‫שלושה יוצרים פוסט‪-‬מודרניים – שיעור מס' ‪1‬‬

‫‪22.10.2009‬‬

‫ספרות זולה‬

‫ראינו את הקטע כשוינסנט וגה ומיה וואלאס יושבים האחד מול השני במסעדה ושהיא‬
‫מבקשת ממנו את הסיגריה שלו למרות שגם לה יש‪ .‬שניהם נמצאים בסיטואציה מתוחה‪,‬‬
‫כיוון שוגה אמור לרצות אותה אך לא יותר מדי כיוון שהיא אשתו של הבוס‪ .‬מדוע היא‬
‫עושה זאת? אונגר מתייחס אל זה כאל ספרה מטה‪-‬טקסטואלית‪ .‬שנתיים לאחר מכן אומה‬
‫תורמן השתתפה בסרט של גאס ואן‪-‬סנט‪ ,‬שם היא הייתה קאו‪-‬גירל‪ .‬לפי אונגר‪ ,‬טרנטינו‬
‫עשה את הסצנה רק בכדי שטרבולטה יקרא לה "קאו‪-‬גירל"‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬טרנטינו מדבר אלינו‪ ,‬הצופים‪ .‬אנחנו טולטלנו על ידי גיחה אינטר‪-‬‬
‫טקסטואלית קלאסית‪ ,‬ביטוי שהוא לא נכון‪ .‬עברנו מטקסט לטקסט ובחזרה‪.‬‬

‫ניתן לומר שאם הייתה שם תחבולה‪ ,‬לא בטוח שהיא עברה את תת‪-‬הקשב שלנו‪.‬‬
‫לא בטוח שכולם מכירים את הסרט של ואן‪-‬סנט‪ .‬אך מבחינת טרנטינו – למי איכפת?‬

‫הפוסט‪-‬מודרניזם‪ ,‬אינטר‪-‬טקסטואליות זה לחם חוקו‪ .‬הוא מהאמנויות היותר‬

‫מורכבות‪ .‬לכן‪ ,‬סרט של טרנטינו לא פחות מורכב מסרטים של ברגמן ושות'‪ .‬אמנם‬
‫המורכבות אחרת ופחות חשובה למין האנושי ולתודעה התרבותית‪ ,‬אבל אמנים של פוסט‪-‬‬
‫מודרניזם‪ ,‬החל מהאמנים אל האדריכלים )שמהתחום האחרון הוא התחיל(‪ ,‬יודעים‬
‫שהטקטיקות של האינטר‪-‬טקסטואליות הם החשובות ביותר‪.‬‬

‫הסצנה שראינו‪ ,‬כריסטופר ווקן במונולוג אל בוטש הילד‪ .‬היסטוריה של הירואיזם‬

‫אמריקאי בנוגע לשעון הזהב שהיה תקוע בתחת של ווקן ושל אבא של בוטש במשך‬
‫מספר ‪ 12‬שנים‪ .‬השעון הינו קדוש ומסריח – אוקסימורון‪ .‬יש כאן את אחד התמרונים‬
‫החתרניים של הפוסט‪-‬מודרניים‪ .‬בכל סרט אחר‪ ,‬ועם שינוי קל בסצנה‪ ,‬היא הייתה מאוד‬
‫קלישאית‪ .‬מה שכן‪ ,‬טרנטינו הופך את החפץ למגוחך‪ ,‬הוא עושה אותו גרוטסקי‪ .‬בטח‬
‫ובטח שווקן עושה את המונולוג שלו מבחינה הירואית מיליטריסטית‪.‬‬

‫כמובן‪ ,‬הסרט הינו מ‪ ,1994-‬אחרי כל‪-‬כך הרבה סרטי מלחמה ואנטי‪-‬מלחמה‬

‫הירואיים‪ .‬טרנטינו מבין שכשהצופה שומע את הז'רגון של ווקן הוא אמור לצפות למונולוג‬
‫הירואי שכזה‪.‬‬

‫אך זה לא העניין כאן‪ .‬צריך לעשות מהלך רטורי‪ .‬אונגר משתמש במילה 'דיאגזיס'‬
‫ואומר שעוד ניגע בה במהלך הסמסטר‪ .‬טרנטינו יוצא מגדרו בשביל לגרום לצופה ברגע‬
‫מסוים להביט על המסך במבט אחר‪ .‬באמצע המונולוג‪ ,‬ווקן עוצר למשך זמן מה‪ .‬מספר‬
‫שניות‪ .‬מה שכן‪ ,‬הצופה מביט בפרצופו במשך מספר דקות‪ ,‬קלוז‪-‬אפ על המבט שלו‪ ,‬וזה‬
‫מחזיר אותנו אל 'צייד הצבאים'‪ .‬אונגר אומר שאנחנו מתחילים לראות שחקן‪ .‬זהו התמרון‪.‬‬
‫כריסטופר ווקן‪ .‬אנו מביטים בו ונזכרים שהקריירה שלו נסקה לאחר שהיה קשור לשני‬
‫סרטים אנטי‪-‬מלחמתיים גדולים‪ :‬צייד הצבאים ואפוקליפסה עכשיו‪.‬‬

‫בצייד הצבאים הוא מגלם את זה שלא חוזר מויטנאם‪ .‬למעשה טרנטינו הולך על‬
‫חזרה ולולאה‪ .‬למעשה‪ ,‬אני צופה בדמותו‪ ,‬קפטן קונס‪ ,‬אשר מרעיף עלי נחשול של מילים‬
‫מיליטנטיות‪ .‬הצופה אמור לצאת מהדיאגזיס על דרגת התבוננות גבוהה יותר‪ ,‬מטה‪-‬‬
‫דיאגזיס‪ ,‬ומבינים שהליהוק הוא אירוני לא פחות ממקום הימצאותו של השעון‪ .‬ושוב‪,‬‬
‫תחבולה אינטר‪-‬טקסטואלית‪ .‬כשהשחקן גורר מאחוריו את שובל הופעותיו האחרונות‪,‬‬
‫בטח ובטח על התפקיד של זה שלא שרד את ויטנאם‪ ,‬וכרגע הוא כן שרד את ויטנאם‪ ,‬אנו‬
‫מבינים שהמוען‪ ,‬להלן – טרנטינו‪ ,‬צוחק‪ ,‬פוקח את עיינינו ואומר לנו שזה לא העולם אלא‬
‫טקסט אירוני‪.‬‬

‫מובן מאליו שלשם הפעלת האירוניה‪ ,‬עלי להכיר היסטוריה קולנועית‪ .‬אך לא בכך‬
‫תם התמרון‪ .‬מי בעצם מדבר אלי? קפטן קונס‪ .‬קפטן קונס מזכיר בצליל את קפטן קורץ‪.‬‬
‫אפוקליפסה עכשיו‪ .‬ווקן לא הופיע שם‪ ,‬אך שניהם הם הסרטים הקאנונים הגדולים ביותר‬
‫מבחינת האנטי‪-‬מלחמתי‪ .‬כל אמריקאי ששומע קפטן קונס אמור להדליק אצלו את ג'ף‬
‫קונס שנשא לאישה את צ'יצ'ולינה‪ .‬ג'ף קונס הוא הביטוי האגרסיבי ביותר לאמנות פוסט‪-‬‬
‫מודרנית בציור פופולארי‪ .‬קונס היה מפורסם בלבעוט במוסכמות‪.‬‬

‫הסצנה התמימה הזאת‪ ,‬הפשוטה הזאת‪ ,‬יש בה רבדים על גבי רבדים‪ .‬הסצנה‬
‫הזאת‪ ,‬המעניינת והעלילתית‪ ,‬כופה על הצופה לעשות גיחות למקומות אחרים‪ ,‬מקומות‬
‫אינטר‪-‬טקסטואלים‪ .‬ההתנגשות החבויה בין הטקסטים הללו מחוללת אירוניה על גבי‬
‫אירוניה על גבי אירוניה‪.‬‬

‫הפוסט‪-‬מודרניזם היא האמנות שצצה בנסיון לטעון שהמציאות היא טקסט‪.‬‬

‫בסצנה קטנה מטעין טרנטינו כמה טקטיקות‪ ,‬לא לבלבל עם טכניקות‪ .‬טקטיקה‬
‫אחת יכולה לפעול על ידי טכניקות שונות‪ .‬הטקטיקה היא ליצור אירוניה על‪-‬ידי מספר‬
‫שיטות‪:‬‬

‫‪.1‬דיאגטית‪ :‬שם הגיבור – קונס אל קורץ‪ ,‬סרט אנטי‪-‬מלחמתי‪ .‬ג'ף קונס – אמן‬
‫הקיטש הקאנוני של ארה"ב‪.‬‬
‫‪.2‬מטא‪-‬דיאגטית‪ :‬השחקן – כריטסופר ווקן‪ ,‬צייד הצבאים‪ ,‬עוד סרט אנטי‪-‬מלחמתי‪.‬‬
‫‪.3‬מטא‪-‬טקסטואלית‪ :‬הדקדקנות של טרנטינו הביאה לכך שבוטש הילד נראה כמו‬
‫ציור מפורסם של ג'ף קונס‪.‬‬

‫מבט של קונמפלציה אסתטית‪ .‬איום מושהה‪ .‬אנחנו יוצאים מהדיאגזיס ושואלים‬

‫שאלות על מחוץ לעולם הפנימי של הסרט‪ .‬אנחנו כבר לא בעולם נטורליסטי‪.‬‬

‫ספרות זולה בעצם משכנע שלטרנטינו יש ידע כללי וקולנועי של תרבות הפופ‬
‫באופן אדיר‪.‬‬

‫יצירה פוסט‪-‬מודרנית טובה לא אמורה להיות אוסף אקלקטי של תחבולות‬

‫מפוארות‪ .‬לפוסט‪-‬מודרניזם יש תפיסת עולם מסוימת שהיא מטא‪-‬פיסיקה לכל דבר‪,‬‬
‫שהתהוותה מתוך מטא‪-‬פיסיקות אחרות‪.‬‬

‫אסתטיקה‪ ,‬פירושה שאם אני אומן ולא פילוסוף שרוצה להיות פוסט‪-‬מודרניסט‬
‫עלי להכיר אסתטיקה אחרת שבתחום האמנות מספקת מרחב קריאה‪/‬ראיה‪/‬שמיעה‬
‫שמתהדהדות בתוכו הפילוסופיה שבה אני תומך‪ .‬האסתטיקה הזאת גורמת לכך שהנמען‬
‫קולט אותה דרך אסתטיקה אחרת‪.‬‬

‫אסתטיקה שכזאת לאו דווקא מתייחסת לקולנוע‪ .‬נבוקוב‪ ,‬בארט‪ ,‬פסואה – הם‬
‫סופרים של סוף המאה ה‪-19-‬תחילת המאה ה‪.20-‬‬

‫מה שכן‪ ,‬הפוסט‪-‬מודרניזם שרוי בבעיה שכן אומן שכזה לא יודה בזה‪ .‬אם אני נגד‬
‫היררכיות‪ ,‬יש לי בעיה נגד ערך‪ .‬אי‪-‬אפשר למדוד דברים‪ .‬זהו אחד הדברים המרכזיים‬
‫בספרות זולה‪ .‬מסע ארוך שדולק אחר הערך שמאיים להיכחד בפוסט‪-‬מודרניזם‪ .‬הסרט‬
‫נפתח בשאלה כזאת‪ .‬כשוגה וג'ולס נוסעים באוטו ולאחר‪-‬מכן‪ ,‬עם מסאז' כף הרגל – האם‬
‫באמת הרגו את טוני רוקי הורור בגלל המסאז'? מה הערך של זה? כמו‪-‬כן‪ ,‬הם מדברים‬
 ‫על ההמבורגרים‪ ,‬ועל השם האחר שלהם באירופה שעובד על‪-‬פי השיטה המטרית‪ ,‬דבר‬
‫שחוזר על עצמו‪ .‬טרנטינו מכניס לתוך הסצנה התמימה הזאת שאלות של פוסט‪-‬‬
‫מודרניזם‪ ,‬האם הוא ניהליסטי? האם הוא שולל כל ערך? האם אנחנו לא מושלכים לתוך‬
‫ברבריות? כל התרבות המערבית בונה סולמות של ערך‪ ,‬ואילו הפוסט‪-‬מודרניזם מבטל את‬
‫זה‪ .‬זוהי אסתטיקת הנגד‪ .‬עניין הערך חוזר על עצמו לכל אורך הסרט‪.‬‬

‫ברגע שיש עניין‪ ,‬במאי טוב יעשה על‪-‬כך עבודה‪ .‬השם 'וינסנט' מתקשר לואן‪-‬גוך‪.‬‬
‫השם שלו הוא וינסנט וגה שחזר מאמסטרדם‪.‬‬

‫לו רצינו לצמצם את הפוסט‪-‬מודרניזם היינו משתמשים בסצנה הזו‪ ,‬שהם יושבים‬
‫ברכב לפני שהם נכנסים לג'ק ראביט סלים‪ .‬איפה מיה מציירת את הריבוע? אין פה‬
‫דיאגזיס‪ .‬איפה זה נמצא? באיזה מרחב גיאוגרפי‪ ,‬פיסי וכד'? בכדי לענות‪ ,‬עלינו להשתמש‬
‫בטרימינולוגיה פוסט‪-‬מודרנית‪ .‬זה סוג חדש של הימצאות‪ ,‬וזה עוד לפני שנכנסו לתוך ג'ק‬
‫ראביט סלים‪ ,‬שם יש מטא‪-‬פיסיקה חדשה‪ .‬למעשה‪ ,‬על‪-‬ידי מה שמיה עושה עם הריבוע‪,‬‬
‫טרנטינו כאילו מציג לנו שאנחנו הולכים להיכנס לתוך מטא‪-‬פיסיקה חדשה‪.‬‬

‫הם נכנסים פנימה‪ ,‬רואים את מוזיאון השעווה החי‪ ,‬מזמינים אוכל ומנהלים דיאלוג‬
‫קל‪ .‬במסעדה‪ ,‬ההגדרה מוזיאון שעווה נכונה כי הכל תבניות ודימויי מציאות‪ .‬השוער‬
‫שמקבל את פניהם הוא אד סאליבן‪ ,‬אחד מאבי הטלוויזיה האמריקאית עם הטוק שואו‬
‫המפורסם שלו‪ .‬כמו אודיסאוס שנכנס אל ארץ הרפאים‪ ,‬אנחנו יצאנו מתוך המציאות )לוס‬
‫אנג'לס( ונכנסנו אל המעגל הפנימי הלא מציאותי‪ ,‬הטאבו של האמריקנה‪ .‬אנחנו נכנסים‬
‫לספרה הפוכה שברור לגמרי שהכל הוא שואו‪-‬ביז‪ .‬המלצרים הם הדמויות המפורסמות‪.‬‬
‫טרנטינו תמיד מביט בעין אירונית מאוד‪ .‬טרנטינו בעצמו אחד המגלמים הגדולים של‬
‫השואו‪-‬ביז‪ .‬דאגלאס סירק אחד הבמאים הגדולים והקאנונים ביותר באמריקה והם קראו‬
‫לסטייק על שמו‪ .‬בעצם‪ ,‬המאכלים הדגולים קרואים על שמות הפוכים‪.‬‬

‫בעצם יש התנפלות על האמריקנזציה ועל מה שהאמריקאים תופסים כמציאות‪.‬‬

‫מיה ואלאס מדברת על הפיילוט שהיא השתתפה בו‪.‬‬

‫באדי הולי‪ ,‬המלצר‪ ,‬קורא למיה ואלאס בשם 'פגי‪-‬סו'‪ ,‬כמו השיר המפורסם שלו‪.‬‬
‫‪ ,1959‬באדי הולי כתב שיר בשם 'פגי‪-‬סו התחתנה' שהוא שיר המשך‪ .‬קופולה עשה סרט‬
‫שם קתלין טרנר חוזרת בזמן בשביל לבחון את הטעויות שלה‪ .‬יש לנו שוב פעם בחישה‬
‫של זמנים והפרה של זמן ליניארי‪ .‬סך הכל‪ ,‬ספרות זולה הוא גם סרט כזה‪ .‬ברגע שבאדי‬
‫הולי קורא למיה פגי‪-‬סו‪ ,‬טרנטינו מטיל את הצופה לא רק לשני השירים של באדי הולי‬
‫המלצר אלא גם לסרט של קופולה שהוא סרט שעוסק במשחקי זמן‪ .‬מיזונבים )שלוש‬
‫מילים בצרפתית(‪ ,‬הדהוד טקסטים בתוך עצמם‪ ,‬מראה בתוך מראה‪ .‬ד‬

‫אם אני אומר שזה מלצר שמגלם את באדי הולי אבל קורא לה פגי‪-‬סו שזה אותו‬
‫שיר של הולי וזה מביא אותי אל קופולה והסרט שמעוות את הזמן הליניארי שזה בעצם‬
‫הסרט 'ספרות זולה'‪ ,‬אומר שאני נמצא בתוך קונטקסט טקסטואלי‪ .‬זה לא רק שהכל‬
‫טקסט‪ ,‬אלא שהטקסט לא ניתן להגדרה ולאבחון כפי שהוא‪ .‬הטקסט תמיד בתוך מערכת‬
‫דיפוזית שבה הוא מוטל החוצה ופנימה בשברירים שכל הזמן מתהווים מחדש‪.‬‬

‫מעצם העובדה שטרנטינו מיהדהד לי עם טקסטים אחרים כל הזמן‪ ,‬כבר אני נמצא‬
‫בתוך מטא‪-‬פיסיקה פוסט‪-‬מודרנית‪ .‬שאלת ה‪'-‬איפה אתה נמצא?' קשה לאבחון בתוך‬
‫פוסט‪-‬מודרניזם‪ ,‬עקב מערבולת הטקסטים‪ .‬טרנטינו הוא כזה עצם העובדה שהוא עושה‬
‫דברים כאלו‪ .‬מעבר לכך‪ ,‬מיה ואלאס התגלתה בפיילוט של סדרה‪ ,‬שגם היא מתוארת לנו‬
‫בגיחוך שכן היא סדרה מופרכת‪ .‬היא חיה את חייה רק על פי הסדרה ההיא‪ ,‬שהייתה רק‬
‫פיילוט‪ .‬היא יודעת רק בדיחה אחת כי היא הופיעה בסדרה אחת‪ .‬זהו הקיום‪.‬‬
 ‫הפוסט‪-‬מודרניזם מסלק את הקוגיטו )אני חושב‪ ,‬אני קיים(‪ ,‬מהלך שהתחיל‬
‫מדיקרט עד שנות ה‪ ,30-‬התפרק דרך היידיגר והתפוגג לחלוטין עם בוא הפוסט‪-‬מודרניזם‪.‬‬

‫בנוסף‪ ,‬טרנטינו העמיד אותנו מול שתיקה קולנועית‪ ,‬ועוד מביא אותנו לידי ידיעה‬
‫שהתקיימה השתיקה הקולנועית על‪-‬ידי‪-‬כך שמיה ואלאס מציינת שהיא שונאת שתיקות‬
‫מביכות‪ ,‬ולמה תמיד צריך לדבר‪ .‬ומשם להמשך הדיאלוג ולריקוד‪.‬‬

‫במהלך הדיאלוג‪ ,‬הם עברו אל ערך ולאחר‪-‬מכן על מציאות‪ .‬הוא מציג גרסאות‬
‫שונות למה שקרה עם טוני רוקי הורור‪ .‬והיא שואלת אותו אם זה המציאות‪ ,‬אם הוא האמין‬
‫לכך‪ ,‬והוא עונה שזו רק גרסה‪ .‬מה באמת קרה שם? אף‪-‬אחד לא יודע‪.‬‬

‫ובמהלך הריקוד‪ ,‬מגיע שוב שלב הליהוק כשהקריירה של ג'ון טרבולטה נסקה עם‬
‫הסרט "שגעון המוסיקה"‪ .‬אנחנו כבר לא רואים את הטקסט אלא את המטא‪-‬טקסט‪ .‬לא‬
‫רק שגם 'טוני רוקי הורור' מחזיר אותנו אל 'רוקי הורור'‪ ,‬סרט שדן ומפקפק בכל המציאות‬
‫וההזיות‪ .‬אז כאן‪ ,‬טרבולטה מחזיר אותנו אל הסרט ההוא‪ .‬ואלאס רוצה לזכות בפרס‪ ,‬כמו‬
‫ב‪'-‬שיגעון המוסיקה'‪ .‬טרנטינו לא משלים את הסצנה אלא עושה פייד אאוט אל הסצנה‬
‫הבאה‪ ,‬שם נראה אם הם זכו או לא‪.‬‬