קסטרו .ידע
ללמוד מאחרים .מהווייטנמים למד את המושג "תורת השלבים" והציג אותו לאנשיו בוועידת אש"ף
בשנת .1974לא נשחרר את פלשתין כולה במכה אחת ,קודם את הגדה המערבית ואת רצועת עזה,
אחר כך את כל השאר .מנהיג מהפיכה חייב לדעת מתי עליו להיות נוקשה ומתי גמיש ופרגמאטי.
היו לו גם כישלונות ומפלות .בשנת 1966רצח מספר קצינים בסוריה וזרקו אותו משם .בשנת
1970ניסה להפיל את מלך חוסיין וכנקמה טבחו הירדנים באנשיו במחנות הפליטים כמו בזבובים
והוא עצמו עם שארית פליטה גורש ללבנון .ארץ עשירה זו הפכה באותן שנים ,שארחה את ערפאת
וכנופייתו לארץ מסוכסכת וחרבה.
בשנת 1982ישראל גרשה אותו משם לתוניס .בטרם יצא מביירות ,חמק פעם אחרי פעם
מהפצצות הישראליות .כשצלף ישראלי נעל כוונת רובהו על ראשו של ערפאת ,היה זה הרמטכ"ל
רפאל איתן ,שלא נתן את אישור הירי כדי לא להפר הבטחה ישראלית לא לפגוע בנסוגים מביירות.
תמיד ידע ליפול על ארבע ולקום ולהמשיך .אפילו מתאונת מטוס יצא חי .שומרי ראשו ריפדו אותו
בכל חפץ רך ,שמצאו במטוס ברגעים לפני ההתרסקות .הם נהרגו כולם והוא שוב שרד...
עם השנים נעשה מתוחכם יותר ויותר .הקפיד להחזיק גבוה את מורל אנשיו על ידי ביטויים כגון
"האישה הפלשתינאית היא הנשק הביולוגי שלנו" או "היהודים הם סחי כלבים" – המשפטים ,שמעולם
לא התנצל עליהם ,גם לא בפני שותפיו היהודים אורי אבנרי ,יצחק רבין או שמעון פרס .הם גם מעולם
לא ביקשו ממנו להתנצל.
17
בדצמבר 1988קיים ועידת אש"ף באלג'יר שבמהלכה בוצע תרגיל מבריק :הוועידה קיבלה את
"מגילת העצמאות הפלשתינית" ,אך בכל כלי התקשרות בעולם הופצה ידיעה כוזבת כאילו התקבלה
ההכרה בהחלטות 242ו 338-של האו"ם – דבר שלא היה ולא נברא .מאז ,לא משנה מה ערפאת
עשה בפועל ,דבקה בו התווית של "מתון"] .אודות התרמית ראה מאמר "העוקץ אלג'יר "88-באתר
המחבר[.
חודש לאחר מכן ,במסיבת עיתונאים בשוויץ ,עשה קולות של כאילו גינו לטרור וזכה בהכרה
האמריקנית .תיכף לאחר מכן הכריז במסיבת עיתונאים אחרת ,שמדינת ישראל הינה תוצאה של
מלחמת העולם השנייה כמו חומת ברלין ועליה להיעלם כמו חומת ברלין.
כדי לחזק את דבריו גם שלח לישראל חוליית מחבלים נוספת .ככה ,רק להזכיר לכולם ,שהערפל
הוא סמיך והכדור הוא עגול ולכל מטבע ישנם שני צדדים לפחות ,במיוחד למטבע הנופל לכיסו.
המחבלים נסעו בדרך הים ,נחתו בחוף ניצנים ונלכדו .ערפאת נשאר בווילה בתוניס ,להנהיג את
המהפכה ולספור את הכסף.
שנות התשעים תפסו את ערפאת בשפל עסקי לאחר התמוטטותו של הגב הסובייטי וגלגל
ההצלה ,שהטילה אליו ממשלת ישראל בדמות הסכמי אוסלו התקבל בברכה .ערפאת קיבל לידיו את
האוכלוסייה של ערביי יש"ע ,שיוכל להתעלל בהם ,לרדות בהם ,לשדוד אותם ,לאמלל את חייהם,
לגרום להם למות במלחמה ,שלא הייתה מתרחשת לולא תאוותו לכסף ,תהילה ושלטון; לאחר מכן
להאשים את ישראל ,לקבל מכל העולם סיוע לצורך שיקום ,לגנוב מזה כאוות נפשו וכן הלאה.
המצב של לא ממש מלחמה אך גם לא שלום ,יוצר הזדמנות עסקית מצוינת לכל מי שיודע לדוג
דגים שמנים במים עכורים מדם .עם כניסתו ליש"ע ,הקים ערפאת מונופולים לייבוא כל המצרכים
החיוניים ,כמו מלט ,ברזל ,דלק ,קמח ,מספוא לכבשים וכד' .כתוצאה מכך ,המחירים ,שנאלצו לשלם
הערבים עבור המוצרים האלה נסקו .המונופולים חולקו בין מקורבי ערפאת ונוצר שיתוף פעולה עם
אנשי עסקים מושחתים מהצד הישראלי .רונן ברגמן ,בספרו המוזכר קודם ,מנתח לעומק את הקשרים
האלה.
בנובמבר ,2003הגיעו אלינו שלוש ידיעות מרעישות מכיוון "מוקטעה" .הראשונה בישרה לנו,
שהראיס גנב מקופת הרשות הנתונה למרותו 800מליון דולר נוספים וכל מה העביר הקמצן מתוך זה
אל פרודתו החד-הורית בפריז ,היו רק מאה אלף פרורים ירוקים מדי חודש.
רונן ברגמן העלה מהמסמכים ,שנתפסו במוקטעה על ידי צה"ל ,את דמותו של הראיס הכילי
העובר על הרשימות של הוצאות המחייה של מחבליו ומקצץ מחמש מאות דולר למאתיים חמישים.
הידיעה השנייה הייתה ,שהכנופיה "חללי אל-אקצא" מקבלת באישורו של הראיס חצי מהקצבה
של סוהא ,ככל הנראה לא ממנו אישית אלא מהכסף הרשמי ,שעוד נותר בקופת הרשות .בידיעה
השלישית נאמר ,שגם בממשלה החדשה ,שהקים ידידו אבו-עלא ,יישמרו סמכויות "הביטחון" בידי
ערפאת.
18
לדברים הכתובים בעיתונים ישנה תכונה ,שאחרי שקראת אלפי ידיעות ומאמרים ולמדת את
מלאכת הבנת הנקרא של השורות ושל בין השורות ,סינון השטותי ,מחיקת הטפל ,ניפוי השקרי,
זכירת העיקר והצלבה בין האקטואליה של היום לבין האקטואליה מלפני עשרים שנה – אז מתחיל
להתגלות בפניך מרחב ,שבו אפוקליפסות היסטוריות שלמות משתקפות בכתבה או שניים של מאה
מלים כל אחת.
למעשה ,לא היה כל חדש בידיעות אלה .על פי אותו ספר של רונן ברגמן ,שירותי הביון של
ארה"ב ,בריטניה וישראל נחלקו בדעותיהם לגבי הונו הפרטי של חתן פרס הנובל לשלום .ההערכות
נעות בין שלושה לשבעה-עשר מיליארד דולר ,שנצברו מסחר בנשק וסמים ,הלבנת הון ,סחיטה
באיומים ושאר ענפים של עסקי טרור ,שתנועת השחרור הפלשתינאית עוסקת בהם כבר ארבעים
שנה .גם הדברים האלה נתמכים על ידי יאן פצ'פה.
בשיח הציבורי המתוקשר לא נידונה השאלה ולא ניתנת התשובה איך הסיסמאות של ההנהגה
הערבית על "המאבק לשחרור לאומי מעול הכיבוש הישראלי ולשלום צודק במזרח התיכון" משתלבות
עם מיליארדי הדולרים מהקופה הציבורית וכספי הסיוע ,שנועדו במקור לפיתוח של רש"פ ,אך נגנבו
אל הכיסים הפרטיים – דווקא בתנאי המלחמה והטרור.
אמנם כל מנהיגי מהפיכות ושחרורים כשלו במעשי שחיתות ,אבל כאן העסק מריץ מיליארדים,
כשהאוכלוסייה הערבית חיה בעוני ואנשי "השלום" הישראלים מחלקים חבילות מזון במחנות
הפליטים .בבית ספר "אדם" בירושלים בחורף 2001ביקשו מהילדים תרומות של שמיכות ,מזון,
צעצועים וחלילים למען המשפחות התקועות בסגר בבית-ג'אלה .אני בטוח ,שזה לא היה מקרה בודד.
לפחות היו מבקשים קצת גם מערפאת – אחרי גניבת המיליארדים ,מה לא היה מתאים לו לתרום
איזו אלפייה? זאת משורת השאלות ,שבאין להן מענה קצר עד כדי אורך מדבקה על מכונית ,נדחקת
החוצה מסדר היום הרגיל של השיח הציבורי.
השליח האמריקני לשעבר דניס רוס סיפר בראיון איך ערפאת היה דורש ממנו לנסוע לסעודיה
ולהביא משם את הכסף "שלו" .במקור זה נשמע בפרוש .GO GET MY MONEY :אחרי ארבעים
שנות שוד בחסות החוק הבינלאומי ערפאת כבר לא מרגיש מחויב להיזהר בניסוחים.
הנושא הועלה דווקא על ידי רשת הטלוויזיה CBSוגבע לאחר כיומיים .בינתיים ,בין הסיסמאות
הקצרות ללא הוכחה והשאלות הארוכות ללא מענה ,מתרחשים חיי מדינת ישראל ,המתנדנדים על
גלי "תוכניות השלום" ,בצומת דרכים עולמי חשוב זה ,שבו מצטלבים נתיבי סחר בנשק ,סמים ,נפט
וכל סוגי הכסף השחור ומלכים ונשיאים נאבקים בו על העוצמה והתהילה בתאווה ,שתחושת השובע
זרה להן ,כמו שזרים להן השלום ,ההומאניות והחרות.
מכשול אחד עמד בדרכו ,הוא השאיפה העזה של מספר פוליטיקאים ישראלים להקים לו את
המדינה הפלשתינאית בגבולות '67ולסיים את "הסכסוך" .המצב החמיר עד כדי כך ,שבשלב מסוים
מרבית האוכלוסייה בישראל התחילה לתמוך ברעיון .היו לו כל הסיבות לצפות ,שהפסקה מוחלטת של
הטרור וקיום קפדני של הסכמי אוסלו היו מביאים לתמיכה של 95%מקרב הקהל הישראלי בהקמת
19
המדינה "הפלשתינאית" ,כולל חלוקת ירושלים ,פינוי התנחלויות ומתן זכות שיבה למספר גדול מאד
של "פליטים".
ברם ,לא יאסר ערפאת יאפשר להרוס את מפעל חייו ,שבנה מאז שחר שנות השישים :הטרור
המוכר כמלחמה לשחרור לאומי .תרנגולת זו הטילה לו מדי יום ביצי יהלום .האם ישחט אותה? האם
יקים מדינה בעלת מוסדות מסודרים ושקיפות תקציבית? יזנח את "דרך החרב והכבוד" לטובת ביוב,
תחבורה ציבורית ותחנות "טיפת חלב"?..
לכן כל ההסכמים בין ישראל לבין אש"ף והרשות הפלשתינאית הופרו וכל הפסקות האש
התמוטטו .לכן "התהליך המדיני" ,הקיים באוצר המלים הישראלי תחת שמות שונים ,כמו "אופק
מדיני"" ,תהליך שלום"" ,אופציה לא צבאית" – אין לו סיכוי להביא להפסקת הטרור .לכן "מפת
הדרכים" הולכת אל תהום הנשייה אחרי תוכנית רוג'רס ,תוכנית רייגן ,תוכנית קלינטון ,וגם הסכם
ז'נבה ילך אחרי הסכם אוסלו ,אלא שבדרך גם ישפך דם.
לאחר כל הסכם בא גל חדש של טרור ,לא בגלל טעותו של ערפאת או חוסר הבנה של "חלון
הזדמנויות" או פעילות חתרנית של אלה המכונים "ארגוני סירוב" ,אלא בגלל הבנתם הברורה מאד
של ראשי המאפיה הפלשתינאית ,הסורית ,המצרית ,הלבנונית ,הירדנית ,הסעודית וכו' את
מטרותיהם ,בהתאם לתפישת עולמם וצורכיהם הכלכליים והשלטוניים.
הם חייבים לקיים את המלחמה כדי לשלוט בעמיהם ולהפיק רווחים ולקיים מראית עין של "נכונות
לשלום" כדי להגביל את צעדי התגובה של ישראל ולזכות בידידות המערב .זה לא משנה כלל וכלל
מיהו הראיס ש"נבחר" אחרי ערפאת :השיטה עובדת ,הגלגלים מסתובבים .הנדנדה תהליך שלום –
טרור – תהליך שלום – טרור תמשיך להתנדנד כל עוד הם מצליחים לשמר את התנאים לקיומה.
הישראלים עדיין מסתכלים על "הפלשתינאים" דרך עיניו היהירות של אבא אבן ,שאמרתו
הגזענית "הם לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות" נחרתה באוסף הלאומי של הסיסמאות
הקצרות והברורות.
ערפאת לא פספס שום הזדמנות ואוצרות עלי-באבא בחשבונות הבנק הפרטיים שהוא החזיק
מעידים על כך .הוא גם היה אחראי למותם של אלפי אנשים וגם חתן פרס נובל לשלום ,היה גם נוכל
בין-לאומי וגם זכה לכבוד של ראש מדינה בארמונות אירופה .מה עם ההזדמנויות של אותם
"פלשתינאים"? אותם ערפאת מעולם לא שאל ,הרי "פלשתין" – זה הוא וכל ההזדמנויות היו שלו.
מי שמפספס באופן כרוני הזדמנויות הוא עם ישראל ,שבמקום לקיים דיון כן ,אמיתי וענייני
בסיבות המלחמה האין-סופית ולנצח בה ,מאמין במעשיות והזיות ,שאת בואן מבטיחים לו כל פעם
מחדש ,אי-שם מעבר ל"אופק מדיני".
20
מאמר ה' :בשר-תותחים
ישנה טרגדיה "פלשתינאית" אמיתית ,זו שנגרמה על ידי רודני המזרח התיכון,
בתמיכה נלהבת של אלה המתיימרים להיות שופרו ומגנו של "העם הכבוש".
במזרח התיכון ישנה קהילה ערבית המונה מיליוני נפשות ,שקרה לה אסון מחריד והוא ממשיך
להתרחש מדי יום ומדי לילה לאורך דורות שלמים .לא זו בלבד ,שהאסון הזה אינו מדיר שינה מעיני
איש בעולם אלא מרבית האנשים המשחיתים מלל ואנרגיה ,לכאורה למען אותם האנשים וזכויותיהם
– הם אלה ,שלמעשה גורמים להימשכות האסון והעמקתו.
הקהילה הערבית הזו נלכדה בצבת של הכוחות הגדולים ממנה השואפים להרבה שלטון ועושר,
היא נאלצת לשרת אנשי קריירה המושחתים ,לא מסוגלת להשתחרר בכוחות עצמה ואין שום כוח
ממשי בעולם המנסה לשחרר אותה מהעבדות .הקהילה הזו מכונה "פלשתינאים" והם האנשים,
שהרודנות והתורה השלום-תמורתית ,פגעו בהם ואמללה אותם אף יותר ממה שהתופעות האלה
פגעו בישראלים.
לדעתי ,השאלה באיזה מידה ניתן היום להתייחס לציבור המכונה "פלשתינאים" כאל פורמציה
אתנית מהסוג ,שאנחנו רגילים לתפוש תחת המושג "עם" היא שאלה משנית .השאלה העיקרית היא
איך ולאיזו מטרה הפורמציה האתנית הזו נוצרה על ידי השליטים של המזרח התיכון ובני בריתם .על
פי החומר הנלמד במדעי הרודנות ,אין הרודנים עושים דברים ,שמטרתם אינה חיזוק שלטונם,
האדרת שמם והתעשרותם.
אבות הציונות האמינו בברית שלום בין מדינת היהודים לבין מדינות הערב בגלל התועלת הרבה
המובנת מאליה ,שהיהודים יכולים להביא לאזור בכל תחומי הכלכלה ,הפיתוח ,החינוך והבריאות .הם
האמינו ,שבמדינת ישראל יחיו יהודים וערבים בהרמוניה ושלום .זאב ז'בוטינסקי חזה מדינת יהודים,
שבה יוכל להיות ראש ממשלה ערבי והנשיא יהודי לסירוגין.
שליטי ערב ויתרו על כל היתרונות האלה ,בוודאי לא לטובת הדאגה והסולידאריות עם
"פלסטינין" ,כי על פי הניסיון ,לא נחשבו אלה ליותר מבשר תותחים זול בעיני השליטים.
בין השנים 1948-1967שלטה מצרים ביד ברזל ברצועת עזה וירדן ביהודה ושומרון .נושא
הקמת המדינה "הפלשתינאית" בשטחים האלה אף לא עלה .בכל השנים האלה בעזה היה עוצר
לילה ,רק האלוף רחבעם זאבי ביטל אותו .הירדנים התעללו באחיהם ביש"ע ,אילצו אותם להשתחוות
לתמונות המלך חוסיין ,ירו בהם ,כשאלה יידו אבנים ולבסוף ,במאורעות ספטמבר ,1970טבחו בין
15ל 20-אלף מהם.
21
הסורים בלבנון הפגיזו מחנות הפליטים בשנת ,1982כשהעולם היה עסוק בשאלה האם צפה או
לא צפה אריאל שרון את הטבח על ידי הפלנגות הנוצריות בסברה ושאתילה .הדאגה והסולידאריות
עם "העם הפלשתינאי" מאז ומעולם עולות על הפרק אך ורק כתירוץ למלחמה נגד ישראל.
כדי להבין למה משמש המושג "פלשתינאים" היום חייבים להתייחס לשורשים ההיסטוריה שלו.
בתקופה של תחילת הציונות המושג כלל לא התייחס לערבים ולשם "פלשתינה" מעולם לא היה
הקשר ערבי או מוסלמי כלשהו .שורשי השם "פלשתינה" נעוצים עמוק בתוך העבר הטרום-ערבי של
הארץ.
במאה השנייה לספה"נ ,כשטרם נראו בארץ אבות הערבים והנביא מוחמאד טרם נולד ,התרחש
ביהודה מרד בר-כוכבא נגד הרומאים .אלה זעמו וכעונש על הניסיון הנוסף לקעקע את אמות הסיפים
של אם האימפריות ,אסרו הרומאים על מגורי היהודים בארץ ואף חיפשו שם חלופי ליהודה ,שם כזה,
שיסייע בעקירת האחיזה היהודית.
הרומאים ידעו אודות הפלשתים ,שכאלף ושלוש מאות שנה לפני כן באו מארצות הים ,כבשו
שטח בדרום רצועת החוף של ארץ ישראל ובמשך תקופה ארוכה קיימו מדינה חזקה ועוינת לבני
ישראל .הרעיון להעניק יד עולם לעם ,שנעלם על חשבון העם הריבון ,קרץ לרומאים .ירושלים הייתה
לאיליה-קפיטולינה ויהודה הייתה לסוריה-פלשתינה.
כך ,בזכות מרד בר-כוכבא וזעם הרומאים ,זכו הפלשתים לזכר ותהילה .השם נקלט בספרי
ההיסטוריה והמפות הגיאוגרפיות של אירופה ,אך כשנכבשה הארץ על יד הערבים ,הם לא אימצו
לעצמם את השם הרומי ולא כינו את עצמם "פלשתינאים".
אין גרסה "פלשתינאית" אחידה להיסטוריה "פלשתינאית" .כך ,בשפה הערבית בבתי הספר
הרש"פיים ותוכניות החינוך בטלוויזיה נלמדת הכחשה מוחלטת של קיום יהודי כלשהו בארץ ,מוכחש
קיום של שני בתי המקדש וכל ההיסטוריה של התורה מתרחשת על פי ההיסטוריונים הרשמיים
מטעם רש"פ ,אי-שם מדרום לתימן) .המידע ממכן "המבט לתקשורת הפלשתינית"(.
מה היה קורה ,אילו אז ,כשאלכסנדר מוקדון היה זיכרון בן 460שנה ,היו הרומאים בוחרים
בהנצחת זכרם של הגרגשים או היבוסים דווקא? ככל הנראה ,היינו מתמודדים היום עם תנועת
השחרור הגרגישיאנית או היבוסיאנית.
האנשים האלה הינם ערבים – והרי אין במלה הזו כל רע – ברם לצורך מילוי התפקיד ,שיועד
להם על ידי הרודנים הם כבר לא היו ערבים ,אלה "ערבים-פלשתינאים" ואחר כך "פלשתינאים" ללא
"ערבים" .בעת הנוכחית ,הם כבר נקראים "פלסטינים" ברוב הכתובים וגם השדרים העבריים
22
מקפידים להגות את המלה בפ' רפויה ,על פי ההגייה הערבית ,במקום פ' דגושה ,כמו במלה
"פלשתים".
לגבי ההתהוות של האוכלוסייה הערבית הגדולה בארץ ישראל קיימת כמות כה גדולה של חומר
היסטורי ,שחוסר השתקפותן של העובדות הרשומות והנחקרות האלה בשיח הציבורי הישראלי איני
מצליח לייחס אלא למאמץ השתקה מכוון .קיימים רישומים של אנשים ידועי שם ,שביקרו בארץ,
תארו ,ציירו וצילמו .ישנם דו"חות של משלחות מחקר בריטיות ,ישנן מפות ,נתונים דמוגראפיים וכו'.
רק לשם דוגמה :בשנת 1929הביא המופתי חאג' אמין אל-חוסייני 100ערבים סונים מעירק,
בעיקר על מנת להגדיל את בסיסה האלקטוראלי של מששפחתו בבחירות לעיריית ירושלים .שכונות
רבות של יפו ,כולל אבו-כביר ושייח'-מוניס נבנו על ידי מהגרים מצריים בזמן הכיבוש המצרי בשנות
ה 30-של המאה ה ,19-הן לא היו קיימות קודם .כל הערבים האלה תוך שנים מעטות סופחו אל
"צאצאי הכנענים" .חומר רב נאסף על ידי יורם אטינגר ,נתונים מעניינים פורסמו על ידי זאב גלילי
ב"מקור ראשון" ,ישנו הספר של אריה אבנרי "אגדת 'הנישול הציוני'" וכד' .לא אפרט עכשיו יותר,
אשאיר לפעם אחרת את כתיבת הסקירה בנושא.
הטוענים לאמיתות הנראטיב "הפלשתינאי" ,בהעדר החומר ההיסטורי המצדיק אותם ,פשוט
פוסלים פסילה גורפת את החומר המוכיח ,שההיפך הוא הנכון והממחיש את הפשע של מזרח התיכון
נגד יהודים וערבים כאחד .הם חוזרים אחר דברי התעמולה הקניבאלית של הנהגת רש"פ ומבבל"תים
אודות "פלסטינים תחת כיבוש" ,כשאין להם על מה לסמוך זולת הסיסמאות הנבובות והשנאה
התהומית כלפי היריב הפוליטי הפנימי .אם מישהו עדיין זקוק להוכחה ,שכל מדיניות החוץ ,לרבות
המלחמות ,הינה פועל יוצא של מדיניות הפנים – יכול לקבל אותה כאן.
הסיכום של מה שאנחנו יודעים בעניין הזה :מרבית התושבים הערבים של הארץ היו אוכלוסיות
נודדות ,למעט גרעין ערבי קטן ,בעיקר באזור ההרים ,לשם הם נדחו על ידי הבדויים הנודדים .הגידול
הדרמטי של מספר הערבים בארץ בא כתוצאה של ההגירה בעקבות מקורות הפרנסה ,גם במאה ה-
19ובעיקר בתקופה של המנדט הבריטי והתנועה הציונית.
"פלשתינה" תמיד היה שם נרדף לארץ-ישראל והיהודים תושבי הארץ לעתים כונו "פלשתינאים"
בפי יהודים עצמם .ההסכם בין חיים ויצמן לאמיר פייסל ב 1919-מדבר על "פלשתינה" אך ורק
בהקשר היהודי .רק לאחר שהציונות חדלה להשתמש בשם הזה לטובת השם המקורי "ארץ-ישראל",
השם "פלשתינה" אומץ על ידי מתווי המדיניות הערבית הלוחמנית.
23
היציאה הגדולה של הערבים והתהוות "הפליטים" התרחשו ביוזמת ההנהגה הערבית .מחנות
הפליטים בארצות ערב הוקמו בגלל הצורך של רודני ערב בנשק אידיאולוגי נגד ישראל .לו היו
מאפשרים לאנשים האלה להיקלט בחזרה במדינותיהם ,המזרח התיכון היה מזמן חי ללא התירוץ
"הפלשתינאי" למלחמה והמיעוט הערבי בארץ היה חי בשלום עם היהודים – זה בדיוק מה שהרודנים
רצו למנוע.
ארגון האו"ם שיתף פעולה בצייתנות והסכים להקים את הסוכנות אונר"א במיוחד לטיפול
בפליטים "הפלשתינאים" ,כאשר כל הפליטים האחרים בעולם מטופלים על ידי סוכנות משותפת אחת.
באונר"א יודעים היטב את מי הם משרתים :הסוכנות העניקה מעמד פליט "פלשתינאי" לכל ערבי,
ששהה בארץ ולו שנתיים)!( לפני מלחמת השחרור.
)כתבתי "העניקה" והתפלצתי :איזה "העניקה"?! מעניקים זכויות ,אותות הצטיינות ...זה הרי
העונש שלו ושל ניניו!(..
מאז אונר"א מקיימת את המחנות בהזנחה מכוונת כדי להחזיק את "הפליטים" בציפייה דרוכה
לקראת השמדת ישראל והשיבה – כך מחונכים הילדים בכל בתי הספר של אונר"א ,גם במחנה
שועפת הצמוד לירושלים )המידע מעיתונאי דוד בדין ,שסייר במחנות( .הסוכנות מתקיימת מתרומות,
בעיקר מאירופה וצפון אמריקה ,חלקה של ישראל בתקצוב – 80אלף דולר בשנה.
"הכיבוש" ו"השחרור"
כיבוש יש"ע במלחמת ששת הימים בא די בהפתעה .בהתחלה בכלל לא ידעו מה לעשות עם זה,
לא הבינו את המשמעויות ,התבונה לא שיחקה תפקיד .ההתנהגות של ישראל ביש"ע מאז '67
שיקפה במלוא כיעורה את ה"-יהיה בסדר" הישראלי :השלטון התנהג ככובש זמני ,לא פיתח מדיניות
אלא עסק בכיבוי שרפות עד ש"נקבל טלפון מחוסיין" ,אפילו כאשר נבנתה ההתיישבות היהודית.
הרעיון להקים שלטון ערבי אוטונומי ,תחת חסות ישראלית ,תוך פיתוח הדמוקרטיה הערבית
הראשונה בעולם לא יכול היה לצמוח על הקרקע הזו .יותר מכולם זלזלו בערבים אנשי השמאל
מכוערי הנפש ,שלא התביישו לדרוש החזרת "הפלשתינאים" למלך חוסיין ,כדי שהוא "יחזיק אותם
באגרוף כמו שצריך".
בסופו של דבר הם היו אלה ,שביצעו את הפשע הגדול ביותר נגד האוכלוסייה הערבית בארץ-
ישראל מאז תחילת הציונות – הם מסרו אותה לשליטה הבלעדית של פת"ח וחמאס – שליטה
אכזרית ומושחתת פי מאה מיליון מכל שחיתות ואכזריות ,שהשלטון ישראל אי-פעם יכול היה לייצר.
מאז ,כמו נתיני "האח הגדול" ,לא זוכים "הפלשתינאים" לרגע פנאי משטיפת מוח :לשנוא,
להילחם ,להרוג ,למות – הראיס כבר יידע איך לעשות מזה כסף ,הוא חושב בשביל כולם .הילדים
הערבים גדלים מול מסכי הטלוויזיה ,שמהם משדרים להם סרטוני סנאף המלמדים אותם איך למות
מות קדושים כבר בגיל 12ואילו חיים מאושרים מחכים להם בגן-עדן .בסוף מופיע מסך שחור הנושא
24
כיתוב בערבית ובאנגלית" :חפשו את המוות והחיים יינתנו לכם"] .יותר פרטים על כך בסדרת
המאמרים "הרשות השכנה" באתר המחבר[.
קשה להבין איך יכול אדם בן תרבות מערבית לחיות ברוגע כשבאמצע מחנה ג'יבליה חיים אנשים
בכלא "השחרור הפלשתינאי" .מה היו מרגישים אותם "שלום-תמורתניקים" לו ילדיהם היו דבוקים
למסך הטלוויזיה המשדרת להם ללא הרף סרטונים עם הוראות שהאדה בגיל ,שילדים אמורים לקרוא
"פו הדוב"? כנראה ,הם חיים עם זה ממש טוב ,לראייה – אין להם בעיה אפילו עם השקרים
הפרימיטיביים של מנהל הטלוויזיה הרש"פית מרואן אבו-עייש המוכר להם בזול ,שאין אצלו הסתה
אלא רק "תמונות הכיבוש".
גם הפרטים על שטיפת המוח המזעזעת ,שנגזרה על הערבים תחת רש"פ ראויים לסקירה
מיוחדת בנושא ,אבל דבר אחד חייב אזכור מיידי :הספר "חדית'" ,ככל הנראה זיוף בן כאלף שנה של
דברי הנביא מוחמאד ,המלמד כי חובה להרוג את כל היהודים כתנאי לתחיית המתים המוסלמית.
הספר הזה משמש מאז יסוד שלטון רש"פ כהוראה אופרטיבית לביצוע ומצוטט על ידי כל אנשי הדת
הרשמיים מדי יום.
על פי תורת החמאס ,המאומצת למעשה על ידי מערכת החינוך והתעמולה של רש"פ ,אללה
מכנס בארץ את היהודים מכל העולם כדי שניתן יהיה להרוג בה את כולם .כלומר ,צודקים אלה
הטוענים ,שהסיסמה "לזרוק את היהודים לים" אינה אקטואלית עוד ,רק חבל שהם לא מספרים מה
בא במקום.
-העם "הפלשתינאי" נוצר מקבוצת ערבים בעלי מוצא שונה על ידי הרודנים של המזרח התיכון על
מנת לקיים לנצח את המלחמה ולהפיק ממנה רווחים שלטוניים וכספיים .הערבים האלה הם
הקורבן האומלל ביותר של השיטה השלטונית הערבית הקיימת ושל תיאורית "שטחים-תמורת".
-כתוצאה של השליטה הרש"פית ביש"ע ,הוכנו דורות חדשים של הלוחמים למען הבלוף של
"שיחרר פלשתין" – למעשה למען רווחת הרודנים .כעת כבר אין סיכוי ,שכתוצאה מהסכם כלשהו
הם יפסיקו להילחם.
" -מחנה השלום" הישראלי והמערבי ,ביוהרה גזענית ,נרקיסיסטיות וחמדנות ,שיתף ומשתף
פעולה עם הרודנים בתהליך הפיכת הערבים האלה לבשר תותחים במלחמה נושאת הרווחים.
הבולטים שבין אנשי "השלום" מרוויחים יפה מהפרורים הנופלים משולחנות הרודנים ,אחרים
עושים את זה בהתנדבות למען סיפוק אישי.
25
-כל ניסיון לפתור את הסכסוך במזרח התיכון באמצעות המשחק הגיאוגראפי "היכן יעבור
הגבול?" ,כאשר השלטון נשאר בידי רודנים ושליחיהם – לא זו בלבד ,שהוא מופרך אלא יביא
בהכרח להגברת המלחמה בעתיד ,כי התהליך המביא את הרודן אל ספו של "סוף הסכסוך" גורם
לו להגביר את האיבה ,במטרה לשמר את הרמה הדרושה של המתח המלחמתי – כדוגמה ,זה
מה שקרה בשנת .2000
אני תוהה מה יקרה כאשר יום אחד ,אינשאללה ,יגדל דור חדש של הערבים ,שיתפכח ויראה את
גודל ההונאה ,יבין ,שהשם "פלסטינין" הוא מלה משפילה המסמלת לא את הגאווה הלאומית אלא את
חיי האומללות ,העבדות ,הקנאות ופולחן המוות ,שאליהם הם הורדו למען עושרם המופלג של
המעטים .איזה חשבון הם יגישו לנו אז בגין שיתוף הפעולה שלנו עם אבו-עמאר ,אבו-מאזן ,אסד
ומובראכ?
אנחנו ,בכל אופן ,ממשיכים לרדוף אחר הזנב של עצמנו ולחפש שם מה לעשות .על ידי שיתוף
הפעולה עם הרודנים ,שבכסילותנו כינינו "תהליך השלום" ,עשינו בדיוק את מה שהם רצו :הכנסנו את
עצמנו למלכודת ללא מוצא .בחברה הישראלית עדיין לא נעשה דיון אמיתי בשאלה מהן באמת
הסיבות למלחמה ופשוט לא ניתן לקיים דיון כזה ,כי כל ניסיון להעלות את הנושא מוחרש מיד על ידי
צווחה צורמנית ליד האוזן" :אבל מה הפתרון שלך??!!"
26
מאמר ו' :משל לואי-נפוליון
מלחמה נפתחת מהסיבות האגוצנטריות של השליט ,כי הוד מעלתו זקוק לעטרת
ניצחון :כך היה באירופה ,כך כעת במזרח התיכון.
מה שניסיתי להוכיח עד כה ,שהסיבה למלחמת המזרח התיכון נגד ישראל נובעת מתוך הצורך
של משטרים הרודניים לקיים מצב מלחמה ,הטבוע עמוק בתוך האופי והמבנה של המשטרים האלה.
ההתנהגות המסורתית של אש"ף ורש"פ ממחישה היטב את העיקרון הזה .נשאר עוד להראות איך
המדינות מיישמות אותו העיקרון ,שישראל מנסה להתעלם ממנו מאחורי מדיניות הפיוס
הטריטוריאלי.
קודם טיול קצר במנהרת זמן .המלך הצרפתי האחרון לואי-נפוליון )נפוליון ה (3-יזם מלחמה נגד
פרוסיה בשנת ,1870על מנת לזכות בעטרה של ניצחון צבאי וכך להעלות את הפופולאריות הדועכת
שלו .אישתו דחקה בו" :אם לא תהיה מלחמה – הבן שלנו לא יהיה מלך!"
כדי לפתוח במלחמה ,לואי-נפוליון התגרה במלך פרוסיה בדרישה אולטימטיבית לא להתערב
בשאלות השושלת המלכותית של ספרד .המלך הפרוסי הסכימה להסיר את המועמד משלו ,אמנם
סרב להתנצל ולהבטיח אי-התערבות פרוסית בשושלת הספרדית בעתיד.
בנוסף ,לקנצלר אוטו ביסמרק היו תוכניות משלו :הוא היה מעוניין במלחמה .ביסמרק שינה את
מכתב התשובה של המלך כך ,שיעליב את הצרפתים .השגריר הצרפתי בפרוסיה ידע על כך ודהר
לפריס לומר ,שלא היה כל עלבון מאת המלך ,אך הפרלמנט הצרפתי כולו ,למעט ציר אחד בלבד ,כבר
הצביע בעד המלחמה...
ההחלטה של הפרלמנט הייתה חוקית ,במלחמה נהרגו כרבע מיליון איש בשני הצדדים .לא היה
זה סיפור הטובים והרעים ,אלו היו שתי מונארכיות .אוטו ביסמרק הביס את צרפת שוק על ירך ,כבש
את פריס ,הגלה את לואי-נפוליון ,איחד את גרמניה תחת ההנהגה הפרוסית והפך לאחד המנהיגים
המפורסמים ביותר בהיסטוריה הגרמנית .המשך ההיסטוריה האירופאית עם גרמניה מאוחדת
במרכזה ידוע ,אך מה שבולט כאן ,זו הקלות והציניות ,שבה מסוגל מלך לפתוח במלחמה מסיבות
פרטיות.
רודני ערב היום הם אותם שליטים חסרי עכבות ,שמסוגלים לפתוח במלחמה כדי לזכות בעטרת
ניצחון ולישראל אין מנהיגות ראויה ורוב הישראלים חיים בשאננות גמורה בנוגע ליחסינו עם מצרים
ועדיין רואים במודל ההסכם עם מצרים את המודל המוצלח לביצוע התיאוריה "שטחים תמורת שלום".
בהסכם ,שעליו חתם מנחם בגין ,ישראל נתנה למצרים את כל חצי-האי סיני ,אך לא לקחה בחשבון,
שהרודן המצרי בכל מצב יזדקק להמשך המלחמה.
27
עד היום היחסים בין מצרים לישראל גרועים לפחות כמו היחסים בין ברה"מ לבין ארה"ב בתקופת
המלחמה הקרה .כבר שנים רבות מצרים פועלת נגד ישראל בכל הפורומים והארגונים הבינלאומיים.
עם תחילת מלחמת הטרור על ידי רש"פ ,היא אף התחילה להעביר אמצעי לחימה למחבלים ברצועת
עזה דרך המנהרות ברפיח.
באותו זמן מקבלת מצרים סיוע כספי גבוה מארה"ב :בין השנים 1980-2001היא קיבלה מעל
50מיליארד דולר .מצרים החליפה את הנשק הסובייטי הישן בנשק האמריקאי החדיש ,מחזיקה צבא
סדיר של 450,000חיילים ומשקרת לגבי ההוצאה הצבאית שלה .על פי החוקר שון פיין מהמרכז
אריאל לחקר מדיני ,מצרים משקיעה בצבא כשליש מהתוצר הלאומי הגולמי השנתי שלה.
מי שרוצה ללמד זכות על ההתחמשות של מצרים ,מזכיר את איום הנשקף למצרים מסודן ,אלא
שהאיום הזה תיאורטי בלבד :מצריים לא צריכה צבא כל כך גדול וחזק על מנת לנטרל את האיום
הסודני .למעשה ,זהו עימות נשכח ,שנעלם כליל מתשומת לבו של העולם.
פיתוח צבא גדול הוא אחד מהאמצעים ,שכבר נוסה "בהצלחה" במדינות אחרות כדי לשדר לעם,
שהסכנה לא חלפה ,המלחמות עוד לפנינו ויש צורך להתלכד סביב המנהיג אבי האומה ,כי היכן שהוא
יושב הרי רואים את כל התמונה ו"-מה שרואים משם לא רואים מכאן"...
ח"כ דר' יובל שטייניץ ניסח זאת כך בראיון ל"קול ישראל" בנובמבר " :2003ישנה הסכמה בין כל
אנשי האליטה המצרית כי לטווח מסוים של זמן ישראל היא מדינה בת חלוף ,שיש להעבירה מן
העולם ...באשר להיות הגבול בין ישראל למצרים גבול שקט ,גם גבול בין ישראל לסוריה הינו גבול
שקט .עם זאת ,בניגוד לגבול המצרי ,בגבול הלבנוני והסורי ישנו מחסום ברור מפני העברת מחבלים
ואמצעי לחימה".
רק דוגמה אחת :על פי המסמכים ,שנתפסו בבניין "אוריינט האוס" באוגוסט ,2001מובארכ
תידרך את ערפאת לפני השיחות עם נתניהו בוואי פלנטיישן להיות קשוח והבטיח לו גם להכניס את
צבא מצרים לסיני .באותן השיחות מובארכ דיבר במלים מפורשות על המלחמה הבאה נגד ישראל
במלים אלה..." :אין ילד מצרי ,שמקבל את תהליך השלום ומעכל את הנורמליזציה ...אין מנוס
ממלחמה נגד ישראל ...אנו מתכוננים למלחמה על כל היבטיה"...
למעשה ,שליט מצרים נלחם בישראל באמצעות ארגוני הטרור הפלשתינים ,בדיוק כמו ששליט
סוריה נלחם בישראל באמצעות חיזבאללה .בשלב זה הם אינם זקוקים למלחמה הגדולה :העוינות
המושגת על ידי "המלחמה הקטנה" עונה על צורכם לקיים את מצב החרום במדינותיהם – ואת
שלטונם .המצב יציב עד כדי כך ,ששתיהן יכולות לשחק קצת במשחקים בלתי מחייבים של
"התחממות" עם ישראל.
דר' יובל שטייניץ גם צופה את הקמתה בזמן הקרוב של הברית בין מצרים ,סעודיה ,סוריה ואירן
העלולה לתקוף את ישראל בכוחות משותפים .אחד ממתנגדיו ,אל"מ )במיל'( יוסי דסקל ,לשעבר סגן
ראש חטיבת המחקר באמ"ן אומר כך" :הצבא המצרי הפך בשנים האחרונות לצבא מערבי לכל דבר,
ומכאן שהוא תחת שליטה אמריקאית מלאה .אם המצרים יפתחו חזית מולנו ,יש לצבא המצרי לכל
היותר שנים עד שלושה ימי לחימה ,ובפרק זמן זה הם לא מסוגלים לכבוש את תל-אביב".
28
ההתבטאות הזאת ,מזכירות עד כאב בטן את ההתבטאויות של האלופים לפני מלחמת יום-
כיפור :יהיה בסדר" .אם יהיו לנו מאה טנקים על רמת הגולן והסורים יתקפו – שאלוהים יעזור להם",
אמר אז הרמטכ"ל דוד בן-אליעזר ז"ל.
לכוחות המשותפים של מספר מדינות ערביות בהנהגת מצרים ישנה יכולת לפגוע קשה בישראל
– והם לא זקוקים ליותר מזה .אין לשליט מצרים מטרה לכבוש את תל-אביב ,יש לו עניין במלחמה
למען חיזוק השלטון – לזה יש לו די אמצעים.
מצרים מתכוננת למלחמה עתידית נגד ישראל לא במטרה להשמיד את ישראל – זאת הסיסמה,
שהנשיא מובארכ ימכור להמוני מאמיניו ,אבל הוא בעצמו לא יקנה אותה .הוא רוצה מלחמה עם
ישראל על מנת להגיע להישג צבאי ולתפוס יותר מנהיגות בעולם הערבי .שליטי מצרים וסוריה עד
היום חוגגים את "יום הניצחון במלחמת אוקטובר ,"'73הם עלולים לרצות ולרענן את זיכרון הניצחונות
ברגע ,שחישובי רווח והפסד יראו להם מאזן לטובת המלחמה.
אחרי שישראל תספוג מהלומה ,היא תישאר על כנה ,מדממת ,מרוטה וחבולה ,כמו אחרי
מלחמת יום כיפור ,על מנת להמשיך לספוג מהלומות בעתיד ,שליטי המדינות יפיקו תועלת שלטונית,
כל אחד אצלו בבית ולנשיא המצרי ,הנוכחי או הבא אחריו ,יתווספו נוצות בקובעו ותיסלל דרכו אל
המנהיגות הנכספת הבלתי המעורערת בראש העולם הערבי כולו.
נשיא סוריה חאפז אסד שלט ביד ברזל בלבנון ,ניצל את הכלכלה הלבנונית ,שגם אחרי מלחמת
האזרחים הארוכה ,חזקה יותר מזו של סוריה; הוא אף ניצל את שטח לבנון לגידול סמים .כעת ,בגלל
הלחץ החיצוני ,סוף-סוף מסתמן הסיכוי ,שאולי ויתכן ,יאלץ אסד-הבן להוציא משם את צבאו ,אז ע"י
קריצות "החלון לשלום" עם ישראל מנסה הנער להעביר את רוע גזרתן של צרפת וארה"ב.
אביו שמר היטב על מצב האיבה בתירוץ כיבוש הגולן בידי ישראל ,שכמעט בכוח ניסתה לדחוף
לו אותה בחזרה .לעומת השליטה בלבנון ,ששווה זהב ,מה שווה לשושלת אסד קבלת רמת הגולן?
הרבה בזלת ,מעט מים מינראליים ,אתר גלישה קטן ...שכחנו משהו?
דר' יובל שטייניץ מנה שורה של פעולות ,שביצע חאפז אסד כדי למנוע את החזרת רמת הגולן
לידיו .לפני הבחירות '96בישראל ,הוא שלח את חיזבאללה להתחיל בהרעשה ארטילרית נגד ישובי
הצפון .חישובו התברר כנכון :ישראל הגיבה ופגז ישראלי פגע במתחם האו"ם בכפר-קנה.
על פי הידיעות שנפוצו בעולם ,הפגז פגע פגיעה ישירה במקלט והרג כמאה אזרחים לבנוניים.
הפיזיקאי נחום שחף ,שצבר מומחיות בחקירת ארועים כאלה חשף ,שמדובר בתרמית ,שנעשת על
ידי אנשי חיזבאללה והאו"ם ,אך בישראל ובעולם העדיפו להקשיב לידיעות הדרמטיות על "הטבח
האזרחים" .התוצאה :ערבי ישראל רבים נמנעו מלהצביע בעד שמעון פרס ובנימין נתניהו ניצח
בבחירות בפרש זעום.
גם נתניהו היה מוכן להעניק את רמת-הגולן לאסד ,אך לפחות הוא לא פעל בהתלהבות יתרה,
כמו רבין ופרס .לכן בימי כהונתו של נתניהו ,חיזבאללה כמעט והפסיק את ירי הטילים; אסד גם תמך
29
בנתניהו על-ידי עצירת יוזמה צרפתית לסנקציות כלכליות של האיחוד האירופאי נגד ישראל וגם נמנע
מלפרסם את עומק הנסיגה בגולן ,שנתניהו היה מוכן לה כדי לא לפגוע בסיכויי הלז להיבחר בבחירות
הבאות.
על פני השטח נראו הדברים אחרת .בדברו בפומבי ,תבע חאפז אסד את רמת הגולן לעצמו –
ויהי מה! בשיחה עם ביל קלינטון הוא הפליג בתיאור ימי צעירותו עם הפיקניקים והמנגלים על שפת
כינרת ועם הזיכרון הנוסטלגי הזה הוא איננו העלה על דעתו ,שלא יקבל בחזרה כל שעל אדמה .כל
שעל ,כלומר אפילו את השטחים בדרום רמת הגולן ,שסוריה כבשה בתקריות גבול בשנות החמישים.
מפחיד ומרתק לראות את המנהיגים המערביים והישראלים בולעים פיתיונות פרימיטיביים כאלה.
חאפז אסד שלט ביד רמה בסוריה מעל רבע מאה ,רק המוות הפריד בינו לבין השלטון והוא הוריש
אותו לבנו .כדי לעשות את זה חייב היה להיות בעל שבע עיניים פקוחות לרווחה ומוח קר וחריף .הוא
היה מסוגל להתיש דיפלומטים זרים בשיחות של שעות רבות ,אף ללא הפסקת שירותים .הוא היה
אלוף אינטריגות ,אכזר וחלקלק .בשנת 1982טבח כעשרים אלף אזרחים בעיר חמה ,שבארצו,
כנקמה על התנגדות לשלטונו.
היתכן ,שבשאלות אסטרטגיות היה מונחה על ידי אמביציות פשטניות "להחזיר כל גרגר אדמה
ערבית" ועל ידי נוסטלגיות ילדותיות של "מנגל על שפת כינרת"? אם זו הייתה הבעיה ,כבר היו
מזמינים אותו למנגל בעין גב לאחר טקס החתימה על חוזה השלום ...אלא שחאפז אסד דרש גם את
רמת הגולן עד לקווי 4ליוני ,1967גם את פרוז הגליל ,סכומי כסף גדולים במתנה מארה"ב והחלפת
חימוש צבאו בנשק אמריקאי – כל זאת בכוונה תחילה להכשיל את התהליך!
למרות כל הפגנתו של אסד את אומנותו הווירטואוזית באינטריגה הבינלאומית ,היחס אליו הוא
הדוגמה האופיינית ליחס של היוהרה הגזענית כלפי כל מנהיגי הערב" .התהליך עם אסד יהיה תהליך
פדגוגי" ,אמר שמעון פרס – נו ,באמת! ..מאז תוהה ישראל מדוע חאפז אסד לא כרת הסכם שלום עם
ישראל בימי פרס ורבין וההסבר המקובל לכך ,שנשיא סוריה לא הבין את המצב ופספס את
ההזדמנות.
אני יכול לדמיין את חיוכו האירוני של אסד למשמע יוהרת הכסילים הזאת .אסד קשישא לא
התווכח איתם ,נתן להם לחשוב ,שהם הלבנים החכמים והוא הערבי הנחות – למעשה ,הם כולם
רקדו בדיוק לצלילי החליל שלו ,כולל קלינטון ,פרס וברק .הוא ידע להפיק תועלת מהבהלה של העולם
המערבי אחר כל מלה ,שנשמע בה הד של תחילה של פיוס.
המשחק של אסדים משיג תוצאות ,כל ציוץ "שלומניקי" קטן היוצא מפיהם זוכה לתהודה ברחבי
אירופה ,האו"ם ומפלגות שטחים-תמורת בישראל .אלא שגם הסורים שוחרי הדמוקרטיה לא מאמינים
לאסד ורואים את הדברים דרך שאלת הדמוקרטיזציה.
פאריד גאדרי ,סורי ממוצא מוסלמי-סוני מתגורר בארצות הברית ומנהיג שם את מפלגת
הרפורמה הסורית .בראיון לעיתון ישראלי "מקור ראשון" הוא טען כי סוריה בשלה כעת לרפורמה
30
דמוקרטית רצינית ושבאמצעות לחץ מתמיד על המשטר בדמשק ,ניתן לכונן בהצלחה דמוקרטיה
סורית .הוא מזכיר את הסכם אוסלו כדוגמה לטעות מדינית קשה של מדינה חופשית מול דיקטטורה:
"מה נתן אוסלו לישראל ,כשניסתה להגיע לשלום עם דיקטאטור כמו ערפאת? ..שלום עם רודן לא
יביא לתוצאות המקוות".
בהמשך הראיון" :גאדרי בטוח ,שממשלה סורית שתיבחר באופן דמוקרטי ,תכיר במדינת ישראל.
עם זאת הוא שולל מכל וכל את האפשרות לשלום ללא ויתור ישראלי על רמת הגולן' .יש שני דברים
שמאחדים את כל הסורים' ,הוא מסביר' .האחד הוא רמת הגולן ,והשני הוא אחדותה של סוריה -וזו
הסיבה לרגישות הנושא הכורדי ...ואולם שאלת הגולן נופחה בגלל שהמשטר מנצל אותה .אני מאמין
שאם סוריה הופכת לדמוקרטית ,נפתחות אופציות חדשות .ברגע שיש אמון ,פתוחות האופציות כמו
החכרת הקרקע לישראל".
כלומר ,כבר בשלב הזה ,כשהדמוקרטיזציה בסוריה נראית כחלום ,כבר באמתחתו של דמוקרט
סורי נמצא הפתרון :סוריה תקבל את הריבונות הרשמית וישראל תחכור את הקרקע ותישאר בפועל
על הרמה .מעניין ,לאיזה פתרונות ניתן יהיה להגיע ,כאשר הדמוקרטיזציה תתרחש בפועל והשלטון
הסורי יידע ,שהמלחמה איננה אופציה אפשרית! ..העסקה של ריבונות סמלית בתמורה לחכירה
סמלית יכולה להיסגר תוך כדי סלילת כביש קצרין-דמשק .רק שטחים-תמורתניקים שלנו אינם
מעוניינים בפתרונות מהסוג הזה :השלום ללא החיבוק עם אסד וללא הריסת ישובי היהודים ברמת
הגולן ישלול את "צדקתם" המקודשת – הם ממשיכים לתמוך בכל רודן ערבי נתעב על חשבון שוחרי
הדמוקרטיה הערבית.
אחרי יצחק שמיר ,לא היה ראש ממשלה אחד ,שלא היה מוכן לפשוט מאיתנו את חולצתנו
האחרונה בתמורה לטקס חתימה קטן עם נשיא סוריה! – ..נכון ,זאת בדיוק הסיבה – "זאת הכלכלה,
טיפשון!" חוקי רווח והפסד מכתיבים לשושלת אסד לשסות בנו את חיזבאללה ולהטיל בנו קללות .לכן
כל אלה המצפים בנשימה עצורה לשלום עם סוריה תמורת הנסיגה מהגולן ,יכולים להתחיל לנשום –
זה לא קרה בימי ממשלת רבין וממשלת ברק ולא יקרה עכשיו ,לא בגלל "סרבנות השלום" של
ישראל ,לא בגלל "פספוס ההזדמנות" על ידי חאפז אסד או חוסר הבנה של בנו – החבר'ה האלה לא
מפספסים הזדמנויות .הם אינם יכולים להפסיק להילחם בישראל מאותה הסיבה ,שכריש אינו יכול
לעצור את תנועתו במים – אם יעצור ,הוא ייחנק.
***
ניתוח דומה ניתן לעשות גם לגבי ירדן ולבנון ,אך שתי הדוגמאות העיקריות מספיקות כדי
להמחיש את הרעיון .המשחקים השטחים-תמורתיים טובים לניסוח הסיסמאות ,שמהן נבנה הפנס
המאיר את מקום חיפושו של המפתח .האמת לא בהכרח נמצאת שם .אם הרסתי למישהו אגדה –
זהו שכר על עמלי.
האם הרעיון שלי נכון? האמת אינה נגלית לאדם אחד" ,לידת האמת בוויכוח" ,אמרו החכמים,
ברם התכוונו לוויכוח על-פי השיטות של סוקרטס ורנה דקארט ,חקירה הדדית והטלת "הספק
השיטתי" – אבל אנחנו הרי חיים בישראל המודרנית ,מי צריך כעת את החוכמות הישנות האלה?!.
31
מאמר ז' :סיסמאות קצרות וברורות
אנחנו כולנו מדברים על הדברים האלה בינינו – אז מדוע אנשים כה רבים וכה
חכמים אינם מייצרים פתרונות חכמים?
אני מתעב מסרים אידיאולוגיים מועברים בסיסמאות קצרות וברורות .פעם עוד הייתי מדביק
סטיקרים על מכוניתי ,אך לא עוד .אם באמת יש למישהו מה לומר לעולם ,המסר שלו אינו יכול
להתמצות במשפט אחד ,רצוי מחורז ,באורך של מדבקה על שמינית פגוש .אין אלה השקפות עולם
אלא גבב משפטי סרק ,תחליף סינטטי להשקפת עולם ,מעין אבקה נמסה בכוס עם כפית סוכר ,משהו
למלא את החובה האזרחית להיות בעל דעה פוליטית.
הסיסמאות הקצרות מלמדות אותנו לא ללמוד הרבה ולא לחשוב הרבה ולא לקרוא ידיעות בין
השורות ולא לשאול שאלות קשות מדי ,אלא רק לבחור לנו את המחנה המתאים להסתפח אליו,
לאמץ מותג ,כמו קבוצת כדורגל או אופרת סבון.
מלמדים אותנו ,שזה קל ופשוט ,כמו ללמוד תוכנת מחשב חדשה לסביבת "חלונות" .מגדלים בנו
צרכנות תקנית :ממשק המשתמש קל ונוח והשימוש ממש אינטואיטיבי .כך מכוניות ,תוכנות מחשב,
טלוויזיות והשקפות העולם הערכיות ,הדתיות והמדיניות .מנהיגי המחנות מצפים לתמיכה ונאמנות
ובתמורה מספקים את מערכות הסיסמאות בעלות ממשק משתמש אחיד ,כזה המאפשר עקומת
הלימוד יעילה והשימוש יהיה קל ונוח :משפט בן לא יותר מחמש מלים ,להדביק אותו ,לשנן ולהשמיע.
מהר מאד אנחנו מתרגלים לחיים הקלים האלה בחסות המנהיגים ,שמנהיגותם בנויה על ערכות
של סיסמאות ,תדמיות ומיתוסים .הם שולטים בנו בעזרת פרסומאים מיומנים ,אנשי מקצוע
המוכשרים למכור מכוניות ,תמרוקים ,דעות מדיניות וקאמפיינים פוליטיים.
זה תמיד עימות בין שני צדדים ,כמו מלחמה בין שתי מדינות או משחק בין שתי קבוצות ,כך
התמודדות בין שני מחנות ,בעלי הכותרות הפריכות "ימין" ו"שמאל" .המלים האלה באות לבטא את
השייכות למחנה ,לא את המהות של השיח .הוויכוח בין איש "שמאל" לבין איש "ימין" נראה על פי
רוב ,כחילופי ירי.
שני הצדדים מחזיקים בכלי נשקם מחסנית ,שבה סדורות וממוספרות כל השאלות הרטוריות וכל
התשובות ,שלא לעניין" .דמוגרפיה" – "...זכות האבות" – "...אל תחיו בתנ"ך" – "...יש להם עשרים
ואחת מדינות" – "...דעת הקהל בעולם" – "...הם לא ביטלו את האמנה" – "גם הם עם" – "...גם
אנחנו עם" – "...שליטה בעם זר" – "...ביטחון" – "...דמוגרפיה – "...וחוזר חלילה .כל ויכוח הוא
הוויכוח הגלובלי בין "הימין" לבין "השמאל" ולעולם לא יתמקד בנקודה מסוימת.
לצדדים היריבים חסרה הסבלנות לברר כל נושא בנפרד .נסו לעקוב אחרי ויכוח כזה מן הצד
ולאחר שוך הלהט הראשוני לבקש את היריבים להגדיר את נושא ויכוחם .הם לא יידעו להגדיר וישיבו
בעצבנות משהו סתמי – בדוק.
מבחינתם של שני הצדדים ,מטרת הוויכוח היא הניצחון בוויכוח – אופייני לעם השקוע בתסביכי
נחיתות ,שעד היום לא הגדיר את דרכי השימוש היעיל בחירויות הפרט שלו .הוויכוח בין שניים ככלי
32
חיפוש אחר אמת ,כאשר כל צד מניח את האפשרות ,שהוא איננו צודק ושניהם מחפשים את הצדק,
לא את התירוץ לאמונותיהם ,בין הסיסמאות והמיתוסים – ויכוח כזה איננו מוכר בארץ באף אחת
מקבוצות האוכלוסייה :לא בקרב הנוער החילוני ,לא בקרב בני הישיבות ,גם לא בקרב מרבית
הפרופסורים והח"כים.
כולנו מתקשרים בינינו על ידי מסרים מהירים ,מתחרים בינינו בכישרונות הרטוריים ,מנסים
לבלבל ולנצח את היריב במשפטים שנונים ,העיקר לצאת בתחושת סיפוק :הידד ,ניצחנו! אני לעולם
יוצא מהשיחות האלה ,לעתים קרובות עם בני שיח מזדמנים ,בתחושה של החמצה; תמיד יש משהו
שלא אמרתי ,שהייתי יכול לומר אחרת ,להוסיף עוד איזה נימוק מחודד או שניים ,אבל בסופו של דבר,
מה הטעם? הרי אני והיריב לא דיברנו באותם מושגים ,לא קבענו מה בדיוק אנחנו רוצים ללבן ומה
הקריטריונים לניצחון של השקפת העולם האחת על האחרת .בסופו של דבר ,ההחמצה הגדולה היא
החמצת האמת ,ששנינו לא מצאנו; בעצם ,לא חיפשנו את האמת ,רק התחרינו בינינו בכישרונות
הרטוריים.
הקרבות הרטוריים חסרי הסיכוי האלה ,בשיחות מתלהבות פנים אל פנים או על ידי משלוח
תגובות לאתרי החדשות ופורומים באינטרנט ,הם הסגנון המוכתב על ידי החברה לכל המערכת
הפוליטית שלה .המערכת הזו בנויה על פוליטיקאים מקצועיים ,ששרידותם בתפקיד לאורך זמן תלויה
בכושר העמידה שלהם על אותן הסיסמאות ,שהביאו אותם למרכזי קבלת ההחלטות ולמנעמי
השררה הנלווים.
במסגרת כללי המשחק הפוליטי ,אסור להם להניח את האפשרות ,שהם טועים .במקרה הגרוע,
הם מדלגים מדעה אחת לאחרת כאשר נראה להם ,ששינוי העמדה עשוי להביא לקידום הקריירה .לכן
הוויכוח במערכות השלטון ,בכל אותם מוקדים ,שחורצים בהם גורלות ,הוא אלים ובלתי יעיל .הוא כולו
מתמצה בניסוח סיסמאות ,החדרת מיתוסים וגיוס תומכים.
כאילו זה לא היה מספיק ,התערב בקרב הסיסמאות הזה גם הפן הדתי :החלק הדתי של העם
מזוהה עם הבחירה בארץ-ישראל ,לעומת החלק החילוני המזוהה יותר עם הבחירה בשלום .למעשה,
המוני אדם בישראל ,דתיים וחילוניים ,חצו את הקווים ובהצלחה רבה מצאו בדתיות ובחילוניות את
הביסוסים להשקפות ,שהם רצו לבסס .אמנם הסיסמה היא סיסמה והאגדה היא אגדה – בתודעה
הקולקטיבית החלוקה המדומה למחנות על פי המפתח הדתי קובעת את העמדות הרבה יותר
מהנתונים .ההאשמות ההדדיות בסגנון "מתייוונים בוגדים" ו"-משיחיים מטורפים" הופכות את הוויכוח
לאמצעי תרפיה מצוין ,תמיד יש על מי לפרוק את עצבים כשקבוצת הכדורגל שלך הפסידה.
בבחירת הדעה הפוליטית רוב האנשים יותר רואים את עצמם כנושא המרכזי מאשר את המידע
הקשור לנושא הדעה :הם בוחרים את הדעה הראויה להם ,על פי הדימוי העצמי שלהם ,לא את
הדעה כפרי מחקר .התוצאה :השקפות עולם כל כך חלשות ,שאין דרך להגן עליהן אלא על ידי
אלימות :זלזול ביריב ובכל מה שהוא מייצג ,סתימת פיות ,הדבקת סטיגמות ליריבים ,הטחת עלבונות,
השלטת דעתם על אחרים על ידי שטיפת מוח ואיומים ,ואפילו איום במלחמת אזרחים.
33
האנשים ,שאימצו את השקפת עולמם בדרך האגו-צנטרית הזאת אינם מסוגלים לקיים תקשורת
נבונה לא עם בעלי ברית ולא עם יריבים – מכאן קצרה הדרך לפיתוח הפרנויה ההמונית שלנו :אבוי,
אנחנו חברה שסועה ומפולגת!
בלית רעיון טוב יותר ,מתחילים לחפש פתרון לשסעי החברה בפשרות מלאכותיות" ,אחדות"
שאינה מחזיקה מעמד ואמנות בין-תנועתיות למיניהן ,שלאחר מילוי תפקידן כגימיקים-לרבע-שעה
יורדות אל אותה תהום הנשייה ,שממנה באו .כך קרה ,שמספר אנשים בעלי שם בתחומים שונים
בישראל התכנסו בקבוצה תחת כותרת יומרנית "הפורום לאחריות לאומית" :הפורום עסק בניסוח
כתב אמנה בין האנשים המייצגים דעות פוליטיות מקוטבות ובמשא ומתן בין הצדדים.
היה זה השיא של תופעת הדעה האגו-צנטרית :הם הביאו את הצדדים לחתום על האמנה
המכריזה מה הם מוכנים לאמץ כמעין עתיד מדיני משותף ,שהורכב מההסתכלויות של האנשים
השונים אל תוך עצמם והפשרה בין מה שראו עיניהם במבט פנימה.
אבל העולם איננו בנוי על פי הדעות המגושמות האלה ,שחושבו מתוך מבט אל תוך הבטן – כדי
לתכנן תוכניות מדיניות או רק להחליט על סדר היום למחר – נדרש מאיתנו להסתכל החוצה אל
העולם .במעשה של "הפורום" הנ"ל לא היה כל דבר אחראי – ישראל איננה זקוקה לאחדות דעים על
הנייר וזה מאד טיפשי לפחד מחלוקי דעות ולראות בהם שסע חברתי מסוכן – ישראל זקוקה לכללי
ההתנהגות בתנאי המחלוקת.
האמנות החתומות באות הולכות ,אבל המציאות נשארת ומי שמשפיע על המציאות ממשיך
להשפיע על פי האינטרסים שלו ולא על פי חלומותיהם של חותמי אמנות .גם המחלוקות נשארות
והדרך להתמודד איתן היא ללמוד להפיק מהן תועלת .מחלוקת איננה קללה – היא כלי כמו כל כלי
עבודה אחר – או שאנחנו יודעים להשתמש בו לטובה או לא.
אי-אפשר אפילו להתחיל ללמוד להשתמש בכלים האלה בחברה ,שאחד מסימניה הבולטים הוא
חוסר הבנת הנקרא .כשמרואיין עונה לשאלה של מראיין ,כשנציגים של המחנות הניצים נמצאים
בפולמוס רדיופוני או קורא חדשות באינטרנט "מגיב" למאמר – העדר הקשר בין דבר לדבר צורם
לעין ואוזן.
חברי הדמוס אינם מקשיבים אלא חושבים על התשובה השנונה תוך כדי דבריו של היריב,
מתווכחים לא עם דבריו אלא עם מה שהם היו מעדיפים ,שהוא היה אומר כדי שהתשובה תתאים ואף
לא מנסים להבין את הנושא .משרד החינוך מתנהג כשותף למזימה :שני שליש התלמידים נכשלים
בהבנת הנקרא; כשאני קורא "תגובות" של אנשים באתרי החדשות או "תשובות" של פוליטיקאים
בדיונים ,אני תוהה איזה טקסט נתנו להם כדי להעביר את השליש הנותר" :זהבה ושלושת
הדובים"?..
כדי להסתדר איכשהו בלי כללי הדיון ההוגן ,מעביר הדמוס את חובת החשיבה לאנשים בעלי
תארים אקדמיים וצבאיים חשובים .נכונות הדעות נשפטת בציבור על פי מספר התומכים בקרב
הפרופסורים והגנרלים ,שהדעה הצליחה לגייס .אם כל העולם היה מאמץ את השיטה ,אנחנו עדיין
היינו לומדים ,שהארץ השטוחה שלנו מונחת על שלושה פילים העומדים על צב ענק אחד והשמש
34
מסתובבת סביבנו – כך לימדו פרופסורים חשובים באוניברסיטאות אירופה ,כאשר גלילאו גליליי
לראשונה הפנה טלסקופ כלפי גרמי השמיים.
על סמך הנתונים ,שהוא אסף ,הוא התריס ,לבדו ,נגד כל עולם הכנסייה והמדע – ובסופו של
דבר נמצא צודק .החלק המדהים בתולדות גלילאו היה כשהוא הציע ליריביו להסתכל בעצמם
בטלסקופ כדי להיווכח ,שישנם על פני הירח הרים ומכתשים – והם סרבו להסתכל! יש תחומים
בידיעת החברה האנושית שלנו ,שנמצאים באותו מצב ,שמדעי הטבע היו לפני גלילאו – אנחנו פשוט
לא מבינים מה מתרחש וחיים באשליות.
בעולם העסקי הדברים מתנהלים אחרת .שם נהוג ,שאם יזם כלשהו מנסה לשכנע את משקיע
פוטנציאלי להשקיע כסף בפרויקט חדש ,מוצר חדש או חברת סטארט-אפ חדשה – עליו מוטלת חובת
ההוכחה ,שלפרויקט יש פוטנציאל רווחי .היזם עושה סקר שוק ובונה תוכנית עסקית .המשקיע מביא
איתו מומחים חיצוניים בעלי דעות עצמאיות ,מציג להם את הרעיון ולאורך כל הדיון מנסה "להפיל"
אותו .הם שואלים את היזם את כל השאלות הקשות ,שעולות על דעתם – והיזם מחפש תשובות
משכנעות – אם התשובות לא יימצאו ,הוא בעצמו יבטל את המיזם.
מן השאלות הרגילות במקרים האלה :איך ניתן לדעת ,שאכן קיימת דרישה בשוק למוצר המוצע?
על פי איזה סקר נקבעה רמת הדרישה הצפויה? כמה מוצרים מתחרים כבר קיימים בשוק? האם
ברשותו של היזם ישנה יכולת טכנולוגית לפתח את המוצר? מה תהיה הדרך לפרסם ולשווק את
המוצר? בשנות עבודתי בתחום המחשבים הזדמן לי ליטול חלק בדיונים כאלה ,שהמשתתפים בהם
מבינים היטב את חשיבותו של הדיון ,כי גם המשקיע או המנהל וגם היזם עצמו אינם רוצים ליפול
בפח של השקעה לא מוצלחת בגלל החמצת פרט חשוב כלשהו ,שאולי רק האיש החיצוני או מישהו
בעל דעה מנוגדת עשוי לראות.
בעולם הטכנולוגיה והעסקים קיים "סיעור מוחות" ,שבו קבוצת מומחים מחפשת פתרון לבעיה
סבוכה .על פי הכללים ,שום הצעה לא נדחית על הסף ,כל רעיון עולה לדיון ,לעתים הדיון אף מוקלט
ומנותח לאחר מכן .השיטה אפשרית ,כי בעולם העסקים והטכנולוגיה העילית חשובה מטרה ולא
הדרך המסוימת ,שמפלגה אחת משתדלת לכפות על כל העולם .החברות העסקיות ,שלא מתנהלות
בדרך זו ,פושטות רגל .אפילו מהחברות ההולכות בה ,מצליחות חלק בלבד – כי המציאות תמיד
מכינה עוד הפתעות ,שלא חשבו עליהן קודם – אבל לפחות שיטת הביקורת החופשית משאירה סיכוי
להצלחה.
הדמוס הפוליטי בכל העולם ,עד היום לא אימץ את הכללים האלה .המערכות המדיניות שלו
בנויות על המפלגות הנאבקות על מקומות בפרלמנטים ,אותם הן משיגות על ידי תעמולה .זו אינה
יכולה להתבסס על דיונים ארוכים וממצים :התעמולה צריכה להקיף אותנו מהר ,להגיע למקסימום
האנשים במינימום זמן ,לתת תוצאות כאן ועכשיו .היא מבוססת על סיסמאות ומיתוסים ,בדיוק כמו
הפרסומות מכל סוג שהוא.
35
נוצר פרדוקס הדמוקרטיה :ההכרעות הקרדינאליות העלולות לחרוץ גורלות של מדינות ועמים,
לרוב מתקבלות על ידי אנשים לא ראויים בהליך נחות מזה ,שנדרש כדי להחליט על השקעה של מאה
אלף דולר .האזרחים תומכים או מתנגדים להחלטות האלה בהתאם להליך בחירה של השקפת
העולם ,שלרוב הוא פחות איכותי מהליך קבלת ההחלטה איזה סוג מכונית לרכוש .חברה כזאת לא
יכולה שלא להיות נשלטת על ידי מיתוסים ,דעות קדומות ואמונות תפלות ,היא לא יכולה שלא
להיהפך לאלימה ומתוסכלת ,כל רגע מתהלכת על קצה התהום של מלחמת אזרחים.
חירויות הפרט – הם דבר אציל ונעים לכשעצמו ,אבל הדיון הדמוקרטי אינו המטרה הסופית ,הוא
האמצעי לאחד את החשיבה של אנשים רבים בסיעור מוחות חברתי רחב כדי לנסות להגיע להבנה
טובה יותר של המציאות ולהחלטות טובות יותר .כשהדיון התבוני אינו קיים ,כשאת מקומו תופס ריקוד
טווסים משולב בקרב תרנגולים והחברה הזאת גם נמצאת באמצע המזרח התיכון – לא קשה לנחש
איזה עתיד נכון לה :כל פתרון חדש לשלום יביא למלחמה חדשה ,שום טריק לא יעזור ,כל תוכנית
כלכלית תביא רק לתנודות חדשות מעלה-מטה והאליטות המושחתות ימשיכו לשלוט ולהרוויח ללא
מצרין ,גם אם קומדיה של "בחירות" תמשיך להתקיים .כך יימשך עד שהתהליך האבולוציוני של
בריאת האדם בעל תבונה יתקדם עוד שלב ,או עד שתכבה השמש – מה שיבוא קודם.
36
מאמר ח' :פסבדו-דמוקרטיה
מה מתרחש בפועל אחרי שהחברה רושמת על נייר הקמת המשטר הדמוקרטי
ומהם יחסי הכוחות בהתמודדות בין החברה הזו לבין הרודנויות הסובבות אותה.
הרעיון להוציא את ההכרעות מידי אדם אחד לידי ציבור ,היה קיים מאז העולם הקדום ,אבל
מימושו אף פעם לא היה מוצלח .הדמוקרטיות הפרימיטיביות הראשונות של אתונה ורומא הוגבלו
לגברים בלבד ,לא כללו את הצדק האוניברסאלי ביחס לכל אדם ,התירו עבדות ,קרבות גלדיאטורים
ומלחמות.
המצב בארה"ב בראשית דרכה היה דומה ,אולם עד אז ארה"ב כבר רשמה בחוקתה "חרות וצדק
לכל" וקבעה את זכותו של כל אדם לחפש את אושרו .המהפכה הצרפתית עד אז כבר חרתה על
דגלה עקרונות של חרות ,שוויון ואחווה ובראשית המאה ה 20-החלו להתפתח הרעיונות של שלום
ושוויון הזכויות לנשים .רצף האירועים של כל התקופה הזו המחיש את הפערים הכואבים בין
הרעיונות היפים לבין הביצוע האומלל ,אבל תהליך ההומניזציה של האדם יצא לדרכו.
הקצב האיטי של ההומניזציה יצר תחושה ,ששום דבר לא משתנה בכלל .המוראות של העולם
הישן משתכחות מהר מלב האנשים וכבר נדמה להם ,שהחברה הפגומה ,שבה הם חיים ,היא לכל
הפחות אותה החברה הפגומה ,שקיימת במדינות הרודניות .אמנם התמורה הגדולה המתרחשת
במעבר מרודנות לחרות היא המעבר מהחבאת פגמי החברה על ידי השלטון ללהיטות לחשוף את
הפגמים על ידי האזרחים.
החברה הרודנית מציירת את עצמה כמופת של סדר ומוסר גבוה ,לאנשים ,המגבשים דעות על פי
מותגים ,קל יותר להזדהות איתה מאשר עם החברה שלהם ,שאת תאור פגמיה הם רואים ,שומעים
וקוראים כל יום – מכאן קצרה הדרך להערצת סטלין ,סדאם וערפאת.
סרבנות הדמוס
החברה החופשית לא מקלה על חבריה בתחום קבלת ההחלטות .חברות האזרחים ב'דמוס' ,קרי
קהיליית מורשי ההשתתפות בקבלת ההחלטות ,מטילה אחריות ומחייבת התעמקות בכל נושא
שבמחלוקת .מרבית אנשי הדמוס במדינות החופשיות רק מרחפים על פני צבירת ידע והתעמקות
בחשיבה ,נמנעים מיוזמה ואקטיביזם פוליטי וחברתי ,נסחפים אחרי סיסמאות ,מתייחסים להשקפות
כאל ענייני אופנה ,מאמינים בשקרים וזיופים הכי פרימיטיביים וגם בולעים בשקט את העלבון,
כשהשקרים נחשפים – כלומר מועלים בתפקידם כאנשי דמוס.
כתוצאה ,מוקד ההכרעה האמיתי עובר לקבוצת אנשים מצומצמת .בישראל חוג אנשים ,שמספרם
פחות ממאה ,קובע את ההכרעות החשובות ביותר .לא הייתי ממהר להאשים את האליטה השלטת
דווקא ,כי הרי השלטון לעולם יהיה בידי מי שתופס אותו .כדי שהשלטון )"קרטוס"( יהיה בידי הדמוס,
כלומר תיווצר במדינה דמו-קרטיה חייב הדמוס לתפוס את השלטון ,אבל הדמוס מוותר מראש ואנחנו
מוצאים את עצמנו עם פסבדו-דמוקרטיה.
37
הקו המשותף העיקרי בין רודנות לפסבדו-דמוקרטיה הוא הנטייה התמימה של האזרחים להיכנע
לשטיפת מוח .לא חשוב כמה הם דוחים את האידיאולוגיה הרשמית וכמה הם נשבעים לא להאמין
לתקשורת והפוליטיקאים – בסוף התמימות מנצחת והאזרחים נכנעים.
חוסר האמון והביקורת מעייפים את דעתו של האדם ,עד שהיא נכנעת ונפתחת לתכתיבים ,ולו
חלקית .כך ,רוב תושבי ברה"מ ,למרות חיי העליבות שלהם ,האמינו במשך דורות ,שהמשטר
הסוציאליסטי טוב ושארה"ב זוממת לכבוש אותם; תושבי ישראל נכנעו לאמונה ,שמלחמת הערבים
נגדם מתרחשת בגלל חמדנות ישראל לנכסי מקרקעין – זו פעולת ההגנה הטבעית של המוח נגד
עומס יתר :עדיף להירגע ולהאמין ,שלא בכל מלה מרמים אותך וחייבת להיות גם איזושהי אמת
בדברים המושמעים באוזניך מדי יום על ידי התועמלנים של השלטון.
אחת התופעות המכוערות ביותר בחברה הפסבדו-דמוקרטית הזאת היא השימוש הנפוץ
במשפטים כמו" :אין לי צל של ספק ש" ,"...כל מי ,שעיניו בראשו רואה ש" ,"...איך דרך אחרת חוץ
מ" ,"...אני בטוח במאה אחוז ש" ,"...יש לי את הפתרון האפשרי היחיד והוא…" – הביטויים האלה
משדרים בטחון עצמי וסמכות .המנהיגים מוצאים אותם יעילים ביותר לבניית המנהיגות על סרבני
הדמוס .אלה האחרונים משתמשים בהם בעיקר כדי להסתיר הרגלי חשיבה לקויים והנמקה חלשה.
אמנם ,על פי המהות של הדיון הדמוקרטי ,הביטחון של מאה אחוזים הינו זכותו הבלעדית של
האלוהים ואין יצור אנוש בשר ודם מסוגל ורשאי להיות מחוסר כל צל של ספק.
כבר לפני 2600שנה לימד סוקרטס ,ששום דעה אינה מוחלטת ,מילותיו "איני יודע כלום מלבד
העובדה ,שאיני יודע כלום" היו אחת ההארות הגדולות בהיסטוריה בתחום ההבנה של טבע האדם
וחקר העולם .איננו יודעים שום דבר לבטח ,אנחנו יכולים רק לחפש את האמת על ידי מחקר ועימות
בין דעות שונות.
לאחר יציאת אירופה מימי הביניים ,החלו הפילוסופים האירופאים לגלות מחדש את הספקנות.
במאה ה 17-הטביע רנה דקארט את מושג "הספק השיטתי" :להטיל ספק בכל דבר ,לשאול שאלות
על כל דבר ,להגיע למסקנות חדשות ושוב להטיל בהן ספק .עד היום אנחנו מוצאים מעט מאד עקבות
של הספק השיטתי בשיח המדיני של האומות והממשלות.
האנשים הבטוחים בצדקתם במאת האחוזים הם אלה המפוצצים אוטובוסים ומטוסים או תופסים
שלטון במדינה בכוח או בשטיפת מוח האזרחים בסיסמאות – הרי הם אינם מניחים או סוברים או
משערים או מגבשים דעה ,הם ממש יודעים מהו הדבר הנכון לעשותו .לעומת זאת ,לאדם בן-תרבות
תמיד יש ולו אחוז או אפילו פרומיל אחד של ספק ,המאפשר לו לשמוע דעות אחרות מפי האנשים,
שגם להם יש אחוז או פרומיל אחד של ספק – ולהתייחס אליהן ברצינות.
בחברה הפסבדו-דמוקרטית אנשים בעלי יוזמה יכולים להגיע למוקדי קבלת ההחלטות בעזרת
תרגילי פרסום ,תחבולות ,חנופה ,ניצול שררה ורמיית הבוחרים .בעלי היוזמה האלה מאוגדים
במפלגות ,המייצרות מערכת של סיסמאות וגימיקים פרסומיים לקראת כל מערכת בחירות.
תרגילי הפרסום האלה עולים ממון רב ,לכן המפלגות אוספות תרומות מאזרחים אוהדים
ומקבלות מקופת המדינה כספים ,על פי "חוק מימון המפלגות" .החוק הזה נחקק בישראל כדי להגביל
38
את התרומות מאזרחים וכך לצמצם את התלות הכספית של הפוליטיקאים באנשי עסקים עשירים.
הצלחת החוק בניתוק הקשר בין הון לשלטון מוטלת בספק ,אבל בכל מקרה ,מי שנהנה מהשיטה,
אלה משרדי פרסום ושאר בתי עסק המייצרים חומרי פרסום מרהיבים עבור המפלגות – עתירי
גרפיקה וחסרי תוכן.
הדמוס רואה ,מקשיב ,מסכים בשקט עם גנבת כספיו לטובת מסעות רמייתו והולך להצביע למי
שסיסמאותיו הקצרות והברורות משכו אותו יותר .הוא אינו מחבב את רוב המועמדים ומתנחם
בידיעה ,שלפחות לא כל אחד מהם ייבחר; רוטן ומאשים את כל העולם ,רק לא את עצמו.
החלום והמציאות
רק לאחר הצעד הזה קמו המדינות הלא יוצאות למלחמה בעקבות כל גחמה של השליט.
המדינות האלה המהוות בסיס להתפתחות הדמוקרטיה בעתיד והן התקווה לניצחון על טרור,
מלחמות ודיכוי .רק במדינות האלה ניתן לצפות לאחריות כלשהי של הנבחרים כלפי הבוחרים ,לדבר
על לגיטימיות כלשהי של בתי משפט ומוסריות הצבא ,כל חלופה מן החלופות הקיימות תהיה נפילה
לתהום .ההתנגדות למדינות האלה פרושה תמיכה ברודנות ובמלחמה בין מדינה פסבדו-דמוקרטית
לבין רודנות ,לתמוך במדינה הרודנית – זוהי לא רק איוולת אלא פשע בפני הדמוקרטיה העתידית.
השלטון הפסבדו-דמוקרטי הוא השלטון הטוב ביותר ,שהצליחה האנושות להקים עד כה .זו
חברה ,שאזרחים נהנים מחופש לדבר על ערכי הדמוקרטיה האמיתית ולחלום על כינונה ,בלי להיאסר
בעוון פעילות חתרנית .קיימות בה זכויות קניין ,חופש עיסוק ושלל חירויות הפרט ,שאזרח מן השורה
יכול לנצל אותן ,אם יתעקש ,במידה לא מבוטלת של הצלחה .בשלב זה של התפתחות האדם ,זאת
הפשרה המעשית בין הרודנות החשוכה לבין השאיפה האוטופית של האבות המייסדים של הרעיון
הדמוקרטי לייסד חברה שוויונית ,חכמה וצודקת.
כשאני רואה בעיני רוחי ,בחלומות עתידניים ,את המדינה הדמוקרטית ,אני רואה דמוס התובע
דיון ענייני יומיומי בשאלות שבמחלוקת; אני רואה איסור מוחלט לפוליטיקאים לקיים קשר מקצועי עם
אנשי פרסום או לקדם את עצמם בעזרת סטיקרים ,ג'ינגלים וגימיקים .אני חושב על מערכת בחירות
צנועה ומשעממת ,אך יעילה.
לכל מפלגה יהיה מצע הבחירות – החומר הפרסומי היחיד המחולק לבוחרים – שגם יופקד
למשמרת בבית המפשט העליון ,כחוזה בין מפלגות לבוחרים ,כמסמך משפטי ,שעל הנבחרים מוטלת
חובה לקיימו ,למעט פשרות סבירות לצרכים קואליציוניים; הפרתו תהיה כרוכה בעונשים.
בחברה הזאת ,כל מי שאינו מסוגל לבסס את הצעותיו לפתרון הבעיות של המדינה על מידע
וניסיון וכל מי ,שאין לו ספק ,שרק הוא צודק והתוכנית שלו היא היחידה האפשרית ,יוענשו בנידוי על
ידי הדמוס הזועם .לאנשים כאלה לא יהיה סיכוי להיבחר אף לא לוועדת תרבות שכונתית.
39
במדינה כזאת הפתרונות לבעיות של הביטחון ,החברה ,הכלכלה והחינוך יימצאו בסיעור מוחות
של התבונה המשותפת של הדמוס ונבחריו ,כאשר כלי התקשורת ממלאים את ייעודם כהגדרתם:
לספק תשתית טכנולוגית לשיח הציבורי.
אמנם ,כמו שהמלכים של העבר לא מיגרו את עצמם מהשלטון ,כך המעבר לדמוקרטיה לא
יתבצע על ידי הנבחרים הקיימים ,אלא בלחץ הדמוס ,שיכול לבוא אחרי שינוי יסודי באופן ,שבו כל
אדם בוגר מגבש את דעותיו ותצמיח מנהיגות חדשה לחלוטין במקום זו הקיימת.
האנשים השולטים בחברה הפסבדו-דמוקרטית ,בגלל אופיים הרודני ,נוטים לאותם הפגמים
האופייניים לרודנים .הם מבינים ,שאנשים בעלי סקרנות ויכולת חשיבה עצמאית מסוכנים להם
ומשתדלים למנוע מהם מידע ולהקיף אותם בטבעת תועמלנים"-פוליטרוקים".
ההגבלות על המידע והחשיבה הקיימות גם בבארונויות הקטנות בתוך המדינות ,כמו העולם
האוטונומי של האקדמיה ,בעיקר במחלקות של מדעי הרוח ,המדינה והמשפטים ,הנשלט כמעט
בלעדית על ידי הגרעין הקשה של המחנה "שטחים-תמורת" .בסביבה הזאת ,חלק מהאנשים בעלי
דעות חורגות מהמתווה המוכתב על ידי ברוני האוניברסיטאות ,מסתירים את דעותיהם האמיתיות
מתוך דאגה למקום העבודה.
כשמנהיגי המדינה נבחרים מחדש מדי מספר שנים ,איש מהם אינו יכול לצבור את הניסיון מדיני
הדרוש כדי לשחק את משחקי האינטריגות הבינלאומיות נגד אותם מנהיגי המדינות ,שרק המוות או
הפיכה צבאית מפרידים בינם לבין השלטון .הנשק הדרוש לראש ממשלה של מדינה בעלת שלטון
נבחר הוא צוותי חשיבה הבנויים ממומחים בעלי השקפות שונות ,המסוגלים לשלב את העוצמה
השכלית שלהם כדי להביט בכל בעיה מנקודות ראות שונות.
הדיון החופשי והאינטליגנטי של אנשים בעלי רקע השכלתי וערכי שונה ,פתיחות לכל דעה,
תשומת לב לכל עובדה ,התבונה המשותפת של האנשים הרבים ופתיחותו של המנהיג הנבחר לשמוע
כל דעה ולשנות את דעתו – יגברו על ניסיונו וערמומיותו של כל רודן.
נשק התבונה הקולקטיבית הזה צובר אבק במרתפים של משרדי ממשלת ישראל .סביב ראשי
הממשלות נמצאים יועצים בעלי דעות קרובות לדעותיו של בעל הבית .מתקבלים רק אלה המציגים
קבלות על הנאמנות; הם נאבקים ביניהם על חיבתו של ראש הממשלה על יד הנהון צייתני מאוס.
מי שאינו מיישר קו ,לומד מהר מהו הייעוץ הנכון או מסולק ממוקד קבלת ההחלטות .אהוד ברק
היה רמטכ"ל בתקופת לידתו של הסכם אוסלו" .בהסכם הזה יש יותר חורים מהסכם" ,כך בערך
40
התבטא בתחילה ,אך לאחר שלמד את כיווני הרוח החדשים בלשכת ראש הממשלה והיות וריחה של
כורסת שר הפנים קסם לו ,נהפך במהרה לאחד המצדדים הנלהבים של הסכמי אוסלו.
מדינת ישראל וארצות המערב משתמשות בלגיונות של יועצים מומחים ,שתפקידם להמציא
"הערכות" .הקריירות וההכנסות של המומחים האלה תלויות בממסד אקדמי ,שנתון למרותו של
ממסד פוליטי ובממסד התקשורתי הנתון למרותו של הממסד העסקי הקשור לממסד הפוליטי.
במחקר ,שהם מבצעים לכאורה ,הם לא מחפשים את האמת בכל מחיר ,אלא את החיזוקים להנחות
המוקדמות שלהם; מטרתם האמיתית היא לרצות הממסדים .אין להם כל סיכוי להגיע לפתרונות לא
תקניים ולא קונפורמיסטיים.
כצפוי בתנאים אלה ,רוב הערכותיהם מתבררות כמוטעות .שרשרת ארוכה של אירועים לא
נחזתה על ידי כל שירותי המודיעין וכל גדודי המומחים של ישראל והמערב .הדוגמאות הקלאסיות הן
המהפכה האסלאמית באיראן ,המלחמה בין אירן לעיראק ,הפלישה העיראקית לכווית ,שתי
ההתקוממויות ביש"ע ,הקמת חיזבאללה בלבנון ופיגועי התאבדות – כל אלה נפלו עליהם בהפתעה
מוחלטת.
היו להם כישלונות נוספים .בימי אהוד ברק כראש הממשלה ,שוב ניעור מתרדמתו האריה
מדמשק ופתח במעין משא ומתן עם ישראל .בכירי הפרשנים של התקשורת הישראלית קבעו
בהתלהבות ,שהפעם זה ממש רציני .גרוע מזה :אגף המודיעין בצה"ל העריך ,שהנשיא חפאז אסד
"קיבל החלטה אסטרטגית לכרות ברית שלום עם ישראל" .כל מי שניסה לטעון אחרת הושאר על ידי
סוללת היועצים מחוץ למעגל מביעי דעתו בפני ראש הממשלה.
אהוד ברק החל מצחצח עטו לקראת טקס החתימה .הרמטכ"ל היהיר והטירון הפוליטי הזה ,תוך
פחות משנתיים בתפקיד ,התנהג כמו שיכור ומבולבל והצליח להמאיס את עצמו על רוב הציבור ועל
רוב מקורביו .הוא היה בטוח ,שלו רק היו מסדרים לו פגישה בארבע עיניים עם אסד ,תוך שעתיים
היה סוגר איתו את כל העניין – במלים אלה דיבר אל העיתונאי דוד בדין.
כצפוי ,אסד-האב שיחק עם ברק כמשחק חתול עם עכבר ובסוף ירק אותו במיאוס .לא החלטה
אסטרטגית ולא ברית שלום .התקשורת גלגלה לשמיים את עיניה המתחסדות בשאלה ללא מענה:
איך יתכן ,שבכירי הפרשנים טעו? לא הועמדה לדיון הציבורי העובדה ,שגם אמ"ן נתן הערכה לא על
סמך המידע מתוך מסדרונות השלטון בדמשק אלא מתוך מסדרונות השלטון בירושלים ,או במלים
פשוטות ,התקרנף ונתן הערכה מזויפת ,בהתאם לציפיות של הבוס .למזלו של ברק ,לא הייתה לו
ההזדמנות לתת ולשאת עם אסד ישירות ,כי על פי יחסי הכוחות ,הוא היה יוצא ממנו כמו שהיה יוצא
מזירת האגרוף מול מייק טייסון.
41
מאמר ט' :אנטישמיות
אנטישמיות :אינה יציר מקרי של מלחמה על האמונה "הנכונה" באלוהים אלא נשק
מתוכנן ומעוצב במאבק שכבת השליטים למען כסף ,תהילה וכוח ,ביטוי קיצוני
למדיניות "הפרד ומשול" .כך במדינות הרודנות המסורתית וכך תחת הפסבדו-
דמוקרטיה החדשה.
אחרי שנשמעו בישראל ובעולם מחאות נגד העיבוד הטלוויזיוני המצרי "היוקרתי" ל"פרוטוקולים
של זקני ציון" ,ביקש מובראכ את מומחיו להיסטוריה לבדוק בשבילו מה הם באמת "הפרוטוקולים"
האלה .יכול היה לא להטריח אותם כל כך קשה :חיפוש קצרצר באינטרנט מעלה שפע אתרים
המפרטים את הסיפור הטראגי והמגוחך הזה בתוספת מספר האתרים המציגים עדיין את הטינופת
כמסמך אותנטי או תחת ההגדרה האוורירית "שנוי במחלוקת".
"הפרוטוקולים" חוברו בשנת 1897על ידי השירות החשאי "אוחרנה" )"השמירה"( של הצאר
הרוסי ,כדי ליצור פרובוקציה ולעורר תסיסה נגד היהודים .מאז הוכח פעם אחרי פעם ,שמדובר בזיוף
פרימיטיבי ,שהתבסס על הסאטירה הפוליטית הצרפתית נגד נאפוליון ה ,3-שבמקור כלל לא דיברה
על היהודים.
בשנת 1840התפוצצה "עלילת דמשק" :מספר יהודי סוריה הואשמו ברצח כומר נוצרי למטרות
פולחניות ,כביכול .הנאשמים אולצו להודות תחת עינויים ,אבל בסופו של דבר זוכו ושוחררו .שר
הביטחון הסורי מוצטפא טלאס ,ששירת תחת שני אסדים ,אחד המייסדים של המפלגה השלטת ,כתב
ספר הטוען לאשמת היהודים בפרשה" ,כדי להכין עם הדם דברי מאפה לחג המכונה יום כיפור")!(
מדובר באותו שר הביטחון ,שהעניק אות הצטיינות לחייל סורי כהוקרה על רצח 26שבויים
ישראלים במלחמת יום כיפור .בשנת ,2002הנשיא באשיר אסד העריך לשר הביטחון בן ה 70-את
כהונתו לתקופה נוספת ,כהוקרה על פועלו .אסד הצעיר בעצמו אינו טומן את ידו בצלחת :על
בוגדנותם של היהודים הוא הרצה בטקס קבלת פניו של האפיפיור יוחנן-פאולוס ה 2-בביקורו בדמשק.
תחת המשטרים הרודניים ,אידיאולוגיות כלשהן קיימות אך ורק על מנת לשרת את השאיפות של
הרודנים לצבור יותר עושר וכוח שלטוני" .האח הגדול" בודק כל ספר ,סרט ,הצגת תיאטרון חובבים
בבית פרטי ודרשה דתית ,על מנת לוודא ,שהאידיאולוגיה המחויבת תיכנס למוחות הנתינים ולא
תיכנס שום אידיאולוגיה מתחרה.
הכנסייה הקתולית מעולם לא הייתה אלא מכשיר שליטה והתעשרות מושחת :מספיק להזכיר את
שיתוף הפעולה ההדוק שלה עם השליטים החילוניים ,המסים שהיא כפתה ,החרמת הרכוש של
"ההרטיקים" המומתים והשיווק המסיבי של מחילת עוונות )אינדולגנציות( מראש :שלם היום ,רצח
מחר ,כנס לגן-עדן מחרתיים!..
42
לכן ,דרושה מידה רבה של דמיון תמים ,כדי לצפות מהממסד הכנסייתי כוונה "דתית" בהפצת
האנטישמיות בעולם .התשתית "הדתית" של האנטישמיות ,שמוחות הנתינים מולאו בה ,הייתה פועל
יוצא מהשאיפות הארציות ביותר .כך היה גם תחת הכנסיות האורתודוקסיות וגם תחת הממסד
האסלאמי.
יש אמרה ,שכדי שאנשים יאמינו לשקר ,זה מוכרח להיות שקר מזעזע .מספרים ,ששר התעמולה
יוזף גבלס היה אומר את זה ,אבל אין לרשום את זכויות היוצרים על שמו .כבר מי שהמציא את עלילת
הרצח הפולחני של ילד נוצרי לפני חג הפסח ,באנגליה במאה ה 12-לספירה ,פעל על פיו .במאה ה-
13עלילת רצח הילדים נאחזה בצרפת ,לאחר מכן התפשטה ברחבי אירופה והמזרח התיכון ובסוף
קיבלה "אישור" דרך אותם "הפרוטוקולים".
הפיכת היהודים לאויב האולטימטיבי של האנושות ,בני השטן ,המכשפים המרושעים ,רוצחי
"המושיע" ,רוצחי ילדים ,מרעילי בארות ועושקי תמימים הייתה נחוצה לשליטים בדיוק מאותן הסיבות,
שהיה נחוץ להם האויב החיצוני התמידי או "ההרטיקים" ו"המכשפות" :לתחזק מצב חרום ,להזכיר
בכל רגע לנתינים הכנועים ,שללא השלטון הקיים של המלך והכנסייה – לא יהיה מי שיגן עליהם בפני
החולות הרעות ,לכן יש להיכנע ,לציית ולשלם מסים ,כנדרש בחוק .לכן ,גם כאשר סולקו היהודים
ממדינה זו או אחרת ,המשיכה הכנסייה לחפש ולשרוף באש את היהודים הסמויים ,שלכאורה לא יכלו
להזיק לה ,כמו שאחרי שרפת אלפי מכשפות ,הם המשיכו לחפש עוד ועוד.
פרץ האנטישמיות המפורסם ברוסיה על גבול המאות ה 19-ו ,20-תאם את הצרכים של משפחת
רומנוב המנוונת .הצאר ניקולאי ה 2-היה טיפש ספוג אמונות תפלות וחלש אופי .רוסיה נחנקה תחת
חוקים ומנהגים מיושנים ,נחשלת טכנולוגית וכלכלית ,סופגת תבוסות צבאיות משפילות .מישהו היה
צריך לשלם את המחיר.
היהודים תמיד היו האויב הנוח ביותר של הרודנים :גם אפשר לנצל אותם בתחומים ,שהנוצרים
לא רצו להתעסק ,גם לנצל את ממולחים שביניהם לצרכים כלכליים ,גם לתעל אליהם את זעם ההמון,
כשנחוץ להסיט את זעם ההמון מכס המלכות כלפי מטרה אחרת .הם תמיד זמינים ,אתה יכול לגרש
אותם ואחרי-כן להזמין אותם לחזור ,עד הגרוש הבא .אתה שודד אותם ולא נענש ,אתה הורג אותם –
הם פשוט מתים.
תאוות השלטון והכסף של השכבה השלטת תמיד עמדה מאחורי הפרעות ביהודים ברחבי
העולם .ניתן לומר ,שמאחורי כל בריון פוגרומש'יק לבוש סרבל מזוהם ,מדיף ריח וודקה זולה ובצל,
מניף גרזן ,עומד בריון מעודן ,לבוש בהידור ,מדיף ריח בושם וקוניאק ,סופר שטרות .עם מעט מאמץ,
ניתן לזהות כאלה העומדים גם מאחורי עיתונאים שקרנים ובריונים מן הזן החדש המכונה "פעילי
שלום" ,העומדים בדרכם של הטנקים הישראליים המחסלים בתי מחסה למנהרות הנשק.
43
תולדות האנטישמיות ,סימניה ,סיבותיה ,דרכי התגוננות מפניה לא נלמדים על ידי הציבור
הישראלי הרחב .הקמת המדינה הצטיירה לא רק כתשובה הולמת לאנטישמיות ,אלא כסוף הפסוק
ההיסטורי של תופעות הגלות .הם )האנטישמים( שם ,אנחנו כאן – ושלום על ישראל .כל הנושא
נתפש כשייך לעבר הגלותי ,שלא צריך לעניין את הישראלי החדש "עז מבט ושחור כפיים".
האיש לא פנה לחפש את התשובה בחיים אמיתיים ,בעולם המושגים והדעות של האנשים,
שמולם הוא עומד ,אלא בעולם המוכר והחמים של המושגים הקבועים הרגילים שלו ,העוטפים את
תודעתו כצלופן .שם הוא מצא את התשובה הצפה על פני העיסה הדביקה של סיסמאות קצרות
ופתרונות שלופים מהמותן :האשמים הם שוב וכרגיל הימניים ,הדתיים ,החרדים והמתנחלים" ,זוועות
הכיבוש המשחית" ,חיילים במחסומים – כל אחד מכיר את הרשימה.
בין התמונות מעברי הרחוק החרותות בזיכרוני ,ישנה אחת הקופצת לי מול העיניים בכל פעם,
שאני נתקל בתופעה הזו .תחנת משטרה אזורית באחת מערי אוקראינה ,כאן מגישים את הבקשות
להיתרי היציאה מברה"מ .שעות קבלה :חצי יום פעם בשבוע ותור הפונים ארוך .היה עליך לשמור את
מקומך בתור ,שבוע אחרי שבוע ,בטרם תיכנס אל החדר.
מחוץ לתחנת המשטרה עמדו יהודים וניסו לארגן ביניהם את ניהולו התקין של תור .כמובן ,פרץ
ויכוח ולא עברו אלא רגעים מעטים עד נשמעה כאן ,מול תחנת המשטרה של האויב ,בנקודת
ההתנגשות בין דוד היהודי לבין גולית הסובייטי ,אזעקת הקרב של היהודי השפל ,שהגלות זורמת
בכל עורקיו וכבר חדלה להיות עלבון והייתה לישותו" :בגלל האנשים שכמותך לא אוהבים אותנו!"
בקשר לפרשות האנטישמיות החדשות אני מציע חוויה מיוחדת – לקרוא בעיתוני העבר תיאורים
של אירועי היום .במאמר "במקום נאום ההגנה" ,שזאב ז'בוטינסקי כתב בשנת ,1911הוא התייחס
לתגובת היהודים לעלילת הרצח הפולחני .ז'בוטינסקי מתאר שלוש צורות אופייניות ,שאותם לובשת
התגובה היהודית להאשמה המפלצתית :רגישות יתר ,תמימות ועיוורון.
הרגישים מגיעים לסף שיגעון מאימת העלבון והייאוש .התמימים הם אלה המוכנים לרוץ ברחוב,
לתפוס אנשים באמרות בגדיהם ולשכנעם בחפותם המוחלטת של היהודים ,בהסתמך על עשרת
הדיברות ועל זיכויים של היהודים בכל המשפטים הקודמים ,בהם נאשמו ברצח הפולחני .העיוורים
מתעלמים מעובדות ומאמינים ,שמרבית האוכלוסייה אינה מאמינה בכזב זה ואף מתקוממת נגדו,
כלומר הבעיה איננה קיימת.
שיעורו של ז'בוטינסקי מעולם לא נלמד .ציבור הימין בישראל השקיעה אנרגיה עצומה בניסיון
לשכנע בטוהר דרכיו וכוונותיו ,אך "המשורר" יצחק לאור כתב על מתנחל השותה דם של ילד
44
פלשתיני .המתנחלים זעקו בניסיון להתנער ממעשיו של ברוך גולדשטיין ,אך אורי אבנרי כתב אז
מאמר בשם "כן ,הימין כולו!".
לאחר רצח רבין היסטריית הסליחות של הימין הגיעה לשיא חדש ,אך דוד טרטקובר שילב
בעבודותיו את תמונותיהם של יגאל עמיר ,אריאל שרון ואפי איתם .אחר-כך ,כאשר עלילות מוחמאד
א-דורה ומחנה ג'נין עלו על הפרק ,הסתבר מה שידענו קודם :מבחינתם של ז'אק שיראק ,קופי אנאן
ושות' ,הימין והשמאל שלנו כאחד ,שותים את כוסית הדם הפולחנית.
אז האירופאים עדיין "מתעלים את זעם ההמון" כלפי הגזע היהודי כולו והיהודים ,כנהוג ,מחפשים
בקרבם את האשמים ,יוצרים את האנטישמיות היהודית הפנימית ,הלא שונה בהרבה מזו החיצונית.
ישראל יצרה את "היהודים של היהודים" והוכיחה בכך ,שאין למחלת האנטישמיות שורשים גנטיים,
אלא ,בדומה לשחפת התוקפת גוף מוחלש ,האנטישמיות היא המחלה התוקפת מוחות מוחלשים ללא
הבדלי גזע.
אין כאן מקום לפליאה :הרי מישהו היה צריך לשלם את המחיר של פארסת אוסלו .העילית כרתה
ברית עם ארגון טרור ורודנות ,למטרה שקופה של גריפת כסף ואחיזה בשלטון ,כאשר ההמון מפוטם
באופיום "השלום" .ההמשך היה בלתי נמנע :יש מי שמשלם בדמו בעד השחיתות בצמרת ויש מי
שמשלם בראשו בעד הדם; כמובן ,לא הצמרת.
בתנאים האלה ,היכן יימצא אדם הגון ,אם לא בקצה שרשרת המזון של החיה האנטישמית? אם
אתה לא דתי ולא חרדי ,אז תהיה "מתנחל" ,ולו למען הכבוד הרוחני להיות חלק מהשנואים ולא,
אפילו למראית עין בלבד ,חלק ממעגל החיצוני כלשהו של השונאים.
מסקנתו של ז'בוטינסקי
לא משנה ,שניתן למלא האנגרים שלמים בהוכחות ,שאיש בעולם הערבי מעולם לא הציע ולא
מציע לישראל שלום בתמורה ליש"ע – המתנחלים עדיין "אשמים" בהימשכות המלחמה.
לא משנה כמה פעמים נזכיר מה היה רשום למעשה על אותו ארון המתים בהפגנה ברעננה ומי
הפיץ את תמונת רבין במדי ס.ס .ואת הסטיקר על שרון ולילי; לא מעניין אף אחד ,שאיש לא תקף את
לבנת ולא ניקב את צמיגי רכבו של נתניהו – אנחנו ,כביכול ,רצחנו את ארלוזורוב ורבין ואו-טו-טו
נרצח עוד כמה...
ז'בוטינסקי התנגד לתמימים" ,אשר על כל צעד ושעל נעמדים בתנוחה גאה ופותחים בנאום
הגנה .נימוקיהם חדגוניים כמו ההאשמות של הצד השני ...האספסוף איננו מקשיב אל הנימוקים
האלה ואיש מההמון איננו מתחשב בהם ...כל הנמקה אובדת כמו מים בחבית נקובה ...מקומה
יכירנה בבית משפט או בפרלמנט – אך בפרלמנט אמיתי ,בו מתקיים עיון רציני בשאלות רציניות.
כשאת מקומו של הפרלמנט תופסת עצרת המונים ,בה ממטירים מהבמה קריאות עליהום ,בה איש
איננו שם לב לשיקולי היגיון ואיש איננו מעוניין במסמכים – אומנות ההגנה מחוסרת כל משמעות...
"באווירה של התנפלות רבתי ,השתוללות ,הכאה ללא הבחנה ,כל מלות ההצדקה אינן במקומן.
הן אולי אף עלולות להזיק .כבר מספר שנים יושבים יהודי רוסיה צפופים על ספסל נאשמים .זו איננה
45
אשמתם .אך מה שכן אשמתם ,ללא כל ספק ,זה שהם מחזיקים את עצמם במעמד של נאשמים .כל
הזמן ובכל כוח גרוננו אנחנו מצטדקים...
"ההרגל למסור דין וחשבון ,בקביעות ובשקדנות ,בפני כל ערב רב ,גרם לנו נזק עצום ועוד יביא
נזק אף גדול יותר .הציבור התרגל לכך ,התרגל לשמוע מפינו את נימת התחינה של מואשמים .המצב
שנוצר מאשר באופן טרגי את הפתגם הידוע 'מי שמתנצל -אשם' .אנחנו בעצמנו הרגלנו את שכנינו
אל המחשבה ,שעבור כל יהודי שסרח ניתן להעמיד לדין את כל העם הקדום אשר חקק חוקים
בתקופה ,בה השכנים טרם המציאו פוזמקאות...
"אנחנו סבורים ,שהנכונות התמידית שלנו לאפשר חיפוש בביתנו בסופו של דבר תשכנע את
האנושות באצילות רוחנו :הננו בפניכם ,אין לנו מה להסתיר! זו טעות גסה .אנשים אציליים לעולם לא
יתירו חיפוש בביתם ,כיסם ונפשם .רק אלו הנתונים במעקב מתמיד מוכנים בכל שעה לעמוד
לחיפוש".
ז'בוטינסקי העלה השערה ,מה יקרה ליהודים ,אם בפעם הבאה תפוברק עלילת הדם בידיים
מאומנות ומתוחכמות ,כך שאף השופט ההגון ביותר יהסס לזכות את הנאשמים? אך מה אם יקרה
דבר אף גרוע יותר -באווירה של שיסוי ונידוי יימצא אדם ,שדעתו תשתבש עליו והוא יבצע את מה
ששמע כל כך הרבה פעמים?..
במאמר מסופר על יהודי בשם דוד מורפוגו אשר חי בפאדוה במאה ה .16-הוא השתגע וצעק,
שיביאו אליו את בתו בת השלוש של השכן ,הוא ישחט אותה ויתיז את דמה על מצה .הרבנים קשרוהו
והסגירוהו בידי השלטונות" .ברם ,במשך 400שנה ,שעברו מאז" ,כותב ז'בוטינסקי" ,עצבינו
התרופפו למדי ובא בחשבון שיימצא מופרע מעודן ,שלא יצעק אלא יבצע .מזל תמוה בעיני ,שהדבר
טרם התרחש .אל נשכח ,באיזו אווירה של סיוט גדלים צעירינו".
בתנאים המחרידים של רוסיה צארית ,כשהיו היהודים למיעוט קטן ,אומלל ונרדף באלימות מכל
הכיוונים ,חסר כל כוח הגנה ,הציב זאב ז'בוטינסקי בפני היהודים את הפתרון היחיד האפשרי
מבחינתו" :הלא הגיע הזמן ,שבתשובה על כל ההאשמות האלו ,נוכחיות ועתידיות ,נזיפות ,החשדות,
עלילות ,הלשנות ,פשוט נשלב את הידיים על החזה ונתיח בקול רם ,ברור ,קר ושלו ,כנימוק יחיד אשר
הציבור הזה מסוגל להבין ונאמר :לכו לעזאזל! מי אנחנו ,שנצטדק ,מי הם ,שיחקרו אותנו?"..
46
מאמר י' :שבר החלום
בין האנשים החיים תחת משטרים רודניים יש המעיזים לחלום על חיי חופש,
דמוקרטיה ,שלום ורווחה .מה היה החלום ומה נשאר ממנו?..
זו הייתה עיר אוקראינית גדולה ואפורה ,מתפארת במוסדות להשכלה גבוהה ובמפעלי
תעשייה המייצרים טרקטורים ,קטרים ,מטוסים וטנקים .היו בה גם שדרות של עצי דולב רחבי
העלים ,הצובעים בסתיו את העיר האפורה בצהוב ואדום ,בנגיעת יופי של פעם בשנה.
באמצע העיר היה רחוב על שם קרל מרקס ,שהתחבר לרחוב על שם פרידריך אנגלס,
שהתחבר לכיכר על שמו של הפעיל המקומי של המהפכה הסוציאליסטית טבלייב .לעתים בלשון
העם כונתה הכיכר "כיכר תל-אביב" ,בגלל הדמיון בצליל ,אך בשלב מסוים בחיי העיר ,נזכרו
השלטונות ,ש'טבלייב' היה שמו המחתרתי הבדוי של מהפכן יהודי והסבו את שמה של הכיכר
ל"אוקראינה הסובייטית"; במרכזה החלה מתמרת אנדרטה בצורת חמישה אנשים המסמלים את
העם החדש הצועד קדימה תחת גוש אבן מרובע ,שהאמן התאמץ לשוות לו צורה של דגלים
מתנופפים .בלשון העם נקראה האנדרטה "חמישה מטומטמים גנבו מקרר".
עוד היו בסביבה רחובות וכיכרות על שמם של יקירי הסוציאליזם למיניהם ,כמו הכיכר על שמו
של מייסד ק.ג.ב פליכס דזרז'ינסקי הפולני ושלושה פסלים מפוארים :של המשורר הייצוגי של
אוקראינה ,של מייסד האוניברסיטה המקומית ושל לנין .כל אחד מהפסלים הצביע בידו ומבטו אי-
שם כלפי העתיד המזהיר והנכסף ,אמנם בדיקה פשוטה בשטח העלתה ,שלושתם הצביעו על
חנות מזון ומשקאות קטנה; כך המנהג הסלאבי לחלק בקבוק וודקה בין שלושה שותפים מצא
חיזוק אומנותי-פוליטי-היסטורי מגולם באבן וברונזה.
אי-שם ברחוב קרל מרקס ,באחד מגושי הבניינים המכוערים ,שנבנו בחופזה ובדוחק על ההרס
שלאחר מלחמת העולם השנייה ,היה חדר מקושט בשני דיוקנאות מפוארים :האחד של
הקוסמונאוט הראשון יורי גגרין ,השני – של ארנסטו צ'ה גווארה...
כמעט מגיל אפס למדנו צעדת אווז ושירים פטריוטיים .היו אלה שנות הזוהר של ברה"מ,
כאשר האימפריה הסובייטית נלחמה על כיבושים חדשים בכל היבשות באמצעות חיילים מקומיים.
אלפי אנשים הרגו אלה את אלה ברובי-סער "קלשניקוב" ,כאשר גנרלים לבושים במקטורנים
מוזהבים מקושטים בכוכבים אדומים למכביר מושכים בחוטים.
אנחנו צעדנו בסך ושרנו שירי מולדת העומדת למשמר השלום בכל העולם ,תקוותם של כל
הנדכאים והחלכאים .בשנת '67ילדים גדולים ברחוב הקניטו אותי בכינוי "ישראלי" ובצחוק לעגני
הציעו לי ללכת להילחם בערבים .בסוף הסתבר ,שהם צדקו ,בעצם .על צווארי הייתה קשורה
מצנפת אדומה ובלבי שבועת אמונים למורשתם האינטר-נציונליסטית של ולדימיר איליץ' לנין
ומפלגתו.
***
47
משפט פתיחה לאוטוביוגראפיה של מיליוני אנשים" :אחד הזיכרונות הראשונים שלי מימי
הילדות הוא המתנה בתור ללחם" .בתחילת שנות השישים הביאו שליטיה של ברה"מ את
החקלאות לקריסה ,בשנות השבעים המצב הכלכלי החל להתדרדר שוב .הכלכלה הסובייטית,
מנוהלת על ידי בכירי המפלגה הכסילים ,הייתה חסרת אונים לקיים את המדינה הגדולה ברמת
קיום סבירה.
מרוץ החימוש מול המערב ,פיתוחו ואחזקתו של הצבא הגדול מעבר כל היגיון ,ההתרחבות
האימפריאלית ,שכונתה "סיוע ידידותי לעמים שוחרי חרות" ושל המשטרה החשאית האדירה עלו
לאוצר המדינה הון תועפות .לאחר מכן ,בכירי השלטון לקחו את כל הדרוש להם לקיים רמת חיים
על פי הסטנדרטים של בוורלי הילס ,כולל דירות פאר ,בתי חורף וקיץ מחוץ לערים ולחופי הימים,
אנשי אחזקה ,משרתים ומאבטחים צמודים ,נסיעות שעשועים בעולם ועוד.
בכירים ברמת ביניים קיבלו פחות ,אבל גם היו להם דירות טובות על חשבון הקופה ,מכוניות
עם נהגים צמודים ,אספקת מזון משובח ממחסנים מיוחדים ,טיפול רפואי בידי פרופסורים ,נופשים
בבתי הארחה השייכים לקסטה ומענקים כספיים.
מספר נתחים שמנים נוספים מימנו את מסע התעמולה המתמיד הנועד לשכנע את העם ,שאין
כמהו חופשי ומאושר עלי אדמות :העיתונים ,שהלכו מתיבת הדואר כמעט הישר אל פח אשפה,
טלוויזיה משעממת ,סרטי קולנוע גרועים ,משכורות של תועמלנים פרימיטיביים ומשדרי הרדיו
המיוחדים המשבשים את השידורים ברוסית של תחנות הרדיו המערביות.
האנשים מן השורה קיבלו את מה שנשאר :משכורות ,שנועדו להבטיח אי-מיתה מרעב של כוח
האדם; דירות משותפות ,בנויות מפרוזדור עם כניסות לחדרים רבים ,משפחה שלמה בחדר אחד,
חדר המטבח ,שירותים ואמבטיה משותפים לכולם ,ועם קצת מזל – הטלפון .המזון ,הבגדים ושאר
מוצרי צריכה בסיסיים היו גרועים ובמחסור מתמיד.
כמובן ,החינוך והרפואה ניתנו "בחינם" .האנשים השקועים בחייהם העלובים לא חשבו אפילו,
שמתוך עמלם ,שנעשה כמעט ללא תמורה ,הם כבר שילמו מזמן עבור החינוך והרפואה; שמגיע
להם טוב יותר מבתי ספר העוסקים מחצית משעות הלימוד בשטיפת מוח וגם טוב יותר מבתי
חולים חסרי ציוד ותרופות ,עם סגל אדיש לסבל החולים ,כל עוד לא שולם שוחד לרופא המטפל
ולאחות המחלקה.
הספקות לגבי "הנתיב אל העתיד הזוהר" התרבו מיום ליום ,אך את התג של "קומסומול" –
ברית הנוער הקומוניסטי – עדיין ענדתי בגאווה .תהליך ההתנתקות מהאינדוקטרינציה
האידיאולוגית היה איטי וקשה ,שלב אחרי שלב.
עבדות המחשבה הייתה הקללה הקשה מכולן .העוני החומרי הציק בחיי היומיום ,אך חובת
הצביעות שבנאמנות לדת הבולשביקית הרשמית יצרה תחושת החיים המשולים לשחייה בתוך
ג'לי סמיך ומחניק .כינינו זאת "מחלת עין-אוזן" ,כלומר "מה שאני רואה במציאות אינו תואם את
מה שאני שומע ברדיו" .היה רעב לשאלות ורעב לתשובות ,יותר מרעב לחתיכת עוף משובחת.
המידע על החיים האמיתיים נאסף פרור אל פרור ,בהיחבא מאזניים לא-אמינות ,בשיתוף עם
אחים לבינה הקרובים בלבד.
48
תרגלנו את הבנת הנקרא תוך ניסיונות להוציא אי-אלו ידיעות מבין השורות של
"קומסומולסקאיה פראוודה" וניהלנו את סדר היום על פי לוח השידורים של "קול אמריקה"
ברוסית ,כשהשיבושים פסקו .לדור ההורים ,שהתחנך תחת סטלין ,היה קשה יותר; בעצם ,הם
ואנחנו ,בני-עשרה ובני ארבעים ,ביחד נאבקנו למען טיהור התבונה.
לעתים כבר היה נראה לנו ,שהגענו אל ההארה ,הבנו היכן בדיוק רימו אותנו וכבר אנחנו
מבדילים בין הטוב והרע ,אך חלף עוד זמן ,ועוד ידע נצבר ועוד דעות של אנשים אחרים שמענו,
ואז התגלה לנו כל פעם מחדש ,שהיו אלה רק הצעדים הראשונים בדרך לחרות.
אנחנו הוכחנו ,שאמנם קשה ומייגע ,אך אפשר להחליף את השקפת העולם .זה אולי קצת
כואב ,אבל בריא ,לנפץ את אלילי השקר .יורי גגרין ,שפרצופו עיטר את הקיר מעל מיטתי ,התגלה
בחור רוסי בעל ביוגראפיה ללא רבב אידיאולוגי ,מתוכנת לגבורה כרובוט .כשהתמזל מזלו לחזור
חי מהמרוץ המטורף של הקומוניסטים להגיע אל החלל החיצון לפני האמריקאים והתהילה עלתה
לו לראש.
"צ'ה" גווארה ,שכנו של גגרין על אותו הקיר ,התגלה כרוצח נתעב ,ששביל דמים של הנרצחים
במשפטי שדה השתרך אחריו ואחרי חבריו מהרי סיירה-מאסטרה עד הבנה הבירה ,בה הם
המליכו רודן גרוע וצמא-דם עוד יותר מזה ,שהם הבריחו משם" .צ'ה" הפך להיות שר בממשלה
החדשה ,עשה שמות בכלכלה הקובנית ובסוף ניסה לבצע הפיכה דומה גם בבוליביה .שם הצבא
הצליח בעוד מועד לתפוס את השרץ ולמעוך אותו מעל פני האדמה.
***
שנים אחר-כך ,כאשר עדיין חלק מכוכבי הפוליטיקה הישראלית דהיום היו רק פעילים בסניף
הליכוד בירושלים ,התקיימו בתיאטרון "פרגוד" ערבי "יין ,גבינה ופוליטיקה" בהנחיית דני נווה.
באחד המפגשים ,בין המוזמנים על הבמה היה דר' )מאז כבר פרופ'( אבי רביצקי ,שהביע דעה כי
חולשת הדמוקרטיה הישראלית נובעת מקבוצות האוכלוסייה ,שלא קיבלו חינוך לדמוקרטיה,
למשל יוצאי ברה"מ .אלה האחרונים ,שייצוגם באולם "פרגוד" היה מעבר למשקלם באוכלוסיה,
מחאו בקול ,אך רביצקי התעקש" :מה ,הצאר ניקולאי הקנה לכם ערכים דמוקרטיים?"..
אבי רביצקי לא הבין )אולי עד היום ,ולא רק הוא( ,שלא מהצאר ניקולאי ,גם לא מ"שמש
העמים" ולא מהקיסר לאוניד למדנו את מדעי המדינה ,אלא לעומתם ומאחורי גבם .דווקא שם,
בתנאי המחתרת הרוחנית ,פיתחנו את שיטות הדיון האינטלקטואלי החופשי והבנו את מהות
החופש.
בקרב אליטות אינטלקטואליות קטנות ,במפגשי חברים סביב השולחן במטבח ,בניגוד
לסטיגמה ,על כוסות תה לרוב ,לא וודקה ,הגענו למסקנות ,שהחופש מתחיל בסקרנות ,תאווה
למידע ולידע ,שידע ותבונה הם האויב המסוכן ביותר של הרודנים; שם גילינו מחדש את משמעות
האמרה העתיקה "בוויכוח לידת האמת" ,למדנו להסתכל אל העולם דרך הספק השיטתי של
דקרט ולחפש את האמת בשיטת החקירה של סוקרטס ,לרוב בלי ידיעה ,שאנו ממציאים מחדש
את הגלגל.
49
היה זה אך טבעי ,שלנרטיב "שטחים-תמורת-שלום" אודות "הסכסוך" במזרח התיכון לא
הייתה השפעה מהפנטת על רובנו .מצאנו את עצמנו בצד הימין של המפה הפוליטית הישראלית
לא מפני "הבלבול בין קיבוץ לבין קולחוז" ,כפי שהקניטו אותנו בלעג מתנשא חלק מחברינו
החדשים ,לעתים על גבול הגזענות ולעתים הרחק מעבר לו – אלא בגלל ההרגל לגבש דעה כפועל
יוצא מצבירת ידע ותהליך חשיבה ,שכבר היה חלק מישותנו.
שקר הוא המרדים הלאומי שלנו ,יותר יעיל מאופרות סבן .לא צריך אפילו לפברק טענות
פסוודו-היסטוריות ,מספיק רק להזכיר מספר סיסמאות עשרות אלפי פעמים .אט-אט מתחילים
הצופים והמאזינים לנקר באפיהם בהתמוגגות ענוגה ומעלפת" .כן ,כן ,נכון ,אי-אפשר למנוע"...
כמה טוב לשמוע שירי ארס בכורסה ,אחרי יום עבודה מפרך" ...אנו מקלגסים בערי פלסטין ...חר-
ר-ר-ר-ר ...סליחה ,נרדמתי לרגע ולא שמעתי את מה שאמרת ...כן ,נכון – אסור לכבוש שטחים
ולשלוט בעם זר "...לילה טוב ,ישראל.
"השקר ,על מנת שיאמינו לו חייב להיות שקר מפלצתי" ...מרבית שנות חיי אני חש כי אני חי
מוקף בשקרים מפלצתיים .עלי לפלס את דרכי בין זרמי זוהמה וצביעות ,אחיזת עיניים וסילופי
העובדות ,השכחת אמיתות היסטוריות ויצירת האגדות הדרושות לשליטים כדי לצבור יותר כסף
ועוצמה שלטונית.
***
המדינות היחסית חופשיות והמאה ה 21-לא התגלו כגן-עדן של "פריחת מאה פרחים ומאה
אסכולות" .מקומו של הדיון הציבורי תפוס על ידי מלחמת סטיקרים ,גם "המולדת הפרה-
היסטורית" הקימה הצגה של דמוקרטיה ,בעלי שררה מושחתים שולטים בהמונים המתקוטטים
ביניהם בעזרת סיסמאות קצרות וברורות ,המפלגה הקומוניסטית נהנית מתמיכה רחבה
והפדרציה הרוסית בחרה בקצין ק.ג.ב .לשעבר לנשיא.
החלום הדמוקרטי נותר עדיין נחלתן של קבוצות קטנות החיות בבועות אינטלקטואליות ,כמעט
ללא אפשרות להשפיע על מהלך ההיסטוריה .את מקומם של הרודנים הברוטאליים של העבר
תפסו מנהיגים מעודנים ומתוחכמים יותר .הם מבינים ,שיש לתת לאנשים אפשרות לדבר קצת,
להעניק להם אשליה של זכות מחאה; הם יודעים לוותר על חלק מהשררה לטובת הביטחון,
שהדמוס עצמו ,המאמין שזו הדמוקרטיה ,יספק להם את העוצמה הדרושה לביצוע עסקותיהם
האפלות.
***
תיאוריה מדינית אחת שולטת בשיח המדיני הישראלי ,זו המלמדת ,שתפיסת הארץ ,כולה או
חלקה ,על ידי התנועה הציונית בראה את המלחמה במזרח התיכון .כל השאר – ניואנסים :האם
עלינו להתעקש על כל שעל עד שהערבים יתייאשו או לתת להם הרבה ,עד שיתרשמו מהנחמדות
50
שלנו ...בעצם ,מחנה רעיוני אחד ,מחולק באופן מלאכותי לשני תת-מחנות פוליטיים "ימין"
ו"שמאל" על פי המפתח המלאכותי ,כדי להקל על השליטה בהם.
בסדרה הזו לא התייחסתי לפן חשוב נוסף של "התהליך המדיני" :האנשים ,שהם לא רק בעד
"השלום" אלא גם מרוויחים יפה ממנו .מסתבר ,שיש כמה כאלה ,ויש גם כמה עיתונאים,
שממשיכים לחקור את הנושא .כהתחלה ,אני ממליץ לקרוא את ספרו של רונן ברגמן "והרשות
נתונה" ,שבו אוסף מעלף של פרטים אודות השחיתות המשולבת בתהליך הנ"ל; גם לעקוב אחרי
פרסומים רבים אחרים העוסקים בנושא.
השילוב של הנתונים ,שהוצגו בסדרה הזו והמידע על השחיתות בצמרת של "תהליך אוסלו"
מביא אותי אל המסקנה העגומה :לא זו בלבד ,שהתיאוריה הטריטוריאלית של המלחמה הינה
טיעון מופרך ,לא זו בלבד ,שאין כל סיבה להאמין ,שהיא תביא את השלום ,לא זו בלבד ,שביסודה
זוהמה אנטישמית ברמה של עלילת הדם ובאותו הזמן היא גם הביטוי הקיצוני של הגזענות כלפי
הערבים – אלא היא האמצעי האולטימטיבי בידי המזרח התיכון למנוע את השלום ,לקבע את
המלחמה לדורות הבאים ולהבטיח את זרימת הכסף והעוצמה השלטונית לידי אלה היודעים
להרוויח מהדם.
התיאוריה הטריטוריאלית של המלחמה נכשלה כבר כל כך הרבה פעמים ,שלא נותר אלא
לנפות אותה מרשימת התיאוריות הראויות לעיון על ידי אלה המחפשים פתרון ולא מותג של מחנה
"הנחמדים".
מהי התיאוריה הנכונה? האם המודל של המלחמה במזרח התיכון ,שאני הצגתי בסדרת
המאמרים הזו נכון? העולם מורכב מדי ומגוון מדי ,מכדי שרק תיאוריה אחת תהיה נכונה .בוודאי,
יש כמה נכונות ,הן יכולות אף לסתור זו את זו ועדיין להיות נכונות .במדינה ,בה ישלט הדמוס ,ניתן
יהיה בעבודת חשיבה משותפת לנפות את המודלים הכושלים ,לבנות מודלים מורכבים המשקפים
את המציאות וליצור מדיניות תואמת.
***
באחד הפרקים תיארתי כריש כמשל לרודן :כשם שהכריש ,מפאת מבנה זימיו אינו יכול לעצור
במים ,אפילו תוך שינה ,פן ייחנק ,כך הרודן אינו יכול לוותר על העוינות והמלחמה ,פן משטרו
יקועקע .לסיום אני רוצה עוד פעם לדבר על דג ,הפעם דג זהב .יש תכונה לדג הזה :זיכרון קצר,
הוא זוכר רק את השניה האחרונה של חייו ,לא יותר ,לכן כשהוא עושה מעגלים באקווריום ,נדמה
לו ,שהוא כל הזמן רואה נופים חדשים.
במלכודת המפורסמת ,שהחכם יודע לצאת ממנה והנבון יודע מראש לא לפול בה ,ישנה דמות
נוספת :דג זהב .הוא רץ במעגלים בתוך המלכודת וכל שניה חדשה מקווה למצוא את פתח
היציאה...
51