Professional Documents
Culture Documents
על חנה רובינא
על חנה רובינא
יונתן שלונסקי
ביוגרפיה
תחילת דרכה
נולדה בט"ו בניסן תרנ"ג] לדוד ושרה-רבקה לבית רובין בעיירה ברזינו)Березино(
שבפלך מינסק שבאימפריה הרוסית [כיום בבלארוס] .אביה נמנה על חסידי חב"ד ועבד כפקיד
במחסן עצים.
רובינא למדה בילדותה ב"חדר מתוקן " לבנות ובבית ספר ממלכתי רוסי .בנעוריה דיברה
עברית והתבלטה בכישרון למשחק ולשירה .היא נסעה ליקטרינוסלאב לצורך לימודים ,אך
נאלצה להפסיקם ועבדה למעלה משנה כמורה פרטית במשפחה יהודית בכפר סמוך.
היא ניסתה להתקבל להכשרה לגננות בקייב ,אולם לא קיבלה אשרת ישיבה שם ולכן נסעה
לוורשה ,שם התקבלה לקורס לגננות עבריות בניהולו של יחיאל היילפרין.
במהלך לימודיה שם ביקרה בהרצאות בהיסטוריה מפי יצחק גרינבוים .בעקבות המלצתו של
היילפרין לנחום צמח ,שניהל את "הבימה העברית" ,החלה רובינא את ראשית הקריירה שלה
בתיאטרון שלו .ב 1917 -הצטרפה לתיאטרון "הבימה" ,שבדיוק החל לפעול במוסקבה,
והשתתפה בהצגה הראשונה שלו בבימויו של יבגני וכטנגוב" נשף בראשית".
רובינא נישאה בשנת 1921 לשחקן משה הלוי ,אשר שיחק איתה בתיאטרון "הבימה" .בעקבות
חילוקי דעות מקצועיים ורצונו של הלוי לעסוק בבימוי ,פרש הלה מ"הבימה" ועלה ארצה ב-
. 1924
בשנת 1925 הגיעה רובינא הרה לארץ ישראל וביקשה מהלוי שיכיר באבהותו ,עקב סירובו
התגרשו השניים ,רובינא עברה הפלה ושבה למוסקבה .באותה שנה היגרו הוריה ,אחיה
ואחותה לסנט לואיס שבארצות-הברית.
פעילותה בארץ
רובינא עלתה עם קבוצת שחקני "הבימה" לארץ ישראל בשנת' 1928 והפכה להיות סמל
התיאטרון העברי בכלל וסמל לתיאטרון "הבימה" בפרט.
את עולמה קנתה במחזה של ש .אנסקי "הדיבוק" ,שבמקורו נקרא" :בין שני עולמות" ,היא
שיחקה במחזה את תפקיד הכלה לאה'לה רדופת הדיבוק .הפופולריות של המחזה התבטאה
גם בלוגו של "הבימה" משך שנים היה נערה לבושת שמלה לבנה עם שתי צמות ארוכות -
דמותה של רובינא בהצגה "הדיבוק".
כל תפקיד שביצעה ב"הבימה" היה ספוג דרמטיות והבעה ,כשרובינא מתייחסת לכל תפקיד
במלוא הרצינות וחיה אותו על-פי שיטת סטניסלבסקי.
היא הקדימה את זמנה כאשר בשנת 1934 הביאה לעולם בת מחוץ לנישואין ,מקשרי אהבתה
עם המשורר אלכסנדר פן .לימים נודעה בתה כזמרת אילנה רובינא.
חנה רובינא זכתה להרבה הוקרה והערצה מצד הציבור ,שחרג מתחום שוחרי התיאטרון בזכות
אישיותה המיוחדת והנונקונפורמיזם בגישתה החברתית.
רובינא החמירה מאוד בענייני משמעת כלפי צופי התיאטרון ,לא פעם הפסיקה הצגה באמצע
כאשר הקהל לא התנהג כראוי .תלמידי בתי הספר שנכחו בהצגה "חנה סנש" של אהרון
מגד זוכרים כחוויה טראומטית את הרגע כשהפסיקה סצנה מרגשת ,כשהיא מבקרת בכלא
ההונגרי אצל בתה ,אותה שיחקה מרים זוהר ,ופנתה לתלמידים בקהל וצעקה" :להפסיק
לפצח גרעינים".
זכתה באותות ופרסים ובהם פרס הבימה ( )1955וחשוב מזה פרס ישראל בתחום התיאטרון
שהוענק בפעם הראשונה בשנת . .1956 כמו כן ,הוענקו לה התארים אזרחית של כבוד מטעם
עיריית תל אביב ודוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב.
רובינא הייתה פעילה על הבמה כמעט עד יום מותה .תפקידה הבימתי האחרון היה המלכה
האם ב"ריצ'רד השלישי" ,אך היא לא הגיעה אפילו לפרמיירה ופרשה בשל סיבות רפואיות.
חנה רובינא נפטרה בט"ז בשבט תש"מ בתל אביב בגיל .87יום לאחר מכן הוצב ארונה בבית
הבימה ושמעון פינקל ספד לה .היא נטמנה בבית העלמין קריית שאול.