‫נדב נוף‬

‫מטלה ‪6‬‬

‫לאחר שדקארט הראה כי ה"אני" שקיים בוודאות הוא "אני" חושב הוא ניגש להתמודד‬ ‫‪.1‬‬

‫עם הבחנה משולשת שקשורה לטבע החושב שלו‪ .‬הבחנה זו היא בין האני המרגיש המדמיין‬

‫והחושב‪.‬‬

‫כעת רוצה דקארט לשים דגש על ההבדלים בין שלושת תכונות אלו של "האני" ולהדגיש בעזרת‬

‫"משל השעווה" כי רק אחת היא באמת זו שבונה את תפיסת עולמנו‪ .‬אין זה מפתיע בעיני משום‬

‫שלאחר שהבין כי יש לו אמת וודאית אחת דקארט מתעקש לנקות אותה ולבודד אותה לחלוטין‬

‫מכל השיירים המזוהים איתה באופן כזה שלבסוף תהיה לו לאבן יסוד ברורה ומוצקה שעליה יוכל‬

‫לשים עוד אבנים ולשקם את בניין האמיתות שנהרס‪.‬‬

‫במשפט "אך רוחי משתובבת‪ "..‬דקארט מתייחס לטבע האנושי להסתמך על החושים באופן עיוור‬

‫) דבר שהציג כבר בראשית הפרק הראשון כששלל את האמיתות החושיות( ולהניח שהוא השער‬

‫שלנו לבניית העולם שקיים סביב בעוד שאין הדבר כך ‪.‬‬

‫מהלכו של דקארט הוא כזה‪ :‬ראשית מבקש מאיתנו דקארט להביט בדברים פשוטים‬ ‫‪.2‬‬

‫שנדמה לנו שאנו מבינים אותם בצורה המובחנת והטובה ביותר ‪ ,‬לדוגמא שעווה שרדו אותה מן‬

‫הכוורת‪ .‬כעת בתיאורנו "מהי השעווה הזו?" אנו מונים את שלל תכונותיה שמתקבלות באמצעות‬

‫חושינו‪ .‬תכונות כמו מתיקות‪ ,‬קשיחות‪ ,‬ריחה העז ועוד‪ .‬אך אם ניקח שעווה זו ונשים אותה באש‬

‫הרי שכל מכלול התכונות שהגדירו את השעווה כבר אינם‪ .‬היא אינה קשה ולא מתוקה או כל‬

‫תכונה חושית אחרת שתיארה אותה ובכל זאת היא עדיין שעווה‪.‬‬

‫כלומר אין בחושים די כדי להגדיר שעווה זו‪ .‬כעת מנסה דקארט לראות האם הדמיון הוא שמגדיר‬

‫את השעווה‪ .‬מה שנשאר מהגדרת השעווה היא תבנית מתפשטת‪ .‬כלומר יש לשעווה מספר‬

‫אינסופי של צורות שבהן היא יכולה להופיע‪ .‬אך לא ניתן לדמיין את אינסוף הצורות הללו בפועל‬

‫ולכן הדמיון גם הוא אינו זה שמגדיר את השעווה‪.‬‬

‫לבסוף אם נביט על הגדרת השעווה נראה כי השכל הוא שמגדירה ) השכל הוא שהגדירה כתבנית‬

‫מתפשטת באינסוף צורות ובדומה לאפלטון הוא זה שמייחס לה תכונות מהותיות בלתי נפרדות‬

‫ממנה (‬

‫ניתן לגזור כמה מסקנות מ"משל השעווה"‪ .‬קודם כל כפי שדקארט מגדיר זאת למרות‬ ‫‪.3‬‬

‫שזה מנוגד לאינטואיציות שלנו לא החושים ולא הדמיון הם אלו שבעזרתם אנו תופסים אובייקטים‬

‫ומגדירים אותם אלא השכל בלבד‪ .‬יש כאן קשר לאמת הוודאית שמצא דקארט בכך ש"האני‬

‫החושב" או השכל הטהור אם נרצה הוא זה שבונה את העולם שאנו מכירים ולא החושים או‬

‫הדמיון‪.‬‬

‫דבר זה משרת את דקארט היטב משום שכעת שאני יודעים כי ה"אני החושב" קיים וגם שבניית‬

‫העולם על ידי תפיסתנו היא פעולה שכלית טהורה יש לנו את כל הכלים להתחיל ולהאיר את‬

‫החשיכה המוחלטת ששוררת בעולם סביבנו‪.‬‬

‫דקארט מדגיש את עניין ההטעייה של הרוח משום שחשוב בעיניו לזכור כי הרשמים של חושינו‬

‫למרות שנראים הכי מובחנים ואמיתיים הם אינם הדבר שאנו צריכים להסתמך עליו ובהביטנו‬

‫בעולם רק השכל הטהור הוא הכלי שבאמצעותו אנו תופסים אובייקטים ומבינים את מה שמקיף‬

‫אותנו‪.‬‬