Hebrewbooks Org 40009finnis

‫מבוא‬ ‫א‬ ‫מברא‬
‫הרבים‪ .‬זכות המצוה תגן עליהם ועל כל בני משפחותיהם היקרים ריזכו לרוב אושר‬ ‫הרב עזרא בצרי שליט״א‬
‫ועושר ובכל אשר יפנו ישכילו ויצליחו‪ ,‬ויגדלו דור ישרים יבורך‪.‬‬ ‫הבר ביה״ד הגדול ירושלים‬
‫ואסיים בברכה נאמנה לכל התורמים הנקובים בשמות ואלה שלא פורסם שמותם‬ ‫מבוא‬
‫אשר מחזיקים בידי המכון להמשיך פעליו הברוכים יהי ה׳ עמהם ויקויים בהם‬
‫מקרא שכתוב ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו‪ .‬ישכילו ויצליחו בכל אשר יפנו‬ ‫ספר הישר‪ ,‬הוא אהד הספרים העתיקים ביותר בתולדות ישראל‪ .‬ומאחר ולא‬
‫וברכת ה׳ תחול עליהם‪ .‬אנא ה׳ הושיענא אנא ה׳ הצליחה נא‪.‬‬ ‫כתוב שם המחבר נשאר הספר בגדר תעלומה‪.‬‬
‫בספר יהושע פרק י׳ פסוק י״ג נאמר; ״וידם השמש וירח עמד עד יקם גוי אויביו‬
‫הלא היא כתובה על ספר הישר ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום‬
‫תמים״‪.‬‬
‫נדיר מאד למצוא בתנ״ך ציון לספר אחר‪ ,‬כאן לדעת קצת מפרשים אחד‬
‫המקומות המועטים ביותר ועדיין הכל בגדר תעלומה מהו ספר הישר? מי חברו?‬
‫מתי חובר? האם מהבר הספר שלפנינו קראו כן על שם הפסוק? האם זהו ספר הישר‬
‫שנתכוס הפסוק עליו? דומני שעל כל שאלות אלה אי אפשר להשיב והכל הוא בגדר‬
‫נעלם‪ ,‬עד שיבוא אליהו‪.‬‬
‫ועיין במפרשים והתרגום שיש מפרשים שהבונה לספר בראשית‪ ,‬או דברים‪ ,‬עיין‬
‫בכלי יקר שם‪ .‬והרלב״ג כתב ״אחשוב שהיה נקרא כך ואבד עם הגלות וכבר רבו בו‬
‫הפירושים לרבותינו ז״ל‪.‬״ ודבר אחד ברור שספר זה חובר בתקופה קדומה ועתיקה‬
‫מאד לא מאוחרת מתקופת הבית השני‪ .‬על המצאות הספר ראה בהקדמה‪.‬‬
‫פעם ראשונה נדפס הספר לפני כארבע מאות שנה בערך בויניציה שנת שפ״ה‪,‬‬
‫ועקב היותו ספר מדרשי אגדות השוה לכל נפש יצא לאור מאז במהדורות רבות‪.‬‬
‫בבית עקד ספרים מונה ארבעים מהדורות מאז‪ ,‬ואך תורגם ללאדינו ויצא לאור‬
‫בשאלוניקי תרי״ח תרנ״ג‪ .‬כן תורגם לאנגלית ויצא לאור בשנת תרמ״ז‪.‬‬
‫ידיעות רבות ומענינות וחדושים רבים יש בו‪ .‬וענינים שלא מצאנום בספרים‬
‫אחרים‪ ,‬וגדולי הדורות השתמשו בו‪ .‬ומצטטים ממנו בספריהם‪ .‬וכאחד ממדרשי‬
‫רבותינו ז״ל יחשב‪.‬‬
‫בחרנו להדפיס מהדורה זו משום האותיות היפות שבה וכן מהדורה זו נקיה‬
‫מטעויות‪.‬‬
‫בספר זה זכה ידידנו היקר והחשוב רודך צדקה וחסד ה״ה ג׳אק אביכזיר יצ״ו‬
‫עם אחיו היקר והחשוב רב פעלים לתורה ה״ה דוד אביכזיר יצ״ו כדי לזכות את‬
‫הקדמה‬ ‫הקדמה‬
‫ונחקור בהם והנה כלם נוסחא אחת ואין ביניהם שינוי ולא תוספת ולא מגרעת ולא‬ ‫הקדמה‬
‫אותיות ולא תיבות משונות או דברים שונים כי כלם בשוה ובנוסחא אחת‪ .‬ובעבור‬ ‫)ההקדמה היא מהמדפיסים הראשונים מכתב היד(‬
‫שראינו בספר הזה תועליות רבות‪ .‬הטינו לבנו את התכלית‪ .‬על כן שמנו מגמת נפשנו‬ ‫זה הספר הוא הנקרא ספר הישר‬
‫להדפיסו‪ .‬ונמצא כתוב שזה הספר הוא הנקרא ספר הישר‪.‬‬
‫ונמצא שהטעם שנקרא הספר הזה ספר הישר לפי שכל דבריו הם על הסדר כמו‬ ‫נמצא וכא לידינו כהיום הזה כי כאשר נחרבה יררשלם עיר הקדש על ידי טיטוס‬
‫שהיו בעולם בהקדמה ובאיחור‪ .‬בי לא תמצא בספר הזה שיאחר דברים שהם קדמו או‬ ‫הרשע ונכנסו כל ראשי החיילים לשלול שלל ולבוז בז היה שם הגמון אחד מהגמוני‬
‫יקדים דברים המאוחרים אלא כל דבר ודבר במקומו ובזמנו נכתב‪ .‬ועל זה תמצא בכל‬ ‫טיטוס ועזמו סידרוס ויכנס ויבקש וימצא בית בירושלם גדולה ורחבה מאד ויקח לו את‬
‫דבריו שיאמר שמת פלוני שנת כך לחיי פלוני וכן כל כיוצא בזה ועל זה קראוהו ספר‬ ‫כל הכזה והשלל אשר מצא שם וכשרצה ללכת מן הבית נסתכל בקיר‪ .‬וראה בעין שכלו‬
‫הישר‪ .‬ואמנם ההרגל שבפי כל האדם לקרותו ספר תלדות אדם‪ .‬והסיבה כי במה‬ ‫כעין הטמונים בקיר‪ .‬ויסתור את הקיר ואת הבנין וימצא בית אחת מלאה ספרים רבים‬
‫שהתחיל קראוהו‪ .‬אבל עיקר שמו הוא ספר הישר מהטעמים והראיות שאמרנו והנה‬ ‫תורה נביאים וכתובים וגם ספרים ממלכי ישראל ולמלכי עמים וספרים אחרים רבים‬
‫נמצא שהספר הזה הוא היום ביד היונים מועתק קורין לו ליברוש די לוש דיריטוס גם‬ ‫לישראל‪ .‬וכן ספרי המשנה הנכונה והמתוקנת וכן מגילות רבות מונחים שם‪ .‬וימצא‬
‫נמצא אצל הרומיים קורין לו די לאש פאלאבראס די לוש דואש די פאתוס די לוש‬ ‫מכל מיני מאכל יין רב מאד‪ .‬וימצא שם זקן אחד יושב והוא קורא בספרים האלה‪ .‬וירא‬
‫גראנדיש גיראש דיספואיס מוריר יהושע וגם נמצא היום ביד ערי מלכי אדום קוריו לו‬ ‫ההגמון את המראה הגדולה ויתמה תמיהה גדולה‪ .‬ויאמר לזקן למה אתה יושב במקום‬
‫איסטי ליברו די נאסימיינטו די אדם‪.‬‬ ‫הזה לבדך ואין אחד נצב עליך‪ .‬וישיבהו הזקן זה כמה ימים ושנים וזמנים שאני יודע‬
‫בחרבן ירושלם בפעמים שנים‪ .‬ובניתי הבית הזה ועשיתי לה אכסדרה והכנסתי עמי‬
‫ונמצא כתוב בספר החשמונים שבאו לידינו כי בימי תלמי מלך מצרים צוה לעבדיו‬ ‫הספרים האלו לקרות בהם והכנסתי עמי כדי מחיה ואמרתי אולי תהיה לי נפשי לשלל‪.‬‬
‫ללכת לקבץ כל ספרי הדתות וכל ספרי דברי הימים שימצאו בעולם כדי להוזחכם מהם‬
‫ולבחון ולחקור מהם ענייני העולם ולחבר מהם ספר בכל משפטי הדברים ודת ודין על‬ ‫ויתן אלהים את הזקן ההוא לחסד ולרחמים בעיני ההגמון ההוא ויוציאנו משם‬
‫כל צרכי העולם לעשות משפט על בוריו‪ .‬והלכו וקבצו לו תשע מאות וחמשה וששים‬ ‫בככוד עם כל ספריו וילכו משם מעיר לעיר וממדינה למדינה עד הגיעם למדינת‬
‫ספרים והביאום לו ואמר להם עוד שילכו לבקש לדזשלים אלף ספרים וכן עשו אחר כך‬ ‫שיביליא‪ .‬וימצא ההגמון כי הזקן ההוא הוא יודע ככל חכמה ותבונה ומדע‪ .‬ובראות אותו‬
‫עמדו לפניו מפריצי ישראל ואמרו אדוננו המלך מה לך לטרוח בכל זה שלח לירושלם‬ ‫כך נשאו וכבדו ויהי בביתו תמיד וילמדהו בכל חכמה ויבנו להם בית גדול בחכמתם‬
‫אל יהודים והם יביאו לו ספר תורתם שנכתבה להם על פי יי ביד נביאיהם וממנה תוכל‬ ‫מחוץ לשביליא וימציאו שם את כל הספרים ההם‪ .‬והבית ההוא עודנו בשביליא עד‬
‫להתחכם ולשפוט ממנה כל דין וכל דבר ברצונך וישמע המלך לדבריהם ושלח אל‬ ‫היום הזה ויכתבו שם את כל הדברים העתידים להיות במלכי העולם עד ביאת משיחנו‪.‬‬
‫היהודים על זאת ושלחו לו הספר הזה כי לא יוכלו לתת לו ספר יי כי אמרו לא נוכל‬
‫לתת ספר תורת יי לאיש נכרי‪.‬‬ ‫ויהי כאשר טלטלנו השם טלטלה גבר על ידי מלכי אדום מעיר לעיר וממדינה‬
‫למדינה ברע ומר‪ .‬והגיע לידינו הספר הזה הנקרא תולדות אדם עם ספרים רבים כי‬
‫ובשבא הספר הזה ליד תלמי קרא בו ויישר בעיניו מאד וחקר בו בחכמתו ובחן ומצא‬ ‫באו מהבית ההוא מאסביליא ויבואו אחר כך אל עירנו עיר נאפולי אשר תחת יד מלך‬
‫בו מבוקשו ועזב מעליו כל הספרים שקבצו לו ובירך למי שיעץ עליו הדבר הזה‪ .‬לאחר‬ ‫ספרד יר״ה‪ .‬ויהי כאשר ראינו הספרים האלו כי הם ספרים מכל חכמה שמנו מגמת‬
‫ימים הרגישו בזה פריצי ישראל כי לא שלחו ישראל ספר התורה למלך ובאו ואמרו לו‬ ‫נפשנו בהם להדפיסם בעט ברזל ועופרת ככל הספרים הבאים לידינו‪ .‬והנה הספר הזה‬
‫אדונינו המלך לעגו עליך ישראל בי לא שלחו אליך את ספר התורה שאמרנו לך כי ספר‬ ‫הוא המשובח וגדול המעולה מכלם‪ .‬והנה הגיעו לידינו מהספר הזה י״ב נוסחאות‬
‫הקדמה‬ ‫ה‬ ‫הקדמה‬
‫הששי מה שהודיענו ענין מלחמות בני יעקב באנשי שכם ובשבעת ערי האמורי‪ .‬זה‬ ‫אחר שהיה בידם שלחו לך אבל שלח להם וישלחו ספר תורתם כי ממנה תמצא מבוקשך‬
‫יעורר לבנו במדת הבטחון השם יתעלה שבלבם‪ .‬השביעי מה שביאר לנו כל המקרים‬ ‫יותר ויותר מהספר אשר שלחו לך וכששמע המלך את דבריהם קצף כקצף גדול מאד‬
‫שאירע ליוסף במצרים עם בוטיפר ועם אשתו ועם מלך מצרים כי זה יעורר לבנו גם כן‬ ‫בישראל וחמתו בערה בו‪ .‬עד ששלח להם פעם אחרת לשלוח לו ספר התורה‪ .‬ונתיירא‬
‫ביראת יי ולהרחיק עצמינו מכל חטא כדי שייטיב לנו באחריתנו‪ .‬השמיני מה שאירע‬ ‫שמא ילעיגו עליו עוד ונתחכם עליהם ושלח לשבעים זקנים שבהם שיבואו לו והושיבם‬
‫למשה רבינו עליו השלום בכוש ומדין כי בזה נתבונן נפלאות יי שהוא עושה עם‬ ‫בשבעים בתים לכתוב כל אחד ואחד ספר תורה לבלתי ימצא שינוי ושרתה עליהם רוח‬
‫הצדיקים ונדבק בשם יתעלה‪ .‬התשיעי מה שאירע לישראל במצרים וכיצד היתה‬ ‫הקדש וכתבו לו שבעים ספרים והשבעים זקנים וכלם נוסחא אחת בלי תוספת ובלי‬
‫התחלת עבודתם ואיך עבדו את מצרים בכל עבודה קשה‪ .‬וכיצד היתה סיבתם בכל זה‪.‬‬ ‫מגרעת ואז שמח המלך בזה שמחה גדולה וכבד את הזקנים ואת כל היהודים ושלח‬
‫אחר כך הצילם השם יתעלה בביטחם בו ואין ספק כי הקורא ענין מצרים בזה הספר‬ ‫מנחות ומתנות לירושלם ככתוב שם‪ .‬ובמותו נתחכמו ישראל על בנו ולקחו את ספר‬
‫בלילי פסח יש לו שכר גדול מאד‪ .‬כמו שאמרו ז״ל כל המספר ביציאת מצרים הרי זה‬ ‫התורה מאוצרותיו אך הספר הזה עזבו שם ולא לקחוהו בעבור יכיר כל מלך ומלך המולך‬
‫משובח‪ .‬וגם זה בכלל כי זהו הספור האמתי‪ .‬שראוי לספר ולקרות בו אחר קריאת‬ ‫תחתיו את נפלאות השם יתברך וכי בחר ישראל מכל האומות וכי אין אלוה זולתו‬
‫ההגדה‪ .‬כי מובטח הוא שיש לו שכר גדול‪.‬‬ ‫יתברך‪ .‬על כן הספר הזה עודנו במצרים עד היום הזה‪ .‬ומהעת ההוא נתפשט בכל הארץ‬
‫וכך אנו עושים היום בגלותנו בארצות ספרד‪ .‬אחר שאנו קורים ההגדה כולה‬ ‫עד הגיעו אל ידינו אנחנו בגלותינו בגירושנו היום אל עיר נאפולי אשר תחת יד מלך‬
‫מתחילים לקרוא בספר הזה כל ענין מצרים‪ .‬מירידת ישראל למצרים עד ענים יציאתם‪.‬‬ ‫ספרד‪ .‬והנה תמצא בספר הזה שנכתבו בו קצת מלכי אדום ומלכי כתים ומלכי אפריקא‬
‫כי בספר הזה ראוי אדם לקרות‪ .‬העשירי היא שקצת מפירושי רבותינו ז״ל וכל‬ ‫שהיו בימים ההם ואף על פי שיראה שאינם מתכלית הספר וכוונתו‪.‬‬
‫המפרשים שפירשו התורה תמצאם בביאור בספר הזה‪ .‬כמלאכים שפגעו ביעקב בבואו‬
‫מארם שהלכו לעשו‪ .‬האחד עשר ענין גבריאל שלמד ליוסף שבעים לשונות‪ .‬וכן מה‬ ‫והטעם בזה כדי להודיע לכל מוצא ספר זה‪ .‬מה בין מלחמת ישראל למלחמות‬
‫שאמר המכה את מדין בשדה מואב וכל כיוצא בזה‪ .‬השנים עשר הוא שכל דורש‬ ‫העכ״ום‪ .‬כי נצחון מלכי העכ״ום זה לזה הוא במקרה מה שאין כן בנצחון מלכי ישראל‬
‫שידרוש ברבים יביא ממנו עניינים בדרוש מה שלא פירשו המפרשים‪ .‬ובזה ימשך לב‬ ‫עם העכ״ום שהם על ידי נס מאתו יתברך בעת שיבטחו ישראל בשם יתעלה‪ .‬והנה‬
‫השומעים לדבריו‪ .‬השלשה עשר שכל הסוחרים והולכי דרכים שאין להם פנאי לתורה‬ ‫הספר הזה תועלותיו רבים וכלם מביאים אותנו אל ההבטחה בשם יתעלה ואל‬
‫יקראו בו ויקבלו שכרם‪ .‬כי בו שכר הנפש ותענוג הגוף שישמע דברים מחודשים שלא‬ ‫ההתדבקות בו ובדרכיו‪ .‬התועלת הראשון הוא מה שהוסיף לגו ביאור בענייני בריאת‬
‫נכתבו בכל ספר‪ .‬ומזה יתבונן האדם לדעת השם יתברך ולדבקה בו‪ .‬ומפני שראינו שבח‬ ‫האדם וענין המבול‪ .‬ושנות השני דורות וחטאתם‪ .‬ובאי זה פרק נולדו ובאי זה זמן מתו‪.‬‬
‫הספר הזה ומעלתו הגדולה השתדלנו להדפיסו ואין להוסיף בו ולא לגרוע ממנו‪ .‬ומעתה‬ ‫ובזה יתיישר לבנו להתדבק בשם יתעלה בראותנו הנפלאות והנוראות אשר עשה מימי‬
‫התחלנו להדפיס ממנו המשים ספרים‪ .‬להיותם ביד אנשי בריתנו אנשי גאולתנו‬ ‫קדם‪.‬‬
‫להתפשט ממנו בכל דור ודור‪ .‬עיר ועיר משפחה ומשפחה‪ .‬מדינה ומדינה‪ .‬כדי‬
‫שיתבוננו נפלאות יי וטובותיו שעשה עם כל אבותינו מימי קדם‪ .‬ושבחר בנו מכל‬ ‫השני מה שהוסיף לנו גם כן ענין לידת אברהם ודבקותו בשם יתעלה כיצד היתה‪.‬‬
‫העמים‪ .‬ובזה יזכו המתבוננים בו אשר נתנו אל לבם ליראת יי‪ .‬וביי אלהי האלהים אנו‬ ‫והמקרים שאירעו לו עם נמרוד וכן ענין דור הפלגה איך טלטלם השם יתעלה לארבע‬
‫בוטחים ובו אנו נשענים‪ .‬וממנו אנו מבקשים סמך ועזר לעזרנו במלאכה זו כי היא‬ ‫כנפות הארץ ואיך בנו להם כל הארצות והמדינות הנקרא בשמותם עד היום הזה ובזה‬
‫מלאכת שמים ויצילחנו וידריכנו בדרך מישור ויצילנו משגיאות ומנסתרות ינקנו‪ .‬כמו‬ ‫נקרב עצמנו לדעת בוראנו‪ .‬השלישי מה שביאר לנו דברות האבות בשם יתעלה איך‬
‫שאמר משיחו שגיאות מי יבין מנסתרות נקני‪ .‬והאלהים יורנו דרך הטובה וידריכנו‬ ‫היתה וענין מקריהם שמורים לנו יראת השם‪ .‬הרביעי מה שאמר בענין סדום ופשעיהם‬
‫בנתיב ההצלחה למען רחמיו וחסדיו‪ .‬וימלא משאלות לבנו לטובה‪ .‬אמן כן יהי רצון‪.‬‬ ‫ומה היתה חטאתם ועונשם ובזה נתרחק מכל דבר רע‪ .‬וחמישי ענין דבקות יצחק ויעקב‬
‫בשם יתעלה‪ .‬ותפלת שרח ובכייתה בעקידת יצחק וזו תועלת גדולה שתטה לבנו לעבוד‬
‫את השם יתעלה‪.‬‬
‫י‬ ‫א‬ ‫נ ה׳י‬
‫פרשת כרא׳טית‬ ‫־‬
‫האדמה והבל הביא מבכורות צאנו ומחלביהן ‪ :‬ויפן י׳ וישע אל‬ ‫זת ספר תולדות אדם א׳ער ברא אלהים על‬
‫הבל ואל מנחתו ותרד אש מאת יי מן השמים ותאבדנה ‪ :‬ואל קין‬ ‫הארץ כיום עשות יי אלהים ארץ ושמים !‬
‫ואל מנחתו לא פנה יי ולא שעה אליה כי הקריב לפני יי מרוע פרי‬
‫האדמה ‪ :‬ויקנא קין כהבל אחיו על הדבר הזה ויבקש למצוא אליו‬ ‫ויאמר אלהים ‪3; 1‬שה‪ 1‬אדם בצלמנו כדמותנו ‪ :‬ויברא אליהים‬
‫דבר עלילה להמיתו ‪ :‬ויהי מימים ויצאו קין והבל אחיו בשדה ביום‬ ‫א ת האדם בצלמו‪ :‬וייצד יי אלהים א ת האדם עפר מן‬
‫לעשות מלאכתם ‪ :‬ויהיו שניהם ב שי ה ויוזי אתר הצעיר פס וה •ונן ס״ש‬ ‫האדמה ויפה באפיו נשמת היים־‪ .‬ויהי האדם לנפש היה מדבר ‪:‬‬
‫קין עוכר וחורש אדמתו והבל רועה‬ ‫ויאמר יי לא טוב היות האדם לבדו אע שה לו עזר כנגדו ‪ :‬ויפל יי‬
‫ויעבור הצאן על מקום החרישה אשר חרש עיסק־ס בל אייר במלאכתי יה‬ ‫תרדמה על האדם ויישן ויסר צלע אחת מצלעותיו ויבן עליה בשר‬
‫קין בארץ ויחר לקין מאד על ה ר בי ייזה ”ג ‪ "f‬״ל‪-‬לה'ב■ זיקס^דאל״הבל‬ ‫ויעש אותה לאשה ויביאה אל האדם־‪ .‬ויקץ אדם משנתו והנה אשה‬
‫קין אל הבל אחיו בחמתו ויאמר אליו מה לי אהיו דהרבהי זבמו סעספר‬ ‫עומדת לנגדו ; ויאמר זה ע צ ם מעצמי היא ולה יל‪,‬רא אשה כי‬
‫והילן • דוק ‪:‬‬ ‫ולך כי באח א ח ה וצאנך לעבור ולרעוד‬ ‫מאיש לוקחה זאת ‪ :‬ויקרא האדם א ת שמה חוה כי היא היתד‪ .‬אם‬
‫ארצי ; ויען נם הבל א ח קין אחיו ויאמר אליו מה לי ולך אשר תאכל‬ ‫בל חי ; ויברך אותם אלהים ויקרא א ת שמם אדם ביום הבר<זם ‪:‬‬
‫א ח פרי צאני ולובש א ת צמרם ‪ :‬ועתה הסר מעליך א ת צמרי‬ ‫ויאמר יי אלהים פרו ורבו בארץ ומלאו את הארץ ‪ :‬ויקה יי אלד‪,‬ים‬
‫אשר לבשת ושלם א ת פרים ואת בשרם אשר אכלת ‪ :‬ויהי כאשר‬ ‫א ת האדם ואשתו ויניחם בגן עדן לעבדה ולשמרה ‪ :‬ויצום ויאמר‬
‫תעשה א ת הדבר הזה נם אנכי אצא מארצך כאשר אמרח או‬ ‫אליהם מכל עץ הנן אכול תאכלו ‪ :‬ומעץ הדעת טוב ורע לא תאבלו‬
‫אעוף בשמים אם אוכל ! ויאמר קין אי^הבל אחיו הלא אם הרגתי‬ ‫ממנו כי כיום אכלכם ממנו מוח חמות ‪ :‬ויהי כאשר ברכם אלהים‬
‫אותך היום מי יבקש דמך ממני ‪ :‬ויען הבל א ת קין לאמר הלא‬ ‫וכאשר צום ויעל מעליד‪,‬ם ! וישבו האדם ואשתו בתוך הגן במצות‬
‫האלהים אשר עשה אותנו בארץ הוא ינקום א ת נקמתי ו הו א‬ ‫יי אשר צוה אותם ‪ :‬ויבא אליהם הגחש אשר ברא אלהים אתם‬
‫יבקש את דמי מאתך אם תמיתני ‪ :‬כי יי הוא השופט הוא הדיין‬ ‫בארץ ויבא אליד‪.‬ם להדיחם לעבור על מצות אלהים אשר צום ‪:‬‬
‫והוא המשיב לאיש רעדה מרעתו ולרשע כרשעתו אשר יעשה‬ ‫ויסת הנחש ויפתה א רז האשה לאכול את עץ הדער־ז ותשמע‬
‫כארץ ‪ :‬ועתה אם המת תמיתני כזה הלא אלהים יודע מסתריך‬ ‫האשה בקול הנחש ‪ :‬ותעבור את פי יי ותקח מעץ הדע ת טוב‬
‫וישפוט אותך על הרעה אשר דברת לעשות לי היום ‪ :‬ויהי כשסוע‬ ‫ורע ותאכל ותקח ממנו ותתן גם לאישה ממנו ויאכל ‪ :‬ויעברו‬
‫קין א ת כל דברי הכ ד“ אחיו אשר דבר ויחר אף קין על הבל‬
‫האדם ואשתו על מצות האלהים אשר צום וירעאלהים ויחר אפו‬
‫אחיו בדבר א ת הדבר הזה ‪ :‬וימהר רקבז קין ויקח א ת ברזל כלי‬
‫בהם ויקללם ‪ :‬ויגרשם יי אלהים ביום ההוא מגן ערן לעבוד א ת‬
‫המחרשה אשר לו ויכה בה את אחיו פתאום וימיתהו ‪ :‬וישפוך קין‬
‫האדמה אשר לוקחו משם וילבו וישכנו מקדם לגן עדן ‪ :‬וידע אדם‬
‫א ת דמי הבל אחיו ארצה וירץ דם הכל לפני הצאן כארץ ‪ :‬ויהי‬
‫את חוה אשתו ותלד שני בנים ושלש בנות ‪ :‬ותקרא א ת שם הבכור‬
‫אחרי כן וינחם קין על אשר המית את אחיו ויתעצב מאד ויכבה‬
‫קין לאמר קניתי איש מעם יי ‪ :‬ואת שם השני קרא הבל כי אמרה‬
‫עליו ויחר לו מאר ‪ :‬ויקם קץ ויחפור חפירה כשדה ויחן כה א ח‬
‫גויית אחיו וישב העפר עליו ‪ :‬וידע יי א ח אמי הצעיר עם‪• 01‬ובן לפז‬
‫כהבל באנו בארץ ובהבל נוקה ממנו ‪ :‬ויגדלו הנערים ויחן להם‬
‫אביהם אחוזה בארץ ויהי קין עובד אדמה והבל רועה צאן ‪ :‬ויהי‬
‫אתה מ‪,‬‬ ‫י!’! לאיי’י יייא ” אי* יח‪,‬יאמר‬ ‫אשר‬ ‫מקץ ימים ושנים ויקרבו הנערים קרבן מנחה ליי ‪ :‬ויבא קין מפרי‬
‫את‬ ‫אליו‬
‫האדמה‬ ‫א ‪1‬‬
‫פרשת כר^^‪H‬ח‬ ‫״‬ ‫כ‬ ‫פרשת כראיטיח‬
‫אל*יו אי הכל אחיך אשר אתך ‪ :‬ויבחש קין את ‪9‬״! ‪ wpS‬זנז׳ נ• נס‬
‫אשר עעןו בארץ ‪ j‬ויצף יי עליהם א ת סי נהר גיחון וישחיתם ויכלה‬
‫ויאבד שליש הארץ ‪ :‬ובכל זאת לא שנו בני האדם סררכם הרעה‬ ‫ייי״י־״י־י‬ ‫'‬ ‫ייייטרלי*’י׳*־״’'״!יטי‬
‫אליו יי מה עשית קול ימי אחיך צועקים אלי‬
‫נחה ושקטה ולא דחתה העפר‬
‫ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני יי ‪ :‬ובימים ההם אין זרע ואין‬
‫קציר באדמה ואין אוכל לבני האדם ויהי רעב גדול מאד בימים‬ ‫סן הארמה אשר הרגת אותו ש‪ ! 0‬כי הי ג ״ מחש ‪ rrpT‬ז ת״ מ‪.‬‬
‫ההם ‪ :‬ויהי הזרע אשר הם זורעים באדמה לקוצים ולדרדרים‬ ‫דוק ‪:‬‬ ‫ארת אחיך ותבחש א ‪4‬י ותחשוב בלבבך‬
‫ולברקונים בימים ההם ‪ :‬כי מימי אדם היה הדבר הזה בארץ‬ ‫לאמר לא ראיתיך ולא אדע כל מעשיך אשר תעשה ‪ :‬ותעשה את‬
‫מקללת אלהים אשר קלל את האדמה מחטאת האדם אשר חטא‬ ‫הדבר הזה ותמית את אחיך חנם על אשר דבר אליך נכונה ‪:‬‬
‫לפגי יי ; ויהי כאשר הוסיפו כני האדם למרוד ולפשוע באלהים‬ ‫ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת ארת‬
‫ולהשחית א ת דרכם ותוסף נ ם האדמה להשחיתו ; ויחי •אנוש‬ ‫דמי אחיך מידך ואשר קברת אותו בה ‪ :‬והיה כי תעבוד אותה‬
‫תשעים שנה ויולד את קינן ‪ :‬ויגדל קינן ויהי בן ארבעים שנה ויחכם‬ ‫לא תוסף תת בחח לך כאשר בתחלה ‪ :‬כי קוץ ודרדר תצמיח לך‬
‫וידעוישכל בכל חכמה ‪ :‬וימלוך על כל בני האדם וידרך את בני‬ ‫האדמה ונע ונד תהיה בארץ עד יום מותך ; ויצא קין כעת ההיא‬
‫האדם בחכמה ובדעת ‪ :‬כי היה האיש קינן חכם מאד ומבין בכל‬ ‫מלפני יי מן המקום אשר היה שם וילך נע ונודד בארץ קדמת‬
‫חכמה וימשול בחכמתו גם ברוחות וכשדים ‪ :‬וידע קינן בחכמתו‬ ‫עדן הוא וכל אשר לו ; וידע קין את אשתו בימים ההם ותהר‬
‫כי ישחית אלהים א ת בני האדם עד־י חטאם בארץ וכי יביא יי‬ ‫ותלד לו בן ; ויקרא את שמו חנוך לאמר בעת ההיא החד־י יי‬
‫עליהם א ת מי המבול באחרית הימים ‪ :‬ויכתוב קינן א ת העתיד‬ ‫להניחו ולהשקיטו בארץ ‪ :‬וגם בעת ההיא החיל קין לבנות עיר‬
‫להיות בימים ההם על לוחות אבן ויתנם באוצרותיו ‪ :‬וימלוך קינן‬ ‫ויבנה את העיר ויקרא את שם העיר חנוך כשם בנו ; כי הנח‬
‫בכל הארץ וישב מבני האדם לעבוד את האלהים ‪ :‬ויהי כהיות‬ ‫לו יי בארץ כימים ההם ולא נע ולא גד כבתחלה ‪ :‬ויולר לחנוך‬
‫קינן בן שבעים שנה ויולד שלשה בנים ושתי בנות ‪ :‬ואלה שמות‬
‫את עירד ועירד ילד את מחויאל ‪ :‬ומחויאל ילד את מתו שאל‬
‫בני קינן ש ם הבכור מהללאי^ ומשנהו עינן והשלישי מדד ‪:‬‬
‫ומתושאל ילד את למך ‪ :‬ויהי בשנת שלשים שנה ומאת שנה‬
‫ואחיותיהם עדה וצלה אלה בני קינן אשר יולדו לו בנים חמשה ‪:‬‬
‫לחיי אדם בארץ וידע אדם עוד את חוה אשתו ותהר ותלד בן‬
‫ויתחנן למך כן מתושאל א ת קינן ויקה לו א ת שתי בנותיו לנשים ‪:‬‬
‫ותהר ותלד עדה ללמך כן ויקרא א ת שמו יבל ‪ :‬ותהר עוד ותלד‬
‫בדמותו כצלמו ‪ :‬ותקרא את שמו שת לאמר כי שת לי אלהים‬
‫בן ותקרא א ת שסו יובל ‪ :‬וצלה אחותה היתה עקרה בימים ההם‬ ‫זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין ; ויחי שת מאת שנה וחמש שנים‬
‫אין לה ולד ‪ :‬כי בימים ההם החלו בני האדם לפשוע באלהים‬ ‫ויולד בן ‪ :‬ויקרא שת את שם בנו אנוש לאמר כעת ההיא החלו‬
‫ולעבור על מצותו אשר צוה את האדם לפרות ולרבות בארץ ‪:‬‬ ‫כני האדם לרוב על פני האדמה ולהכאיב את נפשם ולבם ולפשוע‬
‫וישקו מבני האדם א ת מקצת נשיהם משקה עקרות למען אשר‬ ‫ולמרוד באלהים ; ויהי כימי אנוש ויוסיפו עוד כני האדם למרוד‬
‫יעמדו בתוארם ולא יכחיש יופיין ומראיהן ‪ 1‬ויהי כהשקות בני‬ ‫ולפשוע כאלחים להוסיף חרון אף יי על בני האדם ‪ :‬וילכו בגי‬
‫האדם את מקצת נשיהם ותשתה גם צלה עמהן ‪ :‬ויהי הנשים‬ ‫האדם ויעבדו אלהים אחרים וישכחו את יי אשר כראם בארץ ‪:‬‬
‫היולדות בעיני בעליהן לתועבה כאלמנות חיות והעקדות ידבקו‬ ‫רעשו בני האדם בימים ההם צלמי נחשת וברזל עץ ואכן וישתחוו‬
‫כהן ‪ :‬ויהי מקץ ימים רכים ושנים לע ת זקנת צלה ויפתח יי א ת‬ ‫להם ויעבדום ‪ :‬ויעשו כל איש אלוה והשתחוה לו ויעזבו בני האדם‬
‫רחמה‬ ‫את ייכל ימי אנוש ובניו ; ויחר אף יי על מעשיהם ועל כי תועבותם‬
‫אשר‬
‫ג ^‬ ‫פרשת בראשית‬
‫פרשת בראשית‬ ‫״‬ ‫רחמה ‪ :‬ותהר ותלד כן ותקרא א ת שמו תובל קין לאמר אחרי‬
‫דעכוד א ת יי וימאס בדרכי בני האדם הרעים ‪ :‬ותדבק נפש חנוו‬ ‫בלותי קניתהו מאל שדי ‪ :‬ותהר עוד ותלד בת ותקרא א ת שמה‬
‫במוסר ובדעת ובבינה וידע את דרכי יי ‪ :‬ויפרד בחכמתו א ת‬ ‫נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם ‪ :‬ולמך זקן בא‬
‫נפשו מבני האדם ויסתר א ת נפשו מהם ימים רבים ‪ :‬ויהי מקץ‬ ‫בימים ותכהין עיניו ולא יכול לראות ותובל קין בנו רועה אותו ‪:‬‬
‫ימים רבים ושנים בהיותו עובד לפני יי ויהי הוא מתפלל לפני יי‬ ‫ויהי היום ויצא למך בשדה ותובל קין בנו עמו ‪ :‬ויהי הם הולכי‬
‫בבית וכחדר ‪ :‬ויקרא אייו מלאך יי מן השמים ויאמר חנוך חנוך‬ ‫שנים יחד בשדה וקין בן אדם הולך ובא בשדה לקראתם כי היה‬
‫ויאמר הנני ‪ :‬ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת‬ ‫למך זקן מאד ולא יוכל לראורה מאד ותובל קין בגו נער קטן‬
‫שמה ‪ :‬ומלכת על כל בני האדם למען אשר תלמדם את הדרך‬ ‫מאד ; ויאמר תובל קין אל אביו למשוך בקשתו וימשוך למך א ת‬
‫אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ללכת בדרכי יי ‪ :‬וק ם‬
‫הקשת ויך את קין בחצים מרחוק וימיתהו כי היה בעינם לחיה ‪:‬‬
‫חנוך ויצא מביתו וממקומו ומן החדר אשר היה שם כדבר יי ‪:‬‬
‫ויבאו החצים בגויית קין והוא רחוק מפמהם ויפל ארצה וימת ‪:‬‬
‫וילך את בני האדם וילמדם דרך יי ‪ :‬ויאסוף את בני האדם בעת‬
‫וישלם יי לקין רעה כרעתו אשר עשה להבל אחיו כדבר יי אשר‬
‫ההיא ויודיעם את מוסר יי ‪ :‬ויצו ויעבירו קול בכל מקומות בני‬
‫האדם לאמר מי האיש אשר יחפוץ לרעת את דרכי יי ואת המעשה‬
‫דבר לו ‪ :‬ויהי כאשר מת קין וילכו למך ותובל קין בנו לראורת‬
‫הטוב יבא אל חנוך ‪ :‬ויתאספו אליו מכל בני א ד ם בעת ההיא‬ ‫את החיה אשר הרגו ויראו והנה קין זקנם נופל ארצה מת ‪ :‬ויחר‬
‫ויהי כל אשר יחפוץ את הדבר הזה וילך אל חנוך ‪ :‬וימלוך חנוך‬ ‫ללמך מאד בעשותו הדבר הזה ויכה כף על כף ויספוק את בנו‬
‫על בני האדם בדבר יי ויבואו וישתהוו לו ארצה וישמע כלם יחד‬ ‫בכפיו וימיתהו ‪ :‬וישמעו נשי למך ארת הדבר אשר עשה למך‬
‫א ת רבדיו ‪ :‬ותהי רוח אלהים אל חנוך וילמד את כל אנשיו חכמת‬ ‫ויבקשו להרגו ; וישנאו נשי למך אותו מהיום ההוא והלאה על‬
‫אלהים וררכיו ויעבדו בני האדם ארה יי כל ימי חנוך ויבאו בני‬ ‫אשר המית א ת קין ואת תובל קין ‪ :‬ויפרדו נשי למך ממנו ולא‬
‫האדם לשמוע את חכמתו ‪ :‬וגם כל מלכי כני האדם הראשונים‬ ‫אבו לשמוע אליו בימים ההם ‪ :‬ויבא למך אצל נשיו ויפצר בם‬
‫והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו‬ ‫לשמוע אליו על הדבר הזה ‪ :‬ויאמר למך אמר הצעיר בזה מובן כסל הפסוק‬
‫וישתחוו לו אפים ארצה ‪ :‬ויבקשו גם הם מאת חנוך אשר ימלוך‬ ‫לנשיו קדה וצד‪-‬ה ש ס ק קולי נ׳־‪ '.‬לסד ל;‪,',‬״‬
‫עליהם ויאבה ל ה ם לדבר הזה ‪ :‬ויתקבצו כלם כשלשים ומאת‬ ‫האזינה אמרתי ‪ :‬אך עתה הנה חשבתם התנצלות מיתת הילד ‪^ :‬‬
‫מלכים ושרים וימליכו את חנוך עליהם ויהיו כלם תחת ידו ותחת‬ ‫ואמרתם כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי על לא חמס ‪ :‬הלא‬
‫דבריו ‪ :‬וילמד אותם חנוך חכמה ודעת ודרך יי וישם שלום בין‬ ‫אתם ידעתם כי אני זקנתי ושבתי ועיני כבדו ^מזוקן ואעש א ת‬
‫כלם ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך וימלוך חנוך ע ^ כל בני‬ ‫הדבר הזה בלא דעת ‪ :‬וישמעו נשי למך אליו לדבר הזה וישובו‬
‫האדם מאתים וארבעים שנה ושרש שנים ויהי עושה משפט וצדקה‬ ‫אליו בעצת אדם אביהם ‪ :‬אך לא ילדו לו בנים מהיום ההוא‬
‫לכל עמו וידריכם כדרכי יי ‪ :‬ואלח תולדות חנוך מתושלח ואלישוע‬ ‫והלאה כי ירעו כי חרון אף יי הולך ונדל בימים ההם על בני האדם‬
‫ואלימלך בנים שלשה ואחיותיהם מלכה ונעמח ‪ :‬ויחי מתושלח‬ ‫להשחיתם בימי המבול על רוע מעשיהם ‪ :‬ומהללאל בן קינן‬
‫שבע ושמונים שנה ומאת שנה ויולד את למך ; ויהי בשנת חמשים‬ ‫חי ששים וחמש שנים ויולד את ירד ‪ :‬ויחי ירד שתים וששים שנה‬
‫ושש שנים לחיי למך וימת אדם בן ת שע מאות ושלשים שנה היה‬ ‫ומאת שנה ויולד את חנוך ‪ :‬ויחי חנוך המש וששים שנה ויולד א ת‬
‫במותו ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח כנו בכבוד גדול‬
‫מתושלח ; ויתהלך חנוך א ת האלהים אחרי הולידו א ת מתושלח‬
‫בהכורת‬ ‫ויעבוד‬
‫ד ״‬ ‫פרשת בראשית‬
‫פרשת כרא^צ‪£‬ית‬ ‫י‬ ‫בקבורת המלכים במערה אשר דבר להם יי ‪ :‬רעש) כדיי בני‬
‫אלמד אתכם הכמה ומוסר לעשות בארץ א^‪85‬ר תהיו בה טרם א»צןר‬ ‫האדם כמקום ההוא מספד ובכי גדול על אדם על כן היתר‪ ,‬להק‬
‫אלך מאתכם ויעש כן ‪ :‬וילמד אותם חכמה ורעת ומוסר ויוכיח‬ ‫בבני האדם עד היום הזה‪ :‬וימת ארם על אשר אכל מעץ הדעת‬
‫אותם ‪ :‬וישם להם ה קי ם ומשפטים לעשותם בארץ וישם להכם‬ ‫הוא ובניו כאשר דבר אליהם יי ‪ :‬ויהי בשנת מות אדם היא שנת‬
‫שלום ויורה אותם חיי עולם וישב אתם ימים אחדים וילמד ויורה‬ ‫מאתים וארבעים שנה ושלש שנים למלכות חנוך ‪ :‬ויהי בעת ההיא‬
‫להם את כל הדברים האלה ; ויהי בעת ההיא ובני האדם יושבים‬ ‫וישם חנוך על לבו להפרר ולהכרל מבני הארס ולהסתר מ ה ם‬
‫א ת חנוך וחנוך מדבר אליהם ‪ :‬וישאו עיניהם ויראו והנה דמות‬ ‫כבראשונה לעכוד א ת יי ‪ :‬ויעש חנוך את הרבר הזה אך לא‬
‫סוס גדול יורד מן השמים וילך הסוס ברוח הארץ ‪ :‬ויגידו לחנוך‬ ‫הסתיר א ת נפשו מ ה ם כל הימים ‪ :‬ויסתר מבני ה א ד ם שלשת‬
‫ארה אשר ראו ‪ :‬ויאמר ל ה ם חנוך בעבורי ד־זסוס ה הו ^ יורד‬ ‫ימים ויגלה להם יום אחד ‪ :‬ובכל שלשת הימים אשר הוא בחרר‬
‫לארץ ‪ :‬כי הגיע העת והיום אשר אלך לי מאתכם ולא אראה עוד‬ ‫מתפלל ומשבח אל יי אלהיו וביום אשר יצא אל עכריו להראות‬
‫אליכם ‪ :‬וירד הסוס ההוא בעת ההיא ויעמוד ל־* פני חנוך ו ב ^‬ ‫להם ולמד להם דרך יי וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם ‪ :‬ויעש‬
‫בני ה א ד ם אשר את חנוך רואים אותו ‪ :‬ויצו עוד חנוך בער־]‬
‫כמעשה הזה ימים רבים ושנים וישב אחרי כן ויסתר את נפשו ששה‬
‫ההיא ויעבירו ק ו ^ לאמר מי האיש אשר יחפוץ לדעת דרכי יי‬
‫ימים ויגלה לעמו יום אחר לשבעת ימים ואחרי כן יום אחר בחרש‬
‫אלהיו יבא ביום הזה אל חנוך טרם הלקהו ממנו ‪ :‬ויתקבצו כל‬
‫ויום אחד בשנה עד אשר בקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל‬
‫כני ה א ד ם ויבואו אל־־‘ חנוך ביו ם ההוא וג ם כל מלכי הארץ‬
‫ושריהם ורוזניהם לא סרו מאתו כיום ההוא ‪ :‬וילמד חנוך את כל‬
‫בני האדם ויתאוו כלם לראות את פני חנוך ולשמוע א ת דבריו‬
‫בני האדם חכמה ורעת ומוסר יי ביום ההוא ויצום מאד לעבוד‬ ‫ולא יבולו ‪ :‬כי יראו כ ^ בני ה א ד ם מחנוך יראה גדולה ויראו‬
‫א ת יי וללכת בדרכיו כל ימי חייהם וישם שלום עוד בין כלם ‪:‬‬ ‫מגשת אליו מאימת האלהים אשר על פניו על כן לא יוכל איש‬
‫ויהי אחרי כן ויקם וירכב על הסוס ויצא וילך ויצאו וילכו אחריו‬ ‫לראות א ת פניו פן יוסר וימות ‪ :‬ויתיעצו כל המלכים ובל השרים‬
‫כל בני האדם כשמונה מאות אלף איש‪ : .‬וילכו אותו מהלך יום‬ ‫לאסוף א ת כל בני הארם יחד ולבא אל חנוך מלכם לדבר כלם‬
‫אחד ; ויהי ביום השני ויאמר א לי ה ם שובו לכם לאהליכם למה‬ ‫עמו כע ת אשר יצא אליהם ויעש כן ‪ :‬ויהי היום ויצא חנוך אליהם‬
‫תלכו פן תמותו וישובו מהם מעליו ‪ :‬וילכו איתו הנשארים מהם‬ ‫ויתקבצו כלם ויבאו יחד אליו וידבר להם חנוך את כל דבריהם‬
‫מהלך ששת ימים וחנוך דובר אליהם בכל יום שובו לאהליכם פן‬ ‫וילמד להם חכמה ודעת ויורם את יראת יי ויתבהלו מאד כל כני‬
‫תמותו ולא אבו לשוב וילכו אתו ‪ :‬ויהי ביום הששי וידבר עוד‬ ‫האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו לפניו כלם ארצה ויאמרו‬
‫חנוך אליהם לאמר שובו לכם לאהליכם מאתי כי מחר אעלה לי‬ ‫יחי המלך יחי המלך ; ויהי מימים כהיות כל המלכים וכל השרים‬
‫השמיטה והיה כל הנשאר מכם אתי ימות ‪ :‬וישובו עוד מהם ביום‬ ‫וכל בני האדם מדברים עם חנוך וחנוך מלמד אותם את דרכי יי ‪:‬‬
‫הששי ויותרו עוד אנשים וידבקו עסו ‪ :‬ויאמרו אליו עמך נלך אל‬ ‫ויקרא מלאך יי אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו‬
‫ה מ קו ם אשר תד־^ך הי יי כי המות יפריד בינינו ובינך ; ויהי כי‬ ‫השמים להמליכו על בני ה אל הי ם בשמים כאשר מלך על בגי‬
‫מתאמצים הם ללכת אתו ויחדל לדבר אליהם וילכו אחריו ולא שבו‬ ‫האדם כארץ ‪ :‬בעת ההיא כשמועחגוך א ת הדבר הזה ויצו ויקבצו‬
‫להם ‪ :‬והמלכים האלה בשובם ויפקדו כלם לרעת א ת מספר האנשים‬ ‫לו א ת כל יושבי הארץ וילמד אותם חכמה ורעת ומוסר יי ‪ :‬ויאמר‬
‫הנשארים אשר הלכו אחרי חנוך ‪ :‬ויהי כיום השביעי ויעל חנוך‬ ‫אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ירעתי יום לכתי ‪ :‬ועתה‬
‫בסערה‬ ‫אלמד‬
‫פרשת בראשית‬
‫‪10‬‬ ‫ח י‬ ‫פרשת בראשית‬
‫בסערה השטימה כסוסי אש ורכבי אש ‪ :‬וישלחו כל המלכים אשר‬
‫א ת ־אשמוע בת אלישוע כן ׳חנוך דודו לא׳‪6‬ו־! ותהר לו ‪ :‬וכעת‬
‫היו עם חנוך בעם השמיני לקהת א ת מספר האנשים אשר נשארו‬
‫ההיא זרעו בני האדם א ת תאדמה יימצאו אפר הצעיר סה אד ס‪5‬ץ ‪or‬״ ‪r‬‬
‫עם חנוך ב מ קו ם אשר עלת מ ש ם השמימדח ‪ :‬וילכו מלאכי כל‬
‫“נ״מין ״™מצאי‬ ‫אוכל מעט כאדמה ‪ :‬א ן לא שבו מי ה אי ם‬
‫מ ד רכ ם הי ע ה י מ ע ^ ו י מרדו ב אי מ ה ‪ :‬סימן סוב סמצאו מעט אוכל‬
‫המלכים האלה אל ה מ קו ם ההוא וימצאו כל הארץ מלאה שלג‬
‫במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג ‪ :‬ויאמרו איש‬
‫ה־ה^‪0‬״־רל|‪.‬ק »?‪-‬דיק‪1‬‬ ‫ותהר אשת למך ותלד לו בן בעת‬
‫לתקופת השנה ‪ :‬ויקרא מתועןלח את שמ)‬ ‫אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר‬
‫נח לאמר נחה האדמה ושקטה מתשחית בימיו ‪ :‬ולמך אביו קרא‬ ‫נשארו עם חנוך תח ת השלג הזה ‪ :‬ויעשו כן ויבקשו בכל השלג‬
‫לו מנרזם לאמר זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון אחר הצעיר בזה אני מבין י‪1‬ל‬ ‫ההוא וימצאו את מספר האנשים אשר היו עם חנוך מתים ת ח ת‬
‫השלג ויבקשו את חנוך ולא מצאו כי עלה אמר הצעיר בזה אני מבין מלת‬
‫־פ‬ ‫אררד׳ ”= יי^דל י׳י לי‬ ‫ירינו מן האד ™‬ ‫ןן‪ ,‬והיננו כי לקח אותו הלהיס שר ל‬ ‫ףן^ןך‬ ‫השמימד־ז ‪ :‬ויהיו‬
‫וינמל וילך בדרכי מתושלח אביו ויהי ת ם כי אס על שס מנחם• כי אביו‬ ‫וחינכו תחת השלב כמו התחריס‬ ‫‪I‬‬ ‫ו ו י י ע‪/‬‬ ‫‪• lu‬‬
‫וישר עם יי ‪ :‬וכל בני האדם סיו מדרבי‬ ‫ב א ר ץ שלש מאות שנה וחמש וש שים לפי שלקח אותו אלהיס אותו‬
‫דוקא ולא לאחרים ־ דוק ‪:‬‬ ‫^‬
‫כלם בימים ההם כאשר רבו על פני האדמה בימיואבל להמררוצה לומר מה‬
‫״ס'יאסי”‪^ 1 ^ 11>-‬י י ו‪1‬ה‬ ‫בבנים ובכנות ‪ :‬וילמדו איש א ת רעהי‬ ‫למך בן מתושלח עלה חנוך השמיטה ‪ :‬ויהי בעלות חנוך השמים‬
‫דרכיהם הרעים וילכו ה א ך ופשועביי ‪ :‬ויעשו ינחמנו שהוא שס מנחם • או‬ ‫וקומו כל מלכי דהארץ ויקחו או ת מ תו ש ל ח בנו וימשחו אותו‬
‫בהפך כמו שנר^ץ מזק הספר •‬ ‫להם איש אלוהו וי מ א ויחבקו‬ ‫וימליכוהו עליהם ת ח ת אביר ‪ :‬ויעש מתושלח הישר כעיני יי ככל‬
‫*‬ ‫א ת רעהו ואיש את קרובו וישחיתו הארץ‬ ‫אשר הורהו חנוך אביו ‪ :‬וילמד ג ם הוא א ת בני האדם חכמד־ן‬
‫ותמלא הארץ חמס ‪ :‬וילכו שופטיהם ושוטריהם אל כל בנות האדם‬ ‫ורעת ויראת יי כל ימיו לא סר מן הדרך הטובה ימין ושמאל ; אך‬
‫ויקחו להם נשים בחזקה מ תחת בעליהן מכל אשר בחרו ‪ :‬ו ג ם‬ ‫כאחרית ימי מתושלח סרו בני האדם מאחרי יי וישחיתו את הארץ‬
‫מבהמת הארץ ומחית השדה ומעוף ה ש מי ם הביאו בני האדם‬ ‫ויגזלו ויחמסו איש א ת רעהו ‪ :‬וימרדו ב אל הי ם ויפשעו וישחיתו‬
‫כימים ההם וילמדום ללכת מין לאשר איננו מינו למען הכעיס את‬ ‫את דרכם ולא אבו לשמוע בקול מתושלח וימרדו בו ‪:‬וי ק צו ך‪ v‬יי‬
‫יי בדבר הזה ‪ :‬וירא אלהים את כל הארץ והנה נשחתה כי השחית‬ ‫מאד עליהם ויוסף יי וישחית א ת הזרע בימים ההם ואין זרע ואין‬
‫כל כשר את דרכו על הארץ כל האדם וכל הבהמה ‪ :‬ויאמר יי‬ ‫קציר באדמה ‪ :‬והיה כאשר יזרעו א ת האדמדה א ת אשר יאכלו‬
‫אמחה את^האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם ועד עוף‬ ‫ל מחיי תם בארץ ויצמחו להם קוצים ודרדרים אשר לא זרעו ‪:‬‬
‫השמים ועד בהמה ועד החיה אשר בשדה כי נחמתי כי עשיתים ‪:‬‬ ‫ובכל זאת לא שבו כני האדם בימים ההם מדרכם הרעה ועוד‬
‫ויהי כל איש אשר הלך בדרכי יי מת כימים ההם טרם הביא יי‬ ‫ירם נטויה לעשות הרע בעיני יי ‪ :‬ויכעיסו את יי בדרכיהם הרעים‬
‫על בני האדם את הרעה אשר דבר לעשות ל ה ם ‪ :‬כי מאת יי‬ ‫ויקצוף יי מאד וינ ח ם כי עשה ארת ה א ר ם ויאמר ל ה ש חי ת ם‬
‫היתד♦ זאת להם לבלתי הראוהם את הרעה אשר דבר יי על בני‬ ‫ולהא בידם מעל פני האדמה ויעש ל ה ם כן ‪ :‬בימים ההם בהיות‬
‫האדם ‪ :‬ונח מצא חן כעיני יי ויבחר בו יי הוא ובניו לחיות מהם‬ ‫למך כן מתושלח בן ששים ושמונה שנים ומאה שנה וימת שת בן‬
‫זרע על פני כל הארץ ‪:‬‬ ‫אדם ‪ :‬ויהיו כל ימי שת אשר חי ת שע מאות שנה ושתים עשרה‬
‫שנה וימת ‪ :‬ויהי למך בן שמונים ואחת שני ם ומאה שנה ויקח‬
‫ויהי‬
‫את‬ ‫‪2‬‬ ‫כ‬
‫‪11‬‬
‫‪12‬‬
‫פרשת נח‬
‫פרשת נח‬ ‫ד ה י בשנת שמוגים וארבע שנים לחיי ‪ m‬זימת אנוש בן»צ‪ 1‬ת בן‬
‫ונח בן תש׳;ים ושמונה שנה וארב?! מאוח‬
‫ניאה סהיא נ ת יומו • ואולי‬
‫ת שע מאות שנה וחמש שנים היה במותו ‪ :‬ובשנת שבעים‬
‫שנה בקחתו את נעמה לאשה ‪ :‬וההר נעמד■ ״אס״י^ל ״ ‪c‬״‪S-V r‬‬
‫ותלד בן ויקרא את ‪ 1D5T‬יפת לאמר יפרת לא מצאו בכתוכ סס נעמה כי‬
‫ות שע שנים ומאת שנה לחיי נח מת קינן בן אנוש ‪ :‬ויהיו כל ימי‬
‫אלהים לי בארץ ‪ :‬ותהר עוד ותלד בן ויקרא ״‪ ^ ,‬״ ״ ״?ל זיליל^ ?״י‬ ‫קינן תשע מאות שנה ועשר שנים וימת ‪ :‬ובשנת ארבעה ושלשים‬
‫את שמו שם ל א מי שמני אלהים ^טאריס זה הספר סהוא אומר בפירוק‬ ‫שנים ומאתים שנה לחיי נח מת מהללאל בן קינן ‪ :‬ויהי ימי מהללאל‬
‫סנעמהה^ת ה^ת^ה והיהבת‬ ‫^‬ ‫ן(ךןץך^‬ ‫שמונה מאות שנה וחמש ותשעים שנה וימת ‪ :‬וירד בן מהללאל‬
‫‘‬ ‫ושתים שנה בלדת נעמה א ת ^טם ‪ :‬ויגדלו‬ ‫מת בימים ההם בשנת ששים ושש שנים ושלש מאות שנה לחיי‬
‫הנערים וילכו בדרכי יי בכל אשר למדם מתושלח ונח אביהם ‪:‬‬ ‫נח ‪ :‬ויהי כל ימי ירד ת שע מאות שנה ושהים וששים שנה וימת ‪:‬‬
‫ולמך אבי נה מת ב^מים ההם כי אך לא הלך בדרכי אביו בכל‬ ‫וגם כל האדם אשר מלאו אחרי יי מתו כימים ההם טרם ראותם‬
‫לבבו וימת בשנת חמש ותש עים שנה וחמש מאות שנה לחיי נח ;‬ ‫את הרעה אשר דבר יי לעשות בכל הארץ ‪ :‬ויהי מקץ ימים רבים‬
‫ויהיו כל ימי למך שבע ושבעים שנד־•• ושבע מאות שנה וימרת ‪:‬‬ ‫ושנים עד שנת ארבע מאות ושמונים שנה לחיי נח ‪ :‬כאשר תמו‬
‫זגם כל בני האדם אשר ידעו א ת יי מתו כלם בשנה ההיא טרם‬ ‫כל בני האדם אשר מלאו אחרי יי למות מקרב בני האדם וישאר‬
‫הביא יי א ת הרעה על כני ה א ד ם ‪ :‬כי הפץ יי להמיתם לבלתי‬ ‫אך מתושלח בימים ההם ויאמר יי אל נח אל מתושלח לאמר ‪:‬‬
‫ראות איש אשר ידע א ת יי את אחיו ואת קרובו ברעה אשר דבר‬ ‫דברו וקראו אל בני האדם לאמר כה אמר יי שובו מדרכיככם‬
‫^י לעשות ‪ :‬בעת ההיא אמר יי אל נח ואל מתושלח לאמר ; עמדו‬
‫הרעים ועזבו את מעשיכם ונחם יי על הרעה אשר דבר לעשות‬
‫וקראו באזני כל בני האדם את כל הדברים אשר דברתי אליכם‬
‫לכם כארץ ולא תהיה ‪ :‬כי כה אמר יי הנני נותן לכם מועד עשרים‬
‫בימים ההם ‪ :‬אולי ישובו בני האדם ממעשיהם הרעים ונחמתי על‬
‫הרעה ולא אביאנה ‪ :‬ויעמדו נח ומתושלח ויקראו באזני כל האדם‬ ‫ומאת שגה אם שוב תשובו אלי ועזבתם אה דרכיכם הרעים ושבתי‬
‫א ת כל אשר דבר יי אליהם ‪ :‬ולא שמעו כל האדם ולא הטו את‬ ‫גם אני מן הרעה אשר דברתי אליכם ולא תקום אמר יי ‪ :‬וידברו‬
‫^^זנם א ת כל הדברים האלה ‪ :‬ויהי אחרי כן ויאמר יי אל נח קץ‬ ‫נח ומתושלח את כל דברי יי אל כל בני האדם יום יום ה ש כ ם‬
‫כל בשר בא לפני מפני רוע מעלליהם והנני משחיתם את הארץ ;‬ ‫ודבר בכל הימים ההם ‪ :‬ולא שמעו כל בני האדם אליהם ולא הטו‬
‫ואתה קח לך עצי גופר והלכת אל מקום פלוני אלמוני ועשית לך‬ ‫את אזנם לדבריהם ויקשו את ערפם ‪ :‬וישם יי מועד להם עשרים‬
‫תבה גדולה והעמדת אותה במקום ההוא ‪ :‬וזה אשר תעשה אותה‬ ‫ומאת שנה לאמר אם שוב ישובו ונחם יי על הרעה לבלתי השחית‬
‫שלש מאות אמה ארכה וחמשים אמדת רחבד־ז ושלשים אמד־־•‬ ‫את הארץ ‪ :‬ונח בן למך חדל לקחת אשה להוליד בנים כי אמר‬
‫קומתד־־• ‪ :‬ועשית ^ ך פתח כצדה ואל אמה תכלנה טלמעלדת‬ ‫אך הנה יי משחית את בני האדם מעל הארץ למה לי בנים ‪ :‬ונח‬
‫וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר ‪ :‬ואני הנני מביא את המבול‬ ‫איש צדיק תמים היה בדורותיו ויבחר בו יי לחיות מזרעו זרע על‬
‫מים על הארץ לשחת כל־־‘ בשר מתחת השמים כל א ש ר כארץ‬ ‫פני כל הארץ ‪ :‬ויאמר יי לנח קח לך אשה והוליד בנים כי אותך‬
‫ינוע‪ :‬ובאת אתה ובניך ואספתם מכל החי שנים שניט זכר ונקבה‬
‫ראיתי צדיק לפני בדור הזרה ‪ :‬ואתה ובניך אתך קחיו בקרב‬
‫והבאתם אתכם אל התבה לחיות מהם זרע על הארץ ‪ :‬וגם מכל‬
‫הארץ ‪ :‬וילך נח ויקח אשה ויבחר את נעמה אמר הצעיר זה הוא הפך דברי‬
‫מאכל אשר יאכל לכל החי האסף אליך אל החכה והיה לך ולהם‬ ‫‪ .‬רז״לסאמרוסנעמה אחות תובל‬ ‫י‬ ‫י ^‬ ‫י‬
‫לאכלה‬ ‫י קין כת למך נשאה נח* ומזה‬ ‫בת חנוך והיא כ ת חמש ם^^ות ושטוג ^‬
‫נראה‬ ‫ונח‬
‫‪f‬‬ ‫פרשת נח‬
‫‪9‬רשח נח‬ ‫לאבלה ‪ :‬ובחרת לבניך ׳עלש נערורת מ ב נ ^ האדם והיו ל בנ ך‬
‫ברקים וירעמו רעמים דגבר קול עצום בכל הארץ א^ןר לא נודע‬ ‫לנשים ‪ :‬ויקם נח ויעש את״התבה כםקום אשר צוהו יי ויעש בה‬
‫ליושביה כמוהו ‪ :‬ויעש יי את הדבר הנורא הזה למען הבהיל א ת‬
‫בכל אשר צוה אורחו ‪ :‬בשנת חמש מאורז וחמש ותשעים שגה‬
‫בגי האדם לשוב אל יי לבלתי היורה רעה בארץ ‪ :‬ובכל זאת לא‬
‫החל נח לעשות את התבה ובשנת שש מאורח שנה כלה ^>ת‬
‫שבו בני האדם מדרכם ויוסיפו על חרון אף יי כעת ההיא ול^ס‬
‫שתו איש לכו לכל זאת ‪ :‬ויהי לשבעת הימים כשנת שש מאות‬ ‫החבה לכל דבריה ולכל משפטה ‪ :‬ויעש א ח התבה חמש שני ם‬
‫שנה לחיי נח ומי המבול היו על הארץ ‪ :‬ויבקעו כל מעיינות תהום‬ ‫כאשר צוהו יי ‪ :‬אז לקח נח את שלשת בנות אליקים בן מתושלח‬
‫ויפתחו ארובות השמים ויהי הנשם על הארץ ארבעים יום וארבעים‬ ‫לבניו לנשים כאשר צוה יי את נח ; ויהי בעת ההיא וימת מתושלח‬
‫לילה ‪ :‬ויבא נח וביתו וכל החי אשר א ת ו אל התבדה מפני מי‬ ‫בן חנוך כן ת שע וששים שנה ותשע מאורח שנה במותו ‪ :‬בעת‬
‫המבול ויסגור יי ב ע ד ם ‪ :‬ויקוצו כל בני האדם הנשארים בארץ‬ ‫ההיא אחרי מות מתושלח ויאמר יי א ^ נח בא אתה וכל ביתך‬
‫מפני הגשם כי המים גברו מאד על הארץ והבהמות והחיות עודם‬ ‫אל התבה ‪ :‬הנני מאסף אליך א ת כל בהמת הארץ וחית השדה‬
‫עומרים סביבות התבה ‪ :‬ויתקבצו כל בני חאדם יחד כשבע מאות‬ ‫ועוף השמים ובאו כלם וסבבו את התבדח ‪ :‬ויצאת אתה וישבת‬
‫אלף איש ואשה ויבואו כלם אל ‪ m‬אל התבה ; ויקראו כלם אל‬ ‫לך ת חת פתח התבה וכל החיות והבהמורח והעוף יאספו כ ל ם‬
‫נח לאמר פתח לנו'ונבוא עמך אל ה תכ ה ו ל מ ה נמות אנחנו ‪:‬‬ ‫ועמדו נגדך ‪ :‬והיה כל אשר יבוא מהם ורבץ לפניך אותו תקח‬
‫ויען נח אותם לאמר בקול גדול מן התבה ויאמר אליהם הלא אתם‬ ‫ונתת ביד בניך והביאום אל התבה וכל אשר יעמדו נגדך תעזוב ‪:‬‬
‫מרדתם כלכם ביי ותאמרו לא הו{>ס ‪ :‬ויבא יי עליכם א ת הרעה‬ ‫ריעש יי א ת הדבר הזה ממחרת ויבואו בהמות וחיודח ועופורח‬
‫הזאת להכחיד ולהאביד אתכם מעל פני האדמה ‪ :‬הלא זה הדבר‬ ‫הדבה מאד ויסובבו כלם א ת התבדח ‪ :‬ונח יצא וישב ^ ו תחת‬
‫אשר דברתי אליכם זה עשרים ומאת שנה היום הזה ולא שמעתם‬ ‫הפתח ויהי כל הרובצים לפניו מכל הבשר הביא אל בניו אד־"‬
‫בקול יי ועתה תחפצו לחיות בארץ ‪ :‬ויאמרו כלם א ל נח הננו‬ ‫התכ ה וכל העומדים נגדו עזב בארץ ‪ :‬ותבוא לביאה אחת ושני‬
‫ושבנו כלגו עד יי אך פתח לנו ונחיה ולא נמות ‪ :‬ויען נח אותם‬
‫גוריה עסה זכר ונקבה ויבואו וירבצו נגד נח שלשתם ‪ :‬ויקומו שגי‬
‫לאמר הנה אך עתה בראותכם את צרת נפשכם השובו א ה‘ יי‬
‫בני הלביאה ההיא עליה ויכו אותה ויבריחוה ממקומם ותלך לה‬
‫ולמה לא שבתם זה עשרים ומאת שגה אשר שם או ת ם לכם יי‬
‫למועד ‪ :‬ותבואו עתה ותדברו אלי את הדבר הזה מרעת נפשכם‬
‫משם וישובו הם אל מקומם וירבצו לארץ ד־״פני נח ‪ :‬והלביאדז‬
‫גם יי לא ישמע אליכם ו ל א יאזין לכם ביום הזה ו ל א ה צלי חו‬ ‫ברחה לה ותעמוד במקום האריודח ‪ :‬וירא נח את המעשה הזה‬
‫בדבריכם היום‪ :‬ויגשו כל בגי האדם לשבור התבה לבוא בתוכה‬ ‫ויתמה מ אד ויקם ויקח א ת שגי גורי הלביאה ויביאם אל תהבה ‪:‬‬
‫מפני הג ש ם כי ל א יכלו ל ס בו ה את הג ש ם עליהם ‪ :‬וישלח יי‬ ‫זנח הביא אל התכה מכל החי אשר בארץ לא נשאר דבר אשר‬
‫עליהם את כל החיות וכל הבהמות אשר עומדים סביבות החכה ‪:‬‬ ‫לא הביא נח עמו אל התבה ‪ :‬שנים שנים באו אל גח לא התבה‬
‫ויגברו עליהם ה חיו ה ויכום ויבריחום מעל התבה ‪ :‬וימיתו מהם‬ ‫זמן הבהמה הטהורה ומן העוף הטהור הביא שבעה שבעה כאשר‬
‫החיות רבים ויבריחום מן המקום ההוא וילכו איש לדרכו ויפוצו על‬ ‫צוה אותו אלהים ז וכל הבהמורח והחיות והעוף עודם ב מ קו ם‬
‫פני כל הארץ ‪ :‬והגשם עודנו יורד על הארץ וירד ארבעים יו ם‬ ‫ההוא כלם ‪ :‬ויסובכו כלם א ת התכה מפה מפה והגשם עודנו לא‬
‫זארנעים לילה וינב ח המים מאד מאד על הארץ ‪ :‬וימותו כל כשר‬ ‫היה כעת ההיא ער שבעת ימים ‪ :‬ויי הרעיש ביום ההוא את כל‬
‫אשר‬ ‫הארץ ותחשך השמש וירגזו מוסדי תבל ‪ :‬ותגעש בל הארץ ויכרקו‬
‫ברקים‬
‫‪15‬‬
‫‪16‬‬ ‫ח‬ ‫פרשת נח‬
‫פרשת נח‬ ‫אשר על הארץ במים מאדם ועד בהמה ועד חיה וער רמש ועד עוף‬
‫א ע ר דבר אליהם יי ח ג ב ת א ת יי בל ימיהם ‪ :‬ויי ברך א ת נח ו אח‬ ‫השטים וישאר אך נח ואשר אתו בחב ה ‪ :‬ויגברו המים וירבו מ א ד‬
‫כניו בצאתם מן התבה ‪ :‬ויאמר אליהם י׳ פרו ורבו ומלאו א ת כל‬ ‫על הארץ וישאו א ת התבה ותרם מעל הארץ ‪ :‬ותלך התבה על פני‬
‫הארץ ‪ :‬ועצמו ושרצו ככל הארץ ורבו כה ‪ :‬ואלה שמות כני נח‬ ‫המים ותהפך על פני המים הלוך והפוך הנ ה והנה ויתהפך כל החי‬
‫יפת חם ושם ויולרו להם בנים אחר המבול‪ :‬כי לקחו להם נשים‬
‫אשר בה כהפוך א ת הנזיד בסיר ‪ j‬ויהי צעך גדול לכל היקום אשר‬
‫לפני הטכול ‪ :‬אלה בני יפת נוטר ומגוג ומרי ויון ורתובל ומשך‬
‫בתבה והתבה חשבה להשבר ‪ :‬ויתבהל כל החי אשר בתכ ה וינהמו‬
‫ותירס כנים שבעה ‪ :‬ויהיו כני נוטר אשכנז וריפת ותוגרמה ; ובני‬
‫האריות ויגעו השוורים ויצעקו הזאבים ‪ :‬ובל היקום אשר ב ת נ ה‬
‫מנוג אליחורף ולוכב ‪ :‬ובני מדי אחון וזילא וחוני וליטי ‪ :‬וכני יון‬
‫מדבר וצועק בלשונו וישמע קולם למרחוק ‪ :‬וגם נח ובניו צועקים‬
‫אלישה ותרשיש כתים ורודנים ‪ :‬וכני תוכל אריפי וכשד ותארי ‪:‬‬
‫ובוכים בצרתם וייראו יראה גדולה מאד ויגיעו עד שערי מורז ‪:‬‬
‫ובני משך חרון וזדון ושיבשני ‪ :‬ובני ותירס בניוב וני ר א וכיזון‬
‫ויתפלל נח אל יי ויצעק על‪-‬י הדבר הזה אל יי ויאמר ‪ :‬אגן>ה יי‬
‫ולופריון ונילק ‪ :‬אלה הם בני יפת למשפחותיהם ויהיו פקודיהכם‬
‫ביטים ההם כארכע מאות וששים איש ‪ :‬ואלה בני חם כוש ומצרים‬ ‫הושיעה לגו כי אין בח בנו לסבול את הרעה הזאת אשר סבבתנו*‪.‬‬
‫ופוט וכנען כנים ארבעה ‪ :‬ויהיו בני כוש סבא וחוילד־! וסבתד־!‬ ‫כי אפפונו משברי מים ונחלי בליעל בעתונו קדמו אותנו מוקשי‬
‫ורעמא וסבתכא ובני רעמה שבא ודדן ‪ :‬ובני מצרים לוד ו עונ ם‬ ‫מות ‪ :‬עננו יי עננו פדנו פנה אלינו וחננו פדנו והצילנו ‪ :‬וישמע יי‬
‫בקול־־‘ נח ויזכרהו יי ויעבר רוח על פני המר הצעיר בזה יובן מש״ה ויזכור‬
‫ולהב ונפתוח ופתרוס וכסלוח וכפתור ‪ :‬ובני פוט נכל וחדן ובנה‬
‫ו ע ק ‪ :‬ובני כנען צידון וחת ואמרי ונרגשי וחוי וערקי וסיני וארודי‬ ‫ה א ר ץ וישכו ה מי ט ור־‪ 1‬נ ח ה ה כ י’ •ב ״־ ה‪ -‬איוי ה‪.‬י ה הגו סנ‪-‬ני אי‪,‬נ‪-‬‬
‫וצמר וחמת אלה הם בני חם למשפחותיהם ופקודיהם בימים ההם‬ ‫ויסירו מעיינות תהום וארובות השמים מקומו הוא קודם הכנסס סם כמו‬
‫ך ‪ -‬ן ‪ ,‬ן שהות ץ ל מקום דוק • ועוד מהי‬ ‫‪» ID‬ה ש מי ם ;‬ ‫ויכלא יהגשם‬
‫בשבע מאות ושלשים איש ‪ :‬ואלה כני שם עילם ואשור וארפכשר‬ ‫דסמיך ליה ויעבר חלהיס דוח וכו‬ ‫׳—‪ ! • 1‬י •‪-‬׳ »‪-‬י י‬ ‫׳‪-‬׳ן‬ ‫י ׳ ‪ /-‬יי*‬
‫ולוד וארם בנים חמשה ‪ :‬ויהיו כני עילם שושן ומחול וחרמון ‪ :‬וכני‬ ‫הלוך וחסור בימים ה ה ם ותנח התבד־ז וישוכו המיס כי נראה דקאי אמאי‬
‫דקאמרויזכור אלהיס וכו׳ אלא שהוא‬ ‫‪..‬י‪♦-.-‬‬
‫אשור מירס ומוקיל ‪ :‬ובני ארפכשדשלח וענר ואשכול ‪ :‬ובני לוד‬ ‫כדברי הסכר הזה בעבור צערס‬ ‫בהר אררט י ו פתח נח את חלון‬
‫פתור ועזיון ‪ :‬ובני ארם עוץ וחול ונתר ומש ‪ :‬אלה הם בני ש ם‬ ‫שהיה להם שס • דוק ‪:‬‬ ‫בעת ההיא ‪ :‬ויקרא ‪ m‬עוד אל יי בעת‬
‫למשפחותם ומספרם בימים ההם כשלש מאות ושבעים איש ‪ :‬אלה‬ ‫ההיא ויאמר אנא יי אלהי כל הארץ והימים וכל־־־‘ אשר ב ה ם ‪:‬‬
‫תולדות שם שם הוליד את ארפכשד וארפכשד הוליד א ת שלח‬ ‫הוציאה ממסגר נפשי ממאסריא שר שמתני בו כי יגעתי באנחתי‬
‫ושלח הוליד א ח עבר ‪ :‬ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלנ בי‬ ‫מ אד ‪ :‬וישמע יי בקול נח ויאמר אליו במלאהך שנה תמימה אז‬
‫בימיו נפלנו חיי בני האדם ובאחרית ימיו נפלגה הארץ ‪ :‬ואת שם‬ ‫תצא ‪ :‬ויהי לתקופת השנה עד מלאת לנח שנה תמימה לשבתו‬
‫השני קרא יקטן לאמר המעטו והקטנו חיי בני האדם כימיו ‪ :‬אלה‬ ‫ב ת כה חרבו המים מעל הארץ ויסד נח א ת מכסה ה הב ה‪ :‬בעת‬
‫בני יקטן אלמודד ושלף וחצרמוות וירח ; והדורם ואוזל ודקלות‬ ‫ההיא כשבעה ועשרים יום לחדש השני יבשה הארץ אך לא יצאו‬
‫ועוכל ואבימאל ‪ :‬ושבא ואופיר וחוילה ויובב כל אלה בני יקטן ‪:‬‬ ‫נה ובניו וכל אשר אתו מן התכה עד אשר אמר הצעיר בזה מובן במקומו‬
‫ופלנ אחיו הוליד א ת רעו ורעו הוליד א ת שרונ ‪ :‬ושרוג הוליד א ת‬ ‫דבר אליהם יי ‪ :‬ויהי ביו ם י ב י ” אלי־’ ם נשואה ס‬
‫נחור ונחור הוליד את תרח ‪ :‬ויהי תרה שלשים ושמנה שנה ויולד‬ ‫לצאת ויצאו כלם מן התכ ה וילכו וישבו איש ולמה יצטרך עוד לשבת שס •‬
‫א ת הרן ואת נחור ‪ :‬וכוש בן חם בן נח לקח אשה כימים ה ה ם‬ ‫לדרכו ואיש למקומו ‪ :‬ונח ובניו י׳טכו נארץ ^^פלא‪-‬״לי’״™ ™״ה ר '‬
‫לעת‬
‫‪17‬‬ ‫‪D‬‬ ‫פרשח נח‬
‫פרשת נח‬ ‫‪18‬‬
‫לעת זקנתו ותלד בן ויקראו את שמו נמרוד לאמר בעח‬
‫מבניהם לערבון ויהיו כלם עבדים לנמרוד ולאחיו ויפנו וישובו‬ ‫החלו בני האדם למרוד ולפשוע באלהים עוד ‪ :‬ויגדל הילד ואביו‬
‫נמרוד וכל העם אשר אתו לסקוסותם ‪ :‬ויהי כאשר שב נמרוד‬
‫אהבו מאד בי בן זקונים הוא לו ‪ :‬ויתן לו כוש א ת כתנות העור‬
‫מהמלחמה בשמחה כאשר נצח את כל אויביו ‪ :‬ויועדו כלם יחד‬
‫אשר עשה האלהים לאדם ולאשתו בצאתם מן הגן ‪ :‬ויהי אחרי מות‬
‫כל אחיו וכל יודעיו לפנים וימליכוהו ע לי ה ם וישימו את כתר‬
‫מלכות בראשו ‪ :‬וישם שרים ושופטים ומנהיגים על עבדיו ועל כל‬
‫אדם ואשתו ויתנו את הכתנות לחנוך בן ירד ובחלקה חנוך אל‬
‫עמו כמשפט המלכים ; וישם שר צבאו את תרח בן נחדד ויגדלהו‬ ‫האלהים ויתנם אל מתושלח בנו ; ובמות מתושלח לקח אותם נח‬
‫וינשאהו מעל כל השרים אשר לו ‪ :‬ויהי כאשר מלך בכל אות נפשו‬ ‫ויביאם אהו א ^ התכה ויהיו אתו עד צאתם מן הרהבה ‪ :‬ויהי‬
‫וכאשר נצח את כל אויביו מסכיב ‪ :‬ויתיעץ עם כל יועציו לבנות‬ ‫בצאתם ויגנוב חם את הכתנות ההם מנח אביו ויקחם ויסתירם‬
‫לו עיר לבית מלכותו ויעשו כן ‪ :‬וימצאו בקעה גדולה מנגד למזרח‬ ‫מאחיו ובלדת חם־ א ת כוש בכורו נתן ל־־^ו את הכהנות בסתר ‪:‬‬
‫השמש ויבנו לו שם עיר גדולה ורחבה מאד ; ויקרא נמרוד א ת‬ ‫ויהיו עם כוש ימים רבים ויסתירם גם הוא מאת בניו ואחיו ‪ :‬ויהי‬
‫שם העיר אשר בנה שגער כי נער יי א ת אויביו מפניו וילכדם ;‬ ‫כאשר ילד כוש א ת נמרוד ויתן לו את הבגדים ההם באהברתו‬
‫וישב נמרוד בשנער וימלוך לבטח וילחם עם כל אויביו ויכניעם‬ ‫אותו ‪ :‬ויגדל נמרוד ויהי כן עשרים שגה וילבש את הבגדים ההם ;‬
‫ויצליח בכל מלחמותיו ותגדל מלכורתו מאר ‪ :‬וכל הגוי ם וכל‬ ‫ויתחזק נמרוד כאשר לבש א ת הבגדים ויתן לו האלהים כה וגבורה‬
‫הלשונות שמעו א ת שמעו ויתקבצו כלם יחד אליו ויבין^ו ל־״ו‬ ‫ויהי גבור ציד בארץ ‪ :‬הוא היה גבור ציר בשדה ויהי צורה א ת‬
‫מנחות וישתחו לו ארצה ויודו לאדון ומלך עליהם וישבו כ ל ם‬ ‫החיות ויבן מזבחות ויקרב עליהן את החיות ^ פ ני יי ‪ :‬ויתחזק‬
‫אתו בעיר שנער ‪ :‬וימלוך נמרוד בארץ על כל בני נח ויהיו כלם‬ ‫נמרוד ויקם מאחיו וילחם מלחמות אחיו מכל אויביהם מסביב ויתן‬
‫תח ת ידו ותחת עצתו ‪ :‬ותהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחרים ‪:‬‬ ‫יי את כל אויבי אחיו בידו ‪ :‬ויצליחהו יי כפעם בפעם בכל מלחמותיו‬
‫אך לא הלך נמרוד בדרכי יי וירשיע מכל האדם אשר היו לפניו‬ ‫וימלוך בארץ ‪ :‬על כן היה למשל בימים ההם כאשר יריק איש א ת‬
‫מימי המבול עד הימים ההם ‪ :‬ויעש אלהי עץ ואבן וישתחו להם‬ ‫חניכיו להלחם ויאמרו אליו כנמרוד אשר היה גבור ציד בארץ‬
‫וימרוד ביי וילמד את כל עבדיו וכל אנשי הארץ א ת כל דרכיו‬
‫והצליח במלחמותיו ‪ :‬אשר גבר מאחיו ויצילם מכף אויביהם כן‬
‫הרעים וגם מרדון בנו הרשיע מאד מאביו והיה כל אשר ישמע‬
‫יהזקנו ויצילנו יי היום הזה ‪ :‬ויהי בהיות נמרוד בן ארבעים שנה‬
‫א ת מעשהמרדון בן נמרוד וענה ואמר עליו מרשעים יצא רשע‪:‬‬
‫על כן היה למשל בכ?‪ ‘-‬הארץ ?‪ ‘-‬אמר מרשעים יצא ר שע ויהי‬
‫ובעת ההיא היתה מלחמה בין אחיו ובין בני יפת ויהיו אחיו‬
‫למשל בדברי כל ה א ד ם מהיום ההוא והלאה עד היו ם הזה ;‬ ‫הדזת יד אויביהם ‪ :‬ויתחזק נמרוד בעת ההיא וילך ויקבוץ א ת‬
‫ותרח בן נחור שר צבא נמרוד היה גדול מאד בימים ההם בעיני‬ ‫כל בני כוש וכל משפחות חם כארבע מאות וששים איש ‪ :‬וישכור‬
‫המלך ובעיני כל עבדיו ויאהבוהו המלך והשרים וינשאוהו מאד ‪:‬‬ ‫גם את כל אוהביו וכל יודעיו לפנים כשמונים איש ויתן שכרם וילך‬
‫ויקח תרח אשה ושמה אמתלאי בת כרנבו ‪ :‬׳ותהר א שת תרח‬ ‫עמהם למלחמה ‪ :‬ויהי בדרך ויחזק נמרוד את לב כל העם אשר‬
‫ותלד כן בימים ההם ; בן שבעים שנה היה תרח בלדת אותו ;‬ ‫הלכו אתו ויאמר אליהם אל תיראו ואל תערצו כי נתון ינתנו כל‬
‫ויקרא תרח א ת שם בנו הנולד לו אכרם לאסר כי הרימו למלך‬ ‫איבינו בידנו ועשיתם להם כטוב בעיניכם ‪ :‬וילכו כל ה אנ שי ם‬
‫כימים ההם וינשאהו מעל כל השרים אשר אתו‪.‬״‬ ‫האלה כחמש מאות וארבעים איש וילחמו על אויביהם וישחיתום‬
‫פרשה‬ ‫ויכניעום תח ת ירם וישם נמרוד עליהם נציבים במקומותם ‪ :‬ויקח‬
‫מבניהם‬ ‫ג ‪3‬‬
‫‪19‬‬
‫פרשת נח‬
‫פחעת נח‬ ‫פר׳»ה ויהי בלילה ההוא ע ח הולדת א ת אבדם רבואז בל עברי‬
‫לאביו מחיר בילר ההוא ונהרגהו ‪ :‬טרם א׳צ‪ 1‬ר יגדל וירבה באר^ן‬ ‫תרח ובל חכמי נמרוד וכל הרסומיו ויאכלו וישתו בבירת‬
‫ותרבה רעתו עלינו ב ארץ ואבדנו כלנו אנחנו ובנינו וזרענו‬ ‫תרח וישמחו עמו בלילה ההוא ; ויהי בצאת כל החכסים והחרטומים‬
‫ברעתו ‪ :‬וישמע המלך את דבריהם וייטבו בעיניו וי׳מלח ויקרא אל‬ ‫מבית תרח וישאו את עיניד ‪ a‬השמימה בלילה ההוא אל הכוכבים‬
‫תרח ויבא תרח לפני המלך ‪ :‬ויאמר המלך אל תרח הגד הוגד‬ ‫ויראו והנה כוכב אחד גדול מאד בא ממורח שמש וירץ בשמים‬
‫לי אשר נולד לך בן אמש וכזאת וכזאת נראה בשמים במולדו ‪:‬‬ ‫ויבלע ארבעה כוכבים מארבע רוחות השמים ‪ :‬ויתמהו כל חכמי‬
‫ועת ה תנה לי את הילד ההוא ונהרגהו טרם תצמח עלינו רעתו‬ ‫המלך וכל החרטומים מהמראה ההוא ויבינו החכמים את הדבר‬
‫ואתן לך מחירו מלא ביתך כסף וזהב ‪ :‬ויען תרח את המלך ויאמר‬ ‫ההוא וידעו אודותיו ‪ :‬ויאסרו איש אל רעהו אין זה כי אם הילד‬
‫אליו שמעתי אדוני המלך א ה דבריך כל אשר יחפוץ אדוני המלך‬ ‫אשר גולד בלילה הזה לתרח ‪ :‬אשר יגדל ויפרה וירבה מ אד ויירש‬
‫יעשה עבדו ‪ :‬אולם אדוני המלך אגיד אליך אה אשר קרה לי‬ ‫את כל הארץ הוא ובגיו עד עולם ויהרוג הוא וזרעו מלכים גדולים‬
‫אמש עד אשר אראה את עצת המלך אל עבדו ואחר אשיב את‬ ‫ויירשו א ת ארצם ‪ :‬וילכו ויבאו כל החכמים וכל החרטומים בלילה‬
‫המלך על דבריו ויאמר המלך דבר ‪ :‬ויאמר הרח אל המלך כי‬ ‫ההוא איש לביתו ‪ :‬ויהי בבוקר וישכימו כלם יחד כל החכמים‬
‫אעיון בן מורד בא אלי אמש אל ביתי בלילה לאמר ‪ :‬הנה לי את‬ ‫וכל החרטומים ויודעו כולם בבית מועדם ‪ :‬וידברו ויאמרו איש אל‬
‫הסוס הגדול הטוב אשר נתן לך המלך ואתן י ך מחירו כסף וזהב‬ ‫רעהו הגה המראה אשר ראיגו אמש געלם מהמלך לא נודע אליו ‪:‬‬
‫ומלוא ביתך תבן ומספוא ‪ :‬ואומר אליו עד אשר אראה את אדוני‬ ‫והיה א ם יודע הדבר למלך באחריות הימים ואמר אליגו למה‬
‫המלך על דבריך והיה הדבר אשר ידבר אלי המלך אותו אעשה ‪:‬‬ ‫העלמתם את הדבר ממני וימיתנו כלנו ‪ :‬ועתה לכו ונגידה למלך‬
‫ועתה אדוני המלך הנה גליתי את אזנך עד־‘ הדבר הזה והיה‬ ‫א ת המראה אשר ראינו ואת פתדון הדברים ונקינו אנחנו ‪ :‬ויעשו‬
‫העצה אשר יתן אדני המלך את עבדו אותה אעשה ‪ :‬וישמע‬ ‫כן וילכו כלם ויבאו אל המלך וישתחוו לו ארצה ויאמרו יחי המלך‬
‫המלך את דברי תרח ויחר אפו ויחשבהו לכסיל ; ויען המלך את‬ ‫יחי המלך ; אנחנו שמענו אשר נולד בן לתרח בן נחור שר צבאך‬
‫תרח ויאמר אליו הכסיל ובער א תה או חסר תכונה כי רתעשה‬ ‫ונבוא אמש בלילה אל בירתו ונאכל לחם ונשתה ונשמח עמו‬
‫א ת הדבר הזה ‪ :‬כי תתן א ת סוסך הטוב בכסף או בזהב ואף אם‬ ‫בלילה ‪ :‬ויהי כאשר יצאו עבדיך מבית תרח ללכתלבי תינו ללון‬
‫בתבן ומספוא ‪ :‬החסר כסף וזהב אתה עד אשר אין ^ ך רזבן‬
‫איש בבית מלונו ‪ :‬ונשא א ת עינינו השמימה ונראה והנה כוכב‬
‫ומספוא למאכל סוסך כי תעשה את הדבר הזה ‪ :‬ומה לך בכסף‬
‫אחד גדול מאד בא ממזרח השמש ‪ :‬וירץ הכוכב ההוא במרוצה‬
‫או בזהב ואף בתבן ומספוא כי תתן א ת סוסך הטוב אשר נתתי‬
‫גדולה ויבלע ארבעה כוכ בי ם גדולים מארבע רוחורת השמים ‪:‬‬
‫לך אשר אין סוס כמוהו ככל הארץ ז ויכל המלך לדבר ויען תרח‬
‫ויתמהו עבדיך על המראה ההוא אשר ראינו ויתבהלו מאד ‪:‬‬
‫א ת המלך לאמר כדבר הזה דבר אדוני המלך אל עבדו ‪ :‬כי‬
‫ונשפוט א ת המראה ונד ע כחכמתנו א ת פתרון המראה ה הו א‬
‫אדוני המלך מח הדבר הזה אשר דברת אלי לאמר רתנה בנך‬
‫ונמיתהו ואתן י^ך מחירו כסף וזהב מה אעשה בכסף או כזהב‬ ‫על נכונה ‪ :‬כי על הילד היולד לתרח היה הדבר ההוא אשר ינדל‬
‫אחרי מות בני כי מי יירשני אחרי ; והיה במותי ושב הכסף והזהב‬ ‫וירבה מאד ועצם וימית א ת כל מלכי הארץ ויירש א ת כל ארצם‬
‫ההוא אל אדוני המלך אשר נתנו ‪ :‬ויהי כשסוע המלך א ת דברי‬ ‫הוא ובניו וזרעו עד עולם ‪ :‬ועתה אדוננו המלך הנה הורענוך את‬
‫הרח ואת המשל אשר הביא על המלך ויחר למלך ס אד ויקצוף‬ ‫אשר ד אינו על הילד הזה על נכונה ‪ :‬אם על המלך טוב לתרת‬
‫על‬ ‫'‬ ‫לאביו‬
‫פרשת נח‬ ‫‪22‬‬
‫‪21‬‬
‫יא‬ ‫פח‪2‬ת נח‬
‫את שרי היא שנת עשר לחיי אכרם ‪ :‬םמים ההם יצאו ^>ברם‬
‫ן ל הדבר הזה וחמתו בערה בו ‪ :‬וירא תרח בי חרה אף המלך‬
‫ואמו ומניקתו מהמערה כאשר שכחו המלך ועבדיו א ת אורוות‬ ‫עליו ויען ויאמר אל המלך הנה בל אשר לי ביד המלך ; ‪^4‬שר‬
‫אכרם ; דהי כצאת אבחם מהמערה וילך לו אל נ ח ושם בנו וישב‬ ‫יחפוץ אדוני המלך לעשות לעבדו יעשה ואף כני הנה הוא ביד‬
‫עמהם כביתם ללמוד א ת מוסר יי ואת דרכיו ואיש לא ידע א ת‬ ‫המלך בלא מחיר הוא ושני אחיו הגדולים ממנו ‪ :‬ויאמר המלך אל‬
‫אכרם ‪ :‬וישרת אכרם א ת נח ואת שם בנו ימים רבים ‪ :‬ויהי אכרם‬ ‫בנך הקטן במחיר*‪ .‬ויען הרח א רז‬ ‫תרח לא כי קנה אקנה‬
‫בבית נח שלשים ות שע שנים ‪ :‬וידע אכרם את יי מבן שלש שנים‬ ‫המלך לאמר כי אדוני המלך ידבר נא עבדך דבר לפניך ‪ :‬וישמע‬
‫וילך בדרכי יי עד יום מותו כאשר הורהו נח ושם בנו ‪ :‬וכל בני‬ ‫המלך את דבר עבדו ויאמר המלך דבר בי שוסעאני ‪ :‬ויאמר תרח‬
‫הארץ פשעו ביי מאד בימים ההם וימרדו בו ויעבדו אלהים אחרים‬ ‫יתן לי אדוני המלך זמן שלשה ימים עד דברי אל נפשי ואל ביתי‬
‫וישכחו א ת יי אשר בראם בארץ ‪ :‬ויעשו להם כל בני הארץ איש‬ ‫א ה דברי אדוני המלך ואפצר בם על הדבר הזה ‪ :‬וישמע המלך‬
‫אלוהו בימים ההם אלהי עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא‪.‬ידברו ולא‬ ‫אל תרח רעש כן ויתן לו זמן שלשת ימים ‪ :‬ויצא הרח מאת פגי‬
‫יצילו ויעבדום בני האדם ויהיו להם לאלהים ‪ :‬והמלך וכל עבדיו‬ ‫המלך וילך וי בוזו אל ביתו וידבר אלי ה ם את כל דברי ה מ ל ך‬
‫ותרח וכל ביתו היו ראשונה בימים ההם לכל העובדים עץ ואבן ‪:‬‬ ‫וייראו האנשים מאד ‪ :‬ויהי ביום השלישי וישלח המלך‪ .‬אל תרח‬
‫ויהיו לתרח שנים עשר אלהים גדולים אלהי עץ ואבן לשנים עשר‬ ‫לאמר שלח לי א ת בנך במחיר כאשר דברתי לך ׳‪ .‬והיה אם לא‬
‫חדשים ויעבוד כל אחד חדשו ‪ :‬ויהי מדי חדש בחרשו יקריב תרח‬ ‫תעשה את הדבר הזה ושלחתי והמיתו גם את כל אשר בביתך‬
‫מנחה ונסכים לאלהיו וישתחוה להם ויעבוד או ה ט ככה יעשה‬ ‫ולא ישאירו לך עד משתין בקיר ‪ :‬וימהר הרח כי היה דבר המלך‬
‫תרח כל הימים ‪ :‬וגם כל הדור ההוא רע בעיני יי ויעשו ככה איש‬ ‫נחוץ אליו ויקח את הילד א חד מעבדיו אשר ילדה לו שפחרתו‬
‫אלהיו ואת יי אשר בראם עזבו ‪ :‬ולא נמצא איש בימים ההם ככל‬ ‫כיום ההוא אשר יולד א ת אכרם ‪ :‬ויבא תרח א ת הילד ה הו א‬
‫הארץ אשר יד ע א ת יי כי עבדו כלם איש א ת אלהיו ‪ :‬זולתי נח‬ ‫אל המלך ויקח את מחירו ‪ :‬ויהי יי א ת תרח בדבר הזה לבלתי‬
‫וביתו וכל אשר היה החת עצתם ידעו א ת יי בימים ההם ‪ :‬ואברם‬ ‫ה מי ת נמרוד אה אברם ‪ :‬והמלך לקח את הילד מיד תרח וינפץ‬
‫בן תרח הולך וגדל בימים ההם בבית נח ואיש לא ידע ויי עמו ‪:‬‬ ‫את מוחו ארצה בידו וימת אותו כי חשב כי אכרם הוא ‪ :‬ויפתר‬
‫ויתן יי לאכרם לב שומע ותבונה יד ע א ת כל אשר יעשו כל הדור‬ ‫הדבר מהיום ההוא והלאה וישכח מלב המלך כי מא ת יי היה זה‬
‫ההוא שהוא הבל ‪ :‬וגם א ת כל אלהיהם אשר יעבדו להם הבל‬ ‫לבלתי מות אכרם ‪ :‬ותרח לקח את אכרם בנו בסתר ואת אמו‬
‫הם ואין בם מועיל ‪ :‬וירא אברס את השמש בארץ ויאמר אכרם‬ ‫ואת מניקתו ויחביאם במערה ויתן להם מחייתם מדי חדש בחדשו ‪:‬‬
‫אל לבו אך עתה השמש הזאת אשר זרחה על כל הארץ הוא‬ ‫ויהי יי את אברם במערה ההיא ויגדל ויהי אברם במערה עשר‬
‫האלהים ולו אעבוד ‪ :‬ויעבוד אכרם א ת השמש ביום ההוא ויתפלל‬ ‫שנים ‪ :‬והמלך וכל שריו ועבדיו וכל החרטמים וחכמים אשר למלך‬
‫אליו ביום ההוא ‪ :‬ויהי בערב ותבוא השמש כמשפט ויאמר אכרם‬ ‫חשכו כי המית המלך את אכרם ‪ :‬והרן בן תרח אחי אברם הגדול‬
‫בלבו אך עתה אין זה אלוה ; וידבר א כ ר ס עוד בלבו מי הוא‬ ‫ממנו לקח אשה בי מי ם ההם כי שלשים ותשע שנים היה ד־;רן‬
‫אשר עשה את השמים וא ת הארץ ומי אשר ברא כל האדם הזה‬ ‫בקחתה ; ותהר אשת הרן ותלד לו בן ויקרא את שמו לוט ; ותהר‬
‫על הארץ איפה הוא ‪ :‬ויחשך עליו הלילה וישא עיניו ימה וצפונה‬ ‫עור ותלד בת ותקרא את שסה מלכד־ז ‪ :‬ותהר עוד ותלד ב רז‬
‫ונגבה ומזרחה וירא והנה קול השמש שקטה מעל הארץ ויחשך‬ ‫ותקרא א ת שמה שרי ; כן ארבעים ושתים שנים היה הרן בלדתו‬
‫היום‬ ‫את‬
‫‪23‬‬
‫‪y‬‬ ‫פרשת נח‬
‫‪24‬‬
‫פחמתנח‬ ‫היום‪ :‬דרא אי ר ם א ת הירח ואת הכוכבים לפניו ויאמר אך עתה‬
‫הם נוגים ‪ :‬ויהי בהיותם בודם ויבגו להם עיר גדולה ומגדל‬ ‫הנ ה זה אלוה זדםר ברא כל הארץ וכל האדם והגה עבדיו אלה‬
‫כתובה גבוה וחזק מאד מ אד ‪ :‬כי מרוב הגבהות לא יגיעההומר‬ ‫הם לפניו ‪ :‬רעבד אברם א ת הירח דתפלל אליו בל הלילה ההוא ‪:‬‬
‫זהלבנים אצל־* הבונה בעלותם אליו עד מי א רז לעולי ם שגדה‬ ‫ויהי בבקר ויאר היום ותזרח השמש על הארץ כמשפט ‪ :‬וי ר א‬
‫תמימה ‪ :‬ואחרי כן יגיעו אל הבונים ויתנו להם החומר והלבנים‬ ‫אבדם את כל הדברים האלה אשר ע שהייאלהים כארץ ‪ :‬ויאמר‬
‫ככה יע׳עו להם בכל יום ‪ :‬ויהיו אלה עולים ואלה יורדים כד־‘‬ ‫אברם בלבו אך עתה אין אלה אלוהות אשר עשו אח הארץ וכל‬
‫היום ‪ :‬ויהי כאשר תפול לבנה מי ד ם ותשבר ויבכו כ ל ם עליד־ן‬ ‫האדם כי א ם עבדי אדהים המדת ‪ :‬וישב אבדם בבירת נח וידע‬
‫וכאשר יפול אדם וימת אין מביט אליו מהם ‪ :‬וידע יי את מחשבותם‬ ‫אבדם שם א ת יי ואת דרכיו ו הי אכרם עובד א ת יי כל ימי חייו י‪.‬‬
‫ויהי עת בונים ויזרקו החצים אל השמים ויפלו כל החצים עליהם‬ ‫וכל הדור ה הו א שכחו את יי ויעברו אד הי ם א חרי ם עץ ואבן‬
‫מלאים דם ‪ :‬ויהי כראותם ויאמרו איש אל רעהו אך הנה הרגנו‬ ‫וימרדו ביי כל הימים ; והמלך נמרוד מל ך לבטח ותהי כל הארץ‬
‫א ת כל אשר כשמים ‪ :‬כי מ א ת יי הידה זה למען ה ת ע ם ולמען‬ ‫ה ח ת ידו ‪ :‬ויהי כל הארץ שפח א ח ת ודברים אחדים ‪ :‬ויתיעצו כל‬
‫הכחידם מעל פני האדמה ‪ :‬ויבנו א ת המגדל וארה העיר ויעשו‬
‫שרי נמרוד וכל נדולורתיו בעת ההיא פוט ומצרים וכוש וכנען‬
‫כדבר הזה יום יום עד מלאת להם י מי ם ר בי ם ו שנים ‪ :‬ויאמר‬
‫למשפחותיהם ‪ :‬דאמרו איש אל רעהו הבה נבנה דנו עיר ובתוכה‬
‫האלהים אל שבעים המלאכים העומדים ראשונה לפניו הקרובים‬
‫אליו לאמר ; הכה נרדה ונכלה שם שפתם אשר לא ישמעו ולא‬
‫מגדל ומבצר חזק וראשו בשסיםונעשה לנו שסלמען היותנו מושלים‬
‫יבינו איש שפת רעהו ויעש להם כן ‪ :‬ויהי מהיום ההוא והלאה‬ ‫על כל העולם ; ולמען תחדל רעת אויבינו מעלינו ונמלוך עליהם‬
‫שכחו איש שפת רעהו ולא יבינו לדבר כלם יחד בשפה אחת ‪:‬‬ ‫בחזקה ולא נפוץ על פני כל הארץ ממלחמותיהם ‪ :‬וילכו ויבאו‬
‫ויהי כאשר יאמר איש אל רעהו תנ ה לי אבן לבנות ויתן לו חומר‬ ‫כלם לפני המלך ויגידו א ת הדברים האלה אל המלך והודה להם‬
‫וכאשר יאמר תנה חוסר ויתן לו אבן ‪ :‬ויהי כאשר יקה הבונה‬ ‫המלך על הדבר הזה ויעשו ‪ : p‬ויתקבצו כל אמד הצעיד לנ״אהכתוב‬
‫^ ר ע ה ו את החומר או את אבן אשר לא אמר וישליכם הבונה‬ ‫המ שפחות כשש מאות אלן? איש וילכו לבק^ט וימצאו בקעה כי מבקשים‬
‫מידו ויפילם על רעהו וימת ‪ :‬ויעשו כדבר הזה ימים רבים וימותו‬ ‫ארץ רחבה מאד לבנות א ת העיר ואת המגדל ויבקשו בכל הארץ‬
‫מהם הרבה בדבר הזה ‪ :‬ויי הכה את שלשת החלקים אשר היו‬ ‫ולא מצאו כי אם בקעה אחת מקדם בארץ שנער מהלך שנתים‬
‫שם וייסרם כמפעלותם וכמחשבותיהם ‪ :‬אשר אמרו נעלה השמים‬ ‫ימים ויסעו כלם אליה וישבו שם ‪ :‬ויחלו דלבון הלבנה זל־ישרוף‬
‫ונעבוד א ת אלהינו שם היו לקופים ושנהבים ואשר אמרו נכדה‬ ‫לשריפה לבנות את העיר ואת המגדל אשר זממו ‪ :‬ויהי להם בנין‬
‫השמים בחצים המיתם יי איש ביר רעהו ‪ :‬והשלישית אשר אמרה‬ ‫המגדל לפ שע וחטאה ויחלו לבנותו ויהי הם בונים וימרדו כיי אלתי‬
‫נעלה השמים ונלחם בו הפיצם יי בכל הארץ ‪ :‬והנשארים בהם‬ ‫השמים ויחשבו כלבבם להלחם בו ודעלורת השמימה ‪ :‬ויתחלקו‬
‫כאשר ידעו והכינו א ת הרעה אשר באה עליהם ויעזבו את הבנין‬ ‫כל ה אנ שי ם האלה וכל המשפחורת לשלשה חלקי ם ותאמר‬
‫ויפוצו גם הם על פני כל הארץ ‪ :‬ויחדלו לבנות את העיר ואר־ז‬ ‫האח ת נעלה השמימה ונלחם בו ‪ :‬והשנית אמרה נעלה השמים‬
‫המגדל ‪ :‬על כן קרא למקום ההוא בבל כי שם בלל יי שפה כל‬ ‫ונעמיד שם א ת אדהינו ונעבדם שם ‪ :‬והשלישית אמרה נעלה‬
‫ד^א ‪ p‬הנה מקדם לארץ שנער ו ה מג ד ל דז הו א אשר כנו בני‬
‫השמים ונכה אורחו בקשתורת ורמחים ‪ :‬ו ‪ T‬ע ה א ל הי ם א ת כל‬
‫האדם פתחה הארץ א ת פיה ותבלע את שלישיתו וחרר גם אש‬
‫מעשיהם זא ת כל מחשבותס הרעה וירא א ה העיר ואת המגדל‬
‫מן‬ ‫אשר‬
‫‪25‬‬ ‫ע‬ ‫פרשת נח‬
‫פרשת נח‬ ‫‪26‬‬
‫»ן העמים ות״שרוף א ת הש‪^h‬שי\^ האחרת ‪ :‬וה׳עלישץ־ת ממנו‬
‫כושני ואנגלים ‪ :‬כל אלה הלכו ויבנו להם ערים הם הערים היושבים‬ ‫נשאר עד היום הזח ויחי ממנו אע ר תלוי ברוח העמיס ויה♦ מהליך‬
‫על ים יבוס ‪ :‬על נהר בירא השופך על נהר טורגאן ‪ :‬ובני אלישה‬ ‫צלו ע ל ע ה ימים ‪ :‬וימותו רבים מבני האדם במגדל ההוא בענ ה‬
‫הם אלמנייא וילכו גם הם ויבנו להם ערים הם הערים היושבים‬ ‫ההיא עם אער אין להם מספר ‪ :‬ופלג בן עכר מרת בימים ההם‬
‫כין הרי יוב ושיבתמו ‪ :‬ויהיו מהם אנשי לומברדי היושבים מעבר‬ ‫זכענת עמונח ו ארבעים ד־יחיי א ב ר ה ם בן נחור ; ויהיו כל ימי‬
‫לנהרי יוב ושיבתמו ויכבשו א ת א ‪ p‬איטלייא וישבו בה עד היום ‪:‬‬ ‫פלג ת שע ושלשים שנה ומאתים שנה וימת ‪ :‬ויהי כאער חפיץ יי‬
‫ובני כתים הם הרומיים החונים בבקעה כנפיא על ים תיבראיו ‪:‬‬ ‫את בני האדם בעון המגדל על פני כד־‘ הארץ ויפוצו לחלקי ם‬
‫ובני דודנים הם היושבים תוך ערי ים גיחון בארץ בארדנה אלה‬ ‫רבים ‪ :‬ויתפרדו בל בני האדם לארבע רוחות כל הארץ ויהיו כל‬
‫הם משפחות בני יפת לעריהם וללשוגותם אחר המגדל אשר נפוצו‬ ‫המ שפחות משפחה ומשפחה ללשונה ולארצה ועריה ‪ :‬ויבנו בני‬
‫שם ‪ :‬ובני חם בן נח הלכו גם הם ויבנו להם ערים במקומות אשר‬ ‫האדם ערים רבים למשפחותיהם בכל המקומות אשר הלכו שמה‬
‫נפוצו שם ‪ :‬ויקראו גם לשמות עריהם על שמותם ועל אודותם ‪:‬‬
‫ובכל הארץ אשר הפיצם יי ‪ :‬ויהי מהם אשר בנו עריהם במקומות‬
‫ואלה שמות כל עריהם לכל משפחותיהם אשר בנו להם בימים ההם‬
‫אשר נוטשו שמה ויקראו לערים ההם על שמותם או על שמורת‬
‫אחר המגדל ‪ :‬ויהיו בני חם כוש ומצרים ופוט וכנען לתולדותם‬
‫ביניהם או ע ^י שם אודותיהם ‪ :‬וילכו בני יפת בן נח ויבנו להם‬
‫ולעריהם ‪ :‬כל אלה יהלכו ויבנו להם ערים באשר מצאו ויקראו‬
‫א ת עריהם על שמות אבותם כוש ומצרים ופוט וכנען ‪ :‬ויהיו בני‬ ‫ערים במקומורת אשר נפוצו שם ויקראו א ת כל ע רי ם בשמותם‬
‫מצרים חם לודים וענמים ולהבים ונפתוחים ופתרוסים וכסלוחים‬ ‫ויתחלקו בני יפת על פני הארץ לחלקים וללשונות רבים ‪ :‬ואלה‬
‫וכפתורים שבעה משפחות ‪ :‬כל אלה הם חונים על יאור שיחור‬ ‫שמות כל משפחותיהם לכל עריהם אשר בנו להם בימים ההם אחר‬
‫הוא נחל מצרים ויבנו להם ערים ויקראו לעריהם על ש מו ת ם ‪:‬‬ ‫המגדל ‪ :‬ואלה בני יפת למשפחותיהם גומר דמגוג ומדי ויון ותובל‬
‫ויתחתנו בני פתרוס ובני כסלוח זה ארת זה ויצאו מ ה ם אר־ז‬ ‫ומשך ותירס אלה בני יפת לתולרותם ‪ :‬ויהיו בני גומר לעריהם הם‬
‫הפלשתים ואת הגררים ואת העזתים ואת הגתים ואת העקרונים‬ ‫פרקנוס היושבים בארץ פרנצה על נהר פרנצה על נהר סינה ‪ :‬ובני‬
‫כל משפחות חמשה ‪ :‬גם אלה בנו להם ערים ויקראו את עריהם‬ ‫ריפת הם ברטונים היושבים בארץ ברטניה על נהר לידה השופך‬
‫בשמות אבותם עד היום הזה ‪ :‬ובני כנען גם הם בנו להם ערים‬ ‫את מימיו בים הגדול גיחון הוא אוקינוס ‪ :‬ובני תוגרמה הם עשר‬
‫ויקראו לעריהם בשמותם אחת עשרה ערים רחצריהם אין מספר ‪:‬‬ ‫משפחות ואלה שמותם בוזר ופרצינך ובולגר ‪ :‬ואליקנוס ורגביב‬
‫וילכו ארבעה אנשים ממשפחת חם ויבאו כלם ארץ הככר ‪ :‬ואלה‬ ‫וטורקי ‪ :‬ובוז וזביך ו אונג ^ וטילמץ ‪ :‬ויהי מ ה ם בוזר ואליקנוס‬
‫שמות האנשים סדום ועמורה אדמה וצבויים ‪ :‬ויבנו האנשים האלה‬ ‫ורגביב וטורקי ‪ :‬ובוז וזביך וטילמץ כד־‘ אלדת נפוצו ויחנו צפונה‬
‫להם ארבעה ערים בארץ הככר ויקראו את שמות עריהם על‪-‬‬ ‫ויבנו להם ערים ‪ :‬ויקראו את שמות הערים על שמותם הם החונים‬
‫שמותם ‪ :‬וישבו בערים האלה הם ובני ה ם וכל אשר להם ויפרו‬ ‫על נהרי היתלדתו ואטלך עד היום ‪ :‬אך אנגרי ובולגר ופרצינך‬
‫וירבו מאד וישבו לבטח ‪ :‬וילך שעיר בן חור בן חוי בן כנען וימצא‬
‫הם חונים על הנהר הגדול נהר ת בני ושמות עריהם גם הם עי‬
‫בקעה נגד הר פארן ויבן ש ם עיר וישב ש ם הוא ושבעה בניו‬
‫שמותם ‪ :‬ובני יון ה ם היוני ם היושבים בארץ קנדיא ומדי ה ם‬
‫וביתו; ויקרא לעיר אשר בנה שעיר על שמו היא ארץ שעיר עד‬
‫ארזלוס היושבים בארץ מרסן ‪ :‬ובני תובל הם היושבים על ארץ‬
‫היום הזה ‪ :‬אלה הם משפחות כני חם ללשונותם ולעריהם אשר‬
‫נפוצו‬ ‫תו שקנהעל נהר פשיאה ‪ :‬ובני משך הם שובשני תירס הם רושש‬
‫מ שני‬ ‫ד ‪4‬‬
‫‪27‬‬ ‫♦ד‬ ‫פרשת נח‬
‫פרשת נח‬ ‫נפוצו שם לארצותם אחר המגדל ‪ :‬ובני ש ם כן חם אבי כל בגי‬
‫^נער ויושב נ ה ם א ת יתר עמו ושריו וגבוריו אשר נשארו אתו‬ ‫עכר הלכו מהם גם הם ויבגו עריהם במקומות אשר נפוצו שכם‬
‫במלכותו ‪ :‬ונמרור ישב כבבל ויחרש שם ‪^ 4‬ת מלכותו ע ם יתר‬ ‫ויקראו לעריהם בשמותם ; ויהיו בני שם עילם ואשור וארפכשד‬
‫עכדיו וימלוך ?־יבטח ‪ :‬ויקראו כד־ עכרי נמרור ושריו א ת שמו‬ ‫ולוד וארם ויבנו להם ערים ויקראו את שמות כל עריה ם עד‪-‬‬
‫^^מרפל לאמר כי נפלו כל שריו וכל־* אנשיו בכנין הסנדל ועל‬ ‫שמותם ‪ :‬ויצא אשור בן שם הוא ובניו ובני ביתו בעת ההיא עם‬
‫אודותיו ‪ :‬ובכל זא ‪ 0‬לא שב נמרוד אל יי א״ה מ״ש ועל אודותיו הוא‬ ‫רב מאד וילכו ויתרחקו אל ארץ אשר מצןאןו ; וימצן^זו בקעה‬
‫ויוסף עוד להרשיע וללמד רשעי■ לכל בני ל;״‪ .‬האש^עז;"־־ק"‪°‬‬ ‫רחבה מאד בארץ אשר הלכו שם ויבנו שם ערים ארבעה ויקראו‬
‫האדם ‪ :‬וגם מרדון בנו הרע^יע מאביו ויוסף‬ ‫להם שמות על שמותם ועל שמות אודותיהם ‪ :‬ואלה שמות כל‬
‫לעשות ולהוסיף על כל תועבות אביו ‪ :‬ויחטיא את בני האדם על‬
‫הערים אשר בנו להם בני אשור ארת נינוה וארח רסן ואת כלח‬
‫כן יאמרו מרשעים יצא רשע כן בעת ההיא נהיתה מלחמד־־ו בין‬
‫ואת רחובות עיר וישבו שם בני אשור עד היום הזה ‪ :‬בני ארם‬
‫מ ש פ חו ח בני חם כאשר ישבו בארצותם אשר כנו להם ‪:‬ויצ‪^st‬‬
‫הלכו גם הם ויבנו ל ה ם עיר ויקראו ארת שם העיר עוץ כ ש ם‬
‫כדרלעמר מלך עילם מתוך משפחות בני חם וילחם את משפחות‬
‫א חי ה ם הבכור וישבו בה היא ארץ עוץ עד היום ‪ :‬ויהי ב שנדז‬
‫כני חם ויכניעם תחת ידו ‪ :‬וילך אל חמשת ערי הככר וילחם בם‬
‫ויכניעם ויהיו תחת ידו ‪ :‬ויעבדוהו שתים עשרה שנה ויתנו לו מס בכל‬
‫השנית אחר המגדל ויצא איש מארץ נינוה מבית אשור ושמו בלע‪:‬‬
‫שגה ‪ :‬בעת ההיא מת נחור בן שתג בשנה ההיא היא שנת ת שע‬ ‫וילך לגור באשר ימצא הוא וביתו ; ויבואו עד נגד ערי הככר מול‬
‫וארבעים שנה לאבדם בן תרח ‪ :‬ויהיו כל ימי נחור שמונה וארבעים‬ ‫סדום וישבו שם ‪ :‬ויקס האיש ויבן עיר קטנה שם ויקרא שמה בלע‬
‫שנה ומאת שנה וימת ‪ :‬ויהי בשנת החמשים שנה לחיי אבדם בן‬ ‫על שמו היא ארץ צוער עד היום הזה*‪ .‬אלה הם כל משפחורת‬
‫תרח ויצא אברם מבית נח וילך בירת אביו ‪ :‬ראברם ירע ארת יי‬ ‫בני שם ללשונותם ולכל עריהם אשר נפוצו שם בארץ אחר‬
‫וילך כדרכיו ובמוסר יי ויי אלהיו עמו ‪ :‬ותרח אביו עודנו שר צבא‬ ‫המגד?־־• ‪ :‬וכל־־* מדינה ומדינה עיר ועיר משפחה ומשפחה מכל‬
‫למלך נמרוד בימים ההם ועודנו הולך אחרי דרכי נמרוד לעבוד‬ ‫משפחות בני נח כנו להם ערים רבים אחרי כן ‪ :‬וימליכו עליהם‬
‫אלהים אחרים עץ ואבן ‪ :‬ויבוא אכרם בית אביו וירא את אלהי‬ ‫מלכים ככל עריהם להתנהג על פיהם ככה יעשו כל משפחות בני‬
‫אביו שנים עשר אלוהות עומדים כלם בבית אביו בהיכליהם ‪ :‬ויחר‬ ‫נח עד עו ל ם ; ונמרוד בן כוש עודנו בארץ שנער וימלוך עליה‬
‫אף אברם בראותו א ת הצלמים האלה בבית אביו ‪ :‬ויאמר אברם‬ ‫וישב שם ויבנה שם ערים בארץ שנער ; ואלה שמות הערים אשר‬
‫חי יי אם יעמדו הצלמים האלה במעמדם בבית אבי ‪ :‬כה יעשה‬ ‫בנה ארבע ערים ויקרא להן שמות על אותרה אשר ‪p‬ר<‪ t‬להן‬
‫לי אלהים אשר כראגי וכה יוסיף אם לא לשלשת ימים אשבר את‬ ‫בכנין המגדל ‪ :‬ויקרא א ת שם האחת בבל לאמר כי שם כלל יי‬
‫כלם ויצא אכרם מאתם וחמתו בערה בו ‪ :‬וימהר אכרם ויצא מן‬ ‫שפת כל הארץ ‪ :‬ואת שם השנית קרא ארך אתר הצעיר אפשר כי ארך‬
‫החדר אל חצר אביו החיצונה וימצא א ת אביו יושב בחצר וכד־*‬ ‫לאמר כי מ׳שם הפיצם ” וה׳־‪ 1‬ל’׳»‪ ’1‬ח א =י‬
‫עבדיו אתו ויבא אכרם וישב לפני אביו ‪ :‬וישאל אבדם א ת אביו‬ ‫?־‘ אמר מלחמה ג ת ל ה הי ת ה במקום ההו^^ ‪ :‬סמסכו אזת׳ כלפי חוזואכל‬
‫לאמר הודיעני אבי איה האלהים אשר ברא את השמים ואת כל‬ ‫והרביעית כלנה לאסר כי שם תמו וכלו כל‬
‫הארץ ואשר ברא את כל בני האדם על הארץ ואשר בראך ואשר‬ ‫שריו וגכוריו ויפוצו הם מעליו וימר ת בו ויהי היא כאם בוערתקנאה ושנאה‬
‫בראני גם אני בארץ ‪ :‬ויען תרח את אכרם בנו ויאמר אליו הנה‬
‫™ ‪ p f‬על‘; ת־אכי״‪:‬‬ ‫כאשר בנה נמרוד א ^ הערים הה ‪; 0‬‬
‫אשר‬ ‫שנער‬
‫‪29‬‬
‫פרשת נח‬ ‫‪30‬‬ ‫‪ID‬‬ ‫פרשת נח‬
‫אשר ברא כל אלה אתנו כבית ; ויאמר אבדם אק* אביו הראכ‪£‬‬
‫עינים להם ולא יראו ב ה ם אזנים להם ו^א ישמעו י די ה ם ולא‬
‫נא לי אדוני ויבא תרח את אברם בנו אל החצר הפנימית אד־*‬
‫ימישון לאכול רגליהם ולא יהלכו ‪ :‬כמוהם יהיו כל עושיהם וכל‬
‫אשר בוטח בהם וכל אשר יעבדם וישתחוה להם ‪ :‬ויהי כראורת‬ ‫החדד ‪ :‬וידא אברם והנה בל החדר מלא אלוהות עץ ואבן שנים‬
‫אברם את כל הדברים האלה ואת כל המעשים הרעים ויחר אפו‬ ‫עשר צלמים גדולים ואחרים קטנים עמהם אין מספר ‪ :‬ויאמר תרח‬
‫מאד על אביו ‪ :‬וימהר וילך ויקה א ת הקרדומות בי ת ויבוא החדרה‬ ‫אל בנו הנה אלה הם אשר עשו א ת כל אשר ראיתי בכל הארץ‬
‫אל אלהי אביו וישבר את כל אלוהות אביו ‪ :‬ויהי אחרי כן ככלותו‬ ‫והם אשר בראו אותי ואותך וכל האדם בארץ ‪ :‬וישתחוה הרח‬
‫לשבר את הצלמים ויתן את הקרדומות ביד האלוה הגדול אשר‬ ‫לכל אלהיו ויצא משם ו אב ר ם בנו יצא אתו מ ש ם ‪ :‬ויהי בצאת‬
‫היה שם לפניהם ויצא‪ :‬ותרח אביו בא אל ביתו וי שמע את קול‬ ‫אברם משם וילך וישב לפני אמו ‪ :‬ויאמר לאמו הנה אבי הראני‬
‫מכת הקרדומות מפתח הבית ויבא הרח הביתה לדעת מה זה‬ ‫את אשר עשו את השמים ואת הארץ ואת בני האדם ‪ :‬ועתה מהר‬
‫ועל מה זה ‪ :‬וישמע תרח את קול הקרדומות כחדר הצלמים וירץ‬ ‫וקח נא לי גדי עזים מן הצאן ועשית אותו מטעמים ‪ :‬והכאתי א ת‬
‫הרח החדרה אל הצלמים וימצא א ת אברם בנו בצאתו משם ‪:‬‬ ‫המטעמים ההם לאלהי אבי למנחה לאכול אולי ארצה לפניהם ;‬
‫ויבא תרח החדרה וימצא את כל האלילים נופלים כלם נשברים‬ ‫ותעש אמו כן ותקח גדי עזים ותעשהו מטעמים ותביא אותם אל‬
‫והקררומות ביד הגדול בהם כי לא נשבר והמטמעים אשר עשה‬ ‫אברם ‪ :‬ויקח אברם את המטעמים מיד אמו ויביאם לפני אלהי אביו ‪:‬‬
‫אברם בנו עודנו לפניהם ‪ :‬וירא תרח את המעשה הזה ויחר אפו‬ ‫ויגש אליהם לאכול ותרח אביו לא ידע ‪ :‬ויהי הוא יושב אתם ביום‬
‫מאד וימהר ויצא מן החדר אל אכ ר ם ‪ :‬ויצא אר־ז א ב ר ם בנו‬ ‫ז־־‪.‬הוא וירא אותם אברהם והנו‪ .-‬אין קו ^ להם ואין קשב ואין‬
‫עידנו יושב בבית ויאמר אליו מה המעשה הזה אשר עשית אל‬ ‫תנועה ואין אחד מהם שולח יד לאכול ‪ :‬ויהתל בד‪.‬ם אכרם ויאמר‬
‫כל אלהי ‪ :‬ויען אכרם את תרח אביו ויאמר לא אדוני כי מטעמים‬ ‫אך עתה כי המטעמים אשר עשיתי לא הטיבו בעיניהם או מעט‬
‫הבאתי לפניהם ‪ :‬ויהי כאשר הגשתי את המטעמים לפניהם לאכול‬ ‫הם להם על כן ד־־א יאכלו ‪ :‬וערהה אעשה להם מחר מ ט ע מי ם‬
‫וישלחו כלם ידם לאכול טרם ישלח ידו הגדול מהם לאכול ‪ :‬וירא‬ ‫אחרים טובים ורבי ם מזה עד אשר אראדה מה א חרי ת ם ‪ :‬ויהי‬
‫הגדול א ת מעשיהם אשר עשו לפניו ויחר אפו מאד עליהם ‪ :‬וילך‬ ‫ממחרת ויצו אברם אל אמו אל המטעמים ותקם אמו ותקח ש^ש‬
‫ויקה הקרדומות אשר בבית ויבא אליהם וישבר את כלם והנה‬ ‫גדיים טובים מן הצאן ותעש אותם מטעמים טובים כאשר א ה ב‬
‫הקרדומות עודנו כידו כאשר ראית ‪ :‬ויחר אף תרח על אברם כנו‬ ‫בנה ‪ :‬ו ת תן א ת המטעמים ביד אברם בנה ותרח אביו לא ידע ‪:‬‬
‫כרכרו הדבר הזה ויאמר תרח אל אברם בנו בחמתו מה הדבר‬ ‫ויקח אברם את המטעמים מיד אמו וי ביא ם החדרה לפני אלהי‬
‫הזה אשר דברת שקר א תה דובר אלי ‪ :‬היש באלהים האלה רוח‬
‫אביו ‪ :‬ויגש א לי ה ם לאכול וי הן לפני כלם וישב אברם לפניהם‬
‫ונפש וכה לעשות את כל אשר דברת אלי והלא עץ ואבן המה‬
‫כל היום ההוא אולי יאכלו ‪ :‬וירא אכרם אותם והנה אין קול להם‬
‫ואני עשיתי אותם ‪ :‬ואיך תדבר אלי כזבים לאמר האלוה הגדול‬
‫ואין קשב ואין שולח יד מהם אל המטעמים לאכול ‪ :‬ורוח אלהים‬
‫אשר אתם הכה אותם ותתן את הקרדומות בידו לאמר הוא הכה‬
‫לבשה את אברם אחרי כן ביום ההוא בערב בתוך הבית ההוא ‪:‬‬
‫אותם כלם ‪ :‬ויען אכרם א ת אביו ויאמר אליו ואיך תעבוד ארת‬
‫האלילים האלה אשר אין בהם כח לעשות רבר ‪ :‬ההצד־" יצילוך‬
‫ויקרא ויאמר אוי והוי על אבי ועל כל הדור הרע הזה אשר נטו‬
‫האלילי ם האלה אשר אתה בוטח בהן א ם שסוע ישמעו א ^‬ ‫להם יחד אחרי ההבל ; ויעבדו להם אלילים כאלה עץ ואבן אשר‬
‫תפלהך‬ ‫לא יאכלח ולא יריחון ולא ישמעו ולא ידברו ג פה להם ולא ידברו‬
‫עינים‬
‫‪31‬‬ ‫טז‬ ‫פרע‪8‬ת נח‬
‫פרשת נח‬ ‫‪32‬‬
‫'חפלתך כע ת קראך אליהם ‪ :‬המלט ימלטוך מיד כל ‪ y n m‬אם‬
‫בידו להמית ולהחיות ‪ :‬הוי מלך אויל כסיל ובער אוי לך עד‬ ‫לחום ילחמו לך א ת מלחמותיך באויביך כי תעבוד עץ ואבן אשר‬
‫אמרתי כי אתה תורה דרך הישר אל כל עבדיך ‪ :‬ו או ל ם אתה‬ ‫לא ידברו ולא ישמעו ‪ :‬ועתה לא טוב לכם לעשות את הדברים‬
‫לא כן עשית ותמלא בל הארץ בעונותיך ובעונות כל אי שץ אשר‬ ‫האלה א תה ובל בני אדם הרעים הנלוים אליך ‪ :‬הכסילים א ת ם‬
‫הלכו בדרכיך ‪ :‬הלא ידעת אם לא שמעת כי כמעשה הזה הרע אשר‬
‫או אולים אתם אשר אין בכם תבונה לעבוד את העץ ואת האבן‬
‫אתם עושים בו חטאו אבותינו מימי קדם ויביא אלהי כל העולם‬
‫ולעשות כדבר הזה ‪ :‬ותשכחו את יי ה אל הי ם אשר עשה ארת‬
‫ע לי ה ם את מי המבול ‪ :‬וישחית את כלם וגם כל הארץ שחרה‬
‫השמים ואת הארץ ואשר ברא אתכם בארץ ותביאו רעה גדולה‬
‫בעבורם ‪ :‬ותקם אתה ואנשיך אלה היום תרבות אנשים חטאים‬
‫על נפשותיבם בדבר הזה לעבוד עץ ואבן ‪ :‬הלא בדבר הזה חטאו‬
‫ותעשו כמעשה הזאת לספות על חרון אף יי אלהי עולם ולהביא‬
‫רעה עליכם ועל כל הארץ ‪ :‬ועתה הסר מעליך את כל המעשה‬
‫אבותינו מימי קדם ויביא יי אלהי כל הארץ עליהם את מי המבול‬
‫הרע הזה אשר אתם עושים ועבדו את אלהי עולם אשר נפשך‬ ‫וישחית את כל הארץ ‪ :‬ואיך אתם תוסיפו לעשודת הדבר הזה‬
‫בירו וטוב לך ‪ :‬ואם אין לבך הרע יאבה לשמוע את דברי לעזוב‬ ‫ותעבדו אלהים אחרים עץ ואבן אשר לא ישמעו ולא ידברו ולא‬
‫א ת כל דרכיך הרעים ולעבוד את אלהי עולם ‪ :‬בחרפה תמורה‬ ‫יצילו מצרה לספות חרון אף אלהי בל הארץ עליבם ‪ :‬ועתה אבי‬
‫באחרית הימים אתה וכל אנשיך וכל הנאים אליך וכל השומעים‬ ‫הדל לך מזה ולא תביא רעה על נפשך ועל נפש בירתך מזה ‪:‬‬
‫את דבריך וכל ההולכים בדרכיך הרעים ‪ :‬ויכל אברם לדבר את‬ ‫וימהר אברם וידלג לפני אביו ויקה את הקרדומות מיד אלוה אביו‬
‫כל דבריו לפני המלך ו ה שרי ם וישא אברם את עיניו השמימד־ז‬ ‫הגדול וישברהו כהאברם וירץ לו ; וירא תרח א ת כל אשר עשה‬
‫ויאמר ירא יי את כל הרשעים וישפוט ‪ :‬ויהי כשמוע המלך את כל‬ ‫לו אברם בנו וימהר ויצא מביתו וילך אל המלך ‪ :‬ויבא לפני נמרוד‬
‫דברי אברם ויצו ויתנוהו אל בית הסוהר ויהי אכרם בבית הסוהר‬ ‫ויעמוד לפניו"וישתחו למלך ויאמר לו המלך מה לך ‪ :‬ויאמר בי‬
‫ימים עשרה ‪ :‬ויהי מקץ הימים ההם וישלח המלך ויקבצו א ת כל‬ ‫אדוני ילד יולד לי היום המשים שנה וכזאת וכזאת וכזה עשה לי‬
‫דהשרים אשר למלך וכל שרי המדינורת ו החכ מי ם ויבאו כ ל ם‬ ‫מאלהי וכזה וכזה דבר ‪ :‬ועתה אדוני המלך שלח נא ויבא לפניך‬
‫לפני המלך וישבו כ ל ם לפניו ואברם עודנו ש ם בבירת ה כ ^ א‬ ‫ושפטהו במשפטיך למען נוצל מרעדתו ; וישלח המלך שלשד־ז‬
‫ויאמר המלך אל כל השרים ואל כל החכמים השמעתם ארת כל‬ ‫אנשים מעבדיו וילכו ויביאו א ת אברם לפני המלך ‪ :‬ונמרוד וכל‬
‫אשר עשה בן תרח לאביו כזה וכזה עשה לו וא שלח ויביאורתו‬ ‫שריו ועבדיו יושבים לפניו ביום ההוא ותרח ישב לפניהם ‪ :‬ויאמר‬
‫לפני וכזאת וכזאת דבר אלי ולא פחד ולבבו לא נ ע ממני והנה‬ ‫המלך אל אבדם מה המעשה הזה אשר עשית לאביך ואל כ ^‬
‫הוא אסור בבית הסוהר ‪ :‬ועתה שפטו נא מה משפט יש לאיש‬ ‫אלהיו ‪ :‬ויען אברם א ת המלך כדברים אשר דבר אל אביו ויאמר‬
‫הזה אשר קלל את המלך ואשר דבר ואשר עשה את כל הדברים‬ ‫האלוה הגדול אשר היה אתם בבית עשה להם את אשר שמעת ‪:‬‬
‫האלה אשר ש מע ת ם ‪ :‬ויענו כלם את המלך ויאמרו איש אשר‬ ‫ויאמר המלך אל אברם היש בהם כח לדבר ולאכול ולעשות ככל‬
‫יקלל א ת המלך יתלה על העץ ואולם בעבור אשר עשה את כ ^‬ ‫אשר דברת ‪ :‬ויען אכרם א ת המלך לאמר ואם אין בהם בתלמה‬
‫הדברים האלה אשר דבר ויבזה ארת אלהינו באש ישרוף כי כן‬ ‫תעבדם ולמה תתעה א ת כל בני האדם בהבליך ‪ :‬התחשוב לך‬
‫המשפט על הדבר הזה ‪ :‬אם על המלך טוב לעשות ארת הדבר‬ ‫כי הצל יצילוך או יעשו דבר מקטון ועד גדול כי תעבדום ולמה‬
‫הזה ישלח נא את עבדיו ויבערו את כבשן הלבנים אשר לך שלשת‬ ‫לא תעבדו אלהי כל הארץ אשר ברא א ת כ ם ובשר נפשותיכם‬
‫ימים‬ ‫בידו‬
‫‪33‬‬ ‫‪V‬‬ ‫פדצ{ת נח‬
‫‪34‬‬
‫פרשת נח‬ ‫המלך בן‬ ‫ימים לילה ויום ואחר נ^עליך א ת ח א מ‪ 1‬ההוא בו !‬
‫לבו אך ע תה הנה המלך חפש ארז אכרם על הדברים האלדד‬ ‫ויצו א ת ^בדיו ויתנו אש בכבשן המלך אשר בכשרים שאמה ימים‬
‫אשר ע שה אכרם והיה אם יגבר אברם מן המלך והלכתי אחריו‬ ‫ושלשד־•״ לילור־ז ‪ :‬ויצו המלך ל הו צי א א ת אברכם מבית הכלא‬
‫ואם יגבר המלך עליו והלכתי אחרי המלך ‪ :‬ויהי כאשר דבר תרח‬ ‫ולהביאו לשורפו באש ‪ :‬וכל עבדי המלך וכל השרים והגבורים‬
‫ע רי הרן בגו א רז הדבר הזה אל המלך ויצו המלך ויתפשו ג ם‬ ‫אשר למלך וכל הפחות והשופטים כת שע מאות אלף איש ו כ ^‬
‫א ח הרן עם אבדם ‪ :‬ויביאו א ת שניה ם לפני המלך רצו ר*‪.‬מלך‬ ‫יושבי הארץ נצבים שם נגד הכבשן לראות את אכרם ‪ :‬וכל הנשים‬
‫לאסור א ת שניהם א ת אברם ואת הרן אחיו ולהשליך אותם אל‬ ‫וכל הטף נאספו כלם אד־‘ הגגות ואל המגדלים לראות באברם‬
‫הא ש ‪ :‬וכל יושבי הארץ ועבדי המלך והשרים וכל הגשים והטף‬ ‫ויתיצבו כלם יחד מרחוק לא נותר אדם אשר לא בא ביום ההוא‬
‫עומדים שם ביו ם ההוא עליהם ‪ :‬רקחו עבדי המלך את א ב ר ם‬ ‫לראות ‪ :‬ויהי בבוא אכרם רראו אותו חרטומי המלך וכל החכמים ‪:‬‬
‫ואת הרן אחיו ויפשיטום מכתנוהיהם ומכל בגדיהם רק מכנסיהם‬
‫ויצעקו אל המלך ויאמרו אדוני המלך הלא זה האיש ידענו כי הוא‬
‫היו עליהם ‪ :‬ויאסרו א ח ידיהם ואת רגליהם בחבלי ב ק וישאום‬
‫הילד אשר בלע הכוכב הגדול ארבעדה כוכבים במולדתו <&שר‬
‫עבדי המלך וישליכו אותם יחד אל הכבשן ‪ :‬ויקנא יי על אכרם‬
‫ויחמול עליו וירד יי ויצל א ת אכרם מן האש ולא נשרף ‪ :‬אך כל‬ ‫דברנו אל המלך זה חמשים שנה היום ‪ :‬ועתה הגה אביו גם הוא‬
‫החבלים אשר אסרוהו בהם נשרפו כלם ויוותר א כ ר ם וי ת הל ך‬ ‫מרה את פיך ויהתל בך בהכיאו אליך ילד אהר ותהרגהו ‪ :‬ויהי‬
‫בתוך האש ‪ :‬והרן בהשליכו אותו באש מ ת רשרף ויהי לאפר בי‬ ‫כשמוע המלך א ת דבריהם ויחר אפו מאד ויצו ויבא תרח ?־*פני‬
‫לא היה לככו שלם א ת יי ‪ :‬והנ שי ם אשר השליכו או ת ם ארי‬ ‫המלך ‪ :‬ויאמר המלך השמעת את אשר דברו החכמים ועתה הגד‬
‫האש עלה להב הא ש אליהם וישרפו כלם בשביב ה א ש וימותו‬ ‫נא לי נכונה א ץ עשירת והיה אכם אמ ת תדבר ונמלטת אתה ‪:‬‬
‫מהם בשנים עשר איש ‪ :‬ויהי אברהם מתהלך כתוך האש שלשה‬ ‫וירא תרח <‪ 6‬ת המלך כי חרה אפו מאד ויאמר תרח אל המלך‬
‫ימים ושלשה לילות ויראו אותו בל עברי המלך מתהלך ב הו ך‬ ‫אמת שמעת אדוני המלך ואשר דברו חכמיך נכונה הוא*‪ .‬ויאמר‬
‫הא ש ‪ :‬ויבאו כל עבדי המלך ויגידו למלך לאמר הנה ראינו א ת‬ ‫המלך ואיך תעשה הדבר הזה ותמרה א ת פי ותתן לי את הילד‬
‫אכרם הולך ובא בתוך האש וגם המכנסים אשר עליו לא נשרפ־‬ ‫אשר לא ילדת ולקחת מחירו ‪ :‬ויען תרח את המלך ויאמר כי נכמרו‬
‫באש אך ח ב ה מאסרו נשרף וניתר ‪ :‬וי הי כשמוע המלך א ה‬ ‫רחמי על בגי בעת ההיא ואקח את בן שפחתי ואביאהו אל המלך ‪:‬‬
‫דבריהם ויפג די בו בדבריהם ולא האמין אליהם וישלח שרים‬
‫ויאמר המלך ומי אשר יעץ עליך הדבר הזה הגד נא לי אל תכחד‬
‫אחרים נאמנים לראות א ח הדבר הזה וילכו ויראו ויגידו למלך‬
‫ויקם המלך וילך לראות וירא א ת אברם הולך ובא בתוך דזא ש‬
‫ממני דבר ולא תמות ‪ :‬ויירא תרח מאר מלפני המלך ויאמר אל‬
‫וירא א ח גווית הרן שרופה באש ויתמה המלך מאד מזה ‪ :‬ויצו‬ ‫המלך הרן בני הגדול הוא אשר יעצני הדבר הזה והרן היה בימים‬
‫המלך להוציא את אברם מתוך האש ויגשו עברי המלך להוציאו‬ ‫ההם אשר יולד אברם בן שלשים ושתים שנה ‪ :‬והרן לא יעץ א ת‬
‫ולא יכלו כי שביב האש והלהב עולה לקראתם מן הכבשן וינוסו‬ ‫אביו מאומה כי תרח דבר אח הדבר אל המלך בעבור הציל את‬
‫עברי המלך ממנו ‪ :‬ויגער המלך בבל עבדיו לאמר מהרו והוציאו‬ ‫נפשו מן דהמלך כי ירא מאד ‪ :‬ויאמר המלך אל ותרח הרן בנך‬
‫א ת אכרם מן האש ולא תמותו ‪ :‬ויגשו עבדי המלך להוציא א ת‬ ‫אשר יעצך הדבר הזה ימות באש עם אברם כי משפט מות עליו‬
‫אכרם ויעל הלהב אליהם וייפרוף את פניהם וימותו מהם שמונה‬ ‫על איער מרה את פי המלך בעשותו הדבר הזה ‪ :‬והרן נטה בעת‬
‫אנשים‬ ‫ההיא אוזרי אברם אך הסתיר א ת הדבר בלבו ; ויאמר הרן אל‬
‫לבו‬ ‫ה ‪u‬‬
‫‪3s‬‬
‫חי‬ ‫פחצ‪1‬ת נח‬
‫פד^טת נח‬ ‫‪36‬‬
‫אנ שי ם ג ויהי בראות ה מלן בי לא יבלו עבדיו * ש ת אל הא׳מ‬
‫^^מל‪f‬״ נ מ ה ר משב על כסא המלוכה בבבל ‪ :‬וישן המ^ך ויחלוכו‬ ‫פן ישרפו דקרא המלך אל אכרם לאטד ‪ :‬צא אבדם עבד האלהים‬
‫זהנה עומד עם חייליו ו צ ב או תיו כע!‪:‬זק נגד כבשן האש <‪ 8‬שר‬ ‫אשר בשמים מתוך האש ובא הנה לפני‪ :‬וישסע אכרם בקול המלך‬
‫למלך ; וישא עיניו וירא והנה איש דמות אכרם יוצא מתוך הכבשן‬ ‫ויצא אכרם מחוך האש ויבא ויעסד לפני המלך ‪ :‬ויהי כאשר יצא‬
‫ויבא ויעמוד לפני המלך וחרבו שלופה כי ה דרץ האיש ההוא אל‬ ‫אכרם ויראו המלך וכל עכריו א ח אכרם כא כמכנסיו עליו לפני‬
‫המלך בחרבו ‪ :‬וינס המלך מהאיש ההוא כי ירא ויהי בנוסו וישלך‬ ‫וזסלך כי לא נשרפו אך הכל מאסרו נשרף ; ויאמר המלך אד־‘‬
‫האיש על ראש המלך ביצה ותהי הביצה לנהר גדול ‪ :‬ויטבעו כל‬
‫אכרם איך לא נשרפת באש ויאמר אכרם אל המלך אלהי השמים‬
‫חילו בנהר ההוא וימותו כלם והמלך בדה עם שלשה אנשים אשר‬
‫והארץ אשר בטחתי כו ואשר הכל כי ח הוא אשר הצילני מן האש‬
‫היו לפניו וימלט ; ויבט המלך באנשים ההם והנה לבושם לבוש‬
‫אשר נתתני בו ‪ :‬והרן אחי אכרם נשרף באש ויהי לאפר ויבקשו‬
‫מלכות כבגדי המלך והם ב חו א ר ובקומה כתואר המלך ‪ :‬ויהי‬
‫א ת גוייתו וימצאוה שרופה כאש ‪ :‬והרן כן שמונים שנה ושתים‬
‫בברחם וישב הנהר ההוא לביצה כבתהלד־י‪ .‬נגר המלך ‪ :‬וי צ א‬
‫שנה במותו באור כשרים ‪ :‬ויראו המלך והשרים וכל יושבי הארץ‬
‫מהביצה ההיא אפרוח קמן דכא לפני המלך ויעף על ראש המלך‬
‫כי ניצול אכרם מן האש ויבאו כלם וישתחוו אל אכרם ‪ :‬ויאמר‬
‫וינקר א ת עין המלך ; דחרר המלך מהמראה ההוא ויקץ משנתו‬
‫אליהם אכרם אל תשתחוו אלי אך השתחוו לאלהי העולם אשר‬
‫ותתפעם רוחו ויירא יראה גדולה מאד ‪ :‬ויהי בבקר ויקם המלך‬
‫ממשכבו בבהלה ויצו ויביא לפניו כל החכמים ו ב ^ החרטומים‬
‫עשה אתכם ועברוהו ולכו בררכיו כי הו<>[ אשר הצילני מ חו ך‬
‫ויספר להם המלך את החלום ‪ :‬ויען חכם אחד מעבדי המלך ושמו‬ ‫האש הזאת ‪ :‬והוא אשר ברא א ת נפש כל ארם ואת רוחו ויצר‬
‫אנו קו את המלך לאמו־ אין זח כי אם רעת אברם וזרעו א ש ר‬ ‫האדם בבטן אמו והוציאו לארץ ‪ :‬והוא יציל כל הבוטח בו מכל‬
‫תצמח על ארוני המלך באחרית הימים ‪ :‬הנה ימים באים אשר‬ ‫מחלה ‪ :‬ויפלא הדבר הזה מאר בעיני המלך והשרים כי חו צ ל‬
‫יבוא אברם וזרעו ובני ביתו להלחם עם אדוני המלך ויכו א ת כל‬ ‫אברם סן האש והרן נשרף ‪ :‬ויתן המלך לאברם מתנות רבות ויתן‬
‫צבאות המלך וחייליו ‪ :‬ואשר ראית אשר ברחת עם שלשת אנשים‬ ‫לו שני עבדים הגדולים כבית המלך שם האחר עוני ו ש ס השני‬
‫א ש ר כמוך ונמלטרה זה אשד רהוצל לבדך עם שלשה מ לכי ם‬ ‫אליעזר ‪ :‬וגם כל שרי המלך ועכדיו נתנו לאברם מתנות ר בו ח‬
‫ממלכי הארץ אשר יהיו עמך במלחמה ‪ :‬ואשר ראית את הנהר‬ ‫כסף וזהב וברולח וישלחוהו המלך והשרים וילך מאתם לשלום ‪:‬‬
‫אשר שב לביצה כבחחלה וינקר אפחחה א ת עין המלך ‪ :‬אין זה‬ ‫ואברם יצא מ א ת המלך כשלום וילכו אחריו אנשים רבים מעבדי‬
‫כי אם זרעאברם אשר יהרוג את המלך באחרית הימים ‪ :‬זה חלום‬ ‫המלך ו ‪T‬בקו בו כשלש מ או ח איש ‪ :‬וישב אכרם כיום ההו<>נ‬
‫אדוני המלך וזה פתרונו ואמת החלום ונכון הפתרון אשר פתר‬ ‫דלך כית אביו הוא ובל האנשים אשר הלכו עמו ‪ :‬ויעבוד אכרם‬
‫לך עבדך עתה אדוני המלך הלא ידעת בי זה ש תי ם וחמ שי ם‬ ‫א ת יי אלהיו כל ימי חייו וילך בדרכיו ובתורתו ויטה אכרם א ת לב‬
‫שנה היום אשר ראו חכמיך את הדבר הזה במולד אברם ולמה‬ ‫בני האדם כימים ההם לעכור א ת יי מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ויהי‬
‫יחיה אדוני המלך את אכרם בארץ לרעת א דוני המלך ‪ :‬כי כל‬ ‫בעת ההיא ויקחו נחור ואברם אחיו להם נשים בנות הרן אחיהם‬
‫הימים אשר א ב ר ם חי בארץ ל א תכון אתה ומלכותך כי ט ר ם‬ ‫שם א שת נחור מלכה ושם א שת אברם שרי ‪ :‬ושרי א שת אכרם‬
‫נודע זדה במולדו ולמה ל א ימיתהו המלך ותחדל רעתו מעליך‬ ‫היתד‪ .‬עקרה אין לה ולד בימים ה ה ם ‪ :‬ויהי מקץ שנתים י מי ס‬
‫באחרית הימים ; ד שמע נמרוד כקול אנוקו וישלח המלך מעבדיו‬ ‫לצאת אכרם מן האש היא שנת שתים וחסשים שנה לחיי אברם‬
‫בסהר‬ ‫והמלך‬
‫‪38‬‬
‫‪37‬‬
‫יט‬ ‫פרשת נח‬
‫פרשת נח‬ ‫בסתר ללכת לתפוש א ת אכרם ולהביאו לפני המלך להמיתו !‬
‫בנו ואת לוט בן הדן בן בנו ואת שרי כלתו א שת אכרם בנו ואת‬ ‫ואלי׳;זר עכר אכרם אשר נתן לו המלך היה כז‪ û‬ההיא שם לפני‬
‫כל נפשות ביתו ויצאו אתם מאור כ שדי ם מבבל ללכת ארצה‬
‫המלך ד שמע אר־ו אשר יעץ אנוקו א ^ המלך ו א ^ אשר רבר‬
‫כנען ויבואו עד ארץ הרן וישבו שם כי מצאו הארץ טובה מאד‬
‫המלך להמית את אכרם ‪ :‬וימהר אליעזר ויצא משם וירץ וילך אל‬
‫ורחבת ירים לכל האדם אשר ברגליהם ‪ :‬ויראו אנשי ארץ ח ק‬
‫אכרם טרם הגיע עכרי המלך אל אכרם ‪ :‬ויאמר אליעזר לאכרס‬
‫את אברם טוב וישר עם אלהים ואנשים ויי אלהיו עמו ‪ :‬ויבאו אליו‬
‫מהר קום המלט על נפשך ולא תמות כיר המלך ‪ :‬כי כזה וכזה‬
‫גם מאנשי חרן וידבקו באכרם וילמדם את מוסר יי ואת דרכיו‬
‫וישבו האנשים עם אברם בביתו וידבקו בו ‪ :‬וישב אכרם בחרן‬ ‫ראה המלך כתלום על אודותיך וכזה וכזה פתר לו אנוקו וכזאת‬
‫שלש שנים ‪ :‬ויהי מקץ שלש שנים וירא יי אל אברם ויאמר אליו‬ ‫וכזאת יעץ אנוקו א ת המלך עליך ‪ :‬וישמע אכרם בקול אליעזר‬
‫אני יי אשר הוצאתיך מאור כשדים ואשר הצלתיך מכף כל אויביך ‪:‬‬ ‫וימהר אכרם וירץ כנפשו אל בית נח ושם כנו ויתחבא שם וימלט ‪:‬‬
‫ועתה אם שמוע תשמע כקולי ושמרת את מצותי וחוקותי ותורותי‬ ‫ועבדי המלך באו בית אכרם ויבק שואתאברם ולא מצאוהו ויבקשו‬
‫והפלתי את אויביך לפניך ‪ :‬והרביתי את זרעך ככוכבי ה שמי ם‬ ‫בכל הארץ ואין וילכו ויבקשו בכל הדרך ואין ‪ :‬ויהי כאשר ל א‬
‫והשלחתי את ברכתי בכל מעשה יריך ולא תחסר דבר ‪ :‬עתה‬ ‫מצאו עבדי המלך ארח אכרם דשובו אל המלך לדרכם ותשכך‬
‫קום קח את אשתך ואת כל אשר לך ולך לך ארצה כנען וישבת‬ ‫חמת המלך מ א ת אכרם כאשר לא מצאוהו ‪ :‬וישכח המלך א ת‬
‫שם כארץ כנען ושם אהיה לך לאלהים ואברכך ‪ :‬ויקם אברם‬ ‫דבר אכרם מלבו ‪ :‬ויסתר אכרם בבית נח חדש ימים עד שכוח‬
‫ויקה את אשתו ואת כל אשר לו וילך ארצה כנען כאשר דבר‬ ‫המלך א ת דברו ואברם עודנו ירא מן המדך על הדבר ההוא ;‬
‫אליו יי ‪ :‬ואברם בן חמשים וחמש שנים כצאתו מ ח ק ; ויבא אכרם‬ ‫ויבא תרח לראות א ת אכרם בנו כבית נח בסתר ותרח גדול בעיני‬
‫ארצה כנען וישב כתוך העיר ויט שם אהלו ברתוך בני הכנעני‬ ‫המלך מ אד; ויאמר אכרם אל אביו הלא ידעת כי המלך מתנחם‬
‫יושבי הארץ ‪ :‬וירא יי אל אכרם בבואו ארצה כנען ויאמר אליו‬ ‫להרגני ולאבד א ת שמי מן הארץ בעצת יועצי הרשע אשר לו ‪:‬‬
‫זאת הארץ אשר נתתי לך ולזרעך אחריך עד עולם ‪ :‬ושמתי את‬ ‫ע ת ה מי לך פה ומה לך פה בארץ הזאת קומו ונלכה כלנו יחד‬
‫זרעך ככוכבי השמים ונתתי לזרעך את כל הארצות האל אשר‬ ‫ארצה כנען ונמלטנו מידו פן חספה גם אתה ברעתו כאחריות‬
‫אתה רואה לרשת אותם ; ויבן אכרם מזבח במקום אשר דבר‬ ‫הימים ; הלא ידעת אם לא שמעת כי לא מאהבה נתן לך נמרוד‬
‫אתו יי ויקרא שם אברם בשם יי בעת ההיא מקצה שלש שנים‬ ‫א ח כל הככור הזה אשר אח ה כו כי אם לטוב לו עשה לך א ת‬
‫לשבת אברם בארץ וימת נח בשנה ההיא שנת חמשים ושמונה‬ ‫כל הטובה הזאת וגם אם יעשה לך עוד טובה הרכה כהנה וכהנה‬
‫שנה לחיי אברם ‪ :‬ויהיו כל ימי נח אשר חי ת שעמאות שגה וחמשים‬ ‫אין זה כי אם הבלי העולם כי לא יועיל הון ועושר ביום עברה‬
‫שגה וימת ‪ :‬וישב אכרם בארץ כנען הוא ואשתו וכל אשר לו וכל‬ ‫וזעם ‪ :‬ע תה שמע כקולי ונקומה ונלכה ארצה כנען מרעת נמרוד‬
‫האדם אשר כרגליו וכל הנלוים אליו מכני הארץ ‪ :‬רק נחור אחי‬ ‫ועכור את יי אשר בראך בארץ וטוב לך ועזוב מעליך א ח כל‬
‫אכרם ותרח אביו ולוט בן הרן וכל אשר להם ישבו בחרן ‪ :‬בשנת‬
‫ההבל אשר א תה רודף אחריו ‪ :‬ויכל אברם לדבר ויען נח ושם‬
‫חמש שנים לשבת אכרם בארץ כנען פשעו אנשי סדום ועמורה‬
‫בנו ויאמרו אל תרח אמת הדבר אשר אמר אכרם אליך ‪ :‬וי שמע‬
‫וכל ערי הכבר מתחת יד כדרלעמר מלך עילם ‪ :‬כי שתים עשרה‬
‫תרח כקול אכרם בנו ויעש תרח א ת כל אשר דבר אכרם כי מיי‬
‫שנה עבדו כל מלכי ערי הכבר את כדרלעסר ויתנו לו מס שנה‬
‫כשנה‬ ‫היתה לו לבלתי המית המלך א ת אכרם ‪ :‬ויקה תרח א ת אכרם‬
‫כנו‬
‫כ ”‬ ‫פח‪ 15‬תנח‬
‫פרשת נח‬ ‫״י■‬ ‫כשנה דמרדו בו‪.‬ביטים ההם שלש עשרה שנה ‪ :‬ובשנות עשר‬
‫ו א ת דרכיו וילמד אותם לדעת א ת יי ‪ :‬בימים ההם נראה יי אל‬ ‫שנים ד־ שבת א ב ד ם באדץ כנען היתד‪ .‬סלחסה בן נמרוד מלך‬
‫אבדם בחרן ויאמר אליו הלא דברתי אי ‪ 7‬זה עשרים שנה לאמר‪:‬‬ ‫שנעד ובין כדרלעמד מלך עילם ! כי שמע נסדוד כי פשעו אנשי‬
‫סדום מתח ת ‪ T‬כדדלעטד ויבא נמדוד לדילחם עם כדדלעמר‬
‫פרשת לך לך‬ ‫להכניעו תח ת ידו ‪ :‬כי משרי צבאות נמרוד היה כדדלעמר בימים‬
‫לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אע‪1‬ר הראיתיך‬ ‫ההם וכאשר נפלו כל אנשי המגדל ונפוצו הנשארים על פני כל‬
‫לתת אותה לך ולבניך כי שם בארץ ההיא אברבך ו׳טם‬
‫הארץ וילך כדרלעמר ארץ עילם וימלוך עליה וימרוד באדוניו ;‬
‫א^;שך לגוי גדול ואגדלה שמך ונכרכו בך כל משפחות האדמה ‪:‬‬
‫ויהי כימים ההם כ שמוע נמרוד כי פשעו בו ככדרלעמר כל ערי‬
‫עתה קום צא לך מן המקום הזה אתה ואשתך וכל אשר לך וגם‬
‫הככר ויבוא להלחם עם כדרלעמר בנאוה ונוז ‪ :‬ויקכוץ נמרוד‬
‫כל ילידי ביתך וכל הנפש אשר עשית בחרן הוצא אתך מזה וקום‬
‫א ת כל שריו ועבדיו כ שבע ת אלפי איש וילך לקראת כדרלעסר‬
‫שוב ארצה כנען ‪ :‬ויקם אכרם ויקח את שרי אשתו ואת כל אשר‬
‫לו ואת כל ילידי ביתו ואת כל הנפש אשר עשו בחרן ויצא ללכת‬
‫וכדרלעטר יצא לקראתו כחמ שת אלפי איש ויערכו מלחמה‬
‫ארצה כנען ‪ :‬וילך וישב אברם ארצה כנען כדבר יי וילך ארתו‬ ‫בבקעת בבל אשר בין עילם ובין שנער ‪ :‬וילחמו כל ה מל כי ם‬
‫לוט בן הרן אחיו ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה כצאתו מחרן‬ ‫האלה במקום ההוא וינגף נמרוד וכל עמו אנשי כדרלעמר ‪:‬‬
‫לשוב ארצה כנען ‪ :‬ויבאו ארצה כנען כדבר יי אל אברם ויט‬ ‫ויפול מאנשי נמרוד במלחמה הד‪.‬יא כשש מאות איש ויפול גם‬
‫אברם אהלו וישב באלוני מורה ולוט בן אחיו וכל אשר לו עמו ‪:‬‬ ‫מרדון בן המלך עמהם ‪ :‬ויברח נמרוד וישב אד־• ארצו בבושה‬
‫וירא יי אל אברם עוד ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם‬ ‫וכלימד‪ .‬ויכנע לפני כדרלעמר ימים רבים ‪ :‬וכדרלעסר שב אל ארצו‬
‫מזבח ליי הנראה אליו עודנו באלוני מורדז עד היום ‪ :‬בימים ההם‬ ‫וישלח א ת שרי צבאותיו אל המלכים אשר סביבותיו אל ארעך‬
‫היה בארץ שנער איש חכם ומשכיל בכל חכמה רפה תאר מאד אך‬ ‫מלך אלסר ואל תדעל מלך גוים ויכרות עמם ברית ויסירם כלם‬
‫היה איש עני ורש אין כל ושמו רקיון ‪ :‬וייצר לאיש מאד על מחייתו‬ ‫אל משמעתו ‪ :‬ויהי ב שנת חמש עשרה שנה לשבת אברם בארץ‬
‫ויועץ ללכת מצרימה אל אשוירש כן ענם מלך מצרים להראות‬ ‫היא שנת שבעים שנה לחיי אברם ‪ :‬וירא יי אל אכרם בשנה ההיא‬
‫למלך את חכמתו אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו את מחייתו‬ ‫ויאמר אליו אני יי אשר הוצאתיך מאור כשדים לת ת לך א ת הארץ‬
‫ויעש רקיון כן ‪ :‬ויהי כבוא רקיון מצרימה וישאל את יושבי מצרים‬ ‫הזאת לרשתה ‪ :‬ע תה התהלך ד־יפני ור‪.‬יה תמים ושמרת ארת‬
‫בעבור המלך ויגידו לו יושבי מצרים את משפט מלך מצרים ‪ :‬כי‬ ‫משמרתי כי לך ולזרעך אתן א ת הארץ הזאו ת לרשתה מנהר‬
‫משפט מצרים בימים ההם שלא יצא המלך מהיכלו מארמון המלך‬ ‫מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת ‪ :‬ואתה תכוז^ז אד־■ אבותיך‬
‫רלא יראה בארץ כי אם יום אחד בשנה ואחרי כן יבוא עוד המלך אל‬ ‫בשלום ובשיבה טובה ‪ :‬ודור רביעי ישובו הנה בארץ הזא ת‬
‫היכלו לשבת שם ‪ :‬והיה ביום אשר יצא המלך ושפט את כי הארץ‬ ‫ויירשוח לעולם ‪ :‬ויכן אכרם מזבח ויקרא בשם יי הנראה אליו ויעל‬
‫ביום ההוא וכל איש אשר לו דבר יבוא לפני המלך ביום ההוא‬ ‫עולות במזבח ליי ‪ :‬בעת ההיא שב אברם וילך הרנה לראות א ת‬
‫ועשה לו א ת כל אשר ישאל מאת המלך ‪ :‬רהי כ שמוערקיון את‬ ‫אביו וא ת בית אביו ואח אמו ‪ :‬וישב אכרם הוא ואשתו וכל אשר לו‬
‫משפט מצרים וכי לא יוכל לבוא לפני המלך רתעצב מאד ויחר לו‬ ‫חרנה וישב שם בחרן חמש שנים ‪ :‬וילכו עור אחרי אכרם אנשים‬
‫ע ל ככה ‪ :‬ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרב מכתי האופים‬ ‫רכים מאנ שי ח ק כשבעים ושנים איש ‪ :‬וילמדם אכרם א ח מוסר יי‬
‫אשר‬ ‫ואת‬
‫ו‪4‬‬
‫פדפת ‪*7‬ך לך‬ ‫פא‬ ‫פרשת לך לך‬
‫א״ער למצרים וילן שם במר נפש ובדעג וחדד שנתו מ;ןיגיו ‪ :‬דדבר‬
‫כעןמוע המלך א ת בל דבריהם ויקצוף מאד ותבער בו חמרתו‬
‫רקיון עם ד־יכו מה יעשו “״ כעיר עד ראורת המלך ואיכה יו ב ^‬
‫כדבר הזה כי לא ידע דבר ‪ :‬ויאמר המלך מי הוא זה ואיזה הוא‬
‫לכלכל א ת נפשו בעיר ‪ :‬וי ק ם בבקר ויתהלך בעיר ויקר מקרהו‬
‫אשר מלאולבו לעשות הדבר הרעהזה בארצי א^מר לא צויתיו הלא‬
‫במוכרי הירק וישאל אלי ה ם ויגידו לו אשר ה ם מכלכלים אר־ז‬
‫תגירו לי ‪ :‬ויגידו לו א ת כל מעשה רקיון ואנשיו ויחר אף המלך‬
‫נפשם בירק ובזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי ו־זארץ ‪ :‬ויחפוץ‬
‫וישלח להביא רקיון ואנשיו לפניו ‪ :‬ורקיון לקח כאלף ילדים בנים‬
‫ובנות וילבישם שש ומשי ורקמה וירכיבם על סוסים וישלחם למלך‬ ‫רקיון לעשות כמעשיהם בעבור החיות א ת נפשו בעיר אך לא יד ע‬
‫ביד אגשיו ‪ :‬ויקח גם חוא מנחה למלך כסף וזהב ואבני שוהם ובדולח‬ ‫א ת משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בר־זוכם ‪ :‬וילך ויקה ירק גם‬
‫לרוב וסוס עצום מאד וטוב ויבא לפני המלך וישתחו למלך ארצה ‪:‬‬ ‫דזוא למכור למחייתו ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו בו ויחטפו‬
‫ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים ממעשה רקיון ויראו את‬ ‫ממנו את ר ^ הירק לא ה ש אי רו לו דבר ‪ :‬ויקם מ ש ם במד נפש‬
‫כל עושרו ואת מנחתו אשר הביא למלך וייטב בעיני המלך מאד‬ ‫ואנחה וילך אל בית האופים אשר לן בו וישכב שס בלילה השנית ‪:‬‬
‫ויפלא ממנו ‪ :‬וישב רקיון לפני המלך וישאלהו המלך על כל מעשיו‬ ‫ויתיעץ עוד בחכמתו בלילה ההוא איכה יוכל להמלט את נפשו‬
‫וידבר רקיון א ת כל דבריו בחכמה לפני המלך ואנשיו ובל יושבי‬ ‫וימצא עלילה מה לעשות על ככה ‪ :‬וישכם בבקר ויעש בדזכמה‬
‫מצרים ‪ :‬ויהי כשמוע המלך את דברי רקיון וחכמתו וישא רקיון‬ ‫וילך וישכור שלשים איש גכורי חיד־י וכני כליעל וכלי מלחמתם‬
‫חן וחסד לפניו וגם כל עבדי המלך ויושבי מצרים נשא חן וחסד‬ ‫בידם ויוליכם אל מערות קבר מצרים ויושיבם שם ‪ :‬ויצום לאמר כה‬
‫לפניהם על חבמתו ועל טוב דבריו ‪ :‬ויאהבוהו אהבה עזה מהיום‬ ‫אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תעזבו כל איש מת להקכר‬
‫ההוא והלאה ‪ :‬ויען המלך ויאמר לרקיון לא יקרא עוד שמך רקיון‬ ‫פה עד נותנם עליו מאתים כסף ואחרי כן יקבר ‪ :‬ויעשו האנשים‬
‫כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר פרעת מס מן המתים ויקראו‬ ‫כדבר רקיון לכל־* אנשי מצרים כל השנה ההיא ‪ :‬ויהי ל ש מונ ה‬
‫א ת שמו פרעה‪ :‬והמלך ועבריו אהבו את רקיון על חכמתו ויתיעצו‬ ‫חד שי ם ויאספו רקיון ואנשיו עושר רב וכסף וזהב ואבני שו ה ם‬
‫עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך ‪ :‬ויעשו כן כל יושבי‬ ‫ובדולח לאין מספר ‪ :‬ויקח רקיון סוסים ובהמות לרוכ וישכור עוד‬
‫מצרים וחכמיה ו תנ תןד ת במצרים וימליכו עליהם את רקיון פרעה‬ ‫אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו ‪ :‬ויהי לתקופת השנה לעת צאת‬
‫תחת יד אשוירוש מלך מצרים ; וימלוך רקיון פרעה על מצרי ם‬ ‫המלך אל העיר ויתקבצו כל יושבי מצרים ויועדו יחד אל יום צאת‬
‫כל השנה לשפוט את כל העיר יום יום ואשוירוש המלך ישפוט‬
‫ה מ ל ך לדבר אליו על מ ע ש ה רקיון ואנשיו ‪ :‬ויצא המלך ביו ם‬
‫א ת הארץ יום לשנה בעת אשר יצא להראות ; ויקח רקיון פרעה‬
‫המועד ויבאו לפניו כל מצרים ויצעקו אליו לאמר ‪ :‬יחי המלך לעולם‬
‫א ת מלכות מצרים בחזקה ובערמה ויפרע את כל יושבי מצרים‬
‫מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך בעיר לבלתי תת איש מת‬
‫על כן קראו שמו פרעה ‪ :‬ויאהבו מאד כל יושבי מצרים את רקיון‬
‫פרעה ויכתבו מכתב וחוק לקרות לכל מלך אשר ימלוך עליהם‬
‫להקכר עד נתון עליו כסף וזהב ; הנהיה כדבר הזה בכל הארץ‬
‫ועל זרעם במצרים פרעה ‪ :‬על כן כל מלכי מצרים אשר ימלכו‬ ‫גם כימי המלכים הראשונים אשר היו לפנינו בארץ מימי אדם עד‬
‫במצרים מהיום ההוא והלאה יקראו שמם פרעה עד היום הזה ;‬ ‫היום הזה לבלתי קבור את המת כי אם במחיר ‪ :‬ידענו כי משפט‬
‫ויהי בשנה ההיא ויהי רעב ככד בכל ארץ כנען ולא יכלו יושבי‬ ‫המלך ליקח מס מן החיים שנה שנה ו אה ה לא כן הע שה כי אם‬
‫הארץ לשכת כה מפני הרעב כי כבד הוא מאד ; ויקם אכרם‪.‬‬ ‫גם מ את המתים תקח המס יום יום ; ועתה המלך לא נוכל עוד‬
‫הוא‬ ‫לדבר הזה כי נ שחתה כל העיד כדבר הזה ואתה לא ידעת ‪ :‬ויהי‬
‫כ שמוע‬ ‫ו ‪6‬‬
‫‪44‬‬
‫כב‬ ‫פרשת לך דך‬
‫פ ד ש ת ^ ך ? *] *‬ ‫הוא ובל אשר לו וילכו וירדו מצריסה ספני החגב ויודו בנ חד ‘‬
‫ד ת מדז מ א ד מיופיה תשמח המלך בה כ«יןד ויחן מתנות לכל‬ ‫מצרים י ש בו על הנחל ימים לנוח ספני הדרך ‪ :‬י ת ה ל כו אברם‬
‫המבשרים אותו בה ‪ :‬ותר‪,‬ח הא שה בית פרעה בימים הי « דחר‬ ‫ושרי אשתו על שפח נחל מצח ם ויכט אכרם אר המים וירא א ת‬
‫לאבהם מ אד על או ת ת א שתו ויחפרל אל יי ?הצילה מיד פרעה ‪:‬‬ ‫שרי אשתו כי יפה היא מאד מאד ‪ :‬ויאמר אכרם אל שרי אחרי‬
‫ותתפלל גם שרי בע ת ההיא וחאמד יי אלהים אתה אסרת לאדוני‬ ‫אשר בראך האלהים במראה הטוב הזה ירא אני א ת המצריי ם‬
‫אבדם ללכת מארצו ומבית אביו א ר צ ה מ ען ותבטיחהו להטיב‬ ‫פן יהרגוני ולקחו אותך בי אין יראת אלהים במקומם ‪ :‬אך זה אשר‬
‫לו כי יעשה א ת דבריך ז ע ת ה הנה עשינו א ת אשר צויתנו ונעזוב‬ ‫תעשי עמי אמרי נא לי אחותי א ת לכל אשר ישאלו אותך עלי‬
‫א ת ארצנו ואת משפוזוהשו ונד־יך אל א ‪ p‬נכריה ואל עם אשר‬
‫למען ייטב לי ונחיה ולא נמות ‪ :‬ויצו אכרם גם לבל האנשים אשר‬
‫לא ידענו חמול שלשום ז ונבואה בא ‪ p‬הזאת להציל א ת בתינו‬
‫באו אתו מצרימה מפני הרעב ונם אל לוט כן אחיו צוה לאמר כי‬
‫מן הרעב ויבא עך־יי הפגע והמקרה הרע הזה ‪ :‬ועתה יי אלהים‬
‫הצילני ‪ s^ti‬והושיעני סיד ה צ ר הצורר הז ה ועשה ז>ןתי טובה‬
‫ישאלו אתכם המצריים אל שרה ואמרתם אחות אברם היא ‪ :‬ובכל‬
‫למען חסדך ; וי שמעיי בקול שרי י של ח יי מלאך להציל את שרי‬ ‫זאת לא בטח אכרם בהם ברברים האלה אך לקח את שרי ויתנה‬
‫סיד פ ר ע ה ‪ :‬והמלך בא וישב ?־‘ פני שרי ו הנ ה מלאך יי עומד‬ ‫בתיבה ויסתירנה תחת הכלים אשר להם כי ירא מאד אל שרי‬
‫עליהם וירא אל שרי ויאמר אליה אל תירא בי שמע יי את תפלהך ‪:‬‬ ‫מפני רעת המצריים ‪ :‬ויקם אכרם וכל אשר אתו מנחל מ ע רי ם‬
‫ויגש המלך אל שרי ויאמר אליה האיש אשר הביאך הנה מה הוא‬ ‫ויבואו מצרימה ‪ :‬הטה באו בשערי העיר וכל שוערי העיר עמדו‬
‫לך ו ה א ס ר אתי הוא ‪ :‬ויאמר המלך ועלינו לגדלו ולנשאו מ אד‬ ‫עלי ה ם לאמר תנו מעשר המלך על אשר בידכם ואחר רהבואו‬
‫ו ל ע שו ה לו בכל הטוב אשר ה צווז א ת ה ערינו ‪ :‬וישלח המלך‬ ‫העירה ויעש אכרם והאנשים אשר אתו כן ‪ :‬ויבוא אכרם והאנשים‬
‫לאברם בעת ההיא כסף וזהב ואבני שו ה ם וב חל ח הרבה מ אד‬ ‫אשר אתו מצרים ויהי בבואם וישאו את התבה אשר שרי בחובה‬
‫וצאן ובקר ועכתם ושפחות ‪ :‬ויצו המלך ויביאו א ת אכרם וישב‬ ‫ויראו המצרים א ח התכה ‪ :‬ויגשו כל עבדי המלך אל א כ ר ם‬
‫בחצר בית המלך ויגדדי המלך את אבדם בלילה ההוא מאד ‪:‬‬ ‫לאמר מה יש אתך כתבה הזאת אשר לא ראינו עתה פתח נא א ת‬
‫והמלך ננש לדבר א ת שרי דשלוז ידו לגעת אליה ויכהו המלאך‬ ‫התכה ונ תת את מעשר המלך מכל אשר בתוכה ‪ :‬ויאמר אכרם‬
‫מכ ה רבה ויבהל ויחדל מנעת אליה ‪ :‬ויהי כאשר יקרב המלך אל‬ ‫התכה הזאת לא תפת ח אך כל אשר תאמרו אלי ארתן עליה ‪:‬‬
‫שרי ווזכהו המלאך על הא ‪ p‬רעש א כמעשה הזה כד־ הלילה‬ ‫ויענו שרי פרעה א ה אכרם לאטר תב ת אבני שוהם ובדולח היא‬
‫ויבהל ויחרד המלך מזה ! ונם כד־‘ עבדי פרעה וכל כי סו הכה‬ ‫תנה לנו א ח מעשרה ויאמר אכרם בל אשר תאמרו אלי אתן רק‬
‫המלאך בלילה ה הוא מכה רכה על דבר שרי ותהי צעקה גדולה‬
‫פתוח לא תפתחו א ת ה תכה ‪ :‬ויאיצו כל שרי המלך באברם ויגשו‬
‫בכל אנשי בית פרעה ב לי ל ס דתוא ‪ :‬וירא פרעה א ת כל הרעה‬
‫אל התכה ויפתחו א ת ה תכ ה בחזקה ויראו והנה א שה יפת תאר‬
‫הבאה עליו ויאמר אך הנ ה על הא שה הזאת בא אלי הדבר הזה‬
‫ויתרחק ממנה וידבר על לבה דברים טובים ‪ :‬ויאמר המלך אד־■‬
‫מאד כתבה ‪ :‬ויהי כראות שרי המלך א ת שרי ויתמהו מאד מיופיה‬
‫שרי הגד נא לי או דו ס האיש אשר בא ת עמו הנה ותאמר שרי‬ ‫ויתקבצו יחד כל השרים ובל ע כדי פרעה לראות ארת שרה כי‬
‫ד־יאיש ההוא אישי הו‪ 6«4‬ואומרה אליך אחי סו א כי י ר א סי פן‬ ‫יפה היא מאד ‪ :‬וירוצו שרי המלך ויגידו אל פרעה א ת כל הדברים‬
‫תמיתוהו ברעתכם ‪ :‬תחדל המלך מעל שרי ויחדלו ממנו ומביתו‬ ‫אשר ראו ויהללו א ח שרי אל המלך וישלח פרעה ויקחה ותבוא‬
‫מכות‬ ‫האשת לפני המלך ‪ :‬וירא פרעה ™ שרי ותיטב מאד בעיניו‬
‫ויתמה‬ ‫‪.‬‬
‫פ ^ צ { ת ?*ך ‪f j‬‬
‫‪46‬‬
‫‪45‬‬
‫כג‬ ‫פרשת ל*ך‬
‫מכות ס ^ א ך יי וידע פרעה כי בעבור שרי הוכה וירזמה המלך‬
‫ואתה אל תירא כי תלך מאתי והיה אשר יעשה לך רעה והגדת‬
‫מאד מזה ‪ :‬ויהי בבקר ויקרא המלך לאברם ויאמר סה זאת עשית‬
‫לי ונקמתי ממנו אך רחק נא מעלי ‪ :‬ויחי כדבר אברם אל לוט‬
‫לי למה אמרת אחותי היא ואקח או תה לי לאשה ותביא עלי ועל‬
‫א ת כל הדברים האלה ויקם לוט וישא עיניו נגד ככר הירדן וירא‬
‫את המקום ההוא כלו משקה וטוב לאדם ולמרעה המקנה ‪ :‬וילך‬
‫ביתי מכה רבה מאד ; עתה הנה אשתך קח ולך לך מארצנו פן‬
‫לוט מעם אברם אל המקום ההוא ויט שם אהלו ויגר בסדום ויפרדו‬ ‫נמות כלנו בעבורה ; ויקח פרעה עור צאן ובקר ועבדים ושפחות‬
‫איש מעל אחיו ‪ :‬ואברם ישב לו באלוני ממרא אשר בחברון ויט‬ ‫וכסף וזהב ויתן לאברם וישב לו א ת שרי א שתו ‪ :‬ויקה המלך גם‬
‫שם אהלו וישב אברם ב מ קו ם ההוא י מי ם רבים ושנים ‪ :‬בערת‬ ‫א ת נערה אחרת אשר לו אשר ילדה לו פילגשו ויתנה א ^ שרי‬
‫ההיא שלח כדרלעמר מלך עילם אל כל המלכים אשר סביבותיו‬ ‫לשפחה ; ויאמר המלך אל בתו טוב לך כתי אשר תהיה לשפחה‬
‫אל נמרוד מלך שנער אשר היה תחת ידו ואל תדעל מלך גוים‬ ‫בבית האשה הזאת מהיותך גבירה בביתי אחרי אשר ראינו א ת‬
‫ואל אריוך מלך אלסר אשר כרת אתם כרית לאמר ‪ :‬עלו אלי‬ ‫הרעה הבאה עלינו בעבור האשה הזאת ‪ :‬ויקם אברם ויעל ממצרים‬
‫ועזרוני ונכה את כל ערי סדום ואת יושכיה כי פשעו בי היום שלש‬ ‫הוא וכל אשר לו ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת כרי‬
‫עשרה שנה ‪ :‬ויעלו ארכעה מלכים האלה עם כל מחגי הם יחד‬ ‫אשר לו ‪ :‬וישב אברם ארצה כנען אל מקום המזבח אשר עשה‬
‫כשמונה מאות אלף איש ויתהלכו כאשר הם ויכו את כל האדם‬ ‫אשר נטה שם אהלו בתחלה ‪ :‬וגם לוט בן הרן אחי אכרם הידה‬
‫אשר מצאו על דרכם ‪ :‬ועל מלכי סדום ועמורה חמשת מלכיהם‬ ‫לו מקנה כבד צאן ובקר ואהלים כי הטיב יי לו בעבור אברם ‪ :‬ויהי‬
‫שגאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבויים וברע מלך סדום וברשע‬ ‫כ שבת אברם כארץ ויריבו רועי מקנה לוט עם רועי מקנה אברם‬
‫מלך עמורה ובלע מלך צוער ‪ :‬יצאו לקראתם ויתחברו כלם יחד‬ ‫כי היה רכושם רב משבת בארץ ולא יכלה הארץ לשאת אותם‬
‫עמהם בעמק השדים ‪ :‬וילחמו תשעה מלכים האלה בעמק השדים‬ ‫מפני מקניהם ; וגם כל רועי מקנה אברם כאשר ילכו לרעות לא‬
‫וינגפו כל מלכי סדום ועמורה לפני מלכי עיל ם ; ועמק השדים‬ ‫יגעו ב שדות אנשי הארץ ורועי מקנה לוט לא כן יעשו כי יעזבום‬
‫מלא בארות בארות חמר וירדפו מלכי עילם את מלכי סדום וינוסו‬ ‫לרעות בשדות אנשי הארץ ‪ :‬ויראו אנשי הארץ א ת הדבר הזה יום‬
‫כל מלכי סדום עם מחניהם ויפלו בבארות החמר וכל הנשארים‬ ‫יום ויבאו אל אברם ויריבו עמו על אודות רועי מקנה לוט ‪ :‬ויאמר‬
‫עלו אל ההר ל המלט‪ :‬ויבאו אחריהם חמשת מלכי עילם וירדפום‬
‫אכרם אל לוט מה המעשה הזה אשר עשית לי להבאישני ביושבי‬
‫עד שער סדום ויקחו את כל אשר בסדום ויבוזו את כל ערי סדום‬
‫הארץ אשר תצוה ארת רועי מקנך לרעות בשדות אחריכם הלא‬
‫ועמורה ‪ :‬וגם את לוט בן אחי אכרם לקחו אותו ואת רכושו וישבו‬
‫ידעת כי אגי גר בארץ הזאת בתוך בני כנען ולמה תע שה להם‬
‫א ת כל רכוש ערי סדום וילכו להם ; ויבא עוני עבד אברם אשר‬
‫היה במלחמה ההיא ויגר לאברם א ת כל אשר עשו המלכים‬
‫זה ‪ :‬וירב א ב ר ם כלוט על הדבר הזה יום יום ‪ :‬ו ל א שמע לוט‬
‫האלה אל ערי סדום ואת אשר נשבה לוט בן אחיו עמהם ‪ :‬וישמע‬ ‫בקול אכרם ויוסף לעשות כדבר הזה ‪ :‬ויבאו יושבי הארץ ויגידו‬
‫אכרם הדבר הזה ויקם הוא והאנשים אשר אתו כשלש מאורה‬ ‫לאכרם ‪ :‬ויאמר אברכם אל לוט עד מתי תהיה לי א ת ה למוקש‬
‫ושמונה עשר איש וירדוף אחרי ארבע המלכים האלה בלילה‬ ‫עם יושבי הארץ ; עתה אל נא תהי מריבה ביני א״ה בזה מובן למה רצה‬
‫ההוא ‪ :‬וירדפם ויכם ויפלו כלם לפני אברם ולפני אנשיו ולא נותר‬ ‫וביניךכיאנ׳»’ ם א חי ם אנ חנו‪ :‬א ך הפ רדג א ם ע לי ‪ 5‬״״״ ל״י’ ״'‪ ,‬״‪X‬‬
‫מהם איש כי אם ארכעה מלכים לבדם כרחו וילכו איש לדרכו ;‬ ‫לך נא ובחר לך מקום אשר ת׳‪ 8‬כ נו א ת ה וסקנך אלא כ• היה לי למיקש‬
‫מס •ושני האיז‬ ‫ן ‪,2‬ף^‪,‬ך ‪.‬‬ ‫ן ך א ך ךן‪ ,‬ק‬
‫וישכ‬
‫ואתה‬
‫‪48‬‬
‫כד י״‬ ‫פרשת לך לך‬
‫פרשת לך לך‬ ‫וישב אכרם א ת כל רכוש סדום וגם א ת לוט ורכושו השיב ונשיהם‬
‫זןןלם אך תזרן ואל תירא התהלך לפני והיה הסים ‪ :‬ויהי ב שנ ^‬ ‫וטפם וכל אשר להם לא נחסר דבר ללוט ‪ :‬ויהי בשובו מהכו ת‬
‫שנעי ם שנה ושמונה שנים לחיי אכרם וימת רעו כן פלג כשנה‬ ‫א ת המלכים האלה ויעבור הוא ואנשיו מעמק השדים‪ :‬אשר‬
‫ההיא ויהיו כל ימי רעו מאתים ש;ה ות שע ושלשים שנה רמת ‪:‬‬ ‫נלחמו שם כל המלכים ‪ :‬ויצא ברע מלך סדום ויתר אנשיו ואשר‬
‫ושרי כת הרן א שת אכרם עודנה עקרה כימים הר& ולא י ל ד ה‬ ‫אתו מבארות החסר אשר נפלו שם לקראת אכרם אנשיו ‪:‬‬
‫לאכרם לא כן ולא כ ת ‪ :‬ויהי כראותה כי לא ילדה ותקח את הנר‬ ‫וגם אדוני צדק מלך ירושלם הוא שם יצא עם אנשיו לקראת‬
‫שפחתה אשר נתן לה פרעה ותחן אותה לאכרם אישה לאשה ‪:‬‬ ‫אברם ואנשיו בלחם ויין וישבו שם יחד כעסק המלך ‪ :‬ויברך‬
‫כי הגר למדה את כל דרכי שרי כאשר למדה או ת ה שרי ל א‬ ‫אדוני צדק א ת אברם ויתן לו אברם מעשר מכל אשר הביא‬
‫חכרה מכל דרכיה הטובים מ או מ ה ‪ :‬ותאמר שרי לאברם ה נ ה‬ ‫משלל אויביו כי היה אדוני צדק כהן לפני אלהים ‪ :‬ויגשו מלכי‬
‫שפתחי הגר בא אליה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה ‪ :‬ותתן‬ ‫סדום ועמורה אשר היו שם הם ועבדיהם אל אברם ויתחננו אליו‬
‫שרי את הגר לאכרם מקץ עשר שנים לשבת אכרם בארץ כנען‬ ‫לאמר לתת להם השבי אשר שבה מעבדיהם ולקחת לו א ת כל‬
‫היא שגת חטש ושמונים שנה לחיי אכרם ‪ :‬וישמע אכרם לקול שרי‬ ‫הרכוש ‪ :‬ויען אבדם את מלכי סדום לאמר‪ :‬חי יי אשר ברא א ת‬
‫אשתו ויקח א ח הגר שפחתו ויבא אליה אכרם ותהר לו ‪ :‬וחרא‬ ‫השמים ואת הארץ ואשר פדה נפשי מכל צרה ואשר הצילני‬
‫הגר כי הרתה ותשטח מאד ותקל גברתה א״ה ולפי וס אומר ותיא נ•‬
‫מאויבי היום ויתנם בידי ‪ :‬אם אקח דבר מכל אשר לכם ולא‬
‫~‬ ‫אין זה כי אם אנכי ״‬ ‫בעיניה» ותאמר כ לנ ה‬
‫כי היתה כעיניה ונערכה שרי‬ ‫י‬ ‫תתהללו מחר לאמר מרכושנו אשר הציל אברם העשיר ‪ :‬כי יי‬
‫טובה לפני יי מיערי גבירתי ; כי כל הימים כאחת הקלות והריקות שאיז‬
‫זכות בידן ‪:‬‬ ‫א ש ר ג ב י ר תי‬
‫אלהי אשר בטחתי בו דבר אלי לאמר ‪ :‬לא תחסר דבר כי ברך‬
‫אברכך בכל מעשה יריך אשר תע שה עתה הנה כל אשר לכם‬
‫אהדים נתן לי הריון ממנו ‪ :‬ותרא שרי כי הרתה הגר ל א ב ר ם‬
‫ותקנא שרי בשפחתה ותאמר שרי בלבה אין זה כי אם היא טובה‬ ‫קחו ולכו חי יי לא אקח מכם מנפש ועד שרוך נעל ועד חוט זולתי‬
‫ממני מ א ד ‪ :‬ותאמר שרי ל א ב ר ס חמסי עליך כי בערת א ש ר‬ ‫אשר אכלו הנערים היוצאים אתי למלחמה וגם חלק האנשים‬
‫התפללת לפני יי על הזרע למה לא התפללת עלי לתת יי לי זרע‬ ‫אשר הלכו עמי ענר אשכול וממרא הם ואנשיהם וגם אשר ישבו‬
‫ממך ‪ :‬וגם כי אדבר אל הגר בפניך ותבזה את דברי בעבור אשר‬ ‫על הכלים לשמור הם יקחו חלקם מהשלל ‪ :‬ויתנו מלכי סדום‬
‫הרתה ולא תדבר אליה מאומר־־ו ישפוט יי ביני וביניך על א ש ר‬ ‫לאנשי אכרם ככל אשר אמר ויפצרו בו לקחת הוא מכל אשר‬
‫עשית לי ‪ :‬ויאמר אכרם אל שרי הנה שפחתך ב ‪T‬ך עשי לה הטוב‬ ‫יבחר ולא אבה ; וישלח א ת מלכי סדום ואת יתר אנשיהם ‪ :‬ויצום‬
‫בעיניך ותענה שרי ותברח הגר מפניה א ^ המדבר ‪ :‬וימצאד־ז‬ ‫אל לוט וילכו למקומם וגם את לוט בן אחיו שלח עם כל קנינו‬
‫מלאך יי במקום אשר ברחה שמה ויאמר א לי ה אל תי ר אי כי‬ ‫וילך עמהם ; וישב לוט למקומו סדומה ואברם ואנשיו שבו אל‬
‫הרבה ארבה את זרעך ‪ :‬כי הנך יולדת בן וקראת את שמו ישמע^‬ ‫מקומם אל אלוני מורה אשר בחברון בעת ההיא נראה יי אל‬
‫ע תה שובי אל שרי גבירתך והתעני תח ת ידיה ‪ :‬ותקרא הגר למקום‬ ‫אברם עוד בחברון ויאמר אליו אל תירא שכרך הרכה מאד לפני ‪:‬‬
‫הבאר ההוא באר לחי רואי הנה בין קדש ובין ברר ‪ :‬ותשב הגר‬ ‫כי לא אעזבך עד אם הרביתי אותך ואברכך ושמתי את זרעך‬
‫בעת ההיא בית אבדם אדוניה ‪ :‬ויהי מקץ ימים ותלד הגר לאברם‬ ‫ככוכבי השמים אשר ‪ n S‬ימד ולא יספר ‪ :‬ונתתי לזרעך א ת כל‬
‫ג ן ; ויקרא אבדם את שמו ישמעאל ואברם בן שמונים ושש שנים‬ ‫הארצות אשר אתה רואה בעיניך להם נתתי אותם לרשתם עד‬
‫בלדתה‬ ‫עולם‬
‫פד‪8‬ת?*ךלך‬ ‫‪°‬־‬
‫‪49‬‬ ‫כד‪.‬‬ ‫‪3‬רשת לך לך‬
‫בלדות או תו ‪ :‬ויהי ביטים ההם בשנת אחת ותשעים ׳שנה לחיי‬
‫בניכם ועח ננו תיכ סזל א עעמכם וכש־כם אנחנו מאז זקר עתה ‪:‬‬ ‫אכרם וילחמו בני בתים את בני תובל כי בהסיץ יי א ת בני האדם‬
‫דהי כ ע מו ע בני תוכר א ת הדבר הזה ויחדלו להלחם בבני כתזם‬
‫על פגי כל הארץ יצאו בני בתים ויהיו לאגודה וילכו בקעת כנפיא‬
‫וילכו וישובו אליהם אל עריהם דתקבצו בני כתים כעת ה הי א‬
‫ויבנו ע ם ל ה ם ערים ויע‪ 1‬כו ש ‪ a‬על נהר תיבראיו ‪ :‬ובני תוב ‪4‬‬
‫רבנו להם ערים שתים על הים דקראואת שם ה אח ת פורטו ושם‬
‫יעבו בתועכנה ויהיו גבולם עד נהר תיבראיו ; רבנו בני תובל עיר‬
‫השנית אריצה ‪ :‬ואברם בן תחת היה בימים ההם בן תשעים ות ‪ r‬ע‬
‫שנים ‪ :‬בעת ההיא נראה אליו יי ראמר א או ואחנה כריתי ביני‬ ‫בתועכנה ויקראו את ע מ ה סבינה על עם סבינה בן תובל אביהם‬
‫וביניך וארבה א ח זרעך במאד מ אד ‪ :‬חאת הברית אשר נתתי‬ ‫וישבו כה עד היום הזה ‪ :‬ויהי בעת ההיא וילחמו בני כתים א ת‬
‫ביני ובינץ ד&ול לכם כל זכר א ח ה וזרעך אחריך ‪ :‬וכן שמונת‬ ‫בני תובל וינגפו בני תובל לפני בני בתים ויפילו בני בתים מבני‬
‫ימים ימולו והיתה זאת בריתי בבשרם לברית עולם ‪ :‬ואהה לא‬ ‫תוכל כשלש מאות ושבעים איש ‪ :‬וישבעו בני תובל בעת ההיא‬
‫יקרא עוד שמך אכרם כי אם אברהם וגם ש ח אשתך לא תקרא‬ ‫אל בגי בתים לאמר לא יתחתנו בנו ואיש אל יתן בתו אל בני‬
‫שמה שרי כי אם שרה ‪ :‬מ ברך אברך אתכם והרביתי א ח זרעכם‬ ‫בתים ‪ :‬כי כל כנות תובל היו נערות יפות בימים ההם כי לא נמצאו‬
‫אחריכם והייתם לגוי ג ח ל ומלכים מכם יצאו ז ויקם אברהם ויעש‬ ‫שם נשים יפות בימים ההם כבנות תובל ככל הארץ ‪ :‬והיה כל איש‬
‫אח כל אשר צוה אותו אלהים ויקח א ת כל אנשי ביתו ומקנת‬ ‫אשר יחפוץ בתואר ה א ע ה והלך אל בנות תובל ולקח מהם אשה‬
‫כספו וימל אותם כאשר צוהו יי ‪ :‬ולא נשאר אחד מהם אשר לא מל ‪:‬‬ ‫מכל אשר יחפוץ ‪ :‬וכל בני האדם והמלכים והשרים לוקחים מבנות‬
‫וגם אברהם וישמעאל בנו מלו כשר ערלתם בן שלש עשרה שנה‬ ‫תובל כימים ההם כל אשר יחפוץ בתואר הא שה מ א ד‪:‬וי הי מקץ‬
‫היה ישמעאל כהמולו בשר ערלתו ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויצא אברהם‬ ‫על ש שנים אחרי אשר נשבעו בני תובל על בני כתים לבלתי ת ת‬
‫מאהלו וישב פתח האהל ד^זתחמם כחום השמש מכאב כשרו ‪:‬‬ ‫להם כנותם לנשים ולכו מבני בתים כעשרים איש לקחת מבנות‬
‫תובל ולא מצאו ‪ :‬כי שמרו בני תובל א ת שבועתם לבלתי התחתן‬
‫פרשת זירא‬ ‫בם ולא אבו להפר את שבועתם ‪ :‬ויהי בימי הקציר וילכו בני תובל‬
‫ן » ר א א ל ע יי באלוני מ ט ר א וישלוז א ליו שלשה מל<>כיכם‬ ‫אל שדותיהם לקצור קצירם ; ויתקבצו כל בחורי בני כהים וילכו‬
‫ממשרתיו לבקרו‪ :‬דהי הוא יושב פתח אהלוד שא עיניו‬ ‫אל עיר סביגה ויחטפו כל איש נערה מבנות תובל ויביאוכם אל‬
‫וירא והנה שלשה אנשים באים מתזוקויקם וי ‪ p‬לקראתם וישתחו‬ ‫עריהם ‪ :‬וישמעו כני תובל ויבואו עליהם למלחמה ולא יכלו להם‬
‫להם ויביאם אל ביתו ‪ :‬ויאמר אליהם אל נא אם נא מצאתי חן‬
‫כי ענ ב מהם ההר מאד ‪ :‬ויראו כי לא יכלו עליהם וישובו ל ה ם‬
‫כעעיכם סורו נא ואבלו פת לחם ; דפצר בם ויסורו אלע ויתן מים‬
‫לארצם ‪ :‬ויהי לתקופת השנה וילכו בני תובל וישכרו להם מבני‬
‫וירחצו רגליהם מושיבם תחת העץ פתח האהל ‪ :‬רו ץ א ב ר ה ם‬
‫ה א ד ם ומכל הע רי ם הקרובים אלי ה ם כעשרה אלף איש דלכו‬
‫ויקח עגל־* בן בקר רך וטוב וימהר וישחטהו ד תנ הו א ל ע ב ח‬
‫אליעזר לעשותו ‪ :‬ויבא אברם אל האהל אל שרה ויאמר א לי ה‬
‫אל בני כ תי ם למלחמה ‪ :‬וילכו כני תובד־‘ ל הל ח ם בבני כרתים‬
‫מהרי שלש סאים ועשי קמח סלח לושי ועשי עעו ת לכסות ציר‬ ‫ולהפיל א ה כל ארצם ולהצר עליהם ‪ :‬ויגברו בני תובל על “ בני‬
‫הכשר ותעש בן ‪ :‬מנזהר אברהם מבא לפניהם ח ט א ת בקר וחלב‬ ‫כהים בפעם הזאת ‪ :‬ויראו בני בתים כי צר להם מאד ויעלו את‬
‫צאןמתןלפניהםלאבולסהםכשלאתכשרהע^למאכלו‪ :‬ואחרי‬ ‫כל הילדים אשר ילדו בני בתים מבנות תוכל על החומה אשר בנו‬
‫‪P‬‬ ‫לעיני בני תוכל ‪ :‬זיאמרו אליהם בני בתים הבאתם למלחמה עם‬
‫בניכם‬ ‫ז‪7 .‬‬
‫בו •^‬ ‫‪3‬רשת דדא‬
‫פרשת וירא‬ ‫‪52‬‬
‫בן ה ב » א ת כ שד הע‪:‬ל אשר עמ ה דשם לגוניהם ד א ב ^ ‪ :‬זידד‬
‫דשא עיניו ויר»>{ את ה אי׳ פ האורח ברחוב ה עי ר ויבוא לפניו‬ ‫כאשר כלו לאכול דאסרו אליו שוב אשוב א א ך כעת חיה והנה‬
‫ויאמר לו מאין תבוא ואנה תלך ‪ :‬דאטר אליו האיש עובר אנכי‬ ‫כן לשרה אשתך ואחרי כן קמו משם האנשים דלכו להם לדרכם‬
‫מחברון עד עילם משם אנכי ‪ :‬ואעבור עד פה ותבא עלי השמש‬ ‫אשר נשלחו אליה ‪ :‬בימים ההם היו כל אנשי סדום ועסורה וכל‬
‫פה ואשב ברחוב ואין איש מאסף אותי הביתה ‪ :‬וגם לחם ומים‬ ‫חמשת הערים האל רע ם וחטאים ליי מאד ויכעיסו א ת יי בכד־‘‬
‫יש לי וגם תבן ומספוא יש לחמורי אין מחסור דבד ‪ :‬דען הידור‬ ‫תועבותיהם ‪ :‬ויגבהו דעשו תועבות ונאצות לפני יי והגדל רעתם‬
‫ויאמר לו רק כל מחסורך עלי אך ברחוב אל ת אן ‪ :‬ויביאהו הידור‬ ‫וצעקתם מאד לפני יי בימים ההם ; ותהי להם בקעה בארצכם‬
‫ל בי הו ויורידו ה ש מיכ ה מעל ה ח מו ר ע ם החבל ויקחם הידור‬ ‫רחבה מאד כמהלך יום וחצי ובה עינות מים ודשאים הרבה על‬
‫ויחביא ם בכיתו ‪ :‬וי הן תכן ומספוא לחמור ויאכל וי ש ה האיש‬ ‫המים ‪ .:‬והלכו שמה כל אנשי ״רום ועמורה ארבעה ימים בשנה‬
‫האורח בבית הידור בלילה ההוא וילן שם ‪ :‬ויהי בבקר ויקם האורח‬ ‫הם ונשיהם ובניהם וכל אשר להם ושמחו שסה בתופים ובסחולות ‪:‬‬
‫וישכם ללכת לררכו ויאמר אליו הידור שב סעד לבך פת ל ח ם‬ ‫ויהי בעת שמחתם ו ע ט ח יחד והחזיקו איש באשת רעהו ואיש בכ ת‬
‫ואחר תלך ויעשהאי ש כן ‪ :‬וישב עמו ויאכלו שניהם יחדו וישתו‬
‫רעהו הבתולה והתעללו כהן ושככו ן^ ת הן וראה כל איש א רז‬
‫ביום ההוא ויקם האיש ללכת ‪ :‬דאמר אליו הידור הנה נא פנה‬
‫אשרהו ו^פת בתו ביד רעהו ואין אומר דבר ‪ :‬ויעשו להם ככרה‬
‫היום לערוב הואל־* נא ולן וייטב לבך ויפצר בו וישב וילן ש ם ‪:‬‬
‫מהבקר עד הערב ושבו אחרי כן איש לביתו ואשת לאהלה בערב‬
‫וישכם ביום השני ללכת ויחזק בו הידור לאמר סעד לבך פת לחם‬
‫ככה יעשו להם כל הימים ארבעה ימים כשנה ‪ :‬גם כאשר יבוא איש‬
‫ואחר ה ל ך וישב ויאכל עמו גם ביו ם השני ויקם האיש ל ל כ ה‬
‫נכרי בעריהם והביא א ת סחורתו אשר יקנה אותה או אשר יחפוץ‬
‫לדרכו ‪ :‬ויאמר לו הידור הנה נא פגה היו ם עתה לין פה וייטב‬
‫לבך ובבקר השכם והלכת לדרכך ‪ :‬ולא אבה האיש ללון וי ק ם‬ ‫למוכרה והתקבצו עליו בל אנשי הערים האלה אנשים ונשים וטף‬
‫ויחבוש א ה חמורו ‪ :‬ויהי הוא חובש א ה החמור ותאמר א שת‬ ‫נערים וזקנים ‪ :‬וננשו כלם אל האיש ולקחו בחזקה מכל הסחורה‬
‫הידור אליו הנ ה זה האיש ישב בבית שני ימים א תנו אוכל ושותה ‪:‬‬ ‫מעט מעט לאחד עד תום כל הסחורה מיד בעלה אשר הביאה‬
‫ולא נתן לנו מאומה את דמי מאכלו ומשקהו ‪ :‬עתה ילך מאתנו‬ ‫בארץ ‪ :‬והיה כאשר יריב בעל הסחורה אתם לאמר מה המעשה‬
‫בלא דבר ויאמר לה הידור דום די ך ‪ :‬ויחבוש האיש א ת חמורו‬ ‫הזה אשר עשיתם לי‪ :‬וננשו כלם אליו אחד אחד והראה לו אחד‬
‫ללכת ויאמר אל הידור לתת לו את ד ^כלו א ת השמיכה לקשרם‬ ‫אחד א ת המעט אשר לקח ויאמר לא לקחתי מאתך מאומה כי‬
‫על החמור ‪ :‬ויאמר אליו הידור מה תאמר ויאמר אליו האיש כי‬ ‫אםסע^שאשר נ ת תלי‪ :‬וכ שמועהסוחר א ת הדבר הזה וקם והלך‬
‫יתן לי אדוני החבל והשמיכה הצבועה בבל צבע אשר דיי אי!ור‬ ‫‪ u n m‬בעצב וכמר נפש ועמדו כלם עליו והלכו אחריו וגרשו אותו‬
‫החבאת אתך בכית לשמרם ‪ :‬ויען הידור ויאמר אד* האיש זה‬ ‫והוציאוהו מן העיר בצעקה ומהומה רבה‪ :‬ויהי איש אחר מארץ‬
‫פותרון חלומך אשר ראיות את החבל־ חייך יאריכו בא ‪ p‬מ אד‬ ‫עילם ויבוא כדרך ללכת אל חפצו ‪ :‬ועמו חמור אחד חבוש נושא‬
‫כחבל ! ואשר ראית שמיכה צבועה בבל צב ע כרם יהיה לך ונטעת‬ ‫שמיכה אחת טובה צבועה בבל סין ממעי הצבע והשמיכה קשורה‬
‫בו עץ בל פרי ‪ :‬וי ק האיש האורח ויאמר ד־א אדוני כי כהקי׳ן‬ ‫בחבל על החמור ‪ :‬ויעבור האי ש לדרכו ותבא לו השמש בערב‬
‫נתתי לך הכל ושמיכה אחת ארוגה ככל מיני הצבע אשר נ שאת‬ ‫ברחוב סדום וישב שמה ללון ואין איש מאסף אותו הביתה ‪ :‬ושם‬
‫מעל החמור להחביאה ‪ :‬וי ק הידור ויאמר הלא אמרתי לך פתרון‬ ‫היה כסדום בימים ההם איש רעובליעל וערום לרע ושמו הידור ‪:‬‬
‫חלומך‬ ‫וישא‬
‫»דשתויח>‬ ‫‪54‬‬
‫‪53‬‬
‫ם‬ ‫פרשה זירא‬
‫חלומך לטוב הוא ובזאת וכזאת פתרונו ‪ :‬עתה נני האדם יתנו לי‬
‫ה ^י אל העדים ה אל ת מ ת ^ י ו והחדקו נו והני או אוותו א ד•‬ ‫ארבעה כסף בשכרי על פתרי חלומותיו ואני לא בקשתי מידך מ‬
‫א ח ת מהמטות הוק תמזכיכוהו עליהןכחזקה ‪ :‬והיה בשכבו ועמדו‬
‫א ם שלשה כסף ‪ :‬ויקצוף האיש על דברי חירור ויצעק צעקד־ו‬
‫עלץ שלשה אנשים ע‪ *:‬ראשו ושלשה אנשים על ת ליו וההויקו מ‬
‫גדולה ומרה ‪ :‬רבא האיש את הידור אל שופט סדום אל שרק‪:‬‬
‫וטרדו אותו על הטסה ההיא והיה אם האיש ההוא קצר מהמטה‬
‫וידבר האיש את דבריו לפני שרק השופט ויענהו הידור ויאמר לא כ׳‬
‫ההיא ןמשכוהו ששת האנשים ההם אלו; מזה ואלה מוה מצעק‬
‫כזה וכזה היה הדבר ; ויאמר השופט אל האיש האורח אמת יאמר‬
‫יעלוהו ‪ :‬ואם יהיה הא״‪5‬ז ההוא ארוך כקומה םד&טה‬ ‫אליהם‬
‫ומשכוהו משתי צלעורז הספזה מצריה אלת מזה ואלה מזה עד‬ ‫לך האיש ה ‪T‬ור כי ידוע הוא בערים האל כי מפותרי חלומות על‬
‫הגיע ה א ש ה ת א ל׳‪:8‬ע־י מות ‪ :‬והיה כצעקו אליהם וענו ניווהו‬ ‫נכונה הוא ‪ :‬דצעק האיש מדברי השופט ויאמר לא אדוני כי כיום‬
‫ואמרו לו ככה יעשה לאיש אשר יבוא בארצנו ‪ :‬ויחדלו מעליהם‬ ‫נתתי לו הכל ושמיכה אחת היתה על החמור להחביאה בביתו ‪:‬‬
‫בל האדם לבלתי בוא אל עריהם בשמעם אח כל הדברים אשר‬ ‫ויריבו שניהם לפני השופט זה או מ ר כבה היה הדבר וזה או מ ר‬
‫יעשו כל אנשי ערי סדום ‪ :‬והיה כבוא אביון אל ארצם ונתנו לו‬ ‫ככה היה הדבר ‪ :‬והידור אומר אל האיש עתה תנה לי ארבעה‬
‫כסף וזהב והעבירו קול בכל העיר לבלתי ח ת לו פת לחם ל אטל ‪:‬‬ ‫כסף אשר אני לוקח על פתרי חלומות לא אניח לך דבר ותן לי‬
‫והיה אם ש ב האביון בארץ ימים ומת ברעב כי ד־יא ימצא פר־ז‬ ‫א ת דמי כל ארבע הסעודות אשר אכלת בכיתי ‪ :‬ויאמר האיש‬
‫ל א טל ! ובמותו יבואו כל אנשי העיר ולקחו את כספם ואת זהבם‬ ‫אל הידור אמת תאמר אני אשלם לך א ת אשר אכלתי בביתך‬
‫אשר נחנו לו ‪ :‬והיה כל איש אשר ‪ T‬ע את כספו ו אח זהבו אשר‬ ‫אך תנה את החבל ואת השמיכה אשר החבאת בביתך ‪ :‬ויען‬
‫נתן לו יקה והלך לו ‪ :‬וגם כל כנרי העני וכל לבושו יפשיטו מעליו‬ ‫הידור לפני השופט ויאמר אל האיש הלא אמרתי לך זה פתרון‬
‫במוחו ונלחמו כלם עליהם והיה אשר יחזק על רעהו יקח אותם‬ ‫חלומך חבל יאריכו ימיך כחבל והשמיכה כרם יהיה לך ונטע תכו‬
‫ואחרי כן ישאוהו ויקכרוהוערום תחת אחד השץזים אשר במדברות‬ ‫עץ כל פרי ‪ :‬זה פתרון חלומך על נכון אך חנה לי ארבעה כסף‬
‫בכה יעשו כל הימים לכל הבא אליהם אשר ימות כארצם ‪ :‬ויהי‬ ‫אשר אני לוקח בשכרי כי לא אניח לך דבר ‪ :‬ויצעק האיש עד“‬
‫סימים והשלח שרה א ת אליעזר סדומה אל לוט לפקדו ב שלו ט‬ ‫דברי הידור ויריבו שניהם עוד לפני השופט ויצו השופט את עכדיו‬
‫ולראותו ‪ :‬וילך אלעזר סדומה וימצא איש אחד מסדום נלחם עם‬ ‫ויגרשום ויוציאום מאתו בבהלה ‪ :‬ויצאו מ א ה השופט כאשר הם‬
‫איש נכרי עני ויפשוט הסתמי א ה העני מכל בגדיו וילך לו ‪ :‬ויצעק‬ ‫מריבים וישמעו אותם בל אנשי סדום ויתקבצו עליהם ויצעקו כלם‬
‫העני ההוא לפני אליעזר דהחנן אליו על אודות אשר ע מ ה ל־יו‬ ‫על האיש האורח ויגרשוהו בבהלה מן העיר‪ :‬וילך האיש לדרכו‬
‫האיש הסדומי ‪ :‬וירץ אליעזר אל האיש הסתמי ויאמר לו למד־ו‬ ‫עד‘ חמורו במר נפש ובעצב ובבכיה הלוך ילך ובכה על א ש ר‬
‫תעשה כה לאיש האביון אשר בא בארצכם ‪ :‬ויען הס ת מי א ת‬ ‫נעשה לו כ ס דו ם החרכדז ‪ :‬ויחי לערי ס דו ם שופטים ארבעה‬
‫אליעזר לאמרהאחיך הוא ה א ש ההוא אוהרשופט נתנוך אנשי‬
‫לארבעת הערים ואלה שמותם את שרק לעיר פרום ואת שרקד‬
‫סדום היום בי הדבר על האיש ההוא ‪ :‬וירב אליעזר עם דחאיש‬
‫לעמורה זבנך לאדמרה מנון לצבויים ‪ :‬וישם להם אליעזר עבד‬
‫תסדומי על אודות העני ויגש אליעזר לקחת מ אח האיש הסדומי‬
‫אברהם שמות וישם לשרק שקרא ולשרקר שקרורא ולזבנךבזבן‬
‫א ת בגדי העני וימהר האיש ויך את אליעזר‪ ,‬באבן במצחו ‪ :‬ויצא‬
‫דם רב ‪ 0‬מ «ז אדיעזד וידא האיש הדם במצח אליעזר ויחזק האיש‬
‫ולמטן מצלי דין ‪ :‬ויעשו להם כל אנשי סדום ועטורה על פי ארבעה‬
‫כאליעזר‬ ‫שופטיהם מטות בנויות כרחוב העיר ‪ :‬והיה בל איש אשר י ב א‬
‫הלו‬
‫כח ”‬ ‫פרישת דרא‬
‫» ‪ rm‬וירא‬ ‫‪56‬‬
‫הדם חתוא הדעא שר ז ‪ m‬תי‬ ‫באליעזר או מ ד ‪ :‬תנה א ת ‪♦W‬‬
‫שלשה אנשים פטקום מושב העני ההוא נסתר לדעת טי י נ י א‬ ‫‪ n )1‬ססצחך כי כן החוק נהתורה באמונו ‪ :‬ויאסר אליו אאעזר‬
‫הלחם לאיש ההוא לאכול ‪ :‬ותצא פלטיה נ רז א ט ביום לשאוב‬ ‫הפצוע פצעתני וגם א תן לך שכר ולא אבה אליקןר לשמוע אידי‬
‫מים ותחן א ח הלחם בבד המים ותלך לשאוג מים ותט אל מקום‬ ‫דברי הסתמי ‪ :‬דחזק האיש באליעזר דביאהו אל שופט סדום אל‬
‫האיש העני ותוציא א ת הלחם מבדה וחתן לעני ויאבל־* ‪ :‬ויראו‬ ‫שקרא ל^שפט ‪ :‬וידבר האיש אל השופט ויאמר בי אדוני כזאת‬
‫שלשת האנשים את הדבר אשר עשתה פלטיה לאיש העני ההוא‬ ‫וכזאת עשה לי האיש הזה ואכהו באבן דצא דם רע ממצחו ולא‬
‫ויאסרו אך עתה הנה היא בלבלחהו על כן לא הרעיב ופניו לא‬ ‫אבה לתת שכרי ‪ :‬ויאמר השופט אל אליעזר אמה יאמר לך האי ש‬
‫סרו ולא ט ח כראשונים ‪ :‬ויצאו שלשת האנשים מן הטקום אשר‬
‫הזח תנ ה לו שכרו כי כן המשפט אתנו כארץ ‪ :‬וישסע איך^יעזר‬
‫התחבאו שטה ויחפשו א ת פרטית ואת הלחם ביר העני ההוא ‪:‬‬
‫את דברי השופט וישא אליעזר אבן אחת ויכה א ת השופט ו תטבע‬
‫ויקהו את פלטירת ויביאו אותה ל־יפני שופטיהם ויאסרו א לי ה ם‬
‫האבן במצחו ויצא ד ם רב ממצח השופט ‪ :‬ויאמר אד‪-‬יעזר וכן‬
‫כזאת ובזאת תעשה והיא אשר בלבלה את האיש ההוא ב ל ח ם‬
‫משפטכם בארץ אשר אתן לאיש הזה תנהו אתה לו כי כן משפטיך‬
‫על כן ל־יא טת יטיס רכים ‪ :‬עתד‪ .‬דברו ד“ נו סד‪ .‬טשפט האשד‪.‬‬
‫הזאת על אשר עברה אח דתינו ‪ :‬ויתקבצו בל אנשי סת ם ועטורה‬
‫אתה חרצת ‪ :‬ויעזוב אליעזר א ת האיש הסתמי עם השופט ויצא‬
‫ויבערו את דאש ברחוב העיר ויניאו את האשה וישליכוה באש‬ ‫וילך א לדרכו ‪ :‬ויהי כאשר נ ^ ח מו מלכי עילם א ת מלכי סדום‬
‫וחשרף ותהי לאפר ‪ :‬וגם בעיר ארמה היתה נערה אח ת בת אי׳נז‬ ‫וישבו מלכי עילם את כל רכוש סתם ‪ :‬וישבו גם א ת לוט ואת כל‬
‫עשיר מאנשי אדמה ויעשו לה כרכר הזה ‪ :‬ויבא הולך בעיר אדמה‬ ‫רכושו ע ס ה ם ויוגד לאברהם וילך וילחם את מלכי עילם ויצד־י‬
‫ללון כעיר וסחר ילך לביתו דשב נגד פתח בית אבי הנערה ללון‬ ‫מידם את כל רכוש לוט עם רכוש סדום ‪ :‬בעת ההיא ילדה א שת‬
‫שם כי בא לו השמש במקום ההוא ‪ :‬ותראהו הנערה הד‪,‬יא יושב‬ ‫לום לו בת ויקרא א ח שמה פלטית כי אמר כי פלטו אלהים ואת‬
‫בפתח הכית וישאל לד‪ ,‬מים לשתות ותאמר לו טי אח ה ‪ :‬ויאמר‬ ‫כל ביתו ממלכי עילם ‪ :‬ותגדל פלמית בת לוט ויקחה אחד מאנשי‬
‫אליה אנכי באתי היום מדרכי והבא לי השמש פה ואלץ בזד‪ ,‬ער‬ ‫סדום ותהי לו דליאשה ‪ :‬ויבא בעיר איש עגי לבקש א ת מחייתו‬
‫ד*מחר והשבטתי נבקר והלכתי לדרבי ‪ :‬ורתבא הנערה ההיויז‬ ‫וישב כ^רר ימים‪ :‬דעכירו כל אנשי סדום קול כמשפטם לבלתי ת ת‬
‫הביתה ותוציא לאיש ההוא ל ח ם ומים לאכול‪ -‬ולשתות ‪ :‬ויודע‬ ‫לאיש ההוא פת לחם לאכול עד ימורה בארץ ויעשו כן ‪ :‬ו ת ר א‬
‫ה דנ ד ההוא לאנשי אדמה ויקכצו כלם ויביאו א ^ הנערד‪ .‬לפני‬ ‫פלטית כ ת לוט א ת האיש ההוא מושלך ברחוב העיר ברעב ואץ‬
‫השופטים לשפט על הדבר הזה ‪ :‬ויאמר השופט יש לנערה הזאת‬ ‫נותן לו מאומה למחייתו ונפשו קרבה לצאת ‪ :‬ותמלא נפשה חנינה‬
‫משפט מות על אשר הפרה א ת דתינו וכזה וכזה טשפטד‪ : ,‬ויתקבצו‬ ‫על האיש העני ההוא ותכלכרהו בלחם בסתר ימים רבי ם ותחי‬
‫בל אנשי הערים ד‪,‬ר‪,‬ם ויוציאו את הנען־ה הד‪.‬יא ‪ :‬וימשחו אותה‬ ‫נפש האיש ההוא ‪ :‬ויהי מדי צאתה לשאוב מים ותשם א ת הלחם‬
‫בדבש מכף רנלה ועף קדקדה באשר דבר השופט ‪ :‬ויתלו אותה‬ ‫בכד המים ויחי כבואה אר מקום העני ותוציא א ת הלחם מכרה‬
‫לפני עדת הדבורים כמקום מ ק ב צ ם ויבואו עליה בל ה רנו רי ם‬ ‫ותתן לעני ויאכל ככה עשתה לו ימים רבים ‪ :‬דתמהו כל אנ שי‬
‫זיעקצו אותודרצבו א ח כל בשרה ! ותצעק הנערה מפני הדבורים‬ ‫סתם ועסורה על האיש ההוא מדוע חיה ברעב ימים רבים ‪ :‬ויאמרו‬
‫ואץ מביט אליה ואין מרחם עליה ותעל צעקתה השטימה ‪ :‬ויקנא‬ ‫איש אל רעהו אין זה כי אם אוכל ו שותה הוא כי לא יוכל האדם‬
‫יי על הדבר הזה ועל בל מעשה ערי סדום אשר יעשו יען שנ ע ת‬ ‫ידדות מן הדעב ימים רכים כאשר חיה זה ופניו לא סרו ‪ :‬ויתחבאו‬
‫לחם‬
‫שלשה‬
‫‪57‬‬
‫בט‬ ‫פרישת וירא‬
‫‪ a h‬ושלוח השקם ‪ ; m‬להם ובכל זאת ‪ t‬ע י ואביון לא החזיקו*‪.‬‬
‫ויפע אברהם סאלוני ממרא וילך א ‪ p‬פלעתים ויגר נגרר ‪ :‬כ ענ ת‬
‫חם* ועשרים שגה לשבת א ב מ ס כארץ בנע; היא ענ רז מאדה‬ ‫והגדל ר ע ז ם וחטאתם לפני יי מאד ניטים ההם וישלח יי או‪#‬׳‪8‬ני‬
‫שנה לחיי אברהם בא אברהם ארץ פלשתים גררה ‪ :‬ד הי בבואם‬ ‫המלאכים אשר באו בית אברהם אל סדום ואל בל עריה ל שחתם ‪:‬‬
‫אל הארץ ויאמר אל שרה אשתו אסר• לי אחותי א ת לבל אשר‬ ‫ויקומו הםל*«»כים ההם מפתה אהל א ב ר ה ס כאשר אביו ושר־זו‬
‫ישאל אותך ‪ yfcb‬נצול מרעת יושבי הארץ ‪ :‬ויהי כשבת אברהם‬ ‫ויבואו סדומד־‪ .‬כערב ולוט יושב כשער ס דו ם בע ת ההיא וי ר א‬
‫בארץ פלשתים ויראו עבדי אכימלך מלך פלשתים א רז שרה בי‬ ‫אותם ויקם לקראתם וישתהו להם ארצה ‪ :‬ויפצר בם מאד ויביאם‬
‫יפה היא מאד ‪ :‬וישאלו עליה לאברהם וי אמה אחו תי היא ‪ :‬רלכו‬ ‫אל ביתו וישם להם לחם ויאכלו וילינו כביתו ‪ :‬ויאמרו ד ‪a‬לאבים אל‬
‫עבדי אבימלך ויהללו את שרה אל המלך לאמר בא איש מא ‪p‬‬ ‫לוט קום צא מן המקום הזה א ת ה וכל אשר ד־־ך פן הספה בעון‬
‫בנ ק לגור בארץ ואחות לו יפה מאד ; וישסע אכימלך את דברי‬ ‫העיד כי משחית יי א ת המקום הזה ‪ :‬ויחזיקו המלאכים ביד לוט וביד‬
‫כל עבדיו אשר הללו א ת שרה אליו וישלח אבימלך א ת שריו‬ ‫אשתו וביד בנותיו וכל אשר לו וישלחוהו ויניחוהו מ ח ק לערים ‪:‬‬
‫ויקחו א ח שרה ויביאוה למלך ‪ :‬ותבוא שרה בית אביטדי^ך וירא‬ ‫ויאמרו לו המלט על נפשך וינס ויכרה הוא וכל אשר לו ‪ :‬כ ע ת ההיא‬
‫המלך א ת ש ר ת בי יפה היא ותיסב בעיניו מ אד ‪ :‬וינש א לי ה‬ ‫המטיר יי על פ ח ם ועטורה ועל כל הערים האל גפרית ואש מ א ת‬
‫ויאמר לה מה הוא לך האיש אשר כא ת עסו אל ארצנו ותען שרה‬ ‫יי מן השמים ‪ :‬ויהפוך א ת כל הערים ו אח כל הככר ואח כל יושכי‬
‫ותאמר אחי חוא ונבוא מא ‪ p‬כנען לגור באשר מצאנו ‪ :‬ויאמר‬ ‫הערים ואח צמח האדמה ‪ :‬ותבט עירית א שת לוט בהפיכת הערים‬
‫אביסלך אל שרה הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך הושב א ת אחיך‬ ‫לראות כי נכמרו רחמיה אל בנותיה הנשארות בסדום כי לא יצאו‬
‫בארץ אך עלינו לנשאו ולגדלו על כל הארץ אחרי אשר הוא אחיך ‪:‬‬ ‫עטת ‪ :‬ויהי כאשר הביטה אחריה ותהי נציב טלה ‪ :‬עודנו כמקום‬
‫וישלח אבימלך ויקרא אל א ב ר ה ם ויבוא א ב ר ה ם לפני המלך ‪:‬‬ ‫ההוא עד היום הזה ‪ :‬וילחכו אותה כל השוורים העוברים במקום‬
‫ויאמר אבימלך אל אברהם הנה צויהי לככדך בארץ כטוב בעיניך‬ ‫ההוא יום יום עד אצבעות הרגלים ובבקר יצמח אשר לחכו ב ה‬
‫בעבור שרה אחותך ויצא אברהם מ א ת המלך ותצא אחריו מ שאת‬ ‫עד היום הזרז ‪ :‬וינוסו לוט ושתי בנותיו הנשארות עטו וימלטו אל‬
‫המלך ‪ :‬ויהי לעת העדב טרם ישכב האדם והמלך יושב על כסאו‬ ‫מערת עדולם וישבו שם ימים ‪ :‬וישכם אברהם בבקר לראות א ת‬
‫ותפול תדדמ ה עליו וישכב על הכסא וירדם עד הבקד ‪ :‬ויחלום‬
‫ערי סדום מה נעשה בם וישקף וירא והנה עלה עשן כל העריכם‬
‫והגה מלאך יי בא אליו וחרבו שלופה ‪ m‬ויעמוד המלאך ע רי‬
‫בעשן הכבשן ‪ :‬ויזחי ב שנ ת לוט כמערה עם שתי כנור־זיו וישקו‬
‫אבימלך ויבקש להרגו בחרב ‪ :‬ויחרד אבימלך בחלום ויאמר אל‬
‫את אביהן יין וישכבו עמו כי אמרו אין איש בארץ לחיות זרע מהן‬
‫המלאך מ ה חטאתי לך כי באת אלי להמיתני בחרבך ‪ :‬ויען המלאך‬
‫כ׳ חשכו כי אבדה כל הארץ ‪ :‬וישכבו שתיהן עם אביהן ותהרן‬
‫ויאמר אל אבימלך הנר מ ת על האשה אשר הכ א ת אמש לביתך‬
‫כי היא בעולת כעל א שת אברהם אשר בא לביתך ‪ :‬עתה השב‬ ‫שתיהן מאביהן ותלדנה כנים ‪ :‬ותקרא הבכירה א ח שם כנו מואב‬
‫א שת האיש ההוא בי אשתו היא ואם אינך משיב ד ע בי מוח ח מו ת‬ ‫לאמד כי מאביה ילדתו הוא אבי מואב עד היום הזה ‪ :‬והצעירה‬
‫א ת ה וכל אשר לך ‪ :‬ובלילה ההוא היתה צ ע ק ת ג דו ל ת בארץ‬ ‫קראה גם היא א ת כנה כן עסי הוא אבי בני עמון עד היום הזה ‪:‬‬
‫פלשתים ויראו כל יושבי הארץ בצורת איש עומד וחרכו שלופה‬ ‫ויהי אחרי כן ויסע לוט הוא ושתי בנותיו'משם וישב ב עכר הי ר ק‬
‫בידו ויך א ת בל יושבי הא ‪ p‬בחרב הלוך ו ה בו ת או ת ם ‪ :‬וי ע ע‬ ‫עם שחי בנותיו ובניהן ‪ :‬ויגדלו כני לום וידיכו ויקחו להם נשים‬
‫מלאך‬ ‫מארץ כנען וילדו להם כנים ויפרו וירבו מ א ד ‪ :‬ויהי ב עת ההיא‬
‫ויסע‬ ‫ח ‪8‬‬
‫”‬ ‫‪h‬‬ ‫פדשת דדא‬
‫‪60‬‬
‫‪trrin trr a‬‬ ‫מלאך יי א ת כל א ‪ p‬פלשתים כלילה ההוא ותהי בהם מהומה‬
‫חדשים ל שבת אברהם בארץ פלשתים בגרד ג ויפקוד אלהים א ת‬ ‫ג ת ל ה מ א ד בלילה ה הו א ומחרדתו ‪ :‬ויעצר להם כל כחם ו כ ^‬
‫שרה ויזכרה יי ותהר ותלד לאברהם בן ‪ :‬דקרא אברהם א ת שם‬ ‫מוצאם ותהי בם יד יי על דבר שרה אשרת א ב ר ה ם אשר לקח‬
‫בנו הנולר לו אשר ילדה לו שרה ^יצחק‪:‬זיסל אברהם א ח יצחק‬ ‫אבימלך ; ויהי בבקר רשבם אבימלך בר?;דה ובבהלה ובחרדה‬
‫בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אלהים לאברהם לעשורז לזרעו‬ ‫גדולה וישלח ויקרא לכל עבדיו ויספר ל ה ם ארה ח ^ו מו וייראו‬
‫»'ןחריו ‪ :‬ואברהם בן מאת שנה ושרה א שתו כת תשעים שנדה‬ ‫האנשים מאד ‪ :‬ויען •איש אחד הנצב ער עבדי המלך ויאמר אל‬
‫בהולד להם א ת יצחק ‪ :‬ויגדל הילד וינמל ויעש אברהם פדצזתה‬ ‫המלך אדוני המלך השב האשה הזאת אל בעלה כי אישה הוא ‪:‬‬
‫גדול כיום הגמל את יצחק ‪ :‬ויבמיזו שם ועבר וכל גרולי הארץ‬ ‫כן קרה גם כן לפרעה מלך םצ^ם בבוא האיש הזה מצרימה ויאמר‬
‫ואכימלך מלך פלשתים וכל ע כ ^ו ופיכל שר צכאו לאכול ורשתות‬ ‫על אשתו אהותי היא כי כן דרכו לעשות בבואו לגור בארץ אשר‬
‫ולשמוח כמשתה אשר עשה אברהם ביום הגמל את יצחק בנו ‪:‬‬ ‫ילך שמה ‪ :‬וישלח פרעה ויקה את האשה הזאת לאשה ויבא יי‬
‫וגם תרח אבי אברהם וגחור אחיו באו מהרן ה ם וכל אשר להם‬ ‫עליו מכות נמרצות עד אשר השיבו את האשה אל אישה ‪ :‬ועתה‬
‫וישמחו מ א ד בשמעם כי דזולד בן לשרה ‪ :‬דכאו אל־* אברהם‬ ‫אדוני המלך הלא ידעת מה קרה אמש לכל הארץ כי היו במהומה‬
‫ויאכלו וישתו במ שתה אשר ע שז אברהם ביום הגמל א ת יצחק ‪:‬‬
‫גדולה מאד וכאב גדול וצעקה ונ דע כי זה הוא על דבר הא שה‬
‫וישמחו תרח ונחור עם אברהם וישבו עמו בארץ פל ש תי ם ימים‬
‫אשר לקחת ‪ :‬ע תה השב את הא שה הזאת אל אישה פן יקדה‬
‫רכים ‪ :‬בעת ההיא מת שרוג בן רעו כשנה הראשונה ללדת יצחק‬
‫לנו כמקרה פרעה מלך מצדים ועבדיו ולא נמות ; וימהר אבימלך‬
‫בן אברהם ‪ :‬ויהיו כל ימי שרוג מאתים שנה והשעושלעזים שנה‬
‫ויקרא אל שרה ותבוא ן^פניו וישלח ויקרא גם ל א ב ר ה ם ויב<^‬
‫וימת ‪ :‬דשמעאל בן אברהם גדל בימיכם ההם בן ארבע עזזרד־ו‬
‫שנדה היה בלרדת שרה א ת יצוזק ל אברה ם ‪ :‬ויהי א ל הי ם ארת‬ ‫לפניו ‪ :‬ויאמר אכימלך אליהם מה המעשה הזה אשר עשיתם לי‬
‫י שמעאד• בן א ב ר ה ם ת ד ל וילמד קשת ויהי רובה קשת ‪ :‬ויהי‬ ‫ב אמרכ ם אחים אר־זם ואקח ארת האשה הזאת לאשה ‪ :‬ויאמר‬
‫בהיות יצחק בן אברהם כן חמש שנים וישב עם ישמעאל בפתח‬ ‫אברהם כי אמרתי פן אמות על אשתי ‪ :‬ויקח אבימלך צאן ובקר‬
‫הא הל ‪ :‬דרא ישמעאל אח יצחק עשב לנגדו דקה הק שת וימשוך‬ ‫ועבדים ושפחות ואלף כסף ויתן לאברהם וישב לו אר־ז שרה ‪:‬‬
‫ב ה ויתן אליה א ת החץ ויאמר להבות את יצוזק ‪ :‬ותרא שרה א ת‬ ‫ויאמר אבימלך לאברהם הנה כד־‘ הארץ לפניכם כטוב כעימכם‬
‫המע שה א ש ר בקש י ש מ ע אל לעשות ליצחק בנה וירע בעיניה‬ ‫תשבו ‪ :‬ויצא אברהם ושרה אשתו מאת פני המלך בכבוד ויקר‬
‫מ א ד על כנה ‪ :‬ותשלח ותקרא ל אברה ם ותאמר לו גרש האמה‬ ‫וישבו כארץ גרר ‪ :‬וכל־* יושבי ארץ פלשתים ועבדי המלך עודם‬
‫הזאת ואת בנה כי לא יירש בנה עם בני כי כזה וכזה כקש לעשות‬ ‫נכ א בי ם מ אי גמכורת המלאך אשר הכה ב ה ם כל הלילה על‬
‫לו היום ‪ :‬וישמע א ב ר ה ם בקול שרה וישכם בבקר דקה ש תי ם‬ ‫דבר שרה ‪ :‬וישלח אבימלך אל אברהם לאסר א״ה בזה מוכן במקומו כי‬
‫עשרה ככרי לחם וחמת מים ויתן אל הגר וישלחה עם בנה ‪ :‬ותלך‬ ‫התפל ‪ 4‬נא כעד ע ב דיו א ל יי א ל היו ייסי‬
‫לה הגר עם כנה המדברה דשבו במדבר פארן עם יושבי המדבר‬ ‫מעלינו אר־ז דזמו ת הזד־״ ‪ :‬וי ת פל א א ב ר ה ם עוד להתפלל אברהס‬
‫ויהי ישמעאל רובה קשת וישב במדבר ימים רבים ! וילכו אחרי‬ ‫נ׳; ד «י‪ 6‬בי מ ^ ך ובעד עבריו וישמזג ״ א ח‬
‫כן הוא ו א מו לארץ מצרי ם וישבו שם וחקה הגר לבנדת א שה‬ ‫תפלת אברהם וירפא יי א ת אבימלך ואת כל כאב המכוח סכבר הוכו‬
‫ממצרים ושטה סריסדת ‪ :‬וחהר אשת ישמעאל ותא־ לו ארבעה‬ ‫”״ל®‬ ‫עבריו ‪ :‬ויהי נ ע ה ההיא מקץ יטיס וארבעה‬
‫כנים‬ ‫חרשים‬
‫פרשת ףרא‬ ‫‪62‬‬
‫‪61‬‬
‫דא‬ ‫® ‪ ntr‬דרא‬
‫בנים ובת א ח ת ‪ :‬ויסע ^עסעאל אחרי כן חוא ואמו ואישתו ובניו‬
‫זיבוא ♦שמ^;אל מצירו הוא ואמו וי^נןב אל אתלו ‪ :‬ותדבר אליו‬
‫זבל אשר לו ול כו וישובו המדבר ה ‪ :‬ויע׳שו להם אהלים כמדברות‬
‫אשתו כדברים האלה בא הנה איש זקן מאד מארץ פלשתים לבקש‬
‫א שר ישבו בהן ויהיו נוסעים וחונים תמיד מדי חדש ומדי שנה ;‬
‫עליך וכזה וכזה מראהו ולא שאלתיהו מי הוא וירא כי אינך הנה‬
‫ובקר ואהלים בעבור א ב ר ה ם אביו‬ ‫ויתן אלהים לישמעאל‬
‫ויאמר אלי לאמר ‪ :‬ככוא אישך הנה ואמרת אליו כה אמר האיש‬
‫ויפחץ האיש מאד מאד במקנה ‪ :‬וישב ישמעאל במדברות באהלים‬
‫הזקן הסר א ת יהד האהל אשר נ ת ת פה ושמרת תהתיה ירתד‬
‫נוסע וחונה ימים רבים ופני אברהם אביו לא ראה ‪ :‬ויהי מי מי ם‬
‫א הד ת ‪ :‬וישסע ישמעאל את דברי אשתו וידע כי הוא אכיו ואשר‬
‫ויאמר אברהם אל שרה אשתו אלך לי ואראה א ת ישמעאל בני‬
‫לא כבד ה אותו אשתו ‪ :‬ויבן ישמעאל א ת דברי אביו אשר דבר‬
‫אל אשתו וישמע ישמעאל בקול אביו ויגרש ישמעאל את האשה‬ ‫כי התאויתי אליו לראותו כי לא ראיתיו זה ימים ‪ :‬וירכב אברהם‬
‫הדדא ותלך לה ‪ :‬וילך ישמעאל אחרי כן ארצה כנען ויקה אשה‬ ‫על ג מ ^ אחד מגמליו וילך המדבר לבקש א רז ישמעאל בנו כי‬
‫אחרת ויביאה אל אהלו כמקום אשר היה שם ‪ :‬ויהי'מקץ שלש‬ ‫שמע כי הוא יושב באהל במדבר עם כל אשר לו ‪ :‬וילך אברהם‬
‫שנים ויאמר אברהם אלך רי עוד ואראה את ישמעאל בני ואבואה‬ ‫המדברה ויגיע אל אהל ישמעאל בחצות היום ‪ :‬וישאל על ישמעאל‬
‫כי לא ראיתיהו זה ימים רבים ‪ :‬וירכב על גמלו וילך המדבר ויגיע‬ ‫וימצא א ת אשת ישמעאל יושבת באהל עם בניה וישמעאל אישה‬
‫אל א הל ישמעאל בחצי היום ‪ :‬וישאל על ישמעאל ותצא לו אשתו‬ ‫ואמו אין עמה ‪ :‬וישאל אברהם א ת א שת ישמעאל לאמר א נ א‬
‫מן האהל ותאמר איננו פה אדוגי כי הלך לצוד השדה ולרעות א ת‬ ‫פנה ישמע^ ותאמר הלך השדה לצוד ציד ‪ :‬ואברהם עודנו רוכב‬
‫הגמלים ותאמר האשה אל אברהם סורה אדוני אל ה אהל ואכלת‬ ‫על הגמל ולא ירר מעליו ארצה כאשר נ שבע לשרה אשתו אשר‬
‫פת לחם כי עיפה נפשך מן הדרך ‪ :‬ויאמר אליה אברהם לא‬ ‫לא ירד מעל הגמל ארצה ‪ :‬ויאמר אברהם אל א שת ישמעאד־•‬
‫אשב כי מהר אנכי ללכת לדרכי אך תני נא לי מעט מים ושתיתי‬ ‫בתי תנ ה לי מעט מים ואשתד־ז ני יגע ועיף אני מהדרך ‪ :‬ותען‬
‫כי צמאתי ‪ :‬ותמהר האשה ותרץ ותבוא האהלה ותוציא מים ולחם‬ ‫א שת ישמעאל ותאמר לאברהם אין לנו לא מים ולא לחם ותשב‬
‫אל אברהם ותתן לפניו ותפצר בו מאד לאכול ויאכל וישת וייטב‬ ‫באהלה ולא הביטה אל אברהם ולא שאלה אוהו מי הוא ; אך מכה‬
‫לבו ויברך א ת ישמעאל בנו ‪ :‬ויכל לאכול ויברך א ת יי ויאמר אל‬ ‫א ת בניה באהל ותקללם ותקלל גם א ת ישמעאל בעלה ותחרפהו ‪:‬‬
‫אשת ישמעאל בבא ישמעאל ואמרת אליו כדברים האלה ‪ :‬בא‬ ‫וישמע אברהם א רז כל דברי אשרת ישמעאל אל בנידה ויחר לו‬
‫הנה איש זקן מאד מארץ פלשתים וכזה וכזה מראהו ‪ :‬ויאמר אלי‬ ‫מאד וירע בעיניו ‪ :‬ויקרא אברהם אל הא שה לצאת אליו מאהלה‬
‫בבוא ישמע^ הנה ואמרת אליו כה אמר האיש הזקן היתד ששמת‬ ‫ותצא האשה ותעמוד נגד אברהם ואברהם עודנו רוכב על הגמל ‪:‬‬
‫פה ב א הל טובה מאד אל הסירנה מן האהל ‪ :‬ויכל אברהם לצוות‬ ‫ויאמר א ב ר ה ם אל א שת ישמעאל־• בבוא ישמעאל אישך הנ דז‬
‫א ת האשה וירכב וילך לו לדרכו ארץ פלשתים ‪ :‬ו בוא ישמעאל‬
‫ורכרת אליו כ ד ב רי ם האלדז ‪ :‬בא הנה אי ש זקן מאד מ ^ ר ץ‬
‫אל אהלו ותצא אשרתו לקראתו בשמחה ובטוב לבב ‪ :‬ותאמר‬
‫פלשתים לבקש אותך וכזה וכזה מראהו ותארו ולא שאלתיהו מי‬
‫אליו בא הנה איש אחד זקן מארץ פלשתים וישאל עליך ואין *•‬
‫דהוא ‪ :‬וירא כי אינך פה וידבר אלי ויאמר בבוא ישמעאל אישך‬
‫ואוציא לו לחם ומים ויאכל ויישת ויטב לבו וידבר אלי כדברים‬
‫ואמרת אליו כ ה אמר האיש ההוא בבואך הסר א ת יתד האהל‬
‫האלה ‪ :‬כבוא ישמעאל אישך הנה ואמרת אליו יתד האהל אשר‬
‫הזה אשר נתרת פה ושמרת תחתיה יתד א ח ר ת ‪ :‬ויכל א ב ר ה ם‬
‫לך טובה מאד אל תסירנה סן ה א הל ‪ :‬וידע ישמעאל כי הוא‬
‫אבץ‬ ‫לצוות א ת הא שה ויפן וילך על ת מ ל וישב לדרכו ; ויהי אחרי כן‬
‫ויבוא‬
‫‪64‬‬
‫‪63‬‬
‫דב‬ ‫פרשת דרא‬
‫פחשת דר«‬ ‫אביו וכי כבדה אותו אשתו ויברך י׳עמעאזד‘ א ת יי ‪ :‬ויקם כ ע ת‬
‫אשר יבוא בכית אברהם ונתן לו ^‪ l‬ברהם ?^חם ואב^ ו שחה‬ ‫ההיא ישמעאל ויקח א רז אשרתו ואת בניו ואת מקנהו ואה כל‬
‫ו שכע ‪ :‬וכל הבא אל כיתו קרום יכסנו בנגריס כרצונו ונתן דלו‬ ‫אשר לו ויסע משם וילך ארץ פלשתים אל אביו ‪ :‬ויספר אברהם‬
‫ככף ווהב והוריקו א ת יי אשר בראו בארץ ככה יקשה אברהם כל‬ ‫לישמעאל בגו על אודות האשה הראשונה אשר לקח ישמעאל‬
‫הימים ‪ :‬וישבו אברהם ובניו וכל אישר לו ככאר שבק ויאהל קד‬ ‫שכזאת וכזאת ע שתה ‪ :‬וישב ישמעאל ובניו עם אברהם ימים רבים‬
‫ח ביון ‪ :‬ונחות אחי אברהם ואביו וכל אשר להם ישבו להם ב ה ק‬ ‫בארץ ‪ :‬ואברהם ישב בארץ פלשתים ימים רבים ‪ :‬וירבו הימים‬
‫כי לא באו קם אברהם ארצה כנקן ; ויולח לנחור כנים בחרן אשר‬ ‫ויהיו עשרים ושש שנים ‪ :‬ויהי אחרי כן וילך אברהם עם עבדיו וכל‬
‫ילרה לו מלכה כ ת הרן אחות שרה אשת אברהם ‪ :‬ואלה שמות‬ ‫אשר לו ויצאו מארץ פלשתים וירחיקו ממנה מאד ויבואו עד קרוב‬
‫הילודים לו ק ק ובוז וקמואל וכשד וחזו ‪ :‬פלרש ו ‪ T‬לף ו ב תו א ר‬ ‫לחברון וישבו שם ‪ :‬ויחפרו שם עבדי אברהם בארות מים וישב שם‬
‫בנים שמונה אלה כני מלכה אשר ילדה לנחור אחי אברהם ‪ :‬ותהי‬
‫אברהם וכל אשר לו על המים ‪ :‬וישמעו עבדי אבימלך מלך פלשתים‬
‫לנחור פילגש ושמה ראוטה ותלד גם היא לנחור טבח ונחם ותחש‬
‫לאמר חפרו עברי אבר ה ם בארוה מים בגבול הארץ ‪ :‬ויבואו ויריבו‬
‫ומקנה כנים ארבקה ! ויהיו כל בני נחור אשר יולרו לו בנים שנים‬
‫עם עבדי אברהם ויגזלו להם א ת הבאר הגדול אשר חפרו*‪ .‬וישמע‬
‫קשר מלבד בנותיו ויולדו גם להם כנים בחרן ‪ :‬ויהיו כני ק ק בכור‬
‫אבימלך מלך פלשתים א ת הרב הזהר ויבוא הוא ופיכול שר צבאו‬
‫נחור אביחרף וגדין ומילום ודבורה אחותם ‪ :‬ובני כוז א״ה א‪ ■»5‬נ> וה מ א‬
‫ועשרים מאנשיו אל א ב ר ה ם ‪ :‬וידבר אכימלך אל אברהם ע ^‬
‫ברכאד‘ ונקמת ושוח וסדני ־• ובני קטוא^‘ א ר ט‬
‫אודות עבדיו ויוכיח אברה ם א ת אבימלך על אודות הבאר אשר‬
‫ורחוב ‪ :‬ובני כשד קנמלך ומישר ובנון ויפקי ‪ :‬ובני רס ‪ WD‬ל‪» 1‬י ס די‬
‫חזו פלדש ומיכי וקם ר ‪ :‬ובני פלד׳ן! ז ן ר ן ך ן א ט ן ף ס לינאש■ ד• אניה ם ‪:‬‬ ‫גזלו עבדיו ממנו ‪ :‬ויאמר אבימלך אל אברהם חי יי אשר ברא א ת‬
‫ומריר ומלוך ‪ :‬ובני ‪ T‬לף מושן וכישן ומוצא ‪ :‬ובני כתואל שחר‬ ‫כל הארץ לא שמעתי א ת הדבר אשר עשו עבדי לעבדיך בלתי‬
‫ולבן ורבקה אחותם ‪ :‬אלה מ שפחות בני נחור אשר נולדו ל ה ם‬ ‫היום ; ויקח א ב ר ה ם שבע כב שות ויתן לאבימלך לאמר קח נא‬
‫בחרן ! וילך ארם בן קמואל ורחוב אחיו מהלאה חרנה וי מ צ או‬ ‫מירי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי א ת הבאר הזה ‪ :‬ויקחאבימלך‬
‫בקקה בא ‪ p‬קל נהר פרת ‪ :‬ויכנו שם קיר ויקראו א ת שם הקיר‬ ‫א ת שבע כבשות הצאן אשר נתן לו אברהם וגם צאן ובקר נהן‬
‫כשם פתור בן ארם הוא ארם נחרים קד היום הזה וכני כשד הלכו‬ ‫לו הרבה וי שבעאבימלך לאברהם על אודות הבאר ‪ :‬על כן קרא‬
‫גם הם לגור כאשר ימצאו וילכו וימצאו בקעה מנגד לארץ שנקר‬ ‫לבאר ההוא באר שבע כי שם נשבעו שניהם עליו ‪ :‬ויכרתו ברית‬
‫וישבו שם ‪ :‬ויבנו שם להם קיר ויקראו א ח שם הקיר כשד כשם‬ ‫שני ה ם בבאר שבע ו ק ם אבימלך ופיכל שר צבאו וכל אנשיו‬
‫אביהם היא ארץ כשרים קר היום וישכו הכשרים כארץ ה הי א‬ ‫וישובו ארץ פלשתים ‪ :‬ואברהם וכל אשר לו ישבו ל ה ם בבאר‬
‫ויפרו וירבו מאד ‪ :‬ותרח אבי נחור ואבי אברהם הלך ויוסף ויקח‬ ‫שבע ויהיו שם בארץ ההיא ימים רבים ויטע אברהם אשל גדול‬
‫א שה אחרת לקת זקנתו ושמה פלילה ! ותהר ותלד לו כן ויקרא‬ ‫בבאר שבע וישם לו שם ארבעה שערים ל ארב ע רוחות העולם‬
‫א ת שמו צובא ויחי תרח אחרי הולידו א ח צובא חמש וקשרים‬ ‫ויטע בו כרם ; למען כאשר יבוא הולך אל אברהם ובא לו משער‬
‫שנה ‪ :‬וימת תרח בשנה ה היא היא שנח חמש א׳ה מכאן ראיה לטעם הנקרא‬ ‫אשד יהיה נגד דרכו וישב שמה ואכל ושתה ו שבע והלך לו ‪ :‬כי‬
‫ושלשים שנה ללירת יצחק בן אכרה “ ויהיו‬ ‫בית אברהם פתוח תמיד לכל בני האדם לעוברים ולשבים אשר‬
‫ההקדמה■ ילוק ‪:‬‬ ‫ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת ויקבר‬ ‫יבואו יום יום לאכול ולשתות כבית אברהם תמיד ‪ :‬ויהי כל איש‬
‫בחרן‬ ‫רעב‬
‫‪bS‬‬
‫לג‬ ‫‪ rena‬דרא‬
‫ב ח ח ‪ :‬מו ב א נן חרוז חי?<א«יום י‪ 8‬נה דולר א ת ארם \את ^אכא‪1‬‬
‫משתד־י• גדול לכ?*‬ ‫באעזר נולד לו ♦צחק ננ ו ויעזוב»>ותך‬ ‫ז א ת מ ר ק ‪ :‬ותהיינה לארם ‪» p‬ובא בן תרח שלש נשים דולר ׳‪8‬נים‬
‫יושבי כארץ ואת יי שכח ‪ :‬כי מכל א׳טר עע‪ 1‬ה לא הקריב לפניך‬ ‫עשר בנים ושלש בנות ‪ :‬וירון יי לארם כן צו טין עושר ונכסינם‬
‫קרבן עולה או שלמים שור אחד או כשב או ״עז אחד מכל אשר‬ ‫ומקנה רב וכבד צאן ובקר דפרוץ האיש מ אד מאד ; ויסע ארם‬
‫שחט ביום הגמל א ת כנו ‪ :‬גם מיום אשר נולד בנו היום שלשים‬ ‫בן צובא הוא ואחיו וכל ביתו סחרן וילכו לנור באשר ימצאו ‪ :‬כי‬
‫ושבע שנה לא בנה לפניך מזבח ולא הקריב אליך עליו קרבן כי‬
‫היה רכושם רב מ שבת בחרן ולא יבלו ל שכת בחרן עם בני נתור‬
‫ראה כי נ ת ת לו אשר בקש מלפניך ויעזבך ‪ :‬ויאמר יי אל השטן‬
‫אחיהם י חד ‪ :‬וילך ארם בן צוכ«»ן ואחיו וימצאו בקעה מהל אדז‬
‫ה שמת לבך אל עבדי אברהם כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר‬
‫לארץ קדם וישבו שם ‪ :‬ויבנו שם גם הם עיר ויקראו א ת ששה ארם‬
‫לפני וירא אלהים וסר מרע ‪ :‬חי אני כי אם אמרתי לו הקרב נא‬
‫א ת יצחק בניך לפני לעולה לא ימנעהו ממני ואף כי אומר אליו‬
‫כשם א חי ה ם הבכור היא ארם צובא עד היו ם הזה ‪ :‬ויצחק בן‬
‫הקרב לפני עולה מן הצאן או מן הבקר ; ויען השטן א ת יי ויאמר‬ ‫אברהם הולך וגדל בימים ההם וילטרהו אברהם אביו א ח דרך יי‬
‫בי אדני דבר נא אל אברהם כדבר הזה אשר דב ר ת אם לא יעבור‬ ‫לדעת א ת יי ויי עמו ‪ :‬ויהי כהיות יצחק כן של שים שנה ו שבע‬
‫וימיר א ת דבריך היום ‪ :‬ב עת ההיא היה דבר יי אל אברהם ויאמר‬ ‫שנים וישמעאל אחיו הולך ובא עמו כאהל ‪ :‬ויתפאר ישמעאל על‬
‫אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא א ת בנך א ה יחידך אשר‬ ‫יצחק לאשר כן שלש עשרה שגה הייתי כאשר דבר יי א די אבי‬
‫א הב ת א ת יצחק ולך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה על‬ ‫למול אותנו ‪ :‬ואעש א ת דבר יי אשר דבר אל אבי ואתן א ת גפשי‬
‫אחד ההרים אשר יראה לך בו שם ענן וכבוד ‪ :‬ויאמר א ב ר ה ם‬ ‫אל יי ולא עכרתי א ת דברו אשר צוה א ת אבי ‪ :‬ויען יצחק א ת‬
‫בלבו איך אעשדז עד א ש ר <?פריד ארה יצחק בני משרה אמר‬ ‫ישמעאל לאמר למה חתפאר עלי כדבר הזה על מעט בשר מבשרך‬
‫להעלותו לפני יי לעולה ‪ :‬ויבא אברהם האהלה וישב לפני שרה‬ ‫אשר צוך יי להסיר אותו מעליך ; חי יי אלהי אברהם אבי כי אם‬
‫אשתו וידבר אליה כדברים האלרה ‪ :‬בננו יצחק גדל ו ל א למד‬ ‫יאמר יי לאבי קח נא את יצחק והעלהו לפני עולה לא מנעתי א ת‬
‫ע בודת אלהיו זה ימים עתה אלך לי למחר ואביאנו אל שם ואל‬ ‫נפשי בי אע שה א ח הדבר בשמחה ‪ :‬וישמע יי את הדבר אשר דבר‬
‫ע בר בנו ושם ילמד א ת דרכי יי ‪ :‬כי ילמדוהו לד עת א ת יי ולדעת‬ ‫יצחק אל ישמעאל וייטב כעיני יי ויאמר לנסות א ת אברהם בדבר‬
‫באשר יתפלל לפני יי בכל עת ויענהו ולדעת שם א ת דרך עבודת‬ ‫הזה ; ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב על יי ויבא גם השטן‬
‫יי אלהיו ותאמר שרה טוב דבררה ד־״ך אדוני ועשה לו כ א ש ר‬
‫בתוכם להתיצב על יי להשטין א ת בני הארס לפני יי ‪ :‬ויאמר יי‬
‫ד ב ר ת ‪ :‬ואולם אל תרחיק א ת בני מעלי ולא ישב שם ימים רבים‬
‫א די השטן מאין ת בו א רען השטן ארח יי ויאמר משוט ב א ר ץ‬
‫כי נפשי קשורה בנפשו מאד ; ויאמר אברהם אל שרה בתי חלה‬
‫ומהתהלך כה ‪ :‬ויאמר יי א ל דחשטן מה דברך אלי על כל בני‬
‫נא א ת פני יי אלהינו אשר יעשה עמנו טובה ‪ :‬ותקח שרה א רז‬
‫יצחק בנה וילן א ת ה בלילה ההוא ותשקהו ותחבקהו ותצוהו עד‬
‫הארץ וי ק השטן א ח יי ויאמר כי ראיתי א ת כל כני הא ‪ p‬אשר‬
‫הבקר ‪ :‬ותאמר ד־״ו בני איך רתוכל נפשי להפרד ממך ותשקהו‬ ‫יעבדוך ויזכרוך בעת בקשם מלפניך דבר ‪ :‬והיה באשר תהן להם‬
‫ותחבקהו עור ותבך עמו ותצוה א ת אברהם אביו עליו ; ותאמר‬ ‫ארח הרבר ה הו א אשר יבקשו מלפניך ושבו ל ה ם ועזבוך ולא‬
‫שרה לאברהם כי אדוני השמר נא בבנך ושים א ת עיניך עליו כי‬ ‫יוסיפו אבור אותך ק ד ‪ :‬הראית א ת אברהם בן תרח אשר בחחלה‬
‫אין לי בן אחר וי א כ ת כי אם הוא ‪ :‬אד־‘ נא תעזבנו אם ירעיב‬ ‫לא היו לו בנים ייעכדך וי ט ה אליך מזכחות בכל אשר ילך שם‬
‫האכילהו‬ ‫והקריב עליהן קרכנות ויקרא בשמך למי בני הא ‪ p‬תמיר ‪ :‬וע תה‬
‫כאשר‬ ‫מ ‪9‬‬
‫‪67‬‬
‫לד‬ ‫פדיצ{ת וירא‬
‫‪ 3‬ד &ת דרא‬ ‫‪68‬‬
‫האכילתו לחם ואם יצמא השקהו סים ואל תניחהו ללכת ברגליו‬
‫זיאטר אליו הכסיל אז נ ע ר א ת ה אשר אתה הולך לעשות הדבר‬ ‫ו די א לישכ כשמש ‪ :‬וגם אל ת^זכהו ל ל ™ כדרך ‪ m S‬ול*^‬
‫הזח חיום מבנך יחידך ‪ :‬כי גתן לך האלהים בן כאחרית י ס ץ לעת‬ ‫תאנסהו מכל אשר ידכר ועשית לו ככל אשר יאמר אליך ‪ :‬ו תנ ך‬
‫זקנתך ■ותלך ותשחטהו היוט על לא חם‪ 0‬והאבדח א ח נפש כנך‬ ‫שרה עוד כני גדול אל יצחק כלילה ההוא ותצוהו עד הבקר ‪ :‬ויהי‬
‫^חירך סן ה א ‪ : p‬הלא ‪ T‬עת אם לא שמעת כי אין הדבר הזד־‪.‬‬ ‫כבקר ותקח שרה בגד טוב וגאו־! מאד מן הבגדים אשר א ת ה‬
‫צזאת יי כי לא יעשה יי לאיש כדעה הוארז בארץ לאמר לו לך‬ ‫כבית מאשר נתן לה אבימלך ‪ :‬ותלבש א ח יצחק כנה ותשם לו‬
‫שחוט א ת בנך ‪ :‬וישמע אברהם א ת הדכר הזה וידע כי דבר השטן‬ ‫מצנפת על ראשו ותשם אבן יקרה על המצנפת ‪ :‬ותתן להם צרה‬
‫הוא אשר נ ק ש להתעור‪.‬ו סדרך יי ‪ :‬ולא אבא א ב ר ה ס לשמוע‬ ‫לדרך וי צ א וילכו יצחק ואברד־‪.‬ם אביו וי דינו עמהם מעבדיהם‬
‫בקול השטן ויגער בו א כ ר ה ט וילך לו ‪ :‬וישב השטן ויבא אצד־*‬ ‫לשלחם בדרך ‪ :‬ותצא גם שרה עסהם ותלך בדרך אתם לשלחם‬
‫יצחק וירמו‪ .-‬ליצחק כר״ואר אי ש בחור יפר‪ .‬תואר ויפה סראד־־‪.‬‬ ‫ויאמרו לה שוב לך האהלה ‪ :‬ות שמע שרה א ת דברי יצחק בנה‬
‫ס אד ‪ :‬ויגש אל יצחק ויאמר אליו הלא ‪ T‬עת א ם לא שמעת כי‬ ‫ו תנך בכי גדול ויבך נם אברהם אישה עטה ‪ :‬ויבך גם יצחק בנח‬
‫א ב ץ הזקן והכסיל הזה מביאך לשחטך היום חנם ‪ :‬עתה בני לא‬ ‫עמה בכי גדול מאד וגם אשר הלכו לשלחם בכו בכי גדול עד מאד ‪:‬‬
‫ת ש מע אליו ולא ת אנ ה לו כי הזקן הוא כסיל־• ולא תאכד או ת‬ ‫ותחזק שרה ביצחק בנה ותאחזהו נין זרועותיה ותחבקהו ותשקהו‬
‫נפשך היקרה ואח תארך הנאה מן ד‪.‬א ‪ : p‬וישמע יצחק אח הדבר‬
‫ותוסף עוד לבכות עסו ‪ :‬ותאמר שרה מי יודע אם אראה אותך‬
‫הז ה ויאמר לאברהם אביו השמעת אבי א ת אשר דבר אלי האיש‬
‫עור בני מהיום הזד־‪ : .‬ויבכו עור בכי גדול ואברהם ושרה ויצחק‬
‫דהזה כזה וכזה דבר ‪ :‬ויען א ב ר ה ם את יצחק בנו ויאמר אד־ייו‬
‫וגם אשר הלכו עסהם בדרך לשלחם בכו בכי גדול עטהם־‪ .‬ותשב‬
‫ה שמד לך מטנו ואל ת שמע אל דבריו ואל תאבד‪ .‬לו כי שטן הוא‬
‫לנו להעבירנו ממצודת אלהינו היום ‪ :‬ויגער אכרד‪.‬ם עוד בשטן‬
‫לה אחרי כן שרה מעל יצחק בבכיה רבה וישוכו כל שפחותיה‬
‫וילך לו השטן מעליהם ‪ :‬וירא כי לא י מל לו ש ויסתר לו מפניהם‬ ‫ועבדיד‪ .‬עטה האהלה ואברהם הלך עם יצחק בנו להעלותו עולה‬
‫וילך ויעבור לפניד‪.‬ם אל הדרך ףד‪.‬י להם כנחל גדול מלא מים על‬ ‫לפני יי כאשר צוהו ‪ :‬ויקה א ב ר ה ם גם את שני נעריו עסו ארת‬
‫הדרך ויגיעו אברהם ויצחק ושני נקריו עד דשקום ד‪.‬ד‪.‬וא ויראו נחל‬ ‫ישמעאל בן הגר ואת אליעזר עבדו וילכו יחד עטהם ‪ :‬ויד‪.‬י ה ם‬
‫גדול ועצום מאד במים אדירים ‪ :‬ויבואו בתוך הנחל־• ויעברו נו‬ ‫הולכי ם בדרך וידברו הנערי ם ביניהם כדברים האלה ‪ :‬וי א מ ר‬
‫והמים עוברים לרגליהם ‪ :‬וילכו בנחד־‘ ההוא ה ל ץ וטבוע ויגיען‬ ‫ישמעאל אל אליעזר הנה אברהם אבי הולך א ת יצחק להקריבו‬
‫המים ער צואריהם ויבהלו ב ל ם יחד מהמים ‪ :‬ויהי הם עוברי ם‬ ‫עולה ליי כאשר צוהו ‪ :‬והיה בשובו ונתן לי את כל אשר רו לרשתו‬
‫בנחל ויכר אברהם א ת המקום ההוא וידע כי אין שמה מים במקום‬ ‫אחריו כי אני בנו בכורו ‪ :‬ויען אליעזר א ת ישמעאל ויאמר אליו‬
‫ההוא ‪ :‬ויאמר אברהם אל יצחק בנו יורע אני את ה מ קו ם הזה‬ ‫הלא אברד‪.‬ם גירש אותך וא ת אמך וישבע לבלתי הוריש לך מכל‬
‫אשר אין בו לו נחל ולא מים ‪ :‬עתר‪ .‬השטן הוא אשר יעשה לנו‬ ‫אשר לו מאומה ‪ :‬ולמי יתן א ת כל אשר לו ואת בל ח טו דו חיו‬
‫א ת כד־‘ אלד‪ .‬לר‪.‬עכיר אותנו ממצות אלהינו היו ם הזה ‪ :‬ויגער‬ ‫ודלא לעבדו הנאמן בביתו אשר עברחיו יו מ ם ולילה ואעש כל‬
‫א ב ר ה ם בשטן ויאמר אליו יגער יי בך השטן ד' ך גא מעלינו בי‬ ‫אשר יאמר אלי כי לי יוריש א ת כל אשר לו אחרי מותו ‪ :‬וידוי‬
‫במצות אלהיט הלבנו ‪ :‬ויפחד השטן מקול אברהם וילך לו מעליהם ;‬ ‫כלכת אברהם עם יצחק כנו כדרך ויבא השטן וידמה לא ברה ם‬
‫וישב המקום הד‪.‬וא ליבשה כאשר היה בהחלה רלך אברהם ויצחק‬ ‫בתואר איש זקן מ אד עניו ו שפד“ רוח מאד ‪ :‬ויגש אל א ב ר ה ם‬
‫אל‬ ‫ויאמר‬
‫‪69‬‬
‫לח‬ ‫פרשתדרא‬
‫פרשת דרא‬ ‫‪70‬‬
‫ד־^ו ה א ל הי ט ‪ :‬ויהי ביום השלישי דישא‬ ‫אל המקום אשר‬
‫א ת העצים דערכם עלי המזבח ההוא אשר בנ ה ‪ :‬ו ק ח א ת יצחק‬ ‫אברהם א ת עיניו וירא א ת המקום אשר אמר מ האלהים מרחוק ‪:‬‬
‫בנו ויאסרהו לשומו על העצים אשר על המזבח לשוחטו רעולה‬ ‫וירא עליו עמוד אש מן הארץ ועד ה ש מי ם וענן כבד על ההר‬
‫לפני יי ‪ :‬ויאמר יצחק א ל אביו אבי עקרני מאד וקשור אותי ואחר‬ ‫וכבוד יי כענן ; ויאמר אברהם אל יצחק בנו הראית כהר ההוא‬
‫תשימני על המזבח ‪ :‬פן אשוב ואנוע ואנתק מחזקת המאכלרת‬
‫אשר אנחנו רואים מרחוק א ת אשר אני רואה עליו ‪ :‬ויען יצחק‬
‫אשר בבשרי ואחלל א ת קרבן העולה ויעש אברהם כן ‪ :‬ויאמר‬
‫ויאמר אל אביו ראיתי והגה עמוד אש וענן וכבוד יי נראה בענן‬
‫עוד יצחק אל אביו אבי כ ע ת אשר תשחטני ותשרפני לעולה קח‬
‫עליו ‪ :‬וידע א ב ר ה ם כי יצהק בנו נרצה לעולה לפני יי ‪ :‬ויאמר‬
‫עמך הנ שאר מאפרי והבאת לשרה אמי ואמרת אליה זה ליצחק‬
‫ריח ‪ :‬אך לא תדבר אליה את הדבר הזה כ שבתה לפני באר או‬ ‫אברהם אל אליעזר ואל ישמעאל בנו הראיתם גם אתם א ת אשר‬
‫במקום גבוה פן תשליך א ת נפשה עלי ותמות ; וישמע אברהם‬ ‫ראינו בהר ההוא מרחוק ‪ :‬ויענו ויאמרו לא ראינו דבר רק הר‬
‫א ת דברי יצחק וישא אברהם א ת קולו ויבך בדבר יצחק הדברים‬ ‫כהרי כל הארץ ראינו וידע אברהם כי לא נרצה לפני יי ל ל כ ת‬
‫האלה וירדו דמעות אברהם על יצחק כנו ; וגם יצחק בכה מאד‬ ‫עמהם ‪ :‬ויאמר אליהם אברהם שבו לכם פה עם החמור ואני ויצחק‬
‫ויאמר אל אביו מהרה חושה אבי ועשה בי רצון יי אלהינו כאשר‬ ‫בני נלכה לנו עד ההר ההוא ונשתחוה שם לפגיא״העלננוןאח״לסם‬
‫צוך ‪ :‬ויהי לב אברהם ויצחק שמה בדבר הזה אשר צום יי אך עין‬ ‫שלא* רא?דב^נמשלו‬ ‫יי ונשובה אליכם ‪ :‬וישבו שמה אליעזי‬
‫במר תבכה ולב שמח ‪ :‬ויעקוד אברהם את יצחק בנו וישם אותו על‬ ‫במקום ההו<ן כא שר צו ם א ב ר ה ם ; ו א ב ר ה ם כבהמות דוק ‪:‬‬
‫המזבח ממעל לעצים ויפשוט יצחק את צוארו לפני אביו על המזבח ‪:‬‬ ‫לקה עצים לעולה וישימם על יצחק בנו ויקחו א רז האש וארת‬
‫וישלח אברהם א ת ידו ל קח ת א ת המאכלת לשחוט את בנו לעולה‬ ‫המאכלת וילכו שניהם אל המקום ההוא ‪ :‬ויהי בלכתם ויאמר יצחק‬
‫על המזבח ; ויגשו מלאכי רחמים ב ע ת ההיא לפני יי וידברו אליו‬ ‫אל אביו הנה אש והעצים אתנו ואיה השה להקריב לפגי יי לעולה*‪.‬‬
‫בעבור יצחק לאמר‪ :‬אנא יי מלך רחום וחנון אתה על כל אשר ב ר א ת‬ ‫ויען אברהם א ת יצחק בנו לאמר בני בך בחר יי להיות לו לעולה‬
‫בשמים ובארץ ואתה מחיה את כלם ‪ :‬תנה כופר ופדיון תח ת יצחק‬
‫תמימה תח ת השה ‪ :‬דאמר יצחק אל אביו בל אשר דבר אליך יי‬
‫עבדך וחון ורחם על אברהם ועל יצחק בנו אשר עשו א ת דברך‬
‫אבי אעשה בשמחה ובטוב לב ‪ :‬ויאמר אברהם עור אל יצחק‬
‫היום ‪ :‬הראית יי אשר יצחק בן אברהם עבדך עקוד וקשור לזבח‬
‫בגו בני היש כלבך מח שבת דבר כזה או עצה אשר איננה נכונה‬
‫על המזבח כבהמה עתה יהמו נא רחמיך יי עליהם ‪ :‬בע ת ההיא‬
‫הגד נא לי כני אל תכחד ממני ‪ :‬ויען יצחק א ת אברהם אביו ויאמר‬
‫נראה יי אל אברהם ויקרא אליו מן השמים ויאמר אליו אל תשלח‬
‫ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה כי עתה ידעתי כי ירא אלהים‬ ‫אליו חי יי אבי וחי נפשך אם יש בלבי להימין ולהשפיל על הדבר‬
‫א תה בעשותך א ת הדבר הזה ולא ח שכת א ת בנך א רז יחידך‬ ‫אשר דבר אליך יי ‪ :‬וגם עצם מעצמי ובשר מבשרי לא זע ולא נד‬
‫ממני ‪ :‬וישא אברהם א ת עיניו וירא והנה איל נאחז בסבך בקרניו‬ ‫מהדבר הזה וגם מח שכת כל דבר או עצה רעה אין בלבי בדבר‬
‫הוא האיל אשר ברא יי אלהים בארץ ביום עשותו ארץ ושמים ‪:‬‬ ‫הזה ‪ :‬כי אם לב שמח וטוב נפש אני בדבר יי אך אמרתי ברוך יי‬
‫ויכן יי אלהים א ת הכבש ההוא מהיום ההוא והלאה להיותו ת ח ת‬ ‫אשר חפץ כי היום לעולה לפניו ; וישמח אברהם מאד בדברי‬
‫יצחק לעולה ; והאיל ההוא הלוך וקרב לפני אברהם ויאחז בו‬ ‫יצחק וילכו ויבואו שניד& אל המקום ההוא אשר דבר יי ‪ :‬ויגש‬
‫השטן ויסכן א ת קרניו כסכך לבלתי קרב אל אברהם למען אשר‬ ‫אברהם לבנות א ת המזבח במקום ההוא ויהי אברהם בונה ויצחק‬
‫ישהט‬ ‫יתן כידו אבנים זחומר עך אשר כלו לבנות המזבח ; ויקרז אבר ה ם‬
‫את‬
‫‪72‬‬
‫‪71‬‬
‫‪\h‬‬ ‫פד‪8‬ת וירא‬
‫פרשת וירא‬ ‫♦שחט אברהם א ת בנו ‪ :‬וירא אברהם א ת האיל ההוא הולך ‪inpi‬‬
‫כבנה ‪ :‬ותבוא עם שפחותיה ועבריה נקרית ארבע היא חב תן‬ ‫לפני אברהם והשטן יחרלנו ‪ :‬וילך אברהם ויקההו ויביאהו לפגי‬
‫ות שאל ע ל בנה ותשב שמה ותשלח מעבריהא״הנוהסינזמש״הותמת‬ ‫המזבח רתר א ת יצחק בנו ממאסרו רשם תחתיו את האיל ההוא ‪:‬‬
‫״אי^נ‪5‬‬ ‫לבקש אנה הלכו אברהם ויצחק ‪ :‬ויינו לכק׳־!‬ ‫וישחט אברהם את האיל על המזבח ויעלהו לעולה תחת יצחק‬
‫אותם בית שם ועבר ולא מצאי ויבלן^טו בכל אלא סהלכה לבקסס גס‬ ‫בנו ‪ :‬ויז אברהם מדם האיל על המזבח ויקרא ויאמר זה תחת בני‬
‫הא ‪ p‬ואין ‪ :‬והנה השטן בא אל שרה בך^ןן; במקוס ההוא ושם סתה ‪:‬‬ ‫וזה יחשב היו ם כ ד ם בני לפני יי ‪ :‬והיה בל הדבר אשר יעשה‬
‫איש ויבא ויעמור ‪ S‬פניה ויאמר איי ה שקר דברתי אליך כי לא‬ ‫אברהם בכבש ההוא על המזבח וקרא ואמר זה תחת בני וזה‬
‫שחט אברהם את יצחק בנו ולא מת ‪ :‬ויהי כשמ^;ה הדבר וששה‬ ‫יחשב היום לפני יי על בני ‪ :‬ויכל אברהם ארת כל העבודה על‬
‫ותשמח מאד מאד אל בנה ותצא נפשה משמחתה ותמת ותאסף‬ ‫המזבח ותרצה העכורה לפני יי ורתחשב כיצחק ויבר ך יי ארת‬
‫אל עמיה ‪ :‬ואברהם בכלותו את עבודתו וישב עם יצחק בנו אל‬
‫אברהם ואת זרעו ביום ההוא ‪ :‬וירך השטן אל שרה וידמה אליה‬
‫נעריו ויקומו וילכו יחדו בארה שבע אל ביתם ‪ :‬ויבקשו את שרה‬
‫כתואר איש זקן שפל ועניו מאד ואברהם עודנו מקריב העולה ליי ‪:‬‬
‫ולא מצאוה וישאלו עליה ויאמרו אליהם הלוך הלכה עד חברון‬
‫ויאמר אליה הלא ידעת את בל המעשה אשר עשה אברהם ליצחק‬
‫לבקש אתכם אנה הלכתם כי כזה וכזה הוגד לה ‪ :‬וילכו אברהם‬
‫בנך היום ‪ :‬כי לקח את יצחק ויבן מזבח וישחטהו ויקריב אותו‬
‫ויצחק אליה חברונה וימצאוה כי מתה וישאו כלם את קולם ויבכו‬
‫על המזבח ויהי יצחק צועק ובוכה לפני אביו ואין מביט אליו ואין‬
‫עליה בכי גדול ‪ :‬ויפול יצחק על פני אמו ויבך עליה ויאמר אמי‬
‫אמי איך עזבתני ותלך אנה ואנה ואיכה עזבתני ויבכו אברהם‬ ‫מרחם עליו ‪ :‬וידבר השטן את הדברים האלה עוד לשרה פעמים‬
‫ויצחק ככי גדול וכל עבדיהם בכו אתם אל שרה ויםפדו עליה‬ ‫וילך לו מלפניה ; ותשמע שרה את כל דברי השטן ותחשב כי איש‬
‫מספר גדול וכבד ‪:‬‬ ‫זקן הוא מבני האדם אשר היה אצל בנה ויבא ויגד לה כדברים‬
‫האלה ‪ :‬ותשא שרה א ת קולה ותבך ותצעק צעקה גדולה ומרה‬
‫פרשת חיי שרה‬ ‫על בנה ותפל א ת נפשה לארץ ותזרוק עפר על ראשה ‪ :‬ותאמר‬
‫ויהץ חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים וכר ותמת‬ ‫בני יצחק כני מי יתן מותי אני תחתיך היו ם הזה ‪ :‬ותוסך‪ v‬עוד‬
‫שרה וכר ויקם אברהם מעל פני מתו לבקש קכר לקכור‬ ‫לבכות ותאמר צר לי עליך כי גדלתיך וטפחתיך ויהפך ששוני עליך‬
‫א ת שרה אשתו וילך וידבר אל כני חת יושבי הארץ לאמר ‪ :‬גר‬ ‫לאבל ‪ :‬בי היתה תאותי אליך לצעקה ותפלה עד אשר ילדתיך‬
‫ותושב אנכי עמכם תנו ^ י אחוזת קבר בארצכם ואקברה את‬ ‫לתשעים שנה ועתה היית למאכלת ולאש היום הזה למנה ‪ :‬אך‬
‫סרתי מלפני ‪ :‬ויאמרו בני חרת א ל א ב ר ה ם הנה הארץ ^ פני ך‬ ‫מתנחמת אנכי עליך בדבר יי בני כי מצות אלהיך עשית כי מי‬
‫במבחר הארץ קבור מתך כי לא ימנעך איש מהכור מתד ‪ :‬ויאמר‬ ‫יוכל לעבור א ת דברי אלהינו אשר נפש כל חי כידו ‪ :‬צדיק‬
‫א לי ה ם אברהם אם יש ארת נפשכם בדבר הזרה לכו ובקשו לי‬ ‫אתה יי אלהינו כי כל מעשיך טובים וישרים כי שמחה גם אני‬
‫מעפרון כן צוהר לאמר ‪ :‬ויתן לי את מערת המכפלה אשר בקצה‬ ‫כדברך אשר צוית אך עיני במר תבכה ולב שמח ‪ :‬ותתן שרה‬
‫שדהו ואקנה אותה ממנו כאשר חפץ ג ה ‪ :‬ועפרון יושב בתוך בני‬ ‫את ראשה בחיק אחת משפחותיה אחר כן ותדום כאבן ‪ :‬ותקם‬
‫ח ת וילכו ויקראו אליו ויבא לפני אברהם ‪ :‬דאמר עפרון אל אברהם‬ ‫אחרי כן ותלך הלוך ושאלה ותלך עד חברון ות שאל את כל הולכי‬
‫הנ ה כל אשר תחפוץ לפניך אותו יעשה עבדך ויאמר אברהם לא‬ ‫הדרך אשר תפג ע כדרך ואין'דובר אליה דבר לאמר מה נעשה‬
‫כי‬ ‫בכנה‬
‫‪73‬‬
‫לז‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫פרשת חיי ין{דה‬ ‫‪74‬‬ ‫בי קנה אקגה המערה והשרה אשר לך כמחיר לאחוזת קבר ער‬
‫ויקחו כל אנשי גרד א ת כנסלך בנו והוא בן שתים עערה ענ ד!‬ ‫עילם ‪ :‬דען עפרק ויאמר רעה השדה והמערה לפניך ארח אשר‬
‫ויטליכוהו ת ח ת אביו ‪ :‬ויסכו א ^ שטו אכיסלך כשם אכיו כי כן‬ ‫תחפוץ‪.‬תן ; ויאמר אברהם בי בכסף מלא אקנה אותה מידך ומיד‬
‫משפטם לעשות בנדר ‪ :‬וימלוך אביטלך ת ח ת א״ה גוז ‪ pw‬גי למה נ ‪fe‬מר‬ ‫ב ^ י שער עירך ומיד זרעך עד עולם ; וישמע עפרון וכל א חיו‬
‫’לא ‪ T‬ג•^־ני^ה ‪t‬ני?‪S‬‬ ‫אביטלך אביו וישב על כסאו ‪ :‬וגם לוט כ!‬ ‫לדבר הזה וישקול אברהם לעפרון ארבע מאות ש ק ^ כסף ביד‬
‫מת בימים ההם כ שנת ת שע ושלשים שנה‬
‫אביו לו לעצמו אלא כי הוא‬ ‫עפרון וביד כל אחיו ; ויכתוב אברהם א ת הדבר הזח כספר ויחתום‬
‫נט •‬ ‫לחיי יצחק בן אברהם ‪ :‬ויהיו ‪1^3‬‬ ‫ויער ארבעה עדים ; ואלה שמות העדים אמיגל בן ■אכישוע החתי‬
‫אשר חי מ א ת שנה ושהים וארבעים שנה וימת ‪ :‬ואלה בני לוט‬ ‫אליחורף בן אשונה החוי עתן בן אחירעהגרדי עקדיל בן אבודיש‬
‫אשר יולרו לו מבנותיו שם הבכור מואב ושם השני בן עמי ‪ :‬וילכו‬
‫הצידוני ; ויקח א ב ר ה ם אות ספר המקנה וישימהו באוצרותיו ‪:‬‬
‫שני בני לוס וקחו להם נשים מארץ כנען ויולדו להם בנים ‪ :‬ויהיו‬
‫ואלה ה דב רי ם אשר כותב א ב ר ה ם בספר לאמר ‪ :‬כי המערות‬
‫בני מואב ער ומעיון ותרסיון וקנויל בנים ארבעה הם אבות לבני‬
‫והשדה קנה אברהם מאת עפרון החתי וזרעו ויוצאי עירו וזרעם עד‬
‫מואב עד היום ‪ :‬ובני בן עמי גרים ועישון ורבה וצלון ועינון ומיוב‬
‫בנים ששה הם אבות לבני עמון עד היום הזה • וילכו כל משפחות‬ ‫עולם ‪ :‬לאברהם למקנה ולזרעו וליוצאי יריבו לאחוזות קבר עד‬
‫בני לום לגור באשר ימצאו כי פרו ורבו מאד ‪ :‬וילכו ויבנו להם‬ ‫עול ם ויחתום ויעד ע די ם ‪ :‬ויקם השדה והמערה אשר בו וכל־־•‬
‫ערים בארץ אשר ישבו שם ויקראו את שמות הערים אשר בנו‬ ‫המקום ההוא ל א ב ר ה ם ולזרעו אחריו מאת בני חת הנזת לפני‬
‫על שמותם ‪ :‬ונחור בן תרח אחי אברהם מת בימים ההם בשנת‬ ‫ממרא בחברון אשר בארץ כנען ‪ :‬ואחרי כן קבר אברהם את שרה‬
‫ארבעים שנה לחיי יצחק ‪ :‬ויהיו כל ימי נחור מ את שנים ושבעים‬ ‫אשתו ב מ קו ם ההוא ‪ :‬ויהי ה מ קו ם ההוא וכל גבולו ל א ב ר ה ם‬
‫ושתים שגה וימת ויקבר בחרן ‪ :‬וישמע אברהם כי מת אחיו ויחר‬ ‫ולזרעו לאחוזת קבר ‪ :‬ויקבור אברהם את שרה בכבוד כקבור א ת‬
‫לו מאד ויתאבל על אחיו ימים רבים ‪ :‬אז קרא אברהם אל אליעזר‬ ‫המלכים ותקבר בבגדי ם טובים ויפים עד מאד ‪ :‬ויהיו שם ער־*‬
‫עבדו הגדול הפקיד על ביתו ויבא לפניו ויעמוד לפניו ‪ :‬ויאמר‬ ‫מטתה שם בן נח ועכר בנו ואבימלך וענד ואשכול וממרא וכד‪-‬‬
‫אליו אברהם הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי כי באתי כימים ‪:‬‬ ‫גדולי הארץ הולכי ם אחרי דתמטה ‪ :‬ויהיו ימי שרה מ את שנות‬
‫עתה קום לך ולקחת אשה לבני ממשפהרתי ומכירת אבי מחרן ;‬ ‫ועשרים ושבע שנים והמת ‪ :‬ויעש אברהם לשרה אשתו מספד גדול‬
‫ואשביעך ביי אלהי השמים אשר לא הקח אשה לבני מן המקום‬
‫וכבד מאד ויעש אבל שבעת ימים ‪ :‬וינחמו כל יושבי הארץ א ת‬
‫הזה ומן הארץ הזאת מבנות הכנעני אשר אנחנו יושבים בקרבם ‪:‬‬
‫אברהם ואת יצחק בנו על שרה ‪ :‬ויעברו ימי בכיתה וישלח אברהם‬
‫כי אם אל ארצי ומולדתי תלך ולקחת אשה לבני משם ‪ :‬ויי אלהי‬
‫השמים ואלהי הארץ אשר לקחני מבית אבי ויביאני אל המקום‬
‫את יצחק בנו וילך בית שם ועבר ללמוד את דרכי יי ואת מוסרו‬
‫הזה ‪ :‬ויאמר אלי לזרעך אתן א ת הארץ הזאת לר שתה עד עולם‬ ‫וישב שם יצחק שלש שנים ‪ 1‬ויהי בעת ההיא ויקם אברהם וכית‬
‫דתוא ישלח מל^ןכו לפניך והצליח דרכך ולקחת ן^שה ^ בני‬ ‫עבדיו וילכו וישובו ל ה ם בארה שבע אל ביתם ‪ :‬וישב א ב ר ה ם‬
‫ממשפחתי ומבית אבי ‪ :‬ויען העבד א ת אברהם אדוניו ויאמר הנה‬ ‫וכל עבריו בבאר שכע ‪ :‬ויהי לתקופת השנה וימת אבימלך מלך‬
‫אנכי כא אל מולדתך ואל בית אביך ולקחתי לבנך משם אשד‪: .‬‬ ‫פל שתים בשנה ההיא בן מאות שנה ושלש ותשעים שנה היות‬
‫והיה אם לא ת אב ה האשה ללכה אחרי אל הארץ הזאתהה שב‬ ‫במותו ‪ :‬וילך אברהם עם אנשיו ארץ פלשתים וינחמו את כל בתי‬
‫אשיב‬ ‫אבימלך וכל עבדיו ויפן וישב אל ביתו ‪ :‬ויהי אחרי מות אבימלך‬
‫ויקחו‬ ‫יוד ‪10‬‬
‫‪rh‬‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫פרשת חיי שדה‬ ‫‪76‬‬
‫אשיב א ת בנך אל א ‪ p‬מולרתך ‪ :‬ויאמר אליו אברהם ומומר ליך‬
‫צי מל‬ ‫ומדן וסדק וישבק ושוח בנים ששח ! זיהיו בני והני ‪f‬ה לו •‬ ‫פן תשיב א ת כני שמה ‪ :‬כי יי אשר התהלכתי לפניו הוא ישלח‬
‫סתיהן קאמי^ הפלגסיס •‬ ‫ן^ןן^;‪,‬ך‬
‫מלאכו לפניך והצליח ררכך ‪ :‬ויעש אלי עז ר כ»«השר צוה אורהו‬
‫ודדן ‪ :‬ובני דדן אמיח! ויוב זגוחי ואליעגע ונותה ; ובני מדין עיפה‬ ‫אברהם וישבע אליעזר אל אברהם אדוניו על הדבר הזה ‪ :‬ויקם‬
‫ועפר וחנוך ובידן ו ח ע ה ‪ :‬ובני י^עכע סבירי ובידוד! וסתור ‪ :‬ובני‬ ‫אליעזר ויקה עשרה גמלים מגמלי אדוניו ועשרה אנשים מעבדי‬
‫שוח בלדד וחמדד מו׳ען ומיכן ‪ :‬כל אלה מ׳עפחוה א״ה אפשר כי זה‬
‫אדוניו עמו ‪ :‬ויקומו וילכו הרנה עיר נחור והרה לקחרז א ש ה‬
‫‪ .‬הואבלדדהסוחי ‪:‬‬ ‫בני קטורה הכנענית אשר ילדה לאברהם‬
‫ליצחק כן אברהם משם ‪ :‬ויהי בלכ ת ם וישלח אברהם כיר־ו שם‬
‫וי׳סלח אברהם א ת כל אלה ויתן להם מתנות וילכו מעד׳‘ יצחק‬
‫ועבר ויביאו משם את יצחק בנו ־‪ .‬ויבוא יצחק א׳ה אפחר נ• זס״ה מצחק‬
‫בנו לגור כאשר ימצאו ‪ :‬וילכו כל אלה הר הקדם ויבנו להם שש‬
‫פנ׳ת ^’ ו״נ^ל נאי‬ ‫בית אביו בארה שבע ‪ :‬ואליעזר ואנשיו‬
‫ערים וישבו בהם עד היום הזה ‪ :‬אך בני שכה ודדן ובני יוקשן עם‬
‫שבע‪:‬‬ ‫הרנה וישבו מהוץ לעיר לפני המיטה ויברך את‬
‫בניהם לא ישבו עם אחיהם בעריהם ויהיו נוסעים וחונים בארצות‬
‫הגמלים על המים וישבו שם ‪ :‬ויתפלל אליעזר עבד אברהם ויאמר‬
‫ומדברות עד היום הזה ‪ :‬ובני מדין בן אברהם הלכו מזרחה לארץ‬
‫יי אלהי אדוני אברהם הקרה נא לפני היום טוב ועשה חסד עם‬
‫כוש וימצאו שם בקעה גדולה בארץ הקדם ‪ :‬וישבו שם ויבנו עיר‬
‫ארוני אשר תכין היום אשה לבן אדוני ממשפחתו ‪ :‬וישמע יי בקול‬
‫וישבו בה היא ארץ מדין עד היום ‪ :‬וישב מדין בעירו אשר בנה‬
‫אליעזר בעבור אברהם עבדו ‪ :‬ויקר מקרהו בית בתואל בן מלכה‬
‫הוא וחמשת בייו וכל אשר לו ; ואלה שמות בני מדין לשמותם‬
‫בעריהם עיפה ועפר וחנוך ואבידעואלדעה ‪ :‬ויהיו בני עיפה מיחה‬
‫אשת נחור אחי אברה ם ויבא אליעזר א ל בירהם ‪ :‬ויספר להם‬
‫ומישר ואוי ואצלוע ‪ :‬ובני אפר עפרון וצור ואליהן ומירון ; ובני‬
‫אליעזר את כל אורותיו וכי הוא עבד אברהם וישמחו עליו מאד‬
‫חנוך רעואד־י ו ר ק ם ועזי ואליושב וחלד ‪ :‬ובני בירע הור ומויר‬ ‫מאד ‪ :‬ויברכו כלם א ת יי אשר עשה את הדבר הזה ויתנו לו א ת‬
‫וקרויל ומלחי ‪ :‬ובני דועה ויכיר ורבעומלחום וגבל ‪ :‬אלה משפחות‬ ‫רבקה ברת בתואל ליצחק לאשה ‪ :‬והנערה טובת מראה מ א ד‬
‫המדינים למשפחותם ואחר נפוצו משפחות מדין בארץ מדין ‪ :‬ואלה‬ ‫בתולה ואיש לא ידעה בת עשר שנים היתה רבקה בימים ההם ‪:‬‬
‫חולדות ישמעאל בן אברהם אשר ילדה הגר ה מ צ רי ח שפחרת‬ ‫ויעשו כתואל ולבן ושרה ובניו משתה בלילה ההוא ויבאו אליעזר‬
‫שרה לאברהם ‪ :‬ויקח ישמעאל אשד• מארץ מצרים ושמה ריבה היא‬ ‫ואנשיו ויאכלו וישתו וישמחו שם בלילה ההוא ‪ :‬ויקם אליעזר בבקר‬
‫מריסה ‪ :‬ותלד ריבה לישמעאל את גביות ואת קדר ו א ח אדביאל‬ ‫הוא והאנשים אשר אתו ויקראו אל כל בית בתואל לאמר שלחוני‬
‫ואת מבשם ואת ב שמת אחותם ‪ :‬ויגרש ישמעאל א ת ריבה ותלך‬ ‫ואלכה לאדוני ‪ :‬ויקומו וישלחו את רבקה וארת דבורה בת עוץ‬
‫מאתו ותשב מצרימה בית אביה כי היתה רעה מאד בעיני ישמעאל‬ ‫מניקתה ויתנו לה כסף וזהב ועבדים ושפחות ויברכו אותה ‪ :‬וישלחו‬
‫ובעיני אברהם אביו ‪ :‬ויקח ישמעאד* א ת בניו ויקם וילך ארצה‬ ‫את אליעזר עבד אברהם ואת אנשיו ויקח העבד את רבקה וילך ‪:‬‬
‫בנען אל א ב ר ה ם אביו וישב שם ‪ :‬ואחר לקח ישמעאל אשרה‬ ‫וישב ארצה כנען אל אדוניו ‪ :‬ויקח יצחק את רבקה ותהי לו לאשה‬
‫מארץ כנען ושמה מלכית ‪ :‬ותלד לו א ת משמע ואת דומה ואת‬ ‫ויאהבה ויביאה והאהלה ‪ :‬ויצחק בן«>ןרבעים שנה בקחתו א ת‬
‫משא ; ואת חדד ואת תימא ואת יטור ואת נפיש וארת קדמה ‪:‬‬ ‫רבקה ב ת בר־זואל דודו לאשה ‪ :‬ויהי בעת ההיא וילך אברהכם‬
‫אלה הם בני ישמעאל ואלה שמוחם שנים עשר נשיאים לאומותם‬ ‫ויוסף ויקה אשה אחרת לעת זקנתו ושמה א״ה לס^ בא על נכון חלת ויוסף‬
‫ואחר נפוצו משפחות ישמעאל ; ויקה ישמעאל א ח כניו ואת כל‬ ‫= ו ״ לי יי י טיי י’יו׳®!‬ ‫קטורה מ אי ץ‬
‫רכושו‬ ‫והביאה‬ ‫ומק‬
‫‪77‬‬
‫טד‬ ‫פרשת חיי שרה‬
‫פרשת תולדות‬ ‫רכושו אשר רכש ו א ח נפ׳‪ 8‬ו ת ביתו ואת כל אע ר לו וילבו ליטר‬
‫ותאמר לו רבקה אך עתה קום והתפלל עלי ג ם את ה וישמע ״‬ ‫כאשר י ט צ או ‪ :‬ו ל כו וישכנו אצד־י טי ב ר פ א רן ויהי סו ש ב ם‬
‫את תפלתך ונתן לי בנים ‪ :‬וישמע יצחק אל דברי אשתו ויקומו‬ ‫מחוילה עד שור אשר ^‪5‬ל פני ט צ רי ם כו א כ ה אשורר־‪ : .‬וישב‬
‫וילכו יצחק ורבקה ארץ הסדריה להתפלל שם ולדרוש שם את יי ‪:‬‬
‫ישמעאל ובניו בארץ ההיא ויולדו להם בנים ויפרו וירכו מאד ‪:‬‬
‫ויבואו עד המקום ההוא ויעמוד יצחק ויתפלל א״ה ולכ״א הכתוב ייפתר לו‬
‫ואלה שמות בני נביוות בכור ישמעאל מיעוד וסועד ומעיון ובני‬
‫^י‪ 1‬י י' ייי ^*‬ ‫קדר עליון וקצם וחסר וערי ‪ :‬ובני אדביאל חמוד ויוכין ‪ :‬ובני‬
‫י‬ ‫יי אלהי השמים והארץ <זשר טובך וחסדך‬
‫מלאו כל הארץ ‪ :‬אתה אשר לקחת א ת אבי מבית אביו ומארץ‬
‫מבשם עבדיה ו ענ ד מלך ויעוש אלד‪ .‬ם ש פ חו ^ בני ריכה א שת‬
‫מולדתו ותביאהו אל הארץ הזאת ותאמר לו לך ולזרעך אתן א ת‬ ‫ישמעאל ‪ :‬דדויו בני משמע בן ישמעאל שסוע א”ה עוד היוס נט‬
‫הארץ ; ותבטיח אותו ותאמר לו ארבה את זרעך ככוכבי השמים‬ ‫וזבריון ועובד ‪ :‬ובני דומה קצם ועלי ומי׳מי ”ס״״מ״‪/‬ע ”'‪rron‬‬
‫וכחול הים עתה יאמנו דבריך אשר דברת אל אבי ‪ :‬כי אתה יי‬ ‫ועמאר ‪ :‬ובני משא מלון ומולה ועבד אדון ‪ :‬ועבדיה אפשר כי הוא הנק׳‬
‫אלהינו עינינו עליך לתת לנו זרע אנשים כאשר הבטחתנו כי א ה ה‬ ‫^‬ ‫ובני חדד נאצד ומינצאד ועבד מלך‪ :‬ובני תימא‬
‫אלהינו ועליך עינינו ; וישמע יי אל תפלת יצחק כן אברהם ויעתר‬ ‫סעידוסעדו;ויבול‪ :‬ובנייטודמריקויעי שועלוי קצםומחמד• נצל ותנצוד‬
‫לו יי ותהר רבקה אשתו ‪ :‬ויהי בשבעה חדשים ויתרוצצו הבנים‬ ‫‪ .‬סעיד ויעיש וכליפה ‪:‬‬ ‫ופחית ‪ :‬ובני נפיש עבד תמיר וא ביוסף‬
‫בקרבה ויצר לה מאד מאד ותקץ מפניהם ‪ :‬ותאמר אל כל הנשים‬ ‫ובני קדמה כליף ותחתי ועמיר אלה היו בני טלכית א שת ישמע^‬
‫אשר היו אתה בארץ הנהיה לכם כדבר הזה אשר נעשה לי ראמרו‬ ‫למשפחותם ‪ :‬כל אלה משפחות ישמעאל לתולדותם וישבו להם‬
‫אליה רא ‪ :‬ותאמר אליהן למה זה אנכי היה לי הדבר הזה מכל‬ ‫בארצות אשר בנו להם עד היום ‪ :‬ורבקה ב ת ב תואל א ש ת יצחק‬
‫הנ שי ם אשר היו בכל הארץ ‪ :‬ותלך ארץ המוריד• לדרוש א ת יי‬ ‫בן אברהם עקרה כימים ההם אין לה ולד ‪ :‬וישב יצחק א ת אברהם‬
‫על הדבר הזה ‪ :‬ותלך אל שם ואל עבר בנו לשאול ולדרוש מאתם‬ ‫אביו ארצה כנען ויהי יי א ת יצחק ואת אברהם אביו ‪ :‬וארפכשד‬
‫על הדבר הזה ולבקש עליה מלפני יי בדבר הזה ‪ :‬ותשאל גם א ת‬ ‫בן שם בן נח מ ת כימים ההם בשנת ארבעים ושמונה לחיי יצחק‬
‫א ב ר ה ם לבקש ולדרוש א ת יי על כד־ הדבר אשר קרה ^*ה ‪:‬‬ ‫ויהיו כל ימי ארפכשד אשר חי ארבע מאות שנה ושלשים ושמונה‬
‫וידרשו כלם או ת יי על הדבר הזד• וישיבו אליה דבר מארת יי ‪:‬‬ ‫שנה וימת ‪:‬‬
‫ויאמרו אליה שני ילדים בבטנך ושני לאומים יקומו מהם ו ל א ם‬
‫מלאם יאמץ ורב יעבור צעיר ‪ :‬וימלאו ימיה ללדת ותכרע והנה‬ ‫פדטת ‪ nnSin‬יצחק‬
‫תאומים בבטנ ה כאשר דבר אליה יי ‪ :‬ויצא הראשון אדמוני כלו‬
‫וי הי ב שנת ת שע וחמשים שנה לחיי יצחק בן אברהם ורבקה‬
‫כאדררת שער ויקראו כ^י הארץ שמו עשו ל א מ ר כי שלם זדת‬
‫אשתו עודנה עקרד‪ .‬בימים ההם ‪ :‬ותאמר רבקה אל יצחק‬
‫מהבטן ; ואחרי כן יצא אחיו ותאחז ידו בעקב עשו על כן קרא‬
‫שמו יעקב ‪ :‬ויד^י יצחק בן אברהם בן ששים שנה בלדת אותם ‪:‬‬
‫הלא שמעתי אדוני כי גם שרה אמך היתד‪ .‬עקרה בימיה ער אשר‬
‫ויגדלו הנערים עד חמש עשרה שנה ויבאו באנשים ‪ :‬ויד‪,‬י עשו איש‬ ‫התפלל עליה אדוני אברהם אביך ותד‪.‬ר לו ‪ :‬עתד‪ .‬עמוד והתפלל‬
‫מחשבות ומרמות ויודע לצוד ציד בשדר• ‪ :‬ויעקב היה איש ת ם‬ ‫א ל האלהים נ ם אתר‪ .‬וי שמע א ת תפלתך ויזכור או תנו למען‬
‫וחכם יושב אהלים ורועה צאן ולומד מוסר יי ומצות אביו ואמו ‪:‬‬ ‫חסדיו‪:‬ויען יצחק א ח רבקר‪ .‬אשתו לאמר ככר התפלל עלי ‪»1‬כרהם‬
‫ויגר‬ ‫אבי אל אלהינו לד‪.‬רכות זרעי עתד‪ ,‬ממך היה העקרות הזה אלינו ?‬
‫ותאמר‬
‫‪80‬‬
‫‪79‬‬ ‫מד‬ ‫פרשת תולדות‬
‫‪9‬רשת תולדות‬ ‫דגר יצחק ‪ a y‬בניו וביתו ע ם אברהם אביו ב א ר ץ כנעז כא׳טר‬
‫חסד ל א ב ר ה ם וינחמו כלם א הז יצחק בנו ויקברו א ת א ב ר ה ם‬ ‫צוה אותם אלהים ‪ :‬וישטעא?־* בן אברהם ובניו וכל א׳טר להכ‪£‬‬
‫במערה א׳פר קנה מאת עפרון החתי ובניו לאחזזרת קבר ‪ :‬ויבכו‬ ‫הלכו וישכנו שם בארץ החוילה וישבו שם ‪ :‬וגם כל כני הפילגשים‬
‫כל יושבי ארץ כנען וכל יורעי אברהם א ת אברהם שנה תמימה‬ ‫אשר לאברהם הלכו באשר יגורו אל ארץ הקדם כי שלחם אברהם‬
‫ויספרו עליו אנשים ונשים ‪ :‬וגם כל הילדים קטנים וכל יושבי הארץ‬ ‫מעל יצחק בנו ויתן להם מתנות וילכו להם ‪ :‬ויתן אברהם א ת כל‬
‫בכו כ ל ם על א ב ר ה ם כי היה א ב ר ה ם טוב ע ם כלם וכי היד‪-‬ו‬ ‫אשר לו אל יצחק כנו וגם את כל חמודותיו נתן לו ‪ :‬ויצוהו לאמר‬
‫ישר עס אלהים ועם אנשים ‪ :‬ולא קם עוד ירא אלהים כאברהם‬ ‫הלא ידעת ושמעוה כי יי הוא האלהים בשמים ובארץ ואין עוד‬
‫אשר ירא את אלהיו מנעוריו ויעבוד יי וילך בכל דרכיו מעורו קטן‬ ‫מלברו ‪ :‬והוא אשר לקחני מבירה אבי וממולדתי ויצילני מן^ור‬
‫כל ימי חייו עד יום מותו ‪ :‬ויהי יי עמו ויצילהו מעצת נמרוד ואנשיו‬ ‫כשדים ומעצת רשעים כי בטחתי בו ‪ :‬ויביאני אל המקום הזה ויהן‬
‫וילחם עם ארבעה מלכי עילם וינצחם ‪ :‬ויקרב את כל בני הארץ‬ ‫לי א ת כל חמדת הארץ הזאת לא חסרתי דבר ג ויבטיחני ויאמר לי‬
‫לעבודת האלהים וילמד את דרכי יי לכל בני הארץ ויודיעם את‬ ‫לזרעך אתן את כל הארץ הזאת והמה יירשוה בשמרם את מצותי‬
‫יי ‪ :‬ויעש אשל רטע בו כרם ויערוך לחם באחלו תמיד לכל באי‬ ‫ואת חקותי ואת תורותי וארה משפטי אשר צויתי אותך ו א ש ר‬
‫הארץ ל א כו ^ ולשתות ולשבוע בביתו ‪ :‬ויצל־־ יי א ת כל הארץ‬ ‫אצות אותם ; ועתה בני שמע בקולי ושמור א ת מצות יי אלהיך‬
‫כעבור אברהם ויושיעם יי מחרון אפו אשר חרה אפו עליהם בימים‬ ‫אשר צויתי אותך ל א תסור מן הררך ד־זישר ימין ושמאל למען‬
‫ההם כעבור אברהם ‪ :‬ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את‬ ‫ייטב לך ולבניך אחריך ער עו ל ם ‪ :‬וזכור א ת נפלאות יי וחסדיו‬
‫יצחק בנו ואת בניו ויהי יי עם יצחק כאשר היה עם אברהם אביו ‪:‬‬ ‫אשר עשה עמנו ואשר הצילנו מכף אויבינו ויפילם יי אלהינו בידינו ‪:‬‬
‫כי שמר יצחק את כל מצות יי באשר צוהו אברהם אביו לא נטה מן‬ ‫ו ע ת ה כל אשר צויתיך רהשמור וממצות אלהיך לא תסור ו ל א‬
‫הדרך הישר אשר צוהו אביו ימין ושמאל ‪ :‬וילך עשו בעת ההיא‬
‫תעבוד אחר זולתו למען ייטב ל־־ך ולזרעך אחריך ‪ :‬ולמדת א ת‬
‫אחרי מות אברהם לצוד ציד בשדה כפעם בפעם להביא ; ונמרוד‬
‫בניך ואת זרעך א ת מוסר יי ואת מצותיו ו הוריה ם הדרך הישרה‬
‫מלך בכל הוא אמרפל הלך כפעם בפעם עם גבוריו לצוד ציד גם‬
‫אשר ילכו בה למען ייטב ל ה ם עד עולם ‪ :‬ויען יצחק ארה אביו‬
‫הוא בשדה ולהתהלך לרוח היום עם אנשיו ‪ :‬ויהי נמרוד עויין את‬
‫ויאמר א ^יו אשר צוה אדוני אעשה וממצות יי אלהי לא אסור‬
‫עשו כל הימים כי נפלה קנאה בלב נמרוד אל עשו כל הימים ‪:‬‬
‫ככל אשר צויתני אשמור ‪ :‬ויברך אברהם את יצחק בנו ואת בניו‬
‫ויהי ביום ההוא וילך עשו לצוד כשדה וימצא את נמרוד מתהלך‬
‫וילמד אברהם את יעקב מוסר יי ודרכיו ‪ :‬ויהי בעת ההיא וימת‬
‫במדבר עם שני אנשיו ‪ :‬וכל גבוריו ואנ שיו היו עמו במדבר אך‬
‫אברהם בשנת חמש עשרה שנה לחיי יעקב ועשו בני יצחק ; ויהיו‬
‫רחקו ממנו וילכו מעליו הנה והנה לצוד ‪ :‬ויתחבא עשו אל נמרוד‬
‫כל ימי אברהם שבעים וחמש שנים ומאת שנה ‪ :‬וימת ויאסף אל‬
‫ויארוב לו במדבר ונמרוד והאנשים אשר אתו לא ידעו ‪ :‬ויתהלך‬
‫עמיו בשיבה טובה זקן ושבע ימים ויקברו אוהו יצחק וישמעאל‬
‫נמרוד ואנשיו בשרה לרוח היום כפעם כפעם ולרעת איפה אנשיו‬
‫צורים בשרה ‪ :‬ויבא נמרוד ושני אנשיו אשר היו אתו עד המקום‬ ‫בניו ‪ :‬ויהי כאשר שמעו כל יושבי ארץ כנען כי מת אברהם ויבאו‬
‫אשר עשו שם ‪ :‬ויקם עליו עשו פ ת או ם מהמארב אשר ארב לו‬ ‫כלם עם מלכיהם ושריהם וכל אנשיהם לקבור את אברהם ‪ :‬ויבאו‬
‫שם וישלוף חרבו וימהר וירץ אל נמרוד ויכרות את ראשו מעליו ;‬ ‫כל יושבי ארץ חרן וכל משפחות בית אברהם וכל השרים והגדולים‬
‫וילחם עשו עם שני האנ שי ם אשר היו עם נמרוד מלחמה רבדה‬ ‫וכל בני הפלגשים אשר לאברהם כי שמעו כי מת אברהם ויגמלל‬
‫ויצעקו‬ ‫חסד‬
‫טא י®‬ ‫פרשת תולדות‬
‫פרשת תו‪S‬דות‬ ‫‪82‬‬
‫וי‪-‬צ;;קו;;ליו ויפן עש^ אליהם ויכם וימיתם כחרבו ‪ :‬וי׳עמעו כל גבורי‬
‫ב״ענה ההיא רעב גדול וכבד ‪ :‬ויהי בהיות הרעב בארץ כנען ויקס‬ ‫נמרוד איןןר הלכו מאתו ה מ ד ב ר ה א ת קולהצעקח מרחוק ויכירו‬
‫יצחק לרדת מצרימה מפני הרעב כ<זשר עשה אברהם אביו ‪:‬‬
‫א ת קוי^ שגי האנשים ההם ‪ :‬וירוצו לדערת מה זה ועל מה זה‬
‫וירא יי אל יצחק בלילה ההוא ויאמר אליו אל תרד מצרימה קום‬
‫וימצאו א ת מלכם ושני אנשיו אשר עמו נופלים מתים במדבר ‪:‬‬
‫לך גררה אל אבימלך מלך פלשתים ושב שם עד תם הרעב ‪ :‬ויקם‬
‫ויהי כאשר ראח עשו ארח כל גבורי נמרוד ב אי ם מרחוק ויגס‬
‫יצחק וילך גררה באשר צוה אותו יי וישב שם יצחק שנה תמימה ‪:‬‬
‫ויברח וימלט ‪ :‬ויקח עשו א ת בגדי נמרוד החמודות אשר לנמרוד‬
‫ויהי כבוא יצחק גררה ויראו אנ שי הארץ או־ז רבקה אשתו כי‬
‫אשר הורישו אביו אשר בהם גבר נמרוד על כל הארץ וירץ בהם‬
‫טובת מראה היא ‪ :‬וישאלו כל אנשי גרר א ת יצחק לאשתו ויאמר‬
‫אחותי היא בי ירא לאמר אשתו פן יהרגוהו עליה אנשי הארץ ;‬ ‫עשו ויחביאם בביהזו ‪ :‬ויקח עשו א ת הבגדים ההם וירץ העירה‬
‫וילכו שרי אבימלך ויהללו את האשה אל אבימלך ולא ענה אותם‬ ‫מפני אנשי נמרוד ויבא בירת אביו עיף ויגע מפני הפחד ותקצר‬
‫אבימלך דבד ולא שת לבו אל דבריהם ‪ :‬אך שמע כי הגידו לו‬ ‫מאד נפשו למות ויצר לו מאד ; וירא עשו כי קצרה נפשו למרת‬
‫בי אמר האיש אחותי היא וידע המלך א ת הדבר הזה בלבו ‪ :‬ויהי‬ ‫וכי צר לו ויגש אל יעקב אחיו וישב לפניו ‪ :‬ויאמר אל יעקב אחיו‬
‫מקץ שלשה חרשים ל שבת יצחק בארץ וישקן? אבימלך בער החלון‬ ‫הגה אנכי הולך למות היום הזה ולמה זה לי א״ה בזה מובן מש״ה הכה אנכי‬
‫וירא והנה יצחק מצחק א ת רבקה אשתו ‪ :‬א״ה כל ימי נצטערתי ע״ז הפסוק‬ ‫בכורה ‪ :‬ויתחכם ^ ק נ א ל ׳;׳‪ 115‬ב ד בי ה ״ מ ה״י ת ?ל״; ^ א״ ‪4‬ת;‬
‫וימכור א ת בכורתו ליעקב כי מיי היתה לו ; אלא כי נתיירא פן יהרג בסבת‬
‫י ט ל ד י י' צ י נ י י י ?’‬ ‫כי ’׳‪!:‬ב יצחק‬
‫מצחק את רבקה אשתו ועוד היאך‬ ‫בית יצחק נגר בית המלך ‪ :‬ויאמר המלך‬ ‫וגם חלק׳;שוא׳‪ 1£‬רלו במערת שדה המכפלה ‪rib Z l‬־‪.‬‬
‫לני נד־‪'.‬גטת’ ג״^‪°‬י א^ א^!‬ ‫אל יצחק מה הי כ ר הזה א שי‬ ‫אשר קנה אברהם מ את בני ח ת לאחוזת בלכתו לצוד ציד ולכ״א הנה‬
‫באמרך על אשתך אחותי היא ‪ :‬כמעט‬
‫להיות בבית המלך החיצונה ובית‬ ‫קבר מכר עשו ליעקב ויקנה יעקב א ת כל ב־’‪i‬י״יי^־ן״״ה™־'' ‪t‬‬
‫נגד נ;ת א‪-‬ן סז הת‪-‬מה ס־יאי־‬ ‫שכב א חי ה״ם מגיו לי ה ם‬ ‫אלה מ א ת עשו אחיו במחיר ‪ :‬ויכתוב יעקב אנכי בי אותו עייפות באה לו‬
‫‪ P‬והוח יושב בתוך הבית • והפשר‬‫»!‪ v-j‬מ! *‬ ‫׳‪u -‬‬ ‫יי*!״‬
‫והבאת עלינו אשם ‪ :‬ויאמר יצחק א ^‬
‫כי החלון ההוא כמנהג שיש חלון‬ ‫א ת כל אלה בספר ויעד עדים עלזה ויחתום‬
‫׳*•ל ’‘״ימ‪0‬סיא״״ןדס ’ ז״ סס?'י‬ ‫אכימלך כי יראתי פן א מוי‘‬ ‫ויהי הספר ביר יעקב‪ :‬ונמרוד בן כוש כ א שי א״ה הואיל ולא נזכר פה הלחס‬
‫כן אמרתי אחותי היא ‪ :‬ב ע ת ההיא צוה‬ ‫מ ת וישאו אותו אנשיו ויביאוהו ב ב ל ה והכזיד ני' ב׳ לא היתה המנייה‬
‫בהם ולפי זה התי שפיר מש׳ ה‬
‫ן^בימלך לכל שריו וגדוליו ויקחו א ת יצחק ואת רבקה אשויזו‬ ‫ויקברוהו בעירו‪ I‬ויהיו כל ימי נמרוד אשרחי ויעקב נתן לעשו לחס וכו׳ אחר‬
‫ויביאום לפני המלך ‪ :‬ויצו המלך וילבישו א ת שניהם לבוש מלכות‬ ‫חמש עשרה שנה ומאתים שנה וימת‪ :‬והימים שכבר זכר נתר המכירה דוק‬
‫וירכיבום כרחוב העיר ‪ :‬ויקראו לפניהם בכל הארץ ל א ס ר זה‬
‫אשר מלך נמרוד על כל אנשי הארץ ח ‪0‬ש מחיר הבכורה כי לא יעבור על‬
‫האיש וזאת אשתו כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת ‪ :‬וישב‬ ‫ושמונים שנה ומאת שנה ו מ ת‪:‬נ מ ת ד ב ח ר ב אל תונו איש אל אחיו שגס כן‬
‫יצחק ואשתו בית המלך ויהי יי א ת יצחק וילך הלוך וגדל לא חסר‬ ‫השכצ יחייבהו דוק ‪:‬‬
‫עשו כחרפה ובוז וימיתהו זרעאברהסכא שר‬
‫דבד ‪ :‬ויתן יי א ת יצחק לחן כעיני אכימלך ובעיני כל עבדיו ויעש‬
‫ראה בחלומו ‪ :‬ויהי כאשר מת נמרוד ותחלק מלכותו ל ח ל קי ם‬
‫אבימלך עם יצחק טובה ; כי זכר אבימלך א ת השבועה וארת‬
‫רכים ‪ :‬ויוסבו כל ממשלות נמרוד לכל מלכי הארץ ויקחום אחרי‬
‫הכרית אשר היה בין אביו וכין אברהם ‪ :‬ויאמר אבימלך אל יצחק‬
‫מות נמרוד ויהיו כל אנשי בית נמרוד עבדים לכל מלכי הארץ‬
‫הנה כ ל הארץ לפניך כטוב בעיניך שב עד אשר תשוב אל ארצך ;‬
‫ויתן‬
‫ימים רכים ‪ :‬ויהי בימים ההם אחרי מות אברהם ויביא יי על הארץ‬
‫נ שגה‬ ‫‪11‬‬ ‫יא‬
‫‪84‬‬
‫‪83‬‬ ‫מב‬ ‫פרשת תולדות‬
‫פרשת תולדות‬ ‫דתן אבימל‪^-‬ך ביד יצחק שדורת וכרמים ומיטב ארץ גרר לזרוע‬
‫לבן א ת שמורת בנותיו ארת שם דזבכירה ל^יהה ו ש ם הקטנד־ז‬ ‫ולקצור ולאכול א ת פרי האדמה עד אשר יבלו ימי הרעב ‪ :‬ויזרע‬
‫רחל ‪ :‬ויבואו האנשים ה ה ם ויגידו לרבקה ארת הדברים האלה‬ ‫יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו יי ;‬
‫ותשמח רבקה מאד כי פקד יי א ה אחיה ויהיו לו בנים ‪ :‬ויצחק בן‬ ‫ויגדל האיש ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבודרה רבה ‪ :‬ויהי‬
‫אברהם זקן בא בימים ועיניו כ ב ח מזוקן ותכהין ולא יכול לראות ‪:‬‬ ‫כאשר כלו ימי הרעב וירא יי א ^ יצחק ויאמר אליו קום צא מן‬
‫ב ע ת ההיא קרא יצחק אל עשו לאמר שא נא כליך תליך וקשהך‬
‫המקום הזה ושוב אל ארצך ארצה כנען ‪ :‬ויקם יצחק וישב חברונה‬
‫וקום צא השדה וצודה לי צידה ‪ :‬ועשה לי מטעמים והכאות לי‬
‫אשר בארץ כנען הוא וכל אשר לו כאשר צוהו יי ‪ :‬ויהי אחרי כן‬
‫ואכלה בעבור אברכך בטרם מותי כי אני זקנתי ושבתי ‪ :‬ויעש עשר‬
‫רמת שלח בן ארפכשד בשנה ההיא שנת שמונה עשרה שנה לחיי‬
‫כן וישא א ת כליו ויצא השדה לצוד ציד כפעם בפעם להביא אל‬
‫יעקב ועשו ‪ :‬ויהי כל ימי שלח אשר חי שלש ושלשים שנה וארבע‬
‫אביו כאשר צוהו בעבור אשר יברך אותו ‪ :‬ות שמע רבקה א ת כל‬
‫ה ד ב רי ם אשר דבר יצחק אל עשו ותמהר ותקרא ליעקב בנדה‬
‫מאות שנה וימת ‪ :‬בעת ההיא שלח יצחק אר־ז יעקב כנו הקטן‬
‫לאמר ‪ :‬כזה וכזה דבר אביך אל עשו אחיך וכה וכה שמעתי עתה‬ ‫ביתה שם ועבר ללמוד א ת מוסר יי ואת תורתו לדעת א ת יי ‪:‬‬
‫מהר אה ה ועשה א ת אשר אדבר אליך ‪ :‬קום ולך נא אל הצאן‬ ‫וילך יעקב בית שם ועבר וילמור א ת מוסר יי וישב יעקב בבירת‬
‫ולקחת לי מ ש ם שני גדיי עזי ם טובים ואעשה א ו ת ם מ ט ע מי ם‬ ‫שם ועכר שלשים ושתים שנה ‪ :‬ועשו אחיו לא הלך כי לא אבה‬
‫לאביך ‪ :‬והבארת א ת המטעמים לאביך ואכל בטרם י ב א אחיך‬ ‫ללכת וישב בכית אביו ארצה כנען ‪ :‬ויהי עשו הולך השדה כל‬
‫מ צי ת בעבור אשר יברכך אביך ‪ :‬וימהר יעקב ויעש כאשר צותה‬ ‫הימים לצוד ציד בשדה להביא ככה יעשה עשו כל הימים ‪ :‬ועשו‬
‫אותו אמו ויעש מטעמים ויביאם לפני אביו טרם יבא עשו מצירו ;‬ ‫היה איש מחשבות ומרמות וצודה את לב כל האדם וגונב ארת‬
‫ויאמר יצחק אל יעקב מי אתה בני ויאמר אני בכורך עשו עשיתי‬ ‫דעתם ויהי עשו גכור חיל בשדה ‪ :‬ויהי מימים וילך עשו ארץ שעיר‬
‫כאשר צויתני ‪ :‬עתה ק ו ם נא שכה ואכלת מצירי בעבור א ש ר‬ ‫לצוד כפעם בפעם וילך ויבא עד שדה שעיר הוא שדר• א דו ם ‪:‬‬
‫תברכני נפשך כאשר דבר ת אלי ‪ :‬ויקם יצחק ויאכל וישת וייטב‬ ‫וישב שם עשו בארץ שעיר לצוד בשדה ימים וארבעה חדשים ‪:‬‬
‫לבו ויברך א ת יעקב ויצא יעקב מלפני אביו ; ויהי כאשר כרך יצחק‬ ‫וירא שם עשו כארץ שעיר ב ת איש כנעני ושמה יהודית ב ת בארי‬
‫א ת יעקב ויצא מאתו והנה עשו אחיו בא מצית מן ה שדה ‪ :‬ויעש‬ ‫בן עפר ממשפחת ח ת בן כנען ‪ :‬ויקחה עשו לאשה ויבוא אליה‬
‫גם הוא מטעמים ויבא לאביו לאכול ולברכו ‪ :‬ויאמר יצחק אל עשו‬ ‫בן ארבעים שנה היד־*‪ .‬עשו בקחתו אותה ויביאה חברונד־ז ארץ‬
‫ומי איפה הצד ציד ויבא לי בטרם תבוא א ת ה ואברכהו וירע עשו‬ ‫מגורי אביו וישב שם ‪ :‬ויהי בימים ההם כ שנת מאה ועשר שנים‬
‫כי יעקב אחיו עשה את הדבר הזה ; ויחר אף עשו ביעקב אחיו‬ ‫לחיי יצחק היא שנת חמשים שנה לחיי יעקב ‪ :‬בעת ההיא מרת‬
‫כי עשה ל־*ו א ת הדבר הזה ‪ :‬ויאמר עשו הכי ק ר א שמו יעקב‬ ‫שם בן נח בשנה ההיא בן שש מאות שנד• היה שם במותו ‪ :‬ויהי‬
‫ויעקבני זה פעמים א ת בכורתי לקח ויבך עשו בכי גדול ‪ :‬וישמע‬ ‫כאשר מ ת שם וישב יעקב אל אביו חברונה אשר בארץ כנען ‪:‬‬
‫יצחק א ת קול עשו בנו בוכה ויאמר יצחק אל עשו מה אעשה לך‬ ‫ובשנת חמשים ושש שני ם לחיי יעקב באו אנ שי ם מהרן ויגידו‬
‫בגי בא אחיך במרמה ויקח ברכ תך ‪ :‬וישטום עשו א ת יעקב אחיו‬
‫לרבקה על אודות לבן בן בתואל אחיה ‪ :‬כי אשת לבן היתה עקרה‬
‫על הכרכרה אשר כרכו אביו ויחר אפו עליו מאד ‪ :‬וייר א יעקב‬
‫כימים ההם ולא ילדר• וגם כל אמהותיו לא ילדו לו ‪ :‬ויזטר יי א ת‬
‫מאד מפני עשו אחיו ויקס ויברח כיח עכר כן שם ויסתר שם מפני‬
‫עדינה א שת לבן אחרי כן ותהר ותלד שתי בנות תאומות ‪ :‬ויקרא‬
‫אחיו‬
‫לכן‬
‫‪85‬‬ ‫מג‬ ‫פרשת תולדות‬
‫פרשת תולדות‬ ‫‪86‬‬
‫^טנים בצאתו מ ^ ר ץ כנען‬ ‫א חי ו ‪ :‬דעקב בן ששיס ׳ענה‬
‫ברח לך חרנה אל לבן אחי ; וישבת עמו ימים אחרים עד שוב חמת‬ ‫מחברון ויתחבא יעקב ב ב ת עכר מפני ע׳טו אחיו ארב ע ע׳ערד־ז‬
‫אחיו מסך ואחר תבוא ‪ :‬ויקרא יצחק אל יעקב ויצוהו ויאמר רו‬ ‫׳ענה וילמוד ׳עם עוד יעקב א ת דרכי יי ואת מצותיו ‪ :‬וע׳עו ראה‬
‫לא תקח אשד• מבנורת כנען ‪ :‬כי כה צוה ן^ברהם אבינו אותנו‬ ‫כי ברח יעקב וימלט מידו וכי לקח יעקב ארה הברכה בערמה ‪:‬‬
‫בדבר יי אשר צוהו לאמר לזרעך נתתי א ת הארץ הזאת ‪ :‬א ם‬ ‫ויתעצב מאד ע^עו ויחר לו גם על אביו ועל אמו ויקם גם הוא‬
‫ישמרו בניך כריתי אשר כרתי אתך ושמרתי ג ם אני לבניך א ת‬ ‫ויקח א ת א׳עתו וילך ארצה ׳עעיר מפני אביו ואמו וי׳טב שם ‪ :‬וירא‬
‫אשר דברתי אליך ולא אעזבם ‪ :‬ועתה בני שמע כקולי לכל אשר‬ ‫׳עם ע׳עו עוד א׳צה מבנות ח ת ^שמח כ׳עמת בת אילון החתי ויקחה‬
‫אצוך וחדל לך לקחת אשה מבנות כנען קום לך לך חרנד• ביתה‬
‫לו לא שה על א׳עתו ‪ :‬ויקרא ע׳עו א ת ׳עמה עדה לאמר עדה ממנו‬
‫ב תו אל אבי אמך וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך ‪ :‬ולכן‬
‫הברכה בעת ההיא ‪ :‬וישב עשו בארץ שעיר ששה חרשים ופני אביו‬
‫השמר לך פן ת שכח את יי אלהיך ואת כל דרכיו בארץ אשר א תה‬
‫ואמו לא ראה ‪ :‬ויהי אחרי כן ויקה עשו את נשיו ריקם וישב ארצה‬
‫הולך שמה ; ונלוית אל אנשי הארץ וררפת אחרי ההבל ועזברת‬
‫את יי אלהיך ‪ :‬אך בבואך אל הארץ ועבדת שם א ח יי לא תסור‬
‫כנען ‪ :‬ויושב עשו את שתי נשיו חברונה בית אביו ‪ :‬ותהיינה נשי‬
‫מן הדרך אשר צויתיך ואשר למרת לנטות ימין ושמאל ‪ :‬ואל שדי‬ ‫עשו מכעיסים ומקציפים א ת יצחק ואת רבקה כמעשיהם ‪ :‬כי לא‬
‫יתן לך רחמים לפני אנשי הארץ ולקחת אשה כחפצך שמד‪ ,‬טובה‬ ‫הלכו בדרכי יי ויעבדו אלתי אביהן עץ ואבן אשר למדום אביהן‬
‫וישרה בדרכי יי ‪ :‬ויתן לך האלהים א ת ברכת אברהם אביך לך‬ ‫וירש״יעו מ אד מאכותם וילכו ן^חרי שרירורת לבם הר ע ויזבחו‬
‫ולזרעך ויפרך וירבך והיית לקהד־* עמים בארץ אשר א תה הולך‬ ‫ויקטרו לבעלים ויקוצו מפניהם יצחק ורבקה ‪ :‬ותאמר רבקה אל‬
‫שם ‪ :‬והשיבך יי אל הארץ הזאת ארץ מגורי אביך בבנים ובעושר‬ ‫יצחק קצתי בחיי מפני בנות ח ת אם לוקה יעקב אשה מבנות ח ת‬
‫רב בשמחה ובטובה ‪ :‬ויכל יצחק לצוות א ת יעקב ולברכו וירתן‬ ‫כאלה מבנות הארץ למה לי חיים ‪ :‬ויהי בימים ההם ותהר ערה‬
‫לו מתנות רבות וכסף וזהב וישלחהו ‪ :‬וישמע יעקב אל אביו ואל‬ ‫אשת עשו ותלד לו בן ‪ :‬ויקרא עשו א ת שם בנו הנולד לו אליפז‬
‫אמו וישק להם ויקם וילך פדנה ארם ; ויעקב בן שבעים שנה ושבע‬ ‫ועשו בן ששים וחמש שנים בלררת אותו ‪ :‬וישמעאל בן אברהם‬
‫שני ם בצאתו מארץ כנען מכאר שבע ‪ :‬ויהי בצאת יעקב ללכת‬ ‫מת בימים ההם בשנת ששים וחמש שנים לחיי יעקב ‪ :‬ויהיו כל ימי‬
‫חרנד• ויקרא עשו אל אליפז בנו וידבר אליו בסתר לאמר עתרה‬ ‫ישמע^ אשר חי שבע ושלשים שנה ומאת שנה וימת ‪ :‬וישמע יצחק‬
‫מהר וקח חרבך בידך וררפת אחרי יעקב ו עבר ה לפניו אל הדרך‬ ‫כי מ ת ישמעאל ויספרהו ויתאבל עליו יצחק ימים רבים ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫וארבת לו והרגהו בחרבך באחד ההרים ולקחת א ת כל אשר לו‬
‫ארבע עשרה שנה לשבת יעקב בית עבר ויתאוה יעקב א ת פני אביו‬
‫ובאת ‪ :‬ואליפז בן עשו איש מהיר ויודע קשת כאשר הורהו אביו‬
‫ואמו ויבא יעקב לבית אביו ואמו חברונה ועשו שכח בימים ההם‬
‫ויודע לצוד ציר בשדה וגכור חיל ; ויעש אליפז כאשר צוהו אביו‬
‫א ת אשר עשה לו יעקב אחיו על הברכה אשר לקח מאתו בימים‬
‫ואליפז בן שלש עשרה שנה בעת ההיא ‪ :‬ויקם אליפז וילך ויקה‬
‫ההם ‪ :‬ויהי כראות עשו כי בא יעקב אל אביו ואל אמו ויזכור א ת‬
‫עשרה ״אנשים אחי אמו אתו וירדוף אחרי יעקב ‪ :‬וידבק א ת יעקב‬
‫ויארוב לו בגבול ארץ כנען מול עיר שבם ‪ :‬וירא יעקב א ת אליפז‬ ‫אשר עשה לו יעקבויחר אפו עליו מאד ויבקש להרגו ‪ :‬ויצחק כן‬
‫רודף אחריו הוא ואנשיו ויעמוד יעקב כמקום אשר הלך בו לרעת‬ ‫אברהם זקן מאד בא כימים ויאמר עשו עתה הנה ימי אבי קרבו‬
‫מה ‪ m‬כי לא ידע הדבר ‪ :‬וישלוף אליפז ‪ h k‬חרבו וילך הלוך‬ ‫למות והיה במותו ואהרגה ארה יעקב אחי ‪ :‬ויוגד לרבקה ארת‬
‫וקרב‬ ‫הדבר הזה ותטהר ותשלח ותקרא ליעקכ כנה ותאמר אליו קום‬
‫ברח‬
‫‪87‬‬ ‫מד‬ ‫פריטת תולדות‬
‫פרשת ויצא‬ ‫וקרב הוא ואנ^ןיו מול יעקב ‪ :‬וי א מ ר אליהם יעקכ מה ל כ ם כי‬
‫בית אל ‪ :‬רקם י>;קכ מן המקום ההוא שסח ויקלו רגליו ‪^h‬כ ‪n‬‬ ‫בא תם ער הלום ומה תרדפו ב ח ר ב כ ם ‪ :‬ויקרב אליפז מול יעקב‬
‫•י‪ 1‬קנ רנליי כאלו לא‬ ‫מהשמחה וילך מ׳צם ארצה בני קדם ויבוא‬
‫א״ה ז״א‬ ‫ויען ויאמר אליו כה וכה צוה לי אבי ועתה לא אעבור על טעותו‬
‫הרנה וישב על באר הרו׳גים ‪ :‬וימצא שם‬ ‫א^טר עוני וירא יעקב כי דבר ע׳עו חזקה אל אליפז בנו ויגש יעקב‬
‫אני^‪5‬ים יוצאים מ ח ק לרעות הצאן וי^עאלם‬ ‫ויתחנן לאליפז ולאנשים אשר אתו לאמר ‪ :‬הנה כל אשר לי וא׳טר‬
‫יעקב מאין אתם ויאמרו מהרן אנחנו ‪ :‬ויאמר אליהם הידעתם א ת‬ ‫נתנו לי אבי ואמי קח לך ולך מעלי ואל תמיתני והיה לך הדבר‬
‫לבן בן נחור ויאמרו ידענו והנה רחל בתו באה עם הצאן אשר‬ ‫הזה אתי לצדקה ; ויתן יי א ח חן יעקב בעיני אליפז בן עשו ואנשיו‬
‫לאביה לרעות‪ :‬עודנו מדבר עמם ורחל ב ת לבן באה עם הצאן אשר‬ ‫וישמעו בקול יעקב ולא המיתוהו ‪ :‬ויקחו אליפז ואנשיו ארת כל‬
‫לאביה לרעות כי רועה היא ‪ :‬וירא יעקב א ת רחל ב ת לבן אחי‬ ‫אשר ליעקב ואת הכסף ואת הזהב אשר הוציא עמו מבאר שבע‬
‫אמו וירץ וישק לה יעקב וישא א ת קורו ויבך ‪ :‬ויגד יעקב א ת רחל‬ ‫ל א השאירו לו דבר ‪ :‬וילכו מעליו אליפז ואנשיו וישובו ב ^ ר ה‬
‫כי בן רבקה אחות אביה הוא ותרץ רחל ותגד לאביה ויוסף יעקב‬
‫שבע אל עשו ; ויגידו לו א ת כל אשר קרה להם עם יעקב ויתנו‬
‫לבכות על אשר אין בידו מאומה להביא בית לבן ‪ :‬וישם?; לבן כי‬
‫לו את כל אשר לקחו מאת יעקב ‪ :‬ויקצוף עשו ע ^ אליפז בנו‬
‫בא יעקב בן ןי>חותו וירץ וינשק לו ויחבק לו ויביאהו אל בירתו‬
‫רעל האנשים אשר אתו על א שר לא המיתו א ת יעקב ויענו ויאמרו‬
‫ויתן לו לחם ויאכל ‪ :‬ויספר יעקב ללבן ארת אשר עשה לו עשו‬
‫אל עשו כי התחנן לנו יעקב על הרבר הזה לבלתי המירת אותו‬
‫אחיו ואת אשר עשה א אליפז כנו כדרך ‪ :‬א״ה בזה נבין מש״ה כי ויאמר‬
‫ויכמרו רחמינו אליו ונקה א ת כל אשר לו ונבוא ‪ :‬ויקה עשו א ת כל‬
‫^״^ש!־יא״ול‪.‬ס־י ״־‪r f ,‬‬ ‫י א רי‬ ‫וישב יעקב בבית לב!‬
‫יעקב בבית לבן ‪ :‬ויהי אחרי ‪ p‬ויאמר לבן כל הדברים האלה ומה שייכות‬
‫הכסף ואח הזהב אשר לקח אליפז מיד יעקב ויתנם בביתו ‪ :‬בעת‬
‫ההיא בראות עשו כי ברך יצחק א ת יעקב וכי צוהו לאמר לא הקח‬
‫ליעקבהגדנאלי מה משכורתך ואיךתעבדני ^^^^^^^^ליישליי^׳זחמזבז?‬
‫חנם ; וללבן אין בנים כי אם בנות כי נשיו בקונטריס אחרון ולפי זה מובן‬ ‫אשה מבנות כנען וכי רעות בנות כנען כעיני יצחק ורבקה ‪ :‬וילך‬
‫ואמהותיו עקרות עוד בימים ההם = יאלה מאת?■ ‪ b‬ה״ ‪4‬י‬ ‫הוא אל בית ישמעאל דודו ויקח א ת מחלת ב ת ישמעאל אחות‬
‫שמות בנות ל ק אשר ילדה א עדינה אשתו עמו ופל כן השיבו אך עצמי‬ ‫נביות על נשיו לו לאשה ‪:‬‬
‫שם הכבירה לאה ושם הצעירה רח^"= י^יט אץז‪?%‬ל‪1‬ס''כ‪^'-‬מ? ת??‬
‫לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מ רא ה לאכול ולשתות ולכול מחסורך‬
‫פחטת ויצא יעקב‬
‫ל מ ת ^ ״״ רלז‬ ‫רעקב אהבה ויאמר יעקב אל לבז א ע כ י ו‬ ‫ו י צ א יעקב וילך אל דרכו חרנה וישב ויבא עד הר המוריה וילן‬
‫שבע שנים ברחל ב תך הקטנה‪ :‬ויאכהלכן‬ ‫שם אצל עיר לוז ‪ :‬וירא יי אל יעקב שמה בלילה ההוא‬
‫‪ 4‬דבר הזה ויעבד יעקב את לבן ב ר חל בתו שבע שני ם ‪ :‬ויהי‬ ‫ויאמר אליו אני יי אלהי אברהכם ואלהי יצחק אביך הארץ אשר‬
‫בשנה השנית ל שבת יעקב בחרן היא שנת שבעים ות שע שנים‬ ‫אתה שוכב עליה לך אתננ ה ולזרעך ‪ :‬והנה אנכי עמך אל תירא‬
‫לחיי יעקב וימת עכ ר בן שלח בשנה ההיא בן ארב ע וששים שנה‬ ‫ושמרתיך בכל אשר תלך והרביתי אר־ז זרעך ככוכבי ה ש מי ם‬
‫וארבע מאת שנה היה במותו ‪ :‬וישמע יעקב כי מ ת עבר ויתעצב‬ ‫והפלתי א ת כל אויביך לפניך ונלחמו אליך ולא יוכלו לך והשיבותיך‬
‫מאד עליו ויספרהו ויתאבל עליו ימים רבים ‪ :‬ובשנת שלש ל שבת‬ ‫אל הארץ הזאת ב שמחה בבנים ובעושר רב ‪ :‬וייקץ יעקב מ שנתו‬
‫יעקב ב ה ק ילדה בשמת כ ת י ש מ ע אל א שת עשו לו בן וי ק ר ^‬ ‫וישמח מ אד על המראה אשר ראה ויקרא א ה שם המקום ההוא‬
‫עשו‬
‫בית‬
‫‪90‬‬
‫מה‬ ‫פרשת דצא‬
‫פרשת ויצא‬ ‫עשו א ת שמו רעואל ‪ :‬ובישנה הרביעית ל׳טבת יעקב בבית לבן‬
‫ויעשו להם מ שתה ‪ :‬ויהי בערב ויבא לכן אל הבית אשר ב א יעקב‬ ‫פקד יי א ת לבן ויזבדהו יי בעבור יעקב ויולדו לו בנים ‪ :‬ואלדת‬
‫שמה עם אנשי המ שתה ויכבה לבן א ת כל הנרות אשר היו שם‬ ‫שמורת בגי לבן <ןשר יולדו לו בי טי ם ההם ‪ :‬וידהי בכורו בעור‬
‫בכית ההוא ‪ :‬ויאמר יעקב אל לבן למה תעשה א״ה נוה מונו ־• )‪ f<1‬׳‪5pr‬‬ ‫ומשנהו אלוב והשלישי מורש ‪ :‬ויתן יי ללבן עושר וכנוד ו בני ם‬
‫לנו הדבר הזה ויען לבן ויאמר כר‪ .‬מ^פט’ ״ ‪ 1‬נקדזנ־’ ת מסת״״״י־ת‬ ‫וכנות ויפרוץ האיש מאד מאד כ ע מ ר יעקב ‪ :‬ויעקב ה י ה עובד‬
‫לעימות בארץ הזאת *‪ .‬ואחרי ‪ p‬לקח לבן א ת מתנים אין ספק כי •היו כמה‬
‫את לבן אחי אמו בימים ההם בכל מ ל א כ ה ובכל עבודה ב כ י ה‬
‫לאה בתו ויבא אותה אל יעקב ויבא א לי ה‬
‫ובשדה ויהי ברכ ת יי ב כל ן‪>-‬שר ללבן בבית ובשדה ‪ :‬ו ב שנ ה‬
‫ויעקב לא ירע כי לאה היא ‪ :‬ויתן לבן ללאה כבה אותם לכן כל הנרות‪:‬‬
‫החמישית מתה יהודי ה ב ת בארי א שת עשו בארץ כנען ובנים‬
‫בתו א ת זלפה שפחתו לשפחה ‪ :‬וכל בני המ שתה ידעו את כל‬
‫לא היו לה כי אם כנות ‪ :‬ואלה שמות בנותיה אשר ילדה לעשו‬
‫אשר עשה לבן ליעקב אך לא הגידו הדבר ליעקב ‪ :‬ויבואו כד־•‬
‫שם הגדולה מרצית ושם הקמנה פועית ‪ :‬ויהי כאשר מת ה יהודית‬
‫המרעים האלה בלילה ההוא בית יעקב ויאכלו וישתו וישמחו ‪:‬‬
‫וינחם עשו ויקס וילך שעירה לצוד ציד בשדה כפעם בפעם ‪ :‬וישב‬
‫ויצחקו לפני יעקב בלילה ההוא בתופים ובמחולות ויאמרו במענם‬
‫לפני יעקב היללה הילדה ‪ :‬וישמע יעקב ארח דבריהם ולא הבין‬ ‫עשו בארץ שעיר י מי ם ר כי ם ; ובשנה הששית לקח עשו א ה‬
‫א ת לשונם אך אמר בכה משפטם לעשות בארץ הזאת ‪ :‬וידברו‬ ‫אהליבטה כ ת ענה ב ת צבעון החוי על נשיו לו לאשה ויביאה עשו‬
‫המרעים כדבר הזה כל הלילה ההוא לפני יעקב וכל הנרות אשר‬ ‫‪>8‬הרצה כנען ותהר אהליבמה ותלד לעשו א ה יעוש ואת י ע ל ם‬
‫בכית כבה אותם לכן כלילה ההוא ‪ :‬ויהי בבקר ויאר היו ם ויפן‬ ‫ואת קרח בנים שלשה ‪ :‬ותהי מ ל ח מ ה כימים ה ה ם בארץ כנען‬
‫יעקב אל אשתו וירא והנה לאה שוככת בחיקו“‪ :‬א״ה בזה מובן מש״ה ויה•‬ ‫בין רועי מ קנ ה עשו ובין רועי מקגה^יו׳־^כי ן^רץ ה כנ עני ‪ :‬כי‬
‫ויאמר יעקב הנה עת ה ידוע ידעתי א ת אשר‬ ‫היה מקנה עשו ורכושו רב מאד משנת• בארץ כנען בבית אביו‬
‫י א מ רו ה מ ר עי ם אמש היא לאה היא לאד! דר״ל כ• בבקר הבין דבר•‬ ‫ולא יכלה ארץ כנען לשאת אותו מפני קנינו ‪ :‬ויהי כראות עשו‬
‫יאמרו ואני לא ‪ T‬עתי ‪ :‬ויקרא יעקב אל לכן‬ ‫כי גדולה מלחמתו עם יושבי הארץ הכנעני ויקם ויקה א ת נשיו ואת‬
‫' י‬ ‫ויאמר אלי מה ז א רז עשית ד“י הלא ברחד*‬ ‫בניו ואת בנותיו ואת כל אשר לו ואת מקנה קנינו ואת כל רכושו‬
‫עבד תי ך ולמה רמיחני ותתן לי לא ה ‪ :‬ויען לבן א ת יעקב לאמר‬ ‫אשר רכש בארץ כנען*‪ .‬וילך אל ארץ שעיר א״ה בזה מוכן מש״ה וישב עשו‬
‫לא יעשה כן במקומנו ל ת ת הצעירה ד־יפני הבכירה ‪ :‬ועתה אם‬ ‫מפני יושכי הארץ ד׳‪ 15‬כ ‪ m‬הוא וכל א׳“ י‬
‫תחפוץ לקחת גם א ת אחותה קח לך בעבורו! אשר תעכדני עוד‬ ‫לו בארץ שעיר‪ :‬אך מיום ליום ומחדש לחדש עשי באיז כנען אלא שהוא‬
‫•שבעשגים אחרות ‪ :‬ויעש יעקב כן ויקה גם א ת רחל לאשה ויעבוד‬ ‫‪ .‬כדברי הספר הזה • דוק ‪:‬‬ ‫יבוא עשו ארצה כנען ל רא ו ה‬
‫א ת לבן עוד שבע שנים אחרות ; ויבא יעקב גם אל רחל ויאהב גם‬ ‫ויתחנן עשו א ת החורים ויתן א ת בנותיו לבני שעיר ההורי ; ויתן‬
‫א ת רחל מל א הוי תןל ה לכן א ת בלהה שפחתו לשפחה ‪ :‬וירא יי‬ ‫א ת מרצית בתו הגדולה לענה בן צבעון אחי אשתו ואת פועית נתן‬
‫בי שנואה לאה ויפתח א ת רחמה ותהר ותלר ליעקב כימים ההם‬ ‫לאצר בן כלהן ההורי ‪ :‬וישב עשו כהר שעיר הוא ובניו ויפרו וירבו‬
‫כנים ארבעה ‪ :‬ואלה שמותם ראובן שטעון לוי ויהורה ורתעמוד‬ ‫מאד ‪ :‬ויהי בשנה השביעית ותתום עבוד ת יעקב אשר עבד א ת‬
‫מלדת א ח ד כן ‪ :‬ותהי רחל עקרה בע ת ההיא ולא ׳לרה ותקנא‬
‫ל־יבן ויאמר יעקב אל לבן תנה א ת אשתי כי מלאו ימי עכוררתי‬
‫רחל כלאה אחות ה ‪ :‬ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקח ארע‬
‫ויעש ד־יבן כן ‪ :‬ויאספו לבן ויעקב א ת כל אנשי ה מ קו ם ה ה ו א‬
‫בלהה‬
‫ויעשו‬ ‫יב ‪12‬‬
‫‪92‬‬
‫‪91‬‬ ‫מ‪1‬‬ ‫פרשת רצא‬
‫‪3‬רשח דצא‬ ‫בלהה שפחתה ותתן אותה ליעקב לאע‪ 6‬ה ; ‪1‬יבזא יעקב אל בלהה‬
‫; ויתן יעקב א ת כל א׳ער הסיר מצאן ^בן ביד בניו ויעקב רועה‬ ‫ותהר ותלד ליעקב שני בנים א ת דן ואת נפתלי ‪ :‬ותרא גם לאה‬
‫א ת צאן לבן הנותרות ‪ :‬ויהי כאיטר ראו ע בדי יצחק א^‪ 1‬ר ^{לח‬ ‫בי עמדה מלדת ותקח גם היא א ת זלפח שפחתה ורתתן או רז ה‬
‫א ל יעקב כי לא שב יעקב אתם בעת ההיא אר צה כנען אל אביו‬ ‫ליעקב לאשה ‪ :‬ויבא יעקב גם את זלפה ותלד גם היא ליעקב שני‬
‫וילכו הם מאתו וישובו אל ביתם ארצה כנען ‪ :‬ודבורה ייטבה עם‬ ‫בנים א ת גד ואת אשר ‪ :‬ותוסף עוד לא ה וההר ותלד ^'יעקב‬
‫יעקב בחרן ולא שבה עם עבדי יצחק ארצה כנען ותשב דבורה‬ ‫בימים הה ם שגי בנים ובת א ח ר; ‪ :‬ואלה שמותם יששכר וזבולון‬
‫עם נשי יעקב ועה בניו בחרן ‪ :‬ויעבוד יעקב א ת לבן בצאן שש‬ ‫ורינה אחותם ‪ :‬ורחל עודנה עקרה בימים ה ה ם ‪ :‬ותתפלל רחל‬
‫שנים אחרות ‪ :‬והיה בעת לדת הצאן ויסר יעקב מהן א ה הנקורות‬ ‫אל יי ב ע ת ההיא ותאמר יי אלהים זכרני נא ופקרגי נא כי עתה‬
‫ואת הטלואות כאשר דבר עם לכן ‪ :‬ויעש יעקב כן אל צאן לבן‬ ‫יגרשני אישי כי לא ילדתי לו בנים ‪ :‬עת ה יי אלהים שמע נא א ת‬
‫שש שנים ‪ :‬ויפרוץ האיש מאד מאד ויהי לו צאן ושפחות וגמלים‬ ‫תחנתי לפניך וראה עניי ונ ת ת לי בנים כ א חת ה שפחות ולא א שמע‬
‫וחמורי ם ‪ :‬ותהיינה ליעקב מ א תי ם אלף עדרי צ‪4‬־הן וצאנו היו‬ ‫חרפתי עוד ‪ :‬וישמע אלהים בקול רחל ויזכרה אלהים ויפתח א ת‬
‫גדולות קומה ויפות תואר מאד ונותנות א ת פריין הרבה מאד ‪:‬‬ ‫רחמה ; ותהר רחל ו תל ד בן ותאמר אסף אלהים ארח חרפתי ‪:‬‬
‫ויתאוו כל מ שפחות בני האדם לק ה ת להם מצאן יעקב כי טובות‬ ‫ותקרא א ת שמו יוסף לאם ר יוסף יי לי בן אחר ויעקב כן תשעים‬
‫ומצליחות מאד מאד ‪ :‬ויבואו מכל בני האדם ל ק ח ת מצאן יעקב‬
‫ואחת שנה בלדת אותה ב ע ת ההיא שלחה רבקה אם יעקב מארץ‬
‫ויתןלהם יעקב צאן אחד בעבד או באמה או ה״ה בזה מובן מהיכן באו לו‬
‫כנען א ת דלורה ב ת עוץ מניקתד‪ .‬ושני אנשים א״ה בזה מובן מש״ה ותמת‬
‫בחמור או בגמל ככל אשר יחפוץ י׳;קכ מהם ‪V w ^ »m‬לא^״ לד״סל‬
‫ונתנו לו ‪ :‬ויהי ליעקב עושר וכבוד ונכסים לבן רק צאן לבי אלא סהיה‬
‫מ׳גכדי יצחק אל יעקב ‪ :‬י ב או אל יעל‪,‬נ ח ת ה ■מלנ״^דמנאיחינע‬
‫ויאמרו אליו כי רבק ה שלחתנו אליך לשוב ייזידי ואז עדין לא בא אצל‬
‫במעשה הז ה אשיר יעשה א ת בני ה אי ם ר ל ״י ״ ״י ^ז ל ח ״ ״ ^‬
‫ויקנאו אותו בני לכן מהכבוד הזה ‪ :‬ויהי ואפשר כי לג״א ויהי לו צאן‬
‫לדמיה סס״עס ■עק‪%‬א«‬ ‫־ וישם׳; לחם‬ ‫בית אביך ארצח‬
‫שהוא כדברי הספר ‪:‬‬ ‫לדבר הזה א שר דברה אמו ובעת ההיא תמו‬
‫מימים וישמע א ת דברי בני לב! אופיים ’'יויי להי^ת'ס^רבות ’ה ‪”’1‬ל^ כי‬
‫יעקב א ת כל אשר לאבינו ואשר לאבינו עשה הותירו לו לכן היהימחליף ‪rt‬‬
‫שבע שנים האחרות אשר ע בד יעקב א ת לבן ברחל ; ויהי מקץ‬
‫•‬ ‫א ת כל הכבוד הזה ‪ :‬וירא יעקב א ת פני לבן‬ ‫ארבע עשרה שנה אשר ישב יעקב בחרן ויאמר יעקב אל ל־יבן‬
‫ובניו והנה איננו עמו כתמול שלשום ‪ :‬בימים ההם מקץ שש שנים‬ ‫תנ ה א ת נשי ושלחני ואלכה אל ארצי כי הנה אמי ש ל ח ה אלי‬
‫מארץ כנען לשוב לי אל בית אבי‪ :‬ויאמר אליו א״ה בזה תוב! כי למה יעקב רצה‬
‫וירא יי אל יעקב ויאמר לו קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ‬
‫מולדתך ואהיה עמך ‪ :‬ויקם יעקב כע ת ההיא וישא א ת בניו ואת‬ ‫לבז אל נא אם נא מצאתי חן ב ^ניו אל נא‬
‫נשיו ואת כל אשר לו על הג מלי ם ויצא ללכ ת ארצה כנען אל‬ ‫תעזוב אותי נ קנ ה שכרך עלי ואתנח וישנת נ• לה־ית ססליזה או אמו נעלי‬
‫‪ , t ,‬לכן אמו^ של״־^^יאלכז הל‬
‫יצחק אכיו ‪ :‬ולבן לא ידע כי הלך יעקב מאתו כי הלך לבן ביום‬
‫ההוא לגזוז ארת צאנו ‪ :‬ורחל גנבה ארה התרפים אשר לאביה‬ ‫בשכרי אשר אעבור היום בבל צאנך ואסיר‬
‫ותקחם והחביאם על הגמל ותשב ותלך לה ; וזה מעשה התרפים‬ ‫מהם כל שה נקור וטלוא וחום בכשבים ובעזים והיה שכרי ‪ :‬והיה‬
‫אשר יקחו איש אשר יהיה בכור וישחטו אותו וימרטו א ת ראשו ‪:‬‬ ‫אם תע שה לי הרבר הזה אשובה לי ארעה צאנך אשמור כאשר‬
‫ולקחו א ה המלח והמליחו אח הראש ומשחו אותה בשמן ‪ :‬ולקחו‬ ‫כ ת הל ה ! ויעש לבן כן ויסר לבן מצאנו בל אשר אמר יעקב ויתן‬
‫לוח‬ ‫לו‬
‫‪93‬‬
‫פרשת ויצא‬ ‫‪94‬‬ ‫מז‬ ‫פרשת דצא‬
‫לוח נח׳טת קטנה או לוח זהב וכתבו עליה א ת השס ונתנו ארת‬
‫ויבאו כררך אחר ארצה ?‪ 1‬עיר ‪ :‬ויבאו אל ע׳‪ 6‬ו א״ה יוה מ‪-‬ן יס״ה ונם‬
‫הלוח ההיא ת ח ת לשונו ‪ :‬ולקחו א ת הרא^‪ 2‬ההיא וארת הלוח‬
‫ויאמרו לו כה אמר אחיך וקרוגך ואחי אמך לבן ‪ w t b‬סילא^‪-‬ה‬ ‫אשר ת חת הלשון ושמו בבית והדליקו לו נרות והשתחוו לו והיה‬
‫בן בתואל י א מר ‪ :‬ה שמעת א ת א שי עשה לי עשו^!דעת כי יעקב באא^‬
‫בעת אשר ישתחוו לו וידבר אליהם ככל אשר ישאלו מאתו בכח‬
‫יעקב אחיך אשר כא אלי כ ה חל ה ערום וריק■ ״’’ לק ‪’ MPwfpJ'o‬י‬
‫השם אשר כתוב בה ‪ :‬ויש אשר יעשו אותם כצורת אדם מזהב‬
‫ואצ^ן לקראר־זו ואביאהו אל־• ביתי בכבוד‬
‫ואגדלהו ואתן לו את שתי בגותי לנשים ואת שתי שפחותי ; ויברך‬
‫ומכסף בשעות ידועות אליהם ; וקבל התואר ההוא א ת כח הכוכבים‬
‫ויהיו לו בנים ובנות ושפחות ‪:‬‬ ‫אלהים אותו לרגלי ויפרוץ‬ ‫ודבר אליהם עתידות וכמעשה הזה היו התרפים אשר גנבה רחל‬
‫וגם צאן ובקר וגמלים וחמורים היו לו מאתי הרבה מאד עד אין‬ ‫מאביה ‪ :‬ותגנוב רחל א ת התרפים ההם אשר ת״ה מכ^ן ידפנו טעם גניבת‬
‫מספר ג ם כסף וזהב הרבה ‪ :‬ויהי כראותו כי עצם חיד־יו ויעזוב‬ ‫לאכיה כעבור א שר לא ידע לכן מהם אנה‬
‫אותי כאשר הלכתי לגוז צאני ויקם ויברח בהחבא ‪ :‬וישא א ת נשיו‬ ‫דרך הלך יעקב ‪ :‬ויבא לכן אל ביתו וישאל על וקשה כי חי ספשה אותם‬
‫ואת בניו על הגמלים וינהג א ת כל מקנהו ואת כל רכושו אשר‬ ‫הלו‬ ‫יעקכ וביתו ואין ושקש לכן א ת תיפיי ל י ע י‘‬
‫רכש בארצי וישם פניו ללכת אל יצחק אביו ארצה כנען ‪ :‬ו ^ א‬ ‫אנה הלך יעקב ולא ‪ 0‬צא ‪ :‬וילך אל תרפים יעקב בחושבה כי אז בעת‬
‫נטשני לנשק לבני ולבנותי וינהג א ת בנותי כשבויות חרב ויגנוב‬ ‫ההיא אין לה עוד תרסיס‬ ‫« ך ך ן‬ ‫ף ן ^ ‪ ,‬ך ן‬ ‫אחרים‬
‫אחרים וביני ביני ימלט יעקב‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י׳‪-‬י י‬ ‫ייי״י‬
‫גם א ת ארהי ויברח ‪ :‬ועתה הנה עזברזיהו בהר נחל יבוק ה ו א‬ ‫מאתו ארצה כנען אל אביו‪ :‬ויקם לבן בעת‬
‫וכל אשר לו לא חסר דבר ‪ :‬אם יש א ת נפשך ללכ ת אליו לך ושם‬ ‫ההיא ויקח את אחיו ואת כל עבדיו ויצא וירדוף את יעקב וידבק‬
‫תמצאהו ועשית לו כאשר תאוה נפשך ‪ :‬ויבאו מלאכי לבן ויגידו‬ ‫אותו בהר גלעד ‪ :‬ויאמר לבן ליעקב מה זאת עשית לי לברוח‬
‫לעשר א ת כל הדברים האלה ‪ :‬וישמע עשו א ת כל דברי מלאכי‬ ‫ותגנוב א ת לבבי ותנהג א ת בנותי ואת בניהן כשבויות חרב ‪ :‬ולא‬
‫לבן ויחר אפו על יעקב מאד ויזכור את שנאתו וחמתו בערה בו ‪:‬‬ ‫נטשתני לנשק להם ולשלהם בשמחה ותגנוב ארה אלהי ותי^ך ‪:‬‬
‫וימהר עשו ויקח א ת בדו ואת עבדיו ו את כל נפשות ביתו ששים‬ ‫ויען יעקב א ת לבן לאמר כי יראתי פן תגזול א ת בנותיך מאתי‬
‫איש ‪ :‬וילך ויקכוץ ארת כל בני שעיר החורי וכל אנ שי ה ם שלש‬ ‫ועם אשר תמצא ארה אלהיך ימורה ‪ :‬ויבקש לבן א ת ה ת ר פי ם‬
‫מאות וארבעים איש ‪ :‬ויקח א ת כל המחנה הזאת ארבע מאורת‬ ‫וימשש בכי־־‘ ה א ה לי ם אשר ליעקב ובבד־־‘ כ לי ה ם ולא מצא ‪:‬‬
‫איש שולף חרב דלך לקרא ת יעקב להכות אותו ‪ :‬ויחלק עשו א ת‬
‫ויאמר לבן ליעקב לכה ונכרתה יחד ברית והיה לעד ביני וכימך ‪:‬‬
‫כל המחנה הזאת לשבעה חלקים ‪ :‬ויקח א ת בניו ואת כל נפשות‬
‫אם תענה א ת בנותי ואם תק ח נשים על בנותי אלהים יהיה עד‬
‫ביתו ששים איש לראש א חד ויתנם ביד אליפז בנו הבכור ‪ :‬ואת‬
‫כיני וכיניך בדבר הזה ‪ :‬ויקחו אבנים ויעשו גל ויאמר לבן הגי^‬
‫ששה ראשים הנשארים נתן ביד ששה בני שעיר החורי וישם כל‬
‫ד־זזה עד כיני וביניך היום על כן קרא שמו גלעד ‪ :‬ויזבחו יעקב‬
‫איש ואיש מהם על תולדותיו ועל בניו ‪ :‬ותלך כל המחנה הזאת‬
‫כאשר היא וילך עשו בתוך כלם ל קר א ת יעקב ויוליכם במרוצה ‪:‬‬
‫ולבן זבח בהר ויאכלו ש ם על הגל וילינו שם בהר ‪ :‬וישנם לבן‬
‫ומלאכי לבן יצאו מאת עשו וילכו ארצה כנען ויבאו בית רבקה‬ ‫ויקם בבקר ריכך עם בנותיו וישק אתהן וילך למקומו ו ג ם יעקב‬
‫אם יעקב ועשו ‪ :‬ויגידו לרז לאמר הנה עשו בנך ערך לקרארת‬ ‫הלך לררכו ‪ :‬ויהי כאשר שב לבן אל ארצו וימהר וישלח א ת בעור‬
‫יעקב אחיו אר ב ע מאות איש בי שמע אשר הוא בא וילך להלחם‬ ‫כנו והו^‪ 6‬בן שבע עשרה שנה ועמו ^>ביחורף בן עוץ בן נחור‬
‫עמו‬ ‫ע מ ה ם עשרה אנשים ‪ :‬וימהרו וילכו ויעברו‪.‬הדרך לפני יעקב‬
‫ויבאו‬
‫‪95‬‬
‫פרשת וישלח‬ ‫‘י‬ ‫מח‬ ‫פרשת ויצא‬
‫עמו ולהכותו ולקחת ב‪ S‬אשר לו ‪ :‬ותמהר ותשלח רבקה אניצןים‬
‫וסלחתי להגיד א ת כל אלה לאדוני למצוא חן בעיניו ‪ :‬ו^מען א׳‪ 8‬ר‬
‫מעכדי יצחק שבעים ו ש תי ס איש לקראת יעקב בררך כי אמרה‬
‫לא יחשוב אדוני כי קניתי חיל או עמדה לי כדכת אבי אשד בדך‬
‫ןיסולי י ל ח ם עשו בררך במוצאו אורהו ‪ :‬וילכו המלאכים האלה‬
‫אותי ‪ :‬ולכו המלאכים ההם אל עשו וימצאו א״ה נזה מינן ^‪1‬מי‪ 1‬עס לגן‬
‫לקרא ת יעקב בררך ויפגעו בו בדרך הנ חל נגד מעבר נחל יבוק ‪i‬‬
‫מ־״יאית^יל^ ה' ה ד »י‬ ‫אותו בקצה ארץ אדום י׳ילו ייוי א ״‬ ‫ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה זה מאת האלהים לעזור לי ויקרא‬
‫ועסו ארבע מאות אי׳צ‪ 8‬שול־*ף חרב מבד וחמור אמר כמה וכמה זמן‬
‫יעקב א ת ש ם המקום ההוא מ חגי ם ‪ :‬ויכר יעקב א רז כל אנשי‬
‫״^יק ‪ f‬״’י‬ ‫׳^עיר החורי ‪ :‬ויגידו מלאכי יעקב לעשו את‬
‫אביו וישק להם ויחבק להם ויבך עמהם וי שאלם יעקב על אביו‬
‫כל דברי יעקב אשר דבר אליהם אל עשו ‪ :‬ויען ע׳שו אותם בגאות‬
‫ובוז ויאמד אליהם הלא שמעתי והלא הוגד לי א ת אשר עשרת‬
‫ועל אמו ויאמרו ש לו ם ‪ :‬ויאמרו המלאכים ה א ^ ה אל יעקב כי‬
‫יעקב אל לבן אשר גדלו בביתו ויתן לו את בנותיו לנשים ויולד‬ ‫רבקה אמך שלחה אותנו אליך לאמר ‪ .‬שמעתי כני כי עשו אחיך‬
‫בנים ובנות ויפרוץ בחיל ובעושר מאד בבירת לבן מאתו ‪ :‬וירא‬ ‫יצא לקראתך בדרך עם אנשים מבני שעיר החורי ‪ :‬בני שמע בקולי‬
‫כי עצם חילו וכי רב עושרו ויברח הוא וכל אשר לו מכירת לבן‬ ‫וראה בעצתך מה תעשה והיה בבואו אליך התחנן לו ואל הדבר‬
‫וינהג בנות לכן כשכויות חרב מאת פני אביהן ולא הגיד לו ; וגם‬ ‫אליו קשות ותן לו ברכ ה מאשר תמצא ידך ומאשר חנן אלהים‬
‫לא ללבן עשה זאת יעקב כי גם לי עשה כזאת ויעקכני פ ע מי ס‬ ‫אותך ; והיה כאשד ישאלך על כ ^ דברך ואודותיך אל הס תר‬
‫ואדום ‪ :‬ועתה הנני באתי היום בסחנותי לקראתו ועשיתי לו א ת‬ ‫ממנו דבר ‪ :‬אולי ישוב מחרון אפו עליך והצלת את נפשך אהה וכל‬
‫אשר היה עם לבבי ‪ :‬וישובו המלאכים ויבאו אל יעקב ויגידו לו‬ ‫אשר לך כי עליך הדבר לגדלו כי הוא אחיך הגדול ‪ :‬ויהי כשמוע‬
‫לאסר באנו אל אחיך א ^ עשו ונגד לו ארת כל דבריך וכזארת‬ ‫יעקב א ת דבדי אמו אשד דברו אליו המלאכים ויוסף יעקב דשא‬
‫וכזאת השיבנו והנה הוא בא לקר אתך בארב ע מאות איש ‪ :‬ע תה‬ ‫א ת קולו ויבך בכי גדול ‪ :‬ויעש כאשר צוה אותו אמו ב ע ת ההיא ‪:‬‬
‫ד ע וראה מה תעשה והתפלל לפני אלהיך להצילך ממנו ‪ :‬וידתי‬
‫כשמוע יעקב את דברי אחיו אשר דבר אל מלאכי יעקב ויי רא‬ ‫יעקב‬ ‫פרשת‬
‫יעקב מאד ויצר לו ‪ :‬ויתפלל־־" יעקב אל יי אלהיו ויאמר א נ א יי‬ ‫א״ה בזה מובן כי איזר ססגעו‬ ‫ו י ש ל ח יעקב ב ע ת ההיא מלאכים אל עשו‬
‫אלהי אבי אברהם ויצחק את ה אמרת לי בצאתי מבית אבי לאמר ‪:‬‬ ‫אחיו ארצה ש^יי ליויאתי ולי בר מל™ ‪t o‬״ ‪ t f i‬מ״?‬
‫אני יי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק לך אתן א ת הארץ הזאת‬ ‫אליו דברי החנונים ‪ :‬ויצו אות□ לאמר כה באזני כלבאלא כי כגרהיה בא‬
‫ולזרעך אחריך ‪ :‬ושמתי א ת זרעך ככוכבי השמים ופרצה לארבע‬ ‫תאטרון לאדוני ר׳;׳שו כה אמר ע ב י ו י ע ק נ‬
‫רוחות השמים ונכרכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך ‪ :‬ותקם‬ ‫אל יחשוב ארוני כי ע מ ד ה לי ברכת *יןבי צואת רנקה יזמו על ‪0‬ל‪1‬מ׳ ‪:‬‬
‫א ת דבריך ותתן לי עושר ובנים ומקנה ככל אשר היה עם לבכי‬ ‫אשר ברך אותי ‪ :‬כי עם לבן הייתי זה עשרים שנה וירימני ויחלף‬
‫נ ת ת לעבדך וכל אשר שאלתי ממך נתרת לי לא חסרתי דבר ‪:‬‬ ‫א ת משכורתי עשרת מונים ככל אשר הוגד לאדוני ‪ :‬ואעבוד אוהו‬
‫ותאמר אלי אחרי כן שוב אל אבותיך ולסולררחך ואיטיבה עוד‬ ‫כביתו עבודה קשה מאור וירא אלהים עניי ועמליי ועיעכפי אחרי‬
‫עמך מאד ‪ :‬ועתה הנני באתי ותצילני מלבן ואפול ביד עשו אחי‬ ‫כן ויתננו ל ר ח מי ם ולחן בעיניו ‪ :‬ויהי לי שור וחמור צ אן ועבד‬
‫ויהרגני אם על בנים ‪ :‬עתה יי אלהים הצילני נא גם מיד עשו אחי‬
‫ושפחה אחרי כן מח מלת אלהים עלי ומחסור הגדול ‪ :‬ועתה הנני‬
‫בי ירא אנכי סמנו מאד ואם אין צדקה כי עשה עסי למען אברהם‬
‫באתי אל ארצי ואל מקומי אל אבי ואל אמי אשר בארץ כנען ־‪.‬‬
‫אבי‬
‫ושלחתי‬
‫מט ”‬ ‫פחעת וישליח‬
‫פרשת וישל*ח‬ ‫‪98‬‬
‫אבי ‪ i prcn‬בי אני יד;ןתי בי בחסדך וברחמיך קניתי א ת החיל‬
‫ע׳שתה להם המחנה הראעןונה‪ :‬ויעזבוהו עוד ללכת והנה המחנה‬ ‫הזהו עהה הצילני נא היום הזה בחסדך וענני ‪ :‬ויכל יעקב לה תפלל‬
‫השלישית באה לקראתו ויבהלוהו ויפול עשו עוד מעל והסוס ‪:‬‬ ‫אל יי דהץ א ת העם אשד אתו והצאן והמקנה לשתי מחנות ‪ :‬ויתן‬
‫ותצעק עליו כל המחנד־ן ויאמרו הל^ה ן^נחנו עבדי יעקב ע בד‬ ‫החצי כיד דמשק בן אליעזד עבד אבדהם למחנה עם בניו ‪ :‬ואת‬
‫אלהים ומי יוכל לעמוד נגדנו ; ויעש עש‪ 1‬עוד אותם לאמר אהה‬ ‫החצי נתן ביד אלינוס בן אליעזד אחיו למחנה עם בניו ‪ :‬ויצו אותם‬
‫אדוני יעקב אדוניכם אחי הוא וזה עשרים שנה לא ראיתי פניו ‪:‬‬ ‫לאמר התרחקו במחנותיכם זה מזה מאד ואל תתקרבו זה לזה‬
‫ואשמע היום כי בא ואלך לראותו היום ותעשו אלי כמעשה הזה ‪i‬‬
‫מאד ‪ :‬והיה אם יבא עשו אל מחנה אחת והכה אותה והיה המחנה‬
‫ויענו אוהו ויאמרו אליו חי יי כי לולא יעקב אשר אמררת אחיך‬
‫ה אחרות הרחוקה ממנה לפליטה מי ת ‪ :‬וילן א״ה בזהמובןמס״ה והיה‬
‫הוא לא השארנו ממך ומאנשיך שריד‪ 1‬ואולם בעבור יעקב אשר‬
‫א מ ר ת אחיך הו<ס לא נעשד־ו לך ולאנשיך דבר ‪ :‬ותעבור גכם‬ ‫יעקב‬
‫המחנה השלישית מאתם וילך עוד לדרכו הוא ואנשיו ל ק ר א ת‬ ‫כד־י הלילה ההוא על החיל ועל בניו ‪ :‬וישמע הנשאר לפליטה והרי‬
‫יעקב ‪ :‬והנה המחנה הרביעית באה לקראתו ויעשו גם הם ד־יו‬ ‫^^^^^וע״כ פ^^ר^׳^ל‬ ‫יי א ת תפל ת יעקב ביום ההוא‬
‫ולאנשיו כאשר עשו לו הרא שונות ‪ :‬וירא עשו א ת כל הרעה‬ ‫בעות חחיא מיד עשו אחיו ‪ :‬וישלח יי שלשה על ברחו שאלחם עמו‬
‫אשר עשו לו ארבעה המלאכים ההם ולאנשיו ויירא מאד מפני‬ ‫ע^באצריו^אלא כיש‪2‬‬ ‫מלאכים ממלאכ' ‪°‬יי ^‬
‫יעקב אחיו וילך לקראתו ב שלום ‪ :‬ויכס עשו א ת שנ א ת יעקב‬ ‫אליו ׳‪ .‬וידמו המלאכים האלה לפני עשו ואנשיו ב׳ המחנות זה רחוק מזה‬
‫ממנו כי ירא מאד לנפשו מפני יעקב אחיו ‪ :‬כי חשב כי הארבעה‬ ‫כאלפים ומאות אנשים רוכבים על סוסים ויחגרו‬
‫המחנות אשר פגע כי עבדי יעקב הם ‪ :‬ויעקב לן בלילה ה ה ו א‬ ‫כל כלי מלחמה ויתחלקו לארבעה מחנות לארבעה ראשים בעיני‬
‫עם עבדיו בטחנותיו ויתיעץ עם עבדיו לתת לעשו א חיו מנחה‬ ‫עשו ובעיני כל אנשיו כאשר נדמה בעיניהם ; ותלכנה אליהם המחנה‬
‫מכל הבא בידו ומכיה׳* מקנהו ויעש כן ; ויקם יעקב בבקר ה ו א‬ ‫האחת וימצאו א ת עשו וארבע מאות איש אשר אתו הולך ובא‬
‫ואנשיו ויבחרו מכל המקנה מנחה לעשו ‪ :‬ואלה מהפר כל המנחה‬ ‫לקראת יעקב אחיו ‪ :‬ותרץ המחנה ההיא לקר א ת עשו ואנשיו ויבהלו‬
‫אשר בחר יעקב ממקנהו לתת לעשו אחיו ‪ :‬ויבחר מכל ה צ אן‬ ‫או ת ם וי פו ^ עשו מעל הסוס בבהלה ויפוצו מעליו כל־*• אנשיו‬
‫ארבע מאות וארבעים צאן ‪ :‬ויבחר מן הגמלים והחמורים שלשים‬ ‫במקום ההוא כי יראו מאד ; ותצעק ע^יהם כל המחנה בברחם‬
‫ושלשה ומן הבקר בחר חמשים בקר ‪ :‬וישם א ת ה ב ^ לעשרה‬ ‫מעל עשו ‪ :‬ויענו כל אנשי המלחמה בקול רם לאמר ‪ :‬הלא אנחנו‬
‫עדרים וית! כל מין אל מינו ויתנם ביד עשרה מעבדיו עדר עדר‬
‫עבדי יעקב ע ב ד האלהים ומי יובל־• לעמוד נגדנו ‪ :‬ויאמר עשו‬
‫?־־‘ בדו ‪ :‬ויצום ויאמר אליהם הרחיקו לכם זה מזה ושמתם ריוח‬
‫אליהם אהה אדוני יעקב אדוניכם אחי הוא וזה לי עשריםי שנדה‬
‫בין עדר ובין עדר ‪ :‬והיה כי יפגש אתכם עשו ואשר אתו ושאלו‬
‫ד־״א ראיתיו ואלך לראותו היום הזה ותעשו אלי כלכם כמעשדה‬
‫אתכם לאמר למי אתם ואנה תלכו ולמי כל אלה אשר לפניכם‬
‫ו אמ רת ם אלי ה ם עבדי יעקב אנ חנו ונלך ל ק ר א ת עשו א חיו‬ ‫הזה ‪ :‬ויענודהו המלאכים לאמר חי יי כי לולי יעקב אשר אמרת‬
‫לשלום והנה יעקב בא אחרינו ‪ :‬ואשר לפנינו מנחה היא שלוחה‬ ‫אחי הוא לא השארנו ממך ומאנשיך איש אולם בעבור יעקב לא‬
‫מאת יעקב אל עשו אחיו ‪ :‬והיה כי יאמרו אליכם למה יאחר הוא‬ ‫נעשה לכם דבר ‪ :‬ותעבור המחנה הזאת מאת עשו ואנשיו ותלך‬
‫אחריכם ללכת לקראת אחיו לראות א ת פניו ‪ :‬ואסרהם אליהכי‬ ‫לה ‪ :‬ועשו ואנשיו הלכו מאתם כמהמלך פרסה והנה המחנה השנית‬
‫אך‬ ‫ב^‪ 1‬ה לקראתו בכל כלי חרב ויעשו גם הם לעשו ואנשיו כ^^שר‬
‫ע״‪ 2‬תה‬ ‫יג ‪13‬‬
‫‪99‬‬
‫נ‬ ‫פרשת דשלח‬
‫פרשת ד^עלח‬ ‫“״י‬ ‫אך הנה הוא בא אחרינו לקראת אחיו כשמחה כי אמר אכפרה‬
‫טחנה יעקב לפני עשו ואנשיו וירא עעו א ת כל המחנה ויאמר אל‬ ‫פניו במנחה ההולכת אליו ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני ‪:‬‬
‫יעקכ מאץ לך כל המחנה הזאת ואשר פגשתי א״ה נו? אני מנין מס״ה נל‬ ‫ותעבור כל המנחה הזאת ביד עבדיו ותלך לפניו ביום ההוא והוא‬
‫” ™^הי ‪ 1‬״י' ”צנע‬ ‫אמש ‪ :‬ויען יעקב א ת עשו י א מ ר ל ט ״ ״‬ ‫לן בלילה ההוא ע ם מחנותיו על שפת נחל יבוק ‪ :‬וי ק ם בחצי‬
‫בעיניך א תני הוא אשר חנן אלהים א ת עבדך‪ :‬ואומרו אשר פנסתי ר״ל‬ ‫הלילה ויקח את נשיו ואת שפחותיו וארה כל אשר לו ויעבירם‬
‫ותכא ה מנ ח ה לפני עשו ויפצר יעקב כע׳»ו ”’ י כ “ ‪;".‬״' ‪4‬‬ ‫בלילה ההוא את מעבר יבוק ‪ :‬ויהי כאשר העכיר את כל אשר‬
‫דוקה ‪:‬‬ ‫לאמר קח נא את מנחת' אשר הובאת לאדוני‬ ‫לו אל הנחל ויותר לבדו ויפגשהו איש ויאבק האיש עמו בלילדה‬
‫מאתי ‪ :‬ויאמר עשו למה זה אחי יהי לך אשר לך ‪ :‬ויאמר יעקב עלי‬ ‫עד עלות השחר ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו ‪ :‬ויהי בעלות‬
‫אנכי ל ת ת לך א ת כל אלה אחרי אשר ראיתי את פניך כי עודך חי‬ ‫השחר ויעזוב האיש את יעקב שם ויברכהו וילך לו ‪ :‬ויעקב עבר‬
‫בשלום ‪ :‬וימאן עשו לקחת המנחה ויאמר אליו יעקב בי אדוני אם נא‬ ‫את הנחל בעלות השחר והוא צולע ע ^ ירכו ‪ :‬ויזרח לו השמש‬
‫מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות‬
‫כאשר כלה לעבור א ת הנחל ויבא עד מקום מקנהו ובניו ‪ :‬וילכו‬
‫פני אלהים ותרצני ‪ :‬ויקה עשו א ת המנחה ההיא ונם כסף וזהב‬
‫עד חצות היום ויהי ה ם הולכים והמנחה עברה לפניהם ‪ :‬וישא‬
‫וברולח נתן יעקב לעשו ויפצר בו ויקח ‪ :‬ויחלק עשו את כל המקנה‬
‫יעקב א ת עיניו וי ר א והנה עשו ב א מרחוק ועמו אנשים ר בי ם‬
‫אשר במנחה ויתן חציה לאנשיכם אשר באו אתו כי בשכר באו‬
‫וחציה נתן ביד בניו ‪ :‬וג>ה הכסף ואת הזהב ואת הבדולח נתן‬ ‫א ר ב ע מאורח איש ויירא יעקב מאד מאחיו ‪ :‬וימהר יעקב ויחץ‬
‫ביר אליפז בנו בכורו ‪ :‬ויאמר עשו ליעקב נעמוד א תך ונלכה לנו‬ ‫א ת בניו על נשיו ועל שפחותיו ואת דינה בתו נתן בתיבה א ח ת‬
‫לאט אתך עד בואכה עמי אל מקומי לנור שם שנינו יחד ; ויען‬ ‫ויתנה ביד עבדיו ‪ :‬ויעבור והוא ד־יפני בניו ונשיו י^קראת אחיו‬
‫יעקב ארח אחיו ויאמר כן אעשה כאשר ן>עדוני דובר אלי ‪ :‬אף‬ ‫וישתחו ארצה הלוך והשתחוה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו ‪:‬‬
‫אדוני יודע כי הילדים בני רכים והצאן והכקר ועולליהם אשר אתי‬ ‫ויתן אלהים את יעקב לחן ולר ח מי ם בעיני עשו ואנשיו כי שמע‬
‫לאט ילכו ‪ :‬והיה כי ילכו במרוצה ומתו כלם כי א תה ידעת א ת‬ ‫אלהים אל תפלת יעקב ‪ :‬ותפול יראת יעקב ופחדו על עשו אחיו‬
‫משאם ואת טרחם ‪ :‬ולכן יעכור נא אדוני לפגי עבדו ואני אלכה‬ ‫כי ירא עשו מיעקב מאד ע ^ אשר עשו מד־״אכי אלהים ל׳־־־עשו‬
‫לי לאט בעבור הילדים והצאן עד אשר אבוא אל אדוני אל מקומו‬ ‫ותהפך ח מת עשו ל ר ח מי ם על יעקב ‪ :‬וירא עשו ארח יעקב רץ‬
‫שעירה ‪ :‬ויאמר עשו אל יעקב האצינה עמך מן העם אשר אתי‬ ‫לקראתו וירץ גם הוא לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו‬
‫לעזרך בדרך ולשאת א ת טרחך ואת משאך ויאמר למה זה אדוני‬ ‫ויבכו ‪ :‬וגם כל־־־ האנשים אשר באו עם עשו נתן האלהים יראה‬
‫אמצא חן בעיניך ‪ :‬הנה אנכי בא אליך שעירה ל שבת ש ם יחד‬ ‫ורחמים בלבם על יעקב וישקו א ת יעקב גם הם ויחבקוהו ‪ :‬ו ג ם‬
‫כאשר דברת ואתה לך לך עם אנשיך כי הנני בא אחריך ‪ :‬ויעקב‬
‫אד־ייפז בן עשו וארבערת אחיו בני עשו בכו■ ע ם יעקב וישקוחו‬
‫אמר כדבר הזח אל עשו למען הרחיק מעליו ארח עשו ואת כל‬
‫ויחבקוהו כי נפלרח ירארח יעקב עד־־‘ בלם ‪ :‬וישא עשו את עיניו‬
‫אנשיו ואחר ילך יעקב בית אביו ארצה כנען ‪ :‬וישמע עשו בקול‬
‫יעקב וישב עשו עם ארבע מאות איש אשר אתו לדרכם אל שעיר ‪:‬‬
‫וירא א ת הנ שי ם ואת היל די ם כני יעקב הולכי ם ^ןחרי יעקי‬
‫ויעקב וכל אשר לו הלך ביום ההוא ער קצה ארצה כנען בגבולה‬ ‫ומשתחוים בדרך אל עשו ‪ :‬ויאמר עשו אל יעקב מי אלה לך אחי‬
‫רי׳צב שם ימים ‪ :‬ויהי מימים ויסעיעקב מגבול הארץ ויבאו כארץ‬ ‫הבניך ה ם או עבדיך ‪ :‬ויען יעקב א ת עשו ויאמר בני הם אשר‬
‫שלם‬ ‫חנן אלהים ארת עכדיך ‪ :‬ויהי כדבר יעקב אל עשו אחיו וותגיע‬
‫מחנה‬
‫נא י״י‬ ‫לפח‪6‬ת‬
‫פרשת וישלח‬ ‫‪102‬‬
‫שלם היא עיר שכם א^צ‪ 8‬ר בארץ כנען ויחן א ת פני העיר ‪ :‬ויקן א ת‬
‫מאומה ובניו היו רועים א ת מקנהו בשדה ויחריען יעקב עד בואם ‪:‬‬ ‫חלקת השרדה אשר שם מארת בני השור אנשי הארץ בחסשר־ן‬
‫וישלח יעקב טרם באו בניו שת♦ נערות מבנות עבדיו לשמור א ת‬ ‫שקלים ‪ :‬ויבן לו יעקב בית שם ויט שם אהלו ולמקנהו עשה סוכרת‬
‫דינה בבית שכם ולשבת א ה ה ‪ :‬ושכם שלח שלשה אנשים מרעיו‬ ‫על כן קרא שם המקום ההוא סוכות ‪ :‬וישב יעקב בסוכות ימיכם‬
‫אל חמור כן חדקם בן פרד אביו לאמר קח לי א ת הנערה הזאת‬ ‫שנה וששה ח ר שי ם ‪ :‬בעת ה ה י א יצאו מנשי יושבי הארץ עיר‬
‫לאשה ; ויבא חמור בן חדקם החוי בית שכם בנו וישב לפניו ‪:‬‬ ‫שכם לחול במחולות ולשמוח ב שמחת בנות אנשי העיר ‪ :‬וירהי‬
‫ויאמר חמור אל שכם כנו האין בבנות עמך אשה אשר הקח אשה‬ ‫בצאתן ותצאן רחל ולאה נשי יעקב עם שפחותיהן לראות ב שמחת‬
‫עב רי ת אשר לא מעמך היא ‪ :‬ויאמר שכם אליו אותה קח לי כי‬ ‫בנוה העיר ‪ :‬ותצא גם דינה ב ת יעקב עמהן א״ה בזה מתורצת קוסיא ת׳ כי‬
‫ד־זיא ישרה בעיני ‪ :‬ויעש חמור כדבר בנו כי ד־זוא נכבד מן>כד‬ ‫ויראו א ת בנות העיר וישבו שם לפני בניי‘ ל־יהזהי ’‬
‫בעיניו ‪ :‬ויצא חמור אל יעקב לדבר אתו בדבר הזה ‪ :‬ויהי בצאת‬ ‫ד־־׳עיר ‪ :‬וכל־־" אנשי העיר עומדים עליהם בנזיקין כ״ס להניחה לראות את‬
‫המור מבית שכם בנו טרם בואו אל יעקב לדבר אתו והנה בני‬ ‫’;״‪°‬‬ ‫י“ ״‬ ‫לראות בשטחתם וכל גדולי העיר שם ; וגם‬
‫יעקב באו מן השרה כאשר שמעו א ת הדבר הזה אשר עשה שכם‬ ‫ש כ ם בן חמור נ שי א ה א ר ץ עומד ש ם וכמעט שאין להאשים כ״כ‬
‫בן חמור ‪ :‬ויתיעצו האנשים מאד על הדבר הזה ויחר להם מאד‬
‫ל ר או ס ‪ :‬וירא ש כ ם א ת דינה ב ״‬
‫על אודות אחותם ויבואו כלם בהרי אף טרם עת האסף המקנה ;‬
‫יושבת עם א מ ה לפני בנות העיר ותישר כ• אס לראות מכנותיהס הלא‬
‫ויבאו וישבו לפני אביהם וידברו אליו בחרי אף לאמר הלא משפט‬
‫מות לאיש ההוא ולביתו ‪ :‬כי יי אלהי כל הארץ צוה את נח ואת‬ ‫יעיי הל״ ע״ה ^י־ ״״ ‪C n n‬‬ ‫הנערה בעיניו מאד ‪ :‬וישאל שכם‬
‫ואת אנ שיו לאמר ב ת מי הנ ע ר ה ההיא שעושים ברחוב העיר בפומבי *‬
‫בניו לבלתי יגזול ולבלתי ינאף איש עד עולם והנה שכם גזל ונאף‬
‫־‬ ‫היושבת בין הנשים אשר לא ירעתי אותה‬
‫א ת אחותנו ואין דובד אליו דבר מכל אנשי העיר ‪ :‬הלא ידעתם‬
‫בעיר הזאת ‪ :‬ויאמרו אליו זאת ב ת יעקב בן אברהם העברי היושב‬
‫אס לא שמעתם כי משפט מות לשכם ולאביו ולכל העיר בדבר‬
‫אשר עשה ‪ :‬ויהי הם מדברים לפני אביהם א״ה בזה מתורצת קושיא אחת‬
‫בעיר הזאת זה ימים ‪ :‬ותשמע כי בנות הארץ יצאו לשמוח ותצא‬
‫עם אמה ועם שפחותיה ותשב בתוכם כאשר ראיתי ‪ :‬וירא שכם‬
‫בדכר הזה והנה חמור אגי שכ ם בא יייבי ‪1‬־ע‪.‬י‬
‫להם למחות ‪:‬‬ ‫אל יעקב אל דברי שכם בנו על או ת ת דינה‬ ‫א ת דינה ב ת יעקב ויהי הוא רואה אותה ונפשו נקשרה ברינה‬
‫וישב לפני יעקב ולפני בניו ‪ :‬וידבר חמור אליהם לאמר שכם בני‬ ‫וישלח ו ק ה ה בחזקה ‪ :‬ותבא דינה בית שכם ויאחוז בה כחזקה‬
‫חשקה נפשו בכתבם תנו נא אותה לו לאשה ; והתחתנו אותנו‬ ‫וישכב אותה ויענה וי א ה ב ה מאד ויושיבה בביתו ‪ :‬ויבאו ויגידו‬
‫אדת בנותיכם תתנו לנו וארח בנותינו ניתן לכם וי שבת ם אתנו‬ ‫ה ד ב ר ליעקב וישמע יעקב כי ט מ א שכם א ת דינה בתו וישלח‬
‫בארצנו והיינו לעס אחר בארץ ‪ :‬כי הנה ארצנו ר חבת ידים היא‬ ‫יעקב שנים מעבדיו להביא א ת דינה מבית שנם וילכו ויבאו בית‬
‫שבו וסחרוה והאחזו בה ועשיתם בה כל חפצכם ואין דובר אליכם‬ ‫שכם לקחת את דינה משם ‪ :‬ויהי בבואם ויצא שכם אליהם ע ם‬
‫דבר ; ויכל חמור לדבר אל־* יעקב ואל בניו והנה שכם בנו ב א‬ ‫אנשיו ויגרשום מביתו ולא נתנום לבא לפני דינה אך ישב שכם‬
‫אחריו וישב לפניהם ; וידבר שכם לפני יעקב ובניו לאמר אמצא‬ ‫א ת דינה וינשקה ויחבקה לעיניהם ; ויבאו עבדי יעקב ויגידו לו‬
‫חן בעיניכם אשר ת תנו אלי בתכם ואשר תאמרו אלי אעשה לה ‪:‬‬ ‫לאמר בבואנו וינרשנו הוא ואנשיו וכזאת וכזאת עשה שכם לרינה‬
‫הרבו עלי מאד מוהר ומתן ואתנה ואשר רתאמרו אלי אעשדיו‬ ‫לעינינו ‪ :‬וידע עוד יעקב כי ט מ א ש כ ם את בתו אך ד־״א דבר‬
‫ואשר‬ ‫מאומה‬
‫‪103‬‬
‫נב‬ ‫פרשת וי׳‪8‬לח‬
‫‪104‬‬
‫פרשת וישלח‬ ‫ואשר ימרה א ת פיכם ימות ותנו לי את הגערה ל־יא׳טה ‪ :‬ויענו‬
‫ל תת א ת נ תנו לאיש איפר לו ערלה כי חרפה היא לנו ‪ :‬אך מ א ת‬ ‫שמעון ולוי את חמור ון>ןת שכם בנו במרמדז ^ א מ ר כל אשר‬
‫נאות לכם רחת ל ב ם א ח בתנו ולקחת לט א ח כנותיבם וישכנו‬ ‫דברתם אלינו כן נעשה לכם והנה אחותיגו כביתכם ; אך הרפו‬
‫אתכם והיינו לעם אחד כאשר דברתם ‪ :‬אם תשמעו ותאבו אלינו‬ ‫ממנו ער אשר נשלח אל יצחק אכינו על הדבר הזה ‪ :‬כי לא נוכל‬
‫להיות כמונו לחמול לכם כל זכר כאשר אנחנו נמולים ‪ :‬ואם לא‬ ‫לעשות דבר בלתי דברו ‪ :‬כי הוא ידע את דרכי א ב ר ה ם אבינו‬
‫רזשמעו אלינו ל ה מו ^ כמונו כ<זשר צוינו אנחנו ובאנו אליכם‬ ‫והיה הדבר אשר יאמר אלינו והגדנו אליכם לא נכחד מכם דבר ‪:‬‬
‫ולקחו את בתנו מאתכם והלכנו ‪ :‬וישמעו שכם וחמור אביו את‬ ‫ושמעון ולוי דברו את הדבר הזה אל שכם ואל אביו למען מצוא‬
‫דברי בני יעקב וייטב הרבר בעיניהם מ<ןר ‪ :‬וימהר שכם וחמור‬ ‫עלילה ולבקש עצה מה לעשות אל שכם ואל עירו בדבר הזד־; ‪:‬‬
‫אביו לעשות אה דברי בני יעקב כי חפץ שכם בדינה מאד ונפשו‬ ‫ויהי כשטוע שכם ואביו את דברי שמעון ולוי אליהם וייטב בעיניהם‬
‫דבקה בה ‪ :‬וימהרו שכם וחמור אביו וילכו אל שער עירם ויאספו‬
‫ויצאו שכם ואביו וילכו אל ביתם ‪ :‬ויהי בלכתם וידברו בני יעקב‬
‫את כל אנשי עירם וידברו אליהם דברי בני יעקב לאמר ‪ :‬באנו אל‬
‫אל אביהם לאמר ‪ :‬הנה ידעתי כי משפט מות יש לרשעים האלה‬
‫האנשים ההם בני יעקב ונדבר אליהם אה כל אורות בתם ויאותו‬
‫ולעירם כי עכרו א ת אשר צוה אלהינו ן ^ ת נח וג^הת בניו וזרעו‬
‫לנו האנ שים ההם לעשות את כל דברינו וגם הם הגה ופרצנו‬
‫רחבת ידי ם לפניהם וישבו בה ויסחרו אורתה והיינו ל ע ם אחד‬ ‫אחריו ; וגם אשר עשה דהדבר הזה לדינה אחותינו אשר טמי^?‬
‫עמהם בנותם נקח לנו ובנותינו ניתן להם לנשים ; אך בזאת יאותו‬ ‫אותה כי לא תעשה הנבלה הזאת בתוכנו עד עולם ‪ :‬עתה דעו‬
‫לנו האנשים ההם לדבר הזה להטול לנו כל זכר כאשר הם נטולים ‪:‬‬ ‫וראו מה תעשו ובקשו עצה ועלילה מה לעשות להם להמית את‬
‫כאשר צוו מאלהיהם והיה בעשוהינו את כל דבריהם להמול לנו‬ ‫כל יושבי דתעיר הזאת ; ויאמר אליה ם שמעון הנה ל כ ם עצד־־־‬
‫וישבו אתנו וכל מקניהם וקניינם לנו הוא והיינו לעם אחד אתם ‪:‬‬ ‫נכונה אשר ר־זאמרו אלי ה ם להמול ל ח ם כל זכר כאשר אנחנו‬
‫ויהי כשמוע כל אנשי העיר את כל דברי שכם וחמור אביו ויאותו‬ ‫נמולים ‪ :‬ואם לא יחפצו להם בדבר הזה ולקחנו את בתנו מאתם‬
‫להם כל אנשי עירם בדבר הזה ‪ :‬וישמעו להם להמול כי היו שכם‬ ‫והלכנו ‪ :‬והיה כאשד יאבו ריע שות הדבר הזה ועשו אותו והיה‬
‫וחמור אביו נכבדים בעיניהם מ א ר כי ה ם נשיאי הארץ ‪ :‬וידזי‬ ‫בהיותם כואבים ובאנו בחרבנו עליהם על עם שוקט ובוטח והרגנו‬
‫ממחררת וישכימו בבקר שכם וחמור אביו ויקבצו את כל ‪^ i‬נשי‬ ‫להם כל זכד ‪ :‬ותיטב עצת שמעון בעיניהם ויאמדו שמעון ולף‬
‫עירם אל תוך העיר ויקראו אל בני יעקב וימולו להם כל זכר ביום‬ ‫לעשות להם כדבר הזה ‪ :‬ויהי ממחרת ויבאו שכם וחמור אביו‬
‫ההוא ומחרתו‪ :‬ואת שכם ואת חמור אביו מלו ואת חמשה אחי‬ ‫עוד אל יעקב ואל כניו לדבר על אודות ד נה ולשמוע מה ישיבו‬
‫שכם ויקימו וילכו וישב כ ^ ן>ןחר בבירתו ‪ :‬כי מיי היד־־‪ .‬הדבר‬ ‫אותם בני יעקב על דבריהם ‪ :‬וידברו אליה ם בני יעקב במרמה‬
‫הזה לעיר שכם ומאת יי היתה עצת שמעון כדבר הזד‪ .‬למען ת ת‬ ‫לאמד הגד הגדנו את כל דבדיכם לאבינו ליצחק וייטבו דבדיכם‬
‫יי את עיר שכם כיד שני בני יעקב‪ :‬ויהי מספר כל זכר אשר היו‬
‫בעיניו ‪ :‬אך דבד אלינו לאמר כה צוה אכדהם אביו אותו מאת‬
‫בעיר אשר נ מו ^ו שש מאורת וארבעים וחמשה איש והילדים‬
‫אלהינו אדון כל הארץ ; כי כל איש אשר לא מכניו אשד יחפוץ‬
‫מאתים ושבעים וששה ‪ :‬אך חדקם בן פרד אבי חמור וששה אחיו‬
‫לא שמעו אל שכם ואל חמור אביו ולא מלו כי היה דבר בני יעקב‬ ‫לקחת מבנותיו ומל לו כל זכר כאשר אנחנו גמולים ואחר ניתן לו‬
‫נמאם בעיניר‪.‬ם ‪ :‬ויחר אפם מאד על הדבר הזה כי לא שמעו לר‪.‬ם‬ ‫את בתנו לאשר• ‪ :‬עתה הודענו לכם את כ ^ דרכינו אשר דבר‬
‫אנשי‬ ‫‪?^:‬לינו אבינו כי לא נוכל לעשות הדבד הזה אשד דברתם אלינו‬
‫לתת‬
‫נג‬ ‫פרשת רשלרו‬
‫פח‪8‬ת ד׳טלח‬ ‫‪106‬‬
‫אנ״טי העיד ‪ w‬ביום השני ב^;רב וימצאו שמונה יל די ם קטנים‬
‫והיה כא^^ר נמצא א ת חפצנו א׳ער ^עאלנו מ ה ם ו^ןכנו ע לי ה ם‬ ‫אשר לא מלו אותם כי החביאוכם אמותם מפני חמור ושכם כנו‬
‫וע״טינו ל ה ם ארת הדבר אי ט ר רתאמרו אלינו ‪ :‬ועתה חכו‬ ‫ומפני אנשי העיר ; וישלחו אד‪-‬יהם שכם וחמור אביו ל הבי אט‬
‫והתמהמהו עד אשר ירפא בשרנו ונתחזק והלכנו עליהם יחד וע^טינו‬ ‫לפניהם ולמולם וידלגו עליהם חדקם וששת אחיו בחרבותיהם‬
‫להם א ת אשר היה עם לבבינו ולבבכם ‪ :‬ויינה א״ה בזה מתוק כי איד בני‬
‫ויבקשו להמיתם ‪ :‬ויבקשו להמית גם את שכם ואת חמור אביו‬
‫י ״ ל א’נ^^‪ 0‬יל־ה‬ ‫ב ת יעקב שסעה א ת כל הדברים האלה א׳״י‬ ‫ויבקשו להסית גס דינה עסהם על הדבר הזה ‪ :‬ויאמרו א לי ה ם‬
‫המיתום אחר שמלו ורצו‬ ‫דברו ח ד ק ם ואחיו ואת אשר השיבו אותם‬
‫מה המעשה הזה אשר עיעיתם האין בבנות כל אחיכם חבנענים‬
‫חמור ושבם בנו ואנשי עירם ‪ :‬ותמהר ות־עלח ‪0‬־״" ‪1‬״אלא״ ״״ ‪X‬‬
‫נערד־ז אחרת מנערותיה א ש ר ש ‪ S‬ח אביה לרע וחזרו בהם תמה שמשו‬
‫אשה כי תקחו ל כ ם מבנות העברים אשר ל ‪ ^ i‬יד ע ת ם תמוד־״‬
‫והבא להרגך השכם להרגו ‪:‬‬ ‫ל שמרה‬ ‫שלשום ; ותעשו את כל המעשה הזה את אשר לא צוו א ת כ ם‬
‫לאמר ‪ :‬ותלך השפחה ותגר א ת כל דבריהם אל יעקב ואל בניו‬ ‫אבותיכם עד עולם ‪ :‬התחשבו כי תצליחו לכם במעשה הזה אשר‬
‫^ א מ ר כזה וכזה יעץ חדקם ואחיו עליכם וכזאת וכזארת השיבו‬ ‫עשיתם ומה תשיבו ותענו בדבר הזה לאחיכם הכנענים כי יבאו‬
‫להם חמור ושכם ואנשי עירם ‪ :‬ויהי כשמוע יעקב ובניו את הדברים‬ ‫מחר וישאלו ^התכם בדבר הזה ‪ :‬והיה אם ^ א יישר ולא ייטב‬
‫האלה וימלאו חמה וקצף עליהם ויתר אפם עליהם מאד ‪ :‬וישבעו‬ ‫בעיניהם את מעשיכם ומה תעשו לכם על נפשותיכם ועל נפשותינו‬
‫שמעון ולוי ויאמרו חי יי אלתי כל הארץ כי כעת מחר לא ישאר‬ ‫אנחנו אשר לא שמעתם בקולנו*י וכי ישמעו כל יושבי הארץ וכל‬
‫בכל עיר שריר ופליט ‪ :‬ויתחבאו עשרים בחורים ולא מלו וילחמו‬ ‫אחיכם בני חם את מעשיכם לאמר ‪ :‬בעבור אשה עברית ע״טו‬
‫הבחורים ההם עם שמעון ולוי ויהרגו שמעון ולוי מהם שנים ‪ :‬ושנים‬ ‫שכם וחמור אביו וכל יושבי עירם את אשר לא ידעו ולא צוו ם‬
‫ברחו מהם וימלטו וילכו ויבאו אל בארות החמר אשר כעיר ויבקשו‬ ‫אבותיהם עד עולם ‪ :‬אנה תנוסו ואנה ר־זוליכו את חרפתכם כל‬
‫שמעון ולוי ול<ין מצאום ‪ :‬ויוסיפו עוד שמעון ולוי ויתהלכו בעיר‬ ‫הימים לפני יושבי א ‪ p‬כנען אחיכם ‪ :‬ועתה לא נוכל לעמוד בדבר‬
‫ויהרגו כל אנשי העיר לפי חרב לא השאירו שריד ‪ :‬ותהי מהומה‬ ‫הזה אשר עשיתם ולא נוכל לסבול ולשאת את העול הזה עלינו‬
‫גדולה בתוך העיר ותעל צעקת כל אנשי העיר השמימה ויצעקו‬ ‫אשר לא צוו אבותינו לנו ‪ :‬הנה אנחנו למחר והלכנו ואספנו את כל‬
‫כל הנשים וכל הילדים ‪ :‬ושמעון ולוי הרגו כל העיר לא השאירו‬
‫אחינו הכנענים היושבים בכל הארץ ובאנו כלנו יחד ונכה אחכם‬
‫זכר בכל העיר ‪ :‬ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויוציאו‬
‫ואת כל אשר אתם בוטחים עליהם ולא נשאיר להם ולכם שריד ‪:‬‬
‫א ת דינה מבית שכם ויצאו משם ‪ :‬וילכו וישובו בני יעקב ויבאו‬
‫ויהי כשמועחמור ושכם בנו וכל אנשי העיר את דברי חדקם ואחיו‬
‫על החללים ויבוזו א ת כל חילם אשר בעיר ואת אשר ב ש ד ה ‪:‬‬
‫ויפחדו ויראו מאד לנפשם מדבריהם וינחמו על כל אשר עשו ‪ :‬ויענו‬
‫ויהי הם בוזזים א ת כל השלל ויעמדו עליהם כשלש מאות נשים‬
‫וישליכו עליהם עפר ויכום באבנים ויפן אליהם שמעון ויהרוג א ת‬
‫שכם וחמור אביו את חדקם אכיהם ואחיו ויאמרו אליהם כל הדברים‬
‫כלם לפי חרב ; וישב שמעון לפני לוי ויבוזו את העיר ‪ :‬ויבוזו גם‬ ‫אשר דברתם אלינו נכונה הוא ‪ :‬עתה אל תאמרו ותחשבו בלבבכם‬
‫א ת צאן ואת הבקר וכל הבהמה בזזו וגם א ת יתר הגשים ואת‬ ‫כי מאהבת העברים עשינו את המעשה הזה אשר לא צוו אותנו‬
‫הטף ‪ :‬וינהגו א ת כל אלה ויפתחו שער העיר ויצאו ויבואו אד־‘‬ ‫אבותינו ‪ :‬אך על כי ראינו כי לא היה לבם וחפצם לעשות דברינו על‬
‫יעקב אביהם בגבורה ‪ :‬ויהי כראורת יעקב אביהם א ת כל אשר‬ ‫אודות כתם לקחתה לנו כי אם בדבר הזה ‪ :‬ונשמע בקולם ונעש‬
‫עשו‬ ‫אח המעיג‪ 6‬ה הזה אשר ראיתם עד אשר נמצא את מבוקשנו מהם ‪:‬‬
‫והיה‬ ‫‪t‬‬ ‫‪14‬‬
‫פרשת ו״‪8‬לח‬ ‫‪108‬‬
‫‪107‬‬
‫נד‬ ‫פרשת ו«צ{ל*ח‬
‫עשו אל העיר וירא א ת הבזה א ע ר לקחו מ ע ם ויקצוף ע לי ה ם‬
‫גדולה וליא יוכל‘ ‪ !?*D't‬מהם‬ ‫ילעשורת דז ד ב ר הזה ד‪-‬יהשטיד‬
‫יעקב מאד ‪ :‬ויאמר אליהם יעקב מה המעשה הזה אשר עעיתם‬
‫^ ה תי צ ב נגדם ‪ :‬כי לא דדה כדבר הזה מימי נמדוד ואף מימי‬
‫לי אשר מצאתי לי מנוחה עם יושבי הארץ הבנעני ואין דובר אלי‬
‫קדם לא היתה כזאת ‪ :‬ויאמד י^וכ מלך תפוח אל כל עסו חזקו‬
‫מהם דבר ; ועתה עשיתם הדבר הזה ^הבאי שני ביושבי הארץ‬
‫דנלכה להלדזם בעבדים ה הם ולעשות להס כאשד עשו לעיד‘שבם‬
‫בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר ונאספו עלי כלם והכוני בי ישמעו‬
‫זננקמה מהם נ ק מ ת כל אנשי העיד ‪ :‬ויהיעץ ישוב ‪f70‬־ תפוח עם‬
‫את מעשיכם לאחיהם ונשמרתי אני וכל ביתי ‪ :‬ויענו שמעון ולוי‬
‫כליועציו ע ל ה ד ב ר הז ה‪ .:‬ד א ס דו אליו בל ץעציולא תובל לעברים‬
‫וכל אחיהם אתם את יעקב אביהם ויאמרו אליו הנח חיים אנחנו‬
‫האלה לבדך כי גבודה להם בעשותם המעשה הזה לכל העיד ‪i‬‬
‫בארץ ויעשה שכם א ת כל זאת לאחותינו ‪ :‬ולמה תחריש אהדה‬
‫ה שני ם מהבם הרגו את כל הז^ר ולא עמד איש נ ג ד ט ואף אם‬
‫על כל אלה אשר עשה ש כ ם כי הכזונה בחוץ יעשה ש כ ם א ת‬
‫תבוא אתה עליהם כלם יקדמו עלינו והשמידונו ג ס אנחנו ‪ :‬אך‬
‫שלח אל כ ^ המלכים אשר סביבותינו דבאו יחד ונלכה ע מ ה ם‬ ‫אחותנו ‪ :‬ויהי מספר הנשים אשר שבו שמעון ו ^וי מעיר ש כ ם‬
‫ונלחמה בבני יעקב אז הובל להם ‪ :‬וישמע ישוב אל דברי יועציו‬ ‫אשר לא הרגו אותם שמונים וחמשה אשר לא ידעו איש ‪ :‬ותהי‬
‫וייטבו דבריהם בעיניו ובעיני עמו רעש כן ‪ :‬רשלה ישוב מלך תפוח‬ ‫בהן נערה קטנה ויפת תאר ויפת מראה מאד ושמה בונה ויקחה‬
‫א ל כל סלבי האמורי אשר סביבות שכם ותפוח לאמר ‪ :‬עלו אלי‬ ‫שמעון לקח תה לו לאשה ‪ :‬ומספר כל זכר אשר שבו ולא דהרנו‬
‫רעזרוני ונכה א ת יעקב העברי ואת כל בניו ונשמ ‪ T‬ם ‪ p‬הארץ‬ ‫ארבעים ושבעה איש והיותר הרגו ‪ :‬ויהיו כל הנערים וכל הנשים‬
‫כי כזה וכזה עשו לעיר שכם ואתם לא ידעתם‪ :‬וישמעו כל מלכי‬ ‫אשר שבו שמעון ולוי מעיר ש כ ם ע ב די ם לפני יעקב ו ל בני ה ם‬
‫האמורי א ה כל הרעה אשר עשו בני יעקב ל־^עיר שכם ויתמהו‬ ‫אחריהם עד יום צאת בני יעקב מארץ מצרים ‪ :‬ויהי כאשר יצאו‬
‫מאד מהם ‪ :‬ויתקבצו כלם שבעה סלבי האמורי עם כל מחנותם‬ ‫שמעון ולוי מן העיר ויקומו שני ה ב חו רי ם ^ ש ר נשארו ן>השר‬
‫יהד כע שרת אלפים איש שולף הרב ויבאו להלחם בבני יעקב ‪:‬‬ ‫התחבאו בבורות העיר כי לא מתו עם אנשי העיר ‪ :‬ויעלו הבחורים‬
‫וישסע יעקב כי התקבצו יחד מלכי האמורי להלהם עם בניו ויירא‬ ‫ההם אל העיר ויתהלכו בה וימצאו א ת העיר הרבה ואין איש כי‬
‫יעקב מאד וייצר לו ‪ :‬ויצעק יעקב על שסעק ועל לוי לאמד מה‬ ‫אם הנשים בוכות ויצעקו החבורים ההם ויאמרו הנה זאת הרעה‬
‫המעשה הזה אשר עשיתם למה הרעותם לי להביא עלי א ת כל‬ ‫אשר עשו בני יעקב העברי לעיר הזארת אשר השמידו היום עיר‬
‫בני כנען להשמיד אותי ואת ביתי ‪ :‬כי במנוחה הייתי גם אני גם‬ ‫מערי הכנעני ולא יראו לנפשם מכל־• יושבי ארץ כנען ‪ :‬ויצז^ו‬
‫כל ביתי ותעשו לי הדבר הזה והקציפו עלי א ת כל יושבי הארץ‬ ‫האנשים ההם מהעיר וילכו אל עיר תפוח ויבאו שמה ויגידו ליושבי‬
‫במעשיכם ‪ :‬ויען יהודה א ת אביו לאמר החנם הרגו שמעון ולוי אחי‬ ‫תפוח א ת כל הקורות אותם ואת אשר עשו כני יעקב לעיר שכם ‪:‬‬
‫א ת כל יושבי שכם ‪ :‬הלא על אשר ענה שכם את אחותינו ויעבור‬ ‫והגיע הדבר לישוב מלך תפוח וישלח אנשים אל עיר שכם לראות‬
‫על מצות אלהינו את נח ואת בניו כי גזל ונאף שכם א ה אחותינו‬ ‫האמת דברי הבחורים ההם ‪ :‬כי לא האמין להם המלך לדבר הזה‬
‫ויעש ש כ ם ארת כל־־* הרעה אשר עשה ואין ג^יש מיושבי עירו‬ ‫לאמר איך שני אגשים יחריבו עיר גדולה בשכם ‪ :‬ויבאו מל ^כי‬
‫דובר אליו דבר למה תעשה זאת ; הלא על זאת הלכו אחי ויכו‬ ‫ישוב ויגידו לו לאמר באנו אל העיר חרבה אין איש כי אם נשים‬
‫א ת העיר ויתנה יי בי ד ם על אשר עברו כל יושביה א ת מצורת‬ ‫בוכות ‪ :‬ונם צאן ומקנה אין שם כי כל אשר בעיר בזזו להם בגי‬
‫א^היגו הוזנס עשו אחי את כל אלד־ז ‪ :‬ועתה למה תירא ולמרת‬ ‫יעקב ; ויתמה ישוב על הדבר הזה לאמר א'ך שגי אנשים יוכלו‬
‫יצר‬ ‫לעשות‬
‫‪109‬‬
‫נה‬ ‫פדשת וישל^ח‬
‫אליהער‬ ‫יצר י ך ולםח יידע ל ב ב ך ‪ V‬אחי ויחר אפך בהם ‪:‬‬
‫יעקב א בי ה ם אל יי ויאמר ‪ :‬יי אד־יהים ואלהי ה אל הי ם הנשגב‬ ‫אעזר נתן בידם א ת ע ‪ T‬עכם ו את אג׳‪5‬ויה הוא יתן כירגי גם א ת‬
‫והנורא אשר מש^ח מימי קדם ומאז ועד עתה לעולם ‪ :‬ואתד־יו‬ ‫בל סלבי הכנעני הבאים עליני ורטיגו להם ב א ער ^טו או‪ T‬לשכם •י‬
‫מעורר מלהמות ומשביתם ובידך הכה והגבורה לרומם ולהשפיל ;‬ ‫עתה דום לך מעליהם וחדל ל^־־ ואל תירא אך בטח ביי אלהיגו‬
‫ועתה הפול נן^^ תחנתי לפניך להפנות אלי כרחמיך לתרת פחד‬ ‫והתפלל אליו בעדנו להדטיענו ולהצילנו ולתת א ת אויביגו בידנו ‪:‬‬
‫בני בלב כל המלכים האלה לבלתי הלחם בם ‪ :‬והשפלת את גאון‬ ‫ויקרא ♦הודה אל עבד מ עבדי אבץ לאמר לך נא דאה איפה הם‬
‫לב המלכים האלה עם אנשיהם והחרדות אותם ואת מחנותם ‪:‬‬
‫המלכים הבאים עלינו נצבים עם מחנותם ‪ :‬וילך ה עבד ויבט מרחוק‬
‫והצלת את כל הבוטחים עליך בחסדך הגדול כי אתה אשר הדבר‬
‫ויעל אל נגד ד־זר ׳טיאון וידא את כל־־' מחנות המלכים עומדיכם‬
‫עמים תחתינו ולאומים תחת ידינו ‪ :‬וכל מלכי האמורי באו ויתיצבו‬
‫בשדה ‪ :‬וישב אל יהודה ראמר הנה המלכים נצבים בשדה עם כל‬
‫כשדה להתיעץ עס יועציהם מה לעשות עם בני יעקב כי עו ד ם‬
‫יראים מהם לאמר שנים מהם המיתו כל עיר שכם ‪ :‬וישמע יי אל‬ ‫מחנותם עם רב מאד כחול אשר על שפת הים ; ויאמר יהודה אל‬
‫הפלת יצחק ויעקב ויתן יי פחד גדול ויראה בלב כל יועצי המלכים‬ ‫שמעון ואל לוי ואל כל אחיו התחזקו לכם והייתם לבני חיל כי יי‬
‫האלה וייראו מאד מפני בני יעקב וימס לבבם בקרבם ‪ :‬וידברו‬ ‫ן^‪ 5‬להינו אתנו אל תיראום ‪ :‬עמדו לכם וחגרו איש ארח כל כלי‬
‫היועצים אל כל המלכים האלה לאמר פה אחד ‪ :‬הכסילים אתם‬ ‫מלחמתו ואת קשתו ואת חרבו ונלכה ונלחמה הערלים האלה ויי‬
‫היום אם אין לכם תכונה כי תלחמו עם העברים ולמה ה פ צ ת ם‬ ‫אלהיגו יושיענו ; ויקומו ויחגרו איש כלי מלחמתו גדולים וקטנים‬
‫במות כלבם היום ‪ :‬הנה שנים מהם באו אל עיר שכם באין יראה‬ ‫א חד ע׳טר כני יעקב וכל עברי יעקב עסהם ‪ :‬וגם כל עבדי יצחק‬
‫ופחר ויהרגו כל יושבי העיר ולא עמד איש בפניהם ואיך תוכלו‬ ‫א ש ר עס יצחק בחברון באו כ ^ ם א לי ה ם מלוב שים בכל כלי‬
‫אתם להלחם עם כלם ‪ :‬והלא ידעתם כי אלהיהם חפץ בם מאד‬ ‫מלחמה וילכו בני יעקב זעכדיהם לקראת המלכים שנים עשר ומאה‬
‫ויעש להם נוראורת אשר לן>‪ 5‬נעשו מימי קדם ואין בכל אד־־הי‬ ‫איש וילך גם יעקב עמהם ‪ :‬ובני יעקב שלחו אל יצחק בן אברהם‬
‫העמים יוכל לעשוות כנוראותיו ‪ :‬והלא הוא הציל את אברדהם‬ ‫אביהם חבדונה קרית הארבע לאמר ‪ :‬התפלל נא בעדינו אל יי‬
‫אביהם העברי מיד נמרוד ומיד כל עמו אשר בקשו להמיתו פעמים‬ ‫אלהינו להציל אותנו מיד הכנענים הבאים עלינו ולתתם בידינו ‪:‬‬
‫רבים ‪ :‬וגם מהאש הצילו אשר השליך אותו נמרוד המלך אליו‬ ‫רתפלל יצחק בן אכרהש אל יי בעד בניו ויאמר ‪ :‬יי אלהים אתת‬
‫ויצילהו אלהיו ממנו ומי יוכל לעשות את כל אלה ‪ :‬אברהם אביהם‬ ‫הבטחת א ת אברהם אבי לאמר ארבה את זרעך ככוכבי השמים‬
‫הוא אשר המית חמשת מלכי עילם בנגעם בבן אחיו אשר היה‬ ‫ותבטיח גם אותי ותקם את דבריך ‪ :‬ועתה הגה מלכי כנען באו‬
‫יושב בסדום ביטים ההם ‪ :‬ויקה את עבדו הנאמן בביר־זו ומעט‬ ‫יחד להלחם עם בני על אשר לא חמס בכפיהם ‪ :‬ועתה יי האלהים‬
‫אנשיו וירדפו אחרי מלכי עילם בלילה אחת וימיתום כלם וישב‬
‫אלהי כל ד־זארץ סכר נא אה עצרת כל ה מלכי ם האלה לבלתי‬
‫לבן אחיו את כל רכושו אשר לקחו לו ‪ :‬והלא יד ע תם כי אלהי‬
‫הלחם בבני ‪ :‬ונתת את פחד בני בלב כל המלכים האלה ו כ ^‬
‫העברים האלה חפץ בם מאד וגם הם חפצו בו מאד כי ידעו כי‬
‫אנשיהם והשפלת את גאותם וישובו מעל בני ‪ :‬והצלת א ת כל כני‬
‫הצילם מכל אויביהם ‪ :‬והנה באהבתם את אלהיהם לקח אברהם‬
‫אביהם את בנו יחידו וחמורו ויאמר להעלותו עולה לאלהיו ; ולולי‬ ‫ו ע בדי ה ם מ ה ם בידך החזקות ובזרועך הנטויות כי בירך ה כ ח‬
‫אלהיו אשר מנעו מלעשות הדבר ההוא אז עשהו באהבתו ארת‬ ‫והגבורה לע טו ת את כל אלה ‪ :‬ובני יעקב ועבדיהם הלכו לקראת‬
‫אלהיו‬ ‫המלכים האלזת ויבטחו ביי אל הי ה ם ‪ :‬ויהי כלבתם ויתפלל ג ם‬
‫יעקב‬
‫‪111‬‬
‫נו‬ ‫פרשת ויעלת‬
‫פרשת דשלח‬ ‫‪112‬‬
‫אלהיו ‪ :‬וירא אלהיו א ת כל מעשיו וישבע לו ויבטיח אותו אשר‬
‫יעקב עמדו במעמדם ע ד הר שיאק ביזם ההוא עד הערב ויראו‬ ‫יציל את בניו ואת כל זרעו מכל צרה אשר תבא עליהם על אשר‬
‫בי רא ב?^ו לקראתם המלכים האלה וישובו להם בני יעקב א ^י‬ ‫עשה את הדבר ההוא על אשר לא חמל על בנו מאהבת אלהיו ‪:‬‬
‫מקומם ‪ :‬בעת ההיא נראה יי אל יעקב לאמר קום עלה בית אל‬ ‫והלא שמעתם אשר עשה אלהיהם לפרעה מלך מצרים ולאבימלך‬
‫ושב שם ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך המציל אותך ואת בל‬ ‫סלך נרר בלק ח ם את אשת אברהם ‪ :‬א ש ר אמר עליה אחותי‬
‫בניך מצרה ‪ :‬ויקם יעקב ובניו וכל אשר לו ויעלו ויבאו בית אל‬ ‫היא כי ירא פן יהרגוהו עליה ויאמרו לקחתה לאשה ויעש ל ה ס‬
‫כדבר יי ‪ :‬ויעקב בן תשעים ותשע שנים בעלותו בית אל ‪ :‬וישב‬ ‫א ל היו ולאנשיהם את כל אשר ש מע ת ם ‪ :‬והנה ראינו בעינינו‬
‫יעקב •ובניו וכל העם אשר אתו בבית אל בלוז ויבן שם יעקב מזבח‬ ‫אנחנו אשר בא עשו אחי יעקב אליו ועמו ארבע מאות איש ויאמר‬
‫ליי הנראה אליו ‪ :‬וישבו יעקב ובניו בבית אל ימים וששה חדשים ‪:‬‬ ‫להשמידו ; כי זכר לו ארת אשר לקח ברכתו מיד אביה ם וילך‬
‫בעת ההיא מתה דבורר‪ .‬בת עוץ מינקת רבקה אשר היתד• עכם‬ ‫לקראתו בבואו מפדן ארם להמרת לו אם על בנים ; ומי דהצילו‬
‫יעקב ויקברה יעקב מתחת לבית אד תחת הא^ון אשר שם ‪ :‬וגם‬ ‫מידו הלא אלהיו אשר בטח בו הוא הצילו מיד א חיו ואף מיד‬
‫רבקה בת בתואל אם יעקב מתה בעת ההיא בחברון היא קרית‬ ‫אויביו הלא יוכל להצילו ‪ :‬ומי יורע כי אלהיהם הוא אשר הגביר‬
‫הארבע ותקבר במערת המכפלה אשר קנה אברהם מאת בני חת ‪:‬‬ ‫ארת שני בני יעקב לעשורת לעיר שכם הרעדת אשר ש מע ת ם ‪:‬‬
‫ויהיו חיי רבקה מאת שנה ושלשים שנה ושלש שנים ותמת ‪ :‬וישמע‬
‫הבגבורתם יוכלו שנים להמית עיר גדולה כשכם אם לא אלהיהם‬
‫יעקב כי מתה רבקה אמו ויבך מאד על אמו ויעש לה מספד גדול‬
‫אשר בטחו בו הוא אשר עשה להם את כר זאת להמית את כל יוש‪:‬י‬
‫הוא ודבורה מניקתה תחת האלון ויקרא שם המקום ההוא אלון‬
‫העיר בעירם ‪ :‬ואף אתם אשר יצאתם כלכם מעירכם יחד ותבואו‬
‫בכות ‪ :‬ולבן הארמי מת בימים ההם כי נגפו אלהים על אשר עבר‬
‫להלחם עם כלם התוכלו עליהם ואף אם יאספו לעזרתכם ככם‬
‫הברית אשר היה בינו ובין יעקב ‪ :‬ויהי יעקב בן מ א ת שנה וירא‬
‫אלך^ פעמים ‪ :‬הלא תדעו הלא תשמעו כי לא עמהם באתם להלחם‬
‫אליו יי ויברך אותו ויקרא את שמו ישראל י‪ .‬ורחל אשרת יעקב‬
‫הרה בימים ההם*י ויסע יעקב וכל אשר לו בעת ההיא מבית אל‬ ‫כי אם עם אלהיהם אשר בחר בם באתם להלחם ותבאו להאביד‬
‫לבא אל יצחק אביו חברונה ‪ :‬וילכו בדרך ויהי עוד קברת ארץ‬ ‫כלכם היום‪ :‬ועתה חדלו לכם מהרעה הזאת אשר חפצתם לעשות‬
‫לבא אפרתה ותלד רחל בן ותקש בלדתה ותמת ‪ :‬ויקברה יעקב‬ ‫לנפשותיכם וטוב לכם כי לא תוכלו להלחם בם ואף אם הם מתי‬
‫בדרך אפרת בבית לחם ויצב מצבה על קבורתה עד היום ; ויהי‬ ‫מספר כי אלהיהם עמהם ‪ :‬ויהי כאשר שמעו מלכי האמורי א ת‬
‫ימי רחל חמש שנים וארבעים שנה ותמת ‪ :‬ויקרא יעקב את שם‬ ‫כל דברי יועציהם וימלא לבבם פחד ויראה מבני יעקב ולא אבו‬
‫בנו הנולד לו אשר ילדה רחל בנימין כי בארץ הימין נ ו ^ ד לו ;‬ ‫להלחם כם ‪ :‬וגם אל דברי יועציהם הטו א ת אזנם וישמעו את כל‬
‫ויהי אחרי מות רחל ויתן יעקב את אהלו באהל בלהה שפחתה ‪:‬‬ ‫דבריהם וייטבו דברי היועצים בעיני המלאכים מאד ויעשו כן ; וישובו‬
‫ויקנא ראובן אל לאד־• אמו עד־* הדבר הזה וימלא חטה ‪ :‬ויקכש‬ ‫רחרלו המלאכים האלה מעל בני יעקב כי לא יכלו לגשת אליהם‬
‫בחמתו וילך ויבא אל אחל בלהה וינתק את משבב אביו משם ‪:‬‬ ‫למלחמה כי יראו מהם וימס לבבם בקרבם מאד מיראתם אותם ;‬
‫בעת ההיא הוסרה מכני ראובן חלק הבכורה והמלכות והכד^ונה‬ ‫כי מאת יי היתה זארח להם כי שמע יי אל תפלת יצחק ויעקב‬
‫כי ח ל ^ יצועי אביו ותנתן הבכורח ^יו ס ף והמלכורת ד־ייד^ודה‬ ‫עבדיו כי בטחו בו ‪ :‬וישובו כל המלאכים האלה עם מחנותם איש‬
‫והכהונה ללוי על אשד ^*ל ראובן תוועי אביו ; ואלה תולדורת‬ ‫ד עי רו כיום ההוא ולא הלחמו ע ם בני יעקב בעת ההיא ‪ :‬ובני‬
‫יעקב‬ ‫יעקב‬ ‫*‬
‫פרשת רשל\ז‬ ‫‪114‬‬ ‫נז ג״‬ ‫פרשת וישלח‬
‫יעקנ אשר ע ל ח לו נפרן ארם ויהיו כ ד יעקר ש ד ם עשר ‪ :‬נ ד‬
‫כתפיהן ומטה לארץ כזנב הדוכיפת ‪ :‬ויבאו החיורז האל ה ויעלו‬
‫ל‪-‬יאה ה ב מ ר ראובן דממעון ולוי ויהודדת רששכר הבלון ודינדה‬
‫דרכבו על החמורים ההם ויוליכום כלם וילם להם עד היום הזה ‪:‬‬
‫אחותם ‪ :‬ובני רחל יוסף ובנימין ‪ :‬ובני זלפה ׳שפחת לאה גד וא^שר ‪:‬‬
‫ואחרת מהחיות החמה נג^עה לפני ענה ותכהו בזנבה ותבריחהו‬
‫וכני בלהה שפחת רחל דן ונפתלי ‪ :‬אלה בני יעקב אשר יולדו לו‬
‫מן ה מ קו ם ההוא ‪ :‬וירא המעשה הזה ויירא מאד לנפ^עו ויברח‬
‫וימלט וינס שעירה ‪ :‬ויספר לאביו ולאחל את כל אשר קרהו וילכו‬
‫כפרן א ר ם ‪ :‬דסע יעקב ובניו וכד־־‘ אשר לו ויבן>‪ 8‬ממרא קרית‬
‫אנשים רבים לבקש א ת החמורים ולא מצאו ‪ :‬ולא יסף עוד ענה‬ ‫הארבע אשר בחברון אשר גרו שם אברהם ויצחק וישב יעקב ובניו‬
‫ואחיו ללכרת א ^ המקום ה ה ו א מהיום ההוא והלאה כי י ר או‬ ‫וכל אשר לו עם יצחק אביו בחברון‪ ;.‬ועשו אחיו ובניו וכל אשר‬
‫ד־ינפשותם מאד ‪ :‬ובני ענה בן שעיר דישון ואהליבמה אחותו ‪:‬‬ ‫ל־*ו הלכו ארץ שער וישבו שם ויאחזו בארץ שעיר ויפרו וירבו‬
‫ובני דישון חמרן ואשבן ויתרן וכרן ‪ :‬ובני אצר בלהן וזעוון ועקן ‪:‬‬ ‫כני עשו בארץ שעיר ; ואלה תולדות עשו אשר יולרו לו בארץ‬
‫ובני דישן עוץ וארן ‪ :‬אלה משפחות כני שעיר החורי לאלופיהם‬ ‫כנען ויהיו בני עשו חמשה ‪ :‬ותלד עדה לעשו את אליפז בכורו ;‬
‫בארץ שעיר ‪ :‬וישב עשו ובניו בארץ שעיר ד־זחורי יושבי דתארץ‬ ‫ובשמת ילדה לו את רעואל ‪ :‬ואהליבמה ילרה לו את יעוש וא ת‬
‫ויאחזו כה ויפרו ו ‪T‬בו מאד ‪ :‬ויעקב ובניו וכל אשר להם ישבו עם‬ ‫יעלם ואת קרח אלה בני עשו אשר יולדו ד־יו בארץ כנען ‪ :‬ויהיו‬
‫יצחק אביהם כארץ כנען כאשר צוה יי את אברהם אביהם ‪ :‬ויהי‬ ‫בניאליפז בן עשו תימן אומר צפו וגעתם וקנז ועמלק ; ובני רעואל‬
‫בשנת מאה וחמש שנים לחיי יעקב היא השנה התשיעית לשבת‬ ‫נחת וזרה שמה ומזה ; ובני יעוש תמנע עלוה יתת ‪ :‬ובני י ע ל ם‬
‫יעקב ובניו בארץ כנען בבואם מפדן ארם ‪ :‬ויסע יעקב ובניו בימים‬ ‫אלה ופינון וקנז ; ובני קרח רזימן מבצר מגדיאל עי ר ם ; א ל ה‬
‫ההם מחברון וילכו וישובו עיר שכם הם וכל אשר להם דשבו שם ‪:‬‬ ‫משפחות בני עשו לאלופיהם בארץ שעיר‪ :‬ואלה שמות בני שעיר‬
‫כי מצאו להם בני יעקב בעיר שכם מרעה טוב מאד ושמן למקניהם‬ ‫החורי יושבי ארץ שעיר לוטן ושובל וצבעון וענה ‪ :‬ודישון ואצר‬
‫ועיר שכם שבה ונבנתה בעת ההיא ויהי בה כשלש מאות איש‬ ‫ודישן בנים שבעה ‪ :‬ויהיו בני לוטן חורי והימם ותמנע א חו ת ם‪:‬‬
‫ואשה ‪ :‬ויבאו יעקב ובניו וכל אשר להם וישבו בחלקת השדה אשר‬ ‫היא ת מנע אשר באה אל יעקב ואל בניו ולא שמעו אליה ותלך‬
‫קנה יעקב מאת חמור אבי שכם בבואו מפדן ארם טרם הכות שמעון‬ ‫ותהי פילגש לאליפז בן עשו ותלד לו א ת עמלק ‪ :‬ובני שובל עלון‬
‫ולוי א ת העיר ‪ :‬וישמעו כל המלכים האלה מלכי הכנעני והאמורי‬
‫ומנחת ועיבל שפו ואונם ‪ :‬ובני צבעון איה וענה הוא ענה אשר‬
‫אשר סביבות עיר שכם כי באו עוד בני יעקב שכמה וישבו בה ‪:‬‬
‫מצא את הימים במדבר העמים ברעותו ארת החמורים לצכעון‬
‫ויאמרו העוד בני יעקב העברים יבאו העירה וישבו שם ‪ :‬אחרי אשר‬
‫הכו א ת יושביה ויירשום ועתה ישובו ויירשו גם את אלה היושבים‬
‫אביו ‪ :‬ויהי בהיותו רועה א ת החמורים לאביו ויוליכם הסדברה‬
‫בעיר ויהרגום; ויתקבצו כל מלכי כנען עוד ויבאו כלם יחד להלחם‬ ‫כפעם כפעם לרעותן ‪ :‬ויהי היום ויוליכם אל מדבר אחת על שפת ים‬
‫עם יעקב ועם בניו ; וישלח ישוב מלך תפוח גם אל כל המלכי ם‬ ‫סוף נגד מדבר העמים ‪ :‬ויהי הוא רועה שם והנה רוח סערה חזקה‬
‫אשר סביבותיו אל אילון מלך געש ו א ^ איהורי מלך שילה ואל‬ ‫מאד באה מעבר הים ותנח על החמורים הרועים שם ויעמדו כלם ‪:‬‬
‫פרעתון מלך חצור ואל סוסי מלך סרטן ואל לבן מלך בת חורון‬ ‫ואחרי כן יצאו מעבר הים מן המדבר כעשרים ומאה חיות גדולות‬
‫ואל שכיר מלך מחנימה לאמר ‪ :‬עלו אלי ועזרוני ונכה א ת יעקב‬ ‫ונוראות ויבאו כלם אל מ קו ם החמורים ויתיצבו ש ם ‪ :‬והחיורת‬
‫העברי וארת בניי ו א ^ בל אשר א כי באו עוד שכמה לרשרת‬ ‫ההמה מחצים ולמטה כתואר בני דהאדם ומחצים ולמעלה מהם‬
‫אותה‬ ‫כדמות דובים ומהם כדטורת קופים ‪ :‬ולהן זנבורז אחוריהן מכין‬
‫כתפיהן‬ ‫טו‬
‫‪115‬‬
‫נח‬ ‫פחמזדשלח‬
‫ערשת דשלח‬ ‫‪116‬‬
‫או ת ה ולהרוג א ת יושביה כבראשונה ״‪ .‬דתקכצו י ח ד ד ב או כד־י‬
‫׳יעקב כבראשונה לבלתי הלחם בם ‪ :‬אך לא שב^ להם כי אמדו‬ ‫המלכים האלה עם כל מחגיהם עס רב מאר כחול אשר על שפת‬
‫הנה חרפה היא לנו לשוב מפני העברים זה פעמים ‪ :‬ובני יעקב‬ ‫הים ויחנו כלם נגר תפוח ‪ :‬ויצא ישוב מלך תפוח אליהם עם בל‬
‫קרבו ויגשו נגד כל המלכים ה אל ה ומחנותיהם ויראו והנה ע ט‬ ‫חילו דחן עמהם נגד תפוח מחוץ ^ עי ר ‪ :‬ויהחלקו כל ה מלכי ט‬
‫כבד מאר כחול הים ‪ :‬ויקראו בני יעקב אל יי ויאמרו הושיעה יי‬ ‫האלה לשבעה חלקים לשבע מחנות על בני יעקב ‪ :‬וישלחו ספר‬
‫לנו הושיעה ועננו כי ב ך בטחנו ולא נמות ביד הערלים ה כ אי ט‬ ‫אל יעקב ואל בניו לאמר ; צאו אלינו כלכם ונתראה עמכם פנים‬
‫עלינו היום ‪ :‬ויחגרו בני יעקב את כלי מלחמתם ויקחו את המגינים‬ ‫במישור וננ ק מ ה מכם נקמות אנשי ש כ ם אשר ה רג ת ם א ו ת ם‬
‫בי די ה ם ואיש כידונו כידו ויגשו ל ה ל ח ם ‪ :‬וירץ וילך יהודד־ז בן‬ ‫בעירם ‪ :‬ותוסיפו עת ה ותשובו אל עיר שכם ותשבו בה להרוג א ת‬
‫יעקב ראשונה לפני אחיו ועשרה אנשים מעבדיו עמו וילך לקראת‬ ‫כל אנשיה כבראשונה ‪ :‬וישמעו בני יעקב א ת הדבר הזה ויחר אפם‬
‫המלכים האלה ‪ :‬וישוב מלך תפוח גם הוא יצא ראשונה עם חילו‬
‫מאד מדברי מלכי כנען ‪ :‬וימהרו ויקימו כל בני יעקב עשרה ויחגרו‬
‫לקראת יהודה ‪ :‬וירא יוצרה א ת ישוב ואת חילו יצאו ראשונדה‬
‫איש כלי מלחמתו ועמהם מאה ושנים עשר איש מעבדיהם מלובשים‬
‫לקראתו ויחר אף יהודה מאד וחמתו בערה בו ויגש להלחם ויתן‬
‫כלי מלחמה ‪ :‬וילכו כל ה אנ שי ם האלה בני יעקב עם ע ב די ה ם‬
‫יהודה א ת נפשו למות ‪ :‬וישוב וכל חילו הולך ובא לקראת יהודה‬
‫לקראת כל המלכים ההם ויעקב אביהם עמהם ויעמדו כלם בתל‬
‫והוא רוכב על סוס חזק ועצום מאד ‪ :‬וישוב איש גכוד חיל מאד‬
‫שכם ‪ :‬ויתפלל יעקב בעד בניו אל יי ויפרוש כפיו אל יי ויאמר ‪:‬‬
‫ויתכסה מראשו ועד רגליו כברזל ונחיטת ‪ :‬והוא מורה חצים בשתי‬
‫ידיו מ על הסוס לפניו ולאחריו כמשפטו בכל מלחמותיו ולא יחטיא‬
‫יי אלהים אתה אל שדי אבינו אתה ואתה יצרתנו ומעשרה ידך‬
‫במקום אשר יורה עליו החצים ‪ :‬ויהי כי בא ישוב להלחם ביהודה‬ ‫אנחנו ‪ :‬הצר נא א ת בני ברחמיך מיד אויביהם הבאים היום להלחם‬
‫ויורה חצים רבים ‪ k‬יהודה דקשור יי א ת יד ישוב וישוב כל החצים‬ ‫בם והושעת אותם מי ד ם כי בידך הכח והגבוררה להושיע מעם‬
‫אשר ירה ע ^ אנשיו ‪ :‬ובכל זארז ישוב הולך וקרב לפני יהודה‬ ‫מיד רב ‪ :‬ונתת לעבדיך בני חוזק לב וגבורה להלחם מאויביהם‬
‫להכותו בחצים אך היה מרחוק בין שניהם כשלשים אמה ‪ :‬וירא‬ ‫להכניעם ת ח ת ידם והפלת א ת כל אויביהם ל פני ה ם ולא ימותו‬
‫יהודה א ת ישוב מורה בחצים לפניו וירץ אליו יהודה בחמת כחו ‪:‬‬ ‫בני ועכדי ב ‪ T‬כנען ‪ :‬אך אם טוב בעיניך לקחת את נפשות בני‬
‫וישא יהודה אבן גדולה מן האדמה ויהי משקלה כששים שקלים ‪:‬‬ ‫ועבדי קחם נא ביד מלאכיך ברחמיך הרבים ולא ימותו היום כיד‬
‫‪t‬י ‪ p‬יהודה לקראת ישוב ויכהו כאבן ההיא על מנינו ויתבהל ישוב‬ ‫מלכי האמורי ‪ :‬ויהי ככלורה יעקב להתפלל אליי ותרעש הארץ‬
‫מן המכה ויפול מעל הסוס לארץ ; וינתק המגן מיד ישוב וילך לו‬ ‫ממקומה ותחשך השמש ויתכהלו כל המלכים האלה ותבא בהם‬
‫מחוזק המכה ההיא כסו חמש עשרה אמה ד ^ ל המגן לפני המחנה‬ ‫מהומה גדולה ‪ :‬וישמע יי אל תפל ת יעקב ויתן יי פחד בני יעקב‬
‫דהשנית ‪ :‬והמלכים אשר באו עם ישוב ראו מרחוק א ת גבוררת‬ ‫ומוראם בלב כל המלכים ובלב צבאותיהם ‪ :‬כי השמיע יי אותם‬
‫יהודה בן יעקב ואשר עיטר• לישוב ויתבהלו מאד מפני י הורדה ‪:‬‬ ‫קול רכב רב וקול סוס עצום מאת בני יעקב וקול מחנה כבד אתם ‪:‬‬
‫ויהודה רץ אל מחנה ישוב בבהלו אותו וישלוף יהודה א ח חרבו‬ ‫וייראו המלכים האלה יראה גדולה מכני יעקב ויהי הם עו מדי ם‬
‫ויך ממחנה ישוב ארבעים ושנים איש ‪ :‬וינוסו כל מחנה ישוב מפני‬ ‫במעמדם והנה כני יעקב באים עליהם במארה ו שנים עשר איש‬
‫יהודה ואין <יןיש עמד נגרו ויעזבו ארה ישוב וינוסו מעליו וישוב‬ ‫בקול עצום וכבד ‪ :‬ויהי בדאות כל המלכים האלה א ת בני יעקר‬
‫עודנו נופל לארץ ‪ :‬וירא ישוב כי ברחו מעליו כל אנשי ם חנ ^ו‬ ‫באים לקראתם ותוסף להם יראה בלבם ויאמרו לשוב מ ע ^ בגי‬
‫וימהר‬ ‫יעקב‬
‫‪117‬‬
‫נט‬ ‫פרשת וישלח‬
‫ץימהר־ויקם נבהלה לקראת יהודה ויעסוד על רגליו מול יהודה;‬
‫‪ m‬דף‬ ‫א ת אילון ת ש מול יעקב וימשוך ^ ק כ א ת הק שת‬
‫־ויערוך ישוב לבדו מלחמה את יהודה וישם מנינו מול מנינו ואנשי‬
‫בחץ א ת איהורי וימיתהו ‪ :‬ויהי כאשר מ ת איהורי מלך שילה וינוסו‬
‫‪:‬ישוב ברחו כלם כי יראו מפני יהודה מאד ‪ :‬ויטל ישוב את הכידון‬
‫א ר ב ע ת המלכים הנשארים עס יתר שרי ה ם ממקום מ ע מ ד ם ‪:‬‬
‫בידו ויכה את יהודה על ראשו ‪ :‬וימהר יהודה וישם מנינו על ראשו‬
‫ויבקשו לברוח להם ויאמרו אק לנו עוד גבורה עם העברים אחרי‬
‫אשר המיתו א ת שןי שת המלכים ושריהם ה חז קי ם ממנו ־‪ .‬ובני‬ ‫לננד כידון ישוב ויקבל מנן יהודה א ת מ כ ת כידון ישוב דכרורת‬
‫יעקב כאשר ראו כי נתקו המלכים הנשארים ממעמדם וירדפו להם‬ ‫את המנן לשנים ‪ :‬וירא יהודה כי נכרת מנינו וימהר וישלוף חרבו‬
‫אחריהם ‪ :‬ויצאו בני יעקב מתל שכם מן המקום אשר עמדו שם‬ ‫ויכה א רז ישוב בקרסולי ד־זרנלים ויכרוות א ת רנליו ויפול ישוב‬
‫וילכו <ןחרי המלכים ויגשו אליהם עם עבדיהם ‪ :‬והמלכים וכל־*‬ ‫לארץ ויפלל הכידון מידו ‪ :‬וימהר יהודה וישא א ת כידון ישוב ויכרות‬
‫השרים ויתר מחנותם ראו כי נגשו בני יעקב אליהם וייראו לנפשם‬ ‫בו א ת ראשו וישליכה אצל רנליו ‪ :‬ויהי כראות כל בני יעקב א ת‬
‫וינוסו ויברחו וילכו עד עיר חצור ‪ :‬וירדפו אחריהם כני יעקב עד‬ ‫אשר עשה יהודה לישוב וירוצו כלם אל מערכות המלכים ההם ‪:‬‬
‫שער עיר חצור ויכו במלכים האלה ובמחניהם מכה רבה כארבעת‬ ‫וילחמו בני יעקב במחנה ישוב ובמחנות כל המלכים אשר שם ‪:‬‬
‫אלפי איש ‪ :‬ויהי הם מכים במחנה המלכים ויעקב משך עוד בקשת‬ ‫ויפלו מהם בגי יעקב חמשה עשר אלף ן^יש ויכו כהכם כהכורת‬
‫ויכה במלכים לבדם ויהרגם כלם ‪ :‬ויהרוג א ת פרעתון מלך חצור‬ ‫בקשואים ואת היותר ברחו לנפשם ‪ :‬ויהודה עודנו עומד ער גויית‬
‫כשער עיר חצור ‪ :‬ואחרי כן הכה א ת סוסי מלך סרסן ואת לבן מלך‬ ‫ישוב ויפשוט א ת שריון ישוב מעליו ונם את הברזל ואת הנח שת‬
‫בית חותן ואת שכיר מלך מהנימה ויהרגם כלם כחצים חץ לאחד‬ ‫אשר על ישוב פשט יהודה ; והנה תשעה אנשיו שרי ישוב באו‬
‫ומתו ‪ :‬ויוסיפו בני יעקב ויערכו מלחמה עם מחנות המלכים האלה‬ ‫לבדם ננד יהודה להלחם בו ‪ :‬וימהר יהודה ויקח אבן מהארץ ויך‬
‫נגד שער חצור ‪ :‬והמחנות בראותם כי מתו כל מלכיהם וישברו‬ ‫בה א ת האחד על ראשו והבק ע ראשו ורהפול חציה על דהסוס‬
‫ויתנו עורף לנוס ויכו מהם בני יעקב עוד כ ארבע מ או ת איש ‪:‬‬ ‫זתפול ג ם הגויה מעד־־‘ הסוס לארץ ‪ :‬ויראהו דזשמונה ה שרי ם‬
‫ויפלו מעבדי יעקב במלחמה ההיא שלשה אנשים ‪ :‬וירא י הו ד ה‬ ‫הנשארים את גבורת יהודה וייראו מאד וינוסו ‪ :‬וירדוף אחריהם‬
‫בי מתו שלשה אנשים מעבדיו ויחר לו מאד ותבער בו חמתו על‬ ‫יהודה ועשרה אנשיו וידבקו אותם ויהרגו אותם ‪ :‬ובני יעקב עורם‬
‫האמורי ‪ :‬וכל האנשים הנ שארים ממחנות ה מ ת כי ם יראו מאד‬ ‫מכים במחנות המלכים ויהרגו מהם רבים ויברחו מהם רבים ‪ :‬אך‬
‫לנפשם וירוצו וישברו א ת שער חומת עיר הצור ויבאו כלם בתוך‬ ‫ה מ ל כי ם האלו־־‪ .‬בנפשותם עמדו עם כל־־‘ שריהם במעמדם ולא‬
‫העיר להמלט ‪ :‬ויתחבאו כלם בתוך עיר חצור כי עיר חצור גדולה‬
‫ברחו ממקומם ויצעקו על כל מ חנו ת ם הבורחים מפגי בני יעקב‬
‫מאד מאד ורחבת ידים ‪ :‬ויהי בבוא כל המחנות האלה בתוך העיר‬
‫ואין שומע אליהם כי יראו מאד לנפשותם פן ימותו ‪ :‬וישובו כל‬
‫וירוצו אחריהם בני יעקב אל העיר ; ויצאו מהעיר ארבעה גכורים‬
‫בגי יעקב אחרי הכות במחנות המלכים ויבואו לפני יהודה ויהודה‬
‫מלומדי מ ^ ח מ ה ויעמדו נגד פ ת ח העיר וחרבותי הם ש לו פו ת‬
‫עודנו הורג א ת שמונת שרי ישוב ופושט את בגדיהם ‪ :‬וירא לה‬
‫וחניתותיהם בידיהם ויתיצבו נכח בני יעקב ולא יכלו לבא העירה ‪:‬‬
‫א ת אילון מלך געש הו ^ ך וקרב נגדו ע ם ‪^ i‬רבעה עשר שריו‬
‫וירץ אליהם נפתלי ויבא בתוכם ויכה בחרבו שנים מהם וי כ רו ת‬
‫א ת ראשם בפעם א ח ת ‪ :‬ויפן אל השנים האחרים והנה נסו וירדוף‬
‫להכותו ולוי לא ידע‪ :‬ויגש עוד אילון עם שריו ויפן לוי אחריו וירא‬
‫אחריהם רדביקס ויכם וימיתם ‪ :‬ובני יעקב באו העירה ויראו והנה‬ ‫והנה לו המלחמה לאחור ‪ :‬וירץ לוי עם שנים עשר מעבדיו וילכו‬
‫חומה‬ ‫ויהרגו את אילון ואת שריו לפי חרב ‪ :‬ואיהורי מלך שילה נגש לעזור‬
‫את‬
‫ס ’יי‬ ‫‪r h m‬‬ ‫פרשת‬
‫פר׳טת ויעןלח‬ ‫‪120‬‬ ‫חומה אח רת לעיר ויבקשו או ת שער החומה ולא מצאו ‪ :‬וידלג‬
‫ויקלחו אותם ויעמעו בני יעקב א ת החרפה רחר אפם מאד ו תבער‬ ‫יהודה ויעל על קיר החוסה דעלו אחריו שמעון ולוי ד ר ת שלשתם‬
‫כם חמתם‪ :‬ויקצפו עליהם בני יעקב ויקומו דדלגו כלם את ה ח ל‬ ‫מעל החומה אל תוך העיד ‪ :‬דהרנו שמעון ולוי א ת כל האנשים‬
‫כחוזק נבורתם ויעברו א ת הארבעים אמה רוחב ה ח ל בגבורתם ‪:‬‬ ‫הנמלטים אל העיר וגם א ת כ ל יושבי העיר תשיהם וטפם ד־*<רגו‬
‫ריחי בעוברם א ת החיל ויעמדו ת חת חומת העיר וימצאו את כל‬ ‫לפי חרב ‪ :‬׳ותעל צעקת דזעור השמימז‪-‬ז דדלגו דן ונפתלי עי־־*‬
‫שערי העיר סגורים בדל ת ברזל ‪ :‬ויגיפו בני יעקב ל׳מבור א ת דלתי‬ ‫החומה לראות מה קול הצעקה כי ייראו כני יעקב אל אחיהם ‪:‬‬
‫שערי העיר ולא עזבום יושבי העיר כי היו משליכים עליהם אבנים‬ ‫וישמעו א ת קול יושבי העור דוברים כבכי ובתחנונים לאמר הנ ה‬
‫וחצים ממעל לחומה ‪ :‬ויהי מספר האנשים אשר היו על החומה‬ ‫א ש ר לנו בעיר קחו ולכו אך ה מת ‪4‬י?ל תמיתנו ; ויהי ככלור־ז‬
‫כארבע מאורת איש ‪ :‬וי ר או כני יעקב כי לא עזבום אנשי העיר‬ ‫יהודה ואחיו להכות א ת כל יושבי העיר ויעלו על החומה ויקראו‬
‫לפתוח שערי העיר וידלגו ויעלו עי ל קיר והחומה ויעד־י יהודרת‬ ‫אל דן ואל נפתלי אשר על החומה ואל יתר אחיהם ‪ :‬ויודיעו להם‬
‫ראשונה מזרחה העירה ; ויעלו אחריו גד וא׳טר מפאת העיר ימה‬ ‫שמעון ולוי את שער העיר ויבאו כל בני יעקב העירה לקחת את‬
‫ושמעון ולוי צפונה ודן וראובן נגבה ‪ :‬והאנשים אשר מעל לחומה‬ ‫כל השלל ‪ :‬ויקחו בני יעקב א ת כל שלל עיר הצור הצאן והבקר‬
‫יושבי העיר בראותם כי עלו אליהם בני יעקב ויברחו כלם מעל‬
‫והרכוש וישבו א ת יתר השביה דצאו מן העיר ביום ההוא ‪ :‬ויהי ביום‬
‫דהחומה וירדו העירוה וירתחבאו בעיר ‪ :‬ויגשו יששכר ו נ פ ת ל י‬
‫השני וילכו כני יעקב סרטנה כי שמעו כי אנשי סרטן אשר נשארו‬
‫הנשארים ת ח ת החומה וישברו א ת שערי העיר וידליקו אש בשערי‬
‫בעיר נאספו בעיר להלחם אתם על אשר הרגו את מלכם ‪ :‬וסרטן‬
‫העיר וימס הברזל ויבאו כל כני יעקב העירה הם וכל אנ שי ה ם‬
‫וילחמו עם כל יושבי עיר סרטן ויכום ל־־יפי חרב ולא עמד אי ש‬ ‫היתה עיר נכוהה מאד ובצורה ולה חיל עמוק סביב לעיר ; ועומק‬
‫בפניהם ‪ :‬וינוסו כמאתים איש מן העיר וילכו כלם ויתחבאו במגדל‬ ‫החיל כחמשים אמה ורחבו כארבעים אמה ולא היה לאיש מקום‬
‫אחד בעיר ‪ :‬וירדוף יהודה אחריהם עד המגדל ההוא ויתוץ א ת‬ ‫לבא אל העיר מפני התיל ‪ :‬ויראו בני יעקב א ת חיל העיר ויבקשו‬
‫המגדל ויפול על האנשים וימותו כ ל ם ‪ :‬ויעלו בני יעקב דרך גג‬ ‫בו דרך ולא מצאו ‪ :‬כי היה דרך העיר מאחריה והיה כד־‘ איש‬
‫המגדל ההוא וישקיפו ויראו והנה מגדל אחר מרחוק בעיר גבוה‬ ‫אשר יבא לעיר ובא מן הדרך ההוא וסבב א ה כל העיר ואחר יבא‬
‫וחזק מאד וראשו בשמים ‪ :‬וימהרו וירדו בני יעקב וילכו עם כל‬ ‫העירה ; וייראו בני יעקב כי לא מצאו דרך העיר ויחד אפם מאד ‪:‬‬
‫אנשיהם אל המגדל ההוא וימצאוהו מלא אנשים ונשים וטף כשלש‬ ‫ויושבי העיר כראותם כי באו אליהם בני יעקב וייראו מאד מהם‬
‫ס או ת איש ואשה ‪ :‬ויכו כני יעקב כאנשים ההם מכה גדולה בתוך‬ ‫כי שמעו א ת אשר עשו לעיר חצור ‪ :‬ולא יכלו יושבי העיר סרטן‬
‫המגדל ויכרחו וינוסו מהם ‪ :‬וירדפו א ח רי ה ם שמעון ולוי וי צ או‬ ‫לצאת לקראת בני יעקב אחרי ^^^שר נתקבצו כעיר לתלחכם בם‬
‫אליהם שנים עשר אנ שי ם גבורים מאד וחזקים מ ה מ קו ם אשר‬ ‫כי יבאו כעיר ‪ :‬אך כאשר ראו כי באו אליהם יראו מאד מפניהם‬
‫ה תחבאו שם ‪ :‬ויעריכו השנים עשר האנשים ההם מלחמה עצומה‬
‫כי שמעו א ת גכורתס ואת אשר עשו לחצור ‪ :‬רמהרו יושבי סרטן‬
‫מול שמעון ולוי ולא יכלו שמעון ולוי עמהם ויכרתו הגבורים ההם‬
‫וישאו <^ת נשר דרך העיר ממקומו ט ר ם באו בני יעקב ויביאו‬
‫א ת מגיני שמעון ולוי ‪ :‬ויכה אחר מהם א ת לוי בחרבו על ראשו‬
‫אותו כתוך העיר ‪ :‬ויבאו בני יעקב ויבקשו א רז דרך ה ע ר ו ל א‬
‫דמהר לוי וישם ‪T‬ו על ראשו כי ירא מן החרב ו תך החרב ביד‬
‫לוי וכמעט אשר לא נחתך יד לוי ‪ :‬ויתפוש לוי ארת חרב הגכור‬
‫מצאו‪ :‬ויושבי העיר עלו מעל לחומה ויראו והנה כני יעקב מבקשים‬
‫בידו‬ ‫א ת מבוא העיר ‪ :‬ויחרפו יושבי העיר א ת בני יעקב מעל לחומת‬
‫ויקללו‬
‫פ^טת דשלח‬ ‫‪122‬‬
‫סא י^י‬ ‫פרשת וישלח‬
‫ב ‪T‬ו ה א ח ר ת ויקחנה בחזקה מיד האיש ויכהו ב ה על הראש ויסר‬
‫עשו להצור וליושביה ויפנו ויצ‪*4‬ןו זילכו מ׳‪ 8‬ם ‪ :‬ויהי בצאת בני‬
‫א ת ראשו ‪ :‬ואחד עשר האנשים נגיטו להלחם עם לוי כי ראו כי‬
‫יעקב מעיר כרטן וילכו להם כמהלך מ א תי ם אמה ‪ :‬ויפגעו ^‪nc‬‬
‫מרת אחד מהם וילחמו עם בני יעקכ ולא יכלו להם בני יעקב כי‬
‫יושבי הפוח יוצאים לקראתם כי יצאו להלחם א ת ם על אשר הבו‬
‫חזקים האנשים מהם מאד ‪ :‬ויראו בני יעקב כי לא יכלו ע לי ה ם‬
‫א ת סלך תפוח ואת כל *ימשיו‪ :‬ויצאו כ די הנשאר בעיר תפוח‬
‫האחד‬ ‫ויצעק שמעון צעקדת גדולה ומרה עד מאד ויתבהלו‬
‫‪ 6‬זלחם א ת בני יעקב ראסדו להציל מידם א ת השבי ואח המלקוח‬
‫אשר לקחו סחצור ומסדטז ‪ :‬וילחמו כל יתר אנשי תפוח עם בני יעקב‬ ‫עשר הגבורים מקול צעקת שמעון ‪ :‬ויכר יהודה מרחוק א ת קול‬
‫כמקום ההוא ד מ ם כני יעקב ויכ תו ם וינוסו לפניהם וירדפום עד‬ ‫צעקת שמעון ן>ןחיו וירוצו נפתלי ויהודה במגיניהם א ^ שמעון‬
‫ע ר א ד ב ל דפלו כ ל ם לפני בני יעקב ‪ :‬וישוכו כני יעקב וי ב או‬ ‫וימצאו אותו נלחם בגבורים ההם ולא יכול להם כי נכרתו מגעיהם ‪:‬‬
‫רתפוח ‪ :‬ויהי ככואב! תפוח וישמעו כי יצאו להם אנ שי א ר ב ^‬ ‫וירא נפתלי כי נכרתו מניני שמעון ולוי וירץ ויקה שני מגינים מ את‬
‫לקראתם להציל א ת שבי אחיהם ‪ :‬ויעזבו בני יעקב עשרה אנשים‬ ‫ע כ די ה ם ויב^־ן אותם א ^ שמעון ואל לוי ; וילחמו שמעון ולוי‬
‫מאנשיהם בתפוח לבוז א ת העיר ויצאו הם לקראת אנשי ארבל ‪:‬‬ ‫ויהודה שלשתם באחר עשר הגבורים ההם ביום ההוא עד ערת‬
‫ואנשי ארבל יצאו הם וגט נשיהם להלחם א ת בני יעקב כי נשיהם‬ ‫נטות היום ולא יכלו להם ויוגד הדבר הזה ליעקב ויחר לו מאד‬
‫היו מאמרו ת ^לחס ‪ n‬ויצאו כארבע סאות איש ואשה ‪ :‬ויצעקו‬ ‫ויתפלל אל יי וילך הוא ונפתלי בנו נגד הגבורים ההם ‪ :‬ויגש יעקב‬
‫עליהם כל בני יעקב בקול גדול ר ח צו כלם לקראת יושבי ארבל‬ ‫וימשוך בק שת ויקרב אל הגבורים ההם ויהרוג א״הכןדבררש״יז״לעל‬
‫כקול גדול ועצום ‪ :‬וישמעו יושבי א דנל א ח קול צעקות כני יעקב‬ ‫כחרכי וכקשתי •‬
‫מ ה ם ב ‪1‬ק ש ה של ״ש ה אנ שים ויפנו ה ש מונ ה‬
‫ונהמותם כקול אריזת ובנהמת ים וגלע ‪ :‬דפול מז ד דראה בלבם‬ ‫הנשארים והנה המלחמה להם פנים ואחור וייראו‬
‫מבני יעקב וייראו מ א ד מפניהם דשזבו אחוריהם וינוסו לפניהם‬ ‫מאד לנפשם ולא יכלו לעמוד לפני בני יעקב ויברחו מ פני ה ם ‪:‬‬
‫אל העיר ‪ :‬וירדפו כצי יעקב אחריהם עד שער העיר ויבאו עליהם‬ ‫ויהי כברחם ויפגעו א ת דן ואת אשר באים לקראתם ויפלו עליהם‬
‫ב ע ר ‪ :‬דלחמו כני יעקב אתם כתוך העיר וכל נ שי ה ם קול עי ם‬ ‫פתאום וילחמו בהם ויהרגו מהם שנים אנשים ‪ :‬ויהודה ואחיו רדפו‬
‫בקלע אל כני יעקב ‪ :‬ותהי המלדזשדז ביניהם חזקה ביום ה הו א‬ ‫אחריהם ויכו את הנשארים מהם וימיתום ‪ :‬וישובו כל בני יעקב‬
‫עד הערב כי לא יכלו עליהם בני יעקב וכמעט אשר לא מתו כני‬ ‫ויתהלכו בעיר ויחפשו בה א ם ימצאו ב ה איש ‪ :‬וי ה כו וימצאו‬
‫יעקב במלחמה ההיא ‪ :‬דצעקו בני יעקב אל יי ויתחזקו מאד לעת‬ ‫כעשרים כהורים במערה א ח ת בעיר ויהרגום כלם גד ואשר ‪ :‬ואת‬
‫הערב ויכו בני יעקב א ת כל עשבי ארבל לפי חרב אנשים ונשים‬ ‫יתר האנשים אשר נסו וימלטו מהמגדל השני פגעו בהם רן ונפתלי‬
‫וטף ! ו ג ט ארת יתד האנשים אשר נסו מסרטן ה כו ם בני יעקב‬ ‫וילחמו בם ויהרגום כ ל ם ‪ :‬ויהרנו כני יעקב א ה כי־‘ יושבי עיר‬
‫בארבל־ ‪ :‬ויעשו בני יעקב לארבל ולתפוח כאשר עשו ד־חצור‬
‫סרטן אך הנשים והטן? עזבו בעיר ולא הרגו אותם ‪ :‬וכל יושבי עיר‬
‫ולסרטן ויהי בראותם כי מתו כל “ אנ שי ה ם ויעלו כלם על גגורת‬
‫פרטן גבורים כ ל ם אחר מהם ירדוף אלף‪-‬ו שנים לא ינוסו מפני‬
‫העיר ויכו את בני יעקב באבנים כמטר ‪ :‬וימהרו בני יעקב ויבאו‬
‫רבבה מיתר האדם ‪ :‬ויהרגום בני יעקב כלם לפי חרב ולא עמד‬
‫העיר ויתפשו א ה כל הנשים ויכום לפי חרב ! וישבו בני יעקב את‬
‫איש מהם בפניהם ויעזבו את הנשים בעיר ‪ :‬ויקחו בני יעקב א ת‬
‫כל השביה ואת כל ה של ‪ S‬צאן ובקר ומקנה ‪ :‬ויע!‪1‬ו כני יעקב‬
‫כל שלל העיר ומהשבי אשר בחרו ‪ :‬ויקחו א ת הצאן ואת הבקר‬
‫למוזנימה באשד עשולתפודוזלחצור ולשילה ויפנו ד צ או ט ש ם אל‬
‫ואת כי^ רכוש העיר ‪ :‬ויעשו בני יעקב לסרטן וליושביה כאשר‬
‫דרבם‬
‫עשו‬ ‫טז ‪10‬‬
‫‪123‬‬
‫סב‬ ‫פדבתו״עלח‬
‫פרשת וישלח‬ ‫‪124‬‬ ‫דרכם ‪ :‬דהי כיום חחמי׳טי וישמש כ ד יעקב כ♦ ה תקבלו ע לי ה ם‬
‫לגעש העיר החזקה וליושביה תוכלו באשר עשיתם לערי האמות‬ ‫אנשי געש למלחמה על אשר הרגו א ת מלכם ואת לשריהם ‪ :‬פי‬
‫אשר הם בלת י חזקים ‪ :‬הלא לחל שים אשר בנו ע שי תם הדבר‬ ‫ארבעה עשר שרים היו בעיר געש ויהרגום כלם בני יעקב כמלחמה‬
‫הזה וההרג ו ס פתח העיר כי אין ע מ ה ם גבורה כי יראו מקוד־‘‬ ‫הראשונה ‪ :‬ויחגרו בני יעקכ איש כלי מלחמתו ביום ההוא וילכו‬
‫צעקתכם ‪ :‬ועתה הבמקוכם הזה תוכלו להלחם הלא בזה אהכש‬ ‫למלחמה לקראת יושבי געש ‪ :‬ובגעש עם רב ועצום מעם האמורי‬
‫החרבתם אותם ‪:‬‬ ‫מתים כלכם וננקמה מכם נקמת כל הערים‬ ‫וגעש היתה עיר חזקה ובצורה מאד מכל ערי האמורי ולה שלש‬
‫ויחרפו מאד יו׳^‪ 6‬בי גע״ע את בני יעקב ויקללום כאלהיהם וי׳טליכו‬ ‫חומורז ‪ :‬ויבאו בני יעקב געשתה וימצ^ןו שערי והעיר סגורים‬
‫עליהם חצים ואבנים עוד מעל החומה ‪ :‬ויישמע יהודה ואחיו את‬ ‫וכחמש מאות איש נצבים מעל לחומה דהחיצונה ‪ :‬ועם רב כחול‬
‫דברי יושבי גע׳ש ויחר אפם מאד ; ויקנן^ יהודה לאלהיו בדבד‬ ‫אשר על שפת הים ארבו לבני יעקב מחוץ לעיר מאחריה ; ויגשו‬
‫הזה ויקרא ויא מר יי הושיעה הושיעה יי לנו ולאחינו ‪ :‬וירץ מרחוק‬ ‫בגי יעקב לפתוח ארת שער העיר ויהי בג ש ת ם והגה המארבים‬
‫בכל כחו וחרבו שלופה בידו וידלג ויעל בשמים וירכב על החומה‬ ‫אשר אחרי ו‪/‬עיר באו ממקומם ויסובבו א ת בני יעקב ‪ :‬ויהיו בני‬
‫בחמת כחו ותפול החרב מידו ‪ :‬ויצעק יהורה על החומה ויתכהלו‬ ‫יעקב לאנשי געש בתוך ותהי להם המלחמה פנים ואחור וגם כל‬
‫כל האנשים אשר על ההומה ויפלו מהם לתוך העיר מעל החומה‬
‫האנשים <השר על החומה משליכים עליהם חצים ו אבני ם מעל‬
‫וימותו ‪ :‬ואשד עודם על החומה כאשר ראו א ת גבורת יהורדה‬
‫החומה ‪ :‬וירא יהודה כי כ כ ת עליהם כל אנשי געש ויצעק צעקה‬
‫יראו מאד וינוסו מהם לנפשם אל תוך העיר להמלט ‪ :‬ומקצרזם‬
‫גדולה ומרה ‪ :‬ויבהיתו כל אנשי געש מקוית צעקת יהודה ויפלו‬
‫התחזקו להלחם עם יהודה על החומה ויגשו להמיתו בראותם כי‬
‫אין חרב ביד יהודה ויאמרו להפילו מעל החומה אל אחיו ‪ :‬ויעלו‬ ‫אנשים מן החומה מעוצם הצעקה ‪ :‬וגם כל אשר מחוץ לעיר ואשר‬
‫אליהם כעשרים אנשים מהעיר לעוזרם ויסובבו א ת יהודה ויצעקו‬ ‫בעיר יראו מאד לנפשם ‪ :‬ויגשו בני יעקב עוד לשבור דלתי העיר‬
‫כלם עליו ויגשו אליו בחרבות שלופות ויבהילו א ת יהודה ויצעק‬ ‫וישליכו עליהם אנשי געש מעל החומה ^יזבנים וח צים ויבריחום‬
‫יהודה מעל החומה אל אחיו ‪ :‬ויעקב ובניו משכו בקשת מ ת ח ת‬ ‫מעל השער ‪ :‬וישובו בני יעקב על כל אנשי געש אשר אתם מחוץ‬
‫החומה ויכו באנשים אשר על החומה שלשה אנשים ‪ :‬ויוסף יהודה‬ ‫לעיר ויכו בהם מכה רבה מאד כהכות בקשואים ולא יכלו כ ל ם‬
‫ויצעק ויקרא יי עזרנו יי חלצנו ויצעק בקול נ ת ל על החומה ותשמע‬ ‫לעמוד נכח בני ♦עקב כי נפלה עליהם אימתה ופחד מפני צעקת‬
‫הצעקה למרחוק ‪ :‬ויהי בצעקו ויוסף עוד שנית לצעוק ויבהלו כל‬ ‫יהודה ‪ :‬ויהרגו בני יעקב ארת כל האנשים ד־והם מחוץ ?־‘ עיר •‬
‫האנשים אשר סביבות יהורה על החומה וישליכו איש חרבו מירו‬ ‫ויגשו עור בני יעקב לפתוח העיר ולהלחם ת ח ת חומת העיר ולא‬
‫מקול צעקת יהודה ומפחדו וינוסו להם ‪ :‬ויקח יהורה א ת החרבות‬ ‫יבולו ; כי כל יושבי געש אשר נשארו בעיר סבכו כלם א ת חומת‬
‫אשר נפלו מיךם וילחם בם יהודה ויהרוג מהם עשרים איש ע־־־־‘‬ ‫געש מפה ומפה ולא יכלו בני יעקב לגשרת אל־י העיר להלדזם ‪:‬‬
‫החומה ‪ :‬ויעלו עוד מן העיר אד־• החומה כשמונים איש ואשרה‬ ‫והיה כאשר יקרבו בני יעקב אל ^החת מהפאות ל ה ל ח ם ת ח ת‬
‫ויסוכבו כלם א ת יהודה ויתן יי פחד יהודה בלבם ולא יכלו לגשת‬ ‫זזחומה וישליכו עליהם יושבי געש הצים ואבנים כמטר ויבריחום‬
‫אליו ‪ :‬ויעקב וכל אשר אתו משכו בקשת מ תחת החומה ויהרגו‬
‫מ ת חת החומה ‪ :‬ויראו אנשי געש אשר על החומה כי לא יכד־־״ו‬
‫עשרה אגשים על החומה ויפלו תחרה החומה לפגי יעקב ובניו ‪:‬‬
‫ע^יהם בני יעקב מ תח ת החומה ויחרפו א ת בני יעקב בד ב רי ם‬
‫ויראו <זנשי החומה כי נפלו מהם שלשים אי׳ש וירוצו עוד אד־•‬
‫דז אלה לאמר ; מה לכם ולמלחמה אשר לא תוכלו עליה והאף‬
‫יהודה‬
‫לגעש‬
‫‪125‬‬ ‫סג‬ ‫_ פרשת וישלח‬
‫ייהודה כחרבות שלופות אך לא יכלו לגשרת לפניו כי יראו מאד‬
‫אל הוך‬ ‫באו העירה אליהם דהודה ו ק ונפתלי י ר ח מן החומה‬
‫מגבורת יהודה ‪ :‬ויגש גבור אחד מהם ושמו ערוד ויכה את יהודה‬
‫העיר ויד רפו אחרי יושבי העיר ‪ :‬ושמעון ולוי היו סיס לעיר ולא‬
‫בחרבו על ראשו וימהר יהודה וישם מגנו על־* ראשו ותך החרב‬
‫ידעי כי נ פ ת ח שער העיר ויעלו מ ש ם לחומה וירדו אל א חי ה ם‬
‫במגן ויחלק לשנים ‪ :‬והגכור ההוא בהכותו את יהודה רץ לנפשו‬
‫תוך העיר ; ויושבי העיר ירדו כלס תוך העיר ויבאו עליהם כ ^‬
‫בני יעקב מפ ה ומפה ותהי להם המלחמה פנים ואחור ‪ :‬ויכו בהם‬
‫מפחד יהודה וימעדו רגליו על החומה ויפול בתוך בני יעקב ה ח ת‬
‫בני יעק^‪ :‬מכד• רבד־•״ עד מאד ויהרגו מהם כעשרים אל־־יף איש‬ ‫ה חו מ ה ויכוהו בני יעקב וימיתוהו ‪ :‬והכאב ראש יהודה ממכות‬
‫זאשה ולא עמד איש מחם בפני בני יעקב ‪ :‬וירב הדם בעיר ויהי‬ ‫הג מר וכמעט אשר ה א מת יהודה ב מ כ ה ההיא ויצעק י הו ד ה‬
‫כנחל מים ויצא הדם כנחל עד חוץ לעיר ויגיע עד מורד בית חורון ‪:‬‬ ‫מכאב המכהיההיא מעל החומה ‪ :‬וישמע דן א ת קול צעקת יהודה‬
‫ויראו אנישי בית חורון מרחוק א ח הדם יוצ^ן מעיר געש וירוצו‬ ‫ותבער בו חמתו ויקם גם הוא וילך מרחוק וירץ וידלג מהארץ ויעל‬
‫מהם כשבעים איש לראות א ת הדם ההוא ‪ :‬ויבאו עד מקום הדם‬ ‫על החומה בחמת כחו ‪ :‬ויהי בעלות דן על החומה אצל י הו ד ה‬
‫וילכו במסלות הדם ויבאו עד חומת בית געש ויראו הדם יוצא מן‬ ‫ויברחו מ ש ט כל אנשי החומה אשר עמדו נגד י הו ד ה ויעלו על‬
‫העיר ‪ :‬וישמעו א ת קול צעקת יושכי געש עלתה השמימה והדם‬ ‫החומה השנית וישליכו עוד חצים ואבנים מן החומה השנית אל‬
‫הולך ורב מאד לצאדת בנחל מים ‪ :‬וכד־* בני יעקב עודם מ כי ם‬ ‫דן ויהודה ויבקשו להבריחם מן החומה ויבאו החצים והאבנים בדן‬
‫ביושבי געש ויהרגו ב ה ם עד הערב כעשרים אלף איש ואשה ‪:‬‬ ‫וביהודה וכמעט אשר לא מתו ע ה החומה ‪ :‬והיה ל מקו ם אשר‬
‫ויאמרו האנשים ההם ההורוניסאך זד‪ .‬מעשה העברים הוא כי עודם‬ ‫ינוסו דן ויהודה על החומה ויבאו עליהם חצים ואבנים מן החומה‬
‫נלחמים בערי כל האמורי ‪ :‬וימהרו האנשים ההם וירוצו בית חורון‬ ‫השנית ‪ :‬ויעקב ובניו עודם פתח שער העיר תח ת החומה הראשונה‬
‫ויקחראיש כלי מלחמתו ויזעיקו לכל יושבי בית חורון ויחגרו גם‬ ‫ולא היה להם מ קו ם למשוך בקשת אל יושבי העיר כי ל א היו‬
‫הם כלי מלחמתם ללכת לד״לחם בבני יעקב ‪ :‬ובני יעקב בכלותם‬ ‫נראים להם כי היו על החומה השניות ‪ :‬ודן ויהודה כאשר‬
‫להכון‪ /‬ביושבי געש ויתהלכו בתוך העיר לפשט את כל החללים ‪:‬‬ ‫יכלו לסבול או ת האבנים ואת החצים אשר ירדו ל ה ם מהוזומה‬
‫ויבאו לפנים מהעיר והלאה וימצאו שלשה אנשים גבורים מ^^ד‬ ‫השנית וידלגו שניהם אל החומה השנית אצל אנשי העיר ‪ :‬ויראו‬
‫וחרב אין בידם ‪ :‬ויב‪> 2‬ו בני יעקב עד מ קו מ ם וירוצו הגבורי ם‬ ‫אנשי העיר אשר על החומה השנית כי באו דן ויהודה ל פני ה ם‬
‫אליהם ויקח אחד מהם א ת זבולון כי ראהו גער קטן וקצר קומה‬ ‫לחומה השנית ויצעקו כ ל ם וירדו בין החומותים ‪ :‬וישמע יעקב‬
‫ויפילד״ו ארצה בכחו ‪ :‬וירץ יעקב אליו בחרבו ויכהו יעקב מ תח ת‬ ‫ובניו את קול צעקת אנשי העיר והם עודם פתח שער העיר וייראו‬
‫למתנץ ב ח ר ב ויחלקו לשנים ותפול הגויה על זבולון ‪ :‬ויגש השני‬ ‫מאד על־‘ דן ויהודה כי לא היו נראים ל ה ם כי הם על החומות‬
‫פ ת או ם ויחזק ביעקב להפילו ד־יארץ ויפן אליו יעקב ויצעק עליו‬ ‫השנית ‪ :‬ויעל נפתלי בחמת כחו וידלג על החומה הראשונה לראות‬
‫וירוצו שמעון ולוי ויכוהו בחרבם ^ השוקים ויפילוהולארץ ‪ :‬ויקם‬ ‫מה קול הצעקה אשר שמעו בעיר ‪ :‬ויששכר וזבולון נגשו לשבור‬
‫הגבור בחמת כחו מן הארץ ‪ :‬וירץ אליו יהודה טרם עמדו ויכהו‬ ‫דלתי העיר ויפתחו את שערי העיר ויבאו כ ל ם העירה ; ונפתלי‬
‫בחרב על ראשו ותבקע ראשו וימת ‪ :‬והגבור השלישי בראותו כי‬ ‫קפץ מהחומה הראשונה אל השנית ויבא אצל אחיו לעזרם ‪ :‬ויראו‬
‫מתו רעיו רץ לפני בני יעקב וירדפו אחריו בני יעקב כ ל ם בתוך‬
‫יושבי געש אשר על החומה כי עלות נפתלי שלישי לעזור לאחיו‬
‫העיר ‪ :‬ויהי ןכנלס הגכור וימצא תרב א ח ת מיושבי העיר וישאנה‬
‫וינוסו ויברחו כלם וירדו אל תוך העיר ‪ :‬ויעקב ובניו וכל נעריהם‬
‫ויפן‬ ‫באו‬
‫‪127‬‬
‫סד‬ ‫פרשת רשלח‬
‫דפן אל מ י יזןקב וילחם אה ם בחרב ההיא ‪ p ’l :‬הגכור ‪ it‬יהודה‬
‫הרזם ‪ :‬וייראו כל יושבי ערי הכנעני וכל אשר בעבר הירדן מאד‬ ‫ל ה מ חו סז ד ב על ראשו ומגן אין ביד יהודה ‪ :‬ויהי ב ה מ תו וינ<‪:‬ר‬
‫מפני בני יעקב כי אמרו הנה כאשר עשו לערים האלה יעשו לגו‬ ‫נפתלי ממנו דתן סגנו על דאש יהודה והך חרב הגנו ד במגן גפתלי‬
‫גם אנחנו כי מי יוכל לעמוד בפגי ג בו ר ת ם החזקה ‪ :‬והחורוניכם‬ ‫רועל יהודה מן ה חרב ‪ :‬דדועו שמעון ולוי עד־* הג מ ר בחרבוהם‬
‫גדולה צעקתם בלילה ההוא ויהיו הולכים וצועקים ויכו איש את רעהו‬ ‫ויכוהו בחרבותם על ראשו בכחויח־ו שני החרבות כגוייח הגכור‬
‫עד אור הבקר דמותו מהם רבים ‪ :‬ויאר הבקר בערות השחר ויקומו‬ ‫דחלקו אותו לשנים כאוק־ ‪ :‬ויהרגו בני יעקב א ת שלשת הגבורים‬
‫כל בני יעקב ויעלו המעלה ויכו הנותרים מהחורונים מכה רבדה‬ ‫הי ע ב עת ההיא עם כל יושבי געש והיום נטה לערוג ; י ת הלכו‬
‫דמותו כלם במעלה ההיא ‪ :‬ויאר היום ביום הששי ויראו כל יושבי‬
‫בני יעקב בגעש ו ק חו ‪ n K‬כל שלל העיר אך הטף והנשים ל א‬
‫כנען מרחוק את כל אנשי בירת חורון מ תי ם ומושלכים במעלת‬
‫המיתו ‪ :‬יע שו כני יעקב לגעש כאשד עשו לסרטן ולשילה ; ינ הגו‬
‫בית חותן ככבשים וכע תו די ם מתים ‪ :‬ובני יעקב נהגו ארת כל־•‬
‫בני יעקב א ת כל שלל געש י צ או מ ה ע‪ T‬לילה ‪ :‬המה יצאו וילכו‬
‫השביה אשר שבו מגעש וילכו בית חותן ‪ :‬ויבאו כית חורון וימצאו‬
‫ער מעלת בית חורק המה עלו המעלה ולשבי בית חורון עולים‬
‫העיר מלאה אנשים כחול וילחמו כהם ויכו כם בני יעקב עד עת‬
‫המעלה לקראתם ג י ל ח מו כני יעקב א ת יושבי בית חו תן כמעלת‬
‫הצהרים ‪ :‬ויעשו בני יעקב אל בית חורון כאשר עשו לגעש ולתפוח‬
‫בית הזדון ב ל ל ה ההוא ז וכל יושבי בית חודון גבורים כלם א ח ד‬
‫וכאשר עשו לחצור ולסרטן ולשילה ‪ :‬רקחו בג♦ יעקב א ת שבי בית‬
‫חורון וכל שלל הערים עמם וילכו שכמה אל מקומם ביום ההוא ‪:‬‬ ‫מהם דאינום ספני אלף אנשים ‪ :‬יל ח מו בלילה ההוא על המעלה‬
‫ויבאו בני יעקב ביום הששי עיר שכם אל ביתם וישבו מחוץ לעיר‬ ‫בחשך ויצעקו בל אנשי בית ח ו ^ על המעלה ותשמע'צעקתכם‬
‫דנוחו שם מהמלחמה בעת ההיא וילינו שם ‪ :‬וגם כל עבדיהם וכל‬ ‫בלילה ההוא למרחוק ותדעש בדי' הארץ מ צ ע ק ת ס ‪ :‬ייראו כל‬
‫השדל אשר לקחו מהערים הניחו מחוץ לעיר ולא באו אל רתוך‬ ‫בני ת ק ב מהאנשים ההם כי לא נסו להלחם בחשך וינהלו מאד ‪:‬‬
‫דהעיר כי אמרו פן תהיה מלחמה עוד עלינו ויבאו ?־־‘צור עלינו‬ ‫רצעקו כני יעקב ‪ it‬יי לאמר הושיעה יי לנו והצילנו ולא נמות ביד‬
‫בשכם ‪ :‬וישבו יעקב ובניו ועבדיהם ביום ההוא ומחרתו בחלקת‬ ‫הערלים האלה ‪ :‬י שמעיי בקול כני יעקב יביא יי על אנשי בית חורון‬
‫השדה אשר קנה יעקב מאת חמור בחמ שת שקלים וכל שביהם‬ ‫חרדה נ ח ל ה ובהלה וילחמו ביניהם אל ה כ אל ה במחשך הלילה‬
‫אתם ‪ :‬ותהי כל השביה וכל השלל אשר בזזו בגי יעקב בחלקת‬ ‫ויכו אלה באלה רבים ‪ :‬וכני יעקב ידעו כי הביא יי בקרב האנשים‬
‫השדה כחול אשר על שפת הים אשר אין מספר ‪ :‬ויושבי הארץ‬ ‫ההם דוה עועים וילחמו איש ברעהו ‪ :‬ויצאו בני יעקב טאגודרת‬
‫רואים מרחוק ‪ :‬וייראו מאד כל יושבי הארץ מפני בני יעקב אשר‬ ‫אנשי כית חורון וילכו עך מורד מעלת ני ת חודון והלאה וילינו‬
‫עשו א ת הדבר הזה כי אין כל מלך מימי קדם עושה כדבר הזה ‪:‬‬ ‫שם עם נעריהם כלילה ההוא לבטח ‪ :‬וכל אנשי כית חותן נלחמים‬
‫רועדו כל שכעת מלכי הכנעני לה שלים עם בגי יעקב כי יר<?ו‬ ‫כל הלילה איש כאחיו ואיש ברעהו ויצעקו מפה ומפה על המעלה‬
‫לגפשותם מאד מפני בגי יעקב ; ויהי ביום ההוא יום השביעי וישלח‬ ‫ותשמע צעקתם למרחוק ותרגש כל הארץ מקולס כי היו נבוהים‬
‫יפיעסלך חברון בסתר אל מלך העי ואל מלך גבעון ואל מלך שלם‬ ‫מאד על כל הארץ ‪ :‬וישמעו בל יושבי עיר הכנעני תחתי והאמורי‬
‫ואל מלך עדולם ואל מלך לכישה ו א ^ מלך חצור ואל כל מלכי‬ ‫והחוי וכל מלכי כנען וגס ן>‪ 1‬שר נ ע כ ר הירדן א ת קול הצעקה‬
‫הכנעני אשר ת ח ת ידם לאמר ‪ :‬עלו אתי ובאו אלי ונלכה אל בני‬ ‫כלילההההא ז ויאמרו אך הבה מלחמז׳ת העברים א שר ה ם נ^זמיס‬
‫יעקב ונשלים אתם כשלום ובברית ; פן תחרב כל ארצכם בחרבות‬ ‫בע»רעח הערים הנגשיט אל״הם זמי יוכל ד־עמור ל » י ה עג רי ס‬
‫בני‬
‫ההם‬
‫פרעת‬ ‫‪130‬‬
‫‪129‬‬
‫סד‪.‬‬ ‫פרשת ו״שלח‬
‫אשר סניבותידג כיזשר‬ ‫כני יעקכ כאשר עשו לשכם ולערים‬
‫מלחמתו כי אמרו למלחמה באים עלינו כי ‪ vh‬ידעו כי לשלום הם‬
‫^טם;;תם וראיתם ‪ :‬והיה בבואכם אלי אל תנ או באנ׳טים רבים ‪:‬‬
‫באים אליהם ‪ :‬ויצאו בני יעקב עם עבדיהם אל שער שכם ל קר את‬
‫רק כל מלך יביא אתו עןלשת ‪5r‬ריו הגדולים וכל שר יבא עם ׳‪ 55‬ל שה‬
‫המלכים האלח ויעקב אביהם א תם ‪ :‬ויהי בצאתם והנה מלך חברון‬
‫אנ^טים סיטרתיו ‪ :‬ובאתם כלבם אלי חבר ת ה ונבוא בלגו יחד אל‬
‫ושלשת שריו ותשעה אנ שי ם עמו ב א י ם בדרך מול בני יעקב ‪:‬‬
‫כני יעקב ונתחנן ?‪ ‘-‬פניהם ויכרתו לנו ברירת שלום ‪ :‬ויעטו כד־*‬
‫וישאו כני יעקב א ת עיני הם ויר‪^ t‬ו מרחוק ויכירו א ת יפיע מלך‬
‫חברון ושריו באים ל ק ר א ת ם ויתיצבו בני יעקב ב מ קו מ ם בשער‬
‫המלכים האל ה כאשר שלח אליהם מלך חברון כי היו כלם ת ח ת‬
‫ש כ ם ולא הלכו ‪ :‬ומלך חברון הולך הלוך וקרב דהוא ושריו עד‬ ‫עצתו ומאמרו ויתקבצו כל מלכי כנען ללכ ת אל בני יעקב לעשות‬
‫הגעתו אל בני יעקב וישתחו להם ארצה עם שריו ‪ :‬וישב מלך חברון‬ ‫עסהם שלום ‪ :‬ובני יעקב שבו ויצאו אל חל ק ת השדה אשר בשכם‬
‫עם שריו לפני יעקב ובניו ויאמרו לו בני יעקב מה ל ך מלך חברון‬ ‫כי לא האמינו במלכי דתארץ ‪ :‬וישובו וישבו בני יעקב בחלקרת‬
‫למה ב א ת אלינו היום מה תבקש מא תנו ; ויאמר מלך חברון אל‬ ‫השדה עיטרה ימים ואין בא אליהם למלחמה ‪ :‬ויראו בני יעקב כי‬
‫יעקב כי אדוני כי מלכי הכנעני באים כלם אליכם היום לעשורת‬ ‫אין מלחמה ויאספו כלם ויבאו עיר שכם וישבו בני יעקב בשכם ‪:‬‬
‫עמהם שלום ‪ :‬וישמעו בני יעקב ארת רברי מלך חברון ולא אבו‬ ‫ויתקבצו כל מדכי האמורי מכל מקומותם מקץ ארבעים יום ויבאו‬
‫לדבריו כי לא דהאמינו ^ ו בני יעקב כי חשבו כי במרמד־־‪ .‬דבר‬ ‫כלם חברונה אל יפיע מלך חברון ‪ :‬ויהי מספר המלכים אשר באו‬
‫אליהם מלך חברון ‪ :‬וידע מ ^ ך חברון מדברי בני יעקב בי ל א‬ ‫חברונה ?‪-‬ידדטלים א ת בני יעקב עיטריכם ואחד מלכים ‪ :‬ומספר‬
‫האמינו אל כל דבריו ‪ :‬ויגש עור מ ^ ך חברון לפני יעקב ויאמר‬ ‫השרים אשר בן^ו א ת ם ששים ושלשות שרים ואנשיהם מארת‬
‫אליו בי ארוני כי בל המלכים האלה לשלום באים אליכם כי לא‬ ‫ושמונים ותשעה איש ‪ :‬ויחנו כל המלכים האלה ואנשיהם הר חברון‬
‫באו עם כל אנשיהם ‪ :‬וגם כל כלי מלחמתו לא הביאו עדיהם כי‬ ‫ויצא אליהם מלך חברון עם שלשה שריו ותשעה אנשיהם עסהם ‪:‬‬
‫על שלום מ א ת אדוני ובניו באו לבקש ‪ :‬ויענו בני יעקב את מלך‬ ‫ויתיעצו המלכים האלה יחד ללכת אל בני יעקב לשלום ‪ :‬ויאמרו‬
‫חברון לאמר שלח נא א ת ה ויבאו כל המלכים האלה לבדם לפנינו‬ ‫אל מלך חברון לך אתה לפנינו עם אנשיך ורברת אל בני יעקב‬
‫אם ב א מ ת תדבר אלינו והיה אם יבאו אלינו בלא כלי מלחמתם‬ ‫בעדינו ואחר נבוא אחריך ומלאנו את דבריך ויעש מלך חברון כן ‪:‬‬
‫ונדעה כי שלום יבקשו ממנו ‪ :‬וישלח יפיע מלך חברון אחד מאנשיו‬ ‫ובני יעקב שמעו כי התקבצו כל מלכי כנען ויחנו בחברון ‪ :‬וישלחו‬
‫אל המלכים ויבאו כלם לפני בני יעקב וישתחו להם אפים ארצה ‪:‬‬ ‫בני יעקב מרגלים ארבעה עבדים מעבדיהם לאמר ‪ :‬לכו ורגלו א ת‬
‫וישבו המלכים האלה לפני יעקב ולפני בניו וידברו אליהם לאמר ;‬
‫המלכים האלה ודרשו וחקרו את אנשיהם ואם הם מעט או הרב ה ‪:‬‬
‫שמענו א ת כד־• אשר עשיתם למלכי האמורי ב ח ר ב כ ם הקשות‬
‫והיה אם תראום במתי מספר וספרתם א ת כלם ו ב א ת ם ‪ :‬וילכו‬
‫ובזרועכם הגדולה מאד כי לא עמד איש מהם בפניכם ‪ :‬ונירא מאד‬
‫עבדי יעקב בסתר ‪ k‬המלכים האלה ויעשו כאשר צוום בני יעקב ‪:‬‬
‫לנפשותינו מכם פן יקראנו ב מ קרי ה ם ונבוא א לי כ ם לכרות לנו‬
‫ויבאו אל בני יעקב ביום ההוא ויאמרו אליהם באנו אל המלכים‬
‫כרית שלום *• ועתה כרתו לנו ברית ושלום אמת כאשר לא תגעו‬
‫בנו ולא נגע בכם ‪ :‬וידעו בני יעקב כי באמת באו לבקש השלום‬
‫האלה והנה הם מתי מספר ונספר את כלם והנה שמונים ושמונה‬
‫מ אתם וישמעו להם כל בני יעקב ויכרתו להם ברית שלום ‪ :‬וישבעו‬ ‫־מאתים איש מלכים ואנשיהם‪ :‬ויאמרו בני יעקב מתי מספר הם ולא‬
‫אליהם כל בני יעקב אשר ד־יא יגעו בהם וגם כד‪ -‬מלכי ה מ עני‬ ‫נצא אליהם כלנו ‪ :‬ויהי בבקר ויקומו כני יעקב ויבחרו מאנשיהם‬
‫נשבעו‬ ‫ששים ושתים איש ויצאו עמהם עשרה בני יעקב ויחגרו איש‪.‬כלי‬
‫מלחמתו‬ ‫‪17‬‬ ‫יז‬
‫סו י‪3‬י‬ ‫‪3‬רשת וישלח‬
‫‪132‬‬
‫פרשת דשב‬ ‫גשבעו להם ‪ :‬וי^עימום בני יעקב למס סהיום ההוא והלאח ; ואחרי כן‬
‫א ת כל‬ ‫על אחיו ויבא לאחיו דבה רעה עליהם ‪ :‬ויראו בני‬ ‫באו כל שרי המלכים האלה עם כל אניםיהם לפני בני יעקב ומנחות‬
‫מע^טה יוסף אחיהם אתם וכי אהב אורתו אביהם מכלם וישג‪>4‬ו‬ ‫בידיהם אל יעקב ו א ^ כניו וישתחו להם א פי ט ארצה ‪ :‬ויפצרו‬
‫אותו ולא יכלו דברו ליטלום כל הימים ‪ :‬ויהי ירסף בן שבע ע ערה‬ ‫המלכים האלה בבני יעקב ויתחננו אליהם להשיב את כל ה שניה‬
‫׳טנה והוא עודנו ג דל א ת נפ׳עו על אחיו ויאמר להתנ׳טא עליהם ‪:‬‬ ‫אשר שבו משבעת ערי האמורי ‪ :‬ויעשו כן בני יעקב וישיבו א ת‬
‫ב ע ת ההי א חלם חלום ויבא אל אחיו ויגד להם א ת חלומו ‪ :‬ויאמר‬ ‫כר השביה א ת הנשים ואת הטף ואת כל הבהמה וכל השלל אשר‬
‫אליהם ח לו ם חלמתי והנה כלנו מאלמים אלוכוו ‪ r‬ב״טדה והקם‬ ‫לקחו וישלחו אותם וילכו איש לעירו ‪ :‬וישתחוו כל המלכים האלה‬
‫אלומתי ותהיצב בארץ דיכבבוה אלומותיכם וי^טהחו לה ‪ :‬ויענו‬ ‫עור אל בני יעקב וישלחו ויביאו אליהם מנחות רבות בימים ההם ‪:‬‬
‫אותו אחיו ויאמרו לו מה החלום הזה איטר חלמת ההאמר כלבבך‬ ‫וישלחו בני יעקב א ת המלכים האלה ואת אנשיהם וילכו מאתם‬
‫למלוך או למיטול עלינו ‪ :‬ויבא עוד ויגד הדבר ליעקב אביו וינ׳טק‬ ‫לשלום אל עריהם ו ג ם בני יעקב שבו אל מקומם שכסדה ‪ :‬ויהי‬
‫יעקב א ת יוסף כיצימעו א ת הדברים מפיו ויברך יעקב א ת יוסף ‪ :‬ויראו‬ ‫שלום מהיום ההוא והלאה בין בני יעקב ובין מלכי הכנעני עד בא‬
‫בני יעקב כי ברך אביהם א ת יוסף וינ׳טק אותו ויאהבהו מאד ויקנאו‬ ‫בני ישראל ארץ כנען לנחלה ‪:‬‬
‫בו מאד וי׳טנאו אותו עוד ‪ :‬ויהי אחרי כן ויהלום עוד יוסף חי״ום‬
‫אחר ויספר אה החלום לאביו לעיני אחיו ‪ :‬ויאמר יוסף ^ אביו ואל‬ ‫פרשת וישב‬
‫אהיו הנה חלמתי הלום עוד והגה השמש והירח ואחד עשר כוכבים‬
‫ד ה י לתקופת השנה ויסעו בני יעקב משכם וישובו ויבאו חכרונה‬
‫מיטתחוים לי ‪ :‬ויוטמע אביו א ת דברי יוסף וארז חלומו וי ר א כי‬
‫אל יצחק אביהם וישבו שם ‪ :‬אך צאנם ו ב ק ר ם וכל אשר‬
‫אחיו ^טונאים א ת יוסף בדבר הזה ‪ :‬ויגער יעקב כיוסף לפני אחיו‬
‫להם רועים בשכם יום יום כי מרעה טוב ושמן היה בשכם בימים‬
‫על הדבר הזה לאמר מה ה ח לו ם הזה איטר חד־ימת ותגדל א ת‬
‫ההם ‪ :‬וישב יעקב ובניו וכל ביתם בעמק חברון ‪ :‬ויהי בימים ההם‬
‫נפיטך ע ‪ 4‬אהיך הגדולים ממך ‪ :‬דהתחיטוב בלבבך איטר ב ו א‬
‫נבוא אני ואמך ואחד ע״טר אחיך ל־י׳היטתחוות אליך כי דזדבר‬ ‫בשנה ההיא שנת מאה ושש שני ם לחיי יעקב בשנה העשיריות‬
‫כדברים האלה ‪ :‬ויקנאו בו אחיו על כל דבריו וחלומותיו ויוסיפו‬ ‫לבא יעקב מפדן ארם ‪ :‬ו המת לאה א שת יעקב כשנה ההיא ב ת‬
‫עוד יטנון>? אותו ויעקב שמר א ת ה ח לו מו ת בלבו ‪ :‬ויהי היו ם‬ ‫אח ת וחמ שים שנה במותה בחברון ‪ :‬ויקברו אותה יעקב ובניה‬
‫וילכו בני יעקב ל ר ע ו ת צ אן ן^כיהם ביטכם כי עו ד ם רו עי ם‬ ‫במערת שדה המכפלה אשר כחברון אשר קנה אברהם מ את בני‬
‫ב^טכם בימים ההם ‪ :‬ויהי בהיות בני יעקב רועים ביטכמה ביו ם‬ ‫ח ת לאחוזת קבר ‪ :‬ובני יעקב ישבו עם אביהם בעמק חברון וירעו‬
‫ההוא ויתמהמהו ויעבור עת האסף כל המקנה ולא באו‪ :‬וי ר א‬ ‫כל יושבי הארץ את ג מ ר ת ם ויהי ש מ ע ם בכל הארץ ‪ :‬ויוסף בן‬
‫יעקב כי ת ת מ ה מ ת ו בניו ב׳ ט כ ם וי א מר יעקב ב ת ב ו פן יקומו‬ ‫יעקב ובנימין אחיו בגי רחל א שת יעקב עודם קטנים בימים ההם‬
‫עליהם אניטי יטכם להלחם בם על כן ה תאחר בואם היום הזה ‪:‬‬ ‫ולא יצאו עם אחיהם ב מל ח מו ת ם בכל ערי האמורי ‪ :‬וירא יוסף‬
‫ויקרא יעקב אל יוסף בנו ויצוהו לאמר ה״ה כזה סובן על מה ועלתה רצה‬ ‫א ת גבורת אחיו וגדולתם וישבח אותם ויהללם אך גדל א ת נפשו‬
‫הלא אח־ך רועים כשכם הייס יייניי לא ‪ ,i t Aw‬מש־ ־■‪ np‬״ ‪p V 7‬‬ ‫עליהם ויתנשא בנפשו אליהם ; וגם יעקב אביו אהב אותו מכל‬
‫באו עד עתה לך נא וראה איפה הבס חברון לשכס ומה נתחדש עתה‬ ‫בניו כי כן זקונים הוא לו ויעש לו כ תנ ת פ סי ם כא הבתו אותו ‪:‬‬
‫י אי' ׳“ ל ״‬ ‫וירא יוסף כי אותו אהב אביו מכל אחיו ויוסף עור ויתנשא יוסף‬
‫הצאן‬ ‫על‬
‫פרשת דשב‬ ‫‪134‬‬
‫‪133‬‬ ‫סז‬ ‫פרשת וישב‬
‫חצאן ‪ :‬וישלח יעקב א ת יוסף בנו מעסק חברון ויבא יוהף אל אחיו‬
‫בי עצמכם ובשרכם אני ואם חטאתי אליכם הלא ת ^ ו מגבור‬
‫אבי ‪ :‬ויוסף מרבר א ת כל הדכרים האל ה מתוך הבור ולא שמעו‬ ‫שכסה ולא מצאם ‪ :‬וילך יוסף בשרה אשר אצל שכם לראות אנה‬
‫אחיו אליו ולא הטו א ת אזניהם לכל דברי יוסף ויהי צועק ובוכה‬ ‫פנו אחיו וילך ויתעה בדרך במדבר ולא ידע אנה ילך ‪ :‬וימצאהו‬
‫בתוך הבור ‪ :‬ויאמר יוסף מי יתן וידע אבי היום א ת המעשה אשר‬ ‫מלאך יי תועה בדרך בשדה ויאמר אליו יוסף יוסף אנה תלך ומה‬
‫עשו לי אהי ואת הדברים אשר דברו אלי היום ‪ :‬וישמעו כל אחיו‬ ‫תבקש ‪ :‬ויאמר יוסף ^?ל מלאך יי א ת <?חי אנכי מבקש ה^ד^א‬
‫א ת צעקתו ואת בכייתו כתוך הכור וילכו אחיו ויתרחקו מן הבור‬ ‫שמעת איפה הם רועים ‪ :‬ויאמר מלאך יי אל יוסף ראיתי א ת אחיך‬
‫למען לא ♦שמעו את צעקת יוסף ואת בכייתו בבור ‪ :‬וילכו וישבו‬ ‫רועים פה ושמעתי אומרים ללכת להם לרעות בדותן ‪ :‬וישמע יוסף‬
‫מנגד הרחק כמטחוי קשת וישבו ש ם לאכול ל ח ם ‪ :‬ויהי ה מ ה‬ ‫בקול מלאך יי וילך דותינה אל אחיו וימצאם בדותן רועים הצאן ‪:‬‬
‫אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו אם להמיתו ואם להשיבו אל‬ ‫ויבא יוסף אל אחיו ו ב ט ר ם יקרב ל פני ה ם ויראוהו אחיו מרחוק‬
‫אביו ‪ :‬הסה מתיעציםוישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים‬ ‫ויתיעצו עליו להמיתו ‪ :‬ויאמר שמעון אל אחיו הנה בעל החלומות‬
‫באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה ‪ :‬ויאמר אליהם‬ ‫בא אלינו היום הזה ‪ :‬ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות‬
‫יהודה מה בצע כי נהרוג ^^נחנו ארת אחינו פן ידרשהו אלהים‬ ‫אשר במדבר הזה והיה בבקשו אותו אבינו ממנו ואמרנו חיה רעה‬
‫ממנו ; זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו והנה ארהת‬ ‫אכלתהו ‪ :‬וישמע ראובן א ת דברי אחיו על יוסף ויאמר אליהם אל‬
‫הישמעאלים הזאת הכא ה עלינו הולכת דרך מצרים ‪ :‬עתה לכו‬ ‫תעשו הדבר הזה ואיך נשא פנינו לפני יעקב אבינו ‪ :‬אך השליכו‬
‫ונמכרהו אליהם וידינו אל תהי בו והם יוליכוהו אל דרכם ואבד‬ ‫אותו אל הבור הזה למות ש ם ויד א ^ תשלחו בו לשפוך דמו‬
‫בין אנשי כל הארץ והמת לא נמיתהו אנחנו כידינו ‪ :‬וייטב הדבר‬ ‫וראובן אמר כן למען הצילהו מידם להשיבו אל אביו ‪ :‬ויהי כאשר‬
‫בעיני ן>?חיו ויעשו כדבר יהודה ‪ :‬ויהי הם מ ד ב רי ם בדבר הזרז‬ ‫בא יוסף אד־* אחיו וישב לפני ה ם ויקומו עליו ויחזיקו בו ויכוהו‬
‫ובטרם באה נגדם ארחרת הישמעאלים ויעברו מאצלם שבעה‬ ‫לארץ ויפשיטוהו מכתנרת ה פ סי ם אשר עליו ‪ :‬ויקחוהו וי שליכו‬
‫אנשים מדינים סוחרים ‪ :‬ויהי בעברם ויצמאו למים וישאו עיניהם‬ ‫אותו הבורה והבור רק אין בו מים כי אם נחשים ועקרבים ‪ :‬ויירא‬
‫ויראו א ת הכור אשר יוסף שם ויראו והנה עליו כל עוף למינהו ‪:‬‬ ‫יוסן^ מפני הנחשים והעקרבים אשר בבור ויצעק יוסף בקול גדול‬
‫וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור ל שתות מים כי חשבו כי‬ ‫ויסתר יי את הנח שים ואת העקרבים בקירות הבור ו ל א הרעו‬
‫מים בו ‪ :‬ויבאו לפני הכור וישמעו א ת קול יוסף צועק ובוכה בבור‬
‫ליוסף ‪ :‬ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם מה עשיתי‬
‫וישקיפו אל הבור ויראו והגה נער יפה ת א ר ויפה מדאה מאד ‪:‬‬
‫ל כ ם ומה חטאתי למדה לא רתיראו מפני יי בערי ‪ :‬הד־־א אנכי‬
‫ויקראו לו ויאמרו ?־‘ו מי את ה ומי הביאך הלו ם ומי שמך בבור‬
‫עצמכם ובשרכם ויעקב א בי כ ם אבי הוא ולמה תעשו ל־־יי הדבר‬
‫הזה במדבר ‪ :‬ויתנו כלם א ת ידם וישאו א ת א״ה אחר קריאתך כל ענין ואת‬
‫הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבי ‪ :‬רהי צועק ו קו ר א‬
‫יוסף ו‪-‬משבו)יז;לוהו מן ה ני י יקחיר־י י’ ל ״ א ”'‪.‬ה‬
‫אל אחיו מתוך הבור ויאמר יהודה ראובן שמעון ולוי אחי שאוני‬
‫להם לדרכם‪ :‬ויעברו מאצל אחיו ויראו אחיו כלכוליס סיש למס׳ ז״ל מי הס‬
‫מדיניס ומי הס מדנים ועיין‬ ‫ממחשכים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני יי ואת פני יעקב‬
‫בהרא״ס ן״ל על רש״י ז״ל ותרא'‬ ‫א ת וסף ב ד המד נ ם ‪ .‬ו אמרו‬
‫כתה נדחקו רש״י ז״ל והראב״ע‬ ‫תעשו את הדבר הזרה ל ק ח ת ארת עבדנו‬ ‫אבי ‪ :‬ואם אני חטאתי לכם הלא כני אברהם יצחק ויעקב א ת ם‬
‫אשר אם ראו יתום עליו ירחמו ואם ר עב יאכילוהו לחם ואם צמא‬
‫‪W‬‬ ‫י*׳“ י‬ ‫סאומו ותלכו לכם= יילא‬
‫ולאס‬ ‫את‬ ‫ישקוהו מים ואם ערום יכסוהו ‪ :‬ואיך אתם לא תרחמו על אחיכס‬
‫כי‬
‫‪135‬‬
‫סח‬ ‫פרשת דשב‬
‫א ת הנער דמה בבור כי מח* בני ו תנ אי‪1‬להם נ מני »‪ 0‬יאשימוד«‬
‫פרשת רשב‬ ‫‪136‬‬
‫אתם ותעלו אותו והוליכו אותי י׳גתי‘‬

‫א ת יוסף יפה תאר ויפה מראה ויחמדו אותו כלבם ויתחזקו לקנות‬
‫לנו א ת עבדנו ; ויענו הסדינים ויאסרו א ל העלוהו • אבל אחיו ראשונה ראו‬
‫אותו מאת אחיו ‪ :‬וישמעו בני ^ ק ב אל המרינים וימכרו אליהם‬ ‫ישמעאלים ולהם חשבו למוכרי‬
‫א ת יוסף אחיהם בעשרים כסף וראובן אחיהם אין אתם ‪ :‬ויקהו‬ ‫בני יעקב הזה הוא עבדכ ם או ה ה י ^ י ^ ונתגלגל הדבר כי מכרוהו‬
‫אתכם אולי אתם כלבם עבדים לו כי הוא למדיניס ־ והמדיניס מכרוהו‬
‫הסדינים את יוסף וילכו להם לדרכם גלעדה ‪ :‬הסד‪ ,‬הולכים בדרך‬
‫קנו את הנער ‪ :‬ויאסרו איש‬ ‫וינחסו הסדינים על אשר עשו‬ ‫יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי הוא מכלכם‬
‫אל רעהו מה הדבר הזה אשר עשינו אשר לקחנו מאת העברים‬ ‫ולמר• תדברו כלבם אלינו כזבים*‪ .‬ועתה לא אחר כך והמדנים מכרוהו‬
‫הנער הזה אשר הוא יפה תאר ויפה מראה ‪ :‬אולי כי גנוב גונב‬ ‫נשמע לרכריכם ולא נאזין אליכם כי אנח^י ™״ק‬
‫זה מארץ העברים ולמה עשינו את הדבר הזה והיה אם יבוקש‬ ‫מצאנו א ת הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך ‪ :‬ואפשר כי זש״ה על שלשה סשעי‬
‫ונמצא בידינו ומתנו כו ‪ :‬והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם‬ ‫ויגשו אליהם כל בני יעקב ויקימו עלידיס ’ש״^ני’ 'יסל ‪™f o f ob‬‬
‫היום את גבוררת אחד מהכש מכרו אותו אלינו ‪ :‬אולי כי ב כ ח ם‬ ‫וימרו א לי ה ם תנו לנו ארה עכדינו ולמדה ישראל כי הס הסבה הא׳• ואולם‬
‫ובזרועם הקשה גנכוהו מארצו על כן מכרו אורזו במחיר מעט‬ ‫‪ W‬ילי ‪7‬־לה־פ‪%‬הל‬ ‫תמורתו ב ל כ ם לפי חרב ! ויצעקו ע לי ה ם‬
‫א ש ר נתתם להם ‪ :‬ויהי בדברם הדבר הזה ויראו והנה ארחרת‬ ‫המדיניס וישליפו כלם את חרבותיהם ויגדעו שנמכר לתצריס היה קשה מכלם‬
‫הישמעאלים הבאה בתחלה אשר ראו בני יעקב הולכרת ובאה‬ ‫כי עכד הנמכר סס קשה להשיבו‬
‫אל מקומו כי מערכת מצרים‬ ‫לרו ‪ /‬חם ככנ יעקב ‪ .‬וד»נדן ע‪5‬מעון‬
‫לקראת הסדינים ‪ :‬ויאמרו המדיגים איש אל רעהו לכו ונמכור את‬ ‫עליהם וידלג כארץ וייעלוף א ת חרבו ויגיש תחייב לבלתי צאת משם אכל‬
‫הנער הזה לארחת הישמעאלים הבאים לקראתנו ונקה בו אף א ת‬ ‫אני לא אשיבנו בתתיה ושיעור‬
‫הכתוב כך על ג׳ פשעי ישראל‬ ‫אל המד נ ‪ • D‬ו צעק צעקה גדולה‬
‫המחיר המעט אשר נתנו בו ונוצל מ ר ע סו ויעשו כן ‪ :‬ויגיעו עד‬
‫רהארץ ועל ‪ 7‬׳ ר״ל שהג׳ וכשהם נס‬ ‫ותיעמע צעקרהו ל מ ר חו ק ותרע׳ט‬
‫הי־ממעאלים ההם וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים‬
‫כסף אשר נתנו בו לאחיו ‪ :‬וילכו הסדינים לדרכם נלעדה ‪ :‬ויקחו‬ ‫מצעקת שטעון ‪ :‬וייראו המדינים מפני שמ^י! א!לס ה?‪°‬ל״ד‪ °‬ס ”נס‬
‫ומקול צעקתו ויפלו על פניהם ויבהלו מאד ‪ :‬כ״כ יהד׳ יותר קשה מכלם• וכי‬
‫הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים ויוליכוהו מצרימה ‪:‬‬
‫וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה ויצעק יוסף ויבכה על‬ ‫ויאמר אליהם שמעון הלא אנכי שמעין בזו^ ‪” 4‬תס^מ’ש^ל’סנ"ים‬
‫הדבר הזה כי התרחק מארץ כנען מאביו ‪ :‬ויבך יוסף מאד ע ^‬ ‫בכסף צדיק וכו׳ ‪:‬‬ ‫יעקב העברי אשר החרבתי אח כל עיר י^כס‬
‫הגמל אשר רכב עליו וירא אותו איש אחד מ ה ם ויורידהו מעל‬ ‫לבדי ואת ערי האמורי עם אחי ; כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף‬
‫הגמל וילך ברגליו ‪ :‬וככל זאת היה יוסף צועק ובוכה ויאמר אבי‬ ‫כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם וגם מלכי כנען א ת כ ם‬
‫אבי ‪ :‬ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם ויכה את יוסן^ על‬ ‫לא יוכלו להלחם בי ‪ :‬ועתה תנו את הנער אשר לקחתם פן אתן‬
‫הלחי ויוסף עוד יוסף לבכות ‪ :‬וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת‬ ‫א ת בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ ‪ :‬וייראו עוד המדינים‬
‫ממר נפשו ויכוהו כלם ויענוהו בדרך ויפחירו אורזו למען יחריש‬ ‫מפני שמעון ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמר ‪:‬‬
‫מהבכי ‪ :‬וירא יי את עוני יוסף ואת עמלו ויורד יי על ה אנ שי ם‬ ‫הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם על כן שמתם‬
‫ההם חשך ובהלה ותיבש יר כל מכהו ‪ :‬ויאסרו איש אל רעהו מה‬ ‫אותו בבור ומה תעשו לכם ב ע ב ד אשר ימרוד באדוניו ‪ :‬עתרה‬
‫הדבר הזה אשר עשה אלהים לנו בדרך הזאת ‪ :‬והם לא ידעו כי‬ ‫מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר רתחפצו בו ויי חפץ לעשות‬
‫בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה ‪ :‬וילכו האנשים בדרך ויעברו‬
‫הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב א ת אחיהם ‪ :‬ויראו המדינים‬
‫מדרך‬
‫את‬
‫פרשתרשב‬ ‫‪138‬‬
‫‪137‬‬ ‫סט‬ ‫פרשת וישב‬
‫זזרעם והרוח החזק ויבהלו האניעים ולא ידעו אנה ילכו ‪ :‬וי^;מדו‬ ‫מדרך אפרת אשר עם קבורת רחמי ‪ :‬ויגיע יוסף עד קבר ‪1DM‬‬
‫הבהמות וכל הגמלים וינהגום ולא יכלו ללכת רכו אותם וירבצו‬ ‫וימהר וי ‪ p‬יוסף אל קבר אסו ייפול על הקבר ויבכר• ‪ :‬ויצעק יוסף‬
‫לארץ ‪ :‬ויאמרו איש אל רעהו מה זאת עשה אלהים לנו מה פיעעינו‬ ‫על קבר אמו ויאמר אמי אמי יולדתני עורי וקומי וראה את בנך‬
‫ומה חטאתינו כי קרה לנו הדבר הזה היו ם ‪ :‬ויען האחד ויאמר‬ ‫איך נמכר לעבד ואין מרחם ‪ :‬קומי וראה בנך והביט אליו וראה‬
‫אליהם אולי מעון העבד העני הזה קרה לנו א ת הדבר הזה היום ‪:‬‬ ‫א ת דמעות עיני הנהלות על לחיי ‪ :‬אמי אמי עורה והקיצה קומי‬
‫ועתה הלו נא את פניו ופצרו בו וימחול לגו ואז נ ד ע באשר למי‬ ‫וראה את בנך ובכי עסו על צרתו וראה א ת מיב אחי האכזרי ;‬
‫הרעה הזאת לנו ‪ :‬והיה אם רחם ירחמנו האלהים וידענו כי מעון‬ ‫עורי אמי עורי והקיצה משנתיך עמדי וערכי מלחמותיך נגד אחי‬
‫העבד הזה היה לנו כל זה ‪ :‬ויעשו האנשים כן ויתחננו אל יוסף‬ ‫איכה הפשיטו אותי מכתנתי ‪ :‬וימכרו אותי לעבד זה פעמים ויפרידו‬
‫ויפצרו בו למחול להם ויאמרו חטאנו ליי ולך ‪ :‬עתה הואל ובקש גא‬ ‫ג^ותי מאבי ואין מ ר ח ם ‪ :‬עורי וערכי ^ ת טענותיך נג ד ם לפני‬
‫מאלהיך ויסר מעלינו המות הזה כי חטאנו לו ‪ :‬ויעש יוסף כדבריהם‬ ‫האלהים וראי את מי יצדיק האלהים במשפט ואת מי ירשיע ‪ :‬קומי‬
‫וישמע יי אל יוסף ויסר יי מעל האנשים ההם את המכה אשר הכה‬ ‫אמי קומי והקיצד• משנתיך וראי את אבי איכה נפשו ולבו עלי ביום‬
‫אותם בעכור יוסף ‪ :‬ויקומו הכהמות מהארץ וינהגום וילכו ויעמוד‬ ‫הזה עמדי ונחמהו ודברי על לבו ‪ :‬ויוסף עוד לדבר כדברים האלה‬
‫הרוח מזעפו ותנה הארץ וילכו האנשים לדרכם לרדת מצרימה ‪:‬‬ ‫ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קכר ^?מו ויכל לדבר וידום כאבן‬
‫וידעו האנשים ההם כי בעבור יוסף היה להם המקרה ההוא ‪ :‬ויאמרו‬ ‫על הקבר ממר ימבו ‪ :‬וישמע יוסף את קול מדבר אליו מתחרת‬
‫איש אל רעהו הנה ידענו כי מאת ה ע בד הזה היתה לנו הרעה‬ ‫הארץ ויענהו בלב מר ובקול בכי ותחנה כדברים האלה ‪ :‬בני בני‬
‫הזאת ‪ :‬ועתה מה לנו להביא על נפשותינו א ת המות הזה עוצו‬
‫יוסף בני שמעתי א ת קול בכייחך ואת קול צעקותיך ראיתי א ת‬
‫לנו עצה מה לעשות לעבד הזה ‪ :‬ויען האחד ויאמר הלא כי אמר‬
‫דמעותיך ‪ :‬ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך ותוסף לי יגון רב‬
‫לנו להשיבו אל אכיו‪ :‬עתה לכו ונשובה אתו ונבואה אל המקום‬
‫על יגוני ‪ :‬ועתד‪ .‬בני יוסף בני חכה א ת יי והתחולל לו ואל תירא‬
‫אשר יאמר ולקחנו מביתו את המחיר אשר נתנו בו ונלכה לנו ‪:‬‬
‫ויען האחד ויאמר הנה כי העצה הזאת טובה מאד אך לא נוכל‬ ‫כי יי עמך הוא יציל אותך מכל צרה ‪ :‬קום בני ולך לך מצרימה‬
‫לעשות כן כי רחק ממנו הדרך מאד ולא נוכד־* לשוב מדרכינו ‪:‬‬ ‫עם אדוניך ואל תירא כי האלהים עמך בני ותוסף לדבר אל יוסף‬
‫ויען האחד ויאמר א לי ה ם זארת העצה היעוצה בזה וממנה ל א‬ ‫כדברים האלה ותדום ‪ :‬וישמע יוסף את הדבר הזה ויתמה מאד‬
‫נסור ‪ :‬הנה אנחנו באים היום מצרימה והיה בבואנו מצרים ומכרנו‬ ‫מזה ויוסן? עוד לבכות ‪ :‬וירא אותו אחרי כן אחד מהישמעאלים‬
‫אותו ש ם במחיר רב ונוצי־־• מרעתו ‪ :‬וייטב ד־זדבר הזרה בעיני‬ ‫ההם צועק ובוכר‪ .‬על הקבר ויחר אפו עליו ויגרשהו משם ויכהו‬
‫האנשים ויעשו כן וילכו לדרכם מצרימה עם יוסף ‪ :‬ובני יעקב כאשר‬ ‫ויקללהו ‪ :‬וי א מ ר יוסף א ^ האנשים אמצא חן בעיניכם אשר‬
‫מכרו א ת יוסף אחיהם אל המדינים ויך את לבם עליו וינחמו על‬ ‫תשיבוני בית אבי ו הו א יעשיר אתכם עושר רב ‪ :‬ויענוהו לאמר‬
‫מעשיהם ויבקשו ללכת להביאו ולא מצאוהו ‪ :‬וראובן שב אל הבור‬ ‫הלא עבד אתה איפרה אביך ואם יש לך אביך לא תמכר לעבד‬
‫אשר היה יוסף בו לשאת אותו להשיבו אל אביו ‪ :‬ויעמוד ראובן‬ ‫במעט מחיר זה פעמים ‪ :‬ויחר א פ ם עליו עור ויוסיפו ד־'הכותו‬
‫על הבור ולא שמע דבר וי ק ר א יוסף יוסף ואין עונד־ז ואין דובר‬ ‫ולייסרו עוד ויבך יוסף בכי גדול ‪ :‬וירא יי ארה עוני יוסף ויוסף יי‬
‫דבר ‪ :‬ויאמר ראובן אך כי מת יוסף מיראה או כי נחש המיתו ‪:‬‬ ‫ויך את האנשים וייסרם ‪ :‬וישלח יי עליהם רוח חזק מאד ותחשך‬
‫וירד‬ ‫עליהם הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים ותרעש הארץ מקול‬
‫הרעם‬ ‫יח ‪18‬‬
‫‪139‬‬
‫ע‬ ‫פדעת וי^‪1‬ב‬
‫פרשת דשב‬ ‫י( ‪1 4‬‬ ‫וירד ראובן עד תוך הבור ויבקע* א ת יוסף ו‪V‬א מצא אותו בבור‬
‫בקו^‬ ‫זיפירהזיפזלעלפנץ ארצה רדום כאבן ‪ :‬דקמ^^חרי כן‬ ‫ויעל ‪ :‬ויקרע ראובן א ת בגדיו ויאמר הילד איננו ומה אשיב א ת‬
‫גדול ובבכי ויאמר כתגר‪ 2‬יוסף בני הוא ‪ :‬וימהר יעקב וי׳טלחאל‬ ‫אבי עליו אם מת ‪ :‬וילך אל אחיו וימצא אותם עצבים עד דבר יוסף‬
‫כניו עבד מעבדיו וילך אליהם וימצאם באים בדרך עם הצאן ‪ :‬ויבאו‬ ‫ומתיעצים יחד אי כ ה ישיבו א ת אביהם עליו ‪ :‬ויאמר ראובן אל‬
‫כני יעקב אל אביהם• כערב והנם קרועים בגדים ואדמה על ראיעם‬ ‫אחיו באתי אל הבור והנה אין יוסף שם ומה נאמר לאבינו כי אין‬
‫וימצאו א ת אביהם צועק ובוכה בקול גדול ‪ :‬ויאמר יעקב אל בניו‬ ‫אבי מבקש את הילד כי אם ממני ‪ :‬ויענוהו אחיו לאמר כזה וכזה‬
‫הלא תגית לי מה הרעה הבאה עלי פתאום ביום הזה ‪ :‬ויענו את‬ ‫עשינו ויך לבנו על המעשה הזה אחר כן ונשב לבקש עלילה מה‬
‫יעקב אביהם לאמר אנחנו באים היום כאשר נאספו הצאן ונבא עד‬ ‫נשיב א ת יעקב אבינו על ככה ‪ :‬ויאמר אליהם ראובן מה המעשה‬
‫עיר שכם כמדבר על הדרך ‪ :‬ונמצא את הכהנת הזאת מלאה דם‬ ‫הזה אשר עשיתם ל־יהוריד שיברת אבינו ביגון שאולה ^ א טוב‬
‫בארץ ונכיר אותה ונשלח אותה אליך התוכל להכירדה ‪ :‬וישמע‬ ‫הדבר אשר עשיתם ‪ :‬וישב ראובן אתם ויקומו כלם וישבעו איש‬
‫יעקב א ת דברי כניו ויצעק בקול גדול ויאמר כתנת כני חיה רעה‬ ‫את אחיו לבלתי הגיד א ת הדבר הזה ליעקכ ‪ :‬ויאמרו כלם כל־־‘‬
‫אכלתהו טרוף טורף יוסף ‪ :‬כי אנכי שלחתיהו אליכם היום לראות‬ ‫איש אשר יגיד את הדבר הזה לאבינו ולביתו או אשר ישמיע א ת‬
‫א ת שלומכם ואת שלום הצאן להשיבני דבר מאתכם ‪ :‬וילך כאשר‬ ‫ד־זדבר הזה לכל כני הארץ ועמדנו כלנו עליו ונהרגדהו כחרב ‪:‬‬
‫־צויתיחו ותקראן אותו כאלה היום הזה ואני אמרתי כי אהכם היה‬
‫וייראו בני יעקכ איש מאת אחיו כקטון כגדול על הדכר חזה ואין‬
‫בגי ; דענו ויאמרו בני יעקב לא בא אלינו ולא ראינו אותו מעת‬
‫דובר דבר ויסתירו את הדבר בלבם ‪ :‬וישבו אחרי כן בארץ יחד‬
‫צאתנו מאתך עד פה‪ :‬ויהי כשמועיעקב את דבריהם ויצעק עוד‬
‫להתיעץ ולבקש עלילה מה יאמרו אל יעקב אכיהם ער כל הדברים‬
‫צעקה גדולריז ויק ם ויקרע שמלותיו וישם שק כמתניו ויבך בכי‬
‫גדול ‪ :‬ויספור וישא את קולו בנכי ויקרא ויאמר כדברים האלה‪:‬‬ ‫האלה ‪ :‬ויאמר אליהם יששכר הנה לכם עצה אם טוב בעיניכם‬
‫יוסף כני כני יוםף שלוח שלחתיך היום אל שלום אחיך והנה נטרפת‬ ‫לעשות כדבר הזה ‪ :‬קחו לכם ארת הכתנר־ז אשר ^יו ס ף וקרעו‬
‫מידי היתד• זאת לך בני ‪ :‬צר לי עליך יוסף בני צר לי עליך מה מתקת‬ ‫אותה ושחטו שעיר עזים וטבלתם אותה בדמו ; ושלחתם אותה‬
‫־לי בחיים ועתה מה מרה עלי מותך מאד ‪ :‬מי יתן מותי תחתיך היום‬ ‫לאבינו והיה כראות אותה ואמר חיה רעה אכלתהו על כן קרעה‬
‫כני יוסף כי צר לי עליך מאד בני ‪ :‬בני בני יוסף בני אנד• אתדה‬ ‫א תכ תנ תו והנה דמו בכתנתו ; והיה בעשותכם הדבר הזה ונקינו‬
‫ואיפה נפשך עורה עורה ובא ממקומך וראה את צרתי עליך בני‬ ‫אנחנו מתלונת אבינו ‪ :‬ותישר כעיניהם עצת יששכר וישמעו אליו‬
‫יוסף ‪ :‬בא נא וספור דמעות עיני הנוזלות על פני והעליתם לפני‬ ‫ויעשו כדבר יששכר אשר יעץ או ת ם ‪ :‬וימהרו ויקחו את כתנת‬
‫יי וישוב אפו ממני ‪ :‬איך נפלת יוסף בני ביד אשר לא נפל אדם‬ ‫יוסף ויקרעוה וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם השעיר‬
‫למיום היות עולם עד היום הזה ‪ :‬כי מכת אויב הוכית מוסר אכזרי‬ ‫וירמסוה בעפר ‪ :‬וישלחו את הכתנת ביד נפתלי אל יעקב אביהם‬
‫אך ידעתי כי על רוב עונותי היה לך הדבר הזה בני ‪ :‬עורא נא‬ ‫ויצווהו לאמר כדברים האלה ‪ :‬אנחנו אספנו א ת המקנה ונ בו א‬
‫וראה מה מרה עלי צרתך בגי ואף לא גדלתיך ולא טפחתיך וגס‬ ‫עד דרך שכם והלאה ‪ :‬ונמצא א רז דהכתנרת הזאת במדבר על‬
‫רוח ונפש לא גתתי בך ; כי אם האלד‪,‬ים אשר יצר או ת ך והוא‬ ‫הדרך טבולה בדם ובעפר ועתה הכר נא הכתנת כנך היא אם‬
‫בנה את עצמותיך ויתן עליהם בשר מלמעלד• ויפה באפך נשמת‬ ‫לא ‪ :‬וילך נפתלי ויבא אל אביו ויתן לו את הכתנות וידבר אליו‬
‫חיים ויתן אותך אלי ‪ :‬ואולם האלהים אשר נתנך אלי הוא אשר‬ ‫את כל דברי אחיו אשר צוו אותו ; וירא יעקב את כתנרת יוסף‬
‫לקח‬ ‫ויכירה‬
‫‪141‬‬
‫עא‬ ‫פרשת)^שב‬
‫פרשתד^צ{ב‬ ‫‪142‬‬
‫לקת אותך ממני ו ח ק ר אן אותך כ א ח ה היום ה ז ח וכל ס ^ ט דז‬
‫בראנד‬ ‫א ת יעקב ותדבר אליו כדברים האלה ‪ :‬חיהאלדזים‬ ‫•האלהים טוב ‪ :‬ויוסף יעקב לדבר על יוסף כדברים האלה ויבך‬
‫בארץ וחי נפשך אדוני ל־״א ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ; ^ןך‬ ‫בכי גדול ויפול לארץ וידום ‪ :‬ויראו כל בני יעקב את צרת אביהם‬
‫מארץ רחוקה באתי לבקש את בני גם אני כי כאשר קרה לך עם‬ ‫וינחמו על אשר עשו ויבכו גם הם בכי גדור ; ויקם יהודה ויקח‬
‫בנך קרה לי עם בני גם אני ‪ :‬כי זה עשרה ימים אשר באתי בא ‪p‬‬ ‫את ראש אביו מעל הארץ וישם אותה בין ברכיו ויסר את דמעות‬
‫הזאת מבקש א ת בני אשר הלך מאתי היום שנים עשר יום ולא‬ ‫אבע מלחייו ; ויבך יהודה בכי גדול מאד וראש ן>הביו על ברכיו‬
‫ידעתי אנה הוא ואם מת ואם חי הוא ‪ :‬ואבא היום בשדה לבקש‬
‫ורומם כאבן ‪ :‬ויראו כני יעקב את צרת אביהם וישאו את קולם‬
‫את בני וימצאו אותי בניך ותיפשוני ויוסיפו לי יגון על יגוני ויביאו‬
‫ויוסיפו עוד לבכות ויעקב עודנו נופל בארץ כאבן דומם ‪ :‬ויקומו כל‬
‫אותי אליך היום ואדבר אליך את כל דברי ‪ :‬ועתה בן אדם הנני‬
‫בניו וכל עבדיו וכל בנות עבדיו ויסובבוהו לנחמו וימאן להתנחם ‪:‬‬
‫בידך ועשית לי כטוב בעיניך היום ‪ *.‬אך חי האלהים אשר בראנו‬
‫בארץ לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ולא בא אל פי בשר אדם‬ ‫ויקומו כל בית יעקב ויספדו מספד גדול על יוסף ועל צרת אביהם ‪:‬‬
‫כל ימי חיי ‪ :‬ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה ויתמה מאד וישלח‬ ‫ויגע הדבר ליצחק בן אברהם אבי יעקב ויבך בכי גדול על יוסף‬
‫מידו את ההיה ותלך לדרכה ‪ :‬ויעקב עודנו צועק ובוכה על יוסף‬ ‫הוא וכל ביתו ‪ :‬ויבא מהמקום אשר גר שם בחברון ואנשיו עמו‬
‫יום יום ויתאבל יעקב על יוסף ימים רבים ‪ :‬ובני ישמעאל־‘ אשר‬ ‫וינחם את יעקב בנו וימאן ל ה תנ ח ם ; ויהי אחרי כן ויקם יעקב‬
‫קנו את יוסף מאת המדינים מארת אחיו הלכו מצרימה עם יוסף‬ ‫מהארץ ודמעותיו נוזלורת על פניו ‪ :‬ויאמר אל־־* בניו קומו וקחו‬
‫ויבואו עד גבול מצרים ‪ :‬ויהי כאשר הקריבו לבא מצרימה ויפגעו‬ ‫חרבותיכם וגם קשתותיכם וצאו השדה ובקשו אולי תמצאו גויית‬
‫ארבעה אנשים מבני מדן כן אברהם יצאו מארץ מצרים לדרכם ‪:‬‬ ‫בני והבאתם אותה אלי וקברתיה ‪ :‬ואתם בקשו נא בעד החיות‬
‫ויאמרו אליהם הישמעאלים התחפצו בעבד הזה לקנות אותו ממנו‬ ‫וצודו אותם ואשר תמצאו לקראתכם בראשונה ותפשתס אותה‬
‫ויאמרו תנוהו לנו ‪ :‬ויתנו את יוסף אליהם ויראו אותו והנה נער יפה‬ ‫והבאתם אותה אדי ‪ :‬אולי יראה יי בעניי היום הזה והכין ל כ ם‬
‫מראה מאר ויקנוהו מהם בחמשת שקלים ‪ :‬ויבאו הישמעאלים‬ ‫את אשר טרף את בגי והבאתם א ח י ואנקום נקמת בני ; ויעשו‬
‫מצרימה לדרכם וגם המדגים שבו מצרימה ביום ההוא ‪ :‬ויאמרו‬ ‫בניו כאשר צוה אבי ה ם וישכימו בבקר ויקהו איש חרבו וקשתו‬
‫ה מדני ם אי ש לרעותו הנה שמענו כי פוטיפר סריס פרעדת שר‬ ‫בידו ויצאו השדה לצוד החיות ‪ :‬ויעקב עודנו צועק ובוכה הולך‬
‫הטבחים מבקש עבד טוב אשר יעמוד לפניו לשרתו ולהפקיד אותו‬ ‫ובא בכית ומכה כף אל כף ויאמר יוסף בני יוסף בני ; ובני יעקב‬
‫על ביתו ועל כל אשר לו ‪ :‬עתה לכו ונמכרנו אליו כאשר נחפוץ‬ ‫הלכו חסדברה א ח ה חיו ח ל תפ ש ם והנה לקר אתם זאב אחד‬
‫אם יוכל לתת לנו את כל אשר חפצנו בו ‪ :‬וילכו המדנים ה ה ם‬ ‫ויתפשוהו ויביאוהו אל אביהם ‪ :‬ויאמרו אליו זאת מצאנו בראשונה‬
‫ויבאו בית פוטיפר ויאמרו אליו שמענו אשר אתה מבקש עבד טוב‬ ‫ונביא אותו אליך כאשר צויתנו ואת גויית בנך לא מצאנו ‪ :‬ויקה‬
‫לשרתך ‪ :‬הנה אתנו עבד אשר כרצונך אם תוכל לתת לנו ארת‬ ‫יעקב א ח ה חי ח מיד בניו ויצעק עוד בקול ג דו ח ובבכי ובידו‬
‫אשר חפצנו בו ונמכרנו לך ‪ :‬ויאמר פוטיפר הביאוהו לפני ואראנו‬
‫החיה ‪ :‬ויאמר במר לב ונפש אל החיה מדוע אכלת את יוסף בגי‬
‫והיה אם ייטב כעיני ונתתי לכם את אשר תחפצו בו ‪ :‬וילכו המדנים‬
‫ואיך לא יראת טאלהי הארץ ומצרתי על יוסף בני ‪ :‬ותאכל א ת‬
‫ויביאו את יוסף ויעמידוהו לפני פוטיפר ויראהו ויישר בעיניו מאד ‪:‬‬
‫כני חנם על לא חמס ותשימגי עליו ולכן האלהים יבקש את נרדף ‪:‬‬
‫ויאמר אליהם פוטיפר הגירו נא לי אשר תחפצו כנער הזה ויאמרו‬
‫ויפתח יי א ח פי החיה בעבור נ ח ם את יעקב כד כ רי ח ‪ :‬ותען‬
‫ארבע‬
‫את‬
‫‪143‬‬
‫עב‬ ‫פדפת רשב‬
‫פרשת וישב‬ ‫‪144‬‬
‫ארבע מאות כסף חפצנו בו ‪ :‬ויאמר פוטיפד אני אתן לכם אב‪£‬‬
‫מסרק הזהב אשר בבית קח נא לך והסרק את שער ראעזך ‪ :‬ויאמר‬ ‫תביאו אלי סוכת אליכם ותגידו לי את דברו אולי גנוב הוא ‪ :‬כי‬
‫אליה עד מתי תדברי אלי כדברים האלה עזוב לך את כל הדברים‬ ‫הנער הזה לא עבד ולא בן עבד הוא כי דם טוב ויפה אני רואה‬
‫האלה מעלי וקום ועשה לך א רז כל דברי ביתך ‪ :‬ותאמר ן>ליו‬ ‫כו ‪ :‬וילכו המדנים ויביאו לו הישמעאלים איפר מכרוהו אליהם ויודו‬
‫אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דבריך ומאמריך ‪ :‬ובכל זאת לא‬ ‫אליו ויאמרו עבד הוא ואנחנו מכרנו אותו אליהם ‪ :‬וישמע פוטיפר‬
‫הביט יוסף אליה ולא נשא א ^ עיניו כה ויתן א רז עיניו בארץ‬ ‫את דברי הישמעאלים וישר!ול פוטיפר אל המדנים את הכסף אשר‬
‫למטה ‪ :‬ותאהב זליכה ארז יוסף בלבה לשכב ע מ ה והיה בערז‬ ‫דברו לו ארבע מאורז כסף ויתנהו כיד הייכמעאלים לתתו א ^‬
‫אשר ישב בבירז לעשורת מלאכתו ותבא זליכה ותשב ד־יפניו י‪.‬‬
‫המדנים ‪ :‬ויקחו המדנים א ת הכסף מיד הישמעאלים וילכו לדרכם‬
‫ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה ולא אבה‬
‫וגם הישמעאלים שבו אל מקומם ‪ :‬ויקה פוטיפר את יוסף ויביאהו‬
‫יוסף לשמוע אליה ‪ :‬ותאמר אליו אם לא תעשה את דברי אייסרך‬
‫אל ביתו וישרת או תו ‪ :‬וימ צ א יוסך^ חן בעיני פוטיפר ויאמן בו‬
‫במשפט מות ואתנה עליך ע ו ^ ב רז ^ ‪ :‬ויאמר אליה יוסף הלא‬
‫ויפקדהו על ביתו וכל אשר לו נתן בידו ‪ :‬ויהי יי את יוסן? וידזי‬
‫האלהים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים והוא אשר יציל‬
‫אותי ממאסריך וממשפטיך ‪ :‬ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתורזו‬
‫איש מצליח ויברך יי את בית פוטיפר כגלל יוסף ‪ :‬ויעזוב פוטיפר‬
‫ונפשה דבקה בו ותפול זליכה בחולי כבד מתאותו ‪ :‬ויבאו כל נשי‬ ‫את כל אשר לו ביד יוסף ויהי יוסף הוא המוציא והוא המביא ועל‬
‫מצרים לבקרה ויאמרו אליה מדוע את ככה דלה ורזה ואת ^ א‬ ‫פיו יהיה כל דבר בבירה פוטיפר ‪ :‬ויוסף בן שמונה עשרה שנדה‬
‫חסרת דבר ‪ :‬הלא אשת שר נכבד וגדול בעיני המלך את החסרת‬ ‫בחור יפה עינים וטוב רואי וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים ‪ :‬בעת‬
‫דבר מכל אשר האוה נפשך ‪ :‬ותען זליכה אתהן לאמר היום יוודע‬ ‫ההיא בהיות יוסף בבית אדוניו יוצא ובה כבית ומשרת את יי ‪:‬‬
‫לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראי תם אותי בו ‪ :‬ותצו את‬ ‫ותשא זליכה אשת אדוניו את עיניה אל יוסף א״ה אפשר כי זש״א והשא‬
‫נערותיה וישימו לחם לכל הנשים ; ויעשו כן ותעש להן משתדח‬ ‫יוס^ף רל ^^אלשאה‬ ‫ותראהו והנה נער יפה תאר ויפה‬
‫ויאכלו כל הנשים בבית זליכה ‪ :‬ותתן בידם אתרוגים ותתן להן‬ ‫ותחמוד יופיו בלבה ‪ :‬ותדבק נפשה ביוסן? מאד מיניה אליו אבל יוסף לא‬
‫סכינים לקלף האתרוגים לאכלס ‪ :‬ותצו וילבישו את יוסף בגדים‬ ‫ותסיתהו יום יום להיות אתה ותלבישהו בגרי^ נשה הת עיניו הליה ‪:‬‬
‫יקרים ולהביאו לפניהם ‪ :‬ויבא יוסף לפניהם ויביטו כל הנשיכם‬ ‫יום יום‪ :‬ותפתה זליכה את יוסף בכל דבר יום יום ולא נשא יוסף‬
‫ביוסף ויראו את יוסף ולא הפנו את עיניהם ממנו ‪ :‬ויחתכו כלם‬ ‫את עיניו לראות באשת אדוניו ‪ :‬ותאמר אליו זליכה מה טוב מראך‬
‫את ידיהם בסכינין אשר בידיהן וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן‬ ‫ותארך מאד הלא ראיתי בכל עבד ולא ראיתי עבד יפה כמותך ‪:‬‬
‫בדמם ‪ :‬ולא ידעו את אשר עשו אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא‬ ‫ויאמר אליה יוסף הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ב ר א‬
‫הפנו ממנו ארז עפעפיהן ‪ :‬ותרא זליכה ארז אשר עשו ותאמר‬ ‫את כל האדם ‪ :‬ותאמר אליו מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את‬
‫אליהן מה המעשה הזה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם‬ ‫כל יושבי מצרים איש ואשה ; ויאמר אליה מה טובם בעודני חי‬
‫לאכול ותחתכו אתם כלכם את ידכן ‪ :‬ויראו כל הנשים את ידיהן‬ ‫ואם ראיתם בקבר הלא תנוד מהם ‪ :‬ותאמר א ליו מה יפו ומה‬
‫והנה מלאים דם וירד דמן על כ ^ בגדיהן ו ויאמרו אליה כי זה‬ ‫נעמו כל דבריך קח נא לך את הכנור אשר בבית ונגן בידך ואשמע‬
‫העבר אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו‬ ‫את דבריך ‪ :‬ויאמר אליה מה יפו ומה נעמו דברי בדברי את שבח‬
‫מיופיו ‪ :‬ותאמר אליהם הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם‬ ‫אלהי ואת תהלתו ‪ :‬ותאמר אליו מה יפה מאד שער ראשך הנה‬
‫הדבר‬ ‫מסרק‬
‫פרשת רשב‬ ‫‪146‬‬
‫‪145‬‬
‫עג‬ ‫פרשת רשב‬
‫דהדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו ‪ :‬ואף אנכי א״׳ער הו‪?>8‬‬
‫הוא כבדני מאד בביתו וגם הפקיד אותי על ביתו וינשאני ‪ :‬אין‬
‫כביתי רתמיר ואראה אותו יו ם יום הולך ו ב א בביתי ואיך ל א‬
‫איש גדול בבית הזה ממני ולא חשך אדוני ממני מאומה כי א ם‬
‫א ד ל ולא אמות מזות ‪ :‬ויאמרו אליה אמרת תדברי כי מי יוכד־‘‬
‫אותך באשר את אשתו ואיך תדבר אלי כדברים האלה ואיך אעשה‬
‫הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים ולאישך ‪ :‬ועתה חדל לך‬ ‫לראות את התואר הזרת בביתו ויתאפק ממנו והלא עבדך זתוא‬
‫עוד מעלי ואל הדבר אלי עוד כדברים האלה כי אינני שומע אל‬ ‫ומשרת את ביתך ולמה לא תדבר אליו את אשר עם לבבך ותעזוב‬
‫דבריך ‪ :‬וזליכה לא שמעה א ^ יוסף בדברו אליה את הדברים‬ ‫את נפשך למות בדבר הזה ‪ :‬ותאמר אליהם מתחזקת אנכי בכל‬
‫האלה ‪ :‬ןי>ך מסיתה אותו יום יו ם לשמוע אליה ‪ :‬ויהי אחרי כן‬ ‫יום להסיתו ולא אבה אל דברי ואכטיחהו בכל טובה ולא מצאתי‬
‫ויתמלא נחל מצרים על כל גדותיו ויצאו כל יושבי מצרים וילכו‬ ‫בו דבר על ‪ p‬דלותי כאשר ראיתם אותי ‪ :‬וזליכה הל־יתה מ אד‬
‫לראות את הנחל בכל כלי שיר כמשפטם בארץ מצרים ‪ :‬וגם המלך‬ ‫מתאות יוסף ויכבד עליה חוליה מאהבתו ‪ :‬וכל אנשי בית זליכת‬
‫והשרים יצאו ל־^ראות בתופים ובמחולות כי שמחה גדולה ה י א‬ ‫ואישה לא ירעו את הדבר הזה וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף ‪:‬‬
‫למצרים ויום טוב בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו שם לשמוח‬ ‫וישאלוה כל אנשי כיתה לאמר מדוע את ככה דלה וחולה ואת‬
‫על המים ‪ :‬ויהי בצאת המצריים אל היאור לשמוח כמשפטם ויצאו‬ ‫לא חסרת דבר ‪ :‬ותאמר אליהם לא ידעתי אה הדבר הזה אשר‬
‫גם כל אנשי בית פוטיפר אתם ‪ :‬אך זליכה לא יצאה לה כי אמרה‬ ‫בא יום יום אלי ‪ :‬וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה‬
‫חולה אנכי ותשב בבית לבדה בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא ‪:‬‬ ‫ולדבר עמה ותאמר אליהן אין זה כי אם מאהבת יוסף ‪ :‬ותאמרן‬
‫ויהי בצאתם ותשאר זליכה בבית לבדה ואין אחר בבית אהה ‪ :‬ותקם‬ ‫אריה פתי אותו והחזיקי בו בסתר אולי ישמע אליך ויסיר מעליך‬
‫ותעל אל הבית אל היכלה ותלבש בגדים כבגדי מלכות ; ותשם‬ ‫רק את המות הזה ‪ :‬ותוסף זליכה לחלורת מאהבת יוסף ו ת ^ ך‬
‫על ראשה אבנים יקרות מאבני שוהם משובצים זהב וכסף ותיפה‬ ‫הלוך ודלה עד כי לא היה בה כח לעמוד ‪ :‬ויהי היום ויוסף עושה‬
‫את פניה ואת בשרה בכל תמרוקי הנשים ‪ :‬ותקטיר את ההיכל‬ ‫מלאכת אדוניו בבית ותבא זליכה בסתר ותפול עליו פתאום ויקם‬
‫ואת הבית בקרה ולבונה ותפזר בכל ההיכל מור ואהלות ‪ :‬ותשב‬ ‫יוסף עלידז ויתחזק ממנה ויושיבה ^ א ר ץ ‪ :‬ותבכה עליו זליכדז‬
‫אחרי כן בפתח היכלה על דרך הבית במקום אשר יעבור מ ש ם‬ ‫מהתאוה אשר בלבבה אליו ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות‬
‫יוסף לעשות מ ה א כ תו ‪ :‬ו הנ ה יוסף ב<ן מהשדה ויבא הביתה‬ ‫על פניה ‪ :‬ותדבר אליו בקול תחנה ובמר נפש לאמר ‪ :‬הראית או‬
‫לעשות מלאכת אדוניו ‪ :‬ויבא עד המקום אשר יעבור משם וירא‬ ‫השמעת או הידעת אשה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר‬
‫א ת כל מעשה זליכה וישב אחורנית ‪ :‬ותרא זליכה את יוסף שב‬
‫אליך יום יום ואדל מאהבתך ואעש לך את כל הכבוד הזה ולא‬
‫אחורנית מפניה ותקרא לו לאמר מה לך יוסף ב א אל מלאכתך‬
‫שמעת בקולי ‪ :‬ו א ם על אשר ירארז מאדוניך פן ייסר אותך חי‬
‫והנני פניתי את הדרך עד עברך אל מושביך ‪ :‬וישב יוסף וי ב א‬
‫המלך א ם יקרך עון בדבר הזדה מאדוניך ‪ :‬ועתה שמע נא אלי‬
‫הבית ויעבור משם אל מקום מושבו וישב לעשות מלאכת אדוניו‬
‫ועשה נא למען הכבוד אשר כבדתיך והסר מעלי א ת המות הזה‬
‫כמשפט ‪ :‬והנה זליכה באה א היו ותעמוד לפניו בבגדי מלכורת‬
‫וריח שלמותיה יצא למרחוק ‪ :‬ותמהר ותחזק ביוסף ובבגדיו ותאמר‬
‫ולמה אמות בעבוריך ‪ :‬ותכל לדבר ויען יוסף אותה לאמר חדל‬
‫אליו חי המלך‪ .‬אם אינך עושה דברי כי היום תומת ‪ :‬ותמהר ותשלח‬ ‫לך מעלי ועזוב את הדבר הזה חלילה חלילה לי מעשות את הדבר‬
‫את ידה האחרת ותשלוף את החרב מתחת בגדיה וחתן על צואר‬ ‫הזה לאדוני ‪ :‬הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש ^ ו‬
‫יוסף‬ ‫נתן כירי ‪ :‬ואיך אעשה את הדברים האלה בבית אדוני ‪ :‬כי ג ם‬
‫הוא‬ ‫יט ‪la‬‬
‫עד‬ ‫פרשת דשב‬
‫פרשת רשב‬ ‫‪148‬‬
‫יוסף ותאמר קום וע׳עה א ת דברי ואם אין א תה מ ת היום ‪ :‬ויירא‬
‫^וסף יום יום הגיד אליהם ‪ :‬וישמעו כל האנ^עים ארז דברי הילד‬ ‫יוסף מלפניה בעשותה א ת הדבר הזה ויקם לברוח מלפניה והיא‬
‫ויתמהו מאד סכל דברי הילד ויכל לדבר הילד וידו ם ‪ :‬ופוטיפר‬ ‫חפשה א ת בגדו ממול פניו ‪ :‬ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד‬
‫נכלם סאד מדברי בנו ויצו את אנשיו לבלתי ה מ ת את יוסף עוד‬ ‫אשר החזיקה בו זליבה ויעזוב יוסף הבגד ביד זליכה וינס ויצ^ן‬
‫ויחדלו האנשים מהכות את יוסף ‪ :‬ויקה פוטיפר א ת יוסף ויאמר‬ ‫החוצה כי ירא ‪ :‬ותרא זליכה כי נקרעו בגדי יוסף ויעזבם בירר־ז‬
‫להביאו במשפט לפני הכהנים השופטים אשר למלך לשפטו על‬ ‫וינס ותפחד לנפשה מאד פן ישמע עליה ה ד ב ר ‪ :‬ו ת ק ם ותעש‬
‫הדבר הזה ‪ :‬ויבא פוטיפר ויוסף לפני הכהנים שופטי המלך ויאמר‬ ‫בערמה ותסר את הבגדיח אשר לבשה אותם ותלבש את בגדיה ‪:‬‬
‫אליהם שפטו נ א מה משפט יש לעבד הזה כי כזה וכזה עשה ‪:‬‬ ‫ותקח א ת בגדי יוסף ותנה אצלה ותלך ותשב במקום מושב חוליה‬
‫ויאמר הכהנים ^ יוסף למה העשה את הדבר הזה לאדוניך ; ויען‬ ‫אשר ישבה שם טרם צאת אנשי ביתה אל היאור ; ותקרא א רז‬
‫או ת ם יוסף לאמר ה א אדוני כי כ ז ה וכזה היה הדבר ‪ :‬ויאמר‬ ‫נער אחד קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא א ה אנשי בי ת ה‬
‫פוטיפר אל יוסף הלא כל אשר לי שמתי בידך ודא חשבתי ממך‬
‫ויבאו אנשי הבית אליה ‪ :‬ויהי כראותה אותם ותאמר אליהם בקול‬
‫דבר כי אם אשתי ואיך העשה לי את ה ר ע ה הזאת ‪ :‬ויען יוסף‬
‫גדול ובצעקה ראו אשר הביא אלי אדוניכם איש עברי אל הבית‬
‫ויאמד ^ א אדוני חי יי וחי נפשך אדוני א ם אמת הדבר א ש ר‬
‫כי בא היום לשכב עמי ; ויהי בצאתכם ויבא הכיתה וירא כי אין‬
‫שמעת מאש הך כי כזה וכזה היה הדבר היום ‪ :‬זה לי שנה תמימה‬
‫היום בביתך הראית בי עולה או דבר אשר יחייב את ראשי אליך ‪:‬‬
‫אחד בבית ויבא אלי ויחזק בי לשכב עמי ‪ :‬ואחזיק בבגדיו ואקרעם‬
‫ויאמרו הכהנים ^ פוטיפר שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו‬ ‫ואקרא עליו בקול ג ת ה ויהי כהרימי קולי וייר‪ ?>:‬לנפשו ויעזוב‬
‫ונראה בו את הקרע ‪ :‬והיה אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו‬ ‫בגדו לפני ויצא וינס החוצה ‪ :‬ולא דברו אנשי כיתה מאומה אך‬
‫היא החזיקתהו לבא אריה ובערמה עשתה את כל אשר תדבר‬ ‫חרה אפם מאד ביוסף וילכו ^ אדוניו וידברו לו את דברי אשתו ‪:‬‬
‫אשתך ‪ :‬ויביאו את בגד יוסף לפני הכהגים השופטים ויראו והנה‬ ‫ויבא פוטיפר אל ביתו בחרון אף ותצעק עליו אשתו לאמר ‪ :‬מה‬
‫הקרעממול פני יוסף וידעו כל הכהנים השופטים אשר היא הציקההו‬ ‫הדבר אשר עשית לי להביא אל ביתי עבד עברי כי בא אלי היום‬
‫ויאמרו אין ^ ע כ ד הזה משפט מות כי ^ א עשה מאומה ‪ :‬ן^ ך‬ ‫לצחק בי וכזאת וכזאת עשה לי היום ‪ :‬וישמע פוטיפר את דברי‬
‫משפטו אשר יותן בכית הסוהר בעבור השמועה א״ה בוה מובן טזב טעם‬ ‫אשתו ויצו להכות א ת יוסף במכות נמרצות ויעשו לו כן ; וידתי‬
‫בהכותם אותו ויצעק יוסף כקול גדול ‪ :‬וישא עיניו א ה השמים‬
‫<?ת דבריה ם ויקה את יוסף ויתנהו אל כירת‬
‫כל בוגד ואדרבא שמהו‬ ‫ויאמר יי אלהים אתה ידעת כי אני נקי מכל הדברים האלה ולמה‬
‫הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים ו״־׳’ כ״?י‪-‬‬ ‫אמות היום על שקר ביד הערלים הרשעים האלה אשר לא ידעתי‬
‫ודוק‪:‬‬ ‫יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנד־ן ‪ :‬ו ב כ ^‬ ‫אותם ‪ :‬ויהי מדי הכות אנשי פוטיפר א ת יוסף ויצעק ויבכה עוד ‪:‬‬
‫זאת לא שכה אשת אדוניו מעליו ולא חדלה מדבר אל יוסף יום‬ ‫ויהי שם עכד אחד מעכדי פוטיפר כן עשתי עשר חדש*• ויפתח יי‬
‫יום לשמוע אליה ‪ :‬ויהי מקץ שלשה חדשים ותוסף זליכה והלך‬ ‫את פה הילד וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים‬
‫אל יוסף אל בית הסוהר יום יום ותסיתהו לשמוע אליה ותאמר‬ ‫האלה לאמר ‪ :‬מה לכם כאיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה‬
‫זליכה אל יוסף עד מתי תעמוד בבירז הזה אך שמע נ א בקולי‬ ‫הזאת שקר אמי דוברת וכזב תאמר כזה וכזה היה הדבר ‪ :‬ויגד‬
‫ואוציאך מן הכית הזה ‪ :‬ויען יוסף אותה לאמר טוב שבתי כבית‬ ‫אליהם הילד א ת כל הדברים על נכון ואת כל דברי זליכה א ל‬
‫הזה‬ ‫יוסף‬
‫‪150‬‬
‫’“ י‬ ‫עה‬ ‫פדעתוישב‬ ‫^‬
‫פרשת דשב‬ ‫הזה מ ^ מו ע אל דבריך לפשוע באלהים א״ה א‪9‬ער צ•‪1‬ה טעם אימיי‬
‫במם ארבעה ‪ :‬ודן הלך א ‪ p‬מואב ויקח את אפללת ב ת חמורן‬
‫ותאגזר אליו אם לא תעשה א ת ינ רי אנ קי ל׳ מאד ־ ״‪?0‬ם״ ״ה‬
‫המואבי לאשה דביאה ארצה כנען ‪ :‬ותהי אפללת עקרה י מי ם‬ ‫א ת עיניך ואוסיף נ חו תי ם ב תלך ואמסרך לפתותו והיה רוצה לצאת מפס‬
‫דכים אין לה ולד ‪ :‬ויזכור אלהים א ת אפללת אישת דן אחרי כן‬
‫‪S‬‬ ‫‪|!0‬טס ‪7‬על‬ ‫ביד אשר לא יי ע ת תמול שלשום= יי ^‘‬
‫ותהר ותלד בן ותקרא את שמו חושים ‪ :‬וילכו גד ונפתלי הרנה‬
‫‪> 4‬ותח ויאטר הנה אלתי כל הארץ יו ב ^ מנר אסי ‪ 0D‬ה׳ מנטיוו‪1‬לז‬
‫ויקחו משם את בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים ; ואלה שמות‬
‫בנות א מו ר ם שם הגדולה מרימית ושם הקטנדח עוצירת ‪ :‬ויקח‬ ‫‪ °T‬כי כהפך הוה‬ ‫פוקח יוסף ״‬
‫סנרחה‬ ‫הוא ‪1‬‬‫להצילני סכל אשר העשה לי כי ‪.‬‬
‫*‬
‫נפתלי את מרימית וגד לקח את עוצית ויביאום ארצה כנען בית‬ ‫עורים ומתיר אסורים ושומר את כל הגרים ובמ״ש ניחא דוק ותשכח * ועס‬
‫אביהם ‪ :‬ותלד מרימית לנ פ ת לי י ח צ א ^ וגוני ויצר ושלם בני ם‬ ‫ל« ני־’ ת ״” א ^ ״ ח ^ ל‪/‬״ מי‬ ‫ל« ייעי ־ י ״’‬ ‫אשר הם‬
‫ארבעה ‪ :‬ועוצית ילדה לגד צפיון וחגי שוני ו א צכון ערי וארודי‬ ‫יכלה זליכה לפתות את יוסף לשמוע אייה כן אבל לבבו לא כן יחשוב ‪:‬‬
‫ואראלי בנים שבעה ‪ :‬וילך אשר ויקה את עדון בת אפלל בן הדר‬ ‫ותחדל ללכת אליו להסיתו ויוסך^ עורנו אסור בבית הסוהר ; ויעקב‬
‫בן ישמעאל לאשה ויביאה ארצה כנען ‪ :‬ותמת ע תן אשת אשר‬ ‫אבי יוסף וכל אחיו אשר בארץ כנען עודם מתאבלים ובוכים על‬
‫בימים ההם אין לה ולד ‪ :‬ויהי אחרי מות עדון וילך אשר אל עבר‬ ‫יוסף בימים ההם כי סאן יעקב להתנחם על יוסף בנו ; ויהי יעקב‬
‫הנהר ויקה את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לו לאשה ‪:‬‬ ‫צועק ובוכה ומתאבל ע‪-‬י יוסף כל הימים ‪ :‬ויהי בעת ההיא בשנה‬
‫והנערה טובת מראה ובעלת שכל ותהי למלכיאל בן עילם בן שם‬ ‫ההיא שנת רדת יוסך‪ v‬מצרימדח כאשר מכרו אורחו אחיו ‪ :‬וילך‬
‫לאשה ‪ :‬ותלד הדורה למלכיאל בת ויקרא את ^שמה סרח ‪ :‬וימת‬ ‫ראובן כן יעקב תמנתה ויקח את אליורם בת עזי הכנעני לו לאשה‬
‫מלכיאלאחרי כן ותלך הרורה ותשב בית אביה‪ :‬ויהי אחרי מות‬ ‫ויבא אליה ‪ :‬ותהר ותלד אליורם אשת ראובן לו את חנוך ו א ה‬
‫אשת אשר וילך ויקח את הדורה לאשרה ויביאדה ארצה כנען ‪:‬‬ ‫פלוא ואת חצרון ואת כרמי בנים ארבעה ‪ :‬ושמעון אחיו לקח את‬
‫ויבא גם סרח בתה עמה והיא בת שלש שנים א״ה מכאן תראה איך צדק‬ ‫דינה אחותו לאשר• ותלד לו ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר בנים‬
‫ותגדל־" הנערה בבירת יעקב ‪ :‬והנערה טו ב ח ’ '”איתת ?‪xi‬‬ ‫חמשה ‪ :‬ואחרי כן בא שמעין אל בונה הכנענית היא בונה אשר‬
‫מ ר א ה ותלך בדרכי בני יעקב ב קדו ש ה ל א‬ ‫שכה שמעון מעיר שכם ‪ :‬ותהי כונה לפני דינה ו ת ש ר ה או ת ה‬
‫חסרה דבר ויתן לה יי חכמה ושכל ; ותהר ה דו ר ה אשת א ש ר‬
‫ויבא א לי ה שמעון ותלד לו א ה ש או ה ‪ :‬וי הוד ה ה ל ך ב ע ה‬
‫ותלר לו את ימנה וישוה וישוי ובר יעה בנים ארבעה ‪ :‬וזבולון הלך‬
‫ההיא אל עדולם ויט עד איש עדולמי ושמו א״ה זה הוא הפך דברי ר״ל‬
‫לו מדינה ויקה א ת מח ש ה בת מולד בן אבידע בן מדין ל א ש ה‬
‫ויביאה ארצה כנען ‪ :‬ותלד מרושה לזבולון סרד ואילון וי ח ל א ה‬ ‫’^^הכנעט ס ^ ן‬ ‫חירה ‪ :‬וירא שם יהודה כת איש‬
‫בנים שלשה ‪ :‬וישלח יעקב אל ארם בן צובא בן תרח ויקה א ה‬ ‫י '‬ ‫ע לי ה ב ה שוע ויקחה ויבא אליה • ותלד י‬
‫מחליא בת ארם א ה בנימין בנו והבא א ר צ ה כנען בית יעקב ‪:‬‬ ‫עלית ליהודה ער ואונן ושלה בניכם שלשה ‪ :‬וילכו ל־יוי ויששכר‬
‫ובנימין בן עשר שנים בקחתו א ת מחליא בת ארם לאשה ‪ :‬ותהר‬ ‫א ר ץ ה ק ד ם ויקחו להם משם את בנו ה יובב בן יקטן בן עבר‬
‫מחליא ותלד לבנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן בנים חמשה ‪:‬‬ ‫לנשים ‪ :‬וליובב בן יקטן שתי בנות שם הגדולה עדינה ושם הקטנה‬
‫ואחרי כן הלך בנימין ויקח א ה ע ר ב ה בת זמרן כן אברהם על‬ ‫ארידה ‪ :‬ויקה לוי א ה עדינה ויששכר לקח את ארידה ויביאום‬
‫אשתו לאשה והוא בן שמונה עישרה שנה ; ותלד ערבת לבנימין‬ ‫ארצה כנען בית א בי ה ם ‪ :‬ותלד עדינה ללוי גרשון ק ה ה ומררי‬
‫אחי‬ ‫בנים שלשה ‪ :‬ואדירה ילדה לו ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון‬
‫נניס‬
‫ו‪ 5‬ו‬ ‫עו‬ ‫פרשת וישב‬
‫פרשח דיטב‬ ‫‪152‬‬
‫אחי וראש מו פי ם וחופים וארד בנים חמשה ! ויהי כימים ד‪.‬ד‪.‬ם‬
‫כמשמר ויעשו להם כן ; בשנה הע״עירית לסאסר יוסף באו עמו‬ ‫וילך יהודה בית שם ויקח את תמר ג ת עילם בן שם לער נכורו‬
‫שר האופים ושר המשקים במשמר ‪ :‬ויפקוד שר הטבחים את יוסף‬ ‫לאשה ‪ :‬ויבא ער אל תמר אשתו ותהי לו א׳ה נזה רמא למה דן איחה‬
‫לשרת את שרי פרעה ויהיו שם שרי פרעה במשמר שנה תמימה ;‬ ‫' י ^ י ס^היא ‪ 1‬ק ״ל־?‪.‬ין^• היא‬ ‫לאשה ‪ :‬ויהי בבואו אליה וי ש ח״‬
‫ויהי מקץ השנה ויחלמו שניהם חלומות בלילה אחד במשמר אשר‬ ‫חוצה וירע בעיני יי את מעשהו וימת אותו מלט צדק כמי סנז׳יל נמיזימו‬
‫היו שם ‪ :‬ויהי בבקר ויבא אליהם יוסף לשרת אותם כמשפט וירא‬ ‫""?‬
‫!!!״’’דוק ■‬
‫ער ככור יהודה ויאטר כזנות וכו בתש חפרף‬ ‫יי ‪, :‬ויהי אחרי מות ^‬
‫אותם והנה שניהם פניהם זועפים ורעים ‪ :‬וישאל אותם יוסף לאמר‬ ‫יהודה אל אונן בא אל א’ טת אחיך וי ב ם א״ה כששבחת• טעם זה לבעל‬
‫מדוע פניכם רעים וזועפים היום ‪ :‬ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר‬ ‫אותה והקם זרע לאחיך‬
‫אין אוהו ‪ :‬ויאמר אליהם יוסף ספרו נא לי את חלומותיכם והאלהים‬ ‫לאשה ויב<^ אליד־ג*י רעש אונן גם הו‪>2‬ן‬
‫יענה את שלומכם כאשר תחפצו ‪ :‬ויספר שר המשקים את חלומו‬ ‫כמעשה אחיו וירע יי את מע^הו וימת גם אותו ‪ :‬ויהי כא*צ‪1‬ר מת‬
‫ליוסף ויאמר בחלומי ואראה והגה גפן גדולה לפני ‪ :‬ובגפן ההיא‬ ‫אונן ויאמר ידלודה <?ל תמר שבי בית אביך עד יגדל ש ל ה בני‬
‫ראיתי שלשה שריגים ותמהר ותפרח ותעל נץ ויכשילו אשכלותיה‬
‫ויהודה לא חפץ עוד בתמר ליתנה לשלה כי אמר יהודה פן ימות‬
‫ויהיו ענבים ‪ :‬ו ^‪ 6‬קח את הענבים וא שח טם בכוס ואתן ע ^ כף‬
‫גם הוא כאחיו ‪ :‬ותקם תמר ומלך ותשב בית אביה ותהי תמר בבית‬
‫פרעה וישת ‪ :‬ויאמר יוסף אליו שלשת השריגים אשר בגפן שלשת‬
‫אביה ימים ‪ :‬ויהי לתקופת השנה ותמת עלית אשת יהודה וינחם‬
‫ימים הם ‪ :‬בעוד שלשת ימים יצוה המלך והוציאך מזדה והשיבך‬
‫על כנך והשקית את המרך יין כאשר היית משקהו בראשונה אך‬
‫יהודה על א ש תו*‪ .‬ויהי אחרי מות עד־יית וילך יהודה ויעל עם‬
‫אמצא חן בעיניך אשר תזכרני אל המלך כאשר ייטב לך ועשית‬ ‫דעהו חירה תמגת לגוז את צאנם ; ות שמע המר כי עלה יהודה‬
‫עמדי חסד והוצאתני מן הסוהר הזה ; כי גנוב גונבתי מארץ כנען‬ ‫תמנתה לגוז הצאן ושלה גדל ויהודה לא חפץ בה ‪ :‬ותקם תמר‬
‫ואמכר לעבד במקום הזה וג ם אשר הוגד לכם על אשת ן^דוני‬ ‫ותסר את בגדי אלמנותה ותלבש עליה צעיף ותתעלף ותלך ותשב‬
‫שקר כי שמו אותי בכור הזה חנם ‪ :‬ויען שר המשקים ארה יוסף‬ ‫בפתח עינים אשר על דרך תמנרת ‪ :‬וירד יהודה וי רא ה ויקחה‬
‫לאמר אם היטב ייטיב לי המלך כבתחילה כאשר פתרת לי כד־‘‬ ‫ויבא אליה ותהר ד־־יו ‪ :‬ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ‪:‬‬
‫אשר תחפוץ אעשה לך ואוציאך מן הבור הזה ‪ :‬וירא שר האופים‬ ‫ויקראו את שם הראשון פרץ ושם השני זרח בימים ההם ‪ :‬ויוסף‬
‫כי פתר יוסף את חלום שר המשקים על נכון ויגש גם הוא ויספר‬ ‫בן יעקב עורנו אסור בבית הסוהר בארץ מצרים*‪ .‬בעת ה הי א‬
‫א ת כל חלומו ליוסף ‪ :‬ויאמר אליו בחלומי ואראה והנה שלשה‬ ‫ושרי פרעה עומדים לפניו שר המשקים ושר האופים אשר למלך‬
‫סלי חורי על ראשי ‪ :‬ואראה והנה בסר העליון מכר מאכל פרעה‬ ‫מצרים ‪ :‬ויקח שר המשקים את היין וישם לפני המלך לשתות וגם‬
‫מעשה אופה והנה העוף אוכל אותם מעל ראשי ‪ :‬ויאמר אד־^יו‬ ‫שר האופים שם את הלחם לפני המלך לאכול ‪ :‬וישת ה מ ל ך מן‬
‫יוסף שלשת הסלים אשר ראית שלשת ימים הם ‪ :‬בעוד שלשות‬ ‫היין ויאכל מן הלחם הוא וכל עבדיו ושריו אוכלי ש״יחן המלך ‪:‬‬
‫ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ ואכל העוף‬ ‫ויהי הם אוכלים ו שותים ושר המ ש קי ם ושר האופים יושבים‬
‫את בשרך מעליך כאשר ראית בחלומך ‪ :‬כימים ההם והמלכות‬ ‫עמהם ‪ :‬וי מצ או שרי פרעה זבובים רבים ביין אשר ה בי א שר‬
‫הרה ללדזת ויהי ביו ם ההוא ותלד בן ‪ t‬למצרים יאמרו יולד בן‬ ‫המשקים וגם אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים ‪ :‬וירא פרעה‬
‫ככור למלך וישמחו כל מצרים וכל שרי פרעה ועבדיו מאד ‪ :‬ויהי‬
‫את המעשה אשר עשו לו שריו ויצו לייסרם ולתתם כבית הסוהר‬
‫ביום‬
‫כמשמר‬
‫‪153‬‬
‫פרשת רשב‬ ‫‪154‬‬ ‫עז‬ ‫פרשת וישב‬
‫שמור תשסרון את דרכי יי וארת חקותיו גם יי ישמור לכם ארת‬ ‫ב ‪r‬ם השלישי ללרתו ויעש פרעה סישתו? לבל ׳שריו ועבדיו ‪n‬׳ ‪S‬‬
‫בריתו את אברהם והיטיב לכם ולזרעכם כל הימים ‪ :‬ויכל יצחק‬ ‫א ‪ p‬צו ק וא ‪ p‬םצרים ‪ :‬ויבאו בל מצרי‪ 8‬וכל עבדי פרעה לאכול‬
‫לצוות את יעקב וארז בניו רגוע וימרת ויאסף אל עמיו ‪ :‬ויפול‪'-‬‬ ‫ולשתות עם המלך כסשתה בנו ולשמוח בשמחת המלך ‪ :‬וכל שרי‬
‫יעקב ועשו על פני יצחק א בי ה ם ויבכו ויצחק בן מאה ושסוניכש‬ ‫המלך ועבדיו שמחים בערת ההיא כ ד‘ שמונת היסיכמ כמשתה‬
‫שנדה כמותו בארץ כנען בחברון ‪:‬וי ש ^ ^ו אותו בניו אל מערת‬ ‫וישמחו בכדי כלי שיר ובתופים ובטחולורת בבית המלך שמונה‬
‫המכפלה אשר קנה אברהם מאת בני חת לאחוזת קבר ‪ :‬וכל מלכי‬ ‫ימים ‪ :‬ושר המשקים אשר פתר לו יוסף את חלומו שכח א ת יוסף‬
‫ארץ כנען הלכו עם יעקב ועשו לקבור א ת יצחק ויעשו כל מלכי‬ ‫ולא זכר אותו אל המלך כאשר דבר לו ‪ :‬כי מאת יי היה הדבר‬
‫כנען ל־ייצחק כבוד גדו^י במותו ‪ :‬ובני יעקב ובני עשו הולכים‬ ‫בעבור ענות א ת יוסף כי בטח בארם ‪ :‬וישב ת׳ה מס היות נ‪ -‬מוה קסה למה‬
‫♦חפי רגל סביב המטה הלוך וקונן עד הגעתם אל קרית הארבע ‪:‬‬ ‫״ה‬ ‫״■י ™ת ה״‬ ‫יוסף אחרי כן בכית הסוהר שנתים‬
‫ויקברו יעקב ועשו א ת יצחק אבי ה ם במערות המכפלה ^^שר‬ ‫‪ :‬ויצחק בן טעה שהיה לו לבטוח בהסס •‬ ‫מלאת לו *טתים עשרה‬
‫בקרית הארבע בחברון ‪ :‬ויקברוהו בכבוד גדול מאד כקבור א ת‬ ‫אברהם עודנו חי כימים ההם ‪ p «2‬כנען ^‬
‫המלכים ‪ :‬ויספדו לו יעקב ובניו ועשו ובניו וכל מלכי כנען מספד‬ ‫זקן מאד בן שמונים ומאת שנה ‪ :‬וע^צ‪1‬ו בנו כי בקשתו לצאת מאותו בית‬
‫גדול וכבד מאד ויברוהו ויתאבלו עליו ימים רבים ‪ :‬ויהי אחרי מות‬ ‫אחי יעקב היה בא ‪ p‬אדום ויאחז בה היא‬
‫יצחק ויעזוב את כל מקנהו ואת קנינו ואת כל־‘ אשר לו לבניו ‪:‬‬ ‫ובניו בתוך כני שעיר ‪ :‬וישמע עשו כי קרבו שאץ בנך נליס זאמילי הני‬
‫ויאמר עשו אל יעקב הבה נא אשר הניח אבינו אלינו ונחלקהו‬ ‫וסניניי נשערה מאד ‪:‬‬ ‫ימי יצחק אביו למות ויב‪^,‬‬
‫לשנים ואני אבחר ויאמר יעקב כן געשה ‪ :‬ו ק ח יעקב את כל אשר‬ ‫ארצרת כנען זר{ל יצחק אביו ‪ :‬ויעקב ובניו יצאו ט ה ט קו ם אשר‬
‫הניח להם יצחק בארץ כנען א ת הבהמה ואת העושר ואת כד־*‬
‫גרו שם בחברון ויבאו כלם אהל יצחק אביהם וימצאו א ת עשו‬
‫הרכוש ויחץ אותו יעקב לשנים לפני עשו ובניו ‪ :‬ויאמר אל עשו‬
‫ואת בניו באהל ‪ :‬וישבו יעקב ובניו לפני יצחק אביהם ויעקב עודנו‬
‫הנה כל אלה לפניך עתה בחר לך מהם את החצי אשר תקח לך ‪:‬‬
‫מתאבל על יוסף בנו ‪ :‬ויאמר יצחק אל יעקב הגישה אלי א ת בניך‬
‫ויאמר יעקב אל עשו שמע נא אחי לאשר אדבר אליך לאמר ‪:‬‬
‫יי אלהי השמים והארץ דבר אד־* אבותינו אברהם ויצחק לאמר‬
‫ואברכם ועש יעקב את אחר עשר ילדיו לפני יצחק אביו ‪ :‬וישם‬
‫לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה עד עולם ‪ :‬עתה הנה כל‬ ‫יצחק את ידיו על כל בני יעקב ויאחז בהם ויחבקם וינשקם אחד‬
‫אשר עזב אבינו לפניך והנה כל הארץ לפניך בחר לך מהם את‬ ‫אחד ‪ :‬ויברכם יצחק כיום ההוא ויאמר אליהם יי אלתי אבותיכם‬
‫אשר תחפוץ ‪ :‬א ם את כל הארץ תחפוץ קחנדה לך ולבניך עד‬ ‫יברך אתכם וירבה זרעכם בכוכבי השטים לרוב ‪ :‬וגם א ת בני עשו‬
‫עולם ואני אקח א ת העושר הזה ‪ :‬ואם את העושר תחפוץ קחנו‬ ‫ברך יצחק לאמר ישימכם האלהים למורא ולפחד על כל רואיכם‬
‫לך ואני אקח א ת הארץ הזאת לי ולבני לרשתה ער עולם ‪ :‬ושם‬ ‫ובל אויביכם ‪ :‬ויקרא יצחק אל יעקב ואל בניו ויבאו בלם וישבו‬
‫זהיר‪ .‬גביות בן ישםעא‪ •-:‬ע ם בניו כארץ וילך עשו ביום ההוא‬ ‫לפני יצחק ‪ :‬ויאמר יצחק אל יעקב יי אלתי כל הארץ דבר אד^י‬
‫ויתיעץ עסו ל־יאמר ‪ :‬כזה וכזה דבר אל־יי יעקב וכזארת וכזארת‬ ‫לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה ‪ :‬אם ישמרו בנ ץ א ת‬
‫השיבני עתה עוצה עצתך ונשמענה ‪ :‬ויאמר אליו נביות מה הדבר‬ ‫חקותי וארת דרכי והקימותי להם א רז השבועה נייזשר נשבעתי‬
‫הזה אשר ידבר יעקב אליך הגה כל בני כנען יושבים ב א ר צ ם‬ ‫לאברהם אביך ‪ :‬ועתה בני למד א ת בניך ואח כני בניך ליראה‬
‫לנ טת‬ ‫•אח יי וללכת בדרך הטובה אשר ״ ס ב כעיני יי אלהיך ‪ :‬כי א ס‬
‫שמור‬ ‫'פ ‪20‬‬
‫‪155‬‬
‫עח‬ ‫פרשת וישב‬
‫^בטח ויעקב יאמר יירשנה עם זרעו כרי הימים ‪ :‬עתה ד^ו ?יך‬
‫‪3‬ד׳עת מקץ‬ ‫‪1S6‬‬
‫ולקחת כל עושר אביך ועזבת א ת יעקב א ח ץ בא ‪ p‬כאשר דבר ‪:‬‬
‫כ ^ מי ם ההם אחרי׳־ מות יצחק ויצו יי ויקרא רעב על בל הארץ ‪:‬‬ ‫ויק ם עשו וישב אל יעקב ויעש כד* **■}שר יעץ עליו נכיורה בן‬
‫בעת ההיא ופרעה מלך מצרים יושב על כסאו בארץ‬ ‫ישמעאל ‪ :‬ויקם עשו את כל העושר אשר עזב יצחק ארת הנפש‬
‫מצרים וישכב במשכב הלילה ויחלום חלומות וירא פרעה בחלומו‬ ‫ואת הבהמה ואת המקנה ואת הרכוש ואת כל העושר ולא נתן‬
‫והנה הוא עומד על שפת יאור מצרים הוא שיחור ‪ :‬ויהי בעמדו‬ ‫ליעקב אחיו ממנה מאומה ‪ :‬ויעקב לקח א ח כל ארץ כנען מנחל‬
‫וירא והנה שבע פרות ב רי אוח בשר וטובות עולות מן היאור ‪:‬‬ ‫מצרים ועד נהר פרח ויקחנה לאחוזת עולם ולבניו ולזרעו אחריו‬
‫והעלינד־*״ אחריהן שבע פרורח אחרורת דקור* בשר ורעורת מאר‬ ‫עד עולם ‪ :‬וגם מערת המכפלה אשר כחברון אשר קנה אברהם‬
‫ותבלענה שבע הרעות את שבע הטובורח ועורינד־ז מראיהן רע‬ ‫מאת עפרון לקח יעקב לאחוזת קבר לו ולזרעו עד עו ל ם מארת‬
‫כבתחלה ‪ :‬וייקץ ויישן ויחלום שנית וירא והנה שבע שבלים עולות‬
‫עשו אחיו ‪ :‬ויכתוב יעקב את כל הדברים האלה בספר המקנדת‬
‫כקנה אחד מלאות וטובות ‪ :‬ותצמחנה אחריהן שבע שבלים דקות‬
‫ויחתום ויעד עדים נאמנים על כל אלדת ‪ :‬ואלה הדברי ם אשר‬
‫ושדופות ברוח הקדים ותבלענה השכלים הדקות את המלאורת‬
‫כתב יעקב בספר לאמר ‪ :‬ארץ כנען וכל עריה החתי והחוי והיבוסי‬
‫וייקץ פרעדת מחלומו ‪ :‬ויהי בבקר ויזכור דזמלך א רז חלומותיו‬
‫ותפעם רוחו מאד מחלומותיו ‪ :‬וימהר המלך וישלח ויקרא אל כל‬ ‫והאמורי והפריזי כד* שבעת גויי הכנעני מנהר מצרי ם וער נהר‬
‫חרטומי מצרים והחכמים ויבאו ויעמדו לפגי המלך ‪ :‬ויאמר אליהם‬ ‫פרת ‪ :‬וכל עיר חברון קרית הארבע והמערה אשר בה ‪ :‬את הכל‬
‫המלך חלומות חלמתי ופותר אין להם ‪ :‬ויאמרו אל המלך ספר נא‬ ‫קנה יעקב מאת עשו אחיו במחיר לאחוזה לו ולבניו ולנחלח לזרעו‬
‫לעבדיך את חלומותיך ונשמע אותם ‪ :‬ויספר להם המלך חלומותיו‬ ‫אחריו עד עולם ‪ :‬ויקח יעקב את ספר המקנה ואח החתום המצות‬
‫ויענו ויאמרו כלס פה אחד אל המלך יחי המלך לעולם וזה פתרון‬ ‫והחוקים ואת ספר הגלוי ויתנם ככלי חרש למען יעמדו ימים רבים‬
‫חלומותיך ‪ :‬שבע פרות הטובות אשר ראיה שבע בנות יולדו לך‬ ‫ויתנם כיד כניו ‪ :‬ועשו לקח את כל אשר הניח אביו אחרי מותו‬
‫באחרית הימים ‪ :‬ושכע פרות הרעות ה עו לו ח אחריהן ותבלען‬ ‫מיד יעקב אחיו ‪ :‬ויקח את כל הרמ ש מאדם ה״ה פ״ן מה שכתבת■ נ סנר‬
‫אותן ואתה רואה לאות כי הבנות אשר יולדו לך ימותו כלם בחיי‬ ‫ועד שוז‬ ‫וער בהמה מגמל וער חמור משור‬
‫‪ .‬ע^ פסוק ויקח עשו הת נשיו‬ ‫^‬ ‫*‬ ‫*‬
‫המלך ‪ :‬ואשר ראית בחלום השנים שבע שבלים מלאות וטובות‬ ‫מכסף וער זהב א בני ם טו מ ת וכדולח וכל ונ‪1‬י נירנוש ‪0‬יבונו'נ>לש■‬
‫עולורז בקנה אחד זה פתרונם שבע ערים תבנה לך ככל ארץ‬ ‫וה ה•! לו שום עדן כעולם ‪:‬‬ ‫‪ ,,‬ב ף ך □ ‪.‬‬
‫מצרים באחרית הימים*• ואשר ראית שבע שבלים שדופות צומחות‬ ‫דבר אשר לא לקח לו עשו מכל אשר הניח יצחק אחרי מותו ‪ :‬ויקה‬
‫אחריהן והכלען אותן ועיניך רואות לאות כי הערים אשר תבנה‬ ‫עשו א ת כל אלה וילך אל ארץ שעיר ההורי הוא ובניו אל מקומם‬
‫יחרבו כלנה באחרית הימים בחיי המלך ‪ :‬ויהי בדברם הדברים‬ ‫מפני יעקב אחיו ובניו ‪ :‬ויאחז עשו כתוך בני שעיר ולא שב עשו‬
‫האלה והמלך לא הטה את אזניו אל דבריהם ולא שש לבו אליהם‬
‫ארצה כנען מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ותהי כל ה״ה דוקלש■ זה תש׳ה וישב עשו‬
‫כי ידע המלך בחכמתו כי לא פתרו את החלומות על נכון ‪ :‬ויהי‬
‫בכלותם לדבר לפני המלך ויען המלך אותם לאמר ‪ :‬מה הדבר‬ ‫עילם י^ה״י^יז^נעןס«י “א‬ ‫ארץ כנ ק לבני ישראל* לנחליז‬
‫הזה אשר דברתם אלי הלא כזב ושקר הוצאתם מפיכם אך ספרו‬ ‫סל יעקב ‪:‬‬ ‫ועשו וכד־‘ בניו ירשו ארז ד־זר שעיר ‪:‬‬
‫גא את פתרון ח־'ומותי על נכונה ולא תמותו ‪ :‬ויצו המלך אחרי כן‬
‫וישלחו‬
‫כימים‬
‫פרשתדשב‬ ‫‪^8‬י‬
‫ד‪ 5‬ו‬ ‫עט‬ ‫פחעתמקץ‬
‫ו מ‪1‬לחו ויקראו עוד אל חכמים אחרים ויבאו ויעמדו לפני המלך‪J‬‬
‫אשר ראית בחלום השני הם ארבעה עשר מי ה ם ‪ :‬והיה באחרית‬ ‫ויספר להם המלך חלומותיו וישיבהו כלם כפתרון הראשון ‪ :‬ויחד‬
‫הימים ועמדו ונלחמו ביניהם ונגפו השבעה מהם ארח השבעדז‬
‫אף המלך ויקצוף מאד מזה ויאמר המלך אליהם הלא כזב תדברו‬
‫החזקים מ ה ם ‪ :‬ומהם יאמרו אל המלך כדברים האלה לאמר ‪:‬‬
‫ושקר תאמרו בדבריכם ‪ :‬רצו המלך ויעבירו קול בכל ארץ מצרים‬
‫שבע הפרות הטובות שבעה בנים יולדו לך ויהרגום שבערח בני‬
‫לאמר ‪ :‬מטעם המלך וגדוליו כל איש חכם אשר יודע ומבין לפתור‬
‫שריך באחרית הימים‪ :‬ושבע השבלים הטובות אשר ראית בחלום‬
‫השני הם השרים ההם אשר ילחמו בם שבעה שרים אחרים בלתי‬ ‫חלומות אשר לא יבא היום לפני המלך יומת ‪ :‬והיה האיש אשר יגיד‬
‫חזקים במותם וישחיתו אותם באחרית הימים וינקמו מהם נקמת‬ ‫למלך את פתרון חלומותיו על נכונה ינתן לו כל אשר ישאל מאת‬
‫בניך ושבה המלוכה עוד ?־‘זרעך ; וישמע המלך א ת כל דברי‬ ‫המלך ; ויבאו כל חכמי ארץ מצרים לפני המי^ך וכל החרטומיכש‬
‫חכמי מצרים וכל פתרון חלומותיו ולא ישרו כ ל ט בעיני המלך ‪:‬‬ ‫וכל המכשפים אשר במצרים ובגושן וברעמסס ובתחפנחס ובצוען‬
‫וידע המלך בחכמתו כי לא דברו אליו נכונה בכל דבריהם יחד ‪:‬‬ ‫ובכל גבול מצרים ‪ :‬ויעמדו כלם לפני המלך וגם כל הפרתמים וכל‬
‫כי מאת יי היתה זאת לסכל את דברי חכמי מצרים למען צארת‬ ‫השרים והמשרתים אשר למלך באו יחד מכל ערי מצרים וישנו‬
‫יוסף מן בית האסורים ולמען גדלו כמצרים ‪ :‬וירא המלך כי אין‬ ‫כלם לפני המלך ; ויספר המלך את חלומותיו לפני החכמים וכד־‘‬
‫דובר אליו נכונה בכל החכמים והחרטומים אשר למצרים ויחר אף‬ ‫השרים ויתמהו כל היושביכם לפני המלך מן המראה ; ויתחלקו‬
‫המלך מאד וחמתו בערה בו ‪ :‬ויצו המלך ויוציאו כל החכמים וכל‬ ‫כל החכמים אשר לפני המלך בפתרון חלומותיו לחלקים רבים ‪:‬‬
‫החרטומים מלפניו ויצאו כלם בכשת וכלימה מלפני המלך ‪ :‬ויצו‬ ‫מהם פתרו אל המלך לאמר שבע פרור־ו הטובות שבעה מלכים‬
‫המלך ויעבירו קול במצרים אשר ימותו כל חחכמים וכל החרטומים‬ ‫הם אשר יעמדו על מצרי ם מזרע המלך ; ושבע הפרות הרעות‬
‫אשר במצרים לא יחיה מ ה ם איש ‪ :‬ויקומו שרי הטבחים א ש ר‬ ‫שבע שרים יעמדו עליה ם כאחרירת הי מי ם והשחיתום ; ושבע‬
‫למלך וישלפו כ ל ם אי ש חרבו ויחלו להכורה כחרטומי מצרים‬ ‫השכלים הטובות הם שבעה שרי ם הגדולים אשר למצרים אשר‬
‫וחכמיה ‪ :‬ויהי אחרי כן ויבא מירוד שר המשקים אשר למלך וישתחו‬ ‫יפלו ביר שבעה שרים אויביהם בלתי חזקי ם במלחמות אדוגי‬
‫ל־״מלך וישב לפניו ‪ :‬ויאמר שר ה מ שקי ם א ^ המלך יחי המלך‬
‫ד־זמלך ‪ :‬ומהם אשר פתרו אל המלך כדבר הזה י‪ -‬א מ ר ‪ :‬שבע‬
‫לעולם ותגדל מלכותו בארץ ‪ :‬אתה קצפת על עבדך כימים ההם‬
‫פרות הטובות הם שבע ערי כל מצרים ה חזקי ם ‪ :‬ושבע הפרות‬
‫זה שנתים ימים ותתן אותי במשמר אותי ואת שר האופים ‪ :‬ושם‬
‫הרעות הם שבעה גויי ארץ כנען אשר יבאו על שבעת ערי מצרים‬
‫היה אתנו כבור עבד עברי אשר לשר הטבחים יוסף שמו כי קצף‬
‫עליו אדוניו ויתנהו ש ם בבירת הסוהר וישרת אותנו ש ם ; ויהי‬ ‫באחרית הימים והשחיתו אתהן ; ואשר ראית את שבעת השבלים‬
‫מימים בהיותנו כמשמר ונחלמה חלומורת בלילה א ח ד אני ושר‬ ‫הטובות והרעות בחלום השני לאות כי תשוב עוד ממשלת מצרים‬
‫האופים איש כפתרון חלומו חלמנו ; ונבא ונגד לעבד ההוא בבקר‬ ‫להיות לזרעך כבתחלה ‪ :‬והיה במושלם ושבו כל אנשי ערי מצרימה‬
‫ויפתר לנו את חלומותינו איש כהלומו פתר לנו על נכונה ‪ :‬ויהי‬ ‫על כל השבעה ערי כנען החזקים מהם והשחיתו אותם ושברה‬
‫כאשר פתר לנו כן היה הדבר לא נפל מכל דבריו ארצה‪ :‬ועתה‬ ‫כל מלכות מצרים לזרעך ‪ :‬ומחם אשר אמר אל המלך זה פתרון‬
‫אדוני המלך אל תהרוג את אנשי מצרים חנם כי הנה ה עבד ההוא‬ ‫חלומותיך ‪ :‬שבע פרות הטובורת שבע מלכות הנה אשר רתקה‬
‫עודנו אסור כבית שר הטבחים אדוניו כבית הסוהר ; אם על המלך‬ ‫לנשים באחרית הימי ם ‪ :‬ושבע הפרות הרעות לאות כי ימותו‬
‫טוב‬ ‫הנשים התמה כלנה בחיי המלך ; ושבע השבלים הטובות והרעות‬
‫אשר‬
‫‪159‬‬
‫פ‬ ‫פרשת מקץ‬
‫פרשת מק״ן‬ ‫‪160‬‬ ‫טוב יעלח אליו רבא לפניך והוא יודיעך את פתרון הח‪S‬רם‬
‫ההיא לפגי המלך וידע כל הדברים אשר יבאו עלי המ^ך סהי‪1‬ם‬ ‫חלמת על נכונה ‪ :‬וישמע המלך דברי שר המ׳עלןים ויצו המלך‬
‫ההוא והלאה ‪ :‬דדע את פתרון חלום המלך על נכונה וידבר לפני‬ ‫לבלתי המית את חכמי מצרים ‪ :‬ויצו ד ‪a‬לך את עבדיו להביא את‬
‫המלך ‪ :‬וימצא יוסף חן בעיני המלך ויטה המלך את אזניו ואת לבו‬ ‫יוסף לפניו ויאמר המלך אליהם לכו אליו ואל תכהלוהו פן יבהל‬
‫וישסעאת כל דברי יוסף ‪ :‬ויאמר יוסף אל פרעה אל יחשוב המלך‬ ‫יוסף ויריצוהו מן‬ ‫ולא ‪ T‬ע לדבר נבונדה ‪ :‬וילכו ע ב ת המלך‬
‫כי שתי חלומות הן אך חלום אחד הוא ו כי את אשר חפץ׳אלהי‬ ‫הבור ויגלהו לו עבדי המלך ויחלף ארת בגדי כלאו ויבא ד־*פגי‬
‫השמים לעשות בכל הארץ הראה את המלך בחלומו וזה פתרון‬ ‫המלך‪ :‬והמלך יושב על כסא מלכותו בלבוש מלכות אפוד באפוד‬
‫חלומך ע ^ נכונה ‪ :‬שבע הפרות ושבע השבלים הטובור־ז שבע‬ ‫זהב ; והפז אשר עליו נוצץ והכרקת והאודם והגופך מתלפדים ‪:‬‬
‫שנים הגה ושבע הפרות ושבע השבלים הרעות שכע שנים הגה‬ ‫וכל אבני התפארת אשר כראש המלך מתלהטים ויפלא יוסף מן‬
‫חלום אחד הוא ‪ :‬הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל הארץ ‪:‬‬ ‫המלך מ אד ‪ :‬והכסא אשר יושב עליו המלך מצופה זהב וכסף עם‬
‫ואחרי כן יבאו שבע שני רעב < ‪ p n n t‬רעב כבד מ<סד ונשכח‬ ‫אבני השוהם ולו שבעים מעלות ‪ :‬ויהי משפטם בכר ארץ מצרים‬
‫כי־" השבע ההוא מן הארץ וכלה הרעב ^^ת יושבי כ ^ הארץ‬ ‫כל איש אשר י ב א לדבר אל המלך ‪ :‬והיה אם איש שר וחשוב‬
‫ח לו ם אחד ח ל ם המלך ; ו ע ^ השנות ה ח לו ם ^«הל המלך כי‬
‫בעיני המלך הוא ועלה אל המלך על הכסא עד המעלה האחרת‬
‫נכון הדבר מאר וממהר ה א ל הי ם ב ע שו תו ‪ :‬ועתה איעצך נ א‬
‫ושלשים וירד המלך על מעדת הששה ושלשים ודבר עמו ‪ :‬ואם‬
‫עצוח ומלט אוח נפשך וארת נפש יושבי הארץ מרער־ז הרעב ‪:‬‬
‫מיתר העם הוא ועלה עד שלש המעלות וירד דהמלך ברביעירת‬
‫אשר תבקש בכל מלכותיך איש נבון וחכם מאד אשר ידע בכל‬
‫ודבר עמו ‪ :‬ויהי משפטכם עור כל־־־‘ איש אשר יבין לדבר כ ב ^‬
‫דברי דחמלוכה ותשיתהו לצארז ולבא ע ^ כל א ר ץ מצרים ‪:‬‬
‫דפקר האיש ההוא אשר תשית על מצרים פקידים תחת ידו ויקבצו‬ ‫שבעים הלשונות ועלה שבעים מעלות ועלה עולה ודבר עד הגעתו‬
‫א ת כל אוכל השנים הטובות הבאות ויצברו בר וישימוהו באוצרות‬ ‫לפני המלך ‪ :‬וכל איש אשר לא ישלים השבעים יעלה אל המעלות‬
‫פקידיך ‪ :‬ושמרו את האוכל ההוא לשבע שני הרעב וימצא‬ ‫כמספר אשר ידע ויבין לדבר ‪ :‬ומשפט מצרים היה בימים ההם‬
‫ולאנשיך ולכל ארצך ולא תכרת אתה וכל ארצך ברעב ; וגם כל‬ ‫אשר לא ימלוך עליהם איש כי אם איש אשר ידע לדבר בשבעים‬
‫יושבי ארצך יצוה ויקבצו איש איש מתבואת שדהו מ כ ^ אוכל‬ ‫לשון ‪ :‬ויהי כבוא יוסף לפני המלך וישתחו למלך ארצה ויעל עד‬
‫שבע השנים הטובות ונתנו באוצרותיהם וימצא להם כימי הרעב‬ ‫שלש המעלות וישב במעלה השלישית ‪ :‬וירר דהמלך אליו וישב‬
‫וחיו בו ; זה פתרון חלומך על נכונה וזאת העצה היעוצה למלט‬ ‫במעלה הרביעית וידבר עם יוסף ‪ :‬ויאמר המלך אל יוסף חלום‬
‫את נפשך ואת נפש כל עבדיך ‪ :‬ויען המלך ויאמר ליוסף מי יאמר‬ ‫חלמתי ופותר אין לפתור אותו על נכון ‪ :‬ואצוה היום ויבאו לפגי‬
‫רמי יודע כי דבריך נכונה ‪ :‬ויאמר יוסף אל המלך זה לך אות על‬ ‫כל חרטומי מצרים וכל חכמיה ואספר אליהם א ת חלומותי ואין‬
‫כל דברי כי נכונים הם וכי עצתי טובה לך ‪ :‬הנה אשתך יושבת‬ ‫פותר אותם לי על נכונה ‪ :‬ואחרי כן שמעתי עליך היום הזה כי‬
‫על המשבר ביום הזה וילדה לך כן ושמחת בו ‪ :‬והיה כצאת הילד‬ ‫חכם אתה אשר תשמע כל חלום לפתור אותו על נכון ‪ :‬ויען יוסף‬
‫ממעי אמו ומת בנך בכורך אשר נולד לך זה שנתים ימים ונחמת‬ ‫את פרעה לאמר יספח פרעה א ת חלומו אשר חלם הלא לאלהים‬
‫בילד שיולד לך היום ; ויכל יוסף לדבר את כל הדברי ם האלה‬ ‫פתרונים ; ויספר פרעה ליוסף א ת חלומותיו חלום הפרות וחלום‬
‫אל המלך וישתחו למלך ויצא ‪ :‬ויהי כצאת יוסף מאת פני המלך‬ ‫השכלים ויכל המלך לדבר ; ורוח אלהים לבשה את יוסף בערת‬
‫ותבאן‬ ‫ההיא‬
‫‪161‬‬ ‫פא‬ ‫פד ‪8‬ת מקץ‬
‫פרשת מקץ‬ ‫‪162‬‬
‫^ הסלך ביום ההוא ; ותלד‬ ‫והבאן האותות האלה אער דבר‬
‫מצרים ולא יעבור אשר לא ימלוך איש במצרים ולא משנה למ^ך‬ ‫המלכדה כן ביזם ההוא דתמ טר המלך בכבו ריעסח ; ויהי בעאת‬
‫בי אם היודע בכל לשון בני הארם ‪ :‬ועתה ארוני המלך הנה האיש‬ ‫המבשר מא ה פני המלך רסעאו עבדי המלך את בן המלך הבכור‬
‫העברי הזה לא ידבר כי אם לשון עברית ואיך יהיה עלינו למשנה‬ ‫נופל ארצה מת ; זתהי צעקה ומהומה בבית הסקי* רשיד! המלך‬
‫איש אשר לא ידע גם את לשוננו ‪ :‬אך שלח נא אליו ויבא לפניך‬ ‫ויאמר מה המהומה והצע^ח אשד שמעתי בבמה ‪ :‬ויג ‪T‬ו למלך‬
‫ונס נא אותו בכל דבר וכאשר תראה עשה ‪ :‬ויאמר המלך להעשות‬ ‫בי מת בנו בכו ח אז ירע המלך כי כל דברי יוסף אשר דבר אליו‬
‫כן למחר וטוב הדבר אשר דברתם ויצאו כל השרים מלפני המלך‬ ‫נכונה ‪ :‬ועחם המלך אל בנו בילד היולד לו ביום ד‪,‬הוןי> כאשר‬
‫ביום ההוז^ ‪ :‬ויהי בלילה ההון^ וישלח יי מלאך אחד ממלאכיו‬
‫דבר אליו יוסף ‪ :‬אחר הדברים האלה שלח המלך ויקבק את כל‬
‫המשרתים לפניו ויבא ארץ מצרים אל יוסף ‪ :‬ויעמוד מלאך יי על‬
‫שריו ועבדיו וכל הפחות והפרתמים אשר למלך ויבאו כלם לפגי‬
‫יוסף והנה יוסף שוכב במשכב הלילה בבית אדוניו בבור כי השיבהו‬
‫אדוניו אל הבור ספני אשתו ‪ :‬ויעירהו המלאך משנתו רקם יוסף‬ ‫המלך ‪ :‬ויאמר אליהם המלך הנה ראיתם ושמעהם את כל דברי‬
‫ויעמוד על רגליו והנה מלאך יי עומד לנגדו ‪ :‬וידבר מלאך יי א ת‬ ‫האיש העברי וכל האותות אשר אמר כי באו ולא נפל מכל דבריו‬
‫יוסף וילמדהו כל לשון האדם בלילה ההוא ויקרא א ת שמו יהוסף ‪:‬‬ ‫אשר דבר ארעה ‪ :‬ידעתי כי גם פתרון החלום אשר פתר נכונה‬
‫וילך מלאך יי מאתו ויוסף שב וישכב במשכבו ויתמה יוסף על‬ ‫דהוא ובא יבא ועתה עוצו נא עצה ודעו מה ותעשו ואיך תמלט‬
‫דהמראה אשר ראה ‪ :‬ויהי בבקר וישלח המלך אל שריו ועבדיו‬ ‫הארץ מהרעב ‪ :‬בקשו נא וראו הנמצא כזה אשר חכמה ודערת‬
‫ויבאו כלם וישבו לפני המלך ‪ :‬ויצו המלך להביא א ה יוסף וילכו‬ ‫בלבו ואפקידהו בארץ ; כי א ת ם שמעתם את העצה אשר יעץ‬
‫עבדי המלך ויביאו א ת יוסף לפני פרעה ויצו המלך ויעל יוסף על‬ ‫האיש העברי על זאת למלט בה את הא ‪ p‬ח״ה ה״כ לפ» זה מש״ה הנמצא‬
‫מעלות הכסא וירבר יוסף אל המלך בכל הלשונות ‪ :‬ויעל יוסף עלה‬ ‫מהרעב ־ ואני ׳ ‪ ’n jn‬כי לא ‪ n‬מלט‬
‫ודבר אל המלך עד הגעתו לפגי המלך במעלדת השבעים וישב‬ ‫מהרעב כי אם בעצת האיש עברי אשר יעץ לעבדיו סיבקשו אס ימצאו‬
‫לפגי המלך ‪ :‬וישמח המלך על יוסף מאד וכל השרים אשר למלך‬ ‫אותי‪ :‬ויענו בלט את ה ט יו‬
‫שמחו מאד עם המלך בשמעם את כל דברי יוסף ‪ :‬וייטב הדבר‬ ‫העצה אשר יעץ העברי על זד‪ : .‬ועתה אתני אותו מל איז מצרים רק פי‬
‫בעיני המלך והשרים להפקיד את יוסף למשנה למלך על כל ארץ‬ ‫המלך הנה כל ארצך בידך את א׳טר ייטב ״';א״‬
‫מצרים ‪ :‬וידבר המלך אל יוסף לאמר את ה יעצת לי עצה להפקיד‬ ‫בעיניך עשה; את אשר ת חפ ק ואשר תד ע שוטטו בכל האיז ובקשו אס‬
‫בכל ארץ מצרים איש חכם למלט בחכמתו את הארץ מהרעב ‪:‬‬
‫כחכסתך אשר הוא חכם למלט את האיץ'״ל״‬
‫ועתה אחרי הודיע אותך אליהם את כד־‘ א״ה גס אפשר סאומרו ואת כל‬
‫בחכמתו ה ו א אשר יפקיד המלך תחת י ת תמצאוהו והראיה כי אין פותר‬
‫זאת ואח כל הרב רים אשר דברת א‪ 1-‬חכם כ^הל^מת ’?׳־ א^־יא״יי‬
‫ונבון כמוך בכל הארץ ‪ :‬ולא יקרא שמך עור הודיע אלהיס אותך את כל זאת‬ ‫״ ז ‪ ,‬״ ״’‬ ‫על הארץ‪ :‬ויאמר המלך אל כל השרים אני‬
‫ר״לכל הענייני׳ ההסהן הפתרון‬ ‫י‬ ‫אמרתי אחרי אשר־ הודי עאלהים את האיש לומר אותך דוקא אתכל זאת‬
‫יוסף כי אם צפנת פענח יהיה שמך א ™ הן העצה הן האות הן העצ׳ לשון‬
‫רזהיה לי למשנה ו ע ^ פיך יהיו כל דברי כי הל״ה שלח מלאכו להודיעם‬ ‫ה ע ב רי את כל«>‪.‬שר דבר אין נבון ו ח כ ם אס״־לילא״‬
‫נ’ מלכ\־‪ 1‬א”'פ״»תי”‪5‬‬ ‫מלכותי ועל דבריך ’צאי וינאי עטי י‬
‫כמוהו בכל הארץ ‪ :‬אם טוב בעיניכם אשיתהו מון וסכם כסוו ואסר סכו‬
‫תלופית־ו וא•! עצה וא־ן ס‪1‬פת‬ ‫מתחת ידך יקחו עבדי ושרי את חוקם אשר‬ ‫על הארץ בי הוא אשר ימלט את הארץ ככל ״י׳’ ' 'לז ״סא״י תהיה על‬
‫׳■®‬ ‫ינתן‬ ‫ח כ ט חו ‪ :‬ויענו בל ה שחם א ח המלך ויאסרו והלא כתוב בדחי‬
‫מצרים‬ ‫כא ‪21‬‬
‫‪163‬‬
‫פב‬ ‫פרשת מקץ‬
‫‪3‬דעת בקץ‬ ‫‪164‬‬
‫נם ‪e9‬־ לאיז כלם לא ‪ W‬נכל‬ ‫•עתן להם מדי חדש בחדשו ולך ישתחוו‬
‫רבות ‪ :‬ויהי ממחרה‪:‬ויצא המלך לכל מצדים להביא אל יוסף מנהות‬
‫ומהנזת וכל א^ג‪ T‬ימרה א ת פי המלך יומה ‪ :‬זיעשו במה גדולה‬ ‫«־“ י ל’ א^יי‘ “®‪ rp'4 =1‬עצ״ד?אידל‬ ‫אנשי האדץ י ק‬
‫דסרהמלךאתטבעתומעלידודחןאותהעל סאין כמוך בכל הארז ‪:‬‬
‫ברחוב העיר ויפרשו שם בגדים והיה כל המביא א ^ יוסף דבר‬
‫יד יוסף ‪ :‬וילבש המלך את יוסף לבוש מלכות ויתן עטרת זהב על‬
‫יהן אל הבסה ההיא ‪ :‬וישליכו כל מצדים ׳על הבסה ההיא א״ע נזם‬
‫ראשו וישם רביד הזהב על צוארו ‪ :‬ויצו המלך את עבדיו וירכיבו‬
‫זהב אחד ואיש קשיטה אחרת וטבעות ועגולים וכל כלי מעשה‬
‫את יוסף במרכבת השנית א ש ר למלך ההולכת מוד־‘ מרככת‬
‫וזהב וכסף ואבד שוהם זבדולח גתכו על הבמה ההיא איש אשר‬
‫המל־־יך ‪ :‬וירפבוהו על סוס עצום וגדוד־‘ מ א ד מסוסי ה מל ך‬
‫נמצא ב ‪T‬ו גתך ‪ :‬זיקה יוסף א ת כל אלה וישם באוצרותיו ‪ :‬וכל‬
‫‪ .‬השרים והפרתמים אשר למלך מגדלים א ת יוסף דחנו לו גם הם‬ ‫ויוליכוהו ברחוב כל ארץ מצרים ‪ :‬ויצו המלך ויצאו עם יוסף כל‬
‫מ תנות רבות בראותם כי בחר בו המלך למשנה ‪ :‬וישלח המלך‬ ‫המשחקים במצלצלים ובכנורות וכל כלי זמר ‪ :‬ואלף תופים ואלף‬
‫אל פוטיפרע בן אחירם כהן אזן ויקה אה אסנת בתו הקטנה דתן‬ ‫מחולות ואלף נס הלכו אחריו ‪ :‬וחמשת אלפי איש בחרבותיהם‬
‫אותה אל יוסף לאשה ‪ :‬והנערה טובת מראה מאד כתולה ואיש‬ ‫שץוכוה כי^הם מתלהטים וילכו הלוך ושחק לפני יוסף ‪ :‬ועשרים‬
‫לא ידעה ויקה יוסף אותה לו לאשה ‪ :‬ויאמר המלך אל יוסף אני‬ ‫אלף איש מגדולי המלך אזורים כאזור עור מצופה זהכ הולכים‬
‫פרעה ובלעדיך לא ידים איש את י ת ואת רגלו לצאת ולבוא על‬ ‫לימין יוסף ועשרים אלף לשמאלו ; וכל הנשים והנערות עלו על‬
‫עמי בכל ארץ מצרים ‪ :‬ויוסף בן שלשים שנה ב ע מ ת לפני פרעה‬ ‫הגגות ותצבנה ברחובות משחקות ושמחות ביוסף ותראינה בתאר‬
‫ויצא יוסף מלפני המלך דהי למשנה המלך בםצ^ם ; ויתן המלך‬ ‫יוסף וביופיו ‪ :‬וכל אנשי המלך הולכים לפניו ולאחריו ומקטרים‬
‫ליוסף מאה ע ב די ם לשרתו בביתו ו ג ם יוסף שלח וקנה עבדים‬ ‫בכל הדרך בלבונה ובקרה ובכל הריח הטוב ומפזרים בכל הדרך‬
‫רבים ויהיו בבית יוסף ‪ :‬אז בנה לו יוסף בירת ג ד ו ^ מאד כבתי‬ ‫מר ואהלות לפני יוסף ; ועשרים איש קוראים לפניו בכל הארץ‬
‫המלכיס לפני חצר בית המלך ז ויעש בבית דהיכל גחל־• נחמד‬ ‫בקול גדול הלוך וקרוא כדברים האלה ‪ :‬הראיתם את האיש הזה‬
‫למראה מאד וטוב למושכו שלש שנים עע ה יוסף א ת כל ביתו ‪:‬‬ ‫א שר בחר בו המלך למשנה וכל דברי המלוכה עי־־־‘ פיו יהיו ‪:‬‬
‫ויעש לו יוסף כסא נחמד מאד מזהב וכסף לחב וירצפהו באבני‬ ‫ואשר ימרה את פיו ואשר לא ישתחוה לו ארצה יו מ ה כי מרד‬
‫שהם ובחלח ‪ :‬ויעש בו תבנית ב ^ < ‪ p 5‬מצרי ם ותבנית יאור‬ ‫במלך ובמשנהו ‪ :‬וככלות הקוראים לדכר והשתחוו כל מצרים ליוסף‬
‫מצרים ומשקה את כל א ‪ p‬מצחם ; וישב יוסף לבטח כביתו על‬ ‫ארצה ויאמרו יחי המלך גם יחי המשנה ‪ :‬וכל יושבי מצרים ישתחוו‬
‫כסאו אשר עשה לו ויוסף יי לעסף חכמה על חכמתו ; וכל יושבי‬ ‫כלם על הדרך הלוך וקרוא הקוראים וישתחוות ושמחים בכיה‬
‫מצרים ועבדי פרעה ושריו אהבו את יוסף מאד כי מאת יי היה‬ ‫תוף ומחול ונבל לפני יוסף ‪ :‬וישא יוסף את עיניו אל השמים מעל‬
‫הדבר הזה ליוסף ‪ :‬ויהי יי את יוסף ויגדל מאד הולך וגדל וי הי‬ ‫הסוס ויקרא ויאמר ברוך מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון ‪ :‬יי‬
‫שומעו כ ב ^ הארץ ‪ :‬ויהי ליוסף חיל עושה מלחמה יוצאי צ ב א‬ ‫צבאות אשרי אדם בטח בך ‪ :‬ויעבור יוסף עם עכדי פרעה וכל שריו‬
‫לגדוד מספר ארבעת אלפים ושש מאות איש עושי מלחמה בכח‬ ‫בכל ארץ מצרים ויראוהו את כל ארץ מצרים ואת כל אוצרות המלך‬
‫חיל לעזור למלך וליוסף עיח האויב ; לבד משרי ה מ ל ך ועבדיו‬ ‫וישב יוסף ויבא לפני פרעה ביום ההוא ‪ :‬ויתן המלך ליוסף אחוזה‬
‫ויושבי מצרים אין מספר ל ה ם ‪ :‬ויתן יוסף לגבורה ולכל־־‘ צכאיו‬ ‫בארץ מצרים א חוזה שדות וכרמים ‪ :‬ויתן המלך ליוסף שלשה‬
‫מגנים ורמחים וכובעים ושריוטת ואבני קלעים ‪ :‬בעת ההיא באו‬ ‫אלפים ככרי כסף ואלף ככרי זהב ואבני שוהם וברולח ו מ תנוה‬
‫בני‬ ‫רבות‬
‫‪165‬‬ ‫פג‬ ‫פרשת מקץ‬
‫פרשת מקץ‬ ‫‪1%‬ר דלחסו בס״וישוסו מ י תרשיש א ת‬ ‫מ י הלשיש ^‪ *7‬כל בגי ישמזך‬
‫מ‪ 1‬מאל ‪ :‬ויהי יי א ת הנערים ויגדלו ויבינו ו״צכילו ל כ ^ חכמח‬
‫ישמעאל ימים רבים ‪ :‬ובבי ישמעאל היו מתי מספר ביסים ה ה ט‬
‫ובכל דברי המלוכה‪ :‬וכל שרי המלך וגדולי יושבי מצרים מנשאים‬
‫ול<‪ 5‬יכלו על כל בני תרשיש ויצר להם מאד ‪ :‬וישלחו כ ‪ h‬זקני‬
‫א ת הנערים ויגדלו בקרב כני המלך ‪ :‬ותכלינה שבע שני השבע‬
‫ישמעאל כפר אל מלך מצרים ל־־'אםר ‪ :‬שלח נא לעבדיך שרים‬
‫אשר היו בכל הארץ ‪ :‬והבאן אחריהם שבע שני הרעב כ א ש ר‬
‫וצבא לעזור אותנו ונלחמה ככני תרשיש כי כלונו מאד זה ימים‬
‫אמר יוסף ויהי רעב ככל הארץ ‪ :‬ויראו כל מצרים כי החל הרעב‬
‫רבים ‪^ :‬י ש ‪ ^h‬פרעה את יוסף ואח הגכוחם ואת הצבא אשר אתו‬
‫להיות בארץ מצרים ‪ :‬ויפתחו כל מצרים א ת כל אוצרות הבר‬
‫אשר להם כי חזק עליהם הרעב ‪ :‬וימצאו את כל האוכל אשר‬ ‫וגבורים מבית המלך ‪ :‬דלכו ארץ החוילה אל בני ישמעאל לעזור‬
‫באוצרותיהם מלא סס ועש ולא יצליח לאכול ‪ :‬ויחזק הרעב בכל‬ ‫אותם להלחם בבני תרשיש ‪ :‬וילחמו בני ישמעאל את בני תרשיש‬
‫הארץ ויבאו כל יושבי מצרים ויצעקו לפני פרעה כי כבד עליהם‬ ‫ויך יוסף את התרשישים ולכוד ארח כל ארצם וישנו בד־ז מכני‬
‫הרעב ‪ :‬ויאמרו אל פרעה תנה לעבדיך אוכל ולמה נמות לעיניך‬ ‫ישמעאל עד היום הזה ‪ :‬ויהי כאשר נלכדה ארץ תרשיש ויברחו‬
‫ברעב גם אנחנו גם טפנו ‪ :‬ויען אותם פרעה לאמר ולמה תצעקו‬ ‫כר התרשישים ויבואו בגבול בני יון אחיהם ‪ :‬ויוסף וכל הנכורים‬
‫אלי והלא כל שבע שני השבע צוה יוסף לצבור כר לשני הרעב‬ ‫וכל הצבא <זשר לו שבו מצרימה ^ א נפקד מ ה ם איש ‪ :‬ויהי‬
‫ולמה לא שמעתם בקולו ‪ :‬ויענו המצרים א ת המלך חי נפשך אדוני‬ ‫לתקופת השגה בשנה השנית למלוך יוסף על מצרים ויתן יי שובע‬
‫כי כל אשר דבר יוסף כן עשו עבדיך ‪ :‬כי גם עבדיך אספו כ ^‬ ‫גדול בכל הא ‪ p‬שבע שנים כאשר דבר יוסף ‪ :‬כי כרך יי את כל‬
‫אוכל שדותיהם בשני השבע ונתנוהו באוצרות עד היום הזרה ‪:‬‬ ‫תבואות הארץ בימים ההם שבע שנים ויאכלו וישבעו מאד ‪ :‬ויפקד‬
‫ויחזק הרעב על עבדיך ונפתחה את אוצרותינו והנה כל אוכלינו‬ ‫יוסף פקי^ם כעת ההיא תחת ידו ויקבצו את כל אוכל ה שנים‬
‫מלא עש וסס ולא יצלח לאכול ‪ :‬ויהי כשמוע המלך את כל אשר‬ ‫הטובות ויצברו בר שנה שנה וישימוהו כאוצרות יוסף ‪ :‬והיה ככל‬
‫קרה ליושבי מצרים ויירא מאד המלך מפני הרעב ויבהל־־י מאד‬ ‫עת אשר יקבצו את האוכל וצוד• יוסף זהביאו את הבר בשבלים‬
‫ויען המלך את אנשי מצרים לאמר אחרי אשר קרה לכם את כל‬ ‫והביא עסו עפר שדהו לבלתי יפסיד ‪ :‬ויעש יוסף כדבר הזה שנה ;‬
‫אלה לכו אל יוסף אשר יאמר אליכם תעשו לא תמרו את פיו ‪:‬‬ ‫ויצבור בר כחול הים הרבה מאד כי אין מספר לאוצרותיו כי לא‬
‫וילכו כל מצרים ויבאו אל יוסף ויאמרו אליו תנה לנו אוכל ולמה‬ ‫יכלו לספור מרוב ‪ :‬וגם יושבי מצרים אספו אוכל באוצרותיהם‬
‫נמות ברעב נגדך ‪ :‬כי אנחנו אספנו את תבואותינו בשבע השנים‬ ‫הרבה מאד מכל אוכל שבע השנים הטובות אך לא עשו לו כאשר‬
‫כאשר ראית ונשם אותם כאוצר וכזה וכזה קרה לנו ‪ :‬ויהי כשמוע‬ ‫עשה יוסף ‪ :‬ויהי כל האוכל אשר אספו יוסף וכל מצרים בשבע‬
‫יוסף את כל דברי מצרים ואת אשר קרה להם ויפתח יוסף ^>ןת‬ ‫שני השבע לפקמן לארץ באוצרות לשבע שני הרעב למחית כל‬
‫כל אוצרות האוכל אשר לו וישבור למצרים ; והרעב היה על פני‬ ‫הארץ ‪ :‬וימלאו כמי יושבי מצרים ‪>5‬ןיש אוצרו ואיש מטמונו בר‬
‫כל הארץ ויהי רעב בכל הארצות ובארץ מצרים היה אוכל לשבור ‪:‬‬
‫למחייתם ברעב ‪ :‬ויתן יוסף את כל האוכל אשר אסף בכל ערי‬
‫וכל יושבי מצרים באו אל יוסף לשכור אוכל כי חזק עליהם הרעב‬
‫מצרים ‪ :‬ויסתום את כל האוצרות וישם שומרים עלידום ‪ :‬ואסנת‬
‫וכל אוכלם הופסר וישבור יוסף לכל מצרים יום יום ‪ :‬וישמעו כל‬
‫בת פוטיפרע אשת יוסף ילרה לו שני בנים את מנשה ואת אפרים ‪:‬‬
‫יושבי ארץ כנען ופלשתים ועבר הירדן ובני קדם וכל ערי כ ^‬
‫ויוסף בן שלשים וארבע שנים בלדת אותם ‪ :‬ויגדלו הנערים וילכו‬
‫‪-‬הארץ הקרובים והרחוקים כי יש שבר במצרים ויבאו כלם מצרימה‬
‫לשבור‬ ‫בדרכי ייי ׳ובמוסרו ^ א סרו סן הדרך א ש ר למדם א בי ה ם ימין‬
‫ושמאל‬
‫‪167‬‬
‫פד‬ ‫פרשת מקץ‬
‫פדשתמקץ‬ ‫‪^8‬י‬ ‫לשבור בר כי חזק עליהם הרעב ‪ :‬ויפתח יוסף את אוצרות האוכל‬
‫יהד בשער אחד מפני יושבי הארץ ‪ :‬ויצאו בני יעקב וילכו מצחמח‬ ‫וישם עליהם פקידים ויעמדו וישברו לכר הבאים יו ם יום ‪ :‬וידע‬
‫ויעשו בגי יעקב ככל אשר צו ם אביהם ‪ :‬ואת בנימץ לא ש ^ ח‬ ‫יוסף כי נם אחיו יבאו מצרימה לשבור אוכל כי חזק הרעב ע ^‬
‫יעקב כי ^ןסר פן יקראהו <הסק כדרך ‪ô‬חיו דלכו סבני יעקב‬ ‫כל הארץ ‪ :‬ויצו יוסף ארת כל <«י?נשיו ויעבירו קול ככל מצרי ם‬
‫עשרה ‪ :‬ויהי בלכת עישרת בני יעקב כדרך וינחמו על יוסף בכל‬ ‫לאמר ‪ :‬מ ט ע ם המלך והמשנה וגדוליהם איש איש אשר יחפוץ‬
‫אשר עשו לו ‪ :‬ויאמרו איש אל אחיו לאמר ‪ T‬ענו בי יוסף אחינו‬ ‫לשבור בר במצרים א ^ ישלח עבדיו אל מצרים לשבור כי א ם‬
‫ירר ?־‘מצרים ועתה נכקשהו כשנלך ש ם ‪ :‬ויהיה אם מצאגוו־זו‬ ‫בניו ‪ :‬וגם כל איש מצרי או כנעני אשר יבא מכל הארצות לשבור‬
‫ולקחנוהו מאדוניו בפדיון ואם אין כחזקה ומתנו עליו ‪ :‬וישמעו בני‬ ‫בר במצרים והלך ומכרו בכל הארץ יומת כי לא ישבור כל איש‬
‫יעקב לדבר הזה ויתחזקו בלבם על יוסף להצילו מיד אדוניו וילכו‬ ‫כי אם מחיירז ביתו ‪ :‬וגם כ ^ איש אשר ינהג שתים או ש ^ ש‬
‫בני יעקב מצרימה ‪ :‬ויהי בקרבם מצריסח ויתפרדו איש מעל אחיו‬
‫בהמות יומת כי לא ינהג אדם כי אם בהמתו ‪ :‬וישם יוסן‪ :‬שומרים‬
‫ויבאו בעשרשערי מצרימה‪ :‬והשוערים כתבו את שמותם ביום ההוא‬
‫בשערי מצרים ויצום לאמר ‪ :‬כל איש אשר יבא לשבור אוכל אל‬
‫ויביאו אל יוסף בערב ‪ :‬ויקרא יוסף את השמות מיד שוערי העיר‬
‫התנודזו לבא עד כותבו שמו ושם אבי ו ש ם אבי אביו ‪ :‬ואשר‬
‫וימצא את אחיו באו מעשר שערי העיר ‪ :‬ויצו יוסף בעת ההיא ויעבירו‬
‫תכתבו בכל יו ם ושלחתם ארח ש מו ת ם אלי בערב וידעתי א ת‬
‫קול בכר מצרים לאמר ; לכם בל שומרי האוצרות סגרו בל אוצרות‬
‫הבר ולא תשאירו פתוח כי אם אחד לשבור ממנו בל ה ב אי ם ‪:‬‬
‫שמותם ‪ :‬ויפקד יוסף פקידים בכל מצרים ויצום לעשות ארת כל‬
‫ויעשו כל פקידי יוסף כן כעת ה הי א ויסתמו כל האוצרות ו ל א‬ ‫הדברים האלה ; ויוסף עשה את כל הדברים האלה וכל החוקים‬
‫הותירו כי א ם אחד פתוח ‪ :‬ויתן יוסף את שמות אחיו כ תו בי ם‬ ‫למען אשר ידע בבוא אחיו מצרימה לשכור אוכל ‪ :‬ובכל יום ויום‬
‫לאשר על האוצר הפתוח ויאמר אליו כל אשר יבא אליך לשבור‬ ‫יעבירו ^־סנשי יוסף קול במצרים בכל הדברים האלה והחוקים‬
‫בר תשאל את שמו והיה בבוא אליך השמות האלה ו תפ ש ת ם‬ ‫אשר צוה יוסף ‪ :‬וישמעו כל יושבי ארץ מזרח ומערב וכל הארץ‬
‫ו שלחתם אלי ויעש כן ‪ :‬ובני יעקב כאשר באו אל רהוך דחעיר‬ ‫את כל החוקים וכל הדברים אשר שם יוסף במצרים ‪ :‬ויבאו כל‬
‫ויתקבצו יחד בתוך העיר לבקש א ת יוסף טרם ישברו להם אוכל ‪:‬‬ ‫יושבי קצות הארץ וישברו בר במצרים יום יום וילכו לררכם ‪ :‬וכל‬
‫ולכו להם אל חומות הזונורז ויבקשו את יוסף בחומות הזונורת‬ ‫שוערי מצרים עושים את כל אשר צוה יוסף ויהי כל הבא מצרימה‬
‫שלשת ימים ; כי אמרו כי יוסף בחומות הזונות יבא כי יוסף יפה‬ ‫לשבור או כ ^ וכתבו השוערים א ת שמותם ואת שמות א בו ת ם‬
‫תאר ויפה מראה מאד ‪ :‬דבקשו בגי יעקב בחומות ההם של^שת ימים‬ ‫והביאו דיפני יוסף בערב יום יום ‪ :‬וישמע יעקב אחרי כן כי יש‬
‫ולא מצאו ‪ :‬והאיש אשר על האוצר הפתוח בקש את השמות החם‬ ‫שבר במצרים ויקרא אל בניו ללכת מצרימה לשבור בר כי חזק‬
‫אשר נתן לו יוסף ולא מצא ‪ :‬וישלח אל יוסף לאטד זה שלשת ימים‬ ‫גם עליהם הרעב ‪ :‬ויקרא יעקב <^ל בניו לאמר ‪ :‬הנה שמערתי‬
‫לא באו אלי האנשים ההם אשר נת ת לי ש מו תם ‪ :‬וישלח יוסף‬ ‫כי יש שכר במצרים וכל הארץ הולכים שמה לשבור ‪ :‬ועתה למה‬
‫עבדים לבקש את האנשים ככל מצרים להביאם לפני עסף ‪ :‬וילכו‬ ‫הראו את נפשכם שכעיס‪ .‬לפגי כל הארץ רדו גם אתם מצרימה‬
‫עברי יוסף ויבקשו במצרים ולא מצאו וילכו גושנה ואין וילכו עיר‬ ‫ושברו לנו מעט אוכל בתוך הבאים ונחיה ולא נמות ‪ :‬וישמעו בגי‬
‫רעמסס ולא מצאו ז דכאו אל יוסף ויאמרו בקשנו בכל הארץ עד‬ ‫יעקב ב קו ^ אביהם ויקומו לרדרת מצרימה לשבור אוכל בתוך‬
‫עיר רעמסס ולא מצאנו ‪ :‬ועסף‪.‬עוד יוסף רשלחששה עשר עבדים‬ ‫לוכאים ‪ :‬ויצו אותם יעקב אביהם לאמר כבואכם העירה אל תבאו‬
‫לבקש‬ ‫יחד‬
‫‪169‬‬
‫פה‬ ‫פח‪8‬תמקץ‬
‫‪170‬‬
‫פרשת מקץ‬ ‫לבקש א ת ארזיו וילכו ויתפזרו כארבע פגות העיר ‪ :‬וילכו ארבעת‬
‫אם הוא כמצרים וה^א אמרתם כי מבני יצחק בן אברהם אתם‬ ‫עבדים בית הזונות וימצאו א ת עשרת האנשים שמה מבקשים א ת‬
‫ומה יע׳טו בני יעקב בבתי הזונות ‪ :‬ויאמרו אליו כי ^עמעגו א^טר‬ ‫אחיהם ; ויקחום ארבעת האנשים ההם ויביאום לפני יוסף ויבואו‬
‫גנבוהו היע‪ 5‬מ ע א לי ם מאתנו ויוגד לנו כי מכרו אותו מצרימד־*‪; ,‬‬ ‫כני יעקב ביתה יוסף וישתחוו לו אפים ארצה ‪ :‬ויוסף יושב בהיכלו‬
‫ועבדך אחינו יפה תאר ומראד־ז מאד ונאמר איננו כי אם בבתי‬ ‫על כסאו מלובש בבגדי בוץ וארגמן ובראשו עטרת זהב גדולה‬
‫הזונות על כן הלכו שם עבדיך לבקשו ולפדותו ‪ :‬ויען אותם יוסף‬ ‫וכל הגבורים יושבים סביביו ‪ :‬ויראו בגי יעקב אר־ז יוסף ויפל*אן‬
‫עוד לאמר הלא שקר תאמרו וכזב תדברו בנפשככם לאמר בני‬ ‫בעיניהם מאד תוארו וטוב יופיו והדר פניו וישתחוו לו עוד אפים‬
‫אברהם אתם חי פרעה כי מרגלים «>תם עד־י כן כ א ת ט בבתי‬ ‫ארצה ‪ :‬וירא יוסף א ת אחיו ויכירם והם לא הכירוהו כי נדל יוסף‬
‫הזונות לבלתי דעת איש בכם ‪ :‬ויאמרו לו עוד לא אדוני כי הלוך‬ ‫מאד בעיניהם על כן לא הכירו אותו ‪ :‬וידבר יוסף אליהם לאמר‬
‫הלכו כל עבדיך שם לבקש את אחינו ולפדותו כאשר דברנו אל‬ ‫מאין באתם ויענו כלם ויאמרו מארץ כנען בז^ו עבדיך ^ ש בו ר‬
‫אדוני ‪ :‬ויאמד א לי ה ם יוסף והנה אם מצאתם אותו ובקש מכם‬
‫^ו כ ל כי חזק הרעב בכד־־' דקארץ ‪ :‬וישמעו עכריך כי יש שבר‬
‫אדוניו מחיר רב התתנוהו בו ויאמרו נתן ‪ :‬ויאמרו אליהם ואם לא‬
‫במצרים ויבאו עבדיך בתוך ה ב אי ם לשבור בר למחייתנו ‪ :‬ויען‬
‫יחפוץ אדוניו לתתו במחיר רב מה תעשו להם עליו ‪ :‬ויענוהו לאמר‬
‫ואם ל‪^-‬א יתנוהו והרגנו אותו ולקחנו את אחינו והלכנו ‪ :‬ויאמר‬
‫יוסף אותם לאמר ואם באתם לשבור אוכל כאשר אסרתם למה‬
‫אליהם יוסף הוא דזדבר אשר דברתי אליכ ם מרגלים א ת ם כי‬ ‫תבואו בעשר שערי העיר אין זה כי א ם לחפור א רז כל הארץ‬
‫להרוג ארת יושבי הארץ באתם ‪ :‬כי שמענו אשר שנים מאחיכם‬ ‫באתם ‪ :‬ויענו כלם יחד את יוסף ויאמרו לא אדוני כנים אנחנו לא‬
‫הכו א ת כ ^ יושבי שכם בארץ כנען בעכור א חו תיכ ם ותבואו‬ ‫היו עבדיך מרגלים כי לשכור ^‪5‬וכל באנו ‪ :‬כי כל עבדיך אחים‬
‫לעשורת גם במצרים על אחיכם כדבר הזה ‪ :‬אך בזאת אד ע כי‬ ‫בני איש אחד בארץ כנען ‪ :‬ויצוה עלינו ‪^4‬בינו ^ א מ ר ב ב א כ ם‬
‫כנים אתם אם תשלחו מכם אחד לקחת את אחיכם הקטן מאת‬ ‫העירה אל תבואו יחד בשעד אחד מפני יושבי הארץ ‪ :‬ויען אותם‬
‫אביכם ולהביאו אלי הנה ‪ :‬והיה בעשותכם הדבר הזה ואדעה כי‬ ‫יוסף עוד ויאמר הוא הדבר אשד דברתי אליכם לחפור ארת כל‬
‫כנים אתם ‪ :‬ויקרא יוסף אל שכעים גבורים מגבוריו ויאמר אליהם‬ ‫הארץ באתם ‪ :‬על כן באתם כ ל כ ם בעשר שערי העיר לראור־ז‬
‫קחו אר־ז ה אנ שי ם האלה ו הב א ת ם או ת ט אד־י משמר ‪ :‬ויקחו‬ ‫‪ h m‬ערות דהארץ ‪ :‬דזלא כל ב«>ן לשבור ישבור והולך לדרכו‬
‫הגבורים א ת ע ש ר ה האנ שי ם ויחזיקו בם ויתנום במשמר ויהיו‬ ‫ואתם שלשת ימים היום לכם בארץ ומה תעשו בחומות הזונורז‬
‫במשמר שלשת ימים ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויוציאם יוסף מהמשמר‬ ‫^^זשר הייתם שם זה שלשת ימים הלא כי מרגלים יעשו כאלה ‪:‬‬
‫ויאמר אליהם זאת עשו לכם אם כנים אתם וחייתם ‪ :‬אחיכם אחד‬ ‫ויאמרו אל יוסף חלילה לאדוני מדבר הדבר הזה כי אנחנו שנים‬
‫יאסר במשמר ו א ת ם ה כ ו ה בי או שבר ב תיכ ם ן^רצה כנען ‪:‬‬
‫עשר א חי ם כני יעקב א בינו ב^>רץ כנען כן יצחק בן א ב ר ה ם‬
‫ולקחתם ארת א חיכ ם הקטן והבאתם אלי הנה וארעה כי כני ם‬
‫העברי ‪ :‬והנה הקטן את אבינו היום בארץ כנען והאחד איננו כי‬
‫אתם כאשר תעשו הדבר הזה ‪ :‬ויצא יוסף מעליהם ויבא החדרה‬
‫ויבך בכי גדול כי נכמרו רחמיו אליהם ‪ :‬וירחץ פניו ויצא אליהם‬ ‫נאבד מאתנו ; ונאמר אולי בארץ הזאת הוא ונבקש ככל מצרים‬
‫ויקה מאתם את שמעון ויאמר לאסרו ‪ :‬ולא אבה שמעון לעשות‬ ‫ונבוא גם בבתי והזונות לבקש אותו ש ם ‪ :‬ויאמר אלי ה ם יוסף‬
‫כן כי היה גכור חיל מאד ולא יכול יוסף לאסרו ‪ :‬ויקרא יוסף אל‬ ‫והלא בקשתם אותו בכל הארץ עד לא נשאר לכם כי אם מצרים‬
‫גכוריו‬ ‫לבקש אותו כה ‪ :‬וגם מה אשר יעשה אחיכם בבתי הזוגות אף‬
‫אם‬ ‫כב ‪22‬‬
‫‪171‬‬
‫פו‬ ‫פרעת מקץ‬
‫פרשת מקץ‬ ‫‪172‬‬
‫גבוריו ויבאו לפניו שבעים איש גבורי חיל וחרבותם ען^ופות ניד ם‬
‫ש מ ע ת ם ^ י ‪ :‬כי דמו דרש ג>ןלהים ממנו ו^היך רתאמרו אירח‬ ‫ויכהלו כל בגי יעקב מהם ‪ :‬ויאמר אליהם יוסף תפשו את האיש‬
‫חסדי יי א ת א בו תינו ואתכם חטאתם לו ‪ :‬וילינו במקום ד־זהוא‬ ‫הזה ואסרתם אותו בבית הסוהר עד בא אחיו אליו ; וימהרו גבורי‬
‫וישכימו בבקר וישאו את שכרם על חמוריהם וינהגו אותם וילכו‬ ‫יוסף ויחזיקו כלם בשמעון ?־*אסור אורתו ‪ :‬ויצעק עליהם שמעון‬
‫ויבו או ארצדת כנען בית א בי ה ם ‪ :‬ויצא יעקב ובירתו ל־יקראת‬ ‫צעקה גדולה מאד ומרה ות שמע הצעקה ד־־ימרחוק ‪ :‬ויבהלו כל‬
‫בניו וי ר א יעקב והנה אין שמעון אחיהם א״ה בוה אתי ספיר מש״ה ויבואו‬
‫גבורי יוסף מקול הצעקה ויפלו על פניהם וייראו מאד וינוסו להם ‪:‬‬
‫ל” ״ ־ ל ‪’,‬מ ‪-‬‬ ‫אתם ‪ :‬ויאמר יעקב אל בניו אי™ ע־שעיז‬ ‫וגם כל האנשים אשר היו א ת יוסף נסו כי יראו מאד לנפשותם‬
‫אחיכם אשר לא ראיתיו אתכם ויגידו לו לאמר דקשה שאיך לה נזהרו שלא‬
‫וישאר אך יוסף ומנשה בגו שם ‪ :‬וירא מנשה בן יוסף את גבורת‬
‫בניו את כל הקורות אותם במצרים ו וינאי ס״עי‪ ,‬־ ‪p 3 oSVrc 3‬‬ ‫שמעון ויחר אפו מאד ‪ :‬ויקם מנשה בן יוסף ויגש אל שמעון ויכה‬
‫בתיהם ויפתחו איש את שקו ויראו והגה עד שישאל הזקן כי עדיין יהיה‬
‫מנשה את שמעון באגרופו מכה רבה נערפו ויגח שמעון מחמתו ‪:‬‬
‫איש צרור כספו בשקו יייראו מ אי מ ז ^‬ ‫ויאחז מנשה בשמעון ויחזק בו ויאסור א ו ה ו וי ד ח הו א ^ בירה‬
‫המה ו א בי ה ם ‪ :‬ויאמר אליהם יעקב מה וראה כי שמעון איננו ושאל‬
‫ה כ ל א ויתמהו כל בגי יעקב ממעשה הנער ‪ :‬ויאמר שמעון אל‬
‫־ ‪3‬דמ י?מ״‬ ‫זאת עשיתם לי שלוח שלחתי אליכם‬
‫‪ v‬אחיכם לדרוש את שיומכס ותאמרו ר׳׳ל אס ראית סהגילו לו את כל‬ ‫יוסך‬ ‫אחיו איש מכם אל יאמר כי מכת מצרי זאת אין זאת כי אם מכת‬
‫בית אבי ‪ :‬ויצו יוסף אחרי כן ויקרא ^ א ש ר על האוצר למלאת‬
‫לי חיה רעה אכלתהו ‪ :‬וילך שמעון אחכם אמי ’ ל ^ ‪’3‬א^ ‪”’;1‬־ ‪3‬‬
‫לשבור אוכל ותאמרו מלך מצרים אסר אותו‬ ‫את כליהם בר כאשר יוכלו; שאת ולתת איש כספו בשקו ולתת‬
‫בכלא ‪ :‬ואת בנימין תאמרו לקחת להמית גם אותו והורדתם א ת‬ ‫להם צדה לדרך ויעש להם כן ‪ :‬ויצו אותם יוסף לאמר ה ש מ רו‬
‫שיבתי ביגון שאולדה על בנימין ויוסף אחיו ‪ :‬עתה ד־״א ירד בני‬ ‫לכם פן המרו א ת פי ולא תביאו את אחיכם כאשר דברתי לכם ‪:‬‬
‫א ת כ ם כי אחיו מת והוא ^ ב ד ו נשאר וקרהו אסון בדרך אשר‬ ‫והיה כאשר תביאו את א חיכ ם אד־יי הנה וידעתי כי כנים אתם‬
‫הלכו בה כאשר קררה לאחיו ‪ :‬ויאמר ראובן אל אביו ארת שגי‬ ‫ואת הארץ תסחרו ‪ :‬והשיבותי לכם את אחיכם ושבתם ל שלו ם‬
‫בני ה מי ת אם לא אביא לפניך את בנך והצגתיו לפניך ‪ :‬ויאמר‬ ‫אד־־• א ביכ ם ‪ :‬ויענו כ ל ם ויאמרו כאשר דבר ן>?דוני כן נ ע ש ה‬
‫יעקב אל בניו שבו לכם ואל תרדו מצרימה כי לא ירד בגי אתכם‬ ‫וישתחוו לו א ר צ ה ‪ :‬וישאו איש שברו על חמורו ויצאו ל ל כ ה‬
‫מצרימה ולא ימות כאחיו ‪ :‬ויאמר אליהם יהודה חדלו נא ל כ ם‬ ‫ארצה כנען א ה אביהם ; ויבאו א ^ המלון ויפתח לוי א ת שקו‬
‫ממנו עד כלות לו א ת השבר והוא יאמר הורידו אר־ן אחיכם כי‬ ‫לתת מספוא לחמורו וירא והנה כספו במשקלו עודנו באמתחתו ;‬
‫ימצא א ח נפשו ברעב ואת נפש ביתו ; והרעב היה ככד בכל‬ ‫ויירא האיש מאד ויאמר אל אחיו הושב כספי והנה הוא באמתחתי‬
‫הארץ בימים ההם וכל אנשי הארץ הולכים ובאים מצרים לשבור‬ ‫וייראו האנשים מאד ויאמרו מה זאת עשה אלדדם לנו ‪ :‬ויאמרו‬
‫אוכל כי חזק עלי ה ם הרעב מאד ‪ :‬וישבו בני יעקב בארץ כנען‬ ‫כ ה ם ואיה חסדי יי א ת אבותינו את אברהם יצחק ויעקב אבינו‬
‫ימים ושני חד שי ם עד כלות להם את השבר ‪ :‬ויהי כאשר כד־־'ו‬ ‫כי גחננו יי היום ביר מלך מצרים להתעולל עלינו ‪ :‬ויאמר אליהם‬
‫לאכול את השבר ותרעב נפשם מאד כל בית יעקב ‪ :‬ויבאו ילדי‬ ‫יהודה הלא אשמים אנחנו וחטאים לפני יי אלהינו כמוכרנו א ה‬
‫בני יעקב יחד ויגשו אל יעקב ויסובב ואותו כלם ויאמרו לו תנה‬ ‫אחינו בשרנו ולמה ה א מ רו איה חסדי יי את ^?בותינו ‪ :‬ויאמר‬
‫לנו לחם ורמה נמות כלנו ברעב נגדך ‪ :‬וישמע יעקב א ת דברי‬ ‫אליהם ראובן הלא אמור אמרתי אליכם אל תחטאו כילד ו ^ א‬
‫ילדי‬ ‫שמעתם‬
‫פחעת מקץ‬ ‫‪174‬‬
‫‪ 3‬ל‪1‬‬
‫פו‬ ‫פרשת מקץ‬
‫ילדי בניו ויבך בכי גדול ויכמרו רחמיו א לי ה ם ; ויקרא יעקב אל‬
‫ע ת ה יכפרו נ ‪ ^t‬רחמ ‪^;^ 7‬יהם‬ ‫ברעב ואין לאל‬ ‫פוכים‬
‫ו^עלחה את אחינו אתנו והלכנו ‪ :‬ואיה חסד יי את אבותינו אתך‬
‫בניו ויבאו כלם וישבו לפניו ; ראמר אליהם יעקב הלא ראיתם נ י‬
‫א״שר תאמד כי מלך מצדים ק ח א ת בנך ‪ :‬הי יי לו אמות עליו עד‬ ‫בניכם כוכים עלי היום תנה לנו לחם ואין ‪ :‬עתה שובו שברו לנו‬
‫הביאותיו והצגתיו לפניך ‪ :‬אך התפלל נא בעדנו אל יי אלהינו‬ ‫מעט אוכל ‪ :‬ויען יהודה ויאמר אל אביו אם ישך משלח א ת אחינו‬
‫ויעשה אתנו חסד לתתנו לחן ולחסד לפני מלך מצרים ואנשיו ‪:‬‬ ‫ן^תנו נרדה ונשברה לך אוכל ‪ :‬ואם אינך משלחו ל^> נרד י ק‬
‫כי לולי התמהמהנו בי ע ת ה שבנו זה פ ע מי ס אליך עם בניך ;‬ ‫כי מד־״ך מצרים העד ד־״עיד עלינו לא רחראו פני בלתי א חיכ ם‬
‫ויאמר יעקב אל בניו ביי אלהי אבטח אשר יציל אתכם ונתן אתכם‬ ‫אתכם ‪ :‬כי מלך מצרים מלך אדיר וחזק הוא והיה אם הלכנו אליו‬
‫לחן בעיני מלך מצרים ובעיני כל אנשיו ‪ :‬ועתה קומו ולכו אל האיש‬ ‫בלתי אחינו ומתנו כלנו ‪ :‬ד־־״לא ידעת אם לא שמעת כי ה מ ^ ך‬
‫וקחו לו בירכם מנחה מן הנמצא בארץ הזאת והביאו לפניו ‪ :‬ואל‬ ‫ההוא גכור וחכם מאד ואין כמוהו בכל הארץ ‪ :‬הנה ראינו א ח‬
‫שדי יתן ל כ ם רחמי ם לפניו ושלח לכם א ה בנימין ואת שמעון‬ ‫כל מי־יכי הארץ ולא ראינו כמלך ה הו א מלך מצרים ‪ :‬הלא א י ן‬
‫אחיכם ‪ :‬ויקומו כל האנשים וקחו את בנימין אחיהם ומנחה גדולה‬ ‫גדול כאבימלך מלך פלשתים מכל מלכי הארץ ומלך מצרים גדול‬
‫מזמרת ארץ כנען לקהו בידם וגם משנה כסף לקחו ‪ :‬ויצו יעקב‬ ‫ועצום מטנו ולא י הי ה לו אבימלך כאחד שריו ‪ :‬לו ד אי ח אכי‬
‫א ת בניו מאד על בנימין השמרו בו בדרך אשר תלכו בה ו א ה‬ ‫את היכלו ואת כסאו ואת כל עבדיו העומדי ם לפניו ; לו ראית‬
‫תתפרדו מעמו גם בדרך גם במצרים ‪ :‬ויקם יעקב מאת בניו ויפרוש‬ ‫ה מ ל ך ההוא בשבתו ע ה‘ כסאו ביופיו וב תו ארו מלובש בבגדי‬
‫כפיו ויתפלל אל יי בעד בניו לאמר ‪ :‬יי אלהי השמים ואלהי הארץ‬ ‫מלכות ועטרת זהב גדולה על ראשו ‪ :‬לו ראית ההוד וההדר אשר‬
‫זכור לאברהם אבינו את בריתך אותו וזכור ליצחק אבי ו ע ש ה‬ ‫נתן לו אלהים כי אין כמוהו בכל הארץ ‪ :‬לו ראית אבי החכמה‬
‫חסד עם בני ואל תתנם ביר מי ך מצרים ‪ :‬עשה נא אלתי למען‬ ‫והתבונה והדעת אשר נתן אלהים בלבו ‪ :‬הראית א ת קולו הנעים‬
‫רחמיך ופדה את כל בני והצילם מיד מצרים וישלחו להם את שני‬ ‫בדברו אלינו ‪ :‬ל א ידענו אבי מי הודיעו א ת שמותינו ואת כל‬
‫אחיהם ‪ :‬וגם כל נשי בני יעקב וילדיהם נשאו כלם את עיני ה ם‬ ‫אשר קרה לנו וישאל גם עליך לאמר העוד אביכם חי השלום לו ;‬
‫ה ש מי מ ה ויבכו כלם אל יי ויצעקו להציל א ת אכותם מכף מלך‬ ‫לו דאית את כל דברי מלכות מצרים על פיו יצא ועל פיו י ב ו א‬
‫מצרים ; ויכתוב יעקב ספר אל מלך מצרים ויתנה ביד יהודה וביד‬ ‫ואין שואל בפרעה אדוניו ‪ :‬לו ראית א ת פחדו ואת אימתו על כל‬
‫בניו א ה מלך מצרי ם ה א מ ר ; מ א ה עבדך יעקב בן יצחק בן‬ ‫מצרי ם ‪ :‬ו ג ם אנחנו בצאתנו מלפניו ונ א מ ר ה ע שו ת למצרים‬
‫אברהם דועכרי נשיא אלהים אל הפלך האדיר והחכם צפונת פענח‬ ‫כיתר ערי האמורי ויחד אפנו מאד על כל דבריו אשר דבר לתתנו‬
‫מלך מצרים שלום ‪ :‬ידוע יהיה לאדוני מלך מצרים כי חזק עלינו‬ ‫מרגלים ‪ :‬והיה בבואנו עוד לפניו ונפלה אימתו עלינו יחד ואין איש‬
‫הרעב בארץ כנען ושלחתי אליך בני לשבור לנו מעט אוכל מאתך‬ ‫יוכל לדבר אליו דבר קטון א ו גדול ‪ :‬ועתה אבינו שלח נא א ת‬
‫למחייתנו ‪ :‬כי אני סבבוני בשבעים נפש בני ואני זקן מאד אינני‬
‫הנער אתנו ונרדה ונשברה לך אוכל למחייתנו ולא נמות ברעב ‪:‬‬
‫רואה כעיגי כי כבדו מזוקן מג>ןד ‪ :‬ו ג ם בו כ ה בכל יו ם תמיד‬
‫ויאמר יעקב למה הרעותם לי להגיד למלך כי יש לכם אח מ ח‬
‫על כני יוסף אשר נאבד מלפני ואצווה את בני <זשר לא ״בואו‬
‫הדבר אשר עשיתם ‪ :‬ויאמר יהודה אל יעקב אביו תנה הנער בידי‬
‫יחד בשערי העיר בבואם מצ רי מ ה מפני יושבי הןאןדץ ‪ :‬וגם כי‬
‫ונקומה ונרדה מצרימה ונשברה אוכל ונבוא ‪ :‬והיה בבואנו ואין‬
‫צויתיס להתהלך במצרים ^ולכקש א ת כני יוסף אולי ימצאוהו שמה‬
‫הנער אתנו וחטאתי לך כל הימים ; הראית א ת כל ילדינו הקטנים‬
‫ויעשו‬
‫בוכים‬ ‫י‬
‫‪175‬‬
‫פח‬ ‫פחטת מקץ‬
‫פרשת מקץ‬ ‫‪176‬‬
‫ויעשו ק ‪ :‬ותתנם א תה כמרגלים את הארץ ‪:‬־הלא שמענו־ עליך‬
‫יזכף את דבר ה כ ס ף המו׳טב באטתחותיהם ויאמר להם ^צןלום‬ ‫כי א תה חכם ונכק מאד הלא תראה את פניהם איך יהיו מרגלים ;‬
‫לכם אל תיראו ויוצא אליהם את ישסעון אחיהם ‪ :‬ויאמר לשמעון אל‬ ‫עם כי שמענו אשר פתרת א תה א ת חלום פרעה ותודיעהו ברעכ‬
‫אחיו טובה רבה ע״שה אתי אדוני מצרים ‪1‬ם לא אסרני כ<זשר‬ ‫הזה טרם יבוא ותדבר אליו נכונה ואיך לא תד ע כחכמתך אר־ז‬
‫ר אי ת ם בעינכם ‪ :‬בי ב צ א תכ ם מהעיר דחוציא אותי ויע^ן ^סתי‬ ‫בגי המרגלים הם אם לא ‪ :‬ועתה אדוני המלך הנה שלחתי לפניך‬
‫טובה בכיר־זו ‪ :‬ויקח יהודה א ת בנימין בידו ויבואו ^ פ ני יוסף‬ ‫א ת בנימין כני כאשר דברות אל בני אחלה נא את פניך אשר‬
‫וישתחוו ^ ו אפים ארצה ‪ :‬ויתנו האנשים את המנחה א ל יוסף‬ ‫תשים עינך עליו עד השיבותיו אלי בשלום עם אחיו ‪ :‬והלא ידעת‬
‫וישבו כלם לפניו ‪ :‬ויאמר אריהם יוסף השלום לכם השלום לבניכם‬ ‫אם לא שמעת א ת אשר עשה אלהינו לפרעה בקחתו את שרה אמי‬
‫השלום לאביכם הזקן ויאמרו שלום ; ויקח יהורה את הספר אשר‬
‫ואשר עשה לאבימלך מלך פלשתים עליה ‪ :‬וגם א ת אשר ע שדז‬
‫שלח יעקב ויתנד־זו ביר יוסף ‪ :‬ויקרא יוסף את הספר ויכר א ת‬
‫ןיהברהם אבינו לתשעה מלכי עילם אשר המית ארת כלם במתי‬
‫מכתב אביו ויבקש לבכות ולא יוכל להתאפק וילך החדרה ויבך‬
‫מספר אנשים אשר היו אתו ‪ :‬וגם א ת אשר עשו שמעון ולוי שגי‬
‫בכי גרול וי צ א ‪ :‬וישא עיניו וירא ארח בנימין אחיו ויאמר הזד־ן‬
‫בני לשמנה ערי האמורי אשר החריבו אתהן בעבור דינה אחותם ‪:‬‬
‫אחיכם אשר אמרתם אלי ויבש בנימין לפני יוסף ויתן יוסף ירו על‬
‫ראשו ויאמר לו אלהים יחנך בני ־‪ .‬ויהי כראות יוסף א ת אחיו בן‬
‫ואף בעכור בנימין אחיהם אשר התנחמו בו ע ‪ S‬יוסף אחיו מה‬
‫אמו ויבקש לבכות שנית ויבא החררה ויבך שמה וירחץ פניו ויצא‬ ‫יעשו עליו בראותם כי תגבר יד אחד העם עליהם בעבורו ‪ :‬הלא‬
‫ויתאפק ויאמר שימו ל־^חם ‪ :‬ויהי ביר יוסף גביע אשר ישתה בו‬ ‫ידעת מלך מצרים כי גבורת אלהינו ג^תנו וג ם שומע אלדדנו‬
‫והוא מכסף רצוף באבני שהם ובדולח טוב מאר ‪ :‬ויך יוסף בגביע‬ ‫את תפילתנו תמיד כי לא יעזבנו כ ^ הי מי ם ‪ :‬חי יי כי בהגיד‬
‫ההוא לעיני אחיו בשבתם לאכול אתו ‪ :‬ויאמר יוסף אל האנשים‬ ‫בני אלי א ת מעשיך אתם לו קראתי אל יי עליך כי אז נאבדרז‬
‫ידעתי בגביע הזה כי ראובן הבכור ‪ :‬ושמעון ולוי ויהורה ויששכר‬ ‫עס אנשיך טרם בא בנימין בגי ?־*פניך ‪ :‬ג>ך אמרתי כי שמעון‬
‫וזבולון בגי אם אחת שבו לכם לאכול כאשר יולדתם ‪ :‬ויושב גם‬ ‫בני בביתך אולי טובה תעשה אתו על כן לא עשיתי לך והדבר‬
‫א ת האחרים כתולדותם ‪ :‬ויאמר ידעתי כ♦ אחיכם הקטן הזה אין‬ ‫דהזה ‪ :‬ועתרה הנה בני בנימין ב<ן אליך ע ם בני השמר לך בר‬
‫לו אח ואני כמוהו אין לי אח ישב נן^ן אתי לאכול ‪ :‬ויעל בנימין‬ ‫ושים עיניך עליו וישים אלהינו א ת עיניו ע ^י ך בכד־י מלכותך ‪:‬‬
‫לפני יוסף וישב על הכסא ויראו האנשים את מעשה יוסף ויתמהו‬ ‫ועתדה דהנדה הגדתי לך א ת אשר ע ם לבבי והנדה בני ב אי ם‬
‫על ככה ‪ :‬ויאכלו וישתו האנשים ע ם יוסף בעת ההיא ויתן להם‬ ‫אליך עס אחיהם ראה נא בעדם ארה פני כ ^ הארץ ו של ח ת ם‬
‫מתגורח ומנות בעת דחהיא ‪ :‬ויוסף ויתן יוסף לבנימין מנה אחת‬ ‫עס א חי ה ם לשלום ; ויתן יעקב ארה הספר אל בניו ביד יהודה‬
‫ויראו מנשה ואפרים את מעשה א בי ה ם ויתנו לו ג ם הם ^<הת‬ ‫לתתה למלך מצרים ‪ :‬ויקומו בני יעקב ויקחו את בנימין ואת כל‬
‫מנותיה ם וגם אסנת נתנה לו מנה אחת ותהיין ביד בנימין חמש‬ ‫המנחה וילכו דבאו מצרימה ויעמדו לפני יוסף ‪ :‬וירא יוסף אתם‬
‫מנות ; ויוצא להם יוסף יין לשתות ולא אבו לשתות ויאמרו מיום‬ ‫את בנימין ן>?חיו ויתן יוסף אליהם שלום ויבואו האנשים ה ה ם‬
‫א׳טר נאבד יוסף אחינו מאתנו ל א שתינו יין ולא אכלנו אוכל“•‬ ‫כירהה יוסף ‪ :‬ויצו יוסף ארה אשר על ביתו ל־־טבוח ל ה ם טבח‬
‫טוב ‪ :‬וישבע רהם יוסף ויפצר בם מאד וישתו וישכרו עמו ביו ם‬ ‫לאכול ויעש ל ה ם כן ‪ :‬ויהי בצ הרי ם וישלח יוסף ןי‪ 5‬ל האנשים‬
‫ההוא ‪ :‬ויהי אחרי כן ויפן יוסף אל בנימין אחיו לדבר אתו ובנימין‬ ‫לבוא לפניו עם בנימין ‪ :‬ויגידו האנשים אל האיש אשר על בירה‬
‫עודנו‬ ‫יוסף‬
‫‪177‬‬
‫פט‬ ‫פרשת פקץ‬
‫פרשת מקץ‬ ‫‪178‬‬
‫עודנו יושב על הכסא לפני יוסף ; ויאמר אליו יוסף הילדת ה״ט‬
‫ל ענ די ם ‪ :‬וימד־זרו ויורידו איש ארז שקו מעל־־ חמורו ויחפיעו‬ ‫רך בנים ‪ :‬דאמר בנימין יש לעבדך עשרה כנים ‪ :‬ואלה שסותם‬
‫באמתחותיהם וימצא הגביע באמתחת בנימין ‪ :‬ויקרעו כלם את‬ ‫בלע ובכר ואשכל ג ר א ונעמן אחי וראש ס פי ם וחפים ו^ישרד ‪:‬‬
‫שמלותיהם וישוכו העירה ויכו את בנימין בדרך הלוך והכות אותו‬ ‫ואקרא א ח ש סו ת ם על כד־‘ אשר קרה ליוסף א ח י אשר ל א‬
‫עד בואם העירה ויעמדו לפני יוסף ‪ :‬ויחר אף יהודה ויאמר חי יי‬
‫ראיתיו ; ויצו יוסף ויביאו לפניו א ת משטר הכככים אשר לו אשר‬
‫כי לא השיבנו האיש דתזה כי א ם להחריב ארת מצרים היו ם ‪:‬‬
‫בו יורע יוסף את כל העתים ‪ :‬ויאמר יוסף אל בנימין שמעתי כי‬
‫ויבאו ה אנ שי ם ביתה יוסף וימצאו את יוסף יושב על כסאו וכל‬
‫העברים יודעים בכל ח כ מ ח התוכל ל ד ע ח מאומה בזה ויאמר‬
‫גבוריו עומדים עליו מימינו ומשמאל־ייו ‪ :‬ויאמר אליהם יוסף מד־ז‬
‫המעשה הזה אשר ע שי ת ם כי לקחתם א ת גביע הכסף אשר לי‬
‫בנימין גם עבדך ידע בכר חכמה כאשר הורני אבי ‪ :‬ויאמר יוסף‬
‫ותלכו לכם ‪ :‬אך ידעתי כי בעבור דעת בו איפה א חי כ ם בכל‪‘-‬‬ ‫אל בנימין הבט נא בזה הכלי והבן איפה הוא אחיך יוסף במצרים‬
‫ד־־״ארץ לקחתם ארת הגביע אשר ^ י ‪ :‬ויאמר יהודה מה נאמר‬ ‫אשר אמרתם למצרים ירד ‪ :‬ויקה בנימין את הכלי ההוא א ח‬
‫לאדוני מד־ז נדבר ומד־ז נצטדק ה אלהי ם מצא א דז עון עבדיך‬ ‫משטר כוכבי השמים ויתחכם ויבט בו לרעת איפה אחיו ‪ :‬ויחלק‬
‫היום על כן עשה לנו הדבר הזה היום ; ויקם יוסף ויחזק בבנימין‬ ‫בנימין א ת כל ארץ מצרים לארבעה חלקים וימצא א ת יוסף אחיו‬
‫ויקחו מאח אחיו בחזקה ויבא הביתה וינעל אה הדלת בפניהם ‪:‬‬ ‫כי הוא היושב לפניו על הכסא ויתמה בנימין מאד ‪ :‬וירא יוסף את‬
‫ויצו יוסף לאשר על ביתו ויצא ויאמר אליהם כה אמר המלך לכו‬ ‫בנימין כי תמה מאד ויאמר אל בנימין מה ראית ועל מה תתמ ה ‪:‬‬
‫לשלום ^ אביכם הנה לקחתי את האיש אשר נמצא גביעי בידו ‪:‬‬ ‫ויאמר בנימין אל יוסף רואה אני בזה כי יוסף אחי יושב אתי פה‬
‫ויהי בראות יהודה את מעשה יוסף אתם ‪:‬‬ ‫על הכסא ‪ :‬ויאמר אליו יוסף אני הוא יוסף אחיך אך אל תגלה‬
‫פרשת דגש‬ ‫א ת הדבר הזה אל אחיך ; הנני שולח אותך עמם וילכו ו צויחי‬
‫אליו יהודה וישבוד את הדלת ויבא א״ה בזה מוכן הכתוב פל‬ ‫להשיב אתכם העירה ולקחתיך מאתם ‪ :‬והיה אם יתנו את נפשם‬
‫‪m‬‬ ‫עם אחיו לפני יוסף ‪ :‬ויאמר ״ויי־■ ה״' ™־י‬ ‫והלחמו עליך אז ידעתי כי נחמו על אשר עשו לי ונורעתי אליהם ‪:‬‬
‫אל יוסף אל יחר בעיני אדוני ידבר נא עבדך אליו דקאמרעודכילמה יחרה‬ ‫ואם עזבוך ולקחתי אותך וישבת אתי ושלחתי אותם וילכו להם‬
‫רבר לפניך ויאמר לו יוסף דכר ־ וי ר כי' היי ה ־ ™’™שי” ” כ״סת■‬ ‫ולא אודע אליהם ‪ :‬בעת ההיא צוה יוסף את פקידו למלאת א ת‬
‫ל־־־‘ פני יוסף ו א חיו עו מדי ם ל־יפניהם ש ם ‪ :‬ג׳ סירושיסנכוניסאולסלפי‬ ‫כליהם אוכל ולשים את כסף איש בשקו ולתת את הגביע בשק‬
‫ויאמר יהורה אל יוסף הל‪ ?«1‬כהחלה כאשר‬ ‫בנימין ו ל ת ח ל ה ם צ ד ח לדרך ויעש ל ה ם כן ‪ :‬ויהי מ מ ח ר ח‬
‫באנו א ל אדוני לשבור אוכל ותשם או תנו בנימין סלקחו בחוקה לכן‬ ‫וישכימו האנשים בבקר וישאו את שברם על חמוריהם ויצאו להם‬
‫כמרגלים א ת הארץ ונביא לפניך את בנ’ “’!‬ ‫ע ם בנימין ללכת א ר צ ה כנען ע ם שמעון אחיהם ‪ :‬ח ם יצן^ו‬
‫א חינו ועודך מ ת עו ^ ^ עלינו היו ם ‪ :‬ועתרה כישכר הדלת לב״א ואל •חר‬ ‫ממצרים לא הרחיקו ויוסף צור‪ .‬לאשר על ביתו לאמר קום רדוף‬
‫עשה?™ ”‬ ‫ישמי; נני‪ 1‬ח מ ל ך א ח רברי ושלח נ־>ז אי־*‬ ‫אחרי האנשים טרם ירחיקו ממצרים ואמרת אליהם למה גנבתם‬
‫אחינו וילך לו אתנו אל אביו פן תאבד את נפשך ואת נפש כל‬ ‫את גביע אדוני ; ויק ם פקיד יוסף וירדפם וישיגם וידבר אליהם‬
‫יושבי מצרים היום הזה ‪ :‬הלא ידערת ארת אשר עשו שני א ח י‬ ‫א ת כל דברי יוסף ‪ :‬ויהי בשמעם א ת הדבר הזה ויחר אפם מאד‬
‫שמעון ולוי אל עיר שכם ו א ^ שכערת ערי האמורי בעבור דינה‬ ‫)יאמרו כל הנמצא אתו את גביע אדוניך יו מ ח וגם אנחנו נהיה‬
‫אחותנו‪-‬‬ ‫לעבדים‬ ‫כג ‪23‬‬
‫‪180‬‬
‫‪179‬‬
‫צ‬ ‫פרשת רגש‬
‫ע ד ש ת רנ ש‬
‫־אחותינו ואף מה יעשו ב^;בור בנימין אחיהם‪\:‬אני בכחי חזק ונדול‬
‫באבירות ‪ :‬ואתה עודך מדבר על גביעך אשר נ ת ת א ת דז‬ ‫משניהם היום הזה עליך ועל כל ארצך אם לא תאב ה לשלוח א ת‬
‫באמ תחת אחינו ותאמר כי גנב אורהו מארהך ; חלילדה חלילה‬
‫אחינו ‪ :‬הלא שמעת אשר עשה אלהינו אשר בחר בנו ^ פ ר ע ה‬
‫לבנימין אחינו ולזרע אברהם מעשות הדבר הזה לגנוב מאתך או‬
‫כעבור שרה אמנו אשר לקחה מעם אבינו ; אשר הכה אותו ואת‬
‫מזולתך אם ממרך או שר או מכל האדם ‪ :‬ועתה דום לך מהדבר‬
‫ביתו בנגעים גדולים אשר עור כל מצרים מספרים א ת הפליאה‬
‫הזה פן ישמעו דבריך כל הארץ לאמר על כסף מעט נלחם מלך‬
‫הזאת איש אל רעהו עד היום הזה ‪ :‬כן יעשה לך אלהינו על בנימין‬
‫מצרים עם אנשים ויתגולל עליהם ויקה א ת אחיהם לעבד ‪ :‬ויען‬
‫א ש ר לקחת מאביו היום ועל הרעות אשר את ה מתגולל עלינו‬
‫יוסף ויאמר קחו לכם א ת הגביע הזה ולכו מעלי ועזבו א ת אחיכם‬
‫לעבד כי משפט הגגב להיותו עבד ‪ :‬ויאמר יהודה למה לא תבוש‬
‫בארצך היו ם ‪ :‬כי יזכור א ל הינו א ח בריתו עם אברהם אבינו‬
‫כדברך לעזוב א ת אחינו ולקחת א ת גביעך ‪ :‬והלא אם החן לנו‬ ‫והביא עליך רעה בעבור אשר דאגת א ת נפש אבינו היום ‪ :‬ועתה‬
‫כגביעך אלף פ ע מי ם לא נעזוב ארה אחינו על כסף הנמצא ביד‬ ‫שמע נא א ת דברי אשר דברתי אליך היום ושלח א ת אחינו וילך‬
‫כל האדם ולו נמורה ע ^יו ; ויען יוסף ויאמר ולמה עזבתם ארה‬ ‫לו פן תומת את ה וארצך כחרב כי לו תוכלו כלכם עלי ‪ :‬ויען יוסף‬
‫אחיכם ותמכרו אותו בעשרים כסף עד היום הזה ולמה לא תעשו‬ ‫א ת יהורה ד־^אמר למה הרחבת א ת פיך בכל ה ד ב רי ם האלה‬
‫כן גם לאחיכם זה ‪ :‬ויאמר יהודה יי עד ביני וביניך כי לא חפצנו‬ ‫ותתפאר עלינו לאמר יש אתך גכורה ‪ :‬חי פרעה לו צויתי עליכם‬
‫במלחמהך עתה תנה את אחינו והלכנו מאתך בלא מלחמה ‪ :‬ויען‬ ‫א ת כל ג מרי להלחם אתכם הלא ת טבעכרוק ם אתה ואחיך אלה ‪:‬‬
‫יוסף ויאמר האסף רהאספו ^•ת כל מלכי הארץ לא יוכלו ל ה ם‬ ‫ויאמר יהורה אל יוסף הלא לךולאנ שיך לירוא מפני חי יי כי אם‬
‫לקחת א ת אחיכם מידי ‪ :‬ויאמר יהודה מה נאמר לאבינו בראותו‬ ‫שלפתי א ת חרבי לא השיכותיה ריקם ; עד אם הרגתי היום הזה‬
‫כי אין אחינו בא אתנו ודאג עליו ‪ :‬ויען יוסף ויאמר זה הדבר אשר‬ ‫א ת כל מצרים ואחל ממך ואכלה בפרעה אדוניך‪ :‬ויען יוסף ויאמר‬
‫תדברו אל אביכם לאמר הלך החבל אחר הדלי ‪ :‬ויאמר יהודה‬ ‫אליו הלא לא לבדך היא הגבורה גם אנכי גבור וחזק ממך ‪ :‬הלא‬
‫הלא מלך אתה‪ .‬ולמה תדבר כדברים האלה לשפוט משפט שקר‬ ‫אם הוצאת א ת חרבך אשיב אותה ןא‪ 5‬ל צוארך וצואר כל אחיך‬
‫אוי למלך ‪>4‬שר יהיה כמוך ‪ :‬ויען יוסף ויאמר ‪ê‬ין משפט שקר‬ ‫אלה ‪ :‬ויאמר אליו יהודה הלא אם פתוח אפתח א ת פי היום עליך‬
‫בדבר אשר דברתם בעבור אחיכם יוסף ‪ :‬כי מכרתם אותו כלכם‬ ‫כי עתה בלעתיך ותכחד מן הארץ ותאבד היום ממלבותך ; ויען‬
‫למדיגים בעשרים כסף ותכחשו כלבם אל אביכם ותאמרו לו חיה‬ ‫יוסף הלא אם ת פ ת ך א ת פי ך יש אתי כה וגבורה לסתום י‪.‬ר‪ .‬פיך‬
‫רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף ‪ :‬ויאמר יהודה דקנה ן>ןש שכם‬ ‫באבן גדולה עד כי לא תוכל לדבר דבר ‪ :‬ראה כמה אבנים יש‬
‫גבער ה בלבי עתה אשרוף אתכם וארז כל ארצכם כאש ‪ :‬ויען‬ ‫לפנינו הלא אוכל לקחת אבן ושמתיו בפיך ואשבר מתלעותיך ;‬
‫יוסף ויאמר הלא אש תמר כלתך אשר הרגר־־‪ .‬א רז בניך מכבה‬ ‫ויאמר יהודה עד האלהים בינינו כי ?־‘ א בקשנו מלחמותיך מאז‬
‫א ת אש שכם ‪ :‬ויאמר יהודה חי יי כי אם הסירותי מבשרי שער‬ ‫ועד עת ה אך תנה לנו א ת אחינו והלכנו מאתך ‪ :‬ויען יוסף ויאמר‬
‫א ח ד עד מלארתי בדמרה א רז כ ^ מצרים ; ויען יוסף וי א מ ר‬ ‫חי פרעה כי אם יבאו כל מלכי כנען עמכם יחד רא לקחתם אותו‬
‫כן משפטיכם לעשורת כאשר ע שי ת ם ל א חי כ ם אשר מכרתם ‪:‬‬
‫מידי ‪ :‬עתה לכו לכם לדרככם אל אביכם ואח^נם יהיה לי ע נ ד‬
‫ותטבלו א ת כתונתו כ ד ם ותביאו א ו ת ה אד־• א בי כ ם בעבור‬
‫כי גנב א ת בית ה מ ל ך ‪ :‬ויאמר יהודה מה לך ולשם מלך הל<*‪1‬‬
‫יאמר חיה רעה אכלתהו והנה דמו בכתנתו ; וישמע יהודה אח‬
‫המלך יוציא מביתו את כל הארץ כסף וזהב הרבה מאר אם במתן‬
‫הדבר‬
‫אם‬
‫‪181‬‬
‫צא‬ ‫פרשת רגש‬
‫פרשת דגש‬ ‫‪182‬‬
‫הדבר הזה ויחד אפו ס אד וחמתו בערה בו ‪ :‬ותהי לפניו במקום‬
‫ועשרת אלפים רגלי וארבע מאות גבורים אשר יוכלו ‪ unhrh‬ב^א‬ ‫ההוא אבן א ח ת משקלה כארבע מאות ש‪ hp‬ויחר אף יהודה וירךן‬
‫הרב ובלא חנית כי א ם בידיהם ובגבודתם ‪ :‬ויבואו כל הגדודים‬ ‫א ת האבן בידו האחרת‪:‬ויזרקה השמימדה ויקבלה בידו השנירת‬
‫האלה ברעש גדול ובצעקות ויסובבו כלם א ת בגי יעקב ויבהלום‬
‫השמאלית‪ T‬ויתן אותה אחרי כן תחת רגליו וידק אותה בהמת‬
‫ותבקע האדמה מקול צעקתם ‪ :‬ויהי כראות בני יעקב א ת הגדודים‬
‫כהו ותהי האבן לעפר מכח יהודה ‪ :‬וירא יוסף את מעשה יהודה‬
‫הארה וייראו מאד לנפשם ויוסך‪ v‬עשה כן למען הפחיד א ת בני יעקב‬
‫ויירא מאד אך צוה אל מנשה בגו ויעש גם הוא באבן אחרת כמעשה‬
‫להחרישם מעליו ‪ :‬וירא יהודה א ת מקצת אחיו נבהלים ויאמר אליהם‬
‫רמה תתראו וחסד אלהינו אתנו ‪ :‬וירא יהודה א ת כל אנשי מצרים‬
‫יהודה ; ויאמר יהודה אל אחיו אל יאמר מכם כי האיש הזה מצרי‬
‫סובבים אותם כצוור־ז יוסף רהפחירם אך יוסף צוה רהם ^ א מ ר‬ ‫הוא כי אם ממשפחת אבינו הוא בעשותו הדבר הזה ‪ :‬ויאמר יוסף‬
‫אל תגעו באחד מ ה ם ‪ :‬וימהר יהודה וישלוף חרבו ויצעק צעקה‬ ‫הלא לכם לבדכ ם נ הנ ה הגבורה כי גם אנחנו גבורים ולמה תתפארו‬
‫גדולד־ז ומרה עד מאד ויך בחרבו וידלג על־" דהארץ ויוסף עוד‬ ‫עלינו כלכם ‪ :‬ויאמר יהודה אל יוסף שלח נא את אחינו ואל תחריב‬
‫לזעוק על־־‘ כל האנשים ‪ :‬ויהי בעשותו הדבר הזה ויפל יי פחד‬ ‫את ארצך היום הזה ‪ :‬ויען יוסף ויאמר אליהם לכו אמרו אל אביכם‬
‫יהודה ואחיו על כל הגכורים וכל האנשים אשר סביבותם ; וינוסו‬ ‫חיה רעה אכלתהו כאשר אמדתם על יוסף אחיכם ‪ :‬ויפן יהודה אל‬
‫כ ל ם מ קו ^ הצעקה והפחד ויפלו ן^יש על־‘ רעהו וימותו מהם‬ ‫נפתלי אחיו ויאמר אליו מהר לך נא וספור את שווקי כל מצרים‬
‫הרבה בנפלם ויברחו כלם מפני יהודה ואחיו ומפני יוסף ‪ :‬וידהי‬ ‫ובוא והנד ^ י ‪ :‬ויאמר אליו שמעון אל נא יהיה לך הדבר הזה‬
‫בנוסם וירדפם יהודה ואחיו עד בירת פרעה וימלטו להם כ ל ם ‪:‬‬ ‫ל־^טורח עתה אלך אני ההרה ונשאתי אבן אחר־! גדולה מההר‬
‫וישב יהודה עוד לפני יוסף וינהום עליו כאריה ויצעק עליו צעקה‬ ‫ושמתיה על כל מצרים כלה והמתי את כל אשר בה ‪ :‬ויוסף שמע‬
‫גדולה ומרה מאד ‪ :‬ותשמע הצעקה ההיא עד למרחוק וישמעוה‬ ‫^^ת כל הדברים אשר דברו אחיו לפניו והכם לא ידעו כי שומע‬
‫יושבי סוכות ותרעש כי^ מצ רים מ קו ^ הצעקה ‪ :‬וגם כל‬ ‫^וסף כי אמרו כי לא ידע לדבר עבריה ‪ :‬ויירא יוסף מאד מדברי‬
‫הומות מצרים וארץ גושן נפלו כלם מרעש הארץ ויפול גם פרעה‬ ‫אחיו פן יחריבו את מצרים ויצו את מנשה כנו לאמר ‪ :‬לך נא מהר‬
‫מעד״י כסאו על פניו ארצה ‪ :‬וגם כל־״ נשי מצרי ם וגושן ההרות‬ ‫והזעק לי א ת כל יושבי מצרים וכל הגבורים יחד ויבואו אלי עתה‬
‫גפלו ילדיהן ממעיהן בשמעם א ת כל הרעש כי יראו מאד מאד ‪:‬‬
‫בסוסים וברגלי ובכל כלי זמר ו ל ך מנשה ויעש כן ‪ :‬ונפתלי הלך‬
‫וישלח פרעה יהאמר מ ה הדבר ה ז ה אשר גהידת היו ם בארץ‬
‫כאשר צוהו יהודה כי נפתל♦ ק ^ ברגליו מאד כאחת הצבאיכם‬
‫מצרים ויבואו ויגידו לו את כל הדברים מראש ועד סוף ‪ :‬ויבהל‬
‫הקלים והלך על שבלי הזרע ולא ישכרו תחתיו ‪ :‬וילך ויספור א ת‬
‫פרעה ויתמה ויחרד מאד ותוסף לו יראה על יראה בשמעו א ה‬
‫כל שווקי מצריכם וימצא בהם שנים עשר ויבא מהרה ויגד א ^‬
‫כל הדברים ‪ :‬וישלח אל יוסף לאמר הלהחריב א ה כד־‘ מצרים‬
‫ה ב א ה לי את העברים מה לך ב ע ב ד הגנב ההוא שלחהו וילך‬ ‫יהודה ‪ :‬ויאמר יהודה אל אחיו מהרו לכם ושימו איש חרבו על‬
‫עם אחיו ולא נאבד כרעתם גם אנחנו גם אתה גם כל מצרים ‪:‬‬ ‫יריכו ונכואה על מצרים ונכה א ת כלם ולא תשאירו מהם שריד‪:‬‬
‫ואם לא תחפוץ לעשות הדבר הזה עזוב מעליך כל חמורותי ולך‬ ‫ויאמר יהודה הנני אחריב את שלשה שווקים בכחי ואתם כ^כם‬
‫לך עמהם אל ארצם א ם חפצת ב ם ‪ :‬כי החריבו היו ם א ת כל‬ ‫יחריב‪.‬כל איש מכם שוק אחד ‪ :‬ויהי בדבר יהודה את הדבר הזה‬
‫^>הרצי ויהרגו א ה כ ה אנשי ו כ ה נשי מצרים ה פילו ילדיהן‬ ‫והנה יושבי מצרים כד‪ -‬הגבורים באו כלם נ ג ד ם בכ^ כלי זמר‬
‫בצעקתם‬ ‫ובזעקות רבות ‪ :‬ויהי כל מספרם חמש מאות איש רוכבי סו סי ם‬
‫ועשרת‬
‫‪-183‬‬
‫צב‬ ‫פדעת‬
‫פרשת רגש‬ ‫‪184‬‬
‫בצעקתם ראה א ת א שר ע׳‪8‬ו בצעקתם ובדבריהם ז אף א ם ילחמו‬
‫בפניהם ‪ :‬אך בזאת א^עלח לכם א ת אחיכם אם תביאו לפני א ת‬ ‫בחרב והחריבו א ת יתר הארץ ‪ :‬עתה כהר לך א ת אשר תחפוץ‬
‫א חיו בן א מ ו <זשר ^?מרתם כי ירד מצ רי ם מ א ת כ ס ‪ :‬והיה‬ ‫אם אני אם העברים ו א ם מצ רי ם ו א ם ארץ ה ע ב רי ם ‪ :‬ויבואר‬
‫בהכיאכם אלי א ת אחיו ולקחתיו תחתיו יען כי ל א עי ב אורחו‬ ‫ויגידו ליוסף א רז כל דברי פרעה א ש ר שלח א ליו ויירא יוסף‬
‫אחד מכם אל אביכם והירח כבואו אלי ויעלחתי ל כ ם א ת אחיו‬ ‫ס ד ב ח פרעה מאד ‪ :‬ויהודה ואחיו עודם נצבים לפני יוסף כחמה‬
‫אשר ערבתם ; ויחר אף יהודה אל יוסף בדברו את הדבר הזדח‬ ‫ובחרון אף וינהסו כל בני יעקכ על יוסף כנחמת ים וגליו ‪ :‬ויירא‬
‫ויזלגו עיניו ד ם מכעסו ויאמר א ^ אחיו זה מבקש להמירח א ת‬
‫יוסף מאד מפני אחיו ומפני פרעה ויבקש יוסך^ עלילה להודע אל‬
‫נפשו ואת כל מצרי ם היו ם ‪ :‬ויען שמעון א ת יוסף לאמר הי א‬
‫אחיו פן יחריבו את כל מצרים ‪ :‬ויצו יוסף ארה מנשה בנו ויד־״ך‬
‫אמור אמרנו לך בהחלה כי לא ידענו מקום לכתו ואם מת ואם‬
‫מנשד‪%‬ויגש לפני יהודה וי שם ארז ידו ע ^ כתפו וחמת יהודה‬
‫חי הוא ולמה ידבר אדוני ארה ה ד ב רי ם האלה ; וירא יוסף פני‬
‫שככה ‪ :‬ויאמר יהודדה אל אחיו אל יאמר איש מ כ ם כי מעשה‬
‫יהודה וידע כי ההל אפו לחרו ת עליו בדברו אליו לאמר הביאו‬
‫נער מצרייזה כי א ם מעשה בירז אבי זה ‪ :‬ויירא יוסף וידע כי‬
‫אחיכם אחר ת ח ת אחיו ‪ :‬ויאמר יוסף אל אחיו והלא אמרתם כי‬
‫אחיכם מת ונאבד והנה אם קראתיו היום ובא לפניכם התתנוהו‬ ‫חמת יהודה שככה ויגש ד־ידבר אד־‘ יהודה לשון רכה ‪ :‬וי א מ ר‬
‫לי ת חת אחיו ‪ :‬ויחל יוסף לרבר ולקרוא יוסף יוסף בא היום לפני‬ ‫יוסף א ל יהודה ה ל א אמרז רזדברו ונכונדה ב פיכ ם ע ^ כל־‘‬
‫והראה אל אחיך ושב נא לפניהם ; ויהי כדבר יוסף לפניהם א ת‬ ‫גבורתכם היום ואלהיכם א*סר חפץ בכם יוסף עליכם טובה ‪ :‬אך‬
‫דהדבר הזה ויביטו ן^‪5‬יש כה ואיש כדה לראורה מאין יב<ה יוסף‬ ‫דהלא תגיד נא לי למה ת ל ח ם עמי א ה ה עד־־‘ הנער מכל אחיך‬
‫א חי ה ם ‪ :‬וירא יוסף ארה כל מעשיהם ויאמר אליהם למה הראו‬ ‫אשר ד־יא דבר אלי אחד מ ה ם בעבורו דבר ‪ :‬ויען יהודדה א ת‬
‫כה וכה אני יוסף א חי כ ם אשר מ כ ר ת ם אותי מצרימד־*‪ : .‬ועתה‬ ‫יוסף ל־יאמר הלא ידערת כי אנכי ערברזי ארת דזנער מעם אבי‬
‫אד־• נא יחר בעיניכם כי מכרתם אותי כי למחיה מרעב שלחני‬ ‫ל־יאמר א ם ל־יא אביאנו אליו וחטארזי לו כ ^ הי מי ם ‪ :‬על כן‬
‫א ל הי ם ל פני כ ם ‪ :‬ויכה‪:‬־*ו אחיו ממנו ב ש מ ע ם ארה דברי יוסף‬ ‫נגשרזי לפניך היו ם מכל א ח י כי ראירתי כי לא אכירז ל ת רזי‬
‫ויבהל יהודה ממנו מגאןד מ<?ר ‪ :‬ובנימין בשמעו את דברי יוסף‬ ‫ולשלחו מאתך ‪ :‬ע ת ה אמצא חן כעיניך ושלחתו ללכת עם אחיו‬
‫והוא דהיה ל פני ה ם בבירה פנימד־־־‪ ,‬וירץ בנימין אל־־‘ יוסף א חיו‬ ‫והנני אנכי יושב רזחתיו לשרתך בכי־־־ אשר רזחפוץ ‪ :‬כי ל כ ^‬
‫דחבקהו ויפול על צואריו ויבבו ‪ :‬ויראו אחי יוסף א ת בנימין נופל‬ ‫אשר תשלחני אלך ל שרתך בגבורתי הגדולה ‪ :‬שלח נא אותי אל‬
‫ע ^ אחיו ויכך עמו ויפלו ג ם ה ם על יוסף ויחבקוהו ויבכו בכי‬ ‫מלך קשה אשר מרד בך וידעת א ת אשר אעשה לו ולארצו ; אף‬
‫גדול עם יוסף ‪ :‬והקול נשמע בית פרעה כי אחי יוסף הם וייטב‬ ‫אם לו רכב ורגלי ועם עצום מ א ד והרגתי ארת כ ל ם ואביא א ת‬
‫בעיני פרעה מאד כי נתיירא מהם פן יחריבו את מצרים ‪ :‬וישלח‬ ‫ראש מלכם לפניך ‪ :‬הלא ידעת אם לא שמעת כי אברהם אכינר‬
‫פרעה א ת עבדיו אל יוסף לשמחו באחיו אשר באו אליו ‪ :‬ויבואו‬ ‫עם עבדו אליעזר הכו שניהם א ת כל מלכי עילם עם צבאותיהם‬
‫כל •ערי החיילים והגבורים אשר במצרים לשמוח עם יוסף וישמחו‬ ‫בלילה א ח רז לא השאירו מ ה ם שריד ‪ :‬ומהיום ההוא והלאדה‬
‫כל מצרים באחי יוסף מאד ‪ :‬וישלח פרעה אל יוסף לאמר אמור‬ ‫נתנדה לנו גבוררת אבינו לר שתדז לנו ולזרענו עד עו ל ם ‪ :‬ויען‬
‫לאחיך להביא א ת כל אשר להם ויבואו אלי ו הו ש ב ת ם במיטב‬ ‫יוסף ויאמר אמת תדברו וכזב אין בפיכם כי גם הוגד לנו כי יש‬
‫ארץ מצרים ויעשו כן ‪ :‬ויצו יוסף א ת אשר על ביתו להוציא אל‬
‫ל עכ רי ם גבורה ויי א ל הי ה ם חפץ ב ם מאד ומי יו כ ^ ‪ 4‬עמוד‬
‫אחיו‬
‫כפניהם‬
‫‪185‬‬ ‫צג‬ ‫פרשח דג^פ‬
‫פרשת דגש‬ ‫‪186‬‬
‫אחיו מנות ומהנות ובגדים ‪ :‬ת צ א ^הם בגדים רבים בנדי מלכות‬
‫וישב מצרימה ובני יעקב הלכו ארצה כנען ב^גמחה ובטובה אל‬ ‫ומנות ומתנות דבורת ויחלקם יוסף דכל ?^מחיו ‪ :‬ויתן לכל גיהחד‬
‫יעקב אביהם ‪ :‬ויבואו עד גבול הארץ ויאמרו איש אל רעהו מה‬
‫מאחיו חליפות כגדים כבגדי המלוכה ומארת כסף ע מ ה ם ‪ :‬ויתן‬
‫נעשה בדבר הזה לפני אבינו ‪ :‬כי אם נבוא אליו פתאום ונגד לו‬
‫לבנימין אחיו חמש חליפות בגדיכם בגדי זהב וכסף ושלש מאות‬
‫הדבד ויבהל מאד מדבדינו ולא יאכה לשמוע אלינו ‪ :‬וילכו להם‬
‫כסף ; ויצו יוסף אליהם וילבשו כלם א ת הבגדים האלה ויביאם‬
‫עד ק ר ב ם אל בתיהם וימצאו א ת שרה ב ת אשר אשד יוצאר־ז‬
‫לפני פרעה ‪ :‬וירא פרעה א ת כל אחי יוסף כי כלם גבורים ויפה‬
‫ד־יקראתם והנערה טובה עד מאד וחכמה ויודעדת לנגן בכנור ‪:‬‬
‫דתואר וישמח מאד ; ויצאו אחרי כן מלפני פרעה ללכרת ארצה‬
‫ויקראו אליה והבא א לי ה ם ותשק ד־^הם דקחוה ויתנו לה כנור‬
‫אחד לאמר ‪ :‬בואי נא לפני אבינו וישבת לפניו והך בכנור ודברת‬ ‫כנען אל א בי ה ם ובנימין א חי ה ם א ת ם ‪ :‬ויקם יוסף ויתן ל ה ם‬
‫ואמרת כדברים האלה לפניו ‪ :‬ויצוו אותה ללכת אל ביתם והקח‬ ‫עשתי עשרדת מרככות מארת פרעדת ‪ :‬ויתן ל ה ם יוסף מרכבתו‬
‫הכנור ותמהר ותלך לפניהם ותבוא ותשב א צ ^ יעקב ‪ :‬ותיטיב‬ ‫אשר רכב עליה ביום מלכו על מצרי ם להביא ארת אביו עלידת‬
‫הכנור ותנגן ותאמר בנועם דבריה יוסף דודי חי הוא וכי הוא מושל‬ ‫אל מצרי ם ‪ :‬וישלח יוסף לכל ילדי אחיו בגדים כמספרם ומאדה‬
‫בכל ארץ מצרים ולא מ ת ‪ :‬והוסף ותנגן והדבר כדברים האלה‬ ‫כסף לכל אחד מהם ‪ :‬וגם ל‪5‬שי אחיו שלח בגדים כמס פרן מבגדי‬
‫וישמע יעקב א ת דבריה ויערב לו ‪ :‬וישמע עוד בדברה פעמים ושלש‬ ‫נשי המלך וקטרת ותמרוקין שלח אליהן *‪ .‬ויתן לכל אחד מאחיו‬
‫ותבא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה ותהי עליו רוח אלהים וידע‬ ‫עשרה אנשים ללכת עמו ארצה כנען לשרתו ולשאת את בניהם‬
‫כי כל דבריה נכונה ‪ :‬ויברך יעקב א ת שרח בדברה הדברים האלה‬ ‫ואת כל אשר להם לבוא מצרימה ‪ :‬וישלח יוסף ביד בנימין אחיו‬
‫לפניו ויאמר אליה בתי אל ימשול מות בך עד עולם כי החיית את‬ ‫עשרה בגדים לעשרת כניו שכם אחד על ילדי בני יעקב ‪ :‬וישלח‬
‫רוחי ‪^ :‬אןך דבר נ‪ > 4‬עוד ^ פני כאשר דברת כי שמחתני בכל‬ ‫?־‘ כל אחד חמשים כסף ועשר מרככורה מארת פרעות ; וישלח‬
‫דבריך ‪ :‬ורזוסף ורהנגן כ ד ב רי ם ד־זאלה ויעקב שומע ויערב לו‬ ‫לאביו עשרה ח מורי ם נו שאים מכל טוב מ צרי ם ועשר א תונות‬
‫וישמח ותהי עליו רוח אלהים ‪ :‬עודנו מדבר עמה והנה בניו באו‬ ‫נושאוות בר ו ל ח ם ומזון ^ א כיו ולכל אשר אתו לצדה לדרך ‪:‬‬
‫אליו בסוסים ומרכבות ובגדי מלכות ועבדים רצים לפניהם ‪ :‬ויקם‬ ‫וישלח לדינה אחותו בגדי זהב וכסף וקסרת ומר ואהלים ותמרוקי‬
‫יעקב לקראתם וירא את בניו מלובשים בלבוש מלכות וירא את‬ ‫נשים הרבה מאד וגם לנשי בנימין שלח כזאת מ א ת נשי פרעה ‪:‬‬
‫כל הטובה אשר שלח יוסף אליהם ‪ :‬ויאמרו אליו התב שר כי יוסף‬ ‫ויהן ל כ ר ם לאחיו ג ם לנ שיהם מכל אבני ש ה ם ובדולח ברק ת‬
‫אחינו חי והוא דהמושל בכל ארץ מצרים והוא אשר דבר אלינו‬ ‫ופטדה ומכל סגולורת גדולי מצרים ל א נותר דבר אשר לא נתן‬
‫ככל אשר דברנו אליך ‪ :‬וישמע יעקב א ת כל דברי בניו ויפג לבו‬
‫יוסף לכל כיתאביו מכל דבר חמדה ‪ :‬וישלח א ת אחיו וילכו ואת‬
‫אל דבריהם כי לא האמין להם עד ראותו א ת כל אשר נתן להם‬
‫בנימין א ת ו שלח עמהם ללכות ארצדה כנען ‪ :‬ויצא יוסף עמהם‬
‫יוסף ואשר שלח לו ואת כל האותות אשר דבר יוסף אליהם‪ :‬ויפתחו‬
‫לשלחם בדרך עד גבול מ צ רי ם ויצום על אביו ועל ביתו לבוא‬
‫לפניו את שקיהם ויראוהו א ת כל אשר שלח יוסף ויחנו לכל אחד‬
‫מצרימה ‪ :‬ויאמר אליהם אל תרגזו בדרך בי מ א ת יי היה הדבר‬
‫מהם את אשר שלח לו יוסף וידע יעקב כי נכונדה דברו וישמח‬
‫הזה למען חיורת ע ם רב מרעב כי עוד חמש שנים רעב כארץ ‪:‬‬
‫עור יוסף בני חי עתה‬ ‫מאד על בנו ‪ :‬ויאמר יעקב רב לי‬
‫^^לכה ואראנו בטרם אמות ‪ :‬ויגידו לו כניו ארת כ ^ הקורורז‬ ‫ויצו אותם לאמר בבואכם ארץ כנען אל תבואו פתאום לפני אבי‬
‫אותם‬ ‫בדבר הזה כי עשו תעשו כחכמתכם ‪ :‬ויכל יוסף לצוות אותם ויפן‬
‫וישב‬ ‫כד־ ‪24‬‬
‫‪ 88‬ו‬
‫‪187‬‬
‫צד‬ ‫פרשת דגש‬
‫פרשת תיע‬ ‫א ו ת ם ‪ :‬ויאמר יעקב ארדה ‪7‬־יי מערימה לראורת א ת בני ו א רז‬
‫ו א ה לי ם מפזרים בכל דו ד ר ך וילכו כ ל ם כפשפוט ה ז ה ווחרע׳ן!‬ ‫ילדיו ‪ :‬ויקם יעקב וילבש א רז הבגדים אשר שלח לו יוסף וישם‬
‫ה א ר ץ סקולם ‪ :‬ונם כ הי נ׳ן!י מ צ רי ם עלו על ג גו ה מצרים ועל‬ ‫א רז המצנפרת על‪-‬י ראשו אשר שלח לו יוסף אחרי ^ ש ר רחץ‬
‫החומות לקראת יעקכ ו׳פוחקוה גם הנ ה בחופים ובמחולות ! ויוסף‬ ‫וגלח א ת כ ^ שערו ‪ :‬וילבשו כל ז<י‪5‬נשי בירז יעקב ונשיהם א ת‬
‫וכל העם אשר אתו הלכו לקראת יעקב ובראש יוסף כתר המלכות‬ ‫כל אשר שלח א לי ה ם יוסף וישמחו מאד כיוסף כי עודנו חי וכי‬
‫!^כשר לפרעה כי שלחו אליו פ ר ע ה ללכשו בעת לכתו ל ק ר א ה‬ ‫הוא המושד־י ב מ צרי ם ‪ :‬וישמעו כל יושבי כנען א ת הדבר הזה‬
‫אביו ‪ :‬ויהי כאשד קרב יוטף אל אביו בחמשיט אמה וירד מ ע ה‬ ‫ויבואו וישמחו א ת יעקב ביוסף מ א ד כי עודנו חי ‪ :‬ויעש ל ה ם‬
‫המרכבה וילך ברגליו ל ק ר א ה אביו ‪ :‬וכל שרי מצרים וגרוהיה‬ ‫יעקב מ שתרז שלשת ימים ויאכלו וישתו וישמחו בבית יעקב כל‬
‫בראותם כי ירד יוסף ברגליו אל אביו וירדו גם הם רלכו ברגליהם‬ ‫מלכי כנען וכל־י גדולי הארץ ‪ :‬ויהי אחרי כן א״ה אפשר ז״ט אומרו אלכה‬
‫ל ק ר א ם יעקב ‪ :‬וי הי כאשר הקריב יעקב ובניו *ינל מחנה יוסף‬
‫ואראה א ת בני ב מצרי ט ’‪^1‬־'לי"ד‪,‬ק^ז ‪=^5‬ל;‬ ‫ויאמר יעקב‬
‫ויבט יעקב אה* המחנה ההולכת ל ק ר א הו עם יוסף בנו ותישר‬
‫ואשובה ארץ כנען אשר דבר אלהים לאברהם ית׳ אל תיראמרדה מצרימה‬
‫בעיניו ויפלא יעקב ממצה ! ויאמר יעקב אל יהורה מי האיש אשר‬
‫בי לא אובל לעזוב א ת ארץ מולדתי ‪ :‬והני־׳ טצ” ו' ”‪-‬ת־שנ סס״״לא‬
‫אנכי רואה במהנה חסצדיים הדור כלבושו בבגדי המלוכה‪ 1‬ועליו‬
‫דבר יי אליו קום רד מצרימדה עם כי ר ביתך יירא לרדתמצרימה הוא וכל‬
‫בגד אדונש מאד וכתר מלכות בראשו וירד לארץ מעל מרכבתו‬
‫וילך לקראתנו ‪ :‬ויען יהודה א ת אביו לאטד הוא בנך יוסף המלך‬ ‫^’*^שחשב^וא^לעשות‬ ‫ושב ש ם א ^ תירא מרדה מצרימה‬
‫גדול אשימך שם ‪ :‬ויאמר יעקב אל לבו אלכה לי ואראדז את בני‬
‫וישמח יעקב כראותו א ת כבוד בנו ! ויקרב יוסף לפני אביו וישתחו‬
‫לאביו וי שהחוו עמו ב ה אנשי המחנה אל יעקב ארצה ‪ :‬והנה‬ ‫העוד יראת אלהיו בלבו בין כ ^ יושבי מצ רי ם ‪ :‬ויאמר יי א ^‬
‫יעקב ‪ p‬וימהר אל יוסף כנו ויפול על צוארו וישקהו ויבך עמו ‪:‬‬ ‫יעקב אד־* תירא מיוסף כי עודנו מחזיק בתומתו לעבדני כזאןשר‬
‫ויהבק ג ם יוסף א ה אביו וישקהו וינכו ויבכו ע מ ה ם כל אנשי‬ ‫ייטב בעיניך וישמח יעקב מאד מאד על בנו ‪ :‬בער־ז דההיא צוה‬
‫מצרים ‪ :‬ויאמר יעקב אל עסף הנה אטותה הפעם כטובה אחרי‬ ‫יעקב אל בניו ו א ^ ביתו ללכרה מצרימד־ז בדבר יי אליו ‪ :‬ויקם‬
‫אשר ראיתי פניך כי עורך חי ובכבוד ‪ :‬וכד־י בני יעקב ע שי ה ם‬ ‫יעקב ובניו וכל ביתו ויצאו מארץ כנען מבאר שבע כשמחה וטוב‬
‫ו בני ה ם ו ע כ ד ?ז ם וכד־* בית יעקב בנו ע ם יוסף מ אד וישקוהו‬ ‫לבב וילכו א ר צ ה מצרי ם ; ויהי בקרבם ל בו א מצרימדה וישלח‬
‫ויחכקוהו ויבכו עמו ה רנ ה מאד ‪ :‬ואחרי כן שבו ל ה ם יוסף וכל‬ ‫יעקב א ת יהודה לפניו אל יוסף להורור־ז לפניו מושב ב מצ רי ם ;‬
‫עמו מצרימה אל מ קו מ ם ‪ :‬ויעקב ובניו וכל ביתו באו ע ם יוסף‬ ‫ויעש יהודה כדבר אביו וימד״זר וירץ וילך א ^ יוסף וישימו להם‬
‫מצרימה ויושיבם יוסף במיטב מצרים בארץ נושן ויאמר יוסף אל‬ ‫מקום בארץ גושן אל יעקב ו א ל כל ביתו וישב יהודד־ז וילך אל‬
‫אביו ואל אחיו אעלה ואג ‪ T‬ה אר־‘ פרעה לאמר אחי ובית א ב י‬ ‫א כיו בדרך ‪ :‬ויוסף א ס ר א ת המרככוח ויזעק ארח כל גבוריו‬
‫וכל אשר ל ה ם באו אלי וד־זנם בארץ גושן ‪ :‬ויעש כן יוסף ויקח‬ ‫ועבדיו וכל שרי מ צ רי ם ללכת לקרארח יעקב אביו ‪ :‬ויעבר יוסף‬
‫מאחיו א ת ראובן ואת יששכר וזבולון ובנימין אחץ ויעמידם לפגי‬ ‫קול ב מצרי ם לאמר כל א ש ר איננו יוצא לקראו־; יעקב יומת ‪:‬‬
‫פרעה ‪ :‬וירכר יוסף אד־* פרעה לאמר אחי ובית אבי ו כ ה אשר‬ ‫ויהי מ מחרת ויצא יוסף עם כל מצרים חיל גדול ועצום מלובשים‬
‫להם גם צאנם גם בקרם כאו אלי מארץ כנען ה ג ו ר מצדימה כי‬ ‫כ ל ם בבגדי בוץ וארגמן וכלי זהב וכסף וכלי מ ל ח מ ת ם עמם ‪:‬‬
‫חזק ע לי ה ם הרעב ‪ :‬וי א מ ר ׳פרעת אל יוסף כמיטב ב ה ‪p s n‬‬ ‫ויצאו כ ל ם למראר־ז יעקב ככל כלי זמר ותופי ם ומחולורח ומר‬
‫הושב‬ ‫ואהלים‬
‫פרשת דגש‬
‫‪189‬‬ ‫צה‬ ‫פרשת‬
‫חושב ‪ HN8‬אביך ואח א ח ף אל דחטנע סהם בל טוב רהאכלתם‬
‫הארץ א ח רי כן ויזר^;ו ויקצרו כד־‘ הארץ וימצאו ל*הם כסש^ט‬
‫כל חלב הארץ ‪ :‬רען יוסף לאמר הנה הו שכ תי ם בארץ גושן כי‬
‫שנה שנה לא חסרו דבר ‪ :‬ויוסף ישב ב מצ רי ם לבטח ותהי כל־י‬
‫רועי צאן הם על כן ישבו להם בגושן לרעות צאנם מפני המצרים ‪:‬‬
‫הארץ תח ת עצתו ואביו וכל אחיו ישבו להם בארץ גושן ויאחזו‬
‫ויאמר פרעה אל יוסף כל ^‪ 5‬שר יאמרו אליך אחיך עשה אתכם‬
‫בה ‪ :‬ויעקב זקן מ א ד בא בי מי ם ושני בני יוסף אפרים ומנשדח‬
‫וישתחוו בני יעקב אל פרעדח ויצאו מארחו בשלום ‪ :‬ון^חרי כן‬
‫יושבים תמיד בבית יעקב עם ילרי בני יעקב אחיהם ללמוד ארת‬
‫דרכי יי ואת תורותיו ‪ :‬וישבו יעקב ובניו בארץ מצרים בארץ גושן‬ ‫הביא יוסף א ת אביו לפני פרעה ויבא יעקב וישתחו אל פרעדח‬
‫ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ‪:‬‬ ‫ויברך יעקב ארח פרעה ויצא ‪ :‬בעת ד־זהיא ישבו יעקב וכל בניו‬
‫ו כ ^ ביתו בארץ גושן ‪ :‬בשנה השנית היא שנת של שים ומאת‬
‫פרשת דחי‬ ‫שנה לחיי יעקב ‪ :‬ויכלכל יוסף א ת אביו ואת אחיו ואת כל בית‬
‫ד ח י יעקב בארץ מצרי ם שבע עשרה שגה ויהי ימי יעקב שני‬ ‫אביו ל ח ם לפי הטף כ ^ ימי הרעב לא חסרו דבר ‪ :‬ויתן להכם‬
‫חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה ‪ :‬בעת ההיא חלה‬ ‫יוסף א ת מיטב כל הארץ ויאכלו בני יעקב א ת טוב מצרים כל־*‬
‫יעקב א ת חליו אשר ימות בו וישלח ויקרא אל יוסף בנו ממצרים‬ ‫ימי יוסף גם בגד ושמלה יתן להם יוסף לכל בית אביו שנה שנה‬
‫ויבוא יוסף אל אביו ‪ :‬ויאמר יעקב אל יוסף ואל בניו הנה אנכי מת‬ ‫וישבו כני יעקב כמצרים לבטח כל ימי יוסף אחיהם ‪ :‬ויעקב יאכל‬
‫ואלהי אבותיכם פקוד יפקוד אתכם והשיב אתכם אל הארץ אשר‬ ‫תמיד ע ם יוסף בשלחנו לא סרו יעקב ובניו משלחן יוסף לילד־ז‬
‫נשבע יי ל ת ת לכם ולבניכם אחריכם ; ועתה במותי קברו אוחזי‬ ‫ויום מלבד אשר יאכלו בני יעקב בבתיהם ‪ :‬וכל מצרים אוכלי ם‬
‫במערת שדה המכפלה בחברון בארץ כנען אד־* אבותי ; וישבע‬ ‫ושותים ל ח ם כל ימי הרעב מבית יוסף כי מכרו כל מצרים ארח‬
‫יעקב את בניו לקבור אוהו במכפלה בחברון וישבעו לו בניו על‬ ‫כל אשר להם מפני הרעב ‪ :‬ויקן יוסף את מצרים ואת א ד מ ת ם‬
‫הדבר הזה ‪ :‬ויצו אותם לאמר עבדו את יי אלהיכם כי הוא יציל‬ ‫ואת שדו תי ה ם בלחם אל פרעה ‪ :‬ויכלכד־‘ יוסף ארח כל מצרים‬
‫אתכ ם מכל צרה כאשר הציל את אבותיכם ; ויאמר יעקב קראו‬ ‫ב ל ח ם כל ימי דחרעב ‪ :‬וילקט יוסף ארח כל הכסף ואת דחזהב‬
‫לי לכל בניכם ויבואו כל ילדי בגי יעקב וישבו לפניו ‪ :‬ויברך אותם‬ ‫כשכר א ש ר דחם שוברים כד־" הארץ וי מצא זהב וכסף הרבדח‬
‫יעקב ויאמר אליהם יי אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם וככם אלף‬ ‫מאד ‪ :‬מלבד אבני שוהם ובדולח ובגדים יקרים אשר הביאו אל‬
‫פעמים ויברך אתכם ויתן לכם א ת ברכת אברהם אביכם ‪ :‬ויצאו‬
‫יוסף כל הארץ ככלות ל ה ם הכסף לאין מספר ‪ :‬ויקה יוסף מכל‬
‫כל ילדי בני יעקב מאת פני יעקב כיום ההוא כאשר ברך אותם ‪:‬‬
‫הכסף והזהב הבא בידו בשבר כשתים ושבעים ככרי זהב וכסך‪v‬‬
‫ויהי ממחרת ויקר^>‪ 1‬יעקב עוד אל כניו ויקבצו כלם ויבאו ן^ליו‬
‫וגם מאבני שוהם וכדולח הרבה מאד ‪ :‬וילך יוסף ויטמון א ו ת ם‬
‫וישבו לפניו ‪ :‬ויברך יעקב את בניו ביום ה הו א לפגי מורתו איש‬
‫אל ארבעה חל קי ם ויטמון אחד במדבר אצל ים סוף ואחד ע^י‬
‫איש כברכתו ברך אותם הנה כתובה בספר תורת יי לישראל ‪:‬‬
‫ויאמר יעקב אל יהודחז ידעתי בני כי גביר ל א חי ך אתה ומד־יך‬
‫נהר פרת ‪ :‬והשלישי והרביעי טמן אותם במדבר נגד מדבר פרס‬
‫עליהם ובניך ימלכו על בניהם עד עולם ‪ :‬אך למר נא את בניך קשת‬ ‫וסדי ‪ :‬ויקח מן הנשאר זהב וכסף ויתן אל כל אחיו ואת כל בית‬
‫וכל כלי מלחמה למען ילחמו את מלחמות אחיהם המלך בכל־*‬ ‫אביו ולכל נשי בית אביו ואת היותר הביא כיתה פרעה כעשרים‬
‫אויביו ‪ :‬ויצו יעקב את בניו עוד כיום ההוא לאמר אני הגגי נאסף‬ ‫ככרי זהב וכסף ‪ :‬ויתן יוסף ן^ת הזהב וארח הכסף הנותר אד־י‬
‫היום‬ ‫פרעה וישימהו פרעה כ«יןוצרותיו ‪ :‬ותכלינה כל ימי הר עב מכל‬
‫הארץ‬
‫צו ‪191‬‬ ‫פחטת דחי‬
‫פרשת ‪nr1‬‬ ‫‪192‬‬
‫היום הזה אל עמי יעאוני ממצרים וקברו אותי במערת ה מכפלה‬
‫עליו וי׳שקהו ויקרא בר‪,‬ול סר ויאמר אבי אבי ‪ :‬ויבאו נם ‪ w‬בדו‬ ‫כאיטר צויתי אתכם ‪ :‬אך ה^טמרו נא בי אל ייטא אותי אחד מבניכם‬
‫וכל ביתו ויפלו על יעקב ויבכו עליו דצעקו בקול גדול מאד על‬
‫כי אם את ם ‪ :‬וזה הדבר א^טר תע^טו לי ביטאתכם א ת גוייתי ללכת‬
‫יעקב ‪ :‬ויקומו כל בני יעקב יחד ויקרעו שמלותיהם וישימו כ ל ם‬
‫בד־‪ .‬ארצה כנען לקבור אותי ‪ :‬יהודה יששכר וזבולון ישאו ארת‬
‫יחד שקים ב מ תגי ה ם ויפל־־ו על פניהם דזרקו עפר על דאשיהם‬
‫מטתי מקדמה מזרחה ‪ :‬ראובן יטמעון גד ישאו מתימנה ‪ :‬אפרים‬
‫השמימה ; ויוגד הדבר לאסנת א שת יוסף ותקם ותלבש שק ותבא‬
‫מנ׳טה ובנימין ימה ‪ :‬דן איטר ונפתלי צפונה ‪ :‬לוי א ^ תעזבוהו‬
‫היא וכל נשי מצרים עמה ויספדו כלם ויבכו א ת יעקב ‪ :‬וגם כל‬
‫ל׳ ט א ח עמכם כי הוא ובניו ייטאו ארת ארון ברית יי עם י׳טראל‬
‫אנשי מצרים אשר ירעו א ת יעקב באו כלם ביום ההוא בשמעם‬
‫במחנד‪ : .‬ו ג ם יוסף בני לא ייטא כי כמלך כן כבודו אך אפריכם‬
‫א ת הרבר הזה ויבכו כל מצרים את יעקב ימים רבים ‪ :‬וגם מארץ‬
‫ומניטה בניו יהיו ת ח תי ה ם ‪ :‬ככה תעיטו לי ביטאתכם אותי ל־־'א‬
‫כנען באו אנשיכם אל מצרים בשמעם כי מרה יעקב ויבכו <ןותו‬
‫תגרעו דבר מכל איטר צויתי אתכם ‪ :‬והיה כאיטר תעיטו לי הדבר‬
‫ב מצרים שבעים יו ם ‪ :‬ויהי ‪> 4‬חרי ‪ p‬ויצו יוסף א ת עבדיו ארה‬
‫הזד‪ .‬יפקד יי אתכם לטובה ובניכם אחריכם עד עולם ‪ :‬ואתם בגי‬
‫הרופאים לחנוט את אביו במר ולבנה וכל קטרת ובו ש ם ויחנטו‬
‫כבדו אייט א ת אחיו ואייט אחז קרובו וצוו ארת בניכם ואת בגי‬
‫הרופאים א ת יעקב כאשר צורה אותם יוסף ‪ :‬ו ב ^ מצרים וזקניה‬
‫וכל יושבי ארץ גושן כוכים וסופדים א ת יעקב וכל בניו ובני ביתו‬ ‫בניכם אחריכם לעבוד ארת יי אלהי אבותיכם כל הימים ‪ :‬למען‬
‫מקוננים ומתאוננים על יעקב אביהם כל הימים ‪ :‬ויהי כאשר עברו‬ ‫האריכו ימים בארץ אתם ובניכם ובני בניכם עד עולם כי תע׳טו‬
‫ימי בכיתו מקץ שבעים יום ויאמר יוסף אל פרעה אעלה ואקברה‬ ‫הטוב והייטר בעיני יי אלהיכם ללכת בכל דרכיו ‪ :‬ואהה יוסף בגי‬
‫ארה אבי ארצרה כנען כאשר השביעני ואשובה ‪ :‬וישלח פרעדה‬ ‫יטא נא לפיטע אחיך ולכל ח ט א ת ם ברעה איטר גמלוך כי הגדה‬
‫אד־‘ יוסף ד־יאמר עלרה וקבור ארה אביך כ א ש ר דבר וכן>השר‬ ‫האלהים חיטבה לטובה לך ולבניך ‪ :‬ו א ^ תעזוב בני את ^^חיך‬
‫השביעך ‪ :‬וי ק ם יוסף וכל־• אחיו ^ ל כ ת ארצה כנען לקבור א ת‬ ‫מפני יושבי מצרים ואל רהעצב את פניהם כי ד־׳נם ביד אלהיהם‬
‫יעקב אביהם כא׳םר צום ‪ :‬רצו פרעה ויעבירו קול במצרים לאמר‬ ‫נתתים ובידך לשמרם כל ימיך מפני דהמצריים ‪ :‬ויענו בני יעקב‬
‫כל אשר איננו עולה עם יוסף ואחיו ארצה כנען לקבור א ת יעקב‬ ‫א ת אביהם כ ^ אשר צויתנו כן נעשה אבי אך יהי נא א ל הי ם‬
‫יומת ‪ :‬וישמעו כל מצרים את קול פרעה ויקומו כ ל ם יחד ויעלו‬ ‫עמנו ‪ :‬ויאמר יעקב אל בניו כן יהיה אלהים אתכם בשמרכם א ת‬
‫עם יוסף כל עבדי פרעה וזקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים ‪ :‬ויעלו‬ ‫כל דרכיו לא תסורו מכל דרכיו ימין ושמאל בעשותכם את הטוב‬
‫כל השרים והפרתמים אשר לפרעה ועבדי יוסף וילכו לקבור את‬ ‫ואת הישר בעיניו ‪ :‬כי אנכי ידעתי כי צרות רבות ורעות ימצאו‬
‫יעקב בארץ כנען ‪ :‬וישאו בגי יעקב א ת מטרה יעקב א ש ר שכב‬ ‫אתכם באחרית הימים בארץ הזאת לבניכם ולבני בניכם אך עבדו‬
‫על יד ככל א ש ר צום אביהם כן עשו בניו ^ ו ‪ :‬והמטה היתו ה‬ ‫ארת יי ויושיע אתכם מ כל צרה ‪ :‬והיה כי תלכו אחרי א ל הי כ ם‬
‫מזהב טהור ואבני שהם ובדולח עליה במסגרתה מסביב ‪ :‬ומכסה‬ ‫לעבדו ולמדתם את בניכם ואת בני בניכם אחריכם לדעת א ת יי ‪:‬‬
‫המטה מעשה אורג וקשור בפתילים ועליהם קרסים מאבני שהם‬ ‫והקים יי לכם ולבניכם מושיע מבניכם והציל יי אתכם על ידו מכל‬
‫וברולח ‪ :‬וישם יוסף על ראש יעקב אביו עטרת זהב גדולה וישם‬ ‫צרה והוציא אתכם ממצרים והשיב א ת כ ם א ^ ארץ א בו תיכ ם‬
‫שרביט זהב כידו ויסכהו על המטרה כמשפט ה מ ל כי ם בחייהם ‪:‬‬ ‫לרשתה לבטח ‪ :‬ויכל יעקב לצוורת ארת בניו ויאסוף רגליו א ^‬
‫ובל גדודי מצרים לפניו כמערכת הזה וילכו כראשונה כל נבור‪1‬‬ ‫^ מ ט ה וימת ויאסף אל עמיו ; ויפול יוסף אל ן>ןכיו ויצעק ויבך‬
‫פרעה‬ ‫עליו‬
‫עח‪8‬ת רדד‬ ‫‪194‬‬
‫‪193‬‬
‫צו‬ ‫פריעת ויחי‬
‫פרעח וגבורי יוסף מליהם יתר יושבי מצרים ‪ :‬ובלם חגורי חרב היו‬
‫א ‪ p‬מ ען קנה מאתך ומארה בניך ולזרעך א ח ר ך ‪ :‬ויקנה אותה‬ ‫ומלובשי שריונות ועדיי המלחמה עליהם ‪ :‬וכל הבוכים והמקוננים‬
‫י^קב לבניי ולזרעו אחריו עד עולם לאחוזה ־‪ .‬ולמה תדבר כדברים‬
‫הולכים רחוק ננד המטה הלוך ובכה וקונן ויתר העם הולכים אחרי‬
‫האלות היי© הזוה ^ ויען ע^י א ת דסף לאמר שקר תאמר וכזב‬
‫המטה ‪ :‬ויוסף וביתו הולכים יחד קרוב אל המטה יחפים ובוכים‬
‫הדבר־ כי לא מכרתי א ת אשר א בכל חארץ הזאת אשר תדבר‬
‫ויתר עכדי יוסף וגבוריו הולכים סביביו איש עדיו עליו וכרם חגורים‬
‫וגם יעקב אתי לא ק;ה מכל אשר לי בארץ הזאת מאומה ; ועשו‬
‫בלי מלחמתם ‪ :‬וחמשים מעבדי יעקב הולכים אל פני המטה ויפזרו‬
‫דכרהדכדים־^חאלה למען הכחיש א ה יוסף בדבריו ז כי ‪ T‬עע שו‬
‫בכל הדרך מור ואהלות וכל בושם ‪ :‬וכל כני יעקב נושאי המטה‬
‫כי לא הי ה יוסף כימים ההם במכור עשו את כל אשר לו בארץ‬
‫מ ע ן ליעקב ‪ :‬ויאמר יוסף א ^ עשו הלג>ן כי סכר המקנה כתב‬ ‫הולכים על ה כו ש ם ועכרי יעקב ילכו ל פני ה ם הלוך והשלך כל‬
‫אבי בדברים האלה עמך ויעד עדים בספר והנה במצרים אתנו ‪:‬‬ ‫הבושם על הדרך;ויעל יוסף כמחנה כבד ויעשו כמשפט הזה בבל‬
‫רען עשי לאמר לכו הביאו א ת הספר ואת כל אשר אמצא כספר‬ ‫יום עד הגעתם ארץ כנען ‪ :‬ויבאו עד גורן האטד אשר כעכר הירדן‬
‫ההוא אעשה‪ :‬ויקרא יוסף אל נפתלי זא‪5‬חיו ויאמר מהרה חושה‬ ‫ויספדו שם מספד גדול ובבד מאד במקום ההוא ‪ :‬וישמעו כל מלכי‬
‫אל תעמוד ורוץ נז^ מצרימה והבא או ת כד־־* הספרים את ספר‬ ‫כנען א ת הדבר הזה ויצאו כלם איש ממקומו שלשים‪,‬ואחד מלכי‬
‫המקנה לאת החתום ואת הגלוי וגם כל הספרים הראשונים אשר‬ ‫כנען ויבאו כלם עם כל אנשיהם לספוד ולבכות א ת יעקב ‪ :‬ויראו‬
‫כתוב בהן <^ה כל דברי הבכורה קח ‪ :‬והבאת ל־־נו פה ונרעה‬ ‫כל המלכים האלה א ת מ טת יעקב והנה עליה כתר יוסף ויקחו גם‬
‫מ ה ם א ת כל דברי עשו ובניו א ש ר ידברו כיו ם ה ז ה ‪ :‬וישמע‬ ‫המה וישימו א ת כתריהם על המטה ויסובבוה בכתריהם ‪ :‬ויעשו כל‬
‫נפתלי בקול יוסף וימהר וירץ לרדת מצרימה ‪ :‬ונפתלי קל ברגליו‬ ‫ה מ לכי ם האלה ב מ קו ם ההוא מספד ג דו ד‘ וכבד עם כני יעקב‬
‫מאד מכל הצבאים אשר על פגי המדבר כי הלוך ילך על שבלת‬ ‫ומצרים על יעקב כי ידעו כל מלכי כנען א ת גבורת יעקב ובניו ‪:‬‬
‫הזרע ולא תשבר ‪ :‬וירא עשו כי הלך נפתלי להביא את הספרים‬ ‫והשמועה כאה עד עשו לאמר כי מ ת יעקב במצרים ויביאו אותו‬
‫ויוסף להשמין על המערה הוא ובניו ויקימו כלם עשו ואנשיו על יוסף‬ ‫כניו וכל מצרים ארצה כנען לקבור אותו ‪ :‬וישמע עשו א ת הדבר‬
‫ואחיו למלחמה ‪ :‬וילחמו כל בני יעקב ומצרים עם עשו ואנשיו ויגגפו‬ ‫והזה והוא יושב בהר שעיר ויקם הוא ובניו ובני בניו וכל אנשיו‬
‫בני עשו ואנשיו לפגי בני יעקב ויהרגו בני יעקב מאנשי עשו ארבעים‬ ‫וכל ביתו ע ם רב מאד ויבואו לספוד ולבכורת א רז יעקב ‪ :‬ויהי‬
‫איש ‪ :‬וחושים בן דן בן יעקב היה בעת ההיא א ת בני יעקב אך‬ ‫בבוא עשו ויספוד א ת יעקב אחיו ויקומו עוד כל מצרים ובל כנען‬
‫היה רחוק ממקום המלחמה כמאה אמה כי ישב עם ילדי בני יעקב‬ ‫ויספדו מספד ג ח ל עם עשו אל יעקב במקום ההוא ‪ :‬וישאו יוסף‬
‫על מטת יעקב לשמרה ‪ :‬וחושים היה א ל ם מדבר וחרש משמוע‬ ‫ואחיו א רז יעקב אביהם מן המקום ההוא וילכו חברונדז לקבור‬
‫אך הבין את קול האדם הומה ‪ :‬וישאל לאמר מדוע לא קברתם‬ ‫א ת יעקב במערה עם אביו ‪ :‬ויבואו קרית ארבע אל המערה ויהי‬
‫המת ומה היא ההמייה הגדולה הזאת ‪ :‬ויענוהו ויגידו לו א ת דברי‬
‫בבואם ויעמוד עשו וכל בניו ואנשיו אל יוסף ואחיו לשטן במערה‬
‫עשו ובניו <זשר מגעם מלקבור א ת יעקב במערה ‪ :‬ויהי בהבינו‬
‫לאמר לא יקבר יעקב בה כי לנו ולאבינו הוא ‪ :‬וישמע יוסף ואחיו‬
‫הדברים א ש ר עשה עשו ובניו ויחר א פ ו מאד ע לי ה ם ; וימהר‬
‫א ת דברי בני עשו ויחר אפם מאד ויגש יוסף אל עשו לאמר‪ :‬מה‬
‫ויקה חרב וירץ אד־* עשו אד־*‪,‬תוך המלחמה ויך א ת עשו בחרב‬
‫הדבר הזה אשר תדברו ה ל א קנה קנה א ו ת ה יעקב אבי ממך‬
‫ויכרות א ת ראשו מטנד גתלך ו מ ר ח ו ק ד פו ^ עשו בתוך אנשי‬
‫בעושר רב אחרי מוח יצחק זה היום עשרים וחמש שנה ‪ :‬וגם כל‬
‫המלחמה‬
‫ארץ‬ ‫כד‪2S ,‬‬
‫‪195‬‬
‫צח‬ ‫עדשת דחי‬
‫פרשת דחי‬ ‫‪196‬‬
‫המלחמה ‪ :‬דוד ב ע עו ח חו^נדם ‪ m‬הר בד ה ז ח ז י ג ב ת מ י ^זןקב‬
‫נוהר מה ם כי אם מהי מספר אנשים ‪ :‬וגם מבני קדם ובני ע׳עו הרגו‬ ‫זל‘ ובני ^׳שו זיקברו בני ^נקב א ה ^ ק כ אביהם בחזקה ‪rnrsar‬‬
‫מהם הרבה מאד וינוסו כלם אליפז בן עשו ובני קדם לפני יוסף ולפני‬ ‫ובד זנשו דואים ‪ r‬זיקבד ת ק ב כ ח ב תן ב מזז ך ח חמכ &לה א‪«7‬ד‬
‫אחיו ‪ :‬וירדפו יוסף ואחיו אחריהם עד בואכה סוכוה ויהרגו מהם‬ ‫קנה א ב ד ה ט מארת בגי ח ת ?־‘ אחוזת קכד ויקבר בבגדים ■יקדים‬
‫עוד בסוכוו־ז שלשים איש והנשארים נמלטו וינוסו איש לעירו ‪:‬‬ ‫מאר ‪ v h i :‬נעשה למלך בכל הכבוד הזה אשר עשה יוסף ^ ב י ו‬
‫וישובו מעליהם יוסף ואחיו וגבורי מצרים בשמחה ובטוב לבכ כי‬ ‫במותו כי ד^נד אותו ככבזד נ ח ל מאד בקבור א ת המלכים ‪ :‬רעשו‬
‫נגפו ארת כל‪ -‬אויביהם ‪ :‬וצפו בן אליפז ואנשיו עודם במצרים‬ ‫יוסף ואחיו ליעקב אביהם אבל שבעת ימים ‪ :‬ויהי אחרי כן ויערכו‬
‫ע ב די ם לבני יעקב ויוסף ל ה ם □כאוב על מכאובם ‪ :‬ויהי בשוב‬ ‫בני עשל מלחמה א ת בני יעקב וילחמו בני עשו בבני יעקב ב ה ב חן‬
‫בני עשו ובני שעיר אל ארצם ויראו בני שעיר כי נפלו כלם כיד‬
‫ועשו עודנו מ ת ול<פ נקבר ‪ :‬ותד־״י מ ל ח מ ח חזקה מאד ביניהם‬
‫בני יעקב ומצרים בעבור מלחמרח בני עשו ‪ :‬ויאמרו בני שעיר‬
‫ועגפו בני עשו לפני בני יעקב וי ה תו בני יעקב סכני עשו שמתים‬
‫אל בני עשו אהם ראיהם וידעהם כי בגללכם היהה המכה בנו‬
‫איש ומאנשי בגי יעקב ל א מ ת א ח ר ‪ :‬ותגבר יד עסף על כל אנשי‬
‫לא נוהר איש גבור ויודע מלחמה ‪ :‬ועתה צאו לכם מארצנו ולכו‬
‫בני עשו ר ל מ ד « ה ת בפו בן אליפז בן עשו ו א ת המשים מאנשיו‬
‫מאתנו א ר צ ה כנען אל ארץ מגורי אבותיכם למה יירשו בניכם‬
‫א ת בנינו בארצנו באחרית הימים ‪ :‬ו ל א אבו בני עשו ד־ישמוע‬ ‫ויאסור א ת כלם בכבלי ב ח ל ויתנם כיד ע כ ד ל להביאם מצרימה ‪:‬‬
‫אל בני שעיר ויאמרו בני שעיר ד־יהלחם ב ם ‪ :‬וישלחו בני עשו‬ ‫דהי כאשר לכדו בני יעקב א ת צפו ואת אנשל וייראו כל הנשארים‬
‫בסתר א ל אנגיאס‪ .‬מלך אפריקה היא דנהבה לאמר ‪ :‬שלח לנו‬ ‫מבית עשו מאד לנפשם פן ילכדו גם הם ויברחו כלם עם אד פז בן‬
‫אנ שי ם מאנשיך ויבואו א לינו ונלחמה יחד עם בני שעיר החורי‬ ‫עשו ואנשל דשאו א ת גרית עשו וילכו הר שעיר לדרכם ‪ :‬ויבאו‬
‫כי נועצו להלחם אתנו להוריש או תנו מן הארץ ‪ :‬ויעש אנגיאס‬ ‫הר שעיר ויקברו א ת עשו בשעיר אך ראשו לא הביאו אותה שעירה‬
‫מלך דנהבה כן כי אוהב ד־־״יה אנגיאס ל‪-‬בני עשו בימים ההם ‪:‬‬ ‫כי נקברה כמקום ההוא במקום המלחמה בחברון ‪ :‬ויהי כאשר ברחו‬
‫וישלח אנגיאס אל בגי עשו חמש מאות איש רגלי גבורי החיד־*‬ ‫בני עשז מפני בני יעקב וירדפו בני יעקב אחריהם עד נבול שעיר‬
‫ושמנה מאות רוכבי סוסים ‪ :‬ובני שעיר שלחו אל בני ק ר ם ואל‬ ‫אך לא המיתו מהם איש ברדפם אותם כי חמלו על נויירח עשו‬
‫מדין לאמר אתם ראיתם את אשר עשו לנו בני עשו אשר בעבורם‬ ‫אשר נשאו ע ס ה ם דנזסו ז וישובו בגי יעקב מ ע לי ה ם ויבואו עד‬
‫תמנו כלנו במלחמותם את בני יעקב ‪ :‬ועתה בואו אלינו ועזרונו‬ ‫המקום אשד שם אחיהם בחברון וישבו שם ביום ההוא ומחרתו‬
‫ונלחמדה יחד א ת ם והורשנו או ת ם מן הארץ וננקמה מהם את‬ ‫עד נחו מ ה מלח מה ‪ :‬ויהי כיום השלישי ויאספו א ת כל בני שעיר‬
‫נקמרת אחיכם ואחינו אשר מרזו ב עבור ם ב מ לח מ ת ם את בני‬ ‫החורי ויאספו א ת כל בני ק ד ם עם כחול הי ם הרכה מאד וילכו‬
‫יעקב אחיהם ‪ :‬וישמעו כל בני קרם אל בני שעיר ויבואו אליהם‬ ‫וירדו מצרימה להלחם עם יוסף ואחיו להציל את אחיהם ‪ :‬וישמעו‬
‫כשמונה מאות איש שולף חרב ‪ :‬וילחמו בני עשו את בני שעיר‬ ‫יוסף וכל בני יעקב כי התקבצו בני עשו וכני קדם ויבואו עליהם‬
‫בעת ר־זהיא במדבר פארן ויתחזקו בני שעיר מבני עשו ב פ ע ם‬
‫למלחמה להציל א ת אחיהם ‪ :‬ויצאו לקראתם יוסף ואחיו וגבורי‬
‫ההוא ‪ :‬ויהרגו בני שעיר מבני עשו כמלחמה ההיא כמאהים איש‬
‫מ צ ח ם וילחמו ב ם כא ‪ p‬רעססס ‪ :‬ויכו יוסן‪ :‬ואחיו א ת בני עשו‬
‫מאנשי אנגיאס מלך דנהבה כיום ההוא ; ויהי ביום השני‪ .‬ויוסיפו‬
‫ואת כני שעיר ואת בני קדם מכה רבה מאד ‪ :‬ויהרגו מהם כשש‬
‫עוד כני עשו ויבאו להלחם את בני שעיר שנית ‪ :‬ותכבד המלחמה‬
‫עוד‬ ‫■מאות אלף איש ויהרגו בהם א ת כל גבודי כני שעיר החורי ל א‬
‫נותר‬
‫‪197‬‬
‫צט‬ ‫פרשת דחי‬
‫פ ^ ש ת ד חי‬ ‫‪198‬‬ ‫עור על בני עשו ׳טנית ויצר ד־יהם מאד מפני ^זעיר ‪ :‬וירואןו ב מ‬
‫אשר לבד שעזר לקחו ב ד עשו דיעבו בגי עשו בשע ‪ f‬חחת‬ ‫עשו כי חזקו מהם בני שעיר ויסוכו וישובו מבני עשו אנשים איש‬
‫בני שעיר עך היו ם דזזה ‪ t‬רחל^קו מ י עשו א ת זזארץ לבחלקזת‬ ‫אל רעהו ויעזרו את בני שעיר אויביהם ‪ :‬ויפד־־^ו עוד מאנשי בגי‬
‫היחמ שת בני עשו לסש)‪£‬חותימ[ ז דחי בימ׳ים חחס ויתיעצו בני‬ ‫עשו במלחמה השנית המשים ושמנד־־! איש מאנשי אנגיאס מלך‬
‫עשו להטליך עליהם מ^ך ‪ p « o‬יאשר ירשו זמותד‪ ,‬ז דאמרז איש‬ ‫דנהבד־ז ; ויהי ביו ם ה ש לי שי וישמעו בני עשו כי שבו עליהכם‬
‫אל רעהו לא כי מלך י ט א ך עלינו כ א ח מז לדזיזחנו ת ח ת עצתי‬ ‫מאחיהם להלחם בם במלחמה השנית ויתאבלו בני עשו בשמעם‬
‫וללחום א ת מלחמותיגז כאויבינז דעשז ‪ : p‬רשכען כל כני עשו‬ ‫את הדבר הזה ‪ :‬ויאמרו מה נעי׳טה לאחינו אשר שבו עלינו לעזור‬
‫לאמר אשר לא ימלוך עליהם סלך מאחיהם עד עולם כי אט איש‬ ‫את בני שעיר אויבינו ‪ :‬ויוסיפו בני עשו וישלחו אל אנגיאס מלך‬
‫נכרי אשר לא מאחיהם ‪ :‬כי מרה נפש כל בני עשד איש על בנז‬ ‫דנ הנ ה לאמר ‪ :‬שלח לנו עור אנ שי ם אחרים ונלחמה בהם א חז‬
‫ואיש על אחיו ואיש ע ל ד עזו מפני הרעה אשד עשו להם אחיהם‬ ‫בני שעיר כי כבדו ממנו זה פעמים ג ויוסף עוד ^נגי א ס וישלח‬
‫בני שעיר ‪ :‬על כן נשבעו כד עשז לא׳מד מ ת ץ ם‬ ‫ב הל ח מ ם‬ ‫ןא{ל בני עשו כשש מאות איש גבורי חיל־־• ויבאו לעזור ארת בני‬
‫ההוא והלאה לא ימליכו ע הי ה ם מ א חי ה ם כי אס איש נכדי עד‬
‫עשו ‪ :‬ויהי לעשרת הימים ויוסיפו כני עשו ויערכו מלחמה אות‬
‫היום הזה ‪ :‬ויהי שם איש אחד מאנשי אגגיאס מלך דנהבה כלע‬
‫בני שעיר במדבר פארן ‪ :‬ותכבד ה מ ל ח מ ה ההיא על בני שעיר‬
‫כן כעיר שמו ‪ :‬והאיש גבוד חיל סארויפה תואר וטוב חאי וחכם‬
‫בכל חכמה ובעל ש כ ה ועצה ואין איש מאנשי אנגיאס כמוהו ‪:‬‬ ‫ויתחזקו בני עשו גיהל בני שעיר בפעם הזאו־ז ‪ :‬ויגגפו בני שעיר‬
‫ויקחוהז כל בני עשו וימשחו אותו דמאכוהו עליהם למלך וישתחוו‬ ‫לפני כני עשו ויהרגו מ ה ם בני עשו כאלפים איש ‪ :‬וימותו כד־•‬
‫לו ויאמרו יחי המלך יחי המלך ‪ :‬ויפרשו השמלה ויתנו ה ו איש‬ ‫גכורי בני שעיר ב מ ל ח מ ה הזאת ו ל א נשאר בהם איש כי א ם‬
‫נזם זהב וכסף ואיש טבעת ואיש צמיד ואיש קשיטה ויעשירוהו‬ ‫בניהם הקטנים אשר נשארו בעירם ‪ :‬וכל מדין ובני קדם נסו להם‬
‫מאד בכסף ובזהב ו ש ה ם ובדולח ‪ :‬ויעשו רו כסא מלכות וישימו‬ ‫מהמלחמה ויעזבו ארת בגי שעיר וינוסו בראותם כי כבדה מ ה ם‬
‫לו כתר מ ל כו ת בראשו ויבנו לו היכל וישב בו ויהי על בני עשד‬ ‫והמלחמה ‪ :‬וירדפו בני עשו אחרי כל בני ק ד ם עד הגעתם אל‬
‫ה מ ל ך ‪ :‬ואנשי אנניאס לקחו את שכר מלחמתם מ א ת בני עשו‬ ‫ארצם ויהרגו בני עשו מהם בדרך עוד כמאתים וחמשים אי ש ‪:‬‬
‫וילכו וישובו אל אדוניהם דנהבה כעת ההיא ‪ :‬וימלוך בלע ע ה‬ ‫ומאנשי בני עשו נפלו במלחמר־״ ההיא כשלשים איש אך מארת‬
‫בני עשו ש ^ שים שנ ת וישבו בני עשו בן>גדץ ת ח ת בני ״שעיר‬ ‫אחיהם היתה הרעה א לי ה ם לשוב אליהם לעזור ארת בגי שעיר‬
‫וישמידום וישבו תחתם לבטח עד היום הזה ‪ :‬ויהי ב שנ ת שתים‬ ‫החורי ‪ :‬וישמעו בני עשו עוד את רעת אחיהם ויתאבלו עוד על‬
‫ושלשים שנה לרדת י ש ר א ^ מצרימה ה י א ש נ ת שבעים ואחת‬ ‫הדבר הזה ‪ :‬ויהי אחרי המלחמה וישובו בני עשו ויבואו שעירה‬
‫שנה ה חיי יוסף ‪ :‬וימת פרעה סלך מצרים בשנה ההיא וימלוך‬ ‫אל מקומותם ‪ :‬ויהרגו בני עשו את הנשארים כארץ מבני שעיר‬
‫מגרון בנו תחתיו ‪ :‬ופרעה צוה את יוסף לפני מותו להיות למגרון‬ ‫גם נ שיה ם וטפם הרגו ^ א החיו מהם נשמה ‪ :‬א ך החיו מ ה ם‬
‫בנו לאב ולהיות מגרון תחת יד יוסף ותחת עצתו ; וישמעו כל‬ ‫כחמשים נערים ונערות קטנים ולא המיתום בני עשו ויהיו ל ה ם‬
‫מצרים לדבר הזה ל היו ת יוסף עליהם כי אהבו כל מצרים א ת‬ ‫הנערים לעבדים וארז הנערורת לקחו ^ג שי ם ‪ :‬וישבו בגי עשר‬
‫יוסף כתמול שלשום ‪ :‬אך מגרון בן פרעה ישב על כסא אביו ויהי‬
‫בשעיר ת ח ת בני שעיר וירשו את ארצם ויאחזו ברז ; ויקחו בגי‬
‫ד־ימלך ת ח ת אביו כימים ה ה ם ‪ :‬בן ארבעים ואחת שנה מגתן‬
‫עשו א ת כל אשר לבני שעיר בארץ ; גם צאנם גם בקרם ורכושם‬
‫במלכו‬
‫וכל‬
‫‪199‬‬
‫‪p‬‬ ‫פחטת ויתיי‬
‫פר^טת ויחי‬ ‫‪200‬‬
‫במלכי וארבתם שנה סלך בסצדים ז ויקראו כל מערים א ח שמר‬
‫למלחמה ‪ :‬וגם מאנישי אנגיאס מלך דנהבה באו אליהם וגם אל‬ ‫פר^די כשם אביו כמשפסם לע״^«ת במערים ‪Jf‬ל מלך אשר י מ אך‬
‫בגי ישמעאל ^‪6‬לחו ויבואו אליהם ‪ :‬ויתקבצו כל העם הזה ויבואו‬ ‫עלייהכם ‪ :‬דהי כמלוך פרעה ה ח ת אביו דהן את משפטי דזארץ‬
‫^‪1‬עירה לעזור את בני עשו במלחמתם ‪ :‬ותהי המחנה הזאת מהגה‬
‫ובל דברי המלוכה ביד יוסף כאשר עוהו אביו ‪ :‬ויהי יוסך למלך‬
‫גדול וכבר עם אשר כחול הים הרבה מאד בשמונה מאות אלף‬
‫על מצרים כי הוא המביא והמוציא בכל מצרים ויהיו כל מצרים‬
‫איש בין רגלי ורוכבי סוסים*‪ .‬וירדו כל הגדודים האלה מצרימה‬
‫תחת ידו ותחת עצחו ‪ :‬כי נטו כל מצרים אתרי יוסף אחרי מות‬
‫^ ה ל ח ם את בני יעקב ויחנו על רעמסס ‪ :‬ויצאו לקראת ם יוסף‬
‫ואחיו ו ב ^ גבורי מצרים כשש מאות אי ש וילחמו א ת ם בארץ‬
‫פ ^ ה ויאהבוהו מאד למלוך עליהם ‪ :‬אך לא חפצו מהם אנשים‬
‫רעמסס ; וילהמו בני יעקב את כני עשו בעת ה הי א עור בשנת‬ ‫לאמר לא ימלוך על״נו איש נכרי ‪ :‬ואולם על פי יוסף היחה כל‬
‫החמשים שנה לרדת בני יעקב מצרימה היא שגת ה של שים שנה‬ ‫מלכות מצרים בימים ההם אחרי מות פרעה הוא המוציא ו הו א‬
‫למלוך בלע על בני עשו בשעיר ‪ :‬ויתן יי את כל גבורי עשו ובני‬ ‫המבי‪ ^4‬לעשות כחטוו בכל הארץ ואין דובר אליו דבר ‪ :‬ותהי‬
‫קדם ביד יוסף ואחיו וינגפו אנ שי בני עשו ובני ק ד ם לפני יוסף‬ ‫כל מצרים תחת יד יוסף וילחם יוסף עם כל אויביו מסביב ויכניעם‬
‫ויפלו מאנשי עשו ובני קדם חללים רבים לפגי בני יעקב כמאתים‬ ‫תחת ידו ‪ :‬וגם כל הארץ וכל פלשתים עד גבול כנען הכניע יוסף‬
‫אלף איש ויפול גם בלע בן בעור מלכם עמם במלחמה ‪ :‬ויראו בני‬ ‫ויתיר כלם תחת ידו דתנו ל־ייוסף מס מדי ש כ ה ב שנ ה ‪ :‬ופרעה‬
‫ע‪:‬סו כי נפל מלכם עמם במלחמה וימת וירפו ידיהם מהמלחמה ‪:‬‬ ‫מלך מצרים ישב על כסאו תחת ^?ביו ן^ך ה י ה תחת יד יוסף‬
‫ויוסף ואחיו וכל מצרים עורם מכים באנשי בית עשו וייראו מאד‬ ‫ועצתו כאשר היה בתחלה תחת יד אביו ‪ :‬וגס לא היה מושל כי‬
‫כל אנשי עשו מפני בני יעקב וינוסו לפניהם ‪ :‬וירדפו אותם יוסף‬ ‫אם בארץ מערים לכד תחת עצת יוסף ‪ :‬ויוסף מלך על כל הארץ‬
‫ואחיו ו ב ^ מצרי ם מהלך יום ויכו מ ה ם עוד כשלש מאות איש‬ ‫בעת ההיא ממצרים ועד הנהר הגדול נ הר פרת ‪ j‬דהי יוסף בכל‬
‫הלוך והכות אותם בררך וישובו אחרי כן מעליהם ‪ :‬וישובו יוסף‬ ‫דרכיו מ שכל ויי אלהיו עסו ‪ :‬דוסף יי ?־‘יוסף חכמה והוד והדר‬
‫וכל אחיו מצרימה לא נפקד מהם איש אך טהמצריים נפלו שנים‬ ‫ואהבה בלב מצרים וכל הארץ וימלוך יוסף על כל הארץ ארבעים‬
‫עשר אנשים ‪ :‬ויהי בשוב יוסף מצרימה ויצו לאסור עוד א ת צפו‬ ‫שנה ‪ :‬וכל ארץ פלשתים וכנען ועידון ועבר הירדן מביאים ליוסף‬
‫ואת אנשיו ויאסרו אותם בגחשתים ויוסיפו ל ה ם יגון על יגונם ‪:‬‬ ‫מנחות כל ימיו ומס יביאו לו מדי שנה בשנה כמשפט*‪ .‬וילהם יוסף‬
‫וכל אנשי בני עשו ובני קרם שנו איש א ^ עירו בבושה כי נפלו‬ ‫עם כל ן^ויביו מסביב ויכניעם ותהי כל הארץ ביר יוסף ; וישב‬
‫בל הגבוריכם א ש ר היו בהם במלחמדח ‪ :‬ויראו בני עשו כי מת‬
‫יוסף עלכסאו במצרים לבטח ‪ :‬וגם כל אחיו בני יעקב ישבו לבטח‬
‫מלכם במלחמה וימהרו ויקחו איש מאנשי בני קדם יובב כן זרח‬
‫בארץ גושן כל ימי יוסף ויפרו וידם מאד מאד בארץ דעבדו את‬
‫שמו מארץ בצרה וימליכוהו עליהם תחת בלע מלכם ‪ :‬וישב יובב‬
‫יי כל ימיהם כאשר צוהאותם יעקב אביהם ‪ :‬ויהי מקץ ימים רבים‬
‫על כסא בלע תחתיו למלך וימלוך יובב באדום על כל בני עשו‬
‫ושנים בשבת בני עשו בארצם לבטח עם בלע מלכם ובני עשו פרו‬
‫עשר שנים ‪ :‬ולא יספו בני עשו עוד ללכת להלחם עם כני יעקב‬
‫מהיום ההוא והלאה כי ירעו בני עשו את גבורת בני יעקב וייראו‬ ‫ורבו כארץ נ ויתיעצו ללכת ל הל ח ם ע ם בני יעקב וכל מצרים‬
‫מחם מאד ‪ :‬אך מהיום ההוא והלאה שנאו בני עשו א ת כני יעקב‬ ‫ולהציל א ת צפו בן אליפז א חי ה ם ואת אנשיו כי עו ד ם במצרים‬
‫הימים עד היום הזה ‪:‬‬ ‫ותהי השנאה והאיבה חזקה ביניהם‬ ‫בימים ההם עבדים לי׳וסף ‪ .‬וישלחו בגי עשו אל כל בני קדם דעשו‬
‫ויהי‬ ‫אתם שלום וימאו אליהם כל בני קדם ללכת א ה בני עשו מצרימה‬
‫למלחמה‬
‫ק« ‪201‬‬ ‫פרשת רדד‬
‫פרשת שמות‬ ‫‪202‬‬
‫דהי אחרי ‪ p‬מקץ ^ןשר שנים רמת יוכב בן זרח מלך אדום ‪ :‬דקחו‬
‫מ ת ואלהים פקוד יפקוד אתכם והע‪ S‬ה א ת כ ם סן הארץ הזאת‬ ‫בני עשו איש א ח ד ושמו חושם מא ‪ p‬תימן וימליכוהו עליהם ת ח ת‬
‫אל הארץ א^ער נעב?; לאבותיכם לתת לכם ‪ :‬והיה בפקוד אלהים‬
‫יובב ‪ :‬וימלוך חושם ב אח ם על בני עשר עשרים שנח ; ויוסף מלך‬
‫אתכם להגלותכם מזה אל ארץ אבותיכם וה^;ליתם א ת עצמותי‬
‫מצרים ואחיו וכל בני ישראל ישבו ד־יבטח במצרים בימים ההם‬
‫מזה אתכם ‪ :‬וי׳עבעיוסף את בני ייעראל ואת זרעם אחריהם לאמר‬
‫ימי יוסף ואחיו אק ש ‪ \0‬ואין פגע רע ותשבות ארץ מצרים‬
‫פקוד יפקוד אלהים אתכם והעליתם א רז עצמותי מזה אהבם ‪:‬‬
‫ויהי אחרי כן וימת יוסף כשנה ההיא היא שנח לצבעים ואחת ש‪:‬ה‬
‫מהמלחמה בעת החיא בימי יוסף ואחיו ‪I‬‬
‫לרדת ישראל מצרימה ‪ :‬ויוסף בן מאת שנה ועשר שנים במותו‬ ‫פרשת שמות‬
‫כארץ מצרים ‪ :‬ויקומו כל אחיו וכל עבדיו ויחנטו א ת יוסף כמשפט‬
‫ויבכו אותו אחיו וכל מצרים שבעים יום ‪ :‬וישימו את יוסף כארון‬ ‫ן א ^ ךן שמות בני ישראל אשר ישבו במצרים הבאים את יעקב‬
‫אשר מלא בשמים וכל מעשה רוקה ויקברוה על שפח היאור הוא‬ ‫איש וביתו באו כל בני יעקב מצרימה ‪ :‬בני לאה ראובן‬
‫שיחור ‪ :‬ויעשו לו בניו וכל אחיו וכל בית אביו אכל שבעת ימים ‪ :‬ויהי‬ ‫ושטיין ולוי ויהודה ויששכר וזבולון ודינה אחותם ‪ :‬ובני רחל יוסף‬
‫אחרי מות יוסף ויחלו כל מצרים למשול בבני ישראל בימים ההם ‪:‬‬ ‫ובנימין ‪ :‬ובני זלפה שפחת ד־^אה גד ואשר ‪ :‬ובני בלהה שפחת‬
‫ופרעה מלך מצרים המולך תחת אביו לקח א ת כל משפטי מצרים‬ ‫רחד דן ונפתלי ‪ :‬ואלה תולדותם אשר ילדו להם בארץ כנען טרם‬
‫וינהג את כל מלכות מצרים תחת עצתו וימלוך לבטח על עמו ‪:‬‬ ‫בואם מ צ רימ ה עם יעקב אביחם ‪ :‬בני ראובן חנוך ופלוא חצרון‬
‫ויהי לתקופרת השנה בשנת שהים ושבעים שנה לרדרת ישראל‬ ‫וכרמי ‪ :‬ובני שמעון י מו א ה וימין ו או ה ד ויכין וצוחר ושאול בן‬
‫מצרימה אחרי מות יוסף ויברח צפו בן אליפז בן עשו ממצרים הוא‬ ‫הכנענית ‪ :‬ובני לוי גרשון קהת ומררי ויוכבד אחותם אשר יולדה‬
‫ואנשיו וילכו ‪ :‬ויבאו אפריקה היא דנהבה אל אנגיאס מלך אפריקה‬ ‫להם ברדתם מצרימה ‪ :‬ובני יהודה ער ואונן ו ש ה ה ופרץ וזרח‬
‫ויקבלם אנגיאס בכבוד גדול וישם את צפו לשר צבאו ; וימצא צפו‬ ‫וימת עד ואונן בארץ כנען ויהיו בני פרץ חצרון וחמול ‪ :‬ובני יששכר‬
‫חן בעיני אנגיאס ובעיני עמו ויהי צפו שר צבא לאנגיאס מלך אפריקה‬ ‫תולע ופוה ויוב ושמרון ‪ :‬ובני זבולון סרד ואלון ויחלאל ‪ :‬ובני דן‬
‫ימים רבים ; ויסת צפו א ת אנגי א ס מלך אפריקה לקבץ א ת כל‬ ‫חושים ‪ :‬ובני נפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם ‪ :‬ובני גד צפיון וחגי‬
‫חילו ללכת להלחם עם המצרים ועם בני יעקב ולנקום מהם נקמת‬
‫שוני ואצבון ערי וארודי ו אראלי ‪ :‬ובני אשר ימנה וי שו ה וישוי‬
‫אחיו ; ולא אבה אנגיאס לשמוע אל צפו לעשות הדבר הזה כי‬
‫ובריעה ושרח א חו ח ם ובני בריעה חבר ו מלכי אל ‪ :‬ובני בנימין‬
‫ירע אנגיאס את גבורת בני יעקב ואשר עשו לחילו במלחמתם‬
‫בלע ובכר ו א ש ב ה גרא וגעמן אחי וראש טופים וחופים וארד ‪:‬‬
‫את בני עשו ‪ :‬וצפו גדול מאד כימים ההם בעיני אנגיאס ובעיני‬
‫כל עמו ויסיתם תמיד להלחם במצרים ולא אבו ‪ :‬ויהי בימים ההם‬
‫ובני יוסף אשר יולדו לו במצרים מנשה ואפרים ‪ :‬ויהי כל נפש‬
‫ויחי בארץ כתים איש בעיר פוצימנא ושמו עוצי ויהי לבני כתים‬ ‫יוצאי ירך יעקב שבעים נפש אלה הבאים את יעקב אביהם מצרימה‬
‫לאלוה תעתועים ‪ :‬וימת האיש וכין אין לו כי אם בת אחת ושמה‬ ‫לגור שם ‪ :‬וישבו יוסף וכל אחיו כמצרים לבטח ויאכלו את טוב‬
‫יאניה ‪ :‬והנערה יפה עד מאד טובת מראה וחכמה לא נראה כיופיה‬ ‫ארץ מצרים כל ימי חיי יוסף ‪ :‬ויחי יוסף בארץ מצרים שלש ותשעים‬
‫ובחכמתה בכל הארץ ‪ :‬ויראו אותה אנשי אנגיאס מלך אפריקה‬ ‫שנה וימלוך יוסף על כל מצרים שמונים ש נ ה ‪ :‬ויקרבו ימי יוסף‬
‫ויבאו ויהללו אותה אליו ‪ :‬וישלח <הנגיאס אל כני כתים וישאל‬ ‫למות וישלח ויקרא אל אחיו ואל כל בית אביו ויבואו כל ם יחד‬
‫אותה‬ ‫וישבו לפניו ‪ :‬ויאמר יוסף אל אחיו ואל כל בית אביו הנה אנכי‬
‫מת‬ ‫כו ‪26‬‬
‫‪204‬‬
‫‪203‬‬ ‫קב‬ ‫פרשת שמות‬
‫פרשת ♦&מות‬ ‫אותה לקחתה לו לאשה דאבו לו אנשי כתים ל ת ת ה לו ל אע ה ‪:‬‬
‫המלחמה על לוקוש מלך סרדוניא ייפול כל חילו רפול נס ניבלר‪2‬‬ ‫ויהי בצאת מלאכי אנגיאס מארץ כתים ללכת לדרכם והנה מלאכי‬
‫בנו במלחמה חהיא ‪ :‬ויצו אנגיאס דודו את עבדיו ויעשו תיבלוש‬ ‫תורגוס מלך ביבינטו באו כתימה כי תורגוס מלך ביבינטו גם הוא‬
‫נולם זהב ויתנוהו בתוכו ‪ :‬ויערוך עוד אנניאס מלחמה לקראות‬ ‫שלח את מלאכיו לשאול לו א ת יאניה לקחתה לו לאיצה כי הללו‬
‫תורנוס ויחזק ממנו אנניאס ויהרגהו ויפי את כל עמו לפי חרב ‪:‬‬ ‫אותה אליו גם הוא כל אנשיו על כן שלח אליה כל עבדיו ‪ :‬ויבואו‬
‫וינקום אנניאס את נקמת מכלוש כן אחיו ואת נקמת חיל לוקוש‬ ‫עבדי תורגוס כתימה וישאלו א ת יאניה לקחתה אל תורגוס מלכם‬
‫אחיו ‪ :‬ויהי כמות תורגוס וירפו ידי הנשארים מחילו במלחמה וינוסו‬ ‫לאשה ‪ :‬ויאמרו להם אנשי כתים •לא נוכל לת תה כי אנגיאס מלך‬
‫לפני אנגיאס ולפני לוקוש אחיו ‪ :‬וירדפו אחריהם אנניאס ולוקוש‬ ‫אפריקה בקש אותה לקחתה לו לאשה טרם בואכם ונתננו אותה‬
‫אחיו עד א ט הדרך אשר בין אלבנו ובין רומח ויהרגו כד־‘ חיל‬ ‫אליו ‪ :‬ועתה לא נוכל לעשות הדבר הזה להסיר את הגערה מיד‬
‫תורגוס לפי חרב ‪ :‬ולוקוש מלך סרדוניא צוד־ז את עבדיו ויעשו‬
‫אגגיאס לתתה לתורגוס ; כי אנחנו יריאים מאד מאנגיאס פן יבוא‬
‫ארון נחשת וישימו בתוכו את גויית ניבלוש בנו ויקברוהו במקום‬
‫עלינו למלחמה והשמירנו ותורגוס אדוניכם לא יוכל להציל אותנו‬
‫ההוא ‪ :‬ויבנו עליו מגדל גבוה שם על אם הדרך ויקראו את שמו‬
‫מידו ‪ :‬ויהי כשמעם מלאכי תורגוס א ת כל דברי בני כתים ויפנו‬
‫ניבלוש על שמו עד היום הזרת ‪ :‬וגם תורגוס מלך ביבינטו קברו‬
‫אותו שם עם גיבלוש במקום ההוא ‪ :‬והנה על אם הדרך בין אלבנו‬ ‫וישובו אל אדוניהם ויגידו לו א ת כל דברי בני כתים ‪ :‬וכני כתים‬
‫ובין רומה קבר ניבלוש מזה וקבר הורגוס מזה ורצפה ביניהם עד‬ ‫שלחו ספר אל אנגיאס לאמר הנה תורגוס שלח בעד יאניה לקחתה‬
‫היום הזה ‪ :‬ויהי בקבור ניבלוש וישב לוקוש אביו עם חילו‬ ‫לו לאשת וכזה השיבנו אותו ‪ :‬ונשמע כי קבץ את כל חילו לבוא‬
‫ארצו סרדוניא ‪ :‬ואנגיאס אחיו מלך אפריקה עם חילו הלכו עד עיר‬ ‫עליך למלחמה וישם פניו לעבור דרך סרדוניא להלחם עם לוקוש‬
‫ביביגטו היא עיר תורגוס ‪ :‬וישמעו יושבי ביבינטו את שומעו וייראו‬ ‫אחיך ואחר יבוא להלחם אתך ‪ :‬וישמע אנגיאס את דברי בגי כתים‬
‫מאד ממנו ויצאו לקראתו בבכי ובתחנונים ‪ :‬ויתחננו יושבי ביבינטו‬ ‫אשר שלחו לו בספר ויחר אפו ‪ :‬רקם ויאסוף את כל חילו ויבא‬
‫אל אנגיאס לבלתי המיתם ולבלתי השחית את עירם ויעש כן ‪:‬‬ ‫באיי הים דרך סרדוניא אל לוקוש אחיו מלך סרדוגי‪4‬אן ‪ :‬וישמע‬
‫כי מערי בגי בתים תחשב ביבינטו בימים ההם על כן לא השחית‬ ‫ניבלוש בן לוקוש כי בא אנגיאס דורו וי צ א לקראתו בחיל כבד‬
‫א ת העיר ‪ :‬אך מהיום ההוא והלאח ילכו גדולי סלך אפריקד־ז‬ ‫וישקהו ויחבקהו ‪ :‬ויאמר ניבלוש אל אנגיאס בשאלך שלום מעם‬
‫בתימה לשלול שלל ולבוז בז ויהי מדי לכתם והלך צפו שר צבא‬ ‫אבי בצאתו אתך להלחם עם תורגוס ושאלת ממנו להשימני שר‬
‫אנגיאס עמהם ‪ :‬ויהי אחרי כן ויפן אנגיאס עם חילו ויבואו אד־‘‬ ‫צבאו ‪ :‬ויעש אנגיאס כן ויבא אלאחירויצא אחיו לקראתו וישאלהו‬
‫עיר פוצימנא ויקח שם אנגיאס את יאניה בת עוצה לאשה ויביאה‬ ‫לשלום ‪ :‬וישאל אנגיאס מעם לוקוש אחיו לשום את ניבלוש בגו‬
‫אפריקה אל עירו ‪ 1‬ויהי בעת ההיא ויצו פרעה מלך מצרים לכל‬ ‫די׳^שר צבאו ויעש לוקוש כן ‪ :‬ויקומו אנגיאס ולוקוש אחיו וילכו‬
‫עמו לעשורת לו היכל חזק במצרים ; ויצו גם על כד־‘ בני יעקב‬ ‫לקראת תורגוס למלחמה וחיל רב ועם כבד עמהם ‪ :‬ויבואו באניות‬
‫לעזור את מצרי ם בבנין ‪ :‬ויעשו המצרים אל פרעה היכל יפד־־ו‬ ‫ויבואו במחוז אשתורש ‪ :‬והנה תורגוס בא לקראתם בי יצא אל‬
‫ונאה לבית מלכותו וישב בו ויחדש את מלכורזו וימלוך לבטח ‪:‬‬ ‫סרדוניא ויאמר להחרימה ואחר יעבור משם אל אנגיאס להלחם‬
‫וזבולון בן יעקב מת בשנת ההיא היא שנת שבעים וארבע שנח‬
‫עמו ‪ :‬ויפגשו אנגיאס ולוקוש אחיו ארח תורגוס בבקעת כג פי א‬
‫לרדת ישראל מצרימה ; וימת זבולון כן מאה ו ^־ב ע עשרה שנה‬
‫ותהי מלחמה חזקה ועצומה מאד ביניהם במקום ההוא ; ותכבד‬
‫ויושם‬
‫המלחמה‬
‫‪205‬‬
‫קג‬ ‫^רשח ש&ות‬
‫פרשת שמות‬ ‫‪206‬‬
‫דושם באר^ ויותן ב ‪ T‬בניו ‪ :‬וכש‪ 1‬ת ‪7‬ןכעים וחמש ^טנה מת ׳טמעץ‬
‫החיה ההיא ויהרוג‬ ‫איש ומחציה ומטה דמות חיה ‪ :‬דקם צפו‬ ‫אחיו בן מאה ת ש ח ם שנה במותו ויושם גם הוא בארון ויוהן ביד‬
‫אותה בחרבו ‪ :‬וישמעו יושבי כהים הדבד הזה וישמחו מאד ויאמרו‬ ‫בניו ‪ :‬וצפו בן אליפז בן עשי שר צבא אנניאסמלך דנהבה עודנו‬
‫מה נעשה לאיש הזה אשר דהרג אר־ז החיה הזאת אשר כלתה‬ ‫מסית א ת אנגיאס יום יום ‪V‬ערוך מ^המה רהלחם א ת בני יעקב‬
‫בהמתנו ‪ :‬ויועדו כלם לעשות לו יום אחד כשנה יום מועד ויקראו‬
‫במצרים ‪ :‬ולא אבה אנניאס לעשות הדבר הזה כי ספרו לו עבדיו‬
‫את שכש היום ההוא צפו על שמו‪ :‬וינסכו ד־יו נסכים מדי שנדה‬
‫את כל גבורת בני יעקב אשר עשו להם במלחמתם א ת בני עשו ‪:‬‬
‫בשנה כיום ההוא ויביאו לו מנחות ‪ :‬בעת ההיא חלתה יאניה בת‬
‫ויהי צפו מסית א ת אנגיאס יום יום להלחם את בני יעקב בימים‬
‫עוצי א שת המלך אנגיאס ויקשה חוליה על אנגיאס המלך וע־־•‬
‫שריו ‪ :‬ויאמר אנגיאס אל חכמיו מה אעשה ליאניה ובמה ארפא‬ ‫ההם ‪ :‬ויהי מימים וישמע אנגיאס אל דברי צפו ויאכה לו להלחם‬
‫את חוליה ‪ :‬ויאמרו לו חכמיו כי לא אויר ארצנו כאויר ארץ כתים‬ ‫במצרים א ת בני יעקב ‪ :‬ויערוך אנגיאס אל כל עמו עם רב בהול‬
‫ו ל א מימינו כמימיהט ע^ כן חלהדה המלכה י אני ה מזדה ‪ :‬כי‬ ‫אשר על שפת הים וישם פניו ללכת מצרימה למלחמה ‪ :‬ושם היה‬
‫בהשתנות עליה האויר והמים חלתה וגם כי בארצה איננה שותה‬ ‫נער א חד מעבדי אנגיאס בן חמש עשרר־ז שנה ב ל ע ם בן בעור‬
‫כי אם המים הבאים מן פורמה אשר העלו אותם אבותיה בגשרים ‪:‬‬ ‫שמו והגעד חכם מאד ומכין בחכמת הקסם ‪ :‬ויאמר אנגיאם אל‬
‫רצו אגגיאס את עבדיו ויביאו לו ממימי פורמה אשר לכתים בכלים ‪:‬‬ ‫בלעם קסום נא לנו כקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת אשר‬
‫וישקלו המים ההם ע ם כל מימי ארץ אפריקה וימצאו א ת מימי‬ ‫אנחנו הולכים עליה ‪ :‬ויצו בלעם ויביאו לו דונג ויעש ממנו תמונת‬
‫פורמה קלים ממימי אפריקה ‪ :‬וירא אנגיאס את הדבר הזה ויצו‬ ‫רכב ופרשים תבנית חיל אנגי א ס ו חי ^ מצרים ‪ :‬וישימם ב מי ם‬
‫את כל שריו לאסוף חוצבי אבנים לאלפים ולרבבות ויחצבו אבנים‬ ‫המחוכמים אשר אתו על ככה ויאחוז בידו כפות תמרים ויתחכם‬
‫לאין מספר ‪ :‬ויבואו הבונים ויבנו גשר עצום מאד ויביאו מעין מים‬ ‫ויקסום בהם על ה מי ם ‪ :‬ויראו אליו כמים תמונת צלמי חיילורת‬
‫מארץ כתים עד אפריקה ‪ :‬ויהיו המים ההמה ליאניה המלכה ולכל‬ ‫אנגיאס נופלים לפני תמונת צלמי מצרים וכני יעקב ‪ :‬ויגד בלעם‬
‫אודותיה לשתות ולאפות בהם ולכבס ולרחוץ בהם ‪ :‬וגם להשקות‬ ‫א ת הדבר הזה אל אנגיאס ויתיאש אנגיאס ולא התאזר לרדרז‬
‫בהם כל זרע האוכלת ממגו וכל פרי האדמה ‪ :‬וגם מעפר ג>ןרץ‬ ‫מצרימה ל מל ח מ ה וישב בעירו ‪ :‬ויהי כראורת צפו בן ^יןליפז כי‬
‫כתים צוה המלך ויביאו ממנו כאניורת רבות וגם אבנים לבנורת‬ ‫נחיאש אנגיאס לצאת למלחמה את מצרים ויברח צפו מא תאנגיאס‬
‫מהם הביאו ויבנו הבונים היכלות ליאניה המלכה ותתרפא המלכה‬ ‫מאפריקה וילך ויבוא ב תי מ ה ‪ :‬ויקבלוהו כל אנשי בתים בכבוד‬
‫מחוליה ‪ :‬ויהי לתקופת השנה ויוסיפו עוד גדודי אפריקה ויבואו‬ ‫ג ח ל וישכרו אותו להלחם מל חמו ת ם כל הי מי ם ‪ :‬ויתעשר צפו‬
‫ארץ כתים לשלול שלל כפעם בפעם ‪ :‬וישמע צפו בן אליפז את‬ ‫מאד בימים ההם וגדודי מלך אפריקה עודם פושטים בארץ בתים‬
‫שמעם ויצו אליהם וילחם בם וינוסו לפניו ויצד־י את ארץ כ תי ם‬ ‫בימים ההם ‪ :‬ויאספו בני בתים וילכו אי ה הר קופטיציאה מפגי‬
‫מהם ‪ :‬ויראו בני בתים את גבורת צפו ויתיעצו בני כתים וימליכו‬
‫גדודי אנגיאס מלך אפריקה הבאים עליהם ‪ :‬ויהי היום ויאבד לצפו‬
‫עליהם את צפו ויהי למלך עליהם ‪ :‬ויהי כמולכו וילכו לכבוש את‬
‫פר בן בקר וילך לבקש את הפר וישמע א ת געייתו סביבות ההר‬
‫כני תובל ואת כל איי הי ם אשר סביבותיהם ‪ :‬ויצו צפו מ ל כ ם‬
‫ההוא ‪ :‬וילך צפו וירא והנה בתחתית ההר ההוא מערה ג דו ל ה‬
‫בראשם וילחמו את בני תובל ואת האיים ויכבשום ‪ :‬ויהי בשובם‬
‫ואבן גדול ת שומה בפתח המערה ‪ :‬ויפוצץ צפו את האבן ויבא אל‬
‫מהמלחמה ויחדשו לו א ת מלכותו ויבנו לו היכל גדול מאד לבית‬
‫מלכותו‬ ‫המערה וירא והגה חיה גדולה אוכלת השוד מחציה ומעלה דמות‬
‫איש‬
‫‪207‬‬
‫קר‬ ‫פרשת שמות‬
‫פרשתעמות‬ ‫^‬ ‫מלכותו ולמושבו ‪ :‬ויעיסו לו כסא גדול וימלוך צפו עד־י כל ארץ‬
‫מדין א^טר בארץ כי נפלו כל אחיהם במלחמת הדד בעבודסדאב‬ ‫כתים ועל כל ארץ איטלייא המשים שגה ‪ :‬בשנה ההיא היא שנת‬
‫וכי נתנו בני מואב עורף במליחמדז ויעזבו ארח מדין ל ה ^ ח ם ‪:‬‬ ‫שבעים ותשע שנה לרדת ישראל־• מצרימה ס ח ראובן בן יעקב‬
‫ויתיעצו חמשת נשיאי מדין עם יתר אחיהם אשר נ״עארו בארצם‬ ‫בארץ מצרים ‪ :‬בן מאת שנה ועשרים וחמש שנה ראובן במותו‬
‫להלחם את מואב לנקום מהם מלחמת אחיהם ‪ :‬וישלחו בני מדין‬ ‫וישימוהו בארון ויודתן כיד בניו ‪ :‬ובשנת השמונים מרה דן אח*ו‬
‫אל כל אחיהם בני קדם ויבאו כל אחיהם כל כני קטורה ^ עזו ר‬ ‫בן מא ת שגה ועשרים וארבע שנים במותו ויושם גם הוא בארון‬
‫א ת מדין להלחם את מואב ; וישמעו בני מואב את הדבר ‪n n‬‬ ‫ויורתן ביד בניו ‪ :‬ובשנו־ז ההיא מרת חושם מלך א דו ם וי מ^ו ך‬
‫ויראו מאד כי נאספו עליהם כל בגי קדם למלחמה ‪ :‬רשלחו גם‬ ‫אחריו הדד בן בדד חמש ושלשים שגה ‪ :‬ובשנת שמונים ואחרת‬
‫הם בני מואב ספר אל ארץ א דו ם אל הדד בן בדד מלך א דו ם‬ ‫שנה מת יששכר בן יעקב במצרים ‪ :‬ויששכר בן מאת שגה ושתים‬
‫לאמר ‪ :‬בא נא אלינו ועזרנו ונכה א ת מדין כי נאספו כ ל ם יחד‬
‫ועשרים שנה במותו ויושם בארון ויותן ביד בניו ‪ :‬ובשנת שמונים‬
‫ויבאו עלינו עס כל אחיהם בני קדם למלחמה להנקם ממנו נקמת‬
‫ושתים שנה מת אשר אחיו בן מאת שנה ושלש ועיטרים שנה במותו‬
‫מדין הנופלי ם במלחמה ‪ :‬ויצא הדד בן בדד מלך א דו ם מארץ‬
‫ויושם בארון ויותן ביד בניו ; ובשנת שמונים ושלש שנים מת גד‬
‫אדום עם כל חילו וילך ארץ מואב לעזור ארת בני מואב להלחם‬
‫א ת מדין ‪ :‬וי ל ח מו מדין ובני קדם עם מואב בשדה מואב ותהי‬ ‫בן מאה ועשרים וחמש שנים היה ויושם בארון במצרים ויותן ביד‬
‫ביניהם מלחמה חזקה מאד ‪ :‬ויך ה ד ד את כל בני מדין ובני קדם‬ ‫בניו ‪ :‬ויהי בשנת שמונים וארבע שני ם היא השנדת החמשירת‬
‫ד־־פי חרב וי צ ^ הדד א ת מואב מיד מדין בערת ההיא ‪ :‬וינוסו‬ ‫למלכות הדד בן בדד מלך אדום ‪ :‬ויקבוץ הדד את כל בני עשו‬
‫הנשארים ממרין ובני קדם לפני הדד וחילו וירדוף הדד אחריהם‬ ‫ויערוך את כל חילו כארבע מאות אלף איש וישם פניו ארץ מואב‬
‫עד ארצם ויכם מכד־ז רבה מאד ויפלו חללים בדרך ‪ :‬ויצל־־‘ הדר‬ ‫וילך להלחם את מואב ולתת אותם תח ת ידו למס עובד ‪ :‬וישמעו‬
‫א ת מואב מכף מדין כי נפלו כל בני סדין לפי חרב ויפן הדד וישב‬ ‫בגי מואב א ת הדבר הזה וייראו מאד וישלחו אל כני מדין לעזור‬
‫אל ארצו ‪ :‬ומהיום ההוא והלאה שנאו בני מדין את בני מואב על‬ ‫אותם להלחם א ת הדר בן בדר מלך אדום ‪ :‬והדר בא ארץ מואב‬
‫אשר נפלו בעבורם במלחמה ותהי שנאה גדולה ועצומה ביניהם‬ ‫ויצאו בני מואב ובני מדין ל קר א תו ויערכו אתו מלחמה כשדה‬
‫כל הימים ‪ :‬והיה כל הנמצא ממדין בדרך ארץ מואב ימות בחרב‬ ‫מואב ‪ :‬וילחם הדד את מואב ויפלו מבד מואב ובני מדין חללים‬
‫מואב ו כ ^ הנמצא ממואב בדרך ארץ מדין ימות בחרב סדין ‪:‬‬ ‫רבים כאלפים איש ; ותכבד המלחמה על מואב וייראו בני מואב‬
‫ככה יעשו מדין למואב ומואב למדין כל הימים ימים רבים ‪ :‬ויהי בעת‬ ‫כי חזקה עליהם המלחמה וירפו ידיהם ויתנו עורף ויעזבו את בגי‬
‫ד־זהיא וימת יהודה בן יעקב במצרים כשנרת א׳׳ה חסנות חיי כל השכסיס‬ ‫מדין להלחם ‪ :‬ובני מדין לא ידעו את מחשבת מואב אך התחזקו‬
‫שמונים ו׳פ׳פ ׳פנים לרדת יעקב ובניו מצרימה= יק עסףשח־ה? *‪0‬‬ ‫במלחמדה וילחמו את הדד וארז כל חילו ויפלו בל מדין לפניו ‪:‬‬
‫ויתורה בן מאת שנ ר! ועשרים וחיפעשניםאפשרשמכאןמצאורו״ללימר‬ ‫ויכה הדד את כל מדין מכה רבה ויהרגם לפי חרב ל א השאיר‬
‫במותו ויחנטו«^ותו וישימוותו ב איי ! רנר׳זש״יהס״הייהדל״ת‬ ‫מהם שריד את כל הבאים לעזור את מואב ‪ :‬ויהי כאשר תמו כל‬
‫ביר בניו ‪ :‬ובשנת שמונים ושבע שני ם ט ^ לכסות כסי הסיוות סנקס‬ ‫בגי מדין במלחמה ובני מואב נמלטו ‪ :‬וי שם הדר את כל מואב‬
‫בנימין אחיו בן מא ת שנה ושבע עשרה שנה ‪o‬סס^ ‪S‬הח™^ה״ ”‪V‬־‬ ‫בעת ההיא למס עובר ויהיו תחת ידו ; ויתנו לו מס כמשפט שנה‬
‫כמותו ‪ :‬וישימו אותו בארון ויותר ניד כניו ! ובשנת שמונים ותשע‬ ‫שנה ויפן הדד וישב אל ארצו ‪ :‬ויהי לתקופת היצנה כשמוע יתר‬
‫שנים‬ ‫מדין‬
‫‪2*09‬‬
‫קה‬ ‫‪rtis& w‬‬
‫ספד שמות‬ ‫^‬ ‫‪210‬‬
‫עמו ישראל ל מ ק ייראו כד ישראל את יי א^הי אבותם ^ ע כו ד‬ ‫״זימזןיגדגינניו׳׳‪<w1'^'rt3trwt«a*;îJfrt w u ' w .-‬׳‘^«‪RiB‬‬
‫א״ה הלא וה עצמו הדרוש‬ ‫אותו ולרכת בכל דרכיו הם חרעם אחריהם‬ ‫^^^‪. 3‬ה‪ 5‬א ש‪ 3‬ה ‪!85^ ( ^ ,‬מ*‪ ’:‬ענמלפלן^ף ‪ ® St‬צץאל(‪#‬ן!׳^ ע‪0‬ו‬
‫כל ימיהנש ־ כן ‪ » ncy‬ושש ש נ ע מלוי־■‬
‫י ?ר־כנייב^טיגאוקכגי' אפ‪1‬דיקי! ' ‪ » t j s %‬ל‪15‬יל?«ל‪1‬ל"של?י‪ 3&-.‬ט‬
‫כמלכו ותשקם וארבע שנים סלך ‪ J‬דקראו עליהסאתעולהתורהוהמצו׳‪:‬‬
‫‪ nwi^T»=e8»s:K3^«a‬אליהט זמעלש^ן^מ־משנה׳ז מנא־ואל מע‬
‫כל מצרים את שמו פרעת כשם אבע כמשפט לעשות בכל מלך‬
‫>שנזדד«יא ־ויצ<‪ 1‬צ פו'גן א לי‪3‬ז־‪»#‬י!!יוז‪1‬ן’ ע צ ‪ « » ^ £‬ע ד ^נ »ו ד‪ :‬ף ך‬
‫המולך עליהם כמצרים ‪ :‬בעת ההיא יצאו כל גדודי אנגיאס מלך‬
‫אפריקה לפשוט בארץ כתים כפ ע ם בפעם לשלול את שללם ‪:‬‬
‫בהם־פכהידבה ועצומה > וינוסו >דורי׳<>פריקד‪ » 5‬פני צפו זזמיו‬
‫וישסע צפו בן אליפז כן עשו מלך כתים את שומעם ויצא לקראתם‬ ‫‪-‬חללים לפניו־ נדר ך וית־עצמ ^ ו ■ו‪11‬צ ‪ 1#‬הלוך והבודת׳נמהס ע ד‬
‫בחילו וילחם ב ם בררך ‪ :‬ויך צפו ארה גדורי מ ^ ך אפריקה לפי‬ ‫>‪ a n ,‬לאפריקה‪ ■:‬ףשמע^אמיאס סלך אפליקה ‪o t1 ^ n s‬־ ‪nw «f‬‬
‫אדוניו אפריקד־!‬ ‫חרב לא השאיר מהם שריד ולא שב מהם‬ ‫עוסה־־צפרויהר׳לוסאד^יירא׳אנגיאס ספני צפו־כליחיסים־וזוססנת‬
‫עד אחד ‪ :‬וישמע ^^נגיאס ארז הדבר הזה ^>שר קכדת צפו בן‬ ‫■השעים מ‪1‬ל׳‪ 8‬׳»‪3‬יס מתילוי׳בןייעקפ בםצרים^ ‪ u‬ל‪-1‬י'ינן‪:‬מאו‪r tit T‬‬
‫אליפז לכל חילו אשר השמיד אותם ‪ :‬וישמע אנגיאס את כל חילו‬ ‫י ושלשים ׳ו שנע ■מניםי‪-‬מןותרוי׳פימו ■אותו בארון ףוהךןניד‪:‬גמי ‪:‬‬
‫כל אנשי ארץ אפריקה עם רב מאד כחול אשר על שפת הי ם ‪:‬‬ ‫ויחי אחרי־מות לויבאשריראד‪-‬כל סצדיסיבייסתו־בדינסליעקכ‬
‫וישלח אנגיאס ^זל לוקוש אחיו לאמר בא אל־יי עס כ ^ אנשיך‬ ‫!אח׳־יוסףיו״ויהלו פדיי־מצח*‪ £3‬לענות או ח בני־ייעקמולמדמואת‬
‫ועזרני ונכה את צפו ואת כל בני כתים אשר השמידו ארז אנשי‬ ‫‪-‬חייהם מהיוסי‪-‬חהוא וחלאח עדי‪-‬יוט צאמס־ מטצייס« ויסירו־מיהם‬
‫ויבא לוקוש עם כל חילו חיל גדול מאד לעזור את אנגיאס אחיו‬ ‫א ת פל הכרמים וה שתתיא שר נ חךל ה טייו ס ף וארת־»! הפמים‬
‫להלחם את צפו ואת בני כתים ‪ :‬וישמע צפו ובני כתים את הדבר‬ ‫■חטובות׳אשר‪-‬היו‪-‬כניי־ישראליכהם ‪•-:‬ואת פל מ י ג מצרי ט א רז‬
‫הזה וייראו מאד ויפול פחד גדול כלבבם ‪ :‬וי ש ^ ח צפו גס ה ו א‬ ‫הפליל־רןחו־מצריט מאח■‪3‬ני ■יעקבי ב י מ י ם ה ה ם־•‪ ■.‬ותלך ‪nj-.T‬־‬
‫ספר לארץ אדום אל הדר בן בדד מלך אדום ואל כ ^ בני עשו‬ ‫‪-‬מצרים■ הלוך וקשרת יעל פני ישראלי ביטיטההבמ‪-‬וירעו מצריט‬
‫לאמר ‪ :‬שמעתי כי אנגיאס מל־^ך אפריקה בא א ^ינו ע ם אחיו‬
‫לישראל עך א שרקצו‪-‬ימי״י שראל בהייהט־טפניין^נריםויויהי‬
‫ל ה ל ח ם כנו וני ר א מאר ממנו כי חי ^ו רב מאד ואף אשר בא‬
‫לימים־רבים כשנת טאח ושתיס‪-‬יפנהילרדת• ישראל ®נדוטהזיפזז‬
‫אלינו עם אחיו וחילו ועתה עלו אתי ג ם אתם ועזרוני ונלחמרז‬
‫יחד כאנגיאס ובלוקוש אחיו והושעתם אותנו מידם ואם לא דעו‬
‫פויערלמלך מצדים ׳ויסלוך סלול •בנו ■תהתיויונ‪-‬ם! פליגבופי מצרים‬
‫כי נמות־ כלנו ‪ :‬וישלחו בני עשו ספר אל בני כתים ואל צפו מלכם‬ ‫‪ v‬כלהדוו״ה ‪n‬וא•אשר •ידעויאת יוסף וא ת אחיו םתניפי»יםהה ‪: 0‬‬
‫לאמר ‪ 5‬לא נוכל להלחם אח אנגיאס ואת עמו כי ברית ושלום‬ ‫‪-‬ויקם מ ר א ה ר ת ח ת ס א שד לא^ידו^י את בגי יעד‪,‬כ ואת כל הטובה‬
‫כינינו אתו זה יכדם רבים מימי ברע בן בעור המלך הראשון ומימי‬ ‫א שר עשו״להם ואת־פל׳גפור ת טיפ מצוזי ט ! עלז׳י‪-‬י פן החלו כד־‘‬
‫יוסף בן יעקב מלך מצרים אשר נלחמנו אתו בעבר הירדן נקברו‬ ‫־מצחטימהיום!ההוא והלארה*לסדהאויז׳ חיי־בני יערוב■־ולענותם‬
‫את אביו ‪ :‬ויהי כשמוע צפו את דברי אחיו כני עשו ויחדל מעליהם‬ ‫בנל‪-‬עפודה קשה■ על־ביילא ידעו־ אתיאפותק אשוליהצילו אוהם‬
‫ויירא צפו מפני אנגיאס מאד‪ :‬ואנגיאס ולוקוש אחיו ערכו את כל‬ ‫ביט• הרעם ‪■ 1‬וגם מ א ת ״ היתה‪-‬זאת־לכניי־ישראלילהטיב־׳להפם‬
‫חילם כשמונה מאורז אלף איש וילכו בתימה להלחם א רו צפו ;‬ ‫באחרית ‪<0‬לטק׳י»נוןו פל פני *שחאל‪:‬א» ׳״י׳אלהיהם® ולמעךדעה‬
‫וצפו‬ ‫את האותות ^מו^פתים־הוידאיםיאשון^יעשזרו־־מ כ»»ו»ם מ ע מר‬
‫עטו‬ ‫‪27‬‬ ‫מ‬
‫‪21‬‬
‫קו י‬ ‫ספר^משת‬
‫ספר עמות‬ ‫‪212‬‬
‫זצפו בן אליפז ^צא לקראתם בפחד וכדעדה^פל‪7‬ןת אלפים אנ^ים‬
‫ויירא אגגיאס מפני צפו בן אליפז כל היסים פן ילחם עוד א ח ו ‪:‬‬ ‫בל בני בתים ; ד א ס ח כל בני בתים אל צפו התחנן נא בעדינו‬
‫ובלעם בן כעור היה בעת ההיא עם אנניאס כמלחמה ויהי כראותו‬ ‫אל אלהי א בו ת^ אולי יצילנו מכף אנגיאס וחילו כיאלהים גדול‬
‫כי גבר צפו על אנגיאס ויברח סשס ויבא כתימה ‪ :‬ויקבלהו צפו‬ ‫הוא והוא מציל א ת כל הבוטחים עליו ‪ :‬וישמע צפו אל דבריהם‬
‫ובני כ תי ם בכבוד גדול כי ידע צפו א ח חכמת בלעם ויתן צפו‬ ‫ויבקש צפו את יי ויאמר ‪ t‬יי אלהי א ב ר ה ם ויצחק אכותי היו ם‬
‫לבלעם מתנות רבות וי^טב אתו ‪ :‬ויהי ביטוב צפו מהמלחמה ויצו‬ ‫יודע כי א תה אלהים אמת וכל אלהי כל הגזים הבל המה ותוהו ‪:‬‬
‫ויפקוד את כל בני כ תי ם א׳טר הלכו ב מל ח מח והנה לא נפקד‬ ‫זכור נא היום אלי את בריתך את אברהם אבינו אשר ספרו לנו‬
‫מהם איש ‪ :‬וייטמח צפו על הדבר הזה ויוסף עוד ויחד׳ט את מלכותו‬ ‫אבותינו ; ועשה חסד עמי היום כעבור אברהם ויצחק אבינו והושעת‬
‫ויעש משתה לכל עבדיו ‪ :‬אך לא זכר צפו את יי ולא ידע כי יי עזר‬ ‫אותי ואת בני כתים מיד מלך אפריקה ה ב אי ם עלינו למלחמה ‪:‬‬
‫אותו במלחמתו ‪ :‬וכי הוא הציל אותו ועמו מיד מלך אפריקה ‪ :‬אך‬
‫וישמע יי בקול צפו וידרוש אליו בעבור אברהם ויצחק ויציל יי א ת‬
‫עודנו ילך בדרכי בני כתים ובני עשו הרעים לעבוד אלהים אחרים‬
‫צפו ואת בני בתים סיד אנגיאס ועמו ‪ :‬וילחם צפו ארת אנגיאס‬
‫כאשר למדוהו אחיו כני עשו על כן יאמרו מרשעים יצא רשע ‪:‬‬
‫מלך אפריקה ואת כל עמו ביום ההוא ויתן יי את כל אנשי אנניאס‬
‫וימלוך צפו על כל בני כתים לבסח ואת יי אשר הציל אותו ואת‬
‫ביד בני כתים ‪ :‬ותכבד המלחמה על אנגיאס ויך צפו את כל אנשי‬
‫כל עמו מלך אפריקה לא ידע ; ולא יספו עוד גדודי אפריקה לבוא‬
‫אנגיאס ולוקוש אחיו לפי חרב ‪ :‬ויפל מהם עד ערב היום ההוא‬
‫כתימה לשלול שלל כפעם בפעם כי ידעו את כל גבורת צפו אשר‬
‫הכה את כלם לפי חרב ‪ :‬ויירא אנגיאס מפני צפו בן אליפז ומפני‬ ‫כארבע מאות אלף איש ‪ :‬וירא אנגיאס כי מתו כל אנשיו וישלח‬
‫כני כתים כל הימים ; בעת ההיא בשוב צפו מהמלחמה וכראות‬ ‫ספר אל כל יושבי אפריקה לבוא אליו לעזרו במלחמה ‪ :‬ויכתוב‬
‫עפו כי גבר על כל אנשי אפריקה וימיתם לפי חרב ב מ ל ח מ ה ‪:‬‬ ‫בספר לאמר כל הנמצא באפריקה יבא אלי מבן עשר שנים ומעלה‬
‫ויתיעץ צפו עם כל בני כתים ללכת מצרימה להלחם א ת בני יעקב‬ ‫כלם יבואו אלי ‪ :‬והנה כאשר לא יבוא ומת ואת כל אשר לו ואת‬
‫ואת פרעה מלך מצרים ‪ :‬כי שמע צפו כי מתו כל גבורי מצרים‬ ‫כל ביתו יקח המלך ‪ :‬וייראו כל יתר יושבי אפריקה מדברי אנגיאס‬
‫וכי מ ח ו יוסף ואחיו בני יעקב וישארו כ ^ בני ה ם בני י שר א ^‬ ‫ויצאו מהעיר כשלש מאות אלף איש ונער מבן עשר שנים ומעלה‬
‫כמצרים ‪ :‬ויאמר צפו ללכת להלחם אתם ועם כל מצרים לנ קו ם‬ ‫ויבואו אל אנגיאס ‪ :‬ויהי מקץ עשרה ימים ויעחך־עוד אנגי‪^:‬ס‬
‫מהם את נקמת אחיו בני עשו אשר הכה יוסף ואחיו וכל מצרים‬ ‫מלחמה עם צפו ועם בני כתים ותהי מלחמה גדולה וחזקה מאד‬
‫בארץ כנען בע לו ת ם ‪ 4‬קבור א ח יעקב בחברון ‪ :‬ר ש ה ח צפו‬ ‫ביניהם וישלח צפו מהיל אנגיאס ולוקוש אחיו חללים רבים בארץ‬
‫מלאכים אל הדד בן בדד מלך אדום ואל כל אחיו כני עשו לאמר ‪:‬‬ ‫כאלפים איש ויפול גם סוסיפטר שר צבא אנגיאס במלחמה ההיא ‪:‬‬
‫הלא אמרתם כי לא תלחמו את מלך אפריקה כי בעל בריתכם‬ ‫ויהי כאשר מרת סוסיפטר ויפנו גדודי אפריקד־ז ויתנו עורף לנוס‬
‫הוא הנה אנכי נלחמתי בו והכתיו ואת כל עמו ‪ :‬ו ע ת ה ן>ןמור‬ ‫וינוסו ואנגיאס ולוקוש אחיו עמהם ‪ :‬וירדפו צפו ובני כתים אחריהם‬
‫אמרתי להלחם את מצרים ואת בני יעקב אשר שם ונקמתי מהם‬ ‫ויכו בהם עוד מכה רבה בדרך כמאתים איש ; וירדפו א ת אזדרובל‬
‫א ת אשר עשה יוסף ואחיו אבו תיה ם לנו בארץ כנען ב ע לות ם‬ ‫כן אנגיאס כי נס עם אביו ויכו מאנשיו כדרך עשרים איש וימלט‬
‫לקבור א ת אביהם בחברון ‪ :‬ועתה אם יש את נפשכם לבוא אלי‬ ‫אזדרובל מיד בני כ תי ם ולא הטיתודתו ‪ :‬ואנגיאס ולוקוש א חיו‬
‫לעזרני ללכת להלחם אתם ואת מצרים ונקמנו מהם נקמת אחינו ‪:‬‬ ‫ברחו עס יתר אנשיהם וימלטו ויבואו אפריקה בפחד וברעדה ג‬
‫וישמען‬ ‫ויירא‬
‫‪214‬‬
‫‪213‬‬
‫קז‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר שפות‬ ‫ו״עמעו בני ע׳מו אל דברי צפו ויתקבצו יחד בל בני ‪ w‬עם רב‬
‫ולא נתכנה דתיאש ססנה בלעם רעזכה ) ‪ n tt y vh‬או ת ת ‪ :‬כי‬ ‫מאד וילכו לעזר א ת צפו ואת בני בתים בסלחמה ‪ :‬ריעלח צפו‬
‫מיי רדתה זאת למען הפיל יי את צפו ואת זן ‪0‬ו ב ‪ y‬בני מ‪ 8‬דאל‬ ‫אל בל בני קרם ואל כל בני י^טמעאל כדברים האלה ‪ :‬ויתקבצו‬
‫א^שר בטחו כיי אלהי אבזתם במלחמתם ; ויערכו צפו והרד את‬ ‫וילכו כלם לעזרת צפו ובני ב תי ם למלחמה ע־־י מצרים ‪ :‬ויצאו‬
‫מערכתם למלחמה וילכו כל מצדים לבדם יחד לקראתם כשלש‬ ‫ויבואו כל המלכים האלה מלך אדום ובני קדם וכל בגי י׳עמעאל‬
‫מאות אלף איש ואין אחד מבני ישראל אתם ‪ :‬וילחמו כל מצרים‬ ‫וצפו מלך כתים ויערכו ארז כל צבאותיהם בחברון ‪ :‬ותהי ב ^‬
‫עם המלכים האלה נגד פתרוס ותחפנחס ותכבד רתמלחמה‬ ‫המחנה כבד מאד כמהלך שלשת ימים עם רב כחול אשר על שפת‬
‫מצרים ‪ :‬ויחזקו המלכים מהמצרים במלחמה ההיא ויפלו ממצרים‬ ‫הים אשר אין להם מספר ‪ :‬וירדו כל המלכים האלה וכל צבאותיהם‬
‫ביום ההוא כמאה ושמונים איש ומאנשי המלכים נפלו כשלשים‬
‫ויבאו על כל מצרים למלחמה ויחנו כי־ים יהד בבקעות פתרוס ‪:‬‬
‫אי ש ‪ :‬וינוסו כ ת אנשי מצרים ת פני המלכים וירדפו בני עשו‬
‫וכל מצרים שמעו א רז ש מע ם ויתקבצו גם ה ם כל אנשי ^^רץ‬
‫וישמעאל א ה מצרים ה לו ך והכות או ת ם עד המקום אשר שם‬
‫מצרים וכל הערים אשר כמצרים כשיש מאות אלף איש ‪ :‬וגם‬
‫מחנה בני ישראל ‪ :‬ויצעקו כל מצרים אל בני ישראל לאמר מהרו‬
‫אלינו ועזרונו והושעתם אותנו סיד עשו וישמעאל ובני כ תי ם ‪:‬‬ ‫מבני ישראל אשר היו בארץ גשן כימים ההם שלחו אנשי מצרים‬
‫וירוצו בני ישראל ממקום מעמדם כמאה וחמשים איש אל מחנות‬ ‫אליהם לבוא אתם ללכת להלחם יחד עם כל המלכים ‪ :‬ויתקבצו‬
‫המלכים האלה ויצעקו בני ישראל אל יי אלהיהם להציל אותם ‪:‬‬ ‫כל איש ישראל בערז ה הי א ויהיו כמארז וחמשים אי ש וילכו‬
‫וישמע יי איל ישראל ויתן יי את כל אנשי המלכים בידם ; וילחמו‬ ‫למלחמה לעזרת מצרים‪ :‬ויצאו איש ישראל ומצרים כשלש מאות‬
‫בני ישראל את המלכים האלה ויכו בני ישראל מאנשי המלכים‬ ‫אלף ומאה וחמשים איש וילכו לקראת המלכים ה ה ם למלחמה‬
‫מכה רבה כארבעת אלפים איש ‪ :‬ויתן יי מהומה גדולה במחנות‬ ‫ויתיצבו בלם מחוץ לארץ גושן נגד פתרוס ‪ :‬ומצרים לא האמינו‬
‫המלכים ויפול פחד בני ישראל עליהם ‪ :‬וינוסו כל צבאות המלכים‬ ‫בישראל ללכת עמהם במחניהם יחד למלחמה כי אמרו כל מצרים‬
‫ה^^לה לפני בני ישראל וירדפו אחריהם בני ישראל הרוך והכות‬ ‫פן יסגרונו כני ישראל כיד בני עשו ובני ישמעאל כי אחיהם הם ‪:‬‬
‫ער גכור ארץ כוש ‪ :‬ויהרגו מהם בני ישראל בדרך עור כאלפים‬ ‫ויאמרו כל מצרים אל בני ישראל התיצבו פה אתם יחד כמעמדכם‬
‫איש ומבני ישראל לא נפל אחר ‪ :‬וכראות מצרים כי נלהמו בני‬ ‫והלכנו כלנו אנחנו ונלחמנו בבני עשו וישמעאל ‪ :‬והיה אם יחזקו‬
‫ישראל עם המלכים במעט אנשים וכי היתה המלחמה חזקה מאד‬ ‫ממנו המלכים האלה ו ב א ת ם אתם כ לכ ם יחד עליהם ועזרתם‬
‫ביניהם ‪ :‬וייראו כל מצרים מאד לנפשותם מהמלחמה החז ק ת‬ ‫אותנו ויעשו בני ישראל כן ‪ :‬וצפו בן אליפז בן עשו מלך כ תי ם‬
‫ויברחו כל מצרים בהחבא איש איש ממערכת המלחמה ויתחבאו‬ ‫והדד כן בדד מלך אדום וכל מחניהם וכל בני קדם ובני ישמעאל‬
‫כדרך ויעזבו ארז ישראל להלח ם ‪ :‬ובני ישראל הכו את ^?נשי‬ ‫עס רב כחול חונים יחד בבקעת פתרוס נגד תחפנחס ‪ :‬ושם היה‬
‫המלכים ההם מכה רבה מאד וישבו מעליהם אחרי אשר הכריחו‬ ‫במחנה צפו בלעם בן כעור הארמי כי בא עם כני כתים למלחמה‬
‫אותם ער גבול ארץ כוש ‪ :‬וידעו כל־• ישראל את המעשה אשר‬
‫ובלעם היה איש נכבד מאד בעיני צפו ואנשיו ‪ :‬ויאמר צפו אד־־*‬
‫עשו להם אנשי סצרים אשר ברחו מעליהם מהמלחמה ויעזבום‬
‫בלעם קסום נא לנו בקסם ונדעה מי יגבר במלחמה הזאת האנחנו‬
‫להלחם ‪ :‬ויעשו נם הם כני ישראל כערמה והיה באשר שנו בני‬
‫או מצרים ‪ :‬ויקם בלעם וישב כחכמת הקסם ויתחכם לדעת ולא‬
‫ישראל מהמלחמה ומצאו מהמצרים כדרך ויהרגו אותם בדרך ;‬
‫ויהי‬ ‫נתכן אליו חקסם ותשחת המלאכה בידו ; ויוסף ל‪-‬יעשותה עוד‬
‫ולא‬
‫‪215‬‬
‫ספר שכות‬ ‫‪216‬‬ ‫קח‬ ‫ספר שמות‬
‫דהי בהרגם אותם ויאמרו אליהם בדכח ס האלה ‪ :‬מדוע ג א ח ט‬
‫מהמלחמה ‪ :‬מי בכם מכל מצרים ומכני ישראל ומכל יושבי הינדים‬
‫מעלינו וחעזבונו במתי מעט אנישים להלחם במלכים האלה איער‬
‫לכנות עמנו ולתת שכרו יום יום כמצורה דהמלך ו ה ל כ ת ט אתם‬
‫הם כעם רב להכות ארחנו ותמלטו א ת ם א ת נסשותיכם ‪ :‬ויש‬
‫ראשונה ועשיתם כערמה ו ה תק בצ ת ם ו ב א ת ם פי תו ם ורעססס‬
‫אשר ימצאו אותם בני ישראל בדרך וידברו אליהם בני ישראל־*‬
‫לבנות ‪ :‬והיה כאשר רתבנו רזעכירו ארה הקול כדבר הזה בכל‬
‫איש אל רעהו כדברים האלו־ז ‪ :‬הבו הכו בי ישמעאל♦ הוא ^י{ו‬
‫מצרים יו ם יו ם כמצות המלך ‪ :‬והיה כאשר יבואו אתכם מבני‬
‫אדומי או מבני כהים הוא ועס ת עליו והרגוהו והם ירעו כי מצרי‬
‫ישראל לבנות עמכם ונתתם להם שכרם יום יום ימים אחדים ; והיה‬
‫הוא ; ויעשו בני ישראל את הדברים האלה כערמה על מצרים‬
‫כאשר יבנו כלם עמכם יום יום בשכרם והברחתם את עצמכם‬
‫מעליהם יום יום אחד אחר בהחבא וקמתט והייתם עליהם לנוגשים‬ ‫על אשר עזבום במלחמה ויברחו מעליהם ‪ :‬ויהרגו כני ישראל‬
‫ולשוטרים ‪ :‬ועזבתם אותם אחרי כן לבנות כלתי שכר והיה א ם‬ ‫מאנשי מצרים כדרך כמעשה הזה כמאתים איש ‪ :‬ויראו כל אנשי‬
‫ימאנו והתחזקתם עליהם כלכם לבנות בחזקה ‪ :‬והיה א ם עשו‬ ‫מצרים א ה ה ר ע ה <זשר עשו ל ה ם בני י ש ר א ^ וייראו כ ^‬
‫תעשו הדבר הזה והיה טוב י^נו ד־יחזק ן ^ ת ארצנו ורע ל־*בני‬ ‫מצרים מבני ישראל מאד כי ראו את גבורתם הגדולה וכי לא נפל‬
‫ישראל ‪ :‬כי מיגיעת הבנין והמלאכה ימעטו בני ישראל כי תשביתו‬ ‫מהם איש ; וישובו כל בני ישראל בשמחה אל דרכם נושנה ויתר‬
‫או ת ם מעל נ שיה ם יום יו ם ‪ :‬וישמעו כל זקני ישראל את עצת‬ ‫מצרים שבו איש למקומו • ויהי אחרי כן ויתקבצו בל יועצי פרעה‬
‫המלך ותיטב העצה בעיניהם ובעיני עבדי פרעה ובעיני כל מצרים‬ ‫מלך מצרים וכל זקני מצרים ויבואו כלם לפגי המלך וישתחוו לו‬
‫ויעשו כדבר המלך ‪ :‬ויצאו כל עבדי פרעה מלפני המרך ויעבירו‬ ‫אפים ארצה וישבו לפניו ‪ :‬וידברו היועצים וכל זקני מצרים לפני‬
‫קול בכל מצרים ובתחפנחס ובגשן ובכל הערים אשר סביבות מצרים‬ ‫המלך לאמר ‪ :‬הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ואהה ידעת‬
‫לאמר ‪ :‬אתם ראיתם את א שר עשו לנו בני עשו וישמעאל אשר‬ ‫את כל הרעה אשר עשו לנו בדרך בשובנו מהמלחמה ‪ :‬וגם הנך‬
‫באו עלינו למלחמה ויאמרו להשמיד אותנו ‪ :‬ועתרה הנה צורה‬ ‫ראית את נכורתם החזקה כי גבורה להם מאבוחם ‪ :‬בי מתי מעט‬
‫המלך עלינו לחזק את הארץ לבנות את ערי פיתום ואת רעמסס‬ ‫אנשים עמרו לנגד עס רב כחול ויכום לפי חרב ומהם לא נ פ ^‬
‫ולחזקם מהמלחמה בבו א ם עלינו ; מי ב כ ם מכד־‘ מצרים ובני‬ ‫אחר ואף אם יהיו רבים כי אז ישמידו אותם כלם ‪ :‬עתה הברה‬
‫ישראל אשר יבוא לבנות אתנו ויותי לו שכרו יום יום מאת המלך‬ ‫מעט כלם‬ ‫לנו עצה מה לעשות להם עד אשר נאכדם ונשמידם‬
‫במצותו ‪ :‬ויהי כשמוע מצרים וכל בני ישראל את כל אשר דברו‬ ‫מעלינו פן ירבו עלינו בארץ‪ :‬כי אם ירבו בני ישראל בארץ והיו‬
‫עבדי פרעה ‪ :‬ויבואו מהמצריים וכל בני ישראל לבנות עם עבדי‬ ‫לנו לשטן והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא עלינו בגבורתו‬
‫פרעה את פיתום ואת רעמסס אך כל כני לוי לא באו עם ישראל‬ ‫החזקה עם שונאינו וילחמו בנו והשמידונו מן הארץ ועלו ממנה ‪:‬‬
‫אחיהם לבנור־ז • וכל עבדי פרעה ושריו באו במרמה בראשונה‬ ‫ויען המלך את זקני מצרים ויאמר אליהם זאת העצה היעוצה על‬
‫לבנות עם כל ישראל כשכירי יום ויתנו לישראל שכרם יום ויו ם‬ ‫ישראל וממנה לא נסור ‪ :‬הנה ארץ פיתום ורעמסס ערים בלתי‬
‫בראשונה ‪ :‬ויבנו עבדי פרעה עם כל ישראל ויעשו במלאכה ההיא‬ ‫חוזק מהמלחמה לנו ונלכה לבנות אותם ולחזקם ‪ :‬ועתה לכונס‬
‫עם ישראל חדש ימים ‪ :‬ויהי מקץ חדש ימים ויחלו כל עבדי פרעה‬ ‫אתם ושטו בערמה עליהם והעבירו קול כמצרים ובגשן כמצות‬
‫לברוח מעם ישראל כהחבא אחד אחד יום יו ם ‪ :‬וישראל עו ד ם‬ ‫המלך לאמר ‪ :‬לכם כל אנשי מצרים וגושן ופתרום וכל יושביהם‬
‫עושים כמלאכה בעת ההיא אך עודם לוקחים את שכרם יום יום‬ ‫דזמלך צורה עד־יינו לכנורת אר־ז פירתוס וארת רעמסס ולחזק ם‬
‫כעת‬ ‫מהמלחמה‬
‫‪217‬‬
‫קט‬ ‫ספר שפות‬
‫ספר שמות‬ ‫‪218‬‬
‫נ מ‪ S‬אכו‪ f‬נ עו‪ /‬ד?דןיא‬ ‫בעת החיא כי עור אג׳עים מהמצריים‬
‫חייהם בכל עבודה ‪ :‬ובבד־* עבודה אשר יעבירו מצרים את בני‬ ‫עס ישראל על כן נותנים המצרינם לישראל שני ם נימים החנם‬
‫ישראל יעברו מהם בפרך למען ענות א ת בגי ישראל‪ :‬אך כאשר‬ ‫בעבור יקחו גם הם המצרים אחיהם א ת שכר עבודתם ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫יענו אותם כן ירבו בני ישראל וכן יפרוצו ויקוצו מצרים מפני בני‬ ‫ימים וארבעה חדשים ברחו כל מצרים מ ע‪ S‬בני ישראל וישארו כני‬
‫ישראל ; בעת ההיא מת הדר כן בדד מלך אדום וימלוך תחתיו‬ ‫ישראל לבדם עושים כמלאכה ‪ :‬ויהי כאשר ברחו כל מצרים מעל‬
‫שמלה מסשרקה מארץ בני קדם ‪ :‬בשנת שלש עשרה שנה לפרעה‬ ‫בני ישראל וישובו והיו עליה ם לנוג שים ולשוטרים ‪ :‬ומהם אשר‬
‫מלך מצרים היא שנת מאה שנה וחמש עשרה שנה לרדת ישראל‬ ‫עמדו על בני ישראל לשרי טסים לקחת מהם את כל אשר נתנו‬
‫מצרימה מלך שמלה על אדום שמנה עשרה ש נ ה ‪ :‬ויהי במלכו‬
‫להם בשכר עבודתם ‪ :‬ויעשו המצרים לבני ישראל כמעשה הזה‬
‫ויוצא צבא ללכת להלחם את צפו בן אליפז ו א ה כני כתים על‬
‫יום יום למען ענות את ישראל בכל עבודתם ‪ j‬ויהיו כל בני ישר^‬
‫אשר נלחמו עם אנגיאס מלך אפריקה וישמידו את כל חילו ‪ :‬אך‬
‫לא נלחם אתו כי מנעו אותו כני עשו י^אמר כי א חי ה ם הוא ‪:‬‬
‫לבדם עושים בעבודה וימנעו כל מצרים מ ת ת שכר לבני ישראל‬
‫וישמע שמלה בקול בני עשו ויפן וישכ ע ם כל חילו ארץ א דו ם‬ ‫מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ויהי כאשר ימאן כל איש ישראל לעשות‬
‫ולא הלך להלחם את צפו בן אליפז ‪ :‬ופרעה מלך מצרים שמע‬ ‫במלאכה על אשר לא ניתן לו שכרו ‪ :‬ונגשו א ליו כל הנוג שים‬
‫הדבר הזה לאמר יעץ שמלה מלך א דו ם להלחם את בני כ תי ם‬ ‫עליהם וכל עבדי פרעה והכו אותו במכות נמרצות והשיבו אותו‬
‫ואחר יבוא להלחם את מצרים ‪ :‬ויהי כשמוע מצרים א ת הדבר‬ ‫בחזקה לעבוד עם אחיו ככה יעשו כל מצרים ^ ב ני י ש ר א ^ כל‬
‫הזה ויכבידו את העבודה על כני ישראל פן יעשו ל ה ם ישראיה‬ ‫הימים ‪ :‬וייראו כל כני ישראל מהמצרים מאד בדבר הזה וישובו‬
‫כאשר עשו להם במל חמ ת ם א ת בני עשו בימי ה ר ד ‪ :‬ויאמרו‬ ‫ויעבדו כל בני ישראל לבדם ב ל א שכר ‪ :‬ויבנו בני ישראל ארת‬
‫מצרים אל בגי ישראל מהרו ועבדו את עבודתכם וכלו את מעשיכם‬ ‫פי תו ם ואת רעמסס ויעשו א ה ה מ ל א כ ה כל בני ישראל‪ -‬מהם‬
‫וחזקתם את הארץ פן יבואו בני עשו אחיכם עלינו למלחמה כי‬ ‫לובנים לבנים ומהם בונים ‪ :‬ויבנו בני ישראל ויחזקו א ת כל ארץ‬
‫בעבורכם הם באים אלינו ‪ :‬ויעשו כני ישראל את עבודת כל אנשי‬ ‫מצרים וכל חומותיה ויעשו בני ישראל כמלאכה ההיא שנים וימים‬
‫מצרים יום יום ויענו מצרים את בני ישראל למען המעיט או ת ם‬ ‫רבים עד יום זכור יי אותם ויוציאם ממצרים ‪ :‬אך כל בני לוי לא‬
‫בארץ ‪ :‬אך כאשר ירבו כל מצרים בעבודה על בני ישראל כן ירבו‬ ‫היו עם ישראל אחיהם בעבודה ההיא מבראשונה עד יום צאתם‬
‫בני ישראל וכן יפרוצו ותמלא כל מצרים מבני ישראל ‪ :‬ויהי כשנת‬ ‫ממצרים ‪ :‬כי ידעו כל בני לוי כי במרמה דברו כל מצרים אל ישראל‬
‫מאה וחמש ועשרים שנה לררת ישראל מצרימה בראות כל מצרים‬ ‫את כל הדברים האלה על כן חדלו כל בני לוי מגשת אל העבודה‬
‫כי לא נהיתה עצתם בישראל אך ה ם ירבו ויפרוצו ותמלא ארץ‬
‫עם א חי ה ם ‪ :‬וגם כל מצרים ל א שסו פניהם אל בני לוי לעבוד‬
‫מצרים וארץ גושן מבני ישראל ‪ :‬וילכו כ ^ זקני מצרים וחכמיה‬
‫אחרי כן אחרי אשר לא היו עם אחיהם מבראשונה על כן עזיו‬
‫ויבואו לפני ה מ ^ ך וישתחוו לו וישבו ד־*פניו ‪ :‬ויאמרו כל זקני‬
‫מצרים וכל חכמיה אל המלך יחי המלך לעולם ‪ :‬יעוץ יעצת אותנו‬ ‫אותם כל מצרים ‪ :‬ותלך יר אנשי מצרים הלוך וקשה על בני ישראל‬
‫א ת העצה אשר יעצת על בני ישראל ונעש להם כדבר ה מ ל ך ‪:‬‬ ‫בעבודה ה הי א ויעבירו מצרים א ת בני ישראל בפרך ‪ :‬וימררו‬
‫והיה מדי הכביד עליהם את העבודה כן ירבו וכן יפרו בארץ והנה‬ ‫המצרים א ת חיי בני ישראל בעבורה קשה בחומר ובלבנים ו ג ם‬
‫כל הארץ מלאה מהם ; ועתה אדוני המלך עיני כל מצרים עליך‬ ‫בכל עבודה אשר תהיה למצרים כשדה ‪ :‬ויקראו בני ישראל א ת‬
‫לתת‬ ‫מלול מלך מצרים מרור מלך מצרים כי בימיו מררו המצרים את‬
‫חייהם‬ ‫כח ‪28‬‬
‫‪219‬‬
‫קי‬ ‫ספד ‪r\)w‬‬
‫ספר שמות‬ ‫‪220‬‬
‫לתת להם עצה בחכמתך באיטר יוכלו על י׳םראל לאבדם ולהמעיטם‬
‫נשי־ ישראל מילדות הן לנפשם כי חיות הנה ‪ :‬וישמע פרעה את‬ ‫מן הארץ ; ויען המלך אותם לאמר הבו א ת ם עצה בדבר הזד־ז‬
‫דבריהן ויאמן להם עי הדבר הזה ‪ :‬והמילדות יצאו מלפני פרעה‬ ‫ונדעה מה לעיטות להם ‪ :‬ויען סריס אהד מיועצי המלך ו‪-‬שסו איוב‬
‫וייטב האלהים להן וירב העם ויעצמו מאד ; איש היה בארץ מצרים‬ ‫מארם נחרים מארץ עוץ את המלך לאמר ‪ :‬אם ע י המי־^ך טוב‬
‫מזרע לוי ושמו עמרם בן קהת בן לוי בן ישראל ; וילך האיש ההוא‬ ‫ישמע נא את עצת עבדו ויאמר לו המלך דבר ‪ :‬וידבר איוב לפני‬
‫ויקה אשה את יוכבד בת לוי אחורה אביו והיא ברת מאה ושש‬ ‫המלך והשרים ולפני כל זקני מצרים לאמר ‪ :‬הנה עצרה המד־^ך‬
‫ועשרים שנים ויבא אליה ‪ :‬ותהר האשה ותלד בת ותקרא שמה‬
‫אשר יעץ בימים ההם בעבודת בני ישראל טובה היא מאד ולא‬
‫מרים כי בימים ההם מררו מצרים את חיי בני ישראל ‪ :‬ותהר עוד‬
‫תשביתו מעליהם המלאכה ההיא ער עולם ‪ :‬ואולם זאת העצז‪-‬ז‬
‫ותלד בן ותקרא שמו אהרן כי בימי הרותה החל פרעה לשפוך דמי‬
‫היעוצה עליה ם אשר הובלו ^ ה מעי ט ם בה א ם על המלך טוב‬
‫זכורי בני ישראל ‪ :‬בימים ההם מת צפו בן אליפז בן עשו מלך בתים‬
‫לעשותה ‪ :‬הנה אנחנו יריאים מהמלחמה זה ימים רבים ונ<ןמר‬
‫וימלוך יאניוש תחתיו ‪ :‬והימים אשר מלך צפו על כל בני בתיכם‬
‫המשים שנה וימת ויקבר בעיר נבנא בארץ בתים ‪ :‬וימלוך אחריו‬
‫בפרות ישראל כארץ יגרשו ^^ותנו מן הן<הרץ כאשר הקר^^נה‬
‫על כל בני בתים יאניוש מגבורי בני כתים וימלוך המשים שנה ‪ :‬ויהי‬ ‫מלחמה ‪ :‬אם על המלך טוב יצא דבר מלכות מלפניו ויכתב בדתי‬
‫אחרי מות צפו מלך בתים ויברח בלעם בן כעור מארץ כתים וילך‬ ‫מצרים ולא יעבור אשר כל זכר הילוד לעברים ישפך דמו ארצה ‪:‬‬
‫ויבוא מצרימה אל פרעה מלך מצרים ‪ :‬ויקבלהו פרעה בכבוד גדול‬ ‫והיה כעשותכם הדבר הזה כאשר ימותו כל זכר בבני ישראל וחדלה‬
‫כי שמע את חכמתו ויתן לו מת נורת וישימהו לו ליועץ ויגדלהו ;‬ ‫מעלינו רעת מלחמותיהם ‪ :‬יעשה פרעה ויקרא י ב ^ הטילדורת‬
‫וישב בלעם במצרים בכבוד עם כל שרי המלך וינשאו השרים את‬ ‫העבריות ויצוה אליהן על הדבר הזה לעשותו ; וייטב הדבר בעיני‬
‫בלעם כי התאוו כלם ללמוד את חכמתו ‪ :‬ויהי בשנת מאה ושלשום‬ ‫המלך וה שרים ויעש המלך כדבר ן^יוב ; וישלח פרעד־ן וילןר<^‬
‫שנה לרדות ישראל מצרימה ופרעה חולכם והוא יושב על כ ס א‬ ‫למילרות העבריות אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה ‪:‬‬
‫מלכותו וישא עיניו וירא והנה אי ש זקן עומד לנגדו וביר ד־זזקן‬ ‫ותבאן המילדות לפני המלך ותעמודנה לפניו ‪ :‬ויאמר המלך אליהן‬
‫מאזנים ממאזני הסוחרים ; ויקח האיש הזקן את המאזנים ויתלם‬ ‫בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמיתן אותו‬
‫לפני פרעה ‪ :‬ויקח הזקן את כל זקני מצרים וכל שריה וכל גדוליה‬ ‫ואם בת היא וחיה ‪ :‬והיה אם לא תעשו הדבר הזה ושרפתי אתכן‬
‫ויאסרם יחד ויתנם בכף המאזנים האחת ‪ :‬ויקח טלה חלב א ח ר‬ ‫ואת כל בתיכם באש ‪ :‬ותיראן המילדות את האלהים ולא שמעו‬
‫ויתנהו בכף המאזנים השנית ויכרע הטלה את כלם ‪ :‬ויתמה פרעה‬ ‫אל מלך מצרים ואל כל דבריו ‪ :‬והיה בלדת האשה העברית על‬
‫על החזון הנורא ההוא מדוע יכרע הטלה את כ ל ם וייקץ פרעה‬ ‫המילדת בן או בת ועשתה המילדת אר־ז כל צרכי הילד והחיה‬
‫והנה חלום ‪ :‬וישכם פרעה בבקר ויקרא לכל עבדיו ויספר פרעה‬ ‫אותו ככה יעשו המילדות כל הימים ‪ :‬ויוגד למלך את הדבר הזה‬
‫להם את החלום וייראו האנשים יראה גדולה ‪ :‬ויאמר המלך אל כל‬ ‫וישלח ויקרןי? לסילדות ויאמר ג>ןליהן מדוע עשירתן הדבר הזה‬
‫חכמיו פתרו נא אלי החלום הזה אשר חלמתי ואדענו ‪ :‬ויען כלעם‬ ‫ותחיין את הילדים ‪ :‬ותעננה המילרורת ותדברנדה שתיד־ןן לפני‬
‫בן בעור את המלך ויאמר אליו אין זה כי אם רעה גדולה אשר‬ ‫המלך לאמר ‪ :‬אל יאמר המלך כי כנשים המצריות העבריות כי‬
‫תצמח על מצרים באחרית הימים ‪ :‬כי הנה כן יולד לישראל אשר‬ ‫כל כנות ישראל חיות הנה בטרם הבא אליהן המילדר־ז וילדו ‪:‬‬
‫יחריב את‪ ,‬כל מערים והשחית אח כי יושביה והוציא א ח ישראל‬ ‫ואנחנו שפחותיך זה ימים רבים לא ילדה אשה עברית עלינו כי כל‬
‫ביד‬ ‫נשי‬
‫קיא י‪22‬‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר שמות‬ ‫‪222‬‬ ‫ביד חזקה ממצרים ‪ :‬ועתה אדוננו המלך הבו לכם עצה על הדבר‬
‫ופיטל ׳‪8‬ר לפשות נןונןא‪1‬סרור‪6‬ה^‪-‬נ‪1‬‬ ‫אכימ^ף מגרר ואחוזת‬ ‫הזה ואבדתם את תקות בני י׳ן‪6‬ראל ואת תוחלתם ט ר ם תצמח‬
‫צ ב או וקרו וי׳פחחוו לו ארצרה ‪ J‬דבק׳״י נייז״\‪ “ ,‬י נ״פ‪0‬״'‪%‬ה‪,‬א‬ ‫הרעה הזאת על כל מצרים ‪ :‬וי ^ מ ר המלך א ^ בלעם ומה לנו‬
‫ממנו תחנה להתפלל עליהם ויתפלל עליהם ברוך ה־ וחא• פתה דקאחר אלא‬ ‫לעשות לישראל הלא כזה וכזה יעצנו עליהם בתחלה ולא יכולנו‬
‫אל יי ויעתר לו יי ריפא אותם • ינם יעקב‬ ‫עליהם ‪ :‬ועתה הבה לנו עצה גם אתה עליהם במה נוכל אליהם ‪:‬‬
‫איש תם הוצל בתומו מיד עשו אחיו ומיד מאתה לכן חזרו אליו להיות‬ ‫ויען בלעם את המלךלאמר שלח נא וקרא אל שני יועציך ונראה‬
‫לבן הארסי אחי אמו הסבק שיםאת נפ׳פו= ״זלייפ^;״א^‪■M‬־י^ל‪!-‬‬ ‫מה עצתם על הדבר הזה ואחר ידבר עבדך ‪ :‬וישלח המלך ויקרא‬
‫וגם מיד כל מלכי כנען אשר באו כלם יחד ה׳ פמך ר״ל פכשו באנו לדסת‬
‫את שני יועציו את רעואל המדיני ואת איוב העוצי ויבואו וישבו‬
‫עליו ו׳;ל בנץ להשמירם ויצל אותם יי מיים א‪ ’.‬נ ע ת ^ ״ ם ”פפו?פל״ן‬
‫וישובו עליהם וימיתום כי מי אשר שלח ידו הית׳ אז הברכה בארצנו משא״ב‬
‫לפני המלך ‪ :‬ויאמר אליהם המלך הנה כלבם שמעתם את החלום‬
‫אשר חלמתי ופתרונו ‪ :‬ועתה עוצו נא עצה ודעו וראו מה לעשות‬
‫פאתה ’ ״‪ « X r o '°‬״ ‪r‬‬ ‫בהם ונקה ‪ :‬הלא פרעה ה קי מוג’ אני‬
‫גדל את יוסף בן יעקב על כל־־־" שרי ארץ לנו אבל לא אנחני כי אין אנחנו‬
‫לבני ישראל ובמה נוכל עליהם טרם אשר תצמח רעתם עלינו ‪ :‬ויען‬
‫מצרים בראורתו את חכמתו כי בחכ^ןרקן ברוכי השם ולכן תהי נת אלה‬ ‫רעואל המדיני את המלך ויאמר יחי המלך יחי המלך לעולם ‪ :‬אם‬
‫מלט את כל יושבי הארץ מן הרעב ‪ :‬ואחרי‬ ‫על המלך טוב יחדל לו מעל העברים ויעזוב אותם ואל ישלח ידו‬
‫כן צוה להוריד את יעקב ובניו מצרימה למען תמלט ארץ מצרים‬ ‫בהם ‪ :‬כי אלהיהם בחר בם מימי קדם ויקחם לחבל נחלתו מכל‬
‫וארץ גושן בחסדם מן הרעב ‪ :‬ועיתה אם טוב בעיניך חדל ?־‘ ך‬ ‫גויי הארץ ומכל מלכי האדמה ‪ :‬ומי אשר שלח ידו בהם ונקה ולא‬
‫מהשחית את בני ישראל ואם אין בלבך להושיבם מצרימה שלח‬ ‫עשה בו אל היה ט נקם ‪ :‬הל<> ידעת כי ברדרת אברהם אביהם‬
‫אותם מזה וילכו ארצה כנען ארץ מגורי אבותיהם ‪ :‬ויהי כשמוע‬ ‫מצרימה וירא פרעה מלך מצרים הקדמוני את שרה אשתו ויקחה‬
‫פרעה את דברי יתרו ויחר אפו מאד עליו ויקם מאת פני המלך‬ ‫לו לאשה ‪ :‬כי אמר אברהם אחותי היא כי ירא פן יהרגוהו אנשי‬
‫בבושת ויצא ממצרים ביום ההוא וי ^ ך אל ארצו מדינה ומטה‬ ‫מצרים על ן>?שתו ‪ :‬ויהי בקתת מלך מצרים ן>?ת שרה וינגעהו‬
‫יוסף לקח בידו ‪ :‬ויאמר המלך לאיוב העוצי מה תאמר אתה איוב‬
‫אלהיהם נגעים גדולים ואת ביתו עד <זשר השיב לאברהם א ת‬
‫ומה תהיה עצתך בעברים ‪ :‬ויאמר איוב אל המלך הלא כל יושבי‬
‫הארץ בידך כטוב בעיני המלך יעשה ; ויאמר המלך אל ב ל ע ם‬
‫שרה אשתו אז נרפאו ‪ :‬וגם לאכימלך הגררי מלך פלשתים הוכיח‬
‫מה תאמר אתה בלעם דבר א ת דבריך ונשמענו ‪ :‬ויאמר בל״עם‬ ‫אלהימו בעבור שרה אשת אברהם בעצור להם כל רחם למאדם‬
‫למלך כל אשר יעץ המלך על■ העברים ’ סלטי אתיפצפ‪-‬יל־ן־ילסלק״יאת‬
‫ועד בהמה ‪ :‬ויבן>‪ 6‬אלהימו אל אבימלך בחלום הלילה ויפחידהו‬
‫ממנה ולא יוכל המלך עליהם ככל עצה ‪ :‬כי שלם מב׳׳ת יתרו שרצה למלט‬ ‫למען ישיב לאברהם את שרה אשר לקח ‪ :‬ואחרי כן התוכחו כל‬
‫אם בלהבת אש תאסר להמעיטם לא היכל נפלפ”’מר^^פ״ת’ נ “ «‬ ‫אנשי גררה בעבור שרה ויתפלל אברהם עליהם אל אלהיו ויעתר‬
‫עליהם כה כי הלא אלהיהם מלט את אברהם להתגייר ונמלט מכל צרה ומיל‬ ‫לו וירפאם ‪ :‬וירא ן^בימלך את כל הרעה דחבאה עליו ועל עמו‬
‫אביהם מאור כ שרי ם ־ אם בחרב ר׳ א מי פאחנ^ו‪01‬פל^ל ‪ 1‬ץ‪/‬י‪0‬‬ ‫וישב לאברהם את שרה אשתו ויתן לו עמה מנות ומתנות רבות ;‬
‫להשמידם הלא יצחק אביהם נמלט ממנוח כי הנו בידך גס בן נאמר‬ ‫וגם אל יצחק כה עשה בגר ש ם ^?ותו מגרר ויפליא אלהיו עמו‬
‫יקיש’ ‪5‬לפ‪11‬מ זלא ‪\ W‬נן ‪W‬‬ ‫וינחן איל תחתיו ‪ :‬ואם כעבודת‬ ‫פליאות ויתיבשו כל מוצאי מימי גררה ועצי א״ה בזה מובן מש״הואבימלר‬
‫יגעק‬ ‫חאסר‬ ‫נ ^ ה ״ז ע ל ‪W‬‬ ‫ה י « ^ ליי‬ ‫ת ט כ ת ס ל א צמחו עד‬
‫לעשות‬ ‫אכימלך‬
‫‪224‬‬
‫‪223‬‬
‫קיב‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר שטות‬ ‫תאסר להמעיט אותם לא תוכל על זה ה^א וצעק כמה צעקות יוסמניות‬
‫ויעצמו מאד ‪ :‬ופרעה מצות א ת סריסיו יום יום ללכת גושנה לבקש‬ ‫ל^מ‪-‬דסי״ ’ ה ^ ־‪0‬״ה‬ ‫יעקכ אכיהם עבד א ת ל ק ככל ענוד ה‬
‫א ת ילדי בני ישראל ‪ :‬והיה בבקשם והיה במצאם א ת הילד ולקחו‬ ‫והצליח ‪ :‬ועתה אתני המלך שסע נ<ר‪ 5‬אר־; ונכרתשמו מןהעולם כיאת‬
‫אותו מחיק אמו בחזקה והשליכוהו היאורה ואת הבת יעזבוה‬ ‫בלעם בן בעו הרגו בחרב ‪:‬‬ ‫דברי האת העצה היעוצה‬
‫אמה ‪ :‬ככה יעשו המצרים אל ישראי^ כל הי מי ם ‪ :‬ויהי בערת‬ ‫עליהם בה וממנה לא תסור ‪ d x :‬על הסלך טוב יצור‪ .‬להשליך‬
‫ההיא ותהי רוח אלהים על מרים כת ע מ ר ם אחורה אהרן ותלך‬ ‫ילדיהן אשר יולירו מהיום ההוא והלאה אל המיטה כי בזה תובל‬
‫ותנבא בתוך הבית לאמר הנה כן נולד דנו מאבי ומאמי בפעם הזאת‬ ‫למחות את שסם כי לא נוצל אחד מהם ו מ אנו ת ס בדבר הזה ;‬
‫והוא יושיע את י״שראל מיד מצרים ‪ :‬ויהי כשמוע עמרם את דברי‬ ‫וישמע הטלך את דברי בלעם וייטב הדבר בעיני המלך והשרים‬
‫ביתו וילך ויקח את אשתו וישיביה אל ביתו אחרי אשר נירש אותה‬ ‫ויעש המלך ברבר בלעם ‪ :‬ויצו המלך ויעבירו קול ותנתן דת בכל‬
‫בעת אשר צו ה פרעה להשליך כל זכר לבית יעקב המימה ‪ :‬ויקח‬ ‫ארץ מצרים ל<^?טר כד־• זכר היולד ל־־יעברים מהיום הזה והלאה‬
‫עמרם את יוכבד אשתו בשנת שלש לגרשה ויבא אליה ותהר לו ‪:‬‬ ‫ישלך א ל המימה ‪ :‬וי ק ר א פרעד‪ .‬ן^ל כל עבדיו לאמר צאו נא‬
‫ויהי מקצה שבעה חדשים לעת הרותה ותלד כן וימלא כל הכית‬ ‫ובקשו בכל ארץ גושן אשר שם בני ישראל וראו כל הבן הילוד‬
‫אור גדול כאור השמש והירח בעת זרחם ‪ :‬ותרא האשה את הילד‬ ‫לעברים היאורה תשיתיכוהו וכל הברת תחיון ‪ :‬ויד‪.‬י כשמוע כני‬
‫כי טוב ונחמד הוא למראה ותצפנהו שלשה ירחים בחדר הפנימי ‪:‬‬ ‫ישראל את הדבר אשר צוד‪ .‬פרעה להשליך את זכוריהם היאורה‬
‫בימים ההם הערימו סוד כל־־ המצרים לאבד שם כל העברים ‪:‬‬ ‫ויפרדו מקצת העם מנשיהם ומקצתם דבקו בהנה ‪ :‬ויהי מ היו ם‬
‫ותלכנה נשי מצרים גושנה אשר שם בני ישראל ותשאנה גוריהן‬ ‫ה ה ו א והלאה בעת יתרת נשי ישראל אשר עו ד ם דבקו בהנה‬
‫ער כתפיהן ילדיהן אשר לא ידברו‪ :‬וכל^נשי בני ישראל בלרתן‬ ‫ותצאן השדה ללכת שמה ותלדן כשדה ותעזוכנה ילדיד‪.‬ן על פני‬
‫בי מי ם ההם ותצפון האשד• את בנה מפני מצרים לבלתי דערת‬ ‫השדה וישובו אל בתיהם ‪ :‬ויי אשר נשבע לאבותם להרכוחם שלח‬
‫מצרים את לדתנה לבלתי השחיתם מעל האדמה ‪ :‬ותבאנה נשי‬
‫להם מלאך ממשרתיו אשר בשמים לרחצו במים ולסוכו ולמושחו‬
‫מצרים גושנד• וילדיהן ער כתפיהן טרם ידברו ויהי בבוא המצרית‬
‫ולר‪,‬חתלו ולשום בידו שתי חלוקי אבנים מן האחת יונק חלב ומן‬
‫בית העברית וילדה מגמגם בלשונו ‪ :‬ויהי כמתגמגמו ויענהו הילד‬
‫השנית יונק דבש ‪ :‬וגם את שערות ראשו מגדל עד ארכובותיו‬
‫הצפון מתוך החדר ותלכנדה המצריורת ותאמרנה בית פרעדה ‪:‬‬
‫למען יתכסה ב ה ם ת ענגו ולדבקו בחמלו ע תיו ‪ :‬ויד‪.‬י ב ח מו ת‬
‫ופרעדה שולח ארה שוטריו לקחת ארת הילדים להמיתם ‪ :‬ככה‬
‫האלהים עליד‪.‬ם ובבקשו להרבותם עד־‘ פני האדמה ויצו לתבל‬
‫יעשו כל מצרים לעבריורת כל הי מי ם ‪ :‬ויהי בעת ההיא כמשלש‬
‫ארצו ותקכלם להשמר בתוכם עד עת גדולם ; ואחרי כן פתחה‬
‫חדשים לעת צפון יוכבד את בנה ויודע הדבר בית פרעה ‪ :‬ותמהר‬
‫הארץ פיה ותקיא או ת ם ויציצו מעיר כעשב הארץ וכתמסי יער‬
‫האשה טרם בוא השוטרים לקחת את כנה א״ה הצעיר וה הוא טעס אחר‬
‫וישובו איש אל משפחתו ואיש א ל אבותיו וידבקו בהם ‪ :‬ויהיו‬
‫ותקח לו תיבת גומא ותחמרה בחמר ובזט^‬
‫ותשם כה את הילר ותשם בסוף על שפת היאור ‪ :‬ותתצב מרים‬
‫ילדי בני ישראל בתכל הארץ כעשב השדה בחמלת יי עליה ם ;‬
‫^‪ 5‬חותו מרחוק לדעד־ז מד־ז יעשה לו ומה יהיה דבריה ‪ :‬וישלח‬ ‫ויראו כל מצרים את הדבר הזה ויצאו כל מצרים איש אל שדהו‬
‫האלהים בע ת ההיא שרב וחום בארץ מצרים ויבער בכשר האדם‬ ‫איש כצמד בקרו ובמחרשתו ויחרישו על גביו כמשרד הבל כעת‬
‫כאשר יבער השמש בתקופתו ויצר למצרים מאד‪ :‬וירדו כל מצרים‬ ‫הזרע‪ :‬ויהי כחרשם ולא יכלו להזיק את ילדי כני יעקב וירב העם‬
‫ויעצמו‬
‫לרחוץ‬
‫‪225‬‬ ‫קיג‬ ‫םפד^מות‬
‫ספרעמות‬ ‫‪226‬‬
‫לרחק על היאור מ פ ד חום השרב אער בעור ב^‪8‬רם ‪ :‬ותרד גם‬
‫^צ‪ 1‬מלה ‪ :‬וימלוך ע‪ 1‬אול ע ל ב י בני ע^‪15‬ו בארץ אדום ארבעים שנהז‬ ‫בתיד־*• נ ח פרעת לרחוץ על היאור מפני חום השרב וגערותידת‬
‫זפרעה מלך מצרים בראותו כי לא נחיתה עצתו א^ער יעץ בלעם‬ ‫הולכות על ‪ t‬היאור וגם כל נשי מצרים כהנה ‪ :‬ותשא בתיה בת‬
‫אל בני ישראל בימים הר־זם אך עור ה ם בני ישראל יפרו וירבו‬
‫פרעה את עיניה אל היאור וחרא א ת התכה על פני‪ .‬המים ותשלח‬
‫וישרצו בכל ארץ מצרים ‪ :‬ויצו פרעה בימים ההם ויעבירו קול בכל‬
‫א ת אמ תה ותקחה ; ותפתה ותראהו א ת הילד והנה נער בוכה‬
‫מצרים אל בגי ישראל לאמר איש א ^ יגרע מעבודתו דבר יו ם‬
‫ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה; ותאמרץ כל נשי מצרים‬
‫ביומו ‪ :‬והיה האיש אשר יגרע מעכורתו אשר יעבור יום יום אם‬
‫בחומר ואם בלבנים ונתן את בנו הקטן תחתיהם ‪ :‬ותחזק עכורת‬ ‫ההולכות על שפת היאור להניקהו ולא אבה ^ינ ק כי מארה יי‬
‫מצרים על בני ישראל בימים ההם והיה כל איש אשר תחסר לבנה‬ ‫דהיה הדבר הזה אל הילד בעבור השיגו ^הל שדי אמו ; ומרי ם‬
‫אחת מעכורתו כיום ביום ולקחו המצרים את נערו הקטן מ ע ם‬ ‫אחותו היתה בעת ההיא עם נשי מצרים על היאור ותרא את הדבר‬
‫אשתו בחזקה ושמו אותו בבנין תחת הלבנה אשר חסרה לאביו ‪:‬‬ ‫הזה ‪ :‬ותאמר אל בת פרעה האלך וקראתי לך אשה מינקת מן‬
‫ויעשו כל אנשי מצרים לכל בני ישראל כמעשה הזה יום יום כל‬ ‫העבריות ותניק לך ארה הילד ‪ :‬ותאמר לה בת פרעה לכי ותלך‬
‫הימים ימים רב^ם ‪ :‬אך כל שבט לוי לא היו עושים במלאכה כעת‬ ‫העלמה ותקרא את אם הילר ‪ :‬ותאמר בת פרעה אל יוכבד היליכי‬
‫ההיא עם ישראל אחיהם מבראשונה כי ירעו בני לוי את ערמת‬ ‫אה הילד הזה והניקהו לי ואני אתן את שכרך שתי כסף ליום ותקח‬
‫מצרים אשר הערימו בישראל כראשונה ‪ :‬ויהי בשנה השלישיות‬ ‫האשה את הילד ותניקהו ‪ :‬ויהי מקץ שנ תי ם ימים ויגדל־־‘ הילד‬
‫ללרתמשה ופרעה יושב לאכול ואלפרענית המלכה יושבת מימינו‬ ‫ותביאהו לבת פרעה ויהי לה לבן ותקרא שמו משה ותאמר כי מן‬
‫ובתיה יושבת אל שמאלו והנער משה יושב בחיקה ובלעם בן בעור‬ ‫המיםסשיתהו ועמרם אביו קרא שמו חבר כי אמר בעבורו חובר‬
‫ושני בניו וכל שרי המלוכה יושבים על השלחן לפני המלך ‪ :‬ויושט‬ ‫עם אשתו אשר גירש ‪ :‬ויוכבד אמו קראה שמו יקותיאל כי אמרה‬
‫הנער את ירו על ראש המלך ויקח את העטרה מעל ראש המלך‬ ‫כי קזיהיהו מאל שדי וישיבהו האלהים אלי ‪ :‬ומרים אחותו קראה לו‬
‫וישם אותה בראשו ויראו המלך והשרים את המעשה אשר עשה‬ ‫ירד לאמר כי היא ירדה אחריו אל היאור לרעת מה תהיה אחריתו ‪:‬‬
‫הנער ויבהל המלך והשרים על הרבר הזה ויתמהו האנשים איש‬ ‫ואהרן אחיו קרא שמו אבי זנוח לאמר זנח אבי את אמי וישיבה‬
‫אל רעהו ‪ :‬ויאמר המלך אל השרים אשר היו לפניו על השולחן מה‬ ‫א ליו בעבורו וקהת אבי עמ ר ם קרא שמו אבי גדור כי בעבורו‬
‫תרברו ומה תאמרו אתם השרים ברבר הזה ומה יהיה משפט הנער‬ ‫גדר האל הים את פרץ בית יעקב ולא יספו ?־‘השליך זכוריהם‬
‫העברי הזה על המעשה הזה ‪ :‬ויען בלעם בן בעור זתקוסם לפני‬ ‫המימה ; ומניקתו קראה לו אבי סובו לאמר בסוכו הוצפן שלשה‬
‫המלך והשרים ויאמר זכור נא ארוני המלך את החלום אשר חלמת‬
‫ירחים מפני בני חם*‪ .‬וכל ישראל קראו את שמו אחרי כן שמעיה‬
‫זה ימים רבים ואת אשר פתר לך עכדך ‪ :‬ועתה הלא זה העלם‬
‫בן נתנאל כי אמרו כי בימיו שמע האלהים את נאקתם ויצילם מיר‬
‫מילרי העברים אשר רוח אלהים בקרבם ‪ :‬ואל יחשוב ארוני המלך‬
‫דוחקיהם ‪ :‬ויהי משה בבית פרעה ויהי לבתיה בת פרעה לבן ויגדל‬
‫כי קטון הוא גם בלא רעת עשה את הרבר הזה ‪ :‬כי נער עברי הוא‬
‫וחכמה ותכונה אתו אף כעורו נער ומחכמה עשה זאת ויבחר לו‬ ‫משה בקרב כני המלך ‪ :‬ומלך אדום מת בימים ההם בשנת שמונה‬
‫א ת מלכות מצרים ‪ :‬כי כן משפט כל העברים לרמות את המלכים‬ ‫עשרה שנה למלכו ויקבר בהיכלו אשר בנה לו למלכותו בארץ‬
‫ואת גרוליהס לעשות את כל הרברים האלה כערמת למען הכשיל‬ ‫אדום ‪ :‬וישלחו בני עשו פתורה אשר על הנהר ויקחו משם בחור‬
‫את‬ ‫אחד יפה עינים וטוב רואי ושטו שאול וימליכוהו עליהם תחרת‬
‫שמלה‬ ‫כט‬
‫‪227‬‬
‫קיד‬ ‫ספר שפות‬
‫ספד שפות‬ ‫‪228‬‬ ‫את מלכי הארץ ואת אנ^מיהם ‪ :‬הלא ירעח מ כה עשת אברהם‬
‫אשר עשה ונהרגהו ‪ :‬ראם על הגחלת ישלח את י ח וידענו כי ‪vh‬‬ ‫אביהם א^זר תכחיש א ת חיל נמרוד סלך בכל ואת אבימלך מלך‬
‫בדעת עשה הדבר הזה ויחי ‪ :‬וייטב הדבר בעיני הסלך והשרים‬ ‫נרר ויר^! א ת א ‪ p‬בני חת ואת כל ממלכות כנען ‪ :‬וירד מצרימה‬
‫‪1‬יעש המרך כדבר מלאך יי ‪ :‬ויצו המלך ויביאו לפניו אבן השוהם‬ ‫ויאמר על שרה אשתו אחותי היא בעבור הכ^עיל את מצרים ואת‬
‫ואת הגחלת וישימו אותם לפני משה ‪ :‬רושיכו א ת הנער לפניהם‬ ‫מלכה ‪ :‬וגם יצחק בנו עשה כן בלכתו גררה ויגר שמה ויעצם כהו‬
‫ויבקש הילד לשלוח ידו ^ השוהם ויקח מלאך יי א ת ידו ויהן אותה‬ ‫מכל חיל אבימלך מלך פלשתים ‪ :‬וגם את מלכות פלשתים אמר‬
‫על הגחלת ותכבה הגחלת בידו ‪ :‬וישאה ויתנה בפיו רשרף קצת‬ ‫להכשיל באמרו על רבקה אשתו אחותי היא ‪ :‬וגם יעקב הלך בעקבה‬
‫שפתיו וקצת לשונו ויהי כבד פה וכבד לשון ‪ :‬ויראו המלך והשרים‬ ‫עם אחיו ויקה מידו א ת בכורתו ואת ברכתו ‪ :‬וילך פדנה ארם ^‬
‫א ת הדבר הזה וידעו כי לא מחכמה עשה משה ב שאת העטרה‬ ‫בית לבן אחי אמו ויקה בערמה מידו את בנותיו ואת כל מקנהו‬
‫מעל ראש המלך ‪ :‬ויחדלו המלך והשרים להמית א ת הילד ויהי‬ ‫ואת כל אשר לו ויברח וישב לו ארצה כנען אל אביו ‪ :‬וימכרו בניו‬
‫משה בבית פרעה הולך וגדל ויי עמו ‪ :‬ויהי בהיות הנער בבירת‬ ‫את יוסף אחיהם וירד מצרימה ויהי לעבד וינתן כביה הכלא שתים‬
‫המלך בגדי ארגמן לבושו ויגדל בקרב בני המלך ‪ :‬דהי כאשר גדל‬ ‫עשרה שנה ‪ :‬עד אשר חלם פרעה הקדמוני חלומות ויוציא אותו‬
‫□שה בבית המלך ותחשבהו בתיה כ ת פרעה לבן ויכבדוהו כל‬ ‫מבית הכלא ויגדלהו על כל שרי מצרים על שפתר לו חלומותיו ‪:‬‬
‫בית פרעה וייראו מפניו כל אנשי מצרים ; ויצא ויבא יום יום ארצה‬ ‫ויהי בהרעיב האלהים ארז כל הארץ וישלח ויבא אל אביו ואת‬
‫גושן אשר שם אחיו כל בני ישראל וירא אותם משה בקוצר רוח‬ ‫כל אחיו ואת כל בית אביו ויכלכלם בלא מחיר והון ויקנה א ת‬
‫ובעבודה קשה יום יום ‪ :‬וישאל אותם משה לאמר על מה העכורה‬ ‫מצרים ואת כל אנשיה לעבדים ‪ :‬ועתה א דו ני המלך הנה ג ם‬
‫הזאת לכם דבר יום ביומו ‪ :‬ויגידו לו א ח כל הקורות אותם ואת‬ ‫הנער הזה קם תחתיהם במצרים לעשות כמעשיהם ולהתל על כל‬
‫כל החוקים אשר שם עליהם פרעת לפני לדתו ‪ :‬ויגידו לו את כל‬
‫מלך ושד ושופט ‪ :‬אם על המלך טוב נשפכה נא א ת דמו ארצה‬
‫העצות אשר יעץ עליהם בלעם בן בעור ואשר יעץ עליו גם הוא‬
‫פן יגדל ויקה המלוכה מידך ותאבד תקורה מצרים אחרי מלכו ‪:‬‬
‫להמי ‪ n‬ו בשאתו עטררת המלך מ ע ^ ראשו ‪ :‬וישמע משה אר־ז‬
‫ויאמר המלך אל בלעם עוד נקרא לכל שופטי מצרים וכל חכמיה‬
‫הדברים האלה ויחר אף משה בבלעם ויבקש להמיתו ויארב ל־יו‬
‫יום יו ם ; ויהי מימיס ויוגד לבלעם לאמר הנה בן בחיה מבקש‬
‫ונדעה היש משפט מורת לנער הזרה כאשר דברת ואז נהרגהו ‪:‬‬
‫להרגך והגה הוא אורב לך יום יום ‪ :‬ויירא בלעם מפני משה ויקם‬ ‫וישלח פרעה ויקרא לכל חכמי מצרים ויבואו ^ פ גי המלך וי ב א‬
‫הוא ושני בניו אתו ויצאו ממצרים ויברחו וימלטו א ת נפשם וילכו‬ ‫מלאך יי בתוכם וידמה לאחד מחכמי מצרים ‪ :‬ויאמר המלך אל‬
‫להם אל ארץ כוש אל קיקנוס מלך כוש ‪ :‬ויהי בהיות משה בבית‬ ‫החכמים הלא שמעתם את אשר עשה הנער העברי אשר בבירת‬
‫המלך יוצא ובא בכית ויתנהו יי לחן כעיני פרעה וכעיני כל עבריו‬ ‫וכזה וכזה שפט בלעם על הדבר ‪ :‬ועתה שפטו נא גם אתם ורעו‬
‫ובעיני כל אנשי מצרים ויאהבו את משה מאד ‪ :‬ויהי היום וילך‬ ‫מה משפט הנער על המעשה אשר עשה ; ויען המלאך אשר נדמה‬
‫משה גשנה לראורת ן^ת אחיו וירא את כני ישראל ב ס כ לו ת ם‬ ‫לאחד מחכמי פרעה ויאמר לפני כד־‘ חכמי מצרים ולפני המלך‬
‫ובעבוהם הקשה וייצר למשה מאד עליהם ‪ :‬וישב משה מצרימה‬ ‫והשרים לאמר ‪ :‬אם על המלך טוב ישלח המלך ויביאו לפניו אבן‬
‫ויבא בית פרעה ויבא לפני המלך וישתחו משה לפני המלך ‪ :‬ויאמר‬ ‫שוהם וגחלי אש וישימו אותם לפני הילד ‪ :‬והיה אם ישלח הילד‬
‫משה אל פרעה כי אדוני שאלה א ח ת קטנה באתי לבקש מלפניך‬ ‫א ת ידו ולקח א ת השוהם וידענו כי מחכמה עשה הנער א ת כל‬
‫אל‬ ‫אשר‬
‫‪229‬‬
‫קטו‬ ‫'ספר ‪m w‬‬
‫ספד שמות‬ ‫‪230‬‬
‫אל נא תעיב א ת פגי ר ק ם ויאמר לו פרעו? דבר ‪ :‬ויאמר מ• ™‬
‫חלהרגני אתה אומר כאשר הרגת א ת המצרי ויירא משה ףאמר‬ ‫אל פרעה עתן נא לעבדץ־ כני יעראל א ער בגעץ •ום ■אחד לנוח‬
‫אכן גורע הרכר ; וישמע פרעה את הרבר הזה ויצו להרוג ארת‬ ‫בו מעכודתם ; ויען המלך א ת מעה דאמר הנד‪ .‬נעאתי פניך לדבר‬
‫משה וישלח ה א ר הי ם את מל^זכו וידמדה לפרעה כדמור־ז שר‬ ‫הזה לעעות את דבריך ‪ :‬רצו פרעה דעבירו קול כסצרים ובגע;‬
‫הטבחים ‪ :‬ויקה מלאך יי א ת החרב סיר שר הטבחים ויפר בה א ת‬ ‫לאסר ‪ :‬אליכם כל בני יעראל כה <«םר המלך עעו מ ל אנ ת כ ס‬
‫ראשו כי נהפך ד מו ת שר הטבחים לדמות משה ‪ :‬ויחזק מלאך יי‬
‫ועכורתכם ששח יפדם רום העכיעי תנוחו ולא תע כו ח מאומה ג‬
‫בימין משה ויוציאהו ממצרים ויניחהו מחוץ לגבול מצרים מהלך‬
‫ככה תעעו לכם כל הימים כאער צוה המק• ומעה בן בתיה ‪:‬‬
‫ארבעים יום ‪ :‬וישאר אך אהרן אחיו בארץ מצרים זיתנבא אל בגי‬
‫ויעמח מ ע ה על הדבר ה?ה אער נתן ל־*ו המר הצעיר ן׳׳ם ישמת משה‬
‫ישר^ לאמר ; כה אמר יי אלהי אבותיכם איש שקוצי עיניו השליכו‬
‫ובג לולי מצרים אל תטמאו ‪ :‬וימרו בית ישראל ולא אכו לשמוע‬ ‫”״ת ” ״ש״ן’ לו זמלז״א״י‬ ‫״®י<י ”*׳®י‬ ‫ה מ ל ך ‪ i r ^ '1‬כ ל‬
‫משה ‪ :‬כי מאת יי היה הרבר הזה אל בני שהל ממ‪:‬ו כן ישמח ויגיל בה׳‬
‫אל אהרן בעת ההיא ‪ :‬ויאמר יי להשמידם לולי כי זכר יי את בריתו‬
‫כי עבד נהמן נקרה להלהיו‬ ‫לזכור‬ ‫החל יי‬ ‫יימראל ‪ :‬כי‬
‫אשר כרת את אברהם את יצחק ואת יעקב ‪ :‬ותלך יד פרעה מלך‬ ‫ועיין כאבודרהם זיל ותרהה‬ ‫* *‪-‬י‪ -‬״י׳‬ ‫׳׳י׳‪-‬יי‬ ‫׳‪ -‬״י •‪/‬‬
‫מצרים בימים ההם הלוך וקשה עי בני ישר^ וילחצם וידחקם עד‬ ‫להועיעס למען אבותיהם ‪ :‬ויהי יי את מ ע ה כמה בין פירושו לפירושי ‪:‬‬
‫עת שלח יי את דברו ויפקדם ‪ :‬ויהי בימים ההם ותהי מלחמה גדולה‬ ‫ויהי עמעו בכל מצרים ‪ :‬ויהי מ ע ה גדול בעיני כל מצרים ובעיני‬
‫בין כני כוש ובין בני קדם וארם ויפשעו במלך כוש אשר היו תחת‬ ‫בני יעראל ודורע טוב אל עמו יעראל ודובר עליהם דברי עלום‬
‫ידו‪ :‬ויצא קיקנוס מלך כוש עם כל כני כוש עם רב כחול הרבה‬ ‫לפני המלך ‪ :‬רר‪.‬י בהיות מ ע ה בן עמרנה עערה שנד‪ .‬ויתאו א ת‬
‫מאד וילך להלחם בארם ובני קדם להשיבם תחת ידו ‪ :‬ויהי כצאת‬ ‫אביו ואת אמו לראות או ת ם וילך אליהם נרענד־ז ‪ :‬ויהי כא׳צר‬
‫קיקנוס ויעזוב כל עם הקוסם הוא ושני בניו בעיר לשמור את העיר‬ ‫הקריב מ ע ה אל גען רבא אל המקום אער עם בני יעראל עושים‬
‫ואת דלת הארץ ‪ :‬ויצא קיקנוס וילך אל ארם ובני קדם וילחם אתם‬ ‫בעבודה וירא בסכלותם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ‪:‬‬
‫ויך אותם ויפלו חללים כלם לפגי קיקנוס ועמו ‪ :‬וישב מ ה ם שבי‬ ‫ויד‪.‬י כראות האיש המוכה א ת משה וינס ‪i‬י^ליו לעזרה כי האיש‬
‫גדול ויכניעם תחת ידו כבראשונה ויחן על ארצם לקחת את המס‬ ‫משה נכבד מאד וגדול בבית פרעה ‪ :‬ויאמר אליו בי אדוני המצרי‬
‫מהם כמשפטו ‪ :‬ובלעם בן בעור כאשר עזבו מלך כוש לשמור את‬ ‫הזה כא אל ביתי לירד‪ .‬ויאסרני ואל אשתי בא לפגי ועתר‪ .‬מכקש‬
‫העיר ואת דלת העיר ויקם ויתיעץ את עם הארץ למרוד במלך‬ ‫את נפשי לקחתה ‪ :‬ויהי כשמוע משה א ת הדבר הרע הזה ויחר‬
‫קיקנוס לבלתי כוא העירה כאשר יבא ‪ :‬וישמעו אליו כל עם הארץ‬ ‫אפו מאד על־‘ המצרי ויפן כד־ז וכדת וי ר א כי אין איש ויך ארח‬
‫וישבעו לו וימליכו אותו עליהם ואת שני בני לשרי צבאות ‪ :‬ויקומו‬ ‫המצרי ויטמנהו בחול ויצל את העברי מיד מכהו ; וילך העברי אל‬
‫ויגבהו את חומות העיר משני הפאות ויבנו בנין עצום וחזק מאד ‪:‬‬ ‫ביתו ומשה עב אל דרכו וילך וישב בית המלך ‪ :‬ויהי כשוב האיש‬
‫ולכתף השלישי חפרו בארות רכות אין מספר בין העיר ובין הנהר‬ ‫הביתד‪ .‬ויאמר לגרש את אשתו כי לא נכון לבית יעקב לבוא איש‬
‫הסובב את כל ארץ כוש ויבקעו שם את מי הנהר ‪ :‬ולכתף הרביעי‬ ‫אל אע תו אחרי הוטמאה ‪ :‬ותלך האשד‪ .‬ותגר לאחיה ויבקע אחי‬
‫קכצו נחשים רבים בלחשיהם ובכשפיהם ויבצרו א ת העיר וישבו‬
‫האשה להורגו וינוס אל ביתו וימלט‪ :1‬ויהי כיום השני ויצא משה‬
‫בה ואין יוצא ואין בא לפניהם ‪ :‬וקיקנוס נלחם בארם ובני ק ד ם‬
‫אל אחיו וירא והנה עני אנשים נ צי ם ויאמר ?־־‘ רשע למה תכה‬
‫ויכניעם תח ת ירו כבראשונה ויתנו לו מס כמשפטם וילך וישב אל‬
‫ארצו‬
‫מי עמך ד־איע ער ועופם עד־יגר‬ ‫רעך* ויען או^ר וי א מ ר‬
‫הל ה תני‬
‫‪232‬‬
‫‪231‬‬ ‫קטז‬ ‫פפר^פמות‬
‫ספד^‪8‬מות‬ ‫ארצו ; ויהי בקרוב קיקנוס מלך כוש אל עירו וב^ שרי החיילים‬
‫שם קך היום ‪ mn‬ז־דהי ‪ nrm‬סות קיקנוס מלך בוש וייצר לא מדו‬ ‫א תו ‪ :‬וישאו עיניהם ויראו והנה חומות העיר נבנו ויגבהו מןיהד‬
‫וחייליו מאד מפני הסלחמה ‪ :‬ויאסדואישאל ר ע הו ה ם א ו עצה סה‬ ‫ויתמהו האנשים מזה ‪ :‬ויזגןרו איש אל רעהו כי ראו אשר בוששנו‬
‫לעשות לנו כעת הזה ־אשר ישכנו בסדבר ‪ p n‬מבתעזדדום ח שע‬ ‫במלחמה ויראו מאד אלינו ‪ :‬על כן עשו א ת הדבר הזה ויגביהו‬
‫שנ״ם ‪ :‬אם אמדנו נלחמה על זז ע ד ונפא ססנזהלריס וסתנז ואס‬ ‫את חומות העיר ויחזקום לבלתי בוא אליהם מלכי כנען למלחמה ‪:‬‬
‫ישבנו ‪ rm‬במצור ומתנו כי עתה ישמעו בל ס ל ד אדם וכני קדם‬ ‫ויגשו המלך והחיילים אל פתח העיר ויראו והנה כל שערי העיר‬
‫כי מת מלכנו ובאו עלינו פתאום למלחמה דלחמו בנו ולא י׳עאירו‬ ‫סגורות ויקראו השוערים לאמר פתחו לנו ונבוא העירה ‪ :‬וימאנו‬
‫ממנו שריד ‪ :‬ועתה לכו ונסליבה עאגו מלך משב במצוד עד אשר‬ ‫השוערים לפתוח אליהם במצות בלעם הקוסם מלבם ולא נתגום‬
‫תנתן העיר ב ‪T‬ינו^ ויבחרו בכל חיל קיקנוס ביום ההוא איש למלך‬
‫לבוא העירה ‪ :‬ויערכו אתם מל חמה נכח העיר השערה ויפלו מחיל‬
‫ולא מצאו לבחור למיך עייהס כמישה ‪ :‬וימהח דפיישיטו איש בנדיו‬
‫קיקנוס ביום ההוא שלשים ומאה איש ‪ :‬ויהי ב;ום השני ויוסיפו עוד‬
‫וישליכו אותם ארצה ויעשו ב מה גדולה ויושיבו עליה את משה ‪:‬‬
‫להלחם וילחמו מעבר הנהר ויבקשו לעכור ולא יבולו ויטבעו מהם‬
‫ויקומו ויתקעו בשופרות ויקראו לפניו ויאמרו יחי המלך יחי המלך ‪:‬‬
‫בתוך הבורות וימותו ‪ :‬ויצו המלך לחטוב עצים ולעעות רפסודות‬
‫וישבעו לו בי העם וכל השרים לתת לו את ™ניד• המלכה הכושית‬
‫לעכור כהן אליהם ויעשו כן י‪ .‬ויהי כבואם אל מקום הבורות ויהיו‬
‫אשת קיקנוס לאשה וימליכו את משה עריהם ביום ההוא ‪ :‬ויעבירו‬
‫כל אנשי כוש קול ביום ההוא לאסר איש איש לתת למשה מכל‬
‫המים מתגלגלים בריחים ויטבעו ביום ההוא מאתים איש על עשר‬
‫אשר ימצא בידו ‪ :‬ויפרשו השמלד• על הבמה וישליכו עליה איש‬ ‫רפסודות ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויבואו להלחם מפאת הנחשים ולא‬
‫איש נזם זהב אחד ואיש קשיטה אחת מכל הנמצא בידם ‪ :‬וג ם‬ ‫יכלו לגשת שמה ‪ :‬ויהרגו מהם הנחשים שנעים ומאה איש ויחדלו‬
‫מאבני השוהם והכתלח ואבני דר וסחרת השליכו כל בני כוש אל‬ ‫מהלחם על כוש ‪ :‬ויצורו על כוש ת שע שנים ואין יוצא ואין בא ;‬
‫משה על הבמה גם כסף גם זהב הרבה מאד ‪ :‬זיקת מ^שד• א ת כל‬ ‫בעת ההיא בהיות המלחמה והמצור על כוש ברח משה ממצרים‬
‫הכסף ואת הזהב זאת כל הכלים ואת הבדולח ואת השוהם אשר‬ ‫מלפני פרעה אשר בקש להמיתו על אשר הרג את המצרי ; ומשה‬
‫נתנו לו כל בני כוש וישם אותם באוצרותיו ‪ :‬וימלוך משה על כל‬ ‫בן שמונה עשרה שנה בברחו ממצרים מפני פרעה וינס וימלט אל‬
‫בני כוש כיום ההוא תחת קיקנוס מלך כוש ‪ :‬בשנת המשים וחמש‬ ‫מחנה קיקנוס הצרים בעת ההיא על כוש ‪ :‬ויהי משה במחנה קיקנוס‬
‫שנים לפרעה מלך מצרים היא שנת מאה ותמשים ושבע שנים לרדת‬ ‫מלך כוש תשע שנים כל ימי היו ת ם צרים עי־־‘ כוש ויהי משוה‬
‫ישראל מצרימה מלך משה על כוש ‪ :‬בן עשרים ושבע שנים משה‬ ‫הולך ובא עמהם ‪ :‬ויאהבו המלך והשרים וכל־י אנשי המרחמדז‬
‫במלכו על כוש וארבעים שנה סלך ‪ :‬ויתן יי את משה לחן ולחסד‬ ‫את משה כי רב ויקר הוא וקומתו כאריה אדיר ופניו כשמש וכה‬
‫בעיני בל כני כוש ויאהבו בני כוש אותו מאד ויהי מיטה טוב עם‬ ‫גבורתו כאריה חזק ויהי יועץ למלך ; ויהי מקץ ת שע שנים ויחלה‬
‫יי ועם אנשים ‪ :‬וידוי כיום השביעי למלכו ויתקבצו יתר כל בגי כוש‬ ‫קיקנוסאת חליו אשר ימות בו ויחזק חוליו עליו וימת כיום השביעי ‪:‬‬
‫ויועדו כלם ויבואו לפגי משה וישתחוו לו ארצה ‪ :‬ו ‪T‬ברו כל בני‬ ‫ויחנטו אותו עבדיו וישאוהו ויקברוהו נכח שער העיר הפונה ארץ‬
‫כר‪ 1:‬כלם יחד לפני המלך לאמר הבה לנו עצה ונראה מה לעשות‬ ‫מצרים ‪ :‬ויבנו עליו בנין נאה ועצום וגבוה מאד וישימו עליו מלמעלה‬
‫לעיר הזאת ‪ :‬כי היום תשע שנים ישבנו במצור בעד העיר ולא ראינו‬ ‫אכגים גדולות ‪ :‬ויפתחו סופרי קיקנוס על האבנים ה ה ם את כל‬
‫את בנינו ואת נשינו ‪ :‬רען המלך אותם לאמר אם‪.‬תשמעו בקולי‬ ‫גבורת קיקנוס מלכם ואת כל מלחמותיו אשר נלחם והנם כתובים‬
‫יכל‬ ‫שם‬
‫‪233‬‬
‫קין‬ ‫ספר עמות‬
‫ספד עמות‬ ‫‪234‬‬
‫לכל א׳‪8‬ר אצוה אתכם ‪ :‬ונתן יי א ח העזר בידינו ולכתר אותה ‪:‬‬
‫ביתו ואל אשתו ואל בניו ואל כל אשר לו ‪ :‬ובלעם הקוסם בראותו‬ ‫כי אם נלחמה א תם כמלחמה הרא׳צונה א׳מר נלחמנו טרם מוח‬
‫כי נלכרה העיר ויפתח השער וינוסו הוא ושני כניו ושמונה אחיו‬ ‫קיר‪,‬נוס ונפלו ממנו חללים רכים כראשונה ‪ :‬ועתה הנה לכם עצה‬
‫פרעה מלך מערים ‪ :‬הם המה החרטומיס‬ ‫וישובו מצרימה‬ ‫בדבר הזה א ם תשמעו כקולי ונתנו־! ד־‪.‬עיר כ ‪T‬ינו ‪ :‬ויענו כל‬
‫והמכשפים הכתובים כספר ד^ורה העומדים נגד משה בהביא יי‬ ‫החיילים א ת המלך לאמו־ כל אשר יצוה אדוני כן יעשו עכדיך ‪:‬‬
‫כל המכורח ‪ :‬וילכוד משה ארח העיר בחכמרתו‬ ‫על מערים‬ ‫דאמר אליהם משה עכרו וקראו קוד־ ככל המחנה אל כל העם‬
‫ויושיבוהו בני כוש עי־־י כסגיה המלוכה תחר־ז קיקנוס מלך כוש ‪:‬‬ ‫לאמר ‪ :‬כה אמר המלך לכו היערה והבאתם מבני החסירה איש‬
‫וישימו את כתר המלכות בראשו ויתנו ?־־‘ ו אה אדוניה המלכה‬ ‫אפרוחו בידו ‪ :‬וכל איש אשר יע בור א ת דבר המלך ולא יביא אפרוחו‬
‫הכושית אשת קיקנוס לאשה ‪ :‬ויירא משה א״ה בזה מובן מש״ה על אודות‬ ‫ומת וכל אשר לו יקח המלך ‪ :‬והיה בהביאכם אותם והיו אתכם‬
‫א ת ייאלהי אבותיו ולא בא אליה ילא פנה אשה‪/‬י ”ת'ק״‬ ‫למשמרת ונדלתם אותם עד גדלם ולמדתם אותם לטוש כדרך כני‬
‫‪ 5>1‬ליה ארח עיניו ‪ :‬כי זכר משה ארח אשר היתה משונה צסורה ביופיה‬
‫הנץ ‪ :‬וישמעו כל כני כוש א ת דברי משה ויקומו ויעכירו קול כמחנה‬
‫השביע אברהם את אליעזל ענ יי ל א מי י א ”־״'דנר•'״‬ ‫לאמו־ ‪ :‬אליכם כל בני כוש במצות המלך לכו לכם יחד היערות‬
‫תקח לבני ליצחק אשה מבנות כנען ‪ :‬וגם צריכין לכל זה כי השה כושית‬
‫וחפשתם לכם מבני החסידה איש אפרוחו בידו והבאתם לכם ‪ :‬וכל‬
‫א ת זה עשה יצחק כברוח יעקב מפני אחיו‬
‫איש אשר ימרה א ח דבר המלך ומת ולקח המלך א ת כל אשר לו !‬
‫אשר צוהו לאמר לא חקח אשה מבנות כנ ק השני סירושיסאמתועל כן כפל‬
‫ויעשו כל העם כדבר הזה וילכו להם היערה ויעלו על הברושים‬
‫ולא תתחתן בכל בני חם ‪ :‬כי יי אלהיני נהן‬
‫ויתפשו להם איש אפרווזו בידו כל בני החסידה ויביאו אותם כערב ‪:‬‬
‫א ת חם בן נח ואת בניו ואת כל זרעו לעבדים‬
‫לבני שם ולבני יפת ולזרעם אחריהם עד עולם ‪ :‬על כן לא הפנה‬ ‫וינדלום במצות המלך וילמרום לטוש כבני הנץ ככד־י אשר צוה‬
‫משה את לכו ואת עיניו אל אשת קיקנוס כל ימי מלכו על כוש ‪:‬‬ ‫המלך כן עשו כל בני כוש־‪ .‬ויהי כאשר גדלו בני החסידה ויצו המלך‬
‫’ויירא משה מפני יי אלהיו כל ימיו ויתהלך משה לפגי יי באמת ככל‬ ‫להרעיכם שלשת ימים ויעשו כל העם כן ‪ :‬ויהי ביום השלישי ויאמר‬
‫לבבו ובכל נפשו לא סר משה מן הדרך הטובה כל ימי חייו ל א‬ ‫להם המלך התחזקו והייתם לבני חיד־ ולבשו איש כלי מלחמתו‬
‫נטה מן הדרך אשר הלכו בה אברהם יצחק ויעקב ימין ושמאל ‪:‬‬ ‫וחנרו אי׳נז חרכו עליו ורככו איש סוסו ולקחתם לכם איש אפרוחו‬
‫ויתחזק משח במלכות בני כוש וינהג את בני כוש כמשפט בחכמתו‬ ‫בידו ‪ :‬ונקומה ונלחמה על העיר מן ה מ קו ם אשר שם הנ ח שי ם‬
‫ויצליח משה במלכותו ‪ :‬וישמעו ארם ובני קדם כעת ההיא כי מת‬ ‫ויעשו כל העם כדבר המלך ‪ :‬ויקחו איש אפרוחו כידו וילכו ויהי‬
‫קיקנוס מלך כוש ויפשעו ארם ובני קדם מתחרח יד כוש כי מי ם‬ ‫בהגיעם אל מר‪,‬ום הגחשים ויאמר אליהם המלך שלחו איש אפרוחו‬
‫ההם ‪ :‬ויקבוץ משה את כל בני כוש עם כבד מאד כשלשים אלף‬ ‫על הנחשים ‪ :‬וישאחו איש אפרוחו כדבר המלן־ וידוצו כני החסידה‬
‫איש ויצא להלחם א ת ארם ואת בני קדם ; וילכו בראשונה אל בני‬ ‫על הנחשים ויאכלום כלם וישביתו אותם מן המקום ההוא ‪ :‬ויראו‬
‫קדם וישמעו כל בני קדם את שמעם ויצאו לקראתם ויערכו אתם‬ ‫המלך והעם כי נשכתו כל הנחשים מן המקום ההוא ויריעו כל העם‬
‫מלחמה ‪ :‬ותחזק המלחמה על בגי קדם ויתן יי את כל בני ק ד ם‬ ‫הרועה גדולה ‪ :‬ויגשו וילחמו על העיר ויתפשוה וילכדוה ויבאו‬
‫ביד משה ויפלו מהם חללים כשלש מאות אי ש ‪ :‬דתנו כד״ בני‬ ‫העירה ‪ :‬וימותו ביום ההוא מעם העיר אלף ומאה איש כל יושבי‬
‫קדם עורף וינוסו וירדפו אחריהם משה וכני כוש ויכנעו אותם תחת‬ ‫העיד ומעם המצוד לא מ ת אחד ‪ :‬ויבואו כל כני כוש איש איש‬
‫ביתו‬ ‫ל ‪50‬‬
‫‪235‬‬
‫‪236‬‬
‫קיח‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר שמות‬ ‫ירם ויתנו להם מס כמשפטם ג דעכיר מ^עה וכל העם א^ר אתי‬
‫נ ת יפה מאד מ אד ושמה אושפיזיונה‪ :‬וירקסובל אנשי אפריקה‬ ‫משם אל ארץ ארם למלחמה ‪ :‬ויצאו אנשי ארם גם הם לקראתם‬
‫א ת צלמה ‪ Sy‬בגדי ה ם מרוב יופידז וטוב מראיה ‪ :‬ויראו«>ןנשי‬ ‫וילחמו‪ ,‬בם ויתנם יי ביד משה ויפלו חללים רבים מאנשי א ר ם ‪:‬‬
‫לטיאנוס את אושפיזיונה בת אזדרובל ויהללו אותה אל לטיאנום‬ ‫ויכגעו ארם נם הס לפני משה ולפני כוש ויתנו‪.‬סס גם הם כמשפטם ‪:‬‬
‫מלכם ; ויצו לטיאנום ויביאוה אליו ויקח לטיאנום א ת אושפיזיונה‬ ‫ויכנע משה את ארם וארח בני ק ד ם תחת יד בני כוש ויפן וישב‬
‫לאשה ויפן וישב אל דרכו בתימה ‪ :‬ויהי אחרי מות אזדרובל בן‬ ‫משה וכל העם אשר אתו ארץ כוש ‪ :‬ויתחזק משה במלכות בני‬
‫יושבי‬ ‫אנגיאס בשוב לטיאנוס מהמלחמה אל ארצו ‪ :‬ויקומו‬ ‫כוש ‪ :‬ויהי יי אתו וייראו מפניו כל בני כוש ‪ :‬ויהי מקץ שנים וימת‬
‫אפריקה ויקחו א רז אניבל כן אנגיאס אחי אזדרובל הקטן ממנו‬
‫שאול מלך אדום וימלוך תחתיו בעל חנן בן עכבור ; בשנת שש‬
‫וימליכו אוחו תחת אחיו י‪1‬ל כל ארץ אפריקה ‪ :‬ויהי במלכו ויתיי;ץ‬
‫עשרה שנה למלכות משה על כוש מלך בעל חנן בן עכבור בארץ‬
‫ללכת כתימה להלחם א ת בני כ תי ם לנקום א ת נקמת אזדרובל‬
‫אדום על בל בני אדום שישים ושמונה שנה ‪ :‬בימיו פשע מואב‬
‫אחיו וארז נ ק ™ יושבי אפ ר ק ה ויעש כן ‪ :‬וי׳;ש אניות הרבדה‬
‫מתחת יד אדום אשר היו תחת אדום מימי הדד בן בדר המכה‬
‫דכא בהם עם כל חילו וילך כתימה ‪ :‬וילחם אניבל א ה כני כתים‬
‫ויפלו כני בתים חללים לפני אניכל וחילו וינקום אניבל א ה נקמת‬
‫אותם ואת מדין ויכניע את מואב תחת יד אדום ‪ :‬ויהי כמלוך בעל‬
‫אחיו ‪ :‬רלחם אניבל עם כני בתים שמנה עשרה מ ל ח מו ח וישב‬ ‫חנן בן עבבור על בני אדום פשעו כל בני מואב מתחת יד אדום ‪:‬‬
‫אניבל בארץ כהים ויחן עליה ימים רבים ‪ :‬ויכה אניבלמבני כתים‬ ‫ואנגיאס מלך אפריקה מת בימים ההם וימלוך אזדרובל בנו תחתיו ;‬
‫מכה רבה מאד ויהרוג א ת גדוליהם ואת שריהם ומיתר העם הבה‬ ‫ובימים ההם מת יאניוש מלך בני כתים ויקברוהו בהיכלו אשר בנה‬
‫כשמונים אלף איש ‪ :‬ויהי מקץ ימים רבים ושנים ויפן וישב אניבל‬ ‫לו בבקעת כנפיא למושב וימלוך תחתיו לטיאנוס ; בשנת עשרים‬
‫«>ןל ארצו אפריקה וימלוך לבטח ב א פ רי ק ה תחת אחיו ‪ :‬בערת‬ ‫ושתים שנה למלכות משה על בני בוש מלך לטיאנוס על בל בגי‬
‫ההיא בשנת מאה ושמונים שנה לרדת ישראל מצ רי מ ה וי צ או‬ ‫כתים ארבעים וחמש שנים ‪ :‬ויבן לו גם הוא מ ג ד ^ גדול ו ע צו ם‬
‫אנשים נבורי חיל ממצרים שלשים אלף רגלי מכני י ש ר א ה ויהיו‬ ‫מאד ויכן כתוכו היכל נאה למושבו להתנהג במלכותו כמשפט ‪:‬‬
‫בלם משבט יוסף מכני אפרים בן יוסף ‪ :‬כי א מ רו כי ת ם ה ק ץ‬ ‫בשנת שלש למלכו העביר קול לכל חכמיו ויעשו לו אניות הרבה ‪:‬‬
‫אשר חק יי על בני ישראל מימי קדם אשר דבר א די א כ ר ה ם ‪:‬‬ ‫ויקכוץ לטיאנוס א רז כ^י חילו ויבאו באגיורת וילכו להלחם עם‬
‫ויתאזרו ה אנ שי ם האלה וישימו איש חרבו על ירכו ו אי ש כ ה י‬ ‫אזדרובל בן אנגיאס מלך אפריקה ‪ :‬ויבואו אפריקה ויערכו מלחמה‬
‫מלחמתו עליו ויבטחו בגבורתם ויצאו יחד ממצרים ביד חזקה ‪ :‬ולא‬ ‫עם אזדרובל ועם חיד־יו ‪ :‬ויחזק ד־״טיאנוס עד־* אזדרובל וילכוד‬
‫הוציאו א ת ם צדה לדרך רק כסף וזהב ונ ם לחם ל א כו ^ ביום‬ ‫לטיאנוס מאת אזדרובל את תעלת המיס אשר הביא אנגיאס אביו‬
‫ההוא לא הוציאו בידם ‪ :‬כי אמרו לקחת את מחייתם מפלשתים‬ ‫מאת בני כתים בקחתו א ת יאגיה בת עוצי לאשה ויהרוס לטיאנוס‬
‫כמחיר ואם לא ולקחו מאתם כחזקה ‪ :‬והאנשים ההם גכורי חיל‬ ‫א ת גשר התעלה ההיא ויכה ארז כ ^ חי ^ אזרלובל מכה רבה‬
‫מאד מאד אחד יררוף אלף ושנים יניסו רבבה ויבטחו בגבור תם‬ ‫מאד ‪ :‬ויתחזקו יתר גבורי אזדרובל וי מ ל א ל ב ם קנאה ויחפצו‬
‫וילכו יחד כאשר המה ‪ :‬וישימו פניהם ארץ גת וירדו וימצאו רועי‬ ‫במורח ויערכו עור מלחסדז ע ם ד־^טיאנוס מלך כ תי ם ‪ :‬ותחזק‬
‫ג ת רועים א ת מקנה ב^י גת ; ויאמרו אל הרועים תנו לנו מהצאן‬ ‫המלחמה על כל אנשי אפריקה ויפלו כלןם חללים לפגי לטיאנוס‬
‫במחיר לאכול כי רעכים אנחנו כי לא אכלגו לחם היום ‪ :‬ויאסרו‬ ‫זעמו ויפול גם אזדרובל המלך כמלחמה ההיא‪ 1‬ולאזדרונל המלך‬
‫הרועים‬ ‫כת‬
‫קיט‬ ‫ספר ^טמות‬
‫ספר שמות‬ ‫‪238‬‬
‫הרועים הצאננו הם אם מקננו כי נתן לכם אף במחיר ויג׳טו בגי‬
‫אשר מלך זה על בוש אלי לא קרב ואת אלהי בני כוש לא ע ב ד ‪i‬‬ ‫אפרים לקחתם בחזקה ‪ :‬ויצעקו רועי גת עליהם ותשמע צעקתם‬
‫ועתה שמעו נא בני כוש ו ל א ימלוך עליכ ם עוד זה אשר איננו‬ ‫למרחוק ויצאו כל בגי גת אליהם ‪ :‬ויראו בני גת את רעת בני אפרים‬
‫מבשרכם ; הנה מנכרוס בגי גדל והוא ימלוך עליכם ס טוב לכם‬
‫וישובו ויזעיקו את כל אנשי גת ויחגרו איש כלי מלחמתו ויצ^^ו‬
‫ל־־ עכור א ת בן אדוניכם מ ע מ ד אי ש נכרי עבד מלך מצרים ‪:‬‬
‫אל בני אפרים למלחמה ‪ :‬ויערכו אתם מלחמה בבקעת גת ותהי‬
‫וישמעו כל העם וכל השרים בני מ ש א ת כל הדברים אשר דברה‬
‫המלחמה חזקה ויכו אלה מאלה רבים ביום ההוא ‪ :‬ויהי ביום השני‬
‫אדוניה המלכד־; באזניהם ‪ :‬ויהי כל העם נכון עד הערב וישכימו‬
‫בבקר וימליכו עליה ם א ת סנכרוס בן קיקנוס מלך כוש ‪ :‬וייראו‬
‫וישלחו בני גת אל בל ערי פלשתים לבא אליהם לעזרה לאמר ‪ :‬עלו‬
‫כל כני כוש משלוח ידם במשה כי יי עם משה וכי זכרו בני כוש‬ ‫אלינו ועזרונו ונכה את בני אפרים אשר יצאו ממצרים לקחת א ת‬
‫א ת השבועה אשר נשבעו למשה על כן לא הרעו לו אך נרזנו‬ ‫מקננו ולהלחם אתנו חגם ‪ :‬ובני אפרים עיפה נפשם נרעב ובצמא‬
‫כל בני כוש מתנות רכות אל משה וישלחוהו מאתם בכבוד גדול ‪:‬‬ ‫כי לא אכלו לחם שלשה ימים ‪ :‬ויצאו מכל ערי פלשתים לעזרת‬
‫ויצא משה מארץ כוש וילך לדרכו ויחדל ממלוך על כוש ‪ :‬ומשה‬ ‫אנשי גת כ ארבעים אלף איש ; ויערכו האנשים האלה ארה בני‬
‫בן שבע שנים וששים שגה בצאתו מארץ כוש ‪ :‬כי מיי היה הדבר‬ ‫אפרים מלחמה ויתן יי א ת בני אפרים ביד פלשתים ‪ :‬ויכו את כל‬
‫כי בא הקץ א שד מימי קדם להוציא את ישראל מעוני בני חם ‪:‬‬ ‫כני אפרים כל אשר יצאו ממצרים לא השאירו שריד כי אם עשרה‬
‫וילך משה מדינה כי ירא לשוב מצרימדז מפני פרעה וילך וישב‬ ‫אנשים אשר ברחו ממערכת המלחמה ‪ :‬כי מ את יי היתה הרעה‬
‫על באר המים כמדין ; ותצאן שבע כנות רעואל המדיני לרעות‬ ‫הזאת אל בני אפרים כי מרו את פי יי לצאת ממצרים טרם ב א‬
‫צאן אביהן ; ותבאן אל הבאר ותדלנה מים להשקות צאן אביהן ‪:‬‬ ‫הקץ אשר חק יי על ישראל מימי קדם ; וג ם מפד־ישתים נפד־״ו‬
‫ויבואו רועי מדין ויגרשום ויקם משה ויושיען וישק ארה דהצאן ‪:‬‬ ‫הרבה כעשרים אלף איש וישאום אחיהם ויקברו אותם בעריהם ‪:‬‬
‫ותבאן אל רעואל אביהן ותגדן ‪7‬־״ו את אשר עשה להן משדה ‪:‬‬ ‫וישארו חללים בני אפרי ם נטושים בבקעת גת ימים רבים ושנים‬
‫ותאמרן איש מצרי ה ציל ט מיד הדועים וגם דלה דלה לנו וישק‬ ‫ולא נתנו לקכורה ותהי כ ^ הבקעה מ ^ א ה עצמורת אנ שי ם ‪:‬‬
‫א ת הצאן ‪ :‬ויאמר רעואל אל בנותיו ואיו ל־ימה זה עזבתן או ת‬ ‫והאנשים אשר נמלטו מהמלחמדה באו מצרימרה ויגידו אד־י בני‬
‫דהאיש ‪ :‬וישלח רעואל־־' ויקחהו ויביאהו עמו הביתה ויאכל עמו‬ ‫ישראל את כד־״ הקורות אותם ‪ :‬ויתאבל אפרים אביהם עלי ה ם‬
‫לחם ‪ :‬ויספר משה לרעואל ארה אשר ברח ממצ רים וארה אשר‬
‫ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו ‪ :‬ויבא אל אשתו ותלד בן ויקרא את‬
‫מלך ע ^ כו ש א רבעי ם שנדה ; ואחרי כן ^ ק חו הממלכה מידו‬
‫שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו ‪ :‬ומשה בן עמרם עודנו סלך בארץ‬
‫וישלחוהו לשלום ככבוד וכמתנות ‪ :‬ויהי כשמוע רעואל א ת דברי‬
‫משה ויאמר רעואל בלבו אתנה את זה אל בידה הכלא ואדצרה‬
‫כוש בימים ההם ויצליח במלכותו וינהג את כל מלכות בני כוש‬
‫בו א ת בגי כוש כי נוס נס הוא מפניהם ; ויקחהו ויתנהו אל בית‬ ‫במשפט כצדק ובתמים ‪ :‬ויאהבו כל בני כוש את משה כ ^ ימי‬
‫הסוהר ויהי משה בבית הסוהר עשר שנים ‪ :‬ויהי בהיות משה בבית‬ ‫מלכו עלי ה ם וייראו כל יושבי ארץ כוש מלפניו יראוה גדולות ‪:‬‬
‫הסוהר ותחמול עליו צפורה בת רעואל ותכלכלהו לחם ומים כל‬ ‫ויהי בשנת הארבעים למלוך משה על כוש ומשה יושב על כסא‬
‫הימים ; וכל בני ישדאל עודם בארץ מצ רים עוב^ם א ת מצרים‬ ‫המלוכה וארגיה המלכה לפניו וכיה' השרים יושבים סביבורהיו ‪:‬‬
‫ככל עבודה קשת‪ ,‬ויד מצדים הולך וקשה על בגי ישראל בימי ם‬ ‫ותאמר אדניה המלכה לפגי המלך והשרים מה הדבר הזה אשר‬
‫ההם‬ ‫עשיתם כל בני כוש זה ימים רכים ; הלא ידעתם כי ארבעים שנת‬
‫א׳ער‬
‫ספר שמת‬ ‫‪240‬‬
‫‪239‬‬
‫קכ‬ ‫ספר ‪mw‬‬
‫דוהם ‪ :‬בע ת ההיא הכה יי א ת פרעה מלך מצרי ם רנגע יי אותר‬
‫ועומק הארץ והשפלה מזה ‪ :‬וימהרו וירוצו הסוסים במקום ההוא‬
‫בנגע הצרעת סבף רגלו ועד קרקרו מפני עבודת פרך בני ישראל‬
‫וירחיקו זה ארת זה וירהיקו הסוסים את סוס המלך ‪ :‬ויפול סוס‬
‫היה הנגע הזה לפרעה מלך מצרים מאת יי בעת ההיא ‪ :‬כי שמע‬
‫המלך אל העומק והשפלה והמיך‪ a‬רוכב עליו ‪ :‬ויהי בנפלו וההפך‬
‫יי אל תפלת עמו בגי ישראל ותבא אליו צעקתם מפגי עבודתם‬
‫המרכבה עד‪-‬י פני המלך וישב הסוס עד‪ -‬המלך ויצעק המלך כי‬
‫הקשה ‪ :‬ובכל זאת לא שב אפו מהם ועוד יד פרעה נטויה על בני‬
‫נכאב בשרו מ<?ד • ויקרע בשר דזמלך עליו ותשברנה עצמותיו‬
‫ישראל ויקשה פרעה את ערפו ד־יפני יי ויכביד עולו על כל בני‬
‫ולא יכול לרכוב ‪ :‬כי מאת יי היה הדבר הזה אליו כי ש מע יי את‬
‫ישראל וימדד א ת חייה ם בכל עבוד ה קשה ‪ :‬ויהי כאשר ננ ע יי‬
‫צעקת עמו בני ישראל ואת ענים ‪ :‬וישאוהו עבדיו על שכמם מעט‬
‫א ת פרעה מלך מצרים וישאל את חכמיו ואת חרטומיו לרפאותו ‪:‬‬
‫זה ומעט זה וישיבו אותו מצרימה וישובו גם הפרשים אשר עמו‬
‫ויאמרו לו חכמיו וחרטומיו כי אם יותן מדם ילדים קטנים אל הנגע‬
‫סצרימה ‪ :‬וישכיבו את המלך במטתו וידע המלך כי בא קצו למות‬
‫ותב‪ >«5‬אפרענירת המלכד־? אשתו והכך לפני המלך ויבך המלך‬ ‫ההוא ונרפא לו ‪ :‬וישמע אליהם פרעה וישלח סריסיו גושנה אל‬
‫עמה בכי ג דו ^ ‪ :‬ויבאו כל־־‘ שריו ועבדיו ביום ההוא ויראו את‬ ‫בני ישראל לקחת ילדיהם הקטנים ‪ :‬וילכו סריסי פרעה ויקהו ילדי‬
‫המלך ברעה ההיא ויבכו עמו בכי גדול ‪ :‬ויועצו שרי המלך וכל‬ ‫בני ישראל מחיק אמותם בחזקה ויביאום אל פרעה יום יום ‪ :‬ילד‬
‫יועציו את המלך להמליך תחתיו בארץ א הז אשר יבחר מבניו ‪:‬‬ ‫ליום ילד ליום וישחטום הרופאים ויתנו אל הנגע ככה יעשו כל‬
‫ולמלך שלשה בנים ושתי בנות אשר ילדה לו אפרענית המלכה‬ ‫הימים ‪ :‬ויהי מספר הילדים אשר שחט פרעה שלש מאות ושבעים‬
‫אשתו מלבד בני הפילגשים אשר למלך ; ואלה ש מו ת ם הבכור‬ ‫־וחמשה ילדי ם ‪ :‬ולא שמע יי אל רופאי מלך מצרי ם ויהי הנגע‬
‫עתרי ומשנהו אדיקם והשלישי מוריון ‪ :‬ואחיותיהם שם הגדולד־ז‬ ‫הולך וחוק ורב מאד ‪ :‬ויהי פרעה בחולי הנגע ההוא עשר שנים‬
‫בתיה והק טנה עכוזית ‪ :‬ויהי עתרי בכור המלך איש שוטה ומבוהל‬ ‫ולב פרעה הולך וקשה על בגי י ש ר א ^ ‪ :‬ויהי מקץ עשר שני ם‬
‫ונמהר בכל דבריו ‪ :‬ואדיקם היה איש ערום וחכם מאד ויודע כל‬ ‫ויוסף יי לפרעה מלך מצרים שבר על שבר ומכה על מכה ‪ :‬ויכהו‬
‫הכ מת מצרים ‪ :‬ואולם רע בתואר מאד ועב בשר וקצר קומה מאד‬ ‫יי בשחין רע וחול־־'י הבטן ויהפך דהנגע ההוא לשחין רע ‪ :‬בעת‬
‫ויהי ארכו אמה וזרת ‪ :‬ויהי כראות המלך את א די ק ם בנו ערום‬ ‫ההיא באו שני סריסי פרעה מארץ גושן אשר שם בני ישראל־' ‪:‬‬
‫וחכם בכל דבר וישם המלך בלבו להמליכו תחתיו אחרי מותו ‪:‬‬ ‫ויבאו בירה פרעד‪ .-‬ויאמרו ל־'ו ראו ראינו ארה בני ישראל־* רפו‬
‫ויקה לו אשה את גרידה בת אבילט והוא בן עשר שני ם ותלד‬ ‫מעבודתם ויתעצלו במלאכה ‪ :‬ויהי כשמועפרעה את דברי סריסיו‬
‫לו ארבעה בנים ‪ :‬וילך הוא אחרי כןויקח שלש גשים והוליד שמונד‬ ‫ויחר אן^ פרעה על בני ישראל מאד כי נעצב מאד מכאב בשרו‬
‫בנים ושלש בנות ; ויחזק ד־זחולי ע ‪ 4‬המלך מ^^^ד ויבאש בשח‬ ‫ויען ויאמר אך עתה הנה כאשר ידעו בני ישראל כי חולה אנכי‬
‫כבשר החלל המושלך על פני השדה בעת הקיץ לחום השמש ‪:‬‬ ‫וישובו וילעגו עלינו ‪ :‬ועתה מהרו ואסרו לי המרכבה ואלכה לי‬
‫וירא המלך כי חזק עליו חליו מאד ויצו ויקחו לו את אדיקם בנו‬ ‫גושנה ואראה את לעג בני ישראל אשר הם מלעיבים ומלעינים‬
‫וימליכהו תחתיו בארץ ‪ :‬ויהי מקץ שלשת ימים וימת המלך כבשת‬ ‫עלי ; ויאסרו לו עבדיו המרכבה ויקחוהו וירכיבו אותו על הסוס‬
‫וכלימה ובחרפה ‪ :‬וישאוהו עבדיו ויקברוהו בקברי מלכי מצרים‬ ‫כי לא יכול לרכוב ‪ :‬ויקח עמו עשרים פרשים ועשרה רגלי וילך‬
‫בצוען מצרים ‪ :‬ו ל א חנטוהו כמשפט המלכים כי הבאיש בשרו‬ ‫אל כני ישראל גושנה ‪ :‬ויהי בלכתם עד קצה מצרים ויעבור סוס‬
‫מאד ו ל א יכלו ל ג ש ^ אליו ^ חנו ט אותו מפני הריח ויקברוהו‬ ‫המלך כ מ קו ם צר וגבוה במשעול הכר מי ם גדר מזה וגדר מזדה‬
‫בבהלה‬ ‫ועומק‬
‫‪241‬‬
‫קכא‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר ‪n)W‬‬ ‫‪^42‬‬ ‫בבהלה ; כי מאת יי היתה הרעה הזאת אליו כי שילם לו יי רעה‬
‫ישראל את בניהם בבנין וי׳עם האיע‪ 5‬את בנו בקיר ויתן עלץ חומר‬ ‫כרעתו אשר עשה לישראל בימיו ‪ :‬וימת בבהלה ובחרפה וימלוך‬
‫ועיניו בוכות עליו ודמעותיו יורדות על בגו ‪ :‬ויעשו כן נוגשי פרעה‬ ‫אדיקס בנו תחתיו ‪ :‬בן עשרים שגה אדיקם במלכו על־‘ מצרי ם‬
‫א ^ ילדי ישראל־י ימים רבים ואין חומל ואין מרחם אל ילדי בגי‬ ‫ארבע שנים מלך ‪ :‬בשנת מאתים ושש שנים לרדת ישראל מצרים‬
‫ישראל־‘ ‪ :‬ויהי מספד כל הילדים המומתים בבגין מאתים ושבעים‬
‫מלך אדיקם על מצרים ‪ :‬ולא האריך ימים על ממ לכתו על מצרים‬
‫ילדים ‪ :‬מהם אשר בנו עליהם תחת הלבנים אשר חסרו לאבותם‬
‫כאשר האריכו אבותיו במלכותם ‪ :‬כי מלול אביו ארבע ותשעים‬
‫ומהם אשר משכו אותם מתים מהבנין ‪ :‬ותחזק ותכבד העבודה‬
‫על בגי ישראל בימי אדיקם מעבודה אשר עבדו בימי אביו ‪ :‬ויאנחו‬ ‫שנה מלך במצרים אך חלה עשר שנים וימת כי הרשיע מאד לפני‬
‫בני ישראל־י יום יום מהעבודה הקשה אשר עליהם כי אמרו הנה‬ ‫יי ‪ :‬ויקראו כל מצרים את שם אדיקם פרעה כשם אבותיו כמשפטם‬
‫במות פרעה וקם בנו והקל־־* מ עיי נו העבודה ‪ :‬אך הם מחזקים‬ ‫לעשות במצרים ‪ :‬וכל חכמי פרעה קראו את שם אדיקם אכוז כי‬
‫עליהם את העבודה האחרונה מן הראשונה ויאנחו בני ישראל מזה‬ ‫היה קצר מאד כי אכוז יקראו לקצר בלשון מצרים ‪ :‬ואדיקם היה‬
‫ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה ‪ :‬וישמע אלהים את קול בני‬ ‫רע בתאר מאד ויהי בו אמה וזרת ותהי לו זקן גדולה ותגיע עד‬
‫ישר^ ואת נאקתם בימים ההם ויזכור אלהים להם את בריתו אשר‬ ‫קרסולי רגליו ‪ :‬וישב פרעה על כסא אביו למלך על מצרים וינהג‬
‫ברת את אברהם את יצחק ואת יעקכ ; וירא אלהים את סכלות בגי‬ ‫א ת מלכות מצרי ם בחכמתו ; ויהי במלכו וירשיע מאביו ו מ כ ^‬
‫ישראל ואת עבודתם הקשה עליהם כימים ההם ויאמר להצילם ‪:‬‬ ‫המלכים אשר היו לפניו ויכביד את עולו מאד על כני י ש ר א ^ ‪:‬‬
‫ומשה בן עמרם עודנו כלוא כבור בימים ההם כבית רעו^ המדיני‬ ‫וילך עם עבדיו גושנה אל בני ישראל‪ •-‬ויחזק עליהם העבודות ‪:‬‬
‫וצפורה בת רעואל מכלכלהו לחם בסתר יום יום ‪ :‬ויהי משח כלוא‬ ‫ויאמר אליהם כלו מעשיכם דבר יום ביומו ואל‪-‬י תרפינה ידיכ ם‬
‫בבית רעואל בכור עשר שנים ‪ :‬ויהי מקץ עשר שנים היא השנה‬ ‫מעבודתנו מהיום ו ה ^ א ה כאשר עשיתם בימי אבי ‪ :‬וישם ע ^‬
‫הראשונה למלוך פרעה על מצרים תחת אביו ‪ :‬ותאמר צפורה אל‬ ‫ישראל שוטרים מבני ישראל ועל השוטרים שם נוגשים מעכדיו ‪:‬‬
‫רעואל אביה האיש העברי אשר אסרת זה עשר שנים בבית הסוהר‬ ‫וישם‪.‬עליהם מתכונת הלבנים ליום לעשות כמספר ההוא יום יום‬
‫ואין דורש ואין מבקש אותו ‪ :‬ועתה אם טוב בעיניך אבי נשלחה‬ ‫ויפן וישב מצרימה ‪ :‬כעת ההיא צוו נוגשי פרעה את שוטרי בני‬
‫גא ונראה אם חי ואם מת הוא ואביה לא ידע כי היא כלכלהו ‪:‬‬
‫ישראל על פי פרעה לאמר ‪ :‬כה אמר פרעה עבדו את עכודתכם‬
‫ויען רעואל אביה ויאמר אליה הנהיה כדבר הזה להעצר הגבר‬
‫דבר יום ביומו וכלו מעשיכם ואת מתכונת הלבנים ליום תשמורו‬
‫בבית הכלא עשר שנים ולא יאכל ויחיה ‪ :‬ותען צפורה את אביה‬
‫לאמר הלא שמעת אדוני כי אלהי העברים גדול ונורא הוא ומפליא‬ ‫לא תגרעו דבר ‪ :‬והיה אשר תגרעו מ־יבניכם יום יום ושמתי א ת‬
‫להם בכל עת ‪ :‬הוא אשר הציל את אברהם מאור כשדים ואת יצחק‬ ‫ילדיכם ה ק טני ם תחתיחם ‪ :‬ויעשו כן נוגשי פרעה בי מי ם ה ה ם‬
‫מחרב אביו ואת יעקב ממלאך יי בהאבקו עמו במעבר יבוק ‪ :‬וגם‬ ‫כאשר צוה אליהם פרעה ‪ :‬והיה בכל־י עת אשר יחסר אל‪ -‬בני‬
‫עם האיש הזה רבות עשה ויצל אותו מיאור מצרים ומחרב פרעה‬ ‫ישראל ממתכונת הלבנים יום יום והלכו נוגשי פרעה אל נשי כני‬
‫ובני כוש וגס מן הרעב יכול להצילו ולהחיותו ‪ :‬וייטב הדבר בעיני‬ ‫ישראל‪ :‬ולקחו מספר הנגרע מהלבנים מילדי בני ישראל הקטנים‬
‫רעו^ויעש כדבר בתו וישלח אל הבור לראות מה נעשה במשה ‪:‬‬ ‫ולקחו אותם בחזקה מבין ברכי אמותם וישימו אותם תחת הלבנים‬
‫וירא והנה האיש משה חי בבור עומד על רגליו משבח ומתחנן ^‬ ‫בבנין ‪ :‬ואבותם ואמותם צועקים עליהם ובוכים בשמעם את קול‬
‫אלהי‬ ‫בכית ילדיהם בקיר הבנין*‪ .‬ויתחזקו הנוגשים על־‘ י שר א^ לתת‬
‫ישראל‬ ‫לא ‪51‬‬
‫ספר שמות‬ ‫‪244‬‬ ‫קכב‬ ‫ספר שמוח‬
‫^^להי אבותיו ‪ :‬ויצו רעואר ויוציאו את משה סן הכור ויגלהו לר‬
‫לעוזרם להלחם את הדר מלך אדום ‪ :‬וי׳עמע הדר א ת הדבר‬ ‫וישנה את כגדי כלאו ויאכל לחם ; ויהי אחרי כץ וירד משה אד־־י‬
‫עשו בני מואב ויירא מאד מפניהם וי ח ד ^ להלחם אתם ‪ :‬בימים‬
‫גנת רעואל אשר אחרי הכית ויתפלל שם אל יי אלהיו אשר עשה‬
‫ההם לקח משה בן עמרם במדין את צפורה בת דעואל־״ המדיני‬
‫אתו נפלאות רבות ‪ :‬ויהי בהתפללו ויבט נגדו והגה מטד־־ו ספיר‬
‫לאשה ‪ :‬ותלך צפורה בדרכי נשי בני יעקב י א חסרה דבר מצדקת‬
‫מוצב ארצה והוא נטוע כתוך הגנה ‪ :‬ויקרב אל המטה וירא והגה‬
‫שרה רבקה ‪?m‬־* ולאה ‪ :‬ותהר צפורה ותלד בן ויקדא א ה שמו‬
‫חקוק בו שם יהוה אל הי ם צבאורת כתוב ומפורש עי‪-‬י המטה ‪:‬‬
‫גרשום כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ‪ :‬רק לא מ י אה כשר ערלתו‬
‫ויקראהו וישלח את ידו ויתלש כהתלש עץ יער מסבכו ויהי למטה‬
‫בגזרת רעואל חותנו ‪ :‬ותהר עוד ותלד בן וימל א ח כשר ערלתו‬
‫בכפו ‪ :‬והמטה הזה הוא המטה הנברא בה כ^י מפעלות אלהינר‬
‫ויקרא את שמו אליעזר ‪ :‬כי אמר משה כי אלהי אבי בעזרי ויצילני‬
‫אחרי בראו שמים וארץ וכל צבאם ימים ונהרות וכל דגתם ‪ :‬ויהי‬
‫מחרב פרעה ‪ :‬ופרעה מלך מצרים החזיק העבודה מאד על בני‬
‫בהגרש אלהים את האדם מגן עדן ויקח ן‪^.‬ת המטה בידו ויצן>&‬
‫ישר^ בימים ההם ויוסף להכביד עולו על בני ישר^ ‪ :‬ויצו ויעבירו‬
‫ויעבוד את האדמה אשר ^ו ק ח משם ‪ :‬ויגע המטה עד נח וינתן‬
‫קול במצרים לאמר לא הוסיפון לתה תבן לעם ללבון הלבנים והם‬
‫א ^ שם ואד־* תולדותיו עד געתו אד־‘ יד אברהם העברי ‪ :‬ויהי‬
‫ילכו וקוששו להם תבן מאשר ימצאו ‪ :‬וגם א ת מתכונת הלבנים‬
‫אשד יעשו ליום יתנו לא יגדעו מהם דבד כי נדפים הם בעבודתם ‪:‬‬ ‫בתת אברהם א ת כל אשר לו ליצחק בנו נתן אליו גם א ת המטה‬
‫וישמעו בני ישראל את הדבד הזה ויתאבלו ויאנחו ויצעקו אל יי‬ ‫הזה ‪ :‬ויהי בברוח יעקב פדנה ארם ויקח אותה בידו ויהי בשובו‬
‫ממר נפשם ‪ :‬וישמע יי את צעקת כני ישראל־־‘ וירא אר־ז הלחץ‬ ‫אל אביו נטוש ל־*א נטשו ‪ :‬וגם ברדתו מצרימה ויקח אותו בידו‬
‫אשר מצרים לוחצים אותם ‪ :‬ויקנא יי על עמו ועל נחלתו ד שמע‬ ‫ויתנהו אדי‘ יוסף שכם אחד על אחיו כי בחזקה לקח אותו יעקב‬
‫א ת קולם ויאמר ל הו צי א ם מעוני מצרים ^ ת ת להם ארץ כנען‬ ‫מיד עשו אחיו ‪ :‬ויהי אחרי מות יוסף ויבאו שרי מצרימדה ב י ת‬
‫?־‘ אחוזה ‪ :‬ובימים ההם ומשה היה דועה את צאן דעואל המדיני‬ ‫יוסף ‪ :‬ויגע המטה אל יד רעואל המדיני ויהי בצאתו ממצרים ויקה‬
‫חותנו אחרי מדבד סין והמטה אשד לקח מאת חותנו בידו ‪ :‬ויהי‬ ‫אותו כידו ויטעהו בתוך גנתו ‪ :‬ויבחנו כד־‘ גבורי קינים ?־־‘ תלוש‬
‫היום ויברח ד־־ימשה גדי עזים מן הצאן וירדוף משה אחחו ויבא‬ ‫אותו בבקשם ד־יקחת את צפורה בתו ולא יבולו ‪ :‬וישאר המטה‬
‫עד הר ה א ל הי ם חורבה ‪ :‬ויהי בבואו חורבה וירא אליו יי ש ם‬ ‫ההוא נטועה בתוך גנת רעואל עד בוא אשר לו המשפט ויקההו ‪:‬‬
‫בסנה וירא את הסנה בוער באש רק האש ^ א שד־״טה ב כ ג ה‬ ‫ויהי כראות רעואל את ה מ ט ה ביד משה ויתמה על כבה ויתן את‬
‫לשורפו ‪ :‬ויהמה משה מן המראה הזה מדוע לא יבער הסנה ויגש‬ ‫צפורה בתו למשה לאשה ‪ :‬בעת ההיא מת בע^י חנן בן עכבור‬
‫לראות את הדבר הנורא הזה ‪ :‬ויקרא יי א ^י משה מתוך האש‬ ‫מלך אדום ויקבר בביתו בארץ א דו ם ‪ :‬ויהי אחרי מותו וישלחו‬
‫ויצוהו לרדת מצרימה אל פרעה מלך מצרים לשלח את כני ישראל‬ ‫בני עשו ארץ ארם ויקחו משם איש מעיר אשר בארם ושמו הדר‬
‫מעבודתו ; ויאמר יי אל משה לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים‬ ‫וימליכו אותו על יהם החת בעל חנן מלכם ‪ :‬וימלוך הרר על בני‬
‫המבקשים את נפשך ודברת אל פרעה לשלח את ישראל מארצו ‪:‬‬ ‫אדום ארבעים ושמ ונה שנח ‪ :‬ויהי במלכו ויועץ להלחם את בני‬
‫ויורהו יי לעשות אותות ומופטים במצרים לעיני פרעה ולעיני עבדיו‬ ‫מואב להשיבם תחת יד בני עשו כבראשונה ולא יכול ‪ :‬כי שמעו‬
‫למען יאמינו כי שלח אותו יי ‪ :‬וישמע משה ‪:‬־‘ כל אשר צוהו יי‬ ‫בני מואב את הדבר הזה ויקומו וימהרו וי מליכו ע^יה ש מ־־יך‬
‫וישב אל חותנו ויגד לו הדבר ויאמר ‪ i n‬יתתלך לשלום ‪ :‬ויקם‬ ‫מאחיהם ‪ :‬ויתקבצו אחרי כן כעם רב וישלחו אל כני מעון אחיהם‬
‫משה‬ ‫לעזרם‬
‫‪245‬‬
‫ספר שטות‬ ‫‪246‬‬ ‫קכג‬ ‫ספר^טמות‬
‫בדטה ^לכת מצחמה ויקח עסו א ת א׳עתו ואת בניו ‪ :‬ויהי בדרך‬
‫ויעבדוני ‪ :‬ויהי כשמוע פרעה את דבריה ם ויירא מאד מ&ניהם‬
‫ויאמר אליהם לכו היום ובאתם אלי ^ מ ח ר ויעשו כדבר המלך ‪:‬‬ ‫במלון וירד מלאך האלהים ויבקש ממנו תואנה ‪ :‬ויאמר להמיתו‬
‫ויהי בלכתם וישלח פרעה ויקרא ^ בלעם הקוסם ואל יוגוס וימברוס‬ ‫על דבר בנו בכורו אשר לא מ ^ אותו ויעבור על הברירה אשר‬
‫בניו ואל כל המכשפים והחרטומים והיועצים אשר למלך ויבואו‬ ‫כרת יי א ת אברהם ‪ :‬כי שמע משה אד־ דברי חותנו אשר דבר‬
‫כלם וישבו לפני המלך ‪ :‬ויספר להם המלך את כל הדברים אשר‬ ‫אליו לבלתי מו ל א ת בנו בכורו על כן לא מל אותו ‪ :‬והרא צפורה‬
‫דברו אליו מ ש ה ואהרן אחיו ‪ :‬ויאמרו החרטומים אל המלך ואיך‬ ‫את מלאך יי מבקש תואנה ממשה ותדע כי בעבור אשר לא מל‬
‫באו אליך האג שים מפני הכפירים האסורים בשער ‪ :‬ויאמר המלך‬ ‫א ת גרשום בנה היה הרבר הזה ר*ילר ; ותמהר צפורדה ותקה‬
‫כי הניפו מטיהם ע?־‘ הכפירים ויתירום ויבואו אלי וגם הכפירים‬ ‫מחדודי הצורים אשר שמה ותמל את בנה ותמלט את אישה ואת‬
‫שמחו לקראת ם כשמוח הכלב לקראת אדוניו ‪ :‬ויען בלעם בן כעור‬ ‫בנה מ ה מ ל א ך האלהים ‪ :‬ואהרן בן עמרם אחי משה היה במצרים‬
‫הקוסם את המלך לאמר אין אלה כי אם מכשפים כמונו ‪ :‬ועתה‬ ‫הולך על־‘ שפת היאור ביום ההוא ‪ :‬וירא אליו יי במקום ה ה ו א‬
‫שלח נא בעדם ויבואו ונבחנה אותם ויעש המלך כן ‪ :‬ויהי בבקר‬ ‫ויאמר אליו ^ ך נא ^ ק ר א ת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר‬
‫וישלח פרעה אל משה ואל־* אהרן לבוא לפגי המלך ‪ :‬ויקהו את‬ ‫האלהים וישק לו ‪ :‬וישא אהרן את עיניו וירא את צפורה אשרה‬
‫מטה האלהים ויבואו אל המלך וידברו לו לאמר ‪ :‬כה אמר יי אלהי‬ ‫משה וילדיה ויאמר אל משה מי אלה לך ‪ :‬ויאמר לו משה אשתי‬
‫העבדים שלח את עמי ויעבדוני ‪ :‬ויאמר אליהם המלך ומי יאמין‬ ‫ובני הם אשר נתן לי אלהים במדין וירע לאהרן הדבר על אודות‬
‫לכם כי שלוחי אלהים אתם ועל פיו באתם אלי ; עתה תנו לכם‬ ‫האשה וילדיה ; ויאמר אהרן אל־‘ משדה לשלח את האשה ואת‬
‫מופת ואות בדבר הזה ואז יאמנו דבריכם אשר תדברו ‪ :‬וימהר‬ ‫ילדיה ללכת בית אביה וישמע משה א ל דברי אהרן ויעש כן ‪:‬‬
‫אהדן וישלך את המטה מידו לפני פרעה ולפני עבדיו ותשב המטה‬ ‫ותשב צפורה וכניה וילכו בית רעואל וישבו שם עד עת פקד יי‬
‫לתנין ‪ :‬ויראו החרטומים את הדבר הזה ויעשו גם הם החרטומים‬ ‫א ת עמו ויוציאם ממצרים מיד פרעה ; ומשה ואהרן באו מצרימה‬
‫כן וישליכו איש מטהו ארצה ויהיו לתנינים ‪ :‬וישא תנין מטה אהרן‬ ‫אל עדת בני ישראל וידברו אליהם א ת כל דברי יי וישמח העם‬
‫את ראשו ויפתח את פיו ד־יבלוע אות תניני מטות המכשפים ‪:‬‬ ‫שמחה גדולה מאד ; וישכימו משה ואהרן ממחרת וילכו עד בית‬
‫ויען בלעם הקוסם ויאמד מימי קדם היה הדבר הזה אשר י ב ^ ע‬ ‫פרעה ומטה האלהים לקחו בירם ‪ :‬ויהי בבואם אל שער המלך‬
‫הנין ארז רעהו ואשר יבד־־יעו דני הים איש א ת רעדהו ‪ :‬ועתה‬
‫ושני כפירי אריות סגורים שם בכבלי ברזל ואין איש יוצא ו ב א‬
‫השיבהו נא רימטה כבראשונה ונשיכה גם אנחנו א ת מטותינו‬
‫מפניהם לבד מאשר יצוה המלך לבוא ויבואו א ת ם המלחשיכם‬
‫כבראשונה ; והיה א ם כ ^ ע מטך ארז מטותינו וידענו כי רוח‬
‫ויסירו הכפירים בלחשיהם ויביאוהו למלך ‪ :‬וימהר משה וינף א ת‬
‫אלהים בך ואם אין הנה חרש אתה כמונו ‪ :‬וימהר אהרן וישלח‬
‫ידו ויחזק בזנב התנין ויהי למטה בכפו ‪ :‬ויעשו גם הם החרטומים‬ ‫המטה על הכפירים ויתירם ויבואו משה ואהרן בית השלך ; וגם‬
‫כן במטותס ויחזיקו איש כזנב תנינו ויהיו ^ מ טו ת ככראשונד־־ו ‪:‬‬ ‫הכפירים באו אתם בשמחה וירדפו אחריהם וישמחו כאשר ישמח‬
‫ויהי בשובם למטות ויבלע מטה אהרן את מטותם ‪ :‬ויהי כראות‬ ‫הכלב אל אדוניו כבואו מן השדה ‪ :‬ויהי כראות פרעה את הדבר‬
‫המד־יך את הדבר הזה ויצו ד״הביא ארז ספר הזכרונורת א ש ר‬ ‫הזה וי ת מ ה על ככה ויבהל מאד מפני השמועה כי היה ת א ר ם‬
‫ד״מלכי מצרים ויביאו ספר הזכרונות דברי הימים אשר ?‪*-‬מלכי‬ ‫כתואר בני האלהים ‪ :‬ויאמר פרעה אל משה ואל אהרן מה תחפצו‬
‫מצרים‬ ‫ויענוהו לאמר יי אלהי העברים שלחנו אליך לאמר שלח את עמי‬
‫ויעבדוני‬
‫‪247‬‬
‫‪248‬‬
‫ק כד‬ ‫ספר שמות‬
‫פרשת כא‬ ‫מצרים אשר כל אלילי מצרים כתובים בו ויקראו לפני הטלך ‪ :‬ויהי‬
‫כהקרא ספר אלילי מצרים לפני פרעה כי אמר למצוא בו שם יי‬
‫ף ה י מקץ שנתים ימים ויוסף יי שלח את מ^עה אל פרעה להוציא‬ ‫מה הוא ולא מצא ‪ :‬ויאמר פרעה אל משה ואל אהרן הנה ל א‬
‫את בני ישראל לשלחם מארץ מצרים ‪ :‬וילך משה ויבא בית‬ ‫מצאתי את שם אלהיכם כתוב בספר הזה ואת שמו לא ידעתי ‪:‬‬
‫פרעה וידבר אליו את דברי יי אשר שלחו ולא אבה פרעה לשמוע‬ ‫ויענו יועצי פרעה וחכמיו את ה מ ^ ך ד־^אמר ‪ :‬שמענו כי א ^ הי‬
‫בקול יי ויעורר האלהים את גבורתו במצרים על פרעה ועל עבדיו‬ ‫העברים בן חכמים הוא בן מלכי קדם ‪ :‬ויפן פרעה אל משה ואל‬
‫דיך אלהים את פרעה ואת עמו במכות רעות וגדולות עד מאד ‪:‬‬ ‫אהרן ויאמר אליהם לא ידעתי את יי אשר אמרתם וגם את עמו‬
‫דשלח יי ביד אהרן ויהפוך ארת כל מימי מצרים לדם ואת כל־־י‬
‫לא אשלח ‪ :‬ויענו ויאמרו אל המלך יי אלהי האלהים שמו ויקרא‬
‫יאוריהם ואת נהרותם ; והיה בבוא המצרי לשתות ולשאוב מי ם‬
‫עלינו שמו מימי אבותינו וישלחנו לאמר לכו אל פרעה ואמרתם‬
‫והביט אל כדו והנה כל המים נהפכו לדם ‪ :‬ובבואו לשתות בכוסו‬
‫אליו שלח עמי ויעבדוני ‪ :‬ועתה שלח נא ן>?ותנו ונלכה נא דרך‬
‫והיה המים אשר בכוס לדם ‪ :‬וגם בלוש האשה א ת קמחה ובבשלה‬
‫שלשת ימים במדבר ונזבחה לו כי מימי רדת יעקב מצרימה לא‬
‫את תבשילה ויהיו מראיהם למראה הדם ‪ :‬וישלח יי עוד וישרוץ‬
‫לקח מידינו עולה ומנחה וזבח ‪ :‬ואם אינך משלח אותנו יחרה אפו‬
‫כל מימיהם צפרדעים ויבואו כל הצפרדעים בית מצרים ‪ :‬ויהי‬
‫בשתות כל המצרים מים ותמלאנה ב טנ ם צפרדעים ותקרקרנד־ז‬ ‫עליך והכה א ת מצרים בדבר או בחרב ‪ :‬ויאמר פרעה אליהם ספרו‬
‫במעיהם כ^זשר רתקרקרנה ב ה יו ת ם בי ^ו ר ‪ :‬ו ג ם כ ^ מי‬ ‫נא לי את כהו ואת גבורתו ויאמרו לו הוא ברא את השמים ואת‬
‫משהיהם ומי תבשילם שבו לצפרדעים וגם בשכבם על מ ט ה ם‬ ‫הארץ ימים וכל דגתם ‪ :‬יוצר אור ובורא חשך ממטיר ארץ ומרוה‬
‫דזיעו כל זי ע ה ם צפרדעים ‪ :‬בכל זאת לא שב אף יי מהם ועוד‬ ‫אותה ויציץ בה צמח ודשא ‪ :‬בורא אדם ובהמה וחיתו יער ועוף‬
‫ירו נטויה על כל מצרים להכותם ב כ ה מכה ג דו ל ה ‪ :‬וישלח יי‬ ‫השמים ודגי הים ועל פיו יחיו וימותו ; הלא הוא ברא אותך ברחם‬
‫ויך א ה עפרם לכנים ו ה הי הכנם במצרים ב רו ם ש הי אמו ה‬ ‫אמך ויתן בך רוח חיים ויגדלך ויושיבך על כסא מלכות מצרים ‪ :‬והוא‬
‫הארץ ; וגם על בשר האדם והבהמה היו הכנים הרבה מאד בכל‬ ‫יקה את דוחך ואת נפשך ממך וישיב אותך אד־־י האדמה אשר‬
‫יושבי מצרים ‪ :‬וג ם על המלך והמלכה שלח יי א ה הכנים ויצר‬ ‫לוקחת משם ‪ :‬ויחר אף המלך כדבריהם ויאמר אליהם ומי בכל‬
‫למצרים מאד מפני הכנים ‪ :‬בכר זאת לא שב אף יי ועוד ידו נטויה‬ ‫אלהי העמים אשר יוכל לעשות כן לי יאורי ואני עשיתני ‪ :‬ויגרש‬
‫על מצרים ‪ :‬וישלח יי במצרים את כר חית השדה ויבואו וישחיתו‬ ‫אותם מלפניו ויצו להכביד עבודת מצרים עד־* ישראד־‘ מתמול‬
‫א ת כל מצרים ואת הג^דם והבהמה והעץ ו כ ה אשר למצרים ‪:‬‬ ‫שלשום ‪ :‬ומשה ואהרן יצאו מאת פני פרעה ויראו את בני ישר^‬
‫וישלח יי נחש שרף ועקרב גם עכבר וחולד וצב עם זוחלי עפר ‪:‬‬ ‫ברעה כי הכבידו על־*יהם נוגשי פרעה את העבודה מאד ‪ :‬וישב‬
‫זבוב וצרעה פרעוש ופשפש וי הו ש כל ערוב למינהו ‪ :‬וכל שרץ‬ ‫משה אל יי ויאמר למה הרעות לעמך כי מאז באתי לדבר אד־*‬
‫ו ב ע ה כנף למינהו ב או מצרימה וירעו למצרים מ א ד ‪ :‬ויבואו‬ ‫פרעה את אשר שלחתני הרע לבני ישראל מאד ‪ :‬ויאמר יי אד־‘‬
‫הפרעושים והזבובים בעיני כ ה מצרים ובאזניהם ‪ :‬ו ג ם הצרעה‬ ‫משה הנך רואה כי כיד חזקה ובמכות נמרצות ישלח פרעה א ת‬
‫באה עליהם ותגרשם ויבואו מפניה חדר בחדר ותרדוף אחריהם ‪:‬‬ ‫בני ישראל מארצו ‪ :‬וישבו משה ואהרן בקרב אחיהם בני ישראל‬
‫ויהי בהחבא מצרים מפני הערוב וינעלו דלתותיהם אחריהם ויצו‬ ‫כמצרים ובני ישראד• מררו המצרים את חייהם בעבודה קשה‬
‫האלהים את הסילונית אשר בים ותעל ותבוא מצרימה ‪ :‬ולה אמות‬ ‫אשר הכבידו עליהם עוד ;‬
‫ארוכות‬ ‫ויהי‬
‫‪249‬‬ ‫קכה‬ ‫פפר שמות‬
‫ספר שמות‬ ‫‪250‬‬
‫ארוכות עשר אמות באורך באמת איש ‪ :‬ותעל רעגות ותגל איו‬
‫מים ויהי כל העומד בבוא החושך עודנו עומר במקומו ‪ :‬והיושב‬ ‫התקרה ואת המעזיבה ותחתכם ‪ :‬ותשלח אמתה הביתה ותסר א ת‬
‫עורנו יושכ והשוכב עודנו שוכב כאשר הוא וההולך ישב לו בארץ‬ ‫המגעולי ואת הבריח ותפתח את בתי מצרי ם ‪ :‬ואחרי בן י בו או‬
‫במקומו ויהי הדבר הזה לכל מצרים עד עבור החשך ‪ :‬ויעבור ימי‬ ‫הערוב בית מצרים וישחית הערוב את מצרים וייצר להם מאד ‪:‬‬
‫החשך וישלח יי את משה ואת אהרן אל בני ישראל לאמר חנו‬ ‫בכל זאת לא שב אף יי ממצרים ועוד ירו‪:‬נטויה עליהם ‪ :‬וישלח‬
‫א ת חניכם ועשיתם את פסחיכם כי הנני בא בחצי הלילה בתוך‬ ‫אלהים את הדבר ויבא דבר במצרים בסוסים בחמורים ובגמלים‬
‫כל מצרים והרנתי את כד בכוריהם מבכור אדם ועד ככור בהמה‬ ‫בבקר ובצאן ובכל האדם ‪ :‬ויהי בהשכים כל מצרים בבקר להוציא‬
‫וראיתי את פסחיכם ופסחתי עליכם ‪ :‬ויעשו בגי ישראל ככל אשר‬ ‫מקניהם לרעות וימצאו את כל מקניהם כי מתו ‪ :‬ולא נותר ממקנה‬
‫צוה י♦ את משה ואות אהרן כן עשו כלילה ההוג>‪ : 6‬ויהי בחצי‬
‫בל מצרים זולתי אחד מעיסר וממקנה בני ישראל אשר כגשן לא‬
‫הלילה ויצא יי כתוך מצרים ויך את כל בכורי מצרים מבכור אדם‬
‫מ ת אחד ‪ :‬וישלח אלהים דלקת א ש ככשר מצרים ויבקע א ת‬
‫ועד בכור בהמה ‪ :‬ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצריס‬
‫ותהי צעקה גדולה בכל מצרים בלילה ההוא כי אין בית אשר אין‬
‫בשרם ויהי ל־*שחין רע בבל מצרים מכף רגל ם ועד ק ד ק ד ם ‪:‬‬
‫שם מת ‪ :‬גם דמות בכורי מצרים החקוקים בקירות בתיהם נמחו‬ ‫ותהיין בכל בשרם אבעבועות רבות ויזב בשרם מעלי ה ם עד כי‬
‫ויפלו ארצה ‪ :‬וגם כל עצמות בכוריהם אשר מתו טרם זה ויקברום‬ ‫נמקו ויבאשו ‪ :‬בכל זאת לא שב אף יי ועור ידו נטויה על מצרים‬
‫בבתיהם ויגררו אותם כלבי מצרים בלילה ההוא ויסחבום ^ פני‬ ‫בלה ‪ :‬וישלח יי כרד כבד מאר ויך את גפנם וישבר א ת עץ פרים‬
‫כל מצרים וישליכו או ת ם לפניהם ‪ :‬ויראו כל מצרים את הרעה‬ ‫ויבש אותם ויבלו עיייהם ‪ :‬וג ם כל ירק עשב יבש ואבד כי א ש‬
‫הזאת אשר באה עליהם פתאום ויצעקו כל מצרים בקול רם ‪ :‬ויבכו‬ ‫מתלקחת ירדה כתוך הברד על כן כלה הברד והאש את הכל ‪:‬‬
‫כל משפחות מצרים כלילה ההוא איש עד־־‘ בנו ואיש ע ^ בהו‬ ‫וגם האדם והבהמה הנמצאים חוצה מרתו מלהבי אש וברד וכל‬
‫בכוריהם ותשמע מהומת מצרים בלילה ההוא למרחוק ‪ :‬ותצא‬ ‫הכפרים נתשו ‪ :‬וישלה יי ויבא ארבה ככד מצרימה ח סל וסלעם‬
‫בתיה בת פרעה ע ם המלך בלילה ההוא לבקש את משה וארה‬ ‫וחרגול וחגב וכל הארבה למינהו ויאכל א ת אשר השאיר הברד ‪:‬‬
‫אהרן בבתיהם וימצאו אותם בבתיהם אוכלים ושותים ושמחים עם‬ ‫אז שמחו כל מצרים בארבה ואף בי אכל כל תנובת השדה ויצורו‬
‫כל ישראל ‪ :‬ותאמר בתיה ן^ל משה הלא זה יהיה גמולי הטוב‬ ‫מצרים מהארכת לרוב מאד וימלחום למאכל ‪ :‬ויהפוך יי רוח ים‬
‫אשר עשיתי אליך <?שר גדלתיך ואשר טפחתיך ותכיא עלי ועז*‬ ‫חזק מאד וישא את כל הארבה ו ג ם את מלוחים ויתקעהו ימרח‬
‫בית אבי הרעה הזאת ‪ :‬ויאמר אליה משה הלא עשר מכות איטר‬
‫סוף לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים ; וישלח אלהים חשך‬
‫הביא יי על כל מצרים ההגיעאליך רע מכלם אם באה אליך אחת‬
‫במצרים ותחשך כל ארץ מצרים ופתרוס שלשת ימים עד א ש ר‬
‫מהן ותאמר לא ‪ :‬ויאמר אליה משה גם כי את בכורה לאמך הנך‬
‫לא תמותי ולא יבא לך רע כתוך מצרים ‪ :‬ותאמר ומה יתרון לי‬ ‫לא יראה אדם את ידו בשומה אל פיו ‪ :‬בעת ההיא מתו רבים מעם‬
‫אחרי אשר אני רואה את המלך אחי וכל ביתו ועבדיו כרעה הזאת‬ ‫ישראל על אשר מרדו ביי ו ל א שמעו אל משה ואל אהרן ו ל א‬
‫אשר מתו כל בכוריהם עם כל בכורי מצרים ‪ :‬ויאמר אליה משה‬ ‫האמינו בהם כי אלהים שלחם ‪ :‬ויאמרו לא נצא ממצרים פן נמות‬
‫הלא אחיך וביתו ועבדיו משפחות מצרים לא שמעו אל דברי יי‬ ‫ברעב במרבד שמם ולא אבו לשמוע בקול משח ‪ :‬ויגוף יי אותם‬
‫על בן באה עליהם הרעה הזאת ‪ :‬ופרעה מלך מצרים נגש לפני‬ ‫בשלשת ימי החשך ויקברום ישראל בימים ההם לבלתי דעת בהם‬
‫סשה‬ ‫עשבי מצרים וישמחו עליהם ‪ :‬והחשך חזק מאד במצרים שלשת‬
‫ימים‬ ‫לב ‪32‬‬
‫‪251‬‬
‫‪252‬‬
‫קנו‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר שמות‬ ‫משד• ואדהרן ומקצרז בני ישראל אשר היו א ^ ם בסקוס ה ה ו א‬
‫י׳םופו אתנו מצדים אל אדוננו וידענו בי אסונה אתם ‪ :‬ואם ל א‬ ‫ויתחנן אליהם ‪ S‬אסר ‪ :‬קומו וקחו את אחיכם כל בני ישראל אשר‬
‫ישובו ונלחמה אתם והשבנו אותם ככח גדול וביד חזקה ‪ :‬וי׳‪8‬ביםו‬ ‫בארץ וצאנם ובקרם וכל אשר לד!ם לא ישאירו דבר אך העתירו‬
‫בבקר כל שרי פרעה ועמם כשבע מאוח אלף איש ויצאו ממצרים‬ ‫אל יי אלהיכם בערי ‪ :‬ויאמר משה אל פרעה הגה גם אתה ככור‬
‫ויבאו ביו ם ההוא עד־ ה מ קו ם אשר ש ם בני ישראל ! וידאו כל‬ ‫לאמך אך א ^ תירא כי לא רתמות כי צוה יי לדזחיותך בעבור‬
‫מצרים וחנה משה ואהרן וכל בני ישראל יושבים לפני פי החירות‬ ‫הראותך כחו הגדול וזרועו הנטויד• והחזקה ‪ :‬ויצו פרעה לשלח א ת‬
‫אוכלים ושותים ותגגים או־ן חג יי ‪ :‬ויאמרו כר* מצרים אל בני‬ ‫בני ישראל ויתחזקו כ ^ מצרים ל שלח ם כי אמרו כלגו מ תי ם ‪:‬‬
‫ישראל הלא אמרתם דרך שלשת ימים נלך במרכר וזבחנו לאלהינו‬ ‫וישלחו כל מצרים את ישראל בעושר רב מאד וצאן ובקר ומגדנות‬
‫ושבנו ‪ :‬ועתה הלא זה חמשה ימים העם שהלכתם מדוע אין אתם‬ ‫כשבועות יי בינו ובין אברדתם אבינו ‪ :‬ויתמהמהו מבני ישראל־*‬
‫שבים אל אדוניכם ‪ :‬ויען משה וא ה ק ויאמרו אליוע כי העד העיד‬ ‫לצארת בלילה ויהי בבוא אליהם המצריים א״ה עיין בספר כתונת יוסף‬
‫יי אלהעו בנו לאמר לא תוסיפו לשוב עוד מצרימה ‪ :‬כי אם אל‬ ‫להוציאם ויאמרו אלי ה ם הגנבים אנחנו כי‬
‫ארץ ובת חלב ודבש נלכה לנו כאשר נשבע יי אלהעו לאבותינו‬ ‫נצא בלילות ; וישאלו בני ישראל ממצרים ויקח העס את בצקו וכו׳ ובני‬
‫לתת לנו ‪ :‬רראו כל שרי מצרים כי לא שטעו אליהם כל ישראל‬ ‫מיי פ־'ת‪,‬ל’ ־א|‬ ‫בלי בסף וכלי זהב ו׳שמלות וינצלו בני ’ שיאל א״ו‬
‫לשוב מצרימה ויחאזרו להלחם עם ישראל ‪ :‬ויחזק יי את לב כני‬ ‫את מצרים ‪ :‬וימהר משה ויקם וילך אל נחל שמח לבי ויגל כבודי כ• ס״ל‬
‫כונתי למה שכתוב בספר הזה ‪:‬‬
‫ישראל על מצרים וילחמו ישראל עם שרי מצרים ‪ :‬ותגבר יד כני‬
‫ישראל על מצרים ויכו אותם מכה גדולה ‪ :‬ותכבד המלחמה על‬ ‫עמו ‪ :‬וגם בל בני ישראל העלו איש איש ארת ארון אבותיו עמו‬
‫מצדים וינוסו בל מצרים לפני בני ישראל כי מתו מהם רכים ביד‬ ‫ואיש ארון שבטו עמו ‪ :‬ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה כשש‬
‫בני ישראל ‪ :‬וילכו שרי פרעה מצרימה ויגידו>‪f‬״ ‪ t‬ניה מוג! מ״שה ד‪1‬נד‬ ‫מאות אלף רגלי הגברים לכר מטפס ונשיהם ‪ :‬וגם ערב רב עלה‬
‫י‪-‬פר עה לאסר ברחו “* ’׳®יאל י ד־ ט יל*''‬ ‫אתם וצאן ובקר מקנה כבד מאד ‪ :‬ומושב בני ישראל אשר ישבו‬
‫יוסיפו ד־־ע‪1‬וב מצרימדז וכזאר־ז ובזאחז דברו ברח אלא שהיא כלברי ז־‬ ‫בארץ מצרים בעבודה קיצה עשר שנים ומאתים שנה ‪ :‬ויהי מקץ‬
‫הספר • דוק ‪:‬‬
‫עשר שנים ו מ א תי ם שנה ויוציא יי את בגי ישראל ממצרים ביר‬
‫הזה דחפך לבבו ולבב כל עבדיו על ישראל וינחמו כי שלחו את‬ ‫חוקזת ‪ :‬ייסעו בני י שראל ממצרים ומגשן ומארץ רעמסס ויחנו‬
‫ישראל ‪ :‬דאמרו כל מצרים אל פרעה לרדוף אחרי בני ישראל־־*‬ ‫בסוכות בחמשה עשר יום לחדש הראשון ‪ :‬ומצרים מקברים את‬
‫להשיבם לסכלותם ; ויאמרו איש אל אחיו מה זאת עשינו בי שלחנו‬ ‫כל ככוריהם אשר הכד• יי ויקברו כל מצרים כר חלליהם שלשת‬
‫א ח יי‪«:‬־־אל מ עכ תו ‪ :‬ויחזק יי ארז לב כל מצרים לרדוף אחרי‬ ‫ימים ‪ :‬ייסעו בגי ישראל מסוכות ויחנו באיהם בקצה המדבר ‪ :‬וידוי‬
‫ישראל כי חפץ יי להפיל ארח בל מצרים בתוך ים סוף ‪ :‬ויקכש‬ ‫ביום השלישי אחרי קבור מצרים את בכוריהם ויקומו אנשים רבים‬
‫פרעה ויאסור מרכבתו ויצו ויקבצו את כל מצרים לא נותר איש בי‬ ‫ממצרים וילכו אחרי ישראל להשיבם למצרים ; כי נחמו על אשר‬
‫אם הטף והנשים ‪ :‬ויצאו כל מצרים עם פרעה לרדוף אחרי כני ישר^‬ ‫שלחו א ת ישראל מעכודר‪.‬ם ‪ :‬ויאמרו איש אל רעהו הלא משה‬
‫ותהי מחנה מצרים מחנה גדול מאד וכבר כעשר מאות אלף איש ‪:‬‬ ‫ואהרן דברו אל פרעה לאמר דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו‬
‫ותלך בל המחנה הזאת וירדפו אחרי בני ישראל להשיבם מצרימה‬ ‫ליי אלר‪.‬ינו ; ועתה נשכימה אליהם בבקר לר‪.‬שיבם והיה אם שוב‬
‫דשיגי א ת ישראל חונים על ים סוף ג וישאו בני ישראל א ת עיניהם‬ ‫ישובו‬
‫ויראו‬
‫ספר שמות‬ ‫‪254‬‬
‫‪253‬‬
‫קכז‬ ‫ספדעפות‬
‫י ד או והנזז כ ל ם^־יים מ ד מי ם א ח דיז ע ם ריראו בני י שדאר מ א ד‬
‫את יד יי הגדולה אשר עשה במצרים וכים ‪ :‬אז ישיר מ^צןה ובני‬
‫ממניהם ויגע קו כני י שראל א ל יי ‪ :‬ויתחלקד כ ל בני ישראל ממני‬
‫ישראל את השירה הזאת ליי ביום הפיל יי את מצרים רבניהם ‪:‬‬
‫מצרים ל א ר ב ב רא שים וי חחל קו א ל דברי ה ם כי ‪ i h t‬א ת מצרים‬
‫ויאמרו כל ישראל בשירה לאשר אשירה ליי כי גאה גאה פוס ורכבו‬
‫רמה כים הנה כתובה על פפר הורת אלהים ; ויהי אחרי כן ויפעו‬ ‫ו מ ש ה יד בר אלי ה ם א ל כדי* אחר־ז ואחד־ז ‪ :‬הרא ש האחרת בגי‬
‫בני ישראל ויחנו במרה ‪ :‬ויתן יי אל כני ישראל חוקים ומשפטים‬ ‫ראובן ו ש מ עק ר ש שכד וי אסרו ל ה פי ל א ת נפ שם בים כי ירא‪ 1‬מ א ד‬
‫כמ קו ם ההוא במרה ויצו יי ארת בני ישראל ללכרת בכל דרכיו‬ ‫מפני כ ל מצרים ״‪ .‬ר א מ ר אליד ט מ שה א ל תיראו ה הי צנו ו ר א ו‬
‫ולעבור אותו ‪ :‬ויסעו ממרה ויבואו אלימה ובאלים שתים עשרה‬ ‫א ת ישוערת יי א שר י?)שה לכ ם היום הז ה ‪ :‬והרא ש ה שניד! בגי‬
‫עינות מים ושבעים המרים ויחנו שם בני ישראל על המים ‪ :‬ויפעו‬ ‫זבולון ובנימץ ונפתלי ד א מדו ל שוב מצרימה עם מצרים ‪ :‬ויאמר‬
‫מאילים ויבואו אל מדבר סין בחמשה עשר יום לחדש השני לצאתם‬ ‫אלי ה ם מ ש ה א ל תיראו כי א ש ר ר אי ת ם א ר ז מצרים היום ל א‬
‫ממצרים ‪ :‬כעת ההיא נתן יי את המן אל בני ישראל לאכול וימטר‬ ‫הוסיפו ל ר או ת ם עוד ע ד עולם ; הרא ש ה שלי שית בני יהודה ודן‬
‫יי אל בני ישראל לחם מן השמים יום יום ‪ :‬ויאכלו בגי ישראל א ת‬ ‫יו ס ף ויאמרו ל ל כ ת ל ק ר א ת מצרים ל הל ח ם א ה ם ‪ :‬ויאמר אליה ם‬
‫הטן אדכעים שנה כל ימי היותם במדבד עד בואם ארצה כנען‬ ‫מ שה ע מדו כ ס ע ס ד כ ם כי יי ילחם לכ ם ו א ת ם החרי שו; ‪ :‬והרא ש‬
‫^ ר ש ת ה ‪ :‬ויפעו ממדבר סין ויחנו באלוש ‪ :‬ויסעו מאלוש ויחנו‬ ‫הרבי עית בגי לוי וגד וא שר ויאמרו ל בו א ב תו ך מצדים ל הו מ ם ;‬
‫כרפידים ‪ :‬ויהי בהיות בני ישראל ברפידים ויבא עליהם עמלק בן‬ ‫וי אמר אלי ה ם מ ש ה עמדו ב תו ך מ ע ס ד כ ם ואל היראו אך ק ר א ו‬
‫^פליפז בן עשו אחי צפו למלחמה ע ם ישראל ‪ :‬ויביא אתו אלף‬ ‫א ל יי ל הו שי ע א ת כ ם ‪ ; d t o‬ויהי אחרי כן ויקם מ ש ה מ תוך ה ע ם‬
‫ושמונים רבוא איש קוסמים ובעלי אוב ויערוך מלחמה עם ישראל‬ ‫וי תפלל א ל יי ד א מ ד ‪ :‬אנ א יי אל הי כ ל הארץ הו שיעה גא ל ע מ ך‬
‫ברפידים ‪ :‬וילחמו בישראל מלחמה רכה וחזקה ויתן יי את עמלק‬ ‫הז ה א שר הו צ א ת ממצרים ו אל יאמרו כ ל מערים כי יד וגכוררת‬
‫ואת עמו ביר משה ובני ישראל וביד יהושע בן נון האפרתי משרת‬ ‫ל ה ם ‪ :‬ויאמר יי אל משדה מ ה תצ עק אלי א׳׳ה בזה מובן ח&״ה מה תצסק‬
‫משה ‪ :‬ויכו בני ישראל את עמלק ואת עמו לפי חרב אך מלחמה‬ ‫‪t‬‬ ‫»נת'נ"ק^‬ ‫ד כ ר א י בני י שראל ויסזןג ‪ :‬ו את ה נט ^‬
‫חזקה היתה המלחמה ההיא על כני ישראל ‪ :‬ויאמר יי אל משה‬ ‫'‬ ‫מ ט ך על ה י ס וב קע הו ויעכרו בגי י שראל‬
‫כתוב לך את הדבר הזרת זכרון בספר ושמרת ביד יהושע כן נון‬ ‫ב תו כו ‪ :‬ויעש כן מ שה וירם ב מ ט הו על הים ויבקעהו ‪ :‬ויקרעו מי‬
‫משרתך ‪ :‬וצוית את כני ישראל לאמר כבואכם ארצה כנען מהה‬
‫ים סו ף ל ש תי ם ע שרות ק ר עי ם ויעברו בגי ^שראל כר תוך ה י ט‬
‫תמחה את זכר עמלק מתחת השמים ; ויעש כן משה ויקח הספר‬
‫ברגלי ה ם בנעלי ם כא שר יעבור ה א ר ם ב אור ח סלול ה ^ ו הרא ה יי‬
‫ויכתוב עליו את הדברים האלה לאמר ‪ :‬זכור את אשר עשה לך‬
‫א ל בני ישר^ א ת נפלאותיו כמצרים ו ב תו ך הים ביד מ שה ואהרן ;‬
‫עמלק בדרך בצאתכם ממצרים ‪ :‬אשר קרך בדרך ויזנב בך כל‬
‫ויהי כ בו א בגי יי סר א ל הי מ ה ויבאו מצרי ם אחריהם וישובו מי הים‬
‫הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אל הי ם ‪ :‬והיה בהגיח‬
‫עליהם ויטבעו כ ל ם ב מי ם ולא נו ת ר מ ה ם איש ‪ :‬זולתי פר ע ה ס ל ך‬
‫יי אלהיך לך מכל ג^ויכיך מסביב כארץ אשר יי אלהיך נותן לך‬
‫נחרה לרשתה תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח ‪:‬‬ ‫מצרים א שר נ תן תוד ה ליי ויאמן בו עית* כן לא ה מי תו יי ב ע ת‬
‫והיה המלך אשר יחמול על עמלק וער זכרו ועל זרעו אנכי אדרוש‬ ‫ה היא עם מצרים ; ויצו יי מ ל א ך ויוציאהו מכין המצרים וישליכוהו‬
‫מינמו והכרתי אותו מקרב עמיו ; ויכתוב משה א ת כל הדברים‬ ‫ארצ ה נינו ה וימלוך עלי ה ימים רבי ם ‪ :‬רו שע יי ביום ה ה ו א א ת‬
‫האלה‬ ‫ישראל מיד מצרים ויראו כ ל כני י שראל כי מ ת ו כ ל מצדים ויראו‬
‫את‬
‫‪256‬‬
‫‪255‬‬ ‫קכח‬ ‫ספר שמות‬
‫ספר שטות‬ ‫האלה כספר ויצוה את בני יגזראל על כל הדברים האלה ‪ :‬ויסעו‬
‫את ישראל* ‪ :‬וימותו מן העס איש בחרב רעןזו כשלשת אלפי איש‬ ‫בני ־ישראל מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצ א ת ם‬
‫אשר עשו את ה עני ‪ :‬ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם‪ .‬א;;לה‬ ‫ממצרים ; בעת ההיא בא רעואל המדיני חותן משה עם צפורד־ז‬
‫א ל יי או א אכפרה כעד חטאתכם אשר חטאתם ליי ‪ :‬ויעל משה‬ ‫בתו ושני בניה כי שמע את נפלאות יי אשר עשה לישראל אשר‬
‫עור אל יי וישב עם יי ארב^דם יום וארבעים ל ל ה ‪ :‬ויהי משדיז‬ ‫הציל אותם מיד מצרים ‪ :‬ויבא יתרו אל משה אל המדבר אשר‬
‫סכקש ארה יי בעד בני ישראל ארה ארבעים היום וישמע יי אל‬ ‫הוא חונה שם הר האלהים ‪ :‬ויצג^ משה לקראר־ז חותנו בכבוד‬
‫הפלת משה ויעתר לו יי בער ישראל ‪ :‬אז דבר יי אל משה לפסול‬ ‫גדול וכל ישראל עמו ; וישב יתרו ובניו בקרב ישראי‘ ימים רבים‬
‫שני אחורה אבנים להעלותם ז«^ל יי לכתוב עליהם את עשררה‬ ‫וידע יתרו את יי מהיום ההוא והלאה ‪ :‬ויהי בחדש השלישי לצאת‬
‫הדברים ‪ :‬ויעש כן משה וירד ויפסול שני לוחות ויעל אל הר סיני‬ ‫בני ישראל ממצרים בששת ימים בו ויתן יי אל ישראל את עשרת‬
‫אל יי ויכתוב יי על הלוחות את עשרת הדברים ; וישב עוד משה‬ ‫הדברים בהר סיני ‪ :‬וישמעו כל ישראל ארח כל הדברים האלה‬
‫עם יי ארבעים יום וארבעים לילה וילמדהו יי עוד חוקים ומשפטים‬ ‫וישמחו כל ישראל מאד ביי ביום ההוא ‪ :‬וישכון כבוד יי ער הר‬
‫אל ישראר ; ויצוהו יי אל כני ישראל לעשות ליי משכן לשכן שמו‬ ‫סיני ויקרא אל משה ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר ‪ :‬ויהי‬
‫בתוכם ויראהו יי את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ‪ :‬ויהי‬ ‫משה כהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ו מי ם ל א‬
‫סקץ הארבעים יום וירד משה סן ההר ושני לוחות בידו ‪ :‬ויבוא‬ ‫שתה וילמדהו יי חוקים ומשפטים להורות את בני י־צראל ‪ :‬ויכתוב‬
‫משה אל כני ישראל וידבר אליהם את כל דברי יי ; וילמד להם‬ ‫יי את עשרת הדברים אשר צוה את בני ישראל על שני לוחורת‬
‫תורות חוקים ומשפטים אשר צוהו יי ‪ :‬ויגד משה אל בני ישראל‬ ‫אבנים לתתם אל משה לצוות אה בני ישראל ‪ :‬ויהי מקץ ארבעים‬
‫א ת דבר יי לעשות רו משכן לשכון בתוך בני ישראל ‪ :‬וישמח העם‬ ‫יום וארבעים לילה ככלות יי לדבר א ל משה בהר סיני ויהן אל‬
‫שמחה גדולה עד מאד על כר הטובה ^^שר דבר יי אליהם כיד‬ ‫משה את לוחות האבן כתובים באצבע אלהים ‪ :‬ובני ישראל ראו‬
‫משה ויאמרו כל אשר דבר יי אליך כן נעשה ‪ :‬ויקומו כל ה ע ם‬ ‫כי בושש משה לרדת מן ההר ויקהלו על אהרן לאמר האיש משה‬
‫כאיש אחר ויתנדבו אל משכן יי ויביאו כל איש ואיש את תרומת‬ ‫ךי א ידענו מה היה לו ‪ :‬עתה קו ם עשה לנו אל הי ם אשר ילכו‬
‫יי למלאכת המשכן ו ל כ ^ עבודתו ‪ :‬ויביאו כל בני ישראל איש‬ ‫לפנינו ולא תמורת ‪ :‬ויירא אהרן מ ה ע ם מאד ויצו ויביאו לו זהב‬
‫איש סכל הנמצא בידו למלאכת משכן יי זהב וכסף ונחשת וכל‬ ‫ויעשהו ענל מסכה אל העם ‪ :‬ויאמר יי אל משה טרם ררתו מן ההר‬
‫דבר אשר יעשה במשכן ‪ :‬ויבואו כל החכמים העושים במלאכרה‬ ‫לך רד כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים ‪ :‬כי עשו להם עגל‬
‫ויעשו את משכן יי ככל־״ אשר צוה יי איש איש ממלאכתו אשר‬ ‫מסכה וישתחוו לו ועתה הניחה לי ואכלם מן הארץ כי עם קשה‬
‫המה עושים ‪ :‬ויעשו כל חנם לב את המשכן ואת כל כליו ו כ ^‬ ‫עורף הוא ‪ :‬ויחל משה ארת פני יי ויתפלל־־‘ אל יי בעד העם על‬
‫בלי עבודת מלאכת הקדש כאשר צוה יי את משדה ‪ :‬ותכל כל‬ ‫אודות העגל אשר עשו ‪ :‬וירד אחרי כן משה מן ההר ובידו שני‬
‫עבודת משכן אהל מועד מקץ חמשה חדשים ויעשו בני ישראל‬ ‫לוחות האבן אשר נתן לו אלהים לצוות את ישראל ; ויהי כאשר‬
‫בכל אשר צוה יי את משה ‪ :‬ויביאו את המשכן אל משה וארה‬ ‫קרב משה אל המחנה וירא את העגל אשר עשו העם ויחר אף‬
‫כל כליו כמראה אשר הראה יי ארה משה כן עשו בני ישראל ‪:‬‬ ‫משה וישכר את הלוחות תחת ההר ‪ :‬ויבא משה אל המחנה ויקה‬
‫וירא משה ארה המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה יי ‪ N‬ותו‬
‫א ת הענל וישרפהו באש ויטחן עד אשר דק ויזר על המים וישק‬
‫ויברך אותם משם ‪:‬‬ ‫אה‬
‫ויהי‬
‫קכט‬
‫ספד במדבר‬ ‫‪258‬‬
‫*‬ ‫ספר וקרא‬
‫כן משה ויבא אהרן ו שנים עשר נשיאי ישראל ויפקדו או־ז בני‬
‫וי ה י בחדש השנים עשר ב׳עשרים ושלשד־ז בחדש ו ק ח משרת‬
‫ישראל במדבר סיני ‪ :‬ויהיו כי פקידי בני ישראל לבית א כו ת ם‬
‫ארח אתרן ואת בניו וילבישם את הבגדים וימשח או ת ם‬
‫מבן עשרים שנה ומ;ןלה שש מאות אלף ושלשרז אלפים וחמש‬
‫ויעש להם כאשר צוה יי אותו ; ויקרב משה ארח כל הקרבנורת‬
‫מאות וחמשים ‪ :‬ובני לוי לא התפקדו כתוך בני ישר^ אחיהם ‪ :‬ומספר‬
‫כאשר צוה יי אותו ביום ההוא ‪ :‬ואחרי כן לקח משה א ת א ה ק‬
‫כל זכר לבני ישראל מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף ושלשה‬
‫ואת בניו ויאמר אליהם פתח אהל סוער תשבו שבעת ימים ולא‬
‫ושבעים ומאתים‪ :‬ופקודי בני לוי מבן חדש ומעלה שנים ועשרים‬
‫תצאו כי כן צויתי ‪ :‬ויעש אהרן ובניו את כל אשר צוה יי ביד משה‬
‫אלף ‪ :‬ויתן משה ארח הנהנים ואת הלוים איש איש על עבודתו‬
‫ועל משאו ‪ :‬לעבוד את משכן אהל מועד כאשר צוה יי את משה ‪:‬‬
‫וישבו פתח אהל מועד שבערח ימים ‪ :‬ויהי ביום השמיני ב^^חד‬
‫ובעשרים יום לחדש נעלה הענן מעל משכן העדות ‪ :‬בעת ההיא‬ ‫לחדש הראשון בשנה ד־זשנית לצארח בני ישראל ממצרים ויקם‬
‫נסעו בגי ישראל למסעיהם ממדבר סיני וילכו דרך שלשת י מי ם‬ ‫משה את המשכן ‪ :‬וק ם משה את כל כלי אדחל מועד וכל כלי‬
‫וישכון הענן במדבר פ א ק שמה חרה אף יי בישראל כי הכעיסו‬ ‫המשכן ויעש ככל אשר צוה יי אוהו ‪ :‬ו קרא משה אל אהרן ואל‬
‫א ת יי בשאלם ממנו בשר לאכול ‪ :‬וישמע יי בקולם ויתן להם בשר‬ ‫בניו ויקריבו את העולה ואת החטאת ל ה ם ולבני ישראל כאשר‬
‫ויאכלוהו חדש ימים ‪ :‬ואחרי כן הרה אף יי ב ה ם ויך בהם מכה‬ ‫צוה יי את משה ‪ :‬כיום ההוא לקחו שגי בני אהרן נדב ואביהוא‬
‫רבה ויקברו שמה במקום ההוא ‪ :‬ויקראו בני ישראל אל המקום‬ ‫אש זרה ויקריבו לפני יי אשר לא צוה אותם ותצא אש מלפני יי‬
‫ההוא קברות התאוה כי שם קברו אה העם המתאוים בשר ‪ :‬ויסעו‬ ‫ותאכל אותם וימותו לפני יי ביום דההוא ‪ :‬אז ד־זחלו נשיאי בני‬
‫מקברות התאוה ויהנו בהצרות אשר במדבר פארן ‪ :‬ויהי בהיות‬ ‫ישראל כיום ההוא ביום כלות משה להקים את המשכן להקריב‬
‫בני ישראל ב חצחת ויחר אף יי במרים על אודות משה ותהי מרים‬ ‫את קרבנותיהם לפני יי לחנוכת המזבח ‪ :‬ויקריבו את קרכנותיהם‬
‫מצורערת כשלג ‪ :‬ותסגר מחוץ למחנה שבעת ימים עד האספה‬ ‫נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום שנים עשר יום ‪ :‬ויהי כל הקרבגות‬
‫מצרעתה ואחר נסעו בני ישר<ז מחצרות ויהנו בקצה מדבר פארן ‪:‬‬ ‫^ ש ר הקריבו איש איש ביומו קערת כסף אחרח מאה ו של שים‬
‫בערת ה הי א דבר יי אל משה לשלח שני ם עשר אנ שי ם מכני‬ ‫משקלה מזרק אחד כסף שבעים שקל בשקל הקדש שניהם מלאים‬
‫ישראל איש אחד לשבט ללכת לתור את ארץ כנען ‪ :‬וי שלח אותם‬ ‫סולת בלולה בשמן למנחה ‪ :‬כף אחת עשרה זהב משקלה מלאה‬
‫משה שני ם עשר איש וילכו ארצה כנען לרגלה ולחקרה ויתורו‬ ‫קטרת ‪ :‬פר אחר בן בקר איל אחר כבש אחד בן שנתו לעולה ‪:‬‬
‫א ת כל הארץ ממדבר סין עד רחוב לבוא חמת ויבואו אל משה‬ ‫ושעיר עזים אחד לחטאת ‪ :‬ולזבח השי־ימים בקר שנים אילים חמשה‬
‫ואל אהרן מקץ ארבעים יום וישיבו אותו דבר כאשר היה עם לבבם ‪:‬‬ ‫עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה ‪ :‬ככה יעשו יום יום שנים‬
‫ויוציאו עשרת האנשים דבה על הארץ אשר תרו אותה אל בגי‬ ‫עשר נשיאי ישראל איש איש יומו ‪ :‬ויוחי אחרי כן כיום שלשרה‬
‫ישראל לאמר טוב לנו שוב מצרימה מלכת אל הארץ הזאת כי‬ ‫עשר לחדש רצו משה את בני ישראל לעשות הפסח ‪ :‬ויעשו בני‬
‫אוכלת יושביה היא ‪ :‬ויהושע בן נון וכלב בן יפונה היו מן‬ ‫ישראל א ת הפסח במועדו ‪ :‬בארבעה עשר יום לחדש כאשר צוה‬
‫התרים את הארץ אמרו סובה הארץ מאד מאד ‪ :‬אם חפץ בנו יי‬ ‫יי את משה כן עשו בני ישראל ‪ :‬ובחדש השני באחד לחרש דבר‬
‫והביא אותנו אל הארץ ההיא ונתנה לנו כי ארץ זבת חלב ודבש‬ ‫יי אל משה לאמר ‪ :‬שאו את ראש כל זכר לבני ישראל מבן עשרים‬
‫היא ‪ :‬ולא שמעו אלי ה ם בני ישראל וישמעו א ל דברי עשרות‬ ‫שגה ומעלה אתה ואהרן אחיך ושנים עשר נשיאי ישראל ‪ :‬ויעש‬
‫האניצים‬ ‫כן‬ ‫לג ‪53‬‬
‫‪259‬‬
‫קל•‬ ‫‪ nso‬במדבר‬
‫ספד ככדבר‬ ‫‪260‬‬
‫האנ^מים א׳ער הוציאו דבה ‪Jf‬ל הארץ״‪ .‬ו מ‪ 1‬מ ע יי א ה תלונות ב ד‬
‫בן‬ ‫ויצא ל הל חם א ת בני מו א ב ‪ :‬וי שלח סיחון מל אכי ם א ל ב;;ור‬ ‫״עראל ויקצוף וייעכעלאפר ‪ :‬אס יראה א״ט מן ה ת ר הר^^הזה‬
‫יונוס בן בלע ם ^ועץ מלך מצרים ו אל בלעם בנו ל קלל א ת מו א ב‬ ‫א ת הארץ מ בן עוצרים יטגה ומעלה כי אם כלב‪ ,‬בן יפונה דהויט^‬
‫ל־ימען תג תן בי ד סיחון ‪ :‬וילכו מלאכי סיחון ויביאו ארת בעור בן‬ ‫בן נון ‪ :‬אם לא במרבר הזה יתמו הרור הרע הזה ובניהם הם יבאו‬
‫יונוס ו א ת ב ל ע ם בנו מ פ תו ר ארם נחרים ‪ :‬רב או בעור ובלעם בנו‬
‫אל הארץ וה□ ייריטוה ‪ :‬זיהר אף יי בייטראל ויניעם כמדבר ארבעים‬
‫עיר סיחון ויקללו א ת מו אב ו א ת מלכ ם בעיני סיחון מלך האמורי ‪:‬‬
‫יטנה עד תום כל הרור הרע איטר לא מלאו אחרי יי ‪ :‬וייטב העם‬
‫וסיחון יצא ע ם כל חילו וילך א ל מו א ב וילחם ב ם ויכניעם ויתנם‬
‫במדבר פארן ימי□ רבים ואחר נסעו המדכרה דרך ים סוף ‪ :‬בעה‬
‫יי כידו ‪ :‬ויהרוג סיחון ן>הת מלך מו אב ויקח סיחון ^ ת כ ^ ערי‬
‫ההיא לקח קרח בן יצהר כן קהת בן לוי אניטים רבים מכני ייטראל‬
‫□ואב ב מלח מ ה וגם א ת חשבון ל ק ח מ הם כי חשבון מערי מו אב‬
‫ויקומו והיצועל מיטה ועל אהרן ועל כל העד ה‪ :‬ויחר אף יי בהם‬
‫הי א ‪ :‬וישם סיחון א ת שריו ו א ת גדוליו בחשבון ותהי חשבון לסיחון‬
‫ו תפ ת ח הארץ א ת פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל א״טר‬
‫בימים ה ה ם ‪ :‬ע ל כן יאמרו עליה המושלים בעור ובל ע ם בנו כדב רים‬
‫להם ואת כל האדם איטר לקרח ; ויהי אחרי כן ויסע אלהים את‬
‫ה א ל ה ל א מ ר; בו או חשבון ת בנ ה ו ת כונן עיר סיחון אוי לך מו א ב‬
‫א ב ד ת עם כמוש הנ ה כ תו ב ה על ספ ר תו ר ת האלהים ‪ :‬ויהי כא שר‬
‫העם דרך הר יטעיר ימים רבים ‪ :‬כעת ההיא אמר יי אל מיטה אל‬
‫נ צ ח סיחון א ת מו אב וישם שומרים בערים א שר ל ק ח מ א ת מואב ‪:‬‬
‫רהתגר מלחמה ב כני עיטו כי לא אתן לכם מאתם עד מדרך כף‬
‫ובני מו אב נפלו ה ד ב ה ב מ ל ח מ ה ביד סיחון וישב מ ה ם שבי גדול‬ ‫רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר יטעיר ‪ :‬על כן נלחמו בני עיטו‬
‫בני ם ו בנו ת ויהרונ מלכ ם ויפן סיחון וישב לו אל אר צו ‪ :‬ויתן סיחון‬ ‫בבני שעיר בימיט דהראשוניט ויתן יי א דז בני שעיר ביד בני‬
‫מ ת נו ת ר בו ת ומנות כסף וז ה ב א ל ב עו ר ו אל ב ל ע ם בנו וישלחם‬ ‫עשו וישמידום מפניהם וישבו החתם עד היום הזה ‪ :‬על כן אמר יי‬
‫וילכו אר ם נהרים א ל מקומם ו אל א ר צ ם ‪ :‬ב ע ת ההיא עכרו כ ל‬ ‫^ בני ישראל ‪ k‬תלחמו עם בני עשו אחיכם כי אין לכם מארצם‬
‫בני ישראל מ ד דך מ ד ב ד מו א ב וישובו רסובו א ת מ דב ר א ד ו ם ‪:‬‬ ‫מאומה ‪ :‬אך אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם ונם מים תכרו‬
‫ויבאו כ ל ה ע ד ה מ ד ב ר צין בהד ש הרא שון ב שנ ת ה א רב עי ם ל צ א ת ם‬ ‫מאתם ככסף ושתיתם ויעשו בני ישראל כדבר יי ‪ :‬וילכו בני ישראל‬
‫ממצרים ‪ :‬וישבו שם בני י שראל ב ק ד ש מ ד ב ר סין ו ה מ ת שם מדים‬ ‫במדבר הסב את דרך הר שעיר ימים רבים ולא נגעו את בני עשו‬
‫ו ת ק ב ר שם ‪ :‬ב ע ת ההיא שלח מ שה מל אבים א ל ה ד ד מלך א דום‬ ‫וילכו בדרך ההוא רתשע עשרדה שנד־ז ‪ :‬ויהי בעת ההיא וימת‬
‫ל א מ ר ‪ :‬כ ה א מר אחיך י ש ר א ^ א ע ב ר ד ה נ א ב א ר צ ך ל א נ ע בו ר‬ ‫לטיאנוס מלך בני כתים בשנת ארבעים וחמש למלכו היא שגרת‬
‫ב ש ד ה ובכרם ולא נ ש ת ה מי ב א ר ד ר ך ה מ לך נלך ‪ :‬ויאמר אליו‬ ‫ארבע עשרה שנה לצאת בני י ש ר א ^ ממצרי ם ; ויקברו א ו ת ו‬
‫א דו ם לא ת ע בו ר בי ויצא א דו ם ל ק ר א ת בני י שראל בע ם כ ב ד ;‬ ‫בהיכלו אשר בנה לו בארץ כתים וימלוך תחתיו אביאנוס יטלשים‬
‫וימאנו בני עשו נתון א ת בני ישראל ל ע כו ר ב א ר צ ם ויט ישראל‬ ‫ושמונה שנה ; ובני ישראל עברו את גבול בני עשו בימים ההם‬
‫מעליו ו ל א‪,‬נ ל ח מו בבני עשו ‪ :‬כי לפני זה צוד‪ .‬יי א ת בני י שראל‬ ‫מקץ ת שע עשרה שנה ויבאו ויעברו מדרך מדבר מואב ‪ :‬ויאמר‬
‫ל א מ ר ל א תלח מו א ת בני עשו על כן נ ט ה י שראל מעליו ו ל א‬ ‫יי אל משה אל תצר את מואב ואל תלחם בם כי לא אתן ל כ ם‬
‫נ לח מו א ת ם ‪ :‬ויסעו בני ישראל מ על בני עשו מקד ש ויבואו כ ל‬ ‫מארצם ויעברו בגי ישראל את דרך מדבר מואב ת שע עשרה שגה‬
‫העדר‪ .‬ה ר ה ה ר ; כ ע ת ו ה הי א ד ב ר יי א ל מ שה א מור א ל אהרן‬ ‫ולחום לא הלחמו בם ‪ :‬ויהי כשנת שלשים ושש שנה לצאת בני‬
‫אחיך יאסף שם כי ל א יבוא א ל ה אד ץ א שד נ ת ת י ל בני י שדאל ;‬ ‫ישראל ממצרים ויך יי את לב סיחון מלך האמורי ; ויערוך מלחמה‬
‫ויעל‬ ‫ויצא‬
‫‪261‬‬
‫ספר במדבר‬ ‫‪262‬‬ ‫מלא‬ ‫ספר במדכר‬
‫א ת ארץ סיחון מארגון עד יבוק ער כני עמון רקחו א ת כ‪ h‬ש‪hh‬‬ ‫א הרן כ ד ב ר יי א ל ה ר ה ה ר ר מ ת שם ב שנ ת ה א רב עי ם ב ה ד ש‬
‫הערים ‪ :‬ויקה י^טראל א ת כל הערים האלה ו״שב יעראל בכל ערי‬ ‫החמישי ב א ח ד ל חד ש ‪ :‬וא הרן בן ס א ת שנ ה ועשרים ושלש שנים‬
‫האמורי ‪ :‬ויאסרו כל בני י^ראל להלחם א ת בני עמק לקחת א ת כל‬ ‫ב מו תו ב ה ר ה ה ר ‪ :‬וישמע ה כ נ ע נ י מל ך ערד יושב הנ ג ב כי ב א‬
‫ארצם גם המה ‪ :‬ויאמר יי אל בני ♦יטראל אל תער א ת בני עמון ואל‬ ‫י שראל ד ר ך ה א ת רי ם ויערוך א ת חילו ל ה ל ח ם בי שראל ‪ :‬וייראו‬
‫תתגר בם מלח מ ה כי לא אתן לכם מארצם מאומה ‪ :‬וישמעו כני‬ ‫בני י שראל מ א ד מפניו כי חיל גדול ו כ ב ד מ א ד לו ‪ :‬ויתנו ל ב בגי‬
‫ישראל א ה דבר יי ולא נלחמו א ת בני עמון ‪ :‬ויפנו בגי ישרא^•‬ ‫י שראל ל שוב מצרימה ‪ :‬וישובו בני ישראל אחורי הם כ מ ה ל ך של ש ת‬
‫ויעלו ררך הבשן א ר ץ עוג מלך חבשן ; ויצן^ן עוג מלך דזבשן‬ ‫ימים ע ד מו סרו ת בגי יעקן כי יראו ל ה ם מ א ד מפני מלך ע רד ‪ :‬ולא‬
‫לקר את ישראל למלחמה ועמו אגשים הרבה גבורי חיל ויר חזקה‬ ‫יכלו בני י שראל ל ל כ ת לשוב א ל מקומם וישבו בבני יעקץ שלשים‬
‫מאר מעם האמורי ‪ :‬ועוג מלך הבשן איש גבור חיל מאד ונעריץ‬ ‫יום ‪ :‬ויהי כ ר או ת בני לוי כי ל א א בו בני י שראל לשוב ויקנאו א ל‬
‫כנו גבור מאד יותר גבור ממנו ‪ :‬ויאמר עוג בלבו הגה כל מחנה‬ ‫יי ויקומו וילחמו א ת י שראל אחי ה ם ‪ :‬ויהרגו מ ה ם ע ם רב ויושיבום‬
‫ישראל מהלך שלש פרסאות עתה אמיתם כאחת בלא חרב וכלא‬ ‫ב חז ק ה א ל מקומ ם ה ר ה ה ר ‪ :‬ויהי ב שובם ומלך ע ר ד עודנו עורך‬
‫חנית ‪ :‬ויעל עוג הרה יהצה רקח משם אבן אהת גרולה ארכד־ג‬ ‫צבאו ל מ ל ח מ ה ל ק ר א ת י שראל ‪ :‬וידר ישראל נדר ל א מר א ם נתון‬
‫שלש פרסאות וישם אותה על ראשו ויאמר להשליכה על מחנה בני‬ ‫ה תן א ת ה ע ם הז ה בידי ו ה חר מ תי א ה עריהם ‪ :‬וישמע יי ב קו ל‬
‫ישראל להמית א ת כל ישראל באבן ההיא ; ויבא מלאך יי וינקוב‬ ‫י שראל ויתן א ו ת ה כנ עני בידם ויחרם א ת ה ם ו א ת עריהם ויקרא‬
‫את האבן ההיא מעל ראש עוג והרד האבן בצואר עוג ויפול עוג‬ ‫שם ה מ קו ם חר מ ה ‪ :‬דיסעו בגי י שראל מ ה ר ה ה ר ויחנו ב או בו ת ‪:‬‬
‫לארץ מכובד ירידת האבן ב צו את ‪ :‬בע ת ההיא אמר יי אל בני‬ ‫דס עו מ או בו ת ויחנו בעיי ה עב רי ם ב ג בו ל מו אב ‪ :‬וי שלח בני י שראל‬
‫ישראל אל תיראו ממנו כי בידכם נתתי אותו ואת כל עמו ואת‬ ‫א ^ מו אב לא מר נ ע ב ר ה נ א ב א ר צ ך ע ד מקומי ‪ :‬ול־״א אבו בני‬
‫כל ארצו ועשיתם ^ו כאשר עשיתם לסיחון ‪ :‬וירד אליו משה עם‬ ‫מו א ב נתון א ת י שראל עבור ב אר צ ם כי יראו בני מואב מ א ד ‪ :‬פן‬
‫מתי מספר מבני ישראל ויך משה א ת עוג במטהו אל קרסולי רגליו‬ ‫יעשו ל ה ם כני י שראל כא שר ע שה ל ה ם סיחון מלך האמורי א שר‬
‫וימיתהו ‪ :‬ואחרי כן רדפו בני ישראל א ה בני עוג וארת כל עמו‬ ‫ל ק ח א ת ארצ ם ויהרוג מ ה ם רבים ‪ :‬ע ^ כן ^ א נתן מו אב א ת‬
‫ויכום ויכתום עד בלתי השאיר להם שריד ; ואחרי כן שלח משה‬ ‫י שראל ע בור בארצו ויי צוה א ת בני י שראל ל א מ ר לבלתי ה ל ח ם‬
‫מכני ישראל לרגל א ת יעזר כי יעזר היתה קריה עליזה מאד ‪ :‬וילכו‬ ‫ב מו אב ויט י שראל מ על מו א ב ; ויסעו כני ישראל־‘ מג בול מו אב‬
‫המרגלים יעזר וירגלו אות ה ויבטחו המרגלים ביי וילחמו הם באנשי‬ ‫ויבאו כ ע ב ר ארנון ב ג כ ו ^ מו אב בין מו א ב ובין דהאמורי ; ויחנו‬
‫יעזר ‪ :‬וילכדו האנשים ההם את יעזר ואת בנותיה ויתנה יי בידם‬
‫בגכו^* סיחון מלך האמורי ב מ ד ב ר קדמור ת ‪ :‬וישלחו בני י שר אל‬
‫ויורישו את האמורי אשר שם ‪ :‬ויקחו כני ישראד־" א ת ארץ שני‬
‫מ ל א כי ם א ל סיחון מלך האמורי ל א מר ‪ :‬נ ע כ ר ה גא ב א ר צ ך ל א‬
‫מלכי האמורי ששים עיר אשר בעבר הירדן מנחל ארגון עד הר‬
‫ג ט ה ב ש ד ה ובכרם ל א נ ש ת ה מי ב א ר דרך ה מ ל ך נלך ע ד עב רנו‬
‫חרמון ‪ :‬ויסעו בני ישראל ויבואו בערבות מואב אשר מעבר לירדן‬
‫א ת ג בו ל ך ‪ :‬ולא נתן סיחון א ת ישר^ עבור בג בו לו ויקכוץ סיחון א ת‬
‫יריחו ‪ :‬וישמעו בני מואב את כל הרעה אשר עשו כני ישראל אל‬
‫כ ל ע ם הא מורי ויצא ה מ ד כ ר ה ל ק ר א ת כני י שראל וילחם בי שר אל‬
‫שני מלכי האמורי אל סיחון ואל עוג וייראו כל אגשי מואב מפגי‬
‫יהצה ‪ :‬ויתן יי א ת סיחון מ ל ך האמורי כיד י שר אל ויך י שראל א ת‬
‫בני ישראל מאד ; ויאמרו זקני מואב‪.‬הנה שני מלכי האמורי סיחון‬
‫ועוג‬ ‫מו א ב ; ויירשו בגי י שראל‬ ‫חר ב וינקום א ת נקמת‬ ‫סיחון לפי‬ ‫כ ל עס‬
‫את‬
‫‪264‬‬
‫‪263‬‬ ‫קלב‬ ‫ספד במדבר‬
‫ספד כמדבר‬ ‫ועוג החזקים מכל מלכי הא ‪ p‬לא עמדו בפני בני י ש ר אל ואיך‬
‫־ ב ל ע ם ‪ :‬וירא בלרן כי ל א ׳עמע ב ל ע ם א ל דס רו ו ק ם וירך‬ ‫נעמוד בפניהם אנחנו ‪ :‬הלא שלוח שלדזו אלינו טרם זה לעבור‬
‫מקומו וגם בלע ם שב א ל ארצו וילך מ שה מרינדה ‪ :‬ובני ישראל‬ ‫מארצנו לדרכם ולא עזבנו אותם עהה ישובו עיייגו בחרבם ‪pn‬ש\‪r‬‬
‫נסעו מ ע ר בו ת מו אב ויחנו ער היררן מבירת הישימורת ע ר <&כל‬ ‫והשמידו אותנו את אשר השאיר ממנו בדחון ‪ :‬ויקץ מואב מפני בני‬
‫השטים בקצה ע ר בו ת מו א ב ; ויהי ב ש ב ת בני ישראל בנ חל השטים‬ ‫ישראל וייראו מאד מהם רתיעצו מה לעשות אל בני ישראל‪ :‬ויאדרו‬
‫ויחלו לזנות אל בנורת מו א ב ‪ :‬ויגשו בני ישראל לפני מו אב ובני‬ ‫זקני מואב ויקחואיש מאנשיהם א ת בלק בץ צפור המואבי וימי־ייבוהו‬
‫מו א ב ת ק עו א הלי ה ם נגר מ ח נ ה בני ישראל ‪ :‬וייר?^{ו בני מו אב‬ ‫עליהם בעת ההיא ובלק איש חכם מאד ‪ :‬ויקומו זקני מואב וישלחו‬
‫ספני ישראל ויקחו בני מו אב א ת כל בנותי הם וכל נשיהם היפות‬ ‫אי כני מדין לעשות אתם שלום ‪ :‬כי מלחמה גדולה ושנאה היתה‬
‫ת א ר וטובות ה מ ר א ה וילבשו א ו ת ם כסף וזהב ובגרים יקרים ‪:‬‬ ‫בין מואב ובין מדין בימים ההם מימי הדד בן בדד מ ^ ך א דו ם‬
‫ויושיבו בני מו אב א ת הנשים ה הנ ה פ ת ח א הלי הם ^ מע ץ ר או ת‬ ‫המכה א ת מדין בשדה מואב עד הימים ההם ‪ :‬וישלחו בני מואב‬
‫או ת ם בני ישראל ויפנו אליהן ולא ילחמו א ה מו אב ‪ :‬ויעשו כל‬ ‫אל בגי מדין ויעשו אתם שלום ויבואו זקני מרין ארץ מואב לש^ום‬
‫בני מואב א ת ה ד ב ר הזה א ל בני ישראל ויושיבו איש א ת כ ה ו‬ ‫בני מדין ‪ :‬ויתיעצו זקני מואב וזקני מדין מה לעשות להם להציל‬
‫ואיש א ת א שתו פ ת ח אהלו ‪ :‬וכל בני ישראל ראו א ת מע שה בני‬ ‫את נפשם מישראל ‪ :‬ויאמרו כל בני מואב א ^ זקני מדין עתדה‬
‫מו א ב ויפנו בני ישראל א ל בנו ת מו אב ויתאוו להן וילכו אליהן ‪:‬‬
‫ילחכו בני ישראל את כל סביבותינו כלהוך השור אה ירק השדה‬
‫ויהי כבו א העב רי א ל פ ת ח א ה ל מו א ב וי ר א ה א ת ב ה מ ו א ב‬
‫כי כזאת וכזאת עשו לשני מלכי האמורי החזקים ממנו ‪ :‬ויאמרו‬
‫ויחמור או ת ה בלבו וירבר ע ס ה פ ת ח ה א ה ל א ת א שר יחפוץ ‪ :‬ויהי‬
‫זקני מדין אל מואב שמענו כי בעת אשר נלחם אתכם סיחון מ^ך‬
‫ב ר ב ר ם ויבאו אליהם כל אנשי ה א ה ל וירברו אל ה ע ב רי ברברי ם‬
‫האמורי ויגבר ידו עליכם ויקה א ת ארצכם ‪ :‬כי שלח אדל בעור‬
‫ה א ל ה ‪ :‬הל א א ת ם ירעת ם כי אחים אנחנו כ לנו יחר בני לוט וכני‬
‫בן יונוס ואל בלעם כנו מארם נהרים ויבואו ויקבלו אתכם על כן‬
‫א ב ר ה ם אחיו ול מ ה ל א ת שבו א תנו ול מה ל א ת א כ לו א ת ל ח מנו‬
‫גברה יד סיחון בכם וילכוד את ארצכם ‪ :‬ועתה שלחו נא גם אתם‬
‫ו א ה זבחינו ‪ :‬ו י הי כי ירבו עליו בני מ ו א ב ב ר ב ר י ה ם ו ה ס י ה ו‬
‫אל בלעם בנו כי הנה עודנו בארצו ונתתם לו שכרו ויבוא ויקלל‬
‫א ו ת ו ב ח ל ק ת ר ב ר י ה ם והושיבוהו ה א ח ל ה וטבחו לו וזבחו לו‬
‫א ת כל העם אשר יראתם מפניהם ‪ :‬וישמעו זקני מואב את הדבר‬
‫ו א כ ל מזבחם ומלחמם ‪ :‬ויתנו לו יין וישתה וישנרותו ויושיבו לפניו‬
‫הזה וייטב בעיניהם לשלוח אל בלעם בן בעור וישלח בלק בן צפור‬
‫נ ע ר ה יפה ועשה ב ה כרצונו כי ל א ירע כי שת ה יין ה ר ב ה ‪ :‬כ כ ה‬
‫מלך מואב מלאכים אל בלעם לאמר ‪ :‬הנח עם יצא ממצרים הנה‬
‫יעשו בני מו אב לישראל ב מקו ם ההו א כנ ח ל ה ש טי ם ‪ :‬וי הר א ף‬
‫כסה את כל הארץ והוזמן יושב ממולי ‪ :‬ועתה לכה נא ן‪,%‬רה י*י‬
‫יי בי שראל על ה ד ב ר ה ז ה וישלח ב ה ם מגפה וימו ה ו מי שר אל‬
‫א ר ב ע ה ועשרים אלף איש ‪ :‬והנ ה איש א ח ד מבני שמעון זמרי בן‬
‫אותו כי עצום הוא ממני אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו כי שמעתי‬
‫סלוא שמו ויקרב א ת המ דיני ת א ת כזבי ב ת צור מלך מדין לעיני‬
‫את אשר תברך מבורך ואשר האור יואר ‪ :‬וילכו מלאכי בלק אל‬
‫ב ל בני י שראל ‪ :‬וירא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן א ת ה ד ב ר‬
‫בלעם ויביאו את בלעם לקלל את העם להלחם את מואב ‪ :‬ויבא‬
‫ה ר ע הזה א שר ע שה זמרי ‪ :‬ויקח רו מח ויקם וילך א ח רי ה ם וידקור‬
‫בלעם אל בלק לקלל את ישראל ‪ :‬ויאמר יי אל בלעם לא האור‬
‫א ת שניהם ויהרגם ות ע צ ר ה מג פ ה מ ע ל בני ישראל ‪ :‬ב ע ת ההיא‬ ‫א ת העם כי ברוך הוא ‪ :‬ויסת בלק את בלעם לקלל אה ^עראל‬
‫א ח ר י ה מ ג פ ה ו י א מ ר יי א ל מ ש ה ו א ל אלעזר בן א ה רן הכהן‬ ‫יום יו ם ולא שמע בלעם אל בי־־^ק מפני דבר יי א*סר דבר אי־־־'‬
‫לאמר‬ ‫בלעם‬
‫קלג‬ ‫ספר במדבר‬
‫ספד דבדים‬ ‫‪266‬‬
‫ל א מ ר ‪ :‬שאו א ת רא ש כ ל ע ר ת בגי ישראל‪ ‘-‬מבן ע ש רי ם שנ ה‬
‫חלןים ומשפטים ותורות לעשורה באדץ כאשד צוהר יי ‪ :‬וילמדם‬ ‫ומעלה כ ל י ו צ א צ ב א ויפקדו משדה ואלעזר ארת בני ישראד־י*‬
‫א ת דרך יי ואת תורותיו הלא הם כתובים על ספד תודת האלהים‬ ‫י שראל ש ב ע מאורה א ל ף ו שב ע‬ ‫ל מ שפ חו תי ה ם ויהיו פקודי‬
‫אשר נתן אל בני ישראלי ‪ T3‬משה ‪ :‬ויכל משה לצוות את כני‬ ‫מ או ת ושלשים ‪ :‬ופקודי בני לוי מבן חד ש ו מ על ה שלשה ועשרים‬
‫ישראל ויאמר יי אליו לאמר ‪ :‬עלה א ^ הר העבדים ומות שכם‬ ‫א ל ף ‪ :‬ו ב א ל ה ל א היה איש מפקודי משר־ז ואלעזר א שר פקדו‬
‫והאסף אל עסך כאשר נאסף אהרן אחיך ‪ :‬דעל משה כאשר צוהו‬ ‫ב מ ד ב ר סיני ‪ :‬כי א מ ר יי ל ה ם מו ת ימותו כ מ ד ב ר וימותו כל ם ו ל א‬
‫פי יי בשנת הארבעים ד*צאת כני‬ ‫יי וימת שם כא ‪ p‬מואב‬ ‫נותר מ ה ם אי ש כי א ם כ ל ב בן יפונה ויהושע בן נון ‪ :‬ויהי אחרי כן‬
‫ישראל מארץ מצרים ‪ :‬ויבבו בני ישראל את משה בערכות מואב‬
‫ויאמר יי א ל מ ש ה א מור אל בני י שר אל ל נ ק ו ם מ א ת מדין א ר ז‬
‫שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה ‪:‬‬
‫נ ק מ ת אחי ה ם כני י שראל ‪ :‬ויעש כן מ ש ה ויתבהרו בני ישראל־*‬
‫ספר יהושע‬ ‫מ ה ם שנים עשר א ל ף א ל ף ל־*מטה וילכו מרינדה ‪ :‬ויצבאו בני‬
‫י שראל על מרין ויהרגו כ ל זכר וגם ארה ח מ ש ת נסיכי מרין ו א ת‬
‫\י חי אחרי מות משה ויאמר יי אל יהושע בן נון ל־*אמר ‪ :‬קום‬
‫בלע ם בן בעור הרגו ב ח ר ב ‪ :‬וישבו בני י שראל א ת נשי מדין ו א ת‬
‫עבור את הירדן אל הארץ אשר נתתי לבני ישר^ והנחלת‬
‫טפס ו א ת כ ל כ ה ס ת ם ו א ת כ ל א שר ל ה ם ‪ :‬ויקחו א ת כ ל ה ש לל‬
‫לבני ישראל את הארץ כל מקום אשר הדרוך כף רגליכם בו לכם‬
‫ו א ת כ ל ה מ ל קו ח ויביאו או תו א ל מ שה ואל אלעזר א ל ערבור ה‬
‫יהיה מהמדבר והלבנון הזה עד הנהר הג דו ^ גהר פררת יהיר־•‬
‫גבולכם ‪ :‬לא יתיצב איש לפניך כל ימי חייך כאשר הייתי עם משה‬ ‫מו אב ‪ :‬ויצאו מ ש ה ואלעזר וכל נשיאי ה ע ד ה ל ק ר א ת ם ב ש מ ח ה ‪:‬‬
‫אהיה עמך ‪ :‬רק חזק ואמץ לשמור את כל התורה אשר צוך משה‬ ‫ויחצו א ת כ ל שלל מדין א ל ישראל ‪ :‬ויקחו כ ל בני י שראל מ שלל‬
‫אד־‘ תסור מן הדרך ימין ושמאל למען השכיל ככל אשר תלך ‪:‬‬ ‫מדין וינקמו בני י שראל ממדין א ת נ ק מ ת א חי ה ם כני י שר אד‪: -‬‬
‫ויצו יהושע את שוטרי ישראל לאמר עברו במחנה וצוו את העם‬ ‫ספר אלה הדברים‬
‫לאמר ‪ :‬הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ‘מים אתם עוברים ארת‬
‫הירדן לרשת את הארץ ‪ :‬ויעשו כן שוטרי בני ישראל ויצוו ארת‬ ‫ה היא א מ ר יי א ל מ שה הן קרבו ימיך ל מו ת ק ח לך א ת‬
‫העם ויעשו ככל אשר צוה יהושע ‪ :‬וישלח יהושע שנים אנשיכם‬ ‫ירהושע בן נון מ שררהך והרהיצבו באהל־* מו עד ואצונו‬
‫^ רג ל את ארץ יריחו וילכו וירגלו האנ שים את יריחו ‪ :‬ויבואו‬ ‫ויעש מ ש ה כן ‪ :‬וירא יי ב א ה ל ב ע מוד ענן ויעמוד עמוד הענן ע ל‬
‫מקץ שבעת ימים אל יהושע המחנה ויאמרו ל־*ו כי נתן יי בידנו‬ ‫פ ת ח ה א ה ל ‪ :‬ויצו יי א ת יהושע בן נון ויאמר לו חזק ואמץ כי א ת ה‬
‫א ת כל הארץ וכי נמוגו כר יושביה מפנינו ‪ :‬ויהי אחרי כן וישכם‬ ‫ה בי א א ת כני י שראל אל הארץ א שר נ שב ע תי ל ה ם ואנכי א הי ה‬
‫יהושע בבקר ובל ישראל עמו ויסעו מהשטים ‪ :‬ויעבור יהושע את‬ ‫עמך ‪ :‬ויאמר מ ש ה א ל יהושע חזק ואמץ כי א ת ה תנ חי ל א ת הארץ‬
‫הירדן וכל ישראר עמו ויהושע בן שמונים ושתים שנה בעברו עם‬ ‫אל בני י שראל ויי יהיה ע מך ל א ירפך ולא יעזבך אל תירא ו אל‬
‫ישראל בירדן ‪ :‬ויעד־* העם מהירדן בעשור לחרש הראשון ויחנו‬ ‫ת ח ת ‪ :‬ויקרא מ שה א ל כ ל ישראל ויאמר ל הם א ת ם ראיתם א ת‬
‫בגלגל בקצה מזרח יריחו ‪ :‬ויעשו בני ישראל את הפסח בגלג^‬ ‫כל ה טו ב ה א שר ע שה לכם יי אלהיכ ם ב מ ד בר ‪ :‬ו ע ת ה שמרו ל כ ם‬
‫בערבות יריחו בארבעה עשר לחדש ככתוב בתורת משה ‪ :‬וישבות‬ ‫א ת כל דברי ה תו ר ה הז א ת ולכו ב ד ר ך יי אל היכ ם אל תסורו מ כל‬
‫המן בעת ה הי א ממחרת הפסח ו ל א היה עוד לבני ישראל מן‬ ‫ה ר ר ך א שר צוה יי א ת כ ם ימין ו ש מאל ; וילמד מ ש ה א ת בני ישר^‬
‫ויאכלו‬ ‫הקים‬ ‫‪34‬‬ ‫לד‬
‫‪267‬‬ ‫‪y‬‬
‫קל*ר‬ ‫ספר יחין‪ 1‬ע‬
‫ספר יהושע‬ ‫‪268‬‬
‫ויאכלו מ ת בו א ת ^ר״ן מ ע ן ‪ :‬ויריחו סוגררח ו מ פוגר הז מפני כני‬
‫ע ת ה י׳עמעו בל הכנעני יו׳עבי הארץ א ה ה ד ב ר הזה ונסבו עיינו‬ ‫י שראל אין י ^ א ואין ב א *‪ .‬ויחי כ י ו ם החר ש הי׳מי ב א ח ד ל ח ^ ‪c‬‬
‫ו ה כ רי תו א ר ז שמנו ‪ :‬ויאמר יי א ל יהושע למדה א ת ה נופל ע ^‬ ‫ויאמר יי א ל יהו שע קיס הג ה נ ת תי בידך ארח יריחו ו א ת מלכדה‬
‫פניך קום לך כי ח טא י שראל ויקחו מן הח רם ל א אוסיף להיורת‬ ‫ו א ת כ ל ע מ ה ‪ :‬וסבות ם א ת העיר כל אנשי ה מ ל ח מ ה יום יום פ עם‬
‫ע מה ם אם ל א ישמידו ארת הח ר ם מק רב ם ; ויקם יהושע ויאסוף‬ ‫א ח ת כ ה ת ע ש ה ש ש ת ימים ו ה כ ה ני ם יתקעו כ שופרורת ; והיד־ז‬
‫א ת העם ויקרב א ת האורים כ ד ב ד יי וילכד שבט יהודה וילכד עכן‬
‫כ שמעם א ת קול ה שופר יריעו כ ל הע ם ת רו ע ה גדולה ונפל ה חו מ ת‬
‫בן כרמי ‪ :‬ויאמר יהושע אל עכן הג ד נא לי בני מ ה עשית ויאמר‬
‫העיר ת ח תי ה ועלו כ ל העם איש נגדו ‪ :‬ויעש יהושע כן כ כ ל א שר‬
‫עכן ר איתי ב ש לל א ד ר ת שנער טובה ומאתים שקלים כסף ולשון‬
‫צוהו יי ‪ :‬ויהי ביום השביעי ויסוכו א ת העיר ש ב ע פעמים והכ הנים‬
‫זהב המשים שקלים משקלו ‪ :‬ו אחמדם ואקחם ו הנה ב תו ך ה א ה ל‬
‫ת ק עו ב שופרו ת ויהי ב שביעית ויאמר יהו שע א ל ה ע ם הריעו כי‬
‫טמונים בארץ ‪ :‬וישלח יהושע אנשים וילכו וי ק חו ם מ א ה ^ עכן‬
‫נ תן יי בידינו א ת כ ל העיר ‪ :‬א ך חר ם ליי ת הי ה העיר הי<ן וכל‬
‫ויביאו אות ם אל יהושע ‪ :‬ויקח יהושע א ת עכן ו א ת הכלים ה אל ה‬
‫א שר כ ה וא ת ם ה שמרו מן ה ח ר ם פ; ת שימו א ת מ חנ ה ישראל־־י‬
‫ו א ת בניו ו א ת בנותיו ואת כ ^ אשר לו ויעל או ת ם עמק עכור ‪:‬‬
‫לחרם ו עכר ת ם ‪ :‬או תו וכל כ ס ף וזהב ונח שת וברזל קד ש ליי הוא‬
‫וישרוף או ת ם יהושע שם בא ש וירגמו כל ישראל א ת עכן באבנים‬
‫אוצר יי יבוא ‪ :‬ויתקעו העם ב שופרות ויריעו תרו עה גדול ה ויפלו‬
‫ויקימו עליו ג ל אבנים על בן קרא למקום ה הוא עמק עכור וישב‬
‫יי מחרון אפו ‪ :‬ואחרי כן קרב יהושע אל העי וילחם ב ה ‪ :‬ויאמר‬ ‫חו מות יריחו ויעל כל ה ע ם איש נגדו וילכדו ארת העיר ; ויחרימו‬
‫יי א ל יהושע א ל תי ר א ו אל ה ח ת הנ ה נ ת תי בירך א ת העי ו א ת‬ ‫א ת כל א שר ב ה מאיש עד אשר‪ .‬מנ ער ועד זקן שור ושה וחמור‬
‫מ ל כ ה ו א ת עמו ‪ :‬ועשית ל ה ם כא שר עשית ליריהו ול מלכ ה רק‬ ‫לפי חר ב ‪ :‬וכל העיר שרפו כא ש ר ק כ ל כלי ה כ ס ף ו הזהב ו הנ ח ש ת‬
‫ש לל ה ו ב ה מ ת ה תבוזו לכ ם שים לך אורב לעיר מ אח רי ה ‪ :‬ויעש‬ ‫והברזל נ תנו א ו צ ר יי ‪ :‬וי שבע יהו שע בערת ה היא ל אמר א ר ו ר‬
‫יהו שע כ ד ב ר יי ויבחר מכל עם ה מ ל ח מ ה שלשים אל ף גבורי חיל‬ ‫האיש א שר יבנה א ת יריחו בבכורו ייסדנה ובצעירו יציב דל תי ה ;‬
‫וישלחם ויארבו לעיר ‪ :‬ויצו א ו ת ם ל אמר כ ר א ו ה כ ם או תנו ננוס‬ ‫ועכן בן כרמי כן זבדי בן זרח בן יהודה מעל ב חר ם ויקה מן ה חר ם‬
‫לפני אנשי העי ב ע ר מ ה וירדפו אחרינו ת קו מו מ ה מ א ר ב ולכדתם‬ ‫ויחביא ב א הלו ויחר אף יי בי שראל ‪ :‬ויהי אחרי כן ב שוב כני י שראל‬
‫א ת ו העי ר ויעשו כן ‪ :‬וי ל ח ם יהושע ויצאו אנשי העיר ל־'קר את‬ ‫מ שרוף א ת יריחו וישלח יהושע אנשים לרגל גם א ת העי ל הל ח ם בה ‪:‬‬
‫ישראל והם ל א ידעו כי אורבים ל הם מאחרי העיר ‪ :‬וינגעו יהושע‬ ‫ויעלו האנ שים וירגלו א ת והעי וישובו ויאמרו א ל יד‪.‬ושע אל יעל‬
‫וכל ישראל לפניהם וינוסו דרך ה מ ד ב ר בע רמ ה ; ויזעקו אנשי העי‬ ‫עמך ב ל ה ע ם א ל העי רק כ של ש ת אלפי איש יעלו ויכו א ת העי‬
‫ל כל העם א שר בעיר לרדוף אחרי ישראל ויצאו וינתקו מן העיר‬ ‫כי מעט א נ שי ם ה מ ה ‪ :‬ויעש כן יהו שע ויעלו עמו מכני ישראי־*‬
‫ל א נ ש אר א ח ד ויעזבו א ת העיר פ תו ח ה וירדפו אחרי י ש ר א ^ ‪:‬‬ ‫של ש ת אלפי איש וילחמו עם אנשי ו העי ‪ :‬ו ה כ ב ד ה מל ח מד ה על‬
‫וכל ה או רבי ם קמו ממקו מם וימהרו ויבואו לעיר וילכדוה ויצירתו‬ ‫י שראל ויכו אנשי העי מי שראל ש ^ שי ם ו ש שוה איש וינוסו בני‬
‫אוהדת בא ש ; ויפנו אנשי העי אחריה ם והנדת על ה עשן דת עיר‬ ‫י ש ר א ^ לפני אנשי והעי ‪ :‬וירא יהו שע או ה ו ה ד ב ר הזה ויקרע‬
‫ה שמימה ולא היה ב ה ם ידים לנוס הנ ה והנה ‪ :‬ויהי כ ל אנשי העי‬ ‫שמלותיו ויפול על פניו ארצ ה לפגי יי הוא וזקני י שראל ויעלו עפר‬
‫לי שר אל ב תו ך א ל ה מזה ו אלה מז ה ויכו או תם עד בל תי השאיר‬ ‫על רא שם ‪ :‬ויאמר יהו שע א ה ה יי ל מ ה ה ע ב רז ה א ת הע ם הזז ה‬
‫ל ה ם שריר ; ויתפשו בני ישראל א ת מלוש מ ^ ך העי חי ויביאו‬ ‫א ת הירדן מ ה או ס ר אחרי א שר ה פ ך י שראל עורף לפני אויביו ‪:‬‬
‫אותו‬ ‫עתה‬
‫‪270‬‬
‫‪269‬‬ ‫‪nSp‬‬ ‫ספר יהושע‬
‫ספריהד^ע‬ ‫אותו אל יהושע ויתלהו יהושע על העץ וימת ‪ :‬וישובו בני ישרא^‬
‫א בני ב ד ר מן ה ש מי ם וימותו מ ה ם רבים מא שר ה ת ו בני ישראל ‪:‬‬ ‫אל העיר אחרי שורפס אותה ויכו את בל אשר בה לפי חרב ‪ :‬ויהי‬
‫זבני ישראל רד פו א חריה ם ויכום עוד ב ד ר ך הלוך ו ה מ ת או ת ם ‪:‬‬ ‫מספר כל הנופלים מאנשי העי מאיש ועד אשה שנים עשר אלף ‪:‬‬
‫ויהי ב ה כו ת א ו ת ם והיזם נ ט ה לערוב ‪ :‬ויאמר יהושע לעיני כד־*‬
‫רק הבהמה ושלל הערים בזזו להם כדבר יי אל יהושע‪ :‬וישמעו‬
‫ה עם ששש בגב עון ח ם וירח ב ע מ ק אילון ע ד יקוכם גוי או י ביו ‪:‬‬
‫כל המלכים אשר בעבר הירדן כל מלכי הכנעני את כל הרער״־ו‬
‫וישמע יי ב קול יהו ש ע וידום ה ש מ ש בחצי השמים ויעסוד שלשים‬
‫ן^שר עשו בני י שרא ^ ליריחו ולעי ויהקכצו יחד ל־^הלחם ‪n x‬‬
‫וששר־ז ע ת י ם וגם ירח ע מד ו ל א אץ ל ב ו א כיום ת מי ם ; ו ל א‬
‫ישראל ‪ :‬אך יושבי גבעון יראו ל ה ם מאר מפני ישראל להלחכם‬
‫היה כיום ה ה ו א לפניו ולאחריו ל ש מוע יי ב קול איש כי יי נל ח ם‬
‫אתם פן ימותו ‪ :‬ויעשו כערמה ויבואו אל יהושע ואל כל ישראל‬
‫ל ה ם לי שראל ‪:‬‬
‫א ן ידבר יהושע א ת ה שירה הז א ת ביום ת ת יי א ת האמורי לפני‬
‫ויאמרו אליהם מארץ רחוקה באנו עתה כרתו לנו ברית ‪ :‬ויערימו‬
‫יהושע ולפני בני ישראל ‪ :‬ויאמר לעיני כל י שראל ר בו ת עשית‬ ‫יושבי גבעון על בני ישראל ויכרתו להם בני ישראל ברית ויעשי‬
‫א ת ה יי פ ע ל ת גדולו ת מי כ מוך שפתי יזמרו ל ש מך ‪ :‬חסדי ומצודתי‬ ‫להם שלום וישבעו להם נשיאי העדה ‪ :‬ויהי ג>ןחרי כן וירעו כ ^‬
‫מ שג בי שיר חד ש א שירה ל ך ב תוד ה לך אז מרה א ת ה עוז ישועתי ‪:‬‬ ‫ישראל כי קרובים הם אליו ובקרבו הם יושבים ‪ :‬אך לא המיתום‬
‫ב ל מלכי א ר ץ יודוך סל ה רוזני ת ב י ח ל ך יזמרו בני ישראל ירננו‬ ‫בני ישראל כי נשבעו להם כיי ויהיו חוטבי עצים ושואבי מי ם ‪:‬‬
‫בי שוערתך ישירו ויזמרו גבוררחך ‪ :‬עליך ב טחנו יי א מ ר נ ו א תר ה‬ ‫ויאמר אליהם יהושע למה רמיתונו לעשות לנו הרבר הזה ; ויענוהו‬
‫אל הינו כי היית לנו ל מ ח ס ה ל מגדל עוז מפני אויבינו ; אליך זעקנו‬ ‫לאמר כי הוגד לעבדיך את כל אשר עשיתם לכל מלכי האמורי‬
‫ו ח א בו שנו ב ך ב ט חנו ונמלטנו ב שועתנו אליך ש מ ע י ז ק ו ^ נ ו‬ ‫ונירא מאד לנפשותינו ונעש הדבר הזה ‪ :‬ויתנם יהושע ביום ההוא‬
‫ה צ ל ת מ ח ר ב נ פ שנו ; ה ר אי ת לנו חסדיך נ ת ת לנו ישועתך ש מ ח ת‬ ‫לכר ישראל לחטוב להם עצים ולשאוב להם מים ויחלק ם ל ב ^‬
‫לבנו כג בו ר ת ך ‪ :‬יצארת לי שע לנו ג א ל ת בזרוע א ת ע מ ך ענירזנו‬ ‫שבטי ישראל לעברים ‪ :‬ויהי כשמוע ארוני צדק מ^ך ירושלם א ת‬
‫משמי קד שך מרבבור ת עם הו ש ע ת נו ‪ :‬שמש וירח בזבוד־* עמדו‬ ‫כל אשר עשו בני ישראל ליריחו ולעי ; וישלח אל הוהם מלך חברון‬
‫ו ת ע מו ד ב א פ ך אל צוררנו ותצו אלימו משפטיך ‪ :‬כ הי רוזני ארץ‬ ‫ואל פראם מלך ירמות ואל יפיע מלך לכיש ואל דביר מלך עגלון‬
‫עמדו מלכי גוים נקבצו יחד מפניך לא נעו א ל מלחמותיך חפצו ‪:‬‬ ‫לאמר ‪ :‬עלו אתי ועזרוני ונכה א ת כני ישראל ואת יושבי גבעון‬
‫ק מ ת אלימו ב א פ ך ו תו רד עלימו זעמך א ב ד ת ם ב ח רונך ותצמית ם‬ ‫ן>שר דתשלימו א רז בני ישראל־* ‪ :‬ויאספו ויעי‪*-‬ו המשרת מלכי‬
‫ב ח כ מ ת ך ; המו גוים מ פ ח ד ך מטו מ מל כו ת מרוגזך מ ח צ ת מלכים‬ ‫האמורי עם כל מחניהם עם רב מאד כחול אשר על שפת הים ‪:‬‬
‫ביום א פ ך ‪ :‬שנ > ת עלימו זעמך חרון א פ ך השיגמו ה ש ב ת עלימו‬
‫ויבאו ויחנו כ ל המלכים האלדת עי־־ גבעון ויחלו להלחם ביושבי‬
‫אונ ם ואצמיתם כ ר ע ת ם ‪ :‬ש ח ת פרשו ב ה נפלו בר ש ת טמנו נ לכ ד ה‬
‫גבעון ‪ :‬וישלחו כל אנשי גבעון אל יהושע ^ א מ ר ‪ :‬עלרת אלינו־‬
‫רגלם ‪ :‬מ צ א רז ידך ל כל אויבך א שר א מרו ב ח ר ב ם ירשו א ר ץ‬
‫מהרה והושיענו כי נקבצו עלינו כל מלכי האמורי ל ה ל ח ם בנו ‪:‬‬
‫בזרועם שכנו עיר ‪ :‬מ ל א ת פניהם קלון ה ג ע ה ל־יארץ ק רנו ת ם ‪:‬‬
‫ויעל יהושע וכל ע ם המלחמה מן ד־זגלגל ויב<ן אלי ה ם יהושע‬
‫ו ת ב ה ל מ ו ב ח כ מ ת ך ו ת אכ ד מו מפניך ‪ :‬רגזה א ר ץ ו תר ע ש מ קול‬
‫פתאום ויכה אה חמשת המלכים ההם מכה רבה ‪ :‬ויהומם יי לפגי‬
‫ר ע מ ך עליהם לא ח ש כ ת מ מו ת נ פ ש ם ו ח יי ת ם ל ש אוי ח הג ע ת ;‬
‫בני ישראל ויכום מכה גדולה בגבעון וירדפום דרך מעלה כיר־ו‬
‫הררפתטו נסעדתך כליתמו כסופתך נתת גשמיהם כרד נפחל‬
‫במהמורות‬ ‫חורון עד מקדה וינוסו מפני ישראל ‪ :‬ויהי בנוסם וישלך יי עליהם‬
‫אבני‬
‫‪271‬‬ ‫קלו‬ ‫ספר יהושע‬
‫‪272‬‬
‫ספר יהושע‬ ‫בסהטורות בל יקו־מו ‪ :‬גבלתם כסוחה היחה בקרב חוצות הושלכה ‪:‬‬
‫מלכי האמורי ^^שד‬ ‫באשר עשה ליריחו ; ויכה יהועע את‬ ‫כן בך ישיש לבנו‬ ‫^ספו ־תמו מפניך ‪r‬ז^ש ‪ np‬עמך בגבורחך ‪:‬‬
‫סקדש כרגע ועד עזה וילכוד את א ר צ ם פעס אחת כי יי נ ל ח ם‬ ‫תגיל נפשנז בישועתך ‪ :‬ל־'שוננו תספר גבורתך נ״פירה וגומרז־ז‬
‫לישראל ‪ :‬וישב יהושע וכל ישראל־‘ עמו א‪7‬־י המחנה הגלגלה ‪:‬‬ ‫בגפלאזתיך ‪ :‬כי הושעתנו מצריבז מלטתנו מקמיגו אבדתם מפנינו‬
‫בעת ההיא בשמוע יבין מלך הצור את כל אשר עשה יהושע לכל‬ ‫ותחדפם תח ת רגלינו ; בן יאבדו כל אויבך יי ורשעים כמוץ ידוף‬
‫מלכי האמורי ‪ :‬וישלח יבין אל יובב מלך מדון ואי־־• לבן מל־^ך‬ ‫דוח ואוהמך כעץ עלי מים שתולים ‪ :‬וישב יהושע וכד־‘ ישראר*‬
‫שמרון ואל יפעיל מלך אכשף ואל כל מלכי האמורי לאמר ‪ :‬בואו‬ ‫עמו אל המחנה הגלגלה אחרי הכות את כל המלכים עד כלתי‬
‫מהרה אלינו ועזרונו ונכה את בני ישראל טרם יבואו עלינו ויעשו‬ ‫השאיר להם שריד ‪ :‬וחמשת המלכים נסו לבדם כרגלם מהמלחמה‬
‫לנו כאשר עשו ליתר מלכי האמורי ‪ :‬וישמעו כל המלכים האלה‬ ‫ויתחבאו במערה ויבק שם יהושע בתוך המלחמה ולא מ צ א ם ‪:‬‬
‫אל־־‘ דברי יובב מלך הצור ויצאו הם וכל מחניהם שבע עשרדה‬ ‫זיוגד ליהושע אחרי כן ד־יאמר נמצ‪>4‬ו ה מלכי ם ו הנ ם נחבאים‬
‫מלכים ועמם עם רב כחול אשר על שפת הים וסוס ורכב רב מאד‬ ‫במערה ‪ :‬ויאמר יהושע הפקידו אנשים על פי המערה לשמרם פן‬
‫אשר אין להם מספר ‪ :‬ויבואו ויחנו יחד על מי מרום ויועדו להלחם‬ ‫־יצאו להם ויעשו כן בני ישראל ‪ :‬ויכל יהושע להכות את האמורי‬
‫עם ישראל ‪ :‬ויאמר יי אל יהושע אד־ תירא מהם כי כערח מחר‬ ‫ויצו ויוציאו את חמשת המלכים מהמערה ; ויקרא יהושע אל כי‬
‫אתן את כלם חללים לפניכם את סוסיהם תעקר ואת מרכבותיהם‬ ‫ישראל ויאמר אל קציני המלחמה שימו ארת רגליכם על צוארי‬
‫השרוף באש ‪ :‬ויבואו יהושע וכל אנשי המלחמה עליהם פתאום‬ ‫ה מלכי ם האלה ואד־" תיראו ו א ^ העריצו ‪ :‬ויעשו כן כל קציני‬
‫ויכו בהם ויפלו בידם ויתנם יי ביד בני ישראל ‪ :‬וירדפו בני ישראל‬ ‫המלחמה וישימו איש רגלו על צוארי המלכים האלה ויאמר יהושע‬
‫את כל המלכים האלה ואת מחניהם ויכום ויכתום עד בלתי השאיר‬
‫ככה יעשה יי לכל אויביכם ‪ :‬ויצו יהושע אחרי כן ויהרגו את המלכים‬
‫להם שריר ויעש להם יהושע כאשר דבר אליו יי ‪ :‬וישב ידהושע‬
‫וישליכו אותם אל המערה וישימו אבנים גדולות אל פי המערה ‪:‬‬
‫בעת ההיא אל חצור ויכה כחרב ‪ :‬ואת הנפש אשר כה החרים‬
‫וילך יהושע אחרי כן וכל העם אשר אתו אל מקדה ביום ה ה ו א‬
‫וישרפה באש ‪ :‬ויעבור יהושע מחצור אל שמרון ויכה ויחרם אותה‪:‬‬
‫דכה אותה רפי חרב ‪ :‬ויחרם את הנפש ואת כל אשר כה ויעש לה‬
‫ומשם עבר אל אכשף ויעש ‪ n n‬כאשר עשה לשומרון ‪ :‬ויעבור‬
‫משם אל עדולם ויך את כל העם אשר בה ויעש לעדולם כ א ש ר‬ ‫למלכה ולעמה כאשר עשה ליריחו ‪ :‬ויעבור משם אל לבנה וילחם‬
‫עשה לאכשף ולשמרון ‪ :‬ויעבור משם אל כל ערי המלכים אשר‬ ‫בה ויתנה יי בידו ‪ :‬ויכה יהושע לפי חרב את כל הנפש אשר בה‬
‫הכה ויכה את כל העם אשר נשאר בהן ויחרם אתהן ; אך שללם‬ ‫ויעשלה ולמלכה כאשר עשה לעיר יריחו ‪ :‬ו מ ש ם עכר לכישדר‬
‫ובהמתם בזזו להם בני ישראל וכל האדם הכו לא החיו כל נשמה ‪:‬‬ ‫^ ה ל ח ם בה ויעל הורם מלך גזר לעזור ארת אנשי לכיש ויכדלו‬
‫כאשר צוה יי את משה כן עשה יהושע וכל־־• ישראל לא הפילו‬ ‫יהושע ואת עמו עד בלתי השאיר לו שריד ‪ :‬וילכוד יהושע ארת‬
‫דבר ‪ :‬ויכו יהושע ובני ישראל את כל ארץ הכנעני כאשר צורה‬ ‫לכיש ואת כל עמה ויעש לה ככל א ש ר עשה ד״לבנה ‪ :‬ויעבור‬
‫יי ל־־יהם ויהרגו את כ ^ מלכיהם שלשים ואחד מלכים ויקחו בני‬ ‫יהושע משם עגלונה וילכדה גם הוא ויך אותה ואת כל עמה לפי‬
‫ישראל את כל ארצם ‪ :‬מלבד ממלכורה סיחון ועיג א ש ר כעבר‬ ‫חרב ‪ :‬ומשם עבר חברוג ה וילחם בה וילכדה ויחרם אותה ; וישב‬
‫הירדן אשר הכה משה גם הם ערים רבים ויתנם משה לראובני‬ ‫משם הוא וכל ישראל עמו דבירה וילחם בה ויכה אותה לפי חרב ‪:‬‬
‫ולגדי ולחצי שבט המנשי ‪ :‬ויהושע הכה את כל המלכים אשר‬ ‫ויחרם א ת כל הנפש אשר כה לא השאיר שריד ויעש לה ולמלכה‬
‫מעבר‬ ‫כאשר‬
‫‪273‬‬ ‫ק^ז‬ ‫ספר יהושע‬
‫ספר יהושע‬ ‫‪^74‬‬ ‫ה מ ט ו ^ וחצי ה מ ט ה ‪:‬‬ ‫מ ע ב ר הירדן ימה ד תנ ם לנ ח ל ה‬
‫דב ר יי ביד מ ש ה ; על כן ה י ת ה חברון לכלב בן י פ ו נ ה ולבדו‬ ‫‪ ^ cn‬יענים עשה יהדשע א ת כ ל המלכים ה א ל ה מלח מה ויתן א ת‬
‫לנ חל ה עד היום הזה ‪ :‬ויחלק יהושע א ת בל האר ץ בגורל ל ב ^‬ ‫עדיד־־ ‪ a‬א ש ר א ל ו האר ץ ^עקטד־ז מ ה מ ל ח מ דז ב כל ערי הג^מורי‬
‫ישראל לנ ח ל ה כא שר צוה יי ^^ותו ‪ :‬ויחנו בני ישראל מנ חל ת ם‬ ‫והכנעני ם ‪ :‬ב ע ת ההיא ב שנ ת חמ ש שנים ל ע כור בני ייטראר א ת‬
‫ללוים ערים ל שבח ומגרשיהם ל מקניה ם ולקניינם ; כא שר צוה יי‬ ‫דתירדן אחרי א שר שקטו בני י ש ר א ^ מ מ ל ח מ ת ם א ת הכנעני ‪:‬‬
‫א ה מ שה כן עשו בגי י ש ר א ^ ויחלקו א ת הארץ בגורל בין רב‬
‫ויקומו ב ע ת ההיא מל ח מו ת גדולו ת חז קות ועצומות בין אדום ובין‬
‫ל מע ט ‪ :‬וילכו לגחול א ת הארץ לגבולו תיה ויתנו בני י שראל נ חל ה‬
‫בני כ תי ם וילחמו בני כ תים א ת אדום ‪ :‬ויצא אבי אנוס מלך כ תי מ ה‬
‫ליהו שע בן גון ב תוכ ם ‪ :‬על פי יי נ תנו לו א ה העיר א שר ש א ^‬
‫ב״ענה ה הי א היא שנ ת שי שים ו א ח ת ל מלכו ויד חזקה עמו מגבורי‬
‫א ת ת מנ ת סרח כ ה ר א פ ר י ס ויבנה א ה העיר וישב ב ה ‪ :‬א ל ה‬
‫בני ב תי ם וילך שעירה לר־־זלחם א ת בני עשו ‪ :‬וישמע ה ד ד מלך‬
‫הנ ח לו ת א שר נחלו אלעזר הכ הן ויהושע בן נון וראשי אבו ת ה מ טו ת‬
‫לבני י שראל בגורל ב שילה לפני יי פ ת ח א הל מועד ויכלו מ ח ל ק‬ ‫אדו ם א ת שו מ עו ויצא ל ק ר א תו ב ע ם כ ב ד וביר חזקה ויערוך א תו‬
‫א ת הארץ ‪ :‬ויתן יי לי שראל ן ^ ת כ ^ הארץ וירשו או ת ה כא שר‬ ‫מלח מה ב שדה א ד ו ם ‪ :‬ו תג ב ר יד ב ת י ם על בני עשו ויהרגו בני‬
‫ד ב ר יי ל ח ם וכ א שר נ שב ע יי לאבותיהכ ם ‪ :‬וינה יי לבני ישר<ןל‬ ‫בתים מבני עשו שנים ועשרים אלף וינוסו כ ל בני עשו לפניהם ‪:‬‬
‫מ סביב מ ב ל אויביהם ולא ע מד בפניהם איש ויתן א ת כ ל אויביהם‬ ‫וירדפו אחריה ם בני בתי ם וידביקו א ת ה ד ד מלך אדום רץ לפני ה ם‬
‫כידם ; ולא נפל דבר א ח ד מכל הטוב א שר דב ר יי אל בני ישריל‬ ‫ויתפשוהו חי ויביאו או תו א ל אבי אנו ס מל ך ב תים ‪ :‬ויצו אכי אנו ס‬
‫ה כ ל ה ק י ם יי ‪ :‬ויקרא יהו שע אל כל בני ישראל ו י ב ר כ ם וי צו ם‬ ‫ויהרגודהו וימת ד־זדד מלך אדו ם ב שנרת ארב עים ו שמונות שנה‬
‫ל עבו ד א ת יי וי ש ל ח ם אחרי כן וילכו איש לעירו ואיש לנ חל תו ‪:‬‬ ‫^ מ ל כ ו ‪ :‬וירדפו עוד בני כהי ם א ת אדו ם ויכו ב ה ם מ כ ה ר ב ה‬
‫ויעבדו בני ישראל א ת יי כ ל ימי יהושע ויי הניח לה ם מסביב וישבו‬ ‫וי כנ ע א דו ם לפני בני כ הי ם ‪ :‬וימשלו בני בתים על אדו ם ויהי אדו ם‬
‫בעריהם לב ט ח ‪ :‬ויהי בימים ה ה ם וימת אביאנוס מ ל ך בתי ם ב שנ ת‬ ‫ת ח ת יד בני בתי ם ויהיו ל מ מלכ ה א ח ת מהיום ההו א ו ה ל א ה ‪ :‬ולא‬
‫שלשים ו שמונה שנה ל מלכו היא ה שנה ה שבי עי ת ל מלכו על אדום ‪:‬‬ ‫יספו עוד ל ש א ת רא שם מימים הה ם ו תהי מ מ ל כ ת ם א ח ת עם בני‬
‫ויקברו אותו בהיכלו א שר בנ ה לו וימלוך ה ה תיו לטינוס חמשים‬
‫כ תי ם ; וישם אבי אנוס נציבים ב אדו ם ויהיו כ ל בני אדו ם ע ב די ם‬
‫שנה ‪ :‬ויהי ב מלכו ויוצא צבא וילך וילחם עם יושבי ברנטיא ובמגיא‬
‫ל מס עו בד ל א בי אנו ס ויפן אבי אנוס וישב אל ארצו ב תי מ ה ; ויהי‬
‫בני אלי שה בן יון ויגבר עליהם וי שי מ ם ל מ ס עובד ‪ :‬אז ש מ ע כי‬
‫בשובו ויחדש א ת מלכותו ויבן לו היכל גדול ועצום למושב ה מלו כ ה‬
‫פ ש ע אדו ם מ ת ח ת יד בני כ תי ם וילך אליהם לטינוס ויך ב ה ם ויכניעם‬
‫וימלוך ל ב ט ח על בני כתי ם ועל אדו ם ‪ :‬בימים ה ה ם כ א שר הורישו‬
‫וישיבם ת ח ת יד בני כ תי ם ויהי אדום ל מ מלכה א ח ת א ת בני כ תי ם‬
‫כני י שראל א ת כ ל הכנ עני והאמורי ויהו שע זקן בא בימים ‪ :‬ויאמר‬
‫כל הימים ‪ :‬ימים רבים אין מלך באדו ם ותהי כ ל מ מ לכ ת ם א ת בני‬
‫כתים ו א ה מלכיה ם ‪ :‬ו י ה י ב שנ ת עשרים ושש שנה ל עכור בני‬ ‫יי אל יהו ש ע א ת ה ז קנ ת ב א ת בימים והארץ נ שאר ה ה ר ב ה מ א ד‬
‫ישראל א ת הירדן היא שנ ת ששים ושש שנים ל צ א ת כני ישראל‬ ‫לר ש ת ה ‪ :‬ו ע ת ה ח ל ק א ת כ ל הארץ בנ ח ל ה לת שער ת ה ש ב טי ם‬
‫ממצרים ‪ :‬ויהו שע בן נון זקן ב א בימים בן מ א ה ו שמונה שנה היה‬ ‫וחצי שבט המנ שי ; ויקם יהו שע ויעש כא שר ד ב ר אליו יי ויחלק‬
‫בימים ה ה ם‪ :‬ויקרא יהושע לכל ישראל לזקניו ולשופטיו ולשוטריו‬ ‫א ת כ ל הארץ לשבטי ישראל ירושה ב מ חל קו ת ם ‪ :‬ר ק ל שבט הלוי‬
‫אחרי א שר הניח יי אל כ ל י שראל מאויביהם מסביב ‪ :‬ויאמר יהו שע‬ ‫ל א נתן נ ח ל ה אשי יי הוא נ חל תו כא שר ד ב ר יי ביד מ שה לו ‪ :‬ויתן‬
‫אל‬ ‫יהו שע א ת הר חברון ל כל ב בן יפונה שכם א ח ד על אחיו כ א שר‬
‫דבר‬ ‫‪55‬‬ ‫לה‬
‫‪275‬‬ ‫‪rh s‬‬ ‫ספר יהושע‬
‫ס‪3‬ד ?זף‪2‬ע‬ ‫אל זקני ־ישראל ואל שופטיו הנה אנכי זקנתי באתי כימים ואתם‬
‫»שדאל את יהדמע בגבול נחלתו ב ה מנ ת סרח אי‪ 2‬ר ניתן לו בד‪.‬ר‬ ‫ראיתם א ת אשר עשה יי ל ב ^ הגוים אשר הוריש מ פני כ ם כי‬
‫א פ ח ם זאלעזר בן א ה ק מ ת בימים ה ה ם דקכרו אוחו בגכ^גרת‬ ‫יי הוא הנלחם לכם ‪ :‬ועתה חזקו מאד לשמור ולעשורת את‬
‫פינחס בגו ^ער ניתן לו כהר אפרים ‪:‬‬ ‫דברי תורת משה רבלתי סור ממנה ימין ושמאל ‪ :‬ולבלתי ב ו א‬
‫בגוים האלה אשר נשארו כארץ ו ב ש ם אלהיהם לא תזכירו ‪ :‬כי‬
‫ספר שופטים‬ ‫אם ביי אלהיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה ‪ :‬ויצו יהויטע‬
‫‪ ^ ^ 3‬ההיא אחרי מות יהרצע ועוד בני חכנעני בארץ ויאמרו‬ ‫א ת בני ישראל מאד לעבוד א ת יי כל ימיהם ‪ :‬ויאמרו כל ישראל‬
‫כל ישראל ל הו ^ ש ם ‪ :‬רשאלו בני י״׳עראל ביי לאפר מי‬ ‫א ת יי אלהינו נעבוד כל ימינו אנחנו ובנינו ובני בננו וזרענו עד‬
‫יעךה;לנו אל הכנעני בהחל ה להלחם בו ויאמר י׳י יהודה יעלה ‪:‬‬ ‫עולם ‪ :‬ויכרות יהושע ברית את העם ביום ההוא וישלח את בני‬
‫דאמרו בני יהודה אל בני שמעון עלו אתנו בגורלנו ונלחמה כ מ עני‬ ‫ישראל וילכו איש לנחלתו ולעירו ‪ :‬ויהי בימים ההם כשכרת בני‬
‫והלכנו נם אנחנו עמכם בגורלכם וילכו כני שמעון את בני יהודה ‪:‬‬ ‫ישראל בעריהם לבטח ויקברו א ת ארונות מטות אבותיהם אשר‬
‫ויעלו בני יהודה וילחמו בכנעני ויהן יי א ח הכנעני ביד כני יהודה‬ ‫העלו ממצרים איש כנחלת בניו ‪ :‬את שנים עשר בני יעקב קברו‬
‫ויכום בבזק עשרת אלפים איש ‪ :‬וילחמו אה אדוני בזק בבזק וינס‬
‫בני ישראל איש באחוזת בניו ‪ :‬ואלה שמורת הערים אשר קברו‬
‫לפניהם וירדפו אחריו ויתפשוהו ויקחוהו ויקצצו א ת בהונות ידיו‬
‫בהם א ת שנים עשר בני יעקב אשר העלו בני ישראל ממצרים ‪:‬‬
‫ורגליו ‪ :‬ויאמר אדוני בזק שבעים מלכים מקוצצים בהונות ידיהם‬
‫ויקברו א ת ראובן ואת גד בעבר דתירדן ברומיא אשר נתן להם‬
‫ורגליהם מלקטים תחת שולחני כאשר עשיתי כן שילם לי אלהים‬
‫משה לבניהם ‪ :‬ואת שמעון ולוי קברו בעיר מנדא אשר נתנה לבני‬
‫ויביאוהו ירושלם וימת שם ‪ :‬וילכו בני שמעון א ת בני יהודה ויכו‬
‫שמעון ויהי מגרש העיר לבני לוי ׳‪ .‬ואת יהודה קברו בעיר בביא‬
‫א ת הכנעני לפי חרב ‪ :‬ויהי יי את בני יהודה ויורישו א ת יושבי ההר ‪:‬‬
‫נגד בית ל ח ם ‪ :‬ואת עצמות יששכר וזבולון קברו אותם בצידון‬
‫ויעלו בני יוסף גם הם בית אל היא לוז ויי עמם ‪ :‬וירגלו בני יוסף א ת‬
‫בחלק אשר נפל לבניהם ‪ :‬ודן נקבר בעיר בניו באשתאול ; ואת‬
‫בית אל ויראו השומרים איש יוצא מן העיר ‪ :‬ויתפשוהו ויאמרו לו‬
‫הראנו נא את מבוא העיר ועשינו עמך חסד ו ויראם האיש ההוא‬ ‫נפתלי ואשר קברו אותם בקרש נפתלי איש איש במקומו א ש ר‬
‫א ת מבוא העיר ויבואו בני יוסף ויכו א ת העיר ^ פי חרב ‪ :‬ואת‬ ‫ניתן לבניו ‪ :‬ואת עצמות יוסף קברו בשכם בחלקת השדה אשר‬
‫האיש ואת משפחתו שלחו וילך אל החתים ויבן עיר ויקרא שמה‬ ‫קנה יעקב מאת חמור ויהיו לבני יוסף לנחלה ‪ :‬ואת בניסן קברו‬
‫לח ‪ :‬וישבו כל ישראל בעריהם ויעבדו בני ישראל א ת יי כל ימי‬ ‫בירושלים נגד היבוסי אשר נתן לבני בנימן ‪ :‬איש בעיר בניו קברו‬
‫יהושע ו ב ^ ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי ידלושע אשר‬ ‫בני ישראל א ת אבוהם ‪ :‬ויהי מקץ שנהים ימים וימת יהושע בן‬
‫דאו א ת מעשה יי הגדול אשר עשה לישראל‪-‬״ ; וישפטו הזקנים‬ ‫נון בן מאה ועשר שנים ‪ :‬והימים אשר שפט יהושע א ת ישראל‬
‫א ת ישראל אחרי מור‪ :‬יהושע שבע עשרדה שנה ‪ :‬וילחמו כל־־"‬ ‫עשרים ושמונרה שנה ויעבוד ישראל א ת יי כל ימי חייו ‪ :‬ויתר‬
‫הזקנים גם הם א ת מלחמות ישראל ככנעני ויורש יי א ת הכנעני‬ ‫דברי יהושע ומלחמותיו בכנעני ובל תוכחותיו אשר הוכיח ארת‬
‫מפני בגי ישראל וישב ישראל בארצם ‪ :‬ויקם את כל הדבר אשר‬ ‫ישראל ואשר צו ם ושמות הע רי ם אשר ירשו בני ישראל בימיו‬
‫דבר לאברהם ליצחק וליעקב ואת כל השבועה אשר נשבע ל ת ת‬ ‫ה נ ם כ תו בי ם על ספר דברי ידהושע א ל בני ישראל ועד־* כפר‬
‫להם ולבניהם את ארץ הכנעני ; ויתן יי לבני ישראל א ת כל ארץ‬ ‫מלחמודז יי אשר כתב מ ש ה ויחו שע ובני ישראל ‪ :‬ויקברו בני‬
‫כנ ק‬ ‫ישראל‬
‫‪278‬‬
‫‪277‬‬
‫קלט‬ ‫ספר>‪2‬ופטים‬
‫כנען כאשר נשבעלאבותינו וינה יי להם מסביב וישבו בני ישראל‬
‫בכל עריהם לבטח ‪:‬‬
‫כרוך י׳ לעולם אמן ואמן ! חזקו ויאמץ לבבכם בל הסיחלים ליי ‪:‬‬
‫עןבועת‬ ‫בחסיד אחד שלא נשבע מימיו לשקר ואפילו‬

‫אמת לא נשבע והיה עשיר גדול ובשעת פטירתו קרא‬
‫לבנו ואמר לו בני הזהר שלא תשבע בלל שכל העושר הזה שאני‬
‫מניח י״ך לא קניתיו אלא ששמרתי פי מהשבועה ואפילו על שבועת‬
‫אמת לא נשבעתי על כן הצליחני הקב״ה בכל סחורותי ובכל מעשה‬ ‫ב״ע‬ ‫ש ד‬ ‫ת״ו‬
‫ידי וענדה לו בנו ואמר לו א נ י אקיים מצוותיך ולא א ש ב ע כי ל‬
‫וכשנפטר אותו חסיד באו רמאים על אותו יתום ובקשו ממנו ממון‬
‫הרבה באמרם שהיה חייב להם אביו או יעשה שבועה ויפטר אמר‬
‫היתום בלבו אם אשבע להם אחלל שם שמים ואפר את מצות אבי‬
‫מוטב לי שאפרע להם כי א ש ר ישאלו ממנו ולא א ש ב ע דהלך‬
‫ופרע לרמאי כל העושר שהניח לו אביו עד שנותר עני בלא כלום‬
‫ועם כל זה היה רודף אחר המצות ומקיים את מצות אביו ומכבד‬
‫תלמידי חכמים * ולבסוף בא רמאי אחד ואמר לו נותר לי עליך‬
‫עוד דינר אמר לו בבקשה ממך הנח לי שיא נותר לי מחיית רגע‬
‫וגלוי ל אי שאם הירה לי כלום היירתי פורע אותך א ס ר לו ב א‬
‫והשבע לי שאין לך כלום לפרוע לי והוליכו אצל הדיין ואסר יו‬
‫פרע לו את דינרו או השבע שאין לך כלום אמר להם לא אשבע‬
‫אמרו הי־יינים אל הרמאי או יפרע אותך או חבשהו בבית האסורים‬
‫באותה שעה בכה היתום ואסר רבוגו של עולם גלוי וידוע לפגיך‬
‫שלא יש בידי כלום שאם היה בידי כלום הייתי פורע ישתבח שמך‬
‫לעד שמכסף וזהב שהיה לי לרוב מאד מן ה כ ל נשאררתי נעור‬
‫ורק ועכשיו אני בצמא ובחוסר כל ואלמלא היו תובעין ממני לא‬
‫הייתי כל כך מצטער כי ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה‬
‫יהי שם יי מבורך מעתה ועד עולם • מה עשתה אשתו הצדקת‬
‫היתה מתביישת לשאול מן הצדקה כלום נטלה בגדי פשתן לכבס‬
‫לפדות בעלה סן הרמאין ולזון ולכלכל אותו ואת בניו יום <פחד‬
‫היא‬
‫‪279‬‬
‫‪280‬‬
‫הי^ין ובדה היו עומדים על ^‪ 6‬פ ת הי ם וראו ןי>ניה אחרת באד־ז‬
‫‪ :‬יו ם‬ ‫^‪ 3‬ס ה מן הצאן לא תצא מכאז לז^‪ nh‬אמר להם ‪p‬‬ ‫המתינו ‪ rh‬עד עןהגיע אליהם בשראה אותה בעל הספינה ׳טהיתה‬
‫‪>5‬ןחד היה יו^טב בשפרת ד־־ינהר ובזכר ארת כל־י הז‪).‬ושר והססון‬ ‫יפת תאר חמדה בלבו ואמר ממ״עפחת מלכי ם היא ׳טאל אותה‬
‫^טהניח לו <‪6‬ביו ובכה בסר נפ״ט ואסר בלבו למה לי חיים הואיל‬ ‫מה‬ ‫ואמר לה ספני מה את מכבסרת בגדי ם היא סיפרה לו‬
‫וגיטכית א״טתי וגלו בני ונותרתי אני לבדי טוב מותי מהיי וההליך‬ ‫עןאירע לה ולבעלה אמר לה אני אתן דינר זהב וכבסי את בגדי‬
‫עצמו לנהר והיו •טם נחבטים ועקרבים מיד נחפז ויסוב ללבו ת‬ ‫והיא נטלה הבג די ם ל ב ב ס ם ונטל הדינר זהב מידו ונתנה אותו‬
‫וכיטהפך עצמו ללכת שסע קול הקורא אותו בשמו ואסר לו חזור‬ ‫לבגה הגדול לפדות כ על ה מיד הרמאין בין כך וכין כך עשה סחורות‬
‫לכאן והוא חזר לאחוריו וראה כדמות מלאך ואסר לו בא הנדה‬ ‫בעל הספינה ותיקן א ת התורן וכשכאתה אותה הצדקת להשיב‬
‫שכמה ימים ושנים שסור לך זה המטסון טול לך מטמון זה ששמרתי‬ ‫לו הבגדים תחפה בעל הספינה וברח עמה והיו רואין אותה בניה‬
‫לך שהגיע קצך לעלות לגדולה על א׳טר יטמרת מצות אביך ולא‬
‫ומיללין ובוכין ואומרים אוי לנו אמנו מה נעשה והם חזרו אצל‬
‫נשבעת מעולם מיד הראה לו הסטסון ואסר לו המלאך לך קנה‬
‫אביהם ונתנו לו הדינר וסיפרו לו איך נשבית אמם וקרע את בגדיו‬
‫א ת הנהר הזה מאת אדון המדינה ואחר כך כנה בכאן עיר גדולה‬
‫ויתאבל על אשתו ופרעהדינר ויצא מבית הסוהר ואמר בלבו מה‬
‫וכן עשה וילך האיש אל אדון המדינה ואמר לו אדוני רצונך למכור‬
‫אעשה אם אשוב לביתי אמות ברעב ועוד יבואו לי רמאים ויע״צו‬
‫לי את הנהר הזה שהוא ממקום פלוני עד מקום פלוני אמר ^ ו‬
‫לי כסו שעשו לי ה אח רי ם מוטב שארך אל מקום אחר ויבך בכי‬
‫האדון שוטה מה תעשה ממנו אמר אף על פי כן מכור אותו לי מיד‬
‫גדול ואמר ראה יי והביטה איך נשארתי ן>זני ובני כיתומים בלי‬
‫מכר לו הנהר בדמים יקרים ונתנו לו מיד וכתב לו והעיר לו עדים‬
‫שום מחיה בעולם ובכו כלם יחד עד שתשש כחם מהבכיה גדולה‬
‫במכירה עולמית וחלוטה מיד שכר פועלים ובנה על שפת הנהר‬
‫עיר גדולה ופלטרין גדולים עד שנעשה מלך והלך שומעו למרחוק‬
‫ומרה עד מאד אשר עשו והלכו משם למקום אחר והיו מחזרים‬
‫ומכל המקומות היו באים שסה לסחורה והיה עושה בכור לכד־‘‬ ‫על הפתחים עד שהגיעו לנהר גדול־‘ וקרוב ן>ןל הי ם ולא הירה‬
‫עובר ושב ויהי שמעו בכל הארץ ונאספו שם לסחורה עד ש ב א‬ ‫מעבר לים לעבור מה עשה פשט את בגדיו ונטל את בנו הקטון‬
‫הספינה ששבה א ת כניו סטראה אותו החסיד אות בניו הכניסם‬ ‫ונהנו על כתפו ושם עצמו בנהר כיון שהגיעו עד חצי הנהר שטפו‬
‫לפלטרו ולא גילה עצמו להם אך הטיב להם יותר מעבדיו והזמין בגי‬ ‫המים והניח את בנו וזימן הקדוש כרוך הוא לנער סף אחד ויצא‬
‫הספינה לסעודה פעם אחרת באה הספינה שמטבית כה אשתו וזימן‬ ‫ונכנס עליו ליבשה ואביו היה הולך לפניו ערום עד שבא במדינה‬
‫כל אנשי הספינה לאכול עמו אמר לו כעל הספינה אדוני המלך‬ ‫אחרת והיו התינוקות בוכים זה עם זה והנהר בנתיים עד שבאה‬
‫איני יכול להניח הספינה שאשתי שם אמר רו המלך הריני שולח שני‬ ‫<הניה ושבאום ואותו חסיד בה כמדינה אחרת וכיון שראוהו בני‬
‫נערים נאמנים שישמרוה הלכו הנערים והלך בעד־־‘ הספינה א ^‬ ‫המדינה ערום שאלו אותו אי מזה מקום הוא אמר להם איש עני‬
‫הסעודה והנערים אומרים זה לזה אוי לנו כי הספינה הזאת דומה‬ ‫יהודי אני אמרו ד־יו מרח אומנותך אמר ל ה ם יודע אני ל־ילמוד‬
‫לספינה שנשבית בה אמנו והיו בוכים כל הלילה ואמר להם אמם‬ ‫ולכתוב אמר לו אין אנו רוצים בכך אם רצונך לרעות את בהמתנו‬
‫מפני מה אתם כו כי ם אמרו לה זכרנו כי כספינה כזאת נשביות‬ ‫אז תוכל אתה לשבת אתנו וניתן לך שכר טוב אמר להם כן אעשה‬
‫אמנו מיד הכירה אותם ובכתה כל הלילה ולא הגידה להם דבר‬ ‫ונתנו לו א ת מקניהם והיה רועה אותם באמת ובאמונה אמרו לו‬
‫למהר בא בעל הספיגה וראה אותה עצובה רוח אמר לה מ ה ל ך‬ ‫השטר לך פן תקרב אל הנהר הזה שהוא עמוק ביותר שאם יפלו‬
‫אסרה‬ ‫שמה‬ ‫‪,‬‬
‫קמא‬ ‫מעיסה בחסיד אחד‬
‫אמרה לו לא היה לך אלא ׳עתניח פריצים אלו להתעולל בי מיד‬
‫הלך בעל הספינה אצל המלך ואמר לו אדוני המלך לא היה לך‬
‫אלא אלו הפריצים ששלחת לספינתי ‪ p w b‬בא׳סתי כל הלילה‬
‫מיד קרא ל ה ם המלך* ואמר ל ה ם כלום אמת הדבר ששמעתי‬
‫שעשיתם עם אשתו של זה כל הלילה אמרו לו חלילה לנו מעשות‬
‫ר י■‬ ‫•‪■ '.‬‬ ‫‪' > ,‬־ ' ׳‬ ‫‪ * ..‬־ ■ '‬ ‫'‪■'■'^.--v^-‬‬ ‫‪' ■ y fr‬‬
‫כדבר הזה תבא אשתו של זה ותעיד בנו ואם אמת אומרת כן‬
‫'‬ ‫־^‪"*’.‬ל*■•;■י•־ •י ‘‪sf ':‬‬ ‫•‪*'■.‬״ד•‪:‬־‬
‫‪\v‬‬ ‫‪\.‬‬ ‫;‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫‪- V V‬‬ ‫־ ‘ ‪■ , , ,...-‬‬
‫הרוג אותנו מיד הביאו האשה לפני המלך ואמר לה המלך בתי‬
‫;‪ :-:■r‬ל‬ ‫אל תכ חד אל תראי להגיר לי כל הדבר מיד הפילה עצמה על‬
‫״'’■‘ידז׳■~ ' —^‪■o■' ' -•. •'■/‬‬
‫;‪;:‬ך‬ ‫■ ‪!.‬׳‪"-•SI‬‬
‫פניה ארצה ואמרה לו אדוני המלך תן לי רשות ואדברה לפניך‬
‫דבר א חד ויאמר לה המלך דברי אמרה לו בבקשה ממך אדוני‬
‫המלך שאל אותם מאין ה ם מיד סיפרו לו כל המאורעות מיד‬
‫עמדה האשה וחבקם ונשקם ואמרה חי נפשך אדוני המלך בני‬
‫הם וצועקת ובוכה וסיפרה לו כל המעשה כששמע המלך א ת‬
‫יע״א‬ ‫פה‬
‫דבריה מיד הכיר ש ה ם בניו והיא א ש תו ואמר המלך לבעל‬
‫גדפוס המשוכח‬ ‫הספינה הגד לי ה אמת איך באה האשה הזאת לידך ו א ם לא‬
‫תאמר לי ה א מת אחתוך א ת ראשך אמר לו אדוני המלך אני‬
‫הי״י‬ ‫שלמה כילפורטי וחברו‬ ‫של‬
‫שבתיה על שפת הים שהיתה מכבס ת בגדים וחי נפשך אדוני‬
‫מדפיסים ומוכרי ספרים‬ ‫המלך לא ננעתי בה ולא נזקקתי עסה לעולם ועתה עשה ממני‬
‫כל מה שתרצה מיד אמר לו המלך לך לשלום אל ארצך ‪ :‬ויאמר‬
‫המל־יך כרוך מ ש ל ם שכר סוב ליראיו וברוך המחזיר א בי ר ה‬
‫לבעליה ‪ 5‬ועמד המלך ע ם אשתו ובניו בעושר גדול ; ואמרו‬
‫רבותינו דל ומה זה שלא שמר כי אם מצוד‪ ,‬אח ת שצוה לו‬
‫אביו שילם לו הקדוש ברוך הוא כך כל שכן השומר מצות הרבה‬
‫שהקדוש ברוך הוא משלם‪ .‬שכר סוב לאלפים שנאמר ועושה‬
‫חסד לאלפים ובו׳ לכך נאמר לא תשא א ת שם יי אלהיך לשוא •י‬

Hebrewbooks Org 40009finnis

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

You might also like

Hebrewbooks Org 40009finnis

Uploaded by

Document Information

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Hebrewbooks Org 40009finnis

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

‫מבוא‬ ‫א‬ ‫מברא‬

‫אתם ותעלו אותו והוליכו אותי י׳גתי‘‬

‫עןבועת‬ ‫בחסיד אחד שלא נשבע מימיו לשקר ואפילו‬

You might also like