‫תוכן עניינים‬

‫א י מ ו נ ו ל ו ג י ה ‪ -‬מערכת החיסון‬

‫תוכן עניינים‬
‫עמוד‬
‫א י מ ו נ ו ל ו ג י ה ‪ -‬מערכת החיסון‪a.....................................................................‬‬
‫תוכן עניינים‪a................................................................................................................‬‬
‫‪ .1‬מבוא‪5.....................................................................................................................‬‬
‫‪ .1.1‬תפקידי מערכת החיסון‪5........................................................................................‬‬
‫‪ 1.2‬חלוקת מערכת החיסון‪5.........................................................................................‬‬
‫‪ .1.2.1‬מערכת החיסון הקיימת ‪5......................................................................Innata -‬‬
‫‪ .1.2.1.1‬מרכיבים סבילים‪6.............................................................‬‬
‫‪ .1.2.1.2‬מרכיבים פעילים‪6..............................................................‬‬
‫‪ .1.2.2‬המערכת הנרכשת ‪6..........................................................Adattativa/acquisita -‬‬
‫לימפוציטי ‪7...................................................................B‬‬ ‫‪.1.2.2.1‬‬
‫לימפוציטי ‪8...................................................................T‬‬ ‫‪.1.2.2.2‬‬
‫השפעת הזכרון החיסוני‪8....................................................‬‬ ‫‪.1.2.2.3‬‬
‫תאור התגובה של תאי ‪8...................................................B‬‬ ‫‪.1.2.2.4‬‬
‫חיסונים‪9.........................................................................‬‬ ‫‪.1.2.2.5‬‬
‫‪ .2‬אנטומיה של מערכת החיסון‪11.....................................................................................‬‬
‫‪ .2.1‬אברים חיסוניים ראשוניים‪11..................................................................................‬‬
‫‪ .2.1.1‬מח העצמות‪11..............................................................................................‬‬
‫‪ .2.2‬אברים חיסונים שניוניים‪12....................................................................................‬‬
‫‪ .2.2.1‬קשריות לימפה‪13.........................................................................................‬‬
‫‪ .3‬נוגדנים‪14................................................................................................................‬‬
‫‪ .3.1‬מבנה ותכונות הנוגדן‪15........................................................................................‬‬
‫‪16........................................................................................................IgM .3.1.1‬‬
‫‪17........................................................................................................IgA .3.1.2‬‬
‫‪17.........................................................................................................IgE .3.1.3‬‬
‫‪18........................................................................................................IgD .3.1.4‬‬
‫‪18........................................................................................................IgG .3.1.5‬‬
‫‪ .3.2‬תפקידי הנוגדנים השונים‪18..................................................................................‬‬
‫‪ .3.2.1‬תפקידי עיקרי של הנוגדן מקבוצת‪18.................................................................‬‬

‫‪a‬‬
‫תוכן עניינים‬

‫‪ .3.2.2‬תיאור פעילות הנוגדנים בתגובה‪19....................................................................‬‬

‫‪20............................................................................IgD‬‬ ‫‪.3.2.2.1‬‬
‫‪20............................................................................IgM‬‬ ‫‪.3.2.2.2‬‬
‫‪20............................................................................IgG‬‬ ‫‪.3.2.2.3‬‬
‫‪20.............................................................................IgE‬‬ ‫‪.3.2.2.4‬‬
‫‪ .3.3‬תת קבוצות של נוגדנים‪21.....................................................................................‬‬
‫‪ .3.4‬שונות במערכת החיסון‪21......................................................................................‬‬
‫‪ .3.4.1‬הפקת נוגדנים מונוקלונאלים‪21.......................................................................‬‬
‫‪22........................................................Bence-Jones protein .3.4.1.1‬‬
‫‪ .3.4.2‬מבנהו המולקולרי של הנוגדן‪22.......................................................................‬‬
‫‪ .3.4.3‬גנים של אימונוגלובולינים‪23...........................................................................‬‬
‫‪ .3.4.3.1‬תת יחידות מבניות של הנוגדן‪23..........................................‬‬
‫‪ .3.4.3.2‬השוני ברמת ה‪25......................................................DNA-‬‬
‫‪ .3.4.3.2.1‬השוני בין נוגדנים ברמת ה‪26......................................................DNA-‬‬
‫‪26..................................MULTIPLE GENES‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.1‬‬
‫‪26.............................SOMATIC MUTATION‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.2‬‬
‫‪27...................SOMATIC RECOMBINATION‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.3‬‬
‫שרשרות ‪27............................................‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.4‬‬
‫שרשרות ‪28............................................‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.5‬‬
‫שרשרות כבדות‪28.......................................‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.6‬‬
‫דומיינים קבועים‪28.......................................‬‬ ‫‪.3.4.3.2.1.7‬‬
‫‪ .3.4.3.2.2‬השוני בשרשרות השונות‪28................................................................‬‬
‫‪ .3.4.3.2.3‬החיבור בין ‪ v‬ל‪29...........................................................................J-‬‬
‫‪ .3.4.3.2.3.1‬חיבור הקצוות המקודדים‪30...........................‬‬
‫‪ .3.4.3.2.4‬החיבור בין ‪ v, D‬ו‪32........................................................................J-‬‬
‫‪ .3.4.3.2.5‬סיכום הרפרטואר הראשוני‪33..............................................................‬‬
‫‪ .3.4.3.2.6‬שיעתוק ותרגום הגנים‪34....................................................................‬‬
‫‪ .3.4.3.2.7‬סדר יצירת השרשרות‪35...................................................................‬‬
‫‪ .3.4.3.2.8‬השוני בין נוגדן מופרש לנוגדן ממברנלי‪36.............................................‬‬
‫‪ .3.4.4‬סיכום השונות במערכת החיסון‪36.....................................................................‬‬
‫‪ .4‬מערכת המשלים ‪38.................................................................................complement -‬‬
‫‪ .4.1‬תהליך דלקתי‪38.................................................................................................‬‬
‫‪ .4.2‬הפעלת מערכת המשלים – גרימת ‪39.................................................................lysis‬‬
‫‪ .4.2.1‬המסלול הקלאסי‪39......................................................................................‬‬
‫‪ .4.2.1.1‬הגברת פעילות מערכת המשלים ע"י עצמה‪41.........................‬‬
‫‪ .4.2.2‬המסלול הלקטיני‪41......................................................................................‬‬
‫‪ .4.2.3‬המסלול האלטרנטיבי‪41.................................................................................‬‬
‫‪ .4.3‬הגברת האופסוניזציה‪42.......................................................................................‬‬
‫‪ .4.4‬גרימת כמוטקסיס‪42............................................................................................‬‬
‫‪ .4.5‬בקרה על מערכת המשלים‪42................................................................................‬‬
‫‪ .5‬תגובת אנטיגן נוגדן‪43................................................................................................‬‬
‫‪ .5.1‬מתן חיסון‪43.......................................................................................................‬‬
‫‪ .5.2‬נוגדנים ככלי איבחוני‪44........................................................................................‬‬

‫‪b‬‬
‫תוכן עניינים‬

‫‪ .5.2.1‬הקומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן‪44.............................................................................‬‬
‫‪ .5.2.1.1‬המשמעות הפיזיולוגית של הקומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן‪44.............‬‬
‫‪ .5.2.2‬שיטות לאבחון רמת נוגדנים‪45.........................................................................‬‬
‫‪ .5.2.2.1‬לפי רמת השקיעה‪45.........................................................‬‬
‫‪ .5.2.2.2‬שיטת ‪45..........ELISA – Enzyme Linked Immuno-Sorbent Assay‬‬
‫‪ .5.2.2.2.1‬שלבי שיטת ה‪46....................................................................ELISA-‬‬
‫‪46.............................................RIA – Radio-Immuno Assay .5.2.2.3‬‬
‫‪ .5.2.3‬שימוש בנוגדנים לאבחון אוכלוסיות תאים‪46.......................................................‬‬
‫‪ .5.2.3.1‬שימוש ב‪ FACS-‬לאבחון אוכלוסיות ברקמת הדם‪48.................‬‬
‫‪ .6‬התפתחות לימפוציטים מסוג ‪49..................................................................................B‬‬
‫‪ .6.1‬מבוא‪ :‬סקירה כללית על ההתפתחות‪49....................................................................‬‬
‫‪ .6.2‬גירוי לימופציט ‪51.............................................................................................B‬‬
‫‪ .6.2.1‬הרצפטור הממברנלי של לימפוציט ‪51............................................................B‬‬
‫‪ .6.2.2‬מהלך התגובה‪52..........................................................................................‬‬
‫‪ .6.2.3‬סבילות חיסונית‪52........................................................................................‬‬
‫‪53............................................................central tolerance .6.2.3.1‬‬
‫‪ .6.2.3.2‬הוכחה לקיום מנגנון הסבילות החיסונית‪54.............................‬‬
‫‪ .6.2.3.2.1‬עשה זאת בעצמך! ‪ -‬שלבים בהכנת עכבר טרנסגני‪54..............................‬‬
‫‪ .6.2.3.2.2‬הכנת עכבר טרנסגני עבור אימונוגלובולינים – ‪ Ig\Tg‬לצורך הוכחת סבילות‬
‫חיסונית‪54.......................................................................................................‬‬
‫‪56........................................................peripheral tolerance .6.2.3.2‬‬
‫‪56.......................................................................T-dependent antigen .6.2.3.2.1‬‬
‫‪57.....................................................................T-independent antigen .6.1.3.2.2‬‬
‫‪ .7‬לימפוציטים מסוג ‪59................................................................................................T‬‬
‫‪ .7.1‬תגובת לימפוציטי ‪59..........................................................................................T‬‬
‫‪ .7.1.1‬הרצפטור של לימפוציטים מסוג ‪59.................................................................T‬‬
‫‪ .7.1.2‬ספציפיות התגובה‪61......................................................................................‬‬
‫‪ .7.1.3‬התמיינות לימפוציטי ‪61................................................................................T‬‬
‫‪ .7.1.3.1‬הטימוס‪61.......................................................................‬‬
‫‪ .7.1.3.1.1‬היסטולוגיה של הטימוס‪61..................................................................‬‬
‫‪ .7.1.3.1.2‬תפקוד הטימוס‪62.............................................................................‬‬
‫‪ .7.1.3.2‬מולקולת ה‪62..........................................................MHC-‬‬
‫‪ .7.1.3.2.1‬פעילות ה‪ MHC-‬בתהליך הלמידה של לימפוציטי ‪63...............................T‬‬
‫‪ .7.1.3.3‬חשיבות הרקומבינציות‪64...................................................‬‬
‫‪ .7.1.4‬גירוי לימפוציט ‪65.......................................................................................T‬‬
‫‪ .7.1.4.1‬סבילות חיסונית‪65............................................................‬‬
‫‪65............................................................................central tolerance .7.1.4.1.1‬‬
‫‪65........................................................................peripheral tolerance .7.1.4.1.2‬‬
‫‪ .7.1.4.2‬מהלך התגובה של תאי ‪66.......................................T-helper‬‬
‫‪ .7.1.4.2.1‬היווצרות הקשר בין לימפוציט ‪ T‬לבין ה‪66.........................................apc-‬‬
‫‪ .7.1.4.2.2‬השיחה בין תא ה‪ T-‬לבין ה‪67.........................................................apc-‬‬
‫‪ .7.1.4.2.2.1‬הערת אגב‪68...........................oral tolerance :‬‬

‫‪c‬‬
‫תוכן עניינים‬

‫‪ .7.1.4.2.3‬השפעת תאי הציטוקינים המופרשים‪68..................................................‬‬

‫‪ .7.1.4.3‬מהלך התגובה של תאי ‪69........................................T-killer‬‬
‫‪ .8‬תאי מערכת החיסון הקיימת ))‪70...........................................................................innate‬‬
‫‪ 8.1‬מונוציטים – ‪70........................................................................................monocyte‬‬
‫‪ .8.1.1‬פעילות המקרופגים‪71....................................................................................‬‬
‫‪ .8.2‬נויטרופילים‪71....................................................................................................‬‬
‫‪ .8.3‬איוזינופילים‪72....................................................................................................‬‬
‫‪ .8.4‬בזופילים ותאי מסט‪72..........................................................................................‬‬
‫‪73..............................................................................Natural Killer and Killer cells .8.5‬‬

‫‪d‬‬
 ‫‪ .1‬מבוא‬
‫‪ .1.1‬תפקידי מערכת החיסון‬
‫‪ .1‬הגנה מפני פולשים‬
‫‪ .2‬סילוק פולשים‬
‫‪ .3‬סילוק תאים זקנים‬
‫‪ .4‬סילק תאים מוטנטים‬
‫‪ .5‬סילוק תאים סרטניים‬
‫‪ .6‬סילוק תאים שפועלים כנגד העצמי‪.‬‬

‫המטרה הכוללת של מערכת החיסון היא שמירה על שלמות האורגניזם‪.‬‬

‫המערכת מתמודדת עם כך בשני אופנים‪ .1 :‬מניעת חדירה‬
‫‪ .2‬אבחנה בין עצמי וזר – וזאת כדי שהמערכת תדע כנגד מי‬
‫להגיב‪ .‬זהו הבסיס לספציפיות התגובה החיסונית‪.‬‬

‫‪ 1.2‬חלוקת מערכת החיסון‬

‫מערכת החיסון נחלקת לשני ענפים עיקריים‪:‬‬
‫‪ .1‬מערכת החיסון הקיימת – ‪.innata‬‬
‫‪ .2‬מערכת החיסון הנרכשת – ‪.acquisita (adattativa)/ acquired‬‬

‫מערכת החיסון הקיימת מורכבת ממרכיבים סבילים ופעילים‪ ,‬שעצם קיומם‬

‫מספקים הגנה‪.‬‬
‫מערכת החיסון הנרכשת מורכבת מרכיבים שעוברים תהליכים של למידה‬
‫ומפתחים כושר תגובה ייחודי לפולש‪.‬‬

‫‪ .1.2.1‬מערכת החיסון הקיימת ‪Innata -‬‬

‫מרכיבי מערכת החיסון הקיימת לא עוברים תהליכי למידה על מנת להגיב‪ ,‬ולכן‬
‫תגובתם מהירה מאוד )שניות עד דקות(‪ .‬עם זאת‪ ,‬רמת הגמישות שלהם נמוכה‬
‫)הפגוציט מכיר סוג "גדול" של חיידקים(‪ .‬למערכת זו אין זיכרון‪ :‬התגובה היא זהה‬
‫עבור אותו פולש בפלישה שנייה ושלישית‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫‪ .1.2.1.1‬מרכיבים סבילים‬
‫העור – מרכיב סביל שיוצר חיץ בין הפנים לחוץ‪ .‬העור מכיל שעווה ושערות‪ .‬החיץ‬
‫שיוצר העור הוא פיזי וכימי‪ :‬אנזימים בדמעות )ליזוזים(‪ ,‬זיעה‪ pH ,‬של העור‪/‬באברי‬
‫המין‪ ,‬הפרשות בדרכי הנשימה וכו'‪ .‬גם המוקוזה של המעי יוצאת חיץ בין פנים‬
‫לחוץ‪.‬‬
‫החיץ של הגוף בין הפנים לחוץ כולל גם תהליכים‪ :‬שיעול‪ ,‬התעטשות‪,‬‬
‫פריסטלטיקה של המעי‪ .‬כל התהליכים הללו מקנים הגנה‪.‬‬

‫‪ .1.2.1.2‬מרכיבים פעילים‬
‫כאן מדובר בתאים – מקרופ'אגים‪ .‬אלו תאים בולעניים – מבצעים פגוציטוזה‪ .‬הם‬
‫בולעים את הפולש כאשר הם מזהים אותו ומפרקים אותו למרכיבים החיונייים‬
‫להמשך התגובה החיסונית‪.‬‬
‫למקרופגים יש קולטנים שמזהים קבוצה של שיירים סוכריים הנמצאת על תאים‬
‫חידקיים‪ .‬הרצפטור אינו מאוד ספציפי‪ ,‬אך הוא ספציפי לקבוצות גדולות של‬
‫חיידקים‪ .‬ההיקשרות לקולטן – גורמת לתהליך בתא שגורם לפגוציטוזה‪).‬חיידק‬
‫מתגונן מפני ההיקשרות הקטלנית הזו ע"י בניית קפסולה(‪.‬‬
‫הפגוציטים חיוניים לתגובה החיסונית‪ .‬חיידק יכול לחדור לגוף דרך העור‪ ,‬רק אם‬
‫יש לו כלים לכך – כלים שהורסים את הרקמה‪ .‬הפגוציטים שמגיעים לאזור ההרס‬
‫מתחילים את התגובה ע"י כך שהם משופעלים ומפרישים ציטוקינים )הורמונים של‬
‫מערכת החיסון(‪ ,‬שמגייסים תאים נוספים למקום בו אירעה הפלישה‪ .‬כך מתחיל‬
‫תהליך של דלקת‪.‬‬
‫הדלקת הינה תהליך קריטי לתגובה חיסונית כוללת והוא מותנה בתחילת‬
‫הפגוציטים‪.‬‬
‫ייתכן שהתגובה הדלקתית מצליחה להתגבר על הפולש‪ ,‬אך ייתכן שלא‪ .‬במצב‬
‫שהתגובה החיסונית נמשכת אזי מדובר בפתוגן‪ .‬פתוגן מודגר כגרום שהמערכת‬
‫הקיימת לא מצליחה להתגבר עליו‪ .‬מכאן‪ ,‬שגם כמות הפולש עשוייה להשפיע על‬
‫היותו פתוגן או לא‪.‬‬

‫‪ .1.2.2‬המערכת הנרכשת ‪Adattativa/acquisita -‬‬

‫התגובה של המערכת הנרכשת הרבה יותר מורכבת ומסובכת להבנה מאשר‬
‫המערכת הקיימת‪ .‬מערכת זו מספקת פתרון בדרגת ספציפיות גבוהה מאוד‪ .‬נגדיר‬
‫את הפולש כאנטיגן )אימונוגן(‪ :‬חומר שגורם לתגובה חיסונית‪ .‬המערכת מזהה‬

‫‪6‬‬
‫אנטיגנים שונים‪ ,‬ויכולה להבחין בינהם‪ .‬באנטיגנים יש אתרים דומים ואתרים שונים‬
‫)מכיוון שמדובר באנטיגנים שונים( – אפיטופים‪ .‬אפיטופ – האתר הקטן ביותר ע"פ‬
‫האנטיגן המזוהה ע"י המערכת הספציפית‪.‬‬
‫לאנטיגנים יכולים להיות כמה אפיטופים )אפילו מספר רב שלהם(‪ .‬המערכת‬
‫הנרכשת נותנת פתרון ספציפי‪ :‬לכל אפיטופ ניתן פתרון‪ .‬הפתרון הוא רצפטור‪.‬‬
‫לתאי המערת הנרכשת יש רצפטור ספציפי לאפיטופ‪ .‬יש אינסוף אפיטופים‪,‬‬
‫ולפיכך יש אינסוף רצפטורים‪ .‬לכל אפיטופ יש רצפטור‪.‬‬
‫הרצפטור יכול לזהות רק את האפיטופ שלו )זו התגובה הספציפית( או כמה‬
‫אפיטופים דומים )תגובת צילוב(‪ .‬תגובת הצילוב מאפשרת לחסן‪ :‬ע"י שימוש‬
‫באנטיגנים שאינם פתוגנים‪ ,‬אך הרצפטור שלהם זהה לאנטיגן הפתוגני‪.‬‬

‫הפתרון הספציפי מושג ע"י למידה החלה בשני שלבים בחיי התא‪:‬‬
‫‪ .1‬לאחר יצירת התא‬
‫‪ .2‬במפגש עם הפולש‬

‫התגובה הספציפית איטית יותר מהתגובה של המערכת הקיימת‪ .‬היא אורכת מספר‬
‫ימים מתחילת השפעול‪ ,‬עד לשלב בו ניתן לאמוד את התגובה‪ .‬מאידך‪ ,‬דרגת‬
‫הספציפיות גבוהה מאוד‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש זיכרון‪ .‬המערכת השקיעה זמן בלימוד – כדאי‬
‫לה לזכור את זה‪ .‬בתגובה שנייה לאותו פולש – לא יהיה לימוד‪ ,‬אלא תהליך של‬
‫זיכרון‪ :‬התגובה תהיה מהירה יותר ויעילה יותר‪.‬‬

‫הרצפטורים נוצרים ע"י תאים – תאי המערכת הנרכשת‪ .‬אלו לימפוציטים‪ .‬יש שני‬
‫סוגי לימפוציטים‪ ,T :‬ו‪.B-‬‬
‫לימפוציטי ‪ B‬נוצרים ומתמיינים במח העצם‪.‬‬
‫לימוציטי ‪ T‬נוצרים במח העצם ומתמיינים בטימוס‪.‬‬
‫כל אחת מקבוצות הלימפוציטים נחלקת למספר רב של קבוצות תאים בעלי אותו‬
‫רצפטור‪ .‬קבוצה בעלת רצפטור משותף )זהה( נקראים שבט ) ‪ .(clone‬יש שבט של‬
‫תאי ‪ B‬ושבט של תאי ‪ – T‬עליהם יש את אותו רצפטור‪ .‬יש מספר אדיר של‬
‫שבטים‪ ,‬כמספר האפיטופים‪.‬‬
‫ה‪ DNA-‬של תאים משבטים שונים הוא שונה‪ .‬מכאן שהספציפיות של כל ‪clone‬‬
‫הוא ברמת ה‪.DNA-‬‬
‫‪ .1.2.2.1‬לימפוציטי ‪B‬‬
‫תאי ‪ B‬משתתפים בתגובה ההומורלית – בנוזלי הגוף‪ .‬כאן מדובר על הנוגדנים‪.‬‬
‫הנוגדן הוא המולקולה האפקטורית של לימפוציטי ‪ .B‬הם מפרישים את הנוגדן‬

‫‪7‬‬
 ‫החוצה‪ .‬הרצפטור על לימפוציט ‪ B‬הוא נוגדן ממברנלי‪ .‬כלומר‪ ,‬לימופציט ‪ B‬יודע‬
‫לייצר את הנוגדן בשתי דרכים‪ :‬נוגדן ממברנלי ונוגדן מופרש‪.‬‬
‫‪ .1.2.2.2‬לימפוציטי ‪T‬‬
‫כאן הרצפטור הוא ‪ .(TcR (T-cell Receptor‬זהו רצפטור ששונה מהרצפטור של תאי‬
‫‪ .B‬הוא ממברנלי בלבד‪ .‬כמו כן הוא יכול לקשור אנטיגן רק אם חלה קודם‬
‫לקשירה תהליך של עיבוד ע"י תאים אחרים‪ .‬תאי ‪ T‬חייבים לקשור אנטיגן‬
‫דרך גורם שלישי‪) .‬תאי ‪ B‬מסוגלים לקשור אנטיגן חופשי )מסיס((‪.‬‬
‫תאי ‪ T‬אחראיים על ויסות התגובה החיסונית‪ ,‬ניתוב התגובה לכיוונים הנחוצים‪,‬‬
‫אבחנה בין זר לעצמי וחיסול הפולש‪.‬‬
‫‪ .1.2.2.3‬השפעת הזכרון החיסוני‬
‫ה‪ ,Lag-‬המערכת הקיימת‬ ‫כמות‬ ‫בשלב‬
‫נוגדנים‬
‫רק‬ ‫ואילו‬ ‫להתמודד‪,‬‬ ‫בסרום‬ ‫מנסה‬
‫‪A‬‬
‫מופיעים נוגדנים שרמתם‬ ‫אח"כ‬
‫התגובה‬ ‫זו‬ ‫בהדרגה‪.‬‬ ‫יורדת‬
‫‪lag‬‬
‫בחשיפה‬ ‫הראשונית‪.‬‬ ‫‪B‬‬
‫שניונית‪.‬‬ ‫תגובה‬ ‫חלה‬ ‫‪st‬‬
‫‪1 to A‬‬
‫‪st‬‬
‫‪1 to B‬‬ ‫שניה‬
‫‪2nd to A‬‬ ‫זמן‬
‫מהירה‬ ‫חזקה‪,‬‬ ‫זו‬ ‫תגובה‬
‫וממושכת יותר מהתגובה הראשונית‪ .‬ההוכחה היא ע"י הזרקת אנטיגן חדש ביחד‬
‫עם האנטיגן הישן‪ .‬עבור האנטיגן החדש חלה תגובה שניונית‪.‬‬
‫התגובה השניונית ממושכת יותר מהראשונית מכיוון שמדובר בתגובה השניונית‬
‫בנוגדן אחר‪ ,‬שזמן מחצית החיים שלו גדול פי שלוש מזמן מחצית החיים של הנוגדן‬
‫בתגובה הראשונית‪ .‬כמו כן התגובה השניונית "רגישה" יותר‪ :‬כמות האנטיגן‬
‫הדרושה להפעלת התגובה קטנה יותר מאשר כמות האנטיגן הדרושה לתגובה‬
‫הראשונית‪.‬‬
‫העקומה הזו נכונה לא רק עבור פעילות של לימפוציטים מסוג ‪ ,B‬אלא גם עבור‬
‫לימפוציטים מסוג ‪ T‬ואז ציר ה‪ y-‬לא יהיה רמת נוגדנים אלא מדד אחר‪ ,‬לדוגמא‪:‬‬
‫דחיית שתל‪.‬‬
‫ניתן לסכם‪ ,‬ולאמר שתגובה ראשונית ושניונית היא דבר האופייני ללימפוציטים‪.‬‬

‫‪ .1.2.2.4‬תאור התגובה של תאי ‪B‬‬

‫בשלב ה‪) Lag-‬שאורכו הוא ‪ 3-5‬ימים(‪ ,‬חלים כמה אירועים גם בתאי המערכת‬
‫הנרכשת‪ ,‬למרות שבשלב זה‪ ,‬מי שמגיב היא המערכת הקיימת‪ .‬בזמן זה התא‬

‫‪8‬‬
‫שמסוגל לתת את הפתרון הספציפי "מתעורר" ומשפועל – לוקח לו זמן לגלות‬
‫שמדובר בו )ואז להגיב(‪.‬‬
‫בכל אדם יש מגוון ראשוני של תאי ‪) B‬וגם תאי ‪ (T‬שקיים לפני כל חשיפה‬
‫לאנטיגן‪ .‬עם חדירת האנטיגן‪ ,‬האנטיגן בורר את התאים שיגיבו כנגדו‪ ,‬וזאת מכיוון‬
‫שלאנטיגן יש צורה אחת‪ .‬הלימפוציטים מתחרים בינהם – למי יש ספציפיות גבוהה‬
‫ביותר לאנטיגן‪ .‬זהו תהליך של בחירת שבט – ‪.clonal selection‬‬
‫התא ש"ניצח" בתחרות מתחיל לפעול‪ .‬בתחילה הוא עובר ‪ .clonal expansion‬הוא‬
‫עובר פוליפרציה ומתרבה‪ .‬נוצרים תאים רבים ממנו‪ .‬במקביל חלה התמיינות לשני‬
‫סוגי תאים‪:‬‬
‫‪ .1‬תאי פלזמה – ה‪ effector cells-‬של תאי ה‪ .B-‬אלו בתי חרושת לנוגדנים‪ .‬כל‬
‫תפקידם מסתכם בייצור נוגדנים‪ ,‬שדומים לנוגדן שהיה על תא ה‪ B-‬שיצר את תא‬
‫הפלזמה‪ .‬תא הפלזמה הוא השלב הסופי של התמיינות לימפוציטים מסוג ‪ .B‬תא‬
‫פלסמה חי בין מספר ימים למספר שנים‪ .‬הם לא מציגים את הנוגדן על‬
‫הממברנה‪ .‬הם רק מפרישים את הנוגדן שהיה הרצפטור על תא ה‪.B-‬‬
‫‪ .2‬תאי זיכרון – תאים שמבטאים את הרצפטור הממברנלי ומשמרים בתוכם את‬
‫הידע שנרכש במהלך התגובה כנגד האניטגן‪ .‬הידע הזה הוא למעשה ניסיון של‬
‫מערכת החיסון לשפר עוד יותר את הספציפיות‪ ,‬ע"י כך שבאופן מכוון מושרות‬
‫מוטציות )בנוגדן( באזור שספציפי לאנטיגן‪ .‬חלק מהמוטציות יורידו את‬
‫הספציפיות‪ ,‬והן לא יתרמו דבר )ותאיהן לא ישמרו‪ ,‬גם לא כתאי זיכרון(‪ ,‬אך חלק‬
‫יעלו את הזיקה לאנטיגן‪ .‬כלומר הזיקה של תא הזיכרון לאנטגין גדולה מזיקת‬
‫תא ה‪ B-‬המקורי‪ .‬לכן – הנוגדן החדש אינו בדיוק הנוגדן שעל תא ה‪ B -‬המקורי‪.‬‬
‫אלו שינויים ברמת ה‪.DNA-‬‬
‫תא הזיכרון שונה מתא ה‪ B-‬המקורי‪ .‬הוא מסוגל להגיב יותר מהר )כלומר ‪ -‬הוא‬
‫מסוגל להפוך לתא פלזמה מהר יותר( מאשר תא ה‪ B-‬מהרפרטואר המקורי‪.‬‬
‫‪ .1.2.2.5‬חיסונים‬
‫לנוגדן יש תפקיד בשמירה על הגוף‪ .‬כאשר מזריקים חיידק פתוגני מסויים לעכבר‪,‬‬
‫הוא גורם במצב נומרלי למות העכבר‪ .‬אם ממיתים את החיידק לפני שמזריקים‬
‫אותו לעכבר‪ ,‬אזי העכבר יחיה וייצור נוגדנים‪ .‬כאשר עכבר כזה ייחשף לחיידק חי‬
‫)פתוגני( הוא לא ימות‪.‬‬
‫מהעכבר המחוסן‪ ,‬ניתן לקחת את הדם )או את הסרום(‪ .‬הסרום מכיל נוגדנים‬
‫שספציפיים לפתוגן‪ .‬לכן העכבר שמקבל את החיסון לא ימות כאשר הוא יחשף‬
‫לאנטיגן‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫חיסון אקטיבי – מתן הגורם הפתוגני )הצורה מוחלשת שאינה מזיקה( לפרט – דבר‬
‫שמגרה את מערכת החיסון‪ ,‬וגורם ליצירת תאים אפקטורים‪/‬נוגדנים‪.‬‬
‫חיסון פסיבי – מתן של הנוגדנים עצמם לפרט ‪ -‬על מנת להגן עליו‪.‬‬

‫החיסון הפסיבי הוא מהיר‪ .‬הוא מנטרל את הבעייה‪ ,‬אך אורך חייו קצר‪ .‬חיסון פעיל‪,‬‬
‫לעומתו הוא איטי‪ ,‬ובעל זיכרון )כלומר הוא נשמר לטווח ארוך(‪ .‬בשני סוגי‬
‫החיסונים יש פעילות של אותם נוגדנים בדיוק‪.‬‬

‫דוגמה לחיסון פסיבי היא חיסון נגד ארס נחשים‪ .‬לאדם שהוכש מוזרקים נוגדנים‬
‫של הארס שמקורם בסוס‪ .‬נוגדנים אלו מנטרלים את הארס‪ ,‬אך הם בעצמם‬
‫מהווים אנטיגן לגוף – והוא מייצר נגדם נוגדנים‪ .‬לכן‪ ,‬בהכשה שנייה יש לתת‬
‫נוגדנים שמקורם בחייה אחרת‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫‪ .2‬אנטומיה של מערכת החיסון‬
‫יש שני סוגים של אברי מערכת החיסון‪:‬‬
‫‪ .1‬אברים חיסוניים ראשוניים – בהם יש יצירה או התמיינות של תאים‪.‬‬
‫‪ .2‬אברים חיסוניים שניוניים – בהם יש פעילות )תגובה פעילה של תאים(‪.‬‬

‫‪ .2.1‬אברים חיסוניים ראשוניים‬

‫בבוגר‪ :‬מח העצמות ‪ -‬בו נוצרים כל תאי הדם‪ ,‬לרבות תאי מערכת החיסון‪.‬‬
‫בעובר‪ :‬שק החלמון‪ ,‬הכבד והטחול‪ .‬מהלידה ואילך התהליך ההמטו‪-‬פויטי עובר‬
‫בלעדית אל מח העצמות‪.‬‬

‫רוב תאי הדם‪ ,‬ורוב התאים החיסוניים עוזבים את מח העצמות כשהם בשלב‬
‫ההתמיינות הסופי‪ ,‬חוץ מהלימפוציטים‪ .‬הלימפוציטים עוברים התמיינות נוספת‪:‬‬
‫‪ .1‬תאי ‪ B‬מתמיינים ביונקים במח העצמות‪ ,‬ובעופות ב‪) bursa of fabricius -‬חלק‬
‫אינטגרלי מהמעי‪ ,‬באזור הקלואקה(‪.‬‬
‫‪.2‬תאי ‪ – T‬נודדים ממח העצמות לטימוס )בלוטה שנמצאת מעל הלב(‪ .‬פעילותה‬
‫עולה עד ההתבגרות המינית‪ ,‬ולאחר ההתבגרות המינית היא הולכת ומתנוונת‬
‫)מצטמקת ומתמלאת בתאים שומניים(‪ .‬הטימוס אינו מתנוון לחלוטין‪ ,‬הוא נותר‬
‫פעיל גם בגיל מבוגר‪ .‬בטימוס חלה ההתמיינות הסופית של לימפוציטי ‪.T‬‬

‫‪ .2.1.1‬מח העצמות‬
‫המטופואזה מתחילה מתא גזע בשלב הכי לא ממוין‪ .‬זהו תא פלורי‪-‬פוטנטי‪ .‬כאשר‬
‫התהליך מתקדם‪ ,‬התאים הולכים ומתמיינים‪ ,‬וכך הם רוכשים מחויבות לקו תאים‬
‫מסויים‪ .‬תא לימפוטאידי יהפוך בהכרח לאיזשהו לימפוציט‪.‬‬
‫תא הגזע הוא בעל שתי תכונות‪:‬‬
‫‪ .1‬אינו ממוין‪.‬‬
‫‪ .2‬כושר חלוקה – התא "מחדש את עצמו" על מנת שיהיה מאגר של תאי גזע‪.‬‬
‫לתאים בהמשך ההמטפואוזה יש כושר התחלקות‪ ,‬אך משלב מסויים התאים‬
‫הממוינים לא מסוגלים להתחלק‪) .‬בד"כ תאים ממוינים אינם מתחלקים‪ ,‬ותאים‬
‫מתחלקים אינם ממוינים(‪.‬‬
‫ההמטפואוזה היא תהליך רגיש מאוד‪ ,‬ולכן הוא נמצא בעצם‪ ,‬במקום מוגן‪ .‬התהליך‬
‫‪ .1‬תהליכים פיזיולוגיים )גורמי סטרס‪ ,‬מחלות(‪.‬‬ ‫מושפע מכמה גורמים‪:‬‬

‫‪11‬‬
‫‪ .2‬גורמים מסיסים שנמצאים בדם ‪ /‬מופרשים ממח העצמות‬
‫)ציטוקינים לדוגמא(‪ .3 .‬אינטראקציות בין תאים‪.‬‬
‫יש שני מסלולי התמיינות עיקריים‪ .1 :‬לימפואידי – נוצרים לימפוציטים מסוג ‪ B‬ו‪-‬‬
‫‪ .T‬כמו כן נוצרים ‪ ,lgl – large granular leukocytes‬שהוא הפרקורסר של ה‪NK –-‬‬
‫‪.natural killer cells‬‬
‫‪ .2‬מילואידי – נוצרים אריתרוציטים‪ ,‬טסיות דם ולויקוציטים )חוץ‬
‫מהלימפוציטים(‪.‬‬
‫מניחים שיצירת תאים מסוימים נעשית במח העצמות באיים המטופויטים – אי שיוצר‬
‫תאי דם אדומים‪ ,‬אי שיוצר איזונופילים‪ ,‬וכו'‪.‬‬

‫התאים המילואידים עוזבים את מח העצמות בשלב התמיינות סופי )או כמעט סופי(‪,‬‬
‫ואילו הלימפוציטים לא )הם ממשיכים להתמיין(‪ .‬תאי חיסון שנוצרים במסלול‬
‫המילואידי שייכים למערכת החיסון הקיימת‪ .‬תפקידם‪ :‬לעורר תהליך הדלקתי‬
‫ולהציג אנטיגן‪.‬‬

‫התהליך מווסת ע"י ציטוקינים‪ ,‬שגורמים להתמיינות לקו זה או אחר‪ .‬רמת‬

‫האריתרוציטים‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬מושפעת ע"י לחץ החמצן‪ .‬לחץ החמצן משפיע על תאים‬
‫ג'וקסטרו‪-‬גלומרולים בכלייה שרגישים ללחץ החמצן‪ .‬תאים אלו מייצרים‬
‫אריתרופואיטן‪ ,‬שמזרז היווצרות של תאי דם אדומים‪.‬‬
‫‪ GACSF‬הוא חומר שמופעל בעת דלקת )מקרופגים משופעלים(‪ .‬הוא מעודד יצירת‬
‫מקרופגים ונויטרופילים‪ .‬ה‪ GACSF-‬מהווה אות שיש צורך בתאים הנ"ל עקב‬
‫התהליך הדלקתי )שנגרם עקב פלישה של גורם זר(‪.‬‬

‫‪ .2.2‬אברים חיסונים שניוניים‬

‫אלו אברים בהם יש פעילות‪ :‬קשריות לימפה‪ ,‬שקדים )סוג של קשריות‪ .‬ניתן‬
‫להסירם מהצוואר במקרה שהם גדולים מידי‪ ,‬מכיוון שבצוואר יש עוד מספיק‬
‫קשריות לימפה שיגנו עליו(‪ ,‬ריכוזים לימפטיים‪ .‬אילו אברים‪/‬אברונים שנמצאים‬
‫בצמתים ראשיים )לדוגמא‪ :‬הקשרית האינגווינלית )במפשעה( – חולשת על כל‬
‫התגובה החיסונית ברגל; קשריות לימפה בצוואר; ריכוזים לימפטיים לאורך מערכת‬
‫העיכול )‪ ;(peyer’s patches‬הקשרית המזנטרית – אחראית על מערכת החיסון במעי;‬
‫קשריות לימפה בבית השחי(‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫לקשריות הלימפה יש יכולת לסנן תאים שעוברים בדם – לרבות תאים סרטניים‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬הקשריות מעידות על קיום גידולים‪.‬‬

‫‪ .2.2.1‬קשריות לימפה‬
‫ההבדל בין קשריות לימפה לריכוזים לימפטיים הוא בקפסולה של קשרית הלימפה‬
‫)הבנוייה מרקמת חיבור(‪ .‬הריכוז הלימפטי הוא חלק אינטגרלי מרקמה כלשהי‬
‫)לדוגמא – ‪ peyer’s patches‬ב‪.(ileum-‬‬
‫בקשרית הלימפה יש קפסולה‪ ,‬קורטקס ומדולה‪ .‬אל הקשרית נכנסים צינורות‬
‫לי דם‪.‬‬
‫לימפה וכ ּ ֵ‬
‫הלימפוציטים מגיעים לקשרית ביחד עם הכלים הללו‪ ,‬עוזבים את הצינורות ומגיעים‬
‫לקורטקס‪ .‬אם הלימפוציטים יוצאים מהקשרית הם יוצאים ממנה אך ורק דרך‬
‫צינור לימפה יחיד היוצא מהקשרית‪.‬‬
‫באיזור הקורטקס מבחינים באזורים בהירים יותר‪ ,‬בהם יש לימפוציטים מסוג ‪.B‬‬
‫אלו לימפוציטים נאיביים )שעדיין לא ראו אנטיגן(‪ .‬זהו ה‪ .B-cell zone -‬מסביב לאזור‬
‫ה‪ B-cell-‬נמצאים בקורטקס לימפוציטים מסוג ‪ – T‬זהו ה‪.1T-cell zone-‬‬
‫כאשר לימפוציט מסוג ‪ B‬מקבל את הגירוי המתאים )איזשהו אנטיגן‪ ,‬שמגיע‬
‫לקשרית דרך צינורות הדם‪ ,‬ונתפס בקשרית ע"י תאים דנדריטיים בצינורות הדם‬
‫שתופסים ומציגים אותו(‪ ,‬הוא משופעל‪ .‬במצב זה הוא יוצר לעצמו ‪germinal center‬‬
‫בתוך ה‪ .B-cell zone-‬באיזור זה של תאי ה‪ B-‬המשופעלים‪ ,‬התאים מתחלקים‬
‫)ומתרבים( ומתמיינים )עוברים את המוטציות שנועדו להגדיל את הספציפיות(‪ .‬כך‪,‬‬
‫נוצרים תאי פלזמה‪ .‬תאי הפלזמה נודדים מה‪) germinal center -‬בו הם נוצרו( לאזור‬
‫המדולה‪ ,‬שם הם מפרישים נוגדנים אל הדם‪ .‬תאי הפלזמה עצמם לא יוצאים‬
‫בהכרח אל הדם‪ ,‬כי הם לא צריכים להיות בו‪ .‬בדם פריפרי כמעט ולא נמצא תאי‬
‫פלזמה(‪.‬‬

‫לימופציטים בד"כ נמצאים בקשריות לימפה‪ .‬הם נמצאים בדם רק לצורך מעבר‬
‫מאיבר אחד לאחר‪ .‬מקום הטבעי הוא בקשריות בלימפה )ובאברים לימפטיים(‪.‬‬

‫)‬ ‫נדידת הלימפוציטים אינה אקראית‪ ,‬אלא מכוונת ע"י רצפטורים‬

‫באיברים‬ ‫שמתבטאים‬ ‫הצמדה‪,‬‬ ‫ומולקולת‬ ‫‪(Homing receptors‬‬

‫ספציפיים‪ .‬ישנה התקשרות ומעבר של הלימפוציטים בצורה זו בתהליך דלקתי‪,‬‬
‫ובדחיית שתלים‪.‬‬

‫זהו ה‪) paracortical region-‬היסטולוגיה(‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪13‬‬
 ‫‪ .3‬נוגדנים‬
‫הנוגדן הוא גליקופרוטאין‪ .‬הוא נמצא בנוזלי הגוף‪ :‬בדם‪ ,‬בלימפה‪ ,‬בנוזל הבין תאי‬
‫ובהפרשות‪.‬‬
‫נוגדנים מסונתזים ע"י לימפוציטים מופעלים מסוג ‪ .B‬הם בעלי שני תפקידים‬
‫עיקריים‪:‬‬
‫‪ .1‬יכולת להקשר ספציפית לאנטיגן – דבר זה מנטרל את יכולת האנטיגן להקשר‬
‫לרקמה‪ ,‬אך לא הורג את האנטיגן )במקרה שמדובר בחיידק(‪.‬‬
‫‪ .2‬תפקידים ביולוגיים נוספים‪ .‬תפקידים אלו אינם ספציפים לאנטיגן‪ .‬הם מוקנים‬
‫ההיקשרות הספציפית‬ ‫לנוגדן ע"י איזורים שונים מהאזורים שאחראים על‬
‫לאנטיגן‪ .‬התהליכים הביולוגים הללו נועדו לפגיעה בפתוגן‪ .‬קיימים שלושה‬
‫תהליכים ביולוגים כאלו‪:‬‬
‫א( פגוציטוזה – ההיקשרות בין נוגדן לאנטיגן מגבירה משמעותית את קצב‬
‫הפגוציטוזה‪ .‬היכולת של נוגדן להקשר לאנטיגן וע"י כך להגביר את‬
‫הפגוציטוזה נקראת אופסוניזציה‪ .‬נוגדן שעושה זאת נקרא אופסונין‪.‬‬
‫ב( הפעלת מערכת המשלים )‪.(complement‬‬
‫ג( הפעלת מסלול הרג‪.‬‬

‫המקור הטוב ביותר למחקר על נוגדנים הוא נוזל הדם )פלזמה או סרום )=פלזמה‬
‫עם נוגדי קרישה((‪ .‬את הפלזמה מריצים באלקטרופורזה ב‪) pH=8.6-‬ב‪ pH-‬זה‬
‫החלבונים טעונים שלילית(‪ .‬החלבונים נודדים לאנודה ע"פ מקטעים‪ .‬מתקבלים‬
‫‪ .1‬אלבומין‪.‬‬ ‫חמישה מקטעים‪ .‬סדרם )לפי מידת הקרבה לאנודה(‪:‬‬
‫‪ .2‬גלובולין‪.1 2‬‬
‫‪ .3‬גלובולין ‪.2‬‬
‫‪ .4‬גלובולין ‪.‬‬
‫‪ .5‬גלובולין ‪.‬‬
‫הנוגדנים נמצאים ברובם במקטע ה‪ ,γ -‬אך גם במקטעים אחרים )כלל לא במקטע‬
‫של האלבומין(‪ .‬הפיק של ה‪ γ -‬מורכב בעיקר מנוגדנים‪ .‬במחלה ‪X-linked a-γ -‬‬
‫‪ glubolinemia‬לימפוציטי ‪ B‬לא נמצאים‪ ,‬ולכן אין לחולים גלובולין ‪.‬‬

‫גלובולינים הם חלבונים בעלי מבנה גלובוליני‪.‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪14‬‬
 ‫‪ .3.1‬מבנה ותכונות הנוגדן‬ ‫טבלה ‪1‬‬

‫לנוגדן יש שתי זרועות‪ :‬שתיים קצרות‬ ‫קצה‬

‫קצה ‪N‬‬
‫ושתיים ארוכות‪ .‬בהידרוליזה מוחלטת‬ ‫‪N‬‬

‫מתקבלות שתי שרשרות כבדות זהות‬

‫לחלוטין‪ ,‬ושתי שרשרות קלות זהות‬
‫לחלוטין‪ .‬מולקולות אלו מוחזקות זו עם‬
‫סולפידיים‪,‬‬ ‫די‬ ‫קשריים‬ ‫ע"י‬ ‫זו‬
‫ואינטראקציות חלשות למינהן‪.‬‬
‫לכל מולקולת נוגדן יש שני אתרי קישור‬
‫בקצה ה‪ N-‬טרמינלי‪ .‬אלו אתרים זהים‬ ‫בירוק – הקשרים הדי סולפידיים‪.‬‬
‫לחלוטין‪ .‬אתר הקישור נבנה מתרומה‬
‫של‬ ‫ותרומה‬ ‫הכבדה‬ ‫השרשרת‬ ‫של‬
‫השרשרת הקלה‪ .‬הספציפיות מוקנת‬
‫מהשילוב של שניהם‪.‬‬
‫בהידרוליזה חלקית )ע"י אנזימים(‪ :‬כאשר משתמשים ב‪ pepsin-‬הוא חותך את‬
‫הנוגדן לשני חלקים‪ – (Fab (fraction antigen binding :‬ששומר על יכולתו לקשור‬
‫אנטיגן ספציפי‪ ,‬אך חסר כל תפקידים ביולוגיים‪ .‬מכאן ניתן להסיק שהחלק‬
‫האחורי‪ ,‬כלל לא קשרו להיקשרות לאנטיגן‪ ,‬אך הוא מקנה לנוגדן את הפעילות‬
‫הביולוגית שלו‪.‬‬
‫עיכול עם ‪ papain‬נותן שלושה חלקים‪ :‬שני חלקים בעלי יכולת להתחבר לאנטיגן‬
‫)שני ‪ ,(Fab‬וחלק אחורי – ‪ .(Fc (fraction crystalizing‬זה האזור שמקנה את הפעילות‬
‫הביולוגית‪ .‬ואכן‪ ,‬לתאים שונים יש ‪.Fc receptor‬‬
‫איזור הצוואר‪/‬ציר של הנוגדן נקרא ‪ .hinge‬מבנהו המרחבי שונה מהמבנה המרחבי‬
‫של היחידות האחרות בנוגדן‪ .‬הוא מקנה לנוגדן את הגמישות‪ .‬יש נוגדנים שאין‬
‫להם את איזור ה‪) hinge-‬לדוגמא‪ ,(IgM, IgE :‬ויש נוגדנים שאזור ה‪ hinge-‬שלהם‬
‫ארוך מאוד )‪.(IgD‬‬

‫אתר הקישור מקנה לנוגדן את הספציפיות לאפיטופ‪ .‬המבנה המרחבי של אתר‬

‫הקישור נקרא אידיוטיפ‪ .‬האידיוטיפ נקשר לאפיטופ‪ .‬לנוגדנים שונים יש‬
‫אידיוטיפים שונים‪ .‬בכל נוגדן )מונומרי( יש שנאי אידיוטיפים זהים‪.‬‬

‫הטבלה המצורפת מציגה את הנוגדנים השונים ע"פ קבוצות‪ .‬סוג השרשרת‬

‫הכבדה קובע את סוג הנוגדן‪ .‬נוגדן שהשרשרת הכבדה שלו מורכבת מחלבון‬

‫‪15‬‬
‫‪ ‬יהיה ‪ .IgM‬נוגדן שהשרשת שלו היא ‪ ‬יהיה ‪ ,IgG‬וכו'‪ .‬ההבדלים הללו‪ ,‬בין‬
‫השרשרות הכבדות נקראים איזוטיפים‪ IgM .‬ו‪ IgG-‬הם שני נוגדנים איזוטיפיים‪.‬‬
‫הבדלים איזוטיפיים הם הבדלים הנובעים משוני בסוג השרשרת הכבדה‪ .‬נוגדנים‬
‫איזיוטיפיים יכולים להיות שונים גם באידיוטיפים שלהם‪ ,‬אך לא בהכרח‪ .‬יש‬
‫חמישה איזוטיפים של שרשרת כבדה‪.‬‬

‫יש שני איזוטיפים של שרשרות קלות ‪ κ -‬או ‪ .‬בכל נוגדן יכולות להיות שתי‬
‫שרשרות ‪ ‬או שתי שרשרות ‪ ,‬אך לא שרשרת ‪ ‬ושרשרת ‪ .‬כל שרשרת‬
‫כבדה יכולה להתחבר עם שני סוגי השרשרות הקלות )לא צריך שתי שרשרות‬
‫כבדות שונות לשם כך(‪.‬‬

‫איזוטיפ הנוגדן נקבע ע"פ סוג השרשרת הכבדה ולא ע"פ סוג השרשרת‬
‫הקלה‪ .‬בנוגדן ‪ IgM‬יש שרשרת כבדה ‪ ,‬ושרשרות קלות שתיים מסוג ‪ ‬או‬
‫שתיים מסוג ‪.‬‬

‫‪IgM .3.1.1‬‬
‫מולקולה גדולה‪ ,‬הבנוייה מחמש יחידות נוגדנים )פנטהמר( המחוברות זו לזו‬
‫באמצעות ‪ .J chain‬ה‪ J chain-‬היא מולקולה גדולה‪ ,‬המסונתזת ע"י תא האב‬
‫הראשוני‪ .‬ל‪ IgM-‬עשרה אתרי קישור‪ .‬במולקולה זו‪ ,‬כל השרשרות הכבדות זהות‬
‫וכל השרשרות הקלות זהות‪ .‬הסיבה נעוצה בכך שמקור ה‪ IgM-‬הוא מתא אחד‪,‬‬
‫ותא אחד יודע להקנות רק סוג אחד של ספציפיות‪.‬‬

‫האינטרקציה בין נוגדן לאנטיגן היא שיווי משקל‪. Ag + Ab ↔ Ag − Ab :‬‬

‫שיווי משקל זה נוטה לפי ספציפיות הנוגדן )האפיניות בין האידיוטיפ לאפיטופ(‪.‬‬
‫כאשר למולקולה יש כמה יחידות קישור )בכל נוגדן יש שתי יחידות קישור(‪ ,‬כמו‬
‫במקרה של ה‪ IgM-‬בו יש עשרה אתרי קישור‪ ,‬נכנס מושג ה‪.Avidity-‬‬
‫האינטראקציה )האפיניות( בין אתר קישור חופשי לאנטיגן עשוייה להשתנות‬
‫)לגדול או לקטון( לאחר שנקשר אנטיגן אחד לאתר קישור אחר במולקולה‪ .‬זוהי‬
‫האבידיות‪ .‬האבידיות של ‪ IgM‬גדולה יותר מזו של המונומר ‪ .IgM‬האפיניות שלהם‬
‫היא זהה!‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬ב‪ IgM-‬אין ‪ ,hinge‬ולכן מולקולת הנוגדן קשיחה‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫השרשרת הכבדה ב‪ IgM-‬היא שרשרת ‪ .‬זו השרשרת הגדולה והכבדה מבין‬
‫השרשרות הכבדות‪ .‬מבנה ה‪ IgM-‬המופרש הוא‪ µ 2κ 2)5J) :‬או )‪) µ 2λ 2)5J‬שני‬
‫הסוגים הם ‪ .(IgM‬מבנה ה‪ IgM-‬הממברנלי )הנוגדן אז משמש כרצפטור לאנטיגן(‬
‫‪.2λ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ ,µ 2κ‬או‬ ‫‪2‬‬ ‫הוא מונומרי‪:‬‬
‫מספר אתרי הקישור של הפנטהמר‪) 5-10 :‬לא מגיעים ל ‪ ,-10‬מכיוון שנוצרת‬
‫הפרעה סטרית(‪.‬‬
‫בסרום‪ 10% :‬מהנוגדנים הם ‪.IgM‬‬
‫זמן מחצית החיים‪ 5-10 :‬יום‪.‬‬
‫השרשרת הכבדה בנוייה מארבע יחידות קבועות‪ ,‬ויחידה משתנה נוספת‪ .‬השרשרת‬
‫הקלה בנוייה מיחידה קבועה ויחידה משתנה‪.‬‬

‫‪IgA .3.1.2‬‬
‫שרשרת כבדה מסוג ‪.‬‬
‫היחידה המופרשת היא דימרית – שתי יחידות בסיסיות המחוברות זו לזו באמצעות‬
‫‪ J-chain‬ורכיב ‪ S: (α 2λ 2)2JS‬או )‪ .α 2κ 2)2JS‬נוגדן זה מופרש לחללי הגוף )מעי‪,‬‬
‫ריאות(‪ .‬במעי‪ ,‬הנוגדן נוצר בחלק הסרוזי של המעי‪ ,‬והוא מועבר למוקוזה‪ .‬הדימר‬
‫שנוצר מזהוהה ע"י רצפטורים שקיימים באפיתל – ‪ .polyIg-receptor‬הדימר מוכנס‬
‫לתא האפיתל‪ ,‬ומועבר בוזיקולה לצד המוקוזי של התא‪ ,‬ומוצג כלפי המוקוזה‪ .‬עתה‬
‫נחתך הרצפטור )שעליו יושב הדימר(‪ ,‬וה‪ IgA -‬משתחרר‪ .‬החלק של הרצפטור‬
‫שנשאר על הדימר הוא רכיב ‪ .S – Secretory componenet‬לרכיב זה חשיבות רבה‬
‫בייצוב ה‪ IgA-‬ובהגנה עליו מפני אנזימים פרוטאוליטים )שכזכור – נמצאים במעי(‪.‬‬
‫זו הצורה הפעילה של ה‪.IgA-‬‬
‫‪ IgA‬נמצא גם בסרום‪ ,‬בריכוז נמוך יחסית‪ .‬ה‪ IgA-‬מופיע בסרום כמונומר )המונומר‬
‫אינו פונקציונלי במעי(‪ .‬המונומר הזה יכול להקשר לפולשים‪ ,‬אך הוא חסר פעילות‬
‫ביולוגית‪.‬‬
‫קיימים שני סוגי ‪ IgA‬מכיוון שיש שני סוגי שרשרות ‪ : α 1‬ו‪.α 2-‬‬
‫זמן מחצית חיים‪ 6 :‬ימים‪.‬‬

‫‪IgE .3.1.3‬‬
‫‪.2κ‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪ ε 2λ‬או‬ ‫‪2‬‬ ‫השרשרת הכבדה היא מסוג ‪ .‬הנוגדן מופיע אך ורק כמונומר‪:‬‬
‫ריכוזו בסרום נמוך‪ .‬תפקידו – הפעלת אלרגנים )אצל אנשים אלרגיים‪ ,‬רמת ה‪IgE -‬‬
‫גבוהה יותר עקב השפעה גנטית(‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫זמן מחצית חיים‪ :‬בסרום – ‪ 2-3‬ימים )יחסית קצר(‪ .‬עם זאת‪ ,‬כאשר נוגדן זה נקשר‬
‫לתא )בזופיל או תא מסט(‪ ,‬אזי זמן מחצית החיים שלו עולה לשישה חודשים‪.‬‬

‫‪IgD .3.1.4‬‬
‫השרשרת הכבדה היא מסוג ‪ .‬מופיע רק כמונומר‪ .‬ריכוזו בסרום מאוד נמוך‪,‬‬
‫ואמור להיות אפס‪ ,‬מכיוון שהנוגדן קיים אך ורק בממברנה של לימפוציטים מסוג‬
‫‪ .B‬הנוגדן הזה‪ ,‬לא מופרש אל הדם‪ .‬לימפוציט ‪ B‬נאיבי מבטא הן את ‪ IgM‬והן את‬
‫‪ .IgD‬אותו תא ‪ B‬יכול לבטא שני נוגדנים‪.‬‬
‫זמן מחצית חיים‪ 3 :‬ימים‪.‬‬

‫‪IgG .3.1.5‬‬
‫השרשרת הכבדה היא מסוג ‪ .‬זהו הנוגדן העיקרי מבין הנוגדנים שנמצאים‬
‫בסרום )‪ .)75%-70%‬מופיע אך ורק כמונומר‪ .‬קיימים ארבעה סוגים שונים של‬
‫שרשרות ‪) ‬באדם(‪ ,‬ולכן יש ארבעה סוגים שונים של ‪.IgG‬‬
‫נוגדן זה עובר באופן אקטיבי דרך השלייה‪ ,‬מהאם לעובר‪ ,‬ולכן עוברי אדם נולדים‬
‫עם אותו ריכוז ‪ IgG‬בדם של האם‪ ,‬דבר שמספק להם הגנה יחסית‪ ,‬במשך כמה‬
‫חודשים‪ ,‬עד שהולד מפתח נוגדנים משל עצמו‪) .‬בעגלים‪ ,‬זה לא כך‪ .‬העגלים‬
‫נולדים סטריליים לחלוטין‪ ,‬ולכן חשוב מאוד להזינם בימים הראשונים חלב‬
‫כולסטרום )שמכיל בעיקר ‪ ,(IgA‬וכך העגל מקבל את הנוגדנים )אימונוגלובולינים(‬
‫שייסיעו לו לשרוד(‪.‬‬
‫זמן מחצית החיים‪ 21 :‬ימים )ארוך יחסית(‪.‬‬

‫‪ .3.2‬תפקידי הנוגדנים השונים‬ ‫טבלה ‪2‬‬

‫‪ .3.2.1‬תפקידי עיקרי של הנוגדן מקבוצת‪...‬‬

‫‪ - IgM‬הוא הראשון שמופיע בתאים‪ .‬מבחינת מיקום ב‪ DNA-‬ה‪ IgM-‬הוא הנוגדן‬
‫הראשון שמתבטא‪ .‬לכן‪ ,‬הוא מתבטא ראשון ע"פ תאים נאיביים‪ .‬זהו הנוגדן‬
‫שמופרש ראשון בתחילת כל תגובה חיסונית‪ .‬נוגדן זה‪ ,‬כזכור‪ ,‬יכול להיות‬
‫כרצפטור על פני התא‪.‬‬
‫‪ – IgG‬בעיקר בנוזלי הגוף‪ .‬זהו הנוגדן העיקרי בתגובה השניונית‪ .‬מתחיל להיות‬
‫מיוצר כבר במהלך התגובה הראשונית‪ .‬יש מעבר מיצור של ‪ IgM‬לייצור של‬
‫‪) IgG‬התא עושה סוויץ' כלשהו(‪.‬‬
‫‪ – IgA‬נמצא בהפרשות השונות‪.‬‬

‫‪18‬‬
‫‪ – IgE‬פעיל בתגובה נגד פרזיטים )שחודרים דרך העור‪ ,‬לדוגמא( וגורמים זיהומיים‪.‬‬
‫גורם לאלרגיות‪.‬‬
‫‪ – IgD‬ממברנלי בלבד‪ ,‬על פני התאים‪.‬‬

‫‪ .3.2.2‬תיאור פעילות הנוגדנים בתגובה‬

‫‪ IgM‬מתבטא על לימפוציטים צעירים ולימפוציטים נאיביים )לימפוציט בוגר ובשל‬
‫שעדיין לא ראה אנטיגן(‪ .‬לימפוציט ‪ B‬נאיבי מסתובב בדם ובלימפה‪ ,‬ומחפש את‬
‫האנטיגן שלו‪ .‬הוא עדיין לא יודע להפריש נוגדנים‪ .‬על הממברנה שלו מתבטאים‬
‫שני רצפטורים‪ IgD :‬ו‪ .IgM-‬כלומר – לימפוציט ‪ B‬נאיבי מבטא שני‬
‫איזוטיפים‪ .‬לשני הרצפטורים שהתא מבטא יש בדיוק את אותה ספציפיות‪.‬‬
‫כאשר התא הנאיבי קושר אנטיגן הוא משתנה‪ ,‬ומתחילה להתמיין ולהחלק‪ .‬בנוסף‪,‬‬
‫תא זה משנה את האיזוטיפ שלו‪ .‬עם תחילת התגובה‪ ,‬לאחר המפגש עם האנטיגן‬
‫מיוצר תא פלזמה שמייצר ‪ .IgM‬ל‪ IgM-‬חשיבות בתחילת התגובה‪ .‬עם התקדמות‬
‫התגובה ה‪ IgM-‬מאבד את יעילותו‪ ,‬ויש צורך להשתמש בנוגדנים יעילים יותר‪ .‬לכן‪,‬‬
‫התא הנ"ל )כלומר‪ ,‬תא בת של אוכלוסיית התא הראשוני‪ ,‬שהתחלקה לתאי‬
‫פלזמה שייצר את ה‪ IgM-‬ותאי אב נוסף( משנה את האיזוטיפ שלו מ‪ IgM-‬ל‪IgG-‬‬
‫)זוהי לא השריה מכוונת של מוטציה!(‪ .‬השינוי מתרחש ב‪ .germinal center-‬עתה‪,‬‬
‫יווצרו תאי פלזמה שייצרו ‪ .IgG‬את השינוי שחל‪ ,‬המערכת תזכור‪ ,‬ע"י יצירת תאי‬
‫זיכרון שעברו את השינוי האיזוטיפי‪ .‬תאים אלו יוצרים את האיזוטיפ החדש‪.‬‬
‫התא עבר שינוי ב‪ .DNA-‬שינוי זה נשמר בתאי הזיכרון‪ .‬הרצפטור של תאי הזיכרון‬
‫יהיה מסוג הרצפטור של ה‪ DNA-‬שהשתנה‪ .‬אם ה‪ IgM-‬הפך ל‪ ,IgG-‬אז הרצפטור‬
‫על תאי הזיכרון יהיה ‪ .IgG‬אם השינוי הוא ל‪ IgE-‬או ל‪ ,IgA-‬אזי הרצפטור יהיה ‪IgE‬‬
‫או ‪) IgA‬בהתאמה(‪ .‬תא הזיכרון שיווצר‪ ,‬לא יבטא יותר את ה‪) IgD-‬שבוטא בתא‬
‫האב(‪.‬‬
‫לסיכום )ה‪ IgG-‬מובא כדוגמא בלבד(‪:‬‬

‫‪IgG‬‬ ‫זיכרון של‬ ‫תא ‪ B‬נאיבי‬

‫שינוי ברמת ה‪ DNA -‬ל‪-‬‬ ‫‪IgM‬‬
‫‪IgG‬‬
‫‪IgG‬‬ ‫נוגדן של‬ ‫אנטיגן‬

‫המערכת יודעת להתאים את סוג הנוגדן לפתוגן‪ ,‬ולפיכך לקבוע איזה סוג נוגדן‬
‫יווצר מהתא הראשוני‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫‪IgD .3.2.2.1‬‬
‫תפקוד ה‪ IgD-‬לא ידוע‪ .‬הוא מופיע ע"ג תאים בוגרים‪ ,‬להבדיל מה‪ IgM-‬שמופיע גם‬
‫על תאים לא בוגרים ) ‪ .(immature‬בעכברים שהושרתה בהם מוטציה‪ ,‬והם לא ביטאו‬
‫את ה‪ IgD-‬לא נצפה שינוי תפקודי‪.‬‬
‫‪IgM .3.2.2.2‬‬
‫ל‪ IgM-‬חשיבות גדולה בהפעלת מערכת המשלים‪ .‬שאר הנוגדנים לא מפעילים את‬
‫מערכת המשלים‪ ,‬חוץ מ‪ IgG-‬שמפעיל אותה במעט‪ .‬כלומר – למערכת המשלים יש‬
‫חשיבות גדולה בתחילת התגובה החיסונית‪ .‬למעט תפקיד זה אין ל‪ IgM-‬עוד‬
‫תפקודים ביולוגיים‪.‬‬
‫‪) IgM‬וגם ‪ (IgA‬מסוגל לעבור דרך אפיתל )‪ IgA‬עובר טוב יותר מאשר ‪.(IgM‬‬

‫‪IgG .3.2.2.3‬‬
‫ה‪ IgG-‬שנוצר הוא אופסונין‪ .‬מפעיל חלק מחלבוני מערכת המשלים‪ ,‬שגם הם‬
‫האופסונינים‪ .‬אופסונין מוכר ע"י תאים שמכילים ‪ .Fc-receptor‬הרצפטור נקשר ל‪Fc-‬‬
‫של נוגדן שנקשר לאנטיגן‪ ,‬וכך הפגוציט בולע את כל הקומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן‪.‬‬
‫הפגוציט בולע רק קומפלקס ולא נוגדן חופשי‪ ,‬מכיוון שרק עם היקשרות הנוגדן‬
‫לאנטיגן חל שינוי מרחבי ב‪ .Fc-‬שינוי זה גורם לכך שה‪ Fc-‬יזוהה ע"י הרצפטור‪.‬‬
‫ה‪ Fc-receptor-‬נחלקים ל‪ .Fcε R, Fcα R, Fcγ R :‬אין ‪ Fc-receptor‬ל‪ IgM-‬ול‪,IgD-‬‬
‫לכן נוגדנים אלו לא מסוגלים להגביר את הפגוציטוזה! ‪ IgM‬ו‪ IgD-‬אינם‬
‫אופסונינים‪.‬‬

‫‪IgE .3.2.2.4‬‬

‫ה‪ IgE-‬נקשר לתאי מסט או לבזופיל‪ .‬בתא מסט‪ ,‬יש ‪ .Fcε -receptor‬תא זה קושר‬
‫נוגדן שעדיין לא קשור לאנטיגן‪ .‬האנטיגן נקשר לנוגדן שקשור לתא‪ ,‬ועקב‬
‫כך מועבר סיגנל פנימה‪ ,‬אל תוך התא )בעקבותיו תא המסט עובר גרנולציה(‪ .‬כאן‬
‫התהליך מהיר יותר מאשר בליעת קומפלקס של נוגדן‪-‬אנטיגן ע"י פגוציט‪ ,‬מכיוון‬
‫שכאן התא פשוט מחכה לטריגר )האלרגן(‪ ,‬והוא לא צריך לחקות להיקשרות‬
‫לאנטיגן‪ ,‬ואז להיקשר לפגוציט‪.‬‬
‫על גבי אותו תא מסט יכולים להיות רצפטורים לסוגי ‪ IgE‬שונים )בעלי אידיוטיפים‬
‫שונים(‪ .‬כך – ההפעלה של תא מסט אינה ספציפית לאנטיגן )אלרגן(‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫‪ .3.3‬תת קבוצות של נוגדנים‬ ‫טבלה ‪3‬‬

‫כזכור‪ ,‬יש ארבע סוגי ‪ .IgG‬ההבדלים בינהם – מספר הקשרים הדי‪-‬סולפידיים‬

‫)בעיקר בין השרשרות הכבדות(‪ .‬כלומר – מדובר בארבעה חלבונים שונים )אך‬
‫מאוד דומים( ממקור גנטי שונה‪.‬‬
‫‪ α‬או ‪ .2‬הסיבה נעוצה‬ ‫‪1‬‬ ‫יש שני סוגי ‪ ,IgA‬כתלות בסוג השרשרת הכבדה ‪-‬‬
‫במוטציה שאירעה במהלך האבולוציה‪ :‬אבד ‪ ,Cys‬ובעקבות כך אבד קשר די‪-‬‬
‫סולפידי‪ .‬ב‪ ,α 2-‬לכן אין קשר בין השרשרת הכבדה לקלה‪ ,‬אך המבנה שנוצר הוא‬
‫יציב‪.‬‬
‫כלומר – יש תשעה איזוטיפים שונים של שרשרות כבדות‪.‬‬

‫‪ .3.4‬שונות במערכת החיסון‬

‫יש תשעה איזוטיפים שונים של שרשרות כבדות‪ ,‬ושני איזוטיפים של שרשרות‬
‫קלות‪ .‬סך כל הצירופים בינהם הוא ‪ .18‬אם כך‪ ,‬מהיכן מגיעה השונות הרבה כל‪-‬‬
‫כך של מערכת החיסון?‬

‫‪ .3.4.1‬הפקת נוגדנים מונוקלונאלים‬

‫כדי למצוא תשובה לשאלה זו היה צורך להפיק נוגדן נקי‪ .‬בסרום יש אופי הטרוגני‬
‫של נוגדנים‪ .‬במשך השנים‪ ,‬החלו לעבוד עם אנשים חולי מילומה‪ .‬המיולומה היא‬
‫מחלה בה לימפוציט ‪ B‬עבר התמרה סרטנית‪ .‬הוא מתרבה בצורה רבה‪ ,‬ומייצר‬
‫כמות גדולה של נוגדנים )פיק גדול מאוד של ‪ ‬בסרום(‪ ,‬עקב שגשוג תאי‬
‫המילומה‪ .‬מאדם שחולה במילומה ניתן להפיק את התאים המותמרים‪ ,‬ולהפיק‬
‫ממנו נוגדנים רבים‪ ,‬וע"י כך להשוות בין תמיסות נוגדנים שונים‪.‬‬
‫ב ‪ -1975‬השתנו שיטות העבודה‪ ,‬עקב טכנולוגית ה‪ B-cell hybridoma -‬של ‪ kohler‬ו‪-‬‬
‫‪) milstein‬פרס נובל(‪ .‬המטרה שלהם הייתה קבלת נוגדן נקי בכמות גדולה – קבלת‬
‫נוגדנים מונוקלונאלים‪ .‬תא המוצא הוא תא מילומה‪ ,‬ועבר מוטציה נוספת – איבוד‬
‫יכולת הפרשת הנוגדנים )ניתן לברור תא כזה מאוכלוסיית תאי מילומה(‪ .‬את התא‬
‫הזה מאחים עם תא פלסמה מחולה )או מעכבר(‪ ,‬ומתקבל תא עם שני גרעינים –‬
‫ההיברידומה‬ ‫–‬ ‫הגידול‬ ‫נצחיות‬ ‫‪.1‬‬ ‫היברידומה‪ .‬לתא זה יש שתי תכונות‪:‬‬
‫ממשיכה לגדול ולהתחלק כל הזמן‪.‬‬
‫‪ .2‬יכולת לסנתז נוגדן – שהגיע מתא הפלזמה‪ .‬מדובר בנוגדן אחד ויחיד‪.‬‬
‫לכן נוצרים נוגדנים מונוקלונאלים )מתא אחד‪ ,‬מסוג אחד(‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫)אנו לוקחים תא מילומה ומאחים אותו עם תא פלסמה‪ ,‬מכיוון שיש צורך שהתא‬
‫יהיה קרוב‪ ,‬מבחינת גנים פעילים‪ ,‬לתא הפלזמה על מנת שהאיחוי יצליח(‪.‬‬

‫עתה‪ ,‬כאשר רוצים להפיק נוגדנים ספציפיים בכמות גדולה‪ ,‬ניתן להשתמש בשיטה‬
‫זאת‪ .‬אם רוצים נוגדנים שספציפים לאנטיגן ‪ ,X‬לדגומא‪ ,‬אזי נזריק לעכבר את ‪.X‬‬
‫בעכבר יווצרו תאי פלסמה שהם "אנטי ‪ .”X‬את התאים הללו לא ניתן להחזיק‬
‫בתרבית‪ ,‬ולכן ניצור מהם היברידומה )ע"י נטילתם מהטחול של העכבר(‪ .‬נקבל‬
‫היברידומות רבות מאוד )בטחול יש‪ ,‬כמובן‪ ,‬תאי פלסמה רבים(‪ ,‬אך ניתן לסרוק‬
‫ולמצוא את ההיברידומה של תא הפלסמה עם ה"אנטי ‪."X‬‬

‫נוגדנים מונוקלונאלים הם אחד הכלים החשובים למעקב אחרי תאים והתמיינותם;‬

‫לחסימת תאים ותהליכים החלים בהם; ועוד‪.‬‬
‫ניתן לסמן נוגדן מונוקלונאלי בחומר פלורוצנטי‪ ,‬ולעקוב כך אחרי תאים‪.‬‬

‫שיטת ה‪ hybridoma-‬היוותה קפיצת מדרגה בעולם הביולוגיה‪.‬‬

‫שקף ‪4‬‬
‫‪Bence-Jones protein .3.4.1.1‬‬
‫‪ Bence-Jones protein‬מהווים סמן קליני לחולי מילומה‪ .‬אלו חלבונים דימריים‪,‬‬
‫המורכבים משרשרת קלה בלבד‪ .‬חלבונים אלו מופרשים בכלות גדולה יחסית ע"י‬
‫תאי מילומה )בחולים( או ע"י תאי היברידומה )במעבדה(‪ .‬החלבונים הללו‬
‫מסולקים דרך השתן‪ .‬רמתם מהווה אינדיקציה להתפשטות המילומה‪.‬‬

‫‪ .3.4.2‬מבנהו המולקולרי של הנוגדן‬

‫לאחר שהופק הנוגדן הנקי‪ ,‬ניתן לבחון את מבנהו‪ .‬לנוגדן יש מבנה הקרוי ‪.domain‬‬
‫מבנה זה מורכב מכמה יחידות‪.‬‬

‫• השרשרת הקלה מורכבת משני ‪ – domains‬אחד קבוע ואחד משתנה‪.‬‬

‫ה‪ domain-‬הקבוע – זהה בכל שרשרות ‪ ‬ו‪) .λ -‬לכל שרשרת יש ‪ domain‬משלה‪,‬‬
‫כמובן(‪.‬‬
‫ה‪ domain-‬המשתנה – משתנה בין שרשרות ‪ ‬ו‪ λ -‬שונות‪ .‬הדומיין המשתנה‬
‫שונה בין שרשרות ‪ ‬ו‪.λ -‬‬
‫• השרשרת הכבדה מורכבת מארבעה ‪ domains – 3‬יחידות קבועות‪ ,‬ויחידה אחת‬
‫משתנה‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫בכל שרשרת ‪ 1‬יש את אותם שלושה ‪ .domains‬בכל שרשרת ‪ 2‬יש את אותם‬
‫שלושה ‪) domains‬השונים מאלו של ‪ ,(1‬וכו'‪.‬‬
‫• הן בשרשרות הכבדות‪ ,‬והן בשרשרות הקלות‪ ,‬ה‪ domain-‬המשתנה נמצא בקצה‬
‫אמינו טרמינלי‪.‬‬
‫• בשרשרת הכבדה ה‪ hinge-‬נמצא באמצע – בין שני דומיניים קבועים‪ ,‬לחלק‬
‫שמכיל את הדומיין הקבוע והדומיין המשתנה‪ .‬לכל נוגדן יש ‪ hinge‬משלו‬
‫• ה‪ domain-‬המשתנה של השרשרת הכבדה‪ ,VH ,‬וה‪ domain-‬המשתנה של‬
‫השרשרת הקלה‪ ,VL ,‬יוצרים את האתר הפעיל‪.‬‬
‫• כל ה‪) domains-‬משתנים וקבועים; של שרשרות קלות וכבדות( הם בעלי‬
‫הומולוגיות גבוהה יחסית )בין ‪ 80%-50%‬של דמיון(‪ .‬ההומולגיה הזו גורמת‬
‫להנחה שמדובר בגן בודד ששוכפל מספר פעמים במהלך האבולוציה‪ ,‬עד‬
‫שהגיע לצורתו הנוכחית‪ .‬גודלם כ ‪ -110‬חומצות אמינו‪ ,‬כלומר כ ‪-330‬‬
‫נוקלאוטידים‪ .‬מבנה ה‪ domain-‬גלובוליני‪ .‬ה‪ domain-‬מקופל באופן הדוק‪ ,‬וצפוף‪,‬‬
‫וכך הוא מגן על המולקולה מפני פירוק‪) .‬המבנה הגלובוליני לא קיים ב‪.(hinge-‬‬
‫• במולקולה‪ ,‬ה‪ domains-‬מוחזקים באמצעות קשרים די‪-‬סולפידיים‪ ,‬בתוך אותו‬
‫‪ domain‬ובין ‪ domains‬שונים‪.‬‬

‫שרשרות ‪ ‬ו‪ λ - VL-CL: Vκ -Cκ -‬או ‪.Vλ -Cλ‬‬ ‫לסיכום‪:‬‬

‫שרשרות ‪) , γ , δ‬ארבעה ‪ domains‬בשרשרת(‪.VH-CH1-hinge-CH2-CH3 :‬‬
‫שרשרות ‪) , µ‬חמישה ‪ domains‬בשרשרת(‪.VH-CH1-CH2-CH3-CH4 :‬‬
‫האיזורים המסומנים כ‪ ,C-‬זהים לחלוטין בכל שרשרת מהסוג הנדון!‬
‫הרצפים המשתנים )המסומנים כ‪ (V-‬מקנים לנוגדן את הספציפות שלו!‪.‬‬
‫עבור שרשרות ‪ ‬ו‪ - λ -‬לכל שרשרת יש דומיין משתנה משלה‪.‬‬
‫עבור שרשרות ‪ , γ‬ו‪ - δ -‬ייתכן כי יופיע בהן אותו דומיין משתנה‪.‬‬
‫עבור שרשרות ‪ ‬ו‪ - ε -‬ייתכן ויופיע בהן אותו דומיין משתנה )השונה מזה של ‪,‬‬
‫‪ γ‬ו‪.(δ -‬‬

‫‪ .3.4.3‬גנים של אימונוגלובולינים‬
‫‪ .3.4.3.1‬תת יחידות מבניות של הנוגדן‬
‫קיים מספר רב מאוד של גנים שמקודדים לאימונוגלובולינים‪ .‬יש הרבה מאוד‬
‫גנים‪ ,‬לאותו רצפטור‪ .‬גנים אלו נמצאים בקבוצות תאחיזה‪.‬‬
‫באדם‪ :‬הגנים לשרשרות הכבדות – כרומוזום ‪.14‬‬

‫‪23‬‬
 ‫הגנים לשרשרת ‪ - ‬כרומוזום ‪.22‬‬
‫הגנים לשרשרת ‪ - ‬כרומוזם ‪.2‬‬

‫כדי להשוות בין החלבונים השונים – בדקו את רצף חומצות האמינו של החלבון‪.‬‬
‫יצרו ‪ 500‬היברידומות של שרשרות ‪ ,‬וראו‪ ,‬כי בכל השרשרות יש איזור שהוא‬
‫בעל הומולוגיה מלאה‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מצאו איזור בו יש שונות בין שרשרות ‪‬‬
‫שונות‪.‬‬
‫גם שרשרת ‪ ‬עונה על תיאור זה‪ :‬קיים איזור בו יש רצף אחיד בין כל שרשרות ה‪-‬‬
‫‪ ,λ‬ואזור אחר בו יש שונות בין השרשרות‪.‬‬
‫ברור‪ ,‬כי הרצף הזהה בין כל השרשרות ) ‪ λ‬או ‪ ,(‬לא מסוגל להסביר את‬
‫השונות בין השרשרות‪.‬‬
‫האזורים האחידים נקראים – ‪ .constant domain‬האזור המשתנה נקרא ‪variable‬‬
‫‪.domain‬‬

‫כאשר בדקו את ה‪) variable domain-‬של שרשרות ‪ ‬שונות(‪ ,‬מצאו כי יש איזורים‬

‫בהם כמעט ואין שינויים בין השרשרות‪ .‬אלו הם ‪ .framework sequences‬לעומתם‪,‬‬
‫מצאו אזורים בהם כמעט ואין דמיון בין השרשרות )שונות רבה( – ‪hypervariable‬‬
‫‪.sequences / CDR – Complementary Determining Region‬‬
‫יש שלושה רצפים של ‪ CDR‬וארבעה רצפי ‪ .framework‬הם ממוספרים מהקצה‬
‫האמינו‪-‬טרמינלי לכיוון הקצה הקרבוקסילי‪ .‬לאחר ‪) framework #4‬בכיוון מאמיני‬
‫לקרבוקסילי( מתחיל הדומיין הקבוע‪.‬‬

‫תמונה דומה‪ ,‬בשינויים קלים‪ ,‬נצפית גם בשרשרות הכבדות‪ .‬לקחו היברידומות של‬
‫‪ ,IgG1‬והשוו את רצפי ‪ 1‬של ההיברידומות השונות )כיוון הבדיקה – מהקצה‬
‫הקרבוקסילי לאמיני(‪ .‬נתגלו אזורים בעלי דימיון מלא – ‪) CH1, CH2, CH3‬רצפים אלו‬
‫קבועים הן ב‪ γ 1-‬מהיברידומה ‪ y‬והן ב‪ γ 1-‬מהיברידומה ‪ .(x‬בדומיין המשתנה )‪,(VH‬‬
‫נמצאו אזורים שבינהם יש דימיון רב )ואפילו זהות( – ‪ ,framework sequences‬ואזורים‬
‫של שוני – ‪ .CDR‬גם כאן יש שלושה ‪ CDR‬וארבעה ‪ .framework‬דבר דומה התגלה‬
‫עבור ‪ 2‬וכו'‪.‬‬
‫בין האזורים הקבועים של ‪ 1‬ושל ‪ 2‬יש הבדלים – כי מקורם מגנים שונים‪ .‬הם‬
‫אומנם הומולוגיים‪ ,‬אך הם שונים! דבר זה ניתן לזיהוי על נוגדן מונוקלונאלי‪ .‬ל‪γ 1-‬‬
‫יש רצף משלו‪ ,‬שקיים בכל נוגדני ‪) 1‬מה שלא נכון לגבי הדומיין המשתנה‪ :‬לא‬

‫‪24‬‬
‫לגבי ה‪) framework-‬אין הומולוגיה בין ‪ framework‬שמקורם משני נוגדנים שונים(‪,‬‬
‫ובוודאי לא לגבי ה‪ .(CDR-‬ה‪ γ 1-‬שונה מ‪.γ 2-‬‬

‫בהשוואת רצף חומצות אמינו של הדומיין ה‪-N -‬טרמינאלי )הוריאבילי( מהקצה‬

‫האמיני לקצה הקרבוקסילי בין שני נוגדנים עלו התוצאות הבאות‪:‬‬
‫‪H2N-fw1-CDR1-fw2-CDR2-fw3-CDR3-fw4-COOH‬‬
‫‪ fw – framework‬אזור בלי שוני )סיכוי נמוך לשוני של חומצות אמינו באותו מיקום(‪.‬‬
‫‪ – CDR‬אזור עם השתנות‪.‬‬
‫דבר זה נכון הן לגבי שרשרת קלה והן לגבי שרשרת כבדה‪.‬‬

‫השונות הגדולה ביותר היא ב‪ .CDR3-‬ל‪ CDR3-‬יש את החשיבות הרבה ביותר‬

‫בהקניית הספציפיות של החלבון )לעומת שני ה‪ CDR-‬האחרים‪ ,‬שגם להם יש‬
‫חשיבות רבה בקביעת הספציפיות(‪ ,‬מכיוון שהוא משפיע הכי הרבה על אתר‬
‫הקישור‪.‬‬

‫מטרת ה‪ framework-‬בדומיין המשתנה – קיפול החלבון באופן כזה שאזורי ה‪CDR-‬‬

‫יעברו קדימה‪ ,‬ויבנו את האתר הפעיל של הנוגדן‪ .‬זו הסיבה שרצפי ה‪framework -‬‬
‫אחידים – הם גורמים ליצירת מבנה אחיד של האתר הפעיל )מעיין פיגום עליו נבנה‬
‫האתר הפעיל(‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2‬השוני ברמת ה‪DNA-‬‬

‫על מנת למצוא את המקור הרב של שרשרות ‪) ‬או ‪ ,‬או ‪ (...‬שונות‬
‫)שמביאות ספציפיות רבה( עשו שימוש ב‪) RFLP-‬זיהוי אתר מסויים על גבי ה‪-‬‬
‫‪.(DNA‬‬
‫לקחו ‪ DNA‬גנומי רגיל )מזנב של עכבר‪ ,‬לדוגמא(‪ .‬כש‪ DNA -‬זה נחתך‪ ,‬הורץ בג'ל‬
‫והוגב עם ‪ probe‬לדומיין הקבוע )של שרשרת קלה(‪ ,‬מתקבל ‪ band‬מסויים‪ .‬כאשר‬
‫ה‪ probe-‬היה לדומיין המשתנה‪ ,‬התקבל ‪ band‬אחר‪.‬‬
‫כאשר עושים ניסוי דומה ל‪ DNA-‬שהופק מתא ‪ B‬או תא פלזמה )תוך שימוש‬
‫בהיברידומה‪ ,‬על מנת שיהיה ‪ DNA‬אחיד‪ ,‬שיוצר נוגדן מונוקלונאלי בכמות רבה(‬
‫מתקבלים ‪ bands‬שונים מאלו שהתקבלו בניסוי על ה‪ DNA-‬הגנומי‪ ,‬כאשר‬
‫השתמשו באותם גלאים )כלומר – משקלם השתנה(‪ .‬זו סתירה לכך שה‪DNA-‬‬
‫זהה בכל הגוף‪ .‬המסקנה היא‪ ,‬שה‪ DNA-‬בלימפוציטים שונה! ב‪DNA-‬‬

‫‪25‬‬
‫בלימפוציטים חל איבוד )כן‪ .‬בא'!( של מקטעים‪ ,‬שמאפשרים ללימפוציט לבטא‬
‫רצפטור לאנטיגן‪ DNA .‬של לימפוציט שונה מה‪ DNA-‬של כבד‪/‬שריר‪.‬‬

‫לכל תא ‪) B‬או ‪ ,(T‬יש את התבנית האופיינית לו מבחינת מיקום ה‪ band-‬שמתקבל‪.‬‬

‫כל לימפוציט )‪ B‬או ‪ (T‬עובר את השינוי שספציפי לו‪ .‬לכן‪ ,‬לא ניקח אבר לימפטי‬
‫כדי לקבל מידע על ה‪ DNA-‬הגנומי‪ ,‬מכיוון שבאבר כזה יש לימפוציטים רבים‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.1‬השוני בין נוגדנים ברמת ה‪DNA-‬‬ ‫שקף ‪5‬‬

‫תיאוריות רבות ניסו במרוצת השנים להסביר את השונות בין נוגדנים )הדיון כאן‬
‫נסוב על שרשרות ‪ .(‬יש שרשרות ‪ ‬שונות‪ ,‬כאשר מקור השוני מגיע מהדומיין‬
‫המשתנה‪ .‬בכל שרשרות ה‪ κ -‬יש את אותו דומיין קבוע‪.‬‬

‫‪MULTIPLE GENES .3.4.3.2.1.1‬‬

‫תיאוריה הראשונה )‪ (multiple genes‬גרסה כי ע"פ הגנום נמצא רצף כזה‪:‬‬
‫‪V1C-V2C-V3C-V4C.....VnC‬‬
‫הדומיין הקבוע – זהה בכל הגנים הללו‪.‬‬
‫מדובר במספר כמעט אינסופי של גנים‪ .‬כמות הבסיסים הדרושה כאן היא ‪660n‬‬
‫‪ (330‬בסיסים בכל דומיין‪ ,‬שני דומיינים בגן‪ n ,‬גנים(‪.‬‬

‫התיאוריה השנייה הסתמכה על כך שיידוע שהדומיין הקבוע הוא קבוע‪ ,‬ולכן היא‬
‫‪V1-V2-V3....Vn-C‬‬ ‫הניחה רצף כזה‪:‬‬
‫כל אחד מהדמויינים הוריאבילים נבחר )תלוי באנטיגן(‪ ,‬ועובר רקומבינציה‬
‫)מתחבר( עם גן ‪ ,C‬וכך הופך ל‪ .VxC-‬בכל תא ‪ B‬נבחר דומיין משתנה אחר‪.‬‬
‫כמות הבסיסים כאן‪ ,‬קטנה פי ‪ 2‬לעומת התיאוריה הראשונה‪n+1) [330n – n)330 :‬‬
‫פעמים ‪ – V, 330‬פעם אחת ‪.[C‬‬

‫‪SOMATIC MUTATION .3.4.3.2.1.2‬‬

‫התיאוריה השלישית )‪ (somatic mutation‬גרסה כי יש גן ‪ VC‬שעוברים מוטציות‬
‫אקראיות בתדירות גבוהה‪ .‬בכל תא ‪ B‬יש מוטציות אחרות‪ .‬כאן יש רק ‪660‬‬
‫בסיסים‪.‬‬

‫‪26‬‬
 ‫‪SOMATIC RECOMBINATION .3.4.3.2.1.3‬‬
‫במידה מסויימת – כל התיאוריות נכונות‪ .‬בפועל קיים מנגנון של ‪somatic‬‬
‫‪ .recombination‬קיים גן לדומיין הקבוע‪ .‬הדומיין הוריאבילי מקודד ע"י צירוף של‬
‫שני גנים שונים‪ J :‬ו‪ ,v-‬כאשר ‪.Vdomain=J+v‬‬
‫ידוע כי יש חמשיה גנים של ‪.J – J1, J2, J3, J4, J5‬‬
‫קיים מספר רב של גנים של ‪.v – v1, v2, v3...vn‬‬
‫בין הגנים חלות רקומבינציות סומטיות‪ ,‬אשר באופן אקראי מחברות את אחד‬
‫מהגנים ‪ v‬עם אחד הגנים ‪ ,J‬וכך מתקבל דומיין וריאבילי – ‪.vJ‬‬
‫גודל הגן ‪ v – 285‬נוקלאוטידים‪.‬‬
‫גודל הגן ‪ J - ~40‬נוקלאוטידים‬
‫גודל הגן ‪ C – 330‬נוקלאוטידים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כמות הבסיסים הדרושה כאן היא‪.330+40X5+285n=530+285n :‬‬

‫חלוקת הדומיין הוריאבילי לשני מקטעים )גדול וקטן(‪ ,‬גורמת לשונות רבה יותר‪.‬‬
‫בכל תא ‪ B‬יש רקומבינציה אחרת‪ .‬אם נניח ש‪ n=3-‬ונשווה בין התיאוריות השונות‪,‬‬
‫נגלה כי השונות הרבה ביותר מתקבלת עבור מנגנון ה‪.somatic recombination-‬‬
‫)ראה שקף(‪ .‬דבר זה נגרם עקב המעבר לחלקי גנים‪.‬‬

‫• יש לציין‪ ,‬כי אף אחת מהתיאוריות לא כוללת את המוטציות המושרות שחלות‬

‫בתא ‪ B‬לאחר המפגש עם האנטיגן‪.‬‬
‫• הגנים של הנוגדנים הם "מיני‪-‬גנים"‪ .‬אין להם מבנה אופיני של גן‪ ,‬אלא מבנה‬
‫דמויי אקסונים‪ .‬ההתחלה – ב"מיני גן" ‪ ,1‬והסוף ב"מיני גן" אחר‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.1.4‬שרשרות ‪‬‬
‫באדם יש כ ‪ -40‬דומיינים משתנים של שרשרות ‪ .‬לפני כל גן ‪ vκ‬יש איזור של‬
‫‪) leader‬מעיין ‪.(signal peptide‬כלומר‪ ,‬יש ‪" 40‬מיני גנים" שונים של ‪ ,v‬כאשר לכל‬
‫אחד מהם יש ‪ leader‬משלו‪ .‬כמו כן‪ ,‬יש ‪" 5‬מיני גנים" של ‪ ,J‬ומיני גן אחד של‬
‫האזור הקבוע ‪.Cκ‬‬
‫ה‪ start codon-‬נמצא בתוך ה‪ .leader-‬מחברים את ה"אקסונים" כדי ליצור ‪ .mRNA‬ה‪-‬‬
‫‪ stop codon‬נמצא בדומיין הקבוע )הן של ‪ ,‬הן של ‪ ,‬וכו'(‪ .‬רק אחד מהם‬
‫מתבטא )כי בכל נוגדן יש רק שרשרת כבדה אחת(‪ .‬ה‪ leader-‬לא תורם למבנה‬
‫הנוגדן )הוא משועתק – אך לא מתורגם(‪.‬‬

‫‪27‬‬
 ‫‪ .3.4.3.2.1.5‬שרשרות ‪‬‬
‫מורכבות מידי לקורס זה‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.1.6‬שרשרות כבדות‬
‫‪ 50‬גנים של ‪) v‬לכל אחד ‪ leader‬משלו(‬
‫‪ 6‬גנים ‪J‬‬
‫‪ 27‬גנים ‪ – D‬זהו אלמנט נוסף שמגדיל את השונות‪ .‬מקטעי ‪ D‬נמצאים בין ‪ v‬ל‪.J-‬‬
‫דומיין של שרשרת כבדה כולל גן ‪ ,v‬גן ‪ D‬וגן ‪) J‬אחד מכל סוג(‪ .‬כאן יש צורך‬
‫בשלושה אלמנטים‪.‬‬

‫יצירת הדומיין הוריאבילי כוללת איבוד של כל המקטעים הלא נחוצים )דבר‬

‫שהתבטא ב‪ ,(!RFLP-‬ואיחוי בין המקטעים הרלוונטים‪ .‬זהו בדיוק ה‪somatic-‬‬
‫‪.recombination‬‬

‫‪ .3.4.3.2.1.7‬דומיינים קבועים‬
‫הדומיינים הקבועים של השרשרת הכבדה נמצאים זה אחרי זה‪ .‬כל אחד‬
‫מהדומיינים הוריאבילים יכול להתחבר עם כל אחד מהדומיינים הקבועים )במנגנון‬
‫של ‪.(somatic recombination‬‬

‫גן ‪ ‬נמצא ראשון מבחינת המיקום על פני ה‪ .DNA-‬הוא הכי קרוב לדומיינים‬
‫הוריאבילים‪ .‬אם נוצר דומיין וריאבילי‪ ,‬הראשון שמתחבר אליו הוא ‪ ,‬ולכן ‪IgM‬‬
‫הוא הראשון שמתבטא על הממברנה‪ .‬המעבר מ‪ IgM -‬ל‪ IgG-‬מקורו בחיתוך של ‪C‬‬
‫‪ ,µ‬והחלפתו ב‪.Cγ -‬‬

‫בתא ‪ B‬שמייצר נוגדן ספציפי יש רצף אחד של ‪) vDJ‬המכיל ‪ v‬אחד‪ D ,‬אחד ו‪J-‬‬
‫אחד(‪ .‬כל מה שהיה בינהם – נעלם‪ .‬ההיעלמות היא שלב ההתמיינות של‬
‫הלימפוציט )עבור ‪ – B‬במח העצם‪ .‬עבור ‪ – T‬בטימוס(‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.2‬השוני בשרשרות השונות‬

‫עבור שרשרות ‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫לכל אחד מהחלקים יש תרומה לשרשרות‬
‫‪C‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪v‬‬
‫‪330‬‬ ‫‪39‬‬ ‫‪285‬‬ ‫נוקלאוטידים‬
‫‪110‬‬ ‫‪13‬‬ ‫‪95‬‬ ‫חומצות אמינו‬

‫‪28‬‬
 ‫‪1‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪40‬‬ ‫חזרות‬
‫‪constant‬‬ ‫‪fw4‬‬ ‫‪fw1,2,3‬‬ ‫אזורים‬
‫מ‪-‬‬ ‫חלק‬ ‫‪CDR1,2‬‬
‫מ‪CDR3 -‬‬ ‫חלק‬
‫‪CDR3‬‬
‫‪ CDR3‬נוצר הן מ‪ v-‬והן מ‪ .J-‬החיבור בינם אינו מדוייק )בכוונה(‪ ,‬ואובדים‬
‫נוקלאוטידים‪/‬נוספים נוקלאוטידים מבחוץ‪ .‬כך השונות גדולה מאוד‪.‬‬
‫השונות עבור שרשרות ‪.: 40X5J=200‬‬
‫פקטור השונות עבור חיבור ה‪ CDR3-‬הוא מאה‪ .‬לכן‪ ,‬השונות עבור ‪ ‬היא‪:‬‬
‫‪.200X100=20,000‬‬

‫שרשרות ‪  - 12,000‬צורות שונות של דומיינים וריאבילים‪.‬‬

‫מכאן‪ ,‬שסך כל הדומיינים הוריאבילים הם‪.32000=20,000+12,000 :‬‬

‫‪ .3.4.3.2.3‬החיבור בין ‪ v‬ל‪J-‬‬

‫גן ‪ v‬צריך להתחבר עם גן ‪ .J‬החיבור נעשה בין קצה ‪ ’3‬של ‪ v‬לבין קצה ‪ ’5‬של ‪.J‬‬
‫לכל אחד מ"מיני גן" ‪ v‬יש בקצה ה ‪ -’3‬רצפים שנקראים ‪RSS – recombination‬‬
‫‪.sequences‬‬
‫מבנה ה‪ RSS-‬בקצה ה ‪ -’3‬שמור מאוד אבולוציונית‪ ,‬והוא שמור מאוד גם בין ה‪v-‬‬
‫השונים‪:‬‬
‫‪CACAGTG-spacer-ACAAAAACC‬‬
‫‪7nucleotides-spacer of 23 nucleotids-9nucleotides‬‬ ‫מדובר במבנה כזה‪:‬‬
‫האיזור של שבעת הנוקלאוטידים – ‪ ;heptamer‬תשעת הנוקלאוטידים – ‪.nonamer‬‬

‫בקצה ה ‪ -’5‬של ‪ J‬נמצא את אותו דבר‪ :‬רצף קומפלימנטרי ל‪ heptamer -‬ורצף‬

‫קומפלימנטרי ל‪ .nonamer-‬עם זאת‪ ,‬ב‪ J-‬גודל ה‪ spacer-‬הוא ‪ 12‬נוקלאוטידים בדיוק‪.‬‬

‫ל‪ spacers-‬חשיבות מכרעת בכך שהם מאפשרים רקומבינציה רק בין ‪ V‬ל‪ .J-‬רק‬
‫‪ spacer‬של ‪ 12‬יכולים לעבור רקומבינציה עם ‪ spacer‬של ‪) 23‬תמיד(‪ .‬זהו‬
‫חוק ‪ .23-12‬ה‪ spacers-‬קריטיים‪ ,‬עקב החשיבות המכרעת שיש להם בבניית מבנה‬
‫מרחבי‪ ,‬שמזוהה ע"י המערכת האנזימטית שתיצור את החיבור‪ ,‬ותאפשר אחר כך‬
‫הוצאה של ה‪ RSS-‬וחיבור ישיר של ‪ J‬ו‪ .v-‬תהליך החיבור בין ‪ J‬ו‪ v-‬הוא אקראי‪ .‬בין‬
‫המיני‪-‬גנים השונים יכולים להיות רצפים סתמיים ארוכים מאוד‪.‬‬

‫‪29‬‬
‫כאשר מתרחשת הכרת אזורי ‪ RSS‬של ‪ v‬ו‪ ,J-‬ישנה מערכת אנזימטית שמקרבת‬
‫אותם זה לזה‪ .‬זו מערכת ה‪ .recombinase -‬נוצרת לולאה‪ ,‬ולאחר היווצרות הלולאה‬
‫‪ – coding end .1‬המיני‪-‬גנים שנשארים‬ ‫חל חיתוך‪ .‬קיימים שני סוגים של קצוות‪:‬‬
‫חשופים‬
‫‪ – signal end .2‬ה‪ RSS-‬שהתחברו זה לזה‪.‬‬
‫ה‪ recombinase-‬סוגר את ה‪ ,DNA-‬ונוצר ‪ DNA‬מעגלי מיותר שמגכיל את ה‪RSS-‬‬
‫)מה שהיה בין ה‪ v-‬ל‪ .(J-‬ה‪ DNA-‬הטבעתי הזה יכול להישאר בתא כל חייו‪ ,‬או‬
‫להיות מעובד – אך אין לו שום סיכוי להתבטא מעתה בתא‪.‬‬
‫החיבור בין הקצוות המקודדים מורכב יותר‪ .‬הוא כרוך בהוספה והסרה של‬
‫נוקלאוטידים באופן מכוון‪ ,‬דבר המגדיל עוד יותר את השונות‪.‬‬

‫בגנום של השרשרת הקלה‪ ,‬ישנם מיני‪-‬גנים של ‪ v‬שנמצאים הפוך )כמו הכיוון של‬
‫‪ ,(J‬כאשר גם ה‪ RSS-‬שלהם נמצא בכוון ההפוך‪ .‬גן כזה יכול לעבור רקומבינציה‬
‫ע"י היפוך של ה‪ DNA-‬ויצירת לולאה בצורה שונה‪ .‬במקרה זה‪ ,‬אין איבוד של‬
‫מקטע ‪.DNA‬‬

‫חלבוני ה‪ .(recombinase: RAG-1, RAG-2 (Recombination Activating Gene-‬כאשר‬

‫משרים בעכברים מוטציה ב‪ ,RAG-‬במצב הומוזיגוטי‪) ,‬עכברי ‪ (knock-out‬מתקבלים‬
‫עכברי ‪ .RAG-knockout‬בעכברים אלו אין רקומבינציות‪.‬‬
‫בבני אדם קיים סינדרום "אומן" בו תפקוד ה‪ RAG-‬לקוי‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.3.1‬חיבור הקצוות המקודדים‬

‫‪ DNA‬דו גדילי חתוך מאוד מסוכן לתא‪ ,‬מכיוון שיש נוקלאזות שחותכות ומעכלות‬
‫‪ DNA‬כזה‪ ,‬דבר היכול להביא למות התא‪ .‬אחד ממנגנוני ההגנה של התאים מפני‬
‫כך‪ ,‬הוא בניית חיבור בקצה‪ ,‬בין הבסיסים האחרונים של שני הגדילים )הצמודים‬
‫זה לזה(‪ .‬המבנה שנוצר נקרא ‪ .hairpin‬התהליך מבוצע ע"י ה‪.recombinase-‬‬
‫לאחר יצירת ה‪ hairpin-‬חל חיתוך נוסף‪ ,‬באחד הגדילים‪ .‬החיתוך נעשה במקום‬
‫אקראי‪ ,‬סמוך לקצה הגדיל )חיתוך אחד בכל קצה מקודד(‪ .‬מיקום החיתוך אקראי‬
‫ושונה בין שני הקצוות‪ .‬לאחר החיתוך יש פתיחה של הגדיל החתוך‪ ,‬ומתקבל‬
‫"קצה דביק" )‪.(sticky end‬‬
‫אם נשלים את הבסיסים בגדיל הזה‪ ,‬נקבל פאלינדרום – ‪ DNA‬דו גדילי שניתן‬
‫לקריאה משני הכיוונים‪ .‬בפועל‪ ,‬אין השלמה כזו של בסיסים‪ .‬שני הקצוות‬

‫‪30‬‬
‫הדביקים מנסים להיסגר זה על זה‪ .‬ההתאמה בין אינה מלאה‪ .‬מכיוון שההתאמה‬
‫היא חלקית‪ ,‬המערכת חותכת נוקלאוטידים לא מתאימים‪ ,‬ולהוסיף נוקלאוטידים‬
‫חסרים‪ .‬הקצוות הדביקים‪ ,‬לא בהכרח באותו אורך‪ .‬הם יצמדו זה לזה במקום בו‬
‫ההתאמה בינהם מקסימלית‪ ,‬ואז המערכת תחתוך אותם‪ ,‬ותוסיף להם בסיסים‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬יתקבלו שני גדילים משלימים‪ .‬נטו‪ ,‬יש הארכה של אזור‬
‫החיבור בין ‪ J‬ל‪ .v-‬הנוקלאוטידים שמוספים כאן נקראים ‪) P-nucleotides‬אלו‬
‫שנפתחים‪ ,‬ועוברים מגדיל אחד לגדיל השני(‪ .‬כל הנוקלאוטידים החדשים נקראים‬
‫כך‪ .‬ה‪ P-nucleotide-‬תורמים לשונות הרבה שקיימת ב‪ CDR3-‬של הנוגדן‪ .‬זה משנה‬
‫את הספציפיות של הנוגדן‪.‬‬
‫ע"י כך‪ ,‬מתקבל רפרטואר שלם של תאים המכילים נוגדנים שונים‪ .‬התאים בעלי‬
‫הזיקה החזקה יותר לאנטיגן‪ ,‬הם שייקשרו אליו‪ ,‬ויעברו שפעול וגירוי‪.‬‬

‫כאשר אין התאמה בין הקצוות הדביקים‪ ,‬נגרם מצב פטאלי לתא‪ .‬קיימים עכברים‬
‫נטולי ‪ T-cells‬ו‪ ,(B-cells (knockout-‬מכיוון שגרמו בהם חסר של אנזימי ה‪-‬‬
‫‪ ,recombinase‬שיוצרים את ה‪ .hairpin-‬עקב כך התאים שלהם מתים – מכיוון שה‪-‬‬
‫‪ DNA‬מעוכל ע"י נוקלאזות‪ .‬עכברים כאלו נקראים עכברי ‪.severe‬‬

‫בשרשרת הקלה יש‪ ,‬אם כך‪ ,‬שונות‪ ,‬עקב מספר גורמים‪ :‬ריבוי גנים‪ ,‬רקמובינציה‬
‫אקראית‪ .P-nucleotides ,‬אלו גורמים גנטיים שתורמים לשונות בשלב יצירת הנוגדן‬
‫במח העצמות )לגבי ‪ ,B-cells‬כמובן(‪ .‬לאחר מכן יחולו עוד שינויים‪ ,‬ברמת ה‪,DNA -‬‬
‫עקב המפגש עם האנטיגן‪.‬‬

‫תהליך החיבור‪ ,‬כאמור‪ ,‬אקראי‪ .‬עקב הרקומבינציה בין אחד מה‪ v -‬לאחד מה‪,J-‬‬
‫מתקבל האלמנט הוריאבלי‪ ,‬ונותרים שאר המיני גנים ‪) v‬במעלה האלמנט‬
‫הוריאבילי( ו‪) J-‬במורד האלמנט הוריאבילי( שלא עברו את הרקומבינציה‪ .‬זה‬
‫מאפשר לתא‪ ,‬בעת הצורך לבצע רקומבינציה שנייה בין ‪ upstream V‬ל‪downstream-‬‬
‫‪ .J‬זוהי רקומבינציה שנייה בלוקוס‪ .‬דבר זה גורם לאיבוד האלמנט הוריאבילי‬
‫קודם‪.‬‬ ‫שנוצר‬
‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫‪vJ0‬‬ ‫‪J1‬‬ ‫‪J2‬‬ ‫‪J3‬‬
‫המכנזים זהה –‬
‫‪DNA‬‬ ‫היווצרות‬
‫מעגלי‪ ,‬וכו'‪.‬‬

‫‪31‬‬
‫כזכור‪ ,‬ה‪ start codon-‬נמצא ב‪ leader-‬של המיני‪-‬גנים ‪ ,v‬וה‪ stop codon-‬נמצא ב‪J-‬‬
‫כלשהו‪ .‬בחיבור בינהם‪ ,‬יש צורך לשמור על מסגרת קריאה )ל‪ v-‬ול‪ J-‬יש מסגרות‬
‫קריאה משלהם(‪ .‬בחיבור‪ ,‬יש צורך לשמור על השלשלות על מנת לשמור על‬
‫מסגרת הקריאה‪ .‬הרקומבינציה מגדילה את הסיכוי ל‪ .frameshift-‬מכיוון שיש שלוש‬
‫מסגרות קריאה‪ ,‬בשני שליש מהמקרים )סטטיסטית( תחול הסטה של מסגרת‬
‫הקריאה‪ ,‬דבר שיגרור קבלת תוצר לא פרודקטיבי‪ .‬הסטת מסגרת הקריאה לא‬
‫תחול‪ ,‬רק כאשר הוספת‪/‬החסרת הנוקלאוטידים נעשית בכפולות של שלוש‪ .‬רק‬
‫שליש מהתאים עוברים את הרקומבינציה בהצלחה‪ .‬לכן‪ ,‬התאים שכשלו‪ ,‬מקבלים‬
‫הזדמנות נוספת – הרקומבינציה השנייה בלוקוס‪) .‬כאשר מתקבל חלבון "לא‬
‫נכון"‪ ,‬התא מנסה שוב‪ .‬מטרתו של התא היא ליצור חלבון פעיל ותקין‪ ,‬והוא כל‬
‫הזמן מנסה לעשות זאת בחלון ההזדמנויות הקצר שיש לו לשם כך‪ .‬אם התא‬
‫נכשל בכך‪ ,‬הוא מנסה לעשות זאת אם האלל השני של השרשרת‪ ,‬או עם גן אחר‬
‫וכו'(‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.4‬החיבור בין ‪ v, D‬ו‪J-‬‬

‫סידור האלמנטים הוא ‪ .vDJ‬גם כאן יש ‪ .(RSS (recombination sequences‬גודל ה‪-‬‬
‫‪ ,spacers‬גם כאן – ‪ 12‬ו ‪ .-23‬לכן‪ ,‬ל‪ D-‬יש שני ‪ spacers‬של ‪ ,12‬ול‪ v-‬ול‪ J-‬יש ‪spacer‬‬
‫של ‪) .23‬הכרחי לפי חוק ‪ .)23-12‬עקב כך‪ ,‬ה‪ D-‬נכנס באמצע בין ה‪ v-‬ל‪.J-‬‬

‫בתחילה נוצרת רקומבינציה בין ‪ D‬ל‪ ,J-‬ובשלב השני חלה רקומבינציה בין ‪ v‬ל‪,DJ-‬‬
‫ליצירת ה‪ .vDJ-‬גם כאן נוצר ‪ loop‬ו‪ .sticky end-‬המנגנון – זהה לחלוטין למנגנון‬
‫השרשרת הקלה‪ .‬עם זאת‪ ,‬יש תוספת קלה‪ ,‬על מנת להגדיל את השונות‪.‬‬

‫מיני גן ‪ D‬מתחבר עם מיני גן ‪ .J‬המנגנון זהה למנגנון שבשרשרת הקלה‪ .‬אבל‪,‬‬

‫בעת החיבור יש תוספת של נוקלאוטידים לקצוות הדביקים ע"י – ‪TdT – terminal‬‬
‫‪ ,deoxynucelotidyl transferase‬דבר המאריך עוד יותר את השרשרת‪ .‬ה‪ TdT-‬הוא‬
‫חלק מה‪) recombinase-‬עם זאת‪ ,‬הוא לא מוסיף דבר לשרשרת הקלה‪.‬‬
‫הנוקלאוטידים שמוספים נקרים ‪ .(N-nucleotide (Non sense‬הוספתם מגדילה את‬
‫השונות‪ .‬החיבור עצמו בין הגנים נעשה באופן זהה לשרשרת הקלה‪ :‬הגדילים‬
‫חפשים את האזורים המתאימים ביותר‪ .‬נוקלאוטידים שלא מתאימים מסולקים‪,‬‬
‫ולאחר מכן נבנה גדיל חדש בהתאם לתבנית‪ .‬גם כאן יש סיכוי ל‪.frameshift-‬‬

‫‪32‬‬
‫מיני גן ‪ D‬נמצא כולו בתוך ה‪ .CDR-‬הוא לא מקדד לשום אזור של ‪ .framework‬לכן‪,‬‬
‫אין בו קשיחות של מסגרת קריאה‪ ,‬מכיוון שהוא לא מקודד לדומיין קבוע‪ D .‬יכול‬
‫להקרא בכל מסגרות הקריאה‪ ,‬גם אם חלה ‪ .frameshift‬ב‪ D-‬אין קידוד ל‪stop-‬‬
‫‪ codon‬באף מסגרת קריאה )דבר שהיה גורם להיווצרות חלבון לא פעיל‪ ,‬אם היה‬
‫אפשרי(‪ .‬המקומות היחידים ב‪ D-‬בו יכול להיות קודון טרמינציה הם נקודות‬
‫החיבור‪ .‬בתוך ה‪ D-‬אין קודוני סיום‪] .‬למבחן‪ :‬עכברים שהם ‪ – TdT-knockout‬מה‬
‫המאפיין???[‪.‬‬

‫בפועל‪ ,‬לימפוציטי ‪ B‬עוברים בתחילה רקומבינציה בשרשרת הכבדה‪ .‬רק לאחר‬

‫שנוצר אלמנט ‪ vDJ‬פרודקטיבי‪ ,‬חלה רקומבינציה גם בשרשרת הקלה‪ ,‬על מנת‬
‫ליצור שם דומיין וריאבילי‪ .‬ברגע שהתא מתחיל לעבוד על השרשרת הקלה‪,‬‬
‫הלוקוס של השרשרת הכבדה נסגר‪.‬‬

‫בשרשרת הכבדה אין אפשרות לרקומבינציה שנייה בלוקוס‪ .‬הרקומבינציה בין ‪D‬‬
‫ל‪ J-‬מסלקת את כל מה שבינהם‪ ,‬ומתקבל ‪ DJ‬כאשר נוצר ה‪ vDJ-‬אובד כל מה‬
‫שבין ה‪ v-‬ל‪) J-‬בתיאוריה‪ ,‬ייתכן מצב שה‪ v-‬וה‪ J-‬יתחברו לשני ‪D‬ים שונים‪ .‬בפועל‬
‫זה אף פעם לא קורה(‪ .‬הלוקוס שנוצר כך )ה‪ ,(VDJ-‬לא מכיל אף אלמנט ‪D‬‬
‫"חופשי" )למעט זה שב‪ .(VDJ-‬הלוקוס כן מכיל ‪ upstream v‬ו‪ .downstream J-‬מכיוון‬
‫שה‪ D-‬חיוני למבנה השרשרת הכבדה‪ ,‬ומכיוון שאין אלמנטי ‪ D‬שיכולים לעשות‬
‫רקומבינציה‪ ,‬אין אפשרות לרקומבינציה שנייה בלוקוס‪ .‬בשרשרת הקלה‪ ,‬אם כך‪,‬‬
‫יש יותר הזדמנויות לאותו אלל‪.‬‬

‫שקופית סיכום בספר )פרק ‪.(3‬‬

‫‪ .3.4.3.2.5‬סיכום הרפרטואר הראשוני‬

‫לעבור‬ ‫יכולתם‬ ‫את‬ ‫מאבדים‬ ‫הם‬ ‫לפריפריה‪,‬‬ ‫יוצאים‬ ‫ברגע שלימפוציטים‬
‫רקומבינציה‪ .‬לתא יש פרק זמן מסויים וקצר על מנת ליצור חלבון פעיל‪ .‬אם בפרק‬
‫זמן זה התא נכשל בכך‪ ,‬הוא ימות‪.‬‬
‫תהליך זה )רקומבינציה( חל במח העצמות‪ .‬הרפרטואר הראשוני נבנה במח‬
‫העצמות )עבור לימפוציטי ‪ .(B‬מאגר זה נבנה לפני פגישה עם אנטיגן‪ .‬כאשר‬
‫מונעים מעכברים פגישה עם אנטיגן )גידול בתנאים סטרליים – עכברים סטרליים(‪,‬‬
‫רואים שהמאגר הראשוני מורכב מ‪:‬‬
‫‪ .1‬ריבוי גנים‬

‫‪33‬‬
 ‫‪ .2‬קומבינטוריקה של גנים ושל שרשרות‬
‫‪ .3‬חיבורים לא מדוייקים )‪(joints‬‬

‫לאחר שהתאים יוצאים ממח העצמות‪ ,‬ובאים במגע עם אנטגין‪ ,‬הם יוצרם לעצמם‬
‫‪ ,germinal center‬וחל בהם תהליך אקראי אך מכוון‪ .‬האקראיות – יצירת המוטציות‪.‬‬
‫ההכוונה – המוטציה מושרת ב‪ .CDR-‬המוטציות מגדילות את הרפרטואר‪ ,‬אך זה‬
‫לא הרפרטואר הראשוני‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.6‬שיעתוק ותרגום הגנים‬

‫ה‪ mRNA-‬שנוצר הוא העתק מדויק של ה‪ .DNA-‬הוא מכיל‬ ‫בשרשרת הקלה‪:‬‬
‫את הדומיין הוריאבילי‪ ,‬ואת הדומיין הקבוע‪ ,‬כאשר בינהם יש‬
‫אינטרון‪ .‬הדומיינים יחוברו בתהליך ה‪ .splicing-‬תוצר השעתוק מכיל‬
‫את ה‪ ,leader-‬ואת הדומיינים‪ .‬ה‪ leader-‬יתורגם‪ ,‬ויכווין את הנוגדן‬
‫ליעודו )נוגדן ממברנלי‪/‬נוגדן מופרש(‪ .‬במהלך ההכוונה‪ ,‬יחתך ה‪-‬‬
‫‪ .leader‬ה‪ leader-‬אינו חלק מהחלבון הסופי‪.‬‬

‫התעתיק הראשוני של ‪ mRNA‬שנוצר‪ ,‬מכיל את האינטרונים‬ ‫בשרשרת הכבדה‪:‬‬

‫בין הדומיינים )הקבועים והוריאבילי( ובין ה‪ .hinge-‬בתהליך ה‪-‬‬
‫‪ splicing‬הם מוסרים‪ .‬מבחינת הגן‪ ,‬ה‪ vDJ-‬שנוצר הוא האקסון‪.‬‬
‫האינטרונים‪ ,‬מורכבים מאלמנטי ‪ J‬ו‪ v-‬נוספים )שלא נכללים ב‪-‬‬
‫‪.(vDJ‬‬

‫לאחר שהלימפוציט יוצר את השרשרת הכבדה‪ ,‬הוא מייצר את השרשרת הקלה‪.‬‬

‫שתי השרשרות‪ ,‬אם כך מיוצרות בנפרד‪ .‬חיבורן נעשה ברטיקולום האנדופלסמטי‪.‬‬

‫לתא אחד יש שני אללים של כל גן )שרשרת כבדה(‪ ,‬וכן גנים של ‪ ‬ו‪ .κ -‬כך‪,‬‬
‫לתא יש פוטנציאל ליצור ארבעה נוגדנים שונים‪ .‬זה לא קורה‪ .‬כל תא הוא‬
‫מונוספציפי‪ .‬ההסבר לכך – ‪ – allelic exclusion‬תוצרי רקומבינציה מוצלחת מעכבים‬
‫יצירת נוגדנים )חלבונים( אחרים‪ .‬מנגנון ה‪ ,allelic exclusion-‬והסיבה לתפועה‪ ,‬לא‬
‫ברורים‪ .‬הרקומבינציה נוצרת בכל האללים‪ .‬מי שמסיים ראשון את היווצרותו‪ ,‬עוצר‬
‫את האלל השני בשלב בו הוא נמצא‪ .‬בלימפוציט ‪ B‬פעיל מוצאים פעמים רבות‬
‫בנוסף לנוגדן הפעיל )וה‪ DNA-‬שלו(‪ ,‬גם ‪ DNA‬שיש בו רק ‪ .DJ‬חריגה מכך‪ ,‬כלומר‬

‫‪34‬‬
‫תא שיצור יותר מנוגדן אחד )ספציפיות ליותר מאנטיגן אחד( מהווה פוטנציאל‬
‫אוטו‪-‬אימוני רב‪ .‬המערכת עושה סלקציה כנגד תאים כאלו‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.7‬סדר יצירת השרשרות‬

‫השרשרת הקלה‪ :‬בתחילה התא מנסה ליצור את שרשרת ‪ .‬האללים מתחרים‬
‫בינהם‪ ,‬כאשר האלל ה"מנצח" עושה ‪ feedback inhibition‬לאלל‬
‫האחר‪) .‬כיום חושבים שהאללים הקלים מסומנים לרקומבינציה –‬
‫אחד מהם נגיש לשחלוף‪ ,‬והשני לא )הוא ממותל(‪ .‬דגם התורשה‬
‫)מהאם‪/‬מהאב( קבוע את הסימון(‪ .‬לאחר זמן מה‪ ,‬מתחילה‬
‫רקומבינציה גם בשרשרת ‪.‬‬
‫באדם ‪ 66%‬מהנוגדנים הם נוגדני ‪ ,‬ואילו השאר הם נוגדנים ‪.‬‬
‫בעכבר ‪ 95%‬מהנוגדנים הם נוגדני ‪ ,‬ורק ‪ 5%‬הם נוגדני ‪.‬‬

‫בשרשרות הכבדות המנגנון אחר‪.‬‬

‫כזכור‪ ,‬תגובה חיסונית מתחילה עם נוגדנים ‪ ,IgM‬שבהמשך הופכים לנוגדני ‪.IgD‬‬
‫ההסבר לכך הוא סידור הגנים על גבי ה‪ .DNA-‬במורד אלמנט ה‪) vDJ-‬אחרי ה‪-‬‬
‫‪ ,(downstream J‬נמצא הגן של ‪ .Cµ‬עקב כך‪ ,‬הנוגדן הראשון שנוצר הוא ‪.IgM‬‬
‫בצמוד ל‪ Cµ -‬נמצא ‪ ,Cδ‬שיוצר את ‪) IgD‬זהו נוגדן ממברנלי בלבד שתפקידו לא‬
‫ידוע(‪ .‬עקב הקרבה הפיזית בין ‪ Cµ‬ל‪ Cδ , IgM-‬ו‪ IgD-‬מופיעים יחד‪ .‬לאחר ה‪Cδ -‬‬
‫מופיעים שאר הגנים )סדרם שונה במינים שונים(‪.‬‬

‫בכל אלמנט ) ‪ (Cµ , Cδ , Cγ‬קיימים האלמנטים של הדומיינים )‪,(CH1, CH2, CH3, CH4‬‬
‫וכן אלמנט ‪ ,(SC (secretory‬המאפשר לתא להיות מופרש החוצה )אלמנט זה לא‬
‫קיים‪ ,‬כמובן‪ ,‬ב‪ .(Cδ -‬בנוגדנים שמכילים ‪ hinge‬יש אזור שמקודד ל‪.(hinge (H-‬‬
‫]הערה‪ :‬ה‪ leader-‬מסמן לנוגדן לאן להגיע‪ .‬ה‪ SC-‬מאפשר לנוגדן להיות מופרש[‪.‬‬

‫כזכור‪ ,‬בתחילת חיי התא‪ ,‬לאותו תא יש ‪ IgM‬ו‪ IgD-‬על הממברנה‪ .‬לשניהם יש את‬
‫אותה ספציפיות‪ .‬ההסבר נעוץ בכך‪ ,‬שאותו ‪ vDJ‬על ה‪ primary transcript-‬יכול‬
‫לעבור ‪ – alternate splicing‬אל ה‪ Cµ -‬או אל ה‪) Cδ -‬שאר ה‪ C-‬פשוט רחוקים יותר –‬
‫אין אפשרות לעשות ‪ alternate splicing‬עימם(‪ .‬לא ברור מה מבקר את מנגנון ה‪-‬‬
‫‪ .alternate splicing‬שני תוצרי ה‪ alternate splicing-‬הללו יכולים להתחבר עם‬
‫השרשרת הקלה‪ .‬מכיוון שהספציפיות לא מקודדת ע"י מקטעי ה‪ Cµ -‬וה‪ ,Cδ -‬אלא‬

‫‪35‬‬
‫ע"י ה‪ vDJ-‬והשרשרת הקלה‪ ,‬לנוגדנים שנוצרים )‪ IgD‬ו‪ (IgM-‬יש את אותה‬
‫ספציפיות‪ .‬לכל לימפוציט כזה‪ ,‬יש ספציפיות משלו‪ .‬ה‪ IgD -‬מהווה סמן להתבגרות‬
‫התאים‪.‬‬
‫על מנת שלימפוציט שיוצר ‪ IgM‬ייצור ‪ ,IgA, IgE‬ו‪ ,IgG-‬גני ה‪ C-‬שלהם צריכים‬
‫באים "קדימה" ) ‪ (upstream‬ברמת ה‪) DNA-‬שוב – זהו שינוי ברמת ה‪-‬‬
‫להיות מו ַ‬
‫‪ .(DNA‬תהליך שינוי ביטוי הנוגדן קרוי‪ ,‬כזכור – ‪ .isotipe switch‬לפני גני ה‪C-‬‬
‫השונים יש רצפי הכרה שמסוגלים לעבור רקומבינציה )בדיוק כמו השרשרת‬
‫הקלה( – ע"י יצירת לולאה וחיתוך‪ .‬דבר זה גורם לכך שה‪ DNA-‬יתקצר‪ .‬ה‪ vDJ-‬לא‬
‫משתנה בתהליך זה‪ .‬הוא מתקרב לגן ‪ C‬שהיה רחוק ממנו‪ .‬כך‪ ,‬תא יכול ליצור ‪IgG,‬‬
‫‪ .IgA, IgE‬התהליך הנ"ל מותנה ב‪:‬‬
‫‪ .1‬שפעול )גירוי( התאים – ע"י אנטיגן‪.‬‬
‫‪ .2‬סיוע שלימפוציט ‪ T‬מעניק ללימפוציט ‪.B‬‬
‫‪ .3‬ציטוקינים שמופרשים מה‪ .germinal center-‬ציטוקינים שונים‪/‬שילוב של כמה‬
‫ציטוקינים בוררים את סוג האיזוטיפ )‪ α , γ 3‬וכו'(‪ .‬הציטוקינים קובעים לאיזה גן‬
‫‪ C‬יתרחש ה‪.isotipe switch-‬‬
‫ייתכן מצב בו נקבל תוצר רקומבינציה ראשונה ) ‪ IgG‬כלשהו(‪ ,‬ואח"כ‪,‬‬
‫ברקומבינציה שנייה‪ ,‬התא יעבור ‪ isotipe switch‬נוסף‪ ,‬עם אלמנט ‪ C‬שנמצא במקום‬
‫‪ downstream‬רחוק יותר )‪ ,IgA‬לדוגמא(‪.‬‬

‫‪ .3.4.3.2.8‬השוני בין נוגדן מופרש לנוגדן ממברנלי‬

‫גם כאן המנגנון הפעיל הוא ‪ .alternate splicing‬בשרשרת ה‪) Cµ -‬לדוגמא( קיימים‬
‫האזורים ‪ .CH1, CH2, CH3, CH4‬בנוסף קיים אזור ‪) SC‬יחידת הפרשה(‪ ,‬וכן אזור ‪MC‬‬
‫)יחידה ממברנלית(‪ .‬ה‪ MC-‬מקודד ל ‪ -4‬חומצות אמינו ליפופיליות )שמסוגלות‬
‫לחיות בממברנה(‪ .‬ה‪ alternate splicing-‬יכול לגרום לכך שתעתיק הנוגדן יכיל ‪ SC‬או‬
‫‪ ,MC‬דבר שיקבע אם הנוגדן יהיה נוגדן מופרש או ממבברלני‪.‬‬
‫דבר זהה קיים גם עובר ‪) IgG‬על ממברנה של תאי זיכרון(‪ – IgE, IgA ,‬גם הם‬
‫יכולים להיות או מופרשים‪ ,‬או ממברנליים‪.‬‬
‫‪ – IgD‬לא מכיל יחידת ‪ ,SC‬ולכן הוא רק ממברנלי‪.‬‬

‫‪ .3.4.4‬סיכום השונות במערכת החיסון‬

‫ההבדלים בין נוגדנים שונים ברצף חומצות האמינו של השרשרות הכבדות הם‬
‫הבדלים איזוטיפים‪ .‬איזוטיפים שונים )‪ ,α , γ 3‬וכו'( מקודדים ע"י גנים שונים‪ .‬יש‬

‫‪36‬‬
‫איזוטיפים של שרשרות כבדות‪ ,‬ויש איזוטיפים של השרשרות הקלות‪ .‬איזוטיפ‬
‫הנוגדן נקבע על‪-‬פי השרשרת הכבדה‪.‬‬

‫האידיוטיפ נקבע ע"י הדומיין הוריאבילי‪ .‬האידיוטיפ לא תלוי כלל‬

‫באיזוטיפ‪ .‬תאורטית‪ ,‬איזוטיפ יכול להיות עם כל סוג של אידיוטיפ‪.‬‬

‫בפרט באוכלוסייה‪ ,‬יש את כל האיזוטיפים והאידיוטיפים השונים‪ .‬אבל‪ ,‬קיימים‬

‫פולימורפיזם )שינויים של חומצות אמינו בודדות( של גנים באוכלוסייה‪ .‬יש שינויים‬
‫קלים גם בגנים של הנוגדנים‪ .‬אלו שינויים ‪ .allotypic‬לדוגמא‪ ,‬הגן ‪ ‬בפרט א'‬
‫שונה מגן ‪ ‬של פרט ב' )בחומצה אמינית אחת‪ ,‬לדוגמא(‪ .‬בנוגדן‪ ,‬יש מקומות‬
‫בשרשרת שידוע שהם מועדים לפולימורפיזם כזה‪ .‬הפשינוי הוא תמיד באזור‬
‫הקבוע )כמובן שייתכן שינוי פולימורפי בחלק המשתנה‪ ,‬אבל – רצפי ה‪framework -‬‬
‫מאוד שומרים‪ ,‬וה‪ CDR-‬מאוד שונים – כך שהפולימורפיזם לא יתבטא בדומיין‬
‫הוריאבילי(‪.‬‬
‫‪ IgG1‬ו‪ IgG2-‬אינם אללוטיפים שונים‪ ,‬מכיוון שמקורם הוא משני גנים שונים‪ .‬הם‬
‫איזוטיפים‪.‬‬
‫בעכברים אשר ה‪ IgG-‬שלהם אללוטיפי‪ ,‬כאשר ניקח נוגדן מעכבר עם אללוטיפ א'‬
‫ונזריקו לעכבר בעל אללוטיפ ב'‪ ,‬הנוגדן יהווה אנטיגן‪ ,‬שיווצר כנגדו נוגדן – שיהיה‬
‫ספציפי אך ורק לאיזור האללוטיפי‪ .‬אם ניקח ‪ IgG‬של אדם ונזריק לעכבר‪ ,‬כל‬
‫הרצפים הם שונים‪ ,‬ולכן העכבר ייצר נוגדנים כנגד ה‪ IgG -‬של האדם )כנגד כל‬
‫הנוגדן‪ ,‬ולא כנגד אזור ספציפי(‪.‬‬

‫‪37‬‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫‪ .4‬מערכת המשלים ‪complement -‬‬

‫זו מערכת הומוראלית‪ ,‬החיונית לתגובה החיסונית‪ .‬פעילותה מתווכת באופן חלקי‬
‫ע"י נוגדנים‪ .‬המערכת בנוייה ממספר רב של חלבונים )למעלה מ ‪ ,(-20‬שנמצאים‬
‫בסרום )ולכן זו מערכה הומוראלית!‪ .‬כל החלבונים הללו מסונתזים בכבד‪ .‬תרומת‬
‫המערכת – הגברה של תהליך דלקתי‪ ,‬ותגובה ישירה כנגד פולשים‪.‬‬
‫‪ .1‬באופן ישיר נגד חיידקים – ע"י גרימת ‪ lysis‬לממברנת‬ ‫המערכת פועלת‪:‬‬
‫החיידק‪.‬‬
‫‪ .2‬ייצור חלבונים אופסונינים )חלבון שנקשר לאנטיגן ומגביר את‬
‫הפגוציטוזה שלו )שנעשית‪ ,‬כמובן‪ ,‬ע"י פגוציטים(‪.‬‬
‫‪ .3‬יצור פקטורים שמעודדים כמוטקסיס – נדידת תאים חיסוניים‬
‫)בד"כ פגוציטים( אל אתר הדלקת ע"י כך שריכוז החומר הכמוטקסטי גבוה באתר‬
‫הדלקת – תאים נודדים לשם‪ – chemotaxis) .‬נדידת תאים בעקבות ריכוז חומר‬
‫ממקום נמוך לגבוה(‪.‬‬
‫‪ .4‬הגברת התהליך הדלקתי )אדמומיות‪ ,‬נפיחות‪ ,‬כאב וחום(‪.‬‬

‫‪ .4.1‬תהליך דלקתי‬
‫‪ .1‬אדמומיות – עקב הזרמת דם מוגברת למקום‬ ‫לדלקת מספר סימנים‪:‬‬
‫הדלקת‪.‬‬
‫‪ .2‬נפיחות – עקב יציאת נוזלים מכלי הדם לסביבה‪.‬‬
‫‪ .3‬כאב – עקב הלחץ שמפעלים הנוזלים שיוצאים לרקמה על‬
‫‪ .4‬חום – עקב כך שהדם חם‪) .‬טמפרטורת הדם – ‪.37oC‬‬ ‫קצות העצבים‪.‬‬
‫בהיקף הגוף – פחות מ ‪.(-37oC‬‬

‫במצב דלקתי יש השפעה תאי האנדותל ותאי השריר החלק בכלי הדם הפוסט‪-‬‬
‫קפילריים‪ .‬חל עירעור של מבנה האנדותל והרווח בין התאים גדל‪ .‬דבר זה‪ ,‬בצירוף‬
‫עם זרימת הדם המוגברת גורם לכך שיותר מולקולות ונוזלים יוצאים לרקמה הבין‬
‫תאית‪ .‬כמו כן‪ ,‬גם תאים עוברים את כלי הדם ויוצאים‪ ,‬באתר הדלקת‪ ,‬לרקמה הבין‬
‫תאית‪.‬‬

‫כתוצאה מהדלקת האנדותל מעורר‪ ,‬ומבטא מולקולת הצמדה‪ .‬עקב כך נצמדים‬

‫פגוציטים למולקולות ההצמדה )שם התהליך – ‪ .(pavementing‬לאחר מכן‪ ,‬הפגוציט‬
‫חודר בין תאי האנדותל )‪ ,(diapedesis‬ואז חלה תנועה כמוטקטית אל אזור הדלקת‬
‫)ע"י הכוונה של חומרים שמפרישים תאי המשלים(‪ .‬התנועה הזו – אקטיבית‪.‬‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫הפגוציטים מפלסים לעצמם דרך ברקמה‪ ,‬בין התאים והסיבים – ע"י פירוק‬
‫המטריקס הבין תאי‪ .‬זה תהליך פעיל שמלווה בהשקעת האנרגיה‪.‬‬

‫‪ .4.2‬הפעלת מערכת המשלים – גרימת ‪lysis‬‬ ‫שקף ‪8‬‬

‫הפעלת מערכת המשלים – כמו מנגנון קרישת הדם – ע"י קסקדה של אירועים‪.‬‬
‫קיימים כמה נקודות הפעלה שונות לקסקדה זו‪ .‬אחד מנתיבי ההפעלה של‬
‫המשלים הוא הנוגדן‪ .‬ההפעלה ע"י הנוגדן מתווכת ע"י חלק ה‪ .Fc-‬ההפעלה מותנת‬
‫בקשירת הנוגדן לאנטיגן‪ .‬ההיקשרות גורמת לשינוי מבני בנוגדן‪ ,‬כך שה‪ Fc -‬מזוהה‬
‫ע"י רצפטורים‪.‬‬
‫כאמור‪ ,‬המערכת מורכבת מלמעלה מ ‪ -20‬חלבונים הנמצאים בסרום‪ .‬חלבונים אלו‬
‫הם זימוגנים – שלב מוקדם ובלתי פעיל‪ .‬על מנת שהם יוכלו להיות פעילים הם‬
‫צריכים לעבור חיתוך‪ ,‬שיקנה להם פעילות‪ .‬המספור שניתן לחלבונים אלו אינו לפי‬
‫סדר הפעלתם‪ ,‬אלא לפי סדר גילויים )ושוב אנו נדהמים מההיגיון השולט בממלכת‬
‫הביולוגיה(‪.‬‬

‫קיימים שלושה מסלולים להפעלת מערכת המשלים‪:‬‬

‫‪ .1‬המסלול הקלאסי ‪ -‬יצירת קומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן‪ .‬חלק ה‪ Fc -‬יכול להפעיל את‬
‫מערכת המשלים‪.‬‬
‫‪ .2‬המסלול הלקטיני – הפעלת המערכת ע"י חלבונים שונים הנוצרים בכבד‪CRP, :‬‬
‫‪ .MBP‬חלבונים אלו נקשרים לתוצרים חידקיים‪ ,‬וכך יכולים להפעיל את מערכת‬
‫המשלים ללא צורך בקומפלקס אנטיגן נוגדן )‪.(Ag-Ab‬‬
‫‪ .3‬המסלול האלטרנטיבי‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬המערכת פועלת בצורת רצף אירועים‪ :‬כל חלבון מפעיל את זה שאחריו‬
‫)כמו מנגנון קרישת הדם(‪ .‬המטרה‪ :‬יצירת קומפלקס שייצור חורים בממברנת תא‬
‫המטרה‪ ,‬ויגרום לו ל‪.lysis-‬‬

‫‪ .4.2.1‬המסלול הקלאסי‬
‫החלבון הראשון במסלול הוא ‪ .C1‬חלבון זה נקשר לנוגדנים שקשורים לתא‬
‫המטרה‪ C1 .‬מזהה את הקומפלקס ‪ ,Ag-Ab‬ועובר שפעול עקב כך‪ C1 .‬צריך‬
‫לזהות לפחות שני אתרי ‪ Fc‬כדי להיות מופעל‪ .‬כלומר‪ ,‬דרושות שתי‬
‫מולקולת של ‪ IgG‬להפעלת ‪ ,C1‬בעוד מולקולה אחת של ‪) IgM‬כזכור – בעלת‬
‫חמישה אתרי קישור( מספיקה להפעלת המשלים‪ .‬עקב כך ‪ IgM‬חיוני לתחילת‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫התגובה החיסונית‪ :‬הוא מפעיל את מערכת המשלים‪ ,‬שיוצרת את האופסונינים‬

‫הראשונים‪ .‬עם התקדמות התגובה‪ ,‬יש עלייה ברמת ‪ ,IgG‬ואז ה‪ IgG-‬משמש‬
‫כאופסונין )תאים בעלי ‪ (Fc-receptor‬ייקשרו אליו‪ .‬בתחילת התגובה קיים סיכוי נמוך‬
‫ששני ‪ IgG‬יהיו מספיק קרובים )פיזית( על מנת שהם יוכלו לגרום להפעלת‬
‫המשלים‪ .‬בהמשך התגובה‪ ,‬סיכוי זה גדול בהרבה‪ .‬במצב זה ה‪ IgM -‬מהווה נטל‬
‫)מולקולה גדולה מידי(‪ .‬לכן חל ה‪.isotype switch-‬‬
‫בד"כ ‪ IgG‬ו‪ IgM-‬מפעילים את מערכת המשלים‪ ,‬מכיוון שהמערכת היא הומראלית‪,‬‬
‫ונוגדנים אלו הם בעיקר נוגדנים הסרום‪ ,‬הנמצאים בנוזלי הגוף )כזכור‪ IgA :‬נמצא‬
‫בהפרשות הגוף; ‪ IgE‬ברקמות(‪.‬‬

‫ל‪ C1-‬הפעיל יש שני חלבוני מטרה‪ C2 :‬ו‪.C4-‬‬

‫‪ C4‬נחתך ע"י ‪ C1‬לשני חלבונים‪ C4a :‬ו‪ C4b. C4b-‬נקשר ל‪ ,C2-‬שגם עובר חיתוך לשני‬
‫חלקים‪ C2a :‬ו‪ .C2b-‬נוצר קומפלקס ‪ .C4bC2a‬זהו ‪ .C3-convertase‬קומפלקס זה פועל על‬
‫‪ ,C3‬ומבקעו ל‪ C3a-‬ו‪.C3b-‬‬
‫‪ ,C4b‬נוסף על היותו חלק מה‪ C3-convertase-‬הוא גם אופסונין‪ .‬זהו האופסונין‬
‫הראשון שנוצר ע"י המשלים‪ ,‬אך הוא לא האופסונין העיקרי שנוצר ‪.‬‬
‫האופסונין העיקרי הוא ‪ .C3b‬מערכת המשלים בנוייה כך שהיא תגביר את יצירת ‪.C3b‬‬
‫אם פעילות ה‪ C3b-‬כאופסונין מספיקה על מנת להתמודד עם הפולש‪ ,‬אזי לא יהיה‬
‫המשך של הפעלת המשלים‪.‬‬
‫‪ C3b‬יכול להיות קשור לקומפלקס ה‪ ,(C3-convertase (C4bC2a-‬ואז הקומפלקס שנוצר‪,‬‬
‫‪ C4bC2aC3b‬נקרא ‪ .C5-convertase‬קומפלקס זה מפרק את ‪ C5‬ל‪ C5a-‬ו‪ .C5b-‬ל‪C5b-‬‬
‫חשיבות בקומפלקס הליטי‪.‬‬
‫‪ C5b‬קושרת את ‪ C6‬ו‪ ,C7-‬ומתיישבת עימם על ממברנת תא המטרה‪ .‬לקומפלקס זה‬
‫נקשר ‪ ,C8‬שמעגן את הקומפלקס חזק יותר לממברנה‪ .‬לקומפלקס זה נקשר ‪C9‬‬
‫שעושה פולימריזציה‪ :‬מתקשרות למבנה הנוצר יחידות ‪ C9‬רבות‪ ,‬דבר הגורם‬
‫להיווצרות החור במתאי המטרה‪ .‬הקומפלקסים הנוצרים הם למעשה משחק בין‬
‫אינטראקציות הידרופיליות להידרופוביות‪ .‬המולקולת עצמן הן נידרופוביות –‬
‫נכנסות לממברנה ומעוגנות בה‪ C9 .‬יוצר חור בממברנה‪ ,‬ועם פילמורו הוא מגדיל‬
‫את החור‪.‬‬

‫כל התהליך חל בסמוך לממברנת התא‪ ,‬והסיבה נעוצה בבקרה על המשלים‪.‬‬

‫התהליך אינו ספציפי‪ .‬אחד ממנגנוני הבקרה‪ ,‬שנועד למנוע פגיעה בתאים סמוכים‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫בסביבה הוא זמן מחצית חיים קצר מאוד של החומרים המגיבים‪ .‬במחלות אוטו‪-‬‬
‫אימונית‪ ,‬המשלים פוגע גם בתאי הגוף‪.‬‬

‫בדרך שתוארה‪ ,‬מסוגלים גם קומפלקסים של ‪ DNA‬להפעיל את המשלים‪ .‬כשיש‬

‫ריבוי של תאים מתים של מסלוקים‪ ,‬נוצרת כמות רבה של ‪ DNA‬שאינה מסולקת‪.‬‬
‫נוצר קומפלקס ‪ ,Ab-DNA‬שמפעיל את המשלים כנגד תאי מטרה מגופנו‪.‬‬

‫‪ .4.2.1.1‬הגברת פעילות מערכת המשלים ע"י עצמה‬

‫‪ C3b‬שאינו חלק מה‪) C5-convertase-‬כלומר – כאופסונין חופשי( קושר את ‪.factor D‬‬
‫אנזים בשם ‪ factor B‬חותך את הקומפלקס שנוצר ביחידה ‪ ,B‬ונוצרים ‪ Ba‬ו‪ .Bb-‬נוצר‬
‫קומפלקס – ‪ .C3bBb‬קומפלקס זה קושר חלבונן נוסף‪ ,propertin ,‬ונוצר קומפלקס ‪C‬‬
‫‪ .3bBbP‬קומפלקס זה הוא למעשה ‪ .C3-convertase‬כלומר‪ ,‬יש שני ‪.C3-convertase‬‬
‫מסלול ההגברה הזה הוא חלק חשוב מהמסלול האלטרנטיבי‪.‬‬

‫‪ .4.2.2‬המסלול הלקטיני‬
‫במסלול זה המערכת מופעלת ע"י חלבונים שנוצרים בכבד – ‪.acute phase protein‬‬
‫חלבונים אלו מפעילים את מערכת המשלים במהירות‪ ,‬מבלי לחכות להיווצרות‬
‫הנוגדנים‪ .‬כאשר יש זיהום גדול‪ ,‬או חדירה מסיבית של פתוגנים‪ ,‬חלבון ‪MBP‬‬
‫נקשר למנן )תוצר של חיידק(‪ ,‬ואילו החלבון ‪ CRP‬נקשר לתוצרים פטרייתים רמת‬
‫חלבונים אלו עולה בדם במצבי תחלואה שונים‪ .‬מסלול ההפעלה דומה למסלול‬
‫ההפעלה של המסלול הקלאסי‪.‬‬

‫‪ .4.2.3‬המסלול האלטרנטיבי‬
‫במסלול זה הפעלת מערכת המשלים נעשית בצורה ישירה‪ ,‬כמו במסלול הלקטיני‪,‬‬
‫ע"י חיידקים או תוצריהם )כמו במסלול הלקטיני(‪.‬‬
‫‪ C3‬נחתכת כאמו ל‪ C3a-‬ו‪ .C3b-‬אבל‪ ,‬לפעמים ה‪ C3-‬עצמה מאבדת את יציבותה‪,‬‬
‫ונוצרת מולקולה ‪ .*C3‬ה‪ *C3-‬דומה ל‪ ,C3b-‬אך היא לא יציבה – זמן מחצית החיים‬
‫שלה הוא כמה חלקי שניות‪ .‬עם זאת‪ ,‬בזמן זה ה‪ *C3 -‬יכולה להיקשר לדופן של‬
‫חיידקים‪ ,‬ואז המבנה של מתייצב‪ ,‬והיא מתפקדת כמו ‪ .C3b‬היא אומנם לא יכולה‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫ליצור ‪ ,C5-convertase‬אך היא יכולה לקשור את ‪ ,factor B‬וע"י כך לגרום להיווצרות‬

‫‪ ,C3-convertase‬שיפעיל את המשלים‪.‬‬

‫גם כאן‪ ,‬מדובר במנגנון שמפעיל במהירות את המשלים‪ ,‬מבלי לחכות לנוגדנים‪.‬‬
‫מכיוון שהמסלול הלקטיני והמסלול האלטרנטיבי לא "מחכים" להיווצרות נוגדנים‪,‬‬
‫הם נחשבים כחלק ממערכת החיסון הקיימת ) ‪ .(innate‬המסלול הקלאסי‪ ,‬לעומתם‪,‬‬
‫מופעל ע"י סינתוז נוגדן‪ ,‬ולכן הוא מסווג כמערכת החיסון הנרכשת )‪.(acquired‬‬

‫‪ .4.3‬הגברת האופסוניזציה‬
‫האופסונינים של מערכת המשלים הם ‪ C3b‬ו‪ .C4b-‬האופסוניזציה מתווכת‪ ,‬כזכור‪ ,‬ע"י‬
‫רצפטור‪ .‬הרצפטור יכול להיות לנוגדן – ‪ ,Fc-receptor‬או למערכת המשלים‬
‫‪ .complement receptor‬במקרה השני‪ ,‬כאשר ‪ C3b‬ו‪/‬או ‪ C4b‬קשורים לתא המטרה‪ ,‬הם‬
‫יכולים להיקשר ל‪ ,complement receptor-‬ולגרום לפגוציטוזה‪.‬‬
‫קיימים ארבעה סוגי ‪ ,complement receptor‬בעיקר על תאי מערכת החיסון‪ ,‬אך גם‬
‫על תאי דם אדומים‪ .‬ה‪ complement receptor-‬מתווכים את הפעילות הפגוציטוזית של‬
‫‪ C3b‬ו‪.C4b-‬‬

‫‪ .4.4‬גרימת כמוטקסיס‬
‫כל רכיבי מערכת המשלים שנוצרו בעת הפעלתה מושכים תאים שונים לאתר‬
‫הפלישה‪:‬‬
‫‪ C3a‬קורא לאיזונופילים‪.‬‬
‫‪ C5a‬קורא ל‪) (poly mono nuclear (PMNS-‬גרנולוציטים(‪.‬‬
‫‪) C2b‬קינין( – מעודד דלקת ע"י כיווץ שריר חלק בדופן הקפילרות‪.‬‬
‫‪ – C3a, C4a, C5a‬מעודדים שוק אנאפילקטי )‪ (Anaphylatoxis‬ע"י הגברת שחרור‬
‫היסטמין מתאי מסט‪.‬‬

‫‪ .4.5‬בקרה על מערכת המשלים‬

‫מנגנון מערכת המשלים הוא הרסני‪ ,‬ולכן יש עליו בקרה‪.‬‬
‫‪ .1‬זמן מחצית החיים של מרכיביו קצר‪ ,‬על מנת למנוע פגיעה בתאים סמוכים‪.‬‬
‫‪ .2‬קיימים מרכיבים )אנזימים וכו'( שמעכבים‪/‬מפרקים חומרים פעילים של‬
‫המערכת‪.‬‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫‪ .5‬תגובת אנטיגן נוגדן‬

‫נוגדנים מהווים "תמונה" של הגוף‪ ,‬כמדד להחשפות לפתוגנים‪ .‬כאשר אנו נחשפים‬
‫לפתוגנים אנו מייצרים נוגדנים‪ .‬לכן בבדיקה מחפשים נוגדנים לגורם כלשהו‪ ,‬על‬
‫מנת לבדוק החשפות למחלה )אדמת‪ .(hepatitis, HIV ,‬רמת הנוגדנים בדם מהווה‬
‫אינדיקציה להחשפות‪.‬‬

‫‪ .5.1‬מתן חיסון‬
‫בעת מתן חיסון רמת הנוגדנים מהווה מדד ליעילות החיסון )שכן הנוגדנים הללו‬
‫אמורים לספק הגנה בעת חשיפה לפתוגן(‪ .‬לאחר מתן החיסון רמת הנוגדנים עולה‪,‬‬
‫אך לאחר מכן היא דועכת‪ .‬עקב כך‪ ,‬נותנים חיסון נוסף )חיסון שניוני(‪ ,‬כדי להעלות‬
‫את רמת הנוגדנים‪ .‬רמת הנוגדנים בדם חשובה לתזמון של החיסוני השניוני‪.‬‬
‫שניוני‬ ‫חיסון‬ ‫ניתן‬ ‫רמת‬ ‫אם‬
‫נוגדנים‬
‫אזי‬ ‫וב'‪,‬‬ ‫א'‬ ‫בנקודות‬ ‫בדם‬
‫נפגע בתגובה החיסונית‪.‬‬
‫נוגדנים‬ ‫רמות‬ ‫נקבל‬
‫ולכן‬ ‫יותר‪,‬‬ ‫נמוכות‬
‫לאחר‬ ‫זמן‬
‫החיסון‬ ‫אפקטיביות‬ ‫א‬ ‫ב‬ ‫ג‬
‫חיסון‬
‫השניוני תהיה פחותה‪.‬‬
‫הסיבה לכך היא שהנוגדנים שנוצרים בתגובה הראשונית מנטרלים את האנטיגן בו‬
‫אנו משתמשים‪ ,‬הוא מסולק במהירות‪.‬‬
‫אם ניתן את החיסון השניוני בנקודה ג'‪ ,‬בשלב דעיכת התגובה הראשונית )דבר‬
‫המהווה הבדל עבור מערת החיסון‪ ,‬מבחינת המכנזים הפעיל בדם‪ ,‬שכן רמת‬
‫הנוגדנים בא' ובג' זהה( אזי נקבל תגובה חזרה ומהירה מכיוון שבשלב זה כבר אין‬
‫אנטיגן בגוף )הנוגדנים הקיימים התמודדו עימו(‪.‬‬
‫עקב כך‪ ,‬רמת הנוגדנים קובעת את אסטרטגית החיסון‪ ,‬על מנת לספק הגנה‬
‫טובה‪.‬‬

‫כיום‪ ,‬האוכלוסייה מחסנת את עצמה‪ .‬כדוגמא לכך נסתכל על פוליו‪ .‬חיסן כנגד‬
‫פוליו ניתן בילדות‪ .‬במהלך חיינו אנו באים במגע עם תינוקות‪/‬ילדים שחוסנות זה‬
‫מכבר‪ .‬במהלך החשיפה אליהם אנו נחשפים לאנטיגן בו הם חוסנו‪) 3‬כאילו אנו‬

‫האנטיגן בו הם חוסנו הוא וירוס מוחלש‪ .‬זהו וירוס שבעזרת הנדסה גנטית פגעו בחלבונים‬ ‫‪3‬‬

‫הפתוגנים שלו‪ .‬עקב כך הוירוס פעיל‪ ,‬אך הוא לא גורם למחלה‪.‬‬

‫‪26.03.2001‬‬

‫נחשפים למחלה( – וחלה בגוף תגובה שניונית‪ .‬לכן‪ ,‬בסרום של אדם בוגר יש‬
‫רמות נוגדנים גבוהות כנגד פוליו‪.‬‬
‫בצורה זו האוכלוסייה מחסנת את עצמה לגבי רוב המחלות הויראליות‪.‬‬

‫‪ .5.2‬נוגדנים ככלי איבחוני‬

‫נוגדנים ככלי איבחוני נמצאים בשימוש בכל תחומי המחקר הביולוגי‪ ,‬ובכל תחומי‬
‫הרפואה‪ .‬תגובות האבחון מבוססות על הקומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן )‪.(Ag-Ab‬‬

‫‪ .5.2.1‬הקומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן‬
‫בקומפלקס אנטיגן נוגדן שנוצר יש כוחות )בין האידיוטיפ לאפיטופ(‪ .‬אלו כוחות‬
‫בין‪-‬מולקולרים‪ :‬גשרי מימן‪ ,‬קשרים אלקטרוסטטים‪ ,‬ון‪-‬דר‪-‬ולס‪ ,‬אינטראקציות‬
‫הידרופוביות וכו'‪ .‬כל האינטראקציות הללו בן בין האפיטופ לאידיוטיפ‪.‬‬
‫האינטראקציות הללו תלויות בסוג האנטיגן‪ ,‬מהותו‪ ,‬הרכבו הכימי‪ ,‬מבנהו המרחבי‪,‬‬
‫מגוון הדטרמיננות האנטיגניות )תא‪ ,‬לדוגמא‪ ,‬הוא אנטיגן מולטיולנטי(‪ .‬כמו כן‬
‫התגובה בין האנטיגן לנוגדן תלויה באיזוטיפ הנוגדן וערכיותו )‪.(avidity‬‬
‫האינטראקציה מושפעת מריכוזי האנטיגן והנוגדן‪ .‬השאיפה בתגובה היא קבלת‬
‫קומפלקסים ‪ ,Ag-Ab‬רצוי בגודל מירבי )על מנת שיותר ‪ Fc‬יהיו פעילים(‪ .‬בעודף‬
‫נוגדן או עודף אנטיגן יתקבלו קומפלקסים ‪ Ag-Ab‬קטנים‪ .‬כאשר הריכוזים‬
‫מתאימים יתקבלו קומפלקסים גדולים‪ ,‬וכך יותר ‪ Fc‬יהיו פעילים )ותגרם עקב כך‬
‫יותר פגוציטוזה‪ ,‬לדוגמא(‪ .‬קומפלקס גדול שוקע )ולכן ניתן לעשות לו פגוציטוזה(‪.‬‬
‫קומפלקס קטן‪ ,‬לעומת זאת הוא מסיס‪ ,‬וה‪ Fc-‬פחות אפקטיבי‪ .‬שקיעת הקומפלקס‬
‫הגדולה משמשת ככלי איבחוני‪.‬‬

‫‪ .5.2.1.1‬המשמעות הפיזיולוגית של הקומפלקס אנטיגן‪-‬נוגדן‬

‫‪ .1‬כאשר האפיניות נמוכה ‪ /‬קומפלקס קטן – הקומפלקס מסיס‪ ,‬והוא עלול לשקוע‬
‫בכלייה‪ ,‬דבר שיגרום לנזק כלייתי‪.‬‬
‫‪ .2‬באיזור המנות השקולות )‪ (equivalence zone‬יש משקע מירבי‪ ,‬והפגוציטוזה‬
‫יעילה יותר‪ ,‬עקב ריבוי אתרי ‪ ,Fc‬וערב הידרופוביות הקומפלקס‪.‬‬
‫‪ .3‬מכלול מסיס או מכלול השוקע באופן דלקתי מעודדים מצב דלקתי‪ .‬בעודף‬
‫נוגדן תתפתח דלקת ‪ ‬תגובת אקטוס‪(???) .‬‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫‪ .5.2.2‬שיטות לאבחון רמת נוגדנים‬

‫‪ .5.2.2.1‬לפי רמת השקיעה‬
‫מבחינה "היסטורית" זו שיטת הבדיקה הראשונה‪ .‬רמת הנוגדן נקבעה לפי רמת‬
‫השקיעה‪ .‬כאמור‪ ,‬בריכוזים אופטימליים יש מקסימום שקיעה‪ .‬ע"י סידרת מיהולים‬
‫של אנטיגן מסויים‪ ,‬וסידרת מיהולים של נוגדן )דבר הנעשה כדי להתמודד עם‬
‫עודף נוגדנים‪ ,‬דבר הגורם להעדר שקיעה או לשקיעה מעטה(‪ ,‬וערבוב בינהם‬
‫)במבחנה( מקבלים את השקיעה המקסימלית‪.‬‬
‫בבדיקה‪ ,‬מכינים סידרת מיהולים של אנטיגן )בריכוז ידוע(‪ ,‬וכן סדרת מיהולים של‬
‫סרום הנבדק‪ .‬מערבבים בין המיהולים השונים‪ ,‬ובודקים היכן מתקבלת השקיעה‬
‫המירבית‪ .‬ריכוז הנוגדן הדרוש לשקיעה מירבית ידוע‪ ,‬וכך‪ ,‬לפי המיהול‪ ,‬ניתן לדעת‬
‫את רמת הנוגדן בדם הנבדק )אדם שהסרום שלו נמהל יותר פעמים מאשר אדם‬
‫אחר – רמת הנוגדן אצלו גבוהה יותר(‪.‬‬
‫בשיטה זו ניתן לקבוע )שרירותית( סף‪ ,‬לפיו מחליטים מי מקבל זריקת תגבור‪.‬‬

‫‪ .5.2.2.2‬שיטת ‪ELISA – Enzyme Linked Immuno-Sorbent Assay‬‬

‫כאשר לוקחים נוגדני אדם )‪ ,human IgG‬ולהלן ‪ (h-IgG‬ומזריקים אותה לחיה )נניח‬
‫– עז(‪ ,‬אזי העז תייצר נוגדנים כנגד הנוגדן האנושי‪.gout anti human IgG antibodies :‬‬
‫ברוב המקרים‪ ,‬נוגדנים אלו הם נגד אזור ה‪ ,Fc-‬ולא נגד ה‪ .Fab-‬נוגדנים אלו‬
‫ספציפיים ל‪ IgG-‬של האדם‪ .‬ניתן להפיק נוגדנים אלו מדם העז ברמת ניקיון‬
‫גבוהה‪ ,‬ע"י שימוש ב‪ ,hybridoma-‬ויצירת ‪ .monoclonal antihuman IgG‬הנוגדנים הם‬
‫למעשה חלבונים‪ ,‬ולכן ניתן לעשות להם ריאקציה כימית כלשהי‪ ,‬וע"י כך לסמנם‪:‬‬
‫‪ .1‬ע"י חומר פלורוצנטי‬
‫‪ .2‬ע"י חומר רדיואקטיבי‬
‫‪ .3‬ע"י אנזים לדוגמא‪ – peroxidase :‬פירוק פירוקסידים‪ .‬בתנאים מסויימים זו‬
‫ראקצית צבע‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬ניתן לסמן את נוגדן העז כנגד ה‪ IgG-‬האנושי בסימונים שונים‪.‬‬

‫שיטת ה‪ ELISA-‬מאוד מדוייקת‪ ,‬והיא מחליפה את השיטות הקודמות שהיו‬

‫מבוססות על ראקציות השיקוע )ע"י בדיקת גודל המשרע‪ ,‬וכימותו(‪ .‬שיטת השיקוע‬
‫אינה מדוייקת כל‪-‬כך‪ ,‬והיא לא נותנת את כמות הנוגדנים בסרום‪ ,‬אלא את המיהול‬
‫שיש לעשות על מנת להגיע לריכוז הנוגדנים המתאים )ככל שיש צורך במיהול רב‬
‫יותר‪ ,‬כך יש יותר נוגדנים בסרום(‪.‬‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫‪ .5.2.2.2.1‬שלבי שיטת ה‪ELISA-‬‬

‫בשיטת ‪ ELISA‬בודקים כמה נוגדנים יש לפרט מסוים כנגד אנטיגן ספציפי מסוים‬
‫)נניח‪ ,‬וירוס כלשהו(‪.‬‬
‫‪ .1‬מבודדים את האנטיגן‪ ,‬ושמים אותו ב"בארות" האנטיגן נקשר לדופן הבאר‬
‫)באינטראקציה חשמלית(‪ ,‬ואת עודף האנטיגן שוטפים‪.‬‬
‫‪ .2‬לוקחים סדרות מיהולי דם‪ ,‬ומכניסים אותם לבארות‪ .‬עם הסרום מכיל נוגדנים‬
‫לאנטיגן הנ"ל‪ ,‬הם יקשרו לאנטיגן‪ .‬כמות ההיקשרות תלויה ברמת הנוגדן בדם‪.‬‬
‫‪ .3‬מוסיפים למערכת את הנוגדן של העז כנגד הנוגדן האנושי‪ .‬נוגדני העז לא‬
‫מכירים את הוירוס‪ ,‬הם יכולים להיקשר רק לנוגדני האדם‪ .‬לאחר פרק זמן‬
‫שמספיק להיקשרות‪ ,‬שוטפים את נוגדני העז‪ .‬אם יש נוגדני אדם בבאר אז‬
‫נוגדני העז יקשרו אליהם‪ .‬כך‪ ,‬נוצר מגדל בן שלוש קומות‪ ,‬שבקצהו יש אנזים‪.‬‬
‫כמות האנזים פרופורציונית לכמות הנוגדן בסרום‪.‬‬
‫‪ .4‬הוספת הסובסטרט )במקרה שהסימון הוא ע"י אנזים( – בדיקה של כמות‬
‫הראקציה )מדובר בריאקצית צבע – בדיקה בפוטומטר(‪ .‬כמות הצבע‬
‫פרופרציונית לרמת הנוגדן בסרום הנבדק!‬

‫בשיטה זו ניתן לבדוק רמת ‪ IgM‬ספציפי‪ IgG1 ,‬ספציפי וכו'‪.‬‬

‫‪RIA – Radio-Immuno Assay .5.2.2.3‬‬

‫שיטה זו זהה לשיטת ‪ ,ELISA‬אלא שסימון נוגדני העז נעשה לא באמצעות אנזים‪,‬‬
‫אלא ע"י חומר רדיואקטיבי‪ .‬הבדיקה‪ ,‬לכן‪ ,‬נעשית לפי תגובה רדיואקטיבית‬
‫)ראדיואוטוגרפיה‪ ,‬לדוגמא(‪.‬‬

‫בשתי השיטות המדידה יכולה להעשות עם נוגדן חופשי או לא חופשי‪ .‬כמו כן ניתן‬
‫לבדוק את אפיניות הנוגדן בשיטות אלו‪.‬‬

‫‪ .5.2.3‬שימוש בנוגדנים לאבחון אוכלוסיות תאים‬

‫שימוש נוסף בנוגדנים נעשה ע"י סימון הנוגדן בחומר פלורוצנטי‪ .‬זהו כלי שימושי‪,‬‬
‫שכיום הוא כלי מאוד בסיסי‪ .‬את הנוגדנים המסומנים מגיבים עם התאים הנבדקים‪,‬‬
‫וכך מסמנים את התא‪ .‬הנוגדן‪ ,‬ספציפי לאנטיגן כלשהו‪ .‬כמובן‪ ,‬יש צורך במיכשור‬
‫מתאים על מנת לבדוק את הפלורוצנטיות – לדוגמא‪ ,‬מיקרוסקופ פלורוצנטי‪ .‬אם‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫מדובר בבדיקה של חומר בתוך התא‪ ,‬אזי יש לבצע מספר שלבים על מנת להכניס‬
‫את הנוגדן לתא‪.‬‬
‫מכשיר פלורוצנטי נוסף הוא ה‪.FACS – Fluorescence A_______ Cell Sorter-‬‬
‫המכשיר מיועד למעקב‪/‬זיהוי של קבוצות תאים שמסומנות בחומרים פלורוצנטיים‪.‬‬
‫המכשיר נותן מידע על כמות התאים המסומנים‪ ,‬מהו אחוזם מבין כלל התאים‪ ,‬וכו'‪.‬‬
‫ע"י שימוש בנוגדן מונוקלונאלי ספציפי מסויים‪ ,‬המסומן בחומר פלורוצנטי‪ ,‬תא‬
‫מסוים יהפוך למסומן פלורוצנטית‪ ,‬ויזוהה ע"י ‪.FACS‬‬
‫ה‪ FACS-‬מאפשר לנו להפריד בין אוכלוסיות תאים מסויימות מתוך אוכלוסיית תאים‬
‫הטרוגנית‪ ,‬ולשמור על התאים בחיים‪ ,‬כך שאנו יכולים לגדלם בתרבית‪ .‬צביעה ע"י‬
‫אנטיגן ממברנלי לא פוגעת בתא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬פיקסציה שמטרתה צביעת משהו‬
‫בתוך התא גורמת למות התא‪.‬‬

‫כאשר לוקחים תערובת תאים‪ ,‬חלקם מסומנים וחלקם‬ ‫אוכ'‬

‫לא‪ ,‬יתקבלו שני "פיקים"‪ .‬הפיק הראשון הוא של תאים‬ ‫תאים‬

‫שה‪ FACS-‬מיינם כתאים לא פלורוצנטים‪ ,‬ואילו השני‬

‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬
‫הוא של תאים שהמכשיר הבחין בהם בפלורוצנטיות‪.‬‬ ‫לא‬
‫מסומנים מסומנים‬
‫מדובר ב"פיקים" )ולא בערכים בינרים של פלורוצנטיות‬ ‫פלורוצנטיו‬
‫ת‬
‫יש‬ ‫תא‬ ‫שלכל‬ ‫מכיוון‬ ‫פלורוצנטיות(‪,‬‬ ‫והעדר‬
‫"פלורוצנטיות רקע"‪ ,‬ולכן גם בתאים הלא מסומנים וגם בתאים המסומנים יש‬
‫הטרוגניות לגבי הפלורוצנטיות‪ ,‬ומתקבל פעמון ולא קו בדיד‪ .‬עוצמת הפלורוצנטיות‬
‫יכולה להוות מדד להפרדה בין אוכלוסיות תאים – אוכלוסייה בה הסימון חזק‪,‬‬
‫ואוכלוסייה בה הסימון חלש‪) .‬האפס בגרף‪ ,‬אינו אבסלוטי‪ ,‬כמובן(‪.‬‬
‫כאשר מסמנים תאים ע"י שימוש בשני‬
‫פלורוצנטיו‬
‫נוגדנים‬ ‫בשני‬ ‫שימוש‬ ‫)ע"י‬ ‫אנטיגנים‬ ‫ת צבע ב'‬ ‫‪2‬‬
‫מונוקלונאלים שונים‪ ,‬שצבועים בצבעים‬ ‫‪+‬‬ ‫‪1‬‬
‫שונים(‪ ,‬ניתן למיין את אוכלוסיית התאים‬
‫לארבע קבוצות שונות )לפי ארבע קריאות‬ ‫‪3‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪-‬‬
‫שונות של המכשיר(‪:‬‬
‫‪ .1‬תאים שמבטאים את שני האנטיגנים‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬
‫פלורוצנטיו‬
‫‪ .2‬תאים שמבטאים רק את אנטיגן א'‬ ‫ת צבע א'‬

‫)שלילים לגבי אנטיגן ב'(‪.‬‬

‫‪ .3‬תאים שמבטאים רק את אנטיגן ב' )שלילים לגבי אנטיגן א'(‪.‬‬
‫‪ .4‬תאים ששליליים לגבי שני האנטגינים‪.‬‬
‫‪26.03.2001‬‬

‫‪ .5.2.3.1‬שימוש ב‪ FACS-‬לאבחון אוכלוסיות ברקמת הדם‬

‫המכשיר‪ ,‬מעביר קרן לייזר על כל תא ותא‪ ,‬וכך הוא ממין תא אחרי תא‪ .‬כאשר‬
‫הלייזר פוגע בגוף חלק מהאור נבלע‪ ,‬חלק מועבר‪ ,‬וחלק חוזר‪ .‬המכשיר‪ ,‬מודד את‬
‫עוצמת האור העובר העובר על מנת לתת מדד לגודל התא )ככל שעובר יותר אור‪,‬‬
‫התא קטן יותר )מסתיר פחות((‪ .‬האור הנשבר משמש מדד לגרנולריות של התא‬
‫)יותר גרנולות – יותר הסטת אור(‪.‬‬
‫אור עובר‬
‫הלימפוציטים‪ ,‬תאים גדולים יחסית‪ ,‬אך‬ ‫]תא‬
‫בעלי מעט גרגור‪.‬‬ ‫גדול[‬
‫גרנולוציטי‬
‫הגרנולוציטים – גדולים יותר‪ ,‬ומגורגרים‬ ‫ם‬

‫יותר‪.‬‬
‫אריתרוציטים – קטנים ולא מגורגרים‪.‬‬ ‫תד"א‬
‫]תא‬
‫]גרגור קטן[‬ ‫אור‬
‫כאשר רוצים לעשות אנליזה רק לתאים‬ ‫נשבר‬
‫מועט[‬
‫]גרגור‬
‫מסויימים )נניח ללימפוציטים(‪ ,‬ניתן להגדיר‬ ‫רב[‬
‫זאת לתוכנה‪ ,‬והתכונה תמיין לפי בקשתנו )תאים שמסומנים רק בצבע א'‪,‬‬
‫שמעבירים כמות מסויימת של אור‪ ,‬וכו'(‪ .‬באופן זה ניתן לעקוב אחרי תאים‪ ,‬ואחר‬
‫תהליך התפתחותם והתמיינותם‪.‬‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫‪ .6‬התפתחות לימפוציטים מסוג ‪B‬‬

‫‪ .6.1‬מבוא‪ :‬סקירה כללית על ההתפתחות‬
‫באמצעות ה‪ FACS-‬ניתן ללמוד על התפתחות לימפוציטים מסוג ‪ B‬במח העצמות‪.‬‬
‫ההתפתחות מתחילה בשלב צעיר – ‪ .Pro-B‬בשלב זה לתא יש מחוייבות לשורת‬
‫התאים של לימפוציטי ‪ .B‬בשלב זה האימונוגלובולינים הם ‪ germline‬ללא‬
‫רקומבינציה‪.‬‬
‫להתפתחות יש כמה שלבים‪:‬‬

‫נוגדנים‬ ‫נוגדנים‬ ‫חלוקת‬ ‫ביטוי ‪TdT‬‬ ‫שלב‬ ‫שלב‬

‫ממברנליים‬ ‫מופרשים‬ ‫תאים‬ ‫רקומבינציה‬ ‫התפתחות‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪DJ‬‬ ‫‪early pro-B‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪vDJ‬‬ ‫‪late pro-B‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שרשרת‬ ‫‪pre-B‬‬
‫קלה‬
‫‪Igα , Igβ‬‬ ‫‪IgM‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫***‬ ‫‪immature B‬‬
‫‪IgD‬‬ ‫‪IgM‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫***‬ ‫‪mature B‬‬

‫המעבר משלב ה‪ late pro-B-‬לשלב ה‪ pre-B-‬מותנה בקיום שרשרת כבדה‬

‫פרודקטיבית‪ ,‬ורק אז מתחילה הרקומבינציה של השרשרת הקלה‪ .‬לאחר‬
‫שרקומבינציה זו מסתיימת‪ ,‬ניתן להציג נוגדן כרצפטור ממברנלני‪ .‬עם זאת‪ ,‬בשלב‬
‫ה‪ pre-B-‬אין עדיין נוגדן מוצג‪ ,‬אלא שרשרת ‪ ‬בציטופלזמה‪ ,‬ביחד עם ה‪ vJ-‬של‬
‫השרשרת הקלה‪.‬‬
‫ברגע שהתא מבטא רצפטור‪ ,‬הוא יכול להגיב עם אנטיגן )משלב ‪immature B‬‬
‫והלאה(‪.‬‬

‫תהליך הרקומבינציה מכתיב את התפתחות תאי ‪ ,B‬והמעבר משלב לשלב‪.‬‬

‫התהליך מבוצע כזכור ע"י קומפלקס ה‪ recombinase-‬שמכיל את ה‪.(RAG (1 and 2-‬‬
‫ע"י שימוש בעכברי ‪) RAG-knockout‬עכברים שעברו מוטציה וחלבון ה‪ RAG-‬שלהם‬
‫פגוע ולא פעיל( בדקו את התמיינות לימפוציטי ‪.B‬‬
‫בדיקת העכברים נעשתה ע"י בדיקת מח העצמות שלהם תוך שימוש ב‪.FACS -‬‬
‫‪ – B220 .1‬ספציפיות ללימפוציטים מסוג ‪.B‬‬ ‫בודקים שני אנטיגנים‪:‬‬
‫‪ – CD43 .2‬סמן התפתחותי‪ ,‬המתבטא רק על חלק מהתאים‪.‬‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫בעכבר נורמלי קיימות אוכלוסיות תאים שונות עבור הסמנים הללו‪:‬‬

‫‪CD43‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪B220‬‬ ‫שלב‬
‫התפתחות‬
‫‪+‬‬ ‫‪low‬‬ ‫‪pro-B‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪low‬‬ ‫‪pre-B‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪high‬‬ ‫‪immature B‬‬

‫התפתחות התאים‪ ,‬כאמור‪ ,‬מותנת ברקומבינציה‪ .‬אם היא נמנעת‪ ,‬כבר משלב‬
‫‪ ,proB‬לא תהיה התמיינות‪ .‬ואכן‪ ,‬בעכברי ‪ ,RAG-knockout‬כל התאים הם ‪B220low,‬‬
‫‪ ,+CD43‬כלומר‪ ,‬כל התאים תקועים בשלב של ‪) .pro-B‬ראה שקף שחולק‬
‫בהרצאה(‪.‬‬
‫כדי להוכיח שהרקומבינציות אחראיות למעבר משלב לשלב‪ ,‬מחדירים לעכבר ה‪-‬‬
‫‪ knockout‬גן שמקודד לשרשרת ‪ .‬עתה‪ ,‬העכבר יכול לבטא את ‪ .‬אם דבר זה‬
‫יאפשר לו לעבור לשלב של ‪ pre-B‬דבר זה יתבטא בביטוי האנטיגני על פני התא‪.‬‬
‫ואכן‪ ,‬בעכבר כזה יש אוכלוסיית תאים שהם ‪ .-B220low, CD43‬תאים אלו הם ‪.pre-B‬‬
‫עכבר כזה‪ ,‬לא יכול לסנתז שרשרת קלה‪ ,‬ולכן הוא לא מבטא כלל ‪ ,IgM‬לא במח‬
‫העצמות ולא בטחול‪.‬‬
‫ניתן לבדוק‪ ,‬באמצעות כך האם יש חשיבות לסדר הרקומבינציות )קודם בשרשרת‬
‫הכבדה‪ ,‬ואח"כ בקלה( או לא‪ .‬לעכבר ‪ knockout‬נחדיר גן לשרשרת ‪ .‬הביטוי‬
‫האנטיגני על פני התאים נראה בדיוק כמו הביטוי בעכברי ‪ ,knockout‬כלומר‪ ,‬התא‬
‫תקוע בשלב של ‪ .pro-B‬מכאן‪ ,‬שהרקומבינציה בשרשרת הכבדה צריך להתרחש‬
‫לפני הרקומבינציה בשרשרת הקלה‪.‬‬
‫כאשר מחדירים לעכבר ‪ knockout‬גן גם לשרשרות ‪ ‬ולשרשרות ‪ ,‬התאים‬
‫מגיעים ל‪ ,pre-B-‬וגם לתאי ‪ .immature B‬תאים אלה יבטאו אך ורק את הרצפטור‬
‫שהחדרנו להם ) ‪ .(µ κ‬כך‪ ,‬אם החדרנו שרשרת קלה שמקדדת לנוגדן לאנטיגן‬
‫‪ ,X‬אז לעכבר יהיה נוגדן אחד ויחיד – לאנטיגן ‪.X‬‬

‫תא ה‪ immature-B-‬מציג אנטיגן‪ .‬הוא עובר תהליך של סבילות חיסונית‪ ,‬על מנת‬
‫שהוא לא יהפוך לאוטו‪-‬אימוני‪ ,‬וכך הוא הופך לתא ‪ B‬בוגר‪ ,‬שיכול להיות מגורה‪.‬‬

‫‪ – high/low‬מדד לעוצמת הפלורוצנטיות‬ ‫‪4‬‬

‫‪28.03.2001‬‬

‫הן ה‪ immature B-‬והן ה‪ mature B-‬יכולים להיות מגורים‪ ,‬באמצעות הרצפטור שהם‬
‫מציגים‪ .‬אבל‪ ,‬בעוד הרצפטור של תא ‪ B‬בוגר גורם לשפעול התא ולתגובה‬
‫חיסונית‪ ,‬הרצפטור של ה‪ immature B-‬פוגש אנטיגן עצמי במח העצמות‪ ,‬ועובר‬
‫תהליך של סבילות חיסונית‪ .‬ה‪ immature B-‬מציג רצפטור )שנוצר באופן אקראי(‪.‬‬
‫הרצפטור הזה יכול להיות רצפטור כנגד אנטיגן עצמי‪ ,‬ותא כזה יהפוך לאוטואימוני‬
‫– כאשר הוא יקשר לאנטיגן הזה הוא יעבור סבילות חיסונית‪.‬‬

‫כלומר‪ ,‬גירויים שונים גורמים לתוצאות שונות‪ ,‬תלוי בשלב ההתפתחותי בו התא‬
‫רואה את האנטיגן‪ .‬הגירוי מועבר לתא דרך הרצפטור‪ .‬לימפוציט ‪ B‬מקבל גירויים‬
‫לאורך כל התפתחותו‪ ,‬ובהתאם אליהם הוא מתפתח‪ .‬הגירויים מועברים לתא‬
‫באמצעות מולקולות שבונות את הרצפטור ‪ Igα -‬ו‪) Igβ -‬מולקולות ה‪,co-receptor-‬‬
‫ראה בהמשך(‪ .‬העברת הגירוי‪ ,‬חלה גם בשלב הצעיר וגם בשלב הבוגר ע"י‬
‫מולקולות אלו‪ .‬העדר אחת מהן‪ ,‬תמנע את התפתחות התא‪ ,‬מכיוון שהגירויים‬
‫חיוניים להתפתחות התא‪.‬‬

‫‪ .6.2‬גירוי לימופציט ‪B‬‬

‫‪ .6.2.1‬הרצפטור הממברנלי של לימפוציט ‪B‬‬

‫לימפוציט ‪ B‬מציג רצפטור‪ ,‬נוגדן‪ ,‬שמעוגן לציטופלזמה‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש שתי מולקולות‬
‫הטרודימריות ) ‪ Igα‬ו‪ (Igβ -‬המהוות חלק מקומפלקס הרצפטור של לימפוציט ‪.B‬‬
‫מולקולות אלה חיוניות למעבר הסיגנל מהחוץ פנימה‪ .‬העדר אחת מהמולקולות‬
‫הללו מונע מהרצפטור להעביר סיגנל בצורה נכונה‪ .‬מסתבר‪ ,‬שסיגנל כזה חיוני‬
‫להתפתחות של לימפוציטי ‪ B‬צעירים‪ .‬פגיעה באחת מהמולקולות ) ‪Igα or Igβ‬‬
‫‪ (knockout‬תגרום לאותן תוצאות כמו ‪ :RAG-knockout‬אין התפתחות לימפוציטי ‪,B‬‬
‫אך התא נתקע בשלב ‪ ,pre-B‬ולא בשלב ‪) pro-B‬כמו ב‪.(RAG-‬‬

‫קומפלקס הרצפטור מורכב גם ממולקולת ‪ .co-receptor‬אלו מולקולות שאחראיות‬

‫על ויסות עוצמת הסיגנל‪ .‬לדוגמא ‪ CD45‬ו‪ CD19-‬הן ‪ – positive regulator‬מגבירים‬
‫את העברת הסיגנל‪ CD22 .‬לעומת זאת מנמיכה את העברת הסיגנל ע"י הרצפטור‪.‬‬
‫מכאן‪ ,‬שעוצמת הסיגנל נקבעת על‪-‬פי מספר הרצפטורים הקושרים אנטיגן‪,‬‬
‫ומווסתת ע"י ‪.Co-recptors‬‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫‪ .6.2.2‬מהלך התגובה‬
‫עבור תאים שונים יש גירויים שונים‪ ,‬אך מנגנון הפעולה דומה‪ .‬על מנת שלימפוציט‬
‫‪) B‬בוגר‪ ,‬שמכיל ‪ IgM‬ממברנלי( יקבל גירוי אפקטיבי‪ ,‬יותר ממולקולת רצפטור‬
‫אחת צריכה לקשור אנטיגן‪ ,‬על מנת שהגירוי יהיה מספיק חזק‪ .‬צריך להיות ‪cross-‬‬
‫‪ :linking‬האנטיגן צריך להקשר לשני רצפטורים‪ ,‬שצריכים להיות סמוכים זה לזה‪.‬‬
‫זהו סף הגירוי של הרצפטור )זו בקרה בנוסף על המולקולות המווסתות את עצמת‬
‫הסיגנל(‪.‬‬
‫כאשר נוצר סיגנל אפקטיבי חל בתא רצף של אירועים של פוספורילציה ודה‪-‬‬
‫פוספורילציה‪ ,‬שמטרתן ייצור שתי מולקולות )בממברנה‪/‬בציטופלזמה(‪:‬‬
‫‪.IP3 – inositol-3-phosphate .1‬‬
‫‪.DAG – DiAcylGlycerol .2‬‬

‫‪ IP3‬גורם להעלאת רמת יוני ה‪ Ca+2-‬בתא‪ DAG .‬משפעל את ‪.(protein kinase C (pkC‬‬
‫שתי המולקולות ביחד גורמות לשפעול התא‪ ,‬ע"י גרימת שעתוק ותרגום של ה‪-‬‬
‫‪ .DNA‬התא מסנתז חלבונים‪ ,‬בהתאם לסוג התגובה שהוא צריך להוציא אל הפועל‪.‬‬

‫תהליך זה חל הן בתאים צעירים )סבילות חיסונית(‪ ,‬והן בתאים בוגרים )שפעול‬

‫וחלוקה לתאי פלזמה(‪.‬‬

‫‪ .6.2.3‬סבילות חיסונית‬
‫ההיקשרות של תא ‪ immature B‬יכולה להיות אל אנטיגן עצמי‪ .‬הסיבה לכך נעוצה‬
‫בעובדה שהרצפטורים‪ ,‬שנוצרים במח העצמות‪ ,‬נוצרים באופן אקראי‪ .‬חלקם‪ ,‬לא‬
‫קושרים דבר‪ ,‬אך רובם קושרים אנטיגן כבר במח העצמות‪ .‬זהו אנטיגן עצמי‪.‬‬
‫הרצפטור שקושר אותו‪ ,‬אם כך הוא רצפטור כנגד אנטיגן עצמי‪ .‬לתאים שמבטאים‬
‫את הרצפטור הזה יש פוטנציאל אוטואימוני‪ .‬תאים אלו יהוו סכנה אם יגיעו‬
‫לפריפריה‪ ,‬ולכן יש למנוע את הגעתם לשם‪ .‬מניעת יציאת תאי ‪ immature B‬ממח‬
‫העצמות היא תהליך הסבילות החיסונית‪.‬‬

‫יש שתי רמות של סבילות חיסונית‪:‬‬

‫‪ – central tolerance .1‬סבילות חיסונית המושגת באברים חיסוניים ראשוניים )טחול‪,‬‬
‫מח עצמות(‪ .‬תאים שרגישים ל‪ central tolerance-‬הם תאי ‪.immature‬‬
‫‪ – peripheral tolerance .2‬פעילות כנגד תאי ‪ B‬שמקודדים לאנטיגן עצמי שלא‬
‫מבוטא במח העצמות )אלא במקום אחר(‪ ,‬או פעילות כנגד תאי ‪ B‬שמקדדים‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫לאנטיגן עצמי שנוצר בגוף לאחר שנוצרו תאי ה‪ .B-‬תאים שרגישים ל‪peripheral -‬‬
‫‪ tolerance‬הם תאי ‪ B‬כשירים מבחינת מח הצעמות‪.‬‬

‫‪central tolerance .6.2.3.1‬‬

‫קיימים שלושה מנגנונים עיקריים שמונעים מתאים עם ספציפיות כנגד העצמי‬
‫להגיע לפריפריה‪:‬‬
‫‪ – clonal deletion .1‬תאים שנוצרים באופן אקראי במח העצמות‪ ,‬ומבטאים רצפטור‬
‫אנטי‪-‬עצמי‪ .‬תאים אלו קושרים אנטיגן‪ ,‬ומייד עוברים אפופטוזה )עקב הקשירה(‪.‬‬
‫באופן זה המערכת מסלקת ‪ clones‬שהם אנטי‪-‬עצמיים )המערכת‪ ,‬כמובן‪ ,‬מסלקת‬
‫את התא הבודד שעלול ליצור את ה‪ clone-‬הזה(‪ .‬במנגנון זה‪ ,‬הרצפטור והתא –‬
‫חד הם‪ :‬אם הרצפטור לא תקין‪ ,‬אזי גם התא לא בסדר – יש להיפטר ממנו‪ .‬ניתן‬
‫לדמות תהליך זה ל‪.clonal selection-‬‬
‫‪ – clonal anergy (anergy .2‬שיתוק( – התאים שקושרים את האנטיגן העצמי לא‬
‫עוברים אפופטוזה‪ ,‬אך נכנסים למצב של שיתוק‪ ,‬שבעטיו הם לא יכולים להגיב‬
‫לגירוי נוסף‪ .‬הם ממשיכים להתקיים‪ ,‬אך הם חסרי יכולת לקבל גירוי‪ .‬עצם‬
‫קיומם של תאים אלו מראה שהפוטנציאל האוטו‪-‬אימוני קיים‪ .‬התאים המשותקים‬
‫יכולים‪ ,‬במצבים מסויימים‪ ,‬לצאת מהשיתוק‪ ,‬ואז הפוטנציאל האוטואימוני גדל‪.‬‬
‫‪ – secondary rearrangement .3‬רקמובינציה שנייה בלוקוס‪ ,‬חלה כזכור‪ ,‬כאשר‬
‫הרקומבינציה הראשונה שהתרחשה אינה פרודקטיבית )לדוגמא‪ ,‬עקב מוטציית‬
‫‪ .(frameshift‬רקומבינציה שנייה בלוקוס יכולה להתרחש גם כאשר תא ‪ B‬קושר‬
‫במח העצמות אנטיגן עצמי‪ .‬עקב הרקומבינציה השנייה חל סילוק השרשרת‬
‫הקלה )האוטו‪-‬אימונית(‪ ,‬וסינתוז שרשרת קלה חדשה‪ .‬למעשה‪ ,‬חלה החלפה‬
‫של הספציפיות‪ .‬במנגנון זה הרצפטור והתא הם דברים שונים‪ :‬אם הרצפטור לא‬
‫טוב‪ ,‬ניתן להחליף רק את הרצפטור‪ ,‬בלי קשר לתא‪ .‬עקב כך‪ ,‬תהליך זה נקרא‬
‫גם ‪.receptor selection‬‬
‫כאשר תא עושה רקומבינציה שנייה בלוקוס‪ ,‬ככל הנראה הוא משתק את האלל‬
‫הפגום‪ ,‬על מנת שהתא לא יציג שני רצפטורים‪ .‬לאחר השיתוק‪ ,‬התא עובר‬
‫‪5‬‬
‫לעשות רקומבינציה באלל השני‪.‬‬
‫שלושת המנגנונים פעילים במח העצמות‪ ,‬כאשר מנגנונים ‪ 1‬ו ‪ clonal deletion) -3‬ו‪-‬‬
‫‪ (secondary rearrangement‬הם העיקריים‪ .‬הבקרה והפיקוח על המסלולים הללו‬
‫אינה ברורה‪.‬‬

‫הפיסקה האחרונה אינה כלולה בחומר למבחן‬ ‫‪5‬‬

‫‪28.03.2001‬‬

‫‪ .6.2.3.2‬הוכחה לקיום מנגנון הסבילות החיסונית‬

‫קיימת בעייה להוכיח שנוצרים תאים אוטואימונים‪ ,‬ושיש כנגדם תהליך של סבילות‬
‫חיסונית‪.‬‬
‫כפתרון‪ ,‬ניתן לאמר שיש פרטים הלוקים במחלות אוטואימונית‪ ,‬ומכך להסיק‬
‫שנוצרים תאים אוטואימוניים‪ .‬מכיוון שלא כל האוכלוסייה לוקה במחלות‬
‫אוטואימוניות‪ ,‬ניתן לאמר שהתאים‪ ,‬שנוצרים אצל כולם‪ ,‬עוברים סבילות חיסונית‬
‫באנשים בריאים‪.‬‬
‫זו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אינה הוכחה‪ .‬הקושי בהוכחת הנושא טמון בעובדה שמדובר בתא אחד‬
‫ויחיד‪ .‬אין מכשיר שיכול לבודד תא אחד‪ ,‬ולבדוק את הספציפיות שלו‪ .‬טכנולוגית‬
‫הטרנסגניות מאפשרת להוכיח את התופעה‪ .‬באמצעות הטרנסגניות ניתן‬
‫להגביר תהליך ביולוגי כלשהו‪ .‬ניתן ליצור מצב בו ניתן לראות ‪ clone‬מצד‬
‫אחד‪ ,‬ורצפטור מצד שני‪.‬‬

‫‪ .6.2.3.2.1‬עשה זאת בעצמך! ‪ -‬שלבים בהכנת עכבר טרנסגני‬

‫לוקחים גן )מושא הבדיקה( ממקור כלשהו )אדם‪/‬עכבר‪/‬צפרדע וכו'(‪ ,‬ומוסיפים לו‬
‫‪ promotor‬כלשהו‪ .‬ה‪ promotor-‬ישפיע על התבטאות הגן‪ ,‬ולכן יש לבחור אותו‬
‫בהתאם לניסוי‪ promotor .‬של גן שמתבטא בכל תא‪ ,‬יגרום לכך שהגן הנבדק יופיע‬
‫בכל תא; ‪ promotor‬של קרטין‪ ,‬יביא לביטוי הגן רק בעור‪ promotor .‬של‬
‫אימונוגלובולין יביא לביטוי של הגן אך ורק בתאי ‪.B‬‬
‫את הגן מכניסים לביצית מופרית )של עכבר(‪ ,‬ואת הביצית המופרית מזריקים‬
‫לנקבה "הרה" )נקבה שמדמה הריון‪ ,‬ע"י טיפול הורמונלי מתאים‪ .‬ההזרקה הופכת‬
‫את ההריון המדומה להריון פעיל(‪.‬‬
‫גר של עכברים‪ .‬מכל ולד לוקחים חתיכת זנב‪,‬‬
‫ש ֶ‬
‫לאחר ‪ 21‬יום הנקבות ממליטות ֶ‬
‫ובודקים מי מהעכברים נושא את הגן )שכן אם הגן נכנס ל‪ ,DNA-‬אזי כל התאים‬
‫מכילים אותו‪ .‬הם לא בהכרח מבטאים אותו!(‪ .‬יש לזכור‪ ,‬שהגן הוכנס לביצית‬
‫מופרית‪ ,‬כך שקיים סיכוי סביר שהולד הוא מוזיאקי‪ .‬לכן יש לבדוק אם הגן מופיע‬
‫ב‪ germ line-‬של העכבר‪ .‬כאשר הגן נמצא ב‪ ,germ line-‬הוא מועבר לצאצאים של‬
‫העכבר‪ .‬צאצאי העכבר יהיו טרנסגניים‪.‬‬

‫‪ .6.2.3.2.2‬הכנת עכבר טרנסגני עבור אימונוגלובולינים – ‪ Ig\Tg‬לצורך‬

‫הוכחת סבילות חיסונית‬
‫ראשית צריך למצוא גן שמקודד לאימונוגלובולין‪ .‬את הגן לוקחים מהיברידומה‬
‫את‬ ‫מבודדים‬ ‫מההיברידומה‬ ‫אנטי‪.X-‬‬ ‫נניח‬ ‫כלשהו‪,‬‬ ‫לאנטיגן‬ ‫שספציפית‬
‫‪µ‬‬
‫‪vJ‬‬ ‫‪κ‬‬ ‫‪vDJ‬‬
‫‪δ‬‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫;‬ ‫הרקומבינציות הפרודקטיביות‪ :‬השרשרת הכבדה ‪-‬‬

‫‪) .‬למעשה‪ ,‬מבודדים את ה‪ DNA-‬הרלוונטי(‪.‬‬ ‫השרשרת הקלה ‪-‬‬
‫‪µ‬‬ ‫את המקטעים הללו‪ ,‬מחברים למקטע אחד‪ ,‬וזה למעשה‬
‫‪vDJ‬‬
‫‪δ‬‬
‫הגן עמו אנו עובדים‪ .‬תא שיבטא את הגן הזה‪ ,‬יבטא‬
‫‪vJ‬‬ ‫‪κ‬‬
‫רצפטור ספציפי ל‪ .X-‬ה‪ ,X-‬ידוע מההיברידומה‪ .‬בניסוי‬
‫המתואר‪ ,‬ה‪ X-‬הוא ‪ – HEL‬ליזוזים מביצים של תרנגולת‪ .‬כאשר נזריק את ה‪HEL -‬‬
‫לעכבר‪ ,‬העכבר יפתח תגובה חיסונית‪ .‬מאידך‪ ,‬אם ניצור עכבר טרנסגני לליזוזים‪,‬‬
‫ע"י החדרת הגן ל‪ HEL-‬לעכבר‪ ,‬באופן כזה שהוא יבוטא בכל תאי הגוף‪ ,‬העכבר לא‬
‫יפתח תגובה חיסונית כאשר נזריק לו ‪ .HEL‬עכבר כזה יוגדר כ‪mHEL (membrane-‬‬
‫‪ .(HEL‬עכבר טרנסגני נוסף יבנה כך‪ ,‬שה‪ HEL-‬שהוא יבטא יופרש מהתאים‪ ,‬ולא‬
‫יוצג עליהם‪ .‬עכבר כזה יוגדר כ‪.(sHEL (soluble HEL-‬‬
‫הן ה‪ mHEL-‬והן ה‪ sHEL-‬מבטאים אנטיגן לא עכברי‪ ,‬שעבורם הוא אנטיגן עצמי‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שניהם לא יפתחו תגובה חיסונית כאשר יוזרק להם ‪.HEL‬‬
‫ניצור עכבר נוסף‪ ,‬שמבטא את הגן ל‪ anti-HEL -‬מההיברידומה )ע"י יצירת חיבור‬
‫‪ ,vDJ-µ δ‬וכן ‪ vJ-κ‬של ההיברידומה(‪ .‬הפרומטור יהיה של אימונוגלובולינים‪ ,‬וכך‪,‬‬
‫רק תאי ‪ B‬יבטאו את הרצפטור הזה‪ .‬עכבר כזה יוגדר כ‪.anti HEL Ig/Tg-‬‬
‫אם נכליא בין העכברים הטרנסגנים‪ ,‬חלק מצאצאיהם יהיו טרנסגנים הן עבור‬
‫האנטיגן‪ ,‬והן עבור הרצפטור‪ .‬כך‪ ,‬נוכל לבדוק מהי הסבילות החיסונית כשהאנטיגן‬
‫הוא ממברנלי‪ ,‬ומה הסבילות כשהאנטיגן הוא מסיס‪ .‬את ה‪ HEL -‬ניתן לסמן בחומר‬
‫פלורסצנטי‪ ,‬ולבדוק אילו תאים קושרים אותו‪ .‬יש לזכור כי תאי ‪ B‬מסוגלים לקשור‬
‫אנטיגן חופשי‪ ,‬בעוד תאי ‪ T‬מסוגלים לקשור אנטיגן רק אם הוא מוצג על‬
‫הממברנה‪.‬‬

‫בעכבר נורמלי יש תאים שמייצרים רצפטור נגד ‪ ,HEL‬אך לא בכמות שאנו יכולים‬
‫‪6‬‬
‫למדוד )כמות זאת נמצאת מתחת לסף הרגישות של התגובה(‪.‬‬
‫בעכבר הטרנסגני )‪ ,(anti HEL Ig/Tg‬לעומת זאת‪ ,‬כל תאי ה‪ B-‬מכילים את‬
‫הרצפטור ל‪ .HEL-‬זהו עכבר מונוקלונאלי‪ .‬הוא לא מפתח תאים אחרים עם‬
‫רצפטורים אחרים עקב ה‪ :allelic exclusion -‬הגן לרצפטור של ‪ HEL‬הוא פרודקטיבי‪,‬‬
‫והוא מונע את היוווצרותם של רצפטורים אחרים‪.‬‬
‫כשה‪ anti HEL Ig/Tg-‬מוכלא עם ‪ ,mHEL\Tg‬מתקבל צאצא‪ .‬בצאצא זה‪ ,‬כבכול‬
‫עכבר‪ ,‬נוצרים תאי ‪ B‬במח העצמות‪ .‬תאים אלו רואים כבר במח העצמות אנטיגן‪,‬‬
‫והם עוברים סבילות חיסונית‪ .‬הרצפטורים כנגד ה‪ HEL-‬נעלמו‪ ,‬והם כלל לא‬

‫חלק זה מתאר את הצילום שחולק ב ‪.-02.04.2001‬‬ ‫‪6‬‬

‫‪28.03.2001‬‬

‫מתבטאים בפריפריה‪ .‬אין תאים שקושרים ‪ .HEL‬חלק מהתאים שעוברים את‬

‫תהליך הסבילות החיסונית עוברים אפופטוזה )‪ ,(clonal deletion‬אך חלקם עוברים‬
‫רקומבינציה שנייה בלוקוס )‪ .(secondary rearrangement‬זו החלפת ספציפיות של‬
‫התאים‪.‬‬
‫כאשר ה‪ anti HEL Ig/Tg-‬מוכלא עם ‪ ,sHEL\Tg‬עוצמת הסיגנל שמקבלים תאי ‪B‬‬
‫שנוצרים במח העצמות בצאצא נמוכה יותר‪ .‬הפנוטיפ של הסבילות החיסונית‬
‫שונה‪ .‬במצב זה חל מנגנון ה‪ .anergy-‬יש לימפוציט מסוג ‪ ,B‬והם קושרים את ה‪-‬‬
‫‪ HEL‬במח העצמות‪ ,‬אך עוצמת הקישור נמוכה‪ .‬מכיוון שרמת ה‪ HEL-‬נמוכה‪,‬‬
‫מתבטאים פחות רצפטורים על הממברנה‪ .‬זהו סמן למצב של ‪ .anergy‬כשניקח את‬
‫התאים הללו‪ ,‬ונגרה אותם עם ‪ ,HEL‬לא תחול תגובה חיסונית‪.‬‬

‫‪peripheral tolerance .6.2.3.2‬‬

‫בתהליך זה מדובר בתא ‪ B‬בוגר שנמצא בפריפריה‪ .‬תא כזה יכול‪ ,‬כמובן‪ ,‬לקשור‬
‫אנטיגן‪ .‬קיימות שתי קבוצות אנטיגנים עיקריות‪:‬‬
‫‪T-dependent antigen .1‬‬
‫‪T-independent antigen .2‬‬

‫‪T-dependent antigen .6.2.3.2.1‬‬

‫לתא ‪ B‬יש רצפטור ספציפי לאנטיגן‪ .‬הוא קושר אנטיגן חופשי‪ ,‬ומכניס אותו לתוך‬
‫התא‪ .‬הקישור בין הרצפטור לאנטיגן גורם להעברת סיגנל לתא‪ .signal one ,‬זהו‬
‫הסיגנל הראשון )כמה מפתיע(‪ ,‬שלימפוציט ‪ B‬מקבל )במידה והקשירה מספיק‬
‫חזקה(‪.‬‬
‫האנטיגן עובר אינטרליזציה לתוך התא‪ ,‬ושם הוא נחתך ומעובד )באנדוזם(‪ .‬חלק‬
‫ממולקולת האנטיגן עוברות בתוך התא אינטראקציה עם מולקולה שנקראת ‪MHC‬‬
‫‪ – major histocompetibility complex‬מ‪) class II-‬פירוט בהמשך(‪ .‬לאחר מכן‪ ,‬חלק‬
‫האנטיגן שהגיב עם ה‪ MHC-‬מוצג על ממברנת לימפוציט ‪ ,B‬ביחד עם ה‪.MHC-‬‬
‫תאים בעלי יכולת לקלוט אנטיגן חיצוני‪ ,‬לעבדו‪ ,‬ולהציגו כאשר הוא קשור ל‪MHC-‬‬
‫‪ class II‬נקראים ‪.APC – Antigen Presenting Cell‬‬
‫הצגת האנטיגן מיועדת עבור לימפוציט ‪ ,T‬שספציפי לאנטיגן‪ .‬נוצרת אינטראקציה‬
‫בין האנטיגן המוצג לבין הרצפטור של תא ה‪ ,T -‬ונוצר מעיין דו שיח בין התאים‪,‬‬
‫שגורם לביטוי מולקולות שונות על גבי ממברנות שני התאים‪ ,‬וכן ליצור ציטוקינים‪.‬‬
‫זהו שפעול הדדי‪.‬‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫מבחינת לימפוציט ‪ ,B‬לימפוציט ‪ T‬מציג מולקולה שנקראת ‪,CD40-ligand‬‬

‫שמבוטאת על תא ה‪ T-‬לאחר הגירוי הראשוני שמגיע מתא ‪ .B‬לימפוציט ‪ B‬מציג את‬
‫ה‪ CD40-‬באופן קבוע‪ .‬נוצרת אינטראקציה בין הרצפטור לליגנד‪ .‬האינטראקציה הזו‬
‫חיונית להעברת ‪ ,signal two‬לתא ‪ B. signal two‬משמש כ‪.costimulation signal-‬‬
‫הציטוקינים שנוצרים במהלך האינטראקציה‪ ,‬חיוניים להעברת ‪.signal two‬‬
‫‪ signal one‬בשילוב עם ‪ signal two‬גורם לשפעול לימפוציט ‪ .B‬תא ‪ B‬שקיבל את שני‬
‫הסיגנלים עובר פוליפרציה ודיפרנציציה )בלעז‪ :‬חלוקה והתמיינות(‪ .‬הוא יוצא את‬
‫ה‪ ,germinal center-‬וחלים בו ה‪ ,somatic mutations-‬וכן ‪) isotype switch‬קוקטיל‬
‫‪;TgFβ‬‬ ‫הציטוקינים משפיע על האיזוטים שהתא ירכוש‪ IgA; IL-4  IgE :‬‬
‫אינטרפרון ‪ .(  IgG‬תא שלא קיבל אחד מהסיגנלים לא יעבור תהליכים אלו‪.‬‬

‫לימפוציט ‪ B‬בוגר שרואה בפריפריה אנטיגן עצמי‪ ,‬מקבל את ‪ .signal one‬לימפוציט‬

‫כזה לא יופעל‪ ,‬אלא יעבור את הסבילות החיסונית‪ ,‬מכיוון שהוא לא יקבל את‬
‫‪ .signal two‬העדר הסיגנל השני יגרום לאפופטוזה‪ signal one .‬ללא סיגנל ‪signal‬‬
‫‪ two‬הם מתכון בטוח לאפופטוזה‪ .‬זה קורה מכיוון שלתאי ה‪ T-‬יש סבילות חיסונית‪.‬‬
‫במצב נדיר‪ ,‬בו הן תא ‪ T‬והן תא ‪ B‬אוטו‪-‬ראקטיביים יהיו סמוכים זה לזה‪ ,‬מנגנון‬
‫הסבילות החיסונית לא יופעל‪.‬‬

‫‪T-independent antigen .6.1.3.2.2‬‬

‫התגובה כנגד אנטיגנים אלו לא תלוייה בתאי ‪ .T‬אין צורך ב‪ signal two-‬וכו'‪.‬‬
‫‪ – T-Independent antigen 1 .1‬כנגד מרכיבים‬ ‫קיימת חלוקה לשתי קבוצות‪:‬‬
‫חיידקים של הפולש )ליפופוליסכריד לדוגמא(‪ .‬מרכיבים אלו נקשרים ל‪B-cells -‬‬
‫דרך הרצפטור‪ ,‬והם נקשרים‪ ,‬ככל הנראה לרצפטור‪ ,‬ובנוסף לרצפטור מיטוגני‬
‫)רצפטור נוסף הקיים במבמרנה(‪ .‬היקשרות לשניהם גורמת לשפעול תא ה‪.B-‬‬
‫‪ – T-independent antigen 2 .2‬האנטיגנים גם בקבוצה זו‬
‫הם חיידקים‪ ,‬אך האנטיגן "הנמצא בשימוש" הוא ריבוי של אתרים חוזרים‬
‫שנקשרים לכמה רצפטורים )‪ ,(cross linking‬וכך משפעלים את תא ה‪.B-‬‬

‫תגובה זו שונה מהתגובה שמערבת בד"כ תאי ‪ :T‬אין ‪ ,isotype switch‬ואין ‪somatic‬‬
‫‪ .mutations‬כמו כן לא נוצר זיכרון חיסוני )כלומר‪ ,‬התגובה החיסונית ל‪T- -‬‬
‫‪ independent antigen‬היא תמיד תגובה ראשונית(‪ .‬כל הדברים הללו תלויים‬
‫בלימפוציט ה‪) T-‬ומכיוון שהוא לא נקשר לתא ה‪ ,B-‬הוא לא גורם להם(‪.‬‬
‫‪28.03.2001‬‬

‫התגובה החיסונית מווסתת‪ ,‬על מנת לסיימה כשאין בה עוד צורך‪ .‬אחד ממנגנוני‬
‫ההגנה מבוסס על העובדה שרצפטורים במערכת החיסון יכולים בתנאים מסויימים‬
‫להביא לתגובה אחת‪ ,‬ובתנאים אחרים לתגובה אחרת‪ .‬תגובה אחת יכולה להיות‬
‫שפעול‪ ,‬ואילו השנייה תגרום להפסקת התגובה )והכל – ע"י אותו רצפטור(‪.‬‬
‫תא ה‪ B-‬יצר תא פלזמה שייצר נוגדנים מסיסים )זהים לרצפטור שמוצג על‬
‫הממברנה שלו(‪ .‬הקומפלקס ‪ Ag-Ab‬יכול להיקשר לתא ‪ B‬דרך ה‪) Fc-‬באמצעות‬
‫‪ ,Fc-receptor‬שאינו ספציפי‪ ,‬הנמצא על תא ה‪ .(B -‬קישור בו זמני של אנטיגן ל‪Fc--‬‬
‫‪ ,receptor‬וכן של ‪ Fc‬של נוגדן שקשר אנטיגן ל‪ ,Fc-receptor-‬גורם להעברת סיגנל‬
‫שמעכב התחלקות ומיון‪ ,‬דבר שעוצר את התגובה החיסונית‪ .‬ההיגיון מאחורי כך‬
‫נעוץ בעובדה‪ ,‬שסטטיסטית‪ ,‬כשלימפוציט קושר אנטיגן שכבר קשור אליו נוגדן‬
‫מסיס‪ ,‬אזי יש מספיק נוגדנים בדם‪ ,‬ולכן ניתן לעצור את התגובה‪.‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫‪ .7‬לימפוציטים מסוג ‪T‬‬

‫לימפוציטים מסוג ‪ T‬הם זרוע נוספת של מערכת החיסון הנרכשת‪ .‬בעלי שני‬
‫תפקדים‪:‬‬
‫‪ .1‬וויסות התגובה החיסונית – ע"י תאים מסייעים )‪ (helpers‬או מדכאים )‬
‫‪ .(suppressors‬תאים אלו מווסתים את כל התגובה החיסונית‪ ,‬על כל ענפיה‪ .‬הם‬
‫מווסתים את התמיינות לימפוציטי ‪ ,B‬היווצרות המוטציות הסומטיות‪ ,‬וכו'‪ .‬כמו כן‬
‫הם מווסתים את פעילות התאים הציטוטוקסים‪ .‬התאים המווסתים‪ ,‬מווסתים את‬
‫התגובה החיסונית באמצעות‪:‬‬
‫‪ .1‬ציטוקינים‬
‫‪ .2‬אינטראקציות עם תאים אחרים‪.‬‬
‫‪ .2‬פעילות יזומה כנגד תאים פולשים ע"י תאים אפקטוריים‪ .‬תאים אלו הם ‪cytotoxic‬‬
‫)הורגים את תא המטרה(‪ .‬תאי המטרה יכולים להיות תאים שנגועים בוירוס‪ ,‬תאי‬
‫סרטן או תאי שתל‪.‬‬
‫מובן‪ ,‬אם כך‪ ,‬כי תגובתם של תאי ‪ T‬היא תגובה תאית‪.‬‬

‫‪T cells‬‬

‫‪regulatory‬‬ ‫‪effectory‬‬
‫‪cytotoxic‬‬

‫‪helper‬‬ ‫‪suppresor‬‬

‫‪ .7.1‬תגובת לימפוציטי ‪T‬‬

‫‪ .7.1.1‬הרצפטור של לימפוציטים מסוג ‪T‬‬

‫התגובה היא ספציפית לאנטיגן‪ .‬עקב כך יש לשפעל רק את האוכלוסייה‬
‫)מכל הסוגים( יש רצפטור ספציפי‬ ‫המתאימה‪ .‬בדומה לתאי ‪ ,B‬גם לתאי ‪T‬‬
‫לאנטיגן‪ ,‬שדומה במבנהו לזה של לימפוציט ‪ .B‬הרצפטור של תאי ‪T (T cell‬‬
‫‪ (receptor=TcR‬הוא הטרודימר‪ :‬בנוי משתי שרשרות חלבונים באחת משתי‬
‫‪ α β - 90% .1‬מתאי ‪.T‬‬ ‫האפשרויות הבאות‪:‬‬
‫‪ γ δ‬מתאי ‪.T‬‬ ‫‪- 10% .2‬‬
‫אין ערבוב בין הזוגות‪.‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫באנליזה שמבודדת את השרשרות נמצא שהן שרשרת ‪ ‬והן שרשרת ‪ ‬בנויות‬

‫משני דומיינים‪ :‬אחד וריאבילי )‪ ,(V‬ואחד קבוע )‪ .(C‬הדומיין הוריאבילי של‬
‫שרשרת ‪ ‬בונה‪ ,‬ביחד עם הדומיין הוריאבילי של שרשרת ‪ ‬את אתר הקישור‬
‫לאנטיגן )כמו בנוגדן(‪ .‬הדומיין הקבוע של השרשרות‪ ,‬גורם להיווצרות של מרחק‬
‫מה בין האתר הפעיל לממברנת התא‪ .‬רצפטור של תא ‪ T‬לעולם לא מופרש!‪.‬‬

‫הדומיין הוריאבילי של שרשרות ‪ ‬ו‪ γ -‬דומה במבנהו לדומיין הוריאבילי של‬

‫השרשרת הקלה של הנוגדן‪ .‬בעת בנייתו יש יצירת רקומבינציה ‪ .vJ‬הדומיין‬
‫הוריאבילי של שרשרות ‪ ‬ו‪ δ -‬בנוי מרקומבינציות ‪ ,vDJ‬כמו השרשרת הכבדה‬
‫של הנוגדן‪ .‬כל הלוקוס של שרשרת ‪ ‬נמצא בתוך הלוקוס של שרשרת ‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬כשיש רקומבינציה של ‪ ,‬כל הלוקוס של ‪ ‬נעלם‪.‬‬
‫יצירת הרקומבניציות ‪ vJ‬ו‪ vDJ-‬נעשה בדיוק לפי עקרונות הרקומבינציה בלימפוציט‬
‫‪ .(B (recombinase, allelic exclusion, frameshift, TdT at the vDJ‬השוני היחיד הוא‬
‫ההגבלה של יצירת הטרו‪-‬דימרים ‪ ‬או ‪ ‬בלבד‪.‬‬

‫למעט ה‪ TcR-‬עצמו‪ ,‬קיים קומפלקס נוסף‪ .CD3 ,‬קומפלקס זה בנוי ממולקולה‬

‫‪) γ , δ , ε‬בלי קשר לדומיינים של ה‪.(TcR-‬‬ ‫שבנויה משלוש תת יחידות ‪-‬‬
‫לקומפלקס זה יש חשיבות רבה בהעברת הסיגנל לתא )כמו ‪ Igα‬ו‪ Igβ -‬ב‪.(BcR-‬‬
‫כמו כן‪ ,‬קיימת מולקולה הומו‪-‬דימרית‪) ζ ,‬ז ֶ ַ‬
‫טא(‪ ,‬שתפקידה להביא את הקומפלקס‬
‫של ה‪ CD3-‬וה‪ TcR-‬לממברנה‪ .‬בתנאי תרבית‪ ,‬ע"י שימוש בנוגדנים ‪ ,Anti-CD3‬ניתן‬
‫לשפעל את לימפוציטי ‪ .T‬כלומר‪ ,‬ניתן לשפעל את תא ‪ ,T‬גם ללא ה‪) TcR-‬דבר‬
‫המעיד על חשיבות ‪????? .(CD3‬‬

‫מולקולות חשובות נוספות בקומפלקס הרצפטור הן ‪ CD4‬ו‪ .CD8-‬בלימפוציטי ‪T‬‬

‫בוגרים יש תאים שמבטאים או את ה‪ CD4 -‬או את ה‪ .CD8-‬מולקולות אלו נמצאות‬
‫בקשר עם קומפלקס ה‪ ,TcR-‬והן מאפשרות לו להיקשר למולקולת ‪ MHC‬עצמית‬
‫)בתנאי שה‪ MHC-‬מציג אנטיגן(‪ .‬על מנת שלימפוציט ‪ T‬יגיב‪ ,‬הוא חייב להיקשר ל‪-‬‬
‫‪ MHC‬עצמי‪ .‬לימפוציט ‪ T‬יודע להגיב אך ורק כאשר הוא רואה אנטיגן ו‪ MHC-‬עצמי‪.‬‬
‫כאן‪ ,‬חשוב לציין שלימפוציטים מסוג ‪ ,T‬בניגוד ללימפוציטים מסוג ‪ B‬לא קושרים‬
‫אנטיגן חופשי )מסיס או לא מסיס(‪ .‬לימפוציט ‪ T‬צריך שהמולקולה האטיגנית‬
‫תוחדר פנימה‪ ,‬תעובד ותוצג עבורו‪ ,‬ע"י תא אחר – ‪) antigen presenting cell‬לדוגמא‬
‫– תא ‪ .B‬ראה ‪ .(.6.2.3.2.1‬רק אנטיגן שמוצג על הממברנה‪ ,‬בשילוב עם ‪MHC‬‬
‫מזוהה ע"י לימפוציט ‪.T‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫‪ .7.1.2‬ספציפיות התגובה‬
‫הבסיס לתגובת לימפוציטי ‪ T‬הוא ‪ – MHC-restriction‬תגובה ל‪ MHC-‬מסויים‪.‬‬
‫‪ antigen presenting cell‬שבלע אנטיגן‪ ,‬מציג את האנטיגן ואת ה‪ .MHC-‬הרצפטור של‬
‫לימפוציט ‪ T‬מזהה את המבנה של האנטיגן עם ה‪ ,MHC-‬מבחינה מרחבית‪ .‬רצפטור‬
‫זה לא מזהה את ה‪ MHC-‬או את האנטיגן בנפרד‪ .‬הקומפלקס שה‪ MHC-‬יוצר ביחד‬
‫עם האנטיגן מהווה יחידה המזוהה ע"י לימפוציט ‪.T‬‬
‫כאשר לוקחים תא ‪ T‬שספציפי לאנטיגן מסויים מפרט מסויים‪ ,‬ומנסים להגיבו עם‬
‫תא שמציג את האנטיגן הרלוונטי ו‪ MHC-‬מפרט אחר‪ ,‬הרצפטור של תא ה‪ T -‬לא‬
‫מזהה את הקומפלקס שנוצר‪ ,‬מכיוון שמבנהו המרחבי של הקומפלקס שונה‪.‬‬
‫העובדה שתא ה‪ T-‬מכיר אך ורק קומפלקס של אנטיגן מסויים עם ה‪ MHC-‬שלו‬
‫)שאינו מפרט אחר(‪ ,‬היא ה‪ :MHC restriction-‬חוסר תגובה עקב העדר תואם ב‪-‬‬
‫‪.MHC‬‬
‫כאשר מנסים להגיב את תא ה‪ T -‬עם תא שמציג את ה‪ MHC-‬הרצוי אך עם אנטיגן‬
‫אחר‪ ,‬אין תגובה‪ ,‬מכיוון שאין ספציפיות‪ .‬בפרט ממנו נלקח תא ה‪ ,T -‬יהיה תא ‪T‬‬
‫אחר‪ ,‬שיהיה ספציפי לאנטיגן הנדון‪ ,‬ולפיכך הוא יגיב עם התא הנדון‪.‬‬

‫‪ .7.1.3‬התמיינות לימפוציטי ‪T‬‬

‫התמיינות לימפוציטי ‪ T‬מבטיחה שהתאים הנוצרים יוכלו להבחין בין העצמי לזר‪.‬‬
‫התהליך חל באיבר חיסון ראשוני – הטימוס‪.‬‬
‫לימפוציט ‪ T‬ראשוני נוצר במח העצמות‪ .‬כאשר הוא עוזב את מח העצמות‪ ,‬הוא‬
‫בעל מחויבות לשורת תאי ‪ .T‬הוא יוצא לדם‪ ,‬ומגיע לטימוס באופן מכוון‪ ,‬ע"י‬
‫מולקולות הצמדה )‪ ,(homing receptor‬שמכווינות את התא לאתר מסויים‪.‬‬

‫‪ .7.1.3.1‬הטימוס‬
‫הטימוס – בלוטה מעל הלב‪ .‬מגיעה לשיא פעילותה בבגרות המינית‪ ,‬ומשלב זה‬
‫מתחילה להתנוון‪ .‬נפחה מתמלא בתאי שומן‪ ,‬אך עדיין יש פעילות של התמיינות‬
‫בתאי ‪ ,T‬גם באדם מבוגר מאוד )וגם בעכבר מבוגר מאוד(‪.‬‬

‫‪ .7.1.3.1.1‬היסטולוגיה של הטימוס‬
‫הטימוס בנוי מקורטקס ומדולה‪.‬‬
‫הקורטקס‪ ,‬צפוף בתאים‪ ,‬ברובם תאי ‪ T‬שעוברים פוליפרציה‪ .‬תאי ה‪ T-‬שנודדים‬
‫ממח העצמות מתחלקים ומתמיינים בקורטקס‪ ,‬ואז הם עוברים למדולה‪ .‬הקורטקס‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫מכיל תאי אפיתל מיוחדים מאוד‪ ,‬שנמצאים רק בטימוס‪ .‬תאים אלו מבטאים ‪MHC‬‬
‫‪ class I‬וגם ‪.MHC class II‬‬
‫במדולה נמצאים תאים בוגרים יותר‪ .‬תאים במדולה ששרדו את ההתמיינות יוצאים‬
‫מהמדולה כתאים בוגרים‪ .‬המדולה מכילה תאים דנטריטיים‪ ,‬שמציגים‪ ,‬כמו תאי‬
‫האפיתל בקורטקס ‪ MHC classs I‬וגם ‪.MHC class II‬‬
‫במעבר בין הקורטקס למדולה קיימים מקרופגים רבים‪.‬‬

‫‪ .7.1.3.1.2‬תפקוד הטימוס‬
‫לימופציטי ‪ T‬נכנסים לטימוס דרך הקורטקס‪ ,‬מבטאים רצפטור‪ ,‬ואז הם לומדים‬
‫לזהות את ה‪ MHC-‬העצמי של הגוף בו הם נוצרים‪ .‬במקביל הם עוברים סלקציה‬
‫נגד אנטיגנים עצמיים אחרים‪ ,‬למניעת פוטנציאל אוטואימוני‪.‬‬
‫‪ .1‬זיהוי העצמי‬ ‫כלומר‪ ,‬בטימוס יש שני תהליכי מיון‪:‬‬
‫‪ .2‬סילוק תאים בעלי פוטנציאל אוטואימוני‪.‬‬

‫‪ .7.1.3.2‬מולקולת ה‪MHC-‬‬
‫ה‪ (MHC (Major Histocompetability Complex-‬היא מולקולה פוליגנית ופולימורפית‪.‬‬
‫אותה מולקולה מקודדת ע"י מספר גנים )פוליגנית(‪ .‬יש באוכלוסייה פולימפורפיזם‬
‫גדול מאוד עבורה‪ .‬עקב שתי תכונות אלה יש שונות גדולה מאוד של המולקולה‬
‫באוכלוסייה‪.‬‬
‫בעכברים‪ ,‬ע"י הכלאות של עכברים "בתוך המשפחה" יוצרים זנים טהורים‪,‬‬
‫הומוזיגוטיים‪ ,‬וכך ניתן ליצור שני עכברים שה‪ MHC -‬שלהם זהה )בבני אדם‪ ,‬רק‬
‫לתאומים זהים יש ‪ MHC‬זהה‪ .‬השוני ב‪ MHC-‬בבני אדם יוצר בעיה בהשתלות(‪.‬‬
‫מולקולת ה‪ MHC-‬חיונית עבור הצגת אנטיגן עבור לימפוציטים מסוג ‪.T‬‬

‫קיימים שני סוגים של מולקולת ‪:MHC‬‬

‫‪ – class I‬מציגה אנטיגנים עצמיים – שמסונתזים בתוך התא של האורגניזם‪.‬‬
‫המולקולה הזו מתבטאת בכל תאי הגוף‪ .‬תאים סרטניים יכולים‬
‫לסנתז אנטיגן חדש‪ .‬אנטיגן זה יוצג ע"י ‪ .MHC class I‬חלבוני וירוס –‬
‫מסונתזים בתוך התא‪ ,‬יכולים להיות מיוצגים ע"י ‪.MHC class I‬‬
‫התגובה כנגד תאים שמבטאים ‪) MHC class I‬עם אנטיגן וירלי‪/‬סרטני( היא‬
‫ציטוטוקסית‪ ,‬דבר המביא לחיסול התא המציג‪.‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫‪ - class II‬מציגה אנטיגנים חיצוניים‪ .‬התא לוקח אנטיגן מבחוץ‪ ,‬מכניסו פנימה‪,‬‬
‫מעבד אותו‪ ,‬חותך אותו‪ ,‬ומציגו עם ‪ .MHC class II‬לדוגמא – חלבונים‬
‫חיידקיים‪ ,‬בקטריליים וכו'‪.‬‬
‫‪ -antigen presenting cells‬תאי ‪,B‬‬ ‫מולקולות ‪ MHC class II‬מתבטאות ע"פ‬
‫מונוציטים למינהם‪ ,‬תאי דנטריטים‪ ,‬אאוזינופילים‪ ,‬בזופילים‪ ,‬נויטרופילים‪.‬‬
‫התגובה כנגד תאים שמבטאים ‪ MHC class II‬גורמת להפעלת התאים‬
‫המווסתים‪ ,‬דבר שיוליך לתגובה נוגדנית )בעיקר(‪.‬‬

‫‪ .7.1.3.2.1‬פעילות ה‪ MHC-‬בתהליך הלמידה של לימפוציטי ‪T‬‬

‫תא ‪ T‬צעיר יוצא ממח העצמות‪ ,‬ומגיע לטימוס כאשר אין לו רצפטור לאנטיגן‪ .‬הוא‬
‫נכנס לקורטקס‪ ,‬ובמצב זה אין לו הוא ‪ .(CD4-CD8- (double negative‬בקורטקס‪,‬‬
‫התא עובר רקומבינציה‪ ,‬קודם בשרשרת ‪ ,‬ואח"כ בשרשרת ‪) ‬כמו בלימפוציט‬
‫‪ ,B‬השרשרת הכבדה עוברת רקומבינציה לפני הקלה(‪ .‬אם הרקומבינציות‬
‫פרודקטיביות‪ ,‬תא ה‪ T-‬מבטא רצפטור )וזהו‪ ,‬מן הסתם‪ .(TcR ,‬עתה התא הוא‬
‫‪ (CD4+CD8+ (double positive‬תא כזה יכול לקבל סיגנלים‪ ,‬ולעבור את הסלקציה‪.‬‬
‫בקורטקס‪ ,‬כאמור‪ ,‬יש תאי אפיתל המציגים הן ‪ ,MHC class I‬והן ‪ .MHC class II‬תאי‬
‫ה‪ T-‬שהם ‪ double positive‬יכולים לקשור ‪.MHC‬‬
‫כאשר תא לא יכול לקשור ‪ ,MHC‬הוא עובר אפופטוזה )ומן הסתם הוא לא‬
‫מתפתח(‪ .‬רק תאים שמצליחים לקשור ‪ MHC class I‬או ‪ MHC class II‬ובנוסף‬
‫אנטיגן ימשיכו להתמיין‪ .‬תאים אלו יקבלו סיגנל חיובי להמשיך‪ .‬זהו ‪positive‬‬
‫‪ :selection‬סיגנל חיובי שבורר רק את התאים שקושרים ‪.MHC‬‬
‫לאחר שנבררו התאים שמזהים ‪ ,MHC‬יש לבדוק מי מהם קושר אנטיגן עצמי‪ ,‬על‬
‫מנת לחסל את הפוטנציאל האוטו‪-‬אימוני‪ .‬תאים שקושרים ‪ MHC‬ואנטיגן‪ ,‬כאשר‬
‫זיקת הקישור לאנטיגן גבוהה מסף מסויים‪ ,‬יעברו אפופטוזה‪ .‬זהו ‪.negative selection‬‬
‫האפיניות הגבוהה לאנטיגן מעידה על כך שמדובר בתא אוטואימוני‪ .‬תהליך זה חל‬
‫באזור המעבר בין הקורטקס למדולה‪ .‬ההנחה היא‪ ,‬שרוב האנטיגנים העצמיים של‬
‫הגוף מגיעים לאזור זה )כמו עבור לימפוציטים מסוג ‪ .(B‬תאים בעלי אפיניות נמוכה‬
‫לקומפלקס האנטיגן עם ‪ MHC‬שורדים‪ ,‬ומגיעים לפריפריה‪.‬‬

‫אם האנטיגן נקשר ל‪ ,MHC-class I-‬אזי התאים יצאו החוצה‪ ,‬ויהפכו להיות ‪CD4-‬‬
‫‪ .+CD8‬אלו תאים ציטוטוקסים‪ ,‬שמטרתם הם תאים שמציגים ‪ MHC-class I‬ואנטיגן‪.‬‬
‫מכאן ניתן להסיק ש‪ CD8-‬נקשר למולקולה ‪.MHC-class I‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫אם האנטיגן נקשר ל‪ ,MHC-class II-‬התאים יתמיינו ל‪ .-CD4+CD8-‬תאים אלו הם‬

‫תאים רגולטרוים )מווסתים(‪ ,‬שיזהו את ה‪ ,antigen presenting cells-‬שמציגים את‬
‫הקומפלקס ‪ MHC-class II‬ואנטיגן‪ .‬מכאן ניתן להסיק ש‪ CD4-‬קושר ‪.MHC-class II‬‬

‫מולקולות ה‪ MHC-‬מלוות את‬

‫תדירות‬
‫תהליך ההתמיינות של תאי ‪T‬‬ ‫התאים‬
‫‪cell’s‬‬
‫לאורך כל מסלול ההתמיינות‪.‬‬ ‫‪death‬‬
‫‪cell’s‬‬ ‫‪negative selection‬‬
‫תאי ‪ T‬בעלי אפיניות נמוכה‬ ‫‪death‬‬
‫‪positive selection‬‬
‫לתאים אחרים )תאי האפיתל‬ ‫אפיניות לשני סוגי‬
‫שמציגים את שני סוגי ה‪,(MHC-‬‬ ‫‪MHC‬‬

‫לא יזהו את ה‪ ,MHC-‬וימותו‪ .‬בטווח אפיניות מסויים )הטוחח די צר(‪ ,‬יש‬

‫אינטראקציה‪ ,‬ולכן התאים ישרדו )זהו ה‪ .(positive selcetion -‬כאשר האינטראקציה‬
‫‪7‬‬
‫חזקה מידי‪ ,‬קיימת סכנה אוטואימונית‪ ,‬ולכן התאים ימותו )‪.(negative slesction‬‬
‫יש לציין‪ ,‬כי ייתכן ובתאי ‪ T‬שהזיקה שלהם לא בטווח המתאים יש ניסיון‬
‫לרקומבינציה שנייה בלוקוס‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫‪ .7.1.3.3‬חשיבות הרקומבינציות‬
‫כמו בתאי ‪ ,B‬הרקומבינציה ביצירת הרצפטור היא קריטית להתמיינות לימפוצמט‬
‫‪ .T‬המעבר מתא שהוא ‪ double negative‬ל‪ ,double positive-‬ואח"כ ל‪ single-‬יכול‬
‫להיות מאובחן ע"י בחינת נוגדנים מונוקלונאלים כנגד ‪ CD4‬ו‪.CD8-‬‬
‫כאשר לוקחים טימוס וצובעים תאים פלורסצנטים עבור ‪ CD4‬ו‪ .CD8-‬בעכבר‬
‫נורמלי‪ ,‬רואים כמה אוכלוסייות‪.double negative, double positive & singels :‬‬
‫הרצפטור‪ ,‬מבוטא לאחר המעבר מ‪ double negative -‬ל‪ .double positive-‬למעשה‪,‬‬
‫המעבר בין השלבים מותנה בביטוי של הרצפטור‪ ,‬ואז מתחילה הסלקציה‬
‫)החיובית והשלילית(‪ .‬מי ששורד‪ ,‬מבין תאי ה‪ ,single-‬יוצא מהטימוס‪.‬‬
‫על מנת להוכיח שההתמיינות מותנת ב"רכישת" האנטיגן‪ ,‬משתמשים בעכבר‬
‫שהוא ‪ .RAG-knockout‬כל תאיו תקועים ב‪) double negative-‬בטימוס(‪ .‬התאים לא‬
‫יכולים לסנתז רצפטור‪ ,‬נתקעים בטימוס‪ ,‬ועוברים אפופטוזה‪.‬‬
‫‪ .1‬זיהוי בין זר לעצמי )זהו ה‪positive-‬‬ ‫לרקומבינציה‪ ,‬יש שתי מטרות בתאי ‪T:‬‬
‫‪.(selection‬‬
‫‪ .2‬סילוק הפוטנציאל האוטו‪-‬אימוני )זהו ה‪-‬‬
‫‪.(negative selection\clonal deletion‬‬
‫שאלה למבחן‪ :‬מה יקרה לעכבר ללא ‪ MHC class I‬או ‪ ?MHC class II‬איך יראו תאיו וכו'?‬ ‫‪7‬‬

‫ראה דף שחולק ב ‪.-04.04.2001‬‬ ‫‪8‬‬

‫‪04.04.2001‬‬

‫כל מה שנאמר לגבי רקומבינציה בלימפוציטים מסוג ‪ B‬נכון‪ ,‬באופן כללי‪ ,‬גם לגבי‬
‫לימפוציטים מסוג ‪.T‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪ .7.1.4‬גירוי לימפוציט‬

‫כאשר מופיע רצפטור על לימפוציט ‪ T‬הוא מסוגל לקבל סיגנל‪ .‬כמו בתאי ‪ ,B‬מעבר‬
‫הסיגנל זהה הן בתאי ‪ T‬צעירים‪ ,‬והן בתאי ‪ T‬בוגרים‪.‬‬
‫ה‪ TcR-‬נקשר ל‪ MHC-‬עם האנטיגן )שנמצא על‪-‬פני ‪.(antigen presenting cell‬‬
‫קומפלקס ה‪ CD3-‬משתתף בהעברת הסיגנל פנימה‪ .‬חלה טרנסדוקציה של‬
‫הסיגנל‪ ,‬ומתקבלות שתי מולקולות בתא‪) ,‬כמו במעבר הסיגנל של תאי ‪:(B‬‬
‫‪ – (inositol-3-phosphate (I3P .1‬שגורם לעליית ריכוז ‪ Ca+2‬בתוך התא‪.‬‬
‫‪ – (DiAcylGlycerol (DAG .2‬שמשפעלת את ‪.(protein kinase C (pkC‬‬
‫ה‪ pkC-‬המשופעל יחד עם העלייה בריכוז הסידן בתא גורם לשפעול ה‪:DNA -‬‬
‫שיעתוק וסינתוז חלבונים‪.‬‬

‫‪ .7.1.4.1‬סבילות חיסונית‬
‫‪central tolerance .7.1.4.1.1‬‬
‫כמו בתאי ‪ ,B‬כאשר הסיגנל ניתן לתאים צעירים‪ ,‬מתקבלת תגובה שונה מאשר‬
‫בתאים בוגרים‪ .‬בצעירים‪ ,‬הסיגנל חשוב לסבילות חיסונית‪ ,‬במקרה של ‪central‬‬
‫‪ .tolerance‬תהליך זה חל בטימוס )עבור תאי ‪ – B‬במח העצמות(‪ .‬כלומר‪central ,‬‬
‫‪ tolerance‬הוא תהליך שחל בתאים צעירים‪ ,‬הן עבור לימפוציטים מסוג ‪ B‬והן עבור‬
‫לימפוציטים מסוג ‪ .T‬סבילות חיסונית )‪ (central tolerance‬של תאי ‪ T‬מושגת בעיקר‬
‫ע"י ‪ – clonal deletion‬אפופטוזה של תאים שהרצפטור שלהם הוא כנגד העצמי‪ .‬זהו‬
‫‪ .negative selection‬לא ידוע‪ ,‬כרגע‪ ,‬אם יש ב‪ central tolerance-‬תהליך של‬
‫רקומבינציה שנייה בלוקוס‪.‬‬

‫‪peripheral tolerance .7.1.4.1.2‬‬

‫כמו בתאי ‪ ,B‬לא כל האנטיגנים העצמיים מבוטאים בטימוס‪ .‬בתא ‪ B‬שהכיל‬
‫רצפטור כנגד אנטיגן עצמי שלא היה במח העצמות‪ ,‬מחסור ב‪ signal two -‬גרם ל‪-‬‬
‫‪ .peripheral tolerance‬דבר דומה חל גם בתאי ‪ .T‬מחסור ב‪) signal two-‬ראה להלן(‬
‫מביא את התאים למצב של ‪) anergy‬וזהו ה‪ peripheral tolerance -‬של תאי ‪ .(T‬עבור‬
‫תאי ‪ ,B‬אנטיגן מסיס גרם ל‪.anergy-‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫לאחרונה‪ ,‬התגלה כי בעוד לימפוציט ‪ B‬מצב השיתוק הוא קצר זמן‪ ,‬מכיוון שהתאים‬
‫עוברים במהירות אפופטוזה‪ ,‬בלימפוציטי ‪ T‬מצב השיתוק הוא ארוך‪ .‬תאי ‪ T‬נשארים‬
‫משותקים במשך זמן רב‪ .‬תאים אלו יכולים‪ ,‬בתנאים מסויימים‪ ,‬להפוך לפעילים‬
‫מחדש‪ .‬מכאן‪ ,‬שתהליך ה‪ anergy-‬הוא הפיך‪.‬‬

‫כאשר תא ‪ T‬פוגש אנטיגן בפריפריה ייתכנו שתי תגובות‪:‬‬

‫‪ .1‬פגישה עם אנטיגן עצמי – תוליך ל‪.peripheral tolerance-‬‬
‫‪ .2‬פגישה עם אנטיגן זר – תוליך לשפעול‪.‬‬
‫‪ .1‬דרך ה‪.TcR-‬‬ ‫על מנת שת ‪ T‬ישופעל‪ ,‬הוא צריך לקבל שני סיגנלים‪:‬‬
‫‪ .2‬דרך מולקולת עזר‪.‬‬
‫כאשר תא ‪ T‬מקבל סיגנל רק דרך ה‪ ,TcR-‬הוא נכנס ל‪ .anergy-‬העדר ‪signal two‬‬
‫גורם ל‪) anergy-‬כאמור‪ ,‬בלימפוציטים מסוג ‪ B, anergy‬היה מנגנון שהתקיים ב‪-‬‬
‫‪ .central tolerance‬כאן מצב זה מתקיים ב‪ .(peripheral tolerance-‬מנגנון זה מאפשר‬
‫לבעלי חיים להגן על עצמם מפני תגובה אנטיגנית נגד אנטיגן עצמי‪ ,‬שלא מתבטא‬
‫בטימוס‪ ,‬בזמן שנוצר תא ה‪ T-‬האוטואימוני‪ .‬ניתן להחזיר לתאי ‪ T‬משותקים את‬
‫פעילותם‪.‬‬

‫‪ .7.1.4.2‬מהלך התגובה של תאי ‪T-helper‬‬

‫‪ .7.1.4.2.1‬היווצרות הקשר בין לימפוציט ‪ T‬לבין ה‪apc-‬‬
‫לימפוציטי ‪ T‬קושר אנטיגן דרך ה‪ .TcR -‬בקומלקס ה‪ TcR-‬נמצאת מולקולת ה‪CD3-‬‬
‫)שעוזרת‪ ,‬כזכור‪ ,‬בהעברת הסיגנל‪ ,‬וכן מולקולת ‪ CD‬נוספת‪ ,‬בדוגמא המתוארת –‬
‫‪) .CD8‬שנקשרת ל‪ .(MHC class I-‬הקשירה של ה‪ TcR-‬לאנטיגו נעשית למעשה‬
‫לקומפלקס של ‪ .MHC class I+antigen‬מולקולת ה‪ CD8-‬נקשרת למולקולת ה‪-‬‬
‫‪MHC class I‬באתר אחר מאתר הקישור של ה‪ TcR -‬לקומפלקס ה‪ ,MHC-Ag-‬על‬
‫מנת לחזק ולתמוך בקישור תא ה‪ T-‬לאנטיגן‪.‬‬

‫בתאי ‪ ,T‬כזכור‪ ,‬יש דו שיח בין התאים המתחברים )לאחר שנוצרה בינהם‬
‫האינטראקציה המתאימה(‪ .‬התאים מבטאים מולקולות חדשות ו‪/‬או מפרישים‬
‫ציטוקינים וכו'‪ ,‬שמהווים את הדו שיח הזה‪ .‬בסיס הראקציה הוא ההיקשרות בין ה‪-‬‬
‫‪ TcR‬לקומפלקס ‪ .MHC-Ag‬לכן‪ ,‬יש לחזק ולייצב את ההיקשרות הזו‪ ,‬על מנת‬
‫שהאינטראקציה בין התאים תמשך מספיק זמן‪ ,‬כדי שיתרחש הדו‪-‬שיח‪.‬‬
‫המולקולות שמייצבות את הקשר‪ ,‬הן מולקולות ההצמדה‪ .‬קיים מספר רב של‬
‫מולקולות כאלו‪ .‬כדוגמא ניקח את ‪ ,LFA-1‬ו‪ .ICAM-1-‬לימפוציטי ‪ T‬מבטא את ה‪-‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫‪ ,LFA-1‬בעוד ה‪) antigen presenting cell-‬ולהלן ‪ (apc‬מציג את ה‪ ,ICAM-1-‬שהוא‬

‫הליגנד של ה‪ .LFA-1-‬כמובן‪ ,‬מדובר ב‪ apc-‬שמציג אנטיגן )עם ‪.(MHC‬‬
‫תאי ה‪ T-‬מחפשים את ה‪ apc-‬שמציג את האנטיגן וה‪ MHC-‬שמתאימים להם‪.‬‬
‫בתחילה נוצרת היקשרות אקראית בין תא ה‪ T -‬ל‪ ,apc-‬כאשר ההיקשרות מבוססת‬
‫על אינטראקציה באפיניות נמוכה בין ה‪ LFA-1-‬לבין ה‪ .ICAM-1-‬נזכור כי ביטוי‬
‫מולקולת ההצמדה מוגבר בעת תהליך דלקתי )במצב רגיל‪ ,‬ביטוי מולקולת‬
‫ההצמדה הוא ברמה נמוכה(‪.‬‬
‫בשלב השני‪ ,‬נבחנת הספציפיות בין ה‪ TcR-‬לבין ה‪:MHC+Ag-‬‬
‫אם אין זיהוי‪ ,‬אזי אין סיבה להמשיך את הקשר‪ ,‬והתאים יפרדו‪.‬‬
‫אם יש זיהוי‪ ,‬חל שינוי מרחבי ב‪ ,LFA-1-‬שבעקבותיו זיקת ה‪ LFA-1-‬ל‪ICAM-‬‬
‫גדלה‪ ,‬וע"י כך הקשר שנוצר בין ה‪ TcR-‬ל‪ MHC+Ag-‬מיוצב‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬בין תא ה‪ T-‬לתא שמציג את ה‪ MHC+Ag-‬יש שלוש נקודות חיבור‪:‬‬

‫‪MHC+Ag-TcR .1‬‬
‫‪.(CD4 or CD8-MHC (II or I, correspondly .2‬‬
‫‪ .3‬מולקולת ההצמדה‪.‬‬

‫‪ .7.1.4.2.2‬השיחה בין תא ה‪ T-‬לבין ה‪apc-‬‬

‫כאשר נוצר הקשר‪ ,‬מועבר ‪ .signal one‬השפעול‪ ,‬יקרה‪ ,‬כאמור רק אם יעבור גם‬
‫‪) signal two‬העדר ‪ signal two‬יגרור שיתוק(‪.‬‬
‫בתא ‪ B‬מולקולות ‪ CD40‬ו‪) CD40-ligand-‬שהתבטא על תא ‪ ,T‬לאחר שתא ה‪T-‬‬
‫נקשר לתא ה‪ (B-‬היו אחראים על מעבר ‪.siganl two‬‬
‫בתאי ‪ T, signal two‬מתווך ע"י מולקולת ‪ ,B7‬ו‪ .CD28-‬ה‪ B7-‬מוצג ע"י ה‪ ,apc-‬והוא‬
‫משמש כליגנד‪ .‬תא ה‪ T-‬מבטא את ‪) CD28‬וזהו‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬הרצפטור(‪.‬‬
‫ה‪ apc-‬לא מבטא את ‪ B7‬באופן קבוע‪ .‬ביטוי ‪ B7‬מושרה עקב תהליך דלקתי‪ .‬תא‬
‫שמציג אנטיגן עצמי‪ ,‬לא יציג באופן נורמלי ‪ ,B7‬וע"י כך‪ ,‬למעשה‪ ,‬הוא יגרום‬
‫לסבילות חיסונית )‪ .(peripheral tolerance‬אבל‪ ,‬אם תא מציג אנטיגן זר‪ ,‬אזי הגיוני‬
‫כי הנטיגן גרם לדלקת או לנזק לרקמה )או לשניהם(‪ .‬אירועים אלו גורמים לביטוי‬
‫של ‪ .B7‬כשה‪ apc-‬מבטא את ה‪ B7-‬הוא יכול להשרות את ‪signal two (co-‬‬
‫‪ ,stimulation). signal two‬אם כך‪ ,‬מועבר עקב ההיקשרות בין ‪ B7‬לבין ה‪.CD28-‬‬
‫)שתי מולקולות אלו מתארות שפעול של ‪.(T-helper‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫‪ .7.1.4.2.2.1‬הערת אגב‪oral tolerance :‬‬

‫בניסוי‪ ,‬ניתן להזריק אנטיגן לוריד‪ ,‬וכך לא יגרם נזק לרקמה‪ .‬עקב כך ‪ B7‬לא‬
‫יבוטא‪ .‬אנטיגן כזה‪ ,‬משרה באמת סבילות חיסונית‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬האוכל מהווה אנטיגן‪ .‬עם זאת‪ ,‬רוב האוכלוסייה לא מפתחת תגובה חיסונית‬
‫לאוכל‪ .‬זאת ועוד ‪ -‬אם נאכל חלבון מסויים‪ ,‬ולאחר מכן נזריק אותו לשריר )תוך‬
‫כדי פגיעה ברקמה(‪ ,‬החלבון לא יעורר תגובה חיסונית‪ ,‬מכיוון שהוא עבר דרך‬
‫הפה‪.‬‬
‫מסתבר‪ ,‬כי ‪ 3%-1%‬מהחלבון נספג בדם בצורתו המלאה )או בפרגמנטים מאוד‬
‫גדולים שלו(‪ .‬עצם חדירתו לדם באופן תקין‪ ,‬שלא ע"י תהליך דלקתי‪ ,‬גורם להצגת‬
‫האנטיגן ללא מולקולת ה‪ ,co-stimulation-‬ולכן אין כנגדו תגובה‪ .‬זו הסיבה‪ ,‬לכך‬
‫שאוב האוכלוסייה לא אלרגית למזון‪.‬‬
‫החשיפה למזון קריטית לחיי התינוק‪ ,‬ולכן ממלות לא לתת לתינוק לאכול מוצרי‬
‫חיטה עד גיל ‪.(8-12month‬‬

‫כאשר תא ‪ T‬מקבל את שני הסיגנלים‪ ,‬יש ‪ cross talk‬בין התאים‪ .‬אם ה‪ apc-‬הוא תא‬
‫‪ ,B‬אזי הוא מבטא ‪ ,CD40-ligand‬ואז יש עוד ‪ cross talk‬בין התאים‪ .‬השיחה הזו בין‬
‫התאים גורמת לייצור של ציטוקינים )זה קורשה לאחר ‪ signal two. signal one‬לבדו‬
‫לא גורם לכך(‪ .‬כמו כן‪ ,‬חל שגשוג של תאי ‪ ,T‬לשתי תתי אוכלוסיות )שוב – נזכור‬
‫כי מדובר ב‪:T-helpers)-‬‬
‫‪.Thelper 1 .1‬‬
‫‪.Thelper 2 .2‬‬
‫יש הטוענים כי קיים גם ‪.Thelper 3‬‬
‫על תאים אלו נדון בהרצאות הבאות‪.‬‬

‫‪ .7.1.4.2.3‬השפעת תאי הציטוקינים המופרשים‬

‫הציטוקינים משפעלים את המקרופגים‪ ,‬וגורמים להם לפעילויות רבות ומגוונות‪ .‬בין‬
‫היתר‪ ,‬שפעולם כולל ביטוי מוגבר של ‪ Fc-receptors‬ו‪ ,complement receptors-‬דבר‬
‫שיתרום להגברת הפגוציטוזה‪.‬‬
‫כמו כן‪ ,‬הציטוקינים פועלים על תאי ‪ .B‬הם גורמים להם להתמיין לתאי פלזמה‬
‫)שייצרו נוגדנים‪ ,‬הם משרים את ה‪ ,isotype switch-‬את ה‪ ,somatic mutation-‬וכן הם‬
‫משרים התמיינות לתאי זיכרון‪.‬‬
‫‪04.04.2001‬‬

‫‪ .7.1.4.3‬מהלך התגובה של תאי ‪T-killer‬‬

‫תא ‪) T-killer‬בעל ‪ (CD8‬משופעל‪ ,‬גורם לליזיס של תא המטרה‪ .‬זו פעילות‬
‫ציטוטוקסית‪ .‬הרג התא מתווך ע"י רצפטורים או ע"י חומרים ביו‪-‬אקטיבים‪/‬ביו‪-‬‬
‫ראקטיביים )לדוגמא – פורפרין(‪ .‬נוצרת אינטראקציה בין שני תאים‪ ,‬ואזי התאים‬
‫מתרחקים‪ .‬תא אחד עובר אפופטוזה עקב האינטראקציה‪ ,‬והשני מגחך בהנאה‪,‬‬
‫וממשיך לחיות‪) .‬כאילו הייתה כאן נשיקת מוות(‪.‬‬

‫בשני מנגנוני התגובות‪ ,‬הן של ‪ T-killer‬והן של ‪ ,T-helper‬לא נמצאו ‪somatic‬‬

‫‪ mutations‬יש בכך היגיון רב‪ .‬אין ‪ .9isotype switch‬הרצפטור הוא ממברנלי בלבד‪,‬‬
‫והגנים שלו נמצאים בכלל בלוקסים שונים‪.‬‬

‫למבחן?‬ ‫‪9‬‬
‫‪16.04.2001‬‬

‫‪ .8‬תאי מערכת החיסון הקיימת )‪(innate‬‬

‫תאי המערכת הקיימת‪ ,‬כזכור‪ ,‬נחקרים הרבה פחות מאשר תאי המערכת הנרכשת‪.‬‬
‫עקב כך אנו מקדשים להם רק פרק אחד קטן ומסכן‪.‬‬

‫תאי המערכת הקיימת מתמיינים עד לשלב ההתמיינות הסופי‪/‬כמעט סופי במח‬

‫העצמות‪ ,‬כמו כל תאי הדם הלבנים )למעט הלימפוציטים‪ ,‬כמובן(‪ .‬בכל מקרה‪,‬‬
‫תאים אלו לא מתרבים יותר לאחר שהם יוצאים ממח העצמות‪ .‬גם ה‪,NK-cells-‬‬
‫ששיכים לשורה הלימפואידית לא מתרבים מחוץ למח העצמות‪.‬‬

‫‪ 8.1‬מונוציטים – ‪monocyte‬‬
‫מונוציטים בזרם הדם חיים במשך יום אחד‪ .‬הם עוברים התמיינות נוספת ברקמה‬
‫אליהם הם מגיעים‪ ,‬והופכים למקרופגים‪ .‬ברקמה המונוציטים )מקרופגים( מחכים‪.‬‬
‫בכבד – ‪.kupffer cells‬‬ ‫ברקמות שונות יש למונוציטים שמות שונים‪:‬‬
‫בטחול ובקשריות הלימפה – ‪.macrophages‬‬
‫ב‪.CNS – microglia-‬‬
‫בגלומרולוס של הכלייה – ‪mesangiel‬‬
‫‪dust‬‬ ‫‪cells‬‬ ‫–‬ ‫הנשימה‬ ‫במערכת‬ ‫‪.macrophages‬‬
‫‪((macrophages‬‬

‫המקרופגים נמצאים בכל הגוף‪ .10‬המקרופג בולע אנטיגן‪ ,‬מכניסו לתוכו )לתוך‬
‫המקרופג(‪ ,‬ומעבדו בקומפלקס הקרוי פגו‪-‬ליזוזום‪ .‬אותו מקרופג יכול להציג מספר‬
‫אפיטופים שונים‪.‬‬
‫המקרופג מציג את האנטיגן לתא ‪ T‬ולתא ‪) B‬לימפוציט ‪ ,B‬כזכור‪ ,‬מסוגל לזהות‬
‫אנטיגן חופשי‪ ,‬ואנטיגן שנמצא על ממברנת מקרופג(‪ .‬כך‪ ,‬יכול להתקבל קשר‬
‫עקיף בין תא ‪ T‬לתא ‪) B‬אם שניהם קשורים לאותו מקרופג‪ ,‬או לשני מקרופגים‬
‫שנמצאים סמוכים זה לזה(‪ .‬תא ה‪ B-‬ותא ה‪ ,T-‬רואים כך את אותו אנטיגן‪ ,‬אך לא‬
‫בהכרח את אותו אפיטופ‪ .‬תא ה‪ ,T-‬יקבל את ‪ signal one‬ואת ‪ signal two‬מהמקרופג‪.‬‬
‫תא ה‪ B-‬יקבל את ‪ signal one‬מהמקרופג‪ .‬את ‪ signal two‬הוא יקבל מתא ה‪.T-‬‬

‫‪ 10‬בעור‪ ,‬המקרופגים נמצאים למשך זמן ארוך‪ .‬בכתובות קעקע‪ ,‬המקרופגים בולעים את הצבע‪ ,‬אך‬
‫הם לא מסוגלים לפרקו‪ ,‬ולכן הצבע נשמר בקעקוע‪ .‬כשהמקרופג מת‪ ,‬הוא נבלע ע"י מקרופג אחר‪,‬‬
‫וגם מקרופג זה נתקע עם הצבע‪.‬‬
‫‪16.04.2001‬‬

‫‪ .8.1.1‬פעילות המקרופגים‬
‫המקרופג קובע‪ ,‬למעשה‪ ,‬את קצב הפגוציטוזה‪ .‬קצב זה תלוי ברמת קישור‬
‫המקרופג לקומפלקס הנבלע‪ .‬ניתן לראות הבדלים ברמות הקישור‪ ,‬בין חומרים‬
‫שונים )וזה בדיוק מה שמאפשר לקומפלקסים מסויימים להיות אופסונינים –‬
‫להגביר את קצב הפגוציטוזה(‪.‬‬
‫קשירה‬ ‫רמת‬ ‫אופסונין‬
‫פגוציט‪-‬אופסונין‬
‫‪±‬‬ ‫‪---‬‬
‫‪++‬‬ ‫‪complement c3b‬‬
‫‪++‬‬ ‫נוגדן‬
‫‪++++‬‬ ‫‪+‬‬ ‫‪complement c3b‬‬
‫נוגדן‬

‫המקרופג המשופעל תורם לתגובה החיסונית בכמה אופנים‪:‬‬

‫‪ .1‬הגברת רמת הביטוי של הרצפטורים‪ ,‬וכך הוא תורם להעלאת קצה‬
‫הפגוציטוזה‪ ,‬דבר שתורם ליעילות סילוק האונטיגן מהגוף‪.‬‬
‫‪ .2‬המקרופג המשפועל מפריש ציטוקינים שמגבירים את התהליך הדלקתי‬
‫)לדוגמא‪.(IL-2 :‬‬
‫‪ .3‬מקרופג משופעל פועל נגד גידולים ונגד פטריות‪.‬‬

‫לסיכום‪ :‬למקרופג תפקיד חשוב ועיקר בתגובה החיסונית בכל ענפיה‪ ,‬דבר‬
‫המתבטא ב‪:‬‬
‫‪ .1‬ויסות התגובה‪.‬‬
‫‪ .2‬זיהוי הרקמה‪.‬‬
‫‪ .3‬גרימת נזק לרקמה‪ ,‬ע"י הפרשת חומרים מחמצנים‪ ,‬ובנייתה מחדש )בניית‬
‫רקמת צלקת(‪.‬‬
‫‪ .4‬פעילות אנטיבקטראילית‪.‬‬
‫‪ .5‬פעילות הומורלית‪.‬‬
‫‪ .6‬שפעול לימפוציטים‪.‬‬

‫‪ .8.2‬נויטרופילים‬
‫הנויטרופילים מהווים כ ‪ -60%‬מתאי הדם הלבנים‪ .‬בדלקות חריפות הם עושים‬
‫פגוציטוזה לחיידקים ולקומפלקסים ‪ .Ag-Ab‬הנויטרופילים הם קצרי חיים‪ .‬זמן‬
‫מחצית החיים שלם נע בין ‪ 6-20hrs‬בדם‪ ,‬ובין ‪ 2-3days‬ברקמה‪.‬‬
‫‪16.04.2001‬‬

‫במח העצמות יש מאגר של נויטרופילים‪ .‬הם יוצאים ממח העצמות בשלב הקרוי‬
‫‪ bandel‬בו הגרעים נראה כשני אגסים שתלויים זה על זה‪ .‬בנויטרופיל בוגר‪ ,‬הגרעין‬
‫משונץ )ולכן הנויטרופיל משתייך ל‪.(polymorphonucleaer (PMN-‬‬
‫ריבוי נויטרופילים צעירים בדם פריפרי מעיד על תהליך דלקתי מתפתח‪.‬‬
‫‪Fc-receptor, complement receptor, MHC class II,‬‬ ‫‪11‬‬
‫‪MHC‬‬ ‫הנויטרופילים מכילים‪:‬‬
‫‪.class I‬‬
‫יצרום במח העצמות מושפע מאינטרלויקנים וציטוקינים )לדוגמא‪GMCSG – :‬‬
‫‪.(granulocyte monocyte colony stimulating factor‬‬

‫‪ .8.3‬איוזינופילים‬
‫איוזינופילים מהווים ‪ 5%-2%‬מתאי הדם הלבנים )יחסית מעט(‪ .‬חשיבותם היא‬
‫בחיסון נגד פרוטאזות ותולעים שונים‪ .‬האיוזינופילים גורמים להם לדה‪-‬גרנולציה‬
‫)הם פחות גורמים לפגוציטוזה(‪.‬‬
‫הגרנולות של האיוזינופילים מכילות חומרים מחמצנים‪ ,‬בעלי פעילות בבקרה על‬
‫תהליכים של רגישות יתר )‪ ,type I hypersensitivity‬שנגרמת עקב יתר היסטמין( –‬
‫‪ .histaminase‬זהו תהליך נורמלי ותקין‪.‬‬
‫האיוזינופילים מכילים‪Fc-receptor, complement receptor, MHC clsas I, MHC class :‬‬
‫‪.II‬‬
‫מכאן )עקב המצאות ‪ ,(MHC class II‬כמו כל תאי המערכת הקיימת‪ ,‬האיוזינופילים‬
‫הם ‪.antigen presenting cells‬‬

‫‪ .8.4‬בזופילים ותאי מסט‬

‫בזופילים ותאי מסט הם תאים דומים מאוד‪ ,‬שמקורם שונה‪ .‬מבנה התאים כמעט‬
‫זהה‪ ,‬והשוני בינהם קל ביותר‪.‬‬
‫תאים אלו נמצאים בדם‪ .‬מכילים גרנולות כחולות‪ .‬מהווים פחות מ ‪-0.2%‬‬
‫מהלויקוציטים )כאן הכוונה היא לבזופילים בלבד(‪ .‬משתתפים ברגישות יתר מיידית‬
‫)‪ .(type I hypersensitivity‬בדה‪-‬גרנלוציה שלהם הם משחריים הפרין‪ ,‬סרוטנין‪,‬‬
‫היסטמין ועוד‪ .‬אלו חומרים שמזרזים תהליך דלקתי‪.‬‬
‫תאים אלו מכילים‪ Fcε -receptor :‬שיכול לקשור ‪ IgE‬חופשי‪ .‬ההיקשרות תגרום‬
‫להופעת הגרנולות בתא‪ .‬העובדה שהקשירה היא ל‪ IgE -‬חופשי‪ ,‬מעידה שרגישות‬
‫יתר חלה אך ורק עקב חשיפה שנייה לאנטיגן‪.‬‬

‫‪ MHC class I‬נמצא‪ ,‬כזכור‪ ,‬בכל תאי הגוף‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪16.04.2001‬‬

‫‪12‬‬
‫‪Natural Killer and Killer cells .8.5‬‬
‫תאים אלו שייכים למשפחת ה‪ ,lgl – large granular leukocytes-‬וזאת למרות העובדה‬
‫שהתאים מתמיינים מהשורה הלימפואידית‪ .‬תאים אלו מבטאים סמנים הן של תאי‬
‫השורה הלימפואידית‪ ,‬והן של תאי השורה המילואידית‪ .‬אלו תאים שתפקידם הרג‬
‫של תאים אחרים‪) .‬כזכור‪ T-killer ,‬הרג בעת זיהוי של קומפלקס ‪ ,MHC-Ag‬בעזרת‬
‫‪.(CD8‬‬
‫ה‪ NK-‬וה‪ K-‬הורגים בעזרת רצפטור שמזהה ‪ IgG‬שקשור לתא מטרה‪ .‬הרצפטור‬
‫הוא ‪.ADCC – antibody dependent cell cytotoxicity -‬‬
‫אל תא המטרה נקשר ‪ .IgG‬ל‪ NK cell-‬יש רצפטור שמזהה ‪ IgG‬שקשור לתא‬
‫המטרה‪ .‬כאשר ה‪ Fc-‬של ה‪ IgG-‬מזוהה‪ ,‬ה‪ NK-‬יגרום להרג התא‪.‬‬
‫ה‪ NK-‬מזהים שינוי על פני התאים )התמרה סרטנית‪ ,‬הדבקה ויראלית(‪ .‬הם הורגים‬
‫גם תאים שלא מבטאים את ‪) MHC class I‬לדוגמא – תאי שתל(‪.‬‬
‫ה‪ NK-‬משופעלים ע"י אינטרפרונים‪ ,‬שמופרשים מתאים שנגועים בוירוס‪ .‬ההרג‬
‫נעשה ע"י שיחרור גרנולות שמכילות חומר ביו‪-‬אקטיבי בדם פרפורין‪ ,‬באזור המגע‬
‫עם תא המטרה‪ .‬הפרפורין גורם לליזיס של תא המטרה‪.‬‬
‫ה‪ NK-‬לא מפרישים אימונוגלובולינים‪ ,‬וככל הנראה אין להם רצפטורים ספציפיים‬
‫כמו של ‪ B‬ו‪ .T-‬מחקרים חדשים מראים אפשרות שקיים ‪.NK-receptor‬‬
‫תגובת ה‪ NK-‬אינה ‪ .MHC-restricted‬תאי ה‪ NK-‬מפרט אחד‪ ,‬יכולים להרוג תאים‪,‬‬
‫בלי קשר ל‪.MHC-‬‬
‫אין בתגובת ה‪ NK-‬זיכרון‪.‬‬
‫תאי ה‪ NK-‬מבטאים רצפטור ל‪ ,IL-2-‬שמיוצר ע"י לימפוציטי ‪ T‬בעלי ‪) CD4‬כלומר‬
‫‪ .(T-helper‬בעת קשירתו פעילות ההרג שלהם מוגברת‪.‬‬

‫‪.NK-natural killer cells; K-killer cells 12‬‬