‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫כולל עניני ריבית שנכשלים בהם בחיי יום יום‬

‫במשא ומתן וגם בגל ענפי החיים ומבאר נימוקיהם‬ ‫'‬ ‫!‬

‫מאת‬
‫הרב משה שטרנבוך‬
‫ראב " ד‬
‫לכל מקהלות האשכנזים‬
‫עיה " ק ירושלים‬

‫ו בסופו‬

‫קונטרס אחרון‬

‫כמה וכמה דברים שנכשלים כחם היום‬

‫והאיך ובמה ליזהר בסייעתא דשמיא‬
‫ובו‬ ‫‪1‬‬
‫ומבאר הנימוקים ודברי הפוסקים‬
‫כולל גדולי זמנינו שליט " א‬

‫משעונק והוכנס לאינטרנט‬

‫‪wwhebrewbooks ,‬‬ ‫מאת‬
‫תשס " ח‬ ‫ן‬
‫ח‬ ‫ע" י‬ ‫יששכר שרייכער‬
‫"‬ ‫עיה " ק ירושלים תובב " א‬
‫שנת תשנ " ו לפ " ק‬

‫מהדורה שניה‬ ‫י‬

‫עם תיקונים והוספות‬
‫שנת תשס " ג לפ " ק‬
 ‫הכתובת‬

‫יששכר שרייבשנר‬ ‫הרב משה שטרנבוך‬

‫נוף רמות ‪73‬‬ ‫רחוב משקלוב ‪13‬‬
‫ירושלים‬ ‫הר נוף‬ ‫;)‬

‫ירושלים‬

‫דלם הפתת ‪ -‬פרנק ‪ ,‬ירהשלם‬

 ‫מבוא‬
‫רבית והיתר עיסקא‬
‫בתנאי המסחר היום כמעט שאי אפשר בלי ריבית ‪ ,‬ויום יום כל אחד נכשל באיסור‬
‫חמור דרבית ולא מרגישים כלל ‪ ,‬והעון חמור מאד ‪ ,‬עד שחז " ל פירשו שהעובר ככופר באלקי‬
‫ישראל ואינו קם ח " ו לתחיית המתים ‪ ,‬ואף אם קיבל פעם ריבית ברצון גמור של הלוה ‪,‬‬
‫מדין תורה חייב להחזיר אף לאחר כמה שנים ‪ ,‬והאיסור פרוץ באופן מבהיל וכמו שיבואר‬
‫ולכן מצוה ללמוד וללמד הלכות ריבית בכל מקום ‪ ,‬ומי שלא למד א " א שלא יכשל ח " ו‬
‫עוברי )‬ ‫( ובשם רבינו הגר " א זצ " ל שהעבירה יומם ולילה ואף ביום הקדוש דיום הכיפורים‬
‫‪:‬‬ ‫ונציין כאן רק כמה דוגמאות שעוברים יום יום‬

‫בכך וכך ‪ ,‬ולתשלום‬ ‫הסחורה )‬ ‫מוכרים וקובעים ב ' מחירים ‪ ,‬לתשלום בזמנו ( בשעת קבלת‬ ‫א‪.‬‬
‫מראש בזולי ‪.‬‬ ‫מראש בזול ‪ ,‬יש איסור כשמשלם‬

‫אינסטלטור או חשמלאי מקבל עבורה לבצע לאחר זמן ‪ ,‬ומפרש שמפני הקדמת מעות‬ ‫ב‪.‬‬
‫מחירו בזולי ‪.‬‬ ‫קובעים‬

‫סותרים מוכרים בהקפה ‪ ,‬ומתנים שלהקפה מחירו ביוקר‪ ( 4‬וגם הספקים מוכרים לחנויות‬ ‫ג‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫)‪5‬‬ ‫ובתי עסק בתנאים הללו‬

‫ד ‪ .‬מוכרים בהקפה במחיר כך וכך ‪ ,‬וכשמשלם במזומן מקבל הנחה ‪ ,‬גם בזה יש איסור רבית‬
‫‪.‬‬ ‫‪6‬‬ ‫" כשמוכר בהקפה "‬

‫ה ‪ .‬מוכרים בהקפה וקובעים מחיר כשמשלם עכשיו כהיום ‪ ,‬אבל אם משלם לאחר זמן ‪ ,‬צמוד‬
‫או כמחירו בשעת תשלומים‪. 7‬‬ ‫למדד ‪,‬‬

‫‪slb‬‬
‫‪t1‬‬ ‫ו ‪ .‬מוכרים שיק מחו " ל פחות מהנקוב ‪ ,‬כיון שאינו יכול לגבות אלא לאחר‬

‫ז ‪ .‬לוה מבאנק נכרי ומבקש מיהודי שותף או אחר להיות ערב קבלן‪. 9‬‬
‫ח ‪ .‬קנה דירה ולא שילם הכל והמוכר עדיין גר בו עד שהלוקה משלם יתר ההוכ בלי לשלם‬
‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫שכר דירה יש בזה איסור רבית‪0‬‬

‫ט ‪ .‬קונים דירה בעת בנייתה והקבלן מתחייב שאם לא ימסור הדירה לזמן שקצבו יתן קנס‬
‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫בכל חורש ותודש והוי ריבית קצוצה‪1‬‬

‫עורך דין מנסח חוזה למכירה ‪ ,‬ויש בו תנאים לריבית ‪ ,‬העו " ד שהוא סופר עובר באיסור‬ ‫י‪.‬‬
‫חמור דלא השימון ‪ ,‬וצריך לכתוב סעיף בכל חוזה מכירה ‪ ,‬שהכל על פי היתר עיסקא דספר‬
‫קיצור דיני ריבית המצויים‪. 12‬‬

‫ס "ט‬ ‫‪.‬‬ ‫‪8‬‬ ‫;‬ ‫פ " ז ר " ת וד " ט‬ ‫‪.7‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פ "ז ד "ו‬ ‫‪.6‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד"ר‬ ‫‪ .‬פ "י‬ ‫‪5‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ת "ז ד " ב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫;‬ ‫ש "ח ד " ר‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פ "ה ד"ה‬ ‫‪.2‬‬ ‫ד"ו ‪:‬‬ ‫פי " ג‬ ‫‪.1‬‬
‫פ " א ד " א וע " ש בקו " א סק " ה שאסשר לכתוב שהכל על‬ ‫‪. 12‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פ "ו ד "ב‬ ‫‪. 11‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פ "ו ד"א‬ ‫‪. 10‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פ "י ד " א‬ ‫‪.9‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד" א‬

‫אבל נוסחאות הבנקים בזמנינו אינם מהודרים לכן יש‬ ‫תש " מ ‪.‬‬ ‫פי היתר עיסקא של בנק דיסקונט מיום ז סיון‬

‫כנ " ל ‪:‬‬ ‫לכתוכ‬

 ‫מבוא‬ ‫ד‬

‫והמעיין עוד בהלכות שנביא בעזהשי " ת ‪ ,‬יראה שיש כאלו עשרות מקרים שנכשלים יום‬
‫יום ‪ ,‬ובלי ללמוד הלכות ריבית אי אפשר לידע הדינים ‪ ,‬ולכן כל אחד חייב לקבוע זמן‬
‫ללמוד הלכות רבית ‪ ,‬שידע במה נכשל והאיך יכול לתקן הדבר ‪ ,‬וגם כני תורה חייבים ללמוד‬
‫הלכות אלו ‪ .‬והמעיין בדברינו ויתבונן ברבוי חששות דריבית שמצוי היום ‪ ,‬יתמה מי הוא זה‬
‫שיכול לומר בנקיון כפים שלא עבר מעולם איסור ריבית אף דרבנן ‪ ,‬ולא נתחייב מן הדין‬
‫או לצאת ידי שמים אפילו אחר שנים הרבה ‪.‬‬ ‫להחזיר כסף‬

‫והנה רבותינו האחרונים מצאו עצה שמועיל עכ " פ הרבה פעמים ‪ ,‬והיינו שיסכימו‬
‫לכתחילה שנותן המעות ע " פ היתר עיסקא דמהר " ם ‪ ,‬וכנורש ההיתר שאינו מלוה כלל‬
‫אלא פקדון ‪ ( ,‬או רק חציו מלוה ‪ ,‬ומזה אינו דורש הרווחים שיש בזה איסור ריבית ‪ ,‬רק חלק‬
‫מהכסף לפקדון ) להשקיע עבורו בעסק טוב ומובחר ‪ ,‬ותולה שמרויח בעסקים אלו‬
‫כשיעור שקוצץ לריבית ‪ ,‬ומודיע להמקבל שאם לא ירויח כ " כ או אפילו הפסיד‬
‫במעותיו מוכן להפסיד ‪ ,‬אבל שניהם מסכימים לכתחילה שאם יטען שעסק‬
‫בעסקים והפסיד ולא הרויח ‪ ,‬עליו לישבע שכך בבית דין ‪ ,‬והם יודעים שלא‬
‫ישבע ‪ ,‬וממילא ישלם כרווח משוער מחלק המקרון מה שמשלמים תמיד לריבית ‪,‬‬
‫( וראוי לכל א ' לדעת מהות שורש ההיתר עיסקא ‪ ,‬דיש מהפוסקים שכתבו דלא מועיל היתר‬
‫עיסקא רק כשיורעים מהותור ונהי שבזמננו יש סומכים על היתר עיסקא גם כשלא יודעים‬
‫בזה פגם שמבוסס ע " פ דין‬ ‫תוכנו מ " מ לכתחילה ודאי ראוי שידעו ) ‪ .‬ואף שזהו ערמה איז‬
‫תורה וש " ע ‪ ,‬ודומה למכירת חמץ דאף שמערים מותר כיון שחל ע " פ הלכה ‪ ,‬וזהו שורש היתר‬
‫המקובל ‪ ,‬ונתפשט בכל בית ישראל ‪ ,‬וע " ז סומכים הבאנקים סותרים ובעלי‬ ‫מהר " מ‬ ‫עיסקא ע " פ‬
‫בתים ‪.‬‬
‫ואנו שינינו ההיתר עיסקא ודקדקנו שאין כאן חציו מלוה וחציו פקדון כדין עיסקא ‪ ,‬או‬
‫והנה הקורא עלול לתמוה למה לנו לשנות מנוסח‬ ‫פקדון ‪.‬‬ ‫פקדון ואח " כ הלואה רק כולו‬
‫ההיתר עיסקא המקובל ע " פ מהר " מ ולהמציא היתר עיסקא שכולו פקדון ‪ ,‬והלא דור דור‬
‫נהגו ע " פ מהר " ם ומה לנו להתחסד יותר מהם ולפקפק בהיתר עיסקא המקובל בבאנקים‬
‫ובמסחר ‪ .‬אבל דעתי דשינוי תנאי מסתר היום הוא הסיבה שמוכרחים לשנות ההיתר עיסקא‬
‫לזמננו ‪.‬‬ ‫שיתאים ע " פ הלכה גם‬

‫דהנה המהר " מ תיקן שיתן המעות בפקדון עד שירויח הסכום שקצצו ואח " כ יהיה‬
‫הלואה וכמבואר בנחלת שבעה ‪ ,‬אמנם לא נהגו כן בזמן האחרון ‪ ,‬ונראה הטעם משום שלא‬
‫מועיל אלא כשנותן המעות לזמן קצוב בריות קצוץ אבל בזמננו שקוצצים ריבית כפי הזמן‬
‫שימשיך המעות תחת ידו ואינם קוצצים כמה יהיה סכום הריבית ולכן לא ידוע עד מתי‬
‫יהיה פקרון וממתי יתהפך להיות הלואה ‪ ,‬ואין לומר שמתחילה יהיה פקדון ואח " כ הלוואה‬
‫ולאח " כ שימשיך המעות עוד יתהפך שנית לפקדון ‪ ,‬שאינו נהפך לפקדון אלא כשמקנה‬
‫מעות העסק או סחורה להמלוה או שמזכה לו על ידי אחר וכמבואר בשל " ה מסכת חולין‬
‫ובשו " ע הגרש " ז ס ' מ " ב ובזמננו שאינו מזכה לאח " כ להמלוה לא מועיל ‪ ,‬ועוד אפשר‬
‫שחששו לדעת הגר " א ר " ס קסז שכתב דהוי ריבית ואסור ליתן עיסקא פקדון ואח " כ‬
‫הלוואה ‪.‬‬

‫‪:‬‬ ‫מי " ג ד " ה‬ ‫‪. 13‬‬

‫ה‬ ‫מבוא‬

‫ולאחרונה נהגו יותר בהיתר עיסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון ‪ ,‬וכן מבואר בחכמת‬
‫אדם ‪ ,‬אבל גם בזה רבו הפקפוקים בזמננו כי ההיתר עיסקא מבוסס על עיסקא דתקנת חז " ל‬
‫שמקבל המעות חצי מלוה וחצי פקדון להשקיע בעסק טוב ‪ ,‬ולאח " כ כשמרויח נותן לבעל‬
‫( ואסור ליחן‬ ‫לעצמו ‪.‬‬ ‫המעות מה שהרויח מחצי הפקדון ‪ ,‬ומה שמרויח מתצי ההלואה נוטל‬
‫ועל פי זה תקנו היתר עיסקא שמתחילה‬ ‫ריבית )‬ ‫להמלוה שום ריוח מחלק ההלואה דהוי‬
‫קוצב ריוח משוער כמה ירויח " בחצי הפקדון " ומתחייב שכל זמן שלא נשבע יצטרך לשלם‬
‫ההתפשרות ‪.‬‬ ‫סכום‬

‫אבל בזמננו לווין מעות בהיתר עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון לקנות דירה ואינו‬
‫אחוז על כל הסכום‬ ‫‪20‬‬ ‫מרויח בחצי הפקדון כשיעור הריבית שקוצצים ‪ ,‬ולדוגמא כשקוצצים‬
‫אחוז על חלק הפקדון ‪ .‬וזהו ברור‬ ‫‪40‬‬ ‫הרי אסור ליחן שום ריוח מחלק ההלואה וע " כ שקוצץ‬
‫ואפילו נחשוב דמי שכירות הדירה ( כשיעור אחוז הדירה‬ ‫כך ‪.‬‬ ‫שאין הדירה מתייקר כל‬
‫אחוז כידוע ‪ ,‬והוי ריבית‬ ‫‪40‬‬ ‫אינו עולה‬ ‫שמתייקר ‪,‬‬ ‫ומה‬ ‫המלוה )‬ ‫שקונה במעותיו של‬
‫" כולו‬ ‫אבל כשכותבים‬ ‫מלוה ‪.‬‬ ‫שמתחייב יותר עבור תצי הפקדון משום שנותן לו תצי‬
‫פקדון " אתי שפיר ‪ .‬כי לפעמים מתייקר הדירה ובצירוף שכר הדירה הרי זה עולה כסכום‬
‫הריבית שקצצו ‪ .‬ועוד שאין כאן שום הלוואה גמורה שהרי כולו פקדון ‪.‬‬
‫עוד נראה דבזמננו כארץ ישראל לכאורה לא מועיל כלל ההיתר עיסקא ד " תצי מלוה‬
‫ותצי פקדון " שהרי מלוים המעות ב " שקלים " וקוצצים " ריוח " על חלק הפקדון הצמדה‬
‫כפולה וגם ריבית ‪ .‬וזה ברור שאינו מרויח כל כך בחלק הפקדון ונמצא שנותן ריבית משום‬
‫אחוז ריבית על כל ההלואה והשקל‬ ‫‪15‬‬ ‫דהנה בזמננו כשמלוה לשנה וקוצץ‬ ‫ההלואה ‪.‬‬ ‫חלק‬
‫אינו מותר בהיתר עיסקא רחצי‬ ‫!‬ ‫פוחת ערכו ולסוף השנה שוה רק רביע ממה שהלוהו‪4‬‬
‫אחוז‬ ‫‪75‬‬ ‫אחוז כנגד הריבית ועור‬ ‫‪30‬‬ ‫מלוה וחצי פקדון אלא אם כן מרויח בחלק הפקדון‬
‫וזה ברור‬ ‫בכדי להשלים ההצמדה בחלק ההלואה ( מלבד ההצמדה בחלק הפקדון עצמו )‬
‫‪.‬‬
‫שאינו מרויח ‪ 105‬אחוז אחוז מחלק הפקדון מלבד ההצמדה ונמצא שקוצץ ליתן כ " כ ריוח‬
‫כל זמן שלא נשבע אך ורק משום חצי ההלואה ‪ ,‬ונהי שיכול לישבע שלא הרויח כל כך‬
‫ולפטור עצמו מליתן הריוח שקצצו מ " מ זה גופיה שמקבל על עצמו שכל זמן שלא נשבע‬
‫חייב לשלם הוי הנאה ‪ ,‬וכיון שעושה כן משום ההלואה הוי כשוכר בפחות דהוי ריבית ‪ ,‬וכן‬
‫שליט " א [ זצ " ל ] ‪.‬‬ ‫שמעתי בשם הגרש " ז אויערבאך‪15‬‬

‫שליט " א העיר מדברי " גינת וורדים " שאין‬ ‫וחתני הרה " ג רבי יששכר דוב שרייבער‬
‫ולכן בזמננו בבאנקים וחנויות ועסקים שמלוין וקוצצין‬ ‫‪.‬‬ ‫!‬ ‫להתיר הערמה במלוה דאורייתא‪6‬‬
‫ריבית ואינם מזכירים כלל שנותן לו המעות עבור עיסקא שיתן רווחים וגם בשטרותיהם‬
‫כותבים רק ריבית אלא שסומכים שכתוב בתקנותיהם או שתלוי כקיר שהכל על פי היתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬ואעי‪ ,‬פ שזה מועיל דברגע שאדם חותם נתחייב בחתימתו וכמבואר בפוסקים וגם‬
‫הקונה מתחייב ע " פ תקנות הבית עסק מ " מ הוי הערמה גמורה ‪ ,‬ושפיר אין להתיר בזמננו‬
‫הערמה בחצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬וכן בספר " ברית יהודה " מביא דוגמאות שבהיתר עיסקא‬
‫מועיל ‪.‬‬ ‫דחצי מלוה וחצי פקדון לא‬

‫ט " ר קו " א ס ' כז‬ ‫‪. 16‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מ " ר קו " א ס ' כה‬ ‫‪. 15‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בשנת תשמד ירד ערך השקל מאוד‬ ‫‪. 14‬‬
 ‫מבוא‬ ‫ר‬

‫ואף שבספר הנ " ל מפקפק בתיקון היתר עיסקא רכולו פקדון ומקיים המנהג חציו מלוה‬
‫וחציו פקדון ‪ ,‬מפני שכולו פקרון הערמה ניכרת יותר ‪ ,‬ומוכיח כן מהריטב " א שכתב שאין‬
‫דקרוב‬ ‫)‬ ‫להערים בכולו פקדון ‪ ,‬שפיר רתה חתני שליט " א שהריטב " א לשיטתו רס " ל ( ע ‪.‬‬
‫לשכר ורחוק להפסד ריבית קצוצה דלא כשאר ראשונים לכן לא התיר להערים ‪ ,‬והוא שפיר‬
‫אבל לדידן קרוב לשכר אינו אלא איסור‬ ‫פקדון ‪.‬‬ ‫אוסר כל הערמה אף בחציו מלוה וחציו‬
‫דרבנן כשאר ראשונים ולכן מותר כמש " כ בתה " ד דבאיסור דרבנן מותר להערים ‪ ,‬ואין לחלק‬
‫אם כולו או חציו פקדון ששניהם הערמה ובכולו פקדון דוקא יצאנו מחשש איסור תורה‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫הריבית ‪ .‬סוף דבר התיקון שכולו פקדון תיקון גדול ‪ ,‬וראוי לכתוב כן בכל היתר‬

‫והנה הצורך להיתר עיסקא לחנונים ובעלי עסקים נחוץ ביותר וראוי לרבנים לתקן‬
‫בולט ‪.‬‬ ‫בארץ ובחו " ל שכל סוחר יחתום בשטר עיסקא ויתלה בחנות או בית עסק במקום‬
‫ומועיל אף להשני שלא חתם ‪ ,‬כיון שזהו תקנון החנות ובית עסק שהרי הלקוח קונה על‬
‫דעת תקנת החנות ‪ ,‬ואף אם עסקיו בעיקר עם גויים נזדמן לו לפעמים יהורי ואפילו כשהוא‬
‫מחלל שבת נוהג בו איסור ריבית וכל שכן כשהם כתינוק שנשבה וכמבואר בשו " ע ( ס '‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫קנט ) ‪ .‬ואני תמה שבבאנק של יהודים כל אחד נזהר ויורע שצריך היתר‬
‫מכל בית עסק או סיטרנאי‬ ‫והלוא היום כל העסקים בריבית ‪ ,‬ולמה לא יורשים‬
‫פרין ‪.‬‬ ‫וכדומה היתר עיסקא‬
‫והנה לפני קרוב לששים שנה יצא האדמו " ר הג " ר עזריאל מאיר אייגר זצ " ל בתקנה‬
‫שכל אחד יחתום על היתר עיסקא כללי והיינו שימסור בפני ב " ר התחייבות שכל עסקיו‬
‫יהיו על פי היתר עיסקא ‪ ,‬ורוב רבני פולין הסכימו ‪ .‬והרבה הולקין וטענו שלא מועיל ‪ .‬ונראה‬
‫ההשאלה כשכל יחיד חותם לעצמו אבל בעל חנות ועסק שתולה ההיתר עיסקא בחנותו‬
‫ובמשרדו במקום בולט שזהו תקנת החנות ועסק מועיל לכל הדיעות כמו שסומכין כבאנק‬
‫שמועיל ההיתר עיסקא ועדיף מבאנק שאין מפרסמין כמקדם בולט ואצלם מונח במקום‬
‫בכך ‪.‬‬ ‫בולט ודי‬

‫אמנם לדעתי ראוי לנו לזרז גם כל יחיד ויתיר לחתום כי כששניהם חותמים הרי זה‬
‫שכשמלוה לחבירו בריבית י " ל‬ ‫דמועיל ‪.‬‬ ‫מועיל ועוד דאף כשהלוה לא תתם אפשר לומר‬
‫שהמלוה פוטר את הלוה מאחריות אלו המעות ונשאר פקדון בידו ודורש רווחים כשיעור‬
‫הריבית שקצצו ביניהם והיות שאין הלוה מפסיד כלום ויכול רק להרויח ‪ ,‬א " כ אין לך זכות‬
‫חתם ‪.‬‬ ‫כמוהו ולכן אפשר לומר דמועיל כשהמלוה בלבד תותם אף שהלוה לא‬

‫וביותר אפשר שאפילו אם הלוה מוציאו בהוצאותיו ואינו עושה עסקים באלו המעות‬
‫ונמצא דהוי הלואה גמורה אולי מועיל ההיתר עיסקא לשתף המלוה בעסקי הלוה ושיתן‬
‫ועוד אפשר‬ ‫כלום ‪.‬‬ ‫רווחים כשיעור הרבית שקצצו כיון דהוי זכות גמור ואין הלוה מפסיד‬
‫האפילו אם ה " לוה " לבד חותם שאין כאן זכות גמור שהרי עלול להפסיד בזה את המלוה‬
‫אם יביא עדים שהפסיד מהקרן או ישבע שלא הרויח ‪ .‬אולי מועיל מדין זכייה ראומדנא הוא‬
‫וכעין זה פירש הגאון רבי יצחק אלחנן‬ ‫שמסכים לעשות כן בכדי להנצל מאיסור ריבית ‪.‬‬
‫(ע '‬ ‫זצ " ל ועור פוסקים שיכולים ב " ד למכור חמצו של בעה " ב ששכח למוכרו לפני פסח‬
‫וכאן ג " כ אולי מועיל מדין זכייה ‪ .‬וד " ז צ " ע‬ ‫ב)‬ ‫בשדה חמד הלכות חמץ ומצה סימן ט אות‬
‫דאף שבמלוה י " ל דמועיל סברא דילן שיועיל גם כלוה כזכייה צ " ע ( ועוד ששמעתי בשם‬
‫החזו " א דלא שייך לומר זכין לאדם שלא בפניו רק כשיש אומדנא שאם היה יודע היה רוצה‬
‫י‬ ‫מבוא‬

‫בזה אבל ברשע שאף אם היה יודע לא היה ניחא ליה בזה לא אמרינן זכין לאדם ולא‬
‫אמרינן שאם היה יודע האמת שיש איסור בזה והיה מאמין בשכר ועונש כפי שהוא באמת‬
‫לזה ) ‪.‬‬ ‫היה ניחא ליה תשיב זכות דלא אזליכן רק כפי המציאות עכשיו והביא ראיה‬

‫ואין כוונתנו שנוכל לסמוך על ההיתר עיסקא כללי כשהמלוה או הלוה לבד תתמו‬
‫לעצמם כי אין הרכר ברור בכלל וגם בדיעבד כשכבר הלוו בריבית יעשו שאלת חכם האיך‬
‫לנהוג ואפילו כששניהם תתמו לעצמם ולא הזכיר ההיתר עיסקא כשעת מעשה ואינו תלוי‬ ‫‪.‬‬
‫במקום בולט במשרד ובתנות נחלקו האחרונים אי מועיל ‪ .‬עכ " פ ראוי גם ליחיד לחתום היות‬
‫שבעוה " ר נכשלים הרבה פעמימ בריבית בלי ידיעתנו ושמא מועיל וניצלנו מלהכשל באיסור‬
‫ריבית ‪.‬‬
‫ודע שיש מקרים שגמ היתר עיסקא כללי התלוי בקיר לא מועיל כגון מתווך בין שני‬
‫יהודים בעסקים ברבית ‪ ( ,‬ונמצא שגם המתווך עובר בלפני עור ובלא תשימון ) ‪ ,‬היות שהעסק‬
‫הוא רק בין המוכר והלוקח ואינם עושים ע " פ תקנת המתווך ‪ ,‬ולכן צריך לכתוב בתוך‬
‫התוזה שבין המוכר ולוקח ‪ ,‬שהעסקים ברבית יהיו ע " פ היתר עיסקא ( ולכל הפתות יתנה‬
‫וכן צ " ב בחנות שקונה מחברה גדולה ובפרט כשבעל החברה או המנהל‬ ‫פה ) ‪.‬‬ ‫עמהם כן בעל‬
‫של‬ ‫לתנאים‬ ‫( בלי סמכות להסכים‬ ‫פקידים‬ ‫אינו מסתובב בחנויות למכור סחורתו רק‬
‫שלכאורה ברור שהחברה אינה כפופה לתקנות התנות רק אדרבה החנות כפופה‬ ‫הלקוחות )‬

‫לתקנות החברה ‪ ,‬ולכן צריך לכתוב היתר עיסקא עם בעל החברה או עם המנהל שיש לו‬
‫סמכות ‪.‬‬
‫ודע שאף בהיתר עיסקא המפורסם בחנות במקום בולט ניצול מאיסור ריבית מ " מ‬
‫לכתחילה ראוי להתנות בכל הלוואה שחל ע " פ היתר עיסקא או שיכתוב בכל ששרותיהם‬
‫וכ " ש בהלוואה גמורה‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫שהכל ע " פ היתר עיסקא וכמו שראיתי אצל כמה סוחרים שעשו‬
‫שיש בזה חשש איסור דאורייתא ‪ ,‬שהרי בכל שטרותיהם כתוב רק " ריבית " ולא עיסקא‬
‫ורווחים ועוד שלפעמים אין הלוה מרגיש בהמודעה שהכל ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬ונהי שע " פ‬
‫דין כשתולה בחנותו ובמשרדו מודעה במקום בולט מתחייב הלקות בתקנות החנות מ " מ‬
‫הלוה חושב שמתחייב ריבית גמור ככתוב בכל שטרותיהם ולנן צריך להודיעו שנעשה‬
‫היטב ‪.‬‬ ‫בהיתר כמו דמצינו בש " ע ס ' קטב סעיף ג לגבי הלוואת סאה בסאה ע " ש‬

‫ובמק " א הבאתי בשם ה " חתם סופר " זצ " ל שאמרו על יהודי צריק שפרנסתו שהוא‬
‫מלוה בריבית ‪ ,‬והסבירו לו שמלוה בהיתר עיסקא ‪ ,‬וע " ז ענה אם כן הוא " לא צדיק ולא‬
‫רשע " ‪ ,‬והגר " א זצ " ל פירש שאין מתחשבים בשמים בהיתרים שהמציאו האחרונים ומענישים‬
‫כמו שיבואר לפנינו‪ , 17‬ולכן בהלואות אם אפשר לקיים המ " ע כפשוטו שלא מקיימין בהיתר‬
‫מאד ‪.‬‬ ‫עיסקא ונכנסים לפעמים לפירצה דחוקה ‪ ,‬שכרו רב‬

‫ונראה שחייבין בכל בית המדרש וכולל ללמוד הלכות ריבית ‪ ,‬והתלמוד מביא לידי‬
‫מעשה ‪ ,‬ויש הרבה אפילו ת " ח שאינם יודעים הלכות ריבית ‪ ,‬וכן מחובות השעה לכל בעל‬
‫עסק להשיג היתר עיסקא כללי מיוחד שהוצאו לאור ‪ ,‬וכשיחתום ובפרט לפני שלשה ויתלה‬
‫אותה בחנותו ובמשרדו במקום בולט ינצל בעזהשו " ת מאיסור ריבית ‪ ,‬וכן מי שיסרר שיעור‬

‫מי " ג ד " ו וע " ש כקו " א‬ ‫‪. 17‬‬

 ‫מבוא‬ ‫ח‬

‫לרבים ללמוד עיקרי הלכות ריבית שכרו רב מאוד בזה ובבא ‪ ,‬דמצוה שמזלזלים בה כריבית‬
‫המטפל כה כמת מצוה ואין שיעור למתן שכרה ‪ ,‬ואם לעובר איסור ריבית אמרו חז " ל שאינו‬
‫קם ת " ו לתחיית המתים ‪ ,‬המאיר לאחרים חומר איסור ריבית ומזכה אותם להנצל מאיסור זה‬
‫אשריו ואשרי חלקו ‪.‬‬ ‫החמור מאוד ‪ ,‬יזכה לאור גדול לעתיד לבוא‬

‫אמנם תכלית מה שאספנו כאן אינו אלא להטעים לקורא מהו איסור ריבית שידעו‬
‫הכללים ‪ ,‬אבל לפרטי האיסור צריך עסק רב ללמוד ההלכות ‪ ,‬ואקנה לה ' שפרסום דברינו‬
‫יביא ברכה ותועלת ואין זה תמורה לעסק בהלכות ריבית ‪ ,‬ומה ' אבקש שנזכה להיות‬
‫ממצדיקי הרבים שככוכבים יזהירו לעולם וער ‪ ,‬ולא ניכשל בדבר הלכה לומר על אסור מותר‬
‫או על מותר אסור ‪ ,‬והדברים יתפרסמו ויתכדרו בבי מררשא ‪ ,‬ולימוד הלכות ריבית בבתי‬
‫כנסיות ובתי מדרשות בארץ ובגולה יביא ברכה להתעוררות ליזהר בהלכות אלו ‪ ,‬ומודה אני‬
‫לחתני שליט" א שזיכה אותי במצוה זאת ‪ ,‬ונתגלגלה לירי זכות לזכות הרבים ‪ ,‬וה ' יעזור‬
‫בימינו בקרוב אמן ‪.‬‬ ‫שנזכה לאור גדול בביאת המשיח ותחיית המתים במהרה‬
 ‫היתר עיסקא כללי‬
‫מודעה חשובה‬
‫כל הלוואות ועסקים בחשש רבית הוא על פי היתר עיסקא הזאת‬
‫דלמטה תעיד עלי או עלינו החתומים מטה כמאה ערים כשרים ונאמנים שאנו מודיעים בזה שכל עסקי‬ ‫יי‬ ‫חתימת‬
‫ממונות שלנו וערבויות וכל עניני משא ומתן ‪ ww‬בהם ‪ utwn‬רבית דאורייתא או דרבנן ‪ ,‬הכל יחול מעתה אך ורק על פי‬
‫‪ ra‬חז " ל ‪.‬‬ ‫היתר עיסקא שנבאר כאופן המועיל מדין הורה ‪m‬‬
‫הוא שכשאנו מלוין לאחרים או בינינו לבין עצמנו או במשא ומתן או‬
‫שורש ההסכמה והתחייכות שבשטר עיסקא זאת ~‬
‫שמתחייבים לנו באיזה צורה שהיא ואט הסכמנו להגאים שיש בו איסור ריבית ‪ ,‬אנו מודיעים ומתחייביט כזה שכוונהנו‬
‫תמיר כזה שכל מי שנתחחב ‪ a)uh‬יותר נתחייב מתחילה להשקיע המעות או הסחורה שמקבל מאתנו בעסקים טוביט‬
‫ומובחרים ‪ .‬ואס נקצוץ שלא בשעת מתן מעות או שיוציא מהמעות או מהעסקים לצרכיו ולשלם חובותיו או שיעדיה‬
‫‪2‬תף אותנו מזמן ההוא ואילך בשאר עסקיו הטובים שאין בהם חעה‪ 2‬איסור שנאפשר‬ ‫איסור "‬ ‫בו ‪awn‬‬ ‫‪2‬‬ ‫בהם עסק ש "‬
‫יהיו לו עסקים והשקעות‬ ‫כנ " ל ‪ ,‬ובאם לא‬ ‫להשתתף ‪ ,‬ובאם לא יהיו לו עסקים נהיה שותף ככל דבר שהוא השקעה טובה‬
‫ויזדמנו לו לאח " כ עסקים טובים‬ ‫או שלא יהיה קנין המועיל או ומהעסקים והשקעות של העיסקא אינם טוכימ כ " כ ‪,‬‬

‫ההם ‪ ,‬ויהיה כידו בתורת פקדון והוא בכל אלו רק שומר שכר ‪ ,‬ובמקום שצריך‬ ‫כנ " ל אז ישתף אותנו כעסקים טובים‬

‫והסכום שאנו דורבנים היינו מפני שאנו משערים שהרויח עבורנו כעסקים‬ ‫ליחן שכר טרחו יקבל אחוז אחד בשכרו ‪.‬‬
‫שקצבנו ‪.‬‬ ‫כהסכום‬
‫ואם יטעון שהפטיר בהם ח " ו אנו מפסיבים גם מהקרן אבל נאמנות שלו יהיה כתיקון מהר " מ כרת והיינו שעליו להביא‬
‫ואם יטעון שלא השקיע המעות ולא היה לו שום עסקים וגם אחר כך לא השקיע‬ ‫ונאמנים ‪.‬‬ ‫על זה שני עדים כשרים‬
‫עבורנו או שיטעון שלא הרויח או שלא עלה כ " כ חוח ‪ ,‬חייב לישבע שכן בכית דין ‪ .‬וכל הנאי העסק חתומות ותשלומים‬
‫הניתנים מראש וחשבונות ואופן ההתפשרות ונאמנות יהיו כאופן המועיל שלא יהיה בהעטק חעווע רכית וכמו שיקבעו‬
‫בב " ר ‪ ,‬ואף אם נראה קצת כעין אומרנא שלא הרויח אנו רוכשים בירור גמור דוקא או שישבע שלא הרויח ‪ ,‬וכל זמן‬
‫שקצצנו שכעצם הכונה לריוח משוער מעסקים שאנו תולים שהרויח במעותינו‬ ‫)‪D‬‬ ‫שלא נשבע עליו לשלם הריבית או ?‬
‫לו ‪.‬‬ ‫או מהעסקים שזכינו ויתר הריוח משיעור הקצבה שייך‬
‫וכשאנו לוין או מתחייכים או בכל עסקי משא ומתן ומהנים לתנאים שיש בו איסור ריבית אנו מוריעים בזה שאין‬
‫כונתנו לריבית אלא שנקבל המעות או הסחורה בתורת עיסקא או שנזכה עסקים להמלוה ולמי שנתחייכנוי הכל כררך‬
‫יהיה כנ " ל ‪.‬‬ ‫שהבאנו למעלה וכן תנאי תשלומי רווחים ונאמנות‬
‫ובמקום שיהיה רשום חיוב סתם ולא יהיה ידוע אם זה חיוב כרבית ע " פ הית " ע או חוב שכולו קרן בלי רבית ‪ ,‬וכן‬
‫כשהמלוה מוחזק בהקרן ורבית ‪ ,‬וע " פ תקנה חז " ל נצטרך ( או אנחנו או הלקוחות ) ליתן נאמנות ‪ ,‬או אפילו לחוש‬
‫לטענת שמא ‪ ,‬שהחוב הוא קרן ורכית ‪ ,‬אנו מתנים שיהיה כן וע " פ היתר עיסקא הזו ואנו מגלים עוד דעתנו שאם יש‬
‫אילו אופנים שבעיסקא בדרך הנ " ל לא מועיל והד עוד איסור ריבית ‪ ,‬אז התשלום על פי שטר זה שהחיוב מעיקרא‬
‫והמתעסק יקבל‬ ‫מ)‬ ‫בגדר קנס ‪ .‬ואם גם אז אסור ‪ ,‬יהיה כל העיסקא בהיתר עיסקא דמהר " ם ( מובא בנחלת שבעה סי '‬
‫אחוז אחד מרווחים כשכר טרחו ‪ .‬ואם לא מועיל יחול בנוסח הקיצור ש " ע ‪ ,‬ויקבל אחוז אחר מרווחים כשכר טרחו ‪,‬‬
‫ובמקום שצריך יותר שכר טרחו יקכל שכרו כרית ‪ ,‬ואף במקום שההיתר עיסקא שלנו מועיל רק למקצת פוסקים ‪,‬‬
‫חוב‬ ‫ולשיטתם חייב לשלם ‪ ,‬מכל מקום רצוננו ‪ n)uh‬הכל כסי שהתחייבנו בכרי לצאת ירי שמים שלא להמנע לכילם‬
‫לשיטת המחייכים ואם ככל אופן יש ח " ו פעם שיש עור איסור ריבית אנו מגלים דעתנו שהעיסקא או ההתחייבות‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫בטלה ומבוטלת שאינה אלא בטעות ואין רצוננו כשום‬
‫ומעתה בשטר עיסקא זאת שהוא כתקנון לכל עסקים שלנו ‪ ,‬כל זכותי וחיובי שטר עיסקא זאת מגיע לכל אחר אף שאינו‬
‫יורע שחתמנו בשטר עיסקא או שאינו מבין כלל ענין או תוכן שטר עיסקא זאת ‪ ,‬וכן אין ככחנו לטעון שלא ידענו או‬
‫זה‬ ‫שיטר‬ ‫ואנו מאשרים ראף אם מדינא דמלכותא אין‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫הכל כפי שמבואר כשטר‬ ‫נקיים‬ ‫לא הכנו תוכן השטר ‪ ,‬רק‬
‫תוקף מוותרים אנו בזה על כל זכות שמגיע לנו מחוקי המלכות או ממשלה ‪ .‬ואף אם יש סרטים בשטר דלא מועיל מכל‬
‫מקום לאופן שמועיל לזה השטר עיסקא יועיל ‪ ,‬וקנין שאינו מועיל לא יבטל המועיל ‪ ,‬וכל גילוי דעת התחייבות או‬
‫הודעה מפורסות מצידת שהיא נגר הודעה זאת כין בשטר כין כעל מה כטל ומבוטל רכל זמן שלא מזכיר בתוכו ביטול‬
‫שטר זה ‪ ,‬שטר זה לכד שריר וקטם ‪.‬‬
‫וכשנעשה לאיזה עסק שטר עיסקא מיוחד ולא חל כדין ‪ ,‬או לצר השני יש שטר עיסקא רק לא חל לעיסקא שלנו עמו‬
‫זאת ‪.‬‬ ‫כדין ‪ ,‬אז חל אך ורק על פי חגאי שטר עיסקא‬
‫ובמקום שמועיל מדין תורה אנו דורשים ומסכימים ראף חיובינו או החייבים לנו מקורם וכאיסור ריבית יחולו מכאן‬
‫זאת והיים בהיתר כפי דין תורתנו הקדחתה ‪.‬‬ ‫והלאה אך ורק כפי שטר עיסקא‬
‫כל זה נעשה כחומר שטרות דגהיגין כישראל העשויין כתקנת חז " ל דלא כאסמכתא ורלא כטופסי דשטרי בביטול כל‬
‫חז " ל ‪.‬‬ ‫מורעות ומורעי מודעות בקגא " ס בפני ע " ד חשוב באופן המועיל ע " פ הורחנו הקדושה ותקנת‬
‫והכל שריר וקיים ‪.‬‬
‫‪.. . .....‬‬
‫‪,‬‬ ‫לחודש ‪ . . . . . . . . .‬שנת‬ ‫באתי ‪ /‬באנו על החתום כחתימת ידנו כמאה עדים ביום ‪. . . . . . . . .‬‬
‫נאום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רכוש ולהשתמש בו נשטר‬
‫או לצלם‬
‫ניחן‬
‫עסקים‬ ‫יש ללוה‬
‫רשצוים ‪1‬‬ ‫רעיאס‬
‫הכיח‬ ‫עסק ‪,‬‬ ‫למטרת‬
‫קיצוו‬ ‫שלאספר‬
‫להלזואוחכסוף‬ ‫מתאים נם‬
‫לנוסח הית ‪ -‬ע‬ ‫עי '‬
‫תנוסח‬
‫ביאורים‬
 ‫נוסח היתר עיסקא לקונה בהקפה‬
‫אני ‪ ( . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬הקונה ) קבלתי מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬מעיר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כפקדון להשקיע כעסק טוב ומובחר ‪ ,‬ובאם אוציא מהמעות‬ ‫סך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬סחורה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫או מהעסקים לצרכי ולשלם חובותי או שאעשה בהם עסק שיש בו חשש איסור יהיה שותף מזמן ההוא ואילך‬
‫כפי ערך ההוא כשאר עסקי הטועים שאין בהם חשש איסור ושאפשר להשתתף ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי עסקים יהיה‬
‫שותף בכל דבר שהוא השקעה טובה ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי עסקים והשקעות או שלא יהיה קנין המועיל או‬
‫שהעסקים והשקעות של העיסקא אינם טובים כ " כ ‪ ,‬ויזדמנו לי אח " כ עסקים טוחים כנ " ל ‪ ,‬אז אשתף אותו‬
‫בעסקים טובים ההם ‪ ,‬ובכל אלה אהיה כשומר שכר בלבד ‪ ,‬ובמקום שצריך ליחן שכר טירחא אקבל אחוז אחד‬
‫כשכרי ‪.‬‬
‫נאמשת שלי יהיה כתקנת מהו " ם כדת והיינו שאם אטעון שהפסדתי מהקרן עלי להביא על זה שני עדים‬
‫ואם אטעון שלא הרוחתי כלל או שלא עלה כ " כ ריוח עלי לישבע שכן בבית דין וכל תנאי העסק‬ ‫כשרים ‪.‬‬
‫בהעסק‬ ‫ושומות ותשלומים הניתנים מראש וחשבונות ואופן ההתפשרות ונאמנות יהיו באופן המועיל שלא יהיה‬
‫חשש רבית ‪ ,‬וכמו שיקבעו בב " ר ‪ .‬והוסכם שאם אין רצוני לישבע ולהפטר אם אשלם כחזרה ביום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬אז אפילו הרויחו טפי פטור אני משום תביעה ועורף הריוח שייך לי ‪ .‬וכן הוסכם שכל העסקים‬
‫והלואות שיהיו בינינו מכאן ולהבא כשיש חשש ריבית יהיו בתנאים הנ " ל ‪.‬‬
‫כל זה נעשה ונערך שלא כאסמכתא ובקנין אגב סודר בכלי הראוי לקנוח בו ביום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫והכל שריר וקיים‬

‫חתימת הלוקח‬ ‫חתימת המוכר‬

‫המצויים ‪.‬‬ ‫עי ' ביאורים לנוסח הית " ע בסוף ספר קיצור ריני ריביה‬

‫נוסה היתר עיסקא לקונה בהקדמת מעות‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫אני ‪ ( . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬המוכר ) קבלתי מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬מעיר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫‪.‬‬
‫סך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כפקדון להשקיע בעסק טוב ומובחר ‪ ,‬ובאם אוציא מהמעוה או מהעסקים לצרכי‬ ‫‪.‬‬
‫ולשלם חובותי או שאעשה כחם עסק שיש בו חשש איסור יהיה שותף מזמן ההוא ואילך כפי ערך ההוא‬
‫בשאר עסקי הטובים שאין בהם השש איסור ושאפשר להשתתף ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי עסקים יהיה שותף בכל דבר‬
‫שהוא השקעה טובה ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי עסקים והשקעות או שלא יהיה קנין המועיל או שהעסקים והשקעות‬
‫של העיסקא אינם טובים כ " כ ‪ ,‬ויזדמנו לי אח " כ עסקים טובים כנ " ל ‪ ,‬אז אשתף אותו בעסקים טובים ההם ‪,‬‬
‫בשכרי ‪.‬‬ ‫וככל אלה אהיה כשומר שכר בלבך ‪ ,‬ובמקום שצריך ליתן שכר טירחא אקבל אחוז אחד‬
‫נאמנות שלי יהיה כתקנת מהר " מ כדת והיינו שאם אטעון שהמסרתי מהקרן עלי להביא על זה שני ערים‬
‫ואם אטעון שלא הרוחתי כלל או שלא עלה כ " כ ריוח עלי לישבע שכן בבית דין וכל תנאי העסק‬ ‫כשרים ‪.‬‬
‫בהעסק‬ ‫ושומות ותשלומים הניתנים מראש וחשבונות ואופן ההתפשרות ונאמנות יהיו באופן המועיל שלא יהיה‬
‫חשש רבית ‪ ,‬וכמו שיקבעו בב " ר ‪ ,‬אך זאת הותנה בינינו שאם ארצה ליתן בעד הקרן וגם בער חלק הריוח‬
‫אזי אין לו עלי שום תביעה‬ ‫‪............................‬‬ ‫כיום‬ ‫‪........ ... ... ........... . ..‬‬ ‫סחורה‬ ‫סך ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫וכן הוסכם שכל העסקים והלואות שיהיו בינינו מכאן ולהבא כשיש חשש ריבית יהיו‬ ‫ועורף הריוח שייך לי ‪.‬‬
‫כתנאים הנ " ל ‪.‬‬
‫‪.. ............... ... . ............. . ......‬‬ ‫כל זה נעשה ונערך שלא כאסמכתא ובקנין אגב סורר בכלי הראוי לקנות בו ביום‬

‫והכל שריר וקיים‬

‫התימת הלוקת‬ ‫התימת המוכר‬

‫עי ' ביאיריס לנוסח הית " ע בסוף ספר קיצור ריני ריבית המצויים ‪.‬‬
 ‫היתר עיסקא פרטי‬

‫אני ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קבלתי מ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫'‬

‫מעיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬סך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬כפקדון להשקיע בעסק טוב‬

‫ומובחר ‪ ,‬ובאם אוציא מהמעות או מהעסקים לצרכי ולשלם חובותי או‬
‫שאעשה בהם עסק שיש בו חשש איסור יהיה המשקיע שותף מזמן ההוא‬
‫ואילך כפי ערך ההוא בשאר עסקי הטובים שאין בהם חשש איסור ושאפשר‬
‫להשתתף ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי עסקים יהיה שותף בכל דבר שהוא השקעה‬
‫טובה ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי עסקים והשקעות או שלא יהיה קנין המועיל או‬
‫שהעסקים והשקעות ששיתפתי אותו בהם אינם טובים כ " כ ‪ ,‬ויזדמנו לי‬
‫אח " כ עסקים טובים כנ " ל ‪ ,‬אז אשתף אותו בעסקים הטובים ההם ‪ ,‬ובכל‬
‫אלה אהיה כשומר שכר בלבד ‪ ,‬ובמקום שצריך ליחן שכר טירחא אקבל אחוז‬
‫אחד בשכרי ‪ .‬נאמנות שלי יהיה כתקנת מהר " מ כדת והיינו שאם אטעון‬
‫שהפסדתי מהקרן עלי להביא על זה שני עדים כשרים ‪ .‬ואם אטעון שלא‬
‫הרוחתי כלל או שלא עלה כ " כ ריוח עלי לישבע שכן בבית דין ‪ ,‬וכל תנאי‬
‫העסק ושומות ותשלומים הניתנים מראש וחשבונות ואופן ההתפשרות‬
‫ונאמנות יהיו באופן המועיל שלא יהיה בהעסק חשש רבית ‪ ,‬וכמו שיקבעו‬
‫בב " ר ‪ ,‬והוסכם שאם אין רצוני לישבע ולהפטר אם אשלם בחזרה הקרן עם‬
‫הריוח כשיעור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬אחוז משיעור הנ " ל וכל מה שהוסכם בינינו ‪,‬‬
‫משום‬ ‫אני‬ ‫טפי פטור‬ ‫הרויחו‬ ‫אפילו‬ ‫אז‬ ‫ביום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫תביעה ועודף הריוח שייך לי ‪ .‬וכן הוסכם שכל העסקים והלואות שיהיו‬
‫בינינו מכאן ולהבא כשיש חשש ריבית יהיו בתנאים הנ " ל ‪.‬‬
‫כל זה נעשה ונערך שלא כאסמכתא ובקנין אגב סורר בכלי הראוי לקנות בו‬
‫כיום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫והכל שריר וקיים‬

‫חתימת המקבל‬ ‫חתימת המשקיע‬

‫ניתן לצלם ולהשתמש בו כשטר‬ ‫‪/‬‬ ‫הית " ע בסוף ספר קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫עי ' ביאורים לנוסח‬
 ‫מבוא‬

‫נוסח היתר עיסקא כללי‬

‫נוסח היתר עיסקא פרטי‬

‫הלואה בריבית‬ ‫פרק א פרטי דיני‬

‫פרק ב דברים שאסור לעשות משום ההלואה‬

‫הפסד והוצאות המלוה‬ ‫פרק ג דיני הצמדה ‪,‬‬

‫בסאה )‬ ‫פרק ד דיני הלואת פירות וחפצים ( סאה‬

‫פרק ה הקדמת מעות לקנות דבר מסוים‬

‫פרק ו דיני קניית דירה ובית‬

‫פרק ז דיני מכירה בהקפה‬

‫פרק ח דיני שכירות‬

‫פרק ט דיני מכירת שטר ‪ ,‬ודיני מכירה שמתבטלת‬

‫דיני ערב שלוחין ושותפין‬ ‫י‬ ‫פרק‬

‫גמ " ח‬ ‫דיני‬ ‫פרק יא‬

‫דיני עיסקא ועוד כמה פרטי דינים‬ ‫פרק יב‬
‫דיני היתר עיסקא ובאנק‬ ‫פרק יג‬
‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬
‫נוסח הית " ע באחריות כשומר חנם‬

‫הוספה להית " ע עם בנק‬

‫קונטרס אחרון‬

‫מפתח הענינים של הקיצור דינים והקו " א‬

‫יג‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫פרק א‬

‫פרטי דיני הלואה ברבית‬

‫איסור ריבית חמור מאד ‪ ,‬והמלוה הלוה הערב והעדים והסופר ואפילו‬ ‫א‪.‬‬
‫הסרסור עוברים ‪ ,‬ולכן יש ליזהר מאד באיסור ריבית ‪ ,‬ומצוי במשכנתאות או‬
‫והעונש לאיסור ריבית חמור עד‬ ‫מכירות בריבית שיש סרסור ונכשל באיסור ‪.‬‬
‫שהוא ככופר בעיקר האמונה ‪ ,‬ואינו קם לתחיית המתים ‪ ,‬ואף אם הלוה בחפץ לב‬
‫רוצה לשלם הריבית ואינו רוצה הלואה בחנם ‪ ,‬ואדרבה מרויח כסף בהלואה‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫ורוצה לשלם ‪ ,‬צריך היתר עיסקא כדין ‪ ,‬ובלאו הכי עובר באיסור‬

‫ב בגוי אין איסור ריבית ללות או להלוות ‪ ,‬ועל סמך זה לוין ומלוין מבאנק‬ ‫‪.‬‬
‫של נכרים ‪ ,‬ויש מחמירים שלא ללוות מבאנק כשיש ליהודים מניות והם‬
‫שותפים ‪ ,‬אבל המנהג פשוט להתיר כשרובם גויים ואין לישראל חלק חשוב כדי‬
‫שיקרא על שמו והסכימו לכך הפוסקים ‪ ,‬וכן בעסקים עם חברה במעט בעלי‬
‫מניות יהודים ואין לישראל חלק חשוב כדי שיקרא על שמו ‪ ,‬המנהג פשוט‬
‫להתיר אבל בפירמא שיש יהודי שותף פעיל יש איסור ריבית ‪.‬‬
‫השקעות במניות בחוץ לארץ נהגו להקל שרינם כמו כבאנק של נכרים ‪ ,‬ואף‬ ‫ג‪.‬‬
‫שעסקיהם בריביה כשהפירמא עיקרה של נכרים אין בזה איסור ריבית ‪ ,‬אבל‬

‫סימן כ ' במהר " ם שיק יו " ד קנ " ח ‪ ,‬וכן בשו " מ‬ ‫‪.‬‬
‫( א ) במשנה ב " מ עה שכל אלו עוברין ‪ ,‬ומצוי‬
‫קמ " א מתיר וביקש מבעל קצור ש " ע‬ ‫ח "ג‬ ‫בעורכי דינים שכותבים נוסח חוזה עם ריבית‬
‫לחזור מדבריו ‪ ,‬וכבר נתפשט המנהג להקל ‪,‬‬ ‫ועוברים בלא תשימון ‪ ,‬ושהוא כופר ביציאת‬
‫וכמעט כל מסחר תלוי בבאנקים ויש להם גם‬ ‫מצרים מפורש בש " ע יו " ד ר " ס ק " ס ‪ ,‬ואינו‬
‫כעלי מניות יהודים ‪ ,‬וכן פסק הגאון רבי‬ ‫קם לתחיית המתים מפורש בש " ע הגרש " ז‬
‫ישראל מלנטר זצ " ל בבאנק שרובם נכרים‬ ‫‪.‬‬
‫ובכנה " ג בשם מדרש תנחומא ומה שפירשנו‬
‫מותר ‪ ,‬ואף דממונא לא בטל בזה מועיל ‪,‬‬ ‫שאף אם הלוה רוצה אסור מפורש בגמרא‬
‫והיום יש הרבה חברות עם מניות ונתקלים‬ ‫דאיסור ריבית גם מדעתו דלוה ‪ ,‬עיין ריש‬
‫אף‬ ‫חוששין‬ ‫ולא‬ ‫ריבית‬ ‫באסור‬ ‫עמהם‬ ‫דריבית מדעתיה ואסור ‪,‬‬ ‫ס"א‪.‬‬ ‫איזהו נשך‬
‫שיהודים מבעלי מניות דאזלינן בתר רוב כמו‬ ‫להפוסקים‬ ‫שאפילו‬ ‫בראשונים‬ ‫ומבואר‬
‫בבאנקים ‪ ,‬דלא ניכר חלק יהודים ולכן בטל‬ ‫שלחזרת ריבית מועיל מחילה ‪ ,‬לאיסור ליחן‬
‫ניכרים ‪.‬‬ ‫ומותר שאין שמם עליהם ולא‬ ‫מועיל ‪.‬‬ ‫ריבית בודאי לא‬
‫(ג ) חברה דמניות דינם כמו באנק של נכרים‬ ‫לוין ומלוין מעכו " ם ברבית וכמבואר‬ ‫(ב )‬

‫ואין בזה איסור ריבית וכמו שביארנו שנהגו‬ ‫ובבאנק כשליהודים מניות ואם‬ ‫‪.‬‬
‫(ע )‬ ‫במשנה‬
‫להקל בבאנק ‪ ,‬אבל מצוי חברה של יהודים‬ ‫כן הם שותפין ‪ ,‬בקיצור שו " ע ( ס " ה סעיף‬
‫וכן‬ ‫ריבית‬ ‫איסור‬ ‫יש‬ ‫ואז‬ ‫שכן‬ ‫ונתפרסם‬ ‫מחמיר ‪ ,‬וכן בשבילי דוד ( א " ח תס " ח ) ‪,‬‬ ‫כ "ח)‬

‫נכנסנו לחששות בתילול שבת וכרומה ‪ ,‬אכל‬ ‫אבל רוב האחרונים הקילו ‪ ,‬כמהרש " ם ת " א‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫יד‬

‫מצוי חברה של יהודים ונתפרסם שעיקר המניות ביים ‪ ,‬ואז יש איסור ריבית ‪,‬‬
‫אבל בסתמא אין חוששין שהחברה רוכו של יהודים וכאיסור ריבית ‪.‬‬
‫מומרים ואפיקורסים יש מתירין להלוות להם בריבית ואין איסור אלא‬ ‫ד‪.‬‬
‫ללוות מהם ‪ ,‬ויש מהמירים גם בזה ‪ ,‬אבל אם הם כתינוק שנשבה דינם ככל‬
‫ישראל ואסור ‪ ,‬וכהיום רובם כעו " ה כתינוקות שנשבו ויש בהם איסור ריבית‬
‫ככל ישראל ‪.‬‬

‫ה ריבית קצוצה והיינו שאסור מה " ת ‪ ,‬אף שהלוה נחן מרצונו ‪ ,‬המלוה חייב‬ ‫‪.‬‬
‫להחזיר הכסף ‪ ,‬ובית דין מכין אותו וכופין על כך אף שאין יורדין לנכסיו ‪ ,‬ואם‬
‫מת ‪ ,‬אין היורשים חייבים להחזיר אלא אם קיבל דבר מסויים כמו פרה או טלית‬
‫ואביהם עשה תשובה ולא הספיק להחזיר אז הבנים חייבין להחזירו ויש ליזהר‬
‫שכל פעם שהבאנו בספר שיש בזה איסור ריבית קצוצה ‪ ,‬אפילו לקח מזמן חייב‬
‫מן התורה להחזירו ‪ ,‬ואף בריבית דרבנן חייכ לצאת ידי שמים ‪ ,‬וראוי לברר אצל‬
‫מורה הוראה היאך יתקן מה שעבר ולפעמים עברו כבר עשרות שנים ‪ ,‬ולקח כסף‬
‫שניתן לו בחפץ לב ‪ ,‬אבל באיסור ריבית ‪ ,‬וחייב מן התורה להחזירו או בריבית‬
‫דרבנן וחייב עוד לצאת ירי שמים עד יום מותו ורק יורשיו פטורין ‪.‬‬
‫אבק ריבית אינו אלא דרבנן ואין המלוה חייב להחזיר אם קבלו ‪ ,‬אבל לצאת‬ ‫ן‪.‬‬
‫ידי שמים חייב להחזיר ‪ ,‬אבל אם שילם ריבית מוקדמת או מאוחרת אף שאסור‬
‫אין צריך להחזיר אף לצאת ידי שמים ‪.‬‬

‫מן הדין איסור יין נסך כלל ‪ ,‬ונהגו‬ ‫בזה‬ ‫ואין‬ ‫גויים‬ ‫של‬ ‫עיקרם‬ ‫החברות‬ ‫בסתמא‬
‫להתמיר בזה ‪ ,‬וצ " ל שזהו מפני חומרת יין‬ ‫בסתמא ‪.‬‬ ‫חוששין‬
‫נסך דלא ליתי לזלזולי לתלות שזהו כתינוק‬ ‫נחלקו המחבר‬ ‫ב)‬ ‫ביו " ד קנ " ט ( סעיף‬ ‫(ד)‬

‫וע " ע בחזו " א‬ ‫שנשבה לכן נהגו להחמיר ‪,‬‬ ‫ורמ " א אם מותר להלוות למומר בריבית ‪,‬‬
‫דצריך לימוד כמה שיעור‬ ‫סק " ו )‬ ‫יו " ד ( א‬ ‫אבל בתינוק שנשבה בודאי אסור וכמבואר‬
‫יריעתו אי לא חשוב מזיד ‪ ,‬וצריך לדון על‬ ‫ברמ " א שם סעיף ג ‪ ,‬ולפי זה בזמנינו שרובם‬
‫ע " ש )‪.‬‬ ‫כל איש ואיש בפרט‬ ‫לתורה‬ ‫חינוך‬ ‫קיבלו‬ ‫שלא‬ ‫שנשבה‬ ‫תינוק‬
‫כר " א דריבית קצוצה יוצאה‬ ‫‪:‬‬ ‫( ה ) ב " מ סא‬ ‫הגרש " ז‬ ‫דינם כישראל ואסור ‪ ,‬ועיין בש " ע‬
‫שהיו כופין‬ ‫ה)‬ ‫קס " א ( סעיף‬ ‫ובש " ע‬ ‫בדיינים ‪,‬‬ ‫שאפילו שמע אחר כך שהוא יהודי‬ ‫(ע " ט )‬
‫ומכין אותו עד שתצא נפשו אבל אין יורדין‬ ‫וראה היהודים ודתם הרי הוא כאנוס כיון‬
‫לנכסיו ( א " ה עמש " כ בטעם ריבית בקו " א ס '‬ ‫דהוא‬ ‫פשוט‬ ‫ונראה‬ ‫הנכרים ‪,‬‬ ‫בין‬ ‫שנתגדל‬
‫ג ' אי הוי כגזילה או לא ) ‪ ,‬ובדבר מסויים‬ ‫הדין אם נתגרל בין החפשיים ר " ל ( ולפי זה‬
‫ועשה תשובה ולא הספיק להחזיר מפורש‬ ‫נראה גם לענין יין נסך במגע מחללי שבת‬
‫ו) ‪.‬‬ ‫בשו " ע שם ( סעיף‬ ‫בפרהסיא שהם בגדר תינוק שנשבה הלוא‬
‫שפטור מן הדין וחייב‬ ‫ב)‬ ‫( ו ) קס " א ( סעיף‬ ‫הם אנוסים וכמבואר כאן לענין ריבית ‪ ,‬ואין‬
‫טו‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬
‫אם שילם האבק ריבית אבל עדיין חייב יכול הלוה לנכות הריבית כאילו‬ ‫ן‪.‬‬
‫שילם גוף החוב ואינו משלם אלא להשלים שיעור הקרן לכד ‪ ,‬וכן הדין אם מת‬
‫המלוה יכול הלוה לנכות הריבית ואינו משלם ליורשיו אלא להשלים שיעור‬
‫הקרן לבד ‪.‬‬
‫להחזיר ‪ ,‬אם אמר המלוה ללוה‬ ‫ח ‪ .‬אע " פ דבריבית דאורייתא חייבין מן הדין‬
‫שמגיע לו כסף ריבית בחזרה ‪ ,‬ומוכן להחזיר ‪ ,‬והלוה מחל לו ‪ ,‬יצא אף בידי‬
‫שמים ‪.‬‬
‫נתברג למלוה או ללוה שיש איסור ריבית ‪ ,‬ואי אפשר לבצע המילוה כמו‬ ‫ט‪.‬‬
‫שסידרו ‪ ,‬ולכן המלוה רוצה המעות בחזרה מיד והלוה אינו רוצה ודורש רק‬
‫הפוסקים ‪.‬‬ ‫לבטל הריבית לבד נחלקו‬

‫פרק ב‬

‫דברים שאסור לעשות משום ההלואה‬

‫איסור רבית מן התורה היינו כשקצץ בשעת הלואה ‪ ,‬ולרוב הפוסקים לא רק‬ ‫א‪.‬‬
‫אף לצאת ידי שמים ‪ ,‬ובמק " א העליתי ברברי‬ ‫ואף‬ ‫שמים ‪,‬‬ ‫ירי‬ ‫לצאת‬ ‫וק‬ ‫ריבית‬ ‫באבק‬
‫הגר " א זצ " ל דמועיל רק אם הכסף מוכן ביד‬ ‫שמדעת הגר " א זצ " ל נראה שחולק על הש " ע‬
‫המלוה להחזיר כדין ‪ ,‬אבל לא מצאתי ד " ז‬ ‫ומסקנתו שפטור אף לצאת ירי שמים באבק‬
‫בפוסקים ‪.‬‬ ‫ריבית מ " מ לדעת שאר הפוסקים חייב ‪ ,‬ועיין‬
‫ובמחנה‬ ‫ה')‬ ‫ס"ק‬ ‫( קס " א‬ ‫חו " ד‬ ‫עיין‬ ‫(ם )‬ ‫שאם סבר שחייבין‬ ‫ג)‬ ‫בפתחי תשובה ( ס " ק‬
‫בית‬ ‫ובשו " ת‬ ‫לכסל ‪,‬‬ ‫שיכול‬ ‫(ל"ז)‬ ‫אפרים‬ ‫מן הדין ומשלם צריך להודיע אותו שאין בזה‬
‫יצחק יו " ד ח " כ סימן ג ' חולק וסובר שאינו‬ ‫ומש " כ‬ ‫לבד ‪.‬‬ ‫חיוב אלא לצאת ירי שמים‬
‫יכול לתבוע בחזרה כל מעותיו מיד ‪ ,‬וע " ע‬ ‫דבריבית מאוחרת א " צ להחזיר לצאת ידי‬
‫בדברי חיים ( אויערבך ) יו " ד ס ' ל " ב שמחלק‬ ‫ברמ " א ‪.‬‬ ‫שמים מפורש שם‬
‫שבריבית דרבנן שאין האיסור על הלוה אין‬ ‫הריבית מהחוב מפורש‬ ‫דמנכין‬ ‫( ז ) מש " כ‬
‫המלוה יכול לחזור תוך הזמן ודבריו צ " ע‬ ‫וע " ש דהיינו דוקא‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ברמ " א ס ' קס " ו סעיף‬
‫שהרי גם באבק ריבית עובר הלוה באיסור‬ ‫ומה‬ ‫הקרן ‪.‬‬ ‫על‬ ‫משכון‬ ‫למלוה‬ ‫כשאין‬
‫לפני עור ‪ ( ,‬א " ה וע " ע בקו " א שאם המלוה‬ ‫שפירשנו שאם מת המלוה ג " כ מנכין עיין‬
‫רוצה בהית " ע נראה דלכו " ע יכול לדרוש‬ ‫בשו " ת רעק " א ס ' פ " א בשיטת הראנ " ח ( ס '‬
‫מהלוה שיחתום על הית " ע או שיחזיר הכסף‬ ‫שתולה במחלוקת הנ " ל אם מנכין מן‬ ‫קי " ג )‬
‫מיד ) ‪.‬‬ ‫ע " ע בפתחי‬ ‫דמנכין ‪.‬‬ ‫הקרן ואנן קיימא לן‬
‫( א ) כשמרויח הזמן אם זהו ריבית ראורייתא ‪-‬‬ ‫תשובה ס ' קס " א ס " ק ו ' ( א " ה ע " ע בטעם‬
‫פוסק שאינו‬ ‫( ה " ד)‬ ‫ברמב " ם פ " ר מלוה ולוה‬ ‫ריבית קס " א ס " ק י ' ) ‪.‬‬
‫אלא איסור דרבנן ‪ ,‬אכל הראב " ד חולק וס " ל‬ ‫לענין מחילה בריבית קיימא לן בש " ע‬ ‫(ח)‬

‫שזהו איסור דאורייתא ‪ ,‬והזכיה כן מקידושין‬ ‫סעיף ה ' שמועיל מתילה בחזרה ופטור‬ ‫ק "ס‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫טז‬

‫בשעת הלואה אלא גם אם דורש מהלוה כסף עבור להרויח לו זמן אסור מה " ת‬
‫הלואה ‪.‬‬ ‫כקציצה בשעת הלואה ‪ ,‬ויש חולקין דלא הוי ריבית קצוצה אלא בשעת‬

‫אמר הלוה למלוה שאינו מתחייב לשלם סכום מסוים יותר מפני ההלואה ‪,‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫אבל מבטיה שיקבל ממנו כסף או טובות והנאות וקיבל ‪ ,‬יש אומרים שזהו‬
‫ריבית קצוצה שחייבין להחזיר ‪ ,‬ויש אומרים שזהו רק אבק ריבית ‪ .‬אבל אם אינו‬
‫מבטיח ליחן לו אלא אומר אם ארצה אתן לך לכו " ע לא הוי אלא א " ר ‪.‬‬

‫ואמיש‬ ‫אסור ליתן שום מתנה או הנאה למלוה כל זמן שעדיין חייב לו‬ ‫ג‪.‬‬
‫ובדבר שבפרהסיא בגון שנותן‬ ‫ההלואה ‪.‬‬ ‫מתנה מועטת אם לא היה נותן לו בלא‬
‫רשות למלוה לדור בדירתו או בדבר שהמלוה לוקח בלי שישאל רשות מהלוה‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫אסור אפילו אם היה עושה כן בלא‬

‫ריבית מוקדמת ומאוחרת אסור ‪ ,‬לכן מסר לחבירו מתנה ואמר לו כשאצטרך‬ ‫ד‪.‬‬
‫תלוה לי זהו ריבית מוקרמת ואסור ‪ ,‬ואם התנה שאינו נותנו לו אלא ע " מ‬

‫אתן לך‬ ‫ארצה‬ ‫דכשאומר אם‬ ‫ומש " כ‬ ‫שבהרויח זמן נקרא כסף לקדש בו אשה‬ ‫(ו ‪):‬‬

‫לכולי עלמא לא הוי ריבית קצוצה ‪ ,‬כ " כ בט " ז‬ ‫וכמו שביאר הראב " ד גופא בהשגות פ " ה‬
‫ס " ק י " ב ( א " ה וע " ע במחנ " א ס " ס י " ח‬ ‫ק"ס‬ ‫דאישות ‪ ,‬והסכימו רוב הפוסקים דקיימא לן‬
‫שכתב שאם כונתם מתחילה לקיים דבריהם‬ ‫ח ') ‪.‬‬ ‫כהראב " ר וכמבואר בש " ך קס " ו ( ס " ק‬
‫ורק לסלק איסור רבית אומר אם ארצה אתן‬ ‫בקידושין‬ ‫גופא‬ ‫שלהראב " ד‬ ‫אמת‬ ‫הן‬
‫רבית ‪ ,‬נראה יותר שהוא ר " ק מה " ת ‪ ,‬והיינו‬ ‫מפרש דמיירי שמעות בידה‬ ‫דאישות )‬ ‫( בפ " ה‬
‫רס " ל שגס זה נחשב הבטחה לתת רבית ‪,‬‬ ‫והרויח הזמן ‪ ,‬אבל כשאין לה לשלם והרויח‬
‫ונראה דהט " ז לא חולק על המחנ " א ‪ ,‬אלא‬ ‫‪:‬‬ ‫הזמן אינה מקודשת וע ' ברשב " א קידושין ו‬
‫סיירי באופן שאין להלוה שום כונה להתחייב‬ ‫להגרב " ד‬ ‫שמואל‬ ‫בברכת‬ ‫ועיין‬ ‫שחולק ‪,‬‬
‫או להאלץ לשלם רבית וכן משמעות לשון‬ ‫שמרמה‬ ‫ד')‬ ‫ליבוביץ זצ " ל לקידושין ( סימן‬
‫והמחנ " א מיירי באופן שכונתו‬ ‫ע"ש ‪,‬‬ ‫הט " ז‬ ‫או‬ ‫כסף‬ ‫שצריך‬ ‫וריבית‬ ‫קידושין‬ ‫לראב " ד‬
‫מתחילה לקיים דבריהם ורק לסלק איסור‬ ‫אוכל ולא מלוה ‪ ,‬הפוסקים סתמו ולא תילקו‬
‫ריבית אומר כן ‪ ,‬וע " ע בקו " א פי " א ר " ד אות ג‬ ‫ריבית‬ ‫תמיד‬ ‫הוי‬ ‫זמן‬ ‫שבהרווחת‬ ‫וס " ל‬
‫ס " ק ו) ‪.‬‬ ‫דאורייתא כמו במלוה גופא אף שאין הכסף‬
‫ז'‪.‬‬ ‫( ג ) מפורש בשו " ע ק " ס סעיף‬ ‫הזמן ‪.‬‬ ‫הרווחת‬ ‫בשעת‬ ‫לשלם‬ ‫ללוה‬ ‫מזומן‬
‫איסור ריבית מוקדמת מפורש במשנה‬ ‫( ר)‬ ‫ע"ע‬ ‫(א "ה‪,‬‬ ‫להדיא‬ ‫‪):‬‬ ‫( סד‬ ‫הריטב " א‬ ‫וכ " כ‬
‫בש " ע‬ ‫מבואר‬ ‫וכן‬ ‫שאסור מדרבנן ‪,‬‬ ‫‪):‬‬ ‫( עה‬ ‫ה')‪.‬‬ ‫בטייר ס ' קס " ו ס " ק‬
‫שאסור רק בפירש בשביל‬ ‫ו')‬ ‫( ק " ס סעיף‬ ‫ר " פ איזהו נשך ‪,‬‬ ‫שערים "‬ ‫עיין ב " פתתי‬ ‫(ב )‬
‫שילוהו ‪ ,‬וע " ש בהגהות רע " א דהיינו דוקא‬ ‫י" ח)‬ ‫אפרים הלכות ריבית ( סימן‬ ‫ובמחנה‬
‫לו ע " מ‬ ‫פירש‬ ‫אבל‬ ‫כשוחד ‪,‬‬ ‫לו‬ ‫נתן‬ ‫אם‬ ‫דאף כשאין למלוה זכות לדרוש נקרא ריבית‬
‫שילוהו דוקא ובלאו הכי אין לו זכות במה‬ ‫קצוצה ‪ ,‬ועיין בשו " ת חתם סופר ח " ו ( סימן‬
‫וכן‬ ‫קצוצה ‪,‬‬ ‫שהקדים ונתן לו הו ריבית‬ ‫ובחוות דעת ס ' ק " מ ס " ק ט " ו שהוא‬ ‫כ"ו)‪.‬‬
‫~‬
‫ג ') ‪.‬‬ ‫פירש ב " חות דעת " בביאורים שם ( ס " ק‬ ‫ר "ק ‪.‬‬
‫יז‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫שילוהו זהו ריבית קצוצה ‪ ,‬וכן מתנה מרובה סמוך להלואה דמוכח שזהו‬
‫בשביל המלוה אסור אף שלא מפרש נשביל ההלואה ‪ ,‬אבל כפירש כשביל‬
‫אופן ‪.‬‬ ‫ההלואה אסור בכל‬

‫אסור למלוה להשתמש במשכון שקיבל ‪ ,‬ואם אמר לו בשעת הלואה שיכול‬ ‫ה‪.‬‬
‫שזהו רבית קצוצה ‪ ,‬ולהשתמש בלי קציצה גם כן אסור ‪,‬‬ ‫להשתמש יש אומרים‬
‫אבל כשעבר המלוה ונשתמש אין הלוה יכול לנכות מחובו בעל כרחו של‬
‫המלוה אבל בדיני שמים חייב המלוה לנכות ‪ .‬והרוצה להשתמש בהמשכון צריך‬
‫להתנות עם הלוה בשעת ההלואה שמנכה לו דבר מועט מההלואה בשכר‬
‫ההשתמשות ‪ ,‬ואין צריך שיהיה כפי מה ששוה דמי שכירות הכלי וכי אפילו אם‬
‫אבל אם לא התנה עמו כן בשעת‬ ‫וחודש ‪.‬‬ ‫מנכה סכום מועט עבור כל חודש‬
‫ההלואה ‪ ,‬או שאינו מנכה מגוף ההלואה רק משלם דמי שכירות מכיסו צריך‬
‫לשלם כמו ששוה שכירות החפץ ואסור להוזיל ‪.‬‬
‫אמר המלוה שאין רצונו ברבית רק דורש מהלוה לשלם הריבית לצדקה‬ ‫ך‪.‬‬
‫אסור שזהו ריבית קצוצה ‪ .‬ומצוי שמבקשים לתרום סכום לצרקה ונכשלין‬
‫באיסור רבית ‪.‬‬
‫ז ביקש מחבירו הלואה ואמר לו שמוכן להלוות רק מתעקש בתנאי שיבקש גם‬ ‫‪.‬‬
‫מועט מההלואה בשכר ההשתמשות כן מבואר‬ ‫ומה שפירשנו דאסור במתנה מרובה אף‬
‫ברמ " א שם ‪ ,‬וצריך להתנות כן בשעת ההלואה‬ ‫ו')‬ ‫שלא פירש מבואר כרמ " א ( ק " מ סעיף‬
‫דוקא אבל לאחר שכבר הלוהו אסור וכמבואר‬ ‫והאיסור סמוך דוקא דמוכח שכוונתו בשביל‬
‫‪.‬‬
‫בתוס ' ב " מ סר ד " ה ולא ישכור ‪ ,‬וע " ש בחו " ד‬ ‫בש " ך ‪.‬‬ ‫ההלואה וכמבואר שם בב " י וע " ש‬
‫בשם הנימוקי יוסף דדוקא כשמנכה‬ ‫ג)‬ ‫(ס " ק‬ ‫האיסור להשתמש במשכון משום ריבית‬ ‫( ה)‬

‫אבל‬ ‫מותר בדבר מועט ‪,‬‬ ‫ההלואה‬ ‫מסכום‬ ‫מפורש בשו " ע ס ' קע " ב סעיף א ' ואם התנה‬
‫וה " ה‬ ‫מכיסו ‪,‬‬ ‫השגירות‬ ‫דמי‬ ‫כשנותן‬ ‫שיכול להשתמש הוי ר " ק לדעת הרשב " א‬
‫כשמשכירו לו לאחר שכבר הלוהו צריך לשלם‬ ‫לא‬ ‫‪):‬‬ ‫ע " ש בש " ך ס " ק ז ' אבל להתוס ' ( סד‬
‫ואסור ‪ -‬להוזיל ‪.‬‬ ‫כמו ששוה שכירות החפץ‬ ‫הוי אלא א " ר וע " ע בשו " ע הרב או " ח ס '‬
‫( ו ) ע ' ברמ " א ס ' ק " מ סעיף י " ר שאם דורש‬ ‫אפילו קצץ‬ ‫ולכן‬ ‫ה'‪,‬‬ ‫ס "ק‬ ‫בקו " א‬ ‫רמ " ב‬
‫ממנו לתת לפלוני מרין ערב זהו ריבית קצוצה‬ ‫יכול‬ ‫אינו‬ ‫בהמשכון‬ ‫להשתמש‬ ‫מתחילה‬
‫הוי ריבית גמור ‪.‬‬ ‫וכן בחייב הלוה לתת לצדקה‬ ‫לנכות מחובו דכיון שיש לו משכון על הקרן‬
‫לומר‬ ‫דאסור‬ ‫סו )‬ ‫בשו " ע ק " ס ( סעיף‬ ‫(ז )‬ ‫לא מנכינן כמבואר בגמ ' ס " ז וברמ " א קע " ב‬
‫אמור לפלוני שיתן לך ד ' דינרים ואלוה לך‬ ‫אבל מדיני שמים חייב המלוה‬ ‫א'‪.‬‬ ‫סעיף‬
‫ובביאור‬ ‫וברעק " א ‪.‬‬ ‫מעות וע " ש בש " ך וט " ז‬ ‫להחזיר הריבית ככל אבק רבית ‪ ,‬וכ " ש בנד " ד‬
‫הגר " א כתב שם רדומה לתן מנה לפלוני‬ ‫די " א דהוי רבית קצוצה וחייב להחזיר מן‬
‫א " כ ה " נ כשרורש שיאמר‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫ואני אתקדש‬ ‫התורה ‪ ,‬ולכן צריך להזהיר להמלוה שינכה‬
‫ס'‬ ‫באבהע " ז‬ ‫( וע " ע‬ ‫לפלוני שילוהו אסור‬ ‫מהקרן ויחזיר המשכון ע " ע בש " ך סוף הלכות‬
‫ב' ) ‪.‬‬ ‫כ " ט סעיף‬ ‫ריבית ומש " כ שכשרוצה להשתמש ינכה דבר‬ ‫‪.‬‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫יח‬

‫ממלוני ופלוני ‪ ,‬והמבקש מהסס ומתבייש ללכת לאנשים אלו אבל נאלץ לבקש‬
‫מהם מפני שהתחייב כתנאי להלואה ‪ ,‬המלוה בתנאי זאת יש בזה דין ריבית‬
‫שדורש פעולה נגד רצונו כתנאי להלואתו ‪.‬‬
‫ממנו בא " י בשיק של מטבע חוץ ‪ .‬דהיינו שלוה דולרים וקבל לכתחילה‬ ‫ח ‪ .‬ליה‬
‫ההלואה בשיק שמחירו בשוק פחות ממזומן ודורש שיתן לו בחזרה במזומן‬
‫דוקא אף ששוה בשוק יותר ‪ ,‬יש בזה איסור ריבית ‪ .‬אבל כשקיבל ההלואה‬
‫בשיק ומשלם מרצונו בחזרה במזומן ולא בשיק כיון שלא קצץ מתהילה נראה‬
‫להקל כיון שהחילוק בין שיק למזומן לא שוה לכל ‪.‬‬

‫מכר הלוה למלוה דבר פחות ממחיר השוק אסור משום ריבית ‪ ,‬ואם דרש‬ ‫ט‪.‬‬
‫ריבית קצוצה ‪.‬‬ ‫כן ממנו בשעה שהלוה י " א שזהו‬

‫אסור למלוה לקבל שום טובת הנאה מהלוה שלא קבל קודם ואפילו לקבל‬ ‫י‪.‬‬
‫המלוה כבעל מלאכה אצלו או לקנות אצלו דוקא כשקוצץ כן מפני ההלואה‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫אסור אפילו בשויו ‪ .‬אבל בלי התחייבות‬

‫איסור ריבית אינו רק אם נותן למלוה כסף אלא אסור גם ריבית דברים ‪,‬‬ ‫יא ‪.‬‬
‫והיינו לשבחו ולקלסו ‪ ,‬ודבר זה מצוי מאד שמבקש מחכירו ללוותו או להרויח‬
‫לו זמן ומשבחו ומקלסו ואפילו מחניפו ‪.‬‬
‫אמר לחבינו הלויני והסכים רק דרש דכשהוא יצטרך הלואה ילוה לו‬ ‫יב ‪.‬‬
‫ההלואה אסור ואם לא קצץ עמו מתחילה‬ ‫( ח ) כשלוה בשיק מחירו פחות ממזומן ואם‬
‫מותר וכ " כ במל " מ ( פ " ז מלוה ה ' י " א וע " ע‬ ‫דורש מזומן דוקא זהו ריבית ‪ .‬אבל יש סוחרים‬
‫גה ) ‪.‬‬ ‫בגר " א ס " ק‬ ‫ובעלי עסקים שאין מחלקים ביניהם ולכן‬
‫שאם אינו רגיל להקדים לו‬ ‫ע "ה ‪,‬‬ ‫ב"מ‬ ‫( יא )‬ ‫כשלא קצץ מתחילה ומוסיף מדעתו בשעת‬
‫שלום והקדים יש בזה מדרבנן איסור ריכית‬ ‫פרעון ‪ ,‬כיון שאינו ניכר שמוסיף לו אין איסור‬
‫ד " ה צדקה‬ ‫‪:‬‬ ‫דברים ( וע ' תוס ' קידושין ( ח‬ ‫כמבואר בנמוקי יוסף סג ‪ .‬ע ' בגירו " ת ( ח " ה ס '‬
‫דריבית‬ ‫דמשמע‬ ‫הראשון )‬ ‫בתירוץ‬ ‫מנין‬ ‫א'‪.‬‬ ‫ח ) וביר אברהם ס ' קס " ג סעיף‬
‫לשבחו‬ ‫ואסור‬ ‫התורה )‬ ‫מן‬ ‫אסור‬ ‫דברים‬ ‫לא ישכור ממנו בפחות‬ ‫‪):‬‬ ‫( ט ) כמשנה ( מה‬
‫ט')‪.‬‬ ‫ולקלסו וכמבואר כשו " ע הגרש " ז ( ס '‬ ‫ואם קצץ למכור דבר בפחות‬ ‫ריבית ‪.‬‬ ‫וזהו‬
‫הלוני ואלוך אם אסור או מותר שתי‬ ‫( יב )‬ ‫י " א דהוי ריבית קצוצה ע ' בש " ך ס ' קע " ג‬
‫וכש " ע‬ ‫ט')‪,‬‬ ‫( סעיף‬ ‫ק "ס‬ ‫בש " ע‬ ‫דיעות‬ ‫מדברי‬ ‫שהוכיח‬ ‫דעה‬ ‫וע " ש בשער‬ ‫ו'‬ ‫ס "ק‬
‫ריבית‬ ‫זהו‬ ‫שלאוסרים‬ ‫ו')‬ ‫(ס'‬ ‫הגרש " ז‬ ‫ר "ק ‪.‬‬ ‫הרא " ש דהוי‬
‫" גידולי תרומה " שזהו רק‬ ‫קצוצה ‪ ,‬ובספר‬ ‫( י ) מה שפירשנו דאסור לחייב הלוה לקבל‬
‫כיון‬ ‫ה')‬ ‫דרבנן וכתב הממ " ע ( בארוכה אות‬ ‫אותו כבעל מלאכה מבואר בשו " ע ס " ס ק " ס‬
‫זהו‬ ‫המתירין‬ ‫לאחרונה‬ ‫מביא‬ ‫שהרמ " א‬ ‫ובבית‬ ‫מתיר ‪,‬‬ ‫ובט " ז‬ ‫אסור‬ ‫בשויו‬ ‫דאפילו‬
‫העיקר להלכה ‪ ,‬ומותר ללוה לדרוש בחזרה‬ ‫לחם יהורה הכריע ראם קצץ עמו בשעת‬
‫יט‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫שזהו ריבית קצוצה ויש אוסרין‬ ‫לאותו זמן נחלקו הפוסקים ‪ ,‬יש אומרים‬
‫ממנו כלי‬ ‫ביקש‬ ‫אלא‬ ‫כתנאי‬ ‫הלואה‬ ‫לא דרש‬ ‫ויש מתירין ‪ ,‬ואם‬ ‫מדרבנן‬
‫התחייבות דכשיצטרך גם הוא ילוה לו אותו הסכום יש להקל ‪ ,‬ואם מבקש יותר‬
‫כסף או לזמן יותר אסור ‪ .‬וכן כשיש שותפין בעסק ואחד מקבל סכום להלואה ‪,‬‬
‫והשותף השני מבקש ללוות אף יותר יש בזה חשש ריבית ‪ ,‬ובכל זה צריך דוקא‬
‫שסידרנו ‪.‬‬ ‫היתר עיסקא " יכולו פקדון "‬

‫הלוה לו סכום כסף לזמן כמו לשנה ‪ ,‬ואחר ששה חדשים הודיע שמוכן‬ ‫יג ‪.‬‬
‫לשלם כבר עכשיו מחצה ‪ ,‬ובתנאי שבחצי השני יאריך זמנו יש מתירין וי " א‬
‫שזהו רבית גמורה וצריך להחמיר כן ‪.‬‬

‫תמורת‬ ‫אינו‬ ‫בתחילה‬ ‫להם‬ ‫שהקדימו‬ ‫הלואה ממנו אם אינו לזמן ארוך יותר ממה‬
‫ההקדמה ‪ ,‬אלא משום שדרך גביית תשלומי‬ ‫שהלוהו ושפיר העלינו להקל כשאינו מתנה‬
‫חשמל ומים וכדו ' הוא בסוף ‪ ,‬שבגלל שא " א‬ ‫לו כשיעור הזמן‬ ‫גם‬ ‫שילוה‬ ‫מבקש‬ ‫אלא‬
‫בסוף‬ ‫משלמים‬ ‫לכן‬ ‫ויום‬ ‫יום‬ ‫כל‬ ‫לגבות‬ ‫ס' פ"ב‬ ‫שהלוהו ‪ ( ,‬א " ה וע " ע ברדב " ז ת " א‬
‫ורק‬ ‫התשלום )‬ ‫( ומוסיפים כמה ימים לסדר‬ ‫שמתיר הלוני ואלוך בדרך מקח וממכר כיון‬
‫דורשים קצת מקדמה לכסות חלק ( מהזמן‬ ‫שגם בהלואה אין איסור תורה לכן במקח‬
‫בסוף ‪,‬‬ ‫להלקות‬ ‫שממתינים‬ ‫הסכום )‬ ‫ומן‬ ‫לגמרי‬ ‫מותר‬ ‫מדרבנן‬ ‫רק‬ ‫שהוא‬ ‫וממכר‬
‫ומוותרים על יתר ההמתנה שנותנים לבסוף‬ ‫( וע " ש עוד שמקיל אף כשחוזר ומלוהו יותר‬
‫בגביית חוב מים‬ ‫העולם‬ ‫דרך‬ ‫שזהו‬ ‫כיון‬ ‫וכדבריו מוכח‬ ‫וממכר )‬ ‫כשהוא בדרך מקח‬
‫וחשמל ‪ ,‬ונמצא דהוי כהלויני ואלוך כאותו‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫קע " ד ס " ק ד וכ " מ בתוס '‬ ‫ס'‬ ‫בחו " ר‬
‫סכום וזמן ולא יותר ‪ - ,‬מעתה יש לנו כמה‬ ‫וע " ע‬ ‫ע " ש‪.‬‬ ‫ומצאתי שכ " כ בשארית חיים‬
‫אף‬ ‫מותר‬ ‫להסמ " ע‬ ‫א‪.‬‬ ‫להקל ‪.‬‬ ‫סברות‬ ‫ואלוך‬ ‫הלוני‬ ‫שלדעתו‬ ‫דאע " פ‬ ‫בגרש " ז‬
‫מותר‬ ‫חיים‬ ‫ושארית‬ ‫לרדב" ז‬ ‫בהלואה ‪ .‬ב ‪.‬‬ ‫להאוסרים הוי ר " ק ‪ ,‬מ " מ ברבית שאיסורו‬
‫‪.‬‬
‫כדרך מקח וממכר ג ‪ .‬כגרש " ז מקיל בהלוני‬ ‫מוברי סופרים בלבד אפשר להקל ‪ -‬ומכאן‬
‫ומש " כ‬ ‫סופרים ) ‪.‬‬ ‫ואלוך באיסור רבית בשל‬ ‫נראה מקור למה שנוהגין להקל בתשלומי‬
‫לזה‬ ‫זה‬ ‫ריבית‬ ‫איסור‬ ‫יש‬ ‫בשותפין‬ ‫דאף‬ ‫חשבונות חשמל ומים וכדומה בארץ ישראל‬
‫פשוט וכן מבואר בתשב " ץ ח " ד ס ' מ " ה‬ ‫שדורשים תשלום מקדמה והחברה ממתינים‬
‫ולכן אם מבקש יותר יש בזה חשש ריבית ‪,‬‬ ‫דכיון‬ ‫החודשיים ‪.‬‬ ‫בסוף‬ ‫הפרעון‬ ‫תמורתו‬
‫דכולו‬ ‫עיסקא‬ ‫היתר‬ ‫דוקא‬ ‫דצריך‬ ‫ומש " כ‬ ‫וממכר‬ ‫מקח‬ ‫בדרך‬ ‫ואלוך‬ ‫הלויני‬ ‫שהוא‬
‫(ח "ז ס '‬ ‫יצחק‬ ‫מנחת‬ ‫בשו " ת‬ ‫כ"כ‬ ‫פקדון‬ ‫בלבד יש להקל וכמבואר בפוסקים הנ " ל ‪,‬‬
‫ס " ו) ‪.‬‬ ‫ונהי שהחברה מחזיר הלואה והמתנת מעות‬
‫מתיר ‪ ,‬אבל‬ ‫ה')‬ ‫( יג ) בשער דעה ( קע " ג ס " ק‬ ‫יותר ממה שמקדימין להם בתחילה וא " כ‬
‫בשארית היים תמה עליו ולדבריו זהו חשש‬ ‫תוס '‬ ‫לרדב " ז ומשמעות‬ ‫( ורק‬ ‫חמור יותר‬
‫ריבית גמורה דהוה כהלוני ואלוך שבפרעון‬ ‫מ " מ נראה‬ ‫מותר )‬ ‫וחו " ד ושארית חיים הנ " ל‬
‫קודם הזמן ממציא לו הנאה ע " מ שירויח לו‬ ‫דאינו כן ולא הוי כמחזיר ומלוהו יותר ‪ ,‬דמה‬
‫כהלואה ‪.‬‬ ‫זמן דדינו‬ ‫שהחכרה מחזיר המתנת מעות יותר ממה‬
 ‫קישור דיני ריבית המצויים‬ ‫כ‬

‫פרק ג‬

‫דיני הצמדה ‪ ,‬הפסד והוצאות המלוה‬

‫א אסור להלוות מעות ולהצמידו לפירות או למטבע חוץ והיינו אפילו‬ ‫‪.‬‬
‫כשאומר לו שאם יתייקר המטבע חוץ ישלם לו יותר מעות ואם יוזל יפחות לו ‪,‬‬
‫ואפילו יש לו ללוה פירות או שיצא השער אסור וכן הדין כשמוכר חפץ‬
‫ומחייבו כך וכך מעות ומצמיד החוב למטבע חוץ אסור ‪.‬‬

‫ב לפי המצב היום בארץ ישראל שהיוקר מאמיר והולך באופן מבהיל וערך‬ ‫‪.‬‬
‫השקל יורר פלאים בכל חודש והורש נחלקו בעלי הוראה אם מותר להלוות‬
‫דולר בדולר או למכור חפץ בכך וכך ולהצמיד החוב לערך הדולר י " א דכיון‬
‫שיש חפצים וכן עבודות ושירותים שקובעים מחירם גם בארץ ישראל בדולר‬
‫לכן גם הדולר הוי כמטבע ומותר וי " א דמיון שאין קונים בדולרים אלא‬
‫ונהגו להקל במקח וממכר אבל לא‬ ‫כשקלים א " כ הדולר רק כפירי ואסור ‪.‬‬
‫בהלואה ‪ .‬ונראה רכשאפשר לצאת מכל פקפוק בהיתר עיסקא כללי ראוי לעשות‬
‫וממכר ‪.‬‬ ‫כן גם במקח‬

‫במטבע‬ ‫תשלומין‬ ‫קובעים‬ ‫שאנו‬ ‫ראמרינן‬ ‫חכמים לא התירו לפסוק על הפירות‬ ‫(א)‬
‫ומחזירים אותו מטבע אף שכח הקנייה ירד‬ ‫משום‬ ‫אלא‬ ‫השער‬ ‫שיצא‬ ‫או‬ ‫לו‬ ‫כשיש‬
‫היינו משום דאמרינן שמטבע קבוע ופירות‬ ‫וברשות‬ ‫להלוקח‬ ‫ונחלט‬ ‫דנחשב שיש לו‬
‫אבל היום הוי להיפך הרולר קבוע‬ ‫משתנים ‪.‬‬ ‫ופשוט‬ ‫קע " ה ‪.‬‬ ‫הלוקת מתייקר ע ' בש " ך ר " מ‬
‫ועוד דלכמה דברים‬ ‫משתנה ‪.‬‬ ‫והשקל שויו‬ ‫דלא שייך לומר כן גבי הצמדה שמעולם לא‬
‫קובעים המחיר ע " פ הדולר ואף שהשקל חריף‬ ‫נתחייב ליחן הפירות או המטבע חוץ ואינו‬
‫יותר שקובעים בו המחיר לאוכלים וכדומה‬ ‫ועוד רע ' ברמ " א ס " ס‬ ‫בכסף ‪.‬‬ ‫אלא הלואה‬
‫וא " כ הדולר הוי כמטבע זהב דדינו כפירי מ " מ‬ ‫בלשון‬ ‫בדוחן‬ ‫הטין‬ ‫להלות‬ ‫דאסור‬ ‫קס " ב‬
‫ע ' בתה " ד ס ' נ " ב הובא בש " ך קס " ב ס " ק ד '‬ ‫הלואה וע " ש בפרישה ובלבוש וט " ז בטעם‬
‫דבמקום שהמטבע כסף אינו תשוב שמערבים‬ ‫הדבר וכ " ש הכא רבאמת הוי הלואה גמורה‬
‫בו הרבה נחושת אמרינן דדינר זהב הוי מטבע‬ ‫וכן‬ ‫הפירי ‪.‬‬ ‫בכסף ולא הוי כפסיקה לקנות‬
‫וע " ע בשו " ת‬ ‫בדולרים ‪.‬‬ ‫ולא פירי ולפ " ז ה " נ‬ ‫לפירי‬ ‫החוב‬ ‫ומצמיד‬ ‫תפץ‬ ‫כשמוכר‬ ‫הרין‬
‫הבצלת השרון ח " ב ס ' פ " ז וס ' פ " ח וכן‬ ‫אסור כיון דלא שייך לומר דנחלט הפירי‬
‫בשו " ת צור יעקב ס ' ק " ה ‪ ,‬שהתירו בזמנם‬ ‫ואע " פ דהוי קרוב לשכר ולהפסד‬ ‫להמוכר ‪,‬‬
‫היות‬ ‫לדולר‬ ‫צמוד‬ ‫פולני‬ ‫מטבע‬ ‫להלוות‬ ‫אפ " ה אסור כמו שחכמים אסרו לפסוק על‬
‫שהמטבע פחת ערכו יום יום והשתמשו קצת‬ ‫ולהפסד‬ ‫לשכר‬ ‫קרוב‬ ‫דהוי‬ ‫אע " פ‬ ‫הפירות‬
‫ארה " ב ‪.‬‬ ‫בדולר‬ ‫עב ‪. :‬‬ ‫וע " ע ברו " ח רעק " א דף‬
‫מקום‬ ‫דבכל‬ ‫ס "ל‬ ‫האוסרים‬ ‫אבל‬ ‫( ב ) דבר זה יסור ועיקר גדול שנוגע לכל אחד‬
‫משלמים דוקא במטבע היוצא והיינו מטבע‬ ‫יום יום ונסביר בעזהשי " ת סברת החילוקי‬
‫תשלומין ‪,‬‬ ‫בתורת‬ ‫לקבל‬ ‫מוכן‬ ‫אחד‬ ‫שכל‬ ‫רהא‬ ‫מפני‬ ‫היינו‬ ‫דמותר‬ ‫הסוברים‬ ‫ריעות‬
‫כא‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫נזמן שהמלכות אוסר לסחור או לקנות דולרים דינו כפירי משום שלא‬ ‫ג‪.‬‬
‫קובעים מחירים בדולר ממש אלא בשער יציג והדולר בעין שוה בשוק יותר‬
‫משער יציג ‪ ,‬ואסור לכולי עלמא ללוות דולר בדולר ‪ ,‬וכן אסור למכור בהקפה‬
‫עבור כך וכך דולרים או צמוד לדולר בעין ‪ ,‬רק יצמיד ל " שער יציג " ‪ ,‬אבל‬
‫יציג ‪.‬‬ ‫בהלואת שקלים צמור לערך הדולר אסור אפילו בשער‬

‫וכן אסור‬ ‫( אינדעקס )‬ ‫אסור ללות ולקבוע התשלום כפי המדד יוקר החיים‬ ‫ד‪.‬‬
‫למכור חפץ בכך וכך מעות ולהצמירו למדד ‪.‬‬

‫ולפעמים עולה הרבה יותר ולפעמים לא כל‬ ‫כמו‬ ‫לקבלו‬ ‫מוכן‬ ‫אחד‬ ‫כל‬ ‫לא‬ ‫והדולר‬
‫כפירי ‪.‬‬ ‫כך לכן דינו‬ ‫ועוד מקומות הרבה‬ ‫במכולת או אוטובוס‬
‫ומש " כ ראסור להלוות שקלים ולהצמידו‬ ‫שדורשים לשלם בשקלים שזהו מטבע מקומי‬
‫לדולר ‪ ,‬כבר נתבאר לעיל שלא נהגו להקל‬ ‫להלוותו‬ ‫שאסור‬ ‫כפירי‬ ‫דינו‬ ‫הדולר‬ ‫ולכן‬
‫ולא‬ ‫במכר‬ ‫אלא‬ ‫כטיבעא‬ ‫הדולר‬ ‫להחשיב‬ ‫ולקבוע בו מחירים וע " ע מש " כ לקמן דין ו '‬
‫בהלואה ‪ ,‬ועוד דכשההלוואה הוא בשקלים‬ ‫בנימוקים ‪ ,‬ובמקח וממכר שעיקרו דרבנן וקיל‬
‫ורק מצמיד לדולר י " ל דאסור לכולי עלמא ‪,‬‬ ‫נהגו‬ ‫דתימא )‬ ‫ד " ה מהו‬ ‫‪:‬‬ ‫תוס ' סג‬ ‫(ע '‬ ‫טפי‬
‫דאפילו נדון הדולר כמטבע והשקל כפירי‬ ‫להקל ר ח נוהגץ להחמיר ולכן כשאפוטר‬
‫ע"ש‬ ‫ל "ג)‬ ‫ג " כ אסור לדעת השו " ע הרב ( ס '‬ ‫עדיף לכתוב היתר עיסקא ולצאת מכל פקפוק‬ ‫"‬
‫להמטבע‬ ‫ולהצמידו‬ ‫פירות‬ ‫להלוות‬ ‫דאסור‬ ‫( וע " ע פרק י " א דין א ' בענין גמ " ח המלוה‬

‫והיינו שמתנה שאם יוזל הפירי יתן לו פירות‬ ‫בדולר ) ‪.‬‬ ‫דולר‬
‫דכיון‬ ‫לו‬ ‫יפחות‬ ‫הפירי‬ ‫יתיקרו‬ ‫ואם‬ ‫יותר‬ ‫וצריך ליזהר מאוד שאף המקילין לא‬
‫שמתחלה מלוהו סאה ומקבל סאה וחצי נראה‬ ‫התירו אלא רוקא כשמתנה שאם יוזל הדולר‬
‫בש " ך ע '‬ ‫כריבית קצוצה ואסור וכן משמע‬ ‫יפחות לו מחובו בשקלים אבל אם חייב‬
‫לקמן פרק ד ' ס ' א ' בנימוקים ‪ ,‬וכ " ש למש " כ‬ ‫ליחן שקלים בכל אופן ורק אם יתייקר יהיה‬
‫הדולר‬ ‫להחשיב‬ ‫להקל‬ ‫נהגו‬ ‫שלא‬ ‫לעיל‬ ‫צמוד לדולר הרי זה ריבית גמור דהוי קרוב‬
‫ובזמננו‬ ‫בהלוואה ‪.‬‬ ‫כטיבעא אלא במכר ולא‬ ‫להפסד ‪.‬‬ ‫לשכר ורחוק‬
‫ע " פ רוב לא מצמידים לדולר או מדד אלא‬ ‫כבר נתבאר לעיל דין ב ' די " א דהדולר‬ ‫(ג )‬
‫לענין אם יעלה הדולר יוסיף עוד שקלים אבל‬ ‫דינו כטיבעא משום שקובעים בו מחירים ‪,‬‬
‫אם ירד הדולר לא יפהות מחיובו כשקלים ‪,‬‬ ‫שלא‬ ‫כיון‬ ‫יציג‬ ‫בשער‬ ‫דוקא‬ ‫היינו‬ ‫אבל‬
‫ונמצא דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד דהוי‬ ‫אלא בשער‬ ‫קובעים מתירים בדולר ממש‬
‫ריבית ואסור גם בדרך מכירה ( א " ה עמש " כ‬ ‫דולרים‬ ‫שאפשר להשיג‬ ‫בזמן‬ ‫והנה‬ ‫יציג ‪.‬‬
‫כ)‪.‬‬ ‫ס'‬ ‫בטעם רבית קו " א‬ ‫שמתיר‬ ‫קובעים‬ ‫אנו‬ ‫מקום‬ ‫וככל‬ ‫כבאנק‬
‫( ד ) כשקוצץ צמוד למדד אסור כיון שרין תורה‬ ‫הדולר הוא בשער יציג ומה שמשלם יותר‬
‫במדד‬ ‫וכ " ש‬ ‫הפירי ‪.‬‬ ‫במחיר‬ ‫חולין‬ ‫שאין‬ ‫בכדי להשיג דולרים היינו משום שמשלם‬
‫שקובעים הממשלה דשיעור המדד אצלם תלוי‬ ‫דמי טורח ועמלה וכדומה ‪ ,‬אבל לאחרונה‬
‫גם בשעשועים ולוקסוס וראוי היה לתלות‬ ‫שא " א להשיג דולרים כבאנק ובכל מקום לכן‬
‫לכד ‪.‬‬ ‫ביוקר דברים חיוניים וחיי נפש‬ ‫מחיר הדולר בשוק הוא יותר משער יציג‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫כב‬

‫שמונעו‬ ‫שהתחייב‬ ‫כפי‬ ‫בזמנו‬ ‫שילם‬ ‫כשלא‬ ‫הלוה‬ ‫הזהיר‬ ‫המלוה‬ ‫אם‬ ‫ה‪.‬‬
‫אכל אם טוען שכאיחורו אחר שהוזהר גרם‬ ‫כסף ‪.‬‬ ‫מרווחים ‪ ,‬אסור לקפל על זה‬
‫הפסד ממון ‪ ,‬והלוה רוצה לשלם ההפסד בכדי לצאת ירי שמים ‪ ,‬צריך להתיישב‬
‫בדבר אם מותר לשלם כל החוב גופא ולאח " כ בנפרד שיעור ההפסדים ולפרש‬
‫שזה בכדי לצאת ידי שמים ‪.‬‬

‫לוה שקלים מחבירו ולא שילם בזמנו כפי שהתחייב וערך המטבע יורד יום‬ ‫ר‪.‬‬
‫יום ‪ ,‬ראוי לו לשלם מה שגרם לו הפסד וישלם לו כפי צמוד לדולר מזמן‬
‫שנתחייב לפרוע ‪ ,‬אבל יש חוששין לאיסור ריבית ‪ ,‬והדרך הנכון כשהלוה מוכן‬
‫לצאת ידי שמים שצריך לתקן מה שגרם הפסד ‪ ,‬ישלם קודם כל החוב גופא‬
‫ואחר כך בנפרד לאחר ששילם החוב אז ישלם מה שהפסידו מכפי ערך הדולר‬
‫לפרוע ‪.‬‬ ‫מזמן שנתחייב‬

‫רק‬ ‫המטבע ‪,‬‬ ‫מחיר‬ ‫קובעים‬ ‫לבד‬ ‫הפירות‬ ‫שאין‬ ‫רכ " ז )‬ ‫( ה ) בשו " ת הרשב " א ( ח " ג ס '‬
‫מוציאי השטרות הם קבעו שנשתנה שווי‬ ‫לשלם למלוה עכור הפסד רווחים ‪ ,‬שאם כן‬
‫המטבע גופא ‪ ,‬ולא הדפיסו כל חורש שטר‬ ‫מפסיד‬ ‫הלואה‬ ‫שבכל‬ ‫ריבית ‪,‬‬ ‫כל‬ ‫נחייב‬
‫אחר רק לדעתם מדינא נשתנה שוויו לכל‬ ‫א)‬ ‫הרווחים ‪ ,‬עי ' בשו " ת אמרי בינה ( סימן‬
‫חוקי תשלומין ‪ ,‬ואף שבארץ ישראל אין‬ ‫וכרעק " א‬ ‫סק " א )‬ ‫ובפתחי תשובה ( סי ' קסא‬
‫דינא דמלכותא וכ " ש במקום איסור ריבית ‪,‬‬ ‫קמט )‬ ‫חו " מ סו " ס פא ‪ ,‬ואמרי יושר ( ת " א סי '‬
‫כיון שכח המטבע קובעים רק הממשלה עם‬ ‫הטור‬ ‫ח "ד‬ ‫בתשכ " ץ‬ ‫וע " ע‬ ‫רענן ‪.‬‬ ‫ובזית‬
‫צ "ע‬ ‫וד " ז‬ ‫שויה ‪.‬‬ ‫שזהו‬ ‫לזמר‬ ‫יש‬ ‫מחירו‬ ‫תלמוד‬ ‫דברי‬ ‫ובספר‬ ‫מה‬ ‫סי '‬ ‫הראשון‬
‫ונחלקו בו בעלי הוראה כמו שנתבאר לעיל‬ ‫( א " ה וע " ע מש " כ בטעם‬ ‫קפלן ‪.‬‬ ‫להגרא " א‬
‫דין ב ' ונראה שאין להקל בהלואה ‪ ,‬ועיין‬ ‫ב) ‪.‬‬ ‫אות‬ ‫סי ' כ‬ ‫רבית קו " א‬
‫שאינו‬ ‫( קס " א )‬ ‫ח"ו‬ ‫יצחק‬ ‫במנחת‬ ‫היטב‬
‫( ו ) כשהשינוי בפירות ולא במטבע גופא שלא‬
‫מיקל ‪ ,‬רק מביא גם משו " ת אבני נזר ( ח " מ‬
‫פסלו או שינוי במשקלו ‪ ,‬משלם כפי שלוה ‪,‬‬
‫אף‬ ‫בתשלום‬ ‫להתפשר‬ ‫שנהגו‬ ‫כ"ג)‬ ‫סימן‬
‫אף שלפירות ירד מחירו וכמבואר בפוסקים‬
‫צד‬ ‫כשיש‬ ‫היינו‬ ‫אבל‬ ‫ריבית‬ ‫חשש‬ ‫שיש‬
‫( עיין ברמ " א יו " ד קס " ב ) ולכן אי אפשר‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫שחייב בדיני שמים‬
‫לחייב הלוה יותר כשעלה מחיר הפירות ואם‬
‫החוב‬ ‫גוף‬ ‫שמשלם‬ ‫ובאופן שהבאנו‬
‫ולאח " כ נותן מה שהפסידו כפי ערך הדולר‬ ‫ריכית ‪.‬‬ ‫משלמ יש כזה איסור‬
‫לחבירו ‪.‬‬ ‫הפסר‬ ‫לגרום‬ ‫לא‬ ‫שרצונו‬ ‫ואומר‬ ‫אמנם יש לצדד היות שזה כמה עשרות‬
‫ומאחר שאפילו בהלואה ממש יש צדדים‬ ‫שנים אין לשטרי כסף שווי ויסור ‪ ,‬וכחם רק‬
‫שחייב‬ ‫ישראל‬ ‫בארץ‬ ‫כאן‬ ‫בזמננו‬ ‫להקל‬ ‫ערבות הממשלה ‪ ,‬ובמקומות שיוקר החיים‬
‫לשלם צמוד לדולר כיון שאין השקל קובע‬ ‫מאמיר מאור כל חדש כמו כאן כארה " ק ‪,‬‬
‫מחירים אף שאין אנו מקילין בהלואה מ " מ‬ ‫כפי‬ ‫המטבע‬ ‫שמחיר‬ ‫קבעו‬ ‫שהממשלה‬
‫שיש‬ ‫נראה‬ ‫מרצונו‬ ‫ומשלם‬ ‫במאוחרת‬ ‫המדר ‪ ,‬ומדינא בבית משפטיהם גובים כפי‬
‫להתיר ‪.‬‬ ‫המדד שזהו לדעתם מחיר המטבע ולא יוקר‬
‫כג‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫י‪.‬‬
‫לביצוע ההלואה גופיה כגון הוצאות השטר בולים מסים רמי‬
‫הוצאות‬
‫גוביינא מותר לקבל מהלוה רק צריך לציין שזהו להוצאות המותרות אבל‬
‫כשאינו מוסיף לביצוע המלוה אלא להמציא המעות כמו להביא הכסף ממקום‬
‫אין להתיר ויש בזה איסור ריבית מן התורה ‪.‬‬ ‫אחר‬

‫פרק ד‬

‫בסאה )‬ ‫דיני הלואת פירות וחפצים ( סאה‬

‫אסור ללות פירות או חפצים לשלם בחזרה כמותם ממש ‪ ,‬דשמא יתייקרו‬ ‫א‪.‬‬
‫ונמצא שמחזיר לו יותר ממה שהלוהו ‪ .‬אלא יש לעשותו דמים כפי שווים שאם‬
‫יתייקרו ישלם הדמים כפי שקצץ ‪ ,‬ואם הוזלו ישלם כפי הדמים שקצץ ‪ ,‬ואפילו‬
‫כפי מחירו ונמצא שמחזיר יותר פירות‬ ‫שהלוהג )‬ ‫אם משלם אז במירוח ( מהמין‬
‫ממה שנתן לו בתחילה מותר ‪.‬‬
‫דבר מועט כגון אשה הלוה ככר משכנתה או שאר אוכל מעט יש מקילין‬ ‫ב‪.‬‬
‫דמותר ללות כיון שאין מקפידין זה על זה ‪ ,‬וכן נוהגין להקל ‪ ,‬ואפילו במקום‬
‫וכשהלוה מחזירו א " צ למדוד ולשקול בדיוק‬ ‫מותר ‪.‬‬ ‫שידוע שיעלה המחיר‬
‫בדבר‬ ‫אבל‬ ‫ומותר‬ ‫בכך‬ ‫להקפיד‬ ‫דרך‬ ‫אין‬ ‫יותר‬ ‫מעט‬ ‫לו‬ ‫מחזיר‬ ‫שאפילו‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ומחזיר ביצים מספר‬ ‫‪3‬‬ ‫שמקפידין כגון שהלוהו ביצים מספר‬

‫מחירם גם ביותר פירות ‪ ,‬במחנה אפרים ס '‬ ‫הוצאת ביצוע המלוה ‪ ,‬הלוה משלם כמו‬ ‫(ז)‬

‫כ " ז כתב דמותר לקצוץ מתחילה שאם יוזל‬ ‫בח " מ‬ ‫וכמבואר‬ ‫השטר‬ ‫הוצאות‬ ‫שמשלם‬
‫ל "ג )‬ ‫יתן לו חטין יותר ובשו " ע הגרש " ז ( ס '‬ ‫וכשאינו דורש אלא הוצאות ביצוע‬ ‫(ל " ט )‬
‫קע " ה‬ ‫ס'‬ ‫ריבית‬ ‫טעם‬ ‫בספר‬ ‫וע " ע‬ ‫מחמיר‬ ‫המלוה אין בזה איסור ‪ ,‬אבל הוצאות צדדיות‬
‫ס " ק י " ג דבש " ך משמע דאסור ‪ ,‬אבל הכא‬ ‫כגון להמציא המעות אף שאינו דורש אלא‬
‫בנ " ד שלא התנה מתחילה ליחן פירות יותר‬ ‫לכסות ההפסד אסור ( א " ה ע " ע בט " ר קו " א‬
‫מבואר‬ ‫וכן‬ ‫דשרי‬ ‫דמורו‬ ‫י"ל‬ ‫הוזל‬ ‫אם‬ ‫ס ' לו כמה חילוקי דינים בדבר זה וע " ע‬
‫דמותר ‪.‬‬ ‫ו ')‬ ‫בחזו " א ( ע " ב ס " ק‬ ‫וכן מבואר מדין ערב קבלן‬ ‫כאן ) ‪,‬‬ ‫בקו " א‬
‫דלא קפדי מותר‬ ‫בשכנים‬ ‫( ב ) דבר מועט‬ ‫שזהו ריבית קצוצה אף שדורש רק הוצאות‬
‫וע " ש בביאור‬ ‫קס " ב ‪.‬‬ ‫וכמבואר ברמ " א ר " מ‬ ‫שמשלם לנכרי להשיג המלוה ‪ ,‬ועיין היטב‬
‫הגר " א דמשמע קצת שחולק ‪ ,‬שאין להתיר‬ ‫( וע " ע לקמן פרק‬ ‫קכ " ב ‪.‬‬ ‫בקצוה " ח ונתה " מ‬
‫ומש " כ‬ ‫השער ‪,‬‬ ‫כיצא‬ ‫אלא‬ ‫בשכנים‬ ‫אף‬ ‫ניהול גמ " ח ) ‪.‬‬ ‫י " א דין ג ' בענין הוצאות‬
‫שאפילו ידוע שהמחיר יעלה מותר מבואר‬ ‫בשו " ע קס " ב סעיף א ' והאיסור מדרבנן‬ ‫(א )‬

‫ב " משנה ברורה " ( או " ח ס ' ת " נ בשער הציון‬ ‫ומה‬ ‫ריבית ‪.‬‬ ‫כמשלם‬ ‫נראה‬ ‫שכשמתייקר‬
‫למדוד‬ ‫שא " צ‬ ‫שפירשנו‬ ‫ומה‬ ‫ד')‪.‬‬ ‫אות‬ ‫מבואר‬ ‫מותר‬ ‫דמים‬ ‫עשאן‬ ‫שאם‬ ‫שפירשנו‬
‫קמח ‪. :‬‬ ‫מפורש בחידושי הרשב " א שבת‬ ‫ואם הוזלו מותר לשלם כפי‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫בשו " ע‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫כד‬

‫ואם עבר‬ ‫שמקפירים ‪.‬‬ ‫אסור לשכנים ללות אוכלים זה מזה בסכום ניכר‬ ‫ג‪.‬‬
‫איסור ולוה ע " מ לשלם כשיעור שהלוהו ‪ ,‬כשעלה המחיר אסור לשלם אף‬
‫כשיעור שלוה שזהו ריבית וצריך לנכות ולשלם רק כפי הסכום שהיה שוה‬
‫בשעת הלואה ‪ ,‬ולכן יש ליזהר במה שנהגו החנויות כשאין לו סחורה שדורשים‬
‫ממנו ‪ ,‬לוה מחנות אחר בסכום חשוב שמקפידים ומבטיח להחזיר לו מיד‬
‫כשיקבל כמין שקיבל דאסור ‪ ,‬וצריך לנכות ממחירו אם נתייקר ‪ ,‬או צריך היתר‬
‫עיסקא כדין ‪.‬‬

‫אם יש לו ללוה ברשותו מעט מאותו המין ‪ ,‬או שיש לו מעט מופקדים ביד‬ ‫ד‪.‬‬
‫אבל אם אחרים‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫אחר מותר להלוות לו כמה שירצה ‪ ,‬ונאמן הלוה שיש‬
‫חייבים לו אסור ‪ .‬ואם אין ללוה יכול המלוה לתת לו מעט במתנה ואח " כ מלוה‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫עליו כמה שירצה אבל להלוותו מעט לא מהני‬

‫יצא השער מותר ללוות סאה בסאה ‪ ,‬וצריכים שניהם לדעת שיצא השער או‬ ‫ה‪.‬‬
‫שיש לו להלוה ‪ .‬ואמילו אינו אלא שער של עיירות ולא של המרינה מותר ‪ ,‬וגם‬
‫אם השער אינו נמשך כלל אלא משתנה יום יום נראה להקל ‪ .‬אבל מ " מ אסור‬
‫ללוות מטבע חוץ או זהב על סמך השער בבאנקים ‪ ,‬אפילו במקום שאפשר‬
‫מיד ‪.‬‬ ‫לקנותו בבאנקים ולהשיגו‬

‫שם בש " ע וע " ש בש " ך וט " ז ‪ .‬ועיין בש " ך‬ ‫מש " כ דמתחילה בשעה שמלוהו עביד‬ ‫(ג )‬

‫קע " ה ס " ק ג ' שמספיק אפילו אם אין השער‬ ‫וכשעלה‬ ‫ג'‪.‬‬ ‫איסור מפורש בט " ז קס " כ ס " ק‬
‫הקילו ‪.‬‬ ‫שבדרבנן‬ ‫בעיירות ‪,‬‬ ‫אלא‬ ‫קבוע‬ ‫המחיר אסור לשלם כשיעור שלוה מבואר‬
‫ופירשנו דה " נ אם השער משתנה בכל יום ‪,‬‬ ‫וחז " ל‬ ‫ריבית‬ ‫דאו משלם‬ ‫בשו " ע ופוסקים‬
‫דנראה דכיון דיצא השער הרי זה מצוי ויכול‬ ‫כללי‬ ‫עיסקא‬ ‫ובהיתר‬ ‫בסאה ‪.‬‬ ‫סאה‬ ‫אסרו‬
‫השער‬ ‫שישתנה‬ ‫קודם‬ ‫מיד‬ ‫עכשיו‬ ‫לקנות‬ ‫להתיר שאז אנו‬ ‫בולט יש‬ ‫במקום‬ ‫התלוי‬
‫וכן פסק‬ ‫ח')‬ ‫וכ " מ בשער דעה ( קע " ג ס " ק‬ ‫ומשלם‬ ‫ברווחים‬ ‫שותף‬ ‫שהנותן‬ ‫מפרשים‬
‫שליט " א‬ ‫וואזנר‬ ‫מהגר " ש‬ ‫הלוי "‬ ‫ב " שבט‬ ‫כרווה משוער מה שנתייקר הפירי אם לא‬
‫ואף שבשו " ת מהר " מ אלשקר‬ ‫ק"ט)‬ ‫( ח "ג ס '‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫נשבע שלא הרויח‬
‫להקל‬ ‫נראה‬ ‫שמחמיר ‪,‬‬ ‫נראה‬ ‫ל"ד)‬ ‫(ס '‬ ‫( ד ) מה שפירשנו שבפקדון נקרא יש לו אבל‬
‫ועיין‬ ‫יום ‪.‬‬ ‫כדרבנן לסמוך על השער באותו‬ ‫לא מועיל כשהלוה לאחרים מבואר ברמ " א‬
‫בספר " טעם ריבית " ( בקו " א ס ' ח ' ) שמבאר‬ ‫ס ' קס " ב ‪ ,‬ונאמן שיש לו כמבואר ברמ " א‬
‫זה ‪.‬‬ ‫היטב ענין‬ ‫שם ‪ ,‬ומעט יכול לתת לו במתנה וכמבואר‬
‫ופירשנו דמ " מ אסור ללות מטב " ח וזהב‬ ‫בש " ע שם סעיף ב ' ‪ ,‬אבל כשמלוהו עכשיו‬
‫על סמך השער כבאנק ‪ ,‬משום דאע " פ שביום‬ ‫מעט ( אפילו בקציצת דמים בהיתר ) לא מהני‬
‫מקום‬ ‫באותו‬ ‫פתוחים‬ ‫שהכאנקים‬ ‫בשעות‬ ‫ללות עליו עוד ואסור כמבואר בש " ך וט " ז‬
‫בלילה‬ ‫מ"מ‬ ‫תוץ ‪,‬‬ ‫מטבע‬ ‫לקנות‬ ‫אפשר‬ ‫שם ‪.‬‬ ‫וחו " ד‬
‫ובאמצע‬ ‫לקנות ‪,‬‬ ‫א "א‬ ‫סגורים‬ ‫כשהבאנקים‬ ‫( ה ) מבואר בשו " ע ס ' קס " ב סעיף ג ' ‪ ,‬וצריך‬
‫הלילה משתנה שער המטבעות וזהב ‪ ,‬כיון‬ ‫ידיעת שניהם שיצא השער ויש לו כמבואר‬
‫כה‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫הלוהו בארץ אחרת ( חוץ לארה " ב ) דולארים לשלם שמה רולארים דינו כסאה‬ ‫ר‪.‬‬
‫בסאה שמותר רק ביש לו או כשיצא השער ‪ ,‬ויש ממקפקים ששטר של מאה‬
‫דולאר ושטר של דולאר אחד הוי כשני מינים ולא מועיל יש לו דולר אחד‬
‫להלואות שטרי מאה אלא בשטר אחד דמאה ‪ ,‬ונהגו להקל ‪ ,‬אבל אם יש לו מטבע‬
‫רבע דולר או סענט לא מהני ‪ .‬ואם מקנה לו דולאר בתוך שטר של מאה יולאר‬
‫בודאי מועיל אף שהשטר פקדון ‪.‬‬

‫פרק ה‬

‫הקרמת מעות לקנות דבר מסוים‬

‫הנותן מעות להבירו לקנות ממנו דבר ‪ ,‬ואין המוכר נותנו לו עכשיו אלא‬ ‫א‪.‬‬
‫לאחר זמן ‪ ,‬אם יש לו למוכר מאותו המין כשיעור מה שמוכר לו ‪ ,‬או שיש לזה‬
‫שער קבוע מותר לשלם עכשיו להבטיח מחירו במו היום ‪ .‬ונאמן המוכר לומר‬
‫לדבריו ‪.‬‬ ‫שיש לו וא " צ להביא ראיה‬

‫כשקונה דבר שלעולם לא היה לו שער קבוע ולא יהיה שומתו ידוע לכל‬ ‫ב‪.‬‬
‫ועוד‬ ‫י'‪.‬‬ ‫וע " ע בדרכי תשובה ס ' קס " ב ס " ק‬ ‫בארצה " ב פתוחים אז ( שהשעון‬ ‫שהבאנקים‬
‫חובו‬ ‫כל‬ ‫ישלם‬ ‫שלא‬ ‫שמקפידים‬ ‫דאע " פ‬ ‫אצלם מאוחר בשבע שעות ) ומטב " ה וזהב‬
‫בשטרות של דולר אחד מ " מ אם משלם כל‬ ‫לילה ‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫משתנה‬ ‫והשער‬ ‫שם‬ ‫נסחרים‬
‫חובו בשטרות גדולים ורק ה ' שטרות של‬ ‫זהב‬ ‫שקונה‬ ‫עד‬ ‫שהלוהו‬ ‫שמעת‬ ‫ונמצא‬
‫דולר אחד אין דרך להקפיד ‪ ,‬והנה גבי סב " ס‬ ‫ומטב " ח מחר בבאנק שבמקומו כבר נתייקר‬
‫אין דנין על כל החוב ביחד אלא על כל דולר‬ ‫השער וא " א להשיגו רק ביוקר ‪ ,‬ולא רמי‬
‫ע"ה‪.‬‬ ‫בגמ '‬ ‫( כמבואר‬ ‫עצמו‬ ‫בפני‬ ‫ודולר‬ ‫לשער המשתנה תדיר שלא מצוי להשתנות‬
‫כל דולר ודולר לוה‬ ‫ה"נ‬ ‫א "כ‬ ‫שם )‬ ‫וברש " י‬ ‫שמשתנה‬ ‫יקרה‬ ‫אם‬ ‫ואף‬ ‫הלילה ‪,‬‬ ‫באותו‬
‫בהיתר על סמך הדולר שיש לו ושאר החוב‬ ‫בלילה מ " מ אינו מצוי כ " כ ולכן לא חששו‬
‫יפרע בשטרות גדולים ‪ .‬אבל כשיש לו מטבע‬ ‫יתייקר תוך אותו זמן‬ ‫כמו שלא הששו שמא‬
‫רביע דולר לא מהני דמחוץ להמדינה שהכסף‬ ‫לקנותו ‪.‬‬ ‫קצר עד שהולך לשוק‬
‫יוצא אין מקבלין מטבעות אלא שטרות ואינו‬ ‫( ו ) כסף שאינו יוצא בהוצאה כאן נקרא פירי‬
‫במטבעות ‪.‬‬ ‫יכול לפרוע חובו‬ ‫צרכינן‬ ‫( ברם‬ ‫הזהב‬ ‫ר" פ‬ ‫ברי " ף‬ ‫כמבואר‬
‫( א ) מפורש בשו " ע קע " ה סעיף א ' שרק אם‬ ‫ס ' קס " ב בשם הרשב " א‬ ‫לברורי וכו ' ) ובב " י‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫יש לו ברשות המוכר או שיצא השער‬ ‫מאה‬ ‫ששטר‬ ‫מפקפקים‬ ‫הוראה‬ ‫בעלי‬ ‫ויש‬
‫וצריך שיהיה לו כשיעור מה שפסק עמו ולא‬ ‫דולר מין אחר ושוה יותר ממאה שטרות של‬
‫מהני יש לו מעט כמבואר בס ' קע " ה סעיף ד '‬ ‫שטר אחד ולא מהני יש לו רולר אחד ‪ .‬אבל‬
‫ובט " ז שם ‪ .‬ונאמן המוכר שיש לו כמבואר‬ ‫רוב הפוסקים חולקין כיון שהבאנק מקבלין‬
‫ז'‪.‬‬ ‫ברמ " א קע " ג סעיף‬ ‫יחירים‬ ‫וגם‬ ‫אחד‬ ‫רולר‬ ‫של‬ ‫שטרות‬ ‫גם‬
‫ברמ " א קע " ג סעיף ז ' כתב דברבר שאין‬ ‫(ב )‬ ‫מקבלים אותו בתורת פרעון אלא שלפעמים‬
‫שומתו ידוע מותר להקדים מעות שיתן לו‬ ‫דורשים שיתפשר עמו וישלם לו מעט יותר ‪,‬‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫כו‬

‫עכשיו‬ ‫המעות‬ ‫לשלם‬ ‫להקדים‬ ‫רמותר‬ ‫י"א‬ ‫להתייקר הרבה‬ ‫דרכו‬ ‫אין‬ ‫וגם‬
‫אבל בדבר שלאח " כ יהיה לו שער קבוע אינו מותר‬ ‫היום ‪.‬‬ ‫להבטיח מחירו כמו‬
‫אלא אם גם עכשיו יצא השער או שיש לו להמוכר ‪.‬‬

‫שהיוקר מאמיר ואם מקדים מעות שיתן לו הסחורה לאחר‬ ‫היום בא " י‬ ‫ג‪.‬‬
‫אבל כיון דכלפי הדולר אין דרכו‬ ‫חודשיים דרכו להתייקר יותר משתות ‪,‬‬
‫ומ " מ ראוי לכל‬ ‫להתייקר הרבה יש לצרד רלא מיקרי מעלהו הרבה ומותר ‪.‬‬
‫בעל חנות לכתוב היתר עיסקא ולתלותו במקום בולט ‪.‬‬

‫עתונים שלא הופיעו עוד ומשלמים מראש כדי להבטיח מחירו כמו היום‬ ‫ד‪.‬‬
‫אסור דבשעה שמשלם המעות הרי לא שייך שער על העתונים שעדיין לא‬
‫הומיעו וכשעה שיומיע ויקבל העתון יהיה להן שער ושומתן ידוע לכן אסור‬
‫וצריך היתר עיסקא ‪ .‬ובספרים נהגו להתיר לשלם לפני שהופיע אפילו מפרש‬
‫וכן‬ ‫לאור ‪.‬‬ ‫שמוזיל לו כיון שיש בזה צורך מצוה שעי " ז אפשר להוציאו‬
‫להקל ‪.‬‬ ‫בסרטים אוטובוס שמקדים לפרוע ומחירו זול נהגו‬

‫הרבה‬ ‫יתייקר‬ ‫שמא‬ ‫חיישינן‬ ‫שלא‬ ‫משום‬ ‫במחירו ‪.‬‬ ‫הסתורה לאחר זמן אפילו כשמוזיל‬
‫להתייקר‬ ‫שרגילות‬ ‫שבדבר‬ ‫העלנו‬ ‫ולפ " ז‬ ‫וע " ש בתפארת למשה ובבית מאיר שפירשו‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫הרבה‬ ‫דכיון שאין שומתן ידוע ואפילו אם יתייקר‬
‫להתייקר‬ ‫לעיל דכשדרכו‬ ‫נתבאר‬ ‫כבר‬ ‫(ג )‬ ‫אינו ניכר שמוזיל לו לכן מותר וע " ע‬
‫הרבה אסור ‪ .‬אבל כאן בארץ ישראל שהשקל‬ ‫ובשער‬ ‫‪:‬‬ ‫סג‬ ‫איז " נ‬ ‫סופר "‬ ‫" חתם‬ ‫בחידושי‬
‫נייר כ " ג יש אומרים דגם הדולר הוי טיבעא‬ ‫דעה שם ‪ ,‬ולפ " ז מה שאסרו חכמים לפסוק‬
‫וכיון‬ ‫ב‪.‬‬ ‫וכמו שנתבאר לעיל פרק ג דין‬ ‫על הפירות עד שלא יצא השער היינו דוקא‬
‫כלפי הדולר‬ ‫הדרך להתייקר הרבה‬ ‫שאין‬ ‫ויתייקר יהיה‬ ‫השער‬ ‫דאחר שיצא‬ ‫בפירות‬
‫מותר ‪ .‬ומ " מ עדיף שבעל החנות יכתוב היתר‬ ‫(א "ה‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫ניכר הריבית ע " ש בחו " ד ס " ק‬
‫בולט ‪.‬‬ ‫עיסקא ויתלה במקום‬ ‫וע " ש בטעם ריבית ס " ק כא דאע " פ דבש " ך‬
‫עתונים שלא נדפסו עוד לא שייך שער‬ ‫( ר)‬ ‫רוקא‬ ‫אלא‬ ‫התירו‬ ‫שלא‬ ‫משמע‬ ‫ובחו " ד‬
‫ואסור‬ ‫לקנותם‬ ‫אפשר‬ ‫שאי‬ ‫בשוק‬ ‫קבוע‬ ‫התם‬ ‫דוקא‬ ‫דהיינו‬ ‫י"ל‬ ‫השער‬ ‫כשיצא‬
‫דבזמן שמקבל העתון יצא השער ושומתן‬ ‫שמתחילה מוזיל גביה מעט וגם יש חשש‬
‫המחיר ‪.‬‬ ‫ירוע ועוד שע " פ רוב נדפס עליו‬ ‫שמא יתייקר והוי כמוזיל הרבה דאסור אבל‬
‫ומש " כ בענין ספרים ע ' בדרכי תשובה ‪3‬ס '‬ ‫שמא‬ ‫כשפוסק בשויין שאין החשש אלא‬
‫קם ס " ק קמח ) שמתיו ללות באייר בכדי‬ ‫דמותר )‬ ‫יתייקר י " ל דגם הש " ך וחו " ד מודו‬
‫להוציא ספר לאור ‪ .‬ובכרטיסים שמוכרים‬ ‫דרכו‬ ‫בדבר שאין‬ ‫דוקא‬ ‫ופירשנו רכל זה‬
‫באוטובוס בזול ‪ ,‬מוכרים בזול מפני נוחיות‬ ‫שאין‬ ‫בדבר‬ ‫התירו‬ ‫שלא‬ ‫הרבה‬ ‫להתייקר‬
‫הנהגים שאין צריכים למכור לו בכל פעם‬ ‫שומתו ידוע אלא כשמוזיל מעט ע " ש בסעיף‬
‫ולהיפך אי נוחיות להקונה‬ ‫‪,‬‬ ‫ולפרוט מעות‬ ‫דהטעם‬ ‫ד)‬ ‫ר ' אות‬ ‫(ס '‬ ‫א וע " ע באבני נזר‬
‫מפסיד‬ ‫( ולפעמים‬ ‫הכרטיס‬ ‫לשמור‬ ‫שצריך‬ ‫ידוע‬ ‫שומתו‬ ‫שאין‬ ‫בדבר‬ ‫לפסוק‬ ‫שהתירו‬
‫כז‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫אם מוזיל לו משום שמשלם קודם הזמן אינו מותר אפילו יצא השער אלא‬ ‫ה‪.‬‬
‫אם יש לו להמוכר ברשותו או פקדון אצל אחרים ‪ .‬ואם מתנה עמו בפירוש‬
‫שכשמשלם עכשיו מחירו כך וכך ואם לאח " כ מחירו יותר ‪ ,‬אסור אפילו יש לו ‪,‬‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫ודבר זה מצוי מאוד וצריך לעשות בהיתר‬

‫אם המוכר יש לו ברשותו אלא שמחוסר תיקון אחד אינו מותר להוזיל לו‬ ‫ר‪.‬‬
‫וכן אם‬ ‫מלאכות ‪.‬‬ ‫אבל כשמוכר בשויין מותר כל זמן שאינו מחוסר שלש‬
‫המוכר הזמין את ההפץ אצל אחרים ויש לו התחייבות גמורה מצד הסוכן או‬
‫הספק ליחן לו כשירצה אסור להוזיל ‪ ,‬אבל כשמוכר בשויין יש אומרים שדי‬
‫בכך ויש מחמירים ‪.‬‬

‫הנותן שקלים לקנות דולרים בזול והמוכר מוסר לו הדולרים רק לאחר זמן‬ ‫ז‪.‬‬
‫אף אם יש לו דולרים ראוי להחמיר ‪ ,‬אבל כשאין מחירן קבוע כל כך ואינו‬
‫מוזיל הרבה ואפשר לתלות שזהו מחירו מותר ‪.‬‬
‫כשמקדים מעות לקנות ואין לו להמוכר אלא שיצא השער ומבטיח ליחן‬ ‫וץ ‪.‬‬
‫ת ) דבר זה מפורעו בש " ך סי קעג ס " ק יד‬ ‫ועוד שההנחה הוא משום שקונה‬ ‫הכרטיס )‬

‫ובש " ע הגרש " ז ( ס " ק כט ) ' כחלוק דק משא‬ ‫החזו " א‬ ‫כשם‬ ‫שמעתי‬ ‫וכן‬ ‫כמרוכז ‪,‬‬ ‫אצלם‬
‫טל מעות במעות ממעות בפירות או‬ ‫‪,‬‬ ‫ומתן‬ ‫ריבית ‪.‬‬ ‫שאין בו חשש‬
‫פירות בפירות ‪ ,‬שהמקרים מעות או פירות‬ ‫ש " ע קעג סעיף ז וע " ש בש " ך ס " ק יח‬ ‫(ה )‬

‫לקנות פירות אם יעז לו למוכר כל הפירות‬ ‫דפקדון מועיל כיש לו וע " ש ברמ " א דאם‬
‫בשביל‬ ‫הרבה‬ ‫שמוזיל‬ ‫ואף‬ ‫מותר ‪,‬‬ ‫עכשיו‬ ‫מפרש שמוזיל משום שמקדים לשלם אסור‬
‫הקדמת מעות ‪ ,‬משא " כ מקדים מעות על מעות‬ ‫לו ‪.‬‬ ‫אפילו יש‬
‫אחרות אף על פי שהם שני מינים שונים כגון‬ ‫מהוסר מלאכה אחת לא מוקפל כשמוזיל‬ ‫(ו )‬

‫כסף וזהב דרך משא ומתן ‪ ,‬אסור להוזיל לו‬ ‫וכמבואר בש " ך קעה ס " ק ז ורק כשפוסק‬
‫משער של עכשיו בשביל הקדמת מעותיו‬ ‫ג ' מלאכות‬ ‫כמחירו עכשיו מותר וכשמחוסר‬
‫אפילו יש לו למוכר כל המעות בביתו ‪ ,‬ואפילו‬ ‫וע ' בש " ע ס ' קעג‬ ‫אסור גם כמחירו עכשיו‬
‫נותן לו מיד לאחר שעה קלה שימצא המפתח‬ ‫סעיף ז ראם יש לו חוב אצל אחרים לא‬
‫מתיבתו ‪ ,‬דכיון שנותן לו מעות היוצאות והוא‬ ‫מיקרי יש לו ואסור להוזיל אבל כשפוסק‬
‫דומה‬ ‫זה‬ ‫הרי‬ ‫היוצאות‬ ‫מעות‬ ‫לו‬ ‫מחזיר‬ ‫קסב‬ ‫כמחירו עכשיו ע ' בהגהות רעק " א‬
‫להלואה ויש לה דין הלואה ממש לאסור בזה‬ ‫שכתב בשם הח " ח דמותר וחתני‬ ‫ב)‬ ‫( סעיף‬
‫ריבית מה " ת ‪ ,‬וכן בדולארים כאן בא " י נראה‬ ‫הביא‬ ‫שליט " א‬ ‫יששכר‬ ‫רבי‬ ‫הרה " ג‬
‫הוספנו‬ ‫לאסור כמטבע לענין זה ואנו‬ ‫מפורש‬ ‫‪:‬‬ ‫עב‬ ‫ב "מ‬ ‫הישנים‬ ‫שבריטב " א‬
‫שבשיעור שאין שומתו קבוע ואפשר לתלות‬ ‫לד )‬ ‫(ס '‬ ‫אבל המהר " מ אלשקר‬ ‫בדבריהם ‪.‬‬
‫להתיר ‪.‬‬ ‫שזהו מחירו יש‬ ‫מחמירים בזה ובדרבנן‬ ‫‪):‬‬ ‫ובמהר " ם שיף ( סג‬
‫מפורש בשו " ע קעה סעיף ה דבמקום‬ ‫(ח)‬ ‫ראוי להקל ( ומה שכתבנו שעומד לרשותו‬
‫שיתן‬ ‫הסרסור צריך‬ ‫דמי‬ ‫משלם‬ ‫שהלוקח‬ ‫כשירצה היינו משום דכשאינו יכול לקבל‬
‫העמלה ‪.‬‬ ‫הוא ‪ ,‬ופשוט דה " ה דמי‬ ‫צ " ב) ‪.‬‬ ‫עכשיו אף שנתחייב ליתן לו ‪ ,‬הדין‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫כח‬

‫להמוכר ‪.‬‬ ‫כמו ששוה היום אם דרך הלוקח לשלם דמי עמלה צריך ליחן‬

‫אסור להקדים מעות לקנות חלב שיתנם לו לאחר שבוע אפילו יצא השער ‪,‬‬ ‫ט‪.‬‬
‫להתקיים ‪.‬‬ ‫וכן הדין בכל דבר שאינו יכול‬

‫מי שחייב מעות לחבירו ועכשיו רוצה לקנות תמורתו אצלו דבר שיתנם לו‬ ‫י‪.‬‬
‫לאחר זמן ולהבטיח מחירו כמו היום ‪ .‬כיון שאינו נותן לו עכשיו מעות אפילו‬
‫יצא השער אסור ואינו מותר אלא כשיש לו להמוכר כל מה שפוסק עמו ‪ .‬ולכן‬
‫צריך ליזהר כשהייכ לחבירו מעות ואומר לו שיחשוב לו במטבע חוץ ויתנם לו‬
‫לאחר זמן שאינו מותר אפילו יצא השער למטבע חוץ אלא אם יש לו להלזה‬
‫מטבע חוץ כהשיעור שמוסק עמו ‪ ,‬וצריך ליזהר שלא יאמר אני אפרע לך‬
‫במטבע חוץ רק ש " מוכר " לו מטבע חוץ בשיעור החוב ‪ ,‬או צא ועשה אותם‬
‫חוץ ‪.‬‬ ‫עלי במטב " ח כפי השער של עכשיו " ומעתה " יהיה ההלואה במטבע‬
‫פסק על פירות כדין שיש לו או יצא השער ונתייקר ורוצה לשלם מעוה‬ ‫יא ‪.‬‬
‫תמורת הפירות נחלקו הפוסקים ויש לסמוך על המתירין ויש מחמירין בזה אבל‬
‫עלמא ‪.‬‬ ‫אם נותן פירות אחרים מותר לכולי‬

‫התנה כדין לתת סחורה לאחר זמן מותר לו להוסיף קצת סחורה בשעת‬ ‫יב ‪.‬‬
‫פרעון ואין בזה איסור ריבית ‪.‬‬

‫פרק ו‬

‫דיני קניית דירה ובית‬

‫מצוי מאוד שמוכר לחבירו דירה והלוקה משלם מקצת וקנינו כדין רק‬ ‫א‪.‬‬
‫אבל באומר צא ועשה אותם עלי כשער של‬ ‫בשו " ע קעה סעיף ה איתא הפוסק על‬ ‫(ם )‬

‫עכשיו ומעתה יהיה הלואה במטבע חוץ מותר‬ ‫השער צריך לנכות להמוכר התמרון שראוין‬
‫קס " ג ‪.‬‬ ‫כמפורש בש " ע ר " ס‬ ‫ההטין להתחסר ער הזמן שנותן לו החטין ‪,‬‬
‫בש " ע קעה סעיף ו הביא דיש אוסרים‬ ‫( יא )‬ ‫דלפ " ז אסור‬ ‫לג )‬ ‫וע ' בשו " ת מים רבים ( ס '‬
‫ויש מתירין ובש " ע הגר " ז מחמיר וכן בשייך‬ ‫לפסוק על חלב כיון שאינו יכול להתקיים‬
‫משמע‬ ‫שם‬ ‫בב " ח‬ ‫אמנם‬ ‫לח ‪,‬‬ ‫ס "ק‬ ‫קע " ז‬ ‫לגמרי ‪.‬‬ ‫ונפסד‬
‫דשרי וכ " כ בגר " א ס ' קעה ובחו " ד קסב ס " ק‬ ‫ומטבע‬ ‫א‪.‬‬ ‫סעיף‬ ‫קסג‬ ‫כש " ע‬ ‫מפורש‬ ‫(י )‬

‫ה וע " ע בספר " בית דוד " שכתב שבמילי‬ ‫ממרינה אחרת נחשב כפירי כמבואר ברי " ף‬
‫שמקילין ‪.‬‬ ‫דרבנן יש לסמוך על הפוסקים‬ ‫הרשכ " א ‪.‬‬ ‫ס ' קסב כשם‬ ‫ר " פ הזהב ובב " י‬
‫גבי בני אקרא דשנוותא‬ ‫‪:‬‬ ‫( יב ) ע ' ב " מ עג‬ ‫ומש " כ שיזהר שלא יאמר ואני אפרע לך ‪,‬‬
‫ובשו " ע ס ' קם סעיף ד ורוקא רבר מועט‬ ‫ברמ " א ס " ס קסב מפורש דאסור להלוות חטין‬
‫וסתם אבל במפרש או כשמוסיף הרבה אין‬ ‫ע " מ לפרוע דוחן ‪ ,‬וע " ש ובמפרשים ‪ ,‬וה " נ‬
‫ו‪.‬‬ ‫להתיר ע " ש עוד בסעיף‬ ‫בנד " ר הלוהו מעות וההלואה היא מעות רק‬
‫ובשו " ע קער‬ ‫‪:‬‬ ‫( א ) מפורש במשנה ב " מ סה‬ ‫מתחייב לפרוע אח " כ דוחן ( או מטבע חוץ ) ‪,‬‬
‫כט‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫המוכר מתנה שאינו יוצא מהדירה אלא לאחר שישלם לו תשלום האחרון אסור‬
‫וי " א דהוי ריבית קצוצה ‪ ,‬ואם המוכר מתנה שיצא לאחר זמן מסוים ‪ ,‬י " א‬
‫שמתהילה שייר לעצמו הזכות לגור בהבית או שדמי השכירות כלול בדמי‬
‫המקח ומותר ‪ ,‬אבל לפעמים מצוי דגם לאחר שעבר הזמן שקצבו נשאר המוכר‬
‫בהדירה והלוקח עדיין לא שילם הכל ועובר באיסור ריבית ‪ ,‬לכן ראוי לפרש‬
‫בשטר מכירה שהלוקח אינו קונה כל הדירה אלא כשיעור מעותיו שנותן לו ‪,‬‬
‫ושהמוכר נשאר עוד בהדירה ‪ ,‬ובזה מותר לו לגור בהדירה ‪ ,‬או שיכתוב היתר‬
‫עיסקא כדין ‪.‬‬

‫המוכר בית ומציע כמה אופני תשלום שאם ישלם הכל מעכשיו מחירו כך‬ ‫ב‪.‬‬
‫ואם ישלם לאח " כ מחירו כך יש בזה איסור ריבית ואינו מותר לקנותו אלא‬
‫וכשמקדים מעות לקבלן‬ ‫כדין ‪.‬‬ ‫כשמשלם הכל מיד או שיכתוב היתר עיסקא‬
‫לקנות דירה שעדיין אינה בנויה אסור לשלם עכשיו כיון שמפרש שאם ישלם‬
‫לאח " כ מחירו ביוקר ‪ ,‬ואם אינו מפרש י " א דמותר אבל צריך ליזהר שע " פ רוב‬
‫מתחייב הקבלן שאם לא יגמור הבנין בזמן מסוים יתן לו קנס כל חודש וחודש‬
‫ויש בזה איסור ריבית וצריך היתר עיסקא כדין ‪.‬‬

‫עיסקא כללי וישאר טופס א ' אצל המוכר‬ ‫סעיף ה וטעם הדבר דכשהלוקח קונה הדירה‬
‫וטופס א ' אצל הקונה מלבד מה שכתבו תוך‬ ‫כדין נתחייב לשלם מיד כל המעות והמוכר‬
‫החוזה ‪ ,‬ובזה סמכא דעתם שהמקח נעשה‬ ‫ממתין לו ובשכר זה דר בבית הקונה והוי‬
‫( א " ה ועמש " כ בקו " א‬ ‫עיסקא ‪.‬‬ ‫ההיתר‬ ‫ע"פ‬ ‫ריבית ‪ ,‬וברמב " ם ורבינו ירוחם כתבו דהוי‬
‫להתיר‬ ‫זו אלא‬ ‫מהני עצה‬ ‫דנלענ " ד דלא‬ ‫ריבית קצוצה וע ' בגידולי תרומה ח " ב ס ' ט‬
‫חיוב " הקונה " בקנסות וריבית כשלא משלם‬ ‫שייר‬ ‫המוכר‬ ‫שאם‬ ‫ומש " כ‬ ‫הדבר ‪,‬‬ ‫בטעם‬
‫בזמנו ‪ ,‬אבל אין בכחו להתיר חיוב הקבלן‬ ‫לעצמו זמן מסוים מועיל ע ' באבני נזר ס '‬
‫דירה‬ ‫למסור‬ ‫כשמאחר‬ ‫וקנסות‬ ‫בשכירות‬ ‫ריג ס " ק ב ובברית יהורה בהשלמות בסוף‬
‫בזמנו ) ‪.‬‬ ‫גמורה‬ ‫הספר פרק כח וע " ע בטעם ריבית ס ' קעה‬
‫(ב ) מפורש בש " ע קעג סעיף א ‪ ,‬וכשמקדים‬ ‫ועוד דמצוי שנשאר בהדירה‬ ‫וע " ב ‪.‬‬ ‫ס "ק ד‬
‫לאח " כ‬ ‫מעות לקבלן ומפרש שאם ישלם‬ ‫גם לאחר הזמן לכן העלינו שיפרש שקונה‬
‫יהיה ביוקר ‪ ,‬אסור לשלם מיד בזול כמבואר‬ ‫או‬ ‫כלל ‪.‬‬ ‫מלוה‬ ‫כפי מעותיו שאין בזה‬
‫שם בסעיף ז ‪ ,‬ואם אינו מפרש אם ישלם‬ ‫משתפו‬ ‫שהקונה‬ ‫שיכתוב היתר עיסקא‬
‫ע "ש‬ ‫דמותר‬ ‫י"א‬ ‫ביוקר‬ ‫מחירו‬ ‫לאח " כ‬ ‫לו ומתפשר עמו‬ ‫כשיעור שחייב‬ ‫בעסקיו‬
‫וכבר‬ ‫ועוד אחרונים‬ ‫ובבאר הגולה‬ ‫ברמ " א‬ ‫שאם ירצה יכול לפטור עצמו משבועה כמה‬
‫נתבאר בפרק ה דין ב ודין ג ‪ ,‬וכשהקבלן‬ ‫הרויח כשימחול לו שכר הדירה שלא ינכה‬
‫מתחייב קנס כיון שמתרבה כל חודש וחודש‬ ‫או יכתוב סתם ‪ ,‬שהעסק יהיה‬ ‫מהחוב ‪.‬‬ ‫אותו‬
‫אסור ע ' ס ' קעז סעיף טז ע " ע פרק יב דין‬ ‫ע " פ היתר עיסקא דספר טעם רבית ‪ ,‬ועדיף‬
‫ה ‪ ,‬ובנימוקים שם בשם הש " ך ‪ ,‬וע " ע בגידולי‬ ‫שיכתוב כן תוך חוזה המכירה ‪ ,‬ואם אפשר‬
‫דאף‬ ‫מח )‬ ‫תרומה ( ח " ב ס ' ט ) ובגרש " ז ( ס '‬ ‫ראוי להדר שגם יחתמו שניהם על היתר‬
 ‫קיצור דיני ריצית המצויים‬ ‫ל‬

‫ג נוסח היתר עיסקא לקונה דירה ומקבל הלואה מבאנק או יחידים בריבית‬ ‫‪.‬‬
‫כיון שאין המעות לעיסקא אלא לבית ולמעמים מחיר הדירה יורד והמלוה‬
‫בעצמו יודע שירד מחירו והלוה לא הרויח ואסור לדרוש ריבית לכן צריך לסדר‬
‫היתר עיסקא שהלוה משתפו " בכל עסקיו " ‪ ,‬או יכתוכ שמתנה עמו שאם העסק‬
‫לא יהיה כ " כ טוב יהיה שותף בשאר עסקיו באופן המועיל ‪ ,‬ובהיתר עיסקא‬
‫שלנו הבאנו הנוטח ‪ .‬ולכן אע " פ שהבאנקים בא " י יש להם היתר עיסקא‬
‫כשמקבל משכנתא מבאנק עבור דירה צריך לכתוב היתר עיסקא מיוחד כנ " ל‬
‫סמכות ‪.‬‬ ‫עם המנהל שיש לו‬

‫ד מצוי מאוד שקונה בית שיש עליו משכנתא ( " מארגידש " ) על ישראל דהיינו‬ ‫‪.‬‬
‫שישראל המוכר קבל הלואה בריבית מבאנק של גויים או ע " פ היתר עיסקא‬

‫שהקילו במי‬ ‫האחרונים‬ ‫ואף‬ ‫סג )‬ ‫ס'‬ ‫ח "ב‬ ‫מל התורה‬ ‫מכר הוי ריבית קצוצה‬ ‫בדרך‬
‫להשקיע‬ ‫ולא‬ ‫חובותיו‬ ‫לפרוע‬ ‫ע"מ‬ ‫שלוה‬ ‫וחודש ‪.‬‬ ‫כשמתרבה כל חודש‬
‫בעסקים ( ע ' בדרכי תשובה קעז ס " ק מא‬ ‫מיד‬ ‫חל‬ ‫לא‬ ‫הקנין‬ ‫שלפעמים‬ ‫ודע‬
‫לא‬ ‫זה )‬ ‫שמביא מחלוקות האחרונים בדין‬ ‫וה " חוזה " הוא רק התחייבות למכור ‪ ,‬ונמצא‬
‫התירו אלא כשלא השקיע המעות בשום עסק ‪,‬‬ ‫להיפוך‬ ‫ולפעמים‬ ‫" מלוה "‬ ‫הוא‬ ‫שהקונה‬
‫וס " ל דאנן מהדי שכונתו להיות שותף בשאר‬ ‫הקנין חל מיד והקונה הוא " לוה " בהסעות‬
‫המעות‬ ‫שמשקיע‬ ‫בנד " ד‬ ‫משא " כ‬ ‫עסקיו ‪,‬‬ ‫ברור‬ ‫לא‬ ‫ולפעמים‬ ‫חייב ‪,‬‬ ‫נשאר‬ ‫שעדיין‬
‫הוא העסק ‪,‬‬ ‫מודו שהדירה‬ ‫כו " ע‬ ‫בהדירה‬ ‫הקונה‬ ‫ולפעמים‬ ‫הקנין ‪,‬‬ ‫חל‬ ‫מתי‬ ‫בחוזה‬
‫וכשהדירה לא נתייקר א " א לתבוע הרבית וגם‬ ‫והמוכר שניהם לווים ומלוים ‪ ( ,‬והיינו בדרך‬
‫אם נותן ההתפשרות מרצונו הטוב יש בזה‬ ‫מקצת‬ ‫שילם‬ ‫והקונה‬ ‫מיד ‪,‬‬ ‫חל‬ ‫שהקנין‬
‫איסור ריבית מאוחרת כמבואר במהרש " ם‬ ‫חייב‬ ‫הקונה‬ ‫גמור ‪,‬‬ ‫לא‬ ‫והבנין‬ ‫מהמעות ‪,‬‬
‫ובהית " ע רכולו‬ ‫ובמפתחות )‬ ‫( ת " ב ס ' רטז‬ ‫להשלים יתר החוב והקבלן חייב להשלים‬
‫פקדון צ " ע אם יש איסור כשנותן מרצונו‬ ‫הבנייה ולמסור בנין גמור ) ‪ ,‬לכן צריך הית " ע‬
‫הטוב אבל עכ " פ ברור דא " א להמלוה לכוף‬ ‫כללי ‪ ,‬ואם כותב הית " ע פרטי צריך להוסיף‬
‫הלוה לשלם לו ‪ ,‬ולכן יש לסדר היתר עיסקא‬ ‫בסוף הנוסת שגם שאר עסקים שביניהם‬
‫באופן המועיל והיינו שהמלוה נעשה שותף‬ ‫שהם בתשש ריבית יהיו ע " פ היתר עיסקא ‪,‬‬
‫" בכל עסקיו " של הלוה ( א " ה ע " ע בטעם‬ ‫ומעתה אף כשהקונה חותם כ " מלוה " כלול‬
‫רבית קו " א ס ' כ " ב וס ' כג ובביאורים לנוסח‬ ‫גם חלקי העסק שנדון כ " לוה " ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ‬
‫הית " ע אות א וע " ע בס ' ל ) וע " ע מש " כ פי " ג‬ ‫בבירורים לנוסח הית " ע אות כב ) ‪.‬‬
‫דין ג ושם בדין ה ' דצריך לכתוב היתר עיסקא‬ ‫שניתנו‬ ‫במעות‬ ‫עיקרה‬ ‫עיסקא‬ ‫היתר‬ ‫(ג )‬

‫ד " כולו פקדון " ‪ ,‬וע " ע בביאורים לנוסח היתר‬ ‫להרויח בהם והנותן שותף ברווחים אבל‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫עיסקא מה שהוספנו עוד לנוסח היתר‬ ‫כאן שניתנו לרירה דוקא לא מועיל היתר‬
‫( ר ) מפורש בש " ע קעג סעיף ד שאם חייב‬ ‫מחיר‬ ‫יורד‬ ‫פעמים‬ ‫שהרבה‬ ‫כיון‬ ‫עיסקא‬
‫י " ב דינרים לגוי אסור לומר לחבירו הא לך‬ ‫הדירות ועכ " פ אינו מתייקר והמלוה בעצמו‬
‫חובי לאח " ז י " ב דינרים‬ ‫ותשלם‬ ‫י ' דינרים‬ ‫יודע שלא הרויח במעותיו כשיעור הרבית‬
‫שיחזיר עבורו‬ ‫י'‬ ‫עכשיו‬ ‫שמלוהו‬ ‫דנמצא‬ ‫שקצצו ואסור ליחן שום רבית וכן הורה‬
‫להגוי י " ב ‪ ,‬והכא נמי המוכר נותן לו חלק‬ ‫התזון איש זצ " ל וכ " כ באגרות משה ( יו " ד‬
‫לא‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫כשקנה הבית ועכשיו מוכרו לישראל שני ומתנה שמעתה הלוקח משלם את‬
‫להבאנק כל חודש וחודש יש בזה איסור ריבית‬ ‫( " המארגידש " )‬ ‫המשכנתא‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫לכתוב היתר‬ ‫יצריר‬
‫התחייב נדוניא לחתן והבטיח לו רעד שיקבל יתן לו רווחים אחוז מסוים‬ ‫ה‪.‬‬
‫כל חודש או כפי המדר אין בזה איסור ריבית ‪ ,‬ודוקא כשהתנו כן בשעת‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫ההתחייבות אבל אם נתחייב בקנין ליחן לו ולאח " כ מתנה עמו כן‬

‫מבאנק על שמו‬ ‫( משכנתא )‬ ‫וכן הדין כשקונה דירה לבנו והבן מקבל הלואה‬ ‫ר‪.‬‬
‫והאב מקבל עליו לפרוע הקרן והריבית להבאנק עבור בנו הרי זה תלוי אם‬
‫מתחילה בתנאים וכדומה כשחייב עצמו בקנין לא נתחייב אלא לפרוע הקרן‬
‫והריבית להבאנק עבורו וכ " ש כשמעולם לא נתחייב בקנין גמור הרי זה מותר ‪,‬‬
‫אבל אם מתחילה חייב עצמו בקנין גמור להשתתף קצת בקניית הדירה או ליחן‬
‫סכום מעות אלא לאח " כ דורש שיתנו לו הזכות להלואה ופורע להבאנק עבור‬
‫בנו הרי זה ריבית גמור ‪ ,‬וצריך לכתוב היתר עיסקא כדין ‪ ,‬וכשההורים קבלו על‬
‫עצמם ליתן דירה שלימה ‪ ,‬אז מובן מעצמו וכן גם המנהג שתחילת ההתחייבות‬
‫ומותר ‪.‬‬ ‫הוא על דעת שההורים לוקחים ההלואה מהבנק ‪,‬‬

‫כנדונית‬ ‫הוי‬ ‫לכן‬ ‫בנו ‪,‬‬ ‫של‬ ‫החוב‬ ‫לפרוע‬ ‫מהבית השוה י ' ע " מ שיפרע חובו לאח " ז‬
‫חתנים הנ " ל ראם התנה כן מתחילה מותר‬ ‫ירצה‬ ‫שאם‬ ‫וכיון‬ ‫ויותר ‪,‬‬ ‫י" ב‬ ‫להבאנק‬
‫אבל אם מתחילה חייב עצמו בקנין בסתם‬ ‫מיר ולסלק‬ ‫להבאנק‬ ‫הלוקח יכול לפרוע י '‬
‫ולאח " כ התנה שישלם לאת " ז ויוסיף עוד‬ ‫כל החוב ואם ישלם לאח " כ יוסיף הריבית‬
‫וצריך‬ ‫אסור ‪,‬‬ ‫לו‬ ‫שממתין‬ ‫בשביל‬ ‫אחוזים‬ ‫הוי כמפרש אם תפרע עכשיו עבורי מחירו‬
‫בנו‬ ‫משתף‬ ‫שהאב‬ ‫עיסקא‬ ‫היתר‬ ‫לכתוב‬ ‫וכיון‬ ‫י" ב‪,‬‬ ‫מחירו‬ ‫לאח " כ‬ ‫תשלם‬ ‫ואם‬ ‫י'‬
‫בעסקיו או יפריש מעות ויזכהו לבנו כדין‬ ‫והריבית‬ ‫וכך‬ ‫בכך‬ ‫הבית‬ ‫מחיר‬ ‫שקוצב‬
‫וישקיעם בעסק טוב כסכום ההלואה שהבן‬ ‫מתרבה יום יום בשביל שמשלם לאח " ז הוי‬
‫הבאנק ‪.‬‬ ‫מקבל מן‬ ‫ריבית קצוצה כמבואר בגדו " ת ח " ב ס ' ט‬
‫קונים‬ ‫דכשהמחותנים‬ ‫לחלק‬ ‫ומש " כ‬ ‫מח ‪.‬‬ ‫ובש " ע הרב ס '‬
‫ההלואה ‪,‬‬ ‫ליקח‬ ‫להם‬ ‫מותר‬ ‫שלימה‬ ‫דירה‬ ‫ואפילו אם המשכנתא הוא מבנק של‬
‫המנהג‬ ‫גם‬ ‫וכן‬ ‫סהדי‬ ‫דאנן‬ ‫משום‬ ‫היינו‬ ‫יהודים בהיתר עיסקא ‪ ,‬אפ " ה יש איסור אם‬
‫שמתחילה בעת שנתחייבו ליתן דירה שלימה‬ ‫הקונה פורע רבית להבנק ‪ ,‬כיון שלא עשו‬
‫ההלואה‬ ‫לוקחים‬ ‫שההורים‬ ‫דעת‬ ‫על‬ ‫הוא‬ ‫עוד היתר עיסקא בין המוכר והקונה ‪ ,‬ע " ע‬
‫כל‬ ‫לשלם‬ ‫נתחייבו‬ ‫לא‬ ‫שמעולם‬ ‫ונמצא‬ ‫ה‪.‬‬ ‫בקו " א פרק י דין‬
‫הסכום מיד אלא לפרוע הקרן ורבית להבנק ‪,‬‬ ‫רמ " א קעו סעיף ו וע " ש היטב בט " ז‬ ‫(ה)‬

‫ואפילו כשמחותן אחד א " צ ליטול ההלואה‬ ‫‪.‬‬

‫ובדרכי תשובה ( ס " ק טז )‬
‫והמחותן‬ ‫במזומנים‬ ‫דירה‬ ‫חצי‬ ‫דמי‬ ‫ונותן‬ ‫( ו ) הבן שמקבל הלואה מהבאנק הוי הלוה‬
‫השני לוקח כל ההלואה ג " כ מותר דפשוט‬ ‫ולא האב וכמבואר בסי ' קסט סעיף יז ‪ ,‬ועוד‬
‫בתהילת ההתחייכות שאם‬ ‫כלול‬ ‫זה‬ ‫שגם‬ ‫שהאב אינו מקבל המעות כלל אלא מתחייב‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫לב‬

‫פרק ז‬

‫דיני מכירה בהקפה‬

‫אטור למכור דבר ביוקר משום שמשלם לאחר זמן ‪ ,‬ואם לא ניכר שזהו‬ ‫א‪.‬‬
‫מפני ההקפה ‪ ,‬שאין מחיר קבוע לחפץ שמוכר ואינו מוסיף במחיר ביותר‬
‫מעשרים אחוז ( פראצענט ) ממה ששוה מותר אבל אם מייקר יותר מחומש‬
‫אסור ‪ ,‬ובזמנינו ברוב הדברים יש שינוי במחירים יש מוכרים בכך ויש מוכרים‬
‫בכך לכן שמין השיעור חומש ממחיר הכי יקר שדרך כמה סוחרים למוכרו ועל‬
‫זה מותר להוסיף עוד חומש ‪.‬‬
‫ב אם אמר לו בפירוש שאם ישלם מעכשיו מחירו י ' ואם ישלם לאח " כ‬ ‫‪.‬‬
‫מחירו י " ב כיון שפירש אסור בכל אופן ואפילו לא אמר רק נקבע כן במחירון‬
‫בקיר הוי כמפרש ואסור ודבר זה מצוי מאוד במוכרי ספרים ושאר דברים‬
‫שמפרסמין או שמציעין שני מחירים ‪ ,‬למי שמשלם מיד בכך וכך ולמי שמשלם‬
‫בתשלומין בכך וכך ‪ ,‬ויש בזה איסור ריבית ‪ ,‬וצריך היתר עיסקא במקום בולט ‪,‬‬
‫ובדיעבד שכבר קנה ממי שאין לו היתר עיסקא כללי אסור לשלם אלא כהמחיר‬
‫שקצב למי שמשלם הכל מיד ‪.‬‬
‫מכר לו בי " ב על מנת לפרוע לאחר זמן ואחר כך הציע לו לשלם מיד‬ ‫ג‪.‬‬
‫עשרה מותר ‪ ,‬אכל שוב אטור ליקח לאחר זמן י " ב אם לא ירצה ליתן עכשיו‬
‫ויש בזה איסור ריבית ‪.‬‬

‫ויש בנ ' אם מוכר בהקפה בנ ' לא‬ ‫במ '‬ ‫ויש‬ ‫המחותן השני לא יצטרך לההלואה שאז הוא‬
‫מיקרי שמעלה בדמיו כלל כי יש שמוכרים‬ ‫יקח הכל ‪ ,‬אבל מ " מ כשמחייב עצמו ליחן רק‬
‫כטור דמותר במעלהו‬ ‫בכך ‪ ,‬ולפ " ז מש " כ‬ ‫סכום מסוים או רק חלק מהדירה ועדיין נשאר‬
‫נ '‪.‬‬ ‫מעט היינו שמעלה עוד חומש על‬ ‫על הזוג להשיג עוד כספים בכדי לקנות דירה ‪,‬‬
‫( ב ) מפורש בש " ע קעג סעיף א דאם פירש‬ ‫אז נשאר זכות ההלואה להזוג ‪ ,‬ואם נותנים‬
‫מעכשיו בזול ואח " כ ביוקר בכל אופן אסור ‪,‬‬ ‫הר " ז נחשב‬ ‫לההורים‬ ‫את ההלואה‬ ‫אח " כ‬
‫והוא הרין אם נקבע כן במחירון כמבואר‬ ‫חתנים ‪.‬‬ ‫כהלואה ואסור ככל נרוניית‬
‫קסד ) ‪.‬‬ ‫בשו " ת מהר " מ שיק ( יו " ד‬ ‫‪.‬‬
‫( א ) מפורש בש " ע קעג סעיף א ומש " כ ראם‬
‫(ג ) מפורש בש " ע קעג סעיף ג וברמ " א ‪ ,‬מיהו‬ ‫מוסיף יותר מחומש אסור ע ' ברעק " א השוה‬
‫כל זה דוקא אם הציע לו כן " לפני " שעשה‬ ‫ה ' בו ' מותר אבל יותר אסור וכ " כ בחו " ד‬
‫קנין לקנות החפץ ‪ ,‬אבל הציע לו כן " לאחר "‬ ‫‪.‬‬
‫ובכנה " ג בשם הסמ " ג ומש " כ דכשיש שינוי‬
‫שנגמר המקח וזכה בו הלוקח ‪ ,‬מותר ליתן‬ ‫ע'‬ ‫יקר‬ ‫הכי‬ ‫ממחיר‬ ‫מחשבין‬ ‫במחירים‬
‫י " ב לאחר זמן אע " פ שהמוכר מציע לו לשלם‬ ‫במהרי " ט צהלון חידושי איזהו נשך דף ט‬
‫י ' מיד ‪.‬‬ ‫שיש סוחרים שמוכרים בל '‬ ‫ע " ב דבדבר‬ ‫סוף‬
‫לג‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫יש עצה נפלאה למי שרוצה למכור במזומן בזול ובהקפה ביוקר ‪ ,‬והיינו‬ ‫ד‪.‬‬
‫שמציע לו המחיר כזול במזומן ‪ ,‬ואם הקונה אומר שרוצה כהקפה כיוקר אומר‬
‫לו המוכר " לפני שקנה " שאני חוזר בי ואפילו תסכים לשלם מיד תשלום‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫המחיר כשיעור להקפה ואז מותר בדבר שאין שומתן ידוע כנזכר‬

‫אם אמר לו המוכר שאם ישלם מעכשיו מוכרו בעשרה ואם ישלם לאחר‬ ‫ה‪.‬‬
‫זמן מוכרו בי " ב ובכל החנויות מחירו תמיד י " ב ואם כן ברור המוזיל מפני‬
‫שדחוק למעות ולא מייקר מפני ההמתנה י " א שאין בזה איסור ריבית ויש‬
‫אוסרים גם בזה וכן עיקר ‪.‬‬
‫חדשים ‪ ,‬ומתנה עמו‬ ‫ד'‬ ‫אמר שמוכר לו חפץ במחיר כך וכך וישלם לסוף‬ ‫ר‪.‬‬
‫שאם ישלם קודם ינכה לו מהמחיר כך וכך ‪ ,‬הוי ליה כמפרש אם מעכשיו‬
‫חדשים צריך לנכות‬ ‫ד'‬ ‫בפחות ואם לאח " ז ביוקר האסור ‪ ,‬ואפילו שילם בסוף‬
‫מדמי המקח השיעור שהיו מנסין במזומן ולא כמו שנהגו כמה סוחרים להקל‬
‫בזה ‪.‬‬
‫ז ‪ .‬יש ענפים במסחר בסיטונאים שמקובל שכמעט בשום פעם אין משלמין מיד‬
‫כי אם בהמתנה לזמן ידוע וכשהקונה משלם מיד מחשב מחירו כנהוג ונותן לו‬
‫הנחה מיוחדת משום שמשלם מיד לכן יש מלמדים זכות שעיקר זמן הפרעון‬
‫אינו אלא לזמן הנהוג ומותר ‪ ,‬אבל גם לדבריהם אם קוצב לזמן מאוחר מהנהוג‬
‫אין היתר ולכן ראוי לסוחר לחתום על היתר עיסקא כללי ולתלותו במקום‬
‫ובחנות ‪.‬‬ ‫בולט במשרד‬

‫פחות ואח " כ ביוקר הוי כנוטל שכר על‬ ‫( ד ) כ " כ בחו " ד קעג ס " ק ב אבל אף שחוזר‬
‫המח " א‬ ‫הוכיח‬ ‫וכן‬ ‫המתנת מעות ואסור ‪,‬‬ ‫בו ‪ ,‬בדבר ששומתו ידוע אסור שאפילו בלא‬
‫בדעת הב " י וע ' בשו " ת אמרי בינה ס ' ב אות‬ ‫פירש אסור ‪ ,‬ובזמנינו ברוב דברים יש שינוי‬
‫עיקר ‪.‬‬ ‫ג שהביא מרמב " ן דאסור וכן‬ ‫גדול בין תנות לחנות ‪ ,‬ועוד שאין המחיר‬
‫מהר " ש אבוהב בספר הזכרונות ‪ ,‬כנה " ג‬ ‫(ו )‬ ‫נמשך ‪ ,‬ולכן מותר בלי תנאי או אף בתנאי אם‬
‫קעג ס " ק סו בן איש חי שנה שניה פרשת‬ ‫‪.‬‬
‫חוור בו כמש " כ [ ואם מציע בתחילה המחיר‬
‫יח ‪.‬‬ ‫ואתחנן סעיף‬ ‫ביוקר בהקפה ‪ ,‬פשוט שיכול למכור אח " כ‬
‫דכיון‬ ‫קנ )‬ ‫אמרי יושר ( ח " א‬ ‫בשו " ת‬ ‫(ז) ע '‬ ‫בזול] ‪.‬‬ ‫במזומנים‬
‫שמנהג כל הסוחרים שאין משלמין מיד אלא‬ ‫( ה ) בחכמת אדם כלל קלט ס ' ה מקיל וכ " כ‬
‫אחר כך וכך זמן י " ל שעיקר החיוב אינו אלא‬ ‫במחנה אפרים ס ' לא אמנם בש " ע הגר " ז ( ס '‬
‫בזמן ההוא ורומה לשכירות שאינו משתלם‬ ‫ובפתחי תשובה ר " ס קעג ובמל " מ פ " ח‬ ‫יח )‬

‫אלא בסוף ומותר לומר אם תפרע מעכשיו‬ ‫מלוה ה " א כתבו להדיא ראסור דאפילו שויו‬
‫בפחות ואם לאחר זמן ביוקר כיון שאין כאן‬ ‫באמת עכשיו י " ב והוא מוזיל שצריך עכשיו‬
‫מכירה‬ ‫בסתם‬ ‫ודוקא‬ ‫המתנת מעות כלל ‪,‬‬ ‫מזומנים אסור כיון שחייב לפרוע עכשיו‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫לד‬

‫מצוי שמוכר חפץ בהקפה במחיר כך וכך ומצמידו למדד יוקר החיים‬ ‫ח‪.‬‬
‫שאם יעלה המדד ישלם יותר ואם ירד ינכה לו ויש בזה איסור‬ ‫( אינדעקס )‬

‫נהגו להקל ‪ ,‬אבל‬ ‫ישראל )‬ ‫ריבית אבל אם מצמיד החוב לדולר ( כאן בארץ‬
‫כשמצמיר לדולר שאם יתייקר ישלם יותר אבל אם יוזל לא יפחות מסכום‬
‫יש בזה איסור ריבית ‪.‬‬ ‫השקלים שקצבו‬

‫המוכר חפץ שיש לו שער קבוע בהקפה ומתנה שישלם לו כמחירו אז בשעת‬ ‫*‬ ‫ט‬
‫התשלומין בין יתייקר בין יוזל יש אוסרים בזה ‪ ,‬ואם ממרש כמה מחירו היום‬
‫כשמשלם מיד יש כאן איסור רבית לכל הדיעות לכן בעל מכולת שקובע המהיר‬
‫דוקא ‪.‬‬ ‫כפי מחיר המצרך ביום שמשלם צריך לפרסם שעסקיו בהיתר עיסקא‬

‫מי שקנה דבר בהקמה ובשעת פרעון מוסיף עוד מעט מעות ואינו אומר‬ ‫י‪.‬‬
‫שנותן יותר בשביל ריבית יש אוסרין ויש מתירין ‪.‬‬

‫היום ‪ ,‬ומש " כ שאם מפרש כמה מחירו היום‬ ‫בשביל‬ ‫ומוסיף‬ ‫עכשיו‬ ‫לשלם‬ ‫שמתחייב‬
‫כשמשלם מיד ראסור לכו " ע וגם בדבר שאין‬ ‫הממתנה אסור והדבר צ " ב ועוד שלפעמים‬
‫בשייך הנ " ל ‪.‬‬ ‫לו שער קבוע כן מבואר‬ ‫דדינו‬ ‫דברור‬ ‫הנהוג‬ ‫מזמן‬ ‫יותר‬ ‫ממתין‬
‫ורע דבמכולת ובעל תנות שרגיל למכור‬ ‫כהמתנה ועוד שלפעמים מוסיף לו כך וכך‬
‫לאחד‬ ‫יאמר‬ ‫שלא‬ ‫ימלט‬ ‫לא‬ ‫זו‬ ‫בתנאי‬ ‫אחוזים לכל חודש שממתין לו וזהו חשש‬
‫מלקוהותיו כמה מתירו היום ‪ ,‬ויש כאן איסור‬ ‫‪.‬‬
‫ריבית דאורייתא בודאי אין ראוי להקל ולכן‬
‫רבית כשמוכר בהקפה אף ברבר שאין לו‬ ‫ראוי לסוהר לחתום על היתר עיסקא כללי‬
‫שער קבוע ‪ ,‬ולכן צריך לכתוב היתר עיסקא‬ ‫בולט ‪.‬‬ ‫ולתלותו בחנות ‪ ,‬ובמשרד כמקום‬
‫בולט ‪.‬‬ ‫כדין ויתלה בחנות במקום‬ ‫דין ב ‪.‬‬ ‫( ח ) דיני הצמדה כבר נתבאר לעיל פרק ג‬
‫היו‬ ‫שאם‬ ‫ד איתא‬ ‫סעיף‬ ‫ברמ " א קט‬ ‫(י )‬ ‫כתב בשם הר " ח‬ ‫ג)‬ ‫( ם ) בש " ך קע " ג ( ס " ק‬
‫המעות בידו דרך מכר מותר להוסיף דבר‬ ‫שאם אומר תתן לי באייר כמו ששוה באייר‬
‫מועט בשעת פרעון אם אינו מפרש בשביל‬ ‫בין יתייקר בין יוזל מותר אפילו אם יצא‬
‫התלמידי‬ ‫מלשון‬ ‫הוכיח‬ ‫וברעק " א‬ ‫רבית ‪,‬‬ ‫השער עכשיו ושומתן ידוע וכ " כ בלבוש וכז‬
‫והמוכר‬ ‫מעות‬ ‫כשמקדים‬ ‫דדוקא‬ ‫רשב " א‬ ‫משמע בקונטרס הסמ " ע (ע ' לחם הפנים ס '‬
‫מוסיף סחורה מותר אבל כשקונה בהקפה‬ ‫ורעק " א‬ ‫ל)‬ ‫כב ) ‪ ,‬אבל בגידו " ת ( ח " ד ס " ס‬
‫ומוסיף מעות אסור דלא שייך לומר שמוזיל‬ ‫בהגהותיו מקשים עליו וכן בחו " ד ס " ק א '‬
‫גביה ודלא כהש " ך והפרישה ‪ ,‬וכ " כ בבית‬ ‫והגרש " ז ( ס '‬ ‫רעתו שהרמ " א בסעיף יד אוסר‬
‫הרמ " א‬ ‫מלשון‬ ‫דייק‬ ‫אבל‬ ‫דאסור‬ ‫מאיר‬ ‫לחוש‬ ‫ומסיק‬ ‫הדיעות‬ ‫שתי‬ ‫מביא‬ ‫כב )‬

‫שכתב אם היו " המעות " דרך מכר מותר ‪,‬‬ ‫למחמירים אבל בחכמ " א ואבנ " ז ס ' רו וכל‬
‫שמע מינה רס " ל רגם כשחייב מעות מותר‬ ‫הנ " ל הקילו בזה ‪ ,‬ואף שבדרבנן יש מקום‬
‫שמביא‬ ‫רבית‬ ‫טעם‬ ‫בספר‬ ‫ועיין‬ ‫להוסיף ‪.‬‬ ‫מה‬ ‫ד)‬ ‫רז אות‬ ‫(ס '‬ ‫להקל מ " מ ע ' באבני נזר‬
‫מוכה‬ ‫בגמ '‬ ‫וגירסתנו‬ ‫ונמוק " י‬ ‫דברש " י‬ ‫שמחלק בזה ולדבריו הכא בנדון דירן לכו " ע‬
‫רבדרך מכר מותר משום דקיל מהלואה א " כ‬ ‫אסור כיון שאינו קוצץ ע " פ המחיר של יום‬
‫רגם‬ ‫ועוד‬ ‫בהקפה ‪,‬‬ ‫כשמוכר‬ ‫ה "נ‬ ‫לפ " ז‬ ‫ידוע הו " ל כמפרש אם מעכשיו כשער של‬
‫לה‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫פרק ח‬

‫ריני שכירות‬
‫מנהג סוחרים להשכיר כלים עבור שמחות וכיוצא בזה ונוטלים שכר עבור‬ ‫א‪.‬‬
‫אם נשבר ואף באונס י " א‬ ‫השימוש ‪ ,‬אם מחייבים את המקבל לכל אחריות‬
‫דנראה כהלואה ויש בזה איסור ריבית ‪ ,‬וצריך להתנות שאם יברר כעדים‬
‫שנשברו באונס גמור אז פטור אבל כששוכר מכונית או שאר כלי שדרכו‬
‫לפחות על ידי השימוש מותר גם אם השוכר מקבל אחריות אונסים ‪.‬‬
‫בשכירות בית או מטלטלין מותר לומר לחבירו אם תשלם עכשיו המחיר‬ ‫ב‪.‬‬
‫בזול ואם לפי חודש ביוקר כיון רבשכירות החיוב לשלם רק בסוף ואין כאן‬
‫מעות ‪.‬‬ ‫שום המתנת‬

‫אם השוכר משך הכלי או נכנס לבית ע " מ לשלם עכשיו לכל השנה או סתם‬ ‫ג‪.‬‬
‫במקום שהמנהג כן ואח " כ אמר המשכיר תתן לי מידי חודש ביוקר כיון‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫שהחזיק כבר‬

‫אסור להקדים מעות לאומן לעשות לו מלאכה בדבר ששומתו ידוע ולהבטיח‬ ‫ד‪.‬‬
‫מחירו כמו היום ואם מפרש שכשמשלם עכשיו מחירו פחות ואם לאחר זמן‬

‫כהלואה אלא הקדמת פרעון חוב שכירות‬ ‫כשחייב מעות שייך לומר אוזולי קמוזיל‬
‫ט)‪.‬‬ ‫( א " ה ע " ע מש " כ בטעם ריבית קעו ס " ק‬ ‫גביה כמש " כ בלבוש ‪.‬‬
‫אם כבר החזיק ע " מ לשלם מיד אסור‬ ‫(ג)‬ ‫( א ) ברמ " א קעו סעיף ג מבואר שרק כלים עם‬
‫לומר אם תתן מידי חודש ביוקר כמבואר‬ ‫פחת מותר ליטול שכר כשקבל עליו אונסים‬
‫דהב " י‬ ‫בט " ו‬ ‫וע " ש‬ ‫ו‬ ‫סעיף‬ ‫קעו‬ ‫ברמ " א‬ ‫אבל בכלי שאינו נפחת אסור ‪ ,‬דכשהשוכר‬
‫נסתפק אי הוי ריבית קצוצה ‪ ,‬וע ' בחכמ " א‬ ‫מקבל האחריות נראה כהלואה דאסור ליחן‬
‫לשלם‬ ‫שהמנהג‬ ‫דבמקום‬ ‫י'‬ ‫ס'‬ ‫כלל קלו‬ ‫שום שכר וא " כ בכלי מתכות וזכוכית ושאר‬
‫השכירות בתחילה גם בשוכר סתם אדעתא‬ ‫כלים שאינם נפחתים בשימוש אסור ולכן‬
‫דמנהגא שוכר ‪ ( ,‬א " ה ועמש " כ בקו " א בשם‬ ‫צריך לומר להשוכר שאם יברר בערים או‬
‫שהמנהג‬ ‫במקום‬ ‫דאסילו‬ ‫לא‬ ‫ס'‬ ‫המחנ " א‬ ‫בשבועה שנשבר באונס גמור פטור ( א " ה‬
‫בתהילת‬ ‫להתנות‬ ‫מותר‬ ‫מראש‬ ‫לשלם‬ ‫עמש " כ בטעם רבית ס ' קסז ס " ק א בענין‬
‫השכירות שאם תשלם מראש המחיר בזול‬ ‫משכיר שנותן שכר מיוחד להשוכר שיקבל‬
‫ע "ש) ‪.‬‬ ‫ואם לפי חודש ביוקר‬ ‫האחריות ) ‪.‬‬ ‫עליו‬
‫שאם מקדים שכרו‬ ‫‪):‬‬ ‫( ר ) מבואר בב " ב ( פו‬ ‫מרבין על השכירות‬ ‫סה ‪.‬‬ ‫(ב ) משנה בב " מ‬
‫כל מתחיל במלאכה מיד ‪,‬‬ ‫אסור אלא אם‬ ‫ששכירות משתלמת רק בסוף ואין כאן שום‬
‫ס " ק יד אם‬ ‫ס ' קעו‬ ‫( א " ה וע " ע בטעם ריבית‬ ‫ו'‬ ‫המתנת מעות וכן מבואר בש " ע קעו סעיף‬
‫יש איסור לפסוק בשויין אפילו אינו ידוע‬ ‫בש " ע הרב ס ' יד שביאר הטעם דמותר‬ ‫וע '‬

‫שיתייקר ‪ ,‬כמו שאסור לפסוק על הפירות‬ ‫שאינו‬ ‫משום‬ ‫בפחות‬ ‫מיד‬ ‫עכשיו‬ ‫לשלם‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫לו‬

‫ביוקר אסור אפילו אם אין שומתו ידוע ‪ ,‬כיון דהמעות שנותן עכשיו הוי כמלוה‬
‫ותמורתם מוזיל לו ‪ ,‬אבל אם מתחיל במלאכה מיד או קבלו קנין או שחתמו חוזה‬
‫ממחירו ‪.‬‬ ‫שאינם יכולים לחזור מותר לשלם מיד אפילו מוזיל‬

‫שיכנס בו לאחר זמן מסוים ואפילו‬ ‫יירה‬ ‫מרתר להקרים מעות לשכור‬ ‫ה‪.‬‬
‫מפרש שמוזיל משום שמקדים המעות ‪ ,‬אבל אם הדירה מושכרת עכשיו לאחר‬
‫עד זמן מסוים ואינו ראוי להשכירו עכשיו להשגי אלא לאחר שיצא הראשון‬
‫יש מסתפקים אם מותר להוזיל כשמשלם עכשיו כיון שאינו ראוי להשכיר לו‬
‫עכשיו וראוי להחמיר בדבר ‪.‬‬

‫פרק ט‬

‫דיני מכירת שטר ‪ ,‬ודיני מכירה שמתבטלת‬

‫א מצוי היום שמקבלים שיק מחוץ לארץ בדולרים ומוכר השיק לסוחר ומקבל‬ ‫‪.‬‬
‫עכשיו בדולרים ממש רק פחות משויו מפני שרוצה מזומנים כאן בא " י וגם‬
‫משום שמקבל המעות עכשיו מיי ‪ ,‬הרי זה ריבית גמור ויש להזהיר על כך ‪,‬‬
‫והעצה לזה שהמוכר יכתוב מאחורי השיק שאינו מקבל אחריות אם אין כיסוי‬

‫חתום ‪.‬‬ ‫כשעשו קנין סודר או בשטר חוזה‬ ‫ב‪.‬‬ ‫כש " ע‬ ‫וע '‬ ‫יתייקר ) ‪.‬‬ ‫שמא‬ ‫השש‬ ‫משום‬
‫ג כשאינו מוכח שמפני הקדמת מעות קובע‬ ‫‪.‬‬ ‫הגרש " ז ( ס ' יד ) שאוסר בין בשכיר יום בין‬
‫אבל כשחסר כל אלו יש בזה‬ ‫כן ‪.‬‬ ‫מחירו‬ ‫פועל‬ ‫מפורש שאם‬ ‫וכנימוקי יוסף‬ ‫בקבלן ‪,‬‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫איסור‬ ‫יכול‬ ‫שאינו‬ ‫בקנין‬ ‫עצמו‬ ‫שיעבר‬ ‫( קבלן )‬
‫כש " ך בנקודות הכסף ( ס ' קעו ) שמתיר‬ ‫(ה ) ע '‬ ‫לחזור בו לא נראה כמלוה ומותר להקרימ‬
‫בדירה אף שאין השוכר נכנס מיד וכן פסק‬ ‫מעות וכן מבואר בגידולי תרומה ( ח " ד סימן‬
‫בש " ע הגרש " ז ס ' טז וע ' ברו " ח רעק " א ב " מ‬ ‫יד ) ‪.‬‬
‫עב ‪ :‬שנסתפק כשהדירה שכורה עכשיו לאחר‬ ‫כששומת‬ ‫דוקא‬ ‫דהאיסור‬ ‫ומש " כ‬
‫כיון שאינו ראוי להקנותו לו עכשיו אפשר‬ ‫המלאכה ידוע ‪ ,‬היינו משום דאפילו במוכר‬
‫( א " ה וע " ע‬ ‫משנה ‪.‬‬ ‫דאסור גם לדעת המגיד‬ ‫כשדורש יותר בשביל ההקפה מבואר בש " ע‬
‫י) ‪.‬‬ ‫בטעם רבית קעו ס " ק‬ ‫סעיף ז שאם אין שומתו ידוע ולא‬ ‫ס ' קעג‬
‫הר " ז‬ ‫בפחות‬ ‫השיק‬ ‫דכשמוכר‬ ‫מש " כ‬ ‫(א )‬ ‫ניכר שזהו בשביל הקרמת מעות מותר ‪ ,‬וכאן‬
‫ריבית גמור הנה בש " ע קעג סעיף ד איתא‬ ‫וכשמקדים‬ ‫מאמיר‬ ‫שהיוקר‬ ‫ישראל‬ ‫בארץ‬
‫המוכר שמ " ח בפחות משויין והמוכר מקבל‬ ‫מעות לשני חדשים דרכו להתייקר הרבה‬
‫אחרונים‬ ‫ובהרבה‬ ‫אסור ‪,‬‬ ‫הר " ז‬ ‫האחריות‬ ‫לפי ערך השקלים ונמצא דניכר שמוזיל לו‬
‫רכיון שהמוכר‬ ‫מבואר דהוי ריבית קצוצה‬ ‫מ " מ יש לצדד להקל כיון שלפי ערך הדולר‬
‫אלא‬ ‫מקבל האתריות אינו נחשב כמכירה‬ ‫אין דרכו להתייקר הרבה ע ' לעיל פרק ה‬
‫כהלואה ‪ ,‬אמנם הכא יש כאן הוצאות להביא‬ ‫ג‪.‬‬ ‫רין‬
‫אפ " ה אסור כיון‬ ‫המעות מחו " ל לא " י אכל‬ ‫ולפי זה יש לנו ג ' דרכים להתיר הקדמת‬
‫שהשכר להביא המעות מחו " ל אינו עולה כל‬ ‫מעות בשכירת פועל א ‪ .‬כשמתחיל לעבוד מיד‬
‫לז‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫לשיק והאחריות על מי שכתב השיק בלבד ( אבל אם מזויף ‪ ,‬המוכר חייב אף‬
‫שלא קבל אחריות כיון שזה מקח טעות ) וכשמוכר שטר חוב צריך להקנותו לו‬
‫בקנין המועיל ‪ ,‬והיינו שימסור השטר חוב להקונה ויכתוב לו " קני לך השט " ח‬
‫להקונה ‪.‬‬ ‫איהו וכל שעבודיה " וימסור אותו‬

‫על פי רוב הסוחר דורש דוקא שהמוכר יקבל עליו אחריות השיק או כשמוכר‬ ‫ב‪.‬‬
‫שיק על שמו ‪ ,‬בכה " ג אין עצה אלא בהיתר עיסקא ‪ ,‬ואע " פ שהמוכר הוא הלוה‬
‫ומקבל המעות להתעסק ‪ ,‬הלוקח ( המלוה ) צריך לכתוב נוסח שטר היתר עיסקא‬
‫מיוחד כדין וליחנו ל " המוכר " ‪ ,‬או שימכרנו לו ( ע " פ הית " ע ) בפני ב ' ערים ‪,‬‬
‫ובסוחר שקשה לו לעשות כן יכול לכתוב היתר עיסקא כללי מיוחד שמחייב‬
‫עצמו ונכסיו שכל מי שיטעון שמכר לו שט " ח ע " פ הית " ע יתנו לו נאמנות גמור‬
‫וכשיברר ע " פ תקנת ההית " ע שהפסיד או שלא הרויח יקבל מעותיו בחזרה‬
‫כשיעור המגיע לו ‪ ,‬ויודיע לכל מי שמוכר לו שיק ‪ ,‬שקונה ממנו ע " פ היתר‬
‫עיסקא ‪.‬‬

‫יז‬ ‫ס'‬ ‫בליקוטים‬ ‫ח "ז‬ ‫חת " ס‬ ‫בשו " ת‬ ‫וע '‬ ‫כך ודורש יותר משום שמקבל עכשיו המעות‬
‫דאע " פ דהמוכר מקבל מעות להתעסק בו‬ ‫והוי כשוכר ביותר בשביל שמלוהו וכ " כ‬
‫מ " מ הכא כיון שהלוקח קבל שטר השוה‬ ‫בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ז ס ' סד ) דאסור ‪ ,‬ולכן‬
‫קרן ורווחים לכן הלוקת כותב נוסח שטר‬ ‫כתבנו שהמוכר לא יקבל האחריות ואז הוי‬
‫שקיבל‬ ‫שם‬ ‫וכותב‬ ‫להמוכר ‪,‬‬ ‫היתר עיסקא‬ ‫מכירה ולא הלואה ומש " כ שהמוכר שטר חוב‬
‫שטר חוב או שיק בתורת משכון על הקרן‬ ‫צריך להקנות בקנין המועיל ע " ש בש " ך ס " ק‬
‫ורווחים ואם המוכר ישבע שלא הרויה יחזיר‬ ‫ככתיבה‬ ‫והיינו‬ ‫המועיל‬ ‫קנין‬ ‫שצריך‬ ‫ה‬
‫צריך‬ ‫רמשו " ה‬ ‫וכנראה‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫הלוקח‬ ‫לו‬ ‫חולק ולדבריו לענין‬ ‫ומסירה ובחו " ד שם‬
‫לכתוב שטר להמוכר דאל " כ הוי כשטרא‬ ‫אבל‬ ‫מותר‬ ‫המועיל‬ ‫קנין‬ ‫בלי‬ ‫אף‬ ‫ריבית‬
‫מחוזנאי שהמתעסק כולל הקרן עם הריוח‬ ‫מפורש שבלי קנין‬ ‫ק)‬ ‫במהר " ם אלשיך ( ס '‬
‫דאמרינן‬ ‫ק"כ‬ ‫אני‬ ‫חייב‬ ‫וכותב‬ ‫המשוער‬ ‫המועיל זהו ריבית קצוצה ( א " ה ע " ע מש " כ‬
‫ראסור‬ ‫כד‬ ‫סעיף‬ ‫קעז‬ ‫ובש " ע‬ ‫בגמרא‬ ‫זה ) ‪.‬‬ ‫בטעם ריבית בקו " א ס " ו בענין‬
‫יתומים‬ ‫קמי‬ ‫השטר‬ ‫יפול‬ ‫שמא‬ ‫דחיישינן‬ ‫כיון‬ ‫כתיבה ‪,‬‬ ‫א "צ‬ ‫שיק‬ ‫במוכר‬ ‫אבל‬
‫ויוציאו מהם ק " כ גם אם לא ירויח ‪ ,‬א " כ‬ ‫מי‬ ‫לכל‬ ‫שמתחייב‬ ‫מוכ " ז‬ ‫כשטר‬ ‫שהוא‬
‫כ " ש הכא שהמלוה נבר קבל השט " ח לגבות‬ ‫שמחזיק השיק וכמפורש ברמ " א ה " מ ס ' סו‬
‫ומש " כ שימכרנו‬ ‫משוער ‪.‬‬ ‫וריוח‬ ‫הקרן‬ ‫בו‬ ‫סעיף א ‪ ,‬שא " צ כתיבה ‪ ( ,‬ומלבד זה נראה‬
‫בפני עדים ע " פ הית " ע ע ' בשו " ת הב " ח ס '‬ ‫דכיון שנהגו למכור שיקים במסירה וחותם‬
‫לג דבכה " ג אין איסור שטרא מחוזנאי ‪ ,‬וכן‬ ‫שמוכר כל‬ ‫שמו מאחורי השיק על דעת‬
‫אם מתנה במפורש שנותן נאמנות לכל מי‬ ‫השעבודים של השיק הוי ככותב קני לך‬
‫שיטעון שמכר לו שטר ג " כ נראה דמועיל‬ ‫שעבודיה ) ‪.‬‬ ‫איהו וכל‬
‫( א " ה וע " ע מש " כ בט " ר קו " א סימן לא ) ‪,‬‬ ‫כמו‬ ‫אסור‬ ‫אחריות‬ ‫מקבל‬ ‫כשהמוכר‬ ‫(ב )‬

‫הנוסח ‪.‬‬ ‫ובהית " ע שלנו הבאנו‬ ‫שנתבאר לעיל וצריך לכתוב היתר עיסקא ‪,‬‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫לח‬

‫אבל אם מוכר השיק של דולרים ואינו מקבל בדולרים אלא בשקלים פחות‬ ‫ג‪.‬‬
‫ממה ששוה השיק דלא הוי בזה כהלואה אלא כמכירה מותר אפילו מקבל‬
‫אחריות ‪ ,‬כשאינו ניכר שפוחת יותר בשביל ההלואה ‪ ,‬וצריך ליזהר ראף באופן‬
‫שמותר לא ימכור השיק אלא לסוחר שפודה אותו בעצמו או למי שחוזר‬
‫ומוכרו לחבירו בהיתר עיסקא כדין ‪ ,‬אבל אסור למכור לסוחר שחוזר ומוכרו‬
‫לשני באיסור ‪ ,‬דכשממציא לו שיק נמצא מכשילו באיסור ועובר בלפני עור ‪.‬‬

‫הנושאים ריבית ומחזירים‬ ‫( " באנדס " )‬ ‫מצוי שלוין אגרות חוב ממשלתיים‬ ‫ך‪.‬‬
‫לאחר חודש כאותו אג " ח ‪ ,‬י " א רצריך להתנות מתחילה דכשמחזיר האג " ח‬
‫לאחר חודש ינכה הריבית שעלה בתוך אותו חודש ‪ ,‬ואם אינו מנכה יש בזה‬
‫חשש ריבית מן התורה ‪ ,‬וצריך לכתוב היתר עיסקא כדין ‪ ,‬ולכן צריך להזהר‬
‫כשרוצה לקנות או להיות סרסור לאגרות חוב הנ " ל שצריך לחקור היטב שאם‬
‫עור ‪.‬‬ ‫ילוה האג " ח מאחרים באיסור בסיבתו עובר הלוקח והסרסור בלפני‬

‫ה מצוי היום שמוכר חפץ לחבירו ומסכים שללוקח זכות לחזור בו תוך‬ ‫‪.‬‬
‫תקופה ‪ ,‬ומקבל מעותיו בחזרה ‪ ,‬יש אומרים דהוי ריבית שאז למפרע המעות‬
‫מלוה ולכן אסור בינתיים לקונה להשתמש במה שקנה ‪ ,‬וצריך המוכר לכתוב‬
‫היתר עיסקא כללי ולתלותו במקום בולט ( וע " ע בנימוקים ) ‪ ,‬אבל אם מוכר‬
‫בתנאי על מנת שאם ירצה הלוקח יחזור וימכרנה לו " בקנין‬ ‫‪.‬‬ ‫במכירה חלוטה‬
‫חדש " נראה רמותר ‪.‬‬

‫למלוה הוי ניכית והמהו " ם וייל שם חולק‬ ‫( ג ) מש " כ דבדרך מכירה מותר היינו משום‬
‫היטב ‪.‬‬ ‫ע"ש‬ ‫דכיון דיש כאן הוצאות להביא המעות מחו " ל‬
‫מכר שדה‬ ‫א שאם‬ ‫( ה ) בש " ע קער סעיף‬ ‫ואף אם לוקח מעט יותר משום שממתין לו‬
‫והמוכר משייר לעצמו זכות כשיהיו לו מעות‬ ‫מ " מ אינו ניכר שלוקה יותר משום ההלואה ‪,‬‬
‫וכן‬ ‫נה )‬ ‫יחזירם זהו ריבית ‪ .‬ובש " ע הגר " ז ( ס '‬ ‫הסוחר היה נותן מעות להמוכר‬ ‫אם‬ ‫ואף‬
‫שגם‬ ‫ג)‬ ‫מוכת גם בעיקרי דינים הר " ט ( ר " מ‬ ‫לאחר שיוציא השיק מבנק בחו " ל ג " כ אפשר‬
‫בלוקח כשיש לו זכות להחזיר אין זה מכר‬ ‫כשו " ת בית‬ ‫וכ " כ‬ ‫כסף‬ ‫כ"כ‬ ‫לוקח‬ ‫שהיה‬
‫משום‬ ‫להנות מהמקח‬ ‫גמור ואסור ללוקת‬ ‫אפרים יו " ר ס ' מא הובא בפתחי תשובה קעג‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫יתייקר‬ ‫שמא‬ ‫משום‬ ‫לאסור‬ ‫ואין‬ ‫ג‬ ‫ס "ק‬
‫ודע דמצוי חנויות שמתנים תנאי הזה‬ ‫המטבע חוץ דכיון דאחרים חייבים להמוכר‬
‫ירצה‬ ‫לא‬ ‫ואם‬ ‫בהחפץ‬ ‫להשתמש‬ ‫שיכול‬ ‫מותר לפסוק עמו בשויין כמש " כ לעיל פרק ה‬
‫לקנותו מחזירו אח " כ ‪ ,‬ואין בכונתם משום‬ ‫וע " ע בשו " ת מנחת יצחק ח " ז ס ' סד‬ ‫ו‪.‬‬ ‫דין‬
‫שמשתמשים כהסעות ‪ ( ,‬ואפילו בקונה כהקפה‬ ‫אחר ‪.‬‬ ‫שהתיר כדרך מכר מטעם‬
‫ולהחזירו )‬ ‫מצוי שנותנים זכות לחזור מהמקח‬ ‫הנדפס‬ ‫)‬ ‫כן כתב בשו " ת רעק " א ( כת " י‬ ‫(ר)‬

‫והטעם בכדי שהלוקה יקפוץ לקנותו ויחמוד‬ ‫כשמלוה‬ ‫דתיכף‬ ‫ריבית ‪,‬‬ ‫טעם‬ ‫ספר‬ ‫בסוף‬
‫החפץ ‪ ,‬ושוב ע " פ רוב לא מחזירים רק קונהו‬ ‫השטר לחבירו מגיע הריוח ללוה וכשנותן‬
‫לט‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫הלוקח שדה או דירה או אוטו וכרומה ומשלם עכשיו ‪ ,‬ולאחר זמן מצא‬ ‫ר‪.‬‬
‫שמקולקל ומחזירו כמקח טעוה והמוכר שהשתמש עד עכשיו במעות כמלוה‬
‫מוסר לו סוג אחר יפה ממנו בטיב ובמחיר אסור משום ריבית ‪ ,‬וכן אם הלוקח‬
‫השתמש בו צריך לשלם להמוכר שכר השתמשות ‪ ,‬אבל בקונה חפץ קטן כגון‬
‫ספר וכדומה שאין דרך להקפיד ולדרוש שכר השתמשות אפילו כשהמוכר לא‬
‫נהנה בהמעות ‪ ,‬אין צריך לשלם רמי השתמשות ויכול להחזיר לו כל הכסף‬
‫בתחילה ‪.‬‬ ‫ששילם‬

‫כשהמוכר אינו יכול לבטל המקח ‪ ,‬רק להיפך‬ ‫לבסוף ‪ ,‬וא " כ אין בו איסור ריבית שהרי לא‬
‫הזכות ללוקח לבטל המקה ולדרוש שיחזור‬ ‫מוותרים כשכיל המעות שקבלו להשתמש ‪,‬‬
‫ויקחנו ממנו א " כ הלוקח זכה במקח זכייה‬ ‫מ " מ לפעמים לא מוותרים בשביל טעם הנ " ל‬
‫גמורה אלא שאם ירצה יכול להחזירו וזהו‬ ‫שמשתמש‬ ‫נהנה‬ ‫שגם‬ ‫בצירוף‬ ‫אלא‬ ‫בלבד‬
‫וריבית ‪.‬‬ ‫דרך מקח וממכר ואין כאן הלוואה‬ ‫מקדים‬ ‫לא‬ ‫הקונה‬ ‫ואף‬ ‫בינתיים ‪,‬‬ ‫בהמעות‬
‫רלב סעיף סו שבמקח‬ ‫ס'‬ ‫בחשן משפט‬ ‫(ו)‬ ‫להשתמש‬ ‫נהנה‬ ‫שגם‬ ‫משום‬ ‫רק‬ ‫המעות‬
‫טעות המעות למפרע מלוה ‪ ,‬ושפיר העלינו‬ ‫בהחפץ ( ובפרט בזמן שהכסף מפסיד ערכו‬
‫כיון שיש כאן מלוה אין להעדיף ולתת לו‬ ‫יום יום ‪ ,‬שההנאה ללוות שקל בשקל הוא‬
‫סוג אחר יפה ממה שקבל שזהו ריבית אבל‬ ‫רבית מן‬ ‫איסור‬ ‫בזה‬ ‫ויש‬ ‫מרובה )‬ ‫הנאה‬
‫כשאינו ברור שכל מוכר מקפיד ולא ניכר כל‬ ‫התורה כיון שהתנה כן מתחילה כשעת נתינת‬
‫כך שההחלפה לטובה בשביל שכבר קיבל‬ ‫לכן א " א להקל בדבר‬ ‫כהלואה ) ‪.‬‬ ‫הכסף ( שדינו‬
‫ממנו מעות נראה שבזה אין איסור ‪ ( .‬ועמש " כ‬ ‫רק אחר שאלת חכם והרב יברר היטיב שאין‬
‫ח )‪.‬‬ ‫לעיל פרק ב דין‬ ‫לו בחנותו שום מוצר וחפץ שנותן זכות‬
‫ומש " כ שאם הלוקת אכל פירות השדה‬ ‫השתמשות גם בגלל המעות שמקבל ושאף‬
‫ונשתמש בהדירה צריך לשלם דמי שכירות כן‬ ‫ההשתמשות ‪.‬‬ ‫הקונה אינו מקדים מעות בגלל‬
‫מפורש בש " ע ת " מ שם ‪ ,‬ונראה שכל זה דוקא‬ ‫ומש " כ שאם מתנה שיחזור וימכרנו לו‬
‫בקונה שרה ואוכל פירותיה ‪ ,‬או דירה וחצר‬ ‫ס "ק‬ ‫ע ' בחוות דעת ס ' קעד‬ ‫בקנין חדש מותר ‪,‬‬
‫ומכונה וכדומה והשתמש בו הרבה רשכר‬ ‫א דדוקא כשמתנה לכשיהיו לי מעות תחזירם‬
‫ההשתמשות עולה לסך גדול ‪ ,‬וברור שלא‬ ‫דנמצא‬ ‫להחזיר‬ ‫הזכות‬ ‫ומשייר‬ ‫שמוכר‬
‫נהנה‬ ‫הוא‬ ‫שגם‬ ‫לא‬ ‫מוותר עליו אי‬ ‫היה‬ ‫כשמחזירו איגלאי מילתא שלא קנה החפץ‬
‫הוי‬ ‫ולכן‬ ‫המקח‬ ‫רמי‬ ‫במעות‬ ‫בהשתמשות‬ ‫והמעות הוי הלוואה ‪ ,‬אבל אם מתנה בתנאי‬
‫רבית ‪ ,‬אבל במוכר חפץ קטן שדרך העולם‬ ‫דע " מ שיחזור וימכרם לו בקנין חדש מותר ‪,‬‬
‫לוותר על שכר השתמשות אף בלי הטעם‬ ‫ואע " פ דכמה אחרונים חולקים דגם בתנאי‬
‫שנהנה במעות דמי המקח ‪ ,‬וגם משום האי‬ ‫(ע " ש‬ ‫הרשב " א‬ ‫מבואר בשו " ת‬ ‫אסור וכן‬
‫נעימות שמתבייש שמכר לו חפץ פגום ולא‬ ‫בטעם ריבית ס " ק א ) מ " מ נראה לחלק דדוקא‬
‫משום שקיבל המעות להשתמש ( ואף כשלא‬ ‫כשהברירה ביד המוכר לבטל המקת בכל עת‬
‫מקבלים מעות בתחילה רק מוכרים בהקפה ‪,‬‬ ‫שירצה ולדרוש שהלוקח יחזור וימכרנו לו‬
‫השתמשות )‬ ‫ג " כ לא דורשים מהקונה שכר‬ ‫אמרינן דהמעות הוי הלוואה משום שהלוקח‬
‫לכן אין בו איסור רבית וא " צ לדרוש מהקונה‬ ‫לא זכה זכייה גמורה בהמקח כלל שאין‬
‫השתמשות ‪.‬‬ ‫שכר‬ ‫השדה אצלו אלא כמשכנתא בעלמא ‪ ,‬אבל‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫מ‬

‫י‬ ‫פרק‬

‫דיני ערב שלוהין ושותפין‬

‫מחסרון ידיעה נהגו לחתום כערב קבלן עבור חבירו שישיג הלואה בריבית‬ ‫א‪.‬‬
‫מבאנק של נכרים ‪ ,‬ויש שאוסרים מן התורה להיות‬ ‫( " מארגיירש " )‬ ‫או משכנתא‬
‫ערב קבלן ללוה מעכו " ם וצריך ‪ .‬ליזהר מאוד לא לחתום עבורו אלא כשיש‬
‫היתר עיסקא בין הישראל לחבירו ‪ ,‬אבל מותר לחתום להיות ערב סתם ‪ ,‬והיינו‬
‫שהמלוה אינו פונה לתבוע מהערב אלא לאחר שתבע מהלוה תחילה ‪.‬‬
‫בדיעבד שכבר חתם בערבות צריך ליזהר שרק הלוה ישלם בעצמו להגוי ולא‬ ‫ב‪.‬‬
‫שהערב יגבה מן הלוה ולשלם להגוי וכ " ש שהערב לא ישלם ממעותיו ‪ ,‬ואפילו‬
‫אם הערב רוצה לוותר על הריבית ולא לחזור ולגבותו מהלוה אסור ‪ ,‬ואם הערב‬
‫קבלן כבר שילם להגוי וגבה מהישראל בחזרה הריבית ששילם לעכו " ם אף‬
‫שאסור וחייב להחזירו אין הבי " ד מוציאין מיד הערב ‪.‬‬

‫המבקש מחבירו שיהיה ערב להלואתו ודורש על זה שכר שמא יפסיד מותר‬ ‫ג‪.‬‬
‫( ב ) ע ‪ ,‬בט " ו קע ס " ק ה בשם הגהת אשרי‬ ‫‪):‬‬ ‫( עא‬ ‫הב " י ר " מ קע מביא מרש " י‬ ‫(א )‬

‫שאם נעשה ערב צריך הלוה לשלם הריבית‬ ‫שבערב קבלן ( והיינו שהמלוה יכול לפנות‬
‫ליד המלוה ואז לא הוי ריבית ‪ ,‬וע " ע בט " ז‬ ‫מהלוה )‬ ‫שיתבע‬ ‫לפני‬ ‫גם‬ ‫הערב‬ ‫לתבוע‬
‫ס " ק ב שכתב דערב לא הף אלא צד אחד‬ ‫שהערב נחשב‬ ‫( משום‬ ‫התורה‬ ‫מן‬ ‫עוברים‬
‫בריבית ראם הלוה בעצמו פורע להמלוה לא‬ ‫‪,‬‬ ‫כלוה מהמלוה ותוזר ומלוה להלוה ) ‪ ,‬וכן‬
‫ד " ה לא‬ ‫סב ‪.‬‬ ‫הוי ריבית וע " ע בתוס ' ב " מ‬ ‫קיימא לל להחמיר כיון דהוי ספק מן התורה‬
‫ובדו " ח רעק " א שם דאפילו כשהערב גובה‬ ‫ע " ע בש " ך וט " ז שם ‪ ,‬ויש מהראשונים רס " ל‬
‫הרבית מן הלוה ונותנו להמלוה הוי ריבית ‪,‬‬ ‫כדעת הרשב " א שאין איסור להיות ערב קבלן‬
‫ישלם‬ ‫בעצמו‬ ‫הלוה‬ ‫שרק‬ ‫כתבנו‬ ‫ולכן‬ ‫אלא בשלוף דוץ ( שאין המלוה פונה לתבוע‬
‫להמלוה ‪ ,‬ופרשנו שאפילו אם הערב רוצה‬ ‫וכן משמע קצת בביאור‬ ‫הערב )‬ ‫הלוה אלא‬
‫לוותר על הריבית ולא יחזור ויגבה מהלוה‬ ‫הגר " א רס " ל כן מעיקר הלכה אבל הפוסקים‬
‫יש בזה איסור ‪ ,‬דכיון רערב לא הוי אלא צד‬ ‫להקל בחשש איסור תורה ‪,‬‬ ‫שאין‬ ‫הסכימו‬
‫אחד בריבית ועכשיו כשהערב פורע מתברר‬ ‫ורברי מהר " מ שיק ( יו " ד קם ) שמקיל צ " ב וע '‬
‫שלמפרע בשעת ההלואה היה ריבית ועבר‬ ‫המקילין ‪.‬‬ ‫במהרא " ל צינץ ( ס " ק א ) שתמה על‬
‫באיסור תורה דלא תשימון ‪ ,‬משא " כ אם הלוה‬ ‫ומש " כ דמותר להיות ערב סתם מפורש‬
‫בעצמו פורע לא עבר למפרע מן התורה אלא‬ ‫( אבל ע " פ רוב הערבויות‬ ‫עא ‪.‬‬ ‫בגמ ' ב " מ‬
‫מדרבנן משום שמתחילה הכניס עצמו לספק‬ ‫לגבות‬ ‫הוא ע " מ שיהיה ביכולתם‬ ‫בבנקים‬
‫ריבית מן התורה וכמש " כ בשער דעה שם‬ ‫לפני שיפנו להלוה והוי ערב‬ ‫מהערב גם‬
‫אחרונים ‪.‬‬ ‫סק " ה ועוד‬ ‫וע " ע לעיל פ " א ד " א דלהלואה של‬ ‫קבלן )‬

‫( ג ) מה שפירשנו שיכול לדרוש שכר בערב‬ ‫ישראל מישראל חבירו ברבית אסור אף ערב‬
‫מבואר בט " ז קע ס " ק ג ומוכיח כן משו " ת‬ ‫עור ‪.‬‬ ‫סתם ועובר בלא תשימון ובלפני‬
 ‫מא‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫ליקח אחוז לשכר ‪ ,‬וגם בערב קבלן התירו רוב הפוסקים אבל בערב שלוף דוץ‬
‫( שאין המלוה יכול לתבוע אלא הערב ) אסור ‪.‬‬
‫ד מצוי שיש לאדם כסף להשקיע ורוצה לפטור ממיסים או שאינו רוצה שיתגלה‬ ‫‪.‬‬
‫הונו לכן נותנו לחבירו שישקיע הכסף על שמו כבאנק בריבית או לישראל בהיתר‬
‫עיסקא ושיעלים שם משלחו ‪ ,‬תלוי אם נותן רשות להשליח להשתמש בו אפילו‬
‫לזמן דינו כהלואה ויש בזה איסור ריבית אם מוסר הריבית למשלחו אבל אם הוא‬
‫רק שליח וגם לא קבל אחריות אונסים בהולכת המעות ובהבאתו ולא קבל ערבות ‪,‬‬
‫אף אם הוא שומר שכר מוסר הרווחים למשלחו שאין דינו כלוה ‪.‬‬
‫שותפין יהודים בעסק מצוי שנכשלין באיסור ריבית וכגון שמקבלים הלואה‬ ‫ה‪.‬‬
‫מבאנק של נכרים בריבית ושניהם חותמין כערב קבלן בערבות אישית יש בזה‬
‫איסור ריבית ‪ ,‬וכל שכן אם הבאנק הלוה לאחד והוא הכניסו להשותפות‬
‫ומשלמים הריבית אסור ‪.‬‬

‫אם שניהם חותמין בשם הפירמא או אפילו אחד מהן כשיש לו זכות חתימה‬ ‫ך‪.‬‬

‫ולמעלה שיגביהו ויזכה המעות עבור משלחו )‬ ‫הרא " ש ובערב קבלן ג " כ מתיר ליקח שכר‬
‫שליח ‪.‬‬ ‫ושוב מכניסו לבאנק ככל‬ ‫וחכמ " א ( קלב‬ ‫סג )‬ ‫וכ " כ בש " ע הגרש " ז ( ס '‬
‫אכל אם נעשה שליח לבד אינו אלא‬ ‫שאוסר וע '‬ ‫א)‬ ‫ודלא כהחו " ד ( ס " ק‬ ‫ז)‬ ‫ס'‬
‫ואף‬ ‫ריבית‬ ‫איסור‬ ‫בזה‬ ‫ואין‬ ‫שכר‬ ‫שומר‬ ‫באבני נזר שתירץ קושיית החו " ד ( א " ה וע " ע‬
‫שנרשם על שמו דוקא מ " מ מותר כדין כל‬ ‫בטעם ריבית שם ס " ק ד אות ג ) וכיון שלרוב‬
‫לעכו " ם‬ ‫המעות‬ ‫מלוה‬ ‫שהמתעסק‬ ‫עיסקא‬ ‫הפוסקים מותר יש להקל ולהתיר גם בערב‬
‫בריבית ואינו מזכיר שהמעות שייך להמלוה ‪,‬‬ ‫קבלן ובנקודות הכסף מתיר ליקה שכר אף‬
‫וכ " כ בדרכי תשובה ס " ק מט בשם שו " ת‬ ‫אוסר ‪.‬‬ ‫בערב שלוף דוץ אבל בט " ז‬
‫חייב‬ ‫אינו‬ ‫השליח‬ ‫שאם‬ ‫שמואל‬ ‫עולת‬ ‫( ר ) מש " כ דכשנותן רשות להשתמש בהמעות‬
‫ואינו‬ ‫למשלחו‬ ‫ורבית‬ ‫קרן‬ ‫נותן‬ ‫באונסים‬ ‫נעשה עליו לוה אפילו לא הוציאו לעצמו‬
‫חושש ע " ש וכשמקבל אונסים אסור כמבואר‬ ‫‪.‬‬ ‫מבואר בש " ע חושן משפט ס ' רסז סעיף כה‬
‫ס ' קסט סעיף יג וסעיף טז ‪ ,‬ומש " כ שאם‬ ‫וע " ש בהגהת רעק " א ‪ ( ,‬אבל כשלא נותן רשות‬
‫השלית מקבל ערכות אסור כ " כ בט " ו ס ' קסט‬ ‫במפורש להשתמש ‪ ,‬רק שאין מקפידין אם‬
‫כ‪.‬‬ ‫ס "ק‬ ‫מוציאו לא נעשה לוה רק לאחר שמוציאו ) ‪,‬‬
‫ובאחרונים שם‬ ‫ג)‬ ‫( ה ) עיין בט " ז ( קע ס " ק‬ ‫ופשוט דה " ה אם אינו שומר המעות בפני‬
‫שאסרו ( א " ה וע " ע בטעם ריבית שם ס " ק ד‬ ‫ומשתמש‬ ‫במעותיו‬ ‫מערבם‬ ‫מיד‬ ‫רק‬ ‫עצמו‬
‫אות ב ) ומשמע מרכריהם שזהו ריבית קצוצה‬ ‫לבנק‬ ‫ומכניס‬ ‫ממעותיו‬ ‫נותן‬ ‫ואח " כ‬ ‫בהם‬
‫ובערב קבלן מבואר לעיל דאסור לכן אין‬ ‫אח " כ‬ ‫ירצה‬ ‫ואם‬ ‫מיד ‪,‬‬ ‫לוה‬ ‫עליו‬ ‫נעשה‬
‫אישית ‪.‬‬ ‫להתיר ערבות‬ ‫להכניסו בבאנק צריך להפריש כסף אחר או‬
‫( ו ) כשאין לאף אחד מהם התחייבות על גופם‬ ‫ולזכותו‬ ‫בתחילה‬ ‫ממשלחו‬ ‫שקיבל‬ ‫הכסף‬
‫אלא רק על נכסי השותפות נראה פשוט שאין‬ ‫המעות‬ ‫שיתן‬ ‫( והיינו‬ ‫אתר‬ ‫להמלוה ע " י‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫כאן חשש‬ ‫שנה‬ ‫מי " ג‬ ‫בגיל‬ ‫שהוא‬ ‫חבירו‬ ‫לישראל‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫מב‬

‫לחייב הפירמא אין בזה איסור ריבית כיון שהחיוב רק על הפירמא ולא על‬
‫גופם ‪.‬‬
‫שותף שהכניס לשותפות בידיעת חבירו כסף שלוה מבאנק בריבית והרויחו ‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫להקרן‬ ‫ליקח‬ ‫יכול‬ ‫הפסיד‬ ‫ואם‬ ‫שאוסר ‪,‬‬ ‫מי‬ ‫ויש‬ ‫כהוצאות‬ ‫הריבית‬ ‫מנכה‬
‫מהשותפות ואין השותף השני צריך לשלם מביתו ואם השותף השני רוצה‬
‫מתירין ‪.‬‬ ‫לפצותו יש‬

‫ח כשמוסר מכספו הפרטי או שקבל הלואה מבאנק ורוצה לקבל ריבית בהיתר‬ ‫‪.‬‬
‫עיסקא הנהוג לא מהני כשהוא גופא לבד המתעסק ויורע אם הרויחו או‬
‫הפסידו ‪ ,‬שאי אפשר לחייבו שבועה כיון שהמלוה יודע אם הרויחו וכמה‬
‫הרויחו וזהו יסוד עיסקא הנהוג ועל כן צריך לשנות ולכתוב בהיתר עיסקא‬
‫שנעשה שותף " בכל עסקיו " של הבריו ומתפשר עמו בכך וכך כשלא נשבע‬
‫עסקיו ‪.‬‬ ‫כמה הרויח בכל‬

‫אמילו יש כמה שותפים בעסק ואחר מהם לוה עבור השותפות או מלוה‬ ‫ט‪.‬‬
‫מהשותפות בריבית צריך ליזהר משום שכל השותפים עוברים באיסור ריבית‬
‫ודבר זה מצוי מאור ב " ועל בית " שהיושב ראש מחייב הצמדה ריבית ופיגורים‬
‫לכמה דיירים שלא שילמו כזמן וכל הדיירים עוברים כאיסור ריבית בלי‬
‫ידיעתם ‪ ,‬וצריך לדרוש שיכתבו היתר עיסקא כדין ויפרסמו לכל הדיירים ‪ ,‬ואם‬
‫אינם מוכנים לחתום או שכמה מהדיירים כבר אחרו לפרוע ועכשיו אינם רוצים‬
‫לוותר הריבית והצמדה שאינם שומרי תורה ומצוות וא " א לעכבם צריך להודיע‬
‫שהוא משלם חלקו מהריבית שחייבו להריירים שאיחרו הפרעון ‪ ,‬ולא יקחו‬
‫מהדיירים כפי חלקו ‪.‬‬

‫לדרוש שבועה לעצמו ואם כן לא שייך היתר‬ ‫( ז ) בש " ע הגרש " ז ( סימן סד ) מחלק שרק אם‬
‫עיסקא בנוסח המקובל ‪ ,‬וצריך לכתוב שחבירו‬ ‫הרויחו מהשותפות מנכה ההוצאות והיינו גם‬
‫שאינס‬ ‫אלו‬ ‫אף‬ ‫עסקיו‬ ‫אותו בכל‬ ‫משתף‬ ‫הריבית אבל אם לא הרויתו דעתו שאסור‬
‫בשותפות ואם ישלם ריוח המשוער שקצצו‬ ‫משום ריבית וע ' בחו " ד קע ס " ק א שאוסר‬
‫שבועה ‪.‬‬ ‫נפטר מחיוב‬ ‫בשו " ת‬ ‫וע '‬ ‫השותף‬ ‫בידיעת‬ ‫כשעושה‬
‫( ם ) פשוט רכל אחד מהשותפין נחשב כלוה‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫מהרש " ם ח " ז ס '‬

‫או כמלוה ועוברים באיסור ‪ ,‬ומש " כ שמשלם‬ ‫( ח ) דבר זה יסוד ועיקר גדול ‪ ,‬שיסוד ההיתר‬
‫דיירים‬ ‫‪10‬‬ ‫יש‬ ‫שאם‬ ‫בהריבית היינו‬ ‫חלקו‬ ‫עיסקא שהמתעסק צריך לישבע שלא הרויח‬
‫בבית וחייבו דייר אחד הצמדה וריבית באלף‬ ‫כ " כ מהכסף שקבל אלא שאם ירצה ליחן‬
‫שקל דנמצא שגל אחד מהדיירים זוכה מאה‬ ‫ריוח משוער שקצבו יפטור מחיוב השבועה‬
‫שקל ריבית לכן צריך להודיע ליתר הדיירים‬ ‫אבל כשהוא הכניס כסף לשותפות דנחשב‬
‫שהוא בעצמו ישלם מאה שקל והדייר שאיחר‬ ‫כמלוה להשני והוא לבד המתעסק ‪ ,‬לא שייך‬
‫מג‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫פרק יא‬

‫גמודו‬ ‫דיני‬
‫גמ " ח ציבווי בארץ ישראל מותר להם להלוות דולרים ולהחזיר דולרים‬ ‫א‪.‬‬
‫בא " י היוקר מאמיר והשקל מפסיד ערכו ‪.‬‬ ‫שהיום‬

‫מצוי היום גמחי " ם להשאלת מכשירי רפואה וכדומה שדורשים סכום כסף‬ ‫ב‪.‬‬
‫לערבון ומשתמשים בהמעות בינתיים ‪ ,‬הרי זה ריבית גמורה ‪ ,‬הנמצא שמשתמש‬
‫וצריך להתנות שהכסף ניתן על פי‬ ‫בהמכשירים בחנם משום שמלוה המעות ‪.‬‬
‫היתר עיסקא ‪ ,‬ויכתבו כן בתוך טופסי ההשאלה ‪.‬‬
‫קופת גמ " ח שדורשים סכום קטן נוסף להמלוה עבור ההוצאות יש בזה‬ ‫ג‪.‬‬
‫איסור ריבית ‪ ,‬ונראה דיש לסדר קרן מיוחד עבור הוצאות ופקידים וניהול ‪ ,‬וכל‬
‫מי שלוה מתחייב להגמ " ח כשיעור שלוה לבד רק מוסיף עוד התחייבות להקרן‬
‫עבור הפקידים וההוצאות ומציינים בתשלום שכן ואז נראה שאין איסור ריבית ‪,‬‬
‫כללי ‪.‬‬ ‫ויש גמ " ח שסידרו היתר עיסקא‬

‫דמשכנתא‬ ‫ההיתר‬ ‫שייך‬ ‫לא‬ ‫הגמ " ח )‬ ‫הפרעון ישלם לועד רק תשע מאות שקל כנגד‬
‫במפורש‬ ‫שמותנה‬ ‫מאחר‬ ‫( בנכייתא )‬ ‫הלקו ‪.‬‬ ‫שאר הדיירים ולא כנגד‬
‫שהמכשיר ניתן בהשאלה בחנם ולא בדרך‬ ‫שכיון שזהו מעות עניים‬ ‫הדבר‬ ‫טעם‬ ‫(א )‬

‫משכנתא ‪ ,‬אלא אם כן מותנה בתקנון האירגון‬ ‫ומותר גם ריבית דרבנן כמבואר בש " ע קם‬
‫משכנתא‬ ‫בדרך‬ ‫המכשיר‬ ‫ליקח‬ ‫שאפשר‬ ‫סעיף יח וכאן אם אין מלוים בדולרים בזמן‬
‫בנכייתא ‪ ,‬ואז יוכלו לכתוב בתופס ההשאלה‬ ‫קצר השקלים מפסידים ערכם ועניים יפסידו ‪.‬‬
‫ולנכות‬ ‫בנכייתא‬ ‫משכנתא‬ ‫בדרך‬ ‫שלוקחים‬ ‫לט ) ‪.‬‬ ‫( א " ה ע " ע מש " כ בטעם רבית קו " א ס '‬
‫מסכום‬ ‫ושבוע‬ ‫שבוע‬ ‫כל‬ ‫מהכסף‬ ‫מעט‬ ‫( ב ) מש " כ דהמעות שמפקידים לערבון הוא‬
‫ד"ה (א "ה‬ ‫לעיל פ " ב‬ ‫ע " ע מש " כ‬ ‫הערבון ‪.‬‬ ‫הלואה והוי ריבית גמור עיין בפרשת מרדכי‬
‫לה ) ‪.‬‬ ‫וע " ע בטעם רבית קו " א ס '‬ ‫שפירש כן ‪ ,‬והיינו טעמא‬ ‫ה)‬ ‫( כלל ב ס " ס‬
‫( ג ) הנה יש כאן הוצאות המוטלים על המלוה‬ ‫שמתחילה נותנים הכסף על דעת שישתמש בו‬
‫המעות וכמו שנתבאר לעיל‬ ‫כגון להמציא‬ ‫ע " פ רוב מערכם‬ ‫ולא שישמרם ברשותו ‪ ,‬וכן‬
‫ואם הלוה תוזר ומשלם ההוצאות‬ ‫ד "ז ‪.‬‬ ‫פ"ג‬ ‫מיד עם מעותיהם שמיוחד להוציאם ‪ ,‬וכ " ש‬
‫הוי ריבית כמו דמצינו גבי ערב‬ ‫להמלוה‬ ‫בגמחי " ם דמצוי שהשואל מבקש מהם שלא‬
‫קבלן ושלוף רוץ ראם הערב פורע הרבית‬ ‫יפדו השיק או שרוצה ליחן דולרים למשכון‬
‫לכסות‬ ‫להערב‬ ‫ופורע‬ ‫חוזר‬ ‫והלוה‬ ‫להגוי‬ ‫ואומרים במפורש שרוצים להשתמש בהמעות‬
‫הפסדו הוי ריבית קצוצה וכמו שנתבאר לעיל‬ ‫ולכן דורשים שקלים דוקא ‪ ,‬ואין ספק שהוא‬
‫פרק י ' דין א ‪ ,‬לכן העלינו שהלוה לא ישלם‬ ‫ר"ק‪.‬‬ ‫הלואה גמורה ‪ ,‬ויש כאן איסור‬
‫להגמ " ח אלא יעשו קרן מיוחד לשלם שכר‬ ‫מסכום‬ ‫חלק‬ ‫מנכים‬ ‫אם‬ ‫שגם‬ ‫ונראה‬
‫הפקידים ובזה מותר אע " פ שמקבל הלואה‬ ‫אצל‬ ‫( שישאר‬ ‫ושבוע‬ ‫שבוע‬ ‫כל‬ ‫הערבון‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫מד‬

‫ך קופת גמ " ח " ציבורי " שדורשים שהמקבל הלואה יקבץ עבורם כסף ולא די‬ ‫‪.‬‬
‫בהשלום החוב לכד יש בזה איסור ריבית ‪ ,‬ואם רק מבקשים והלוה לא מכטיח‬
‫מותר ‪.‬‬
‫מעות של יתומים מותר להלוותם באבק ריבית כל זמן שלא הגדיל היתום‬ ‫ה‪.‬‬
‫לעסוק במעותיו כדרך שאר אנשים ‪ ,‬אבל בשאר קטנים יש איסור ריבית וצריך‬
‫היתר עיסקא כדין ‪.‬‬

‫פרק יב‬

‫דיני עיסקא ועוד כמה פרטי דינים‬

‫אסור לתת כסף לחבירו שישקיעו בעסקים לקבל אחוז מרווחים אלא אם‬ ‫א‪.‬‬
‫מקבל גם הפסדים באותו אחוז ‪ ,‬ולדוגמא אם משקיע כסף והבטיחו לו ארבעים‬
‫אחוז מרווחים צריך לקבל על עצמו הפסדים ג " כ ארבעים אחוז וצריך לקצוץ‬
‫מתחילה למתעסק דבר מועט לשכר טרחו או שישלם לו אח " כ שכרו כפועל‬
‫בטל ‪.‬‬

‫מבקש מותר כיון דלא הוי אלא ריבית דרבנן‬ ‫מהגמ " ח ולא דמי לאומר אלוך מנה ע " מ‬
‫כמו שנתבאר לעיל פרק ב דין ב ובמקום‬ ‫שתתן זוז לפלוני דהוי ד " ק ( ע ' ש " ע קם סעיף‬
‫מצוה לא אסרו חכמים אבק ריבית כמבואר‬ ‫דהתם נותן להאחר עבור המלוה משא " כ‬ ‫יד )‬

‫בש " ע ס ' קס סעיף יח ועוד שגמ " ח ציבורי‬ ‫הגמ " ח‬ ‫עבור‬ ‫להפקידים‬ ‫נותן‬ ‫אינו‬ ‫הכא‬
‫ס " ס קס‬ ‫אין לו בעלים ידועים ע " ע בב " י‬ ‫שמלוהו המעות שהרי הגמ " ח לא נתחייב‬
‫סק " י ‪.‬‬ ‫וחו " ד שם‬ ‫להפקידים אלא הלוה נותן להפקידים עבור‬
‫ע‪.‬‬ ‫( ה ) רמ " א קס סעיף יח ומקורו מב " מ‬ ‫ודמי‬ ‫שלו‬ ‫בהלואה‬ ‫שיטפלו‬ ‫בכדי‬ ‫עצמו‬
‫ושאו קטנים אינו מותר אלא בהיתר עיסקא‬ ‫למש " כ בומ " א קע סעיף ב בישראל שמלוה‬
‫( ובב " א דנתי אם שייך שבועה שזהו יסור‬ ‫לגוי וישראל נעשה ערב להקרן בלבד דמותר‬
‫היתר עיסקא בזמנינו שהרי אין כשבעין על‬ ‫לגוי לשלם ריבית למלוה ולא אמרינן שנותן‬
‫קטן ) ‪.‬‬ ‫טענת‬ ‫ריבית למלוה עבור הערב שהלוהו אלא נותן‬
‫מעות‬ ‫ליחן‬ ‫דאסור‬ ‫קעז‬ ‫ר"מ‬ ‫בש " ע‬ ‫(א )‬ ‫לו‬ ‫שהמציא‬ ‫בשכר‬ ‫עצמו‬ ‫עבור‬ ‫למלוה‬
‫להתעסק קרוב לשכר ורחוק להפסד וע " ש‬ ‫ההלואה והוי כאומר הילך זוז ואמור לפלוני‬
‫בסעיף כז רצריך לקבל עליו הפסד כשיעור‬ ‫שילוה לי מנה דמותר ( ע " ע בחו " ד קסט ס " ק‬
‫טרחו‬ ‫שכר‬ ‫לתן‬ ‫וצריך‬ ‫מרווחים ‪,‬‬ ‫האחוז‬ ‫ד) ‪.‬‬
‫כמבואר שם סעיף ב דעיסקא הוי מקצתו‬ ‫כשמלוהו ודורש שיקבץ צדקה עבורו‬ ‫(ר)‬

‫מלוה ומקצתו פקדון ונמצא שטורח בחלק‬ ‫בשכר ההלואה הוי ריבית ע " ע בש " ך קס ס " ק‬
‫הפקדון בשביל חלק המלוה לפיכך צריך ליתן‬ ‫לו ואפילו נימא דגם בלא ההלואה מוטל עליו‬
‫להמתעסק שכר טרחו ויכולים להתנות אפילו‬ ‫לקבץ מעות לצדקה מ " מ הרי יכול לקבץ‬
‫כמבואר שם‬ ‫סכום סמלי בהתחלת העסק‬ ‫ונראה שאם אינו מחייבו רק‬ ‫אחר ‪.‬‬ ‫לגמ " ח‬
‫מה‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬
‫כל זה דוקא כשאחד נותן המעות אבל אם כל אחר נותן מקצת מעות אפילו‬ ‫ב‪.‬‬
‫שירצו ‪.‬‬ ‫אחד מתעסק לבד חולקין כמו‬

‫אסור ליחן מעות לקבל אחוז מרווחים אלא אם העסק קנוי למשקיע כגון‬ ‫ג‪.‬‬
‫שהלוה משקיע הכסף עצמו שקבל מהמלוה או שהלוה מזכה מעסקיו למלוה‬
‫כדין אבל אם הלוה מוציא המעות לצרכיו ומבטיח ליתן חלק ממה שירויח‬
‫כעסקיו שלא הקנה למלוה כדין ‪ ,‬אסור ליתן שום ריוח אפילו אם המלוה מקבל‬
‫הפסדים ‪.‬‬ ‫אחריות‬

‫מסר מעות לחצירו רק לפקדון והנפקד השקיעו בעסקים והרויח בו אע " פ‬ ‫ד‪.‬‬
‫שמעת שהשקיעו בעסק הוי באחריותו והוי קרוב לשכר ורחוק מהפסד אפ " ה‬
‫אם ירצה הנפקד יכול לתת מרווחים למפקיד ואין בזה ריבית כיון שלא קצץ לו‬
‫להרויח וליחן לו ‪ ,‬ולכן כשמקבלים סכום לפקדון ולא קצצו רק אח " כ משלמים‬
‫איסור ‪.‬‬ ‫מדעתו כפי המדד משום שהרויה כן אין כזה‬

‫אסור להתנות כשמלוה לחצירו שאם לא ישלם בזמן שקבעו צריך לשלם‬ ‫ה‪.‬‬
‫קנס שזהו הערמת ריבית ‪ ,‬אבל במקח וממכר שמקבל מעות ומתחייב לספק‬
‫סחורה או שמקבל סחורה ומתחייב לשלם דמיו מותר להתנות שאם לא ישלם‬

‫שאין דרך להקפיד ‪ ,‬וכשהוציא המעות ברשות‬ ‫סעיף ג אבל אם לא קצצו בתחילה אם אין‬
‫הבעלים צריך לחזור ולזכות המעות או העסק‬ ‫למקבל עסק אחר צריך ליחן לו כפועל בטל‬
‫להמלוה ע " י אחר כמבואר בש " ע הגרש " ז ס '‬ ‫וכמבואר בסעיף ב וע " ש בש " ך וט " ז כמה‬
‫מב ומג אבל בחו " ד קעז ס " ק ו כתב שאם‬ ‫בטל ‪.‬‬ ‫שיעור פועל‬
‫קונה לאח " כ סחורה עבור בעל המעות סגי‬ ‫( ב ) רמ " א קעז סעיף ג ובדרכי תשובה כתב‬
‫כיון שעושה בשליחותו קונה משלחו ודלא‬ ‫אחרונים‬ ‫ועוד‬ ‫חסד לאברהם‬ ‫שו " ת‬ ‫בשם‬
‫המעות שלא‬ ‫הוציא‬ ‫ואם‬ ‫הגרש " ז‬ ‫כהש " ע‬ ‫מחלקו‬ ‫יותר‬ ‫רווחים‬ ‫לקבל‬ ‫יכול‬ ‫דשותף‬
‫ברשות צריך להחזירו ליד הבעלים כדין כל‬ ‫בהפסדים ולא דמי לעיסקא שכתבנו לעיל‬
‫גזלן ולא מהני אפילו מזכה לו ע " י אחר‬ ‫דאסור דהתם אם יהיה הפסד חייב המקבל‬
‫כמבואר בהגרש " ז שם ‪.‬‬ ‫לשלם מביתו משא " כ בשותפים אפילו אחד‬
‫שו " ע קעז סעיף יט וע " ש בש " ך וט " ז‬ ‫(ר)‬ ‫השקיע ק ' וחבירו ר ' א " צ לשלם כלום מביתו ‪,‬‬
‫דכיון שלא ניתנו להרויח בהם ולא התנה‬ ‫אבל אם השותף חייב עצמו לשלם מביתו‬
‫ליחן שום שכר אין איסור קרוב לשכר ורחוק‬ ‫טרחו‬ ‫שכר‬ ‫לשלם‬ ‫שא " צ‬ ‫ומש " כ‬ ‫אסור ‪,‬‬
‫מהפסד ‪.‬‬ ‫ר‪.‬‬ ‫מבואר שם ובחו " ד ס " ק‬
‫בש " ע קעז סעיף יד שאם חייב עצמו‬ ‫(ה )‬ ‫ב " י קעז בשם הגהת מיימוני ובמל " מ‬ ‫(ג )‬

‫שאם יפרע לזמן פלוני ישלם קנס כך וכך‬ ‫( פ " ד מלוה הי " ד ד " ה כתב הרשב " א ) וע '‬
‫ולהלן‬ ‫ריבית ‪,‬‬ ‫הערמת‬ ‫אסור מפני‬ ‫דינרים‬ ‫בש " ע הגרש " ז ס ' מב ‪ ,‬וע " ע ברמ " א שם סעיף‬
‫כסעיף טז שאם חייב עצמו לפי כל שבוע‬ ‫ה דאסור להמקבל להוציאו לצרכיו אפילו‬
‫שמעכב לשלם זהו ריבית גמור ומשמע שזהו‬ ‫ממעותיו דהוי גזלן‬ ‫לאח " כ‬ ‫להחזיר‬ ‫רוצה‬
‫בש " ך ‪.‬‬ ‫ריבית דאורייתא כמבואר שם‬ ‫אלא אם בעל המעות אינו מקפיד או במקום‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫מו‬

‫בזמנו יתן לו קנס ‪ ,‬אבל אם קובע הקנס לפי כל שבוע ושבוע או כל חודש ולא‬
‫במכר ‪.‬‬ ‫פעם אחד כלבד הרי זה ריבית גמור ואסור גם‬

‫ר בהיתר עיסקא נהגו להקל ולשלם רווחים גם לפי כל חודש וחודש ואינו‬ ‫‪.‬‬
‫דומה לקנס כיון שבעסק מרויחים יותר בכל חודש וחודש וע " פ דין מגיע לבעל‬
‫העיסקא עוד רווחים כל הודש ולא בשביל אגר נטר משא " כ בקנס ‪.‬‬

‫נהגו לשלם מקדמה ועל סמך זה מקבלים זכות סכום‬ ‫בא " י‬ ‫בטלפונים‬ ‫ז‪.‬‬
‫שיחות בחנם כשיתקינו הטלפון ויש לצדד דעיקר רמי השיחות הוא השתמשות‬
‫להם ‪.‬‬ ‫במרכזיה של הטלפון וכבר יש‬

‫מלאכתו‬ ‫אלו שיגמור‬ ‫חטין‬ ‫על‬ ‫דכשפוסק‬ ‫יח‬ ‫בסעיף‬ ‫מבואר‬ ‫בסחורה‬ ‫אמנם‬
‫ויתנם לו מותר לפסוק על החטיז ההם א " כ‬ ‫דמותר בקנס שבמכר לא אסרו הערמה ע " ש‬
‫כמרכזיה‬ ‫להשתמש‬ ‫עמם‬ ‫פוסק‬ ‫ה "נ‬ ‫מעות והתנה‬ ‫ואפילו לוה‬ ‫הגר " א ‪,‬‬ ‫בביאור‬
‫הקו ‪.‬‬ ‫כשיתקינו‬ ‫יותר‬ ‫השוה‬ ‫סחורה‬ ‫ישלם‬ ‫יאחר‬ ‫שאם‬
‫די " ב‬ ‫פ"כ‬ ‫לעיל‬ ‫מש " כ‬ ‫וע " ע‬ ‫(א "ה‬ ‫כמבואר‬ ‫ומותר‬ ‫כמכר‬ ‫דינו‬ ‫בקנס‬ ‫מהחוב‬
‫שמשלמים‬ ‫וחשמל‬ ‫מים‬ ‫חשבונות‬ ‫בענין‬ ‫לפי‬ ‫הקנס‬ ‫אם‬ ‫אבל‬ ‫בסעיף יד ‪.‬‬ ‫ברמ " א‬
‫וע " ע‬ ‫ואלוך ‪.‬‬ ‫מקדמה ואם יש איסור הלויני‬ ‫חודש או שבוע ולא פעם אחד בלבד אז‬
‫בקו " א פ " ו ד " ה דמצוי ששוכרים או קונים‬ ‫הוי ריבית גמור ואסור גם במכר כמבואך‬
‫שם‬ ‫על‬ ‫הוא‬ ‫וחשמל‬ ‫וגז‬ ‫והטלפון‬ ‫דירה ‪,‬‬ ‫מח ) ‪.‬‬ ‫בש " ע הגרש " ז ( ס '‬
‫לא‬ ‫הקונה‬ ‫או‬ ‫והשוכר‬ ‫והמוכר ‪.‬‬ ‫המשכיר‬ ‫בהיתר עיסקא כשמשלם לפי שבוע הט " ז‬ ‫(ו)‬

‫ומתחייב‬ ‫בזמנו‬ ‫הנ " ל‬ ‫את החשבון‬ ‫משלם‬ ‫קעז ס " ק כא אוסר וכ " כ בש " ע הגרש " ז ( ס '‬
‫ברבית ‪ ,‬ובשלמא בין החברה והמשכיר יש‬ ‫אבל נהגו להקל וכמבואר בנקה " כ שם‬ ‫מח )‬

‫הית " ע אבל כין המשכיר והשוכר אין הית " ע‬ ‫ועוד ‪.‬‬ ‫ובבית מאיר‬
‫שמגיעים‬ ‫בחשבונות‬ ‫וק " ו‬ ‫באיסור ‪,‬‬ ‫ועובר‬ ‫כשמקדים מעות ומקבל זכות כך וכך‬ ‫(ז)‬
‫לאחר שהשוכר כבר יצא ‪ ,‬והמשכיר פורע‬ ‫שיחות כחינם ואפילו מתייקר מתיר השיחות‬
‫להחברה קרן ורבית עבור התקופה שהשוכר‬ ‫והיינו משום שכבר הקדים המעות שהרי אם‬
‫וחוזר‬ ‫וכו '‬ ‫וטלפון‬ ‫וחשמל‬ ‫בגז‬ ‫השתמש‬ ‫היה משלם המפרע לאח " כ היה משלם יותר‬
‫רבית‬ ‫דהוי‬ ‫מהשוכר ‪,‬‬ ‫ורבית‬ ‫הקרן‬ ‫ודורש‬ ‫וא " א‬ ‫ריבית‬ ‫איסור‬ ‫כזה‬ ‫יש‬ ‫ולכאורה‬
‫בשעה‬ ‫ולכן‬ ‫והשוכר ‪,‬‬ ‫המשכיר‬ ‫בין‬ ‫גמור‬ ‫להחשיבו כיש לו שהרי מחוסר עוד כמה‬
‫לכתוב‬ ‫צריך‬ ‫כשקונה‬ ‫או‬ ‫דירה‬ ‫ששוכר‬ ‫הקו‬ ‫ולחכר‬ ‫בביתו‬ ‫הקו‬ ‫להתקין‬ ‫מלאכות‬
‫הית " ע עם המשכיר שכל העסקים שביניהם‬ ‫שיצא‬ ‫על‬ ‫לסמוך‬ ‫אין‬ ‫גם‬ ‫ולכן‬ ‫במרכזיה‬
‫שיש איסור רבית יהיה על פי היתר עיסקא‬ ‫השער שהרי א " א ליחן השיחות בחנם כ " ז‬
‫המוכר‬ ‫עם‬ ‫שיתנה‬ ‫או‬ ‫המועיל ‪,‬‬ ‫באופן‬ ‫שלא התקינו הטלפון אבל אולי י " ל היות‬
‫שאם יתחייב ברבית והמוכר ( או‬ ‫( והמשכיר )‬ ‫שמחיר השיחות אינו בשביל הקו והמכשיר‬
‫ישלם החוב שאז לא יחזור וידרוש‬ ‫המשכיר )‬ ‫שמקבל בביתו שהרי משלם על זה שכירות‬
‫ישלם‬ ‫אלא‬ ‫מהשוכר )‬ ‫( או‬ ‫הרבית מהקונה‬ ‫בנפרד ‪ ,‬אלא הוי עבור ההשתמשות במרכזיה‬
‫מכיסו ) ‪.‬‬ ‫הרבית‬ ‫א‬ ‫ס "ק‬ ‫קעה‬ ‫בחו " ד‬ ‫וע '‬ ‫להם ‪.‬‬ ‫יש‬ ‫והרי‬
‫מז‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫פרק יג‬

‫דיני היתר עיסקא ובאנק‬

‫אף שלמשא ומתן מועיל היתר עיסקא כשנעשה כהלכה אכל כשהלוה עני‬ ‫א‪.‬‬
‫או פרנסתו מצומצמת ראוי להשתדל מאוד לקיים מצות הלוואה בחנם כפשוטו ‪.‬‬
‫היתר עיסקא לא מועיל רק אם מתחילה בשעת ההלואה או בשעת העסק‬ ‫ב‪.‬‬
‫כתבו היתר עיסקא כדין או אם עוד לא הגיע זמן הפרעון יכול לכתוב היתר‬
‫עיסקא שהריבית שיעלה מהיום והלאה יהיה בעיסקא אבל לריבית שעלה עד‬
‫מועיל ‪.‬‬ ‫היום לא‬

‫היתר עיסקא היינו לעסקים כפשוטו אבל מי שצריך כסף לשלם חובותיו‬ ‫ג‪.‬‬
‫ואין כאן שום עיסקא ‪ ,‬יש מגדולי הפוסקים שמחמירים דלא מועיל ההיתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬וכשלוה לקנות דירה ויש חשש שלא יתייקר או שירד מחירו ‪ ,‬והמלוה‬
‫בעצמו יודע שאין כאן רווחים לא מועיל ההיתר עיסקא לכל הדיעות ולכן צריך‬
‫לסדר היתר עיסקא שמשתפו " בכל עסקיו " ואם אין ללוה עכשיו עסקים‬

‫ולכל‬ ‫ריבית‬ ‫הוי‬ ‫בתחילה‬ ‫שהלוהו‬ ‫בשביל‬ ‫לנצרך‬ ‫לתת‬ ‫התורה‬ ‫מן‬ ‫עשה‬ ‫מצוות‬ ‫(א)‬

‫אינו‬ ‫הפתות הוי ריבית מאוחרת אבל אם‬ ‫הלואה בלי ריבית ‪ ,‬וכשמלוה בהיתר עיסקא‬
‫ומוסיף‬ ‫דמעיקרא‬ ‫ההלואה‬ ‫בשביל‬ ‫מפרש‬ ‫לדרוש רווחים לא מקיימין המצות עשה כיון‬
‫מעט ואינו ניכר שעושה כן בשביל ההלואה‬ ‫וכשנצרך‬ ‫לרווחים ‪,‬‬ ‫ומתן‬ ‫במשא‬ ‫שעיקרו‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫לפניו והמלוה דורש בהיתר עיסקא דוקא ולא‬
‫שניתנו‬ ‫במעות‬ ‫עיקרה‬ ‫עיסקא‬ ‫היתר‬ ‫(ג )‬ ‫מלוה בחינם כדין תורה לפעמים מבטל מצות‬
‫להרויח בהם והנותן שותף ברווחים אבל כאן‬ ‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫עשה‬
‫שהבאנק שילמו לבעלי חובותיו עבורו ואין‬ ‫( ב ) היתר עיסקא היינו שנותן ללוה שישקיעם‬
‫מועיל ‪.‬‬ ‫כאן שום עיסקא נחלקו הפוסקים אם‬ ‫בעסקים עבורו ויתן לו חלק מהרווחים והכא‬
‫בזה ‪,‬‬ ‫החמיר‬ ‫מב )‬ ‫( סי '‬ ‫הגרש " ז‬ ‫בשו " ע‬ ‫שמתחלה הלוהו המעות בהלואה גמורה אין‬
‫קלז )‬ ‫ובשו " ת שואל ומשיב תליתאי ( ח " א סי '‬ ‫ההיתר עיסקא מתיר ליקח ריבית אבל מהיום‬
‫הקיל דכיון שמתחילה לא קיבל שום מעות‬ ‫והלאה מהני היתר עיסקא שהלוה משתפו‬
‫להתעסק ע " כ שדעתם מתחילה שהמלוה יהיה‬ ‫בעסקיו וא " צ להקנות עסקיו להמלוה בקניז‬
‫בשו " ת‬ ‫וע " ע‬ ‫הלוה ‪,‬‬ ‫עסקי "‬ ‫" בכל‬ ‫שותף‬ ‫כמבואר בדגול מרבבה קעז סעיף יט דהשטר‬
‫מהרש " ם ח " ב סי ' רטז ובמפתחות ‪ ,‬ובדרכי‬ ‫עצמו מועיל להקנות העסקים למלוה ‪ ( ,‬א " ה‬
‫‪.‬‬
‫חשוכה סי ' קעז ס " ק מא הביא דבריהם אבל‬ ‫מינה ‪ ,‬דאז מועיל‬ ‫ובפרט כשכותב וקנינא‬
‫כשלוה מעות לקנות דירה ולבסוף לא עלה‬ ‫משום קנין אודיתא ‪ ,‬ואפשר שזהו כונת הדגול‬
‫מחיר הדירה והמלוה בעצמו יודע שלא הרויח‬ ‫מרבבה ‪ ,‬דאל " כ קשה איפה מצינו שיהני קנין‬
‫כשיעור הריבית שקצצו אין כאן מחלוקות‬ ‫שטר למטלטלין ) ‪ ,‬ואינו יכול להוסיף יותר‬
‫ולכולי עלמא לא מועיל ההיתר עיסקא וכן‬ ‫הריבית‬ ‫להתיר‬ ‫בכדי‬ ‫ואילך‬ ‫מכאן‬ ‫רווחים‬
‫הורה החזון איש ‪ ,‬וכ " כ באגרות משה ( יו " ד‬ ‫שמוסיף‬ ‫שמפרש‬ ‫דכיון‬ ‫היום ‪,‬‬ ‫עד‬ ‫שעלה‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫מח‬

‫מתהייכ לפרוע תוך הזמן ולזכותו למלוה כדין ולהשקיעו בעסקים והוא מאז‬
‫הנוסח ‪.‬‬ ‫שומר שכר אף שלא לוה לעסקים ‪ ,‬ובהית " ע בראש הספד הבאנו‬

‫שותף אחד המלוה מכספו לשותפות בריבית או שנעשה ערב צריך לכתוב‬ ‫ד‪.‬‬
‫היתר עיסקא מיוהד היינו שמשתפו " בכל עסקיו " ‪ ,‬וכשמוכר לחבירו שטר חוב‬
‫או שיק בפחות צריך היתר עיסקא מיוהד כמבואר בפרק ט דין ב ‪.‬‬
‫יש סומכין על ההיתר עיסקא של הבאנק שרובם ככולם עם היתר עיסקא‬ ‫ה‪.‬‬
‫מאושר מרבנים אבל יש מפקפקין בהיתר עיסקא הנהוג שהוא פלגא מלוה‬
‫ופלגא פקדון ומסדרים היתר עיסקא לעצמם בדרך שכולו פקדון עם המנהל‬
‫לירע מהות ההיתר‬ ‫שיש לו סמכות ‪ ,‬ולפני שפותחים השבון כבאנק צריך‬
‫עיסקא ‪.‬‬
‫היתר עיסקא הנהוג היום בבית ישראל היינו פלגא מלוה ומלגא פקדון ( ע " פ‬ ‫ך‪.‬‬
‫ומ " מ שמענו שיש גדולי עולם זצ " ל מהדרין להתרחק מזה ‪,‬‬ ‫מהר " מ )‬ ‫תקנת‬
‫ולדרכנו נוסה היתר עיסקא שכולו פקדון טוב יותר ‪ ,‬ומי שרוצה להדר שלא‬
‫ברכה ‪.‬‬ ‫ללות או להלוות בהיתר עיסקא כשיש בזה ערמה תבא עליו‬

‫כפולה על הלק הפקדון וזה ברור שלא ירויח‬ ‫ריבית קו " א סי '‬ ‫ע " ע בטעם‬ ‫ת " ב ס ' סג ) ( א " ה‬
‫כ " כ מחלק הפקדון ונמצא שקוצץ יותר על‬ ‫ולכן יש לסרר היתר עיסקא‬ ‫כג )‬ ‫כב וסי '‬
‫והוי‬ ‫ההלוואה‬ ‫חלק‬ ‫משום‬ ‫הפקדון‬ ‫חלק‬ ‫שהמלוה נעשה שותף " בכל עסקיו " של הלוה ‪,‬‬
‫ולכן ראוי‬ ‫במבוא ‪.‬‬ ‫וע " ע היטב מש " כ‬ ‫ריבית ‪,‬‬ ‫ושאם הלוה אין לו עכשיו שום עסקים אתרים‬
‫לסדר היתר עיסקא ד " כולו פקדון " עם המנהל‬ ‫שקבעו‬ ‫הזמן‬ ‫לפני‬ ‫לשלם‬ ‫הלוה‬ ‫מתחייב‬
‫סמכות ‪.‬‬ ‫של הסניף כשיש לו‬ ‫ביניהם ולזכות המעות למלוה כדין ולהשקיעו‬
‫ההית " ע ‪,‬‬ ‫תוכן‬ ‫לידע‬ ‫שצריך‬ ‫ומש " כ‬ ‫בעסקים טובים ‪ ,‬ובהית " ע שלנו הבאנו הנוסח‬
‫מפורש כן בסמ " ע ולה " פ ותכמ " א כ ' קמג ‪,‬‬ ‫ר "ג‪.‬‬ ‫וע " ע מש " כ לעיל פ " ו‬
‫לא יודע מהות‬ ‫הלוה‬ ‫ובשל " ה כתב שאם‬ ‫שותף המלוה להשותפות נתבאר לעיל‬ ‫(ד )‬

‫ההית " ע ושיכול לישבע ולהפטר הוי רבית‬ ‫פרק י דין ח וכשמוכר שס " ה בפחות כבר‬
‫ס'‬ ‫גמור ( א " ה וע " ע מש " כ בטעם רבית קו " א‬ ‫ב‪,‬‬ ‫נתבאר פרק ט דין‬
‫לדעת החולקים ‪ ,‬מ " מ‬ ‫ואף‬ ‫ג)‪,‬‬ ‫הערה‬ ‫לד‬ ‫אף‬ ‫היום‬ ‫של הבאנקים‬ ‫היתר עיסקא‬ ‫(ה)‬

‫לכתחילה ודאי מודים שהמלוה ולוה צריך‬ ‫שמפורש בו תקנת מהר " ם היינו דוקא לענין‬
‫שידעו ‪.‬‬ ‫נאמנות הלוה אבל עיקרו חציו מלוה וחציו‬
‫בענין היתר עיסקא הבאנו בספר " מעשה‬ ‫(ו)‬ ‫פקדון ומשלמים שכר עמלה ויש מפקפקים‬
‫ממש‬ ‫נוראים‬ ‫דברים‬ ‫יג )‬ ‫(ס '‬ ‫החדש "‬ ‫רב‬ ‫על היתר עיסקא זה היות שכונתם להערמה‬
‫מרבינו הגדול הגר " א זצ " ל ‪ ,‬ששמע מבן מורה‬ ‫חצי‬ ‫על‬ ‫ריוח‬ ‫שום‬ ‫לקצוץ‬ ‫ואסור‬ ‫הואיל‬
‫הוראה בווילנא שראה בהלום רבינו יצחק‬ ‫ההלוואה וע " כ שקוצצין ריבית כפול על חלק‬
‫שפניו רעים ושאל אותו מדוע פניו רעים ‪,‬‬ ‫הפקדון ‪ ,‬והרבה פעמים ירוע מתחילה שלא‬
‫והשיב שבית דין של מעלה מענישים אותו‬ ‫ירויח כ " כ ‪ ,‬ובפרט בא " י קוצצין גם הצמדה‬
 ‫מט‬ ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬

‫שרוצה להלוות מעותיו בהיתר עיסקא בהידור א ‪ .‬ילוה מעותיו עבור‬ ‫מי‬ ‫ז‪.‬‬
‫השקעה גמורה בעסקים למי שסומך דעתו שאם ח " ו לא יהיה ריוח אפשר‬
‫לישבע בב " ד ויפטור ויאמר ללוה שאין דעתו להערים כלל ‪ .‬ב ‪ .‬ינתוב היתר‬
‫ג ‪ .‬וי " א שיכתוב שהלוה‬ ‫עיסקא כולו פקדון שמקבל עליו אחריות כל הקרן ‪.‬‬
‫הקרן ‪.‬‬ ‫נאמן בשבועה גם בהפסד‬

‫( א " ה אבל בלא היתר עיסקא‬ ‫להערים ‪.‬‬ ‫מותר‬ ‫על עון " חדש " ‪ .‬ושאל אותו איזה עון ‪ ,‬והשיב‬
‫אסור עכ " פ מדרבנן כמבואר באחרונים ‪ ,‬וכן‬ ‫להשיב‬ ‫לך‬ ‫היה‬ ‫אותו‬ ‫ושאל‬ ‫ריבית ‪.‬‬ ‫עון‬
‫מש " כ‬ ‫ע "ע‬ ‫קעג סעיף י‬ ‫ס'‬ ‫בש " ע‬ ‫מוכת‬ ‫דין של‬ ‫התירו ‪ ,‬והשיב שבית‬ ‫שהאחרונים‬
‫מא ) ‪.‬‬ ‫ס'‬ ‫בקו " א ובט " ר קו " א‬ ‫ומכים‬ ‫להיתרים‬ ‫מסכימים‬ ‫אינם‬ ‫מעלה‬
‫וכל זה דוקא כשהלוה הוא חברה בע " מ‬ ‫שהעבירה‬ ‫הוסיף‬ ‫זצ " ל‬ ‫והגר " א‬ ‫ועונשים ‪,‬‬
‫ואין עליו שעבוד הגוף אבל כשלוה מהבאנק‬ ‫עובר ‪.‬‬ ‫דיוה " כ‬ ‫יומם ולילה ואף ביום הקדוש‬
‫שרק המלוה הוא חברה בע " מ וגוף הלוה‬ ‫וכפי שקבלתי ‪ ,‬הגר " א זצ " ל לא הסכים‬
‫נשתעבד כחוב לכן בלא היתר עיסקא הוי‬ ‫דמהר " ם אלא כשכוונתו באמת‬ ‫להיתר עיסקא‬
‫וזמנים "‬ ‫ב " מועדים‬ ‫רבית קצוצה עיין היטב‬ ‫להשתתף ברווחים או הפסדים כפי ממונו ‪,‬‬
‫ת " ג ס ' רסט ובח " ח ס ' רסט ובשו " ת תשובות‬ ‫גיסי‬ ‫( מחתן‬ ‫יוסף "‬ ‫" ויחי‬ ‫בספר‬ ‫וביותר‬
‫וכעין זה‬ ‫והנהגות ( ח " ג ס " ס רמת ) ( א " ה‬ ‫מביא עדות שהגה " ק‬ ‫שליט " א )‬ ‫הגרח " י ווים‬
‫מבואר בריב " ש ס ' שה וע " ע בקו " א פ " א ד " ב‬ ‫ה " חתם סופר " זצ " ל הפליגו לפניו מעלת איש‬
‫סק " ג ) ‪.‬‬ ‫אחד שאדם כשר וצדיק הוא ‪ ,‬ושאל הח " מ‬
‫כבר נתבאר לעיל שגדולי עולם מפקפקין‬ ‫(‪) 1‬‬ ‫זצ " ל במה הוא מתפרנס ואמרו שמלוה מעות‬
‫כשכוונתם להערמה וכשסומך דעתו דאפשר‬ ‫על פראצענט והשיב הח " ס הלוא זה רשע‬
‫ישבע אין שום חשש ‪ ,‬אף אם לבסוף לא‬ ‫מיקרי ‪ ,‬ואמרו שעל ידי היתר עיסקא הוא‬
‫ישבע הלוה דסוף סוף מחתילה נתן המעות‬ ‫מלוה ‪ ,‬וע " ז השיב הת " ס זצ " ל " הוא לא צדיק‬
‫על רעת שאם יפסיד ישבע ויפטור ‪ ,‬וע " ע‬ ‫ולא רשע " ‪ ,‬אבל מ " מ הרוצה להלוות מעותיו‬
‫‪.‬‬
‫בשל " ה מס ' חולין דף פד שלדעתו לא מועיל‬ ‫המהר " מ‬ ‫לסמוך על‬ ‫יכול‬ ‫עיסקא‬ ‫בהיתר‬
‫היתר עיסקא רק אם הלוה יודע תוכן ההיתר‬ ‫ונתנו‬ ‫הית " ע‬ ‫שתיקנו‬ ‫הדורות‬ ‫וגאוני‬
‫מלשלם‬ ‫וליפטר‬ ‫לישבע‬ ‫ושיכול‬ ‫עיסקא‬ ‫הסכמותיהם להית " ע דהמהר " ם ‪ ,‬וכמפורש גם‬
‫רווחים ואל " כ הוי איסור גמור ע " ש ‪ ,‬אמנם‬ ‫מח ‪.‬‬ ‫תת " ס חו " מ ס '‬ ‫בשו " ת‬
‫וראי‬ ‫לכתחילה‬ ‫מ "מ‬ ‫החולקים‬ ‫לדעת‬ ‫אף‬ ‫או‬ ‫לבאנק‬ ‫עיסקא‬ ‫בהיתר‬ ‫וכשמלוה‬
‫מודים שהמלוה ולוה צריך שידעו ע " ע מש " כ‬ ‫לחברה בערבון מוגבל שאין שום אחריות על‬
‫לעיל דין ה ' ובנימוקים ( גם יזהר שלא יכתוב‬ ‫ויפשטו‬ ‫גוף הלוה אם יאבדו כל הנכסים‬
‫באומדנא‬ ‫נראה‬ ‫אם‬ ‫שמתחיימ שבועה גם‬ ‫איסור‬ ‫שבלאו הכי אין כאן‬ ‫הרגל ונמצא‬
‫דמוכח ‪ ,‬משום שאיך אפשר לחייבו שבועה‬ ‫האחרונים‬ ‫שהוכיחו‬ ‫כמו‬ ‫כלל‬ ‫דאורייתא‬
‫וע " כ‬ ‫רווחים‬ ‫היה‬ ‫שלא‬ ‫להדיא‬ ‫כשמוכיח‬ ‫מדברי הריב " ש ( סימן שח ) עיין בדברינו‬
‫שזהו הערמה שמתנה שכל זמן שלא ישבע‬ ‫בספר דת והלכה ‪ ,‬וכן בשאר רבית דרבנן ‪ ,‬יש‬
‫ישלם לו הרווחים ( עמש " כ לעיל פרק י דין‬ ‫הגר " א‬ ‫לומר דמותר לכתחילה גם לדעת‬
‫או‬ ‫ח ) משא " כ כשכותב כעין אומדנא‬ ‫שב )‬ ‫(ס '‬ ‫בתה " ד‬ ‫וכמבואר‬ ‫סופר ‪,‬‬ ‫והחתם‬
‫כאומרנא ‪ ,‬י " ל שאינו רוצה לסמוך על מה‬ ‫דבדרכנן‬ ‫)‬ ‫( כא ‪.‬‬ ‫ובחידושי בכור שור פסחים‬
 ‫קיצור דיני ריבית המצויים‬ ‫נ‬

‫ח היות שהיום בזמנינו רוב עסקים כרוכים באיסור ריבית צריך כל בעל עסק‬ ‫‪.‬‬
‫וחנות לחתום על היתר עיסקא כללי ולתלותו במקום בולט שזהו תקנת העסק‬
‫שמל העסקים שיש בהם חשש ריבית הם בהיתר עיסקא ‪.‬‬
‫מיוחד ‪.‬‬ ‫בעל חנות ומכולת צריך היתר עיסקא כללי‬ ‫ט‪.‬‬
‫ובתחילת הספר‬ ‫במבוא ‪.‬‬ ‫נתבאר‬ ‫כבר‬ ‫(ח)‬ ‫או‬ ‫גמור‬ ‫בירור‬ ‫ורוצה‬ ‫כהוכחה‬ ‫שנראה‬
‫הדפסנו נוסח היתר עיסקא כללי ‪ .‬ולכתחילה‬ ‫שישבע ) ‪ ,‬ומש " כ שיכתוב כולו פקדון כבר‬
‫בודאי יש לכתוב בכל חשבונית שכל העסקים‬ ‫נתבאר לעיל פרק יב דין ג ובמבוא ( א " ה‬
‫ברבית הוא ע " פ היתר עיסקא וע " ע שם‬ ‫כו ) ‪.‬‬ ‫וע " ע בטעם ריבית קו " א סימן כה וסימן‬
‫היטיב במבוא ‪.‬‬ ‫היתר‬ ‫לנוסח‬ ‫הספר בביאורים‬ ‫בסוף‬ ‫וע " ע‬
‫( ם ) מש " כ דבעל חנות ומכולת ( וכן סוחר‬ ‫לכתוב‬ ‫שצריך‬ ‫דברים‬ ‫כמה‬ ‫עוד‬ ‫עיסקא ‪,‬‬
‫דע‬ ‫מיוחד ‪,‬‬ ‫עיסקא‬ ‫היתר‬ ‫צריך‬ ‫שיקים )‬ ‫בהיתר עיסקא ‪.‬‬
‫שבבנקים ולפעמים גם בעסקים רגילים ניכר‬ ‫הלוה‬ ‫להאמין‬ ‫שצריך‬ ‫די " א‬ ‫מש " כ‬
‫כמה סכום הקרן וכמה רבית ועי " ז ידוע שהוא‬ ‫מס '‬ ‫בשבועה גם בהפסר הקרן כ " כ בשלייה‬
‫ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬אבל בעל מכולת וחנות‬ ‫וע " ע במועדים וזמנים ח " ו‬ ‫)‬ ‫פר ‪.‬‬ ‫חולין ( דף‬
‫מוכר בהקפה ביוקר ( ומפרשים אם מעכשיו‬ ‫סימן מא ‪ ,‬ואע " פ שהפוסקים התירו להתנות‬
‫בפחות ) ורושמים שחייב כך וכך ונראה כאילו‬ ‫שהלוה לא יהיה נאמן בהפסד הקרן בשבועה‬
‫כולו קרן בלי תשש רבית ‪ ,‬וע " ע בש " ע קעז‬ ‫אלא כשמביא עדים וזהו תקנת מהו " ם בנוסה‬
‫סעיף כד דאסור ליחן עיסקא ולזקוף הריוח על‬ ‫היתר עיסקא וע " ע בנחלת שבעה סי ' מ ‪ ,‬רק‬
‫הקרן ולכתוב שטר על סכום הקרן ורבית‬ ‫מ "מ‬ ‫הרווחים ‪,‬‬ ‫על‬ ‫בשבועה‬ ‫נאמן‬ ‫שיהיה‬
‫כאילו הוא כולו קרן ‪ ,‬שמא ימות המלוה ויפול‬ ‫פירושו שלא התירו הדבר אלא משום שעת‬
‫קמי יורשים ויגבו כל החוב הנקוב בשטר ‪ ,‬אף‬ ‫ע "ע‬ ‫ברית‬ ‫לבני‬ ‫מחיה‬ ‫לתת‬ ‫וכדי‬ ‫הרתק‬
‫אם לא יהיו רווחים ‪ ,‬וכ " ש כנד " ד שאף בעל‬ ‫בקונטרס הסמ " ע ס ' כב ובספר בית הלל ‪,‬‬
‫החנות לא זוכר אח " כ שהיה חוב ברבית וע " פ‬ ‫ולפ " ז פשוט שאף לדבריהם עדיף להאמין‬
‫היתר עיסקא ‪ ( ,‬והיינו שלא חייב לשלם רק אם‬ ‫הקרן ‪.‬‬ ‫בשבועה אף על‬
‫בהקרן ) ‪.‬‬ ‫מרויח ואם לא מפסיד‬ ‫( א " ה ולענ " ד נראה עוד ‪ ,‬שלא יקצוב‬
‫לכן צריך היתר עיסקא מיוחד שמותנה‬ ‫התפשרות לכל יום ויום רק לכל שבוע או‬
‫במפורש שאף במקום שנראה כחוב רגיל וע " פ‬ ‫לכל חודש עמש " כ בקו " א ס ' כ " ח ‪ ,‬וס ' כס‬
‫תקחז " ל צריך ליתן נאמנות להלוה ‪ ,‬הרי הוא‬ ‫ד " ה ודע ‪ ,‬וע " ע מש " כ בס ' מ ‪ ,‬בענין ההוספה‬
‫נותן נאמנות שיש כאן חוב קרן ורבית ושהוא‬ ‫על תנאי ההית " ע שלא יהיה נאמן רק אם‬
‫ע " פ היתר עיסקא ע " ע מש " כ בטעם רבית קו " א‬ ‫מודיע בער " ח ‪ ,‬ואם לא מודיע יחשב כהודאת‬
‫הנוסח ‪.‬‬ ‫ס ' לא ‪ ,‬ובהיתר עיסקא שלנו הבאנו‬ ‫שהרויח ) ‪.‬‬ ‫בע " ד‬
‫נא‬ ‫עיסקא * )‬ ‫ביאורים לנוסח היתר‬
‫היתו עיסקא כללי‬
‫מודעה חשובה‬
‫כל הלוואות ועסקים בחשש רבית הוא על פי היתר עיסקא הזאת‬ ‫(*)‬

‫שורש ההסכמה והתחייבות שבשטר עיסקא זאת הוא שכשאנו מלוין לאחרים או בינינו לבין עצמנו‬
‫או במשא ומתן או שמתחייבים לנו באיזה צורה שהיא ואנו הסכמנו לתנאים שיש בו איסור ריבית ‪,‬‬
‫(א)‬ ‫אנו מודיעים ומתחייבים בזה שכוונתנו תמיר בזה שכל מי שנתחייב לשלם יותר נתחייב מתחילה‬

‫הנה בעל חנות‬ ‫זאת ‪.‬‬ ‫מודעה השובה כל עסקנו שיש בהם חשש רבית הם בתנאי עיסקא‬ ‫(*)‬ ‫כללי‬ ‫הית " ע‬

‫ומפעל שמתעסק ברבית צריך לתלות היתר עיסקא כללי במקום בולט שכל עסקיו הם על פי תנאי ההיתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬ושוב זהו כתקנון החנות ומפעל ‪ ,‬המחייב גם את הלקוחות וכמש " כ בדיני רבית המצויים בכמה‬
‫מקומות ( וע " ש עוד במבוא שלפעמים לא מספיק אף כשתלוי בקיר ‪ ,‬וצריך להתנות כן במפורש עם הספקים ‪,‬‬
‫ע "ש) ‪.‬‬ ‫עם המנהל שיש לו סמכות‬

‫אכן הרי מה שמועיל לחייב הלקוחות כתקנון ( אע " פ שהם בעצמם לא חתמו עליו וגם לא נתרצו‬
‫להתנאים במפורש ) היינו במודעה שניכר להלקוחות ‪ ,‬ועפ " ז מתעסקים עמם ומתחייבים להתנאים ככל תקנון ‪,‬‬
‫ויש לעיין מאחר שרוב העולם לא יודעים דשורש ההית " ע הוא רעצם העסק הוא כפקדון וכשותפות ‪,‬‬
‫וחושבים שהוא רק כסגולה בעלמא או כפרוזבול ‪ ,‬וי " ל דהלקוחות לא מתחייבים שעצם העסק יהיה‬
‫כשותפות ‪ ,‬ונהי שבעל המפעל וחנות מתחייב אף כשלא מבינים כ " כ התוכן ‪ ,‬כיון שחתמו עליו בעצמם ‪ ,‬מ " מ‬
‫לגבי הלקוחות שלא חתמו כלום ‪ ,‬וגם לא נתרצו במפורש שיהיה ע " פ הית " ע וגם לא יודעים שההית " ע נוגע‬
‫אליהם שצריכים להתחייב ולעשות העסק בצורה אחרת ממה שחושבים ורק כפקדון בעלמא ‪ ,‬לכאורה י " ל‬
‫ההית " ע ‪.‬‬ ‫שלא ניכר וברור לעין כל שמתחייבים ומתעסקים רק ע " פ תנאי‬ ‫ימן‬ ‫דאינו מחייב אותם כתקנון כל‬

‫ולכן יש לכתוב כצורה ברורה שכל העסקים הם ע " פ תנאי ההיתר עיסקא ‪ ,‬ואינו כעסק רגיל ‪ ,‬ומעתה אף‬
‫כשהלקוח לא מברר ואינו יודע מהות ההית " ע ‪ ,‬מ " מ יודע שמתחייבים שעצם העסק אינו כרגיל אלא בצורה‬
‫מיוחדת ובזה י " ל שמתחייב על פיו כתקנון החנות ‪ ( ,‬ונהי דגם כשכותב במודעה שהעסקים בתנאי ההית " ע‬
‫אפ " ה לא יודעים מהו תנאי ההית " ע ‪ ,‬ולא גלוי לכל שעצם העסק כפקדון בעלמא ‪ ,‬מ " מ במודעה הנ " ל עדיף ‪,‬‬
‫וצ " ב ) ‪.‬‬ ‫דניכר יותר שיש תנאים מיוחדים בהעסק‬

‫ודע דבחוץ לארץ צריך לכתוב מודעה הנ " ל בלשון המדובר באותה מדינה ‪ ,‬מאחר שיש הרבה יהודים‬
‫שלא מבינים כ " כ בלשון הקודש ‪ ,‬ואפילו לאלו שמבינים לה " ק ‪ ,‬מ " מ כיון שאין דרך לכתוב תקנון בלה " ק ‪,‬‬
‫ונראה כקישוט בעלמא ‪ ,‬ולא עולה על דעת הלקוחות לקרוא אותו ולהתחייב על פיו כתקנון התנות ‪,‬‬
‫החנות ‪ ,‬ולכן צריך לכתוב מודעה הנ " ל בלשון המדובר ‪.‬‬ ‫ולכאורה בכה " ג אץ לו כ " כ תוקף כתקנון‬

‫גם מאוד צריך ליזהר שיהיה תלוי במקום ש " כל " הלקוחות רואים אותו ‪ ( ,‬וכבר ראיתי חנויות ומשרדים‬
‫שההית " ע כללי תלוי בתדר המנהל ואילו האנשים שמתעסקים דרך הפקידים לא רואים כלל ההית " ע כללי ) ‪.‬‬
‫א‪.‬‬ ‫עמש " כ לקמן אות ג ‪ .‬ומ " מ לכתחילה עדיף שיכתוב שישקיע אלו המעות ‪,‬‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫להשקיע המעות‬ ‫( א)‬

‫דבהת " ע פרטי לפעמים מקפיד לכתחילה שישקיע המעות בהעסק שאמר לו דוקא ‪ .‬ב ‪ .‬לפעמים רק המלוה‬
‫מבין ענין ההת " ע או שרק הוא חותם וכשעושה העיסקא באלו המעות י " ל דסגי גם בלא ידיעת הלוה כיון‬
‫דהוי זכות גמור מכל צד שהמלוה פוטרו מאחריות אונסים וכן מוכח משו " ע סי ' קסט סעיף יג ( ועמש " כ שם‬
‫משא " כ כשנעשה שותף בכל עסקיו דבעינן שיקנה שאר עסקיו להמלוה ולא ברור‬ ‫כא )‬ ‫בטעם ריבית ס " ק‬
‫כ " כ דמועיל ע " ע במבוא לספר קיצור דיני רבית המצויין ( מיהו אפשר דכשכותב שיהיה שותף במה שאפשר‬
‫‪.‬‬
‫להשתתף אז ממילא נעשה שותף רק בהעסק שקונה במעותיו וצ " ב ) ג כשכותב שנעשה שותף בכל עסקיו‬
‫אולי הוי הערמה גדולה טפי ולא מצינו הת " ע בקדמונים אלא כשמשקיע אלו המעות ‪ ,‬ומ " מ כשלא אפשר‬
‫וע " ע בשו " ת מיימוני סי ' כס ) ‪.‬‬ ‫(‬ ‫באופן אחר סמכינן עלה כמבואר בשו " ת מהרש " ם ושואל ומשיב‬

‫ודע דשותף א ' המלוה מכספו הפרטי לתוך השותפות או שנעשה ערב קבלן או באנק שמלוה מעות‬
‫להשקעות בניירות ערך והמלוה בעצמו מתעסק בו ויודע אם היה הפסד או אם הרויח עם המעות שנתן‬

‫בהסכמת מו " ח שליט " א‬ ‫*)‬

 ‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬ ‫נב‬

‫להשקיע המעות או הסחורה שמקבל מאתנו בעסקים טובים ומובחרים ‪ ( .‬ב ) ואם נקצוץ שלא בשעת‬
‫או שיעשה בהם עסק‬ ‫( ד)‬ ‫מתן מעות ( ג ) או שיוציא מהמעות או מהעסקים לצרכיו ולשלם חובוהיו‬

‫בהעיסקא ‪ ,‬ולא שייך לדרוש עדים ושבועה על ההפסד ושלא היה ריוח ונפל כל היסוד של ההיתר עיסקא‬
‫ופי " ג דין‬ ‫י דין ח‬ ‫וכמש " כ בדיני רבית המצויים פרק‬ ‫ולכן צריך לכתוב שיהיה שותף " בכל עסקיו " של הלוה‬
‫עסקיו ‪.‬‬ ‫ד ואז יכול לדרוש עדים ושבועה שלא הרויח בשאר‬

‫ומ " מ אין לכתוב כן בנוסח הת " ע כללי שכשמלוה להשותף יהיה שותף בכל עסקיו ‪ ,‬דבזה הוי הערמה‬
‫גמורה דניכר שלא כתב כן אלא משום שרוצה דוקא כאופן שא " א לברר בכדי שיתן הדבר קצוץ גם אם יהיה‬
‫אמנם צריך לכתוב עם השותף הת " ע מיוחד שכל ההלואות שביניהם ובין עצמם‬ ‫כלום ‪.‬‬ ‫הפסד ולא ירויח‬
‫יהיה שותף " בכל עסקיו " וכן הבאנק צריך לכתוב שכשלוים להשקיע במניות וניירות ערך יהיו שותפים‬
‫" בכל עסקיו " ‪ .‬ולא הוי הערמה די " ל שאינו רוצה להיות שותף במניות ובעסק שהם שותפים בו כיון שהוא‬
‫מסוכן וחושש שיהיה הפסד ולכן דורש שיהיה שותף גם בשאר עסקיו שאין בהם כ " כ סיכון ‪.‬‬
‫ויהיו לו עסקים טובים ‪,‬‬ ‫כ " כ טוב‬ ‫אכן הית " ע הזה מועיל גם לשותפים מאחר שמפורש שאם העסק לא‬
‫שישתף המלוה בעסקים ההם מעתה שנהיה שותף בעסקים האחרים יכול לדרוש שבועה ( שהרי אם לכסוף‬
‫לא הרויח ‪ ,‬אזי כמעט ברור שגם מקודם היה ידוע שאינו עסק כ " כ טוב ‪ ,‬וכשיש לו עסקים אתרים הטובים‬
‫ממנו נהיה שותף בהם ויכול לדרוש שבועה שלא הרויח ‪ ,‬ואם טוען שלא היה לו עסקים אחרים ג " כ דורש‬
‫שבועה לברר שכן ) ‪.‬‬
‫גם אין כאן שום הערמה שהרי מה שדורש להיות שותף בשאר עסקיו אינו בכדי להערים להשביעו אף‬
‫שבהלואות רגילים ע " פ הית " ע‬ ‫( ודע‬ ‫גרוע ‪.‬‬ ‫כשאין ריוח ‪ ,‬רק בגלל שרוצה להיות שותף בעסק טוב ולא בעסק‬
‫בזמן המהר " מ ‪ ,‬היו דורשים שכשיראה שהעסק לא כ " כ טוב ‪ ,‬אז יחליפו בעסק אחר או שיחזיר הכסף ‪ ,‬אכן‬
‫כ " כ ‪ ( ,‬ע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס ' כב הערה ג בשם החסד לאברהם ) אבל מ " מ כשיש לו‬ ‫כזמננו לא‬
‫ההם ) ‪.‬‬ ‫ממנו ‪ ,‬דורש להיות שותף כעסקים‬ ‫מדקדקיי‬
‫הטובים‬ ‫אחרים‬ ‫עסקים‬

‫הרי המקבל אינו משקיע שום מעות מיוחדים עבור המלוה ‪,‬‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫ואם נקצוץ שלא בשעת מתן מעות‬ ‫(ב)‬

‫עסקיו ‪.‬‬ ‫ולכן צריך לשתפו בשאר‬

‫( ג ) או שיוציא מהמעות או מהעסקים לצרכיו וכו ' ישתף אותנו בשאר עסקיו ‪ .‬מצוי מאוד שלוה בהת " ע לפרוע‬
‫חובותיו או למזונות ואין כאן שום עיסקא והיתר כלל ‪ ,‬וי " א דהוי ריבית קצוצה עיין בקיצור דיני ריבית‬
‫המצויים פי " ג ר " ג ובנמוקים ובקו " א שם ‪ ,‬וע " ע בשו " ת מהרש " ם ( ס ' רטז במפתיחות ) שכתב דתקנת מהר " מ‬
‫היתה שנעשה שותף בכל עסקיו ‪ ,‬אבל היינו דוקא בעובדא דיריה ‪ ,‬שאמר שיהיה " ע " פ הית " ע דמהר " ם " ‪ ,‬אכל‬
‫בנוסחאות ההית " ע בזמנינו שכתוב שישקיע אלו המעות בעסקים ויתן ממנו רווחים ‪ ,‬ולא הוזכר תקנת מהר " מ‬
‫( אלא כלפי " נאמנות " הלוה ‪ ,‬ועוד דלא הוי פקדון ואח " כ הלואה כהית " ע דמהר " ם אלא חצי מלוה וחצי‬
‫עסקיו ‪ ,‬ועוד שגם עיקר דברי המהר " ם צע " ג ‪,‬‬ ‫י " ל שגם המהרש " ם מודה שלא נעשה שותף בכל‬ ‫בזה‬ ‫פקדון ) ‪,‬‬

‫שהרי בנוסח הית " ע דמהר " ם מפורש להדיא שאם נוציא לצרכנו מדמי העיסקא לא נהיה נקראים שולחים יד‬
‫ואי גימא שנעשה שותף " בכל עסקיו " א " כ פשיטא שמותר להוציא מדמי‬ ‫ס"ה)‪,‬‬ ‫בפקדון עכ " ל ( ע " ע ברמ " א‬
‫כל הפוסקים שלא נעשה‬ ‫ובע " כ כמו שנקטו‬ ‫העסק לצרכיו ‪ ,‬דא " א לומר שכל רכושו חייב לישאר בעיסקא ‪,‬‬
‫ד "ג) ‪.‬‬ ‫שותף בכל עסקיו ( וע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס ' כב סק " ב ובקו " א לדיני ריבית המצויים פי " ג‬

‫סי ' מא דלפעמים משקיע‬ ‫( ו)‬ ‫או שיעשה בהם עסק שיש בו חשש איסור ‪ .‬עיין במועדים וזמנים ח " ח‬ ‫( ד)‬

‫בדבר שמחללים שבת ‪ ,‬או במאכלות אסורות ‪ ,‬ועובר המשקיע ‪ ,‬ובזמננו בעו " ה שכיח מאוד שהמתעסק מוכר‬
‫בהקפה באבק ריבית והמשקיע עובר ‪ ,‬וע " ע מש " כ בקו " א ( פי " ג ד " ה ס " ק ו ) ‪ ,‬לכן צריך לכתוב שנעשה שותף‬
‫איסור ‪.‬‬ ‫בעסקים שאין חשש‬

‫תנאי הזו בדרך " התחייבות " ‪ ,‬והיינו שהלוה מתחייב להשקיע המעות‬ ‫הית " ע שכתוב‬ ‫יש כמה נוסחאות‬
‫בעסקים שאין חשש איסור ‪ ,‬אבל לא הועילו בזה כלום ‪ ,‬שהרי הלוה מתעסק בכספו באיסור נגד התחייבותו‬
‫והמשקיע עדיין עוכר באיסור ‪ ,‬אלא צריך להתנות‬ ‫הזה )‬ ‫בההית " ע ( ועוד שע " פ רוב אפילו לא יודע מתנאי‬
‫שהלוה " משתף " את המלוה כעסקיו המותרים ‪ ,‬ויש נוסחאות שתקנו כן ‪ ,‬אכל גם כהוספה זו לא יצאנו‬
‫נג‬ ‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬
‫שיש בו חשש איסור ( ה ) ישתף אותנו מזמן ההוא ואילך בשאר עסקיו הטובים שאין בהם חשש‬
‫ובאם לא יהיו לו עסקים נהיה שותף בכל רבר שהוא השקעה‬ ‫(ז)‬ ‫ושאפשר להשתתף ‪,‬‬ ‫(ו)‬ ‫איסור‬

‫מחשש איסור ‪ ,‬שהרי בשעה שמשתפו בעסקים הללו עדיין לא היה בהם שום איסור ‪ ,‬ורק לאח " כ מוכרו‬
‫המתעסק לאחרים בריבית ‪ ,‬ונמצא שמלוה מעותיו של המשקיע בריבית ‪ ,‬וצריך להתנות ולכתוב בנוסח‬
‫שישתף את המשקיע מזמן ההוא ואילך בשאר עסקיו‬ ‫אח " כ כרכוש העיסקא באיסור ‪,‬‬ ‫ההית " ע ‪ ,‬שאם יעסוק‬
‫המותרים ‪ ,‬ובדרך זה ‪ ,‬מיד שמתעסק בממונו באיסור נסתלק המשקיע מן העסק ההוא ( ואין לו שייכות‬
‫בפנים ‪.‬‬ ‫מהקציצה כריכית עם אחרים ) ונהיה שותף בשאר עסקי הלוה המותרים וכמש " כ‬

‫ולכאורה נראה שיש אופן אחר שאפשר לתקן שהמשקיע לא יעבור באיסור ריבית ‪ ,‬והיינו שיהיה כתוב‬
‫בנוסח ההית " ע שאין שום רשות לקצוץ ריבית במעותיו ‪ ,‬ואם הלוה או שלוחו בכל זה יקצצו ריבית ‪ ,‬מותנה‬
‫שמצדו אינו רוצה את הריבית ‪ ,‬ומצד כספו לא חלה הקציצה ( ולכאורה המתעסק ידרוש את הריבית‬
‫מהלקוחות שלו מדין שכר סרסרות ‪ ,‬אבל בעל הממון אינו רוצה ולא מעונין בכך ) ‪ ,‬ואם הלוה ישבע שלא‬
‫או יפטור אותו המלוה ‪ ,‬ובדרך הזה לכאורה נראה שאין המשקיע‬ ‫הרויח כסכום ההתפשרות אלא ע " י הריבית‬
‫עובר בשום איסור ‪ ,‬כיון שאין קציצה מצד המלוה או שלוחו של המלוה ‪ ,‬וגם לא נהנה ממה שהלוה מקבל‬
‫הנ " ל ) ‪.‬‬ ‫את הריבית ‪ ,‬מדין ערב ‪ ( ,‬אבל כשחוששין להשקעות במאכלות אסורות לא מועיל אלא עצה הראשונה‬

‫יש כאן קנין כסף לקנות שאר עסקיו דהרי כשמוציא‬ ‫עסקיו ‪.‬‬ ‫ישתף אותנו מזמן ההוא ואילך בשאר‬ ‫(ה)‬

‫ע'‬ ‫מהני קנין כסף‬ ‫א"ר‬ ‫וגבי‬ ‫‪):‬‬ ‫המעות ונותנו לאחרים נהנה מדין ערב והוי כקבלת כסף בעין ( עי ' קדושין ו‬
‫בש " ע הגרש " ז סי ' מג ובמהרש " ם ח " ב סי ' רטז במפתחות ובהת " ע דירן שמתפשר בדבר קצוב נראה דעיקר‬
‫הקנין הוא רק להתיר האיסור ‪ ,‬ובזה מבואר בחכמ " א כלל קמב ס ' ה דגם הסמ " ע מודה דקנין כסף סגי ( וע " ע‬
‫לג ) ‪.‬‬ ‫ומש " כ שם בס " ק‬ ‫בש " ע קסט סעיף יח‬

‫וכשמקבל ההלואה בש ' יק צ " ע אי הוי ככסף לקנות בו שאר עסקי הלוה ‪ ,‬דנהי דבש " ך ח " מ ר " ס קצ כתב‬
‫שיכול לקנות עם שט " ח דמוכ " ז ( ממרני ) דאחרים ( עמש " כ בקו " א פי " א ד " א סק " ה הע ' ב דנראה דש ' יק נחשב‬
‫לענין קנין כשט " ח דאחרים ) ‪ ,‬מ " מ כשהמלוה יכול למחול לא סמכא דעתא ואינו מקנה קרקעותיו תמורתו‬
‫כמש " כ ברש " י קדושין מח ‪ .‬ובר " ן ( וע " ש בקצה " ח ובנתיבות דלתוס ' מהני לקנין ורק בקדושין לא מהני ע " ש‬
‫‪.‬‬
‫וכן מוכח גם מתוס ' כתובות פו ד " ה תיזיל וע " ע ברא " ש פ " ק דב " מ סי ' סח ) א " כ ה " נ בש ' יק לא סמכא דעתא‬
‫כיון שיכול לבטל הש ' יק וגם אפשר שלא יהיה לו כיסוי בבאנק ‪ ,‬ואפילו אם הערכאות חוזרים ומחייבים לשלם‬
‫מ " מ לכאורה לא עדיף ממוכר שט " ח דכשמוחל להלוה צריך לשלם להלוקח מה שהזיקו משום דינא דגרמי‬
‫ואפ " ה לא סמכא דעתא ואינו מקנה קרקעותיו תמורתו ע " ש בש " ך וצ " ע גם י " ל עוד דש ' יק גרע משט " ח‬
‫דאחרים דהתם הלוה חייב להלוקח ואין המוכר יכול להפקיע זכותו של הלוקח אלא ע " י שימחול הלוה מכל‬
‫וכל ‪ ,‬משא " כ הכא יכול לבטל הש ' יק שלא ישלמו להלוקח וישאר הבאנק חייב להמוכר ( שכתב הש ' יק ) ‪ ,‬נמצא‬
‫כ " ז שאינו חוזר בו ‪ ,‬וכ " ז צ " ב ‪ ,‬אמנם נראה דבשעה שגובה הש ' יק‬ ‫לרמוכ " ן‬ ‫דלא הוי אלא ציווי להבאנק לשלם‬
‫יג ‪.‬‬ ‫ע " ע בספר טיב קידושין ס ' כח סעיף‬ ‫מהבנק אז קונה עסקי הלוה‬

‫דכשיוציא‬ ‫הראשון )‬ ‫כשמתנה בשעת נתינת המעות ( וה " ה כשנותן המעות על תנאי‬ ‫להשתתף ‪.‬‬ ‫( ו ) ושאפשר‬
‫המעות לצרכיו יהיה שותף בשאר עסקיו ‪ ,‬ויש לו עסקים שקנה לעצמו לאחר שקבל העיסקא הוי קנין בדבר‬
‫בשו " ת רעק " א ח " ג ס ' פא ) ולא קנה ‪ ,‬וע " ע בש " ע ח " מ סי ' רט סעיף ד די " א דכשמקנה‬ ‫(ע '‬ ‫שלא בא לעולם‬
‫דבר שבא לעולם ביחד עם דבר שלא בא לעולם לא קנה אף הדבר שבא לעולם ( ואפילו למ " ד דקנה הרכר‬
‫שבא לעולם מ " מ הרי אינו קונה עסקים כנגד כל המעות שנתן שהרי מקצת מהמעות נ‪11‬ן על הדבר שלא בא‬
‫חייבים לו וא " א להקנותם להמשקיע אלא בכתיבה ומסירה ‪.‬‬ ‫לעולם ) וכן לפעמים יש לו חובות שאחרים‬

‫( ז ) ובאם לא יהיו לו עסקים נהיה שותף בכל דבר שהוא השקעה טובה ‪ .‬לפעמים לוה מי שאינו בעל עסקים‬
‫צריך‬ ‫" עסקיו "‬ ‫כלל כגון בן ישיבה או מלמד אבל יש לו דירה משלו שגר בו ‪ ,‬וכשכותב שיהיה שותף בכל‬
‫עיון אם זה כולל גם הדירה שג ' ‪ -‬בו ‪ ,‬אבל כשכותב או בכל דבר שהוא השקעה טובה הרי זה כולל גם‬
‫הדירה [ וע " ע מש " כ בט " ר קו " א סי ' כג שכזמננו גם דירה הוי השקעה כיון שדרכו להתייקר וגם צריך לשלם‬
‫שכירות ( כפי ערך האחוזים שיש להמשקיע חלק בדירה שלו ) ‪ ,‬והרבה נתעשרו מזה ] ‪ ,‬אבל כשאין ללוה שום‬
‫ד "ג‪.‬‬ ‫עסק או רכוש כנגד דמ ‪ .‬ההלואה הוי רבית גמור עמש " כ בקו " א פי " ג‬
 ‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬ ‫נד‬

‫המועיל ( ט ) או שהעסקים‬ ‫או שלא יהיה קנין‬ ‫(ח )‬ ‫כנ " ל ‪ ,‬ובאם לא יהיו לו עסקים והשקעות‬ ‫טיבה‬
‫ישתף‬ ‫( )‬‫והשקעות של העיסקא אינם טובים כ " כ ‪ ,‬ויזדמנו לו לאח " כ עסקים כנ " ל טובים אז י‬
‫ויהיה בידו בתורת פקדון והוא בכל אלו רק שומר שכר ‪,‬‬ ‫( יא )‬ ‫אותנו בעסקים טובים ההם ‪,‬‬

‫ולכתחילה עדיף שיהיה שותף בעסקים גמורים כשיש לו ‪ ,‬ולא ישתתף בכל חפץ וחפץ שהוא השקעה‬
‫טובה שבזה קשה מאוד לשמור חשבונות על כל חפץ שיש לו אם נתייקר ‪ ,‬וההערמה ניכרת טפי ( ולא מצינו‬
‫מפורש כדברי האחרונים להתיר גם בכה " ג ) ‪ ,‬אבל במי שאינו בעל עסקים ואין ברירה אחרת צריך לשתף‬
‫המלוה ככל דבר שהוא השקעה טובה ‪ ,‬אכן אף בזה נראה שאם יש לו דבר שהוא השקעה טובה שלפעמים‬
‫דרך בעלי עסקים להשקיע בו הר " ז משתף המלוה בו ‪ ,‬ולא בכל מצרך וחפץ שקונה במכולת ‪ ,‬כי עיקר יסוד‬
‫היתר עיסקא להשקיע בעסקים שרגילים להשקיע ‪ ,‬ורק במקום שאי אפשר ‪ ,‬אז ע " כ משתפו במה שיש לו‬
‫כרבית ‪.‬‬ ‫ועדיף ממה שישאר הלואה גמורה‬

‫לפעמים אינו נותן לו מתחילה מעות בעין אלא קוצץ ריבית עבור‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫או שלא יהיה קנין המועיל‬ ‫(ח)‬

‫הרווחת זמן פרעון חוב וכדומה ואינו קונה שאר עסקי המתעסק ‪ ,‬וע ' בשו " ת הרשב " א ח " ד סי ' רלב ( הובא‬
‫ובש " ע הגרש " ז ס ' מג ועוד ‪ ,‬שאין שום‬ ‫קעז )‬ ‫ובשו " ת מיימוני ס ' כס ( הובא בב " י ר " ס‬ ‫פ " ר הי " ד )‬ ‫במל " מ‬
‫היתר ליחן רווחים אא " כ המתעסק משקיע אלו המעות ומרויח בהם או שמזכה סחורה אחרת להמלוה‬
‫באופן המועיל אבל אם לא קנה אסור ליתן לו שום חלק מרווחים א " כ בשלמא כשנותן מעות בעין או‬
‫סחורה יכול לקנות שאר עסקי הלוה בקנין כסף ( ע " ע מש " כ לעיל אות ה ) אבל כשמרחיב זמן פרעון חוב‬
‫מכר או הלואה ואינו נותן לו שום מעות בעין אין כאן שום קנין כסף ( וע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס ' כב הערה‬
‫ס ' מג אינו קונה הסחורה‬ ‫הגרש " ‪7‬‬ ‫ה וכעת מצאתי בצמח צדק פסקי דינים דף רטו שכתב דגם לדעת‬
‫אמנם בגרש " ז לא משמע דמיירי שרוצה‬ ‫ע "ש ‪.‬‬ ‫במחילת מלוה ומש " כ שקונה היינו בחצי הפקדון דעיסקא‬
‫לקנות במחילת " עיסקא " שנתן לו מככר אלא שחייב לו מככר איזה חוב בעלמא וכ " כ הצמח צדק בעצמו‬
‫הגרש " ז מ " מ בכמה‬ ‫בדברי‬ ‫הפי '‬ ‫אמנם איך שיהיה‬ ‫למש " כ בפס " ד הנ " ל ‪.‬‬ ‫בשו " ת יו " ד סי ' פ " ט וסותר‬
‫לקנות במחילת מלוה ) ‪.‬‬ ‫להדיא שא " א‬ ‫אחרונים מבואר‬

‫אחוז‬ ‫‪20‬‬ ‫או שהעסקים והשקעות שישתף אותנו אינם טובים כ " כ וכו ' ‪ .‬לפעמים לוה בהת " ע לשלם‬ ‫( ט)‬

‫אחוז כגון שאינו בעל עסק אלא יש לו השקעה שנושא‬ ‫‪20‬‬ ‫לשנה ויודע שעסקים שלו אינם צפויים להרויח‬
‫אחוז לשנה או שיש לו דירה משלו שלא צפוי שיתייקר כ " כ עד שיחויר החוב ‪ ,‬ונמצא שמתחילה לוה‬ ‫‪15‬‬ ‫רק‬
‫המעות על דעת לשלם הדבר קצוץ אע " פ שיודע שמסתבר שלא ירויח ‪ .‬אבל כשכותב שכשיזדמנו לו עסקים‬
‫אחוז ויותר אזי ישתף בו המלוה מזמן ההוא‬ ‫‪20‬‬ ‫טובים וכו ' הרי אם יבוא לידו עסקים שצפויים להרויח‬
‫( אמנם פשוט דאפילו אין לו מתחילה עסקים‬ ‫כג ) ‪.‬‬ ‫מש " כ בט " ר קו " א ס " ס‬ ‫( וע " ע‬ ‫ואילך ויתן לו רווחים‬
‫אחוז מ " מ נעשה בהם שותף דעכשיו זהו עסק הכי טוב שיש לו‬ ‫‪10‬‬ ‫אחוז רוחים אלא‬ ‫‪20‬‬ ‫טובים הנושאים‬
‫עסק ) ‪.‬‬ ‫ויותר טוב שיהיה בו שותף ממה שיניח מעותיו כלי שום‬

‫הנה זה ברור דכשיזדמנו עסקים להמשקיע לא יאמר להמוכר‬ ‫ההם ‪.‬‬ ‫אז ישתף אותנו בעסקים טובים‬ ‫י‬
‫( )‬

‫שרוצה לקנות עבור המשקיע ‪ .‬אמנם י " א דהכא מהני תוכה עבור משלחו ע ' בחו " ד קעז מק " ו ובנתיבות ר " מ‬
‫אמנם הגרש " ז סוף ס ' מג ס " ל דלא מהני ( ועמש " כ בט " ר‬ ‫פג ‪.‬‬ ‫קעו קצה " ח ס ' קפג שו " ת רעק " א ח " ג ס '‬
‫צ " ל שהמתעסק מתחייב לומר להמוכר שקונה עכור משלתו או שיזכה הסחורה‬ ‫קו " א ס ' כב אות ו ) ילדכריו‬
‫להמשקיע ע " י אחר ואם לא עשה כן חייב לישבע וכ " ז שלא נשבע חייב לשלם וצ " ע ‪ ( ,‬אבל כל החשש הזה‬
‫הוא רק אם בזמן שמוציא דמי העסק באיסור אז אין ללוה עסק טוב ( שהיה לו כבר מזמן תחילת קבלת‬
‫אבל אם יש לו סחורה אחרת שכבר היה לו בזמן קבלת הכסף ( ואין חשש דבר שלא בא לעולם ) ‪,‬‬ ‫הכסף )‬

‫ה)‪.‬‬ ‫וכמש " כ לעיל אות‬ ‫הריו מקנהו להמלוה בקנין כסף‬
‫היתר עיסקא כללי תלוי כקיר כו " ע מודי שזוכה הסחורה עכור‬ ‫( הלוה )‬ ‫ודע דכשיש לו להמתעסק‬
‫משלחו ‪ ,‬שהרי כל מי שמוכר לו סחורה ועסקים רואה ויודע שיש לו משקיעים בהת " ע ואין כאן חסרון של‬
‫‪.‬‬
‫מי הודיעו לבעל החטין ( המוכר ) שיקנה למשלחו כי הודיעו והודיעו ועוד שזהו תקנון החנות שקונה עבור‬
‫עסק ‪.‬‬ ‫כל המשקיעים וכל מי שמוכר לו עושה על דעת תקנון החנות ובית‬

‫וכקו " א פי " ג ד " א‬ ‫( יא ) ויהיה בידו בתורת פקדון והוא בכל אלו רק שומר שכר ‪ .‬כבר נתבאר לעיל במבוא‬
‫פקדון ‪.‬‬ ‫סק " ב ובט " ר קו " א סי ' כו שכתנאי עסקים שבזמננו צריך לכתוב דוקא הת " ע רכולו‬
‫נה‬ ‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬
‫והסכום שאנו רורשים היינו מפני‬ ‫בשכרו ‪.‬‬ ‫( יכ ) ובמקום שצריך ליחן שכר טרחו יקבל אחוז אחד‬
‫שאנו משערים שהרויח עבורנו בעסקים כהסכום שקצבנו ‪.‬‬

‫אבל נאמנות שלו יהיה כתיקון‬ ‫( יג )‬ ‫ואם יטעון שהפסיד בהם ח " ו אנו מפסידים גם מהקרן‬
‫ואם יטעון שלא השקיע‬ ‫ונאמנים ‪.‬‬ ‫מהר " מ כדת והיינו שעליו להביא על זה שני עדים כשרים‬
‫המעות ולא היה לו שום עסקים וגם אחר כך לא השקיע עבורנו או שיטעון שלא הרויח או‬
‫ושומות‬ ‫( סו )‬ ‫העסק‬ ‫וכל תנאי‬ ‫( יד )‬ ‫דין‬ ‫בבית‬ ‫שכן‬ ‫לישבע‬ ‫חייב‬ ‫ריוח ‪,‬‬ ‫כ"כ‬ ‫עלה‬ ‫שלא‬

‫ובמקום שצריך ליחן שכר טרחו יקבל אחוז אחד בשכרו ‪ .‬היינו משום דאע " פ שמקבלו בתורת כולו‬ ‫( יב )‬

‫פקדון מ " מ כשמוציא המעות בהוצאותיו ואין לו שאר עסקים או כשאין כאן קנין המועיל הרי זה נעשה‬
‫הלואה וכשלאח " כ יזדמנו עסקים וחוזר להיות פקדון וטורח בו הוי הלואה ואח " כ פקדון וצריך ליתן שכר‬
‫טרחו כמבואר בש " ע ס ' קסז ( ובנוסח הת " ע כללי הוספנו שאם צריך יותר שכר טרחו יקבל טפי ע " ש בגר " א‬
‫ר " ז קסז ובשער דעה ס " ס קסז ולדבריהם צריך ליתן שכר טרחו כשלימות וא " א להוזיל כלום ‪ ,‬ומ " מ בהת " ע‬
‫ע'‬ ‫פרטי השארנו כפסק השו " ע משום שלא רצינו לעשותו מסוכך כיון שנותן מעות בעין או השטר מועיל‬
‫מעולם ) ‪.‬‬ ‫דגול מרבבה ופ " ת קעז סק " ה וע " פ רוב יש לו עסקים ולא נעשה הלואה‬

‫אבל נאמנות שלו יהיה כתיקון מהר " מ כדת והיינו וכו ' ‪ .‬בעיקר תקנת המהר " מ שמצריך בירור עדים על‬ ‫( יג )‬

‫הפסד הקרן ‪ ,‬פשוט וברור שאין פירושו שמעמיד עדים לראות איך שמקבל הכסף ועומדים צמודים ליד‬
‫הלוה יומם ולילה ללא הפסק מעת קבלת הכסף עד שפורע החוב ‪ ,‬לראות איפה משקיע הכסף ושלא החליפו‬
‫ככסף אחר או בסחורה אחרת ‪ ,‬שהרי דבר זה לא שייך במציאות ‪ ,‬ועוד שכמה פוסקים התירו לייחד עדים‬
‫מיוחדים ‪ ,‬ואי נימא שחייבים לעמוד צמודים להלוה ‪ ,‬הרי א " א שלא יישנו בלילה וא " ב יש לחוש שבשעה‬
‫שישנים אז החליפו הלוה ‪ ,‬ובעכצ " ל שהמקבל נאמן לישכע איפה השקיע הכסף ואיזה סחורה קנה ומביא‬
‫עוד ‪.‬‬ ‫עדים שהיה הפסד ‪ ,‬ויש עוד ראיות אבל למותר להאריך‬

‫קסז ) שכתב וז " ל שזה הוא דבר שאינו נמנע דאדרבה דכר מצוי הוא‬ ‫(ס'‬ ‫וכן מפורש להדיא בדברי הלבוש‬
‫דהפסד ברוב פעמים מילתא דעבידא לגלויי הוא וכו ' ‪ ,‬אבל לעשות בזה בטחון על הריבית חלילה חלילה‬
‫שיעלה על לב הגאון ( תה " ד ) להתירו ‪ ,‬דודאי דבר זה נמנע הוא שיהיו עדים מצויים על זה ‪ ,‬שאין דרך בני אדם‬
‫וז " ל אף הש " ץ והשמש מצוים‬ ‫(ס' ח)‬ ‫לידע כריוח של תבירו במשאו ומתנו וכו ' עכ " ל וכ " כ בקונ ' הסמ " ע‬
‫בעיר ואפשר להודיע להם מה שאירע להם הפסד עכ " ל הרי מפורש להדיא שאסור להתנות שהעדים ידעו‬
‫כידיעה ברורה ושיהיו צמודים להמתעסק ‪ ,‬שזהו דכר הנמנע ‪ ,‬אלא שהעדים ישמעו ויבררו הדבר בזמן שקרה‬
‫בסק " ט ) ‪.‬‬ ‫ההפסד ( וידוע שעיקר תקנת הית " ע דמהר " ם הוא ע " פ הסמ " ע ולבוש וכמש " כ שם הסמ " ע‬

‫ושמעתי מדודי הגאון ר ' יחזקאל ברטלר שליט " א שבנוסח ההית " ע שכתב המהר " מ ‪ ,‬מפורש להדיא‬
‫שנאמן בשבועה לברר מהו העסק ‪ ,‬ומביא עדים שהיה הפסד ובקו " א פי " ג ד " א סק " ח הכאתי דבריו ‪ ,‬וכן‬
‫א " א לעדים‬ ‫מוכח גם ממש " כ המהרש " ם שאפשר לשתף המלוה " בכל " עסקיו ( הזכרתיו לעיל אות ג ) ‪ ,‬והרי‬
‫וע " ש‬ ‫לידע שאין לו עוד עסקים אחרים ‪ ,‬ועכצ " ל שנאמן כשבועה מהו עסקיו ‪ ,‬ומביא עדים שהיה כו הפסד ‪,‬‬
‫בקו " א שהארכתי בכל זה ‪ ( .‬והרוצה להדר ‪ ,‬יכתוב בנוסח הית " ע שמאמין גם על הקרן " בשבועה " ע " ע בדיני‬
‫ד " ו) ‪.‬‬ ‫רבית המצויים פי " ג‬
‫( יד ) וכל תנאי העסק ‪ .‬כהית " ע שלא לוקח המעות להשקיע רק משתף המלוה בדירה שלו או בשאר השקעה‬
‫טובה ‪ ,‬והרי ברור שיש להלוה זכות לחזור ולקנותו לעצמו אח " כ כשמחזיר המעות ‪ ,‬וע " ע בש " ע ר " ס קעד‬
‫וכחו " ד ועוד פוסקים שאם מביא המעות לכסוף הר " ז מבטל הקנין למפרע והמעות הוי הלואה גמורה ‪,‬‬
‫ולפ " ז לא שייך כל יסוד של היתר עיסקא בכה " ג ‪ ,‬ולכן צריך להתנות במפורש שהתנאי הוא באופן המועיל‬
‫חדש " ולא‬ ‫שלא יהיה איסור רבית ‪ ,‬והיינו שהתנאי הוא דכשיביא המעות אח " כ ‪ ,‬יחזור ויקנה הבית ב " קנין‬
‫סק " ג ) ‪.‬‬ ‫שיתבטל מכירה הראשונה למפרע ( ע " ע מש " כ כט " ר קו " א ס ' ל ובהשמטות שם ‪ ,‬ובקו " א פי " ג ר " ג‬

‫איתא מדד ולא פסק לא קנה משום דלא‬ ‫דבחו " מ סי ' ר ס " ז‬ ‫ושומות וכו ' כמו שיקבעו בב " ר ‪ .‬היינו משום‬ ‫( סו )‬

‫סמכא דעתא ‪ ,‬וא " כ ה " נ שקונה עסקי הלוה ואינו יודע כמה אחוזים קנה ( דמה לי שמוכר סחורה ולא קבע כמה‬
‫אבל כשכותב שיהיה ע " פ מה‬ ‫לו )‬ ‫כסף ומה לי שנותן כסף ולא קבע כמה סחורה יקנה תמורת הדינר שנתן‬
‫שיקבעו שמאים או ב " ד סמכא דעתיה ע " ש בש " ע ( ואע " פ שיש מקום לומר דבמקום שיש חשש איסור כמו‬
‫ספק ) ‪.‬‬ ‫הכא סמכא דעתא ואין צורך לכתוב שיהיה כמו שיקבעו כב " ר מ " מ כתבנו כן בכדי לצאת מכל‬
 ‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬ ‫נו‬

‫בהעסק חשש‬ ‫ונאמנות יהיו באופן המועיל שלא יהיה‬ ‫( יח )‬ ‫( סו ) והשכונות ( יז ) ואופן ההתפשרות‬
‫רצית ונמו שיקבעו בב " ר ‪ ,‬ואף אם נראה קצת כעין אומדנא שלא הרויח אנו דורשים בירור גמור‬
‫דוקא או שישבע שלא הרויח ‪ ,‬וכל זמן שלא נשבע עליו לשלם הריבית או קנס שקצצנו שבעצם‬
‫הכונה לריוח משוער מעסקים שאנו תולים שהרויח במעותינו או מהעסקים שזכינו ויתר הריוח‬
‫משיעור הקצבה שייך לו ‪ .‬וכשאנו לוין או מתחייבים או בכל עסקי משא ומתן ומתנים לתנאים שיש‬
‫בו איסור ריבית אנו מודיעים בזה שאין כונתנו לריבית אלא שנקבל המעות או הסחורה בתורת‬
‫שהבאנו למעלה וכן הנאי תשלומי‬ ‫עיסקא או שנזכה עסקים להמלוה ולמי שנתחייבנו ‪ ,‬הכל בירך‬
‫כנ " ל ‪.‬‬ ‫רווחים ונאמנות יהיה‬
‫( יט ) ובמקום שיהיה רשום חיוב סתם ולא יהיה ידוע אם זה חיוב ברכית ע " פ הית " ע או חוב שכולו‬
‫קרן בלי רבית ‪ ,‬וכן כשהמלוה מוחזק כהקרן ורבית ‪ ,‬וע " פ תקנת חז " ל נצטרך ( או אנחנו או‬
‫הלקוחות ) ליתן נאמנות ‪ ,‬או אפילו לחוש לטענת שמא ‪ ,‬שהחוב הוא קרן ורבית ‪ ,‬אנו מתנים שיהיה‬
‫כן וע " פ היתר עיסקא הזו ואנו מגלים עור דעתנו שאם יש אילו אופנים שכעיסקא בררך הנ " ל לא‬
‫מועיל ויש עוד איסור ריבית ‪ ,‬אז התשלום על פי שטר זה שהחיוב מעיקרא בגרר קנס ‪ .‬ואם גם אז‬
‫והמתעסק יקבל אחוז‬ ‫מ)‬ ‫אסור ‪ ,‬יהיה כל העיסקא בהיתר עיסקא דמהר " ם ( מובא בנחלת שבעה סי '‬
‫בנוסח הקיצור ש " ע ‪ ,‬ויקבל אחוז אחד‬ ‫( כ)‬ ‫ואם לא מועיל יחול‬ ‫טרחו ‪.‬‬ ‫אחד מרווחים בשכר‬
‫מרווחים בשכר טרחו ‪ ,‬ובמקום שצריך יותר שכר טרחו יקבל שכרו כדינו ‪ ,‬ואף במקום שההיתר‬
‫לשלם ‪ ,‬מכל מקום רצוננו לשלם הכל כפי‬ ‫עיסקא שלנו מועיל רק למקצת פוסקים ‪ ,‬ולשיטתם חייב‬
‫שהתחייבנו בכרי לצאת ירי שמים שלא להמנע לשלם חוב לשיטת המחייבים ‪ .‬ואם בכל אופן יש‬
‫ח " ו פעם שיש עור איסור ריבית אנו מגלים דעתנו שהעיסקא או ההתחייכות בטלה ומבוטלת‬
‫שאינה אלא בטעות ואין רצוננו בשום ריבית ‪ ,‬ומעתה בשטר עיסקא זאת שהוא כתקנון לכל עסקים‬
‫שלנו כל זכותי וחיובי שטר עיסקא זאת מגיע לכל אחד אף שאינו יודע שחתמנו בשטר עיסקא או‬ ‫‪.‬‬
‫שאינו מבין כלל ענין או תוכן שטר עיסקא זאת ‪ ,‬וכן אין בכחנו לטעון שלא ידענו או לא הבנו תוכן‬
‫השטר ‪ ,‬רק נקיים הכל כפי שמבואר בשטר זה ‪ .‬ואנו מאשרים דאף אם מדינא דמלכותא אין לשטר‬
‫זה תוקף מוותרים אנו בזה על כל זכות שמגיע לנו מחוקי המלכות או ממשלה ‪ .‬ואף אם יש פרטים‬
‫בשטר דלא מועיל מכל מקום לאופן שמועיל לזה השטר עיסקא יועיל ‪ ,‬וקנין שאינו מועיל לא יבטל‬
‫המועיל ‪ ,‬וכל גילוי דעת התחייבות או הודעה מפורשת מצירנו שהיא נגד הודעה זאת בין בשטר בין‬
‫בעל פה בטל ומבוטל דכל זמן שלא מזכיר בתוכו ביטול שטר זה ‪ ,‬שטר זה לבד שריר וקיים ‪.‬‬

‫( טז ) וחשבונות שאם יתנו רבית על התשכון לפני שיהיה שום אפשרות לריוח ויגרום לאיסור רבית ‪ ,‬מותנה‬ ‫‪.‬‬
‫שלא יהיה כנותן רבית ע " מ להחייר ‪ ,‬רק יחשב כניכוי מההלואה ‪ ,‬ע " ע ש " ע קער סעיף ה ‪ ( ,‬אבל מ " מ אינו‬
‫מגרע מסכום ההתפשרות שקצבו ביניהם ‪ ,‬ואע " פ שהקרן נתמעט ‪ ,‬אפ " ה לא נתקטן שיעור ההתפשרות ‪ ,‬רק‬
‫שזהו כונתם ) ‪.‬‬ ‫נמדד מהקרן שנתן לו בתחילה כיון דאנ " ס‬
‫( יז ) ואופן ההתפשרות ‪ .‬עמש " כ בקו " א ( ס ' כ " ח ) דצ " ע איך מתפשרין בהלוואות כלי זמן קצוב רק יום יום‬
‫מתרבה הרבית ‪.‬‬
‫( יח ) ונאמנות ‪ .‬עמש " כ כקו " א פי " ג ד " ז אות ה ושם סק " כ הע ' ג ובט " ר קו " א ( ס ' לב ) ‪.‬‬
‫( יט ) ובמקום וכו ' ‪ .‬מצוי מאוד שלווים או בשאר חוב של עסק כאיסור רבית וע " פ ההיתר עיסקא כללי ‪ ,‬אבל‬
‫לא ניכר בהשטר שזהו רכית ‪ ,‬רק נראה כחוב רגיל ‪ ,‬ואיכא חשש שמא המלוה ישכח או שיפול קמי יורשים‬
‫ויגבו בו כל הסכום כמו חוב רגיל ‪ ,‬ולא ידעו שזהו רק קרן ורווחים ‪ ,‬והחיוב לשלם רק אם ירויח או לא ירצה‬
‫לישבע ‪ ,‬וע " ע בש " ע ס ' קעז סעיף כד שיש בו איסור רבית ‪ ,‬ולכן בכה " ג צריך ליתן נאמנות שהוא קרן‬
‫ורווחים וע" פ ההית " ע ( ע " ע לעיל ס ' לא ) ‪.‬‬
‫( כ ) הית " ע דקיצור ש " ע ‪ ( .‬בס ' סו ) שכתב הית " ע בדרך פלגא מלוה ופלגא פקדון ‪ .‬ודע שבהיתר עסקא כללי‬
‫אי אפשר להוסיף שיהיה ע " פ הית " ע דחכמ " א ‪ ,‬וכמש " כ בארוכה לעיל פי " ג ד " ה סק " ד ובט " ר קו " א סימן מ '‬
‫והוי רבית ‪.‬‬ ‫והבאתי מכתבים מפוסקים זמנינו שאסור להוסיף נוסח הזו להית " ע כללי‬
‫נו‬ ‫ביאורים לנוסח היתר עיסקא‬
‫וכשנעשה לאיזה עסק שטר עיסקא מיוחד ולא חל פרין ‪ ,‬או לצד השני יש שטר עיסקא רק לא חל‬
‫זאת ‪.‬‬ ‫לעיסקא שלנו עמו פרין ‪ ,‬אז הל אך ורק על פי תנאי שטר עיסקא‬

‫ובמקום שמועיל מרין תורה אנו רורשים ומסכימים ראף חיובינו או החייבים לנו מקודם ובאיסור‬
‫הקדושה ‪.‬‬ ‫תורתנו‬ ‫יין‬ ‫ריבית יחולו מכאן והלאה אך ורק כפי שטר עיסקא זאת והיינו בהיתר כפי‬

‫כל זה נעשה כחומר שטרות דנהיגין בישראל העשויין כתקנת חז " ל דלא כאסמכתא ורלא כטופסי‬
‫רשטרי בביטול כל מודעות ומורעי מורעות בקגא " ס בפני ב " ר חשוב באופן המועיל ע " פ תורתנו‬
‫הקדושה ותקנת חז " ל ‪ .‬והכל שריר וקיים ‪.‬‬

‫נראה דאף אם יש איזה פרט שלא מפורש כ " כ‬ ‫דיני ריבית המצויים ‪.‬‬ ‫ע " ע ביאורים בסוף ספר קיצור‬ ‫( כא )‬

‫בנוסח ההית " ע ‪ ,‬ובביאורים מפורש יותר ‪ ,‬שמועיל ‪ ,‬דכשמופיע בסוף נוסח השטר ‪ ,‬סמכו דעתם ע " פ המבואר‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫בביאורים לנוסח ההיתר‬
‫וכן הוסכם שכל העסקים והלוואות שיהיו בינינו מכאן ולהבא כשיש חשש רבית יהיו‬ ‫פרטי )‬ ‫( בהית " ע‬
‫בתנאים הנ " ל ‪ .‬מצוי בעסקים שלא ידוע מי המלוה ומי הלוה ‪ ,‬דלפעמים הקנין לא חל רק הוא התחייבות‬
‫להיפך ‪ ,‬שהקנין חל מיד והקונה חייב יתר המעות והוי‬ ‫" מלוה " ‪ ,‬ולפעמים‬ ‫למכור אח " כ ‪ ,‬ונמצא דהקונה הוי‬
‫והיינו כשמקדים מקצת מעות‬ ‫" לוה " ‪ ,‬ולפעמים הוי מלוה על מקצת מהמעות ואח " כ לוה על חלק הנשאר ‪,‬‬

‫הוי לוה על הלק‬ ‫שלאח " כ‬ ‫לפני קבלת הסחורה ‪ ,‬ויתר החוב משלם זמן מסוים אחר שמקבל הסחורה ‪ ,‬ונמצא‬
‫פרטי צריך לכתוב‬ ‫הית " ע‬ ‫מהסכום ‪ ,‬ומצוי ששניהם מקבלים הטבות או קנס המתרבה ‪ ,‬לכן אף כשכותבים‬
‫מועיל לשאר עסקים שיעשו ביניהם אח " כ בחשש רבית וכ " ש‬ ‫( וגם‬ ‫בסוף שגם שאר עסקים יהיו ע " פ הית " ע ‪,‬‬
‫הקצוב ) ‪.‬‬ ‫אם הכסף נמשך אצלו יותר מהזמן‬
‫( עמ ' נח נט ) בריבית מוקדמת וכן בגמחי " ם שדורשים דמי חבירות וכן‬ ‫חנם )‬ ‫( הית " ע באחריות כשומי‬
‫כהלויני ואלוך ‪ ,‬ראוי לתקן הית " ע שאחריות הלוה " כשומר הנם " ‪ ,‬ואז נשאר הית " ע עבור ריבית מוקדמת ‪,‬‬
‫ובדרבנן אפשר להשתמש בהית " ע ללא שום חשש ‪ ,‬ואם משתמש בהית " ע כללי דכולו פקדון רגיל ‪ ,‬אע " פ‬
‫שמועיל להוריד איסור ריבית ‪ ,‬מ " מ נכנס מריבית מוקדמת להערמה והית " ע של תורה ‪ ,‬אבל אם משתמש‬
‫בהית " ע דתצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬או בהיתר עיסקא פרטי אפילו רכולו פקדון ‪ ,‬לא מועיל להוריד איסור‬
‫ריבית משום שעובר באיסור ריבית ע " מ להחזיר ( אבל בנוסח הית " ע פרטי בראש הספר מועיל כמו הית " ע‬

‫ע " ע בקו " א ש " ב ד " ר ודי " ב סק " ב ‪.‬‬ ‫כללי )‬

‫לא הבאנו נוסח היתר בדרך מכירה בקנס ‪ ,‬דנראה שאין להשתמש בו ‪ ,‬וגדולי הפוסקים נצטערו מאוד על‬
‫שיצא מכשולים גדולים ‪ ,‬ועוברים באיסור רבית מן התורה ( ע " ע בט " ז ובחכמ " א ועוד פוסקים ) ‪ ,‬ובפרט‬
‫בזמננו שברוב ההלואות הרבית מתרבה יום יום ‪ ,‬והנה פשוט שלא מועיל היתר בדרך קנס ‪ ,‬וע " ע מש " כ בזה‬
‫בארוכה בט " ר קו " א ס ' לג ‪ ,‬ואף כשעושה באופן המועיל מ " מ נפיק מיניה חורבה ‪ ,‬שיבואו אתרים לעשות כל‬
‫וישתמשו בנוסח היתר זה אף באופן שלא מועיל ועוברים באיסור רבית מה " ת ‪ ,‬וכ " ש שאין לפרסם נוסח‬
‫היתר קנס לרבים ‪.‬‬
‫בעסק עם רבית וההלואה והרבית לא ברור ( כגון חוזה מכירת רירה ושאר חווים בחשש רבית ‪ ,‬וכן‬
‫אפשר לחתום על " היתר עיסקא כללי " ‪ ,‬המוכר וגם הקונה יחתמו ‪ ,‬וישאר טופס א ' אצל‬ ‫וכו ' )‬ ‫ערבויות‬
‫המוכר וטופס א ' אצל הקונה ‪ ,‬שהרי ההיתר עיסקא כללי כולל כל פרט שיכול להיות בו חשש רבית ‪ [ ,‬גם‬
‫אפשר להוסיף למטה בשולי גליון ההית " ע כללי ‪ ,‬ולכתוב שעסק פלוני ופלוני יהיה ע " פ הית " ע הנ " ל במדה‬
‫ושניהם יחתמו עוד פעם למטה ] ‪ ( ,‬ובמדה שבעסק ההוא אין איסור רבית אז נשאר עסק‬ ‫‪:‬‬ ‫ויש חשש רבית‬
‫רגיל ‪ ,‬שהרי לא נהיה ע " פ היתר עיסקא אלא כשיש רבית בהעסק ) ‪.‬‬
‫כשכתבו שטר חוב רגיל לקרן ורבית ‪ ,‬או כשנתן משכון לקרן ורבית אז העיקר שגם ה " מלוה " יחתום‬
‫בשטר היתר עיסקא וימסור טופס ל " הלוה " ע " ע בדיני רבית המצויים פ " ט ד " ב ( גם יזהר להזכיר תוך השטר‬
‫הית " ע ולכתוב שכבר כתבו שטר חוב רגיל ‪ ,‬דאב לא יכתוב כן ‪ ,‬אז יהיה שני שטרות ‪ ,‬וכאילו הלוהו פעמיים‬
‫הסכום המפורש ‪ ,‬והיינו פעם א ' בלי היתר עיסקא ‪ ,‬ועוד פעם הלוהו עוד כסף בהיתר עיסקא ‪ ,‬ולאמת לא לוה‬
‫ביניהם ‪.‬‬ ‫רק פעם אחת ) ובעמוד נט הבאנו נוסח הית " ע להשתמש בו כהוספה על השטר חוב רגיל שכותבים‬
 ‫היתר עיסקא כללי‬
‫פי היתר עיסקא רפאת‬ ‫וצ רבים הוא מ‬ ‫כל הלוואות‬

‫ררבנן הכל יחול מעתה אך ודק על פי‬ ‫‪.‬‬ ‫אי‬ ‫ממונות שלנו וערבויות וכל עניני משא ומתן ‪ ww‬בהט ‪ u/wn‬רבית דאורייתא‬
‫י‬
‫היתר עיסקא שנבאר באופן המועיל מרין תורה ותקנת חז " ל ‪.‬‬
‫שורש ההסכמה והתחייבות שבהנטר עיסקא זאת הוא שכשאנו מלוין לאחרים או בינינו לבין עצמנו או כמשא ומתן או‬
‫שמתחייבים לנו באיזה צורה שהיא ואנו הסכמנו לתנאים שיש בו איסור ריבית ‪ ,‬אנו מודיעים ומתחייכים כזה שכוונתנו‬
‫תמיד כזה שכל מי שנתחייב לשלם יותר נתחייב מתחילה להשקיע המעות או הסחורה שמקבל מאתנו בעסקים טובים‬
‫ומובחרים ‪ .‬ואם נקצוץ שלא בשעת מתן מעות או שיוציא מהמעות או מהעסקים לצרכיו ולשלם חוכותיו או שיעשה‬
‫איסור דטאסשר‬ ‫‪WW‬‬ ‫בהם עסק שיש בו חעתט איסור ישתף אותנו מזמן ההוא ואילך כשאר עסקיו הטובים שאין כסם‬
‫"‬
‫להשתתף ‪ ,‬ובאם לא יהיו לו עסקים נהיה שותף בכל דבר שהוא השקעה טובה כנ " ל ‪ ,‬וכאם לא יהיו לו עסקים והשקעות‬
‫או שלא יהיה קנין המועיל או שהעסקים והשקעות של העיסקא אינם טובים כ " כ ‪ ,‬ויזדמנו לו לאח " כ עסקים טוכים‬
‫ישתף אותנו בעסקים טוכים ההם ‪ ,‬ויהיה כידו בתורת פקדון והוא בכל אלו רק שומר חנם ‪ ,‬וכמקום ומצדיך‬ ‫כנ " ל אז‬

‫והסכום שאנו רושעם היינו מפני שאנו משערים שהרויח עבורנו בעסקים‬ ‫בשכרו ‪.‬‬ ‫ליחן שכר טרחו יקכל אחוז אחד‬
‫כהסכום שנקצצנו ‪.‬‬
‫ואם יטעון שהפסיד בהם ח " ו אנו מפסידים גם מהקרן אכל נאמנות שלו יהיה כתיקון מהר " מ כדה והיינו שעליו להביא‬
‫על זה שני עדים כשרים ונאמנים ‪ .‬ואם יטעון שלא השקיע המעות ולא היה לו שום עסקים וגם אחר כך לא השקיע‬
‫‪.‬‬
‫עבורם או שיטעון שלא הרויח או שלא עלה כ " כ ריוח ‪ ,‬חייב להטבע שכן בבית דין וכל תנאי העסק ושומות ותשלומים‬
‫הניתנים מראש וחשבונות ואופן ההתפשרות ונאמנות יהיו באופן המועיל שלא יהיה כהעסק חעה‪ 2‬דכית וכמו שיקבעו‬
‫בב " ר ‪ ,‬ואף אם נראה קצת כעין אומרנא שלא הרויח אנו רורשים בירור גמור רוקא או שישבע שלא הרויח ‪ ,‬וכל זמן‬
‫שלא נשבע עליו לשלם הריבית או קנס שקצצנו שבעצם הכונה לריוח משוער מעסקים שאנו תולים שהרויח במעותינו‬
‫לו ‪.‬‬ ‫או מהעסקים שזכינו ויתר הריוח משיעות הקצבה עציך‬
‫וכשאנו לוין או מתחייכים או בכל עסקי משא ומתן ומתנים לתנאים שיש בו איסור ריבית אנו מודיעים כזה שאין‬
‫כומתם לריבית אלא שנקבל המעות או הסחורה כתורת עיסקא או שנזכה עסקים להמלוה ולמי שנתחייכנו ‪ ,‬הכל בדרך‬
‫כנ" ל ‪.‬‬ ‫שהבאנו למעלה וכן תגאי תשלומי רווחים ונאמנות יהיה‬
‫ובמקום שיהיה השום חיוב סתם ולא יהיה ידוע אם זה חיוב ברבית ע " פ הית " ע או חוב שכולו קרן בלי רבית ‪ ,‬וכן‬
‫או אפילו לחוש‬ ‫ליתן נאמנות ‪,‬‬ ‫הלקוחות )‬ ‫כשהמלוה מוחזק בהקרן ורבית ‪ ,‬וע " פ תקנת חז " ל נצטרך ( או אנחנו או‬
‫לטענת שמא ‪ ,‬שהחוב הוא קרן ורבית ‪ ,‬אנו מתנים שיהיה כן וע " ס היתר עיסקא הזו ואנו מגלים עוד דעתנו שאם יש‬
‫אילו אופנים שבעיסקא בדרך הנ " ל לא מועיל ויש עור איסור ריבית ‪ ,‬אז התשלום על פי שטר זה שהחיוב מעיקרא‬
‫דמהר " ם ( מונא בנחלת שבעה סי ' מ ) והמהעסק יקבל‬ ‫יהיה כל העיסקא כהיתר עיסקא‬ ‫ואם גם אז אסור ‪,‬‬ ‫קנס ‪.‬‬ ‫כגדר‬
‫אחוז אחד מרווחים כשכר טרחו ‪ .‬ואם לא מועיל יחול כנוסח הקיצור ש " ע ‪ ,‬ויקבל אחוז אחר מרווחים כשכר טרחו ‪,‬‬
‫ובמקום שצריך יותר שכר טרחו יקבל שכרו כרינו ‪ ,‬ואף במקום שההיתר עיסקא שלנו מועיל רק למקצת סוסקיס ‪,‬‬
‫ולשיטתם חייב ‪24‬לם ‪ ,‬מכל מקום רצוננו לשלם הכל כפי שהתחייבנו ככרי לצאת ידי שמים שלא להמנע לשלם חוב‬
‫לשיטה המחייבים ואם בכל אופן יש ח " ו פעם שהר עור איסור ריבית אגו מגלים דעתנו שהעיסקא או ההתחייכות‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫כטלה ומבוטלת שאינה אלא בטעות ואין רצוננו כשום‬
‫ומעתה בשטר עיסקא זאת שהוא כתקנון לכל עסקים שלנו ‪ ,‬כל זכותי וחיובי שטר עיסקא זאת מגיע לכל אחד אף שאינו‬
‫יודע שחתמנו בשטר עיסקא או שאינו מבין כ ‪ %‬ענין או תוכן שטר עיסקא זאת ‪ ,‬וכן אין נכחנו לטעון שלא ירענו או‬
‫‪.‬‬
‫לא הכנו תוכן השטר ‪ ,‬רק נקיים הכל כסי שמבואר בשטר זה ואנו מאשרים דאף אם מדינא דמלכותא אין ‪24‬טר זה‬
‫תוקף מוותרים אנו בזה על כל זכות שמגיע לנו מחוקי המלכות או ממשלה ‪ .‬ואף אם יש פרטים בשטר רלא מועיל מכל‬
‫מקום לאופן שמועיל לזה השטר עיסקא יועיל ‪ ,‬וקנין שאינו מועיל לא יבטל המועיל ‪ ,‬וכל גילוי דעת התחייבות או‬
‫הורעה מפורשת מצירנו שהיא נגד הורעה זאת כין כשטר בין כעל פה בטל ומבוטל רכל זמן שלא מזכיר כתוכו ביטול‬
‫וקיים ‪.‬‬ ‫שטר זה ‪ ,‬שטר זה לכד שריר‬
‫וכשגעשה לאיזה עסק שטר עיסקא מיוחד ולא חל כדין ‪ ,‬או לצר השני יש שטר עיסקא רק לא חל לעיסקא שלנו עמו‬
‫זאת ‪.‬‬ ‫כעין ‪ ,‬אז חל אך ורק על פי חגאי שטר עיסקא‬
‫וכמקום שמועיל מרין תורה אנו דווקנים ומסכימים ראף חיובינו או החייבים לנר כנקודם ובאיסור ריבית יחולו מכאן‬
‫והלאה אך ורק כסי שטר עיסקא זאת והיינו כהיתר כסי רין הורתנו הקדחתה ‪.‬‬
‫כל זה נעשה כחומר שטרות רנהיגין בישראל העשויין כתקנת חז " ל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דמיטרי בביטול כל‬
‫חז " ל ‪ .‬והכל שריר‬ ‫מודעות ומודעי מודעות כקגא " ס בפגי ב " ר חשוב באופן המועיל ע " ס תורהנו הקרחתה ותקנת‬
‫רקיים ‪.‬‬
‫‪..........‬‬ ‫שנת‬ ‫‪. ........‬‬ ‫לחודש‬ ‫באתי ‪ /‬כאנו על החתום בחתימת ירנו גמאה ערים ביום ‪. . . . . . . . . .‬‬
‫נאום ‪, . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫‪ neu‬הית " ע בסופו ) ומתאים גם‬ ‫ע ' ביאורים‬ ‫‪,‬‬ ‫מיוחד לריניח מקומת‬ ‫‪ /‬הנוסח‬ ‫ית המצויים‬ ‫הית " ע כסוף ספר קיצור‬ ‫עי ' כיאורים לנוסח‬
‫~‬ ‫דייה או שאר עסקים משלו‬
‫*‬ ‫להלוואות שלא למטרח עסק ‪ ,‬אם יש ללוח‬
 ‫נוסח היתר עיסקא פרטי‬
‫רגיל )‬ ‫כשמשתמשים בשטר חוב‬ ‫(‬

‫מודה אני החתום מטה שקבלתי לידי מעות מאת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬והנני משתפו‬
‫כפי ערך המעות שקבלתי בעסקי הטובים שאין בהם חשש איסור ושאפשר להשתתף ‪ ,‬ובאם‬
‫לא יהיו לי עסקים יהיה המשקיע שותף בכל דבר שהוא השקעה טובה ‪ ,‬ובאם לא יהיו לי‬
‫עסקים והשקעות או שלא יהיה קנין המועיל או שהעסקים והשקעות ששיתפתי אותו בהם‬
‫אינם טובים כ " כ ‪ ,‬ויזדמנו לי לאח " כ עסקים טובים ‪ ,‬אז אשתף אותו בעסקים הטובים ההם ‪,‬‬
‫ובכל אלה אהיה " כשומר חנם " בלבד ‪ ,‬ובמקום שצריך ליחן שכר טירחא אקבל אחוז אחד‬
‫בשכרי ‪.‬‬
‫נאמנות שלי יהיה כתקנת מהר " מ כדת והיינו שאם אטעון שהפסדתי מהקרן עלי להביא על‬
‫ואם אטעון שלא הרוחתי כלל או שלא עלה כ " כ ריוח עלי לישבע‬ ‫כשרים ‪.‬‬ ‫זה שני עדים‬
‫ואופן‬ ‫וחשבונות‬ ‫מראש‬ ‫הניתנים‬ ‫ושומות ותשלומים‬ ‫וכל תנאי העסק‬ ‫דין ‪,‬‬ ‫בבית‬ ‫שכן‬
‫ההתפשרות ונאמנות יהיו כאופן המועיל שלא יהיה כהעסק חשש רכית ‪ ,‬וכמו שיקבעו כב " ר ‪,‬‬
‫והוסכם שאם אין רצוני ויישבע ולהפטר אם אשלם בחזרה הקרן עם הריוח כשיעור שקצבנו‬
‫בינינו אז אפילו הרויחו טפי פטור אני משום תביעה ועודף הריוח שייך לי ‪ .‬וכן הוסכם שכל‬
‫העסקים והלואות שיהיו בינינו מכאן ולהבא כשיש חשש ריבית יהיו בתנאים הנ " ל ‪.‬‬
‫‪. .. .‬‬ ‫‪. .. ...‬‬ ‫כל זה נעשה ונערך שלא כאסמכתא ובקנין אגב סורר בכלי הראוי לקנות בו ביום‬

‫והכל שריר וקיים‬

‫חתימת המקבל‬ ‫המלוה‬ ‫חתימת‬

‫שטר‬ ‫אית‬ ‫כשכותבים שט " ח רגיל ומוסיפים נוסח הית " ע הנ " ל ‪ ,‬אז העיקר הוא חתימת " המלוה " שמודה שהשטר חוב המונח תחת ידו‬
‫ועדיף אם‬ ‫וצריך למסור נוסח הית " ע כנ " ל ליד הלוה ‪ ,‬וכעין מש " כ כשו " ת חת " מ ח ‪ -‬ז ליקוטים אות יז‬ ‫רגיל אלא על פי היתר עיסקא ‪.‬‬
‫‪ .‬ויש הרכה גמחי " ם שכתש כן כתוך השט " ח ‪.‬‬ ‫כתוב בגוף השטר חוב או בשולי הגליון של השט " ח שהכל על פי ההית " ע שעשו כיגיהם‬
‫לדף ‪,‬‬ ‫והדפיסו נוסח הית " ע כנ " ל מעכר‬
‫אכל אפשר להשתמש‬ ‫לנוסח הית " ע ‪.‬‬ ‫( נוסח ההית ‪ -‬ע מיוחד להליאה שלא למטרת עסק ‪ ,‬והאחריות הוא כשומר חנם ע " ע לעיל בביאורים‬
‫לכל סוגי הלוואות ) ‪.‬‬ ‫בו‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- - .- - --‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪- - -‬‬ ‫‪- -. - - - --. . . ..‬‬ ‫‪. -‬‬

‫נרסח הרספה להיתר עיסקא עם בנק‬

‫בין בנק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬לבין ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫להסכם זה מצהירים ומסכימים שכל עניני כספים ועסקים שביניהם ושיהיו‬ ‫א ‪ .‬הצדדים‬
‫של הכנק ‪.‬‬ ‫ביניהם יהיו בהתאם לתנאי היתר עיסקא‬
‫בהמשך לסעיף א דלעיל הוסכם בין הצדדים שכאשר המקבל משתמש בהמעות שלא‬ ‫ב‪.‬‬
‫למטרת עסק ‪ ,‬שישתף את המשקיע בכל עסקיו הטובים שאין בו חשש איסור ‪ ,‬וכל הרכישות‬
‫וקנינים ותנאי העסק יהיו באופן המועיל שלא יהיה חשש רבית בהעסק ובאופן היותר טוב‬
‫לטובת המשקיע ‪.‬‬
‫אצל‬ ‫כולו )‬ ‫עוד הוסכם שאם הבנק או באי כחם ישקיעו חלק מהעיסקא של הלקוח ( או‬ ‫ג‪.‬‬
‫אחרים כריכית כאיסור ‪ ,‬מותנה שמצד הלקוח הקציצה ההוא כטל לגמרי ‪ ,‬ושאינו רוצה חלק‬
‫מהריבית הנ " ל ‪ ,‬אלא מהרווחים בהיתר ועל פי היתר עיסקא ‪.‬‬
‫על זה באנו על החתום ביום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בנק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬סניף ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הלקוח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫והנוסח לא מתאים‬ ‫שצריך להשקיע גוף המעות בעסקים ‪.‬‬ ‫ברוב נוסחאות ההית " ע כנסקים לא כתוב שמשתף המלוה בשאר עסקיו ‪ ,‬אלא‬
‫ע ' כקיצור פי " ג ר " ג וכאו " א ) ולכן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫להלוואות שלוקחים למזמות ולפיעול חוכות ולא למטרת עסק ולדעת הרבה פוסקים הוי ריבית גמור‬
‫סק " ד ) ‪.‬‬ ‫צויך להוסיף נוסח הנ " ל וע " ע כביאורים לנוסח הית ‪ -‬ע ס " ק ד ( וככמה בגקיס צריכים להוסיף עוד הוספה ע ' קו " א פי " ג ד " ה‬
 ‫קונטרס אחרון‬
‫דיני ריפית המצויים‬

‫ובו כמה וכמה דברים שנכשלים בהם היום‬

‫והאיך ובמה ליזהר בסייעתא דשמיא‬

‫ומבאר הנימוקים ודברי הפוסקים‬

‫כולל גדולי זמנינו שליט " א‬

‫מאת‬

‫יששכר שרייבער‬
 ‫אחרון‬ ‫קונטרס‬ ‫סם‬

‫' ) תיכן הענינים‬

‫פרק א פרמי דיני הלואה בריבית‬

‫‪/‬‬ ‫ב בגדר איסור לא תשימון‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫( עמ ' סם ) א באיסור לא תשימון כשלא גבה הרבית לבסוף‬ ‫‪.‬‬ ‫דין א‬
‫‪.‬‬
‫נ התחייבות שאם יאחר ישלם רבית ‪ -‬אי עובר עכשיו באיסור דרבנן ‪ /‬ד הפקדת צדק בבנק‬
‫דין ב ( עמ' עה ) א ‪.‬‬ ‫ה עורך דין שכותב נוסח חוזה עם ריבית‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪ -‬כשגורם גרעון להנעלים‬
‫ידי שליח ‪ /‬ג ‪ .‬גדר בעלות של‬ ‫בנק וחברה של גויים כשיש ליהודים ממות (שערם ) ‪ /‬ב ‪ .‬רבית ש‬
‫ד‪ .‬השקעה בקופת ‪3‬מל וקרן נאמנות‪,‬‬ ‫‪/‬‬ ‫סברת ההיתר ברוב עכו " ם‬ ‫‪/‬‬ ‫בעלי מניות בחברה בע" מ‬
‫שמר‬ ‫‪/‬‬ ‫ה עצה איך להשקיע בהיתר בקק שלא מתעסק כחלבה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫השתלמות (למורות ) ופנסיה‬
‫בבנק‬ ‫חסכון " ‪/‬‬ ‫ו ‪ ,‬השקעה ב" תוכנית‬ ‫‪/‬‬ ‫הסכם עם קרן נאמנות המשקיע כספו בחשש איסור‬
‫דין‬ ‫דין ד ( עמ' פז ) א ‪ ,‬מלוה שמוציא רבית בעל כרחו של הלוה‬ ‫המשקיע פמפם באיסור‬
‫‪.‬‬
‫דין ו (עמי פם ) א נעמן היונ השנת א" ר כשהלוה לא‬ ‫ה (עם' פט ) א בגדר דבר המסויים‬ ‫‪.‬‬
‫דין‬ ‫‪.‬‬
‫ידע שאסור ופוען שנתן במעות ‪ /‬ב לוה ת" ח הנזהר מכל חמא שמוען שנתן א" ר במעות‬
‫ב ‪ ,‬איך לסדר‬ ‫ז ( עמ ' צג ) א מלוה שמת והיורשים גובים הרבית ‪ /‬אי יש חיוב לקרוע מיד השמר ‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫הירושה נששאר היורשים דורשים רבית מהלווים ‪ /‬ג ‪ ,‬אי מנכין מן הקרן כשיעור הרבית שהאב‬
‫דין ם ( עמ' צח ) א נודע למלוה שאסור ליקח רבית ולכן דורש מעותיו בחזרה‬ ‫‪.‬‬
‫קבל בחייו‬
‫‪.‬‬
‫מיד ‪ /‬נ משהמלוה רוצה מעכשיו ע "פ הית" ע יכול לכוף הלוה לכך או שיחזיר המעות מיד ‪ /‬ג‬ ‫‪.‬‬
‫אי מותר לשלם רבית על סמך שינכה מהקת לנסוף‬

‫מרק ב דברים שאסור לעשות משום ההלואה‬

‫קד ) א ‪,‬‬ ‫דין ד ( עמ '‬ ‫ב ריבית עבור כסף המגיע לו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫דין א ( עמ ' קב ) א רבית עבור רמי גזילה‬
‫‪.‬‬
‫אי טועיל היתר עיסקא לריבית מוקדמת ‪ /‬נוסח היש" ע מיוחד לריבית מוקדמת ‪ /‬ב הית" ע לריבית‬
‫‪.‬‬
‫מוקדמת הניתן " על מנת" שילוהו ‪ /‬ג עצה אחרת להית "ע לריבית מוקדמה ‪ /‬ר ‪ .‬ריבית מוקרמת‬
‫‪.‬‬
‫בבנקים שלא תקנו כהנ" ל ‪ /‬ה ‪ ,‬סיכום מכל הנ" ל ‪ 1 /‬ריבית מוקרמת שמחייב המלוה עיתן‬
‫דין ו ( עם ' ‪ ( Yp‬א הלוואת מעות ע " מ ליתן א " ר לצדקה ‪ /‬ב ‪ ,‬לוה שנותן שכר למי‬ ‫הלואה‬ ‫‪.‬‬
‫דין ז ( עם' קמז ) הלואה בתנאי לנהל כל הוצאות‬ ‫שמשתרל להשיג עבורו הלוואה מאחרים‬
‫ג‪ ,‬לוה המתעקש שרוצה ליתן מעשר‬ ‫‪/‬‬ ‫ב מנהל העושה תנאים הנ"ל בנספים של אחרים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫הלוה‬
‫‪.‬‬
‫דין י ( עם ' קכא ) א הלואה‬ ‫ר ‪ ,‬הלואה בכרי שיתחזקו בלימוד ‪ -‬כמה אופני קציצה‬ ‫‪/‬‬ ‫כספים‬
‫‪.‬‬
‫ע" מ שהלוה *פקיד אח" כ המעות בהשבונו בבנק ‪ /‬ב פרעון חשבונות השמל וטלפון בבנק הדואר‬

‫" ) מפתח ספורם על ספר קיצור דיני ריבית ועל הקו " א‬
‫נמצא נסוף הספר‬
‫סג‬ ‫הענינים‬ ‫תוכן‬

‫ב ‪ .‬מכתב מהגרש " ז‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬

‫דין יא ( עמ ' קכג ) א בענין אמירת תורה להמלוה‬ ‫שלא דורשים עמלה‬
‫ב היתר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫( עם' קנו ) א חבורות להלוות רק לחברי האגודה‬ ‫‪.‬‬ ‫דין יב‬ ‫( מבת " י )‬ ‫אויערבאך זצ " ל‬
‫עיסקא מיוחד להלויני ואלוך‬

‫פרק ג הצמדה ‪ ,‬הפמר והוצאות הטלוה‬

‫‪.‬‬
‫דיז ב ( עמ' קכט ) א בענין פיחות ממנע שקלים בא" י ‪ /‬ב הצמדה למדד יוקר החיים‬ ‫‪.‬‬
‫דין ה ( עמ '‬ ‫דין ג ( עמ ' קלב ) א הלוואת דולרים המופקר בבנק בארץ ישראל‬ ‫( אינדקס )‬ ‫‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫ב החזרת הנמרים כשגורם גרעון בחשבון בנק של המלוה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫קל‪ ) 3‬א הוצאות צ' יק החוזר‬ ‫‪.‬‬
‫דין ז ( עמ ' קלו ) א ‪ .‬נענין כיסוי הוצאות‬ ‫ג רבית מאוחרת והחזרת הפסדים עבור חוב של גזילה‬ ‫‪.‬‬
‫ב כיסוי הוצאות בגמ " ח‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ההלוואה‬

‫פרק ד הלואת פירות וחפצים ( מאה בסאה )‬

‫דין ג‬ ‫דין א ( עמ ' קלם ) א הלואת פירות ( או מטבע זר ) עם תנאי שאם יוזל שישלם שקלים‬ ‫‪.‬‬
‫דין ד ( עמ ' קמא ) א ‪ .‬בהיתר ריש לו ללוה פירות‬ ‫( עמ' קם ) א ‪ ,‬סב " ם בדבר מועט בחנוונים‬
‫דין ו ( עמ' קמא ) א לוה דולרים ולא היה ללוה ‪ ,‬איך * תקן‬ ‫‪.‬‬
‫כשמושקע בהית" ע אצל אחרים‬
‫‪.‬‬
‫מעכשיו כשעדיין לא הוציא הדולרים ‪ /‬ב מטבע טענט אי נחשב יש לו דולר ‪ /‬ג שטר דולר אחר‬ ‫‪.‬‬
‫א* נחשב יש לו‬

‫פרק ה הקדמת מעות לקנות דבר מסוים‬

‫( עמ' קמא ) פסיקה ברבר‬ ‫דין ב‬ ‫דין א ( עמ' קמא ) פסיקה על דבר שידוע שיתייקר ‪ -‬ויש לו‬
‫ב הלואת ניקוב בכרמים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫( עמ ' קמה ) א הנחה בדמי מינוי לעיתון‬‫‪.‬‬ ‫י‪4‬ן ד‬ ‫שאין שומתו ידוע‬
‫‪.‬‬
‫ד‪4‬ן ה ( עמ' קמו ) א קנה בהקרמת מעות בזול ‪ -‬איך יתקן ‪ /‬ב הצעת שני‬ ‫‪.‬‬ ‫נסיעה באוטובוס‬
‫דין ו ( עט' קמט ) א פסיקה עם סופר לקנות טזוזות ויש לו ריו‬ ‫‪.‬‬ ‫מחירים או בהקדמה או בהקפה‬
‫דין י‬ ‫ג עצה איך להלוות סאה בסאה בהיתר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ב הלוואת מזוזות ותפילין במופרים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫וקלף‬
‫( עם ' קנא ) הלוואת שקלים ע"כ לפרוע בדולרים‬

‫פרק ‪ 1‬קניית דירה ובית‬

‫ב ‪ .‬כשעומדים‬ ‫‪/‬‬ ‫א ( עש קנב ) א נאימור ערבות לרבית בין איש לאשתו בכל קניית בתים‬ ‫‪.‬‬ ‫ד'ז‬
‫‪.‬‬
‫ג איסור לא תשימון בערנות הנ "ל ‪ /‬ר צד היתר דמשכון‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫להתגרש ואחד משלם כל המשכנתא‬
‫ו אשה שמשלמת המשכנתא ורבית‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ה ‪ .‬שותפין בבית המושכר לאחרים ויש עליו משכנתא‬ ‫‪/‬‬ ‫טוב‬
‫ז ‪ ,‬תנאי שיקנה חלק כנגר מעותיו ‪ -‬אי מהני להתיר‬ ‫‪/‬‬ ‫מכסף שלה והבעל מבטיח להחזירו לה‬
‫דין‬ ‫דין ב ( עם ' קם ) בענין קנם לקבלן שמאחר הזמן שהתחייב למסור הדירה‬ ‫איסור ריבית‬
‫ג ( עמ ' קסא ) א טשכנתא ע "פ הית " ע על דירה נננייה ‪ /‬ב ‪ .‬חוזה קניית רירה שלא בנוי ‪ -‬עם‬ ‫‪.‬‬
 ‫הענינים‬ ‫תוכן‬ ‫סד‬

‫ד ( עמ ' קמר ) א ‪ .‬מכירת בתים וההלואה מהבנק נשאר על שם המוכר ‪ /‬ב ‪.‬‬ ‫דין‬ ‫רבית וקנסות‬
‫ר קונה רירה והטלפון וחשמל וגז נשאר על שם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫שם המשכיר‬ ‫שוכר דירה והגז וטלפון על‬
‫דין ו ( עמ ' קע ) א הורים שמחתנים יערים ולוקחים לעצמם ההלואה ( משנגתא ) מהבנק‬ ‫‪.‬‬ ‫המוכר‬
‫ג ‪ .‬הורים‬ ‫‪/‬‬ ‫ב בדיעבד אם ההורים לקחו המשכנתא באיסור ופרעו רבית לבנק כמה שנים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬

‫שמשלמים את הרבית עבור זוג הצעיר יתכן שאין חשש ר "ק כה "ת‬

‫פרק ז מכירה בהקפה‬

‫ב מכולת שנותן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫דין א ( עמ ' קעב ) א ‪ .‬חנויות שנותנים אשראי למי שקונה מעל מכום סמויים‬
‫ג ‪ .‬הרוצה לפרוט צ ' יק גדול ונכנס לחנות‬ ‫‪/‬‬ ‫אשראי על חלב ולחם רק למי שקונה גם שאר מוצרים‬
‫דין ב ( עמ ' קעד ) המקבל שני מחירים ‪ ,‬ויוצא מהחנות‬ ‫לקנות דבר קטן ומקבל עורף במזומנים‬
‫כרטיס כרריה מחברה‬ ‫‪/‬‬ ‫ב ‪ .‬קונה בהקפה ביוקר ‪ -‬בברטים כרדימ‬ ‫‪/‬‬ ‫וחוזר ‪ -‬אי נחשב מפרש‬
‫יהודי כשאין הית " ע ‪ /‬ג ‪ ,‬מכירה בהקפה ביוקר‪ ,‬בדרך " שכירות ‪ -‬קנייה " ‪ /‬אק " ג חכירות ‪ -‬קגיס‬
‫כסס‪ ( 3‬סכיר מק‪ 53‬אחריות ‪6‬וגקיס ומו " ל ‪ /‬קק " ד סמכות כג " ‪ - 5‬כס‪35‬סוף ‪ 65‬יטיח ס‪5‬ו ‪5‬גננוי ‪ /‬קק " ס‬
‫דין ד ( עמ '‬ ‫סכירומ ‪ -‬נוכל כילך סכירוס וסכירות ‪ -‬וו‪ / 5‬מק " ו כשנוקמל מסקוס אליך אסמוך ע‪ 5‬טימ " ע‬
‫ב ‪ ,‬נששואל איך משלם ועפ " ז קובע מחיר ‪ -‬נחשב‬ ‫קפד ) עצת החו " ד למוכר בהקפה ביוקר ‪/‬‬

‫דין ה ( עמ ' קפו ) מכירה בהקפה בשויו רק‬ ‫מפרש )‬ ‫מפרש ‪ /‬ג ביאור דברי החו " ד ( וגדר איסור‬ ‫‪.‬‬
‫קפח )‬ ‫דין ז ( עמ '‬ ‫‪.‬‬
‫נותן הוזלה למזומנים ‪ /‬ב הוזלה לקרונים וירידים במזומנים ובהקפה בשוויו‬
‫( עמ ' קפט ) מכירת‬ ‫דין ה‬ ‫מוכר בהקפה ביוקר בדבר שררך כל העולם לקנות רק בהקפה‬
‫( עמ ' קפת ) המאחר פרעון דמי מקח ומוסיף עוד‬ ‫י‬ ‫דין‬ ‫מחורה בהקפה ע "מ לשלם במטבע חוץ‬
‫כסף‬

‫פרק ח שכירות‬
‫( עמי קצב ) נדין‬ ‫דין ג‬ ‫דין א ( עמ ' קצב ) שכירות כלי מעודה אי נחשב כלי שיש בו פחת‬
‫( עמ ' קצר ) א ‪ .‬הלואה בפעולה‬ ‫דין ד‬ ‫שכירות משתלמת בסוף במקום שהמנהג לשלם מראש‬
‫‪.‬‬
‫ועשיית מלאכה ‪ /‬ב מלמד שממלא מקום לחכירו ושוב אח " כ תבירו מחזיר לו ‪ /‬ג מעביר שמאחר‬ ‫‪.‬‬
‫ד המכם עם פועלים כשמאחרים המשכורת שיקחו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫לפרוע תשלום בימות פוליסה עבור העובד‬
‫הלואה מהבנק‬

‫פרק ט מכירת שמר‪ ,‬ומכירה שמתבטלת‬

‫ב לימוד זכות על סוחרי צמקים ( כשקונים צ ' יק של‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫דין א ( עמ ' קצם ) א מכירת צ 'יקים בפחות‬
‫ה מוכר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ר ‪ .‬מכירת צ' יקים כשהמוכר לא מקבל אחריות‬ ‫אחרים ) ‪ 3 /‬מכירת צ ' יק שלו בפחות ‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫דין ו ( עמ ' רו ) קונה כלי או מפר‬ ‫צ 'יקים לקופה של צדקה ‪ /‬ו ‪ .‬בענין סבירה הוראת קבע בזול‬
‫( עמ ' רה ) א פושם רגל שהבנק מוכרים ביתו לחכירו ‪ ,‬והבעל הבית עושה‬ ‫‪.‬‬ ‫דין י‬ ‫ונמצא פגום‬
‫ב בעסק הנ "ל צריך הית"ע מיוחר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫קנוניא עם הקונה‬
‫מה‬ ‫הענינים‬ ‫תוכן‬

‫פרק י ערב שלוחין ושותפין‬

‫ערב קבלן בררך " לוה שני "‬ ‫‪/‬‬ ‫דין א ( עמ ' רם ) א ‪ .‬ערב קבלן כשיש הית " ע בין המלוה והלוה בלבד‬
‫ר ערנות בנקאית‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫ג ‪ .‬ערבות לבנקים אי הוי ערנ קבלן‬ ‫‪/‬‬ ‫‪ /‬ב ‪ .‬בענין עיקר האיסור נכל ערב קבלן‬
‫דין ב ( עמי סיג ) א כשנעשה ע " ק באיסור ‪ ,‬ליזהר שהלוה‬ ‫‪.‬‬ ‫עבור חברת בנייה בע " מ ‪ ,‬דינו כע " ק‬
‫ב ‪ .‬ערב קבלן לבנק של גויים ברבית שגומל קרן ורבית מן הלוה ונותנו ליד‬ ‫‪/‬‬ ‫ישלם ישיר להמלוה‬
‫דין ד ( עמ ' רמז ) א ‪.‬‬ ‫המלוה ‪ /‬ג ערנ קבלן הפורע קרן ורבית מכיסו ומכניסו תוך חשבון הלוה‬ ‫‪.‬‬
‫נ ‪ ,‬סוכנים המשתמשים במעות הלקוחות ומשלמים‬ ‫‪/‬‬ ‫השקעת מעות תוך חשבון בנק של אחרים‬
‫( עמ ' ריח ) א ‪ -‬ר ‪,‬‬ ‫דין ה‬ ‫ג ‪ .‬קניית מחורה ברבית ממוכן יהודי‬ ‫‪/‬‬ ‫אח " כ הרבית להחברה מכיסם‬
‫ה פנקס צ ' יקים‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫לוה מבנק או מחברת כררים עבור חבירו ‪ ,‬ע " מ שחבירו ישלם לו בל ההוצאות‬
‫דין ז ( עמ ' רכה ) שותף אחד שלוה מבנק ברבית והכניסו להשותפות‬ ‫בשותפים‬

‫יא דיני גמ " ח‬ ‫פרק‬

‫ב גמ " ח שמלוה בשער יציג או בא " ר ויש נו פקדונות‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫( עמ ' רכם ) א בגדר גמ " ח צבורי‬ ‫‪.‬‬ ‫דין א‬
‫ערב קבלן‬ ‫‪/‬‬ ‫ג ‪ ,‬גמ " ח שמלוה דולר בדולר ויש נו פקרונות מאנשים פרטיים‬ ‫‪/‬‬ ‫מאנשים פרטיים‬
‫‪/‬‬ ‫ה ‪ .‬מכשול בגמ " ח להלוואות בשער יציג‬ ‫‪/‬‬ ‫ר ‪ .‬ערב קבלן בגמ " ח שתלוה נא " ר‬ ‫‪/‬‬ ‫נגמ " ה הנ " ל‬
‫הלואה לממרה‬ ‫‪/‬‬ ‫ו ‪ .‬בענין גמ " ח למטרה מיוהרת‬ ‫‪/‬‬ ‫לפעמים גם בהלואה בהית " ע קיים חשש הנ " ל‬
‫ז גמ " ח בתנאי דכשמשנה ממטרת ההלואה נעשה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫מסוים ‪ ,‬בררך שיור או בדרך התחייבות‬
‫נ הלואה בא " ר על מנת‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫דין ב ( עמ ' רמ ) הלואה בא " ר ע " מ לשלם הרבית לצדקה‬ ‫גזלן‬
‫דין ד ( עמ ' ממג ) א ‪ .‬צדקה‬ ‫‪ ( 3‬עמ ' רמב ) גמ " ח הדורש כיסוי הוצאות‬ ‫דין‬ ‫שיקיים מצוה‬
‫ב מוסיף תרומה לגבאי צדקה כשנותן לו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫שמלוה מעות ע " מ שיתנו להם רבית מטעשר כספים‬
‫‪/‬‬ ‫רמו ) " קונמרם " נענין אירגונים להלוות לחברים שמשלמים תרומה כל חודש‬ ‫( עמ '‬ ‫הלוואה ‪. 3 /‬‬
‫‪6‬ירגוגיס עם סימ " ע ‪ -‬ועדיין טוי כינית גמור‬ ‫‪/‬‬ ‫‪6 . 6‬ירגוניס סמס‪5‬מיס ‪65‬חר ס (( קג‪5‬יס סט‪615‬ט‬ ‫‪/‬‬ ‫פתימס‬
‫מכמנ מטגר " מ‬ ‫‪/‬‬ ‫נ ‪ .‬מכמנ (ומו " ח ס‪5‬יט " ‪ 6‬נעגין ‪6‬ירגון טנ " ‪5‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪6‬ירגוגיס סמס‪5‬מיס סכ‪ 5‬מר‪6‬ס‬ ‫‪/‬‬

‫מכמנ מטגל " ג‬ ‫‪/‬‬ ‫"‪6‬‬ ‫טסגס ע‪ 5‬סג " מ ‪ /‬מסוני סגר " מ נר‪6‬גדסיורסער סיט‬
‫נר‪6‬גיסיורפער‬ ‫‪/‬‬ ‫ס‪5‬יט " ‪6‬‬
‫קראן וסגר" ג קופסין ס‪5‬יט " ‪ / 6‬ג ‪6 .‬י סיך אטמיר רינימ דרנגן ‪155‬רך וס ‪ /‬ד ‪ .‬מס‪5‬ומיס סמס‪((5‬יס מרקס‬
‫( כסבין פקדונות ) ‪ /‬ס ‪ .‬מיקוגיס נגדי ‪5‬סוריד ‪6‬יס‪1‬ר מורס מ‪5‬כד ססימ " ע סעוסיס ‪ . 1 /‬עוד טויסס ומיקון‬
‫כג " ח ‪ /‬מיקוגיס נ‪6‬ירגוגיס סמס‪5‬מיס " כ‪ 5‬ססכוס " ‪5‬פגי ‪ . 1 / b1Soo‬ע‪5‬ס ‪5‬מסקידיס ס‪ 65‬יכגסי ‪5‬סימ " ע‬
‫( גמ " ח )‬ ‫ט ‪6 .‬י גחסנ ‪5‬דקס ‪~ ,‬‬
‫ו‪6‬י יכל ‪4‬מן מכסף תעמר ובילגון‬ ‫‪/‬‬ ‫מ ‪ .‬סיכום סדגרס ‪6‬ין אתקן‬ ‫‪/‬‬ ‫ני‪6‬ווימ‪6‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫עוניך מטג‪6‬ון מטסענין ‪sttsl‬‬ ‫‪/‬‬ ‫י ‪ .‬נירול ‪5‬מט ‪ h"h‬עתקן נרוסן ‪6‬מל ‪ -‬סנעס ‪ ,6‬נ‪ ,‬ג‪ ,‬ל ‪ ,‬ט‬ ‫‪/‬‬ ‫טג " ‪5‬‬
‫נכרי‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫חתן שפורע‬ ‫‪/‬‬ ‫( עמ ' רעד ) כמ " ח עזר נשואין שנותן הלוואה למי שתורם מנום גרול‬
‫‪/‬‬ ‫ונותנים הלואה לאביו‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫חתן שבזמן בחרותו אסף כספים נסך‬ ‫‪/‬‬ ‫שיהנו הלואה לאביו‬
‫ה אי יכול להוציא רבית קצוצה נריינים מגמ " ח צבורי או לנכות מן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫מכתב לעזר נשואין בישיבה‬
‫אירנודם‬ ‫‪/‬‬ ‫ו מענקים לצורך נישואין לאנשים שתורמים בל חורש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫הקרן שעדיין חייב להם‬
‫שהגבאים מתנים שיחולק להשותפים ע "פ שיקול דעתם של המנהלים אם השותפים נחשבים‬
‫ז גמ " ח להלוות לבני משפחה שהם מקבלים עליהם לסייע האב‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫כבעלים או הוי כמתנה לאירגון‬
 ‫הענינים‬ ‫תוכן‬ ‫סו‬

‫איסור הלויני ואלוך‬ ‫‪/‬‬ ‫להאב‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫גמ " ח כנ " ל שלא נותנים הלואה אא " כ נותנים‬ ‫‪/‬‬ ‫לחתן בנו‬
‫גמ " ח בנ " ל שדורש שהמשפחה ישלמו להחק כמה תשלומים במזומנים ‪ ,‬ורק אח " כ‬ ‫‪/‬‬ ‫בגמ " ח כזה‬
‫גמ " ח כנ " ל שמתנה עם המשפחה שאמור להם לחזור וליקה כספים‬ ‫‪/‬‬ ‫נותנים הלואה עבור החתן‬
‫ט ‪ .‬ריבית מוקדמת בממון יתומים‬ ‫‪/‬‬ ‫ח ריבית מאוחרת לצורך מצוה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫סאבי החתן‬

‫פרק יב עיסקא ועוד כמה פרטי דינים‬

‫ב באיזה אופן מועיל כשאחר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫דין ז ( עמ ' רצב ) א בענין רבית בחשבון טלפון גז חשמל מים‬
‫ג הוזלה לתשלום‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫פורע הריבית ‪ /‬לוה שבעצמו מומר מעות תבירו להמלוה ‪ -‬הוי ריבית‬
‫ה ‪ .‬בענין הלואה לקהילה או למדינה או‬ ‫מראש במסים וארנונא ‪ /‬ר בעניז רבית בסמים וארנונא ‪/‬‬ ‫‪.‬‬
‫לעיריה‬

‫פרק יג היתר עיסקא ובאנק‬

‫מנתב מהגרש " ז אויערבאך זצ " ל‬ ‫דין א ( עמ ' ש ) א ‪ ,‬עיסקא והית" ע דפלגא מלוה ומלגא פקדון‬
‫‪/‬‬

‫ג ‪ .‬הית "ע בבנקים‬ ‫‪/‬‬ ‫( מכת" י ) בענין הנ "ל ‪ /‬ב התפשרות ביותר ממח שצפוי להרויח מהחצי פקדון‬ ‫‪.‬‬
‫ה תחבולות בנאמנות‬ ‫בוטנינו ‪ -‬רובם הם נולו פקדון ‪ /‬ר ‪ ,‬בגרר קבלת חיוב שבועה בהית " ע ‪. /‬‬
‫הלוה בהית" ע ( ושיטת החכמ " א ) ‪ . 1 /‬יישוב דברי הממ " ע ‪ /‬ז ‪ .‬קבלת חיוב שבועה בהית " ע‬
‫‪.‬‬ ‫דין ב‬
‫( עמ ' שטו ) א אם עכר ולוה‬ ‫"בזמנינו " ‪ /‬ח גרר בירור ערים בהפמר הקרן נהית " ע‬ ‫‪.‬‬
‫‪/‬‬ ‫ברבית ובלי הית " ע איך לתקן מכאן ולהבא ‪ /‬ב ‪ ,‬איך לחשב החוב כשכנר פרע קצת רבית‬
‫בריטית בתשלומים ‪ -‬אמור ליקח התשלום הראשון לאחר חתימה על הית" ע ‪ /‬ג ‪ ,‬בהלואה ברבית‬
‫דין ג ( עמי שכ ) א ‪ .‬הלואה נהית " ע‬ ‫נלי זמן קצוב עוברים כל יום וצריך לתקנו מיד נשנודע‬
‫שלא למטרת עסק ‪ /‬ב ‪ .‬הורים שלוקחים משכנתא לילדים ‪ -‬ואין להם רכוש משלהם ‪ /‬ג ‪ ,‬הית" ע‬
‫‪.‬‬
‫על דירה שהלוה גר בתוכה ‪ /‬ר ‪ ,‬הקנאת רכוש לחבירו ‪ -‬בכר שיוכל ללוות בהית " ע מבנק ‪ /‬ה ‪.‬‬
‫באייה אופן יש להקנות לו חלק מהדירה ‪ /‬ה ‪ .‬עוד טעם לטה לא יועיל בלי קנין ליוקרא וזילא‬
‫( וביאור הנפק " מ בין טתנה ע " מ להחזיר למכירה ע " מ להחזיר ) ‪ . 1 /‬מענק והלואה לבנות הלומדות‬
‫דין ה ( עמ ' שכח ) א ‪ .‬החסרון והמעלה שיש בהלוואה בהית " ע בבנקים '‪ ,‬ריבית‬ ‫ממלול בסמינר‬
‫בבנקים ‪ -‬אי הוי ע " י שליה ‪ /‬ב ‪ ,‬הלואה מבנק כשיש תוכנית חסכון תוך הבנק ‪ /‬עצה איך‬
‫‪.‬‬
‫להנצל מחשש אוברדראפט בבנק ‪ /‬ג ‪ .‬חשבון בבנק הדואר ( בזמנינו ) אי צריך היתר עיסקא ‪ /‬ד‬
‫המקובל וצריך לעשות עמהם הית " ע פרטי ‪ /‬תשובות גדולי‬ ‫בנקים וחברות ששינו נוסח הית " ע‬
‫‪.‬‬
‫זמנינו שליט " א בענין הנ " ל ‪ /‬ה עוד פקפוק בנומח הבנקים והמיה לסה לא מתקנים הנוסח ‪ /‬ו ‪.‬‬
‫הפקדת מעות בבנק כשחוזרים ומלוים לאחרים בר " ק ללא הית " ע ‪ /‬אי הותר ליקח הרבית‬
‫מהמתעסק ‪ /‬ז ‪ " ,‬קונטרס " נענין תוקף ההית"ע בבנקים ( עמ' שמב ) ‪ /‬חוזה עם חילוני או גוי כשאין‬
‫תוקף בבית המשפט ‪ /‬דעת ה " מנחת יצחק " בענין ההית " ע בבנקים ‪ /‬רעת פוסקי זמנינו בהתייחסות‬
‫‪.‬‬
‫מנתב ממו " ח שליט " א ‪ /‬ט תוקף ה " היתר עיסקא " בבנקים בחוקי‬ ‫‪/‬‬ ‫לפירסום של עו " ד בעיתונות‬
‫ההית " ע‬ ‫תוקף‬ ‫‪/‬‬ ‫בבנקים בארצה " ב‬ ‫הערכאות ‪ /‬סימום הדבר לטעשה ‪ /‬תוקף ההית " ע כללי‬
‫קטנים )‬ ‫חשמל ( בסכומים‬ ‫בבנקים כשכותבים כן בסוף נוסח השטר ‪ /‬תוקף ההית " ע בחברת ‪3‬ז‬
‫מז‬ ‫הענינים‬ ‫תוכן‬

‫‪ -6‬ג ‪.‬‬ ‫שנו ) ‪/‬‬ ‫‪ /‬י ‪ " .‬קונטרס " נענין הלואה בריבית בררך היתר " משכנתא רברצלונא " ( עמ '‬
‫‪65‬מריס ‪65‬‬ ‫ס‪3‬ו‪6‬ס נרנימ גירן " מסכגמ‪ 6‬דנר‪155‬ג‪ / " 6‬ד ‪ .‬נניס מעדין ‪ bS‬נגמר נגמתס ‪ 16‬תסכור‬
‫כטיוס ) ‪/‬‬ ‫ס ‪ .‬כנרנ‪3‬וג‪ 6‬כמנו סמי קטלת וסי‪3‬מו למי סדירס גמי‪61 ( 1615‬יך כעסות‬ ‫‪/‬‬ ‫חייך טימר סג " ‪5‬‬
‫למליות ‪6‬וגקיס ‪ hS ' n‬וסמל‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪/‬‬ ‫כמט גסק " מ כין טימר " מכירת נביס " ‪5‬מסכגת‪ 6‬דנל‪55‬וג‪ 6‬סג " ‪5‬‬ ‫‪.1‬‬
‫ח ‪ .‬ס‪5‬ו‪6‬ס מנגק ( מסכגת‪ ) 6‬נדרך סמרורן ‪ -‬קגייס‬ ‫טוללה ) ‪/‬‬ ‫יסממו נע‪5‬י‬ ‫‪Db‬‬ ‫( וסיכום סדנה ומעסה‬
‫נענין בנק יהודי שנותן [ מארגיידש ] הלואה בריבית לישראל וחוזר ומובר‬ ‫‪ /‬יא ‪ " ,‬קונפרם "‬
‫יד ‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫החוב לגוי ( עמ ' שסח ) יב איסור מראית העין ‪/‬יג ‪ .‬עצה איך לעשות שיהיה בהיתר‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫" קונטרס " בענין " היתר בנק של גויים " ( למשכנתאות ) ( עמ ' שער ) ‪ /‬סו הלואה על דירה‬
‫‪.‬‬
‫דין ו ( עמ ' שפא ) א הלואה לחברה בע " מ‬ ‫( משכנתא ) בדרך היתר "שכירות‪ -‬קנייה "‬
‫ג ‪ .‬שימת‬ ‫‪/‬‬ ‫ב בסיפור מהגר" א שמענישים ברבית ‪ -‬באיזה היתר היה‬ ‫‪.‬‬ ‫מוגבל ) ‪/‬‬ ‫( בערבון‬
‫ד הערמה בנתינת המעות ( ההלואה ) במתנה ‪ ,‬בד " ק ובא " ר דרבנן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫הגר " א בהערמה נהית " ע‬
‫שפח ) א ‪.‬‬ ‫דין ז ( עמ '‬ ‫ה ‪ .‬הערמה של התחייבות פשוטה ואח " כ מקבל כטף במתנה מיר‬ ‫‪/‬‬

‫‪/‬‬ ‫שינויים וזהירות בנוסחאות הית " ע‬ ‫‪/‬‬ ‫שינויים בהלואה נהית " ע בזמנינו מעיקר תקנת מהר " מ‬
‫שינויי נוסחאות בחלוקת הרווחים‬ ‫( בע " מ ) ‪/‬‬ ‫מכשול בנוסח הית " ע של חברה בערבון מוגבל‬
‫ג ‪ .‬הית " ע עם‬ ‫‪/‬‬ ‫שמידרו מחדש‬ ‫ב ‪ .‬מכתב ממו " ח שלימ " א בענין תיקונים בהית " ע‬ ‫‪/‬‬ ‫והממדים‬
‫ארלר ‪,‬‬ ‫ד נוסח עיסקא מהחת " מ והגר " נ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪/‬‬ ‫חילוני ופסולי עדות שלא יכולים לישבע‬
 ‫הקדמה והסכטה לקונצרט אחרון " דיני ריבית המצויים "‬

‫שמחה רבה היא שמופיע ויוצא לאור ספר חרש זה ‪ ,‬שיביא בס " ד ברכה ותועלה מרובה ‪ ,‬ומצוה‬
‫להביאו לכל בית בישראל ‪ ,‬כי רבים מדמין שאם אין אצלם הלואות או מו" מ אין בהם ‪ ewn‬ריבית ‪ ,‬אבל‬
‫המעיין כאן יראה שכל אחד לא יימלמ מחשש איסורים בכמה וכמה ענינים הנונעין יום יום ‪ ,‬וההלמוד‬
‫והמעשה קשורים זה בזה ‪ ,‬ומי שמהעלם מחובתו ללמוד ‪ ,‬הוא בכלל מאמרם ז " ל ‪ ,‬שגגת תלמוד עולה‬
‫זרק ‪ ,‬ואשרינו עחכינו למפר " דיני ריבית המצוים " רחה ‪.‬‬
‫והנה כבור חתני הרב הגאון רבי ישכר שרייבער שליט" א למד בעיון רב הלכות ריביה ‪ ,‬ובעיקר‬
‫השקיע כוחות לברר הלכה למעשה ‪ ,‬ונוצר האנה יאכל פריה ‪ ,‬ופרי עבודתו מוציא עכשיו מרשות היחיד‬
‫לרשות הרבים ‪ ,‬וכל הרואה יראה בעליל ‪ ,‬כחכה לסייעתא דשמיא מיוחדת בעבודת הקודש שלו ‪ ,‬שכל‬
‫הרואה אומר ברקאי שהדברים מאירים ממש ‪.‬‬
‫איסור ריבית ‪ ,‬אף שעשו אטה היתר ‪ ,‬עלול שתהא נורא מאוד ‪ ,‬ובספר " מעשה רב החרש" הבאנו‬
‫מרכינו הנר " א זצ " ל ‪ ,‬מתכם אהד שראה בתלום מלוה בריבית ופניו מוריקות אחרי כמה שנים של‬
‫עונשין ‪ ,‬ושאל אותו ‪ ,‬והשיב שהסיבה עון ריבית ‪ ,‬ושאל אוהו היה לך להראות ההיתרים ‪ ,‬והשיב שבית‬
‫דין של מעלה מכין ועונשין ואין מתחשבים בהיתרים ‪ ,‬והגר" א זצ" ל הוסיף ערו עבירה תמירית היא ביום‬
‫ובלילה ‪ ,‬ואף ביוהכ " פ הוא עומר ובוכה ‪ ,‬ואינו ח מעבירה הנ" ל ואין לה הפסק ע " ש ‪ ,‬וכמעב שאי אפשר‬
‫להיות נקי מחמא זה ‪ ,‬אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה ‪.‬‬
‫המפר " דיני ריבית המצויים " הוא אוצר ממש עם יריעות השובות מאר ‪ ,‬והגר" י שרייבער שלש " א‬
‫מסביר הרברימ בעומק ובעיון ‪ ,‬ופורם הדברים כשלחן ערקי ‪ ,‬ולכן ראוי לכל אחד ללמוד הרברים‬
‫וללמדם לשמור ולעשות ולקיים וינצל מחמא הנורא הזה ‪.‬‬
‫והנה ב" ה יצא לאור בשנים האחרונים כמה ספרים נפלאים בענין איסור ריבית ‪ ,‬והגאון המהבר‬
‫נעזר בהם ‪ ,‬ומביא גם דבריהם תכופות ‪ ,‬אבל כמרומני שכבושם הזה ‪ ,‬ללקט במיוחד דברים שנכשלים בו‬
‫היום בארץ ובגולה ‪ ,‬חידוש הוא ‪ ,‬חכות רבה להגאון המחבר שליט" א ‪ ,‬ובודאי זכות אבותיו ‪ ,‬שהוא בן‬
‫אחר בן לעמור ההוראה רבינו ההת " ס זצוק " ל ומצאצאי עור גאונים וצדיקים ‪ ,‬עמדה לו לברך על‬
‫לאור ‪,‬‬ ‫המוגמר ולהוציא הדברים‬

‫המחבר שלש " א לא סמך ע " ע ‪ ,‬ונכמה וכמה דברים היה לו מו" מ עם גדולי הוראה ‪ ,‬והרבה דברים‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫הציע לפני וראיתי כחו לברר הלכות אלו גם עברתי על הספר והוספתי הערות רבותי וה ' יעזור שלא‬
‫נכשל ברבר הלכה ופרמום הספר יביא רק ברכה ותועלת בס " ד ‪.‬‬
‫והקב " ה אוהב שערים המצוינים בהלכה ואין לו בעולמו אלא ר' אמות של הלכה בלדר‪ ,‬ויהי רצון‬
‫לפני אבינו שבשמים שיחיש גאולתינו ונקבל בקרוב פני משיח צרקעו מתקי נחת וברכה ‪.‬‬

‫משה שמרנבעי ‪ -‬נין ונכד הגר" א‬

‫מח " ם מועדים חמנים ותשובא והנהגא‬

‫* נרפסו בגוף הספר באחריות בלהות ‪ -‬רפא" ל‪.‬‬

‫סט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫א‬ ‫פרק א‬
‫ריי‬
‫באמור לא תשימון כשלא גבה הרבית לבסוף‬

‫במשנה ב " מ עה ‪ :‬תנן שהמלוה וערב ועדים עוברים בלא תשימון ויש ראשונים רס " ל‬
‫ויש מחלוקת האחרונים אם‬ ‫סק " א ) ‪.‬‬ ‫שגם הלוה עוכר כלא תשימון ( ע " ע בט " ר ס ' קם‬
‫המלוה עובר משעת ההלואה כששם עליו את הרבית או רילמא דוקא כשנגמרה השומא‬
‫ובא לידי גוביינא ‪ ,‬דבגמ ' ב " מ דף סב ‪ .‬איתא דנחלקו בזה תנאים ‪ ,‬חכמים ס " ל שעובר סיר‬
‫בשעת שומא ‪ ,‬וו ' נחמיה ור ' אליעזר בן יעקב ס " ל שלא עובר אלא בשומא שבא לידי‬
‫בשו " ת מהר " א‬ ‫קנט פוסק כר " נ וראכ " י שלא עובר מיד ‪ ,‬אבל‬ ‫ר"ס‬ ‫גוביינא ‪ ,‬השער דיעה‬
‫ששון ובגידו " ת ( שמ " ו ח " ב ס ' א ד " ה ונראה ) ובשו " ת חת " ס ( ח " ו ס ' כו ) פסקו כחכמים‬
‫וע " ש עוד בגידו " ת ראפילו לר " ג וראב " י שלא נגמרה הלאו לגמרי אא " כ בא לידי גוביינא‬
‫ולכו " ע‬ ‫מ " מ מיר בשעת ההלואה עובר עליו קצת כעין חצי שיעור אלא שלא נגמר הלאו ‪,‬‬
‫עבר באיסור דרבנן שעשה דבר שמכניס אותו למצב שיכול לחייבו לשלם רבית וכעין‬
‫מש " כ הט " ז ריש סימן קע בשם הריב " ש לגבי צר אחד בריבית ‪ ,‬עמש " כ לקמן פ " י ד " ב‬
‫דעה ‪.‬‬ ‫אות ד בהערה בשם השער‬

‫ועיקר הנפק " מ לדינא הוא כשלוה כרבית ולבסוף לא משלם הרבית ‪ ,‬או אם אחר‬
‫פורע הריבית עבורו ( עיין לקמן כקו " א פי " ב ד " ז ) או אם המלוה מוציא ממנו בעל כרחו‬
‫לאחר שהלוה מוחה שלא רוצה לשלם הריבית ( עיין לקמן בדין ד ) אי עכר באיסור תורה‬
‫א‪.‬‬ ‫מש " כ בט " ר מהד " ב סימן קס סעיף‬ ‫בשעת ההלואה או לא ‪ ,‬וע " ע‬

‫נ " ב ‪ :‬ומיהו צ " ב לרמב " ם ( פ " ר ח " ג ) אין לוקין על רבית משום שניתן לתשלומין ‪,‬‬
‫ואי נימא שעוברין בלא תשימון בעצם השומא אף שלא גבה ‪ ,‬נימא דלוקין על לא‬
‫תשימון ‪ ,‬וי " ל שלזה אומרים שטר העומד לגבות כגבוי ונחשב בשימה כאילו ‪ ' npg‬זה‬
‫‪.‬‬
‫נראה דעת הפוסקים שמביא שעוברים מיד בשעת שימה‬

‫ולענ " ד נראה לתרץ עוד די " ל שהחיוב תשלומין פוטר ממלקות גם מאיסור שימה‬
‫לבאר‬ ‫סח )‬ ‫גרידא ‪ ,‬כיון שאינו אלא ענף מהאיסור ליקח רבית וכמש " כ בחינוך ( מצוה‬
‫הטעם שהערב והסופר לא לוקים ואע " פ שאין עליהם שום מצוה לשלם וז " ל והעובר ע " ז‬
‫ונעשה סופר או ערב או עד ממלוה עבר על לאו זה אבל אין לוקין עליו שאפילו המלוה‬
‫אינו במלקות שהרי ניתן להשבון ואינו בדין דהני ראתו מתמחיה יתחייבו במלקות עכ " ל ‪,‬‬
‫וא " כ ברור שזהו גם ההסכר במלוה גופא ‪ ,‬שלא לוקה על לא תשימון ‪ ,‬משום שהוא רק‬
‫חמור מעיקר לקיחת הריבית ‪.‬‬ ‫ענף מהאיסור ליקח הרבית ‪ ,‬ואינו בדין שיהיה יותר‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בגדר איסור לא תשימון‬

‫יש לחקור בגדר האיסור לא תשימון מהו ‪ ,‬אי נימא דהאיסור הוא שימת הרבית על‬
‫הלוה ‪ ,‬או דילמא פירושו המעשה קציצה והבטחה בשטר או בעל פה ואפילו אם הקציצה‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק א דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫ע‬

‫והבטחה אינו מחייבו לשלם רבית ‪ ,‬והנפק " מ לדינא הוא בשני אופנים א ' מי שלקח‬
‫הלואה וחייב עצמו ברבית עבור כל חודש וחודש ‪ ,‬ועכשיו מאחר הפרעון לעוד חודש ‪,‬‬
‫דלפי צד הראשון עובר בלא תשימון מאתר שמביא עליו עוד חיוב רבית ‪ ,‬אבל לפי צד‬
‫מ " מ לא עשה עכשיו שום קציצה נוסף‬ ‫השני לא עובר דנהי שמביא עליו עוד חיוב רבית‬
‫לרבית כי כבר קצוץ ועומד משעת תחילת ההלואה ‪ ,‬ב ' עוד נפק " מ במי שמלוה לחבירו‬
‫לכמה חדשים ומתנה עם הלוה שאם יפרע בחודש הראשון שא " צ לשלם שום רבית אבל‬
‫אם יפרע לאחר חודש יתחייב רבית עבור כל תודש וחודש שמאחר עוד ‪ ,‬ולבסוף פרע‬
‫הלוה תוך החודש הראשון ולא נתחייב בשום רבית ‪ ,‬דלפי הצד הראשון לא עובר כיון‬
‫שבמציאות לא נתחייב בשום רבית ‪ ,‬אבל לפי הצד השני עובר משום דמיד שלקח הכסף‬
‫בהלואה נתחייב בהקציצה שאם יאחר לעוד חודש יתחייב ברבית ‪ ,‬ודבר זה מצוי מאוד‬
‫כארץ ישראל שבשעה שמזמינים‬ ‫(א )‬ ‫בזמנינו בכל חשבונות חשמל וטלפון וגז וכדומה‬
‫טלפון וכו ' חותם על שטר שמתחייב להחברה להיות כפוף לכל תקנותיהם שאם יאחר‬
‫הזמן פרעון שישלם רבית ‪ ,‬מה הדין אם נזהר ופורע הכל בזמנו אי עוכר בלא תשימון‬
‫( כשאין הית " ע ) דמשעה שנשתמש בחשמל וגז חל עליו קציצה שאם יאחר הפרעון‬
‫יתחייב ברבית ‪ ,‬דלפי צד הראשון לא עובר בכלום כיון שלא חל עליו שום חיוב רבית‬
‫אבל לפי הצד השני עוברים בלא תשימון מן התורה [ דמאחר שהרבית מתרבה כל יום‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫ויום הוי ר " ק מה " ת לדעת הרבה ראשונים ] כיון שנתחייב בקציצה של‬

‫נ "ב ‪ :‬לע " ד יש לצרר עור שנאימור לא תשימון שעוברים בשומא היינו בחתימה‬
‫והתחייבות‪ ,‬אבל בשומא על הסמק ( שדורש על האיחור אם יאחר‪ ,‬אבל אינו צריך‬
‫לאחר ) לא נעשה עור בשומא מידי ולכן אין עוברים בשומא כזה אלא כשלוקח ‪,‬‬
‫וכמ " ש ' ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫שבחתימה כה " ג לא נחשב כגבוי ‪ ,‬דתלוי ועומד‬
‫ונראה ברור כפי הצד הראשון הנ " ל דהאיסור הוא שימת החיוב לשלם רבית‬
‫וכמשמעות לשון הקרא דכתיב לא תשימון עליו נשך ‪ ,‬והיינו ששם עליו חיוב נשך ולא‬

‫( א ) אמנם כשחותם כן עם בנק שכאשר יקח מהם הלואה יתחייב ברכית ‪ ,‬פשוט שלא עובר בלא תשימון כל‬
‫זמן שלא לוקח שום הלואה ‪ ,‬וטעם הדבר ‪ ,‬שהקציצה הראשונה לא מחייב אותו בכלום כי יכול לחזור מן‬
‫יתחייב בשום‬ ‫ההבטחה הראשונה ולזמר להבזק שאינו מתחייב ברבית ‪ ,‬ומאז אפילו אס יקח הלואה לא‬
‫ומה שמתחייב אח " כ ( כשלא תזר בו ) אינו אלא משום שכל מה שעושה‬ ‫מאז ]‬ ‫רכיה [ אלא שהבנק לא ילוהו‬
‫אח " כ כשלוקח ההלואה עושה על דעת הראשונה ‪ ,‬ונמצא שרק בעת שלוקח ההלואה הר " ז נחשב כקוצץ‬
‫ומבטיח רכית ‪ ,‬אבל לאחר שלקח ההלואה אין בכחו לומר שאינו רוצה לשלם הרבית עבור מה שיאחר עוד‬
‫עור ‪.‬‬ ‫ומשו " ה הר " ז נחשב כקציצה והבטחה גם על מה שיתחייב עבור הזמן שיאחר אח " כ‬

‫( ב ) יהנפק " מ לדינא בין מש " כ להקל משום שההלואה עדיין לא הותחל ועדיין לא נתחייב כלום ‪ ,‬למש " כ‬
‫מו " ח שליט " א לעדר דשומא מספק לא נחשב שומא ‪ ,‬היינו באופן שההלואה כבר הותחל אלא שהחיוב‬
‫רבית אינו ודאי ותלוי ועומד ‪ ,‬דלפמש " כ יתכן ראסור אכל לסמש " כ מו " ח שליט " א לצדר ‪ ,‬מותר ‪ ,‬ועמש " כ‬
‫א‪.‬‬ ‫לקמן ט " ו ד " א אות ג הערה‬

‫אי השימה והתחייכות גרידא ‪ ,‬או דילמא‬ ‫)‪,‬‬ ‫( סב ‪.‬‬ ‫ושורש הסמק הוא מהו האיסור שימה למסקנת הגמ '‬
‫אסרה תורה משום דשטר העומר לגבות כגבוי דמי ‪ ,‬ועמש " כ לקמן רבגידו " ת מבואר דהאיסור הוא משום‬
‫)‬ ‫כיבוי‬ ‫השטר העומד לגבות כגבוי דמי ‪ ,‬ויש עוד נפק " מ לדינא ‪ ,‬והיינו במלוה על פה ( דלא שייך לומר דהוי‬
‫לא עובר בשעת שימה אלא כשעת זכייה ‪ ,‬אבל לפמש " כ עובר גם כזה בשעת שומא ‪ ,‬ומצאתי בשו " ת חת " מ‬
‫ח " ו ס ' כו ד " ה ואומר ‪ ,‬שגם במלוה על פה עוכר מיד בשעת שימה [ שהרי בא לפרש דברי הרמ " א סי ' קט‬
‫על פה דוקא ] ‪.‬‬ ‫סט " ז דמיירי כמלוה‬
‫עא‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫מצינו מקור לאסור לעשות פעולת הקציצה אלא לשום עליו חיוב רבית בפועל ממש ‪,‬‬
‫דלא עוכרים בלא תשימון אלא כשימה הבאה לידי גוביינא ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫בגמ ' ( סב )‬ ‫ועור רלמ " ד‬
‫לדבריו פשוט שהאיסור כשמטיל על הלוה חיוב וגביית רבית ממש ולא עשיית החלות‬
‫קציצה ‪ ,‬וא " כ מנ " ל לאפושי פלוגתא כל כך ולומר דהחולקים ס " ל שא " צ אפילו חיוב‬
‫לרבית אלא עשיית מעשה הקציצה בלבד ‪ ,‬ויותר מסתבר שלא חולק כ " כ אלא ס " ל‬
‫רכשמטיל על הלוה חיוב נשך מוחלט אז עובר אפילו אם לא גבו לבסוף כנלענ " ד ‪ ,‬וכן‬
‫משמע מדברי הגר " א כמעשה רב ההדש ( ס ' יג ) שאמר וכשמלוה כרבית העכירה תמידית‬
‫הוא ביום ובלילה ואפילו ביוהכ " פ ע " ש ‪ ,‬ובעל כרחין שעובר בלא תשימון ( שהרי לא‬
‫לוקח הרבית בכל לילה ויום ולא ביוהכ " פ ) ‪ ,‬ואע " פ שהוא רק המשך מהקציצה הראשון‬
‫ולא עושה קציצה חדשה אפ " ה עובר תמיד בלא תשימון משום שמוסיף עוד חיוב רבית‬
‫על הלוה ‪ ,‬והיינו כמש " כ לעיל [ ואף אם לא קוצץ רבית עבור כל יום ויום ולילה ולילה‬
‫בנפרד אלא לכל שבוע מ " מ מצטרף יוהכ " פ להשבוע כדי להרבות הרבית ומצטרף‬
‫ודוחק גדול לפרש דברי הגר " א שעובר ביוהכ " פ בדרך גרמא בעלמא שעי " ז‬ ‫להשימה ] ‪,‬‬

‫בלא תשימון ‪ ,‬והיינו כצד הראשון הנ " ל‬ ‫הגר " א שעובר‬ ‫יגבה הרבית לבסוף ופשוט רכונת‬
‫וכמש " כ ‪.‬‬
‫עוד ראיה כהצר הראשון ושלא עובר בלא תשימון במקום שהקציצה עדיין בספק ‪,‬‬
‫שפסק כרבנן המיד בשעת השומא‬ ‫וכונת )‬ ‫דעיין בגידולי תרומה ( שמ " ו ח " ב ס " א ד " ה‬
‫עובר באיסור ‪ ,‬וכתב הטעם משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי ‪ ,‬ומוכח כמש " כ מו " ח‬
‫שליט " א [ אכן ע " ש שכתב עוד שגם לר " ג וראב " י עובר מיד באיסור חצי שיעור רק שלא‬
‫נגמר השימה עד הגבייה ‪ ,‬ובזה עדיין שייך לצדד מהו הגדר ‪ ,‬וגם בחת " ס מוכח שהגדר‬
‫אינו משום שטר העומד לגבות ושייך לצדד כנ " ל ] ‪.‬‬
‫וכעת מצאתי עוד קצת ראיה רכל זמן שלא מתחיל ההלואה וההרווחת זמן המחייב‬
‫את הריבית אין כאן שימה לריבית ולא עובר בלא תשימון ‪ ,‬והיינו שמש " כ הטור והב " י‬
‫בהלכות חול המועד סוף סימן תקלט בשם המהר " מ מרוטנבורג דכשצריך להלוות לגוי‬
‫בריבית בחוה " מ ‪ ,‬יתנה עמו שמלוהו לשבוע ( עד אחר חוה " מ ) בחנם ‪ ,‬ואם ירצה להמשיך‬
‫ההלואה יתחייב ריבית על זה שממשיך ההלוואה ליותר זמן ‪ ,‬ובאופן זה מחשבין שלא‬
‫עשה שום משא ומתן בחול המועד ע " ש ‪ ,‬וקשה דמכל מקום עושה משא ומתן כשמתנה‬
‫עמו בעת ההלואה שיתחייב ריבית עבור השבוע השני ואילך ‪ ,‬וצ " ל דכיון שבעת שמלוהו‬
‫יכול הלוה להחזירו לאחר שבוע בחנמ ואינו מוכרח להחזיק המעות ליותר משבוע ‪ ,‬לכן‬
‫אמרינן שבשעת ההלואה לא נחשב כקוצץ עמו עסק שיתחייב ריבית עבור השבוע השני ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫ורק בעת שהגוי ממשיך ההלוואה ליותר זמן ‪ ,‬אז נהיה קציצה לריבית א " כ ה " נ לענין לא‬
‫תשימון לא נחשב כעושה השימה בתחילת ההלואה ‪ ,‬אלא בעת ההרווחת זמן המחייב את‬
‫הריבית ‪ ( ,‬ואע " פ שיש מקום לדחות ולחלק בין דין חוה " מ לדין לא תשימון ‪ ,‬מ " מ קצת‬
‫בודאי יש משם ) ‪.‬‬ ‫ראיה‬

‫ולפ " ז בחשבונות חשמל וטלפון וגז אין איסור לא תשימון ( אפילו כשאין הית " ע ) אם‬
‫לא עובר הזמן פרעון ולא מיתתייכ ברכית (ג ) ‪ ,‬ומאידך כשלוה כסף ללא זמן קצוב והרבית‬

‫( ג ) וח " א העיר דאפשר לחלק דבחשבונות טלפון וגז עדיף ולא עובר בלא תשימון דנהי שקוצץ עמו שאם‬

‫יאחר הפרעון ישלם רבית מ " מ אינו נותן לו רשות לאחר הפרעון ‪ ,‬וא " כ אין כאן קציצה בשעת נתינת‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫עב‬

‫מתרבה כל יום ומאתר עוד כמה ימים עובר בלא תשימון בכל יום ויום אפילו אם לא‬
‫יפרע הדבית לבסוף [ וגם לפמש " כ מו " ת שליט " א דהאיסור לא תשימון הוא משום דשטר‬
‫העומד לגבות כגבוי דמי ‪ ,‬ג " כ יש איסור כשמאחר פרעון החוב ועושה שיהיה עוד רבית‬
‫ד" ר ‪.‬‬ ‫שנחשב כגבוי ] ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן סוף‬

‫ג ‪-‬‬

‫התחייבות שאם יאחר ישלם רבית ‪ -‬אי עובר עכשיו באיסור דרבנן‬

‫לעיל נתבאר דכשמזמין טלפון וכו ' ומתחייב שאם יאחר הזמן פרעון ישלם רבית‬
‫שלא עובר באיסור לא תשימון מן התורה ( אפילו כשאין הית " ע ) ‪ ,‬אבל עדיין צ " ב אי‬
‫עובר באיסור דרבנן ‪ ,‬דבשער רעה ( ס ' קע סק " ה ) כתב דאסור מדרבנן להיות ערב קבלן או‬
‫לעשות מקח שיש בו צד אחד ברבית ‪ ,‬ואם יבוא לבסוף להצד רבית עובר למפרע באיסור‬
‫תורה ‪ ,‬ואם לא יבוא לבסוף להצד רבית אלא לצד מקח [ וכע " ק יפרע הלוה ישר להמלוה‬
‫ולא יחשב כרבית ] ‪ ,‬אז עובר למפרע באיסור דרבנן ‪ ,‬דחכמים אסרו לאדם להכניס עצמו‬
‫וע " ע מש " כ‬ ‫סק " ב )‬ ‫לדבר שיכול לגרום לרבית ‪ ,‬וכעי " ז מבואר בריב " ש מובא בט " ז ( קע‬
‫בהערה ‪.‬‬ ‫לקמן פ " י ד " ב אות ד‬

‫עדיף ומותר לגמרי ‪ ,‬משום שעדיין לא נעשה‬ ‫וכו ' )‬ ‫אבל נראה ההכא ( במזמין טלפון‬
‫ההלואה שיש בו צד שמחייב רבית ‪ ,‬ולא רמי לצד אחד ברבית שכבר עשה ההלואה‬
‫המחייב הרבית ( אם לא יהיה צד מקח ) ‪ ,‬וכן בערבות אם המלוה ידרוש ממנו לשלם‬
‫יתברר למפרע שכבר עשה ההלואה המחייב את הרבית ‪ ,‬משו " ה אסרו חכמים משא " כ‬
‫בנד " ד מותר לגמרי ‪.‬‬
‫דאדם נזהר שלא לעבור בגוף העבירה אבל בתנאי‬ ‫‪):‬‬ ‫ומצינו כעי " ז בגמ ' נדרים ( יד‬
‫לא נזהר ‪ ,‬וכשאומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר ‪ ,‬אסור לו לישן היום דחיישינן‬
‫שמא ישן למחר מאחר שאין גוף האיסור בהשיגה למחר ע " ש א " כ ה " נ בערב קבלן ובצד‬
‫ברבית לא עושה גוף העבירה בשעה שמבטל הצד מכר ונהפך להלואה וכן בשעה‬ ‫א'‬

‫שהערב פורע קרן ורבית להגוי ( המלוה ) ‪ ,‬אלא שאז עושה שלמפרע עבר בלא תשימון ‪,‬‬
‫מעיקרא משום דכתנאי לא מיזדהר ‪ ,‬משא " כ בנד " ד בהזמנת טלפון‬ ‫חז " ל‬ ‫ושפיר אסרוהו‬
‫וכו ' בשעה שמאחר הפירעון ומתחייב ברבית הוי גופו של האיסור ‪ ,‬וכאיסורא שיזדהר‬
‫בנדרים ‪.‬‬ ‫אינשי ולא חוששין כמבואר שם‬

‫ההלואה ‪ ,‬משא " כ כשנותן הלואה לשנה ולא דורש רבית עבור חודש הראשון יש כאן קציצה ושימה לרבית‬
‫בשעה שנותן זכות שימוש במעות ‪ ,‬וי " ל רבכה " ג עובר בלא תשימון עבור הקציצה ‪ ,‬גם אם לבסוף לא הגיע‬
‫תקופת ההלואה שמחייכו ברכית ‪ ,‬אבל לענ " ד נראה שאין חילוק ואי גימא רשימה המחייב רבית אם יהיה‬
‫הלואה הוי שימה א " כ גם בחשבון טלפון אסור ‪ ,‬שהרי השימה שבשעת קבלת המעות זהו המחייבו עבור‬
‫ואין היתר אא " כ‬ ‫להוציאו ) ‪,‬‬ ‫איחור פרעון כחשבון ‪ ,‬ונמצא שגם בכה " ג יש שימה ( כשעת קבלת המעות ככדי‬
‫ההלואה ) ‪,‬‬ ‫נקטינן רשימה שאינו מחייב רבית אא " כ ממשיך ההלואה ‪ ,‬לא נחשב שימה ( כל זמן שלא ממשיך‬
‫א " כ ה " נ בנד " ר לא נחשב שימה כיון שיכול להחויר המעות בסוף החודש ולפטור הרבית ‪ ,‬וככר הוכחתי‬
‫ככה " ג ‪.‬‬ ‫שאין שום איסור שימה‬
 ‫עג‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫אבל מ " מ אין לעשות מעשה להתחייב כן לחברה שאין להם הית " ע ‪ ,‬משום שידוע‬
‫שקורה הרבה פעמים ששוכחים או שקורה טעות בחשבונות ושאר אונס ולא פורעים להם‬
‫ועוברים בלא‬ ‫הזמן )‬ ‫בזמן ומתחייבים ברבית של תורה ( כיון שהרבית מתרבה כפי‬
‫תשימון ‪ ( ,‬וכל מש " כ לעיל נוגע למעשה רק בחברה שיש להם הית " ע אלא שהלקוח רוצה‬
‫עצמו ) ‪.‬‬ ‫להחמיר על‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫הפקדת צ ' יק בבנק ‪ -‬כשגורם גרעון להבעלים‬

‫נראה דכשאדם כותב צ ' יק לחבירו ואין לו כיסוי להצ ' יק ‪ ,‬והמקבל מכניס הצ ' יק בבנק‬
‫ועי " ז נוצר לחכירו גרעון בבנק ויתחייב ברבית ‪ ,‬שהמכניס בבנק עוכר בלא תשימון‬
‫( כשאין לבנק הית " ע ) ‪ ,‬כיון שבשעה שמכניס הצ ' יק בבנק חותם על אחורי הצ ' יק ‪,‬‬
‫נהיה בעל הצ ' יק לוה מהבנק‬ ‫ועי " ז‬ ‫והחתימה משמש כהוכחה שהבנק פרע לו עכור הצ ' יק‬
‫ברבית ‪ ,‬והוי קצת ככותב שט " ח על הלוה ( א ) ‪ ,‬ועוד שהרי ע " י הפעולה שלו ( שהכניס‬
‫עשה חיוב רבית על הלוה‬ ‫השלחן )‬ ‫הצ ' יק בבנק ולקח הכסף שהיה מונח לפניו בבנק על‬
‫מהבנק ‪ [ ,‬ובפרט להתוס ' ורי " ו רס " ל שגם הלוה עובר בלא תשימון עמש " כ בט " ר קם‬
‫ולא דמי לסרסור שכתבו הפוסקים שעובר בלפני עור בלבד ‪ ,‬דהתם מיירי בסרסור‬ ‫סק " א ] ‪,‬‬

‫שרק מגלה להלוה איפה להשיג הלואה ‪ ,‬אבל מעשה ההלואה גופא נעשה ישר בין המלוה‬
‫שכתב שאם הסרסור נושא‬ ‫יא )‬ ‫להלוה ( ב ) ‪ ,‬וכן מצאתי ב " תפארת למשה " ( ס ' קס טז ס " ק‬
‫ונותן ביר והוי שליח במעשה ההלואה ‪ ,‬שעובר בלא תשימון ‪ ,‬כיון שהוא עושה מעשה‬
‫ההלואה ברבית ‪ ,‬וא " כ הכא כנד " ר כשמוציא הצ ' יק מהבנק עובר בלא תשימון ( כשאין‬
‫הית " ע ) ‪.‬‬ ‫להבנק‬

‫ולפ " ז מי שמחמיר על עצמו שלא לסמוך על ההית " ע כבנק ‪ ,‬או כשיש חשש רבית‬
‫בבנק גם עם נוסח ההית " ע ‪ ,‬יש לימנע שלא להכניס הצ ' יק של חבירו בבנק כשיודע‬
‫שיביא עוד גרעון ויתחייב בעוד רבית על ידי מעשיו ‪ ,‬כיון שנכנס לחשש לא תשימון ‪ ,‬אבל‬
‫יש עצה לכך והיינו שימסור הצ ' יק למכולת או לאדם אחר שהוא יכניס הצ ' יק להבנק ‪,‬‬
‫ולגבי האיסור " לפני עור " אפשר לסמוך על הפוסקים שמקילין כיון שאין כאן איסור‬
‫ברור מאחר שיש הרבה מקילין ‪ ,‬והלוה וכן המכניס הצ ' יק בבנק יש להם על מי לסמוך‬
‫בבנק ‪.‬‬ ‫לכן לא עובר בלפנ " ע מי שמוסר לאחרים להכניס הצ ' יק‬

‫( א ) ולכאורה לפ " ז גם כשמוסר הצ ' יק לאחרים שהם יפקידו אותו כבנק ‪ ,‬ראוי ליזהר שלא לחתום על אחורי‬
‫הצ ' יק ‪ ( ,‬אלא לכתוב המספר טלפון בלכד ) ‪ ,‬אבל מאידך י " ל שרק החתימה של האדם שמכניס אותו בבנק‬
‫וע " ב ‪.‬‬ ‫הוא שמשמש להבנק כהוכחה שהסקידו אוחו כראוי כבגק‬

‫( ב ) ואטילו תימצי לומר שגם סרסור שנושא ונותן ביד לא עובר כלא תשימון ‪ ,‬התם ה " ט משוס שההלואה‬
‫והחיוב לא נעשה ע " י פעולת הסרסור אלא ע " ' שהלזה לוקח הממון מהסרסור ‪ ,‬והסרסור גופא אינו אלא‬
‫אבל ע " ע כשו " ת‬ ‫מק " י‬ ‫כמעשה קוף בעלמא לקרב הממון ולגלות להלוה מהו רצון המלוה ( ע ' חו " ד קס‬
‫ומשו " ה יתכן לומה שהסרסור לא עוכר בלא תשימון ‪ ,‬משא " כ הכא נעשה‬ ‫ואכמ " ל )‬ ‫כו‬ ‫ס'‬ ‫חת " מ ח " ו‬
‫מהבנק ‪.‬‬ ‫ההלואה ברבית ע " י הפעולה של מקבל הצ ' יק כשמוציא המעות‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק א דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫עד‬

‫נ "ב ‪ :‬כשהמלוה סומר על היתר אין לפני עור וכמבואר בשו " ת מבי " ס ( ח " א ס '‬
‫לענין סחורה בשל עכו "ם בשניעית ג ‪.‬‬
‫)‬
‫כא )‬
‫'‬
‫הפקדת‬ ‫ונשאלתי מכמה אנשים שקבלו צ ' יקים ממוסדות שנמצאים בגרעון וע " י‬
‫הצ ' יק בבנק יגרמו עוד גרעון ורבית לבעל החשבון ‪ [ ,‬והמנהל יש לו ערבות אישית להבנק‬
‫אי מותר להפקיד הצ ' יק בבנק כשחוששים לרבית ולא‬ ‫ד " ו]‬ ‫ע " ע בקיצור דיני רבית פ " י‬
‫רוצים לסמוך על ההית " ע של הכנק ‪ ,‬ונראה לחלק כמש " כ לעיל שלא יכניס הצ ' יק בעצמו‬
‫כנלענ " ד ‪.‬‬ ‫אלא ימסור הצ ' יק לאחרים שהם יפקידו הצ ' יק בבנק‬

‫‪ -‬ה ‪-‬‬

‫עורך דין שכותב נוטה הוזה עם ריבית‬

‫בפנים מבואר שעורך דין שכותב נוסח חוזה עם ריבית או שטר אחר בריבית ‪ ,‬שעובר‬
‫ד"ד‬ ‫פ "י‬ ‫ר " ס קם בשם הרמב " ם וסמ " ג ‪ ,‬ועמש " כ לקמן‬ ‫בלא תשימון וכמפורש בשייך‬
‫סק " ב ‪ ,‬ראפילו אם לא כותב כל נוסח השטר אלא שממלא תורף השטר ‪ ,‬והיינו שם המלוה‬
‫והלוה וסכום ההלואה וריבית או המקח והתשלום וריבית שעובר בלא תשימון ‪ ,‬וע " ש עוד‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫בענין המדפיסים שטרות של הלואה בריבית או מכירה עם‬

‫ולכן כשמנסח נוסח חוזה עם ריבית צריך להוסיף סעיף אחד בסוף החוזה ‪ :‬כל הנ " ל‬
‫נעשה על פי היתר עיסקא טפר קיצור דיני ריבית באופן המועיל ע " כ ‪ ,‬ובאם חושש‬
‫שאנשים לא ירצו סעיף הזה בחוזה ‪ ,‬יכול להסביר להמוכר ולוקח שכל ההלואות ועסקים‬
‫שבבנק נעשים על פי היתר עיסקא ( אבל אין להבטיח שלא יקרה לו נזק ‪ ,‬כי אז לא סומך‬
‫דעתו כלל לההית " ע ) ‪.‬‬
‫ובאם חושש יותר יכול לכתוב כל הנ " ל נעשה על פי היתר עיסקא של " בנק‬
‫דיסקונט " מיום ז סיון תש " מ ‪ ,‬ואז רואים הלקוחות שכן עושים בבנקים ‪ ,‬אבל הנוסחאות‬
‫של כל הבנקים מפוקפקים מאוד ויש שסוכרים שלא מועיל כיון שלא משתף המלוה בכל‬
‫עסקיו ע ' לקמן פי " ג ר " ג ( ונקטנו נוסח בנק דיסקונט משנת תש " מ ‪ ,‬כי יש כמה בנקים‬
‫סק " ד ‪.‬‬ ‫ששינו נוסח המקובל והרבה פוסקים ס " ל דהוי ריבית עמש " כ לקמן פי " ג ד " ה‬
‫ויתכן שגם בנק דיסקונט שינו אח " כ הנוסח ‪ ,‬אבל כשכותב שיהיה כמו הנוסח משנת‬
‫תש " מ ‪ ,‬אז חל ע " פ תנאי הנוסח משנת תש " מ ) ‪.‬‬
‫ושמעתי ממו " ח שליט " א שאם חותם על הית " ע כללי מקולקל עבור חברה או מפעל ‪,‬‬
‫שאז החותמים על ההית " ע עוברים בלא תשימון ‪ ,‬שע " י שחותמים על ההית " ע כללי‬
‫סומכים החברה וכן הלווים מהם שהכל בהכשר ושאפשר לגבות ‪ ,‬ונמצא שהחתימה‬
‫בלא תשימון א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫שלהם מסייע הגבייה ומחזק החוב ‪ ,‬ולכן עוברים‬

‫מח ) ‪.‬‬ ‫( ג ) וכ " כ בשו " ת כתב סופר ( יו " ר ס ‪ ,‬עז ) ומובא בדרכ " ת ( קיט ס " ק‬

‫( א ) ושמעתי עובדא ממו " ח שליט " א שככריסק מירר הג " ר שמחה זעליג זצ " ל הית " ע לבנק ‪ ,‬והגר " ח‬
‫סאלאוויציק זצ " ל העיר כמה הערות לשפר נוסח ההית " ע ‪ ,‬וכשהגיע הזמן שהכגק יחתום על ההית " ע בפני‬
‫ב " ר ‪ ,‬ושהב " ר ג " כ יחתום עליו ‪ ,‬יצא הגר " ח זצ " ל מן העיר בכדי שלא יוכרח לחתום על ההית " ע ( ולהנ " ל‬
 ‫עה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ההית " ע‬ ‫צריכים להבין תוכן‬ ‫והקונה )‬ ‫והפוסקים כתבו שהמלוה והלוה ( או המוכר‬
‫וכמבואר במבוא בראש הספר ‪ ,‬אמנם בזמנינו נוהגים הבנקים ללות ולהלוות אע " פ‬
‫שהלווים לא יודעים תוכן ההית " ע וזהו רק משום שהוא שעת הדחק גדול ‪ ,‬אבל כשאפשר‬
‫שיבינו הדבר בודאי חייבים מעיקר הדין להסביר להמלוה ולוה ( ב ) ‪ ,‬ע " ע בשו " ת מנחת‬
‫טז ) ‪.‬‬ ‫יצחק ( ח " ד ס '‬

‫ונראה עוד שאפילו אם מקילים כשהלוה ומלוה לא מבינים תוכן ההית " ע ‪ ,‬מ " מ יש‬
‫שייך שיקרא הנוסח‬ ‫ההית " ע ‪ ,‬שאז‬ ‫ליחן להמלוה ולוה ( או להמוכר והקונה ) העתק מנוסח‬
‫ההית " ע ‪,‬‬ ‫וקרוב יותר שיראה ויבין תוכן ההיתר עיסקא ‪ ,‬וגם סומך דעתו יותר לתוכן‬
‫משא " כ כשכותב סעיף תוך החוזה שהכל ע " פ הית " ע רספר קיצור דיני ריבית ‪ ,‬ואינו יודע‬
‫מהותו ‪ ,‬וגם לא מקבל לידו שום נוסח הית " ע ‪ ,‬אין לו שום סמיכת דעת כלל וכלל שהוא‬
‫ורווחים ‪.‬‬ ‫עיסקא‬

‫פרק א דין ב‬

‫( שערם )‬ ‫בנק וחברה של גויים כשיש ליהודים מניות‬

‫הבנקים בחוץ לארץ רובם הם הברת בעלי מניות שרובם גויים אבל יש מיעוט בעלי‬
‫ש " ע כתב דאסור ללוות מהם ברבית‬ ‫מניות יהודים ‪ ,‬ובנימוקים כבר מביא שבעל הקיצור‬
‫אבל רוב האחרונים חולקים עליו עיין בנימוקים בפנים שמביא בשם הגר " י סלנטר וכ " כ‬
‫בטל ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עוד אחרונים דאזלינן בתר רוב אבל הרכה אחרונים חולקים יכתבו דממונא לא‬

‫א " ש בפשיטות שכלפי עצמו רצה להחמיר ולא להכניס עצמו לחשש לא תשימון ‪ ,‬אבל באמת נהי שהדין‬
‫הנ " ל מוכח מצד עצמו מ " מ אין ראיה מעובדא הנ " ל מהגר " ח ‪ ,‬די " ל שלא רצה להראות כאילו שללות מבנק‬
‫כריבית בהית " ע הוא דבר המותר ללא שום פקפוק ושאפשר להשתמש בו ללא צורך והיינו כשאפשר ללוות‬
‫מבגק של גוייס ועמש " כ לקמן פי " ג ד " ה סק " ז ומק " ט ‪ ,‬ברם ע " ע מש " כ שם ס " ק ה בשם הגרי " ז זצ " ל‬
‫שהתיר לח " ח א ' ממקורביו ללוות מבנק יהודי בריבית כהית " ע ‪ ,‬אכל שם היה בארץ ישראל שאין בנקים‬
‫ולכן הוי שעת הדחק ‪.‬‬ ‫של גויים‬

‫ובעל המנחת יצחק הגאב " ד רעיה " ק זצ " ל חתם על הית " ע כללי בבנקים כא " י אע " פ רס " ל שהוא היתר‬
‫סק " ז ‪ ,‬גם מו " ח‬ ‫ד" ה‬ ‫רחוק ושראוי למנוע מללוות בריבית מבנקים בהית " ע כשאין צורך וכמש " כ לקמן פי " ג‬
‫ר"‪7‬‬ ‫שליט " א חתם על נוסח הית " ע כללי לחברת גז ( שלפני כן היה להם נוסח מקולקל עמש " כ לקמן פי " ג‬
‫ס " ק ט דההית " ע בחפרת השמל וגז וכו ' יש לו יותר תוקף כיון‬ ‫ר " ה סוף‬ ‫אמנם עמש " כ לקמן פי " ג‬ ‫יד ) ‪.‬‬ ‫אות‬
‫שאין חשש הפסד גדול להחברה ובודאי סמכי דעתייהו לילך אחר תנאי ההית " ע ‪ ,‬ועדיף מהית " ע בבנקים‬
‫בסכומים גדולים ע " ש ‪.‬‬
‫( ב ) ונראה שבנוסח הית " ע " רכולו פקדון " יש עור מעלה גדולה ( מלבד שאר הטעמים הנזכרים במבוא ) ‪,‬‬
‫והיינו משום שיש הרבה אנשים שיודעים דהית " ע הוא תנאי שנותנים להתעסק ושיש להמשקיע בעלות‬
‫כהעיסקא ושאחריות אונסים על הנותן ושמקבל רווחים ‪ ,‬אבל לא יודעים שנותנים להמקכל שכר טירחא ‪,‬‬
‫וע ‪ ,‬בקונ ' הסמ " ע ס ' שצריכים גם להסביר שנותנים לו שכר טירחא ( או עוד אחוזים כרווחים עבור‬
‫הטירחא ) ‪ ,‬משא " כ בהית " ע " רכולו פקדון " א " צ ליתן שום שכר טירחא ‪ ,‬ולכן אע " פ שלא יודעים שבהית " ע‬
‫דפלגא מלוה צריך שכ " ט הר " ז מותר לכל הפוסקים כיון שקבל בהית " ע דכולו פקדון ( אבל רוב אנשים לא‬
‫יודעים כלל מהות ההית " ע וחושבים שהוא כקמיע בעלמא או כפרוזבול ‪ ,‬ולכן גם בהית " ע דכולו פקדון‬
‫לכתחילה ) ‪.‬‬ ‫צריך להסביר מהותו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫עו‬

‫שמביא בשם כמה אחרונים שכתבו להקל‬ ‫קכא )‬ ‫וע " ע בדרכי תשובה ( ס ' קס סס " ק‬
‫ע " פ מש " כ המהרי " ט ( ס ' קטז ) מובא ברעק " א ס " ס קסט דכשנותן עיסקא לגוי חצי מלוה‬
‫וחצי פקדון ‪ ,‬והגוי מלוה הממון לישראל ברבית שאין איסור ‪ ,‬א " כ ה " נ בבנק שיש ליהודי‬
‫כמה מניות אין איסור במה שהבנק מלוה הממון לישראל ברבית כיון שאין בידו ( של‬
‫הכסף ‪.‬‬ ‫הישראל בעל המניות ) לקבוע מה לעשות עם‬
‫וע " ש במהרי " ט ( ד " ה ועוד אני ) שמדמה למה שמצינו בשבת שיש איסור אמירה לגוי‬
‫לעשות מלאכה עבורו ולכן אסור לשכור גוי להיות פועל עבורו במרחץ בשבת אבל מותר‬
‫ליתן שדהו לאריס ‪ ,‬משום דאריס אריסותיה קעביד ‪ ,‬ופ ' הר " ן רנכרי אדעתא דנפשיה‬
‫קעביד ( ע " ע ש " ע או " ח ר " ס רמג ) א " כ ה " נ כשמוסר מעותיו לגוי להלוותו עבורו ברבית‬
‫אסור ‪ ,‬אבל אם מוסר מעותיו לגוי להתעסק בו למחצית שכר עכו " ם אדעתיה דנפשיה‬
‫דנפשיה ‪.‬‬ ‫עביר ‪ ,‬ולא נחשב שהישראל מלוה מעותיו אלא הגוי עושה ההלואה אדעתא‬

‫וראיתי בערך ש " י ( יו " ד ס " ס קסט ) שהשיג על המהרי " ט וכתב דברור דהאיסור גבי‬
‫רבית אינו תלוי במעשה ההלואה ‪ ,‬אלא בזה שממונו של מלוה בא ליד לוה ומתרבה ‪ ,‬וזהו‬
‫מה שאסרה תורה ‪ ,‬ולא דמי לדין שכירות גוי במרחץ שלו בשבת ‪ ,‬דרתם האיסור הוא‬
‫במעשה המלאכה שהגוי עושה עבור ישראל ‪ ,‬רק יש לדמותו לדין שביתת בהמה בשבת‬
‫דאסור אפילו אם הגוי משתמש בו לצרכו ושכל הריוח נוטל לעצמו ‪ ,‬דסוף סוף עושה‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫מלאכה בבהמת ישראל‬

‫ולענ " ד לא הכנתי השגת הערך ש " י ‪ ,‬ומנ " ל שהאיסור גבי רבית הוא בזה שממונו של‬
‫ישראל הוא אצל ישראל תבירו ברבית ‪ ,‬הרי בתורה כתיב את כספך לא " תתן לו " בנשך ‪,‬‬
‫והיינו שהאיסור הוא " נתינת " הלואה בנשך ‪ ,‬וא " ב כאשר הגוי שולט על המעות לעשות‬
‫והגוי עושה מעשה ההלואה‬ ‫לישראל ]‬ ‫בו מה שירצה [ ורק מוסר חלק מן הרווחים‬
‫המהרי " ט ‪.‬‬ ‫לישראל ברבית ‪ ,‬אדעתא דנפשיה ‪ ,‬אין שום איסור וכמש " כ‬
‫וביותר תמיהני על הערך ש " י שתמה מאוד על המהרי " ט וכתב דדבריו מרפסין‬
‫איגרא ‪ ,‬וקשה הרי מפורש להדיא ברמ " א קס סט " ז דבעינן שהמלוה עצמו יעשה מעשה‬
‫ההלואה ואם עושה ההלואה ע " י שליח מותר ( ע " ע שו " ת הת " ס ח " ו ס ' כו ) ‪ ,‬ושם הקילו‬
‫ביותר מזה דאפילו אם השליח לא שולט על המעות ועושה הכל עבור משלחו אפ " ה‬
‫מותר לדעת רש " י והרמ " א והשייך ועוד פוסקים ‪ ,‬ואע " פ שהרבה פוסקים חולקים על‬
‫מ " מ אין כ " כ תמיהה על המהרי " ט ‪ .‬וכנראה שהערך ש " י פירש דברי הרמ " א על‬ ‫הרמ " א ‪,‬‬

‫פי דרכו של החו " ד שעשה אוקימתא בדברי רש " י והרמ " א ‪ ,‬ולא כשאר הפוסקים בדעת‬
‫הרמ " א שפירשוהו כפשוטו ‪ ,‬וע " ע מש " כ שם בט " ר ( ס " ק לב וס " ק לא ) ואכמ " ל ‪.‬‬
‫אבל באמת שבנדון המהרי " ט שנותן ממונו בעיסקא לגוי ‪ ,‬שהגוי שולט על הממון‬
‫ועושה אדעתא דנפשיה ‪ ,‬אין מחלוקת וכו " ע מודי להרמ " א הנ " ל שמותר ( א ) ‪ ,‬ולא נחלקו‬

‫ע " י שליח היינו התם שאין להשליח שום שליטה על הממון ‪ ,‬ולכן אינו‬ ‫( א ) ומש " כ החו " ד בסק " ח דאסור‬

‫משא " כ בנדון המהרי " ט שיש לגוי שליטה על הממון ‪ ,‬ואפילו‬ ‫עושה כלום אלא כמעשה קוף בעלמא‬
‫וס " ק סו ) שאפילו אס השליח קוצץ רבית בלי ידיעת המשלח הוי ר " ק מה " ת ‪,‬‬ ‫מק " י‬ ‫לפמש " כ החו " ד ( קס‬
‫מ " מ זהו רק שא " צ קציצה מבעל הממון ‪ ,‬אכל מ " מ כעינן שהממון יבוא מבעל הממון ואז נחשב הלואה‬

‫מישראל ‪ ,‬וקרינן ביה " תתן לו " ‪ ,‬משא " כ כשמקבל ההלואה מגוי מותר אע " פ שהממון שייך לישראל ‪,‬‬
‫וכמש " כ המהרי " ט [ גם מש " כ שם כערך ש " י להוכיח מהמחנ " א ‪ ,‬כבר מבואר בתוך דבריו שאין שום הכרח‬

‫בר " ק ] ‪.‬‬ ‫די " ל דמיירי בסתם דמי נכסי מלוג שצריך לקנות קרקע והיא מרשה לו להלוותו‬
‫עז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫על הרמ " א ‪ ,‬אלא כאשר שולח ממונו בשליחות גרידא שהשליח לא שולט על הממון ‪ ,‬וכל‬
‫מה שעושה אינו אלא מעשה קוף בעלמא ‪ ,‬כי הלוה מקבל ההלואה ומתחייב למי ששולט‬
‫על הממון ‪ ,‬ולא על ידי דיבור פיו של השליח [ שאינו נחשב ככלום אלא שמגלה לו מהו‬
‫משא " כ בנד " ר שנותן ממונו בעיסקא לגוי שהגוי שולט על‬ ‫הממון ] ‪.‬‬ ‫רצון וקציצת בעל‬
‫הממון מה לעשות ‪ ,‬ואם יבוא בעל הממון לקצוץ עם הלוה אין בדבריו ממש ( ואם ירצה‬
‫הגוי יחזור ויוציא הממון מיד המקבל כיון שקבלו בלי רשותו ) ‪ ,‬כי רק הגוי יכול לקבוע‬
‫מה לעשות עם הממון ‪ ,‬ולא קרינן בו את כספך " לא תתן " בנשך ( ב ) ‪.‬‬
‫עושה‬ ‫( הגוי )‬ ‫וע " ש במהרי " ט שלא התיר אלא בעיסקא משום שהמקבל עיסקא‬
‫אדעתא דנפשיה ‪ ,‬ופירושו שהגוי זכה לעצמו את שימוש הממון לכל דבר אלא שצריך‬
‫לשלם חצי הרווחים להבעלים ( ג ) ‪ ,‬אבל כאפוטרופוס שאין לו בעלות בשימוש הממון‬
‫לצורך עצמו אלא עושה עבור משלחו וכן בגזבר צדקה של עניים ‪ ,‬שאין לו קנין לעצמו‬
‫נשארים‬ ‫העניים )‬ ‫בשימוש הממון אלא לפעול עבור משלחו ‪ ,‬והמשלח ( היתומים או‬
‫מה " ת ‪,‬‬ ‫הוי ר " ק‬ ‫משו " ה‬ ‫כעלים גמורים אלא שהאפוטרופוס והגזבר פועל עבורם ‪,‬‬
‫ס " ס קם וברעק " א ס " כ דאפוטרופוס המלוה ממון יתומים‬ ‫בב " י‬ ‫וכמבואר בריב " ש מובא‬

‫הוי ר " ק מה " ת וכ " כ לענין גזבר המלוה ממון עניים ( ידועים ‪ ,‬ולהרא " ש גם לעניים שאינם‬
‫ידועים ) ‪.‬‬
‫ונלענ " ד להוסיף דאפילו תימצי לומר דלא כהמהרי " ט ושאין היתר אפילו בנותן‬
‫עיסקא לגוי ‪ ,‬מ " מ בכה " ג שבעל הממון לא שולט עליו מה לעשות ‪ ,‬בזה אפשר להבין‬
‫מש " כ האחרונים דאזלינן בתר רוב ‪ [ ,‬אבל כאשר יש לשותף שליטה על הממון קשה סובא‬
‫איך שייך להתיר מכח רוב הרי ממונא לא בטיל ‪ ,‬ורק בנד " ד שאין בכוחו לשנות כלום‬
‫ד ‪ .‬וע " ע במוערים‬ ‫ראוי לדמות לחלק הכהנים במנחת צבור שבטל ברוב ערש " י ערכין דף‬
‫ואכמ " ל ] ‪ ,‬וכ " כ מו " ח שליט " א כאן בדיני רבית המצויים‬ ‫א)‬ ‫וזמנים ( ח " ג ס ' רסס הערה‬
‫המניות ‪.‬‬ ‫שאם יש שותף יהודי " פעיל " ‪ ,‬אסור אפילו אין לו אלא חלק מיעוט מן‬

‫( ב ) וע " ע במנחת שלמה ( ס " ס כח ) שתמה מאוד על השו " ת מהרי " א מובא בדרכ " ת ( ס " ק סו סד " ה שטס )‬
‫שהתיר בחברת מניות כיון שבעל המניות לא שולט למי להלוות ‪ ,‬ולענ " ד שדעת המהרי " א שחסר בגדר נותן‬
‫ההלואה ( ולא קרינן בו לא " תתן לו " כנשך ) וכעין הבנת הערך ש " י בדעת המהרי " ט שהבאתי לקמן כהערה‬
‫שייך‬ ‫לפמש " כ לקמן אין היתר אא " כ הגוי שולט על הממון לעשות בו מה שירצה ‪ ,‬ועוד שאם כולו‬ ‫ג ‪ ,‬אבל‬
‫ישראל ‪ ,‬משא " כ כשרוכו שייך לגויים אין‬ ‫הר " ז נחשב ממון‬ ‫ליהודים הרי ביכולתם לפרק החברה ולכן‬
‫ביכולת היהודים לפרק החברה ולעשות בממונו מה שירצה ‪ ,‬והוי כאילו מוסר ממונו בעיסקא לרוב גויים‬
‫שהתיר המהרי " ט ‪ ( ,‬אמנם לא ראיתי דברי המהרי " א בפנים ‪ ,‬והאחרונים כחכו משמו טעמים אחרים ועמש " כ‬
‫ב)‪.‬‬ ‫לקמן אות‬

‫( ג ) אבל מ " מ קשה על המהרי " ט מהא דמבואר בתוספתא ובש " ע ( קמט סעיף כא ) רכשמוסר ממונו לגוי‬
‫להלוותו ברבית הוי ר " ק מה " ת אם האחריות הוא על כעל הממון ‪ ,‬ולכאורה גם התם שולט הגוי למי‬
‫מיירי התוספתא כשאומר לו שילוה‬ ‫המהרי " ט‬ ‫ש " י תירץ דלדכרי‬ ‫להלוות ממונו ואפ " ה הוי ר " ק ‪ ,‬ובערך‬

‫המהרי " ט לא התיר‬ ‫ולענ " ד נראה דאף‬ ‫אבל אם לא מתנה כן מותר ‪,‬‬ ‫ומשו " ה אסור‬ ‫הממון ברבית לישראל‬
‫כאשר מוסר הממון לגוי עם הגבלות שמיועד רק להלוותו כרבית ‪ ,‬דאז עדיין נחשב כעושה עבור ישראל‬
‫משלחו ‪ ,‬כיון שגם מצד כעל הממון אין רשות אלא להלוותו ברכית ‪ ,‬ולכן אע " פ שהגוי יכול להלוותו‬
‫שהישראל הוא המלוה ממנו ( אלא שהגוי בוחר‬ ‫מ " מ המעשה שעושה הוי עבור ישראל ‪ ,‬ומחשבין‬ ‫לאחרים ‪,‬‬
‫ולא התיר המהרי " ט אלא כאשר מוסר הממון לגוי להתעסק בו בכל מה שירצה ‪ ,‬ואז דוקא לא‬ ‫להלוות ] ‪,‬‬ ‫למי‬
‫כנלענ " ד ‪.‬‬ ‫נחשב שהישראל מלוה ממונו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫עת‬

‫ודע דלא שייך ההיתר של המהרי " ט אלא כאשר רוב המניות שייך לגויים דאי שייך‬
‫לישראל אז נחשב הממון בשליטת ישראל ‪ ,‬כיון שביכולתם לפרק החברה ולעשות‬
‫בהממון מה שירצו ‪ ,‬ודוקא כאשר רוב המניות שייך לגויים אז נחשב כמוסר ממונו לגויים‬
‫בעיסקא שהתיר המהרי " ט ‪.‬‬
‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ריבית על ידי שליח‬

‫שמביא עוד צד להתיר כמש " כ הרמ " א ס ' קס סט " ז‬ ‫סו )‬ ‫וע " ע בדרכ " ת ס ' קם ( ס " ק‬
‫להתיר רבית ע " י שליח ‪ ,‬אבל רוב האחרונים אוסרים ע ' רעק " א ובית מאיר ועמש " כ שם‬
‫בט " ר וק " ו שלהב " י וגר " א וכן להחו " ד אסור ( וא " א לסמוך על זה אלא כסניף בעלמא ) ‪,‬‬
‫ועוד דחמיר יותר מכל שליח בעלמא כיון שהבנק מחליט למי להלוות ואיך להשקיע והוי‬
‫דלכו " ע אסור ‪ ,‬אבל מ " מ‬ ‫יא )‬ ‫כאפוטרופוס דמבואר שם בשייך בנקה " כ ( על הט " ז ס " ק‬
‫נלענ " ד שלשיטת הרמ " א והש " ך אינו אסור אלא מדרבנן משום מראית העין דנראה כאילו‬
‫באות ה ] ‪.‬‬ ‫הוא עצמו הוי הבעל דין ובעל הממון [ וע ' מש " כ לקמן פי " ג ריש דין ה וע " ע שם‬

‫שכתב דהוי‬ ‫לא )‬ ‫חולק על השואל ומשיב ( מהד " ק ח " ג ס '‬ ‫כת )‬ ‫ובמנחת שלמה ( ס " ס‬
‫ולדעת שו " ת רש " י ורמ " א ס ' קס סט " ז מותר ‪ ,‬וכתב עליו המנח " ש דאסור‬ ‫ע " י שליח‬ ‫רבית‬
‫ע " י שטר מודה רש " י‬ ‫ורמ " א משום שהלווים כותבים שטר התחייבות ‪ ,‬וברבית‬ ‫גם לרש " י‬
‫דאסור וכמש " כ הרמ " א שם ‪.‬‬
‫אבל נלענ " ד דבבנקים כהיום שהם חברה בע " מ ‪ ,‬וא " א לבעלי המניות לגבות החוב‬
‫אלא המנהל של הבנק ‪ ,‬ולכן אע " פ שיש שטר ‪ ,‬מ " מ כתוב על שם השליח שהוא יגבה‬
‫החרב ‪ ,‬ולא כתב הרמ " א דאסור ע " י שטר אלא כשנכתב ע " ש המלוה ‪ ,‬אבל אם כתב שלוה‬
‫מהשליח פשיטא שלא תשוב שטר ‪ ,‬וה " נ כשכל כח הגבייה הוא רק להשליה ‪ ,‬ונהי‬
‫שההתחייבות הוא לבעלי המניות מ " מ גם בהלואה ע " י שליח בלי שטר מתחייבים לבעל‬
‫הממון ‪ ,‬ואפ " ה ס " ל להמתירין דמיקרי שליחות משום שהקציצה ומעשה ההתחייבות הוא‬
‫להשליח א ) ‪.‬‬
‫(‬ ‫להשלית ‪ ,‬א " כ ה " נ כשכותבים שטר‬

‫ולכן נהי שגם המהר " מ שי " ק ( יו " ד ס ' קנח ) השיג על השואל ומשיב הנ " ל דלא שייך‬
‫שליח כיון שכותבים שטר להשותפים ‪ ,‬מ " מ שאני התם שהיהודי הוא שותף‬ ‫ההיתר ע " י‬
‫פעיל ככל שותפות משוייה הוי שטר ישר להבעלים ‪ ,‬משא " כ בזמנינו במניות בחברה‬
‫בע " מ שאין לבעלי המניות שום כח בהנהלת הבנק משוייה נראה שגם המהר " ם שיק מודה‬
‫להשואל ומשיב דלשיטת הרמ " א יש להתיר [ אא " כ יש מנהל יהודי שיש לו מניות ‪ ,‬דאו‬
‫הוי גם בעלים וגם יש לו הכח לגבות ‪ ,‬ואז ס " ל להמהר " ם שי " ק דאסור ] ‪ ,‬וכ " כ מו " ח‬
‫שליט " א לקמן פי " ב ד " ז סק " א בהערה ‪ ,‬דשייך היתר של הרמ " א בחברה בע " מ אע " פ‬
‫שטר להחברה ‪.‬‬ ‫שכותבים‬

‫( א ) יהחו " ד ס ' קס סק " ח ומק " י ס " ל שבאמת גם במלוה על פה לא שייך יסוד דין שליחות כיון שהחיוב‬
‫הוא לבעל הממון ‪ ,‬והשליח אינו אלא כמעשה קוף ומגלה להלוה מהו רצון המלוה ‪ ,‬ומשו " ה חולק על כל‬
‫וע " ע בשו " ת חת " מ‬ ‫ע " י שליח‬ ‫ההיתר הנ " ל ופירש באופן אחר ולא ככל הפוסקים שכתבו שהתירו רבית‬

‫ושו " ת רש " י ‪.‬‬ ‫ח " ו ס ' כו שהסביר שיטת הרמ " א‬
‫עט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אבל מ " מ עיקר סברת ההיתר ע " י שליח עמוק וצריך ביאור ‪ ,‬ויתכן דשטר שאני וצ " ב ‪,‬‬
‫ונלענ " ד להוסיף עוד צד לאיסור כשכותב שטר למנהל החברה ‪ ,‬והיינו משום שעל פי‬
‫רברי המנחת שלמה הנ " ל אפשר לתרץ קושיית הגרעק " א ובית מאיר מס " ס קסט על דברי‬
‫להרמ " א )‬ ‫הרמ " א ‪ ,‬די " ל דהש " ע ס " ס קסט מיירי כשהגוי מלוה בשטר משו " ה הוי ר " ק (גם‬
‫משא " כ בס ' קם ביירי במלוה על פה ובזה קאמר הרמ " א שמותר ‪ ,‬ולפ " ז בנד " ד שכותב‬
‫שטר למנהלי החכרה ‪ ,‬הוי ר " ק ממנ " פ או כהמנחת שלמה דנחשב הלואה כשטר ‪ ,‬או שלא‬
‫פוסקים כהרמ " א כקושיית הגרעק " א ובית מאיר ‪ ,‬וא " כ כנד " ד שכותבים שטר להנהלת‬
‫וצע " ג ‪.‬‬ ‫החברה ‪ ,‬קשה מאוד לסמוך על דברי הרמ " א הנ " ל אפילו כסניף‬

‫עוד סברא כתבו כמה אחרונים להתיר ללוות מבנק שרוב בעלי המניות גויים ‪ ,‬מטעם‬
‫" ברירה " ‪ ,‬שהוברר שממון הישראל הולך להלוואות של עכו " ם ‪ ,‬והאחרונים חולקים על‬
‫טעם הזה ‪ ,‬וע " ע בערך ש " י שם שהוסיף דאפילו לו היינו אומרים כרירה ‪ ,‬מ " מ הכא‬
‫מותנה להדיא שכאשר יגיע הפסד מהלואות לישראל שאז יפסידו כל בעלי המניות שוה‬
‫בשוה ‪ ,‬הרי מותנה להדיא שחלק הישראל הולך גם להלוואות לישראל ‪ ,‬ומלבר זה לא‬
‫שייך לומר ברירה ע " ש ‪.‬‬
‫ג ‪-‬‬

‫גדר בעלות של בעלי מניות בחברה בע " מ‬

‫ואע " פ שהבנק הוא חברה בע " מ אין צד קולא להוריד איסור תורה אלא כשמשקיע‬
‫בבנק אבל כשלוקח הלואה מן הבנק הוי רבית קצוצה מה " ת וכמו שכתב בשו " ת מנחת‬
‫ותמהו מאוד על המקילין ‪ ,‬וכבר בשעתו חלק‬ ‫כח )‬ ‫יצחק ( ח " ג ס ' א ) ובמנחת שלמה ( ס " ס‬
‫עליהם המהרש " ם ומהרש " ג ועוד ‪ ,‬וכתבו דהוי בעלות גמור ‪ ,‬וכ " כ באגרות משה ( ח " ב ס '‬
‫סג וח " ג ס ' מא ד " ה הכספים ) הר צבי ( ס ' קכו ) ומו " ח שליט " א בנימוקים לקמן ( פי " ג‬
‫ר " ו ) ובשו " ת תשובות והנהגות ( ח " ג ס " ס רסח ) ובברית יהודה ( פ " ז דכ " ו ) דהוי רבית‬
‫והגר " נ קרליץ שליט " א ושאר גדולי זמנינו‬ ‫קצוצה מהיית ‪ ,‬וכן הורו הגרי " ש אליישיב‬
‫שליט " א בבעית הבנקים בשנת תשנה ‪ ,‬דבלי הית " ע בר תוקף הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬ע " ע מש " כ‬
‫שפירשו דאע " פ שהאנשים‬ ‫סו )‬ ‫וע " ש במנח " ש ובברי " י ( הע '‬ ‫ח‪.‬‬ ‫לקמן פי " ג ד " ה ס " ק‬
‫ברחוב לא יודעים כמה מניות יש לכל אחד ואחד ‪ ,‬אפ " ה אין דינם כממון שאין להם‬
‫בעלים ידועים או כציבור ‪ ,‬משום שבספרי החברה רשום כמה חלקים יש לכל אחד ואחד‬
‫שותפות ‪.‬‬ ‫והבעלות של כל אחד מבורר ‪ ,‬לכן הוי ממון שיש להם בעלים ידועים ככל‬

‫וע " ע בשו " ת מנח " י ( ח " ר ס ' יז ) שכתב דאף אם נימא שבחוקי הגויים לא מחשבים‬
‫בעלי המניות כבעלים אלא הוי כגוף נפרד בפני עצמו ‪ ,‬מ " מ כיון שהממון מיוחד לטובת‬
‫הבעלים לא גרע מממון שמיוחד עבור עניים " ידועים " ‪ ,‬שאם הגזבר מלוהו ברבית הוי‬
‫ר " ק מה " ת לכו " ע ‪ ,‬וע " ע כח " ג ס ' א סקי " ב ואילך ובמועדים וזמנים ( ח " ט ס ' רסס ) ‪,‬‬
‫ועוד דאפילו אם בממון עניים ידועים לא היה ר " ק ‪ ,‬מ " מ מוכח‬ ‫כו ) א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫ומנח " י ( ח " ז ס '‬

‫( א ) יע " ש במנחת יצחק שחילק בין מניות עם זכות הצבעה ( להגיד דעתו ורצונו כהחלטות בהנהלת‬
‫החברה ) שאז נחשב כעל המניות כבעלים ‪ ,‬אכל כמגיות שאין זכות הצבעה לא נחשב כבעלים ‪ .‬אבל מו " ח‬
‫שליט " א במועדים וזמנים כתב ראין כפק " מ ביניהם שגס אס לוקח שותף ומתנה עמו שאין לו שום זכות‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק א דין ב‬ ‫קרנטרס‬ ‫פ‬

‫דלא אזלינן בתר דיניהם במה שמגדירים את הבעלי המניות‬ ‫שה )‬ ‫בשו " ת הריב " ש ( ס '‬
‫שאינם בעלים על רכוש החברה והמציאו מושג של גולם שנהו כעל הרכוש ובעלי‬
‫המניות הם בעלים על הגולם ‪ ,‬וטעם הדבר משום דלא אזלינן בתר חוקי הגויים ודינא‬
‫דמלכותא להגדיר בעלות וגדרי חושן משפט ( אפילו בין יהודי לגוי ) ‪ ,‬וכמו שא " א להפוך‬
‫לילה ליום א " א להפוך גדרי התורה ‪ ,‬ואין בכוחם אלא לחייב איך לנהוג מתי מותר ליקח‬
‫מתי אסור מתי חייב ליחן מתי פטור ‪ ,‬והתורה מגדיר אם בזכויות והנהגות כאלו נחשב‬
‫בעלים או לא ‪ ,‬ע " ש בריב " ש ( ס ' שה סד " ה תשובה ) שגם דינא דמלכותא וגם הפקר ב " ד‬
‫הפקר לא מהני להפוך גדרי התורה ‪ ,‬ושם רן במכירה שע " פ גדרי התורה לא נחשב‬
‫שבדיניהם מחשבים אותו כבעלות ומכירה‬ ‫דאע " פ‬ ‫כמכירה וכסף המקת הוי הלואה ‪ ,‬וכתב‬
‫וכן היה תקנת הקהילות מדין הפקר ב " ד להחשיבו כמכירה וכתב דלא מהני והוי ר " ק‬
‫וכאילו התנו הב " ר שמותר להלוות ממון ברבית קצוצה דלאו כל כמינייהו לעשות כן ‪,‬‬
‫א " כ ה " נ בחברה בע " מ כיון שע " פ גדרי התורה הר " ז נחשב בעלות גמור גם לאחר כל‬
‫ההגבלות וחוקים ‪ ,‬לכן נשאר בעלים לכל דבר וכשמלוה ברבית אסור סה " ת וכן לענין‬
‫המץ וכדומה ‪ [ ,‬וע " ש עוד בריכ " ש לעיל מיניה שהאריך לבאר כמה וכמה נפקא מיניה בין‬
‫התורה ] ‪.‬‬ ‫חוקי הגויים לבין דין תורתנו הקדושה ‪ ,‬ושלעולם הולכים אחר דיני‬

‫ועוד דבמנה " י ח " ג ס " א סקכ " ב כתב שגם בחוקי הגוים לא מחשבין אותו כגוף נפרד‬
‫אלא לענין מיסים ולכמה הגבלות אבל לשאר דברים הר " ז נחשב בעלים גם לפי הגדרת‬
‫הגויים ‪.‬‬

‫מכרת ההיתר ברוב עכו " ם‬

‫אבל מ " מ בדברי המהרי " ט הנ " ל יש סברא גדולה להתיר אם רוב המניות הם של‬
‫גויים ( עמש " כ לעיל בר " ה ודע ) ‪ ,‬ועוד רי " ל הסברא דאזלינן בתר רוב בעלות וכמש " כ‬
‫לעיל ‪ ,‬וא " ש מנהג העולם להקל ליקה הלוואה ברבית מבנקים אע " פ שיש מיעוט מניות‬
‫תכא )‬ ‫בבעלות יהודים ‪ ,‬וע " ע מש " כ מו " ח שליט " א בשו " ת תשובות והנהגות ( ח " ב ס '‬
‫שאין להרהר על מנהג העולם שהסכימו גדולי ישראל להתיר ואפילו בעל נפש אין צורך‬
‫צורך המחמיר תע " ב ‪.‬‬ ‫להחמיר בזה ‪ .‬אמנם במהדורה שניה שם כתב דכשאין‬

‫להביע דעתו מיקרי שותף א " כ ה " נ כשמחזיק מניות בלי זכות הצבעה הוי שותף ‪ ,‬וכן כתב בברית יהודה‬
‫המנח " י ‪.‬‬ ‫ת " ל הערה מד וחולק על‬

‫ובשו " ת מהרי " ט ח " א ס ' קטו הנזכר לעיל ‪ ,‬משמע להדיא כדברי מו " ח שליט " א והכרי " י ‪ ,‬שהוי מיירי‬
‫כנותן עיסקא לגוי ופירש שאין חשש רבית משום שהגוי עושה אדעתא דנפשיה כשמלוה המעות כרבית ‪,‬‬
‫ואילו לפי דברי המנח " י נפקע לגמרי הבעלות של המשקיע כיון שאין לו בעלות לומר איפה ואיך ישקיע‬
‫את הממון ‪ ,‬וגם אינו אחראי על פעולת הגוי ‪ ,‬והוי ממש כמו חכרה בע " מ בלי זכות הצבעה ואפ " ה נחשם‬
‫התיר ‪.‬‬ ‫בעלים לענין חמץ וכדומה ‪ ,‬ורק לענין רכיב‬

‫ובבנקים בארץ ישראל שיש ליהודים מניות עם זכות הצבעה פשוט רא " א לצרף סכרת המקיל אפילו‬
‫לסניף בעלמא וכ ש " כ ככרית יהודה ( פ " ז הערה סו ) ‪ ,‬וק " ו כארץ ישראל דלא שייך דינא דמלכותא ‪ ,‬ועור‬
‫"‬
‫הבשו " ת מנח " י ( ח " ג ס ' א ס " ק כב ) כבר הוכיח שגם בריניהס לא נחשב כגוף נפרד אלא לענין מיסים‬
‫וכדומה ‪.‬‬
 ‫פא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫י‪-‬‬
‫השקעה בקופת גמל וקרן נאמנות ‪ ,‬השתלמות ( למורות ) ופנסיה‬
‫ישנו שני סוגי השקעות בריבית ‪ ,‬א ' כשמלוה לבנק ב " תוכנית חסכון " ומקבל ריבית‬
‫קצוב ‪ ,‬ב ' השקעה כ " קרן נאמנות " ו " קופת גמל " ) ‪ , ( MUTEL FUND‬ולא מקבלים ריבית‬
‫מכספו ‪.‬‬ ‫דבר קצוב אלא משקיעים הכסף ומקבלים הרווחים כפי שירויחו‬

‫ויש נפק " מ עצום לדינא בין שתי סוגי ההלואות ‪ ,‬דבאופן הראשון באמת מלוה‬
‫המעות להבנק בריבית ‪ ,‬אלא שמשום איסור ריבית כותב עליו הית " ע עם הבנק ונעשה‬
‫שותף בעסקי הבנק ע " י ההית " ע ‪ ,‬אבל הריוח הוא קצוב בין אם הבנק ירויח הרבה או‬
‫משא " כ באופן השני אין הנאמן אלא שליחו של המשקיע ‪ ,‬וא " צ הית " ע בין‬ ‫מעט ‪.‬‬
‫המשקיע והנאמן ‪ ,‬אבל מאידך כשקונים אגרות חוב בריבית מחברה יהודי שאין להם‬
‫היתר עיסקא ‪ ,‬הוי כאילו המשקיע עצמו קונה אגרות חוב של ריבית ועובר באיסור ריבית ‪,‬‬
‫היה איסור ריבית בין‬ ‫מ " מ זה לא מהני אלא אם‬ ‫ואע " פ שיש הית " ע כללי להנאמן ‪,‬‬
‫המשקיע להנאמן אבל כאן האיסור הוא בזה שהמשקיע נחשב כקונה אגרות חוב בריבית‬
‫וההית " ע כללי של הנאמן אפילו אם הוא בנק אינו‬ ‫עיסקא )‬ ‫( מחברה יהודית בלי היתר‬
‫ע " פ הית " ע [ ואע " פ שכאשר החברה‬ ‫מחייב את החברה שהנפיק האגרות חוב שיהיה‬
‫לוקחת הלוואה מהבנק הוי עסק ישיר עם הכנק וכפוף לתקנת הבנק וחל ע " פ הית " ע ‪,‬‬
‫מ " מ כאשר החברה מנפיק אגרות חוב בבורסה והבנק רק קונה האג " ח ‪ ,‬ואין כאן עסק‬
‫הית " ע ] ‪.‬‬ ‫ישר בין הבנק להחברה ‪ ,‬פשוט שהחברה לא כפוף לתקנת הבנק ולא חל ע " פ‬

‫דבקופת גמל וקרן נאמנות שמשקיעים‬ ‫מד )‬ ‫וכ " כ בברית יהודה ( ע " ד פ " ב הע '‬
‫בריבית וקונים אגרות חוב מחברה יהודי שאין להם הית " ע כללי עובר המשקיע באיסור‬
‫ריבית ולכן אסור להשתתף בהם ( ושמעתי שהגאון בעל הברית יהודה שליט " א סידר‬
‫תוכנית כשר מיוחד בבנק שעושים ע " פ הכוונה שלו בלי להשקיע באיסור ריבית ) ‪ ,‬והנ " ר‬
‫זונדר שליט " א רב ומו " ץ בתל אביב פרסם בעיתון שרוב הצבור נכשלים בזה‬ ‫פ‪ .‬מ‪.‬‬
‫מתופר ידיעה בתוכנית פנסיה וקרן השתלמות וכו ' ‪ ,‬והאדמו " ר ה " פני מנחם " זצ " ל מגור‬
‫כתב לו מכתב הסכמה וכתב לו שטוב עשה שעורר הצבור על זה ( ראה קובץ מבית לוי‬
‫‪.‬‬
‫ובזמן האחרון סידר רב אחד תוכנית כשר כנ " ל שלא משקיעים כאיסור ריבית והגאון‬ ‫י) ‪.‬‬
‫רבי שמואל וואזנר והגאון רבי ניסים קרליץ שליט " א כתבו לו מכתב הסכמה וכ " כ בשם‬
‫הגאון רבי י " ש אליישיב שליט " א א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫בירור אם יש צד היתר בדבר‬

‫ולכאורה היה מקום לצדד בזה להתיר ע " פ מש " כ הדרכ " ת סי ' קם סס " ק קכב בשם‬
‫המנחת פתים ‪ ,‬שכתב דכיון שאין כעלות להמשקיע להחליט למי להלוות הכסף ורק‬

‫( א ) ימאידך שמעתי סברא ריש עצה פשוטה להתיר אפילו כאשר החברה משקיע באיסור ‪ ,‬והיינו שהמשקיע‬
‫יגלה דעת כפני שני עדים שמוותר על הרווחים הבאים מאיסור ריבית אלא שדורש בירור כמו כהית " ע ע " כ ‪,‬‬
‫אמנם זהו דוקא אם ננקוט כדעת הפוסקים רס " ל שאפשר לעשות הית " ע בלי ידיעת הלוה ( ואז יכול לעשות‬
‫קנין על הנ " ל ) ‪ ,‬אכל לפמש " כ רוב הפוסקים שלא מועיל הית " ע כלי יריעת הלוה ( ולא קונה שאר עסקי‬
‫מועיל ‪.‬‬ ‫הלוה ) לפי דבריהם ה " נ לא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫פב‬

‫המנהלים יש להם הזכות להחליט למי להלוות לכן אמרינן שבעל הממון לא נחשב‬
‫סי ' קסט במי‬ ‫כמלוה המעות לישראל בריבית וכמש " כ המהרי " ט סי ' קטו ומובא ברעק " א‬
‫שמשקיע מעותיו בעיסקא אצל גוי והגוי מלוה המעות לישראל בריבית ‪ ,‬שמותר ‪ ( ,‬ואע " פ‬
‫העסק ‪ ,‬מ " מ גם בישראל שמנהל העסק י " ל שבעל‬ ‫שהמנחת פתים מיירי כשגוי מנהל‬
‫שלו ) ‪.‬‬ ‫הממון לא נחשב כמלוה מעותיו ‪ ,‬והשליח אינו מלוה ממון‬

‫אמנם גם המנחת פתים עצמו לא מקיל בגזבר ישראל או בשותפין ישראל אלא בגוי‬
‫( ועמש " כ לעיל סוף ס " ק א ) ‪ ,‬וא " כ כשמשקיע בקופת גמל וכדומה בחברה " של יהודים "‬
‫אסור אפילו להמנחת פתים ‪ ,‬ועוד דע " ש בדרכי תשובה וכן בסי ' קס ס " ק סו שהרבה‬
‫אחרונים חולקים על המנחת פתים וס " ל שאינו היתר ‪ ,‬ומסברא נראה לענ " ד כדבריהם‬
‫משום שאינו דומה לציור המהרי " ט דהתם מסר המעות לגוי לעשות בו כל סוג עסק‬
‫שירצה משו " ה ס " ל להמהרי " ט שאם הגוי מחליט בדעתו להלוותו לישראל בריבית ‪,‬‬
‫אמרינן שהגוי עושה על דעת עצמו ‪ ,‬משא " כ בנד " ד וכן בנדון המנחת פתים יש קו ברור‬
‫וכל מה שעושה‬ ‫( המשקיע )‬ ‫באיזה אופן צריך להשקיע הכסף וגם פועל עבור משלחו‬
‫צריך להיות לטובת משלתו ( וק " ו בנדון המנחת פתים שהגוי אינו יכול לשנות כלום רק‬
‫חייב להלוותו עבור כך וכך ריבית ) ‪ ,‬וי " ל שגם המהרי " ט מודה שנחשב כפועל עבור‬
‫( המשקיע ) מלוה מעותיו בריבית ‪.‬‬ ‫משלחו ‪ ,‬ושהישראל‬

‫וכן מוכח לכאורה מהתוספתא וראשונים וש " ע סי ' קסט סעיף כא שכתבו דישראל‬
‫שמוסר מעותיו לגוי להלוותו בריבית שאם הוא באחריות הישראל אסור ‪ ,‬ולדברי המנחת‬
‫( עי '‬ ‫פתים הנ " ל צ " ל דמיירי דוקא באופן שהישראל אמר לגוי שילוהו לישראל בריבית‬
‫ומסתימת הש " ע והפוסקים משמע שבכל אופן אסור ‪ ,‬וע " כ‬ ‫ג)‬ ‫מש " כ לעיל סק " א הערה‬
‫צריך לחלק כמש " כ לעיל דאף המהרי " ט לא התיר אלא כשנותן מעותיר לגוי כעיסקא‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫שהגוי יכול לעשות בו כל מה שירצה וכמש " כ‬

‫ממש " כ הרא " ש ( ומובא בב " י‬ ‫ישראל )‬ ‫ומצאתי ראיה ברורה לאיסור ( עכ " פ בגזבר‬
‫ס " ס קס ) הגזבר של עניים המלוה בריבית קצוצה הוי ריבית דאורייתא ‪ ,‬ואע " פ שאין רשות‬
‫לשום עני לומר להגזבר לאיזה אדם ילווה המעות בריבית ואיך ישקיע בעסק ואפ " ה אסור‬
‫מהיית ( ואפילו הרשב " א שמצדד להקל אינו מטעם הזה ‪ ,‬ולא הקיל אלא כממון שאין להם‬
‫בעלים ידועים ‪ ,‬משא " כ בנד " ד דהוי בעלים ידועים אף הרשכ " א מורה דהוי רבית‬
‫ועכצ " ל כמש " כ לעיל דשאני גזבר שאסור להתעסק בו לטובת עצמו ‪ ,‬אלא מה‬ ‫דאורייתא )‬

‫שנראה כעיניו לטובת העניים ‪ ,‬משו " ה נחשב כמו שליהו של בעלי הממון ‪ ,‬ורק בנותן‬
‫מעות בעיסקא התיר המהרי " ט ( או שנחלק בין גזבר ישראל לגזבר גוי ‪ ,‬אבל בגזבר ישראל‬
‫מה " ת ) ב ‪.‬‬
‫( )‬ ‫מפורש בדבריהם דאסור‬

‫( ב ) ואע " פ שכשו " ת מהרי " א הלוי ( ח " ב סי ' נר ) כתב שגם כאשר הממונים הם ישראל יש צד היתר ומובא‬

‫בדרכ " ת ( סי ' קס ס " ק טו ) מ " מ כל הפוסקים כתבו שאסור מה " ת וכן מנהג כל העולם שאוסרים ללות מבנק‬

‫על‬ ‫מאוי‬ ‫יהודי בריבית ( שבעלי המניות הס יהודים ) ‪ ,‬והגרש " ז אויערבאך זצ " ל בשו " ת מנחת שלמה תמה‬
‫רמח )‬ ‫השו " ת מהרי " א ( עמש " כ לעיל ס " ק א הע ' ב ) וכ " כ מו " ח שליט " א בשו " ת תשובות והנהגות ח " ג ( סי '‬
‫הפוסקים ‪.‬‬ ‫שדבריו הם נגד כל‬
‫מג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ה ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫עצה איר להשקיע בהיתר כקרן שלא מתעמק כהלכה‬
‫והנה בהשקעה רגיל אפשר להורות איסור ולזמר שיחפשו השקעות בחוץ לארץ או‬
‫בהשקעות מסוג אחר ‪ ,‬אבל יש אלפים ורבבות של פועלים חרדים העובדים במקום עבורה‬
‫( או במוסר ) שהמעביר מפריש עבור כל הפועלים עוד עשר אחוז ‪ 10 %‬משיעור המשכורת‬
‫עבור פנסיה ומכניסו בקרן נאמנות בבנק או בחברת ביטוח עבור הפועל ‪ ,‬ואם הפועל לא‬
‫‪10 %‬‬ ‫יסכים להשקיע באותו הקרן נאמנות שההברה בחר לעצמו ‪ ,‬יפסיד הפועל כשיעור‬
‫מן המשגורת בכל חודש ותודש ‪ ,‬וכן מצוי מגידי שיעור ומלמדים ופועלים במוסדות‬
‫התורה ומורות בבתי הספר ‪ ,‬ובודאי צריכים לחפש עצה איך שיוכלו להשקיע בהקרן‬
‫הפועלים ‪.‬‬ ‫נאמנות שההברה ( או המוסד ) בחר להשקיע עבור‬

‫והנה יש עצה להתיר ההשקעה בקרן נאמנות אף כאשר הנאמן משקיע בריבית‬
‫משיעור המשכורת ‪ ,‬והיינו שיעשה הסכם מיוחד עם‬ ‫‪10 %‬‬ ‫באיסור ‪ ,‬ולא יצטרך להפסיד‬
‫החברה שמנהל הקרן נאמנות ‪ ,‬והיינו שיהיה שותף רק " בהעסקים המותרים " שלהם‬
‫בלבד ‪ ,‬וכאשר ישקיעו באיסור ( והיינו באגרות חוב בריבית מחברה יהודי שאין להם‬
‫הית " ע ) אז יהיה שותף כנגד הסכום ההוא בשאר האגרות חוב שהם בהיתר ( והיינו אג " ח‬
‫הית " ע ) ‪.‬‬ ‫הית " ע ‪ ,‬או מחברה שיש להם‬ ‫ממשלתיים ויש להממשלה‬

‫והדרך הפשוט הוא שיעשה עמם כתנאי היתר עיסקא ‪ ,‬והיינו שבאמת יהיה שותף‬
‫כעסקים המותרים כלכד ואם לא יהיו כ " כ רווחים מהעסקים המותרים לא יקבל אלא‬
‫פתות רווחים ‪ ,‬ואם יהיה יותר רווחים מהעסקים המותרים יקבל יותר רווחים ‪ ,‬וכן לענין‬
‫הפסד ‪ ,‬אלא שמתנה עם המנהל שכל ומן שהמנהל לא ישבע שלא הרויח מן העסקים‬
‫המותרים כסכום הריוח שיהיה בהעסקים האסורים ‪ ,‬לא יהיה נאמן לומר שלא הרויח כ " כ‬
‫ויצטרך לשלם כסכום הריוח מהעסקים האסורים ‪ ,‬לא משום רין‬ ‫המותרים )‬ ‫( מהעסקים‬
‫בעלות כהעסקים האסורים אלא משום התפשרות בסכום הריוח מן העסקים המותרים‬
‫וככל היתר עיסקא ‪.‬‬

‫תנאי ההית " ע‬ ‫‪tffy‬‬ ‫אוצן ההסכם‬

‫וראיתי צילום של נוסח שטר שחברת ביטוח מפורסם חתם עבור אחד מהמשקיעים ‪,‬‬
‫ושם כתוב שהמשקיע שותף רק בהעסקים המותרים בלבד ‪ ,‬ותנאי הנאמנות כפי תנאי‬
‫ההית " ע ‪ ,‬אולם הוסיף שם עוד שהנותן לא יקבל מהשקעות אלו יותר מהסכום שהיה מגיע‬
‫לחלקו אילו היה שותף בכל ההשקעות של החברה ‪ ,‬ומותר הרווחים יהיה שייך לשאר‬
‫המשקיעים ( או להחברה ) ע " כ ‪.‬‬
‫ולענ " ר נראה שיש צד גדול שלא הועיל כלום בההסכם הנ " ל ‪ ,‬משום שמתרצה לקבל‬
‫‪.‬‬
‫כפי הרווחים " מהעסקים האסורים " ולא דמי להית " ע רגיל שמשקיע בעסק מסוים‬
‫ומתפשר " כסכום קצוב " ואפייה אומרים שנשאר שותף כהעסק אלא יש תנאי צררי שמה‬
‫שירויח יותר מהסכום הקצוב ינתן להמתעסק בשכר עמלו וטרחו ‪ ,‬דשאני התם שמתפשר‬
‫בסכום קצוב ‪ ,‬משא " כ הכא מתפשר לקבל הריוח וההפסד של העסקים האסורים ‪ ,‬נמצא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ב‬ ‫קרנטרס‬ ‫פר‬

‫שהתנאי הוא שהמשקיע יקבל מה שירויח הכי פחות מבין שני העסקים וכן יקבל הפסד מה‬
‫שיפסיד יותר מביז שני העסקים ‪ ,‬ונראה פשוט דכשיש תנאי שהמשקיע יקבל הכי פחות‬
‫מבין שני העסקים שעדיין הוי קצת שותף גם בהעסקים האסורים ( א ) ‪ ( ,‬ובפרט בנד " ד שיש‬
‫עוד מעלה בהעסקים האסורים שכל זמן שלא מברר בשבועה שאז יקבל הריוח וההפסד של‬
‫משניהם ) ‪.‬‬ ‫העסקים האסורים בלבד ‪ ,‬ורק אם המנהל של התברה ישבע יפסיד המשקיע‬

‫ולפ " ז לא מועיל להתיר הדבר אא " כ מתנים עם החברה שהמשקיע יהיה שותף‬
‫בין אם ירויחו בהם פחות ובין אם ירויחו בהם יותר מהעסקים‬ ‫" המותרים "‬ ‫בהעסקים‬
‫האסורים ‪ ,‬ואם יתברר הדבר ע " פ גדר נאמנות בהית " ע שהרויחו יותר בהעסקים המותרים‬
‫אז יצטרך החברה להוסיף ולשלם להמשקיע כפי הריוח של‬ ‫פחות )‬ ‫( או שהפסידו בהם‬
‫העסקים המותרים ‪ ,‬אע " פ שלשאר הלקוחות יתנו רק כפי הרווחים בהעסקים האסורים‬
‫בלבד ‪ .‬אבל מ " מ כל זה רק אם הלקוח יברר כשבועה ובעדים כפי גדר נאמנות כהית " ע (ב ) ‪,‬‬
‫כמו כל שאר‬ ‫ההית " ע ( כ " ז שלא מברר ) יקבל המשקיע‬ ‫אבל למעשה לאחר תנאי‬
‫‪.‬‬ ‫בלכד ( ג )‬ ‫המשקיעים וכסכום הריוח והפסד מהעסקים האסורים‬

‫( א ) אמנם מאידך אפש " ל דנהי רכשלא מתנה להדיא שיהיה בעלים בהעסקים המותרים מלבר ‪ ,‬אזי יש לו‬
‫מ " מ הכא שמתנה להריא שיהיה בעלים בהעסקים המותרים בלכד ‪ ,‬ומה שמקבל‬ ‫קצת בעלות בשני העסקים ‪,‬‬
‫כוה ‪.‬‬ ‫פחות ריוח ( ויותר הפסד ) כמו העסקים האסורים הוא רק תנאי צרדי אפש " ל שמהני תנאי‬

‫לענין הפסד וריוח נהפך להיות‬ ‫מחפץ )‬ ‫ושורש הספק הוא ‪ ,‬דהנה כשמקבל אחריות גמור מעסק ( או‬
‫שלו אפילו כשאומר להדיא שלא רוצה להיות בעלים ‪ ,‬מ " מ אפש " ל שזהו דוקא כשמקבל ריוח ואחריות‬
‫מוחלט מעסק אחד אז נעשה בעלים בכל כרחו ‪ ,‬כיון שזה מוחלט לגמרי ברשותו וכן מאירך הבעה " ב‬
‫נסתלק לגמרי מאחריות החפץ ‪ ,‬משו " ה נעשה שלו בע " כ ‪ ,‬משא " כ בתנאי מורכב כזה שמקבל אחריות וריוח‬
‫הכי פחות מבין שני העסקים ‪ ,‬י " ל שאינו עושהו כעלים בעל כרחו בשני העסקים ‪ ,‬וכיכולתו להתנות שהוא‬
‫בעלים בעסק הזה בלבד כיון שיש לו בו קצת בעלות לענין ריוח והפסד ‪ ,‬אלא שמקבל עליו להפסיד גם‬
‫אכל לכאורה לפי המושכל ראשון נראה יותר שגם באחריות‬ ‫בעלמא ‪.‬‬ ‫מכח העסק השני ככל תנאי עדרי‬
‫המורכב משני עסקים לא הולכים בתר דיבור פיו אלא בתר המצב ‪ ,‬ואילו לא היה מתנה כלוס פשוט שיש לו‬
‫קצת בעלות בשני העסקים ‪ .‬לכן גם כשמתנה שיהיה כעלים בעסק אחר בלבד הולכים אחר המצב ( וכדין‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫אחריות גמור ) ולא כתר דיבור פיו ‪ ,‬ולכן נשאר קצת בעלות כהעסקים האסורים‬

‫( ב ) אמגס צ " ע אם שייך דרך התפשרות כל זמן ש " המשקיע " לא מברר כמה הם שיעור הרווהיס ‪ ,‬כי‬

‫בעיסקא רגיל מוטל על הלוה להחזיק חשבון הריוח וההפסד ולברר מהו שיעור הריוח והפסר לכן אפשר‬
‫להתפשר שאם לא מברר שיעור הריוח וההפסד ישלם בתור דמי התפשרות ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שמתנה‬
‫ושכל זמן שלא מברר איזהו‬ ‫יותר )‬ ‫יברר כמה הרויח ( שאם הרויחו יותר מהקצבה שיקבל‬ ‫ש " המשקיע "‬

‫עסקים הם באיסור ומהו העסקים המותריה וכו ‪ ,‬יפטור הלוה ( החכרה ) מלשלם תוספת הריוח שירויחו יותר‬
‫בהעסקים המותרים מן העסקים האסורים ‪ ,‬וצ " כ אי הוי דרך מקח וממכר ככל הית " ע ‪ .‬אכל יותר נראה שאין‬
‫שום חשש ‪ ,‬כיון שאין בזה שום הערמה ( רק מתנהגים כפי רצונם באמת ) ‪ ,‬שהרי החברה אין להם צורך בכל‬
‫התנאים וככל הבירורים ‪ ,‬ורק המשקיע רוצה להיות שותף כהעסקים המותרים כלבד ‪ ,‬ולכן מתנים עמו בעלי‬
‫החברה שמסכימים להררישה שלו אבל ברוקא אם הוא יטרח לברר הדבר וגם יביא עדים ושכזעה לאמת‬
‫שדבריו נכונים ( רק שהחברה חייבים לשתף פעולה עם המשקיע וכאשר ישאל באיזה חברות השקיעו הכסף‬
‫הכספים ) ‪.‬‬ ‫חייבים לענות לו ‪ ,‬וכאמת שגם בלא " ה דרכם להראות ולומר לכל אחד ואחד איפה השקיעו‬

‫( ג ) ויש ליזהר שהחברה יתנה שהמשקיע יהיה שותף בכל עסקיהם המותרים כנגד ההשקעות האסורות שיש‬

‫בהקרן ‪ ,‬כי אז יהיה קשה לברר ככל עסקי החכרה מהו עסק המותר ומהו עסק האסור וכמה הרויחו ‪ ,‬ובע " כ‬
‫אבל אם מתנים שיהיה שותף בשאר ההשקעות המותרות של התוכנית ההוא ‪,‬‬ ‫הרבה ) ‪,‬‬ ‫יתפשר ( אא " כ יטרח‬
‫פה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫פקפוק בעצה הנ " ל‬

‫אמנם גם לאחר הוספה הנ " ל עדיין יש לפקפק בזה דהנה יש כמה נפק " מ גדולות בין‬
‫א ' דבכל הלואה ע " פ היתר עיסקא באמת צפוי להרויח כפי סכום‬ ‫‪:‬‬ ‫זה לכל הית " ע רגיל‬
‫פי " ג‬ ‫ההתפשרות ויותר ( שאם יודע שלא ירוית כ " כ אינו לוקת ההלואה וע " ע מש " כ לקמן‬
‫וזהו דרך העולם שבעל הממון דורש רווחים עד סכום מסוים ומה‬ ‫ב)‬ ‫ד " א ס "ק‬
‫שהמתעסק ירוית יותר יחזיק לעצמו ‪ ,‬משא " כ בנדון דידן ראשית אינו צפוי מראש להרויח‬
‫ב ' ועוד שאין שום סיבה‬ ‫‪:‬‬ ‫מהעסקים המותרים כפי מה שירויח מהעסקים האסורים‬
‫להתפשר דוקא כשיעור רווחים והפטרים של העסקים האסורים אלא בגלל שבאמת הוי‬
‫שותף בהעסקים האסורים ‪ ,‬וזה מוכיח שעדיין נשאר שותף בהעסקים האסורים ‪ ,‬ולכה " פ‬
‫הוי הערמה גדולה ‪ .‬וכשלמא בהיתר עיסקא לא יודע כמה הרויח באמת ולכן מתפשר על‬
‫סכום קצוב הידוע להמשקיע ‪ ,‬משא " כ בנדון דידן הרי כמו שהמשקיע לא יודע כמה‬
‫הרויח מהעסקים המותרים שמגיע לו כפי האמת כמו כן לא יודע כמה הרויח מן העסקים‬
‫האסורים ‪ ,‬ואם כן למה " יתפשר " על סכום של עסקים האסורים ‪ ,‬ואין זה דרך התפשרות‬
‫נאמנות ‪.‬‬ ‫אלא תנאי לקבל רווחים מהעסקים האסורים בגלל שזהו מה שרוצה הקרן‬

‫אבל שמעתי ממו " ח שליט " א דכיון שהחכרות המנפיקים האג " ח הם חברה כערבון‬
‫מוגבל ודעת הפוסקים שאין איסור תורה כשמלוה בריבית ל " חברה בע " מ " ‪ ,‬ובדרבנן מותר‬
‫ד‬

‫'‪.‬‬ ‫להערים יותר וכמבואר בתה " ד ס ' שב ובעוד פוסקים ‪ .‬משו " ה אפשר להקל כעצה הנ " ל '‬
‫שטר המכם עם קרן נאמנות המשקיע כספו בחשש איסור‬
‫שבאם יהיו‬ ‫הקרן ‪. . . . . . . . . . . .‬‬ ‫דלמטה תעיד עלינו שהוסכם ביני ועם מנהלי‬ ‫חתימת ידינו‬
‫השקעות באיסור ריבית ‪ ,‬שלא אהיה שותף כעסקים ההם אלא בהעסקים המותרים בלבד ‪,‬‬

‫א " כ יהיה קל לברר על הכמה השקעות הבודדים של התוכנית ההוא ואז יהיה ביכולת המשקיע לברר בקל‬
‫ולישבע שהרויח יותר מן העסקים המותרים ‪ ,‬ויתכן שידרוש להוציא כספים מהחברה ‪ ,‬אבל גם זה לא מצוי‬
‫מאוד ‪.‬‬ ‫כ " כ ‪ ,‬אבל מ " מ עדיף להתנות כמש " כ לעיל ולא נכנסים לחששות אלא בררך רחוק‬

‫( ד ) ושמעתי ממו " ח שליט " א שאין לאסור להשתתף עמהם מכח איסור " לפני עור " ‪ ,‬משום שמצד האג " ח‬
‫בריבית שכבר קנו מלפני שמשתתף עמהם ‪ ,‬הרי כבר יש להם מקודם ואינו מכשילם ‪ ,‬ואי מצד האג " ח שיקנו‬
‫אח " כ יותר כגלל שהוסיף להמ עוד בסף ‪ ,‬אינו רק " ספק " שמא יקנו יותר מן האג " ח שבאיסור ‪ ,‬שהרי אפשר‬
‫שבגלל הכסף שלו יוסיפו לקנות יותר מחברה של גוי או של יהודי עם הית " ע כללי ‪ ,‬ואפשר שבכלל לא יקנו‬
‫עור כמבואר כריטב " א ע " ז ‪ ,‬ועור דאררכה כאשר יראה החכרה‬ ‫איסיר לפני‬ ‫עוד אג " ח באיסור ‪ ,‬ובספק אין‬
‫שהמשקיעים מקפידים שיקנו אג " ח דוקא מחברה בהיתר ‪ ,‬יתכן שמכאן ואילך יקפידו בו קצת יותר ולפעמים‬
‫דאפש " ל ששאר הקונים יסמכו על האגרות משה ( ח " ב ס ' סג ) רס " ל‬ ‫[ ועור‬ ‫יהדרו עבורו לקנות אג " ח בהיתר ‪,‬‬
‫דכשמלוה לחברה כערבון מוגבל אין איסור ריבית ‪ ,‬ואע " פ שלהלכה פוסקים שיש איסור ריבית עכ " פ מדרבנן‬
‫כח )‬ ‫וכמש " כ רוב האחרונים ע " ע בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ג ס ' א ) וכן הוכיח כשו " ת מנחת שלמה ( ח " א ס '‬
‫קו " א ס ' מא ‪ ,‬מ " מ יתכן שאין איסור לפני עור אם החברה‬ ‫בט " ר‬ ‫מגמ ' ושו " ע דעכ " פ אסור מררכנן ועמש " כ‬
‫יסמוך על האג " ם ‪ ,‬וכמש " כ מו " ה שליט " א לעיל פ " א ד " א ס " ק ד בשם המכי " ט וכ " כ בדרכי חשובה ס ' קיט‬
‫ס " ק מח ‪ ,‬אבל יותר נראה שאינו דומה לנדון הנ " ל ‪ ,‬דדוקא אם השני הוא שומר תורה וסומך על רבו שהכריע‬
‫להתיר‬ ‫מנ " ל‬ ‫כהמקילין אז אין איסור להכשילו ‪ ,‬משא " כ באדם שלא שואל כלום אלא שיש דיעה שמקיל ‪,‬‬
‫וא " כ‬ ‫להכשילו כיון שאנחנו יודעים שאין ההלכה כן ‪ ,‬ועוד די " ל רלענין חברה בע " מ יש ראיות גדולות דאסור‬
‫אפש " ל ראסור להכשיל אפילו מי שסומך על רעת המקיל ‪ ,‬ולא דמי לשאר דברים שלא הוכרע וצ " ב ‪ ,‬אכל כבר‬
‫כתבתי לעיל בשם מו " ח שליט " א שמטעם אחר אין איסור לפני עור ] ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק א דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫פו‬

‫ואקבל יותר אחוזים בעסקים המותרים של החברה כנגד הערך של העסקים האסורים של‬
‫חלקי ‪ ,‬ואהיה שותף בהם בין לענין ריווח ובין לענין הפסד ‪ ,‬כין אם ירויחו יותר בין אם‬
‫ירויחו פחות וכן לענין הפסד ‪ ,‬אלא שהוסכם בינינו שלא יהיה נאמנות על האחוזים הנ = ל‬
‫אלא בבירור של עדים ושבועה כפי תקנת מהר " מ בהיתר עיסקא באופן המועיל ‪ ,‬והוסכם‬
‫בינינו שאם לא יבורר הרבר באופן הנ " ל ‪ ,‬שנתפשר בינינו ואקבל כפי סכום הריוח‬
‫וההפסד מן העסקים הרגילים ‪ ,‬ובאופן שסוכם בינינו ‪ ,‬ובאם יש בינינו תנאי בחשש ריבית‬
‫מוסכם שהכל יהיה ע " פ הית " ע באופן המועיל ‪ ,‬וכל הרכישות וקנינים כנגד דמי ההשקעה‬
‫ותיקון חז " ל ‪.‬‬ ‫תורה‬ ‫עפ " י דיו‬ ‫ייעשו באופן המועיל‬

‫והכל שריר וקיים ‪.‬‬

‫‪- - - - - - - - -- - - - - - - - - - -‬‬ ‫‪- - - - - - - - - - -- -- - - - - -- - - -- - - - - -‬‬
‫חתימת המשקיע‬ ‫חתימת המנהל בשם החברה‬
‫החברה )‬ ‫( וחותמת‬

‫ו ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫השקעה ב" תוכנית חסכון " בבנק המשקיע כספם באיסור‬

‫והנה לכתחילה גם בהלואה לבנק בתוכנית חסכון הנ " ל צריך לחתום עם הבנק על‬
‫הית " ע מיוהד שמפורש שנעשה שותף בעסקים ה " מותרים " בלבד של הבנק ( ובכמה‬
‫בנקים יש נוסח כזה אבל גם שם אין הנוסח מתוקן היטיב ע " ע בביאורים לנוסח הית " ע‬
‫סק " ד ) ‪ ,‬אבל בריעבד אם לא כתב כן עם הבנק אלא בהית " ע רגיל אפ " ה יש כמה צדדים‬
‫להקל ולומר דאפילו כאשר הבנק משקיע בריבית ליהודי אפייה לא עוברים המלווים‬
‫א ' כיון‬ ‫ההית " ע ) ‪:‬‬ ‫להבנק גהית " ע ( אע " פ שהבנק הוא שליחו של המלוה ע " פ תנאי‬
‫שהמלוה להבנק לא מסר המעות להבנק להשקיע עבורו בצורה מסוימת ‪ ,‬אלא הבנק הוא‬
‫בעלים גמורים להחליט איפה להשקיע ואיך לעשות בהם עסקים כפי רצונם ‪ ,‬לכן לא‬
‫נחשב כשליחו של בעל הממון לענין ריבית כאילו הבעל הממון מלוה בריבית ליהודי‬
‫השני ועיין כדרכי תשובה ס ' קם ( מס " ק קככ) שמביא מכמה אחרונים שהקילו בזה על פי‬
‫ב ' בברית יהודה ע " ד ( פ " ב‬
‫דברי המהרי " ט ס ' קטז [ וע = ע מש " כ לעיל ס " ק א הערה ג ' ] ‪:‬‬
‫סוף הע ' מד ) צידד לנמר דכשמלוה לבנק בהית " ע הרי יש להבנק עצמו הרבה כספים‬
‫ול " נ‬ ‫ע"ש‪.‬‬ ‫משלהם ואין הכרח שהעסקים באיסור הם עבור המשקיע אצלם בהית " ע‬
‫להוסיף עור רמאחר שמשקיעים אצל הבגק בהיתר עיסקא בכדי להנצל מאיסור ריבית לכן‬
‫יש קצת אומדנא שרוצים שיהיה באופן המועיל שהמשקיע לא יעבור באיסור ריבית ‪,‬‬
‫והיינו שיהיו שותפים בעסקים המותרים בלבד ‪ ,‬והעסקים האסורים הם רק על דעת הבנק‬
‫להם ‪,‬‬ ‫עצמם ומהכספים ששייך‬

‫קרן " השתלמות " למורות וכו ' הנותנים ריבית קצוב‬

‫אבל בקרן נאמנות או בקופת השתלמות לא שייך שני הצדדים הנ " ל ‪ ,‬הצד היתר‬
‫שייך כאן ‪ ,‬משום שמעיקרא מותנה באיזה אופן ישקיעו‬ ‫הראשון ע " פ המהרי " ט לא‬
‫המעות ‪ ,‬ואע " פ שביכולתם לעשות קצת שינויים מ " מ יש קו ברור באיזה אופו צריכים‬
‫פז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להשקיע הממון לטובת המשקיע ובאופן כללי אסור להם לשנות שינוי גדול ועוד שגם‬
‫כאשר משנים קצת ‪ ,‬חייב להיות לטובת המשקיעים ‪ ,‬ולא עבור טובתו של המתעסקים ‪,‬‬
‫ועדיין נחשב שליחות של המשקיע ( ע " ע מש " כ לעיל סק " ד ) וגם עיקר השם מוכיח שהוא‬
‫קרן נאמנות עכור המשקיעים ‪ ,‬ולכן לא שייך לצדד להתיר ע " פ דברי המהרי " ט הנ " ל ‪ :‬ב '‬

‫כקרן נאמנות כמעט כל הכספים הנמצאים הם אך ורק של המשקיעים בלבד ‪ ,‬וא " כ בע " כ‬
‫‪.‬‬
‫הוי המשקיעים שותף גם בהעסקים האסורים ‪ ,‬ולא שייך הצד היתר השני הנ " ל ולכן גם‬
‫להתיר אלא אם המשקיע כותב עם‬ ‫א"א‬ ‫אם הקרן השתלמות נותן ריבית בסכום קצוב ( א ) ‪,‬‬
‫הנאמן שטר הית " ע מיוחד שהוא נעשה שותף בעסקיו המותרים בלבד וששאר המשקיעים‬
‫באחוז גבוה יותר בהעסקים האסורים ‪ ,‬ונ " ל שמועיל בזה‬ ‫ההית " ע )‬ ‫יהיו שותף ( ע " פ תנאי‬
‫כיון שנותנים ריבית בסכום קצוב כל זמן שלא נשבע כמה הרויח ‪ ,‬וא " כ יכול להיות שותף‬
‫בהעסקים המותרים ‪ ,‬שאם המנהל ירצה לישבע ולפטור ‪ ,‬אז תלוי כפי העסקים המותרים‬
‫ולא בהעסקים האסורים ‪ [ .‬אבל אינו עצה אלא ליחידים שכותבים בעצמם שטר עם הנאמן‬
‫אבל לא מועיל אם הנאמן יכתוב כן בשטר ההית " ע כללי עבור כל המשקיעים שכולם‬
‫יהיו שותפים בהעסקים המותרים ‪ ,‬כי אז לא ישאר מספיק עסקים מותרים עבור כל‬
‫ב] ‪.‬‬ ‫המשקיעים ‪ .‬וכמש " כ כאן בהטעם השני באות‬

‫ובכל הנ " ל מצאנו עצה רק כלפי משקיע יחיד ( אם המנהלים יסכימו לחתום על‬
‫מסמך כנ " ל ) ‪ ,‬אבל בודאי חייבים לדאוג שהקרן השתלמות למורות לא ישקיע בעסקים‬
‫כי באמת אין להם כ " כ צורך‬ ‫כללי )‬ ‫האסורים ( באג " ח מחברה יהודי שאין להם הית " ע‬
‫להשקיע דוקא באג " ח של איסור ‪ ,‬אלא שצריך לסייע להם לברר עבורם על כל חברה‬
‫כללי ‪.‬‬ ‫( שהקרן רוצים לקנות מהם אג " ח בריבית ) אם יש להם הית " ע‬

‫קרן נאמנות וכו ' הנותנים כפי מה שירויחו מעותיו‬

‫ובקרן נאמנות רגיל שנותנים רווחים כפי מה שירויחו מכספו ‪ ,‬בזה יש לפקפק קצת‬
‫גם אם כותב חוזה עם הבנק או הנאמן שנהיה שותף בעסקיו המותרים בלבד ‪ ,‬כיון שגם‬
‫לאחר שכותב עמו כן עדיין מקבל רווחים כפי השיעור שירויחו מעותיו ‪ ,‬אם פחות יפחית‬
‫וי " ל דדוקא‬
‫אם יותר יוסיף ‪ ,‬כמש " כ לעיל ס " ק ה שלא דומה לכל התפשרות בהית " ע ‪,‬‬
‫בהלואה רגיל שמשלם דבר קצוב כל זמן שלא נתברר כמה הרויח ( כגון קרן השתלמות‬
‫התם אמרינן שבתנאי כזה מסתלק מהעסקים‬ ‫הנ " ל )‬ ‫בסכום קצוב או בתוכנית חסכון‬
‫מועיל ‪ ,‬וכבר נתבאר לעיל ‪.‬‬ ‫האסורים ‪ ,‬אבל מ " מ י " ל שגם בכה " ג‬

‫פרק א דין ר‬

‫מלוה שמוציא רבית בעל כרחו של הלוה‬

‫אם קרה שלוה מעות ברבית מישראל מומר כגון שלא הרגיש שיש בהלואה איסור‬
‫רבית קצוצה או אבק רבית ‪ ,‬ועכשיו אסור לו לעבור ולשלם הרבית ‪ ,‬אבל המלוה לא‬

‫( א ) בקרן " השתלמות " למורות כפי שנתברר שכהיוון נותנים סכום ריבית קצוב ( אם מוציא כספיו בלי להשתמש‬
‫אבל חמיר יותר מהלואה בתוכנית חסכון בבנק‬ ‫והקרן ‪.‬‬ ‫בו עבור שנת שבתון ) וצריך הית " ע בין המשקיע‬

‫ליחידים )‬ ‫וצריך לכתוב נוסח הית " ע עם הנאמן שנהיה שותף בעסקים המותרים בלכד ‪ ( ,‬וזה שייך רק‬
‫כפנים ‪.‬‬ ‫וכמש " כ‬
 ‫אחרון‬ ‫ד‬ ‫פרק א ריו‬ ‫קונטרס‬ ‫פח‬

‫מוותר ויכוף אותו בערכאות לשלם הרבית ‪ ,‬צריך להודיע להמלוה שהתורה אסרה לשלם‬
‫רבית ושבאמת אינו חייב לשלם לו ואם יכוף אותו לשלם הוי גזילה ולא רבית ומעכשיו‬
‫כל מה שהלוה משלם בעל כרחו אינו רבית אלא הוי גזילה ע " ע בשו " ע סימן קסא סעיף‬
‫ונפק " מ דבכה " ג מוציאין גם מיורשי המלוה ככל גזילה וא " כ גם לא‬ ‫ד ובגר " א שם ס " ק י‬
‫עובר כשנותן הריבית ‪.‬‬
‫נ " ב ‪ :‬אפשר שאפילו אם הלוה לא מודיע להמלוה שהוא גזילה ‪ ,‬נפקע ממנו שם‬
‫רבית ‪ ,‬דכל שמוציאין מהלוה בערכאות בעל כרחו ולא מרצונו דינו כגזילה ‪ ,‬רבש " ע לא‬
‫הויכר תנאי שהלוה מוחה נהמלוה ‪.‬‬
‫( ויש להסתפק אם יודע שלאח " כ יכוף אותו בערכאות אי מותר לשלם מיד או‬
‫צריך להמתין עד שיגבה ממנו בערכאות ‪ ,‬וראיתי במשנ " ר פ " א שמביא בשם פוסקי‬
‫עד‬ ‫להמתין‬ ‫שא " צ‬ ‫ועוד ]‬ ‫שליט " א‬ ‫ראטה‬ ‫זמנינו [ הגרש " ז אויערבך זצ " ל והגר " י‬
‫שהערכאות יעקלו נכסיו ויתפסו הרבית ממנו ‪ [ ,‬וע " פ רוב זה קשור בהוצאות והפסדים‬
‫יכול‬ ‫משפט‬ ‫מבית‬ ‫או התראה‬ ‫הזמנה‬ ‫קיבל‬ ‫שכבר‬ ‫מיד‬ ‫אלא‬ ‫רבית ] ‪,‬‬ ‫ועוד‬ ‫גדולים‬
‫לשלם ) ‪.‬‬

‫נ "ב ‪ :‬מה שמניא בקיבל הזמנה אין צריך להמתין עד שיעקלו נכסיו ‪ ,‬נראה שלא‬
‫ישלם לרבית ויפרש שזה אינו חיוב כדין תורה ‪ ,‬ורק למונעו מערכאות לבד משלם לו‬
‫ולא לתשלום הרבית שאחיינו ‪ ,‬וכה " ג עדיף ואולי שרי ‪ ,‬ומצאתי בטפר " נחלת אליהו "‬
‫( ס ' נח ) מהגאון וצדיק ר ' אליהו דושניצר זצ " ל פסק הלכה למעשה מפי רבינו החזו " א‬
‫זצ " ל שאם המלוה דורש יותר בטעות והלוה מוכן לתת יותר שאינו מוכן לריב עמו בא‬
‫מעשה לפני רבינו החיו " א יצ " ל ופסק שאין בזה שום חשש רבית מאוחרת דאמרינן‬
‫ריניה ע " ש והיינו שכדאי לשלם ליפטר מדין תורה ‪ ,‬וגם כאן‬ ‫בב " ב ל ‪ :‬עביר איניש‬
‫דוביי‬
‫מערכאות ומפרש שנן אין ציה חשש כלל ‪.‬‬ ‫כשמשלם ליפטר‬

‫ומיהו אם יש לו כסף לשלם נראה שאין להקל לעשות כה " ג ‪ ,‬ואפילו ללוות נראה‬
‫שכדאי ולא ייכנס להיתירים ‪.‬‬
‫אמנם נהי שלא עובר באיסור לא תשיך לאחיך בשעה שנותן הריבית ‪ ,‬מ " מ משעת‬
‫ההלואה כבר עבר על הלאו דלא תשימון עליו נשך ‪ ,‬ויש הרבה ראשונים רס " ל שגם הלוה‬
‫ואע " פ‬ ‫עובר כלאו דלא תשימון ( עיין בט " ר ס ' קם ס " ק א ) ‪ ,‬ולכו " ע עבר אז בלפני עור ‪,‬‬
‫מ " מ דעת הרכה‬ ‫דבשעה שגבו הרבית היה גזילה והשומא לא בא לירי גוביינא של ריבית ‪,‬‬
‫וע " ע מש " כ‬ ‫אחרונים דמיד בשעת השומא עובר בלא תשימון וכמש " כ לעיל בדין א ‪,‬‬
‫ד‪.‬‬ ‫סעיף‬ ‫בט " ר מהד " ב בסימן קסא‬

‫ואם ההלואה אינו לזמן קצוב אלא הרבית מתרבה יום יום נראה שעובר כל יום בלא‬
‫תשימון אפילו אס לא יתן הרבית לכסוף ‪ ,‬כיון שהוא עצמו קצץ מתחילה לרבית עבור‬
‫החוב וההמתנה ‪ ,‬ומיד שנודע לו שיש איסור רבית חייב להידיע להמלוה שלא ישלם לו‬
‫הרבית ועיין מש " כ להלן ברין ז בשם הריב " ש ‪ ( ,‬ולהלן בקיצור דיני רבית פרק יג דין ב‬
‫כדין ) ‪.‬‬ ‫ובקו " א שם פירשנו איך לסדר מכאן ולהבא שיהיה על פי הית " ע‬
‫פט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫פרק א דין ה‬

‫בגדר דבר המסויים‬

‫האחרונים נחלקו מהו גדר דבר המסויים ( שגם היורשים חייבים להחזיר ) ‪ ,‬וע " ע‬
‫מש " כ בט " ר מהד " ב סימן קסא סעיף ו ‪ ,‬דבשו " ע שם סעיף ט מוכח דכל כלי חשוב דבר‬
‫המסויים ‪.‬‬

‫פרק א דין ו‬

‫בענין חיוב השבת א " ר כשהלוה לא ידע שאסור ומוען שנתן בפעות‬

‫שאמרו שאין חיוב להחזיר הא " ר אלא לצאת ידי שמים הוא דוקא כשהלוה נתנו‬ ‫זה‬
‫מדעתו ‪ ,‬אבל אם המלוה הוציאו ממנו בערכאות אז דינו כגזל ומוציאין מיד המלוה‬
‫ד‪.‬‬ ‫וכמפורש בשו " ע ס ' קסא סעיף‬

‫ואם כבר פרע הלוה את הא " ר וגם כל הקרן ‪ ,‬והלוה טוען שלא ידע שהיה בו איסור ‪,‬‬
‫וטוען דאילו היה יודע שיש בו רבית לא היה נותנו ונמצא דהוי מחילה בטעות ‪ ,‬בראב " ד‬
‫מבואר להדיא שאינו יוצא בדיינים כמו גזילה‬ ‫שטרא )‬ ‫ד " ה וההוא‬ ‫‪:‬‬ ‫מובא בשיטה ( סח‬
‫וז " ל ( כיון דיהיב פלגא רווחא ולא חשיכ אגריה כהדיה והשתא אתי כוליה ממונא למריה‬
‫רוותא וקרנא לא מפקינן מיניה מידי ) כיון דלא נמיר דינא ולא קפיר אאיסור זוטא אפשר‬
‫דאחיל גביה מעיקרא וכו ' והוי א " ר ואינו יוצא בדיינים עכ " ל ‪.‬‬
‫ס ' קסו ומובא בש " ך שם סק " ה שכתב בשם הראב " ד שאם המלוה דר‬ ‫וע " ע בב " י‬
‫בחצירו של הלוה דקיימא לאגרא ( ויש ללוה זכות לדרוש רמי השכירות ) ופרע כל החוב‬
‫ולא תבע לנכות דמי השכירות דדינו כרבית מאוחרת ואינו יוצא בדיינים ( וכ " כ בבעה " מ‬
‫אבל המ " מ חולק וס " ל דגם לאחר שפרעו הר " ז יכול לתבוע דמי‬ ‫ר ' אפרים )‬ ‫שם בשם‬
‫השכירות ‪ .‬ובב " י כתב שני דרכים לפרש דברי המ " מ ‪ ,‬או משום שלא פירש להריא שמוחל‬
‫לו דמי השכירות ולכן אין שום ראיה שמחל ‪ ,‬ואפש " ל דאפילו פירש להדיא שמוחל רמי‬
‫הכא זבינא ע " כ ‪.‬‬ ‫בגמ ' סו ‪ :‬התם הלואה‬ ‫השכירות אפ " ה הוי מחילה בטעות כמו דאמרינן‬

‫וע " ש בתפארת למשה שביאר דלפי פירוש השני בב " י ס " ל להמ " מ פלא אמרינן‬
‫דא " ר אינו יוצא בדיינים אלא כשהלוה ידע דאית ביה א " ר ואע " פ כן נתן אבל כשלא ידע‬
‫אמרינן דא " ר יוצא בדיינים משום רהוי נתינה בטעות ויוצא מרין גזילה ‪ ,‬והראב " ד ס " ל‬
‫שגם כשנותן בטעות אינו יוצא משום דנתינה בטעות הוי מחילה ( וכמש " כ הראב " ד מובא‬
‫בב " י אין ראיה שהמ " מ ס " ל שחייב להחייר‬ ‫בשיטה סח ‪ :‬הנ " ל ) ‪ ,‬אבל לפי פירוש הראשון‬
‫ומאידך גם אין ראיה מראב " ד הזה שאינו יוצא בריינים ( אלא שבשיטה הנ " ל מפורש‬
‫שדעתו שלא יוצא ) ‪.‬‬
‫אבל במחנה אפרים ( ס ' טז ) פירש דיש לחלק ‪ ,‬דכשהלוה ג " כ נהנה מן הקציצה ‪ ,‬כגון‬
‫כשקונה בהקפה ביוקר שהלוה רוצה את החפץ התם לא אמרינן דהוי מחילה בטעות ולכן‬
‫אינו יוצא בדיינים ‪ ,‬ודוקא כשמוחל בשעת פרעון החוב ולא נהנה כלום ‪ ,‬התם יכול לטעון‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק א רין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫צ‬

‫שבוראי אילו היה יודע שיש איסור כדבר שלא היה מוחל לו ‪ ,‬ולדבריו דוקא ברבית‬
‫מאוחרת בשעת פרעון התמ מוציאין מידו כשטוען שלא היה יודע ‪ ,‬ונראה דברבית בשעה‬
‫שמעותיו בידו ‪ ,‬ג " כ מיקרי הנאה להלוה ‪ ,‬שנותן לו בכדי שלאת " כ לא ילחצנו המלוה‬
‫לפרוע בזמנו ודוקא ברבית שבשעת פרעון שלא נהנה מזה כלום התם אמרינן דהוי‬
‫מחילה בטעות ( ועמש " כ בט " ר ס ' קסו ס " ק ג שכן צ " ל בכדי ליישב דברי הש " ך ) ‪ ,‬וכל‬
‫שנותן לו הרבית מרחיב לו‬ ‫שע " י‬ ‫שכן בהלואה שאינו לזמן קצוב רהתם בודאי נהנה‬
‫הזמן ‪.‬‬
‫וע " ש במתנה אפרים שהוכיח רעכצ " ל דכשנותן א " ר בשוגג שלא יוצא בדיינים ‪,‬‬
‫שהרי בגמ ' קאמר בסתמא ראבק רבית אינו יוצא בדיינים וכ " כ הפוסקים ‪ ,‬וסתם אינשי לא‬
‫גמירי דינא ולא יודעים שיש איסור על הלוה וכמש " כ בתוס ' ( עב ‪ .‬ד " ה שטר ) ואיך קאמר‬
‫בסתמא שאינו יוצא בריינים ‪ ,‬הול " ל דאבק רבית הניתן במזיד ובאיסור לא יוצא בדיינים‬
‫אע " כ רנתינה בטעות הוי מחילה ‪ ,‬ולכן פירש דמש " כ ההג " א ונמוקי יוסף בפירוש הגמ '‬
‫התם הלואה והכא זבינא ‪ ,‬שכתבו דכשנתן רבית יכול לטעון ראילו היה יודע‬ ‫‪):‬‬ ‫( דף סו‬
‫שיש איסור רבית לא היה נותן והוי מחילה בטעות ‪ ,‬דהיינו דוקא בנותן רבית מאותרת‬
‫שהלוה לא נהנה כלום מן האיסור משא " כ בכל א " ר שהלוה נהנה מהרבית א " צ להחזיר‬
‫מחילה " ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫ואמרינן דנתינה בטעות הוי‬

‫שכתב להריא דאפילו נותן א " ר בטעות א " א להוציאו‬ ‫סק " א )‬ ‫ועיין בנתיבות ( ס ' רח‬
‫‪.‬‬
‫בדיינים ( ב ) ‪ ,‬וכ " כ גם בפנ " י ( דף סז ד " ה אלא צ " ל ) [ ומיירי באופן של הנמו " י הנ " ל ואפ " ה‬
‫נקיט כדבר פשוט דהוי מחילה ] וכן מוכח גם בחומים ( ס ' צז סוף סק " ר ) ועיין במהרש " ם‬
‫( ח " ב ס ' קמה ) שמביא הנתיבות הנ " ל והאריך לבאר שיש עוד פוסקים דס " ל שגם כשנתן‬

‫( א ) ולכאורה קשה על המחג " א שחילק שאם הלוה נהנה מהרבית איזו יכול לטעון שהיה כטעות ‪ ,‬שהרי‬
‫הנמו " י והג " א גופא קאי אגמ ' סו ‪ :‬דמיירי שהלוה מוחל למלוה על אכילת פירותיו ופשוט דכגלל זה נמנע‬
‫דהוי מחילה‬ ‫והג " א‬ ‫המלוה מלכוף להלוה לפרוע חוכו רק מרחיב לו זמן הפרעון ואפ " ה כתבו הנמו " י‬
‫כטעות ‪ ,‬ואילו לפי דברי המח " א כשהלוה נהנה מהרבית לא יכול לטעון דהוי מחילה כטעות ולכאורה‬
‫בטעות ‪.‬‬ ‫מפורש בנמו " י והג " א שגם כה " ג הוי מחילה‬

‫אבל כאמת לא קשה מידי ‪ ,‬דהכא לא נתן לו הלוה שום רבית אלא המלוה עצמו לקח הפירות ( הרבית ) ‪,‬‬
‫והלוה רק מחל לו ומוותר שיהיה בתורת מתנה ‪ ,‬והלוה לא נהנה כלום מהמחילה גופא ‪ ,‬וגם אם לא ימחול‬
‫להמלוה את הפירות בגלל האיסור ( רק ידרוש אותו ממנו אח " כ בכ " ד שיחזירם לו ) ‪ ,‬אפ " ה יקבל המתנת‬
‫המעות ‪ ,‬משום שהמלוה חושב בטעות שמקבל הפירות בחנם ‪ ,‬וכיון שהלוה לא נהנה ממעשה המחילה לכן‬
‫הוי בטעות ולא הוי מחילה ‪ ,‬וא " ש דברי הנמו " י והג " א שפירשו שחייב להחזיר ‪ ,‬ואוקא בלוה שנותן רבית‬
‫לידו של המלוה ‪ ,‬החס נהנה מהנתינה גופא שהמלוה מרחיב לו הזמן תמורת הדבר שנתן התם אינו בטעות‬
‫משא " כ כמעשה מחילה בלבו אינו נהנה כלוס מהמחילה ‪ ,‬ואע " פ שנהנה מהרבית ‪ ,‬מ " מ מעולם לא נתן‬
‫והג " א ‪.‬‬ ‫רבית רק המחילה וממנו לא נהנה כנלענ " ר נכון וא " ש דברי המחנה אפרים גם להנמו " י‬

‫( ב ) אכן ע " ש כנתיבות שכתב טעם אחר לדבר ‪ ,‬שפירש שבאמת הוי נתינה בטעות כיון שהלוה לא ידע‬
‫שלא חייב לפרוע הרבית ‪ ,‬אלא דאפ " ה קונה משום דרחמנא הקנה הרבית להמלוה ‪ ,‬דמדכתב כתורה וחי‬
‫[ וגס בא " ר תקנו חז " ל שקונה‬ ‫בהם שהוא רק מצות עשה רהשבה בעל כרחין שקונה הרכיה שניתן מדעתיה‬
‫ע " ש ‪ ,‬אכל קשה מנ " ל דהתורה מיירי כטעה כשוגג דילמא מיירי כלוה כרכית כמזיד ‪,‬‬ ‫דאורייתא ]‬ ‫הא " ר כעין‬
‫ואיך יש ראיה שהתורה הקנה הרבית להמלוה כשהנתינה היה כטעות ‪ ,‬ואף אם נפרש בדבריו שלא כתב כן‬
‫אלא במי שלוה כמזיד אלא שלא ידע אח " כ שאין עליו חיוב לפרוע ‪ ,‬ג " כ קשה לוקי לקרא במי שיורע גס‬
‫וצע " ג ‪.‬‬ ‫זה ‪ .‬ועור דמאי נפק " מ בין טעות בחיוב פרעון לטעות בעיקר ההלואה ברבית‬
‫צא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שאם " טעה " ולקח א " ר אין חיוב להחזיר‬ ‫ד)‬ ‫בשוגג א " צ להחזיר ‪ ,‬וכ " כ בש " ע הרב ( ס '‬
‫מפורש שגם בטועה ונותן‬ ‫ה"ה)‬ ‫אלא לצאת ידי שמים ‪ ,‬וחכ " א הראה לי דברמב " ם ( פ " ז‬
‫משנה ) ‪.‬‬ ‫א " ר אין מוציאין מהמלוה ( ע " ש בכסף‬

‫עוד נראה לומר דאפילו הנמו " י לא כתב דכשיש בו איסור ולא ידע ‪ ,‬דהוי כטעות ‪,‬‬
‫אלא דוקא כשהמלוה זכה בו מכח מחילה ‪ ,‬שאין להלוה כ " כ גמירת דעת ליחן ‪ ,‬בזה‬
‫אמרינן דכשהוא באיסור חסר במחילתו ובהוויתור ‪ ,‬משא " כ כשנותן להדיא או כשאומר לו‬
‫להדיא שמוחל לו הפירות שאכל י " ל דאפילו במקום איסור נשאר נתינה וא " צ להחזיר ‪,‬‬
‫הנ " ל דנקיט כדבר פשוט דאפילו לא ידע דאסור אפ " ה הוי מתנה‬ ‫( ונ " ל שזהו דעת הפנ " י‬
‫ואינו יוצא בדיינים ‪ ,‬ולא הזכיר שזהו נגד דברי הנמו " י ) ‪ ,‬אבל בהג " א בפירוש הראשון‬
‫בדיינים ‪.‬‬ ‫משמע דאפילו כשיהיכ א " ר בעינן שידע שאסור ואל " כ יוצא‬

‫ולפ " ז לדינא נראה שא " א להוציא הא " ר מיד המלוה ‪ ,‬כיון דהוי מחלוקת הפוסקים ‪,‬‬
‫והמוציא מחבירו עליו הראיה ‪ ,‬וכ " ש בא " ר שהלוה נהנה מזה ‪ ,‬שהמחנה אפרים הוכיח‬
‫והג " א אין מוציאין מיד המלוה ‪ ,‬פשוט שא " א‬ ‫שגם לפי צד השני בב " י וגם להנמ " י‬
‫להוציא ‪.‬‬
‫נ " ב ‪ :‬ונראה להוסיף עוד טעם שאינו כמקח טעות ‪ ,‬שלאו כל עלמא זהירי בדרבנן‬
‫וסוברים שדרבנן " לא נורא " ‪ ,‬ועיין בש " ע‬
‫כ " כ ‪ ,‬וכמבואר במ " מ פ " א דאישות ( ח " ד )‬

‫ח " כ רל " ד ובנתה " מ שבאיסור דרבנן לא נקרא מקח טעות ‪ ,‬ולדברינו הטעם כהנ " ל‬
‫שלא והירי בו כ" כ ולכן לא נקרא מקח טעות ‪.‬‬
‫שוב הראה לי חכ " א דבשו " ת שארית יוסף ( ס ' סא ) הנזכר בש " ך ס ' קסא ( סק " י ) כתב‬
‫שאם הלוה נתן ר " ק מה " ת דהוי נתינה בטעות ומוציאין מן היורשים מדין גזילה ‪,‬‬
‫ולפמש " כ מו " ח שליט " א זהו רק ברבית של תורה אבל בדרבנן הוי מחילה וא " צ‬
‫להחזיר ג ‪.‬‬
‫( )‬

‫שכרבית של תורה הוי כטעות ולא קונה ‪,‬‬ ‫הנ " ל )‬ ‫‪:‬‬ ‫שא " א לדייק מהראב " ד ( מובא בשיטה סח‬ ‫( ג ) ידע‬
‫ממש " כ ולא קפיר " אאיסור יוסר " וכו ' רמשמע דבאיסור דאורייתא לא קנה ‪ ,‬ההתם הרי תיירי רק כשלא‬
‫נותן הרבית להריא אלא שפרע חוכו כלי לנכות השכירות ובזה כתב שרק באיסור זוטר חולין שמרע לשם‬
‫י " ל שגם‬ ‫רבית ולא ע " מ לנכות משא " כ בארם גדול ( וה " ה באיסור תורה לכו " ע ) ‪ ,‬אבל כשנותן רבית להדיא‬
‫בדאורייתא אומרים שקונה ‪ ,‬וכמש " כ לקמן סוף אות ב לפרש שגם באדם גדול י " ל דלא הוי נתינה בטעות‬

‫הרבית ‪.‬‬ ‫אם נותן רבית להריא ורק כאופן הזה ס " ל שלא קנה‬

‫שכתב שאם " המלוה " לא ידע שבא לידו כסף של ריבית‬ ‫יד )‬ ‫וע " ע באמרי כינה בשו " ת ( ס ' א ס " ק‬
‫דרבנן ראמרינן דאיסורא לא ניחא ליה לקנות וחייב להחזיר הרכית שלקח ‪ ,‬ולא כהחו " ד ותפאל " מ אבל‬
‫קשה דלפ " ז בכל מקום שהוזכר דאבק רבית אינו חייב להחזיר אלא לצאת יר " ש מיירי ברשע שמעיקרא‬
‫דנקט‬ ‫היה לו רצון לזכות הא " ר באיסור ‪ ,‬ורק עכשיו התחרט ורוצה לקיים מצוות חז " ל וע " ש בפנ " י‬
‫היה שוגג ואפ " ה ס " ל‬ ‫( המקבל )‬ ‫בפשיטות דלא מיירי דוקא ברשיעי ‪ ,‬ועוד דבמ " מ הנ " ל מיירי כשהקונה‬
‫דמיירי גבי איסור לא יחבול שהוא איסור‬ ‫( קטו ‪) :‬‬ ‫שקנה ‪ ,‬ברם ע " ש בא " ב שמוכיח כן מהתוס ' ב " מ‬
‫דאורייתא ‪ ,‬וי " ל דאיסור דרבנן שאני ואמרינן דקבלה בטעות הוי קבלה ‪ ( ,‬וע " ש באמרי בינה כפנים רמשמע‬
‫שבכל א " ר הוי נתינה כטעות ולא כהמחנ " א ‪ ,‬וגם כתב שבין אם הלוה לא ידע כין אס המלוה לא ידע הוי‬
‫בטעות ע " ש ) ‪.‬‬ ‫נתינה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ו‬ ‫קרנטרס‬ ‫צב‬

‫שכתב דהריב " ש מובא ברמ " א וקצה " ח ס ' יז‬ ‫קמה )‬ ‫מיהו ע " ע במהרש " ם ( ח " ב ס '‬
‫דס " ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ס " ל שגם " בדאורייתא " הוי מחילה וא " צ להחזיר וחולק על התוס ' ב " מ קטו‬
‫דכשהובל משכון באיסור תורה בשוגג הוי זכייה בטעות וחייב להחזיר ‪ ,‬ועוד מצאתי‬
‫בחומים ( ס ' צז סוף סק " ד ) רמוכח מדבריו להריא ראפילו לדעת התוס ' לא אמרינן דהוי‬
‫מחילה בטעות ולא זוכה ‪ ,‬אלא בחובל משכון באיסור אבל בלוקח רבית של תורה בשוגג‬
‫הוי זכייה אע " פ שלא ידע ראסור ‪ ,‬אבל לא הסביר הנפק " מ ומאי שנא בין איסור לא‬
‫יחבול לרבית ‪.‬‬
‫ונראה למאר הנפק " מ בין תבלת משכון לרבית די " ל דמחילה בטעות מצד הלוה הוי‬
‫מתילה ‪ ,‬ורק מצד המלוה שמקבל הרבית אינו קונה כשהוא בטעות ‪ ,‬וא " כ י " ל דדוקא‬
‫בחבלת משכון שהמשכון עדיין עומד בעין לא קונה ‪ ,‬משא " כ ברבית נהי דבשעה שעומד‬
‫בעין אינו קונה ‪ ,‬מ " מ בשעה שאוכל הרבית או מוציאו ‪ ,‬אינו מתחייב לשלם תמורתו לבעל‬
‫הממון ‪ ,‬אלא דינו כאוכל דבר שאין בעה " ב מקפיר עליו שא " צ לשלם [ אמנם בשארית יוסף‬
‫הנ " ל כתב שאפילו אכל הרבית חייב להחזיר וי " ל דהיינו משום דס " ל דמחילה בטעות אינו‬
‫הלוה ] ‪.‬‬ ‫מחילה גם מצד‬

‫ושמעתי ממו " ה שליט " א דאפש " ל שדין הזה תלוי במחלוקת הרמב " ם ושאר ראשונים‬
‫ס " ל דמ " מ‬ ‫ה "ז)‬ ‫בקידש חייבי לאוין בשוגג ולא ירע דאסור ‪ ,‬דהרמב " ם ( פכ " ד אישות‬
‫מקודשת ומאידך שאר הראשונים ס " ל דהוי קדושי טעות דאגן סהדי דאילו היה יודע שהיא‬
‫אסורה לא היה מקרשה ‪ ,‬ואמר רצ " ב אי רמי לרבית רמצד אחד איסור רבית קיל יותז בעיני‬
‫אנשים יותר מחייבי לאוין אבל מצד שני תמיר יותר דדינו ככופר וצ " ב ‪ ( .‬ונראה דאפילו‬
‫להחולקים על הרמב " ם וס " ל שאינה מקודשת י " ל דהיינו מצד הקונה ( המקרש ) שלא רוצה‬
‫חייבי לאווין ‪ ,‬אבל י " ל דמ " מ מודי שמצד הנותן ( המקנה והמתקדשת ) לא אמרינן דהוי‬
‫וצ " ב ) ‪.‬‬ ‫בטעות ‪ ,‬וא " כ י " ל דס " ל כדברי החומים הנ " ל שאם הרבית נאכל א " צ להחזיר‬

‫ואע " פ שברבית דאורייתא חייב בלא " ה להחזיר הרבית קצוצה מ " מ יש שני נפק " מ אם‬
‫המלוה זכה הרבית או לא א ' לגבי יורשים שהדין הוא שא " צ להחזיר ר " ק דלבריה לא אזהר‬
‫[ והשארית יוסף הנ " ל‬ ‫היורשים ‪.‬‬ ‫אכל אם לא זכה הוי זכייה בטעות וגזילה ומפקינן מן‬
‫ב ' אם‬ ‫גופא ] ‪.‬‬ ‫הנרמז בש " ך כתב עוד טעמים לחייב היורש להחזיר דלא שייך לגבי המלוה‬
‫הלוה רוצה למחול למלוה שא " צ להחזיר ‪ ,‬אי נימא שהמלוה זכה בו וכל החיוב הוא רק‬
‫משום מצות השבה ‪ ,‬מהני מחילת הלוה וכמפורש בש " ע ס ' קס סעיף ה ‪ ,‬אבל אם עדיין לא‬
‫זכה ‪ ,‬א " כ כשמוחל עכשיו ההשבה הוי כנתינת הרבית ואסור * ‪ ,‬ואפילו אם המלוה מוחל לו‬
‫שא " צ לפרוע הרבית ומבטל הקציצה לגמרי מכל וכל ( שהלוה לא נהשכ אפילו כמבטיח‬
‫לשלם רבית ) ‪ ,‬והלוה מוחל לו מרצונו ‪ ,‬לכאורה הוי רבית מאוחרת [ אבל צ " ב רא " כ גם בכל‬
‫מחילה בהשבת רבית נימא דהוי רבית מאוחרת ‪ ,‬שהלוה מוחל לו בגלל שמעיקרא עשה לו‬
‫טובה והלוהו וצ " ב ] ‪.‬‬
‫* נ"ב ‪ :‬כל זה דוקא נשמעה ולא הרגיש שיש כאן הלואה ברבית‪ ,‬באיסור‪ ,‬אנץ בעל‬
‫תשובה ( שלפני כן היה שוגג כמו תינוק שנשבה ) שלוה כמה פעמים ברבית ומוחל החזרה‬
‫פשוש שמועיל ‪ ,‬ואינו יכול לטעון שהנתינה ער עכשיו נטעות ובהלואה אצל המלוה ‪,‬‬
‫ועכשיו שנותן לו במתנה הוי רבית ‪ ,‬שאם כן נטלה איסור רבית מעיקרא ‪ ,‬שאם היה יודע‬
‫צג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ומנין חומר איסור רבית לא היה ממכים רק טועה ‪ ,‬אלא ע " כ כשניתן לפרעון המלוה זהו‬
‫גופא איסור ריבית ולא שייך שוגג נזה כט " ש ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫לוה ת " ח הנזהר מכל חטא שמוען שנתן א " ר בטעות‬

‫ומ " מ יש להסתפק בלוה ת " ח המדקדק במצוות קלה כחמורה ( ומביא עדים שיעידו‬
‫עליו שבכל עת נזהר מאיסור קל גם מלשה " ר וכו ' או שהמלוה גופא מכיר בו ויודע בהלוה‬
‫אי נימא שיכול לטעון שהוא בודאי לא היה עובר איסור זוטא‬ ‫בעבירה ) ‪,‬‬ ‫שלעולם לא נכשל‬
‫ולא היה מוחל לו אילו היה יודע שיש איסור רבית ‪ ,‬דאפש " ל דרברי הראב " ד נאמרו רק‬
‫כאדם פשוט שלא נזהר כ " כ באיסור זוטא אבל במי שמביא עדים שנזהר באיסור קל ‪ ,‬י " ל‬
‫שיכול לטעון שהיה מחילה בטעות ‪ ,‬וכמו שכתב הראב " ד לגבי ר ' עיליש שבודאי לא מתל‬
‫" דבאיניש אחרינא " לא‬ ‫שהראב " ד שכתב‬ ‫לגבי כל אדם ‪ ,‬אבל מיסתכר‬ ‫מעולם ‪ ,‬א " כ י " ל ה " נ‬

‫כר ' עיליש ולא בקלי הדעת בלבד ‪,‬‬ ‫ת"ח‬ ‫אמרינן דהוי נתינה בטעות ‪ ,‬מיירי בכל אדם שאינו‬
‫וא " כ בזמנינו שאין לנו דין ת " ח כמבואר בפוסקים ‪ ,‬לא שייך לטעון שנתן בטעות ‪ ,‬מאחר‬
‫שהמכשול היה בדרבנן ובשוגג והאיסור קל ‪ ,‬ואין מספיק אומדנא בכדי להוציא ממון‬
‫ד ) שכתב בסתמא דכשנתן א " ר בטעות א " א להוציא‬ ‫(ס '‬ ‫מהמלוה ‪ ,‬וכן משמע בש " ע הרב‬
‫‪.‬‬
‫מהמלוה ‪ ,‬ולא חילק בין קלי הדעת למי שנזהר בקל כבחמורה ועור שהראב " ד לא הקיל‬
‫כשנותן א " ר אלא דוקא כשנתן הריוח ולא דרש לנכות שכר טרחו דמתזיקין שמעולם לא‬
‫היה בדעתו ליחן רבית ( אלא שלאח " כ ינכה השכ " ט מן הקרן ) אבל כשפורע א " ר להדיא‬
‫אולי י " ל שגם חסיד כר ' עיליש אינו יכול לטעון שהיה נתינה ומחילה בטעות ‪ ,‬וכ " ש בזמנינו‬
‫שאין לנו ת " ת ‪ ,‬כמבואר בפוסקים ‪ ,‬ובפרט במי שלא יודע שיש בו איסור רבית וק " ו כשאינו‬
‫ת " ח הבקי בכל שאר הלכות וכמו דתנן באבות לא עם הארץ חסיד ‪ ,‬וק " ו בארם שנכשל‬
‫לפעמים בלשון הרע או אונאת דברים במזיד ‪ ,‬ועיקר הספק באדם גדול ממש שלעולם לא‬
‫נכשל בשום איסור ‪.‬‬
‫העולה מדברינו אם פרע א " ר ואח " כ טוען שלא ירע שיש איסור א ) אם נתן הרבית‬
‫בשעת פרעון יש מחלוקת הפוסקים אי מוציאין ממנו ‪ ,‬ונראה דהמוציא מחבירו עליו הראיה‬
‫ב ) אם קצץ לא " ר או כל אופן שהלוה נהנה ממנו כתב המחנה אפרים דלכו " ע אין מוציאין‬
‫ג ) יש מקום להסתפק מה הרין בארם גדול אי יכול לטעון שהיה מחילה בטעות ולדרוש‬
‫שיחזירו הא " ר בדיינים ‪ ,‬ד ) אם פרע ר " ק והלוה ומלוה לא ידעו שאסור צ " ב אי קנה הרבית‬
‫שלא יצטרך להחזיר הר " ק שקבל ) ‪.‬‬ ‫( ואי מותר למחול המלוה‬

‫פרק א דין ז‬

‫מלוה שמת והיורשים גובים הרבית‬

‫אם המלוה מת והיורשים גובים הקרן ורבית מן הלוה ‪ ,‬נחלקו הראשונים אי עוברים‬
‫קיב ‪.‬‬ ‫בלאו דאל תקח מאתו נשך ותרבית ואי חייבים להחזיר ‪ ,‬הרמ " ה מובא בשיטה ב " ק‬
‫ס " ל שלא עוברים בלאו זה וא " צ להחזיר ‪ ,‬אבל הרשב " א ס " ל שעוברים בלאו זה וחייבים‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫צד‬

‫יש איסור על היורשים ליקח הריבית מן הלוה ‪,‬‬ ‫לכו " ע‬ ‫‪.‬‬
‫להחזיר הרבית שלקחו אבל מ " מ‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫ובאמרי בינה ( ס ' ב ס " ק ב ) כתב שגם עובר מן‬

‫וכל המחלוקת הנ " ל הוא רק כהרבית שעלה בחיי האב ‪ ,‬ואפשר גם הרבית שעלה אחר‬
‫מיתת המלוה אבל רק הרבית שכבר נתחייב להאב ( המלוה ) ‪ ,‬והיינו בהלואה לזמן מסוים‬
‫והרבית קצוב ‪ ,‬אבל כשאינו לזמן מסוים והרבית עולה יום יום כפי המתנת המעות ‪ ,‬אם‬
‫היורשים גובים הרבית שעלה אחר שכבר ירשו החוב ‪ ,‬הוי כלוקחים ריבית על המעות שהם‬
‫בעצמם הלוו ‪ ,‬וכמבואר כעי " ז בריב " ש סימן שה ובב " י ( וכמש " כ לקמן ) ( ע " ע מש " כ בט " ר‬
‫הזה ‪.‬‬ ‫חייבים להחזיר רבית‬ ‫ולכו " ע‬ ‫מהד " ב סימן קמא סעיף ו אות א ) ‪,‬‬

‫ולכאורה נראה דבכה " ג עובר היורש גם בלא תשימון בגלל שע " י ההמתנה במעות‬
‫שלו מתהייכ הלוה בעוד רבית ‪ ,‬ולפ " ז מיד אחר מיתת המוריש צריך * להודיע להלוה‬
‫שהוא פוטר אותו מהחיוב רבית ( ועדיף שגם לפני מיתת המוריש יודיע להלוה שאם יפול‬
‫לרשותו שהוא לא יגבה ממנו שום ריבית ‪ .‬רע " פ רוב טרור מאוד ביום מיתת אביו וא " א‬
‫שה )‬ ‫להחזיק ראש להודיע להלוה ועובר כל יום ויום ) ‪ ,‬ויסוד לדברינו ממש " כ בריב " ש ( ס '‬
‫המובא בב " י וברמ " א ס ' קסט סעיף כ בחוב שאין לו זמן קצוב ורבית קבוע רק מתרבה‬
‫( והיורש )‬ ‫והרבית מתרבה יותר אצל הקונה‬ ‫חוב )‬ ‫יום יום וקונה השט " ח ( וה " ה כשיורש‬
‫הוי רבית קצוצה אע " פ שלא דיבר כלום עם הלוה ‪,‬‬ ‫( והיורש )‬ ‫ההמתנה של הקונה‬ ‫ע "י‬
‫וכאילו בעצמו‬ ‫( והמוריש )‬ ‫וטעם הדבר משום שההמתנה שלו הוא על פי קציצת המוכר‬
‫קצץ עם הלוה ‪ ,‬ואסור כה " ת ולא כמו רבית מאותרת בעלמא ‪ ,‬ולפ " ז נראה דה " נ עובר‬
‫בלא תשימון כשממתין עוד והרבית מתרבה יותר אצלו ‪ ,‬אבל מ " מ צ " ע לדינא אי עובר‬
‫בלא תשימון ‪ ,‬דיתכן דכיון שאין בדעתו ליקח הרבית ולא ניחא ליה בהקציצה שעשה‬
‫אביו ‪ ,‬לכן אפש " ל דלא מחשבינן ההמתנה כקציצה לתת רבית ‪ ,‬ודוקא כשמגלה דעתו שגם‬
‫הוא מרוצה בהקציצה אז נחשב כקציצה גם עבורו ועובר בלא תשימון ונחשב קציצה‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫בשעת הרווחת זמן ‪ ,‬אבל צריך ראיה בכדי להקל באיסור תורה‬

‫ומלבר זה י " ל עוד טעם שהיורש לא עובר בלא תשימון ‪ ,‬דנהי שאם יקח הרבית הוי‬
‫" רבית קצוצה " משום שהאב קצץ עמו וכמש " כ הריב " ש הנ " ל ‪ ,‬מ " מ היורש גופא לא‬
‫עשה שום קציצה לכן לא עובר בלא תשימון ‪ ,‬ודוקא כשהיורש מרחיב ללוה זמן הוי על‬
‫רעת תנאי הראשון וכאילו אומר בפירוש שמרחיב על דעת קציצה הראשונה ושישלם עוד‬
‫רבית ‪ ,‬משא " כ כשלא דיבר עם הלוה כלום ולא עושה לו שום הרחבת זמן ‪ ,‬ורק שלא‬
‫דורש הממון ולגבות את החוב ‪ ,‬י " ל שאין כאן שום מעשה שימה מן היורש ‪ ,‬אבל עדיין‬
‫קצת צ " ב דמאידך י " ל דכיון שע " י המתנת מעותיו מתחייב הלוה יותר בכל יום הוי שימה‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫חדשה בכל יום‬

‫* נ "ב ‪ :‬לא ידעתי למה צריך להודיע לו והלוא אם אומר שמוחל גם שלא בפניו‬
‫ממפיק וכ " ש אם יאמר נפני עדים כדין ( א )‬

‫( א ) מה שפירשתי שצריך להודיע להלוה שלא רוצה שום רבית ולא סגי כשימחול כינו לבין עצמו ‪ ,‬ה " ט משום‬
‫שהרבה פוסקים כתבו שכל חוב של רבית אינו חוב באמת ( ע " ע כחזו " א אבהע " ז ס ' מב ס " ק א ועוד ) ‪ ,‬וא " כ גם‬
‫בלי מחילתו אין חוב ‪ ,‬והאיסור רבית ושימה הוא רק בגלל ההבטחה או בגלל השטר ‪ ,‬ולכן צריך לבטל‬
‫ההבטחה וכשיש שטר גם אמירה להלוה לא סגי וצריך לקרוע השטר או לכתוב עליו שא " א לגבות הרבית‬
‫צה‬ ‫אהרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ואם היורש רוצה לעשות בהיתר ‪ ,‬יכול לעשות היתר עיסקא עם הלוה על ההמתנה‬
‫שמיום עשיית ההיתר עיסקא ואילך ‪ ,‬אבל אינו יכול להתיר הרבית שעלה עד שעשו‬
‫ההית " ע ‪ ,‬וביום מיתת אביו הוי אונן ואסור לעשות עסק וצריך להמתין עד אחר כלות‬
‫השבעה ואז יכול לעשות ההיתר עיסקא ‪ ,‬ומיד בשעת מיתת האב צריך רק למחול הרבית‬
‫אבילות ‪.‬‬ ‫שעולה בימי‬

‫כל יום שמתרבה הרבית ‪ ,‬לאפרושי מאימורא שרי גם נימי אכילות‪,‬‬ ‫נ "ב ‪ :‬אי‬
‫עובריילו על ימי אבילות לבד שמסופקני אם מספיק כיון שנשאר חוב לרבית‬
‫ואינו יכול למחול‬
‫‪.‬‬‫לאח " כ וצ " ב ( ב ) [ ועוד שיש לחוש שלא יעשה הית " ע מיד ככלות השבעה ועובר נכל יום ]‬

‫אי יש חיוב לקרוע מיד השפר‬

‫וכשיורש הלואה ברבית שיש עליו שטר והרבית לא מתרבה כפי הזמן ‪ ,‬נסתפקתי אי‬
‫חייב לקרוע השטר כדין המוצא שט " ח שכתוב בו רבית שצריך לקרוע השטר וכמבואר‬
‫בתוספתא ובש " ע ס ' קסא סעיף יא ‪ ,‬או דילמא דוקא התם שהמלוה רשע ורוצה לגבות בו‬
‫בדעתו לגבות הרבית ח " ו ‪.‬‬ ‫משו " ה חייבים לקרוע השטר משא " כ הכא שהמלוה יודע שאין‬

‫וע " ש ברמ " א ובש " ך שפירש הטעם שהמוצא השט " ח צריך לקורעו שהוא משום‬
‫ובש " ע קעז סעיף כד‬ ‫סח ‪.‬‬ ‫שחוששין שמא יגבה בו הרבית ע " ש ‪ ,‬והנה מצינו בגמ ' דף‬
‫שאפילו אם אין בדעת המלוה לגבות הרבית אפ " ה אסור לכתוב שטר ולזקוף רווחא אקרנא‬
‫משום שחוששין שמא ימות ויפול קמי יורשים והם יגבו בו רבית ‪ ,‬וא " כ י " ל דה " נ באדם‬
‫כשר שירש השט " ח צריך לקרוע השטר מיד מחשש שיפול קמי יורשיו ‪ ,‬אבל יש לחלק‬
‫סובא ‪ ,‬דהתם לא מפורש בשטר כמה הוא ריוח וכמה הקרן ‪ ,‬לכן אפילו ילך לב " ר כשר יגבו‬
‫בו הרבית ‪ ,‬משא " כ בנר " ד שהרבית מפורש בשטר וגם המלוה ( היורש ) לא רוצה רבית ‪ ,‬א " צ‬
‫לחוש על יורשיו ‪ ,‬דמסתמא גם הם בחזקת כשרות [ וכעת מצאתי כעי " ז במל " מ פ " ר הי " ד‬
‫בסופו ] ‪ ,‬ועוד דהתם בס ‪ ,‬קעז כותב השטו באיסור ‪ ,‬משא " כ הכא נפל לידו בירושה ‪ ,‬וי " ל‬

‫שאפילו כשאין בדעת‬ ‫)‬ ‫( סח ‪.‬‬ ‫( אלא כשיעשו הית " ע ) ‪ ,‬או להשליש אצל אחר עד שיכתבו הית " ע ( וע " ע בגמ '‬
‫ואע " פ‬ ‫הרבית ] ‪.‬‬ ‫המלוה לגבות הרבית אסור לכתוב שטר כזה משום שחוששין שמא יפול קמי יורשים ויגבו‬
‫שפירשתי לקמן דנראה שלא עוכר בלא תשימון כשמחזיק השטר כרשותו וי " ל שא " ע לקרוע השטר ‪ ,‬מ " מ זהו‬
‫רק כשהרבית לא מתרבה ולא עובר כל יום בלא השימון ‪ ,‬משא " כ כשהרבית מתרבה וחוששין שמא עובר כלא‬
‫השימה ‪.‬‬ ‫תשימון ( וכמש " כ לעיל לצדד כן ) צריך לבטל כל‬

‫ולפמש " כ לקמן לעדר דאפש " ל שמ " מ צריך לקרוע השטר מחשש שמא יפול קמי יורשים ויגבו בו‬
‫הרבית ‪ ,‬א " כ ה " נ במלוה על פה ( צריך להוריע להלות שמוחל לו הרבית ושלא יגבה ) ‪ ,‬דאפילו אם הרבית לא‬
‫מתרבה ואין השש לא תשימון מ " מ ואוי לחוש שמא ימות והלוה יפרע מרצונו והיורשים לא ידעו שכולל‬
‫רבית ויחשבו שהכל קרן ‪ ,‬משא " כ כשאומר להלוה שמוחל הרבית אז לא ישלם ( אבל מ " מ י " ל דשטר תמיר‬
‫יותר ממלוה על פה וצריך ליזהר יותר כיון שמחזיק ברשותו שטר שהוא שקר משא " כ במלוה על פה אין‬
‫וע " כ ] ‪.‬‬ ‫היורש עושה כלום ולכן כשאין חשש לא תשימון א " צ להוריע להלוה‬

‫( ב ) עמש " נ לעיל פ " א ד " א סק " ב ולקמן פי " ב ד " ז הערה א ‪ ,‬ועוד דנראה דאפשר למחול להלוה כל הרבית‬
‫עד שיכתוב עמו הית " ע ‪ ,‬ומאז אין שום חשש ‪ ,‬דממנ " פ ‪ ,‬אם לא יכתוכ עמו הית " ע א " כ הרי מוחל לו כל‬

‫חשש שיבואו לירי מכשול ‪.‬‬ ‫הית " ע הוי בהיתר ואין שום‬ ‫הרבית ‪ ,‬ומהשעה שיכתוב עמו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫צו‬

‫שאין איסור להחזיקו ברשותו לזמן קצר רק יכול להשאירו אצלו עד שיזדמן לו לסדר‬
‫כראוי ‪.‬‬ ‫הית "ע כדין ואז יחזרו ויכתבו שטר‬

‫והנה הב " ח וט " ז פירשו הטעם שהמוצא שטייח שיש בו רבית צריך לקורעו משום‬
‫שבעל השטר עובר בקיומו בלאו ( ע " ש בב " ח ) ‪ ,‬ואפשר שכונתו שכל זמן שהשטר נמצא‬
‫בעולם הר " ז עובר בלא תשימון אמנם ע " ע בלשון השו " ת יעבץ ( ח " ב ס ' קנט ) וז " ל דקרעינן‬
‫ליה וטעמא מאי משום דעובר הוא בקיומו ‪ ,‬כלומר " הרוצה בקיומו " קעבר עליו משום לא‬
‫תשימון ומשום לא תשכן באהליך עולה ע " ש ‪ ,‬ומשמע דדוקא כשרוצה בקיומו והיינו כשיש‬
‫בדעת המלוה לגבות בו אז עובר באיסור וחייב ב " ר לקורעו וכן המוצאו ‪ ,‬משא " כ בנד " ר‬
‫שאין בדעתו לגבות בו ‪ ,‬ונהי שאפש " ל בדעת הב " ח שהמלוה עובר בלא תשימון בכל רגע‬
‫ורגע שהשטר עומד בעין ‪ ,‬מ " מ מיסתבר יותר כמשמעות היעב " ץ וכמש " כ לעיל שלא עובר‬
‫אלא כשעה ששם את הרבית וכשעה שהרבית מתרבה יותר או בשעת גוביינא ‪ ,‬ולא בכל‬
‫הזמן כיון שלא נעשה שום מעשה חרש או שימה חדשה ‪ [ ,‬ומש " כ במעשה רב החדש‬
‫בשם הגר " א שעובר יום יום אפילו ביום כיפור ‪ ,‬נראה דהיינו ברבית המתרבה‬ ‫יג )‬ ‫( אות‬
‫יום יום ‪ ,‬ואפילו אם הוא בהבלעה עם עור שבוע ‪ ,‬מ " מ גם ביוהכ " פ מתרבה הרבית‬
‫שאר ששת הימים ] ‪.‬‬ ‫בצירוף‬

‫אבל כשהרבית מתרבה יום יום ואפשר שעובר כל יום בלא תשימון ‪ ,‬נראה שצריך‬
‫א‪.‬‬ ‫לקרוע השטר בכדי שלא יעבור בלא תשימון וכמש " כ לעיל בהערה‬

‫אמנם אפילו תימצי לומר שהמלוה צריך לקרוע השטר ואסור להשהותו אצלו גם‬
‫עד שמסרר עמו הית " ע ‪ ,‬מ " מ יש עצה פשוטה ‪ ,‬והיינו שהמלוה יכתוב בכתב ידו בשולי‬
‫שמוותר על הריבית עד שכותבים ההית " ע‬ ‫החתימות )‬ ‫השטר על הגליון ( אפילו מתחת‬
‫ובאופן שמותר ‪ ,‬ודי בכך ‪ ,‬ולא חוששים שמא יחתוך שולי השטר וישאיר השט " ח ויגבה‬
‫בו הרבית ‪ ,‬שהרי אינו רשע ולא רוצה לעבור באיסור ‪ ,‬גם א " צ לחוש שמא יפול קמי‬
‫יורשים כי גמ הם יראו שולי השטר וכן מפורש להדיא כדרכ " ת ס ' קעז סעיף כד ( ס " ק‬
‫שא " צ לחוש לכך ‪ ,‬ולא רמי למוצא שטייח שכתוב בו רבית דלא סגי כשכותב‬ ‫עה )‬

‫בשולי השטר דאסור לגבות הרבית ‪ ,‬דהתם הרי המלוה הוא רשע ורוצה לגבות רבית‬
‫ובודאי יחתוך שולי השטר ‪ ,‬משו " ה צריך לקרוע גוף השטר ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שירש‬
‫השט " ח מאביו ואינו רשע ‪ ,‬עוד מבואר שם ( בס " ק עב ) ראפשר להשליש השטר ביר‬
‫אחרים ע " ש ‪ ,‬ואע " פ שמבואר כאן שהמוצא השטר צריך לקרעו ‪ ,‬החילוק ברור ‪ ,‬דהתם‬
‫מוסרו המלוה להשליש בכדי שלא יגבו הרבית ולכן א " צ לחוש יותר ‪ ,‬משא " כ במוצא‬
‫שט " ח סיירי במלוה רשע ואם יודע שהשטר מונח ביד אחרים יש לחוש שיאנסו‬
‫להחזיר השטר משו " ה קורעו מיד ‪ ,‬ולפ " ז ה " נ במי שירש שט " ח שיש בו רבית ולא‬
‫רוצה לגבות הרבית יכול להשליש השטר אצל אחרים ולומר לו שיהיה אחראי שלא‬
‫יגבו בו הרבית ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬ונראה שעצם החיוב רבית אינו מפני השמר רק התחייבות‪ ,‬והשטר מאלים‬
‫חיוב הלוה שאינו יכול לכפור בו ולכן המלוה עובר‪ ,‬ואם אמר לעדים אני מוחל הרבית‬
‫נפשר בכך ולא צריך לכתוב בשולי השמר‪ ,‬אבל אפשר שבעדים עור עורר שמא ימותו‬
‫והשמר יכול עוד לבוא לידי גבייה ‪ ,‬וע " כ צריך בכת " י ונדברי כת " ר ‪.‬‬
‫צז‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫דיני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫‪ -‬ב ‪-‬‬

‫איר לסדר הירושה כששאר היורשים דורשים רבית מהלווים‬

‫כמה יורשים ורק אחד שומר תורה ומצוות ואינו יכול להשפיע‬ ‫מצוי לפעמים שיש‬
‫על שאר היורשים שהם לא יקחו רבית ‪ ,‬לכן חייב להודיע להלוה שהוא לא גובה ממנו‬
‫שום רבית והוא פוטר אותו מחלקו ברבית ‪ ,‬וכגון אם יש עשרה יורשים ואהד שומר תורה ‪,‬‬
‫ויורשים אלף דולר רבית ‪ ,‬אז אומר להלוה שהוא זכה במאה דולר ולא ישלם חלקו ‪ ,‬וגם‬
‫אם יש עורך דין אתר שמסדר עבור כל הירושה יחד ‪ ,‬יבקש ממנו שינכה חלקו מן הרבית ‪,‬‬
‫ואם אינו רוצה בגלל שגורם לו סיבוך בכל החשבונות ‪ ,‬צריך להודיע להעו " ד וגם להלוה‬
‫שהוא לא מרוצה בלקיחת הרבית ולא רוצה לזכות בעל כרתו ( דאל " כ הוי רבית ע " מ‬
‫להחזיר ) ‪ ,‬ומיד כשיגיע הרבית לרשותו יחזירו להלוה ‪ ,‬ועדיף שהיורש יעשה חשבון כמה‬
‫רבית יגיע לחלקו ‪ ,‬ויקדים לשלם אותו להלוה לפני שהוא ישלם הרבית ‪ ,‬ונמצא שמתחילה‬
‫בתחילה ‪.‬‬ ‫לא שילם הלוה רבית להיורש ההוא ‪ ,‬אלא החזיר מעותיו שנתן לו‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מן הקרן כשיעור הרבית שהאב קבל בחייו‬ ‫אי‬
‫מנכיי‬
‫ובענין השאלה אי מנכין מן הקרן את הרבית שאביו קיבל ‪ ,‬וישלם פחות משיעור כל‬
‫החוב ‪ ,‬לכאורה נראה דהוי ספק ספיקא שלא לנכות הרבית שפרע לאביו ‪ ,‬א ' דעיקר הדבר‬
‫אי מנכין מן הקרן כסכום הרבית שפרע הוא מחלוקת הראשונים וע " ע בפתחי תשובה ס '‬
‫קסו סעיף ג בשם הנוב " י שהדין לא הוכרע ‪ ,‬ומה שכתב הרמ " א שיש לנכות הא " ר מן‬
‫הקרן הוא רק מדין ספק והלוה מוחזק בהקרן לכן פטור ‪ ,‬ב ' בשער דיעה כתב שיש ספק‬
‫מהו התקחז " ל לנכות הא " ר מן הקרן אם זה רק מדין חיוב השבת רבית ‪ ,‬דחז " ל אמרו‬
‫שא " צ להחזיר א " ר אבל כשהלוה מוחזק בהקרן אז יכול לדרוש להשיב הא " ר אבל הוא‬
‫מדין השבה ‪ ,‬ולכן כשהמלוה מת והחוב נפל קמי יורשים שאין עליהם חיוב להשיב רבית‬
‫א " כ אין שום תקנה לנכות מהקרן ‪ ,‬אכל אפש " ל עוד שיש תקנת חכמים להחשיב כאילו‬
‫בשעה שפרע הרבית לא היה אלא פרעון בחלק מהקרן ‪ ,‬ולפ " ז גם כשהאב מת ואין חיוב‬
‫השבה על היורשים ‪ ,‬מ " מ נחשב כאילו האב כבר פרע חלק מהקרן ‪ ,‬ועמש " כ שם שיש‬
‫מחלוקת גרולה בין הפוסקים איך לפרש התקנת חז " ל ‪ ,‬ולפ " ז יש כעין ספק ספיקא שלא‬
‫ו) ‪.‬‬ ‫מהד " ב ס ' קמא סעיף‬ ‫לנכות מן הקרן ( וע " ע מש " כ בטייר‬
‫אבל צ " ב מה הדין כשהלוה חייב מעות ויש ספק ספיקא בתקנת חכמים לפטור‬
‫מלשלם ‪ ,‬רי " ל דהוי כלויתי ואיני יודע אם פרעתיך דהדין הוא שצריך לשלם הכל ‪ ,‬ע " ע‬
‫מחלוקת גדולה בספיקא רדינא אם‬ ‫בנתיבות ס ' עה ס " ק ה ובפ " ת שם סוף סק " י שמביא‬
‫נפטר מלשלם ‪ ,‬די " א רדינו כנתחייבתי ואיני יודע אם פרעתיך דחייב ויש מחלקים ‪ ,‬אכן‬
‫הכא עדיף שיש כעין ספק ספיקא שלא נפטר וצ " ע לדינא ‪ ,‬וכל זה כשהלוה דורש לנכות ‪,‬‬
‫אבל אם הלוה רוצה לפרוע כל החוב בלי לנכות מהקרן לכאורה נראה שאין שום איסור‬
‫לפרוע הכל בלי לנכות ‪ ,‬ובטייר מהד " ב שם הארכתי בכל זה ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן פי " ג דין‬
‫ב אות ב בענק זה ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק א דין ט‬ ‫קונטרס‬ ‫צח‬

‫אמנם כל זה דוקא כשהאב לקח הרבית במזיר ‪ ,‬אבל אם המלוה ולוה שומרי תורה‬
‫ומצוות ‪ ,‬רק היו שוגגים ולא ידעו שאסור מן התורה ‪ ,‬י " ל דהוי זכייה בטעות וחייבים‬
‫ד " ו‪.‬‬ ‫להחזיר הרבית שאביהם לקח וק " ו כשעדיין לא פרע הקרן ע " ע מש " כ לעיל פ " א‬

‫מ‬ ‫פרק א‬
‫ריי‬
‫נודע למלוה שאמור לחח רמית ולכן דורש מעותיו בחזרה מיד‬
‫מביא בבדק הבית כשם הריטב " א דכשמלוה על המשכון‬ ‫‪):‬‬ ‫בב " י ס ' קעב ( עמוד יח‬
‫באתרא רמסלקי הוי רבית והלוה יכול למחות ביד המלוה שלא יאכל הפירות בתורת‬
‫רבית ‪ ,‬אבל גם המלוה יכול לדרוש שיחזיר לו מעותיו מיד אע " פ שקבע לו זמן ‪ ,‬משום‬
‫לז )‬ ‫שלא נתן מעותיו אלא על דעת לאכול הפירות ע " ש ‪ ,‬ומזה מוכיח המהנה אפרים ( סי '‬
‫דה " נ בכל הלוואה בריבית שאסור למלווה ליקח הריבית יכול לדרוש מעותיו מן הלוה‬
‫והחו " ד סי ' קסא סק " ה וערך ש " י‬ ‫ה "ה)‬ ‫שיחזירו לו מיד ‪ ,‬וכ " כ המשנה למלך ( פ " ה מלוה‬
‫ה)‪.‬‬ ‫( ע ' בדרכ " ת סי ' קסא סעיף‬

‫יו " ד סי ' לב חולק ‪ ,‬וכתב דשאני התם שהלוה מוחה בו‬ ‫( אויערבאך )‬ ‫ובדברי חיים‬
‫שלא יאכל פירותיו בריבית ונמצא שהוא מבטל המקח ‪ ,‬משוייה רשאי המלווה לדרוש‬
‫מעותיו מיד בהזרה ‪ ,‬משא " כ אם הלוה הוא עבריינא ורוצה לשלם ריבית ‪ ,‬אמרינן מלוה‬
‫להוצאה ניתנה וקונה את ההלוואה ‪ ,‬והלוה יכול לומר אנא דעתי ליחן לך הריבית ולא‬
‫יתבטל ההלוואה ואי משום דאתה אין רצונך לקבל משום האיסור מ " מ אנא הא קאימנא ‪,‬‬
‫קיים תנאך ‪ ,‬כיון דאתה ידעת שלקחתי המעות להוציאה דמלוה להוצאה ניתנה ‪ .‬ומביא‬
‫ראיה מהריטב " א ע " ז ( דף מ " ג ד " ה מי מצי מקרבא ) שכתב שאם נתן טלה ודרש שתמורת‬
‫זה יקבל איסור ועכשיו מתחרט הנותן אפ " ה א " צ השני להחזיר הטלה משום שהאיסור‬
‫הוא תשלום דמים על הטלה ואומר הא קאימנא ומוכן לעבור האיסור ‪ ,‬משא " כ כנידון של‬
‫הריטב " א בב " מ במשכנתא הנזכר ‪ ,‬הלוה לא רוצה לשלם הריבית ע " ש ‪.‬‬
‫ומשמע מזה שאם הלוה שומר תורה ומצוות ‪ ,‬אלא שמעיקרא חשב שמותר ועכשיו‬
‫ונמצא שגם‬ ‫קאימנא )‬ ‫נודע שיש איסור בדבר ולא רוצה לשלם הריבית ( ולא אומר הא‬
‫הלוה מבטל המקח ‪ ,‬בכה " ג מודה הדברי חיים להמל " מ ומחנ " א וחו " ד שהמלווה יכול‬
‫לדרוש מעותיו בחזרה מיד א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫ועוד שבשו " ת אמרי יושר ( סי ' קמט ) כתב די " ל שכל מש " כ הדברי חיים הנ " ל לחלוק‬
‫על המל " מ ומחנ " א הוא רק אם מעיקרא ידע שאסור ליתן ריבית ואפ " ה נתרצו אבל אם‬

‫( א ) ונהי דלקמן כד " ה אכ " ה כתב הדברי חיים לבאר הטעם שחייב להחזיר דמי ההלוואה משום שהלוה‬
‫" והמלווה אומר הדעתי לאכול " ע " כ ‪ ,‬נראה פשוט רמש " כ שהמלווה אומר‬ ‫אין דעתו להניחו לאכול הריבית‬
‫דעתי לאכול ‪ ,‬אינו לעיכובא ולרווחא המילתא כתב כן ‪ ,‬וכל שגם הלוה דורש לבטל המקח הוי מקח טעות‬
‫ותיטול המקח ‪ ,‬וצריך להחזיר המעות מיד ‪ ,‬וכן גם משמע מלשונו כר " ה כתב וכד " ה ולפענ " ד ‪ ,‬שפירש‬
‫הטעם שא " צ להחזיר המעות בגלל שהלוה אומר אנא קאימנא ‪ ,‬וא " ב בנר " ד שהלוה ג " כ שומר תורה‬
‫ומצוות ולא אומר אנא קאימנא הוי ביטול המקח וחייב להחזיר המעות ( ולא סגי בזה שגס המלווה לא‬

‫קאימנא ) ‪.‬‬ ‫רוצה הריבית עד שהלוה יאמר אנא‬

 ‫צט‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫ייני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫מעיקרא לא ידע המלווה הוי מקח טעות וחייב להחזיר המעות מיד ע " ש וכן משמע בלשון‬
‫מיד ) ‪.‬‬ ‫הד " ת ( אמנם ע " ש באמני יושר דלפי דעת הבית יצחק גם בכה " ג א " צ להחזיר המעות‬

‫אבל בשו " ת בית יצחק יו " ד ת " ב סי ' ג סק " י רוחה ראיית המחנ " א באופן אחר וכתב‬
‫שאין ראיה מדברי הריטב " א ‪ ,‬דשאני הלוואה על המשכון דכיון שמחזירין המשכון יכול‬
‫לדרוש מעותיו בחזרה משא " כ בהלוואה ללא משכון אינו יכול לדרוש שיחזירו לו מעותיו‬
‫מיד ע " ש ‪ ,‬ומוכח בדבריו רס " ל דאפילו אם הלוה מבטל המקח ולא רוצה לשלם הריבית‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫אפ " ה אין המלווה יכול לדרוש מעותיו בהזרה מיד ולא כהדברי חיים‬

‫אמנם קשה לי על דברי הבית יצחק דכלשון הריטב " א מבואר להדיא כדברי המחנה‬
‫אפרים ( או כהדברי חיים הנ " ל ) דהטעם שכופהו לפרוע מיד הוא משום " שלא קבע לו זמן‬
‫אלא על דעת שיאכל פירות " עכ " ל הריטב " א ‪ ,‬ולא משום שחסר לו משכון על השדה ‪ ,‬עוד‬
‫קשה על הבית יצחק למה לא יחזיק המלווה את השדה בתור משכון ולשלש את הפרות ביד‬
‫ולא ) ‪ ,‬וא " כ מש " כ הריטב " א שמחזיר הכסף‬ ‫( ע ' תוס ' ב " מ דף סד ‪ :‬ד " ה‬ ‫אחרים ככל משכון‬
‫היינו בע " כ משום שאינו יכול לאכול הפירות וכדברי המחנה אפרים או כהדברי חיים הנ " ל‬
‫מיד ‪.‬‬ ‫שכתבו דכיון שהלוה אינו רוצה ליחן הריבית צריך להחזיר המעות‬

‫וגם סברת הבית יצחק צ " ב ‪ ,‬דע " ש בס " ק ז שמביא מש " כ החו " ד במי ששכר תבירו‬
‫לעשות מלאכה האסורה בשבת ‪ ,‬דחייב לתת המעות בחזרה ‪ ,‬וכתב הבית יצחק שאין בו‬
‫אפילו ראיה כלשהו דשם נתן מעות משלו לתבירו בחנם חייב לתת בחזרה ‪ ,‬אבל כאן‬
‫הלוה לחבירו מה שהתורה צותה להלוות ולקיים אם כסף תלוה ואמאי לא יוכל להשטות‬
‫בו ושכר אין לו במעות ע " כ ‪ ,‬וצ " ב דכשמלוה לחבירו להרוויה בו אין חיוב להלוות בהנם‬
‫כדי להתעסק בו ( אדרבה חייו קודמים להתעסק ולהרויח לעצמו ) ‪ ,‬ואפילו באופן שחייב‬
‫להלוות ממעותיו ‪ ,‬מ " מ הרי ברשותו להלוות מעותיו לאדם אחר ‪ ,‬ואינו מוכרח להלוות‬
‫דוקא לו ‪ ,‬ועוד מהיכי חיתי שיכול להשטותו [ ועוד דכשמוציא ממנו הלואה בהשטאה לא‬
‫מקיים המלוה המצוות עשה להלוותו ‪ ,‬שהרי בשעה שהלוהו היה תמורת ריבית ‪ ,‬ובשעה‬
‫שמוציא ממנו ההלואה בעל כרחו בחנם ‪ ,‬אין כאן מעשה נתינת הלואה מהמלוה ‪ ,‬וכעי " ז‬
‫מבואר בלבוש סי ' קסא סעיף ה דכשמוציאין ממנו בעל כרחו לא מתקיים המצוות עשה‬
‫ע " ש ‪ ,‬וא " כ ק " ו בהמצוות עשה של אמ‬ ‫( של השבת ריבית) ומשוייה לא יורדין לנכסיו‬
‫כהשטאה ] ( ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫מקיים המצוה כשמוציאין ממנו בעל כרחו‬ ‫כסף תלוה ‪ ,‬שלא‬

‫( ב ) אמנם בעיקר נדון החו " ד יש לחלק כאופן אחר ( בינו לבין הלוואה כריבית ) דהתם הקדים מעות עבור‬
‫המלאכה והכסף הוי דמי קרימה עבור הפעולה וכיון שאסור לעשות המלאכה חייב להחזיר הכסף ‪ ,‬ולא כתב‬
‫הריטב " א בע " ז רהמקח קיים אלא התם שנתן הטלה כמתנה והפעולה הוא רמים ותשלום עבור הטלה ע " ש‬
‫עבור ההלוואה וכמו אתנן בע " ז) ‪.‬‬ ‫כלשון הריטב " א ומובא בד " ח שם ( וגם רבית הוי תשלום‬

‫שיטת האבני מילואים בענין הנ " ל‬

‫ס " ל שאינו יכול לתבוע‬ ‫כג )‬ ‫ס "ק‬ ‫( סי ' כח‬ ‫שכתב שגם האכני מלואים‬ ‫י)‬ ‫וע " ש בבית יצחק ( מס " ק‬
‫דהנותן כסף לקנות מטלטלין אע " פ שיכולים‬ ‫)‬ ‫( מג ‪.‬‬ ‫מעותיו בחזרה מיד ‪ ,‬דהאבנ " מ מביא מש " כ התוס ' ב " מ‬
‫המקח אין כאן אלא חיוב להחזיר‬ ‫לחזור מקניית המטלטלין מ " מ קנה המוכר את הכסף לגמרי ‪ ,‬וכשמבטליי‬
‫שו " כ וככל חוב ‪ ,‬ועפ " ז כתב האבנ " מ רכטור ח " מ מבואר דכשקונה קרקע כהנאת הרווחת זמן אע " פ דהוי‬
‫ריבית קצוצה אפ " ה קנה המלוה את הקרקע ‪ ,‬ולכן כשקונה מטלטלין בהנאת הרווחת זמן אם הקונה חוזר‬
‫בו ‪ ,‬נהי שכלפי המטלטלין הוי ביטול מקח מ " מ לענין ההרוחת זמן ( שדינו ככסף לקנות המטלטלין ) נשאר‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק א דין ט‬ ‫קונטרס‬ ‫ק‬

‫ולפי זה נראה לדינא במה שמצוי מאוד שהמלווה ולוה טעו ולא ידעו שיש בו איסור‬
‫ריבית ואח " כ נודע להם שאסור לשלם הריבית ושניהם לא רוצים לעבור באיסור ריבית ‪,‬‬
‫שאז יכול המלווה לדרוש מעותיו בחזרה מיד ‪ ,‬שבאופן זה גם הדברי חיים מודה להמל " מ‬
‫וחו " ד ומחנ " א שחייב להחזיר המעות מיד ‪ ,‬ואע " פ שבבית יצחק משמע שגם בכה " ג א " צ‬
‫להחזיר הכסף מיד משום רס " ל שבהלוואה יכול להשטות המלווה ולהוציא ממנו‬
‫ההלוואה בעל כורחו כיון שמצווה להלוותו ‪ ,‬מ " מ דבריו צ " ע בין מצד הסברא בין מכת‬
‫לשון הריטב " א שמוכח ככל הפוסקים הנ " ל ועוד שהבית יצחק בעצמו כתב שלא החליט‬
‫דבריו למעשה רק לדון בדברי המל " מ ומחנ " א ולכן נראה דאע " פ שהלוה מוחזק אפ " ה‬
‫חייב להחזיר המעות מיד ‪ ,‬וק " ו באופן שהמלווה אינו חייב להלוותו שבכה " ג גס לפי‬
‫[ ואפילו אם הלוה דורש מהמלווה שעל ההמתנה‬ ‫( ג)‬ ‫הבית יצחק חייב להחזיר המעות מיד‬
‫שמהיום ואילך יעשה ע " פ הית " ע ‪ ,‬יכול המלווה לומר רלא ניחא ליה בהית " ע בגלל‬
‫שיכול להפסיד הקרן או מהרווחים ‪ ,‬ויכול לדרוש מעותיו בחזרה מיד ] וע " ע מש " כ לקמן‬
‫סק " א ‪.‬‬ ‫בקד " א פי " ג ד " ב‬

‫להחזיק המעות כהלואה וא " צ להחזירו מיד ‪ ,‬וא " א לחייבו להחזיר‬ ‫( המוכר )‬ ‫הקנין ומשו " ה יכול הלוה‬
‫להקונה שו " כ אחרים ‪ ,‬כיון דהוי ריבית ‪ .‬משו " ה משתמש הלוה בהכסף בחנם ‪ ,‬ע " כ דברי האבני מלואים ‪ ,‬הרי‬
‫חזינן דאע " פ שלא נתן ההרוחת זמן אלא ככדי לקבל ריבית ועכשיו לא מקבל כלום אמ " ה א " א לררוש‬
‫כתב הכית יצחק דה " נ בכל מלוה מעותיו בריבית ואח " כ מבטלים הריבית א " א‬ ‫ועפ " י‬ ‫המעות בחזרה מיד ‪,‬‬
‫ע "כ ‪.‬‬ ‫לדרוש המעות בחזרה מיד‬

‫ולענ " ד נראה ברור שיש חילוק גדול ביניהם ‪ ,‬ואע " פ שבכל הלואה דורש מעותיו בחזרה מיד כיון שלא‬
‫ניתנו בהלואה אלא עבור הריבית וכשבטל הריבית הוי מקח טעות וגם ההלואה בטל וכמש " כ כל הפוסקים ‪,‬‬
‫וקונה המטלטלין‬ ‫ככסף )‬ ‫מ " מ כשנותנים כסף בכדי לקנות מטלטלין ( או כשנותן הנאת הרווחת זמן שדינו‬
‫" למי שפרע " בלבד ‪ ,‬הרי בעת שנותן הכסף יודע מעיקרא שיכול להיות שהמוכר יחזור מהמקח ‪ ,‬ואפ " ה נותן‬
‫הכסף באופן מוחלט בכדי שיהיה לו צר שהמקח יתקיים וסומך דעתו שע " פ רוב לא יחזרו בו ‪ ( ,‬וחושב‬
‫וכיון שיש הלכה שהקונה זוכה‬ ‫כחזרה )‬ ‫ברעתו שאם יבטלו המקח אז ידון אח " כ על הכסף כמה מגיע לו‬
‫הכסף ככל אופן ‪ ,‬ואסור לקכל שו " כ כגלל דהוי ריבית ‪ ,‬הר " ז הפסיד ‪ ,‬כיון שנתינתו מעיקרא הוא נתינה‬
‫מוחלטת ככדי לקבל רק ספק ‪ ( ,‬ושפיר כתב האכנ " מ שא " א לדרוש הכסף בחזרה מיר ) ‪ ,‬משא " כ בנותן‬
‫הלואה עכור רבית הוי נתינה מוחלטת תמורת קבלה מוחלטת ‪ ,‬ולכן כאשר נורע שאסור ליחן ריבית הוי‬
‫טעות וביטול בעיקר המקח ‪ ,‬משו " ה יכול לדרוש מעותיו כחזרה מיד וכמש " כ כל הטוסקים הנ " ל ‪ ,‬וגם‬
‫מיד ‪.‬‬ ‫האבנ " מ מודה שיכול לדרוש המעות בחזרה‬

‫[ אכל מ " מ אפשר לדון ברברי האבנ " מ מצד אחר ‪ ,‬דהאבנ " מ למד שאפילו בקנין מעות למי שפרע חל‬
‫ואילך ‪.‬‬ ‫המקח לגמרי והמלוה זכה הריבית מיד והרי הוא שלו אלא שאם יחזור בו יבטל את הקנין מכאן‬

‫ס " ל שחכמים ביטלו את הקנין כסף לגמרי‬ ‫סב )‬ ‫אבל התוס ' ע " ז דף סג ‪ .‬ומובא בגר " א סי ' קמט ( ס " ק‬
‫וכן רעת הריטכ " א שם וכב " מ‬ ‫בהמקת )‬ ‫ואפילו לא חוזר בו ג " כ אינו קונה כלום ( עכ " פ במקום שיש איסור‬
‫ובשו " ת הרשכ " א ח " ה סי ' רנו שחכמים ביטלו לגמרי הקנין כסף ‪ ,‬אכל הרמכ " ן ובתירושי הר " ן‬ ‫מח ‪.‬‬ ‫דף‬
‫וע " ע ברמ " א סי '‬ ‫מלואים ‪.‬‬ ‫ס " ל שכל זמן שלא מבטל המקח נשאר הקנין כסף וכדברי האכני‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫בע " ז דף‬
‫לא ] ‪.‬‬ ‫קסט סעיף יח וכמש " כ בטעם ריבית שם ס " ק‬

‫( ג ) ילפ " ז במה שמצוי מאוד באדם שלוקח משכנתא מבנק בריבית על שם אחיו או על שם תבירו ולא‬
‫הדגישו שיש על האח דין לוה מהבנק ומלוה לאחיו בריבית קצוצה ‪ ,‬ובכה " ג פשוט שאין חיוב על האח‬
‫להשיג הלוואה בריבית בכדי להלוות לאחיו בחנם וגם להכית יצחק יכול לדרוש מעותיו בחזרה מיד‬

‫( ועמש " כ לקמן פי " ג ד " ב סק " א נפק " מ לדינא ‪ ,‬אכל גם בכל הלוואה חייב להחזיר מיד וכשאר הפוסקים‬
‫קא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫כשהמלוה רוצה מעכשיו ע " פ הית " ע‬

‫יכול לכוף הלוה לכך או שיחזיר המעות מיד‬

‫כתב בדרכ " ת סי ' קסא סמ " ק מת דאפילו לדעת הדברי חיים וסייעתו הנ " ל דס " ל‬
‫שהמלוה לא יכול לכוף הלוה להחזיר המעות מיד ‪ ,‬משום שהלוה יכול לומר שאני‬
‫וכמו‬ ‫ההלואה‬ ‫עבור‬ ‫הרבית‬ ‫ולשלם‬ ‫הקציצה ‪,‬‬ ‫לקיים‬ ‫ורוצה‬ ‫מוכן‬ ‫עדיין‬ ‫מצידי‬
‫שהבטחתי והמקת עריין קיים ‪ ,‬רק התורה אסרה לך ליקח רבית ‪ ,‬ונמצא שאני לא‬
‫מפיר ההתחייבות מצידי ‪ ,‬ולכן אמרינן שההלואה קיים ורק אסור ליקת הרבית ע " ש ‪,‬‬
‫מ " מ זהו רק כשהמלוה לא רוצה לעשות ע " פ הית " ע רק דורש מעותיו בחזרה ‪ ,‬בזה‬
‫רק‬ ‫והמקח עדיין קיים‬ ‫הקציצה‬ ‫ורוצה לקיים‬ ‫ס " ל דהלוה יכול לומר שהוא מוכן‬
‫שאסור לעשותו ‪ ,‬משא " כ כשהמלוה מסכים לאותו תנאי ע " פ הית " ע הרי הלוה לא‬
‫כי אדרבה רק מרויח שאם אין לו כ " כ ריוח‬ ‫הית " ע‬ ‫מתחייב בשום דבר ע " י עשיית‬
‫יכול לישבע ולפטור ‪ ,‬וא " כ כשרוצה לקיים המקח מוטל עליו לעשותו באופן ההיתר ‪,‬‬
‫וכשלא רוצה בכך נמצא שהוא הוא שמבטל העסק בבחירתו ומרצונו ובודאי חייב‬
‫מיד ‪.‬‬ ‫להחזיר המעות‬

‫קצת גריעותא גם ללוה ‪ ,‬משום‬ ‫דבזמן המהר " מ כשתיקן ההית " ע היה‬ ‫ונראה‬
‫שמתחייב לשמונן על הכסף ולהתעסק רק בעסקים טובים וא " כ א " א לכופו לעשות ע " פ‬
‫הית " ע ‪ ,‬אבל בזמנינו שלא מתחייבים כנ " ל והלוה עדיין נוהג במעותיו ובעסקיו כאילו‬
‫היה הלואה פשוטה ‪ ,‬והמלוה רק מקבל דין בעלות בעסקיו הטובים ‪ ,‬לכן אינו מפסיד‬
‫כלום ‪ ,‬ובודאי צריך לעשות ההיתר וכשלא עושה איהו הוא שלא רוצה לשלם רבית אלא‬
‫לבטל המקה וחייב להחזיר המעות מיד לכו " ע ( ולפ " ז א " ש למה סתמו הפוסקים ולא‬
‫כופהו לכתוב הית " ע ) ‪.‬‬ ‫כתבו כמ " מ‬

‫ג ‪-‬‬

‫אי מותר לשלם רבית על סמך שינכה מהקרן לבסוף‬

‫ע " ע בטעם רבית ס ' קסו סק " ו ולקמן ( פי " ג ד " ב אות ב הע ' ג ) שאסור ללוה לפרוע‬
‫רבית אפילו אם בדעתו לנכותו מן הקרן לבסוף ושלא יפרע כל הקרן ‪ ,‬דסוף סוף עכשיו‬
‫פורע רבית גמור ‪ ,‬ולא מיבעיא לדעת הרי " ף דס " ל שלא מנכין א " ר מהקרן פשוט שעכשיו‬

‫ס ' קסו ס " ג ( אליבא דתולקים על המל " מ )‬ ‫הוי פרעון רבית ואסור ‪ ,‬וכן להשער דעה‬
‫שפירש דבשעה שמנכה אינו אלא מחזיר הרבית ‪ ,‬פשיטא דאסור ‪ ,‬אלא אפילו להמל " מ‬
‫דס " ל שבשעה שפורע הרבית יש דין שממילא מנוכה מהקרן ‪ ,‬מ " מ מוכח שגם לדבריו לא‬
‫מחשבין שפרע מהקרן ממש ‪ ,‬אלא שיש תקנת חכמים וזכות ללוה לנכות ולהחזיק מהקרן‬
‫א " כ פשוט שגם לדבריו אסור מה " ת לפרוע רבית‬ ‫לעצמו כנגר דמי הרבית שפרע ע " ש ‪,‬‬
‫על סמך שינכה לבסוף ‪ ( ,‬ואפילו אם הלוה חושב בלבו שפורע מהקרן ‪ ,‬אינו אלא דברים‬
‫הוי דברים ) ‪.‬‬ ‫שבלב ולא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קב‬

‫פרק ב ריו א‬

‫רבית עבור רמי גזילה‬

‫תשובה ר " ס קסא מביא מהשבות יעקב שאם הלוהו מחתילה לזמן קצוב ‪,‬‬ ‫בפתחי‬
‫ולאח " כ ממשיך הלוה את ההלואה ולא פרע בזמנו וקוצץ עמו רבית שיש בזה איסור‬
‫רבית גמור ומוכיח כן מדברי המרדכי ‪.‬‬
‫אבל אם מתחילה לקח המעות בגזילה ולא בהלואה ברשות הבעלים נחלקו הפוסקים‬
‫אי יש כאן איסור גמור של רבית כשקוצץ רבית עבור ההמתנת מעות ‪ ,‬דהמהר " ם אלשיך‬
‫ס ' גג כתב שיש בו איסור רבית וכ " כ בחקרי לב ס ' יט ‪ ,‬אבל בנחל יצחק ( ס ' פא סל " ב )‬

‫כתב שאין בו איסור רבית ‪.‬‬

‫ונראה דאפילו למש " כ החו " ד ס ‪ ,‬קעז ( ס " ק יט ) והמל " מ ( פ " ז הי " א ) דבעיסקא רכולו‬
‫פקדון אין איסור ליחן אח " כ ריוח אפילו אם הוציאו ונעשה עליו גזלן ‪ ,‬ומה שאסר‬
‫הרמ " א בסעיף ה לתת ריוח הוא רק בעיסקא רגיל שיש גם חצי הלוואה ‪ ,‬משא " כ בכולו‬
‫פקדון מותר ליתן אח " כ סמה שהרויח ע " ש ‪ ,‬נראה פשוט דהיינו רק התם שלא קצצו כלום‬
‫מתחילה בשעה שלקח ההלואה ‪ ,‬וכל החשש הוא רק משום רבית מאוחרת בזה ס " ל שלא‬
‫גזרו חז " ל רבית מאוחרת אלא בהלואה ולא בגזילה ‪ ,‬משא " כ כשקוצץ עמו כן מעיקרא ‪,‬‬
‫ועוד דהמל " מ כתב בשם המהריב " ל דאסור ליתן רבית מאוחרת גם על גזילה נולא התיר‬
‫הרשב " א אלא כשמשלם סמה שהרויח ] ‪ ,‬ולא כהמל " מ עצמו והחו " ד הנ " ל שהתירו ( וע " ע‬
‫בברי " י פ " ב ד " ז והע ' לז ובדברי סופרים בה " ל ס " ס קעב ועמ " ד קעז ס " ק תנ ) ‪ ,‬א " כ הכא‬
‫בנד " ד שקצצו מעיקרא וי " ל שעוברים באיסור תורה נראה פשוט שאין להקל בספיקא‬
‫דאורייתא מאחר דהמהריב " ל וכן המהר " מ אלשיך וחקרי לב הנ " ל אוסרים ‪ ,‬וכ " ש למש " כ‬
‫לעיל דנראה שכל מה שהתיר המל " מ והחו " ד הוא רק ברבית מאוחרת ‪.‬‬
‫ונראה לבאר עוד דכשקוצצים מעיקרא לתת רבית ‪ ,‬כע " כ יש כאן קצת נתינת הלואה‬
‫מדעתו ‪ ,‬ואע " פ שאינו מרוצה בכך ‪ ,‬מ " מ הרי המלוה משתמש בהסעות לעשות בו קציצה‬
‫לרבית משו " ה הוי איסור גמור ( משא " כ כשלא קצץ מחתילה כלום ורק אח " כ נותן רבית‬
‫מאוחרת אין כאן שום נתינת הלואה ומשו " ה התירו המל " מ והחו " ד ) ‪ ,‬ונראה שכדברינו‬
‫מוכח בשו " ת שבו " י ( ס ' סד ) שהשווה אותו לדין ארווח ליה זימנא בגמ ' קדושין ו ‪ :‬ע " ש‬
‫שהחשיב אותו כמרויח לו זמן וכמש " כ ‪ ,‬דאי גימא דבשעה שקוצץ עמו רבית לא נחשב‬
‫כאילו מרחיב לו הזמן א " כ אמאי הוי רבית גמור ואיך השווה אותו להרווחת ומן הרי‬
‫בשעה שקצץ עמו רבית לא נתן לו שום הרווחת זמן ‪ ,‬ובתורה כתיב את כספך לא " תתן "‬
‫לו בנשך ‪ ,‬ועכצ " ל שהשבו " י מחשיבו כמרחיב לו הזמן וכמש " כ ‪ ,‬ואע " פ דמעיקרא היה‬
‫פשוט ‪.‬‬ ‫גזילה מ " מ מעכשיו נהפך להרווחת זמן וכמו חוב‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ריבית עבור כסף המגיע לו‬
‫מעשה היה בעורך דין שעשה מלאכה גדולה עבור חבירו בשיווי של תשעים אלף‬
‫דולר ‪ ,‬והלקוח היה גולן ועושק שכר שכיר ולא רצה לשלם כל הסכום ‪ ,‬רק התנה ואמר‬
‫קג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫‪$ 30 , 000‬‬ ‫וגם יתן לו הלוואה בסכום של עוד‬ ‫‪$ 30 , 000‬‬ ‫שאם העורך דין מסכים ישלם‬
‫ימחול לו ‪ ,‬ונפלה מחלוקת ביץ‬ ‫‪$ 30 , 000‬‬ ‫שצריך להחזיר לו בעוד שנתיים ‪ ,‬ושאר הסך‬
‫הרבנים ‪ ,‬יש שהורו דהוי ריבית שמלוה כסף להעורך דין על מנת שימחול לו יתר‬
‫ראטה שליט " א בעמח " ס קרן התורה אמר שאין כאן שום חשש‬ ‫החוב ‪ ,‬אבל הגר " י‬
‫ריבית ‪.‬‬
‫ולענ " ד נראה פשוט כדברי הקרן התורה שאין חשש ריבית ‪ ,‬וטעם הדבר דמה שאסרה‬
‫תורה ליחן ריבית זהו דוקא אם המלוה נותן הלואה ושימוש במעות השייך לו ( להמלוה ) ‪,‬‬
‫משא " כ בנד " ד נתן זכות שימוש מעות השייך להלוה ואין כאן דין הלואה ( שיאסור ליקח‬
‫עליו ריבית ) ‪ ,‬ואע " פ שהעורך דין ( הלוה ) התחייב להחזיר הכסף בסוף השנה ‪ ,‬אפ " ה לא‬
‫נחשב כמקבל הלואה אלא מקבל מעותיו המגיעים לו רק מתחייב לחבירו מתנה להחזיר‬
‫לאחר שנה ‪.‬‬ ‫הכסף‬

‫ולא מיבעיא אם העורך דין אמר מעיקרא שמקבל הכסף כתור קבלת פרעון‬
‫ומתחייב לחבירו ליחן מתנה בסוף השנה אז פשוט שאין שום חשש וכו " ע מודים שאין‬
‫חשש ריבית ‪ ,‬אלא אפילו אם נתרצה לקבל המעות כדרך הלואה ‪ ,‬והיינו שלא יחשב‬
‫פרעון עם התחייבות למתנה חדשה אלא שקבלת הכסף יחייכו להחזיר הכסף בסוף‬
‫הזמן ודומה להלואה ‪ ,‬אפ " ה נ " ל פשוט שמותר ‪ ,‬דהנה בכל כסף אפשר לחלקו לשני‬
‫וכאן‬ ‫עולם ‪.‬‬ ‫שנתיים עד‬ ‫ב ' זכות שימוש לאחר‬ ‫דברים א ' זכות שימוש בו לשנתיים‬
‫כנד " ד מגיע להעורך דין שני הזכותים אלא שמוותר על הזכות השני בשימוש המעות‬
‫משנתיים עד עולם ‪ ,‬ועכשיו מה שלוקח ההלואה אינו נחשב כמקבל מחבירו הלואה‬
‫אלא נוטל את שלו ‪ ,‬ומה שמוותר עבור שאר החוב ‪ ,‬אינו בכדי לקבל מחבירו הלואה ‪,‬‬
‫אלא בכדי לקבל מקצת מן הממון ששייך לו ‪ [ .‬והוי כמי שזכאי לקבל דירה ‪ ,‬ומוותר על‬
‫הדירה ומשייר לעצמו הזכות לגור בתוכו לשנתיים בחנם ‪ ,‬דלא נחשב כמוותר על הרירה‬
‫לגמרי ומבקש לקבל מתנה לגור שתי שנים בהנם ‪ ,‬רק הוי כמוותר על הגוף חוץ‬
‫מפירות של שנתיים ‪ ,‬ואה " כ מקבל את שלו ‪ ,‬וגר בתוכו בתנם משום שזהו שלו] ‪.‬‬
‫והגע עצמך אם אדם נותן כסף לראובן ואומר לו שהזכות שימוש בהמעות לשנתיים‬
‫הראשונים הם לשמעון ‪ ,‬ואח " כ בא ראובן לשמעון ואומר לו שאינו רוצה לקיים חיובו‬
‫אא " כ מבטיח לו ריבית ‪ ,‬הנה פשוט שאין שום חשש איסור ‪ ,‬דלאחר ששמעון נותן הריבית‬
‫‪.‬‬
‫מקבל את שלו ‪ ,‬ולא נותן ריבית בכדי לקבל הלואה ואע " פ שבציור הזה יש זכות להלוה‬
‫בגוף המעות הללו ‪ ( ,‬ולא מקבל כלום מראובן ) ‪ ,‬משא " כ בנד " ד עם העורך דין‬ ‫( לשמעון )‬

‫אין לו זכות בגוף ממון מסוים שעומר בעין אלא ממונו גבו ‪ ,‬אפ " ה כיון שנוטל כסף‬
‫כנלענ " ד ברור ‪ ,‬אבל מכיון שיש רבנים שאסרו‬ ‫המגיע לו לא שייך עליו איסור ריבית‬
‫ואמרו שהלקוח ששילם עכשיו נחשב כמו מלוה בריבית ואמרו שיש איסור בהמחילה‬
‫וצריך לשלם להעו " ד כל הסכום מדין השבת ריבית קצוצה ‪ ,‬לכן למעשה יש לשאול‬
‫שאלת חכם ‪.‬‬

‫[ ומעיקרא אם באים לשאול לפני שעושים ההלואה ‪ ,‬יש לייעץ להעורך דין שימסור‬
‫הכסף ] ‪.‬‬ ‫מורעה בפני ב " ר שלא מוחל אלא כדי שהלקוח ישלם מה שחייב ‪ ,‬ואח " כ יתפוס‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קד‬

‫פרק ב דין ד‬

‫הית " ע‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫נוסח הית " ע מיוחד לריבית מוקרמת‬ ‫‪:‬‬ ‫הית " ע לריבית מוקדמת‬ ‫אי מועיל‬ ‫א‪.‬‬
‫‪:‬‬ ‫אחרת להית " ע לריבית מוקרמת‬ ‫עצה‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לריבית מוקדמת הניתן " על מנת " שילוהו‬
‫ו ‪ .‬ריבית מוקדמת‬ ‫‪:‬‬ ‫סיכום מכל הנ " ל‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪ .‬ריבית מוקדמת בבנקים שלא תקנו כהנ " ל‬
‫הלואה ‪.‬‬ ‫שמחייב המלוה ליחן‬

‫‪ -‬א ‪-‬‬

‫לריבית מוקרמת‬ ‫אי מועיל הית " ע‬

‫בשו " ת אמרי יושר ( ח " א ס ' קפט ) כתב דלא מהני היתר עיסקא לגבי ריבית מוקדמת ‪,‬‬
‫דדוקא בריבית הניתן בסוף העסק או לאתר שכבר התתיל להתעסק ‪ ,‬י " ל שנותן להמלוה‬
‫חלק מסה שהרויח ‪ ,‬אבל כשפורע בתחילת העסק לפני שעדיין הספיק להתעסק בשום‬
‫דבר ‪ ,‬הוי ריבית על מנת להחזיר דאסור ‪ ,‬דנהי שלאת " כ ירויח כסכום ההוא ויוחזר לו ע " י‬
‫הרווחים מן העסק ‪ ,‬מ " מ עכשיו מקדים ליתן הריבית ע " מ שיחזירו לו ואסור ‪.‬‬
‫וע " ש באמרי יושר שנתן עצה להריבית שנותנים בתחילת העסק ‪ ,‬ופירש שיכתבו תוך‬
‫נוסח ההית " ע דכשנותנים רבית בתתילת העסק יחשב כניכוי מגוף הקרן ‪ ,‬והיינו שלא‬
‫מלוהו ככל הסכום ממש ‪ ,‬ומה שמשלים אח " כ את הקרן זהו חלק מן הרווחים ע " ש‬
‫אבל כל זה דוקא בהריבית הניתן בעת נתינת ההלואה ‪ ,‬אבל‬ ‫כא ) ‪.‬‬ ‫הע '‬ ‫( ומובא בברי " י פ " מ‬
‫כשמקדים ליתן ריבית לפני תחילת ההלואה לא שייך עצה זו ועדיין נשאר ריבית על מנת‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫להחזיר‬

‫ולענ " ר נראה עוד דאפילו אם לא היה איסור דרבית ע " מ להחזיר ‪ ,‬ג " כ יש גריעותא‬
‫והתפשרות של ההלואה‬ ‫אם מתירין את הרבית מוקדמת על סמך הרווחים‬ ‫גדולה‬
‫שמקבלים אח " כ ‪ ,‬שאז מוכרחים לסמוך על ההית " ע כלפי " איסור תורה " ‪ ,‬שהרי מוכרחים‬
‫לקצוב התפשרות עבור ההלואה שמקבל אח " כ בכדי להתיר הריבית מוקדמת ‪ ,‬וא " כ‬
‫נכנסים מרבית מוקדמת להערמה והית " ע בדאורייתא ( א ) ‪ ,‬אבל אס היה מותר ליתן שכר‬
‫כולו פקדון ‪ ,‬אז הוי הערמה ברכית מוקדמת ררכנן דקיל‬ ‫כירך‬ ‫כדי לקבל אח " כ הלואה‬
‫בדאורייתא ‪.‬‬ ‫יותר ומותר לכתחילה לכו " ע ‪ ,‬גם למי שרוצה להדר ולא ללות בהית " ע‬

‫כתב דבהלויני ואלוך אפילו אם שני ההלואות הוי‬ ‫סו )‬ ‫ובשו " ת מנחת יצחק ( ת " ז ס '‬
‫ע " פ היתר עיסקא מ " מ הוי " רבית מוקדמת " ולכן תיקן בנוסחאות ההית " ע בבנקים‬
‫" כולו פקרון " ( ב ) ‪ ,‬וכן כתבו בכל נוסחאות ההית " ע‬ ‫שיכתבו שההלואה השניה הוא‬
‫מוקדמת ‪.‬‬ ‫בבנקים ולפ " ז גם בכל ריבית מוקדמת מועיל עצה של המנח " י להתיר הריבית‬ ‫‪.‬‬
‫( א ) ואע " פ שבודאי עדיף מכל הית " ע על רבית של תורה ‪ ,‬רי " ל דממנ " פ ‪ ,‬שאם נלך אחר עיקר כונתו אז‬
‫אינו אלא רבית מוקרמת ‪ ,‬ואם נלך אחר מעשיו הוי ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬אבל מ " מ אינו מוכח כ " כ ‪ ,‬דעדיין י " ל‬
‫דכיון שקוצב התפשרות עכור ההלואה השניה ואם לא ירויח מותנה שיוחזר ‪ ,‬גרע ‪ ,‬ועור דהרבית מוקדמת‬
‫ניתן על תנאי שכאשר יחזור וילוהו אז ידרוש שכר בההלואה השניה להחזיר הרבית משו " ה הוי קצת‬
‫בדאורייתא ‪.‬‬ ‫הערמה‬

‫( ב ) וע " ש שמביא שכנוסח ההית " ע כתוב שבתוכניות חסכון של הלויני ואלוך יהיה ההלואה השניה ע " פ‬
‫הית " ע רכולו פקדון ‪ ,‬וצ " ע שהרי מצוי גם עוד ריבית מוקדמת בבנקים לפני קבלת ההלואה ‪ ,‬וגם בהלוואות‬
 ‫קה‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫אבל קשה לי איך מותר ליחן רבר קצוב בכדי לקבל הלואה ‪ ,‬הרי מבואר בש " ע ס '‬
‫כ " היתר " עיסקא‬ ‫וק " ו‬ ‫קעז סעיף ו דאסור ליתן דבר קצוב עכור עיסקא רכולו פקדון ‪,‬‬
‫כעדים ‪.‬‬ ‫דקרוב יותר להערמה בשל תורה כיון שלא נאמן בהפסד הקרן אלא‬

‫נוטח הית " ע מיוחד לריבית מוקדמת‬

‫ונראה שיש עצה והיינו לכתוב בנוסח ההית " ע שהמקבל עיסקא לא חייב באחריות‬
‫גניבה ואבידה אלא בפשיעה בלבד וכאופן זה התיר הרמ " א ליחן דבר קצוב ‪ ,‬ובתה " ד ( ס '‬
‫שב ) התיר ליתן דבר קצוב גם " בהיתר עיסקא " ( ג ) ‪ ,‬כמקום שעיקר הריבית הוא רק דרבנן‬
‫[ רברבית דאורייתא אסור להערים שלא להאמין הלוה בהפסד הקרן אלא בעדים ע " ש‬
‫כ]‪.‬‬ ‫בש " ך ס " ק‬

‫ואע " פ שהמחבר והגר " א חולקים על הרמ " א וס " ל דאסור ליתן דבר קצוב עבור‬
‫הפקדון אפילו אם הוי כולו באחריות המפקיד ‪ ,‬מ " מ בנד " ד קיל יותר כיון שכל הנרון‬
‫הוא בריבית מוקרמת ואין כאן הערמה באיסור תורה ‪ ,‬ועוד דהש " ך ומבי " ט וש " ע‬
‫פסקו כהרמ " א ותה " ד וס " ל שגם רבינו ישעיה מודה‬ ‫ס " ד)‬ ‫וחכמ " א ( קמב‬ ‫מ)‬ ‫הרב ( ס '‬
‫או " ז מקיל יותר ומתיר גם כשאחריות גו " א על המקבל ‪,‬‬ ‫שמותר ‪ ,‬ועוד שהמהר " ח‬
‫פרץ‬ ‫ונמו " י ורבינו‬ ‫וריב " ש‬ ‫וריטב " א‬ ‫הבאתי שגם רש " י‬ ‫י)‬ ‫ובטעם ריבית ( קו " א ס '‬
‫שיש להקל כשהמפקיד מקבל כל האחריות ואין על‬ ‫א "כ כ"ש‬ ‫ס " ל כהמהר " ח או " ז‬
‫הלוה אלא אחריות פשיעה בלבד ‪ ,‬ומעכשיו גם בההית " ע אינו אלא ריבית מוקדמת‬
‫דהאיסור הוא רק מדרבנן ‪ ,‬ומותר לכתחילה לכו " ע גם למי שרוצה להדר ולא ללות‬
‫בהית " ע בריבית דאורייתא ‪ ,‬וכ " כ מו " ח שליט " א במכתבו הנדפס לקמן פי " א דין ד‬
‫וז " ל ‪:‬‬ ‫סק "ג‬

‫יש עצה לגמ " ח לכתוב בהיתר עיסקא דכולו פקדון שמשתף הנותן בכל עסקיו‬
‫ולציין שהוא כשומר חנם לבד על העיסקא עיין ברמ " א קעז סעיף ו ' ‪.‬‬

‫הללו יש חשש הזה וצריך שיהיה כולו פקדון ‪ ,‬אבל כזמנינו כתבו נוסח חדש כרוב הבנקים ושיפרו הלשון‬
‫וכתבו שבעסקים שאין כתנאי רחצי מלוה וחצי פקדון להוריד איסור ריביה מותנה שיהיה כולו פקדון ע " כ ‪,‬‬
‫ולפ " ז גם בכל ריבית מוקדמת שניתן לפני התחלת ההלואה הוי ע " ס הית " ע דכולו פקדון ‪ ( ,‬גם מלבד זה‬
‫צריך כולו פקדון כרוב העסקים בזמנינו כיון שלא צפוי שירויח כפול משיעור קצבת ההתפשרות ‪ ,‬עמש " כ‬
‫לקמן פי " ג ד " א ס " ק ב ) ‪.‬‬
‫( ג ) אכן כאמת שלא הכנתי כל כך דברי התה " ד ‪ ,‬במה שכתב רכשהלוה לא מקבל אחריות גניבה ואבידה‬
‫שאן מותר גם " בהיתר " עיסקא ( שלא מאמין הלוה בהפסד הקרן אלא בעדים ) וקיל יותר מפקדון פשוט‬

‫שחייב בגו " א אכל נאמן בהחסר הקרן גם בלי עדים ‪ ,‬רלכאורה מצד הסברא היה נראה רפקדון ( גם ללא‬
‫אחריות גו " א ) שלא מאמין אלא בערים ‪ ,‬קרוב יותר להתחייב ודמיא יותר להלואה ‪ ,‬מפקדון רגיל עם אחריות‬
‫בהית " ע ‪.‬‬ ‫גו " א ‪ ,‬וצ " ב ‪ ,‬אבל מ " מ לדינא מפורש בתה " ד ובש " ך שמותר גם‬

‫וכחכמ " א ( קמב ס " ד ) כתב להתיר ליתן דבר קצוב בסתמא ‪ ,‬גם כשמתנים שלא נאמן בהפסד הקרן אלא‬
‫בעדים ( והיינו הית " ע ) ‪ ,‬ופשוט דכונתו רק בריבית דרבנן וכמש " כ להדיא כרמ " א וכש " ך שציין עליו שם‬
‫החכמ " א ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ד‬ ‫קרנטרם‬ ‫קו‬

‫נ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫לריבית מוקדמת הניתן " על מנת " שילוהו‬ ‫הית " ע‬

‫כשנותן ריבית מוקדמת על מנת שיחזור וילוהו מפורש ברעק " א ס ' קם ס " ו ובחו " ד‬
‫שם דהוי רבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬משום שהמלוה לא זוכה הריבית מוקדמת ( שלא‬
‫אלא בזמן שמלוהו ‪ ,‬ולפ " ז ה " נ כשנותנים ריבית מוקדמת‬ ‫דמיו )‬ ‫יצטרך להחזיר אותו או‬
‫בבנקים או בתוכנית הלויני ואלוך בבנקים ‪ ,‬שאם הבנק לא מחזיר לו הלואה ‪ ,‬יכול‬
‫לדרוש פיצויים מהבנק ‪ ,‬ולכן אינו ריבית מוקדמת אלא ריבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬ולפ " ז‬
‫לא מהני העצה הנ " ל שההלואה השניה תהיה בהית " ע רכולו פקדון ‪ ,‬וכמש " כ הרמ " א‬
‫ותה " ד הנ " ל דבמקום שיש ריבית דאורייתא לא נחשב כפקדון כיון שלא מאמינו‬
‫בהפסד הקרן אלא בעדים ‪ ,‬וצע " ג על המנחת יצחק שכתב דבתוכנית הלויני ואלוך בבנק‬
‫הוי ריבית מוקדמת ‪.‬‬
‫ונראה לתרץ שאין כאן חשש רבית קצוצה ‪ ,‬דהנה פשוט שהריבית מוקדמת ניתן על‬
‫סמך הרווחים של ההלואה השניה ‪ ,‬וכמבואר בנוסח ההית " ע שכל תשלום הניתן מראש‬
‫יחשב כתשלום על חשבון באופן המותר ‪ ,‬ואם הלוה לא ירוית בעסקים שמקבל אח " כ‬
‫מהבנק וישנע שלא הרויח ‪ ,‬הר " ז דורש מהבנק שיחזירו לו הריבית מוקדמת מלבד מה‬
‫השניה ‪.‬‬ ‫שנפטר מלשלם הריבית שקצצו על ההלואה‬

‫וגם אין השש איסור תורה של ריבית על מנת להחזיר ‪ ,‬וטעם הדבר משום שלפני‬
‫שמקבל ההלואה אין הכסף אלא ריבית מוקרמת בלכד ‪ ,‬כי לא שייך ריבית קצוצה בלי‬
‫הלואה ‪ ,‬ורק בשעה שנוטל ההלואה וזוכה בהריבית ע " י ההלואה שא " צ להחזירו ‪ ,‬ברגע‬
‫ההוא הר " ז נהפך לריבית קצוצה כמש " כ הגרעק " א ‪ ,‬וא " כ בנד " ד שבשעה שמקבל‬
‫ההלואה הר " ז מנכה סכום הרבית מוקדמת מן הקרן וכמבואר בלשון נוסח ההית " ע ‪ ,‬לכן‬
‫להחזיר באיסור דרבנן‬ ‫ע"מ‬ ‫אין חשש רבית קצוצה אלא ריבית מוקדמת ‪ ,‬והוי ריבית‬
‫דריבית מוקדמת ‪ ,‬ולכן כשמתנה להדיא שלא יהיה אח " כ הלואה אלא כולו פקדון‬
‫ובאחריות כשומר חנם בלבד ‪ ,‬הוי היתר גמור כנלענ " ד ברור ‪.‬‬

‫עור נראה דהאיסור דרבית ע " מ להחזיר אינו אלא מדרבנן ‪ ,‬ע " ע בתוס ' ב " מ סג ‪ .‬ד " ה‬
‫רבית ‪ ,‬שכתב דבאיסור דרבנן לא אסרו ריבית ע " מ להחזיר ע " ש ( א ) ‪ ,‬ואי נימא דרבית ע " מ‬
‫להחזיר אסור מדאורייתא מיסתבר מאוד דא " א להתירו במקום רבית דרבנן ‪ ,‬ועכצ " ל‬

‫ד " ה ולא ישכור ‪ ,‬חולק על התוס '‬ ‫‪:‬‬ ‫( א ) ונראה דאפילו לפמש " כ שם הגרעק " א כגליון הש " ס שהתוס ' דף סד‬
‫ורבנן הוא כריבית ע " מ להחזיר באיסור דרבנן ‪,‬‬ ‫רר " י‬ ‫ההוא ‪ ,‬וס " ל רלכו " ע הוי ריבית דרבנן ‪ ,‬והמחלוקת‬
‫ולפ " ז אם נפסוק כרבנן אין לנו ראיה להתיר רבית ע " מ להחזיר בא " ר ‪ ,‬אבל מ " מ יתכן לומר רכל זה‬
‫במשכנתא רבית בלא נכייתא דחמיר אכל בריבית מוקדמת דקיל יותר משאר א " ר י " ל דלכו " ע סותר כשנותן‬
‫ע " מ להחזיר ‪ ,‬די " ל הר ' יהודה ס " ל דהוי תרתי דרבנן א ' משכנתא ב ‪ ,‬צר אחד בריבית מותר מה " ת ‪ ,‬ומשו " ה‬
‫מתיר בריבית ע " מ להחזיר ‪ ,‬ורבנן ס " ל דצד אחד כריכית אסור מה " ת וא " ב הוי חרא דרבנן משו " ה אוסרים‬
‫בו ריבית ע ‪ -‬מ להחזיר ‪ ,‬ולפ " ז י " ל דריבית מוקדמת קיל משאר א " ר ולכן דינו כתרתי דרבנן ומשו " ה גם‬
‫פירש באופן אחר‬ ‫‪:‬‬ ‫לא‬ ‫לרבנן אין בו איסור דריבית ע " מ להחזיר ‪ ,‬אכל ע " ש בפנ " י שמביא שבחוס ‪,‬‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫בערכיי‬
‫לגמרי ‪ ,‬אכל מ " מ אין ראיה שהתוס ' בערכין חולק לדינא וי " ל שמודה דמותר בתרתי דרבנן‬
 ‫קו‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫דרבית ע " מ להחזיר הוא מדרבנן ‪ ,‬ובדרבנן מתירין בעיסקא רכולו פקדון כשכל האחריות‬
‫‪.‬‬ ‫(ב )‬ ‫על המפקיד ( המלוה ) כמש " כ כרמ " א הנ " ל‬

‫ולפ " ז א " ש תקנת המנחת יצחק להתנות שההלואה השניה יהיה בדרך כולו פקרון‬
‫ויש להוסיף שאחריות המקבל כשומר חנם ‪ ,‬ומעכשיו כשמשלם הריבית מוקדמת אינו‬
‫שכר עבור הלואה ‪ ,‬אלא שכר בכדי לקבל אח " כ פקדון ‪ ,‬ואע " פ שמקדים לפרוע השכר זמן‬
‫רב לפני שמקבל הפקדון ‪ ,‬אין חשש ‪ ,‬דהוי כהקדמת מעות על המקח שאין איסור להקדים‬
‫כל זמן שלא מפרש אם מעכשיו בפחות אם לאח " ז ביוקר ‪ [ ,‬ודוקא כשמקבל אח " כ הלואה‬
‫אמרינן שההקדמה הוי כהלויני ואלוך דאסור ‪ ,‬אבל כשמקבל אח " כ פקדון ‪ ,‬הוי כהקדמת‬
‫מפרש ] ‪.‬‬ ‫מעות על המקח שמותר אם לא‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫לרבית מוקדמת‬ ‫עצה אחרת להית " ע‬
‫ולענ " ד אפשר לתקן גם באופן אחר ‪ ,‬והיינו שיתנו מראש [ ועמש " כ לקמן שבכמה‬
‫שכאשר יתנו ריבית מוקדמת לא‬ ‫הנוסח ]‬ ‫נוסחאות הית " ע כללי הר " ז נכלל ממילא תוך‬
‫פקדון )‬ ‫יחשב כנתינה להכנק אלא ישאר רכוש הנותן ויהיה בתורת פקדון ( בהית " ע דכולו‬
‫ביד הבנק ואחריות הבנק כשומר הנם ‪ ,‬ובשעה שיקבלו ההלואה ינוכה מן הקרן ( וכמש " כ‬
‫הנ " ל ) ‪.‬‬ ‫באמרי יושר‬

‫ואע " פ שעצם הדבר שהמלוה מקבל עכשיו פקדון בחנם להשתמש בו ולהרויח‬
‫לעצמו ‪ ,‬הוי טובת הנאה גמורה ‪ ,‬וא " כ הנאת השימוש הוי ריבית מוקדמת ‪ ,‬מ " מ אפשר‬
‫לקצוץ חלק מן הרווחים עבור שימוש בהפקדון וגם הריוח ישאר פקדון ( כיד המלוה ) ‪,‬‬
‫ינוכה הפקדון וגם הרווחים מן ההלואה‬ ‫המלוה )‬ ‫ולאח " כ כשיחזור ויקבל ההלואה ( מן‬
‫השניה וכיון שבעל הממון מקבל רווחים מן הפקדון לכן סגי באחריות כשומר שכר ככל‬ ‫‪.‬‬
‫עיסקא רגיל ‪ ( ,‬ולא הצריכו אחריות כשומר חנם בס ' קעז ס " ו אלא התם שמקבל דבר קצוב‬
‫יותר כהלואה ) ‪.‬‬ ‫ואינו ברשותו לענין רווחים ונראה‬

‫כללי שמשתמשים כהיום ברוב הבנקים נכלל ממילא תנאי הנ " ל ‪,‬‬ ‫בהית " ע‬ ‫והנה‬
‫שמותנה שכל העסקים שאין בהית " ע דפלגא מלוה ופלגא פקדון בכדי להתירו מאיסור‬

‫ראע " ס שהריבית מוקרמת שנתן מראש להבזק ‪ ,‬הוי בהלואה אצל הבנק עד שמקבל מהם ההלואה ‪,‬‬ ‫( ב ) ידע‬
‫והוי כהלויני ואלוך ראסור ‪ ,‬אבל באמת אין חשש ריפית עבור ההלואה הראשונה ‪ ,‬כיון שהממון הזה הוא‬
‫ביד הבנק על פי היתר עיסקא ‪ ,‬והריוח וטובה " נ שהלקוח מקטל מכח הקרמת הממון בבנק הוא עכור‬
‫הרווחים של חלק הפקדון וככל הית " ע ‪ ,‬וכבר פירש שם המנח " י שאין שום חשש איסור כההלואה הראשון‬
‫חשש ) ‪.‬‬ ‫שנותן להבנק כיון שנעשה ע " פ הית " ע ( וגם בהית " ע רגיל רחצי מלוה וחצי פקדון א " ש ללא‬

‫קער סק " ד ) פירש שכל האיסור כריבית ע " מ להחזיר הוא משום דהוי כהלויני ואלוך ‪,‬‬ ‫(ס '‬ ‫והנה החו " ד‬
‫ולפמש " כ שכשמקדים הריבית הוי בררך הלואה בהית " ע להבנק ‪ ,‬ושמועיל הית " ע עבור ההלואה הראשונה‬
‫של הלויני ואלוך ‪ ,‬א " נ פשיטא שאין שום השש ‪ ,‬ולא הוצרכתי לבאר שאין כאן חשש איסור תורה של‬
‫שחולק על החו " ד וס " ל שהאיסור דרבית‬ ‫( ס ' קפט )‬ ‫ריבית ע " מ להחזיר ‪ ,‬אלא דוקא לשיטת האמרי יושר‬
‫ורשב " א‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫ע " מ להחזיר הוא כפשוטו ‪ ,‬דבשעה שנותן הריבית הוי כאיסור ‪ ,‬וע " ע כדברי התוס ' רא " ש‬
‫כהחו " ד ‪.‬‬ ‫וריטב " א שם דמבואר כהאמרי יושר ולא‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק ב דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קח‬

‫ריבית מותנה שיהיה " כולו פקדון " ‪ ,‬ומעכשיו גם העסק הזה של נתינת ריבית מוקדמת ( או‬
‫הלויני ואלוך ) הוי נתינה בדרך הית " ע רכולו פקדון ‪ ,‬וגם נותן עליו רווחים לבעל הממון‬
‫וכמבואר בלשון נוסח ההית " ע ( ולאח " כ מנכין אותו מההלואה השניה ) ‪ ,‬וק " ו בנוסח הית " ע‬
‫כללי בראש הספר שמפורש שיהיה כולו פקדון ‪ ,‬אבל בנוסח הית " ע רחצי מלוה וחצי פקדון‬
‫שלא מפורש כהנ " ל ( א ) ‪ ,‬עדיין יש חשש איסור ריבית ע " מ להחזיר כיון שחציו הלואה ‪.‬‬
‫ובהית " ע פרטי אפילו בנוסח דכולו פקדון ‪ ,‬יש איסור כשנותן ריבית מוקדמת ‪ ,‬משום‬
‫שמותנה שרק עצם ההלואה ( שהמלוה נותן להלוה ) הוא ע " פ הית " ע ‪ ,‬אבל הריבית מוקדמת‬
‫שהלוה נותן להמלוה לא הוזכר שישאר פקדון ביד המלוה ( ובדרך הית " ע ) ‪ ,‬אבל בנוסח‬
‫ההית " ע פרטי וכן בררך מקח וממכר שבראש הספר הוי כהית " ע כללי לענין זה ומועיל‬
‫לריבית מוקדמת ‪ ,‬משום שבסוף הנוסח מפורש להדיא שכן כל שאר עסקים שביניהם בתשש‬
‫איסור מותנה שיהיה ע " פ הית " ע הנ " ל ‪ ,‬ומעכשיו גם הריבית מוקדמת הניתן מראש ( שיש בו‬
‫ש " כולו פקדון " ‪.‬‬ ‫איסור ) מותנה שיהיה ניתן ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬וגם מפורש שם‬
‫והמעלה באופן זה ( השני ) הוא שכאשר הכנק נותנים אח " כ את ההלואה ‪ ,‬לא יצטרכו‬
‫לפטור הלוה מאחריות גו " א וגם לא יהיה כולו פקדון ‪ ,‬אלא יהיה ע " פ הית " ע רגיל והיינו‬
‫שאחריות גו " א הוא על הלוה ‪ ,‬וגם יהיה חציו הלואה ( והיינו כאשר יש ללוה עסקים‬
‫לקמן פי " ג ד " א סק " ג ) ‪ ,‬והרי מצוי‬ ‫עמש " כ‬ ‫טובים שמרויחים כפול משיעור הריבית‬
‫שהבנק דורש כמה פרוטות לריבית מוקדמת וכשנשתמש בעצה הראשונה יפסידו הבנק‬
‫הרבה באיכות ההיתר עיסקא ‪.‬‬
‫וכל זה בבנקים שרוצים להיות יותר בטוח בקרן ורווחים ‪ ,‬אבל בשני אנשים‬
‫המדקדקים במצוות המלוים זה לזה ‪ ,‬ונותן ריבית מוקדמת ( ולאח " כ לא משלם שום ריבית‬
‫בודאי ראוי לכתחילה להשתמש‬ ‫מקח )‬ ‫על ההלואה גופא ‪ ,‬וכן ברבית מוקדמת עבור‬
‫בהיתר של המנחת יצחק והיינו שהעיסקא יהיה כולו פקדון ‪ ,‬והריבית מוקדמת ישאר‬
‫נתינה מוחלטת ‪ ,‬ולא נתינה ע " מ לקבלו אח " כ בחזרה ( ע " י הרווחים של ההלואה שיקבל‬
‫אח " כ בתורת עיסקא ) ‪ ,‬וטעם הדבר משום רכשמתירין את הרבית מוקרמת על סמך‬
‫מוכרחים לסמוך על‬ ‫הגמ " ח ‪ ,‬אז‬ ‫הרווחים והתפשרות של ההלואה שמקבלים אח " כ מן‬
‫ההית " ע כלפי איסור תורה ‪ ,‬שהרי מוכרתים לקצוב התפשרות עבור ההלואה שמקבל‬
‫מהגמ " ח בכדי להתיר הריבית מוקדמת ‪ ,‬וא " ב נכנסים מרבית מוקדמת להערמה והית " ע‬
‫בדאורייתא ‪ ,‬אבל אם משתמשים בההיתר של המנחת יצחק ‪ ,‬אז הוי הערמה ברבית‬
‫מוקדמת דרבנן דקיל יותר ומותר לכתחילה לכו " ע גם למי שרוצה להדר ולא ללות‬
‫בהית " ע בדאורייתא ‪.‬‬
‫ד ‪-‬‬

‫ריבית מוקדמת בבנקים כשלא תקנו כהנ " ל‬

‫במנקים בזמנינו נהוג היום לגבות כסף עבור הסכמת הבנק לתת אשראי וקורים אותו‬
‫ויש לעיין על מה סומכים היום בבנקים ‪ .‬והרי‬ ‫( אוברדראפט )‬ ‫עמלה להקצאת קו אשראי‬

‫( א ) או שמותנה שרק בהלויני ואלוך אז ההלואה השניה תהיה כולו פקדון עדיין יש איסור משום דבעינן‬
‫שההלואה הראשונה והטובה " נ של הקדמת דמי הרווחים של ההלואה הראשונה ישאר כולו פקדון ‪ ,‬ועוד‬
‫מוקדמת ‪.‬‬ ‫שכולל רק הריבית מוקדמת של הלויני ואלוך ולא כל שאר ריבית‬
‫קט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫יהיה בדרך‬ ‫ואלוך )‬ ‫יש בנקים שבנוסח ההית " ע כתוב שרק בתוכנית חסכון ( של הלויני‬
‫כולו פקדון אכל כל שאר ההלואות ועסקים הם תצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬וא " כ כשנותנים‬
‫שכר הקצאת אשראי בבנקים הוי הית " ע רגיל של חצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬והוי ריבית‬
‫מוקדמת ‪ ,‬שהרי פשוט שהשכר שנותנים הוא עבור החצי הלואה ( א ) ‪ ,‬שמזה נהנה הלוה‬
‫אבל בחצי הפקדון לא נהנה אלא מוסר ממנו כל הרווחים להמשקיע ‪ ( ,‬אבל בנוסחאות‬
‫הית " ע כללי שכתוב שבעסקים שיש איסור רבית גם בחצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬יהיה כולו‬
‫פקדון ‪ ,‬ככר כתבתי לעיל די " ל שאין שום חשש איסור אכל עמש " כ לקמן שגמ כזה עדיין‬
‫חשש ) ‪.‬‬ ‫יש להסתפק אי שרי ‪ ,‬אבל כשכותב שיהיה אחריות " כשומר חנם " מותר ללא שום‬

‫כתב דנראה לומר שהריבית מוקדמת ניתן על חשבון‬ ‫יג )‬ ‫ובברית יהודה ( פמ " א הע '‬
‫הרווחים שירויח אח " כ בההלואה שמקבל אח " כ מהבנק ‪ ,‬ואם ישבע שלא הרויח מהעסק‬
‫שאז יחזירו לו הבנק מה ששילם להם ריבית מוקדמת מראש ‪ ,‬כיון שזהו פירושו של‬
‫הית " ע ( ב ) ‪ ,‬אבל כתב שגם בזה‬ ‫ע"פ‬ ‫מש " כ בהית " ע שכל העסקים שהם באיסור ריבית הוא‬
‫האמרי יושר ‪.‬‬ ‫לא הותר ‪ ,‬כיון דהוי ריבית ע " מ להחזיר וכמש " כ לעיל בשם‬

‫ואולי יש לומר דבריבית מוקדמת אין איסור ריבית ע " מ להחזיר ‪ ,‬וכמש " כ התוס '‬
‫ד " ה ריבית ‪ ,‬דלמ " ד רצד אחד בריבית אינו אסור מה " ת אלא מדרבנן ‪ ,‬מותר‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫ב"מ‬
‫לגמרי ליחן ריבית ע " מ להחזיר ע " ש ‪ ,‬ולפ " ר יתכן לומר שגם בריבית מוקדמת שאיסורו‬
‫לדינא ‪.‬‬ ‫מדרבנן לא אסרו ריבית ע " מ להחזיר ( ג ) ‪ ,‬וצ " ב‬

‫גם י " ל עוד טעם שאין איסור ריבית על מנת להחזיר ‪ ,‬והיינו לפמש " כ החו " ד ס ' קער‬
‫( ס " ק ד ) דהטעם שאסרו ריבית ע " מ להחזיר הוא משום דהוי הלויני ואלוך ( שהלוה מלוה‬

‫( א ) וראיתי בתור " ר פי " ז די " א שמביא עצה להתיר אפילו כהית " ע רגיל שחציו הלואה וחציו פקדון והיינו‬
‫שאפשר להחנות שהתשלום הוא עבור החצי פקדון ע " ש ‪ ,‬והדבר תמוה מאוד כי פשוט שעיקר הריוח של‬
‫הלוה הוא בהחצי הלואה ועל זה משלם השכר ולא עבור החצי פקדון ( שמוסר הרווחים להמלוה ) ‪ ,‬ומה‬
‫יועיל כשמשקר ואומר שהשכר הוא עבור החצי פקדון ושיקבל ההלואה בחנם וע ' כש " ע הרב ס ' לט‬
‫בשם הרמ " ך ובשו " ת הרא " ש‬ ‫‪:‬‬ ‫דכשנותן שכר בכרי לקבל עיסקא הוי ר " ק מן התורה וכ " כ בשיטה ב " מ קיד‬
‫[ ומלכר זה ‪ ,‬לא מועיל כלום כשאומר להפקיד שעוכר בהבנק או אפילו למנהל הבנק ‪ ,‬כל‬ ‫ח)‬ ‫( כפ " ט ס " ס‬
‫של הבנק ] ‪.‬‬ ‫זמן שלא חתום כמסמך‬

‫שכתב רבנוסחאות ההית " ע בבנקים כזמנינו שהוסיפו לכתוב וכל תשלום או הטבה‬ ‫בברי " י‬ ‫( ב ) וע " ש‬
‫שינתן לפני ההתעסקות לא יהא נחשב כי אם כתשלום על החשבון באופן המותר ע " כ ‪ ,‬בנוסח זה מפורש‬
‫שמותנה שכל תנאי העסק‬ ‫הית " ע בראש הספר‬ ‫להריא שיוחזר מה שנתנו מראש ‪ ,‬ונ " ל שכן הדבר בנוסח‬
‫ושומות וחשבונות ואופן ההתפשרות יהיו באופן המועיל שלא יהיה בהעסק חשש רבית ‪ ,‬שבזה ג " כ אין‬
‫עצמו לא‬ ‫שום חשש ‪ ,‬אבל נראה שגם בלי תנאי מיוחד מותר שגם שכר הזה כלול בתנאי ההית " ע ‪ ,‬והברי " י‬
‫כתב להוסיף כן במפורש אלא לרווחא רמילתא [ ובעיקר צריך ההוספה ‪ ,‬בכרי לנכותו מחשבון הקרן ‪ ,‬ושלא‬
‫יהיה רבית ע " מ להחזיר ] ‪.‬‬
‫( ג ) ואפש " ל דאף האמרי יושר לא אסר אלא בריבית הניתן כתחילת העסק שזהו רבית בשעת הלואה והוי‬
‫משא " כ בנד " ד שכל החשש רק עד שמלוהו ( שמיד בזמן ההלואה‬ ‫להחזיר ‪,‬‬ ‫ר " ק ובזה אסר כשניתן ע " מ‬
‫וצ " כ ‪.‬‬ ‫מנכה מהקרן וכעצת האמרי יושר ) ‪ ,‬ובריבית מוקדמת י " ל שמותר גם להאמרי יושר וכמש " כ‬

‫חולק על התוס ' הנ " ל ‪ ,‬מ " מ‬ ‫‪:‬‬ ‫וע " ע מש " כ לעיל סק " ב הערה א ‪ ,‬דאפילו למש " כ הגרעק " א דהתוס ' סד‬
‫אפש " ל רלגכי ריבית מוקרמת כו " ע מודי שמותר ע " ש ‪ [ ,‬וע " ע מש " כ כסק " ב ד " ה עוד נראה ‪ ,‬דלכאורה נראה‬
‫מדרבנן ] ‪.‬‬ ‫דעיקר האיסור רריבית ע " מ להחזיר אינו אלא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קי‬

‫כסכום הריבית להמלוה ) ‪ ,‬וא " כ בבנק שהכל נעשה ע " פ הית " ע הכללי ‪ ,‬לכן גם נתינת‬
‫הריבית מוקדמת להכנק כהלואה ‪ ,‬הוי ע " פ היתו עיסקא ‪ ,‬ומותר ‪ ,‬אבל האמרי יושר ( ס '‬
‫כתב שיש איסור להקדים הריבית גם בבנק שיש הית " ע כללי על כל עסקיהם ‪,‬‬ ‫קפט )‬

‫והיינו משום שחולק על החו " ד ( ע ' שם בסוף התשובה ) ‪ ,‬וס " ל דהאיסור דריבית ע " מ‬
‫וכרשב " א‬ ‫)‬ ‫( סג ‪.‬‬ ‫וע " ע בתוס ' הרא " ש‬ ‫‪.‬‬ ‫(ד)‬ ‫להחזיר הוא משום שבמציאות נותן ריבית‬
‫בהית " ע כללי ‪.‬‬ ‫וריטב " א שמבואר כדברי האמרי יושר ולדבריו יש איסור גם‬

‫ומלבד זה יש מקום לאסור מטעם אחר ‪ ,‬משום שלא מחזירים הרבית מוקדמת ‪ ,‬אלא‬
‫כאשר יקח הלואה מהבנק ( ואז ינוכה מהרווחים ואם ישבע שלא הרויח יחזירו לו הרבית‬
‫מוקדמת ) ‪ ,‬אבל אם לא יקח ההלואה לא יחזירו לו הריבית מוקדמת ‪ ,‬והנה יש לחקור‬
‫חקירה גדולה בעיקר האיסור של רבית מוקדמת ‪ ,‬אם האיסור הוא עצם נתינת המתנה‬
‫בכדי שילוהו או דילמא כל האיסור של רבית מוקדמת הוא רק על הצד שמלוהו לבסוף ‪,‬‬
‫ושורש הספק בגדר איסור ריבית מוקדמת ‪ ,‬אם חז " ל החשיבו נתינת הכסף עבור ההלואה‬
‫כמו גזילה ונתינה בעל כרחו ‪ ,‬א " כ גם נתינה עבור הספק הוי ריבית וגזילה ‪ ,‬או שלא‬
‫אסרוהו אלא אם במציאות נעשה ההלואה לכסוף ‪ ,‬והנפק " מ הוא בנד " ד שנותן כסף בכדי‬
‫לקבל אח " כ הלואה ‪ ,‬ואם לא יקבל ההלואה לא יחזירו לו כספו ‪ ,‬ורק אם יקבל ההלואה‬
‫עם החצי פקדון ( והיינו העיסקא ) ולא ירויח אז יקבל כספו בחזרה ‪ ,‬ואי נימא רעצם נתינת‬
‫הכסף הוי רבית מוקדמת א " כ ה " נ שילם כסף בכדי לקבל הלואה ‪ ,‬ואסור ‪ ,‬אבל אי נימא‬
‫שכל האיסור הוא רק על הצד שיקבל ההלואה מותר‬

‫אבל מ " מ כשנותן ריבית מוקדמת רגיל ולבסוף מתברר שלא קבל הלואה ‪ ,‬נראה‬
‫מבואר בשו " ת מהר " א ששון ר " ס קסב דאסור ( ה ) ‪ ,‬דכמו שאסרו ההלואה אפילו עדיין לא‬
‫פרע הריבית ה " נ כשנותן הריבית אסור אפילו עדיין לא קבל ההלואה ( ומש " כ ברייס ס '‬

‫( ד ) ומעיקרא חשכתי שבתוכנית הלויני ואלוך [ וה " ה שאר ריבית מוקדמת ש " נותגים " להבנק ] ‪ ,‬מצוי מאוד‬
‫שאין שום איסור ריבית מוקדמת ‪ ,‬וה " ט משום שהבנק מלווים כספם גם בלי שמקדימים להם ריבית ‪ ,‬אלא‬
‫שדורשים אח " כ רבית גבוה יותר ‪ ,‬ולמי שהיה לו מעיקרא תוכנית תסכון נותניה לו את ההלואה בריבית‬
‫נמוכה יותר ‪ ,‬ונמצא שהשכר שנתן מעיקרא להבנק אינו בכדי לקבל הלואה ‪ ,‬אלא בכדי שכאשר יקבל‬
‫ההלואה יפחיתו לו כשער הריבית [ והיינו שיתפשרו עמו בריכית נמוך יותר ‪ ,‬עכור חלק הפקדון ] ‪ ,‬ולכן אין‬
‫עליו שם ריבית מוקרמת אלא הוי שכר להוזלת התפשרות בדמי הפקדון ‪ [ ,‬אמנם בגמ " ח הלויני ואלוך מצוי‬
‫גבוה ) ‪,‬‬ ‫שלא מלוים אלא למי שהקרים להם ‪ ,‬וכן מצוי בבנקים שלא נותנים כ " כ הלואות ( אפילו עבור ריכית‬
‫מוקדמת ] ‪.‬‬ ‫אלא למי שהקדים להם ‪ ,‬ואז פשוט דהוי ריבית‬

‫אבל שוב התבוננתי שככל אופן הוי ריבית מוקרמת ‪ ,‬והיינו משום רנהי שדרך הבנק להלוות לכל אחד‬
‫ואחד [ וכגון למשכנתא לקניית דירה ] ‪ ,‬מ " מ אין עליהם " חיוב " להלוותו ‪ ,‬ועכשיו ע " י הריבית מוקדמת ( או‬
‫מחויבים להלוותו ‪ ,‬ולכן שפיר מיקרי ריבית מוקדמת ‪ ,‬ועור שמסתכר שלא מדקדקים עמו‬ ‫חסכון )‬ ‫תוכנית‬
‫כ " כ על הבטחונות וערבויות וכדומה כמו שמדקדקין על מי שלא היה לו תוכנית חסכון כבנק ‪ ,‬וק " ו אם‬
‫או שלא נותנים תנאי תשלומים טובים כ " כ אלא ע " י התוכנית‬ ‫יו‬ ‫הכנק לא נותנים כ " כ הלוואות למטרה‬
‫מוקדמת ‪.‬‬ ‫חסכון והשכר שהקרים ‪ ,‬ראו פשוט דהוי ריכית‬

‫( ה ) ע " ש כמהרא " ש ( ד " ה אפשר ) שכתב שעוכר משעת נתינת הריכית מוקדמת כמו שמצינו רבאיסור סאה‬
‫כסאה עוכר משעה שמלוהו אף אס לא משלם לו בסוף ‪ ,‬וא " כ כמו שאסור להלוות אף אם לא משלס‬
‫הריכית ה " נ אסרו ליחן הריבית אף אם לא מלוהו וכן מוכיח ממד שאסור להיות ערב לגוי עכור ישראל ‪,‬‬
‫שום אח " כ מדחה שאין ראיה במה שאסרו להלוות כיון שהתורה אסרה הריבית משעת שימה משא " כ‬
‫כשפורע ריבית מוקדמת ועדיין אין כאן הלואה ע " ש ‪ ,‬אכן מ " מ נואה לענ " ד שמסקנת המהרא " ש הוא‬
‫קיא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫קם סקכ " ה צ " ע ) ‪ ,‬וכל השאלה הוא רק בנר " ד שמותנה מראש שאם יהיה הלואה שאז‬
‫לא יקבל הריבית מוקרמת ‪ ,‬ובשו " ת מהרא " ש הנ " ל מוכח שבכה " ג אין איסור ‪ ( ,‬ושרק‬
‫מעיקרא ) ‪.‬‬ ‫אם עלול לבוא לבסוף שיהיה גם ריבית וגם ההלואה אז אסרוהו חז " ל‬

‫ואי גימא שיש איסור ריבית מוקדמת בכה " ג אז צריך הית " ע רכולו פקדון ושיהיה‬
‫חנם " בלבד שאז מותר ליחן ריבית קצוב אפילו שלא ע " מ‬ ‫" כשומר‬ ‫אחריות המקבל‬
‫להחזירו אח " כ ‪ ,‬וכמש " כ לעיל ‪ ,‬אבל לפמש " כ לעיל דבשו " ת מהר " א ששון משמע שאין‬
‫איסור ריבית מוקדמת בכה " ג כשלא לוקח ההלואה לבסוף ‪ ,‬א " כ אפשר להשתמש בררך‬
‫השני הנ " ל ( בסק " ג ) ‪ ,‬והיינו דבשעה שנותן הריבית מוקדמת להמלוה אינו נותנו בדרך‬
‫מתנה ‪ ,‬אלא משקיעו אצל המלוה בדרך עיסקא דבולו פקדון עד הזמן שמקבל ממנו‬
‫ההלואה ‪ ,‬ואז מנכה מסכום הרבית מוקדמת והרווחים מהקרן של ההלואה השניה ‪ ,‬וע " ש‬
‫עוד דבהרבה נוסחאות הית " ע כללי הר " ז נכלל ממילא תוך תנאי ההית " ע ( י ) ‪ ( ,‬ומאירך‬
‫יוצא חומרא ‪ ,‬שאם קבל ריבית מוקדמת אסור להלוותו ‪ ,‬אא " כ מחזיר הריבית מוקדמת‬
‫וכ " מ בחו " ד קס סק " ו וע " ש בט " ר ס " ק כא ) ‪.‬‬

‫ה ‪-‬‬
‫בהית " ע‬ ‫א ' יש צדדים להתיר ריבית מוקדמת והלויני ואלוך גם‬ ‫‪:‬‬ ‫העולה מדברינו הנ " ל‬
‫ב ' בהית " ע כללי‬ ‫( סק " ד ) ‪:‬‬ ‫כללי רגיל דפלגא מלוה ופלגא פקדון ‪ ,‬אבל אין לסמוך על זה‬
‫דאסור ‪ ,‬שהרי מעיקרא כתב מסברא שיש איסור ורק אח " כ מביא הראיות הנ " ל דאסור וא " ב כשמרחה‬
‫הראיות מ " מ לא נדחה גוף ההלכה שאמר מסברא ‪ ,‬וכן מוכח מרלא כתב שחוזר כאן ממש " כ לעיל שעובר‬
‫באיסור משעת נתינת הריבית מוקדמת ‪ ,‬ועוד דכמו שהמרא " ש מדייק ממס שאמרו אסור להלוות סאה כסאה‬
‫וכתב דמשמע שמשעת ההלואה ככר עובר באיסור וכן מתה שאמרו דאסור לישראל להיות ערב לגוי ‪ ,‬א " כ‬
‫שכתב ‪ ,‬אסור להקדים את הריבית עכ " ל רמשמע מבזמן‬ ‫הי " א )‬ ‫ה " נ אפשר לדייק מלשון הרמב " ם ( פ " ה‬
‫שמקדים הריבית ככר עבר באיסור ‪ [ ,‬ועור דמ " מ יש להוכיח דאסור מכל צר אחד כריכית האסרו חז " ל אף‬
‫לפי הצר שיהיה מקח ולא ריבית אפ " ה אסור והוי ריבית מדרבנן וכמש " כ הריכ " ש ס ' שה וס " ס תסח ומובא‬
‫ברעק " א ר " מ קער ובט " ז ס ' קע סק " ב ‪ ,‬וטעם האיסור משום שאסור להכניס עצמו למצב שלאח " ם יוכל‬
‫להתברר שמעיקרא הלווה בריבית ‪ ,‬והרי לפי הצר שיהיה מקח ‪ ,‬לא עבר משעת שימה ואפ " ה אסרו חז " ל ‪,‬‬
‫בט " ו ר " מ קע שגם ערב לגוי עבור ישראל‬ ‫[ וע " ע‬ ‫א " כ ה " נ כשנותן ריבית מוקדמת לפני שמקבל ההלואה ‪,‬‬
‫הוי רק צ " א בריבית ‪ ,‬ולפ " ז נשאר הראיה של המהרא " ש מערב לגוי וכמש " כ ] ‪ ,‬אמנם אפשר לדחות‬
‫דהריב " ש לא כתב שמעיקרא יש איסור אלא כשמכניס עצמו לחשש ריכית דאורייתא ‪ ,‬משא " כ כשפרע‬
‫הנ " ל ] ‪.‬‬ ‫ריבית מוקדמת ומכניס עצמו לספק ריבית דרבנן יתכן שלא גזרו חז " ל ואין ראיה מהריב " ש‬

‫והנה הגם שכמהרא " ש משמע דאסור ליחן הריבית מוקרמת גם אם עדיין לא לקח ההלואה ‪ ,‬מ " מ עיקר‬
‫האיסור הוא כאשר פורע הריבית מוקרמת וגם לוקח ההלואה לבסוף ‪ ,‬ולכן אף אם ככר שילם ריבית‬
‫מוקדמת והמלוה א " צ להחזיר הכסף ‪ ,‬מ " מ אסור להלוותו כל זמן שלא מחזיר הריבית מוקדמת ע " ש היטיב ‪,‬‬
‫ולפ " ז גס אסור להיות ערב על ההלואה אע " פ שכבר שילם לו הריבית‬ ‫ו) ‪,‬‬ ‫קס ס " ק‬ ‫( ס'‬ ‫וכ " כ בחו " ד‬
‫עור ) ‪.‬‬ ‫מוקדמת ‪ ( .‬אבל בכאן שהערב לא עושה שימה על הריבית אינו עובר אלא בלפני‬

‫( ו ) ולפ " ז יש לתקן ככל הבנקים כפי הנוסח החדש המשופר שכתבו ברוב הבנקים ‪ ,‬שככל מקום שלא‬
‫מספיק בחצי מלוה וחצי פקדון מותנה שיהיה כולו פקדון ( ולא שרק בההלואה השניה בתוכנית הלויני‬
‫ומעכשיו אפילו לא מוסיפים שאחריותו‬ ‫וצ " ב ) ‪,‬‬ ‫ואלוך יהיה כולו פקדון ‪ ,‬ואולי כבר תקנו כן ככל הבנקים‬
‫כשומר חנם יש להתיר משום שההלואה " הראשונה " הוא כררך כולו פקדון וכמש " כ וגם נותן ממנו רווחים‬
‫ולכן מספיק באחריות כשומר שכר ככל הית " ע ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל סק " א הערה א שבלא " ה צריך לכתוב כן‬
‫שהרי יש גם עוד ריבית מוקדמת מלבד תוכניות הלויני ואלוך ‪ ,‬ועוד שבהרבה עסקים צריך כולו פקדון‬
‫פי " ג ד " א מק " ג ‪.‬‬ ‫מעיקר הדין וכמש " כ לקמן‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קים‬

‫שמשתמשים כהיום ברוב הבנקים ‪ ,‬שמותנה שבמקום שלא מהני הית " ע דפלגא מלוה‬
‫ג ' בהית " ע פרטי‬ ‫( סק " ג ) ‪:‬‬ ‫ופלגא פקרון מותנה שיהיה כולו פקדון ‪ ,‬אין חשש איסור‬
‫שבראש הספר הוי כהית " ע כללי לענין זה ומהני לריבית מוקדמת ‪ ,‬אבל בהית " ע פרטי‬
‫ד ' בהית " ע כללי רגיל ואפילו ד " כולו‬ ‫( סק " ג ) ‪:‬‬ ‫רגיל אפילו כולו פקדון עדיין יש איסור‬
‫פקדון " ‪ ,‬נכנסים מאיסור ריבית מוקדמת לאיסור תורה ומשתמשים בהית " ע כלפי איסור‬
‫שאחריות המקבל כשומר חנם‬ ‫פקדון "‬
‫( )‬ ‫בהית " ע רכולו‬ ‫ה ' כשמוסיפים‬ ‫סק " ג ) ‪:‬‬ ‫תורה ( סוף‬
‫בלבד ‪ ,‬הר " ז נשאר ריבית מוקדמת ‪ ,‬ומשתמש בהית " ע כלפי איסור דרבנן וכו " ע יכולים‬
‫להשתמש בו ‪ ,‬גם המחמירים שלא ללוות או להלוות כהית " ע כלפי איסור תורה ( סק " א‬
‫ו ' בשנותן ריבית מוקדמת ומתנה שאם יקח ההלואה לבסוף יהיה באופן‬ ‫סק " ג ) ‪:‬‬ ‫וסוף‬
‫ההיתר אבל אם לא יקח ההלואה ישאר הכסף מוחלט כיד המלוה ‪ ,‬נראה שאין איסור‬
‫ריבית מוקרמת ‪ ,‬ולכן מעיקר הדין א " צ נוסח הית " ע שאחריות המקבל כשומר חנם הנזכר‬
‫ד) ‪:‬‬ ‫כאן באות ה ( סוף ס " ק‬
‫ונראה דכשאין צורך ויכול למנוע מלחתום על הקצאת קו אשראי בבנק ‪ ,‬כראי‬
‫להחמיד ‪ ( ,‬אפילו כשמותנה שאחריות המקבל כשומר חנם ) ‪ ,‬וטעם הדבר משום דכשמקכל‬
‫אוברדראפט בבנק ורוצה לישבע וליפטר כעיקר דינו של הית " ע יכול לטעון להבנק שלא‬
‫רוצה לילך בערכאות ‪ ,‬אבל כשחותמים על הקצאת קו אשראי ‪ ,‬מתחייבים שכל הסכסוכים‬
‫ושאלות יובאו להכריע בבית משפט פלוני ופלוני ‪ ,‬ועלולים לעוות הדין ‪ ,‬ועור דכשלא‬
‫חותם כן עם הבנק לא איכפת להבנק להפסיד סכום קטן ( ע " פ טענת הית " ע שלא הרויח ) ‪,‬‬
‫כי כל הלקוחות שלא חותמים לילך בערכאות ‪ ,‬לא מקבלים הלואות גדולות אלא בסכומים‬
‫קטנים ‪ ,‬משא " כ כשחותם כן עם הבנק ‪ ,‬אפילו אם הוא לוה בסכום קטן ‪ ,‬מ " מ בכדי שלא‬
‫לחלק בינו לשאר לווים מוכרחים לילך לבית משפט ולהוציא ממנו רבית ‪ ,‬משא " כ כשלא‬
‫חתם ( ע " ע מש " כ לקמן פי " ג ד " ה סוף סק " ח ) ‪ ,‬ועוד רעצם החתימה צ " ע איך הותר‬
‫להתחייב לילך לערכאות ‪ [ .‬ויתכן שגם מעיקרא בעת שפותחים תשכון בבנק כבר חותמים‬
‫כן ‪ ,‬אבל מ " מ יש נפק " מ דכשלוקח הלואה בסכום גדול אין ביכולתו להתפשר עם מנהל‬
‫קטן ] ‪.‬‬ ‫הבנק בקל ‪ ,‬משא " כ בסכום‬

‫ר ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫רבית מוקדמת שמחייג המלוה ליתן הלואה‬
‫נתבאר בפנים דדין ריבית מוקדמת שאיסורו מדרבנן הוא דוקא כשמקדים ליתן בדרך‬
‫שוחד בעלמא ‪ ,‬ואף אם לא ילוהו הכסף אין צריך להחזיר המתנה ‪ ,‬אבל אם נותן מתנה‬
‫בתנאי על מנת שילוחו הוי רבית קצוצה מה " ת ‪ ,‬משום שאם לא מלוהו הכסף חייב‬
‫להחזיר המתנה ( או דמיו ) ונמצא שבשעה שמלוהו זוכה בהמתנה והוי ר " ק כ " כ הגרעק " א‬
‫ס " ו והחו " ד ‪.‬‬ ‫ס ' קם‬

‫( א ) כשמשתמש בנוסח הית " ע כללי המקובל כרוב הבנקים כזמנינו ‪ ,‬לא די לכתוב שיהיה אחריות כשומר‬
‫חנם ‪ ,‬דאולי מותר גם בפלגא מלוה ופלגא פקדון ולא הותנה שיהיה כולו פקדון אלא כשההית " ע לא מועיל‬
‫להתיר איסור דיכית וא " כ כל ההיתר על סמך הריבית של ההלואה השניה ונכנס להערמה כשל תורה ‪ ,‬רק‬
‫יש לכתוב מעיקרא שיהיה כולו פקדון גם יש להשמיט מש " כ שם שכל תשלום אשר ינתן לפני ההתעסקות‬
‫לא יהא נחשב כי אם כתשלום על תשכון באופן המותר ע " כ ‪ .‬אכל בנוסח הית " ע כללי בראש הספר א " צ‬
‫חנם ‪.‬‬ ‫לשנות אלא לכתוב שאחריות המקבל כשומר‬
‫קיג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ובשער דעה ס ' קסז כתב שאם לא נותן בדרך שוחד וגם לא בתנאי דעל מנת ‪ ,‬אלא‬
‫נותן הכסף שעי " ז יתחייב ליחן הלואה ‪ ,‬ובאם לא ילוהו ‪ ,‬א " א לדרוש הכסף בחזרה אלא‬
‫לכופו ליחן ההלואה ‪ ,‬שאז לא הוי רבית קצוצה מן התורה אלא כריבית מוקדמת ‪ ,‬דרבית‬
‫קצוצה היינו דוקא כשההלואה מחייב לשלם הרבית ‪ ,‬ואם יתבטל ההלואה יפטר מהרבית ‪,‬‬
‫אבל כשעושה להיפוך ‪ ,‬והיינו שנותן שכר להמלוה שמתייב אותו ליתן הלואה ‪ ,‬וגם אם‬
‫יתבטל ההלואה חייב לשלם השכר ‪ ,‬אינו רבית קצוצה מה " ת ( דומיא דאתנן שלא אסרה‬
‫תורה להקריב לקרבן ‪ ,‬כשמקדים הטלה לפני המעשה ‪ ,‬אלא כשהמעשה מהייכ הטלה ‪ ,‬זהו‬
‫והוכית כן משכר טירחא של עיסקא דפקדון ואח " כ הלואה ‪ ,‬דכשלא פורע שכר‬ ‫אתנן ) ‪.‬‬
‫טירחא אינו ר " ק ‪ ,‬והיינו מטעם הזה ע " ש ובט " ר קסז סק " ב ובקו " א ס ' יז שכן מוכח‬
‫ב‪.‬‬ ‫לקמן פי " א ד " ר סק " ג ד " ה ובאירגונים ופי " ג ד " ה סק " ד הע '‬ ‫וע " ע‬ ‫בהג " א ‪,‬‬

‫וכן מוכח גם בש " ך קעז ס " ק לג בשם המבי " ט דמבואר שם שאם כותב בשטר שאם‬
‫לא יפרע החוב בסוף תשרי יתחייב בקנס ( כך וכך כסף ) ‪ ,‬אבל תמורת זה יוכל גם להחזיק‬
‫הכסף לעוד חודש ‪ ,‬וכתב דהוי ריבית מוקדמת ‪ ,‬ובט " ר סקל " ה תמהתי למה הוי ריבית‬
‫מוקדמת ‪ ,‬הרי לא ניתן בדרך שוחד ‪ ,‬אכל מכאן מוכח כהשער דעה הנ " ל שגם באופן זה‬
‫אינו ר " ק ‪ ,‬כיון שאם לא יקבל ההלואה אינו יכול לפטור עצמו מן הקנס ‪ ,‬וכן מוכח גם‬
‫בש " ע הרב ( ס ' מו ) שכתב דכשמתחייב כקנס בפעם אחד ומתנה שלאחר שמתחייב בקנס‬
‫יכול להחזיק הממון לעוד חודש ‪ ,‬דלא הוי ר " ק לדעת הב " ח אלא משום שלא זוכה כל‬
‫שיעור הקנס אלא על ידי שממתין לו אח " כ ‪ ,‬ושאם לא ימתין לו הקרן עד זמן ההוא‬
‫שיפטר מהקנס ע " ש בש " ע הרב ‪ ,‬ומוכח שאם לא נפטר מהקנס ע " י שמקדים ליקח ממנו‬
‫הכסף אז לא הוי ר " ק ‪ ,‬אלא הוי פרעון בכדי להשיג הלוואה ודבר זה אינו ר " ק ‪ ( ,‬ושיטת‬
‫הט " ז שם שמקיל היינו משום רס " ל שגס אם מקדים ליקח ממנו הכסף לא נפטר מן‬
‫הקנס ‪ ,‬דעיקרו רק משום שאיחר לפרוע בדמן שקצבו ‪ ,‬ובט " ר מהד " ב הארכתי שם בביאור‬
‫וט " ו ) ‪.‬‬ ‫שיטת הש " ך‬

‫אכן כל זה דוקא אם הנותן שכר לא יכול לדרוש פיצויים מחבירו אם לא ילוהו ‪ ,‬שאם‬
‫ביכולתו לדרוש פיצויים הוי ר " ק סה " ת לכו " ע וכמש " כ לעיל בשם הרעק " א וחו " ד ‪.‬‬
‫ו‬ ‫פרק ב‬
‫ריי‬
‫יא רין ד רמצוי גמחים שדורשים טובת הנאה ‪ ,‬ולפעמים מלוים‬ ‫עמש " כ לקמן פרק‬
‫היטיב ‪.‬‬ ‫בתנאים מסוימים והוי כדורש טובת הנאה ע " ש‬

‫וע " ע מש " כ לקמן פי " ב ר " א דאע " פ שהתירו להלוות ממון צדקה ברבית דרבנן ‪ ,‬מ " מ‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫אדם שמלוה ממעותיו הפרטי ברבית דרבנן על מנת שיתנו הרבית לצדקה‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫לוה שנותן שנר למי שמשתדל להשיג עבורו הלוואה מאחרים‬
‫בש " ע ס ' קם סעיף טז איתא דמותר ללוה לומר לחבירו הילך זוז ואמור לפלוני‬
‫שילויני משום שלא אסרה תורה אלא רבית הבא מלוה למלוה והכא נתן הזוז לתבירו ולא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫קיד‬

‫להמלוה ע " ש ‪ ,‬אבל מצוי סובא שהמשתדל דורש מן הלוה סכום גדול והוא כנו או חתנו‬
‫של המלוה או גבאי צדקה שדורש מהלוה סכום גדול לצדקה ( יותר ממה שמגיע לשכר‬
‫ומבקשים מהמלוה שיתן ההלואה כי אז יהנה שבנו וחתנו יקבלו‬ ‫גרידא )‬ ‫טרחו ופעולתו‬
‫השכר מן הלוה ‪ ,‬והגבאי צדקה אומר לו שיהיה גם לו חלק במצות הצדקה ‪ ,‬והמלוה לא‬
‫היה מלוה לו לולי שהיה נותן השכר הגדול להמשתדל ‪ ,‬ושמעתי ממו " ח שליט " א דהוי‬
‫רבית ואסור ‪ ,‬אבל אם המשתדל לא מספר להמלוה שמקבל שכר גדול מן הלוה פשוט‬
‫טובה " נ ‪.‬‬ ‫שאין שום חשש מאחר שהמלוה נותן ההלואה בחנם ובלי לחשוב על שום‬

‫ונראה לבאר הדברים דהנה אם המשתדל הוא הסרסור להעביר גוף ההלואה להלוה ‪,‬‬
‫ובתוך הדברים מזכירים שמלוה הכסף על דעת שהלוה יתן כך וכך שכר השתדלות‬
‫לצדקה ‪ ,‬ואז הוי כקציצה עם הלוה שחייב ליחן כך וכך לצדקה דהוי ד " ק כמבואר בש " ע‬
‫ס ' קם סעיף יד ‪ ,‬וע " ע כס " ס קס שאם מלוהו ומתנה עמו ליקת אותו כבעל מלאכה דלמ " ד‬
‫טובה " נ ממון הוי רבית ‪ ,‬ואם קוצץ שישלם יותר משכר הפעולה בגלל שמלוהו הוי רבית‬
‫סק " ו ‪.‬‬ ‫גמור לכו " ע ע " ע בש " ך ס ' קעג‬

‫ונראה דאפילו אם מלוה המעות ישר להלוה ולא קצץ עמו ליתן לצדקה עבור שכר‬
‫השתדלות של פלוני ‪ ,‬שג " כ אסור ‪ ,‬ואפילו אם המלוה אומר להדיא שאינו קוצץ עם הלוה ‪,‬‬
‫אלא אומר להמשתדל שהוא ידרוש שכר אמירה ‪ ,‬מ " מ הוי כעין קציצה עם הלוה שהרי‬
‫ידוע להלוה שהמלוה לא נותן לו את ההלואה אלא על דעת שהלוה יתן לצדקה ‪ ,‬ואם‬
‫הלוה לא יתן כסף לצדקה יהיה להמלוה תרעומת עליו ( ע " ע בדיני רבית המצויים פ " ב‬
‫ד " ב) ‪.‬‬
‫‪" 3‬ב ‪ :‬ונראה שאם המלוה נתן מעות להלוה והזכיר לו שמלוה לו אבל לא ישכח‬
‫ליתן לצדקה כהבטחתו זהו רבית גמור‪ ,‬אבל אם המלוה לא הורש מהלוה גופא שום‬
‫הנר ולא התחייב הלוה למלוה לתת ‪ ,‬יכול לטעון נגד המשתדל כשלא רורש מהלוה‬
‫שיתן לצדקה ‪ ,‬אבל העמק נין המלוה והלוה הוא נלי קציצה לרבית ‪,‬‬

‫עוד טעם לאיסור ‪ ,‬והיינו משום שהמלוה קוצץ עם המשתדל שהוא יעשה‬ ‫אמנם יש‬
‫לו פעולה עבורו ‪ ,‬והיינו לדרוש כסף מן הלוה ‪ ,‬ושוב אח " כ חוזר המשתדל וגובה כסף מן‬
‫הלוה ‪ ,‬והוי כמשתדל שפורע כסף ( או טובה " נ ) להמלוה והוזר ונפרע מן הלוה דאסור‬
‫כמבואר בש " ע ס ' קס סעיף יג ‪ ,‬וגרע מהתם דהכא תחילת ההבטחה של המשתדל הוא‬
‫לגבות כסף לצדקה מן הלוה ‪ ,‬ועוד רפשוט שברוב המקרים לולי האיסור רבית היה‬
‫המלוה עצמו קוצץ עם הלוה שיתן כך וכך לצרקה ( כי רוצה שהמצוה יתייחס אליו ) ( א ) ‪,‬‬
‫הר " ז עושה תחבולה לחייב המשתדל‬ ‫ורק בגלל שיודע שאסור לו לקצוץ עם הלוה לכן‬
‫שהוא יעשה הקציצה עם הלוה עבור שכר פעולתו והוא הערמה גדולה ( ונראה הגרע‬

‫( א ) ואע " פ שגם המשתדל רוצה שיתן לצרקה ‪ ,‬מ " מ פשוט שמכח פעולת ההשתדלות גרידא של המשתדל‬
‫לא יכול להשיג את ההלואה אא " כ אומר להמלוה שגם לו יהיה זכות בהמצוה ושהצרקה מתייחס אליו‬
‫קצת ‪ ,‬א " כ נמצא שהצדקה ניתן גם על פי דרישת המלוה ‪ .‬ועוד ראם נאמר שמותר לעשות כן א " כ כל מי‬
‫שרוצה ליתן מתגה לבנו או לחתנו יכול להערים ולומר לבנו שיש לו מעות להלוות כחנם ושהוא ישתדל‬
‫למצוא לוה וידרוש מהלוה שכר השתדלות גדולה כפי שיעור הרבית המקובל בבנק ‪ ,‬וברור שאפילו תימא‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫שאינו רבית גמור מ " מ הוי הערמה גדולה‬
‫קטו‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ממש " נ הט " ז סק " ז בלוה שנותן כסף למשתדל בשכר אמירה ושוב אח " כ מוסרו‬
‫כח ) ‪.‬‬ ‫המשתרל להמלוה דהוי רבית גמור וע " ע מש " כ בט " ר ס " ק כב וס " ק‬

‫וחכ " א העיר לי ראפשר לדחות דברינו הנ " ל ‪ ,‬דבשלמא אם המשתדל נותן כסף ליד‬
‫ע "י‬ ‫המלוה גופא ‪ ,‬אז י " ל דנתשב כפורע להמלוה וחוזר ונפרע מהלוה ‪ ,‬וכמלוה שקוצץ‬
‫אחרים ליתן לו רבית וכמש " כ לעיל ‪ ,‬משא " כ הכא שהמלוה גופא לא מקבל שום כסף‬
‫לידו ‪ ,‬אלא נותנים הכסף לצדקה או לכנו של המלוה ‪ ,‬וי " ל שהמלוה לא נחשב כמקבל‬
‫שום רבית לידו כלל וכלל ואפילו לא מדין ערב ‪ ,‬דדוקא כשהמלוה עצמו קוצץ עם הלוה‬
‫על פיו ‪ ,‬אז נחשב כקבלתו מדין ערב משא " כ בנד " ר שהקציצה‬ ‫לבנו )‬ ‫שיתן לצדקה ( או‬
‫בא מכח שכר פעולה של המשתדל ‪ ,‬אין כאן קבלת המלוה מדין ערב ‪ ,‬כיון שלא הוציאו‬
‫המשתדל ‪.‬‬ ‫הכסף על פיו של המלוה אלא על ירי שכר פעולת‬

‫והשבתי לו רנראה דדבר זה תלוי בחקירת המחנ " א ( ס ' יא גם הגרעק " א מביא‬
‫מחלוקת הראשונים בנדון זה ) בעיקר דין קבלה מדין ערב ‪ ,‬דלמ " ר שנחשב כקבלת המלוה‬
‫משום דממון שמוציאין על פי ציוויו נחשב כאילו קיבלו לידו י " ל דהכא הוציאו ממון על‬
‫פי אמירת המשתדל ובשכר פעולתו ‪ ,‬אכל למ " ר דנחשכ כקבלת המלוה משום שנהנה‬
‫והיה נותן פרוטה למי שהיה נותן כסף לפלוני ‪ ,‬א " כ ה " נ היה נותן לו פרוטה בכדי שיתן‬
‫לצדקה או לבנו ( ב ) ‪ ,‬ועוד דאפילו אי גימא שעיקר ההנאה הוא רק בכסף שניתן על ירו‬
‫ובגרמא שלו [ ולא כהנאה גרירא שניתוסף כסף אצל המקבל ] ‪ ,‬מ " מ גם הכא לא נתנו כסף‬
‫דיריה ‪.‬‬ ‫לצדקה או לבנו אלא על ידו ( של המלוה ) ובגרמא‬

‫ד " ה שכר‬ ‫‪:‬‬ ‫וכעת מצאתי כהידושי מת " ס דמוכח שאסור ע " ש בחידושיו ב " מ סט‬
‫אמירה ‪ ,‬שכתב שלא הותר ליתן לבנו של המלוה מתנה גדולה ‪ ,‬דמ " מ נהנה המלוה‬
‫שנותנים לבנו והוי כאילו בא ליד המלוה ‪ ,‬ודוקא בשכר שאפשר לומר עליו שהוא שכר‬
‫אמירה ולא יהיב ליה במתנה מידי מותר ליתן לבנו שלא סמוך על שלחנו ע " ש ( ' ) ‪ ,‬ולפ " ז‬

‫מ " מ מורי שיש גם דין‬ ‫( ב ) ינואה ואפילו הסוברים דבנתינת מעות מוין ערב נחשב כאילו קבלו לידו ממש‬
‫ערב מכח ההנאה שנותנים לפלוני ממון כסיבתו ובזה מיושב שלא תקשה על הש " ע יו " ד ס " ס קע ממש " כ‬
‫ס ' ז ואכמ " ל ‪ [ ,‬וע " ע בריטכ " א קדושין דמצר א ' כתב דהנאתה פרוטה‬ ‫אבהע " י‬ ‫הגרעק " א הוצ ' לייטנר‬
‫כתרצה ליתן פרוטה למי שיתן לפלוני מנה ‪ ,‬ומאידך כתב דכשאומר זרוק מנה לים שג " כ מיקרי קבלה מדין‬
‫ערב] ‪.‬‬
‫( ג ) ואין לרייק דשאר הראשונים חולקים על החת " מ מולא פירשו כדבריו ‪ ,‬ותמהו על לשון הגמ ' למה‬
‫הוצרך לומר שלוקח שכר אמירה ‪ ,‬דסשוט שהאיסור להחת " ס הוא רק אם המלוה יורע שנותנים מתנה להבן ‪,‬‬
‫תמהו ‪.‬‬ ‫והם מפרשים הגמ ' גם באופן שהמלוה לא יודע שנותנים מתנה להבן ‪ ,‬ומשו " ה‬

‫ובעיקר קושיית הראשונים לאיזה צורך כתב הגמ ' דשכר אמירה שקיל ‪ ,‬י " ל בפשוטו עפמש " כ בחינוך‬
‫שבאמת הו " ל להחורה לאסור ליתן שכר להמשתדל בכרי להשיג הלואה כיון‬ ‫שמג )‬ ‫( פרשת כהר מצוה‬
‫סגי כזה שלא נותן השכר להמלוה‬ ‫הגמ ' רכאמת‬ ‫שמחסר ממונו של הלוה ‪ ,‬ובררך זה אפשר לפרש דברי‬
‫אלא לאחרים ‪ ,‬ומותר גם אם לוקח יותר משיווי שכר אמירה ‪ ,‬ומה שאמרו בגמ ' שלוקח שכר אמירה היינו‬
‫משום שהוקשה להגמ ' למה לא מחשכין את המשתדל הזה כמלוה גופא מאחר שהוא ממציא לו ההלואה ‪,‬‬
‫וא " ב הוי כפורע רבית למי שמלוהו הכסף ( וכעין קושיית החינוך ) ‪ ,‬ועל זה מתרץ הגמ ' שהמשתדל לא‬
‫נחשב כמלוהו הכסף ‪ ,‬אלא כעושה מעשה אמירה בלבד ‪ ,‬ואפילו דורש הרבה כסף ‪ ,‬מ " מ נוטל רק שכר‬
‫אמירה והשתדלות ‪ ,‬ולא שכר על עיקר ההלואה כיון שלא נותן ממעותיו ‪ ,‬ונמצא שכל ההיתר בגמ ' הוא רק‬
‫כנלענ " ד ‪.‬‬ ‫משום שנותן כסף למי שלא הלוהו ‪ ,‬ואין כאן אלא טעם אחד כגמ '‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫קטז‬

‫כשנותן מתנה גדולה להבן ששוה יותר משכר אמירה אסור וה " נ כשנותן נתינה גדולה‬
‫וכמש " כ לעיל בשם מו " ח שליט " א ‪ ,‬וכ " ש אם אומר להדיא שכגלל זה מלוהו ‪,‬‬ ‫(ד)‬ ‫לצרקה‬
‫גם כשמקדים ליחן לבנו ואינו אלא חשש רבית מוקדמת וכ " ש‬ ‫בחת " ס משמע דאסור‬ ‫ושם‬
‫בנד " ד שיש חשש רבית קצוצה ‪.‬‬
‫ודבר זה מצוי לפעמים בגבאי צדקה שמאסף כסף לצדקה ‪ ,‬ונדיב מבטיח לתת לו‬
‫סכום נכבד אם ישיג לו הלואה ‪ ,‬והנה אם הגבאי צדקה משיג הלואה בלי לספר להמלוה‬
‫שהנדיב מבטיח לצדקה בגלל ההלואה הר " ז מותר כמבואר כשו " ע ואינו אלא שכר‬
‫אמירה ‪ ,‬אבל ע " פ רוב מצוי שאין הגבאי יכול להשיג לו הלואה אלא כשאומר להמלוה‬
‫חלק בהמצוה שפלוני‬ ‫( להמלוה )‬ ‫שאם ילוה כסף לפלוני יתן כך וכך צדקה ‪ ,‬ויהיה גם לו‬
‫יתן‬ ‫ע " מ שהלוה‬ ‫נותן לצדקה ‪ ,‬ואז כדאי להלות בלי רבית ‪ ,‬אבל מעכשיו הוי הלואה‬
‫לצדקה והוי ר " ק מדין ערב וגם אם עושה באופן שאין קציצה מפורש בין המלוה והלוה‬
‫הנ " ל ) ‪.‬‬ ‫אסור כנזכר לעיל ‪ ( ,‬ועובדא כזה בא לפני מו " ח שליט " א ואסר להם מטעם‬

‫פרק ב דין י‬
‫הלואה בתנאי לנהל כל הוצאות הלוה‬

‫מצוי אנשים שיש להם הכנסות ‪ ,‬אבל נמצאים בחובות גדולים ‪ ,‬ומאוד קשה עליהם‬
‫עול גילגול החובות ‪ ,‬לרוץ מגמ " ח לגמ " ח ולמצוא ערבים על כל הלוואה והלוואה וכו '‬
‫וכו ' ‪ ,‬ובעל חסד אחד ממציא לו הלוואה גדולה לכסות כל חוכותיו הקטנים לכל הגמהי " ם‬
‫ובבנק וכו ' ‪ ,‬בתשלומים נוחים מאוד פרוס על כמה שנים באופן שהלוה יכול לשלם כל‬
‫חובו מההכנסות שלו ‪ ,‬והמלוה הנ " ל מסרר להלוה כל הוצאות הבית והכנסות שלו ‪,‬‬
‫ומחתים את הלוה על חוזה שלא יעשה שום הוצאה נוספת כלי רשותו של המלוה ‪ ,‬וגם‬
‫חותם שלא יקח עוד הלוואות ממקום אחר ‪ ,‬ולפעמים דורשים עוד מהלוה שיחייב עצמו‬
‫שגם לאחר שיגמור לפרוע כל החוב לא יקח שום הלוואה עד כלות עוד שנה או חמש‬
‫שנים ‪.‬‬
‫ולכאורה כפי המושכל הראשון היה נראה שאין כאן חשש ריבית במה שמתחייב‬
‫לצמצם הוצאותיו ושלא ליקח עוד הלוואות ממקומות אחרים משום שהלוה ( שהוא בעל‬
‫חייב לנהוג כן מצד עצמו משום חיוב פריעת חובותיו ‪ ,‬שאם לא‬ ‫אנשים )‬ ‫חוב להרבה‬
‫יצמצם בהוצאותיו רק יקח עוד חובות אז לא יצליח לפרוע כל חובותיו ‪ ,‬וא " כ כשמלווים‬
‫לו כסף בתנאים הנ " ל הוי תנאי לרבר שכבר חייבכן מקורם ‪ ,‬וכאילו מלוה לחבירו על מנת‬

‫בלא " ה‬ ‫רי " ל רכל נתינה לצדקה נחשב כמתנה מועטת ‪ ,‬מאחר שהתורם היה נותן צדקה‬ ‫( ד ) וחכ " א העירני‬
‫וא " כ אין לו בו אלא טובת הנאה והוי כמתנה מועטת וכמו שמצינו בחושן משפט שאם מבטיח ליחן‬
‫אמנה ‪.‬‬ ‫לחבירו וחוזר בדיבורו שאם אין לו להנותן אלא טובה " נ גרידא הוי כדין מתנה מועטת והוי מחוסר‬

‫ולענ " ד נראה דנתינה גדולה לצדקה מסוים הוי מתנה מרובה וגם הטוכה " נ גופא שוה הרבה יותר‬
‫משכד טרחו של משתדל ‪ ,‬וכל אדם היה משלם הרבה כסף בשביל דטובה " נ הזה ‪ ,‬ומה שאמרו בחושן‬
‫משפט הנחשב מחוסר אמנה אפילו בנתינה גדולה ‪ ,‬נראה דהיינו משום דלפי היחס של הנאת המקבל הוי‬
‫הטוכה " נ כדבר מועט ‪ ,‬אבל כלפי שכר טורח והשתדלות להשיג הלואה הוי דבר מרובה ‪ ,‬וגם בלא " ה אינו‬
‫ריש ד " ר ‪.‬‬ ‫מוכח שגם בלעדו היה נותן כל כך צדקה ( ולצדקה גמורה ) עיין היטיב מש " כ לקמן בי " א‬
‫קיז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫)‬ ‫עה ‪.‬‬ ‫שישמור שבת או על מנת שיחזיר גזילה שגזל ממנו ומפורש בריטב " א ( ב " מ דף‬
‫שמותר להלוות על מנת שיחזיר מה שגזל ממנו כיון שככר מחוים ועומד הוא ‪ ,‬ואינו‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫דורש מן הלוה דבר מחודש עבור ההלואה אלא שיעשה מה שכבר חייב מקודם‬

‫אמנם באמת אינו כן ‪ ,‬ובודאי צריך היתר עיסקא ‪ ,‬כיון שמצד חיובו לפרוע חובותיו‬
‫אין צורך שיצמצם עצמו כל כך כפי שגבאי הגמ " ח דורשים ממנו ‪ ,‬הן אמת שע " פ רוב‬
‫מלווים לאדם שהגיע קרוב למצב התמוטטות ‪ ,‬ואם לא יצמצם עכשיו הוצאותיו לא יצליח‬
‫לפרוע חובותיו ‪ ,‬מ " מ מספיק לזה אם בשנים הראשונות יצמצם עצמו ‪ ,‬ואח " כ יכול לחיות‬
‫יותר בהרווחה ‪ ,‬וישהה עוד שנה או שנתיים עד שיגמור כל חובותיו ‪ ,‬אלא שהגבאי רוצה‬
‫לעזור להלוה לאלצו לצאת מהר מכל החוכות ( או שרוצה כספו בחזרה יותר מהר בכדי‬
‫לסייע לעניים אחרים ) ‪ ,‬ועוד דאפילו אם חי קצת על הלוואות ומגלגל קצת חובות אינו‬
‫עובר בעבירה כשנמצא במצב שיכול לפרוע כל חוב וחוב בזמנו ‪ ,‬א " כ כשהמלוה דורש‬
‫ממנו שיתחייב לצמצם כל כך ולצאת מכל חובותיו לגמרי נמצא שמתחייב להמלוה דבר‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫שלא חייב מעיקר הדין‬

‫ואע " פ שהלוה נהנה שיש דבר המאלצו שלא יקח עוד הלוואות ממקום אחר ‪ ,‬מ " מ‬
‫( והיה לוקח הלואה קטנה ממקום‬ ‫)‬ ‫ע " פ רוב לא רוצה לשלם כל כך ‪ ,‬כל חודש וחודשוא‬
‫ולכן הוי ריבית וכמש " כ כעי " ז בט " ז ס ' קם‬ ‫וכדומה )‬ ‫אחר ויגמור כל חובותיו בעוד שנה‬
‫סק " ח דכשמלוה מעות לחבירו על מנת שיאמר לפלוני שיתן " לך " כסף ‪ ,‬הוי ריבית ‪ ,‬משום‬
‫שהמלוה היה נותן פרוטה לשום אדם שישתדל לומר לפלוני ‪ ,‬ונהנה שהלוה אומר כן‬
‫לפלוני ‪ ,‬ועכשיו א " צ ליחן לאחר פרוטה שיאמר כן לפלוני ע " ש ‪ ,‬הרי מפורש דאע " פ‬
‫שההנאה וקבלת הכסף הוא " להלוה " אפ " ה אסור אם המלוה דורש ממנו כן משום‬
‫ההלואה שנותן לו ‪ ,‬משום שהמלוה היה נותן פרוטה בכדי שיתקיים רצונו ‪ ,‬וה " נ היה נותן‬
‫פרוטה להלוה הזה ( או אפילו כמה מאות דולרים ) בכדי שיתחייב לשמוע להוראותיו שלא‬
‫יקח עוד תובות ואיך לסדר הוצאות הבית ( ואדרבה עיקר ההנאה והמצוה של העסקן הוא‬
‫ע " י סידור הוצאות הבית שעי " ז מכסה כל חובותיו אחר כמה שנים ‪ ,‬אלא שבלי להמציא‬
‫לו ההלואה הגדולה אין הלוה מתחייב לשמוע להוראותיו ושלא ליקח עוד הלוואות‬
‫ס'‬ ‫חדשים ) ‪ ,‬וכ " כ מו " ח שליט " א כאן בקיצור רינים וכן בשו " ת תשובות והנהגות ( ח " ב‬
‫תטז ) ע " ש שנשאל במי שמלוה לארם שלא שומר תורה ומצוות ע " מ שמכאן ואילך‬
‫ישמור תורה ומצוות " כפי שיורהו " המלוה ‪ ,‬דהוי ריבית משום שהמלוה יצוהו לפעמים‬
‫דבר שאינו חייב מעיקר הו‪ -‬ין כגון תפלה בצבור אף באופן שמדינא בדחיקא ליה שעתא‬
‫פטור וכה " ג בודאי הוי ריבית ע " ש ואע " פ שזהו בודאי לטובת הלוה ‪ ,‬והמלוה לא מקבל‬
‫שום דבר לעצמו אפ " ה הוי ‪ . 1‬יבית וע " ש שכתב עוד טעם לאיסור ‪ ,‬משום דיש בקבלת‬
‫מרות המלוה שיעבוד ללוה אף שהוא לענין שמירת המצוות ויש גם הנאה למלוה בכך‬
‫ע " ש א " כ ה " נ בנד " ד ( ב ) ‪.‬‬
‫( א ) כי ע " ס רוב דוחק עצמו ומצמצם מאוד בהוצאותיו בכדי לגמור חובותיו מהר ואם לא דורשים ממנו‬
‫שנה ‪.‬‬ ‫התחייבות היה לוה מעט ממקום אחו והיה גומר חובו לאחר עוד‬

‫ששמעתי הצעה שהמלוה יתן ההלואה רק ע " י המלצה מאיש מסוים ‪ ,‬והאיש ההוא לא יתן המלצה‬ ‫( ב ) ימה‬
‫אלא לאחר שהלוה יתחייב לו בשטר שלא יקח עוד הלואות ולשמוע להוראות איך לסדר הוצאות הבית‬
‫ע " כ ‪ ,‬אבל פשוט שלא הועילו כלום ‪ ,‬שהרי המלוה רוצה שהלוה יתן טובה " נ הזה תמורת ההלואה ‪ ,‬וא " כ מה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫קיח‬

‫אמנם יש לעיין אם המלוה מתנה עם הלוה שיקיים התנאים הנ " ל רק בזמן שעדיין‬
‫חייב לו הכסף ‪ ,‬אי יש איסור ‪ ,‬ראולי י " ל שלא דורש טובה " נ מהלוה ‪ ,‬אלא נחשב כדורש‬
‫בטחונות שהלוה יוכל לשלם כל החוב ‪ ,‬שמותר ‪ ,‬אכל נראה פשוט דהוי ריבית משום‬
‫דאפילו אם הלוה יתן בטחונות אחוים הטובים יותר ‪ ,‬ג " כ לא יקבלם המלוה ממנו ‪ ,‬משום‬
‫שעיקר רצון המלוה הוא רק שהלוה יצא ממובותיו לגמרי ( ג ) ‪ ,‬וכל מה שטורח להשיג כ " כ‬
‫כסף ולקבל על עצמו כל חובותיו של הלוה הוא בכדי שסוף סוף יצא הלוה מכל חובותיו‬
‫ואם הלוה ילוה ממקום אחר לא הועיל כלום [ שו " ר שכעי " ז מפורש בשו " ת חות יאיר ס '‬
‫קצ דאסור ‪ ,‬ע " ש דכשהמלוה דורש כבטחון שפלוני יהיה ערב ‪ ,‬והמטרה של המלוה הוא‬
‫הוי ריבית ע " ש ואע " פ‬ ‫הערבות )‬ ‫בכדי ליהנות שיתנו להערב כסף ( שדורש כסף עבור‬
‫שהמלוה דורש בטחון ] ‪.‬‬
‫אמנם כחוזה הנ " ל אפשר להתנות בשני אופנים ‪ .‬א ' אפשר להלוות הסכום עד הזמן‬
‫פרעון שקוצבים ‪ ,‬והלוה מקבל על עצמו " בתורת חיוב " לשמוע להוראות המלוה [ איך‬
‫לסדר הוצאותיו ושלא ליקה עור חובות ] ‪ ,‬ובאופן זה הוי קציצה לשמוע להוראותיו ויש‬
‫חשש ר " ק וכמש " כ בט " ז ‪ ,‬ב ' שמעתי מאאמ " ו שליט " א שאפשר לתקן באופן אחר ‪ ,‬והיינו‬
‫שיכתוב תוך החוזה שנותן ההלואה כל זמן שמוכן לשמוע להוראותיו ‪ ,‬וכשמתחיל שלא‬
‫לציית ‪ ,‬מאז חייב לפרוע מיד כל החוב ( תוך ל ' יום ) ‪ ,‬ובאופן זה אין חשש ריבית קצוצה‬
‫עבור ההלואה ‪ ,‬שהרי הלוה לא מחייב עצמו כלום תמורת ההלואה שקיבל ‪ ,‬רק יש כאן‬
‫חשש ריבית מוקדמת בלבד ‪ ,‬שבכל יום ויום ששומע להוראותיו של המלוה ‪ ,‬הוא בכדי‬
‫אח " כ לזמן נוסף ‪.‬‬ ‫שימשיך ההלואה‬

‫וכיון שעיקר הקציצה הוא מצוה גדולה של " והחזקת בו " לסייע יהודי לצאת מכל‬
‫חובותיו וגם הלוה מקיים מצוות פריעת בעל חוב מצוה ‪ ,‬לכאורה נראה שיש להתיר‬
‫באופן השני הנ " ל שהוא ריבית דרבנן וכמבואר בש " ע ס ' קם סעיף יח וס ' קעב ס " א‬
‫ד " ב הארכתי בענין זה ) ‪.‬‬ ‫שמתירין ריבית דרבנן לצורך מצוה ( ולקמן בקו " א פי " א‬

‫ונראה דאע " פ שבצורה השני הנ " ל מתחייב המלוה להמשיך ההלואה כל זמן ששומע‬
‫להוראותיו אפייה נראה לענ " ד שאינו ר " ק אלא מדרבנן וכמש " כ לעיל פ " ב ד " ד סק " ו‬

‫אם המלוה בעצמו אומר כן או שאחר מתנה עמו ‪ ,‬רכיון שמתחייב עכור ההלואה שיקבל ‪ ,‬הרי אין זה‬ ‫לי‬
‫ואם רצו להרויח שיהיה התחייבות‬ ‫קצ ) ‪,‬‬ ‫אלא עבור ההלואה של המלוה וגרע הרבה מנדון החות יאיר ( ס '‬
‫לפני שמקבלים ההלואה בכדי שיחשב ריבית מוקדמת ‪ ,‬א " כ אפשר לעשות כן עם המלוה גופא ‪ ,‬שהעני‬
‫יתחייב גם בלי שמקבל ממנו הלואה ‪ ,‬אבל כד מעיינת תראה שאינו אמת שהרי העני אינו מחייב עצמו אלא‬
‫אס יקבל ההלואה ‪ ,‬ואם לא יקבל ההלואה אז אינו מחויב כלום ונמצא שרק ההלואה מחייבו [ ושמעתי מא '‬
‫שהציע למוסד צדקה להלוות באופן זה בד " ק והיינו שמתחילה יבטיח הלוה לשלם הריבית אף אם לא יקבל‬
‫ההלואה ‪ ,‬ואת " כ יקבל ההלואה ‪ -‬אכל כאמת נכשלו באיסור דאורייתא משום שהלווים התחייבו רק על‬
‫דעת שיקבלו ההלואה וכן היה גם במשמעות הלשון שדיברו ביניהם ושמעתי ממו " ח שליט " א שגם אם‬
‫נזהרים היטיב בלשונם מ " מ ע " פ רוב הוי אומרנא שהלוה לא מתחייב אלא על מנת שילוהו והוסיף עוד‬
‫שככל אופן הוי הערמה גדולה באיסור ריבית קצוצה של תורה ואסור לעשות כן ‪ ,‬עמש " כ לקמן פי " א ד " ד‬
‫ב] ‪.‬‬ ‫הערה‬ ‫‪1‬‬ ‫מק " ג אות‬

‫( ג ) ועוד שהרי מקבל על עצמו שאסור לו ליקח הלוואות מאחרים אף אס מותנה שהזמן פרעון הוא רק‬

‫לאחר שגמר לפרוע להעסקן הנ " ל ‪ ,‬הרי שאע " פ שאינו מקלקל הבטחון של פרעון החוב של העסקן אפ " ה‬
‫החוב ‪.‬‬ ‫וזהו רק טובה " נ להמלוה ולא לבטחון‬ ‫יה ‪.‬‬ ‫מקבל על עצמו איסור‬
‫קיט‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫כשם השער דעה דריבית המחייב את ההלואה אינו ר " ק ‪ ,‬אבל מ " מ תמיר מריבית‬
‫מוקדמת ‪ ,‬אכל אפשר להוסיף עוד בהוזה שגם אם הלוה נוהג ע " פ הוראותיו אין חיוב או‬
‫הבטחה גמורה להמשיך ההלואה ‪ ,‬ואז הוי ריבית מוקרמת רגיל ונראה דעדיף לעשות כן‬
‫כשלא עושה ע " פ הית " ע ‪.‬‬
‫ונראה לענ " ד דכשלוקח ההלואה בתנאי הזה אז יש חיוב גמור על הלוה שלא ליקח‬
‫עוד הלוואות אחרים ממקום אחר ‪ ,‬שהרי על ידי זה גורם שיגמור זמן ההלואה ‪ ,‬ויודע‬
‫ונמצא שמכניס עצמו למצב שיהיה לוה רשע לא ישלם ‪ ,‬והוי‬ ‫לפרוע ‪.‬‬ ‫בנפשו שא " א לו‬
‫עבירה ‪ ,‬וממילא נמצא במצב שמוכרח לקיים התנאים לצמצם חובותיו וכו ' וכו ' כפי‬
‫דרישת המלוה ( אלא שיש קצת נפק " מ קטנה דכשעושה בדרך התחייבות אסור ליקח‬
‫הלואה בכל אופן ‪ ,‬וכאן אין איסור אא " כ יודע בנפשו שא " א לו לפרוע החוב תוך ל ' יום‬
‫והנה שמעתי ממו " ח‬ ‫ריבית )‬ ‫וכפי שהכ " ד מסדרין ‪ ,‬ולכן כשעושה בדרך התחייבות הוי‬
‫שליט " א שיש לחוש שהלוה יורה היתר לעצמו ויקח הלוואות מאחרים ואח " כ יאמר‬
‫להמלוה שאה " נ חייב לפרוע כל החוב תוך ל ' יום אלא שאין לו מתה לפרוע ‪ ,‬אבל יש‬
‫עצה פשוטה לזה ‪ ,‬והיינו שהמלוה יקח כמה ערבים קבלנים על ההלואה ( ד ) ‪ ,‬ושוב אין מה‬
‫לחוש כלל וכלל ‪ ,‬כי הערבים ילחצו על הלוה שלא יקח עוד הלוואות דאל " כ יוכרחו‬
‫הערכים לפרוע החוב מיד ‪ ,‬וידוע שהלוה מתבייש מאוד מן הערבים לגרום שהם יוכרחו‬
‫לפרוע ובודאי יציית להתנאים אא " כ ימצא לעצמו דרך להשיג הלואה ממקום אחר לפרוע‬
‫הראשון ‪.‬‬ ‫להגמ " ה‬

‫ואם רוצה להתנות כאופן הראשון הנ " ל והיינו כררך התחייכות או שרוצה לחייבו‬
‫שלא יקח הלוואות גם לאחר שגומר לפרוע ההלואה ‪ ,‬אז יעשה על פי היתר עיסקא‬
‫ויחתום על נוסח הית " ע שמשתף המלוה כעסקיו הטובים באופן המועיל ‪ ,‬אבל אף‬
‫כשחותם על הית " ע לא מועיל אלא ללוה שיש לו רירה או עסקים כפי שיעור הכסף‬
‫שלוה ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מנהל העושה תנאים כנ " ל בכמפימ של אחרים‬
‫ואאמ " ו שליט " א עורר שאם הגבאי המנהל את הגמ " ח ( ומתנה כל התנאים עם‬
‫איננו בעלים על הכסף ‪ ,‬וכל הכסף הוא פקרונות מאנשים אחרים בכה " ג אין‬ ‫הלווים )‬

‫איסור ריבית ‪ ,‬משום שלא בא מלוה למלוה ‪ ,‬שבעלי הממון לא קצצו עם הלוה שלא יוציא‬
‫יותר ממה שצריך כדי לצאת מחובותיו ‪ ,‬ומצדם מסכימים שהמנהל יסכים עם הלוה שיקח‬
‫עוד קצת הלוואות מן הצד באופן שסוף סוף יצאו מחובותיו ‪ ,‬וגם ההנאה השני שמקבל‬
‫‪.‬‬
‫מרותו ‪ ,‬לא שייך אלא כלפי המנהל עצמו ‪ ,‬אבל התורמים לא נהנים מזה כלום ואף כשיש‬
‫כספים שהוקדש לגמ " ח הנ " ל ‪ ,‬ג " כ אין חשש איסור משום שבעלי הכסף ( והיינו העניים‬

‫( ד ) והנה כשצריך עדב קבלן על סכומים גדולים ‪ ,‬והערבים לא רוצים לקבל על עצמם ערבות בסנוב גדול‬
‫כך ‪ ,‬יש עצה פשוטה ‪ ,‬והיינו שיקח הרבה ערבים קבלנים ‪ ,‬וכל אחד יהיה ערב על סכום של אלף או‬ ‫כל‬
‫בכספו וגם הערכים לא מכניסים עצמם לחשש סיכון של‬ ‫אלפיים דולר בלכד ‪ ,‬ומעכשיו המלוה בטוח‬
‫גדולה ] ‪.‬‬ ‫התמוטטות [ וכן ראוי לכל אדם לעשות לעוור לחבריו כשזקוק לערכות על הלוואה‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק ב דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫קכ‬

‫לא נהנים כלום מהתנאי הזה‬ ‫הנ " ל )‬ ‫האתרים מסוג הזה הזכאים לקבל הלוואה מגמ " ח‬
‫הממון ‪.‬‬ ‫שהלוה מתחייב שלא יקח הלוואות ממקום אחר ‪ ,‬והמנהל גופא אינו בעל‬

‫אבל אכתי יש לעיין לפמש " כ המחנ " א ( ס ' ז ) והמל " מ ( פ " ד הי " ד ד " ה ודע ) להסתפק‬
‫ראפש " ל רלא התירו ריבית שלא בא מהלוה למלוה אלא כשהמקבל הריבית אינו נושא‬
‫ונותן הממון ‪ ,‬אבל כשנושא ונותן בהממון אסור לו ליקח ריבית משום דנראה כמלוה‬
‫מעותיו בריבית עמש " כ לעיל מי " א ר " ג ‪ ,‬מ " מ המהרי " ט מתיר גם שם ‪ ,‬ועוד דכאן לא‬
‫נראה כל כך כנוטל ריבית ‪ ,‬ויתכן שאין כאן איסור מראית העין אף לפי ספיקו של‬
‫המחנ " א ומל " מ וצ " ב ‪ ,‬וכיון שלדעת המהרי " ט הנ " ל בודאי מותר י " ל שא " צ לחוש כלל ‪,‬‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫וק " ו בנר " ד שהריבית גופא הוא לצורך‬

‫אמנם אם המנהל גופא יש לו כסף משלו המופקד כהגמ " ח לא שייך היתר זה ‪ ,‬ועדיף‬
‫שיוציא כספו מהגמ " ח ‪ ,‬וימשיך להלוות בתנאים הנ " ל רק מכספים השייכים לאחרים ‪-‬‬
‫הית " ע ‪.‬‬ ‫וכשרוצה להלוות מכספו יעשה ע " פ‬

‫‪ -‬ג ‪-‬‬

‫לוה המתעקש שרוצה ליתן מעשר כממים‬

‫באמת ראוי שלא יתן עכשיו מעשר כספים בכדי שלא יכביד עליו עוד חובות ועיקר‬
‫אבל כשכבר הגיע קרוב לזמן שגומר‬ ‫חסידים )‬ ‫כספר‬ ‫(ע '‬ ‫חיובו הוא לגמור חוכותיו‬
‫חובותיו ‪ ,‬והלוה מתעקש שרוצה ליחן עכשיו מעשר לצדקה ‪ ,‬נראה שאפשר למצוא דרך‬
‫לא יפסיד הגמ " ח ( ה ) ‪ ,‬והיינו שהלוה יפריש כסף ‪ ,‬שהמעות‬ ‫ואפ " ה‬ ‫שמעכשיו יתן צדקה מיד‬
‫הללו יהיו לאח " ז צדקה ‪ ,‬אבל עד הזמן שיפרע חובו להגמ " ח יהיה הכסף ממושכן‬
‫ומעכשיו יפרע‬ ‫להגמ " ח ‪,‬‬ ‫יהיה‬ ‫חוכו )‬ ‫להגמ " ח וגם שימוש המעות ( ער הזמן שגומו‬
‫להגמ " ח כל הודש ותודש כרגיל ‪ ,‬וכשיגמור חובו ימשיך לשלם כפי סכומ הצדקה‬
‫שהבטיח ועי " ז יפדה הכסף צדקה שהיה אצל הגמ " ח בתורת משכון ‪ ,‬ואז ימסרו הכסף‬
‫להצדקה שהבטיח ‪ [ .‬ונמצא שכבר מעכשיו מפריש צדקה כל חודש וחודש אלא שמשייר‬
‫ונ " ל שאין כאן איסור הלויני ואלוך משום‬ ‫להגמ " ח ] ‪.‬‬ ‫זכות שימוש בהמעות לזמן קצר‬
‫שמלוה להגמ " ח כאותו סכום ואותו מטבע ואותו מקום ‪ ,‬וכאותם תנאימ ‪ ,‬ולא הוי ריבית‬
‫עבור איחור פרעון אלא עושה שהמלוה לא יפסיד שימוש במעותיו ‪ ,‬ומצאתי שכ " כ בדבר‬
‫אברהם ( ח " ג ס ' כב אות ה ) ‪ ,‬אבל אם הגמ " ח הלוהו בדולרים והוא מחזיר שקלים או שום‬
‫סא )‬ ‫שינוי אז הוי כהלויני מעות ואלוך חיטים דהוי ר " ק ע ' בדרכ " ת ( ס ' קם סמ " ק‬
‫ועמש " כ בקיצור דיני ריבית המצויים פ " ח ד " ר ס " ק ד ‪ ,‬ומאתר שלפעמים מלוהו דולרים‬

‫( ה ) ושמעתי מכשול כהלואה כנ " ל ( שנעשה בלי הית " ע ) שהלוה רצה ליתן מעשר כספים מתה שמרויח כל‬
‫חודש [ ומעיקר הדין פטור מליתן מעשר כספים כיון שהוא עני ע ' בשו " ת חשוכות והנהגות ( ח " א ס ' תקס‬

‫סק " ב ומק " ו ) ועוד דחיובו לפרוע חובותיו קורמיי ] ‪ ,‬והמלוה דורש שיתנו לו התשלומין ולא מרשהו ליתן‬
‫מעשר ולגרע מהסכום שקצבו לשלם כל חודש ‪ ,‬לכן התנה המלוה שהוא יקח ממנו הדמי מעשר ויתנו‬
‫ובאופן זה הרויחו שניהם ‪ ,‬הלוה‬ ‫לאחרים ) ‪,‬‬ ‫לאיפה שירצה ‪ ,‬והמלוה לקח הדמי מעשר להגמ " ח שלו ( לסייע‬
‫נתן מעשר מיד והמלוה לא הפסיד התשלומים חודשיים שקצבו ביניהם ‪ .‬אמנם נכשל שלקח ריבית שהרי אם‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫לא שהלוהו הסכום היה נותן מעשרותיו למקום‬
‫קכא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫והלוה מלוה להם בשקלים ולפעמים לא ניכר מהו ההלואה לכן נלענ " ד שיש למנוע מזה‬
‫יתז צדקה ‪.‬‬ ‫ועדיף שיעשו כמו עיקר חיובו שקודם יפרע כל חובותיו ואח " כ‬

‫[ ופשוט שכל ההיתר הנ " ל הוא יוקא אם נוהרים ומתנים שהגמ " ח לא יחזיק הכסף‬
‫לאחר שגמר לפרוע חובו אלא מיד כשמגיע כסף לחשבונם ימסרו אותו להצדקה שהבטיח‬
‫דאל " כ הוי הלויני ואלוך‬ ‫לצדקה )‬ ‫( או שיחזירו אותו לידו של הלוה שהוא ימסרנו‬
‫כפשוטו ] ‪.‬‬
‫ובעיקר הדבר אם הלוה רוצה ליחן מעשר כספים שמעתי ממו " ח שליט " א שיש עצה‬
‫לכל מי שנדחק והוא עני ‪ ,‬והיינו שהוא יתן מעשרותיו לחבירו עני וחבירו יתן לו‬
‫מעשרותיו כפי אותו סכום וכמבואר בש " ע יו " ד ס ' רנא סעיף יב ( רק שידקדקו שלא יהיה‬
‫באופן קציצה ותנאי שיחזיר לו מעשר שלו שאז לא נחשב נתינה כלל רק חליפין ‪ ,‬אלא‬
‫וסומך עליו ועל דיבורו שיחזיר לו מעשר שלו ) ‪.‬‬ ‫יהיה בדרך מתנה‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הלואה בכרי שיתחזקו בלימוד ‪ -‬כמה אופני קציצה‬
‫דן בראש כולל או מנהל שנותן הלוואה לאברכים‬ ‫יד )‬ ‫בספר יששכר זבולון ( ס '‬
‫ע " ש ‪ ,‬והנה אפשר לעשותו בשלשה‬ ‫המתאימים עצמם לסדרי הכולל ושלומדים בהתמדה‬
‫נפק " מ גדולה לדינא איך עושה ‪ ,‬א ' אם מעיקרא לא מודיע להאברכים או‬ ‫אופנים ‪ ,‬ויש‬
‫שלא מוכח שעושים כן בכדי שיחזקו עצמם ללמוד יותר טוב בכדי לקבל ההלואה ‪ ,‬אלא‬
‫ב ' אם מעיקרא‬ ‫‪:‬‬ ‫פשוט שאין תשש‬ ‫יותר ‪.‬‬ ‫שנותן ההלואה להאברכים המצוינים וטובים‬
‫אומר כן להאברכים שלאח " ז יתן הלואה להמצוינים וטובים ‪ ,‬בכדי שכל אחד יחזק עצמו‬
‫ללמוד בהתמדה וכו ' ‪ ,‬נמצא שבזמן שלומדים מחזקים עצמם ועושים פעולה בכדי לקבל‬
‫ההלואה והוי ריבית מוקדמת ( אבל מ " מ נראה דשייך ההיתר לצורך מצוה וכמש " כ לעיל‬
‫ג'‬ ‫שמותר ) ‪:‬‬ ‫סק " א סד " ה וכיון ‪ ,‬ואם גוף המעות הוא מעות צדקה קיל יותר ופשיטא‬
‫לפעמים מתחילה מלווים על מנת שיתחייב ללמוד אח " כ ולשמור סררים היטיב ‪ ,‬באופן‬
‫זה הוי תשש ריבית קצוצה משום שההלואה מחייב ללמוד ולהתאים עצמו לסדרי הכולל ‪,‬‬
‫ואע " פ שלפעמים מצד החיוב מצות עשה דתלמוד תורה פטור או שיכול ללמוד דברים‬
‫אחרים או במקום אחר ורק מצד ההלואה חייב להתאים עצמו ולכן הוי חשש ריבית‬
‫דאורייתא וכמש " כ לעיל בשם הט " ז שגם בדבר שבאופן כללי הוי לטובת הלוה אפ " ה הוי‬
‫חשש ריבית דאורייתא ‪.‬‬

‫י‬ ‫פרק ב‬
‫ריי‬
‫הלואה ע " מ שהלוה יפקיד אח " כ המעות בחשבונו בבנק‬

‫מעות בבאנק ‪ ,‬ומלוה מעות לחבירו ע " מ שיפקיד המעות‬ ‫מצוי מי שצריך להפקיד‬
‫בחשבונו בבאנק ‪ ( ,‬או שמתנה עמו שישלם עבורו בבאנק החשבון טלפון וחשמל ) ‪ ,‬והלוה‬
‫טורח וגם המלוה נהנה בכך ונראה דהוי רבית גמור ‪ ,‬דמאחר שמכח עיקר חיוב פרעון סגי‬
‫כשמחזיר המעות להמלוה ‪ ,‬ועכשיו מכניסו תוך חשבונו בבאנק או שמשלם עבורו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין י‬ ‫קונטרס‬ ‫קכב‬

‫החשבון חשמל ‪ ,‬ואע " פ רבתושן משפט ר " מ ער מבואר בחומים ונתיבות שהלוה חייב‬
‫להביא הכסף למקום המלוה אם יש לו דרך לשם ( וע " ש גם בש " ך בשם הש " ג ) ‪ ,‬ושמעינן‬
‫מיניה דעיקר דין חיוב הלוה בפרעון הוא להביאו למקום המלוה ‪ ,‬מ " מ פשוט דלא דמי‬
‫לנד " ד ‪ ,‬דהתם חייב להביאו להמלוה בכדי לעשות הפרעון ‪ ,‬משא " כ הכא שמכח החיוב‬
‫פרעון גופא יכול להחזירו לידי המלוה ‪ ,‬והתנאי לשלמו בבנק דוקא הוא תנאי צדדי ‪ ,‬וככל‬
‫טובת הנאה שהמלוה קוצץ עם הלוה דהוי רבית גמור ‪ ,‬וכעת יצא לאור ספר משנת רבית‬
‫וראיתי ( בסוף פ " ר ) שמביא דאסור להתנות לפרוע לחשבונו בבנק ‪ ,‬אמנם כשמלוה לחבירו‬
‫י " ל שמותר לדרוש מהלוה להחזיר הכסף לתוך חשבונו בבנק‬ ‫בצ ' יק מתוך השבונו בבנק‬
‫לג ‪.‬‬ ‫ממקום שהוציא הכסף משם וכן ראיתי בתור " ר פ " ה הערה‬

‫נ "ב ‪ :‬מיהו אם הלוה לא רוצה לשלם בכסף מזומנים אלא בשיק באופן זה יכול‬
‫המלוה עומר שלא רוצה לקתל השיק אלא אם מכניסו תוך החשבון שלו בבנק ‪ ,‬וזה לא‬
‫רבית ‪ ,‬שלפעמים כסף עדיף ולפעמים שיק ‪ ,‬אבל זכותו לדרוש מזומן ‪ ,‬ומוכן לוותר‬
‫‪.‬‬
‫בשיק אבל כבאנק שלו דוקא ראז שוה לו ככסף‬ ‫לקהל‬
‫תשלומיי‬
‫אכן אם יש למלוה מעות בעיר אחרת ‪ ,‬והלוה הולך ומביא הכסף לעירו ( שגם המלוה‬
‫לצורך עצמו להשתמש בו ‪ ,‬מותר ‪ ,‬כיון שכאן מביא הכסף לצורך עצמו ע " ע‬ ‫שם )‬ ‫גר‬
‫מש " כ בט " ר ס ' קעג ס " ק כז אות ג ובהוספות והשמטות ( תשמט ) ‪ ,‬ובתור " ר פ " ה ד " ט ‪,‬‬
‫ועוד דהכא אין תשש ר " ק אלא רבית מוקדמת משא " כ בעובדא הנ " ל שמבטיח לשלם‬
‫ב) ‪.‬‬ ‫במקום אחר הוי תשלום אחר ההלואה ( עמש " כ כט " ר ס ' קסז ס " ק‬

‫‪ -‬ב ‪-‬‬

‫פרעון חשבונות חשמל ומלמון בבנק הדואר שלא דורשים עמלה‬

‫כשמשלם חשבונות חשמל וטלפון בבנק הדואר לא דורשים עמלה משום שיש להם‬
‫הטובה " נ שמשתמשים עם הכסף עד זמן הגבייה שהחכרת חשמל וטלפון מוציאים הכסף‬
‫מבנק הדואר ‪ ,‬אבל אפייה אין שום חשש רבית מצד הפורע את החשבון ‪ ,‬משום שאינו‬
‫מלוה שום כסף לבנק הדואר ‪ ,‬אלא מיד ששילמו כסף לבנק הדואר נפטרו מהחיוב לחברת‬
‫חשמל וטלפון ‪ ,‬ובנק הדואר זוקפים הכסף לזכותו של החכרת חשמל וטלפון וכו ' ולווים‬
‫הכסף מן ההברת חשמל וטלפון ( ואפילו אם בנק הרואר יפשטו רגל לפני שמוסרים הכסף‬
‫להחברת חשמל וטלפון ‪ ,‬א " צ לפרוע את החשבון שנית אלא הוא הפסירו של החברת‬
‫אות ג ‪.‬‬ ‫מש " כ לקמן פי " ג ד " ה‬ ‫חשמל ) וע " ע‬

‫אבל מה שבנק הדואר מטפל בההשבונות עבור החברת חשמל וטלפון ( והם נחשבים‬
‫כמלוים לבנק הדואר וכמש " כ לעיל ) ‪ ,‬לכאורה אין שום חשש רבית ‪ ,‬דמה שגובים הכסף‬
‫מכל האנשים הרי עושים כן לטובת עצמם בכדי להשיג כסף בהלואה ‪ ,‬ולא מגיע לדרוש‬
‫עבור זה כסף מהמלוה ‪ ,‬ואח " כ כשפורעים להחכרת חשמל זהו עיקר תיובמ לפרוע‬
‫להמלוה עמש " כ לקמן פי " ג ד " ה אות ג ‪ ,‬אבל מאידך נראה שעדיין יש חשש רבית ‪ ,‬דנראה‬
‫דכשגובים החשבון באותו יום שהחכרת חשמל וטלפון גובים מהם הכסף ‪ ,‬לא נהנים‬
‫כלום מהכסף הוה ‪ ,‬ולא עושים פעולה זו בחנם אלא משום שבשאר הימים מקבלים‬
‫קכג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הלואה בחנם מהחברת חשמל וטלפון והוי רבית ‪ ,‬אבל יש למדינה הית " ע כללי עבור כל‬
‫להמדינה ‪.‬‬ ‫( כהיום )‬ ‫החברות וכולל גם בנק הדואר השייך‬

‫פרק ב דין יא‬

‫בענין אמירת תודה להמלוה‬

‫פ)‬ ‫ובאג " מ ( ח " א ס '‬ ‫פז )‬ ‫תודה להמלוה ‪ ,‬בדרכי תשובה ( ס ' קם ס " ק‬ ‫בענין אמירת‬
‫אוסרים ‪ ,‬והגרש " ז אויערבאך זצ " ל כתב מאמר במוריה ונדפס בספרו מנחת שלמה ( ס ' כז‬
‫אות א ) וחילק בין אומר יישר כח דהוי ברכה ואסור אבל כשאומר תודה אינו ברכה אלא‬
‫שמודה ואינו כפוי טוסה ‪ ,‬אבל ידידי הרה " ג ר " י רפופורט שליט " א מסר לי מכתב שקבל‬
‫שכתב או‬ ‫ט)‬ ‫מהגרש " ו אריערבאך זצ " ל שתזר מזה בראותו דברי הש " ע הרב ( ס '‬
‫" להודות " ולהחזיק לו טובה וכו ' אסור ‪ ,‬ומצטער שלא נדפס חזרתו שם ‪ ,‬ולהלן באות ב‬
‫‪:‬‬ ‫העתקתי כל המכתב וכאן הנני מעתיק רק מה שנוגע לעניננו ‪ ,‬וז " ל‬

‫אמנם הדפסתי כך לפני כמה שנים בירחון מוריה אכל מיד נורע לי וגם העירו לי‬ ‫א)‬

‫הרב ‪ ,‬כי אני חשבתי שבדרבנן רק קילוס וברכה דאסור מפני המלוה נהנה וחשיב כאילו‬ ‫מש " ע‬
‫הלוה נותן לו רבית דברים ‪ ,‬אבל לקבל הלואה בחנם ללא שום תשלום ולהתנהג כאילו המלוה‬
‫לא עשה לו כלום אין זה מדת ררך ארץ ולא נכון לעשות כן ‪ ,‬ולזאת חשבתי שצריך עכ " פ‬
‫להראות לו שהוא מבין ומרגיש את החמר שעושה לו והוא מודה לו עבור זה שקיים מה‬
‫שכתוב בתורה והלוה לו ללא שום תמורה ‪ ,‬אך אעפ " כ הוספתי מיד על הגליון שאני חוזר‬
‫הרב ‪ ,‬ומשום מה לא הרגיש בזה המעתיק ולא נרשמו‬ ‫ממח שכתבתי מפני ההלכה שבש " ע‬
‫זה ‪ ,‬ונם רבים כבר שמעו ממני שחזרתי ולמה זה לא‬ ‫הדברים האלה ואני באמת מצטער על‬
‫זה א ‪.‬‬
‫( )‬ ‫נדפסה והנני תקוה לתקן בעזהש"י את‬

‫ס ' קכו שכתב להתיר כשהלוה מחזיק טובה‬ ‫( להמהריק " ש )‬ ‫בשו " ת אהלי יעקב‬ ‫ועיין‬
‫אם גם המלוה מחזיק לו טובה על זה שפרע בזמנו ( ולא הוצרך לטרוח בגביית החוב ‪,‬‬
‫וע " ע מש " כ בט " ר ס ' קס ס " ק נג אות ב ) ‪ ,‬וכמש " כ הראבי " ה‬ ‫ויישב בזה קושיית הב " י‬
‫והב " י ס ' קס בשם הגהת מיימוני פ " ה וז " ל אבל אם מחזיק לו טובה ומלוה משיב לו גם‬
‫הוא ומחזיק לו טובה אין בכך כלום עכ " ל ‪ .‬וביאר הטעם משום שזה ררכן של בני אדם‬
‫שעל הטורח גופא ג " כ מחזיקים טובה גם בלי ההמתנה * ‪ ,‬וכדרכן של בני אדם להחזיק‬
‫וא " כ הוי כמו רגיל להקדים לו שלום‬ ‫לחבירו ‪.‬‬ ‫טובה על כל עזר וסיוע שימציא איש‬
‫שמותר ‪ ,‬ומ " מ מסיק בשם הראבי " ה והגמ " י הנ " ל שלא מתירין להחזיק טובה אא " כ גם‬
‫המלוה הוזר ומהזיק טובה ‪ ,‬וה " ט שאם המלוה לא הוזר ומהזיק טובה הרי זה מראה‬
‫שמתגדל על הלוה שלא להשיבו דברי שלום מפני המעות שביד הלוה ומשו " ה התנו‬
‫הראשונים שישיב לו המלוה ע " ש היטיב [ וע " ע בשער הרווחה שפירש דברי הראבי " ה‬
‫והגמ " י בפשוטו שאם הלוה מחזיק טובה והמלוה ג " כ משיב לו נמצא שהחזיר ללוה כפי‬
‫נג ] ‪.‬‬ ‫שיעור הטובה שקיבל ממנו ועמש " כ בט " ר ס " ק‬

‫וז " ל והנה הגם שהגרשז " א זצ " ל חזר מחמת דברי הש " ע הרב ‪ ,‬הנה העירו‬ ‫( א ) אבל השואל הנ " ל כתב לי‬
‫כ ' להודות ולהחזיק לו טובה ‪ ,‬ואם להודות לעצמו אסור למה כתב ולהחזיק לו‬ ‫לי שאין ראיה מלשונו שהרי‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫טובה עכ " ל והיינו כמש " כ מו " ח שליט " א‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין יא‬ ‫קונטרס‬ ‫קכד‬

‫* נ " ב ‪ :‬ועיין בספר " נחלת אליהו " מהגאון וצדיק ר' אליהו דושניצר זצ " ל שאפילו‬
‫מודה לו על האורחא בהלואה הוי רבית דברים ומוכיח כן מהתומ ' בקדושין ח ‪ :‬שאם‬
‫מברך אותו שמחזיר לו כר בלילה נקרא רבית דברים אף שמברך אותו על החזרת הכר‬
‫ולא על ההלואה‪ ,‬כיון שעל ידי ההלואה קבל ברכה אסואב) ‪.‬‬
‫ובתורה תמימה פרשת כי תצא ( פכ " ג פסוק כ ) כתב להתיר לומר תודה דכיון שדרך‬
‫בנ " א להודות זה לוה על הטירחא ולכן אין הודאה כזו מוסבת על גוף ההלואה כי אם על‬
‫טירחת הדבר ע " כ ודבריו תמוהין שהרי פשוט דעיקר ההודאה הוא על ההלואה שזהו‬ ‫‪.‬‬
‫עיקר ההנאה שעשה לו ‪ ,‬ולכאורה צ " ל כמש " כ במהויק " ש הנ " ל דאע " פ שעיקר כונתו‬
‫הוא על ההלואה אפ " ה מותר כיון שהיה מודה גם על הטירחא והוי כמי שרגיל להקדים‬
‫שלום ‪ ,‬וכן צ " ל בביאור מש " כ בספר משנת רבית פ " ר בשם הגרי " ש אלישיב שליט " א‬
‫להתיר לומר תודה בגלל שדרך העולם להודות גם על טירחא קטנה ( ג ) ‪ ,‬כנלענ " ד לתרץ‬
‫דבריהם ‪ ,‬אבל מ " מ לענין דינא אין להקל שהרי במהריק " ש והגמ " י מפורש להדיא דאסור ‪.‬‬
‫אבל באמת גם דברי המהריק " ש הנ " ל צ " ב דכיון דידוע וניכר שעיקר ההודאה הוא‬
‫עבור ההלואה וההמתנה א " כ הוי כמפרש להדיא שמודה בשביל שהלוהו ‪ ,‬ונראה לתרץ‬
‫דברי המהריק " ש ‪ ,‬דנהי שעיקר כונתו באמירת תודה הוא בשביל שהלוהו ומפרשים עיקר‬
‫ההודאה עבור ההלואה ‪ .‬מ " מ כיון שמגיע לומר לו תודה עכור הטירחא גם בלי ההלואה ‪,‬‬
‫לנן א " צ למנוע מלומר לו תודה שכלול גם הודאה על הטירחא ‪ ,‬ודינו כמי שרגיל להקדים‬
‫שלום דאע " פ שעכשיו שעשה לו טובה גדולה ומסתבר שמיום ההלואה ואילך מאז עיקר‬
‫הטעם שמשתדל להקדים שלום הוא בגלל ההלואה ואפנה מותר ‪ ,‬א " כ ה " נ באמירת תודה‬
‫על ההלואה [ ואע " פ שהראיה אינו מוכרח דאפשר לחלק דכשמקדים שלום לא ניכר עכור‬
‫מה מקדים לבן לא הוי במפרש ‪ ,‬משא " כ הבא שמורה לו בעת שמלוהו או בעת שמחזיר‬
‫לו ההלואה ומוכח שמתפרש עבור עיקר הטובה " נ והיינו ההלואה ‪ ,‬מ " מ מובן היטיב‬
‫המהריק " ש ] ‪.‬‬ ‫הסברא להתיר והדמיון לרגיל להקדים שלום שמביא‬

‫ומ " מ לדינא לא מתיר המהריק " ש לומר תודה אא " כ גם המלוה חוזר ומשיב דברי חן‬
‫או הוראה על זה שפרעו בזמנו וכמש " כ הראבי " ה והגמ " י ‪ ,‬דאל " כ הר " ז מראה שמתגדל‬
‫מעות ‪.‬‬ ‫על הלוה כגלל שהלוהו‬

‫לא מוזויר ‪ ,‬דלפמש " כ‬ ‫ויש לחקור מי עובר העבירה כשאומר תודה והמלוה‬
‫המהריק " ש שאמירת הלוה לא הוי רבית והאיסור הוא רק משום שהמלוה מתגדל על‬

‫( ב ) לענ " ד נראה דהמהריק " ש הנ " ל שמתיר ‪ ,‬יתרץ דברי ההוס ' בקדושין ‪ ,‬שלמ " ר דבעל חוב לא קונה‬
‫משכון אז אמרינן שעיקר מחשבת הלוה ככרכה הוא על גוף ההלואה ולא כ " כ על השבת הכר ‪ ,‬ולכן יש‬
‫גופא ‪,‬‬ ‫איסור רבית דברים ‪ ,‬ומצד הסברא נראה כהמהריק " ש שמותר כי למה נאסור לו להודות על הטירחא‬
‫כי גם במודה על הטירחא י " ל שעיקר ההוראה הוא על גוף ההלואה‬ ‫יל " ע בהיתר זו ‪,‬‬ ‫אבל מ " מ מטעם אחר‬
‫בתוס ' כקדושין ‪ ,‬אכל כבר פירשתי להלן דכשרק מחזיק טובה או אומר תודה הוי כרגיל‬ ‫וכמו כמחזיר הכר‬
‫[ וע " ע‬ ‫הקרא למען יכרכך ‪.‬‬ ‫לומר שלוס שמותר ‪ ,‬ובתוס ' לא אוסר אלא כשמברכו ברכה חשוכה כלשון‬
‫יצאו ‪ ,‬ואכמ " ל ] ‪.‬‬ ‫במלוה ‪ ,‬ור " ח פ ' ודף נו ‪ :‬ד " ה‬ ‫‪:‬‬ ‫שם ותוס ' ב " מ פב‬ ‫סק " י ונתיבות‬ ‫כקצה " ה ס ' עב‬

‫( ג ) שוב אח " כ שמעתי מת " ת ששמע מפי הגרי " ש אלישיב שליט " א שהתיר לומר תודה רכה מהטעם שכתב‬
‫להלן ‪.‬‬ ‫מו " ח שליט " א‬
‫קפה‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫לעיל כשם השער‬ ‫לפמש " כ‬ ‫הלוה ‪ ,‬א " כ מיסתבר שהמלוה עובר בזה ששותק ‪ ,‬ואילו‬
‫הרווחה שאמירת הלוה תודה מיקרי רבית ורק כשהמלוה משיב דברי חז או תודה נמצא‬
‫דברים ‪.‬‬ ‫שהחזיר לו כשיעור הטובה שקיבל ‪ ,‬לפ " ז עובר הלוה וככל רבית‬

‫עוד נראה שאם הלוה אמר תודה ‪ ,‬שאז ישיב לו המלוה אין בעד מה ( " נישט דא אויף‬
‫א'‬ ‫וואס " ) והיינו שהטובה לא נחשב בעיניו עד כדי שיגיע לו תודה ‪ ,‬ומהני משני טעמים ‪,‬‬
‫שהמלוה מראה שאינו רוצה כ " כ לקבל התודה שאמר לו ‪ ,‬ודבר זה למדתי שמהני ‪ ,‬מתפארת‬
‫ישראל שביעית פ " ד מ " ב אות יא לגבי שמיטה ע " ש היטיב שמבואר שעי " ז נחשב כאילו לא‬
‫החזיק לו טובה ‪ ,‬ב ' עוד טעם ב דבשעה שהמלוה מחזיר ואומר לו כן הרי זה מהנה את‬
‫הלוה ‪ ,‬וכאומר לו שא " צ להרגיש כ " כ חיוב בהכרת הטוב ‪ ,‬וזהו גם הנאה גדולה להלוה‬
‫ונמצא שהלוה נהנה מאמירת המלוה לא פחות ממה שהמלוה נהנה מאמירתו ( ועדיף ממי‬
‫שמשיב תודה על שהחזיר הפרעון בזמנו ובלי להטריחו [ שהוזכר במהריק " ש הנ " ל ] שאז‬
‫נהנה המלוה מתודה על ההלואה יותר ממה שהלוה נהנה בהתודה שפרע בזמנו ‪ ,‬משא " כ‬
‫הכא שמשיב אין בעד מה לכאורה הוי הנאה גדולה יותר להלוה ) ‪ ,‬ולפ " ז אפילו תימצי לומר‬
‫דמשמע כן ‪ ,‬ולא כמהריק " ש‬ ‫בב " י‬ ‫(ע "ע‬ ‫שעובר באיסור אפילו כשהמלוה משיב דברי חן‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫הנ " ל ) מ " מ כשמשיב אין בעד מה עדיף יותר וי " ל שבודאי מהני‬

‫רק נימוס‬ ‫שיה‬‫נ "ב ‪ :‬ובעניי אין אני מוצא היום חשש איסור לומר תודה רבה‬
‫המקובל ואין המלוה רואה בזה שום הישג וטובה ‪ ,‬ואולי המהריק " ש והגמי " י סיירי‬
‫שמחזיק לו תובה והיינו כשמוסיף דברי שנח ‪ ,‬אבל תודה רבה נימוס ואין בזה איסור ‪,‬‬
‫ם)‬ ‫וכן הגרש " ‪ ( 1‬ס '‬ ‫ושלום לא אסרו רק כשאינו רגיל שניכר שמחניפו על ידי ההלואה‬
‫נקים להודות ולהחזיק לו טובה דוקא והיינו בדברי שבח ‪ ,‬וכנלענ " ד עיקר ( וגם היום‬
‫ונמדר ) ( ד ) ‪,‬‬ ‫תודה רבה נחשב שקבל הכל‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫במ " ר ש"נ אדר ב תשמו‬

‫ישפות ד' ברכה וכם " ס להאי גברא רבה הגרימ " מ רפפורם שליט " א‬

‫אחדשה " ם וש " ת בכבוד ויקר כיאות לכה " ג קבלתי יקרת רברים החשוב ונהנתי מדבריו ‪,‬‬
‫והנני אשיב עליו בקצרה לפי סיר אותיותיו המחכימות ‪.‬‬
‫א ) אמנם הדפסתי כך לפני כמה שנים בירחון מוריה אבל מיד נודע לי וגם העירו לי‬
‫הרב‪ ,‬כי אני חשבתי שבדרבנן רק קילוס וברכה ראמור מפני המלוה נהנה וחשיב כאילו‬ ‫מש" ע‬
‫שליט " א מתפארת ישראל שביעית ( פ " ד מ " ב אות ג ) בביאור לשון המשנה זה מלקט‬ ‫( ד ) ישאלתי מו " ח‬
‫מתוך של חבירו " שלא כטובה " שהרע " ב פירש שאין חנירו " מחזיק לו טובה " ‪ ,‬ופירש התפארת ישראל‬
‫ושמע מינה דלשון מחזיק טובה הוא גם אמירת תודה בלבד ‪,‬‬ ‫שהוא " דאנק " והיינו " תודה " ( בלשון יידיש ) ‪,‬‬

‫דינו כמחזיק‬ ‫( תודה )‬ ‫והשיב לי מו " ח שליט " א די " ל שזהו רק לענין שביעית ובזה דוקא כתב שגם דאנק‬
‫טובה משא " כ לענין רבית הבעינן הנאה למלוה מגוף האמירה אין איסור ( אבל אין לתרץ דמה שהתפא " י‬
‫מפרש לשון " מחזיק טובה " שכתב הרע " ב היינו רק בפירוש השני שם ‪ ,‬שכתב או שאר הבטחת טובה כגון‬
‫לקוט בשלי ואלקוט בשלך ‪ ,‬דכאות יא משמע שמפרש שהחזקת טובה הוא לשון ראנק ( תודה ) דע " ש‬
‫שמתיר אם משיב לו בדרך הנימוס וכבוד אין בעד מה ‪ ,‬וזה שייך רק על איסור אמירת שבח ‪ ,‬ועוד‬
‫לו ) ‪.‬‬ ‫דכשמבטיח שילקוט בשלו אין היתר אא " כ מוחה בו ואומר שלא יחזיר‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין יב‬ ‫קונטרס‬ ‫קכו‬

‫הלוה נותן לו רבית דברים ‪ ,‬אבל לקבל הלואה בחנם ללא שום תשלום ולהתנהג באילו המלוה‬
‫לא עשה לו כלום אין זה מרת דרך ארץ ולא ננון לעשות כן ‪ ,‬ולזאת חשבתי שצריך עכ " פ‬
‫להראות לו שהוא מבין ומרגיש את החסד שעושה לו והוא מודה לו עבור זה שקיים מה‬
‫שכתוב בתורה והלוה לו ללא שום תמורה ‪ ,‬אך אעפ " כ הוספתי מיד על הגליון שאני חוזר‬
‫סמה שכתבתי מפני ההלכה שבש " ע הרב ‪ ,‬ומשום מה לא הרגיש נזה המעתיק ולא נדפסו‬
‫הדברים האלה ואני באמת מצטער על זה ‪ ,‬וגם רבים כבר שמעו ממני שחזרתי ולמה זה לא‬
‫והנני תקוה לתקן בעזהש "י את זה ‪.‬‬ ‫נדפסה‬

‫ב ) נלענ " ר ממברא רהאיסור שיש על הלוה הוא רק מפני שהמלוה אסור לו לקבל שום‬
‫שכר עבור ההלואה וצריך להלוות רק נחנם ולכן אם אינו יודע כלל שמקבל שבר מסתבר‬
‫שמותר ‪ ,‬וגם אסור להיות כפוי אובה ‪ ,‬ואס המלוה נעשה עני שפיר מותר וגם צריך הלוה‬
‫לעשות לו כמעשהו האוב וליתן לו נאופן שהמלוה לא ירע כלל שהלוה נותן לו ‪ ,‬ודבר זה‬
‫מותר לענ " ד אע " ג שהלוה יורע בלבו שהוא עושה כן רק בשביל החסד שהמלוה עשה אתו ‪,‬‬
‫אף גם הרחקתי לכת ונסיתי לישב בכך תמיהת הפנ " י ועור בדף מ " ד כשהמלוה משכח‬
‫גובינא אף ששם זה עדיין דחוק ‪ ,‬וכיון שזה רק רבית דרבנן אשר נ' הרא " ש שהאיסור רק על‬
‫המלוה נראה פשוש שבכגון דא לא חשיב המלוה כשגג בעבירה ‪,‬‬

‫ג ) מסתבר רכיון שקיי " ל דכופין את היורשים על כך לכן אע " ג שלא זנה המקבל ממש‬
‫בדבר המסוים שהנותן צוה עיתן לו מ " מ נשאר שפיר חוב על הבנים לשלם לזה שאניהמ ציוח‬
‫ומסר לשליש עיתן לו אע " פ שקדמו ומכרו לאחר כי למה תפקע מיורשו החוב של מצוה לקיים‬
‫דנדי המת‪ ,‬ומזה שאמרו נגמ ' גיטין ובש " ע אפשר רמיד שחטתן מת זבה מיד השליש עבור‬
‫המקבל ומטילא גם ווכין בכך היורשים ‪ ,‬ומצינן נמי במבירי כהונה דאע " ג שמעיקר הדין יכולים‬
‫הבעלים לחיט ‪ D" D‬כל זמן שלא חזר שפיר חשיב מוחזק ובכור נושל פי שנים ועדיין צ " ע ‪.‬‬
‫ביקרא דאו יתא ובכל חותמי ברכה‬
‫‪-‬‬
‫שלמה זלמן אויערבאך‬

‫פרק ב דין יב‬

‫חבורות להלוות רק לחברי האגודה‬

‫מצוי חבורות ואגודות להלוות גמ " ח רק לחברים ‪ ,‬שכל אחד מכניס כסף לתוך‬
‫הקופה ‪ ,‬בררך הלואה ‪ ,‬ושוב זכאים לקבל הלואה כשיצטרכו ‪ ,‬והוי הלויני ואלוך ומקבל‬
‫מהגמ " ח יותר ממה שהכניס בתחילה ‪ ,‬דאסור לכו " ע כמבואר ברמ " א ס ' קם סעיף ט ‪,‬‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫ולהחכמת אדם הוי ר " ק‬

‫מצדד להתיר‬ ‫( ס ' קנז )‬ ‫שי " ק‬ ‫שהמהר " ם‬ ‫שמביא‬ ‫ר)‬ ‫ועיין בברית יהודה ( פרק יא ס '‬
‫אם הוא באופן שכל מי שזקוק למעות זכאי לקבל הלואה וכתב דכיון דהלדיני ואלוך אינו‬
‫אסור אלא בהחנו ‪ ,‬וכיון שיתכן שאחד מהחברים יהיה לעולם זקוק למעות ובשום זמן לא‬
‫יהיה במצב של מלוה כי אם לוה ואפ " ה יש בתנאי החברה שזכאי לקבל ההלואה ‪ ,‬לכן‬
‫אין זה כתנאי דהלויני ואלוך ‪ ,‬והוסיף בברי " י לבאר דנהי שמתחילה מכניס המעות‬
‫להחברה מ " מ כ " ז שהמעות מונחים בידי הממונה עדיין לא התחיל ההלואה אלא אחר‬
‫קכז‬ ‫אהרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שהממונה הלוהו לאתרים ‪ ,‬ויתכן שהוא יצטרך הכסף לפני שילוהו לאחרים ונמצא‬
‫זכאי לקבל ההלואה ‪ ,‬ומאחר דשייך שיהיה זכאי‬ ‫ואפ " ה‬ ‫שמעולם לא התחיל ההלואה ‪,‬‬
‫לקבל ההלואה גם ללא שהוא ישקיע בו כסף בהלואה הר " ז דומה להלויני ואלוך בלי‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫קציצה ‪ .‬וע " ש בברית יהודה שכתב שאין לסמוך על זה וראוי לעשות על פי היתר‬

‫ודע דע " פ רוב לא שייך צד היתר זה כלל וכלל בזמננו מכמה טעמים ‪ ,‬א ' ע " פ רוב‬
‫כבר זוכה הממונה בשעה שמכניס הכסף להקופה ‪ ,‬ואם הכסף יאנס הוי באחריות כל‬
‫השותפים ‪ ,‬ונמצא שהגבאי ככר זכה בו ‪ ,‬ואפילו אם הוא באופן שיכול לררוש מעותיו‬
‫בחזרה מיד ( ללא הודעה מראש כך וכך ימים ) מ " מ נחשב הלואה על תנאי שיכול לדרוש‬
‫בחזרה כמו כל שאר השותפים ‪ ,‬ב ' ע " פ רוב יש תור לקבל הלוואות ולכן אפילו אם‬
‫יצטרך לקבל הלואה ‪ ,‬מ " מ יש אחרים שקודמים לו ‪ ,‬וידוע מראש שבהכרח יתחיל ההלואה‬
‫ג ' אפילו כשמקבלים ההלואה ‪ ,‬אינו אלא לזמן קצוב‬ ‫להחברה ‪.‬‬ ‫בהכסף שהוא הכניס‬
‫מהאירגון ‪.‬‬ ‫בלבד ‪ ,‬ולא שייך מצב שלעולם יהיה רק לוה‬

‫ומלבד כל זה הרי גם עיקר דברי המהר " מ שי " ק צע " ג ‪ ,‬דנהי דהסמ " ע ( בקצרה יג‬
‫ובארוכה אות ה ) התיר הלויני ואלוך כשחוזר ומלוהו בלי שהבטיח לו מתחילה ‪ ,‬ובדרך‬
‫רבית מאוחרת בעלמא ‪ ,‬מ " מ הכא יש כאן הכטחה לחזור ולהלוותו ‪ ,‬ונהי דשייך היכי‬
‫תימצי שיקבל הלואה בלי שיהיה מלוה ‪ ,‬מ " מ לא דמי כלל לרבית מוקדמת ומאוחרת ‪ ,‬וגם‬
‫צ " ב מהו הביאור בסברא זו ‪ ,‬ולמה יהיה מותר או קל יותר מכח שיתכן שיקבל הלואה גם‬
‫בלי שמלוהו בתחילה ‪ ,‬סוף סוף לאחר שנעשה ההלואה מתחייב הגמ " ח להחזיר הלואה‬
‫בגלל שמלוה בתחילה לתוך הגמ " ח ‪ ,‬ונהי שיכול להיות מקרה שיזכה במעות בלי שיהיה‬
‫מלוה ‪ ,‬מ " מ עיקר כונת הגמ " ח הוא להחזיר תמורת הכסף שהשקיע בו ‪ ,‬ולכן כשהלוה‬
‫מעות ( ולא נזקק מיד ) הוי תמורת מה שהשקיע והיינו הלויני ואלוך ‪ ,‬ואולי יש לדמותו‬
‫לקנס או רבית על ספק הלואה ע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס ' יד ‪ ,‬אבל בוראי אינו היתר ברור‬
‫ולאו כו " ע מודי להא ע " ש ‪ ,‬ובודאי תמיר יותר מרבית מאוחרת ‪ ,‬וכ " ש בזמנינו דגם גרע‬
‫מעובדא דהמהר " ם שי " ק וכמש " כ לעיל שלא התיר אלא באופן מיוחד ( ואין להקשות על‬
‫דברינו מכח סתימת דברי המהר " ם שי " ק ‪ ,‬דלק " מ שלא הביא דין הזה אלא אגב גררא ‪,‬‬
‫וז " פ ) ‪.‬‬ ‫ועיקר השאלה שלו באופן שמשלמים רבית ממש ‪,‬‬

‫שכתב סברא להקל משום שהגמ " ח אינו‬ ‫כ)‬ ‫וראיתי בספר תורת רבית ( סוף פרק‬
‫מתחייב להחזיר הלואה אלא כל זמן שיש כסף תוך הגמ " ח ‪ ,‬ואין חיוב להשיג כסף כרי‬
‫לחזור ולהלוות לכן לא דמי להלויני ואלוך ‪ ,‬ודבריו צ " ע דנהי שאין חיוב להשיג כסף ‪,‬‬
‫מ " מ יש חיוב להלוות מתוך הכסף שיש ‪ ,‬וגם זה טובת הנאה גמור ‪ ,‬ונמצא שההלואה‬
‫הראשונה שמכניס תוך הגמ " ח הוא ע " מ שיחזירו לו ממה שיש בהקופה ‪ ( ,‬ודע דלא שייך‬
‫ההיתר של חברה בע " מ ‪ ,‬דנהי דמצד החיוב של שאר חברי הגמ " ח אין שעבוד לשלם לו‬
‫וליחן לו הלואה אלא מתוך כספי הגמ " ח שיש ‪ ,‬מ " מ כל חבר שנהנה מכספי הגמ " ח הוי‬
‫לוה גמור ‪ ,‬ומתחילה לוו ממנו ( הדמי חבר שהכניס לחברה ) באחריות אישית בלי שנחשב‬
‫והוי הלויני ואלוך ) א ‪.‬‬
‫( )‬ ‫כחברה בע " מ ‪ ,‬ומחזירים לו אח " כ הלואה‬

‫( א ) וק " ו באם יש תקנה בגמ " ח שמי שמקבל הלואה צריך להמשיך חברותו גם לאחר שפרע חוכו ‪ ,‬לתקופה‬
‫מסוימת שהוא יותר ארוך מהזמן שהוא לוה הכסף ‪ ,‬דאו פשיטא ראסור מאחר שחייב לחזור ולהלוותם זחן‬
‫יותר ארוך ממה שקבל מהם ההלואה ‪ ,‬ונמצא דמה שמחזיר להם אח " כ הוא רבית ללא ספק ‪ ,‬וגם ההלואה‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫שלו הוא הלואה פשוטה ללא כל‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ב דין יב‬ ‫קרנטרס‬ ‫קכח‬

‫ולכן סדרתי היתר עיסקא דכולו פקדון לגמ " ח המלוה בתנאי הנ " ל ‪ ,‬וע " ע מש " כ‬
‫לקמן אות ב דצריך הית " ע מיוחד [ שהמקבל אינו חייב באחריות גניבה ואבידה אלא‬
‫בפשיעה לבד ע " ש ] ‪ ,‬ולקמן פי " א ד " ר אות ג הבאתי שפוסקי זמנינו שליט " א אוסרים‬
‫בנגמ " ת הנ " ל וע " ש שהבאתי מכתב מהגרש " ז אויערבאך זצ " ל ( כת " י ) ‪ ,‬גם הבאתי שם‬
‫כל‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫במה שנפוץ היום הרבה אירגונים להלוות בריבית נמוכה ומכניסים בו תשלום‬
‫חודש וחודש בנתינה מוחלטת וא " א לקבלו בחזרה ונמצא שאינו הלויני ואלוך אלא נתינה‬
‫תפז ) ‪.‬‬ ‫גמורה עיי " ש ובשו " ת תשובות והנהגות ( ח " א ס '‬

‫נ " מ ‪ :‬ועיין בחידושי אור שמח ספ " ה דמציעא על הלכות רבית שאין איסור הלויני‬
‫ואלוך משום שהלווה מצווה ועומד להלוות להבירו וגם בלי ההלואה שקיבל חייב‬
‫להלוותו ‪ ,‬והאיסור רק כשמתחייב לאיור ולהלוותו אפילו כשאין לו כסף משלו ‪ ,‬אלא‬
‫י‬
‫יצטרך ללוות מאחרים כדי להלוותו שאז אין מצוה ע " ש היטיבני ) ולע " גם נה " ג‬
‫אמור כיון שאין חיוב להלוות מעותיו דוקא לו ויכול להלוות מעותיו לנצרך אחר‬
‫וכשמתחייב להלוותו דוקא הוי אנית וכמש " כ כעי " ז בפי " א ד " ד בצמוקים וע " ע‬
‫מש " כ‬
‫בתשומה ( ח " ב ט ' תפז )‬ ‫‪.‬‬
‫ב ‪-‬‬

‫היתר עיסקא מיוחד להלויני ואלוך‬

‫צריך ביאור איך מועיל היתר עיסקא לכל הלויני ואלוך ( " ) ‪ ,‬והנה בכל הלויני ואלוך‬
‫הרבית ‪.‬‬ ‫שני איסורים ‪ ,‬א ' ההלואה הראשון הוא ההלואה וההלואה השני הוא‬ ‫יש‬
‫ב ' ההלואה הראשון הוא רבית בכדי לקבל אח " כ ההלואה השני ‪ ,‬והנה בזה שההלואה‬
‫הראשון נחשב הלואה ומשלם עבורו רבית אין חשש ‪ ,‬כי זה כמו כל היתר עיסקא שנותן‬
‫ריוח עבור התצי פקדון ‪ ,‬ובעיסקא רגיל נותן כסף בסכום קצוב וכאן נותן הטובה " נ של‬
‫ההלואה השני שמחזיר לו עבורו ‪ ,‬אבל ע " ע כשו " ת מנה " י ( ת " ז ס ' סו ) שכתב דמ " מ הוי‬
‫שלאח " כ‬ ‫רבית מוקדמת ( דהסכום התפשרות שוה כסף ) בכדי להשיג אח " כ הלואה ‪ [ ,‬ונהי‬
‫יחזירו לו הריבית מוקדמת בשעה שיקבל ההלואה מהבנק בדרך עיסקא ויהיה רווחים‬
‫( ואם ישבע אח " כ שלא הרויח בהעסק השני ‪ ,‬יחזירו לו את הריבית מוקדמת שנתן ) ‪ ,‬מ " מ‬

‫סק " א ] ‪.‬‬ ‫הוי רבית ע " מ להחזיר דאסור עמש " כ לעיל ד " ד‬

‫( ב ) רלענ " ד להוסיף עוד טעם דאסור הבתנאי זה אדרבה ביטל עיקר המצוה של הלואה שהוא כחנם ועכשיו‬
‫הלואה ‪,‬‬ ‫מלוהו כגלל חיוכו ותמורת ההלואה שקיבל ממנו קודם והוי ככל משא ומתן ולא מקיים מצות‬
‫על האו " ש והוכיח שהפוסקים חולקים עליו ‪ ,‬ותמיהני על ספר ד " ס שהעתיק לדינא‬ ‫בברי " י השיג‬ ‫שו " ר שגם‬
‫כהאר " ש להתיר אם המלוה רחוק אח " כ ונצרך להלוואה ‪ ,‬ולענ " ד ברור שמלבר מש " כ מו " ה שליט " א‬
‫המצוה ‪.‬‬ ‫והברי " י גם לא קיים‬

‫כתב דמותר ליחן עיסקא ולהתנות שהמקבל יתן לו עיסקא אחרת כשלא מוזיל‬ ‫הע ' י )‬ ‫יכתור " ו ( פי " ז‬ ‫(א)‬
‫מהעיסקא השני אלא נותנו בקצבת ריבית כרגיל ( ורק כשמוזיל בהעיסקא השני צריך לכלול סכום ההוזלה‬
‫בהתפשרות של ההלואה הראשון ) ‪ ,‬והדבר תמוה מאוד ‪ ,‬הרי חלק ההלואה של העיסקא דינו כהלואה גמורה‬
‫וש " ע הרב ס ‪ ,‬לט ‪ ,‬וא " כ הוי הלויני ואלוך ‪ ,‬וק " ו כשהעיסקא‬ ‫ח)‬ ‫מה " ת וכמש " כ בשו " ת הרא " ש ( כפ " ט ס " ס‬
‫שנכנס כסכום‬ ‫ע "י‬ ‫השני הוא בסכום גדול יותר או לזמן יותר ארוך ( עש " ע ס ' קם ס " ט ) ‪ ,‬ואינו מותר אלא‬
‫המנח " י וכרי " י ‪.‬‬ ‫ההתפשרות של ההלואה הראשון וכמש " כ‬
‫קכט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫והמנחת יצחק כתב שיש לתקן בנוסחאות ההית " ע בבנקים ( מהטעם שהבאתי לעיל‬
‫משמו ) ‪ ,‬שההלואה השני יהיה " כולו פקדון " וכן תקנו בהית " ע שחתמו הבד " ץ שההלואה‬
‫הבנקים ‪.‬‬ ‫השני יהיה כולו פקדון ‪ ,‬ובזמנינו הוכנס תנאי הזה בכל ההית " ע של‬

‫אבל קשה לי איך מותר ליחן דבר קצוב בכדי לקבל הלואה ‪ ,‬הרי מבואר בש " ע ס '‬
‫קעז סעיף ו דאסור ליתן דבר קצוב עבור חצי פקדון של עיסקא ‪ ,‬וק " ו " בהיתר " עיסקא‬
‫בעדים ‪.‬‬ ‫דקרוב יותר להערמה בשל תורה כיון שלא נאמן בהפסד הקרן אלא‬

‫ועמש " כ לעיל ( דין ד סק " א ) שיש לתקן דההלואה השני יהיה כולו פקדון ואחריות‬
‫המקבל יהיה כשומר חנם בלבד ולא יהיה עליו אחריות גניבה ואבירה ‪ ,‬ואז מותר ליתן‬
‫כ‪.‬‬ ‫ב " היתר " עיסקא וכמש " כ הש " ך ס ' קעז ס " ק‬ ‫מראש דבר קצוב גם‬

‫" כללי " רכולו פקדון רגיל ( והיינו באחריות כשומר‬ ‫ג ) דבהית " ע‬ ‫וע " ש עוד ( בס " ק‬
‫ג " כ אין שום איסור ‪ ,‬והיינו משום שיש עוד עצה והיינו‬ ‫ואבידה )‬ ‫שכר שחייב בגניבה‬
‫שההלואה " הראשון " יהיה בהית " ע דכולו פקדון ‪ ,‬וגם הרווחים מההתפשרות של ההלואה‬
‫הראשון ( שהוא כנגד הטובה " נ של קבלת ההלואה השני ) יהיה ביד המקבל בתורת עיסקא‬
‫( השני )‬ ‫עם רווחים בדרך היתר עיסקא ‪ ,‬ולאח " כ מיד בעת שהמשקיע יקח את ההלואה‬
‫ינוכה סכום ההתפשרות הנ " ל מן הקרן ‪ ,‬ויחשב שקבל הלואה בסכום יותר קטן סמה‬
‫שקבל ‪ ,‬וישלים אותו על ידי הרווחים שירויח בהעיסק בההלואה השני ‪ ( ,‬ואם ישבע שלא‬
‫הרויח בההלואה השני אז יחזירו לו הריבית מוקדמת שפרע וגם הרווחים של הריבית‬
‫מוקרמת ער שקבל ההלואה השני ) ‪ ,‬וע " ש דבהית " ע " כללי " רגיל דכולו פקדון נכלל כל‬
‫הללו ממילא ‪ ,‬ויכול להשתמש בו להלויני ואלוך ‪.‬‬ ‫התנאים‬

‫פרק ג דין כ‬

‫בענין פיחות ממבע שקלים בא " י‬

‫בענין פיחות בזמנינו בא " י ‪ ,‬יש עוד צד להקל ( מלבד מה שהוזכר בנימוקים ) והיינו‬
‫די " ל שיש להחשיב הפיתות בזמנינו כמו פיחתו המטבע ‪ ,‬דכשהפירות מתייקרים צריך‬
‫להוסיף ולשלם הפחת ע " ע במנח " י ח " ו ס ' קסא ועל פי דברי המהרשד " ם ( ח " מ ס ' עד ) ‪,‬‬
‫וע ' בחזו " א ( יו " ד ס ' עד אות ח ) ‪ ,‬אבל ע " ע בברית יהודה ( פ " כ הע ' יח יט ) ובמש " כ בט " ר‬
‫מהד " ב ס ' קסה בארוכה להסביר הדבר ‪ ,‬דגל זה דוקא בפיחות רשמי והיינו שהממשלה‬
‫קובעת מחיר המטבע ועכשיו קבעו להפחית ערכו וכמו שהיה נהוג בא " י עד לפני כמה‬
‫שנים ‪ ,‬וזהו כמו מטבע שהפחיתו המלכות ‪ ,‬אבל בארצה " ב ואנגליה שהאנשים קובעים‬
‫שער הריבית וכדומה שעי " ז‬ ‫המחיר ע " פ הביקוש ‪ ,‬וכשמפחיתים הכסף זהו ע " י שמורידים‬
‫אין כ " כ ביקוש אז לא נחשב כנפחת המטבע ‪ ,‬שבזה לא חל שינוי בהמטבע ‪ ( ,‬וצ " ב מהו‬
‫בארץ ישואל ) ‪.‬‬ ‫המצב כהיום‬

‫ולפני שנסביר הנפק " מ ראוי לבאר דהדין נפחתה המטבע שהוזכר כגמ ' ובשו " ע‬
‫היינו בזמנם שהמטבעות היו של זהב ושל כסף במשקל כך וכך גרם ‪ ,‬ובשעה שפיחתו‬
‫המטבע היינו שעשו מטבעות חרשות שמשקל הכסף פחות מן הראשונים ‪ ,‬משא " כ‬
‫בזמנינו נשאר אותו מטבע שהיה מקודם רק הסוחרים מעריכים או שהממשלה מכריזה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ג דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קל‬

‫שמהיום ואילך יהיה ערכו פתות כלפי מטבע חוץ ‪ ,‬ושוב משפיע גם על הפירות שבתוך‬
‫המדינה ‪.‬‬
‫ועכשיו נבאר הנפק " מ בין פיחות רשמי שהממשלה קובעת מחיר המטבע לבין‬
‫פיחות שנוצר על ידי הערכת הסוחרים ‪ ,‬דדוקא במטבע של שקל בזמנינו בא " י שערכו‬
‫ולכן‬ ‫מורכב משני גורמים א ' ערכו האמיתי ב ' כח הממשלה וספסודיא משלהם ‪.‬‬
‫כשהורידו גזירת הממשלה או הספסודיא נתבטל חלק ממרכיבי המטבע והוי כנפסל‬
‫צורתו לכן הוי כנפחת המטבע ‪ ,‬משא " כ כשהממשלה לא גורמת עיקר ערך המטבע ‪ ,‬וכל‬
‫המרכיב הוא כח המטבע ‪ ,‬א " כ גם אם נולד סיכה שאין כ " כ ביקוש כגון שהממשלה‬
‫הורידה את שער הריבית וכרומה ‪ .‬מ " מ כיון שלא הל שינוי בגוף המרכיב של המטבע הוי‬
‫דאייקור וזול ‪.‬‬ ‫רק כהוזל ‪ ,‬משו " ה אמרינן דמטבע עומד במקומו ופירי הוא‬

‫והנה בזמן המהרשר " ם וגם בזמן החת " מ היה הנפק " מ קצת בצורה אחרת ‪ ,‬והיינו‬
‫שלפעמים נפחת ע " י שהמלכות גזרה שיקבלו המטבע עבור כך וכך ומי שלא יקבלו‬
‫מתתייכ ראשו למלכות ועכשיו ביטלו גזירה הזה וממילא נפחת ערכו ‪ ,‬או ( כעין העוכיא‬
‫שהמלכות הדפיס שטרי חוב שחייבים לשלם עבורם מאה כסף ‪ ,‬ושוב אח " כ‬ ‫בחת " מ )‬

‫הכריזו שלא ישלמו עליו רק עשרים כסף ‪ ,‬באופן הזה הוי כעין נפסלה צורתו שמתחילה‬
‫ועכשיו מחזיר לו שטר שמחייב ‪ , 20‬ולא דמי לפיחות הנעשה‬ ‫‪100‬‬ ‫הלוהו שטר שמחייב‬
‫באופן שהממשלה לא שינה שום דבר בהמטבע ובההבטתה שלהם ובסופסודיא ‪ ,‬רק‬
‫שאנשים לא נותנים לו כ " כ אימון ‪ ,‬או שאין להם כ " כ ביקוש ‪ ,‬שאז נשאר כל גורמי‬
‫ומרכיכי המטבע ‪ ,‬רק שהציבור לא רוצים מטבע ממלך הזה רק ממלך אחר זהו כמו הוזל‬
‫דאייקור וזול ‪.‬‬ ‫ואמרינן דמטבע עומד במקומו ופירי הוא‬

‫והנה במלוה על המטבע והוזל ע " י גזירת המלכות נחלקו הפוסקים בענין חיוב הלוה‬
‫בפרעון החוב אי חשוב נפסל המטבע לענין שחייב לפרוע ממטבע החדש או דינו כהוזל‬
‫ומחזיר מטבע הישנה ‪ ,‬החו " ד ( ר " מ קמה ) והחת " ס ( ס ' סד וס ' מה ) ס " ל דרינו כהוזל ‪,‬‬
‫כפי ערכו ‪.‬‬ ‫והמהרשד " ם וחזו " א ס " ל דרינו כנפחת ומשלם‬

‫גזירת המלכות י " ל‬ ‫אבל מ " מ אם קצץ לפרוע כפי ערכו האמיתי ואח " כ הוזל ע " י‬
‫" הוזל " והערך נשאר ‪ ,‬ומותר לשלם ערכו האמיתי ‪ ,‬ודינו כהלוואת‬ ‫דכו " ע מורי שהמטבע‬
‫סב " ס דמותר לקצוץ דמיו ‪ ,‬וה " נ כשמלוהו המעות וקוצץ להחזיר כפי ערכו האמיתי בין‬
‫אם יוזל המטבע בין אם יתייקר מותר ‪ ,‬ואע " פ שבכל מקום שהפירות מתייקרים כלפי‬
‫המטבע ‪ ,‬אמרינן שהמטבע נשאר ופירי הוא דאייקר וזול כמבואר בגמ ' ר " פ הזהב ‪ ,‬מ " מ‬
‫זהו כשלא חל שינוי בגוף המטבע ע " י גזירת המלכות משא " כ כשרואים שהשינוי הוא‬
‫בגוף המטבע ‪ ,‬נהי דהחת " ס וחו " ד לא מחשבי ליה כנפחת המטבע שצריך להשלים מה‬
‫שנפחת מ " מ י " ל דמודי דהשוב כהוזל המטבע ולא תלינן שעומד במקומו ופירי הוא‬
‫דאייקר ‪.‬‬
‫ובחו " ד ס ' קסה כתב שאם הוזל המטבע דדינו כסאה בסאה והוזל שאם קצץ עמו‬
‫בתחילה ליחן שויין דמותר ‪ ,‬ולא דנים שהמטבע עומד במקומו והפירות נתייקרו ‪ ,‬אבל אין‬
‫מדבריו ראיה לנד " ד ‪ ,‬דהתם מיירי כשרק מטבע אחת הוזל אבל שאר המטבעות במדינה‬
‫ההוא נשארו במקומם ‪ ,‬ובזה פשיטא דאמרינן ששאר המטבעות נשארו קבוע ‪ ,‬ורק מטבע‬
 ‫קלא‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫דיני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫הזה הוזל ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שכל המטבעות הוזלו אפש " ל דאמרינן שהפירות נתייקרו ‪ ,‬אבל‬
‫מ " מ מיסתבר דדינו כהוזל המטבע כיון שבמציאות חל שינוי בהמטבע גופא ‪ ,‬ומיסתברא‬
‫דלא פליגי כ " כ על המהרשד " ם והגר " מ כענעט אלא דלא נחשב כנפסל המטבע ‪ ,‬אבל‬
‫מ " מ מודים שבודאי חל הוזלה בהמטבע ולא שהפירות נתייקרו ( וע " ע בד " ס ס " ס קמה‬
‫מהד " ב ) ‪.‬‬ ‫ובמש " כ שם בט " ר‬

‫וכל זה הוא אחד מצרדי הקולא להתיר למכור חפץ בא " י צמוד לדולר ‪ ,‬והיינו משום‬
‫די " ל דכו " ע מודי רתשוב שהמטבע הוזל והפירות עומדים במקומם ולכן אפילו בהלואת‬
‫שקלים י " ל דמותר להצמידו לערך האמיתי ‪ ,‬עוד יש צד שנזכר בנימוקים ‪ ,‬והוא דכיון‬
‫שלא נותנים אימון למטבע השקל בארץ ישראל ‪ ,‬שבכל יום נפחת יותר והפירות‬
‫יש צד להחשיבו כטיבעא כיון שמודדין בו‬ ‫משו " ה‬ ‫מתייקרים ‪ ,‬ומודדים מחיר על פי דולר‬
‫[ וכשהשקל נפחת ביחס להדולר בגלל שהדולר עלה בשוק‬ ‫להיים * ‪.‬‬ ‫הערך מאתמול‬
‫העולם וכלפי כל המטבעות ‪ ,‬ולא חל ירידה במטבע השקל ‪ ,‬א " א להקל אלא לפי הצד‬
‫השני ( שנתבאר ‪ ,‬דדולר בא " י נחשב קצת כעין טיבעא ) אבל ע " פ סברא הראשונה ( דנחשב‬
‫הזה ] ‪.‬‬ ‫כמו נפחת המטבע ) אין להתיר להוסיף ההצמדה‬

‫' נ "נ ‪ :‬ויש לצדד עוד דטה שאמרו שמטבע טיבעא היינו שקבוע ולא נייד כפירות‬
‫ומתחשבין בו במחירים במקח וממכר לקבוע בו המחיר ששויו קבוע ‪ ,‬ובזמנינו גם‬
‫בארץ ישראל קובעים להרבה מצרכים מחירם בדולר ‪ ,‬ובמיוחד כשמהיר המצרכים‬
‫מתייקרים כל הזמן ובודאי הדולר קבוע יותר משקל ולא גרע ממנו ליהוי כטיבעא גם‬
‫בארץ ישראלי " ) ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫( אינדקס )‬ ‫הצמדה למדד יוקר החיים‬

‫בהצמדה למרד ‪ ,‬א " א לדונו כנפחתה המטבע ‪ ,‬מאחר שהיוקר מאמיר יותר מכפי‬
‫שיעור הערך שהממשלה מפחית המטבע ‪ ,‬שהרי גם בארצה " ב ואנגליה יש אינפלציה‬
‫( ועכ " פ לא נחשב כפיחות רשמי הנ " ל ) ‪ ,‬גם אין להשוותו לדולר שפירשנו לעיל בדרך‬
‫השני שאנשים מודדים בו ערך החפצים וי " ל שזהו כעין טיבעא ‪ ,‬שהרי רוב האנשים לא‬

‫( א ) ונראה להוסיף עוד סברא למדוד בדולר ‪ ,‬דמה שאמרו בגמ ' שכאותו מטבע שמודדים בו מחירים וערך‬

‫כללי כהיום מוררים בו גם הערך כללי מהיום ולשנה הבאה ‪ ,‬היינו משום שבדרך כלל קובעים מחירים וערך‬
‫כללי מהיום ולשנה הבאה עם אותו מטבע שמודדים בו מחירים וערך כללי כסיום ‪ ,‬משא " כ כזמנינו נשתנה‬
‫מ " מ משנה אחת להבירו ולפעמים‬ ‫מודרים ‪,‬‬ ‫המצב דנהי שלאותו יום ‪ ,‬השקל הוא שקובע ערך כללי ובו‬
‫אפילו מחודש אחד להבירו מודדים יותר בדולרים ‪ ,‬ומשו " ה י " ל דכשצריכים למרוד ערך מהיום ולאחר זמן‬
‫כא " י מורדים ‪ ,‬וראיה לדברינו לחלק כין טיבעא לבין קביעות מהיום‬ ‫מודדים כדולר כי זהו הדבר שהעם‬
‫ולאחר זמן ארוך ‪ ,‬מדין חמש סלעים של פדיון הבן וכן שוה פרוטה ‪ ,‬רמודדין בזמנינו כפי משקל כסף צרוף‬
‫יהב‬ ‫ולא כפי ערך טיבעא של המטבעות ( אע " ס שכגמ ' ריש פרק הזהב מפורש שתלוי כטיבעא ושלמ " ד‬
‫בחזו " א‬ ‫בטיבעא ) וע " ע‬ ‫כפי יחס של משקל זהב ‪ ,‬ושמע מינה דגם פדיון הבן ושו " פ תלוי‬ ‫טיבעא‬
‫מורריי‬
‫( יו " ד ס ' קפב סק " ב ) שיש דין מיוחד לילך בתר משקל כסף צרוף ‪ ,‬ועכצ " ל הנהי שמהיום ולמחר מורדין‬
‫במטבע היוצא מ " מ מזמן משה רבינו ובפרט מהזמן שאין לנו מטבעות של כסף עד ביאת המשיח צריכים‬
‫דבר שקבוע יותר ממטבע היוצא ולנן מודרין במשקל כסף צרוף ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ג דין ג‬ ‫קונטרס‬ ‫קלם‬

‫מידדים בו ערך החפץ ‪ ,‬ורק כשיש תובות אז דורשים להוסיף כסף כפי ערך יוקר המדד ‪,‬‬
‫( ומלבד זה יש עוד חסרון בהצמדה למדד ‪ ,‬שהמדד‬ ‫וא " ב אין בו הכח של טיבעא ‪.‬‬
‫שהממשלה קובע אינו מדד אמיתי על פי דין תורה ‪ ,‬א ' הממשלה קובע על סמך המצרך‬
‫של אדם בינוני ‪ ,‬ובזמן שאנשים יתחילו להשתמש בעור הוצאה ‪ ,‬אז יעלה גם המדד ‪ ,‬אע " פ‬
‫שהפירות ומצרכים שהיו עד היום לא נתייקרו ‪ ,‬ב ' הממשלה קובע המדד ע " פ לוקסוס וגם‬
‫ד'‬ ‫בילוי הנאות וראוי היה לתלות ביוקר דברים חיוניים בלכד וכמש " כ בנימוקים דין‬
‫וע " ע בט " ר קו " א ס ' כ הערה ג שכן מוכח ברמב " ן ) ‪.‬‬

‫פרק ג דין ג‬

‫הלוואת דולרים המופקר בבנק בארץ ישראל‬

‫כשמלוה לחבירו דולרים ( או שאר מטבע חוץ ) המופקד בבנק בארץ ישראל ונותן לו‬
‫צ ' יק בסך כך וכך דולרים ‪ ,‬ומתנה שהלוה יחזיר אח " כ לתוך חשבונו כסכום הדולרים‬
‫אלא שקלים כפי ערך‬ ‫שלקח בהלואה ‪ ,‬לכאורה נראה דכיון שא " א להוציא דולרים בא " י‬
‫הדולרים לכן הוי כמלוהו שקלים ופוסק עמו שיחזיר דולרים דבעינן שיהיה להלזה ככל‬
‫סכום הדולרים שלוה ‪ ,‬ועוד דאפילו יש לו דולרים ג " כ לא מהני כיון שמשתמש בלשון‬
‫קסב ‪.‬‬ ‫הלואה והוי כהלויני חטין בדוחן ע ' ברמ " א ס " ס‬

‫אבל נראה שאין כ " כ חשש שבאמת יש להלוה יכולת להוציא גם דולרים ‪ ,‬והיינו‬
‫שיכניס הצ ' יק בבאנק בחו " ל או שימסרנו לחבר שיש לו זכות להוציא דולרים ‪ ,‬ונמצא‬
‫דשפיר נחשב כמקבל דולרים והוי כהלואת דולר בדולרים ומספיק כשיש לו דולר אתר‬
‫ברשותו ‪ ,‬ונהי שהלוה הוציא שקלים מהבנק ‪ ,‬ולא קבל דולרים בידו ‪ ,‬מ " מ מיתחייב‬
‫בדולרים בזה שמפרק הזכות רולרים שיש לו להמלוה ‪ ,‬וכאילו שורף דולרים של המלוה‬
‫ע " מ להחזיר לו אח " כ דולרים ‪ ,‬דנחשב כהלואה גמורה מדין נהנה מחסרונו של תבירו ‪,‬‬
‫אע " פ שלא משך הדולרים בידו לפני ששרפו ‪ ( ,‬וכ " ש הכא שנהנה מהרולרימ הנאה גמורה‬
‫שהשיג על ידו שקלים מהבנק ) ‪ ,‬ומעכשיו ה " נ דולרים הללו שבתוך הבנק ‪ ,‬כיון שאפשר‬
‫מדולרים ממש ‪ ,‬ואע " פ‬ ‫להוציאם בתור דולרים וכמש " כ לעיל הוי כמקבל וכנהנה‬
‫שהוציאם בשקלים מ " מ נחשב כמקבל דולרים לידו ומוכרו להבנק ומקבל תמורתו‬
‫בשקלים דפשוט שההלואה הוא בדולרים ( ולפ " ז אע " פ שהלוה משלם עמלה בכדי‬
‫להוציא המעות בשקלים מותר לקצוץ להחזיר חשבון דולרים כמו שהיה ‪ ,‬דמאחר‬
‫שביכולתו להוציא דולרים ‪ ,‬הרגז נחשב כשורף דולרים בעין שמחזיר כל מה שפירק‬
‫והוציא ואע " פ שבפועל נהנה הלוה בפחות מזה איהו האפסיד אנפשיה ‪ ,‬ודלא כמו‬
‫בזה ) ‪.‬‬ ‫שראיתי מי שהחמיר‬

‫שוה פחות מדולר בעין ‪ ,‬מ " מ הרי יכול להחזיר החוב‬ ‫ואע " פ דצ ' יק דולרי בא " י‬
‫בצ ' יקים ‪ ,‬ואם רוצה לשלם בדולר בעין לא הוי רבית ע " ע בדיני רבית המצויים פ " ב ד " ח ‪,‬‬
‫ולכן כשיש לו דולר אחד ברשותו שפיר חשוב יש לו ומותר ( ע " ע בדיני רבית המצויים‬

‫וכל זה דוקא כשתבירו מלוהו המטבע חוץ שמופקד בבאנק ‪ ,‬בזה מחשבינן שהמלוה‬
‫מוסר להלוה הזכות דולרים שיש לו ‪ ,‬משא " כ באנק המלוה מטב " ח ( בלי עוד רבית ) התם‬
 ‫קלג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הרי אין הבנק מוסר לו ‪ ,‬או מפרק שום דולרים רק מלוה לו שקלים צמוד לדולר ‪ ,‬ובכה " ג‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫לא מהני יש לו דולרים וצריך היתר עיסקא אפילו כשלא קוצצים עוד‬

‫[ ופשוט דכל זה דוקא כשהמלוה נותן לחבירו צ ' יק דולרי ‪ ,‬אבל אם המלוה מוציא‬
‫הזכות דולרים מתוך חשבונו בשקלים ומלוה לתבירו את השקלים פשוט דהוי הלואה‬
‫עבור מה שמפרק החשבון‬ ‫ערב )‬ ‫בשקלים ‪ ,‬אא " כ מתנה עמו להדיא שיתחייב לו ( מדין‬
‫דולרים עבורו ‪ ,‬ואפילו יאנס המעות ער שיבוא לידו או שלא ילוהו לבסוף ג " כ יתחייב מדין‬
‫ערב במה שתבירו פירק החשבון דולרים עבורו ‪ ,‬ואז אפש " ל דנחשב כמלוהו הדולרים ‪,‬‬
‫ומ " מ גם באופן זה קצת צ " ב כיון שזכה רק שקלים ולא קיבל זכות לקבל דולרים ‪ ,‬ולא דמי‬
‫לאופן הראשון הנ " ל שקיבל צ ' יק דולרי שיכול להוציא בו דולרים ממש וצ " ב ‪ ,‬אבל נראה‬
‫דולרים ] ‪.‬‬ ‫דכיון שיש אופן להוציאו בדולרים בחו " ל לכן נחשב כמלוהו ומפרק עבורו‬

‫ד‬ ‫פרק ג‬
‫ריי‬
‫ב‪.‬‬ ‫כענין הצמדה למדר ‪ ,‬עמש " כ לעיל בקו " א דין ב אות‬

‫פרק ג דין ה‬

‫הוצאות צ' יק החוזר‬

‫כשמקבלים צ ' יק ומפקידים אותו בבנק והצ ' יק חוזר בגלל שאין לו כיסוי ‪ ,‬דורשים‬
‫הבנק דמי עמלה ממי שהפקיד הצ ' יק ‪ ,‬ומנהג העולם לדרוש מבעל הצ ' יק שיחזיר לו העמלה‬
‫שנפסד על ידו ( מרין גרמי ) ‪ ,‬ואין כאן תשש רבית ‪ .‬ואפילו אם הבנק מחשב את המפקיד‬
‫כלוה מהיום שהכניס את הצ ' יק עד שחוזר ‪ ,‬ודורשים ממנו רבית עבור אותו תקופה אפייה‬
‫מותר ‪ ,‬משום שלא דורש העמלה מבעל הצ ' יק בגלל שאיחר פרעון חובו אלא בגלל שגרם לו‬
‫הפסד ע " י שנתן לו צ ' יק ללא כיסוי ולא הודיעו שאין לו כיסוי ‪ ,‬וגם באופן שבעל הצ ' יק‬
‫עדיין לא חייב לשלם עכשיו ‪ ,‬רק הקדים לפרוע ‪ ,‬ג " כ דורש ממנו לשלם דמי העמלה‬
‫שהפסיד לו ‪ ,‬ונמצא שאינו בגלל המתנת מעות ‪ ,‬ועוד דגם כשחייב לו ‪ ,‬אם מודיע לו שאין‬
‫כיסוי לצ ' יק ושלא יכניס אותו תוך הבנק ‪ ,‬אין כאן הפסד ‪ ,‬ונמצא שכל מה שדורש ממנו‬
‫חשש ‪.‬‬ ‫לשלם ‪ ,‬הוא רק בגלל שלא הודיעו ולא בגלל עיכוב מעותיו ‪ ,‬ומותר לשלם לו ללא‬

‫החורת הממדים כשגורם גרעון בהשבון בנק של המלוה‬

‫אבל מצוי סובא שעל ידי שאין כיסוי להצ ' יק נוצר גרעון בחשבון בנק של מקבל‬
‫הצ ' יק ‪ ,‬ועל ידי זה חזרו לו כמה צ ' יקים שכתב לאחרים ( ונתחייב קנס לבנק על כל‬
‫הצ ' יקים ) ‪ ,‬הנה אם לא הודיע להמלוה שאין כיסוי ( והמלוה טוען שהיה לו בביתו כסף‬
‫ועכשיו תובעו המלוה על זה " שלא הודיעו " וגרם לו לחשוב‬ ‫) (א )‬ ‫מיותר והיה מכניסו בבנק‬

‫ינראה שאם לא היה לו אז כסף מיותר ‪ ,‬אלא שטוען שאם היה אומר לו שיש לו גרעון בבנק היה‬ ‫(א)‬
‫מרחיק עצמו או שהיה משיג הלוואות ממקום אחר ולכסות הגרעון בבנק בכדי שלא יתחייב לשלם הריבית‬
‫נ " ל ראפ " ה אסור לדרוש מחבירו " כל " סכום הריבית שגרם להתחייב להכנק אלא " חלק " מהריבית‬ ‫בבנק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ג דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫קלד‬

‫ירי שמים ולסלק‬ ‫שלו ‪ ,‬מותר לו להלוה לפרוע מרצונו בכדי לצאת‬ ‫שיש כיסוי בחשבון‬
‫התרעומות ‪ ,‬כיון שאינו משלם עבור עיכוב מעותיו אלא עבור דבר צדדי והיינו משום‬
‫נזק ‪.‬‬ ‫שלא הודיע לו שאין כיסוי וגרם לו לחשוב שיש לו כסף בבנק ועי " ז גרם לו‬

‫אבל מ " מ א " א לתבוע מהלוה בדינא ‪ ,‬דבשלמא ההוצאות שעל הצ ' יק שלו מתחייב‬
‫בגמ '‬ ‫מדין גרמי ‪ ,‬וכמראה דינר לשולחני ‪ ,‬ולקח אותו על פיו ונמצא רע ‪ ,‬וכמו ריין שטעה‬
‫ב " ק ( צט ‪ ) :‬שחייב כיון שסומך עליו ‪ ,‬וה " נ כן דבשעה שמסר הצ ' יק להמלוה הוי כאומר‬
‫לו שיסמוך עליו להכניסו בבנק ‪ ,‬אבל כל זה דוקא לענין הכנסת הצ ' יק להבנק ועמלה‬
‫משא " כ לגבי הגרעון שנוצר בחשבונו‬ ‫שדורשים עבור הכנסת הצ ' יק בבנק ללא כיסוי ‪,‬‬
‫בגלל שחשב שיש לו כסף משלו על ידי הצ ' יק ‪ ,‬או בהוצאות של הצ ' יקים שהמלוה כתב‬
‫לאתרים ‪ ,‬לא הוי גרמי ‪ ,‬משום שלא נעשה ההיזק ע " י הכנסת הצ ' יק בבנק ‪ ,‬אלא ע " י שלא‬
‫הכניס מכספו ‪ ,‬וגם לא הוי כאומר לו שיסמוך עליו לגבי הגרעון בבנק אלא לגבי עצם‬
‫הכנסת הצ ' יק להבנק ‪ ,‬ומלבד זה גם לא ברי היזיקא דמי יימר שהמלוה יכתוב צ ' יקים על‬
‫סמך הצ ' יק שלו ואין כאן שום צד תביעה מדין גרמי אלא מכח גרמא שגרם לו לחשוב‬
‫שיש כסף בבנק מה שלא היה באמת ‪ ( ,‬עוד נפק " מ יש ‪ ,‬דבהוצאות עבור הצ ' יק שלו יש‬
‫מנהג קבוע שמשלמים ודינו כאילו התחייב מראש לפרוע משא " כ בהוצאות עבור שאר‬
‫מנהג לפרוע ) ‪.‬‬ ‫הצ ' יקים שהמלוה כתב אין שום‬

‫רוצה לצאת ידי שמים‬ ‫הצ ' יק )‬ ‫ואם הודיע להמלוה שאין כיסוי להצ ' יק והלוה ( בעל‬
‫ולפרוע להמלוה מרצונו הקנסות והרבית שגרם לו להפסיד ע " י שעיכב מעותיו ולא פרע‬
‫פ "ג‬ ‫בזמנו ‪ ,‬צ " ע אי מותר ‪ ( ,‬ע ' באכני נזר ס ' קלד ס " ק ב ) ע " ע בדיני רבית המצויים בפנים‬
‫ד " ה שנסתפק בזה ‪ ,‬ודע דאע " פ שהתשב " ץ שנרמז שם כנימוקים התיר לפרוע הקרן‬
‫ושלאח " כ יפרע לו הנזק מ " מ י " ל רהיינו דוקא התם בעובדא רידיה שעשה רמאות גדולה‬
‫ובמזיד ( שרימה לחבירו וא " ל שיהיה ערב שלוף רוץ עבורו בהלואה ברבית מגוי ‪ ,‬והלוה‬
‫לחבירו )‬ ‫ידע מעיקרא שתבירו יצטרך לשלם מכיסו הרבית להגוי ושאסור לו להחזירו‬
‫ועוד די " ל שהמעות הוא בגזילה תה " י הלוה ולא בהלואה ( ע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס ' כ‬
‫יר " ש ‪.‬‬ ‫סק " ב ) ‪ ,‬אבל כשרק עיכב מעותיו י " ל שלא התיר לשלם ההפסד גם לצאת‬

‫שגרם לו לשלם ‪ ,‬וטעם הדבר משום שאם הבנק היה דורש ממנו רק משהו ריבית בלבד כגון שליש משיעור‬
‫הריבית שדורשים או פחות מזה ‪ ,‬אז גם אם היה מודיע לו שגרם לו גרעון בבנק לא היה טורח עצמו להשיג‬
‫הלראות בכדי לכסות הגרעון בבנק ‪ ,‬אלא היה מסכים לשלם הריבית ככדי לקבל ההלואה מהבנק ‪ ,‬ורק מפני‬
‫שדורשים " הרבה " ריבית היה מטריח עצמו ‪ ,‬ונמצא דהתק שגרם לו ע " י שלא הודיע לו הוא רק שני שליש‬
‫משיעור הריבית שנתחייב לשלם בבנק ןשגורם לו לקנות הלואה מהבנק ביותר מסה שהיה מוכן לשלם‬
‫עבורו ‪ ,‬ורק התוספת הוי נזק והפסד ‪ ,‬אכל כשיעור ששוה לו לשלם הרי קבל ההלואה מהבנק תמורת‬
‫הריבית ] ואע " פ שחבירו גרם לו גם עיקר הגרעון והחסיר לו שימוש המעות ‪ ,‬מ " מ הרי עבור זה י " ל דאסור‬
‫לשלם משום דהוי ריבית ‪ .‬אבל מאידך יתכן לומר שיש צד להתיר ‪ ,‬וכיון שמעיקרא לא קצץ עמו וכל הנדון‬
‫הוא ריבית בעת פרעון החוב ‪ ,‬וי " ל דגל זמן שלא ניכר שתובע עבור עיכוב מעותיו ואפשר לתלות הכל‬
‫עבור מה שלא הודיע י " ל שאין חשש וצ " כ ‪ ,‬וק " ו אם גרם לו שהצ ' יקים האחרים שלו יחזרו ‪ ,‬וטוען שהיה‬
‫דוחק עצמו להשיג כסף ולשלם בפנק משום שחייב לקיים התחייכות שלו כלפי האנשים שכתב להם שיקים‬
‫ושלא לגרום אי נעימות ‪ .‬וגם בריבית נמוך לא היה נהנה ‪ ,‬אבל מאידך גם בכה " ג אינו מוכח שמותר ‪ ,‬די " ל‬
‫דמצר האי נעימות מהאנשים שכתב להם ש ' יק הרי בלא " ה יש לו הצער וא " א לדרוש עליו שכר ‪ ,‬ובהכסף‬
‫שהבנק דורש לריבית ‪ ,‬נהנה ממנו במקצת שלא הוצרך לרדוף להשיג גמחי " ם כדי לכסות החוב ‪ ,‬וי " ל דהוי‬
‫צ "ב‪.‬‬ ‫ריבית מאוחרת כשעת פרעון ‪ ,‬ולמעשה‬
‫קלה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫לפרוע רבית לבנק‬ ‫והנה ברור שאין שום נפק " מ אם המלוה הפסיד ע " י שהוצרך‬
‫של גויים או שאר הפסד ‪ ,‬דסוף סוף אין הלוה מתחייב ביד " ש אלא מכח עיכוב מעותיו‬
‫של המלוה ‪ ,‬וזה גופא מה שאסרה תורה וחז " ל לשלם עבור שימוש בהמעות ועיכוב‬
‫מעות של המלוה ‪ ,‬גם אין שום כפק " מ בין הלואה לעיכוב מעותיו בדרך מקח וממכר ‪,‬‬
‫כשמתנה מעיקרא לפצותו ולחזור ההפסד ‪ ,‬כי כשניהם הוי ר " ק מה " ת כיון שהרבית‬
‫וע " ע מש " כ לקמן פ " ו‬ ‫מח )‬ ‫וש " ע הרם ( ס '‬ ‫ט)‬ ‫מתרבה כפי הזמן ע ' גידו " ת ( ת " ב ס '‬
‫ד " ב הערה ג ‪.‬‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫רבית מאוחרת והחזרת הפסדים עכור חוב של נזילה‬

‫ועובדא היה באחד שנתן לחבירו צ ' יק פתוח שיכתוב בו סכום כך וכך ‪ ,‬והמקבל טעה‬
‫וכתב בצ ' יק והוציא סכום שהוא יותר ממה שהרשו לו ‪ ,‬שהוא גזילה פשוטה ‪ ,‬ועי " ז‬
‫נתחייב בעל הצ ' יק ברכית וגם נתחייב בקנס על ידי שנוצר גרעון בחשבון בבנק שלו‬
‫ובזה יש כמה צדדים להקל כשהלוה‬ ‫ועמלה ‪.‬‬ ‫ועי " ז חזרו לו כמה צ ' יקים ונתחייב בקנס‬
‫מרצונו ‪.‬‬ ‫פורע‬

‫כתבו שאין‬ ‫יט )‬ ‫וחו " ד ( קעז ס " ק‬ ‫הי " א )‬ ‫דהנה הכא הוי גזילה ‪ ,‬והמל " מ ( פ " ז סוף‬
‫איסור רבית מאוחרת כשפורע אח " כ מרצונו על מעות גזילה ‪ ,‬ונהי שהמל " מ מביא בשם‬
‫המהריב " ל שחולק ואוסר ‪ ,‬מ " מ הכא עדיף מאחר שגרם נזק להנגזל ודומה קצת לדברי‬
‫יר " ש ‪.‬‬ ‫התשב " ץ הנ " ל שהתיר לפרוע מרצונו בכדי לצאת‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫העולה מדברינו א ' הוצאת הצ ' יק שלו ‪ ,‬שהמקבל נתחייב בגלל שהכניסו לבנק ‪ ,‬חייב‬
‫ועי " ז נתחייב‬ ‫הצ ' יק )‬ ‫בעל הצ ' יק לשלם ‪ .‬ב ' אם נוצר גרעון בבנק בגללו ( בחשבון מקבל‬
‫המלוה בקנס על צ ' יקים שכתב לאחרים או שנתחייב ברבית להבנק א " א לתובעו לשלם‬
‫ע " פ דין ‪ .‬ג ' אם הלוה רוצה לצאת ידי שמים ולשלם מרצונו ‪ ,‬הר " ז תלוי אם לא הודיע‬
‫להמלוה שאין כיסוי ‪ ,‬והמלוה אומר שאם היה מודיע לו ‪ ,‬היה מכניס כסף משלו לבנק‬
‫בכדי למנוע הפסדים ורבית ‪ ,‬ונמצא שהלוה פורע רק בגלל שלא הודיע להמלוה ולא בגלל‬
‫עיכוב מעותיו ‪ ,‬פשוט שמותר לפרוע כל ההפסדים ‪ .‬ד ' אם המלוה לא היה מכניס כסף‬
‫משלו וק " ו אם הלוה הודיעו בזמנו הראוי שאין כיסוי להצ ' יק ( ולכאורה כשעברו כמה‬
‫ימים והמלוה לא בדק בחשבונו י " ל דאיהו דאפסיד אנפשיה שלא בדק ) ‪ ,‬ונמצא שכל‬
‫הגרם נזק הוא רק מכח עיכוב מעותיו [ ולא מכח דבר צדדי ] ‪ ,‬יש להסתפק אי מותר ללוה‬
‫לשלם מרצונו ‪ .‬ה ' אם לא לוה מעות אלא שגזל מעות של אחרים ‪ ,‬והיינו שקיבל צ ' יק‬
‫פתוח וכתב בו סכום יותר ממה שקבל רשות ועל ידי הסכום הנוסף שהוציא מחשבון‬
‫תבירו נוצר גרעון ונתחייב בקנסות ורבית ‪ ,‬בזה מותר להגזלן לשלם אח " כ מרצונו לצאת‬
‫ידי שמים [ אבל אם הבטיח מעיקרא שאם יוציא מעות בגזילה שישלם לו כל ההפסדים‬ ‫‪.‬‬
‫עמש " כ לעיל פ " ב דין א דבמהר " ם אלשיך ( ס ' נג ) ובחקרי לב ( ס ' יט ) מבואר דהוי רבית‬
‫המהריב " ל ע " ש ] ‪.‬‬ ‫גמור ונראה שכן מוכח גם בשכו " י ובמל " מ בשם‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ג דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫קלו‬

‫ז‬ ‫פרק ג‬
‫ריי‬
‫בענין כיסוי הוצאות ההלוואה‬

‫אם יש להמלוה מעות בעיר אחר ויש לו הוצאות להביאו לעירו ‪ ,‬תלוי איך קוצץ עם‬
‫הלוה שישלם ‪ ,‬דאפשר לעשות בשלשה דרכים א ' שמלוהו הכסף שיש לו בעיר פלוני ( ע " י‬
‫ואח " כ מעביר הכסף שכבר שייך להלוה ‪ ,‬באופן זה פשוט דמותר לדרוש‬ ‫המועיל )‬ ‫קנין‬
‫שכר הבאת כספו של הלוה ‪ ,‬ב ' שההלואה מתחילה רק בעת שהכסף כבר נמצא כאן‬
‫בעירו ומוסרו להלוה ‪ ,‬אבל קוצץ עם הלוה לפני ההלואה שדורש שכר עבור מעשה‬
‫העברת הכסף ככל פועל בעלמא ‪ ,‬והלוה מחייב עצמו מדין שוכר פועל או מדין ערב‬
‫שישלם לו בין אם יקבל ההלואה בין אם לא יקבל ההלואה ‪ ,‬באופן זה מותר ‪ ,‬ג ' על פי‬
‫רוב עושה ההעברה על דעת עצמו ואם לא יהיה ההלואה לא דורש כסף מן הלוה ‪ ( ,‬וגם‬
‫מעשה ההלואה נעשה בעיר זו אחר הבאת הכסף ) ‪ ,‬ונמצא שהמלוה לא דורש כסף עבור‬
‫עצם פעולת העברת הכסף ‪ ,‬רק מלוהו כאן את המעות‪ ,‬ודורש מן הלוה שכיון שנהנה‬
‫בהמתנת המעות לכן יכסה לו את ההוצאות שהיה לו להביא הכסף ‪ ,‬ובזה כתב מו " ח‬
‫שליט " א דהוי רבית קצוצה מן התורה ‪ ( ,‬וכ " ש גמ " ח שעושה ההוצאות לפני שהלוה בא ‪,‬‬
‫ופשוט שעושה ההוצאות על דעת עצמו ואח " כ בשעה שמלוה להלוה דורש שכיון שנהנה‬
‫לו ) ‪.‬‬ ‫בשימוש המעות לכן ישלם לו ההוצאות וע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס '‬

‫ואף אם המלוה‬ ‫(א )‬ ‫ואין להקשות מאי שנא מהוצאות לכתוב שטר שמוטל על הלוה‬
‫שילם מותר לדרוש מן הלוה שיחזירו לו א " כ ה " נ נימא בפעולה של הבאת הכסף דמותר‬
‫לדרוש מן הלוה ‪ ,‬דהנפק " מ ברור דכשהמלוה כותב השטר הרי המלוה נותן להלוה דמי‬
‫ההלואה וגם גוף השטר ‪ ,‬וכן כשנותן שאר בטחון ‪ ,‬הר " ז נותן כסף ההלואה וגם מעשה‬
‫בטחון וכיון שמוטל על הלוה לשלם השטר נמצא שקיבל שני דברים לכן חייב לשלם‬
‫הקרן והשטר ‪ .‬משא " כ כשמביא הכסף ממקום אחר ‪ ,‬הרי בשעה שמלוהו אינו נותן להלוה‬
‫הוי רבית קצוצה ( ואינו מותר אלא דוקא‬ ‫‪105‬‬ ‫בעירו ‪ ,‬וכשדורש שהלוה ישלם לו‬ ‫‪100‬‬ ‫רק‬
‫אם עושה מעשה ההעברה אחר ההלואה ‪ ,‬או שעושה מעשה ההעברה בכספו עבור הלוה‬
‫ומדין פועל וערב שאז דורש כסף עבור העברת הכסף ונמצא שנותן להלוה שני דברים‬
‫וגם מעשה ההעברה ‪ ,‬בדרך זה מותר לדרוש‬ ‫אחר )‬ ‫והיינו גוף הכסף ( שמלוהו במקום‬
‫לעיל ) ‪.‬‬ ‫עבור שניהם ‪ ,‬ונמש " כ‬

‫ב ‪-‬‬

‫כיסוי הוצאות בגמ " ח‬

‫בגמ " ח שדורש הוצאות שייך ג ' סוגי הוצאות א ' ניהול פנקסים של כספים שנכנס‬
‫לגמ " ח ושאר עבודת הפקידים הכרוכים בחשבונות הללו ‪ ( ,‬וכן הוצאות בבנק על כספים‬

‫( א ) וטעם הדבר למה מוטל על הלוה לשלם דמי השטר ובטחונות ורמי גוביינא ‪ ,‬היינו משום שהמלוה לא‬
‫מחויב להלוות בלי בטחון ומותר להתנות שלא מלוהו אא " כ סידר בטחונות וכן הסרר תשלומין נוחים ‪,‬‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫ונמצא שהלוה עושה הכטחונות לטובת עצמו בכרי שיקבל‬
‫קלז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫או מכתבים להתורמים ונדיבים וכדומה או שאר הוצאות המלוה בכדי להשיג‬ ‫שנכנס )‬

‫הכסף ‪ ,‬זה בודאי לא שייך להלוזי ואסור לדרוש ממנו כשום צורה ‪ ,‬ב ' הוצאות הכאת‬
‫הכסף למקום הגמ " ח ‪ ,‬זה תלוי איך עושה ‪ ,‬אם מלוהו הכסף שנמצא במקום אחר ( ע " י‬
‫קנין אגב ‪ ,‬או שאומר למי שנמצא במקום שהמעות שם שיגביה המעות ויזכה אותו עבור‬
‫ואח " כ מביאו לכאן עבורו פשיטא שמותר לדרוש ההוצאות ‪ ,‬אבל אם מביא הכסף‬ ‫הלוה )‬

‫לכאן ואח " כ מלוהו המעות תלוי אי קוצץ עם הלוה לפני שמעביר הכסף ומתנה עמו‬
‫שישלם כל ההוצאות " אף אם לא יקבל ההלואה " נמצא שדורש שכר על גוף הפעולה‬
‫להבאת הכסף בשבילו ומותר ‪ ,‬אבל אם לא דורש ממנו ההוצאה אא " כ מקבל ההלואה‬
‫נמצא שבשעה שמלוהו המעות ונהנה שקיבל הלוואה קוצץ עמו שיתחייב לשלם‬
‫עדיין לא הגיע‬ ‫וכ " ש אם הלוה‬ ‫ההוצאות בגלל ההלואה הוי רבית ואסור לדרוש שכר ‪,‬‬
‫עבורו ‪ ,‬רק בשעה‬ ‫שמתחייב לשלם להפעולה שעושים‬ ‫וא " א לומר‬ ‫בשעה שהביאו הכסף‬
‫שלוה ונהנה בהמתנת המעות מתחייב לכסות הוצאות של המלוה פשיטא דאסור ‪ ( ,‬וע " ע‬
‫ג ' הוצאות שטרות סידור משכונות וערבים ‪ ,‬הוצאות שהפקידים‬ ‫יש ) ‪.‬‬ ‫מש " כ לעיל ד " ה אם‬
‫מלווים ‪ ,‬והמקום ( כי כודאי א " צ מקום ככדי לסדר ניהול פנקסים של ההכנסות הנ " ל‬
‫ומיוחד רק בכדי להלוות ) ‪ ,‬כל זה מותר אף אם המלוה לא קוצץ עם הלוה מעיקרא ‪,‬‬
‫אפ " ה מותר ‪ ,‬וה " ט‬ ‫ואע " פ שמתחילה שילמו כסף עבור הלוה ואח " כ דורשו מל הלוה‬
‫משום שהלוה קיבל באמת השטר ‪ ,‬ומקום ‪ ,‬וערבים ‪ ,‬ומשכון וכדומה ‪ ,‬מלבד ההלואה ‪ ,‬לכן‬
‫יכול לדרוש שכר על זה מלבד ההלואה ( משא " כ בהוצאות של הבאת הכסף לא קיבל‬
‫‪. ) 105‬‬ ‫ואיך ישלם‬ ‫‪100‬‬ ‫אלא‬

‫התירו בגמ " ח שנוטל קצת‬ ‫קט )‬ ‫ובשו " ת רובב מישרים ( ס ' י ) ובמנחת יצחק ( ח " ה ס '‬
‫שכר מועט לכסות ההוצאות ‪ ,‬ופשוט דמיירי דוקא בהוצאות מסוג ג ' הנ " ל שהלוה קיבל‬
‫מלבד כסף ההלואה ‪ ,‬אבל בסוג א ' או ב ' אין שום סברא להתיר והוי רבית גמור וכמש " כ‬
‫מו " ח שליט " א [ ואע " פ שכתבתי לעיל דבהוצאות מסוג ב ' הנ " ל שייך לעשותו באופן‬
‫ההיתר ‪ ,‬אם הלוה כבר נרשם לפני שעשו הפעולה להביא הכסף וכדומה ודורשים עבור‬
‫ההלואה ‪ ,‬ונמצא‬ ‫לא דורשים כסף הוצאות אא " כ נוטלים‬ ‫בגמחי " ם‬ ‫הפעולה ‪ ,‬מ " מ‬
‫שההלואה מחייבו לשלם יותר סמה שקבל ‪ ,‬דנהי שהיה להמלוה הוצאות להביא הכסף‬
‫" ]‪.‬‬
‫( )‬ ‫‪105‬‬ ‫לעיר זו מ " מ הלוה לא קבל כאן אלא ‪ , 100‬ומתחייב להחזיר‬

‫ובמנחת יצחק הנ " ל בסוף התשובה מביא דשוב אח " כ הראו לו בירחון קול ישראל‬
‫שהראב " ד דעיה " ק הגאון ר ' פנחס עפשטיין זצ " ל אוסר לכל גמ " ח לדרוש‬ ‫תרפא )‬ ‫( אלול‬
‫הוצאות ‪ ,‬והנה לא ראיתי דבריו בפנים אי מיירי בסוג ההוצאות המוטלים על המלוה‬
‫וכנ " ל אות א ‪ ,‬ב ‪ ,‬ומשו " ה אוסר ‪ .‬אבל מהמשך דברי המנח " י משמע דהגר " פ זצ " ל סיירי‬

‫א " צ לשלם ההוצאה אא " כ מלוהו‬ ‫דהמנח " י מקיל לצורך מצוה אפילו אס‬ ‫( א ) יאע " פ שהבאנו לקמן‬
‫לבסוף ‪ ,‬ומחשיבו כמלוה לחבירו וגם נותן לו ההוצאה ‪ ,‬שאיזו ר " ק לדעת הרבה פוסקים ( דאמרינן שהשכר‬
‫הוא עבור הדבר צדדי שמקבל ולא עכור ההלואה ) ‪ ,‬מ " מ זהו דוקא התם ( בהוצאות מסוג ג ) שהלוה מקבל‬
‫דבר נוסף מלכד ההלואה כגון שטר ושמירת משכונות וכו ' ‪ ,‬לכן מותר לו לשלם על הרכר נוסף שקבל ‪,‬‬
‫משא " כ הכא שהלוה לא קבל רק ‪ 100‬ולא יותר ‪ ,‬אס מתחייב לעלס ‪ 105‬רק אם יקבל ההלואה ‪ ,‬נמצא‬
‫שההלואה מחייבו לשלם יותר ממה שקיבל מהמלוה ‪ ,‬נראה פשוט ויאסור ‪ ,‬ולא שייך להתיר ( ההוצאות מסוג‬
‫מתחייב לשלם אותו גם בלי ההלואה ‪ ,‬שאז מתחייב בעת שעושים עבורו הפעולה ומדין שוכר‬ ‫ב ' ) אא " כ‬

‫ההלואה ‪.‬‬ ‫פועל ‪ .‬ולא מתחייב כלוס כעת‬

 ‫אחרון‬ ‫פוק ג דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫קלח‬

‫אוסר ‪ ,‬משום שלא דורשים השכר‬ ‫ואפ " ה‬ ‫בהוצאות המוטלים על הלוה וכאופן ג ' הנ " ל ‪,‬‬
‫מקבל ההלואה ‪ ,‬והמנח " י חולק וכתב דנראה ריש להתיר משום שיש לרמותו להא‬ ‫אא " כ‬

‫המבואר בס ' קסו סעיף ג המלוה מעות וגם לומד עם בנו ובעבור זה נותן לו שכר דהוי‬
‫אין איסור תורה משום שהיה נותן לו השכר גם בלי ההלואה ‪,‬‬ ‫דמ " מ‬ ‫רבית וכתב המנח " י‬
‫ולכן לצורך מצוה יש להקל בא " ר ‪ ,‬גם י " ל דדוקא כשהמלוה לא מפסיד מכיסו אוסר ‪,‬‬
‫משא " כ הכא בהוצאות שהמלוה מפסיד מכיסו י " ל דאף להרמ " א מותר לגמרי וכ " ש‬
‫לצורך מצוה ‪.‬‬
‫ולענ " ד נראה די " ל שהגאון ר ' פנתם עפשטיין זצ " ל דן בכל הצדדים הנ " ל ואפ " ה‬
‫אוסר ‪ ,‬דמה שהשווה המנח " י להמלוה מעות וגם לומד עם בנו ובעבור זה נותן לו שכר ‪,‬‬
‫צע " ג דהתם היה נותן שכר גם אם לא מלוהו ‪ ,‬בגלל שלומד עם בנו ‪ ,‬משא " כ הכא מי‬
‫מתיישב בדעתו שלא רוצה הלואה אז לא דורשים ממנו שום‬ ‫וכו ' ולבסוף‬ ‫שגורם טירחא‬
‫שכר ‪ ,‬ונמצא דלא רמי כלל להרמ " א ותמיר יותר ‪ ,‬דשם היו נותנים שכר גם נלי שמלוהו‬
‫עצמו‬ ‫במנח " י‬ ‫משא " כ כאן ‪ ,‬ועוד דמש " כ שהרמ " א אוסר רק מדרבנן צ " ע וכמש " כ שם‬
‫דבמהר " ם מבואר דהוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬ואע " פ שהמהרא " ל תמה אמאי אסור מה " ת ‪ ,‬ע " ע‬
‫מפורש דהוי ר " ק מה " ת משום‬ ‫כד )‬ ‫מש " כ בט " ר ס ' קסו ס " ק ח ( דבט " ז ס ' קסה ( ס " ק‬
‫דאמרינן שעכשיו כשנותן השכר הוי מקצתו עבור שמלמד בנו ומקצתו עבור ההלואה‬
‫אבל לשאר הפוסקים שפירשו האיסור מטעם אחר משום שקוצץ עמו שבעבור ההלואה‬
‫יתן לו טובה " נ ליקת אותו כמלמד לבנו ( ע " ש בנקה " כ וחו " ד ) ‪ ,‬מיסתבר יותר שהוא רק‬
‫מדרבנן וכמש " כ המהרא " ל ) ‪ ,‬ונראה לתרץ שיטת המהרא " ל שלא יקשה מדברי המהר " מ‬
‫הנ " ל ‪ ,‬ולדינא לא הוי אלא א " ר ‪ ,‬ומש " כ המהר " ם דהוי ר " ק י " ל דם " ל דטובה " נ הוי ממון‬
‫אינו‬ ‫דטובה " נ‬ ‫ולכן הוי ר " ק ( אף אם לא מפרש כהט " ז ) ‪ ,‬אבל לדידן דקיימא לן בח " מ‬
‫הוי רק א " ר ‪ ,‬וא " כ אפשר שיש להתיר במעות של‬ ‫גה ]‬ ‫קם ס " ק‬ ‫ס'‬ ‫בגר " א‬ ‫[ע " ע‬ ‫ממון‬
‫עפשטיין זצ " ל אוסר משום דגרע מהתם וכמש " כ לעיל ‪.‬‬ ‫מ " מ הגר " פ‬ ‫צדקה וצ " ב ‪ ,‬אבל‬

‫והנה רוב הגמ " חים שדורשים שכר לכסות ההוצאות ‪ ,‬טועים ולא מבחינים בין‬
‫הוצאה המותרת להוצאה האסורה ודורשים כל הוצאות ומכשילים את הציבור באיסור‬
‫רבית גמור ‪ ,‬גס א " א לסמוך על שיעור ההוצאות שדורשים ואם מוסיפים על מה שמותר‬
‫הוי רבית ‪.‬‬
‫העולה מדברינו לדינא א ' דעת הגאון ר " פ עפשטיין זצ " ל ראב " ד העיה " ק שהמלוה‬
‫אסור לדרוש ההוצאות מן הלוה והוי רבית ‪ ,‬ומדברי המנח " י משמע שהגר " פ זצ " ל אוסר‬
‫לדרוש שום סוג הוצאות ‪ ( ,‬וביארתי לעיל טעם הדבר ) אא " כ משלם עליו גם כשלא נוטל‬
‫ב ' ברוכב מישרים ומנח " י מתירים אבל רק סוג ג ' הנזכר לעיל ‪ ,‬אבל יש‬ ‫ההלואה ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫הגמ " חים אינם מבחינים‬ ‫התורה ‪ ,‬ג ' רוב‬ ‫הוצאות שאם דורש אותו מן הלוה הוי ר " ק מן‬

‫( ב ) ובהוצאות עבור פעולות הנעשים לאחר קבלת ההלואה כגון עמלה להפקדת צ ' יקים רחויים מראש‬

‫בעל הגמ " ח לא נהנה כלום מריבוי הלווים‬ ‫להחייק פקידים לגבות החובות ‪ ,‬יש לחלק שאם‬ ‫בבנק ‪ ,‬או‬
‫שמשלמים שכר טירחא ‪ ,‬וכגון שכל הכסף הולך ישיר לבנק לדמי הפקדת צחקים ושאם לא מפקידים‬
‫הצ ‪ ,‬יקים כבנק מחזירים ללוה הדמי הוצאות ‪ ,‬והמלוה לא נהנה כלוב משכר ההוצאות א " כ פשיטא שאינו‬
‫קוצץ השכר עבור ההלואה ‪ ,‬אלא עושה טובה להלוה ‪ ,‬שמסדר התשלום בבנק ומותר ‪ ,‬אבל אם המלוה נהנה‬
‫מריבוי הלווים וכגון ‪ TNW‬הפקירים לא דורשים כ " כ שכר טירחא וכדומה ‪ ,‬אז דומה לכל גמ " ח שדורש‬
‫קלט‬ ‫אהרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫בין הוצאה המותרת להוצאה האסורה ודורשים לכסות הכל והוי רבית גמור ‪ ,‬ד ' לפעמים‬
‫דורשימ יותר שמה שנתשכ הוצאות ע " פ דין ופשיטא דאסור והוי רבית ‪ ,‬ה ' לכן כל גמ " ח‬
‫שרוצה לדרוש הוצאות צריך לתקן שרק הפקידים דורשים הוצאות לעצמם ‪ ,‬וכמש " כ‬
‫מו " ח שליט " א בפי " א ד " ג ‪ ,‬ו ' מי שצריך הלואה ‪ ,‬ונאלץ ליקח הלואה מגמ " ח שלא תיקן‬
‫כנ " ל ‪ ,‬נראה שהלוה ימצא חבר שיפרע ההוצאה הזה עבורו והלוה יקח הלוואה בלי שהוא‬
‫ישלם רבית ( ולעולם לא יחזיר כסף הנ " ל לחבירו שהוציא עבורו ע " ע מש " כ לקמן בקו " א‬
‫ב) ‪.‬‬ ‫פי " ב ד " ז אות‬

‫'‬
‫נ " נ ‪ :‬ונהגו בהרבה גמ " ח לדרוש מכל לוה ההוצאות לגמ " ח בהיתר עיסקא ג ) ‪ ,‬וצ " ב‬
‫אי מותר לעשות כן שיש תורמים בתנאי שתהא קרן לנצח ‪ ,‬ובהיתר עיסקא יסורה‬
‫שיכול להפסיד הכל ‪ ,‬ולכן כשאין צורך אסור להתנות שיהיה ע " פ הית " ע ‪ ,‬וכדאי‬
‫לכתוב ובמקום שצריך היתר עיסקא יהיה הכל בהיתר עיסקא שסידרנו ‪ .‬שהרי לפעמים‬
‫שניאר נקונטרימו ‪.‬‬ ‫וכמו‬ ‫י " א שמותר גם ללא הית "ע‬

‫פרק ד דין א‬

‫הלואת פירות ( או ממבע זר ) עם תנאי שאם יוזל שישלם שקלים‬

‫כתב כרמ " א ס ' קסב סעיף ב הא דמותר להלוות כשיש לו מאותו המין היינו סתם‬
‫אבל אם המלוה מתנה שאם יתייקרו חטים ישלם לו חטים ואם יוזלו יתן לו מעות דמי‬
‫להפסד ‪.‬‬ ‫שויים כשער של עכשיו אסור דהוי קרוב לשכר ורחוק‬

‫הוצאות שהגר " פ עפשטיין זצ " ל אוסר משום דרינו כמלוה לחבירו ועושה פעולה עבורו בשכר ‪ ,‬דאסור‬
‫כמבואר ברמ " א ס ' קמו שחולין שמקצת מהשכר הוא עבור ההלואה או דאמרינן שמלוהו ע " מ שיתן לו‬
‫בשכר ‪.‬‬ ‫טובה " נ שיתל לו לעשות עבורו פעולה‬

‫ובאם מנהל הגמ " ח אינו כעל המעות ( וע " ע לקמן כקו " א פי " א ד " א אות א ) ‪ ,‬יכול לעשות קופה מיוחד‬
‫להוצאות ‪ ,‬וידרוש המעות עבור השכר טרחו שמוטל עליו לטרוח ‪ ,‬וכמבואר כאן באות ה ‪ ,‬וכל ההנאה מריבוי‬
‫הלווים יהיה רק הנאה שלו ולא של כעלי המעות ‪ ,‬ובדרך זה מותר לדרוש ההוצאות ( וע " ע בקו " א פי " א ד " ג ) ‪,‬‬
‫עוד יש דרך לתקן והיינו שיתנה שהלוה משלם הסכום עבור הטירחא והפעולה שעושים עבורו ‪ ,‬בין אם יהיה‬
‫ההלואה בין אם לא יהיה ההלואה ‪ ,‬ולא תלוי כלל בקבלת ההלואה ( ושגם אם הלוה לא יפדה הציק שקבל‬
‫יקבל ההלואה ‪ ,‬והלוה לא נהנה‬ ‫הגמ " ח שלא‬ ‫מהגמ " ח ולא ישתמש כההלואה ‪ ,‬או אפילו אם יקרה טעות מצד‬
‫א " א לדרוש כסף הזה‬ ‫אפ " ה‬ ‫מהפקדת הצ ' יקים דחויים בבנק שעושים עבורו ‪ ,‬או מה ששומרים הצ ' יקים עכורו ‪,‬‬
‫קיל יותר מאחר שהשכר שנותן אינו תלוי בקהלת ההלואה ובאופן זה כתב המנח " י שאפשר‬ ‫בחזרה ) ‪ ,‬ואן‬

‫לעיל ‪.‬‬ ‫מש " כ‬ ‫להקל בגמ " ח ציבורי לצורך מצוה כיון שאין חשש ר " ק אלא רבית דרבנן וע " ע‬

‫עוד נראה דהכא בנד " ד שמפרש שהשכר אינו תלוי כקבלת ההלואה אלא נותן הלואת חן ( חנם ) ודורש‬
‫השכ " ט כגלל הטירחא ‪ ,‬יש עוד צר קולא ‪ ,‬שהכ " י ס ' קעז כתב דבכה " ג והיינו שנותן הלואת חן אינו אלא‬
‫הערמת רבית ‪ ,‬והתם מיירי שרוצה ליהנות מהשכר שמשלם לו ‪ ,‬ומשו " ה הוי הערמה ‪ ,‬ובנד " ד שאין עיקר‬
‫המטרה ליהנות יתכן דקיל יותר מנדון הכ " י וי " ל ואפילו הערמה אין כאן ‪ ,‬וק " ו בגמ " ח ציבורי לצורך מצוה‬
‫וכמש " כ לעיל כשם המנח " י ‪ ,‬ובאם לווים כסף מגמ " ח שלא תקנו ולא פירשו כן להריא ‪ ,‬יתנה הלוה כן עם‬
‫מנהל הגמ " ח שיש לו סמכות ‪ ,‬ועדיף שיכתוב כן כשולי השטר חוב [ ובעל הגמ " ח בוראי יסכים לעצה זו‬
‫הגמ " ח ] ‪.‬‬ ‫השניה מאחר שהתנאי הוא רק לטובת‬

‫(ג ) ‪" Y‬‬

‫‪ Y1‬מש " כ לקמן פי " א ר " א אות ו איך מועיל הית " ע כגמ " ח שמיוחד ללוות שלא למטרת עסק ע " ש‬

‫כהערה ‪.‬‬ ‫שצריך הית " ע שמשתף המלוה בשאר עסקים שלו וע " ע שם‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ד דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קם‬

‫ויש לעיין מה הדין בדיעבד אם התנה כן ‪ ,‬איזה צד הוא הרבית ‪ ,‬אי קבלת אחריות‬
‫זילא ולכן אם הוזל אסור ליתן דמיו אבל אם נתייקרו מותר ליתן החטים ‪ ,‬או דילמא‬
‫להיפך דאחריות זילא אינו רבית אלא יוקר החטים הוא הרבית דמאחר שהתנה שאם יוזל‬
‫ישלם רמיו ‪ ,‬אסור לשלם יוקר החטים ‪ ,‬ולכן אם נתייקר משלם כפי הערך של זמן ההלואה‬
‫אבל גם אם הוזל משלם דמיו ולא חטין שהוזלו ‪ ,‬או דילמא שני התנאים הוי רבית ובין‬
‫הפחות ‪.‬‬ ‫אם נתייקרו החטים ובין אם הוזלו החטים יד המלוה על התחתונה ונוטל‬

‫בשו " ת בית אפרים ( יו " ד ס ' מג ) כתב דיש לחלק שאם מוכר לו חטין שישלם מעות‬
‫רק מתנה שאם יתייקרו חטים שיחזיר חטים אז הוי מכירה עם תנאי שקרוב לשכר ורחוק‬
‫להפסד ואסור לשלם חטים אם מתייקרים ‪ ,‬אבל כשמלוה לו סאה חטין אז התנאי להוסיף‬
‫דמים אם יוזל זהו רבית גמור וע " ש בדבריו דלא שייך בדרך הלואה שיהיה איסור קרוב‬
‫לשכר ורחוק להפסד ‪ ,‬דהתנאי להוסיף אם יוזל הוי ר " ק ובאם מתייקרים החטים משמע‬
‫בדבריו שאין איסור ‪ ,‬ותמה על הגידולי תרומה שכתב שיש איסור קרוב לשכר גם בדרך‬
‫הלואה ‪ ,‬אמנם ברמ " א משמע להדיא דמיירי בדרך הלואה ואפ " ה כתב דהאיסור הוא‬
‫הלואה ‪.‬‬ ‫משום קרוב לשכר וכדברי הגידו " ת ‪ ,‬וכ " כ החו " ד במפורש דהרמ " א מיירי כדרך‬

‫ולפ " ז מש " כ הרמ " א‬ ‫וע " ע בחו " ד שכתב דכשמקבל אחריות זילא הוי ר " ק מהיית‬
‫דאסור משום דהוי קרוב לשכר בע " כ מיירי לענין יוקר החטין שאם יתייקרו אסור ליתן‬
‫החטים וכצד השלישי הנ " ל ‪ ,‬שלא התירו חז " ל ליתן חטים כשנתייקרו אפילו כשיש לו‬
‫אא " כ גם מקבל אחריות זילא משא " כ כשלא מקבל אחריות זילא מחשבין גם יוקר החטין‬
‫כרבית אפילו אם יש לו או יצא השער ( מלבד הקבלת אחריות גופא שהוא ג " כ איסור‬
‫ונראה שזהו גם סכרת הגידו " ת ורמ " א שכתבו‬ ‫ר "ק )‬ ‫ולדעת החו " ד ובית אפרים הוי‬
‫אחריות זילא ] ‪.‬‬ ‫דאסור משום קרוב לשכר [ שמתאים יותר ליוקר החטים מהאיסור לקבל‬

‫ב‬ ‫פרק ר‬
‫ריי‬
‫מכ " ם בדבר מועט בחנוונים‬
‫אסור ללוות דבר מועט ‪ ,‬משום שדרך החנוונים להקפיד‬ ‫יש לעיין בשני חנוונים אי‬
‫דקדק מרש " י שגם‬ ‫)‬ ‫עה ‪.‬‬ ‫על יוקר דבר מועט ‪ ,‬ונראה שיש מקום גדול להקל ‪ ,‬דבתוס ' ( דף‬
‫אם יקפידו אין לחוש משום דהוי דבר מועט ולא גזרו חכמים כ " כ ‪ ,‬ולפ " ז גם לחנוונים‬
‫בשם הראב " ד א " נ משום‬ ‫מותר ‪ ,‬ורק צ " ב אם הראב " ד חולק על טעם הזה רז " ל הנמו " י‬
‫רלא קפדי שכנים אהדדי בהא מילתא עכ " ל ‪ ,‬ומשמע קצת דכשמקפיד אסור ‪ ,‬אבל אפשר‬
‫לדחות די " ל דמאתר שאין דרך כני אדם להקפיד משו " ה לא החמירו תכמימ כלל בשום‬
‫מקום גם כשמקפידים ( שהרי פשוט דגם טעמו של רש " י שפירש דלא גזרו בו כ " כ ‪ ,‬הוא‬
‫משום טעם הזה ‪ ,‬דכיון שרוב בנ " א לא קפדי על דבר מועט כזה ‪ ,‬אינו חשוב כרבית ‪ ,‬ולכן‬
‫מודי לרש " י ‪ ,‬אכל‬ ‫רכו " ע‬ ‫וא " כ י " ל‬ ‫מקפיד )‬ ‫לא גזרו חכמים לשום אדם אע " פ שהוא‬
‫הטעמים ‪.‬‬ ‫מאידך י " ל דפליגי שני‬

‫ד " ה וליכא ‪ ,‬דנקיט שהראב " ד אוסר להלות ככר‬ ‫)‬ ‫( רסב ‪.‬‬ ‫וע " ע בגידו " ת ח " ה ס ' ג‬
‫כשמקפידין ודוקא כשלא מקפידים מותר וא " כ ה " נ יש לדייק בלשון הרמ " א שאוסר‬
‫( מדכתב דמאתר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם אהרדי ) ‪ ,‬ולפ " ז חולק על דברי רש " י‬
‫קמא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שמתיר ‪ ,‬ואולי יש לדחות שהגידו " ת לא כתב כן אלא בדעת הראב " ד שאמר לא קפדי‬
‫" שכנימ " אהרדי ‪ ,‬רמשמע דהוי היתר מיוחד בשכנים ‪ ,‬אבל הרמ " א כתב לא קפדי " בני‬
‫‪.‬‬
‫אדם " וא " כ י " ל שלא מחלקין כלל בין חנוונים לשכנים וכמש " כ רש " י‬

‫משמע בבעה " מ‬ ‫אבל מ " מ לדינא י " ל דמותר שהרי לדעת רש " י ודאי מותר וכדבריו‬
‫ובעה " ת ‪ ,‬ואין הכרח גמור דהראב " ד חולק ‪ ,‬ועוד דאפילו הראב " ד גופא כתב שני‬
‫טעמים ופירש עוד משום דמילתא זוטרתא הוא ושכיח לאוזפיה חרא מחברתה ‪ ,‬גם‬
‫שארי ראשונים הזכירו גם טעם הזה ‪ ,‬ולפ " ז אפילו כמקפידין מהני היתר זה ‪ ,‬שהגידו " ת‬
‫אסור במקפידין ומשמע‬ ‫שכנים )‬ ‫גופא לא כתב אלא דלטעם השני ( א " נ דלא קפדי‬
‫להדיא דלטעם הראשון מותר וכן הוא מסברא ‪ ,‬א " כ יש צדדים גדולים להתיר גם‬
‫דקפדי אהדדי ‪.‬‬ ‫בחנוונים‬

‫פרק ד דין ד‬

‫כהיתר דיש לו ללוה פירות כשמושקע בהית " ע אצל אחרים‬

‫יש לו בפקדון אצל אחרים ‪ ,‬ואסור ללוות‬ ‫בהית " ע לא חשוב‬ ‫אם יש לו דולרים בבנק‬
‫מאחרים על סמך דולרים הללו ‪ ,‬כיון שמושקע בעסקים אחרים שהבנק השקיע עבורו ‪ ,‬וגם‬
‫מיקרי יש לו ומצוי בידו כיון שהמתעסק מחזיר‬ ‫ג " כ לא‬ ‫אם נתן סחורה לחבירו להתעסק‬
‫ב‪.‬‬ ‫לו מעות ולא הסחורה וע " ע מש " כ בט " ר מהד " ב ס ' קסב סעיף‬

‫נ " ב ‪ :‬צ "ב שבהיתר עיסקא שותף בכל עסקי הבאנק כולל מזומנים שלהם ויש לו‬
‫עליהם תביעה שבהיתר עיסקא נשתתף ‪ ,‬ואולי תלוי בהיתר עיסקא של הבאנק מהו‬
‫הנוסח [ אבל כשעדיין לא הגיע זמן הפרעון שייך מעם השני הנזכר‪ ,‬שהכסף משועבד‬
‫להמתעמק למוכרה ולהרויח בו עוד ולהחויר אח " כ אחרים וא "א להחשיבו כפקדון‬
‫פשות וכאילו יש לו להלוה ‪ ,‬אבל יתכן לנמר רכיון שהמשקיע הוא בעלים על החצי‬
‫פקדון וגם לבסוף תובע ממנו דולרים לכן י " ל דלא פלוג רבנן ושפיר יכול לסמוך עליו‬
‫‪.‬‬
‫כאילו יש לו ממש וצ " ב ]‬

‫‪1‬‬ ‫פרק ד דין‬

‫לוה דולרים ולא היה ללוה ‪ ,‬איך יתקן מעכשיו כשעדיין לא הוציא הדולרים‬

‫נשאלתי במי שהלווה דולר בדולר ולא היה ללוה שום דולר ועבר יום או יומיים אבל‬
‫עדיין יש לו להלוה כל סכום הדולרים ברשותו ורוצה לעשות בהיתר איך יעשה ‪ ,‬והנה אם‬
‫אינו קשה לו יכול להחזיר הכסף להמלוה ושוב ללוותו שנית כשכבר יש לו דולר אחר ‪,‬‬
‫ואם אינו פוגש את המלוה יכול להודיע לו בטלפון שרוצה להחזיר לו כספו ולזכות לו‬
‫ברשותו ‪.‬‬ ‫ע " י אחר ושוב אח " כ יקבלו שנית ממנו בהלואה כשכבר יש לו ללוה רולר אחד‬

‫נ "ב ‪ :‬וכן אם מעיקרא כשמלוה לו הדולרים מתנה עמו שרק כשיהיה לו להלוה‬
‫דולאר נעשה הלואה ומאז מותר להשתמש בו כהלואה ‪ ,‬נראה שמועיל רבשעה שנעשה‬
‫הלואה יש לו דולאר‬ ‫‪.‬‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק ד דין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫קמב‬

‫ובאמת שיש עוד דרך היתר גם בלי להחזירו להמלוה ‪ ,‬והיינו שהמלוה יאמר להלוה‬
‫הדולרים עבור שקלים כמו המחיר שעולה היום ומאז חייב שקלים‬ ‫(א)‬ ‫בטלפון שמוכר לו‬
‫בין יעלה הדולר ובין שירד ‪ ,‬ואת " כ יאמר לו שרוצה לקנות ממנו הדולרים עם החוב וכיון‬
‫שיש לו להלוה כל הסכום מותר לפסוק עמו ‪ ,‬ובדרך הזה מותר אפילו אם אין לו להלוה‬
‫עוד דולר מלבד הדולרים שקיבל בהלוואה ‪ ,‬ובחזו " א ס ' עב סק " ה פירש בררך הזה דברי‬
‫הט " ז ר " מ קסב ‪ ,‬ומ " מ צריך זהירות רב כשמשתמש בהיתר זה ‪ ,‬דמצוי שהמלוה לא רוצה‬
‫שקלים וכשפוסק צמו למכור הרולרים אינו עושה כדרך מכירה גמורה אלא על תנאי‬
‫שיחזור ויקנהו ממנו ‪ ,‬וזה אינו מכירה וכאילו לא עשה כלום ולא מהני ( ע ' ש " ע ר " ס‬
‫הראשון ‪.‬‬ ‫קער ) ‪ ,‬לכן עדיף להשתמש בהדרך‬

‫ופשוט שכל ההיתרים הללו הם רק כשהדולר לא עלה תוך הימים הללו אבל אם‬
‫הדולר עלה לפני שעשה ההיתר ‪ ,‬פשוט שצריך לנכות מן החוב כפי השיעור שעלה הדולר‬
‫שחור ) ‪3‬‬ ‫מעת ההלואה ‪ [ ,‬ולדוגמא אם הלוהו אלף דולר כשעה שהיה מחיר הדולר ( בשוק‬
‫שקל ‪ ,‬שאז חייב לו רק‬ ‫‪.‬‬
‫‪3 03‬‬ ‫שקל ‪ ,‬ואח " כ בשעה שעושה ההיתר עלה באחוז אחר ומחירו‬
‫וההיתר הנ " ל מהני לו כלפי מה שהדולר יתייקר עוד מעת ההוא עד שעת‬ ‫‪ 990‬דולר ] ‪.‬‬
‫הפרעון ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬

‫ממבע סענה אי נחשם יש לו דולר‬

‫בקיצור דינים מבואר שאם יש לו ללוה רק מטבעות של המטבע זר שקבל בהלואה ‪,‬‬
‫ואין לו שטרות ממטבע ההוא ‪ ,‬דלא נחשב יש לו להתיר ההלואה ‪ ,‬כי עיקר יסוד ההיתר‬
‫דיש לו הוא משום שראוי לפרוע בו חובו ‪ ,‬וידוע שהבנקים וסוחרים לא מחליפים אלא‬
‫שטרות של מטבע חוץ ולא מטבעות ‪ ,‬ולכן דרך בני אדם להקפיד שלא לקבל הפרעון‬
‫נחשב כמו יש לו ‪.‬‬ ‫במטבעות ( ממדינה אחרת ) וא " כ אינו ראוי לפרוע בו חובו ולא‬

‫ונשאלתי מאברך שהוריו גרים בהו " ל ונוסע שם מפעם לפעם ואינו מקפיד אם הלוה‬
‫יחזיר לו חלק מל ההלואה במטבעות והשאר יתן בשטרות ‪ ,‬אי מותר ללוה להחזיר לו‬
‫ההלואה במטבע חוץ מאחר שלא היה ללוה שטר מהמטב " ח אלא מטבעות ‪ ,‬ונראה שאין‬
‫חשש איסור בדבר ‪ ,‬משום שבודאי א " א לומר המטבעות הוי מין אחר לגמרי ממה‬
‫שהלוהו ( ולומר דמה שמוכן לקבל מטבעות הוא כמו מקח חדש ) ‪ ,‬כי פשוט שהוא כאותו‬
‫אחרת )‬ ‫המין שהלוהו ‪ ,‬אלא שרוב בני אדם מקפידים שלא לקבלו בתורת פרעון ( במרינה‬
‫וא " כ להמלוה ההוא שלא מקפיד שפיר מיחשב יש לו מאותו המין ‪ ,‬וביותר מבואר בררכי‬
‫תשובה ( קסב ס " ק י ) שהתיר בהלואת סב " ס חטין גם אם יש לו ללוה מין אתר של חטין‬
‫אע " פ שבנ " א מקפידים על שינוי הסוגים ולא מקבלים אותו בתורת פרעון מ " מ סגי לענין‬
‫יש לו ‪ ,‬משום שאם המלוה יוותר על ההבדל יחשב פרעון ‪ ,‬ולא כמקח חדש ‪ ,‬כיון שאינו‬
‫מין אחר לגמרי ‪ ,‬ונהי שדבריו הם חידוש גדול שהרי במציאות ידוע מראש שהמלוה‬

‫דמלוה להוצאה ניתנה והדולרים כבר יצאו מרשותו של המלוה וא " א למכור שנית אותם‬ ‫( א ) ואע " פ‬
‫הדולרים להלוה ‪ ,‬מ " מ יכול למחול החוב דולרים ובהנאת מחילת מלוה דורש את דמיו ושויו כשקלים ‪,‬‬

‫ובעצם זהו יסוד זקיפה במלוה ע " ע בשו " ת רשכ " א ( ח " ב ריש ס ' ב )‬
‫קמג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫מקפיד ואינו ראוי לפרוע בו חובו ‪ ,‬אבל בנד " ד שידוע מראש שמיסתבר שהמלוה לא‬
‫יקפיד ‪ ,‬וגם הוי יותר כאותו המין ( דידוע שגם מטבעות של מתכות אינו גופו ממון אלא‬
‫כשטר על המלך ואין נפק " מ במהות השויות אלא בצורת השטר שזה על נייר וזה על‬
‫ללוה ‪.‬‬ ‫מתכות אבל ג " כ הוי רק שט " ח על הממשלה ) נראה דשפיר נחשב יש לו‬

‫ומלבד זה היה עוד טעם להקל בעובדא הנ " ל משום שמעיקרא לא היה ללוה אפילו‬
‫מטבע מהמטב " ח והמלוה גופא נתן לו מטבע אחת ככדי שיחשב יש לו ‪ ,‬וי " ל דבזה גופא‬
‫שנתן להלוה מטבע אחת הוי קצת גילוי דעת שראוי לפרוע בו מקצת חובו ( כיון שהמלוה‬
‫חובו ) ‪.‬‬ ‫ידע דיסוד יש לו הוא משום שעי " ז נחשב שיש לו במה לפרוע‬

‫ג ‪-‬‬

‫שטר דולר אחד אי נחשב יש לו‬

‫ששטר מאה דולר ושטר של דולר אחד הוי כעין‬ ‫בקיצור דינים מביא שיש מפקפקים‬
‫שני מינים ולא מועיל יש לו דולר אחד להלוואת שטרי מאה דולר אלא בשטר אחד‬
‫דמאה ‪ ,‬אכל מ " מ נהגו להקל ‪ ,‬וטעם הדבר כמש " כ כנימוקים דנהי שמקפידים שלא ישלם‬
‫כל החוב בשטרות של דולר אחד ‪ ,‬מ " מ לא מקפידים כ " כ אם ישלם בחמש דולרים‬
‫בודדים ושטר של חמש דולר וכו ' ושאר החוב ישלם בשטרות של מאה דולר ‪ ,‬ובשעת‬
‫מהחוב ‪.‬‬ ‫הדחק יקבלם בחובו ‪ ,‬וא " כ גם דולר אחד הוי ראוי לפרעון מקצת‬

‫ונראה האפילו לדעת המפקפקים וס " ל שמקפידים שלא ישלם כלום אלא בשטרות‬
‫גדולים וגם בשעת הדחק א " א לפרוע כמה שטרות קטנים וכופהו לפרוע הכל בשטרות‬
‫גדולים ‪ ,‬מ " מ נראה שאם המלוה שאל ללוה אם יש לו דולר " אחד " או אם כותב בשטר‬
‫שיש לו ללוה דולר " אחר " ‪ ,‬שאז יש סברא נוסף להתיר וי " ל דמהני לכו " ע ‪ ,‬שבזה גופא‬
‫שדרש שיהיה ללוה דולר " אחד " בכדי להתיר ההלואה מדין יש לו ‪ ,‬י " ל כהוי קצת גילוי‬
‫רעת שגם דולר אחד חשוב יש לו ושראוי לפרוע בו מקצת מהחוב בשעת הדחק ‪ ,‬א " כ הוי‬
‫שיפרע מקצת חובו‬ ‫גדול )‬ ‫כגילוי דעת שמוותר ושמסכים ( שאם יהיה שעת הדחק‬
‫בדולרים בוררים ( ופשוט דהיינו כשהמלוה מבין קצת יסוד ההיתר של יש לו רהיינו‬
‫שראוי ללוה לפרוע בו מקצת חובו ‪ ,‬אבל אם אינו יודע כלום ‪ ,‬או שחושב דסגי אם יש לו‬
‫אע " פ שא " א לפרוע בו חלק מהחוב וכשיטת הררכ " ת הנ " ל לא שייך סברא הנ " ל ) ‪ ,‬ומלבד‬
‫זה גם ניחא ליה למלוה שיהיה ביכולת הלוה לפרוע בשעת הדחק גרול כי עי " ז יש היתר‬
‫לההלואה ‪ ,‬ולכן אפילו תימצי לומר שבהלוואה סתם יכול לכופו לשלם הכל בשטרות של‬
‫מאה דולר מ " מ בהלואה הנ " ל י " ל שאינו יכול לכופו אם פורע בחמש שטרות בוררים‬
‫[ אבל מ " מ אפילו לפי הצד שיכול לפרוע בכמה דולרים בודדים מ " מ יש לו להמלוה עליו‬
‫בשעת הדחק ] ‪.‬‬ ‫תרעומת על זה שפורע לו בשטרות קטנים ‪ ,‬וכל הנדון רק‬

‫אמנם יש אנשים שבעת ההלואה מתנים להדיא עם הלווים שחייבים להחזיר רק‬
‫בשטרות של מאה דולר ‪ ,‬ובכה " ג לא שייך כל הסברות הנ " ל ‪ ,‬ואין היתר אלא אם ננקוט‬
‫דולר ‪.‬‬ ‫כדברי הררכ " ת הנ " ל ‪ ,‬ולכן יש להם להקפיד שיהיה ללוה שטר של מאה‬

‫ונראה עוד דאפילו תימצי לומר שמקפידים על הלוה שישלם דוקא בשטרות גדולים‬
‫של מאה ( או של עשרים דולר ) ‪ ,‬מ " מ לא מקפידים כ " כ על הערב קבלן ‪ ,‬והמלוה מרוצה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ה דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קמד‬

‫מאוד בפרעון הערב קבלן אפילו אם משלם כמה שטרות של דולר אחד והשאר בשטרות‬
‫גדולים ‪ ,‬ולכן נלענ " ד ברור רכשמלוה דולרימ עמ ערב קבלן אע " פ שצריך שיהיה גם‬
‫להערב דולרים ע ' ש " ך ס ' קע סק " ג ומש " כ לקמן ( פי " א ד " א אות ג ) מ " מ סגי אם יש לו‬
‫עשרים )‬ ‫להערב שטר של דולר אחד ורק בהלוה י " ל שצריך יש לו שטר של מאה ( או‬
‫כנלענ " ד ברור ‪.‬‬
‫פרק ה דין א‬

‫פסיקה על דבר שידוע שיתייקר ‪ -‬ויש לו‬

‫מצוי שידוע מראש שביום פלוני יעלה המחיר של המוצר ‪ ,‬והמוכר מפרש שאם‬
‫יקדים עכשיו המעות מקבלו במחיר של עכשיו ואם ישלם אחר כך ( והיינו בעת קבלת‬
‫אז יצטרך לשלם כמחיר החרש שיהיה בכך וכך ( אבל אס ישתנה הדבר והמחיר‬ ‫הסחורה )‬

‫לא יעלה יקבלו כמחיר שיהיה בלי תוספת ) נראה שאם יש לו להמוכר אותו מוצר כאותו‬
‫גודל וכאותו צבע שמזמין אצלו שמותר לקבלו כמחיר של שעת ההזמנה ותשלום ‪ ,‬אכל‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫אם אין לו להמוכר בשעת הפסיקה‬

‫ואע " פ שגם ביש לו ברשותו קיים האיסור במפרש שני מחירים וכמש " כ הרמ " א ס ' קעג‬
‫ס " ז ‪ ,‬מ " מ זהו רק בנותן הוזלה עבור ההקדמת מעות ‪ ,‬אבל בנד " ד לא נותן הוזלה אלא‬
‫מחשיבו כאילו קונה עכשיו וכשמשלם אח " כ מחשיבו כקונה אח " כ ‪ ,‬ולא הוי כנותן ריבית‬
‫עבור ההקדמה ‪ ,‬רק מתנה שיהיה כמו עיקר תקנת חז " ל בכל יש לו ‪ ,‬שנחשב כאילו הוא‬
‫ברשות הקונה ושברשותו נתייקר ‪ ,‬עוד נראה שעיקר הדין שכתב הרמ " א שגם ביש לו‬
‫להמוכר אסרו חז " ל במפרש ‪ ,‬הוא תידוש ‪ ,‬שהרי מותר להוזיל גם בדבר ששומתו ידוע וניכר‬
‫להדיא שמוזיל לו ואפ " ה התירו חז " ל כיון שיש לו וא " כ למה אסרו במפרש ‪ ,‬ועכצ " ל דשאני‬
‫הכא שמפרש להדיא שמקבל הנחה עקב ההמתנה ושאילו משלם אח " כ מתירו ביוקר ‪ ,‬וי " ל‬
‫שכל זה דוקא כשמתנה להדיא שלאחר זמן ביוקר ‪ ,‬אבל אם אומר שיהיה כמחיר של אח " כ ‪,‬‬
‫ויתכן שיחול שינוי ויוזל או שלא יתייקר ואז לא יצטרך להוסיף ‪ ,‬א " כ אין כאן קציצה‬
‫מפורש להוסיף ‪ ,‬וא " כ אין כאן הוזלה מפורש עבור ההקדמה וי " ל שמותר ביש לו ( ולרווחא‬
‫דמילתא אפשר להוסיף עוד סניף ‪ ,‬שהגר " א מביא מי שחולק על הרמ " א הנ " ל וס " ל שאין‬
‫אמל כל זה דוקא ביש לו [ ואולי גם כשיצא השער ] אבל אם אין לו‬ ‫איסור מפרש כשיש לו ) ‪.‬‬
‫להמוכר ברשותו ולא יצא השער א " א להתיר בדבר שאין שומתו ידוע ( ונראה להביא עוד‬
‫ראיה שאסור להקדים מעות בכה " ג בדבר שאין שומתו ידוע ‪ ,‬דעי ' בש " ך קעג סק " ג שכתב‬
‫שאסור למכור בהקפה כשמתנה עמו אם מעכשיו בכך וכך ואם לאח " ז תשלם כפי מחירו‬
‫אז ‪ ,‬ומשמע שם ראפילו אין לו עכשיו שער ידוע אסור ‪ ,‬א " כ ה " נ כשמקדים לשלם בתנאי‬
‫כזה ) ‪.‬‬ ‫כנ " ל אסור ‪ ,‬וק " ו בנד " ד שכבר יודע שעומד להתייקר ולהיות כמחיר‬

‫ב‬ ‫פרק ה‬
‫ריי‬
‫פשקה בדבר שאיז שומתו ידוע‬
‫כשפוסק על דבר שלעולם אין לו שער ירוע או שאין שומתן ידוע ולא מפרש אם‬
‫מעכשיו בפחות אין חשש ריבית וכמש " כ בקיצור דינים כאן ‪ ,‬ונראה שאם מעיקרא בעת‬
 ‫קמה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫מכירת הסחורה לא פירש אם מעכשיו בפחות אבל בשעת מסירת הסחורה אומר המוכר‬
‫שמתיר הסתורה באמת ביותר רק מקבלו בזול בגלל שהקדים לו המעות נ " ל שאין שום‬
‫חשש ריבית ומותר ‪ ,‬ואע " פ שאם ההוזלה ניכר בשעת מסירת הסחורה הוי ריבית ( כמו כל‬
‫פוסק על הפירות לפני שיצא השער ‪ ,‬שהריבית ניכר רק בשעת מסירת הסחורה ואסור ) ‪,‬‬
‫מ " מ לא מצינו בפוסקים שיהיה בזה שום איסור ‪ ,‬וטעם הדבר נראה משום שאין אנו‬
‫מאמינים לדברי הסותר שמחירו כאמת ביוקר ‪ ,‬וכיון שבכל החנויות אין שומתו ידוע הרגז‬
‫נשאר כדבר שאין שומתו ידוע ‪ ,‬ואין ככת המוכר לאסור אלא במפרש בשעת קביעת‬
‫המחיר ‪ ,‬ואז אין האיסור בגלל שמוכיחין שזהו המחיר אלא דכיון שנותן ברירה לשני‬
‫מחירים הוי כקוצץ שמחיר החפץ בכך וכך ושמוותר לו כך וכך עכור הקרמת המעות‬
‫ב ס "ק ג ‪.‬‬ ‫עמש " כ לקמן פרק ז דין‬

‫פרק ה דין ד‬

‫הנחה בדמי מינוי לעיתון‬

‫כשמציעים הנחה למשלם מראש עבור דמי מינוי לעיתון וכדומה יש בזה כמה חילוקי‬
‫דינים ‪ ,‬אם מקבל הנחה עבור קנייה מרוכזת כגון שיכול לשלם יום יום עבור העתון‬
‫וכשמזמין לשנה מקבל הנחה ‪ ,‬פשוט שמותר וכמש " כ מו " ח שליט " א כלפי קניית כרטיס‬
‫לעשרים נסיעות באוטובוס ‪ ,‬אכל ע " פ רוב מצוי בעיתונים שמציעים לשלם כל חודש‬
‫באמצעות הוראת קבע ונותנים הנחה למי שמשלם מראש לשנה שלימה ‪ ,‬ובזה א " א לומר‬
‫שהמשלם מראש מקבל הנחה עבור קנייה מרוכזת שהרי גם כל מי שמשלם בהוראת קבע‬
‫ביוקר קונה קנייה מרוכזת ‪ ,‬ובע " כ שההוזלה במזומן מראש הוא עבור הקדמת מעות ‪ ,‬ובזה‬
‫כתב מו " ח שליט " א בפנים דאסור ‪ .‬ברם אם נותנים הוזלה מועטת וכשיעור הוצאות בבנק‬
‫עבור הוראת קבע ואולי גם משהו יותר עבור ריוח שא " צ כ " כ ניהול חשבונות ‪ ,‬ואז אפשר‬
‫‪.‬‬
‫לתלות שההוזלה הוא עבור מה שמשלם במרוכז ושלא באמצעות הוראת קבע ‪ ,‬ומותר אבל‬
‫ע " פ רוב מוזילים יותר ואסור ( ובאמת שע " י הוראת קבע נוח יותר שכזה א " צ לחדש הגבייה‬
‫כל שנה ואדרבה באופן זה יותר זול רמי ניהול חשבונות ) ‪ ,‬ופשוט שאין להתיר מכח שבעלי‬
‫העיתון רוצים להיות בטוחים שלא יחזור בו ‪ ,‬שהרי בכל הקדמת מעות מראש היה אפשר‬
‫לומר כן ואפ " ה אסרוהו חז " ל כיון שבאמת מוזילים בגלל הנאת שימוש בהסעות ‪ ,‬ולא התיר‬
‫המהרש " ם במשפט שלום ס ' רט אלא במקדים מעט מעות כמנהג הסוחרים להראות סמיכת‬
‫דעת ‪ ,‬וק " ו בנד " ד שגם בחתימה על הוראת קבע איכא סמיכת דעת ‪ ,‬ולפעמים מציעים שאם‬
‫משלם מראש או חותם על הוראת קבע עד יום פלוני מחירו בזול פשוט שמותר שהרי גם‬
‫אם חותם על הוראת קבע מקבל ההנחה ‪ ,‬הארכתי בכל זה כי הדבר מצוי מאוד ויש בו‬
‫חילוקים רבים ואין לדמות נדון אחד לחבירו ‪ ,‬וגם ראיתי בספר ע " ד שמתיר ‪ ,‬אבל לא נתבאר‬
‫שמותר ‪.‬‬ ‫שם באיזה אופן סיירי וי " ל שלא מתיר יותר ממה שנתבאר לעיל‬

‫כ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הלואת ניקוב בכרמים נטיעה באומוכום‬
‫מצוי שבחור או ילד נוסע באוטובוס ואין לו כרטיס נסיעה או כסף ומבקש מחבירו‬
‫שינקב בכרטיס שלו עבורו ‪ ,‬והשאלה הוא נמה צריך לשלם ‪ ,‬כפי מחיר נסיעה ( במזומנים ‪,‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ה דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קמו‬

‫או כפי מה שעולה לו ניקוב אחד מתוך הכרטיס‬ ‫‪.‬‬

‫‪) 4 60‬‬ ‫שהוא מחיר מלא וכהיום עולה‬
‫והאם יש איסור ריבית אמ רוצה לשלם‬ ‫‪.‬‬
‫‪) 2 30‬‬ ‫( כסיום הוא חצי ממהירו המלא ‪ ,‬והיינו‬
‫אח " כ מחירו המלא ‪ ,‬וכן אם רוצה להחזיר לו מתר ניקוב אחד בכרטיס שלו ובינתיים עלה‬
‫מחיר נסיעה באוטובוס האם יש איסור סאה בסאה כשמחזיר לו ניקוב בכרטיס ( שכהיום‬
‫יותר ) ‪.‬‬ ‫כבר שוה‬

‫נראה פשוט שאין שום איסור ריבית אם ירצה לשלם מחר כפי מתיר המלא של‬
‫נסיעה באוטובוס ( ‪ , ) 4 . 60‬וטעם הדבר משום דברור דאע " פ ששייך תשלום כפי מחיר של‬
‫עבור ההנאה שהמציא‬ ‫‪.‬‬
‫( ‪) 4 60‬‬ ‫ניקוב אתד בכרטיס ‪ ,‬מ " מ גם שייך לשלם מחיר נסיעה מלא‬
‫לו נסיעה באוטובוס ‪ ,‬ולא מסתכלים עליו כמשלם יותר ממה שקבל מעיקרא ‪ ,‬ויותר מכן‬
‫מפורש בש " ע ר " ס קעג דכשמוכר בהקפה ביוקר דבר שאין שומתו ידוע אין שום איסור‬
‫ריבית ‪ ,‬כ " ש כאן שמצד אחד אפשר לומר שקבל ממנו הנאה של נסיעה ( ואם היה להלוה‬
‫בעת שנוסע באוטובוס מצוי הרבה שהיה משלם בעצמו ולא היה מבקש מאחר‬ ‫‪.‬‬
‫‪4 60‬‬

‫לשלם עבורו בכרטיס נוער ) ‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫‪4 60‬‬ ‫בעת הנסיעה ורק אח " כ מבקש מהלוה שישלם לו‬ ‫‪.‬‬
‫‪4 60‬‬ ‫וגם אם לא קצץ עמו‬
‫ג " כ מותר ‪ ,‬דלא גרע מאילו קצץ עמו כן מראש [ אבל מ " מ א " א לכופו לשלם מחיר המלא‬
‫כיון דהלוה יכול לטעון קים לי שמסתמא איני חייב ע " פ חיובי חושן משפט אלא כפי‬
‫ובציור הזה שלא קצץ עמו‬ ‫יותר ] ‪.‬‬ ‫ניקוב של כרטיס נוער כ " ז שלא התנינו בהדיא לשלם‬
‫מעיקרא ‪ ,‬יש עור היתר נוסף ‪ ,‬שבדרך מקח וממכר מותר להוסיף מעט בשעת פרעון אם‬
‫וה " נ לא ניכר‬ ‫סק " י )‬ ‫לא ניכר שמוסיף ‪ ,‬ע ' ש " ע ס ' קם סעיף ד ( ובלבוש ובט " ר שם‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫שמוסיף משום דאפש " ל שזהו המחיר וכמש " כ‬

‫גם אם בעת שנתן לחבירו להשתמש ולנקב בכרטיס שלו דרש ממנו להחזיר לו ניקוב‬
‫בכרטיס שלו ‪ ,‬כשיקנה מחר כרטיס ויסעו יחד באוטובוס ‪ ,‬ודינו כהלואה ‪ ,‬ג " כ אין שום‬
‫אף אם מחיר הנסיעה יעלה לפני שמחזיר לו ניקוב בכרטיס ‪,‬‬ ‫בסאה )‬ ‫חשש איסור ( סאה‬
‫משום דהוי הלואה בדבר מועט ואין איסור הלוואות סאה בסאה בדבר מועט וכמפורש‬
‫ברמ " א ר " ס קסב ‪ ,‬וע " ע בשער הציון ס ' תג ס " ק ד ‪ ,‬שאפילו יודע מראש שיתייקר עד‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שיפרע החוב ‪ ,‬אין איסור להלוות דבר מועט‬

‫ויל " ע אי שייך גם ההיתר של יצא השער שמותר ללוות אם יצא השער ‪ ,‬דהכא יש‬
‫ע " פ דעת‬ ‫שער לכרטיס מלא אבל ניקוב אחד א " א לקנות ‪ [ ,‬ונפק " מ לספרדים הנוהגים‬
‫המחבר דלא ס " ל ההיתר של הרמ " א ר " ס קסב וגם לא ס " ל ההיתר הנאמר ברא " ש ( ס '‬
‫ריכול להשיג אצל אדם אתר ‪ ,‬וה " נ יכול להשיג ניקוב אחד אצל חבר אחר בכדי‬ ‫סא )‬

‫לו ] ‪.‬‬ ‫לפרוע למי שהלווה‬

‫פרק ה דין ה‬

‫קנה כהקדמת מעות כזול ‪ -‬איך יתקן‬

‫אם נכשל וקנה ארון או שאר חפץ בהקדמת מעות ופירשו שני מחירים ‪ ,‬אם הגיע‬
‫הזמן להביא הארון ‪ ,‬לכאורה פשוט שאין שום עצה לעשות עכשיו היתר עיסקא אלא צריך‬
‫קמז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להוסיף כסף להמוכר ולהשלים כמחיר היוקר כאילו לא הקדים המעות ‪ ,‬אכן ע " ע מש " כ‬
‫להלן ‪.‬‬
‫אבל אם עדיין לא הגיע הזמן למסור הארון וכגון שעבר רק חצי או שליש הזמן ‪,‬‬
‫יכול לעשות הית " ע עם המוכר ‪ ,‬עבור ההמתנה שמכאן ער קבלת הארון ‪ ,‬ויעשה קנין סודר‬
‫לקנות עסקי המוכר וישתמש בנוסח הית " ע שמתאים לכך ( ובנוסח הית " ע בראש הסמר‬
‫הוכנס לשון שיתאים גם לזה ) ‪ ,‬אבל א " א לקבל כל ההנחה שהבטיחו מראש אלא כפי‬
‫אחוז של הזמן שעדיין נשאר עד מסירת הסחורה ‪ ,‬ואם עבר שליש של הזמן ונשאר שני‬
‫שליש מהזמן ‪ ,‬אז יקבל שני שליש של ההנחה ‪ ,‬אבל א " א ליחן יותר ‪ ,‬וטעם הדבר משום‬
‫שע " פ רוב לא מוותרים על המקח הראשון ‪ ,‬ואע " פ שעושים מעכשיו ע " פ הית " ע אינו‬
‫אלא המשך מהמקח הראשון וכמו שיתבאר לקמן ‪ ,‬וגם אם שניהם מבטלים מקח הראשון‬
‫מ " מ ע " פ רוב מפרשים להדיא שיתן לו ההנחה משום שבמציאות‬ ‫בסמיכת דעת גמור ‪,‬‬
‫הקדים לו המעות וא " כ הוי כמפרש להדיא שמוזיל לו רק בגלל שהקדים לו המעות ‪,‬‬
‫ובאם לא הקדים היה נותן לו במחיר היוקר והוי רבית מאוחרת ‪ ,‬ולא התירו בש " ע ס ' קם‬
‫סעיף ד להוסיף בשעת פרעון אלא כשלא מפרש להדיא שמוסיף בגלל עיכוב המעות‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫משא " כ בנד " ד מפרש כן להדיא‬

‫ושמעתי מאחד שקנה ארון בהקדמת מעות והמוכר פירש שני מתירים ‪ ,‬ועבר רוב‬
‫רובו של הומן וקרוב לזמן מסירת הארון נודע לו שיש איסור בהמקת שעשה ‪ ,‬והלך‬
‫להסוחר ואמר לו שמאחר שנכשלו ברבית צריכים לבטל המקח ולעשותו אח " כ מיד‬
‫מהדש על פי היתר עיסקא ‪ ,‬ופירש לו שלא יחול שום שינוי ממה שהיה עד עכשיו ‪ ,‬אלא‬
‫או קנין סודר ‪.‬‬ ‫שיעשו מקח וקנין מחדש וע " פ הית " ע ‪ ,‬ועשו תקיעת כף‬

‫אבל שמעתי ממו " ח שליט " א שלא עשה ולא כלום ועדיין נשאר באיסורו כמו שהיה‬
‫מכמה טעמים ‪ ,‬א ' הקונה לא אמר לבעל החנות שמסכים להוסיף לו על המחיר ושמעכשיו‬
‫יקבעו ביניהם המחיר מחדש ‪ ,‬אלא אמר שבשעה שמבטלים קנין הראשון יעשו קנין‬
‫מחרש " כמחיר הראשון " ‪ ,‬ונמצא שהקונה ביטל הקנין הראשון על מנת שיתן לו ההוזלה‬
‫( שקצצו ביניהם עד עכשיו ) עם קנין חדש ‪ ,‬והוי כמקבל עכשיו הארון במחיר זול דהוי‬
‫רבית ‪ ,‬דמה לי אם מקבל הארון במתיר זול ומה לי אם מקבל התחייבות שיביא לו הארון‬
‫כמחיר זול ‪ ,‬הרי גם התחייבות הזו שוה כסף ‪ ,‬והמוכר מוכרת ליחנו להקונה בגלל הקציצה‬
‫הראשונה ‪ ,‬ומעולם לא וויתר להמוכר על ההוזלה הזו ‪ ( ,‬ע " ע מש " כ לקמן בקו " א פי " ג ריש‬
‫דין ב ) ‪ ,‬ב ' וק " ו בנד " ד שגם המוכר לא וויתר על המקח ועדיין השאיר הכסף אצלו ולא‬
‫התחייב להחזיר המעות ‪ ,‬אלא הסכימו ביניהם שמה שהיה עד היום ימשיך מעכשיו עם‬
‫מעשה קנין חדש ‪ ,‬ופשוט שאינו אלא המשך מהקציצה הראשונה עם מעשה קנין חדש ‪ ,‬ג '‬
‫אפילו אם המוכר והקונה הם תלמידי חכמים ומבטלים מקח הראשון כראוי ‪ ,‬והיינו‬
‫שהמוכר מתחייב בסמיכת דעת גמור לבטל מקח הראשון ולהחזיר הכסף להקננה ( או‬
‫שאפילו מחזיר להקונה צ ' יק ככל הסכום ששילם לו ) ‪ ,‬וגם הקונה מסכים לוותר על המחיר‬
‫הראשון בסמיכת דעת גמור ואומר שאין להמוכר שום חיוב ליתן שום הוזלה ‪ ,‬ושוב‬
‫לאח " כ חוזר וקונה אצלו הארון במחיר שהסכימו מראש ‪ ,‬ג " כ אסור משום רבית מאוחרת ‪,‬‬
‫כי הדבר ידוע שע " פ רוב אומר המוכר או הקונה בתוך דבריו שנותן ההוזלה משום‬
‫שהקדים לו המעות ‪ [ ,‬ואע " פ שאינם זוכרים שפירשו כן ‪ ,‬מ " מ ידוע שע " פ רוב אומרים כן‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ה דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫קמח‬

‫והוי כמפרש שנותן לו‬ ‫לב ] ‪.‬‬ ‫בתוך דבריהם או שאומרים לשון שמשמעותו כך ‪ ,‬ולא שמים‬
‫עכשיו ההוזלה בגלל מעותיו שהשתמש בו עד עכשיו ‪ ,‬ויש כאן איסור רבית מאוחרת‬
‫אע " פ שהמעות היו בידו עד עכשיו בדרך מקח וממכר ‪ ,‬שלא התירו להוסיף מעט סחורה‬
‫בחוב בדרך מקח וממכר אלא כשלא מפרש שמוזיל בגלל ההמתנה משא " כ הכא מפרש‬
‫שמוזיל בגלל ההמתנה ‪.‬‬
‫אמנם נראה שיש עצה לזה ‪ ,‬והיינו שהמוכר יאמר להדיא שנותן לו במחיר הזה גם‬
‫לולא שנהנה משימוש המעות ‪ ,‬אלא כיון שהקונה חשב עד עכשיו שמקבלו בזול אינו‬
‫[ ובאופן הזה גם‬ ‫(א )‬ ‫רוצה שיצטער ויהיה לו אכזבה ‪ ,‬ומשו " ה נותנו לו גם עכשיו בזול ‪,‬‬
‫בטוחים שלא יפרש להדיא בתוך דבריו לשון שמשמעותו שנותן ההוזלה בגלל שהקדים‬
‫לו המעות עד עכשיו ‪ ,‬ואז הרי אסור ללא ספק ] ה ) ‪ ,‬וכן שמעתי בשם הגר " ש וואזנר‬
‫שליט " א שהתיר לעשות כן ‪ ,‬אבל מ " מ לא מועיל אלא כשביטל לגמרי המקח הראשון‬
‫וכמש " כ לעיל באות ג ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הצעת שני מחירים או בהקדמה או בהקפה‬

‫א ' לשלם מראש ( לפני קבלת הסחורה )‬ ‫מצוי לפעמימ שמציעים שני אופני תשלום ‪,‬‬
‫אז שני‬ ‫וכך ‪.‬‬ ‫ומחירו בכך וכך ‪ ,‬ב ' בתשלומים ( לאחר קבלת הסחורה ) ומחירו בכך‬
‫הסחורה ‪.‬‬ ‫האופנים הוי ריבית ‪ ,‬ואסור לקנות אא " כ משלם בזמן קבלת‬

‫ואם לא מסכימים לתשלום בשעת קבלת הסחורה וא " א לקנות אלא או בהקדמה או‬
‫אם‬ ‫לשלם )‬ ‫בהקפה ( ודבר זה מצוי בחברות גדולות שיש להם זמנים קבועים אימתי‬
‫משלם מראש ומוותר על כל ההנחה פשוט שאין שום חשש ‪ ,‬אבל באמת א " צ לוותר אלא‬
‫על סכום ההנחה שהא כנגר ההקדמת מעות ‪ ,‬אבל מה שלא מייקרים לו בגלל שאינו‬
‫משלם לאחר זמן א " צ לוותר ‪ ,‬ולכן יש לחשב כמה מוזילים עבור ההקדמה לפני קבלת‬
‫הסחורה וכמה מייקרים עבור האיחור שלאחר קבלת הסחורה ‪ ,‬ויקדים לשלם מראש‬
‫ויוותר על סכום ההנחה שנותנים עבור ההקדמת מעות ‪ [ ,‬ונראה פשוט שכל זה לא מועיל‬
‫אם הסוכן יגנוב ההפרש לעצמו ‪ ,‬דנמצא שהוא קונה מהחברה בהוזלה ‪ ,‬ורק הסוכן הוא‬
‫שגונב הכסף לעצמו ‪ ,‬וכן אם קונה מחברה שאינם סוכנים רק קונים ומוכרים ‪ ,‬מ " מ מכשיל‬

‫( א ) ונסתפקתי מה הדין אם ביטלו המקח לגמרי וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ואח " כ אומר שעכשיו עושים קנין מחדש‬
‫ויהיה הכל בדיוק כמו שהיה עד היום אם זה כולל רק המחיר וצורת הארון וכדומה ‪ ,‬או שכולל גם סיבת‬
‫ההוזלה ‪ ,‬וכמו שכמקח הראשון הוזיל עבור ההקדמת מעות ‪ ,‬לכן גם עכשיו מוזיל כגלל ההקדמת מעות‬
‫ואסור ‪ ,‬וצ " ב ‪ ,‬אבל באופן שפירשנו בפנים ‪ ,‬יצאנו מכל חשש ‪ ,‬ומלבר זה גם בטוחים שלא יפרש להריא‬
‫המעות ‪.‬‬ ‫בתוך דבריו לשון שמשמעותו שנותן ההוזלה בגלל שהקדים לו‬

‫דאפילו אם המוכר חושב בלבו שנותן ההוזלה בגלל שכמציאות השתמש במעות הקונה עד עכשיו‬ ‫( ב ) ידע‬
‫ב)‬ ‫קעג ס " ק‬ ‫(ס '‬ ‫אין חשש איסור ‪ ,‬כיון שאומר שעושה לו מחיר כזה גם בלי ההוזלה ‪ ,‬וכעין מש " כ החו " ד‬
‫והרי גם התם אין הקונה משלם יותר אלא בגלל ההקפה והסתנה מעות ‪,‬‬ ‫ד"ר)‪,‬‬ ‫מובא בקיצור דיני רבית ( פ " ז‬
‫ואפ " ה שרי כיון שהמוכר ממרש להדיא שדורש מחיר כך וכך ( ביוקר ) גם כלי ההקפה ‪ ,‬א " כ כ " ש הכא דקיל‬
‫חשש רבית מאוחרת רקיל יותר ‪.‬‬ ‫יותר שקובע המהיר לאסר שכבר נשתמש בהמעות ואינו אלא‬
 ‫קמט‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫ייני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫ופשוט רכל זה כאשר‬ ‫החברה )‬ ‫את המוכר בלפני עור ( אא " כ הסוכן עשה הית " ע עם‬
‫סק " ג ] ‪.‬‬ ‫ההכרה הוא ג " כ של יהודי ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן פ " י ד " ר‬

‫והנה אם משלם בתשלום אחד בלבד קל יותר לחשוב כמה ההנחה עבור ההקדמה‬
‫וכמה מוסיף בשביל ההמתנה ‪ ,‬שמחלק את ההפרש במחיר כפי הזמן שבין תאריך‬
‫ההקדמה לבין תאריך פרעון בהמתנה ‪ ,‬ומשלם כפי ערך של זמן קבלת הסחורה ‪ ,‬אבל אם‬
‫א " א לחשב כפי הזמן בין‬ ‫קבע )‬ ‫נותנים כמה תשלומים ( ע " י צ ' קים דחויים או ע " י הוראת‬
‫תאריך ההקדמה עד סוף תשלום האחרון ‪ ,‬מאחר שכבר פרע חלק גדול כל חודש וחודש‬
‫ונמצא שלא דורש כ " כ הוספה עבור ההמתנה ‪ ,‬ועיקר ההפרש כין המחירים הוא הוזלה‬
‫איך להשכ ‪.‬‬ ‫עבור הקדמת המעות ואכמ " ל יותר‬

‫אמנם מצוי לפעמים שאפשר לתלות שרק מוזיל עבור הקדמת המעות לפני קבלת‬
‫הסחורה ‪ ,‬אבל לא מייקר כלים עבור איחור הפרעון כשמשלם לאחר קבלת הסחורה ‪ ,‬ולא‬
‫משנה כלום אי משלם מיד או אח " כ ‪ ,‬וכגון כשתנאי התשלום לאח " ז קבלת הסחורה הוא‬
‫זמן קצר מאוד ‪ ,‬ושהדרך שלא להקפיד עבור איחור זמן קצר כזה ‪ ,‬באופן זה י " ל שאם‬
‫קונה בהקפה אינו ריבית [ וכן להיפך אם מקדים מעט זמן והברירה לאחר הוא לזמן רב‬
‫וההקדמה אינו חשוב כלל ( ומה שלא מסכימים לקבל המעות בזמן מסירת הסחורה זה‬
‫משום שלא רוצים לשנות הסדר שלהם וכדומה ) אז חולין שמייקרין בשביל ההמתנה‬
‫וכנ " ל ] ‪.‬‬ ‫ומותר להקדים‬

‫ו‬ ‫פרק ה‬
‫ריי‬
‫פסיקה עם סופר לקנות מזוזות ויש לו דיו וקלף‬

‫כשפוסק עם סופר על מזוזה או פרשיות של תפילין ואין לו להסופר פרשיות גמורות ‪,‬‬
‫נראה ברור דדינו כפוסק על דבר‬ ‫אר " י )‬ ‫והקונה פוסק על כתב‬ ‫( או שיש לו כתב ב " י‬
‫שמחוסר ג ' מלאכות ‪ ,‬דאע " פ שיש להסופר הקלף ודיו אפייה לא נחשב יש לו ‪ ,‬משום שכל‬
‫אות ואות השוב מחוסר עוד מלאכה ‪ ,‬ונהי רגבי דישה ( כשפוסק על חטין ויש לו להמוכר‬
‫חטין שמחוסר דישה ) הוי מחוסר מלאכה אחת אע " פ שצריך לעשות הרבה פעולות בכדי‬
‫לדוש הכל ‪ ,‬דשאני התם שלכל חטה סגי בפעולה אחת ‪ ,‬ומה שצריך להוסיף עוד פעולות‬
‫היינו משום שפוסק על הרבה חטין והחטה השני עדיין לא נדוש ‪ ,‬משוייה אמרינן שכל‬
‫חטה וחטה הוי רק מחוסר מלאכה אתת ‪ ,‬משא " כ בפרשיות כשכתב הפסוק הראשון עדיין‬
‫הוא פסול לגמרי עד שיגמרו כל הפרשה כולו ונמצא שגם הפסוק הראשון לא נגמרה‬
‫מלאכתו עד שיתקנו אותו ע " י שיכתבו עוד ויגמרו הכל ‪ ,‬משוייה מחשבינן ליה כמחוסר‬
‫מ " מ חסר‬ ‫הרבה מלאכות ‪ ,‬ועוד דאפילו תימצי לומר שכל הכתיבה נחשב מלאכה אחת‬
‫אין )‬ ‫כאן בכל מהות המזוזה וא " א להחשיבו כמו יש לו ‪ ,‬וכמש " כ בתוס ' הרא " ש (ער ‪ .‬ד " ה‬
‫דכשיש לו רק עפר שעושים ממנו קדירות גרע ממחוסר מלאכות הרבה מאחר שחסר‬
‫בעיקר מהות הקדירה ‪.‬‬
‫ולכאורה נראה שמותר לפסוק עליו מטעם אחר משום דכיון שאין שוק ידוע‬
‫ומפורסם לפרשיות שלו ‪ ,‬הוי כרבר שאין שומתן ידוע שמותר לפסוק עליו וכמש " כ לעיל‬
‫דין ב ‪ ,‬ואפילו אם אפשר להשיג פרשיות שלו אצל כמה סוהרים מ " מ אינו ידוע ומפורסם‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק ה דין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫קנ‬

‫אבל מ " מ לדינא צ " ב משום שהסופרים בא " י קובעים המחיר‬ ‫וסחורה ‪.‬‬ ‫כמו פירות‬
‫כדולרים והוי כמפרש שאם משלם עכשיו דורש כפי שיווי דולרים כהיום ואם לאתר זמן‬
‫יציג )‬ ‫כמחיר שהדולר יהיה אז ‪ ,‬ומצוי שאז הוי כיוקר ‪ ,‬ודולרים ממש בא " י ( לא שער‬
‫טיבעא ‪.‬‬ ‫נחשב פירי ולא‬

‫כ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫ותפילין בסופרים‬ ‫מיויות‬ ‫הלוואת‬

‫מצוי הוא אצל סופרים שאדם מבקש מהם פרשיות של תפילין או מזוזות וצריך אותו‬
‫מיד ‪ ,‬ואין עכשיו להסופר מזוזות ליחן לו ‪ ,‬ושולח את הקונה אצל ארם אחר שקנה ממנו‬
‫מזוזות שאינו צריך להם עכשיו אלא לאחר זמן ‪ ,‬והסופר מבטיח להאיש ההוא שיחזיר לו‬
‫מזוזות אחרים תמורתו ‪ ,‬וזהו הלוואת סאה בסאה דאסור ‪ ,‬ואע " פ שהסופר לא קבל‬
‫המזוזות לידו ‪ ,‬מ " מ נחשב כקבלה שלו מדין ערב ‪ ,‬וכיון שהמופר חייב להחזיר לו מזוזות‬
‫הוי סאה בסאה דאסרו חז " ל משום שאם יתייקר מחיר המזוזות שלו יתן להאיש ההוא‬
‫מזוזות חדשים בלי לדרוש הפרש המחיר ( א ) ‪ ,‬אבל אם יש לו להסופר מזוזה אחד מאותו‬
‫אז מותר ככל סאה בסאה‬ ‫להקונה )‬ ‫כתב ובאותו גודל ( כעת שהאיש ההוא מוסר המזוזות‬
‫אחד מאותו המין ‪.‬‬ ‫דסגי כשיש לו להלוה‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫עצה איך להלוות מאה במאה בהיתר‬
‫ונלענ " ד שיש עצה להתיר להסופר גם כשאין לו מזוזה אחת ‪ ,‬והיינו שלא יאמר לו‬
‫הסופר שיחזיר לו אח " כ מזוזות אחרים ‪ ,‬אלא שיתחייב לשלם לו דמיו ( כך וכך כפי‬
‫יחול פסיקה על מזוזות חדשים במעות הנ " ל שחייב‬ ‫(כ)‬ ‫שעולה מזוזות שלו ) ושלאחר שעה‬
‫לו ‪ ,‬ובדרך הזה אינו הלואה אלא מכירה ושלאח " כ פוסק עמו על מזוזות ‪ ( ,‬והסופר יכול‬
‫לחוור בו תוך שעה ההוא ‪ ,‬וי " ל עוד שגם בלא " ה יכול להזור כיון דהוי דבר שלא בא‬
‫שבאופן זה מיקרי מכירה ‪ ,‬ובדרך מכירה‬ ‫ה)‬ ‫לעולם ) ‪ ,‬וכן מבואר בחזו " א ( ס ' עב ס " ק‬
‫הלוא מותר לפסוק עם הסופר ליתן מזוזות ‪ ,‬שאפילו אם יתייקרו מעט אין השש כיון דהוי‬
‫א‪.‬‬ ‫דבר שאין שומתן ידוע וכמש " כ לעיל ס " ק‬

‫( א ) ואין נפק " מ אס הקונה כבר שילם להסופר עכור המזוזות או שעדיין לא שילם ‪ ,‬דאע " פ שהקונה חייב‬
‫ממנו ‪.‬‬ ‫לשלם מ " מ קנה את המזוזה כמשיכה ‪ ,‬והסופר לוה‬

‫( ב ) ימש " נ שלאחר שעה יחול המסיקה על המזוזות כן משמע שם בחזו " א ‪ ,‬שאם פוסק על מזוזות עם דמי‬
‫המכירה ג " כ אסור ‪ ,‬אבל יש לחלק דלא אסר שם החזו " א אלא משום שגם כשעושה בררך מכירה אסור‬
‫לפסוק על דבר ששומתו ידוע ‪ ,‬ושם רוצים להתיר מכח שסומכים על הסאה שנותן להלוה ‪ ,‬ועל זה קאמר‬
‫שגם כררך מכר לא נעשה של המקבל לפני גמר המקח ‪ ,‬ולכן א " א לסמוך עליו כמו יש לו ‪ ,‬אכל כנד " ר‬
‫שמתירין בדרך מקח וממכר משום שאין שומתן ידוע נראה שגם להחזו " א מותר אפילו עושה בבת אחת‬
‫( ואי קשיא מאי נפק " מ בינו לבין הלואה ‪ ,‬יש הברל שבהלואה נתחייב ממש ובררך מקח יכול לחזור בו ‪,‬‬
‫לעולס ) ‪.‬‬ ‫ונראה שגם לא מקבל מי שפרע כיון שפוסק על דבר שלא בא‬
‫קנא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫עדיין לא שילם להסופר עכור המזוזות שקבל ‪ ,‬אז‬ ‫( הראשון )‬ ‫ובאם הקונה ההוא‬
‫יאמר לו הסופר שלא מתייכ עצמו כחיוב גמור להחזיר לו מזוזות תמורתו ‪ ,‬ומאז אין‬
‫הסופר נחשב כלוה ממנו כלום ‪ ,‬ואין חשש גס אם הסופר אומר לו שיסמוך עליו שיתן‬
‫סעיף ג‬ ‫ס ' קסו‬ ‫לו מזוזה גם אם יתייקר כיון שלא נחשב כלוה ממנו ‪ ,‬וע " ע ברמ " א‬
‫ובש " ע ס ' קעז סעיף יג שמביא עצה כעי " ז ( במי שמלמד לכנו של בעה " ב וגם נותן לו‬
‫הלואה ‪ ,‬ומקבל שכר ‪ ,‬וכתב שיתן כסף ההלואה בדרך מתנה ויסמוך על הבעה " ב שיחזיר‬
‫לו כספו אח " כ ) ‪ ,‬ונראה דאפילו להגר " א שם שחולק ואוסר משום דהוי הערמה היינו‬
‫דוקא התם שנותן הממון בדרך מתנה ‪ ,‬ובאמת אינו רוצה ליחן מתנה ‪ ,‬משא " כ בנד " ד‬
‫שמותר‬ ‫וכ " ש‬ ‫אין כאן הערמה‬ ‫מ "מ‬ ‫נהי שרוצה שהסופר יחזיר לו מזוזה אחרת ‪,‬‬
‫הנ " ל ג ‪.‬‬
‫( )‬ ‫להרמ " א‬

‫ושמעתי מסופר אחד שהעיר דלכאורה יש עוד תקנה ללוות מווזות בהיתר ( בין אם‬
‫המלוה כבר שילם ובין אם עדיין לא שילם ) ‪ ,‬והיינו באם יש לו להסופר מזוזה מהכתב‬
‫שלו תלוי על פתחו ( וכאותו המין שחייב להחזיר ‪ ,‬והיינו כתב ב " י או אר " י וכאותו גודל ) ‪,‬‬
‫ושמותר ללוות עליו עוד את " ד ‪ ,‬אבל השבתי לו‬ ‫דלכאורה יש להחשיבו כיש לו להלוזי‬
‫שהמלוה לא מוכן בשום אופן שיחזירו לו מזוזה שכבר גלגלו אותו ושכבר השתמשו בו‬
‫וק " ו אם הוא מזוזה ישנה ‪ ,‬ולכן נראה דנחשב שאין לו אלא מין אחר דלא מהני ‪ ,‬אבל אם‬
‫הסופר אומר להמלוה שיש איסור סאה בסאה ‪ ,‬ולכן סומך על המיוזה שיש לו על פתחו‬
‫ומתנה עמו להדיא שבדיעבד או בשעת הדחק גדול יהיה מוכרת לקבל ממנו מזוזה אחת‬
‫התלוי בפתחו ‪ ,‬אז פשיטא דמועיל ( וע " ע מש " כ לעיל פ " ר ד " ו סק " ג והוכחתי כן מדברי‬
‫הדרכ " ת ע " ש ) ‪.‬‬
‫פרק ה דין י‬

‫הלוואת שקלים ע " מ לפרוע בדולרים‬

‫כמש " כ שאם תייכ לו כסף ורוצה לפסוק על מטבע חוץ דאע " פ שיש לו מ " מ צריך‬
‫לך במטבע חוץ רדמי להלויני חטין בדוחן ‪ ,‬יל " ע אם גם‬ ‫אפרע "‬ ‫ליזהר שלא יאמר " אני‬
‫בהקדמת מעות על סחורה יש איסור זה כשאומר הלויני מעות ואני אפרע כך וכך סחורה‬
‫די " ל רהתם בע " כ הוי קניית סחורה ולא הלואה ופרעון חוב ‪ ,‬ורק בחטין ודוחן או גמ‬
‫במטב " ח כגון דולרים בא " י שהדרך להשתמש בו לפרעון הוי כעין הלואה ופרעון וצ " ב ‪,‬‬
‫ג‪.‬‬ ‫ועמש " כ בטייר מהד " ב ס ' קסב סעיף ה אות‬

‫( ג ) ועוד דאף הגר " א לא אסר אלא משום רהתם הוי ר " ק אם נותן בהלואה ומשו " ה אוסר להערים ‪ ,‬משא " כ‬
‫וכמש " כ בתה " ד ( ס ' שב ) וש " ך ס ' קעז‬ ‫מדרבנן ‪ ,‬ובדרבנן מותר להערים‬ ‫בנד " ד בסב " ס דהאיסור הוא‬
‫הגר " א ‪.‬‬ ‫( סק " כ ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן פי " ג ד " ו מק " ג בדברי‬

‫ונלענ " ד ברור שאף הרמ " א לא התיר להשתמש כעצה זו אלא בעובדא דיריה שהבעה " ב היה נותן‬
‫ההוצאה גם בלי ההלואה ‪ ,‬ולכן לא הוי הערמה בכדי ליחן ריבית ‪ ,‬אכל כשמבטיח מאה כמאתיים ונותנו‬
‫בדרך מתנה הוי הערמה בכדי ליחן ריבית ואסור ( ועמש " כ לקמן פי " ג ד " ו סק " ג ‪ ,‬וע " ש עוד שנסתפקתי אי‬
‫ע "ש ) ‪.‬‬ ‫מותר להשתמש כעצה זו כלפי איסור דרבנן והיינו בהלוואת סאה בסאה‬

‫אבל מ " מ בנד " ד כשעדיין לא פרע עבור המזוזות ‪ ,‬וא " צ ליחן שום מתנה ‪ ,‬בודאי לא הוי הערמה גאולה‬
‫סב " ס ‪.‬‬ ‫ולכן מותר להתנות כן ואין בו איסור‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ה דין י‬ ‫קונטרס‬ ‫קנב‬

‫וכשמלוה שקלים ואומר שיפרע ברולרים לכאורה הוי כהלויני חטין ואפרע לך‬
‫בדוחן ‪ ,‬אבל מ " מ נראה שאם אומר לו " שמעכשיו " חייב לו דולגים ‪ ,‬או כשכותב כן‬
‫בשטיית ‪ ,‬שאז נהפך החוב מיד לדולרים וא " כ הוי כקונה דולרים מיד והחוב הוא בדולרים‬
‫א‪.‬‬ ‫ושייך ההיתר דיש לו ויצא השער ‪ ,‬וע " ע מש " כ בט " ר מהד " ב ס ' קסב סעיף ה אות‬

‫ולפ " ז נראה דכשמלוה שקלים ואומר שיקנה בהם דולרים ויחשב החוב בדולרים כפי‬
‫סכום הדולרים שיקבל אז מן הסוחר ‪ ,‬ומותו אם קנה אז הדולרים ‪ ,‬ואע " פ שהמעות הם מיד‬
‫באחריות הלוה ‪ ,‬ונמצא דההלואה התחיל מיד ‪ ,‬מ " מ הוי כמלוה שקלים ופוסק עמו אח " כ על‬
‫יש לו הכל והוי היתר גמור ‪.‬‬ ‫וה " נ בעת שקונה הדולרים‬ ‫דולרים רכשיש לו כל הסכום מותר ‪,‬‬

‫א‬ ‫‪1‬‬ ‫פרק‬

‫ריי‬
‫באימור ערבות לרבית בין איש לאשתו בכל קניית בתים‬

‫בזמנינו כשקונים בית איש ואשתו יחד והבית שייכת לשניהם בשותפות ‪ ,‬ומקבלים‬
‫משכנתא ‪ ,‬ע " פ רוב חותמים הבעל והאשה להבנק וכל אחד הוא לוה על תצי המעות וגם‬
‫העיר הערה גדולה‬ ‫טז )‬ ‫ערב קבלן על חלק תבירו ‪ ,‬ובספר משנת רבית ( פי " ח הערה‬
‫דלכאורה יש כאן איסור משום שכל אחד נחשב כמלוה לחבירו בריבית כמבואר בשו " ע‬
‫סימן קע שכל ערב קבלן נחשב כמלוה להלוה ( ונמצא שהבעל נחשב כמלוה חצי מעות‬
‫להבעל ) ‪.‬‬ ‫המשכנתא לאשתו והאשה נחשבת כמלוה חצי השני‬

‫נ " נ ‪ :‬ולא הבנתי הרנרים שע " כ יש לבאנק היתר עיסקא שבלאו הכי בוראי אסור ‪,‬‬
‫ואם הבעל ערב קבלן לאשתו לשלם החוב שלה ברבית היינו הסותרת שהכל בהיתר‬
‫עיסקא ואם כן אין חשש ‪ ,‬רק מסתמא קאי בחוץ לארץ בבאנק של נכרים וערב קבלן‬
‫שעם‬ ‫שיש לחשוש לאיסור‪ ,‬שוב מצאתי שלהלן ( פ " י ד " א ) נגע בעצנו בנקורה יאת‬
‫היתר עיסקא אולי שאני ‪.‬‬
‫ונראה לבאר שאין שום חשש איסור ‪ ,‬וטעם הדבר משום דבמה שהבעל נחשב כע " ק‬
‫ומלוה לאשתו אין חשש כיון שהוא עצמו פורע קרן ורבית שלא על מנת לקבלו בחזרה ‪,‬‬
‫ופשוט שכל האיסור רבית בס ' קע בערב קבלן הוא רק כשהלוה מחזיר אח " כ להערב קרן‬
‫ורבית ולא כשהערב משלם להמלוה מכיסו שלא ע " מ לקבלו בחזרה ‪ ,‬שזהו מתנה בעלמא‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫להלוה ( דהיינו האשה ) ולא לקח ממנה שום‬

‫וגם במה שהאשה נעשית ע " ק על חלק הבעל ונחשבת כלוה מהבנק ומלוה לבעלה‬
‫חצי המשכנתא ‪ ,‬אין שום איסור ומותר לו לפרוע קרן ורבית ‪ ,‬משום דבאופן זה שהבעל‬
‫פורע להבנק אז רק הבעל נחשב כלוה מן הבנק ‪ ,‬ולא האשה שהיא רק ערב קבלן ‪ ,‬וטעם‬
‫הדבר משום שכל ע " ק אינו אלא כמו צד א ' בריבית וכשהלוה פורע ישיר להמלוה נחשב‬
‫ודוקא‬ ‫ובנימוקים )‬ ‫ב‬ ‫י דין‬ ‫שהוא לוה ישיר מן המלוה ‪ ( ,‬ע ' בט " ז ס ' קע סק " ב ולהלן פרק‬
‫כשמתברר לבסוף שהערב קבלן פרע אז נחשכ הערב כלוה מן הכנק וכמלוה להלוה ‪,‬‬
‫וא " כ הכא שהבעל פורע קרן ורבית לכן הוא נחשב כלוה הכל מהבנק ומותר לפרוע קרן‬
 ‫קנג‬ ‫אהרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫האשה ‪ ,‬כבר כתבתי לעיל שגם מה שפורע החלק של האשה מותר‬ ‫ורבית ( ואי משום חלק‬
‫בעלמא ) ‪.‬‬ ‫משום שלא מקבל ממנה בחזרה שום רבית והוי מתנה‬

‫וגם מעיקרא כשחתמו שניהם כמו ערב קבלן זה לזה לא עברו באיסור ‪ ,‬כיון‬
‫שמעיקרא יש בדעתם שכאשר הערב קבלן ישלם מכיסו ‪ ,‬שלא יחזור וידרוש אותו בחזרה‬
‫מן השני ‪.‬‬
‫נ 'ענ ‪ :‬עיקר דבריו להתיר בבעל שמשלם כשרשום גם על אשתו ‪ ,‬והוא משלם הקרן‬
‫ורבית צ " ב ‪ ,‬האמת שאינו דורש ממנה בחזרה ‪ ,‬אבל אם יתגרשו יבקש להתחשב מה‬
‫ששילם עבורה קרן ורבית לשלם לו ‪ ,‬ובזה כצד אחד ברבית שאטור ‪ ,‬ונמו כל לוה‬
‫בערב קבלן שלכפה פומקים עובר מיד בעצם ההתחייבות שאם ישלם הרבית ידרוש‬
‫מהלוה ‪ ,‬גם כאן רשום על שטה ומשלם עבורה ולא דורש כל זמן שתחתיו ‪ ,‬אבל זכותו‬
‫לדרוש וידרוש טמנה הרבית כשיתגרשו ‪ ( ,‬אף שנראה שצריך לנכות מחיוב שלה לו‬
‫שחייב לה מדור לגור אפילו שכורה אבל מצוי שדמי המשכנתא הוא יותר מדמי‬
‫שכירות ) ‪ ,‬או אולי גימא שהתחייב בנשואין או אח " כ שתגור בשלהם ואינו יכול לדרוש‬
‫ממנה שזהו חיובו ( א ) כל ומז שחיים ביחד ואי צודק שאין כאן רבית ‪ ,‬ומסברא נראה עוד‬
‫שמשלם כמנדיח ארי בכדי שיוכל לגור שמה ומעולם לא נתכוון לחייבה על תשלומיו‬
‫‪.‬‬
‫בחורה ושוב אין כאן חשש רבית‬

‫ד‪.‬‬ ‫מש " כ לקמן באות ג ‪,‬‬ ‫ועיין עוד‬

‫ב ‪-‬‬

‫כשעומדים להתגרש ואחר משלם כל המשכנתא‬

‫אבל מ " מ מצוי לפעמים כשיש ח " ו קטטה ועומרים להתגרש חלילה ‪ ,‬ואז אין האחד‬
‫פורע חלק תכירו לשם מתנה ורוצה לדרוש כהזרה מהבן זוג את הקרן ורבית שפרע עבור‬
‫חלקו ‪ ,‬מאז בודאי צריכים לעשות היתר עיסקא ביניהם ‪ ,‬וכל זמן שלא עשו היתר עיסקא‬
‫אסור לפרוע קרן ורבית על מנת לדורשו בחזרה ‪ ,‬ואם יש צורך שיפרע קרן ורבית על כל‬
‫הבית (גם על חלק השני ) בכדי שלא יתפסו הבנק את הבית ‪ ,‬וא " א לעשות הית " ע בין‬
‫הבעל והאשה ‪ ,‬צריך לשלם הרבית בבנק ע " מ שלא לקבלו בחזרה מן האשה [ וכן להפך‬
‫בחזרה ‪.‬‬ ‫כשהאשה פורעת חלק רבית של הבעל ] ‪ ,‬ורק הקרן יקבל‬

‫אבל אם שניהם רוצים יכולים לעשות הית " ע ביניהם ולא דמי לכל איש ואשה שע " פ‬
‫רוב א " א לעשות הית " ע ביניהם כשמלוה לאשתו ‪ ,‬מאחר שהבעל יודע כל ההשקעות‬
‫ששייכים להאשה ולא שייך לדרוש שבועה שלא הרויחה ‪ ,‬מ " מ בעת שמתקוטטים‬
‫ועומדים להתגרש בוראי אינו יודע כל עסקיה ושמיר שייך להשביעה שאין לה עוד‬
‫המניבים רווחים ‪.‬‬ ‫עסקים אחרים‬

‫( א ) ולפי טעמ הראשון שהבעל משלם משום שחייב מדור לגור אין צר היתר אלא כאשר הבעל משלם דמי‬
‫המשכנתא אבל כאשר האשה משלמה הדמי משכנתא מכסף שלה ( והיא לא חייבת להשיג מרור לגור בה )‬
‫עדיין יש חשש הנ " ל ‪ ,‬אכל לפי מה דמסיק שפורע כמבריח ארי בכדי שיוכל לגור שמה ולא מתכוונים‬
‫חשש ‪.‬‬ ‫לחייב להחזיר התשלומין ‪ ,‬לפ " ז גם כאשר האשה פורעת כל המשכנתא מכספה אין שום‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קנך‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫איפור לא תשימון כערבות הנ " ל‬

‫גויים ]‬ ‫ואכתי צריך עיון גדול איך מותר לכל זוג ליקח הלואה כרבית [ מבנק של‬
‫כשחותמים זל " ז כערב קבלן ‪ ,‬ונהי שפירשתי לעיל שדעתו לפרוע הרבית בבנק שלא על‬
‫מנת ליקח אותו בחזרה מהאשה ומותר ‪ ,‬ומו " ח שליט " א כתב שאם יתגרשו לא ידרוש‬
‫להחזיר הקרן והרבית שפרע כל השנים שחיו יהד ‪ ,‬אבל מ " מ כל הקרן ורבית שישלם‬
‫פורע‬ ‫אז )‬ ‫להבנק מעת שיתקוטטו ולא יגורו יונד ‪ ,‬לכאורה ( אם הוא לא נשאר בהדירה‬
‫על מנת לחזור ולתבוע אותו מהצד השני ‪ ,‬ונמצא שמעיקרא חותם כערב קבלן עבור‬
‫אשתו ברבית ‪ ,‬ויש צד שיגיע לידי גביית רבית ‪ ,‬ועצם החתימה אסור כמו כל ערב קבלן‬
‫וכמבואר בחו " ר ושער דעה ס ' קע טק " ה ‪ [ ,‬ונהי דלא מצוי כ " כ שיתקוטטו ויבואו לידי‬
‫ע " ק לא מצוי כ " כ שיגבו הכסף מהע " ק‬ ‫שהרי גם בכל‬ ‫מ " מ גם בכה " ג נראה דאסור‬ ‫גט ‪,‬‬
‫ע " ע בט " ז ס ' קע סוף ס " ק ג ואפ " ה אסור כיון שיכול להיות כן במציאות א " כ ה " נ‬
‫בנד " ד ] ‪.‬‬
‫ואע " פ שפירשתי לעיל פ " א ד " א אות ב שאין איסור לחתום ערבותו כל זמן שעדיין‬
‫לא תל ההלואה או ההרווחת זמן שמחייב הרבית ‪ ,‬וא " כ י " ל שעדיין לא הגיע ההרווחת‬
‫זמן שמחייב הרבית ‪ ,‬אבל מצוי מאוד דיש איסור והיינו כשמקבלים משכנתא שא " א‬
‫להחזיר המעות תוך הזמן וליפטר משאר הרבית ‪ ,‬ובכה " ג נחשב שמיד קבלו כל ההלואה‬
‫המחייב הרבית וכמש " כ בחו " ד ( קסט סק " א ) ועמש " כ לקמן פי " ג ( ד " ה אות ו ) וא " כ אסור‬
‫להיות ע " ק כמש " כ הפוסקים ‪ ,‬ועוד דאפילו אם הלווים יכולים להחזיר החוב תוך זמנו‬
‫וליפטר מיתר הרבית ג " כ י " ל רנחשב שמעיקרא קבלו כל ההלואה ונתחייבו בכל הרבית‬
‫עיין מש " כ שם ובהערה א ‪ ,‬וא " כ צע " ג במשכנתא שהבעל ואשתו חותמים כערב קבלן ‪,‬‬
‫ולכאורה בכל פעם שאיש ואשתו לוקחים משכנתא ‪ ,‬אז מעיקרא בעת שחותמים כערב‬
‫קבלן ‪ -‬חייבים להתנות ביניהם שלעולם ובשום אופן לא ידרשו להחזיר הרבית והצמדה‬
‫שאחד יפרע עבור חבירו ‪.‬‬

‫לא יודעים מחשש זו ולא נזהרים להתנות כן ‪ ,‬ונראה שיש‬ ‫( החו " ל )‬ ‫אבל העולם‬
‫‪:‬‬ ‫למצוא צד גדול להקל ‪ ,‬והיינו משום רהחת " ס ( ח ' סוגיות ונדפס בלקוטי חידושי ב " מ עא‬
‫מתיר לחתום להיות ע " ק כ " ז שהלוה לא מחזיר להערב קבלן הרבית שפרע‬ ‫השתא )‬ ‫ד"ה‬
‫עבורו ‪ ,‬וכמש " כ בנקה " כ ס ' קע ס " ב שכל האיסור בע " ק הוא רק כאשר הלוה מחזיר‬
‫להערב הרבית שפרע עבורו אבל אין שום איסור בעצם החתימה ‪ ,‬ונלענ " ד דאפילו‬
‫לפמש " כ רוב הפוסקים לחלוק על הנקה " כ וס " ל רעצם החתימה להיות ע " ק אסור ע '‬
‫ד " כ אות ד בהערה ) ‪ ,‬מ " מ יש צד גדול להקל‬ ‫פ "י‬ ‫חו " ד וש " ד שם ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ לקמן‬
‫בחתימה גרידא ‪ ,‬והיינו טעמא משום דעצם הדבר אי אסור להיות ערב קבלן לגוי עבור‬
‫ישראל ולהחזיר לו הרבית ‪ ,‬שנוי במחלוקת הראשונים וי " א שאין איסור אלא בערב שלוף‬
‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫דוץ ‪ ,‬והב " י וש " ך ר " ס קע לא החמירו אלא משום דהוי ספיקא‬

‫וא " כ אם תותם כע " ק ולבסוף לא ידרוש הרבית מהלוה אין איסור בהחתימה אלא‬
‫מדרבנן ( ככל צד אחד ברבית שאם לא בא לידי צד רבית אין איסור תורה אלא מדרבנן ע '‬
 ‫קנה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ט " ז קע סק " ב ) ( א ) ‪ ,‬וי " ל דבדרכנן א " צ להחמיר בספיקא דדינא בערב קבלן ‪ ,‬ובפרט‬
‫עובות ‪.‬‬ ‫שהחת " ס ונקה " כ מקילין להדיא לחתום‬

‫אפ " ה‬ ‫אבל מאידך הרי פשוט דאפילו אם לא יגבו מהע " ק או שלא יחזירו לו הרבית ‪,‬‬
‫תמיר הרבה מכל ספק איסור דרבנן ‪ ,‬כיון שעיקר האיסור הוא בגלל שיבואו לידי איסור‬
‫תורה ‪ ,‬ולכן גם בספק מחלוקת הפוסקים בערב קבלן ראוי להחמיר יותר מכל ספיקא‬
‫דרבנן ‪ ,‬ועוד ריכול לקרוא שלכסוף יגבו מהס " ק ויחוירו לו הרבית ‪ ,‬וכאופן זה עכר‬
‫למפרע בלא תשימון מן התורה והוי ספק דאורייתא ‪ ,‬אכל מ " מ אינו ודאי שלבסוף יבואו‬
‫וא " כ‬ ‫לידי איסור ‪ ,‬ואדרבה ע " פ רוב לא יפרע הלוה ולא יתקוטטו ולא יכשלו באיסור‬
‫בערב קבלן שהוא רק ספק אולי מזה הטעם לא מקפידים ועריין צריך בירור ‪.‬‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫צד היתר דמשכון מוכ‬

‫דכשיש משכון טוב מהלוה אין‬ ‫מט )‬ ‫עוד יש צד היתר כמש " כ הש " ך ס ' קסט ( ס " ק‬
‫איסור להיות ערב קבלן להלואה לגוי ברבית ‪ ,‬וטעם הדבר משום שעיקר סמיכת דעתו של‬
‫המלוה הוא על המשכון טוב ולא על הערב קבלן ע " ש ( א ) ‪ ,‬וא " כ ה " נ יש משכון טוב מן‬
‫הלוה ואין איסור להיות ערב קבלן עבורו ‪ ,‬וגם אם יגבו מן המשכון גופא ( שימכרו את‬
‫אין חשש כי גם הבית שייך לשניהם שוה בשוה וגם החוב הוא על שניהם שוה‬ ‫הבית )‬

‫בשוה ולא יגבו מהאחד עבור השני ‪ ( ,‬ואפילו כשהבעלות על הדירה אינו שוה בשוה מ " מ‬
‫בשוה ) ‪.‬‬ ‫מה שהוא כנגר דמי המשכנתא שייך לשניהם שוה‬

‫נסתפק בדבר אי שייך ההיתר של משכון‬ ‫ח)‬ ‫אמנם בספר משנת רבית ( פט " ו הערה‬
‫טוב גבי שני שותפים ‪ ,‬די " ל דהטעם שהמלוה סומך על המשכון טוב הוא משום‬
‫שבטוחים שהלוה יפרע מכיסו בכדי שלא ימכרו ביתו [ דכידוע שכאשר מוכרים ביתו‬
‫וא " כ הכא בשני שותפים שהמשכון‬ ‫מפסיד ] ‪,‬‬ ‫לגבות החוב ‪ ,‬מצוי שנמכר בזול ‪ ,‬ובעל הבית‬

‫( א ) אבל ע " ב דלכאורה דוקא אם הלוה פורע ישר להמלוה ‪ ,‬והערב קבלן לא פורע עבורו ‪ ,‬שאז לא נחשב‬
‫כמלוהו אז מתברר הצד שאין כאן הלואה ‪ ,‬ולכן אין איסורו אלא מדרבנן ‪ ,‬אבל אם הערב ( הבעל ) פרע‬
‫להמלוה אלא שאינו רוצה לחזור ולדרוש הרבית ‪ ,‬מתברר למפרע שיש כאן הלואה עם קציצה לרבית אלא‬
‫שחתם ‪.‬‬ ‫שלבסוף מוותר על הרבית ‪ ,‬וי " ל שמתברר שעבר למפרע באיסור לא תשימון מה " ת בשעה‬

‫אכן י " א שלא עוברים מה " ת אלא בשימה הכא לידי גוביינא אבל כשלא גובה בסוף שום רבית אין‬
‫איסור תורה ( עמש " כ לעיל פ " א ד " א ) ‪ ,‬גם י " ל עור רכיון שכדעתו לחיות עם אשתו חיי שלוס ולא להתגרש‬
‫ולא רוצה לחזור ולדרוש הרכית ‪ ,‬לכן לא נחשב כקציצה גמורה לרבית ולא עוכר בלא תשימון אא " כ גובה‬
‫( סד ‪) ,‬‬ ‫הרבית לבסוף ‪ ,‬גם י " ל דכשאומר אם נתגרש אדרוש הרבית בחזרה הוי כצד אחד ברבית ‪ ,‬ע " ע בתוס '‬
‫ותוס ' רא " ש שם דרכר התלוי במלוה לעשותו הוי צ " א ברבית וא " כ כשלא מתגרש לא עובר בלא תשימון ‪,‬‬
‫וע " ע לעיל פ " א ד " א אות ב ‪.‬‬
‫שסיים שם הש " ך ‪ ,‬ומ " מ יש ליזהר כדגר עכ " ל והיינו שאינו היתר ברור ‪ ,‬מיירי כשהערב אומר‬ ‫( א ) ימה‬
‫אבל‬ ‫( הגוי ) ‪,‬‬ ‫כא מתחילה להשיג הלואה עבור הלוה‬ ‫( הערב )‬ ‫להמלוה ואני אפרע ‪ ,‬או כאשר הישראל‬
‫וגם לא אומר ואני אפרע ‪ ,‬אז הוי היתר ברור וכמו שממיא שם‬ ‫( הגוי ) ‪,‬‬ ‫כשתחילת ההלואה הוא עבור הלוה‬
‫מ "ב ‪.‬‬ ‫מהרמ " א ס ' קע‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קנו‬

‫שייר גם להערב ‪ ,‬אז אם יש לשותף אחד כסף יפרע " כל החוב " להבנק בכדי שלא ימכרו‬
‫הבית ‪ ,‬ונמצא שעיקר סמיכת דעתם של הבנק הוא גם על הערב קבלן ולא דמי לציור של‬
‫הש " ך שיש משכון טוב מהלוה בלבד שאז עיקר סמיכת דעתו של הבנק הוא על המשכון‬
‫בלבר ולא על הערב קבלן ‪ ,‬משא " כ בנד " ר ‪ ,‬ע " ש במשנת רבית דנקיט שצ " ב לדינא אבל‬
‫בעלסקי שליט " א נקט בפשוטו שהבנק סומך על המשכון ‪ ,‬וא " כ בשני‬ ‫שהגר " י‬ ‫מביא‬
‫שותפים או בעל ואשתו סומך הבנק על המשכון טוב ומותר ‪ ,‬אמנם אפילו לדבריו אין‬
‫היתר אלא לדעת הש " ך שמתיר להיות ערב קבלן כשיש משכון טוב מהלוה אבל הט " ז ס '‬
‫בנד " ד ‪.‬‬ ‫קע ס " ק ז אוסר ( ע " ש בנקה " כ ) אפילו כשיש משכון טוב מן הלוה בלבד וק " ו‬

‫ועוד נראה פשוט דלא מהני משכון טוב אלא בחוב שצריך לשלם הכל כפעם אחת ‪,‬‬
‫בזה אומרים דעיקר סמיכת רעתו של המלוה הוא על המשכון שאם הלוה לא יפרע חובו‬
‫וכן ברוב ההלואות בבנקים‬ ‫( מארגיידש )‬ ‫ימכרו המשכון ויגבו חובו ‪ ,‬אבל במשכנתא‬
‫כזמנינו שמותנה שיפרע מעט מעט כל חודש וחודש נראה דלא שייך ההיתר דמשכון טוב‬
‫( כגון רירה או בית) דכשהלוה מאתר לשלם כמה תשלומים חודשיים לא כראי למכור כל‬
‫הדירה עבור זה ‪ ,‬וגם עובר קצת זמן עד שגומרים תהליכים משפטיים בכדי שיוכלו למכור‬
‫ביתו ‪ ( ,‬וק " ו בדירה שהלוה גר בתוכו ) ‪ ,‬ועדיף לפנות אל הערב קבלן שהוא יפרע כמה‬
‫תשלומין עד שימכרו ביתו של הלוה ‪ ,‬ונראה דמשו " ה לא נחשב כמו משכון טוב ואסור‬
‫גם להש " ך ( אא " כ יש הכנסה מובטחת ביותר כגון רמי שכירות מחברה מובטח שאז גם‬
‫על כל תשלום חורשי יש משכון טוב ‪ ,‬אבל בהלוואות כאלו שבטוחים כל כך ע " פ רוב לא‬
‫ערב קבלן ) ‪.‬‬ ‫דורשים הבנקים‬

‫העולה מדברינו ‪ ,‬שאם לא יחזור ויגבה הרבית מן הבן זוג השני ‪ ,‬וכל הנדון אינו אלא מכח‬
‫זה שאסור לחתום ערבות מחשש שמא יבואו לידי גביית רבית וי " ל רהאיסור הוא רק‬
‫מדרבנן ( ב ) ‪ ,‬יש שני צדדים גדולים להקל ‪ ,‬א ' עיקר האיסור להיות ערב קבלן אינו אלא‬
‫ספיקא דדינא ‪ ,‬ובדרבנן י " ל שאפשר להקל נאבל מ " מ תמיר הרבה מספיקא דרבנן מאחר‬
‫שאיסורו בכרי שלא יבוא לאיסור תורה ] ‪ ,‬ב ' הנקה " כ וחת " ס כתבו שמותר לחתום להיות‬
‫ע " ק ‪ ,‬וכל האיסור הוא רק לחזור ולגבות הרבית מן הלוה [ אבל מאידך הרבה פוסקים‬
‫חולקים ‪ ,‬ובפרט להסוברים רהאיסור בע " ק הוא מן התורה ] ‪ ( ,‬ג ' לא שייך הצר היתר של‬
‫" משכון טוב " כיון שהזמן תשלומין הוא מעט מעט כל חודש וחודש ‪ ,‬ובאופן זה מצוי מאוד‬
‫שגובים מן הערב קבלן לפני שמוכרים המשכון של הלוה ‪ .‬וק " ו בנר " ד שהבעל הוא שותף‬
‫ונחשב כלוה שני ( ע " ע לקמן פ " י ד " א ס " ק ג ) ‪ ,‬וק " ו לשיטת הט " ו שלעולם לא מהני משכון‬
‫להש " ך ) ‪.‬‬ ‫טוב ‪ ,‬וק " ו לפמש " כ במשנת ריבית לצדד דבשותפים לא שייך ההיתו אף‬

‫ולכן נראה דהרוצה להחמיר על עצמו יכול להתנות עם אשתו בעת לקיחת המשכנתא‬
‫[ מארגיידש ] כשחותמים כע " ק זה לזה ‪ ,‬שבשום אופן לא ידרשו להחזיר הרבית והצמדה‬
‫שאחד יפרע עבור חבירו ‪ ,‬אא " כ יעשו אח " כ הית " ע ביניהם ‪ ,‬והרבית שיפרע מעת ההוא‬
‫ואילך יכול לדרוש להחזיר לו ‪ ,‬אבל העולם נוהגים להקל ואין לפקפק כלל ‪ ,‬כי יש להם על‬
‫מה לסמוך [ אבל אמ ח " ו כבר הגיע למצב קטטה ולא גרים יחד ואחד פורע כל המשכנתא‬

‫( ב ) והיינו כמ " ר המשעת קציצה לא עובר בלא תשימון מה " ת אלא כשגובה ‪ ,‬וכן אי גימא דבקציצה על‬
‫ב‪.‬‬ ‫הספק לכו " ע לא עוכר משעת שימה עיין כהערת מו " ח שליט " א לעיל פ " א ד " א אות‬
 ‫קנז‬ ‫אחרון‬ ‫היבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫ע " מ לחזור ולדרוש חצי הרבית מהצר השני הוי רבית ואסור לפרוע בבנק‬ ‫( המארגיידש )‬

‫ע " מ לחזור ולדרוש הרבית מהשני ‪ ,‬אלא מעת ששניהם יחתמו ביניהם על הית " ע וכמש " כ‬
‫לעיל אות ב ] ‪.‬‬
‫ה ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בנית המושכר לאחרים ויש עליו טשכנתא‬
‫שותפיי‬
‫וכן הדין בשני שותפין שקונים בית או שיורשים יחד בית שיש עליו משכנתא‬
‫( מארגיידש ) ‪ ,‬ומשלמים להבנק מדמי השכירות שגובים מהבית ‪ ,‬ולא מצוי כלל וכלל‬
‫ששותף אחד ישלם קרן ורבית עבור חלק השני ‪ ,‬גם בזה י " ל כל הצדדים הנ " ל ‪ ,‬אבל‬
‫לכתחילת עדיף שמעיקרא יעשו הית " ע כללי ביניהם שבאם יתקלו בחשש רבית שיהיה‬
‫ע " פ הית " ע ‪ ,‬וטעם הדבר בכדי שאם יקרה ששותף אחד ישלם להבנק מכספו הפרטי שלא‬
‫יפסיד ממונו ‪ ,‬ודע דלא שייך היתר הנ " ל אלא בשותפין בבית המושכר לאחרים ‪ ,‬שהבנק‬
‫גובה הרבית מדמי השכירות ‪ ,‬ואז לא מצוי שיגבו מן הערב ‪ ,‬אבל בשותפות רגיל אסור ‪,‬‬
‫משום דמצוי טובא ששותף אחד מכניס מכספו הפרטי וחוזר וגובה אח " כ את הרבית‬
‫באיסור ‪.‬‬ ‫מהשותף השני ‪ ,‬ונכשלים‬

‫ו ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫אשה שמשלמת המשכנתא ורבית מכסף שלה והבעל מבסיח להחוירו לה‬
‫אמנם יכול לקרוא שהאשה תפרע מכסף שלה ( והיינו מדמי ירושה שלה או מנדוניא‬
‫והבעל מבטית לה‬ ‫שקיבלה )‬ ‫וחסכונות שלפני החתונה או מדמי נזקים שלה או ממתנות‬
‫שלאח " כ יחזיר לה הקרן וריבית שפרעה ‪ ,‬ואז עוברים באיסור ‪ ,‬כי האשה שדינה כערב‬
‫קבלן על חצי המשכנתא של הבעל ומשלמת הרבית בבנק גם על חלקו וחוזרת ונפרעת‬
‫ממנו הקרז וריבית ועוברים באיסור ‪ ,‬ואין היתר אא " כ מתהילה מלוה להבעל את הכסף‬
‫ושהוא יגביה הכסף או שיעשה שאר קנין גמור ורק לאח " כ תפרע להבנק מכסף שלו ‪ ,‬ואז‬
‫עבורו ‪.‬‬ ‫נמצא שהבעל מחזיר לאשתו דמי ההלואה ‪ ,‬ולא בגלל שפרעה המשכנתא בבנק‬

‫אף‬ ‫נ "נ ‪ :‬ומיהו מצדד אני אם האשה ( שדינה כערב קבלן ) שמעה שאסור‬
‫שמוכנה לשלם נמנעת‪ ,‬ועכשיו לצאת מחשש איסור מקנה הכסף לבעלה נכדי לכי‬
‫לשלם ‪ ,‬אי‬
‫גימא כלפי המלוה הרי קיבל המעות מהלוה ולא נוגע לו שורש הכמסים ‪ ,‬או נימא כיון‬
‫שהכסף לא היה של הלוה לכל צרכיו ‪ ,‬שניתן לו רק לפרוע החוב‪ ,‬נחשב כשליח הערב‬
‫והוי כשילם הערב ואטור‪ [ ,‬ולפ" ‪ 1‬בנר" ד תצטרך להקנות לו הכסף שיהיה לו קנין‬
‫‪.‬‬‫בהסעות להשתמש בו לכל צרכיו ‪ ,‬ושוב יאמר לה הבעל שתשלם נו המשכנתא להננק ]‬

‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫תנאי שיקנה חלק כנגד מעותיו ‪ -‬אי טהני להתיר איסור ריבית‬
‫שאם מוכר שדה לחבירו ונתן לו מקצת מהמעות ועדיין חייב‬ ‫‪):‬‬ ‫מצינו בגמ ' ב " מ ( סה‬
‫לו השאר דאסור להמוכר לישאר בהשדה משום שהקונה כבר קנה השרה ‪ ,‬והמוכר נשאר‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו רין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קנח‬

‫שם ואוכל פירות השדה בריבית משום שהקונה עדיין לא שילם כל החוב ‪ ,‬ובגמ ' נתן עצה‬
‫שמקנה לו מעכשיו חלק בהשדה כשיעור‬ ‫השטר )‬ ‫שיתנה בעת המכירה ( ויכתוב תוך‬
‫המעות שנתן עכשיו ‪ ,‬ושוב אין כאן הלואה על הכסף הנשאר מאחר שלא חייב לו ‪ ,‬ולכן‬
‫השדה ‪.‬‬ ‫מותר לו להמוכר לאכול הפירות של‬

‫אמנם יש נפק " מ בין ציור הגמ ' הנ " ל לקונה דירה מקבלן ‪ ,‬דבציור הגמ ' הנ " ל‬
‫כשמתנה קני כנגד מעותיך מסכים המוכר שיקנה רק חצי השדה כפי מעותיו בלבד ולא‬
‫מחייבו לשלם אח " כ עוד ולקנות החלק השני של השדה ‪ ,‬משא " כ כשקונים רירה מקבלן‬
‫חייב לקנות אח " כ החצי השני‬ ‫מ " מ הקונה‬ ‫אפילו כותב בתוך השטר קני כנגד מעותיך ‪,‬‬
‫ולשלם כל יתר הסכום ( וכן הקבלן מתחייב לגמור לבנות כל הדירה ) וא " כ אפש " ל דעדיין‬
‫יש דין לוה על הקונה כלפי שאר המעות שחייב ( וכן הקבלן הוא לוה כלפי חיובו לגמור‬
‫הדירה ) ‪.‬‬ ‫בניית‬

‫והנה אם הקונה עדיין לא מקבל עכשיו שום קנין אלא מתחייב בחוזה לשלם בזמן‬
‫פלוני ופלוני ושאם יאחר ישלם ריבית על האיחור ולבסוף יקבל קנין בכל הדירה ‪ ,‬אין‬
‫שום איסור ריבית על האיחור ‪ ,‬כיון שמעיקרא בעת שמתחייב לשלם בזמן פלוני ופלוני אז‬
‫מוסיף עוד התחייבות שאם יאחר ישלם עוד כך וכך ‪ ,‬ועדיין אין עליו שם לוה כלל וכלל ‪,‬‬
‫לכן הוי כמו נדוניית חתנים המבואר בש " ע ס ' קעו סעיף ו שמותר להתחייב לזמן פלוני‬
‫ושאם מאחר יותר ישלם כך וכך משום שמעיקרא בעת שמתחייב ליחן מתנה מוסיף חיוב‬
‫של עוד מתנה אם לא יפרע כזמן פלוני ‪ ,‬דמיון שהאב לא קבל שום דבר מן הבן אינו‬
‫נחשב פרעון חוב ולוה וכל ההתחייבות ( כין הקרן בין התוספת ) הוא רק מתנה בעלמא ‪,‬‬
‫א " כ ה " נ כשקונה דירה באופן זה שמתחייב לשלם בזמן פלוני ועדיין לא קבל מן המוכר‬
‫שבכה " ג מותר לשלם קנסות וריבית על‬ ‫יט )‬ ‫כלום וכ " כ בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ה ר " מ‬
‫האיחור א ‪.‬‬
‫( )‬

‫שונה הדבר מאחר שהקונה קבל עכשיו מן‬ ‫מעותיך )‬ ‫אמנם כאן ( כשכותב קני כנגד‬
‫המוכר קצת קנין בהדירה ‪ ,‬אבל צריך לברר תמורת מה מתחייב הקונה לשלם שאר‬
‫המעות ‪ ,‬ראם נאמר רמה שמתחייב לשלם אח " כ יתר המעות הוא גם תמורת המקצת קנין‬
‫שקנה עכשיו ‪ ,‬אם כן א " א לומר דההתחייבות הוי כמו מתנה ונדוניית חתנים ‪ ,‬אלא הוי‬
‫כמו פרעון חוב וכשמאחר ומשלם ריבית על האיחור אסור ‪ ,‬אבל אם נאמר רמה שהקבלן‬
‫דורש ממנו להתחייב לשלם שאר הכסף הוא אך ורק בכדי לקבל החצי השני של הדירה ‪,‬‬
‫אז מותר ‪ ,‬משום שהקונה עדיין לא קבל שום דבר מן הקבלן המחייבו לשלם שאר הכסף ‪,‬‬
‫והותם עכשיו על שטר שמתחייב לקנות התצי השני של הדירה בזמן פלוני ולשלם עליו‬
‫וכך ‪.‬‬ ‫כך‬

‫אז‬ ‫מעותיך )‬ ‫כנגד‬ ‫קנה‬ ‫( וכותב‬ ‫הפנייה‬ ‫באמצע‬ ‫מקבלן‬ ‫דירה‬ ‫דהקונה‬ ‫ונראה‬
‫ההתחייבות " של הקונה " ביתר התשלומין איננו תמורת המקצת שקנה מראש ‪ ,‬כי הקבלן‬
‫כבר קבל את הכסף שהוא תמורת החלק שכבר בנה והקנה לו ‪ ,‬והקבלן נהנה מן המעות‬
‫ההם ומשתמש בו בלי הגבלות ‪ ,‬וכל ההפסד של הקבלן הוא רק מה שלא מקבל מעות על‬

‫( א ) אמנם אדרבה כשמשלם הכל כזמנו בלי קנסות וריבית זהו כאיסור ריבית ‪ ,‬דמשום שמקדים מעות‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫מקבל הדירה בזול‬
 ‫קנט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫השלב הנוסף שבונה אח " כ עוד ‪ ,‬א " כ גם כשדורש התחייבות מהקונה לשלם שאר הכסף‬
‫אח " כ ‪.‬‬ ‫בזמן פלוני הוא רק עבור המלק ההדש שכונה‬

‫משא " כ בההתחייבות " של הקבלן " לגמור הבנייה עבור הקונה ‪ ,‬בזה נראה שעיקר‬
‫התחייבות הקבלן לגמור הדירה הוא תמורת הכסף שקבל בעת שמכר חצי הראשון של‬
‫הדירה ואסור ‪ ,‬שהרי הקונה מפסיד השימוש בהכסף שהשקיע על החצי הראשון של‬
‫הדירה שקנה בתחילה ‪ ,‬כי אי אפשר ליהנות כלום מחצי דירה שאינו גמורה ( ונמצא‬
‫שהקונה עדיין לא נהנה כלום תמורת כספו שנתן מעיקרא על תצי הדירה ולכן ע " י‬
‫שהקבלן מאחר בניית הדירה מפסיד הקונה הנאת שימוש במעותיו שכבר נתן ) ‪ ,‬ועוד שעל‬
‫השלב הנוסף שעדיין לא בנוי לא שילם הקונה כלום ולמה ידרוש עבורו כ " כ קנסות‬
‫ופיצויים מן הקבלן ( ב ) ‪ ,‬וא " כ כשדורש מהקבלן התחייבות לגמור הדירה עם פיצויים עבור‬
‫האיחור ‪ ,‬פשוט דעיקר ההתחייבות הוא תמורת הכסף ששילם לו מראש על החצי הדירה‬
‫וכיון שהקבלן מתחייב גם עבור‬ ‫‪,‬‬ ‫(ג‬ ‫הראשון ועל השלבים הנוספים שכבר שילם עבורם‬
‫הכסף שקבל לכן הוי גם פרעון הלואה ולא דמי לנדוניית חתנים הנ " ל ואסור ‪.‬‬
‫ונמצא לפ " ז רעצה זו לכתוב בהשטר קני כנגד מעותיך הוא עצה כלפי החיוב " של‬
‫הקונה " בקנסות וריבית עבור איחור פרעון חוב בזמנו ‪ ,‬אבל אין בכחו להתיר " החיוב של‬
‫[ וגם כלפי חיובי‬ ‫הדירה ‪.‬‬ ‫הקבלן " לשלם ריבית או שכירות כשמאחר לבנות ולמסור‬
‫" הקונה " בקנסות וריבית עבור איחור פרעון לא מהני אא " כ קונה מבעל הקרקע ולא‬
‫כשקונה מחברה למכירת דירות כשאינו בעלים על הרירה ] ( ד ) ‪.‬‬
‫( ב ) וזוכרני שלפני הרבה שניס קניתי דירה מקבלן באמצע הבנייה ‪ ,‬והפסיק ושהה כמה שנים כהבנייה ‪ ,‬אני‬

‫שלמתי כעת הקנייה רק חלק קטן מערך הרירה ושאר הקונים בבנין ההוא שילמו הרבה ( כ ‪ 90 % -‬מערך‬
‫הדירה ) ‪ ,‬ולי לא היה איכפת כ " כ אם ישהה עוד עד שיגמור לכנותו אבל לשאר השכנים היה קשה עליהם‬

‫כי אצלי ששילמתי לו מעט כסף לא היה כ " כ הפסד הנאת שימוש‬ ‫מאוד כל חודש וחודש שמאחר לגומרה ‪,‬‬

‫במעותי ( ואדרבה הרוחתי מצד אחר שלא הייתי צריך לשלם שאר הכסף ועור דשער הריבית מסכום הנ " ל‬
‫שהייתי נשאר היים היה מספיק לכסות דמי השכירות ששילמתי במקום אחר ) ‪ ,‬הרי ברור שעיקר הפיצויים‬
‫שילם ‪.‬‬ ‫וקנס הוא אך ורק תמורת מה שהקונה כבר שילם ‪ ,‬ולא עבור מה שעדיין לא‬

‫( ג ) נשמעתי הצעה שהקונה יכתוב להדיא בהחוזה שמצד התשלום שכבר הקדים להקבלן ( עבור החלקים‬
‫שככר כנוי ) הרי הוא מוותר להקכלן על הפיצויים וקנסות ושכירות כשמאחר ולא מוסר הדירה כזמנו ‪,‬‬
‫ודורש ממנו כל הקנסות רק עבור אי קיום החוזה שהוסכם ביניהס לעשות השלב גימור בזמן פלוני ופלוני ‪,‬‬
‫ומותר ‪ ,‬אמנם נראה פשוט שאין שום ממשות בתנאי הזה ‪ ,‬שהרי‬ ‫ומעכשיו אין הריבית עבור הכסף שהקרים‬
‫הקבלן לא היה מוכן להתחייב כ " כ קנסות עבור אי קיום החוזה בהשלב האחרון ‪ [ ,‬וק " ו אם לא נשאר אלא‬
‫‪t‬‬ ‫‪[ lup‬‬ ‫אחוז מערך הדירה שעדיין לא בנה ‪ ,‬למה יתחייב הקבלן כ " כ הרבה קנס ושכירות עבור תיקון‬ ‫‪10‬‬

‫ועור שהקבלן לא קבל עבור השלב ההוא שום כסף ולמה יתחייב עכורו כ " כ קנס ‪ ,‬וטשוט שעיקר הקנס הוא‬
‫מהרירה שכבר בנוי ‪ ,‬ועוד שגם הקונה אינו מוותר כפי האמת על‬ ‫‪90 %‬‬ ‫תמורת הכסף שקבל מהקונה עבור‬
‫זכותו לפיצויים הנובע מהכסף ששילם אלא על תנאי שהקבלן יתחייב לו פיצויים כסכום הנ " ל עכור אי‬
‫קיום החוזה בהשלב הנוסף שעדיין לא כנה ‪ ,‬ונמצא שמעולם לא מחל הקונה על זכותו לדרוש פיצויים‬
‫ששילם ‪ ,‬ואינו אלא כמלוה שאומר שלא רוצה ריבית אלא קוצץ עם הלוה שיקנה ממנו כיוקר ‪,‬‬ ‫‪90 %‬‬ ‫תמורת‬
‫מק " ו ) ‪.‬‬ ‫ש " ך ס ' קעג‬ ‫(ע'‬ ‫חפץ קטן באלף זוז ‪ ,‬דפשוט רעדיין הוי ר " ק מה " ת ‪,‬‬

‫( ד ) מצוי שכותב כן כשטו עם הכרה למכירת דירות ‪ ,‬והחברה אינו כעלים על הדירה אלא הם עשו חוזה‬
‫עם הקבלן שהוא בעל הקרקע ‪ ,‬ואז לא מהני כלום כשכותב בשטר מכירה שקונה כנגד מעותיו מאחר שאין‬

‫להחברת מכירה שום בעלות כגוף הקרקע ‪ ,‬וכל תשלום ותשלום שמשלם עדיין נשאר " הקדמת מעות " וכל‬
‫וריבית ‪.‬‬ ‫מה שמקבל בזול בגלל שלא מאחרים הוי הקדמת מעות‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק ו דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קם‬

‫פרק ו רין ב‬

‫כענין קנם לקבלן שמאחר הזמן שהתחייב לסמור הדירה‬

‫בזמנינו כשקונים דירה מתחייב הקבלן שאם לא יגמור הדירה ולמסור להקונה בזמנו ‪,‬‬
‫שישלם לו שכר דירה עבור כל חודש וחודש שמאחר לגמור הבנין ולמסור לו ‪ .‬וזהו רבית‬
‫גמור מן התורה ( א ) ‪ ,‬שהרי הקבלן קבל כסף ומתחייב למסור דירה גמורה וכל זמן שמאחר‬
‫וגרש " ז ‪.‬‬ ‫בפנים וכנימוקים בשם הגידו " ת‬ ‫ע "ע‬ ‫החיוב ולא פורע משלם שכר דירה‬

‫ואין לומר דבשעה שהקבלן מתחייב לבנות לו דירה ‪ ,‬הוי חיוב ליחן לו דירה שראוי‬
‫זהו עיקר חיובו ופורע בזמנו‬ ‫(ב )‬ ‫לדור בו ‪ ,‬וכשנותן לו דירה אחרת לגור בו בחדשים הללו‬
‫רמה לי דירה הכא ומה לי דירה התם ‪ ,‬שהרי פשוט שאינו כן אלא חיוב הקבלן הוא‬
‫למסור גוף הדירה שקונה ממנו ‪ ,‬וכשנותן לעת עתה דירה אחרת במקום אחר כדי לגור בו‬
‫עדין נשאר חייב לו הדירה שבונה לו ‪ ,‬והשכ " ד הוי דבר נפרד מעיקר‬ ‫רירה )‬ ‫( או שכר‬
‫ההתחייבות והוי רבית ‪ [ ,‬אבל אם הקבלן גומר " אותו " דירה ועדיין לא מקנהו לו רק‬
‫מרשהו לגור בו בזה נ " ל שיש להתיר עמש " כ לקמן פ " ח ד " ר סק " ד ] ‪ ,‬אמנם כשעושים‬
‫שהקבלן מתחייב ליתן קנין פירות ושכירות ושהקונה דר‬ ‫להלן )‬ ‫בדרך אחר ( וכמבואר‬
‫בהדירה של הקבלן ‪ ,‬אז י " ל דכשנותן רירה אחרת או שכר דירה אמרינן שמקיים גוף‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫החיוב להמציא שימוש בדירה ‪ ,‬אע " פ שנותנו במקום‬

‫ואם רוצה לעשות באופן ההיתר ‪ ,‬יכול לעשות בדרך זה ‪ ( ,‬מעיקרא בעת שהקבלן‬
‫מוכר הדירה להקונה ) ‪ ,‬שהקבלן מתחייב למסור גוף הרירה לאחר ג ' שנים ‪ ,‬וגם מתחייב‬
‫עוד להשכיר הדירה הזה להקונה לשלש שנים ‪ ,‬והמעות הם מקצתו עבור גוף הדירה‬
‫ומקצתו עבור השכירות עד ומן ההוא ‪ ,‬ובדרך הזה יש להקבלן התחייבות ליתן שכירות‬
‫ושימוש בהדירה ‪ ,‬ומעכשיו אם מאחר לגמור הבנין נמצא דהוי כמשכיר שלא מוסר דירה‬
‫דמי השכירות לאותם החדשים שלא‬ ‫לנכות )‬ ‫להשוכר דפשוט שמותר להחזיר לו ( או‬
‫לעיל )‬ ‫השכיר לו הדירה ‪ ,‬או ליתן דירה במקום אחר ( עד ג ' שנים ומאז אסור וכמש " כ‬
‫וז " פ ‪.‬‬
‫אבל ע " פ רוב לא רוצים למכור דירות בדרך הזה ולכן צריך לעשות על פי היתר‬
‫וכמבואר בפנים ‪.‬‬ ‫עיסקא‬

‫( א ) וגם אם כותבים תוך החוזה ושטר קנין שבכל תשלום ותשלום ‪ ,‬קונה מיד כפי מעותיו בקרקע וגם‬

‫בהבנין כמה שכבר קיים ( ולא מקדים לשלם יותר ממה שכבר קיים בדירה שלו ) ‪ ,‬אפ " ה נחשב הלואה‬
‫גמורה ‪ ,‬כי מלבד מה שהקבלן מקנה הקרקע וחלק בהדירה שכבר בנוי תמורת הכסף גם מחייב עצמו וגופו‬
‫( תמורת הכסף שקיבל בעת חתימת החוזה ) ליתן לו דירה גמורה בזמן פלוני ‪ ,‬ולכן כשמאחר למסור לו דירה‬
‫גמורה ומוסיף עבורו כסף הוי רבית ‪ ,‬ואין לדמותו לנדוניית חתנים שהתירו להתנות מעיקרא כעת התחייבות‬
‫שאם יאחר לפרוע הנרוניא שיוסיף לשלם רבית ‪ ,‬דחתם תחילת ההתחייבות הוא מתנה בעלמא א " כ גם מה‬
‫שמוסיף עכור ההמתנה הוא מתנה בעלמא ‪ ,‬משא " כ הכא מחייב עצמו הקבלן לגמור בזמנו תמורת הכסף‬
‫לעיל פ " ו ד " א ס " ק ז ‪ ,‬והוי כדרך הלואה ומכירה בהקמה דהוי רבית וכקנס המתרבה הוי‬ ‫וכמש " כ‬ ‫שקבל‬
‫הרב ‪.‬‬ ‫ר " ק מר " ת כמש " כ בגירו " ת וש " ע‬

‫( ב ) וה " ה כשנותן לו דמי שכירות דהוי ג " כ כנותן להקונה את הדירה שהוא שוכר מאחרים ‪ ,‬או אפילו לא‬
‫להקונה ‪.‬‬ ‫שוכר רק רר ברירה בחנם מ " מ נחשב כאילו הקבלן שוכרו ומוסרו‬
 ‫קפא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫‪ -‬ב ‪-‬‬
‫אמנם עובדא היה באחד שהקבלן רצה לשלם לו פיצויים עבור איחור מסירת הדירה ‪,‬‬
‫ואין חשש‬ ‫( בע " מ )‬ ‫והיו בו כמה צדדים להקל ‪ ,‬א ' הקבלן היה חברה " בערבון מוגבל "‬
‫וכמש " כ האחרונים ‪ ,‬ובאג " מ התיר הדבר אפילו ללא שום‬ ‫איסור תורה כשנותן רבית‬
‫עכ " פ מדרבנן ועמש " כ לקמן פי " ג ד " ו ובט " ר קו " א‬ ‫הית " ע ‪ ,‬אמנם דעת האחרונים שאסור‬
‫ס ' מא שהוכחתי כן מהנמו " י וש " ע ס ' קעג סעיף ח אכל מ " מ אין חשש איסור תורה ‪ ,‬ב '‬
‫בעלי החברה הם מומרים וי " א דמותר להלוותם ברבית והכי פסקינן מעיקר הדין בש " ע‬
‫ס ' קנט סעיף ב וברמ " א ואע " פ שמעיקרא נתגדלו על טעותם ויתכן שהם כתינוקות‬
‫שנשבו מ " מ מידי ספק לא נפקא ע " ע בחזו " א ( יו " ד ס ' א אות ו ) ‪ ,‬ג ' דעת הסמ " ע מובא‬
‫בפ " ת ס ' קסא סק " ג שאין איסור רבית אלא כשהמלוה מרחיב לו הזמן מדעתו משא " כ‬
‫כשהלוה מעכב הפרעון בלי דעת המלוה אין בו איסור רבית ‪ ,‬ואע " פ שהפוסקים חולקים‬
‫וכן מפורש כראשונים דהוי רבית גמור ע ' כשבו " י וכד " ס שם ( עמ " ד ס " ק נד ) מ " מ אולי‬
‫ראוי לצרפו לסניף יחד עם שאר הצדדים ‪ ,‬ד ' בקבלן שהוא חברה בע " מ י " ל שאפשר‬
‫לסמוך על המהרש " ם ( ת " ז ס ' סג ) שכתב שאם עיכב מעות אחרים שלא ברשות נהי שאם‬
‫שהשותף השני לא מתחייב‬ ‫(ג)‬ ‫הוא בדרך הלואה אסור לשלם רבית מ " מ בדרך שותפות‬
‫לשלם לו מעות מכיסו אלא מתוך דמי השותפות ( והוא כמו חברה בע " מ שהשיעבוד‬
‫אינו נחשב כהלואה גמורה שיהיה בו איסור רבית‬ ‫החברה )‬ ‫לפרוע הוא רק מתוך רכוש‬
‫גמור ‪ ,‬לכן צריך לשלם מעות משום מבטל כיסו של תבירו ‪ ,‬אבל צ " ב דהמהרש " ם גופא‬
‫כתב שלא נתקבל התקנה לשלם משום מבטל כיסו ‪ ,‬וא " כ כשהקבלן מקבל על עצמו‬
‫לשלם י " ל שהוא רק רבית ועוד דהמהרש " ם גופא לא הקיל שם מכח טעם זה אלא‬
‫בצירוף עוד טעמים אחרים ‪ .‬והכא בנד " ד שהקבלן רצה לשלם פיצויים היה הפסד מרובה‬
‫כי הקונה הוצרך לשלם דמי שכירות לומן מרובה והקבלן מוכן לשלם לו אולי אפשר‬
‫להתיר בדיעבד בשעת הדחק בצירוף כל הצדדים הנ " ל ושאלתי פי מו " ח שליט " א והשיב‬
‫מהקבלן ‪.‬‬ ‫שכצירוף כל הצדדים מותר לו ליקח‬

‫פרק ו דין ג‬

‫משכנתא ע " פ הית " ע על דירה בבנייה‬

‫נשקונים דירה שעדיין לא בנויה ‪ ,‬כפי ששמעתי לא קונים עכשיו שום זכות בגוף‬
‫הקרקע או במה שכבר בנוי עכשיו ‪ ,‬וכל השטר קנייה וחוזה עם הקבלן בנייה ‪ ,‬הוא רק‬

‫( ג ) מש " כ רהטעם ששותף לא הוי הלואה גמורה הוא משום שאין אחריות אישית על השותף השני רק על‬
‫הרכוש כ " כ כדברי חיים ‪ ,‬מובא להלן בקו " א פ " י ר " ז ‪ ,‬ועכצ " ל שלא התיר המהרש " ם באופן שהשותף השני‬
‫קבל אחריות גופו לשלם לשותפו השני ‪ ,‬דא " כ הוי הלואה פשוטה מה " ת ואין שום צד שיהיה קל יותר‬
‫אוסר ‪.‬‬ ‫מהלואה רגילה שהמהרש " ם שם‬

‫ושיתי בתור " ר ( פי " ב די " ט ופ " ה הערה מה ) שלמד מדברי המהרש " ם שאם נתחייב בדרך מקח ואין בו‬
‫איסיר תורה מותר ליחן רבית מדין מבטל כיסו של חבירו ‪ ,‬ואפילו אם התנה עמו מעיקרא לשלם לו ‪ ,‬וצע " ג‬
‫וכמש " כ הגרש " ז ( ס ' מח ) וגידו " ת ( ח " ב ס '‬ ‫כי ברבית המתרבה יש בו איסור תורה גם בדרך מקח וממכר‬
‫ט ) ‪ ,‬ועוד רמי יימר לן שהמהרש " ם התיר בכל אבק רבית גמור די " ל דחברה בע " מ ושותפות קיל משאר א " ר‬
‫[ אכן המהרשד " ס גופא ( המובא במהרש " ם ) לא התיר לשלם משום מכסל כיסו רק כפקדון שאין בו שום‬
‫רבית כלל ] ‪.‬‬ ‫חשש‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו דין ג‬ ‫קונטרס‬ ‫קסב‬

‫שהקבלן מתחייב לגמור הבנין ולמסור להקונה ‪ ,‬ובזמנינו על פי רוב אין להקונה כל סכום‬
‫מהבנק כובית ועל פי הית " ע ‪,‬‬ ‫( הלואה )‬ ‫הכסף בכדי לקנות הדירה רק לוקח משכנתא‬
‫ונראה שיש בזה חילוקי דינים ‪ ,‬ולפעמים מועיל ההיתר עיסקא ולפעמים לא מועיל והוי‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫רבית‬

‫והיינו שאם מתחילה בעת התימת החוזה עם הקבלן משלם התשלום הראשון מדמי‬
‫המשכנתא שקיבל מהבנק ‪ ,‬מהני ההיתר עיסקא ‪ ,‬משום שההתחייבות של הקבלן הוא‬
‫לבעל הממון ‪ ,‬וכמו כל מקבל בעיסקא על מנת להלוותו לגוי ברבית או כשקונה סחורה‬
‫בהקדמת מעות בדמי העיסקא דהוי עיסקא גמור עבור המשקיע ‪ ,‬ומותר ‪ ,‬אבל אם בעת‬
‫המשכנתא מהבנק‬ ‫( ההלואה )‬ ‫חתימת החוזה עם הקבלן שילם ממעותיו ‪ ,‬ורק אח " כ נוטל‬
‫ומשלם בו להקבלן התשלום השני או השלישי ורביעי ‪ ,‬הוי רבית גמור ‪ ,‬משום דמעיקרא‬
‫היה התוזה עם הקונה בלבד ולא להבנק ‪ ,‬כיון שבעת חתימת החוזה היה ממונו של הקונה‬
‫בהדירה שהוא קנה‬ ‫כסף )‬ ‫בלבד ‪ ,‬אלא שהקונה רוצה לשתף אח " כ את הבנק ( בקנין‬
‫לעצמו ‪ ,‬וזה אינו יכול מאתר שהדירה אינה קנויה לו ‪ ,‬והרי יסוד היתר עיסקא הוא‬
‫אינו הלואה פשוטה על גוף הלוה ושמונח אקרקפתא‬ ‫המעות )‬ ‫שהמעות ( או לכה " פ חצי‬
‫דידיה לשלם ‪ ,‬רק שהמשקיע הוא בעלים ושותף בהעסק שהמקבל עושה ללא הלואה כלל ‪,‬‬
‫וגם אינו דורש מחבירו לשלם רבית ‪ ,‬אלא דורש שימסור לו ממה שהרויח כהעסק ( השייך‬
‫להמלוה כיון שמעיקרא קנה בו שותפות ) ‪ ,‬והכא שאין להמלוה שום בעלות בהדירה כיון‬
‫שגם הלוה לא זכה בו כלום ‪ ,‬נשארו מעות המשכנתא כהלואה פשוטה ולא עיסקא והיתר‬
‫ח "ו ב ‪.‬‬
‫( )‬ ‫ולכאורה נכשלים באיסור תורה‬ ‫עיסקא ( א )‬

‫אבל יש שני אופנים שאין איסור הנ " ל ‪ ,‬א ' אם יש ללוה רירה אחרת שלא מכרו לאחרים‬
‫או שאר עסק ששוה כפי סכום ההלואה ( המשכנתא ) שלקח מהבנק ‪ ,‬שאז יש לומר שהבנק‬
‫נהיה שותף בשאר עסקיו ( וע " ע מש " כ לקמן פי " ג ר " ה אות ה ) ‪ ,‬אבל ע " פ רוב מצוי שאין‬
‫ללוה כל כך רכוש כפי סכום המשכנתא ‪ ,‬ולא שייך היתר זה ‪ ( ,‬ב ' אבל יש עצה לתקן שיהיה‬
‫כאופן היתר ‪ ,‬והיינו שיכתוב בתווה קניית הדירה מהקבלן שקונה קנין גמור " מעכשיו "‬
‫בקרקע וכו ' כפי סכום המשכנתא שלקה מן הבנק ‪ .‬אבל ע " פ רוב לא כותבים כן תוך חוזה‬
‫קניית דירה מן הקבלן ) ‪ ,‬ג ' אם יש תשש רבית בגוף קניית הדירה מן הקבלן ( וכאשר ע " פ‬
‫בכל חוזה קניית דירה ) ולכן עושה היתר עיסקא עם הקבלן ‪,‬‬ ‫(ג)‬ ‫רוב יש תנאים עם איסור רבית‬

‫( א ) וכל חשש הנ " ל הוא רק על הרבית שמתחייב להבנק עבור המשכנתא אבל הרבית שהקונה מתחייב‬

‫" להקבלן " כשמאחר הפרעון ולא משלם בזמן שקצבו ביניהם אין חשש אע " פ שאין לו רכוש אחר משלו‬
‫ב‪.‬‬ ‫בכדי שההית " ע יתפוס עליו ‪ ,‬שכאמת מותר גם ללא שום הית " ע וכמש " כ לקמן באות‬

‫ע"י‬ ‫( ב ) ואע " פ שיש ללוה מעט רכוש וגם שייך כמציאות שהלוה ירויה ככל סכום ההתפשרות ‪ ,‬כגון‬
‫בסתר ‪ ,‬מ " מ כיון שלא צפוי מעיקרא שירויח כ " כ ‪ ,‬א " כ עצם ההתחייבות שמתחייב‬ ‫הגרלה או ע " י עסקים‬
‫משום חלק ההלואה ‪ ,‬שכל זמן שלא ישבע ‪ ,‬ישלם כך וכך הוי רבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬וכמש " כ לקמן פי " ג‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫ד " א אות ב בשם הגרש " ז אויערבאך זצ " ל ושכעי " ז מבואר במהר " ח או " ז‬

‫( ג ) וכבר נתבאר לקמן בס " ק ב דכשלא קנה מעכשיו שום חלק מהדירה ‪ ,‬אז נחשב כל תשלום כהקרמת‬

‫מעות מראש על הדירה ומקבלו כזול וצריך הית " ע ‪ ,‬והקונה נעשה שותף בעסקי הקבלן כפי סכום המעות‬
‫לו ‪.‬‬ ‫ששילם‬

‫( ויתכן לומר שאם הקבלן הוא חברה בערבון מוגבל ( בע " מ ) ‪ ,‬שאז גם אם לא כתב הית " ע עם הקמלן‬
‫לא עובר באיסור ר " ק בההלואה שלוקח מהבנק ‪ ,‬רמאחר שכשקונה הדירה מהקבלן אין שיעבוד הגוף על‬
‫קסג‬ ‫אהרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫זוכה הקונה שותפות בכל עסקי הקבלן כנגד הכסף שמשלם לו ‪ ,‬ומעכשיו גם הכסף‬ ‫ימאז‬
‫משכנתא שלוה מן הבנק הוא בכדי שהבנק יקנה עיסקא ושותפות כעסקי הקבלן ‪ ,‬כי הקונה‬
‫נהיה שותף בעסקי הקבלן ‪ ,‬והבנק נהיה בעלים על השותפות בעסקי הקבלן שהקונה זכה‬
‫רגיל ועל פי היתר עיסקא כדין ‪.‬‬ ‫וקנה ‪ ,‬ולא נעשה הלואה אלא עיסקא‬

‫[ והנה ע " פ רוב כתוב בנוסח ההית " ע כללי של הקבלן שרק עסק ומכירה שיש בו‬
‫איסור רבית יהיה ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬אבל כשמוכר ללא חשש רבית לא נהיה ע " פ הית " ע ‪,‬‬
‫ולפמש " כ לעיל אם לא נעשה ע " פ הית " ע יש איסור על הקונה בינו והבנק כשלוקח‬
‫לא‬ ‫והקונה )‬ ‫המשכנתא ולא בינו והקבלן ‪ ,‬וא " כ ההית " ע שחותמים ביניהם ( בין הקבלן‬
‫נתפס ‪ ,‬ונשאר שעדיין עובר באיסור רבית כשלוקח משכנתא מהבנק ‪ ,‬ולכאורה צריך‬
‫לדקדק לעשות תנאי שיהיה רבית בעיקר קניית הדירה בכרי שההית " ע עם הקבלן יתפוס‬
‫ושיקנה שותפות בעסקי הקבלן ‪ ,‬או שיפרש להדיא תוך התוזה שגם אם אין חשש רבית‬
‫הית " ע ככדי שהקונה לא יעבור איסור כשלוה כסף‬ ‫ע"פ‬ ‫בעיקר קניית הדירה מ " מ יהיה‬
‫מהבנק ‪ ,‬וגם הקבלן עובר באיסור לפני עור בשעה שנוטל הכסף מן הבנק ( כשפודה הצ ' יק‬
‫הנ " ל ] ‪.‬‬ ‫שהקונה נתן לו ) ומכשיל את הקונה והבנק כאיסור רבית ‪ ,‬אא " כ עושה באופן‬

‫וכל זה לפמש " כ לעיל שהלוקח לא קונה בעלות בקרקע ובחלק מהבנין שכבר עומד ‪,‬‬
‫אבל אם הלוקח קונה מיד חלק בקרקע ובמה שכבר בנוי בקנין גמור לא שייך מש " כ‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫דיתכן לומר שבכל אופן אין שום חשש רבית‬ ‫(ד)‬ ‫לעיל ‪ ,‬אכן ע " כ מש " כ בהערה‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫קניית דירה שלא בנויה ‪ -‬עם רבית וקנסות‬ ‫חויה‬
‫כבר כתבתי לעיל דכפי ששמעתי שרוב חוזים לקניית דירה שעדיין לא בנויה ‪ ,‬שאין‬
‫להקונה שום קנין בהקרקע ובהחלק שכבר בנוי או ברכוש הקבלן ‪ ,‬ולפ " ז כשמאתר לפרוע‬

‫קרקפתא של הקבלן אלא שקונה זכות ושותפות כרכוש החברה לגבות מתוכו דירה גמורה לאחר זמן ‪ ,‬א " כ‬
‫שפיר יש לו שותפות ברכוש החכרת בנייה ‪ ,‬ויתכן רנחשכ שותפות גמורה ברכוש החברה גם לענין זה‬
‫‪.‬‬
‫שיכול להקנות חלקו מהקרקע בקנין כסף ככל קרקע ולא נחשב כהלואה שצריך כתיבה ומסירה וא " כ י " ל‬
‫שהבנק קונה ממנו הזכות וקנין זו בעת שנותנים ההלואה ע " פ הית " ע ושייך מה " ת ענין עיסקא ‪ ,‬אבל ככר‬
‫כתבו הפוסקים דהלואה לחברה כע " מ לא נחשב כקונה רכושם ממש ואסור מדרבנן ע " ע מש " כ לקמן מי " ג‬
‫ד " ו ובט " ר קו " א ס ' מא ‪ ,‬אבל מ " מ לגבי איסור תורה י " ל שלא עובר כאיסור ריבית עם הבנק אם הקבלן‬
‫הוא חכרה בע " מ ‪ ,‬אבל אם הקבלן אינו חברה כע " מ ‪ ,‬א " כ לא קנה הלוקח שום קנין ברכוש הקבלן והחיוב‬
‫הוא רק אקרקפתא של הקבלן ליחן לו דירה ‪ ,‬ואין כאן שום פקדון ועסק בכדי לשתף בו את הבנק ויש חשש‬
‫רבית גמור כמו שפירשתי לעיל ) ‪.‬‬
‫( ד ) ואולי י " ל שבכל אופן אין חשש רבית מאחר שהבנק מקבל שט " ח שהכית ממושכן אצלו שאם לא‬
‫יפרעו שיגבו מהרירה א " כ יתכן דהוי כאילו יש להם קצת שטר על הרירה ‪ ,‬וכשלוקח ההלואה מהבנק חותם‬
‫להם על שטו חוב שכפוף להית " ע והוי כאילו כתב להם שטר שמשתף אותם כהדירה ( שיש לו רק כתורת‬
‫שט " ח על הקבלן ) ‪ ,‬וא " כ יש כתיבה ומסירה ‪ ,‬ומועיל גם בכל הלואה ‪ ,‬א " כ ה " נ בנד " ד אע " פ שאין להקונה‬
‫קנין בהדירה והשטר הוא כמו שטר חוב מ " מ מקנהו להבנק בכתיבה ומסירה ‪ ,‬אכל מאידך י " ל דלא נחשב‬
‫מסירה כיון שלא מוסר להבנק גוף החוזה והשטר שהבנק מקבל אינו בכרי לקנות הדירה אלא כטחון לגבות‬
‫הדירה אם לא ישלם ‪ ,‬וגם כתיבה צ " ב אי נחשכ כתיבה ‪ ,‬כי לא חותם על שטר שמוסר הדירה אלא שזהו‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫אחד מתקנות הבנק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו דין ד‬ ‫קרנטרס‬ ‫קסד‬

‫להקבלן ומתחייב ברבית ‪ ,‬לא נחשב רבית ‪ ,‬וטעם הדבר ‪ ,‬דמאחר שעדיין לא קנה הלק‬
‫מהדירה אין עליו שם לוה ‪ ,‬ואי משום שחייב עצמו לפרוע כזמן פלוני ‪ ,‬מ " מ רמי לנדוניית‬
‫חתנים שאם מתחייב ברבית על ההמתנה לפני שנתחייב בעיקר החוב בקנין אין איסור רבית ‪,‬‬
‫רמ " א ס ' קעו סעיף ו ) ‪ ,‬וה " נ הוי כן שנתחייב כרבית‬ ‫(ע '‬ ‫דמחשבין גם הרבית כמו עור מתנה‬
‫לפני שגמר חתימת החוזה שמחייבו בהקרן ‪ ,‬וא " כ הבטחת הרבית אינו אגר נטר וריבית אלא‬
‫הקבלן " ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫התחייבות נוספת לשלם עוד כסף בכדי שיקבל אח " כ את הדירה מן‬

‫אמנם אדרבה יש חשש רבית כשמשלם הכל בזמנו ‪ ,‬שהרי כל הכסף שמשלם להקבלן‬
‫הוא רק הקדמת מעות מאתר שחלות ההקנאה הוא בעת מסירת הדירה ‪ ,‬ומעכשיו כשמתנה‬
‫עמו הקבלן שאם משלם הכל בעת קבלת הדירה דורש ממנו הרבה יותר [ ובלשון החוזה‬
‫קורא לו רבית וקנסות ‪ ,‬אבל באמת אין כאן הלואה וא " כ זהו עיקר המחיר ] ונמצא דבשעת‬
‫חתימת ההוזה של מכירת הדירה ‪ ,‬מפרש עמו ‪ ,‬שאם יקדים וישלם מראש וכפי לות‬
‫התשלומין שסידרו ביניהם מחירו בזול ואם ישלם בזמנו בעת קבלת הדירה ישלם יותר ‪,‬‬
‫בעסקי הקבלן ‪.‬‬ ‫והוי רבית גמור כשמשלם מראש ‪ ,‬וצריך היתר עיסקא שהקונה יהיה שותף‬

‫אבל במציאות צריך לכתוב שכל העסקים שביניהם בחשש רבית יהיה ע " פ הית " ע ‪,‬‬
‫משום רלפעמים הקונה הוא לוה ולפעמים מלוה ‪ ,‬ומלבד זה הרי יש גם עוד עסקים ביניהם‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫בגושש רבית ‪ ,‬וכידוע שככל חוזה קניית רירה יש הרבה פרטים וחיובים באיסור‬

‫ד‬ ‫פרק ו‬
‫ריי‬
‫מכירת כתים וההלואה מהבנק נשאר על שם המוכר‬

‫בענין מוכר בית שיש עליו משכנתא " מארגידש " והקונה משלם קרן וריבית לתוך‬
‫חשבונו של המוכר דהוי ר " ק ‪ ,‬גם בארץ ישראל הוי רבית גמור וכמש " כ לקמן בקו " א פרק‬
‫ה ‪ ,‬דההית " ע של הבנק הוא רק בינו לבין המוכר אבל בין המוכר והקונה הוי הלואה‬ ‫י דין‬
‫רגילה ללא הית " ע והוי רבית גמור כמו בחו " ל ‪.‬‬
‫נ " נ ‪ :‬ע " פ רוב מתחייב הקונה בחויה לפרוע חובו של המוכר בבנק ואז צדקו‬
‫הדברים ‪ ,‬אבל אם מתנים להריא ( א ) שלא מתחייב לפרוע חיוב המוכר בבנק ‪ ,‬צ " ב‪ ,‬ראף‬

‫שהתיר הקנסות בכה " ג שהמקח חל בסוף ( אבל צ " ע שלא העיר‬ ‫יט )‬ ‫( א ) שו " ר בשו " ת מנח " י ( ח " ה ר " מ‬
‫דלפ " ז יש איסור כשפורע הכל כזמן ‪ ,‬דנחשכ כמקדים לשלם המעות ‪ ,‬ומשו " ה מקבלו בזול וכמש " כ לקמן ‪,‬‬
‫הית " ע משום זה ) ‪.‬‬ ‫ושצריך‬

‫( א ) אבל כל זמן שלא מתנים להדיא לפטור את הקונה מחיוב המוכר בבנק ‪ ,‬מסתמא דמילתא יש לו חיוב‬
‫להמוכר ‪ ,‬וה " ט משום שע " פ רוב דורשים עכור הרירה מחיר כך וכך שכלול גם סכום המשכנתא ‪ ,‬וא " כ זהו‬
‫חיובו של הקונה להמוכר ולא שרק פורע להבזק ככדי להוריד השעבוד ועוד דפשוט רמסתמא מקפיד‬
‫המוכר שהקונה יפרע החוב כבנק ( ואפילו אם המוכר גר כמדינה אחרת ואין לו שום רכוש במדינה ההוא‬
‫מ " מ מסתמא רוצה שיפרעו חובו בבנק שמא לאח " ז יצטרך לעשות עסקים במרינה ההוא או שמא יסע‬
‫לשם ) ונראה עוד דאפילו פוטרו בעל פה לא מהני להפקיע החיוב ‪ ,‬כי ע " פ רוב אין להמלהו סמיכת דעת‬
‫גמור שגם אם יקרה מקרה והבנק יגבה ממנו כל החוב שאפ " ה לא יצטרך הקונה לשלם לו כלוס ‪ ,‬וא " כ‬
‫עדיין הוי לוה גמור ואסור ‪ ,‬ורק כשכותב לו בשטר שגם אם יקרה ויגבו ממנו פוטרו מחיובו ואינו חייב‬
‫להחזיר לו כספו ‪ ,‬אז סומך דעתו למחול לו כאמת ( אכל הרבה אנשים לא ירצו לחתום על נוסח שטר כזה ‪,‬‬
‫קסת‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שמכר הבית הלוא הוא משועבד ‪ ,‬ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לירו והיינו‬
‫עם שעבוד כמוהו ‪ ,‬ואם כן כשהשני משלם אף דרך הראשון ‪ ,‬אינו משלם אלא לפטור‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫השיעבור ולא שמקבל הלואה מהראשון ואם כן לא נקרא לכאורה רבית‬

‫והעצה לזה שהמוכר יעביר המשכנתא ( מארגידש ) בבנק על שם הקונה שהוא יתחייב‬
‫היתר גמור ‪.‬‬ ‫להבנק ויפטרו את המוכר ‪ ,‬ומעכשיו הוי הלואה מהבנק להקונה והוי‬

‫ואין לומר דמ " מ יש איסור מדרבנן בגלל שהמוכר ממציא ההלואה לישראל הבירו‬
‫ע " י שנותן לו דירה ע " מ לשלם לאח " ז וגם חותם עבורו בבנק ועל ידי זה מקבל הלואה‬
‫מן הגוי ‪ ,‬וכמבואר בשו " ע ר " ס קסח ‪ -‬ט דאסרינן כשישראל עושה הלואה לחבירו אפילו‬
‫אם החיוב הוא לגוי ונחשב שהגוי מלוהו ‪ ,‬משום דנראה כאילו הישראל מלוה לתבירו‬
‫ד " ה בשלמא ‪ ,‬שהאיסור הוא בגלל שישראל‬ ‫‪:‬‬ ‫ברבית ‪ ,‬דהחילוק ברור דע " ש בתוס ' ב " מ עא‬
‫מוסר מעותיו לחבירו ועי " ז נתחייב השני להגוי לכן נראה כרבית ע " ש ‪ ,‬משא " כ הכא לא‬
‫נתחייב השני לבנק ע " י קבלת הדירה מישראל תבירו ‪ ,‬אלא ע " י שהבנק הוציא מעות על‬
‫פיו לפרוע ולסגור חשבונו של הראשון ולפוטרו ‪ ,‬ועי " ז נתחייב השני ‪ ,‬ונמצא שהלוה‬
‫וז " פ ‪.‬‬ ‫בעצמו קיבל מעות מן הבנק ולא מישראל חבירו‬

‫וכ " ש שמותר לדעת הרשב " א בגמ ' שם שפירש שכל האיסור הוא רק משום שהמלוה‬
‫לא זכה המעות והישראל מוסרו להשני רק על דעת שיתחייב להראשון‬ ‫( הגוי )‬ ‫ראשון‬
‫הוי כרבית ‪ ,‬משא " כ כאן דהוי מעותיו‬ ‫ומשו " ה‬ ‫וכיון שלא חל נשאר המעות של הישראל‬
‫שמותר ‪.‬‬ ‫של הבנק ופשוט‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫שוכר דירה והגז ומלטון על שם המשכיר‬

‫אם שוכר דירה מחבירו והטלפון וגז וחשמל הוא על שם המשכיר ‪ ,‬והשוכר לא‬
‫משלם חשבונות גז חשמל וכו ' בזמנו ‪ ,‬עובר באיסור רבית ‪ ,‬דהמשכיר חייב להחברת גז‬
‫וחשמל ‪ ,‬והשוכר חייב להמשכיר ‪ ,‬ובשלמא בין החברה והבעה " ב יש היתר עיסקא של‬
‫החברה ‪ ,‬אבל בין המשכיר והשוכר אין הית " ע ‪ ,‬וכשמשלם רבית לחברת גז וחשמל הר " ז‬
‫ולכן צריך‬ ‫ד"ה)‬ ‫נחשב כקבלת המשכיר מדין ערב ‪ ,‬והוי רבית גמור ( עמש " כ לקמן פ " י‬
‫ליזהר שבכל חוזה שכירות יש להכניס סעיף " שכל " העסקים שביניהם יהיה ע " פ הית " ע ‪,‬‬
‫השכירות א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫ולא רק מה שכלול בגוף‬

‫כיון שכאמת לא רוצים למחול גם על הצד הרחוק הזה שהבנק יגפו ממנו מכח איזה סיכה שיהיה ‪ -‬אבל‬
‫כשהמוכר חותם על נוסח שטר כזה ‪ ,‬הוי היתר גמור ) ומלכד זה אם לא כותב שטר להקונה יש לחוש שמא‬
‫ימות ויפול קמי יורשים ויגבו ממנו וכמבואר בש " ע ס ' קעז סעיף כד ‪ .‬ודבר זה מצוי גם במי שקונה בית על‬
‫שם אדם אחר ומקבל המשכנתא מהבנק על שמו של האדם אחר [ אלא שבזה צ " כ אי שייך האיסור של ס '‬

‫קעי סעיף כר כיון שאין שטר מפורש שחייב הריבית אבל מאידך יש אומדנא שחייב ועמש " כ כט " ר ס ' קעז‬ ‫ס‬
‫" ק לא ‪ ,‬אבל טעם הראשון הנ " ל בודאי שייך ואסור כ " ז שלא כותב כן כשטר ] ‪.‬‬
‫( א ) ואפילו אם ירצה להתנות שיתחייב לשלם החשמל וגז בתור דמי שכירות על הדירה ג " כ אסור ‪ ,‬ולא‬

‫שייך לומר בזה דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף מכמה טעמים ‪ ,‬א ' שגם רמי השכירות גופא מותנה‬
‫ביניהם לשלם בכל חודש וחודש ‪ ,‬וכשמאחר השכירות ודורש עליו יותר הוי רבית וכמפורש ברמ " א ס ' קעו ‪,‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קמו‬

‫נ " נ ‪ :‬ויש לצרר האף שמשלם להחברה אין בזה איסור רבית‪ ,‬דלפי תקנות חברת‬
‫השמל וכו ' נראה שזנותם לתבוע מכל מי שמשתמש בשלהם והשוכר תייג אף שלא‬
‫יהו‬ ‫חתם משום שנהנה כ ) ‪ ,‬ואם כן כשמשלם עם רבית אינו לחוב המשכיר בעבר אלא‬
‫גם חוב שלו שידרשו ממנו ‪ ,‬ורורשים ממנו רבית על פי היתר עיסקא שכל מכום שמגיע‬
‫'‬
‫להם הוא בהיתר עיסקא ובזה שפיר משלם ‪ ,‬ואף שהחברה מקדימין המשכיר שחתם‬
‫בחווה יכולים גם לדרוש ממנו גם נלי הוזה עבור הנאתו ‪ -‬עיין להלן ‪.‬‬
‫ומי ‪ ,‬ואולי שייך להתנות כן גם הכא ‪ ,‬מיהו עמש " כ כאן אות ב '‬ ‫ד"ה‬ ‫[ מיהו עמש " כ לקמן פיח ד " ה ס " ק ג‬
‫וג ' ובאופן זה נלענ " ד ברור דאסור לעשות כן וגרע סובא ממש " כ כאן באות ב ' ג ' ] ‪ ,‬ב ' עצם הדבר להבליע‬

‫רמי השימוש כחשמל וגז תוך דמי השכירות הוא רק הערמה וגם גרע מיניה ‪ ,‬שהחיוב שלו הוא עבור‬
‫השתמשות בחשמל וגז שלו ‪ ,‬אלא שפוטר אותו משימוש בחשמל וגז שלו ומאידך דורש ממנו תוספת על‬
‫השכר דירה כפי מה שמשתמש בחשמל וגז ‪ ,‬ואינו אלא כמשכיר שיש לו הנות ומוכר סחורה בהקפה ברבית‬
‫ג ' מאחר שזמן הפרעון של גז וחשמל הוא בזמנו‬ ‫שאסור ‪.‬‬ ‫להשוכר ומבליעו תוך דמי השכירות דפשוט‬
‫והיינו בעת שהחשבון חשמל וגז מגיע מן החברה ‪ ,‬ורק אם מאחר צריך לשלם תוספת ורבית ‪ ,‬תה גופא‬
‫מראה שהחיוב הוא עבור השימוש ולא ככל השנידוה שמשתלם כסוף כל חודש וחודש ‪ ,‬ואע " פ שאפשר‬
‫להתנות בשכירות או על חלק מן השכירות שאם מקדים מקבל בזול ‪ ,‬מ " מ פשוט שתנאי התשלום מוכיח‬
‫השכירות ‪.‬‬ ‫שמתחייב עבור השימוש בחשמל ולא עבור‬

‫( עד ‪) :‬‬ ‫ולא מצינו שהתירו חז " ל כעי " ז ולהבליע הלואה צדדית תוך גוף השכירות אלא באריס כגמ '‬
‫וכש " ע קסכ ( מ " ר ) שהתירו לבעה " ב ליחן זרע לפני שהאריס יורד ‪ ,‬ולהתנות שיחזיר לו הזרע ואין בו איסור‬
‫סאה בסאה ‪ ,‬רמחשבינן ליה כמחכיר ליה שרה עבור עוד סאה יותר ‪ ,‬אבל יש נפק " מ גדולה דהתם הסך‬
‫קצוב מעיקרא כמה מוסיף לו וכמה מחזיר אח " כ ‪ ,‬משו " ה י " ל שיורר על רעת להתחייב יותר משא " כ הכא‬
‫שלא קצוב מעיקרא כמה גז וחשמל ישתמש וכמה שכר יוסיף ‪ ,‬א " כ בוראי גוף השימוש הוא המחייב לשלם‬
‫ולא שכירות הדירה ‪ ,‬עוד יש לחלק ריחכן שלא התירו שם אלא סאה כסאה חטין שהאיסור הוא מדרבנן‬
‫ובכה " ג שמחכיר שדהו לא נראה כ " כ כרבית והקילו בדרבנן משא " כ ברבית המחרכה שהאיסור הוא מה " ת‬
‫יתכן שלא התירו גם באופן כזה מאחר שבמציאות נותן לו סאה זרע ומתנה עמו שיחזיר לו אח " כ שני סאים‬
‫ובפשטות לא מחל סאה הראשון ולחייבו מכח גוף השרה ‪ ,‬אלא שדורש תמורת הסאה הראשון יחד עם‬
‫כסאתיים ‪.‬‬ ‫הקרקע ‪ ,‬ונמצא שיש כאן גס הלואת סאה‬

‫( ב ) ומ " מ צ " ב איך מתחייב השוכר להחברת גז וחשמל וכו ' ‪ ,‬אי משום שנהנה א " כ לכאורה אינו חייב‬
‫להחברה אלא כסכום הקרן ‪ ,‬שזהו שיעור הנאתו אבל על הרבית לא חייב עצמו להחברה וא " כ כל מה‬
‫שפורע להם רבית אינו אלא עכור המשכיר ‪ ,‬אבל אי נימא דמעיקרא מתחייב המשתמש להחברה משום‬

‫שעל דעת כן משתמש בחשמל וגז על מנת להתחייב להחברה בכל תקנותיהם ( ואם לא מתחייב ע " פ‬
‫תקנותיהם הוי גזלן בשעה שלוקח הגז והחשמל מהחברה ‪ -‬והיינו על הצד שבתקנות החכרה מחייבים גם‬
‫נכון ‪.‬‬ ‫השוכר על החשמל וגז ) ‪ ,‬א " כ שפיר פורע גם הרבית מכח עצמו ומותר ‪ ,‬וכן נלענ " ר‬

‫אכל באמת גם אם פורע הרבית עכור המשכיר צ " ב אי אסור דייל דמאחר שפורע הקרן ישר להחברה‬
‫עכור עצמו ‪ ,‬א " כ י " ל שמתברר שלמפרע לא נעשה לוה מהמשכיר כנגד הקרן אלא ישר להחברה ‪ ,‬והמשכיר‬
‫אינו אלא כמו ערב קבלן על הרבית ולא על הקרן רמבואר ברמ " א ס ' קע ט " ב שמותר ‪ ,‬א " כ י " ל דה " נ‬
‫כשהשוכר נתחייב להמשכיר עבור הכל ופורע הקרן ישר להשלוה י " ל דמותר לפרוע הרבית עבור הערב‬
‫( המשכיר ) ‪ ,‬אכל אין שום ראיה להתיר די " ל שאף הרמ " א לא התיר אלא כשמעיקרא לא נעשה ערב אלא על‬
‫הרבית ולא על הקרן ‪ ,‬אבל אם נעשה ערב על הקרן יתכן דאסור לפרוע הרבית להערב גם אם פרע הקרן‬
‫ישר להמלוה ‪ ,‬וק " ו בנד " ד שהמשכיר עדיף מערב קבלן ותחילת סמיכת דעתו של השוכר הוא להמשכיר‬
‫דמ " מ מתירין כשפורע הקרן ורבית ישר להחכרה וכמבואר כעי " ז בשו " ת טוטו " ד ‪ ,‬אבל‬ ‫ולא להחכרה ‪ ,‬אלא‬
‫שמעתי‬ ‫( עוד‬ ‫צ "ב‪.‬‬ ‫אם פורע הרבית עכור המשכיר י " ל דאסור אפילו אם פורע הקרן ישר להחברה וכל זה‬
‫הערה שאם משלם מדין נהנה אן לא שייך לומר כן לענין גז כיון שחיוכו לשלם כמחיר הפחות שבשוק ולא‬
‫קסז‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ובדיעבד שכבר שילם רבית להחברה ( ולא עשה הית " ע או התיקון הנזכר לקמן ) אי‬
‫חשוב כפורע רבית להמלוה וחייב להחזיר או שרק לכתחילה יש איסור ‪ ,‬תלוי מהו תנאי‬
‫החברה ‪ ,‬שאם יש חיוב גם על השוכר שמשתמש בגז חשמל וכו ' ויכולים לכופו לפרוע ‪,‬‬
‫א " כ י " ל דדין הבעה " ב כע " ק דבשעה שהשוכר פורע ישר להחכרה הר " ז פורע עבור‬
‫עצמו ולא הוי כנותן רבית להמלוה וכמו שנתבאר לקמן פ " י דין ב ‪ ,‬וא " כ אין חיוב‬
‫להחזיר הרבית להשוכר ‪ ,‬ומ " מ לכתחילה אסור לעשות כן וכמו שנתבאר שם בכל ע " ק‬
‫באיסור ‪.‬‬ ‫דתוששין שמא יגבו מהערב ושהוא יחזור וידרוש הקרן ורבית מהלוה ועוברים‬
‫אבל אם החברה לא מחייבת אלא הבעל הבית שאז נמצא שרק הבעל הבית הוא הלוה‬
‫להחברה ‪.‬‬ ‫וחוזר ומלוה להשוכר ויש איסור רבית גמור אפילו אם השוכר פורע ישיר‬

‫נ "ב ‪ :‬ולע " ד מה שתובעים אינו קובע ‪ ,‬רק מדין תורה מי חייב לשלם ‪ ,‬וכשהשוכר‬
‫משתמש בודאי חייב לשלם מדין נהנה ‪.‬‬
‫אבל מ " מ לכתחילה אסור לשכור דירה בלי הית " ע דאע " פ שמותר לשוכר לפרוע‬
‫ישר להחברה וכמש " כ מו " ח שליט " א שבכל אופן מותר ‪ ,‬מ " מ אם המשכיר יפרע להתברה‬
‫קרן ורבית ויחזור וידרוש אותו מהשוכר עובר באיסור גמור ‪ ,‬כמו בכל ערב קבלן ( ג ) ‪,‬‬
‫ואפילו אם לבסוף לא ידרוש הרבית בחזרה מהשוכר ‪ ,‬מ " מ עבר כאיסור משום שמתחילה‬
‫אסור להיות ערב קבלן וכמש " כ החו " ד ר " ס קע והשער דעה שם ‪ ,‬ועוד דמצוי הוא‬
‫מהשוכר ‪.‬‬ ‫שהשוכר כבר יצא מהדירה והמשכיר משלם החשבון וחוזר ודורש הקרן ורבית‬
‫ולכן צריך לכתוב הית " ע עם השוכר " שכל " העסקים שביניהם בחשש רבית יהיה ע " פ‬
‫הית " ע ‪.‬‬
‫אבל יש עוד עצה ‪ ,‬והיינו שהמשכיר יתנה עם השוכר שאם המשכיר יפרע הקרן‬
‫ורבית להחברה שלא יחזור ויגבה את הרבית מן השוכר רק ישלם מכיסו ‪ ,‬אבל אם השוכר‬
‫יפרע בעצמו ישר להחברה אז יפרע השוכר כל הקרן ורבית שחייב ‪ ,‬ובאופן זה אין חשש‬
‫לידי חשש איסור ‪.‬‬ ‫כיון שלא יכול לבוא‬

‫כמחיר של אותה חברה ‪ ,‬אכן מאירך י " ל שלא מתחשבים במחיר של הגז בשוק שאינו מחובר לביתו ‪ ,‬שהרי‬
‫נהנה מגו שמחוכר לביתו ‪ ,‬ושוה לו יותר ‪ ,‬וא " כ אולי צריך למדוד כהמחיר של החברה הזה שמחובר לביתו‬
‫וט " ב ) ‪.‬‬
‫אבל כבר כתבתי לעיל שאם יש כתקנות החכרה שגם השוכר עצמו מתחייב בקרן ורבית ‪ ,‬דנלענ " ד שגם‬
‫השוכר גופא מתחייב להחכרה בקרן ורבית ‪ ,‬וא " כ פורע גם הרבית עבור עצמו ומותר ‪ ,‬וכעת נ " ל האפילו אם‬
‫לא כתוב בתקנת החברה שהשוכר חייב לשלם עבור השתמשות בגז וחשמל וכו ' שלהם ‪ ,‬מ " מ י " ל שהעכר‬
‫מובן מעצמו שיכולים לדרוש מהשוכר משום שמשתמש בשלהם ‪ .‬וכל זמן שלא פוטרים להדיא את השוכר‬
‫הר "ז נשאר חייב ‪.‬‬
‫( ג ) ונהי שלקמן ( פ " י ריש ר " א ) כתבתי שאם יש הית " ע בין המלוה והלוה א " צ לכתוב עור הית " ע בין‬
‫הערב והלוה ‪ ,‬משום שהערב רק נכנס כין הלוה והמלוה ומה שהלוה נתחייב להמלוה הרי הוא מתחייב‬
‫להערב ‪ ,‬לא שייך לכאן רהתם עיקר ההתחייבות הוא מה שהלוה מתחייב להמלוה אלא שהערב נכנס‬
‫לערבות ‪ ,‬משו " ה אמרינן שחיובי הלוה להערב הוא כמו חיובו להמלוה ‪ ,‬משא " כ בנד " ד עיקר התחייבות‬
‫המשתמש כגז וחשמל הוא ישר לבעל הדירה בגלל שמשתמש במכשירים שלו ‪ ,‬וכל זמן שלא עשו ביניהס‬
‫שהחברת חשמל יש ככוחם ג " כ לחייב ישר‬ ‫הית " ע ( אלא‬ ‫הית " ע מתחייב השוכר בכל חיובי הבעה " ב ובלי‬
‫להמשתמש וע " פ הית " ע ‪ ,‬אבל מ " מ כשמתחייב להמשכיר אינו על פי תנאי ההתחייבות שחייב לחברת גז‬
‫ד "ה] ‪.‬‬ ‫מש " כ לקמן פ " י‬ ‫[ וע " ע‬ ‫וחשמל ) וזה ברור‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ו דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קמח‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ומתחילה חשבתי דאפילו אם ע " פ תקנות החברה יכולים לגבות גם מן השוכר אפ " ה‬
‫י " ל דהוי רבית גמור וטעם הדבר משום שהחשמל וטלפון הנו עריין רכושו של המשכיר ‪,‬‬
‫ועיקר סמיכת דעתו של החברת חשמל וטלפון הוא על גוף הטלפון וחשמל ‪ ( ,‬שאם לא‬
‫ובש " ך‬ ‫משלמים החוב מנתקים את הטלפון או חשמל ) ‪ ,‬ונמצא דחשוב כמו משכון טוב ‪,‬‬
‫( ס ' קסח ס " ק מט ) מבואר דכשיש משכון טוב מן הלוה אז הבעל המשכון בלבד נחשב‬
‫הר " ז נחשב‬ ‫כעיקר הלוה ‪ ,‬וא " כ גם אם השוכר פורע הקרן ורבית ישיר להחברה ‪ ,‬לכאורה‬
‫כפורע עבור המשכיר והוי רבית גמור ( ד ) ‪.‬‬
‫משכון טוב מן המשכיר ‪,‬‬ ‫[ החברה ]‬ ‫אבל שוב התבוננתי ונראה דאע " פ שיש להמלוה‬
‫אפייה נשאר השוכר ג " כ כדין לוה מהחברה ‪ ,‬וכשפורע ישר להחברה קרן ורבית בהית " ע‬
‫הוי עבור עצמו ומותר ‪ ,‬ולא מצינו שום מקור דחיוב הערב [ או הלוה שני ] להמלוה ‪ ,‬נפקע ‪,‬‬
‫כשיש משכון טוב מן הלוה ‪ ,‬כי לא כתב השייך הנ " ל אלא שאז אמרינן שהערב לא נחשב‬
‫ונמו " י‬ ‫כמלוה להלוה ‪ ,‬אבל מ " מ עדיין י " ל שהערב נחשב כלוה מהמלוה ( וכשיטת הר " ן‬
‫בכל ערב קבלן שנחשב כלוה מהמלוה אבל לא כמלוה להלוה ) ‪ ,‬וא " כ ה " נ נחשב השוכר‬
‫כלוה מהחברת חשמל וגז וכו ' ומותר לפרוע להם קרן ורבית ‪ ,‬ומצאתי ראיה גדולה להתיר‬
‫ממש " כ הטוב טעם ודעת ( הבאחיו לקמן פ " י ד " ה אות ד ) דכשיהודי בא בשליחות חבירו‬
‫ללוות בהית " ע ולא הזכיר להמלוה שם משלחו שמותר למלוה לגבות הקרן ורבית ע " פ‬
‫הית " ע ישר מהמשלח וקשה הרי מעיקרא לא היה להמלוה שום סמיכת דעת על המשלח‬
‫כלל וכלל אלא על השליח ואפ " ה מותר לגבות קרן ורבית מהמשלח ( ופשוט דציור הנ " ל‬
‫גרע מציור של הש " ך שסומך על הערב אלא שיש משכון טוב מהלוה ) אע " כ צ " ל כמש " כ‬
‫לעיל ‪ ,‬וא " כ ה " נ מותר להשוכר לפרוע להחברה כל הקרן ורבית אע " פ שיש משכון טוב‬
‫מהמשכיר וגם לא יודעים שיש שוכר ‪.‬‬
‫ומלבד זה אפש " ל עוד שהשייך לא קאמר דכשהלוה נותן משכון טוב הוי עיקר הלוה‬
‫אלא כלפי הערב ‪ ,‬דכיון שיש משכון טוב מהלוה אין כ " כ סמיכת דעת על הערב ‪ ,‬משא " כ‬
‫כשיש לוה שני שעליו מוטל עיקר חובת הפרעון י " ל דאע " פ שיש משכון טוב מהלוה‬

‫( ד ) ילפ " ז איל עצה אלא שיתנה עם השוכר שגם אם השוכר יפרע ישר להחברה ‪ ,‬אפ " ה ידרוש את הרבית‬
‫מן המשכיר גם לפני שפורע להחברה ‪ ,‬ומאז אפילו אם השוכר יפרע ישיר להחברה ולא ידרוש אותו בחזרה‬
‫מן המשכיר ‪ ,‬ג " כ מועיל תנאי הזה שאין כאן שום קציצה לרבית ‪ ,‬ואם השוכר משלם אותו לבסוף ולא‬
‫דורשו כחזרה מן המשכיר אין כאן אלא חשש רבית מאוחרת ‪ ,‬ויתכן די " ל רמאחר דמה שהשוכר מוחל‬
‫להמשכיר שדינו כמלוה ‪ ,‬אינו משוס הטוכה " נ שהלוהו ‪ ,‬אלא משום האי נעימות שגרם לו הפסד ‪ ,‬וניחא ליה‬
‫לא לספר להמשכיר ולעשות ממנו עסק ‪ ,‬י " ל שבמקום איסור רבית מאוחרת אין איסור לוותר משום כך עיין‬
‫התשב " ץ ‪ ,‬ומש " כ מו " ח שליט " א בהערה פ " א ד " ר ‪ ,‬ואע " פ שהתשב " ץ לא‬ ‫מש " כ לעיל פ " נ ד " ה סק " ב בשם‬
‫התיר להוסיף הרבית בשעת פרעון החוב אלא לאחר שכבר פרע הקרן ‪ ,‬דקיל יותר ‪ ,‬מ " מ י " ל דכאן עדיף‬
‫שפורע כל החשבון עבור המשכיר משום שמתבייש ממנו ולא רוצה להגיד לו שאיחר הפרעון ונתחייב‬
‫ברבית ‪ ,‬עוד י " ל דבשעה שהשוכר פורע החשבון מוטל עליו לטפל בהתשלום ‪ ,‬והרבית ניכר רק לאח " כ‬
‫כשלא דורש כסף הרבית בחזרה מן המשכיר ‪ ,‬וזהו לאחר שפורע החוב עבורו ‪ .‬וא " כ יש עצה פשוטה ‪ ,‬והיינו‬
‫שהשוכר ישלם הרבית עבור המשכיר ועל דעת שיהיה לו רשות לחזוו ולתבוע אותו ממנו ( שהרי מעיקרא‬
‫התנה עמו שהמשכיר יפרע הרבית ) ‪ ,‬ורק לאח " כ לא יגיד להמשכיר וימחול ולא ידרוש ממנו להחזיר ‪ ,‬ואז‬
‫וצ " כ ‪.‬‬ ‫הוי רבית מאוחרת ממש ‪,‬‬
‫קמט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ראשון אפ " ה נחשב גם הלוה שני כלוה גמור ‪ ,‬וא " כ הכא שהשוכר הוא ג " כ לוה גמור‬
‫( ואדרבה עדיף מכל לוה שני שנכנס בתור ערב בלבד ‪ ,‬כיון דהכא במציאות מוטל עליו‬
‫לכן לא נפקע ממנו שם לוה בגלל שהמשכון טוב הוא מהלוה האחר ‪,‬‬ ‫להחברה )‬ ‫לשלם‬
‫וס " ל דאפילו כשיש‬ ‫בנקה " כ )‬ ‫ועוד שהט " ז ס ' קע סק " ז חולק על עיקר דברי הש " ך ( ע " ש‬
‫משכון טוב מהלוה נחשב הערב ג " כ כלוה ומלוה ‪ ,‬גם בש " ך הנ " ל מפקפק באופן שהערב‬
‫אומר ואני אפרע וק " ו בנד " ד שבאמת מוטל על הערב לפרוע ועיקר סמיכת דעתם שהערב‬
‫יפרע וכן מוכת שם בחו " ד שכאשר עיקר הסמיכת דעת על הערב אסור להתחייב בקרן‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫ורבית‬

‫י‪-‬‬
‫קונה דירה והשלטון וחשמל וגז נשאר על שם המוכר‬

‫כשקונה דירה והטלפון וחשמל וגז הוא על שם המוכר יש לעיין אם ג " כ נחשב‬
‫כפורע הרבית עבור המוכר ‪ ,‬או דילמא המוכר נסתלק לגמרי מהחיוב פרעוז ‪ ,‬וצריך לברר‬
‫בתקנות החברות אם אפשר לחייב את המוכר לשלם החובות כיון שרשום על שמו ‪,‬‬
‫ומסברא שאפשר לחייבו ‪ ,‬וא " כ עדיין יש איסור גם בכל קונה דירה אם לא מעבירים על‬
‫כדין ‪.‬‬ ‫ובע " כ צריך לכתוב עמו הית " ע‬ ‫(א )‬ ‫הקונה‬

‫נ "ב ‪ :‬עיין לעילת ‪.‬‬

‫)‬

‫ברם כשקונה דירה נראה שיש עצה שהמוכר יתנה עמו שאם החברת חשמל וטלפון‬
‫וכו ' ירדפו אחריו וידרשו ממנו ( מהמוכר ) לשלם רבית על החובות של הקונה ‪ ,‬שאז לא‬
‫ידרוש את הרבית בחזרה מן הקונה ‪ ,‬ונראה שמותר ‪ ,‬דכשהקונה פורע הרבית ישיר‬
‫להחברה אין שום איסור כיון שגם הוא נתחייב להחברה בגלל שהשתמש בהחשמל‬
‫שלהם ‪ ,‬וכל האיסור הוא רק כשהמוכר פורע הרבית וחוזר ודורש אותו מן הקונה שאז‬
‫דינו של המוכר כמו ערב קבלן שהוא כלוה מהחברה וחוזר ומלוה להקונה וכמש " כ לעיל‬
‫( אות ב ד " ה ובדיעבד ) ‪ ,‬והכא הרי התנה שאם הוא יפרע הקרן ורבית שלא יחזור ויגבה‬
‫הרבית מן הקונה ונמצא דממנ " פ מותו [ והמוכר א " צ לתוש להפסד ממונו ‪ ,‬מאתר שלא‬
‫אחריו ] ‪.‬‬ ‫מצוי כלל שהחברת חשמל וכו ' ירדפו‬

‫( א ) אבל יש לדון ברבר די " ל שאין איסור ‪ ,‬דכיון שעיקר סמיכת דעתו של החברה הוא על הקונה שהוא‬
‫כעל החשמל וטלפון ‪ ,‬שאס לא יפרע חובו בזמנו שאז ינתקו החשמל וטלפון וכו ‪ ,‬א " כ הוי כהלואה על‬
‫משכון טוב דמחשבין אותו כלוה ולא הע " ק וכמש " כ בש " ך ( ס ' קסת ס " ק מט ) ‪ ,‬אכן כט " ז ס ' קע ס " ק ו‬
‫( וע " ש בנקה " כ ) משמע דלא ס " ל כהש " ך הנ " ל אלא ס " ל שגס עם משכון טוב אסור כשיש ע " ק ‪ ,‬ועוד‬
‫דמאחר שהמוכר הוי לוה גמור ורק הוא חתום כשטר י " ל דאע " ס שיש משכון טוב מהלוה שני אפ " ה נחשב‬
‫הלוה ראשון כמו ערב קבלן ועדיין יש איסור וכמש " כ שם בש " ך דבכה " ג שאומר שהוא ילוה שאז צ " ע אי‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫מותר ‪ ,‬וק " ו להט " ‪ 7‬רס " ל שבכל אופן‬

‫( ב ) הכונה שלעיל מבואר שמותר לו להקונה לשלם ישר להחברה כיון שמשלם מצד עצמו וחיוב שלו ‪,‬‬

‫אכל מ " מ לכתחילה אסור לאחר התשלום של השמל וגז מאחר שדין המוכר כמו ערב קבלן והקונה מתחייב‬
‫שאם יגבו מהמוכר קרן ורבית שיחזיר לו כל הקרן ורבית שפרע עבורו ‪ ,‬ולכתחילה אסור ללוות כרבית על‬
‫ידי ערכ קבלן וכמבואר כחו " ד ושער דעה בסימן קע ‪ ,‬ולכן צריכים לכתוב היה " ע בין השזכר והמשכיר או‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫לעשות העצה שהזכרתי‬
 ‫אהרון‬ ‫פוק ו דין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫קע‬

‫אמנם כל זה בגז וחשמל ומים או טלפון שנשאר ברשות הקונה ‪ ,‬אבל מצוי שמוכר‬
‫דירה ומשאיר הטלפון לזמן קצר עד שהמוכר מעכירו לביתו החדש ‪ ,‬ומצוי שהחברה‬
‫יחייבו אותו בקרן ורבית לאחר שיעבירו הטלפון לביתו החדש ‪ ,‬ואין היתר אא " כ הקונה‬
‫עצמו יפרע הקרן ורבית ישר להחברה ‪ ,‬או שהמוכר יוותר על סכום הרבית ויפרע מכיסו‬
‫מהקונה ‪.‬‬ ‫בלי לחזור ולדרוש אותו‬

‫פרק ו דין ו‬

‫הורים שמחתנים ילדים ולוקחים לעצמם ההלואה ( משכנתא ) מהבנק‬

‫מצוי שההורים כבר שלמו מה שהבטיחו ‪ ,‬ואח " כ מבקשים מהזוג ליקח המשכנתא‬
‫וליחנו להם ( או שנשאר סכום קטן לשלם ולוקחימ לעצמם כל המשכנתא ומקצת הכסף‬
‫נותנים להזוג ומקצת הכסף לוקחים לעסקיהם או לשלם חובותיהם ) ‪ ,‬לכאורה פשוט דאסור ‪,‬‬
‫דבשעה שנתנו הנדוניא מכיסם היה בתורת מתנה רגיל ולאח " כ נוטלים הלואה מהזוג ‪ ,‬אבל‬
‫אם בשעה שנתנו הכסף להזוג היה מדובר מתחילה שעכשיו נותנים הכסף ולאח " כ יקחו‬
‫ההלואה מהמשכנתא ‪ ,‬ברור שמותר דהוי כמלוה להם הכסף עד שישיגו המשכנתא ומעת‬
‫ההוא ואילך ישלמו עבורם בבנק ככל הורים שלוקחים המשכנתא ‪ ,‬וכל האיסור הנ " ל הוא‬
‫המשכנתא ‪.‬‬ ‫רק משום שבשעה שנתנו הכסף לא היה על דעת ליקח אח " כ‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בדיעבד אם ההורים לקחו המשכנתא באיסור ופרעו רבית לבנק כמה שמם‬
‫ועובדא היה כאחד שכבר נתן נדוניא לילדיו שלא ע " מ ליקח המשכנתא לעצמו ‪,‬‬
‫ולאח " ז נמלך שרוצה ליקח המשכנתא מהזוג ‪ ,‬ולקח ההלואה מבנק בלי לעשות הית " ע עם‬
‫הזוג הצעיר ‪ ,‬וכבר שילם להבנק קצת מהקרן וכל הרבית כמה שנים ‪ ,‬ועכשיו נודע להם‬
‫שיש איסור רבית והזוג צריכים להחזיר להורים הרבית שפרעו עבורם ‪ ,‬וגם כל מה שהחוב‬
‫עלה בבנק בגלל ההצמדה אסור לדרוש מההורים אלא כפי סך ההלואה בשקלים ‪ ,‬והזוג‬
‫להזוג ‪.‬‬ ‫ישלמו להבנק כל הפרשי הצמדה מכיס שלהם ‪ ,‬וזהו הפסד גדול‬

‫והנה ההורים רצו לשלם להזוג כל מה שגרמו להפסידם ‪ ,‬אבל לכאורה אין שום היתר‬
‫לוותר על ההשבה ‪ ,‬ואע " פ שעל הרבית שכבר פרע הלוה מהני מחילתו ‪ ,‬והמלוה נפטר‬
‫לקמן בקו " א פי " ג ד " ב אות ב ‪ ,‬מ " מ הכא לא‬ ‫ובמש " כ‬ ‫מלהשיב הרבית ע ' ס ' קם סעיף ה‬
‫פרע הלוה אלא בשוגג ואילו היה יודע שאסור לא היה נותן ‪ ,‬והוי נתינה בטעות והרבה‬
‫פוסקים ס " ל דלא הוי נתינה ‪ ,‬והמלוה לא זכה בו מעולם והוא תחת ידו בהלואה בעלמא ‪,‬‬
‫וא " כ בשעה שהלוה מוחל על הרבית שפורע לו ואומר שמסכים שהמלוה יחזיק הכסף ‪,‬‬
‫הוי כאילו עכשיו נותנו לו ‪ ,‬ועובר באיסור נתינת רבית וכמש " כ לעיל פ " א ד " ו ‪ ,‬וצ " ב ( א ) ‪,‬‬
‫וכ " ש ההצמדה שהבנק דורש אסור לשלם להזוג ‪ ,‬ואפילו אם המלוה ( הבן ) יבטל הקציצה‬

‫( א ) ונהי שכעובדא הנ " ל היה האב ערב להבנק עבור ההלואה מהבן וע " ע בש " ך ס ' קע ס " ק ג ( ובט " ר שם‬
‫מהד " צ ) דרוב הפוסקים ס " ל שהערב קבלן נחשב כלוה מהמלוה ‪ ,‬וא " ב לכאורה י " ל שהאב פרע הרבית‬
‫מ " מ א " א לסמוך על זה משני‬ ‫ובדיעבד ) ‪.‬‬ ‫להבנק עבור החיוב שלו ( ועמש " כ לעיל פ " ו ד " ר אות ב ד " ה‬
 ‫קעא‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫ייני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫הראשונה וימחול לההורים את הקציצה שקצצו לשלם רבית עבורם בבנק ‪ ,‬ורק אח " כ‬
‫מאוחרת ‪.‬‬ ‫יקבלו מההורים במתנה ‪ ,‬ג " כ אסור משום דהוי רבית‬

‫אכן יתכן דאפשר לצדד להקל ‪ ,‬דכיון שהאב א " צ לפרוע הרבית אא " כ הבן מתחייב‬
‫כבנק ‪ ,‬ואם הבן נשבע שלא הרוית ומברר שהיה הפסד הר " ז נפטר א " כ גם חיובו של האב‬
‫המובא בש " ע ס ' קעג סעיף‬ ‫שח )‬ ‫להבן אינו רבית דאורייתא אלא דרבנן ע " ע בריב " ש ( ס '‬
‫יח ( ועמש " כ שם בט " ר אכן ע " ע בט " ז ס ' קע סק " ג ) ‪ ,‬וברבית דרבנן אמרינן דנתינה‬
‫בטעות הוי נתינה וכבר זכה בו המלוה ומותר למחול ‪ ,‬וגם ברבית דאורייתא י " א שקנה‬
‫הרבית עמש " כ לעיל פ " א ד " ו וצ " ב ‪ ,‬ובפרט אם הבן מבטל הקציצה הראשונה ואומר‬
‫לאביו שא " צ ליחן הרבית ומוכן להחזיר להאב הרבית שפרע עבורו ‪ ,‬ושוב אח " כ נותן‬
‫האב במתנה גמורה לבנו שאין כאן אלא תשש רבית מאוחרת יתכן שיש מקום לצדד‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫להקל שא " צ להחזיר להאב כל הרבית שפרע עבורו בבנק‬

‫אבל ההצמדה שהבנק דורשים אסור לשלם להזוג ‪ ,‬ואפילו אם הזוג ימחול לההורים‬
‫רבית מאוחרת ‪,‬‬ ‫ג " כ אסור משום דהוי‬ ‫ויבטלו קציצה הראשונה ואח " כ יתנו להם במתנה‬
‫אבל מ " מ יכול לחשב חוב השקלים צמוד לדולר ‪ ,‬מאחר די " א שזהו עיקר חיובו ‪ ,‬ולכן‬
‫א " א להחשיבו רבית מאוחרת כשמשלם לו כפי שער יציג [ אבל גם זה הוא רק לאחר‬
‫שהזוג מוותרים להדיא על החיוב ליתן ההצמדה ‪ ,‬והאב נותנו אח " כ רק בתורת מתנה ‪,‬‬
‫וכעין רבית מאוחרת ‪ ,‬ולצאת דעת הסוברים שזהו עיקר החיוב ] ‪ ,‬אבל ליתן צמוד למדד‬
‫לכאורה הוי רבית מאוחרת דברור שאין שום צד גמור לחייב ליתן צמוד למדד ‪ ,‬ואינו אלא‬
‫שכר המתנת המעות ורבית ‪ ,‬וא " כ אינו נותנו רק משום שהלוהו ‪ ,‬וזהו רבית מאוחרת ‪ ,‬אכן‬
‫צ"ב‪.‬‬ ‫ע " ע מש " כ בטעם רבית קו " א ס ' כ בצד השני ‪ ,‬ולדינא‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הורים שמשלמים את הרבית עבור הזוג הצעיר יתכן שאין חשש ריק סה " ת‬
‫כשלוקחים משכנתא על דירה וההורים משלמים כל הקרן והרבית עבור הזוג הצעיר ‪,‬‬
‫נראה דאפשר לעשותו באופן שלא יהיה איסור תורה ‪ ,‬ומרוויחים בזה שלא יצטרכו לסמוך‬
‫וקיל יותר ‪ ,‬והיינו‬ ‫על ההית " ע של הבנק לענין איסור תורה ‪ ,‬אלא לגבי איסור‬
‫דרכני‬
‫להבנק ‪.‬‬ ‫שההורים לא יהיו כערב קבלן אלא ידרשו ערבים אחרים‬

‫וטעם הדבר משום שלא אסרה תורה אלא רבית הבא מלוה למלוה ‪ ,‬והכא הזוג‬
‫הצעיר הם הלווים והם לא משלמים את הרבית ‪ ,‬וההורים שמשלמים הרבית אינם לווים‬
‫וע " ע מש " כ להלן פי " ב ד " ז אות ב שבכה " ג אין איסור רבית ‪ ,‬אכן אם ההורים עצמם‬
‫(ע '‬ ‫אז דינם כלוה עצמו ואסור מה " ת לשלם קרן ורבית להמלוה‬ ‫(א)‬ ‫נעשים ערבים קבלנים‬

‫ד " א אות ג וערב‬ ‫פ "י‬ ‫טעמים א ' דמצוי הרבה שערב בבנק אינו ערב קבלן אלא ערב סתם עמש " כ לקמן‬
‫סתם לא נחשב כלוה מהמלוה גופא ‪ ,‬וא " כ פשיטא דהאכ לוה מהבן ‪ ,‬ועוד האפילו בערב קבלן דעת הש " ך‬
‫ס ' קמט ס " ק מט רכשיש משכון טוב מהלוה ‪ ,‬והמלוה סומך דעתו על המשכון ‪ ,‬לא מחשבין את הע " ק‬
‫ואפש " ל רה " נ לא נחשב כלוה מן המלוה אלא כמו ערב סתם וע " ע מש " כ לעיל ד " ד מק " ג‬ ‫להלוני‬ ‫כמלוה‬
‫בלבד ] ‪.‬‬ ‫[ וא " כ הכא שהבנק משכנו ביתו של הלוה ‪ ,‬נחשב האב כלוה מהבן‬

‫( א ) ואע " פ שיש משכון טוב מהלוה ( שהבנק משכנו הדירה של הבן ) ולדעת הש " ך אמרינן דלא נחשב‬
‫כערב קבלן ‪ ,‬מ " מ י " ל שדברי הש " ך הם רק כלפי הלוה ‪ ,‬והיינו שהערב לא נחשב כמלוה להלוה ‪ ,‬אבל‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין א‬ ‫קרנטרם‬ ‫קעב‬

‫צריך לסמוך על ההית " ע גם לענין‬ ‫מהד " ב ) ובע " כ‬ ‫ש " ך סי קע ס " ק ג ומש " כ שם בט " ר‬
‫ד " א אות ג רמצוי מאור רערבות בבנקים אינו‬ ‫איסור תורה ( ברם ע " ע מש " כ להלן פ " י‬
‫ריש ד " ה ) ‪.‬‬ ‫ערב קבלן אלא ערב סתם ‪ ,‬אבל כהיום דורשים לפעמים לוה שני ‪ ,‬וע " ע בפי " ג‬

‫אכן עדיין צריך בירור די " ל דאפילו אם לא נעשה ע " ק ‪ ,‬מ " מ הזוג הצעיר נחשבים‬
‫כזוכים את הכסף מן ההורים ושמשלמים בעצמם את הכסף ליד המלוה ‪ ,‬ע " ע מש " כ לקמן‬
‫פ " י א " ב אות ג ‪ ,‬אבל יש כאן עצה פשוטה והיינו שההורים יאמרו להדיא שלא מזכים את‬
‫לקופת הבנק ‪.‬‬ ‫הכסף להזוג הצעיר ושאין להם שום זכות בהכסף לפני שנכנס‬

‫ההית " ע )‬ ‫ומלבד זה לדעת כמה פוסקים עובר הזוג הצעיר באיסור לא תשימון ( לולא‬
‫כשלוקחים ההלואה מן הבנק ומתחייבים להם בקרן ורבית ‪ ,‬ואפילו אם לבסוף לא פורעים‬
‫הרבית עוברים מה " ת לדעת הרבה פוסקים ע " ע מש " כ לעיל פ " א ד " א ‪ ,‬אבל מ " מ עדיף‬
‫שההורים לא יהיו ערב קבלן ‪ ,‬כי הרווחנו שהם לא עוברים באיסור תורה ( לולי ההית " ע ) ‪,‬‬
‫דלא תשימון ‪.‬‬ ‫ועוד דלדעת השער דעה גם הזוג הצעיר לא עוכרים באיסור תורה‬

‫[ וע " ע מש " כ לקמן פי " ג ד " ג אות ב בשם הגר " י בלוי שליט " א מח " ס ברית יהודה ‪,‬‬
‫דמצוי סובא שהורים לוקחים משכנתא עבור הילדים וחותמים כערב קבלן ולוה שני ‪,‬‬
‫וכשאין לההורים רכוש משלהם כפי סכום המשכנתא ( כגוץ שגרים בדירה בשכירות ) ‪ ,‬ואז‬
‫ס "ק‬ ‫ס ' קע‬ ‫לא שייך ההית " ע בין הבנק ועוברים באיסור רבית ( גם להר " ן ונמו " י עש " ך‬
‫הבן ] ‪.‬‬ ‫ג ) ‪ ,‬ועמש " כ שם שיש עצה לתקן הדבר ומאז יתפס ההית " ע על הדירה של‬

‫פרק ז דין א‬

‫חנויות שנותנים אשראי למי שקונה מעל סכום מסויים‬

‫נפוץ מאוד היום כחנויות בארץ ישראל ‪ ,‬שנותנים רשות לאשראי לכמה תשלומים‬
‫חודשיים למי שקונה אצלו מעל אלף שקל ‪ ,‬ומי שקונה פחות צריך לשלם במזומנים מיד ‪,‬‬
‫והשאלה אי יש בו איסור רבית ‪ ,‬ושמעתי שהגר " י בלוי שליט " א ( מת " ס ברית יהודה ) עורר‬
‫דהוי ריבית ‪ ,‬ולדבריו הסכימו הגרי " ש אלישיב והגר " מ ברנדסדורפר שליט " א שיש בו‬
‫הדבר ‪.‬‬ ‫איסור ריבית ‪ ,‬אבל לא שמעתי הסכר‬

‫ונראה לענ " ד לבאר ‪ ,‬רעצם הדבר שנותן הקפה רק למי שקונה באלף שקל ולמי‬
‫שקונה פחות לא נותן ‪ ,‬אין בו חשש רבית כלל ‪ ,‬ואע " פ שנותן הקפה בגלל שקונה אצלו ‪,‬‬
‫שהרי אף כל מוכר באשראי אינו נותן הלואה בחנם אלא משום שנהנה שקונים אצלו‬
‫ומרויח ואפ " ה לא אסרוהו חז " ל וה " ט משום שהקונה רוצה לקנות הסחורה ‪ ,‬ואינו נותן‬
‫שכר צדדי עבור המקת בהקפה ‪ ,‬וזה פשוט ‪.‬‬
‫אכן מ " מ יש כאן איסור ריבית משום שלפעמים יש אנשים שרוצים לקנות אצלו בסך‬
‫‪1000‬‬ ‫שקל ( להשלים לסכום‬ ‫‪100‬‬ ‫שקל בלבד ‪ ,‬ועכשיו נאלץ לקנות בסכום של עוד‬ ‫‪900‬‬

‫בנד " ד שדנים על החשש רבית שבין המלוה והערב י " ל דאפילו להש " ך הרי הוא נחשב כלוה מן הבנק‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫וכמש " כ לעיל ד " ר סק " ג וק " ו לשיטת הט " ז רס " ל שלגמרי נחשב כערב קבלן‬
 ‫קעג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫כדי שיקבל ההקפה ‪ ,‬והוי כמו הלואה על מנת שיקנה אצלו סחורה בשיעור שיווי‬ ‫שקל )‬

‫דאסור ‪.‬‬ ‫שקל‬ ‫‪100‬‬ ‫של‬

‫ונהי דבנדון השו " ע שאוסר להלוות מעות ע " מ שכל מלאכה שתבוא לידו יתן אותה‬
‫למלוה לעשותה חולק הט " ז ומתיר ‪ ,‬וק " ו כאן שאינו הלואה גמורה אלא בדרך מקח וממכר ‪,‬‬
‫לד )‬ ‫אמנם פשוט דהכא גרע טפי מתנאי של השו " ע ‪ ,‬וכמו שחילק החו " ד ס ' קסט ( ס " ק‬
‫דכשירצה‬ ‫בס ' קעד מותנה‬ ‫דדוקא התם דהתנאי הוא רמתי שיצטרך עבודה אז יקח אותו ‪ ,‬וכן‬
‫בלא " ה למכור שדהו רק אז צריך למכור לו ‪ ,‬אבל כשרוצה להחזיק שדהו לא נאלץ למכור‬
‫אותו ‪ ,‬ובזה הוא שהקילו הפוסקים הנ " ל ‪ ,‬משא " כ הכא בנד " ד לפעמים נאלץ לקנות עוד‬
‫סחורה שאין בדעתו לקנות עכשיו ‪ ,‬והכל כדי שישיג הקפה על השאר ‪ ,‬ולא מצינו שום קולא‬
‫וממכר ‪.‬‬ ‫באופן הזה ‪ ,‬ולכו " ע יש בו איסור ריבית ואפילו בדרך מקח‬

‫שקל ‪,‬‬ ‫‪1000‬‬ ‫ואין לומר דכיון דלא ניכר שהקונה א " צ את כל הסחורה של שיווי‬
‫דאפשר שצריך הכל ‪ ,‬ומאחר ההאיסור הוא רק בגלל הלואה של המתנת דמי המקח שהוא‬
‫רק מדרבנן אפשר שלא אסרו כהאי גוונא ‪ [ ,‬ע " ע כשו " ע ס ' קם סעיף ד ‪ ,‬ובשו " ע ס ' קעג‬
‫סעיף א דחכמים הקילו בדרך מקח וממכר דכשהרבית לא ניכר הקילו וע " ע שם ובפתחי‬
‫תשובה ( ס " ק ג ) בשם הבית אפרים ] ‪ ,‬שהרי ידוע לכל העולם שמתנים כן כרי שהקונה‬
‫שקל א " כ לכאורה חשוב ניכר וכמו מפרש ‪ ,‬וזה נ " ל הטעם‬ ‫‪1000‬‬ ‫יוסיף להשלים לשיעור‬
‫של הפוסקים הנ " ל שאוסרים ‪ ,‬וכ " ש רמצוי לפעמים שמגיע לקופה לעשות חשבון ולשלם ‪,‬‬
‫‪1000‬‬ ‫ומבקש שיתנו לו הקפה ועונים לו שצריך להוסיף לקנות עוד מעט להשלים לשיעור‬
‫שקל ואז הוי כמפרש להדיא כלי ספק ‪ ,‬ולכן כל תנות המוכר בתנאי כזה צריך לעשות על‬
‫פי היתר עיסקא כדין ‪ ,‬אבל שמעתי בשם הגר " נ קרליץ שליט " א שלדעתו מותר אכן לא‬
‫נתברר לי טעמו ומיסתבר שבאופן הנ " ל שמפרש להדיא שיוסיף לקנות עוד אסור לכו " ע ‪,‬‬
‫ולא התיר אלא כשלא מפרש להדיא שאז מקילין בדרך מקח וממכר כשלא ניכר כ " כ‬
‫ולפ " ז גם לדעתו צריך לעשות הית " ע כיון דמצוי מאוד שמפרשים לאנשים שיוסיף לקנות‬
‫‪.‬‬
‫עוד בכדי לקבל אשראי ‪ ,‬ולכו " ע אסור ללא הית " ע וע " ע מש " כ לקמן כקו " א פי " א דין ד‬
‫אות ז ‪.‬‬
‫(א )‬ ‫דעתם שלא מוכח אם מוסיף לקנות ממעם זה או לא‬ ‫נ"ב ‪ :‬ולע"ד‬
‫המתיריי וממכר מתירין כה " ג ‪.‬‬
‫וברבית דרבנן בררך מקח‬

‫( א ) נראה לבאר הדבר ובמה נחלקו ‪ ,‬דהנה בנד " ד כשמפרסם המורעות מוכח והוי כמפרש שיש כאן רבית ‪,‬‬
‫אלא שעל כל קונה וקונה כשלעצמו לא ניכר שהוא קונה בשביל רבית ( דאפשר שאדם הזה צריך עכשיו כל‬
‫מה שקונה ‪ ,‬וגם לולא ההלואה היה קונה ככל הסכום ולא מוסיף כלום כשביל ההקפה ) ‪ ,‬האוסרימ ס " ל‬
‫דכיון שמפרשים שיש כאן רבית עבור ההלואה ‪ ,‬הוי מפרש ‪ ,‬אע " פ שלא ידוע שגם האדם הזה קונה בשביל‬
‫הרבית ‪ ,‬והמקילים ס " ל דנהי שירוע שיש כאן רבית ‪ ,‬מ " מ כיון שעל הארם הזה לא ניכר שקונה משום רבית‬
‫משו " ה לא נחשב כמפרש ומותר ‪.‬‬
‫ואולי י " ל עוד דהגר " נ קרליץ שליט " א ס " ל שבכלל לא מוכח שקונים יותר בכדי לקבל ההמתנה ‪,‬‬
‫דאפש " ל שלא קונים אלא מה שצריכים ‪ ,‬ומה שכעל החנות נותן הקפה רק למי שקונה כסכום גדול זהו משום‬
‫להקונים הגדולים שלו שהם חשובים ‪ .‬והוי כדרך העולם שנותנים הנחות לקונים‬ ‫וטובה " נ‬ ‫שעושה הנחה‬
‫גדולים ‪ ,‬אבל האוסרים ס " ל שניכר לעין כל שעיקר המטרה גם בכדי לאלץ הקונה לקנות יותר והוי כמפרש‬
‫אסור ] ‪.‬‬ ‫ואמר שנתכוין לשני הטעמים ‪ -‬אבל לא הכריע לדינא אי מותר או‬ ‫מו " ח שליט " א‬ ‫דאסור ‪ [ ,‬ושאלתי‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קער‬

‫נ ‪-‬‬

‫מכולת שנותן אשראי על חלב ולחם רק למי שקונה גם שאר מוצרים‬

‫גם מצוי חנויות מכולת שמוכרים חלב ולחם ושאר מוצרים ‪ ,‬ולא נותנים אשראי על‬
‫לחם וחלב וביצים אלא אם קונים אצלו גם שאר מוצרים ( משום שאינו מרויח על חלב‬
‫ולחם אלא מעט ולא כדאי לו ליחן אשראי ‪ ,‬ורק כשקונה אצלו גם שאר מוצרים שמרויח‬
‫הרבה אז מוכן ליתן אשראי על הכל ) וזהו רבית ‪ ,‬וגרע מאופן הנ " ל דהכא קונה שני סוגי‬
‫על החלב וביצים רק כשקונה אצלו שאר מוצרים ‪ ,‬וכן‬ ‫( הלואה )‬ ‫דברים ‪ ,‬ונותן אשראי‬
‫דאסור ‪.‬‬ ‫שמעתי ממו " ח שליט " א‬

‫אמנם כל זה דוקא באם קונה שאר דברים אצל המכולת בכדי לקבל הקפה גם על‬
‫מוצרי חלב ‪ ,‬וכגון מי שדרכו לקנות מעט משאר מוצרים במקום אחר ומעט במכולת‬
‫ומוסיף לקנות עור מעט מוצרים בהמכולת בכדי לקבל הקפה על הדברי חלב ‪ ,‬אבל ברוב‬
‫האנשים שקונים מוצרים אצל המכולת בגלל שנוח להם ולא ככדי לקכל ההקפה על‬
‫המוצרי חלב ולחם ‪ ,‬באופן זה אין שום חשש איסור [ אבל מ " מ הבעל מכולת אסור‬
‫לעשות כנ " ל בגלל המיעוט אנשים שיוסיפו לקנות אצלו עוד שאר מוצרים בכרי לקבל‬
‫הקפה על החלב ולחם ובפרט כי גם מצוי שיפרשו כן להדיא ] ‪.‬‬
‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫גדול ונכנס לחנות לקנות דבר קמן ומקבל עורף במיומנים‬ ‫הרוצה לפרות צפק‬

‫מצוי שאדם צריך כסף מזומנים ואין לו רק צ ' יק או פנקס צ ' יקים משלו ואין לו מי‬
‫שיפרוט לו בחנם ‪ .‬לכן נכנס לחנות לקנות דבר קטן ופורע לו בצ ' יק גדול ומקבל העודף‬
‫במזומנים ‪ ,‬ולכאורה יש כאן חשש רבית שהבעל מכולת מלוהו העודף משום שקונה‬
‫אצלו ‪ ,‬וגם הוא אינו קונה דבר הזה בהתנות אלא משום שמלוהו הכסף העודף על הדבר‬
‫פשוטה ) ‪.‬‬ ‫שקנה ( דכשפורט לו הצ ' יק ג " כ הוי הלואה‬

‫ואס הקונה רוצה בלא " ה לקנות אצלו עכשיו הדבר הזה ‪ ,‬ורק בעל החנות לא היה‬
‫מלוהו לולא שקונה אצלו בזה יל " ע אם יש חשש רבית ‪ ,‬ובברית יהודה פ " ו הערה כס‬
‫צידד לאסור כהאי גוונא אם נותן לו מתנה אף אם היה נותן לו גם בלא " ה ‪ ,‬אבל הכא‬
‫שאינו מתנה גמורה רק טובת הנאה לקנות אצלו וקיימא לן דטובה " נ אינו ממון נראה‬
‫דקיל יותר וי " ל שא " צ להחמיר ‪ ,‬אבל בנרון הראשון שלא היה קונה עכשיו החפץ הוה ‪,‬‬
‫ועושה כן רק בכדי להשיג הלואה נלענ " ד פשוט דאסור ( וע " ע מש " כ לקמן בקו " א פרק‬
‫יא דין ד אות ב ) ‪.‬‬
‫פרק ז דין ב‬

‫המקבל שני מחירים ‪ ,‬ויוצא מההנות וחוור ‪ -‬אי נחשב מפרש‬

‫אם נכנס לחנות ושאל שני מחירים ועכשיו רוצה לקנות בהקפה ביותר לא מועיל אם‬
‫יוצא מהחנות לשעה או שתיים ולחזור ולשאול בעל החנות רק כמה מחירו בהקפה ‪ ,‬וגם‬
‫קעת‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להמתין כמה ימים נראה דלא מספיק ‪ ,‬דנראה פשוט דיסוד איסור מפרש הוא משום‬
‫שהמוכר מבטיח לו שיכול לקבלו במחיו הזול ‪ ,‬ואם ירצה לשנות דעתו ‪ ,‬הר " ז נחשב קצת‬
‫כמו משנה בדיבורו ‪ ,‬ולכן אע " פ שיצא מן החנות עדיין ההבטחה הראשונה קיימת ‪ ,‬ובאם‬
‫המוכר ישנה דעתו יאמר לו הקונה שאתמול אמר לו ליחנו לו בכך וכך ‪ ,‬ובפרט בדבר‬
‫שאין דרך לקנותו מיד ‪ ,‬וא " כ מעיקרא כשאמר המחיר הוא על דעת שגם לאחר שיוצא‬
‫מהחנות ישאר זה המחיר ( ער שיעבור זמן סביר ) ‪ ,‬ובכרי " י ( פרק כב הע ' יג ) נסתפק בדבר‬
‫ולכן נראה שגם לא יכול לשלוח אשתו ‪ ,‬שהרי אם הבעה " ב ידרוש‬ ‫כמש " כ ‪.‬‬ ‫והנלענ " ד‬
‫מחיר היוקר תדרוש ממנו לקיים מה שהבטיח לבעלה בזול ‪ ,‬אבל מ " מ יש עצה והיינו‬
‫מחבירו ‪.‬‬ ‫שישלח אדם אחר שהוא יקנה החפץ בהקפה והוא יחזור ויקנהו‬

‫וע " ע מש " כ לקמן בקו " א דין ד בענין זה ובענין מוכר ששואל אם רוצה לשלם‬
‫במזומן או בהקפה ועפ " ז קובע המחיר ‪ .‬וע " ע מש " כ לעיל פ " ה ד " ה סק " ב בענין הצעת‬
‫שני מחירים או מראש או בהקפה וא " א לשלם בשעת קבלת הסחורה ‪ ,‬ואיך לנהוג‬
‫למעשה ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬

‫קנייה בהקפה ביוקר ‪ -‬בכרטיס כרהיט‬

‫מצוי חניות שאומרים להקונים שכאשר קונים אצלם במזומנים מחירו כך וכך ואם‬
‫משלמים ע " י כרטיס כרדיט דורש עוד כמה אחוזים [ או שנותן הנחה אבל כשמשלם‬
‫ואין בו שום איסור ריבית ‪ ,‬דאע " פ דכשמשלמים‬ ‫ההנחה ] ‪.‬‬ ‫בכרטיס כרדיט לא נותן לו‬
‫בכרטיס כרדיט מקבל בעל החנות את הכסף רק בעוד שבועיים או בעוד חודש ‪ ,‬מ " מ יש‬
‫אחוזים ‪ ,‬והיינו משום שהחברה של הכרדיט דורש‬ ‫‪3-5%‬‬ ‫סיבה אחרת שדורש את ה‬
‫משיעור הכסף שהקונה משלם ( משום שהם‬ ‫‪95 - 97 %‬‬ ‫ונותן להם רק‬ ‫‪3-5%‬‬ ‫מהחנות‬
‫מקבלים על עצמם אחריות החוב ) ‪ ,‬ונמצא שבעל החנות לא מייקר משום ההמתנה אלא‬
‫משום שמקבל פחות כסף ‪ ,‬ואף אם יום התשלומים היה היום ג " כ היה מנכה לו ‪ [ ,‬ואפשר‬
‫לתלות שגם אם היה נותן שיק בנקאי לעוד חודש היה מוכרו לו בזול ‪ ,‬ורואים בעליל‬
‫וכן שמעתי‬ ‫הסכום ]‬ ‫שלא מייקר בגלל ההמתנת מעות ‪ ,‬אלא משום שהחברה מנכה מהם‬
‫מהגר " י בלוי שליט " א וז " ב ‪.‬‬
‫כרמים כרדית מחברה יהודי ‪ -‬כשאין היתקע‬

‫שמעתי בשם הרה " ג ר " ש שינדלזון שליט " א מת " ס שערי הלכה ‪ ,‬דאסור להשתמש‬
‫בכרטיס כרדיט יהודי כשאין להם הית " ע משום שיש סעיף בתנאי החברה שאם הבנק לא‬
‫ישלם להחברה שאז הלקוח שהשתמש בכרדיט ישלם להם קרן וריבית ‪ ,‬וכיון שבשעה‬
‫שקונה בחנות עם הכרטיס נעשה החברה ערב שלוף דוץ ‪ ,‬משו " ה נחשב החברה כמלוה‬
‫לו המעות בעת ההוא ומתנה עמו אז שאם יאחר הפרעון ישלם ריבית ועובר אז בלא‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫תשימון אפילו אם לבסוף לא יתן להם שום‬

‫אכן לפמש " כ לעיל פ " א ד " א סק " ב שאין איסור לא תשימון אלא מהזמן שמתחיל‬
‫ההמתנה המחייב את הריבית ‪ ,‬אכל כשמלוה כסף ומתנה עם הלוה שאם יאתר מועד‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קעו‬

‫הפרעון יתחייב בריבית ועדיין לא הגיע זמן איחור הפרעון ‪ ,‬שלא עובר בלא תשימון ‪ ,‬א " כ‬
‫ה " נ כנד " ר שעדיין לא הגיע הזמן איחור הפרעון לא עוברים בלא תשימון ‪ ,‬ועוד שלא‬
‫מצוי שהחברה לא יגבה מן הבנק ‪ ,‬אבל מ " מ כיון שיש תנאי מפורש שאם לא ישלם בזמנו‬
‫ויל " ע אי מותר‬ ‫עיסקא " ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫ויאחר הפרעון יתחייב בריבית ‪ ,‬לכן יש לסדר להחברה היתר‬
‫להשתמש בו על סמך שלעולם לא יבוא לידי כך שיגבו ריבית ‪ ,‬כיון שלא מצוי כלל‬
‫שיבוא לידי זה ‪ ,‬וצ " ב ‪ .‬ועוד דכיון שמעיקרא עשו מעשה להתחייב בריבית אם יבוא לידי‬
‫כך ( והוא עושה על דעת ההברה שהתנו כן במפורש ) גרע טפי ‪ ,‬לכן נראה שאין להשתמש‬
‫בחברה שלא סידרו הית " ע אבל אם סידרו הית " ע יכול להשתמש בו אף מי שמחמיר על‬
‫עצמו ולא משתמש בהית " ע [ ופשוט רכל זה אם באמת רחוק מאוד שלא יגבו מהבנק ] ‪.‬‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫מכירה בהקפה ביוקר‪ ,‬בדרך " שכירות ‪ -‬קנייה "‬

‫‪ [ LEASING‬שהמוכר מציע שני‬ ‫בזמננו נפוץ ענין " שכירות קנייה " [ ובל " א ליסינג‬
‫דרכים לקנות החפץ ( או אוטו וכדומה ) ‪ ,‬אם במזומנים בכך וכך ואם בהקפה ביוקר ופורס‬
‫עד התשלום‬ ‫( האוטו )‬ ‫אבל מותנה שהקונה לא יקנה החפץ‬ ‫שנים ‪.‬‬ ‫התשלומים לכמה‬
‫האחרון ‪ ,‬וכל תשלום ותשלום שפורע מותנה שהוא בתור דמי שכירות החפץ ‪ ,‬ורק‬
‫בהתשלום האחרון קונה את החפץ שיהיה שלו ‪ ,‬והנה אם באמת ע " פ גדרי התורה ותקנת‬
‫חז " ל נחשב החפץ עכשיו כרכוש המוכר ‪ -‬משכיר והוא נשאר הבעלים ער התשלום‬
‫האחרון ‪ ,‬אז הקונה אינו קונה אלא שוכר ומשלם כל חודש בתור דמי שכירות ‪ ,‬ואין חשש‬
‫ריבית ‪ ,‬אבל אם על פי גררי התורה נחשב כמוכרו לו עכשיו ‪ ,‬אז הכסף שהקונה חייב הוי‬
‫הלואה וכל מה שמשלם יותר מכפי המחיר במזומנים אינו דמי שכירות אלא עבור עיכוב‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫הפרעון והוי ריבית‬

‫מיתר‬ ‫ולפטור‬ ‫להמוכר‬ ‫החפץ‬ ‫להחזיר‬ ‫א"א‬ ‫בתנאי השכירות ‪ -‬קנייה‬ ‫אם‬ ‫והנה‬
‫התשלומין ‪ ,‬פשיטא שקונה החפץ מיד והוי קנייה בהקפה ביוקר והוי ריבית ‪ ,‬כיון שגם‬
‫המשכיר וגם השוכר אינם יכולים לבטל המכירה [ וידוע שלא אזלינן אחר הלשון אלא‬
‫אחר מה שעושים באמת וכמבואר בריב " ש ס ' שה ומובא גם בשער דעה ס ' קטב ס " ק א‬
‫אמנם ברוב תנאי שכירות ‪ -‬מכירה בזמנינו ‪ ,‬המשכיר ‪ -‬מוכר אינו יכול‬ ‫מקומות ]‬ ‫ובשאר‬
‫לבטל המקח כלל וכלל ‪ ,‬אבל אם השוכר ירצה לבטל המקה ‪ ,‬אין לו רשות לבטלו‬
‫מהסכום ( אלא שמשלם‬ ‫‪3 /4‬‬ ‫ולהחזירו להמוכר ולפטור מלשלם ובעל כרחו חייב לשלם‬
‫‪1 /4‬‬ ‫וכשמחזיר החפץ להבעלים לא יפטור מלשלם אלא רק מסכום‬ ‫שכירות )‬ ‫בתור דמי‬
‫מערך החפץ אע " פ שהחפץ שוה הרבה יותר ‪ ,‬א " כ כשמחזיר החפץ להמוכר ‪ -‬משכיר‬
‫אינו אלא כנותן מתנה להמוכר ‪ -‬משכיר ונראה שזה לא נחשב כמו‬ ‫(‪) 1 /4‬‬ ‫במחיר הנ " ל‬
‫יכולת להחזיר ‪ ,‬אלא כעושה תנאי שאם מחזירו לבעליו יפטור מפרוטה בלבד ונחשב כאי‬
‫להחזירו ‪.‬‬ ‫אפשר‬

‫( א ) ובלא " ה צריך לסדר הית " ע משום האנשים שלוקחים הלואה בריכיח ואת " ל שהבנק מלוה המעות וגם‬
‫מחזירים הכסף להבזק ‪ ,‬מ " מ כיון שיש סעיף שאם הכנק לא ישלם חייבים לשלם להחברה ‪ ,‬וכלפי הלואה זו‬
‫וקציצת ריבית להחברה ‪.‬‬ ‫כבר חלה ההלואה‬
 ‫קעי‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫סעיף יד שאם מוכר תבית יין בהקפה ביוקר ומושכו‬ ‫בש " ע יו " ד ס ' קעג‬ ‫ועיין‬
‫לרשותו ‪ ,‬ומתנה שהקונה לא יזכה היין עד שימכור אותו בקיץ ‪ ,‬אינו מותר אלא בשני‬
‫תנאים ‪ .‬א ' שביכולת הקונה להחזירו אימתי שירצה ‪ .‬ב ' שאתריות גניבה ואבידה ואונסים‬
‫יהיו על המוכר ע " ש ואם לא כן אז מחשבינן ליה כמוכר לו היין עכשיו ‪ ,‬ומה שממתין לו‬
‫המעות ודורש יותר הוי הקפה וריבית ( " ) ‪ ,‬ונראה פשוט שגם אם מתנה שאם יחזור בו‬
‫יצטרך לשלם הכל חוץ מפרוטה שג " כ נחשב שא " א לחזור בו ואסור ( ואמרינן שהמקח‬
‫נגמר מיד ורק ממתין המעות ) ‪ ,‬וגם כאן בשכירות מכירה זהו כונתם באמת בעת המכירה‬
‫לכן‬ ‫(ב)‬ ‫שהקונה יקנה ההפץ ככל קנייה פשוטה ורק בגלל שיש נפק " מ לענין מיסים‬
‫בדרך שכירות מכירה ‪.‬‬ ‫מתנים שיהיה‬

‫ואע " פ די " ל שכאן בשכירות ‪ -‬מכירה שונה קצת מחבית יין בש " ע הנ " ל ‪ ,‬רהתם אם‬
‫חוזר בו חייב לשלם עבור גוף החפץ ומשו " ה אסור ‪ ,‬משא " כ הכא בשכירות ‪ -‬מכירה אם‬
‫בתור‬ ‫החפץ )‬ ‫מערך‬ ‫( ‪3 /4‬‬ ‫חוזר בו אינו צריך לשלם עבור גוף החפץ אלא משלם השכר‬
‫דמי שכירות ( רק שהוא מופרז ביוקר ) ‪ ,‬מ " מ פשוט שאין נפק " מ וגם כאן בשכירות ‪ -‬מכר‬
‫משלם עבור גוף החפץ משום דהטובת הנאה של תשלום שכירות מופרזת זהו בעצמו‬
‫טובת הנאה ששוה כסף ‪ ,‬ונמצא שמשלם שוה כסף עבור עיקר המקח ‪ ,‬וכשמותנה‬
‫דכשתוזר בו עדיין חייב לשלם השכירות מופרזת הוי התחייבות לשלם שוה כסף עבור‬
‫‪.‬‬
‫גוף התפץ ואסור כמו בש " ע ס ' קעג סי " ד הנ " ל כנלענ " ד ובשו " ת להורות נתן ( ח " י ס '‬
‫סג ) כבר העיר בזה דכיון שלאחר זמן נשאר ברשותו של השוכר ‪ -‬קונה לכן יש עוד סיבה‬
‫משמו ) ‪.‬‬ ‫לאסור וגרע מכל שכירות ( עמש " כ לקמן‬

‫אמנם עדיין יש להסתפק מטעם אחר דהנה יש לחקור בהא דאמרו חז " ל דכשא " א‬
‫להחזיר ולפטור אמרינן שהמקח נגמר מעכשיו ‪ ( ,‬כש " ע ס ' קעג במוכר חבית יין ) ‪ ,‬אם זה‬
‫משום רעצם המצב שא " א להחזיר ולפטור זה גופא נחשב בעלות מיד ‪ ,‬או דילמא לא‬
‫אא " כ מחשיבו‬ ‫נחשב בעלות ‪ ,‬ודוקא במוכר חבית יין שאין שום סיבה שלא יוכל להחזיר‬
‫אומרים דכשמתנה כן כע " כ שגמר המקח מיד ‪ ,‬אכל כאן‬ ‫אז‬ ‫הקונה‬ ‫כשל‬ ‫מיד‬
‫בשכירות ‪ -‬מכר שא " א להחזיר משום דבר צדדי משום השכירות ‪ ,‬י " ל רלא נחשב עדיין‬

‫( א ) כן מבואר שם בפרישה וב " ח ולבוש ובט " ו דאסור ‪ ,‬ואפילו להש " ך שם שמקיל גם כשא " א להחזירו ‪,‬‬
‫( ופירש כדעת הרמב " ם דסגי כשאחריות הוא על המשכיר אף כשא " א להחזירו ) ‪ ,‬מ " מ אפש " ל שכל דברי‬
‫לאח " ם לא משתמש כהמעות לעצמו כהלואה ולא נהיה שלו אח " כ ( ע " ש‬ ‫דוקא אם‬ ‫הש " ך אמורים‬
‫בפרישה ) ‪ ,‬וא " ע בנד " ד שיש לו זכות לקנות אח " כ גוף הדירה גרע יותר ואפש " ל ראף להש " ך אסור ( ע " ע‬

‫שם בר " מ עמ " ר ס " ק רצה ) ‪ ,‬ועור דכאן גרע משום שהקונה הוא גם שוכר מיד ויש לו כבר עכשיו זכות לגור‬
‫[ ועוד דנ " ל דאף הש " ך עצמו לא‬ ‫הקונה ‪.‬‬ ‫בו תמורת תשלום א " כ יש עוד סיכה להחשיבו כבר עכשיו של‬
‫וצ " ב ] ‪.‬‬ ‫מקיל לדינא נגד כל הפוסקים וכנגד הגירסא שלנו כרמב " ם ‪ ,‬רק פירש שכן גר ' לתרץ דברי הרמב " ם‬

‫( ב ) דנשקונה חפץ עבור העסק לא נחשב כהוצאות ולא מנכים מחשבון הרווחים אלא מה שהמכונה נפחת ‪,‬‬
‫אבל כשקונים בררך שכירות קנייה ‪ ,‬מחשבים השכירות כמו הוצאות ויורד מחשבון הרווחים ופטור מלשלם‬
‫ולפעמים עושים כן גם בכדי שישאר אחריות פרעון החוב על המכונה שאם‬ ‫הכנסה ‪.‬‬ ‫על סכום ההוא מס‬
‫התכרה יפשוט רגל ‪ ,‬שהמוכר יחזור ויתפוס את המכונה ‪ ,‬והוי כעושה שדהו משכון על החוב ‪ .‬אבל עיקר‬
‫המטרה הוא שהקונה יקנה ‪ ,‬ומעיקרא דורשים שכירות לתקופה כל כך ארוך בכדי שהמוכר ‪ -‬משכיר יהיה‬
‫מחזירו אח " כ הוא כ " כ בזול שאינו אלא כניתן‬ ‫אח " כ ( ואס‬ ‫מובטח בודאי שהשוכר לא ירצה להחזירו לו‬
‫להמוכר ‪ -‬משכיר ) ‪.‬‬ ‫מתנה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קעת‬

‫אע " פ שא " א להחזיר ‪ ,‬אמנם יותר נראה דאע " פ שאפשר להסתפק‬ ‫נגמר )‬ ‫כשלו ( ושהמקח‬
‫כנ " ל כשא " א לחזור משום דבר צדדי ‪ ,‬מ " מ כאן כשכירות ‪ -‬מכר עיקר המטרה שדורש‬
‫הכסף באופן שא " א להזור ולפטור הוא בגלל שרוצה למוכרו לו שיהיה שלו לגמרי אלא‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫שהתנו שיהיה בדרך שכירות לכן נראה יותר דאסור וע " ע מש " כ‬

‫‪- 3‬‬

‫ובשו " ת מנחת יצחק ( ח " ד ס ' כ ס " ק יב ) כתב דשכירות ‪ -‬מכירה ( ליסינג ) הוי ריבית ‪,‬‬
‫דכיון שא " א להחזיר החפץ להמוכר ‪ -‬משכיר ער שמשלם שכירות מופרזת שיכלול בתוכו‬
‫בטחון של חשש פחת וזילא ‪ ,‬נמצא דאחריות פחת וזילא הוא על השוכר ( א ) ‪ ,‬ומפורש‬
‫בש " ע ס ' קעז סעיף א ובס ' קעו ראפילו שוכר גמור המקבל אחריות זילא ופחת דינו כלוה‬
‫ואסור לשלם שכר דהוי ריבית ולא שכירות ‪ ,‬גם בשו " ת להורות נתן ( ח " י ס ' סג ) הסכים‬
‫לדברי המנחת יצחק דכשכירות ‪ -‬מכר ( ליסינג ) מחשבין להקונה כמו מקבל אחריות זילא‬
‫דנקט דלא נחשב‬ ‫ופחת ואסור לשלם שכירות ‪ ,‬אבל בברית יהודה מתיר ומשמע מדבריו ( ב )‬

‫כמקבל אחריות זילא ופתת ‪.‬‬

‫[ ואולי י " ל דאף הברית יהורה לא התיר בשכירות ‪ -‬מכירה אלא משום רמיירי באופן‬
‫דהתנאי ההתחייבות לשלם שכירות הוא רק ל " חצי " הזמן ובהשכרה ‪ -‬מכירה של כלים‬
‫חדשים ‪ ,‬ובאופן זה נשאר הרבה אחריות על המשכיר ‪ ,‬שהרי כשמשתמשים בכלי חדש ‪ ,‬מיד‬
‫נפחת ערכו הרכה ‪ ,‬ושוב אם יוזל או יופחת יותר הר " ז שייך להיות כאחריות המשכיר ‪,‬‬
‫של‬ ‫‪9 / 10‬‬ ‫של הזמן או‬ ‫‪3/4‬‬ ‫ולפ " ז בשכירות ‪ -‬מכירה שמתנים מעיקרא שצריך לשלם שכירות‬
‫ואסור וצ " ב ] ‪.‬‬ ‫הזמן ‪ ,‬י " ל שמודה להמנה " י שמחשבין שאחריות זולא ופחת הוא על השוכר‬

‫ואין להקשות על המנח " י איך מותר להשכיר הפץ לתקופה ארוכה באופן שהשכירות‬
‫יכסה חשש זילא ופחת ‪ ,‬למה לא גימא גם התם רנחשב שאחריות זילא ופחת הוא על‬

‫הנ " ל דמ " מ נשאר קצת אחריות זילא על המשכיר ‪,‬‬ ‫המנח " י‬ ‫( א ) וראיתי בתור " ר ( פ " ח הע ' צה ) שתמה על‬
‫שאם יוזל הרכה מאוד ‪ ,‬יפסיד המשכיר ‪ ,‬אבל פשוט דלא קשה מידי ‪ ,‬ואינו אלא כמשכיר הפץ שאחריות‬
‫זילא הוא על השוכר אלא שמתנה שאם לא ישווה כלום אז יוותר המשכיר על שיעור שוה פרוטה ‪ ,‬דפשוט‬
‫שעיקר האחריות הוא על השוכר ואסור ‪ ,‬ואף כאן המוכר ‪ -‬משכיר מתנה מראש שישלם כ " כ עד כדי‬
‫שמובטח שגם אם יוזל הרבה שיכסה לו ע " י התשלום ‪ ,‬ורק באופן נדיר שיוזל כל כך הרבה ‪ ,‬אז יכול להיות‬
‫ברור ‪.‬‬ ‫שישאר קצת זילא על המשכיר וזה‬

‫העתיק דברי המנח " י הנ " ל אבל השמיט מש " כ המנח " י דמיון דאחריות פחת‬ ‫כס )‬ ‫( פכ " ב הע '‬ ‫( ב ) בברי " י‬
‫ויוקרא וזילא הוא על השוכר לכן אין היתר עד שהמשכיר יקבל על עצמו אחריות גו " א ואונסים ‪ ,‬ובספר‬
‫עיקרי דינים ( פי " ד הע ' לא ) מביא מש " כ כברי " י ושם הוסיף וכתב וז " ל אמנם מה שהצריך המנח " י שם‬
‫שיקבל המוכר עליו גם אחריות דגניבה ואבירה ‪ ,‬לענ " ד צ " ע ‪ ,‬שהרי אפילו אם הוא שוכר או שואל הלוקח‬
‫חייב מדינא בגו " א ועיקר הקפירא הוא באחריות אונסים עכ " ל ‪ ,‬ודבריו סתומים וצ " ב הרי המנח " י טירש‬
‫להדיא טעם הדבר ‪ ,‬וכתב שהמשכיר צריך לקבל גו " א משום שהשוכר מקבל פחת ויוקרא וזילא ‪ ,‬וכנראה‬
‫שהברי " י חולק על המנח " י ולדעתו לא נחשב כמקבל אחריות יוקרא וזילא כיון שא " צ לשלם כאשר יוזל או‬
‫יופחת וכדרך אחריות רגיל ‪ .‬ואע " פ שעשו עסק צרדי ( שכירות גבוה לזמן ארוך ) ועי " ז ממילא לא שייך‬
‫חשש הפסד זילא ופחת על המשכיר אלא על השוכר אפ " ד לא איגפת לן ולא נהשכ שהאחריות הוא על‬
‫השוכר ומותר לשלם שכירות ‪ [ ,‬אבל אינו מוכח שמקיל מטעם הנ " ל ראפש " ל רמה שהתיר הברי " י היינו‬
‫משום דמיירי כשכירות ‪ -‬מכר ככלים חדשים ומיד שמשתמש בו נפחת ערכו וא " כ אין כ " כ הכרח שלא יוזל‬
‫ערכו ] ‪.‬‬ ‫ויופחת יותר מחצי‬
 ‫קעט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫השונר ואסור ‪ .‬דלא קשה מידי משום דשאני התם שהחפץ יוחזר בסוף תקופת השכירות ‪,‬‬
‫ואז כל הזילא ופתת הוא על המשכיר ‪ ,‬שאם יוזל יקבל בחזרה חפץ השוה פחות ‪ ,‬ומשו " ה‬
‫גם בכל תקופת ההשכרה ‪ ,‬הוי התפץ באחריות זילא ופחת על המשכיר ולא על השוכר ‪,‬‬
‫והשכירות הוא רק עבור השימוש בלבד וזה מגיע לו ‪ ,‬משא " כ בשכירות ‪ -‬קנייה הנ " ל ‪ ,‬אין‬
‫וע " פ רוב גם השוכר לא מחזיר לו ‪ ( ,‬ואררבה דורש‬ ‫בכח המשכיר לדרוש החפץ בחזרה ‪,‬‬
‫שישלם שכירות במחיר גבוה ולכל כך זמן שמובטח שלא כדאי להשוכר להחזירו ולפטור‬
‫ועוד‬ ‫‪.‬‬ ‫(ג)‬ ‫מיתר הטיוב ) ‪ ,‬ונמצא שלבסוף לא יהיה הזילא על המשכיר אלא על השוכר‬
‫נפק " מ יש דבשכירות רגיל דורש שכר עבור השימוש בלבד וזה מותר ‪ ,‬משא " כ כאן‬
‫בשכירות ‪ -‬קניה כשדורש השכירות הגבוה אע " פ שחלק מהשכר הוא עבור השימוש מ " מ‬
‫ונמצא שמשלם כסף ( או‬ ‫(ד)‬ ‫שיהיה שלו‬ ‫אח " כ‬ ‫חלק מהכסף הוא עבור הזכות לקבלו‬
‫עבור גוף החפץ ‪ ,‬וזה ברור דמה שאמרו בגמ ' ובש " ע דאחריות מחשיבו ברשות‬ ‫שו " כ )‬

‫המקבל זהו דוקא כשמתחייב באחריות תמורות גוף ההפץ שמקבל לרשותו ‪ ,‬ואז אומרים‬
‫שהחפץ נהיה שלו והוא מתחייב דמים להבעלים תמורת החפץ ‪ ,‬והוי הלואה ‪ ,‬משא " כ‬
‫בשכירות רגיל לתקופה ארוכה שמתחייב בסכום מסוים עבור השימוש בלבד ‪ ,‬א " כ לא הוי‬
‫כמקבל אחריות ולא נחשב כשלו אע " פ שהסכום כסף שהבעה " ב יקבל הוא גבוה כל כך‬
‫ופחת ה ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫שהבעלים מובטח שלא יפסיד ע " י זילא‬

‫וע " ע בבית יוסף סימן קסד שמביא בשם הריב " ש גבי משכנתא דברצלונא שנהגו‬
‫שמעיקרא משלם לבעל הדירה קצת דמים בראשונה בתור דמי‬ ‫זה ‪.‬‬ ‫לשכור דירה באופן‬
‫גר בהדירה לעולם ומשלם שכירות בכל חודש וחודש במחיר זול ע " ש ‪,‬‬ ‫ולאח " כ‬ ‫מפתת‬
‫והרי גם באופן זה אין על המשכיר כל האתריות זילא ‪ ,‬דאפילו אם יוזל מעט עדיין יהיה‬
‫השכירות שוה יותר ואפייה מותר לשלם שכירות ולא הוי ריבית ‪ ,‬אבל מ " מ אין משם שום‬
‫קושיא על המנחת יצחק דשאני התם בנדון הריב " ש שמעיקרא לא שילם בתור דמי מפתח‬
‫אלא " קצת מעות " בלבד ‪ ,‬ועדיין נשאר עיקר האחריות זילא ופחת על המשכיר וע " ש‬
‫בלשון הריב " ש בעצמו בס " ס שה ‪ ,‬משא " כ בנדון המנחת יצחק בשכירות ‪ -‬מכר שמתחייב‬

‫( ג ) יבשלמא אם יכול להחזירו אחר תקופה קצרה ‪ ,‬והמשכיר עלול להפסיד ממש אז הוי באחריות המשכיר‬
‫ממש ‪ ,‬אע " פ שע " פ רוב לא מחזירו לו ‪ ,‬דמ " מ אם יקרה הפסד יחזירו לו ‪ ,‬אבל כשכירות ‪ -‬מכר שא " א להחזיר‬
‫המקבל ‪.‬‬ ‫רק לאחר כמה שנים הר " ז נחשב באחריות‬

‫( ך ) ואין שום נפק " מ אם עושים תנאי שחצי השכר הוא לשכירות וחציו לקניית החמץ ‪ ,‬או שכל השכר הוא‬
‫התחייבות מופרזת עכור הזכות שימוש ‪ ,‬אלא שהטובה " נ של ההתחייבות כמחיר מופרז ( שזה ג " כ שו " כ )‬
‫הוא בכדי לקבל בעלות כהחפץ ‪ ,‬כי גם בדרך השני משלם שוה כסף ( הטוכה " נ של התחייבות מופרזת )‬
‫ככדי לקנות החפץ ובכדי לכסות חשש זולא ופחת [ ובאמת שהסוחרים אומרים שמה שדורשים שישלם ‪3 / 4‬‬
‫יותר ] ‪.‬‬ ‫של תקופת השכירות ‪ ,‬הוא גם בכרי לכסות חשש זילא ופחת ‪ ,‬מלבד מה שגם רוצה להרויח‬

‫( ה ) ומה שאסרו כגמ ' וש " ע כשהשוכר מקבל אחריות יוקרא וזילא אע " פ שלא רוצה לקנותו התם היינו‬
‫גופא מוכיח שמחשיב‬ ‫יה‬ ‫משום דבתנאי שכירות רגיל הוי באחריות המשכיר ‪ ,‬וכשהשוכר מקבלו על עצמו‬
‫החפץ ברשותו ‪ ,‬ושרק חייב להחזיר דמיו ( וזהו הלואה ) ‪ ,‬משא " כ בשכירות לזמן רב שמשלם עכור השימוש‬
‫זהו שכירות רגיל ואין כאן שום מעשה המוכיח שמחשיבו ברשותו וזה פשוט ‪ ,‬אבל בשכירות ‪ -‬מכר שעיקר‬
‫המטרה הוא למוכרו לו לגמרי ועושה עמו שכירות לזמן רב הוא בכדי להבטיח המוכר שהקונה יקנה הכל‬
‫והמוכר משתמש כהשכירות כדי להבטיח לעצמו שלא יהיה לו שוס נזק אלא על הקונה א " כ זהו גופא‬
‫אחריות ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קפ‬

‫לשלם " הרבה " שכירות בכדי שאפילו יוזל או יופחת לא יפסיד המוכר ‪ -‬משכיר ‪ ,‬דוקא בזה‬
‫כתב המנחת יצחק שמהשביל שהאחריות הוא על השוכר [ ואין לומר שגם מקצת אחריות‬
‫הריב " ש‬ ‫אסור להיות על השוכר וכמבואר ברמ " א ר " ס קעז ובב " י שם ‪ ,‬וא " כ מדהתיר‬
‫מוכח דלא כהמנחת יצחק אלא דבכה " ג לא נחשב כלל קבלת אחריות ‪ ,‬דפשוט רלא קשה‬
‫מידי משום שגם המנח " י מודה רכל זמן שעדיין עיקר האחריות הוא על המשכיר מותר ‪,‬‬
‫דפשוט שרק כשמקבל אחריות בדרך קבלת אחריות בזה י " ל שאסור גם במקצת אחריות‬
‫משא " כ כשעושה עסק צדדי וממילא אינו באחריותו ‪ ,‬בזה לא אוסרים רק אם עיקר‬
‫י‬
‫]( )‬ ‫האחריות הוא על השוכר ולא על המשכיר וזה פשוט‬

‫ג ‪-‬‬

‫שכירות‪ -‬קנייה כשהמשכיר מקמל אחריות אונסים וגו " א‬

‫נתן עצה להתיר שכירות ‪ -‬קנייה במכונות‬ ‫יג )‬ ‫ובשו " ת מנחת יצחק ( הנ " ל בס " ק‬
‫וכדומה וכתב שאם מתנה שאחריות אונסים וגניבה ואבידה יהיה על המוכר ‪ -‬משכיר מותר‬
‫( סק " א )‬ ‫ואע " פ שהשוכר מקבל על עצמו אחריות זילא ‪ ,‬מ " מ הא כתב החו " ד ס ' קעז‬
‫דדוקא בשכירות רגיל דאחריות גו " א על השוכר אסור אם מקבל אחריות יוקא וזולא אבל‬
‫אם המשכיר מקבל על עצמו אחריות אונסא " וגניבה ואבידה " מותר אע " פ שהשוכר‬
‫מקבל על עצמו יוקרא וזילא [ וע " ש שנתן עצה ‪ ,‬דאע " פ שהמוכר לא רוצה שבאמת יהיה‬
‫באחריותו לענין גו " א ואונסים ‪ ,‬וכתב עצה שהמשכיר ישלם הביטוח עבור גו " א ואונסים ‪,‬‬
‫וידרוש מהשוכר עוד דמי שכירות ‪ ,‬וכזה יכסה מה שנצרך ( המשכיר ) לשלם דמי ביטוח‬
‫ע " ש] ‪.‬‬
‫וכתב‬ ‫) (א )‬ ‫אבל בשו " ת להורות נתן ( ח " י ס ' סג ) חולק על המנחת יצחק ( ואג " מ ח " ב‬
‫שאין לדמותו לדברי החו " ד ‪ ,‬דדוקא בשכירות רגיל שלבסוף חוזר לבעליו ‪ ,‬לכן סגי‬
‫באחריות גו " א שעל המשכיר לקבוע שהוא שלו ‪ ,‬משא " כ בשכירות ‪ -‬קנייה שלבסוף ישאר‬
‫החפץ ברשות השוכר נראה יותר שכבר עכשיו הוי ברשותו ‪ ,‬ולכן אע " פ שהמשכיר מקבל‬
‫גם גו " א א " א להתיר כל זמן שאחריות זילא הוא על השוכר והוי ריבית ‪ ,‬גם כתב עוד‬
‫ואין‬ ‫ריביתם ‪.‬‬
‫)‬ ‫דדברי החו " ד הנ " ל אינו מוסכם לכו " ע ‪ ,‬ולכן אוסר כל שכירות ‪ -‬קנייה והוי‬

‫לבין שכירות ‪ -‬מכר ‪ ,‬דהכא‬ ‫וב " י‬ ‫נפק " מ כין משכנתא דברצלונא שהתירו הריב " ש‬ ‫יש עוד‬ ‫( ו ) ומלבד זה‬
‫בנד " ד כשכירות ‪ -‬מכר לאחר שגומר לשלם השכירות ישאר שלו לגמרי ‪ ,‬ולכן כבר מעכשיו נחשב ברשותו‬
‫‪.‬‬
‫ע " י מעט אחריות וכמש " כ בשו " ת להורות נתן ( המובא לקמן ) לחלק כן וגם דמי למוכר חבית יין בש " ע ס '‬
‫קעג סי " ד וכמש " כ לעיל ‪.‬‬
‫( א ) ש " ש ( בס ' סב ס " ק כ ) שהתיר גם באופן שהשוכר ‪ -‬קונה א " א לחזור בו בשום זמן ומוכרח לקנותו‬
‫אח " כ ולא העיר מדברי הש " ע ס ' קעג סי " ד וצע " ג ‪ ,‬גם מש " כ המ " י בטס " ק יד בסוגריים שאין כפק " מ אס‬
‫ולומר דמסתמא סיירי באופן שצריך לקנות‬ ‫‪:‬‬ ‫מושך הכלי צ " ע וכן מש " כ בס " ק יא לבאר הגמ ' ב " מ מה‬
‫השאר ומביא שכן משמע ע " פ דברי הש " ך וממ " ע ס ‪ ,‬קצא ‪ ,‬לא הבנתי ‪ .‬ונראה עוד דלפי מה דמסיק ( שם‬
‫שייך אחריות גו " א ‪.‬‬ ‫ס " ק יב ) דבאחריות זילא על השוכר אסור ‪ ,‬חזר ממש " כ בס " ק יא שהרי בשדה לא‬

‫( ב ) אמנם מש " ג שם שהגר " א קע " ז מק " ג חולק על החו " ד צ " ב ‪ ,‬ואולי נתכוון שהגר " א בס ' קעו סק " ב‬
‫או גו " א ‪.‬‬ ‫חולק על כל דברי התה " ד א " כ ממילא גם כאן אין נפק " מ כין אס המשכיר מקבל אונסים גרידא‬
‫עוד כתב שם דכיון שהשוכר משלם יותר שכירות ככדי לכסות הביטוח י " ל הנחשב כאילו השוכר משלם‬
 ‫קפא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫יותר ‪ ,‬והיינו שהמוכר יתנה עמו שבעת שירצה‬ ‫היתו אלא בררך שכתב המנח " י דנכון‬
‫השוכר ‪ ,‬מוכן הוא לקבלו ממנו בחזרה " כפי שישוה כשוק " ‪ .‬אכל פשוט שבאופן כזה לא‬
‫כדאי להמוכר ‪ -‬משכיר למכור לאנשים ‪ ,‬כי לא רוצה שאנשים יחזירו לו וגם לא רוצה‬
‫זילא ‪.‬‬ ‫לקבל על עצמו אחריות‬

‫וידידי הרה " ג רא " מ לבנוני שליט " א מת " ס משנת ריבית הראה לי דבספר שבילי דוד‬
‫חולק על החו " ד הנ " ל אבל מאידך בבית מאיר ר " ס קעו כתב כהחו " ד ‪ ,‬עוד אמר דכיון‬
‫החו " ד‬ ‫שהשוכר מקבל עליו גם אחריות הפחת י " ל דאסור אף להתו " ד ‪ ,‬ועד כאן לא התיר‬
‫כשהמשכיר מקבל אחריות גניבה ואבידה ואונסים ‪ ,‬אלא כשהשוכר מקבל אחריות יוקרא‬
‫וזילא בלבד ‪ ,‬אבל כשהשוכר מקבל גם אחריות פחת י " ל דאסור ‪ ,‬ואע " פ שהחו " ד התיר‬
‫בדבר דלא שייך בו פחת וכמש " כ המנח " י שם בשמו ‪ ,‬מ " מ כשהשוכר מקבל פחת גרע‬
‫יותר ‪ ,‬עוד העיר דבדירה כמעט שלא שייך מציאות של גניבה ואבידה ‪ ,‬ועיקר ההיתר של‬
‫כשהמשכיר מקבל גו " א היינו משום דגו " א שכיח ‪ ,‬ואין לומר‬ ‫התה " ד )‬ ‫החו " ד ( ע " פ‬
‫ס ' קעז סעיף ב‬ ‫בב " י‬ ‫דמקבל אחריות שריפה דאדרבה זהו פחות מאחריות אונסים ע " ע‬
‫( ע " ש ממנהג לומבדירא ) ‪ ,‬וע " ש במנח " י דמיירי בשכירות מכונות ולא בשכירות בתים ‪,‬‬
‫בדרך‬ ‫דירה‬ ‫למכור‬ ‫להתיר‬ ‫כתב‬ ‫ח)‬ ‫ס'‬ ‫( פי " ח‬ ‫שבספרו‬ ‫דאע " פ‬ ‫לי‬ ‫אמר‬ ‫ולכן‬
‫שכירות ‪ -‬מכירה ‪ ,‬מ " מ עכשיו לאחר שראה כל הנ " ל חוזר בו ואינו מתיר אפילו בשאר‬
‫דירה ‪.‬‬ ‫דברים וק " ו במכירת‬

‫והנה כל הנ " ל הוא מכח קבלת אחריות של השוכר דאסור בכל שכירות ‪ ,‬אבל‬
‫לפמש " כ לעיל ע " פ הש " ע ס ' קעג סי " ד דכשמוכר דבר שלבסוף יהיה שלו ‪ ,‬אם א " א‬
‫להחזירו ולפטור מיתר הממון ‪ ,‬אמרינן שהמקח נגמר מיד ‪ ,‬לפ " ז יש עוד סיבה לומר‬
‫המקח ‪.‬‬ ‫שהמקח נגמר מיר ‪ ,‬וכל מה שדורש יותר ‪ ,‬הוא המתנת דמי‬

‫י‪-‬‬
‫שכירות כנ " ל ‪ -‬כשלבסוף לא יהיה שלו לגמרי‬
‫אמנם אם לאח " כ לא יהיה של השוכר לגמרי ‪ ,‬יל " ע אם מותר לשלם שכירות באופן‬
‫הנ " ל ( ולהלן ח " ק ה יתבאר ההיכי תימצא שנוגע לדינא ) ‪ ,‬הנה אי נימא דבכה " ג לא‬

‫הביטוח וכאילו הוי קצת באחריות השוכר ‪ ,‬אבל המנחת יצחק ס " ל רכיון שכמציאות הוי כל האחריות על‬
‫המשכיר סגי ‪ ,‬ולענ " ר נראה לו ‪ :‬וסיף עוד רבאמת לא נראה כלל כאילו השוכר משלם עבור הביטוח ‪ ,‬אלא‬
‫דשכירות חפץ או דירה בלי לקבל אחריות אונסים וגו " א שוה באמת יותר משו " ה משלם יותר שכירות ‪,‬‬
‫ומה שהמשכיר לוקח ביטוח מחברה היינו‬ ‫ביטוח ) ‪,‬‬ ‫( והערך ששוה יותר הוא באמת כפי שיעור ערך דמי‬
‫משום שלא רוצה לסכן עצמו ‪ ,‬וא " כ פשוט דכשמשלם יותר שכירות לא נחשב כאילו שהשוכר משלם‬
‫הכיטוח אלא שזהו ערך אמיתי של שכירות בלי אחריות גו " א ואונסים ‪ ,‬ונראה ראף הלהור " נ לא כתב כן‬
‫( הנראה כאילו הוא באחריות השוכי ) אלא לסניף בעלמא ‪ ,‬ועיקר הטעם שאוסר משום שלאח " כ יהיה שלו‬
‫לגמרי ‪ .‬אבל מ " מ נראה שאם מותנה עם הבנק שכל זמן שלא מוכיח ( כררך הוכחה רגיל ) שנפסד ‪ ,‬ממשיך‬
‫לשלם ‪ ,‬וק " ו אם מתנה שער שהכיסוח משלם ימשיך השוכר לשלם ‪ ,‬אז ברור הנראה קצת שהאחריות הוא‬
‫על השוכר ‪ ,‬ובזה י " ל ראסור ( ועכ " פ י " ל שאין המעליותא של משכיר המקבל " כליי האחריות ) ‪ ,‬אכל בלי‬
‫תנאי הנ " ל ומיד שקורה אונס או ג ‪ " .‬א יפסיק לשלם שכירות אז ניכר שאין עליו שום אחריות ‪ ,‬וכן שמעתי‬
‫הוסיף עוד שגם‬ ‫י'‬ ‫( ובמשנ " ר פי " ח הע '‬ ‫השוכר ‪.‬‬ ‫מכמה ת " ח שליט " א רלא נראה כאילו הוא באחריות‬

‫ג " כ נכלל‬ ‫המיסים והוצאות שדרך המשכיר לשלם יכלול כהשכירות ‪ ,‬ולענ " ד שגם כלי שמתנה כן כמיוחד‬
‫בעלות ) ‪.‬‬ ‫בהשכירות ‪ ,‬דמה שמותנה שישלם המיסים והוצאות שדרך הבעה " ב לשלם ‪ ,‬אינו מורה על שום‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק ז דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫קפב‬

‫נחשב כמקבל האחריות פשיטא שמותר ‪ ,‬ואפילו לפי שיטת המנחת יצחק רס " ל הנחשב‬
‫כמקבל אתריות זילא ופחת מ " מ הרי מתיר אם המשכיר מקבל " כל " האחריות והיינו של‬
‫אונסים וגם גניבה ואבידה ( וכשהמשכיר עושה ביטוח יכול לקבל על עצמו גם אחריות‬
‫גניבה ואבירה ) ‪ ,‬ואף לפי שיטת הלהורות נתן שאוסר בכל שכירות ‪ -‬מכר עיקר הטעם הוא‬
‫משום שלאת " כ נהיה שלו לגמרי ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שלאח " כ לא יהיה שלו לגמרי ( וע " ע‬
‫לעיל סק " ג הע ' ב ) ‪ ,‬אבל מ " מ לשיטת השבילי דוד דס " ל דכשהשוכר מקבל אחריות‬
‫יוקרא וזילא אסור אף אם אחריות גו " א ואונסים הוא על המשכיר ‪ ,‬מ " מ החו " ד ובית‬
‫מאיר מקילין ‪ ,‬ועוד דיש צד לומר שבכאן לא נחשב באחריות השוכר וכמש " כ לעיל ‪ ,‬וכן‬
‫י " ל עוד שגם לאתר שמתחייב לשלם כל כך שכירות כפי חצי של שיווי החפץ ‪ ,‬מ " מ‬
‫נשאר האתריות על המשכיר אם יוזל או יופחת יותר מחציו ( ע ' לעיל ס " ק ג הע ' א ) ‪,‬‬
‫ומש " כ לעיל דבבתים לא מצוי כ " כ הפסד גניבה ואבידה ‪ ,‬אינו מוכח ‪ ,‬דמ " מ שייך שאדם‬
‫מבחוץ יזיק את הדירה או שצינורות מים יתפוצצו בזמן שלא נמצא בביתו ויגרום נזקים‬
‫גדולים או בחשש שריפה בפרט בזמנינו ע " י תוטי החשמל שבבית ( וכל הנ " ל דינו כגו " א‬
‫הנ " ל ) ‪.‬‬ ‫ולא כאונס ‪ ,‬כיון שמעיקרא היה שייך לשמור מהפסדים‬

‫ונראה דכיון שהמנחת יצחק מתיר להדיא וק " ו שלפי דברי האג " ם ומשמעות הברי " י‬
‫מותר ‪ ,‬וגם לפמש " כ הלהורות נתן לאסור בשכירות ‪ -‬מכר י " ל שכאן מותר כיון שאינו קנוי‬
‫להקל ‪.‬‬ ‫לו לאח " כ ‪ ,‬לכן נראה שבודאי יש‬

‫ס ‪-‬‬

‫שכירות ‪ -‬מכר בדרך שכירות ‪ -‬ושכירות זול‬

‫קצת שינוי ‪,‬‬ ‫בדרך שכירות ‪ -‬מכר עם‬ ‫במוכר לחבירו‬ ‫יש לדון‬ ‫יש לעיין איך‬
‫ואח " כ יכול לקנותו בסכום‬ ‫‪ 3‬שנים )‬ ‫דבשכירות ‪ -‬מכר משכיר החפץ לתקופה ארוכה ( כגון‬
‫שקצבו ) ‪3‬‬ ‫מועט ומאז הוי שלו לגמרי ‪ ,‬מה הדין אם מתנה שישלם השכירות ( כפי הסכום‬
‫שנים לא יקנה החפץ ‪ ,‬אלא שמעת ההוא ואילך ישלם שכירות זול כל‬ ‫‪3‬‬ ‫שנים ‪ ,‬ושלאתר‬
‫מעיקרא חשבתי שגם זה דומה לכל שכירות ‪ -‬מכר דנהי‬ ‫שנה ‪.‬‬ ‫לכל‬ ‫‪$1‬‬ ‫שנה ושנה ‪ ,‬כגון‬
‫שלא יהיה להשוכר קנין הגוף לאתר כלות ג ' שנים ‪ ,‬מ " מ יש לו עוד תוספת בעלות‬
‫בהחפץ לאחר ‪ 3‬שנים ‪ ,‬דמעיקרא עד כלות הג ' שנים שצריך לשלם שכירות גבוה אין לו‬
‫שנים יש לו כמעט כל הבעלות בהתפץ וא " צ לשלם‬ ‫‪3‬‬ ‫כ " כ בעלות בהחפץ משא " כ לאחר‬
‫וכלפי ההפרש של הסוגי בעלות ‪ ,‬היה נראה לומר דכיון‬ ‫לשנה ‪.‬‬ ‫‪$1‬‬ ‫עבור השימוש אלא‬
‫שנים ) יהיה לו בעלות גדולה ‪ ,‬לכן אמרינן שכבר מיד בעת שקנה החפץ‬ ‫‪3‬‬ ‫שלבסוף ( לאתר‬
‫היה לו כל הבעלות שיהיה לו אח " כ ‪ ,‬וכמו שבשכירות ‪ -‬מכר אנו אומרים ד " מיד " נחשב‬
‫שלו משום שלאח " כ יהיה שלו בצירוף שכבר מעכשיו הוי אחריות יוקרא וזילא וכן משום‬
‫שא " א להחזיר אא " כ מפסיד חלק מכספו ‪ ,‬ומשו " ה הוי המתנת דמי המקח ואסור לשלם‬
‫ומה‬ ‫שנה )‬ ‫לכל‬ ‫‪$1‬‬ ‫ריבית ‪ ,‬א " כ ה " נ בנד " ד קנה " מיד " כל הזכיות ( חוץ מחיוב תשלום‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫שמשלם כל הג ' שנים אינו שכירות אלא הוי המתנת דמי המקח ואסור לשלם‬

‫אבל ידידי הרה " ג ר ' אברהם ויינשטיין שליט " א העירני דאפשר לחלק בין " קנין‬
‫שנים לבין " קנין פירות " לאתר ג ' שנים ‪ ,‬ונראה לבאר החילוק דרוקא‬ ‫ג'‬ ‫הגוף " לאחר‬
‫במוכר קנין הגוף כגון בציור הש " ע ס ' קעג סי " ד כשמוכר תבית יין שיהיה לו בו קנין‬
‫קפג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הגוף לאחר שנה ‪ ,‬בזה אנו אומרים דכיון שא " א לחזור בו לכן כבר מעכשיו קנה קנין‬
‫הגוף בהיין אלא שיש תנאי שהקונה לא ישתה אותו תוך השנה ‪ ,‬ואפילו כמוכר קנין הגוף‬
‫אנו אומרים דהוי כמוכר גוף ומשייר‬ ‫השנה )‬ ‫לאחר שנה בדירה ( ששייך בו שימוש עד סוף‬
‫לעצמו קנין פירות של שנה ‪ ,‬משום דא " א לחלק קנין הגוף לשתים ‪ ,‬ואם מותנה כבר‬
‫מעכשיו מהיום שהקנין הגוף יהיה שלו לאחר שנה א " כ כבר מעכשיו הוי הגוף שלו ‪,‬‬
‫ומשו " ה מצריך הש " ע בס ' קעג סי " ד שיהיה ביכולתו להחזירו וגם שאחריות גו " א‬
‫ואונסים יהיו על המוכר ורק אז אנו אומרים שהמקח חל לאחר שנה והקנין הגוף מתחיל‬
‫רק לאחר שנה ‪ ,‬משא " כ בנדון דירן שלאחר ג ' שנים אין לו קנין הגוף אלא קנין פירות‬
‫וזכות שימוש ‪ ,‬אין שום סיבה שכבר מעכשיו יחשב שלו ‪ ,‬שהרי בקנין פירות וזכות שימוש‬
‫שייך לחלק לשתים ‪ ,‬והקנין פירות שלו הוא רק " זכות שימוש " ( כזול ) לאחר ג ' שנים ‪ ,‬וזה‬
‫לא גורם שגם מעכשיו יהיה לו זכות שימוש ( בזול ) ‪ ,‬ולכן לא דמי למוכר חבית יין בש " ע‬
‫ס ' קעג סי " ד וכן לא דומה לשכירות ‪ -‬מכר רגיל שלדעת הלהורות נתן נחשב שלו גם‬
‫במעט אתריות כיון שלאח " כ הוי שלו לגמרי דנ " ל שזהו דוקא כשלאח " כ נהיה שלו‬
‫ר) ‪.‬‬ ‫לגמרי עם קנין הגוף ( וע " ע מש " כ לעיל ס " ק‬

‫ולפ " ז נראה ראפילו לפמש " כ לעיל בס " ק ג בשם תשובת להורות נתן דאסור למכור‬
‫בהקפה ביוקר בדרך שכירות ‪ -‬מכר ‪ ,‬אפילו כשהמשכיר מקבל על עצמו כל האחריות ‪ ,‬מ " מ‬
‫בדרך‬ ‫אותו‬ ‫שיעשו‬ ‫אלא‬ ‫שכירות ‪ -‬מכר ‪,‬‬ ‫כעין‬ ‫בהקפה‬ ‫חפץ‬ ‫למכור‬ ‫דאפשר‬ ‫נראה‬
‫שכירות ‪ -‬ושכירות יול ‪ ,‬וכמש " כ כאן שישכיר החפץ בשכירות גבוה כפי הזמן שקוצבים‬
‫ביניהם ( וכמו בשכירות ‪ -‬מכר ) ‪ ,‬ולאחר שיגמור לשלם השכירות ‪ ,‬מאז במקום שיקנה החפץ‬
‫וכן הסכים ידידי‬ ‫לכל שנה ושנה ( " ) ‪.‬‬ ‫‪$1‬‬ ‫שיהיה שלו ‪ ,‬ימשיך לשלם שכירות זול מאוד כגון‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫הרה " ג רא " מ לבנוני שליט " א מח " ס משנת‬

‫ו ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫לקמן בקו " א ( פי " ג ד " ה ס " ק י ) כתבתי עצה חדשה ליקח הלואה מבנק לקניית רירה‬
‫שה )‬ ‫ע " פ היתר " חדש " ע " פ דרך משכנתא דברצלונא המובא בריב " ש ( ס " ס‬ ‫( משכנתא )‬

‫ס ' קסד ‪ ,‬והיינו שימכור " כל " הדירה להבנק ויחזור וישכרנו מהבנק בדרך דמי‬ ‫ובב " י‬
‫מפתח ‪ ,‬שמשלם שני שליש מערך הדירה להבנק ‪ ,‬ושוב מקבל זכות לשכור הדירה לעולס‬
‫במחיר כך וכך ‪ ,‬זהו ההיתר שנהגו בברצלונא ‪ ,‬אבל בנד " ד הבנק והקונה רוצים שיגמור כל‬
‫התשלומין בעשרים שנה ואח " כ יהיה שלו לגמרי לכן כתבתי שיתנה עם הבנק שעכשיו‬
‫שנה ישלם כך וכך שכירות‬ ‫‪20‬‬ ‫מערך הדירה קונה זכות דמי מפתח שעד‬ ‫‪2/3‬‬ ‫כשנותן‬
‫לעולם ‪.‬‬ ‫שכירות לכל שנה ושנה‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫שנה ישלם‬ ‫‪20‬‬ ‫ולאחר‬

‫ולפמש " כ לעיל לחלק בין קנין הגוף לאחר זמן לקנין פירות לאחר זמן ‪ ,‬יש להתיר ‪,‬‬
‫שנה ניתוסף להשוכר עוד זכות בהדירה שיכול להשתמש בו בזול ‪ ,‬וגם‬ ‫‪20‬‬ ‫דאע " פ שלאחר‬
‫מערך‬ ‫‪2/ 3‬‬ ‫עכשיו אין המשכיר יכול להפסיר ע " י זילא משום שהשוכר שילם מראש‬

‫‪10 -‬‬ ‫( א ) גם אפשר להוסיף עור תנאי שלאחר זמן יוחזר להמשכיר לגמרי ‪ ,‬וכגון במכונה שיכול להחזיק ‪15‬‬
‫שנה יוחזר לבעליו ‪ ,‬או שלאחר שיושחק המכונה ריהיה ראוי לשימוש ע " י דוחק‬ ‫‪)5‬‬ ‫שנה מותנה שלאחר‬
‫גדול אז יוחזר להמשכיר ‪ ,‬ובאופן זה לא ממסיד השוכר כלום כי פשוט שהשוכר א " צ מכונה שחוקה כל כך ‪,‬‬
‫שנים יכול לקנות זכות הנ " ל‬ ‫‪3‬‬ ‫( ואם ירצה לאחר‬ ‫ומצד שני יש כאן תנאי ברור שהשכירות הוא רק לימן‬
‫מהמשכיר בדמים מועטים או אפילו יקבלו ממנו במתנה בחנם ) ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קפד‬

‫הדירה בתור דמי מפתח ועכשיו משלם כל חודש שכירות בזול וא " צ לחוש שיוזול כל‬

‫כר ‪ ,‬ועוד שהשוכר א " א להחזירו בלי שיפסיד הרבה כסף ( הרמי מפתח ששילם מעיקרא ‪,‬‬
‫והוי כמו חכית יין שא " א להחזיר בלי הפסד ) ‪ ,‬מ " מ כיון שגם לאח " כ אינו אלא שכירות‬
‫וקנין פירות אין כל החומרות הנ " ל ‪ ,‬ולא גרע מאילו משכירו לעולם כאותו מחיר כל שנה‬
‫ד‪.‬‬ ‫ושנה לעולם דנראה שאין איסור כמש " כ לעיל בס " ק‬

‫כשמאחר תשלום צריך לסמוך על הית " ע‬

‫פשוט שכל ההיתרים הנ " ל הם דוקא כאשר משלם בהזמן שקצבו מראש ‪ ,‬אבל אם‬
‫מאחר שום תשלום ומתחייב בעוד ריבית עבור איחור הפרעון ‪ ,‬לא שייך כל ההיתר הנ " ל‬
‫משום שמאחר חוב פרעון שכירות ואסור לשלם עליו ריבית ‪ ,‬אלא צריך שהאיחור הזה יחול‬
‫ע " פ היתר עיסקא ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ לקמן פי " ג ד " ה ס " ק יד וע " ע מש " כ שם פי " ג ד " ה בסוף‬
‫גדולים ) ‪.‬‬ ‫ס " ק ט דבהית " ע בבנקים בסכום מועט יש לו יותר תוקף מהית " ע בסכומים‬

‫פרק ז דין ד‬

‫עצת החו " ד למוכר בהקפה ביוקר‬

‫שאם המוכר הציע המחיר בגלל שחשב שקונה‬ ‫ב)‬ ‫כתב החו " ד ס ' קע " ג ( ס " ק‬
‫במזומן ‪ ,‬ועכשיו רוצה למכור לו בהקפה ביותר ‪ ,‬יש עצה שיאמר להקונה שאפילו אם‬
‫ונראה‬ ‫דינים )‬ ‫ירצה לשלם במזומן ‪ ,‬ג " כ דורש ממנו מחיר ההוא ע " כ ( ומובא כאן בקיצור‬
‫פשוט דהחו " ד מיירי באנשים כשרים העומדים בדיבורם ‪ ,‬ולכן גם אם הקונה ישנה דעתו‬
‫וירצה לקנותו במזומנים יקיים דיבורו ולא ימכרנו לו בזול ‪ ,‬ולא מיירי באנשים שאינם‬
‫שוא ‪.‬‬ ‫כשרים אשר פיהם דבר‬

‫ויש לתקור מה הדין אם יודעים מעיקרא שהמוכר לא יעמוד בדיבורו ‪ ,‬ומעיקרא‬

‫כשאמר לו שגם במזומנים המחיר כך וכך הוא רק כל זמן שלא רוצה במזומנים וכל‬
‫יתחרט הקונה וירצה מזומנים אז יאמר‬ ‫אח " כ‬ ‫האמירה אינו אלא בכדי שיהיה היתר ‪ ,‬ואם‬
‫שגם הוא נתחרט ויתנדו לו בזול ‪ .‬ונראה שמלבד מה שמכשילו לומר שקר ( שהרי אינו‬
‫נמלך אלא גם מעיקרא לא היה ברעתו באמת שגם במזומנים לא יתן הנחה ‪ ,‬ומה שאמר‬
‫לו הוא שקר ) אלא שגם יש איסור ריבית ‪ ,‬כיון שניכר שמה שאמר לו שגם במזומן דורש‬
‫אותו מחיר הוא רק כל זמן שהקונה רוצה לשלם בהקפה ונמצא שעדיין יש ברירה לשלם‬
‫במזומנים בזול והוי ריבית ‪ ,‬ואף אם המוכר יטעון שאינו ניכר כ " כ שלא אומרו ברצינות ‪,‬‬
‫מ " מ המוכר אינו מרגיש עד כמה ניכר מדבריו מה שחושב כלבו ‪ ,‬ועוד כשמשתמש הרבה‬
‫בעצה זה ברור שלא ימלט כמה וכמה פעמים שמתוך לשונו יהיה מוכת לעין כל שעדיין‬
‫בזול ‪.‬‬ ‫נשאר הברירה לשלם במזומן‬

‫שמסכים למכירה בזול‬ ‫במזומן )‬ ‫[ גם יקרה שיאמר להריא לקונה ( שנתחרט ורוצה‬
‫ושכל אמירתו הוא רק כדי להתיר ‪ ,‬ומעכשיו כשיבוא פעם שנית לקנות אצלו בהקפה יש‬
 ‫קפה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫כבר גילוי דעת שאמירתו אינו כלום ושעדיין יכול לקנותו במזומן בזול ונפל אצלו כל‬
‫ההיתר ‪ ,‬וכן לשאר אנשים ששמעו מהקונה מה שהמוכר אמר ג " כ יש גילוי דעתו ונפל כל‬
‫ההיתר ] ( א ) ‪.‬‬
‫ונ " ל פשוט דאף אם הקונה יצא לחוץ ויחזור או שישלח את אשתו לקנות אסור‬
‫למכור לו במזומנים בזול ‪ ,‬וטעם הדבר דבאמת מוכח שרצון המוכר להסכים במזומן בזול‬
‫אלא דכיון שמבקש ממנו בהקפה ביוקר ‪ ,‬צריך‬ ‫בזול )‬ ‫יקנה אצל אחר במזומן‬ ‫( דאל " כ‬

‫להתחייב שלא ימכרנו לו במזומן בזול ואז מותר ‪ ,‬ואי נימא שע " י שיוצא או ששולח‬
‫אשתו הותר למכור במזומנים בזול ‪ ,‬א " כ הוי כמפרש מעיקרא דבהקפה ביוקר ובמזומנים‬
‫בזול אם תצא מהחנות ותחזור ‪ ,‬ופשוט שגם זה נחשב מפרש ואסור ( וע " ע מש " כ לעיל‬
‫ב) ‪.‬‬ ‫בקו " א רין‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫כששואל איך משלם ועפ " ז קובע מחיר ‪ -‬נחשב מפרש‬

‫אם מעיקרא בעת שהקונה שואל המחיר אז שואל המוכר אם רוצה לקנות במזומן או‬
‫כהקפה ‪ ,‬ועונה בהקפה ‪ ,‬והמוכר משיב לו המחיר היקר ‪ ,‬נראה פשוט דהוי כמפרש שאם‬
‫מעכשיו בזול שהרי גילה דעתו להריא שיש הפרשי מחירים בין מזומנים להקפה ‪ ,‬ואין‬
‫היתר אלא אם אומר לו שהמחיר בכך וכך גם אם משלם במזומנים ( או בשאר לשון‬
‫שמוכה כן ) ואז שייך ההיתר של ההו " ר וכאופן הנ " ל ( ונר ' דמש " כ ככרי " י להתיר הוא רק‬
‫מותר אפילו אם מוכר‬ ‫כן )‬ ‫באופן זה ) ‪ ,‬ונראה דכשאומר כן ( דאפילו במזומנים מחירו‬
‫בפניו לאיש אחר במזומנים בזול ‪ ,‬דלא גרע מאילו מציע לו המחיר במזומנים בזול‬
‫מחירו בכך וכך ‪.‬‬ ‫שמותר לומר אח " כ שאפילו במזומנים‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫במפרש )‬ ‫ביאור דברי החו " ד ( וגדר האיפור‬

‫אמנם עיקר דברי החו " ד צריך ביאור דלכאורה קשה הרי ניכר שמה שרורש ממנו‬
‫יותר הוא בגלל שמשלם אח " כ וקונה בהקפה ‪ ,‬ואילו היה מסכים מעיקרא לשלם במזומן‬
‫מתיר החו " ד יותר ממפרש ‪.‬‬ ‫היה מוזיל לו ‪ ,‬וא " כ למה‬

‫ונראה לתרץ דאע " פ שמוכת מתוך הענין שהסיכה שקבע המהיר בכך וכך הוא בגלל‬
‫ההמתנה ‪ ,‬מ " מ לא מצינו בחז " ל שום איסור להתחשב בהמתנת מעות ‪ ,‬רק אסרו לדרוש‬

‫( א ) אמנם מ " מ אם בכל פעם מקפיר לעמור על דיבורו ובשוס אופן לא מסכים למכור לו במזומנים בזול‬
‫ובפעם אחת יש שעת הדחק ואח " כ נמלך שמסכים לוותר ולמכור במזומנים בזול ‪ ,‬כזה י " ל שאין כאן איסור‬
‫שקר ‪ ,‬כיון שמעיקרא חשב שלא יוותר ורק אח " כ נמלך ‪ ,‬וגם מצד איסור ריבית אין כאן מפרש ‪ ,‬כיון שכעת‬
‫שא " ל היה לפי האמת ורק אח " כ נמלך ‪ ,‬אבל לא כדאי להשתמש כעצה זו ‪ ,‬וראוי להרחיק עצמו מדברים‬
‫כאלו משום שקשה מאוד לברר אצל עצמו אם בשעת האמירה נתכוון לפי האמת גם על דעת שאם ירצה‬

‫במזומן לא יוזיל ורק אח " כ נמלך או שהאמירה היה רק לפי הצד שיקנה בהקפה ‪ ,‬ואז עדיין הרי שקר ורבית ‪,‬‬
‫הפרישה ‪.‬‬ ‫וגם יגרור שישתמש בו עוד ‪ ,‬ואז יכשל ‪ ,‬ויקבל שכר על‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫קפו‬

‫והיינו שלא לייקר אותו מן המחיר ( בדבר ששומתו ידוע ) ‪ ,‬והרי פשוט שגם‬ ‫ריבית ‪.‬‬
‫כשמפרש אם מעכשיו בפחות אין שום הכרח שהמחיר האמיתי בכל מקום הוא בזול ‪ ,‬רק‬
‫י " ל אדרבה רכשנותן מזומנים מוזיל לו ובהקפה דורש מחיר הנכון ( וכמו שמצוי מאוד‬
‫אצל הסוחרים ) ולכן מתיר החו " ד אע " פ שמוכח מתוך הענין שקבע המחיר בגלל‬
‫ההמתנה ‪ -‬ומה שאסרו חז " ל במפרש אינו בגלל שנהפך לדבר ששומתו ידוע אלא‬
‫א ‪ .‬כשניכר שמוכר ביותר ממה ששוה ב ‪ .‬כשיש ברירה‬ ‫‪:‬‬ ‫משום שחז " ל אסרו שני דברים‬
‫לקנותו במזומן בזול ‪ ,‬ונמצא שההוספה במחיר הוא בגלל שמשלם אח " כ ‪ ,‬והכא שלא נותן‬
‫הברירה לקנותו בזול במזומנים מותר ‪.‬‬
‫ונראה להביא עוד שתי ראיות דהאיסור במפרש אינו בגלל שניכר שמייקר משום‬
‫א ' ממש " כ‬ ‫‪:‬‬ ‫ההמתנה אלא משום דהוי כקציצה שדורש תוספת כסף עבור ההמתנה‬
‫כרמ " א ס ' קעג סעיף ז דאע " פ שבהקדמת מעות התירו חז " ל להוזיל ביש לו גם בדבר‬
‫ועכצ " ל כמש " כ‬ ‫אסור ‪,‬‬ ‫אפייה במפרש‬ ‫מאוד ‪.‬‬ ‫מרובה‬ ‫בהוזלה‬ ‫וגם‬ ‫ששומתו ידוע‬
‫ב'‬ ‫‪:‬‬ ‫דבמפרש הוי כקובע עמו מחיר החפץ בי ' ושמשלם ב ' עבור השימוש בהמעות‬
‫ופיית ר " ס קעג בשם התפאל " מ ומל " מ ‪ ,‬דכשמתפשר אם‬ ‫יח )‬ ‫ממש " כ הש " ע הרב ( ס '‬
‫מעכשיו י ' ואם לאח " ז יב אסור אף בדבר שמחירו קבוע בכל החנויות בי ' כיון שמתנה‬
‫עמו אם מעכשיו בפחות ‪ ,‬וש " מ דהאיסור בגלל דכשנותן ברירה לשלם עכשיו בפחות‬
‫בי ' וההמתנה עוד ב ' ( ואף החכמ " א ( כלל קלט ס ' ה ) שמתיר‬
‫הוי כקובע מחיר החפץ‬
‫בכה " ג ‪ ,‬היינו משום שמחשיב קביעות מחיר י ' כהוזלה והמחיר האמיתי י " ב כיון שזהו‬
‫י ' כמו‬ ‫המחיר בכל החנויות משא " כ כשאין שומתו ידוע מורה שעיקר המתיר הוא‬
‫שקובע עמו במזומנים וב ' עבור התוספת ‪ ,‬אבל האיסור הוא משום שנותן לו הברירה‬
‫וכמש " כ לעיל ) ‪.‬‬
‫פרק ז דין ה‬

‫מכירה בהקפה בשויו רק נותן הוזלה למיומנים‬

‫אם אמר לו המוכר שאם ישלם מעכשיו מוכרו בעשרה ואם ישלם לאחר זמן מוכרו‬
‫בי " ב ובכל החנויות מחירו תמיד י " ב ‪ ,‬המחנ " א והחכמת אדם מקילין ויש הרבה אחרונים‬
‫שאוסרים ובאמרי בינה מביא מרמב " ן שאסור ‪.‬‬
‫ונראה דיש לתרץ דברי החכמ " א שלא יקשה מהרמב " ן שאוסר ‪ ,‬שהרמב " ן סיירי‬
‫בקרקע ואין שומתו ידוע ולכן אע " פ שמחירו י " ב מ " מ אינו מחיר קבוע וי " ל שמחירו גם‬
‫י ' ולכן כשאמר אם מעכשיו בי ' קבע שמחירו י ' ולכן אסור למכור בהקפה בי " כ ‪ ,‬משא " כ‬
‫בנדון החכמ " א דמיירי בחפצים שמוכרים בכל תנות בי " ב ומחירו קבוע בי " ב לכן אפילו‬
‫אומר אם מעכשיו י ' מותר למכור בהמתנה בי " ב כיון שמחירו י " ב ‪ .‬ולפ " ז אולי יש קצת‬
‫מקום להקל כהחכמ " א בדבר שיש לו מתיר קבוע ואחיד בכל החנויות ‪ ,‬ומאידך ברבר‬
‫שאין שומתו ירוע ואין מחיר אחיד בכל החנויות נראה דגם להחכמ " א אסור ‪ ,‬והמחנה‬
‫יחייאה ממש ‪.‬‬ ‫אפרים שמקיל גם בזה הוא‬

‫ולפ " ז בזמנינו שברוב המוצרים יש קצת הברל בין חנות לחנות בודאי א " א להקל ‪,‬‬
‫אבל בחלב ולחם שיש מחיר אחיד יתכן שיש קצת מקום להקל כהחכמ " א ‪ ,‬וע " ע מש " כ‬
‫קפז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני יינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫בט " ר מהד " ב סימן קעג סעיף ג ‪ ( ,‬ועמש " כ לקמן דין ז דכחנוונים לא שייך ההיתר של‬
‫יושר ) ‪.‬‬ ‫האמרי‬

‫ב ‪-‬‬

‫הוילה לקרובים וידידים במזומנים ובהקפה בשוויו‬

‫ויש לחקור מהו יסוד האיסור כשקץ אם מעכשיו בפחות בדבר שאין לו מחיר קבוע‬
‫בכל החנויות ‪ ,‬לדעת התכמ " א ‪ ,‬אי משום שע " י הקציצה ניכר שכונת המוכר שהמחיר‬
‫העיקרי הוא בפחות והמחיר ביוקר הוא עם תוספת עבור ההמתנה ‪ ,‬או דילמא לא אזלינן‬
‫בתר כונת המוכר מה חושב בלבו שהוא המחיר העיקרי ‪ ,‬כי רק המציאות קובע מהו קרן‬
‫ומהו ריבית ‪ ,‬ומה שאוסרים כמפרש הוא משום דעצם הדבר שנותן שני מחירים קובע‬
‫עוד )‬ ‫שמחיר החפץ הוא י ' ודורש שתים עבור ההמתנה ( וכסכרת התפארת למשה וגרש " ז‬
‫ולא נחלק החכמ " א על שאר הפוסקים אלא בדבר שבשוק יש לו שער קבוע בי " ב ‪ ,‬בזה‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫ס " ל להחכמ " א דדבר השוה י " ב ככל מקום א " א לילך בתר קציצה דיריה ולעשותו‬
‫משא " כ בדבר שאין שומתו ידוע אז הקציצה שלו קובע המחיר ושהתוספת הוא תוספת‬
‫עבור ההמתנה ‪.‬‬
‫ונפק " מ לדינא במוכר שעושה מכירת חיסול בזול לזמן קצר או שמוכר בזול לקרובו‬
‫וירידו אבל רק כשמשלם במזומנים ‪ ,‬וכשמשלם בהקפה דורש ממנו כמחירו כרגיל ( א ) ‪,‬‬
‫והנה באופן זה ניכר שעיקר המחיר שהמוכר רוצה לדרוש עבור החפץ הוא בי " ב כמו‬
‫שמוכר לכל שאר אנשים וכשמשלם במזומן נותן הנחה ‪ ,‬אבל מ " מ לפי הצד השני הנ " ל‬
‫כיון שאין להחפץ מחיר קבוע בשוק נשאר החפץ בלי מחיר וכשמתרצה לקרובו או לזמן‬
‫שתים עבור ההמתנה ‪ ,‬ולא אזלינן‬ ‫מכירת חיסול בזול בי ' אז הוי מחיר החפץ י ' ותוספת‬

‫בתר מחשבת המוכר ‪ ,‬די " ל אדרבה לכל שאר אנשים מייקר במחיר יותר משאר מקומות‬
‫ולקרובו דורש מחיר האמיתי אבל רק במזומנים ‪ ,‬ולפ " ז אסור לשלם י " ב אפילו להחכמ " א‬
‫וק " ו לשיטת שאר הפוסקים ‪.‬‬
‫מבואר דאפילו במקום‬ ‫ב)‬ ‫ונראה דבדברי החו " ד ס ' קעג ( ס " ק ג ובחידושים ס " ק‬
‫שהמוכר מגלה שכונתו לדרוש כך וכך עבור הקרן ורורש יותר משום שממתין לו אפ " ה‬
‫אין איסור בדבר וכל זמן שלא נותן ברירה לשלם מעכשיו בפחות מותר לדרוש מחיר יקר‬
‫אע " פ שניכר שדורש כן משום ההמתנה ( ע ' מש " כ לעיל פ " ז‬ ‫ידוע )‬ ‫( בדבר שאין שומתו‬

‫( א ) עובדא היה בחגוה שתרסס שכל מי שיקנה כהקפה מעל סכום ‪ 550‬ש " ח וישלם חובו עד זמן פלוני‬
‫אח " כ לא יקבל ההנחה ‪ ,‬והנה אם היה נותן הנחה כפי אחוז מסוים מן‬ ‫יקבל הנחה ‪ 15‬ש " ח אכל מי שישלם‬
‫הקנייה מפורש כמוסקים להריא שאסור אע " פ שמשתמש בלשון " הנחה " ( ע ' בנימוקים כדין ו ) ‪ ,‬אבל כאן‬
‫כנד " ד נותן הנחה ‪ 15‬ש " ח בין אם קונה הרבה כין אם קונה רק בסכום ‪ 550‬ש " ח בלבד ‪ ,‬ומשו " ה הוי כעין‬
‫ציור הנ " ל שמוכח שדעת המוכר שמחיר הדבר כמו כהקפה ‪ ,‬שהרי אם כבר קנה קודם בסכומ ‪ 550‬ועכשיו‬
‫קונה הסחורה לא מקבל עוד הנחה ‪ ,‬ורק בהסחורה הראשונה עד סכום ‪ 550‬מקבל הנחה ( כ ‪ ) 3 %‬ומוכח‬
‫שזהו הוזלה ‪ ,‬אבל אפ " ה יש לאסור וכמש " כ לקמן דכיון שנותן לו ברירה שאם משלם בזמן מחירו כך וכך‬
‫הר " ז קובע המחיר עכור סחורה זו ומה שמשלם אח " כ ביוקר הוי תוספת עבור ההמתנה ‪ ,‬וק " ו שלפי‬

‫אסור ‪.‬‬ ‫התפאל " מ וגרש " ז ואמרי בינה‬

 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין ו‬ ‫קרנטרס‬ ‫קפח‬

‫ד " ר מק " ג ) ‪ ,‬א " כ בע " כ רס " ל דהאיסור קציצה אם מעכשיו בפחות הוא רק מכח הקציצה‬
‫השני ‪.‬‬ ‫של המכירה וכמש " כ לעיל בצד‬

‫וא " כ לפ " ז כנדון הנ " ל כשמציע לקרובו במזומנים כפחות ומוכח שזהו הוזלה אפ " ה‬
‫שיש לאסור אף להחכמ " א ‪ ,‬ונהי די " ל דהחו " ד ס " ל כדעת התפארת למשה וגרש " ז‬ ‫נ"ל‬

‫הנ " ל ואילו לדעת החכמ " א אזלינן בתר כונת המוכר ‪ ,‬מ " מ נ " ל שבאמת אפילו לדעת‬
‫החולקים על החכמ " א אין מקור להקל בנדון החו " ד די " ל דכשקץ ליה יש שתי סיבות‬
‫לאסור א ' משום שיש קציצה ב ' משום המוכח שמייקר בשביל ההמתנה ‪ ,‬וא " כ למה מקיל‬
‫החו " ד ‪ ,‬ובע " כ רס " ל מסברא דמה שמוכח בכונת המוכר אינו מעלה או מוריד ולכן מותר‬
‫הנ " ל ‪,‬‬ ‫אין בכחו לאסור ובע " כ דיסוד דין קץ ליה הוא כמו הצר השני‬ ‫א " כ ה " נ להחכמ " א‬

‫וא " כ אף כשנותן הוזלה במזומנים לקרובו יש לאסור לו לקנות בהקפה ביוקר ‪ ,‬ומלבד זה‬
‫אסור )‬ ‫מאחר שלמעת רוב הפוסקים הנ " ל נ " ל שכודאי אסור ( ועכשיו נוסף שגם להחו " ד‬
‫להתיר ‪.‬‬ ‫ולדעת החכמ " א ג " כ י " ל ראסור לכן נראה שאין מקום‬

‫פרק ז דין ז‬

‫מוכר בהקפה ביוקר בדבר שדרך כל העולם לקנות רק כהקפה‬

‫ענפים במסחר בסיטונאים שמקובל שכמעט בשום פעם אין משלמים מיד אלא אחר‬ ‫יש‬
‫חודש ‪ ,‬ובאמרי יושר בהגה כתב שיש ללמד זכות ולומר דדינו כשכירות שאינו משתלם אלא‬
‫בסוף ‪ ,‬ומותר להעלות בדמיו ‪ ,‬כיון שאין כאן המתנת מעות ‪ ,‬וע " ש בהגה כאמרי יושר ומובא‬
‫בברית יהודה ( פרק כו סוף הערה ד וע " ש פכ " ב הערה יט ) שביאר דבריו ע " פ החכמת ארם‬
‫שכתב דהטעם דשכירות משתלם בסוף הוא משום שהמנהג כן אכל במקום‬ ‫)‬ ‫י‬ ‫( כלל קלו ס '‬
‫דשכירות משתלם מראש אין היתר להשכיר ביוקר לשלם אח " ז כשמפרש אם מעכשיו‬
‫מפורש רלא כהחכמ " א‬ ‫לא )‬ ‫בפחות או בדבר ששומתו ירוע ע " ש ‪ ,‬אכן במחנה אפרים ( ס '‬
‫וע " ע מש " כ להלן פ " ח ד " ג ובט " ר מהד " ב ס ' קעו סעיף ו דנ " ל דגם החכמ " א ס " ל כהמתנה‬
‫אפרים ולא חולק ע " ש ‪ .‬וא " כ אין שום מקור להקל ‪ ,‬אבל מ " מ אין לנו ראיה נגד ההגה‬
‫כאמרי יושר די " ל דאע " פ שההיתר דשכירות הוא משום רילפינן ליה מקרא ‪ ,‬מ " מ אפשר‬ ‫‪.‬‬
‫חידוש גדול ‪.‬‬ ‫דמלבד זה יש להתיר גם ברבר שכו " ע משלמים בסוף ‪ ,‬אבל מ " מ דבריו הם‬

‫ובחנויות שמוכרים ליחידים פשיטא דלא שייך ההיתר של האמרי יושר מכמה‬
‫נותנים רשות‬ ‫וכו ' )‬ ‫טעמים ‪ ,‬ואע " פ שרוב החנויות בא " י ( למוצרי חשמל בגדים רהיטים‬
‫האמרי יושר ‪ ,‬כמו שנבאר ‪ ,‬א ' מצוי הרבה מאור‬ ‫למש " כ‬ ‫לשלם בתשלומים לא דמי כלל‬
‫שאנשים קונים במזומנים ולא בתשלומים ופשוט דא " א לדמותו לנדון ריריה דמיירי‬
‫ב ' אע " פ שרוב‬ ‫בפנים )‬ ‫באופן שלא מצוי כלל שמשלמים במזומן ‪ ( ,‬וע " ש בלשון הא " י‬
‫החנויות נותנים רשות לתשלומים מ " מ יש שמקבלים שני תשלומים ויש שלש או חמש‬
‫ויותר ‪ ,‬ופשוט דא " א להחשיב עיקר זמן התשלום אלא כפי הזמן שכל החנויות נותנים‬
‫ומה שמוסיף על זה אינו אלא המתנת מעות רגיל‬ ‫תשלומים )‬ ‫( וכדוגמא הנ " ל הוא רק שני‬
‫[ ג ' באמת שגם כל דברי האמרי יושר הם חידוש גרול‬ ‫בנימוקים ‪.‬‬ ‫מו " ה שליט " א‬ ‫וכמש " כ‬
‫ובעצמו מביא שם שהמהר " ם שי " ק אוסר ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ לקמן פ " ח ד " ג הערה א בשם‬
‫לעיל ] ‪.‬‬ ‫הריב " ש ) ‪ ,‬אבל בחנויות פשוט שגם הוא מודה שאסור וכמש " כ‬
‫קשט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫פרק ז דין ח‬

‫מטרת כחורה בהקפה ע " מ לשלם במטבע חוץ‬

‫כשמוכר סחורה ע " מ שישלם כך וכך מסחורה אחרת בזמן פלוני או שישלם אז‬
‫במטבע חוץ שג " כ דינו כפירי ‪ ,‬אסור ‪ ,‬אלא אם כן יש לו כשיעור כל המטב " ח וכן מורין‬
‫כל פוסקי זמנינו שליט " א ‪ ,‬וכ " כ בברי " י ‪ ,‬וכמו שכבר ביאר בחזו " א יו " ד ס ' עב ס " ק ה‬
‫שאין נפק " מ אם פוסק במעות על הפירות או שעושה להיפך ‪ ,‬והיינו שמוכר סחורה עבור‬
‫סחורה אחרת שהסחורה השני יהיה תשלום עבור הסחורה הראשון ‪ ,‬דכיון שמדין תורה‬
‫לולא הפסיקה ( כגון אם היה מזיק את הסחורה הראשון או שקטן פחות מבן שש מוכר‬
‫דינו לשלם מעות ‪ ,‬דלא שייך בו יוקר וזול ‪ ,‬וכשפוסק שהתשלום‬ ‫נאכל )‬ ‫הסחורה וכבר‬
‫יהיה כסחורה ‪ ,‬הוי תנאי מחודש שעשו ביניהם ‪ ,‬לשלם סחורה או מטבע חוץ ‪ ,‬ומעכשיו‬
‫כשהסחורה השניה או המטב " ח מתייקו ( לפני זמן הפרעון ) הוי קציצה לשלם דבר שלא‬
‫היה מגיע להמוכר לולא הקציצה שביניהם ‪ ,‬וזהו הרבית שאסרו חכמים להבטיח שום רבר‬
‫שעלול להתייקר דנראה כמוסיף את היוקר בגלל ההמתנה ‪ ,‬ותמה מאוד על דברי החו " ד‬
‫ס ' קסב סק " א שהקיל בדבר ‪ ,‬ובפרט בהראיה שמביא החו " ד ממה שהתירו למכור בהקפה‬
‫כדברי‬ ‫והנה )‬ ‫( ח " ב ס ' כח ד " ה‬ ‫פנ " י‬ ‫ע " מ לשלם מעות ‪ ,‬ע " ש בחזו " א ‪ ,‬ומצאתי בשו " ת‬
‫החזו " א וע " ע מש " כ בט " ר שם ס " ק ג ‪ ,‬ועוד דדברי החו " ד שם בביאור דברי הרמ " א בדין‬
‫הלואת חטין בדוחן הוא דלא כשאר פוסקים וע " ע בבעה " ת שם ‪ ,‬שהחו " ד פירש דמיירי‬
‫ברוב השנים ‪.‬‬ ‫רק אם הדוחן הוא ביוקר מן החטין‬

‫שפקפק על דברי החזו " א ‪ ,‬ומביא שיש הרבה ראשונים‬ ‫( פי " ט ד " נ )‬ ‫וראיתי בתור " ר‬
‫ופוסקים רס " ל דכשמוכר חפץ יכול לפסוק שהקונה יתחייב לשלם בחפץ ממין פלוני ‪ ,‬וגם‬
‫תמה על החזו " א שלא מביא דברי הראשונים הנ " ל ‪.‬‬
‫וכנראה שהבין טענת החזו " א שע " פ גדרי הקנין א " א לפסוק לחייב סחורה ממין אחר ‪,‬‬
‫ומשו " ה תמה עליו ‪ ,‬אבל באמת לא זו היה טענת החזו " א ‪ ,‬ובודאי לא נעלם ממנו דעת‬
‫הסוברים שיכול לקנות ‪ ,‬אלא טענתו הוא שלולא הקציצה שהתנו ביניהם היה דינו לשלם‬
‫מעות ורק ע " י הקציצה מתחייב כסחורה ( או כמטב " ת ) נמצא שע " י הקציצה מתחייב לשלם‬
‫‪.‬‬
‫יותר אם יתייקר וזהו רבית וכמו שאסרו כל פסיקה על הפירות או הלוואת סב " ס ולפ " ז אין‬
‫לנו שום מקור לדחות דברי התזו " א ושו " ת פנ " י והסכמת פוסקי זמנינו שליט " א זולת דברי‬
‫פקפוק ‪.‬‬ ‫החו " ר שהחזו " א כבר תמה עליו ‪ ,‬וא " ש דברי כל הפוסקים ללא‬

‫אבל מ " מ כשפוסק לשלם בסחורה אין איסור בזמנינו ‪ ,‬מאחר שלעולם אין שומתן ידוע‬
‫ומותר לפסוק על סחורה שלעולם לא יהיה שומתן ידוע וכמש " כ בדיני רבית המצויים פ " ה‬
‫אחר זמן בסחורה ‪.‬‬ ‫ד " ב ‪ ,‬א " כ ה " נ מותר למכור לו סחורה או פירות ולחייבו לשלם‬

‫פרק ז דין י‬

‫המאחר פרעון " דמי מקח " ומוסיף עוד כסף‬

‫מה הדין אם היה חייב לשלם לו עבור מקח בזמן פלוני ואיחר הפרעון‬ ‫יש לחקור‬
‫ולא שילם בזמנו אבל המלוה לא עשה זקיפה במלוה או הרחבת זמן אלא הלוה עיכב‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ז דין י‬ ‫קונטרס‬ ‫קצ‬

‫המעות בלי רשות מהמלוה ( המוכר ) אי נחשב חוב של מכירה שמותר להוסיף ( לפי דעת‬
‫או‬ ‫כדבריהם )‬ ‫השייך ולבוש ועמש " כ בטעם ריבית ( סי ' קם ס " ק י ) ונלענ " ד להלכה להקל‬
‫ולבוש ) ‪.‬‬ ‫דילמא דינו כמו חוב של הלואה דאסור ( אפילו לדעת הש " ך‬

‫א ‪-‬‬

‫והנה קודם יש לחקור במש " כ הרמ " א ס ' קעו ט " ו שאם נתחייב לו שכירות ונתן לו‬
‫דבר בהמתנת המעות דאסור והט " ז כתב דהוי ריבית דאורייתא משום דהמתנת רמי המקח‬
‫דינו כהלואה ואסור סה " ת לשלם ריבית ‪ ,‬ויש לעיין אמאי הוי ר " ק אי משום דהרווחת זמן‬
‫נחשב כמו זקיפה במלוה ‪ ,‬וכשזוקף במלוה הוי כאילו המלוה קבל המעות וחוזר ומלוהו‬
‫שנית ע " ע שו " ת הרשב " א ( ח " א ס ' תתקפט וח " ב ס ' ב ) ‪ ,‬או דילמא אפילו לא זוקפו‬
‫כמלוה ולא נחשב כמו הלואה חדשה אפ " ה אסור מה " ת משום דאפילו במקח וממכר לא‬
‫הוי ריבית דרבנן אלא משום שמשלם הסכום עבור גוף המקח ולא עבור ההמתנת מעות ‪,‬‬
‫‪.‬‬
‫אבל אם משלם עבור ההמתנת מעות הוי ריבית דאורייתא אפילו בחוב של מקח‬

‫כתב להדיא דכשמשלם ריבית עבור המתנת דמי‬ ‫ט)‬ ‫והנה בגידולי תרומה ( ח " ב ס '‬
‫המקח הוי ריבית דאורייתא ומוכיח כן מדברי הרמב " ם וש " ע בס ' קער ס " ו ‪ ,‬וכן מבואר‬
‫דהוי ריבית דאורייתא ‪ ,‬ולפי דבריהם גם בנד " ד הוי כמו חוב של‬ ‫מח )‬ ‫גם בש " ע הרב ( ס '‬
‫הלואה דהמיר יותר ואסור להוסיף יותר וע " ע בחכמ " א ( קלא ס " ו ) שכתב להדיא שאם נתן‬
‫לו סתורה בהקפה על זמן ועיכב הזמן פרעון ולא סילק בזמנו ואח " כ נתן לו יותר בסתם‬
‫נ " ל דאסור וכו ' ועור כיון שזקף עליו במלוה יש לו כל דין מלוה עכ " ל ובטעם ריבית‬
‫תמהתי עליו דכיון שרק הלוה עיכב הזמן פרעון אבל המלוה לא הרחיב לו הזמן‬ ‫)‬ ‫( ססק " י‬
‫א " כ אין כאן זקיפה במלוה להחשיבו כאילו קבל המעות וחוזר ומלוהו וא " כ עדיין דינו‬
‫ע " כ ‪ ,‬אמנם כעת נ " ל לתרץ דברי החכמ " א עפמש " כ הגידו " ת‬ ‫כדמי המקח דקיל יותר‬
‫והש " ע הרב שגם בחוב מקח הוי דאורייתא כשמשלם עבור ההמתנת מעות וא " כ הכא‬
‫ומש " כ התכמ " א שזקף אין פירושו‬ ‫שלא שילם כומנו ‪ ,‬אס משלם יותר הוי הלואה‬
‫שעי " ז הוי כדין הלואה ומה שמשלם עבור המתנה זו‬ ‫רמשו " ה הוי הלואה " חדשה " ‪ ,‬אלא‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫הוי כדין הלואה‬

‫אבל בחו " ד ס ' קמו ס " ק ד כתב רכשמרחיב זמן של דמי המקח הוי מה " ת משום‬
‫דאשה מתקדשת בזה כמש " כ הלה " מ פ " ה אישות הט " ו והוי ר " ק ע " כ ‪ ,‬אמנם ע " ע מש " כ‬
‫בטעם ריבית ( שם ס " ק ה ) דדברי החו " ד צ " ע דהלחם משנה לא בא אלא לבאר לפי שיטת‬
‫הראב " ד ‪ ,‬והראב " ד גופא לא ביירי אלא כאשר המעות מזומנים בידו לפרוע ואז מרחיב‬
‫בנד " ד כאילו נתנו להלוה פעם שנית ) ‪ ,‬אבל‬ ‫הזמן ונחשב כאילו נתן המעות להאשה ( וכז‬
‫בסתם הרווחת זמן מודה הראב " ד שאינו ריבית קצוצה ‪ ,‬ועוד דכל הראשונים חולקים על‬
‫הראב " ד ע " ש היטיב ‪.‬‬
‫ב ‪-‬‬

‫והנה אפש " ל דאפילו לפי מש " כ לעיל רעיכוב דמי המקח הוי כדין הלואה ‪ ,‬אפ " ה יש‬
‫לצדד להקל ‪ ,‬שהרי מוכת בלבוש שהטעם שהקילו חז " ל והתירו להוסיף הוא משום‬
‫דאזולי קמוזיל גביה ואומרים שאינו מתנה אלא שמוזיל במחיר המקח ‪ ,‬וכן משמע‬
‫קצא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫כגירסת הרי " ף ורא " ש דגרסי בגמרא אזולי קא מוזלי גבייהו ‪ ,‬וא " כ אפילו אי תמיר כמו‬
‫הלואה ‪ ,‬מ " מ מותו כיון דשייך לומר שמוזיל רמי המקה [ או שמוסיף עוד דמים עבור‬
‫המקח וקונהו ביוקר ] ‪.‬‬
‫אבל יותר נראה לומר אדרבה איפכא ‪ ,‬דנראה דלא התירו להוסיף סחורה אלא‬
‫כשמשלם בזמנו ‪ ,‬אבל כשמעכב הסחורה ומוסרו בזמן מאורח ממה שקבעו מראש אז אנו‬
‫חולין שנותן התוספת בגלל המתנת הסחורה ( וכן להיפך במכירה בהקפה ומעכב יורת ‪,‬‬
‫משלם עכור המתנת המעות ) ‪ ,‬וטעם הדבר משום שאין לנו שום סיבה שיתחרט מן ההסכם‬
‫שקבעו מראש שמחיר הסחורה בכך וכך ‪ ,‬ומה שמוסיף הוא רק בגלל שאיחר לפרוע ‪,‬‬
‫ובשלמא בנדון הגמ ' והש " ע דמעיקרא הסכימו ביניהם שעבור הסחורה עם ההמתנה‬
‫מחירו כך וכך ‪ ,‬א " כ כשהוזר בו אח " כ מן ההסכם הראשון ומוסיף מדעתו אין שום סיבה‬
‫לתלות ההוספה בדוקא על ההמתנה שהרי גם אם מוסיף עבור ההמתנה הר " ז חזרה מן‬
‫ההסכם הראשון ‪ ,‬ומשו " ה אנו תולין שמוסיף סתורה משום שמוזיל בעיקר המקח ‪ ,‬משא " כ‬
‫בנד " ד שמצר ההסכם הראשון היה צריך לשלם בזמן פלוני ‪ ,‬ועכשיו שינה מן ההסכם‬
‫( האיחור )‬ ‫הראשון ואיחר הפרעון א " כ מסתבר שמה שמשלם יותר הוא עבור השינוי‬
‫ואסור ‪ ,‬ולא אומרים אזולי מוזיל גביה ‪ .‬וק " ו לפמש " כ בט " ר דלגירסא דידן בגמ ' אחולי‬
‫הוא דקא מחלי גבך ופרש " י רלא פירש משום המתנת מעות ומתנה בעלמא יהביה ליה‬
‫ע " כ ‪ ,‬דלא שייך לומר כן כשאיחר הזמן ‪ ,‬דאז מוכח דהוי פיצוי עבור איחור הזמן ולא‬
‫מתנה בעלמא ‪ ,‬וק " ו לפמש " כ שם בט " ר דבנמו " י ובחי ' הריין משמע שמחמירין יותר‬
‫בחוב של הלואה מחוב של מקח ‪.‬‬

‫ג ‪-‬‬

‫לא נתן לו רשות‬ ‫( המלוה )‬ ‫ומעיקרא חשבתי שיש צד אחר להקל ‪ ,‬דכיון שהמוכר‬
‫לעכב הפרעון לכן הוי כמו גזלן והסמ " ע ( מובא בפ " ת ס ' קסא ס " ק ב ) כתב שאין איסור‬
‫לקצוץ ריבית עבור עיכוב פרעון כעל כוחו בגזילה בלי רשות ‪ ,‬ואע " פ שכל הפוסקים‬
‫חולקים עליו וס " ל דאסור מה " ת י " ל דהיינו דוקא משום שהמלוה עשה עמו קציצה‬
‫שישלם ריבית עבור ההמתנה ואפש " ל עוד דעצם עשיית קציצה לריבית הוי שימוש‬
‫בהמעות וקצת נתינת הלואה ‪ ,‬ואע " פ שאינו מרוצה בכך מ " מ המלוה משתמש בהמעות‬
‫ובהמתנת המעות לעשות בו קציצה לריבית ( גם י " ל דהוי כמו תלוהו ונבין דשמיה‬
‫מכירה ) ‪ ,‬ע " ע מש " כ בכל זה בקיצור דיני ריבית קו " א פ " ב ד " א ‪ ,‬אבל בנד " ד שלא קצץ‬
‫עמו כלום י " ל שיש לפסוק כהסמ " ע שאין כאן הלואה וריבית ואע " פ שיש חולקים‬
‫ואוסרים ליתן ריבית מאוחרת עבור דמי גזילה וק " ו עבור עיכוב דמי פרעון וע ' מש " כ שם‬
‫קולא ‪.‬‬ ‫בקו " א ) ‪ ,‬מ " מ יתכן שבאופן זה אפשר לצרף שיטת הסמ " ע כשיש עוד צד‬

‫שוב התבוננתי די " ל דאפילו הסמ " ע לא הקיל בנדון דירן ‪ ,‬אלא דוקא בנדון דיריה‬
‫שדורש מעותיו ונעשה עליו גזלן ‪ ,‬משא " כ בנר " ד שהמלוה ( המוכר ) מוותר לו ולא תובע‬
‫מעותיו מיד ‪ ,‬י " ל דשתיקתו נחשב קצת הרווחת זמן ‪ ,‬והיינו שבדיעבד מסכים להעיכוב‬
‫ולא נעשה עליו גזלן ‪ ,‬ומשו " ה הוי הלואה ‪ ,‬ואולי י " ל שזהו כונת החכמ " א הנ " ל שכתב‬
‫גבי מי שאיחר ועיכב הזמן פרעון וכתב החכמ " א כיון שוקף עליו במלוה יש לו כל דין‬
‫מלוה עכ " ל ‪ ,‬ולעיל הבאנו מה שתמהנו בטעם ריבית דקשה הרי לא זקף עמו במלוה ‪,‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק ח דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫קצב‬

‫ואפשר לתרץ דנתכון לומר דכיון שהמלוה לא תבע ממנו המעות הוי כהסכמה בההרוחת‬
‫ולא גזילה ‪.‬‬ ‫הזמן ומשו " ה נחשב הלואה‬

‫ולפ " ז אסור להוסיף עוד מעט כסף בשעת פרעון החוב אע " פ שבא מררך מקח‬
‫וממכר ‪ ,‬ואפילו כשחייב סחורה ואיחר לספק הסחורה ( שבזה גם הרעק " א ובית מאיר‬
‫מורים שמותר להוסיף מעט ) מ " מ הכא בנד " ד שמוסיף בגלל שאיתר לספק הסחורה אסור‬
‫אופן וכמו שביארתי לעיל וכמבואר בחכמ " א בהטעם השני ‪.‬‬ ‫בכל‬

‫פרק ח דין א‬

‫שכירות כלי סעודה אי נחשב כלי שיש בו פחת‬

‫במש " נ בפנים שכלי סעודה הם כלים שאין בו פתת ( ומשו " ה אסור להשכירם באופן‬
‫שהשוכר מקבל עליו אחריות אונסים ) ‪ ,‬שאלתי מו " ח שליט " א למה לא נימא שגם בכלים‬
‫הללו יש פחת ‪ ,‬כי ברבות הזמן מתיישנים ומשתפשף ע " י ריבוי השימוש ‪ ,‬ובבתי מלון‬
‫וכדומה מחליפים את הכלים הישנים מפעם לפעם לכלים חדשים ‪ ,‬וש " מ שיש בו פחת ‪,‬‬
‫ד " ו) ‪.‬‬ ‫בפי " ג‬ ‫( ואח " ז רב יצא לאור ספר תור " ר וע " ש מש " כ‬

‫ומו " ח שליט " א השיב לי שברור דכלי סעודה מיקרי כלי שאין בו פחת ‪ ,‬משום שבאמת‬
‫‪.‬‬
‫אפילו כלי זהב נפחתים ברבות הזמן וכמש " כ בגמ ' מעילה יט ואפ " ה מיחשב כלי שאין בו‬
‫פחת וה " נ כלים הללו ‪ ,‬ועוד רלענין רבית בעינן שיפחתו הרבה ותמיר יותר ממעילה דהתם‬
‫סגי בפחת כל דהו ואפילו כלי כסף מיקרי התם כלי שיש בו פחת ע ' רמב " ם ( פ " ו מעילה‬
‫וכמש " כ בהג " א ( ס ' מט )‬‫ה " א ) ‪ ,‬ואילו לענין רבית מחשבץ כלי כסף ככלי שאין בו פחת‬
‫ומובא בב " י ס ' קעו ובט " ז שם סק " א ‪ ,‬ושמעינן מיניה דדוקא לענין מעילה סגי בפחת כל‬
‫דהו אבל לענין שכירות כלים להחשיב השכר עבור הפחת בעינן שיהיה פחת תשוב ‪ ,‬והנה‬
‫ברור דכלי סעודה לא נפחת יותר מכוס של כסף ואפ " ה אסור אם השוכר מקבל אחריות‬
‫אונסים א " כ פשוט דה " נ כלי סעודה אסור וכמש " כ בפנים ‪.‬‬
‫ונראה שמקורו של ההג " א להחמיר בשכירות יותר ממעילה ‪ ,‬הוא מלשון הגמ ' ב " מ‬
‫" שניכר " פגמו ‪ ,‬ולא דמי למעילה כסגי כשיש‬ ‫סט ‪ :‬דקאמר מרא " ידוע " פחחיה ‪ ,‬ופרש " י‬
‫פחת במציאות וא " צ שיהיה ניכר ‪ ,‬וטעם הדבר משום דלגבי רבית בעינן להחשיב‬
‫שהשכירות הוא עבור הפחת ‪ ,‬וכשלא ניכר כ " כ הפחת פשוט שאין השכירות עבור הפחת‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫שאפילו לא ניכר ‪ ,‬אלא עבור השימוש‬

‫( ולכאורה נראה לומר רגדר של כלי שיש בו פחת לענין שכירות הוא כשיטת ר '‬
‫שניכר אחר זמן ע " ע בתוס ' מעילה יח ‪.‬‬ ‫עקיבא לענין מעילה ‪ ,‬דבעינן פגם שניכר מיד ‪ ,‬ולא‬
‫ד " ה במאי) ‪.‬‬
‫פרק ת דין ג‬

‫בדין שכירות משתלמת בסוף במקום שהמנהג לשלם מראש‬

‫מבואר דמרבין על השכר ומותר לומר שאם תשלם מעכשיו מחירו כך‬ ‫)‬ ‫( סה ‪.‬‬ ‫במשנה‬
‫וכך ואם תשלם בסוף החודש תשלם יותר ‪ ,‬ואין איסור רבית ‪ ,‬משום דשכירות אינה‬
 ‫קצג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫משתלמת אלא לבסוף ואין כאן שום המתנת מעות ‪ ,‬ובמחנה אפרים ( ס ' לא ) כתב דאפילו‬
‫במקום שהמנהג שכולם משלמים שכירות מראש אפייה מותר להתנות אם מעכשיו בכך‬
‫וכך ואם לאח " ז ביוקר ‪ ,‬שהדין דשכירות משתלמת בסוף נלמר מקרא והוא דין תורה בכל‬
‫בהג " ה בשו " ת אמרי יושר ( ס ' קנ ) שכתב‬ ‫מקום וכל זמן ואינו תלוי במנהג ( א ) ‪ ,‬אבל ראיתי‬
‫דדעת החכמ " א ( כ ' קלו ס ' י ) רבמקום שהמנהג לעולם לשלם השכירות מתחילת החודש‬
‫לא נאמר הדין דשכירות משתלם בסוף ולכן אסור לומר אם תשלם מעכשיו בי ' ואם בסוף‬
‫כהמחנ " א ‪.‬‬ ‫השנה בי " ב ודינו ככל מכירה שעיקר זמן הפרעון הוא בזמן עשיית הקנין ולא‬

‫אבל לענ " ד נראה די " ל שגם החכמ " א לא חולק בזה על המחנ " א דשייך דין שכירות‬
‫שמשתלם בסוף גם במקום שנוהגים לשלם מראש ‪ ,‬ומותר ‪ ,‬ומה שכתב שלא יתנה עמו אם‬
‫לשנה ( בתחילת השנה ) בכך ואם לחודש בכך וכך כיון שהמנהג לשלם תחילה ‪ ,‬לא מיירי‬
‫כשמתנה עמו כן בתחילת השכירות ‪ ,‬אלא קאי על מש " כ תחילה במי שבתחילה נכנס‬
‫להדירה בסתמא ורינו לשלם הכל מיד בתחילת השנה וכמנהג המקום ‪ ,‬ואח " כ אומר‬
‫‪.‬‬
‫שרוצה לשלם כל חודש וישלם יותר וכתב החכמ " א שיכול לבטל השכירות הראשון ואז‬
‫ישכיר לו לחודש בכך וכך ‪ .‬ולא יתנה עמו אם לשנה בכך ואם לחודש בכך כיון שהמנהג‬
‫לעולם לשלם תחילה עכ " ל ‪ .‬ונראה דכונתו שיבטל שכירות הראשון ויעשה עכשיו שכירות‬
‫ולא שיתנה עמו בפשיטות שאם מעכשיו בכך ואם בסוף‬ ‫חודש ‪.‬‬ ‫חדש ע " מ לשלם כל‬
‫השנה ביותר ( ובלי לבטל תנאי הראשון ) ואינו דומה למה שהתירו בש " ע בשוכר רגיל ‪,‬‬
‫מראש ‪.‬‬ ‫דהכא שאני כיון שיש מנהג קבוע ומתחילה נכנס על דעת המנהג להתחייב הכל‬

‫עוד נראה דאפילו תימצי לומר דקאי על מש " כ דיכטל שכירות הראשון ואפ " ה אסור‬
‫מ " מ י " ל שזהו דוקא‬ ‫בכך ‪.‬‬ ‫שאם לשנה בכך ואם בכל חודש‬ ‫הביטול )‬ ‫להתנות ( לאחר‬
‫משום שמתחילה נכנס להבית על רעת להתחייב מתחילת השנה ‪ ,‬ולכן אפילו אומר‬
‫שמרשה לו לשלם לבסוף מפרשים דבריו שלא ביטל השכירות הראשון לגמרי אלא‬
‫שמרשה לו לשלם לבסוף ( ומדין המתנת מעות ) מאחר דמסתמא מנהג המקום שמשלמין‬
‫מראש ‪ ,‬לכן הצריך שבשכירות החדש יתנה עמו שישלם בסוף ואז אינו לשון שמרשהו‬
‫‪.‬‬
‫לשלם בסוף אלא שהשכירות יהיה מעכשיו ע " מ לשלם בסוף ( אבל במקום שאין מנהג‬
‫קבוע לשלם מראש אמרינן שמאחר שביטל התנאי הראשון הר " ז שכירות חדש ע " מ‬
‫וכשכירות רגיל) ‪.‬‬ ‫לשלם בסוף אם ירצה‬

‫ונראה להוכיח שגם החכמ " א מודה שמדין תורה משתלמת בסוף גם במקום שנוהגים‬
‫לשלם מראש ‪ ,‬דאל " כ איך התיר לבטל שכירות הראשון על מנת לחזור ולשכור ממנו‬
‫בכדי לשלם לאחר זמן ביוקר ‪ ,‬הרי הוי כמפרש שערכו בזול ושמוסיף לו בגלל ההמתנה ‪,‬‬
‫דע " ש שכתבו‬ ‫סק " א )‬ ‫וכעי " ז מפורש במהרלנ " ח וחת " ס דאסור ומובא בפ " ת ( ס ' קעג‬
‫שאין היתר לקנות סחורה שאין שומתו ידוע בהקפה ביוקר ע " מ למוכרו לאחרים מיד‬

‫( א ) וביותר מזה מפורש כריב " ש ( ס ' שה דף פד ע " ד ) דאפילו אם יש תקנות הקהילות לנהוג שלא על פי‬

‫גדרי חושן משפט ( כגון להחשיב מוכר ע " מ להחזיר לכשיהיו לי מעות ‪ ,‬כדין מכר גמור ‪ ,‬ולא כדין תורה‬
‫שנחשב כהלואה ) אע " פ שיש בכחם לחייב לנהוג כדבריהם מכח הפקר ב " ר הפקר ‪ ,‬מ " מ אין בכחם לעקור‬
‫גדר ודין תורה ‪ ,‬ולומר שנחשב כמכר ‪ ,‬וכמו שא " א להפוך יום שיהיה לילה ע " ש ‪ ,‬א " כ ה " נ בשכירות נשאר‬
‫הגדר ודין תורה ששכירות משתלמת בסוף ‪ ,‬אלא שאנשי העיר מתחייכים לשלם מראש ( וע " ע מש " כ בט " ר‬
‫בהערה ) ‪.‬‬ ‫ס ' קעו ס " ק ט בשם האחרונים מהו גדר התשלום כשמשלם מראש ‪ ,‬וע " ע לקמן פ " ח ד " ד אות ג‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ח דין ד‬ ‫קרנטרס‬ ‫קצך‬

‫א " כ ה " נ בנד " ד דומה לזה שמחזיר‬ ‫ההקפה )‬ ‫בזול ( דהוי כמפרש שקונה ביוקר בגלל‬
‫הדירה שלו להמשכיר ע " מ לשוכרו שנית ביוקר ובהקפה כדין דבר שאין שומתו ידוע ‪,‬‬
‫והוי כמפרש ואסור ‪ ,‬וק " ו בנד " ד שמחזירו להמשכיר גופא ע " מ ליקחנו ממנו בחזרה‬
‫ביוקר דפשיטא דאסור לכו " ע ‪ ,‬ועכצ " ל דהחכמ " א ס " ל שההיתר לשכור בסוף ביוקר הוא‬
‫משום דשכירות משתלמת לבסוף ( אע " פ שהמנהג שם לשלם מראש ) ‪ ,‬ואין כאן שום‬
‫קעג ) ‪.‬‬ ‫הלואה ומותר להוסיף גם במפרש ‪ ( .‬וע " ע בט " ר מהד " ב ר " ס‬

‫ומעכשיו כיון דבמחנה אפרים מפורש שמותר וגם מסתבר כן ונראה שגם החכמ " א‬
‫לא חולק לכן נראה שלדינא מותר להתנות כן אפילו במקום שהמנהג שכל אחד משלם‬
‫ו) ‪.‬‬ ‫מראש ( וע " ע מש " כ בט " ר מהד " ב ס ' קעו סעיף‬

‫פרק ח דין ד‬

‫מלמד שממלא מקום לחבירו ושוב אח " כ חבירו‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הלואה בפעולה ועשיית מלאכה‬ ‫א‪.‬‬
‫הסכם עם‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מעביד שמאחר לפרוע תשלום ביטוח פוליסה עבור העובד‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מחזיר לו‬
‫‪:‬‬ ‫פועלים כשמאחרים המשכורת שיקחו הלואה מבנק‬

‫הלואה בפעולה ועשיית מלאכה‬

‫מצוי מאוד שני חברים שכל אחד צריך עזרה במלאכה כגון בבניית סוכה או לשמור‬
‫על הילדים וכו ' ואחד מבקש מחבירו עשה עמי מלאכה היום ואני אעשה עמך מלאכה‬
‫למחר ‪ ,‬ומצוי שהמלאכה השניה שעושה עם חבירו למחר הוא יותר כבדה מהמלאכה‬
‫שעשו ביום הראשון והוי רבית וכמפורש בשו " ע ס ' קם סעיף ט לא יעשה מלאכה לחבירו‬
‫ככדה ‪.‬‬ ‫על מנת שחבירו יעשה עמו אחר כך מלאכה שהיא יותר‬

‫ובטור בסימן קעו סעיף ז מוכח דאפילו אינו מכוין להחזיר מלאכה שכבדה יותר‬
‫בגלל שהקדים לו לעשות עמו תחילה אפ " ה אסור ‪ ,‬דמבואר ראפילו אם שני המלאכות הם‬
‫עכשיו במחיר אחד אסור מחשש שמא יתייקר פעולה השני ‪ ( ,‬ע " ש בפרישה ס " ק סו ‪,‬‬
‫ופשוט שהם לא חשבו על כך ואפ " ה אסור ‪ .‬ולכאורה לפ " ז יש‬ ‫יב )‬ ‫וע " ש בט " ר ס " ק‬
‫לנעול דלת בפני כל חברים שמסייעים יחד במלאכתם אא " כ מדדו שני המלאכות‬
‫ומדקדקים לעשות תחלה המלאכה הכבדה יותר ( וששוה יותר כסף ) וזה דבר קשה מאוד‬
‫לשער ולצמצם ועוד דכשבאים למדוד קושי המלאכות יבואו לידי קפידא וכו ' ‪ ,‬ועוד‬
‫השניה ‪.‬‬ ‫דבשני סוגי מלאכות אסור בכל אופן מחשש שמא תתייקר מלאכה‬

‫ונראה שאם מתחילה מסכימים השנים שכל אחד יעזור לחבירו ורק אח " כ מחליטים‬
‫ביניהם מי יעשה ביום הראשון ומי ביום השני ‪ ,‬בכה " ג אין שום חשש רבית ‪ ,‬אפילו אם‬
‫יקדימו לעשות מלאכה קלה ואח " כ המלאכה כבדה ‪ ,‬מאחר שכבר מתחילה לפני שהוחלט‬
‫שיהיה הלואה ( שיקדימו המלאכה למי שקל יותר ) כבר הוסכם ליחן התוספת למי שצריך‬
‫המלאכה כבדה ‪ ,‬ונמצא שלא נותנו בגלל ההמתנה רק בגלל ההסכם ‪ ( .‬ונראה להוסיף עוד‬
‫דאפילו אם במקרה היה מדובר מתחילה להקדים למי שצריך המלאכה קלה ‪ ,‬אבל אין לו‬
‫שום צורך להקדים לו ‪ ,‬ומצרו טוב גם אם יקדימו לעשות המלאכה הכבדה עכור חבירו‬
‫ורק אח " כ יעשו לו ‪ ,‬נראה רבכה " ג ג " כ מותר ‪ ,‬כיון שכל המטרה הוא אך ורק לההסכם ‪,‬‬
‫מותר ) ‪.‬‬ ‫ולא מוסיף בגלל ההקדמה וההלואה משו " ה‬
 ‫קצה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ולא אסרו במשנה אלא במי שצריך עכשיו עזרה ומבקש חבירו שיעזור לו היום והוא‬
‫יחזיר לתכירו ויש לו צורך שיקדימו לו לעשות עכשיו מלאכה עבורו ויש הלואה‬
‫כהמלאכה כוה אסור כשמחזיר מלאכה כבדה דאז ניכר וידוע שעשו כשביל ההלואה‬
‫ומשום שעזר לו בשעת רוחקו ‪ ( ,‬ואז אסרו בניכוש ועירור אף כשהמחיר של שני‬
‫אח " כ ) ‪.‬‬ ‫המלאכות שווים עכשיו ‪ ,‬מחשש שמא יתייקר המלאכה שעושה‬

‫(א)‬ ‫נ "ב ‪ :‬ראוי עומר ואשתדל לעשות עמך מחר בלי התחייבות‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫מלמד שממלא מקום לחבירו ושוב אח " כ חבירו מחזיר לו‬

‫ונראה דבשני מלמדים שאחד הוצרך להחסיר ומבקש חבירו למלאות מקומו לומר‬
‫שיעור ‪ ,‬ותמורת זה יחזור הוא וימלא מקומו כשהוא יחסיר ‪ ,‬אע " פ שהוא בדרך הלואה‬
‫ומצוי שהשיעור של השני כבד הרבה יותר או מצד חומר הנלמד שצריך להכין או מצד‬
‫ריבוי ילדים או שהילדים קשים יותר וכו ' ‪ ,‬מ " מ נראה שאם אין מחירו יותר ‪ ,‬לכאורה יש‬
‫להתיר משום דהוי א " ר לצורך מצוה ( למצות ת " ת ‪ ,‬ואפילו בבית ספר של ילדות מ " מ‬
‫מביא להם ירא " ש ואמונה ומונע בטלה שמביא לידי עבירות ‪ ,‬וע " ע בטייר מהד " ב ס ' קם‬
‫סעיף ט שהוכחתי שאם אין מחיר העבודה השני שוה יותר כסף אין חשש ר " ק אלא‬
‫מדרבנן ) ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬ההיתר במקום מצוה לא מוכרח רמצוי שעוזב לנוחיות ותבירו מסכים ' " ) ‪,‬‬
‫ויותר נראה שזהו מקובל במלמדים שאחד ממלא כקום להשגי והשני לו ומעיקרא‬

‫( א ) ע ' רמ " א קפו מ " ג וש " ע קעו מי " ג שברבית שהיה נותן לו בלא " ה ( גם בלי הטובה " נ של ההלואה ) ‪,‬‬
‫שיתן לו הקרן במתנה גמורה ‪ ,‬אע " פ שסומך כדעתו שכודאי יחזיר לו ‪ ,‬וק " ו בנד " ד שככלל לא‬ ‫יו‬ ‫מהני עצה‬
‫מקפיר לקבל ההלואה ‪ ,‬ולא איכפת לו אם יעשו עבורה שלו לאחר שיעשו לחבירו ‪ ,‬וכאופן זה פשוט שמותר‬
‫אף להגר " א שמחמיר שם ‪.‬‬
‫הספק ‪ ,‬מאחר שצורך ההלואה וכן הפרעון אינו לצורך מצוה אלא לנוחיות המלמד ‪ ,‬אבל מאידך‬ ‫( א ) ישווש‬
‫מצוה )‬ ‫המעשה גופא שעושה שמלוהו וכן המעשה שפורע לו בחזרה הוא מעשה מצוה ( ולא רק מכשירי‬
‫ההיתר לצורך מצוה ‪ ,‬גם י " ל עור רנהי שבעת שמתרצה ליקח שיעור שלו הוי לנוחיות ‪,‬‬ ‫כיה‬ ‫וצ " ב אי נאמר‬
‫מ " מ מאחר שהמלמד ככר עזב עושה המלמר השני ( שממלא מקומו ) מצוה גמורה ‪ ,‬שאם לא ילמדם עכשיו‬
‫ישארו כלי תלמוד תורה ‪ ,‬והוי לצורך מצוה ‪.‬‬
‫ומש " כ טעם להתיר משום שזהו מקובל במלמדים ‪ ,‬הכונה שאין דרך להתייחס לההכדל בכובד הכיתה ‪,‬‬
‫וע " פ רוב לא עושה עכשיו לחבירו בגלל הטובה " נ שיחזיר לו אח " כ כיתה שלו שקשה יותר ‪ ,‬ועמש " כ שם‬
‫שמותר לחיור ולנכש לחבירו אפילו אם‬ ‫( ס ' שם )‬ ‫בט " ר מהר " ב דיש הוכחה להתיר ככה " ג ממש " כ המרדכי‬
‫היום ארוך יותר בעת שמחזיר לו ‪ ,‬ולא גזרו בו חז " ל כ " כ ( כל זמן שהמחיר שוה ) ‪ ,‬אבל מ " מ יל " ע מה הדין‬
‫כאם מקפיד על זה ולא מתרצה ליקח הכיתה של חבירו אלא כגלל שהכיתה שלו קשה יותר ‪ ,‬וירויח כעת‬
‫ויחכירו יחזור ויקה הכיתה שלו שקשה יותר ‪ ,‬וע " ש כשאומר כן כמפורש ‪ ,‬וכמרדכי הנ " ל משמע דאפילו‬
‫אומר להדיא שיעבוד ביום קצר ויחזיר לו יום ארוך ג " כ מותר ‪ ,‬אבל צ " ב ‪ ,‬אכן הכא יש עוד סניף להתיר‬
‫מאחר שיש לצדד דמיקרי צורך מצוה וכמש " כ לעיל ‪ ,‬והאיסור הוא רק דרבנן כל ומן שמחיר שניהם שוה‬
‫גזרו וצ " ב ‪.‬‬ ‫ובדרבנן לא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ח דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קצו‬

‫כשנכנסים למעמר נכנס ארעתא דהכי ולפעמים מרויח שמעמר כיתה קלה ולפעמים‬
‫‪.‬‬
‫להיפך‪ ,‬קשה‪ ,‬ולנן אין כוה רבית‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מעביר שמאחר לפרוע תשלום ביטוח פוליסה עבור העובד‬
‫בזמנינו ברוב המפעלים וכן בהרבה מוסדות שמעבירים פועלים או מורים ומורות‬
‫א‪0‬ו א ] קן ‪ ,‬והיינו שבכל חודש מנכה החברה‬ ‫) ‪POLICY‬‬ ‫עושים פוליסה ביטוח ופנסיא‬
‫~‬
‫מדמי המשכורת של כל פועל ומכניסו לתוך החברת ביטוח‬ ‫‪5%‬‬ ‫שמעבידה את הפועלים‬
‫לטובת העובד ‪ ,‬ומצוי מאוד שהמעביד לא משלם הכסף להחברה בזמנו אלא אחר כמה‬
‫חדשים ‪ ,‬ואז מוכרח לשלם קרן וריבית והצמדה עבור איחור הפירעון ‪ ,‬ויש כאן איסור‬
‫רבית " בין המעביר והפועל " מאחר שהמעביד חייב להעובד הסך ‪ 5 %‬בר " ח וכשלא‬
‫משלם בזמנו מוכרח להוסיף עוד רבית לטובת העובר ‪ ( ,‬ונהי שהתשלום הוא לתוך כיסו‬
‫של החברת ביטוח ולא לידו של העובד מ " מ נחשב כקבלת העובד מדין ערב וכמפורש‬
‫בש " ע ס ' קם סעיף יד ‪ ,‬וכ " ש הכא שמכניסו תוך חשבון ששייך להעובד ) ‪ ,‬ולפ " ז אפילו‬
‫כשיש להחברת בטוח הית " ע עם המפעל וגם עם העובד ‪ ,‬או שהביטוח שייך לגוי ‪ ,‬מ " מ‬
‫הית " ע ‪.‬‬ ‫אסור משוס ההלואה ורבית שבין המעביד והעובד ואין ביניהם‬

‫ומאחר שזמן פרעון הביטוח הוא בכל ר " ח ובדרך כלל מקפידים הפועלים ומורים‬
‫תחילת‬ ‫מ "מ‬ ‫שישלמו הביטוח בכל חודש ‪ ,‬ואע " פ שלא מוחים בבעה " ב כשמאחר מעט ‪,‬‬
‫ואפילו תימצי לומר שלא‬ ‫בזמנו ‪.‬‬ ‫הקציצה בשכר הפעולה הוא ע " מ שישלם כל חורש‬
‫מקפידים כלל על איחור של כמה ימים ויתכן שמתחילה אין קציצה לשלם כיומו ממש‬
‫מ " מ בודאי מקפידים שלא יאחרו חודש שלם או כמה חדשים ‪ ,‬ונמצא שבכל חודש הוי‬
‫ומן פרעון ‪ .‬לכן אם המוסד מאחר התשלום של הביטוח ובגלל זה מוסיף ההצמדה ורבית‬
‫סימן קעו סעיף ו כרמ " א ‪ ,‬וכן שמעתי ממו " ח שליט " א‬ ‫בש " ע‬ ‫הוי רבית גמור וכמפורש‬
‫דהוי רבית ‪ ,‬והמפעל והמוסד צריך לעשות עוד הית " ע בינם ובין כל הפועלים ומוריס‬
‫כדין ‪ ,‬וצריכים להזריע לכל הפועלים ומורים ‪ ,‬שבמרה ויהיה חשש רבית בתשלום‬
‫ההית " ע שעשו ‪.‬‬ ‫המשכורת או ביטוח ‪ ,‬שהכל הוא ע " פ‬

‫( ומ " מ יש לעיין במוסד או חברה שידוע מתחילה שאין דרכם לפרוע הביטוח בזמנו‬
‫אלא באיחור ‪ ,‬דיתכן לומר שמתחילה עובדים אצלם על דעת שמאתרים תשלום הביטוח ‪,‬‬
‫אבל באמת שגס במוסד כזה א " א לומר שהעוברים מוותרים אלא באיחור כשיעור הזמן‬
‫שרגילים לאחר כל פעם ‪ ,‬אכל כשקורה פעם אחת שמאחוים הרכה יותר ‪ ,‬פשוט שגם הם‬
‫מקפידים ‪ ,‬ונמצא שככל חברה ומוסד המאחר לפרוע את המס ביטוח פוליסה יש חשש ‪,‬‬
‫לאחר לכן נחשב כאילו עיקר הזמן הוא‬ ‫דע " י שרגילים‬ ‫ועוד רצ " ב בעיקר הדבר אי נימא‬
‫וצ " ב ) ‪.‬‬ ‫לאחר כמה חדשים‬

‫ומי שעובד אצל מוסד או חברה שדרכם לפעמים לאחר פרעון הביטוח ‪ ( ,‬והחברה‬
‫ומוסד לא עשו הית " ע עם כל העובדים ) ‪ ,‬יש עצה להנצל מאיסור ריבית והיינו שיתנה עם‬
‫המנהל ( עדיף שיהיה בכתב ואז יש לו סמיכת דעת גמור ) ‪ ,‬שאינו דורש שישלמו הביטוח‬
‫כל חודש ואם רוצים שישלמו באיחור רק שישלמו ההפרשי הצמרה וכדומה ‪ ,‬ובאופן הזה‬
 ‫קצו‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אין איסור ‪ ,‬משום דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ‪ ,‬דכיון שהפועל עדיין ממשיך‬
‫לעבוד אצל החברה או המוסד אפשר לשלם אתר כמה חדשים ולא נחשב הלואה ‪,‬‬
‫וכמפורש בגמ ' ובשו " ע ס ' קעג סעיף יכ בשומרי השדות שבעלי השדות חייבים ליחן‬
‫להם שכירותם מיד אחר הקציר ‪ ,‬שאם ממשיך לעבוד עוד בדישה עבור הבעה " ב שמותר‬
‫לשלם אח " כ ולהוסיף להם בשכרם ‪ ( ,‬ופשוט דיכול להתנות עם פועל שמקצת שכירות‬
‫לבסוף ) ‪.‬‬ ‫ככל שכירות שמשתלמת‬ ‫(א )‬ ‫יקבל כל חודש ומקצתו יקבל לבסוף‬

‫נ "נ ‪ :‬ולענ " ד העצה הכי טובה ופשוטה לבית חרושת ומוסד היינו בהיתר עיסקא‬
‫כללי ‪ ,‬וצריך להודיע לכל הפועלים וסורים שכל העמקים ותנאים בשכירות בחשש‬
‫רבית הוא ע " פ ההית " ע שסידרו ‪ ,‬וטוב יותר להחתים כל פועל ומורה שהתנאים‬
‫בשכירות ושאר עמקים בחשש אנית הוא ע " פ ההית " ע שסידרו ‪.‬‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫המכם עם פועלים כשמאחרים המשכורת שיקחו הלואה מהבנק‬

‫מצוי לפעמים במפעל או מוסד שנמצאים במצב שלחוצים בכסף וקשה לשלם‬
‫המשכורת בזמנו ומתנים עם הפועלים או עם המורים ומורות שיקחו בראש חודש הלואה‬
‫מן הבנק כשיעור המשכורת ‪ ,‬והמפעל או מוסד יחזיר להם אח " כ כשיעור הקרן ורבית‬
‫שחייבים להבנק ‪ ,‬הר " ז תלוי שאם אחריות פרעון הקרן ורבית הוא רק על המוסד והמפעל‬
‫ורק הם חייבים להבנק והעובד לא אחראי ‪ ,‬אז מותר ‪ ,‬דנמצא שהמפעל והמוסד לוו כסף‬
‫אבל אם אחריות פרעון החוב הוא על העובד ולוקח‬ ‫העובדים ‪.‬‬ ‫מהבנק ופרעו לכל‬
‫אוברדראפט רגיל מהבנק שלו אז הוי רבית דאורייתא ‪ ,‬שהעובד לוה הקרן ורבית מהבנק ‪,‬‬

‫( א ) שו " ר באילת השחר ( ב " מ מה ‪ .‬ד " ה ובקובץ ) שכתב דכשמשלם חצי השכירות מראש וקוצץ לשלם חצי‬
‫השני לאחר זמן ולבסוף ‪ ,‬ומוסיף בדמים בגלל האיחור ‪ ,‬יש איסור לדעת הקובץ הערות ‪ ,‬והיינו משום שביאר‬
‫וכשמשלם השכירות מראש אז הוי כקונה גוף לפירותיה ועיקר זמן התשלומין הוא מראש ‪ ,‬וא " כ ה " נ‬
‫כשמשלם חציו מראש אז הוי כקונה הדבר לפירותיה ‪ ,‬ולפ " ז כתב באילת השחר ‪ ,‬דכשמאחר לשלם חצי‬
‫השני הוי המתנת מעות ע " ש ‪ ,‬אבל אין הדברים מוכרחים כלל ‪ ,‬ונראה פשוט שיכול למכור חצי זכות דקל‬
‫לפירות ועל החצי השני ישלם לאח " ז כשיבא לעולם ‪ [ ,‬והוי כדבר ששייך לשני שותפים ושותף א ' מכר‬
‫ונראה מלשונו שגם בעצמו‬ ‫לחלק ] ‪,‬‬ ‫חלקו והשני השכירו כראוי שישתלם לבסוף וה " נ כאדם אהד יכול‬
‫נסתפק בדבר והוסיף בסוגריים וכ " ש אם זקף השאר במלוה ‪ ,‬ועור דע " ש באילה " ש דבל זה דוקא לפי‬
‫ביאורו של הקובץ הערות אבל לדברי ( הבעה " ת וש " ע הרב ) שפירשו דגם כשמקדים לשלם אינו סוג אחר‬
‫של שכירות אלא שמקדים לפרוע לפני זמנו ‪ ,‬לדבריהם פשיטא שגם זה שרי ואפילו כשזקף חצי השני‬
‫נ " ל דוברי הקוכץ הערות ואילה " ש אמורים בשוכר דירה שיש נפק " מ לדינא בעיקר‬ ‫ע " ש ‪ ,‬עוד‬ ‫במלוה מותר‬
‫הקנין כהדירה בין שכירות רגיל שמשתלם לבסוף למקדים המעות מראש ‪ ,‬והיינו לענין אם נפל ביתו של‬
‫המשכיר ‪ ,‬דבשכירות רגילה יכול להוציא השוכר מביתו אבל אם הקדים לו המעות א " א להוציאו מביתו ‪ ,‬וכן‬
‫לענין האיסור להשכיר ביתו לגוי כשמתייק ע " ז בתוכו מצינו שבשכירות בקנין גמור הר " ז נחשב כביתו של‬
‫הגוי ואין איסור ע " ע ברא " ש ( פ " ק דע " ז ס " ס כב ) ‪ ,‬וכן לענין זכות המשכיר להקדיש הבית ‪ ,‬משא " כ‬
‫כשמקדים שכירות לפועל לא שייך כל הנפק " מ כלל ‪ ,‬כי אין שוס נפק " מ בגדר השכירות בין מקדים השכר‬
‫או כשמאחרו ‪ ,‬א " כ פשוט דגם כשמקדים חציו נשאר הומן פרעון בחצי השני לבסוף גם להאילת השחר ‪,‬‬
‫שהרבית מתרבה כפי הזמן ולולא סברא זו יש כאן חשש ר " ק ‪,‬‬ ‫נלענ " ד דאע " פ‬ ‫למש " כ לעיל ‪ ,‬ולכן‬ ‫וכ " ש‬

‫לבסוף ‪.‬‬ ‫וכמש " כ ומותר דהחצי השני של השכירות משתלמת‬ ‫אין כאן שום חשש איסור‬ ‫אפ " ה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ח דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫קצת‬

‫והמפעל מבטיחים ליחן קרן ורבית להעובדים בגלל שמאחרים לפרוע להם את המשכורת ‪,‬‬
‫וכיון שהרבית מתרבה כפי הזמן הוי רבית דאורייתא אע " פ שהוא בדרך שכירות ומקת‬
‫ט‪.‬‬ ‫וממכר וכמש " כ בש " ע הגרש " ז ס ' מח ובגידו " ת ח " ב ס '‬

‫ולכאורה יש לצדד להתיר דכיון שבתחילה לפני שהתחילו הפעולה של חודש הזה‬
‫כבר התנו שיאחרו את הפרעון ‪ ,‬ונמצא דהוי כאומר להדיא שזמן פרעון המשכורת יהיה‬
‫משתלמת אלא לבסוף ‪.‬‬ ‫באיחור של כמה הדשים ‪ ,‬ושכירות אינה‬

‫אבל בודאי שהיו חייבים לעשות הית " ע עם המורים ועובדים ‪ ,‬משום שיש הרבה‬
‫מורים ועובדים שיוצאים לחופשה או שאר אונס ולא ממשיכים לעבוד יותר אחר ר " ח ‪,‬‬
‫וכשמאחר המשכורת שלהם פשיטא דהוי רבית גמור ‪ ,‬ועור דמסתמא מחתילה כשעשו‬
‫ההסכם הזה היה גם עבור המשכורת של כמה חדשים שכבר עכרו ‪ ,‬ובזה ודאי נתחייבו‬
‫לשלם בר " ח כיון שעדיין לא התנו לשלם לבסוף ונתחייבו לשלם מיד בר " ח ונהפך‬
‫להיות חוב פשוט ‪ ,‬וכשמאחר הוי הלואה ואסור לשלם שום רבית ‪ ,‬וכמפורש ברמ " א ס '‬
‫קעו ‪.‬‬
‫וראיתי בספר אחד שכתב שיש מקילין ומתירין שהחברה תחזיר את הרבית להפועל‬
‫אפילו אם אחריות פרעון החוב להבנק מוטל על הפועל ורק לכתחילה יש להחמיר ‪,‬‬ ‫‪,‬‬

‫שמקיל בשותף שלוקח הלואה ברבית‬ ‫סג )‬ ‫ומביא במקורוה שכ " כ במהרש " ם ( ח " ז ס '‬
‫ומדין מבטל כיסו של תבירו ‪ ,‬ונהי שבהלואה אסור לשלם מ " מ בשותפות מותר ע " ש ועל‬
‫פי זה כתב דה " נ בדרך מקח וממכר מותר כיון שאינו אלא מדרבנן ע " כ ‪ ,‬ותמיהני שהרי‬
‫גם במקח וממכר הוי ר " ק מהיית ברבית שמתרבה כפי הזמן וכמש " כ בש " ע הגרש " ז ס '‬
‫מח ובגידו " ת ח " ב ס ' ט ‪ ,‬ומש " כ שם המהרש " ם בררך סניף להקל היינו רק בשותפות‬
‫הקרן )‬ ‫וצ " ל שהשותף השני לא נהיה לוה גמור ( משום שלא מקבל אחריות גמור על‬
‫וכמש " כ בדברי חיים ועוד פוסקים עמש " כ לקמן פ " י ד " ז ‪ ,‬ועוד דרוב הפוסקים חולקים‬
‫על המהרש " ם בשותפות גופא ואוסרים לשלם רבית מכיסו ‪ ,‬א " כ ק " ו ברבית המתרבה‬
‫בדרך מקח וממכר דהוי ר " ק מן התורה ‪ ,‬וק " ו כשמתנה כן מעיקרא עם הפועל ( שדינו‬
‫כלוה ) רהוי קציצה גמורה לרבית ‪.‬‬
‫ומש " כ עוד ‪ ,‬בתור " ר ( פי " ד דכ " ז ופ " ה דל " ה ) שאם העובד הינו אחראי על הקרן‬
‫שקבל מן הבנק ולא על הרבית ‪ ,‬ורק המוסד אחראי על הרבית מותר ‪ ,‬נראה לבאר‬
‫סברתו דאע " פ שהמוסד עדיין חייב להעובד ולא נחשב כפרעון ‪ ,‬ומאידך פורע רבית‬
‫וכ " ש הכא‬ ‫הוי כהלויני ואלוך דאסור ‪,‬‬ ‫וא " כ לכאורה‬ ‫להבנק שהם יתנו הלוואה להעובד ‪,‬‬
‫שמשלם כסף בכדי להמציא הלואה עבור המלוה שלו ‪ ,‬אבל ס " ל שאינו כן ולא אסרו‬
‫הלויני ואלוך אלא כשמחזיר להמלוה שלו הלואה בזמן אחר ‪ ,‬דנמצא שהלוה קבל‬
‫טובה " נ של שימוש בהמעות היום ומחזיר להמלוה טובה " נ של שימוש בזמן אחר ( או‬
‫שקבל הלואה בחטין ומחזיר הלואה במעות אפילו בזמן אחד ע ' בדרכ " ת סס " ק מא‬
‫דהוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל פ " ו ד " ב סק " א ) ‪ ,‬משא " כ הכא המעביד מחזיר‬
‫להמלוה ומשיג לו כסף ממקום אחר בכדי שלא יחסר לו השימוש במעותיו עכשיו בזמן‬
‫ההלואה ‪ ,‬ואין כאן רבית אלא פעולה שמתחילה לא יפסיד המלוה את השימוש‬
‫ובנוגע )‬ ‫במעותיו ‪ ,‬ודבריו מסתברים ‪ ,‬שו " ר שבדבר אברהם ( ח " ג ס ' כב אות ה ד " ה‬
‫שנתבאר ‪.‬‬ ‫התיר כעין זה מהטעם‬
‫קצט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫פרק מ דין א‬
‫ד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ג ‪ .‬מכירת צ ' יק שלו בפחות‬ ‫‪:‬‬ ‫א ‪ .‬מנירת סיקים בפחות ‪ :‬ב ‪ .‬לימוד זכות על סוחרי צ ' יקים‬
‫‪:‬‬ ‫צדקה‬ ‫של‬ ‫לקופה‬ ‫צ ' יקים‬ ‫מוכר‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מקבל אחריות‬ ‫כשהמוכר לא‬ ‫מכירת צ ' יקים‬
‫‪:‬‬ ‫ו ‪ .‬בענין מכירת הוראת קבע בזול‬

‫מכירת וריקים נפחות‬

‫בענין מכירת צ ' יקים מחו " ל ומקבלים פחות משויו ‪ ,‬שמעתי מכמה סוחרים שרצו‬
‫הצ ' יק לחו " ל‬ ‫לטעון שאין דורשים שכר המתנת מעות אלא שכר טירהא וסיכון להעכיר‬
‫עסק שנותנים אשראי כלול בהמחיר גמ ההמתנת‬ ‫בלבד ‪ ,‬אבל באמת אינו כן אלא שבכל‬
‫מעות ‪ ,‬שהרי המוכר באמת מפסיד שכר המתנת מעותיו ‪ ( ,‬אלא שבדרך מו " מ הקילו‬
‫חכמים כל שלא ניכר שמוכר ביוקר ‪ ,‬משא " כ בהלואה תמיר טפי ואסור ) ‪ ,‬וגם כאן בסוהר‬
‫למכור צ ' יקים הרי צריך להחזיק אצלו הרבה דולרים כל הזמן בכרי שיהיה לו כסף מזומן‬
‫לקנות צ ' יקים ‪ ,‬ומפסיד המתנת מעותיו שהיה יכול להכניס הכסף בבנק ולקבל רבית ‪,‬‬
‫ובע " כ דורש כסף גם בגלל שמקדים לתת מעות מראש ‪ ,‬ועיקר המחיר שכל הסוחרים‬
‫פשוט ‪.‬‬ ‫דורשים כולל גם ההקרמת מעות וכן שמעתי מהרבה סוחרים וזה‬

‫ועובדא היה באחד שאמר לסוחר צ ' יקים שצריך היתר עיסקא ‪ ,‬והסוחר טען שלא‬
‫בלבד ‪ ,‬אחר זמן הוצרך אדם ההוא‬ ‫דורש שכר המתנת מעות אלא שכר טירחא וסיכון‬
‫בסכום גדול ‪ ,‬וביקש מהסוחר‬ ‫רבית )‬ ‫למכור צ ' יק ( בנקאי שא " צ לקבל אחריות ואין חשש‬
‫הנ " ל שכיון שזהו סכום גדול ‪ ,‬שיתן לו קצת יותר מהמקובל ( ויוריד לו קצת מהמחיר‬
‫שדורש לפרוט הצ ' יק ) ‪ ,‬אז גער בו הסוחר ואמר לו ‪ " ,‬וכי אינך רואה כמה כסף הנני צריך‬
‫אויסלייגן ( להלוות ) " ‪ ,‬ונתברר האמת גם להסוחר ההוא גופא שהסכום כולל גם המתנת‬
‫המעות א ‪.‬‬
‫( )‬

‫והנה שמעתי מי שרצה לדחות דברינו ולומר דע " כ אינו דורש בגלל ההלואה ‪ ,‬והביא‬
‫ראיה במה שמצינו שגם אם יבקשו ממנו שיתן תמורת הצ ' יק אחר שבועיים ( כשכבר‬
‫יקבל התמורה בחו " ל ) שג " כ ידרוש כל השכר ולא ינכה כלום וש " מ שאינו דורש בגלל‬
‫ההלואה אלא משום שכר טרחו ‪ ,‬אבל נראה לי פשוט דהסוחר נוטל שכר המתנת המעות ‪,‬‬
‫ומה שדורש כל הסכום גם כשלא מקדים המעות ה " ט משום שלא כדאי לו כל העסק‬
‫להחזיק ראש למי חייב כספים ‪ ,‬ועוד דגם אם עושה לעצמו גדר שלא להוזיל משום לא‬
‫פלוג ‪ ,‬מ " מ הטעם שקצבו כך וכך נשאר בגלל ההלואה ‪ ,‬והגע עצמך מי שמוכר כלים‬
‫ודורש כך וכך כסף ‪ ,‬הנה פשוט שדורש מחיר ההוא גם עבור החומר גלם וגם עבור מחיר‬
‫העבודה ‪ ,‬ואף אם יתברר אצלו שגם אם יביאו לו החומר גלם שג " כ ידרוש כל המחיר‬
‫בשלימות ולא יוזיל כלום ‪ ,‬מ " מ א " א לומר שבכל פעם דורש אך ורק בגלל שכר טרחו ‪,‬‬
‫ופשוט שדורש גם עבור התומר גלם רק שעושה גדר לעצמו שגם אם מביאים לו החומר‬
‫כלול גם שכר‬ ‫העבודה )‬ ‫גלם שלא מוזיל ‪ ,‬אבל בעסק רגיל ( כשמוכר גם החומר וגם‬

‫( א ) גם שמעתי מעור סוחר צ ' יקים שאם משלם הכסף להמוכר רק לאחר שישיג המעות שאז נותן קצת‬

‫הנחה ‪ ,‬והסביר דנהי שרוב רובו מהשכר הוא עבור הוצאות רמי שליחות ואחריות וכו ' מ " מ חלק מהכסף‬

‫הנחה ‪.‬‬ ‫הוא עבור הקרמת המעות ‪ ,‬ולכן כאשר מוכר הצ ' יק לא דורש הכסף מיד ‪ ,‬נותן לו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ט דין א‬ ‫קרנטרם‬ ‫ר‬

‫החומר גלם ‪ ,‬א " כ ה " נ בנר " ד בסוחר צ ' יקים כולל גם שכר ההמתנה אע " פ שלפעמים‬
‫וז " ב ‪.‬‬ ‫רורש כל הסכום גם בלי שיהיה ההמתנה‬

‫ומלבר זה מצוי הרבה שהמוכר הצ ' יק יש לו דרך אחר להשיג המעות ופורט‬
‫אצל הסוחר משום שדחוק למעות מזומנים מיד ובגלל זה כדאי לו להוסיף עוד‬
‫אחוזים ‪ ,‬ונמצא דמצד הלוה מוסיף משום ההלואה שמקבל ‪ ,‬וע " ע במקור מים חיים‬
‫ר " ס קעה בשם הריטב " א ראזלינן גס כתר הלוה וכשעושה משום המתנת המעות הוי‬
‫ריבית ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫אחרים )‬ ‫לימוד זכות על טוהרי ליקים ( כשקומם צ' יק של‬

‫אמנם שמעתי ממו " ח שליט " א שיש קצת מקום ללמד זכות על המקילים ‪ ,‬והיינו‬
‫משום די " א דמכירת שטרות של אחרים בפחות אינו הלואה מה " ת אלא מדרבנן משום‬

‫דהוי קרוב לשכר ורתוק להפסד ‪ ,‬ולדבריהם יתכן לומר שמותר לדרוש שכר ביוקר עבור‬
‫דבר שאין שומתן ידוע וכמו שהתירו חכמים בררך מקח וממכר בס ' קעג ס " א ‪ ,‬וה " נ לא‬
‫הבית‬ ‫וסיכון וכמש " כ בנימוקים ר " ג בשם‬ ‫ניכר כמה שכר מגיע לו עבור הטירחא‬
‫אפרים להתיר כשמחליף מדולרים לשקלים ( דהוי כדרך מו " מ ) ‪ ,‬שהרי הרשב " א ( ח " ד ס '‬
‫כתב דקרוב לשכר קיל יותר מכל שאר א " ר מדרבנן ( וכתב‬ ‫קם )‬ ‫ס "ס‬ ‫רלב מובא בב " י‬
‫ואי מצד די " א‬ ‫א " ר)‬ ‫שלא מתירין בממון יתומים אלא קרוב לשכר ‪ ,‬דקיל יותר מכל‬
‫דהאיסור למכור שט " ח בפחות אסור מה " ת ‪ ,‬מ " מ כשמלוה מעות ע " מ שימכור לו דבר‬
‫שאין שומתן ידוע ביוקר אינו אסור אלא מדרבנן וכמש " כ המהר " י ‪ ' 7‬לב ( המובא בש " ך‬
‫דכשאין שומתו ידוע מודה להמבי " ט שהאיסור מדרבנן ‪ ,‬וא " כ יתכן לומד‬ ‫סק " ו )‬ ‫קעג‬
‫דבשל סופרים יש לסמוך על הסוברים דמכירת שטרות מדרבנן וס " ל דהוי קרוב לשכר‬
‫ורחוק להפסד ולכן י " ל שהתירו לגמרי בדבר שאין שומתן ידוע כמו שהתירו בדרך‬
‫מקת וממכר ‪ [ ,‬אבל כשהסוחר מפרש שאם ישלם אח " כ יתן יותר ( וינכה פחות עבור‬
‫כשמשלם לו‬ ‫כשכ " ט )‬ ‫שכר טורח וסיכון ) ‪ ,‬אז אסור ללא ספק ליחן פחות ( ולנכות יותר‬
‫במזומנים מיד ] ‪.‬‬
‫וכל זה אינו אלא לימוד זכות בלבד אבל היתו אין כאן ‪ ,‬דנראה דכשמוזיל‬
‫בשכ " ט ) דינו כרבית ברור ‪ ,‬ולא דמי לנדון המהריב " ל שכתב‬ ‫במכירת צ ' יקים ( ומייקר‬
‫דכשמלוהו ע " מ שיקנה ממנו דבר שאין שומתו ידוע ביוקר הוי מדרבנן ‪ ,‬דשאני התם‬
‫דהמכירה הוא רבר נפרד מן ההלואה ‪ ,‬לכן אמרינן דמה שמוסיף מעות אינו רבית על‬
‫ההלואה אלא שמוכר לו הסחורה כיוקר ‪ ,‬וס " ל דטובה " נ אינו ממון ( ע ' שו " ע ס " ס קס‬
‫וגם ס " ל דכל זמן שלא ברור שמייקר יש לתלות שזהו המחיר של החפץ ) ‪ ,‬משא " כ‬
‫א "כ‬ ‫הצ ' יק ‪ ,‬שמעורב בו גם ההלואה וגם הטירחא ‪,‬‬ ‫בנד " ד שמשלם כל הסכום עבור‬
‫ישר עבור ההלואה ‪,‬‬ ‫הטירתא ‪ ,‬הוי תשלום‬ ‫דמי‬ ‫ששוה‬ ‫יותר סמה‬ ‫לשלם‬ ‫כשמוסיף‬
‫וא " כ הוי רבית גמור וכמש " כ הט " ו ס ' קסט ס " ק כד ‪ ,‬ואפילו הנקה " כ ולבוש לא‬
‫עבור‬ ‫ס " ל דמקצת מהמעות הוא‬ ‫דהט " ז‬ ‫בשויין ‪,‬‬ ‫כשמוכר‬ ‫אלא‬ ‫על הט " ז‬ ‫חולקים‬
‫והנקה " כ‬ ‫בזול )‬ ‫ומקצת המעות הוא עבור הסחורה ( ואמרינן שמוכרו לו‬ ‫ההלואה‬
‫רא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ולבוש ס " ל דכיון שמוכר בשויין אמרינן דהשכר הוא עכור הסחורה וההלואה הוא‬
‫בחנם [ וכמש " כ כט " ר קסו ס " ק ח ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל פ " נ ד " ז סק " ב ד " ה ולענ " ד ] ‪,‬‬
‫אבל בנד " ד שמוכרו ביוקר והיינו שלוקח שכר טירחא יותר משיווי השכר טירחא ‪ ,‬י " ל‬
‫אפילו‬ ‫לכו " ע‬ ‫והוי רבית קצוצה‬ ‫ישר עבור ההלואה‬ ‫הוא‬ ‫שהשכר‬ ‫אמרינן‬ ‫דלכו " ע‬
‫משמע שלדעת הלבוש ונקה " כ‬ ‫לד )‬ ‫להמהריב " ל ומבי " ס ‪ [ ,‬אכן בחו " ד ( קמט ס " ק‬
‫לעולם מפרידים התוססת מן ההלואה ‪ ,‬ואמרינן שההלואה הוא בחנם ‪ ,‬אלא שנותן לו‬
‫וכך ] ‪.‬‬ ‫טובה " נ לעשות המקח בכך‬

‫ועוד דאפילו נימא שהאיסור לדרוש על ההלואה יותר משכר טורח וסיכון הוי‬
‫מדרבנן ‪ ,‬ג " כ אין ראיה שיש להקל בעיקר השאלה במכירת שטרות ‪ ,‬כספיקא דרבנן‬
‫לקולא ‪ ,‬ולנקוט כמ " ר שמן התורה חל המקח ושאינו אלא קרוב לשכר בלבד ‪ ,‬שהרי‬
‫לפעמים מחמירים בספיקות גם כשנתגלגל לדרבנן כיון שעיקרו מל התורה ‪ ,‬ועוד שגם‬
‫את " ל שנפסוק דמכירת שטרות הוי קרוב לשכר בלבד אין לנו ראיה להתיר לדרוש יותר‬
‫משכר טורח וסיכון ‪ ,‬אע " פ שאין שומתו ידוע ‪ ,‬דנהי שלדעת הרשב " א קרוב לשכר ורחוק‬
‫להפסד קיל יותר משאר א " ר משום רס " ל דהוי פקדון ומיניה וביה קרבי הריוח ‪ ,‬מ " מ‬
‫דס " ל דקרוב לשכר הוי הלואה והטעם שאינו ר " ק הוא‬ ‫‪):‬‬ ‫בבכורות ( טז‬ ‫התוס '‬ ‫לדעת‬
‫משום שאינו ודאי שירוית ( א ) ‪ ,‬נראה דחמיר יותר משאר רבית שבדרך מקת וממכר או‬
‫רבית מאוחרת ( וכן הוכחתי בט " ר קו " א ס ' כב הע ' ה ע " ש ) ‪ ,‬ונראה שגם להרמב " ן בתירוץ‬
‫הראשון שפירש דקרוב לשכר הוי הלואה והטעם שאינו ר " ק הוא משום דמיניה וביה‬
‫א"ר‬ ‫ג " כ נראה דחמיר משאר‬ ‫הראשונים )‬ ‫קרבו ( עמש " כ בט " ר קו " א ס ' יג לברר שיטת‬
‫כיון דהוי הלואה גמורה ‪ ,‬ורק הרשכ " א דמפרש דקרוב לשכר הוי " פקדון " ס " ל דקיל יותר‬
‫משאר א " ר ‪ ,‬וא " כ י " ל דלדעת התוס ' ורמב " ן תמיר יותר מרבית בדרך מקח וממכר ‪ ,‬וי " ל‬
‫דאסור לדרוש יותר עבור הטורח וסיכון אע " פ שאין שומתן ידוע ‪ ,‬ולכן כתב מו " ח‬

‫( א ) ראיתי בדברי סופרים ס ' קעז ס " א בה " ל ד " ה הרי ‪ ,‬שכתב דהתוס ' בב " מ ע ‪ :‬ד " ה אין מקבלין ‪ ,‬חולק על‬
‫התוס ' כבכורות ‪ ,‬וס " ל שגם הקרן לא נחשב כהלואה גמורה סה " ת אלא כשמשלם דבר קצוב אבל כשמשלם‬

‫חשיכי‬ ‫רווחים מיניה הר " ז נחשב כפקדון ‪ ,‬וכשיטת הרשב " א הנ " ל ‪ ,‬ודייק כן מלשון התוס ' שכתבו ‪ ,‬דשפיר‬

‫ברשות הנכרי ( לענין בכורה ) כיון דאי לא יהיב ליה זוזי תפיס לבהמה ואי לא משכח לבהמה תפיס לולד‬
‫( הגוי )‬ ‫" אע " פ שנותן לו מהם קצפה " בכל שנה עכ " ל התוס ' הרי מבואר רס " ל רמה שנותן קצבה להמלוה‬
‫דתפיס לבהמה הר " ז נחשב כרשות הגוי ע " ש ‪.‬‬‫הוא סיבה שיהיה נחשב ברשות המקבל אלא דאפ " ה כיון‬

‫ולא ידעתי שוט הכרח לעשות סתירה בין שני התוס ' ‪ ,‬שהרי דברי התוס ' בכ " מ הנ " ל ‪ ,‬אמורים רק‬
‫בהו " א דגמ ' דס " ל דכשגוי יכול לתפוס הבהמה הר " ז נחשב כשלו ‪ ( ,‬אבל למסקנא אינו נחשכ של הגוי אלא‬
‫זהרי פשוט שאם יש לגוי זכות‬ ‫תזכר )‬ ‫לענין בכורה דסטרינן כשיר עכו " ם באמצע דכתיב " כל " מקנך‬
‫כרווחים עדיף מתה שיכול לתפוס הוולד כשלא מהניר הכסף ‪ ,‬ונחשב יותר כרשות הגוי ‪ ,‬משו " ה פירש‬
‫מיקרי של הגוי משום דתפיס לוולד ‪,‬‬ ‫רווחים ) אפ " ה‬ ‫התוס ' בדברי הגמ ' דאפילו כשנותן קצבה להגוי ( ולא‬
‫וכל זה רק לההו " א ‪ ,‬אבל למסקנת הגמ ' דלא נחשב ברשות הגוי כשיכול לתופסו א " כ ה " נ כשיש לו זכות‬
‫כרווחים לא נחשב כרשות הגוי אלא הוי הלואה גמורה ‪ ,‬וכמפורש בתוס ' בבכורות ‪.‬‬

‫רווחים להגוי ‪ ,‬אלא‬ ‫רגמ ' מחשכינן כפקדון כשנותן‬ ‫ומהר " מ שיף לא כתבו דלמסקנא‬ ‫המהרש " א‬ ‫גס‬
‫מקשים על הגמ ' דנהי שהוכיחו כגמ ' ממתניתין דב " מ ‪ ,‬דבמה דתפיס לולד לא נחשב של הגוי מ " מ מנ " ל‬
‫דכשגותן רווחיס להגוי שלא נחשב כשל הגוי ‪ ,‬אבל י " ל דמודי רלמסקנא לא מחלקים כן אלא גם כשנותן‬
‫רווחים להגוי הוי כהלואה ביד ישראל כיון שכל האחריות עליו ( ואדרבה משו " ה לא תירץ כן הגמ ' משוס‬
‫כן ) ‪.‬‬ ‫שידע דמיקרי הלואה ‪ ,‬אלא דתמיהתס מנ " ל להגם לחלק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ט דין א‬ ‫קרנטרם‬ ‫רב‬

‫שליט " א בקיצור דינים ובנימוקים דאסור למכור צ ' קים של אחרים דולר עבור דולר בזול‬
‫דאסור ב ‪.‬‬
‫( )‬ ‫כשמקבל אחריות וכ " כ בשו " ת מנחת יצחק‬

‫נ "ב ‪ :‬ולע " ד יש גם מברא לחלק בין אין שומתו ירוע לנדון דידן ‪ ,‬וכאן יש לצדד‬
‫להתיר טפי ‪ ,‬שבאין שומתו ידוע היינו שאחרים מוכרים נזול אלא שאין לו שער ושומא‬
‫קבוע וידוע כ " כ ויש שבלא " ה מוכרים ביוקר ‪ ,‬ולכן לא ניכר שהוא מוכר ביוקר‪,‬‬
‫ובכה " ג לא מקילין בנד " ד‪ ,‬אבל במכירת ש ' יקימ שיש מינון וטורח ‪ ,‬וזהו המחיר שכל‬
‫הסוחרים דורשים ( ורוב הסוהרים דורשים כן גם כשפורעים הכפף לאח " כ נלי להקדים‬
‫הכסף ) ‪ ,‬אלא שאנו תולים שהמחיר נקבע בגלל ההקרמת מעות ‪ ,‬ויש צד להתיר טפי‬
‫ממוכר דבר שאין שומתו ידוע ביוקר ‪ ,‬ומיהו למעשה א " א להקל ולכן אין להתירו בלי‬
‫היתר עיסקא‬ ‫‪.‬‬
‫ג ‪-‬‬

‫מכירת צ" ק שלו בפחות‬

‫נ "ב ‪ :‬וכשמוכר שיק שלו פחות משויו אי נחשב כשמ " ח של הלוה גומא והוי הלואה‬
‫גמורה סה " ת לכל הדיעות ‪ ,‬או רילמא הוי כמכירת שמ " ח של אחרים ומקבל אחריות‬
‫ששנוי במחלוקת אי הוי הלואה גמורה סה " ת או מהרבנן ( ע ' מהרי " מ ח "ב ס ' לט ושו " ת‬
‫סת " ם דם " ל שהוא ד " ק מה " ת וע " ע בדרכ " ת ס ' קעג ס " ק מ ‪ ,‬מא ‪ ,‬מב ) ‪ ,‬תלוי בגרר מכירת‬
‫שיק בזמנינו ‪ ,‬שאס עיקרו הוא התחייבות החתום בו ‪ ,‬בודאי הוי ד " ק אם המוכר התום ‪,‬‬
‫אבל אם עיקרו היא התחייבות הבנק לשלם ‪ ,‬אי יש להחשיבו כמוכר שמ " ח של הבנק‬
‫מה " ת " י ‪.‬‬
‫(‬ ‫ומקבל אחריות והדבר שנוי במחלוקת אי הוי מדרבנן או ר " ק‬

‫ושמעתי בשם הנ " ר ניסים קרליץ שליט " א כהצר הראשון הנ " ל דלא נחשב כשט " ח‬
‫של הבנק אלא כשס " ה דידה ‪ ,‬וא " א למכור הצ ' יק אפילו אם הקונה מקבל כל האתריות‬
‫שבא מצד הננק ( ב ) ‪ ,‬ונראה לבאר הדבר דא " א לומר שהבנק מתחייב ישר למקבל הצ ' יק‬
‫משני טעמים ‪ ,‬א ' משום שבעל המיק יכול לכתוב צ ' יקים אחרים לאיש אחר וכשהשני‬
‫יקדים להפקיד הצ ' יק בבנק יתנו הכסף להשני ולא להראשון ‪ ,‬וגם הוא עצמו יכול להוציא‬
‫כספו מהבנק ‪ ,‬ובפעם אחרת יכניס כספים אחרים בבנק ‪ ,‬ולא נחשב עי " ו כגזלן ‪ ,‬וק " ו אם‬
‫חוזר ומכניס כסף בבנק תוך אותו היום ‪ ,‬ועי " ז לא יחזור הצ ' יק שמסר לחבירו ‪ ,‬בודאי‬

‫( ב ) סוחרי צ ' יקים המדקדקים עשו הית " ע כללי ‪ ( ,‬המיותר לסוחרי צ ' יקים ע ' בדינים כפנים ) ‪ ,‬אבל יש הרבה‬
‫שלא עשו היה " ע ‪ ,‬וגם אלו שעשו הית " ע כללי אין לו כ " כ תוקף כל זמן שלא מודיע לכל מוכר ומוכר‬
‫במבוא ‪.‬‬ ‫( שדינם כלוה ) ‪ ,‬שנותן לו הממון על פי היתר עיסקא ‪ ,‬ע " ע מש " כ מו " ח שליט " א‬

‫( א ) ונראה שכל הספק הוא רק אם לו יש כסף כבנק כעת מסירת השיק עד שהקונה פודה אותו ‪ ,‬ובאופן זה‬

‫פשיטא שעיקרו‬ ‫השיק )‬ ‫י " ל שהוא ‪ n ~ uw‬המחייב את הבנק לשלם ‪ ,‬אכל כשאין לו כטף כבנק ( כסכום כל‬
‫לכו " ע ‪.‬‬ ‫הוא התחייבות בעלמא להכניס כסף בבנק והוי רבית ברורה‬

‫ע " י גזילה או ע " י טעות‬ ‫( ב ) נהיינו אחריות אם יפשוט רגל או אם הבנק יגנבו כספו שיש עכשיו בכנק [ או‬

‫וכדומה ‪ ,‬אבל מה שכעל הצ ' יק מתחייב להחזיר להמקבל באם יוציא הכסף‬ ‫הצ ' יק ]‬ ‫שיקרה לאחר שכותה‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫מהבנק ‪ ,‬היינו משום שגנב כספו או משום שגרם לו נזק וזה‬
‫רג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫לו לעשות כן אפילו לכתחילה ‪ ,‬וא " כ ברור שאין לבנק שום חיוב למקבל הצ ' יק ‪ .‬ב '‬ ‫מיתר‬
‫בעל הצ ' יק יכול לבטל הצ ' יק והבנק לא יתנו הכסף להמקבל ‪ ,‬ונמצא שאין שום חיוב‬
‫מהבנק ישר למקבל הצ ' יק ‪ ,‬אלא יש חיוב מהבנק לבעל הצ ' יק שכל זמן שעריין ירצה‬
‫ליחן להשני ( למקבל הצ ' יק ) שיכבדו רצונו וישלמו לו ‪ ,‬ואע " פ שאסור לבעל הצ ' יק לבטל‬
‫הצ ' יק ללא סיבה מוגדרת מ " מ זהו רק חובת גברא ובבית משפט יחייבו בעל הצ ' יק לקיים‬
‫לה )‬ ‫דברו ‪ ,‬אבל כמדומני שהבנק לא חייבים למקבל הצ ' יק ‪ ,‬וראיתי בברי " י ( פט " ו הערה‬
‫דנקט שהבנק מתחייב ישר למקבל הצ ' יק משום שא " א לבטל צ ' יק בלי סיכה מוגדרת ( ג ) ‪,‬‬
‫אבל כפי ששמעתי שמצד הבנק חל ביטול הצ ' יק גם אם הוא ללא סיבה אלא שהערכאות‬
‫יחייבו כעל הצ ' יק ‪ ,‬ועור שכבר כתבתי לעיל עוד סיבה שהבנק לא חייב למקבל הצ ' יק‬
‫משום שבעל הצ ' יק יכול לכתוב צ ' יק מאוחר לאיש אחר והוא יקדים להוציא הממון שיש‬
‫נלענ " ד ברור כדברי הגאון ר '‬ ‫בבנק ‪ ,‬או שבעל הצ ' יק עצמו יוציא כספו מהבנק ‪ ,‬ולכן‬
‫ניסים קרליץ שליט " א הנ " ל שלא נחשב כשט " ח מהבנק וכ " כ בספר כללא דריביתא‬
‫בהקדמה ‪ ,‬אבל במש " כ שם עוד לצדד שגם צ ' יק " דאחרים " לא הוי כשט " ח וא " א למוכרו‬
‫אפילו ללא אחריות עמש " כ לקמן אות ד דהדבר ברור כהברית יהודה דמהני מכירה וכן‬
‫דינים ‪.‬‬ ‫מפורש במנח " י וכ " כ מו " ח שליט " א בקיצור‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫מכירת צ' יקים כשהמוכר לא מקבל אחריות‬

‫אמנם כשמוכר צ ' יק של אחרים והמוכר לא מקבל אחריות הצ ' יק מותר ככל מכירת‬
‫שטר חוב ‪ ,‬ואין לומר דצ ' יק גרע משום שהוא רק פקודה להבנק לשלם לו ואינו כשט " ח‬
‫דשייך למכור ונשאר כמלוה על פה דאסור גם כשלא מקבל אחריות החוב ‪ ,‬דבאמת מלבד‬
‫הפקורה להבנק יש עליו גם חיוב לכסות הצ ' יק ע " פ חוקי הממשלות ‪ ,‬ונמצא דהוי גם‬
‫התחייבות על החתום בצ ' יק לקיים אותו וככל שטר חוב ‪ ,‬ובפרט לפי מה ששמעתי ‪,‬‬
‫שכאשר מקבל הצ ' יק מוסר הצ ' יק לאדם אחר ( צד שלישי ) שאז בעל הצ ' יק חייב לקיים‬
‫התחייבותו ולכסות הצ ' יק גם אם יש לו דין ודברים עם מקבל הצ ' יק ‪ ,‬וא " כ פשוט שכאשר‬
‫שאז הוי כשטר חוב רגיל ולא רק כפקודה‬ ‫שלישי )‬ ‫הצ ' יק מגיע להסוחר ( שהוא צד‬
‫בו דיני מכירת שטר חוב ‪.‬‬ ‫בעלמא להבנק לשלם לו ‪ ,‬ושייך‬

‫( ג ) וע " ע בכרית יהודה ( פס " ד הערה כ ) רנקט שאם קונה בהקדמת מעות ונותן צ ' יק ‪ ,‬הוי הקדמת מעות‬
‫אפילו אם המקבל עדיין לא פרה הצ ' יק ‪ ,‬ואזיל לשיטתיה למע " מ כאן דצ ' יק מהבנק הוי כשמ " ח של הכנק ‪,‬‬
‫מאחר דס " ל שהבנק מתחייב ישר למקבל הצ ' יק ‪ ,‬אבל כבר הבאנו שהנ " ר ניסים קרליץ שליט " א חולק‬
‫ושכדבריו נראה ברור ‪ ,‬ועוד דמאחר שהכותב מקבל אחריות הצ ‪ ,‬יק ‪ ,‬הרי י " א דכשהמוכר מקבל אחריות‬
‫שט " ח של אחרים אז גס סה " ת לא נחשב כמכירה אלא כהלואה ‪ ,‬ולכאורה לפ " ז לא נחשב כאילו קבל‬
‫הכסף ואין כאן הקדמת מעות ‪ ,‬אבל אינו מוכח דנראה דדוקא במכירת שטרות הוי לוה משום דנהי שקבל‬
‫שט " ח דאחרים ושו " ב אפ " ה עדיין יש שם לוה על המוכר ‪ ,‬אבל מ " מ לענין הקדמת מעות הר " ז נחשב‬
‫שקיבל שו " כ [ וא " כ ה " נ לענין מש " כ לקמן פי " א ד " א אות ה יש מקום לצדד להקל ע " ש ] ‪ ,‬אבל מ " מ מטעם‬
‫מהבנק ‪.‬‬ ‫הראשון הנ " ל א " א להקל משום רלא נחשב כמוכר לו שט " ח‬

‫וע " ע מש " כ לקמן פי " א ד " א אות ה הערה ב ‪ ,‬די " ל דלענין קנין כסף גם צ ' יק שלו נחשב ככסף וקונה ‪,‬‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫י " ל דלא סמכא דעתיה להקנות‬ ‫אכל מ " מ נסתפקתי דכיון שהקונה יכול לבטל הצ ' יק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ט דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רד‬

‫וגם מלבד זה פשוט וברור שא " א לדמות מכירת צ ' יקים למה דאסרינן מכירת חובות‬
‫במלוה על פה ‪ ,‬רלא אסרינן התם אלא משום שהקונה לא זוכה בכלום ואינו יכול לגבות‬
‫החוב מן הלוה " מכת עצמו " אלא דוקא כשבא בשליחות ועם הרשאה מהמלוה הראשון ‪,‬‬
‫ומשוייה נחשב כאילו המלוה גובה מן הלוה ומוסר הכסף להקונה החוב [ ומאתר שהמוכר‬
‫הוא שפורע להקונה אין כאן מכר אלא הלואת מעות להמוכר והוא חייב לפרוע להקונה עם‬
‫רבית ] ‪ ,‬משא " כ הכא מסתלק המלוה לגמרי ( וגם אין עליו שום אחריות ) ‪ ,‬והקונה הצ ' יק‬
‫‪.‬‬
‫גובה החוב מן הלוה " מכת עצמו " ופשוט שמותר ככל מכירת שטרות וכן כתבו פוסקי‬
‫ובברי " י פט " ו רט " ז וכ " כ‬ ‫סר )‬ ‫זמנינו דמהני בלי שום פקפוק ( כ " כ במנחת יצחק ( ח " ז ס '‬
‫מג " ח שליט " א כאן בדיני רבית ) ‪ ,‬ואדרבה עדיף משס " ת רגיל דבצ ' יק א " צ כתיבה ומסירה‬
‫כיון שיש התחייבות לשלם למי שיחזיק הצ ' יק והוי כשטר מוכ " ז שא " צ כתיבה ומסירה‬
‫וכמש " כ בקיצור דיני ריבית ‪.‬‬
‫ושמעתי מהגר " מ אסיק שליט " א דמ " מ צריך שיהיה קנין שכותב השיק יתחייב לכל‬
‫מי שיוציא כתב זה ‪ ,‬שאם כתיבת הצ ' יק ומסירתו גופא אינו קנין להתחייב למוציא כתב‬
‫זה ‪ ,‬אז נמצא שהקונה את הצ ' ק מהבירו ‪ ,‬אינו זוכה קנין לגבות החוב אלא מכח המוכר‬
‫שהלוה לכותב הצ ' יק ‪ ,‬והוי כקונה מלוה על פה בפחות דאסור משום שהקונה בא מכח‬
‫המוכר ( שהלוה להלוה ) ולא מכה עצמו ‪ ( ,‬דכיון שמעיקרא כשקנה החוב מחבירו לא קנה‬
‫ריבית ) ‪.‬‬ ‫כלום לכן אינו אלא כמלוה מעותיו לתבירו ע " מ שלאח " כ יחזיר לו יותר והוי‬

‫ושמעתי ממו " ח שליט " א שיש כאן שני קנינים ‪ ,‬א ' סיטומתא דכיון שדרך הסוחרים‬
‫להתחייב למוכ " ז ע " י כתיבה ומסירת הצ ' יק לכן הוי קנין לחייבו ‪ ,‬ב ' קנין שטר ‪ ,‬ונהי שלא‬
‫מ " מ כיון‬ ‫כתוב בצ ' יק חייב אני לך כך וכך ‪ ,‬אלא פקודה להבנק ליחן על חשבונו כך וכך ‪,‬‬
‫שידוע שעיקר פירושו של הצ ' יק הוא גם התחייבות להמציא כסף בבנק בכדי שיתנו אותו‬
‫להמוכ " ז ‪ ,‬לכן הוי כאילו כתוב להדיא שמתחייב להמוכ " ז כך וכך ויש כאן קנין שטר כמו‬
‫כל שטר מוכ " ז שהשטר עצמו הוא הקנין המחייבו לכל מוציא כתב זה ( א ) ונ " ל דש ' יק עדיף‬
‫משטר שמתחייב לפלוני ולמוציא כתב זה ( מוכ " ז ) אלא הוי כשטר למוציא כתב זה בלבד‬
‫שגם הש " ך ט ' סו סק " י מודה להרמ " א שא " צ כתיבה ומסירה ‪ ,‬וק " ו כפי המנהג שמתחייבים‬
‫ישר להקונה ג " כ ‪ ,‬וק " ו בנוסח ש ' יקים שלנו שכתוב שלמו ל " פקודת " ולא הוזכר כלל לפלוני‬
‫ולכן פשוט דאע " פ דש ' יק הוא פקודה לבנק‬ ‫( וע " ע בשו " ת תשובות והנהגות ח "ג ס ' תסב ) ‪.‬‬
‫אפייה מהני דין מכירה בש ' יק של אחרים ‪ ,‬ולא כמי שפקפק ‪ ,‬ולא עמד בכל הנ " ל ‪.‬‬
‫ה ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מוכר צ' יקים לקופה של צדקה‬

‫נשאלתי מקופת צדקה ‪ ,‬דאדם אחד נדחק למעות והציע למכור להם צ ' יק שיש לו על‬
‫אחרים לעור חורש ‪ ,‬שהם יתנו לו רק תשעים אהון מהסכום שיש בהצ ' יק במזומנים ‪,‬‬

‫שליט " א‬ ‫( א ) אבל אם מוסר לחבירו צ ' יק פתוח שהמקבל ימלאנו ‪ ,‬שמעתי בשם הז " ר זלמן נחמיה גולדברג‬
‫ימן‬ ‫שאמר בשם הגרש " ז אויערבאך זצ " ל ועוד פוסקים ‪ ,‬שיכול לחזור בו ‪ ,‬ונראה טעם הדבר משום שכל‬
‫שעדיין לא מילאו את הצ ' יק א " א להחשיבו כשט " ח ‪ ,‬וגם סיטומתא הוי כאשר מוסר צ ' יק שכבד כתוב בו‬
‫כל הפרטים ‪ ,‬אבל כל זמן שלא כתבו הסכום ‪ ,‬אינו אלא כמי שמוסר חותמת שלו לחבירו שיחתום בו על‬
‫מש " כ‬ ‫( וע '‬ ‫שליט " א ‪.‬‬ ‫שטר חוב ‪ ,‬שיכול לחוור בו כל זמן שלא כתבו וחתמו על השטר ‪ ,‬וכן שמעתי ממו " ח‬
‫עוד בשו " ת תשובות והנהגות ח " ג ס ' תסב ) ‪.‬‬
‫רה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫וירויחו עשר אחוז ‪ ,‬והם לא הכירו את מי שכתוב בשס " ה אלא המוכר שט " ח הנ " ל ‪ ,‬וצריך‬
‫להיות באחריות שלו ‪ ,‬והגבאים לא רצו היתר דחוק ע " פ הית " ע ורק אי הוי היתר ברור‬
‫רוצים לעשות העסק ‪.‬‬
‫ונראה שאם מקבל עליו המוכר הנ " ל רק אחריות הקרן ולא אחריות הריבית הוי היתר‬
‫ברור ‪ ,‬משום שאינו אלא קרוב לשכר ורחוק להפסד וכמש " כ הרמב " ן ( וע " ע מש " כ בט " ר‬
‫והוי ככל עיסקא קרוב לשכר ורחוק להפסד שהתירו במעות צדקה‬ ‫סו )‬ ‫ס ' קעג ס " ק‬
‫יח ‪.‬‬ ‫כמבואר בשו " ע ס ' קם סעיף‬

‫ומיהו כל זה דוקא כשיש מעות צדקה בהקופה ‪ ,‬ומלווים ממעותיהם ‪ ,‬אבל אם אין‬
‫להם מעות ורק משיגים הלוואה מאנשים פרטיים למטרה זו לקנות הצ ' יק ‪ ,‬צ " ב אי מותר ‪,‬‬
‫דלכאורה נשאר שבעלי המעות משקיעים בקניית הצ ' יק עבור הקופת צדקה ‪ ,‬ואע " פ‬
‫שהקופח צדקה מקבל אחריות המעות לענין הפסד וריוהי ובכל מקום אמרינן שעי " ז‬
‫נחשב מעותיו של המקמל אף אם ניתן למטרה מסוימת ( וכמו שמצינו בכל ערב קבלן‬
‫ושלוף דוץ וע " ע כטעם רבית קו " א ס ' יב ) ‪ ,‬מ " מ שאני קופת צדקה שאין שום אחריות‬
‫אישית לפרוע החוב ‪ ,‬ועיקר השיעבוד הוא על רכוש הקופה ‪ ,‬ונמצא שעדיין יש לו‬
‫להמלוה קצת בעלות בהמעות ‪ ,‬וכאילו הוא בעצמו מלוה המעות בא " ר ‪ ,‬ונחשב כמלוה‬
‫מעותיו ישיר למי שמוכר את הצ ' יק קרוב לשכר ורחוק להפסד ‪ ( ,‬ע ' לקמן בקו " א פי " א‬
‫ד " א אות ב ) ‪ ,‬והרי ברור שאין היתר להלוות מעותיו בא " ר ע " מ שיתן הרבית לצדקה ‪,‬‬
‫ד "ב‪.‬‬ ‫וכמש " כ לקמן פי " א‬

‫אבל יש דרך לעשותו בהיתר והיינו שיתנו המעות בהלוואה גמורה להקופת צדקה‬
‫שיהיה שייך להם לכל דבר ולא רק למטרה המדובר לקנות ממנו הצ ' יק ‪ ,‬אלא יכולים‬
‫לחלקו לעניים ולהחזיר מעות אחרים ‪ ,‬ונמצא שהצדקה זכה בהמעות לגמרי ‪ .‬ומאז נחשב‬
‫שהצדקה הוא שמלוה המעות קרוב לשכר ורחוק להפסד בשעה שקונים הצ ' יק ומותר ‪,‬‬
‫ואין לפקפק ולאסור גם באומן הוה בגלל שהפקידו מעות לתוך הקופה ונחשב מעות‬
‫המפקירים וכמש " כ לעיל ‪ ,‬דא " כ לא שייך בכל צדקה ומוסד ההיתר להלוות בא " ר כיון‬
‫שע " פ רוב קבל המוסד צדקה שום הלואה מישראל ‪ ,‬וודאי דלא מיסתבר לומר שאין להם‬
‫דין מעות צדקה ‪ ,‬אלא דכיון שעיקר המעות מיוחדים להמוסד דינו כמעות צדקה ‪ ,‬ודוקא‬
‫באופן הנ " ל שנתנו מעות להקופה למטרה אחד בלבד בכדי לקנות הצ ' יק ( או לשאר‬
‫הלואה בא " ר ) ‪ ,‬והצדקה לא זכה בו לכל צרכיהם דוקא באופן הזה נראה ברור דלא נחשב‬
‫כנלענ " ד ‪.‬‬ ‫מעות צדקה וכמש " כ לעיל ואסור ‪ ,‬משא " כ כשנותן לכל צרכיהם‬

‫נ "ב ‪ :‬ונראה דאפילו אם לא נחשוב גוף המעות כרכושו של הקופת צדקה אלא‬
‫נשאר ממון הבעלים ג " כ אפשר להתיר‪ ,‬ואף שברבית דרבנן לא הותר ח " ו אף‬
‫שהממרה לצדקה ‪ ,‬מ "מ אי הכל על שם הקדש דהיינו שהצדקה זבה לעצמו הזכות‬
‫שימוש בהמעות לכל צרכיהם ‪ ,‬והם נותנים אותו להשגי ברבית דרבנן ‪ ,‬נמצא שהלוה‬
‫נתחייב ברבית דרבנן מכח הזכות שימוש בהמעות ששייך להקופת צדקה ‪ ,‬ולא קבל‬
‫מבעל המעות שום זכות והנאת שימוש במעות ‪ [ ,‬ויותר מזה מפורש במהרי " ם ( ם ' קטו )‬
‫דכשמוסר מעות לצדקה להתעסק בו למחצית שכר מותרים להלוותו נא " ר וגם‬
‫המשקיע יכול ליקח חצי השכר כיון שלא אמר להם להלוותו נא " ר‪ ,‬וע "ע להלן פי " נ‬
‫ד " ה מק " ה ]‬ ‫‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ט דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רו‬

‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בענין מכירת הוראת קבע בזול‬
‫אכן כשמוכר הוראת קבע שאחרים משלמים לו כל חודש ( וענין הוראת קבע הוא‬
‫שאדם נותן הוראה לבנק שיוציאו מחשבונו סך כך וכך בכל חודש וחודש ויעבירו הכסף‬
‫לתוך חשבונו של השני אבל יכול לבטל ההוראה מתי שירצה ומאז יפסיקו ולא יעבירו‬
‫בזה פשוט דלא מיקרי מכירת שטרות ואין דינו כשטר ‪ ,‬כיון‬ ‫הבא )‬ ‫עוד כספים בחודש‬
‫שירצה ‪.‬‬ ‫שהמתהייכ יכול לחזור מתי‬

‫ובאמת ע " פ רוב לא שייך בו צורה של מכירה ‪ ,‬שהרי הכסף נכנס לתוך חשבונו של‬
‫המוכר וכבר נעשה שלו ‪ ,‬ופשוט שלא נחשב כמכירת גוף ההוראת קבע ‪ ,‬וענין מכירה‬
‫שייך רק אם מעכיר החשבון שלו להקונה ההוראת קבע שהוא ישלוט בו ויהיה שלו ‪,‬‬
‫ומאז כל הכסף שנכנס שייך מיד להקונה ‪ ,‬ומ " מ גם בזה לא שייך מכירת שטרות כיון‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫שאינו שטר חוב וכמש " כ‬

‫אבל יש עוד אופן של מכירה והיינו שמתחילה משיג הוראת קבע שהמתחייב ישלם‬
‫ישיר לתוך חשבונו של הקונה ‪ ,‬ומצוי כשמאסף לצרקה ומבקש מאנשים שיחתמו על‬
‫הוראת קבע לצדקה ‪ ,‬ונותן המספר חשבון של הקונה ממנו ‪ ,‬והקונה נותן להצדקה כל‬
‫בתורת רבית ‪.‬‬ ‫הסכום במזומנים מיד ומנכה סך לעצמו‬

‫לפעמים הוי ר " ק‬ ‫הקונה )‬ ‫ובאופן זה ( שהמתחייב משלם ישיר לתוך חשבונו של‬
‫סה " ת ולפעמים אינו רבית גמור ‪ ,‬שאם המוכר ההוראת קבע תמורת מזומנים מקבל‬
‫אחריות ההוראת קבע הר " ז נחשב כהלואה גמורה והוי רבית גמור ‪ ,‬וכן אם המתחייבים‬
‫שקבלו סחורה מן המוכר ההוראת קבע הוי ר " ק משום שהם‬ ‫בההוראת קבע באו ע " י‬
‫נתחייכו אך ורק להמוכר והוא מוסרו להקונה תמורת מזומנים בזול והוי רבית ‪ ,‬ולא דמי‬
‫למכירת חובות כיון שאין קנין המועיל ע ' במהר " ם אלשיך ומ " ר ( קו " א ס ' ו ) ‪ ,‬אבל מצוי‬
‫בגבאי צדקה שמאסף כסף לצדקה ומחלק לאנשים הוראות קבע שיחתמו ‪ ,‬ונותן המספר‬
‫חשבון של הקונה ( שנותן להגכאי מיד מעות במזומנים ) ‪ ,‬והכא לא בא הרבית מיד לוה‬
‫(א )‬ ‫למלוה אלא מכל האנשים ‪ ,‬ובאם הגבאי מקבל אחריות הרבית פשיטא דאסור‬ ‫( הגבאי )‬

‫לא מקבל אחריות הרבית לכאורה מותר ‪.‬‬ ‫אבל אם‬

‫ושורש ההיתר ע " פ מש " כ החו " ד ס ' קם סעיף יג ס " ק ו ‪ ,‬דלהסוברים דכשפייסו הלוה‬
‫לאבירו ליתן זוז להמלוה אין איסור ‪ ,‬ה " נ אם אדם הבטית להלוה שרוצה ליתן לו מתנה ‪,‬‬
‫יכול הלוה לומר לו שיתנו להמלוה עבורו בכדי שילוהו ‪ ,‬ולא גרע מכל פיוס ליתן מתנה‬
‫להמלוה ‪ ,‬א " כ ה " נ כשהגבאי מוסר להקונה את ההוראת קבע ‪ ,‬כיון שזהו רק הבטתה‬
‫הלוה ‪.‬‬ ‫בעלמא להצדקה ‪ ,‬נמצא שלא בא מיד‬

‫( א ) וגם אם ממתין חודש עד שנכנס התשלום של חודש הראשון והקונה מקבל תשלום הנ " ל ‪ ,‬ורק אח " כ‬
‫נותן ההלואה להצדקה ומוסר להם המעות תמורת ההוראת קבע שקונה ‪ ,‬ג " כ הוו ריבית קצוצה משני‬
‫טעמים ‪ ,‬א ‪ .‬גם בקונה שט " ח ומקבל הריבית מראש הוי ריוח ברור ולכן הוי ר " ק ‪ ,‬ב ‪ .‬כאן לא שייך מכירת‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫שט " ח כיון שאין קנין וכמש " כ‬
‫רז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אמנם נלענ " ד דהכא גרע ‪ ,‬דדוקא התם שהלוה אומר לחבירו שלא יתן לו הכסף רק‬
‫להמלוה לטובתו ‪ ,‬כזה לא נראה כרבית הבא מיד הלוה ‪ ,‬אבל הכא התררם לצדקה עיקר‬
‫דעתו בשעה שנותן הכסף אך ורק להצדקה גופא ‪ ,‬שהגבאי לא מגלה לכל אחד ואחד‬
‫מהתורמים שמקצת מכסף התרומה הולך לבעל הגמ " ח בתורת רבית משום שמלוהו‬
‫הכסף ‪ ,‬ונראה כאילו הכסף בא מן הלוה עצמו ‪ ,‬וגרע מכל פיוס שמבקש מאחרים שהם‬
‫ברור ‪.‬‬ ‫יתנו הכסף ליד המלוה כנלענ " ד‬

‫אבל מ " מ לדינא אין להקל אפילו במקום שהגבאי אומר להדיא להתורם שמקצת‬
‫ברבית ‪ ,‬וטעם הדבר משום שהרבה פוסקים אוסרים‬ ‫( הגמ " ח )‬ ‫מהכסף הולך ישיר להמלוה‬
‫גם בפייסו הלוה ‪ ,‬ואף למש " כ בש " ך ( ס " ק יח ) להקל ‪ ,‬מ " מ אפש " ל דכשהבטיח ליחן אולי‬
‫דאסור ‪ ,‬ועוד דמצוי‬ ‫יש להוכיח מהב " י‬ ‫בט " ר מהד " ב דלכאורה‬ ‫גרע וע " ע מש " כ שם‬
‫הרבה שהתורם כבר הבטיח ליתן לו הצדקה ונתחייב מדין נדר ועוד דאפש " ל רעצם‬
‫החתימה על ההוראת קבע ליתן צדקה למטרה ההוא דינו כמו נדר לצדקה ואסור לחזור‬
‫וא " כ ודאי אסור ליחנו להמלוה מעיקר הדין ‪ ,‬וכ " ש‬ ‫נדר )‬ ‫בו ( אם לא אמר במפורש בלי‬
‫כשהלוה ( הצדקה ) מקבל אחריות הקרן ורבית או כשאר אופן הנ " ל דהוי ר " ק גמור ‪ ,‬ולכן‬
‫פשוט שאין להקל אלא צריך לעשות היתר עיסקא עם הקונה ‪.‬‬

‫ו‬ ‫פרק מ‬
‫ריי‬
‫קונה כלי או ספר ונמצא פגום‬

‫ספר ונמצא בו טעות ‪ ,‬מבואר שיכול להחליפו ולתת לו אחר בלי פגם ‪ ,‬וטעם‬ ‫כשקונה‬
‫הדבר משום שלא ניכר כלל שעושה בשביל המעות שהיו בטלים אצלו אלא משום‬
‫שרוצה לתקן מה שעיוות ‪ ( ,‬ואפילו אם הקונה לא היה משלם אז במזומנים רק קונה‬
‫בהקפה ובצ ' ק דחוי ג " כ היה מחליף לו ) ולכן אפילו אם נתייקר מחיר הספר ואפילו ברבר‬
‫ששומתו ידוע ג " כ מותר ‪.‬‬
‫אי שייך עוד סברא להתיר מטעם דנחשב כפסיקה לקנות חפץ כזה ‪ ,‬שהרי‬ ‫ויל " ע‬

‫המוכר יכול להחזיר לו כספו אם ירצה וא " ע ליתן לו ספר אחר ‪ ,‬דהקנייה היה רק על חפץ‬
‫הזה שנותן לו ולא פסיקה על ספר ‪ ( ,‬ורק יש מנהג שהמוכר יכול להחזיק הכסף אם ירצה‬
‫וליחן חפץ אחר ) ‪ ,‬ואע " פ שלגבי ההיתר דיש לו אין צריך קנין למי שפרע או מחומר‬
‫אמנה וכמש " כ בשער דעה ( סימן קסג ס " ק ו ) ‪ ,‬מ " מ בעינן צורה של מקח ‪ ,‬ואפש " ל דהכא‬
‫אין כאן שום פסיקה ליתן חפץ אחר כזה ‪ ,‬אבל מאידך י " ל דמסתמא יש כאן קצת הבטחה‬
‫ונתינת כסף עבור חפץ כזה שאם ימצא פגום שיתן ספר אחר כזה ‪ ,‬אמנם בלא " ה אפשר‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫לסמוך על הטעם הראשון‬

‫נ "ב ‪ :‬ונראה שבכל סוג פגם יש להתיר ‪ ,‬דממנ " פ ‪ ,‬אם הפגם מקובל לכל אחד כפגם‬
‫ניכר מחליף אף שנתייקר לתקן מה שעיוות ‪ ,‬ואם אינו מקובל לפגם לכל אחד ורוצה‬
‫להחליף אף שנתייקר כ " ש שמותר ‪ ,‬שנוה אמרינן שהטקח היה קיים עד עכשיו והמעות‬
‫לא היו בהלואה אצלו כלל ‪ ,‬ומה שמחליפו ‪ ,‬אינו אלא החלפת חפץ עם חפץ שטוב‬
‫ממנו ופשיטא שמותר‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק ט דין י‬ ‫קונטרס‬ ‫רה‬

‫י‬ ‫פרק מ‬
‫ריי‬
‫פושט רגל שהבנק מוכרים ביתו לאבירו ‪ ,‬והבעל הבית עושה קנוניא עם הקונה‬

‫מצוי בזמנינו בחוץ לארץ בארם שמפסיד הרבה כסף בעסקיו או שפושט רגל וחייב‬
‫הרבה מעות להבנק ובגלל זה הבנק מוכר ביתו שממושכן להם וגובים מה שחייב להבנק‬
‫או לכל הפחות חלק גדול סמה שחייב להם ‪ ,‬ומצוי שככדי שלא יפסיד כיתו ‪ ,‬הולך הכעל‬
‫הבית ומבקש מחבר טוב או מקרוב ממשפחתו שיקנה הבית מן הבנק בכוי שישאר‬
‫ברשותו ולהמשיך לגור בביתו ‪ ,‬רק משלם כל חודש שכירות גבוה לחבירו שקנה הבית מן‬
‫הבנק ‪ ,‬וחלק מהסכום הוא לכסות שיעור הרבית שמשלם עבור הבית שקנה ‪ ,‬וחלק הוא‬
‫בכדי לשלם חלק מן הקרן ‪ ,‬ולאח " כ ברבות השנים חוזר הראשון וקונה הבית מחבירו ‪,‬‬
‫והשאלה הוא אם יש חשש רבית ואם כז איך לעשות בהיתר עיסקא ‪.‬‬
‫הנה אם הבנק מוכר הבית בעל כרחו של הלוה והקונה לא עשה מתחילה שום תנאי‬
‫עם בעל הבית ‪ ,‬אין שום חשש מאתר שהבית עובר לרשותו של הקונה והוא שלו לכל‬
‫דבר ואין כאן שום הלואה ‪ ,‬וכשהבעה " ב הראשון חוזר ופורע כל תודש אינו אלא שכירות‬
‫בעלמא ‪ ,‬ומה שמשלם יותר הוא בכדי לחזור ולקנות חלק מהרירה ‪ ,‬ואין כאן שום הלואה ‪,‬‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫ולא שייך שום‬

‫אבל על פי רוב מתנה הקונה עם תבירו ( הבעל הבית ) " לפני " שקונה הבית מהבנק ‪,‬‬
‫שלכשיהיו לו מעות לשלם לו ‪ ,‬שיחזיר לו ביתו ‪ ( ,‬ולפעמים עושה עמו גם שטר על דבר‬
‫הזה ‪ ,‬אבל אם עושה תנאי הזה עם הבעה " ב " לאחר " שכבר קנה הבית מהבנק מותר ע " ע‬
‫בש " ע ס ' קער ס " א ) ‪ ,‬וב " ש אם הבעל הבית הוא שמוכרו לחבירו ( והסיבה שמוכרו הוא‬
‫משום שבעל הדירה אין לו בטחונות מלבד ביתו והבנק לא רוצה לסכן מעותיהם ורק‬
‫לחבירו יש עוד בטחונות כגון ביתו של עצמו ויכול לקבל מבנק משכנתא על סכום כל‬
‫ג " כ הוי‬
‫הדירה ) ומתנה עמו שמוכרו לו אכל בתנאי דלכשיהיו לי מעות תתויר לי כיתי ‪,‬‬
‫הלואה ולא קנה הבית וכמפורש בגמ ' ובשו " ע סימן קעד סעיף א ‪ ,‬וק " ו אם הבעל הבית‬
‫מוכרו לחבירו בררך קנוניא בעלמא ‪ ,‬וכותב לו שטר שבאמת עדיין נשאר ברשותו של‬
‫הראשון ‪ ,‬ושכל השטרות שחותמים הוא רק בדרך קנוניא כעלמא והבית הוא רק כמשכון‬
‫בעלמא בכה " ג פשיטא דהמעות הוי הלואה בעלמא ‪ ,‬ומה שמשלם כל חודש וחודש אינו‬
‫הית " ע‬ ‫שכירות אלא רבית גמור ‪ ,‬ובכל ג ' אופנים הללו צריך היתר עיסקא ( ואם לא עשה‬
‫הוי רבית קצוצה לרוב הפוסקים בפרט הכא שהמוכר עדיין דר בהדירה ומשלם שכירות‬
‫להמלווה שקונה הבית ‪ ,‬וחמיר יותר ממשכנתא דבית די " א שהוא רק רבית דרבנן‬
‫וכמבואר בטור סימן קעב ואכמ " ל ) ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫נעסק הנ " ל צריך הית" ע מיוהב‬
‫והכא בעסק זה צריך היתר עיסקא מיוחד ‪ ( ,‬והיינו נוסח המובא בקיצור דיני רבית‬
‫א ' צריך‬ ‫עיסקא )‬ ‫המצויים או שאר נוטה שהכניסו תנאים הללו תוך נוסח השטר היתר‬
‫רט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫לשתפו בכל עסקיו ‪ ,‬דאל " כ נהיה שותף רק בהדירה הזה ‪ ,‬ובאם ירד מחיר הדירות ‪ ,‬א " א‬
‫לקבל יותר ממה ששוה ( ועוד דמי שכירות במתיר סביר ) ‪ ,‬כיון שהמלוה בעצמו יודע‬
‫שהעסק הוא רק בהדירה הזה ושירד ערכו ולא שייך להשביע הלוה שלא הרויח יותר‬
‫ונפל כל יסוד ההית " ע ולכן צריך להוסיף שכשיהיו לו עסקים שטובים יותר מהדירה‬
‫שיהיה שותף בעסקים ההם ‪ ,‬ומעכשיו שנהיה שוחף בשאר עסקים לכן אפילו אם ירד‬
‫בהם ‪.‬‬ ‫מחיר הדירות מ " מ משביעו שמא היו לו עסקים אחרים שהרויח‬

‫ב ' צריך תנאי מיותר איך יהיה ההסכם רלכשיהיו מעות להמוכר שיחוירו לו ביתו ‪,‬‬
‫שאם עושה בדרך פשוט רכשיהיו מעות " יוחזר " ביתו נמצא שהמכר בטל למפרע‬
‫וכמבואר בחו " ד ר " ס קער ‪ ,‬ולכן אפילו עושה על פי הית " ע ‪ ,‬לכאורה לא חל הקנין ‪ ,‬ולא‬
‫דמי לכל הית " ע דמהר " ם שהמתעסק מקבל מעות לקנות סחורה או פירות מן השוק‬
‫והמוכר נותנו לחלוטין ובלי שיור ‪ ,‬ולכן לא מקלקל כשיש תנאי בין המתעסק והמלוה‬
‫שיתן לו מעות ולא גוף הפירות ‪ ,‬משא " כ בנר " ד הלוה מוכר ביתו בתנאי ההית " ע ‪ ,‬והמוכר‬
‫גופא עושה תנאי במכירתו שיחזירו לו אח " כ ‪ ,‬ונמצא כל המקח כטל למפרע ( א ) ‪ ,‬וכמו‬
‫שכבר פירשתי בביאורים לנוסח ההית " ע אות יד ובט " ר קו " א ס ' ל ‪ .‬ובנוסח ההית " ע בט " ר‬
‫הללו ‪.‬‬ ‫הוכנס תנאים‬

‫ליסגי בתנאי זה כאופן המועיל ואז המקח‬ ‫הית " ע‬ ‫ואין לתמוה למה הוצרכנו לעשות‬
‫קיים וא " צ הית " ע ‪ ,‬אבל באמת אינו כן דאפילו אם מוכרו כתנאי ע " מ שיחזור וימכרנו לו‬
‫אח " כ בקנין חדש לא מיקרי מכירה אא " כ השבח והפסד של יוקרא וזילא הוא על הקונה‬
‫אז אמרינן שזכה בהשדה ‪ ,‬ובמקח הנ " ל הרי לא רוצים ליחן להקונה את השבח של יוקר‬
‫או הפסד וילא רק שיקבל כפי שער הרבית כלבר לא פחות ולא יותר ‪ ,‬ולכן צריך הית " ע‬
‫את השיעור‬ ‫( הקונה )‬ ‫וכתקנת ההית " ע לא יתנו להמלוה‬ ‫( המוכר )‬ ‫ושאם ישבע הלוה‬
‫הרבית אא " כ הושבח הבית או נתייקר או כשיעור השכירות ‪ ,‬ונמצא שיש לקונה אחריות‬
‫זולא וגם יוקרא עד שיעור הרבית שפרע ‪ ,‬משא " כ כשעושים בלי הית " ע מקבל סך קצוב ‪,‬‬
‫ל‪.‬‬ ‫ולא נחשב כמקח וע " ע מש " כ בטייר קו " א ס '‬

‫פרק י דין א‬
‫עוב קבלן בדרך לוה שני ‪ :‬ב ‪ .‬בענין‬ ‫בלבד ‪:‬‬ ‫א ‪ .‬ערב קבלן כשיש הית " ע בין המלוה והלוה‬
‫ד ‪ .‬ערכות בנקאית עכור חכרת‬ ‫‪:‬‬ ‫ג ‪ .‬ערבות לבנקים אי הוי ע " ק‬ ‫‪:‬‬ ‫עיקר האיסור ככל ערב קבלן‬
‫בנייה בע " מ ‪ ,‬דינו כע " ק ‪.‬‬
‫ערב קבלן כשיש הית " ע בין המלוה והלוה בלבד‬
‫כשנהיה ערב קבלן לחבירו שלוה מעות מישראל ברבית ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬ורק‬
‫ביניהם ולא עשו עור הית " ע עם הערב ‪ ,‬לכאורה יש איסור‬ ‫הית " ע‬ ‫המלוה עם הלוה עשו‬

‫לזמר שאין קלקול כשהמקח נבית הזה בטל למפרע משום דמ " מ עשה הית " ע ונעשה שותף בשאר‬ ‫( א ) יאין‬
‫עסקי הלוה ‪ ,‬דליתא מכמה טעמים ‪ ,‬א ' שמתחילה נתן המעות כהיתר עיסקא עבור בית זה ולא משתפו בשאר‬
‫לא מהני מאחר דמצוי הרבה שאין ללוה כ " כ עסקים‬ ‫ג "כ‬ ‫עסקיו ‪ ,‬ב ' אפילו כותב בשטר שמשתפו כשאר עסקיו‬
‫אחרים ( חוץ מהבית הזה ) כנגד דמי ההלואה שנתן לו ע " פ הית " ע ונמצא שנשאר הלואה גמורה ולא הית " ע ‪ ,‬ג '‬
‫אפילו אם יש ללוה עוד בתים אחרים כנגד דמי ההלואה ‪ ,‬מ " מ גם הכתים ההם לא נחשב הקנאה ושותפות‬
‫מוכרח להחזיר להלוה את השותפות‬ ‫( המשקיע )‬ ‫להמלוה אלא אם מתנה בההית " ע כמש " כ ‪ ,‬שהרי המלוה‬
‫בשאר הבתים כשירצה ‪ ,‬ונמצא שאין לו קנין ושותפות גם בשאר הבתים ‪ ,‬ולא מהני נוסח היש " ע רגיל אלא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק י דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רי‬
‫רבית כין " המלוה להערב " ‪ ,‬דנחשב כמלוה להערב ‪ ,‬ונהי שעשו היתר עיסקא בין המלוה‬
‫והלוה ‪ ,‬מ " מ לא מהני אלא להלוה ‪ ,‬אבל הערבות והיינו ההלואה שבין המלוה והערב הוא‬
‫היתר עיסקא ‪.‬‬ ‫ללא‬

‫ונראה שאין צורך לעשות עוד הית " ע עם הערב ‪ ,‬מאחר שהמלוה נותן המעות‬
‫מתחילה אך ורק בכרי שהלוה ישקיע המעות בעסקים ‪ ,‬ולכן אע " פ שהערב דינו כלוה‬
‫המעות וחוזר ומלוהו להלוה ‪ ,‬מ " מ אינו אלא על מנת לחזור ולהעבירו להלוה שהוא‬
‫ישקיעו בעסקיו בדרך היתר עיסקא ‪ ,‬ונמצא שקבלת העוב בדרך הלואה הוא ג " כ רק‬
‫להשקיעו בעסק אצל הלוה ועל פי הית " ע ( דפשוט שהערב לא מתחייב יותר מחיובו של‬
‫ונמו " י ‪.‬‬ ‫דעדיין קצת צ " ב אם אפש " ל כן לדעת הר " ן‬ ‫(א )‬ ‫הלוה ) ‪ ,‬אמנם ע " ע מש " כ בהערה‬

‫אמנם כשנהיה ערב קבלן לישראל חבירו בבנק של ישראל ברבית עם היתר עיסקא‬
‫הערב ‪,‬‬ ‫" כללי " פשוט שאין חשש כיון שיש הית " ע מהבנק ( המלוה ) בין עם הלוה ובין עם‬

‫עוד צריך לדון מכח ההתחייבות של " הלוה להערב " שהרי הם לא כתבו ביניהם‬
‫היתר עיסקא ‪ ,‬והרי הערב נחשב כמלוה להלוה ( וכמו דאסרינן להיות ע " ק עבור ישראל‬
‫עמש " כ להלן אות ב ) ‪ ,‬אבל נראה לדינא‬ ‫בבנק של גוי ברבית ‪ ,‬וחוששין לשיטת רש " י‬
‫שאין שום חשש ‪ ,‬דנראה פשוט שהלוה לא מתחייב להערב אלא כמו שמתחייב להמלוה ‪,‬‬
‫ולא יותר מזה ‪ ,‬דפשוט שהערב רק נכנס באמצע ‪ ,‬ומקבל על עצמו ההתחייבות של הלוה‬

‫דוקא כשיש לו ללוה סחורה ובתים המיועד למכור לאחרים ‪ ,‬שבזה אין תנאי להחזיר הרכוש להלוה ‪ ,‬רק‬
‫אחר ולא חוזר להלוה וכמש " כ בקו " א ס ' ל ובביאורים לנוסח הית " ע אות יד ‪.‬‬ ‫מוכרים לאדם‬

‫( א ) ולכאורה נראה דלא אמרינן כן אלא לדעת רש " י הסובר שהערב נחשב גם מלוה להלוה וא " כ ה " נ חזר‬
‫הערב והשקיע המעות אצל הלוה בעיסקא ‪ ,‬אבל להר " ן ונמו " י המובא בש " ע סעיף ב ובשיך ס " ק ג ( והרבה‬
‫פוסקים כתבו כן להלכה גם הרמ " א ס " ל כדבריו מדאורייתא ) רס " ל שהערכ לא נחשב כחוזר ומלוה המעות‬
‫להלוה ‪ ,‬אבל מ " מ נחשב מה " ת כלוה המעות מן המלוה ( ומדין נהנה מהמעות ) ‪ ,‬ע " ע בב " י ח " מ ס ' קכט ס " ק‬
‫כא [ לענין גביית בינונית של הערב ] ‪ ,‬א " כ הערב לקח את ההלואה ולא חזר והשקיעו אצל הלוה ‪ ,‬ואם הלוה‬
‫ירויח בעסקיו ויצטרך לשלם רבית אסור לדרוש כן מן הערב כיון שהערב לא השקיע המעות בעיסקא ורק‬
‫הוי הלואה פשוטה בלא עיסקא שאסור ליחן רבית ‪ ( ,‬ולא התירו חז " ל אפילו קרוב לשכר ולהפסד אלא‬
‫הית " ע עם העוב אלא כשהמלוה נהיה שותף כשאר עסקי‬ ‫בעיסקא שהוא פקדון ולא כהלואה ) ‪ ,‬ולא שייך‬
‫הערב ‪ ,‬ואז ( אם הלוה ירויח כהעסק ויתחייב לשלם הרבית ) יכול המלוה לדרוש הקרן ורבית מן הערב אם‬
‫גם הערב הרויח בעסקים שלו ‪ ,‬והכא שהמלוה לא עשה עוד הית " ע עם הערב לקנות עסקיו הר " ז נשאר‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫הלואה פשוטה להערב ואסור לו ליחן להמלוה שום‬

‫רעד כאן לא קאמרי הר " ן ונמו " י‬ ‫שוב התבוננתי דלכאורה מותר אף לדעת הר " ן ונמו " י דנראה לומר‬
‫שהערכ קבלן נחשב כלוה על המעות ומדין נהנה ושלא חוזר ומלוהו להלוה ‪ ,‬כל זה אינו אלא כהלואה‬
‫שניתן להוצאה משא " כ כערב על עיסקא שחציו הוא פקדון ( וגם ההלואה חייב לישאר בעין כל הזמן ) ‪ ,‬י " ל‬
‫שהערב לא נחשב כאילו אכל המעות ומרין נהנה ‪ ,‬רק שהפקדון נשאר איפה שהוא והערב נחשב כחוזר‬
‫ומפקידו כרשות הלוה ‪ ,‬ובפקדון גם הר " ן וגמו " י מודי לרש " י שחוזר ומפקידו אצל הלוה ‪ ,‬ולפ " ר גם להר " ן‬
‫צריך בירור ‪.‬‬ ‫ונמו " י מותר אע " פ שלא עשו עוד הית " ע בין המלוה והערב וכמש " כ לעיל בדעת רש " י ולדינא‬

‫[ ומאידך לכאורה יוצא שמרא מהדברים הנ " ל ‪ ,‬שאס נעשה ע " ק לגוי עכור ישראל תבירו כעיסקא‬
‫שחציו פקדון ולא נתנו שכר טרחא כדין ‪ ,‬וכן בע " ק לשכירות כלים שאין בו פחת ומקבל אחריות אונסים ‪,‬‬
‫דאסור גם לשיטת הר " ן ונמו " י ולא הוי כספיקא דרבנן אלא אסור לכו " ע ‪ ,‬שהרי פירשנו דבעיסקא כו " ע‬
‫בירור ] ‪.‬‬ ‫מודי דמחשבין שהערכ חוזר ומפקידו אצל הלוה וצריך‬
‫ריא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫והוא זכאי בזכויות של המלוה ‪ ,‬וא " כ גם חיובו של הלוה להערב הוא רק ע " פ הית " ע ולא‬
‫יותר מזה וא " כ גם הערב נהיה שותף בעסקי הלוה כתנאי של הלוה עם המלוה [ וכ " כ‬
‫לעיל פ " ו ד " א ] ‪.‬‬ ‫מו " ח שליט " א‬

‫העולה מדברינו ‪ ,‬א ' מי שחותם ערבות לבנק יהודים שיש להם הית " ע כללי ( שמחייב‬
‫הלוה וגם הערב ) אין שום חשש איסור לא בין הבנק והערב ולא בין הערב והלוה ( במה‬
‫שהערב נחשב מלוה להלוה ) ‪ ,‬ב ' ונראה שגם אם מלוה לחבירו בהית " ע פרטי בין המלוה‬
‫והלוה אפ " ה אין איסור בין המלוה והערב אע " פ שלא עשו ביניהם עוד הית " ע וצ " ב ‪,‬‬
‫ג ' וכשמקבל ערבות בבנק של גוים ברבית עבור ישראל תבירו יש איסור מכח ההלואה‬
‫מהערב קבלן להלזה ‪ ( ,‬שהרי חיובו של הלוה להבנק הוא בלי הית " ע ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן‬
‫בקו " א דין ה בענין מי שלקח הלואה מבנק עם הית " ע עבור חבירו ולא עשה עמו הית " ע‬
‫ע " ש ‪ [ ,‬וע " ע מש " כ לקמן באות ג ' שערבות בבנקים לפעמים הוא ערב קבלן ולפעמים הוא‬
‫כערב סתם ] ‪.‬‬ ‫רק‬

‫ערב קבלן בדרך " לוה שני "‬

‫בזמנינו בא " י דורשים הבנקים לוה שני עבור משכנתא [ מארגיידש ] על דירה ‪ ,‬ונראה‬
‫דהחיובים של הלוה שני תמיר יותר מכל ערב קבלן רגיל ‪ ,‬דחיוב הערב קבלן לשלם לבנק‬
‫הוא רק אם " הלוה " הרויח בעסקיו ע " פ הית " ע ( אלא דכשהלוה מסרב או שאין לו עכשיו‬
‫מעות לפרוע או תובעים מהערב ) ‪ ,‬משא " כ בהלואה עם לוה שני ‪ ,‬נראה פשוט שאם הלוה‬
‫תנאי ההית " ע ‪ ,‬רק הלוה השני הרויח בעסקיו ‪ ,‬שאז פונים‬ ‫וע " פ‬ ‫ראשון לא הרויח בעסקיו‬
‫הבנק להלוה שני לדרוש ממנו קרן ורבית אע " פ שהלוה ראשון לא הרויח בעסקיו וע " פ‬
‫ההית " ע [ והיינו בנוסח הית " ע שכתוב שהבנק נהיה שותף בכל עסקים הטובים של‬
‫הלווים ‪ ,‬ולא רק במקום שמשקיע הבסף ‪ ,‬אבל כשלא כתוב כן בנוסח ההית " ע בבנק ‪ ,‬אד‬
‫הראשון ] ‪.‬‬ ‫הוי חיוב הלוה שני להבנק בהעיסקא של הלוה‬

‫וטעם הרבר שהלוה שני צריך לשלם ‪ ,‬הוא משום רללוה שני יש חיוב מצד עצמו‬
‫כאילו הוא עצמו לוה הכסף לצרכיו ‪ ,‬ועדיף מערב קבלן שרק נכנס להתחייב לפרוע חיובי‬
‫הלוה ‪ ,‬ואפילו לשיטת הר " ן ונמו " י מובא בב " י ח " מ ס ' קכט דס " ל שגובים מבינונית של‬
‫הערב קבלן גם אם אין ללוה רק זיבורית ומוכח שיש תביעה ישיר להערב קבלן עמש " כ‬
‫בט " ר מהד " ב ס ' קע ‪ ,‬מ " מ זהו רק בדין גביית החוב בזה אמרו שיש חיוב ישיר להערב‬
‫קבלן ‪ ,‬אבל עיקר חיוב של הערב הוא רק אם הלוה נתחייב ‪ ,‬משא " כ בלוה שני גובים מנו‬
‫גם אם הלוה הראשון לא חייב ‪ ,‬ומשו " ה גובים מהלוה שני כשהרויח בעסקיו אע " פ‬
‫הרויח ‪.‬‬ ‫שהראשון לא‬

‫ויתכן שיש צד חומרא בלוה שני ‪ ,‬די " ל דאפילו לדעת הרשב " א ור " ן רס " ל דהע " ק לא‬
‫נחשב כמלוה להלוה וחולקים על רש " י ‪ ( ,‬והרמ " א פירש עוד שגם לדעת רש " י אינו אסור‬
‫אלא מדרבנן ‪ ,‬ולא כהב " י וש " ך וט " ז ) ‪ ,‬מ " מ יתכן שזהו דוקא בערב קבלן שלא נכנס אלא‬
‫בתור ערב ‪ ,‬ולהתחייב בחיובי הלוה ‪ ,‬משא " כ בלוה שני י " ל שכו " ע מודי שנחשב כמלוה‬
‫אבל )‬ ‫להלוה ‪ ,‬שו " ר שבמשנת רבית ( פט " ו הערה ד ) מביא דבח ' מהרא " ל ( קע סק " ד סד " ה‬
‫מוכח שגם בלוה שני מותר לדעת הנמו " י וריין ולא אסור אלא לרש " י ( אבל מהש " ע הרב‬
‫ס ' סר אין שום ראיה ) ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק י דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫ריב‬

‫ב ‪-‬‬

‫בענין עיקר האיסור בכל ערב קבלן‬

‫בענין ערב קבלן עבור ישראל שלוה מגוי כרבית ‪ ,‬שנחלקו הראשונים אם יש איסור‬
‫או לא ‪ ,‬באבני נזר האריך להקשות על דעת הסוברים שאסור ולכן דעתו כהמתירין ‪ ,‬אבל‬
‫לתרץ כל הקושיות ‪ ,‬וא " ש מש " כ הב " י וש " ך ועוד פוסקים‬ ‫ס ' קע‬ ‫עמש " כ בטייר מהד " ב‬
‫ושצריך להחמיר ‪.‬‬ ‫דהוי ספק באיסור תורה‬

‫שתמה איך זוכה הע " ק ושלוף דוץ את‬ ‫קם )‬ ‫ס'‬ ‫וע " ע בשו " ת מהר " מ שי " ק ( יו " ד‬
‫לבאר הדבר‬ ‫( סק " א )‬ ‫הכסף בכדי שיחשב כלוה ומלוה ‪ ,‬אמנם עמש " כ בטעם רבית ס ' קע‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫בשני דרכים ‪ ,‬או משום נהנה או משום דין עבד כנעני‬

‫ג ‪-‬‬

‫ערבות לבנקים אי הוי ערב קבלן‬

‫בענין ערבות לבנקים אי הוי ערב קבלן או ערב סתם ‪ ,‬צריך לבדוק שלשה דברים ‪,‬‬
‫א ' מהו החוק ומנהג בסתם ערבות ( וגאראנטי ) במקום ההוא ‪ ,‬ב ' מה כתוב בנוסח השטר‬
‫וחוזה שהערב חותם עליו ומתחייב ‪ ,‬ג ' אם יש חוק קבוע במקום ההוא ‪ ,‬שאפילו אם הערב‬
‫הותם ומתחייב שיכולים למנות אליו תהילה לפני שפונים להלוה ‪ ,‬שלא מתחייב בכך‬
‫תחילה ‪.‬‬ ‫ושאינו אלא כאסמכתא בעלמא ‪ ,‬וא " א לגבות ממנו לפני שתובעים מן הלוה‬

‫גם אם א " א לפנות להערב לפני שתובעים מן הלוה ‪ ,‬צריך לברר עד כמה צריך לתבוע‬
‫וז " ל אסור לישראל אחר להיות‬ ‫סד )‬ ‫הלוה לפני שפונים להערב ‪ ,‬דע " ע בש " ע הרב ( ס '‬
‫ערב בעדו אפילו אינו ערב קבלן ( שלא כתוב בשטר רצה מזה גובה רצה מזה גובה ) כל‬
‫שהגוי יכול לתבוע בדיניהם את הערב תחילה ולהפרע ממנו קודם שיתבע את הלוה‬
‫" וישבע אין לי כדיננו " ( אסור ) שנמצא שהערב הוא לוה של הגוי ומלוה לישראל ברבית‬
‫עכ " ל הרי מפורש שאפילו תובעים מהלוה תחילה בערכאות ‪ ,‬אינו די אא " כ הלוה צריך‬
‫לו ‪.‬‬ ‫לישבע תחילה שאין‬

‫נ "ב ‪ :‬בערב קבלן בזמנינו צריך קודם לדרוש מהלוה ‪ ,‬אבל אולי זהו רק מרר‪ ,‬אבל‬
‫למעשה אפילו הלוה מוכן לשלם כקרקעות ולערב יש כסף גובים ממנו בבאנקים ודינו‬
‫‪.‬‬
‫בזה כערב קבלן שחייב מיד ולא תלוי בסירוב הלוה‬

‫ועמש " כ בטעם רבית קו " א ס ' לט דסתם ערבות בבנקים בזמנינו כתוב בנוסח השטר‬
‫התחייבות דהוי ערב קבלן ‪ ,‬אמנם שמעתי שבזמן האחרון שינו בארץ ישראל חוקי‬
‫הערבויות ‪ ,‬בערב לקניית דירה ‪ ,‬ושמעתי שתיקנו שא " א לפנות להערב לפני שתבעו את‬
‫הערבים ‪.‬‬ ‫הלוה כערכאות ‪ ,‬וגם צריכים למכור הדירה של הלוה לפני שיכולים לתבוע את‬
‫וכשרוצים ערב קבלן ממש ‪ ,‬אין דרך אא " כ הוא " לוה שני " ‪ ,‬ולפ " ז כל ערב אינו ע " ק אלא‬
‫ערב סתם ‪ ,‬אבל עדיין צריך לברר היטיב מהו החוק בא " י ‪ [ ,‬וצ " ב בכל מדינה ומדינה ובכל‬
‫בנק לבנק ] ‪.‬‬ ‫תקופה ותקופה אי הוי ערב סתם או ערב קבלן ‪ ,‬וגם מצוי שיש הבדלים בין‬
‫ריג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ערבות בנקאית עבור חברת בנייה בע " כ ‪ ,‬דינו כע " ק‬
‫נראה לי ז ‪ .‬ערבות בנקאית עבור חברה שבונה דירות ( שאם החברה תפשוט רגל שאז‬
‫יקבל כספו בחזרה מהבנק עם הצמדה או גם תוספת רבית ) שדין הבנק כמו " ערב קבלן "‬
‫שדינו כלוה המעות מהקונה ומלוהו להתברת בנייה ‪ ,‬ונהי שא " א לתבוע מהבנק אא " כ‬
‫כבר פנו להחברה אלא שפשטו רגל ואין ממת לגבות החוב ‪ ,‬מ " מ מאתר שהחברת בנייה‬
‫הוא בערבון מוגבל נמצא שתובעים מהבנק לפני שתובעים מהלוה ולכן הוי כמו ערב‬
‫קבלן ‪ ,‬ועוד היכפי ששמעתי שמיד שהחברה פושטת רגל זכאים לקבל הכסף מהבנק ‪,‬‬
‫ואע " פ שיש להחברה רכוש ‪ ,‬אפ " ה א " צ להמתין עד שהבית משפט יעמידו כונס נכסים‬
‫שיחלק מה שנשאר מהחברה אלא מקבלים הכסף מיר מהבנק ‪ ,‬וזה אינו כדין ערב סתם‬
‫אלא כמו ערב קבלן ‪.‬‬
‫פרק י דין ב‬

‫כשנעשה ע " ק באיסור ‪ ,‬ליזהר שהלוה ישלם ישיר להמלוה‬

‫עבור ישראל שלוה‬ ‫נתבאר בפנים שאם בדיעבד נעשה ערב קבלן לבנק של גויים‬
‫מהם שצריך ליזהר שהלוה יפרע ישיר להבנק ‪ ,‬ואפילו אם הערב רוצה לוותר על הרבית‬
‫ולא לחזור ולגבותו מהלוה אסור לו לפרוע ‪ ,‬משום שכל ערב קבלן הוי צד אחד ברבית ‪,‬‬
‫וכשהערב פורע נתברר שהוא נחשב כלוה מהבנק ומלוה להלוה ‪ ,‬וגורם עכשיו שיעבור‬
‫למפרע באיסור לא תשימון ופשוט דאסור לעשות מעשה שגורם שיעבור למפרע באיסור‬
‫[ ועמש " ב לעיל פ " א ד " א שגם בשומא דלא אתו לידי גוביינא‬ ‫‪):‬‬ ‫בגמ ' נדרים יד‬ ‫(ע " ע‬ ‫רבית‬
‫יש איסור ] ‪.‬‬
‫בט " ר מהר " ב ‪.‬‬ ‫ברם עיין בחידושי רעק " א ריש סימן קעד בשם הריב " ש ‪ ,‬וכמש " כ שם‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫ערב קבלן לבנק של גויים ברבית שנותל קרן ורבית מן הלוה ונותנו ליד המלוה‬
‫נתבאר בפנים שאם הלוה פורע ישיר להמלוה נתברר למפרע שרק הוא לוה המעות‬
‫הלוה ‪,‬‬ ‫ולכן חייב לפרוע ישיר להמלוה ‪ ,‬אבל אם הערב פורע הכסף להמלוה ושוב גובה מז‬
‫או אפילו אם גובה הכסף מן הלוה ומעבירו לידי המלוה ‪ ,‬אז נתברר שהערב דינו כלוה‬
‫בנימוקים ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מהבנק ומלוה להלוה ועוברים באיסור וכמש " כ בתוס ' ב " מ סב ורעק " א ע " ע‬

‫אבל כל זה דוקא כשהערב גובה הכסף מן הלוה בכדי להעבירו להמלוה ‪ ,‬דאז אמרינן‬
‫‪.‬‬
‫דמסתמא גובה הערב את דכסף מן הלוה מכח החיוב שחייב לו אבל אם הלוה מבקש‬
‫מהערב שיעשה לו טובה ולהעביר הכסף לידי המלוה אז מיסתבר שהערב אינו אלא‬
‫שלוחו של הלוה וכאדם אחר רמי ולא נעשה על ידי זה כגובה המעות מן הלוה ‪,‬‬
‫( ולהחשיב את הערב כלוה מן המלוה וחוזר ומלוהו להלוה ) ‪ ,‬ובאמת שגם כשהערב גובה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק י דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫ריר‬

‫הרא " ש )‬ ‫הכסף מן הלוה שיתן לו בכדי למסור להמלוה תמה הגרעק " א על התוס ' ( ותוס '‬
‫למה לא נימא דהוי שלוחו של הלוה למסור המעות להמלוה ‪ ,‬ומה שגובה ודורש ממנו‬
‫הכסף היינו שדורש מהלוה שיפרע להמלוה ‪ ,‬בכדי שהמלוה לא יגבה ממנו ‪ ,‬אבל אכתי‬
‫י " ל שעצם העברת הכסף הוא בתורת שליחות ולא בתורת גוביינא ‪ ,‬ע " ש ‪ ,‬ואע " פ שבאופן‬
‫זה כשגובה הכסף פשיטא שפוסקים כהתוס ' וגם הגרעק " א גופא לא בא לחלוק על‬
‫התוס ' ‪ ,‬מ " מ באופן שהערב לא גובה הכסף מן הלוה אלא מוסרו להמלוה עבור הלוה‬
‫נראה שלא בא בתורת גוביינא אלא בתורת שליחות וכן שמעתי ממו " ח שליט " א ‪ ,‬וק " ו אם‬
‫אומרים בפירוש שנותנו לו בתורת שליחות ולא בתורת גוביינא ‪ ,‬שבזה מפורש באור שמח‬
‫דלא נחשב שהערב גבה הכסף רק כאילו הלוה עצמו מסרו ישיר ליד‬ ‫ה "ה)‬ ‫( פ " ה מלוה‬
‫המלוה ‪ [ ,‬ויש נפק " מ לדינא רבתורת גוביינא נהיה באחריות הערב לאונסים ‪ ,‬אבל בתורת‬
‫להולכה‬ ‫דבתורת שליחות‬ ‫נפק " מ‬ ‫ועוד‬ ‫אונסים ‪,‬‬ ‫אחריות‬ ‫הערב‬ ‫על‬ ‫אין‬ ‫שליחות‬
‫יכול הלוה לחזור בו ולדרוש מעותיו‬ ‫כן )‬ ‫( וכשהמלוה גוי אז גם בשליח לקבלה הדין‬
‫למסור להמלוה ] ‪.‬‬ ‫בחורה ואילו בדרך גוביינא כבר זכה בו הערב בכדי‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫ערב קבלן הפורע קרן ורבית מכיסו ומכניסו תוך חשבון הלוה‬
‫ויש לעיין מה הדין אם הערב משלם כסף מכיסו אבל מוסר את המעות להלוה בכדי‬
‫שימסור אותמ להמלוה ‪ ,‬אי נחשב כמלוה עכשיו את הכסף להלוה ושהלוה יפרע להמלוה ‪,‬‬
‫או דילמא נחשב הלוה כשלוחו של הערב ככרי לפרוע להמלוה ‪ ,‬וכאילו הערב פורע ישיר‬
‫ליד המלוה ‪ ,‬ולפ " ז מתברר שמעיקרא בעת הלואת הכסף היה הערב כלוה מן המלוה‬
‫הלוה ‪.‬‬ ‫וחוזר ומלוה להלוה ‪ ,‬ואסור לחזור ולדרוש את הרבית מן‬

‫ואת " ל דמסתמא אמרינן דהערב מלוה עכשיו הכסף להלוה בכדי לפרוע ( ושמחשבינן‬
‫המעות כאילו הם של הלוה גופא ) ‪ ,‬יל " ע מה הדין כשהערב פורע ישיר לתוך חשבון בנק‬
‫של הלוה ובסוף היום נכנס משם לתוך קופת הבנק ‪ ,‬אי נימא דנחשב ג " כ כמוסר הכסף‬
‫ליד הלוה וכמלוהו עכשיו בכדי לפרוע החוב ‪ ,‬או דילמא הכא שלא נתנו ליפי הלוה רק‬
‫העבירו להבנק דרך חשבונו של הלוה לכן נחשב כאילו הערב מוסר הכסף ישיר להבנק‬
‫( ומתברר שמעיקרא בעת ההלואה היה דינו של הערב כלוה מהבנק ומלוה להלוה ) ‪,‬‬
‫ואע " פ דמצוי שהלוה זוכה בהכסף ויכול להוציא את הכסף מחשבונו בבנק עד הערב‬
‫בעת שמעבירים הכסף לקופת הבנק וכ " ש אם הערב מקדים לפרוע כמה ימים לפני יום‬
‫האחרון ‪ ,‬מ " מ י " ל דעיקר סמיכת דעתו של הערב הוא להחשיבו כפרעון להבנק ולא‬
‫מחשיבו כנתינת מעות ליד הלוה ‪ ,‬וצ " ב ‪.‬‬
‫ורבר זה מצוי מאוד כשהערב פורע הכסף לתוך חשבונו של הלוה ‪ ,‬וכן בשני שותפים‬
‫שלווים יחד מן הבנק וכל אחד נהיה ערב קבלן עבור כל ההלואה ‪ ,‬ופותחים חשבון‬
‫משותף לשניהם ומכניסים לשם את הכסף ‪ ,‬וכלילה נכנס הכסף מהחשבון לתוך קופת‬
‫הבנק ‪ ,‬ומצוי לפעמים שלשותף א ' אין כסף ‪ ,‬ולכן שותפו השני מכניס כל הכסף מכיסו ‪,‬‬
‫בכדי שהבנק לא יגבו וימכרו את העסק ‪ ,‬ויש לעיין אם יש בזה איסור ( כשחוזר וגובה כל‬
‫או לא ‪.‬‬ ‫משותפו )‬ ‫הסכום של קרן ורבית‬
‫רטו‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫נ "ב ‪ :‬וצ " ב שאף שהחשבון של הלוה מ " מ הלוה מודה שהכסף של הערב והוא‬
‫ששילם והוי כשילם הערב( אן ‪.‬‬
‫אמנם יש עצה לעשות כאופן ההיתר והיינו שמתחילה יתן חצי הכסף של הקרן‬
‫ורבית לשותפו " בקנין גמור " בתורת הלואה ואח " כ יכניס אותו לתוך הבנק ‪ ,‬ונמצא שאין‬
‫איסור בפרעון החוב ומותר גם להזור ולדרוש הרבית ‪ ,‬ונהי דמעיקרא עוברים באיסור‬
‫כשנהיה ערב עבור תבירו ‪ ,‬מ " מ גם לזה יש עצה והיינו דמעיקרא בעת שנוטלים ההלואה‬
‫מן הבנק ונעשים ערבים זה לזה ‪ ,‬יתנו השותפים ביניהם להדיא שאם יפרע אחד רבית‬
‫עבור השני באופן שיש איסור להזור ולדרשו משותפו ‪ ,‬שאז לא ידרוש את הרבית ממנו‬
‫בחזרה ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬ומיהו מצדד אני אם הערב קבלן שמע שאסור לפרוע להמלוה ולכן אף‬
‫שמוכן לשלם נמנע ‪ ,‬ועכשיו לצאת מחשש איסור נותן המעות ללוה בהקנאה גמורה‬
‫שיהיה שלו בכדי לשלם ‪ ,‬אי נימא כלפי המלוה קבלו מהלוה ולא נוגע לו שורש‬
‫הכספים ‪ ,‬או גימא כיון שהכסף לא היה של הלוה לצרכיו ‪ ,‬שניתן לו רק לשלם החוב ‪,‬‬
‫(ב )‬ ‫נחשב כשליח הערב והוה כשילם הערב ואסור‬

‫ד ‪-‬‬

‫אם הערב קוצץ עם הלוה שאם הערב ישלם קרן ורבית להכנק שאז לא יחזור ויתבע‬
‫מהלוה את הרבית ‪ ,‬ורק אם הלוה ישלם ישר להמלוה אז יפרע הלוה את הרבית מכיסו ‪,‬‬
‫בספר משנת רבית מביא דבאופן זה אין שום איסור בהקציצה ‪ ,‬שהרי אם הלוה משלם‬
‫ישיר להמלוה אין שום איסור ( א ) ‪ ,‬אבל לא כדאי לעשות כן כי יתכן שלאח " כ יתבעו את‬
‫מכיסו ‪.‬‬ ‫הערב ויצטרך לפרוע הרבית‬

‫בררכ " ת ‪.‬‬ ‫ד " ר ‪ ,‬שכעי " ז מפורש‬ ‫( א ) ע " ע בקיצור דיני רבית פ " י‬

‫( ב ) ואת " ל שנחשב כבא מן הערב ועדיין יש איסור ‪ ,‬אין היתר אלא אם כן הערב מקנה המעות להלוה‬
‫שיהיה לו קנין להשתמש כהמעות לכל צרכיו ‪ ,‬ואע " פ שהלוה מבטיח להערב בפיו שישלם המעות להמלוה‬
‫מותר ‪ ,‬כיון שבגדרי קנינים הוי המעות רכושו של הלוה לכל דבר ומשו " ה הר " ז נחשב שהפרעון בא מן‬
‫יקיים הבטחתו אלא ישתמש בהמעות לעצמו לשאר צרכיו ולא יפרע‬ ‫הלוה ‪ ,‬ואם הערב מפחד שהלוה לא‬
‫הית " ע עם הלוה ויתן לו המעות שישתמש בו לכל צרכיו ‪ ,‬אלא שתמורת‬ ‫להמלוה ‪ ,‬יש עצה ‪ ,‬והיינו שיכתוב‬
‫המעות יקנה לו חלק מעסקיו או מרכושו כנגד המעות ושישלם רבית גבוהה ( או כנגד הסכום שהבנק דורש‬
‫עבור החוב ) ‪ ,‬ובאם יפרע להכנק יפטר מלשלם הרבית ( אבל לא יכתוב הית " ע רגיל ושאם יפרע להבנק‬
‫יפטר ‪ ,‬כי אז נשאר המעות עיסקא רכושו של הערב ונמצא שהלוה פורע החוב מכספו של הערב ונחשב‬

‫שהערב פורע להמלוה ) ‪.‬‬

‫( א ) כנקה " כ ס ' קע ( ט " ז סק " ה ) כתב שאין איסור להיות ע " ק אלא לפרוע הערכות ולחזור ולגבות הרבית‬
‫מן הלוה ‪ ,‬ובבית מאיר תמה שעובר בלא תשימון ‪ ,‬וצ " ב דמ " מ אינו אלא צד א ' ברבית ואם לא יפרע לבסוף‬
‫לא נעשה לוה ומלוה וא " כ לא עבר למפרע ‪ ,‬ברם בלשון הש " ך משמע שגם כשפורע בסוף לא עבר למפרע‬
‫בשום איסור וכן משמע בחידושי חת " ס לקוטי ב " מ ( עא ‪ :‬ד " ה ועי ' וד " ה השתא ) ועל זה שפיר תמה הב " מ ‪,‬‬
‫ובשער דעה ( סק " ה ) חולק על הנקה " כ משום דהוי כצד א ' כרכית דאסור לעשות כן כיון שיכול לבוא לידי‬
‫רבית אף שאינו ידוע אם יבוא לכלל רבית ( וכמש " כ הט " ו ס " ק ב בשם הריב " ש ) ‪ ,‬אבל חכ " א שליט " א העיר‬
‫דיש לחלק דשאני צד א ' ברבית שהריב " ש אוסר ‪ ,‬דהתמ כבר פורע הרבית מיד ‪ ,‬ואם לאח " כ יעשה הפעולה‬

‫שיתהפך להלואה ככר עבר למפרע כנתינת הרבית ומשו " ה כתב הריב " ש דהוי אבק רכית ( על פי המבואר‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק י דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רטז‬

‫פרק י דין ר‬

‫השקעת מעות תוך חשבון בנק של אחרים‬

‫במש " כ בפנים ראדם שיש לו כסף ונותנו לחבירו להשקיעו בבנק ברבית שאם‬
‫השליח מכניס אותו כסף תוך הבנק ברבית אין איסור אע " פ שהחשבון הוא על שמו ולא‬
‫על שם משלחו ‪ ,‬ולא אמרינן שרינו כלוה מחבירו ברבית וחוזר ומלוהו להבנק ‪ ,‬אלא נחשב‬
‫כשלוחו של המשקיע ומותר גם אם לא עושה עוד הית " ע בינו והמשלח ‪ ,‬אבל מצוי מאוד‬
‫ושמעתי מהרבה שנכשלו בזה באיסור רבית גמור ‪ ,‬א ' שלא מכניסים לתוך הבנק אותו‬
‫כסף שמקבלים מן המשקיע ‪ ,‬רק נוטל הכסף לעצמו ומכניס כסף אחר ( א ) ‪ ,‬ב ' מצוי‬
‫שהשליח חייב כסף להבנק ומיד כשהכסף נכנס הר " ו מכסה חובו ‪ ,‬ורק אח " כ עושים‬
‫הבנק חוב בחשבונו בכדי לפתוח תוכנית חסכון ‪ ,‬ונמצא שהכסף לא בא מיד המשקיע‬
‫אלא מתוך חשבון השליח והוי ר " ק בין השליח ובעל המעות כשמוסר את הרבית לבעל‬
‫המעות ‪ ,‬ג ' מצוי שבעל המעות מושך כספים יותר ממה שיש לו בבנק ‪ ,‬או שלוקח הלואה‬
‫או שאר השקעה ומתחייב ברבית ‪ ,‬ויש איסור רבית‬ ‫( שערס )‬ ‫מהבנק בכדי לקנות מניות‬
‫גמור אם בעל המעות משלם הרבית ‪ ,‬דדוקא כזמן שהבנק " מתחייב " ומשלם קרן ורבית‬
‫אמרינן שהחיוב הוא ישיר לבעל המעות משא " כ כשהבנק " נותן " הלואה ‪ ,‬והאיש מתחייב‬

‫דמשלישין את הפירות ) משא " כ בערב קבלן שעדיין לא פרע הרבית וכידו של הערב לא לגבות‬ ‫‪:‬‬ ‫בגמ ' מה‬
‫הרבית מן הלוה ‪ ,‬ונראה לתרץ ראיסור לא תשימון לא גרע מאיסור ליקח רבית וכמו שאסרו חז " ל כשככר‬
‫פרע הרכית מחשש שמא יבוא לעבור למפרע בנתינת רבית ה " נ אסרו לקצוץ כן מראש מחשש שמא יבוא‬
‫לעבור למפרע באיסור לא תשימון ‪ ,‬אכן קשה דהשער דעה גופא נקיט לדינא כמ " ר שלא עוכר כלא תשימון‬
‫משעת הקציצה אלא בשעת גוביינא עמש " כ לעיל פ " א ד " א ‪ ,‬וצ " ל רס " ל להשער דעה שאין כפק " מ אם‬
‫יעבור אח " כ למפרע או מאז ואילך סוף סוף הכניס עצמו למצב שיאלץ ליקח רבית ‪ ,‬וגם מעיקרא יש כדעתו‬
‫שאם יהיה הלואה שישלם רבית ‪ ( ,‬וע " ע בחו " ד סק " א שג " כ אוסר להיות ערב ) ‪ [ ,‬וע " ע לעיל פ " א ד " א אות‬
‫הנ " ל ] ‪.‬‬ ‫ב ‪ ,‬ג ‪ ,‬כגדר איסור לא תשימון מדאורייתא ואיסור דרבנן‬

‫וכלשון החת " מ הנ " ל משמע דערב לא עובר בלא תשימון ‪ ,‬וכנראה טעמו משוס דערב קיל יותר משאר‬
‫וש " ך וט " ז‬ ‫רכית ואזיל לשיטתיה שפסק כהרמ " א דערכ קבלן ושלוף דוץ אינו אלא איסור דרבנן ולא כב " י‬
‫ריש הסימן דאיסורו מה " ת ( וע " ק הוי ספק דאורייתא ) ‪ ,‬אבל מ " מ קשה לי דממנ " פ אם אין בדעתו לחזור‬
‫ולגבות הרבית מן הלוה הוי היתר גמור גם להסוברים שיש איסור שימה וכמש " כ לעיל ‪ .‬ואם יש כדעתו‬
‫מעיקרא לחזור ולגבות הרבית מן הלוה ( וכן משמע שם בלשון החת " מ ) ‪ ,‬איך הותר לעשות דבר שיגרום‬
‫שיקח רבית ‪ ,‬ואפילו תימצי לומר דערב קיל יותר משאר רבית הרכנן ולכן לא גזרו שיהיה בו איסור לא‬
‫למכשול וצ " ע ‪.‬‬ ‫תשימון ‪ ,‬מ " מ מאיזה טעם יש להתיר לכתחילה להכניס עצמו‬

‫( א ) וע " ע בספר פתחי חושן ה ' פקדון ( פ " ה הערה סח ד " ה והרלכ " ח ) בענין זה כשמערב מעות המשלח‬
‫פ " ו הערה מט ‪ ,‬אכל‬ ‫בבר " י עיקרי דינים‬ ‫כמעותיו או כשמשתמש כמעות המשלח ומשקיע במעות שלו וע " ע‬
‫כשמשתמש כמעות השליח ואח " ם משיג מעות אחר ומורע כו נראה פשוט שלא נהפך לממון המשקיע בלי‬
‫זכייה וע " ע שם הע ' סח ר " ה והמחנ " א ‪ ,‬וע " ע בנתיבות ס ' שרמ סק " א וכספרו חו " ד ס ' קסז מק " ג וע " ע‬
‫וכרשכ " א ובתד " ה בשלמא דמבואר שהמלוה לא קונה המעות פרעון אף אס הם‬ ‫‪:‬‬ ‫בסוגית הגמ ' כ " מ רף עא‬
‫דכשהמעות מזומנים כירי הלוה‬ ‫מלוה )‬ ‫מזומנים ביר הלוה לפרוע ואע " פ דדעת הראב " ד ( פ " ה אישות ופ " ו‬
‫דאע " פ שאפשר לקדש בו מ " מ לא נעשה ממון המלוה ‪ ,‬ועור‬ ‫לפרוע שאז אפשר לקדש אשה בו ‪ ,‬מ " מ י " ל‬
‫ובש " ע אבהע " ז לא הובא שיטת הראב " ד כלל‬ ‫‪):‬‬ ‫דהראשונים חולקים עליו ע " ע ברשב " א קדושין ( דף ו‬
‫צ "כ‪.‬‬ ‫( ועמש " כ בט " ר ס ' קמו סק " ה ) וכל זה‬
‫ריז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להבנק ‪ ,‬אמרינן שמי שחתם ופתח החשבון והוא האחראי על הכל ‪ ,‬הוא הלוה האמיתי ‪,‬‬
‫בהחשבון ‪.‬‬ ‫וסמיכת דעתו של הבנק הוא עליו ולא על האיש זר שמשתמש‬

‫בין בעל הכסף והשליח‬ ‫הית " ע‬ ‫ולכן ראוי שלפני שפותחים את החשבון ‪ ,‬יעשו‬
‫הית " ע ושניהם יחתמו‬ ‫ע"פ‬ ‫שפותח החשבון ויכתבו שאם יכשלו בחשש רבית שיהיה‬
‫עליו ומאז ניצלו מאיסור רבית [ ואם רוצים להדר שלא יצטרך לההיתר עיסקא ‪ ,‬יזהר‬
‫ממכשול ] ‪.‬‬ ‫להכניס אותו כסף ממש ‪ ,‬אבל מ " מ יעשה הית " ע בכדי להצילו‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫סוכנים המשתמשים כמעות הלקוחות ומשלמים אח " כ הרבית להחברה מכיסם‬
‫בסוכנים לביטוח או שאר סחורה ‪ ,‬שגובים כסף מהאנשים ומוסרים להחברה ‪ ,‬מצוי‬
‫שהסוכן לא מוסר הכספים מיד להחברה רק משתמש בהמעות לזמן מסוים וכשהחברה‬
‫דורש רבית מהלקוחות משלמים הסוכנים את הרבית מכיסם ‪ ,‬וזהו רבית קצוצה " בין הלקוח‬
‫והסוכן " ‪ ,‬ולכן אע " פ שהחברה הוא גוי ומותר ליקח רבית ‪ ,‬או שיש להם הית " ע עם‬
‫הלקוחות ‪ ,‬מ " מ יש איסור תורה משום ההלואה שבין הלקוח והסוכן ‪ ,‬שהסוכן משתמש‬
‫במעותיו של הלקוח ומשו " ה משלם אח " כ רבית עבורו ‪ ,‬ואע " פ שהסוכן לא משלם את‬
‫הרבית לידו של הלקות ( שממנו לקח ההלואה ) ‪ ,‬מ " מ כשמשלם להחברה עבורו הוי ר " ק‬
‫מדין ערב וגם תמיר יותר מזה מאחר שמשלם להחברה לטובת הלקות ‪ ,‬ואפילו אם הלקוח‬
‫לא נתחייב להחברה לשלם רבית ‪ ,‬רק שהחברה נותנת הנחה למי שמשלם חיובו מראש ‪,‬‬
‫והסוכן משתמש במעות הלקוח ואח " כ משלים ההפרש מכיסו ‪ ,‬ג " כ הוי ר " ק ‪ ,‬דסוף סוף‬
‫ר " ק מהיית ‪.‬‬ ‫משתמש במעות הנותן ולאח " כ מחזיר הקרן עם עוד תוספת רבית והוי‬

‫אבל אם הסוכן לא משתמש בהמעות רק מוסר כל המעות להחברה ‪ ,‬אין עליו שם‬
‫לוה ‪ ,‬והוא רק שליח ואין שום איסור ‪ ,‬אכן אם החברה הוא של יהודים ולא עושים היתר‬
‫עיסקא עם הלקוחות עובר הסוכן באיסור לפני עור ‪ ,‬וכשכותב שטר עובר גם בלא‬
‫תשימון ‪ ,‬וכן כשהסוכן ממלא כל תורף השטר ‪ ,‬והיינו ‪ ,‬שם הלקוח ‪ ,‬והסכום ‪ ,‬וכו ' וכו ' ‪ ,‬אז‬
‫נלענ " ד שנחשב ככותב את השטר ממש ‪ ,‬ומאידך אם לא ממלא את התורף ורק הלקות‬
‫עצמו ממלא אותו ‪ ,‬נראה שהלקוח עצמו דינו כהסופר ‪ ,‬כיון שבטופס השטר בלבד אינו‬
‫נחשב כשטר כלל ‪ ,‬והכל תלוי במי שממלא את התורף ‪ ( ,‬ולפ " ז המדפיס טופסי שטרות של‬
‫הלואה ברבית או של תוזה ברבית ‪ ,‬אינו עובר בלא תשימון אלא בלפני עור ‪ ,‬כיון שלא‬
‫השטר והחוזה ) ‪.‬‬ ‫הדפיס גם תורף‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫קניית סחורה ברבית מסוכן ‪ -‬הודי‬

‫כשקונים סחורה או מכשירי חשמל ברבית דרך סוכן יהודי ‪ ,‬כגון בהקדמת מעות בזול‬
‫או בהקפה ביוקר ( ומפרש ) ‪ ,‬והמוכר הוא גוי או יהודי אבל יש לו הית " ע כללי [ והקונה‬
‫יודע שיש להם הית " ע ] ‪ ,‬וכל השאלה היא רק מצד הסוכן ‪ ,‬אז תלוי בסוג הסוכן ‪ ,‬כי יש ג '‬
‫סוגי סוכנים ‪ ,‬א ' סוכן שקונה מהחברה ומוכרו להקונה ‪ ,‬ב ' שליח של החברה שאין לו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק י דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫ריח‬

‫שום קנין בהסחורה וגם אין על הסוכן אחריות פרעון החובות ‪ ,‬ג ' שליח של החברה עם‬
‫אחריות פרעון החובות שאם הקונה לא משלם אז יגבו מהסוכן ‪ ,‬והחברה יכולה לגבות‬
‫שירצו ‪.‬‬ ‫החוב ממי‬

‫והנה כשקונה מסוכן בסוג הראשון הנ " ל שקונה ומוכר ‪ ,‬צריך הית " ע עם הסוכן ‪ ,‬אבל‬
‫כשקונה מסוכן בסוג השני הנ " ל שאינו אלא שליח של התברה א " צ הית " ע עם הסוכן ‪,‬‬
‫וכשקונה בהקפה מסוכן בסוג השלישי שלא קונה הסתווה לעצמו אלא שאחראי בפרעון‬
‫החוב והחברה יכולה לגבות ממי שירצו ‪ ,‬אז דין הסוכן כערב קבלן ולכן אם התברה הוא‬
‫של יהודים ועשו הית " ע כללי א " צ עוד הית " ע בין הסוכן והקונה ‪ ,‬ודינו כדין כל ע " ק‬
‫דסגי כשיש להמלוה הית " ע כללי וכמש " כ לעיל פ " י ד " א ע " ש ‪ ,‬אבל אם החברה הוא של‬
‫אז צריך הית " ע עם הסוכן ‪ ,‬אלא שבדיעבד אם קנה‬ ‫כללי )‬ ‫גויים ( שלא עושים הית " ע‬
‫מהסוכן ולא עשה עמו היתר עיסקא ומשלם הקרן ורבית ישר להחברה ‪ ,‬אז מותר לשלם‬
‫כדין כל לוה מגוי וישראל נעשה ערב קבלן ‪ ,‬שאם הלוה פורע הקרן ורבית ישר להמלוה‬
‫אבל מ " מ לכתחילה אסור לקנות‬ ‫ד " ב) ‪.‬‬ ‫פ"י‬ ‫שאין איסור לפרוע ( ע ' בקיצור דינים‬ ‫( הגוי )‬

‫והסוכן יגבה מהקונה הקרן וריבית‬ ‫כע " ק )‬ ‫מהסוכן ‪ ,‬שמא יגבה החברה מהסוכן ( שדינו‬
‫דאסור ‪.‬‬ ‫סק " ה ובחו " ד שם לגבי ע " ק ‪,‬‬ ‫ס ' קע‬ ‫וכמבואר בשער דעה‬

‫אמנם אולי יש מקום לצרד שמותר לקנות מהסוכן בהקפה ברבית אפילו כשאחריות‬
‫פרעון מוטל גם על הסוכן וכדין ערב קבלן ‪ ,‬רי " ל שבאמת עיקר האיסור להיות ע " ק לגוי‬
‫עבור ישראל במחלוקת שנויה דהרבה ראשונים ( הר " ן ונמו " י ) מקילים ‪ ,‬אלא שהב " י וש " ך‬
‫ר " מ קע כתבו דהוי ספק בשל איסור תורה ‪ ,‬וי " ל לדוקא ברכית של תורה מחמירים כרש " י‬
‫לאסור ערב קבלן משא " כ בנד " ד שמוכרים בהקפה כיוקר דהוי אבק רבית דרבנן ‪ ,‬אפשר‬
‫שבדרבנן יש להקל כהסוברים שאין איסור להיות ע " ק ‪ ,‬אבל לא מצאתי בפוסקים להדיא‬
‫להתיר ע " ק ברכית דרבנן ( וע " ע בחו " ד קסט ס " ק יג ובמש " כ מו " ח שליט " א בהערה‬
‫לקמן פי " א ד " א סק " ד ) ‪ ,‬ולכן בדיעבד כשכבר קנה בהקפה ביוקר מסוכן יהודי שהוא‬
‫שליח מגוי אלא שמוטל עליו אחריות פרעון החוב ‪ ,‬והסוכן כבר פרע הקרן ורבית לגוי‬
‫לצדד להתיר וצ " ב ‪.‬‬ ‫ועכשיו תובע את הקונה ‪ ,‬אולי יש‬

‫וכשקונה בהקדמת מעות בזול ‪ ,‬אם הסוכן לא אחראי לספק הסתורה אז דינו כסוכן‬
‫בסוג השני וא " צ לעשות עמו הית " ע ‪ ,‬ואם רק הסוכן אחראי לספק הסחורה אז דינו כסוג‬
‫הראשון וצריך לעשות עמו הית " ע ‪ ,‬ואם עיקר החיוב הוא על החברה והסוכן אחראי‬
‫כע " ק אז דינו כסוג סוכן השלישי הנ " ל ‪.‬‬
‫ודע עוד דבסוג סוכן הראשון שדינו כקונה ומוכר אפילו אם הקונה רוצה לעשות‬
‫עמו הית " ע ‪ ,‬מ " מ אם החברה הוא של יהודים ולא עשו הית " ע בין התברה והסוכן ‪ ,‬אסור‬
‫עור ‪.‬‬ ‫לקנות מהסוכן משום שמכשיל את הסוכן לקנות ברבית מהחברה ועובר בלפני‬

‫פרק י דין ה‬

‫לוה מפנק או מחברת כרדית עבור חשרו ‪ ,‬ע " מ שאבירו ישלם לו כל ההוצאות‬

‫מצוי שיש לאדם זכות לקבל הלואה מבנק של גוי ברמית ותבירו מבקשו שישיג לו‬
‫הלואה והוא ישלם כל ההוצאות שהבנק ידרשו ממנו או שיש לו כרטיס כרדיט ( ויזאכרט‬
‫ריט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ותבירו משתמש בו ליקת הלואה ואח " כ מחזיר הקרן ורבית לחשבונו בבנק ‪,‬‬ ‫יכדומה )‬

‫בפנים ‪.‬‬ ‫פשוט דהוי רבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬וכמבואר‬

‫ס ' קע‬ ‫ואפילו אם הלוה שני ירצה לפרוע ישר להבנק ג " כ אסור ‪ ,‬וכמבואר בט " ז‬
‫שרק הלוה ראשון שקבל המעות מהבנק נחשב כלוה מן הבנק ‪ ,‬ולא דמי לערב‬ ‫( סק " ב )‬

‫קבלן דאמרינן שאם הלוה פורע ישר להמלוה ראשון שמותר ‪ ,‬דהתם מעיקרא לא נעשה‬
‫הלוה כלוה מהערב אלא על תנאי שהלוה לא יפרע להמלוה משו " ה מותר ללוה לפרוע‬
‫ישר להמלוה שמתברר למפרע שהלוה לא נעשה לוה מהערב ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שכל‬
‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫הסמיכת דעת של המלוה הוא רק על מי שלוה מהם‬

‫אבל יש לעיין מה הדין כשלוה מבנק " יהודי " עם היתר עיסקא אי נימא דג " כ הוי‬
‫ר " ק דנהי שההלואה מהבנק להישראל ראשון הוי ע " פ הית " ע מ " מ ההלואה שבינו‬
‫לישראל תכירו לא נעשה ע " פ הית " ע ולכן אסור סה " ת ואפילו לקח ממנו הרבית חייב‬
‫ע " פ הית " ע ‪.‬‬ ‫להחזיר להלוה ככל ר " ק או דילמא גם ההלואה בינו וחבירו הוא‬

‫ומתחילה חשבתי די " ל רכוראי אין מטרת ישראל הראשון להרויח שום דבר לכיסו ‪,‬‬
‫ואינו דורש מישראל תבירו שום יתרון בכדי להרויח לעצמו אלא שיכסה לו הוצאותיו ‪,‬‬
‫ה"נ‬ ‫וא " כ כמו שהראשון מקבלו מהבנק ע " פ הית " ע ואם אין ריוח א " צ לשלם להבנק ‪,‬‬
‫ע " ש] ‪.‬‬ ‫מעבירו לתבירו על פי היתר עיסקא ‪ [ .‬שו " ר שכעי " ז כתב בתור " ר פי " ו די " ד‬

‫אבל התבוננתי וראיתי שטעיתי בתותי ‪ ,‬ושמעתי ממו " ח שליט " א דבודאי אסור והוי‬
‫רבית גמור ‪ ,‬וטעם הדבר פשוט דנהי דכשמקבל המעות בהלואה מן הבנק הוא בדרך היתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬מ " מ יש הבדל עצום בין ההית " ע שלו עם הבנק לבין ההית " ע שאנו רוצים לומר‬
‫דמסתמא עושה עם השני ‪ ,‬שהרי אם הלוה ראשון לא ירצה לישבע להבנק וליפטר והשני‬
‫ירצה לישבע ולפטור ‪ ,‬אז הראשון יתחייב לשלם והשני יפטר ‪ .‬ופשוט שהישראל הראשון‬
‫אין לו שום כונה להפסיד מעות מכיסו ‪ ,‬ואפילו אם השני ירצה לישכע ‪ ,‬רוצה שיפרע ולא‬
‫שיהיה פטור ע " י השבועה ‪ ( ,‬ורק אם הראשון ישבע להבנק ויפטר מליתן רווחים אז יתכן‬
‫לומר שלא דורש מהשני כיון שלא היה לו שום הוצאה עבורו ) ‪ ,‬ובפרט לפי מה שכתב‬
‫המהרש " ם וכן יש נוהגין בזמנינו ( עכ " פ באופן שהעסק הראשון לא היה עסק טוב או‬
‫שהמלוה נעשה שותף בכל עסקי הלוה ‪ ,‬ואפילו לא‬ ‫עסק )‬ ‫שנטל ההלואה לא למטרת‬
‫מרויח בעסק הזה מ " מ נעשה שותף בשאר עסקיו הטובים המניבים רווחים וק " ו בזמן‬
‫האחרון ממש שכמה בנקים תקנו הנוסח וכתבו תוך ההית " ע שהלוה משתף את המלוה‬
‫בכל עסקיו ‪ ,‬ומעכשיו הגע עצמך אם הישראל ראשון הרויח בשאר עסקיו וחייב לשלם‬
‫להבנק ‪ ,‬והשני ( שלוה המעות מן הראשון ) לא הרויח ואם יהיה ע " פ הית " ע פטור ‪ ,‬ופשוט‬
‫ההפסדים ‪.‬‬ ‫שהלוה ראשון דורש מהשני לכסות‬

‫( א ) ואע " ס שהבאתי לקמן ( אות ד ) בשם הטוב טעם ודעת להתיר ‪ ,‬היינו דוקא כשלוה מבנק של ישראל‬
‫דאו יש שליחות ואפשר לייחס מעשה ההלואה גם להמשלת ‪ ,‬דמיד שהשליח קנה הכסף זכה אותו עבור‬
‫משלחו משא " כ כלוה מבנק של גויים רכעינן שלוחו של בעל הממון וא " א לזכות הכסף מיד למשלחו וא " כ‬
‫לא נעשה ההלואה מיד למשלחו ופשיטא שהמשלח לא נתחייב להכנק לא מרין שליחות ולא מרין נהנה‬
‫ממעות הבנק ופשוט דאסור ‪ ( ,‬ואיך שיהיה הביאור כדברי הטוטו " ד למה מתיר שם ‪ ,‬מ " מ הכא מפורש בט " ז‬
‫הלוה ראשון נחשב כלוה מהבנק ולא המשלח וא " כ פשוט רלא מהני שיפרע ישיר להמלוה ‪ ,‬שגם‬ ‫שיק‬
‫ז‪.‬‬ ‫בכה " ג הוי ר " ק מה " ת כין הלוה ראשון והשני ) וע " ע מש " כ לקמן דין‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק י דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫רכ‬

‫עוד טעיתי בעיקר היסוד שהשלית אין כרצונו להרויח כלום ע " י ההלואה רק לכסות‬
‫שכתב להדיא דאפילו ערב שלוף דוץ יכול‬ ‫( סק " ז )‬ ‫ההפסד ‪ ,‬דע " ע בקצוה " ח סימן קכט‬
‫להרויח לעצמו ‪ ,‬ואם המלוה נעשה גר שמת יכול לתבוע הלוה שישלם לכיסו ( ואע " פ‬
‫שהנתיה " מ שם חולק מ " מ זהו רק בערב שלעולם לא נעשה בעלים גמורים על המעות רק‬
‫מודה‬ ‫הנתיה " מ‬ ‫דאף‬ ‫נראה‬ ‫ומלוה‬ ‫שלוה‬ ‫בשליח‬ ‫משא " כ‬ ‫ערבות ‪,‬‬ ‫באחריות‬ ‫נכנס‬
‫להקצוה " ח ‪ ,‬ואע " פ שמתחילה אינו קוצץ עם הלוה שיוסיף לו כסף לכיסו ‪ ,‬מ " מ אם יזדמן‬
‫אותו לעצמו ) ‪.‬‬ ‫אח " כ שום ריוח ע " י ההלואה ‪ ,‬למה לא ירויח‬

‫ב ‪-‬‬

‫כתב דכששותף אחד לוה בעיסקא לצורך השותפות עבורו‬ ‫( סק " ג )‬ ‫הט " ז בס ' קע‬
‫ועכור תכירו ומכניסו לתוך השותפות שמותר דכמו שמקבלו בעיסקא כן מכניסו תוך‬
‫השותפות בעיסקא ‪ ,‬וא " כ לכאורה היה אפש " ל דה " נ בנר " ד שהשליח לוה המעות מהבנק‬
‫בהית " ע ‪ ,‬ג " כ י " ל רכמו שהשליח קבל המעות מהבנק בדרך הית " ע כן מוסרו למשלחו‬
‫ולא בררך הלואה ‪.‬‬ ‫בדרך הית " ע‬

‫אבל ברור שיש כמה חילוקים בין עובדא דהט " ז לנד " ד ‪ ,‬א ' בעובדא רהט " ז לוה‬
‫והדין הוא שא " צ לשלם אא " כ יש רווחים ואין‬ ‫עיסקא )‬ ‫בדרך עיסקא ( ולא בדרך היתר‬
‫עליו שום הוצת שבועה שלא הרויח יותר ‪ ,‬ואין חיוב התפשרות כ " ז שלא נשבע ‪ ,‬אלא תצי‬
‫המעות הם פקדון עבור המשקיע וחצי המעות מקבל בהלואה ‪ ,‬א " כ כשחוזר ונותנו להשגי‬
‫א " צ לחדש שומ תנאים וקנינים הדשים ‪ ,‬אלא המעות נשארו כמצב שקבלו מן המלוה ‪ ,‬וכן‬
‫מוסרו לחבירו ‪ ,‬וממילא יהיה הדין שהוא ירויח חצי לעצמו וחצי לבעל המעות ‪ [ ,‬משא " כ‬
‫ב'‬ ‫בהית " ע ] ‪.‬‬ ‫בהית " ע צריך לחדש עוד תנאי והתחייבות עם השותף השני בכדי שיהיה‬
‫בעובדא דהט " ז השקיעו תוך השותפות ועדיין נשאר תחת יד המקבל בעיסקא ‪ ,‬ולא‬
‫הוציאו מתחת ידו לכן פשוט שנשאר כאותו מצב שאומרים שקבלו שרק חציו הוא מלוה‬
‫וחציו הוא פקדון של המלוה ( המשקיע בעיסקא ) ‪ ,‬ואין שום סיבה לתלות שגזל והוציא‬
‫ממעות העיסקא ליחנו בהלואה לשותפו ‪ ,‬אלא נשאר פקדון כמקודם ‪ ,‬משא " כ בנד " ד‬
‫שנותנו לחמירו ‪ ,‬ג ' עוד נפק " מ גדולה דבעוברא דהט " ז שלקחו בעיסקא וחוזר ומשקיעו‬
‫בעיסקא ולא משלם רווחים להמלוה אא " כ היה ריוח ונמצא שהשליח לא מפסיד שום‬
‫דבר מכיסו ( וכמש " כ לעיל ) ‪ ,‬משא " כ כנד " ד שלוקח " בהיתר " עיסקא ומלוהו " בהיתר "‬
‫עיסקא שגם אם לא ירויח צריך לשלם כיון שלא רוצה לישבע ‪ ,‬ובאם תבירו ירצה לישבע‬
‫למשלחו ‪.‬‬ ‫יפסיד השליח ‪ ,‬א " כ מנ " ל לומר דכמו שלקח בהית " ע כן נותנו‬

‫ד ' עוד נראה דאפילו תימצי לומר שגם בנוטל הלואה בהית " ע עכור אחרים אמרינן‬
‫דמסתמא חוזר ומוסרו לו בהיתר עיסקא ‪ ,‬מ " מ פשוט שאין מקום להסתפק אלא בהית " ע‬
‫בזמן הקרמונים שהקפידו שישקיעו אלו המעות כעיסקא ואם מוציאו בהוצאותיו הוי גזלן‬
‫ושולח יד וכמבואר בנוסח הית " ע דמהר " ם ע ' נתלת שבעה ס ' מ ‪ ,‬וברמ " א ס ' קעז סעיף‬
‫ה ‪ ,‬לכן י " ל דמסתמא נשאר שם עיסקא על אלו המעות וכשהוזר ומוסרו לאחרים דעתו‬
‫שישאר עסק ‪ ,‬משא " כ בזמנינו שנוהגים להקל ולהשתמש במעות העסק לכל הצרכים ‪,‬‬
‫למזונות ‪ ,‬ולשלם חובות וכו ' וכו ' ‪ ,‬רק שתמורת הכסף שמוציא משתף את המלוה בשאר‬
‫ובנימוקים ]‬ ‫כסך המעות שהוציא [ ע " ע בדיני רבית המצויים פי " ג ר " ג‬ ‫הלוה )‬ ‫עסקיו ( של‬
‫רכא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫פשיטא שאין שום הכרח דכשהוזר ומלוה הכסף שיהיה גם בדרך עיסקא והית " ע ‪,‬‬ ‫א "כ‬

‫וכו ' שאז‬ ‫וק " ו כשמלוה הכסף לתבירו שלא למטרת עסק אלא למזונות ולפרוע חוכותיו‬
‫ברור שהעיסקא לא נשאר באלו המעות אלא עובר לשאר עסקים ולא לעסק מסוים‬
‫שמשקיעים אלו המעות ופשיטא רלא שייך לומר דכמו שקבל אלו המעות בעיסקא כן‬
‫נשאר בעיסקא תחת יד המקבלו מן הלוה ‪ ,‬ה ' ואפילו אם היינו אומרים שהעסק מהבנק‬
‫עם הלוה ראשון נשאר במעות הללו ‪ ,‬וכשהלוה שני מוציאו בהוצאותיו ומשתף הלוה‬
‫ראשוז ( האמצעי ) בשאר עסקיו ‪ ,‬זהו העיסקא בין הלוה ראשון והבנק ‪ ,‬מ " מ כל זה דוקא‬
‫עד הזמן האחרון ממש ‪ ,‬כי כעת תיקנו ושינו בכמה בנקים וכתבו בנוסח ההית " ע שהלוה‬
‫משתף את המלוה בכל עסקיו הטובים ‪ ,‬וא " כ מותנה להדיא שהבנק נעשה שותף בכל‬
‫עסקיו ולאו דוקא בעסק הזה שמוסר להלוה שני ‪ ,‬ו ' ובפרט בנד " ד שאומר לחבירו שרוצה‬
‫" הלואה " ( אלא שיש הית " ע להתיר איסור רבית ) ‪ ,‬וא " א לדמותו לדברי הט " ז שלא אומר‬
‫שמלוהו המעות או שמשיג לו הלואה אלא שנוטל עיסקא עבורו ובכה " ג הר " ז נשאר‬
‫פקדון גם אצל משלחו משא " כ כשאומר כשמשלחו להשיג " הלואה " פשיטא שהשליח‬
‫משלת הלואה ‪ ,‬כמו שדיברו ביניהם ‪.‬‬ ‫עושה עם‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫שכתבו שגם כשהשליח לוה‬ ‫סג )‬ ‫ועיין בעצי לבונה על הט " ז וכן במהרש " ם ( ח " ז ס '‬
‫" בהיתר " עיסקא אמרינן דכמו שלוה בהית " ע כן חוזר ומלוה לחבירו בהית " ע ‪ ,‬ובברית‬
‫כבר תמה מהיכי חיתי לומר שדעתו לחזור ולהלוות בהית " ע ‪,‬‬ ‫נא )‬ ‫יהודה ( פרק ו הערה‬
‫יש לו צד וחשש שיפסיד קרן ורבית‬ ‫בהית " ע‬ ‫( וכבר פירשתי לעיל דכשהשליח לוה ומלוה‬
‫ואי משום דאמרינן דמסתמא דעתו להיתירא א " כ גם בכל לוה ברבית נימא‬ ‫מכיסו ) ‪,‬‬

‫דמסתמא דעתו להית " ע ‪.‬‬

‫ונלענ " ד ברור דהמהרש " ם ועצי לבונה לא מיירי אלא דוקא בלוקת מעות בהיתר‬
‫עיסקא גמור ‪ ,‬שניתן על מנת להשקיע בעסקים וכמו שהיו נוהגים בזמן קדום ‪ ,‬בזה אומרים‬
‫שהסרסור נוטלו לההשקעה של משלחו ‪ ,‬וזהו העיסקא של הסרסור ‪ ,‬ומשוייה אמרינן‬
‫שחוזר ומשקיעו אצל משלחו בעיסקא ‪ ,‬שהרי כל הנדון הוא רק אי נימא רבשעה שחזר‬
‫בעסק )‬ ‫שינה ממה שלקחו מעיקרא מהמלוה ( ע " מ שיהיה‬ ‫( המשלח )‬ ‫ומסר המעות לחבירו‬
‫ורק מלוהו לחבירו בהלואה רגילה ‪ ,‬בזה הקילו לומר שמוסרו גם לחבירו בעיסקא‬
‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫וכמש " כ לעיל סק " ב אות ד '‬

‫אבל בזמנינו בבנקים שלוקחים מהם הלואה בהית " ע ומעיקרא ניתן על מנת שרשאי‬
‫להוציאו בהוצאותיו כמו הלואה רגיל ‪ ( ,‬וההית " ע אינו אצלם אלא שטר להתיר האיסור‬

‫( א ) וע " ש במהרש " ם שפירש שאף הט " ז לא התיר בנוטל כהית " ע להשקיע בהשותפות אלא בצירוף‬
‫בידיהם משום עיסקא מ " מ אומרנא ברורה שכן הוא בשותפין‬ ‫[ דיברו ]‬ ‫( נדבר )‬ ‫אומדנא וז " ל ואף שלא‬
‫דכודאי לא ירצה להפסיד מכיסו וגם אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקיכן ככה " ג שעשה הית " ע עם המלוה‬
‫שלו מסתמא אדעתא דהכי נתן המעות להעסק ‪ ,‬ואף דכעלמא לא טענינן כן אכל הכא איכא אומרנא לכך‬
‫טענינן כן שנתן המעות אדעתא שיהיה כלגא פקדון לכן מותר לו ליקח הריוח ע " ש ‪ ,‬ונראה דמה שלא התיר‬
‫המהרש " ם כפשיטות ובלי אומדנא ‪ ,‬דהיינו משום רמיירי כשלוה " בהיתר " עיסקא והשליח יכול להפסיד‬
‫וכמש " כ לעיל באות א ‪ ,‬ב ‪ ,‬ג אבל בעיסקא גמור פשוט שמותר גם בלי שום אומדנא נוסף של אחזוקי‬
‫ברשיעי וכו ' ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק י דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫רכם‬

‫רבית ) ‪ ,‬א " כ פשיטא דלא שייך שום סברא דכמו שנוטלו בעיסקא כן משאירו בעיסקא‬
‫ומוסרו לחבירו בתורת עיסקא וכמש " כ לעיל אות ד ' וק " ו כשמשתמש בלשון הלואה ולא‬
‫באות ו ' ‪.‬‬ ‫וכמש " כ שם‬ ‫בלשון עיסקא‬

‫ובברי " י שם פירש דעיקר טעם ההיתר של המהרש " ם ועצי לבונה הוא משום‬
‫שהמשלה אמר להשליח שישיג הלואה בהית " ע (ב ) וגם השליח עשה הית " ע עם המלוה ‪,‬‬
‫הרי גילו דעתם שרוצים רק ע " פ הית " ע ולא הלואה רגילה באיסור רבית ‪ ,‬ולכן אע " פ‬
‫שהשליח נעשה ג " כ לוה ומלוה מ " מ אהני לן גילוי דעתם שרוצים רק ע " פ הית " ע ‪,‬‬
‫חזר והלוה למשלחו ע " פ הית " ע ‪.‬‬ ‫בהית " ע כן‬ ‫משוייה אמרינן דכררך שלוה‬

‫אכן ברור רכל זה דוקא כשהשליח עשה הית " ע עם המלוה ‪ ( ,‬ולהעצי לבונה מיירי‬
‫שגם הלוה המשלח אמר במפורש שיעשה ע " פ הית " ע ) ‪ ,‬אבל אם המשלח והשליח לא‬
‫הית " ע כללי ‪ ,‬לא‬ ‫( להבנק )‬ ‫התנו להדיא שילוה ע " פ הית " ע אלא שיודעים שיש למלוה‬
‫הית " ע רוקא שהרי לא גילו דעתם כלל שרוצים‬
‫מהני לנו בכדי שנאמר דאנן סהרי שרוצה‬
‫הית " ע דוקא ולא ריבית ‪ ,‬והוי ככל מלוה ברבית שלא אמרינן ראנן סהרי שרוצים בהיתר‬
‫(ג )‬ ‫וכן שמעתי ממו " ח שליט " א שגם באופן הזה הוי רבית גמור‬ ‫הית " ע ‪.‬‬ ‫ע"פ‬ ‫ושיהיה‬
‫( ובפרט בהלוואות בזמנינו שלא מקפירים שישאר בעיסקא וכמש " כ לעיל באות ד ‪ ,‬דלא‬
‫שייך צד היתר הראשון הנ " ל ) ‪.‬‬
‫שכתב דגם לפמש " כ שהעצי לבונה מיירי כשאומר להדיא להשליח‬ ‫וע " ש בברי = י‬
‫שילוה ע " פ הית " ע ג " כ קשה מסברא לומר שיש אומדנא שחוזר ומלוהו בהית " ע ‪,‬‬
‫ולכתחילה צריך לעשות עור הית " ע בינו והמשלח ‪ ,‬אבל מ " מ בדיעבד שכבר הלוהו סמך‬
‫שם ( ס " ק נב ) על דברי העצי לבונה ‪.‬‬
‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫וכשו " ת טוב טעם ודעת תליתאי ( ח " כ ס ' מד ומובא בברי " י פ " ו הערה נא ) כתב טעם‬
‫אחר לצדד להתיר ‪ ,‬ופירש שאם המלוה רוצה לגבות מן הלוה ולהשביעו שלא הרויח ‪,‬‬

‫לבונה מיירי שגם המשלח אמר שישיג הלואה בהית " ע וכמבואר כלשון‬ ‫ככרי " י שפירש דהעצי‬ ‫( כ) ע " ש‬
‫העצי לבונה ע " ש ‪ ,‬אבל במהרש " ם לא משמע כן ‪ ,‬אלא ראפילו אם המשלח ( הלוה ) לא אמר כלום ג " כ מהני‬
‫עשה הית " ע ‪ .‬ונ " ל דהמהרש " ם אזיל לשיטתיה דס " ל שגם אם רק‬ ‫ומלוה )‬ ‫כגלל שהשליח ( שדינו כלוה‬
‫המלוה בלבד עשה ע " פ הית " ע מהני אע " פ שהלוה לא גילה דעתו שמסכים לכך ‪ ( ,‬אבל יש שחולקים עליו‬
‫בדין הזה ע " ע בבר " י שם הערה גג ) ‪ ,‬וכתור " ר ( פי " ז די " ד בכיר " ה ) השיג על הברי " י ‪ ,‬מלשון העצי לבונה‬
‫ומהרש " ם ‪ ,‬אבל ע " ש כעצי לבונה שכתב בתחילת דבריו שמשלחו ללוות בהית " ע ‪ ,‬גם במהרש " ם כתב‬
‫להדיא שהשליח לוה כהית " ע ‪ ,‬ומה שלא הצריך שגם המלוה ישלחו ויסכים להית " ע נראה ברור דאזיל‬
‫לשיטתיה דס " ל דסגי כשהמלוה לבד עושה הית " ע וכמש " כ לעיל ‪.‬‬
‫( ג ) אמנם שמעתי כעת ממו " ח שליט " א ריחכן שיש קצת מקום לצרד רכשמקכל ההלואה בהית " ע מהבנק‬
‫דעתו לחזור ולהלוותו ג " כ בהית " ע כמו שקיבלו ‪ ,‬ונהי שאין התנאים שווים וצריך לקבל על עצמו להפסיד‬
‫מכיסו אם הלוה ישבע ויפטר ‪ ,‬מ " מ לא מפחדים מחשש הפסד אם הלוה ישבע ויפטר ‪ ,‬כיון שלא מצוי ‪ ,‬והטעם‬
‫אנשים לא יודעים שהתנאים שונים‬ ‫שלא מפרש להלוה שרוצה שגם עמו יהיה בהית " ע ‪ ,‬היינו משום שרוב "‬
‫וחושבים שההיתר של הכנק הוא גם עם חכירו שלווה ממנו ‪ ,‬ולכן אם יודעים שהבנק צריך היתר ושמלווים‬
‫ע " פ היתר ‪ ,‬אמרינן דמסתמא היה רעתו ורצונו שגם חבירו שלוה ממנו יהיה כהיתר ההוא ‪ ,‬אכל למעשה בודאי‬
‫מכיסו ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫א " א לסמוך על זה דמהיכי חיתי שיהיה אומרנא שעושה עם הלוה שלו כהית " ע ושאם ישבע יפסיד‬
‫רכג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫מותר ‪ ,‬ופירש הטעם משום דהשליח הוי שלוחו של הלוה וחל גם חיוב ישיר מן הלוה‬
‫להמלוה ע " פ ההיתר עיסקא ‪ ,‬ובאמת שכן מפורש בחו " ד ס ' קסט ( ס " ק י ) ובבית מאיר שם‬
‫סעיף ז ‪ ,‬דכשמשלח שליח להשיג הלואה עבורו ‪ ,‬אז גם המשלח מתחייב ישיר להמלוה‬
‫אע " פ שלא הזכיר להמלוה שם משלחו ‪ ,‬ונהי שהשליח ג " כ מתחייב להמלוה כיון‬
‫שהמלוה מכיר רק אותו ולא יודע שעושה בשליחות אדם אחר ‪ ,‬מ " מ אינו לוה היחידי ‪,‬‬
‫אלא הוי כעין ערב קבלן דאמרינן דנהי שנחשב כלוה המעות וחוזר ומלוהו להלוה ‪ ,‬מ " מ‬
‫אם הלוה פורע ישיר להמלוה אז מחשבינן את הלוה כלוה ישיר מן המלוה ‪ ,‬ולכן ה " נ נהי‬
‫בדיעבד אם פורע ישיר‬ ‫מ"מ‬ ‫דלכתחילה אסור לעשות כן כמו בערב קבלן שאסור ‪,‬‬
‫הית " ע " ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫להמלוה מותר ולכן יכול המלוה לתבוע ישיר להמשלת שיפרע הרווחים ע " פ‬

‫ונהי שהט " ו ס ' קע ( ס " ק ב ) כתב שהמשלח לא מתחייב ישיר להמלוה והשליח עדיף‬
‫מערב קבלן ונחשב כלוה גמור מן המלוה והמשלת מתחייב רק להשליח בלבד ‪ ,‬י " ל שזהו‬
‫רק כשלוה מגוי ראין שליחות לגוי לכן לא נחשב כעושה בשליחות המשלח ממש ‪ ,‬ועוד‬
‫דהשליח לא זוכה המעות מיד עכור משלחו ( דבעינן שלוחו של בעל הממון ‪ ,‬ולכן א " א‬
‫לומר שתחילת ההלואה מהבנק נעשה להמשלח ) ‪ ,‬אבל הכא בנד " ד שלוה מישראל י " ל‬
‫החו " ד ובית מאיר הנ " ל ‪,‬‬ ‫שגם הט " ז מודה שהמשלח מתחייב ישיר להמלוה וכמש " כ‬
‫ודעת ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫וא " כ בנד " ד שלוה מבנק יהודי שפיר שייך ההיתר של הטוב טעם‬

‫( א ) אכן עצם הדמיון שהטוטו " ד מרמה נד " ר לכל ערב קבלן צ " כ ‪ ,‬די " ל דדוקא כלוה מגוי ברבית עם ערב‬

‫קבלן ( ישראל ) מותר ללוה לפרוע להמלוה משום רמעיקרא יש למלוה סמיכת רעת לגבות מהלוה ‪ ,‬ומתחילה‬
‫לא היה חיוב על הערב על הצד שהלוה יפרע ישר כחיובו ‪ ,‬משו " ה אמרינן דכשפורע הקרן ורבית להמלוה‬
‫ויש לו‬ ‫לא הוי פרעון עכור הערב ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שהשליח לוה מהבנק על שם עצמו ( או בכרטיס כרדיט )‬
‫חיוב מוחלט לשלם להבנק אלא שאפשר לחייב גם את המשלח ( או מדין נהנה או מדין שליחות שג " כ‬
‫נתחייב להכנק ) ‪ ,‬י " ל שגם אם המשלח פורע ישר להמלוה עדיין הוי כפורע עכור עיקר הלוה ( והיינו‬
‫השליח ) שהמציא לו הבסף וצ " ב ‪.‬‬
‫( ב ) ובזמנינו יש כמה נוסחאות הית " ע שכתוב שהמלוה שותף בכל עסקי הלוה ‪ ,‬וצ " ב אי שייך ההיתר של‬
‫הטוב טעם ורעת שכתב שהמשלח מתחייב בהיתר עיסקא להמלוה ראשון ‪ ,‬דבשלמא בציור החו " ד והבית‬
‫מאיר שמשלחו ללות ברבית רגיל ‪ ,‬אז י " ל דפי השליח כפי משלחו וכאילו המשלח עצמו מתחייב ‪ ,‬וכן‬
‫כשלוה כהית " ע וגיל שהמלוה נעשה שותף כהעסקיס שקונים כאלו המעות ואפילו אם הלוה שני מוציאו‬
‫בהוצאותיו י " ל שהלוה שני מקנה עסקיו להלוה ראשון תמורת הממון שקיבל וזהו העיסקא בין הלוה‬
‫י " ל שהמשלח מתחייב ישר להמלוה כמו חיובי הלוה ראשון ‪ ,‬משא " כ בהית " ע הנ " ל‬ ‫ראשון והבנק ‪ ,‬ושפיר‬
‫יקבל הכסף ושיקנה‬ ‫שהמלוה נעשה שותף בשאר עסקי הלוה ראשון ‪ ,‬וזה לא שייך אצל הלוה שני שהוא‬

‫תמורתו עסקי הלוה ראשון ‪ ,‬שהרי אינו שייך לו ‪ ( ,‬וגם בנוסח ההית " ע בט " ר צ " ב דשם כתוב שאם משקיע‬
‫הכסף בעסקים טובים שיהיה שותף בעסקים הללו ‪ ,‬ורק אם העסק אינו טוב אז יהיה שותף כשאר עסקיו ‪,‬‬
‫וי " ל שאם יש להלוה שני ‪ ,‬עסקים טובים ‪ ,‬י " ל שהמלוה ראשון נעשה שותף בעסקים הללו ‪ ,‬אכל אם אין‬
‫להלוה שני כ " כ עסקים טובים ‪ ,‬ואז נעשה הבנק שותף כעסקים טובים של הלוה ראשון ) ‪ ,‬וא " כ צ " ב אי מהני‬
‫סכרת ההיתר של הטטו " ד מאחר שהתנאי של המשלח ( והיינו הלוה שני ) אינו כמו התנאי של המלוה עם‬
‫הלוה ראשון ‪.‬‬
‫אבל מאירך י " ל שאין כ " כ חשש משום שהמלוה לא מקפיד כ " כ על פרטי ההית " ע וא " כ אם המשלח‬
‫מתחייב לו ע " פ הית " ע אז חל ההית " ע עם הלוה שני אע " פ שיש פרט אחד ששונה מההית " ע שעם הלוה‬
‫ראשון ‪ ,‬וכשתשלח תכירו ללות מבגק או משאר חכרה שיש להם היתר עיסקא " כללי " עם כל הלווים ‪ ,‬בזה‬
‫י " ל שהמשלח מתחייב לשלם רבית להבנק ע " פ הית " ע ‪ ,‬ומעכשיו יש להם הית " ע כללי גס עם המשלח‬
‫וצ " כ ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרקי דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫רכד‬

‫ברם ע " ע בנתיבות ס ' עז סעיף ב ( ס " ק ה ) שכתב דכשהשליח לא מזכיר שם משלחו‬
‫אז מתחייב המשלח ישיר להמלוה משום שנהנה ממעותיו ‪ ,‬ומשמע קצת שאין כאן מעשה‬
‫התחייבות מהמשלח ‪ ,‬וא " כ אינו מתחייב אלא על הקרן שנהנה ולא על הרבית ולא על‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫רווחים ע " פ הית " ע‬

‫רק בדיעבד שכבר לוה בלי הית " ע ‪ ,‬וקאמר ( שיש‬ ‫הטוטו " ד הוא‬ ‫אבל פשוט רכל דברי‬
‫שיכול לפרוע הקרן ורבית ישיר להמלוה כמו כל לוה ברבית מגוי עם ערב קבלן‬ ‫עצה )‬

‫יהודי שיכול לפרוע ישיר להמלוה ‪ ,‬אבל לכתחילה בודאי אסור ללות ממנו בלי הית " ע‬
‫וכמו שאסור להיות ע " ק מחשש שמא יתבעו מהערב ( וכמש " כ בשער רעה ס ' קע סק " ה‬
‫ודימה למש " כ הט " ו שם סק " ב ) וק " ו כאן שהבנק לא יודע שלוה לצורך חבירו ובודאי‬
‫צריך לחוש שיתבעו מן הלוה ראשון ומבעל הכרטיס כרדיט ולא מן המשלח ( הלוה ) ‪ ,‬וגם‬
‫בדיעבד כשלוה באיסור אין שום צר היתר ללוה לפרוע הקרן ורבית אלא אם יפרע ישיר‬
‫להמלוה ‪ ,‬אבל אם השליח יפרע הקרן ורבית להמלוה ויחזור ויגבה מן הלוה או אפילו אם‬
‫יגבה מן הלוה בכדי לפרוע להמלוה אסור לשלם שום רבית והוי רבית גמור וכמפורש‬
‫בתוס ' ב " מ סב ‪ .‬וברעק " א שם לגבי ערב קבלן ‪ ,‬וק " ו בנד " ר דחמיר יותר מכל ערב קבלן‬
‫כיון שעיקר ההלואה הוא להשליח ולכן אפילו להרשב " א ור " ן רס " ל דמותר להיות ע " ק‬
‫לגוי עבור ישראל הבירו ברבית ( וע " ע בשייך וט " ז ר " ס קע רפסקינן שאינו אלא ספק ר " ק‬
‫מה " ת והרמ " א ס " ל שגם להאוסרים אינו אלא מדרבנן ולא כב " י וש " ך וט " ז ) מ " מ בנד " ד‬
‫דאפילו אם המשלח משלס ישר‬ ‫(ג )‬ ‫גרע ונראה ראסור סה " ת לכו " ע ‪ ( ,‬ועמש " כ בהערה‬
‫להבנק לתוך חשבון בנק של השליח ‪ ,‬מ " מ מצוי סובא שהפרעון להבנק מתייחס רק‬
‫ע " ש) ‪.‬‬ ‫להשליח ואסור גם להטוטו " ד ‪ ,‬וק " ו בהלואה באמצעות כרטיס כרדיט‬

‫ה ‪-‬‬

‫פנקם צ' יקים בשותפים‬

‫מאור בכל שותפים שיש להם פנקס צ ' יקים מבנק של גויים ושני השותפים‬ ‫מצוי‬
‫אחראים להבנק באחריות אישית ‪ ,‬והנה כשיש כסף מהשותפים בבנק אין שום חשש אבל‬
‫מצוי שיש אוברדראפט או שלקחו הלואה מהבנק ‪ ,‬ומתהייכ כרכית וכל אהד ערב להבירו‬
‫עבור הקרן ורבית ‪ ,‬והנה יש דרך פשוט ‪ ,‬והיינו שיעשו היתר עיסקא ביניהמ ושמשתפו‬
‫" בכל עסקיו " ‪.‬‬
‫אבל אפשר לתקן גם בלי היתר עיסקא ‪ ,‬והיינו ששני השותפים יתנו ביניהם שרק‬
‫כאשר יפרעו להבנק קרן ורבית מכסף השותפין אז יקח גם מהשותף השני אבל כאשר‬

‫( ג ) ונראה דאפילו אם המשלח פורע ישר לבנק לתוך חשבון בנק של השליח ( ובכה " ג נחשב פרעון ישר‬
‫להמלוה וכמש " כ מו " ח שליט " א בהערה לעיל ד " ב מק " ג ) ‪ ,‬מ " מ יש הרכה מכשולים ‪ ,‬א ' מצוי דבשעה‬
‫שהשליח לקח ההלואה עבור המשלח היה לו קצת כסף משלו תוך הכנק ( ורק לאח " כ הוציא עור כסף‬
‫כ ' מצוי שהשליח כבר פרע‬ ‫לעצמו ) ‪ ,‬וא " כ מעולם לא נתחייב המשלח להבנק ככל הסכום שלוו עבורו ‪,‬‬
‫מקצת חובו ( ורק אח " כ חוזר ולוה עכור עצמו ) ונמצא שהמשלח כבר נפטר ממקצת חיובו להבנק ‪ ,‬וכל‬
‫חיובו הוא רק להשליח ‪ ,‬ג ' וכשלוה עכורו מחברת כרדיט ( ע " י כרטיס כרדיט ) שהזמן פרעון הוא לאחר ל '‬
‫יום וכדומה מצוי שיש להשליח עצמו כסף בבנק ביום הפרעון ( שהחכרת כרדיט גובים מחשבונו הכנק ) ‪,‬‬
‫וא " כ אע " פ שגם המשלח הכניס מכספו תוך חשבון בנק של השליח ‪ ,‬מ " מ לעולם לא יתברר מאיזה כסף‬
‫לח ) ‪.‬‬ ‫בט " ר ( קו " א סוף ס '‬ ‫ע " ע מש " כ‬ ‫גבו החוב קרן ורבית ‪ ,‬אי מכספי השליח או מכספי המשלח‬
‫רכה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שותף אחד יפרע קרן ורבית מכספו הפרטי ‪ ,‬שאז לא יחזור וידרוש הרבית מהשותף השני‬
‫מכיסו ‪,‬‬ ‫אלא יפרע כל הרבית‬

‫ובאם ישכח ויפרע מכספו הפרטי ויחזור ויקבל הכסף מהשותף השני ‪ ,‬י " ל שלא עבר‬
‫איסור ‪ ,‬דבאמת הרי יש מחלוקת הראשונים אם הערב נחשב כמלוה להלוה ויש הרבה‬
‫פוסקים שמתירין כדעת הרשב " א ור " ן ‪ ,‬והב " י ס " ל שהוא ספק וא " כ י " ל רדוקא בקציצה‬
‫שיש חשש איסור תורה אסור לפרוע עבור חבירו ‪ ,‬אבל אם מעיקרא לא קצצו שום רבית‬
‫ורק אח " כ פורע רבית מאוחרת אפש " ל דבאיסור דרבנן אפשר להקל מספק ‪ ,‬אבל מ " מ לא‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫מצאתי להדיא בפוסקים שיתירו ע " ק לגוי עבור ישראל חבירו במקום רבית דרבנן‬

‫פרק י דין ז‬

‫שותף אחד שלוה מבנק ברבית והכניסו להשותפות‬

‫בענין שותף שהכניס לשותפות בידיעת תבירו כסף שלוה מבנק בריבית ‪ ,‬מבואר‬
‫שהחו " ר מחמיר ואוסר לשלם הרבית מהשותפות אפילו אם הרויחו מהמעות בעסק‬
‫השותפות כסכום הרבית ויותר ‪ ,‬אבל האחרונים ‪ ,‬הש " ע הרב ודברי חיים ועצי לבונה‬
‫ומהרש " ם חולקים ופירשו דבט " ז ס ' קע ס " ק ג משמע דמותר לשלם אם הרויחו אפילו‬
‫השני ‪.‬‬ ‫אם ההלואה היה בידיעת שותף‬

‫ובש " ע הרב ( ס ' סד ) כתב שלא הותר ליחן להמלוה ממעות השותפות אא " כ התעסק‬
‫והרויה כמעות אלו יכול ליטול הרבית מן הריוח תחילה ליתן לגוי ואה " כ יחלקו הריוח‬
‫הנשאר ‪ ,‬כי הרבית נחשבת להפסד מן הריוח לשניהם עכ " ל ( א ) ‪ ,‬וכ " כ גם הרדב " ז ( ח " א ס '‬
‫ועדיין צריך ביאור למה מותר ‪ ,‬דנהי שהשותף השני לא משלם רבית דבר קצוב‬ ‫רמז ) ‪.‬‬
‫מ " מ הוי כמקבל עסק שהנותן הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד דאסור ‪ ,‬דבשעה שמקבל‬
‫אחריות המעות הר " ז נחשב כשלו ‪ ,‬וכל הריוח מגיע לו ‪ ,‬ואם נותן מהרווחים להמשקיע‬
‫( או לכיסו או בכדי לשלם לגוי ) הוי רבית מדרבנן ‪ ,‬ונראה ברור שזהו טעמו של החו " ד‬
‫שאוסר ליתן שום ריוח אא " כ השותף השני לא קבל שום אחריות ‪ .‬דכשמקבל אחריות הוי‬
‫קרוב לשכר ורחוק להפסד דאסור וכמש " כ ‪.‬‬
‫חולק על החו " ד וביאר הטעם שמותר לתת‬ ‫כט )‬ ‫ובשו " ת דברי חיים ( ח " א ח " מ ס '‬
‫ריוח ‪ ,‬משום שהשותף השני לא מקבל אחריות גמור ‪ ,‬דכששותף אחד לוה ומכניס‬
‫להשותפות אין אחריות על השותף השני לשלם ההפסד מביתו אלא מרכוש השותפות ‪,‬‬

‫( א ) וידידי הרה " ג ר ' אברהם ויינשטיין שליט " א הקשה על הש " ע הרב רבט " ז משמע שמותר לו לשלם‬
‫לשותפו גם אם מפסיד מן הקרן ‪ ,‬רז " ל הריוח וההפסד מגיע לאותו סך ממון של ההלואה והרבית שנתן‬
‫לעובד כוכבים הוא ככלל הכסר או ממעט חלק בריות עכ " ל הרי מצינו דמיירי גם בהפסד ולא רק במיעוט‬
‫הרב ‪.‬‬ ‫חלק כרווחים ואפ " ה התיר לשלם לשותפו ולא כהש " ע‬

‫ונראה דצ " ל דהט " ז לא מיירי בהפסד הקרן אלא שכתב שיש להחשיכו כהמסר מהריוח או שמעיקרא לא‬
‫הרויח כ " כ ‪ ,‬אבל אין ראיה שהתיר לשלם לשותפו הרבית שהוא כנגר הפסד הקרן ‪ ,‬ועור רעיקר דברי הט " ז הוא‬
‫מתעסקין יחר אז ראוי להחשיב הרבית כמו הפסד ומגיע לו לדרוש אותו‬ ‫השותפיי‬ ‫בדין חושן משפט דכששני‬
‫זכות המשקיע לקבל רווחים הוא בגלל שהוא‬ ‫א ' מתעסק ‪ ,‬וכל‬ ‫משותפו ( כשאין איסור רבית ) ‪ ,‬משא " כ כששותף‬
‫הרווחים ‪.‬‬ ‫נותן לחבירו שימוש המעות ‪ ,‬א " כ פשוט שא " א להחשיב הרבית כמו הפסד או מיעוט חלק‬
 ‫אחרון‬ ‫ז‬ ‫פרק י דין‬ ‫קונטרס‬ ‫רכו‬

‫וכמבואר בה " מ ס ' קעו ‪ ,‬ולכן אין עליו שם לוה גמור ‪ ,‬ולכן בודאי יקה קודם חלק‬
‫הרווחים שנותן לגוי ואח " כ יחלקו ביניהם ( ב ) ‪ ,‬וגם מכח דיני שותפות לא זכה השותף‬
‫השני בכל הרווחים ‪ ,‬דפשוט שמעיקרא לא שיתף את תבירו עמו אלא בהרווחים שישארו‬
‫לאחר שמשלם הרבית לגוי ‪ ,‬והוי כמו קונה סחורה בהקפה ונותן שכר עגלה ‪ ,‬שבודאי‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫מנכה שכר עגלה קודם שיחלקו בריות‬

‫ואע " פ שהשותף השני אינו לוה גמור משום שלא קבל על עצמו אחריות גמורה ‪,‬‬
‫אפ " ה אסור ליחן לשותפו דבר קצוב לכסות הפסד הרבית ‪ ,‬ולא הותר אלא ליתן חלק מן‬
‫הרווחים ‪ ,‬וכמבואר ברמ " א ס ' קעז סעיף ג ( ע " ש בדרכי תשובה ס " ק כב ובטעם רבית ס " ק‬
‫דשנים שהטילו לכיס זה מאה וזה מאתיים רמותר לעשות חלוקת ההפסד וחלוקת‬ ‫ח)‬

‫הריוח איך שירצו ולא חשוב קרוב לשכר ורחוק להפסד כשמקבל אחריות ונותן ריוח ‪,‬‬
‫כיון דלא הוי אחריות גמור לשלם מכיסו אלא מרכוש השותפות וזהו גם דרך השותפין‬
‫ומותר להתנות ליתן מהריוח כמה שירצה וזהו מש " כ הש " ע הרב והרדב " ז דמותר לפרוע‬
‫השותפות ג ‪.‬‬
‫( )‬ ‫הרבית מן הריוח אבל לא מקרן‬

‫אמנם המהרש " ם ח " ז ( ס ' סג ) חולק על כל הנ " ל והתיר לדרוש הרבית מהשותף השני‬
‫שישלם אפילו מכיסו וק " ו כשנותנים הרבית מן השותפות גם אם לא היה ריוח ‪ ,‬אם‬
‫מתחילה לוה את המעות לצורך השותפות ‪ ,‬רס " ל שבאופן זה נתחייב גם השותף השני‬
‫( המשלח ) ישיר להמלוה מלבד חיובו להשותף הראשון ‪ ,‬וכיון שגם הוא נתחייב ישר‬
‫להמלוה לכן מותר לשלם הרבית ישר להמלוה ‪ .‬וכעין שמצינו בערב קבלן שמותר ללוה‬
‫לפרוע ישר להמלוה אפילו להסוברים שדינו כלוה מהערב ( ע " ע לעיל דין ב ) ‪ ,‬דכיון‬
‫שנתחייב גם ישר להמלוה מותר לפרוע הקרן ורבית להגוי ואד מתברר למפרע שאיז דינו‬
‫‪.‬‬ ‫(ד)‬ ‫כלוה מהערב אלא כלוה ישר מהמלוה שהוא גוי‬

‫( ב ) ולפ " ז יתבאר דמש " כ הט " ז בתחילה דאסור והוי רבית גמור ‪ ,‬היינו כששותף השני שולח את השותף‬

‫הראשון ללות מגוי ברבית " עבורו " לצורך השותפות ‪ ,‬שההלואה מן הגוי היה גם עבור שותפו השני ‪ ,‬ואז‬
‫מיתחייב השני לשלב הצי ההמסר מכיסו ככל שליחות רגיל ‪ [ ,‬והט " ‪ 7‬כא לחדש דלא גימא שעיקר סמיכת‬
‫דעתו של הגוי בהלואה הוא על שניהם ע " ש ] ‪ ,‬ושוב אח " כ כתב הט " ז להתיר כששותף הראשון לוה מהגוי‬
‫היה בשליחות השותף השני ועבורו ‪ ,‬אלא‬ ‫והוא מניחו לעסק השותפות ע " ש ‪ ,‬והיינו שההלואה מהגוי לא‬
‫בעצמו לוה והכניסו לתוך השותפות בזה התיר הח " ז וכמו שביאר הדברי החיים דבכה " ג אין על השני‬
‫אחריות אישית לשלם מביתו אם יהיה הפסד אלא על דמי השותפות ‪ [ ,‬אכן כשלוה בדרך " עיסקא " ( ולא‬
‫בדרך היתר עיסקא ) אפילו לוה בשליחות השני ג " כ מותר כיון שלא נותנים רבית אלא ריוח מסה שמרויחים‬
‫וכדרך שמקבלו בעיסקא מחבירו כן מכניסו לתוך עסק השותפות ע " מ ליתן להמשקיע חלק מרווחי‬
‫השותפות ‪ ,‬והיינו כעין דין השני הנ " ל שנותנים ריוח מן השותפות שהרי חלק הפקדון לא נעשה הלואה‬
‫כמש " כ ‪.‬‬ ‫ובברי " י ( פ " ו הערה ס ) נתקשה בדברי הר " ח ‪ ,‬אבל לענ " ר ברור‬ ‫השני ] ‪,‬‬ ‫להשותף‬

‫( ג ) ודע דהחו " ד כאן שאוסר היינו משום שחולק על הפוסקים בביאור דברי הרמ " א כס ' קעז מ " ג ( ע " ש בסק " ד )‬
‫שפירש באופן אחר ‪ ,‬עור נלענ " ר דטעמו משוס רס " ל כשו " ת פנ " ' הובא ברעק " א ח " מ קעו סעיף ו שאם שותף‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫אחד משקיע המעות לאחר שכבר נשתתפו ‪ ,‬משתעבד שותף השני לשלם מכיסו ‪ .‬ולא כהדברי חיים‬

‫ונראה דגם מש " כ הראנ " ח מובא כש " ך ורעק " א וס " ת ס ' קמח סעיף יז ‪ ,‬היינו מטעם הזה משום‬
‫שהקהלה לא קבלו אחריות גמור אם יפול כל הכית ‪ ,‬או כמש " כ החו " ד כס ' קסט ( ס " ק לג ) ‪ ,‬ובט " ר מהד " ב‬
‫הראנ " ח ‪.‬‬ ‫קסח סי " ז הארכתי כביאור דברי‬

‫( ך ) וע " ע מש " כ לעיל דין ה אות ר הערה א ריחכן שאפילו אם המשלח מתחייב גם ישר להמלוה שג " כ‬
‫שמותר ‪.‬‬ ‫אסור לפרוע קרן ורבית ישר להמלוה ושגרע מכל ערב קבלן‬
 ‫רכז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫כתב להדיא שהמשלח לא מתחייב ישר‬ ‫סק " כ )‬ ‫אבל קשה לי דבט " ז גופא ( ס ' קע‬
‫להמלוה כיון שלא הזכיר להמלוה שבא כשליחות פלוני ‪ ,‬וז " ל כמי שאומר לתכירו לוה לי‬
‫מעות מעובד כוכבים דאסור דהא אין על הלוה שום שייכות פרעון להעובד כוכבים ‪,‬‬
‫דהעובד כוכבים לא הכירו אלא לישראל האחר שמלוה לו ואותו ישראל מלוה לזה ‪ ,‬וע " כ‬
‫אלא בערב שיש עכ " פ על הלוה שם לוה נגד‬ ‫רבית )‬ ‫לא פסק הר " י קרקוזא ( דהוי אבק‬
‫ואפשר שיפרענו הלוה להעכו " ם ולא ידחנו אצל הערב כדרך כל הארץ ועל כן‬ ‫העכו " ם ‪. . .‬‬
‫‪.‬‬
‫לא הוי רק צד אחד בריבית ( והוי אבק רבית לדידיה ) עכ " ל וכן מוכה גם ממש " כ כאן הט " ז‬
‫( בס " ק ג ) רכששולח שותפו ללות מעכו " ם דהוי ר " ק וגרע מערב קבלן דהוי צד אחד ברבית‬
‫לדעת הרמ " א כאן שאני רזה הוא עיקר הלוה והשני הוה כלוה מישראל שלקח המעות מן‬ ‫‪.‬‬
‫העכו " ם ע " ש ‪ ,‬הרי האפילו אם המשלח יפרע ישר להמלוה הוי רבית ולא הוי כצד אחד‬
‫ברבית שתלוי ועומד אם יפרע ישר להמלוה או להערב ‪ ,‬אלא שבכל אופן הוי רבית וחמיר‬
‫מע " ק שתלוי ועומד למי יפרע לבסוף שאם פורע ישר להמלוה מותר ‪ ,‬גם החו " ד וש " ע הרב‬
‫ורדב " ז לא התירו לפרוע מהשותפות וע " כ רס " ל שהמשלח לא מתחייב ישר להגוי ( ה ) ‪.‬‬

‫וע " ע מש " כ לעיל ( דין ה אות ד ) ראפילו למש " כ הש " ך ח " מ ס ' עז סעיף ב ובנתיבות‬
‫דכששולח תבירו ללוות עבורו כסף ‪ ,‬שגם המשלח מתחייב ישר להמלוה‬ ‫סק " ה )‬ ‫( שם‬
‫קסט ( ס " ק י ) ובבית‬ ‫וכ " כ בחו " ד ס '‬ ‫אפילו אם השליח לא הודיע להמלוה שלוה עבורו‬
‫בט " ז‬ ‫מאיר שם סעיף ז ‪ ,‬מ " מ זהו דוקא בהלואה מישראל ולא בהלואה מגוי ‪ ,‬וכמפורש‬
‫ובאחרונים הנ " ל ‪ ,‬והנפק " מ הוא דכשלוה מגוי אין שליחות לגוי ובעינן שלוחו של בעל‬
‫הממון ‪ ,‬ולכן בעת שהשליח מקבל המעות בירו אינו זוכה המעות מיד עבור משלחו ‪ ,‬אלא‬
‫אח " כ מוסרו להמשלח ‪ ,‬ונמצא שהמשלח לא קבל שומ‬ ‫מתחילה זוכה המעות לעצמו ורק‬
‫ממון מהמלוה גופא בכדי שנימא שיתחייב אליו ‪ ,‬וק " ו שא " א להתחייב ישר להמלוה מדין‬
‫לעצמו ‪.‬‬ ‫נהנה ‪ ,‬כיון שלא נהנה ממעותיו אלא ממעות שהשליח זכה‬

‫ועוד דע " ש במהרש " ם שבעצמו כתב טעם אחר לחלק בין לוה מגוי או מישראל ‪ ,‬והיינו‬
‫משום שבדיני הגויים אין המשלח מתחייב ישר להמלוה ‪ ,‬וא " כ יש לילך בתר דיניהם ‪ ,‬אלא‬
‫שדחה סברא זו וכתב רלא אמרינן שיש לילך עם גוי בדיניהם כיון שיוצא היזק לישראל‬
‫ובראשונים ובש " ע ס ' קע ( ס " א ) מפורש להדיא‬ ‫‪:‬‬ ‫אחר ע " ש ‪ ,‬ולענ " ר צע " ג דבגמ ' ב " מ עא‬
‫דאזלינן בתר דיניהם גם בכה " ג ‪ ,‬ע " ש גבי ישראל שנעשה ערב לגוי עבור ישראל תבירו‬
‫שלוה ‪ ,‬דאזלינן בתר דיניהם והוי ערב שלוף דוץ והלוה גופא לא חייב כלום להמלוה ‪ ( ,‬ולא‬
‫אע " פ שעי " ז חב לאחרינא דאסור‬ ‫להמלוה )‬ ‫הוי כדיננו דהוי ערב סתם והלוה הוא שחייב‬
‫כלל י ‪.‬‬
‫( )‬ ‫לשלם רבית אפ " ה אזלינן בתר דיניהם א " כ ק " ו בנ " ד שהגוי לא מכיר את המשלח‬

‫" ע שם כמהרש " ם שמביא רעיקר הדבר שכתב הש " ך שהמשלח מתחייב ישר להמלוה במחלוקת‬ ‫( ה ) יע‬
‫שנויה ‪ ,‬ומש " כ שם להוכיח כהש " ך שמתחייב ממש " כ בשו " ת הרא " ש במי שהניח כלי אצל שותף א '‬
‫והכניסו תוך השותפות שיכול לתבוע השותף השני ע " ש ‪ ,‬ותמיהני הרי סיירי במפקיר אצל השותפים וטוען‬
‫ששניהם מכרו הכלי ונשתמשו כהמעות וא " כ תחילת התביעה שלו הוא גם על השותף השני ולא דמי‬
‫וצע " ג ‪.‬‬ ‫לשותף שנוטל הלואה ודינו שלהוצאה ניתנה והשני זוכה ממעות שותף הראשון‬

‫( ו ) עוד צ " ב למה יחשב כאן חב לאחריני ‪ ,‬וכשלמא בציור הגמ ' שע " ס דיננו הוי ערב סתם ואין לגוי רשות‬
‫לתבוע הערב י " ל דהוי חב לאחריני ‪ ,‬ואפ " ה מפורש דאזלינן בתר דיניהם והוי שלוף דוץ כמו דיניהם ‪ ,‬אבל‬
‫כנד " ד שגם לפי דינינו יכול הגוי לתבוע מהשליח ‪ ,‬א " כ למה יחשב חב לאחרינא מה שאומרים שא " א‬
 ‫אחרון‬ ‫ז‬ ‫פרק י דין‬ ‫קרנטרם‬ ‫רכת‬

‫ונראה דאפילו לדעת המהרש " ם אין היתר אלא אם פורעים מכסף השותפות אבל אם‬
‫השותף הראשון ( שלוה הכסף ) פורע מכיסו הוי רבית דכיון שהשותף הראשון נעשה ערב‬
‫קבלן על כל הסכומ ואם יפרע הר " ז נחשב כמלוה הכסף לשותפו וככל ע " ק ‪ ,‬ורק אם‬
‫יפרע מכסף השותפות נחשב שהערב אינו מלוה ( ע " ע לעיל דין ב ) ‪ ,‬ויראה עוד דאפילו‬
‫החו " ד סק " א‬ ‫באופן שמותר לדעת המהרש " ם מ " מ לכתחילה אסור ללוות כן ‪ ,‬וכמש " כ‬
‫ועוד אחרונים וכפשטות לשון הגמ ' וש " ע דאסור לכתחילה להיות ערב קבלן אף אם‬
‫לבסוף יבוא הפרעון מן הלוה ישיר אל המלוה ‪ ,‬משום שמכניס עצמו למצב שיכול לגרום‬
‫שיאלץ לעבור איסור ( ע ' מש " כ לעיל פ " י ר " ב אות ד בהערה ) ‪ ,‬אבל כבר הבאנו לעיל‬
‫דדעת רוב הפוסקים שגם בדיעבד אסור להמשלת לפרוע להגוי קרן ורבית אפילו אם‬
‫שיטת הפוסקים ) ‪.‬‬ ‫לסכם‬ ‫(ז )‬ ‫פורע ישר להגוי ‪3‬ועמש " כ בהערה‬

‫לתבוע המשלח ‪ ,‬הרי זהו זכות הגוי גם כדיננו ולא מגרעים כלום מהישראל השני וא " כ תחילת הדין אינו‬
‫חוב לישראל השני ולכן אזלינן בתר דיניהם ‪ ,‬ונהי שיש תוצאה מכך שאסור ללוה לשלם רבית להגוי ולכן‬
‫יוכרח הישראל השני לשלם מכיסו ‪ ,‬מ " מ מאחר שהדין עם הגוי הוא כדיניהם כגלל שלא חב לאחרים ‪ ,‬לכן‬
‫מעכשיו עיקר הדין הוא שאסור לפרוע רבית לישראל תבירו ‪ ,‬ואינו חוב לישראל חבירו אלא מניעת ריוח‬
‫לישראל חבירו ‪ ,‬שאם היינו נוהגים כדיני ישראל היה ישראל חבירו נהנה ‪ ,‬שמותר לשלם רכית להגוי ‪,‬‬
‫וכנראה דהמהרש " ם ס " ל דהאמת נשאר כדיננו אפילו כשלא חב לאחרינא אלא שבפועל פוטרים הישראל‬
‫ע " פ דיניהם וכל זה אם אין שום נפק " מ לישראל אחר ‪ ,‬אבל כשיש שום נפק " מ לדינא לישראל אחר מותר‬
‫בפנים ‪.‬‬ ‫וצ " ב ‪ ,‬ומלבר זה צע " ג מדברי הגמ ' וכמש " כ‬

‫( ז ) ועכשיו נבוא לסכם שיטות הפוסקים ובאיזה אופן מותר לדרוש הרבית מן השותף השני ‪ .‬א ' אם השותף‬
‫השני מתחייב לשלם לשותפו ( שלוה מן הגוי ) כל ההפסדים של הקרן " מכיסו " הר ‪ -‬ז נחשב הלואה גמורה‬
‫ואין היתר לשלם הרבית ממח שירויחו מן השותפות כן יוצא להחו " ר ולהדברי חיים ‪ ,‬אבל להמהרש " ם‬
‫מותר לשלם ( בדיעבד ) אבל רק אם יש שלשה תנאים ‪ ,‬א ' בשעה שלוה מן הגוי לוה לצורך השותפות ‪ ,‬כ '‬
‫וגם בעינן עוד רבשעת פרעון משלם מכסף השותפות ישיר להמלוה ולא שהשותף שלוה מהגוי ישלם‬
‫מכספו הפרטי ושאח " כ יחזור ויגבה הכסף מן השותפות ‪ ,‬ג ' גם אם יצטרך לגבות הכסף משותפו שיתן לו‬
‫מדמי השותפות בכדי למוסרו להמלוה אסור אם הוא כדרך גביית חוכ ‪ ,‬אלא צריך שהשותף השני יעשהו‬
‫שליח לפרוע להגוי מדמי השותפות ‪ ,‬או כשגם הוא עצמו יכול להוציא כסף מהשותפות בכדי לפרוע להגוי‬
‫ג " כ סגי ובט " ז מבואר ככל הפוסקים הנ " ל שאוסרים ודלא כהמהרש " ם ולכן אסור לו להשותף השני לשלם‬ ‫‪.‬‬
‫הרבית ‪ ,‬אלא השותף הראשנן שלוה הכסף מן הגוי ישלם כל הרבית מכיסו ‪ ,‬אמנם אם בדיניהם מתחייב גם‬
‫השותף השני נראה דכו " ע מודו להמהרש " ס ‪ ,‬ולא נחלקו אלא משום דבריניהם לא מתחייב השותף השני‬
‫ברבית ) ‪.‬‬ ‫ישיר להמלוה ‪ ( ,‬וכל זה דוקא בריעבר דלכתחילה אסור להיות ע " ק להלואה‬

‫כ ' אם קוצץ מתחילה לשלם רכית אף אם לא יהיה ריוח או אם דורש אח " כ רכית מן השותף וכופהו‬
‫לשלם כשלא היה ריוח להחו " ד אסור ( דכשקוצץ מתחילה הוי כיריעת השותף ועוד שמתחייב כהרבית גם‬
‫אם לא יהיה כ " כ ריוח ‪ ,‬וכשלא קצץ מתחילה אין לו שום חיוב לשלם ע " פ חו " מ כשלא הרויח ) ‪ ,‬וגם לשו " ע‬
‫הרב והרדב " ז אסור ( כיון שמשלם הרבית גם אס אין כ " כ ריוח ) ‪ ( ,‬אבל המהרש " ם מתיר נשפורע ישיר‬
‫א ' )‪.‬‬ ‫להמלוה וכהאופנים שמותר לדבריו כנ " ל אות‬

‫ואם כדיניהם מתחייב גם השותף השני ישיר להמלוה לשלם מכסף השותפות נראה שאם המלוה ידע‬
‫מתחילה שהכסף הולך להשותפות אז גם הט " ז מורה להמהרש " ם דדינו כע " ק [ ואם בריסיהם חייב השותף‬
‫השני ישיר להמלוה גם כשהמלוה לא ידע שמלוה להשותפות אז גם ככה " ג דינו כע " ק אכל לא מיסתכר‬
‫שבדיניהם יתחייב ישיר להמלוה כשלא יורע מעיקרא ‪ ,‬ומיסתבר שכל החיוב הוא רק כעין שיעבודא דר ' נתן‬
‫ולא חיוב ישיר להמלוה וצ " ב ] ‪.‬‬
‫ולפמש " כ הר " ח דמסתמא לא נתחייב השותף השני לשלם מכיסו אס יפסיד הקרן ‪ ,‬א " כ באופן שהוא‬
‫רכט‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫נ " נ ‪ :‬ומיהו אם השותף הכנים להעסק באופן שמצייר לעיל והיינו שההתחייבות‬
‫רק כפי המעות בשותפות ( כעין ‪ , ( D "ya‬נראה שאינו רבית סה " ת ‪ ,‬לכן באופן שהשותף‬
‫רק נעשה ערב קבלן עבור שותפו והאיסור רק ספק ( ע ' ב " י וש " ך ר " מ קע ) מותר כאן‬
‫גם לכתחילה ואין איסור גם להמ " ז ‪.‬‬
‫פרק יא דין א‬

‫ב ‪ .‬גמ " ח שמלוה בשער יציג או בא " ר ויש בו פקדונות מאנשים‬ ‫‪:‬‬ ‫בגדר גמ " ח צבורי‬ ‫א‪.‬‬
‫ערב קבלן‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫גמ " ח המלוה דולר כדולר ויש בו פקדונות מאנשים פרטיים‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫פרטיים‬
‫כענין גמ " ח למטרה‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מכשול בגמ " ח להלוואות בשער יציג‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בגמ " ח שמלוה כא " ר‬
‫‪:‬‬ ‫מיותר ‪ :‬ז ‪ .‬גמ " ח בתנאי שכשמשנה ממטרת ההלואה נעשה גזלן‬

‫בגדר גמ " ח צבורי‬

‫ציבורי ‪ ,‬נראה שגם כשאדם פרטי מפריש מעות לצדקה ‪ ,‬באופן שלא‬ ‫גמ " ח‬ ‫בענין‬
‫משייר לעצמו שום זכות בהמעות ג " כ רינו כמעות של צדקה דמותר להלוותם בא " ר ‪,‬‬
‫דמאחר שהפריש המעות ומכח הנדר א " א לחזור בו ‪ ,‬הוי‬ ‫יח ) ‪,‬‬ ‫( כמבואר בס ' קם סעיף‬
‫מעות של צדקה וגם הרווחים נופלים לצדקה ומותר ‪ .‬אכן לפעמים מקילין ביותר במעות‬
‫של צדקה כשאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬ובזה יש מחלוקת אי נחשב כממון עניים ע " י‬
‫אמירתו גרידא שיהיה לצדקה ‪ ,‬המל " מ ( פ " ר הי " ד ד " ה כתב הרשב " א על מה ) ס " ל דעדיין‬
‫ס " ל דכשאומר הרי זו צדקה ‪ ,‬הוי מעות של ציבור ורק‬ ‫לא זכו בו עניים אבל הערך שי‬
‫וכמש " כ הנתיבות ( ס '‬ ‫כשאומר אתן הר " ז נשאר מעותיו ורק יש עליו נדר לקיים דבריו‬

‫רק ע " ק כתב מו " ח שליט " א כאן בהערה שמותר אף לכתחילה ( וה " נ אם מפרשים להדיא בשטר חוב להגוי‬
‫שמותר ) ‪.‬‬ ‫שהחברה מתחייבת ושהוא ע " ק מכספו האישי‬

‫ג ' אם מכניס כסף לתוך השותפות בידיעת השותף השני בסתמא ולא היה ביעיהם שום תנאי באחריות‬
‫הקרן או כרבית ‪ ,‬דעת רוב האהרונימ שמותו לשלם אם היה רווחים ורק החו " ד אוסר ‪ ,‬הד " ה מתיר משוס‬
‫רס " ל שאין אחריות על השותף השני לשלם מכיסו ‪ ,‬ומשו " ה אין בו איסור קרוב לשכר ורחוק להפסד ‪,‬‬
‫והחו " ד שאוסר י " ל בשני דרכים א ' רס " ל שגם כשאין אחריות אישית על השותף השני ריסו כלוה ואסור לו‬
‫ליחן לשותפו שהלוהו ‪ ,‬אפילו מסה שמרויח בחלקו בהשותפות ‪ ,‬ב ' דס " ל דכששותף אחד משקיע עוד כסף‬
‫פנ " י ‪.‬‬ ‫לאחר שכבר נעשה השותפות מתחייב שותפו השגי לשלס מכיסו וכשיטת השו " ת‬

‫ד ' ונראה דאפילו לפמש " כ הד " ת ( הנ " ל אות ג ) שלא נעשה עליו לוה גמור כיון שא " צ לשלם מכיתו ‪,‬‬
‫מ " מ אם ירצה לפצותו ולשלם לו מרצונו מה שהפסיד מן הקרן נראה שאין איסור רבית מאוחרת ‪ ,‬אבל יש‬
‫להסתפק כשרוצה לשלם הרבית שהפסיד עבורו דיתכן שיש להתיר ‪ ,‬ראע " ג דאסור לקצוץ רכית בהלואה‬
‫לחברה בע " מ ואפילו בא " ר כדרך מקח וממכר אסור וכמש " כ לקמן פי " ג ד " ו ‪ ,‬מ " מ ברכית מאוחרת דקיל‬
‫יותר אולי מותר בחברה בע " מ ‪ ,‬ןאבל לפי מה שפירשתי כרכרי הש " ע הרב והרדכ " ז שהתיר ליתן ריוח‬
‫ליתן אח " כ אם לא קצץ מראש ‪ ,‬ש " מ שיש‬ ‫הרדכ " ן ראסור‬ ‫משום שאין אחריות אישית ואפ " ה כתב שם‬
‫איסור רבית מאוחרת ‪ ,‬אבל צ " ע דמיירי שם כשהרויח ‪ ,‬ומותר לקצוץ מראש ‪ ,‬ואפ " ה אוסר ליתן אח " כ אם‬
‫צ " ע] ‪.‬‬ ‫לא קצץ מראש והדבר‬

‫אחריות‬ ‫) ‪rtNW‬‬ ‫ה ' גם מוכח מש " ע הרב ורדב " ז דאסור להלוות לחברה בע " מ ברכית קצוץ ‪ ,‬דגם כאן‬
‫אישית על השותף השני ‪ ,‬וזהו ההיתר של חברה בע " מ ) לא התיר אלא כשפורע מן הרווחים ‪ ,‬וכן משמע גם‬
‫שפירשו כן דברי הסמ " ג ‪ ,‬שהרי לא התירו כשאין‬ ‫כב )‬ ‫מהפוסקים ס ' קעז ( מ " ג מובא כררכ " ת שם ס " ק‬
‫אחריות על הלוה אלא בחלוקת השכר וריוח דהוי בדרך שותפות ‪ ,‬ולא כשמשלמ דבר קצוב ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רל‬

‫ר " ד סק " ד ) עיין בברית יהודה פ " נ די " ד ( וע " ע בתור " ר פ " כ רכ " ב ובברי " י הע ' מה בדעת‬
‫הרשב " א ואכמ " ל ) ‪ ,‬ומ " מ יש דרך פשוט להפכו למעות צדקה ממש ‪ ,‬והיינו שיזכה המעות‬
‫לעניים ע " י אחר ואז פשוט שכבר זכו בו עניים ‪ .‬אכל גם באופן הזה אין היתר אלא כשלא‬
‫משייר לעצמו שום זכות בהסעות ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬וצ "ב אף שאין לו זכויות לעצמו ‪ ,‬כשהוא לבד המחליט ויש לו טובת הנאה‬
‫לעצמו ‪ ,‬וזה אי אפשר להעביר ממנו ‪ ,‬אי זהו גמ " ח צארי או כיון שיש לו זכות הנ " ל‬
‫מיקרי מעות רידיה ‪ ,‬ועיין ברא " ש בענין טונת הנאה ממון ‪ ,‬אבל מ " צ לדינא קיימא לן‬
‫בש " ע ט " מ ס ' רג סעיף א ברמ " א רטובה " נ אינו ממון וכ " כ בגר " א יו " ר ס " ס קם ‪.‬‬
‫והנה יש לחקור במי שמקצה מעותיו לגמ " ח להלוות לנצרכים ‪ ,‬באופן שהעניים לא‬
‫זכו בגוף המעות ( להמל " מ ) ‪ ,‬אי נימא דכיון שאינו יכול לחזור בו ‪ ,‬משו " ה הוי כמו צורך‬
‫מצוה ‪ ,‬ומותר להלוות דולר בדולר ‪ ,‬או דילמא כיון שהוא מעותיו הפרטיים ‪ ,‬והצורך מצוה‬
‫הוא רק להלוות המעות ‪ ,‬ולמצוה זו פשיטא שלא התירו חז " ל א " ר ‪ ,‬כי זהו עיקר המצוה‬
‫להלוות בחנם ללא רבית ‪ ,‬ואסרו חז " ל כל א " ר ‪ ,‬א " כ נהי שהוא לא מרויה הרבית לכיסו‬
‫לצרכיו הפרטיים ‪ ,‬אלא בכדי להלוות שנית לנצרכים אחרים ‪ ,‬מ " מ אכתי הוי כספו הפרטי‬
‫דאסור ‪.‬‬ ‫וחייב להלוות ללא רבית וכן נראה‬

‫אבל מ " מ בגמ " ח צבורי שהממון שייך לנצרכים כתב מו " ח שליט " א שיש להתיר‬
‫ושו " ר שכן מבואר בשו " ת בנין‬ ‫מה )‬ ‫( פ " ז הערה‬ ‫להלוות דולר בדולר וכ " כ גם בברי " י‬
‫ציון ( ס ' טה ) ‪ ,‬ונראה לבאר הדבר משני טעמים ‪ ,‬א ' שיש שני ביאורים בטעם ההיתר‬
‫ס'‬ ‫לצורך מצוה התירו חז " ל להלוות כא " ר ע ' רמ " א‬ ‫א)‬ ‫להלוות ממון לצורך מצוה ‪,‬‬
‫קעב ( א ) ‪ ,‬ב ) בממון צדקה התירו א " ר וכמו שהתירו בממון יתומים אפילו אם הם עשירים‬
‫וכמש " כ בדרכ " ת קס ס " ק קלט ( ועיין בשו " ת הרא " ש כי " ג סי " ז שלמד ההיתר בממון‬
‫ר " ב ) ‪ ,‬משו " ה נהי שפירשתי לעיל שלא‬ ‫צדקה ‪ ,‬מממון יתומים בבבלי וע " ע מש " כ לקמן‬
‫שייך ההיתר של הלואה לצורך מצוה מ " מ הוי ממון עניים ‪ ,‬ב ' עור נ " ל לבאר דרוקא אדם‬
‫משא " כ בממון שאין להם בעלים‬ ‫פירי )‬ ‫פרטי חייבו חז " ל להלוות כמטבע היוצא ( ולא‬
‫ס " ס קס דכשאין בעלים‬ ‫בב " י‬ ‫ידועים על מי יחול חיוב זה להלוות טיבעא דוקא ( ע " ע‬
‫ידועים אין מי לכוף לקיים מצות השבת ר " ק א " כ ה " נ אין מי לחייב להלוות טיבעא ) ‪,‬‬
‫וכיון שעצם הלוואת סאה במאה פירות הוי מצות הלואה בחנם אלא שחז " ל חייבו‬

‫( א ) וע " ש בדרכי משה סק " כ שהסקור הוא מירושלמי דלווין ברכית לצורך סעודת מצוה ‪ ( ,‬וגם ברמ " א כתב‬
‫להלוות ) ‪,‬‬ ‫סיירי בממון יתומים וקאמר דמותר‬ ‫הלשון דמותר ללוות ‪ ,‬והוא מלשון הירושלמי דאילו בבבלי‬
‫ומש " כ שם בש " ך דהמהרי " ל מדמי לממון יתומים ‪ ,‬אין הכונה שנלמד מדין הלוואת ממון יתומים בבבלי ‪,‬‬
‫שהרי המהרי " ל עצמו מביא המקור מדברי הירושלמי הנ " ל ולא מבבלי ‪ ( ,‬וטעם הכבר שכתב להתיר בממון‬
‫יתומים ע " פ הירושלמי משום שבא להתיר להלוותו בד " ק ולזה אין מקור אלא מהירושלמי ) ‪ ,‬ועוד ראררבה‬
‫מדברי המהרי " ל מוכח שיש שני דינים ‪ ,‬שהרי התיר שם להלוות ממון היתום ברבית קצוצה משוס דהוי‬
‫מצוה לפרנס יתום ‪ ,‬וקשה הרי כבכלי קאמר להדיא דאסור להלוות ממון יתומים בר " ק ‪ ,‬ויתמי ראכלי לאו‬
‫דידיהו ליזלו בתר שבקייה ועכצ " ל כמש " כ הכרי " י ( פ " ז הע ' א ) לתרץ דהמהרי " ל ס " ל דהבבלי מיירי כיתום‬
‫עשיר ‪ ,‬שאינו מצוה ממש ‪ ,‬וכזה לא התירו ככבלי אלא כרכית דרבנן ‪ ,‬אכל כנדון דיריה מיירי ביתום עני ‪,‬‬
‫וצ " ב ] וע " ש עור‬ ‫כלשון המהרי " ל שם קרוב לסוף התשובה‬ ‫[ אמנם ע " ע‬ ‫והוי מצוה משו " ה התירו גם בר " ק‬
‫בברי " י בהערה נ ומתוך דבריו מבואר ג " כ רההיתר ע " פ הכבלי הוא בממון של ערקה ‪ ,‬וההיתר בירושלמי‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫הוא לצורך‬
 ‫רלא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להלוות טיבעא ולא פירי ‪ ,‬משו " ה בנד " ד שאין לו בעלים ידועים וא " א לחייבו להלוות‬
‫טיבעא י " ל דעדיין נשאר המצוה בהלואת סכ " ס ‪ ,‬ומשו " ה מותר כממון עניים [ ולא דמי‬
‫לשאר א " ר דלא הוי צורך מצוה אע " פ ששיעור הרבית הוא נמוך יותר מכפי המקובל‬
‫בשוק וכמש " כ בבנין ציון ח " א סה מובא שם בברי " י שאינו נחשב צדקה אלא בהלואה‬
‫בחנם ‪ ,‬ואינו אלא כצרכי רבים עמש " כ לקמן ד " ר אות ג ד " ה ועדיין ] ‪ ,‬ג ' ובלא " ה פשוט‬
‫שבודאי אפשר להקל יותר בממון שאין להם בעלים ידועים די " א שאין בו איסור רבית ע '‬
‫ס " ק כא ) ‪.‬‬ ‫ב " י ס " ס קם ובחו " ד סק " י ובחידושים‬

‫ומעכשיו לפמש " כ שאם נשאר לו זכות אסור להלוות בא " ר ‪ ,‬א " כ כשמקצה ממעותיו‬
‫וא " א לחזור בו ‪ ,‬הר " ז תלוי במחלוקת המל " מ וערך ש " י‬ ‫לעניים )‬ ‫לגמ " ח ( ולא לצדקה‬
‫הנ " ל ‪ ,‬דלדעת המל " מ אסור ‪ ,‬אבל כבר פרשנו לעיל שיש דרך פשוט לצאת לכו " ע ‪ ,‬והיינו‬
‫שיזכה המעות לנצרכים ע " י אחרים ‪ ,‬ואז זכו בו הנצרכים ‪ ,‬ולכו " ע חשוב ממון הציבור‬
‫אפילו אם הוא עצמו יהיה הגבאי ‪ ( ,‬או שידור המעות לצדקה רגיל לחלקו לעניים ורק‬
‫לעת עתה עדיין מלוה המעות לנצרכים ) ‪ ,‬ובזה מקילים להלוות דולר בדולר וכמש " כ‬
‫בפנים ‪.‬‬ ‫מו " ח שליט " א‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫גמ " ח שמלוה בשער יציג או בהו " ר ויש בו פקדונות מאנשים פרטיים‬

‫להם גם פקדונות מאנשים פרטיים ‪ ,‬וא " כ אע " פ‬ ‫מצוי היום גמתימ ציבוריים שיש‬
‫שהגמתי " ם מקילים להלוות שקלים צמור לדולר בשער יציג ‪ ,‬כיון שצמוד לדולר בין‬
‫לענין יוקר ובין לענין זול והוי א " ר ובמעות של צדקה מקילים ( א ) ‪ ,‬מ " מ כשמעורב מעות‬
‫וצריך לסדר היתר עיסקא ‪.‬‬ ‫של אנשים פרטיים יש איסור על החלק של אנשים הפרטיים‬

‫ר ' אפרים זלמן שטרנבוך שליט " א העירני דלפום ריהטא נראה שאין‬ ‫הרה " ג‬ ‫וגיסי‬
‫כאן בית מיתוש ‪ ,‬משום דכשמפקיר מעות תוך הגמ " ח הר " ז כמלוה מעות לתוך קופת‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬והגמ " ח הוא שחוזר ומלוהו לנצרכים ‪ ,‬ואם יקרה איזה אונס שאחד מהלווים לא‬
‫יפרע ‪ ,‬לא יחולו ההפסדים על המפקידים אלא על מעות הגמ " ח ‪ ,‬והמפקידים יקבלו‬
‫מעותיהם בתורה בשלימות ‪ ,‬וכיון שכן הוי כגמ " ח שלוה מעות ‪ ,‬דמותר ללווו בא " ר לצורך‬
‫לו ) ‪.‬‬ ‫מצוה וכמבואר בפתחי תשובה ס ' קס ס " ק כב ( וע " ע מש " כ בט " ר קו " א ס '‬

‫אבל באמת פשוט דא " א להחשיבו כמלוה מעות לקופת הגמ " ח ושהגמ " ח חוזר‬
‫ומלוה ‪ ,‬ונהי דבאדם שלוה מחבירו ותוזר ומלוהו לאחרים וכל האחריות הוא על האמצעי‬
‫אמרינן שהוא לוה ומלוה ‪ ,‬והמלוה ראשון לא יכול לגבות מן הלוה שני אלא מהלוה שלו ‪,‬‬
‫מ " מ ברור שזהו דוקא באדם שלוה מעות שהחוב והחיוב פרעון מוטל על גופו לכן‬
‫אפש " ל שהוא נתחייב והמלוה מסתלק מגוף המעות ומן הלוה השני ‪ ,‬משא " כ בקופת‬
‫בעל כרחו נשאר להמפקיד זכות בגוף מעותיו של הגמ " ח ‪ ,‬שהרי אין שום שיעבוד‬ ‫גמ " ח‬

‫הגוף על הגבאי ומנהל הגמ " ח לפרוע החוב והוא רק כשומר וכפועל בעלמא ‪ ( ,‬ויכול‬

‫( א ) וכשצמור לדולר רק אם מתייקר ואם יוזל הדולר נשאר החוב בשקלים י " א דהוי ר " ק ע " ע בפ " ת ר " מ‬
‫צדקה ‪.‬‬ ‫קסם ופשוט ראסור אף במעות של‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יא דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רלב‬

‫להסתלק מניהול הגמ " ח רק צריך למסור החשבונות לבעלי המעות והם יגבו בעצמם או‬
‫יעמידו עבורם עוד מנהל ) ‪ ,‬ואם המפקיד יסלק זכותו ממעות הגמ " ח שמונחים בהלוואה‬
‫אצל האנשים ‪ ,‬אז הפקיר כל זכותו בהפקדונות ‪ ,‬ואין מי שחייב להחזירו לו ‪ ,‬ובין אם‬
‫האתריות הוא כפי תלקו במעות הגמ " ח ובין אם מקדימים להטיל ההפסד על הקרן של‬
‫הגמ " ח ( ורק כשלא נשאר בקרן הגמ " ח אז מחלקים ההפסדים בין המפקידים ) מ " מ בע " כ‬
‫יש להמפקיד זכות במעותיו של הגמ " ח ‪ ,‬גם פשוט דא " א להחשיב שהגמ " ח מקבל‬
‫אחריות המעות ‪ ,‬כיון שהאתריות מוגבל עד סכום של קרן של הגמ " ח ואם יאבד יותר‬
‫יפסידו המפקירים ‪ ,‬ועור שהמפקיד רוצה לזכות במ " ע דאם כסף תלוה ולא במצוה צרדי‬
‫( ע " ע באהבת חסד פרק טז ) ‪ ,‬ובודאי רצונו שהכסף ישאר שלו או שיהיה לו שותפות‬
‫‪.‬‬ ‫כראוי ( ב )‬ ‫המ " ע‬ ‫בהסעות ויקיים‬

‫ומלבד זה גם את " ל דשייך להלוות לגמ " ח ‪ ,‬מ " מ מהיכי חיתי שיהיה היתר להלוות‬
‫להם בא " ר ‪ ,‬ובשלמא לשאר צורך מצוה התירו חכמים להלוות בא " ר ‪ ,‬אבל למצוות הלואה‬
‫לנצרכים הלא חכמים חייבו להלוות לכל נצרך בלי א " ר ‪ ,‬ומאי נפק " מ אם מלוה ישיר‬
‫לנצרך או שמלוה לגמ " ח לצורך להלוות לנצרכים הרי זהו גוף המצוה ‪ ,‬ובשלמא מעות‬
‫ששייך לצבור הנצרכים ‪ ,‬י " ל דההיתר הוא משום דהוי " מעות של צדקה " ‪ ,‬משא " כ במעות‬
‫של הדיוט וכל ההיתר הוא משום מעשה המצוה ( וע " פ דברי הירושלמי ) נראה דלמצוה זו‬
‫ראם כסף תלוה לא הותר בא " ר אלא חייב להלוות ללא שום ריבית ‪ ,‬וכל זה לרווחא‬
‫דמילתא ‪ ,‬שככר הוכחתי לעיל דפשוט שהמפקיד יש לו שותפות בגוף המעות שמלווים‬
‫וא " כ ברור שהגמ " ח צריך היתר עיסקא עם כל המפקידים והלווים ‪ ( ,‬וכמו‬ ‫לנצרכים ‪.‬‬
‫דבעינן בכל מקום שגם המלוה וגם הלוה יתרצו שההלואה יהא על פי היתר עיסקא ‪ ,‬עוד‬
‫נראה שמלבד מה שצריכים הית " ע בין המפקיד והלוה ‪ ,‬צריך גם הית " ע בין המפקיד‬
‫ומעות הגמ " ח עצמו ‪ ,‬שהרי הגמ " ח מקבל מקצת אחריות ‪ ,‬ונחשב שגם מלוה לרכוש‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬וכבר פרשנו לעיל דנראה שלא הותר להלוות כא " ר לגמ " ח וגרע מכל צורך‬

‫( ב ) ושמעתי מי שטען עוד די " ל דבשעה שמפקיד הממון בגמ " ח ויש תנאי שא " א לדרוש מעותיו בחזרה‬
‫אלא לאחר הודעה של כמה ימים מראש ‪ ,‬א " כ בשעת ההפקדה הר " ז מקנה שימוש הממון לצבור הנצרכים ‪,‬‬
‫וכבר זכו שימוש הממון ‪ [ ,‬עמש " כ מו " ח שליט " א לעיל בהערה פ " ט ד " א אות ג ] ‪ ,‬ונמצא דבשעה שהמנהלים‬
‫מלווים הממון לאדם מסוים כרבית לא בא ההלואה מן המלוה אלא מן הצבור ‪ [ .‬ובשעה שמלוה להצבור‬
‫אין אחריות אישית לפרוע החוב ‪ ,‬ולאח " כ כאשר הצבור מלוהו לאדם מסוים אז הוי ממון שאין להם בעלים‬
‫ידועים ] ‪.‬‬

‫אבל בש " ע קמט מכ " א מבואר שגם ככה " ג הוי רבית גמור וששב שהמלוה עצמו מלוה הכסף‬
‫להלווית ‪ ,‬דע " ש שמבואר דכאשר מוסר ממונו לגוי להלוותו ברבית שאם אחריות פרעון החוכות הוא על‬
‫בעל הממון הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬ואע " פ דמסתמא כבר זכה בו הגוי ושולט עליו למי להלוות הממון ‪ [ ,‬וע " ע‬
‫לעיל פ " א ר " ג הערה א דאפילו לפמש " כ בערך שי בדעת המהרי " ט שאם הגוי יכול להלוותו לכל מי‬ ‫מש " כ‬

‫שירצה ואפילו לגויים אן מותר ליקח הרבית ואין איסור ‪ ,‬מ " מ כתב שם שאם מסר הממון לגוי ע " מ‬
‫להלוותו לישראל ברבית הוי ר " ק ומשמע דאע " פ שלא אמר ליחנו לישראל מסוים הוי ר " ק ‪ ,‬א " כ ה " נ כאשר‬
‫מוסרו להגמ " ח ככדי להלוותו לישראל ברבית הר " ז נחשב כמלוהו ישר להלווים ‪ ,‬וק " ו לשיטת הערך שי‬
‫גופא שלדבריו בכל אופן הוי כהלואה ישר ממלוה ללוה ] ‪.‬‬

‫וכ " כ מו " ח שליט " א במכתב המובא לקמן פי " א דין ר סוף אות ג וכ " כ בברי " י פ " ז הערה מה דגמ " ח‬
‫להלווים ‪.‬‬ ‫שיש בו פקדונות נחשב כהלואה מבעל הפקדונות‬
‫רלג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫וכ " ש דלפעמים מצוי שההלואה הוא רבית קצוצה מה " ת וכמש " כ לקמן אות ה‬ ‫מצוה ‪.‬‬
‫מכספם ) ‪.‬‬ ‫והגמ " ח נותן הרבית‬

‫ג ‪-‬‬

‫גמ " ח שמלוה דולר בדולר ויש בו פקדונות מאנשים פרסיים‬

‫בגמ " ח שמלוה דולר בדולר ‪ ,‬נראה שאין איסור סאה בסאה על הכספים הפרטיים ‪,‬‬
‫וטעם הדבר שמותר משום שבכל הלואה מעורב גם ממעות הגמ " ח ‪ ,‬ואם יהיה אונס אז‬
‫דלפעמים אמרינן שאינו מעורב עם‬ ‫(א)‬ ‫יש חלק מההפסד על הגמ " ח ( אמנם עיין בהערה‬
‫מעות הפקדון ‪ ,‬וכשמלוים ממעות הפקדון אז הוי כל ההלואה ממעות הפקדון ‪ ,‬ואז צריכים‬
‫להתנות בתקנת הגמ " ח שבכל הלואה יהיה מעורב לכל הפחות דולר אחד ממעות‬
‫ומותר‬ ‫הגמ " ח )‬ ‫הגמ " ח ) ‪ ,‬ומעכשיו ככל הלואה יש לו להלוה דולר אחד בהיתר ( משל‬
‫ובשו " ע ס ' קסב סעיף ב דכשיש לו‬ ‫וכמבואר כגמ ' ב " מ עה ‪.‬‬ ‫ללוות עליו כמה שירצה‬
‫מותר ללוות סאה בסאה ‪.‬‬ ‫להלוה מעט מאותו המין ‪,‬‬

‫נ "ב ‪ :‬ומה שפירש שמתנים שמעם תמיד םנמ " ח ‪ ,‬צ " ב אי הלוה לא יודע כלום אלא‬
‫מגמ " ח ( ב ) ‪.‬‬
‫ואע " פ שלא מהני כשמלוהו סאה אחד בהיתר בכדי להלוות עליו עוד ‪ ,‬מ " מ ע " ש‬
‫בט " ז סוף ס " ק ד שאם ההלואה אינו בכדי להתיר השאר ‪ ,‬אלא היתה בהיתר בפני עצמו‬
‫מותר ‪ ,‬ומוכית כל מדברי הרשב " א ‪ ,‬וה " נ עיקר ההלואה ממעות הגמ " ח הוא לצורך עצמו ‪,‬‬
‫ונראה דאפילו מעורב רק דולר אחד של הגמ " ח סגי משום דמה שמלוהו דולר ההוא אינו‬

‫( א ) ונראה דתלוי באיזה לשון משתמשים כקבלת פקדונות ( ואם יש שטר הפקדה בגמ " ח מסתמא אזליכן‬
‫בתר לשון ומשמעות השטר ) שאם אומרים שמלוים להגמ " ח אז כודאי נהיה מיד רכוש הגמ " ח ומעורב עם‬
‫כל מעותיהם ( וגם תחילת האחריות הוא של מעות הגמ " ח ורק אס לא נשאר כסף בגמ " ח אז מתחלק‬
‫ההמסר בין כל המפקידים ) ומאידך אם אומרים או כתוב בלשון השטר הפקדה או בתקנון ‪ ,‬שהגמ " ח הוא‬
‫רק שליח בעלמא להלוות המעות של המפקיד ‪ ,‬אז כל זמן שמבורר מי הוא בעל המעות ועדיין לא נתערב‬
‫עם שאר המעות נראה סחוט שהמעות הוא עדיין באחריות המפקיד והוא שלו לגמרי ולא מעורב עם מעות‬
‫אבל נסתפקתי כשמשתמש בלשון‬ ‫וכמש " כ ] ‪.‬‬ ‫הגמ " ח ( וצריך להתנות שדולר אחד יהיה ממעות הגמ " ח‬
‫מפקיד בגמ " ח או נותן פקדון בגמ " ח ‪ ,‬אי גימא דהלשון " סקרון " הוא משום שהגמ " ח יהיה רק כשליח‬
‫שמתעסק בפקדון ורכוש המפקיד ‪ ,‬או דילמא כיון שניתן על מנת לערבו במעות הגמ " ח ולא להחזיקו כפני‬
‫עצמו לכן דעתו לערכו כרכוש הגמ " ח ושהגבאי יזכה בו ‪ ,‬ולשון פקדון הוא רק לענין זה שיכול להוציאו‬
‫מתי שירצה ‪ ,‬וכמו שמשתמשים כלשון הפקדה ופקדונות כשמכניס כסף תוך חשבון כבנק אע " פ שהבנק‬
‫זוכה הכסף לעצמו לכל צרכיו ודינו כלוה ולא כשומר על כספו וצ " ב ‪ .‬ואת " ל שדינו כפקדון גמור ושהגמ " ח‬
‫הוא רק שליח אז צריך להתנות כנ " ל אכל בלי תנאי הנ " ל אין היתר על המעות שעדיין לא נתערב ‪ ,‬ואי גימא‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫שרינו כהלואה הנ " ל אז מותר גס כלי תנאי הנ " ל ‪ ,‬ולענ " ד נראה יותר שדינו כהלואה‬

‫( ב ) נראה דהכונה דכיון שהלוה לא יודע שעיקר המעות הס פרטיים ושצריך היתר של יש לו ‪ ,‬לכן אינו‬

‫חושב להקנות הסאה של הגמ " ח ( שיש לו כהיתר ) כנגד כל סאה וסאה שלוה ממעות הפרטיים ‪ ,‬וע " ע‬

‫כחכמ " א ( כלל קלד ס ' ב ) שכתב דלכתחילה צריך לכוון להקנות כן ‪ ,‬ואפילו לשאר הפוסקים שסתמו ע '‬
‫חו " ד וש " ע הרב ומשמע שא " צ לכוון כך מ " מ י " ל דמודו שצריך לידע שהסאה שיש לו מתיר שאר ההלואה‬
‫וע " ע בש " ך ס ' קסב ס " ק ז ‪ ,‬מ " מ ע " ש שכל זה הוא רק לכתחילה אבל כשמלוה לעם הארץ אין חיוב‬

‫דולרים ‪.‬‬ ‫להסביר לו ע " ש ‪ ,‬וק " ו בהלואת דולרים בא " י די " א שמותר גם כשאין ללוה‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יא רין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רלד‬

‫בכדי להתיר השאר אלא בגלל שרוצה מאה דולר ולא ‪ , 99‬ולא דמי למלוה סאה א ' וקוצץ‬
‫דמים שלא היה מלוהו סאה א ' בקציצת דמים ‪ ,‬ועושה כן רק בכדי שיהיה לו היתר על‬
‫השאר ‪ ,‬ע " ש היטיב בט " ו ‪ ,‬גם י " ל עוד בביאור רברי הט " ז ( וגם ע " פ דרך הזה מותר אפילו‬
‫כשמקבל דולר ממעות של צדקה ) דדוקא כשמלוהו מעט בהיתר של קציצת דמים לא מהני‬
‫להתיר השאר ‪ ,‬משום דבאופן זה יש איסור להלוות סאה בסאה וחכמים חייבו אותו לקצוץ‬
‫דמים על כל ההלואה ‪ ,‬ופשיטא שא " א להתיר הכל ע " י שקוצץ דמים על מקצת מההלואה ‪,‬‬
‫שזהו כאומר דחז " ל אסרו סב " ס רק כשעושה כן בכל ההלואה אבל סב " ס במקצת ההלואה‬
‫מותר וזה א " א שהרי יש איסור רבית גם על כל חלק מההלואה ‪ ,‬משא " כ בהלואה כשיש לו‬
‫מעט או שמקבל מעט מצדקה בהיתר ככה " ג מחתילה לא גזרו חז " ל איסור סב " ס על אותו‬
‫להחשיבו כיש לו ‪.‬‬ ‫מקצת כנגד מה שיש לו ‪ ,‬וי " ל שזה מהני לכל ההלואה‬

‫עוד נראה דהכא שלוה משני אנשים א ' מהגמ " ח ב ' מכספי יהירים לכן י " ל דחשוב‬

‫עה ‪.‬‬ ‫כשני הלואות נפרדים ‪ ,‬ובודאי חשוב יש לו ‪ ( ,‬ונראה דאפילו לדעת השיטה מקובצת‬
‫שחולק על הרשב " א מ " מ הכא עדיף וכמש " כ דהוי הלואה משני אנשים ‪ ,‬אבל מ " מ לדינא‬
‫קיימא לן כהרשב " א וא " כ בודאי מהני ) ‪ ,‬ועור דלדעת הרמ " א ( ס ' קם סעיף סו ) ושו " ת‬
‫שלית ‪ ,‬ואע " פ שרוב האחרונים כתבו דאנן‬ ‫רש " י יש עוד היתר נוסף משום שמלוה ע " י‬
‫קיימא לן שאינו היתר כלל מ " מ בודאי אפשר לצרפו לסניף בעלמא ‪ ,‬וכ " ש הכא שבלא " ה‬
‫ג " כ מותר וכמש " כ ‪ ,‬וכן שמעתי ממו " ח שליט " א שמותר ‪ ,‬וע " ע מש " כ בטעם רבית מהד " ב‬
‫בארוכה ‪.‬‬ ‫סימן קסב סעיף ב בענין זה‬

‫ובדרך זה תקנתי לכמה גמחי " ם של דולרים שכולו ממעות דמי פקדונות ‪ ,‬שיקדישו‬
‫שיהיו רכושו של‬ ‫הלוואות ]‬ ‫כמה דולרים [ כפי כמות ההלואות שמלווים בכל מחזור‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬ויזכו המעות לנצרכימ ע " י אחרים ולא רק ע " י דיבור פיו עמש " כ לעיל באות א ‪,‬‬
‫ויתנו בתקנון הגמ " ח שבכל הלואה יהיה לכל הפחות דולר אחד ממעות הגמ " ח ‪ ,‬ושוב‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫אח " כ יכולים להלוות דולרים כמה שירצו וכמש " כ‬

‫ערב קבלן בגמ " ח הנ " ל‬

‫אבל מ " מ יש להסתפק בגמ " ח הנ " ל שדורשים ערב קבלן אי מהני היתר הנזכר כלפי‬
‫הערב קבלן ‪ ,‬כי לעיל פירשנו דכלפי הלוה אין איסור ‪ ,‬דבשעה שמקבל הדולרים ממעות‬
‫צדקה ( שמותר בא " ר ) הרי יש לו דולרים ‪ ,‬ומהני להתיר גם ההלואה ממעות פקדונות‬
‫מאנשים פרטיים ‪ ,‬אבל כל זה לגבי הלוה שמקבל הדולרים לידו להשתמש בו אבל הערב‬
‫קבלן לא קבל הדולרים לעצמו להשתמש בהמ וא " כ לכאורה א " א להחשיבו כיש לו ‪,‬‬
‫וע " ע‬‫וא " כ יש איסור בההלואה שמקבל מפקדונות מאנשים פרטיים כיון שאין לו דולרים ‪,‬‬
‫בש " ך ס ' קע סק " ג שכל הפוסקים מודים שהערב קבלן נחשב כלוה מן המלוה ‪ ,‬ואפילו‬
‫מ " מ מודים‬ ‫ברבית )‬ ‫הר " ן ונמו " י דס " ל דהע " ק לא נחשב כמלוה לחלוה ( כשלוה מגוי‬
‫שהע " ק נחשב כלוה מן המלוה וע " ע בח " מ ס ' קכט ס " ק כא שמה " ת נחשב כלוה‬
‫מהמלוה [ אמנם מוכח שם שהרשב " א חולק גם בזה וס " ל דהערב גם לא נחשב כלוה מן‬
‫יחידאה ] ‪.‬‬ ‫המלוה אבל בזה הוי הרשב " א דעת‬

‫אמנם נראה דדבר זה תלוי בעיקר גדר דין ערב ( כשנותן דינר לאתר עבורו מדין‬
‫כנעני )‬ ‫ערב ) ‪ ,‬שנחלקו הפוסקים י " א דנחשב כאילו הערב קבל הממון לירו ( מדין עבד‬
‫רלה‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫ייני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫וחוזר ומלוהו להלוה ‪ ,‬וי " א שהערב לא נחשב כמקבל גוף המעות [ שנותנים להלוה ] אלא‬
‫כנהנה מהמעות שמסרו לאחרים על פיו ‪ ,‬ע " ע כמחנה אפרים ( מלוה ולוה ס ' יא ) ובשו " ת‬
‫שהביאו מחלוקת הראשונים בדין זה ‪ ,‬וע " ע בט " ר‬ ‫ז)‬ ‫רעק " א ( הוצ ' לייטנר אבהעה " ז ס '‬
‫שהוכחתי דהריב " ש ס " ל דנתשב כמקבל גוף המעות וע " ע שם בס ' קע‬ ‫א)‬ ‫( קו " א ס '‬

‫( סק " א ) ‪ ,‬ולדעת הסוברים דהערב קבלן נחשב כמקבל המעות א " כ ה " נ מהני ונחשב שגם‬
‫ומותר ‪ ,‬ולדעת הסוברים דלא מחשבינן כאילו הערב מקבל‬ ‫( ג)‬ ‫הערב יש לו דולרים מצדקה‬
‫גוף הכסף א " כ א " א לסמוך על הרולרים שמקבל מצדקה ‪ ,‬וא " כ יש לדקדק בכל גמ " ח‬
‫המלוה דולר בדולר שיהיה גם דולרים להערבים ( קבלנים ) בגלל תערובות ממון הפקרונות‬
‫פרטיים ‪.‬‬ ‫מאנשים‬

‫ושאלתי מו " ח שליט " א אי צריך לדקדק שיהיה גם לערב קבלן דולרים והשיב‬
‫דמאחר די " ל דדולרים בא " י בזמנינו נחשב כעין טיבעא ומותר להלוותו גמ כשאין לו‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫ללוה ‪ ,‬לכן אפשר להקל בערב קבלן‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בגמ " ח שמלוה בא " ר‬ ‫ערב קנין‬
‫על פי רוב דורש הגמ " ח ערב קבלן ‪ ,‬שדינו הוא שנחשב כלוה מן המלוה וכמלוה‬
‫ללוה ‪ ,‬וא " כ נהי שההלואה מן הגמ " ח להערב הוי במעות של צדקה ‪ ,‬מ " מ ההלואה שבין‬

‫( ג ) יחנ " א העיר די " ל ראע " פ שהערב נחשב כמקבל הדולרים מן הצדקה ‪ ,‬מ " מ הרי אינו שולט על המעות‬
‫וא " כ י " ל דלא שייך ההיתר של יש לו דיסודו הוא שסומך על המעט שיש לו בכדי לפרוע את החוב או‬
‫מ "מ‬ ‫מקצת מהחוב ‪ ,‬והכא אינו שולט על הדולרים הללו לשמור אותו ככדי לפרוע ‪ ,‬ונהי שהלוה חייב לו ‪,‬‬
‫כמתא ‪.‬‬ ‫מצינו רלא סגי באשראי‬

‫רס " ל דלא פלוג חכמים ( והפוסקים מביאים‬ ‫)‬ ‫עה ‪.‬‬ ‫שיטה‬ ‫(ע'‬ ‫והשכתי לו דלא מיבעיא לשיטת הרשב " א‬
‫א " כ ה " נ נראה דלא פלוג רבנן ומאחר שיש לו דולרים אין נפק " מ אי יכול‬ ‫ועוד )‬ ‫כסברת הרשב " א ע ' ט " ז‬
‫לסמוך על הדולרים הללו ‪ ,‬אלא אפילו להשיטה רס " ל דכעי שיהיה קצת סמיכת דעת לפרוע במה שיש לו ‪,‬‬
‫מ " מ הכא סומך על מה שיש לו אשראי אצל הלוה ולא אמרו חז " ל דא " א לסמוך כלל על אשראי במחא‬
‫לפרוע החוב ‪ ,‬כי כאמת יכול לסמוך עליו קצת ורק לא סגי כגדר יש לו ולהחשיבו כחליפין ‪ ,‬אבל כשיש לו‬
‫ממש ורק לענין שיהיה קצת סמיכת דעת לפרעון סגי כאשראי במתא ( וק " ו לשיטת הגרעק " א בש " ע ס ' קסם‬
‫ממנו )‬ ‫דאשראי במתא סגי בפוסק בשויין ) ‪ ,‬ובפרט כאן שהלוה גופא חייב לפרוע לאותו מלוה ( שהערב לוה‬
‫א " כ בודאי י " ל דהנהו דולרים מיוחדים לפרעון החוב להמלוה ומהני מדין יש לו גם עבור הערב וק " ו‬
‫שמותר להרשב " א הנ " ל ‪.‬‬
‫אבל נראה דאפשר לסקפק מטעם אחר ‪ ,‬משוס דגם להסוברים שהערב נחשב כזוכה המעות מדין עבד‬
‫כנעני י " ל שלא נחשב כמקבל המעות ושמוסרו להמקבל אלא רכיון שנותנים מעות על פיו ועבורו מתחייב‬
‫המקבל כאילו קיבלו ממנו ( ממי שהכסף ניתן עבורו ועל פיו ) ‪ ,‬אבל לא מחשבין שהערב זוכה גוף המעות‬
‫( ומה שמוציאין מהמלוה ברבית כל הסכום שנתנו לאחרים על פיו ולא רק פרוטה שנהנה ‪ ,‬ה " ט משום‬
‫מש " כ כט " ר קו " א ס ' א שהרחבתי קצת בענין‬ ‫עבורו ) ע " ע‬ ‫שהמלוה נהנה ומשתמש בהמעות שנתנו לאחרים‬
‫הערב ‪.‬‬ ‫זה ‪ ,‬ולפ " ז בנד " ד חסר גדר יש לו כלפי‬

‫[ ודע האפילו בהלואת שאר מטביעות שמו " ח שליט " א לא מקיל ‪ ,‬מ " מ נראה דסגי כשיש להערב שטר‬
‫של ‪ 5‬סטרלינג או שאר שטר קטן אפילו את " ל שהלוה צריך שיהיה לו שטר גדול ‪ ,‬הנראה שאצל הערב לא‬
‫כנלע " ד] ‪.‬‬ ‫מדקדקים כ " כ באיזה שטרות פורע ורק אצל הלוה מדקדקים‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין א‬ ‫קרנטרם‬ ‫רלו‬

‫הערב קבלן להלוה הוי הלואה רגילה ‪ ,‬ולפ " ז לכאורה יש להצריך שיהיה ללוה לכל‬
‫הפחות דולר אחד ‪.‬‬
‫מצוה ‪ ,‬לא‬ ‫‪" 3‬ב ‪ :‬ומיהו ממברא יש לזמר כיון שהחליאה הותרה בגמ " ח במקום‬
‫נאמר כה " ג גם הערבות ‪ ,‬אף שנחשב פרטי ‪ ,‬כיון שיהו לצורך קיום הגמ " ח לא החמירו‪,‬‬
‫( דעיקר הערבות הוא לצורך הבמ " ח שאם נצריך שיהיה ערב סתם יקשה מאוד על גבאי‬
‫הגמ " ח וכירוע ) ‪ ,‬ולכן בערב קבלן לגמ " ח ברבית דרבנן די " א דע " ק לא נחשב כמלוה‬
‫ללוה אפשר להקל בדרבנן ‪ ,‬וק " ו בהלואת דולר בדולר בא " י שיש צד דהוי כעין טיבעא‬
‫בודאי יש להתיר ‪.‬‬
‫ה ‪-‬‬

‫מכשול בגמ " ח להלוואות בשער יחג‬

‫שמעתי מבעל גמ " ח להלוואות שקלים בשער יציג ‪ ,‬שבגמ " ח שלו נכשלו כאיסור רבית‬
‫דאורייתא ‪ ,‬שמאשרים הלוואה ומבררים השער יציג וכותבים צ ' יק ‪ ,‬ומצוי מאוד שהלוה לא‬
‫נוטלו עד שעובר כמה ימים ובין כך עולה השער יציג ( לדוגמא ) בשני אחוז ונמצא שמקבל‬
‫הסכום ‪.‬‬ ‫רק ‪ 98 %‬מסכום ההלואה בדולרים בשער יציג ומתחייב להחזיר כל‬

‫נ "ב ‪ :‬ומיהו ברגע שהודיעו ללוה שהצייק מוכן ולא בא והתייקר דורשים ממנו‬
‫שהפסידו אותם בגרסא ‪ ,‬ואם יודע ומוותר נראה שאין בזה איסור לגמ " ח ( א ) ‪.‬‬
‫אבל מצוי שהלוה יודע מזה שכבר עלה השער יציג ושמקבל פחות ע " מ להחזיר יותר‬
‫ולא מסכים לכך אלא בגלל שמקבל הלואה ‪ ,‬וזהו רבית קצוצה ‪ [ ,‬וק " ו במה ששמעתי‬
‫דמצוי שהראשון שביקש ללוות א " צ הכסף ‪ ,‬ומוסרים הצ ' יק ההוא לאדם אחר שרוצה‬
‫ללות ‪ ,‬והוא לא פשע כלום ‪ ,‬ואפ " ה מקבל ש ' יק בסכום שהוא פחות מהסכום שחייב‬
‫מר " ת ] ‪.‬‬ ‫להחזיר ‪ ,‬ופשוט דהוי ר " ק‬

‫ומעיקרא חשבתי דאפילו אם הלוה נוטל הש ' יק בזמנו ( ביום שכתבו הש ' יק ‪ ,‬לפני‬
‫ג " כ נכשלים בריבית ‪ ,‬משום דמצוי שלא פודה הש ' יק עד כמה‬ ‫הדולר )‬ ‫שמשתנה שער‬
‫ימים ואז כבר עלה השער יציג ומקבל פחות ע " מ להחזיר יותר וכנזכר ‪ ,‬שהרי תחילת‬
‫לידו ב ‪.‬‬
‫( )‬ ‫ההלואה הוא משעה שפודה הש ' יק בבאנק ולא משעה שמקבל הש ' יק‬

‫( א ) ונראה רכל זה דוקא אם דורשים סכום ההפרש מן הלוה בין אם יקח ההלואה ובין אם לא יקח את‬

‫ההלואה ‪ ,‬וגם הלוה מקבל על עצמו לשלם הגרס מניעת ריווח גס אם לא יקבל ההלואה ‪ ,‬אבל מצוי מאוד‬
‫שלא דורשים מהלוה לשלם ההפרש אא " כ נוטל ההלואה ‪ ,‬והוי רבית ‪ ,‬ונראה דראוי לדמותו למש " כ הרמ " א‬
‫כס ' קמו סעיף ג במי שאומר לחבירו שאם ילוהו יקח אותו למלמד וישלם שכר ‪ ,‬די " א דהוי ר " ק דאמרינן‬
‫שהשכר הוא עבור ההלואה והלימוד עמש " כ לעיל פ " ג ד " ז אות ב ‪ ,‬וק " ו בנד " ד שאם לא נוטל ההלואה‬
‫מוותרים לו על הגרם מניעת הריוח ‪ ,‬ועוד שאין עליו חיוב לשלם ההפטר שגרם אלא לצאת יר " ש ( וע " ע‬
‫תטז ) ‪.‬‬ ‫בשו " ת תשובות והנהגות ח " ב ס '‬

‫שו " ב משום שהמלוה מקבל אחריות על‬ ‫כקבלת כסף או‬ ‫( ב ) שמעיקרא נקטתי דקבלת שט " ח לא נחשב‬

‫שט " ח ומקבל אחריות פרעון החוב לא‬ ‫משו " ע ס ' קעג סעיף ד שהמוכר‬ ‫הש ' יק שנותן להלוה ‪ ,‬והוכחתי כן‬
‫סה " ת נחשב הלואה )‬ ‫( וי " א שגס‬ ‫נחשב מכירת שט " ח אלא הוי הלואה גרידא ומה שמוסיף הוי ריבית‬
‫רלז‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫אבל כעת נ " ל דאע " פ שקבלת הכסף הוא לאחר כמה ימים ‪ ,‬מ " מ עכשיו קבל ש ' יק ‪,‬‬
‫והלוה מהייכ עצמו צמוד לשער יציג תמורת הש ' יק שמקבל עכשיו מן המלוה [ ובפרט‬
‫בזמנינו שדרך בני אדם לפרוע חובותיהם עם ש ' יק של אחרים ‪ ,‬א " כ יכול ליהנות מגופו‬
‫ולא מיבעיא לפמש " כ בברית יהודה ( פרק כד‬ ‫בבנק ] ‪.‬‬ ‫של הש ' יק גם לפני שפודה אותו‬
‫הוי ככסף וקונה בו ‪ ,‬א " כ פשוט דשייך‬ ‫כבנק )‬ ‫דהנותן ש ' יק שלו ( ויש כיסוי‬ ‫ב)‬ ‫הע '‬
‫ושו " כ‬ ‫להתחייב בשער יציג תמורת קבלת הש ' יק ‪ ,‬אלא אפילו תימא שלא קונה בו ככסף‬
‫משום דלא סמכא דעתיה דהקונה‬ ‫שליט " א )‬ ‫( וכן שמעתי שאומרים בשם הגר " נ קרליץ‬
‫משום שיכולים לבטל הש ' יק ‪ ,‬מ " מ פשוט שקבל ש ' יק לידו ורק לענין קנין כסף יש כאן‬
‫גריעותא וחסרון סמיכות דעת ולכן לא מקנה תמורתו ‪ ,‬אבל מ " מ קבל ש ' יק לידו‬
‫וכשעושה קנין אחר להתחייב עכור קבלת הש ' יק שקיבל פשוט דהוי התחייבות תמורת‬
‫הש ‪ ,‬יק שקבל היום ולא תמורת הכסף שמקבל לאחר כמה ימים ‪ ,‬ועוד דמה שהלוה‬
‫מתחייב לשלם ההצמדה והיוקר שמתייקר עד הזמן שפודה הש ' יק אינו משום ההלואה‬
‫אלא משום שקבל הש ' יק לידו ‪ ,‬שהרי אפילו אם מחזיר אותו הש ' יק‬ ‫אח " כ ‪,‬‬ ‫שלוקח‬
‫להמלוה לאחר כמה ימים ‪ ,‬צריך להוסיף שיעור ההצמדה של אותם הימים ( אם נתייקר‬
‫הדולר בינתיים ) ‪ ,‬ומלבר כל זה אפילו מתחייב צמוד לדולר לפני שקבל שום דבר לידו‬
‫ג " כ י " ל שאין כאן תשש דאורייתא משום שבעת שמחייב עצמו צמוד לדולר זהו מחירו ‪,‬‬
‫והוי קרוב לשכר ולהפסד ולא הוי נשך ברור ‪ ,‬דכמו שיכול להתייקר ויצטרך לשלם ה " נ‬
‫מאידך יכול להוזיל לעומת השקל בא " י וירויח ‪ ,‬ומכל הטעמים הללו אם קבל הש ' יק לידו‬
‫אע " פ שלא פרה אותו בבנק עד לאחר כמה ימים לא שייך כאן איסור תורה ‪ ,‬ודוקא‬
‫דאורייתא ‪.‬‬ ‫כשמקבל הש ' יק לידו לאחר שכבר נתייקר הדולר אז הוי ריבית‬

‫וכשפורע החוב בצ ' יק פשוט שאין שום חשש ונהי דשער הדולר יורד לפעמים לפני‬
‫שהגמ " ח פודה הצ ' יק ונמצא שבשעת הפרעון משלם יותר מסכום הדולרים שלוה בשער‬
‫יציג ‪ ,‬מ " מ מותר ‪ ,‬דבשעה שנותן הצ ' יק הוי כמוכר זכות דולרים וקוצץ דמיו בשקלים ‪,‬‬
‫והרי מותר אפילו לפסוק לחפץ אחר עם החוב כמבואר במשנה ר " פ איז " נ וכ " ש כשקוצץ‬
‫דמים שמעכשיו ישאר החיוב בשקלים [ ואע " פ שאם הצ ' יק חוזר ואין כיסוי ‪ ,‬אז נשאר‬
‫להצ ' יק ] ‪.‬‬ ‫החוב צמוד לדולר ‪ ,‬מ " מ הוי כקציצת דמים בתנאי שיש כיסוי‬

‫לפעמים גם בהלואה בהית " ע קיים חשש הנ " ל‬

‫אם כותב בהשט " ח רק הסך דולרים שחייב ולא סכום השקלים שקיבל בפועל אז גם‬
‫היתר עיסקא לא מועיל ( אם מוסר ש ' יק שנכתב לפני שעלה הדולר ) ‪ ,‬משום שהתוספת‬

‫שחז " ל החשיבו כאילו לא מסר כלום ‪ ,‬ומסירת השטר כמאן דליתא דמי ‪ ,‬ומזה‬ ‫והבנתי שהסירוש הוא‬
‫הוכחתי דה " נ כשהמלוה מוסר להלוה שט " ח או ש ' יק נחשב כאילו לא נותן עכשיו כלום ‪ ,‬אבל חזרתי בי‬
‫דברור שמסירת השטר נחשב נתינה ( וראיה לדבר שהרי אם לא מקבל אחריות השטר הוי מכירה גמורה ) ‪,‬‬

‫אלא דכשמוכר שט " ח ומקבל עכשיו מעות מזומנים יש דין דאע " פ שמוסר עכשיו שט " ח דאחריס לחבירו‬
‫מ " מ כל זמן שלא נסתלק מחבירו [ כשמסר לו ‪ In " uwn‬אלא עדיין חייב באחריות פרעון החוב וההתחייבות‬

‫שלו הוא יותר מגוף השט " ח בבחינת בכלל מאתים מנה ‪ ,‬לכן נחשב עדיין כלוה מחבירו ‪ ,‬אבל פשוט שהשני‬

‫ככר קמל עכשיו לידו ( דבר שהוא בבחינת מנה ) ‪ ,‬ולכן כנדון דירן כשלוה מחבירו ולא מקבל מזומנים אלא‬
‫ש ' יק ואנו דנים כלפי הצמדה לשער יציג משוט שיכול להתחייב תמורת קבלה מועטת ( דבר שהוא בבחינת‬

‫וההלואה מתחלת מיד כשקיבל הש ' יק לידו וכמש " כ‬ ‫ממש )‬ ‫מנה ‪ -‬ביחס לפדיית הש ' יק שהוא ממון‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫בסנים ‪ ,‬ומלבד זה כתבתי עוד כמה טעמים למה לא הוי בחשש ר " ק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫רלח‬

‫הזה לא נכלל בתנאי ההית " ע ‪ ,‬דהנה יסוד ההית " ע הוא שאם ירויח כסף מהעסק צריך‬
‫לשלם להמלוה ואם לא ירוית פטור [ אם ירצה לישבע שלא הרוית ] ‪ ,‬וכאן בההלואה זו‬
‫חייב לשלם הקרן עם התוספת יוקר של ההצמדה הזאת גם אם לא ירויח כלום וזהו‬
‫ההית " ע צמוד‬ ‫ריבית ‪ ,‬ועור דאפילו אם כותב בנוסח ההית " ע שחייב להחזיר ע " פ תנאי‬
‫לדולר " וכל מה שהותנה בינינו " ואז כל הריבית נכלל בההית " ע ‪ ,‬אפייה אסור וכמו‬
‫שמפורש בשו " ע ס ' קעז סעיף כד דהנותן עיסקא לתבירו לא יצרף הריוח עם הקרן ויעשה‬
‫כולו קרן שמא לא יהיה כל כך ריוח ונמצא נוטל ממנו ריבית וע " ש ככ " י דאפילו אם‬
‫מתנים בעל פה שלא ישלם הריוח אא " כ ירויח לבסוף ‪ ,‬ג " כ אסור לכתוב שטר כזה ‪,‬‬
‫מחשש שמא ימות המלוה ויפול קמי יורשים וילכו אחר השטר ‪ ,‬וה " נ ילכו אחר השטר ‪,‬‬
‫משום שא " א להוכיח שהסך שקלים שקיבל הוא פחות משער יציג של אותו היום שלוה‬
‫קרן ‪.‬‬ ‫הכסף ‪ ,‬ונמצא שלא ידוע שהוא רק על חשבון הריוח ולא‬

‫השקלים שקבל וגם‬ ‫השט " ח סכום‬ ‫אמנם יש עצה פשוטה והיינו שיכתבו תוך נוסח‬
‫יכתבו תוך ההתפשרות שישלם ההצמרה לשער יציג וכל מה שהותנה‬ ‫ההית " ע‬ ‫בנוסה‬
‫כללי בראש הספר הוסיפו תנאי שנותנים נאמנות להלוה לטעון‬ ‫ההית " ע‬ ‫בינינו ( ובנוסח‬
‫גם בכל זה ראיתי מנהל גמ " ח‬ ‫ומ " מ‬ ‫כמה הוא קרן וכמה הוא ריוח ואז אין חשש הנ " ל ) ‪,‬‬
‫שמקפיד מאוד למסור הש ' יק ביום שביררו השער יציג ‪ ,‬בכדי שלא יצטרך לסמוך על‬
‫כלפי ריבית דאורייתא ‪.‬‬ ‫הית " ע‬

‫ו ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בענין גמ " ח לממרה מיוחדת‬
‫גמ " ח שמלוה למטרה מיוחדת ( שלא לצורך עסקים ) ‪ ,‬ויש השש רבית ‪ ,‬ברור שצריך‬
‫היתר עיסקא מיוחד שמשתפו בעסקיו שיש לו מככר ‪ ,‬והיינו שהמלוה נותן ללוה כסף‬
‫לקנות ממנו חלק כעסקים שיש לו מככר ‪ ,‬וככסף הזה שהלוה מקבל ‪ ,‬משתמש בו‬
‫להמטרה שרוצה ( כגון לחתן ילדיו וכו ' ) ( א ) ‪ ,‬ובהית " ע דט " ר כלול גם זה ( כ ) ‪ ,‬אבל יש לעיין‬
‫דכיון שהמלוה נעשה שותף בעסקי הלוה וחציו הלואה ‪ ,‬נמצא שמלוה מעותיו בעסקי‬
‫הלוה על מנת שיתן מעות למטרה המדובר והוי רבית ‪ ,‬ובשלמא כשמלוהו למטרה‬
‫מסוימת אין איסור משום שמלוהו רק לזה ( ע " ע מש " כ בקו " א פ " ו ד " א ולקמן ד " ר סוף‬
‫שיתן ממעות אחרים לצורך המטרה ‪,‬‬ ‫ע "מ‬ ‫אות ב ) ‪ ,‬משא " כ הכא דהוי הלואה לעסקים‬
‫ואולי י " ל דכיון שרצון הלוה מתחילה הוא ליחן למטרה הזה ‪ ,‬והלוה לא צריך ההלואה‬
‫אלא עבור מטרה הזה ‪ ,‬ולא עושה כן לטובת המלוה משו " ה אינו רבית אע " פ שבפועל‬
‫בירור ‪.‬‬ ‫נוטל הלואה בעסקיו בכדי ליתן למטרה המדוברת ‪ ,‬ועדיין צריך‬

‫( א ) ודע שאין כאן שום הערמה ‪ ,‬אלא המלוה נותן להלוה כסף לקנות בו חלק מעסקי הלוה ‪ ,‬ככדי שהלוה‬
‫יוכל לשחרר כסף מעסקיו ולהכניסו להמטרה הנרצה ‪ ,‬כגון לחתן בניו וכדומה ‪ ,‬ואין כאן שום הערמה כלל‬
‫וכלל ‪.‬‬
‫( ב ) ומש " כ בנוסח ההית " ע שצריך להשקיע המעות ‪ ,‬היינו שישקיע המעות כעסקים וישתמש במעות אחרים‬

‫לצורך המטרה ‪ ,‬אמנם גם אם משתמש באלו המעות לצורך המטרה ‪ ,‬אין חשש ‪ ,‬מאחר שמפורש בנוסח‬
‫עסקיו ‪.‬‬ ‫ההית " ע דכשמשתמש בהמעות שלא כעסקים שאז יהיה שותף כשאר‬
‫רלט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אמנם נראה דאפשר לכלול טובה " נ הזה בסכום ההתפשרות ורווחים ‪ ,‬ונהי שנותנים‬
‫להמטרה כל סכום ההלואה ופשוט שלא מרויחים כ " כ מהחצי פקדון ‪ ,‬מ " מ הטובת הנאה‬
‫שיש להמלוה מזה שהלוה נותנו להמטרה המבוקשת הוא הרבה פחות מסכום הקרן ‪,‬‬
‫ושפיר אפשר לכלול בסכום ההתפשרות ‪ [ .‬ונהי דכשהלוה מוציא מעות על פיו של המלוה‬
‫י " א דנחשב כאילו המלוה קבל כל הסכום ע ' מחנ " א ( ס ' יא ) שאני הכא דעיקר הוצאת‬
‫הכסף נעשה משום שהלוה עצמו רוצה ליחנו לו ‪ ,‬ועוד שהלוה לא מוציאו על פיו של‬
‫אין להמלוה אלא קצת‬ ‫ומשו " ה‬ ‫המלוה ‪ ,‬רק שהמלוה נהנה ממה שנותן להמטרה הזו ‪,‬‬
‫זו ] ‪.‬‬ ‫הנאה בלבד ‪ ,‬ורמי ההתפשרות סגי בכדי לכסות הנאה‬

‫וכשעושה היתר עיסקא דכולו פקדון עדיף טפי ‪ ,‬כיון דמן התורה אין כאן הלואה‬
‫כלל ‪ ,‬ונהי דמדרבנן תשוב כהלואה כיון שעושה הערמה שלא מאמין בהפסד הקרן אלא‬
‫בעדים כשרים ‪ ,‬מ " מ מהני להוציא מחשש איסור תורה ‪ ,‬אכל אין צורך לזה וכמש " כ לעיל‬
‫דאפשר לכלול אותו בסכום ההתפשרות ‪ ,‬ומותר גם בהית " ע רחצי מלוה וחצי פקרון‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫כשכותב להדיא שכל דבר בחשש ריבית יהיה ע " פ ההית " ע‬

‫הלואה לממרה מסוים ‪ ,‬בדרך שיור או בדרך התחייכות‬

‫בכל הלואה למטרה מסוים ( כגון בכהן המלווה מטבעות לישראל בכדי שיפדה בנו‬
‫א ' אפשר להלוות למטרה זו כלבר ושאסור‬ ‫‪:‬‬ ‫נפק " מ איך עושה התנאי‬ ‫אצלו וכדומה ) יש‬
‫להשתמש בכספו למטרה אחרת ‪ ,‬מותר ‪ ,‬כיון שגם לאחר זמן שלוה הכסף אין חיוב לפדות‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫אצלו ‪ ,‬אלא שאסור להשתמש במטבעות הללו למטרה אחרת וזה מותר וכמש " כ‬
‫אבל אם מלוהו הכסף ומתחייב לפדות אצלו הוי ר " ק ‪ ,‬שבאופן זה לאחר שלקח ההלואה‬
‫הרי הוא חייב לפרות אצלו ‪.‬‬
‫בדרך תנאי שלא בדרך התחייבות נ " ל שאין איסור ‪,‬‬ ‫" על מנת "‬ ‫ואם אומר בלשון‬
‫משום דהוי רק שיור בההלואה ‪ ,‬שהרי אם לא ירצה לפדות אצלו אינו צריך אלא‬
‫שההלואה כטל למפרע ואסור להשתמש כהמעות הללו לכן הוי רק כמו שיור בההלואה‬
‫ומותר ‪ ,‬וע " ע בשו " ת כתב סופר ( ס ' קמו ) במי שלוה מטבעות כסף מכהן ומתחייב להנהן‬
‫( וע " ע מש " כ‬ ‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫לפרות בנו אצלו ‪ ,‬וכתב דהוי ר " ק מן התורה ‪ ,‬והיינו בדרך הראשון‬
‫כעי " ז ) ‪.‬‬ ‫לעיל פ " ב ד " ז עוד כמה נפק " מ בלשון‬

‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ n" bb‬כתנאי דכשמשנה ממטרת ההלואה נעשה גזלן‬
‫עוד ראוי להעיר שראיתי גמ " ח עם הית " ע שכותב שאם משתמשים בהמעות לצורך‬
‫אחר ( או שלוה לצורך אדם אחר ) אז המעות הם תחת ידו " בגזילה " ‪ ,‬ולכאורה מעכשיו לא‬
‫ברמ " א ס ' קעז סעיף ה‬ ‫ע "ע‬ ‫מהני ההיתר עיסקא ואסור ליחן שום חלק מהרבית שהוסכם ‪,‬‬
‫שאם נעשה גזלן על העיסקא אסור לשלם שום ריוח ( וע " ע מש " כ בפ " ב ד " א בענין רבית‬
‫על דמי גזילה ) ‪.‬‬
‫אבל כעת נראה שהלוה מקנה למלוה עסקים שיש לו ‪ ,‬תמורת הכסף שמקבל ממנו ‪,‬‬
‫ולא נעשה גזלן על דמי העיסקא ‪ ,‬אלא על הכסף שמקבל מהגמ " ח ‪ ,‬שבעלי הגמ " ח עשו‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יא רין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫רם‬

‫תנאי ושיור בזכותם בהכסף ‪ ,‬שגם בהכסף ישתמש רק להמטרה שהסכימו ביניהם ‪ ,‬ועל‬
‫הכסף הזה נעשה גזלן אבל לא הוי גזלן על העיסקא ולכן נראה שאין חשש רבית ‪.‬‬
‫ב‬ ‫פרק יא‬
‫ריי‬
‫הלואה באיר ע " מ לשלם הרבית לצדקה‬

‫בש " ע ס ' קם סעיף יח איתא כל רבית דרבנן מותר במעות של יתומים או של הקדש‬
‫עניים ‪ ,‬ויש לתקור אי מותר לאדם פרטי להלוות מעותיו להבירו באבק רבית בכדי שהלוה‬
‫יתן הרבית לצדקה ‪ ,‬אי גימא דכיון שהרבית נופל לצדקה מותר ‪ ,‬או דלמא לא הותר אלא‬
‫דוקא בהלוואת מעות של צדקה דעיקר הקרן הוא ג " כ מעות צרקה ‪.‬‬
‫ולכאורה היה נראה להוכיח מסימן קעב סעיף א דאיתא דמותר להלוות על מקומות‬
‫בית הכנסת משום דחשוב לצורך מצוה ‪ ,‬ואע " פ שרק הרבית הוא צורך מצוה ‪ ,‬אבל נראה‬
‫ולכן גם‬ ‫הלואה )‬ ‫לחלק דהתם הוי בדרך משכנתא ( והיינו דנחשב כעין מכר ושאין כאן‬
‫רגילה ‪.‬‬ ‫מעות הקרן נתפסים על מקום ביהכנ " ס ‪ ,‬משא " כ בנד " ד דמעות הקרן הוי הלואה‬

‫התיר להלוות מעות להבירו ע " מ שיתן דינר לצדקה ‪,‬‬ ‫שו )‬ ‫וברדב " ז ( שני אלפים ס '‬
‫רס " ל דהנאה מדין ערב אינו חשוב רבית מה " ת אלא מדרבנן ‪ ,‬ונהי דכל הפוסקים כתבו‬
‫דלכן‬ ‫עליהם )‬ ‫דהוי ר " ק מה " ת וכמבואר בש " ע ס ' קס סעיף יד ( ולא כהרדב " ז שחולק‬
‫בודאי אסור להתנות כן ‪ ,‬מ " מ איכא למילף מיניה לגבי א " ר רכשמלוה בא " ר דרבנן ע " מ‬
‫שרי ‪.‬‬ ‫שהרבית יפול לצדקה י " ל דלכו " ע‬

‫אמנם בש " ע ס ' קס סעיף יח איתא דרבית דרבנן הותר " במעות של " יתומים או‬
‫" של " הקדש עניים ‪ ,‬והיינו כשמלוה מעות הקדש עניים ‪ ,‬אבל כשמלוה ממעותיו או במקח‬
‫‪.‬‬
‫וממכר ומתנה שיתן הרבית דרבנן לצדקה משמע דאסור‬

‫דאסור ללמד את בנו של המלוה מקרא ואע " פ‬ ‫י‬ ‫וכן מבואר להדיא בשו " ע שם סעיף‬
‫דהוי מצוה ( א ) ‪ ,‬וכן בש " ך ר " מ קסו מביא מהיש " ש דאסור לכבד את המלוה במצוה אע " פ‬
‫שהוא רק א " ר ( ב ) ‪.‬‬

‫( א ) כעת נ " ל שאין ראיה מדברי השו " ע ראסור ליחן אבק ריבית להמלוה אע " פ שהוא מצוה ‪ ,‬דשאני מה‬
‫שאסרו ללמד בנו של המלוה מקרא רהתם גם כלי שהלוה עושהו בשבילו יקח מלמד אחר לבנו כמו שחייב‬
‫מעיקר הדין ולא חידש שום מצוה אלא עושה שהמלוה נפטר מלשלם למלמד ‪ ,‬ועוד שגם עם המלמד הזה עצם‬
‫מצוה ‪.‬‬ ‫הלימוד אינו ריבית אלא מה שמוותר על השכר לימוד ( שמוכרח לשלם למלמד ) ואין בהוויתור שום‬

‫( ב ) וחכ " א שליט " א העיר די " ל דכשמכבד המלוה בעלייה או בגלילה לא נחשב כדבר מצוה מאחר שהלוה‬
‫עצמו שקנה העלייה יכול לעלות ולגלול הס " ת ‪ ,‬ואין כאן מצוה כזה שמככר המלוה ‪ ,‬וי " ל דמשו " ה אסור ‪,‬‬

‫משא " כ במלוה כסף ע " מ ליתן לצדקה ‪ ,‬אבל צ " ב למה לא יחשב מצוה מה שהמלוה גולל ‪ ,‬ואע " פ שהלוה‬
‫המצוה ‪.‬‬ ‫היה יכול לקיימו מ " מ עכשיו המלוה מקיים‬

‫שפירש שלא נחשב כצורך מצוה כלפי‬ ‫ס ' קמו ד " ה והנה מעלתו )‬ ‫שוב מצאתי בשו " ת כתב סופר ( יו " ד‬
‫ע " ש ‪ ,‬וצ " ע דכרבית דרבנן הוי האיסור על המלוה‬ ‫הלוה משום שיכול לגלול בעצמר ‪ ,‬ורק להמלוה יש מצוה‬
‫מקיים מצוה והותר לו למה יאסר על הלוה [ ואולי י " ל דברבית דברים עיקר האיסור על‬ ‫ומאחר שהמלוה‬

‫הלוה וכמש " כ כט " ר בהוספות והשמטות קס ס " ק יז ‪ ,‬אבל נראה שאם יש היתר להמלוה לא היו אוסרים על‬
 ‫רמא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני יינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫יטעם הדבר משום שיש ב ' תקנות חז " ל א ' שהתירו א " ר במעות של יתומים וצדקה ‪,‬‬
‫ובזה התירו הרבית ‪ ,‬ב ' עוד התירו ללוות בא " ר לצורך מצוה ע ' בפיית שם בסעיף יח ‪ ,‬אבל‬
‫זהו היתר בההלואה שהוא לצורך מצוה ‪ ,‬משא " כ בהלואה רגילה שבין אדם לחבירו‬
‫שנצטוינו להלוות בתנם ולא ליקת רבית והוא דורש רבית ע " מ ליחנו לצדקה הוי כגוזל‬
‫דאסור ‪.‬‬ ‫חבירו ע " מ ליתנו לצדקה‬

‫ונלענ " ד ברור דאף הרדב " ז מודה למש " כ לעיל דאסור להלוות בא " ר אפילו אם‬
‫הרבית נופל לצדקה ‪ ,‬ולא התיר אלא משום רס " ל דכשקוצץ ליחן דינר לצדקה הוי רבית‬
‫לצדקה ולא להמלוה ‪ ,‬וחז " ל התירו א " ר לצדקה ‪ ,‬ואע " פ שגם המלוה נהנה קצת ואסרוהו‬
‫מדרבנן ‪ ,‬מ " מ כיון שמעיקר הדין ומדאורייתא לא נחשב כקבלת המלוה ‪ ,‬הוי רבית של‬
‫צדקה ‪ ,‬שחכמים התירו בו רבית דרבנן ‪ ( ,‬ולא אסרו בגלל המראית העין של הנאת המלוה‬
‫כיון שאינו אלא איסור דרבנן ) ‪ ,‬אבל לדידן דנתינה מרין ערב נחשב קבלת המלוה ממש ‪,‬‬
‫א " כ הוי רבית של המלוה אלא שמתנה עם הלוה שיפול לצדקה ‪ ,‬ואסור לכו " ע ‪ ,‬דבודאי‬
‫לא התירו חז " ל להלוות בא " ר על מנת שהמלוה יתן אח " כ את הרבית לצדקה וה " נ ברור‬
‫שהלוה לא קיים מצות נתינה לצדקה שהרי נתחייב להמלוה עכור ההלואה ( וככל עסק‬
‫ונותנו לצדקה ‪.‬‬ ‫בעלמא ) ‪ ,‬אלא המלוה הרויח כסף‬

‫כ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הלואה כרס " ר על מנת שיקיים מצוה‬
‫ויש לעיין מה הדין כשמלוה מעות באכק ריבית ע " מ שהלוה יקיים איזה מצוה‬
‫והמלוה נהנה ויש בו איסור ריבית מדין ערב ( ע ' מש " כ לעיל פ " ב ד " ז בארוכה ) אי יש‬

‫לענ " ר ] ‪,‬‬ ‫רי " ל שגם ברכית רכרים האיסור משום שמכשיל המלוה וכמש " כ שם שכן מיסתבר‬ ‫וק " ו‬ ‫הלוה ‪,‬‬
‫הקשה על הכת " ס שאם נחשב מצוה וחכמים התירו את ההלואה ברכית‬ ‫גה )‬ ‫וכברית יהודה ( כ " ז הערה‬
‫כשהוא לצורך מצוה ‪ ,‬ואמרו שככה " ג לא אסרו הרבית ‪ ,‬א " כ מאי נפק " מ אם הלוה ג " כ מקיים המצוה או לא‬
‫סוף סוף בע " כ שחכמים התירו את הרכית לגמרי כשהוא לצורך מצוה ‪ ,‬ומדכתב הכת " ס שהלוה עובר בע " כ‬
‫דס " ל שלא הותרה האיסור רבית לגמרי ‪ ,‬אלא דמי שמקיים המצוה התירו לו האיסור ‪ ,‬ותמה ע " ז בברי " י איך‬
‫אפש " ל שהמצוה דוהה את האיסור רבית ‪ ,‬ולא שייך הכלל של עשה רוחה לא תעשה ע " ש ‪ ,‬ולכאורה צ " ל‬
‫רכונת הכת " ס הוא רכיון דכלפי הלוה לא נהשכ הרבית לצורך מצוה לכן גם להמלוה אסור ‪ .‬ואע " פ שעיקר‬
‫איסור א " ר הוא רק על המלוה מ " מ ההיתר דריבית לצורך מצוה אינו משום דין דיחוי אלא דבזמן שהלוה‬
‫חז " ל ‪.‬‬ ‫והמלוה מקיימים מצוה אז נהפך לריבית לצורך מצוה שהתירו‬

‫ואין להקשות שגם הלוה מקיים מצוה שקונה עלייה מצדקה ונודב לביהכנ " ס ‪ .‬דנראה שכאן עושה שני‬
‫פעולות א ' קניית העלייה מצדקה ב ' כיבוד העלייה להמלוה ‪ ,‬והנה בעת שקונה ונודר צדקה עדיין לא נותן‬
‫הריבית להמלוה אלא אח " כ נותנו לו לריבית ‪ ,‬ואע " ג שלא היה קונה לולי שיודע מעיקרא שיכול ליתנו‬
‫אח " כ להמלוה ‪ ,‬מ " מ כיון שגוף נתינת הריבית אינו מצוה אלא קצת הכשר מצוה בכרי שהלוה ירצה לקנותו‬
‫וז " פ ‪.‬‬ ‫מצדקה לא התירו חז " ל כל כך‬

‫ודע שאין לתרץ שהיש " ש והש " ך אוסרים לככר המלוה בגלילה משום רס " ל שלא התירו רבית‬
‫מאוחרת בממון צדקה ‪ ,‬שהרי הכנה " ג ( קס ס " ק עת ועוד פוסקים ע ' לקמן כי " א ד " ר סק " ח ) כתבו דלכו " ע‬
‫מותר רבית מאוחרת בממון צדקה ‪ ,‬ורק כממון יתומים יש שאסרו ע " ש ועוד דהרבה פוסקים מתירין רבית‬
‫מאוחרת בממון יתומים ואף אחר מהפוסקים לא הזכירו דביש " ש וש " ך הזה מוכח דאסור ‪ ,‬ועוד דנראה‬
‫רכיבוד בגלילה הוי רבית דברים מדרבנן ומותר לכו " ע גם בממון יתומים וכ " ש בצדקה ‪ ,‬ומכל זה מוכח‬
‫כמש " כ ‪.‬‬ ‫שיש טעם אחר למה לא שייך ההיתר של צורך מצוה ‪ ,‬ועכצ " ל‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ג‬ ‫קונטרס‬ ‫רמב‬

‫להתיר משום א " ר לצורך מצוה ‪ ,‬והנה לפי דברי הרדב " ז הנ " ל בוראי מותר ‪ ,‬ואפילו לפי‬
‫מה דקיימא לן רבנותן מעות לחבירו או לצדקה עבורו מדין ערב נחשב כקבלת המלוה‬
‫מ " מ הכא שלא מוציא‬ ‫לצדקה )‬ ‫( ועיקר נתינת המעות הוא להמלוה ורק המלוה נותנו‬
‫מעות אלא שיש להמלוה איזה הנאה אבל עיקר הפעולה שהלוה עושה הוא מעשה מצוה‬
‫נראה דאע " פ‬ ‫( בהערה )‬ ‫לכן מותר לשיטת הרדב " ו אף לדידן ‪ ,‬וגם להכתב סופר הנ " ל‬
‫שהמלוה בעצמו לא עושה מעשה מצוה ‪ ,‬מ " מ נהשכ מצוה גם מצד המלוה כיון שממציא‬
‫שיהודי יקיים עוד מצוה ‪ ( ,‬ולא דמי ללוה שמכבד המלוה בעלייה שכתב הכת " ס שכלפי‬
‫הלוה אין מצוה ‪ ,‬דהתם אינו ממציא עוד מצוה בעולם שהרי אם המלוה לא יגלול אז‬
‫אחרים יגללו משא " כ בנד " ר ‪ ,‬וראיה לדבר ממה שהתירו ללוות בא " ר לצורך סעודת שבת‬
‫וקשה הרי המלוה לא מקיים מצוה וצ " ל דכיון שגורם על ידו שיתקיים מצוה נחשב צורך‬
‫" במעות‬ ‫וגם למש " כ שלא התירו הלוואה אלא כשגוף ההלואה לצורך מצוה ( או‬ ‫מצוה )‬

‫ונ " ל להוסיף עוד טעם שלא דומה למכבד המלוה בעלייה ‪ ,‬די " ל שלא אסרו‬ ‫צדקה )‬ ‫של "‬
‫חז " ל כשבמכבד בעלייה אלא משום שעיקר מטרת הלוה לכבד את המלוה אלא שמכבדו‬
‫עם מצוה ‪ ,‬בזה אסרו ( משום דא " א להחשיבו כהלואה לצורך מצוה ‪ ,‬רק הוי לצורך כיבוד‬
‫המלוה אלא שבמציאות נעשה גם מצוה ) ‪ ,‬משא " כ כאן שעיקר מטרת הקציצה הוא בכדי‬
‫שיעשה המצוה [ וק " ו באם עיקר הדבר שמלוהו הוא רק בכדי שיקיים המצוה ] אמנם כפי‬
‫מש " כ לעיל בסק " א שלא התירו הלואה ע " מ שיקיים מצוה אלא במעות של צדקה או‬
‫בהלואה לצורך מצוה שגוף רמי ההלואה הוא למצוה לפ " ז אפש " ל דאסור ‪ ,‬אבל מאחר‬
‫שברדב " ז מפורש להיתר וכן נלענ " ד לשיטת הכת " ס וכן לפמש " כ כאן עוד טעם ‪ ,‬לכן‬
‫הדבר ‪.‬‬ ‫נראה שיש להתיר‬

‫ג‬ ‫פרק יא‬

‫ריי‬
‫גמ " ח הדורש בימוי הוצאות‬

‫כמש " כ שאסור לגמ " ח לדרוש כסף לכיסוי הוצאות וחילוק בין איזה הוצאות מוטלים‬
‫על הלוה ומותר לדרוש ‪ ,‬עמש " כ לעיל בקו " א פרק ג דין ז והבאנו שם שהגאון ר ' פנחס‬
‫עפשטיין זצ " ל ראב " ד דעיה " ק אוסר לגמ " ח לדרוש שום הוצאות ויש שהתירו סוג‬
‫הוצאות ( והיינו ההוצאות שמוטלים על הלוה מעיקר הדין ) ‪ ,‬אבל רוב הגמ " חים דורשים‬
‫מן הלוה שישלם את הכל ‪ ,‬ולא מחלקים בין ההוצאות המוטלים על הלוה ובין ההוצאות‬
‫לכו " ע ‪ ,‬ע " ש שהארכנו‬ ‫מהגת‬ ‫שמוטלים על המלוה וכשחוזר ודורשו מן הלוה הוי ר " ק‬
‫הדברים ‪.‬‬ ‫בביאור ובירור‬

‫אין איסור ‪ ,‬דע דאפילו למה שנסתפקו‬ ‫הגמ " ח‬ ‫ובמש " כ שאם נותן שכר לקופת מנהלי‬
‫דאולי לא התירו ליחן שכר אמירה בכדי‬ ‫ודע )‬ ‫והמל " מ ( פ " ר הי " ד ד " ה‬ ‫ז)‬ ‫המחנ " א ( ס '‬
‫להשיג הלואה מאחרים אלא כשרק אומר להמלוה שילוהו אבל כשהוא עצמו נושא ונותן‬
‫יותר כאילו הוא‬ ‫מ " מ אפשר דנראה‬ ‫ההלואה מהמלוה ללוה אפילו כשאין האחריות עליו‬
‫בעצמו מלוהו ואסור ליקח שכר ע " ש ‪ .‬ונראה דאפ " ה מותר בנד " ר די " ל שכל האיסור הוא‬
‫דוקא כשמקבל מתנה גמורה ונראה קצת כרבית ‪ ,‬אבל כשנוטל שכר טרחו ‪ ,‬הר " ז ניכר‬
‫דהוי שכר טרחו ‪ ,‬ולא החמירו כ " כ משום מראית העין ברבר שבאמת היה לו טירחא‬
‫והוצאה ואפילו דורש מעט יותר מ " מ נראה כשכ " ט ‪ ,‬אבל במלוה גופא הדורש הוצאות‬
 ‫רמג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אפילו אם היה לו מתהילה הוצאות מ " מ כיון שלא קצץ מעיקרא על ההוצאות מדין פועל‬
‫ומדין ערב לכן כשגובה לכסות ההוצאות דורש השכר כגלל הטובה " נ שהלוהו והוי ר " ק‬
‫בפנים ‪.‬‬ ‫וכמש " כ‬ ‫מהיית‬

‫נ "ב ‪ :‬נראה שאם משלם החוב לקופת הגמ " ח יש להתיר לשלם אח " כ לקופת‬
‫המנהלים בשתי פעולות ‪ ,‬אבל לתת סכום אחר ‪ ,‬הקרן לקופה והנשאר למנהלים אין‬
‫להתיר ( א ) ‪ ,‬רק בשני ש ' יקים אחד רשום לגמ " ח ואח " כ עוד ש ' יק לקופת המנהלים הוא‬
‫‪.‬‬
‫שיש להתיר ולא לערבם אף שמפרש לשתי מטרות‬

‫ובעיקר השאלה אי מותר ליחן שכר אמירה כשבעצמו מוסר הכסף דעת המהרי " ט‬
‫המובא בדבריהם רבוראי שרי אלא שהם נסתפקו בדבר ‪ ,‬ואולי י " ל דאין ספיקם מוציא‬
‫חשש מראית העין מדרבנן וצ " ב ‪.‬‬ ‫מידי ודאי של המהרי " ט להתיר בדבר שאין בו אלא‬

‫פרק יא דין ד‬

‫ב ‪ .‬מוסיף תרומה לגבאי‬ ‫‪:‬‬ ‫צדקה שמלוה מעות ע " מ שיתנו להם ריבית ממעשר כספים‬ ‫א‪.‬‬
‫ג ‪ .‬קונטרס בענין אירגונים להלוות לחברים שמשלמים תרומה כל‬ ‫‪:‬‬ ‫צדקה כשנותן לו הלואה‬
‫בכדי‬ ‫‪51800‬‬ ‫חתן שאורע‬ ‫‪:‬‬ ‫ד ‪ .‬גמ " ח עזר נשואין שנותן הלוואה למי שתרם סכום גדול‬ ‫‪:‬‬ ‫חודש‬
‫אי יכול להוציא רבית קצוצה כדיינים מגמ " ח צבורי או לנכות‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫שיתנו הלואה לאביו‬
‫ז ‪ .‬גמ " ח‬ ‫חודש ‪.‬‬ ‫מהקרן שעדיין חייב להם ‪ :‬ו ‪ .‬מענקים לצורך נישואין לאנשים שמשלמים כל‬
‫ח ‪ .‬ריבית מאוחרת לצורך‬ ‫‪:‬‬ ‫להלוות לבני משפחה שהם מקבלים עליהם לסייע האב לחתן בנו‬
‫‪:‬‬ ‫מצוה ‪ :‬ריבית מוקדמת בנכסי יתומים‬

‫א ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫צדקה שמלוה מעות ע " מ שיתנו להם רבית ממעשר כספים‬

‫גמ " ח שמלווה מעות על מנת שיתן תרומה להגמ " ח פשוט דאסור אפילו אם קוצץ‬
‫שיתן מכסף מעשר שלו ‪ ,‬כשיהיו לו מעות מעשר ( א ) ‪ ,‬ואפילו לפי מה דקיימא לן דטובת‬
‫דכהן שמלוה מעות‬ ‫כב )‬ ‫הנאה אינו ממון ומבואר ברא " ש ומובא בט " ז ס " ס קם ( ס " ק‬
‫לישראל שיתן לו תרומות ומעשרות דלמ " ד דטובת הנאה אינו ממון לא הוי ר " ק אלא‬
‫א " ר ( וע " ש בגר " א ס " ק נה דקיימא לן שאינו ממון ) ‪ ,‬מ " מ שמעתי ממו " ח שליט " א שאין‬
‫להתיר מעות של צדקה בכל א " ר וכיון שקרוב לאיסור תורה לא מתירין ( וראיה לרבר‬
‫שאין אחריות‬ ‫אע " פ‬ ‫שהרי לא נוהגין להתיר לצדקה שילווה ברייק למוסד של צדקה‬

‫( א ) וכעס הדבר שאין להתיר ‪ ,‬דכשפורע כל הסכום יהד לתוך קופת הגמ " ח ( ורק לאח " כ לוקחים הפקידים‬
‫נראה שההתחייבות הוא מכח שימוש המעות מהגמ " ח ושהם קוצצים עם הלוה שישלם‬ ‫הנ " ל )‬ ‫סכום‬
‫להפקידים ‪ ,‬ונחשב כקבלת הגמ " ח מדין ערב ‪ ,‬ואין היתר אא " כ הפקידים עצמם דורשים שכר על טירחתם‬
‫ופעולתם ‪.‬‬
‫( א ) ופשוט רכל מה שיש לדון ‪ ,‬הוא דוקא כשמתנה עמו דכשיהיו לו מעות מעשר שיתנו ‪ ,‬אבל כשחייב‬
‫שנותנים המעות רק לעניים ממש וכעיקר‬ ‫נוהגיי‬ ‫לימן כך וכך ממעות מעשר פשוט דהוי ר " ק אפילו אם‬
‫תקנת מעשר לכתחילה ‪ ,‬מ " מ צ " ב עד כמה הוא חיוב ואפשר שיכול לשאול על נדרו ‪ ,‬וכ " ש כשהתנה‬
‫( ע "ע‬ ‫מתחילה שיהיה בלי נדר ‪ ,‬ועוד דאולי הוא בעצמו יהיה דחוק ולא יהיה חייב לתת מעשר כספים‬
‫מעות מעשר ‪.‬‬ ‫בשו " ת תשובות והנהגות ח " א ט ' תקם אות ו ) ועוד דמי יימר שיהיה לו‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רמד‬

‫אישית על הלוה ולא הוי ר " ק מן התורה ) ‪ ,‬עוד נראה דהכא בנד " ד הוי תנאי לרבית קצוצה‬
‫מן התורה ‪ ,‬והיינו משום דיש להכעלימ זכות ממון גמור כמעשר כספים ולא דמי‬
‫לתרומות ומעשרות שאין שום בעלות להבעלים וצריך ליחנו לכהן ולוי ואין לו רק‬
‫הטובה " נ ‪ ,‬משא " כ במעשר כספים בזמנינו שנוהגין שמותר לקנות בו מקום בבית הכנסת‬
‫לפי מה שיש‬ ‫וכ " ש‬ ‫( ובפרט בעת שבונים בהכנ " ס ) ‪ ,‬וגם עליות וכו ' וזהו זכות ממון גמור ‪,‬‬
‫כמה רבנים שמתירין לקנות הגרלות של מוסדות צדקה במעות מעשר ושאם מרויה נוטלו‬
‫לעצמו ולא לצדקה ‪ ,‬וזהו זכות ממון גמור ‪ ,‬ונמצא דהוי ממונו ממש וכשמתחייב ליחנו‬
‫הפוסקים ‪.‬‬ ‫להמלוה הוי רבית קצוצה לכל‬

‫* *‬
‫הגמ " ח וע " ע בשו " ת‬ ‫עיין בפנים שאין היתר למנהל לדרוש שהלוה יאסוף כסף עבור‬
‫מנחת יצחק ( ת " ו ס ' עת ) אכל ע " ע היטיב בנימוקים כאן ואכמ " ל ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מוסיף תרומה לגבאי צרחה כשנותן לו הלוואה‬

‫צדקה שמאספים כסף בביהמ " ד ובישיבות ‪ ,‬ויש אחר שצריך כסף‬ ‫מצוי בגבאי‬
‫מזומנים וכותב צ ' יק בסכום גדול כגון מאה שקל ומבקש מהגבאי שיפרוט לו הצ ' יק ויתן‬
‫שקל ‪ ,‬וישאר חמש שקל לצדקה ‪ ,‬ולולא שהיה לו צורך שיפרטו לו הצ ' יק לא‬ ‫‪95‬‬ ‫לו ערדף‬
‫שקלים‬ ‫‪4‬‬ ‫היה נותן לו לצדקה ( ועכ " פ לא היה נותן יותר משקל אחד ‪ ,‬ועכשיו מוסיף עוד‬
‫וגם הגבאי לא פורט צ ' קים אלא כשתורמים לצדקה נתינה חשובה ‪ ,‬ונמצא שנותן‬ ‫לצדקה ) ‪,‬‬

‫רבית בשביל ההלואה ( וגם כשפורט צ ' יק של אחרים מקרי הלואה כיון שהלוה מקבל‬
‫קעג סעיף ד וע " ש בטייר ולעיל בקו " א פ " ט דין א סק " ג בהערת‬ ‫ע' ס'‬ ‫אחריות הצ ' יק‬
‫מו " ח שליט " א די " א דחשוב הלואה מן התורה ‪ ,‬ובצ ' יק שלו פשוט רחשוב הלואה‬
‫כעל חנות ‪.‬‬ ‫וע " ע מש " כ לעיל כקו " א פרק ז דין א אות ג כשעושה כן עם‬ ‫גמורה ) ‪.‬‬
‫דן באופן שהיה נותן התרומה‬ ‫כט )‬ ‫שוב מצאתי שבברית יהודה ( פרק ו הערה‬
‫גם לולא שמלוהו ‪ ,‬ורק הגבאי לא היה מלוהו ( ופורט‬ ‫עכשיו )‬ ‫( וכאותו הסכום שנותן‬
‫לולא שנותן לצדקה ‪ ,‬אבל לא אומר לו כן בפיו להדיא ‪ ,‬ונשאר שם בצ " ע למעשה ‪,‬‬ ‫הצ ' יק )‬

‫וכתב דנראה לדמותו לרבית דברים ובמעות צדקה צידד להתיר אבל כהדיוט כה " ג צידד‬
‫לאסור ועיין מש " כ בהערה ( א ) ‪ ,‬אבל מ " מ באופן הנ " ל שלא היה נותן לו כל כך לולא‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫שמלוהו ‪ ,‬נראה פשוט דהוי רבית‬

‫( א ) ונראה דמש " כ דהוי רבית דברים היינו משום דלמד כן מדברי הט " ו סימן קם ס " ק ה שפירש מש " כ‬

‫הרמכ " ם רבית דברים דע אם בא איש פלוני כלומר שתכבדו ותאכילו ‪ ,‬ופ ' הט " ז דלא הוי רבית גמור מרין‬
‫ערב ‪ ,‬כיון שגם מצד עצמו ובלי אמירת המלוה ‪ ,‬דרך להאכילו ‪ ,‬וא ‪ -‬כ לא הוי אלא רבית דברים רמה לו לזה‬
‫שיצוהו על זה אלא ודאי סומך על זה שהוא לוה שלו ‪ ,‬וש " מ דכשהיה נותן גם בלא " ה אינו אלא רבית‬
‫דברים א " כ ה " נ כשהיה נותן צדקה גם בלא ‪ -‬ה ‪ .‬אבל צ " ע דדוקא התם שמצוהו על כך הוי רבית דברים‬
‫אדם ‪.‬‬ ‫משא " כ הכא אינו מצוהו ליחן לצדקה יותר משאר‬

‫‪,‬‬
‫אמנם לענ " ד נראה ראדרבה יש כאן מקום לחשוש לר " ק מה " ת אפילו כשנותן הסכום שרגיל ליחן ולא‬
‫דדוקא התם שאומר לו שלא כשעת הלואה ‪ ,‬וכזה מותר לתת כל טובה " נ שהיה‬ ‫ההלואה ) ‪,‬‬ ‫מוסיף כשביל‬
‫רמה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ולכן כשמאסף כסף לצדקה ונותן עודף מצ ' יק גדול ‪ ,‬יזהר שמתחילה יתן מזומנים‬
‫להאיש ככל סכום הצ ' יק ‪ ,‬ורק לאח " כ יתרום האיש לצדקה אם ירצה ‪ ,‬ומעכשיו אין חשש‬
‫רבית קצוצה ‪ ,‬מאחר שלא קוצץ עמו כלום בשעה שמלוהו ופורט לו הצ ' יק ‪ ,‬ואם התורם‬
‫אומר לו בעת שפורט הצ ' יק שיחזיר לו כך וכך עודף ‪ ,‬יאמר לו הגבאי במפורש שהוא‬
‫מרצונו ‪.‬‬ ‫בחנם גם אם לא יתן כלום ‪ ,‬ואם ירצה ליחן אח " נ ‪ ,‬שיתן‬ ‫מצדו פורט לו הצ ' יק‬

‫אבל גם בזה צ " ב דמאחר שהלוה מבטית לפני ההלואה שיתן לו תרומה כך וכך ‪,‬‬
‫אע " פ שהגבאי אומר שא " צ ההבטחה ‪ ,‬מ " מ הלוה נשאר קצת בהבטחתו שאמר תחלה‬
‫ותמיר יותר מכל רבית מאוחרת ובעת פרעון שלא אומר כלום בעת ההלואה ‪ ,‬וברור שאין‬
‫להתיר לעשות כן בהלואה גמורה אפילו לצורך מצוה וצדקה ( וע " ע במחנה אפרים ס " ס‬
‫ית שנסתפק דאפילו אומר בעת ההלואה ‪ ,‬אם ארצה אתן לך ובדעתו באמת שלא להבטיח‬
‫כלל אפ " ה הוי ר " ק ‪ ,‬וכ " ש כאן שהלוה אומר מעיקרא שיתן וגם מרגיש קצת חיוב להוסיף‬
‫בהתרומה ‪ ,‬ואע " פ שבט " ז קס ס " ק יב מפורש שהוא מדרבנן מיהו ע " ע מש " כ לקמן אות ג‬
‫הערה ב די " ל דהכא תמיר יותר ‪ ,‬מ " מ נראה שאין להתיר דבר זה אפילו לצורך מצוה‬
‫להט " ז ) ‪.‬‬ ‫וצדקה אפילו‬

‫יש להקל מאחר די " א‬ ‫" אחרים " ( ומקבל אחריות )‬ ‫אמנם נראה דכשמוסר צ ' יק של‬
‫דאיסור מכירת שטרות בפחות הוא רק מדרבנן אבל מה " ת נחשב כמכירה ולא כהלואה‬
‫סעיף ד ‪ ,‬ובצירוף כל הנ " ל לצורך מצוה וצדקה יש להקל‬ ‫ובדרכ " ת ס ' קעג‬ ‫ע " ע בפמ " א‬
‫אפילו אם האיש מוסיף לתרום יותר מהרגילו ‪ ( ,‬אבל דוקא אם הגבאי נזהר שלא יהיה‬
‫סק " ג ‪.‬‬ ‫קציצה וכמש " כ לעיל ) ‪ ,‬אבל בצ ' יק שלו הוי הלואה גמורה וכמש " כ לעיל פ " ט ד " א‬

‫מי " ג המלוה‬ ‫וס ' קעז‬ ‫ם כן כשעת ההלואה ‪ ,‬דמי לסימן קמו מ " ג ברמ " א‬ ‫בנר " ד שעוש‬ ‫רגיל בכך ‪ ,‬משא " כ‬
‫שהיה נותן הוצאות‬ ‫אע " פ‬ ‫מעות לבעה " ב וגם חוזר עם בנו של בעה " ב ‪ ,‬ובעל הבית נותן לו הוצאות דאסור‬
‫(ס " ק‬ ‫וכט " ז ס ' קסת‬ ‫גם בלי ההלואה מ " מ עכשיו שמלוהו מחשבינן שנותן ההוצאות גם בשביל ההלואה‬
‫וכעת מצאתי שכ " כ במהר " ם‬ ‫ח‪.‬‬ ‫מוכח רס " ל דכה " ג הוי ר " ק סה " ת עמש " כ בט " ר ס ' קמו ס " ק‬ ‫כד )‬

‫סק " כ ‪.‬‬ ‫מרוטנכורג גופא וע " ע מש " כ בקו " א לעיל פ " ג ד " ז אות כ ר " ה ולענ " ד ופ " ט ד " א‬

‫אכן יש לחלק סובא דדוקא התם שמפרש שאם לא ילוהו לא יתן לו ההוצאות ‪ ,‬משו " ה אמרינן השכר‬
‫ההוצאות הוא גם משום ההלואה ‪ ,‬ואסור ‪ ,‬משא " כ הכא שאין כאן קציצה מפורש לקשר הנתינה לצדקה עם‬
‫ההלואה ‪ ,‬וי " ל דההלואה הוא רק געול משום שנותן צדקה דמותר ולא שנותן צדקה משום ההלואה ‪ ,‬וע " ע‬
‫בב " י ס ' קעז שכתב דכשאומר שנותז הלואת חן ( כחנם ) אין כאן אלא חשש הערמת רבית ‪ ,‬וה " נ בגבאי הזה‬
‫שלא מפרש להדיא שמלוהו רק כשנותן צדקה ‪ ,‬אפשר דהוי כאומר שנותן הלואת חן ‪ ,‬ועוד רהרבה פוסקים‬
‫ולענ " ר ) ‪,‬‬ ‫ס " ל רגם שם בס ' קסו אין כאן חשש איסור תורה ‪ ( ,‬ע " ע מש " כ לעיל קו " א פ " ג ד " ז אות ב ד " ה‬
‫שמלוהו ‪.‬‬ ‫וכ " ש הכא שלא מפרש שהתרומה הוא כגלל‬

‫ולכן נלענ " ד דכיון דהוי לצורך מצוה שיתן צדקה ‪ ,‬ואין כאן חשש איסור תורה ‪ ,‬נראה כמש " כ שם‬
‫בכרית יהודה שא " צ להחמיר ‪ ,‬אכל יזהר שלא יוסיף יותר מסה שנותן לולא שמלוהו ‪ ,‬וגם הגבאי יזהר שלא‬
‫להחמיר על עצמו שלא להקל יש מקום‬ ‫מ " מ הרוצה‬ ‫יאמר להדיא שפורט הצ ' יק רק למי שנותן צדקה ‪ ,‬אבל‬
‫להחמיר כיון שהגבאי לא פורט אלא למי שנותן לו לצדקה ‪ ,‬אבל אם הגבאי פורט מיקים גם למי שלא נותן‬
‫לו עכשיו צדקה פשיטא שאין שוס חשש כשלא מוסיף עכשיו יותר מהרגילו ‪ ,‬ואם הגבאי אומר שפורט‬
‫עבורו גם כשלא יתן כלום לצדקה ואומר לו כמש " כ בפנים ‪ ,‬נראה שאפשר להקל גם כשמוסיף לו יותר‬
‫מהרגילו ‪ ,‬וכן ראיתי גבאי צדקה שנזהר מאיסור רבית וכשפורט צ ' יקים נותן להם ככל סכום הצ ' יק ‪ ,‬ורק‬
‫ירצו ‪.‬‬ ‫אח " כ חוזרים ונותנים לו צדקה אם‬
 ‫אחרון‬ ‫ארגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רמו‬

‫ובאופן שאין לו כסף והגבאי צדקה מלוהו כסף כהשיעור שנותן לצדקה ולא יותר ‪,‬‬
‫בכה " ג אין שום חשש וכמש " כ שם בברית יהודה ‪ ,‬וטעם הדבר ( דלא נחשב כמלוה ע " מ‬
‫שיתן דינר לצדקה דמבואר בס ' קם סעיף יד דהוי ר " ק ) נראה לבאר דאיסור רבית הוא רק‬
‫כשמחייב הלוה לדבר מסוים בגלל ההלואה ‪ ,‬והכא לא מחייבו שום דבר רק מגביל‬
‫ההלואה רק לצדקה ‪ ,‬שמוכן להלוותו למטרת צדקה ‪ ,‬ואם לא רוצה ליחן הכסף לצדקה אז‬
‫לא מלוהו כלום ‪ ,‬ונמצא שאין כאן שום חיוב על הלוה ‪ ,‬אלא הגבלה בההלואה ‪ ,‬וכמו‬
‫שהמלוה יכול לבחור למי להלוות לראובן או לשמעון ‪ ,‬ה " נ יכול לבחור אם להלוותו לכל‬
‫צרכיו או להגביל ההלואה ולהלוותו למטרה מסוימת ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ לעיל פ " ז ריש דין א‬
‫ריש אות ז ) ‪.‬‬ ‫ולקמן‬

‫ג ‪-‬‬

‫קונגרס בעניז אירגונים להלוות לחברים שמשלמים תרומה כל חודש‬

‫פתיחה‬
‫לאחר שהתפרסם הקונטרס במהדורה הראשונה ובקונ ' מיוחד‬
‫עם מכתבים מגדולי‬
‫זמנינו שליט " א דהוי ריבית גמור תיקנו ברוב הגמחי " ם היתר עיסקא שמשתפו בכל‬
‫עסקיו ‪ ,‬אבל היו כמה ת " ח שליט " א שהשיבו שלא רואים איפה יש הבטחה לשלם‬
‫הדמי חבר עבור ההלואה ‪ ,‬שהרי בזמן שלוקחים ההלואה לא מבטיחים לתת דמי חבר ‪,‬‬
‫עיסקא ) ‪.‬‬ ‫כמה גמחי " ם בודדים שעדיין לא תיקנו היתר‬ ‫( וע " פ זה יש‬

‫הבטחה שאם יקבל ההלואה ישלם‬ ‫לכן אקדים כאן פתיחה קטנה לבאר איפה יש‬
‫נד וסי ' גה ) כבר ביאר הדבר בארוכה והבאתי‬ ‫הדמי חבר ‪ .‬ובשו " ת קנה בושם וח " ג סי '‬
‫בקצרה ‪.‬‬ ‫אביא כאן הדבר‬ ‫עיקר תמצית דבריו לקמן אות ב ‪D " D ,‬‬

‫באמת ידוע לכל שבזמן שמקבלים ההלואה לא חותמים על שטר התחייבות לשלם‬

‫הדמי הבר וגם לא אומרים אז בפה שמבטיחים לשלם הדמי הבר ‪ ,‬ואפילו הכי פשוט‬
‫הבטחה לשלם הדמי חבר והוי ריבית גמור ‪ .‬והיינו משום שבזמן‬ ‫יש‬
‫שבקבלת ההלואה‬
‫שחותמים על ההוראת קבע בכדי לקבל אח " כ ההלואה הוי הבטחה שאם יקבל‬
‫ההלואה ימשיך לשלם הדמי חבר ובאם יסרבו ולא יתנו לו ההלואה " יבטל " את‬
‫ההוראת קבע נכי הדבר פשוט ומובן מעצמו מעיקרא שמי שמצטרף לחבירות בכדי‬
‫לקבל ההלואה ‪ ,‬אם לא יתנו לו את ההלואה יבטל את ההוראת קבל ‪.‬‬

‫והנה פשוט שבכדי שיחשב ריבית קצוצה מן התורה אין צורך שבזמן שמקבל‬
‫אלא גם אם מעיקרא לפני שמקבל‬ ‫ההלואה ידבר ויאמר שמבטיח לשלם ריבית ‪,‬‬
‫ההלואה מבטיח להמלוה שאם יקבל ההלואה ישלם ריבית ואס לא יקבל ההלואה לא‬
‫ישלם ריבית ‪ ,‬שגם זה נחשב ריבית קצוצה ‪ ,‬בגלל שבומן שמקבל ההלואה מתקיים‬
‫ההבטחה לשלם את הריבית ‪.‬‬
‫גם פשוט שבזמן שחותם להגמ " ח על הוראת קבע בודאי יש בו ענין של קבלה‬
‫שהרי ברור שהמבקש ורוצה‬ ‫ההלואה ) ‪,‬‬ ‫את ההוראת קבע ( אם יקבל‬ ‫" לקיים "‬ ‫והבטחה‬
‫רמז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הלואה מהגמ " ח ‪ ,‬אם חותם להגמייח על הוראת קבע בלי שום קבלה והחלטה לקיים‬
‫זה גונב דעתם של מנהלי הגמ " ח ‪ ,‬וגם הוציא מהם את ההלואה‬ ‫את ההוראת קבע ‪ ,‬הרי‬
‫כשמקבל ההלואה וממשיך לשלם‬ ‫ורמאי ‪,‬‬ ‫ברמאות ‪ ,‬ומעכשיו אדם ישר שאינו גזלן‬
‫ההוראת קבע ‪ ,‬זהו בגלל שמעיקרא קבל על עצמו והבטיח לפני ההלואה שאם יקבל‬
‫קבע וישלם דמי חבר‬ ‫ההלואה ( על סמך החתימה על ההוראת קבע) ימשיך ההוראת‬
‫כל חודש וחודש ‪ ,‬ונמצא שהתשלומי דמי חבר הוא כדי לקיים ההבטחה שלו ‪ ,‬ובהרבה‬
‫אחרונים מפורש שגם בהבטחה לשלם ריבית הוי ריבית דאורייתא ‪.‬‬

‫כל חששות הנ " ל‬ ‫גמ " ח כפשוטו נלי‬

‫אבל בגמחי " ם שלא נותנים שום " קדימה " ולא שום " עדיפות " למי שתורם להם‬
‫כסף או פקדונות ומקיימים המצות גמ " ח כפשוטו ( וכן מתנהל הגמ " ח בכולל חזון איש‬
‫בבני ברק ע " פ הוראת הגר " נ קרליץ שליט " א ) בגמ " ח כזה האנשים לא תורמים בכדי‬
‫לקבל אח " כ הלואה לעצמם אלא בכדי לסייע לצבור מסוים ‪ ,‬ולכן אפילו אם ממשיך‬
‫לשלם אח " כ ההוראת קבע הרי מעולם לא היה הבטחה להמשיך ההוראת קבע עבור‬
‫ההלואה ‪ ,‬שהרי מקבל כל ההלואה ( באותו זמן וכאותם תשלומים נוחים ) גם בלי‬
‫שמשלם ההוראת קבע ‪ ,‬אבל האירגונים של " עזר הדדית " לנשואין ‪ ,‬לא רוצים להקים‬
‫גמ " ח כזה ‪ ,‬משום שרוב האנשים לא רוצים לתרום אלא לגמ " ח שמקבלים הלואה‬
‫מוגדלת תמורת הדמי חבר ‪ ,‬ובגמ " ח רגיל קשה להשיג תרומות גדולות ‪ .‬נוע " ע מש " כ‬
‫לקמן אות ו הערה ב ‪ ,‬ואות ב הערה ב ] ‪.‬‬

‫אירגונים עם הית " ע ‪ -‬ועדיין הוי‬ ‫;‬ ‫אירגונים שמשלמים " לאחר " שמקבלים ההלואה‬ ‫א‪.‬‬
‫ריבית גמור ‪ :‬אירגונים שמשלמים הכל מראש ‪ :‬כ ‪ ,‬מכתב ממו " ח שליט " א בענין הנ " ל ‪ :‬מכתב‬
‫תשובת הגר " מ כראנרסדורפער שליט " א‬ ‫‪:‬‬ ‫השגה על הנ " ל‬ ‫‪:‬‬ ‫מהגר " מ בראנרסרורפער שליט " א‬
‫ג ‪ .‬אי שייך להתיר ריבית‬ ‫‪:‬‬ ‫מכתב מהגר " נ קרליץ שליט " א והגר " נ קופשיץ שליט " א‬ ‫‪:‬‬ ‫לש " ל‬
‫תיקונים בכדי‬ ‫ה‪.‬‬ ‫פקדונות ) ‪:‬‬ ‫תשלומים שמשלמים מראש ( כשאין‬ ‫ד‪.‬‬ ‫לה ‪:‬‬ ‫דרבנן לצורך‬
‫תיקונים‬ ‫‪:‬‬ ‫כנ " ל‬ ‫עור הוספה ותיקון‬ ‫להוריר איסור תורה מלבד ההית " ע שעושים ‪ :‬ו ‪.‬‬
‫עצה למפקירים שלא יכנסו להית " ע‬ ‫באירגונים שמשלמים " כל הסכום " לפני ההלואה ‪ :‬ז ‪.‬‬
‫צרקה ואי יכול ליחן מכסף מעשר‬ ‫בדאורייתא ‪ :‬ח ‪ .‬סיכום הדברים איך לתקן ‪ :‬ט ‪ .‬אי נחשב‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫י בירור למה א " א לתקן באופן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫לאירגון ( גמ " ח ) הנ " ל‬

‫‪- 6 -‬‬

‫אירגונים שמשלמים " לאחר " שמקבלים ההלואה‬

‫של עזרה הדרית להלוות לחברים‬ ‫( גמחי " ם )‬ ‫לאחרונה הוקמו הרבה אירגונים‬
‫כל חודש לשש שנים ) ‪ ,‬והנה ברוב האירגונים‬ ‫‪510‬‬ ‫שתורמים כל תודש וחודש ( לדוגמא‬
‫נותנים הלוואות גם לפני שגמרו לשלם כל הקצבה ‪ ,‬והלוה משלם לאחר שמקבל ההלואה ‪,‬‬
‫דמי חבירות בכל חודש וחודש ‪ ,‬ולהלן יתבאר שרק ההלואה היא זו שמחייבת את‬ ‫‪$ 10‬‬

‫גמור ‪.‬‬ ‫בכל חורש ‪ ,‬ומשום כך הוי ריבית‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫הלוה לשלם‬

‫דהנה מנהלי הגמ " ח אומרים לו שנותנים הלואה אם יהיה חבר ‪ ,‬ושפירושו של חבר‬
‫הוא מי שמשלם דמי חבירות לכך וכך שנים ( או שכתוב כן בתקנון הגמ " ח ) ‪ ,‬ודורשים‬
 ‫אחרון‬ ‫איוגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רמח‬

‫שיחתום על " הוראת קבע " ‪ ,‬שהבנק יחייב חשבונו בסך כך וכך כסף כל חודש וחודש‬
‫עד זמן ידוע ( כגון לשנה או לשש שנים וכדומה ) ‪ ,‬ולאחר שחותם על ההוראת קבע או‬
‫כמה ימים אח " כ ( או כמה שנים אח " כ ) ‪ ,‬נותן לו הגבאי את ההלואה שרוצה בגלל‬
‫שחתם על הוראת קבע ‪ ,‬והנה אדם רגיל המצטרף עמהם ולא לקח מהם הלואה ‪ ,‬אינו‬
‫אלא חבר " זמני " ואין עליו שום התחייבות להיות חבר קבוע [ והיינו להמשיך חברותו‬
‫עד גמר שש שנים ] ‪ ,‬רק יכול להפסיק התשלומים וההוראת קבע מתי שירצה ולומר‬
‫שלא רוצה להיות חבר ‪ ,‬אבל מי שקבל הלואה על סמך שהוא חבר ( שפירושו מי‬
‫פשוט שצריך להיות חבר ולהמשיך לשלם עד גמר השש‬ ‫שנים )‬ ‫כך וכך‬ ‫‪$ IO‬‬ ‫שמשלם‬
‫שנים ( והיינו הזמן שהאירגון דורשים שיחתום על ההוראת קבע ) ‪ ,‬ולא שמיד לאחר‬
‫קבלת ההלואה יבטל החכירות ( ואם מבטלו הר " ז נחשב אדם שלא עומד בדיבורו‬
‫ואולי גם אפשר להוציא ממנו בב " ר ‪ ,‬ובהרבה מקרים אומרים כעל פה‬ ‫(א )‬ ‫ורמאי‬
‫ולפעמים גם מפורש כתקנון ‪ ,‬שפירושו של חבר הוא ‪ ,‬מי " שמתחייב " לשלם כך וכך‬
‫שנים ‪ ,‬ואז פשוט שאפשר להוציא ממנו כב " ר ) ‪ ,‬ונמצא שההלואה מחייבו להמשיך‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫כל חודש ‪ ,‬וזהו רבית‬ ‫( ‪) $ 10‬‬ ‫ולשלם‬

‫וק " ו במה שמצוי אצל חלק גדול מהחברים ‪ ,‬ואולי אצל רובם ‪ ,‬שמעיקרא נהיה‬
‫חבר רק בכדי לקבל בקרוב הלואה ‪ ,‬שידוע להם ולפעמים גם הגבאים אומרים להם‬
‫צריך‬ ‫קדימה )‬ ‫בפירוש ‪ ,‬שבכדי לקבל ההלואה ( כפי הסכום שרוצה או שיהיה לו זכות‬
‫כל תודש וחודש לשנה או לשש‬ ‫‪510‬‬ ‫מי שמשלם‬ ‫הבר ‪ ,‬ופירושו של חכר הוא‬ ‫להיות‬
‫שנים ‪ ,‬ופשוט שידוע מעיקרא שבאם המנהלים יסרבו לו ולא יתנו לו ההלואה שמיד‬
‫יבטל ההבירות ולא ימשיך לשלם עוד ‪ ,‬ורק באם יתנו לו ההלואה ימשיך החבירות‬
‫‪$ 10‬‬ ‫כל הודש ‪ ,‬ונמצא שהוא כאומר מעיקרא להמלוה שאם ילוהו ישלם‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫ולשלם‬
‫שהוא כדרך קציצה מן‬ ‫כל חודש לשש שנים ובאם לא ילוחו לא ישלם דפשוט‬
‫התורה ‪.‬‬
‫ומעתה שרק ההלואה מחייבת את התשלום והרבית פשיטא דהוי רבית קצוצה מן‬
‫נפק " מ אם קוצץ רבית עבור ההלואה או שלפני ההלואה אומר בלי‬ ‫שים‬ ‫התורה ‪ ,‬ואין‬

‫( א ) ההנה ברוב הגמחים אומרים שבכדי לקבל ההלואה צריך להיות חבר ( שפירושו מי שמשלם ‪ 510‬לכך‬
‫וכך זמן ) ולכן פשוט דהוי הבטחה לשלם דמי חכירות לכך וכך זמן ‪ ,‬וכמחנה אפרים ( ס " ס יח ) מפורש יותר ‪,‬‬
‫שאפילו עצם החתימה על ההוראת קבע עבור ההלואה מיקרי הבטחה והוי ר " ק אע " פ שיכול לבטלו ‪ ,‬דע " ש‬
‫שכתב דאפילו אם הלוה אומר " אם ארצה " אשלם ריבית ‪ ,‬הוי ריבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬כיון שידעינן‬
‫שכונתו להבטיח לשלם ‪ ,‬א " כ ק " ו בחתימה על הוראת קבע עכור ההלואה ‪ ,‬ואפילו אם נרצה לחלוק על‬
‫המחנ " א היינו כאומר להריא " אם ארצה " משא " כ בנד " ד שמוסר הוראת קבע ולא אומר להדיא שיכול‬
‫לבטלו אם ירצה ‪ ,‬גרע יותר ‪ .‬וק " ו ברוב הגמחים בזמנינו שאומרים ( או כתוב בתקנון ) שפירושו של חכר הוא‬
‫" התחייבות " או‬ ‫להדיא בלשון‬ ‫שכותבים‬ ‫וק " ו בגמחים‬ ‫" מי שמעלס " ולא מי שחותם על הוראת קבע ‪,‬‬
‫כשהמנהלים אומרים כן בעל פה או שמשתמשים כלשון שמשמעותו כן ‪ .‬ונמצא שמצוי מאוד שהגמ " ח יכול‬
‫לכוף הלוה לשלט ככ " ד מה שהתחייב עבור ההלואה ‪ ,‬ואפילו כאופן שע " פ גדרי חושן משפט א " א להוציא‬
‫ס " ק י וס " ק סו שגם‬ ‫ובחו " ד ס ' קם‬ ‫יח‬ ‫‪O" D‬‬ ‫מידו התשלום חורשי כרייניס ‪ ,‬מ " מ ע " ע במחנה אפרים‬
‫כקיצור דיני‬ ‫התורה ‪ ,‬וכן מוכח כשו " ת חת " מ ח " ו ס ' כו ‪ ,‬וע " ע‬ ‫בהבטחה בעלמא מיקרי רבית קצוצה מן‬
‫ולדבריו מפורש ברא " ש ורמב " ן‬ ‫ד " כ ‪ ,‬וע " ע כספר אילת השחר ב " מ טה ‪ :‬ד " ה ולפיז ‪,‬‬ ‫רכיה המצויים פ " ב‬
‫ורמ " א ס ‪ ,‬קס סעיף כז שגם בהבטחה כעלמא הוי ר " ק מן התורה‬
‫רמט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ועל ידי ההלואה מתחייב ונהיה אז קציצה‬ ‫ההלואה )‬ ‫התחייבות ( וגם זה ע " מ שיקבל‬
‫ה) ‪.‬‬ ‫גמורה ברבית של תורה ( ב ) ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ לקמן ס " ק‬

‫ואין שום עצה לאירגונים הללו אלא להלוות על פי היתר עיסקא ‪ ,‬ולפרסם לכל‬
‫ע " פ הית " ע ‪ ,‬ולכתוב כן תוך טופסי חבירות ותוך טופסי‬ ‫החברים שכל ההלואות הם רק‬
‫א ' שמשתף המלוה בשאר עסקי הלוה ‪ .‬ב ' כולו פקדון ‪,‬‬ ‫(ג )‬ ‫ההלואות ‪ ,‬וצריך הית " ע מיוחד‬
‫ג ' שהלוה לא מקבל אחריות גניבה ואבידה אלא אחריות פשיעה בלכד עמש " כ לעיל פ " ב‬
‫דין ד סק " א ‪ [ ,‬וע " ע מש " כ לקמן פי " ג ד " ג אות כ שאם אין להאב רכוש שיתפס עליו‬
‫ההית " ע ‪ ,‬דלפעמים יש עצה והיינו שמעיקרא ישייר לעצמו קנין בהדירה שנותן לבנו‬
‫ע "ש] ‪.‬‬
‫והנה כמה מן האירגונים עשו היתר עיסקא וכתבו תוך כל שטרי הלואה שהכל על פי‬
‫היתר עיסקא ‪ ,‬אבל יש הרבה שלא רוצים לעשות ע " פ הית " ע ואומרים שרוצים להחמיר‬
‫ולא לסמוך על הית " ע ‪ ,‬ומאוד נפלאתי עליהם שמחמירים על עצמם ובורחים מהית " ע ‪,‬‬
‫ועוד דפשוט שלא החתימה על הית " ע הוא החשש‬ ‫ריבית ד ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫ואדרבה נכשלים באיסור‬
‫אלא ההלואה ברבית ע " י הית " ע ‪ ,‬ובאם אין איסור רבית אין שום חשש כשחותם על‬
‫ובפרט כשכותבים " שבאם יש חשש רבית " יהיה ע " פ היתר‬ ‫מפסידים ‪.‬‬ ‫כללי ולא‬ ‫הית " ע‬

‫עיסקא ‪ ,‬וכנוסח ההית " ע כללי בראש הספר וא " כ את " ל שאין איסור רבית לא חל תנאי‬
‫כלל ‪.‬‬ ‫ההית " ע‬

‫אירגונים עם הית " ע ‪ -‬ועדיין הוי רבית גמור‬

‫שהלוה מתחייב להחזיר‬ ‫‪:‬‬ ‫וראיתי בכמה וכמה גמחי " ם שכתוב תוך תופסי ההלואה‬
‫קרן ההלואה על פי הית " ע דהחכמ " א ע " כ ‪ ,‬אמנם אין בכח נוסח הזה להתיר אלא הריבית‬

‫( ב ) ואפילו אם כותבים בתקנת הגמ " ח שכל רכוש הגמ " ח ישאר מעות צדקה ולא ישאר להחברים שום‬
‫בעלות ‪ ,‬וגם כותבים שהגמ " ח לא חייב ליחן הלואה ועי " ז נפקע זכות החבר ממעות הגמ " ח ‪ ,‬והוי ממון‬
‫שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬אפ " ה לא הועילו כלום מאחר שחלק גדול ממעות הגמ " ח הוא פקדון מאנשים‬
‫פרטיים ‪ ,‬ועוד ראפילו אם היה כולו ממעות צדקה אין היתר להלוות כרבית קצוצה וכמש " כ בב " י דלדעת‬
‫הרא " ש אסור כה " ת וכ " כ בבעה " ת ‪ ,‬ובש " ע ס ' קם סי " ח וסכ " ב פוסק דאסור וע " ע בחו " ד מק " י ‪ ( ,‬וכ " ש‬
‫מק " ג ) ‪.‬‬ ‫להמבואר ברמ " א שאין להחשיב צרכי רבים כמעות צדקה ואסור להלוותו בא " ר עמש " כ לקמן‬

‫לשאול איך שייך היתר עיסקא לגמ " ח שמיוחד לקנות צרכי נשואין להבן או לשלם חובות ולא‬ ‫( ג ) ייש‬
‫לעסקים ‪ ,‬אבל פשוט שכאן צריך הית " ע מיוחד שהלוה משתף את המלוה בעסקיו הטובים או בדירה שלו‬
‫תמורת הכסף שמקבל מהם ‪ ,‬וכנוסח ההית " ע בראש הספר ‪ ,‬וכמש " כ מו " ח שליט " א במכתבו ‪ ,‬והאמת הוא‬
‫שבכל בנק צריך להוסיף תגאי זה על ההית " ע של הבנק ‪ ,‬כי כנוסח שלהם מותנה שהלוה ישתמש בהמעות‬
‫סרעון חובות ולא למטרת עסקים ‪ ,‬וראיתי‬ ‫( הלואה ) עבור‬ ‫בעסקים טובים ‪ ,‬והרי ידוע שלוקחים אוברדראפט‬
‫שישקיעו הכספים בעסקים ‪ ,‬ולא הועילו כלום ‪ ,‬אלא צריך לכתוב " שמשתף "‬ ‫‪:‬‬ ‫נוסח שהוסיפו על נוסח הבנק‬
‫( וע " ע בביאורים לנוסח הית " ע בסוף הספר דכשמשתף המלוה‬ ‫הכטף ‪.‬‬ ‫המלוה בעסקיו הטובים תמורת‬
‫אות ב ובפי " ג ר " ג ) ‪.‬‬ ‫בעסקיו צריך עוד כמה הוספות בנוסח ההית " ע וכמבואר שם ע " ש ‪ ,‬וע " ע לקמן ס " ק ח‬

‫( ד ) ורוב המנהלים שלא עושים הית " ע אוחזים החבל משני הראשים ‪ ,‬דכשרנים באיסור ריבית אומרים‬
‫שנותנים הלוואות לכל אחר כשוה ולא רק לחברים ושאין זכות קדימה לחברים ‪ ,‬וכשדנים למעשה לאשר‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫הלוואות ‪ ,‬נותנים קדימה לחברים ‪ ,‬והאנשים יודעים שאם לא משלמים דמי חכירות לא יקבלו‬
 ‫אחרון‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קרנטרס‬ ‫רנ‬

‫שנכלל ברמי קרן ההלואה [ שלא יהיה איסור כאשר הצמידו אותו לדולר או למדד‬
‫וכדומה ] ‪ ,‬אבל אין ההית " ע כולל ה " דמי תבירות " שמשלם מלבד קרן ההלואה ‪[ ,‬זאת‬
‫אפ " ה‬ ‫אומרת שמתנאי ההיתר עיסקא שאפילו אם ישבע שלא הרויח אלא כשיעור הצמדה‬
‫יצטרך לשלם הדמי חבירות מכיסו ] וזהו ריבית גמור וכמש " כ בשו " ת הרא " ש ( כפ " ט ס " ס‬
‫שאם קוצץ לשלם ריבית בכדי‬ ‫לט )‬ ‫בשם הרמ " ך וש " ע הרב ( ס '‬ ‫‪):‬‬ ‫ושיטה ( ב " מ קד‬ ‫ת)‬

‫לקבל עיסקא הוי ריבית גמור מן התורה ‪ ,‬משום דהפלגא מלוה של העיסקא הוא הלואה‬
‫וכעי " ז כתוב כמהרש " ם ( ח " ב ס '‬ ‫מלוה ]‬ ‫דאורייתא [ וה " נ בהית " ע דהחכמ " א הוי פלגא‬
‫ושו " ת טוב טעם ודעת ( תליתאי ח " ב ס ' לה ) ‪ ,‬וצריכים לתקן הית " ע מחדש ולכלול‬ ‫רטז )‬

‫בההית " ע ‪.‬‬ ‫" הכל " ( והיינו גם ה " דמי חבירות " ) בסכום ההתפשרות של הריוח‬

‫אירגונים שמשלמים הכל מראש‬

‫אבל יש אירגונים שמשלמים הכל אך ורק מראש ולפני ההלואה אבל לאחר קבלת‬
‫ההלואה לא משלמים שום דמי חבירות ‪ ,‬ולפעמים הוי ריבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬ולפעמים‬
‫מדרבנן ‪ ,‬ולפעמים ריבית מוקדמת ‪ ,‬דהנה אם נותנים דמי החכירות " על מנת " שילוהו הוי‬
‫ר " ק מה " ת וכמש " כ הגרעק " א ס ' קם סעיף ו וכחו " ד שם ובשער דעה ס ' קסז ‪ ,‬וטעם הדבר‬
‫משום שאם לא מלוהו יכול לדרוש מהגמ " ח להחזיר לו דמי התרומות ששילם להם ‪,‬‬
‫ונמצא שע " י ההלואה שנותנים לו נפטרים מלהחזיר לו כספו ולכן הוי ר " ק ‪ ,‬אבל אם‬
‫מותנה שאפילו אם לא יקבל ההלואה אינו יכול לדרוש כספו בחזרה אינו ר " ק ‪ ( ,‬וע " ע‬
‫מש " כ לקמן בסק " ר ובהערה א ) ‪ ,‬ויש אירגונים שכתבו להדיא בתוך התקנון של הגמ " ח‬
‫שא " א לשום תבר לכופם ולחייב אותם ליתן הלואה ‪ ,‬ובאופן הזה אינו אלא ריבית‬
‫מוקדמת שניתן בדרך שוחד בעלמא והאיסור הוא מדרבנן ‪ ,‬אבל פשוט שלא מועיל לכתוב‬
‫הגמ " ח בכדי להוריד איסור תורה ‪ ,‬אלא אם מוסרים העתק מהתקנון לכל חבר‬ ‫כן בתקנות‬
‫וחבר בעת שמצטרף ( או כשכותבים כן תוך טופס הצטרפות לחבירות ומוסרו להחבר ) ‪,‬‬
‫מנת " ‪.‬‬ ‫דאל " כ אזלינן בתר התנאי שבעל פה ומצוי מאוד דהוי בדרך " על‬

‫כ ‪-‬‬

‫מכתב ממו " ח הגר " מ שמרנבוך שליט " א‬

‫ש " ז אלול תשנה‬

‫מכום להיות בזה חבר‪,‬‬ ‫אודות כמה חברות גמ " ח ‪ ,‬גם מבא תורה וחוגים שונים ‪,‬‬
‫שמשלמיי‬
‫ולהיות זכאי לקבל הלואה ‪ ,‬אבל מאז שמקבלין ההלואה ‪ ,‬בזה גומא משעבר אותם לשלם מרי‬
‫חודש או שנה לנמה שנים דמי חבירות לחברה ‪ ,‬נראה ברור ניון שהלואה הוא שמחייב אותם‬
‫לשלם באופן שאי אפשר לחו להסתלק מחברותם ‪ ,‬זהו ריבית קצוצה שאסורו חמור מאור ר " ל ‪,‬‬
‫ולא הותר ח " ו למצוה או לצורך רבים ‪ ,‬ואמור מן התורה להשתתף בחברה זאת לקבל הלואה‬
‫המכמות מבעלי הוראה‬ ‫‪1‬‬ ‫בחנם כגמ " ח ‪ ,‬כיון שמשתעברימ בכך ‪ ,‬ואם שממהממים שיש להם ע "‬
‫מפורסמים ‪ ,‬יש לבדוק אם נורע להם הפרטים ‪ ,‬שבאופן כהנ" ל הרבר ברור שיש בזה איסור תורה ‪,‬‬
‫וכ " ש כשכספי יחידים מופקרים בגמ " ח כנהוג ‪ ,‬ומלוין כהנ "ל האיסור חמור מאור ‪.‬‬
‫ועיין ב " מעשה רב " החדש ( ם ' יג ) רברי רבינו הגר " א זצ "ל שמניא מחלום מנפטר שמספר‬
‫שבשמים מכים ועונשין על איסור ריבית ‪ ,‬ואין מתחשבים בהיתירים שהמציאו האחרונים ‪,‬‬
 ‫רנא‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הוא‬ ‫( יוה " כ )‬ ‫והוסיף ע " ז רבינו הגר " א זצ "ל שהעבירה תמידית יום ולילה ואף ביום הנורא‬
‫עומר ובוכה ‪ ,‬ואינו זז מעבירה הנ " ל שאין לה הפסק‬

‫וכאן בגמ " ח יש עצה לגמ " ח לכתוב בהיתר עיסקא דכולו פקדון שמשתף הנותן בבל‬
‫דברינית‬ ‫סו )‬ ‫עסקיו ולציין שהוא כשומר חנם לנד על העיסקא ועיין בשו " ת מנח " י ( ח " ז ס '‬
‫מוקדמת צריך היתר עיסקא רכולו פקדון ועיין ברמ " א קע " ז ס " ו שמבאר שצריך גם שיהיה‬
‫אחריות רק כשומר חנם ‪.‬‬
‫ודי ברברים אלו לעורר כל לב לחזור בתשובה בימים אלו ימים רחמים ורצון ‪ ,‬ואבינו‬
‫שבשמים יחיש גאולתינו ונקבל בקרוב פני משיח צדקינו ‪.‬‬
‫המצפה בכליון לישועת ה ' ורחמי שמים מרובים‬

‫משה שטרננוך‬

‫מכתב מהגר " מ בראנדסדורפער שליט " א‬

‫נם " ר ‪ ,‬בעיה " ק ירושלים ת " ו ‪ .‬עש " ק לס ' שם שם לו חק ומשפם י " ב שבט תשנ " ו לפ " ק ‪.‬‬
‫נדרשתי לאשר שאלוני על דבר אשר נוסדו באחרונה כמה וכטה חברות גמ " ח שימודו‬
‫וקיומו של הגמ" ח מנוסם בעיקר על נספי רמי חבר מה שבל חבר משלם להחברה מידי חודש‬
‫בחרשו נך וכך לחורש וממרתו הוא להלוות להמנויים לחברים של החברה ‪ ,‬ובחתימתו על‬
‫הוראת קבע ליתן תרומה כך וכך לבל חורש וחורש אז הוא זכאי לקבל אח " כ ההלואה אם יש‬
‫לחוש בזה משום איסור ריבית או לא ‪.‬‬
‫והנלענ" ד נזה דמכיון שהוא הותם ומבטיה להם להמשיך ולשלם דמי חברות לכל‬
‫חורש וחודש ולקיים ההוראת קבע ולולי ההלואה אין עליו שום חיוב לשלם דמי חברות‬
‫והיה יכול להפסיק החברות ולבטל ההוראת קבע אם כן יש בזה אימור ריבית קצוצה‬
‫ממש‪.‬‬
‫ובכלל זה רלאו דוקא באופן שהתנאי הוא להמשיך ולשם רמי חנר לאחר ההלואה‬
‫יהוא הדין ג" כ באופן שמשלם הדמי חברות מראש קורם ההלואה בין בפ" א ונין‬
‫בתשלומים חורשיים על מנת שילונו לאחר זמן ג " כ יש בזה איסור ריבית קצוצה כמבואר‬
‫ובהגרע" ק שם סע" ו יעו " ש ‪,‬‬ ‫( מק " ו )‬ ‫ק" מ ביאורים ( מק"ג ) ובחידושים‬ ‫ס"‬ ‫להריא כן בחוו " ד‬
‫ומנאן אזהרה גדולה שלא להלוות ולא ללוות באופן זה שלא להכשל באיסור ריבית‬
‫החמורה ‪.‬‬
‫הנלענ " ר כתבתי ויעזור השי " ת שלא נכשל נדבר הלכה ונזכה לאמוקי שמעתתא אליבא‬
‫דהלכתא אכי " ר ‪ ,‬ובזכות השמירה והזהירות מלהנשל באיסור ריבית נזכה לגאולתן וישועתן‬
‫של ישראל ‪ ,‬וכימי צאתנו ממצרים יראנו נפלאות בביאת משיח צדקנו בב " א ‪.‬‬
‫מאיר בראנדסדורפער‬
 ‫אהרון‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קרנטרס‬ ‫רבב‬

‫הנ " ל‬ ‫השגה על‬

‫שליט " א השיב מכתב להגאון רבי מאיר ברנדסדורפער שליט " א‬ ‫חשוב‬ ‫וח " ח‬

‫דלכאורה נראה רכל מש " כ לאיסור הוא רק משום שידוע לו שמי שמקבל הלואה מתהייכ‬
‫להמשיך ולשלם דמי חבירות לכל חודש וחודש ‪ ,‬ועל כן מסיק ריש בזה איסור ריבית‬
‫קצוצה ‪ ,‬אבל כפי מה שבירר בהגמחי " ם של החברים שידועים לו אין אף אחד מתחייב‬
‫אין בזה שום‬ ‫א " כ גם ע " פ דעת מעכ " ת‬ ‫" כשמקבל הלואה " להמשיך לתת דמי ההבר ‪,‬‬
‫חשש ע " כ ‪.‬‬
‫א ' שגבאי הקרן‬ ‫‪:‬‬ ‫עוד הוסיף וכתב דבגמ " ח שלו יש ג ' תקנות ועפ " ז אין חשש ריבית‬
‫אינם מתחייכים להלוות לחברים ב ' שגבאי הקרן רשאים להלוות גם לאלו שאינם חברים‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫ג ' שלא מבטיחים בעת קבלת ההלואה להמשיך החבירות ובגלל זה אין חשש‬
‫אמנם למעשה כתב שאצלו תיקנו היתר עיסקא ‪ [ .‬וכעי " ז פרסם עוד רב אחר שליט " א‬
‫בעיתון דכשיש ג ' תקנות הנ " ל אין חשש ריבית ‪ .‬וע " פ מש " כ כארוכה בהליכות שדה גליון‬
‫וע " ש באות כה שכתב ג " כ רבגמחי " ם הנ " ל לא מבטיחים כלום " בשעת ההלואה "‬ ‫‪. 108‬‬
‫אלא שנותנים לו הלואה מחמת שהיה חבר בגמ " ח זמן רב לפני ההלואה ‪ ,‬א " כ בשעת‬
‫ע "כ ] ‪.‬‬ ‫ההלואה אין כאן לא הבטחה ולא נתינה ועל זה לא כתב המחנה אפרים דבריו‬

‫תשובת הכר " מ ברנדסדורפער שליט " א‬

‫שהגר " מ ברנרסדורפער שליט " א השיב לו‬ ‫גה )‬ ‫ס'‬ ‫ועיין בשו " ת קנה בושם ( ח " ג‬
‫שום הבטחה על המשך תשלום‬ ‫( הלוה )‬ ‫דאע " פ שבשעת קבלת ההלואה אין מצד החבר‬
‫דמי חבר ‪ ,‬מ " מ כשחתם על הוראת קבע והבטיח להצטרף לחבר מהחברה לשלם דמי חבר‬
‫מידי חודש בחודשו בזה כבר הבטיח להם בהמשך התשלום דמי חכר לאחר ההלואה‬
‫בעד הלואתו וכו ' וגם חשש ריבית קצוצה יש בזה כי הוא מבטיח להם מראש לשלם דמי‬
‫חודש בחדשו בשביל הלואתו שיקבל ממנו אח " כ ‪ ,‬ואם יקבל ההלואה ימשיך ההוראת‬
‫קבע ‪ ,‬ואם לא יקבל ההלואה יבטל את ההוראת קבע ע " ש ‪ ,‬הרי שידוע לכל צורת ניהול‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬אלא דכיון שבשעת החתימה על ההוראת קבע הוי הבטחה שאם יקבל ההלואה‬
‫ימשיך ואם לא יקבל ההלואה לא ימשיך ‪ ,‬נמצא שקבלת ההלואה עושה ההבטחה לשלם‬
‫הריבית ע " ש בארוכה ‪.‬‬
‫גם כמש " כ שם שאצלו ( כגמ " ח שלו ) יש עוד ב ' תקנות ומשו " ה אין חשש ריבית א '‬
‫ב ' שגבאי הקרן רשאים להלוות גם לאלו‬ ‫לחברים ‪.‬‬ ‫שגבאי הקרן אינם חייבים להלוות‬
‫שאינם חברים ‪ ,‬ע " ש בקנה בושם שהשיב שאינו מוריד האיסור ריבית ואין נפק " מ אם‬
‫הגבאים אינם חייבים להלוות ‪ ,‬משום דעיקר האיסור דאורייתא הוא במי שקבל ההלואה‬
‫ועי " ז מתקיים ההבטחה להמשיך לשלם אח " כ הדמי חבר כל חודש ( וכלפי זה אין שום‬
‫נפק " מ אם הגמ " ח התחייבו לו מעיקרא להלוותו או לא ) ‪ ,‬וכן כמש " כ בתנאי השני בתקנון‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬שרשאים להלות גם לאלו שאינם חברים ‪ ,‬לא הועילו כלום כיון דסוף סוף עיקר‬
‫מטרת הגמ " ח להלוות לחברים ‪ " ,‬ולוה הדה " לא היה מקבל ההלואה אם לא שחותם על‬
‫הוראת קבע ועל דעת לקיימו אם יקבל ההלואה ‪ ,‬ונמצא שהלוה הזה מבטיח לשלם ריבית‬
‫רנג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫עבור ההלואה אם יקבל את ההלואה ‪ ,‬וכתב עוד שמלבד זה אף כשכותבים תקנות הנ " ל‬
‫בתקנון הגמ " ח מ " מ כמציאות אינם עושים כן ‪ ,‬אלא שכל החברים שמשלמים דמי תכר‬
‫מקבלים הלואה כעת שמחתנים ילדיהם וכן מי שלא משלם דמי חבר לא מקבל הלואה‬
‫שהאריך ‪.‬‬ ‫( חוץ ממקרה בודד ) ע " ש‬

‫וכעת‬ ‫(א )‬ ‫גם הנ " ר נתן געשטטנר שליט " א כתב תשובה כאריכות דהוי ריבית גמור‬
‫הרה " ג ר ' יוחנן הלטובסקי שליט " א מו " ץ‬ ‫נדפס בשו " ת להורות נתן ( חי " א ס ' פז ) ‪ ,‬וידידי‬
‫בבני ברק ג " כ נתעורר בזה והדפיס בקובץ מבית לוי ( כסלו תשנז ) ובקונטרס מיוחד מה‬
‫ששמע מפי הגרי " ש אלישיב שליט " א והגר " נ קרליץ שליט " א ועוד גרולי זמנינו שליט " א‬
‫דהוי ריבית גמור כ ‪.‬‬
‫( )‬

‫( א ) ושמעתי מהנ " ר יחזקאל ברטלר שליט " א שהוסיף עוד ראפילו אם כתוב כתקנון הגמ " ח ( וגם מוסרו‬
‫ליד הלוה ) שההלואה ינתן לאחר החלטת הוועד או ע " פ שיקול דעתם של הוועד דאפ " ה הוי חיוב גמור‬
‫וא " ב הוי ממון " שיש " להם בעלים ידועים עמש " כ לקמן ס " ק ו ' כשמו ‪ ,‬וק " ו בלי ההוספה הנ " ל ‪ ,‬או כשלא‬
‫מוסרים להלוה העתק מהתקנון ‪ [ ,‬אכן גם באופן שנחשב שאין להממון בעלים ידועים ‪ ,‬יש כאן איסור תורה‬
‫דאסור ] ‪.‬‬ ‫לשיטת הרא " ש ובעה " ת ‪ ,‬ובש " ע ס ' קם סי " ח פסקיכן כדבריהם‬

‫( ב ) ומעיקרא האריך כדבר וגם הביא דברי המחנה אפרים ס " ס יח וכסיום דבריו כתב וז " ל א ‪ .‬דמי חכירות‬
‫והצעתי ההכר ושלחתי מכתב להגאון רבי יעקב בלוי שליט " א מח " ס ברית‬ ‫‪:‬‬ ‫שמשלמים " לפני " ההלואה‬
‫יהודה בענין הרמי חבר " לפני " שמקבלים ההלואה והשיב לי מכתב כארוכה והעולה מדבריו שברוב‬
‫ב ' רמי חכירות שמשלמים‬ ‫‪:‬‬ ‫הנמחים בזמנינו לפעמים יש חשש איסור תורה ולפעמים האיסור מדרבנן‬
‫שוב אח " ז שאלתי הגאון רבי יוסף שלום אלישיב שליט " א אודות הגמחי " ם שמשלמים‬ ‫‪:‬‬ ‫" לאחר " ההלואה‬
‫" לאחר " שמקכלים ההלואה ‪ ,‬והשיב לי דהוי ריבית גמור וכן השיב לי הגאון רכי ניסים קרליץ שליט " א‬
‫לי שצריכים למחות בכל הגמחי " ם שמלווים כן ‪,‬‬ ‫אח " כ " ואמר‬ ‫כששאלתיו אודות התשלום " שמשלמים‬
‫והוסיף הגר " נ שליט " א וסיפר לי שאתמול ישב באסיפה עם רבנים ועסקנים ועלתה ההצעה להקים גמ " ח‬
‫הלטוכסקי ‪.‬‬ ‫עם דמי חבירות כנ " ל ומחה בהם דאסור להלוות באופן כזה דהוי ריבית גמור ‪ .‬יוחנן מאיר‬

‫ולאחר שנתפרסם כל הנ " ל כמהדורה הראשונה וכמקומות הנ " ל נדפס לאחרונה ספר כר " י עיקרי דינים‬
‫ושם בפ " ז מאריך בענין הנ " ל ובר " ה אמנם ידוע מביא שבאירגון שאנשים לא תורמים ככדי לקבל אח " כ‬
‫הלואה לעצמם אלא בכדי לסייע לצבור מסוים ‪ ,‬אין כזה איסור ריבית מוקדמת ומאוחרת ובזה התיר המנחת‬
‫יצחק זצ " ל ע " ש ‪ ,‬והנה דברי המנחת יצחק שייך כגמ " ח עירוני או של ציבור מסוים המלוה לכולם ולא‬
‫נותנים זכות קרימה או שום טובה " נ להתורמים ‪ ,‬וכן מתנהל הגמ " ח בכולל הזון איש ( ע " פ הוראת הגר " נ‬
‫ובעוד כמה מקומות ‪ ,‬אבל ככל האירגונים שנותנים הוראת קבע לסכום מרובה ונותנים‬ ‫שליט " א )‬ ‫קרליץ‬
‫קדימה למי שתורם רמי חברות ‪ ,‬ידוע ללא ספק שהוקם בכרי להלוות לחברים וזהו עיקר צורת ניהול‬
‫האירגון ‪ ,‬ועל זה כתבו גדולי זמנינו שליט " א דהוי ריבית גמור וע " פ רוב הוי חשש ריבית דאורייתא ‪ .‬ואע " פ‬
‫שקורה באחת מעשר שתורם הוראת קבע לצורך צדקה אע " פ שהוא עצמו לעולם לא יצטרך הלואה ‪ ,‬מ " מ‬
‫יותר מתשעים והמש אחוז משלמים בכדי לקבל אח " כ הלואה וזהו עיקר צורת האירגון [ וביותר שמעתי‬
‫מגבאי אירגון כזה שבשעה שמתרימים חברים מפרשים להדיא ממדת הגמ " ח ‪ ,‬גם אמר עוד שאע " פ שחיפש‬
‫ורצה חברים שיתנו לצורך צרקה שלא לצורך קבלת הלואה אח " כ ‪ ,‬אכל לא מצא יותר מאחר ממאתיים אבל‬
‫הדבר בכל האירגונים כזה ] ‪.‬‬ ‫כולם הצטרפו רק ככדי לקבל אח " כ הלוואה ‪ ,‬והדברים ידועים שכן‬

‫וגם אם מתנים שיש רשות להלוות גם למי שאינו חכר ‪ ,‬מ " מ רוב ההלוואות ניתנים לחברים ‪ ( ,‬ולפעמים‬
‫אף נותנים לאחרים רק כמה פעמים בודדים ‪ ,‬ועוד שגם זה רק לקרובו וידירו של המנהלים ‪ ,‬או שנותנים‬
‫לאחרים רק סכום קטן יותר ותנאי תשלומים לא נוחים כל כך ) ‪ ,‬והחברים המשלמים הריבית יודעים שהם‬
‫לא יקבלו הלואה גדולה כל כך רק אם ישלמו רמי חבר ‪ .‬וצורת האירגון עדיין נשאר להלוות למי שמשלם‬
‫ריבית מוקרמת ומאוחרת ‪ ,‬ומעכשיו אין ספק דלא שייך להתיר מה שהחבר משלם אחר קבלת ההלואה מרין‬
‫" רגיל ליחן מתנה לפני ההלואה " ‪ ,‬כי גם מה ששילם לפניו הוא ריבית מוקדמת ולכן גם אח " כ הוי מאוחרת ‪,‬‬
 ‫אחרון‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רנר‬

‫וכהיום כבר תיקנו הדבר ברוב האירגונים שכל ההלואות לחברים הם רק על פי היתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬אבל נשארו כמה אירגונים שממשיכים להלוות בלי היתר עיסקא ‪ ,‬רק שינו קצת‬
‫שלא יהיה התחייבות גמור על החבר לשלם הריבית כל חודש וחודש ‪ ,‬אבל מ " מ האירגון‬
‫עדיין בנוי ומתנהל באופן כזה ( וכן גם משתמע מתוך לשון המנהלים עם הלווים ) שהלוה‬
‫יבין בלבו שאם יקבל ההלואה יש לו לשלם הדמי חברות ‪ ,‬אלא שלא דורשים ממנו‬
‫הבטחה ממש לשלם אותו ‪ ,‬ויש מהם שע " פ רוב אומרים בצורה ברורה שאינו צריך‬
‫אבל הרבה מהם לא אומרים בצורה ברורה שא " צ לשלם ‪ ,‬והלווה חושב שחייב‬ ‫לשלם ‪.‬‬
‫לשלם ‪ ( ,‬ומלבד זה הרי ע " פ רוב לא יודעים לרייק היטיב בלשונם ) ‪ ,‬והגאונימ הנ " ל‬
‫שליט " א הורו שבכל צורה ובכל אופן שאומרים להלוה מ " מ כל זמן שידוע שהמטרה הוא‬
‫הית " ע ‪ ,‬וכ " כ‬ ‫שהלוה יבין שאם יקבל ההלואה יש לו לשלם הריבית הוי ריבית ואסור בלי‬
‫בשו " ת קנה בושם ( ח " ג סי ' נה ) ‪.‬‬
‫והגר " נ געשטטנר שליט " א חזר וכתב תשובה שניה שגם באופן שאומרים במפורש‬
‫שא " צ להמשיך הדמי חכירות ג " כ הוי חשש ריבית דאורייתא וכמש " כ המחנה אפרים‬
‫והוסיף עוד טעמים לחוש לאיסור תורה באירגונים הללו אף כשאומרים‬ ‫יח )‬ ‫(ס " ס‬
‫במפורש שא " צ להמשיך הדמי חבירות וע " ע בשו " ת להורות נתן ( חי " א סי ' צב ) ובמש " כ‬

‫ראורייתא ‪.‬‬ ‫וכל זה אם תימצי לומר דהוי רק מוקרמת ומאוחרת אבל באמת הוי חשש ריבית‬

‫דהנה כבר נתבאר בתשוכותם של הגר " נ קרליץ והגר " נ קופשיץ והגר " נ געשטטנר והגר " י הלטובסקי‬
‫שליט " א רהרמי חבר שמשלם " אחר " קבלת ההלואה הוי חשש ריבית דאורייתא כיון שעיקר האירגון‬
‫מבוסס על דעת שאנשים יבינו שעליהם להמשיך לשלם דמי חבירות גם " לאחר " שמקבלים ההלואה ולכן‬
‫אפילו יאמרו במפורש שא " צ להמשיך ליחן הדמי חבירות ושאפשר לבטל ההוראת קבע מ " מ אין זה אלא‬
‫כדי לסלק איסור ריבית ( והמנהלים סומכים שרוב רובם של הלווים לא יבגדו בם ויקיימו מה שמוטל עליהם‬
‫ולהמשיך ההוראת קבע ‪ ,‬ואם לא יקבלו ההלואה יבטלו ההוראת קבע ואם יקבלו ההלואה ימשיכו ההוראת‬
‫במי שאומר להמלוה אם ארצה אתן לך כך וכך וכתב וז " ל‬ ‫( ס ' יח )‬ ‫קבע ) ‪ ,‬והביאו מש " כ במחנה אפרים‬
‫ואפשר לצדד עור דהכא כולי עלמא מודו דהוי ריבית קצוצה דכונתם מתחילה לקיים דבריהם ולסלק איסור‬
‫הריבית עשו כן ולא עשו ולא כלום וכן נראה יותר עכ " ל וע " ש כמחנה אפרים שכונה דבריו גם על דברי‬
‫שכתב וז " ל משכן לו בית ואמר ליה לכשתרצה ותמכרם לא תמכרם אלא לי כדמים הללו‬ ‫(ב "מ )‬ ‫הריטב " א ‪,‬‬
‫אסור פירוש אסור לעשות ולקיים כן ‪ ,‬והו " ל ריבית קצוצה דמשומ שכר מעותיו מוזיל גביה ואע " ג דכה " ג‬
‫יכול הממשכן לחזור בו ויכול הוא למכרה למי שירצה כדאיתא להריא בפירקא בחרא דע " ז ואפילו קנו‬
‫מידו ראמרינן זוזי אנסוהו ‪ ,‬אפ " ה כיון שהתנה כן עם המלוה וקיים דברו אסור לעשות כן ‪ ,‬דגל שאומר‬
‫ומעכשיו ה " נ באירגונים הנ " ל‬ ‫הריטב " א ‪.‬‬ ‫ועושה בענין רבית אסור ואע " ס שהיה יכול לחזור בו עכ " ל‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫כשממשיך ההוראת קבע " לאחר " שמקבל‬

‫עוד כתב שם ומה שהעירו עוד מה מועיל הית " ע כשנוטל המעות שלא לשם עיסקא וכתב דאה " נ שלא‬
‫מועיל ורק במקום חומרא בעלמא מהני ‪ .‬ותמיהני איך שייך היתר עיסקא בלי עיסקא ועמש " כ לקמן ( פי " ג‬
‫אמנם כל זה דוקא בנוסח הית " ע פשוט‬ ‫ראורייתא ‪.‬‬ ‫כשם הגר " ש וואזנר שליט " א דהוי ריבית‬ ‫ר"ג)‬ ‫ריש‬
‫שכתוב בו שצריך להשקיע אותם המעות אכל בנוסח הית " ע טוב שמשתף המלוה " בכל עסקיו " הטובים‬
‫אין חשש באם יש לו כאמת עסקים טובים אחרים ‪ ,‬וצריכים לתקן נוסח כזה בחברות חשמל וטלפון ‪,‬‬
‫והבד " ץ דעיה " ק תיקנו נוסח כזה לכמה כגקים ‪ ,‬ובתחילת הספר וכן כספר דברי סופרים ותורת ריכית ומשנת‬
‫ריבית העתיקו נוסח כזה ‪ .‬אכל מ " מ מצוי לוה שאין לו דירה משלו ואין לו רכוש כנגר רמי ההלואה בכדי‬
‫שיתפס ההית " ע ולא שייך אצלו היתר עיסקא אפילו בשעת הדחק ע " ע לקמן כי " ג ד " ג ‪ ,‬ויש גמ " ח כנ " ל‬
‫שתיקנו שבשום אופן א " א להיות אצלם חכר ולקבל הלואה אלא אם יש לו דירה משלו בכדי שיתפס‬
‫ב‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ההיתר עיסקא וכן יש לעשות ע " ע לקמן ס " ק ח אות‬
‫רנה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני היבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫לקמן בס " ק ו ‪ .‬ושמעתי שהגאון רבי ניסים קרליץ שליט " א מתה באירגון שרצה להקים‬
‫גמ " ח כזה ואמר דהוי ריבית גמור ‪ ,‬וכן הגר " נ קופשיץ שליט " א אסר להקים גמ " ח כזה‬
‫מכתב בענין זה ‪.‬‬ ‫במקומו מהטעמים הנ " ל ואח " כ קבלתי מהם‬

‫מכתב מהגר " נ קרליץ והגר " נ קופשיץ שליט " א‬

‫כבור הרה " ג רבי ישכר שרייבר שליט " א‬

‫הנני להשיב לו בזה על שאלתו ברבר הגמחי " ם אשר נומרו זה כמה ‪ ,‬ואופן ניהולם הוא שכל אשר‬
‫חפץ לקבל הלואה ביום מן הימים עליו לחתום על הוראת קבע חודשית לטובת הגמ " ח ( א ) ‪ ,‬ובכך‬
‫‪,‬‬ ‫הוא נהיה חבר בגמ " ח והינו זכאי לקבל הלואה‬

‫הנה כבר הבעתי את רעתי בנרץ זה מזמן ‪ ,‬ואומר שוב כי פשוט וברור שבכל אופן שיעשו יש‬
‫חשש ריבית קצוצה ‪ ,‬ובכל טצרקי שיעשו לא ימלטו מאיסור ריבית ‪.‬‬ ‫בזה‬

‫ומה עור כמעט שלא ימלמ שלא יאמר הלוה או הגבאי לשון שממנו משתמע שגם לאחר קבלת‬
‫ההלואה עליו להמשיך בתשלומים החודשיים ‪ ,‬והדבר מובן מעצמו שאם לא יקבל ההלואה יחמול‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫מיד מלשלם ‪ -‬ובאופן זה עוברים על איסור ריבית דאורייתא בלי שום‬

‫ובאמת שכרוב הפעמים גם בלי שמרגישים ברבר נאמרים הדברים הנ " ל נין הלוה והמלוה ‪ ,‬אך גם‬
‫אם יזהרו מאור שלא לזמר הדברים כהוויתן ‪ ,‬מכל מקום הדבר אסור ‪ ,‬מבכל אופן חשש ריבית‬
‫קצוצה וראי יש ‪ ,‬ואמור ליקח הלואה או להיות חבר בגמ " ח המתנהל באופן כזה בלא שיסדרו היהר‬
‫המועיל ‪,‬‬ ‫עיסקא באופן‬

‫ועוד אוסיף ‪ ,‬שגם באופן שכבר שילם החבר כל הסכום קורם שיקבל ההלואה ‪ ,‬וגם התנו עמו שאין‬
‫הגמ" ח מחויב להלוותו ‪ ,‬עמ כל זה הוו ריבית מוקדמת שגס היא אסורה ‪ ,‬ואין להסתמך בנדון זה‬
‫כלל על מה שהתירו א " ר לצורך מצוה ‪.‬‬
‫גם אית יודע למה מבנים הלוואות הנ" ל בלשון " גמילת המד " הרי לא מקבלים ההלואה כהנם אלא‬
‫א)‬ ‫תמורת תשלום נמו משער הריבית בבנקים בא " י ‪ ,‬וידועים דברי הט " ז יו " ד סי ' קם ( ס " ק‬

‫( א ) ושמעתי מהגר " נ קופשיץ שליט " א שמנהלי גמ " ח עזרה הדדית אחד ( מאיזור של אברכים צעירים ) חזרו‬
‫אליו ואמרו שאצלם בגמ " ח מלווים כהיום לכל אחר בשוה כין לחבר ובין למי שאינו חבר ולא ניכר שום‬
‫צעירים )‬ ‫הפרש כין חכר למי שאינו חבר ‪ [ ,‬וכן שמעתי מעור מנהל גמ " ח עזרה הדדית ( באיזור של אברכים‬
‫אבל מ " מ כל זה הוא דוקא‬ ‫שווים ] ‪.‬‬ ‫שלא עושים הברל וכל אחד מקבל הלואה בשוה ובתנאי תשלומים‬
‫כתחילת בניית הגמ " ח באיזורים מגורים של אברכים צעירים שעדיין לא מחתנים ילדים ‪ ,‬ואין להציבור כ " כ‬
‫צורך ליטול הלוואות ‪ ,‬ויש מספיק כסף בקופה עבור כולם ‪ ,‬אבל כעבור זמן קצר ומתרבים הלווים עבור צרכים‬
‫שונים ואין מספיק כסף בקופה ‪ ,‬שוב מלווים רק לחברים או עכ " פ נותנים לחברים סכומים גדולים יותר או‬
‫בתשלומים יותר נוחים ‪ ,‬ושוב חזר להיות ריבית דאורייתא כנ " ל [ ולפ " ז גם לפני שנותנים קדימה לחברים ככר‬
‫הוא " ריבית מוקדמת " ‪ ,‬שהרי מעיקרא בעת שמבקשים מאנשים שיצטרפו להיות הבר אומרים שישלם דמי‬
‫חבר כל חודש וחורש בכדי שיקבל אח " כ הלואה בזמן שילוו בעיקר לחברים בלבד ‪ ,‬וע " ע בשו " ת מהר " א‬
‫ששון ר " מ קסב ובמש " כ לעיל פ " ב ד " ר ס " ק ד שכשנותן ריבית מוקרמת עוכר באיסור אפילו אם לבסוף לא‬
‫כדין ‪.‬‬ ‫מקבל ההלואה ] ולכן מעיקרא מיד כעת שמקימים הגמ " ח צריך לתקן היתר עיסקא‬
 ‫אחרון‬ ‫איוגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רנו‬

‫בביאור הברייתא בסוף פרק איזה נשר ( ב " מ דף עהן ) תניא ר " ש אומר מלוי רבית וכו' ולא עור‬
‫אלא שאומרים שיש ריוח מוכ " ללוה " במעות שלוקח ומרויח בו הרבה ע " ש ‪ ,‬ולכן אפילו כשעושים‬
‫בהית " ע באופן המועיל אין לקרותו בשם גמ " ח ‪ ,‬אלא כשמלווים בחנם ומקיימים המצוות עשה‬
‫שצוותה התורה ‪.‬‬
‫ושמעתי שהגרי " ח עננפלד זצוק " ל זקני לא המכים שגמ " ח מסוים יקחו את ההוצאות באופן המותר‬
‫ואמר שאין ראוי לקוראו בשם גמ " ח ‪.‬‬
‫והנני מברכו שיזכה לזכות את ישראל שלא יכשלו באיסור ריבית החמורה ‪ ,‬שזה הגמילות חסד היותר‬
‫תשנז ‪.‬‬ ‫גדול ‪ ,‬ויזכה לשבת על התורה והעבורה במנוחת הגוף והנפש ‪ .‬יום ו ' עש " ק פ ' שירה‬

‫נתן הכהן קופשיץ‬

‫כל הנ" ל נכון לדינא‬
‫נימים קרליץ‬

‫‪ -‬ג ‪-‬‬

‫אי שייך להתיר רבית כרבנן לצורך זה‬

‫ועדיין ראוי לברר דאולי יתכן לומר שיש להחשיב רכוש האירגון כמו מעות צדקה‬
‫ולהתיר בו אבק רבית וכמבואר בש " ע קם סעיף יח שמותר להלוות מעות צדקה ברבית‬
‫דרבנן ‪ ( ,‬עמש " כ לקמן סק " ח ומק " ט ‪ ,‬וע " ע ביו " ד ס ' רמס ט " ו דהלוואה לנצרך ג " כ מיקרי‬
‫צדקה וע " ע באהבת חסד פי " ח שכתב שזהו שיטת הרמב " ם וש " ע אבל להרמב " ן לא‬
‫נחשב צדקה ע " ש ) ‪ ,‬אבל עיין בשו " ת בנין ציון ( ח " א ס ' סה ) שכתב רכל זה דוקא באירגון‬
‫שמלוה בחנם זה נחשב צדקה וצורך מצוה אבל באירגונים שמלווים תמורת שכר ולא‬
‫בחנם אע " פ ששיעור הרבית הוא נמוך יותר מהמקובל בשוק אפ " ה לא נחשב צדקה‬
‫בא " ר ‪ ,‬וכן שמעתי ממו " ח שליט " א דנחשב‬ ‫וצורך מצוה ולא שייך בו ההיתר להלוות‬
‫וכמש " כ הרמ " א קס סעיף כב דאסור להלוותו ברבית‬ ‫באייר‬ ‫צרכי צבור ואסור להלוותו‬
‫דרבנן ‪ .‬וכ " כ בשו " ת להורות נתן ( העתקתי דבריו לקמן אות ר ) וכ " כ הגר " נ קרליץ והגר " נ‬
‫הנ " ל ‪.‬‬ ‫קופשיץ במכתבם‬

‫ונלענ " ד להוסיף עור דהכא בנד " ד שעיקר האירגון בנוי על מעות החברים בעצמם ‪,‬‬
‫ולא שאדם נותן ממעותיו לעניים אחרים שיהיה להם ללות כשיצטרכו ‪ ,‬א " כ אינו אלא‬
‫שותפות ועיסקא בינם לבין עצמם והוי ככל מקח וממכר שלא נחשב מצוה וצדקה (" ) ‪,‬‬
‫ובפרט לפמש " כ הגרש " ז אויערבאך זצ " ל במכתבו הנ " ל ‪ ,‬שבשעה שנותן הכסף להאירגון ‪,‬‬

‫( א ) ואפילו באירגון שמתנה שלא יהיה שום בעלות להחברים ושאין זכות כב " ר לכוף המנהלים לקבל מהם‬
‫הערמה כזו ולהפכו מעסק ומסחר לשם‬ ‫ע"י‬ ‫הלואה ‪ ,‬מ " מ פשוט שאי אפשר להפקיע השם עסק ושותפות‬
‫צדקה גמורה ‪ ,‬הנראה שגם במקום שא " א לסוף שותפו עדיין הוי עסק טוב ושותפות ‪ ,‬רנלענ " ד ברור שאם‬
‫המבטיחים אותו מנזקים גדולים שיעני על ידו ( ויהיה זקוק לקבל‬ ‫( אינשורנס )‬ ‫יעשו כן בחברת ביטוח‬
‫שישלמו לו ‪ ,‬דאפילו אם יעשו תקנון והערמה כהנ " ל דאפ " ה לא נהפך לקופת צדקה ואינו אלא ככל‬ ‫צרקה )‬

‫בא " ר ‪.‬‬ ‫חברה רגילה שאסור להלוות‬

 ‫רגז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הר " ז קונה בכספו ‪ ,‬קנין ושותפות בכל ממון האירגון ‪ ,‬שיהיה לו זכות ליקח ממנו הלואה‬
‫כ) ‪.‬‬ ‫כשיצטרך ( וע " ע מש " כ לעיל פ " ב דין יב כהערה‬

‫ועוד שברוב האירגונים כזמנינו יש הרבה מעות של אנשים פרטיים המופקדים תוך‬
‫האירגון בכדי להלוות לחברים על פי תקנות האירגון ‪ ,‬ופשוט שמעותיהם הם כספי חולין‬
‫הוי כאילו המפקידים קיבלו הרבית‬ ‫הא " ר להגמ " ח‬ ‫דאסור להלוות בא " ר ‪ ( ,‬וכשמשלם‬
‫יקיים תקנות‬ ‫בש " ע קם סי " ד ‪ ,‬שהרי מלווים מעותיהם על דעת שהלוה‬ ‫לידם כמפורש‬
‫הגמ " ח לשלם הרבית שהרי המנהלים מבטיחים והמפקידים גם מרגישים שיש להם חלק‬
‫בהמצוה של בניית הגמ " ח ‪ ,‬שעל ידי הלוואת כספם נוספו חברים שנותנים צדקה ובונים‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬ועמש " כ לקמן סק " ז ועוד דע " פ רוב החבר מפקיד תוך הגמ " ח והוא עצמו נהנה‬
‫כשיש יותר כסף בגמ " ח שלו ‪ ,‬שיקבל אח " כ יותר כסף ללות כשיצטרך ע " ש ) ‪ ,‬ועוד דמצוי‬
‫שהחברים הם בעלי הממון וגם יכולים לשנות תנאי התקנון ולהגביל המעות רק לצורך‬
‫עצמם ושלא לצרף עוד אנשים זרים ‪ ,‬ונמצא שהוא ממון השותפים ‪ ,‬כיון שלא הקדישו‬
‫היתר להלוותו בא " ר ‪.‬‬ ‫הממון לכל מי שיצטרך ‪ ,‬וא " כ פשוט דלא שייך שום‬

‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫פקדונות )‬ ‫תשלומים שמשלמים מראש ( כשאין‬

‫ידוע שהגרש " ז אויערבאך זצ " ל התיר לאירגונים שנותנים החכירות לפני שמקבלים‬
‫ההלואה ‪ ,‬ואמר שאינו נחשב שנותנים הלוואות זה לזה ‪ ,‬אלא שמעיקרא לפני שמקבלים‬
‫שיהיה לכל אחד זכות ללוות הממון כשיצטרך ‪,‬‬ ‫לזה ‪.‬‬ ‫שום הלואה ‪ ,‬מקנים הכסף זה‬
‫ובשעה שלוקח הכסף בהלואה ‪ ,‬הר " ז לוקח את שלו ‪ ,‬דהכסף שייך לו ליקח אותו בהלואה‬
‫כשיצטרך א ‪.‬‬
‫( )‬

‫שוב אח " ז השגתי צילום ממכתב הגרש " ז אויערבאך זצ " ל מכת " י וז " ל ‪ :‬הואיל ואין‬
‫להלוות ‪ ,‬אין זה אלא שותפות ‪ ,‬שכל אחד משקיע‬ ‫( האירגון )‬ ‫שום חיוב על האנשים‬
‫סכום מסוים למטרה זו שיוכל ללוות מכסף השותפות לעת הצורך ‪ ,‬וכיון שכן אין זה‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫שייך להדין שבסימן קס סעיף ט דהתם אימא חובת " גברא " להלוות להמלוה‬
‫( ודברי הגרשז " א זצ " ל אמורים רק בגמ " ח שאין פקדונות מאנשים ‪ ,‬וכולו רק ממעות‬
‫השותפים ותרומות שלהם ‪ ,‬דכשיש פקדונות בגמ " ח מאנשים א " א לומר שכבר יש לכל‬
‫החברים זכות בממון ההוא ‪ ,‬ע " ע בהערה ) כ ‪.‬‬
‫( )‬

‫( א ) והנה אנו רואים מדבריו רנקט בפשיטות שהכסף הניתן מראש בדרך " דמי חכירות " ‪ ,‬לא הוי כנותן כסף‬

‫" על מנת " שילוהו ( דהוי ר " ק מה " ת וכמש " כ הגדעק " א והחו " ד הנ " ל ) ‪ ,‬אלא דכשמשלס הדמי חבידות‬
‫להגמ " ח הר " ז קונה שותפות בכל המעות השייך להגמ " ח ‪ ,‬ושמעתי מהגר " מ בראנדסדורפער שליט " א‬
‫דהדבר פשוט שלא מועיל תנאי התקנון אלא כאשר מוסר התקוון לכל לוה ולוה ‪ ,‬אכל מצוי שמבקשים‬

‫הלואה והגבאי אומר לו שצריך ליחן הוראת קבע ואח " כ יקבל ההלואה ‪ ,‬הפשוט שהולכים אחר התנאי‬
‫שבעל פה והוי נתינה " על מנת " והוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬ולא הולכים אחר לשון התקנון ( אפילו אם כתוב שם‬
‫שהכסף ניתן בררך דמי חכירות ) ‪ ,‬כיון שלא מוסרים העתק מהתקנון ליד הלוה וגם לא מפרשים שהכל על‬
‫התקנון ‪.‬‬ ‫פי תנאי‬

‫( ב ) ברוב האירגונים יש פקדונות מאנשים שהפקירו מעותיהם בגמ " ח על רעת תקנת הגמ " ח ובממון הזה‬
‫א " א לומר שמעיקרא יש לכל החברים קנין שותפות ללוות ממנו ‪ ,‬שהרי המפקירים יכולים ליקח הכסף‬
 ‫אחרון‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קינטרס‬ ‫רנת‬

‫אבל שמעתי ממו " ח שליט " א ומעוד כמה גדולי זמנינו שליט " א ‪ ,‬שלא הבינו למה לא‬
‫יהיה בו איסור ריבית מוקדמת ‪ ,‬הרי כשעה שמקנים הכסף זה לזה ‪ ,‬הוי כנותן ריבית בכרי‬
‫לקבל ממנו אח " כ הלואה ‪ ,‬ועצם הקנאת הכסף זה לזה הוי ריבית מוקדמת ‪ ,‬ונהי שבכל‬
‫ריבית מוקדמת הר " ז נותן מתנה להמלוה ולאח " כ מקבל ההלואה מאת המלוה ‪ ,‬וכאן‬
‫שונה שמיד שנותן הריבית הר " ז מקבל קנין בהמעות שיהיה לו זכות ליקח אותו אח " כ‬
‫נפק " מ ‪,‬‬ ‫מאי‬ ‫מ " מ צע " ג‬ ‫בהלואה ‪ ,‬ולאח " כ כשמשתמש בו בהלואה הר " ז לוקה את שלו ‪,‬‬
‫נתן ריבית מוקדמת בכדי לקבל הלואה ( ג ) ‪ ,‬ועוד דאדרבה חמיר יותר מריבית‬ ‫סוף סוף‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫מוקדמת הניתן בדרך שוחר בעלמא וכאן הריבית מחייב את‬

‫ובשער רעה שם דבכה " ג הוי ריבית‬ ‫ב)‬ ‫ועוד דבהדיא מפורש בש " ך ס ' קסז ( ס " ק‬
‫מוקדמת ‪ ,‬ובכל עיסקא דפקדון ואח " כ הלואה הוי כן ‪ ,‬שמעיקרא טורח בו המתעסק‬
‫לטובת המלוה להרוית בו שני מנים ‪ ,‬ומיד שלוקח הממון בעיסקא הר " ז מקבל בו קנין‬
‫להשתמש בו אח " כ בהלואה ‪ ,‬ומפורש שם להריא דהוי ריבית מוקדמת ( וצריך לשלם שכר‬
‫פקרון ) ‪.‬‬ ‫טורח ככל עיסקא רפלגא מלוה ופלגא‬

‫אבל מ " מ הרווחנו בדברי הגרשז " א וצ " ל והשער דעה הנ " ל שאין כאן חשש איסור‬
‫שמקבל‬ ‫" לפני "‬ ‫תורה דריבית קצוצה ( בגלל הלויני ואלוך או בגלל התשלומים שמשלם‬
‫כאן‬ ‫משא " כ‬ ‫ההלואה ) ‪ ,‬דריבית של תורה הוא רק כאשר ההלואה מחייב לשלם ריבית ‪,‬‬
‫בנד " ד הוי להיפך שכבר מעיקרא לפני שלוה המעות כבר נתן את הריבית ‪ ,‬ונמצא‬
‫שהריבית מחייב את ההלואה ‪ ,‬וזה אינו ריבית קצוצה ( ע " ש בשער דעה שדימה אותו‬
‫לאתנן שלא אסרה תורה אלא כאשר המעשה מחייב את הטלה ‪ ,‬אבל כשנתן טלה לפני‬
‫המעשה ‪ ,‬המחייב את המעשה ‪ ,‬אינו אתנן ‪ ,‬ולעיל פ " ב ד " ר סק " ו הבאתי עוד ראיות‬

‫אימתי שירצו ‪ ,‬ונמצא דהוי ריבית מוקדמת רגיל בכדי להשיג גם ממון המפקידים ‪ ,‬ונהי שהמפקידים לא‬
‫מקבלים הריבית מוקדמת לכיס שלהם אלא נותנים אותו לגמ " ח ‪ ,‬מ " מ ע " פ רוב נחשב כקבלה שלהם מדין‬
‫ערב ( ע ' ש " ע ס ' קם סעיף יד וגמ ' קדושין דף ו ‪ , ) :‬משום שמעיקרא מפקירים המעות בגמ " ח על דעת תקנת‬
‫הגמ " ח ‪ ,‬והמנהלים משתדלים אצלם ומבטיחים שיש להם חלק בהמצוה של הגדלת הגמ " ח שע " י כספם יש‬
‫ידתר חברים ויש יותר תרומות ‪ ,‬וצמיחת הגמ " ח נזקף לזכותם ‪ ,‬ונמצא שגס הם רוצים התרומות וניתנו גם על‬
‫פיהם ודעתם של בעלי הממון ( ואם המנהלים רוצים לשנות ולהלוות כל כספי המפקידים לאנשים שאינם‬
‫דוקא ) ‪.‬‬ ‫חברים אסור להם לשנות שלא מדעת המפקידים ‪ ,‬שנתנו על דעת אירגון הנ " ל‬

‫ואע " פ שיש עצה לתקן כלפי ממון המפקידים וכמש " כ לקמן סק " ז ואז לכאורה מותר לרעת הגרשז " א‬
‫זצ " ל ‪ ,‬אבל נראה שגם אחרי התיקון עדיין צריך הית " ע כלפי ממון המפקידים וכמש " כ שם בהערה ג ‪ ,‬ועוד‬
‫מוקדמת ‪.‬‬ ‫דעמש " כ לקמן שפוסקי זמנינו חולקים עליו וס " ל דהוי ריבית‬

‫כשצריך ‪ ,‬ורק הכא על ידי שמקנים זה‬ ‫( ג ) כי בכל שותפות רגיל אין זכות לכל שותף ליקח ממנו הלואה‬
‫זו ‪,‬‬ ‫עי " ז רשאי ליקח הלוואה ‪ ,‬ונמצא שבעת שמשתתפים יחד באירגון‬ ‫לזה זכות מיוחד ליקח ממנו הלואה ‪,‬‬
‫מנת שהוא יקבל מהם זכות‬ ‫כשיצטרך ) על‬ ‫נותן כל אחד ואחד לשאר השותפים קנין וזכות במעותיו ( ללוות‬
‫גדול ‪.‬‬ ‫ליקח הלואה כשיצטרך ‪ ,‬וזה גופא הוי רבית מוקדמת של הלויני ואלוך בסכום יותר‬

‫ועוד דחמיר יותר מהלויני ואלוך כיון שמלכד זה שנותן לשאר השותפים זכות במעותיו להשתמש‬
‫בהלואה על מנת להחזיר לו הכסף אח " כ ‪ ,‬הרי נתן להם זכות מוחלט שלאחר מותו יוחלט להם כססו ולא‬
‫יקבל כספו בחזרה לא הוא ולא יורשיו ‪ ,‬ועוד שאם לא יצטרך ללוות או שהצורך שלו לא יתאים לתקנות‬
‫הגמ " ח לא יקבל הלואה ‪ ,‬ולכן חמיר יותר מכל הלויני ואלוך ‪ ,‬שמלבד ההלויני ואלוך הוי גם קצת נתינה‬
‫מוחלטת ‪.‬‬
 ‫רנט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אבל מ " מ תמיר יותר מכל ויבית מוקרמת הניתן בררך שוחד בעלמא וכאן‬ ‫לרבריו ) ‪.‬‬
‫הריבית מחייב את ההלואה ד ‪.‬‬
‫( )‬

‫ב)‬ ‫וכן כתבו הגאון ר ' ניסים קרליץ והגר " נ קופשיץ שליט " א במכתבם ( הנ " ל בס " ק‬
‫ועוד אוסיף ‪ ,‬שגם באופן שכבר שילם החבר כל הסכום קודם שיקבל ההלואה‬ ‫‪:‬‬ ‫וז " ל‬
‫וגם התנו עמו שאין הגמ " ח מחויב להלוותו ‪ ,‬עם כל זה הוו ריבית מוקדמת שגם היא‬
‫אסורה ‪ ,‬ואין להסתמך בנדון זה כלל על מה שהתירו א " ר לצורך מצוה עכ " ל ( וכעי " ז‬
‫וידוע שגם‬ ‫שליט " א ) ‪.‬‬ ‫גם השיב הגר " נ קרליץ שליט " א במכתבו להרה " ג ר " י הלטובסקי‬
‫כעי " ז בכולל חזו " א ‪ ,‬וכ " כ הגאון ר ' יעקב בלוי שליט " א ( מת " ס ברית‬ ‫גמ " ח‬ ‫אסר להקים‬
‫בעיקר הדבר כבר אמרתי שאני מצדד לאיסור ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫במכתבו שהשיב להנ " ל וז " ל‬ ‫יהודה )‬

‫אמנם הנני מסכים לדברי מע " כ שאם יש גם מעות פקדונות נראה לאסור בפשיטות‬
‫( ובמכתבו כתב צדדים אחרים ללמד זכות [ כשאין פקדונות ] ‪ ,‬אבל נקט בפשיטות‬ ‫‪:‬‬ ‫עכ " ל‬
‫דהוי ריבית מוקדמת אפילו אם הגמ " ח לא חייבים ליחן לו הלוואה ) וכ " כ בשו " ת להורות‬
‫נתן בתוך התשובה וז " ל ‪ :‬ובחברות גמ " ח שנוהגים ליקה דמי חבר כל חודש איזה סכום‬
‫ועי " ז יש לו זכות לקבל הלואה ‪ ,‬הנה פשוט דיש בזה משום רבית מוקדמת וכבשו " ע‬
‫( סי ' ק " מ ס " ו ) ‪ ,‬ואף אם מתנים שאין חיוב ליתן לו הלואה לא נפיק עכ " פ מרבית‬
‫בשם חו " ד דאף בנותן מתנה‬ ‫( סק " ז )‬ ‫מוקדמת דרבנן ‪ ,‬וכמש " כ בפתחי תשובה שם‬
‫ואומר אם תרצה תלוני לכשתצטרך הוי רבית דרבנן ‪ ,‬ובמתנה תנאי גמור שמוכרח‬
‫וכן שמעתי ממו " ח‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫בחי ' הגרע " א שם‬ ‫וכעי " ז‬ ‫קצוצה ‪.‬‬ ‫להלוותו הוי רבית‬
‫ומהגר " מ הלברשטאם והגר " מ ברנדסדורפר והג " ר יחזקאל ברטלר והגר " י בויאר שליט " א‬
‫דהוי ריבית ה ‪.‬‬
‫( )‬

‫שאם נותן הריבית מוקדמת " על מנת " שילוהו הוי ריבית‬ ‫‪1‬‬ ‫( ך ) וע " ש בשער דעה וברעק " א ס ' קם סעיף‬
‫קצוצה ‪ ,‬והיינו משום שאם לא מלוהו הכסף צריך להחוזיר הריבית מוקדמת ונמצא שבשעה שמלוהו זוכה‬
‫הריכית שא " צ להחזירו משו " ה הוי ריבית דאורייתא ‪ ,‬משא " כ כנדון השער דעה והגרשז " א זכה הריבית מיד ‪,‬‬
‫ואם לא מלוהו א " א לדרוש הריבית כחזרה אלא יכול לכופו ליתן ההלואה ‪ ,‬וכיון שהמלוה לא זוכה כשום‬
‫ריבית בשעה שמלוהו משו " ה אינו ריבית קצוצה מה " ת [ ולא כמו שראיתי בספר אהד שחשש בזה לאיסור‬
‫התורה ] ‪.‬‬ ‫ריבית קצוצה מן‬

‫( ה ) ושמעתי מהרה " ג ר ' צבי חעשין והרה " ג ר ‪ ,‬יוחנן הלטובסקי שליט " א שהעירו דלפי מה ששינו הרבה‬
‫גמחי " ם בתקנון שלהם לא שייך צד היתר אפילו לשיטת הגרשז " א הנ " ל ‪ ,‬שכתבו בתקנון שלהם שבשעה‬
‫הגמ " ח ליתן‬ ‫שתורמים הכסף להאירגון אין שום זכות להתורמים וכל הכסף שייך לצדקה ואין חיוב למנהלי‬
‫לו הלואה ‪ ( ,‬והיינו משום שרצו להרויח שכל המעות יחשבו ממון שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬שלדעת‬
‫תורה ) ‪ ,‬ומעכשיו לא שייך סברא הנ " ל‬ ‫יש בו איסור‬ ‫הרשב " א אין בו איסור תורה של רבית ורק להרא " ש‬

‫דהוי שותפות מאחר שאין לו שום קנין וזכות ליקח הלואה מכח בעלות ושותפות שלו ‪ ,‬ובשעה שתורמים‬
‫הכסף אינו אלא מתנה גמורה להאירגון ככדי שילוו לו כסף כשיצטרך ולכו " ע הוי רבית מוקדמת ללא ספק‬
‫את "ד ‪.‬‬
‫אמנם לענ " ד נראה דעריין שייך דברי הגרשז " א ‪ ,‬דנהי שהמנהלים התנו שאין חיוב לחזור ולהלוותם ‪,‬‬
‫יש לשאול למי שייך הכסף הרי אינו רכושו של המנהלים ‪ ,‬ופשוט דשייך לטובת המפקידים שיהיה‬ ‫מ "מ‬

‫להם זכות לקבל הלואות ‪ ,‬אלא שבלי התנאי הנ " ל אז יש להמפקידים קנין " גמור " כמעות האירגון ‪ ,‬ולאחר‬
‫התנאי נשאר להם קנין " קלוש " ‪ ,‬כגרר ממון שאין להם בעלים ידועים ( וכצדקה לעניים שאינם מיוחדים‬
‫ואפשר לשנותו ‪ ,‬דלהרשב " א חסר קצת בגדר בעלות ‪ ,‬ולהרא " ש הוי בעלות גמורה אלא שיש תנאי‬
‫ההכסחה‬ ‫אינו מכח‬ ‫אח " כ ‪,‬‬ ‫להם‬ ‫דכשהמנהלים מלווים‬ ‫ופשוט‬ ‫אחרים ) ‪,‬‬ ‫שכיכולתם לשנותו לעניים‬
 ‫אחררן‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קרנטרס‬ ‫רם‬

‫וכל זה לענין הכסף שניתן מראש לפני שמקבלים ההלואה ‪ ,‬אבל הכסף שמשלמים‬
‫לאחר שכבר קבלו ההלואה הוי ריבית קצוצה מן התורה וכמש " כ לעיל בשם פוסקי זמנינו‬
‫שליט " א ‪ ,‬וכן הורה הגרש " ז אויערבאך זצ " ל דאסור שיהיה כתוב ‪ ,‬שהחכירות הוא כאשר‬
‫שנים ‪.‬‬ ‫משלם שש‬

‫ס ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫תיקונים בכדי להוריד איסור תורה מלבד ההית " ע שעושים‬
‫יש הרבה אנשים שמחמירים על עצמם ולא רוצים להלוות או ללוות בהיתר עיסקא‬
‫וכמש " כ בדיני ריבית המצויים פי " ג‬ ‫בריבית של תורה ( א ) ‪ ,‬אבל בריבית דרבנן אין לחוש‬
‫דבדרבנן מותר להערים ולכן‬ ‫סק " כ )‬ ‫ד " ו בנימוקים ע " פ דברי התה " ד ושייך ( ס ' קעז‬
‫כשעושה בהית " ע אין לפקפק ‪ ,‬ולכן בגמחי " ם שמיועד לרבים יש לתקן להוריד איסור‬
‫תורה לפני ההית " ע ‪ .‬ועור דלפעמים יכול לקרוא שאין להלוה רירה או שאר עסק ורכוש‬
‫ובאופן זה לא מועיל ההיתר עיסקא ‪ ,‬ונכשלים כאיסור תורה ת " ו ‪.‬‬ ‫ההלואה )‬ ‫( בעת שמקבל‬
‫אות ב ] ‪.‬‬ ‫[ וע " ע לקמן ס " ק ח‬

‫והנה יש הרבה אירגונים שכל חבר הוא שותף בהאגודה ‪ ,‬ולכן כשמלווים בתנאים‬
‫הית " ע ומשלמים " לאחר " שכבר קיבל ההלואה ‪ ,‬אז משתמשים בהית " ע כלפי‬ ‫הנ " ל ע " פ‬

‫ריבית של תורה (כ ) ‪ ,‬אבל יש עצה לזה והיינו שיתנו להדיא שאין לההברים שום בעלות‬
‫ברכוש הגמ " ח ‪ ,‬ולהוסיף שאין ביכולת התבר לכוף המנהלים להלוותו ‪ ,‬ומעכשיו אין לו‬
‫שום בעלות ברכוש האירגון ‪ ,‬אלא כדין ממון צדקה המיוחד לעניים שאינם ידועים‬
‫ומבוררים שיכולים להחליף מעני לעני ‪ ,‬ודעת הרשב " א שאין בזה איסור ריבית מעיקר‬
‫הדין ‪ ,‬ואע " פ שלדעת הרא " ש ובעה " ת הוי ר " ק של תורה ‪ ,‬ובשו " ע ס ' קם סעיף יח וסכ " ב‬

‫הראשונה ‪ ,‬אלא מכח הבעלות הקלוש שיש להמפקירים בהממון ‪ ,‬וראיה לדבר שהרי גם אס הכסף יועכר‬

‫יתחייבו להלוות להמפקידים כיון שהממון‬ ‫להלוותם ) ‪ ,‬ג " כ‬ ‫לידי מנהלים אחרים ( שלא הבטיחו להמפקידים‬
‫מיועד עבורם וז " פ ‪ ,‬וא " ב לדברי הגרשז " א זצ " ל עדיין שייך ההיתר ‪ ,‬אבל מ " מ ככר הבאתי לעיל שפוסקי‬
‫מוקדמת ‪.‬‬ ‫זמנינו שליט " א חולקים עליו וס " ל דהוי ריבית‬

‫שההית " ע כזמנינו גרע סובא מההית " ע דמהר " ם וממה‬ ‫א ‪ ,‬כ‪ ,‬ר‪ ,‬י‪,‬‬ ‫( א ) ועמש " נ בקו " א לקמן פי " ג דין ז אות‬

‫שנהגו בכל הדורות ‪ ,‬ולכן טוב להחמיר כן כלטי ריבית של תורה ‪ ,‬ועוד דעיקר ההית " ע תוקן משום שעת‬
‫הדחק וכמש " כ בספר בית הלל ‪ ,‬וכשיש ררך קל לתקן הרבר בודאי ראוי לעשות כן גם עבור מי שמקיל‬
‫דמהר " ם ‪.‬‬ ‫וק " ו כזמנינו דגרע הרבה מהית " ע‬ ‫לעצמו ‪,‬‬

‫( ב ) יש גמחי " ס ( עזר נישואין ) שנותנים גם מענקים גדולים מלבד ההלואה ‪ ,‬וכשנותן להם דמי חבירות ‪,‬‬
‫אינו חמור כל כך ‪ ,‬משום שיש לתלות שהדמי חבירות שנותן אינו עבור הריבית משום שהלוהו ‪ ,‬אלא החזר‬
‫של המענק שקבל מהם ‪ ,‬אבל דבר זה תלוי במחלוקת הט " ז ונקוה " כ וחו " ד בס ' קמח ס " ק כר ‪ ,‬דדעת הט " ז‬
‫שכאשר משלם עבור הלואה וגם עבור חפץ ‪ ,‬אמרינן שהתשלום הוא גם עבור ההלואה והוי ריבית ‪ ,‬אבל‬

‫החו " ד שם נוקט דכיון שמגיע כסף עבור המקח לכן אמרינן שהתשלום אינו ריבית עבור ההלואה אלא‬
‫סק " ב ר " ה ולענ " ר ‪.‬‬ ‫עבור המקח ע " ש וע " ע מש " כ לעיל מ " ג ד " ז‬

‫אבל מלבד זה יל " ע מאחר שלאחר כמה שנים גומר לשלם כסכום המענק ‪ ,‬ומה שממשיך יותר הוא‬
‫תמורת ההלואה שמקבל ‪ ,‬ועוד שגם נתינת המענק מותנה באיסור וכמש " כ לקמן כס " ק ו כענין מענקים‬
‫תורה ‪.‬‬ ‫ע " ש ‪ ,‬אבל כשעושים ע " פ הית " ע י " ל שלא משתמשים בו כלפי איסור‬
‫רפא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫פסקינן כהרא " ש דאסור ‪ ,‬וכ " כ המהרי " ט וכן הסכמת הפוסקים ‪ ,‬מ " מ אינו איסור דאורייתא‬
‫( ומש " כ החו " ד סק " י ובחידושים כא שגם בתשובת הרמכ " ן מקיל ‪ ,‬הרי ידוע‬ ‫" ע (ג)‬ ‫לכו‬
‫דשר " ת הרמב " ן הוא מהרשב " א וא " כ לא מצינו עוד סיוע להרשב " א ) ‪ ,‬ומעכשיו כשמלווים‬
‫תורה ‪.‬‬ ‫ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬אינו משתמש בהית " ע בשל ודאי איסור‬

‫גם מטעם אחר בעינן תנאי הנ " ל ‪ ,‬והיינו משום דכאשר נותן דמי חבירות ותרומות‬
‫מראש " לפני " שמקבל את ההלואה ‪ ,‬מצוי מאוד שמשתמשים בלשון שמשמעותו שנותנים‬
‫" על מנת " שיקבל את הלואה לאח " כ ‪ ,‬ובאופן זה הוי ריבית‬ ‫חבירות )‬ ‫הכסף ( של דמי‬
‫קצוצה סה " ת וכמש " כ לעיל ( ס " ק א ) ולכן יש להתנות בתקנון הגמ " ח שבשום אופן א " א‬
‫לכוף המנהל ליבן הלואה ‪ ,‬ומאו אינו בררך על מנת ‪ ,‬ואין כאן איסור ריבית דאורייתא ‪ ,‬וכן‬
‫ר " י הלטובסקי‬ ‫שליט " א ( מת " ס ברית יהודה ) שהשיב להרה " ג‬ ‫ראיתי במכתב מהגר " י בלוי‬
‫שליט " א ‪ ,‬אודות גמ " ח הנ " ל והוסיף עוד במכתבו דנראה שלא די כשכותבים תנאי הנ " ל‬
‫בתקנות אלא שצריך מידי פעם לתת גם לשאינם חברים עכ " ל ‪ .‬ונראה לבאר כונתו שאם‬
‫נותנים רק לתכרים הר " ז מוכח יותר שהממון מיוחד רק להשותפים ‪ ,‬משא " כ כשבאמת‬
‫נותנים לפעמים גם לשאינם חברים הר " ז נראה קצת שהוא גמ " ח ‪ ,‬ולא מוכח כ " כ דהוי‬
‫שותפות ד ) ועי " ז יש קצת יותר סמיכות דעת שהמנהלים לא חייבים להלוות להחבר ההוא ‪,‬‬

‫אינו משתמש בו‬ ‫ע " פ הית " ע ‪,‬‬ ‫ומעכשיו כשנותן דמי חבירות " לפני " שמקבל ההלואה‬
‫'‬
‫כלפי איסור תורה אלא כלפי איסור דרבנן [ ופשוט דהיינו דוקא כאשר כתוב כן תוך טופס‬
‫הצטרפות להגמ " ח ( חבירות ) או כשכל הבר ותבר מקבל העתק של התקנון ‪ ,‬דאל " כ פשוט‬
‫ולא בתר התקנון הסמוי מן העין ולא ידוע‬ ‫(ה )‬ ‫דאזלינן בתר משמעות הדיבור שבעל פה‬
‫להחברים ] ‪.‬‬
‫‪- 1‬‬ ‫‪-‬‬

‫עוד הוספה ותיקון כנ " ל‬

‫כשירצה )‬ ‫( שיתנו שרשאי לבטל ההוראת קבע‬

‫ושמעתי עוד הצעה ( באירגונים שמשלמים גם " לאחר " שמקבלים ההלואה ) ‪ ,‬שיש‬
‫להוסיף עוד תיקון בלפי התשלומים ודמי חבירות שנותנים " לאחר " שמקבלים ההלואה ‪,‬‬

‫( ג ) ובברי " י פ " ז הע ' לה וכן כספרי עקרי דינים דין לא כהערה ד " ה מה שדן ‪ ,‬מביא בשם החת " מ ס ' קלד‬
‫( ר " ה והנה בפ ' ) שכתב שחלילה לסמוך על דבריו אפילו לסניף ע " כ ‪ ,‬אמנם המעיין בפנים יראה דהחת " ס‬
‫קאי על מש " כ שם כדרך פלפול בהלוואת ממון יתום ידוע כשהאפוטרופוס מלוה ממונו בר " ק ‪ ,‬ולא קאי על‬
‫דברי הרשב " א ‪.‬‬
‫לגמ " ח ממש ‪ ,‬וכממון צדקה ‪ ,‬שהרי רוב‬ ‫ע " י שנותנים לפעמים לאחרים לא נהפך‬ ‫( ד ) אבל מ " מ פשוט שגס‬
‫רובו של הכסף ניתן אך ורק להחברים ‪ ,‬וחלק קטן מאוד ניתן לאחרים ‪ ,‬והוי ככל שותפים שנותנים מעט‬
‫צדקה ‪.‬‬ ‫צדקה מהחברה ‪ ,‬שלא אמרינן שכל החברה נהיה עי " ו כרכוש של‬

‫( ה ) אכן אם אומרים להדיא שנותנים הכסף רק בתנאי שיקבל אח " כ ההלואה ‪ ,‬לכאורה לא מהני מה שכתוב‬
‫בתקנות הגמ " ח באותיות הקטנים ‪ ,‬ולא מהני להכניס בתקנות הגמ " ח אלא כשאומר שנותן הכסף בכדי‬
‫לקבל הלואה שהמשמעות נוטה קצת שניתן על מנת אכל לא מוכח ‪ ,‬לזה מהני לשון התקנון ‪ .‬ובודאי עדיף‬
‫שתקנה הנ " ל יהיה נדפס כאותיות " בולטות " תוך שטר הצטרפות להיות חבר בגמ " ח ‪ ,‬ולמסור השטר‬
‫להחבר‪.‬‬
 ‫אהרון‬ ‫ארגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רסב‬

‫ולהוריד ממנו האיסור ר " ק גם לפני ההית " ע ‪ ,‬ושגם לשיטת הרא " ש הנ " ל ( רס " ל דממון‬
‫מדרבנן ‪.‬‬ ‫שאין להם בעלים ידועים הוי ר " ק ) ‪ ,‬לא יהיה אלא‬

‫והיינו שהגמ " ח הנ " ל ידפיסו תוך השטר חוב ‪ ,‬שגם לאחר שמקבל ההלואה אין עליו‬
‫חיוב להמשיך לשלם הריבית ודמי חבר כל חודש ותודש ושיכול לבטל ההוראת קבע אם‬
‫ירצה ‪.‬‬
‫אמנם צריך בירור אם הועלנו בהוספה זו להוריד איסור תורה ‪ ,‬כי פשוט שעיקר‬
‫מטרת החכירות והחתימה על הוראת קבע הוא בכדי שהלוה יהיה כעין מבטיח לשלם‬
‫אח " כ החבירות בכל חודש וחודש ‪ ,‬ורק בכדי להוריד האיסור רבית קצוצה של תורה‬
‫הוסיפו תנאי הזה ‪ ,‬ומובן מעצמו שגם לאחר שהוסיפו תנאי זה אינו הגון אם הלוה מבטל‬
‫ההוראות קבע וחברותו מיד לאחר שמקבל ההלואה ‪ ,‬וגם נחשב קצת רמאות ‪ ( ,‬שהרי אם‬
‫וא " כ עדיין‬ ‫ההלואה )‬ ‫מגלה מראש שאין בדעתו להמשיך אח " כ החבירות לא נותנים‬
‫נחשב קצת כמבטיח לשלם אח " כ הרבית ‪ ,‬ושורש הספק הוא ‪ ,‬מהו הגדר " הבטחה " לשלם‬
‫רבית שנחשב כקציצה ואסור מל התורה ‪ ,‬אי בעינן דוקא הבטתה גמורה שאם לא מקיימו‬
‫הר " ג נחשב מי שאינו עומד בדיבורו ‪ ,‬או דילמא גם פחות מזה סגי וכשמסכימים למצב‬
‫שמובן מעצמו שצריך לשלם הרבית ובאם לא משלם נחשב קצת רמאות ‪ ,‬ג " כ נחשב‬
‫בדיבורו ‪.‬‬ ‫כהבטחה ‪ ,‬אע " פ שאם לא מקיים הדבר לא נחשב מי שאינו עומד‬

‫ועיין במחנה אפרים ( ס " ס יח ) שדן במי שאומר להמלוה אם ארצה אתן לך כך וכך‬
‫וכתב וז " ל ואפשר לצדד עוד דהכא כולי עלמא מודו דהוי רבית קצוצה דכונתם מתחילה‬
‫לקיים דבריהם ‪ ,‬ולסלק איסור הרבית עשו כן ‪ ,‬ולא עשו ולא כלום ‪ ,‬וכן נראה יותר עכ " ל ‪,‬‬
‫הרי מפורש דנקיט לרינא רכשאומר להמלוה שאם ארצה אתן רבית ‪ ,‬דנראה דהוי רבית‬
‫ובשו " ת להורות נתן מביא דברי‬ ‫קצוצה משום שגם בכה " ג מיקרי הבטחה לשלם רבית ( א ) ‪,‬‬
‫המחנה אפרים והוסיף שבאירגונים הנ " ל יש עוד כמה טעמים להחשיבו ריבית דאורייתא‬
‫ע " ש ‪ ,‬וכן נקטו הגר " נ קרליץ שליט " א והגר " נ קופשיץ שליט " א דהוי חשש דאורייתא ע " ע‬
‫וכו ' ) ב ‪.‬‬
‫( )‬ ‫במכתבם לעיל ס " ק ב ( אך גם אם יזהרו מאוד‬

‫( א ) ונראה שגס הח " ז לא חולק עליו ‪ ,‬ונהי דכס ' קם ( ס " ק יכ ) כתב שאם אומר הלוה שאוסיף כך וכך אם‬
‫יהיה טוב ונכון לעשות כן בעיני ‪ ,‬שאינו ר " ק ‪ ,‬היינו דוקא התם שבאמת אין לו שום כונה להתחייב או‬
‫להאלץ לשלם רבית ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שכונתו להתחייב קצת ולהאלץ ליחן דכית ואם לא נותנו לבסוף ‪ ,‬יהיה‬
‫עליו תרעומות ‪.‬‬
‫כבנקים )‬ ‫( ב ) ולכאורה לדברי המחנ " א הנ " ל שמחשיבו כהבטחה ‪ ,‬קשה איך מועיל הית " ע בזמנינו ( ובפרט‬
‫הרי כרוב ההלואות כונת הלוה להבטיח ניכית ככל אומן ‪ ,‬ורק משוס איסור ריבית אומר שעושה ע " פ היתר‬
‫עיסקא ( ואם המלוה יודע מעיקרא שכונת הלוה לישבע לבסוף ‪ ,‬לא מלוהו הכסף ‪ ,‬וכן אם הלוה נשבע‬
‫לכסוף ‪ ,‬בודאי יש לו למלוה תרעומות למה לא גילה לו מעיקרא שבדעתו לישכע לבסוף ) ‪ ,‬ומעכשיו‬
‫לפמש " כ המחנ " א דנחשב כהבטחה ליחן דבר קצוב ‪ ,‬קשה הרי אסור ליתן דבר קצוב עבור חלק הפקדון של‬
‫בהיתר עיסקא ‪.‬‬ ‫עיסקא וכמפורש בש " ע ס ' קעו סעיף ו וק " ו בחלק הפקדון‬

‫אמנם כאמת שגם כלי דברי המהנה אפריס הנ " ל ג " כ קשה בכל היתר עיסקא ‪ ,‬איך הותר להתנות שכל‬
‫זמן שלא נשבע מתחייב ליתן כך וכך ‪ ,‬למה לא הוי כמתחייב שאם לא אעשה כך וכך אשלם לך ריבית דבר‬
‫קצוב ‪ ,‬דהוי כקציצה גמורה לריבית וכפרט לפמש " כ הרבה ראשונים דצד אחר בריבית אסור מה " ת ‪ ,‬ועכצ " ל‬
‫דמה שאסרו חז " ל ליתן דבר קצוב עכור חלק הפקדון אינו משום שחלק‬ ‫סק " ד )‬ ‫כמש " כ לקמן ( פי " ג ד " א‬
‫רסג‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫ומ " מ מיסתבר שלאתר שעושים ע " פ הית " ע יש מעליותא כשמתנה כנ " ל ( שאין שום‬
‫חיוב על הלוה להמשיך לשלם הדמי חבירות לאחר קבלת ההלואה ורק אם ירצה ימשיך‬
‫משומ שהמחנ " א גופא לא פשיטא ליה כל כך שאסור מה " ת ‪ ,‬רק נראה יותר כן‬ ‫לשלם )‬

‫ועוד שבאופן זה ברור שאין כאן קציצה גמורה המחייבו לשלם ע " פ גדרי חושן משפט‬
‫וי " א רבכה " ג אין בו איסור דאורייתא ‪ -‬ומאחר שעושים הית " ע עם כל הלווים ואין בו‬
‫איסור גמור ‪ ,‬רק שאנשים מהדרים שלא להלוות ברבית של תורה ע " פ הית " ע הועלנו כאן‬
‫להוריד איסור תורה גם לפני שעושים ההית " ע [ ואע " פ שעדיין הוי הערמה בשל תורה‬
‫מ " מ עדיף מההערמה של הית " ע בלי ההוספה ] ‪ ,‬ובפרט בנד " ד לאחר שמתקנים בתקנת‬
‫הגמרת שיהיה נחשב כממון שאין להם נעלים ידועים וכנזכר לעיל ‪.‬‬
‫אבל פשוט שכל התועלת בההוספה הנ " ל הוא רק אם כותבים דבר זה ( שלא יהיה‬
‫אפילו כהבטחה להמשיך לשלם אח " כ דמי התבירות ) ‪ ,‬כאותיות בולטות תוך טופס בקשת‬
‫ההלואה ‪ ,‬ואז ניכר הדבר לעיני הלוה בשעה שנוטל ההלואה ‪ ,‬משא " כ אם כותבים כן‬
‫בתקנון ולא מפרסמים סעיף הזה בעת שמלוהו ‪ ,‬לא הועילו כלום לדעת רוב הפוסקים כיון‬
‫שעדיין נחשב הבטחה מאחר שהלוה חושב ומבטיח כן מצרו ( וכמפורש בחו " ד ס ' קם‬
‫ס " ק י וס " ק סו ) ‪ ,‬אבל ראיתי בכמה אירגונים כאלו ‪ ,‬שהמנהלים לא רוצים לפרסם לעיני‬
‫כל שיכול לבטל ההוראת קבע מיד לאתר שמקבל ההלואה ‪ ,‬כי באמת רוצים לאלץ את‬
‫הלוה שירצה לשלם החבירות כל חודש וחודש ‪ ,‬ולא שיבטלו מיד את החבירות וההוראת‬
‫קבע ‪ ,‬ובגמחי " ם הללו כמעט שלא הועילו כלום בעצה זו ‪ ,‬רק בעצה הנ " ל ( להפכו לדין‬
‫‪.‬‬ ‫(ג )‬ ‫ממון שאין להם בעלים ידועים ) בלבד‬

‫הפקדון נחשב כהלואה ואסור להבטיח עבורו ריבית ‪ ,‬דבאמת הוי פקדון ושייך להמשקיע ולא הוי הלואה ‪,‬‬
‫אלא שע " י שקוצץ דבר קצוב עבור חלק הפקדון ‪ ,‬עי " ז יוצא הפקדון מרשות הבעלים ונכנס לרשות המקבל‬
‫דגמו שבכל הלואה נכנס המעות לרשות המקבל לענין ריוח ומשלם להבעלים‬ ‫( מדרבנן )‬ ‫ונהפך להלואה‬
‫( המלוה ) רק דבר קצוב ‪ ,‬לכן גם בפקדון שהוא באחריות המשקיע אם משלם דבר קצוב נראה עי " ז כהלואה‬
‫וכרשכ " א ( שו " ת ח " ד ס ' רלכ ) גבי צאן ברזל ‪ ,‬דאפילו אם המקבל‬ ‫)‬ ‫ע‪.‬‬ ‫ברמב " ן ( כ " מ‬ ‫(ע " ע‬ ‫ואסור מדרבנן‬
‫התורה כל זמן‬ ‫הצ " ב מקבל על עצמו כל האחריות גו " א אונסים והפסד ‪ ,‬לא נחשב כשלו ( וכהלואה ) מז‬
‫ולפיכך לא‬ ‫קצוב )‬ ‫שנותן הרווחים להבעליס ‪ ,‬דהלואה הוא רק כשגם לוקח הרווחים לעצמו ומשלם דבר‬
‫אסרו בש " ע ס ' קעז ס " ו ליחן דבר קצוב עבור חלק הפקדון ( שכאחדיות המשקיע ) ‪ ,‬אלא דוקא כשנכנס‬
‫לגמרי לרשות המקבל לענין רווחים ובקנין גמור ורק עי " ז נהפך להלואה ( מדרבנן ) ‪ ,‬אבל כל זמן שהמקבל‬
‫רק מבטיח ליתן דבר קצוב או רק מתחייב לישבע ( וכשרוצה לישבע ולפטור אינו משלם הדבר קצוב אלא‬
‫נמצא דעדיין הוי ברשות המשקיע לענין רווחים ‪ ,‬ולא נכנס עי " ז לרשות המקבל ‪,‬‬ ‫בלבד )‬ ‫מוסר הרווחים‬
‫כל ההית " ע שלנו אף לפי דברי המחנ " א הנ " ל ‪,‬‬ ‫א "ש‬ ‫ונשאר פקדון ‪ ,‬ומותר להבטיח ליתן עבורו ריכית ( לכן‬
‫סק " ד ) ‪.‬‬ ‫וע " ע לקמן פי " ג ד " א‬

‫( ג ) ושמעתי עור הצעה להוריד איסור תורה מן הממון שמשלם לאחר שמקבל ההלואה ‪ ,‬והיינו שמעיקרא‬
‫לפני שמקבלים ההלואה ‪ ,‬יתחייב החבר ליתן הרמי חכירות ( עד זמן פלוני ) בכל אופן כין אם יתנו לו אח " כ‬
‫ההלואה ובין אם לא יתנו לו ושהגמ " ח יתנה עמו להריא שלא חייב להלוותו ‪ .‬ונמצא שבשעת התחייבות‬ ‫‪.‬‬
‫הלוה אינו אלא ריכית מוקדמת ‪ ,‬וההלואה גופא אינו מחייב את הלוה כשום תשלום שלא היה מחויב לפני‬
‫תשנו ] ‪.‬‬ ‫ההלואה [ ואה " ז הרפים עצה זו כקובץ מבית לוי כסלו‬ ‫‪.‬‬
‫אבל שמעתי ממו " ח שליט " א שגם אם ירצו לתקן הדבר כזהירות רב ‪ ,‬וגם המוהלים יבינו הדבר היטיב‬
‫ויסבירו לכל הלווים שהלוה מתחייב בכל אופן ושהגמ " ח לא חייב להלוותו ‪ ,‬מ " מ מצוי דהוי אומדנא‬
‫הוסיף שבכל אופן הוי הערמה‬ ‫מה " ת ‪ ,‬ועוד‬ ‫שהלוה לא מתחייב אלא על מנת שיקבל ההלואה והוי ר " ק‬
 ‫אחרון‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רסד‬

‫תיקונים באירגונים שמשלמים " כל הסכום " לפני ההלואה‬

‫ברור שגם אם כתוב בתוך התקנון שמוסרים להלוה או בתופס הצטרפות לחפירות ‪,‬‬
‫שהכסף ניתן כתרומה ושבשום אופן א " א לדרוש כספו בחזרה וגם א " א לכוף המנהלים‬
‫להלוותו ‪ ,‬מ " מ פשוט שכל זה לא מועיל אלא כשנותנים סכום קטן כל חורש וחודש ‪,‬‬
‫שבזה סומך התבר קצת בדעתו שגם אם לא יקבל ההלואה יהיה תרומה ולא בדרך על‬
‫מנת ובפרט אם משלם מ " כסף מעשר " שלו ‪ ,‬אבל מצוי אירגונים שדורשים מכל חבר‬
‫ורק אז‬ ‫שנים )‬ ‫לחודש לכמה‬ ‫‪$ lO‬‬ ‫( שרוצה ללוות ) שישלם כמה אלפי רולרים ( כפי סכום‬
‫נתשכ חבר ויכול לקבל ההלואה ‪ ,‬והרי ידוע רבזמן שאדם מוציא אלף דולרים או יותר ‪,‬‬
‫אינו מוציא כספו על הספק ‪ ,‬וע " פ רוב אומר בלשון שמשתמע ממנו להדיא שנותנו רק‬
‫" על מנת " שיקבל ההלואה ‪ ( ,‬ולפעמים גם נותן ש ' יק דחוי שהתאריך הוא לאחר זמן קבלת‬
‫ההלואה ואם לא יקבל ההלואה ‪ ,‬יבטל את הש ' יק ) ואף אם יחתימו את הלוה על סעיף‬
‫מפורש שהכסף ניתן בתורת מתנה גם אם לא יקבל ההלואה ‪ ,‬ג " כ מכוער הדבר כיון‬
‫שבעל פה אומר שנותנו על מנת שיקבל ההלואה ( וע " ע בהקרמה של ספר מחצית השקל‬
‫יו " ד ה ' מליחה ואכמ " ל ) ‪ ,‬ועוד כי שמעתי ממנהל גמ " ח כנ " ל שבמציאות ( מצד כוחות‬
‫קשה מאוד לזמר להלוה בפניו שלוקחים מעותיו גם אם לא נותנים לו‬ ‫האדם )‬ ‫הנפש של‬
‫אח " כ ‪.‬‬ ‫ההלואה‬

‫והגאון רס " מ פוקס שליט " א תיקן במקומו בקרית שומרי החומות ‪ ,‬שא " א לקבל‬
‫עד לאחר כלות שנה תמימה מהעת ששילם הסכום הגדול ‪,‬‬ ‫חבר )‬ ‫ההלואה ( ולהחשב‬
‫ואח " כ משלם תשלום חודשי בסכום קטן כרגיל עד כלות השנה ‪ ,‬וגם מותנה שא " א לכוף‬
‫להלוותו ‪ ,‬וכל זה הוא משום שאדם יודע שכאשר משלם עכשיו בכדי לקבל הלואה בעוד‬
‫שנה סומך דעתו שהוא תרומה ולא בדרך על מנת ‪ ,‬וגם עצם הדבר שהלוה רואה שנזרקקו‬
‫לתנאי הזה שא " א לקבל ההלואה עד כלות השנה בכדי שלא יהיה כנתינה על מנת ‪ ,‬סומך‬
‫דעתו קצת שלוקחים הרכר כרצינות ‪ ,‬ולא כפיטומי מילי בעלמא ‪ ,‬וגם רואה שהוא כעין‬
‫‪.‬‬
‫גמ " ח ‪ ,‬ולא הלואה ישיר אתר שבוע או חודש תמורת כסף שמשלם [ ולאחר שכבר קבל‬
‫ההלואה אין שום צורך להמשיך לשלם כלום ‪ ,‬ורק אם ירצה לקבל אח " כ עוד הלואה נוסף‬
‫ימשיך לשלם בכדי לקבל אח " כ ההלואה ‪ ,‬אבל עבור ההלואה שקבל בעבר ‪ ,‬אין שום‬
‫צורך לשלם עוד דמי חבירות ( אא " כ רוצה לשלם מנפשיה כמי שמשלם תרומה למוסד‬
‫בלבד ] ‪.‬‬ ‫וכעכשיו גם לפני ההית " ע אין כאן אלא ריבית מוקדמת‬ ‫דר ) ‪.‬‬

‫שאין להסיר דיכית מוקדמת וכמש " כ‬ ‫( ועוד‬ ‫את " ד ‪.‬‬ ‫גדולה באיסור ריבית קצוצה של תורה ואסור לעשות כן‬
‫וכן שמעתי מהגר " מ בראנדסדורפער שליט " א דהוי ריבית גמור וכ " כ בספרו שו " ת קנה בושם‬ ‫ד) ‪.‬‬ ‫לעיל ס " ק‬
‫כלום ‪.‬‬ ‫( ח " ג ס ' גה ד " ה וגם ממח ) וז " ל רגם עם חתימתם זאת עדיין לא תיקנו‬

‫שוב אח " כ בדקתי אצל הגמ " ח שמלווים על סמך הצעה הנ " ל בלי הית " ע ‪ ,‬וראיתי שנעשה באופן‬
‫שההלואה מחייב את הלוה לשלם הריבית תשני טעמיה ‪ ,‬א ' ההתחייבות אינו לזמן מסוים ‪ ,‬ולכן ההלואה‬
‫מחייבו להמשיך החביוות לזמן ארוך יותר מבאם לא לוקח ההלואה ‪ ,‬ב ' לא אומנים להלזה שהגמ " ח לא‬
‫חייב להלוותו ‪ ,‬אלא אדרבה משמעות הלשון הוא שההתחייבות הוא תמורת ההלואה שמקבל ‪ ,‬וכשלא מקבל‬
‫ההלואה אינו חייב לשלם ‪ ( ,‬ג ' וכל זה מלבד מש " כ לעיל בשם מו " ח שליט " א ) ‪ ,‬ולא ראיתי צורך להאריך ‪ ,‬כי‬
‫כמקודם ‪.‬‬ ‫הדבר ידוע שכרוב רוכם של ההערמות שעושים ‪ ,‬לא מועילים כלום שעדיין נשאר ריבית קצוצה‬
‫רפה‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫ייני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫יתפס על‬ ‫שההית " ע‬ ‫תיקן שלא מקבלים חבר אלא מי שיש לו דירה משלו ‪ ,‬בכדי‬ ‫ועיד‬
‫הדירה שלו ‪ ,‬אבל אם אין לו דירה או עסק או רכוש לא מועיל ההיתר עיסקא כלום‬
‫דין ג ) ‪.‬‬ ‫וכמש " כ לקמן ( פרק יג ריש‬

‫עוד תיקן שיש להוסיף בלשון נוסת ההית " ע בסוף בלשון זה ‪ ,‬ובמפורש הותנה בינינו‬
‫שאין בחתימה על שטר הית " ע זה שום הודאה או הודעה על שום התחייבות או הבטחה‬
‫וטעם הדבר משום‬ ‫ע "כ‪.‬‬ ‫ליחן רווחים ‪ ,‬רק ישאר כפי שמותנה בינינו בשטר או בעל פה‬
‫שחשש שיולד מצב שאע " פ שבלי ההית " ע אין כאן הבטחה לשלם דמי חכירות ‪ ,‬מ " מ ע " י‬
‫ההיתר עיסקא יהיה משמעות שצריך לשלם רווחים ודמי חבר ‪ ,‬ונמצא דאדרבה גרעו ע " י‬
‫החתימה על ההית " ע ‪ ,‬לכן תיקן והוסיף נוסח הנ " ל ( ואע " פ דנראה ברוד שגם בלא " ה אין‬
‫כאן הבטחה ע " י החתימה על הית " ע ‪ ,‬רכו " ע יודעים שנעשה רק להתיר חשש ריבית ולא‬
‫וכו ' ) ‪.‬‬ ‫להוסיף עוד חיובים ‪ ,‬מ " מ כל מה שאפשר לתקן ראוי לעשות ‪ ,‬ומהיות טוב‬

‫ונראה דכשרוצים להקים אירגון מסוג הנ " ל להלוות לחברים ‪ ,‬שיש לתקנו באופן‬
‫הנ " ל ( שמשלמים הכל מראש ‪ ,‬ועם תקנות הללו ) וזהו הדרך הכי מהודר מצד איסור ריבית‬
‫וגם מצד מסתרי וניהול גמ " ח כדאי ע " פ תנאים הנ " ל וכמו שביארתי בהערה ( ד ) ‪ [ ,‬אבל‬
‫לפעמים מצד המצב וצורך הענין דרוש שישלמו גם לאחר שמקבלים ההלואה ( ה ) ‪ ,‬ואז יש‬
‫ח]‪.‬‬ ‫לתקן שאר הדברים וכמש " כ לעיל מיניה ולקמן בס " ק‬

‫‪-,‬‬ ‫‪-‬‬

‫כדאורייתא‬ ‫עצה למפקידים שלא יכנסו להית " ע‬

‫ברוב הגמחי " ם הנ " ל יש אנשים שמפקידים מעותיהם כהגמ " ח לשם מצוה ‪ ,‬שהגבאים‬
‫ילוו מעותיהם על פי תקנות הגמ " ח ‪ ,‬והמנהלים מבטיחים להם חלק בהמצוה של בניית‬

‫( ד ) שמעתי ממנהל גמ " ח ‪ ,‬שאחר הבירור ונסיון בניהול גמ " ח ‪ ,‬רואים שבכל התנאים הנ " ל מלבד שניצלים‬
‫מחשש כאיסור ריבית ‪ ,‬גם יש בהם תועלת גדול מצר מסחרי ולניהול הגמ " ח ‪ .‬א ' מה שמתנים שלא נותנים‬
‫הלוואות אלא למי שיש לו דירה ‪ ,‬נתברר ממנהלי גמחי " ם שהיו כמה מקרים מאנשים שאין להם דירה ‪ ,‬שלא‬
‫שילמו את גוף ההלואה ( וכן הוא טבע הדבר דכשיש לאדם רכוש ‪ ,‬מצוי יותר ששומר עצמו יותר לפרוע‬
‫חובותיו כגלל שיודע ששייך לגבות מהרירה ‪ ,‬ועוד דכיון שלא משלם שכירות גבוה כל הודש אינו כ " כ‬
‫בחוב ) ומלבר זה ע " פ רוב מי שאין לו דירה גם לא קונה דירה לבנו וההוצאות לחתן הם סכום קטן ויכול‬
‫כ ' מה‬ ‫‪:‬‬ ‫מעונינים להיות חכר כאירגון כנ " ל‬ ‫כ "כ‬ ‫להסתדר גס בלי אירגון הנ " ל ‪ ,‬וגם ע " פ רוב הם עצמם לא‬
‫שמתנים שלא מקבל ההלואה רק לאחר כלות השנה יש מעליותא דכיון שאדם יודע כן מראש לכן מזדרז‬
‫להקרים להיות חכר ולשלם כל חודש וחודש ‪ ,‬ולא סומך עצמו שכרגע האחרון ישלם הדמי הכר כשיצטרך‬
‫ג ' מה שמתנים שא " צ לשלם דמי חבר לאחר שגומרים לחתן הילדים ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הלואה ‪ ,‬וזהו טובה גדולה להגמ " ח‬
‫מצד המסחר כאמת לא מגיע שישלם לאחר שגמר לחתן ‪ ,‬והגע עצמך מי שמחתן עכשיו שני ילדים בלבד‬
‫וכבר שילם מראש הסכום הקצוב ‪ ,‬הנה לא קבל לעצמו הלואה רק שני פעמים כלבד ‪ ,‬ומאידך מי שחיתן שני‬
‫הלוואות ‪ ,‬איזה יושר יש ששניהם‬ ‫‪13‬‬ ‫ילדים ועדיין יש לו עור שלש עשרה ילדים לחתן ‪ ,‬ויקבל אחר כך עוד‬
‫ימשיכו בשוה לשלם דמי חכירות בשוה ‪ ,‬ועור שבודאי יהיו הרבה הורים של משפחות קטנות שלא ירצו‬
‫הזה ‪.‬‬ ‫להשתתף באירגון בגלל חיוב‬

‫( ה ) ובן שמעתי ממנהל אירגון שמעיקרא תיקנו כנ " ל שא " א לקבל הלואה אלא לאחר שנה מעת שגמר‬

‫לשלם כל הסכום הגדול שקצבו ‪ ,‬אבל לאחר שעבר שתי שנים כבר שינו התקנה ונותנים הלוואות גם לפני‬
‫שגומרים לשלם הסכום הגדול ‪ ,‬רק ממשיכים לשלם לאחר קבלת ההלואה ‪ ,‬אכל מ " מ מקפידים שלא ליתן‬
‫יתפס ‪.‬‬ ‫הלואה אלא למי שיש לו דירה בכדי שההית " ע‬
 ‫אהרון‬ ‫איוגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רמו‬

‫הגמ " ח והרחבתו ( שעל ירי הלוואת כספו יתוספו חברים שנותנים דמי חכירות ובונים‬
‫הגמ " ח ) ‪ ,‬והנה כבר הבאנו לעיל שכממון האירגון גופא אפשר לתקן שיהיה צד קולא ‪,‬‬
‫שיהיה ממון שאין להם בעלים ידועים ( והיינו שיכתוב להדיא בתקנות הגמ " ח שאיל‬
‫להחברים שום בעלות ברכוש הגמ " ח ושגם אינו יכול לכוף המנהלים ולתבוע הלואה ) ‪,‬‬
‫אבל ממון המפקידים שייך להם ‪ ,‬והוי ממון עם " בעלים ידועים " ‪ ( ,‬וכן מוכח מרברי מו " ח‬
‫סק " ב ) שהוכחתי כן ‪,‬‬ ‫והגר " י בלוי שליט " א הנזכר לקמן ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל פי " א ( דין א‬
‫ומעכשיו כאשר מלווים מעותיהם כתקנת הגמ " ח ‪ ,‬והיינו ע " מ שהלווים יתנו דמי חבירות‬
‫הוי ר " ק ( לולא ההית " ע ) כמפורש בש " ע ס ' קס סעיף יד‬ ‫(א )‬ ‫להגמ " ה ע " פ רצון בעל הממון‬
‫שכאשר מלוה מעותיו ע " מ שיתנו ריבית לצדקה הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬וכמש " כ מו " ח שליט " א‬
‫וכעי " ז כתב‬ ‫הית " ע )‬ ‫במכתבו לעיל סק " ב שהמפקידים עוברים באיסור תורה ( כשאין‬
‫הגר " י בלוי שליט " א לעיל סק " ד ‪ ,‬ונמצא שהמפקידים משתמשים בהית " ע כלפי איסור‬
‫תורה ‪ ,‬ועוד דבשלמא הלווים דחוקים למעות וכדאי להם להכנס להיתר דחוק ללוות‬
‫המפקידים שבאים לקיים מצוה ‪ ,‬בודאי לא מחפשים היתר דחוק של‬ ‫משא " כ‬ ‫בהית " ע ‪,‬‬
‫הית " ע ‪ ( ,‬ואע " פ שאפשר לסמוך על הית " ע כשיש צורך ‪ ,‬מ " מ כשאין צורך ואדרבה מחפש‬
‫מצוה ‪ ,‬י " ל שעדיף למנוע ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן פי " ג דין ז אות א ‪ ,‬כ ‪ ,‬ד ‪ ,‬י ‪ ,‬שכזמנינו גרע‬
‫ההית " ע מדורות הקודמים ומזמן המהר " מ ) ‪ ,‬ועוד דכאשר מלוה מעותיו בהית " ע ורווחים‬
‫חסר לו המצוה להלוות בחנם ‪ ,‬ואפשר דהמצוה להלוות בחנם חשוב יותר מהגדלת‬
‫הגמ " ח להלוות בריבית נמוך ע " פ הית " ע ‪ ,‬וק " ו אם יש עצה שאפשר להיות קרוב לקיים‬
‫שניהם ‪.‬‬
‫ונראה שיש עצה לכך ‪ ,‬והיינו שיהיה כתוב להריא בטופסי ההפקדות באותיות‬
‫שהכסף שלהם מיוער גם להלוות בחנם ‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בולטות ‪ ,‬והמפקידים גם יאמרו כן להדיא‬
‫ואדרבה כאשר יתנו הלוואות בחנם ‪ ,‬יעשו קנין לזכות המעות להמפקידים שיהיה ממעות‬
‫שלהם ( ויזכו במצוות הלואת מעותיהם בחנם ) ( ב ) ‪ ,‬ואם בכל זאת ידרשו המנהלים ריבית‬
‫במעותיהם ‪ ,‬אינו אלא דמי סרסור אבל המפקידים מצדם ומכח הממון גופא מוותרים לכל‬
‫‪.‬‬ ‫(ג)‬ ‫הלווים ולא דורשים שום ריבית‬

‫עוד נ " ל דאפילו אם יתנו עם המפקירים שיכולים גס להלוות מעותיו בחנם ‪ ,‬אפ " ה‬
‫כשמלווים לחבר הוי כקציצה מדין ערב שישלם להגמ " ח ‪ ,‬משום שיש להמפקיד אפשרות‬
‫לאחד משני מצוות א ' להלוות בחנם וזהו מצוה גדולה של הלואה כפשוטו ב ' מצוה‬
‫להלוות עבור תרומה או טובה " נ וכו ' ובזה לא מקיים המ " ע ראם כסף תלווה בשלימות‬
‫אבל מאידך ממציא שיתרבה ממון צדקה ‪ ,‬וגם זהו מצוה גדולה עבור המפקיד ‪ ,‬ולכן סתם‬

‫כסופו ‪.‬‬ ‫( א ) עמש " כ לעיל ס " ק ג‬

‫שליט " א דלכתחילה ראוי שהגמ " ח יתן מידי פעם‬ ‫( ב ) וכבר הבאנו לעיל ( ס " ק ה ) בשם הגר " י בלוי‬
‫הלוואות בחנם ‪ ,‬וק " ו אם רוצים לתקן כמש " כ כאן דפשיטא שלא מועיל אא " כ לפעמים מלווים גם בחנם‬

‫חבר ‪.‬‬ ‫ולמי שאינו‬

‫( ג ) ונראה דאפילו בהוספה זו עדיין צריכים לההית " ע ‪ ,‬מאחר שבאסת רוצים המפקידים שיתנו דמי חבירות‬
‫ג " כ י " א שאם הסרסור עצמו דורש‬ ‫הגמ " ח ‪ ,‬ואפילו כמי שבאמת רוצה יותר שילוו מעותיו בחנם ‪,‬‬ ‫ושיבנו‬
‫ריבית הר " ז נראה כריכית ואסור ‪ ,‬אבל יש מקילים ( ע ' מש " כ לעיל ר " ג סק " א ) ‪ ,‬וכשמפקיד המעות בהית " ע‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫הכולו פקדון ובאחריות כש " ח ‪ ,‬בוראי א " צ לחוש‬
 ‫רמז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אדם שמפקיד מעותיו מקפיד שיהיה לו אחד משני המצוות ‪ ,‬אבל שלא יקיימו מצוות‬
‫הלואה בשלימות וגם לא ישלמו הממון לצדקה ונמצא שחסר לו הרבה מזכות המציה ‪,‬‬
‫נראה שמסתמא מקפיד על כך ‪ ,‬ומעכשיו לפ " ז כשמלווים לחבר הוי כקציצה לשלם‬
‫להגמ " ח עבור המפקיר ‪ ,‬ולא יוצאים מגדר קבלה מדין ערב ‪ ,‬אא " כ המפקיד מתנה להדיא‬
‫כמש " כ לעיל בסיום הלשון שגם כאשר ילוו בריבית ‪ ,‬ג " כ אין המפקידים דורשים שיפרע‬
‫כלום רק מוותרים מצדם ‪ -‬והמנהלים עושים רק על דעת עצמם כמו דמי סרסרות ‪,‬‬
‫באופן זה אין חשש ר " ק ‪.‬‬
‫אמנם הרה " ג רי " מ רובין שליט " א כתב ( בקובץ מבית לוי ) דכשתבר מפקיד מעותיו‬
‫בהאירגון אז יש לו גם הנאה ישיר לעצמו ‪ ,‬שעל ידי שהלוה משלם ריבית מתרבה הון‬
‫ושוב אח " כ כשיצטרך לחתן ילד יהיה יותר כסף בהגמ " ח‬ ‫( המפקיד )‬ ‫הגמ " ח של ההבר‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫( שהוא חבר בו ) ויקבל יותר מעות או בהקדם‬

‫מ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫סיכום הדברים איך לתקן‬

‫היתר עיסקא רכולו פקדון‬ ‫א‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫העולה מדברינו יש לתקן כמה דברים באירגונים הנ " ל‬
‫שמשתף המלוה בכל עסקיו ולציין שהוא כשומר חנם בלבד ‪ ,‬ולהדפיס כן תוך כל‬
‫טופסי בקשת הלואה וכן בתוך השטר חוב ( מכתב מו " ח שליט " א והגר " נ קרליץ והגר " נ‬
‫ב ‪ .‬לוה מהגמ " ח שאין לו רירה משלו‬ ‫ד " ר) ‪:‬‬ ‫קופשיץ שליט " א וסק " א ‪ ,‬וע " ע בקו " א פ " ב‬
‫הית " ע ) ‪ ,‬ולוקח‬ ‫ע"פ‬ ‫או עסק שיתפס עליו ההית " ע ( ולהקנות בו קנין שותפות להגמ " ח‬
‫הלואה מהגמ " ח בכדי לקנות דירה או רכוש עבור בנו או בתו שמחתן ‪ ,‬יש להחתים‬
‫הזוג שהאב משייר לעצמו קנין בהדירה או בהרכוש ‪ ,‬בכדי שההית " ע עם הגמ " ח יתפס‬
‫על הדירה והרכוש ‪ ,‬ולכתחילה יש לתקן כמו שעשו בגמ " ח כאן שמעיקרא התנו שא " א‬
‫להיות חבר ולקבל הלואה אלא מי שיש לו דירה משלו ( סק " א ס " ק ב וסוף סק " ו וע " ע‬
‫ג ‪ .‬לכתחילה ראוי לתקן שינויים קלים בכדי שגם לפני ההית " ע‬ ‫ר "ג ) ‪:‬‬ ‫כקו " א לקמן פי " ג‬
‫לא יהיה איסור תורה ‪ ,‬ובדרבנן גם המחמירים יכולים לסמוך על הית " ע ( קיצור דיני‬
‫הגמ " ח ובטופס הצטרפות‬ ‫יש לכתוב בתקנון‬ ‫ד‪.‬‬ ‫סקרה ) ‪:‬‬ ‫ריבית המצויים פי " ג ר " ו ‪ ,‬וריש‬
‫ליחן‬ ‫הגמ " ח ‪ ,‬ושאין להחבר זכות לכנף המנהל‬ ‫להגמ " ח ‪ ,‬שאין לחברים קנין ברכוש‬
‫" לפני " קבלת ההלואה ( גם לולא‬ ‫הלוואה ‪ ,‬ובדרך זה אין חשש ר " ק בהמעות הניתן‬
‫ההית " ע ) ‪ ,‬ועוד שעי " ז נהפך רכוש הגמ " ח לדין ממון שאין להם בעלים ידועים [ שלדעת‬
‫(ס " ק‬ ‫ר" ק ]‬ ‫הרשב " א אינו ריבית גמור אמנם לדעת הבעה " ת ורא " ש ורוב הפוסקים הוי‬
‫ו אם‬ ‫‪.‬‬ ‫וסק " ז ) ‪:‬‬ ‫ראוי ליתן מדי פעם הלוואות גם לשאינם חברים ( עמש " כ סק " ה‬ ‫ה‪.‬‬ ‫ה) ‪:‬‬

‫הגמ " ח לא רוצה לאלץ הלווים לשלם דמי חבירות ‪ ,‬אפשר לכתוב תוך השטייח שאין‬
‫חיוב להמשיך החבירות וההוראת קבע ( סק " ו ) ‪ :‬ז ‪ .‬יש לכתוב נוסח מיוחד בתוך שטר‬
‫ההפקדות ‪ ,‬שהמפקיד מוסר את המעות להמנהלים גם על דעת להלוותו גם בחנם ושאם‬
‫המנהלים ידרשו ריבית במעותיו אינו אלא דמי סרסור אבל המפקיד גופא מצדו ומכח‬
‫להגמ " ח ( סק " ז ) ‪ [ :‬וע " ע מש " כ‬ ‫ממונו מוותר לכל הלווים ולא דורש שיתנו שום ריבית‬
‫בסוף ס " ק ו ] ‪:‬‬
 ‫אחררן‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קרנטרס‬ ‫רמח‬

‫ע ‪-‬‬

‫אי נחשב צרקה ‪ ,‬ואי יכול ליתן מכסף מעשר לאירגון ( גמ " ח ) הנ " ל‬
‫ממעות‬ ‫( ‪) $ 10‬‬ ‫ונסתפקתי בגמ " חים הנ " ל אי יכולים ליתן כל חודש הדמי חברות‬
‫מעשר ‪ ,‬ובשלמא כשמפקיד כסף מעשר בגמ " ח רגיל שמעתי עצה מהרב מיכאל פאדול‬
‫שליט " א דאפשר להפקידו תוך גמ " ח עד שיצטרך לחתן הילדים ואז יהיה בנו או בתו‬
‫נצרך ויכול ליקח מכספי צדקה ‪ ,‬ועכשיו לא עובר בכל תאחר שגם מה שמונה תוך הגמ " ח‬
‫כתב שיכול ליתן כספי‬ ‫יה )‬ ‫הוא מצוה גמור וכצדקה ‪ ,‬ובאהבת חסד להחפץ חיים ( פרק‬
‫מעשר תוך גמ " ח עד שליש מכספי מעשר ואמר שהגרי " ש אלישיב שליט " א הסכים לעצה‬
‫נכונה ‪.‬‬ ‫זו וכן שמעתי מהגר " מ הלברשטאם שליט " א שהוא עצה‬

‫נ "ב ‪ :‬נראה שלגמ " ח ער שליש ממעות מעשר‪ ,‬אבל אם לחתן בניו יצטרך לקבל‬
‫בינתיים ‪.‬‬ ‫צדקה מותר גם יותר מחצי בגמ " ח‬

‫אבל כשמכניס תוך אגודה להלוות ברבית נמוך אינו נחשב כ " כ כצורך מצוה כמו‬
‫גמ " ח גמור ‪ ,‬וצריך בירור אם נחשב כאילו נתנו עכשיו לצדקה ‪ ,‬ואם לא נחשב כצדקה‬
‫לכאורה פשוט דאסור לשמור המעשר לעצמו לכשיצטרך לחתן ילדיו ‪ ,‬שהרי עכשיו אינם‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫נצרכים‬

‫ושאלתי מו " ת שליט " א והשיב דבזמנינו מקילין בחיוב מעשר כספים ולא נותנים‬
‫לעניים דוקא אלא נוהגים ליתן גם לכל צרכי צבור ונצרכים ועל דעת כן קבלו עליהם‬
‫מתחילה ‪ ,‬כשהתחילו ליתן מעשר כספים וע ' באהבת חסד להח " ח ( פי " ת ) ולכן גם זה‬
‫מיקרי צורך צבור ועניים ומותר ליתן מכספי מעשר ‪ ,‬אבל מ " מ לענין היתר אבק רבית לא‬
‫התירו חז " ל אלא לצדקה גמור ‪ ,‬ולא במעות שמיוחד לצורך הצבור ולצורך עניים‬
‫וכמפורש ברמ " א ס ' קם סעיף כב ‪ ,‬וא " כ ה " נ נראה שאין להתיר א " ר אלא דוקא בגמ " ח‬
‫ע"כ‪.‬‬ ‫המלוה מעות בחנם וללא תשלום‬

‫‪ -‬י ‪-‬‬
‫בירור למה א " א לתקן באופן אחר‬
‫והנה הפוסקים הנ " ל במכתכם כתבו שצריך לתקן הית " ע ולשתף המלוה בכל עסקיו ‪,‬‬
‫ברם שמעתי מכמה ששאלו אם אפשר לתקן באופן אחר ובלי היתר עיסקא ‪ ,‬ושמעתי בזה‬
‫שלש הצעות לפרוע הריבית ע " י אחרים ‪ ,‬ולהלן יתבאר למה א " א לעשות כן ‪ -‬וצריכים‬
‫וכמש " כ ‪.‬‬ ‫דוקא הית " ע‬

‫א‪.‬‬ ‫הצעה‬

‫הצעה ראשונה שהאב לוה הכסף והבן הוא שפורע הריבית מכיסו ולא אסרה תורה‬
‫אלא ריבית הבאה מלוה למלוה ‪ -‬אמנם דבר ברור הוא שאין להבן כ " כ כסף משלו ‪,‬‬
‫ושמעתי כמה עובדות שהאב מסר כספו להבן שהוא ימסור אותו להמלוה ועברו באיסור‬
‫תורה ‪ ,‬גם מצוי סובא שהאב מבטיח להבן להחזיר לו הריבית שפורע ‪ ,‬ומבטיח לו כן לפני‬
‫שפורע הריבית ‪ ,‬ונמצא שהבן פורע הריבית עבור אביו ונחשב כאילו האב פורע הריבית‬
‫ס ' עא סק " ב ד " ה ובתוס '‬ ‫מכיסו ממש וכמש " כ החזו " א דאסור מה " ת לעשות כן ( יו " ד‬
‫שם ) ‪.‬‬ ‫וסק " ג ד " ה הגרעק " א ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן אות ד ' ובהערת מו " ח שליט " א‬
‫רפט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ובאמת שגם אם הבן פורע כל הריבית מכיסו ‪ ,‬אפ " ה הוי פרעון עבור אביו וכציור‬
‫שהגמ " ח נותן ‪ ,‬הוא רק ככדי שהאב‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫החזו " א הנ " ל ‪ ,‬משום שכל ההלואה של‬
‫ריבית‬ ‫‪$ 1 , 000‬‬ ‫דירה ורהיטים וכדומה ‪ ,‬ונמצא שהבן פורע‬ ‫אותו להבן לצורך‬ ‫יתן‬
‫ועוד ‪ , $ 9 , 000‬ואפילו אם האב כבר‬ ‫‪$ 1 , 000‬‬ ‫להגמ " ת עבור אביו ע " מ שאביו יחזיר לו‬
‫עשה קנין בעת התנאים ליחן להבן דירה ורהיטים בסך כך וכך כסף ‪ ,‬מכל מקום אין‬
‫דרך לצמצם כל כך ומצוי על פי רוב שמוסיפים עור כמה אלפי רולרים אם מוצאים‬
‫דירה ששוה מעט יותר מן ההתחייבות ‪ ,‬ועוד שאם האב מבקש מהבן שיתרום להגמ " ה‬
‫בכדי להקל עליו שיקבל ההלואה הרבר ברור שאם הבן יסרב לבקשת האב שאז יתן לו‬
‫‪$ 1 , 000‬‬ ‫בצמצום ובאם יתן עבורו להגמ " ח אז האב יתן ביד רחבה ‪ ,‬ונמצא שהבן פורע‬
‫עבור אביו על מנת לקבלו בחזרה ‪ ,‬ולפעמים אומרים כן להדיא להבן ‪ ,‬ופשוט דהיינו‬
‫ממש כמו נדון החזו " א הנ " ל שכתב רהוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬ואפילו אם לא מתחייב להחזיר‬
‫להבן אפ " ה אסור כמפורש בש " ע ס ' קם סעיף יג דאסור כשחוזר הלוה ופורע אח " כ‬
‫למי ששילם עבורו להמלוה אפילו כשלא התנה עמו כן לפני שפרע עבורו ‪ ,‬וגם כשלא‬
‫מהזיר לו כלומ שמעתי מהגאון ר ' יעקב בלוי שליט " א מת " ס ברית יהודה דאסור משום‬

‫שם כשו " ע דאסור ‪.‬‬ ‫דהוי כמו פלוני יתן בשבילי דמפורש‬

‫הצעה ב ‪.‬‬
‫עוד הצעה שניה שמעתי והיינו שהכן לוה הכסף מהגמ " ח והאב פורע הריבית כל‬
‫האב מן‬ ‫‪ :‬א'‬ ‫חודש וחודש ‪ - ,‬אמנם ע " י הצעה זה יש כאן ג ' צדדי ריבית דאורייתא‬
‫שנבאר ‪.‬‬ ‫ג ' האב מן הבן ‪ ,‬וכמו‬ ‫‪:‬‬ ‫כ ' הבן מל הגמ " ח‬ ‫‪:‬‬ ‫הגמ " ח‬

‫האב מן הגמ " ח‬

‫הגמ " ח דורש ערב קבלן ‪ ,‬ומצוי סובא שהאב חותם כערב קבלן ודינו כלוה מן‬
‫התורה וכמפורש בש " ך יו " ד סימן קע ( ס " ק ג ובבית יוסף חושן משפט סימן קכט ס " ק‬
‫וכן מצוי שהאב מוסר להגמ " ח צ ' קים משלו עבור גוף ההלואה שהבן מקבל ‪ ,‬וג " כ‬ ‫כא )‬

‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫נחשב בזה כמו ערב קבלן על ההלואה ודינו כלוה מהגמ " ח ‪ ,‬ומשלם להם ריבית‬

‫( א ) וראיתי כתקנון נגמ " ת כנ " ל שמותנה שכל זמן שלא פרעו הקרן צריך להמשיך לשלם רמי חבר ‪,‬‬
‫ובכה " ג נראה פשוט דהוי ריבית בין האב והגמ " ח ‪ ,‬דכיון שאם הבן לא ישלם החוב לכמה שנים זכותם‬
‫לדרוש הדמי חבר הרבה שנים ומאז ישלם יותר מסכום הקרן שקבל ‪ ,‬והוי ריבית וכמש " כ הט " ז ס ' קע‬
‫( ס " ק ו ) ‪ ,‬ואפילו למש " כ הש " ך וחו " ד להתיר כיון שעיקר סמיכת רעתו של המלוה הוא לגבות החוב‬
‫ולא כערב קבלן ( דאסור ) ‪ ,‬מ " מ כאן‬ ‫( שמותר )‬ ‫מהלוה ולא להמתין כל כך זמן ולכן נחשב כערב סתם‬
‫שאני משום שבאמת עיקר הסמיכת דעת של המלוה הוא על האב שהוא יפרע ( רנהי שהבן נעשה ערב‬
‫ולכן כשגם מתחייב לשלם כל חודש וחודש נלענ " ד‬ ‫האכ )‬ ‫שלוף רוץ מ " מ עיקר הסמיכת דעת הוא על‬
‫אוסר ‪.‬‬ ‫ברור שגם להש " ך נחשב כמו ערב קבלן ‪ ,‬ועוד דט " ז שם‬

‫עור שמעתי הצעה להוסיף עוד על הנ " ל שהבן יפרע הקרן בשקלים והאב יתחייב לפרוע ההצמדה‬
‫לדולר ‪.‬‬ ‫רוצים להרויח שלא יהיה חשש איסור להלוות שקלים צמוד‬ ‫יה‬ ‫צמוד לדולר או מדד ‪ ,‬וכאופן‬
‫אבל באמת עי " ז נוצר עוד מקום לריבית דאורייתא בין האב והגמ " ח דלפעמים יעלה ההצמרה יותר‬
‫ע ( ס " ק ז כשם הסה " ת ) דערכ על‬ ‫משיעור הקרן כשקלים ונמצא שהאב משלם ריבית וכמש " כ בש " ך ס '‬
‫וריבית ‪ ,‬ועוד דקרוב הדבר שהשקל‬
‫הריבית שמתחייב לפרוע ריבית יותר משיעור הקרן הוי ג " כ לוה קרן ~‬
‫יפחות מאור מערכו ( וכמו שהיה לפני חמש עשו שנים ) ומעכשיו ההצמדה כיחד עם הריבית יהיה יותר‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫משיעור ההלואה ( אפילו כשנחשוב בדולרים ) ואז הוי האכ לוה פשוט בקרן וריבית‬
 ‫אחרכן‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫ער‬

‫בהרבה אירגונים יש גם איסור ריבית " בדרך מקח וממכר " ‪ ,‬שבגלל ההקרמת מעות‬
‫מקבל ההלואה כזול ‪ ,‬שרוב האירגונים לא מוכנים ליחן ההלואה להבן אם האב משלם‬
‫רק עכשיו כל סכום הדמי חבר ‪ ,‬אלא דוקא למי שהקדים לשלם להם דמי חבר כל‬
‫השנים ‪ ,‬וטעם הדבר משום שהדמי חבר הוא תשלום זול בכדי להשיג ההלואה ‪ ,‬ולא‬
‫שלו )‬ ‫מתרצים ליחנו במחיר זול אלא בגלל שהאירגון השתמש במעותיו ( בהדמי חבר‬
‫הרבה שנים ‪ ,‬וזה גופא הוי ריבית בדרך מקת שקונה בזול בגלל ההקדמת מעות דאסור‬
‫כיון שמוכח להדיא שמקבלו בזול בגלל ההקרמת מעות ועוד שהמנהלים מפרשים כן‬
‫[ ואע " פ שמה שהאב משיג הלואה לבנו לא עושהו כדין " לוה " מן האירגון ‪,‬‬ ‫(כ )‬ ‫להדיא‬
‫מ " מ נחשב כמקבל חפץ ושו " כ מן האירגון ( מדין ערב ) ‪ ,‬וכיון שמקבלו בזול עקב‬
‫הקדמת מעות אסור מדין ריבית בדרך מקח וממכר דחז " ל החשיבו אותו " כמלוה " ממון‬
‫( הדמי חבר ) עד שמשיג ההלואה ] ‪.‬‬ ‫להאירגון בכל השנים שהקדים התשלומין‬

‫הבן מן הגמ " ח‬

‫ועוד דהרבה פעמים יש איסור ריבית דאורייתא בההלואה שהבן לוקח מהאירגון ‪,‬‬
‫ומשתמש‬ ‫לוה )‬ ‫משום שמצוי מאוד שהאב לוקח הכסף מהגמ " ח ( שהבן נעשה עליו‬
‫בהסעות או בחלק ממנו ‪ ,‬לצורך עצמו כגון לקנות בגרים חרשים לכל המשפחה או לסייד‬
‫ביתו לפני שהמחותנים באים או לפרוע חובותיו כגון מחתנות בניו הראשונים וכו ' וכו ' ‪,‬‬
‫ונמצא שמעיקרא פורע האב ריבית להגמ " ח עבור ההלואה של הבן ‪ ,‬והבן בא אח " כ‬
‫ומחזיר שוה כסף לאביו והיינו הטובה " נ של שימוש המעות בהלואה ‪ ,‬ומפורש בש " ע ס '‬
‫קם סעיף יג שאם הלוה חוזר ופורע למי ששילם הריבית עבורו אסור ‪ ,‬ועוד דכיון שהאב‬
‫אומר כן מראש ( לפני שמקבל ההלואה מהגמ " ח ולפני שמשלם הריבית ) הוי ממש כמו‬
‫נדון החזו " א הנ " ל דכשהלוה [ הבן ] מתנה מעיקרא עם האחר [ האב ] שיחזיר לו ( בכסף או‬
‫שו " כ ) מה שפורע להמלוה עבורו ‪ ,‬הוי ריבית קצוצה מה " ת ‪.‬‬
‫האב מן הבן‬
‫ומלבד זה יש איסור ריבית קצוצה מן התורה בההלואה שהבן מלוה לאביו ‪ ,‬שהאב‬
‫מבקש מהבן להתחייב להגמ " ח ולהשיג מהם הלואה ‪ ,‬והאב לוקח מקצת מכסף ההלואה‬
‫השייך להבן בכדי להשתמש בו לעצמו כגון לצורך בגדים להמשפחה או לפרוע חובותיו‬

‫( ב ) והדבר ידוע שהמנהלים מפרשים להדיא שא " א ליחן דמי החבירות מיד בעת קבלת ההלואה בגלל שהם‬
‫משתמשים בדמי החבר של כל השנים בכדי להלוות לאחרים ןוא " א להעמיד משגיחים צמודים לכל המנהלים‬
‫בלא " ה הוי דבר המוכח מצד עצתו דאסור גם בלי שמפרש ‪.‬‬ ‫לשמור מה שאומרים לכל אדם ואדם ] ‪ .‬וגם‬

‫והנה עצם הדבר שהאב משלם הריבית להאירגון ‪ ,‬והוא עצמו משלם הוראת קבע שלו עבור החיוב‬
‫קרן של הבן ( ומצוי מאוד שעושים כן ) ‪ ,‬אע " פ שבודאי מכוער הדבר ‪ ,‬מ " מ ע " ב אי הוי ריבית גמור ‪ ,‬דהנה‬
‫לא דמי ללוה מישראל כסף בריבית ומשלח ישראל חכירו להיות ערב " שלוף דוץ " על הקרן ‪ ,‬רבכה " ג‬
‫בודאי הוי ריבית גמור ע ' מש " כ לקמן פי " ג ד " ו סק " ד הע ' ג ‪ ,‬דשאני התם שהמשלם משתמש בהמעות‬
‫לעצמו ומשו " ה הוא הוא הלוה האמיתי ‪ ,‬משא " כ כנד " ד הבן משתמש כהמעות לעצמו לדירה ולרהיטים‬
‫ולבגדים וכו ' אלא שהאב הבטיח להחזיר לו ‪ ,‬משו " ה י " ל שהלוה האמיתי הוא רק הבן ולא האב המשלח‬
‫( והמשלם ההוראת קכע ) ‪ ,‬ויתכן שאינו איסור גמור כל כך ‪ ,‬אכל צע " ג אם יש להתיר הדבר בכה " ג כיון‬
‫וצ " ב ‪,‬‬ ‫להמלוה )‬ ‫שסמיכת דעתו של המלוה הוא על האב גם כלסי הקרן ( מלכר הריבית שמשלם ישיר‬
‫זה אם האב לא חותם כערב קבלן ‪ ,‬וגס לאה " כ כשלוקחים ההלואה לא משתמש במקצת מהמעות‬ ‫[ יכל‬
‫לצורך עצמו ‪ ,‬כמו שמצוי הרבה ‪ ,‬דבכה " ג פשיטא דהוי ריבית גמור] ‪.‬‬
‫רעא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הישנים וכו ' ‪ ,‬תמורת הדמי ריבית שמשלם להגמ " ח על " כל " ההלואה ( כולל החלק‬
‫מההלואה שמשתמשים לצרכי הבן ) ‪ ,‬ולפעמים אומר האב להבן בעת שחותם להגמ " ח ‪,‬‬
‫שחלק מהכסף ישתמש לקנות לצרכי הבן ‪ ,‬או שאמר לו אז שלאח " כ יקבל ממנו דירה או‬
‫רהיטים מסוג פלוני ופלוני וכדומה ורק לעת עתה משתמש בו לעצמו ( ' ) ‪ ,‬ואז גם עצם‬
‫הדירה ורהיטים הוא ריבית ( ואפילו באלו אנשים שבעת התנאים כבר עשו קנין עם‬
‫המחותן ליחן להבן כך וכך ‪ ,‬מכל מקום נותנים יותר בהרווחה ‪ ,‬ואם הבן יסרב לחתום‬
‫בצמצום ) ‪.‬‬ ‫להאב אז יתן לו‬

‫והעולה מכל הנ " ל שע " י הצעה הנ " ל יש כאן ג ' צדדי הלואה בריבית דאורייתא ‪ ,‬א '‬
‫האב מן הגמ " ח ב ' הבן מן הגמ " ח ג ' האב מן הכן ‪ ,‬ולכן אפילו אם יהיה הית " ע בין‬
‫הגמ " ח להבן ובין הגמ " ח להאב ‪ ,‬עובר האב כיון שאין הית " ע בינו להבן ( אא " כ חותמים‬
‫להדיא בשטר ההלואה של הגמ " ח שגם בינו והבן יהיה ע " פ הית " ע אם יהיה ביניהם‬
‫זו ) [ ובאמת שבכל משכנתא מהבנק יש ליזהר אם האב לוקח ההלואה‬ ‫‪.‬‬ ‫חשש ריבית ע " י הלואה‬
‫לצורך עצמו ‪ -‬ובפרט בבנק שמשלמים ריבית והצמדה וצריך לכתוב עוד הית " ע כינו והבן‬
‫ד " ה] ‪.‬‬ ‫פ"י‬ ‫והכלה ‪ -‬ע " ע מש " כ לעיל בקו " א‬

‫ועוד שבכל מקרה פורע האב להמלוה עבור ההלואה של בנו ‪ ,‬ולכאורה הוי כאומר‬
‫להמלוה פלוני יתן בשבילי וכמש " כ לעיל בשם הג " ר יעקב בלוי שליט " א דאסור ‪ ,‬ובפרט‬
‫אם הבן הוא זה שפונה להגמ " ת ומבקש מהם ההלואה ‪ .‬ובבני ברק רצו להקים גמ " ח עם‬
‫תרומות באופן הנ " ל ושמעתי מדודי הגאון ר ' יחזקאל ברטלר שליט " א שאסר להם גם‬
‫ולא הקימו אותו ‪.‬‬ ‫מטעם אחר ‪,‬‬

‫הצעה ג ‪.‬‬
‫הבנים )‬ ‫עוד הצעה שלישי שמעתי ‪ ,‬שצד שלישי והיינו אדם אחר ( לא ההורים ולא‬
‫ישלם הריבית מכיסו עבור הלוה ‪ -‬הנה גם באופן זה יש איסור של פלוני יתן בשבילי ‪,‬‬
‫ואפילו אם האחר פונה להגמ " ח ומשלם מיר כל הסכום לפני ההלואה ‪ -‬ג " כ יכשלו‬
‫מכיסו‬ ‫‪$ 500 - $ 1 , 000‬‬ ‫באיסור ‪ ,‬והיינו משום שלא מצוי כ " כ שאדם יוציא סכום גדול של‬
‫עבור אחרים בחנם ‪ ,‬ועל פי רוב יעשה האב עסק עם האחר שהוא ישלם להגמ " ח עבורו ‪,‬‬
‫ולכשיגיע זמנו להשיא בנו אז הוא ישלם עבורו ‪ ( ,‬וכן ראיתי אצל כמה ת " ח שהשתמשו‬
‫ועובר באיסור תורה כמש " כ‬ ‫ונכשלו )‬ ‫בעצה זו בתשלומי חשבונות ‪ ,‬ועשו באופן הנ " ל‬
‫החזו " א ‪.‬‬
‫ופשוט שגם יקרה שהאב ימסור כספו להאחר שהוא ימסור אותו להגמ " ח וכמו שקרה‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫בגמ " ח אחד המתנהל באופן הראשון הנ " ל ‪ ,‬ואז פשוט שעובר באיסור תורה ללא‬

‫הצעה ד ‪.‬‬
‫עוד הצעה ראיתי שמתנים שכל חבר יש לו רשות להציע להגמ " ח שילוו לאחר ‪ ,‬אבל‬
‫יש עוד תנאי שזהו רק אם גם האחר הוא חבר ( והיינו שגם הלוה וגם המציע יהיו חברים‬

‫( ג ) ויש מקומ לשאול מהיכי חיתי שהאב יאבו כן לכנו ‪ ,‬אכל כרקתי וראיתי שהרבה הורים מתביישים‬
‫להשפיל עצמם ליקח הלואה לצורך עצמם מבניהם ‪ ,‬ופשוט דמצוי אצלם שיתנצלו להבן ויאמרו שלוקחים‬
‫חלק מן ההלואה לעצמם ובחלק ממנו יקנו עבורם כרמים שמקבלים מהגמ " ח ‪ ,‬או שעכשיו משתמשים‬
‫וכמש " כ ‪.‬‬ ‫כהמעות לעצמם ולאח " כ יקנו הם רהיטים מסוג פלוני ופלוני וגם מצוי שמוסיף‬
 ‫אחרון‬ ‫אירגונים להלוות לחברים‬ ‫קונטרס‬ ‫רעב‬

‫בהגמ " ת ) ‪ ,‬ומטרת התיקון הנ " ל הוא משום שברצונם להחשיב שמה שמשלם ריבית ודמי‬
‫תבירות לא יהיה ריבית בכדי לקבל ההלואה ‪ ,‬אלא בכדי שיהיה ברשותו לצוות להגמ " ח‬
‫לאחרים ‪.‬‬ ‫להלוות לאחרים ולא אסרה תורה ליחן כסף למלוה בכדי שילווה‬

‫אמנם כפי האמת אילו היה ביכולתו להציע שילוו לאנשים זרים כפי רצונו ‪ ,‬היה לו‬
‫ממנו טובת הנאה וכדאי לשלם עליו התרומות וכו ' וכו ' ‪ ,‬אבל כפי שהתנו הם שגם הלוה‬
‫צריך להיות חבר ‪ ,‬נמצא שהלוה משלם התרומות וכו ' בכדי שיהיה לו זכות לקבל‬
‫ההלואה לאחר שימצא מי שיציע עבורו ‪ ,‬עוד פשוט שאין לחבר שום הנאה במה‬
‫שביכולתו להציע להלוות לאחרים כיון שאינו אלא ענין פורמלי ‪ ,‬וכל א ' ימצא לו הרבה‬
‫והרבה חברים בגמ " ח שיציע עבורו [ וכמו שכתבו בעצמם בלשון התקנון וז " ל הגמ " ח‬
‫ישער שיש לו מישהו אחר שימליץ בערו ] ‪ ,‬וכל התשלומין של החבר הוא רק בכדי שיוכל‬
‫שימליץ בעדו ‪,‬‬ ‫מא ' מהחברים‬ ‫לקבל ההלואה לאתר שיעשה הפעולה הפורמלי לבקש‬
‫ונמצא שעריין הוי ריבית כפשוטו ואין שום תועלת כלל בההוספה הזה ‪ ,‬והדברים פשוטים‬
‫זה ‪.‬‬ ‫ביותר ‪ ,‬ולא הייתי מעלהו על הכתב לולי שראיתי תקנון א ' שרוצים להשתמש בעצה‬
‫ריבית קצוצה ) ‪.‬‬ ‫( וע " ע מש " כ לעיל סק " ו הערה ג עוד תחבולה ‪ ,‬ושלפי האמת הוא‬

‫ה‪.‬‬ ‫הצעה‬

‫עוד שמעתי מארגון להלוות לחברים שחיפשו דרך להתיר האיסור ריבית ‪ ,‬והחליטו‬
‫יקבל פנקס חברות ועי " ז יהיה גם זכאי לקבל הנחות‬ ‫חבר )‬ ‫שכל חבר ( המשלם דמי‬
‫בחנויות מסוימים ‪ .‬ומעכשיו אפשר לתלות שהדמי חברות אינו בכדי לקבל ההלואה אלא‬
‫בכדי לקבל ההנחות ‪ ,‬ועכ " פ לא ניכר שמשלמים רמי חבר בכדי לקבל אח " כ הלואה ‪ ,‬אבל‬
‫שוב אח " כ הודו על האמת שאינו נכון ‪ ,‬וכל התשלומים הם עבור ההלוואה ( ולא עשו‬
‫כהחלטה הנ " ל אלא תיקנו הית " ע כדין ) ‪ ,‬שהרי מקבלים פנקס כזה בכמה וכמה מוסדות‬
‫( כי עיקר הפנקס ההנחות הוא פרסומת לההנויות ‪ ,‬ועוד שע " פ‬ ‫)‬ ‫שקלים " "‬
‫(‬ ‫תמורת " עשרים‬
‫רוב ההנתה הוא ממתיר ברוטו ‪ ,‬ואם נשאר במציאות שום הנחה אינו אלא סכום קטן‬
‫מאוד ‪ ,‬ותמורת הפרסום ) ‪ ,‬ומעכשיו כשמשלם מאות או אלפי דולרים בכדי להיות חבר‬
‫הלואה ‪ ,‬ועוד אמר לי מנהל האירגון‬ ‫איך אפשר לומר שאינו ניכר שהוא בכדי לקבל‬
‫שבשעה שמבקשים אנשים להצטרף להיות חבר ברור שלא אומרים שיתרימו ויהיו חברים‬
‫בכדי לקבל ההנחות הנ " ל ‪ ,‬שהרי יהיו כמצחק בעיניהם ‪ ,‬שישלמו מאות ואלפי דולרים‬
‫בכדי לקבל דבר השוה חמשה דולרים ‪ ,‬רק אומרים שיהיו חברים בכדי לקבל ההלואה‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫כשיצטרך ונמצא שגם מפרשים להדיא שמשלמים בכדי לקבל‬

‫( א ) אמנם גם אם נותנים לכל חכר מתנה גדולה בסויות של כמה אלפי דולרים ( ושווה יותר מכל דמי‬
‫מ " מ בע " כ מפרשים להדיא שמצטרפים ( ומשלמים ) ככדי לקבל אח " כ הלואה ‪ ,‬וגם אם‬ ‫שמשלחים )‬ ‫החברות‬
‫הלואה ‪ ,‬ולא רמי לקהילה או‬ ‫אח " כ‬ ‫לא מפרשים כן להדיא ג " כ מוכח מתוך הדברים שמשלמים בכדי לקבל‬
‫להקהילה ומשלם רמי‬ ‫הישיכה ) דהתם מצטרף‬ ‫ישירה שיש להם גם קופת גמ " ח עבור בני הקהילה ( או בני‬
‫קהילה משום שמשתייך להקהל ולא בכדי לקבל אח " כ הלואה ‪ ,‬אלא שלאח " כ נותנים לו הלואה בגלל‬
‫שמשתייך להקהילה [ וכאמת שגם בהשתייכות לקהילה שייך לפעמים איסור ריכית ‪ ,‬והיינו בקהילה שאין‬
‫להם כ " כ הרבה מוסדות שבני הקהל משלמים עבורו ‪ ,‬רק ניכר שהתשלום הוא בכדי לקתל הלואה ‪ ,‬וכן מצוי‬
‫אדם שלא שילם חיובו להקהל כל השנים עד שצריך הלואה ומאז מתחיל לשלם וע " פ רוב גם מפרשים‬
‫ההלואה ] ‪,‬‬ ‫וניכר בלשונו שמשלם בכדי לקבל‬
‫רעג‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫וכן לענין ההתחייבות של החבר להמשיך ההוראת קבע לאחר שמקבל טובת הנאה‬
‫מהחברות ‪ ,‬פשוט דכשמקבל הפנקס ששויו תמשה דולרים אינו מבטיח להמשיך ולשלם‬
‫עבורו אלפי דולרים ‪ ,‬כי כשמשלם עשרה או עשרים דולרים זה בודאי מספיק לכסות‬
‫הטובת הנאה שקיבל ‪ ,‬והסמיכת דעת וההבטחה להמשיך ההוראת קבע ולשלם אח " כ כל‬
‫חודש ותודש הוא רק כשמקבל סכום נכבד בהלואה ‪ ,‬ונמצא שההלואה מחייבו לקיים‬
‫וחודש ‪.‬‬ ‫ההבטחה לשלם אח " כ הריבית כל חודש‬

‫וכן ראיתי בעיה " ק תקנון ישן כנ " ל ( מחברת " מעוז לדל " ) ‪ ,‬שכתבו שכל חבר‬
‫בהארגון גמ " ח זכאי שיתפללו עליו בעת חליו ויבקרו אותו וגם יאמרו עליו קדיש לאחר‬
‫אריכות ימיו ‪ .‬אבל פשוט שכני ארץ ישראל לא היו משלמים על זכיות כאלו אלא סכום‬
‫ועוד שהדבר פשוט שבעת‬ ‫לעיל ‪.‬‬ ‫מועט ‪ ,‬ונמצא שלא הועילו כלום בהוספה זו וכנזכר‬
‫שמצטרפים להיות חבר אומרים בפירוש שזהו בכדי שיקבלו הלואה וכן בלשון הפרסומת‬
‫ותקנת האירגון מפורש בתוך הדברים שעיקר המטרה הוא ליחן הלוואות גדולות ‪ ,‬והוי‬
‫כלום ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫ריבית גמור ולא הועילו‬

‫* *‬
‫ומעכשיו שנתבאר שבכל האופנים יש איסור ריבית ‪ -‬לפעמים מדאורייתא ולפעמים‬
‫מדרבנן ‪ ,‬לכן אפילו אם ימצאו דרך שלא יהיה איסור ריבית וינסו לשמור עליו בקפדנות ‪ ,‬מ " מ‬
‫מאחר שהדבר מסור לרבים וא " א להעמיד משגיחים צמודים לכל מנהלי הגמ " ח ולכל הלווים ‪,‬‬
‫לשמור מה שאומרים ומה שעושים ‪ ,‬ובודאי יצאו מכשולים גדולים ‪ ,‬לכן אין עצה אלא כמו‬
‫שכתבו הגאונים שליט " א בתשובתיהם שצריך להלוות ע " פ " היתר עיסקא " ‪ .‬וק " ו כהיום‬
‫מצאתי שום עצה להגמח " ים להתיר הריבית זולת ע " י היתר עיסקא ‪.‬‬ ‫שעדיין לא שמעתי ולא‬

‫עובדא מהגאון מטשעבין זצ " ל‬

‫מהגר " נ קופשיץ שליט " א שפעם שאל איזה סותר את הגאון הגדול רבי דוב‬ ‫ושמעתי‬
‫בער ויידנפעלר זצוק " ל הרב מטשעבין שרוצה למכור בהקפה בריבית ולא רוצה להסתמך‬
‫בשו " ע ‪ ,‬והשיב לו הגאון‬ ‫המובא‬ ‫לעשות ע " פ היתר מסוים‬ ‫אלא רוצה‬ ‫על הית " ע‬
‫מטשעבין שאם רוצה להחמיר לא יסתור באופן זה ‪ ,‬אבל להשתמש בהיתר אחר ‪ ,‬ברור‬
‫שלבסוף יכשל באיסור ריבית ואין לעשותו רק על ירי היתר עיסקא שזהו הדרך שתיקנו‬
‫מאיסור ריבית ‪.‬‬ ‫לנו האחרונים ורק כזה יצא‬

‫( ב ) ובידיעון הליכות שדה גיליון ‪ 129‬העתיקו עכשיו חלק מתקנון הנ " ל כצירוף מה שפרסם כגיליון ‪108‬‬
‫אין חשש‬ ‫ובעיתון ‪ ,‬שבארגונים שחברים משלמים כל חודש וחודש ומקבלים הלוואות או הלוואות מוגדלות‬

‫ודבריו תמוהים כי בתקנון " מעוז לדל " הנ " ל אות ז ' מפורש‬ ‫כ' ) ‪.‬‬ ‫מש " כ לעיל אות‬ ‫( וע " ע‬ ‫איסור ריבית‬
‫שחברים " מחויכים " לשלם ליד הגובה הממונה גרוש לכל חודש לכל ימי חייו עכ " ל ‪ .‬והרי אין מי שיעלה‬
‫על דעתו להתיר ללוה " להתחייב " לשלם לאחר ההלואה ( ומסתבר מאוד שהחבר לא מתחייב לשלם כל ימי‬
‫חייו מבלי שיקבל הלואה ‪ ,‬וכן גם מוכח מנוסח שטר תעודת כבוד שנתנו לחכר כששילם דמי חכר ( הנדפס‬
‫שלא הוזכר בו שום התחייכות להמשיך לשלם אח " כ ‪ ,‬ובע " כ שרק קבלת ההלואה " מחייבו "‬ ‫‪) 18‬‬ ‫שם כעמ '‬
‫ההלואה ] ‪.‬‬ ‫להמשיך לשלם אח " כ כל חודש ) [ גם מוכח עוד כלשון התקנון סעיף ז ' שחכר יש לו זכות לתבוע‬
‫ושמעתי מהגר " מ בראנדסדורפער שליט " א רהדבר ברור שמנהלי החכרה חשבו שיש לסמוך ולומר שעיקר‬
‫כעת חליו ‪.‬‬ ‫התשלום הוא אך ורק ככדי שיאמר עליו קדיש ושיבקרוהו‬

‫שיש הסכמה מהגריל " ר זצ " ל שאין בו איסור ריבית‬ ‫מש " כ שם בהליכות שדה‬ ‫וביותר יש להתפלא על‬
‫אפש " ל‬ ‫ע " כ ‪ ,‬הרי כתב במכתבו במפורש שלא יוכל למלאת בקשתם לעיין בהתקנות אשר סידרו ‪ ,‬וא " ב איך‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רעד‬

‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫גמ " ח עזר נשואין שנותן הלוואה למי שתורם סכום גדול‬
‫ופשוט דהוי‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫למי שנותן תרומה‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫מצוי גמחי " ם שנותנים הלוואות‬
‫אלא על תנאי שיקבלו ההלואה ‪ ,‬ואם לא‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫ר " ק מן התורה ‪ ,‬מאחר שלא נותנים‬
‫מאשרים ההלואה דורש מעותיו בחזרה והוי ר " ק מן התורה וכמפורש ברעק " א ס ' קם‬
‫ועור פוסקים ‪.‬‬ ‫סעיף ו ובהו " ר שם‬

‫ופשוט שאין שום נפק " מ אם האב עצמו מוסר המעות לידי גבאי הגמ " ח ‪ ,‬או אם‬
‫מוסר הכסף לבנו שהוא יעביר הכסף למנהל הגמ " ח ‪ ,‬כיון שהוא מעותיו של האב שלוה‬
‫הכסף והבן לא זכה בהכסף לעצמו לשאר צרכיו ולא עשה אלא מעשה איצטבא בעלמא‬
‫למסור כספי הלוה להגמ " ח לרבית ‪ ,‬והוי רבית קצוצה מלוה למלוה ( ואפילו לרמ " א ס ' קס‬
‫סעיף יז שמקיל בהלואה ע " י שליח מ " מ הכא האב חותם שטר להגמ " ח ולכו " ע הוי ר " ק‬
‫ר"ק ) ‪.‬‬ ‫ואסור ‪ ,‬ועוד הרוב הפוסקים לא ס " ל נהרמ " א ‪ ,‬אלא שבכל אופן הוא‬

‫בכדי שיתנו הלואה לאביו‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫חתן שפורע‬

‫גמ " ח שלא דורש שום תשלום מן האב שלוה מהם את הכסף ‪ ,‬אלא מן הבן ‪ ,‬שהוא‬
‫יפרע המעות מכיסו דוקא ולא מכספי אביו ‪ ,‬לפום ריהטא היה נראה שבאופן זה אין‬
‫איסור רבית ‪ ,‬משום שלא אסרה תורה אלא רבית הבא מן הלוה למלוה אבל כשאיש זר‬
‫פורע הרבית מכיסו מותר וכמפורש בגמ ' סט ‪ :‬ובש " ע ס ' קס סעיף יג ‪ ,‬והכא נמי האב לוה‬
‫הוא שפורע את הרבית מכיסו ‪.‬‬ ‫את הכסף והוא חייב להחזירו להגמ " ח והבן‬
‫אבל באמת אינו כן אלא שגם זה הוא רבית קצוצה מן התורה הבא מן הלוה למלוה‬
‫מתחייב להחזיר להבן את הרבית שפרע עבורו להמלוה ( כמו‬ ‫( האב )‬ ‫דכיון שהלוה‬
‫בחזו " א‬ ‫שיבואר להלן ) הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬וכאילו האב ( הלוה ) פורע ישיר להמלוה ‪ ,‬וכמש " כ‬
‫( יו " ד ס ' עא אות ב ד " ה ובתוס ' ‪ ,‬ע " ש שכתב אבל אם הלוה מתחייב להשיב כל הכסף‬
‫שנתן ‪ ,‬הו " ל לוה מפלוני ונתן למלוה והוי רבית דאורייתא ‪ ,‬וכ " כ שם גם באות ג ד " ה‬
‫הגרע " א ע " ש שכתב דכיון דבשעה שנתן ‪ ,‬נתן ע " מ שיפרע מהלוה הני זוזי של לוה הן‬
‫כיון שהלוה משתעבד כנגדן וכו ' ) ‪ ,‬ואע " פ שהחכמת אדם ( כלל קלב ס ' א ) כתב שאינו‬
‫שהוא רבית קצוצה‬ ‫)‬ ‫הרמייה "‬
‫(‬ ‫רבית דאורייתא אלא דרבנן מ " מ מצאתי בטור ס ' קעב בשם‬
‫וכדברי החוו " א ‪.‬‬ ‫מן התורה‬

‫דהוי הסכמה ‪ ,‬וכן מוכח מהמשך לשונו במכתבו שכתב וז " ל ובעיקר המצוה א " צ להסכמה מי לא יודע גדולת‬
‫המצוה להלוות לעני בשעת דוחקו עכ " ל ואם היו מספרים לו שנוהגים קדימה והלוואות מוגדלות לחברים‬
‫שמשלמים כל חודש וחודש בודאי שיש צורך להסכמה שאין בו איסור ריבית ( וק " ו לפמש " כ שם כהליכות‬
‫ומאחר שראינו שמרן הגרי " ל דיסקין‬ ‫התנאים )‬ ‫שדה שרק באופנים מסוימים יש שמתירין ‪ ,‬ושם לא נתקיימו‬
‫זצ " ל כתב כלשון הנזכר ‪ ,‬פשוט וברור שכמו שלא ראה את התקנון גם לא סיפרו לו בעל פה כל הפרטים‬
‫ושחבר שמשלם תרומה כל חודש יקבל קדימה והלואה מוגדלת ( ושמתחייב לשלם אח " כ ) ‪ ,‬וברור שחשב‬
‫שענין החברות הוא רק תרומה רגילה ‪ ,‬וכשאין קרימה או הלואה מוגרלת לחבר ( וכמו שיש כמה גמחי " ם‬
‫‪.‬‬
‫שנזהרים בזה ) פשיטא דהוי מצוה גדולה ושפיר כתב " שאין צריך להסכמה " ועל זה וכיוצא בזה כתב מו " ח‬
‫שליט " א במכתבו לפני כמה שנים וז " ל ואף שמפרסמים שיש להם על זה הסכמות מבעלי הוראה מפורסמים‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫יש לבדוק אם נודע להם הפרטים ‪ ,‬שבאופן הנ " ל הדבר ברור שיש בזה איסור תורה‬

‫( א ) ע " ש שכתב דכשהלוה ממשכן שדה להמלוה על מנת שיחזור וישכירו בחזרה להלוה ושישלם לו‬
‫ערה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫נ "נ ‪ :‬נר " ן ובתום ' הרא " ש קדושין ו ‪ :‬ר " ה הארווח מפורש כדברי החכמת אדם שאינו‬
‫אסור מן התורה ‪ ,‬שכתב בשם ר " ת דכשנותן פרופה למי שהלווה כמץ לאשה בכדי‬
‫שירוית זמן פרעון ההלואה להאשה ומקדש אותה " בפרוטה זו " שנותן להמלוה עבורה‬
‫אין איסורו סה " ת אלא הוי הערמת רנית ( ב ) ‪ ,‬וככל מי שנותן כמף להמלוה וחוור ונומלו‬
‫מז הלוה דאםור משום דמיחזי כשלוחו ‪ ,‬ולא כהחזו " א שכתב שהוא ד" ק מן התורה " ‪.‬‬
‫(‬

‫על מנת לקבלו בחורה מן האב ‪,‬‬ ‫‪$ 1800‬‬ ‫והכא נמי בגמ " ח הזה פורע הבן להמלוה סך‬
‫שהאב מקבל מן הגמ " ח מיועד אך ורק למטרה ליחן להחתן‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫והיינו משום שהכסף‬
‫לצורך נישואין ( ואין להאב רשות ליקח כסף ההלואה לעצמו ‪ ,‬ושלא יתן להבן לצרכי‬
‫בכסף או כשו " כ ) ‪,‬‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫רוב מבטיה האב להבן שיתן לו הסך‬ ‫שע " פ‬ ‫נישואין ‪ ,‬ועוד‬
‫אינו פורע ומפסיד הכסף מכיסו ‪ ,‬אלא משלם על‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫ומעכשיו כשהבן פורע להגמ " ח סך‬
‫( עם עוד ‪ , $ 8 , 200‬וביחד הוא בסכום ‪, $ 10 , 000‬‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫חשבון אביו ‪ ,‬שהאב חייב להחזיר לו‬
‫והבן מקבלו מאביו בנסף או בשוה כסף ) ‪ ,‬והוי כלוה שאומר להמלוה שפלוני יתן לך רבית‬

‫שנירות הוי ר " ק כאילו מתחילה נתחייב לשלם להמלוה רכיה פשוטה והוסיף דאפילו אם התנה שהמלוה‬
‫ישכירו לאחר שהוא ישלם את השכירות ‪ ,‬והלוה מתחייב לחזור ולשלם לאיש ההוא ג " כ הוי ר " ק ‪ ,‬הרי‬
‫מפורש דאע " פ שאיש אחר פורע רבית להמלוה אפ " ה כיון שהלוה מתחייב להחזיר לו מה שפרע ‪ ,‬אמרינן‬
‫החזו " א ‪.‬‬ ‫דמה שהאיש אחר פורע להמלוה ‪ ,‬נחשב כמעות הלוה ממש והוי ר " ק מן התורה וכמש " כ‬

‫וחכמ " א ‪ ,‬ונהי‬ ‫( ב ) אמנם נראה ברור שאין להתיר דבר זה אפילו במעות של צדקה גמור ‪ ,‬ואפילו להרא " ש ור " ן‬

‫מ " מ בע " כ רס " ל שאינו קיל יותר מכל אבק רבית ( ע ' רמ " א ס " ס קסג ) דאדרבה נראה‬ ‫דקרי ליה הערמת רבית ‪,‬‬
‫ע " י שאחר‬ ‫קרוב יותר לר " ק דאורייתא ‪ ,‬ועוד ראם נתיר דבר זה אפשר להלוות כל מעות צדקה ברבית קצוצה‬
‫ליתן רכית להמלוה ושהלוה יתחייב להאחר להחזיר לו הרבית שנותן להמלוה עבורו ‪ ,‬ומלכד זה הרי‬ ‫יתחייב‬
‫לדעת הרמ " ה וטור וחזו " א הוי ר " ק מה " ת ( וע " ע מש " כ להלן בהערה ג שיש עוד פוסקים רס " ל כההזו " א דהוי‬
‫ר " ק ) ‪ ,‬ולדעתם פשיטא דאסור ‪ ,‬ומ " מ יש נפק " מ אי יכול להוציא בחזרה את הכסף ר " ק לאחר שככר נתן כל‬
‫‪.‬‬
‫הקרן ורבית להגמ " ח ‪ ,‬אבל כל זמן שעדיין לא פרע כל הקרן פשיטא שיכול לנכות כשיעור הר " ק שפרע וק " ו‬
‫במעשה שהיה באחד שעדיין לא פרע הרבית דפשיטא דאסור לו לפרוע את הרבית ‪.‬‬
‫( ג ) ע " ש בחזו " א ( עא סק " כ ר " ה וכפ " ת ) ‪ ,‬שכתב שאין ראיה מדברי התוס ' ור " ת שהוא רק הערמת רבית ‪,‬‬

‫די " ל שמקדשה בהנאת מלוה ולא בפרוטה זו ע " ש ‪ ,‬אבל בר " ן ובתוס ' הרא " ש מפורש שאומר לה שמקדשה‬

‫" בפרוטה זו " ‪ ,‬ואפ " ה אינו אלא הערמת רבית ולא רבית דאורייתא ‪.‬‬
‫ונראה דשורש מחלוקת הטור ורמ " ה וחזו " א לעומת הר " ן ורא " ש וחכמ " א ‪ ,‬תלוי בחקירת המחנה‬
‫רכית ס ' יא וה ' קנין מעות ס ' ב ) בביאור קדושין וקנינים מדין ערב כשנותן לאחרים על פי ציווי‬ ‫(ה '‬ ‫אפרים‬
‫אם מחשבין שהאשה ( והערב ) קבל את המעות שנותנים לאחרים עבורו או דילמא נחשב‬ ‫( והערב )‬ ‫האשה‬
‫שהאשה ( והערב ) רק נהנה מן הכסף אבל לא כאילו קיבל את הכסף ‪ ,‬דלפי הצד שהאשה קבלה גוף המעות‬
‫( ונ " ל שנחשב כקבלת האשה מדין עבר כנעני דנתינת הכסף לאחרים עבור האשה נחשב כאילו האשה‬
‫הוי רכית קצוצה ‪ ,‬אבל לפי הצד השני שהאשה ( או כל מי שהכסף‬ ‫לאחרים )‬ ‫קבלה גוף הכסף ושהיא נתנו‬
‫ניתן עבורו מדין ערב ) לא נחשב נזוכה גוף המעות אלא שנהנה מן הנתינה ‪ ,‬א " כ לא זכתה האשה בגוף‬
‫הכסף ולא נחשב כאילו היא עצמה נתנה את הכסף להמלוה בתורת רכית קצוצה ‪ ,‬וע " ש במהנה אפרים‬
‫שמביא מחלוקת הראשונים בדין הזה ‪.‬‬
‫ומתחילה חשבתי שהחזו " א שכתב שהוא ר " ק אזיל לשיטתיה רס " ל שכל מי שנותן רבית להמלוה בשביל‬
‫הלוה הוי ר " ק מן התורה מדין עבד כנעני ( ואפילו אם הלוה לא מתחייב לו כלום ‪ ,‬וע " ע מש " כ בטעם רבית ס '‬
‫אבל באמת ליתא ודברי החזו " א‬ ‫וראב " ד ) ‪,‬‬ ‫קם סעיף יג דבב " י משמע שאינו אלא מדרבנן וכן מוכח ברא " ש‬
‫כאן והטור בשם רמ " ה א " ש לכו " ע דרוקא התם שנותן הכסף להמלוה עבור הלוה במתנה י " ל שהלוה לא זוכה‬
‫בהכסף ‪ ,‬משא " כ הכא שהלוה מתחייב להנותן ע " י נתינת הכסף להמלוה עבורו ( או שהלוה מתחייב להחזיר‬
‫שניתן עבורו ‪.‬‬ ‫כסף להנותן או שמתקרשת בכסף זה ) לכן כעל כרחו שהלוה זוכה כהכסף‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רעו‬

‫על חשבוני ‪ ,‬והלוה מתחייב להחזיר לפלוני את הרבית שפרע להמלוה עבורו דהוי רבית‬
‫קצוצה מן התורה וכמפורש בחזו = א ובטור בשם הרמ " ה הנ " ל ‪.‬‬
‫ומלבד זה מצוי מאוד שהאב נותן הכסף לבנו שימסור אותו להגמ " ח ופשוט שזהו‬
‫ר " ק מה " ת הבאה מלוה למלוה ללא שום ספק כלל ‪ ,‬אבל בעלי הגמ " ח לא נזהרים אפילו‬
‫מזה ‪ ,‬ופשוט שצריכים לעשות ע " פ הית " ע ‪ ( ,‬ועמש " כ להלן אות ה שאם עדיין לא פרע כל‬
‫הקרן שמנכה מן הקרן כשיעור הרבית שכבר פרע ‪ ,‬וברוב הגמחי " ם שיש בו פקדונות‬
‫החוב ) ‪.‬‬ ‫מאנשים פרטיים לפעמים חייבים להחזיר להלוה גם לאחר שכבר פרע כל‬

‫ונותנים הלואה לאביו‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫חתן שטמן בחרותו אסף כממים במך‬
‫עבור הגמ " ח ‪,‬‬ ‫‪$ 1 , 800‬‬ ‫אבל יש הרבה חתנים שבזמז שהיו בחורים אספו כספים בסך‬
‫ואח " כ כשמתחתנים דורשים ההלואה ‪ ,‬ובאופן זה לא הוי ר " ק ברור מאחר שאם לא‬
‫מקבלים ההלואה א " א לדרוש כספם בחזרה ‪ ,‬ולא דמי למש " כ הגרעק " א ס ' קם סעיף ו ‪,‬‬
‫אבל מ " מ א " א לדונו כרבית מוקדמת דהתם הוא רק בדרך שוחד משא " כ בנד " ד יש לו‬
‫כ‪.‬‬ ‫תביעת ממון גמור שיתנו לו ההלואה וע " ע מש " כ להלן אות ז הערה‬

‫אבל יש לרון אי יש להתיר מטעם אחר ‪ ,‬דהכא הבן נותן הטובה " נ שמאסף עבורם ורק‬
‫האב הוא הלוה שמתחייב להחזיר המעות להגמ " ח ומצוי שהחתן לא נהיה ערב קבלן ‪ ,‬וא " כ‬
‫ובשו " ע ס ' קס סעיף יג דמותר ליחן כסף‬ ‫‪):‬‬ ‫לכאורה ראוי לדמותו להא דאמרינן בגמ ' ( סט‬
‫להמלוה בכדי שילוה מעות לפלוני דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה ‪ ,‬ולא‬
‫רמי למש " כ לעיל דנחשב כנתינת האב ממש ‪ ,‬דדוקא התם דבשעה שהבן נתן כסף הרבית‬
‫להגמ " ח אינו ניתן אלא על מנת שהאב ( הלוה ) יחזיר לו כל מה שפרע להגמ " ח וגם יותר‬
‫מזה ‪ ,‬משא " כ הכא בשעה שאסף כסף להגמ " ח לא נתחייב אביו ללוות מגמ " ח הזה ‪ ,‬ונמצא‬
‫שהבן אסף הכסף להגמ " ח שלא ע " מ שהאב יחזיר לו שום כסף או טובה " נ תמורת הטירחא‬
‫שלו ( ואפילו אם האב מדרבן בנו שיאסוף כספים בכדי שלאח " כ ישיג ההלואה עבורו ‪ ,‬מ " מ‬
‫ע " פ רוב לא אומר לו האב בתורת הבטחה גמורה אלא בדרך עצה טובה ‪ ,‬ולכן האב לא‬
‫נתחייב כלום להבן תמורת הטובה " נ שאוסף עבור הגמ " ח ‪ ,‬אבל אם מבטיח להבן תמורת‬
‫עבור הגמ " ח וכמש " כ לעיל ) ‪.‬‬ ‫מה שאוסף הר " ז נחשב כאילו האב עצמו אוסף‬
‫אבל פשוט שאין שום היתר מאחר שהאב חוזר ומשלם להבן את הרבית שנתז‬
‫להמלוה ‪ ,‬שהרי עיקר מעות ההלואה הוא למטרת הבן גופא לקנות לו דירה ורהיטים והאב‬
‫בשו " ע‬ ‫רק מתחייב לשלם להגמ " ח ‪ ,‬ונמצא שהאב מחזיר המעות לבנו ומפורש שם‬
‫דשו " ע דהתם מחתילה נותן המעות למלוה במתנה רגילה‬ ‫דאסור ‪ ,‬וגם גרע סובא מדינא‬
‫ורק אח " כ מקבלו בחזרה מן הלוה משא " כ הכא מתחילה כשנותנים ההלואה להאב הוא‬
‫על דעת שיחזיר לבנו ‪ ( ,‬ונלענ " ד להוסיף עוד טעם לאסור אפילו אם הבן אינו חוזר ומקבל‬
‫שום טובה " נ מאביו הלוה ‪ ,‬והיינו משום שע " פ רוב הבן סמוך על שלתן אביו ‪ ,‬ונראה‬
‫לענ " ד דכשהבן נותן הרבית נחשב קצת כנתינת אביו הלוה ואסור ‪ ,‬וכמו שמצינו דכשבנו‬
‫של המלוה מקבל מתנה מהלוה אסור כשסמוך על שלחן אביו דנחשב כקבלת האב ‪ ,‬ה " נ‬
‫נתינת הבן נחשב כנתינת האב ‪ ,‬אבל ע ' מש " כ כאן בהערה ( א ) ‪ ,‬ומ " מ לענין דיעבד אין דינו‬

‫לאביו ‪ ,‬כי עכשיו‬ ‫( א ) כעת במהדורה שניה נ " ל לחלק דדוקא כשהבן נותן כסף ונחסר מכספו אז חסר קצת‬

‫שלחנו )‬ ‫יצטרך האב ליתן לו ולכן נחסר להאב ( דכמו שכשהכן מרויח כסף מרויח האב ( כשהבן סמוך על‬
‫נחסר כלום‬ ‫י " ל שלא‬ ‫אבל כשהבן לא נחסר מכספו אלא טורח בגופו‬ ‫להאב )‬ ‫ה " נ כשנחסר להכן נחסר‬
‫רעז‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קרנטרס‬

‫כר " ק מאחר שאביו לא נתחייב לו כלום בשעה שאסף המעות ולא הוי כנותן עכור אביו ‪,‬‬
‫( וע " ע מש " כ לעיל אות ג שאין‬ ‫לעיל ‪.‬‬ ‫וגם אינו קצוץ ממש ככל רבית קצוצה וכמש " כ‬
‫להתיר איסור רבית מוקדמת ‪ ,‬ועוד דכאן חמיר יותר מאחר שהגמ " ח חייב להלוות עבור‬
‫בעלמא ) ‪.‬‬ ‫החתן ולא הוי בדרך שוחד‬

‫[גם אפש " ל עוד שגם לפי הטעם של הערמה י " ל דבנד " ד לא שייך כאן הערמה‬
‫משום שהבן עושה לטובת עצמו בכדי שיהיה לו אח " כ נדוניא ולא עבור אביו וי " ל שאין‬
‫איסור הערמה ( וי " ל עוד שגם לא שייך הטעם דהוי כגופו דיתכן שהאיסור כגופו הוא רק‬
‫אם גם נעשה עבור האב ולא במה שעושה לטובת עצמו ) ‪ ,‬אבל מ " מ מצוי שהבן עושה‬
‫ע " פ ציווי האב ‪ ,‬וא " כ הוי קצת עבור האב וצ " ב ] ‪.‬‬

‫אכן אפשר לתקן שיהיה באופן המותר ‪ ,‬והיינו שיתנו להדיא עם הבחורים שאין על‬
‫הגמ " ח חיוב ליחן הלואה לההורים עבורם אלא שבזה שמאספים יש סיכוי טוב שיקבלו ‪,‬‬
‫ונראה שאינו רבית כיון שאינם מתחייבים להלוות ‪ ,‬ואע " פ שעדיין הוא רבית מוקדמת ‪,‬‬
‫מ " מ לא מקבלים הרבית מהלוה עצמו אלא מהבן והוא רק חוזר ונפרע אח " כ מהאב ( בלי‬
‫שהאב מבטית לו מעיקרא להחזיר לו ) ‪ ,‬וא " כ י " ל דמאחר שיש ראשונים שמתירין בחוזר‬
‫ונפרע אפילו בר " ק ‪ ,‬א " כ ברבית מוקדמת יחנן שיש צד להקל בחוזר ונפרע אף לדידן‬
‫שאוסרים בר " ק ‪ .‬עוד צד יש משום דהכא הבן לא נותן מעות מכיסו ( ע " ע מש " כ לעיל ) ‪,‬‬
‫אלא שמתרים אנשים לצדקה והוי מצוה ( דגדול המעשה אחרים לצדקה ‪ ,‬וע " ע בשו " ת‬
‫ובדיני רבית המצויים בנימוקים פי " א ד " ד ומ " מ כאן חמיר יותר‬ ‫עת )‬ ‫מנח " י ( ח " ו ס '‬
‫מאחר שעיקר כונת הגמ " ח להיות כמבטיח ועמש " כ לעיל באות ג ולקמן אות ו ) ‪ ,‬וגם הוי‬
‫כך ‪.‬‬ ‫סיוע לאביו לתתן בנו שנחשב כעני ולכן באופן זה נראה שהתירו א " ר לצורך‬

‫עזר נשואין בישיבה להורי החתנים שאספו כספים בימי בחרותם‬

‫לכבוד ידידי ‪ . . .‬ולכב ' מנהלי מפעל עזר נשואין ‪ . . .‬אודות מה ששאלתם בענין המפעל‬
‫עזר נישואין בישיבה שנותנים הלוואות לחתנים שאספו כספים בשנות הבחרות‬
‫או שהחתנים‬ ‫כשלמדו בישיבה ‪ ( ,‬בזמנים שונים כגון בפורים או בתעניות וכדומה )‬

‫שאספו כספים מקבלים קד ' מה או שאר הטבות ותנאים טובים בההלואה ‪ " ,‬ונותנים‬
‫ההלואה להאב " ‪ ,‬והבן הוא שמאסף הכספים לטובת המפעל עזר נשואין ‪ ,‬ונמצא‬
‫שהריבית לא בא מן הלוה ( האב ) למלוה ‪ ,‬אלא מן הבן ‪.‬‬

‫שאינו טובה להאב ומותר ‪ ,‬ואף אי‬ ‫י"ל‬ ‫לאביו ‪ ,‬וכן אם הלוה נותן טובה והנאה להבן ולא משתרשי ליה כסף‬
‫מוטלים‬ ‫ג "כ‬ ‫גימא הכשהלוה נותן הנאה להבן אסור משום רכשסמוך על שלחן האב אז כל ההנאות של הבן‬
‫סא " צ להנותו ‪ ,‬מ " מ כשהכן עושה טובה " נ להמלוה ולא נחסר לו בממון ולא‬ ‫על האב ועכשיו משתרשי האב‬
‫חסר לו להאב לכאורה אין חשש איסיר ‪ .‬אמנם כל זה אי נישא דהטעם שאסרו ליחן מתנה לכנו של המלוה הוא‬
‫משום דמשתרשי ליה אבל אם נאת ‪ -‬משום הערמה ‪ ,‬וכן אם נימא דמש " כ הראשונים דהוי כגופו הוא סברא‬
‫חדשה ואסור גם אם לא משתרשי ליה ‪ ,‬לפ " ז יתכן שיש לאסור גם כשבנו של הלוה נותן הטירחא להמלוה ‪,‬‬
‫שהאריך לברר אם האיסור משום משתרשי ליה או משום הערמה‬ ‫כב )‬ ‫אמנם ע " ע בברית יהודה ( ט " ו הע '‬
‫בפנים ‪.‬‬ ‫א " ש מש " כ כאן בהערה ולא כמש " כ‬ ‫ומסיק דמשמעות הפוסקים דהאיסור משם שנהנה ולפ " ז‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רעת‬

‫הנה כבר אמרתם לי דמצוי מובא שהאב עצמו נותן כסף להבן בכדי שהבן לא‬
‫יצטרך לאסוף כספים ‪ .‬ואפילו אם הבן מאסף מ " מ מצוי שהבן לא מאסף כפי שיעור‬
‫השעות )‬ ‫הקצבה שדורשים ממנו ( או שלא ממלא סכום הכסף או שלא ממלא סכום‬
‫והאב משלים להבן מה שחסר לו ‪ ,‬או שנותן לו נתינה יפה ‪ ,‬ונמצא שהאב עצמו נותן‬
‫בא מן הלוה למלוה ‪ .‬ועוד‬ ‫הלואה ‪ ,‬והריבית‬ ‫כסף להגמ " ח בכדי לקבל אח " כ מהם‬
‫דאפילו אם הבן מאסף ככל הסכום מ " מ מצוי שהאב אומר לבנו שיאסף כספים והוא‬
‫יקנה עבורו אח " כ בדמי ההלואה שיקבל ( ולפעמים אומר בלשון הבטחה ) נמצא שהאב‬
‫אומר לבנו שיתן להגמ " ח והוא יחזיר לו ‪ ,‬וכבר הבאתי ( לעיל) בשם החזו " א דבכה " ג‬
‫נחשב כאילו האב עצמו נותן כסף להגמ " ח ‪.‬‬

‫" ל שמותר דמאחר‬ ‫י‬ ‫והנה באופן שאין חשש ריבית קצוצה אלא רבית מוקדמת‬
‫שההלואה שהאב מקבל הוא רק בכדי לחתן את בנו ‪ ,‬ונמצא שלוה כסף בכדי ליתן‬
‫ריבית‬ ‫וי " א דמותר ללוות בריבית דרבנן לצורך מצוה ע " ע מש " כ בטעם‬ ‫לבנו ‪,‬‬ ‫צדקה‬
‫ואע " פ שהמשנה ברורה ( ס ' רמב ס " ק ד ) ס " ל דאסור‬ ‫קו " א ס ' לז שיש הרבה מתירין ‪,‬‬
‫ללוות באבק ריבית אפילו לצורך מצוה ‪ ,‬מ " מ הרבה פוסקים מתירין ‪ .‬ועוד די " ל דכיון‬
‫לכן י " ל שכל‬ ‫הגמ " ח הוא לצורך מצוה לסייע להאבות ליתן צדקה להבנים ‪,‬‬ ‫שכל‬
‫הגמ " ח הוא צורך מצוה לסייע לנתינת צדקה ולא דמי להלוואות רגילים שניתנים‬
‫לצרכים רגילים ‪ -‬ולכן יש לתקן כמה תקנות בהגמ " ח ‪.‬‬

‫הבן לא יחתום כמו ערב קבלן‬ ‫תקנות הגמ " ח ‪ -‬א ‪ .‬רק האב מקבל ההלואה ‪ ,‬ב ‪.‬‬
‫וגם לא יתן צ ' קים משלו ( וגם לא יתן הוראת קבע משלו אף בלי שום התחייבות‬
‫לשלם ) ג ‪ .‬חתן שלא אסף כספים בזמן שהיה בחור וכפי התקנות ‪ ,‬לא יאפשרו לקבל‬
‫הלוואה ע " י שישלם מכיסו כל סכום הכסף לפני קבלת ההלואה ‪ ,‬וק " ו שלא יקבלו‬
‫הכסף מן האב ‪ ,‬וק" ו שלא יקחו הוראת קבע באופן שמקצת מן התשלומים יכנסו‬
‫לאחר שמקבל ההלואה ד ‪ .‬יתנו להדיא שאין זכות לשום בחור לדרוש פיצויים אם לא‬
‫יקבל ההלואה ‪ ,‬ומה שאסף להגמ " ח הוא נתינה מוחלטת בלי שום זכות לדרוש‬
‫פיצויים אם לא יקבל ההלואה ה ‪ .‬תנאי הנ " ל באות ד תוא בין אם אסף כספים‬
‫מאחרים בין אם נתן הכסף מכיסו או שהאב נתן הכסף מכיסו ו ‪ .‬יתנו להדיא שאין‬
‫זכות לשום בחור לדרוש ההלואה ‪ ,‬ואפילו אם לא יהיה שום סיבה או שום צל של‬
‫הצדקה למה לא נותנים ההלואה אפיה א " א לדווש הלואה ‪ ,‬ימענשיו י " ל דנהפך‬
‫לממון שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬ז ‪ .‬לא ינתן שום הלואה בלי הית " ע ‪.‬‬

‫גם עם כל התקנות חייבים בהיתר עיסקא‬

‫אמנם פשוט וברור והנסיון מעיד שא " א להקים מפעל כזה בלי להוסיף תוך נוסח‬
‫השטר הלואה ‪ ,‬שבמקרה ויש חשש ריבית מותנה שיהיה על פי היתר עיסקא של‬
‫האירגון (וגם ידפיסו נוסח הית " ע בצד השני של השטייח ובמקו " א כבר כתבתי איזה‬
‫נוסח צריך ) ‪.‬‬
‫קצוצה ‪,‬‬ ‫וטעם הדבר משוס ראין ספק שברבות הזמן יקרה שילוו ממון בריבית‬
‫ואע " פ שהמנהלים שעומדים‬ ‫אחרים ‪,‬‬ ‫כמו שקורה אצל הרבה מפעלי עזר נשואים‬
‫לשמור על כל התנאים‬ ‫עכשיו בהנהלת המפעל יודעים שצריכים ליזהר ומסוגלים‬
‫למעשיהם ‪,‬‬ ‫וא " א להיות אחראים‬ ‫בקפדנות ‪ ,‬מ " מ ברבות הזמן יוחלפו המנהלים ‪,‬‬
‫רעט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ופשיטא שיקרה כמו שנהוג כהיום בהרבה מפעלים לעזר נשואין ‪ ,‬שבחור שלא אסף‬
‫כספים יבקש הלואה ‪ ,‬וידרשו ממנו ליתן עכשיו כל הסכום ‪ ,‬ונותן הכסף על מנת‬
‫שילוהו והוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬גם מצוי עוד שדורשים ממנו ליתן הוראת קבע וימשיך לשלם‬
‫כספים גם לאחר קבלת ההלואה ונכשלים באיסור דאורייתא וכמש " כ החזו " א כיון‬
‫שהבן שמשלם הריבית חוזר ונפרע מן הלוה ( האב ) וכמש " כ במקו " א [ לעיל ] ‪ ,‬ומה עוד‬

‫דמצוי טובא שהאב גופא שהוא הלוה ‪ ,‬הוא עצמו מוסר כספו או הוראת קבע משלו‬
‫ופשוט שעובר באיסור תורה ‪ ,‬ולכן צריך להוסיף בנוסח השטייח שכל ההלואות בחשש‬
‫ריבית יהיו ע " פ הית " ע שמעבר לדף ‪ .‬ומאז אין איסור באיזה אופן שיעשו מאחר שיש‬
‫הית " ע ‪.‬‬
‫גם יקרה שהבן יקבל ההלואה לעצמו והוא יהיה הלוה מהגמ " ח או שהוא יחתום‬
‫כערב קבלן ‪ ,‬וכלפי הבן עצמו אינו נחשב שלוה בכדי ליתן צדקה כיון שמקבלו לעצמו ‪.‬‬

‫חשש לפני עור כשנותנים צדקה לגמ " ח שלא תיקנו כנ " ל‬

‫והאמת אגיד כי בעת שבחורים באים לקבץ כסף לצדקה לצורך עזר נשואין יש‬
‫להסתפק טובא אי מותר ליתן להם בסף כי כשיש איסורי ריבית בההלואות שנותנים‬
‫לכאורה גם התורמים נכשלים באיסור לפני עור ומסייע לעוברי עבירה ‪ ,‬והנותן חושב‬
‫שמקיים מצות נתינת צדקה ואדרבה נכשל בלפני עור ומסייע לעוברי עבירה ( וק " ו‬
‫במקומות שנותנים הלואה ביחס לפי הכסף שמאסף להגמ " ח ‪ ,‬וע " י הנתינה גורמים‬
‫להוסיף עוד ריבית ועוד הלואה ) ואולי י " ל דבספק לפני עור אין איסור ‪ ,‬אבל מאידך‬
‫לפעמים אפשר לברר ולא נחשב ספק גמור וצריך עיון גדול לדינא ‪ ( .‬ולכן מלבד מה‬
‫שהנכם מתקנים הדבר על צד היותר טוב כלפי כל הלווים והשותפים בהממון גם הוי‬
‫זכות ותיקון כלפי כל התורמים ) ‪.‬‬

‫והנה ברצונכם לסדר תקנות המפעל וסדר התנאים באופן שגם לאחר שיש הית " ע‬
‫לא יצטרכו לסמוך עליו ושיהיה צדדים להקל גם מבלי ההית " ע ‪ ,‬הנה אוסיף שבודאי‬
‫ראוי לעשות כן משני טעמים א ' הטעם הפשוט משוס אנשים המהדרים שלא ללוות‬
‫בריבית אפילו על פי הית " ע ‪7‬וכשמקיימים כל התקנות בקפדנות כראוי ‪ ,‬לא יהיה חשש‬
‫לבנו ] ‪ ,‬ב ' יכול‬ ‫של הלואה לצורך מצוה כשהאב נותן צדקה‬ ‫יהיה שייך ההיתר‬ ‫ר " ק וגם‬
‫ואם עושים ע " פ‬ ‫פי " ג דיג ) ‪,‬‬ ‫לקרות אצל אדם שגם הית " ע לא מועיל ( ע ' מש " כ לקמן‬
‫תקנות מיוחדים לא נכשלים ‪.‬‬

‫ומעכשיו לאחר שמתקנים ככל הנ " ל ‪ ,‬אף מי שמהדר ולא רוצה ללוות בריבית או‬
‫להלוות על פי היתר עיסקא יכול להשתתף בחברה זו ללא חשש ‪ ,‬וגם אפשר לתרום‬
‫ידידו ש " ש באה " ר ‪.‬‬ ‫לעזר נשואין כזה בלי שום פקפוק ‪- .‬‬

‫שהותר‬ ‫וי " א‬ ‫משום שהאב לוה בכדי ליתן צדקה לבנו‬ ‫ההלואה ‪ ,‬היינו‬ ‫מש " כ באות א שרק האב מקבל‬
‫ללוות בא " ר לצורך מצוה ‪ ,‬אבל אם הבן לוקח ההלואה איוו עושה מצוה בההלואה שלוקח לעצמו ‪ ,‬ועוד‬

‫דמצוי שהאב לא פורע להבן למסור להגמ " ח ולא מתחייב לבנו בעת שמאסף כספים שלאח " כ יתן לו‬
‫נדוניא ‪ - ,‬ואז כשהאב מקבל ההלואה שייך ההיתר שהריבית לא בא מלוה למלוה ‪ ,‬ואע " פ שהבן חוזר‬
‫אכן ‪ -‬ומש " כ באות ב‬ ‫בד " ה‬ ‫ונפרע מהאב מ " מ בריבית מוקדמת יתכן לומר דקיל יותר וכמש " כ לעיל‬
‫פשוט דע " ק נחשב לוה ישר מהגמ " ח והוי כאילו הבן בעצמו לוה מהגמ " ח וגם אם רק האב מתחייב‬
‫לשלם והבן לא מתחייב אלא שבמציאות ישלם או שגם חותם על הוראת קבע ‪ ,‬אז דין הבן כלוה והאב‬
‫פשוט]‬ ‫הצעה ב ד " ה הנה‬ ‫י‬ ‫אינו אלא כמו ערב שלוף דוץ ‪ Y " YI‬מש " כ לעיל אות‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רפ‬

‫יתנו לו‬ ‫( רק‬ ‫שיתן אח " כ כל הסכום‬ ‫ע" י‬ ‫מש " כ באות ג שבחור שלא אסף כספים לא יתנו לו הלואה‬

‫ההלאה בלי שאסף או שלא יתם לו ההלואה או שיתנו לו מקצת מסכום ההלואה ‪ ,‬ומצד היושר לכאורה‬
‫ראוי ליתן לו חלק מההלואה ‪ ,‬שהרי אירגון שנותן הלואה תמורת תשלום קטן הוא מורכב מקצתו גמ " ח‬
‫ומקצתו תמורת תשלום ‪ ,‬וא " כ בחור שלא אסף כספים מגיע ס החלק שהוא גמ " ח בחנם ‪ ,‬אא " כ יש צורך‬
‫ה " ט משום שבאופן זה שהבחור נותן כל הסכום‬ ‫כספים ) ‪,‬‬ ‫למגדר מילתא בכדי שאחרים לא ימנעו מלאסוף‬
‫כאן איסור תורה ( לולא ההית " ע ) משום שמעיקרא מותנה שהאב‬ ‫מנת " שילוהג ויש‬ ‫רוב נותן " על‬ ‫"‬
‫‪D Y‬‬

‫יחזיר הכסף להבן שפורע עכשיו הריבית ‪ ,‬וגס מצוי שהאב פורע הכסף מכיסו ( שמוסר כספו לבנו שימסור‬
‫הית " ע ‪ ,‬מ " מ לכתחילה רוצים שיהיה מותר גם בלי הית " ע ( ועוד שלפעמים‬ ‫אותו להמפעל ) ‪ ,‬ואע " פ שעשו‬
‫יכול לקרוא שגם הית " ע לא מועיל ) ‪ ,‬ואע " פ שאפשר להתנות בהכסף שנותנים לפני ההלואה ‪ ,‬שלא ניתן‬

‫שילוהו ‪,‬מ וא‬

‫ידוע‬ ‫בחזרה ‪ ,‬מ "‬
‫כספו מנת‬ ‫לדרוש‬
‫ושניתן על‬ ‫א"א‬
‫כספו‬ ‫ההלואה‬
‫יחזיר‬ ‫יקבל‬
‫ההלואה‬ ‫לא לא‬
‫יקבל‬ ‫שאםאם‬
‫להדיאושגם‬
‫המשתמעשוחד‬
‫אלא בדרך‬ ‫שילוהו‬
‫לשון‬ ‫מנת "‬
‫בעל פה‬ ‫" על‬
‫שיאמרו‬
‫"א‬
‫להעמיד משגיח צמוד לבדוק הלשוו שאומרים וז " פ‬

‫חשש‬ ‫מש " כ באות ד ‪ ,‬ה שאין זכות לדרוש פיצויים אם לא יקבל ההלואה ‪ ,‬פשוט הוא ‪ ,‬בכדי שלא יהיה‬
‫ר " ק ( לולא ההית " ע) ‪ ,‬דע ' ברעק " א ס ' קט סעיף ‪ 1‬ובחו " ד שם דכשנותן ריבית מוקדמת " על מנת " שילוהו‬
‫שאין זכות לשום בחור לדרוש ההלואה ‪ ,‬הוא בכדי שיהיה‬ ‫‪1‬‬ ‫הוי ריבית קצוצה מן התורה וכן מש " כ באות‬
‫ריבית מוקדמת‬

‫בממון שאין להם‬ ‫ומש " כ עוד באות ‪ , 1‬היינו בכדי לצרף שיטת הרשב " א דס " ל דאין איסור ריבית‬
‫( וכמש " כ לעיל‬ ‫בעלים ידועים ‪ ,‬ואע " פ שפוסקים כהרא " ש ובעה " ת דהוי איסור תורה ‪ ,‬מ " מ ראוי לסניף‬
‫סק " ג אות ה ) ‪ ,‬ועוד נפק " מ גדולה יש ‪ ,‬דאפילו לפי שיטת הרא " ש דס " ל שיש איסור תורה על הלוה ‪ ,‬מ " מ‬
‫נ " ל שבעלי הממון לא עוברים מן התורה ‪ ,‬משום דלא הוברר לאיזה עני מיוחד כסף זה ‪ ,‬וכמש " כ כעי " ז‬
‫בב " י ס " ס קס בשם הריב " ש דמשו " ה א " א לחייב בעלי הממון במצוות עשה של השבת ריבית ‪ ,‬משוס שלא‬
‫מיוחד לעני מסוים ואיזה עני תחייב המצוות עשה להשיב הריבית ‪ ,‬וי " ל לפיז הי ‪ ,‬נ איזה עני תחייב בלאו‬
‫של הלוואת כספו ( " ) ‪ ( ,‬ומלבד זה נ " ל שהועלנו עוד קצת והיינו משום שהקולר לא תלוי על שום אדם‬
‫מסוים כיון שאין לו בעלות למנוע המנהלים כיון שאין לו בעלות בהכסף וצ " ע בזה ) ‪ [ .‬אמנם עמש " כ לקמן‬
‫בסק " ו ובהערה ב שם שנסתפקתי אם מועיל תנאי הזה להפכו לממון שאיו לו בעלים ידועים ]‬

‫וץ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫אי יכול להוציא רבית קצוצה בדיינים מבמ " ח צבורי‬

‫או לנכות מן הקרן שעדיין חייב להם‬
‫אם לווה מעות מגמ " ח צבורי ברבית קצוצה וכבר שילם הרבית ועדיין חייב להם‬
‫עיקר החוב נראה שיכול לנכות מן הקרן כפי שיעור הרבית שנתן להם ‪ ,‬וטעם הדבר משום‬
‫דכסף הרבית עדיין קיים בעין תוך הגמ " ח או במזומנים או בהלואה אצל אחרים ולא‬
‫וכשהלוה פרע רבית ועדיין‬ ‫בעין ‪,‬‬ ‫נאכל וגם לא חילקו המעות לעניים אלא עדיין קיים‬
‫חייב לפרוע הקרן יכול לנכות מהקרן כפי סך הרבית שנתן להגזבר וכמש " כ הכנסת‬
‫הגדולה ס ' קס אות פז וכן מוכח בשו " ת פני משה ס ' צד הנזכר שם ‪ ,‬דלפי מה רקיימא לן‬
‫בס ' קסו סעיף ג שאם נתן א " ר ‪ ,‬שמנכין מהקרן ‪ ,‬ה " נ יכול לנכות מהגזבר ‪ ,‬ובמל " מ פ " ר‬
‫הוסיף עור די " ל דאפילו להרי " ף דס " ל שבא " ר לא‬ ‫בסימן )‬ ‫כתב הריב " ש‬ ‫הי " ר ( ד " ה עוד‬

‫( א ) ואע " פ שהכעה " ת ( מובא בשיך ס ' קס ס " ק לב ) ס " ל שהאפוטרופוס חייב להחזיר הר " ק מ " מ י " ל שלענין זה‬
‫שבעלי הממון לא עוכרים באיסור תורה י " ל שמורה לדברי הריב " ש הנ " ל ( וע " ע בגינת וררים כלל ו ס ' ג ר " ה גם )‬
‫ומש " כ ההגמ " רקדושין תקסג שחייב להחזיר הר " ק שגבו ‪ ,‬ע " ש שזהו כשפרע ריבית כשוגג ומשוא נתינה בטעותוהוי‬
‫ההלואה ‪.‬‬ ‫גזילה אבל י " ל שמודה לרכרי הריב " ש וא " כ ה " נ לענין האיסור של כעלי הממון כמעשה‬
‫רפא‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫מנכין מ " מ זהו רק התם שאין דין להחזיר ר " ק אבל הכא בממון עניים שיש דין להחזיר‬
‫הרבית אלא שא " א לחייב העני משום דאיזה עני נחייב להחזיר וכמש " כ הריב " ש ‪ ,‬א " כ‬
‫מהקרן יכול לנכות ‪.‬‬ ‫הכא שמנכה‬
‫ודע דהריב " ש רן בגזבר שכבר חילק הרבית לעניים וכתב שני טעמים שהגזבר א " צ‬
‫להחזיר א ' דאיזה עני יש לכוף להחזיר ב ' שאם הגזבר מחזיר מעות הרבית ע " י שמנכה‬
‫מהקרן הרי י " ל שהמעות הללו מיוחד לעניים אחרים ולא לאותו עני שקבל הרבית ‪ ,‬והנה‬
‫כשהרבית עדיין בעין ביד הגזבר פשוט דלא שייך טעם השני של הריב " ש שהרי עדיין‬
‫עומד בעין ואותו עני שהמעות מיוחד עבורו הוא מפסיד המעות כשמחזירו ‪ ,‬ולא נפסדו‬
‫עניים אחרים וכמש " כ בשו " ת פני משה הנ " ל ‪ ,‬וא " כ בנד " ד שהלוה מוחזק בהקרן וגם‬
‫הרבית בעין ולא שייך לא טעם הראשון ולא טעם השני משו " ה מנכין הרבית לכו " ע וזהו‬
‫מש " כ הכנה " ג הנ " ל שמנכין ( דאילו כבר האכילו לעניים כתב שם הכנה " ג ס " ק פו בשם‬
‫מנכין ) ‪.‬‬ ‫הפנ " מ שלא‬
‫כתב שאם הרבית בעין ביד הגזבר אפש " ל שא " צ להחזיר‬ ‫ססק " י )‬ ‫והחו " ד ( ס ' קם‬
‫משום די " א שמותר להלוות ממון עניים בר " ק ‪ ,‬והעניים אומרים קים לי כמ " ר שמותר‬
‫להלוותו בר " ק ( א ) ‪ ,‬ולפ " ז הכא שהלוה מוחזק בהקרן והלוה נחשב מוחזק כמש " כ בנוב " י‬
‫ופ " ת ס ' קסו סעיף ג ובשו " ת רעק " א ס ' נג ד " ה וביותר ‪ ,‬א " כ בנד " ד הלוה אומר קים לי‬
‫מן הקרן ב ‪.‬‬
‫( )‬ ‫ומנכה‬

‫א "כ‬ ‫איך הותר למסור הממון ליד העניים ‪ ,‬דמאחר שלא זכו העניים מעיקרא בהמעות‬ ‫( א ) ילענ " ד צע " ג‬

‫הרי הם מקבלים את הרבית באיסור ‪ ,‬ואיך מתיר החו " ד ליחן עכשיו‬ ‫עכשיו כשהגזבר מוסר להם את המעות‬

‫הריב " ש )‬ ‫שכן כתב המל " מ ( ר " ה עוד כתב‬ ‫סק " י )‬ ‫ומש " כ החו " ד ( כביאורים סוף‬ ‫ראורייתא ‪.‬‬ ‫ספק רבית‬
‫שמיד שבא‬ ‫אם )‬ ‫שא " צ להחזיר משום קים לי ‪ ,‬זהו דוקא להמל " מ רס " ל ( בד " ה אפוטרוסוס ובד " ה ולענין‬
‫אלא‬ ‫כהחו " ד רס " ל שהאפוטרופוס לא זוכה עבורם באיסור‬ ‫ליד הגזבר זכו בו העניים ( אפילו כרבית ולא‬
‫בממון שמותר ‪ ,‬עמש " כ לקמן הערה כ אות ה ) וכל הנדון רק אי חייבים להחזיר מדין השבת רבית ‪ ,‬בזה כתב‬
‫בחיוב השבה א " צ להחזיר ‪ ,‬משא " כ‬ ‫ה ' רבית דבספק‬ ‫המל " מ דבספק א " צ להחזיר וכ " כ גם הגרעק " א סוף‬
‫להחו " ד שהספק הוא אם כבר נטל הרבית ורוצה ליקח עכשיו ‪ ,‬הוי ספק בלקיחת הרבית ובודאי אסור וכדין‬
‫מספק ‪.‬‬ ‫מי שעדיין לא נתן הרבית דאגן פסקיכן שאסור ליחן אותו‬

‫( ב ) בט " ר מהד " ב ס ' קס סעיף כ הארכתי בענין זה ואעתיק כאן העולה מדברינו שם בדין גזבר של עניים‬
‫שלקח ר " ק ועדיין נמצא בידו בעין ‪ ,‬א ' הריב " ש כתב ראפילו להרא " ש ושאר ראשונים שכתבו דאסור‬
‫להלוות ממון עניים שאין להם בעלים ידועים בר " ק ‪ ,‬מ " מ אין חיוב להחזיר אפילו אם הרבית עומר בעין‬
‫כ ' הכנה " ג ופני משה ומל " מ כתבו דדוקא כשכבר פרע כל הקרן ורבית ס " ל‬ ‫להחזיר ‪,‬‬ ‫שאין מי לחייב‬
‫להריב " ש שא " צ להחזיר אכל אם הלוה עדיין לא פרע הקרן יכול לנכות מהקרן לפי מה דקיימא לן כס ' קסו‬
‫סעיף ג דבא " ר מנכין מהקרן [ והמל " מ הוסיף די " ל שגס להחולקיס שם ס " ל שכאן מנכין מהקרן ] ‪ .‬ג ' הפני‬
‫משה כתכ שהרשכ " א חולק על הריכ " ש וס " ל רכל זמן שהרבית עדיין מונה כיר הגזבר חייכים להחזיר‬
‫ההגמ " ר‬ ‫ד'‬ ‫והמל " מ חולק וס " ל שגס הרשב " א מודה להריב " ש ‪,‬‬ ‫העניים )‬ ‫( אע " פ שככר זכו הרבית עכור‬
‫כקדושין ס " ל שהגזבר חייב להחזיר ‪ ,‬ה ' החו " ד כתכ שהגזבר לא זוכה הרבית עבור העניים ( ולא כרוב‬
‫העניים משום דהגזבר הוי יד העניים וכן אפוטרופוס של‬ ‫( ס ' ה ) כתכ שזוכה עבור‬ ‫הפוסקים ) ‪ ,‬והמחנ " א‬
‫יתומים הוי כידם ממש ‪ ,‬אבל המל " מ ס " ל שהנזכר זוכה עבור העניים ואפוטרופוס לא זוכה עבור היתומים ‪,‬‬
‫ר י " א שמותר להלוות ממון עניים בר " ק ומשו " ה כתב הריב " ש ומל " מ וחו " ד שא " צ להחזיר ‪ ,‬דהעניים‬
‫יכולים לומר קים לי כמ " ר שמותר ‪ ,‬ז ' דוקא כשככר פרע הקרן ורבית אז נחשבים העניים כמוחזק אבל‬
‫כשהלוה עדיין לא פרע הקרן אז נחשב הלוה מוחזק וכמבואר בס " ת ס ' קסו מ " ג ובשו " ת רעק " א ולכן יכול‬
‫לנכות מן הקרן ( וזהו הטעם שהכנה " ג כתב דכשהלוה מוחזק בהקרן שיכול לנכות ‪ ,‬ומאידך בסי ' ק " מ ס " ק‬
‫הגזבר ) ‪.‬‬ ‫פה כתכ שאם הלוה פרע כל הקרן ורבית א " צ להחזיר אע " פ שמונח ביר‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רפב‬

‫ועוד שע " פ רוב יש בגמ " ח הרבה פקדונות מאנשים מכספם הפרטי ומפקידים הכסף‬
‫תוך הגמ " ח על מנת שילוהו לאחרים על פי תקנת הגמ " ח והיינו שיקצצו רבית ‪ ,‬והם‬
‫עוברים באיסור ר " ק מן התורה ‪ ,‬ואע " פ שלא נותנים הרבית להמלוה גופא אלא להגמ " ח ‪,‬‬
‫מ " מ נחשב כקבלת המלוה מדין ערב וכמפורש בראשונים ובש " ע ס ' קם סעיף יד ‪ ,‬ולפ " ז‬
‫פשוט שחייבים להחזיר הר " ק שגבו ‪ [ ,‬ואפילו אם לא הפקיר המעות ע " מ שילוו מעותיו‬
‫ברייק ‪ ,‬וכגון שהמפקיד עצמו לא יורע שהגמ " ח קוצץ ברבית וחושב שמלוים בחנם ‪ ,‬ג " כ‬
‫הוי ר " ק וכמש " כ החו " ד ס ' קס ס " ק י ע " ש היטיב ‪ ,‬אבל הג " ר עזריאל אויערבאך שליט " א‬
‫השיב לי דדוקא כשמפקיד המעות על דעת שהגמ " ח יתנה כן עם הלווים הוי ר " ק ‪ ,‬אבל‬
‫כשהמפקיד לא יודע שמנהל הגמ " ח קוצץ רבית עם הלווים לא הוי ר " ק ‪ ,‬דהחו " ד לא כתב‬
‫ליחן הרבית להמלוה ‪ ,‬משום שהוא מקבל הרבית ע " י‬ ‫ר " ק אא " כ השליח קוצץ‬
‫דהוי‬
‫קציצה במעותיו ‪ ,‬משא " כ הכא קוצצים ליחן הרבית להגמ " ח ‪ ,‬ולא נחשב כקבלת המלוה‬
‫מדין ערב אא " כ המלוה קוצץ עם הלוה ‪ ,‬אבל בלי קציצה שלו או שלוחו לא נחשב‬
‫מדין ערב י ] ‪.‬‬
‫( )‬ ‫כקבלת המלוה‬

‫וק " ו בהרבה גמ " חים שהחברים יש להם קצת בעלות וגם יכולים לשנות התקנוז‬
‫ולהגביל המעות לחברים בלבד ‪ ,‬ולא להכניס עוד חברים חדשים ‪ ,‬ואז נחשב כקופת‬
‫שותפים עם בעלים ידועים כיון שלא הקדישו אותו להצבור ובאופן זה פשיטא שחייבים‬
‫שגבו ‪.‬‬ ‫להחזיר הר " ק‬

‫י‪-‬‬
‫מענקים לצורך נישואין לאנשים שתורמים כל חודש‬
‫בזמן האחרון הוקמו כמה אירגונים שנותנים מענקים גדולים לצורך נישואין לאלו‬
‫שהשתתפו עמם כמה שנים ליתן להם כל חודש וחורש סך מסוים ‪ ,‬ופשוט שזהו רבית‬
‫גמור ‪ ,‬שבגלל שהקדים לשלם כמה שנים לכן מקבל עכשיו מענק גדול ששוה יותר‬
‫מהמעות ששילם דנמצא שמקבל מעותיו בחזרה עם תוספת רבית ‪ ,‬ואע " פ שמאספים כסף‬
‫צדקה עבור זה והמטרה הוא צדקה לעזור לו לחתן ילדיו ‪ ,‬מ " מ מי שמשלם את הכל‬
‫לבסוף בעת שכבר נצרך לחתן בנו לא מקבל את המענק ‪ ,‬אלא רק מי שהקדים לשלם כמה‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫שנים ‪ ,‬נמצא שלא נותנים המענק אלא למי שהלווה להם כסף והוי‬

‫הריב " ש הנ " ל‬ ‫שליט " א [ שא " ע להחזיר ] המש " כ‬ ‫ראיה לדברי הג " ר עזריאל אויערבאך‬ ‫( ג ) ונראה להביא‬
‫בגזבר עניים שהלוה ממון עניים בר " ק ‪ ,‬שאם כבר חלקו הרבית לעניים שהלוה לא יכול לנכות מהקרן‬
‫שעדיין לא פרע דאמרינן שמא מגיע הרבית לעניים מסוימים והקרן לעניים אחרים והם לא נהנו מהרבית ‪,‬‬
‫וקשה דמ " מ נהנו העניים בעלי הקרן ( שהקרן מיוחד עכורת ) שקצצו בממונם ליתן רבית לקופת העניים והוי‬
‫כנהנים מדין ערב ‪ ,‬ועכצ " ל שהעניים בעלי הקרן לא נהנים מדין ערב כיון שלא קצצו ליתן לאחרים עבורם‬
‫שליט " א ‪.‬‬ ‫וכמו שאמר הגר " ע אויערבאך‬

‫ונראה דאפילו להמחנ " א ( הנזכר לעיל הערה ב אות ה ) רס " ל שהגזבר הוי כיד עניים ממש ולא כהחו " ר‬
‫לא‬ ‫( כעל הקרן )‬ ‫משום דמ " מ העני הזה‬ ‫היכר‬ ‫הנ " ל אפ " ה א " צ להחזיר הרבית וכמבואר כריכ " ש ‪ ,‬וטעם‬
‫נהנה מהרבית שנתן לעניים אחרים ‪ ,‬ומלבר זה י " ל ההגזבר לא נחשב כיר העני אלא לענין לזכות הכסף‬
‫יז ) ‪,‬‬ ‫עבור העניים [ אע " פ שהוא באיסור ] ‪ ,‬אבל אין לו כח לקצוץ רבית עבור העניים ע ' ט " ז ס ' קם ( ס " ק‬
‫וק " ו במפקיד מעות כגמ " ח שהגזבר לא נחשב כיר המפקיד אלא כשלוחו [ כי לא הוי יד אלא לעניים ] ‪ ,‬וא " ע‬
‫אין שליח לדבר עבירה ‪.‬‬ ‫לכו " ע‬
‫רפג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להאירגון שפירושו‬ ‫" תרומה "‬ ‫ואפילו אם בשעה שפורע כל חורש ותודש נותן בלשון‬
‫לשון מתנה להאיוגון ‪ ,‬אין שום נפק " מ מאתר שהאירגון חייב לשלמ מענק לכל התורמים‬
‫שיצטרך לחתן בניו ‪.‬‬ ‫[ אם יהיה כסף בקופה ] ‪ ,‬וא " כ איננו מתנה אלא הלואה עד הזמן‬

‫אירגונים שהגמאים מתנים שיחולק להשותפים‬

‫ע " פ שיקול דעתם של המנהלים אם השותפים נחשבים כבעלים‬
‫או הוי כמתנה לאירגון‬

‫ולכאורה י " ל דמאתר שכתוב תוך לשון התקנון שהמענקים יחולקו על פי שיקול‬
‫דעתם של המנהלים ואין זכות לשום אדם לבוא עליהם בטענה ותביעה ‪ ,‬א " כ אינו הלואה‬
‫גמורה ‪ ,‬מאחר שאין חיוב על הקופה להחזיר את הכסף שהוכנס להקופה ויכולים לסרב‬
‫ליחן לו את המענק ‪ ,‬ואע " פ שאפשר להיות בטוח שיתנהגו כראוי ושלעולם לא יסרבו‬
‫ליחן המענק כשמגיע לו ‪ ,‬מ " מ אינו רבית גמור ‪ ,‬ויש לדמותו למש " כ ברמ " א ס ' קסו סעיף‬
‫ג ובש " ע ס ' קעז סעיף יג שיתן הכסף במתנה להבעה " ב ויסמוך ברעתו שהבעה " ב יחזיר‬
‫לו הכסף מרצונו בזמן שקצבו ‪ ,‬ובגלל זה אינו ר " ק ‪ ( ,‬ע " ש שהתירו באופן זה ליתן רבית‬
‫שהיה נותן גם בלא ההלואה ‪ ,‬ברם ע " ש בגר " א שחולק על הש " ע ע " ש ) ‪ ,‬א " כ ה " נ לא‬
‫נחשבו המפקידים כבעלים גמורים על הכסף ואינו נחשב כמלוה להם הכסף אלא כנותן‬
‫לצדקה ‪.‬‬ ‫תרומה‬

‫אבל שמעתי מדודי הגר " י ברטלר שליט " א דלא דמי כלל לדברי הרמ " א הנ " ל דהתם‬
‫יכול המקבל להחזיק הכסף לעצמו ‪ ,‬משא " כ בקופת צדקה הנ " ל למענקים הרי הוי ממון‬
‫השותפים והמנהלים אינם בעלים אלא אפוטרופסים ‪ ,‬וחייבים ליתן המענקים על פי‬
‫" שיקול דעתם " מהו היושר ‪ ,‬ואין להם כח להפקיע זכויות של ארם ללא שום הצדקה‬
‫כלל ‪ ,‬ואם לא ירצו ליתן ללא סיבה כלל יכולים לתפוס הכסף מהקופה וגם בב " ר יכולים‬
‫לכוף לשלם ‪ ,‬והתנאי שא " א לבוא עליהם בטענה הוא רק כאשר המנהלים עשו על פי‬
‫שיקול הדעת מצד היושר ‪ ,‬והתובע אומר שטעו בשיקול דעתם וכדומה ‪ ,‬על זה מתנים‬
‫שאינם צריכים ליתן דין וחשבון מהו השיקול הדעת ‪ ,‬אבל אם יכולים להוכיח בב " ר שאין‬
‫שום סרך שיקול הדעת כהכרעתם ‪ ,‬כאופן הזה גם הב " ר מוציא מידם וכופה ליתן המענק ‪,‬‬
‫ונמצא שגם לאחר תנאי הזה יש זכות ממון גמור לכל התורמים ‪ ,‬וא " כ הוי הלואה ‪.‬‬
‫ונראה שיש עור סיבה שנחשב כמלוה גמור אפילו בתנאי הנ " ל ‪ ,‬משום דנהי שיש‬
‫בכח המנהלים לדחות בקשות מכמה אנשים בודדים ‪ ,‬אבל פשוט שאין להם זכות לדחות‬
‫הרבה בקשות ‪ ,‬כי זה כבר נחשב כמשנה מעיקר מטרת הקופה ועל זה אין רשות‬
‫להמנהלים לשנות ‪ ,‬וצבור האנשים ששילמו כל חודש יכולים לתבוע בב " ר שלא ישנו ‪ ,‬כי‬
‫על תנאי הזה לא הסכימו מראש ‪ ,‬והוי כגוזל מעותיהם ‪ ,‬ונמצא שעריין יש זכות ממון לכל‬
‫האנשים ששילמו כל חודש בהכסף ששילמו ‪ ,‬וכשמחזיר להם מעותיהם עם עוד תוספת‬
‫רבית ‪.‬‬ ‫( והיינו המענק ) הוי החזרת הלואה עם‬

‫ואין לומר שיש להסתכל על כל איש בודד בפני עצמו והוא גופא לא יכול לדרוש‬
‫מעותיו ‪ ,‬כי באמת אינו כן ‪ ,‬רק יש לכל אחד זכות תביעת ממון גמור על מעות הקופה ‪,‬‬
‫אנשים ‪.‬‬ ‫אלא שהטילו בו תנאי והגבלה ‪ ,‬שיכולים לסרב לאחד מכמה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רפד‬

‫נ " ב ‪ :‬דבריו צודקים באירגון שהוקם לטובת התורמים ‪ ,‬שהמנהלים חייבים לברור‬
‫ניתן בין אותם שנתנו כסף ‪ ,‬אבל אי כחם בלתי מוגבל ויבולים עיתן גם לאחרים נפי‬
‫שירצו ‪ ,‬ואינם צריכים ליתן להתורמים ואין טענות עליהם ‪ ,‬רק זהו שוחד שיתנו להם‬
‫כברת היושר ‪ ,‬אבל אי אפשר להביאם לב " ר נראה דשאי ‪ ,‬שוב מצאתי שבעצמו כותב‬
‫שאי יש נכחם ליתן הכל לצדקה אחרת שרי ‪ ,‬ואין צורך לצרקה אחרת ‪ ,‬רק לאותם‬
‫שלא נתנו ג " כ יכולים ליתן הכל ‪ ,‬ורק ראוי להם להעדיף הברים ששילמו ואי אפשר‬
‫לבוא עליהם על זה נטענות וזה סגי ‪.‬‬
‫אבל יש עצה לזה שמעיקרא יתנו להדיא שביכולתם לשנות כל מעות הקופה וליחנו‬
‫( כגון לפדיון שבויים או לשאר צדקה כפי ראות עיניהם ) ‪ ,‬ומעכשיו‬ ‫(א )‬ ‫לצדקה אחרת לגמרי‬
‫אין שום תביעה להמפקיד כל חודש ואין על הפקדונות שם הלואה ‪ ( ,‬ואין לומר דתנאי‬
‫כזה הוא רק אחיזת עיניים ואין בו ממש ‪ ,‬שהרי מעיקרא לא שילמו האנשים מכיסם‬
‫הפרטי אלא מכסף מעשר שלהם ובתורת צדקה ולכן עולה על דעת הנותנים ששייך‬
‫במציאות רחוק שיעשו כן ‪ ,‬ואע " פ שיהיה להם תרעומת גדול ‪ ,‬מ " מ יודעים שאין בכתם‬
‫כך ) ‪.‬‬ ‫למחות ומעיקרא סמכי דעתם על‬

‫לכל המשתתפים‬ ‫מודיעים ומפרסמים‬ ‫אא " כ‬ ‫תנאי זה‬ ‫מהני‬ ‫שלא‬ ‫אבל פשוט‬
‫שביכולתם לשנות כל מעות הקופה וליתנו לצדקה אחרת ‪ ,‬ולא סגי אם כותבים תנאי כזה‬
‫בתקנון הסמוי מעיני הצבור ‪ ,‬כיון שאומרים בעל פה להצבור שיקבלו המענק ולהיפך‬
‫סמה שכתוב בתקנון ‪ ,‬דפשוט שמה שאומרים ביניהם הוא הקובע ‪ ,‬ואין בכח התקנון לילך‬
‫אחריו כנגד מה שאומרים במפורש בעל פה אא " כ התקנון גלוי ומפורסם לכל ‪.‬‬

‫ומלבד תנאי הנ " ל בעינן גם שיותנה להדיא שהתשלומין בכל חודש וחורש הוא‬
‫בדרך " תרומה " להאירגון או בלשון " נתינה " ‪ ,‬אבל אם משלמים דמי השתתפות או‬

‫שפירשתי שיתנו שכיכולתם לשנות וליתנו לצדקה אהרת לגמרי ולא פירשתי שיתנו להדיא‬ ‫ימה‬ ‫(א)‬
‫שאפשר לחלק בין שאר החברים ‪ ,‬היינו משום שכאשר מתנים שיחולק בין החברים י " ל שההכרים שתרמו‬
‫עדיין נחשבים בעלים על הממון ‪ ,‬כדין ממון שאין להם בעלים ידועים ולדעת הרא " ש הרי העניים נחשבים‬
‫ס " ס קם וכחו " ד מק " י ) ‪ ,‬ולא דמי לציור הומ " א שמשעה שנתן הכסף להכעה " ב‬ ‫בב " י‬ ‫( ע "ע‬ ‫כבעלים גמורים‬
‫הוי שלו לכל דבר ‪ ,‬משא " כ באירגון הזה הרי הגבאים שומרים הכסף לצורך אנשים הללו ‪ ,‬דאל " כ אז כל מי‬
‫שלוה מהם כסף א " צ להחזיר להם ( והוי הפקר גמור ) ובע " כ ששומרים הכסף עבורם וא " ע הוי קופה‬
‫שמיוחד עבורם וכל הכסף הנמצא משועבד עבורם להחזיר להם כספם כשיצטרכו ‪ ,‬ולכן הוי הלואה ככל‬
‫הלואה לקופת צדקה שאסור ‪ ( ,‬משא " כ לפמש " כ שמתנים שמיוחד לכל צדקה י " ל דעדיף קצת שלא מיוחד‬
‫כ " כ עבור החברים דוקא אלא לכל עניים שבעולם ‪ ,‬אבל עדיין אין ההיתר ברור גם בההוספה הזה כיון רסוף‬
‫עכורס ) ‪.‬‬ ‫סוף מיוחד גם‬

‫שהעניים הם בעלים ולא הוי כהפקר ‪ ,‬מ " מ חסר בגדר לוה ‪,‬‬ ‫הרא " ש‬ ‫אכל אימא לחלק דנהי שפירש‬
‫מאחר שלא נתחייכו ליתן הכסף להם ואפשר ליתן לאחרים ‪ [ ,‬ועוד שכל הלואה לקופת צדקה אינו הלואה‬
‫מה " ת מאחר שאין חיוב להחזיר אלא אם ישאר כסף תוך הקופה ‪ ,‬אבל מ " מ גרע מחברה בע " מ דהתם‬
‫הזכות הוא רק מהקופה הנמצא וא " ב הוי קנין שותתות בהחברה משא " כ בצדקה נוטל כספו בחזרה גם‬
‫ואכמ " ל ] ‪.‬‬ ‫מבחוץ כשישיגו עוד כספים רק שאין אחריות אישית לפרוע וכמש " כ כט " ר קו " א ס ' מא‬

‫ומש " כ מו " ח שליט " א בהערה שלו דסגי כשיכול ליחנו לעניים אחרים היינו משום רמיירי באופן‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫שבאמת לא מיוחד עכור התורמים דוקא ‪ ,‬ולכן לא הוי כהלואה כלל וכלל וכמש " כ‬
‫רפה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫תבירות אז נשארו כולם שותפים בהמעות ‪ ,‬ואפילו אם המנהלים התנו מראש שאפשר‬
‫ליחן כל הכסף למטרה אחרת לצורך כך וכך ( וכמש " כ לעיל ) ‪ ,‬עדיין נשארו התורמים‬
‫בעלים גמורים על הכסף אלא שיש תנאי שיכולים ליתן מעותיהם לצורך כך וכך ( ב ) ‪ ,‬וראיה‬
‫לדבר שאם המנהלים ישנו ליתן הכסף למטרה שלא הורשו לכך מעיקרא ‪ ,‬יש וכות לכל‬
‫השותפים לתבוע אותם בב " ר ויקבלו כספם בחזרה ‪ ,‬ואין היתר אא " כ נותנים בדרך תרומה‬
‫להאירגון ומסתלקים לגמרי מבעלות בהמעות ‪ ( ,‬והיינו כשנותנים הכסף להאירגון בדרך‬
‫ומאז גם אם המנהלים ישנו‬ ‫לעיל ) ‪.‬‬ ‫וכמש " כ‬ ‫מתנה ‪ ,‬וגם לא משיירים זכות ממון לעצמם‬
‫מהמטרה שהורשו מעיקרא ‪ ,‬א " א להשותפים לתבוע אותם בדין ושיחזירו הכסף שכבר‬
‫הוציאו ‪ ,‬משום דהוי ממון שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬ובאופן זה הר " ז נחשב מתנה‬
‫להאירגון או תרומה ‪ ,‬ולא הלואה ברבית עד שיתתנו ילדיהם ‪ [ .‬וראיתי אירגון שמפרשים‬
‫להדיא שכל החברים שתורמים לצדקה ההוא הם חברי העמותה ויש להם זכות להצביע‬
‫על החלטות הצדקה ולבחור נציגים וכו ' וכו ' ‪ ,‬ובאופן הזה פשיטא דנשארו בעלים והוי‬
‫הלואה ] ‪.‬‬
‫אבל מ " מ נלענ " ד שאפילו באופן שפירשתי לעיל אין ראוי להתיר הדבר ‪ ,‬מאחר‬
‫שמבטיחים ליתן מענק למי שתרם כסף ואם לא יתנו להם המענק אלא לאחרים פשיטא‬
‫הוי‬ ‫א "כ‬ ‫שיהיה עליהם תרעומת גדולה ובודאי דלאו שפיר עבדו כשלא נותן למי שתרם ‪,‬‬
‫כעין הלואה ורבית ‪ ,‬ואין ללמוד מדברי הרמ " א ס ' קסו להתיר הדבר ‪ ,‬דהתם עדיף שהיה‬
‫משא " כ‬ ‫נותן השכר גם בלי ההלואה ‪ ,‬בזה התיר כשנותן במתנה וסומך בדעתו שיחזיר לו ‪,‬‬
‫הכא דהוי רבית פשוטה נראה שאין להתיר ( וכ " ש להגר " א שאוסר גם שם ) ‪ ,‬ודוקא באופן‬
‫שצייר מו " ח שליט " א בהערה שהצדקה מיוחד לכל אחד ‪ ,‬ואין שום הבטחה ליתן לאלו‬
‫שתרמו ‪ ,‬ורק בדרך שוחר בעלמא ומדת היושר ראוי להקדים למי שתרם מותר ‪ ,‬מאחר‬
‫שגם אם לא יתן למי שתרם להם כסף לא יהיה לו זכות גמור לתרעומת ‪ ,‬מאחר שמעיקרא‬
‫לא היה שום הבטחה ליתן לו ‪ ,‬ולא מיוחד להקדים למי שתרם והוא רק בדרך שוחד‬
‫בעלמא ‪.‬‬

‫ז ‪-‬‬

‫גמ " ח להלוות לבני משפחה שהם מקבלים עליהם לסייע האב לחתן בנו‬

‫מצוי גמחי " ם המלוים מעות לחתן ילדים ‪ ,‬ולא נותנים להאב אלא לבני המשפחה‬
‫שמסייעים להאב לחתן ‪ ,‬ודוקא כשהם עצמם משלמים כל החוב מכיסם ולא יקחוהו‬
‫בחזרה מן האב רק אז מקבלים ההלואה ‪ ,‬ונשאלתי אם יש בזה איסור ריבית שמלוה מעות‬

‫לסלק א ' מהם ולהפקיע אותו מן‬ ‫מק " י השותפים שעושים תנאי שיכול‬ ‫( ב ) ינעי " ז מבואר בחו " ד ס ' קם‬
‫הכסף ‪ ,‬שעדיין נשארו כולס שותפים וכעלים גמורים ‪ ,‬אלא הוי תנאי צרדי לסלק א ' מהם ‪ ,‬ונראה דמש " כ‬
‫הרשב " א לצדד דמעות עניים הוי ממון שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬היינו משום שאין לשום עני זכות‬
‫בהממון ‪ ,‬ולא דמי לשותפים הנ " ל שכל אחד ואחר יש לו כעלות ‪ ,‬וכל אחר מהם יכול לדרוש שלא יעשו‬
‫בכספו יותר ממר שהתנו מעיקרא ‪ ,‬משא " כ כממון עניים שמעיקרא הוקדש וניתן עכור אחד מכל העניים ‪,‬‬
‫הרי אין לשום עני מסוים זכות לתבוע מה יעשה במעות האלו ‪ ,‬ואפילו כשמשנה שינוי גמור בהכסף ( כגון‬
‫י‬
‫שאוכלו לעצמו ) אין מי שיכול לתובעו ‪ ,‬בגלל שאומר להם לאו כעל דברים דירי את ‪ ,‬ושמצידי הר " מיוחד‬
‫ממני ‪.‬‬ ‫לעני פלוני ופלוני ‪ ,‬והוא לא תובע‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קרנטרס‬ ‫רפו‬

‫לבני המשפחה ע " מ שיתנו מתנה להאב והוי ר " ק מדין ערב כמבואר בשו " ע ס ' קם סעיף‬
‫יד דכשמלוה מעות ע " מ שיתן זוז לפלוני הוי ר " ק דנחשב שהמלוה קיבל הזוז מדין ערב ‪,‬‬
‫וה " נ נהנה בעל הגמ " ח כשנותנים המעות להאב ‪ [ ,‬וה " ה בכל הלואה שנותן לאדם שיתן‬
‫מלוהו ] ‪.‬‬ ‫לצדקה אבל לשאר דבר אינו‬

‫והנה מצד עצם ההלואה אין איסור ‪ ,‬כיון שלא דורש מבני המשפחה בתורת גמול‬
‫שיתנו מתנה להאב ‪ ,‬אלא מתחילה עושה הגבלה בגוף ההלואה ‪ ,‬שמוכן לתת מעותיו רק‬
‫בדרך הלואה לאב שהבנים יפרעו ‪ ,‬ומי שרוצה הלואה כזו יקבל ממנו ‪ ,‬ומי שלא רוצה לא‬
‫יקבל ממנו ‪ ,‬ולא רמי לס ' קס סעיף יד ‪ ,‬שעושה הלואה רגיל רק קוצץ דבר נוסף חוץ‬
‫מההלואה ‪ ,‬שיתן זוז לפלוני ‪ ,‬ומשו " ה הוי רבית ‪ ,‬ונד " ד הוי ככל קונה בהקפה רלא חשוב‬
‫רבית מה שיש לו הטובה " נ שקונה ממנו הסחורה ‪ ,‬ולולי הקנייה לא נותן הקפה או‬
‫הלואה ‪ ,‬דהוי רק הגבלה בההלואה ‪ [ ,‬וכן מצינו רמותר להיות ע " ק להלואה בלי רבית ולא‬
‫חשוב כהלויני ואלוך ‪ ,‬שמלוהו ע " מ שילוה לחבירו ‪ ,‬דהוי הגבלה בהלואה שמוכן להלוות‬
‫להע " ק הלואה בצורה של נתינת המעות לפלוני וע " ע מש " כ לעיל סוף אות ב ובפ " ז‬
‫דינא ] ‪.‬‬
‫להאב‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫גמ " ח כנ " ל שלא נותנים הלואה אא " כ נותנים‬
‫אבל כל מש " כ לעיל הוא דוקא אם הגמ " ח מלוה כפי סכום המעות שהמשפחה‬
‫מבקשים ( וכמו שנוהגים בגמ " ח הגדול בעיה " ק עמש " כ להלן ) ‪ ,‬אבל באם יוקם גמ " ח‬
‫ובאם המשפחה ירצו ליחן רק‬ ‫( לדוגמא ) ‪$ 10 , 000‬‬ ‫שלא נותן ההלואה אלא בסך מסוים‬
‫לא נותנים את ההלואה ‪ ,‬ומטרת הגמ " ח הוא ללחוץ על בני המשפחה‬ ‫‪$ 5 , 000‬‬ ‫או‬ ‫‪$ 6 , 000‬‬

‫שיתנו סכום גדול להאב ושלא יסתפקו בנתינה שפחות מסך ‪ , $ 10 , 000‬כי מצוי שבני‬
‫אלא פחות מזה‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫המשפחה לא רוצים לאסוף בינם לבין עצמם התחייבות של‬
‫בכדי להשיג את ההלואה ומעכשיו‬ ‫‪$ 1 , 000‬‬ ‫ומעכשיו נאלצים לשלם עוד‬ ‫‪$ 9 , 000‬‬ ‫לדוגמא‬
‫וזהו רבית גמור ( מדין‬ ‫‪$ 1 , 000‬‬ ‫על מנת שיתנו לאביהם עוד‬ ‫‪$ 9 , 000‬‬ ‫הוי כמלוה להמשפחה‬
‫בשם כמה פוסקי‬ ‫א)‬ ‫קס סי " ד ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל ( בקו " א פרק ז דין‬ ‫ערב ‪ ,‬ע ' ש " ע ס '‬

‫זמנינו שליט " א לאסור כשעושים כעין זה בדרך מכירה בהקפה ‪ ,‬ואסור לבעל חנות‬
‫להתנות שנותן אשראי למי שקונה מעל אלף שקל ( ומחלקים ההלואה לשנים ונחשב‬
‫ה " נ בגמ " ח הנ " ל אסור ‪,‬‬ ‫וא " כ‬ ‫שקל ) ‪,‬‬ ‫‪100‬‬ ‫שקלים ע " מ שיקנה אצלו בעוד‬ ‫‪900‬‬ ‫כמלוהו‬
‫( ואדרבה הכא תמיר יותר מנותן אשראי דהוי רק בדרך מקח וממכר והכא הוי בדרך‬
‫הלואה ) ‪.‬‬
‫ובשדבדתי אודות הגמ " ח הנ " ל עם מו " ח שליט " א ועם דודי הגר " י ברטלר שליט " א‬
‫אמרו שיש להסתפק וצריך בירור אם מחלקים ההלואה לשנים ‪ ,‬דאולי יתכן לומר‬
‫דכשהמלוה אומר שלא מסכים להלוות רק סך כך וכך ‪ ,‬שלא נחשב כקוצץ שיתן חלק‬
‫ממנו עבור ההלואה ‪ ,‬אלא מסתכלים עליו כמעשה אחד שהמלוה רק מוכז לעשות הלואה‬
‫לחתן ‪ ,‬ומי שרוצה ליתן‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫לקבוצת אנשים שרוצים ליתן תרומה של‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫של‬
‫לא רוצה להלוות לו וצריך לחפש ראיה לדבר ‪.‬‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫לחתן פחות מ‬

‫ובעיה " ק ירושלים יש גמ " ח גדול המלוה באופן הנ " ל ‪ ,‬ושאלתי להגר " מ אסיק‬
‫שליט " א דלכאורה יש בזה איסור רבית מה " ת ‪ ,‬והשיב שבירר אצל בעלי הגמ " ח ואמרו‬
‫רפז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ג " כ נותנים‬ ‫‪$ 6 , 000‬‬ ‫או‬ ‫‪$ 5 , 000‬‬ ‫שלא נותנים הגבלות בההלואה ‪ ,‬ומי שרוצה ליחן רק‬
‫הנזכר ‪.‬‬ ‫בלכד ואין כאן שום חשש‬ ‫‪$ 6 , 000‬‬ ‫או‬ ‫‪$ 5 , 000‬‬ ‫הלואה בסך‬

‫איסור הלויני ואלוך בגמ " ח כוה‬

‫והגר " מ אטיק שליט " א אמר לי עוד שהוא העיר להם טענה אחרת ‪ ,‬שנכשלים באיסור‬
‫הלויני ואלוך והיינו משום שהגמ " ח לא נותנים ההלואה אלא לאחר שהמשפחה כבר נתנו‬
‫חרשים ) לתוך קופת הגמ " ח ‪ ,‬והגמ" ח משתמש בהמעות‬ ‫(‪6‬‬ ‫כמה תשלומים בכמה חרשים‬
‫הללו ‪ ,‬ורק לאח " כ נותנים להם את ההלואה לחתן הילד ( ודרך הגמ " ח הוא שמאספים‬
‫מהרבה מאנשי המשפחה ומידידים צ ' יקים דחויים שבכל תודש יתנו כך וכך ועד גמר שני‬
‫שנים יצטבר לסך ‪ , $ 10 , 000‬והגמ " ח דורש שמקודם יתחילו המשפחה לשלם תוך קופת‬
‫עם‬ ‫( ‪$ 7 , 500‬‬ ‫חדשים ובסך ‪ , ) $ 2 , 500‬ורק לאח " כ נותנים ההלואה‬ ‫(‪6‬‬ ‫הגמ " ח כמה חרשים‬
‫ונמצא דהוי הלויני זמן קצר וסך קטן ואלוך זמן‬ ‫‪) $ 10 , 000‬‬ ‫הנ " ל וביחד הוא‬ ‫‪82500‬‬

‫וסך גדול ‪.‬‬ ‫מרובה‬

‫ומאתר שהגמ " ח הנ " ל שמע ממנו שיש איסור רבית תקנו הדבר ואומרים לכל הלווים‬
‫שהם לא דורשים הכסף לעצמם כשנכנס כל חודש ‪ ,‬אלא שיכולים לבוא ליקח מיד את‬
‫הכסף ביום שנכנס ‪ ,‬ונמצא שלא מחזירים הלואה תמורת הכסף שקבלו בהלואה מתחילה ‪,‬‬
‫שגם אם הלווים באים מיד ליקה מהם את הכסף מיד כשנכנס כל חודש ג " כ נותנים‬
‫ההלואה ‪.‬‬
‫אמנם לענ " ד נראה שעדיין לא יצאנו מכל חשש ‪ ,‬דנהי שהגמ " ח אומרים שיתנו‬
‫ההלואה גם אם לא ישאירו הכסף אצלם בהלוואה אלא שיקחו הכסף מידם עבור החתן‬
‫מיד כשנכנס ‪ ,‬מ " מ בודאי נהנים מרוב רובם של המשפחות שלא לוקחים הכסף אלא‬
‫משאירים אותו תוך הגמ " ח עד שלוקחים הכל יחד בסך ‪ , $ 10 , 000‬והגמ " ח משתמש‬
‫במעות הללו להלוות לאנשים אחרים ( וזהו חלק גדול מרכוש הגמ " ח ) ‪ ,‬ולכאורה אלו‬
‫המשפחות שהשאירו הכסף ביד הגמ = ח יש להם זכות לחייב הגמ " ח ליתן להם ההלואה ‪,‬‬
‫מאחר שהם נתנו הלואה על דעת שיחזירו ויתנו להם ההלואה אח " כ ‪ ,‬משא " כ אנשים‬
‫אהרימ שלא השאירו כסף תוך הגמ " ח ולא נתנו שום טובה " נ לבעלי הגמ " ח אין שום‬
‫זכות לחייב בעלי הגמ " ח להלוות להם ‪ ,‬ואם ירצו הגמ " ח לחזור מההחלטה ושלא‬
‫להלוותם א " א לכוף אותם ולחייבם ‪ ,‬כיון שהלווה לא נתן להם כלום ‪ ,‬ולפ " ז עדיין יש‬
‫איסור הלויני ואלוך ‪ ,‬וע " ע ברמ " א ס ' קסו סעיף ג וש " ע ס ' קעז סעיף יג שגם אם היה‬
‫נותן הרבית ( השכר ) לולא ההלואה ג " כ אסור ‪ ,‬וכ " ש הכא שההלואה השניה נותן בחנם‬
‫בנו ‪.‬‬ ‫והמיר יותר מהתם שנותן למלמד שכר בשביל שמלמר עם‬

‫ולכן נראה שבעלי הגמ " ח צריכים לומר ולפרש בלשון ברור שאין שום זכות‬
‫להמשפחות לסוף אותם ולחייבם ליתן הלוואה ‪ ,‬וגם אין שום עדיפות או קדימה בתור ‪,‬‬
‫למי שהשאיר אצלם הכסף ‪ ,‬כנגד מי שלא השאיר אצלם הכסף ‪ ,‬ובררך הזה אין שום‬
‫חשש ‪ ,‬ולהלן יתבאר עוד טעם שצריך להתנות כן ‪ [ ,‬וכשהגבאי אומר שאין לו שום צורך‬
‫בהכסף ושיבואו ליקח אותו מיד כשנכנס לתוך חשבונו של הגמ " ח ‪ ,‬ג " כ סגי ‪ ,‬דכיון‬
‫שאומר שאין לו שום צורך בהכסף ‪ ,‬א " כ פשוט שהגמ " ח לא משתעבד ליתן להמלוה‬
‫וב " ב ] ‪.‬‬ ‫כלום עבור הכסף ‪ ,‬ויתכן שבגמ " ח הגדול כעיה " ק אומרים כן‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רפת‬

‫נ "נ ‪ :‬קופת גמ " ח אם כל הממון נאבד אין מי לדרוש‪ ,‬והרבית רק דרבנן שאין‬
‫שיעבוד הגוף ‪ ,‬ואם הגמ" ח מתנה להדיא שלא מתחייבים עיתן ההלואה נמצא שהרבית‬
‫אינו ברור‪ ,‬נראה שאין השש סה " ת ואולי שרי בשל ציבור( א ) ‪ ,‬ואם מתנים שלא נותנים‬
‫שום עדיפות או קדימה למי שהשאיר אצלם הכסף מעיקרא ‪ ,‬וכמו שכתב ‪ ,‬בודאי שרי ‪,‬‬
‫דאז נותן הגמ " ח את ההלואה בתורת חמד בעלמא ‪ ,‬ולא תמורת מה שמלוה להם‬
‫בתחילה‬ ‫‪.‬‬
‫וראוי שהתנאים הללו יהיו בכתב ‪ ,‬כגון על טופס בקשת ההלואה ‪ ,‬מאחר שאם‬
‫סומכים על זה שהמנהל הגמ " ח יאמר כן בעל פה ‪ ,‬יזדמן לפעמים שהמנהל ישכח ואז‬
‫יכשלו באיסור ריבית ‪ ,‬או שישנה מעט באופן האמירה ולא ידייק כ " כ ‪ ,‬ונכשלים באיסור ‪,‬‬
‫חשש שכחה או אי דיוק ‪.‬‬ ‫משא " כ בדבר הכתוב לא שייך‬

‫גמ " ח כנ " ל שדורש שהמשפחה ישלמו להחתן כמה תשלומים במזומנים ‪,‬‬
‫ורק אח " כ נותנים הלואה עבור החתן‬

‫ברם על זה מקפידים הגמ " ח שהתשלומים כבר יכנסו כמה חדשים ורק אז נותנים‬
‫ההלואה להשלים להסך הנדרש ‪ ,‬וטעמם משום שרוצים שהמשפחה יזדרזו להקדים קצת ‪,‬‬
‫וכבר נכנס כמה חדשים נמצא שלא מלווים כל הסכום‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫ועוד דכשרוצים הלואה‬
‫מכיסם ‪ ,‬כי מקצת מהכסף כבר נכנס ‪ ,‬וגם שאינם מלווים לשתי שנים אלא לשנה וחצי‬
‫ההלואה ) ‪.‬‬ ‫בלבד ( שהרי כבר התחילו לשלם שש חדשים לפני שהגמ " ח נותן‬

‫ונראה דאע " פ שאין איסור הלויני ואלוך ( מאחר שתקנו הדבר וכמש " כ לעיל ) ‪ ,‬מ " מ‬
‫וחצי )‬ ‫( לשנה‬ ‫‪$ 7 , 500‬‬ ‫חזר האיסור מכה טענה הראשונה הנ " ל שלא נותנים הלוואה של‬
‫וזהו רבית‬ ‫חדשים )‬ ‫( בתשלומים של שש‬ ‫‪$ 2 , 500‬‬ ‫אא " כ המשפחה כבר נתנו עבור החתן‬
‫וכמש " כ לעיל ‪.‬‬
‫( א ) הנה ככל הלויני ואלוך יש שני איסורים א ' שההלואה הראשונה הוא הלואה והשני הוא הרבית ‪ ,‬ב '‬
‫ההלואה הראשונה הוא רבית בכדי להשיג ההלואה השניה ‪ ,‬והנה מצד איסור הראשון והיינו שההלואה‬
‫הראשונה שקוצצים עבורו רבית ליתן הלואה השניה ע " ז פירש שאין שיעבוד הגוף על הגמ " ח להחזיר לו‬
‫כספו ולא נחשב הלואה דאורייתא ולכן כשלא מבטיחים לחזור ולהלוות וגם הוי בשל ציבור מצדד להקל ‪,‬‬
‫ולענין צד איסור השני הנ " ל שמחשבין ההלואה הראשונה ( שמלוה להגמ " ח ) כרכית וטובה " נ מוקדמת ‪ ,‬בכדי‬
‫לקבל אח " כ עוד הלואה ‪ ,‬ובזה הרי הוי הלואה דאורייתא כיון שיש על הלוה שיעבוד הגוף כשלוה אח " כ‬
‫הוא פחות מההלואה השניה ‪,‬‬ ‫הרבית )‬ ‫מהגמ " ח מ " מ יש עוד צד קולא מאחר שההלואה הראשונה ( שהוא‬
‫והרבית הוא פחות מההלואה שמקבל וי " א שאין איסור הלויני ואלוך אם הרבית הוא פחות מגוף ההלואה ‪,‬‬
‫ובש " ע הרב פוסק להחמיר בשל תורה ומשמע רבדרבנן יש להקל בנד " ר ‪ ,‬וה " נ שהגמ " ח לא הבטיחו ליתן‬
‫יש צד להקל ואולי שרי בשל ציבור ‪.‬‬ ‫הלואה אינו אלא כרבית מוקרמת ככדי שילוהו והאיסור דרבנן‬

‫אמנם מצוי ע " פ רוב שיש בגמ " ח הרבה פקדונות מאנשים פרטיים שהפקידו כספם להלוותו על פי‬
‫ויש חשש מכח איסור השני הנ " ל ‪ ( ,‬דהוי כאומר להמשפחה‬ ‫ה)‬ ‫תקנות הגמ " ח ( ועמש " כ לעיל סוף אות‬
‫שילוה כסף להגמ " ה ‪ ,‬וזהו טובה " נ ורבית מוקדמת ‪ ,‬ושוב אח " כ יתנו להם הלואה מכספם ) ‪ ,‬ולא שייך להתיר‬
‫משום " ממון צבור " ‪ ,‬אכל מ " מ יתכן שאפשר להתיר גם במעות יחידים ‪ ,‬כשמתנה להדיא שלא מתחייב ליתן‬
‫אח " כ הלואה ‪ ,‬כיון שאינו אלא רבית מוקדמת של הלויני ואלוך וכמש " כ לעיל ‪ .‬אבל אין איסור מכח השש‬
‫הראשון הנ " ל והיינו שההלואה הראשונה הוא הלואה וההלואה השניה הוא הרבית ‪ ,‬שהרי ההלואה השניה‬
‫( הרבית ) לא בא מן הלוה גופא ומן הגמ " ח ‪ ,‬אלא מארם זר ‪ ,‬ולא אסרה תורה אלא רבית הבא מן הלוה‬
‫וכמפורש כגמ ' סט ‪ :‬וש " ע ס ' קם סעיף יג ‪.‬‬
‫רפט‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫וכשהגמ " ח לא מתחייב ליחן ההלואה ‪ ,‬וא " כ אינו אלא רבית מוקדמת בלבד מאחר‬
‫דנראה פשוט דאפילו אם הגמ " ח לא יתן ההלואה א " א להמשפחה לחזור וליקת את‬
‫הכסף שכבר נתנו עבור החתן ‪ ,‬ומאחר שאינו אלא רבית מוקדמת שאיסורו מדרבנן ( ב ) ‪ ,‬יש‬
‫מקום לצדד שמותר לצורך מצוה וממון עניים וכמבואר בש " ע ס ' קם סעיף יח שהתירו‬
‫וסק " ט ) ‪.‬‬ ‫אבק רבית לצורך עניים ולצדקה ( וע " ע מש " כ לקמן סק " ח‬

‫יציג ‪.‬‬ ‫ומלבד זה יש עוד תשש ריבית משום שמלווים שקלים " צמוד לדולר " בשער‬
‫שקלים )‬ ‫אבל גם זה אינו איסור תורה אלא דרבנן ( כיון שאם יוזל הדולר יחזיר פחות‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫ולכאורה יש מקום להתיר לצורך עניים וצדקה וכמש " כ‬

‫אבל צ " ע אם אפשר להתיר הדבר ‪ ,‬שהרי ע " פ רוב יש כגמח " ים כאלו הרבה פקדונות‬
‫מאנשים אחרים מכספם הפרטי שהפקידו אותו תוך הגמ " ח עד שיצטרכו מעותיהם ‪ ,‬וממון‬
‫הזה הוא ממון הדיוט ולא של צדקה ‪ ,‬וגם הוא ממון שיש לו בעלים ידועים ‪ ,‬ולא שייך כל‬
‫צדדי ההיתר הנ " ל ע " ע מש " כ לעיל סוף אות ה ובפי " א ד " א אות ב ‪ ,‬וא " כ אינו אלא‬
‫כאדם פרטי שמלוה כסף לחכירו על מנת שיתן אבק רבית לצדקה דפשיטא דאסור‬
‫( וכמש " כ לעיל פי " א ד " ב ) ‪ ,‬אכל מאידך י " ל דכיון שכל ההלואה הוא לטובת צדקה ‪ ,‬שהרי‬
‫נותנים הכסף לחתן עני לקנות לו דירה או לשאר צרכיו ‪ ,‬וא " כ הוי כלוה ברבית לצורך‬
‫מצוה שמותר ע ' פ " ת ס ' קס סי " ח וק " ו בנד " ד שגם הרבית נופל לצדקה ( ע " ש בש " ע‬
‫הרב ) ‪ ,‬ונהי שיש כאן שני הלוואות ‪ ,‬א ' בין המפקיד ממונו בגמ " ח להמקבל ההלואה‬
‫מהגמ " ח ‪ ,‬ב ' בין מקבל ההלואה להתורם להאב ‪ ,‬שהתורם נתן צ ' יקים להמקבל הלואה‬
‫אפ " ה הוי‬ ‫מהגמ " ח ומתחייב לכבד הצ ' יקים לכסות חובו של מקבל ההלואה מהגמ " ח ‪,‬‬
‫לצורך מצוה ‪ ,‬כיון שלא נותנים שום כסף להתורם אלא ישר להחתן העני ( או להאב‬
‫שמחתן בנו ) ‪ ,‬אלא שכמה אנשים מתחייבים זה לזה ‪ ,‬א " כ הוי הלואה לצורך מצוה ומותר ‪,‬‬
‫וצ " ב ‪.‬‬

‫גמ " ח כנ " ל שמתנה עם המשפחה שאמור להם לחזור ואקח כספים מאח החתן‬

‫עור צריך לבדוק אם עושים גם תנאי והתחייבות נוספת מבני המשפחה שלא יבקשו‬
‫ולא יקבלו הכסף בחזרה מהאב ‪ ,‬דזהו התחייבות נוספת מלבד ההגבלה בגוף ההלואה ‪,‬‬
‫וזהו כבר רבית ‪ ,‬ולא כתבתי לעיל להתיר ‪ ,‬ולהחשיבו כהגבלה ( באופן שלא דורשים דוקא‬
‫ונותנים גם למי שרוצה פחות מסך ‪ , ) $ 10 , 000‬אלא רק‬ ‫‪$ 10 , 000‬‬ ‫שהמשפחה יתרמו סך‬
‫כשמתנה בההלואה שהנתינה לאב יהיה נתינה כזו שבשום אופן לא יחייבו להחזיר‬
‫לבניהם לא מצד החיוב ולא מצד ההבטחה ולא מצד ההרגשה טובה ‪ ,‬ושתחילת העסק לא‬

‫( ב ) עור נראה שאפילו אם הגמ " ח מתחייב ליבן ההלואה ‪ ,‬מ " מ אין כאן רבית קצוצה מה " ת ‪ ,‬כיון שהחתן‬
‫כבר זכה המעות גם אם לא יתקיים ההלואה ‪ ,‬נמצא שההלואה לא מחייב הרבית ‪ ,‬רק אדרבה הרבית מחייב‬
‫ר " ס קסז דככה " ג לא הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬וכעין שמצינו גבי אתנן שלא אסרה‬ ‫ההלואה וכמו שכתב בשער רעה‬
‫תורה אם נתנו הטלה לפני הזנות אלא כשנותנו אח " כ ‪ ,‬שהעבירה מחייב הטלה ולא כשהטלה מחייב‬
‫העכירה ‪ ,‬וע " ע במש " כ בט " ר ס ' קסז ס " ק ב ובקו " א ( ס ' יז ס " ק ה ) אבל מ " מ המיר יותר מרבית מוקדמת‬

‫שהוא רק כררך שוחד בעלמא ולא מחייב ליתן הלואה ‪ ( ,‬אכל כציור הראשון הנ " ל שלא מלווים פחות מסך‬
‫‪ 510 , 000‬התם לא זכה החתן בהכסף לפני ההלואה משו " ה הוי ככל רבית שמשלמים בעת שמקבל ההלואה‬

‫מה " ת ) ‪.‬‬ ‫דהוי ר " ק‬

 ‫אחרון‬ ‫פוק יא דין ד‬ ‫קונטרס‬ ‫רצ‬

‫יהיה עכשיו בדרך הערמה ‪ ,‬שזהו רק הגבלה בההלואה ‪ ,‬אבל נשצריכים להבטיח הבטחה‬
‫שלא יקבלו אח " כ כסף בחזרה מן האב זהו הבטחה ולכאורה הוי רבית גמור ולא שייך‬
‫צדדי היתר הנ " ל ולכן אם יש תנאי כזה אסור להלוות או ללוות מגמ " ח כזה אלא בהיתר‬
‫עיסקא כדין‬ ‫‪.‬‬
‫ה ‪-‬‬

‫רבית מאוחרת לצורך מצוה‬

‫ידוע מחלוקת האחרונים אי התירו רבית מאותרת בממון יתומים ‪ ,‬רהמל " מ מביא‬
‫בשם המהריב " ל די " ל שלא התירו חכמים רבית דרבנן בממון יתומים אלא בכדי שלא‬
‫לכלות ממון היתומים כשמאכילים זוזי זוזי ‪ ,‬וא " כ לא הותר אלא ברבית שאפשר לקצוץ‬
‫עליו מעיקרא ‪ ,‬משא " כ ברבית מאוחרת שא " א לקצוץ עליו מראש לא שייך תקנת חז " ל‬
‫ולכן הר " ז נשאר באיסורו ‪ ,‬אבל הרבה אחרונים התירו גם רבית מאוחרת ואדרבה יש‬
‫אחרונים אחרים שכתבו שהמנהג שלא להלוות ממון יתומים ברבית דרבנן אלא ברבית‬
‫מאוחרת או הערמת רבית דקיל יותר משאר רבית דרבנן ‪ ,‬ע " ע במל " מ ובכנסת הגדולה קם‬
‫אסרו והבית מאיר‬ ‫נד )‬ ‫ורעק " א ( ס " ס גג וס '‬ ‫( יט )‬ ‫שמביא השיטות ‪ ,‬והחו " ד‬ ‫נב )‬ ‫(ס "ק‬
‫מקיל ‪.‬‬
‫ונראה שכל הנדון הוא רק בממון יתומים שהחפצא של המצוה הוא רק שלא לכלות‬
‫ולכן ברכית מאוחרת אין מצוה ‪ ,‬משא " כ כצורך מצוה וצדקה שהתפצא‬ ‫היתומים ‪.‬‬ ‫ממון‬
‫של המצוה הוא עצם נתינת הממון לצדקה ‪ ,‬לכן התירו גם רבית מאוחרת וככל רבית‬
‫כתבתי דאפילו תימצי לומר שאין ללמוד להתיר רבית‬ ‫לט )‬ ‫דרבנן ‪ ,‬ובט " ר ס ' קס ( ס " ק‬
‫מאוחרת בצדקה ‪ ,‬מממון יתומים ‪ ,‬מ " מ יש להתיר על פי הירושלמי דלווין ברבית לצורך‬
‫חבורת מצוה וסעודת ר " ח ( א ) ‪ ,‬אבל נ " ל שאפשר גם ללמוד מממון יתומים [ ואפילו למי‬
‫שחולק על האחרונים וס " ל שאין היתר ע " פ הירושלמי מ " מ יש ללמוד מדין ממון יתומים‬
‫ביניהם ] ‪.‬‬ ‫וכמש " כ לעיל הטעם לחלק‬

‫וכעת מצאתי כדברינו בכנסת הגדולה ס ' קס ‪ ,‬דבס " ק נב מביא מחלוקת הפוסקים אי‬
‫התירו ממון יתומים ברבית מאותרת ‪ ,‬ושהמהריב " ל אוסר ‪ ,‬ומאידך ( בס " ק עת ומובא‬
‫בררכ " ת ס " ק קמז ) כתב " דלכו " ע " רבית מאוחרת מותר בהקרש עניים עכ " ל ‪ ,‬ועכצ " ל כמו‬
‫ביניהם ‪.‬‬ ‫שכתבתי לעיל לחלק‬

‫וידידי הרה " ג ר ' אברהם ויינשטיין שליט " א השיב עלי שאין ראיה מדברי הכנה " ג‬
‫שלדינא יש להתיר ‪ ,‬די " ל דדוקא לפי פירושו של הכנה " ג שלא התירו בממון יתומים‬
‫בשאר א " ר משום שהלוה משלם הריבית מכיסו ‪ .‬לדבריו י " ל דבצדקה הקילו יותר והתירו‬
‫בכל א " ר ‪ ,‬משא " כ לפי פירושו של המל " מ שאסרו ריבית מאוחרת בממון יתומים מסברא‬
‫י " ל שגם‬ ‫משום שמעיקרא א " א להתנות עליו ( ולדבריו הסכימו החו " ד ורעק " א ) ‪ ,‬לדבריו‬
‫בממון צדקה שייך סברא זו ואסור ליתן ריבית מאוחרת אף בממון צדקה את " ד ‪ .‬ולענ " ד‬

‫( א ) יעמש " כ כשר קו " א ( ס ' לז ) שרוב רובם של הפוסקים ס " ל שהירושלמי מתיר ללוות בא " ר לצורך‬
‫מצוה ‪.‬‬
‫רצא‬ ‫אהרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫נראה דמ " מ יש ראיה מהכנה " ג שחז " ל הקילו יותר בממון צדקה ממעות יתומים א " כ י " ל‬
‫הנפק " מ‬ ‫שגם לענין הנ " ל הקילו יותר בממון צדקה ‪ ,‬ובפרט לפמש " כ לעיל לבאר סכרת‬
‫‪.‬‬
‫וק " ו לפמש " כ לעיל שכן מוכת בירושלמי שמותר ועוד‬ ‫צדקה ‪.‬‬ ‫בין ממון עניים למעות‬
‫דמאחר שהכנה " ג מתיר בממון צדקה יש לנו לסמוך על דבריו להקל ( וע " ע ברעק " א ס '‬
‫נד שחשש להמל " מ משום רס " ל שכן דעת כל הפוסקים א " כ בממון צדקה שהכנה " ג‬
‫מתיר יש להקל ‪ ,‬ועוד דבנדון הגרעק " א בס " ס נג שייך גם התירוץ הראשון של המל " מ‬
‫וי " ל דמשו " ה אסר הגרעק " א ‪ ,‬משא " כ בכל סתם ריבית מאוחרת שלא קצצו מעיקרא‬
‫כלום ) ב ‪.‬‬
‫( )‬

‫ט ‪-‬‬

‫רבית מוקדמת בממון יתומים‬

‫ונואה דברבית מוקדמת י " ל שמותר גם בממון יתומים שהרי אפשר להלוות למי‬
‫וכ " ש למש " כ בשער דעה‬ ‫שכבר נתן רבית מוקדמת ושפיר שייך דלא ליכלי זוזי ריתמי‬
‫דכשנותן רבית ומחייב המלוה להלוותו בשכר זה אבל אם לאו מלוהו א " א לדרוש הרבית‬
‫סק " ו ) ‪ ,‬א " כ שפיר אפשר‬ ‫פ"ב ד"ר‬ ‫( עמש " כ לעיל‬ ‫מדרבנן ‪.‬‬ ‫בחורה ‪ ,‬דלא הוי ר " ק אלא‬
‫כ " ש שמותר ברבית מוקדמת רגיל דקיל יותר ‪.‬‬ ‫להלוות ממון יתומים בדרך זה ‪ ,‬וא " כ‬

‫נסתפקתי מטעם אחר אי התירו רבית מוקדמת באופן הנ " ל בממון יתומים‬ ‫מ"מ‬ ‫אבל‬
‫וצדקה ‪ ,‬די " ל שזהו רבית מוקדמת דדמיא לקציצה ונראה כר " ק ואסור ‪ ,‬דהנה המל " מ‬
‫מביא בשם המהריב " ל בתירוץ הראשון ‪ ,‬שלא התירו להלוות בא " ר כשקרוב‬ ‫( הנ " ל )‬

‫לרבית קצוצה ‪ ,‬ומשו " ה אסר הרשב " א כשנותן בעיסקא לזמן קצוב והלוה מוציאו‬
‫בהוצאותיו ומשלם אח " כ מכיסו ‪ ,‬רנהי שאינו אלא רבית דרבנן כיון שלא קצץ ליחן‬
‫מכיסו ‪ ,‬מ " מ מאחר שמעיקרא הבטיח ריוח ולאת " כ משלם עבור הלואה הר " ז נראה קצת‬
‫כעין רבית קצוצה ולא התירו אותו בממון יתומים ע " ש ‪ ,‬וא " כ י " ל שגם רבית מוקדמת‬
‫הניתן לחייב את המלוה ליתן הלואה דמי קצת לרבית קצוצה וי " ל דאסור בממון יתומים‬
‫במהריב " ל וצ " ב ‪.‬‬ ‫וצדקה ‪ ,‬אבל מאידך י " ל שלא פוסקים כתירוץ ההוא‬

‫ורמ " א ס ' קם סעיף יח שאין‬ ‫בב " י‬ ‫( ב ) ולפמש " כ נ " ל עוד דאף לפמש " כ המרדכי ותה " ד ( ס ' ש ) מובא‬
‫מלוין מעות יתומים בא " ר אלא בב " ר והש " ך חשש לדבריהם להחמיר נ " ל רכל זה דוקא בממון יתומים‬
‫וי " ל‬ ‫בתה " ד )‬ ‫דחתם התירו חז " ל משוס שמוטל על הכ " ד לדאוג ליתומים וזהו החפצא של ההיתר ( ע " ש‬
‫דמשו " ה לא התירו א " ר אלא בכ " ד ‪ ,‬משא " כ כממון צדקה שהתירו משום דהוי מצוה נ " ל דלכו " ע א " צ ב " ר ‪,‬‬
‫אחרוניסי ושמעתי שהגרי " ש‬ ‫וכ " כ עור‬ ‫אמנם בלא " ה כתב הרמ " א והנוב " י שהמנהג להקל בממון יתומים‬
‫אלישיב שליט " א אמר פעם שראוי להחמיר כדברי הש " ך ואמר שאף בממון צדקה יש לעשות ע " פ הית " ע‬
‫הית " ע ‪.‬‬ ‫וכמש " כ הש " ך ‪ ,‬אבל מ " מ לא אמר כן מעיקר הרין כי שמעתי רבפעם אחר התיר לאחרים אף בלי‬
‫וכן שמעתי מעוד בעלי הוראה שליט " א שמותר ‪ .‬ולפמש " כ י " ל דבמעות צדקה מותר לכו " ע ‪.‬‬
‫ונראה דלהסוברים שכל ההיתר להלוות ממון יתומים הוא רק בב " ר א " כ פשיטא שאסור ליתן ליתומים‬
‫ריבית מאוחרת ‪ ,‬שהרי לא שייך לכ " ד להלוות כריכית מאוחרת ‪ ,‬וכל ההיתר הוא רק כמה שהכ " ד‬
‫קוצציי‬
‫הוא‬ ‫ולא שייך כן בריבית מאוחרת ‪ ,‬ונראה להוסיף דאף לדידן דקיימא לן שא " צ ב " ר ‪ ,‬מ " מ י " ל דההיתר‬

‫משום שעושים בשליחות ב " ר או על רעת ב " ר ‪ ,‬ומה שמוטל לע " ד לעשות עושים האפוטרופסים ‪ ,‬משו " ה‬
‫מאוחרת ‪.‬‬ ‫אוסרים ריבית מאוחרת ‪ ,‬משא " כ בממון צדקה שא " צ ב " ר מותר אף בריבית‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יב דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫רצב‬

‫כמהריב " ל הנ " ל ‪ ,‬ממה שלא נוהגים ללוות לצורך‬ ‫ינראה להביא קצת ראיה שפוסקים‬
‫ת " ת ולצדקה כרבית קצוצה ‪ ,‬אע " פ שאיסורו מדרבנן בעלמא ‪ ,‬משום שאין אחריות אישית‬
‫לפרוע הקרן ורבית ( עמש " כ לקמן פי " ב ד " ז אות ה ) ‪ ,‬וכע " כ שלא מקילין בא " ר הנראה‬
‫כרבית קצוצה [ ופשוט דהראייה הוא כפי מש " כ רוב רובו של האחרונים שמותר ללוות‬
‫לצורך מצוה ] ‪.‬‬ ‫בא " ר‬

‫פרק יב דין ז‬

‫‪:‬‬ ‫ב ‪ .‬באיזה אופן מועיל כשאחר פורע הריבית‬ ‫‪:‬‬ ‫א ‪ .‬כעוין ריבית כחשבון טלפון גז חשמל מים‬
‫ג ‪ .‬הוזלה לתשלום מראש כמיסים‬ ‫‪:‬‬ ‫לוה שבעצמו מוסר מעות תבירו להמלוה ‪ -‬הוי ריבית‬
‫‪:‬‬ ‫ה ‪ .‬הלואה לקהילה או למדינה או לעיריה‬ ‫‪:‬‬ ‫וארנונא ‪ :‬ד ‪ .‬בענין ריבית כמיסים וארנונא‬

‫בענין רבית בחשבון טלפון גז חשמל מים‬

‫פשוט דכשמקבל חשבון טלפון או השמל מים וגז וכדומה שלא שילם בזמנו וחייבו‬
‫אותו לשלם רבית ‪ ,‬שא " א לומר רהפרעון הוא בעל כרחו ודינו כגזילה ‪ ( ,‬ע " ע מש " כ לעיל‬
‫ערכאות‬ ‫ד " ר ) ‪ ,‬שהרי אין מי שכופהו לשלם הרבית ‪ ,‬ולעולם לא ירדפו אחריו ע " י‬ ‫פ "א‬
‫בשביל כמה שקלים של הרבית שחייב להם ‪ ,‬רק שאם לא משלם ינתקו לו הטלפון או‬
‫המים חשמל וגז ‪ ,‬ואע " פ שהלוה מפסיד שמכאן ואילך לא יהיה לו טלפון או חשמל‬
‫ומים ‪ ,‬מ " מ א " א לדונו כגזילה ושהחברה גוזלים ממנו ‪ ,‬שהרי יש להם זכות גמור להתנות‬
‫מעיקרא שמי שלא משלם בזמנו שיפסיד הטלפון או חשמל ומים ‪ ,‬ומעכשיו כשנותנים‬
‫האפשרות לשלם רבית ואז לא ינתקו הטלפון ‪ ,‬לא נחשב ככפייה לשלם רבית בעל כרחו ‪,‬‬
‫וכשמשלם הרבית מכיסו הוי נתינת רבית מרצונו ‪ ,‬ונמצא דאפילו מתרה בהם שהתורה‬
‫אסרה רכית ‪ ,‬לא הוי גזילה אלא רבית מרצונו ואסור ‪ ( ,‬וגם אם ימות המלוה א " א להוציא‬
‫היורשים ) ‪.‬‬ ‫הרבית מן היורשים כגזילה אלא דינו ככל רבית רגיל שלא מוציאין מן‬

‫נ "ב ‪ :‬אמנם אם החברה לא מקבלים תשלום הקרן אא " כ משלם עמו גם הרבית ‪,‬‬
‫ויחייבו אותו בערכאות לשלם הכל נזה הלוא התיר ‪.‬‬
‫דא " כ‬ ‫ואין לומר דהתשלום אינו משום רבית אלא בכדי להשיג טלפון וחשמל בזול ‪,‬‬
‫גם בכל רבית קצוצה גימא שהלוה לא משלם מרצונו אלא בכרי שלפעם הבא ילוהו שנית‬
‫ב)‬ ‫וגם בכדי שאנשים אתרים ירצו להלוות לו ‪ ,‬וזה מפורש ברא " ש פרק איז " נ ( ס '‬
‫דפשיטא דהוי ר " ק מן התורה ‪ ,‬משום דמ " מ עכשיו פורע הרבית מרצונו ולא בעל כרחו‬
‫והוי רבית ולא גזילה ‪ ,‬ובעל כרחנו צריכים לסמוך על ההיתר עיסקא ( ומלבד זה הרי לענין‬
‫איסור לא תשימון ( א ) כע " כ סמך על ההית " ע ) ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬בטלפון גז חשמל שהם חברה ‪ ,‬וההלואה נעשה ע " י שליח ‪ ,‬יש צד היתר והיינו‬
‫כשיטת רש " י ורמ " א ס ' קם סעיף טז רס " ל ראין שליח לדבר עבירה ואין איסור ללות‬

‫( א ) ינראה רכשמזמין טלפון או גז וחשמל אין כאן שום איסור לא השימון ( אפילו אם אין הית " ע ) ואע " פ‬
‫שמתחילה מחייב עצמו שאם לא יפרע בזמנו שישלם רכית ‪ ,‬מ " מ אין כאן שימה כל זמן שלא לוה או‬
‫כארוכה ‪.‬‬ ‫הרחיב זמן פרעון ‪ ,‬וגם איסור מדרבנן אין כאן וכמש " כ לעיל פ " א ד " א‬
 ‫רצג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ברבית ע " י שליחיכן ‪ ,‬אבל הפוסקים חולקים על הרמ " א ע " ש נבר " א ורעק " א וחו " ד ובית‬
‫מאיר ‪ ,‬ועוד דהכא שהרבית מתרנה כפי הזמן י " א שגם לדעת רש " י ורמ " א אמור ע " ש‬
‫בדרכ " ת ‪.‬‬
‫אכן כשחייב רבית לחברת גז יש לדון להתיר מטעם אחר דכיון שההברה של גז‬
‫מוחזק בפקדון ‪ ,‬וא " כ כשלא משלמים הרבית ‪ ,‬והחברה לוקחים לעצמם את הפקדון נמצא‬
‫שכלא " ה יגבו את הרבית ע " י תפיסה ‪ .‬ולכן שפיר שייך להתרות להחברה שהתורה אסרה‬
‫גביית רבית ‪ ,‬ומה לי‬ ‫ג"כ‬ ‫דכשלוקחים את הפקדון של גז בעל כרחו ‪ ,‬הוי‬ ‫רבית ‪.‬‬ ‫ליקת‬
‫כשמשלם מכיסו ומה לי כשהם לוקחים את הפקדון והיינו המעות שיש לו אצל החברת‬
‫גז ‪ ,‬וע " ע מש " כ בט " ר מהד " ב ס ' קמח סעיף יג ד " ה אבל אות ב ‪ [ ,‬אכן בטלפון וחשמל נהי‬
‫שעולה כסף לחבר חשמל וטלפון מחדש ‪ ,‬מ " מ כמדומה שאין זכות לדרוש הכסף בחזרה‬
‫מהחברה כשמחזיר להם החשמל וטלפון ‪ ,‬ונמצא שאין לו ממון אצל החברה ‪ ,‬וא " כ‬
‫כשמנתקים הטלפון וחשמל ‪ ,‬לא מקרי גביית רבית בעל כרחו ‪ ,‬ולכן כשמשלם להם הרבית‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫ואסור ]‬ ‫בכדי שלא ינתקו לא הוי גזילה אלא רבית‬

‫אבל מצוי מאוד שאם הולכים לחברת גז ומבקשים שיוותרו על הריבית ‪ ,‬שיסכימו‬
‫לכך ‪ ,‬ונמצא שהצרכן משלם הריבית מרצונו ‪ ,‬ואע " פ שהצרכן מעדיף לשלם כמה שקלים‬
‫בכדי שלא יצטרך לטרוח ולילך להחברה ולבקש הנחה ‪ ,‬מ " מ מאחר שא " א להחשיב‬
‫פרעון הריבית כגזילה ‪ ,‬נראה שעובר כאיסור תורה אם לא הולך להחברה ומבקש לוותר‬
‫הריבית ‪.‬‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫אופן מועיל כשאחר פורע הרבית להחברה‬ ‫באייה‬

‫ובדיעבד שכבר נתחייב לשלם רבית ‪ ,‬ולא רוצה להפסיד הטלפון ‪ ,‬לכאורה יש דרך‬
‫שיפרע להם בהיתר ‪ ,‬והיינו שיבקש מחבירו שישלם עבורו הרבית ‪ ,‬דלא אסרה תורה אלא‬
‫רבית הבא מלוה למלוה ‪ ,‬משא " כ כשתכירו פורע הרבית עבורו מותר ‪ ,‬אבל זהו רק‬
‫לא יחזור ויפרע לחבירו מה ששילם הריבית עבורו ‪ ,‬וגם לא יתן לו שום‬ ‫(א )‬ ‫כשלעולם‬
‫טובה " נ בגלל זה ‪ ,‬שאם חוזר אח " כ ופורע לו אסור מדרבנז ‪ ,‬וכמבואר בשו " ע ס ' קם סעיף‬
‫יג ולפעמים עובר גם באיסור תורה ‪ ,‬שאם מתחילה בשעה שמבקש מחבירו שיפרע עבורו‬ ‫‪.‬‬
‫אומר לו שיחזיר לו הכסף ועפ " ז פורע עבורו אז הוי ר " ק ( וכמבואר בחזו " א ע ' לעיל‬
‫דע " פ רוב מגלים לו באיזו‬ ‫מעיי‬ ‫פי " א ד " ד אות ד ובהערת מו " ח שליט " א שם ) ‪ ,‬והנסיון‬

‫שט " ח להשליח שרק השליח יכול‬ ‫( ב ) ועמש " כ לעיל פ " א ר " ב סק " ב ‪ ,‬כענין ריבית ע " י שליח כשכותב‬
‫מו " ח שליט " א ‪ ,‬ורק כאשר המלוה גומא‬ ‫ע " י שליח וכמש " כ‬ ‫לגבות החוב רלכאורה נראה רנחשכ הלואה‬
‫יכול לגבות עם השטר הר " ז נחשב כאילו לוה ישר מהמלוה ‪ ( ,‬וכמש " כ הרמ " א ) ‪ ,‬משא " כ בחברה כע " מ‬
‫היטיב ‪.‬‬ ‫שהמלוה גופא א " א לגבות מהלוה ע " ש‬

‫( א ) ואפילו אם הלוה מחזיר לו לאחר שכבר פרעו הקרן והרבית להמלוה ג " כ אסור וכמבואר בשיטה‬
‫נדפס בהוספות והשמטות ‪,‬‬ ‫( תשמט )‬ ‫מקובצת ( סט ‪ ) :‬בשם הר " י מיגש ‪ ( ,‬ועמש " כ שם בט " ר מהד " ב וכעת‬
‫וגידו " ת ) ‪.‬‬ ‫שכן איתא גם ברשב " א‬
 ‫אחרון‬ ‫יב דין ו‬ ‫פיק‬ ‫קונטרס‬ ‫רצד‬

‫צורה שיחזיר לו אח " כ והוי ר " ק ‪ ,‬ולכן יתן החשבון שיש בו רבית לאביו ולחמיו נוו‬
‫בלי שיצטרך להחזיר ‪.‬‬ ‫לאחיו או לחבו טוב וכדומה שמוכנים ליחן לו מתנה‬

‫ועמש " כ לקמן דנראה שיתן החשבון לחבירו שהוא יפרע עבורו ממעותיו ‪ ,‬ואח " כ‬
‫הרבית ‪.‬‬ ‫יחזיר לו דמי הקרן בלי‬

‫ומ " מ אין לסמוך על היתר זה לכתחילה מכמה טעמים ‪ ,‬א ' דמתחילה בשעה שאיחר‬
‫לפרוע דינו כלוה עם קציצה לשלם רבית ולדעת רוב פוסקים עובר באיסור לא תשימון‬
‫אע " פ שלא משלם בסוף (עמש " כ לעיל פ " א ד " א וד " ר ) ‪ ,‬ב ' כיון שהלוה גופא פייסו‬
‫לפלוני שישלם עבורו י " א דאסור עכ " פ מדרבנן ( ע " ע בש " ע ס ' קס סעיף יג ובפ " ת שם‬
‫וע " ע בנקה " כ ס ' קע ובט " ז ס " ק ה ) ‪ ,‬ג ' רוב האנשים שהשתמשו בעצה זו שאחר יפרע‬
‫עבורם ‪ ,‬נכשלו באיסור רבית קצוצה " מן התורה " ( כשאין לחברה הית " ע ) ‪ ,‬מכמה טעמים ‪,‬‬
‫וכמש " כ‬ ‫מוסרים הכסף להלוה שהוא עצמו ימסור הרבית להמלוה והוי רבית גמור‬ ‫‪)1‬‬

‫גם כשהאחר בעצמו מוסר הכסף להמלוה יש הרבה אנשים שלא נזהרו ובתוך‬ ‫‪)2‬‬ ‫לקמן ‪,‬‬
‫דבריהם רמזו ואמרו שיחזור ויפרע לו ‪ ,‬ובדרך הזה לא הועילו כלום וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ולכן‬
‫בחברה שיש להם הית " ע כללי עדיף שיסמוך על ההית " ע ממה שיפרע ע " י אחר ‪ ,‬כי אז‬
‫יבוא לידי מכשול וישלם ר " ק גם לחברה שאין להם הית " ע כלל ח " ו ‪ ,‬ולכן אין להשתמש‬
‫בהיתר הזה אלא על פי הוראת רב שיורה לו איך לעשות ושלא יכשל ‪ .‬ד ' לא מצאתי‬
‫להדיא בפוסקים שגם אם נתחייב מתחילה לפרוע הרבית ואח " כ פורע תבירו עבורו ‪,‬‬
‫יעבור באיסור רבית ‪.‬‬ ‫שיהני שלא‬

‫אבל מ " מ נ " ל דבשעת הדחק אפשר לסמוך על זה ומותר לחבירו לשלם עבורו‬
‫ויחזור ויפרע לו הקרן ‪ ,‬ולא נחשב כנתינת הלוה [ מדין עבד כנעני ] ‪ ,‬כמו דמצינו ( בנדרים‬
‫דהפורע חובו של תבירו הוי רק מבריח ארי ‪ ,‬ולא מחשבינן ליה כאילו מזכה המעות‬ ‫)‬ ‫לג ‪.‬‬
‫להלוה ושהוא פורע להמלוה ( דאילו היינו אומרים שהלוה זוכה גוף המעות [ מדין עבד‬
‫ונחשב כחוזר ונותנו להמלוה ‪ ,‬פשוט שנחשב שמשתמש ונהנה בהמעות ‪ ,‬ובודאי‬ ‫כנעני ]‬
‫אסור במודר הנאה וגם צריך לחזור לפרוע למי ששילם להמלוה עבורו ‪ ,‬ומדאמרינן‬
‫שמותר במודר הנאה וגם אמרינן שהלוה א " צ להחזיר לו ‪ ,‬בעל כרחין שהפורע להמלוה‬
‫אינו אלא מבריח ארי בעלמא ‪ ,‬והיינו שהפורע משלם ישיר להמלוה ‪ ,‬ועי " ז פוטר המלוה‬
‫את הלוה מלפרוע ‪ ,‬ולכן לא שייך כאן איסור רבית מדין עבר כנעני ( ב) ) ‪ ,‬שו " ר בשו " ת‬
‫שהתיר כשאחר פורע הרבית‬ ‫ק)‬ ‫עטרת משה מהאב " ד דמאקאווא זצ " ל חיו " ר ( סוף ס '‬
‫( פ " ו ד " א ) ‪ ,‬וכן שמעתי ממו " ח שליט " א שמותר‬ ‫מכיסו ‪ ,‬וכ " כ בספר בר " י עיקרי דינים‬
‫וכן שמעתי בשם הגרי " ש אלישיב שליט " א ‪ ,‬אבל אפ " ה‬ ‫( ג)‬ ‫לפרוע ולא נחשב כנתינת הלוה‬

‫דכשהלוה ככר נתחייב אמרינן דמסתמא‬ ‫יו " ד )‬ ‫למש " כ ה " חזון איש " ( יו " ד עא סק " א סר " ה‬ ‫יאפילו‬ ‫(ב )‬
‫פורע האחר בשביל הלוה והלוה ווכה בו מדין עבד כנעני ‪ ,‬מ " מ הכא עדיף שכל כונת האחר הוא רק להציל‬
‫המעות ושהוא‬ ‫יכה‬ ‫הלוה מאיסור רבית ופשוט שכרעתו לפרוע ישיר להמלוה ולא שיחשב כאילו הלוה‬
‫ובפ " ת ‪ ,‬וע " ע מש " כ כענין זה בט " ר קו " א ס ' לח ‪.‬‬ ‫נותנו להמלוה וכמבואר כעי " ז כחזו " א שם סק " כ ד " ה‬

‫( ג ) ונהי שהלוה טורח להשיג מעות להמלוה וגם הטירחא גומא הוי טוכה " נ להמלוה ‪ ,‬אפ " ה לא חשוב‬
‫רבית וכמש " כ החזו " א שלא עושה הטירחא עבור המלוה ‪ ,‬אלא עבור עצמו ‪ ,‬בכדי להשיג מי שישלם‬
‫להמלוה ‪ ,‬דעיין בחזו " א ( ס ' עא סק " ב ) שתמה איך מתירים הפוסקים לפייס לאחרים ליתן דינר להמלוה‬
‫בכדי שילוהו ‪ ,‬ולמה לא סימא רעצם הפיוס הוי רבית ‪ ,‬ותירץ שאין המלוה מוזיף לו כשביל השתדלותו אלא‬
 ‫רצה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫עובר הלוה באיסור לא תשימון לדעת הרבה פוסקים וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ולכן צריך ליזהר‬
‫ברבית ‪.‬‬ ‫לפרוע החוב בזמנו ושלא לאחר ולהתחייב‬

‫וראיתי אלו שמחסרון ידיעה עשו הסכם ביניהם ‪ ,‬דכשיזדמן לו חיוב של רבית ‪,‬‬
‫שתבירו ישלם עבורו ‪ ,‬ותמורת זה כשיזדמן לחבירו חיוב של רבית אז הוא ישלם עבורו ‪,‬‬
‫וגם‬ ‫לעיל )‬ ‫אבל באמת יש בזה איסור רבית גמור מן התורה ולא הועילו כלום ( וכמבואר‬
‫כשלא התנה מתחילה ג " כ אסור ‪ ,‬דהוי כחוזר ונפרע אח " כ כשביל שפרע עבורו מחתילה ‪,‬‬
‫ואינו מותר אלא באלו ( חברים או אחים וכו ' ) שהיה פורע עבורם הרבית אף אם הוא לא‬
‫היה פורע הרבית בשביל תבירו אתמול ‪ ,‬וכבר כתבתי לעיל שאין לעשות מעשה להשתמש‬
‫יכשל ‪.‬‬ ‫בהיתר הזה ‪ ,‬אלא על פי הוראת רב שיורה לו בדיוק איך לעשות ושלא‬

‫לוה שבעצמו מוסר טעות תבירו להשלוה ‪ -‬הוי רבית‬

‫ולא מועיל היתר זו אלא כאשר האחר עצמו מוסר הממון להמלוה ‪ ,‬אבל אם האחר נותן‬
‫הממון להלוה שהוא עצמו ימסור אותו להמלוה ‪ ,‬הוי רבית גמור מכמה טעמים ‪ ,‬א ' ע " פ רוב‬
‫נותן הממון להלוה במתנה ( או שמערבו במעותיו ) ואז פשוט דהוי רבית גמור ‪ ,‬ב ' אפילו אם‬
‫נותן הממון להלוה למטרה זו בלבד לפרוע הרבית להמלוה ואין לו להלוה רשות להשתמש‬
‫בו לשאר צרכיו ג " כ הוי רבית גמור ‪ ,‬כיון שהלוה זכה הממון למטרה זו ליחנו להמלוה ‪,‬‬
‫[ ואם האחר ירצה לחזור בו אין בכוחו כיון שהלוה זכה בו לשימוש זה ] ‪ ,‬ובחזו " א ( ס ' עא‬
‫ר)‬ ‫ס " ק א ) כתב דבכה " ג הוי רבית קצוצה מה " ת וע " ע מש " כ בט " ר ( קו " א ס ' א אות‬
‫ובמחנ " א ( ס ' ט ) ( ד ) ‪ ,‬ג ' לא מצינו דמחשבין פרעון האחר כמבריה ארי אלא כאשר האחר‬
‫עצמו פורע להמלוה ‪ ,‬אבל כשהלוה פורע מממון של אחרים להמלוה ‪ ,‬אפש " ל דנחשב פרעון‬
‫החוב ‪ ,‬ד ' באמת כאשר מפייס אחרים צ " ע למה לא נימא דעצמ הפיוס הוי ר " ק וצ " ל שלא‬
‫מוסר הפיוס להמלוה רק עושה עבור עצמו ‪ ,‬וכמש " כ לעיל כהערה ג ‪ ,‬אבל הכא שהלוה‬
‫מוסר להמלוה ממון עבור הרבית ‪ ,‬י " ל דעצם הנתינה להמלוה הוי רבית קצוצה ‪ ,‬דמה לי‬
‫שמוסר ממון עצמו ומה לי כשמוסר ממון הפקר או של אתרים סוף סוף בא הפרעון מיד‬
‫הלוה ד ' בש " ע ס ' קם סעיף יג מפורש דכשהלוה אומר להמלוה פלוני יתן בשבילי אסור ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫משום דמיחזי כשליחו של הלוה ‪ ,‬א " כ ה " נ בנד " ד שהלוה אומר להמלוה פלוני נותן עכשיו‬
‫להמלוה ‪.‬‬ ‫בשבילי אסור ‪ ,‬וק " ו בנד " ר שהלוה עצמו מוסר המעות‬

‫כשכיל הכסף שמקבל ‪ ,‬וכי משתדל הלוה לעצמו משתדל ‪ ,‬הגע עצמך הרי שהשתדל הלוה למצוא ד ' זוזי‬
‫ונתזם למלוה ברבית ‪ ,‬היש כאן בהשתדלות משום רבית הרי אין כאן רכית רק ר ' זוזי שנתן עכ " ל ‪ ,‬א " כ ה " נ‬
‫כשמפייס אח " כ לחבירו שישלם להמלוה אין הרבית אלא גוף הכסף שהאחר נתן ולא ההשתדלות של‬
‫הלוה ‪.‬‬
‫וידידי הרה " ג ר ' אברהם משה לבנוני מח " ס משנת ריבית העיר לי שיש להרגיש שכל מה שהתירו‬
‫הוא רק כשמטרת הלוה הוא שלא להפסיד הטלפון או‬ ‫לפייס )‬ ‫לפייס לאחר שקבל ההלואה ( למ " ר שמותר‬
‫בכדי שלא יצטרך לריב עם המלוה שלא שומר תורה ומצוות ‪ ,‬אבל באופן שהמלוה שומר תורה ומצוות‬
‫והלוה מפייס לחבירו ליחן מתנה להמלוה בכדי שהמלוה לא יפסיד וכדומה ‪ ,‬אסור משום שהפיוס עצמו הוי‬
‫המלוה ‪.‬‬ ‫ריבית כיון שעושהו לסוכת‬

‫( ד ) אבל מאידך י " ל דמיון שנותן הכסף להלוה בכדי להצילו מאיסור רבית מסתמא דעתו ליחנו כאופן‬
‫המועיל שלא יהיה איסור ריבית ‪ ,‬ולכן לא ווכה בו הלוה בשום זכייה ‪ ,‬וא " כ לא שייך טעם הזה ‪ ,‬אבל מ " מ‬

‫הטעמים ‪.‬‬ ‫י " ל דהוי רבית גמור משאר‬

 ‫אחרון‬ ‫פוק יב דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫רצו‬

‫ונראה עור שגם כאשר החבר פורע הרבית ישר בבאנק או להחברה שהלוהו‬
‫ברבית ‪ ,‬מ " מ יזהר שהחבר יפרע מכיסו כל הקרן ורבית ‪ ,‬ורק אח " כ יחזיר לו הלוה ‪,‬‬
‫הקרן בלי הרבית ‪ ,‬שאם הלוה מוסר לחבירו כסכום הקרן והחבר לוקח רמי הרבית‬
‫מכיסו ‪ ,‬ומוסר הכל להבנק ( או להחברה ) ‪ ,‬נסתפקתי בדבר ‪ ,‬דכיון שמשלם הכל לבנק‬
‫בלי לדבר עם המלוה עצמו ‪ ,‬א " כ איך מתברר שהכסף של החבר הוא עבור הרבית ‪,‬‬
‫דילמא כסף התבר הוא עבור חלק מהקרן וכסף של הלוה הוא עבור יתר הקרן והרבית ‪,‬‬
‫ונמצא שהרבית באה מן הלוה [ וק " ו אם החבר מסר מתחילה להעובד בבנק ‪ ,‬ממון שלו ‪,‬‬
‫ואח " כ מוסר ממון הלוה או שמתחילה לוקח הפקיד בבנק מהשלחן ממון החבר וא " א‬
‫וצ " ע בזה לדינא ‪ ,‬לכן עדיף שהאחר יפרע הכל מכיסו ואח " כ יחזור ויגבה‬ ‫לצמצם ]‬

‫מן הלוה ‪.‬‬ ‫הקרן‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הוזלה לתשלום מראש כממים וארנונא‬

‫בענין תשלום מיסים בעיריה שנותנים שני דרכים דרך א ' לשלם כל חודש וחודש ‪,‬‬
‫ודרך שני לשלם מראש ומקבלים הנחה כשמשלם מראש ‪ ,‬איל איסור ‪ ,‬דהוי כמי שנתחייב‬
‫לשלם בסוף השנה והמלוה אומר לו שיקדים לפרוע חובו ויקבל הנחה דהוי היתר גמור‬
‫ד‪.‬‬ ‫כמבואר בש " ע ס ' קעג סעיף‬

‫ונהי דבכל הקדמת מעות אסור להקדים בזול ‪ ,‬זהו משום דכשמקדים המעות בכדי‬
‫לקבל הסחורה הוי ההקדמה כמו הלואה עד שמקבלים הסחורה וקבלת הסחורה הוא‬
‫פרעון ההלואה ‪ ,‬משא " כ במיסים אין הממון כהקדמה עבור ההנאה שיקבל מהעיריה ‪,‬‬
‫שהרי העיריה חייב ליחן השירות לכל התושבים וגם למי שלא שילם מיסים ‪ ,‬גם א " א‬
‫להחשיכו כתשלום עכור ההנאה שקבלו מהם ‪ ,‬שהרי גם אם לא נהנה מהשרות של‬
‫העיריה צריך לשלם כל המיסים ‪ ,‬אלא שיש בכת הממשלה לחייבו לשלם ‪ ,‬ומשו " ה‬
‫כשנותנים הנחה עבור הקדמת פרעון אינו נחשב כהלואה להעיריה ‪ ,‬ואינו אלא כפוטרו‬
‫עכשיו מחובו בפחות ‪ ,‬שמותר כמבואר בשו " ע סימן קעג סעיף ג וס " ד וע " ע גם בטעם‬
‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫ריבית ס ' קעו סעיף ו‬

‫לא הוי‬ ‫( ‪ 8‬חדשים )‬ ‫גם כשמשלם תשלומים תודשיים ‪ ,‬מחודש הרביעי עד סוף השנה‬
‫כמשלם בהקפה ביוקר ‪ ,‬דכיון שלא נתחייב לשלם מכח קבלת שום דבר ‪ ,‬וכל החיוב נוצר‬
‫ממה שהממשלה מטיל חיוב מס על כל תושביה ‪ ,‬ולכן מאחר שא " א להביה משפט לכוף‬
‫לשלם לפני כן ‪ ,‬משו " ה א " א להחשיב שנתחייב חיוב גמנר לפני תורש הרביעי ‪ ,‬וזהו זמן‬
‫וז " ב ‪.‬‬ ‫חיובו וא " א להחשיבו כמאחר חיובו‬

‫והיינו לפני התחלת השנה‬ ‫‪27 /‬‬ ‫( א ) ושמעתי הערה דבררך כלל ההנחה ניתנת רק לאלו שמשלמים עד ‪12‬‬
‫כיון שהממשלה ככר הטילו החיוב על התושבים וחייבו אותם עכור‬ ‫נפק " מ‬ ‫החדשה ע " כ ‪ ,‬אבל באמת אין‬
‫השנה הבאה ‪ ,‬ולכן שפיר שייך להקדים המעות ולקבל " פטור " על החיוב ‪ ,‬אבל מ " מ אם יקרימו לשלם כמה‬
‫שנים מראש ‪ ,‬שהממשלה עדיין לא עשו חוק לחייב עבור השנה ההוא ‪ ,‬בזה יל " ע אי מותר ‪ ,‬דנראה דלא‬
‫שייך פטור עבור חיוב שעדיין לא חייבו וצ " ב ‪.‬‬
‫רצז‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫ד ‪-‬‬

‫בעמן רבית נמסים וארנונא‬

‫נתחייב ברבית נראה פשוט דהוי רבית ‪ ,‬ולא דמי‬ ‫ועי " ז‬ ‫אבל אם מאחר לשלם המס‬
‫לנדוניית חתנים דאמרינן שמותר להתחייב לפרוע לזמן פלוני ושאם לא יפרע אז שישלם‬
‫כחייב‬ ‫רבית ‪ ,‬דדוקא התם שאין חיוב לתת מתנה ונדוניא לכן א " א להחשיבו‬ ‫אח " כ עם‬
‫בזמן פלוני ושהריבית הוא בגלל איחור פרעון מה שנתחייב ‪ ,‬שהרי מעולם לא נתחייב‬
‫לזמן מסוים ‪ ,‬גם אין מי שכופהו להתחייב ליחן הרבית ‪ ,‬וא " כ כשמבטיח להוסיף כסף‬
‫כשמשלם אחר זמן פלוני אין עליו שם הלואה והמתנת מעות ע " ע ברמ " א ס ' קעו סעיף ו‬
‫ס " ס קסא ומובא גם בס ' קעז סעיף סו ) ‪ ,‬משא " כ הכא גבי מיסים שיש ככוחם‬ ‫( ובב " י‬
‫לחייב כך וכך לזמן פלוני ‪ ,‬ושלא יאחרו יותר ‪ ,‬ומאידך לגבי סכום המם ‪ ,‬אין בכח‬
‫הממשלה לחייב איש אחד יותר ‪ ,‬אלא בדרך של ריבית עבור המתנת מעות ‪ ,‬משו " ה מה‬
‫שמשלם אח " כ יותר הוא רק בגלל ההמתנה שלא פרע בזמנו ‪ ,‬אכן יש מקום להתיר מטעם‬
‫אחר משום שאין בכות ממשלה בא " י לחייב מיסים ‪ ,‬וכמו שאומרים בשם החזו " א ע " ע‬
‫בשו " ת מנח " י ח " ט ס ' קיב ד " ה עוד ‪ ,‬ולכן אינו הלואה ורבית רק כולו גזילה ואין בו‬
‫ה‪.‬‬ ‫איסור רבית וצ " ב ( א ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן אות‬

‫אכל נ " ל טעם ברור להיתר ‪ ,‬דמאחר שהממשלה והעיריה מחייבים אותו ברכית בעל‬
‫כרתו ‪ ,‬ומעולם לא נתרצה לשלם רבית וכל מה שמשלם הוא רק בכדי שהערכאות לא‬
‫ס ' קסא סעיף ד וע " ע‬ ‫בש " ע‬ ‫יכופו אותו לשלם יותר ‪ ,‬אינו רבית אלא גזילה וכמבואר‬
‫מש " כ לעיל פ " א ד " ר ‪ ,‬ולא דמי למשתמש במים וחשמל וטלפון דהתם מעיקרא משתמש‬
‫מרצונו במים וחשמל וטלפון על דעת תנאי החברה ‪ ,‬א " כ עובר מעיקרא בלא תשימון‬
‫בשעה שמאחר בגלל שהוא עצמו נתרצה מרצונו משא " כ הכא גם תחילת החיוב הוא בעל‬
‫כרתו ‪ ,‬וא " כ קציצת הרבית אינו אלא גזל פשוט ‪ ,‬וגם במעשה התשלום יש נפק " מ דהתם‬
‫‪.‬‬
‫בחשמל ומים לא כופים אותו לשלם הרבית אלא מנתקים המים וחשמל וטלפון ולכן גם‬
‫כשמשלם להם הרבית אינו גבייה בעל כרחו וגזל ‪ ,‬אלא רבית וכמש " כ לעיל אות א ‪,‬‬
‫אמנם צ " ב מה הדין‬ ‫הערכאות ‪.‬‬ ‫משא " כ הכא כתשלומי מיסים משלם וק כגלל כפיית‬
‫בתשלום ארנונא שרק מנתקים המים דהתשלום הוא בכדי להשתמש במים ‪ ,‬אבל מאידך‬
‫כרחו ‪.‬‬ ‫תחילת ההתחייבות הוא בעל‬

‫וראיתי בתורת רבית פ " י דס " ט שמביא מי שרצה לצדד לדמותו לכעין נדוניית חתנים‬
‫והדברים תמוהים מאוד ‪ ( ,‬וע " ש במה שמביא בשם הגרש " ז אויערבאך שליט " א ובדבריו‬
‫וע " ש עוד שמביא בשם גדול אחד שליט " א‬ ‫חתנים )‬ ‫מבואר רס " ל שאין לדמותו לנדוניית‬
‫שדן להתיר מצד אתר ‪ ,‬משום דהוי כממון שאין להם בעלים ידועים והוי רק בדרך קנס‬
‫ופיגורים ע " ש ‪ ,‬אכן גם זה צע " ג דכיון שהקנס מתרבה יום יום כפי הזמן א " כ הוי רבית‬
‫גמור מן התורה כמש " כ הש " ך ס ' קעז סט " ז וע ' כגידו " ת ח " ב ס ' ט ובשו " ע הגרש " ז ס '‬
‫מה דגם בחוב של מקח הוי ר " ק מה " ת כשהקנס מתרבה * ‪ ,‬ובמקום חשש איסור תורה‬

‫( א ) ומש " כ מו " ח שליט " א לקמן בהערה ‪ ,‬שככחם לחיים ‪ ,‬אין כונתו להכריע כשאלה זו ‪ ,‬אלא דאת " ל שיש‬
‫חשש רבית אפשר לצדד כמש " כ ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יב דין ז‬ ‫קרנטרס‬ ‫רחצ‬

‫ב " י ס " ס קם ובחו " ד ס " ק י‬ ‫(ע '‬ ‫בודאי לא מקילים בממון שאין להם בעלים ידועים‬
‫סניפים ‪.‬‬ ‫וגם ברבית דרבנן לא מקילין אלא כצירוף עוד‬ ‫כא ) ‪,‬‬ ‫ובחידושים ס " ק‬

‫נ " ב ‪ :‬העיריה כממשלה וכחם לחייב קנם אפילו אין הלוה מסכים לכך ‪ ,‬וכה " ג‬ ‫*‬
‫יתכז שגם במתרבה אין איסור תורה רק כולו קנם ‪ ,‬אבל מאידך ~ ‪ srr‬שגם כשהמלוה‬
‫גרידא מחייבו בעוד שכר כל שבוע ושנוע ‪ ,‬הוי הוכחה שהוא רבית ולא קנס ‪ ( ,‬ומ " ש‬
‫משמשתמשים בלשון אנית ) ‪.‬‬

‫ה ‪-‬‬

‫בענין הלואה לקהילה או למדינה או לעיריה‬

‫מוגבל ) ‪,‬‬ ‫בע " מ ( בערבון‬ ‫כשמליה לעיריה או למדינה ‪ ,‬לא שייך כ " כ ההיתר דתברה‬
‫כיון שאם אין להם כסף יכולים לגבות מן הציבור והוי ככל קופת צדקה ‪ ,‬רחמיר יותר‬
‫מחברה בע " מ וכמש " כ במ " ר קו " א סימן מא ‪ ,‬אבל מ " מ קיל יותר מהלואה רגילה ‪ ,‬כיון‬
‫שאין אחריות על שום אדם לפרוע החוב ורק כ " ז שהמדינה מאורגנת בצורה שעדיין‬
‫עומד ‪ ,‬אז צריך לשלם משא " כ כשחל מהפכה בהמרינה נתבטלו החובות ‪ ,‬וא " א לחייב‬
‫לג ‪.‬‬ ‫הצבור ‪ ,‬וע " ע בחו " ד ס ' קמט ס " ק‬

‫וראיתי בשם הגר " נ קרליץ שליט " א שלדעתו אין איסור להלוות לממשלה ברבית ‪,‬‬
‫שאין כאן לוה כלל ‪ ,‬ונראה דטעמו דנקט דנכסי ממשלה הוא כמו הפקר ( עמש " כ לקמן‬
‫פי " ג ד " ה אות ג ) ‪ ,‬אבל שמעתי ממו " ח שליט " א דהסכמת רוב הפוסקים אינו כן אלא‬
‫דדינו כמעות שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬וא " כ לפ " ז יש בו איסור רבית וכ " כ בשו " ת מנחת‬
‫שליח מהממשלה בא " י ‪,‬‬ ‫יצחק ( ח " ט ס ' קי קיא קיב ) בענין הפרשת תרומות ומעשרות ע " י‬
‫וכתב שנחשב בעלות ‪ ,‬וכן שמעתי בשם הגרי " י פישר שליט " א והגר " י בלוי שליט " א‬
‫שנחשב בעלות ‪ .‬וע " ש במנח " י ס ' קיב ד " ה עוד ‪ ,‬שכתב עוד בשם הגרי " מ אהרנסון זצ " ל‬
‫דמה שיש שחולין עצמם באילן גדול דרכוש הממשלה הוא הפקר כמדומני שאף החזו " א‬
‫לא אמר אלא לעניני המדינה והנהגתה ‪ ,‬חוקים ‪ ,‬גזירות וערכאות ‪ ,‬אבל לא לגבי קנינים‬
‫ע " ש ‪ ,‬ולפמש " כ המנח " י הנ " ל נלענ " ד דאפש " ל דאפילו מה שמספרים על החזו " א שאמר‬
‫שמותר להוציא רהיטים של הדואר מאחר שהוא רק רכוש הממשלה ולא רכוש פרטי ‪,‬‬
‫נראה דהיינו שמותר ליקח הרהיטים ללא רשות מנהל הדואר וללא רשות הממשלה ‪ ,‬אבל‬
‫מ " מ עדיין נשאר רכוש הציבור ואסור ליקח אותו לעצמו ‪ ,‬רק מותר לו לאדם זה לתפוס‬
‫הרהיטים ולנהוג כאפוטרופוס על הרכוש כפי ראות עיניו ‪ ,‬ולא להיות כפוף לדעת המנהל‬
‫והממשלה ‪ ,‬ולא דמי למוכס העומד מאליו דאמרינן בגמ ' שדינו כגזילה ולא שייך לו כלל ‪,‬‬
‫דהתם לוקח הכסף לעצמו ‪ ,‬ומשלמי המס אינם רוצים להקנות לו כספם והוי גזל פשוט ‪,‬‬
‫רוב המון עמ ומשלמי מיסים רוצים בקיום המדינה וכשמשלמים המס‬ ‫משא " כ כאן בא " י‬
‫יש בדעתם להקנותו לצבור המדינה ( ונהי שמתחילה מעדיפים להתחמק ולא לשלם המס ‪,‬‬
‫מ " מ מאחר שכבר משלמים את המס ‪ ,‬ברצונם להקנותו לצבור ולהממשלה ולא להפקיר‬
‫הכסף ‪ ,‬רנמצא שהצבור יושבי מדינת ישראל זכו בהכסף כנלענ " ד ‪ ,‬ועדיין צריך לברר דברי‬
‫הנ " ל ) ‪.‬‬ ‫התזו " א‬
‫רצט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ובן שמעתי בשם כמה גדולי זמנינו שליט " א לענין להערים הממשלה בענין ביטוח‬
‫לאומי ולהוציא מהם כסף שלא ע " פ תקנותיהם ( בא " י ) שאם ע " פ יושר באמת מגיע לו סך‬
‫כזה מותר להערים ולהוציא הכסף מהממשלה ( אם לא משקר וגם אין חשש הילול ד ' ) ‪,‬‬
‫אבל אם ע " פ יושר לא מגיע לו כ " כ כסף אסור להוציא מהם ‪ ,‬והיינו כמש " כ לעיל ‪ ,‬שנוהג‬
‫במעות הציבור כמו אפוטרופוס ‪ .‬וא " צ להיות כפופים לרצון הממשלה ‪ ,‬כיון שבא " י אין‬
‫דינא דמלכותא ‪ ,‬ואכמ " ל יותר ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬בהלואה לממשלה יש כמה צדדי היתר ‪ ,‬א ' עיקר הצד היתר בממשלה ‪,‬‬
‫שציבור אינו שותפים וכמבואר נרמנ " ן ר " פ ויקרא ‪ ,‬וכמו שמביאו בצפנת פענח ‪,‬‬
‫וממשלה כרין צבור וי " ל שאין בזה איסור רבית וע " ע בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ג ס ' א ) ‪,‬‬
‫ב ' בממשלה אין בעלים ידועים [ ולרעת הרשב " א לא נחשב בעלים לענין איסור רבית‬
‫מעיקר הדין אבל להרא " ש יש בו איסור רבית סה " ת ע ' ב " י ס " ס ק " מ וחו " ד מק " י ] ‪ ,‬ג'‬
‫ההלואה נעשה ע " י שליח ולדעת הרמ " א קם מעיף טז אין איסור רבית [ אבל הב " י‬
‫ולבוש והגר " א כתבו דתלמיד טועה כתב היתר ‪ 11‬על שם רש " י ‪ ,‬וכן דעת רוב‬
‫הפוסקים ‪ ,‬ועוד דבדרכ " ת ( ריש ס " ק קכב ) כתב שכאשר הרבית מתרבה אמור לכו " ע ] ‪.‬‬
‫כל סברות הנ " ל שייך גם בלוקת הלוואה מהממשלה ‪ ,‬וכשמלוה להם ‪ ,‬יש עוד צדדי‬
‫קולא להוריד איסור תורה מלבד צדדים הנ " ל ‪ ,‬א ' אין אחריות אישית על שום בן אדם‬
‫לפרוע החוב ‪ ,‬ואם יחול מהפיכה במדינה ויארגנו ממשלה חדשה ‪ ,‬פטורים מלשלם‬
‫החובות הישנים ‪ ,‬והאחרונים הביאו דברי הריב " ש לגבי חברה בע " מ דכשמתנה שאם‬
‫יפטר מלשלם אפילו הקרן ‪ ,‬לא הוי רבית קצוצה אלא‬ ‫הלוה )‬ ‫יאבדו כל רכושו ( של‬
‫מדרבנן ( א ) ‪ ,‬ב ' החו " ד ס ' קסט ( ס " ק לג ) כתב עוד צד היתר בהלואה לקהלה או לממשלה‬
‫שאינו רבית גמור ‪ ,‬ופירש שאין שום לוה שנתחייב להחזיר ההלואה ‪ ,‬מאחר שהחיוב‬
‫להחזיר החובות תל על האנשים שמטילים עליהם מס בעת פרעון החוב ‪ ,‬ואותם האנשים‬
‫שהיו בשעת ההלואה לא נתחייבו כלל ואין עליהם דין לוה כלל דהא אם יהיו יורדים‬
‫מנכסיהם אין חיוב עליהם ‪ ,‬רק אח " כ בשעת הפרעון מתחיל החוב על האנשים שהם שם‬
‫בשעת הפרעון ואין כאן אגר נטר כלל דלא הותחל החיוב מקודם עליהם כלל רק אח " כ‬
‫נתחייבו ליחן כל סך קרן ורבית ‪ ,‬וכהוטל עליהם נתינה חדשה דמי ע " ש ( ב ) ‪ ,‬ואע " פ‬
‫שהחו " ד מיירי בישראל שלוה מגוי וחזר והלווה לקהילה ‪ ,‬מ " מ נראה דה " נ כשהישראל‬
‫עצמו מלוה המעות [ אלא שלרינא לא מקילים ע " פ סברא זו אלא בישראל שנעשה ערב‬
‫קבלן לגוי ‪ ,‬שיש הרבה מקילין בלא " ה ‪ ,‬אבל כשישראל מלוה מעות שלו לקהילה ברבית‬
‫לא מתירין למעשה ] ‪.‬‬
‫( א ) אבל מ " מ חמיר יותר מחברה בע " מ ‪ ,‬רהתס לעולם לא יבוא הגבייה מרכושו הפרטי של כעל התברה ‪,‬‬
‫ומתחילה בעת שמלוה לחברה בע " מ אין כאן שום הלואה וחיוב פרעון אלא קנין ברכוש החברה שקונה‬
‫זכות שעבוד כרכוש החברה בע " מ ‪ ,‬משא " כ בהלואה לקהילה יש חיוב וכפייה על הצבור להחזיר הממון‬
‫ע " י שמטילים מס על בני המדינה ובני הקהלה ע " ע מש " כ בזה לקמן קו " א פי " ג ד " ו וכטעם רבית ( קו " א ס '‬
‫בארוכה ‪.‬‬ ‫מא )‬

‫( ב ) ואם ההלואה הוא לזמן קצר והפרעון יבוא מן המעות של האנשים שכבר הטילו עליהם לפרוע המס ‪,‬‬
‫ג " כ לא הוי רבית ‪ ,‬משום שהאנשים ככר נתחייבו בסכום הזה לסני ההלואה ‪ ,‬ונמצא שההלואה לא מחייב‬
‫המלוה ‪.‬‬ ‫אותם לפרוע כלום ‪ ,‬משו " ב א " א לומר שהם נחשבים לווים מן‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫ש‬

‫פרק ינ דין א‬

‫הנ " ל ‪:‬‬ ‫א ‪ .‬עיסקא והית " ע רפלגא מלוה ופלגא פקדון ‪ :‬מכתב מהגרש " ז אויערכאך זצ " ל בענין‬
‫ג ‪ .‬הית " ע בבנקים ‪ -‬רובם הם‬ ‫‪:‬‬ ‫ב ‪ .‬התפשרות ביותר מסה שצפוי להרויח מהחצי פקדון‬
‫תחבולות בנאמנות הלוה כהית " ע‬ ‫ה‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בגדר קבלת חיוב שבועה כהית " ע‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כולו פקדון‬
‫‪:‬‬ ‫קבלת חיוב שבועה בהית " ע " בזמנינו "‬ ‫ז‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יישוב דברי הסמ " ע‬ ‫ו‪.‬‬ ‫החכמ " א ) ‪:‬‬ ‫( ושיטת‬
‫בהית " ע ‪.‬‬ ‫ח ‪ .‬גדר בירור עדים כהפסד הקרן‬

‫עיסקא והית " ע שלגא מלוה ופלגא פקדון‬

‫ידוע קושיית הגרש " ז אויערבאך זצ " ל על כל היתר עיסקא רחצי מלוה וחצי‬
‫פקדון ‪ ,‬דלכאורה הוי רבית גמור ‪ ,‬דהנה פשוט דאסור ליחן שום ריוח עבור חלק‬
‫ההלואה ‪ ,‬אלא עבור החצי פקדון ‪ ,‬וכאשר מתפשרים לרווחים היינו שנותן ריווח כפול‬
‫‪ 20 %‬אחוז רבית בבנקים ‪ ,‬אז מוכרח‬ ‫עבור חלק הפקדון ‪ ,‬ולדוגמא כאשר נותנים‬
‫הלק הפקדון ‪ ,‬ועכור חלק ההלואה לא נותן כלום ‪ ,‬אבל‬ ‫‪ 40 %‬עבור‬ ‫להתפשר וליחן‬
‫כאשר מלווים בהיתר עיסקא " רכולו פקדון " לא מתפשרים ונותנים עבור הלק הפקדון‬
‫אחוז ריווח ‪ ,‬ומעכשיו תמה הגרשז " א זצ " ל על כל הית " ע דחצי מלוה וחצי‬ ‫‪20 %‬‬ ‫אלא‬
‫‪40 %‬‬ ‫פקרון ‪ ,‬למה לא נימא דעצם התנאי להתפשר וליתן ריוח בחלק הפקדון בשיעור‬
‫אחוז הוי רבית דמשום הלק חצי ההלואה שמלוהו בחנם מתחייב ליתן יותר ריוח‬
‫כתב עלה ראע " פ שא " א לפקפק על‬ ‫סק " ד )‬ ‫מחלק הפקדון ‪ ,‬ובמנחת שלמה ( ס ' כז‬
‫הית " ע זה שתיקנו גאוני הדורות אבל מ " מ מצוה ליישב ‪ ,‬וקבלתי מכתב מהגאון הנ " ל‬
‫וז " ל ‪:‬‬ ‫זצ " ל‬

‫בס " ד‬

‫[ תשמר ]‬ ‫מוצש "ק א ' תסח‬

‫לכבור הרב הגאון מוה " ר יששכר דוב שרייבער שליט " א‬

‫אחדשה "ם וש " ת ‪ ,‬קבלתי מכתבו ורנריו הם בהשכל ודעת ‪ ,‬אך אעפ " כ אין רעתי נוחה‬
‫אין‬ ‫חז " ל )‬ ‫מזה וקשה לי תובא לפי תנאי העיסקא של זמנינו ( לא כהעימקות שהיו בזמן‬
‫מקפירים כלל לחלק בין עיסקא שהבל פקדון או רק פלגא פקרון ואם השער ידוע ומפורמם‬
‫לכל שעבור עיסקא שכולה פקדון נותנים רק עשרים אחוז א " כ המקבל הזה למה נותן‬
‫ארבעים אחוז וגם נותן הצמדה כפולה וע "נ שזה אך ורק מפני החצי מלוה שהרי ממש‬
‫באותו מעמד אם יאמר המקבל שהוא רוצה להחמיר ולעשות כולו פקרון שפיר ימכימ‬
‫הגותן לעשרים אחוז והצמדה רגילה ‪ ,‬וא " כ אף אם המקבל מרויח מאה אחוז למה אין זה‬
‫כרבית קצוצה כיון שיכול לקבל אותו הסכום של חצי פקרון מנותן זה עצמו או מאנשים‬
‫אחרים בעשרים אחוז ‪.‬‬
‫והנני להוסיף מ " ש השמ " ק בב " מ מ " ג ע " ב מהריטב " א וז "ל ‪ " :‬והנכון לפרש ‪ -‬שלא היה‬
‫התנאי שאם יביא מעותיו תתכפל מכירה זו למפרע ‪ -‬רא " כ לדברי הכל הוי רבית גמורה‬
‫אלא שיהא המכר קיים עד אותה שעה ויחזור הלוקח וימכרנה למוכר באותן רמים ‪ -‬דרבנן‬
‫סברי רכיון ראין ( דרך ) לוקח קרקע לעשות כן ירדה תורה לסוף רעתם רלהלואה גמורה נעשה‬
‫שא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ולפיכר אמר הכתוב את כספר לא תתן לו בנשך ולא אמר לא תלוה בנשך לרבות מכר‬
‫כיוצא בזה שיהא הינו כמלוה " עכ "ל ( " ) ‪.‬‬

‫ואף רקשה לי מובא ממשכנתא בלא נכייתא דחשיב רק רבית דרבנן ‪ ,‬וגם כתרומה מהני‬
‫נותן ע " מ להחזיר ולא תשיב כלל כמוכר לו את התרומה בדמים ‪ ,‬ואפ " ה כתב דמפני זה‬
‫שהתורה ירדה לסוף דעתם הר" ז אמור מראורייתא ( כ ) ‪ ,‬ולכאורה נראה דכ " ש בנד " ד דודאי כך‬
‫סוף ‪,‬‬ ‫רעתם מתחילה ועד‬

‫ביקרא דאורייתא ובברכה‬

‫שלמה זלמן אויערבאך‬
‫אבל לא זכיתי להבין מאי נפק " מ בין עיסקא של חז " ל לבין היתר עיסקא ‪ ,‬וגם‬
‫אם מקבל עיסקא דכולו פקדון א " צ לשלם אלא חצי מהרווחים של‬ ‫דחז " ל‬ ‫בעיסקא‬

‫( א ) גם מו " ח שליט " א מביא לקמן ( דין ה אות ד ) מדברי הריטב " א הזה דאסור להערים כהיתר עיסקא יותר‬
‫ממה שנהגו להתיר ‪ ,‬אבל לענ " ד דהריטב " א הזה רס " ל דהערמה בשל תורה אסור מה " ת יחידאי הוא וכל‬
‫הראשונים חולקים עליו וס " ל דבהערמה בשל תורה אינו אסור מה " ת ‪ ,‬גם נ " ל דהריטב " א כאן אזיל‬
‫לשיטתיה ‪ ,‬ומצינו כמה וכמה מקומות שהריטב " א חולק על כל הראשונים ואוסר הערמה ‪ ,‬ולשיטת הריטב " א‬
‫אסור להלוות בשום הית " ע ‪ ,‬אכל אנן קיימא לן כשיטת כל הראשונים והם מתירים הערמה בהקרן וזהו‬
‫ההית " ע ‪.‬‬ ‫שורש כל‬

‫א ' כבר כתב רבינו זצ " ל להלן דלפמש " כ הריטב " א שגס בדרך מכר הוי ר " ק מה " ת משום שירדה תורה‬
‫לסוף דעתו וכו ' א " כ ה " נ כמשכנתא דלא מסלקי ליהוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬והאמת הוא כדבריו ‪ ,‬שהריטב " א כתב‬
‫דמשכנתא דלא מסלקי הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬אבל כל הראשונים כתבו דמשכנתא דלא מסלקי הוי‬ ‫)‬ ‫מז ‪.‬‬ ‫להדיא ( בדף‬
‫רבית דרבנן משום דהוי זבינא ‪ ,‬ולא ס " ל האי יסוד דירדה תורה לסוף דעתו וכו ' ‪ ( ,‬ועמש " כ לקמן כהערה ב‬
‫בירך‬ ‫איז " נ כתב דהטעם שאין איסור תורה‬ ‫בשם הריטב " א מגילה כו ד " ה אוגרה ) ‪ ,‬ב ' הריטב " א כריש פרק‬
‫מקח וממכר משום רלא הוי נשך ברור ‪ ,‬אבל בשיטה מביא כשם רש " י שהתורה לא אסרה אלא כדרך הלואה‬
‫שב ) מפורש דכשמערים בדאורייתא אין איסור תורה ‪,‬‬ ‫(ס'‬ ‫( וכ " כ בחכמ " א כלל קלא מ " ג ) ‪ ,‬ג ' בתרומת הדשן‬

‫ס " ל להתה " ד דבאיסור דרבנן מותר להערים לגמרי ‪ ,‬וזהו היסוד‬ ‫מה צצ ומשו " ה‬ ‫ולא כהריטב " א דס " ל שאסור‬
‫רס " ל דהערמה כריכית של תורה אסור‬ ‫להריטכ " א‬ ‫"‬
‫לההיתר עיסקא דמהר " מ שהנהיגו כל הפוסקים ‪ [ ,‬אכל‬
‫כתב שאין‬ ‫‪.‬‬
‫( אמתני ' דף סח )‬ ‫מה " ת לכאורה מסתבר דהערמה כררבנן נשאר אסור מדרבנן ] ‪ ,‬ד ' הריטב " א‬
‫להערים בחלק הפקדון דעיסקא ‪ ,‬גם ס " ל רעיסקא קרוב לשכר ורחוק להפסד הוי רבית קצוצה מה " ת [ ומפרש‬
‫הגמ ' דקאמר דקרזכ לשכר ורחוק להפסד מדרבנן ‪ ,‬היינו שלא נותן עבור שכר טידחא שליש דיוח יותר מחלק‬
‫ועמש " כ בט " ר קו " א ס ' כז דנ " ל דמש " כ בדף סח ‪ .‬דאסור להערים באחריות בחלק‬ ‫מזה ]‬ ‫ההפסד אלא פחות‬
‫הפקדון היינו משוס דס " ל שאם הוא באחריותו אסור מה " ת ליחן ממה שמרויח ‪ ,‬אבל אנן קיימא לן שמותר‬
‫להערים בחלק הפקדון וזהו היסוד לכל הית " ע בזמנינו וכמש " כ בתה " ד ( ס ' שב ) ‪ ,‬ולפ " ז אין כ " כ ראיה‬
‫קיימים ‪.‬‬ ‫מריטב " א הזה שמחמיר ככל הערמה יותר משאר הראשונים ‪ ,‬אבל מ " מ שאר הראיות עדיין‬

‫רמשכנתא דלא מסלקי‬ ‫)‬ ‫סו ‪.‬‬ ‫( ב ) נכר כתכתי לעיל בהערה א שכרכרי רבינו מפורש להדיא בריטכ " א ( דף‬

‫הוי ר " ק מן התורה ‪ ,‬וכאן אנו רואים הביאור בשיטת הריטב " א ‪ ,‬שבאמת הוי זכינא ואפ " ה אסור מה " ת‬
‫משום שירדה תורה לסוף דעתו וכו ' וכל הראשונים שחולקים על הריטב " א וכתבו דכיון דהוי זבינא מותר‬
‫הערמה ‪.‬‬ ‫מה " ת ‪ ,‬היינו משוס דלא ס " ל יסוד הזה דירדה תורה וכו ' ולאסור‬

‫שכתב הבמוכר בהכנ " ס על תנאי הוי זבינא‬ ‫אוגרה )‬ ‫ד"ה‬ ‫( כו‬ ‫שוב אח " ז מצאתי כן גם בריטב " א מגילה‬
‫גמורה ופקע הקדושה כגוו ככל מכירה ‪ ,‬ורק לענין איסור ריפית אסור ‪ ,‬והיינו כמש " כ לעיל דדעת הריטכ " א‬
‫דאע " פ דהוי זבינא גמורה אפ " ה אסרה תורה משום דירדה לסוף דעתו של אדם וכו ' ‪ ,‬אבל התוס ' שם ס " ל‬
‫דכמו שמצינו לענין ריבית דלא הוי זבינא ה " נ לענין קדושת ביהכנ " ס לא נחשב זבינא וע " ע בכה " ל ס ' קנג‬
‫שם ‪.‬‬ ‫סיא ומש " כ‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫שב‬

‫הפקדון ‪ ,‬וכשמקבל עיסקא רפלגא מלוה ופלגא פקדון ‪ ,‬צריך לשלם כל הרווחים של החצי‬
‫פיקדון ‪ ,‬ואינו נותן כל הדווחים אלא משום שמקבל החלק הלואה ‪ ,‬ולפעמים כאותו מעמד‬
‫אומר לו שאם יהיה כולו פקדון ישלם חצי רווחים ואם יהיה חצי מלוה ותצי סקרון‬
‫הפקרון ‪.‬‬ ‫יצטרך ליחן כל הרווחים מחלק‬

‫ועוד דמאתר שבעיסקא דתקנת חז " ל יש הבדל בין שני סוגי העיסקות רבחצי מלוה‬
‫וחצי פקדון משלם לבעל הממון כל הריוח מחצי הפקדון ובעיסקא רכולו פקדון משלם‬
‫רק חצי הרווחים לבעל הפקדון [ וחצי הרוותים של הפקרון נוטל לעצמו בשכר טרחו ] ‪,‬‬
‫עבור החיוב שבועה אז יש ג " כ נפק " מ בין שני‬ ‫אמיתי ( ג ) )‬ ‫א " כ כשבא להתפשר ( התפשרות‬
‫סוגי העיסקות ‪ ,‬רבעיסקא רחצי מלוה וחצי פקדון שצריך למסור " כל הריוח " הר " ז‬
‫אחוז ‪ ,‬וכעיסקא רכולו פקדון שנותן רק " חצי הריוח " הר " ז מתפשר‬ ‫‪40 %‬‬ ‫מתפשר בשיעור‬
‫אמוז ‪ ,‬וכמו שאם כופל סכום הקרן אז מתפשר בהרווחים בסך כפול מאילו‬ ‫‪20 %‬‬ ‫כשיעור‬
‫היה מקבל רק חצי הסכום ‪ ,‬ה " נ כשמקבל סוג עיסקא שצריך למסור כל הרווחים הר " ז‬
‫הרוותים ‪.‬‬ ‫מתפשר בסך כפול סמה שמתפשר עבור הסוג עיסקא שצריך למסור רק חצי‬

‫וע " ע בט " ז קעז ( ס " ק יב ) דמעיקר הדין מותר להתנות עם הלוה שיתן דבר קצוב כפי‬
‫השיעור שצפוי להרויח בחצי הפקדון והיינו שימכור להלוה הריוח של חצי הפקדון‬
‫שהוא יכניס עצמו לספק ויתן לו דבר קצוב עבור זה ‪ ,‬ולא אוסרים אלא משום ראתו‬
‫לאחלופי ברבית גמור ע " ש ‪ ,‬הרי מפורש דמעיקר הדין מותר לקצוב דבר קצוב כשיעור‬
‫ערך ושיווי כל הריוח של חצי הפקדון ‪ ,‬וא " ב כ " ש שמותר להתפשר עם הלוה שכל זמן‬
‫שלא נשבע שישלם דבר קצוב כשיעור כל הריוח של החצי פקדון [ אע " פ ששוה יותר‬
‫רכולו‬ ‫עיסקא‬ ‫לקבל‬ ‫ככדי‬ ‫שמשלמים‬ ‫וממה‬ ‫הלואה ‪,‬‬ ‫רבית עבור‬ ‫שמשלמים‬ ‫ממה‬
‫איסור דאתו לאחלופי ברבית גמור ‪.‬‬ ‫והכא שיכול לישבע וליפטר אין גם‬ ‫‪.‬‬ ‫(ד) ]‬ ‫פקדון‬

‫ליחן יותר ריוח‬ ‫בהית " ע )‬ ‫והטעם שהתירו חז " ל ( בעיסקא שהיה נהוג בזמנם ‪ ,‬וכן‬
‫כשמקבל חצי הלואה ‪ ,‬היינו משום שהמתעסק אינו נותן שום דבר משלו לבעל המעות ‪,‬‬
‫אלא מוסר כל הרווחים השייך להבעלים כי " מעותיו הרוויחו לו " ‪ ,‬ואם אינו מוסרו לבעל‬
‫הממון הוי גזלן ‪ ,‬נמצא שאינו נותן להמלוה שום " רבית " ‪ ,‬רק מה ששייך לו על פי דין ‪,‬‬
‫ומה שאנו רואים דבעיסקא דכולו פקדון הר " ז נותן רק " חצי רווחים " להמלוה ‪ ,‬לאמת‬
‫שגם בכולו פקדון שייך " כל הרווחים " אך ורק לבעל הממון כי מעותיו הרויחו לו ‪ ,‬רק‬
‫שבעל הממון נוטל חצי הרווחים ונותנו במתנה להמתעסק בשכר טרחו ( וגם מעיקרא‬
‫מבטיח לעשות כן ) ‪ ,‬משא " כ בעיסקא רחצי מלוה וחצי פקדון שהמתעסק טורח בחנם‬
‫בחצי הפקדון ‪ ,‬אין בעל הממון נותן לו שום ריות עבור שכר טרחו ‪ ,‬וממילא חייב‬

‫( ג ) נהיינו דבשעה שצפוי להרויח הרבה ‪ ,‬ואם ירצה למכור הצד ריוח שצפוי להרויח בשנה זו הר " ז שוה‬
‫כאמת ‪ 40 %‬מהקרן ‪ ,‬שאם הצד ריוח אינו שוה ‪ , 40 %‬ורק מתחייב להמלוה שכ " ז שלא ישבע ימסור לו ‪40 %‬‬
‫ריוח ברור דהוי רבית קצוצה וכמו ששמעתי מפי הגרשז " א זצ " ל ‪ ,‬ולא מצינו מי שיחלוק על זה עמש " כ‬

‫ב‪.‬‬ ‫לקמן אות‬

‫( ד ) וע " ע כמנח " ש ( ס ‪ ,‬כח כהערה ) שג " כ נקט שמודדין הערך של חלק הפקדון ‪ ,‬כמה אדם מוכן לפלס‬

‫בכדי לקבל פקדון להתעסק בו ‪ ,‬אבל בט " ז מבואר שמודרין כמה אדם מוכן לשלם בכדי לקבל " כל הריוח "‬
‫של החצי פקדון ‪ ,‬וזהו יותר ממה שאדם משלם בכדי לקבל פקדון ולטרוח בו ולהתעסק בו ולהרויח וליטול‬

‫הרכר ‪.‬‬ ‫לעצמו מה שירויח יותר מהסכום שצריך לשלם לבעל הממון ‪ ,‬וע " ע מש " כ לקמן להסביר‬
‫שג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫" פ דין " למסור כל הריוח השייך לבעל הממון ‪ ,‬ואין המתעסק נותן שום דבר‬ ‫ע‬ ‫"‬ ‫המתעסק‬
‫" משלו " לבעל הממון ( ואי משום שטורח בהנם כחצי הפקדון כבר כתבו הראשונים דמה‬
‫שטורח בחנם בחצי הפקדון בגלל שקבל הלואה אינו אלא רבית דרבנן ‪ ,‬וכשנותן שכר כל‬
‫דהו הקילו חז " ל ‪ ,‬וע ' במקור מים חיים ובמש " כ בט " ר ס ' קעז ס " ק ד שהמתעסק טורח‬
‫וזהו ההסבר בעיסקא שנהגו בזמן חז " ל רכלו פקדון או של חצי מלוה וחצי‬ ‫ע"ש)‪.‬‬ ‫לעצמו‬
‫וא " כ ה " נ בהית " ע כשמתפשר עמו ‪ ,‬אז בחצי מלוה וחצי פקדון שצריך לשלם‬ ‫פקדון ‪.‬‬
‫לבעל הממון " כל הריוח " הר " ז מתפשר עמו כשיעור שיווי כל הריוח ‪ ,‬אבל בכולו פקדון‬
‫( והחצי השני נוטל לעצמו בשכר טרחו ) ‪,‬‬ ‫הריוח "‬ ‫שצריך לשלם לבעל הממון רק " חצי‬
‫הריוח ‪.‬‬ ‫לכן גם מתפשר עמו כשיעור שיווי של חצי‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫התפשרות ביותר סמה שצפוי להרויח מהחצי פקדון‬

‫שמעתי מפי הגאון רבי שלמה זלמן אויערכאך זצ " ל שאם כותב היתר עיסקא דהצי‬
‫מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬ומתפשר עם המלוה בסך כך וכך אחוזים של רווחים ( שכל זמן שלא‬
‫נשבע חייב לשלם כך וכך אחוז ) ‪ ,‬שאם ההתפשרות הוא יותר ממה שצפוי להרויח בהחצי‬
‫פקדון [ והיינו כשמשלם יותר מהשיעור שכדאי ללוה לשלם דבר קצוב בכדי לקנות‬
‫לעצמו הרווחים ולהכניס עצמו לספק ] ‪ ,‬שאו ברור דהוי רבית קצוצה ‪ ,‬דאע " פ ששייך צד‬
‫ההתחייבות שכל זמן שלא נשבע‬ ‫מ " מ עצם‬ ‫שהלוה הרויח ע " י הגרלה או בעסק בסתר ‪,‬‬
‫א‬
‫ישלם כך וכך בשביל שמלוהו החצי מלוה הוי הנאה ושוה כסף והוי רבית גמור‬
‫''‬
‫שכדאי‬
‫‪,‬‬ ‫ובשלמא כשמתפשר בפחות ממה שצפוי להרויח בהחצי פקרון והיינו כשיעור‬

‫ללוה לשלם דבר קצוב בכדי לקנות לעצמו הרווחים מחצי הפקדון ולהכניס עצמו לספק ‪,‬‬
‫בזה י " ל שמתפשר ומשלם עבור חלק הפקדון בלבד ‪ ,‬אבל כשלא צפוי מעיקרא להרויח‬
‫פקדון ]‬ ‫בהתצי‬ ‫‪30 %‬‬ ‫רבית ולא צפוי להרויה‬ ‫‪15 %‬‬ ‫כל כך מתצי הפקדון [ וכגון כשמתחייב‬
‫אז הוי רבית קצוצה ‪ ,‬כי לא מתפשר עם המלוה בסכום גבוה כל כך אלא משומ החצי‬
‫הלואה שמקבל ‪ ( ,‬ולעיל הבאתי משמו שתמה בכל הית " ע גם כשמתפשר בפחות ממה‬
‫שצפוי להרוית בחלק הפקדון ‪ ,‬אבל כאן כשלא צפוי להרויח כ " כ אמר שבודאי הוי רבית‬

‫( א ) וע " ע במבוא לקיצור דיני ריבית של מו " ח שליט " א שמביא דברי הגרשז " א זצ " ל ‪ ,‬וכ " מ מתוך דברי‬
‫המנחת שלמה ( ס " ס כח ) ‪ ,‬ובבר " י ע " ד ( טל " ח הע ‪ ,‬י ) מביא שכן הורה גם הגאון מדכרצין זצ " ל בעל הבאר‬
‫שאם הלווה בהית " ע‬ ‫גה )‬ ‫משה אלא שהקשה על הגרשז " א והבאר משה ממש " כ בשו " ת חת " מ ( ח " מ ס '‬
‫לזמן קצוב עבור כך וכך ריוח ‪ ,‬ושום אח " כ רוצה הלוה להחזיר כל הכסף תוך הזמן וכתב החת " מ שאם‬
‫נעלם מעינינו נוכל לתלות שכבר הרויח כהסעות כשיעור ההתפשרות וחייב לשלם ע " כ ‪ ,‬ואע " פ שמסתבר‬
‫ריבית ע " כ ‪.‬‬ ‫שלא הרויח אפ " ה חייב לשלם ולא הוי‬

‫אכל כאמת לק " מ שהגרשז " א לא אסר לשלם מה שמסתכר שלא הרויח ‪ ,‬אלא דוקא כשמעיקרא מהייכ‬
‫עצמו בעת ההלואה על התפשרות יותר ממה שצפוי להרוח בזמן תקופת ההלואה ולהתחייב שכל זמן שלא‬
‫ישבע ישלם ‪ ,‬והגרשז " א זצ " ל הסביר לי טעמו דעצם התחייבות כזה ליותר ממה שצפוי להרויח זה שוה‬
‫אכל מוריס לדברי החת " ס דכשהתחייכ סך כך וכך ריוח כפי שצפוי‬ ‫ההלואה ) ‪,‬‬ ‫כסף והוי ריבית ( עבור חלק‬
‫להרויח בזמן ההלואה ורק אח " כ נמלך הלוה ורוצה להחזירו תוך זמנו ‪ ,‬שכזה מותר וחייב לשלם כשיעור‬
‫הרויח ‪.‬‬ ‫ההתפשרות כ " ז שלא נשבע שלא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫דש‬

‫גמור ‪ ,‬ועוד שבכל הית " ע רחצי מלוה א " א לערער מאחר שגדולי הדורות הנהיגו כן‬
‫משא " כ כשלא צפוי להרויח כ " כ מהחצי פקדון ‪ ,‬אין שום מקור להתיר הדבר והוי רבית‬
‫גמור ) ‪.‬‬
‫ואע " פ שהלוה לא מחייב עצמו לשלם בכל אופן ‪ ,‬ואם רוצה לישבע שלא הרויח כל‬
‫כך יכול לפטור עצמו בשבועה ‪ ,‬וא " ב אין כאן קציצה גמורה לריבית ‪ ,‬אפ " ה כתב‬
‫( במכתבו הנ " ל ) דהוי רבית קצוצה ואסור מן התורה ‪ ,‬וטעם הדבר דגרע ממי שנותן ריוח‬
‫מחלק ההלואה דאיסורו מדרבנן בלבד ‪ ,‬משום דהתם אינו נותן ריוח מכיסו אלא מיניה‬
‫יש כאן דבר‬ ‫משא " כ בנד " ד‬ ‫וביה מסה שירויח ולכן הוי קרוב לשכר ורחוק להפסד ‪,‬‬
‫(ע " ע‬ ‫המאלצו ודוחפו לפרוע מכיסו גם אם לא מרויח ‪ ,‬ותנאי זו כשלעצמו שוה כסף‬
‫כעי " ז בחו " ד קעז ס " ק סו ) ‪ ,‬ועוד רדבר התלוי אם ירויח או לא דמי למשכנתא דשדה‬
‫שלרוב הפוסקים אינו ר " ק סה " ת משום שהריוח לא ברור ‪ ,‬משא " כ בצד ספק בדבר התלוי‬
‫והפוסקים כתבו‬ ‫צד )‬ ‫ד"ה‬ ‫( סג ‪.‬‬ ‫ביד הלוה לעשותו ‪ ,‬הוי צד אחד ברבית וכמש " כ התוס '‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫דאסור מן‬

‫שמביא בשם ר " ת שמותר ללוה לקנות‬ ‫או " ז ( ס ' ריא )‬ ‫ומצאתי כעי " ז בשו " ת מהר " ת‬
‫החצי רווחים ששייך להמלוה מחלק הפקדון ולשלם להמלוה דבר קצוב עבורו ( ולא כר '‬
‫ישעיה בטוש " ע קעז ס " ו ‪ ,‬וע " ע בש " ע הרב ס ' מ ) ‪ ,‬אבל כתב שאין לשלם לבעל העיסקא‬
‫על חלק הפקדון יותר מכפי הערך ששוה הלק הפקדון ‪ ,‬וז " ל שרי ליחן עיסקא בקצבה‬
‫בכך וכך לשנה ובלבד שיקבל עליו הפסד כפי מיעוט קצבתו ודבר זה תלוי בשומת בעלי‬
‫עיסקא עכ " ל ‪ ,‬והיינו שאם קוצב שכר מרובה צריך לקבל אחריות הפסד ביותר אחוזים‬
‫מהעיסקא ‪ ,‬ואם קוצב שכר מועט סגי כשמקבל אחריות הפסד בחלק יותר קטן מהעיסקא ‪,‬‬
‫והיינו כמש " כ הגרשז " א זצ " ל שאם נותן קצבה יותר ממר ששוה הריוח מהלק הפקדון ‪,‬‬
‫הוי רבית עבור חלק ההלואה ואסור ( וע " ע מש " כ בטעם רבית ס ' קעו ס " ק יב ובקו " א שם‬
‫כו ) ‪.‬‬ ‫ס'‬

‫‪ -‬ג ‪-‬‬

‫בבנקים בישנינו ‪ -‬רובם הם כולו פקדון‬ ‫הית " ע‬

‫ההלואות בזמנינו ע " פ היתר עיסקא מתחלקים לשני סוגים יש הלוואות עבור עסקים‬
‫מצוי מאוד‬ ‫וכגון בעל חנות ומכולת וכדומה או בית חרושת ‪ ,‬ושם‬ ‫מאוד ‪,‬‬ ‫טובים‬
‫שמרויחים בדמי העיסקא הרבה יותר מפי שנים משער הגבית ‪ ,‬ובזה אתו שפיר גם‬
‫בהית " ע דתצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬דשפיר מגיע להתפשר עבור התצי הפקדון כפול משער‬
‫הרבית [ ובהית " ע שכתוב שהלוה מקבל פלגא בהפסד ותרי תילתא באגר והמשקיע מקבל‬
‫רק תילתא באגר ‪ -‬ג " כ מצוי הרבה דא " ש מאחר שמעיקרא צפוי להרוית יותר מפי‬
‫משער הרבית ] ‪.‬‬ ‫שלש‬

‫אבל ברוב ההלוואות בזמנינו שהמטרה הוא לצורך קניית דירה או למטרת קניית‬
‫מניות או סתם אוברדראפט ‪ ,‬ואין להלוה חנות או בית הרושת ‪ ,‬ומעיקרא לא צפוי להרויח‬
‫פי שנים משער הרבית ‪ ,‬ואם נבוא לשער על פי שמאים ובקיאים ‪ ,‬כמה שוה למכור הספק‬
‫וצד ריוח של החצי פקדון ‪ ,‬יתברר שאינו שוה אלא כשער הרבית והצמדה שהבנק דורש‬
‫שה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫יותר ‪ ,‬אבל לא " כפול " משער הרבית והצמדה ‪ ,‬ולפי מה שהבאנו לעיל מהר " ח או " ז‬ ‫ימעט‬
‫ומהגרש " ז אויערבאך זצ " ל אין היתר בהית " ע רחצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬דהוי רבית קצוצה‬
‫מן התורה משום שמתחייב לשלם יותר משיווי הריוח דחצי פקדון כל זמן שלא נשבע רק‬
‫משום ההצי הלואה ‪ ,‬ועצם ההתחייבות שוה כסף והוי רבית גמור ‪ ,‬ובעינן אוקא שיהיה‬
‫הלוואה ‪ ,‬או כולו פקדון ‪ ,‬וא " כ בזמנינו לכאורה נכשלים באיסור רבית‬ ‫‪1 /4‬‬ ‫פקדון ורק‬ ‫‪3/4‬‬

‫התורה ‪.‬‬ ‫קצוצה מן‬

‫וכן בחשבונות טלפון גז חשמל וכו ' שעושים ע " פ הית " ע [ והיינו שהלוה ( והוא‬
‫המשתמש בטלפון גז חשמל וכו ' ) משתף את החברה בעסקים שיש לו ועל פי הית " ע ע " ע‬
‫ובנימוקים ] ‪ ,‬ורוב אנשים אין להם תנות או בית חרושת ‪ ,‬וא " א‬ ‫ר "ג‬ ‫בדיני רבית פי " ג‬
‫והצי פקדון ‪ ,‬הוי רבית קצוצה‬ ‫ובהית " ע דחצי מלוה‬ ‫לשתף המלוה אלא בהדירה שלהם ‪,‬‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫וכמש " כ‬

‫אמנם ברוב בנקים וחברות יצאנו מחשש הנ " ל והוי כהיתר גמור ‪ ,‬וטעם הדבר ‪ ,‬משום‬
‫עוד הוסכם שאם יעסקו בעסקים שאין בתנאי היתר‬ ‫‪:‬‬ ‫שכתוב תוך נוסח ההיתר עיסקא וז " ל‬
‫כדי לבטל מהם איסור רבית אזי‬ ‫מיניה )‬ ‫זה ( של פלגא מלוה ופלגא פקדון הנזכר לעיל‬
‫ומעכשיו‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫תנאי ההתעסקות בעסקים אלה יהיה בתורת פקדון כולו ביר המקבל‬
‫ברוב הלוואות [ שלא צפוי להרויח כפול משער הרבית ] שאין בתנאי הית " ע דפלגא מלוה‬
‫כדי לבטל איסור רבית ‪ ,‬אז תנאי ההתעסקות הוא בהית " ע רכולו פקדון ‪ ,‬וא " כ אין שום‬
‫איסור רבית ‪.‬‬
‫ואע " פ שהסיבה שכתבו נוסח זו הוא להלוואות של הלויני ואלוך וכמש " כ בשו " ת‬
‫די " ב אות ב ‪ ,‬וכותבי הנוסח לא נתכוונו שגם‬ ‫פ"ב‬ ‫מנחת יצחק ( ח " ז ס ' סו ) הבאתיו לעיל‬
‫בכל הלוואות יהיה כולו פקדון אם העיסקא אינו טובה כ " כ ולא צפוי להרויח כפול‬
‫משער הרבית וההצמדה שדורשים ממנו ‪ ,‬מ " מ שמעתי מדודי הג " ר יחזקאל ברטלר‬
‫שליט " א שאין חשש הסוף סוף כתוב כן ( א ) כנוסח ההית " ע שבאופן שעדיין יש איסור‬
‫רבית הוי כולו פקדון ‪ ,‬ולכן גם מטעם הזה הוי כולו פקדון ‪.‬‬
‫ומעכשיו לפ " ז כשלוקחים הלוואות מבנק בכדי להשקיע במניות ( שערס ) הוי כולו‬
‫פקדון ‪ ,‬וכשמפסיד ‪ ,‬הוי " כולו " באחריות הבנק ( ולא רק חצי פקדון ושחציו הלואה ) ‪,‬‬
‫מאחר שאם נשער ע " פ בקיאים כמה שוה הצד ריוח של החצי פקדון אם ירצה למוכרו‬
‫לאחרים ‪ ,‬ברור שלא היו משלמים עבורו כפול משיעור הרבית שהבנק דורשים ‪ ,‬ולכן הוי‬
‫שבמניות ( שערס ) יש כאן סברא שאם ירצו לקנות חלק הרווחים‬ ‫ואע " פ‬ ‫כולו פקדון ‪,‬‬
‫מחצי הפקדון הר " ז שוה יותר מהסיכון בעצם קניית המניות ( שערס ) ‪ ,‬משום שהמלוה‬
‫מקבל על עצמו אחריות הפסד הקרן בהתצי פקדון וכשבאים לשום כמה שוה הצד ריוח‬
‫הסיכון של‬ ‫הלוה )‬ ‫וכלי שיהיה על הקונה ( או‬ ‫( שערס )‬ ‫שיכול להרויח בעליית המניות‬
‫נראה שלא שוה שיעור כפול משער הרבית והצמדה ‪,‬‬ ‫מ "מ‬ ‫הפסד הקרן הר " ו שוה יותר ‪,‬‬
‫מעיקר הדין ‪.‬‬ ‫ולכן הוי כולו פקדון‬

‫( א ) ראיתי נוסחאות הית " ע בבנקים ובחברות שכתוב וז " ל ‪ :‬ובתוכניות ועסקאות שאין בתנאי היתר זה וכו '‬

‫ובאם תעסוק החכרה בעסקים שאין כתנאי היתר זה וכו ' עכ " ל אכל גם בנוסח זה א " ש ‪ ,‬דפירוש נוסח זה‬
‫שיש עסק השקעה כעסק טוב של הלוה ואז הוי מלגא מלוה ‪ ,‬ויש השקעה כעסק של הלוה שאינו כ " כ טוב‬

‫הוי כולו סקרון ‪.‬‬ ‫ולא מרויחים כפול משיעור הריוח ובזה‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫שו‬

‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫בגדר קבלת חיוב שבועה בהית " ע‬

‫בעיקר יסוד ההית " ע קשה לי איך הותר ללוה לחייב עצמו שבועה ושכל זמן שלא‬
‫נשבע חייב לשלם ריות למה לא יחשב כמתחייב רבר קצוץ ראסור גם בחלק הפקדון של‬
‫העיסקא ואפילו בעיסקא " רכולו פקדון " אסור ליחן דבר קצוב משום מראית העין‬
‫כמבואר בש " ע ס ' קעו ס " ו ‪ ,‬והרי עצם קבלת חיוב שבועה עם תנאי שכל זמן שלא נשבע‬
‫ישלם כך וכך ‪ ,‬שוה כסף ‪ ,‬והוי כהתחייבות ברבר קצוב ‪ ,‬ונהי שלפעמים דרך הסוחרים‬
‫להחמיר על המקבל ולדרוש בירור נוסף ‪ ,‬מ " מ כיון שלא מגיע לו מעיקר הדין ‪ ,‬לכן‬
‫כשדורש ממנו להתחייב נ " ז שלא נשבע ‪ ,‬הוי כקוצץ דבר קצוב ( וכעי " ז מבואר בחו " ד ס '‬
‫קעז ס " ק סו דהוי כאומר שאם ירדו גשמים ישלם לו כך וכך דהוי ריבית גמור רעצם‬
‫ובפרט " בהיתר " עיסקא שיש גם הערמה על הקרן שלא נאמן‬ ‫כסף ) ‪.‬‬ ‫ההתחייבות שוה‬
‫שהפסיד אלא בעדים וכשמשלם עבורו דבר קצוב הוי הערמה בשל תורה דאסור ‪ ,‬ולא‬
‫התירו הפוסקים להערים על הקרן בהית " ע אלא כאשר משלם סמה שמרוית בלבד דאז‬
‫גם אי הוי באחריות המקבל אינו אלא איסור דרבנן משום קרוב לשכר ורתוק להפסד ‪,‬‬
‫משא " כ בנד " ד שמתחייב שכ " ז שלא נשבע ישלם רווחים ‪ ,‬רעצם ההתחייבות שוה כסף‬
‫והוי כקוצץ דבר קצוב ‪.‬‬
‫ונהי שביכולת הלוה לישבע וליפטר אפייה הוי כמתחייב בדבר קצוץ ‪ ,‬וכמש " כ בתוס '‬
‫( סג ד " ה צד ) דרבר התלוי ביד הלוה ‪ ,‬הוי צר אחר ברבית ולהרבה ראשונים אסור מה " ת‬ ‫‪.‬‬
‫טמיר יותר ממשכנתא דשרה ומעיסקא קרוב לשכר ורחוק מהפסד שמדאורייתא מותר ‪,‬‬
‫מכתב מהגרש " ז אויערבאך זצ " ל דהוי רבית קצוצה מן‬ ‫( סק " א )‬ ‫וכמו שהבאתי לעיל‬
‫התורה ‪.‬‬
‫ונראה לתרץ דמה שאסרו ליתן עבור פקדון דבר קצוב והתירו ליתן רווחים ‪ ,‬אינו‬
‫משום שכל ההיתר הוא רק ליתן מה ששייך לבעל הפקדון ‪ ,‬אלא דכאשר נותן רווחים אז‬
‫ניכר שהפקדון הוא ברשות הבעלים שהרי הוא שלו לגמרי בין לענין רווחים ובין לעניז‬
‫הפסד ‪ ,‬משא " כ כשנותן דבר קצוב אז לענין רווחים יצא מרשות הבעלים ונכנס לרשות‬
‫המקבל ‪ ,‬ודומה קצת לדרך הלוואה משו " ה אסרוהו ‪ ,‬ומעכשיו בהיתר עיסקא כיון שנותן‬
‫רווחים להבעלים לכן אע " פ שנותן לו טובה " נ בתנאי הריוח ‪ ,‬והיינו שלא נאמן ברווחים‬
‫בלא שבועה ‪ ,‬ותנאי הזה שוה כסף ‪ ,‬מ " מ כיון שנותן רווחים לכן עדיין ניכר שהוא ברשות‬
‫הבעלים לענין ריוח ‪ ,‬ואין כאן איסור של דבר קצוב בפקדון ‪ [ .‬ואין לדמותו למקבל עיסקא‬
‫קרוב לשבר ררחוק להפסד ומחייב עצמו ליתן חצי רווחים וגם רבר קצוב ‪ ,‬דהוי ר " ק ‪,‬‬
‫דשאני התם שנותן הדבר קצוב חוץ מהריוח ‪ ,‬ולכן אמרינן שהרווחים שנותן הוי עבור‬
‫חלק הפקדון והדבר קצוב הוי עבור חלק ההלואה ‪ ,‬משא " כ בנד " ד אין הטובה " נ של‬
‫הרבר קצוב אלא על חלק הפקדון גופא ( והיינו על החלק שהרווחים ממנו שייך לבעל‬
‫הממון ) ‪ ,‬אלא שמחייב עצמו שבאופנים מסוימים יצטרך לשלם בכל אופן ואפילו אם לא‬
‫ירויח ‪ ,‬ומאחר שהטובה " נ הוא על חלק הפקדון אין כאן תשש ר " ק מה " ת ומותר בכל‬
‫של עדים ] ‪.‬‬ ‫הית " ע אע " פ שעושה הערמה על הקרן שצריך בירור‬
‫שז‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫אבל מ " מ בהיתר עיסקא שמערים על הפסד הקרן שלא מאמינו אלא בעדים ‪ ,‬ולא‬
‫דבר זה אלא ברבית דרבנן ‪ ,‬וכמש " כ התה " ר ( ס ' שב ) וש " ך קעז ( ס " ק כ ) ‪ ,‬וא " כ‬
‫מתירייביאור למה אין כאן חשש איסור תורה כשמחייב עצמו על הרווחים שלא נאמן אלא‬
‫צריך‬
‫כסף ‪.‬‬ ‫בשבועה ‪ ,‬והרי עצם ההתחייבות שוה‬

‫ונראה לבאר הטעם שאין כאן איסור תורה דהיינו משום דלא אמרינן דכשנותן דבר קצוב‬
‫הוי הלואה גמורה מה " ת ( כשגם אחריות הקרן על הלוה ) אלא כשאין למלוה שום זכות‬
‫בהרווחים ‪ ,‬אבל אם יש להמשקיע זכות בהרווחים ‪ ,‬אפילו אם אינו זכות מוחלט ‪ ,‬ורק על הצד‬
‫שישבע אח " כ ‪ ,‬אבל מ " מ כיון שיש להמשקיע חלק בהרווחים הוי פקרון גמור מה " ת ולא‬
‫כסף ‪.‬‬ ‫הלואה ‪ ,‬ומשו " ה לא אסרינן אפילו אם הלוה נותן טובה " נ ( של קבלת שבועה ) ששוה‬

‫אבל מ " מ צ " ע רכל זה אתי שפיר לשיטת הרשב " א רס " ל דכשמקבל אחריות הקרן‬
‫בלבד בלי ליחן דבר קצוב הוי פקדון ‪ ,‬וי " ל כמש " כ לעיל ‪ ,‬אבל לשיטת התוס ' ( בכורות‬
‫דס " ל דבאחריות הקרן גרידא הוי הלואה גמורה מה " ת והטעם שאין איסור‬ ‫אין )‬ ‫ד"ה‬ ‫‪:‬‬ ‫סו‬
‫תורה בעיסקא קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא משום שאין הריוח ברור ‪ ,‬א " כ הכא שנותן‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫טובה " נ גמור לכאורה יש כאן חשש רבית קצוצה‬

‫כתירוץ הראשון דהטעם שמה " ת מותר ליחן‬ ‫ע"א)‬ ‫וכן לפמש " כ הרמב " ן ( דף ע ריש‬
‫עיסקא קרוב לשכר ורתוק מהפסד ‪ ,‬משומ שהלוה לא משלם רבית מכיסו אלא מיניה‬
‫וביה ‪ ,‬אבל באמת הוי הלואה מה " ת עיין מש " כ בט " ר קו " א ( ס ' יג ) ‪ ,‬לדבריו ג " כ קשה‬
‫שו " כ ‪.‬‬ ‫למה אין כאן איסור תורה כשנותן טובה " נ של קבלת חיוב שבועה ‪ ,‬והרי זה ג " כ‬

‫ונראה לתרץ דבהית " ע אין כאן שאלה של דאורייתא אלא דרבנן ‪ ,‬רכשמערים על‬
‫הקרן להצריך עדים על ההפסד ‪ ,‬לא נהפך להלואה מן התורה ‪ ,‬וכמבואר בתה " ד אלא‬
‫דמררבנן אסור להערים בשל תורה ‪ ,‬ובדרבנן י " ל דסמכינן על שיטת הרשב " א הנ " ל‬
‫שמותר לגמרי [ דהרשב " א ס " ל שגם אם הקרן הוי באתריות הלוה ממש אין איסורו אלא‬
‫בו להצריך ערים על הקרן ] ‪.‬‬ ‫מדרבנן ‪ ,‬לכן מותר להערים‬

‫עוד אפש " ל שגם להתוס ' ותירוץ הראשון ברמב " ן ‪ ,‬אין איסור תורה ליחן טובה " נ של‬
‫קבלת חיוב שבועה ושכל זמן שלא נשבע ישלם ‪ ,‬והיינו משום דנהי שמדין תושן משפט‬
‫מ " מ כיון שדרך‬ ‫מוחנק )‬ ‫א " א לחייבו שבועה ולשלם כ " ז שלא נשבע ( ובפרט שהוא‬
‫לפעמים להחמיר על המקבלים ‪ ,‬ולדרוש בירור נוסף (ב ) ‪ ,‬אולי י " ל דנחשב קצת‬ ‫הסוחרים "‬
‫( )‬

‫( א ) ובדכוי סופרים ( כהערות על נוסח הית " ע דמהר " ס ) תמה על נוסת הית " ע בשו " ת חיים ביד שכתוב‬
‫א "כ‬ ‫שהלוה מקבל על עצמו לא לטעון קים לי ‪ ,‬ותמה למה לא ליהוי תנאי זו ריבית ‪ ,‬דכיון שע " פ דיו פטור‬
‫כאשר מתחייב אז הוי התחייבות לשלם והוי ריבית ‪ ,‬ולא הבנתי למה תמה רק על תנאי הזה שלא יטעון קים‬
‫לי ‪ ,‬יותר מעל עיקר תנאי ההיתר עיסקא ‪ ,‬הרי גם עצם ההתחייבות שבועה ושכל זמן שלא נשבע יוסלם זה‬
‫גופא הוי התחייבות לשלם אע " פ שמעיקר הדין פטור ‪ ,‬ועכצ " ל שלפעמים דרך הסוחרים לדרוש שבועה‬
‫קים לי ‪ ,‬כית שגם זה הוי דרך הסוחרים‬ ‫א " כ ה " נ בתנאי שלא יטעון‬ ‫להיות בטוח שסקכל מה שמגיע לו ‪,‬‬
‫בספיקות ‪ ,‬וק " ו כטענת קים לי ‪ ,‬שהלוה זוכה גס נגר רוב הפוסקים‬ ‫לדרוש כן ‪ ,‬שלא רוצה לסבול ולהפסיד‬
‫מדין קים לי ‪ ,‬ופשוט שדרך הסוחרים לדרוש שלא להפסיד אלא להחשיב כאילו המלוה מוחזק ‪ ,‬וקל יותר‬
‫ספק ‪.‬‬ ‫מקבלת חיוב שבועה בהית " ע ‪ ,‬שהתירו להמלוה לדרוש כן לשם תחבולה ליקח רווחים גם כשאין שום‬

‫א " צ להפסיד ומותר לדרוש בירור שבועה שלא הפסיד כל כך ‪,‬‬ ‫עדיין צ " ע ‪ ,‬דנהי שהמלוה‬ ‫( ב ) אבל מ " מ‬
‫היו רווחים ‪ ,‬וק " ו‬ ‫מ " מ הרי ידוע שעיקר מטרת ההית " ע הוא עצה לקבל הריוח שקצבו ביניהם גם כשלא‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫שח‬

‫כטובה " נ בדבר שאין שומתו ידוע שהאיסור הוא מדרבנן וכמפורש בש " ך ס ' קעג ( סק " ו ‪,‬‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫ע " ש במבי " ט ) ‪ ,‬ומכיון שהאיסור מדרבנן מותר להערים על הקרן להצריך‬

‫וץ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫החכם " א )‬ ‫( ושישת‬ ‫תחבולות בנאמנות הלוה בהית " ע‬

‫ובלחם הפנים‬ ‫מ)‬ ‫ומרבא גם בנחלת שבעה ( ס '‬ ‫ג)‬ ‫כתב בקונטרס הסמ " ע ( קצרה ס '‬
‫( סק " ה ) דאסור לעשות תחבולות ולהתנות עמו שצריך לישבע בביהכנ " ס בין אשרי ולמנצח‬
‫וכיוצא בו באופן שימנע בודאי מלישבע ויצטרך ליחן לו ריוח ‪ ,‬אלא ישבע לו שבועה‬
‫חמורה בנקיטת חפץ או בפתיחת ארון הקודש וכדין שבועת השותפין שמחמירין בה‬
‫לפעמים לפי הענין ע " כ ‪ .‬הנה מפורש שלא הותר לדרוש מהלוה אלא כפי מה שרגילין‬
‫לדרוש לפעמים משותפין ‪ ,‬ונראה לבאר דבריו ‪ ,‬דכשדורש יותר אז יש לאסור משני טעמים ‪,‬‬
‫א ' רעצם הקבלה שכל זמן שלא יעשה כך וכך יצטרך לשלם ‪ ,‬שוה כסף ‪ ,‬והוי כהתחייבות‬
‫בדבר קצוב ( וכמש " כ לעיל בסק " ד ) ‪ ,‬ולא התירו לדרוש בירור על הריוח אלא כשיעור מה‬
‫שרגילין לפעמים לדרוש בירור ‪ ,‬כי זה מגיע לו לבעל הממון ‪ ,‬משא " כ כשדורש שכל זמן‬
‫שלא נשבע בביהכנ " ס בין אשרי ולמנצח ישלם כך וכך שאין דרך הסוחרים להכביד כ " כ על‬
‫המקבלין לכן הוי תחבולה לררוש דבר קצוב וזה עצמו שוה כסף ואסור ‪ ,‬ב ' כיון שרחוק‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫הדבר שישבע בביהכנ " ס ‪ ,‬לכן הוי הערמה גמורה בדאורייתא‬

‫בבינת אדם ( ס ' ט ) ‪ ,‬חולק על הסמ " ע ונחלת‬ ‫ד)‬ ‫אבל החכמת אדם ( כלל קמב ס '‬
‫שבעה ולה " פ הנ " ל שאסרו לעשות תחבולות על הרווחים ‪ ,‬וס " ל שמותר ‪ ,‬והוכיח כן‬
‫( ועמש " כ לקמן בס " ק ו דנלענ " ד ברור‬ ‫סח ‪.‬‬ ‫ב"מ‬ ‫מפירוש הראב " ד בדברי אמימר בגמ '‬
‫שהסמ " ע לא פירש כן בדברי הראב " ד ואמימר ) ‪ ,‬אבל לא הסביר שם מאיזה טעם אין‬
‫יא מצינו ביאור למה מתיר להתנות ולעשות תחבולות ‪ ,‬שכתב‬ ‫ס "ס‬ ‫איסור ‪ ,‬אבל בבינ " א‬
‫שיש להתיר לעשות התחייבות מיוחד שאם לא מודיע בערב שבת שלא היה ריוח‬
‫שיתחייב לפרוע ההתפשרות וג " כ מוכיח כן מפירושו בדברי אמימר הנ " ל ‪ ,‬וסיים שם‬
‫הכינ " א וז " ל שבכל ערב שכת יש לו רשות לישכע ואם אינו רוצה לישבע מה איכפת‬
‫למלוה ‪ ,‬ואין זה אלא כמתחייב את עצמו ואומר הריני מקנה לך מעכשיו שטר חוב בסך‬
‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫עכ " ל‬ ‫כך וכך ואם אעשה זאת אזי תפטרינו ‪ ,‬וזה מותר‬

‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫כשמלוה לאדם שנאמן מאוד ‪ ,‬וכל המטרה בחיוב שבועה הוא אך ורק לקבל רווחים כשלא הרויח‬

‫ואע " פ שמותר למלוה לדרוש ערביות וכטחונות ‪ ,‬זהו דוקא כשלא גורר עמו ליקח כספים מן הלוה ‪,‬‬
‫וצ " ע ‪.‬‬ ‫משא " כ הכא רוום כטחונות שידוע מראש שהלוה לא ישתמש בו אלא ישלם מכיסו אף כשלא ירויח‬
‫וע " ע בשו " ת חות יאיר ס ' קצ שאוסר לדרוש ערב אם עושה תחבולת רשעים ‪ ,‬והיינו כשיודע שא " א ללוה‬
‫להעמיד ערכ אלא לוי שדורש שכר והמלוה רוצה להנות את לוי ( וקבלת לוי נחשב כקבלת המלוה כמפורש‬
‫ומשמע שם בלשון החו " י דהוי ר " ק מן התורה ‪ ,‬א " כ ק " ו בנד " ד שהמלוה דורש בטחון‬ ‫סי " ד )‬ ‫קם‬ ‫כש " ע ס '‬

‫שבהית " ע יכול לישבע ולפטור ‪ ,‬מ " מ הוי צ " א‬ ‫( ואע " פ‬ ‫שידוע שהמלוה עצמו יהנה מזה‬ ‫)‬ ‫כזה ( שבועה‬
‫וצע " ג ‪.‬‬ ‫כריבית ראסור ולהרבה פוסקים אסור מה " ת )‬

‫לומר טעם אחר להסביר שיטת החכמת אדם ולא כמש " כ בעצמו בספרו בינ " א ( שהסביר דהוי‬ ‫יאין‬ ‫(א)‬
‫התחייכות ואפ " ה מותר ) ‪ ,‬אלא נפרש שאינו תחבולה משוב שלפעמים דרך הסוהרים לדרוש עירור בכל‬
 ‫שט‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרם‬

‫הנה מבואר בדברי הכינ " א רס " ל שמותר להתנות ליחן דבר קצוב עבור העיסקא ורק‬
‫אם תעשה כך וכך יפטר ‪ ,‬וזה מותר ‪ ,‬משום שלא אסרו חז " ל ליתן דבר קצוב אלא כאשר‬
‫מוכרח ליתן השכר בכל אופן ‪ ,‬אבל כאשר יש אופן שפטור לא נחשב כדבר קצוץ משו " ה‬
‫מותר ‪ ,‬וא " כ ה " נ בתחבולות הסמ " ע שכל זמן שלא נשבע בין אשרי ולמנצח בבהכנ " ס‬
‫צריך לשלם ‪ ,‬ג " כ מותר ‪ ,‬דנהי דהוי התחייבות אפ " ה אין דינו כמתחייב בדבר קצוב כיון‬
‫ירצה ‪.‬‬ ‫דמ " מ יכול לישבע אם‬

‫אבל צע " ג איך הותר לדרוש בהית " ע תנאים והתחייבות שלא מגיעים לו ‪ ,‬הרי גוף‬
‫שאם‬ ‫סו )‬ ‫קעז ( ס " ק‬ ‫ס'‬ ‫ההתחייבות שוה כסף ‪ ,‬וכמש " כ לעיל סק " ד בשם החו " ד‬
‫מתחייב שאם לא ירדו גשמים ישלם כך וכך ‪ ,‬הוי רבית גמור ‪ ,‬ועצם ההתחייבות שוה‬
‫כסף ע " ש ‪ ,‬והרי בהיתר עיסקא יש כאן הערמה גמורה על הקרן ( שלא מאמינו אלא‬
‫ולא התירו אלא בררבנן והיינו כשנותן רק רווחים ‪ ,‬אבל כשנותן רבר‬ ‫עדים )‬ ‫כבירור‬
‫קצוב או טובה " נ ששוה כסף הוי הערמה בשל תורה ואסור ‪ ,‬וק " ו דצע " ג במש " כ‬
‫הבינ " א ס ' יא להתיר תנאי שאם לא מודיע בער " ח ‪ ,‬שיתחייב בכל ההתפשרות כאילו‬
‫היה הוראת בעל דין ‪ ,‬ומותר משום דהוי כמוכר לו השט " ח בכך וכך ורק אם יעשה כך‬
‫תפטרנו ב ‪.‬‬
‫(‬

‫'‬
‫ואפש " ל דהכינ " א ס " ל כהרשב " א הנ " ל בסק " ד ולדבריו כיון שיש למלוה זכות ליקח‬
‫רווחים הר " ז נחשב כפקדון ואין איסור תורה אפילו אם מקבל עוד טובה " נ והתחייבות‬
‫בתנאי הריוח וכמש " כ לעיל סק " ד ‪ ,‬אבל להתוס ' הר " ז נחשב הלואה גמורה וכל ההיתר‬
‫משום שלא נותן רק ממר שמרויח ‪ ,‬אבל כשמתחייב כנ " ל והוי טובה " נ ששוה כסף הוי‬
‫תורה ‪.‬‬ ‫רבית ראורייתא וכשמערים על הקרן הוי הערמה של‬

‫הפוסקים שאוסרים תחבולות על הריוח והחכמ " א שמתיר ‪ ,‬נחלקו‬ ‫וי " ל‬ ‫דהסמ " ע וכל‬
‫במחלוקת הראשונים הנ " ל ‪ ,‬רהסמ " ע חושש לשיטת התוס ' ‪ ,‬והחכמ " א מקיל כשיטת‬

‫ער " ח כמה הרויח ואם הרויח ‪ ,‬שהרי כאמת אין הדבר כן ‪ ,‬ראין ררך הסוחרים לחייב שאם לא מודיע בער " ח‬
‫שיתחייב קנס ושמעת ההוא יתחייב לשלם הסכום התפשרות ‪ ,‬ועוד רעצם התנאי מיוחד בכדי להבטיח את‬
‫המלוה ‪ ,‬שהלוה לא ירצה לישבע ‪ ,‬שבאם יודיע כער " ה שלא הרויח אז מיד דורש מעותיו כחזרה ‪ ,‬וזה ברור‬
‫שאין דרך הסוחרים להיות כטוחיט שירויחו בכל חודש וחודש ‪ ,‬וגם המלוה גופא לא מחפש עיסקא שמרויח‬
‫בכל חודש ‪ ,‬אלא שמחפש לווים שברצונם לשלם דבר קצוב ולא לישבע ‪ ,‬א " כ אינו אלא תחבולה לריבית ‪,‬‬
‫ולא דרך הסוחרים ‪ ,‬ועוד שהחכמ " א גומא כתב דהוי כהתחייבות אלא דאפ " ה ס " ל שמותר ‪ ,‬ולא כהסמ " ע‬
‫וכל שאר הפוסקים שאוסרים תחבולות ‪ ( ,‬וכמש " כ גם בבינ " א לעיל ס ‪ ,‬ט שחולק על הסמ " ע ‪ ,‬וס " ל שמותר‬
‫לעשות תחבולות ) ‪.‬‬
‫( ב ) ולכאורה היה נראה דהבינ " א סומך על השו " ת הרמ " א ( ס ' פ ) שכתב דנהי שכתב הטור ( וש " ע ס ' קעז‬
‫ט " ו ) שאסור לקצוץ דבר קצוב עכור חלק הפקדון של העיסקא משוס דסיחזי כריבית ואתי לאחלופי מ " מ‬
‫הכא אינו אלא צד אחד בריבית ולא אסרו צד אחר כרכר שרק אתי לאחלופי בריבית ע " ש ‪ ,‬א " כ ה " נ בנדון‬
‫ומותר ‪.‬‬ ‫החכמ " א שאם ירצה הלוה יכול להודיע בערב ר " ח שלא הרויח ואינו אלא צד אחד בריבית‬

‫שלא התיר צד אחד אלא כדבר שרק אתו לאחלופי ‪,‬‬ ‫הרמ " א‬ ‫אבל צע " ג שהרי מבואר שם ל ‪ : :‬דיא בדברי‬
‫והיינו בנותן רבר קצוב " בעיסקא " ‪ ,‬משא " כ ב " היתר עיסקא " ‪ ,‬שמערים על הקרן ואם נותן דבר קצוב הוי‬
‫איסור גמור והוי הערמה בשל תורה ‪ ,‬פשוט דאסור גם בצד אחד ‪ ( ,‬ועוד דע " ש ברמ " א שגם בדין הנ " ל‬
‫נסתפק ) ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫שי‬

‫הרשב " א הנ " ל ‪ ,‬אמנם נראה דהסמ " ע אוסר בכל תחבולות גם מטעם אחר ‪ ,‬רס " ל דהוי‬
‫‪.‬‬ ‫(ג)‬ ‫הערמה גם על הרווחים ורחוק הדבר שיפטר מלשלם רווחים ואסור גם להרשב " א‬

‫והנה ראיתי בחכמת אדם ס " ס קמג שמביא נוסח הית " ע למעות יתומים ‪ ,‬וכתב‬
‫שהלוה מקבל אחריות על כל הקרן [ כדין מעות יתומים בגמ ' רף ע ‪ .‬שמותר ליחנו קרוב‬
‫לשכר ורחוק להפסד ] ‪ ,‬אבל שם לא הוסיף התנאי שחובת ההוכחה בכל ער " ה ( ואע " פ‬
‫ונלענ " ר שהטעם הוא ‪,‬‬ ‫הנ " ל ) ‪.‬‬ ‫שחיפש להבטיח יותר את היתומים אפ " ה לא הכניס תנאי‬
‫משום שהחכמ " א מודה שעצם ההתחייבות שוה כסף ‪ ,‬ולכן בממון יתומים שהלוה מקבל‬
‫אחריות הקרן ‪ ,‬אם גם נותן דבר קצוב או טובה " נ אז יש כאן איסור דאורייתא לשיטת‬
‫התוס ' וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ופשיטא שא " א להתיר ‪ ,‬ועוד דמאחר שהסמ " ע אסר ‪ ,‬נהי שהחכמ " א‬
‫מקיל ומתיר לעשות תחבולות בהית " ע רגיל ‪ ,‬אבל בממון יתומים שמקבל אחריות הקרן ‪,‬‬
‫הפוסקים ‪.‬‬ ‫ויש חשש איסור תורה לא הקיל כנגד הסמ " ע ושאר‬

‫ר ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫יישוב דברי הממ " ע‬

‫כתב שאין להמלוה לבוא בתחבולות על הלוה לומר השבע‬ ‫ג)‬ ‫בקונטרס הסמ " ע ( ס '‬
‫לי בבהכנ " ס ברבים בין אשרי ולמנצח באופן שבודאי ימנע מלישבע ‪ ,‬ומביאו בנחלת‬
‫מקשה עליו דבראב " ד המובא בשיטה‬ ‫ט)‬ ‫שבעה ובלחם הפנים ‪ ,‬אבל בבינת אדם ( ס '‬
‫משמע שמותו ‪ ,‬דז " ל הראב " ד ‪ ,‬דשטרי מחוזנאה דזקפי וכתבי בשטרא‬ ‫)‬ ‫סח ‪.‬‬ ‫מקובצת ( דף‬
‫קבלתי מפלוני מנה למחצית שכר ‪ ,‬וקניתי ממנו חצי הריוח כ ' דינרים לכל שנה ‪ ,‬ולא‬
‫אשבע ‪ ,‬והרי אני חייב ק " כ זהובים לסוף שנה ‪ ,‬ואם יאמר הפסדתי ואשבע לא היו‬

‫( ג ) ולפי זה קשה על החכמ " א שהתיר לעשות תנאי שאם לא מודיע כער " ח שיחשב הודאת בעל דין ‪,‬‬
‫שמערים על הרווחים ורחוק הדבר שיפטר מליתן ריוח ‪ ,‬שהרי ע " י התנאי הזה ‪ ,‬לא כדאי לו להודיע שהפסיד‬
‫בחודש אחד ולהרויח התפשרות של חודש אחד ‪ ,‬כי אז יוכרח להחזיר הכסף מיד ( ורק אם יהיה גם הפסד‬
‫מיד ) ‪.‬‬ ‫להמלוה ולהחזיר הכסף‬ ‫גדול בהקרן ויבררו ע " י עדים אז כראי להודיע‬

‫שגם השל " ה מודה שאין לעשות תחבולות ‪,‬‬ ‫מ)‬ ‫ועמש " כ בשו " ת להורות נתן ח " ו ( ומובא בט " ר קו " א ס '‬
‫ומה שהתיר לדרוש שבועה בבהכנ " ס בין אשרי ולמנצח ‪ ,‬היינו משום שכן היה דרכם לפעמים להשביע‬
‫רמז סק " ד ) ‪ ,‬וכדבריו משמע להדיא בהמשך לשון השל " ה שם ( מס '‬ ‫(ס'‬ ‫השותפין וכמבואר בסמ " ע חו " מ‬
‫דז " ל מי שיודע וברור שהלוה לא יעשה כן והוא אינו מתנה כן אלא כלומר שיהא בהיחר על זה‬ ‫)‬ ‫פג ‪.‬‬ ‫חולין‬
‫אמרה התורה אצל הריבית ויראת מאלקיך ‪ ,‬וכן " הרבה דינים כזה " שהם בהיתר הוא דוקא שהוא כתמימות‬
‫דברים כהוייתן ‪ ,‬אבל אם ערום יערים אז איסור ריבית במקומו ענש יענש על כן צריך זהירות גדול כי לב‬
‫האדם חומד וכו ' עכ " ל ואע " פ שבתחילה מיירי בעיקר בתחבולה על הקרן מ " מ חזיזן שאוסר תחבולות א " כ‬
‫ק " ו על הרווחים וכן ממש " כ וכן הרכה דינים כזה וכו ' ‪ ,‬ולכן עכצ " ל דמה שהתיר לדרוש שמועה בבהכנ " ס‬
‫בין אשרי ולמנצה היינו משום שכך היה דרך הסוהרים כלי שום תהכולה ‪ ( ,‬וכט " ר קו " א ס ‪ ,‬מ הערה ה‬
‫כתבתי עוד רמה שהקיל השל " ה היינו משום רמיירי בהית " ע שמאמין המתעסק " בשבועה " גם על הקרן ‪,‬‬
‫ואין כאן הערמה גדולה על הקרן ‪ ,‬משו " ה אין כ " כ איסור אם מכביד קצת על הרווחים ‪ ,‬משא " כ כהית " ע‬
‫דירן שמערימים על הקרן להצריך עדים דוקא ‪ ,‬לכן אס עושה תחבולות על הריוח ‪ ,‬הוי הערמה בשל תורה‬
‫דידן חמיר יותר ובוראי אסור לכו " ע ‪ ,‬מ " מ השל " ה גופא לא‬ ‫שבהיח " ע‬ ‫ואסור גם להשל " ה ‪ ,‬ואע " פ שנכון‬
‫שו " ת להורות‬ ‫התיר שום תחבולה וכמבואר בהמשך לשונו להלן וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ועכצ " ל כמש " כ לעיל בשם‬
‫נתן ) ‪.‬‬
‫שיא‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫מאמינים לו ‪ ,‬ואומר לו כבר קנית וחייבת את עצמך ק " כ דינר ‪ ,‬ולא היה זה מן הדין ‪ ,‬והיה‬
‫סוכל‬ ‫אמימר כותב והיה מאמין ‪ ,‬והכתיבה היתה מועלת לו שהיה המקבל מתפחד יהיה‬
‫ההפסד ‪ ,‬א " נ פעמים שהיה מכזב והיה מפחידו מכח שטרו וא " ל ר ' אשי ואיך לא היה‬
‫אביו מתפחד אם ימות הוא יפול השטר ביר בניו ולא ידע את הדין במותו ויגבו את הכל‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫שלא כדין‬

‫והנה הבינת אדם פירש בדעת הראב " ד דאמימר כתב בשטר שהלוה לא נאמן ‪ ,‬בכדי‬
‫להפחיד את הלוה שאפילו אם יפסיד באונס או שלא ירויח לא ירצה לישבע אלא יסבול‬
‫ההפסר ( א ) ‪ ,‬והדבר תמוה למה ימנע הלוה מלישבע מאחר שאמימר אמר לו מעיקרא‬
‫להדיא בעל פה שבאמת נאמן ‪ ,‬ובפרט בחסיד כאמימר ‪ ,‬שאין ספק אצל הלוה שלא יכחיש‬
‫את התנאי שאמר לו בעל פה שיהיה נאמן בשבועה ‪ ,‬ומלבד זה קשה לומר על אדם גדול‬
‫כאמימר ‪ ,‬שישתמש בדרכים כאלה ולכתוב שטר שאינו אמת ‪ ,‬בכדי להפחיד הלוה שלא‬
‫ההפסד ‪.‬‬ ‫ירצה לישבע ‪ ,‬בכדי שיסבול‬

‫ונלענ " ד דהסמ " ע מפרש דברי הראב " ד כפשוטו שאמימר כתב כן בכדי שאם הלוה‬
‫ירצה לשקר ולומר שהפסיד הקרן וריוח באונס או שלא הרויח ‪ ,‬שיפחד לשקר ‪ ,‬שהלוה‬
‫יחשוב שכאשר אמימר יראה מתוך הדברים ויחשוד שהלוה משקר ‪ ,‬שאז לא יגלה לב " ד‬
‫מה שהתנו ביניהם מעיקרא בעל פה שנאמן בשבועה ‪ ,‬ומקיים הפסוק עם עקש תתפתל ‪,‬‬
‫ולכן שפיר מפתר לישבע על שקר ‪ ,‬ומש " כ הראב " ד בתירוץ השני א " נ פעמים שהיה‬
‫מכזב ‪ ,‬ומשמע קצת דבתירוץ הראשון מיירי שהלוה לא היה משקר ‪ ,‬נראה דהביאור בדברי‬
‫הראב " ד הוא ‪ ,‬דבתירוץ הראשון כתב שאמימר רצה להבטיח עצמו שלא ישקר אע " פ שלא‬
‫ידע מראש שהלוה משקר ‪ ,‬ובתירוץ השני כתב שעם סתם בן אדם לא היה אמימר כותב‬
‫שטר כזה ‪ ,‬אלא משום שידע מראש שהלוה הזה דרכו לפעמים לשקר משו " ה עשה עמו‬
‫עצה זו בכדי שלא ישקר גם עכשיו כנלענ " ד ‪ ,‬ולפ " ז לא עשה אמימר שום תחבולה בכדי‬
‫מגיע לו ‪.‬‬ ‫לקבל קרן וריוח כשלא‬

‫עוד נראה דאפילו לפי מה שפירש הבינ " א ‪ ,‬שאמימר עשה תחבולה להפחיד הלוה‬
‫שלא ירצה לישבע ‪ ,‬מ " מ א " א לרמות תחבולה קטנה כזה שהלוה יודע שיכול לישבע‬
‫ונמנע מרצונו לתחבולת הסמ " ע שדורש שישבע בביהכנ " ס כרבים ויתבזה לעין כל ‪ ,‬וקשה‬
‫להלוה לעשות כן ‪ [ ,‬אמנם חילוק הנ " ל הוא רק אי נימא שהטעם שאסרו תחבולות הוא‬
‫משום שע " י התחבולה רחוק הדבר שיפטר והוי הערמה לריבית ‪ ,‬אבל לפמש " כ לעיל ס " ק‬
‫ה דעצם הרבר שמתחייב שכל זמן שלא יעשה כך וכך יתחייב הוי טובה " נ ושוה כסף ‪,‬‬
‫והוי ריבית ‪ ,‬לפ " ז גם תחבולה קטנה אסור לעשות ‪ ,‬וא " כ ה " נ מה שהלוה חותם על שטר‬

‫( א ) ובמ " ר קו " א ס ‪ ,‬מ בהערה ב כתבתי דהחכמ " א פירש כדברי אמימר שבכלל לא גילה להלוה שנאמן‬
‫כשבועה וכ " כ שם הגרנ " ג שליט " א בס " ק ו ‪ ,‬ותמהתי בהערה איך אפש " ל שאמימר רימה הלוה בכרי‬
‫להוציא ממנו כסף שלא כדין ‪ ,‬וכתכתי שם שהסמ " ע לא מפרש כן ‪ ,‬אבל ירידי הרה " ג ר ' אברהם ויינשטיין‬
‫כלשון החכמ " א‬ ‫וגם‬ ‫שליט " א השיב לי שחלילה לומר דהחכמ " א מפרש כן כדעת הראב " ד ואמימר ‪,‬‬
‫מוכח שהתנה עמו בעל פה שיהיה נאמן ‪ ,‬וז " ל דלא איברא סגדי ושטלא אלא לשקרי ואין‬ ‫מק " י )‬ ‫( בבינ " א‬
‫השטר גורם היתר ואיסור אלא התנאי עכ " ל ‪ ,‬וכ " כ להלן וז " ל אבל לכולי עלמא לא ממכינן עליהם רחיישינן‬
‫אחרת ‪.‬‬ ‫שיחזרו " מדיבורם " ויתבעו עם השטר עכ " ל ‪ ,‬ומבואר להדיא שדיבורם היה בהיתר רק שהשטר נכתב‬
‫בפנים ‪.‬‬ ‫ודבריו נכונים וכן מוכח גם מהמשך דברי הבינ " א שם ‪ ,‬ולכן פירשתי כמש " כ כאן‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יג דין א‬ ‫קונטרס‬ ‫שים‬

‫כזה שמפחידו הוי טוכה " נ להמלוה ושוה כסף והוי ריבית ‪ ,‬אבל גם בלא " ה כבר פירשנו‬
‫לעיל דיותר נראה שאיז כאן שום תחבולה למונעו מלישבע על אמת ‪ ,‬אלא מונעו מלישבע‬
‫על שקר ] ‪.‬‬

‫צריכין שיהיו מבוארין‬ ‫ההית " ע‬ ‫עוד כתב בקונטרס הסמ " ע ( קצרה סק " ד ) שעניני‬
‫בשטר ההלואה [ או העסק ] ‪ ,‬איך שקבלו למחצית שכר והפסד ושנתן לו שכר עמלו‬
‫ושהאמינו על שבועתו ‪ ,‬וידעו ויבינו וה הלוה והמקבל ‪ ,‬מיהו אם אין רצונו לגלות זה‬
‫להלוה [ או להמקבל ] שיהיה נאמן כשבועה יכול להסתיר ממנו הדבר ‪ ,‬אבל עכ " פ יסכים‬
‫תמה עליו‬ ‫ט)‬ ‫בדעתו להאמינו בשבועה כשיהיה חילוקים ביניהם עכ " ל ‪ ,‬ובבינת אדם ( ס '‬
‫דצ " ע דכיון דהוא איסור גמור אם אינו מאמינו וכמש " כ שם בלבוש ס ' קסז וכ " כ הסמ " ע‬
‫גופיה ס ' ח ' ט ' א " כ איך יסתיר הדבר ולא יכתוב בשטר ‪ ,‬דזהו גופא דאמר רב אשי לבריה‬
‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫דאמימר תינח אנא ושמא יפול לפני יתומים וצ " ע‬

‫ולענ " ד נראה לתרץ דברי הסמ " ע ‪ ,‬שאין שום איסור לכתוב בלשון סתום ‪ ,‬והיינו‬
‫שיכתוב בשטר שכל זמן שלא מברר שלא היה ריוח צריך לשלם סכום ההתפשרות ‪ ,‬ולא‬
‫יכתוב איזה בירור ‪ ,‬וטעם הדבר משום דאפילו אם הלוה חושב בדעתו שלא נאמן אפילו‬
‫בשבועה ‪ ,‬איהו דאפסיד לנפשיה ‪ ,‬שהיה לו לברר באיזה אופן יהיה נאמן לומר שלא‬
‫איסור ( ג ) ‪.‬‬ ‫דלכן אפילו אם ישאר סתום ולא יבין ג " כ אין שום חשש‬ ‫(כ)‬ ‫הרויח‬

‫ומה שאמר ר ' אשי לאמימר דאסור לצרף הריוח עם הקרן ולעשותו כולו קרן ‪ ,‬מחשש‬
‫שמא יפול קמי יורשים ויוציאו ממון שלא כדין היינו משום דהתם שינה המלוה בשטר‬
‫וכתב מה שלא היה כן באמת ‪ ,‬משו " ה חוששין שמא יפול קמי יורשים ויוציאו ריבית‬
‫שלא כדין ‪ ,‬משא " כ בנד " ד שלא מטעה כלום בלשון השטר אלא כותב בלשון סתום ‪,‬‬
‫חשש ‪.‬‬ ‫והלוה הוא שפשע שלא בירר זכיותיו ‪ ,‬משו " ה התירו הסמ " ע ללא‬

‫והחכמ " א הנ " ל שתמה על הסמ " ע בעל כרחין רס " ל ראפילו אם המלוה לא כותב‬
‫שקר בהשטר ‪ ,‬אלא כותב בלשון סתום ‪ ,‬שג " כ יש איסור כיון שיכול לצאת ממנו מכשול‬
‫שהיורשים של המלוה יטעו ויפרש לשון השטר שלא כהוגן ויוציאו ממון שלא כדין ‪,‬‬
‫ודבריו הם תידוש לדינא ‪ ,‬אבל הסמ " ע לא ס " ל הכי ‪ ,‬ומתווץ שפיר שאין עליו שום קושיא‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫מן הגמ ' שאסרו כשכתבו שקר בלשון השטר ורק משו " ה‬

‫( ב ) יאע " פ שהסס " ע כתב שם ‪ ,‬שצריך להסביר להלוה דהוי עיסקא ולא הלואה ואם יפטיר באונס יפטר וגם‬
‫יסביר שנותן לו שכר טירחא ‪ ,‬אין הטעם משום שחושש שמא לא ילך אחר תנאי ההית " ע ויוציא ממון שלא‬

‫כדין ‪ ,‬שהרי כתום במפורש בנוסת השטר שהוא פקדון ושנותן שכר טרחו ‪ ,‬אלא הטעם הוא משום שעיקר‬
‫מעשיהם ורצונם הוא להלוואה פשוטה כריבית ‪ ,‬ולכן כל זמן שהלוה חושב שלוקח הלואה ומתחייב בריבית‬

‫הוי איסור ‪ ,‬אפילו אם ידוע לנו מראש שלבסוף ילך אחר תנאי השטר ‪ ,‬אבל אם הלוה יודע שלוקח עיסקא‬
‫ונותן רווחים ‪ ,‬אלא שלא יודע באיזה בירור יהיה נאמן ‪ ,‬אינו חושב שלוקח הלואה ואינו מתחייב על דעת‬
‫ליחן ריבית ולכן אין איסור זה ‪ ,‬ואי משום החשש שמא לכסוף לא ידע שזכותו לישבע ‪ ,‬איהו דאפסיד‬
‫איסור ‪.‬‬ ‫אנפשיה ‪ ,‬והמשקיע לא עשה שום‬

‫מ " מ אם יהיו חילוקי דיעות ביניהם ‪ ,‬אז חייב לגלות לו שנאמן בשבועה ‪ ,‬ואפילו אם הלוה חושב‬ ‫( ג ) אבל‬

‫שאין לו נאמנות אסור לשתוק ‪ ,‬דדוקא כל זמן שהמלוה לא יודע שהלוה טוען שהפסיד ושרוצה לפטור‬
‫עצמו ‪ ,‬אז מוטל על הלוה לברר וכמו בכל עסק שמוטל על כל סוחר לדאוג לברר זכיותיו ‪ ,‬אבל כשהמלוה‬
‫כבר יודע שהלוה רוצה לפטור עצמו ‪ ,‬אס לא מגלה לו שזכותו לישבע הוי גזלן ‪.‬‬
 ‫שיג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫" בזמנינו "‬ ‫קבלת חיוב שבועה בהית " ע‬

‫קשה סובא וצריך עיון גדול איך הותר " בזמנינו " לדרוש מהלוה שכל זמן שלא‬
‫ישבע שבועה חמורה בב " ר ‪ ,‬שישלם כך וכך בתורת ריוח ‪ ,‬הרי בזמנינו אין דרך שום סוחר‬
‫לדרוש שבועה משותפו ‪ ,‬וטעם הדבר משום שהכ " ד בזמנינו לא נותנים לשום אדם‬
‫לישבע ‪ ,‬לא שבועת השומרים ולא שבועת היסח ‪ ,‬וגם כשהנתבע רוצה לישבע וליפטר ‪,‬‬
‫מונעים אותו הכ " ד ומפחידים אותו ‪ ,‬רק עושים פשרה ‪ ,‬ומעכשיו קשה טובא ‪ ,‬דכשמתנים‬
‫" בזמנינו " לדרוש שבועה רגיל בהית " ע אינו אלא תחבולה בעלמא לחייבו ליחן ריבית‬
‫רשבועה רגיל בזמנינו גרע הרבה יותר משבועה בביהכנ " ס בין אשרי ולמנצח בזמן‬
‫הסמ " ע דאסור ‪ ( ,‬משני הטעמים שפירשנו לעיל ‪ ,‬א ' דעצם קבלת חיוב לשלם כ " ז שלא‬
‫נשבע שוה כסף ‪ ,‬ב ' דהוי הערמה גמורה בשל תורה ) ‪ ,‬שהרי בזמנם היה מצוי להשביע‬
‫משא " כ בזמנינו‬ ‫סק " ד )‬ ‫רמז‬ ‫(ס '‬ ‫בביהכנ " ס בין אשרי ולמנצה וכמכיאר כסמ " ע חו " מ‬
‫אפילו בב " ר ‪.‬‬ ‫לעולם אין דרך בני אדם לישבע‬

‫ולא מצינו כפוסקים בכל הדורות שהתירו להתחייב בשבועה ושכל זמן שלא נשבע‬
‫כשו " ת רעק " א‬ ‫יתפשר בכך וכך ‪ ,‬אלא משום שכשעתם היו הב " ר משביעים אותם וע " ע‬
‫שבכל יום‬ ‫ל)‬ ‫( ס " ס נד ) ובפתחי תשובה חו " מ ס ' צג סק " ז בשם הנודע ביהודה ( ס " ס‬
‫נשבעים על היתר עיסקא בכל בתי דינים ונפטרים ע " ש ( א ) ‪ ,‬משא " כ בזמנינו שלא נשבעים‬
‫לדינא ‪.‬‬ ‫וצריך עיון גדול‬ ‫( ב)‬ ‫וא " כ אינו אלא תחבולה בעלמא ליקת ויבית‬

‫שליט " א דכשמחייב שבועה על הקרן וריבית יש לחוש דהוי ריבית‬ ‫ר " י גולדשטיין‬ ‫( א ) ושמעתי מהרה " ג‬
‫והראה לי דברי‬ ‫להתקיים ‪.‬‬ ‫קצוצה כיון שהבתי דינים בזמנינו לא משביעים א " כ הוי תנאי בדבר שא " א‬
‫הגרעק " א ונוכ " י הנ " ל ‪.‬‬
‫שליט " א ‪ ,‬והשיב שאם הלוה באמת ירצה לישבע שלא הרויח ‪ ,‬א " א לחייבו לשלם כסכום‬ ‫מו " ח‬ ‫ושאלתי‬
‫א " א להוציא כתב סירוב על הלוה כשרוצה‬ ‫מ"מ‬ ‫ההתפשרות ‪ ,‬דאפילו אם הב " ר לא ירצו לחייכו שבועה ‪,‬‬
‫דוקא לישבע ‪ ,‬וכיון שהלוה מוחזק לכן לא יצטרך לשלם ‪ .‬והוסיף עוד שכל זה לרווחא דמילתא ‪ ,‬דבאמת אס‬
‫ירצה לישבע בהיתר עיסקא ‪ ,‬או ישביעו אותו הבית דין ‪ .‬וכן שמעתי מלקוח אחד בבנק ‪ ,‬שהפסיד בעסקיו ‪,‬‬
‫ואמר לי שהנ " ר ניסים קרליץ שליט " א הורה לו שאם ירצה לישכע ‪ ,‬שבודאי יצטרכו הכ " ד להשביעו ‪,‬‬
‫והלקוח הנ " ל הגיע לפני ב " ר ודרש שישביעו אותו ‪ ,‬וראיתי במכתבי הדיינים שנקטו כפשיטות שמשביעים‬
‫עמו ) ‪.‬‬ ‫גס בזמנינו ( אלא שדנו שם לצדד לחייבו מטעם אחר ‪ ,‬ולבסוף הורה הכ " ד שהבנק יתפשר‬

‫וכל זה לענין שלא יהיה קציצה גמורו מן התורה ‪ ,‬אבל מ " מ הוי תחבולה לריבית ולכאורה אסור‬
‫כמש " כ הסמ " ע ‪ ,‬כיון שבזמנינו לא מצוי כלל וכלל שמשביעין בהית " ע ‪ ,‬וכזמנינו לא היו אלא כמה דיני‬
‫תורה בודדים ‪ ,‬לעומת מליוני ומליארדי הלואות בהית " ע שלא משביעין בזמנינו ( ועוד שגם בדיני תורה‬
‫משרה ) ‪.‬‬ ‫הנ " ל לא השביעו אלא באו לידי‬

‫( ב ) ונלענ " ד ברור לדינא ‪ ,‬שאין להשתמש " כזמנינו " במעות יתומים בהית " ע שאחריות הקרן על הלוה‬
‫הנדפס בחכמ " א ( כלל קמג ) ‪ ,‬משום דכאשר מקבל אחריות גמור על הקרן ‪ ,‬אם מתחייב בשבועה כזמנינו יש‬

‫לחוש לאיסור תורה ממש ( וגרע מהית " ע רגיל שאם מביא עדים בהפסד הקרן פטור ‪ ,‬שאינו נחשב מה " ת‬
‫ועוד שגם כזמן קדום שנהגו לישבע ‪ ,‬מ " מ לא מצינו בשאר פוסקים שהלוו‬ ‫מדרבנן ) ‪.‬‬ ‫כמקבל אחריות אלא‬

‫מעות יתומים כהית " ע באחריות הקרן ממש ‪ ,‬די " ל דכיון שמתחייב כשבועה לא הקילו כאשר אחריות הקרן‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין א‬ ‫קרנטרס‬ ‫שיד‬

‫ח ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫גדר בירור עריס בהמטר הקרן בהית " ע‬
‫בעיקר תקנת המהר " מ שמצריך בירור ערים על הפסד הקרן ‪ ,‬פשוט וברור שאין‬
‫פירושו שמעמיד עדים לראות איך שמקבל הכסף ועומדים צמודים ליד הלוה יומם ולילה‬
‫ללא הפסק מעת קבלת הכסף עד שפורע החוב ‪ ,‬לראות איפה משקיע הכסף ושלא החליפו‬
‫בכסף אחר או בסחורה אחרת ‪ ,‬שהרי דבר זה לא שייך במציאות ‪ ,‬ועור שכמה פוסקים‬
‫התירו לייחד עדים מיוחדים ‪ ,‬ואי גימא שחייבים לעמוד צמודים להלוה ‪ ,‬הרי א " א שלא‬
‫ובסמ " ע‬ ‫יישנו בלילה וא " כ יש לחוש שבשעה שישנים אז החליפו הלוה ‪ ,‬ועוד שבלבוש‬
‫לעיל ‪ ,‬א " כ‬ ‫כמש " כ‬ ‫כתבו שא " א ליחן נאמנות לעדים שגרים רחוק ממקום הלוה ‪ ,‬ואי נימא‬
‫ממנ " פ אם עומדים במקומם פשוט שלא צמודים ליד הלוה ולא מחתיל ההיתר ובע " כ‬
‫שעומדים כאן א " כ אינם רחוקים ונהי שברצונם לחזור לביתם הרי גם עדים שגרים כאן‬
‫רוצים לילך לביתם ולא ללון בבית הלוה איפה שהכסף והסחורה טמון ‪ ,‬ובעכצ " ל‬
‫הפסד ‪.‬‬ ‫שהמקבל נאמן לישבע איפה השקיע הכסף ואיזה סחורה קנה ומביא עדים שהיה‬

‫שכתב וז " ל שזה הוא דבר שאינו נמנע‬ ‫קסז )‬ ‫וכן מפורש להדיא בדברי הלבוש ( ס '‬
‫דאדרבה דבר מצוי הוא דהפסד ברוב פעמים מילתא דעבידא לגלויי הוא וכו ' עכ " ל‬
‫ופירש הטעם שאסור להתנות שנאמנות הריוח בעדים דוקא וז " ל דאדרבה דבר מצוי הוא‬
‫דהפסד ברוב פעמים מילתא דעבידא לגלויי הוא ‪ ,‬אבל לעשות בזה בטחון על הריבית‬
‫להתירו ‪ ,‬דודאי דבר זה נמנע הוא שיהיו‬ ‫( תה " ד )‬ ‫הלילה תלילה שיעלה על לב הגאון‬
‫עדים מצויים על זה ‪ ,‬שאין דרך בני אדם לידע בריות של חבירו במשאו ומתנו וכו ' עכ " ל‬
‫וז " ל אף הש " ץ והשמש מצוים בעיר ואפשר להודיע להם מה‬ ‫בקונ ' הסמ " ע ( ס ' ח )‬ ‫וכ " כ‬
‫שאירע להם הפסד עכ " ל הרי מפורש להדיא שאסור להתנות שהעדים ידעו בידיעה ברורה‬
‫ושיהיו צמודים להמתעסק ‪ ,‬שזהו דבר הנמנע ‪ ,‬אלא שהעדים ישמעו ויבררו הרבר בזמן‬
‫שקרה ההפסד ( וידוע שעיקר תקנת הית " ע רמהר " ם הוא ע " פ הסמ " ע ולבוש וכמש " כ שם‬
‫בסק " ט ) ‪.‬‬ ‫הסמ " ע‬

‫ושמעתי מדודי הגאון ר ' יחזקאל כרטלר שליט " א שבנוסח ההית " ע שכתב המהר " מ ‪,‬‬
‫מפורש להדיא שנאמן בשבועה לברר מהו העסק ‪ ,‬שכתב נוסח הית " ע רפקדון ואח " כ‬
‫הלואה ‪ ,‬דהיינו שכאשר ירוית כסכום ההתפשרות יהפך להלוואה ‪ ,‬ואם יהיה הפסר באונס‬
‫בעת שעדיין לא הרויח ועדיין הוי פקדון אז פטור ואם כבר הרויח והוי הלואה חייב גם‬
‫על האונסים ‪ .‬וכתב שם בנוסת ההית " ע שהמקבל נאמן בשבועה שעריין לא הרוית ואירע‬
‫הפסד בעת שהיה פקדון ‪ ,‬ולא מצריך בירור עדים שעדיין לא הרוית ‪ ,‬אלא על עיקר הדבר‬
‫והיינו כמש " כ ‪.‬‬ ‫שהיה הפסד ‪,‬‬

‫עוד ראיה לדבר ממש " כ המהרש " ם שאפשר לשתף המשקיע בכל עסקיו ‪ ,‬ופשוט דלא‬
‫שייך במציאות שהעדים ירעו שאין לו עוד הרבה עסקים אחרים ‪ ,‬וכשיביא עדים שהפסיד‬

‫‪ w ~w‬להלוות מעות יתומים בהית " ע רגיל והוסיף ואנו נוהגים‬ ‫מח )‬ ‫הלוה ‪ ,‬וע " ע בשו " ת חת " מ ( ח " מ ס '‬ ‫על‬
‫שמותר להלוות ממון יתומים‬ ‫קלד )‬ ‫להלוות כל מעות יתומים על דרך זה ‪ ,‬אע " פ רס " ל בשו " ת ( יו " ד ס ‪,‬‬
‫הש " ך ס ' קם ס " ק כו רס " ל שאין להלוות ממון‬ ‫[ וק " ו דלשיטת‬ ‫בא " ר ( וכמש " כ הנוב " י ועור פוסקים ) ‪,‬‬
‫בהנ " ל ] ‪.‬‬ ‫יתומים כא " ר שאסור להשתמש‬
‫שטו‬ ‫אחרון‬ ‫המצויים‬ ‫ייני יינית‬ ‫קונטרס‬

‫יטעון המשקיע שיש ללוה עוד הרבה עסקים אחרים שלא נפסדו ושצריך להוכיח בעדים‬
‫שאין לו עוד עסקים אחרים ‪ ,‬ובע " כ שהעדים א " צ לידע איפה מושקע דמי העיסקא רק‬
‫הפסד ‪.‬‬ ‫יבררו שהיה מעשה‬

‫ואע " פ שהבאנו מהלבוש וסמ " ע ועיקר נוסח הית " ע דמהר " ם שאסור לדרוש בירור‬
‫גמור של עדים ‪ ,‬ומה שתיקנו בהית " ע להביא בירור עדים ( או הרב והש " ץ ) אינו ראיית‬
‫עדים ממש אלא שיביא ערים להראות להם האומדנות ורגלים לדבר ‪ ,‬אבל מ " מ נראה‬
‫שמותר להתנות בהית " ע שלא מקבל הוכחות של אומדנות ( כשאינו אומדנא דמוכח ) ‪,‬‬
‫וה " ט משום שפשוט שבזמן ההפסד ‪ ,‬אז הרגלים לדבר והאומדנות הם יותר ברורים‬
‫מהאומדנא שמוכיח להב " ד לאוז " ז ‪ ,‬ומותר לדרוש מהלוה שמיד שקורה הפסד יעמיד‬
‫עדים לראות האומדנא מיד ‪ ,‬ושלא ישאיר אותו אלאחר זמן ‪ ,‬ולכן כשמתנה שלא יאמין‬
‫לאומדנות שמביא לאח " ז ‪ ,‬אינו נחשב כתנאי שא " א לעמוד בו ‪ ,‬ומותר להתנות כן ‪ ,‬ועוד‬
‫נראה שגם כשמאמינו בעדים על הפסד הקרן ע " י האומדנא ורגלים לדבר ‪ ,‬מ " מ יכול‬
‫לדרוש שבועה מהמקבל עיסקא ‪ ,‬וכשבועת השומרים ‪ ,‬שהרי פשוט שמדין תורה לא נחשב‬
‫והרווחים ‪.‬‬ ‫א " כ מותר לדרוש שבועה על הקרן‬ ‫כבירור בעדים ‪,‬‬

‫שצריך לברר בערים שהפסיד " באונס " ‪ ,‬ודבר זה‬ ‫הית " ע‬ ‫וראיתי מי שהוסיף בנוסח‬
‫לא הוזכר בפוסקים להתיר לדרוש בירור בעדים שלא פשע ושלא היה גו " א ‪ ,‬ואדרבה‬
‫מוכח מהנ " ל דבכה " ג הוי רבית שהרי א " א לעדים לידע בעסקיו אם היה באונס או לא ‪,‬‬
‫כן ‪.‬‬ ‫ופשוט שאסור להוסיף‬

‫פרק יג דין ב‬

‫אם עבר ולוה ברבית ובלי הית " ע איך לתקן מכאן ולהבא‬

‫נתבאר שאם הלוה מעות ברבית ושכח לסדר היתר עיסקא וכבר עבר קצת זמן שאינו‬
‫יכול להוסיף סכום התפשרות מכאן ולהבא בכדי להתיר לשלם רבית על התקופה שעבר‬
‫שלא היה היתר עיסקא ‪ ,‬דהוי רבית מאוחרת ‪ ,‬ואין לומר שאינו ניכר ‪ ,‬דפשוט שלא‬
‫מוסיפים עוד סך התפשרות אלא כשמפרשים להדיא שעושים כן בגלל שהלוהו קודם ללא‬
‫רבית וכירוע ‪ ,‬או שמוכח כן בדבריו ‪ ,‬ונראה עור דמצוי סובא דהוי חשש רבית קצוצה ‪,‬‬
‫שהרי מתחילה הלוהו ע " מ לשלם רבית קצוצה ‪ ,‬ועכשיו לא מבטל תנאי הראשון ולא‬
‫מוחל לו הרבית שנתחייב לו עד היום אלא על מנת שמכאן ואילך יוסיף בההתפשרות של‬
‫ההית " ע יותר סמה ששוה באמת ‪ ,‬ואם לא יוסיף ( וכגון שירצה הלוה להחזיר לו כל הכסף‬
‫לא מוחל לו הרבית שנתחייב ער היום ‪ ,‬והרי עצם הדבר שמוסיף התפשרות יותר‬ ‫מיר ) ‪,‬‬

‫מערכו באמת ‪ ,‬הוא ג " כ שוה כסף גמוו ‪ ,‬ודינו כפורע חוב של רבית עם שוה כסף ‪ ,‬שאסור‬
‫הנאת‬ ‫מן התורה ( והכא שמעיקרא הבטיח לו ר " ק כפשוטו ‪ ,‬ורק פורע לו בפועל ע " י‬
‫התחייבות זו ‪ ,‬הוי ר " ק אפילו לשיטת המבי " ס מובא בש " ך ס ' קעג ס " ק ו וכ " ש לשיטת‬
‫המהר " י בן לב ע " ש ) ‪ ,‬ואין שום עצה אלא חייב לוותר על כל הרבית שעלה עד עכשיו ‪,‬‬
‫( ועמש " כ לעיל בקו " א פ " ה ד " ה באם קנה חפץ בהקדמת מעות באיסור בלי הית " ע ‪ ,‬ועבר‬
‫ואילך ) ‪.‬‬ ‫חלק מהזמן ‪ ,‬איך מתקן מכאן‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫שטז‬

‫ומ " מ נראה דלפעמים אפשר להתיר דבר זה ( אבל מ " מ צריך זהירות רב שלא יהיה‬
‫חשש ר " ק הנ " ל וכמו שיבואר להלן ) ‪ ,‬והיינו כשמלוה לחבירו צמור לדולר ללא שום‬
‫רבית או כרבית נמוך מאוד מאוד בסך כזה שאינו אלא קרוב כגמילות חסד בעלמא ‪,‬‬
‫ועכשיו אומר להלוה‬ ‫מיד )‬ ‫וההלואה היה בלי זמן קצוב ( ויכול לדרוש מעותיו בחזרה‬
‫שאינו דורש ממנו שום רבית על התקופה שעבר בגלל שהיה באיסור ‪ ,‬אבל מ " מ אינו‬
‫מוכן להמשיך להלוותו בתנאים נוחים כל כך כיון שהפסיד על ידו ‪ ,‬רק רוצה להקטין קצת‬
‫את הטובה ‪ ,‬כי אינו מחויב להלוותו בתנאים הנ " ל ( ויכול להשקיע הכסף בבנק ולקבל שם‬
‫רווחים טובים ) ‪ ,‬ודורש ממנו או שיחזיר מיד הכסף או שישלם מכאן ואילך כמקובל ‪,‬‬
‫ובדרך זה משלים מה שהפסיד על ידו עד עכשיו ‪ ,‬ונהי שאסור לדרוש עוד רווחים בשביל‬
‫שהלוהו ‪ ,‬מ " מ מותר לומר לו שאינו מוכן לעשות לו טובה גדולה רק טובה קטנה ‪ ,‬שהרי‬
‫גם לאחר שמוסיף התפשרות ( בגלל שהפסיד בעבר ) עדיין הוי הרכה פחות מן המחיר‬
‫באמת כנלענ " ד ‪.‬‬ ‫ששוה‬

‫אבל מ " מ צריך ליזהר שיפרש כל הדבר להדיא שמוותר לו לגמרי כל הריבית שעל‬
‫הזמן שעבר ‪ ,‬ואם יחזיר לו הכסף מיד שלא יוסיף לו כלום ‪ ,‬ובלי שום הערמה ‪ ( ,‬דאל " כ‬
‫טוכה " נ‬ ‫הוי חשש ר " ק כמש " כ לעיל שלא ביטל קציצה הראשון אלא על מנת שיתן לו‬
‫גם יאמר שמעכשיו רק מקטין לו הטובה ‪ ,‬ולא שדורש ממנו ריוח בגלל‬ ‫כסף )‬ ‫שג " כ שוה‬
‫מקודם ‪.‬‬ ‫ההלואה שהיה‬

‫שאם טעה והלוה בריבית ואח " כ נודע‬ ‫סק " א )‬ ‫וע " ע מש " כ לעיל בקו " א ( פרק א ד " ט‬
‫למלוה וללוה שיש איסור בדבר והלוה הוא יהודי שומר תו " מ ולא רוצה לעבור באיסור‬
‫ולשלם ריבית ‪ ,‬אז המלוה יכול לדרוש מעותיו בחזרה מיד ‪ ,‬אפילו אם הלווה לזמן קצוב‬
‫( וגם אינו חייב לעשות הית " ע ) כן הוא דעת רוב הפוסקים ‪ ,‬ולפ " ז גם כשהלווה לזמן קצוב‬
‫ואע " פ שבבית יצחק משמע שא " א לכופו לפרוע מיד‬ ‫לעיל ‪.‬‬ ‫יכול לעשות כעצה הנזכר‬
‫והלוה מוחזק ולפ " ז אפש " ל שבהלואה לזמן קצוב לא שייך עצה הנ " ל ‪ ,‬מ " מ דבריו צ " ע‬
‫כדבריו ‪.‬‬ ‫ורוב הפוסקים לא ס " ל‬

‫אמנם נשאלתי באדם שהלוה לתבירו בריבית לזמן קצוב ( במחיר נמוך והוא רק‬
‫ואמר שלאח " כ יעשו הית " ע ( א ) ‪ ,‬ועבר זמן ער שכתב ההית " ע ונוצר חיוב‬ ‫להלוה )‬ ‫טובה‬
‫ריבית ושאל אם יכול להוסיף מעט בסכום ההתפשרות מכאן ואילך ‪ ,‬והשבתי דפשיטא‬
‫דאסור ולא שייך עצה הנ " ל כיון שהיה לזמן קצוב וכבר נתרצה מעיקרא שההלואה יהיה‬
‫הית " ע ‪.‬‬ ‫ע"פ‬

‫( א ) מצוי מאוד שמלוה המעות בכך וכך ריבית ואומר שלאח " כ יעשה ההית " ע ‪ ,‬מסתמא רעת כני אדם‬
‫שעכשיו מלוהו באופן רגיל אלא שלאח " כ יעשה חלות ההיתר ‪ ,‬וכן גם משמעות הלשון ‪ ,‬ולכן כל הריבית‬
‫שהוא כפי חשבון הימים עד שחותם ההית " ע ‪ ,‬הוי ריבית גמור בלי הית " ע ‪ ,‬אבל אם אומר להריא שהנני‬
‫הית " ע " ‪ ,‬אלא שלאח " כ נחתום על נוסח השטר ‪ ,‬אז מעיקרא הוי הלואה ע " פ הית " ע‬ ‫מלוה " מעכשיו על פי‬
‫ומותר ליקח כל הרווחים ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬אכל ע " פ הנסיון ידוע שכמעט ככל המקרים אומרים כפי‬
‫ער שחותם על ההית " ע ‪ ( ,‬אלא‬ ‫חדשים )‬ ‫או‬ ‫‪,‬‬ ‫הדרך הראשון ולכן אסור ליקח הריבית של תשכון הימים‬
‫שלפעמים אפשר לעשות כפי היתר הנ " ל והיינו אם הלוהו כלי זמן קצוב אלא ער שיבקש המעות וכדומה ‪,‬‬
‫לעיל ) ‪.‬‬ ‫והריבית נמוך מאוד ‪ ,‬וגם לא מוסיף אלא מעט התפשרות ‪ ,‬ובאופן שנתבאר‬
‫שיז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫איך לחשב החוב כשכבר פרע קצת רבית‬

‫אם כבר פרע הרבית קצוצה כל חודש וחודש ‪ ,‬ועכשיו רוצה להמשיך ההלואה‬
‫בהיתר ‪ ,‬הנה אע " פ שמחילה מהני לרבית שכבר לקח שלא יצטרך להחזיר מ " מ מצוי ע " פ‬
‫רוב שאם לא מוחל להמלוה הרבית שכבר לקח ממנו לא ימשיך ההלואה ‪ ,‬וכן להיפך אם‬
‫המלוה לא ממשיך ההלואה לא ימחול לו הלוה את הרבית שכבר לקח ממנו ‪ ,‬ונמצא‬
‫שהלוה מוחל הרבית שלקחו ממנו ע " מ שיחזור וילוהו שנית ‪ ,‬ואם משתמש מעכשיו‬
‫בחו " ד ר " ס קסו ) שמוהל‬ ‫(ע " ע‬ ‫בהיתר עיסקא דפלגא מלוה ופלגא פקדון הוי רבית קצוצה‬
‫להמלוה חוב ישן ע " מ שילוהו וכמבואר ברעק " א ס ' קם סעיף ו ובחו " ד שם ‪ ,‬והרווחת זמן‬
‫אכן כשמשתמש בהיתר עיסקא רכולו פקדון אין כאן הלואה ‪ ,‬ומ " מ‬ ‫כהלואה ‪.‬‬ ‫ג " כ חשוב‬

‫אי מותר דלכאורה הוי כנותן דבר קצוב בהיתר עיסקא דכולו פקדון ‪ ,‬דאסור ‪ ,‬ולא‬ ‫צ "ע‬

‫( וע " ע מש " כ כט " ר מהד " ב ס ' קס סעיף‬ ‫העסק ‪.‬‬ ‫התירו אלא כשנותן ממה שמרויח מן‬

‫גם יש להסתפק כשמוחל החיוב להשיב הרבית ושלא לנכות מן הקרן כפי סך הרבית‬
‫שפרע ‪ ,‬אי חשוב כלוקח עכשיו הרבית ועובר באיסור ‪ ,‬עמש " כ בטעם ריבית ס ' קסו ס " ק ו‬
‫אות ב ובט " ר מהד " ב ס ' קסא סעיף ו דלדעת המל " מ לכאורה אסור לוותר ונחשב כאילו‬
‫והיינו משום‬ ‫מותר ‪.‬‬ ‫עכשיו נותן הרבית ‪ ,‬אבל לפי פשטות דברי המחנה אפרים ס ' ג‬
‫שהמל " מ ( פ " ר ה " י ד " ה כתב הטור ) ביאר דהתקנה שיכול לנכות מהקרן כפי סך הרבית‬
‫שפרע היינו משום שהחשיבו חז " ל כאילו מתחילה פרע רק קרן ולא רבית ולדבריו לא‬
‫נשאר כל החוב אלא כשיעור הנשאר לאחר הניכוי ‪ ,‬וכשמשלם הכל הר " ז כנותן עכשיו‬
‫מתנה והוי רבית ‪ ,‬אבל המחנה אפרים פירש הטעם שמנכין משום דכשהלוה לא פרע הקרן‬
‫יכול לדרוש להחזיר הרבית ‪ ,‬לפ " ז כשמוותר על החיוב לנכות מן הקרן הוי ככל מותל‬
‫חיוב השבת הרבית שכבר פרע ‪ ,‬דמותר ‪ ( .‬ומ " מ ע " ש בט " ר דיתכז דיש לדחות ולפרש‬
‫במחנ " א בדרך אתר ) ‪ ,‬וע " ע בשער דעה שמביא ב ' צדדים הנ " ל גם בנוב " י ופ " ת ס ' קסו‬
‫מק " ג מוכח רס " ל שאינו אלא מדין השבה בעלמא ( ב ) ‪ ,‬גם יש לצרף דעת הרי " ף שחולק על‬

‫( א ) אכל מ " מ מצוי סובא שיש עצה לכך ‪ ,‬והיינו שיכלול הנאת מחילת השבת רבית תוך ההתפשרות של‬

‫הפקדון ‪ ,‬והיינו שרק אם מרויח כל כך מדמי הפקדון אז פוטר את המלוה מלהחזיר‬ ‫העיסקא של חלק‬
‫הרבית ‪ ,‬ואם לא ירויח אז ידרוש מהמלוה החזרת הריבית כדין ‪ ,‬אמנם מצוי טובא שלא צפוי כלל וכלל‬
‫שירויח כל כך מחלק הפקדון ( מלכד הרבית שקוצצים מכאן ואילך ) ‪ ,‬וכגון שממשיך ההלואה רק לזמן קצר‬
‫לאחר שעושים ההית " ע ‪ ,‬ובודאי לא צפוי שירויח כל כך בזמן קצר כזה ‪ ,‬וק " ו בהית " ע רחצי מלוה וחצי‬
‫פקדון שצריך להרויח כפול משיעור הריוח שנותן ‪ ,‬וא " כ צריך שיהיה צפוי שירויח שיעור כפול מן הרבית‬
‫שקוצצים מכאן ואילך וגם מן הרבית שעלה עד עכשיו ( שמוחל לו ) ‪ ,‬ואם לא צפוי לריוח כזה ‪ ,‬אז הוי רבית‬
‫עמש " כ לעיל מי " ג ד " א אות ב ובט " ר קו " א ס ' בו ‪ ( ,‬וע " פ רוב לא כותבים כן תוך ההית " ע החדש שעושים‬
‫לעיל ) ‪.‬‬ ‫ביניהם ‪ ,‬וא " כ גם בהית " ע דכולו פקדון יש חשש וק " ו בהית " ע דחצי מלוה וחצי פקדון וכמש " כ‬

‫הא " ר מהקרן אינו אלא מספק ולכן אין הלוה יכול‬ ‫הנוב " י דהדין שמזכין‬ ‫( ב ) ע " ש בפ " ת שכתב בשם‬
‫לתפוס הרבית ולנכות מהקרן שחייב אם יש עוד בע " ח מוקרמים ע " ש ‪ ,‬והנה התיגח אם הדין לנכות מהקרן‬
‫אינו אלא כדין תפיסה וזכות לגבות השבת רבית י " ל שא " א לגבות מהמלוה מספק כשיש עליו עוד בעלי‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג רין ב‬ ‫קונטרס‬ ‫שיח‬

‫ר ' אפרים וס " ל שלעולם לא מנכין מן הקרן ולכאורה ס " ל שגם בר " ק לא מנכין עמש " כ‬
‫כט " ר ס ' קסא ס " ק י וא " כ נראה דהוי כעין ספק ספיקא ומותר ‪ ,‬גם נראה עוד שגם‬
‫‪.‬‬ ‫(ג )‬ ‫להמל " מ מותר למחול ולא לנכות מהקרן עמש " כ בהערה‬

‫אמנם אם המלוה או הלוה לא ידעו שהוא רבית שאסרה תורה או ששכחו ‪ ,‬ואילו היו‬
‫יודעים שאסור לא היה נותן ולוקח הרבית ‪ ,‬י " ל שלא זכה את הרבית ‪ ,‬ולא מהני מחילה ‪,‬‬
‫כי נחשב שעכשיו מקבל את הרבית ‪ ,‬ולא מועיל מחילה לפני ששילם הרבית ‪ ,‬ע " ע מש " כ‬
‫לעיל בקו " א פ " א ד " ו‬ ‫‪.‬‬
‫ומעיקר הדין הוקטן החוב של הקרן ‪ ,‬שהרי הוא עצמו לקח הרבית ( וכשירש חוב‬
‫ס ' קסו‬ ‫מאביו שלקח רבית לפני מותו עמש " כ לעיל פ " א ד " ז אות ג ) וקיימא לן ברמ " א‬
‫סעיף ג דמנכין הרבית מן הקרן ‪ ,‬וכ " ש כשלקה ר " ק מה " ת לכו " ע יכול לנכות מן הקרן ‪,‬‬
‫והלוה אינו חייב לשלם לו אלא כשיעור הקרן שנשאר לאחר שמנכין הרבית שפרע לו ‪,‬‬
‫ולכן צריכים לעשות היתר עיסקא על שיעור של הקרן הנשאר ( ע " ע בשו " ת חת " ס יו " ד ס '‬

‫הנרמז כפ " ת ס '‬ ‫(ס ' פ )‬ ‫חובות כיון שהם קודמים ‪ ,‬אבל אי גימא כהמל " מ וכן פירש גם הגרעק " א כשו " ת‬
‫שאינו תקנה להחזיר עכשיו הרבית אלא נחשב כאילו ממילא מנוכה מהקרן בשעה שפרע‬ ‫ו)‬ ‫קסא ( ס " ק‬
‫הרבית ‪ ,‬א " כ למה אינו יכול לומר קים לי ולהחזיק לעצמו ולנכות מהקרן ‪ ,‬אע " כ דהנוב " י ס " ל שהוא מדין‬
‫תפיסה והשבה ‪.‬‬
‫ומעשה היה באחד שלוה ברבית מהרבה אנשים ופרע להם רבית כמה שנים ואח " כ פשט הרגל ‪ ,‬ושאר‬
‫והב " ר יחלקו המעות לבע " ח‬ ‫בע " ת טוענים שהמלווים כרבית חייבים להחזיר להלוה את הרבית שלקחו‬
‫המוקדמים ‪ ,‬ומאידך המלווים ברבית טוענים שרוצים להחזיק לעצמם הרבית שמחזירים ולנכות אותו מן‬
‫להם ‪.‬‬ ‫הקרן שהלוה חייב‬

‫והנה לפי שיטת הגרעק " א והמל " מ הנ " ל רס " ל שהכין שמנכין רבית מהקרן הוא שמחשבין כאילו‬
‫ממילא נפרע הקרן לדבריהם פשיטא שהמלווים ברכית רק מנכין הרבית מן הקרן שפרעו להמלווה ‪ ,‬וא " צ‬
‫להשיב לשאר הבע " ח ‪ ,‬כי כן הוא מעיקר הדין ‪ ,‬אבל לשיטת הנוב " י ומחנ " א רס " ל שהדין לנכות רבית‬
‫מהקרן הוא מדין השבת רבית כאילו עכשיו מחזיר הרבית ‪ ,‬י " ל שחייבים להחזיר עכשיו הר " ק להלוה ושאר‬
‫מ " מ אם המלוה‬ ‫מהקרן ‪,‬‬ ‫בע " ח יגבו מכסף הזה ‪ ,‬אבל מאירך י " ל רנהי שלדעתם אין רין שממילא מנוכה‬

‫מנכה מהקרן ומוחל להלוה מן הקרן כפי סך הרבית שלקח ממנו ‪ ,‬י " ל שגם באופן הזה מקיים המצוות עש "‬
‫ההשבת רבית וא " צ להחזיר מעות מזומנים לידי הלוה ‪ ,‬וא " כ י " ל שגם להנוב " י ומחנ " א אין חיוב על‬
‫המלווים להחזיר הר " ק לשאר בעלי חובות ‪ ,‬וב " ש דלהגרעק " א א " צ להחזיר והמלוה ברבית יכול לומר קים‬
‫לי ‪.‬‬
‫ממש ‪ ,‬וגם‬ ‫( ג ) שוב מצאתי ראיה ברורה שגם להמל " מ לא אמרינן שבשעה שפרע הרבית הוי פרעון הקרן‬
‫אע " פ שבאמת פרע רבית ‪ ,‬ולפעמים לא‬ ‫לדבריו אינו אלא תקנת חכמים להחשיבו קצת כאילו פרע מהקרן‬
‫מחשבין כאילו פרע הקרן ‪ ,‬דע " ע כמל " מ פ " ר הי " ד ( ר " ה עוד כתב הריב " ש בסימן ‪ ,‬מובא לעיל כי " א ר " ד‬
‫אות ה ) שכתב שאם הלוה שילם רבית לגזבר של ממון עניים וכבר חילקו הרבית לעניים ‪ ,‬שהלוה לא מנכה‬
‫מן הקרן שעדיין חייב משום דשמא ממון הקרן מיוחד לעניים אחרים שלא קבלו מן הרבית ( אבל אם לא‬
‫ואי גימא דכשעה שפרע הרבית נחשב כפרע מהקרן‬ ‫מהקרן ) ‪,‬‬ ‫חילקו לעניים משמע להדיא שיכול לנכות‬
‫א " כ מעיקרא ככר פרע הלוה חלק מהקרן ואיך נאמר לו עכשיו שיפרע רבית ‪ ,‬ועכצ " ל שגם המל " מ מורה‬
‫ושו " ת רעק " א ( ס ' פ ) ושער דעה ( ס " ס קסו )‬ ‫בז )‬ ‫שלא נחשב כמשלם מהקרן ממש ‪ ,‬וגם הכנה " ג ( קסא ס " ק‬
‫בשם המל " מ ‪ ,‬שכתבו שאם המלוה לקח רבית ומת שמנכין הרבית מן היורשים דמחשבין כאילו בחיי‬
‫המלוה כבר מנוכה מהקרן ‪ ,‬מ " מ עכצ " ל שאינו אלא תקנת חכמים בכרי שהמלוה או יורשיו יחזירו הר " ק‬
‫שלקח משא " כ בממון עניים שהעני שהקרן מיוחד עבורו לא נהנה מהרבית אין תקנה לנכות מהרבית שהרי‬
‫הכנה " ג גופא שמביא שמנכין מן היורשים מביא בס ' קם ( ס " ק פז ) שא " א לנכות כשחלקו הממון לעניים‬
‫שיט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫קלד ד " ה נמצינו ) ‪ ,‬וכל הספק הנ " ל הוא רק כשהלוה מוחל ורוצה לוותר על הריבית‬
‫ממנו ‪.‬‬ ‫שלקח‬

‫בריבית בתשלומים ‪ -‬אסור ליקר התשלום הראשון לאחר החתימה על הית " ע‬

‫אמנם אפילו את " ל דמהני מתילה על הריבית שכבר פרע ( וא " צ לנכות מהקרן ) ‪,‬‬
‫ומהיום ואילך עושה ע " פ היתר עיסקא עם קנין ובאופן המועיל ‪ ,‬מ " מ כשמשלם ריבית כל‬
‫חודש וחודש אסור לשלם התשלום הראשון לאחר החתימה על היתר עיסקא ‪ ,‬וטעם הדבר‬
‫משום דהית " ע לא מועיל להתיר אלא הריבית שעלה מעת החתימה ואילך אבל הריבית‬
‫הדי ריבית גמור עבור תקופת ההלואה‬ ‫ההית " ע‬ ‫שעלה עבור הזמן שעדיין לא חתם על‬
‫לחודש ומשלם‬ ‫‪15‬‬ ‫ואסור לשלם אותו עכשיו [ ולדוגמא אם הלוה חותם על הית " ע ביום‬
‫ימים היו על פי‬ ‫‪5‬‬ ‫לחודש נמצא שרק‬ ‫‪20‬‬ ‫הריבית ( ע " י הוראת קבע או באופן אחר ) ביום‬
‫ההית " ע )‬ ‫לחודש הזה שחתם על‬ ‫‪15‬‬ ‫לחודש העבר עד‬ ‫‪20‬‬ ‫ימים ( מיום‬ ‫ו ‪25 -‬‬ ‫היתר עיסקא‬
‫מהריבית הוא עבור התקופה של הלואה והוי ריבית‬ ‫‪5/6‬‬ ‫היה הלואה ‪ ,‬ונמצא ששיעור‬
‫משיעור‬ ‫‪1 /6‬‬ ‫גמור אע " פ שכבר חתם על ההית " ע ‪ ,‬ולא מועיל החתימה אלא להתיר לגבות‬
‫הריבית של החודש הזה ‪ ,‬ואם קשה לעשות חשבונות אז יוותר על החודש הזה ‪ ,‬וישלם‬
‫ואילך ] י ‪.‬‬
‫( )‬ ‫הריבית רק מחודש הבא‬

‫ד " ה ונראה שהבאתי עור ראיה שגם להמל " מ אינו אלא תקנת‬ ‫‪1‬‬ ‫בט " ר קסו ס " ק‬ ‫( וע " ע‬ ‫ועכצ " ל כמש " כ ‪.‬‬
‫חכמים שאפשר לנכות ) ‪.‬‬
‫אבל יש לדחות בדוחק ולומר דאעפ " כ אסור ללוה למחול המלוה ושלא לנכות מהקרן ‪ ,‬די " ל דנהי‬
‫שהדין שמנכין אינו בגלל שבאמת נחשב כפורע מהקרן אלא הוי תקנת חז " ל לנכות מהקרן ‪ ,‬מ " מ הגדר‬
‫כתקנת חז " ל לנכות הוא שכשעה שפורע הרבית הפקיעו חכמים ממון המלוה והחשיבו אותו כפרעון חלק‬
‫מהקרן ‪ ,‬ומעכשיו כשפורע כל הקרן ( בלי לנכות ) דינו כפורע עכשיו הרבית ואסור ‪ ,‬ודוקא בגזבר של ממון‬
‫התם מותר לפרוע כל הקרן כשלימות ‪ ,‬כן אפש " ל‬ ‫הנ " ל )‬ ‫עניים שלא תקנו חכמים לנכות כלל ( מהטעם‬
‫בדוחק ‪ ,‬אבל בודאי מיסתנר יותר שחכמים לא תקנו הפקר ב " ר הפקר ולהפקיע ממון המלוה ולהחשיבו‬
‫פרעון הקרן ממש ‪ ,‬אלא הוי תקנת חכמים שבמקום שאמרו לנכות ‪ ,‬זכה הלוה ויכול לנכות גס לאתר מיתת‬
‫המלוה ‪ ,‬וא " כ כשהלוה רוצה לוותר על הזכות לנכות אין איסור כדבר ככל מחילת השכת רבית כנלענ " ד‬
‫( וק " ו לשיטת המחנ " א ונוב " י דלדידהו ברור שמותר לוותר וכמש " כ לעיל) ‪.‬‬
‫ומאידך פשוט דלכו " ע אסור ללוה לפרוע הרבית אפילו יודע שלאח " כ ינכה מהקרן ולא יפרע הכל ‪,‬‬
‫משום דסוף סוף עכשיו פורע רבית ‪ ,‬וק " ו להרי " ף ( שלעולם לא מנכין בא " ר ) או להנוכ " י ומהנ " א דאסור‬
‫וכמש " כ שם בט " ר ( ואפילו אם הלוה חושב בלבו שפורע לשם קרן מ " מ דברים שבלב הוא ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ‬
‫לעיל פ " א ד "ט אות ג‪.‬‬
‫הבא ‪ ,‬או אם התם על הוראת קבע‬ ‫( ך ) ואם קשה ללוה לסדר מיד החשבונות בבנק ‪ ,‬ולעכב התשלום מחודש‬
‫המלוה ]‬ ‫וקשה לבטל תשלום אחד ‪ ,‬אז יאמר להשלוה ( " לפני " שהכסף יוצא מחשבונו לתוך חשבון‬
‫שהתשלום הראשון הבא שמשלם לתוך חשבון המלוה בבנק הוא רק בתורת הלואה ביר המלוה ושצריך‬
‫להחזירו לו ועדיף אם המלהו מקדים ומחזיר להלוה כפי שיעור הריבית לפני שהלוה פורעו לתוך חשבונו‬ ‫‪.‬‬
‫של הלוה ובאופן זה אין חשש של ריבית ע " מ להחזיר ‪ ,‬אבל נראה שגם בלא " ה אין חשש ריבית ע " מ‬
‫להחזיר מאחר שהלוה לא פורע הריבית לטובת המלוה אלא משום נוחיות שלו משום שקשה לו לסדר‬
‫חשבונותיו כבנק ולא כדאי לו הטירחא וטיפול עבור תשלום אחד ‪ ,‬ויותר קל שהכסף יצא אוטומאטי‬
‫ולאח " כ יחזיר לו המלוה כפי השיעור שא " צ לשלם ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ג‬ ‫קונטרס‬ ‫שכ‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בהלואה ברבית כלי זמן קצוב עוברים כל יום וצריך לתקנו מיד כשנודע‬
‫מצוי מאוד שנודע למלוה או להלוה שיש איסור רבית דאורייתא או דרבנן‬
‫בההלואה או בהעסק שעשה ‪ ,‬אבל המלוה אינו פוגש את הלוה מיד בכדי לכתוב מיד‬
‫הית " ע כדין ‪ ,‬ובין כך ובין כך עובר כל יום על איסור תורה דלא תשימון וכמו דמוכת‬
‫וכמש " כ לעיל‬ ‫סעיף כ ברמ " א‬ ‫בשו " ע ס ' קסת‬ ‫בריב " ש ס ' שה והוא מקור להדין המובא‬
‫פרק א דין ד בקו " א ‪ ,‬ולכן צריך להודיע להלוה מיד דרך הטלפון שמבטל הקציצה‬
‫הראשון ושא " צ לשלם רבית ‪ ,‬וישאר הלואה בלי רבית עד שיכתבו ביניהם הית " ע כדין ‪,‬‬
‫ויש הרבה פוסקים שכתבו שגם יכול לומר דרך הטלפון שיהיה ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬ולא‬
‫היה הלואה צריך לעשות קנין סורר ‪,‬‬ ‫בנד " ד שמתחילה‬ ‫מעכב שיכתבו כן בשטר ‪ ,‬וכאן‬
‫לקנות עסקי הלוה וע " פ תנאי ההית " ע באופן המועיל ‪ ,‬והמלוה יכול להודיע להלוה‬
‫שהוא יעשה קנין סודר ע " י אחר עבורו לקנות עסקי הלוה שיהיה לו שותפות בהם ע " פ‬
‫היתר עיסקא ‪ ,‬ואם הלוה מסכים לכך ועשו קנין מהני ( וכן אם נודע להלוה ורוצה לתקן‬
‫או מודיע להמלוה ררך הטלפון ומבקש רשותו ועושה קנין ע " י אחרים להקנות עסקיו‬
‫אבל ראוי שמיד בהזדמנות הראשון ישיג היתר עיסקא ויחתום‬ ‫הית " ע ) ‪.‬‬ ‫להמלוה וע " פ‬
‫ואן יש סמיכת דעת שההלואה‬ ‫בדואר )‬ ‫עליו המלוה והלוה ‪ ( ,‬ויכול לשלוח ההית " ע גם‬
‫כדין ‪.‬‬ ‫ברבית נהפך לעיסקא‬

‫ובעובדא זו שמתחילה הלוהו מעות שלא לשם עיסקא ‪ ,‬דרק אח " כ מהפכו לעסק‬
‫והיתר עיסקא צריך היתר עיסקא מיוחד שמשתף עסקיו להמלוה ובנוסח ההית " ע שבראש‬
‫הספר כלול גם פרט הזה ‪ ,‬אבל בהיתר עיסקא רגיל כתוב שלוקח המעות ומשקיעו‬
‫בעסקים ‪ ,‬ולא שייך כאן כיון שלא מקבל עכשיו שום מעות להשקיע בעסק רק משתפו‬
‫בעסקים שכבר יש לו וע " ע להלן בקיצור דיני רבית ד " ג ובנימוקים שם ובביאורים לנוסח‬
‫אות ג ‪.‬‬ ‫הית " ע‬

‫פרק יג דין ג‬

‫ב ‪ .‬הורים שלוקחים משכנתא לילדים ‪ -‬ואין להם‬ ‫‪:‬‬ ‫א ‪ .‬הלואה בהית " ע שלא למטרת עסק‬
‫הקנאת רכוש לחבירו ‪ -‬בכרי‬ ‫ד‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הית " ע על דירה שהלוה גר בתוכה‬ ‫רכוש משלהם ‪ :‬ג ‪.‬‬
‫ו עוד טעם למה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ה ‪ .‬באיזה אופן יש להקנות לו חלק מהדירה‬ ‫‪:‬‬ ‫שיוכל ללות בהית " ע מבנק‬
‫לא יועיל בלי קנין ליוקרא וזילא ( וביאור הנפק " מ בין מתנה ע " מ להחזיר ומכירה ע " מ‬
‫‪:‬‬ ‫ז ‪ .‬מענק והלואה מבנק לכנות הלומדות מסלול בסמינר‬ ‫להחזיר ) ‪:‬‬

‫שלא לממרת עסק‬ ‫הלואה בהית " ע‬

‫נחבאו בפנים שיש אוסרים הלוואת מבנקים וכדומה כשההלואה הוא שלא למטרת‬
‫עסק ‪ ,‬אלא למזונות ולפרוע חובותיו ‪ ,‬ויש מתירין ‪ ,‬ולכתחילה יש לכתוב תוך נוסח ההית " ע‬
‫שמשתף המלוה בכל עסקיו ( ובנוסח הית " ע בראש הספר הוכנס תנאי הזו ) ‪ ,‬וע " ע מש " כ‬
‫לקמן דין ה ריש אות ה ‪ .‬ובזמן האחרון ממש תיקנו נוסח ההית " ע בכמה בנקים וכתבו‬
‫וכו ' ‪.‬‬ ‫שמשתף את המלוה " בכל עסקיו " ‪ ,‬וצריך לשנות בכל הבנקים והברות חשמל גז‬
‫שכא‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫אבל מצוי שגם בנוסח המשופר ג " כ לא מועיל היתר עיסקא ואפילו לדעת המתירין‬
‫הנ " ל הוי רבית גמור ‪ ,‬ואין שום היתר ללוות מבנק ברבית ‪ ,‬והיינו אם אין ללוה שום דירה‬
‫או רכוש או עסק כשיווי ההלואה ברבית שלוקח מן הבנק ‪ ,‬וטעם הדבר משום דעיקר יסוד‬
‫היתר עיסקא שאין כאן הלואה ורבית אלא עסק ופקדון ורווחים מהפקדון ‪ ,‬אבל אם מוציא‬
‫גוף המעות בהוצאותיו ולא הוי עסק ופקדון ‪ ,‬וגם אין לו רכוש להקנות להבנק ‪ ,‬אז נשאר‬
‫הלוואה גמורה ולא עסק ופקדון ‪ ,‬ולא שייך להתיר ליחן ריוח להמלוה דהוי רבית גמור‬
‫כב ‪.‬‬ ‫וכ " כ בברי " י פ " מ הערה כס ‪ ,‬וכן כתבתי כארוכה בטעם ריבית קו " א ס '‬

‫והגאון ר ' שמואל וואזנר שליט " א רגיל להזהיר ‪ ,‬שהעולם נכשלים בזמנינו באיסור‬
‫ריבית קצוצה ‪ ,‬שלוקחים הלוואות ע " פ הית " ע ‪ ,‬ואין ללוה שום עסק שעליו יתפס ההיתד‬
‫עיסקא ‪.‬‬
‫ואפילו אם יש ללוה מעט רכוש ששייך להקנות להמלוה ‪ ,‬מ " מ אם אין לו כ " כ רכוש‬
‫לעיל פי " ג‬ ‫וכמש " כ‬ ‫או עסקים שיהיה צפוי להרויח כסכום ההתפשרות ‪ ,‬אז הוי רבית גמור‬
‫ד " א אות ב בשם הגרש " ז אויערכאך זצ " ל דהוי רבית קצוצה ‪ ,‬ואע " פ שיכול לישבע‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫וליפטר ‪ ,‬מ " מ עצם ההתחייבות שכל זמן שלא נשבע ישלם כך וכך הוי רבית קצוצה‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫הורים שלוקחים משכנתא לילדים ‪ -‬ואין להם רכוש משלהם‬

‫סובא שהורים לוקחים משכנתא מן הבנק ברבית עבור הילדים והם חותמים‬ ‫מצוי‬
‫בבנק כלוה שני ‪ ,‬ועיקר סמיכת דעתו של הבנק לפרעון הוא על ההורים שהם הבטיחו‬
‫לשלם הכל [ ולכן לא שייך הצד היתר של משכון טוב די " א דמותר בכה " ג להיות ע " ק ‪,‬‬
‫עמש " כ לעיל פ " ו ד " א אות ד ] וכשאין לההורים רכוש משלהם [ כגון שהם גרים בדירה‬
‫בשכירות ] לא שייך כל ההיתר עיסקא בין ההורים והבנק ‪ ,‬ועוברים באיסור רבית לכו " ע‬
‫וכ " כ בספרו‬ ‫( גם להר " ן ונמו " י עש " ך ס ' קע סק " ג ) וכן שמעתי מהגר " י בלוי שליט " א‬
‫ואין לומר שהאב נעשה שותף בדירת בנו וככל ערב‬ ‫כט ) ‪- .‬‬ ‫ברית יהודה ( פרק מ הע '‬
‫קבלן ולוה שני ( להלואה ברבית מהבנק ) שנעשה שותף בעסקי הלוה ובזה נתפס ההית " ע‬
‫עם הבנק ( עמש " כ לעיל פ " י ד " א ) ‪ ,‬שהרי מותנה שהבן לא חייב להאב כלום ‪ ,‬ורק האב‬
‫יפרע כל המשכנתא מכיסו ‪ ,‬ולכן אין להאב שום קנין בדירת בנו ולא נתפס ההית " ע בין‬
‫משלו ‪.‬‬ ‫הבנק והאב אם אין לו עסקים אחרים‬

‫ונראה שיש עצה לזה והיינו שהאב יתנה עם בנו לפני שעושה קנין ליתן לו הדירה (" ) ‪,‬‬
‫שמשייר לעצמו קנין בחלק מהדירה בכדי שיתפס עליו ההית " ע שלו עם הבנק ‪ ,‬ונמצא‬
‫שמעיקר הדין שייך חלק מהדירה להאב ‪ ,‬ואם רוצה להבטיח לבנו שיתן לו כל הדירה ‪ ,‬אז‬
‫רירה שלם ‪ ,‬אבל לעת עתה עד שיגמור‬ ‫זמן "‬ ‫יעשה קנין אחר המחייבו ליתן " לאחר‬
‫הבן ‪.‬‬ ‫המשכנתא נשאר להאב קצת שותפות בדירת‬

‫( א ) ולכאורה אם ככר עשה קנין להתחייב לבנו אז י " ל שצריך גם הית " ע עם הבן וע " ע בקיצור דיגי ריבית‬
‫ט " ו ד " ו וצ " ב ‪.‬‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יג דין ג‬ ‫קרנטרס‬ ‫שכב‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הית " ע על דירה שהלוה גר בתוכה‬
‫ידידי הרה " ג ר ' אברהם משה לבנוני שליט " א מח " ס משנת ריבית העירני דלכאורה‬
‫בכל הלואה בהית " ע על דירה שהלוה בעצמו גר בתוכה ( כגון במשכנתא שמקבלים‬
‫ואנו מהשבים הריוח מה שהלוה דר‬ ‫שלו )‬ ‫מהבנק או בהית " ע שמשתף המלוה בהדירה‬
‫דהנה אם המקבל עסק‬ ‫ואסור ‪.‬‬ ‫בחרכה ומשלם כמו שכירות ‪ ,‬הוי הערמה בדאורייתא ‪,‬‬
‫מקבל על עצמו אחריות אונסים ויוקרא וזילא ואעפ " כ משלם שכירות ‪ ,‬הוי ריבית‬ ‫( הלוה )‬

‫בדין צאן ברזל ‪ ,‬ועכשיו כשאומר לו שפוטרו‬ ‫קעז‬ ‫ר"ס‬ ‫דאורייתא וכמבואר בש " ע‬
‫מאחריות הנ " ל אלא שמתנה עמו שלא נאמן על ההפסד אלא בעדים כשרים ‪ ,‬הוי הערמה‬
‫בדאורייתא ‪ ,‬והרי לא התירו להתנות שלא נאמן על הקרן אלא בעדים ‪ ,‬רק כשנותן מן‬
‫הרווחים משום שגם במקבל האחריות על הקרן אין כאן איסור דאורייתא ‪ ,‬אלא מדרבנן‬
‫( דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד ) ובדרבנן מותר להערים ולדרוש בירור עדים וכרמשמע‬
‫עדים ‪.‬‬ ‫בתה " ד ‪ ,‬אבל במקום ריבית דאורייתא אסור להערים ולדרוש בירור‬

‫והשבתי לו ראין חשש מכמה טעמים א ' נראה שהלוה לא מתחייב לשלם מראש כמו‬
‫שכירות אלא משלם משום " נהנה " בהדירה של הבנק ‪ ,‬ולכן רק אם נהנה משלם ‪ ,‬ואין כאן‬
‫התחייבות לדבר קצוב ואין איסור במשלם שכירות על דבר שמקבל עליו אחריות אלא‬
‫דוקא כשמעיקרא מתחייב לשלם השכירות בכל אופן אבל כשמשלם עבור ההנאה ודוקא‬
‫אם נהנה לבסוף ‪ ,‬הרי זהו כמו כל ריוח של הבעלים ‪ ,‬וכשמקבל האחריות על הדירה הוי‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫רק קרוב לשכר ורחוק להפסד וככל‬

‫עוד נראה פשוט שאין כאן חשש הערמה בדאורייתא ‪ ,‬דהנה באמת אין כאן שום‬
‫הערמה בנאמנות ההפסד בהדירה ‪ ,‬שהרי אם יוזל מחיר הדירה אז ידוע להמלוה שהמחיר‬
‫ירד וא " א לדרוש בירור עדים ‪ ,‬ואם יאנס הבית ויפול ‪ ,‬הרי עדים רואים ההפסד ( ולא דמי‬
‫לסחורה ‪ ,‬שלא מפורסם לרבים כשיש הפסד ‪ ,‬ואדרבה ע " פ רוב קורה ההפסד בצינעא ) ‪,‬‬
‫ונמצא דהוי שכירות רגיל בלי אחריות ‪ ,‬ורק מותנה שאם יהיו לו עסקים הטובים יותר ‪,‬‬
‫שאז יהיה המלוה שותף בעסקים ההם ‪ ,‬ואם באמת יהיה לו עסקים טובים אז לא משלם‬
‫ואם אין לו עסקים אחרים ואפייה‬ ‫הרווחים ‪.‬‬ ‫דבר קצוב אלא ככל עיסקא שמשלם רק‬
‫משלם כל הקרן אע " פ שהדירה הוזל או נאנס ‪ ,‬זהו משום שלא רוצה להשבע שאין לו‬
‫בדאורייתא ‪.‬‬ ‫עסקים אחרים וכשדורש שבועה מותר ולא נחשב הערמה‬

‫והנפק " מ בין שני הטעמים הנ " ל דלפי הטעם הראשון לא מתחייב לשלם שכירות ‪,‬‬
‫ורק אם נהנה ( או כשמזיק את המלוה ומונעו מלהשתמש בו חייב משום שמעיקרא חייב‬
‫אז משלם ‪ ,‬אבל לפי הדרך השני משלם‬ ‫גרסא )‬ ‫עצמו לשלם גם מה שגורם לו נזק בדרך‬
‫שכירות כמו שוכר רגיל [ ואת " ל שכל זה אסור ‪ ,‬אז נאמר שהריוח הוא רק מה שהדירה‬
‫מתייקר ‪ ,‬אבל כבר כתבתי שאין צורך לזה ושפיר נוכל לחשב רווחים מה שנהנה משימוש‬
‫הדירה ] ‪.‬‬
‫שכתב כדבר‬ ‫פ ')‬ ‫וע " ש ( ס '‬ ‫שליט " א )‬ ‫ואח " ז נדפס ספר קובץ תשובות ( להגריש " א‬
‫פשוט שמועיל וז " ל השתמשות במכונה אין לך עיסקא גדולה מזו ומה לי אם משכיר את‬
‫שפג‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫המכונה לאחרים ומרוית מזה ומה לי אם משתמש במכונה לצורך עצמו עכ " ל ולהלן כתב‬
‫דאחריות של המכונה לענין אונסים וזילא הוא על השוכר ומשו " ה כתב שיש לעשות ע " פ‬
‫הראשון ‪.‬‬ ‫הית " ע ‪ ,‬הנה מבואר דהית " ע מועיל ‪ ,‬וטעם הדבר צ " ל כמש " כ לעיל בררך‬

‫הזכות לחזור ולקנותו ‪ -‬לא מבטל המקח‬

‫וע " ע מש " כ בטעם ריבית קו " א ( ס ' ל ) דאע " פ דירוע מראש שביכולתו לחזור ולקנות‬
‫הדירה מהבנק אפ " ה הוי זבינא ‪ ,‬ולא דמי לש " ע ר " ס קער דאמרינן דכשמוכר ע " מ לחזור‬
‫ולקנותו לא הוי מכירה והכסף הוי הלואה וריבית ‪ ,‬דשאני התם שחוזר וקונהו בכך וכך ‪,‬‬
‫משא " כ הכא נשאר אחריות יוקרא וזילא על הקונה ( הבנק ) שאם יוזל הבית יחזור ויקנינו‬
‫שמחזירו מ " מ המקח נתקיים ולא‬ ‫דאע " פ‬ ‫מהבנק במחיר זול ( וע " פ תנאי ההית " ע ) ‪ ,‬ונמצא‬
‫נתבטל לגמרי ע " ש באריכות ‪ ,‬ולכן אם גם מותנה שחוזר וקונהו אח " כ מהבנק " בקנין‬
‫חדש " ( ולא שהמכירה מתבטל ) אז מותר לכל הדיעות ע " ש ‪ ,‬ובנוסח ההית " ע בראש הספר‬
‫יד ‪.‬‬ ‫כלול גם תנאי הזה ‪ ,‬ע " ע בביאורים לנוסח ההית " ע אות‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מבנק‬ ‫הקנאת רכוש להבירו ‪ -‬בכדי שיוכל ללות בהית " ע‬
‫יש לעיין אם אפשר למצוא עצה למי שאין לו רכוש ועסקים ורוצה ללוות מהבנק‬
‫על פי היתר עיסקא ‪ ,‬שאחד מחבריו של הלוה יקנה לו חלק מהדירה שלו ‪,‬‬ ‫מאחר )‬ ‫( או‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫באופן המועיל ‪ ,‬ומעכשיו יש רכוש להלוה ושפיר יכול ללוות מן הבנק בהיתר‬

‫אבל כאשר נעיין שפיר נראה שע " פ רוב א " א לעשות עצה זו ‪ ,‬דהנה אם המקנה רוצה‬
‫ליתן מתנה להלוה כפי סכום הריבית שמשלם בבנק ‪ ,‬אז אפשר להשתמש בעצה הנזכר‬
‫( וכמו שיבואר לקמן ) ‪ ,‬אבל על פי רוב אינו רוצה ליחן לחבירו שום מתנה אלא לעשות‬
‫הקנאה בלבד ושלאח " כ כשיגמור תקופת ההלואה מהבנק יחזיר לו ההלק בהדירה שקבל‬
‫ממנו ‪ ,‬וא " כ א " א להשתמש בעצה זו ‪.‬‬
‫ועכשיו נבאר ‪ ,‬דהנה מה שלוה מהבנק בהית " ע ומשלם ריבית ( ריווח ) על סמך הדירה‬
‫שיש לו ‪ ,‬זהו משום דעצם הדבר שגר בדירה השייך להבנק מחייבו לשלם " שכירות " כל‬
‫חודש וחודש כפי ערך אחוזים בהדירה שהקנה להבנק ‪ ,‬ומעכשיו אם מקנה לחבירו חלק‬
‫בהדירה כפי האמת ‪ ,‬א " כ כיון שהמקנה עדיין גר בהדירה שהקנה לחבירו ושתבירו חזר‬
‫והקנהו להבנק ‪ ,‬לכן צריך לשלם להבנק " שכירות " כל חודש וחודש ‪ ,‬ומדלא משלם שכירות‬
‫על מנת‬ ‫מהבנק )‬ ‫להבנק על כרחין שמעיקרא מקנה חלק בהדירה לחבירו ( שרוצה ללות‬
‫שיהיה לו זכות להמשיך ולגור בהדירה " בחנם " ‪ ,‬א " כ איך ישתמש המקבל בהדירה ללוות‬
‫בו מהבנק בררך עיסקא ורווחים ‪ ,‬הרי הוא עצמו אין לו בהדירה שום זכות לרווחים ‪ ,‬ואיך‬
‫יתן הרווחים ממנו להבנק ‪ ,‬ואין לומר דמ " מ יש להלוה זכות יוקרא וזילא שאם יתייקר‬
‫הדירה נותן ריבית להבנק בתור ריוח מזה שערך הדירה עלה ( א ) ‪ ,‬שהרי גם הזכות ליוקרא לא‬

‫( א ) גם מלבד זה א " א לסמוך על יוקר הדירה כלכר שהרי אין ררנו תמיד להתייקר ‪ ,‬וק " ו שאין ררכו להתייקר‬

‫כפי שיעור הריבית שדורשים ( ועמש " כ לקמן פי " ג ד " א ס " ק ב כשם הגרש " ז אויערכאך זצ " ל ) ‪ ,‬ולא שייך‬
‫בהדירה ‪.‬‬ ‫עיסקא אלא אם מקנה להבנק קנין בגוף הדירה באופן שיוכלו לדרוש דמי שכירות כפי חלקם‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ג‬ ‫קונטרם‬ ‫שכד‬

‫קבל הלוה בקנין מבעל הדירה ‪ ,‬שהרי אם יתייקר לא יקבל שיעור היוקר מן בעל הדירה ‪,‬‬
‫אלא צריך להחזיר אח " כ להמקנה " כל " החלק בהדירה שקבל ממנו בלי לשייר לעצמו שום‬
‫מחבירו ‪.‬‬ ‫שייך שילוה מהבנק בדרך עיסקא ורווחים על סמך קנין כזה שקבל‬ ‫א " כ לא‬ ‫ריוח ‪,‬‬

‫ואין להתחכם ולהתנות שלפי גדרי חושן משפט מקנה לחבירו זכות ליקח שכירות‬
‫( ולקבל ריוח מן היוקר של חלקו בהדירה אם יתייקר ) ‪ ,‬אלא שלא נותנו לו אא " כ ישבע‬
‫להבנק כמה הרויח ‪ ,‬וכל זמן שלא נשבע להבנק ‪ ,‬וישלם להבנק רק בתור התפשרות‬
‫דכפי האמת לא‬ ‫היוקרא ‪.‬‬ ‫בעלמא ‪ ,‬אז בעל הדירה לא יתן לו שום שכירות ולא יתן לו‬
‫מועיל כלום ‪ ,‬ואין לטעון ולומר דכמו שאמרו קרמונינו זצ " ל בהיתר עיסקא דאף אם לא‬
‫הרוית כפי הסכום שקצבו מ " מ אם לא רוצה לישבע מותר לשלם שכר התפשרות בגלל‬
‫שפוטרו מלישבע ‪ ,‬א " כ ה " נ בנר " ד מותר לשלם התפשרות בגלל שפוטרו מלישבע אע " פ‬
‫שיודע מראש שכל זמן שלא נשבע לא יהיו לו שום רווחים ‪ ,‬דאינו נכון והאומר כן אין לו‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫הבנה בעיקר תקנת קדמונינו בהיתר‬

‫דהנה פשוט דתקנת קרמונינו בהית " ע אינו התחייבות לשלם ריבית עם תנאי שאם‬
‫ישבע יפטור ‪ ,‬שזהו ריבית גמור ‪ ,‬ואם מתחייב שכל זמן שלא ישבע שישלם יותר ממה‬
‫שצפוי מעיקרא להרויח מחלק הפקדון ‪ ,‬הוי ריבית דאורייתא ( בהית " ע דמחצה מלוה ומחצה‬
‫פקדון ) ‪ ,‬וכן שמעתי מהגרש " ז אויערבאך זצ " ל ואמר הטעם רעצם הדבר שמתחייב מעיקרא‬
‫לשלם כך וכך עבור חלק הפקדון אם לא ישבע הוי שוה כסף בגלל שמלוהו החצי מלוה‬
‫( ובכולו פקדון הוי כקציצה ליחן דבר קצוב דאסור ) ‪ ,‬אבל בהיתר עיסקא שתיקנו קדמונינו‬
‫כפי האמת צפוי מעיקרא שירויח כפי הסכום שהתפשרו‬ ‫דורם )‬ ‫( המהר " מ וסמ " ע וחכמי‬
‫ביניהם ( שהם תיקנו הית " ע רפקדון עד שירויח הסכום שקצבו ביניהם ואח " כ הלואה ‪ ,‬ואם‬
‫בהית " ע ) ואם‬ ‫הלוה חושב שלא ירויח כפי הסכום שקצבו א " כ מעיקרא לא לוקח ההלואה‬
‫הכל הולך כשורה וכמו שצפוי מראש אז נותן לו חלקו ברווחים עד הסכום שקצבו ‪,‬‬
‫ומעיקרא כשלוקח הכסף ומתחייב בתנאי ההית " ע ורווחים אין כאן שום טובת הנאה של‬
‫התחייבות יותר תמה ששוה הצד ריוח של העסק ‪ ,‬ורק אם אח " כ יקרה מקרה ולא ירוית ‪ ,‬על‬
‫הצד הדה התירו המהר " ם וסמ " ע לעשות תנאי שא " צ להאמינו כל זמן שלא נשבע ‪ ,‬וכן הוא‬
‫גם לפעמים ררך הסוחרים שלא מאמינים כל זמן שלא נשבע ( וע " ע מש " כ לקמן פי " ג ד " א‬
‫ומעכשיו כמו שאסור‬ ‫עקמומית ) ‪.‬‬ ‫ס " ק ב וס " ק ד עוד טעם ברור למה הוי דרך ישר בלי שום‬
‫להתחייב סכום התפשרות ביותר ממה שצפוי להרויח מחלק הפקדון משום רעצם‬
‫התחייבות כזה שוה כסף והוי ריבית ‪ ,‬ומה שביכולתו לישבע ולפטור אינו מתיר להתחייב‬
‫פשוט ‪.‬‬ ‫ריבית כ " ז שלא נשבע ‪ ,‬א " כ ה " נ בנד " דד עצם התחייבות כזה להבנק הוי ריבית ‪ ,‬וזה‬

‫ובאם רוצה ליתן לחכירו במתנה כפי שיעור הריבית והצמדה יתבאר להלן באיזה‬
‫אופן מקנה חלק בהדירה לחבירו בכדי שיחשב קנין גמור ושוב יוכל ללוות מהבנק על פי‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫היתר‬

‫ה ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫באיזה אופן יש להקנות לו חלק מהדירה‬
‫גם אם רוצה ליתן לחבירו הריבית והצמדה במתנה אפ " ה ישנם דינים מיוחדים איך‬
‫להקנות לו החלק בהדירה ( כפי ערך סכום ההלואה ) ‪ ,‬דהנה אם רוצה ליתן לחבירו החלק‬
‫שכה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫של הדירה שלו במתנה גמורה שלא יצטרך להחזירו לו לעולם ‪ ,‬אז אין שום חשש ‪ ,‬אבל‬
‫פשוט שרוצה שבזמן שיגמור להזור ולשלם הכל להבנק ‪ ,‬שאז יחזיר לו חלקו בהדירה‬
‫בחנם אחר ניכוי הריבית והצמדה ‪ ,‬ועיין בש " ע ריש ס ' קער דהמוכר שדה או בית לחבירו‬
‫על דעת שיחזור וימכרנו לו אח " כ ‪ ,‬לא נחשב מכירה אלא המעות הוי הלואה ע " ש ‪ ,‬ואין‬
‫היתר אא " כ מקנה החלק בהדירה להבנק שיהיה שלהם לענין יוקרא וזילא ג " כ וכמש " כ‬
‫וזילא ) ‪.‬‬ ‫ממילא מקנה להמשקיע גם לענין יוקרא‬ ‫בהית " ע‬ ‫לעיל אות ג ( וכשלוקח הלואה‬
‫לא קבל מחבירו קנין בהדירה לענין יוקרא וזילא איך יוכל‬ ‫( הלוה )‬ ‫ומעכשיו אם הוא‬
‫להקנותו להבנק באופן זה הרי הוא עצמו לא קבל זכות הזה ‪ ,‬ובעל כרחין צריך ליחן‬
‫להבירו במתנה על מנת להחזיר כפי שישווה בשעה שיחזיר הדירה להנותן ואם יתייקר‬
‫הדירה יקבל ההפרש במחיר ( ובא " י יקבל מה שעלה ערכו יותך מדולרים ) ‪ ,‬ומעכשיו יכול‬
‫בהית " ע ‪.‬‬ ‫ללוות בו מן הבנק‬

‫ומלבד זה צריך להקפיד עוד בשעה שמקנה קנין לחבירו ‪ ,‬שיתנה עמו שנותנו לו " על‬
‫" מקנין הדש " ‪ [ ,‬ובאופן זה הוי נתינה‬ ‫‪,‬‬ ‫כתו ) ( ב‬ ‫מנת " שלאתר הזמן יחזור ויתנו לו ( או לבאי‬
‫גמורה מעכשיו והתנאי הוי רק מילתא אחריתא שאם לא יחזור ויתנו לו אח " כ בקנין חדש‬
‫אז בטל הקנין למפרע ] שאם מתנה עמו שיחזיר לו ההלק בדירה או בסתמא ‪ ,‬אז הוי כמו‬ ‫‪.‬‬
‫הדירה ‪.‬‬ ‫שיור בהמתנה והוי נתינה לזמן ולא הוי קנין בגוף‬

‫העולה מכל זה למעשה ‪ ,‬דכשרוצה להקנות לחבירו חלק בהדירה שלו בכדי שיוכל‬
‫א ' אינו מותר אא " כ המקנה משלם להמקבל כפי שיעור‬ ‫‪:‬‬ ‫ללוות מהבנק בהיתר עיסקא‬
‫ב ' שמקנה לחבירו שיהיה לו זכות יוקרא וזילא‬ ‫‪:‬‬ ‫הריבית וההצמדה שהלוה משלם להבנק‬
‫בהדירה ‪ ,‬שאם יעלה מתיר הדירה לא יצטרך להחזיר הדירה אלא לאחר שהמקנה ראשון‬

‫( ב ) נראה דכשמתנה על מנת שתחזור ותתן לי צריך להוסיף " או לבאי כחי " ‪ ,‬שאם מתנה על מנת שתחזיר‬

‫לי ‪ ,‬אז אם ימכור הדירה לאחר או אם ח " ו ימות לא יתקיים התנאי ( ע ' רמ " א חו " מ ט ' רמא ס " ז ) ‪ ,‬וגם לא‬
‫מוחל על קיום התנאי בכרי שיהיה נחשב כאילו התקבל ‪ ,‬שהרי מקפיד שיתנוונו ליורשיו ‪ ( ,‬ולא מיכעיא‬
‫להסוברים דכשמתנה תנאי להרווחה וא " א לקיימו שאז המתנה ( או הגט ) בטל ‪ ,‬פשיטא דה " נ בטל כשא " א‬
‫לקיים התנאי ‪ ,‬אלא אפילו להסוברים דהוי גט ע " ע בנתיבות ס ' רמא ריש ס " ק ו ‪ ,‬מ " מ בנד " ד אינו תנאי‬
‫ל " הרווחה " אלא כדי שלא יפסיד הדירה שלו ולכאורה לכו " ע לא הוי מתנה אם לא מקיים התנאי ) וק " ו‬
‫כשמוכר דירה לחבירו שמקפיד שיתנוהו להקונה ממנו ( שאם לא מקפיד שיחזירו להקונה ‪ ,‬אז מעיקרא‬
‫כשמכר הדירה לחבירו בלי להודיע שנתן חלק מהדירה לחבירו כמתנה ‪ ,‬הוי מקת טעות בהמכירה ועבר‬
‫באיסור גזל ) וא " ע כיון שא " א לקיים אח " כ התנאי נשאר למפרע שמעולם לא נתן המתנה לחבירו ‪ ,‬ומה‬
‫שלקח עיסקא מן הכנק אינו אלא הלואה פשוטה וריבית ‪ ,‬אבל כשמתנה שיתנו לבאי כחו אז לעולם יכול‬
‫לקיים התנאי ( ואם יווצר מצם שהממשלה יפקיעו ממנו הדירה או ע " י כיבוש מלחמה או שאר הפקעה ואין‬
‫די " ל שבכה " ג כיון שאינו מקפיד שיתנו אותו להמקבל י " ל שנחשב כמוחל על קיום‬ ‫כאן באי כחו ‪ ,‬נראה‬
‫התנאי ‪ ,‬שהרי לא מתנה להרווחה אלא בכדי שלא יפטיר ‪ ,‬ובאופן זה לא מפסיד ‪ ,‬וק " ו להסוכרים שגם בתנאי‬
‫להרווחה הוי גט ‪ ,‬ועוד רי " ל דהוי דבר שאינו מצוי וא " צ לחוש וצ " ב ) ‪ .‬אכן יש לומר שגם כשלא מתנה‬
‫להדיא מעיקרא שיחזירו לבאי כחו מ " מ אמרינן רמסתמא מתחייב להחזיר לבאי כחו ‪ ,‬ויש להוסיף בזה עוד‬
‫להרווחה )‬ ‫דכמו שלענין קפידא אנו אומרים שמקפיד שיחזירו להיורשים וגם הם בכלל התנאי ( כיון שאינו‬
‫א " כ ה " נ בקיום התנאי נחשכ כמקיים התנאי ‪ ,‬וע " ע במהרי " ט ח " ב יו " ד ס ' ה הנזכר ברעק " א ח " מ שם‬
‫ונדפס בעין הגליון דכשמקדיש דבר ומשייר לעצמו זכות ‪ ,‬אומרים דהוי תנאי גם עבור היורשים ( אף‬
‫נחשב כמו קיום התנאי ‪ .‬אמנם‬ ‫וא " כ‬ ‫מודים כאן ‪,‬‬ ‫וי " ל רכו " ע‬ ‫כשמתנה בררך תנאי ) ‪ ,‬וא " ב י " ל דק " ו בנד " ד ‪,‬‬
‫כשכותב כן להדיא יצאנו מכל חשש ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ג‬ ‫קרנטרס‬ ‫שכו‬

‫ג ' כשדורש ממנו שיחזירו‬ ‫‪:‬‬ ‫ישלם לו ההפרש במחיר של חלקו בהדירה כמה עלה במחיר‬
‫לו לאחר שגמר לפרוע החוב ( וכן הוא מסתמא ) ‪ ,‬צריך להתנות עמו שנותנו לו כמתנה‬
‫חדש " ‪.‬‬ ‫" על מנת " שיחוור ויתנהו לו בגמר הזמן ( או לבאי כתו ) " בקנין‬

‫ו ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫עוד טעם למה לא יועיל בלי קנין ליוקרא וזילא‬
‫הנפק " מ בין מתנה ע "מ להחזיר למכירה ע " מ להחזיר‬ ‫וביאור‬

‫ודע דלכאורה יש מקום לצדד ולומר דאפילו לא נותן לאבירו זכות ליוקרא וזילא ‪,‬‬
‫ג " כ יכול ללוות עליו מהבנק בדרך היתר עיסקא ‪ ,‬רהנה האחרונים תמהו בהא דאמרו בגמ '‬
‫ובש " ע ר " מ קער דמוכר בתנאי שתחזור ותמכרנו לי לא הוי מכירה וקנין מאי שנא ממתנה‬
‫על מנת להחזיר רשמיה מתנה ויכול לקדש בו אשה וכן לענין לולב ולכל התורה כולה‬
‫א ' החו " ד ונוב " י ועוד אחרונים כתבו‬ ‫‪:‬‬ ‫נחשב קנין ‪ ,‬ויש בזה ד ' דרכים לתרץ הקושיא‬
‫דאה " נ אם מוכר על מנת שיחזור וימכור לו בקנין חדש הוי קנין גמור כמו מתנה ע " מ‬
‫להחזיר אלא דמסתמא אומרים ותחזירהו לי שמבטל המכירה הראשונה ולא בדרך מכירה‬
‫ב ' כרשב " א וריב " ש ור '‬ ‫‪:‬‬ ‫מוחלטת עם תנאי מילתא אחריתא לחזור ולמכור בקנין חדש‬
‫מוכת דאפילו מוכר על מנת לחזור ולמכור לא הוי מכירה ‪ ,‬ולא‬ ‫וברש " י‬ ‫האי גאון‬
‫כהאחרונים הנ " ל ‪ ,‬אלא הרשב " א וממ " ע ס " ל שאם קובע זמן שעד אז א " א לכופו להחזיר‬
‫הר " ז נחשב מכירה ‪ ,‬ולפ " ז י " ל רגבי מתנה ע " מ להחזיר תלוי ביד המקבל אימתי יחזיר‬
‫וכיון שבעל כרהר נשאר ברשות המקבל כשיעור זמן שיכול ליהנות ממנו הוי קנין גמור ‪,‬‬
‫וכל האיסור בס ' קעד הוא רק אם יכול לכופו להחויר לפני הזמן שיכול ליהנות מהשדה‬
‫באכילת הפירות ‪ :‬ג ' הריב " ש ס " ל שגם בקובע זמן לא הוי קנין ‪ ,‬ולדבריו צריך לחלק‬
‫דדוקא " מתנה " על מנת להחויר הוי מתנה אבל " מבירה " ע " מ לחזור ולמכור ( בסכום כך‬
‫(ב " מ‬ ‫וזילא ) ‪ :‬ד ' התוס '‬ ‫לא הוי מכירה והקנין לא חל ( אם לא מקבל זכות ליוקרא‬ ‫וכך )‬

‫בשם ר " י ס " ל דבאמת גם במכירה חל הקנין מן התורה‬ ‫( ס ' טז )‬ ‫ורא " ש‬ ‫ולא )‬ ‫ד"ה‬ ‫‪:‬‬ ‫סד‬
‫לכל דבר ( וכמו במתנה ע " מ להחזיר ) ‪ ,‬ורק לענין ריבית אסרו חכמים מכירה ע " מ לחזור‬
‫ולמכור מדרבנן משום דנראה כהלואה וריבית ( ע " ע מש " כ בכל זה בטעם ריבית ר " מ קעד‬
‫ובמהד " ב שם ‪ ,‬ולעיל בס " ק ג ( ובפ " ר קו " א ס ' ל ) ביארנו דכשמקבל זכות ליוקרא וזילא‬
‫ר " י) ‪.‬‬ ‫מותר אף להריב " ש ותוס ' ורא " ש בשם‬

‫ומעכשיו בנד " ד כשמקנה לחבירו חלק מהדירה כדי ללוות בו מהבנק הוי כקביעות‬
‫זמן ‪ ,‬וי " ל דלפי החו " ד וגם לפי הרשב " א הנ " ל יכול ללות בו מהבנק ‪ ,‬ורק לפי הריב " ש‬
‫והתוס ' א " א ללות בו מהבנק ואולי יתכן רלהלכה יש לסמוך על החו " ד ואחרונים‬
‫מדרבנן ) ‪.‬‬ ‫והרשב " א הנ " ל ( ובפרט דלהתוס ' שאוסר אינו אלא‬

‫אמנם לפי האמת א " א לסמוך על זה דהתינח אם היה עושה שטר היתר מיוחד עם‬
‫חדש " ובדרך‬ ‫הבנק שמוכר להם חלק בהדירה בתנאי על מנת שיחזרו וימכרו לו ב " קנין‬
‫אז יתכן לצדד להקל ע " פ דברי החו " ד ואחרונים הנ " ל ( עם צירוף‬ ‫אחריתא ‪.‬‬ ‫תנאי מילתא‬
‫דברי הרשב " א וסמ " ע ) ‪ ,‬אבל בנוסח ההיתר עיסקא בבנקים אין לשון כזה ‪ ,‬ומה שמתירין‬
‫שפז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫כהיום לקבל מהם הלואה על סמך הדירה שיש לו שמקנה להם בדרך עיסקא ‪ ,‬בעל כרחין‬
‫צ " ל שזהו משום דכיון שהדירה שייך להכנק לענין יוקרא וזילא לכן אמרינן דגם מסתמא‬
‫מקנה להם עכשיו כקנין גמור שיהיה שלהם לגמרי ושרק לאח " כ יחזירו לו בקנין חדש‬
‫ל הערה ד ( א ) ‪ ,‬אבל בנד " ד כשמקבל דירה בלי זכות יוקרא וזילא‬ ‫קו " א ס '‬ ‫וכמש " כ בט " ר‬
‫לא שייך לומר סברא זו ‪ ,‬ולכן אפילו להחו " ר והאחרונים אסור ללוות על סמך דירה כזה‬
‫( ועוד דאפילו אם יכתוב שטר הית " ע מיוחד עם הבנק או כשיהיה לבנק כנוסח הית " ע של‬
‫מו " ה שליט " א שהוכנס תנאי מיוחד ‪ ,‬אפ " ה צע " ג אם אפשר להקל נגד שיטת הריכ " ש‬
‫ואין להתיר אלא כשמקנה לחבירו גם זכות ליוקרא וזילא וגם‬ ‫ותוס ' ורא " ש בשם ר " י ) ‪.‬‬
‫משלם הריבית להבנק עבורו ‪.‬‬

‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫מענק והלואה לכנות הלומדות ממלול בסמינר‬

‫בסמינר בארץ ישראל בזמנינו יש זכות לבנות לקבל הלואה ומענק מהבנק כפי סכום‬
‫השכר לימוד של המסלול המיוחד בסמינר [ ואם לבסוף תהיינה מורה תקבל את הכסף‬
‫בתור מילגה ( א ) ‪ ,‬ואם לא תהיינה מורה תצטרך להחזיר הכסף עם הצמדה ולפעמים גם עם‬
‫והנה אע " פ שיש להבנק היתר עיסקא כללי ‪ ,‬מ " מ לא שייך הית " ע להבנות‬ ‫ריבית ] ‪.‬‬
‫אין‬ ‫'‬
‫הלומדות בסמינר כיון שהכסף לא ניתן להשקיע בעסקים אלא לשכר לימוד ( כ ‪ ,‬וגם‬

‫להם שאר רכוש בכדי שההית " ע יתפס עליו ‪ ,‬וכנזכר לעיל ‪ ,‬ואע " פ שההורים משלמים‬

‫( א ) ועמש " כ שם דלכתחילה עדיף שלא יסמכו על סברא זו רק יכתבו להדיא בנוסח ההית " ע שמקנה‬
‫להמשקיע בקנין גמור ורק יש תנאי על מנת לחזור ולהקנות אח " כ בקנין חדש או לכתוב בקיצור שכל‬
‫הקנינים והתנאים יהיו באופן המועיל שלא יהיה חשש ריבית בהעסק וכלשון נוסח ההית " ע של מו " ח‬
‫זו ‪.‬‬ ‫שליט " א אכל בנוסח הבנקים כהיום עדיין לא הוכנס הוספה‬

‫( א ) וכן הדין בכל המענקים שמקבלים מהממשלה ‪ ,‬כגון מענק לקניית דירה באיזורים מסוימים וכדומה ‪,‬‬
‫מ "מ‬ ‫צריך היתר עיסקא באופן המועיל ‪ ,‬ראע " פ שאם יקיים דרישת הממשלה יקבל כל הכסף בתורת מתנה ‪,‬‬
‫יקיים דרישת הממשלה יצטרך להחזיר קרן וריבית ‪ ( ,‬או קרן והצמדה שדינו כריבית ) ‪ ,‬ומעכשיו אס‬ ‫אם לא‬
‫פוסקים צד אחד בריבית הוי‬ ‫[ ולהרכה‬ ‫לא יקיים התנאי לבסוף מתברר למסרע שלוה בריבית דאורייתא‬
‫ואפילו כאשר יתברר לכסוף שקיים‬ ‫]‬ ‫סג ‪.‬‬ ‫מה " ת וק " ו כשתלוי בדעת אחרים הוי ר " ק לכו " ע ע ' תוס ' ב " מ‬
‫התנאי ‪ ,‬מ " מ עבר באיסור דרבנן שאסרו מעיקרא לעשות כן ‪ .‬וא " א להתיר אלא על פי היתר עיסקא באופן‬
‫המועיל ( וככר נתבאר שע " פ רוב לא שייך הצד היתר של ריבית מהממשלה ( שיש מי שהתירו הדבר ) כיון‬
‫שע " פ רוב ההלואה הוא מהבנק ולא ישר מהממשלה ‪ ,‬ואם הלוה לא יפרע החוב אז יצטרך הבנק לשלם‬
‫להממשלה ונמצא דאחריות פרעון החוב הוא על הכנק והם נחשבים לוה מן הממשלה ומלוה להלוה ‪,‬‬
‫ממשלתי ) ‪.‬‬ ‫והבנק הוא רכוש פרטי ולא‬

‫( ב ) ויש לדון דיתכן לומר רעצם הלימוד הוי השקעה ‪ .‬דלכאורה יכול למכור ידיעה לתבירו שאם ישתמש‬
‫בו וירויח שאז יצטרך ליחן ( להמוכר לו הידיעה ) חצי מן הרווחים ‪ ,‬א " כ ה " נ הבנק קונה הידיעה מן הבת‬
‫הלומדת בסמינר ומתחייבת שאם תשתמש בהידיעות שקנתה שם להורות וללמד לאחרים כמקוס אחר ( או‬
‫שתשלם חצי מהרווחים להבנק ‪ ,‬וא " כ שייך ענין עיסקא כשלומדת‬ ‫וכדומה )‬ ‫להתעסק בקומפיוטר שלמדה‬
‫מסלול בסמינר ‪ ,‬ואם כאגו לידי כך אפשר לומר עוד דמי שיודע שום מקצוע ועוסק במלמדות או עושה‬
‫עסקים על פי הידיעה שלו ‪ ,‬שיכול ללוות בהית " ע אף כשאין לו רכוש אלא העיסקא הוא על סמך שמוכר‬
‫הידיעות שלו להבנק ומשלם ממנו ררוחים להכנק ‪ ,‬וזהו חידוש גדול שלא שמענו ‪ ,‬ואדרבה כתבו הפוסקים‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג דין ה‬ ‫קרנטרס‬ ‫שכח‬

‫הקרן וריבית ולהם יש דירה או רכוש מ " מ ההלואה עם התחייבות לריבית ניתן להבת ‪,‬‬
‫ואין לה רכוש ‪ ( ,‬גם לא שייך הצד היתר של ריבית בהלואה מהממשלה כיון שההלואה‬
‫הוא מהבנק ולא ישר מהממשלה ואחריות פרעון החוב הוא על הבנק ולכן הם נחשבים‬
‫לוה מהממשלה ומלוה להבנות ‪ ,‬ועוד שגם בהלואה מממשלה יש איסור ריבית להרבה‬
‫ומשו " ה אינה יכולה לקבל ההלואה מהבנק ‪ ,‬אא " כ אביה יש לו דירה משלו‬ ‫פסוקים ) ‪.‬‬
‫ובאופן שנתבאר לעיל‬ ‫מהבנק )‬ ‫ומקנה לה חלק בהדירה שלו ( כפי ערך ההלואה שמקבלת‬
‫ה‪.‬‬ ‫בס " ק‬

‫פרק יג דין ה‬
‫‪:‬‬ ‫שליח‬ ‫אי הוי ע " י‬ ‫ריבית בבנקים‬ ‫בבנקים ‪.‬‬ ‫כהית " ע‬ ‫בהלואה‬ ‫והמעלה‬ ‫החסרון‬ ‫א‪.‬‬
‫עצה איך להנצל מחשש " אוברדראפט "‬ ‫‪:‬‬ ‫הלואה מבנק כשיש תוכנית חסכון תוך הכנק‬ ‫ב‪.‬‬
‫ר ‪ .‬בנקים וחברות ששינו נוסח‬ ‫‪:‬‬ ‫אי צריך הית " ע‬ ‫( בזמנינו )‬ ‫חשבון בבנק הדואר‬ ‫ג‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫בבנק‬
‫תשובת גדולי זמנינו שליט " א בענין‬ ‫‪:‬‬ ‫ההית " ע המקובל וצריך לעשות עמהם הית " ע פרטי‬
‫הפקדת מעות בבנק‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ה ‪ .‬עוד פקפוק בנוסח הבנקים וחמיה למה לא מתקנים הנוסח‬ ‫‪:‬‬ ‫הנ " ל‬
‫‪:‬‬ ‫הריבית מהמתעסק‬ ‫אי הותר ליקח‬ ‫‪:‬‬ ‫הית " ע‬ ‫ללא‬ ‫כר " ק‬ ‫לאחרים‬ ‫ומלוים‬ ‫כשחוזרים‬
‫דעת המנחת‬ ‫ט‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫תוקף ההית " ע בבנקים בזמן האחרון‬ ‫ח‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪ .‬תוקף ההיתר עיסקא בבנקים‬
‫בנק יהודי שנותן‬ ‫יא ‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הצעת תקנה בדרך " משכנתא דברצלונא "‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫יצחק בענין הנ " ל‬
‫יג ‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הלואה בריבית לישראל וחוזר ומוכר החוב לגוי ‪ .‬יב ‪ .‬איסור מראית העין‬ ‫[ מארגיידש ]‬

‫סו ‪ .‬הלואה על דירה‬ ‫( למשכנתאות ) ‪:‬‬ ‫יד ‪ .‬היתר " בנק של גוייס "‬ ‫‪:‬‬ ‫עצה איך לעשות בהיתר‬
‫‪:‬‬ ‫בדרך " שכירות קנייה "‬

‫בבנקים‬ ‫החסרון והמעלה שיש בהלוואה בהית " ע‬

‫הרבה מדקדקים שלא ללוות ע " פ הית " ע בפרט כשההערמה ניכרת ביותר ‪,‬‬ ‫יש‬
‫ובהלוואה מבנק יש עור חסרון ‪ ,‬דכשירצה לישבע שלא הרויח ולא לשלם הרווחים לא ילכו‬
‫לב " ר לפסוק הדבר ע " פ דין תורה אלא לבית משפט וערכאותיהם וצ " ב אם ילכו אחרי תנאי‬
‫ההית " ע ואם יש לו תוקף לחייב את הבנקים או לא ‪ ,‬ועוד שבוראי ינסו להתחמק מלילך‬
‫אחר ההית " ע וליתן לכל הלווים לישבע בב " ר וליפטר ‪ ,‬ועיקר תקנת מהר " מ היה שאם הלוה‬
‫ירצה לישבע שיוכל לילך לב " ר ולישבע בלי התחמקות ‪ ,‬וע ' בשו " ת נודע ביהודה מובא‬
‫ונפטרים וכ " כ בשו " ת רעק " א‬ ‫הית " ע‬ ‫בפ " ת ח " מ ס ' צג סק " ז שבכל יום ויום נשבעים על‬
‫בהית " ע ישבע בב " ד ויפטר אפילו בהית " ע רגיל‬ ‫( ס " ס נד ) ‪ ,‬אבל בזמנינו לא מצוי שהלוה‬
‫וק " ו עם הבנק ( והבתי דינים גופייהו מנסים למנוע מלהשביע ומלפטור הלוה ) ומנ " ל שיש‬
‫בבנקים שידוע‬ ‫וק " ו‬ ‫להתיר בהית " ע כשידוע מראש שלא מצוי כלל שישבעו בב " ד ויפטרו ‪,‬‬
‫גדולים ) ‪.‬‬ ‫שיתחמקו הרבה וקשה לישבע וליפטר ( בפרט בסכומים‬

‫דמלמד שאין לו רכוש משלו אינו יכול ללוות בהית " ע והוי ריבית גמור ( ע ' ערך שי מהד " ב ס ' קעז ) ‪ ,‬וטעם‬
‫גרבר נראה משום שא " א להקנות להבנק הידיעות שיש לאדם ‪ ,‬ואע " פ שאפשר להתנות עם ארם שמוכר לו‬
‫ידיעה ושצריך לשלם חצי הרווחים שירויח מכח ידיעה זו ‪ ,‬מ " מ אינו מכח בעלות של המלמד בידיעה זו ‪ ,‬אלא‬

‫כדרך התחייכות התלמיד שמתחייב בגופו שישלם מחצית השכר שירויח מלימור הזה ( וק " ו כשלומדת‬
‫כסמינר מסלול רגיל בדברים הידועים לכל העולם ) ‪ ,‬ומשו " ה א " א ללוות על סמך זה מהבנק כיון שעצם‬
‫להבנק ‪ ,‬וא " כ לא הוי בדרך‬ ‫שייך להבנק ולא שייך לומר דהרווחים הם פירות מסחורה השייך‬ ‫הידיעה לא‬
‫עיסקא ‪ ,‬אלא הלואה והתחייבות הגוף לשלם ריבית ‪ [ .‬ומלבר זה כיון שיורעת שלא תעסוק עכשיו בהוראה‬
‫ורווחים ] ‪.‬‬ ‫ללמד לאחרים בשכר ‪ ,‬בהתקופה שעדיין חייבת להיזנק ולא תרויח עכשיו מזה ‪ ,‬א " כ לא שייך עיסקא‬
 ‫שפט‬ ‫אחרון‬ ‫ויבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫ולהלן באות ז ואילך ‪ ,‬כתכתי בארוכה אי יש תוקף לההית " ע בבנקים ‪ ,‬וכן אי מהני‬
‫ההית " ע )‬ ‫" ההצהרה " ‪ ,‬שבזמן האחרון הצהירו כמה בנקים בכתב ( וגם כתבו כן תוך נוסח‬
‫שהית " ע הינו מסמך המחייב את הבנק בכל דיון משפטי ע " ש ‪.‬‬
‫עוד יש לפקפק כשלוקח הלואה שלא לצורך עסקים אלא למחיה ולשלם חובותיו ‪,‬‬
‫ובפרט כשהבנק משלם חשבון מים וגז וכרומה שבעצמם יודעים שלא ניתן לעסקים ולא‬
‫שייך כל יסוד ההית " ע ע " ע בנימוקים לעיל דין ג ' שיש מחמירים ויש מקילים ‪ ,‬ועיין לעיל‬
‫ה‪.‬‬ ‫דין ג ולקמן אות‬

‫ריבית בבנקים ‪ -‬אי הוי ע " י שליח‬

‫ברבית מבאנק ‪ ,‬כיון‬ ‫משכנתא )‬ ‫אבל מאידך יש גם קצת מעליותא בהלואה ( או‬
‫שההלואה לא נעשה ישיר מהמלוה גופא אלא מהפקיד ועל שם הבנק ‪ ,‬וי " ל דהוי רבית על‬
‫והרמ " א ס ' קם סעיף יז וש " ך וחת " מ מותר גם בלי הית " ע ‪ ,‬ואע " פ‬ ‫ידי שליח דלדעת רש " י‬
‫דאנן פוסקים דהוי רבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬ע " ע ברעק " א ובבית מאיר וכמש " כ שם בט " ר‬
‫( וכ " ש להחו " ד שכתב פירוש מחודש בדברי הרמ " א ולא כדרך כל האחרונים ולדבריו גם‬
‫מ " מ אפשר לצרף דבריו לסניף ‪ ,‬אכן ע " ש בדרכי תשובה‬ ‫שלנו )‬ ‫להרמ " א אסור באופן‬
‫שמביא י " א שלא התיר רש " י רבית ע " י שליח אלא בקציצה לרבית על זמן קצוב ‪ ,‬אבל‬
‫ברבית המתרבה כפי הזמן ‪ ,‬לכו " ע אסור מהית ‪ ,‬משום שההרתבת זמן ותוספת רבית‬
‫נחשב כהלואה ישיר מן המלוה ע " ש ‪ ( ,‬וע " ע מש " כ לעיל פ " א ד " ב סק " ב בשם המנחת‬
‫שלמה ‪ ,‬שלדעתו נחשב כלוה בשטר ע " י שליח ‪ ,‬דהוי ר " ק לכו " ע וכמש " כ הרמ " א ‪ ,‬אבל‬
‫השואל ומשיב ס " ל דגם השטר הוא רק להבנק ולא לבעלי הממון ‪ ,‬ולכן כתב דבהלוואות‬
‫ע "ש ) ‪.‬‬ ‫מבנק הוי רבית ע " י שליח‬

‫ונראה עוד טעם דאסור גם לרש " י ‪ ,‬דאי מצד פקידי הבנק שהם עושים מעשה ההלואה‬
‫ולא מנהל הבנק ‪ ,‬אין היתר מאחר שהשטר נכתב על שם הבנקי ואי משום שגם מנהלי הבנק‬
‫אינם אלא אפוטרופסים עכור בעלי המניות והשטר נכתב על שם הבנק ולא על שם בעלי‬
‫המניות ‪ ,‬הרי בנקה " כ כתב דאפוטרופוס שמלוה כרכית גרע משום דנראה כבעל דבר וגם‬
‫דכשמלוה‬ ‫ע‪.‬‬ ‫דאסור ( ולעד " נ דהאיסור מדרבנן ) ‪ ,‬ובאמת שכן מוכח בגמ ' דף‬ ‫רש " י מודה‬
‫ע " י אפוטרופוס אסור דקאמר ראפילו יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקייהו אע " פ‬
‫שההלואה נעשית ע " י אפוטרופוס ‪ ,‬אבל מ " מ הרווחנו לשיטת רש " י והרמ " א שהאיסור הוא‬
‫רק מררבנן ‪ ,‬אבל מאידך לשיטת הרשב " א והריב " ש מובא שם בב " י סעיף כ ובש " ע קסט‬
‫מבואר דהוי רבית קצוצה מהיית וכן משמע‬ ‫ה)‬ ‫סכ " ד ובש " ך ס " ק עג ( וע " ע מחנ " א ס " ס‬
‫מש " כ לקמן אות ה ] ‪.‬‬ ‫בש " ך ס ' קס ס " ק לב [ וע " ע‬

‫ב ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הלואה מבנק כשיש תוכנית חסכון תוך הבנק‬

‫בזמנינו כשאדם לוה מעות מבנק יש לו דין לוה גמור ‪ ,‬אפילו כשיש לו באותו בנק‬
‫כסף סגור בתוכנית חסכון או כדולרים ‪ ,‬וטעם הדבר משום שעל פי התקנון וחוקי הבנק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג ריו ה‬ ‫קונטרס‬ ‫של‬

‫שאם יפשטו רגל אז יצטרכו כל הלווים לשלם כל חובם במילואו וכשיש להם‬ ‫מיתנה‬
‫תוכנית חסכון יקבלו בחזרה רק כפי ערך הנשאר בבנק ‪ ,‬ולא מחשבים אותו כאילו לא לוה‬
‫[ ופעם הציע בנק צפון אמריקה ‪ ,‬שאצלם יכולים להתנות‬ ‫(א)‬ ‫כלום ‪ ,‬אלא נחשב כלוה ומלוה‬
‫להדיא שלא יחשבו כלוה ומלוה אלא שיקזזו מהתוכנית חסכון כנגר המעות שלקחו‬
‫גמור ‪ ,‬דכשמשקיע כסף בבנק‬ ‫ויש להוסיף עוד טעם להחשיבו כלוה‬ ‫הבנק ] ‪,‬‬ ‫בהלואה מן‬
‫שהוא חברה בערבון מוגבל ( בע " מ ) איננו הלואה גמורה רק קנין שעבוד ברכוש החברה‬
‫פשוטה ‪.‬‬ ‫( עמש " כ לקמן פי " ג ד " ו ) ‪ ,‬אבל הכסף שלוה מהם הוא הלואה‬

‫וכ " ש כשיש לאדם דולרים סגורים בבנק ולוקח הלואה בשקלים ‪ ,‬שאז נחשב כלוה‬
‫ומלוה אפילו בלי טעם הנ " ל [ ואפילו בתנאי הנ " ל של בנק צפון אמריקה נחשב לוה‬
‫ומלוה ] ‪ ,‬דכיון שמלוה דולרים ולוה שקלים שהוא מין אחר דינו כלוה ומלוה ‪ ,‬וכמש " כ‬
‫וע " ש כפנים דמיירי כשלא משלם שום רבית ופירש דאסור‬ ‫ס)‬ ‫בדרכי תשובה ס ' קם ( ס " ק‬
‫משום דהוי כהלויני ואלוך ‪ ,‬וכאן שמשלם רבית הוי ר " ק לכו " ע ‪ ( ,‬וק " ו באדם שיש לו‬
‫השקעות של נירות ערך בבנק ‪ ,‬דפשיטא דנחשב לוה גמור כשלוקח מהם הלוואה ‪ ,‬שהרי‬
‫לא מלוה שום כסף או שו " כ להבנק ‪ ,‬והם רק כשומרים בעלמא על שטרות הנייר ערך‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫שלו וז " פ ) ‪ ,‬ואינו מותר אלא על פי היתר‬
‫ואין תקנה שלא יכשל באוברדראפט אלא שיזהר מאוד ויחזיק חשבון על כל הפעולות‬
‫שעושה בבנק ‪ ,‬ומלבד זה גם ישאיר סך כסף בבנק ‪ ,‬בכדי שכאשר יטעה וימשוך יותר כסף‬
‫ממה שיש בחשבונו בבנק ‪ ,‬שישאר לו כסף ולא יהיה אוברדראפט ‪ ,‬כי ידוע שא " א ליזהר‬
‫להחזיק השבון מדויק וקורה הרבה שטועים בחשבונות ‪ ,‬גם מצוי שמוסרים צ ' יקים פתוחים‬
‫או הוראת קבע ‪ ,‬והמחיר עולה או שהמקבל טועה ומושך יותר ממה שרשאי ‪ ,‬ועי " ז נכנס‬
‫בעל החשבון באוברדראפט ומתחייב ברבית ‪ ,‬ולכן צריך לעשות כמש " כ לעיל ‪ .‬ואם מתנה‬
‫עם הבנק כתנאי של צפון אמריקה הנ " ל עם המנהל שיש לו סמכות ויחתום לו על מסמך‬
‫בבנק ‪.‬‬ ‫שיהיה לו תוקף באופן חוקי ‪ ,‬אז סגי גם כשיש לו כסף שקלים " סגור "‬

‫עצה איך להנצל מחשש אוברדראפט בבנק‬

‫ונראה שיש עצה קלה להנצל מחשש אוברדראפט גם אם לא רוצה להשאיר הרבה‬
‫כסף בחשבונו בבנק ‪ ,‬והיינו שכמה וכמה אנשים ישתתפו יחד ‪ ,‬וכל אחד יכניס סכום קטן‬
‫ויצטרף לסכום הראוי ‪ ,‬ויכניסו הכסף בבנק ‪ ,‬ויעשו הסכם עם המנהל ‪ ,‬כתנאי של צפון‬
‫אמריקה הנ " ל ‪ ,‬והיינו שבשעה שאחד מהחבורה יכנס לאוברדראפט יחשב שהוציא ממון‬
‫מכסף הנזכר ‪ ,‬ושלא יחשב כשתי פעולות כלוה מהבנק וכמלוה להם ‪ ,‬ואם הכנק יפשטו‬
‫( והרבית ישלם רק בגלל שמשתמש במכונות וקומפיוטרים שלהם ) ‪.‬‬ ‫רגל יקזזו החוב ‪,‬‬

‫( א ) ולכאורה נראה שרק הלקוח בבנק נחשב כלוה ‪ ,‬אכל הכנק לא נחשב כלוה מהמפקיד ‪ ,‬מאחר שלעולם‬
‫אין על הבנק שום חיוב לשלם כלום ‪ ,‬ואדרבה חיובם להמפקיד הוא פחות מחיוב המפקיד להבזק עבור‬
‫ההלואה שהוא לקח ‪ ,‬ולכן אין איסור בהרבית שהבנק פורע וכ " כ בברית יהודה ( פכ " ט הע ' ה ) ‪ ,‬אמנם ע " ב‬
‫דקי " ל דכששניהם חייבים זה לוה אמרינן רזה גוסה וזה גובה ולא חשבינן‬ ‫ו)‬ ‫בש " ע ח " מ ( ס ' פה סעיף‬
‫אבל המפקיד שלקח גם הלואה‬ ‫שווים ‪.‬‬ ‫כמאן דפרעיה ‪ ,‬ובפרט אם הזמן פרעון של שתי ההלואות אינם‬
‫כיון שחייב להבנק יותר ממה שהבנק חייב לו וכמש " כ לעיל ‪,‬‬ ‫לוה ‪.‬‬ ‫מהבנק ‪ ,‬נראה ברור שיש עליו שם‬
‫ואע " פ שאין על הלוה חיוב אלא אם הבנק יפשוט רגל ‪ ,‬מ " מ גם זה סגי להחשיבו כלוה מן הבנק ‪ ,‬ובפרט‬
‫נפרדות ‪.‬‬ ‫בנד " ד שהבנק מחשיבו כשתי הלוואות‬
 ‫שלא‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫ואי משום שיש רבית בין כל החברים שיש כאן קופת הלויני ואלוך ‪ ,‬הלוא אפשר‬
‫לעשות היתר עיסקא מהודר ביניהם ‪ ,‬ועוד שבקופת הלויני ואלוך בכה " ג אין השש ר " ק‬
‫אם כל אחד יכול להוציא ממונו מתי שירצה ( ועמש " כ לעיל פי " א ד " ר אות ג ) ‪ ,‬וצריך‬
‫הית " ע רכולו פקדון וגם שהלוה לא חייב באתריות גניבה ואבידה אלא באחריות פשיעה‬
‫עוד נראה שאפשר לעשות‬ ‫ב) ‪.‬‬ ‫בלבד ע " ע ברמ " א קעז ס " ו ומש " כ לעיל ( פ " ב די " ב אות‬
‫עיסקא גמור בלי " היתר " עיסקא ‪ ,‬והיינו שהלוה משתף שאר החברים בחלק מהדירה שלו ‪,‬‬
‫וכאם ירד מתיר הדירות אז ידרוש מהם לנכות מחובו ושיחזירו לו מעט מכספו ‪ ,‬וגם אם‬
‫יהיה אונס או גניבה ואבידה שאז לא יחזיר הכסף להמלווים כלל ( וכמש " כ לעיל דאסור‬
‫לקבל אחריות גו " א ) ‪ ,‬דמאחר שהנדון הוא בכסף בסכום קטן מאור וגם מדובר בחבורה‬
‫המדקדקים ומהדרים באיסור רבית ‪ ,‬פשוט שיתנו ללוה הכסף הזה בשמחה ‪ ( ,‬אבל מוסכם‬
‫שחובת הבירור כמה ירד מתיר הדירה ולחלק הסכום בין השותפים מוטל על הלוה ‪ ,‬שהרי‬
‫שאר השותפים קשה להם לסרות לברר מחיר הדירה שלו ולטפל בבירור החשבונות ‪ ,‬אבל‬
‫מאוד ) ‪.‬‬ ‫א " צ שבועה כלל ‪ ,‬ולכן הוי עיסקא רכולו פקדון מהודר‬
‫[ עוד יש עצה שיתן פקורה להבנק שמיד לפני שנכנס לאוברדראפט שיפרקו מן הכסף‬
‫ויכניסו שקלים לתוך חשבונו ובאופן זה לעולם לא‬ ‫דולרים )‬ ‫הסגור בבנק ( או שיפרקו‬
‫יכנס לאוברדראפט ‪ ,‬ושמעתי שהגרש " ז אויערבאך זצ " ל נהג כן בגלל חשש הנ " ל ‪ ,‬והיינו‬
‫משום שדעתו דכשמשתמש בההלואה שלא למטרת עסק לא שייך כל ענין היתר עיסקא‬
‫אבל צריך‬ ‫מקילים ב ) ‪.‬‬
‫(‬ ‫וכמש " כ משמו לקמן ריש אות ה ‪ ,‬אמנם עמש " כ שם שיש הרבה‬
‫קטן ] ‪.‬‬ ‫בירור אם הבנק ילך תמיד אחר הוראה זו ושיפרקו מכספו הסגור גם באוברדראפט‬

‫ג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫חשבון בבנק הדואר ( בזמנינו ) אי צריך היתר עיסקא‬
‫יש הרבה מדקדקין שלא ללוות מבנק אע " פ שיש להם הית " ע ‪ ,‬משום שיש כמה‬
‫פקפוקים בההית " ע כללי בבנקים ‪ ,‬והיות שקשה ליזהר ולהחזיק חשבונות מדוקדקים ולא‬
‫לכתוב צ ' יקים על יותר מסה שיש בבנק ואז נכנסים לאוברדרפט ( ומקבלים הלוואה‬
‫מהבנק על אותו סכום ) ‪ ,‬לכן פתחו חשבון בבנק הדואר ‪ ,‬שלא נותנים כיסוי לצ ' יקים‬
‫כשאין לבעל הצ ' יק כפי הסכום שרשום בהצ ' יק ‪ ,‬ובדרך זה מובטחים שלא מקבלים‬
‫מהבנק ‪ ,‬גם לא משלמים שום רבית על הכסף המופקדים‬ ‫( אוברדראפט )‬ ‫הלוואה ברבית‬
‫אצלם ‪ ,‬ובדרך הזה אין שום חשש רבית ‪ [ ,‬אמנם שמעתי שלפעמים גם הם נותנים‬
‫אובררראפט והיינו כשכותב צ ' יק והסכום הוא רק מעט יותר ממה שיש לו תוך הבנק ‪,‬‬
‫אבל שמעתי שלא לוקחים על זה רבית ] ‪.‬‬
‫( ב ) ישמעתי הכרעה כק שני השיטות ‪ ,‬שאם יש לו להלוזי תוכנית חסכון בבנק ההוא או כשמשעבר הדירה‬
‫בתוכנית חסכון או בהרירה‬ ‫( ע " פ הית " ע )‬ ‫שלו להבנק ‪ ,‬אז יש אנן מהרי שכדעתו להקנות להבנק שותפות‬
‫מוכח ‪.‬‬ ‫שלו שמשכן להבנק ‪ ,‬אכל כלא " ה לא אמרינן שבדעתו להקנות שאר עסקיו לבנק ‪ ,‬אבל אינו‬
‫קלז )‬ ‫ןובספר ג " ש כקונ ' הית " ע סקי " ו ביאר סברא הנ " ל ‪ ,‬רס " ל כשיטת השואל ומשיב ( מהר " ג ח " א סי '‬
‫דאפילו אם לא מקנה שותפות בעסקיו להמשקיע ג " כ מועיל ‪ ,‬אלא כל שהלוה מרויח או נמנע מלהפסיד‬
‫אמנם לסי דבריו אין כל הנ " ל נוגע למעשה ‪ ,‬מאחר שכל‬ ‫ע "ש‪.‬‬ ‫בגרמת ההלואה מותר ליחן להמלוה‬
‫האחרונים דחו סכרת השו " מ וכתבו רהוו ריבית גמור ולא שייך כל עיקר יסוד ההית " ע ‪ ,‬ואפילו באופן‬
‫וגם‬ ‫בדבריהם ‪.‬‬ ‫שלולי ההלואה היה מוכרח למכור העסקים הוי ריבית גמור וכמפורש בהגמ " י המובא‬
‫הטו " מ ] ‪.‬‬ ‫המהרש " ם ח " כ סי ' רטז חולק על סכרת‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫שלם‬

‫קרליץ שליט " א שעדיין יש לפקפק ‪ ,‬שהרי בכל הבנקימ‬ ‫הגר " נ‬ ‫אבל ראיתי בשם‬
‫דורשים עמלה ושכר על פנקסי צ ' יקים וכן על פעולות הוצאת כספים והכנסה בחשבון ‪,‬‬
‫ובבנק הרואר נותנים פנקסי צ ' יקים ופעולת הוצאת כספים והכנסה בחשבון בחנם ‪ ,‬והיינו‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫משום הטובה " נ שהכסף מופקד אצלם ללא רבית ‪ ,‬וזה גופא הוי רבית‬

‫ולענ " ר נראה ברור דמה שבנק הרואר נותן שירות של הכנסה והוצאה בתשבון בחנם‬
‫אין בו שום חשש רבית ‪ ,‬מאתר שלא מגיע להם לדרוש שכר עבור זה ‪ ,‬ומה ששאר‬
‫הבנקים דורשים שכר על זה ‪ ,‬אינו אלא שינוי אצל שאר הבנקים ‪ ,‬שדורשים מהמלווים מה‬
‫שלא מגיע להם ע " פ עיקר הדין ‪ ,‬וגם מה שבנק הדואר נותן " פנקסי צ ' יקים " בחנם זהו‬
‫מעיקר חובת הלוה ולכן אינו רבית ‪ ,‬שהרי עיקר חובת הלוה לילך להמלוה ולפרוע לו ‪,‬‬
‫( ולא שהמלוה יצטרך לבוא לביתו של הלוה לתבוע ממנו ) ‪ ,‬ולכן באמת היה החיוב‬
‫שהבנק יבוא לכיתו של המלוה ולפרוע לו כסף מזומנים ‪ ,‬ולכן עושים דרך אמצעי שהבנק‬
‫נותן שטר צ ' יק ובדרך הזה כבר יש לו כעין מזומנים בירו ‪ ,‬ועל ידי זה מרויחים הבנק‬
‫שא " צ לילך לבית המלוה לפרוע לו ‪ ,‬ונמצא שכל זה הוא לטובת הלוה ‪ ,‬ועיקר חיובו ‪ ,‬ולא‬
‫הוי רבית ‪.‬‬
‫אבל מצוי שמשתמשים בצ ' יקים בתור ערבות ולאח " כ לא מוציאים בהם כסף‬
‫מהבנק ‪ ( ,‬רק פודים אותו מהחנות או מגמ " ח בכסף מזומנים וקורעים הצ ' יק ) ‪ ,‬וזהו הנאה‬
‫גמורה להמלוה בחנם ( א ) ‪ ,‬גם יל " ע עוד בזה שנותנים צ ' יקים דחויים לפני שהכניסו הכסף‬
‫עסקיו ‪ ,‬וחלק‬ ‫שיש לו כעין שטר חוב עבור‬ ‫כבנק )‬ ‫להבנק ‪ ,‬וזהו הנאה להמלוה ( המפקיד‬
‫זה אינו מעיקר חיובי הלוה לספק להמלוה ‪ ,‬אבל י " ל דכיון שלאח " כ בשעה שמוציאין‬
‫הצ ' יק הוי מעיקר חיובי הלוה לכן לא איכפת לן כשמקדימים ליחנו קודם ‪ ,‬גם יל " ע עוד‬
‫שחיוב הבנק הוא לפרוע להמלוה ‪ ,‬וכששולח צ ' יק דהוי לאחרים שהבנק יפרע הכסף‬
‫שהרי חיוב הלוה לפרוע להמלוה ולא לאחרים‬ ‫( המפקיד )‬ ‫לאחרים הוי הנאה להמלוה‬
‫עבור המלוה ‪ ( .‬ובפרט כשכותב כמה צ ' יקים דחויים לכמה אנשים עכור יום אחד ) ‪ ,‬אבל‬
‫מאידך יתכן לומר שאינו רבית משום דכיון שהבנק חייב לילך לביתו של המלוה בכדי‬
‫לפורעו לכן מקילין על עצמם ועושים כדרך צ ' יק ‪ ,‬ולכן אע " פ שמוסר הצ ' יק לאחרים וגם‬
‫כבנק ‪ ,‬מ " מ עיקר תקנת הבנק בפנקס צ ' יקים הוא להנאתם ולכן יתכן‬ ‫לפני שמפקיד הממון‬

‫( א ) ולכאורה יש עצה פשוטה למי שרוצה להדר ‪ ,‬והיינו שיזהר שלא להשתמש בשיקים של כנק הדואר‬
‫ונמצא שלא לוקח שום רבית מבנק הדואר אבל עדיין צ " ב אי‬ ‫אח " כ ‪.‬‬ ‫כתור ערבות ועל מגת לקרוע אותו‬
‫נחשב כמקבל רבית וגם אי עובר בלא תשימון ‪ ,‬ונהי שלא השתמש כהצ ' יקים לערבויות וכדומה ‪ ,‬מ " מ קיבל‬
‫הפנקס צ ' יקים וקנה אותו לכל צרכיו ‪ ,‬ומה מהני מה שלבסוף לא השתמש בו ‪ ,‬אבל מאידך אפשר שאין‬
‫חשש דמאחר שלכסוף לא משתמש בו לצרכיו לא חשוב כמקבל הרבית ‪ ,‬גם בלא תשימון לא עוכר מאחר‬
‫שלא הבטיחו לשלם לו הרבית אלא אם ירצה ליקח לעצמו ‪ ,‬והרי לא לקח וצ " ב ‪ ,‬אמנם עיקר החשש כאן‬
‫הוא רק חומרא וכמש " כ להלן דכשבנק הדואר נותן רבית אין חשש איסור תורה ולדעת האג " מ מותר גם‬
‫ללא שום הית " ע ‪ ,‬ועוד שדעת הגר " נ קרליץ שליט " א שבבנק הרואר השייך לממשלה בא " י אין שום איסור‬
‫רבית ‪ ,‬ואע " פ שדעת רוב הפוסקים שאינו כהפקר וא " כ יש איסור רבית מדרבנן וכמש " כ לעיל פי " כ דין ז‬
‫מש " כ לקמן כאות ה דכשמלוה לבנק בהית " ע‬ ‫( סרס ע " ע‬ ‫אות ה ‪ ,‬מ " מ כודאי יכולים לסמוך על ההית " ע ‪,‬‬
‫נעשה שותף בכל העסקים שלהם ונחשב שהוא מלוה לאחרים ברכית ‪ ,‬ונק אם כתוב כהית " ע שנעשה שותף‬
‫רק " בעסקים המותרים " של הבנק אז אין חשש זו ‪ ,‬אכן ע " ש דלכאורה נראה שגס בלי הוספה זו לא עוכר‬
‫באיסור ) ‪.‬‬
‫שלג‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שמותר ככל אופן ‪ ,‬וצ " ב ‪ .‬אכן כשמכניס כסף בבנק בכדי שיעבירו אותו לחשבון של ארם‬
‫בחנם ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫אחר נראה רזה הוי טירחא‬

‫גם יש לפקפק בגלל התלוש שנשאר בידי כותב הצ ' יק לרשום בו חשבונותיו שאינו‬
‫מעיקר חיובי הלוה ‪ ,‬אבל אפש " ל שגם זהו לטובת הלוה ( הבנק ) ‪ ,‬בכרי שלא יהיה‬
‫ערבוביא בבנק דכשהמפקיר מחזיק חשבונות כראוי ולא כותב צ ' יקים יותר ממה שיש לו‬
‫זהו הנאה להבנק ועושים כן עבור עצמם ‪ ,‬וכן מה שבנק הדואר שולח דפי חשבון לבית‬
‫עיקרו לטובת הלוה בכדי שכאשר המלוה לא מערער על נכונותו של‬ ‫ג "כ‬ ‫הלקוח בחנם ‪,‬‬
‫וזהו לטובת הבנק ‪.‬‬ ‫החשבון ‪ ,‬שיחשב כהודאת המלוה על נכונותו ‪,‬‬

‫ובזמן האחרון ממש שינו בנק הדואר תקנותיהם וכהיום דורשים כסף עבור הדפסת‬
‫פנקסי צ ' קים וירר כל החששות הנ " ל ‪ ,‬אבל מ " מ עדיין יש לכאורה חשש רבית ‪ ,‬והיינו‬
‫כשמוציאים הכסף באותו יום שהכסף נכנס ‪ ,‬ודבר זה מצוי מאוד שכותבים צ ' יקים ביום‬
‫לחורש שדמי הביטוח לאומי נכנס לחשבונו ‪ ,‬והבנק לא נהנים כלום ממעותיו ‪ .‬והטעם‬ ‫‪20‬‬

‫שהבנק עושים כן בחנם הוא בכדי ליחן מתנה להמשקיעים עבור ההלוואות ‪ ,‬א ' בשכר‬
‫שכבר נתנו להם שאר ההלוואות לזמן ארוך יותר ‪ ,‬ב ' בכדי למשוך לקוחות שלאח " כ יתנו‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫להם הלוואות לזמן ארוך‬

‫ומ " מ אין כאן חשש רבית קצוצה אלא חשש מדרבנן כמו רבית מוקדמת ומאוחרת ‪,‬‬
‫דמה שנותנים השירות בחנם בגלל שהלוו להם קודם ‪ ,‬אינו ר " ק ‪ ,‬משום שנותנים השירות‬
‫בחנם גם למי שלא הלווה להם שאר כסף ‪ ,‬ועוד שלא קוצצים לעשותו בחנם בשביל‬
‫שהלוו להם ‪ ,‬ואם הבנק ירצו לדרוש שכר על זה ‪ ,‬א " א להמלווים לבוא עליהם בטענה‬
‫ולכופם לעשותו כחנם בשביל שהלוו שאר כספים להבנק ‪ ,‬ולכן אינו אלא חשש ריבית‬
‫יש חשש רבית דרבנן בע " כ‬ ‫נפק " מ גדולה בדבר ‪ ,‬שאם‬ ‫מוקדמת ומאוחרת ‪ [ ,‬אבל מ " מ יש‬
‫שצריכים לעשות עמהם הית " ע ‪ ,‬ואז נעשים שותפים בעסקיהם כשמלווים לאחרים ברבית‬
‫ועמש " כ לקמן ס " ק ו ‪ ,‬ויש לדאוג לתקן נוסח ההית " ע של הבנק ולכתוב שנהיה שותף‬
‫בו חשש רבית ] ‪.‬‬ ‫בעסקים טובים " המותרים " שאין‬

‫ונראה די " ל שאין כאן שום ריבית מוקדמת כלל ‪ ,‬דמה שהבנק מביאים הכסף מביטוח‬
‫לאומי וכרומה ‪ ,‬עושים כן לטובת עצמם בכדי שיהיה תחת ידם כסף להשתמש בו ‪ ,‬ונהי‬
‫שהרבה אנשים מוציאים אותו ביומו ‪ ,‬מ " מ יש גם הרבה אנשים שלא מוציאים ביומו‬
‫וקשה להבחין בין כל האנשים ‪ ,‬משו " ה מביאים הכסף של כל האנשים ‪ ,‬בכדי שישאר‬
‫אצלם הכסף מן האנשים שלא מוציאים ביומו ‪ ,‬ונמצא שעושים ההכנסה לטובת עצמם‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫ולא כ " כ בתורת גמול ושכר בשביל שמלווים להם שאר הכספים‬

‫אמנם אפילו תימצי לומר דנחשב שהבנק נותן רבית להמפקידים מ " מ פשוט דבודאי‬
‫קיל יותר מחשבון בכל בנק אחר ‪ ,‬שנותנים אוברדראפט ‪ ,‬שיש כמה נפק " מ גדולות בין מה‬

‫( ב ) אכן כשפורעים חשבונות טלפון חשמל ומים כבנק הדואר אין שום חשש רבית ואע " פ ששאר בנקים‬
‫דורשים עמלה בשביל שמעכירים הכסף להחכרות ‪ ,‬והם עושים כחנם בשביל שיש להם טובה " נ להשתמש‬

‫בהכסף ‪ ,‬מ " מ כשפורע התשכון חשמל נכנס הכסף מיד לתוך חשבון החברת חשמל ‪ ,‬ונפטרים מהחוב עקב‬
‫שנית מהבעה " ב‬ ‫אם כנק הדואר יפשוט רגל א " א להחברה לחזור ולתבוע‬ ‫הצריכה בחשמל [ ואפילו‬
‫שהשתמש בחשמל ] ורק החברת חשמל משאיר הכסף תוך בנק הדואר עד שגובים מהם הכסף ‪ ,‬וכמש " כ‬

‫ר "י ‪.‬‬ ‫לעיל בקו " א פ " ב‬

 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫שלד‬

‫שמשקיעים תוך הבנק ברבית ובין נוטל הלואה מבנק ברבית ‪ ,‬א ' כשמלוה לבנק הדואר‬
‫ומקבל מהם רבית אין שום חשש איסור תורה אלא דרבנן כיון שהלוה הוא חברה בע " מ‬
‫משא " כ בכל בנק שמקבלים מהם הלואה ופורעים להם רבית ויש‬ ‫מוגבל )‬ ‫( בערבון‬
‫דבמקום‬ ‫‪1‬‬ ‫אחריות אישית על הלוה יש בו חשש רבית קצוצה ‪ ,‬וע " ע בנימוקים לקמן דין‬
‫חשש רבית דרבנן מהני ההית " ע ללא חשש ‪ ,‬ב ' כשמלוה לבנק אז הבנק עושה עסקים‬
‫בהמעות ‪ ,‬משא " כ כשלווים מבנק ע " פ רוב הוא למחיה ולפרוע חוכות ע " ע בקיצור דיני‬
‫רבית לעיל דין ג ובנימוקים ‪ ,‬ג ' כשהבנק דורש רבית מהלווים אין להם סמיכות דעת‬
‫שיהיה ע " פ הית " ע וכשירצה הלוה לישבע וליפטר ילכו לערכאות ויש ספק גדול אם לא‬
‫סק " ז )‬ ‫יעוותו הדין אע " פ שבאמת ההית " ע הוא חוזה שיש לו תוקף ( עמש " כ לקמן‬
‫משא " כ כשמלוים לבנק אנחנו מוכנים לעשות כפי אשר יורו בב " ר וכדין תורתנו‬
‫הקדושה ‪ ,‬ונמצא שיש תוקף גמור לתנאי ההית " ע ‪ ,‬ד ' בבנק הדואר יש עוד מעלה מיוחרת‬
‫ס " ס קם‬ ‫ששייך להממשלה ואין לו כעלים ידועימ וי " א שאין בו השש ר " ק ע " ע בכ " י‬
‫ובחו " ד שם ס " ק י וע " ע לעיל פרק יב דין ז אות ה ‪.‬‬
‫נ"ב ‪ :‬בנק הדואר ( נהיום ) שייך לממשלה ולא ליחידים ‪ ,‬וזהו מעלה גדולה עומר‬
‫שאין איסור רבית‪ ,‬וי " ל שאין אינם כשותפים אלא ציבור‪ ,‬וכמו שהנאנו לעיל ( פי "ב‬
‫ד"ז אות ה ) בשם הצפנת פענח ‪.‬‬
‫העולה מדברינו שיש מעלות בחשבון בבנק הדואר שלא נותנים אוברדראפט ‪ ,‬אבל‬
‫מ " מ אם יש לארם הוראת קבע או שדרכו לכתוב צ ' יקים לחברה שדורשים רבית על איחור‬
‫פרעון ‪ ,‬ולהם אין שום הית " ע כלל ‪ ,‬אז עדיף להחזיק חשבון בבנק רגיל שהבנק יפרע חובו‬
‫לחברות הנ " ל ויכנס לאוברדראפט בבנק ‪ ,‬כי אז יש עכ " פ הית " ע להבנק ‪ ,‬ועדיף שהבנק ילוה‬
‫לו ע " פ הית " ע ‪ ,‬ממה שיתחייב להחברה ההוא ברבית גמור של תורה ללא היתר עיסקא ח " ו ‪,‬‬
‫( ועמש " כ לעיל סוף אות ב שיש דרך שגם בבנק רגיל לא יכשל לעולם ליכנס לאוברדראפט ) ‪.‬‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫בנקים וחברות ששינו נומם הית " ע המקובל וצריך לעשות עמהם ה " ת " ע פרמי‬
‫רובם ככולם של הבנקים בארץ ישראל בזמנינו יש להם היתר עיסקא ‪ ,‬אבל בזמן‬
‫האחרון שינו כמה בנקים וחברות ביטוח מנוסת ההיתר עיסקא המקובל והוסיפו תנאי‬
‫להבטיח יותר את הקרן והרבית ‪ ,‬וגדולי פוסקי זמנינו שליט " א כתבו שיש בו חשש גדול של‬
‫רבית גמור ושאסור לעשות כן ‪ ,‬ולכן כשיש עסקים עם הבנקים וחברות האלו צריכים לכתוב‬
‫שעשו הית " ע כהלכתו ‪.‬‬ ‫עם החברות הללו היתר עיסקא פרטי או לעכור לבנקים אחרים‬

‫הבנקים ששינו הם בנק " לאומי " וגם חברת " ישראכרט " ‪ ,‬בנק " בינלאומי " בנק‬
‫" פא " י " בנק " טפחות " חברת ביטוח המגן ויתכן שיש עוד חברות ששינו ( זהו כהיום‬
‫בשנת תשנו ‪ ,‬אבל יתכן שיתקנו נוסח ההית " ע שיהיה כהלכה ) ‪.‬‬
‫ולהלן מובא בקיצור דעת גדולי פוסקי זמנינו ( ובספר תשובות והנהגות ח " ב נדפס‬
‫תשובת מו " ח שליט " א ובשו " ת להורות נתן נדפס תשובת הגר " נ געשטעטנר שליט " א‬
‫מ נדפסו שניהם ) ‪.‬‬ ‫במילואו ‪ ,‬ובטעם רבית קו " א ס '‬
 ‫שלה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫יום ח ' שבא תשמ " ח‬

‫בזמן האחרון יש בנק מפורטם ששינה נוטח היתר עיסקא המקובל ‪ ,‬והוסיף שהמקבל חייב‬
‫להודיע כל ער " ח שהנסיר ‪ ,‬ובלאו הכי נחשב הוראה מצירו שהרויח סכום שקצצו ‪ ,‬וע " ז יפה‬
‫עורר שאם לא ירע הלקוח על סעיף זה אין כאן הודאת בעל דין רק התחייבות בחתימתו דאף‬
‫שלא הרויח מתחייב ליהוי כהרויח וזה גופיה רבית גמור ‪ ,‬ואני מוסיף שבהודאת נעל דין הלוא‬
‫מועילה אמתלא ואין לך אמתלא טובה מזו ‪ ,‬והוספת עוד כמה טעמים שאין הדבר ברור‬
‫צינור באיסור רבית ‪.‬‬ ‫ועלולים ח " ו להכשיל בזה‬

‫ואני אומר שעיקר היתר עיסקא דמהר " ם הנפוץ בצורת המסחר היום ושימוש המעות‬
‫שמקבל ‪ ,‬יש הרבה לעורר על כך ‪ ,‬אבל כבר יצא להיתר משולי הפוסקים ונתפשט בבל‬
‫ישראל וח " ו לנו לעורר ‪ ,‬רק נוכל להוסיף תיקונים שלא ליכשל באיסור רנית ‪ ,‬אבל לא להקל ‪,‬‬
‫וכאן לדעתי ההוספה קלקול גדול ואין להסכים לכך ‪.‬‬
‫וטעם הדבר ‪ ,‬שדורשים ממנו שהרויח סכום ‪ ,‬אף שיודע שהפסיד‪ ,‬וזה דבר שאינו מקובל‬
‫או יושר כלל ‪ ,‬שמסכים להורות רק מפני שרוצה הלואה ‪ ,‬ושפיר הפוסקים לא התירו ערמה‬
‫כה " ג וגם בכולו פקדון לא הותר להערים על הרווחים ‪ ,‬ואף דכשמבטיח בכך מפני שלא‬
‫הודיע ‪ ,‬שישלם הרווח שרוצה בתורת קנס מפני שלא הודיע בער " ח יש להבין אף שבזה גם כן‬
‫יש איסור רנית ‪ ,‬אבל לחייבו כשלוה לשלם שעליו להודות שהרויח אף דידוע שהפסיד ישלם‬
‫ויש בזה אסור רנית ‪.‬‬ ‫ברווחים אין לך ערמה כמוהו וכה " ג נראה רלא מועיל‬

‫והאמת שבזמננו אנו צריכים ליזהר לא להוסיף להקל יותר טרכותינו הפוסקים וכל‬
‫הטשנה ירו על התחתונה ‪.‬‬
‫וביותר אני חושש שגם החכמ " א סיירי שידעו ענין עיסקא ונתכוין באמת לעיסקא‬
‫מסויימת שהמקבל עומק ‪ ,‬ולא מיירי בזמנינו שמקבל לכל מה שרוצה ‪ ( .‬וגם מדבריו שם ס '‬
‫וגם הלוא לא יודעים תוכן ההוספה‬ ‫קמג נראה להדיא הסיירי כשיודע דוקא וצריך להודיעו ) ‪.‬‬
‫גופא כה " ג וכן נהגו ‪ ,‬מ " מ כשדורש דבר נוסף‬ ‫בה " ע‬ ‫בהיתר עיסקא ‪ ,‬ואף שיש פוסקים שהתירו‬
‫לחייבו בזה כהוראה הדבר זר ולא מקובל וכמ " ש ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬ועיין בריטב " א ב " מ ( דף סג ) שבערמה לרבית אף אם אינו הלואה נאמר‬
‫כמפך לא תתן לו ננשך ( א ) ושפיר יש למעט בערמה ולא להמציא ערסה יותר ‪.‬‬
‫אבל בלאו הני נראה שגדולי הפוסקים ומנהג ישראל ואפילו הבאנקים גופא אינו כן עד‬
‫היום ואין לנו לשנות וכמ " ש ‪ ,‬ואנו ברור עני נעו " ה ועניני רבית מחמורות שבחמורות שהעובר‬
‫ח " ו ככופר במעשה בראשית ר " ל ואנו צריכים לשקול היטב היטב לשינוי שמבטיח יותר‬
‫להנותן מהמקובל ער היום ‪.‬‬
‫זצ " ל )‬ ‫( א ) עמש " כ לעיל פי " ג ר " א הערה ב על דברי הריטב " א ( המובא תוך מכתב הגרש " ז אויערבאך‬
‫לברר דהריטב " א שכתב דבהערמה הוי איסור תורה ‪ ,‬אזיל לשיטתיה ‪ ,‬וס " ל דמשכנתא דלא מסלקי הוי זבינא‬
‫ואפ " ה הוי רבית קצוצה מן התורה משום דיררה תורה לסוף דעתו שכונתו להלואה ברבית ‪ ,‬אבל כל‬
‫הראשונים ס " ל שאינו רבית מה " ת אלא מדרכון ‪ ,‬גם ס " ל להריטב " א שבדרך מקח וממכר היד ר " ק מה " ת‬
‫לולא שאינו נשך ברור ‪ ,‬וגם ס " ל שאסור להערים על אחריות הקרן בעיסקא ‪ ,‬ולא כהתה " ר וכל הפוסקים‬
‫ב‪.‬‬ ‫שהתירו הדבר וע " ע מש " כ בט " ר קעב סמ " ק‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ה‬ ‫קרנטרס‬ ‫שלו‬

‫טוף רבר בעניי אני לא ממכיס להשינוי אבל הייתי רוצה לשמוע הברעת גדולי הוראה‬
‫נזטנינו ‪.‬‬
‫הנני חותנך מוקירך‬

‫משה שטרנבוך‬

‫‪ -‬ודבריו אמת וצדק‬ ‫ראיתי הברים האמורים לטעלה ע" י הגר" מ שטרנבוך שליט " א‬
‫דלפי טצב הענינים כהיום ‪ -‬אמור ע " פ הלכה להקל נדבר שלא נהגו גרולי הדורות ‪ ,‬ויש‬
‫‪.‬‬
‫נימוקים חשובים להחמיר ע " ז בעה " ח מצפה לרחמי ה '‬

‫ה ' אסן תשם " ח לפ " ק‬

‫הלוי ואיגר‬ ‫שמואל‬

‫האב " ד ור " מ זכרון מאיר בני ברק‬

‫ג " א מצטרף לזה שאין להוסיף בה " ע בללי שאם לא מודיע בער " ח הוי הוראה על רווחים ‪.‬‬
‫נמים קרליץ‬

‫גם אני מצטרף להנ " ל‬

‫בצלאל שטרן‬

‫החכמה )‬ ‫( נעמח " ם שו " ת נצל‬

‫גם הגאון רי " ש אלישיב שליט " א פסק ראמור ‪ ,‬והוסיף ראפשר לפרמם כן משמו ‪.‬‬
‫ב ' איר תשמח‬

‫לכבור ‪ . . .‬וכו ' ‪. . .‬‬

‫ד ) וטבל מקום בבנק העושה תנאי שחייבים להודיע כל חודש או שבוע אם יש לו ריוח ‪,‬‬
‫נראה דהוי ררך תחבולה ‪ ,‬כי הרבה פעמים כשלווין ממון מבנק לצורך עסק ‪ ,‬אי אפשר לדעת‬
‫בכל חודש אם יש לו ריוח מאותו עסק ‪ ,‬ונגון שלווה ממון כרי ליצר איזו סחורה ‪ ,‬הנה ער‬
‫שהסחורה נגמרה ונמכרה ושולמה לו יתכן שעובר זמן זמנים סובא ‪ ,‬ולפי המציאות של היום‬
‫מרובה משעת השקעת הממון ועד הוצאת הריוח ‪ ,‬וא " ב כשמתנים עם כל אחד‬ ‫ימן‬ ‫עובר‬
‫מהלווים שחייב להודיע כל חורש ומכש " כ כל שבוע אם הרויח ‪ ,‬הו " ל בגרר תחבולה ‪ ,‬כי בודאי‬
‫לא יוכל לדעת בכל שבוע או חודש אם באמת הרויח או לא ‪ ,‬ואמור להתנות רבר של‬
‫תחבולה אשר עי " ז ישלם בהכרח את הריוח ‪ ,‬ומה שהתיר החכמת ארם להתנות כזה ‪ ,‬היינו‬
‫באופן שיוכל באמת לרעת אם הרויח בחורש זה או לא ‪ -‬ובשטר עיסקא שבחכ " א איתא גם‬
‫שזמן פרעון העיסקא הוא בכל חודש וחורש ‪ ,‬ומשמע שהעיסקא הוא באופן שהריוח מגיע לידו‬
‫זה ‪.‬‬ ‫כל חודש ‪ -‬ולנן רשאי להתנות כן ראין זה תחבולה ‪ ,‬כיון שיש אפשרות לקיים תנאי‬
‫אבל בנק שמלווה ממון גם לעיסקות שלא יתכן כלל שתוך חודש יהא אפשר להוריע אם יש‬
‫‪.‬‬
‫ריוח ‪ ,‬וראי שאינו רשאי להתנות תנאי זה דהוי תחבולה וזה גרע טפי מחיכי שהוא מתנה‬
‫שישבע בבית הכבסת בין אשרי ללמנצח ‪ ,‬דחתם איבא עכ " פ מציאות לישנע כן אם ירצה‬
‫שלז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫להתבזות‪ ,‬ראין עיכוב מצר המציאות אלא מצד הבושה והלעז כמו שכתבנו ‪ ,‬דהרי השל " ה‬
‫כתב שיובל לעשות תנאי כזה וא" כ נהנרה שיש מציאות לשבועה נין אשרי ללמנצח ‪ ,‬אבל‬
‫בנדון הבנקים פעמים הרנה שאין מציאות כלל שיוכל להודיע בכל חודש אם הרויח ‪ ,‬כי אין‬
‫לרעת את הריוח אלא אחר זמן זמנים סובא ‪ ,‬ונמצא שתנאי זה סובר לפניו את הדרך שלא‬
‫יצטרך ליתן ריוח ‪ ,‬ואסור ‪.‬‬
‫ז ) גם יש לפקפק על התנאי שיחוייב להודיע כל ערב ראש חודש אם הרויח ‪ ,‬ואם לא‬
‫הוריע יצטרך ליתן ריוח דשתיקה כהודאה שהרויח ‪ ,‬רהנה בתם בם ' קצור שו " ע ( סי ' ס " ו ס " נ ) ‪,‬‬
‫דאפילו אם המקבל יורע בעצמו שלא הרויח מ " מ יכול ליתן להנותן את הריוח שקצבו‬
‫ניניהם ‪ ,‬דניך שיש עליו חיוב שנועה יכול לפטור את עצמו נמטונו מן השבועה עכ " ד ‪ .‬וא"כ‬
‫לא יהא נאמן לומד שאין‬ ‫דאי‬ ‫היני שהתנה שאם לא יודיע בל ערב ראש חורש שאין לו ריוח‬
‫ריוח ואף אם ישבע ע " ‪ 1‬לא יהא נאמן רשתיקה כהוראה ‪ ,‬אם בן היכי שבאמת לא הרויח איך‬
‫מותר לשלם מה שקצב ‪ ,‬דהכא אין לומר שהוא קונה בממונו את הפמור מן השבועה ‪ ,‬כיון‬
‫דהשתא אין עליו שום שבועה ‪ ,‬דהא התנה שאם לא יודיע ערב ר " ח לא תועיל שום שבועה ‪,‬‬
‫וא" ב איזה תמורה קיבל על תוספת ממון שהוא נותן להנותו ‪ ,‬דהא ריוח לא ה" ה לפי האמת ‪,‬‬
‫ומן השבועה לא פטרו כיון דבלא " ה לא היה שום תועלת בשבועתו ‪ ,‬וא " כ על כרחך מה שנותן‬
‫‪.‬‬
‫יותר הוא משום אבר נמר והוי רבית וחיכי שהתנה שאם לא יודיע בערב ר " ח שלא הרויח כי‬
‫אז לא יועיל שום שנועה לפוצרו ‪ ,‬א " כ כשהפמיר אין לומר שהוא משלם ריוח כדי שייפטר‬
‫משבועה ‪ ,‬רהא מכיון שלא הודיע בערב ר " ח על הפסדו א " כ אין השבועה מועיל כלל ‪ ,‬וא " כ‬
‫‪.‬‬
‫מה שהוא נותן ריוח ואף שנאמת לא הרויח הוא רק משום אגר נמר וזה אסור ודו " ק‬

‫ח ) והגה מכת" ה יחי ' כתב עור ‪ ,‬דהחכמת אדם לא התיר להתנות שצריך להודיע כל ערב‬
‫ראש חודש את הריוח ‪ ,‬אלא כשהמקבל יודע את התנאי הזה ‪ ,‬דאז י "ל שאם לא הודיע הוי‬
‫שתיקה כהודאה ‪ ,‬אבל כפי הנהוג בבנקים שעושים היתר עיסקא כללי והלווים אינם יודעים‬
‫ואינם שמים לב על תנאי זה שצריכים להוריע נל ערב ר " ח א " כ לא הוי שתיקתו כהודאה ‪,‬‬
‫ועוד כתב בזה פקפוקים אחרים ( כ ) ומכל המבואר ברור ופשות שבבנק לא שייך הנוסח‬
‫שנחכמת אדם ‪ ,‬ויש לתקן את הנוסח כפי הנהוג מאז שהמקבל נאמן בשבועה על הריוח ‪,‬‬

‫( ב ) ע " ש כט " ר ( קו " א ס ‪ ,‬מ ) שכתבתי כמה טעמים לאיסור א ' כשהלוה לא יודע מהתנאי לא מועיל גם‬
‫להחכמ " א ‪ ,‬כ ' אף כשהלוה יודע מתנאי היה ‪ ,‬דעת הממ " ע ולחם הפנים ורוב הפוסקימ דאסור להתנות כן ‪,‬‬
‫ג ' גם‬ ‫ע " ש) ‪.‬‬ ‫כגלל שהוא תחבולה בהרווחים ( וע " ע מש " כ לעיל דין א ס " ק ה לבאר שיטת הסמ " ע ולה " פ‬
‫אם הלוה יודע מתגאי הזה צע " ג אם נחשב כהודאת בעל דין ‪ -‬ובלי הודאת בעל דין לכאורה א " א להתיר‬
‫ואכמ " ל ) ‪.‬‬ ‫הדבר ( וע " ע מש " כ לעיל רין א אות ה בשם הבינ " א ע " ש‬

‫לתמוה על תנאי החכמ " א שכתב שמלוהו לחודש אחד ושבאס ירויח‬ ‫ג)‬ ‫עוד כתבתי בט " ר שם ( אות‬
‫אז ימשיך ההלואה לעוד חודש וכן לעוד‬ ‫הרויח ]‬ ‫[ או שלא יודיע בער " ח שהמסיר ויתחייב לשלם כאילו‬
‫חודש וכו ' עד ששה חדשים או ער עשרים שנה ‪ ,‬וכתבתי שם דיש לתמוה דלכאורה הוי רבית גמור דמצוי‬
‫טובא שלא מודיע בער " ה שהיה הפסד ולא ריוח אע " פ שבאמת הפסיד ‪ ,‬ומתחייב לשלם הסכום שקצבו‬
‫חדשים ‪.‬‬ ‫בכדי להמשיך ההלואה לעוד חודש עד ששה‬

‫ררכית קצוצה‬ ‫קמי‬ ‫אבל שוב התבוננתי שאינו רבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬והיינו לפמש " כ בשער דעה ס '‬
‫היינו דוקא כשההלואה מחייב לשלם הרבית ‪ ,‬ואם יתבטל ההלואה יסטר מהרבית ‪ ,‬אבל כשעושה להיפוך ‪,‬‬
‫והיינו שנותן שכר להמלוה שמחייב אותו ליתן הלואה ‪ ,‬וגם אם יתבטל ההלואה חייב לשלם השכר ‪ ,‬אינו‬
‫רבית קצוצה מה " ת ( דומיא דאתנן שלא אסרה תורה להקריב לקרבן ‪ ,‬כשמקדים הטלה לפני המעשה ‪ ,‬אלא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫שלח‬

‫ובאמת כל ענין תיקון היתר עיסקא הבא להוציא מירי איסור רבית דאורייתא תליא בחילוקים‬
‫דקים כהררים התלויים בשערה ‪ -‬עיין שו " ת תרומת הדשן ( סי ' ש " ב ) זלבזש יו " ד ( סי ' קם "ז ) ‪,‬‬
‫ום ' נחלת שבעה ( סי ' מ ' ) וקונמרם הממ " ע שבם ' לחם הפנים ‪ ,‬ועיין ס ' ררכי תשובה יו " ר ( מי '‬
‫וא " כ אין לנו לחרש רבה מה שלא נזכר בהדיא בפוסקים ומה שלא נהגו מאז‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫וקע " ז )‬ ‫קם " ז‬
‫ק " י כללי מפק מפיקא בקצרה אות ל " ו ) שאין לנו לברות עכשיו‬ ‫( ם"‬ ‫וכעין מש " כ הש " ך יו " ד‬
‫שום ס " ס או ספק הרכנן להקל ללמוד דבר מדבר ‪ ,‬היות בי דיני ס " ס עמוקים ורחבים ויש בהם‬
‫כללים וענינים הרבה עיי " ש ‪ ,‬וא " כ אף שהחכמת ארם ז " ל חירש לכתוב בשטר עיסקא שחייב‬
‫להודיע בכל חודש אם לא היה ריוח וכשלא הודיע הוי שתיקה כהוראה ‪ -‬ועיין בינת אדם‬
‫( כלל קמ " ב אות י " א ) ‪ -‬אבל אין לך בו אלא תירושו ‪ ,‬רמיירי ביחיד שעושה ליחיר ושניהם‬
‫‪.‬‬ ‫יודעים את התנאי הזה ועושים על עימקא מסויימת ‪ ,‬אבל לא בבנק שעושה היתר עיסקא כלל‬
‫לכל הלקוחות ואין הלקוחות שמים לב מה כתוב בו ‪ ,‬אשר בכהאי גוונא יש בו פקפוקים רבים‬
‫וכמבואר‪ ,‬וראי שאין לכתוב תנאי זה ‪.‬‬
‫דברי ש " ב החותם בברכה ובאהבה רנה‬

‫נתן געשפעמנער‬

‫זצ " ל בעל המנחת יצחק ‪ ,‬ואמר‬ ‫ונשעתו נכנסתי להגאב " ר רערה החרדית הגרי " י ויים‬
‫ונפכר ‪,‬‬ ‫שבעז " ה יברר הדבר‪ ,‬אבל לראבונינו לא אימתייע מילתא ‪ ,‬שלאחר זה חלה‬

‫ה ‪-‬‬

‫עוד פקפוק בנוסח הבנקים ותמיה למה לא מתקנים הנוסח‬

‫עוד יש לפקפק על נוסחאות הבנקים שכותבים שנותנים המעות להתעסק ע " פ היתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬והרי ידוע שהרבה מהכספים שמלווים אינו לצורך עסקים אלא לצורך מחיה‬
‫ולפרוע חובות ‪ ,‬ולרעת השו " ע הרב לא מהני ‪ ,‬וכן שמעתי מהגרי " ש אלישיב שליט " א‬
‫ובשם הגרש " ז אויערבאך זצ " ל שלא מועיל ההית " ע של הבנקים כשמשתמשים לשאר‬
‫צרכים ולא לעסקים ‪ ,‬אבל שמעתי שהגרי " ז סאלאוויציק זצ " ל מבריסק התיר ואמר לאחד‬
‫ממקורביו שיכול ללות מבנק עם הית " ע לצורך מזונות וע " ע בנימוקים לעיל דין ג בשם‬
‫השראל ומשיב שיש להתיר ופירש דא " א לאסור אלא בממון הניתן להתעסק בו בעסקים‬
‫והלוה שינה והוציאו בהוצאותיו בזה אסר הרמ " א ‪ ,‬אבל בהית " ע בזמנינו שמעיקרא ניתן‬
‫להשתמש כו להוצאותיו ולכל דבר ‪ ,‬בעל כרחין שמשתף המלוה בשאר עסקיו וזהו‬
‫[ וע " ע מש " כ לעיל אות ב‬ ‫‪,‬‬ ‫הנ " ל ( א‬ ‫העיסקא רהית " ע ‪ ,‬ואפש " ל שמותר גם להש " ע הרב‬

‫והוכיח כן משכר טירחא של עיסקא דפקדון ואח " כ הלואה ‪ ,‬דכשלא‬ ‫אתנן ) ‪.‬‬ ‫כשהמעשה מחייב הטלה ‪ ,‬זהו‬
‫מק " ו ‪.‬‬ ‫פורע שכר טירחא אינו ר " ק ‪ ,‬והיינו מטעם הזה ע " ש ‪ ,‬ועמש " כ לעיל פ " ב ד " ר‬

‫ומעכשיו ה " נ בהית " ע דהחכמ " א עיקר חיוב הלוה הוא עבור חודש העבר ‪ ,‬ועבור חלק הפקדון‬
‫והאפשרות להרויח בחלק הפקדון ‪ ,‬ונהי שכאשר מתחייב לשלם הקצבה מקבל הלואה לעוד חודש ‪ ,‬מ " מ‬
‫תוך החודש הבא לא יפטר‬ ‫ההלואה )‬ ‫( חלק‬ ‫הפרעון הוא עבור חודש העכר ‪ ,‬וגם אם יקחו ממנו העיסקא‬
‫מה " ת ‪.‬‬ ‫מלשלם ההתפשרות של חודש העבר ולכן לא הוי ר " ק‬

‫דאז‬ ‫חסכון ) ‪,‬‬ ‫( א ) ושמעתי פשרה כין שתי השיטות הנ " ל ‪ ,‬שאם יש לו ללוה כסף סגור מופקד בבנק ( תוכנית‬
‫שלט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שגם אם יש ללוה כסף מופקד באותו בנק הר " ז נחשב לוה מהבנק וגם מלוה להם ע " ש ] ‪,‬‬
‫את המלוה בעסקים שיש לו מככר ‪ ,‬ובזמן האחרון‬ ‫ההית " ע שמשתף‬ ‫וצריך לכתוב בנוסח‬
‫מהבנקים ‪.‬‬ ‫ממש תקנו כן באחד‬

‫ויש לתמוה סובא על הבנקים שיש להם נוסיו היתר עיסקא שכל כך מפוקפק ‪ ,‬בזמן‬
‫שאפשר לתקן הדבר בקלות ‪ ,‬שיכתבו שאם משתמש שלא לצורך עסקים שאז יהיו‬
‫שותפים בכל העסקים ‪ ,‬ומאז חזר דינו כמו כל משכנתא מבנק לקנות דירה או שאר עסק ‪,‬‬
‫וכשהבנק לא תקנו הנוסח ‪ ,‬יש לחתום על הסכם והוספה לההית " ע עם מנהל הבנק שיש‬
‫לו סמכות ‪.‬‬
‫אמנם גם עם ההוספה הזה לא מועיל להלוואות גדולות אא " כ יש ללוה דירה או‬
‫רכוש או עסק כשיעור ההלואה שמקבל מהבנק ‪ ,‬דאל " כ לא שייך " חלק פקדון " ורווחים ‪,‬‬
‫ונשאר הלואה ואסור ליחן עבורו רווחים ( וכמש " כ לעיל ד " ג ) ‪ ,‬ואפילו כשיש לו מעט‬
‫רכוש ‪ ,‬מ " מ אין מספיק פקדון בכדי שיהיה צפוי לכל כך ריוח וע " ע לעיל פי " ג ד " א אות‬
‫הגרש " ז אויערבאך זצ " ל ‪.‬‬ ‫ב בשם‬

‫עוד צריך תיקון בכל הית " ע בבנקים ולהתנות שהמשקיע נהיה שותף בעסקי הבנק‬

‫" המותרים " ושכאם הבנק ישקיע בעסק בחשש רבית יהיה המפקיד שותף מאז בשאר‬
‫לקמן ‪.‬‬ ‫עסקי הבנק שאין חשש איסור ע " ע מש " כ‬

‫ו ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הפקדת מעות בבנק כשחוזרים ומלוים לאחרים בר " ק ללא הית " ע‬
‫כשמפקיד מעות בבנק ע " פ הית " ע לכאורה עדיין עובר ברבית גמור ולא מהני‬
‫ההית " ע שהרי בכל השקעה ע " פ היתר עיסקא נשאר ההשקעה פקדון של המפקיד ‪,‬‬
‫הוא רק שלוחו ‪ ,‬וא " כ כשהבנק חוזר ומלוה מעותיו בהית " ע‬ ‫( הבנק )‬ ‫והמקבל עיסקא‬
‫להברה שמלוה או מוכר לאחרים ברבית בלי הית " ע ‪ ,‬עובר המפקיד הראשון תוך הבנק‬
‫באיסור רבית ‪ ,‬ואסור לו ליקח את הרבית ‪ ,‬מאחר שמלווים כספו ברבית ‪ ,‬והבנק וגם‬
‫החברה הם רק שליח שלו להתעסק בהסעות הפקדון שהכניס בבנק ולהלוותו לאחרים‬
‫של חברה יהודי המלוה לאחרים בר " ק ללא‬ ‫( שערס )‬ ‫ברבית [ וכ " ש כשהבנק קונה מניות‬
‫הית " ע ] וע " ע בכרי " י פ " מ הערה בא ‪.‬‬
‫אבל מכל מקום לא עובר באיסור תורה וכמש " כ בשו " ת מהרי " ט ( ס ' קטז ד " ה רצוד‬
‫אני ) והובא ברעק " א ( ס " ס קסט ) דכשנותן מעות " לגוי " להתעסק בו למחצית שכר ‪ ,‬והגוי‬
‫מלוהו לישראל ברבית ‪ ,‬מוחד לישראל ליקח הרבית ‪ ,‬דמאהר שהגוי קנה המעות להתעסק‬
‫בו ועושה אדעתא דנפשיה ‪ ,‬לא מחשבינן כאילו המפקיד עושה ההלואה ‪ ,‬ולא דמי לנדון‬
‫הש " ע שם שאוסר ‪ ,‬דמיירי שמוסר המעות לגוי בדרך שליחות בעלמא ואין להגוי שום‬
‫בעלות בהמעות משא " כ בעיסקא שיש לגוי קנין בהמעות ועושה אדעתא דנפשיה מותר‬

‫כבתוכנית הסכון שלו ‪ ,‬משום שלולא ההלואה היה צריך לפרק‬ ‫( הכנק )‬ ‫אק מהדי שדעתו לשתף המלוה‬
‫התוכנית חסכון ‪ ,‬וכן שמעתי עוד סברא דכשממשכן ביתו להכנק אנן מהדי שדעתו לשתף הכנק בהדירה‬
‫אינו מוכח ‪.‬‬ ‫שלו ‪ ,‬אבל כל זה‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫שמ‬

‫לישראל ליקח הרבית ע " ש ‪ ,‬וא " ב גם כשנותן " לישראל " בעיסקא ‪ ,‬אמרינן שהמקבל‬
‫עיסקא עושה ההלואה ‪ ,‬ובעל המעות לא עובר בשום איסור ‪ ,‬ומצד המקבל עיסקא אינו‬
‫ר " ק כיון שחלק הפקדון אינו ממון שלו ‪ ,‬וא " כ אין כאן רבית ‪ ,‬ונהי שהמהרי " ט ( וכ " כ‬
‫לא התיר ליקח הרבית אלא כשהמתעסק הוא גוי שמותר לו‬ ‫ח)‬ ‫במחנ " א שותפין ס '‬
‫להלוות המעות לישראל ברבית ( או בהקדש עניים בא " ר ) אבל בישראל שמתעסק אסור‬
‫למשקיע ליקח שום רבית ‪ ,‬מ " מ נראה שאין כאן איסור תורה ליקח הרבית ולא אסר אלא‬
‫מדרבנן משום שהמשקיע נהנה ממעשה איסור ‪ ,‬ועדיף ממש " כ הרמ " א ס ' קם סעיף טז‬
‫בשם תשובת רש " י שמתיר רבית ע " י שליח ‪ ,‬ושם יש הרבה חולקים וסוברים שאסור מן‬
‫התורה ‪ ,‬וכן גם עדיף מאפוטרופוס שמלוה מעות יתומים גדולים ברבית קצוצה דלדעת‬
‫הריב " ש הוי ר " ק ( עש " ך ס ' קסט ס " ק עג ובב " י ס ' קס סעיף כ ובש " ך ס " ק לב ) ‪ ,‬דהתם‬
‫גרע משום שאין לשליח או אפוטרופוס שום בעלות בהממון ‪ ,‬וגם עושה על דעת משלחו ‪,‬‬
‫משא " כ הכא במקבל עיסקא שהוא בעלים להחליט איפה להשקיע וגם עושה על דעת‬
‫עצמו ‪ ,‬י " ל דכו " ע מודי לסברת המהרי " ט שהמתעסק נחשב כמלוה המעות ‪ ,‬ולא קרינן על‬
‫בעל המעות את כספך לא " תתן " לו בנשך כי המתעסק נותן ההלואה להלוה מכח בעלות‬
‫שלו להחליט אם להלוות אם להשקיע ‪ ,‬א " כ ה " נ כשמשקיע בבנק ובחברה ע " פ הית " ע ( א ) ‪,‬‬
‫המהרי " ט ] ‪.‬‬ ‫[ וע " ע מש " כ לעיל פ " א ד " ב ליישב קושיית הערך שי על‬

‫( א ) ומתחילה נסתפקתי דאפש " ל שהמהרי " ט לא התיר אלא בנותן בעיסקא למחצית שכר להתעסק בכל מה‬
‫שירצה ‪ ,‬והמתעסק החליט על דעת עצמו להלוותו ‪ ,‬וכלשון המהרי " ט שהשליח שינה ומלוהו לישראל ( ונהי‬
‫שא " א לעכב הגוי מלהלוותו ברבית וכמפורש שם במהרי " ט ‪ .‬וטעם הדבר משום דבעיסקא כלול גם להלוותו‬
‫לאחרים ברבית ‪ ,‬מ " מ מסתמא נתנו לו להתעסק ולא להלוותו לאחרים ברבית ) ‪ ,‬וא " ב הכא כשמוסרו לבנק‬
‫ולחברה הרי עיקר מטרת הבנק והחברה הוא לחזור ולהלוותו ברבית ולמכור בהקפה ברבית וכדרך העולם‬
‫יש בעלות להמתעסק לעשות בו כרצונו ‪.‬‬ ‫למכור בהקפה ברבית ‪ ,‬אבל מאידך י " ל שתלוי רק אם‬

‫ושמעתי ממו " ח שליט " א דנראה שהכל תלוי רק אם יש להמתעסק בעלות לשנות ‪ ,‬ומש " כ המהרי " ט‬
‫שהגוי שינה ובחר לעצמו להלוותו ברכית הוא לרווחא דמילתא ותוספת הסבר במעשה שלו שהיה כן ‪ ,‬אבל‬
‫גם אם דרך המתעסק להלוותו בזכית אלא שיש לו רשות לעשות כו כל עסק שירצה ‪ ,‬אפ " ה מותר כיון‬
‫ולא רמי לס " ס קסט דאסור ‪ ,‬דהתם נותן‬ ‫המהרי " ט )‬ ‫שהגוי הוא בעלים איך להשקיע המעות ( ע " ש בלשון‬
‫לשולחני רק בכדי להלוותו לאחרים ואין לו רשות להשקיעו בעסק אחר ( וע " ע מש " כ לעיל פ " א ד " ב הערה‬
‫ג) ‪.‬‬
‫אמנם עדיין יש להסתפק אי דמי לכל נותן מעות בעיסקא למחצית שכר ‪ ,‬רנהי שאין להמשקיע שום‬
‫דיעה איך ישקיע החברה מעותיו ‪ ,‬ואין לו על החברה אלא זכות לתבוע מהם הקרן וסכום ההתפשרות ‪ ,‬מ " מ‬
‫מאחר שמשקיע בבנק ללא זמן קצוב ויכול לדרוש מעותיו בחזרה אימתי שירצה [ וגם בסוגר המעות בבנק‬
‫לזמן קצוב לכאורה יכול לדרוש מעותיו בחזרה אימתי שירצה רק שמתחייב בקנס שכירת החסכון ] ‪ ,‬א " כ‬
‫אין להחכרה זכות גמור במעותיו‪ ,‬וכל מה שעושים אינו אלא כל ומן שהמשקיע כריין מתרצה בכך ‪ ,‬וצריך‬
‫חוזר בו ‪.‬‬ ‫לברר אם החברה נחשב בכך כבעלים על המעות ( ככל מקבל עיסקא ) כל זמן שהמשקיע לא‬

‫ברם נראה שאין חשש דברור שהחברה יש לו זכות לזמן קצוב ‪ ,‬דנהי שהבעלים יכולים להוציא כספו‬
‫מן הבנק מ " מ הבנק אינו יכול לכוף החברה לשלם החוב מיד אלא צריך התראה של כמה ימים ‪ ,‬וא " כ זכה‬
‫החברה בדמי ההשקעה ככל מקבל עיסקא ‪ ,‬ועוד דאפילו אם הבנק יכול לכוף החברה להחזיר המעות מיד‬
‫ההכרה ‪.‬‬ ‫מ " מ המשקיע אין יכול לכוף החכרה כי רק הכנק מתעסק עם‬

‫עוד יש לצדד דאפילו אם המשקיע יכול לדרוש מעותיו מן החברה מיד ‪ ,‬אפשר דאפ " ה אין המשקיע‬
‫נחשב כעלים מאחר שאינו יכול לעכבם מלהלוות המעות ברבית ‪ ,‬כי אין עליהם אלא שיעבוד בעלמא‬
‫שמא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אי הותר ליקח הרבית מהמתעסק‬

‫והנה עד כאן דברנו אם המשקיע עובר באיסור במעשה ההלואה ‪ ,‬וכאילו הוא עצמו‬
‫מלוה הכסף להלוה ‪ ,‬אבל יש לדון אם הותר לו ליקח דמי ההתפשרות מן הבנק ומהחברה‬
‫מאחר שלוקח דמי הרבית ‪ ,‬ולכאורה אפילו תימצי לומר שבעל המעות לא נחשב כמלוהו‬
‫וכמש " כ המחנ " א והמהרי " ט‬ ‫מאיסור )‬ ‫להלוה מ " מ אסור עכ " פ מדרבנן ( משום שנהנה‬
‫‪.‬‬
‫הנ " ל ‪ ,‬ובאמת שכן מפורש בגמ ' דף ע באפוטרופוס שמלוה מעות היתומים כר " ק וקאמר‬
‫עלה ריתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו כתר שבקייהו וכ " כ הרשב " א ‪ ,‬ואפילו לשיטת שו " ת‬
‫רש " י ורמ " א ס ' ק " ס סעיף טז שכתבו דמותר להלוות ברבית ע " י שליח ‪ ,‬מ " מ הכא גרע‬
‫ואסור וכמש " כ בנקה " כ על הט " ז ( שם ס " ק יא ) דאפוטרופוס גרע דהוי כבעל דין ‪ ( ,‬ונראה‬
‫וא " כ כ " ש במקבל‬ ‫מדרבנן )‬ ‫כאילו מלוה מעותיו ונלענ " ד שלדעת הרמ " א והש " ך האיסור‬
‫הרבית ‪.‬‬ ‫עיסקא דהוי בעל דין גמור ‪ ,‬דאסור לבעל המעות ליקח‬

‫ונלענ " ד שמותר ליקח מהבנק ומהחברה דמי ההתפשרות ‪ ,‬דאפילו אם החברה קיבלה‬
‫רבית ממעותיו שהיו מושקעים אצלם ‪ ,‬מ " מ גם הרויתו במעותיו מכת עיקר המשא ומתן‬
‫שעשו חוץ מהרבית ‪ ,‬ונוכל להחזיק שהרויחו בדרך היתר כפי סכום ההתפשרות שקצבו‬
‫עם הבנק והמשקיע ‪ ,‬וצריך ליחן סכום ההתפשרות להמשקיע ממעות ההיתר שהרויח ‪,‬‬
‫דנראה פשוט שאם התברה הרוית יותר מדמי ההתפשרות שאינו יכול למסור דמי הרבית‬
‫להמשקיע ולהחזיק ריווח ההיתר לעצמו ‪ ,‬שברור שצריך למסור להמשקיע רווחים של‬
‫היתר ‪ ,‬ומה שהחברה קיבל רבית מחזיק לעצמו ‪ ( ,‬ורק אם החברה נשבעת שלא הרויחה כל‬
‫כך מחלק הפקדון בדרך היתר ‪ ,‬אז י " ל שהמשקיע מקבל הרבית ואסור ליקח ממנו דמי‬
‫כסכום‬ ‫ממעותיו‬ ‫שהרויחו‬ ‫להחזיק‬ ‫יש‬ ‫שבודאי‬ ‫בבנק‬ ‫כשמשקיע‬ ‫ובפרט‬ ‫הרבית ‪,‬‬
‫ההתפשרות בהיתר מלבד הרבית שקבלו מחברות הנ " ל שכחשש איסור ‪ ,‬וא " כ בודאי יכול‬
‫היתר ) ‪.‬‬ ‫המשקיע ליקח חלקו מהרווחים של‬

‫ונראה להוסיף עוד שלא רק שמותר ליקח הרבית אלא יתכן שגם אין איסור להשקיע‬
‫בבנק בהית " ע ‪ ,‬ולא תמיר יותר ממפקיד מעות בבנק בלי רבית ‪ ,‬שהרי פירשנו לעיל‬
‫שהמשקיע לא נחשב כמלוה המעות להלוה ברבית ‪ ,‬וגם לא לוקח גוף הרבית ‪ ,‬א " כ כל‬
‫האיסור הוא רק משום שמכשיל ההברה ‪ ,‬והכא גם בלי מעות המפקיד היה החכרה ההוא‬
‫משיג המעות בהלואה ולהלוותו לאחרים ברבית בלי הית " ע ‪ [ ,‬ועוד דהוי לפנ " ע על הספק‬
‫דמאן יימר שהבנק ילוו מעות שלו לחברה שמלוה לאחרים בלא הית " ע ‪ ,‬ואי משום שע " י‬
‫שמפקיד יותר מעות נשאר יותר מעות בבנק להלוות לחברה ההוא ‪ ,‬י " ל דהוי גורם דגורם‬
‫ואם נחשוש ללפני עור ‪ ,‬א " כ גם כשמפקיד‬ ‫ס " ו] ‪.‬‬ ‫וצ " ב ועוד דע ' ברעק " א יו " ד ס ' קפא‬
‫מכשיל את ההברה ‪ ,‬ואין כאן שום איסור נוסף בזה שהוא‬ ‫ג "כ‬ ‫מעות בבנק בלי רבית ‪,‬‬

‫להחזיר שום מעות ממה שיש להם ולא נתפס שיעבוד על מעות הללו ‪ ,‬ואין לדמותו לכל מפקיד מעות אצל‬
‫דהוי ר " ק ‪ ,‬ומשמע ראף אם השולחני עירבו כמעותיו ויכול‬ ‫כג‬ ‫ס ' קסט סעיף‬ ‫שולחני שמפורש בש " ע‬
‫להחזיר ממעות אחרים ואפ " ה הוי ר " ק ‪ ,‬דשאני התם דעיקר מסירת המעות הוא בדרך שליחות להלוותו‬
‫לאחרים ברבית ‪ ,‬משו " ה לא נפקע בעלות המפקיד מממון שלו בזה שהשולחני יכול להעזיר לו מעות‬
‫אחרים ‪ ,‬משא " כ בנד " ד מסרו להחברה לכל צרכיהם ולא הוי שליחים שלו ‪ ,‬וכל הפקפוק הוא רק רעצם‬
‫היכולת לדרוש מעותיו בחזרה נותן לו דין בעלות ‪ ,‬על זה נראה לומר כמש " כ לעיל שאין לו שוס בעלות על‬
‫זה ‪.‬‬ ‫המעות הללו דוקא ועדיין צ " כ בכל‬
 ‫אחרון‬ ‫תיקף ההית " ע בבנקים‬ ‫קונטרס‬ ‫שמב‬

‫‪.‬‬
‫נחשב כבעל המעות ושמלווים מעותיו ברבית על ידי שמשקיע תוך הבנק עם הית " ע אכן‬
‫עדיין צ " כ בכל זה ‪ ( ,‬ועוד צ " ב שמשקיעים מעותיו במאכלות אסורות ואסור לעשות בהם‬
‫סחורה ) ‪.‬‬
‫בהית " ע ‪,‬‬ ‫אבל יש עצה פשוטה שלא יהיה חשש איסור כשמפקידים מעות בבנק‬
‫רק בעסקים‬ ‫ההית " ע שהמשקיע בהית " ע יהיה שותף‬ ‫והיינו שהבנק יכתוכ בנוסת‬
‫" המותרים " של הבנק ‪ ,‬ומשעה שהבנק משקיע בעסק כזה נהיה המשקיע שותף בעסקים‬
‫אתרים של הבנק ‪ ,‬ולא יקבל רווחים אא " כ ירויח הבנק מעסקיהם המותרים ‪ ,‬ואם לא‬
‫ירויחו כ " כ אלא מעסקיהם האסורים לא יקח מהם רוותים אלא יפסיר ( ורק אם הבנק לא‬
‫הית " ע ) ‪.‬‬ ‫ירצה לישבע לברר הדבר ישלמו דמי התפשרות וככל‬

‫ובאם לא הוכנס תנאי הזה בנוסח ההית " ע של הבנק ‪ ,‬יש לחתום על הסכם והוספה‬
‫סמכות ‪.‬‬ ‫שיש לו‬ ‫לההית " ע עם מנהל הבנק‬

‫ז ‪-‬‬

‫קונטרס בענין‬

‫תוקף ההיתר עיסקא בבנקים‬

‫דעת ה " מנחת יצחק " בענין ההית " ע‬ ‫‪:‬‬ ‫ז ‪ .‬חוזה עם חילוני או גוי כשאין תוקף בבית המשפט‬
‫בבנקים ‪ :‬ח ‪ .‬דעת פוסקי זמנינו כהתייחסות לפירסום של עו " ד בעיתונות ‪ :‬ט ‪ .‬תוקף ה " היתר‬
‫תוקף ההית " ע כללי בבנקים‬ ‫‪:‬‬ ‫סיכום הדבר למעשה‬ ‫‪:‬‬ ‫עיסקא " בבנקים בחוקי הערכאות‬
‫תוקף ההית " ע בחברת‬ ‫‪:‬‬ ‫תוקף ההית " ע בבנקים כשכותבים כן בסוף נוסח השט " ח‬ ‫‪:‬‬ ‫בארצה " ב‬
‫קטנים ) ‪:‬‬ ‫גז חשמל וכו ' ( בסכומים‬

‫חוזה עם חילוני או גוי כשאין תוקף בבית המשפט‬

‫א'‬ ‫‪:‬‬ ‫כשדנים כענין חוזה עם גוי כשאין לו תוקף כבית המשפט יש כאן שני נדונים‬
‫במקום שהחוזה הוא " לטובתו " של הגוי ומסכים להתוכן של השטר ובאים לדון אם‬
‫הקנין חל כפי דין תורה או שלא חל משום שבדיניהם לא מכירים בקנין כזה ‪ ,‬ודינא‬
‫ב ' במקום שההוזה הוא " לרעתו " של הגוי ‪ ,‬והגוי או החילוני לא רוצה‬ ‫‪:‬‬ ‫דמלכותא דינא‬
‫להתחייב למה שכתוב בשטר אלא שיש כאן שטר שע " פ דין תורה מחייב אם האדם ‪,‬‬
‫וכאשד יהודי שומר תורה ומצוות חותם עליו אז הב " ר יכופו אותו לקיים תוכן החוזה ‪,‬‬
‫ובאנו לדון כלפי גוי או חילוני אם יש כאן התחייבות ורצון לקנין בכדי שיחול המקח או‬
‫ההתחייבות ‪.‬‬
‫והנה בנדון הראשון מצוי במכירת חמץ או במכירת ככור לגוי ‪ ,‬שאנו דנים כלפי‬
‫הזכייה אם הגוי קנה החמץ והבכור ‪ ,‬וא " צ בהגוי שום דעת המתחייב ( א ) ‪ ,‬בזה כתב הדברי‬

‫( א ) ונהי שהגוי מתחייב לשלם עליו כסף ‪ ,‬ועל ההתחייבות אין כאן סמיכת דעת ‪ ,‬מ " מ אנו מסכימים‬
‫להקנות לו החמץ אף לפני שמשלם וכלי התחייכות גמור לשלם ‪ ,‬וההקנאה אינה תלויה בהתחייבות גמור‬
‫שמג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫או " ח ס ' לז ) שיש לזה תוקף גמור אע " פ שבערכאות לא מכירים כמכירה כזה‬ ‫(ח "ב‬ ‫חיים‬
‫ובשטר הנכתב בלה " ק ובלי לשלם מיסים על החוזה ‪ ,‬דכלפי קנינים אזלינן בתר דין תורה‬
‫רכג ) ( ב ) ‪.‬‬ ‫בלבד ‪ ,‬וכ " כ בשו " ת מהרש " ם ( ח " ב ס '‬

‫אמנם בגילוי דעת בהיתר עיסקא בבנקים שלא שומרים תורה ומצוות הוי ל " רעתו "‬
‫של הבנק ‪ ,‬שבעיקר השטר חותם הלוה שמתחייב בקרן וריבית אלא שהבנק כותב גילוי‬
‫דעת שכל ההלואות וחיובי ריבית הוא רק ע " פ תנאי ההית " ע וכל החפצא של השטר‬
‫גילוי דעת להית " ע הוא רק דעת המתחייב וסמיכת דעת ורצון לוותר על הריבית שדורשים‬
‫מן הלקוחות שיהיה רק על פי תנאי ההיתר עיסקא ‪ ,‬ולכן אם באמת לא רוצה לוותר על‬
‫הריבית ‪ ,‬והוא עושה כל מעשיו על פי הערכאות ‪ ,‬והשטר נעשה באופן שבערכאות א " א‬
‫לכוף הבנק לוותר ‪ ,‬נמצא שאין כאן גילוי דעת לוותר על החיוב ריבית ‪ ,‬ולכן כשכותבים‬
‫בכל שטרותיהם שדורשים ריבית הוי תביעת ריבית כפשוטו ‪ ,‬והוי ככותב שטר התחייבות‬
‫בפנים ‪,‬‬ ‫להיתר עיסקא ובשולי השטר כותב להדיא שמגלה דעתו שלא יציית להאמור‬
‫דפשוט שלא הוי גילוי דעת והוא כחספא בעלמא ‪ ,‬וק " ו בבנקים בזמנינו שכאשר פותחים‬

‫חשבון חותמים על כתב שבכל סכסוך ידונו בבית משפט פלוני א " כ פשוט שההתחייבות‬
‫ההוא ‪.‬‬ ‫הוא על דעת משפטי הערכאות בארץ‬

‫שי )‬ ‫לשלם עליו ‪ ,‬משו " ה ההקנאה חל וההתחייבות לשלם אינו חיוב ברור ‪ ,‬וע " ע בשו " ת חת " מ ( יו " ר ט '‬
‫יותר ‪.‬‬ ‫שחידש בזה עוד‬

‫ובמכירת חמץ בזמנינו יש עוד טעם למה מהני אפילו ליהודי חילוני המוכר חמצו והיינו משום‬
‫שמוכרים החמץ לגוי כפי שיווי החמץ או משהו פחות ‪ ,‬ולכן אסילו אם הגוי ירצה לקנות כל החמץ לא‬
‫מפסיד המוכר ‪ ,‬ואם יבוא הגוי לקנותו ממנו כפי שוייו וישלם הכסף שחייב לא יתנגד למכור לו חמצו ולכן‬
‫לגוי ‪.‬‬ ‫י " ל דמהני גם כיהודי חילוני שמוכר חמצו‬

‫( ב ) בשו " ת מהר " מ שי " ק ס ' קסא ד " ה מיהו י " ל ‪ ,‬כתב דכשמלוה לחבירו כשטר העולה בערכאות וכתב‬
‫שטר נפרר שהכל ע " פ הית " ע שאין תוקף בערכאות ‪ ,‬וכתב שם שא " צ להוט שמא ימות ויפול קמי יורשים‬
‫שהם ילכו לערכאות משום שע " פ דין תורה יש תוקף להשטר והיורש שהולך לערכאות הוי גזלן ע " ש וזהו‬
‫משום שהמלוה הוא ירא שמים וציית דין וחל הכל כדין תורה ‪ ,‬ורק חוששים כלפי היורשים על זה כתב‬
‫כלום ‪.‬‬ ‫רהיורש הוי גזלן ‪ ,‬משא " כ כשהמלוה עצמו הוא חילוני ‪ ,‬פשוט דהוי שטר של ריבית והגילוי דעת אינו‬

‫וכן דעת כל פוסקי זמנינו שליט " א בזמן שנתעורר הבעיא בבנקים בא " י ולא כמש " כ בבר " י ( פ " מ הע ' כא‬
‫ר " ה ובמה ‪ ,‬ובע " ד פכ " ט הע ' סד ‪ ,‬לצדד כסניף דאולי יש להקל ) ע ' לקמן ס " ק ח ואף המקילים בעת ההוא‬
‫ב‪.‬‬ ‫לא התירו אלא מטעם אחר ע " ע מש " כ שם כהע '‬

‫בבנקים השייכים ליהודים שומרי תורה ומצוות‬ ‫ס ' כב אות א ) שדן‬ ‫וע " ע בשו " ת דבר אברהם ( ח " ג‬
‫אלא שיש עליו פיקוח מהממשלה וע " פ חוק אסור להם לילך אחר תנאי ההית " ע ומוכרחים לגבות כל החוב‬
‫וריבית מלווים יהודים אף במקום שמתנאי ההית " ע פטור ‪ ,‬ותיקן הדבר אברהם היתר עיסקא מיוהד שבעלי‬
‫שאם הלוה יפטור בדיני ישראל ע " פ תנאי‬ ‫אישי "‬ ‫המניות היהודים יתחייבו להלוים בתנאי ההית " ע ב " אופן‬
‫ההית " ע ‪ ,‬אנו מתחייכים לשלם עבורו מכיסנו הקרן וריבית ‪ ,‬ואם תקדים הפקידות ותגבה ממנו כל החוב ‪,‬‬
‫מתחייבים אנחנו החתומים מטה להשיב לו ע " ש ‪ ,‬ומעכשיו נהי שא " א לשנות כלום בבנק מאחר שיש עליו‬
‫פיקוח מהממשלה ‪ ,‬מ " מ יש תוקף גמור לההית " ע ע " ש ‪ ,‬אבל כל זה כנדון דיריה שכל בעלי מניות היהודים‬
‫הם שומרי תורה ומצוות וחתמו על שטר כנ " ל משא " כ בנד " ד בבנקים בא " י שרוב רובם של בעלי המניות‬
‫של הבנק לא שומרים תורה ומצוות ולא צייתי דינא כשתובעם בב " ר וא " ב כשאין תוקף לההית " ע בבית‬
‫משפט הוי ריבית גמור ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫ההית " ע בבנקים‬ ‫תוקף‬ ‫קרנטרס‬ ‫שדמ‬

‫ועוד רכו " ע יודעים שהבנקים לא מסכימים שעיקר השטר חוב יהיה בנוסח היתר‬
‫עיסקא ( אני קבלתי מעות להשקיע וכו ' ) אלא דוקא בשטיח שמתחייב בקרן וריבית ‪ ,‬וגם‬
‫בעיקר נוסח הגילוי דעת ידוע דמעיקרא לפני שהבנקים חותמים על שטר כזה בודקים‬
‫הנוסח ע " י העורכי דינים שלהם ומקפידים להשתמש בלשון מעורפל ומבטיחים לעצמם‬
‫שלא יחייב אותם יותר מגבול מסוים ‪ ,‬א " כ פשוט שמעיקרא אינם מתחייבים ליותר מזה‬
‫וגם ע " פ דין תורה אינם מתחייב יותר ואף אם יעשו תשובה ויצייתו לפסק דין תורה ‪ ,‬לא‬
‫ליותר מסה שנתכוון מעיקרא להתחייב ע " פ‬ ‫הישנות )‬ ‫יחייבו אותם הב " ר ( על ההלואות‬
‫המשפט שלהם ‪ ,‬ולא אזלינן בתר נוסח השטר בזמן שידוע מראש לשני הצדדים שלא היה‬
‫דעת המתחייב ‪ .‬והוי כמוסר מודעה שלא רוצה מה שכתוב בשטר אלא כפי מה שמובן‬
‫מראש מהו כונתו להתחייב ‪.‬‬

‫בבנקים‬ ‫דעת ה " מנחת יצחק " בענין ההית " ע‬

‫בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ד ס ' טז ) דן בהלוואות על דירה עם שטר העולה בערכאות‬
‫והמלוה כותב ללוה שטר אחר שההלואה הנ " ל הוא ע " פ היתר עיסקא ‪ ,‬וכתב שאם המלוה‬
‫שומר תורה ומצוות אז התירו האחרונים משום שיש להחזיק שבודאי לא ילך לערכאות אבל‬
‫ילך לערכאות לכוף הלוה לשלם רבית‬ ‫" ספק " שמא‬ ‫אם המלוה אינו שומר תורה ומצוות ויש‬
‫לישבע שלא הרויח אסור ‪ ,‬וכתב המנח " י שיש קצת עצה לדבר והיינו‬ ‫אע " פ שהפסיד ומוכן‬

‫שמתחילה בעת ההלואה יראה שלא יהיה שעבוד הגוף על הלוה לפרוע קרן ורבית אלא על‬
‫רכוש מסוים ומאז נהפך הלוה לכעין חברה בערבון מוגבל ‪ ,‬והסכמת הפוסקים דכש " הלוה "‬
‫הוא חברה בע " מ אין בו חשש איסור תורה אלא איסור מדרבנן ‪ ,‬וברבית דרבנן פסקינן שאין‬
‫איסור על הלוה אלא משום לפני עור שמכשיל את המלוה ‪ ,‬ובספקה ) לפני עור בררבנן יש‬
‫קצת צדדים להקל ‪ ( ,‬וע " ש עור שמביא מהפוסקים דכשהלוה לא יודע מהות ההית " ע שאז‬
‫לא מהני ההית " ע ‪ ,‬ולכן כתב שילוו המעות באופן זו ‪ ,‬ואז נהפך לרבית דרבנן ‪ ,‬ובאיסור‬
‫ההית " ע ע " ש ) ‪.‬‬ ‫דרבנן י " ל דמודו דמהני אף אם הלוה לא מבין תוכן‬

‫שפקפק על כל הית " ע כללי בבנקים משוס‬ ‫( ס " ס יה )‬ ‫ועיין עוד שם במנחת יצחק‬
‫שנקט שע " פ דינא דמלכותא אינו ברור שיש תוקף לההית " ע ושלא ילכו אחר השט " ח של‬
‫ריבית וכתב שם דבספק אם יסכים לתנאי ההית " ע אז כשהדבר נוגע לריבית דרבנן יש‬ ‫‪.‬‬
‫מקום להתיר כשהלוה הוא שומר תו " מ כיון דבריבית דרבנן האיסור הוא על המלוה‬
‫‪.‬‬ ‫)(ד )‬ ‫ובספק לפני עור יש מקום להתיר ( וכנ " ל בס ' טז‬

‫( ג ) אמנם גם תקנת המגחת יצחק הנ " ל ( להפכו לכעין חברה בע " מ ) לא מועיל אלא כאשר יש " ספק " אי‬

‫הבנק יקיים תנאי ההית " ע ‪ ,‬אכל אם השופטים בערכאות יטענו ויפסקו שבאופן הזה מספיק להם להוריד‬
‫איסור ריבית וידרשו שיש לנהוג כדעת האג " ם שאין איסור ריבית כשהלוה הוא חברה בע " מ אע " פ שכמעט‬
‫כל הפוסקים הסכימו דהוי אבק ריבית מ " מ להערכאות די כשיש דעה אחת המתיר איסור רכיה ‪ ,‬מאז ירד‬
‫מוחלט ‪ ,‬והוי כשטר עיסקא עם‬ ‫הספק ונהיה " ודאי " שלא הולכים אחר ההיתר עיסקא ‪ ,‬ונהפך לרבית‬
‫דרכני‬
‫ע " פ הית " ע ( ולכן נצטרך לכתוב תוך נוסח ההית " ע שגם‬ ‫שובר בצדו ‪ ,‬שלגבי אחריות מוגבלת לא יהיה‬
‫והית " ע ) ‪.‬‬ ‫כשהלוה הוא כאחריות מוגבל כחברה בע " מ יחול תנאי‬

‫תו " מ והלוה לא שומר תו " מ אין כ " כ חשש משום שההיתר‬ ‫המנח " י דכשהמלוה שומר‬ ‫( ד ) עוד כתב שם‬

‫עיסקא הוא רק לטוסת הלוה אמנם ע " ש שדן כבנק של יהודי שומר תו " מ והלוה הוא אדם פרטי ובזה‬
‫פשיטא דהלוה יסכים לפסק דיגו של הב " ד ולפטור ‪ ,‬אבל בנד " ד כשהלוה הוא בנק חילוני ובודאי לא‬
‫שמה‬ ‫אחרון‬ ‫ויבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫אבל כשעלה אח " כ לארץ ישראל לכהן כראב " ד בעיה " ק חתם עם הבד " ץ על כמה‬
‫היתירי עיסקא כללי של בנקים ‪ ,‬אע " פ שידוע מראש שספק גדול אם הבנקים ילכו אחר‬
‫ונראה ברור שהטעם שהסכים לכך ‪ ,‬הוא רק משום גודל הדוחק ‪ ,‬וכן‬ ‫ההית " ע ‪.‬‬ ‫תנאי‬
‫שמעתי מנכדו הרה " ג ר ' שלום וייס שליט " א ששמע מזקנו הגאב " ד דעיה " ק זצ " ל בסוף‬
‫ימיו שמאוד לא היה דעתו נוחה בלקיחת הלוואות מבנק בריבית על פי היתר עיסקא ‪,‬‬
‫ואמר שלא לוקחים הלוואות בריבית מבנק יהודי אלא כשדחוקים מאוד ואין עצה אחרת ‪,‬‬
‫וכאשר בן ארץ ישראל שאל את הגאב " ד זצ " ל אם להכנס לעסק מסוים ‪ ,‬השיב שלא‬
‫לעשותו ‪ ,‬כיון שעי " ז יקח הלוואות מבנק בריבית ע " פ הית " ע ‪ ,‬ואין ההיתר ברור ע " כ ‪ .‬ועוד‬
‫הרי מלבד זה יש עוד איסור משום שלא מודיעים ומסבירים להלווים מהות ההית " ע ‪,‬‬
‫ואדרבה מנסים להעלים מהם שלא ידעו תוכן ההית " ע שביכולתם לישבע שלא הרויחו ‪,‬‬
‫ולפי דבריו בתשובה הנ " ל הוי רבית וכמש " כ בשם הפוסקים ‪ ,‬ובע " כ מה שהקיל והסכים‬
‫לחתום על הית " ע כללי בבנקים בא " י היינו משום שקשה בלא " ה והוא שעת הדחק גדול ‪,‬‬
‫( ונראה שלכן סמך לומר שיש לו תוקף בערכאות ) ‪ ,‬אבל בודאי שמעיקר הדין ס " ל‬
‫להמנח " י שראוי לתקן דכשלוקתים משכנתא על רירה מהבנק שכל החיוב פרעון יהיה על‬
‫‪.‬‬ ‫) (ה )‬ ‫הרכוש ולא יהיה שעבוד הגוף על הלוה ‪ ,‬וכמש " כ בתשובה הנ " ל ( ח " ד ס ' טז‬

‫וץ ‪-‬‬

‫דעת פוסקי זמנינו בהתייחמות לפירסום של עו " ד בעיתונות‬

‫נתפרסם בעיתונות מכתב מעו " ד ומנציג בנק ישראל‬ ‫תשנה )‬ ‫בזמן האחרון ( בשנת‬
‫(א )‬ ‫לפניות הציבור שערערו על תוקף ההית " ע בבנקים וטענו שאין לו שום תוקף חוקי‬

‫יסכימו לקבל פס " ד ב " ר לפטור אותם מלשלם הריבית ע " פ הית " ע ‪ ,‬כיון שמצד שני זה יחייב אותם כלפי‬
‫וי " ל דבכה " ג אין להקל ‪ ,‬אמנם מאירך י " ל שהמלוה אומר איסורא לא ניח " ל לקנות וכיון‬ ‫אחרים שלוו מהם ‪,‬‬
‫שא " צ רעת המתתייכ מהבנק ( שאינו שומר תו " מ ) מותר ‪ ,‬וי " ל עוד שהבנק לא מתנגד שהמלוה יפטור אותם‬
‫מהחיוב קרן וריבית אלא שלעת עתה לא כדאי להם לנצל זכותם ‪ ,‬ושמעתי שכן נקט להקל הגרי " ש אלישיב‬
‫שליט " א כשהמלוה שומר תו " מ אף אם הבנקים לא ירצו להכיר בתוקף ההית " ע ( וכשנת תשנה כשאסר‬
‫אפ " ה התיר למי שמלוה להבנק ) ‪.‬‬ ‫ליקח הלוואה מהבנק לפני שחתמו על ההצהרה עמש " כ לקמן אות ה ‪,‬‬

‫( ה ) וזה דבר שאפשר להכנקים להסכים להתנות כן ( אם ירצו ) ‪ ,‬מאחר שהלווים לא מקבלים משכנתא על‬
‫הדירה אלא כשליש מערך הדירה כלבר ‪ ,‬וגם יש ביטוח על הדירה ‪ .‬והחשש הפסד להכנק הוא רחוק מאוד ‪,‬‬
‫מלבד כשקונים בשטחים של ערביים ( כיון שהביטוח לא מתחייב לשלם המסדים הנובעים מהחזרת שטחים‬
‫וגם בקניית מניות אפשר להבנק‬ ‫שטחים ) ‪.‬‬ ‫לערביים ‪ -‬אא " כ יעשו ביטוח מיוחד המכסה הפסד של החזרת‬
‫להסכים להתנות כן ‪ ,‬שהרי הבנק דורשים בטחונות ‪ ,‬ואפשר להקנות להם הבטחונות בדרך חכרה בע " מ ‪,‬‬
‫והרי הבנקים מלווים לחברות בע " מ כשמצב החברה טוב והיינו כשיש בטחונות טובים א " כ ה " נ יכולים‬
‫גדולים ) ‪.‬‬ ‫להלוות לאדם פרטי כתנאי חברה בע " מ ( אלא שיצטרכו לדרוש בטחונות יותר‬

‫רואה בעליל שלא‬ ‫בקוגטרסו )‬ ‫( א ) המעיין בערעורו של העורך דין הנ " ל ( שנתפרסם כעיתונות וגס מובא‬
‫הבין ולא ידע מה זה היתר עיסקא ‪ ,‬דהנה העו " ד מביא שע " פ תנאי ההית " ע חייב הלוה לשלם להבנק " כל "‬
‫חצי הריוח אפילו אס הוא יותר ופי כמה משיעור הקצבה של הריבית ‪ ,‬ועל זה מתמה העו " ד הנ " ל איך‬
‫אפש " ל שבמה שהוא לרעת הלוה אין צריך לקיים תנאי ההית " ע ‪ ,‬ורק במה שהוא לטובת הלוה ולרעת הכנק‬
‫בזה מוכרחים לקיים תנאי ההית " ע ‪ ,‬ועפ " ז מסיק העו " ד רכיון שמצד הלוה וגם מצד הכנק אין שום סמיכות‬
‫דעת לקיים תנאי ההית " ע במילואו ‪ ,‬לכן הוי חוזה למראית העין כלבד שאין לו שום תוקף ( כמבואר בחוק‬
 ‫אחרון‬ ‫תוקף ההית " ע בבנקים‬ ‫קרנטרס‬ ‫שמו‬

‫המחייב את הבנק ואינו אלא להניח דעת צבור הלקוחות כי עסקי הבנק תואמים גם את‬
‫שכל העסקים‬ ‫שליט " א ( ב )‬ ‫ומכה זה פרסמו הגרי " ש אלישיב והגר " נ קרליץ‬ ‫ההלכה ‪.‬‬ ‫רוח‬
‫עם הבנקים הם באיסור רבית עד שיצהירו מנהלי הבנקים בכתב ‪ ,‬שההית " ע הינו מסמך‬
‫המחייב את הבנקים בכל דיון משפטי ‪ ,‬ורוב הבנקים כתבו מכתב הצהרה וגם הכניסו‬
‫מחדש ‪.‬‬ ‫הצהרה זו תוך נוסח ההית " ע הכללי שכתבו‬

‫וברור שעיקר השאלה שנולד עכשיו מחדש ‪ ,‬נוצר משום שהבנקים לא רצו לגלות‬
‫דעתם בפומבי ובצורה ברורה שיש תוקף וזה מראה כאילו הסכימו לדעת אותו העו " ד‬
‫משפטי ‪ ,‬ובגלל זה דרשו הרבנים שליט " א שיחתמו הצהרה שמחייב את הבנק ‪ ,‬וזהו גילוי‬
‫דעת שדברי העו " ד הנ " ל אינו קובע ‪ ,‬ומעכשיו חזר להמצב שהיה לפני החו " ד של העו " ד‬
‫הנ " ל ‪.‬‬
‫והנה ברור שאם מצד צבור שומרי תורה ומצוות היו מגלים דעתם שאין צורך‬
‫שהבנקים יקיימו ההית " ע ‪ ,‬ומספיק שבדין תורה יש לו תוקף וכאשר יבוא משיה אז יכופו‬
‫הבנקים לקיים תנאי ההית " ע ‪ ,‬כי אז גם בבית משפט היו מחליטים שאינו מחייב ‪ ( ,‬ויתכן‬
‫שחו " ד העו " ד הנ " ל והנציג לפניות הצבור הנ " ל ‪ ,‬בנוי על טעות זה שחשבו שבדין תורה‬
‫מספיק שיש שטר עיסקא ‪ ,‬אע " פ שלא מקיימים אותו עד ביאת משיח צדקנו ) ואז גם ע " פ‬

‫החוזים שם סעיף ‪. ) 13‬‬

‫אבל כפי האמת כל אחר יודע שבכל הנוסחאות של היתר עיסקא וכן כנוסחאות של הבנקים מפורש שהלוה‬
‫מן הרווחים אלא עד שיעור הריבית שקצבו בידיהם ( וכתוב להדיא‬ ‫( המלוה )‬ ‫אין צריך ליחן להמשקיע‬
‫וזהו תקנת המהר " ח בהית " ע ‪,‬‬ ‫שבועה )‬ ‫דכשנותן שיעור ההתפשרות שקצבו ביניהם פטור משום הכיעה או‬
‫וכלל ‪.‬‬ ‫ולפ " ז מצד הלוה יש כאן סמיכות דעת והתרצות לקיום ההית " ע בלי שום ספק כלל‬
‫ומ " מ אע " פ שעיקר בנינו של העו " ד הוא הבל ורעות רוח וכמש " כ ‪ ,‬מ " מ פשוט שאין להבנקים סמיכת דעת‬
‫לקיום תנאי ההית " ע אלא עד גבול מסוים ‪ ,‬וגם הלווים יודעים את זה ואעפ " כ לווים מהבנק על דעת כן ע " ע‬
‫בארוכה ‪.‬‬ ‫מש " כ לקמן בזה‬

‫( ב ) שמעתי שת " ת א ' ניגש להגרי " ש אלישיב והגר " נ קרליץ שליט " א עם קונטרס שהדבר לא נורא כ " כ אם‬

‫אין תוקף לההית " ע ‪ ,‬שהרי המהרי " א הלוי כתב שחברה בע " מ הוא גוף נפרד ואין איסור ללות ממנו בריבית‬
‫אע " פ שכל בעלי המניות הם יהודים ‪ ,‬ואם כן אין איסור ללות מבנקים יהודים בריבית גם בלי היתר עיסקא‬

‫כר תוקף ‪ ,‬והוסיף דאע " פ שהפוסקים נחלקו עליו ‪ ,‬מ " מ בעיניו נראה יותר סברת המהרי " א ( וביאר דבריו‬
‫אבל‬ ‫החדש ) ‪.‬‬ ‫שמעיקרא מפקירים הזכות של בעלי המניות ‪ ,‬ואח " כ עושים חוק חדש שאסור לגנוב מהגוף‬
‫הגרי " ש אלישיכ והגר " נ קרליץ שליט " א השיכו לו שאין ממש כהקונ ' מאחר שכל הפוסקים כחכו דהוי‬
‫הלכה ‪.‬‬ ‫ריבית דאורייתא ומרין תורה נחשבים בעלי המניות כבעלים גמורים וכן‬
‫המניות ) ‪ :‬א '‬ ‫דיש ג ' טעמים למה נחשב בבעלות היהודי ( בעל‬ ‫ג)‬ ‫וע " ע מש " כ לעיל ( פ " א ד " ב ס " ק‬
‫אפילו תימצי לותר דבחוקי הגויים נחשכ כגוף בפני עצמו ‪ ,‬מ " מ מפורש בריב " ש ( ס ' שה ) דמושגי כעלות‬
‫נקבע רק ע " פ דין תורתנו הקדושה ‪ ,‬ואע " פ שהגויים ובדינא דמלכותא מגדירים אותו בבעלותו של השני‬
‫אפ " ה נשאר בבעלותו כדין תוה " ק ‪ ,‬ודינא רמלכותא אין בכחו אלא לקבוע איך לנהוג מתי מותר ליקח מתי‬
‫אסור ליקח מתי חייב ליתן מתי פטור ‪ ,‬אכל לאח " כ דנים ע " פ דין תוה " ק מי נחשב בעלים כשיש הגבלות‬
‫דאפילו תימצי לומר שבדיניהם נחשב כגוף נפרד‬ ‫יז ) כבר כתב‬ ‫ב ' בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ד ס '‬ ‫‪:‬‬ ‫כאלו ע " ש‬

‫בפני עצמו מ " מ כיון שהממון מיוחד לבעלי המניות לא גרע מממון צדקה שמיוחד לעניים " ידועים " ‪,‬‬
‫ג ' בשו " ת מנחת יצחק ( ח " ג ס ' א ס " ק‬ ‫‪:‬‬ ‫דמפורש בפוסקים שאם הגזבר מלוהו בריבית הוי ר " ק מס " ת לכו " ע‬
‫כב ) כתב כדבר פשוט שגם בחוקי הגויים לא הפקיעו את הבעלות המוגבלת של בעלי המניות ‪ ,‬ולא החשיבו‬
‫אותו כגוף נפרד אלא לענין מיסים ואחריות ושאר הגבלות ‪ ,‬אכל לענין שאר דברים נחשכ בעלים גם לפי‬
‫רמח ‪.‬‬ ‫הגררת הגויים ע " ש ‪ .‬וע " ע מש " כ כשו " ת תשובות והנהגות ח " ג ס " ס‬
‫שמז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫דין תורה הוי רבית גמור לכל הפוסקים ‪ [ .‬כי אף לפי הבד " ץ דעיה " ק שליט " א הסוברים‬
‫בלי ההצהרה ‪ ,‬היינו משום שמנהלי הבנקים או המשפטנים של‬ ‫בההית " ע‬ ‫שמספיק‬
‫הבנקים לא פירסמו כלום ‪ ,‬וחו " ד של העו " ד או של פקיד בבנק ישראל לפניות שאלת‬
‫הצבור אין בכחו לחייב כלום ( ועוד שבמכתב אחר מבנק ישראל שהוא מוסמך יותר ‪,‬‬
‫כתבו שלא כדברי הפקיר ) ‪ ,‬וס " ל להגאונים הללו שליט " א שגם שתיקת הבנק אינה‬
‫כהודאה ‪ ,‬משום שיש להם זכות לא לענות לשאלה בזמן שמפרסמים הכל כעיתונות ויכול‬
‫משא " כ‬ ‫עיסקא ‪.‬‬ ‫לגרום להם נזק יותר מסה שהתורה מחייב מצד איסור רבית ותוקף היתר‬
‫[ ולכן אמרו שבבנק מסוים‬ ‫גמור ג ‪.‬‬
‫( )‬ ‫אם מנהל הבנק היה מפרסם כן אז בודאי הוי רבית‬
‫שהמנהל פרסם שלא נותן תוקף לההית " ע אלא ליהודים שומרי תורה ומצוות שיכתבו‬
‫אבל‬ ‫ההצהרה ] ‪.‬‬ ‫להם הצהרה ‪ ,‬שבבנק ההוא עוברים באיסור רבית כשלא חותמים על‬
‫למעשה לא הוצרכו לסמוך על זה כי בסייעתא דשמיא הצליחו הגאונים הנ " ל להחתים‬
‫הבנקים על נוסח הצהרה שיש תוקף לההית " ע ושוב חזר מצב ההיתר עיסקא כמו שהיה‬
‫בעיתונות ‪.‬‬ ‫לפני שהעו " ד פרסם‬

‫ובשעתו בזמן שרצו להכחיש לגמרי תוקף ההית " ע ‪ ,‬קבלתי העתק ממכתבו של מו " ת‬
‫שליט " א בענין הית " ע שמכחישים תוקפו ‪ ,‬אבל אח " כ ראו מנהלי הבנקים שלא כדאי להם‬
‫לבטל תוקפו לגמרי ‪ ,‬ואמרו שהם מכירים בתוקף ההית " ע ‪ ,‬ולכן לא פרסם המכתב מאחר‬
‫דס " ל דנראה יותר ראף ע " י הפרסום של העו " ד הנ " ל בעיתונות אין בו משום גילוי דעת‬
‫לבטל תוקף ההית " ע של הבנקים כל זמן שהבנקים או השופטים לא מכתישים תוקף‬
‫ההית " ע ‪ ,‬והמנהלים אדרבה אמרו שיש לו תוקף אלא שלא רצו לפרסם הדבר ברבים‬
‫וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ומ " מ למי שרצה לחוש לדעת המחמירים הורה מו " ח שליט " א שלא יעשו‬
‫הלוואות חרשות או הרווחת זמן בהלוואות שאין להם זמן קצוב ‪ ,‬עד שהבנק יחתום על‬
‫הצהרה שההית " ע מחייב בכל דיון משפטי ‪ ,‬אבל במשכנתאות הישנים או הלואות ישנים‬
‫‪:‬‬ ‫וכמש " כ במכתבו‬ ‫(ד)‬ ‫אין חשש‬

‫יז אלול תשנה‬

‫אודות היתר עיסקא מתקנון הבנקים וחברות משכנתאות ‪ ,‬והתחילו זה עכשיו‬
‫להכחיש שאינו אלא מכס דתי ‪ ,‬אין בכחם להכחישו ‪ ,‬ולכן אם לוה לזמן קצוב ‪ ,‬משלם‬
‫רווחים בנאנק או למשכנתא מדעתו כמקודם ‪ ,‬ושפיר קעביד שחייב לדידן מדין תורה‬
‫כשאינו נשבע‪ ,‬או כפשרה לחלקם נרווחים במחיר הדירה שעלה וכרומה ‪ ,‬ואף אם‬

‫( ס " מ הע ' כא ד " ה וכמה ‪,‬‬ ‫בר " י‬ ‫( ג ) בן שמעתי ממו " ח וכן מהגו " מ הלברשטאם שליט " א ואע " פ שבספר‬
‫וכע " ד פוט הע ' סד ) צידד להקל מטעם אחר ‪ ,‬מ " מ לא הסכימו עמו ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל כס " ק ז ‪ ,‬וק " ו דלפי‬
‫הגרי " ש אלישיב והגר " נ קרליץ שליט " א הנ " ל פשיטא דהוי ריבית דאורייתא [ והביאור הנכון בשו " ת מהר " מ‬
‫ואכמ " ל ] ‪.‬‬ ‫שי " ק ס ' קמא ד " ה מיהו י " ל ‪ ,‬הוא כמש " כ לעיל ס " ק ז הערה ב‬

‫( ד ) מש " כ מו " ח שליט " א שבהלוואות הישנות לזמן קצוב אין חשש ‪ ,‬הוא רק באס יקום שופט ויעוות הדין‬
‫כעין הנדון דירן שקם עו " ד ועיוות הדין ולא רצה להכיר כתוקף ההית " ע בבנקים אבל באם יחול שינוי‬
‫והמצב יגרום לכך שעל ידי הליכה אחר תגאי ההיתר עיסקא יגרום להתמוטטות הבנקים ‪ ,‬ויטענו שגם‬
‫מעיקרא לא סמכו דעתם להתחייב לתנאי ההיתר עיסקא אלא ער גבול מסוים ולא ער כרי חשש התמוטטות‬
‫הבנקים ( וגם מעיקרא כאשר הרבנים ביקשו מהם לחתום על הית " ע אמרו להם שא " צ לחוש שכולם ינצלו‬
‫תנאי ההית " ע ) י " ל שלענין זה גס לענין ההלואות שמקורם בטל תוקף ההית " ע מהיום ואילך ( וע " ע מש " כ‬
‫לקמן בענין זה ) ‪.‬‬
 ‫אהרון‬ ‫ההית " ע בבנקים‬ ‫תוקף‬ ‫קונטרס‬ ‫שמח‬

‫‪,‬‬
‫פירמו בחוזה שבסכסוכים בית המשפט ר " ל הוא שיכריע ה ) ‪ ,‬נתכוונו לספיקות‬
‫בתשלום וכדומה ‪ , 1‬אבל היתר עיסקא נעשה במיוחד בשעתו להם ביריעתם‬
‫ובהסכמתם ‪ ,‬אחרי התייעצות עם משפטנים שלהם ‪ ,‬וההתחמקות מדין תורה גיל וחמם ‪,‬‬
‫''‬
‫והמקבל משלם כפי שהתחייב כדין תורה ‪ ,‬שלדידן החוזה נזה בתוקפו ‪,‬‬

‫אמנם אין להפקיד מעתה אצלם כספים או לקבל מהם הלואה ‪ ,‬עד שיתקנו היתר‬
‫עיסקא המועיל ומחייב אותם גם לדבריהם כדין תורה ‪ .‬והקב " ה ישים בלב התועים בינה‬
‫כהלכה ‪.‬‬ ‫לשוב מדרכם ולקיים מצות ריבית‬

‫המצפה לרחמי שמים מרובים וישועה קרובה ‪ ,‬ליכתב וליחתם לחיים טובים ארוכים‬
‫ושלום‬
‫משה שטרנבוך‬

‫‪ -‬ט ‪-‬‬

‫תוקף ה " היתר עיסקא " בבנקים בחוקי הערכאות‬

‫בהקרם יש לבאר שאם הלוה היה כותב בבנק שטר ההלואה כדרך היתר עיסקא ‪,‬‬
‫והיינו אני קבלתי כך וכך כסף להשקיע בעסק טוב וכו ' וכפי נוסח הית " ע פרטי רגיל‬
‫( וכמו שתיקן המהר " מ ) ‪ ,‬אז יש לו תוקף גמור גם בערכאות בא " י משום שהלוה לא‬
‫ורווחים ‪ ,‬אבל הבנקים לעולם לא מסכימים לכתוב‬ ‫מתחייב לקרן וריבית אלא לעיסקא‬
‫נוסח שטר הלוואה כזה ‪ ,‬משום שבאמת רוצים שהלוה ישלם קרן וריבית ולא יהיה פטור‬
‫ההית " ע ‪ ,‬וכותבים נוסח שטר הלואה וריבית רגיל ‪ ,‬אלא שהבנק כותבים נוסח גילוי‬
‫בתנאי‬
‫דעת שמתחייבים שכל ההלואות בחשש ריבית אינו הלואה וריבית אלא בררך היתר‬
‫עיסקא ורווחים ‪ ,‬ונמצא שמצר הלוה יש כאן שטר התחייבות לקרן וריבית אלא מצד אחר‬
‫יש גילוי דעת שאינו ריבית רק עיסקא ורווחים ( וגם הלוה יורע מזה שהבנק לא מסכים‬

‫( ה ) ושאלתי מו " ח שליט " א איך מותר לחתום להכנק שככל סכסוך יובא לבית משפט פלוני הרי הוי‬
‫התחייכות לעבירה ‪ ,‬והשיב לי שמותר משום שגם בלי התנאי הזה יכופו לרון בבית משפט שלהם ‪ ,‬ואי‬
‫משום ההתחייבות לדון שם ‪ ,‬אין תוקף לההתחייכות משום דהוי מתנה על מש " כ כתורה ‪ ,‬ולאח " כ כשמגיע‬

‫לסכסוך חייב לילך לב " ר ‪ ,‬ואי משום חילול ה ' שחותמים כן ‪ ,‬ומייקרים האלילים כעצם החתימה שמכירים‬
‫בם ע ' רש " י ריש פ ' משפטים ‪ ,‬הרי ידוע לכל אחד שלא חותמים כן מרצונינו הטוב ובגלל שמכירים בהם‬
‫אלא משום שאין לנו ברירה אחרת ‪ ,‬וכן שמעתי בשם הגרי " י פישר שליט " א שמותר וכן מנהג העולם ‪ ,‬אבל‬
‫חרדים ‪.‬‬ ‫אסור לחתום כן בחוזה שבין שני יהודים‬

‫( ך ) וכמהד " ק כתבתי עור טעם למה לא הוי ריבית ‪ ,‬כי כשעת החתימה על המסמך הנ " ל לא חייב עצמו‬
‫מראש בכל מה שהשופטים יאמרו ‪ ,‬וכמו תנאי ע " מ שירצה אבא ‪ ,‬אלא קבל על עצמו שכית משפט פלוני‬
‫שלהם ‪.‬‬ ‫יהיו יכולים לכופו לקיים הפסק‬

‫ודע המש " כ מו " ח שליט " א שגם כאשר חותמים על מסמך שכסכסוכים הבית משפט יכריע ‪ ,‬דהיינו רק‬
‫בספיקות בתשלום וכדומה ‪ ,‬זהו רק כל זמן שעדיין לא פסקו בבית משפט שאין תוקף ‪ ,‬ולכן אם יבואו‬
‫השופטים לעקור התוקף הוי גזילה ‪ ,‬אכל בההלוואות החדשות שנעשו לאחר שהבית משפט כבר פסקו כן‬
‫פשוט שגם זה נכנס בתנאי של החוזה עם הבנק ‪ ,‬ומלכר זה גם כלי שחותמים כן עם הבנק ג " כ הוי ריבית‬
‫החדשים ‪.‬‬ ‫וההית " ע כטל ‪ ,‬משוס שהבנקים כפופים להוראות הבית משפט ‪ ,‬ומשו " ה אסר ההלוואות‬
‫שמט‬ ‫אחרון‬ ‫ויבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫שיחתום על שטר עיסקא רק על שטר הלוואה כגלל שלא רוצים לפטור אותו כשמגיע לו‬
‫בתנאי ההית " ע ) ‪ ,‬ובארצות הברית הובאו הרבה סכסוכים כאלו לפני הבתי משפט עליונים‬
‫( ‪ D . 2D 327 . 205 , NYS 20 551‬ג ‪ ) 1 1‬וככל הפעמים פסקו לטובת המלוה שהוא הלואה‬
‫פשוטה ואין שום סמיכות דעת לתנאי ההיתר עיסקא ‪ ,‬ומעכשיו אין בכח שופט בארצה " ב‬
‫‪.‬‬ ‫(א )‬ ‫לסתור הפסק שלהם ולזכות הלוה בתנאי ההית " ע ‪ ,‬אא " כ רבה עליהם בדרגא ובמנין‬
‫אבל בארץ ישראל נזהרו השופטים והבנקים מלומר במפורש שאין תוקף לתנאי ההית " ע ‪,‬‬
‫כי מאז לא יוכלו היהודים השומרי תורה ומצוות להתעסק עם הבנקים ‪ ,‬אבל מאידך נזהרו‬
‫הבנקים מלהשתמש בלשון המחייב אותם ממש עד הסוף ‪ ,‬ומעדיפים שישאר במצב‬
‫שנוסח ההית " ע וכו ' וכו ' יהיה לשביעות רצון הרבנים אבל בפועל יגבו קרן וריבית גם‬
‫כשפטור ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬והנה פשוט שזהו תרתי דסתרי ‪ ,‬והשאלה מהו באמת ‪ ,‬איך‬
‫כאמת ‪.‬‬ ‫מגדירים על פי תורה מהו משפט הערכאות‬

‫והנה לעיל ס " ק ח הבאנו שלפני כמה שנים פרסם עורך דין בעיתונות שהשטר הית " ע‬
‫של הבנקים אין ככחו לחייב הבנקים בבית משפט ‪ ,‬והרבנים דרשו מהבנקים שיחתמו על‬
‫הצהרה שהינו בר תוקף ‪ ,‬וכן עשו וכתבו תוך נוסת ההית " ע וז " ל הנהלת הבנק מצהירה‬
‫בזאת כי שטר זה מחייב בכל דיון משפטי ענ " ל ‪.‬‬
‫וכעת יצא לאור קונטרס מחכ " א וכתב שעצם ההצהרה הנזכר של הבנקים לא שינתה‬
‫דבר בנוגע לשאלה היסודית בדבר תוקפן של ההיתר עיסקא לפי החוק הישראלי ‪ ,‬דעל אף‬
‫ההצהרה הנזכר עדיין אינו ניתן למימוש לפי החוק הישראלי ‪ ,‬דבאמת איזה תוספת כח יש‬
‫לההצהרה הנזכר מעל עצם השטר עיסקא דהלא השטר עיסקא מנוסחת היטיב [ וגם כתוב‬
‫וברור שמדין שטר הינו יותר הזק מאשר ההצהרה‬ ‫חוזה ] ‪.‬‬ ‫שהשטר מחייב את הבנק ככל‬
‫הנ " ל ‪ ,‬דהלא הוא גם כדין הצהרה וגם דין שטר ‪ ,‬ויסוד החו " ד של העו " ד משפטי אינו על‬
‫כח השטר עיסקא מצד עצמו כי אם מצד התנהגותם של הלקוחות והבנקים ביחס‬
‫דבר ‪.‬‬ ‫לעיסקא ‪ ,‬ובזה ההצהרה לא שינתה‬

‫‪:‬‬ ‫אומר כך‬ ‫‪39‬‬ ‫סעיף‬ ‫‪1973‬‬ ‫ומעתיק טענת העו " ד משפטי הנ " ל כי בחוק החוזים הכללי‬
‫והוא הדין לגבי‬ ‫ובתום ‪ -‬לב ‪.‬‬ ‫בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת‬
‫השימוש בזכות הנובעת מחוזה עכ " ל ‪ .‬וטען אותו עו " ד כי ניצול זה לרעת הבנקים אינו‬
‫עולה עם הגינות ודרך מקובלת הנדרשת לפי החוק לביצוע יישום זכות חוזית ע " כ ‪ ,‬ועפ " ז‬
‫כתב בקונ ' הנ " ל שגם לאחר ההצהרה עדיין נשאר ריבית גמור וכאותו מצב כמו לפני‬
‫ההצהרה [ ולעיל ס " ק ז הבאנו בארוכה דכשאין לההיתר עיסקא של הבנק תוקף חוקי‬ ‫‪.‬‬
‫בריבית דאורייתא ] ‪.‬‬ ‫בערכאות ‪ ,‬נשאר הלואה‬

‫ולענ " ד נראה פשוט שגם מצד הבנק יש כאן סמיכת דעת שמפעם לפעם יקיימו תנאי‬
‫ההיתר עיסקא אבל אך ורק עד גבול מסוים ‪ ,‬ואילו היינו באים לדון על היתר עיסקא‬
‫במקרה בודד ‪ ,‬וכלפי סכום של כמה עשרות אלפי דולרים בלבד ברור שמקובל מאוד‬
‫שהבנקים מתחייבים לקיום ההית " ע כלפי סכומים כאלו ‪ ,‬שהרי הבנקים מוציאים כל שנה‬
‫רבבות דולרים על פרסומת בכדי להשיג עוד לקוחות ‪ ,‬א " כ ק " ו שכדאי להם להתחייב‬

‫( א ) ואם רוצים שיהיה לו תוקף אין עצה אחרת אלא לכתוב בהשטר שככל סכסוך יובא רק בפני ב " ר רבני‬

‫פלוני ‪ ,‬ואז מוכרחים לילך לב " ר מכח חוק ‪ ARBITRATION‬והכ " ד יכיר בתוקף ההית " ע ‪ ,‬אבל הבנקים‬
‫יכולים לכתוב כן ‪.‬‬ ‫בארצה " ב אינם‬
 ‫אחרון‬ ‫תוקף ההית " ע בבנקים‬ ‫קונטרס‬ ‫שנ‬

‫ולהשיג הקונים הדתיים‬ ‫ההית " ע‬ ‫כמה רבבות דולרים בכדי להראות שמקיימים תוקף‬
‫בארץ ישראל ‪ ,‬וא " כ פשיטא דכלפי סכומים כאלו יש סמיכות דעת להתחייב כספים בכדי‬
‫לקיים ההית " ע ‪ ,‬ולכן אף אם אח " כ יתחרטו ‪ ,‬אינם יכולים לטעון כלום כיון שמעיקרא‬
‫סמכו דעתם עליו ‪ ,‬והוי התחייבות בדרך המקובלת ובתום ‪ -‬לב ‪ .‬ובגלל כן שמענו מקרים‬
‫שהבית משפט פסקו שיש תוקף להית " ע ‪ ,‬וידוע שבדיון בכית משפט בתל אביב עם לקוח‬
‫כאלו ‪.‬‬ ‫שנים פסקו שיש תוקף לההית " ע ועוד כמה מקרים‬ ‫‪10‬‬ ‫כבנק מזרחי שהיה לפני‬
‫בודד בלכד ‪.‬‬ ‫והיינו משום שחשבו שהשאלה נוגע רק כלפי מקרה‬

‫אמנם מ " מ אם באים לדון על כל ההלוואות יתד ולזכות כל המפסידים ע " פ תנאי‬
‫והבנקים יתמוטטו ‪ ,‬פשוט דידוע‬ ‫(ב)‬ ‫ההית " ע ‪ ,‬והדבר מסתכם במליוני או במלירדי דולרים‬
‫מראש שהבנקים לא ילכו אחרי תנאי ההית " ע ולפשוט רגל ומתחילה כאשר חתמו על‬
‫ההית " ע כללי ירעו שבאופן זה לא מתחייכים ‪ ,‬ומשו " ה לא מסכימים הבנקים לכתוב נוסה‬
‫המחייב יותר ( כגון לשעבד כל חיובי הלוה לקיום תנאי ההית " ע או שמעיקרא בשטר‬
‫ההלואה יכתבו בלשון עיסקא והית " ע או שאר לשון חזק ) ‪ ,‬ולפני שחותמים על שום‬
‫עד הסוף אלא עד גבול מסוים ‪,‬‬ ‫הצהרה או שום נוסח ‪ ,‬בודקים היטיב שלא יחייב אותם‬
‫ויותר מכן ‪ ,‬גם הרבנים המסדרים הית " ע לבנקים אומרים להם שלא יבואו לידי חשש‬
‫התמוטטות ‪ ,‬וכן שמעתי מיהודי חרדי מנהל בנק ואמר לי דלא שייך שום הוה אמינא‬
‫ההית " ע לכל הלווים ולפשוט רגל ‪ ,‬וכלפי זה גם‬ ‫שהבנקים יסכימו לילך אחר תנאי‬
‫" הלוה " יודע מראש שהבנק לא מתחייב ולא הוי דרך מקובל אצל הבנקים ועל דעת כן‬
‫מתחייב הלקוח עם הבנק את " ד ‪.‬‬
‫ונראה פשוט דעיקר הדבר תלוי איך " נוהגים " בפועל בזמן שהלוה דורש מהבנק‬
‫שילכו אחר תנאי ההית " ע ‪ ,‬אם אנו רואים שהבנקים מזכים את הלקוחות ע " פ תנאי‬
‫ההית " ע ‪ ,‬או אפילו אם לא מזכים ע " פ תנאי ההית " ע וגובים קרן וריבית בעל כרחם ‪,‬‬
‫אבל הלווים התרדים עומדים על דעתם ‪ ,‬ומוציאים כל כספם מהבנק עד שהבנק מתחייב‬
‫לילך אחר תנאי ההית " ע ( וכמו שהורו הרבה גדולי הוראה בשנת תשנה ) ‪ ,‬אז יש גילוי‬
‫דעת מצד הלוה ‪ ,‬שאינו מסכים להתחייב ריבית ‪ ,‬וכל ההתחייבות שלו להבנק הוא אך‬
‫ורק על פי תנאי ההית " ע ולא יותר ( ג ) ‪ ,‬אבל אם בזמן שהבנקים כופים את הלווים‬
‫החרדים לשלם קרן וריבית ( בזמן שפטורים מכח תנאי ההית " ע ) ואין בכח הלווים לקבל‬

‫( ב ) כזמן האחרון נתפרסם כעיתונות מענין ההיתר עיסקא ‪ ,‬ויש הרבה לקוחות הרוצים לפטור עצמם‬
‫מסכומים אדירים על פי תנאי ההיתר עיסקא או שדורשים שהבנק יחזיר להם הכסף שהוציאו מהם בגלל‬
‫שע " פ תנאי ההית " ע פטורים מלשלם קרן וריבית ‪ ,‬והערכאות והבנקים יודעים שאס יזכו לקוח אהה אז‬
‫תיכף ומיד יבואו עור מאות לקוחות לתבוע הכנקית ( וכן יתכן משכנתאות של עיירות שלימות בשטחים‬
‫שמוסרים לערבים שהמסירו ערך הדירות ושייך לתבוע הבנק לפטור מקרן וריבית ע " פ תנאי ההית " ע )‬
‫והבנקים יתמוטטו ‪ ,‬ופשוט שמצד הבוקים והערכאות הוי כגדר " ודאי " הלא סמכי דעתייהו לקיים תנאי‬
‫( אלא במקרה צדדי שלא יחייב שאר הלקוחות כאותה בנק ) ‪.‬‬ ‫ההית " ע ‪,‬‬

‫( ג ) וכאופן כזה ( שהלוה אינו סומך דעתו אלא כפי תגאי ההית " ע ) אף לפי חוקי הערכאות בארץ ישראל‬
‫אין הלוה חייב יותר מתנאי ההית " ע ‪ ,‬רהנה הראו לי בספר חוקיהם ( שלב עמוד ‪ ) 176‬דדוקא כאשר ב " שני "‬
‫הצררים קיים ניגור בין הכונה לבין ההצהרה אז בטל החוזה אולם כאשר קיים ניגור כין כונתו להצהרתו‬
‫של צד " אחד " בלבד ‪ ,‬חלות החוק המעדיפות את ההצהרה החיצוניות על פני רצונו הפנימי של צד בכה‬
‫לקשר החוזי ולכן כאשר גומר צד אחד כדעתו כשעת כריתות החוזה שלא לקיים את החוזה אין בכך כדי‬
‫שנא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שום סמכות רבני שימחה נגד הבנקים ‪ ,‬וכל היהדות החרדית עדיין ממשיכים לקבל‬
‫הלוואות נוספים מהבנקים ‪ ,‬אין לך גילוי רעת יותר מזה שמצד החררים אין צורך לקיים‬
‫ההית " ע ‪ ,‬ובודאי בכגון זה אומרים כלפי ההלואות החדשות הנעשים מכאן ואילך שכל‬
‫וגם מצד‬ ‫הרבנים )‬ ‫העושה על דעת המנהג עושה ( בפרט במנהג הזה הנעשה בידיעת‬
‫הלוה אנו אומרים שההתחייבות להבנק הוא כמו שהבנקים נוהגים והיינו לשלם קרן‬
‫וריבית בלי לקיים תנאי ההית " ע ‪ ,‬וק " ו אם הבנקים ישיגו איזה דעת יחיד שיתיר להם‬
‫ליקה ריבית ‪ ,‬אז פשוט שכל ההלואות שעושים הוא על דעת כן ‪ ,‬ולדינא כפי האמת הוי‬
‫ריבית ‪.‬‬

‫ובזמן האחרון היו כמה לווים מהבנק שהפסידו בעסקיהם בסכומים גדולים ודרשו‬
‫מהבנק שרוצים לישבע ולפטור ‪ ,‬כפי תנאי ההיתר עיסקא ‪ ,‬והבנק תבע אותם בערכאות‬
‫וכולם נתחייבו לשלם כל הסכום בלי יוצא מן הכלל ‪ ,‬זאת אומרת שרואים בעליל ‪ ,‬שרק‬
‫למקרים בודדים ובסכום מועט אז היו כמה בתי משפט בא " י שהכירו בתוקף ההיתר‬
‫עיסקא ופטרו הלווים משא " כ כהיזם שנוגע לסכומים ארירים וחשש התמוטטות הבנקים ‪,‬‬
‫וכהיום בוראי צדקו דברי בעל הקונ ' הנ " ל שע " פ החוק שלהם לא נחשב זה כמו קיום‬
‫חוזה בדרך מקובל ובתום ‪ -‬לב הנ " ל ‪ ,‬וכו " ע מודים שבאופן כזה ועל דעת כל לא התחייבו‬
‫הבנקים ( וגם הלווים ידעו כן מראש ) ‪ ,‬והתנהגות הערכאות באמת מתאים כפי חוקיהם ‪,‬‬
‫שכל זמן שמדובר בסכום סביר סמכי דעתייהו אבל כלפי סכומים אדירים לא סמכו‬
‫ז) ‪.‬‬ ‫דעתייהו ( וע " ע לעיל ריש ס " ק‬

‫וביותר מזה ‪ ,‬כאשר נתבעו הלקוחות הנ " ל מן הבנק לשלם קרן וריבית ‪ ,‬לא הצליחו‬
‫הלקוחות להשיג שום כתב סירוב מב " ר או כתב מחאה או הוראת ביד להבנק שלא יקחו‬
‫הריבית אפילו להבנק השייך לדתיים ‪ ,‬וזה עצמו מוכיח להבנקימ שמצד הלווים החרדים‬
‫תנאי ההיתר עיסקא ‪.‬‬ ‫שומרי תו " מ אין שום צורך לקיים‬

‫ונראה דהשאלה בתוקף ההית " ע בבנקים הוא ‪ ,‬מה הדין במצב כזה שרוב רובם‬
‫של האנשים לא יכולים לפטור עצמם מלשלם הריבית להבנק כשמגיע להם לפטור‬
‫ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬אלא כופים אותו לשלם קרן וריבית אע " פ שפטור ‪ ,‬ורק בכמה‬
‫מקרים בודדים יפטרו הערכאות בתנאי ההית " ע ‪ ,‬וצריך עיון גדול אם מספיק לדין‬
‫תורה כשיש אפשרות " צד רחוק " לפטור עצמו בבית משפט ולומר שגם עי " ז נחשב‬

‫שהצהרה של צד אחד‬ ‫‪( BGB‬‬ ‫( ‪118 , 122‬‬ ‫למנוע היווצרות חוזה ע " כ ‪ ,‬עור נראה ראף לפי חוקי הגרמנים‬
‫שניתנה מתוך כונת היתול ‪ ,‬שאצלם הצהרה כזו בטלה היא [ ומי שמצהיר אותה חייב לפצות את משנהו‬
‫שהאמין בתוקפה ] ‪ ,‬מ " מ אין בכחם אלא " לבטל " התחייכות שנעשה שלא ברצינות אבל כאן הוי להיפך‬
‫ההית " ע כשמצד הלוה‬ ‫שהבנק רוצה לייצר התחייבות חדש על הלוה ונראה ראף כגרמניה יש תוקף לתנאי‬
‫תנאי ההיתר עיסקא ‪.‬‬ ‫מראה שאצלו הדבר הוא לעיכובא ‪ ,‬וא " א לטוף הלוה לשלם כאשר פטור ע " פ‬
‫ואע " פ שצורת ההתחייכות של הלוה בהשטר חוב הוא כררך קרן וריבית רגיל אלא שהבנק עשה הצהרה‬
‫וגילוי דעת שכל ההתחייבויות בריבית הוא רק ע " פ הית " ע ‪ ,‬ובזה יתכן לזמר ‪ ,‬שמעיקרא הוי התחייבות רגיל‬
‫לקרן וריבית אלא שיש הצהרה מהבנק לבטל ההתחייכות הרגיל ולהפכו להית " ע ‪ ,‬וכשיש חוק כגרמניה‬
‫‪.‬‬
‫שההצהרה הזה בטל א " כ נשאר החיוב הרגיל של הלוה מ " מ נראה רסוף סוף הוי התחייבות חרשה על‬
‫הלוה וגם בגרמניה נ " ל שא " א לכוף הלוה ‪ ,‬וק " ו בארץ ישראל שהחוק שלהם קובע שיש תוקף להצהרה כ " ז‬
‫החוזה ‪.‬‬ ‫שהצד השני גומר ברעתו לקיום‬
 ‫אחרון‬ ‫תוקף ההיתקע בבנקים‬ ‫קונטרס‬ ‫שנב‬

‫כעיסקא ורווחים ולא הלואה וריבית ולא ריבית דרבנן ולא הערמת ריבית ועמש " כ‬
‫בהערה ד ‪.‬‬
‫( )‬

‫סיכום הדבר למעשה‬

‫אמנם למעשה ‪ ,‬כל רבותינו גדולי הפוסקים בארץ ישראל התירו ללוות מבנק יהודי‬
‫כהיתר עיסקא אע " פ שאינו שומר תורה ולא צייתי דינא ‪ ,‬וכן נוהגין כל בית ישראל ‪,‬‬
‫ואע " פ שהינו היתר דחוק ‪ ,‬מ " מ אין הצבור יכול לעמוד בלי להתעסק עם הבנקים ובלי‬
‫ליקה מהם משכנתא ‪ ,‬והגאב " ד דעיה " ק זצ " ל בעל המנחת יצחק עם הבד " ץ ועוד הרבה‬
‫גדולים וכן אצל הגרי " ש אלישיב והגר " ש וואזנר שליט " א חתמו על היתר עיסקא כללי‬
‫בבנקים ‪ ,‬ורוב גרולי ישראל לקחו משכנתא מהבנק בעת שחיתנו ילדיהם ‪.‬‬
‫וכל הנפקא מינה מבירור הנ " ל ‪ ,‬הוא רק לבאר ולברר מה שהורה הגאב " ר זצ " ל בעל‬
‫המנחת יצחק ‪ ,‬דמי שאינו דחוק וביכולתו למנוע מללוות ע " פ הית " ע מבנק דלא ציית‬
‫דינא ‪ ,‬שימנע מזה וק " ו בחוץ לארץ שיש הרבה בנקים של גויים ואין כ " כ צורך ללוות‬ ‫‪.‬‬
‫מבנק יהודי שלא ציית דינא ‪ ,‬שבודאי יש למנוע מללוות מהם בריבית ע " פ הית " ע ‪ ,‬ובפרט‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫לפמש " כ לקמן דבארצה " ב המצב פמיר הרבה יותר מבארץ‬

‫עוד נפק " מ שאם יסדרו דרך אחר לקבל הלוואות בלי חששות הנ " ל ‪ ,‬שיש להשתמש‬
‫בו ‪ ,‬ושיש להתאמץ מאוד לסדר דרך כזה ‪ ,‬וכן שמעתי מהגאון רבי משה הלברשטאם‬
‫שליט " א ועוד גדולי ישראל שליט " א ‪ ,‬בזמן שכמה עסקנים וסותרים ניסו להקים בנק של‬
‫נכרים ‪ ,‬שעודדו מאוד את העסקנים והתענינו הרבה ברבר וחיכו שיצא הדבר לפועל בגלל‬
‫כל החששות הנ " ל ‪.‬‬
‫תוקף ההית " ע כללי בבנקים בארצה " ב‬
‫וכל הנ " ל הוא בארץ ישראל שהשופטים והבנקים נזהרים שלא לומר במפורש שאין‬
‫תוקף לההית " ע ובשנת תשנה ניסו לפרסם כן אבל גדולי הרבנים מיחו נגרם ( והורו שאם‬
‫לא חוזרים בם אסור ללוות מהם והוי ריבית ) וראו שלא כדאי להם לפרסם כן במפורש ‪,‬‬
‫אבל בארצה " ב המצב גרוע הרבה יותר מאחר שיש תקדימים ברורים בבתי משפט עליון‬

‫( ד ) ולכאורה הוי כמו שמקבל מעות מחבירו וכותב כשטר חוב ‪ ,‬שאם יראו גשמים מחר יהיה‬
‫ההתחייבות על פי היתר עיסקא עם רווחים ‪ ,‬ואם לא ירדו גשמים ישלם קרן וריבית ככל אופן ‪ ,‬דהוי צד‬
‫אתר בריבית כלהרכה ראשונים הוי ר " ק מה " ת ( ועור דכיון שהתנאי תלוי בדברי צדדי הוי ריבית גמור‬
‫וצע " ג ‪,‬‬ ‫גמור )‬ ‫‪.‬‬
‫לכל הדיעות וכמש " כ בתוס ' כ " מ סט ד " ה אמר רב ‪ ,‬רגרע מצ " א בריבית ולכו " ע הוי ריבית‬
‫ועוד הלפעמים ירוע מראש שהבית משפט לא יזכה את הלוה ‪ ,‬כגון בבנק שיש עליו הרבה תובעים‬
‫לפטור בסכומים גדולים מאוד ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬דפשוט שלא שייך שהבית משפט יזכה לקוח אחד‬
‫וא " כ ההלואות החדשים כבנק הנ " ל הוי בגדר וראי שלא יכירו כתוקף ההית " ע בבית משפט ( ועוד ע '‬
‫בש " ע ס ' קעו סכ " ד ובמנח " י הנ " ל ) ‪.‬‬
‫וע " ע מש " כ לקמן דין ז אות א ' ‪ ,‬ב ' ‪ ,‬ג ' ‪ ,‬ד ‪ , ,‬י " א ‪ ,‬י " ב ‪ ,‬י " ג ‪ .‬עוד כמה טעמים למה גרע מעיקו תקנת‬
‫מהרש ‪ ,‬אכל כבר כתבתי כאן בפנים שההוראה למעשה הוא שפוסקי זמנינו שליט " א התירו הדבר וע " ע‬
‫( מהיום )‬ ‫ה ס " ק ג ) החשבון כבנק הדואר בזמנינו עדיף משאר בנקים משום ששייך‬ ‫(‬ ‫מש " כ לעיל‬
‫רבית בממשלה ‪.‬‬ ‫איסור‬ ‫וי " אריישאין‬ ‫להממשלה‬
‫שנג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫שאסף וליקט‬ ‫(א )‬ ‫שאין תוקף לתנאי ההית " ע ‪ ,‬וראיתי מאמר מעו " ד חרדי כארצה " ב‬
‫המשפטים בערכאות בארצה " ב בבימש " פ עליון ( ‪) 11 AD 20 327 . 205 NYS 2 ] ( 551‬‬
‫בין מלווים ללווים בשטר חוב הנכתב בלשון הלואה וריבית ובשטר נפרד‬ ‫בסכסוכים‬
‫הית " ע וכו ' וכו ' ‪ ,‬והלוה רצה‬ ‫כתבו הית " ע כללי שכל ההלואות שביניהם הם ע " פ תנאי‬
‫לזכות ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬ובכל המקרים זיכו הבתי משפט את המלוה ‪ ,‬ופסקו שאין צורך‬
‫ויתר על כן ‪ ,‬בבית משפט עליון בניו יורק‬ ‫תוקף ‪.‬‬ ‫להתייחס לתנאי ההית " ע ושאין לו‬
‫בדיון אודות לוה שכתב עיקר נוסח השטר חוב‬ ‫‪ ( NYS 20 INDEX‬פסקו‬ ‫‪ )( .‬א‬ ‫( ‪15601 - 91‬‬

‫בלשון היתר עיסקא ‪ ,‬אני קבלתי כך וכך כסף להשקיע בעסק וכו ' ‪ ,‬ואפ " ה חייבו את הלוה‬
‫לשלם קרן וריבית אע " פ שהפסיד וע " פ תנאי הית " ע פטור ‪ ,‬כיון שכונת הלוה והמלוה הוא‬
‫ומעכשיו כל שופט רגיל בניו יורק כפוף לפסקים‬ ‫ועיסקא ב ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫להלואה וריבית ולא שותפות‬
‫הנ " ל ואין ביכולתו לזכות הלוה בתנאי ההית " ע ( אא " כ גדול מהשופטים הנ " ל בדרגא‬
‫ובמנין ‪ ,‬ועם נימוק חזק ) ולעת עתה הוי כמו חוק קבוע שאין לגילוי דעת כנ " ל שום תוקף ‪,‬‬
‫וכשחותם על שט " ח של קרן וריבית נשאר כן ‪ ,‬עד שיכתוב בסוף השטר שכל החוב‬
‫משועבד לקיום תנאי ההית " ע שאם לא יקיימו תנאי ההית " ע מוותר על כל החוב לגמרי ‪,‬‬
‫או שיכתוב שבכל סכסוך יובא לדון בפני בית דין רבני פלוני ‪ ,‬כי הבתי משפט בארצה " ב‬
‫ולאח " כ ממילא‬ ‫‪( ARBITRATION‬‬ ‫מכירים בהתחייבות לדון בפני פלוני ופלוני ( ובלשונם‬
‫ידונו הב " ר כפי תנאי ההית " ע כדין תורתנו הקדושה ‪ [ ,‬אבל פשוט שהבנקים בארצה " ב‬
‫א " א לכתוב כן ] ‪.‬‬
‫ובאמת שבארצות הברית אין כ " כ צורך להתעסק דוקא עם בנק יהודי שאינו שומר‬
‫תו " מ שהרי יש הרבה בנקים גויים ‪ ,‬ואפשר להתעסק עמהם ‪ ,‬ואף כשמקבלים תנאים יותר‬
‫חיי נפש ‪ ,‬ואפילו בארץ ישראל שהמצב משפטי‬ ‫כ"כ‬ ‫טובים בבנק יהודי ‪ ,‬מ " מ אין בו‬
‫בהית " ע הוא יותר טוב אפ " ה כבר הורה הגאב " ד דעיה " ק בעל ה " מנחת יצחק " דכשאפשר‬
‫ברור ‪.‬‬ ‫למנוע לא יזדקק ליקח הלואה בריבית מבנק ‪ ,‬א " כ ק " ו בארצה " ב שהמצב משפטי‬

‫אמנם אם כל בעלי הבנק ( היהודים ) הם שומרי תורה ומצוות וצייתי דינא ‪ ,‬אז אם יש‬
‫בכח הבנק לילך לב " ד ולפטור את הלוה ע " פ תנאי ההית " ע ‪ ,‬אז הוי ככל הית " ע ‪ ,‬אבל גם‬

‫‪JOURNAL‬‬ ‫( א ) ראה ‪ HALACHA xxv‬ק‪0‬‬

‫( ב ) ונראה פשוט דמה שהבית משפט עליון בניו יורק חייבו לשלם קרן וריבית והתעלמו מכל נוסח השטר‬
‫א ‪ .‬כעבר היה דבר‬ ‫‪:‬‬ ‫עיסקא דמהר " ם ‪ ,‬דהיינו משום שבאמת אינו כמו ההיתר עיסקא דמהר " ם ‪ .‬מכמה טעמים‬
‫מצוי יום יום שהלוה היה נשבע שלא הרויח ונפטר וכמש " כ בשו " ת נודע ביהודה ( מובא בס " ת ח " מ ס ' צג‬
‫לא הלוו כהית " ע לאדם שאינו שומר תורה ומצוות ‪ ,‬כיון שיכול‬ ‫נד ) ‪ :‬ב ' כעכר‬ ‫ס " ק ז ) ‪ ,‬ובשו " ת רעק " א ( ס " ס‬
‫לשבע בשקר ויפטור עצמו ‪ ,‬וכמש " כ הממ " ע ( בקונ ' אות יג ) ‪ ,‬וכהיום שמלווים לאדם הילוני ע " פ תנאי‬
‫ההית " ע צע " ג למה לא ישבע שלא הרויח ‪ ,‬ועכ " פ כשבאמת לא מרויח למה לא נשבע ונפטר ‪ ,‬ושמעתי‬
‫אומרים בשם הגרי " ש אלישיב שליט " א שעם לוה חילוני לא שייך הית " ע ‪ ,‬אבל הבנקים וסוחרים מלווים‬
‫לחילונים בהית " ע ‪ :‬ג ' בתחילת ההלואה לא מלמדים לכל הלווים תוכן ההית " ע ושביכולתו לישכע ולפטור‬
‫ריוח ‪.‬‬ ‫אם אין‬

‫אבל פשוט שאם הבתי דינים היו פוטרים יום יום להלווים שנשבעים ‪ ,‬והמלווים והלווים היו יודעים‬
‫מעיקרא מהות ההית " ע ‪ ,‬היו מביאים לרבית משפט מכתב מהבתי דינים שכן נוהגים ‪ ,‬ומראים להשופטיס‬
‫שהכונה באמת הוא לשחופות ושאם אין ריוח נשבעים ‪ ,‬ופשוט שאז גם הערכאות בניו יורק היו פוטרים את‬
‫בהית " ע בזמנינו הנ " ל ‪ ,‬באמת לפי הרבה פוסקים הוי הלואה וריבית ( ע '‬ ‫הלוה ‪ ,‬אבל כפי צורת ההלואה‬
‫ה) ‪.‬‬ ‫מש " כ לקמן דין ז אות א ‪ ,‬ב ‪ ,‬ג ‪ ,‬ד ‪,‬‬
 ‫אהרון‬ ‫ההית " ע בבנקים‬ ‫תיקף‬ ‫קרנטרס‬ ‫שנר‬

‫אם יש פיקוח מהממשלה האוסר לפטור את הלוה על פי תנאי ההיתר עיסקא [ לכאורה‬
‫ובעל כרחם מוכרחים לגבות קרן וריבית מן‬ ‫הבנק ]‬ ‫תלוי כפי גודל החוב וכפי מצבו של‬
‫הלוה אע " פ שבדין תורה פטור ‪ ( ,‬או כשיש בבנק שותף גוי שדורש שילכו לערכאות ‪,‬‬
‫סק " א )‬ ‫אפ " ה עדיין שייך לתקן כמש " כ הדבר אברהם ( ת " ג ס ' כב‬ ‫מהלוה )‬ ‫ובע " כ יגבו‬
‫דין תורה יפטרו את‬ ‫אישי " שאם ע " פ‬ ‫שתיקן בעירו שבעלי המניות יתחייכו ב " אופן‬
‫הלוה ‪ ,‬ופקידי הבנק או בערכאות יחייבו את הלוה לשלם ‪ ,‬מתחייבים בעלי המניות שהם‬
‫ישלמו הקרן וריבית מכיסם ‪ ,‬ואם יקדימו לגבות ממנו קרן וריבית מתחייבים בעלי המניות‬
‫ב‪.‬‬ ‫הע '‬ ‫להחזיר לו הקרן וריבית שגבו ממנו ע " ש ועמש " כ לעיל סק " ז‬

‫תוקף ההית " ע בבנקים כשכותבים כן כמוץ נומת השכ " ח‬

‫כשיש צורך ליקח הלוואה או משכנתא מהבנק בודאי יש מעליותא כשכותב בגוף‬
‫השטייח ( לפני החתימה ) שהכל נעשה ע " פ ההית " ע של הבנק ‪ ,‬וכמש " כ בברית יהודה ע " ד‬
‫פכ " ט סוף הע ' סד ‪ ,‬אבל מ " מ אין בכתיבה זו כ " כ תועלת מוחלטת לחייב את הבנקים‬
‫‪5 20 INDEX‬זן) פסקו‬ ‫() ‪14‬‬ ‫לקיים ההית " ע ‪ ,‬ובבית משפט עליון בניו יורק ( ‪15601 - 91‬‬

‫שגם כשכותב נוסח הית " ע בשלימות אין שום תוקף לתנאי ההית " ע כיון שכונתם באמת‬
‫הוא אך ורק להלואה רגיל וריבית ( וחייבו את הלוה לשלם קרן וריבית אע " פ שע " פ תנאי‬
‫ההית " ע היה פטור ) ואע " פ שבארץ ישראל מכירים בשטר היתר עיסקא מ " מ זהו דוקא‬
‫כשחותמים על נוסח השטר אני קבלתי כך וכך מעות להשקיע וכו ' וכו ' אבל בנד " ר‬
‫שעיקר ההתחייבות הוא בלשון קרן וריבית ולא בלשון עיסקא ‪ ,‬אלא שלבסוף יש גילוי‬
‫דעת והתחייבות שיהיה ע " פ הית " ע ‪ ,‬ידוע שכונת המלוה ולוה מעיקרא היה לקרן וריבית‬
‫כמו עיקר השטר חוב ‪ ,‬ומשו " ה לא כתבו עיקר נוסח השטר חוב כמו נוסח שטר היתר‬
‫עיסקא אני פלוני קבלתי מעות להשקיע כעסק וכו ' וכו ' ‪ ,‬וזה עצמו מגלה שעיקר הדבר‬
‫מפורסם ‪.‬‬ ‫הוא הלואה ולא היתר עיסקא וכן שמעתי מעו " ד‬

‫אבל אפ " ה בארץ ישראל בודאי יש להקפיד לכתוב כן תוך גוף השטר חוב משום‬
‫דמ " מ הועלנו קצת דכשכתוב בהשט " ח גופא יש עוד קצת סמיכות דעת ‪ ,‬ובעיקר שלאחר‬
‫שכתוב כן תוך השט " ח שלו ‪ ,‬יש לו פתחון פה לטעון שרק אצלו יתייחסו לההית " ע ושלא‬
‫מחייב הבנק להתייחס ללקוחות אחרים וא " כ לא יתמוטטו כאשר יזכו אותו בתנאי‬
‫ההית " ע ‪ ,‬ושוב יש כאן יותר סמיכות דעת כלפי דיריה ‪ ,‬אבל מ " מ עדיין יטענו הבנקים‬
‫והבתי משפט שזה יחייב אותם גם לשאר הלקוחות כיון שחתמו על הית " ע כללי ‪ ,‬וגם‬
‫אצלו יתחמקו מלקיים תנאי ההית " ע וק " ו אם הרבה לקוחות יעשו כן ויכתבו כן בסוף‬
‫השט " ח ‪ ,‬אמנם פשוט דבודאי עדיף ממי שלא כותב כן תוך השטר וסומך על ההיתר‬
‫הבנק ‪.‬‬ ‫עיסקא כללי של‬

‫כלשון קבלת‬ ‫היכ‬ ‫ואם רוצים שיהיה תוקף גמור צריך לכתוב עיקר לשון השטר‬
‫עיסקא ורווחים ‪ ,‬או לכתוב בסוף לשון חזק כגון שהבנק משעבד כל ההלואה לקיום תנאי‬
‫ההיתר עיסקא או שאר לשון חזק המחייב את הבנק באמת ‪ ,‬אבל פשוט שהבנק לא יסכימו‬
‫וגם בנוסח הראשון‬ ‫עיסקא ‪.‬‬ ‫לכתוב כן בגלל שבאמת לא רוצים להתחייב לתנאי ההיתר‬
‫שכותב בסוף השט " ח שהכל ע " פ הית " ע של הבנק מצוי מאוד שהבנק לא מסכים שיוסיף‬
‫כן ‪ ,‬אבל יש להשתדל מאוד לכתוב כן תוך השט " ח ‪ ,‬ואף אם יעלה לו כסף ( כגון שבבנק‬
‫שנה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אפ " ה כדאי‬ ‫נמוך )‬ ‫שלא מסכים שיכתוב כן נותן תנאים יותר טובים או ריבית יותר‬
‫השט " ח ‪.‬‬ ‫להוסיף כסף ולילך לבנק אחר שמסכימים שיכתוב כן תוך‬

‫קטנים )‬ ‫תוקף ההיתר עיסקא בחברת גז חשמל וכו ' וכו ' ( במכנמים‬

‫בההיתר עיסקא של חברת חשמל וגז וכו ' אין חששות הנזכרים לעיל ( שהחברה‬
‫והבית משפט לא ירצו להכיר בתוקף ההית " ע ) ‪ ,‬מאחר שסכום הקרן וריבית כסך הכל‬
‫שחייבים להחברה הוא סכום קטן ‪ ,‬ואין חשש הפסד מרובה אם ילכו אחרי תנאי ההיתר‬
‫עיסקא ‪ ,‬ועוד שאם יתחמקו מתוקף ההית " ע אז ילכו הלקוחות להחברה המתחרה ‪ ,‬ובודאי‬
‫לא כדאי להם להתעקש ולריב נגד כל הלקוחות החרדים עבור סכום מועט ‪.‬‬

‫וכן כשלוה מבנק סכום קטן והריבית מועט מאוד ‪ ,‬אין כ " כ חשש משום שאז לא‬
‫איכפת כ " כ להבנק לפטור את הלקוח אם ירצה לישבע ולפטור ‪ ,‬וע " פ רוב יש סמכות‬
‫להמנהל של הסניף לפטור אותו מסכום מועט ‪ ,‬וגם לא כדאי להבנק לריב עבור סכום‬
‫קטן ‪ ,‬ובפרט באוברדראפט בסכום מועט בחשבון עובר ושב כשלא חתמו להבנק על‬
‫מסמך לתנאים מיוחדים שלהם ‪ [ .‬אבל מאידך כשלוקח אוברדראפט שלא למטרת עסקים‬
‫או כשחייב לחברת גז וחשמל שלא למטרת עסק יש צד גדול דאסור אא " כ מתקנים‬
‫ג] ‪.‬‬ ‫המלוה בשאר עסקיו ע ' מש " כ לעיל דין‬ ‫(ה )‬ ‫הנוסח בבנקים לשתף‬

‫( ה ) וראיתי נוסח ( שהרבה תכרות משתמשים בו בזמנינו ) שכתוב " שמשעבד " כל עסקיו לההית " ע ‪ ,‬אבל‬
‫אינו מספיק ‪ ,‬רלשון שעבוד הוא רק שעבוד נכסים ( וכמו ערכות ) שאם לא ישלם חיובו ע " פ הית " ע שאז‬
‫שותפות ‪,‬‬ ‫יגבו משאר הרכוש ‪ ,‬ובאמת צריך ל " שתף " ול " הקנות "‬
 ‫אחרון‬ ‫היתר משכנתא דברצלונא‬ ‫קונטרס‬ ‫שנו‬

‫‪ -‬י ‪-‬‬

‫קונמרם בענין‬

‫הלואה בריבית בדרך היתר " משכנתא רברצלונא "‬

‫כיאור למה א " א לעשותו בררך‬ ‫ב‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הלואה בריבית כדרן היתר " משכנתא דכרצלונא "‬ ‫א‪.‬‬
‫ג ‪ .‬זהירות כשלוקחים משכון " שני " ע " פ היתר הנ " ל ‪ :‬ר ‪ .‬בבית שעדיין לא נגמר‬ ‫‪:‬‬ ‫פשוט יותר‬
‫ה ‪ .‬כברצלונא כתבו שתי שטרות ושילמו‬ ‫‪:‬‬ ‫בנייתה או ששכור לאחרים לא שייך היתר הנ " ל‬
‫ו ‪ .‬כמה נפק " מ כין היתר מכירת בתים למשכנתא‬ ‫כהיום ) ‪:‬‬ ‫דמי הדירה במילואו ( ואיך לעשות‬
‫ז ‪ .‬אחריות אונסים וזילא ופחת ( וסיכום הדבר למעשה אם יסכימו בעלי‬ ‫‪:‬‬ ‫דברצלונא הנ " ל‬
‫‪:‬‬ ‫ח ‪ .‬הלואה בריבית מבנק ( משכנתא ) כדרך שכירות ‪ -‬קנייה‬ ‫הוראה ) ‪:‬‬

‫הלואה ברבית בדרך היתר " משכנתא רברצלונא "‬

‫נראה שיש למצוא תקנה חדשה להבנקים כשנותנים משכנתא ( א ) ‪ ,‬דהנה בהלואה רגיל ‪,‬‬
‫הבנק נותן הלואה על מנת שיחזיר להבנק כל חודש וחודש כך וכך כסף ‪ ,‬ודורשים מהלוה‬
‫" שישעבד " הדירה להבנק שאם לא יפרע ההלואה וריבית ‪ ,‬שיוכלו לגבות חיובו מן‬
‫הדירה ‪ ,‬אבל אפשר לעשות ההלואה באופן אחר ‪ ,‬והיינו שהבנק " יקנה " ממנו הדירה ( מן‬
‫האדם שרוצה ללוות ) וישלם כל חודש וחודש להבנק מדין " שכירות " ‪ ,‬שהרי עכשיו שייך‬
‫הדירה להבנק והוא שוכרו מן הבנק ‪ ,‬ויעשו על פי ררך משכנתא דברצלונא המבואר‬
‫על מנת שיחזור אח " כ וישכירו לו‬ ‫( הבנק )‬ ‫בש " ע ס ' קסד סעיף ג שמוכר ביתו להמלוה‬
‫( להלוה ) ‪ ,‬וישלם כל חורש וחודש דמי שכירות של חודש ההוא ‪ ,‬ומיקרי מכירה משום‬
‫שגוף הבית קנוי להמוכר והוא גדול באדנות הבית יותר מן השוכר ע " ש ‪ ,‬ונמצא שמקבל‬
‫עכשיו כסף ( משכנתא ) מהבנק ומתחייב לשלם להם כך וכך כל חודש וחודש ( כפי שער‬
‫הריבית וקצת תשלום מהקרן כפי מה שהבנק רגיל לדרוש ) וממשיך לגור בהדירה שלו‬
‫כמקודם ‪.‬‬
‫אמנם בהלוואות שלנו בזמנינו צריכים להוסיף עוד דבר שלא הוזכר בשו " ע ( ורק‬
‫בריב " ש ובב " י מבואר הוספה זה ) ‪ ,‬וטעם הדבר משום שבזמנינו כשלוקחים הלואה‬
‫מן הבנק שונה מהנדון המבואר בש " ע ‪ ,‬א ' בנדון השו " ע דורש מן השוכר‬ ‫( משכנתא )‬

‫שישלם כל חורש וחודש כפי ערך ששוה לשכור הבית ( או השדה ) ‪ ,‬אבל בנדון‬ ‫( הלוה )‬

‫מדמי שכירות ( מכפי חלקם‬ ‫" יותר "‬ ‫דידן הבנקים דורשים שישלם כל חודש וחודש‬
‫כהרירה ‪ ,‬משום דשער הריבית הוא יותר מדמי שכירות ועוד שרוצים שגם יכסה חלק‬
‫מגוף החוב ) ‪ ,‬ולהלן בס " ק ב ביארנו דכשדורש מהשוכר שישלם כל חודש ותורש יותר‬
‫‪.‬‬
‫מהשיווי של דמי שכירות לא שייך היתר הנ " ל והוי ריבית ‪ :‬ב ' הבנק וגם השוכר‬
‫( הלוה )‬

‫רוצים שיגמור כל התשלומים בעשרים שנה ואח " כ יהיה שייך לגמרי להשוכר ולא יצטרך‬
‫שנה לא‬ ‫‪20‬‬ ‫להמשיך לשלם כל חודש וחודש ‪ ( ,‬וכשמוכר ע " מ לחזור ולקנותו לגמרי אחר‬

‫( א ) עוד יש להוסיף שגם כשלוקח הלוואה שלא למטרת קניית דירה רק לוה לשאר צרכיו אלא שיש ללוה‬

‫דירה משלו ג " כ יתכן דאפשר לעשות בדרך משכנתא ‪ ,‬והיינו שימכור חלק מהדירה שלו בדרך משכנתא‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫דברצלונא ‪ ,‬אמנם כשלוקח הלואה בסכום קטן ומוכר חלק קטן מהדירה יתכן דהוי הערמה ואסור‬
‫שנז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הוי מכירה אלא הלואה ע " ע בש " ע ר " ס קער ) ולא דמי לנדון הש " ע ( במשכנתא‬
‫לעולם ‪.‬‬ ‫דברצלונא ) שממשיך לשלם שכירות כל שנה ושנה‬

‫לכן נראה שיש להוסיף עוד מעשה קנין וכמש " כ בריב " ש ומובא בב " י הנ " ל‬
‫שבברצלונא נהגו לעשות כן ‪ ,‬והיינו שמעיקרא ימכור " כל " הדירה להבנק ‪ ,‬ויחזור וישכרנו‬
‫מהבנק בדרך " דמי מפתח " ‪ ,‬והיינו שמשלם עכשיו להבנק דמי שכירות מראש לבעל‬
‫מערך הדירה ‪ ,‬ומקבל עכשיו זכות לשכור הדירה לעולם במחיר זול‬ ‫( הבנק ) ‪2 / 3‬‬ ‫הדירה‬
‫נשאר תחת ידו ] ‪ ,‬ואחר כך‬ ‫הדירה )‬ ‫מערך‬ ‫‪1 /3‬‬ ‫[ והסכום שהבנק רוצים להלוותו ( כגון‬
‫וכך ‪.‬‬ ‫ממשיך לגור בהדירה ומשלם כל חודש ותודש כך‬

‫מהדירה ‪,‬‬ ‫‪1 /3‬‬ ‫דהנה כפי הדרך הפשוט אם לוקח הלואה מהבנק לדוגמא כפי ערך‬
‫הר " ז מקנה להבנק שליש מן הדירה על מנת לחזור ולשכור אותו מהם ולשלם שכירות כך‬
‫בהדירה שהרי גר בדירה ששליש ממנו שייך‬ ‫(‪) 1/3‬‬ ‫וכך כל הודש וחודש עבור חלקם‬
‫להבנק ‪ ,‬אבל כפי הדרך שפירשו ( כמנהג כרצלונא כמבואר בב " י ובריב " ש ) אע " פ שמקבל‬
‫ש ' יק )‬ ‫הלואה כפי ערך שליש מהדירה אפ " ה מקנה " כל " הדירה ומקבל כסף מהבנק ( או‬
‫מהכסף שקבל מהם ‪ ,‬בתור‬ ‫‪2/ 3‬‬ ‫כפי ערך " כל " הרירה ‪ ,‬אלא שלאח " כ מיד מחזיר להבנק‬
‫לגור בהדירה לעולם‬ ‫הדירה )‬ ‫הקדמת " דמי שכירות " ‪ ,‬ומעכשיו מקבל זכות מהבנק ( כעל‬
‫תמורת " תשלום שכירות זול " במחיר כך וכך ‪ ,‬ובכל חודש וחודש שממשיך לגור בהדירה‬
‫משלם כך וכך ( וזהו ענין " דמי מפתח " הנהוג כהיום בארץ ישראל שמקדים לשלם לבעל‬
‫מערך הרירה בתור הקדמת דמי שכירות ואח " כ משלם כל חודש וחודש‬ ‫‪2/3‬‬ ‫הדירה‬
‫שכירות זול ) ‪ ,‬וזהו ההיתר שנהגו נברצלונא [ אלא דשם מבואר שמשלם להקונה " מקצת‬
‫מראש ] ‪.‬‬ ‫מערך הדירה ‪,‬‬ ‫‪2/ 3‬‬ ‫דמים " מראש ‪ ,‬ואנו הוספנו שמשלם‬

‫ומעכשיו אע " פ שהבנק דורש יותר מדמי הנאת שימוש בשליש מהדירה ( שזהו כפי‬
‫מ " מ ע " י עצה הנ " ל של דמי מפתח ‪ ,‬קונה " כל " הדירה ‪ ,‬והשכירות‬ ‫שמלוה )‬ ‫ערך המעות‬
‫הדירה ‪.‬‬ ‫הוא פחות מהנאת שימוש בכל‬

‫מערך הדירה קונה זכות דמי מפתח‬ ‫‪2/ 3‬‬ ‫עוד יש להתנות עם הבנק שעכשיו כשנותן‬
‫‪20‬‬ ‫שנה ישלם כך וכך שכירות ( כפי ערך הקרן והריבית שהבנק דורש ) ולאחר‬ ‫‪20‬‬ ‫שעד‬
‫שנה ב ) ‪.‬‬
‫(‬ ‫‪150‬‬ ‫שכירות לכל שנה ושנה לעולם או עד‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫שנה ישלם‬

‫א " צ לפחד‬ ‫מרויחים עוד שהמלוה‬ ‫הנ " ל )‬ ‫ובררך הזה ( של שכירות בדמי מפתח‬
‫שהלוה יצא מהדירה ולא ישלם כפי חיובו כל חודש ‪ ,‬שהרי הלוה ( השוכר ) שילם כסף‬

‫( ב ) נראה ראפילו אם תימצי לומר דכשמשכירו לעולם בסך כך וכך נחשב מכירה ( וא " כ הוי מכירה ע " מ‬
‫לחזור ולקנות דלא הוי מכירה אלא הלואה וריבית כמפורש בש " ע יו " ד ר " ס קער וחו " מ ס ' רז ) מ " מ יש‬
‫שנה [ ובחוזים בחו " ל נוהגים לכתוב‬ ‫‪999‬‬ ‫ואולי אפילו עד‬ ‫‪, 200‬‬ ‫שנה או‬ ‫‪150‬‬ ‫עצה שיתנה שחוזר ושוכרו עד‬
‫ודע דאע " פ שבריב " ש משמע שגם במשכירו‬ ‫הראשון ] ‪.‬‬ ‫שנה ‪ ,‬ולאח " כ חוזר לבעליו‬ ‫‪999‬‬ ‫ששוכרים עד‬
‫לעולם נחשב שכירות ‪ ,‬מ " מ זהו משום שלעולם צריך לשלם סכום " חשוב " ‪ ,‬משא " כ בנד " ד אינו משלם‬
‫בלבד ‪ ,‬לכן נראה שיש להוסיף‬ ‫( סמלי )‬ ‫שנה ‪ ,‬ולאח " כ משלם רק סכום זעיר‬ ‫‪20‬‬ ‫עיקר השכירות אלא עד‬
‫שנה ‪ ,‬והלוה מהבנק לא‬ ‫‪150‬‬ ‫שנה ואז ניכר שהוא שכירות משום שהוא רק עד‬ ‫‪150‬‬ ‫שהשכירות הוא רק עד‬
‫‪20‬‬ ‫שנה ‪ .‬ועוד שלאחר‬ ‫‪100‬‬ ‫שנה או אפילו‬ ‫‪150‬‬ ‫מפסיד ‪ ,‬דידוע שאין כ " כ ערך וחשיבות למה שיהיה לאחר‬
‫עבור סכום מועט ‪ ,‬ואפשר לסדר מעיקרא‬ ‫לגמרי )‬ ‫שנה יכול לחזור ולקנות זכות הזה מהבנק ( שיהיה שלו‬
‫בהתשלומין שבהתשלום האחרון יקנה הרירה אם א ' מהצדדים לא יחזור בו ‪ ( ,‬ויתכן דאפילו לאחר שגמר‬
‫שנה ) ‪.‬‬ ‫‪999‬‬ ‫לעשות ההלואה מהבנק יכול לחזור ולשוכרו עד‬
 ‫אחרון‬ ‫היתר משכנתא דברצלונא‬ ‫קונטרס‬ ‫שנח‬

‫מואש ולכן משלם שכירות זולה כל חודש ושיווי השכירות של הדירה הוא הרבה יותר‬
‫ממה שמשלם בכל חודש וחודש ‪ ,‬ואם הלוה לא ירצה להמשיך השכירות עם הבנק ( ג) ‪,‬‬
‫יוכלו הבנק למכור הדירה לאחר ויקבלו כסף כפי ערך " כל " הדירה וזהו פי שלש מערך‬
‫ההלואה שקבל מהבנק ‪ ,‬גם יוכלו הבנק להשכירו לאחר ויקבלו הרבה יותר מחיוב הלוה ‪,‬‬
‫וגם א " צ לחוש שמא יוזלו הדירות מעט או שרמי שכירות יוזל מעט ‪ ,‬כיון שיכול להשכיר‬
‫לאתר וליקוי מחיר של שכירות " בכל " הדירה וכמו שביארנו לעיל ‪.‬‬
‫שנה בדרך‬ ‫‪150‬‬ ‫ובאופן הנ " ל שמוכר דירתו להבנק ע " מ לחזור ולשכור אותו לזמן‬
‫דמי מפתח ( ובל " א ‪ , ( LEASEBACK‬אין כאן שום הערמה ‪ ,‬כי האדם הזה אין לו מספיק‬
‫כסף לקנות הדירה בררך קנין רגיל אלא בדרך דמי מפתח כנ " ל ‪ ,‬לכן מוכר הבית להבנק ‪,‬‬
‫וחוזר ושוכרו כדרך דמי מפתח ‪ ,‬והמעשה שעושה הוא בריוק כפי המטרה שלו בלי שום‬
‫הערמה כלל וכלל (ד )‬ ‫‪.‬‬
‫ואפילו אם לוקח המשכנתא מהבנק לאחר כמה שנים מעת שקנה הרירה לעצמו בלי‬
‫משכנתא ‪ ,‬ג " כ אינו הערמה רק עיקר המטרה שלו הוא למכור ביתו ולחזור ולשכור ‪,‬‬
‫וכעי " ז עושים החנויות הגדולות בחו " ל כשזקוקים לכסף ‪ -‬מוכרים החנות ע " מ לחזור‬
‫ולהשכירו להם לזמן ‪ 999‬שנה ‪ ,‬אלא שהם משלמים שכירות כפי המחיר בשוק ‪ ,‬וכאן‬
‫דבר קצוב ‪.‬‬ ‫משלם‬

‫נ ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ביאור למה א " א לעשותו בדרך פשוש יותר‬
‫והנה שמעתי מח " ח גדול שליט " א שהעיר לי דאפשר לעשותו באופן פשוט ביותר ‪,‬‬
‫והיינו שימכור להבנק שליש מערך הדירה ( והיינו כשמקבל הלואה מהבנק כפי ערך‬
‫שליש של שיווי הדירה שלו ) על מנת לחזור ולשכור מהם עבור כך וכך שכירות ‪ ,‬ואע " פ‬
‫שהבנק דורשים תשלומי קרן וריבית ביותר מכפי ערך שיווי השכירות ‪ ,‬כגון אם המהיר‬
‫ריבית לכל שנה ( מלבד‬ ‫‪10 %‬‬ ‫לשכירות לכל שנה הוא ‪ 7 %‬ממחיו הדירה רוצים לקצוץ‬
‫התשלומים של הקרן ) ‪ ,‬מ " מ כל תנאי שבממון קיים ‪ ,‬ואפשו לקצוץ לשלם שכירות גבוה‬

‫( ג ) וע " ע כריב " ש ( ס " ס שה ) שכתב שכל זמן שירצה השוכר להחזיר הבית הרשות בידו ע " ש ‪ ,‬ואע " פ‬
‫מ " מ אולי יתכן שזהו לעיכובא ‪ ,‬שאם‬ ‫היה ‪,‬‬ ‫שבס " ס חסד לא הזכירו בריב " ש וגם בש " ע לא הזכיר תנאי‬
‫מוכר השדה ע " מ ש " חייב " לשכור י " ל דנראה כהלואה ‪ ,‬אמנם אמ " ה אין הכנק מפמיר כלום וכמש " כ בפנים‬

‫להם ‪.‬‬ ‫שימכרו " כל " הדירה לאחר ‪ ,‬ויקבלו פי שלש מסכום ההלואה שחייבים‬

‫( ד ) וכשמשלם כל חודש להבנק דמי משכנתא כפי מחיר שכירות הדירה כמילואו ‪ ,‬לכאורה קשה דהוי‬

‫הערמה שככל חודש משלם השכירות כפי שער בשוק ‪ ,‬וא " כ למה משלם שראש כ " כ הרבה כסף ‪ ,‬אבל‬
‫כאמת לק " מ ‪ ,‬שע " פ חשבון מסחר הדבר כדאי ויש בו הגיון ‪ ,‬דהנה יש לעיין למה כאמת משלמים מעט‬
‫כ " כ בזול ‪,‬‬ ‫שכירות על דירה שיקר כ " כ מאור ‪ ,‬ועוד למה אנשים טפשים וקונים דירה בזמן ששכירות הוא‬
‫והתירוץ הוא ‪ ,‬שני טעמים א ‪ .‬דבשכירות אינו מקבלו אלא לתקופה קצרה לשנה או שנתיים [ והרבה אנשים‬
‫משא " כ כשקונה דירה מובטח שיכול לישאר‬ ‫דירות ]‬ ‫שכרו דירה ותוך כמה שנים הוכרחו להחליף עשר‬
‫בדירה שלו ‪ ,‬ב ‪ .‬מפחדים שמא יתייקר רמי שכירות לאחר זמן ‪ ,‬וא " כ מעכשיו במשכנתא דכרצלונה הנ " ל‬
‫שיודע שיוכל להשאר במקום זה למאה שנים ויותר וגם אין‬ ‫חודש )‬ ‫( דמי מפתח עם שכירות חשובה כל‬
‫ויה פשוט ‪.‬‬ ‫חשש שמא יתייקר כי ככר קצבו דמי השכירות ‪ ,‬באופן זה כדאי לו לשלם מראש הרבה כסף ‪,‬‬
‫שנט‬ ‫אחרון‬ ‫ייני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫את " ד ‪ ,‬ובשעתו השבתי דנראה דהוי הערמה ‪ ,‬דכאמת כל הדין הזה שמותר למכור דירה‬
‫ע " מ לחזור ולשכרנו הוא תידוש ‪ ,‬ודיינו להתיר כשחוזר ושוכרו בשוייו ‪ ,‬ולא כשמתנה‬
‫שנה‬ ‫‪20‬‬ ‫מעיקרא לפני שמוכרו לו על מנת לחזור ולשכרנו ביוקר [ ועוד שרוצה שלאחר‬
‫שנה שיהיה שלו‬ ‫‪20‬‬ ‫יהיה הדירה שלו לגמרי ‪ ,‬ובתנאי הנ " ל צ " ב במה יקנה הדירה לאחר‬
‫בשלימות ] ‪.‬‬ ‫לגמרי בלי שיצטרך לקנותו אח " כ במחירו‬

‫ובמהדורה הראשונה כתבתי עצה לזה והיינו שימכור הדירה להבנק ע " מ לחזור‬
‫שנה ‪ ,‬ויתנה שהשוכר ישלם בכל חודש וחודש גם מעט‬ ‫‪150‬‬ ‫ולשכור מהם לתקופה של‬
‫וכו ' ‪ ,‬ובזה‬ ‫‪149‬‬ ‫ועבור שנת‬ ‫‪150‬‬ ‫שכירות עבור השנים האחרונות ‪ ,‬והיינו עבור שנת‬
‫א ' מה שמשלם יותר מכפי השווי של ערך השכירות כל שנה ושנה‬ ‫‪:‬‬ ‫הרווחנו שני הדברים‬
‫שנה‬ ‫‪20‬‬ ‫ב ' לאחר‬ ‫‪: 21‬‬ ‫עד שנת‬ ‫‪150‬‬ ‫אינו שכירות ביוקר ‪ ,‬אלא שכירות מראש עבור השנים‬
‫( כשגמר לשלם דמי המשכנתא ) אין שום צורך לשלם עוד כדי לקנותו מהבנק ‪ ,‬שהרי בכל‬
‫וע " ע מש " כ לעיל בהערה ד [ וכיון‬ ‫‪150‬‬ ‫עד‬ ‫‪21‬‬ ‫השנים כבר שילם עכור השנים משנת‬
‫גם לשיטת‬ ‫‪150‬‬ ‫שהרירה מושכר לו גופא יכול לשלם עכשיו השכירות עבור שנת‬
‫וק " ו לפי הצד של הגרעק " א שם שמתיר להקדים דמי‬ ‫‪):‬‬ ‫הגרעק " א בדו " ח ( ב " מ עב‬
‫לאחרים ] ‪.‬‬ ‫שכירות גם כששכור‬

‫אבל כעת חזרתי משש " כ במהדו " ק ( שפירשתי שבכל חודש וחודש משלם מקצת‬
‫וק " ו רלא‬ ‫‪ 149‬וכו ' )‬ ‫ושנת‬ ‫‪150‬‬ ‫מהכסף עבור שכירות מראש עבור הזכות שימוש של שנת‬
‫שייך עצה הנ " ל שישכור כיוקר ‪ ,‬דעיין בשו " ת הריב " ש גופא ס " ס שה ( ונדפס גם‬
‫בההערות בהטור החדש ס ' קסד ) שכתב דהטעם שמותר במשכנתא דברצלונא משום שאם‬
‫השוכר ירצה יכול להחזיר השרה להמשכיר אימתי שירצה ע " ש ‪ ,‬ומעכשיו כשמתחייב‬
‫בשכירות יקר מאוד ‪ ,‬אם יכול לחזור בו אין התנאי שוה כלום כי יכול לחזור בו ‪ ,‬ואפילו‬
‫למש " כ במהד " ק ששוכר בשוייו הרי פשוט שהבנק לא יסכים לתנאי הזה שהשוכר יוכל‬
‫לחזור בו ויפסידו כספם ‪ ,‬ובע " כ שהבנק מתנה עם השוכר ( הלוה ) באופן שא " א לחזור בו ‪,‬‬
‫אסור ‪.‬‬ ‫וזה‬

‫ואפילו אם תימצי לומר דמש " כ הריב " ש בס " ס שה שהשוכר יכול להחזירו הוא רק‬
‫לרווחא דמילתא ‪ ,‬וקצת ראיה לדבר דבס " ס חסר ביאר טעם ההיתר דמשכנתא דברצלונא‬
‫מס ' חסד‬ ‫והשמיט תנאי הזה ( שהשוכר יכול להחזירו אימתי שירצה ) וגם הב " י הביא‬
‫ולא הזכיר הוספה הזה ‪ ,‬מ " מ יש עוד שתי סיבות למה לא מהני מכירה על מנת לחזור‬
‫לפני‬ ‫שכירות " מראש "‬ ‫ולשכור ממנו ביותר משיווי השכירות או על מנת לשלם‬
‫השימוש ‪.‬‬
‫א ' תשלום לאחר השימוש עבור מה שהשתמש‬ ‫‪:‬‬ ‫דהנה מצינו שני סוגי שכירות‬
‫בהדירה ‪ :‬ב ' כשמשלם מראש בכדי לקנות זכות שימוש בהדירה ( וע " ע בקובץ הערות‬
‫יבמות ס ' תקא שהאריך לבאר הרבה נפק " מ בין שני סוגי השכירות ) ‪ ,‬ונראה דחכמי‬
‫ברצלונא והריב " ש והב " י לא התירו למכור הדירה ע " מ לחזור ולשכור ולשלם שכירות‬
‫אלא כשמשלם עבור הנאת שימוש בהדירה ‪ ,‬אבל כשעושה תנאי מעיקרא על מנת לשלם‬
‫שכירות " מראש " ( או ע " מ לשכור ביוקר ) נראה כחוזר וקונה הדירה ‪ ,‬אלא דמעיקרא מכר‬
‫קניו הגוף בהדירה לכל הזמן ושוב חזר וקנה קנין הגוף בהדירה לזמן ‪ ,‬והוי‬ ‫( להמלוה )‬
 ‫אהרון‬ ‫היתר משכנתא דברצלונא‬ ‫קרנטרס‬ ‫שם‬

‫כמוכר רירה ע " מ לחזור " ולקנותו " ממנו דלא הוי מכירה אלא הלואה וכמפורש בגמ '‬
‫וש " ע ס ' קעד ס " א ‪ ,‬ואע " פ דנראה דכשחוזר ושוכרו מראש הוי שכירות ולא קנין‬ ‫‪:‬‬ ‫סה‬
‫מ " מ נראה כאילו התנאי מבטל המקח‬ ‫(א )‬ ‫הגוף ‪ ,‬ומדאורייתא אין התנאי מבטל המקח‬
‫והכסף הוי כמו הלואה וגם הוי הערמה כמו חכירי נרשאי [ שממשכן שדהו להמלוה‬
‫שמובא שם בריב " ש בשם הגמ ' דאסור ‪ ,‬וק " ו כאן שמעיקרא‬ ‫ממנו ]‬ ‫ואח " כ חוזר ושוכרו‬
‫יש תנאי להחזירו לו ‪ ,‬ולא מצינו בריב " ש שהתיר אלא כשמשלם שכירות עבור " השימוש "‬
‫המכירה ‪.‬‬ ‫בהדירה שזה אינו סותר כלל תחילת‬

‫ועוד דכשדורש בעת המכירה שיחזור ויקנה ממנו " שכירות מראש " ‪ ,‬אז לא השכירות‬
‫והשימוש בהדירה הוא שמחייב לשלם כסף ( הדמי תשלומים כל חודש ) ‪ ,‬אלא התנאי של‬
‫הוא הגורם שיתהייכ וישלם כך וכך כל הודש‬ ‫המכירה )‬ ‫המכירה הראשונה ( ועל ידי כסף‬
‫ולא שכירות ‪ ,‬וק " ו אם דורש יותר‬ ‫כסף )‬ ‫וחורש מראש ‪ ,‬וזהו כמו הלואה ( כסף תמורת‬
‫מדמי השכירות שדורשים בשוק עבור הנאת דירה כל חודש וחודש ‪ ,‬ועכ " פ נראה דלא‬
‫עדיף מחכירי נרשאי הנ " ל דאסור ‪ ,‬וכן שמעתי מהגר " מ אטיק שליט " א דבתנאי ע " מ‬
‫כהלואה ‪.‬‬ ‫לשלם שכירות " מראש " אסור משום דנראה‬

‫אבל כפי הדרך שפירשנו לעיל במהדורה זו בסק " א ע " פ המנהג שנהגו בברצלונא‬
‫מערך הדירה בתור דמי מפתח ושכירות‬ ‫‪2/ 3‬‬ ‫שמוכר הדירה להכנק ע " מ לחזור ולהקדים‬
‫מראש להבנק ‪ ,‬ובהשליש הנשאר משתמש כמו הלואה ומשלם שכירות ככל חודש וחודש ‪,‬‬
‫דהנה כלפי השליש שמשתמש בהלואה ‪ ,‬אין שום חסרון ‪ ,‬שהרי יכול‬ ‫חשש ‪.‬‬ ‫אין שום‬
‫לחזור מהשכירות ואז לא יחזיר הכסף ‪ ,‬וגם משלם לאחר השימוש וגם לא משלם יותר‬
‫שמותנה‬ ‫ה ‪2/ 3 -‬‬ ‫ממה שנהנה משימוש הדירה ‪ ,‬וא " כ אינו אלא שכירות גמור ‪ ,‬ואי משום‬
‫מראש ש " חייב " להחזיר להמוכר ‪ ,‬וגם הוי שכירות " מראש " ‪ ,‬ג " כ אין בו שום חשש ‪,‬‬
‫מהכסף‬ ‫‪2/3‬‬ ‫שהרי לא משתמש בהכסף הזה בהלואה ‪ ,‬שהרי " מיד " באותו מעמד מחזיר‬
‫בתור שכירות מראש והלוה לא משתמש בו כלום ולא משלם עליו שום ריבית (ב ) וכל מה‬
‫שאוסרים הוא דוקא בהכסף שמשתמש בו בהלואה ומשלם עליו ריבית ‪ ,‬בזה צריכים‬
‫פשוט ‪.‬‬ ‫שיהיה כמו שכירות גמור ‪ ,‬וזה‬

‫לדעת הקצוה " ח ס ' רמא דס " ל דקנין לזמן נחשב קנין הגוף י ' ; ל רבשכירות המשתלם מראש אינו‬ ‫( א ) יהנה‬
‫שכירות רק מקח לזמן וגם מה " ת מתבטל המקח ואפילו להנתיבות שם שחולק ( וע " ע בבה " ל ס ' תרנח מ " ג‬
‫מ " מ גם הנתיבות מודה דדוקא בשכירות שמשלם אח " כ הוי קנין פירות ממש‬ ‫כהנתיבות ) ‪,‬‬ ‫רנראה שפוסק‬
‫לכל דבר אבל כשמשלם שכירות " מראש " דינו כמו קנין הגוף כלפי כמה דינים וכמש " כ בקובץ הערות‬
‫להגר " א ומרמן זצ " ל יבמות ס ' תקא ואילך בארוכה ואע " פ דמה " ת י " ל רנחשב כחוזר ושוכרו מ " מ נראה‬
‫בטל ‪.‬‬ ‫כחוזר וקונה גוף הבית שהמקח‬

‫סכום הכסף שלא משתמש רק מחזיר מיד בתור דמי מפתח ‪ ,‬באמת מעיקר הדין א " צ‬ ‫( ב ) יעוד דכלפי‬
‫למכור במכירה חלוטה ואח " כ לחזור ולשכור דמי מפתח אלא אפילו אם מוכר הרירה ומשייר לעצמו‬
‫זכות דמי מפתח בררך " שיור " בהמכירה ‪ ,‬ג " כ הוי מכירה גמורה ומותר להלוותו שאר הכסף ושישלם‬
‫הזה שום חשש הערמה וזה ברור ( ומה שנהגו בכרצלונא‬ ‫כל חודש וחודש וא " כ לא שייך ככסף‬
‫מדרבנן )‬ ‫למכור הכל בפשיטות ואח " ם להחזיר כסף ההוא נראה שאינו אלא לרווחא רמילתא ( ואולי‬
‫בכדי שיהיה ניכר לעין כל שמכר לו הדירה ושהכסף שמלוהו הוא דמי מכירת הדירה ע " ע מש " כ‬
‫ה )‪.‬‬ ‫לקמן אות‬
‫שפא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ג ‪-‬‬

‫זהירות כשלוקחים משכון " שני " ע " פ היתר הנ " ל‬

‫וכאשר הצעתי עיקר הדבר לדודי הנ " ר יחזקאל ברטלר שליט " א הסכים לפום ריהטא‬
‫דאפשר להשתמש בהיתר הנ " ל ‪ ,‬אבל אמר שיש ליזהר שאם מוכר הדירה לאחר ‪ ,‬והקונה‬
‫לוקח הלואה מבנק שלו בדרך היתר משכנתא דברצלונא הנ " ל ‪ ,‬או כשהלוה עצמו רוצה‬
‫ליקח הלואה שני על הדירה שלו בדרך היתר הנ " ל ‪ ,‬שלא מועיל אא " כ הבנק הראשון‬
‫מחזיר כל הקנין הגוף שיש להם בהדירה ‪ ,‬ורק אח " כ אפשר ללות שנית על סמך היתר‬
‫ו‪.‬‬ ‫הנ " ל את " ד ‪ .‬וע " ע מש " כ בענין זה לקמן סוף אות‬

‫עוד הוסיף הגאון הנ " ל שליט " א שזהו עצה ליחידים המבינים בקנינים וכו ' ויודעים‬
‫מה שעושים ( א ) ‪ ,‬אבל לעשותו בדרך היתר כללי בבנקים כדוגמת הית " ע כללי ‪ ,‬לא מצאנו‬
‫( אבל מ " מ גם בהית " ע מצינו בפוסקים‬ ‫בפוסקים ‪ ,‬דמהני ללא ידיעת הקונה והמוכר ‪.‬‬
‫דצריך לידע תוכן ההית " ע ‪ ,‬ואפ " ה נוהגים להקל ‪ ,‬ואולי היתר מכירת דירה באופן‬
‫משכנתא גרע יותר ) ‪.‬‬
‫אמנם לפמש " כ לקמן שמכינים שתי שטרות ושני ש ' יקים ועושים בדרך מכירה גמור‬
‫ושכירות גמור אין השש הנ " ל ודוקא כשממשיכים להלוות כרגיל ועושים כדוגמת הית " ע‬
‫נוהגים כן בגלל שהבנק רוצה להיות‬ ‫כהית " ע‬ ‫כללי אז יש חשש הנ " ל ‪ ,‬אבל באמת דוקא‬
‫בטוה שהלוה לא ינצל זכותו שבהית " ע ‪ ,‬אבל בהיתר משכנתא דברצלונא כטוחים‬
‫שעושים ‪.‬‬ ‫הבנקים ‪ ,‬ולכן יסכימו להלוות גם באופן שהלווים יודעים מה‬

‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫בבית שעדיין לא נגמר כנמתו או ששכור לאחרים לא שייך ה * תר הנ" ל‬

‫הית " ע )‬ ‫( ובע " כ צריך‬
‫אמנם כל ההיתר הנ " ל לא שייך בלוקח הלואה משכנתא על דירה שעדיין לא נגמרה‬
‫בנייתה ולא ראוי לגור בו עכשיו ‪ ,‬וגם לא על דירה השכור לאחרים ‪ .‬שהרי יסוד ההיתר‬
‫הוא שמשלם שכירות להבנק כל תודש וחודש ‪ ,‬וכשהדירה לא ראוי לגור בה לא שייך‬
‫א " כ גם כשמוכרו‬ ‫שכירות ‪ ,‬וכן כשקנה דירה ולא קבל זכות לדור בה עד זמן פלוני ‪,‬‬
‫להבנק הוא עם שיור בהזכות דירה עד זמן פלוני ‪ ,‬וא " כ לא שייך להתחייב דמי שכירות‬
‫להבנק על התקופה ההוא ‪.‬‬
‫ונראה שיכתבו בסוף נוסח השטר היתר משכנתא דברצלונא שאם לא מועיל היתר‬
‫הנ " ל בכרי להוריד איסור ריבית מותנה שיהיה על פי היתר עיסקא דמהר " ם באופן‬
‫בקניית בית שעדיין לא בנויה או‬ ‫הנ " ל‬ ‫המועיל ‪ ,‬משום שיש לחוש שישתמשו בהיתר‬

‫(ח "ד ס '‬ ‫מנח " י‬ ‫( א ) ולע " ד נראה ראפשר ללמד כל הלקוחות תוכן משכנתא דברצלונא ‪ ,‬וכמש " כ בשו " ת‬
‫מסבירים ‪ ,‬משום שלא רוצים שהלווים ינצלו אותו‬ ‫טז ) שאפשר להסביר לכל קונה וקונה ‪ ,‬ורק כהית " ע לא‬

‫לטובתם ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫היתר משכנתא דברצלונא‬ ‫קונטרס‬ ‫שסב‬

‫בקניית בית השכור עדיין לאחרים ולא מועיל כמש " כ לעיל ועוד דלפעמים יתכן‬
‫שישתמשו בהיתר זו גם כשאין לו דירה ועוד דלפעמים יקחו הלואה " שני " מהבנק בזמן‬
‫לעיל ס " ק ג ‪ ( ,‬ומצינו כעין זה‬ ‫עמש " כ‬ ‫שהבנק עדיין לא החזיר כל הקנין הגוף שיש להם‬
‫בכמה מהאחרונים שכתבו עוד טעם שלא להשתמש לכל ההלואות בהיתר מכירת סחורה‬
‫( " היתר דזקוקין " ) אלא בהיתר עיסקא משום שהיו אנשים שלוו ע " פ היתר מכירת סחורה‬
‫ובאמת לא היה להם סחורה כפי ערך ההלואה ‪ ,‬והודאה לשקר לא מועיל להתיר איסור‬
‫ריבית ) ‪ ,‬אבל כשכותב הוספה הנ " ל אז באם אין לו דירה או כשהדירה שלו לא ראוי לדור‬
‫רמהר " ם ‪.‬‬ ‫הית " ע‬ ‫ע"פ‬ ‫או שכור לאחרים ( או כשעדיין שייך להבנק ) יחול‬

‫ס ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫בברצלונא תתכו שתי שמרות ושילמו דמי הבית במילואו‬

‫וע " ש בריב " ש שיש לכתוב שתי שטרות נפרדות ‪ ,‬שבשעה שהמלוה קונה ביתו ( של‬
‫עוד שטר שכירות ‪,‬‬ ‫יכתוב שטר מכירה שקונה ביתו בסך כך וכך ואח " כ יכתיב‬ ‫הלוה )‬

‫ומשמע שלא יכלול הכל תוך שטר אחת ‪ ,‬גם מבואר שם שבשעה שקונה כל הבית‬
‫משלם במעות מזומנים ככל שיווי הבית ומוסרו ליד המוכר ( הלוה ) ‪ ,‬ואח " כ מחזיר‬
‫( המשכיר )‬ ‫לידו של הקונה‬ ‫שהותנה )‬ ‫חלק מהכסף ( או שני שליש כפי‬ ‫( הלוה )‬ ‫המוכר‬
‫בתור הקדמת דמי שכירות כמש " כ לעיל ‪ [ ,‬והכסף הנשאר בידו הוא יהיה בהלואה‬
‫ונ " ל דהטעם שמצריך שני שטרות וכן מעיקרא משלם כל הסכום ומחזיר חציו ‪,‬‬ ‫אצלו ] ‪.‬‬
‫הוא בכדי שיהיה ניכר שקונה " כל " הבית וחוזר ומשכירו לו ‪ ,‬שהרי מצד הקנין לקנות‬
‫ביתו של הלוה סגי בשטר או בפרוטה ויכול לזקוף עליו שאר הכסף במלוה ‪ ,‬ובע " כ‬
‫שהוא בכדי שיהיה ניכר שקונה ביתו ‪ ,‬ולפ " ז נ " ל שא " צ לשלם כסף ממש ומספיק‬
‫כשהבנק נותן ש ' יק בנקאי על כל הסכום [ ואע " ס די " ל דש ' יק שלו לא נחשב ככסף ע " ע‬
‫מש " כ לעיל כקו " א פי " א ר " א סק " ה וק " ו בנד " ר שהש ' יק ניתן על מנת שיחזור וישכור‬
‫הבית ולא ישאר אצלו ואם לא יקיים התנאי אז הבנק יבטל הש ' יק וא " ב מעיקרא עומד‬
‫הש ' יק הזה להיות בטל ‪ -‬מ " מ כיון שלא נעשה אלא לשם סמיכות רעת נ " ל דסגי גם‬
‫בכה " ג ] ‪ ,‬ועוד דנלענ " ד דעיקר הדבר שהריב " ש מביא שנהגו בברצלונא שנתנו כל הכסף‬
‫ולכן נלענ " ד ברור דמספיק כשנותן ש ' יק‬ ‫א)‬ ‫ולכתחילה ‪,‬‬ ‫י " ל שזהו רק לרווחא דמילתא‬
‫וא " כ כשהבנק נותן משכנתא כזה יכתבו שתי שטרות מעיקרא יחתמו על שטר‬ ‫בנקאי ‪.‬‬
‫שני‬ ‫( השוכר )‬ ‫מכירה ויתנו להמוכר כסף כפי שיווי " כל " הדירה ואח " כ יחזיר הלוה‬
‫שתי ש ' יקים בנקאים ש ' יק אחת‬ ‫( הלוה )‬ ‫שליש מהכסף להבנק ‪ ,‬והיינו שיתנו להמוכר‬
‫כפי סכום ההלואה שמלוהו וש ' יק השני כפי יתר שיווי הבית ‪ ,‬ושוב אח " כ יחתמו על‬
‫יחזיר הש ' יק השני להבנק עבור הקדמת דמי שכירות‬ ‫( השוכר )‬ ‫שטר שכירות והלוה‬
‫כנזכר לעיל ‪.‬‬

‫( א ) ונ " ל דעכצ " ל כן לפי מה שנודגים כומנינו כשעת הדחק לסמוך על כיתר עיסקא כללי אע " פ שהלווים‬
‫לא מכינים תוכן ההית " ע וקשה הרי מוכח כאן שצריכים להבין וק " ו בתנאי ההית " ע עמש " כ לקמן פי " ג ר " ז‬
‫ארת ד ובטעם ריבית קו " א ס ' כה ועכצ " ל דנוקטים דבברצלונא החמירו כן לכתחילה ולרווחא רמילתא אבל‬
‫בלא " ה ‪.‬‬ ‫בשעת הדחק מקילים גם‬
‫שסג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הדין נלענ " ד דגם כשמוכר דירה ומשייר לעצמו זכות דמי מפתח ג " כ אינו‬ ‫ימעיקר‬
‫זכות‬ ‫לעצמם‬ ‫ומשיירים‬ ‫הגוף )‬ ‫( קנין‬ ‫‪FREEHOLD‬‬ ‫שמוכרים‬ ‫שיש‬ ‫ריבית כמו‬
‫שנים ‪.‬‬ ‫‪ ( LEASEHOLD‬קנין פירות ) עד כך וכך‬

‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬

‫נטה נפק " ם נין היתר מכירת בתים למשננתא דנרצלונא הנ " ל‬
‫והנה כבר מצינו בפוסקים שנהגו בכמה מקומות ללוות בריבית ב " היתר מכירת‬
‫כתים " ‪ ,‬אלא שאצלם היו מבטיחים שלאתר זמן יחזור וימכור ביתו להלוה ( המוכר ) ‪ ,‬ואז‬
‫היה פורע חובו ומקבל בחזרה הבעלות בביתו [ או שבכל חודש וחודש פורע מעט מעט‬
‫וחוזר וקונה מעט מעט חלק בעלות מהדירה שמכר ] ‪ ,‬ומאחר שבשו " ע ר " ס קער מבואר‬
‫דכשמוכר ע " מ שיחזור וימכור לא נחשב מכירה משו " ה עשו בדרך הבטחה בעלמא‬
‫יחזור וימכרנו לו בזמן פלוני ‪ ,‬וכשיחזיר החוב אז יחשב כחוזר וקונה‬ ‫( המלוה )‬ ‫שהקונה‬
‫ביתו ומאז א " צ לשלם עוד שכירות ‪ ,‬ומעיקרא כשמכרו לו הבית דרש המלוה שימכרו‬
‫אותו לו במחיר זול מאוד ( בכדי שאם הלוה לא יפרוע חובו לבסוף ישאר הבית תח " י‬
‫משו " ה כתבו הרבה‬ ‫יפסיד ) ‪.‬‬ ‫המלוה במחיר זול מאוד ובאופן זה בטוח המלוה שלא‬
‫פוסקים שיש לאסור מכמה טעמים א ' מעיקרא חסר סמיכת דעת של המוכר למכור שרהו‬
‫ב ' כיון שמבטיח שיחזור וימכרנו לו לאח " ז ‪ ,‬מוכח שבשעה‬ ‫הרב )‬ ‫במחיר זול ( ש " ע‬
‫ועוד שהבנק לעולם לא יסכימו לעשות‬ ‫הערמה ‪.‬‬ ‫שמוכר ביתו אין כונתו למוכרו לו והוי‬
‫עסק כזה ‪ ,‬כיון שחוששים שהלוה יחליט כיתו אצל הבנק והבנק יפסיד אם יוזל הכית ‪,‬‬
‫ואם מוכר ביתו בפחות בכדי להבטיח להבנק שלא יהיו עלולים להפסיד ‪ ,‬אז בודאי הוי‬
‫ועוד שע " פ רוב לא נזהרים המלוה והלוה‬ ‫ביתו )‬ ‫אסמכתא מצד הלוה ( המוכר להם‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫ומתנים להדיא שיחזירו לו ואז הוי‬

‫משא " כ במשכנתא דברצלונא וכן במשכנתא הנ " ל מוכר כיתו בתנאי על מנת שיחזור‬
‫וישכרנו ‪ ,‬ואין כאן שום חשש הפסד אצל הקונה ( הבנק ) וכן אין שום ספק וחסרון סמיכות‬
‫דעת בלב המוכר ( א ) ‪ ,‬ומוכר הדירה במחיר ששוה באמת ולא במחיר מוזל ‪ ,‬וגם לאחר זמן‬
‫לא חוזר ומוכרו להמוכר ראשון ‪ ,‬אלא חוזר ומשכירו לו ‪ ,‬ובודאי יעשוהו באופן המועיל‬
‫בלי שום תשש ריבית ‪ ,‬והמטרה שלו וכן כונתו הוא למה שעושה בלי שום הערמה כלל ‪,‬‬
‫לכן נלענ " ד דאע " פ שבמשכנתא הנ " ל יש שינוי קטן ממשכנתא דברצלונא ‪ ,‬דהכא מעיקרא‬
‫ישלם רק סכום מועט‬ ‫‪150‬‬ ‫עד‬ ‫‪21‬‬ ‫כשחוזר ושוכר הדירה מותנה שעל השנים של שנת‬
‫הדיעות ‪.‬‬ ‫לשכירות כל שנה ושנה ‪ ,‬מ " מ אין בו שום הערמה כלל ומותר לכל‬

‫מה שהמוכר ( הלוה ) יכול לחוש הוא רק שמא הבנק לא יחזרו וימכרו לו כיתו ‪ ,‬לאחר שגמר לסרוע‬ ‫( א ) יגל‬
‫כל החוב ‪ ,‬ואז כאשר ימכור ביתו לחצירו לא יהיה בידי הקונה להשתמש בעצה זו כשהוא יקח הלואה‬
‫אבל אם כו " ע‬ ‫היתריס ‪.‬‬ ‫מבנק ‪ ,‬וזה אינו שסד גדול כלל וכלל ‪ ,‬מאחר שהקונה יכול להשתמש בשאר‬
‫ישתמשו רק כהיתר זו ‪ ,‬א " כ אם הבנק לא יחזור וימכור לו ביתו לחלוטין ‪ ,‬יפסיד הדירה מערכו ‪ ,‬כי הקונה‬
‫ממנו לא ירצה לקנותו ממנו מאחר שאינו יכול ליקח עליו משכנתא וא " כ חסר קצת בסמיכות דעת‬
‫כשמוכרו להבק כדרך משכנתא דברצלונא ‪ ,‬וע " ב ‪ ,‬אכל עמש " כ לעיל סק " ד שיש אופנים שלא מועיל עצה‬
‫זו ובע " כ צריכים להשתמש הרבה בהית " ע או בהיתר אחר ‪ ,‬וא " כ אין חשש ‪ ,‬כי לא יפסיד מערכו שהרי יכול‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫למוכרו לאחרים שישתמשו בהיתר‬
 ‫אחרון‬ ‫היתו משכנתא דברצלונא‬ ‫קונטרס‬ ‫שסר‬

‫צורת התנאי שברשותו לפרוע החוב לפני הזמן‬

‫הנה פשוט דכשלווים מבנק בדרך היתר משכנתא דברצלונא רוצים שיהיה זכות‬
‫לפרוע כל החוב לפני הומן אם ירצה וככל הלואה בבנק ‪ ,‬ואם עושים בררך פשוט‬
‫שמתנים מעיקרא בעת שמוכר הדירה להבנק בדרך משכנתא דברצלונא ‪ ,‬שביכולתו לפרוע‬
‫ולסלק הבנק מזכותם בהדירה ‪ ,‬אז מתקלקל כל עיקר ההיתר ‪ ,‬וכמבואר בש " ע ר " מ קער‬
‫דכשארצה אביא לך‬ ‫המכירה )‬ ‫דהמוכר שדה או בית לאבירו ומתנה עמו מעיקרא ( לפני‬
‫וריבית ‪.‬‬ ‫מעות ותחזיר לי ביתי ‪ ,‬דאז לא נחשב מכירה כלל רק מעיקרא הוי הלואה‬

‫ונראה שיתנה עם הבנק ויכתוב תוך השטר הלואה ( בדרך משכנתא רברצלונא ) שאם‬
‫ירצה להקדים לפרוע כל חובו להבנק ‪ ,‬יחשב כהקדמת רמי שכירות עבור העשרים שנה ‪,‬‬
‫‪$ 10‬‬ ‫ושוב אח " כ יגור בהדירה עשרים שנה בלי לשלם להבנק שכירות רק ימשיך לשלם‬
‫לכל שנה‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫כל שנה ושנה ‪ ,‬אבל יש זכות להבנק להחזיק לעצמם הקנין הגוף ולדרוש‬
‫שנה יהיה שלהם לגמרי ( שאם לא ישלם שכירות אז יחשב שאין‬ ‫‪150‬‬ ‫ושנה וגם לאחר‬
‫הגוף ) ‪.‬‬ ‫להבנק קנין‬

‫והנה כל מש " כ לעיל שאם מתנים מעיקרא שיחזירו לו הקנין בהדירה כשישלם‬
‫המעות ‪ ,‬שאז נפל כל ההיתר והוי ריבית ‪ ,‬זהו דוקא אם מתנים כן בתנאי גמור " לפני "‬
‫שעושים המכירה ( ההלואה ע " פ היתר הנ " ל ) ‪ ,‬אבל אם לא עושים שום תנאי לפני המכירה‬
‫להבנק ( לפני לקיחת ההלואה בהיתר הנ " ל ) ‪ ,‬ורק אח " כ מסכים הבנק מרצונם הטוב ‪ ,‬יכול‬
‫להחתים הבנק ‪ ,‬שמתחייבים שאם ירצה הלוה לשלם לפני הזמן שאז יחזרו וימכרו לו‬
‫‪20‬‬ ‫הדירה לגמרי ויסתלקו מן הדירה לגמרי ‪ ,‬וכן יכולים לחתום שמתחייבים שאם ישלם‬
‫שנה שאו בהתשלום האחרון בסוף עשרים שנה יחזור ויקנה לגמרי חלקו בהרירה ‪ ,‬ואז‬
‫בכל שנה ‪ ,‬וגם ירויח שאם ירצה למכור הדירה לחבירו ‪,‬‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫ירויח שלא יצטרך לשלם‬
‫שהקונה יהיה יכול ליקח משכנתא מהבנק בדרך משכנתא דברצלונא הנ " ל ‪ ,‬שאם הבנק לא‬
‫מחזיר הקנין הגוף ‪ ,‬אין ביכולת להקונה ליקח שוב עוד הלואה בדרך היתר הנ " ל וכמש " כ‬
‫דודי הגר " י ברנגלר שליט " א ‪.‬‬ ‫לעיל ס " ק ג בשם‬

‫וע ' מש " כ לעיל בהערה א שאין כאן חשש חסרון סמיכות דעת ואסמכתא בעת‬
‫לקיחת ההלואה בזה שסומך דעתו שהבנק יסכימו לחתום לו אח " כ שיחזירו לו הקנין‬
‫כל שנה ‪ ,‬מ " מ אינו הוצאה גדולה ‪ ,‬ועצם‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫הגוף ‪ ,‬ואע " פ שיכול להיות שיצטרך לשלם‬
‫ובוראי‬ ‫‪$ 100‬‬ ‫הדבר שיש לו היתר ברור ( להתיר האיסור ריבית ) שוה לו הרבה יותר מערך‬
‫סומך דעתו וק " ו אם העצה הזה תהיה רק ליחידים המדקדקים במצוות ומחמירים לעצמם ‪,‬‬
‫בכדי שיהיה להם היתר בגור [ ועוד שבלא " ה מתחייבים‬ ‫‪$ 100‬‬ ‫ולהם בודאי כדאי להוציא‬
‫שאם לא מועיל שאז יהיה ע " פ הית " ע וכמש " כ לעיל באות ד ] ‪.‬‬
‫ז ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫אחריות אונפים וזילא ופחת‬

‫בגמי ב " מ דף ע ‪ .‬ובש " ע ר " ס קעו ור " מ קעז מפורש דהמשכיר חפץ או דירה לחבירו‬
‫התורה לשלם שום שכירות ‪ ,‬והוי‬ ‫והשוכר מקבל על עצמו אחריות אונסים וזילא ‪ ,‬אסור מז‬
 ‫שסה‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ריבית קצוצה ‪ ,‬דלא התירו לשלם שכירות אלא דוקא בזמן שאחריות אונסים מילא הוא‬
‫על הכעלים ‪ ,‬ואז נחשב התפץ כרשות הבעלים ולכן מותר להשוכר לשלם שכירות על‬
‫השימוש בחפץ השייך להמשכיר ‪ ,‬אבל בזמן שהשוכר מקבל אחריות החפץ אז מחשבין‬
‫שהחפץ הוא שלו לגמרי אלא שהוא " לוה " על החפץ ‪ ,‬ואסור לשלם שכר על הלואה דהוי‬
‫ריבית ‪.‬‬
‫ומעכשיו בנדון דירן כשלוקת הלואה מהבנק בדרך היתר דמשכנתא דברצלונא‬
‫מערך הדירה‬ ‫‪2/3‬‬ ‫שמוכר ביתו להבנק ולאח " כ חוזר ושוכר אותו מהבנק ומשלם מראש‬
‫כדמי מפתח ‪ ,‬ובכל חודש משלם שכירות בסכום קצוב ‪ ,‬יש לדון על מי מוטל אחריות‬
‫וזילא ‪.‬‬ ‫אונסים אם יפול הבית ואחריות פחת‬

‫יהיה אחראי‬ ‫השוכר )‬ ‫הנה בהלואה רגילה פשוט שהבנק רוצים שהלוה ( ובנד " ד‬
‫מנחת יצחק ( ח " ד ס ' כ ס " ק‬ ‫בשו " ת‬ ‫לשלם קרן וריבית גם אם יהיה אונס בהדירה ‪ ,‬אבל‬
‫יג ) נתן עצה פשוטה לזה ‪ ,‬והיינו שיעשו ביטוח ‪ ,‬ואז יוכל המלוה לוותר להלוה ‪ ,‬ולקבל על‬
‫עצמו אחריות אונסים ‪ ,‬שהרי אם יהיה אונס יקבל כספו בחזרה מן החברת ביטוח ‪ ,‬והרי‬
‫( הלוה )‬ ‫בבנקים בלא " ה דורשים שיעשו ביטוח ‪ ,‬וא " כ יוכל הכנק לעשות הביטוח ‪ ,‬והשוכר‬
‫משלם ‪.‬‬ ‫ישלם עוד מעט שכירות בכדי לכסות דמי הביטוח שהבנק‬

‫ואע " פ שהבנקים לא רוצים לוותר על אתריות אונסים ( כשיפול הבית ) גם כשיש להם‬
‫ביטוח ‪ ,‬ועוד דמצוי אחריות של החזרת שטחים וכו ' שהחברת ביטוח לא מכסים ובזה‬
‫דורשים הבנק אחריות מן הלוה וע " ע בב " י ר " ס קעו וברמ " א שגם מקצת אחריות אסור‬
‫להשוכר לקבל על עצמו ‪ .‬מ " מ אפשר להסתדר עם הבנק שיסכים לפטור הלוה מאחריות‬
‫כיון שיש אחריות מהביטוח ‪ ,‬וגם בחשש החזרת שטחים שייך לעשות עליו ביטוח מיוחד‬
‫שאם יחזירו השטחים או כשמספחו עם הערבים ומחיר השכירות יורד פלאים ‪ ,‬שהביטוח‬
‫‪.‬‬ ‫) (א )‬ ‫ישלם ההפסד ( כנגד דמי ההלואה שעדיין חייב להבנק‬

‫אבל מ " מ עדיין צריך לדון על מי מוטל אחריות " זילא ופחת " ‪ ,‬דנהי שהשוכר לא‬
‫קבל אחריות זילא כמו אחריות רגיל ( שאם יוזל הדירה שאז יצטרך להוסיף עוד כסף‬
‫להמשכיר ) ‪ ,‬מ " מ כל עיקר ההפסד והנפק " מ בין יוקרא וזילא ופחת של הדירה הוא רק על‬
‫השוכר ולא על המשכיר ( הבנק ) ‪ ,‬והבנק מובטח שאפילו יוזל או יופחת ג " כ לא יפסיד‬
‫מערך הדירה בתור דמי מפתח ‪,‬‬ ‫‪2/3‬‬ ‫הבנק אלא השוכר ‪ ,‬שהרי מעיקרא שילם השוכר‬
‫דמי‬ ‫‪)2/3‬‬ ‫ואת " כ משלם שכירות זול ‪ ,‬וזהו הכוונה באמת במה שמשלם מראש ( כשיעור‬
‫יהיה כדאי להשוכר להמשיך‬ ‫אפ " ה‬ ‫מפתח ‪ ,‬בכדי להבטיח להבנק שגם אם יוזל או יופחת‬
‫לשלם השכירות ( ואם השוכר לא ירצה לשלם אז הבנק ימכרו הדירה לאחר כהרכה יותר‬
‫מערך החוב שחייב לו ‪ ,‬או שהבנק ישכירו אותו לאחר במחירו השלם והוא יותר מהקצבה‬
‫הנ " ל ) ‪ ,‬ולעיל בפ " ז ד " ב סק " ג הבאתי בשם השו " ת מנחת יצחק ( ח " ד ס ' כ ) דכיון‬
‫שההפסד זילא הוא על השוכר משו " ה הר " ז נחשב כמו באחריות השוכר ואסור לשלם‬
‫שכירות ולדבריו הסכים בשו " ת להורות נתן ‪ ,‬אבל בברית יהודה משמע רס " ל דאע " פ‬

‫( א ) ואם הביטוח הזה עולה ביוקר ‪ ,‬זהו סימן שהחשש של החזרת שטחים במקום ההוא הוא גדול ‪ ,‬וא " ע‬
‫הלוה ירויח שאם באמת יחזירו השטחים שיפטור מלשלם המשכנתא להבזק ‪ ,‬ונמצא שאינו הפסד גדול‬
‫כספו ‪.‬‬ ‫להלוה ‪ ,‬כיון שמקבל תמורה על‬
 ‫אחרכן‬ ‫היתר משכנתא דברצלונא‬ ‫קרנטרס‬ ‫שסו‬

‫שאם יוזל או יופחת יהיה ההפסד על השוכר אפ " ה לא נחשב באחריות השוכר אלא‬
‫רגיל ‪.‬‬ ‫כשמקבל על עצמו לשלם להמשכיר כאשר יוזל ויופחת כדרך קבלת אחריות‬

‫אמנם ע " ש דהמנחת יצחק מצא עצה פשוטה להתיר וכתב שאם המשכיר מקבל על‬
‫עצמו " כל " האחריות והיינו אתריות אונסים וגם גניבה ואבידה אז מותר ליקח שכירות‬
‫אע " פ שאחריות זילא ופחת הוא על השוכר ‪ ,‬וא " כ ה " נ אפשר להתנות שהבנק יקבל על‬
‫ביטוח )‬ ‫עצמם " כל " האחריות ויעשו ביטוח ( ואם יופסד יקבלו כספם בחזרה מהחברת‬
‫לעיל ‪.‬‬ ‫וכנזכר‬

‫שהבאתי שם דכשנהיה שלו לבסוף גרע ומשו " ה אוסר בשו " ת להורות נתן‬ ‫ואע " פ‬

‫בשכירות ‪ -‬מכר ‪ ,‬ולענ " ד יש גם עוד סיבה לאסור וכמבואר בש " ע ס ' קעג סעיף יד ‪ ,‬מ " מ‬
‫ע " ש שזהו דוקא כשלאח " כ יהיה להשוכר " קנין הגוף " אבל בנד " ד שגם אח " כ לא יהיה‬
‫שנה ישתמש בהדירה עכור שכירות זול יותר ) אין‬ ‫‪20‬‬ ‫אלא יותר " קנין פירות " ( שלאחר‬
‫באריכות ‪.‬‬ ‫חשש הנ " ל ע " ש מש " כ‬

‫בההיתר‬ ‫( משכנתא )‬ ‫ולפ " ז נראה לענ " ר דמותר ללוות מבנק בריבית לקניית דירה‬
‫ס ' קסד ‪ ,‬ואם‬ ‫ובב " י‬ ‫שה )‬ ‫החרש הנ " ל על פי " משכנתא דברצלונא " המובא בריב " ש ( ס " ס‬
‫כדרך היתר‬ ‫( משכנתא )‬ ‫יסכימו גדולי הוראה שליט " א יהיה אפשר ליקח הלוואה מבנקים‬
‫הנ " ל ולא יצטרכו לסמוך על ההית " ע של הבנק ‪ ,‬אבל מ " מ מלבד זה יהיה כתוב תוך‬
‫השטר שאם ע " פ עצה הנ " ל לא מועיל להתיר איסור ריבית מותנה שיהיה על פי היתר‬
‫שהרי פירשנו לעיל שיש כמה אופנים שלא מועיל עצה הנ " ל ע " ע‬ ‫הבנק )‬ ‫עיסקא ( של‬
‫ויש לתוש שישתמשו בו גם באופנים ההם ויכשלו באיסור ריבית ‪ ,‬אכל כשיש‬ ‫(ב)‬ ‫בהערה‬
‫הוספה הזה אין חשש מכשול ‪ .‬וגם בלא " ה צריך הית " ע משום דכשמאהר לפרוע איזה‬
‫תשלום חודשי ומתחייב בעוד ריבית ‪ ,‬לא שייך כל ההיתרים הנ " ל משום דהוי כמאחר חוב‬
‫פרעון שכירות דאסור לשלם עליו ריבית ‪ ,‬אלא צריך שהאיחור הזה יחול ע " פ היתר‬
‫כאן פירשנו איך‬ ‫(ג )‬ ‫‪.‬‬
‫עיסקא שמשתפו בשאר עסקיו וע " ע מש " כ לקמז בס " ק יד ובהערה‬
‫המועיל ‪.‬‬ ‫לסדר ההלואה עם הבנק בדרך משכנתא דברצלונא באופן‬

‫( ב ) כשקונה דירה שנגמר בנייתו ויכול להכנס בו עכשיו מיד ולא שכור לאחרים וגם לא שייר להמוכר‬
‫זכות להמשיך לגור שם ‪ -‬יכול להשתמש בהיתר משכנתא דברצלונא ‪ ,‬ואפילו אם קנה הדירה מזמן‬
‫ועכשיו צריך הלואה גדולה יכול ללוות כהיתר הנ " ל ‪ ,‬אבל אם קונה דירה כבנייה ועדיין א " א לגור בתוכה‬
‫או שהמוכר משייר לעצמו זכות לגור בהדירה או שהדירה שכור לאהריס לאיזה זמן ‪ -‬לא שייך ללוות‬
‫וכן אס לוקח משכון שני או שיש להמוכר‬ ‫עיסקא ) ‪.‬‬ ‫מבנק על פי היתר הנ " ל ‪ ( ,‬וצריך להשתמש בהיתר‬
‫משכנתא באופן כנ " ל ‪ ,‬א " א לו או להקונה להשתמש כהיתר זו פעם שני אא " כ הבנק הראשון ( שלפני זמן‬
‫השני ‪.‬‬ ‫נתן המשכנתא להמוכר ) מסתלק לגמרי מזכותם בהבית ומוכרו לגמרי להמוכר או להקונה או להכנק‬

‫שטר שכעל הדירה מוכר " כל " הדירה על‬ ‫‪.1‬‬ ‫‪:‬‬ ‫דברים‬ ‫‪6‬‬ ‫( ג ) א ‪ .‬לפני שעושים משכנתא הנ " ל צריכים להכין‬
‫גם יהיה כתוב שם שאם ירצה להקרים לשלם כל החוב‬ ‫להלן ) ‪:‬‬ ‫מנת שיחזור וישכרנו ( בתנאים שיבואר‬
‫כל שנה ושגה ‪,‬‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫להבנק לפני הזמן יחשב הקדמת דמי שכירות עכור העשרים שנה [ ועדיין ימשיך לשלם‬
‫מקרים שכירות כעין דמי מפתח ‪ ,‬עם תנאי‬ ‫( הלוה )‬ ‫שטר שהשוכר‬ ‫‪.2‬‬ ‫ו] ‪:‬‬ ‫וכמו שנתבאר לעיל סוף אות‬
‫התחייבות לשלם כל חורש וחורש כך וכך ועם הצמדה למדר יוקר וכדומה ‪ ,‬עבור השימוש כהדירה ‪ ( ,‬ואולי‬
‫עור שיק‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫;‬ ‫בנקאי כפי סכום ההלואה שרוצים להלוותו‬ ‫‪ . 3‬שיק‬ ‫הריבית ) ‪:‬‬ ‫מותר גם כשצמוד לערך שער‬
‫בנקאי להשלים כפי שיעור ערך " כל " הדירה ( ובשני השיקים יחד יהיה כפי ערך של " כל " הרירה ‪-‬‬
 ‫שפז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫הלואה בריבית מבנק לדירה בדרר שכירות ‪ -‬קנייה‬

‫וכל מש " כ לעיל לחפש עצה חדש ליקח הלואה מבנק על דירה הוא רק אם רוצה‬
‫ליקח ההלואה " לאחר " שככר קנה את הדירה מן המוכר ‪ ,‬אבל אם רוצה ליקח הלואה‬
‫מן הדירה‬ ‫(א )‬ ‫מהבנק " לפני " שקנה הדירה ‪ ,‬יש עצה פשוטה ‪ ,‬והיינו שהמוכר ימכור שליש‬
‫להבנק ע " מ שימכרו אותו להקונה ‪ ,‬והקונה יקנה את השליש מן הדירה מהבנק בדרך‬
‫שנה משכירו לו ע " מ שישלם‬ ‫‪20‬‬ ‫שכירות ‪ -‬ושכירות זול ‪ ,‬והוא כעין שכירות ‪ -‬קנייה שער‬
‫( " וכל "‬ ‫לכל שנה ושנה‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫שנה ישלם רק‬ ‫‪150‬‬ ‫שנה עד‬ ‫‪20‬‬ ‫שכירות גבוה ולאחר‬
‫הנ " ל )‬ ‫האחריות אונסים וגו " א והחזרת שטחים על הבנק ‪ ,‬ויעשו ביטוח וכמש " כ במנח " י‬
‫בדבר מועט ‪.‬‬ ‫הגוף )‬ ‫שנה קונה אותו השוכר לגמרי ( בקנין‬ ‫‪20‬‬ ‫ובשכירות ‪ -‬קנייה לאחר‬

‫ואע " פ שהבאנו לעיל בשם הלהורות נתן שאוסר בשכירות ‪ -‬קנייה כיון שלאח " כ יהיה‬
‫הגוף ‪ ,‬ולענ " ד יש עוד סיבה לאסור וכמבואר בש " ע ס ' קעג סי " ד ‪ ,‬מ " מ בדרך‬ ‫לו בו קנין‬
‫הנ " ל שגם לאח " כ אין לו קנין הגוף אלא קנין פירות נלענ " ד שמותר וכמש " כ לעיל בפ " ז‬
‫מותר ) ‪.‬‬ ‫ד " ב ס " ק ג ( ולפי דעת המנח " י והברית יהודה שהתירו שכירות ‪ -‬קנייה ק " ו דבנד " ד‬

‫והבנק א " צ לפחד שמא ימכור כל הדירה שלו להבנק וישתמש כשני השיקים ‪ ,‬כי השייק השני ניתן בתנאי‬
‫על מנת שיחזור וישכור ממנו הדירה ושיחזיר הש ' יק השני כתור הקדמת דמי מפתח ואם הלוה לא מקיים‬
‫עוד שטר שהבנק מתחייב שאם יחזיר כל החוב וכן‬ ‫‪.5‬‬ ‫למפרע ) ‪:‬‬ ‫תנאו להחזיר הש ' יק השני אז בטל הנתינה‬
‫בהתשלום האחרון של המשכנתא ‪ ,‬שיחזירו לו כל הקנין שיש להם בהדירה שלו [ אכל מעיקרא לפני שלוקח‬
‫ההלואה יהיה ברור להלוה ולהבנק ‪ ,‬שהבנק לא חייב לחתום על זה ‪ ,‬ורק אם ירצו יחתמו על זה ] ‪ . 6 :‬הכנק‬
‫יסדר ביטוח על הדירה על שם הבנק ( ולפעמים גם ביטוח על חשש החזרת שטחים ) ‪ ,‬והלוה ישלם להבנק‬
‫משלם ‪.‬‬ ‫עוד שכירות בכדי לכסות דמי הביטוח שהבנק‬

‫הדירה‬ ‫" כל "‬ ‫ימכור להבנק‬ ‫( הלוה )‬ ‫בעל הדירה‬ ‫‪.1‬‬ ‫ב ‪ .‬כשבא ללוות כהיתר משכנתא דברצלונא הנ " ל‬
‫וימסור להבנק שטר מכירה שמוכר להם כל כיתו כתנאי על מנת שיחזור וישכור מהם הדירה כעין דרך דמי‬
‫הבנק יתן להלוה ( המוכר ) שני שיקים בנקאיים ‪ ,‬אחר כפי סכום ההלואה שרוצה‬ ‫‪.2‬‬ ‫‪:‬‬ ‫מפתח באופן המבואר‬
‫להלוותו ‪ ,‬והשני להשלים כפי שיעור ערך כל הדירה ‪ ,‬וכשני השיקים יחד יהיה כפי שיעור סויות של " כל "‬
‫הקדמת קצת דמי שכירות כעין דמי מפתח‬ ‫" השני " עבור‬ ‫יחזיר להבנק השיק‬ ‫( הלוה )‬ ‫המוכר‬ ‫‪.3‬‬ ‫‪:‬‬ ‫הדירה‬
‫הכנק יתן להמוכר ( הלוה ‪-‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫מלוהו ) ‪:‬‬ ‫( וישאיר לעצמו השיק הראשון שהוא כשיעור הסכום שהבנק‬
‫שטר שכירות כעין דמי מסתת ( גם יהיה כתוב כנוסח השטר ‪ ,‬שאם לא‬ ‫מהבנק )‬ ‫שהוא עכשיו שוכר הדירה‬
‫‪: 5‬‬ ‫הבנק יחתום על שטר השני הנ " ל במס '‬ ‫‪.5‬‬ ‫עיסקא ) ‪:‬‬ ‫מועיל היתר הזה מותנה שההלואה יהיה על פי היתר‬
‫הוראה ‪.‬‬ ‫כנלענ " ד למעשה אם יסכימו בעלי‬

‫משיווי הדירה ימכור להם שליש ‪ ,‬ומ " מ‬ ‫‪1 /3‬‬ ‫( א ) והיינו כפי ערך המשכנתא ‪ ,‬שאם המשכנתא הוא כפי ערך‬
‫יכולים הבנק ל " שעבד " כל הדירה לקיום התשלום שכירות שהתחייב להבנק ( וכל מש " כ לעיל הוא רק כמה‬
‫גם אסשר לעשות כעין עצה הנ " ל ( שהזכרנו לעיל גבי משכנתא‬ ‫פשוט ) ‪.‬‬ ‫יקנה לו כדרך " קנין " וזה‬
‫דברצלונא ) והיינו שהמוכר ימכור להבנק כל הדירה והבנק ימכור לו " כל " הדירה ‪ ,‬והוא יחזור וישלם מראש‬
‫שנה ‪ ,‬ואח " כ‬ ‫‪20‬‬ ‫מן ערך הדירה כדרך דמי מפתח ‪ ,‬ואח " כ ישלם שכירות כל שנה ושנה עד‬ ‫‪2/ 3‬‬ ‫להבנק‬
‫לכל שנה ‪ ,‬ובאופן זה מובטח הכנק שיש לטס " קנין " גמור בכל הדירה ‪ ,‬ואפשר לעשות השכירות‬ ‫‪$ le‬‬ ‫ישלם‬
‫שנה בדרך חיוב גמור ‪ ,‬וגם א " צ שתי שטרות ‪ ,‬כיון שמעיקרא לא היה הדירה של הלוה בעצמו כדרך‬ ‫‪20‬‬ ‫עד‬
‫שכירות ‪ -‬קנייה ) ‪.‬‬ ‫משכנתא דברצלונא אלא של הבנק והוא קונהו מהבנק בדרך שכירות ‪ -‬ושכירות זול ( כעין‬
‫המשכיר ‪.‬‬ ‫אבל מ " מ אחריות החזרת שטחים צריך להיות על‬
 ‫אוירון‬ ‫( בארצה " ב )‬ ‫כנק יהודי למשכנתא‬ ‫קונטרס‬ ‫שסח‬

‫[ אבל מ " מ עדיין צריך לכתוב גם הית " ע משום שאם מאחר לפרוע השכירות מתחייב‬
‫צריר הית " ע וכמש " כ לעיל סוף ס " ק ז ] ‪.‬‬ ‫בעוד ריבית על האיחור ‪ ,‬ולזה‬

‫יא ‪-‬‬
‫קונטרס בענין‬

‫בנק יהודי שנותן [ מארגיידש ] הלואה ברבית לישראל וחוזר ומוכר החוב לגוי‬
‫שנותנים הלוואות על בתים‬ ‫) ‪( MORTGAGE BANK‬‬ ‫נפוץ היום בארצה " ב בנקים יהודיים‬
‫( משכנתא ‪ ,‬ובל " א מארגיידש ) ברבית לפרוע מעט מעט כל חודש וחודש קרן ורבית עד‬
‫עשרים שנה ולאחר שבוע או שתים מוכר המלוה את המשכנתא ( מארגיירש ) ההוא לבנק‬ ‫‪.‬‬
‫של גויים ומשעה ההוא ואילך זוכה בו הגוי כקנין גמור מן התורה ‪ ( ,‬והיינו משום שכתוב‬
‫תוך נוסח השטר ההלואה הראשון שמתחייב להמלוה וכן לכל מי שקונה ממנו את‬
‫השט " ח ‪ NOTE HOLDER ,‬והיינו מי שמחזיק השט " ח ע " י קנייה ) ‪ .‬והמלוה הראשון‬
‫( הישראל ) מסולק מאחריות החוב אם הלוה לא יפרע ‪ ,‬ורוב הבנקים יהודים עושים הית " ע‬
‫לתקופה קצרה של ל ' יום או עד שמוכרו לגוי ‪ ,‬ולאח " כ הוי הלואה פשוטה ללא הית " ע ‪,‬‬
‫או שמותר לעשות כן ‪.‬‬ ‫ויל " ע אי הוי ר " ק בין הלוה להבנק היהודי ‪ ,‬או מדרבנן‬
‫מי נחשב המלוה ברבית מעת שמכר החוב לגוי ‪ ,‬אי נימא שהמלוה‬ ‫ושגרש השאלה‬

‫ראשון הוא שהלווה המעות להלזה לעשרים שנה ‪ ,‬והלוה מתחייב להמלוה ראשון ‪ ,‬כל‬
‫הקרן והרבית של עשרים שנה בגלל המעות שקבל ממנו ‪ ,‬אלא שלאח " כ צריך למסור את‬
‫כל המעות להגוי עבור המלוה שמכר החוב ולפ " ז הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬או דילמא מחשבינן‬
‫החוב ‪.‬‬ ‫את הגוי שקנה החוב כמלוה שלו מעת שקנה את‬

‫בש " ע ס ' קסט סעיף א וכחו " ד שם ס " ק א מפורש דאפילו אם מכר החוב לגוי הוי‬
‫רבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬דהישראל הראשון הוא שנחשב המלוה ברבית ‪ ,‬אבל התם מיירי‬
‫באופן שהלוה נתחייב מיד לישראל תבירו בכל הרבית וא " א להחזיר הכסף תוך הזמן‬
‫וליפטר מיתר הרבית משו " ה נחשב כפורע הרבית לישראל משא " כ בנד " ד שהלוה יכול‬
‫להחזיר הכסף מתי שירצה וליפטר מן הרבית שעולה מעת ההוא ואילך שאני משום‬
‫דבאופן זה לא נתחייב הלוה מתחילה לישראל חבירו כל הקרן ורבית ‪ ,‬אלא בכל יום ויום‬
‫שמאחר לפרוע להגוי שקנה החוב מתתייב בעוד רבית בגלל האיחור בפרעון של החוב‬
‫להגוי ‪ .‬וידידי הרה " ג ר ' אברהם משה לבנוני שליט " א מח " ס משנת רבית הראה לי דבאבני‬
‫נזר ( ס ' קפט ס " ק א ) מבואר רבאופן הזה מחשבין את הגוי הקונה כמלוה שלו ( ולא‬
‫המלוה ראשון ) דכיון שהלוה יכול לפרוע תוך הזמן וליפטר מהרבית נמצא שמתחייב כל‬
‫יום יום עבור ההמתנה מן הגוי שקנה החוב ומוכיח כן מדברי הרמ " א מס ' קסט סעיף כ‬
‫בשם הריב " ש ‪.‬‬
‫ולפ " ז בעסק הנ " ל שהגוי לוקח אח " כ רבית ללא הית " ע לכאורה מותר ‪ ,‬אבל מ " מ‬
‫נסתפק די " ל דאימתי אמרינן רנחשב שההלואה נעשה כל יום ויום שממתין היינו דוקא‬
‫כשגם הלוה יכול לסלק וגם המלוה יכול לכוף הלוה לפרוע משו " ה מתשבינן שההלואה‬
‫נעשית כל יום ויום שממתין ‪ ,‬משא " כ בבנקים הנ " ל נהי שהלוה יכול לסלק המלוה‬
‫ולפרוע חובו תוך הזמן בעל כרחו של המלוהן מ " מ המלוה לא יכול לכוף הלוה לפרוע‬
‫חובו תוך הזמן ‪ ,‬וי " ל דמשו " ה מחשבין שמתחילה בעת שהבנק יהורי הלוהו הממון הוי‬
‫שסט‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫הלואה על כל התקופה ולכן גם אח " כ כשפורע להגוי הוי רבית גמור לישראל הראשון‬
‫שהלוהו ( ומדין ערב ) א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫אבל שמעתי ממו " ח שליט " א דלפעמים פשוט דהוי רבית גמור ‪ ,‬משום רכל דברי‬
‫האבני נזר הנ " ל הוא דוקא באופן שהישראל שהלוהו תחילה נסתלק לגמרי מן החוב בעת‬
‫שמוכרו להגוי ‪ ,‬ושגם אם יתבטל הגוי לגמרי אין זכות לישראל לגבות החוב לעצמו ‪,‬‬
‫בכה " ג קאמר שהגוי הוא המלוה ‪ ,‬משא " כ אם הבנק יהודי למשכנתאות לא מסתלק מן‬

‫( א ) ושורש הספק דהנה בסעיף כ איתא ברמ " א בשם הריב " ש שאם הלוה יכול לסלק המלוה אז אמרינן‬
‫שהקונה נחשב כמלוהו כל יום ויום ( והרבית מתרבה להקונה ולא להמלוה ראשון ) ‪ ,‬ואם הלוה אינו יכול‬
‫לסלק אמרינן שהמלוה ראשון נחשב כמלוהו ברבית על כל התקופה ‪ ( ,‬והרבית עלה להמלוה ראשון ולא‬
‫להקונה ) ‪ ,‬ויש להסתפק באיזה אופן מיירי הרמ " א ‪ ,‬אי מיירי באופן שהמלוה יכול לכוף הלוה לפרוע תוך‬
‫זמנו ובזה מחלקין בין אם הלוה יכול לסלק או לא [ אבל כשהמלוה לא יכול לכוף אז בכל אופן נחשב‬
‫שההלואה בא מהמלוה ראשון ] ‪ ,‬או דילמא מיירי הרמ " א באופן שהמלוה לא יכול לכוף הלוה לטרוע תוך‬

‫זמנו ואז מחלקים בין אם הלוה יכול לסלק או לא ‪ [ ,‬אבל כשהמלוה יכול לכוף אז בכל אופן נחשם‬
‫שההלואה בא מן הקונה ] ‪ ,‬גם י " ל צד שלישי רהרמ " א מיירי כין אם המלוה יכול לכוף ובין כשלא יכול‬

‫לכוף בכל אופן תלוי אך ורק בהלוה אי יכול לסלק המלוה ולפרוע תוך זמנו ‪ ( .‬וע " ש שלא מדובר משום‬
‫התורה ) ‪.‬‬ ‫גזירה דרבנן ‪ ,‬דבאופן שמותר ‪ ,‬מותר לגמרי ‪ ,‬וכאופן שאסור ‪ ,‬אסור מן‬

‫ומצד הסברא אפשר להכין שלשה הצרדים הנ " ל ‪ ,‬הסברא בצד הראשון הוא דבכדי לומר שההלואה‬
‫באה כל יום ויום שממתין ( וכן זוכה בעוד רבית כל יום ויום ) ‪ ,‬לא אמרינן כן אלא אם גם המלוה וגם הלוה‬
‫יכולים להפסיק ההלואה תוך הזמן ‪ ,‬וכל מה שממשיכים ההלואה היינו מדעת שניהם ‪ ,‬משא " כ אם המלוה‬
‫לא יכול לכוף או שהלוה לא יכול לסלק אז מחשבין שמעיקרא יש כאן הלואה לתקופה מסוימת והרבית‬
‫קצוב ‪ ,‬אלא שיש תנאי שהמלוה יכול לחזור בו תוך זמנו או שהלוה יכול לחזור בו תוך זמנו ‪ ,‬אכל כל זמן‬
‫מראש ‪.‬‬ ‫שלא חוזר הר " ז נשאר במצב עסק הראשון שעשו כיניהם שההלואה לזמן קצוב והרבית קצוב‬
‫והסברא בצד השני הוא שבכדי לומר שההלואה באה בכל יום ויום שממתין סגי כזה שאחד מהם יכול‬
‫לחזור באמצע או המלוה או הלוה וכיון שההלואה אינו מוחלט כהחלט גמור או מצד המלוה או מצד הלוה‬
‫אמרינן שבכל יום ויום שממשיך הוי הלואה חרשה ומתחייב בעוד רבית ( ואע " פ שהשני נתחייב לזמן קצוב‬
‫אינו אלא התחייכות הגוף אבל ההלואה נמשך כל יום ויום וכן הרבית מתרבה יום יום ) ‪ ,‬והסברא בצד‬
‫השלישי הוא שהכל תלוי מצד הלוה בלבד שאם לא יכול לסלק נגמר כל ההלואה מיד כיון שהוא זוכה‬
‫ההלואה לזמן קצוב וגם הוא מתחייב בכל הרבית ‪ ,‬אבל מה שהמלוה יכול לחזור בו אינו אלא זכות לחזור‬
‫מראש ‪.‬‬ ‫בו מהעסק שעשו ביניהס‬

‫ומעכשיו בבנק יהודי למשכנתאות שהמלוה לא יכול לכוף הלוה לפרוע תוך הזמן רק הלוה יכול לסלק ‪,‬‬
‫לפי צד הראשון אמרינן שהבנק יהודי מלוהו מעיקרא לכל התקופה ‪ ,‬והלוה התחייב כהרבית להבנק יהודי‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫ולא להקונה ואסור ‪ ,‬אבל לפי צד השני וצד השלישי‬

‫והרה " ג הנ " ל הראה לי דבחו " ד קמט סק " א משמע קצת דתלוי בהמלוה ( או בהקונה מהמלוה ) אי יכול‬
‫וי " ל כפי צד הראשון או כפי צד השני הנ " ל ‪ ,‬אכל לפי צד השלישי לא תלוי כלל‬ ‫לכוף לפרוע תוך זמנו ‪,‬‬
‫כהמלוה ‪ ,‬וכאבני מר ( ר " מ קפט ) הביא צברי החו " ד דהוי ר " ק משוס שאין יכול לסלקו כתוך הזמן עכ " ל‬
‫ומשמע דתלוי ביד הלוה ‪ ,‬וי " ל דהאכנ " ז ס " ל כצד הראשון ושהחו " ד שכתב דהוי ר " ק מיירי או כשהמלוה‬
‫י " ל רס " ל כצד השני ושהחו " ד מיירי כששניהם אינם יכולים לחזור כו ומשו " ה‬ ‫או כשהלוה יכול לחזור או‬
‫הוי ר " ק אע " פ שפורע הרבית להגוי [ וכן משמע קצת כלשון החו " ד שכתב אין הלוקח יכול לבטל ושוב‬
‫אח " כ כתב וכיון דקציצת הזמן קיים בשביל הישראל הוי כנותן רבית בשביל הישראל ‪ ,‬משמע קצת‬
‫דהקציצה הוא כשביל המלוה והיינו שגם הלוה לא יכול לסלק מלבד מה שהמלוה אינו יכול לכופו‬
‫וכמש " כ לעיל ] ואי נימא כצד השני אז בבנקים למארגיידש אין איסור תורה כיון שהלוה יכול להחזיר ‪ ,‬אבל‬
‫‪,‬‬ ‫א " א לדייק כ " כ ועדיין מידי ספק לא נפיק‬
 ‫אהרון‬ ‫( בארצה " ב )‬ ‫בנק יהודי למשכנתא‬ ‫קונטרס‬ ‫שע‬

‫מ"מ‬ ‫החוב ‪ ,‬נשאר עליו שם מלוה ‪ ,‬ונהי שמכר החוב לגוי שיהיה לגוי זכות לגבות החוב‬
‫אם הגוי יתבטל אז הישראל גובה החוב לעצמו ‪ ,‬ונמצא שעדיין חייב להישראל קרן ורבית‬
‫התורה ‪.‬‬ ‫ויש עליו שם מלוה מן‬

‫ובדקתי בלשון שטרי ההלוואה ובלשון השטר מכירה בי‪ 7‬הבנק יהודי למשכנתאות‬
‫לבין הבנק של גויים ( שקונים השט " ת ) ‪ ,‬בנוסח הנפוץ בהרבה בנקים כנ " ל בניו יורק ‪,‬‬
‫ומשמע שהתחייבות הלוה עדיין נשאר גם להבנק הראשון ( הישראל שהלוהו בתחילה )‬

‫והוי ריבית גמור ‪ [ .‬ושמעתי הסיבה למה לא מסתלק המוכר לגמרי מזכותו בהחוב ‪ ,‬שזהו‬
‫משום שהמוכר ( הבנק הראשון ) עדיין ממשיך לטפל בגביית התשלומים מן הלוה ( ומוסרו‬
‫השס " ה )‬ ‫להבנק של גויים שקנו החוב ) ‪ ,‬וכאם הלוה לא משלם ‪ ,‬אז הכנק הראשון ( המוכר‬
‫תובע את הלוה בערכאות ‪ ,‬וקל יותר לתבוע את הלוה בערכאות אם לא הסתלק לגמרי‬
‫זכות ] ‪.‬‬ ‫ועדיין נשאר לו‬

‫וק " ו כפי הנהוג בארצה " ב שהבנק היהודי הוא שממשיך לגבות הקרן ורבית מהלוה‬
‫( ישראל ) בשליחות הגוי שקנה מהם החובות ומוסרים הכספים להגוי ‪ ,‬דבכה " ג בודאי גובים‬
‫מהלוה מכח מה שחייב להם ‪ ,‬דאפילו תימצי לומר שאם הגוי גובה ישיר מהלוה הוי מכת‬
‫קנינו בהחוב מ " מ כשהישראל גובה מהלוה הוי מכח חיוב הלוה להבנק יהודי שהלווהו‬
‫( ודוגמא לזה מצינו בערב קבלן שאם גובה מהלוה ומעבירו להמלוה הר " ז נחשב כגובה‬
‫מכה זכותו של הערב ולא מכח שליחות מהמלוה ע ' ברעק " א ב " מ סב ‪ .‬על תד " ה לא ) ולפ " ז‬
‫בבנקים בארצה " ב למשכנתאות שכותבים הית " ע ער הזמן שמוכרים החוב לגוי ולא יותר‬
‫הוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬אבל אי משום הא יש עצה פשוטה והיינו שהבנק יכתוב להדיא תוך השט " ח‬
‫עם הלוה ראשון שלאחר שמכרו החוב מסתלקים ממנו ואין להם בו שום זכות ‪ ,‬אבל באמת‬
‫גם כשכותבים כן עדיין יש להסתפק אי אסור מן התורה כיון שהמלוה לא יכול לסלק את‬
‫הלוה תוך הזמן וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ועוד דאפילו באופן שגם המלוה יכול לסלק את הלוה תוך‬
‫שיבואר ‪.‬‬ ‫הזמן עדיין יש איסור משום מראית העין הנזכר בשו " ע וכמו‬

‫יש עוד חשש איסור גמור ( מלבד‬ ‫[ מארגיידש ]‬ ‫אמנם בבנקים יהורים למשכנתאות‬
‫משום שמלבד הרבית שהלוה מתחייב כל‬ ‫העין )‬ ‫החשש ר " ק הנ " ל וגם איסור מראית‬
‫רכיה שצריך לשלם בעת שלוקח ההלואה מן‬ ‫‪3%‬‬ ‫חודש וחודש עכור ההמתנה יש עור סך‬
‫הבנק ואפילו אם יחזיר הכסף מיד ‪ ,‬וסך הזה נתחייב מיד להמלוה ראשון וכבר נתבאר‬
‫לעיל רברבית שהלוה נתחייב מיד ולא עקב שמוסיף להמתין לאחר שנתחייב להגוי שבזה‬
‫אינו קוצב‬ ‫מ"מ‬ ‫הוי ר " ק וכמש " כ בחו " ד הנ " ל ‪ ,‬ונהי שעושה הית " ע על כמה ימים‬ ‫לכו " ע‬

‫תוך כמה ימים ספורים ) ואינו אלא עבור‬ ‫‪3%‬‬ ‫‪ 3 %‬עבור הימים הללו ( וגם אין דרך להרויח‬
‫המשך ההלואה של עשרים שנה וכיון שכבר נתחייב להישראל ראשון שהלוינו תחילה‬
‫גמור ‪.‬‬ ‫לכאורה הוי רבית‬

‫‪ -‬יב ‪-‬‬
‫איסור מראית העין‬

‫אבל פשוט דאפילו עושה באופן דמעת שמוכר החוב לגוי נחשב הגוי כמלוהו‬
‫המעות ‪ ,‬מ " מ לכתחילה אסור לישראל להלוותו באופן זה ‪ ,‬ונכלל באיסור מראית העין‬
‫שעא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫המבואר בש " ע ס ' קסט סעיף א בישראל שחייב מעות לגוי ‪ ,‬והגוי אמר לישראל תן‬
‫המעות לפלוני ישראל חברך והפטר ממני ‪ ,‬והישראל מוסרו לישראל תבירו על פי הגוי‬
‫ושיתחייב קרן ורבית לגוי ‪ ,‬דאסור משום מראית העין ‪ ,‬ואע " פ שהישראל שמסר המעות‬
‫נסתלק מכל העסק ‪ ,‬והחיוב קרן ורבית הוא ישיר להגוי ‪ ,‬אפ " ה אסור משום מראית העין‬
‫דכיון שהלוה מתחייב לגוי על ידי מעותיו של ישראל הר " ז נראה כאילו הישראל הוא‬
‫המלוה ‪ ,‬וה " נ כאן שמתחייב קרן ורבית לגוי על ידי מעותיו של ישראל ‪ ,‬וגם גרע סובא ‪,‬‬
‫משום שמתחילה הלוהו ישראל ‪ ,‬וגם קצץ הרבית לטובת עצמו ורק לאה " כ מכרו לגוי ‪,‬‬
‫איסור גמור ‪.‬‬ ‫ופשוט שהוא‬

‫ולכאורה אין עצה אחרת אלא לכתוב הית " ע על כל תקופת ההלואה ‪ ,‬וגם על הזמן‬
‫שהעביר חובו לגוי ‪ ,‬ואע " פ שמעיקר הדין הגוי הוא המלוה מ " מ הישראל ( המלוה ) מקבל‬
‫על עצמו שאם יהיה הפסד או שלא יהיה ריוח שיחזיר הכסף מכיסו להלוה ‪ ,‬וכמו שנתב‬
‫אבל הבנקים לא רוצים לכתוב‬ ‫א)‪.‬‬ ‫קצת כעין זה בשו " ת דבר אברהם ( ח " ג ס ' כב אות‬
‫הית " ע על כל התקופה של עשרים שנה ‪ ,‬כיון שלאחר שמוכרים החוב לגוי כמעט שאין‬
‫להם שום ריוח ‪ ,‬ולא רוצים שלעשרים שנים שלימות יהיה להם חשש הפסד אם ירצה‬
‫וליפטר ‪.‬‬ ‫הלוה לישבע‬

‫יג ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫עצה איך לעשות שיהיה בהיתר‬
‫וידידי הנ " ל מת " ס משנת רבית תזר וכתב לי דאפשר לתקן לבנקים הנ " ל שיעשו‬
‫ההלואה באופן אחר ואז יהיה היתר ‪ ,‬דהנה כהיום הבנק היהודי למשכנתא מלוה את‬
‫הכסף לישראל תבירו לעשרים שנה בקרן ורבית ושוב אח " כ מוכר החוב לגוי ‪ ,‬אבל‬
‫יכולים לעשות באופן אחר והיינו שהבנק יהודי יתנה מתחילה עם הלוה שמלוהו כסף רק‬
‫עד שמקבל הכסף מהבנק של גויים ‪ ,‬ומאז יחשב שהלוה פורע החוב להבנק יהודי ‪ ,‬ומה‬
‫שהלוה מתחייב להבנק של גויים לא בא מכח מעותיו של הבגק הראשון אלא משום‬
‫לפרוע חובו להבנק הראשון ובאופן זה אין איסור‬ ‫(ב )‬ ‫שהשיג מהם ( מהבנק של גויים ) כסף‬
‫מראית העין ‪ ( ,‬רק הוי כישראל שמוכר בית לישראל חבירו שיש עליו משכנתא ( הלואה‬

‫( ב ) ואע " פ שהבנק של גויים לא נותן הכסף להלוה ( ועבורו ) אלא להבנק יהודי בתורת דמי קניית החוס‬
‫שכבר יש מן הלוה ‪ ,‬וא " כ לכאורה אין הלוה מתחייב לבנק של גויים אלא מכח התחייבותו לבנק יהומו‬
‫שהשיג לו הכסף ‪ ,‬ונמצא שדינו כלוה מן היהודי ברבית ‪ ,‬אבל באמת אינו כן כי פשוט שהלוה מתחייב גם‬
‫ישר להכנק של גויים ‪ ,‬שהרי אם הלוה חתם על שטר חוב ומוסר מודעה שלא מתחייב להכנק של גוייס הוי‬
‫רמאות ועכירה פלילי כלפי הבנק של גויים מצד הלוה גופא והממשלה יענישו את הלוה [ מלבד מה‬
‫פי‬ ‫שיענישו את הבנק יהודי ג " כ ] ‪ ,‬וטעם הדבר משום שהלוה יודע מראש שהבנק של גויים יוציאו כסף על‬
‫ומשו " ה ברור שהלוה מתחייב גם ישר להבנק של גויים עבור מה שמוציאים מעות על‬ ‫התחייבותו בשטר ‪,‬‬
‫ידו ‪ ,‬ולכן כשהבנק יהודי מתנה עם הלוה להדיא שלא יתחייב לו כלום ( מעת שהשיגו המעות מהגוי ) ושאין‬
‫להלוה שום חיוב להבנק יהודי אלא להגוי בלבד ‪ ,‬לא נחשב כלוה מהבנק יהודי ‪ ,‬אלא מן הגוי בלבד ( אולי‬
‫ראוי להוסיף בנוסח שטר ההיתר [ שבין הבנק יהודי והלוה ] האפילו אם כתוב בשטר חוב שמתחייב להבנק‬
‫יהודי מותנה שתנאי ההוא בטל ושלא ילך לערכאות ‪ ,‬אבל מאידך מתחייב ישר להבנק של גויים ‪ ,‬ואם הכנק‬
‫של גויים מסכימים לשטר היתר הזה [ והיינו להחשיב כנותן מעותיהם ישר להלוה ] אולי עדיף יותר אבל‬
‫נראה שגם בלא " ה אין שום חשש ) ‪.‬‬
 ‫אהרון‬ ‫( בארצה " ב)‬ ‫בנק יהודי למשכנתא‬ ‫קרנטרם‬ ‫שעב‬

‫מבנק של גויים והמוכר מעביר המשכנתא על שמו של הקונה שמותר ‪ ,‬ואע " פ‬ ‫ברבית )‬

‫שהקונה מתחייב רבית לגוי על ידי הבית שקיבל מן הישראל ‪ ,‬מ " מ אין הקונה מתחייב‬
‫רבית לגוי מכח קבלת הבית מישראל ‪ ,‬אלא מכת המעות שקבל מן הבנק לסלק חובו של‬
‫ד) ‪.‬‬ ‫הראשון וכמש " כ לעיל פ " ו ריש דין‬

‫אבל מ " מ נראה דבבנק יהודי למשכנתאות עדיין יש מראית העין הנ " ל ‪ ,‬משום‬
‫רפשוט דבשעה שהלוה מקבל המעות מהבנק יהודי ‪ ,‬מאז זוכה ההלואה לעשרים שנה‬
‫ברבית ‪ ,‬והבנק יהודי אינו יכול לדרוש מעותיו בחזרה לאחר שבוע ‪ ,‬ונמצא שיהודי קבל‬
‫דמי הלואה מבנק יהורי ועל זה מתחייב רבית לגוי לאחר שבוע ‪.‬‬
‫אבל נראה שיש עצה להוסיף עוד תנאי שהבנק יהודי נותן הלואה לתקופה קצרה‬
‫בלבד ‪ ,‬ורשאים לררוש מעותיהם מן הלוה וגם הלוה יכול להחזיר הכסף ‪ ,‬ורק אם ירצו‬
‫שני הצדדים ( ולא יתחרטו מההסכם הראשון ) ממנה הלוה את הבנק היהודי להיות שליח‬
‫למסור השטר חוב לבנק של גויים ‪ ,‬ולקבל פרעון הכסף מבנק של גויים עבורו ‪ ,‬ומעכשיו‬
‫ברבית ‪.‬‬ ‫מתחיל הלואה חדשה מן הבנק של גויים‬

‫ואע " פ שיתכן שעדיין אימא קצת מראית העין מ " מ כיון שהדבר לא מפורש בפוסקים‬
‫לאיסור אין צורך להחמיר בפרט בספק בחשש מראית עין גרידא וק " ו בנד " ד שכולם‬
‫‪.‬‬
‫עושים באיסור גמור ‪ ,‬בודאי נראה שיש לתקן כנ " ל להפרישם מאיסור תורה ר " ל ( וע " ע‬
‫בשו " ת חת " ס ח " ו ס ' כו ד " ה והנה בנידון ) ‪ ,‬ועוד דנראה ברור דלא גרע מכל הית " ע שג " כ‬
‫נראה קצת כרבית ואפ " ה התירוהו הפוסקים [ ולכן יש לתקן כנ " ל בכל בנקים יהודים‬
‫למשכנתאות בארצה " ב ] ‪.‬‬
‫נ "ב ‪ :‬הדברים ברורים ‪.‬‬
‫ואע " פ שהבנק היהודי עדיין נשאר הסרסור של הגוי לגבות דמי המשכנתא כל חודש‬
‫מן היהודי ‪ ,‬מ " מ מותר להיות סרסור עבור הלואה מגוי ‪ ,‬אבל נראה שהבנק יהודי צריך‬
‫סרסור לגוי אא " כ‬ ‫להיית‬ ‫לפרסם שהוא מוכרו לגוי בהיתר ‪ ,‬שהרי לא מתירין לישראל‬
‫פרנסתו בכך שאז מפורסם שלא מלוה מעות עצמו ‪ ,‬ואע " פ שעיקר פרנסת הבנק יהודי‬
‫בכך ‪ ,‬מ " מ הכא לא מפורסם ולא ניכר שהישראל מסתלק מן החוב וכ " ש ע " פ רוב כשלא‬
‫מפורסם עיקר הדבר שמוכרו אח " כ לגוי ‪ ,‬ואולי י " ל דכשיש לו הית " ע כללי על כל עסקיו‬
‫שיש בו רבית ‪ ,‬או אין איסור מראית העין ‪ ,‬דהסוברים שהוא בעצמו מלוהו לא חושדו‬
‫באיסור ‪ ,‬אלא סובר שהוא הלואה ע " פ הית " ע ‪ ,‬ואין כאן מראית העין של הלואה ברבית‬
‫באיסור וצריך בירור ‪.‬‬
‫העולה מדברינו לדינא בבנקים יהודים שמוכרים אח " כ המשכנתא לבנק של גויים‬
‫ועושים הית " ע עם הלוה על תקופה קצרה עד שמוכרו להגוי ‪ ,‬א ' אם הלוה לא יוכל‬
‫לפרוע חובו תוך זמנו ‪ ,‬הוי ר " ק בין היהודי והלוה על כל תקופת ההלואה ( כיון שגם‬
‫ב ' אם הבנק לא יכול לכוף הלוה לפרוע תוך‬ ‫זמנו ) ‪.‬‬ ‫המלוה אינו יכול לכופו לפרוע תוך‬
‫זמנו אבל הלוה יכול להחזיר תוך הזמן יש להסתפק אי הוי ר " ק ‪ [ ,‬ולפ " ז ברוב הבנקים‬
‫בארצה " ב יש תשלום קבוע בעת לקיחת ההלואה וזהו ר " ק ‪ ,‬ושאר הרבית שיכול ליפטר‬
‫ממנו אם מחזיר ההלואה ‪ ,‬נסתפקתי אם הוי ר " ק ] ‪ ,‬ג ' אם הבנק יהודי עדיין אחראי על‬
‫פרעון החובות לאחר שמכרו להגוי הוי ר " ק ‪ ,‬ד ' אם הבנק יהודי אינו אחראי ‪ ,‬אבל הלוה‬
‫שעג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫יתבטל לגמרי ‪ ,‬זכאי הבנק יהודי‬ ‫גויים )‬ ‫עדיין חייב גם לו ואם הקונה ( והיינו הבנק של‬
‫לגבות החוב לעצמו ‪ ,‬הוי ר " ק מה " ת ‪ ( ,‬כפרט אם הכנק יהודי ממשיך לגבות החוכות‬
‫מהלוה עבור הנכרי ) ‪ ,‬ה ' גם באופן שהלוה יכול לפרוע חובו אימתי שירצה ‪ ,‬והמלוה יכול‬
‫לכופו לפרוע תוך זמנו ‪ ,‬והבנק יהודי אינו אחראי ‪ ,‬וגם אין חיוב להבנק יהודי לאחר‬
‫בגמ ' ( עא ‪) :‬‬ ‫שמוכר החוב ( המארגיידש ) להגוי ‪ ,‬אז יש עדיין איסור מראית העין המבואר‬
‫ס"א‪.‬‬ ‫ובש " ע ס ' קסט‬

‫עד‬ ‫הית " ע )‬ ‫(ע "פ‬ ‫ו ' יש עצה שהבנק יהודי יתנה להדיא עם הלוה שמלוהו הכסף‬
‫שישיג עבורו הלואה מהגוי ‪ ,‬וכשילוה מהבנק של גויים עבור הלוה ‪ ,‬ישתמש הלוה בהכסף‬
‫הזו ‪ ,‬לפרוע הכנק יהודי ‪ ,‬והיינו לפרוע מה שלוה מתחילה מהבנק יהודי ‪ ( ,‬וגם יתנה עמו‬
‫ארבעת התנאים הנזכרים באות ה ) ‪ ,‬ז ' גם כמש " כ לעיל אות ו אין היתר אא " כ ההלואה‬
‫הקצר הוא באופן שהמלוה יכול לדרוש מעותיו מהלוה גם אם לא יקבל ההלואה מהגוי ‪,‬‬
‫וגם הלוה יכול לפרוע חוכו כלי שיקבל ההלואה מהגוי עבורו ‪ ,‬דאל " כ עדיין יש איסור‬
‫מדרבנן ‪ ,‬שנחשב שהלוה השיג הלואה מהבנק יהודי לכל התקופה ודמי לר " ס קסט ‪ ,‬ולכן‬
‫צריך להתנות כמש " כ [ ומה שהבנק יהודי מקבל דמי עמלה ‪ ,‬הוא שכר תיווך על זה‬
‫הוי היתר גמור וכ " כ מו " ח שליט " א ‪ ,‬שמותר‬ ‫ואן‬ ‫מגוי ]‬ ‫שמשיג עבור הלוה ‪ ,‬הלוואה‬
‫לגוי ‪.‬‬ ‫ושצריך לתקן כן בכל בנקים יהודים למארגיידש שחוזרים ומוכרים החוב‬
 ‫אחרון‬ ‫היתר בנק של גוי‬ ‫קונטרס‬ ‫שער‬

‫‪ -‬יי ‪-‬‬
‫( למשכנתאות ) ‪ :‬כשהלוה מאחר איזה תשלום חודשי ‪ -‬צריך‬ ‫היתר בנק של גויים‬
‫כשלא משלם התשלום חודשי כמה פעמים ‪ -‬צריך‬ ‫‪:‬‬ ‫לסמוך על הית " ע כהסכום שמאחר‬
‫‪:‬‬ ‫אין חשש לפני עור ‪ -‬מההלואה שהבנק לוקח מהממשלה‬ ‫‪:‬‬ ‫הית " ע על כל יתר ההלואה‬
‫לא יהיה ערב קבלן על ההלואה ‪ -‬אלא‬ ‫‪:‬‬ ‫החשבון שיקים של הגוי ‪ -‬יהיה מבנק אחר‬
‫‪:‬‬ ‫ערב סתם‬

‫( למשכנתאות )‬ ‫היתר בנק של גויים‬

‫הדרך הפשוט הוא ‪ ,‬שגוי יקים בנק להלוות ליהודים בריבית וישיג הכספים מבנקים‬
‫עם השגחה מרב ופיקוח מרואה חשבון שלא יכשלו מיהודים‬ ‫(א )‬ ‫של גויים בחוץ לארץ‬
‫ושמעתי מבעל עסק שפועל בזה בהמלצה ובעידוד של גדולי‬ ‫בהגוי ‪.‬‬ ‫שיתלו מעותיהם‬
‫הוראה שליט " א [ וע " ע בשו " ת מנחת יצחק ח " ד ס ' טז וס ' יז אודות הלואה בהית " ע‬
‫וכבר יש לו משא ומתן עם גוי שמנסה להעמיד כנק כנ " ל ‪ .‬אבל עדיין לא נתברר‬ ‫מבנקים ]‬

‫והנה אם יצליח להשיג כספים מחו " ל‬ ‫וכו ' ‪.‬‬ ‫אם יצליחו להשיג כ " כ כספים מחו " ל וכו '‬
‫מגוים כבר אמרו הפוסקים שהוא תיקון גדול ‪ ,‬אבל אם לא יצליחו להשיג כספים מגויים‬
‫נראה שאפשר להקים כנק של גוי למשכנתאות ( מארגיידש ) שיפעול דרך הבנקים היהודים‬
‫הקיימים בארץ ישראל כהיום בדרך פשוט מאוד ‪ [ .‬גם נרויח שיתנו פרנסה ליהודים ולא‬
‫לגויים ] ‪.‬‬
‫יקים בנק קטן וילוה‬ ‫דולר ‪ ,‬והוא‬ ‫חצי מליון‬ ‫הפתות )‬ ‫יש להשיג גוי שיש לו ( לכל‬
‫ממעות " שלו " לעשרים שנה באופן שאין זכות להלוה לפרוע תוך הזמן ולפטור מהריבית‬
‫והצמדה ( ב ) ‪ ,‬וגם המלוה א " א לתבוע מעותיו תוך הזמן ‪ ,‬ושוב לאחר שהגוי כבר נתן‬

‫פרטי ‪,‬‬ ‫מגוי‬ ‫או‬ ‫בבורסה ‪,‬‬ ‫להם מניות‬ ‫שאין‬ ‫כחו " ל‬ ‫מבנק‬ ‫שישיגו כסף‬ ‫עדיף‬ ‫בודאי‬ ‫ולכתחילה‬ ‫(א )‬
‫דכשלוקחים הלואה בריבית מבנק של גוי שיש מניות בבורסה ויהודים קנו אחוז קטן של המניות י " א‬
‫דאסור משוס החלק שותפות שיש ליהודים בהבנק ע " ע בקיצור דינים לעיל פ " א ד " כ ואע " פ שהעולם‬
‫ברור ‪.‬‬ ‫מה " ת ואינו היתר‬ ‫בחו " ל נהגו להקל מ " מ יש אוסרים‬

‫( ב ) מראה דאע " פ שבבנקים לא מצוי הלוואה כריבית שאין זכות לפרוע קורם זמנו ולפטור מריבית‬
‫והצמדה ‪ ,‬אלא דורשים קנס שבירה ‪ ,‬מ " מ אפשר לעשות תנאי מיוחד עם הכנק ועוד דכשלווים מגוי פרטי‬

‫בודאי אפשר להתחייב לו כן ‪ ,‬ודוקא כבנקים שעיקר משא ומתן שלהם הוא גם להלוות בריבית ( ביוקר ) וגם‬
‫ללוות בריבית ( בזול ) לכן אצלם כודאי שהלוה מהם יכול להחזיר להם ההלואה ולשלם ההפרש ומה‬
‫שהבנק מפסיד ‪ ,‬אבל באדם פרטי שמלוה כסף ( או קונה חוב ) ‪ ,‬אין חיוב לקבל פרעון קודם הזמן ולפוטרו‬

‫מריבית והצמדה ‪ ,‬אלא כמו שהיה בזמן הש " ע והפוסקים וכמבואר ברמ " א וריב " ש ‪ ,‬ואף אם יש פיקוח‬
‫מהממשלה המחייב למצוא פתרון להלוה שיהיה ביכולתו לפרוע קודם זמן ‪ ,‬ולפטור מיתר הריבית והצמדה ‪,‬‬

‫אפשר לתקן תוכנית מיוחד בבנק " אחר " שאפשר לפרוע להם כל החוב עם הקנס שבירה עם תוספת שכר‬
‫עמלה ‪ ,‬והם ישלמו כל חודש והודש להגוי או להבנק שקנה מהם החוכ ‪ [ .‬אכן למעשה לא יצטרכו להשתמש‬
‫בזה כי הבנק יקבל הפרעון קודם זמנו ‪ ,‬ורק אם יולד סכסוך בינו והבנק אז יתכן שהבנק ינצלו התחייכות זה‬
‫ונראה דאפילו תימצי לומר‬ ‫‪-‬‬ ‫שבירה ]‬ ‫לפגוע בהלוה ‪ ,‬ויצטרך לשלם עוד סכום העמלה הנ " ל מלבר הקנס‬
‫שאסור לבנק לסרב לקבל פרעון למני זמנו מטעם פיקוח הממשלה ‪ ( ,‬וגס לאחר תקנה הנ " ל יש חוק שאוסר‬
‫להבנקים ) ‪ ,‬מ " מ יכולים למכור השט " ח לאדם פרטי והוא יסרב לקבל פרעון קודם זמנו ‪ ,‬ונמצא שגם לאחר‬
‫והצמדה ‪.‬‬ ‫שהבנק קנה השט " ח מהגוי עדיין שייך מציאות שאין ביכולתו לפרוע קודם זמנו ולפטור מריבית‬
‫בשטרות‬ ‫אחר )‬ ‫[ ומסתבר שאין שום קפידה מצד הממשלה לאסור לבנקים לסחור ( לקנותו ולמוכרו לאדם‬
 ‫שעה‬ ‫אהרון‬ ‫דיני היבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ההלוואה להישראל והלוה או הבא מכותו כבר פדה את הש ' יק והוציא המעות מתוך‬
‫חשבונו של הגוי ( ג ) ‪ ,‬מאז יכול הגוי למכור השטר והחוב הזה לבנק יהודי ומותר להבנק‬
‫קמט סעיף כ ( ד ) ‪ ,‬והגוי יקבל‬ ‫ס'‬ ‫לגבות הקרן וריבית וכמפורש ברמ " א יו " ד‬ ‫( היהודי )‬

‫מהבנק היהודי כפי סכום הכסף שהלווה עם עוד מעט ריווח ‪ ,‬ומעכשיו יכול הגוי להלוות‬
‫זהו עיקר יסוד ההיתר ‪ -‬אבל מ " מ יש עוד פרטים‬ ‫שנית לעוד יהודי בדרך הנ " ל ( ד ) ‪.‬‬
‫צדדים שעדיין צריכים עוד תיקון ‪ ,‬וכמו שיבואר להלן ‪.‬‬

‫כאלו ‪ ,‬ואת " ל שלא מרשים מ " מ נראה שאפשר לסדר בהממשלה בא " י שיסכימו לשט " ח כנ " ל בפרט לאחר‬
‫תקנה הנ " ל בבנק " אחר " ושמעתי שאסשר לסדר בממשלה שההטבות שנותנים במשכנתאות לקניית דירה‬
‫הנ " ל ] ‪.‬‬ ‫יתנו גס כשלווים מהגוי באופן‬

‫עוד נראה ראפילו אם במציאות יש פיקוח מהממשלה על הבנקים שאסור להם לסחור בשטר חוב כזה‬
‫שא " א לפרוע קודם הזמן וגם עם התיקון הנ " ל ג " כ יאסרו להם למכור שט " ח כזה ‪ ,‬אפשר שג " כ אין חשש ‪,‬‬
‫דיתכן שכל מה שהריב " ש ורמ " א אסרו למכור לישראל הלואה בריבית שאפשר לפרוע קודם זמנו ולפטור‬
‫שזהו דוקא אם בעת שמתחייב להגוי יכול לסלקו אבל אם מעיקרא בעת ההלואה א " א לסלקו ורק אח " כ‬
‫עושים קנין שיכול לסלקו יתכן שמחשבין כל הסכים כמו קרן ‪ ,‬ומותר אף אם אח " כ עושה קנין עם הקונה‬
‫שיכול לסלקו ‪ ,‬וק " ו אם מעיקרא זוקף הקרן וריבית והצמדה כמלוה ‪ ,‬וכותב להגוי בהשט " ח ‪ ,‬חייב אני לך‬
‫זה ‪.‬‬ ‫שנה ‪ ,‬וע " ע מש " כ להלן בארוכה כענין‬ ‫‪20‬‬ ‫עכשיו כפי סכום של כל הקרן וריבית והצמדה שיצמח ער‬
‫[ נסתפקתי בחוב שמותנה מעיקרא שהלוה א " א לסלק החוב כאמצע הזמן ולפטור מיתר הריבית ‪ ,‬ורק אח " כ‬
‫עושה קנין עם הלוה שאם ירצה יכול לפרוע קודם ולפטור ‪ ,‬אי נהפך מעכשיו להרווחת זמן של ישראל ‪ ,‬או‬
‫דילמא דוקא אם מעיקרא בעת ההלואה היה בלי זמן קצוב אז אנו אומרים שההתחייבות הלוה ליתר‬
‫הריבית הוא תמורת עוד המתנה ‪ ,‬משא " כ כשמעיקרא היה הלואה לזמן קצוב ונתחייב בכל הריבית רק‬
‫עושה קנין שכאשר מקרים הפרעון ינכה לו מחיובו אולי מותר ‪ ,‬ויש לומר עוד צר שלישי שהכל תלוי‬
‫כלשונו שאם עושה קנין שיכול לפרוע קודם ומעכשיו ישלם רק כפי הזמן שממתין יש משמעות שמבטל‬
‫החיוב הראשון שהיה לזמן קצוב ושדורש עכשיו רק עבור איחור הפרעון ‪ ,‬משא " כ כשמתנה שמתחייב‬
‫לקבל הקדמת פרעון ולנכות מחיוב הריבית ‪ ,‬אז הוי רק התחייבות לנכות אכל כשלא מקדים הר " ז נשאר‬
‫בחיובו הראשון ‪ ,‬ולא שההמתנה מחייכו לשלם ‪ ,‬ולסוד ריהטא נ " ל דכשכותב כלשון הזה אין חשש אבל‬
‫עדיין צ " כ ‪ ,‬ושורש הספק הזה הוא כש " ע ס ' קעג סעיף ג במי שמוכר הפץ כהמתנה ולאתר שככר נגמר‬
‫המקח ועשו קנין אומר לו שאם ירצה יקדים לשלם ויקבל הנחה ‪ ,‬דמפורש שמותר ‪ ,‬ויל " ע אי מיירי דוקא‬
‫בדרך הצעה בעלמא בלי קנין או רילמא אפילו עושה קנין ג " כ מותר או שתלוי בלשונו וכמש " כ לעיל‬
‫וצ " ב ] ‪.‬‬
‫( ג ) מש " כ להתיר למכור לבנק יהודי רק לאחר שהלוה ( או בא כוחו ) פדה הש ' יק ‪ ,‬היינו משום דנ " ל שאם‬
‫לפני שהלוה פדה הש ' יק יש חשש ריבית ‪ ,‬משום שהבנק יהודי מכניס כספו לתוך‬ ‫השט " ח‬ ‫הבנק יהודי קונה‬
‫חשבונו של הגוי בכדי להלוותו ליהודי ‪ ,‬ומאותו כסף מוסרים ליהודי שיתחייב בו לגוי בריבית ובפרט אם‬
‫בהש ' יק ויצטרכו לכתוב ש ' יק אחר ‪ ,‬שאז יש קצת מקח טעות בההתחייכות הראשון נגד‬ ‫אח " כ קלקול‬ ‫ימצאו‬
‫הש ' יק ומתחייב ע " י המעות שהבנק יהודי הנניס לתוך חשבונו של הגוי ויש חשש שליחות לגוי לחומרא ‪,‬‬
‫ועוד רנ " ל שהבנק היהודי ג " כ אחראי לכיסוי הש ' יק שהלוה קבל שאם לא יכול לפדות השיק ( כגון שהגוי‬
‫א " א להקונה לגבות החוב ‪ ,‬ונמצא שכשעה שהלוה יהורי גומר ההתחייבות כריבית להגוי כבר מכור‬ ‫יברח )‬

‫החוב ליהודי וגם הכסף בא מהיהודי ( וגרע מדין שליחות לגוי לחומרא ) וק " ו אם גם נמצא קלקול בהש ‪ ,‬יק‬
‫ככר פדה השיק וקבל תמורתו ‪ ,‬אן קבל כסף‬ ‫כחו )‬ ‫וצריך לכתוב עוד ש ' יק ‪ -‬משא " כ אם הלוה ( או בא‬
‫השייך לגוי לכל דבר ( ואין על הכסף שום שיעבור להבנק יהודי ) ‪ ,‬ורק אח " כ מקפל הגוי כסף מהבנק יהודי‬
‫וז " פ ‪.‬‬ ‫ומוכר לו השט " ח‬

‫מהריבית ‪ ,‬נמצא‬ ‫הריב " ש ( ס ' שה ) שביאר הטעם ‪ ,‬שאם א " א לפרוע קודם הזמן ולפטור‬ ‫בב " י בשם‬ ‫( ד) ע " ש‬
‫שהלוה כבר נתחייב מעיקרא בכל הקרן וריבית להגוי ‪ ,‬ולכן יכול למוכרו לישראל אחר ‪ ( ,‬כמו שיכול למכור‬
 ‫אולררן‬ ‫היתר בנק של גוי‬ ‫קונטרס‬ ‫שעו‬

‫‪(MORTGAGE‬‬ ‫) ‪BANK‬‬ ‫ובארצה " ב בניו יורק יש הרבה בנקים קטנים למשכנתאות‬
‫לאנשים מכספם ‪ ,‬ושוב אח " כ מיד‬ ‫( הלואה )‬ ‫המתנהלים באופן זה ‪ -‬שנותנים משכנתא‬
‫מוכרים החוב והשטר לבנק גדול ( ומרויחים כמה אחוזים ) ‪ ,‬וכשמקבלים הכסף מהבנק‬
‫הגדול שוב יכולים להלוות לעור איש ‪ .‬והבנקים הנ " ל בארצה " ב אין להמ רק כמליון דולר‬
‫או אפילו חצי מליון בלבד ‪ ,‬אלא שחוזרים ומלווים הרבה פעמים ‪ ,‬לאחר שמקבלים הכסף‬
‫הגדול ‪.‬‬ ‫מן הבנק‬

‫והנה בארצה " ב נהוג שהבנק הקטן משיג את הלווה ומשו " ה מרוית לעצמו כמה‬
‫אחוזים בתור דמי תיווך ‪ ,‬אבל בארץ ישראל הוי להיפך שהבנק הגדול יש לו קשרים‬
‫וכדומה ומשיג את הלווים ‪ ,‬ומשתמש בהבנק הקטן של הגוי רק כדי שיהיה היתר ‪ ,‬ולכן‬
‫מספיק אם יתנו להגוי רבע אחוז או שישית אחוז ( וזהו הרבה יותר משיעור ריבית שהגוי‬
‫שאין‬ ‫(ה )‬ ‫יכול להרויח מהכסף שמשקיע בו ‪ ,‬וכדאי לו להתעסק בזה ) ועיין מש " כ בהערה‬
‫לגמרי ‪.‬‬ ‫חשש שליחות לגוי לחומרא משום שבשעה שהגוי מלוה המעות הוי שלו‬

‫הית " ע בהסכום שמאחר‬ ‫כשהלוה מאחר איזה תשלום חודשי ‪ -‬צריך לסמוך על‬

‫כשהלוה לא פורע איזה תשלום חודשי בזמנו ‪ ,‬דורש ממנו הבנק קרן וריבית עבור‬
‫איחור הפרעון ‪ ,‬וריבית הזה לא נתחייב להגוי ולא שייך היתר הנ " ל ‪ ,‬אלא הוי כגוי שמלוה‬
‫בלי זמן קצוב והלוה מתחייב בריבית כפי אורך הזמן שממשיך החוב ‪ ,‬דמפורש בריב " ש‬

‫שטר שהוא רק קרן בלבד ) ‪ ,‬אבל אם הלוה יכול לפרוע קודם הזמן ולפטור מיתר הריבית ‪ ,‬נמצא שעדיין לא‬
‫נתחייב כל הכסף להגוי ‪ ,‬ורק בעת שהקונה ( היהודי ) ממתין המעות מתחייב הלוה עוד ריבית בכל יום ויום‬
‫עכור מה שמאחר לפרוע לו החוב ‪ ,‬וזהו‬ ‫( הקונה )‬ ‫שמאחר יותר ‪ ,‬ונמצא דהוי התחייבות ריבית לישראל‬
‫ע "ש‪.‬‬ ‫ריבית גמור‬

‫שהלווינו היה ממון הגוי לגמרי ורק אח " כ מוכרו‬ ‫( ה ) ואין כאן איסור שליחות לגוי לחומרא משום שכעת‬

‫הנ " ל נראה שיוכלו לסדר שגם ההטבות שהממשלה נותן לזכאים לקבל משכנתא שגם זה‬ ‫ליהודי ‪ ,‬ובאופן‬
‫יוכל לעכור דרך הגוי הזה ‪ ,‬שהממשלה יסכים שההלואה ילך בדרך שהבנק יהודי קונהו ממנו ‪ -‬ולכאורה‬
‫נראה דאפילו אם הבנק מתחייב לקנות החוב מהגוי ‪ ,‬אין חשש שליחות לגוי לחומרא ‪ ,‬כיון שהגוי מלוה‬
‫מראש להגוי ‪.‬‬ ‫ממעות שלו ‪ ,‬אבל באמת שייך לעשותו גם כלי שהבנק יתחייב‬

‫אבל כל זה אם הגוי לא חייב עצמו מראש להכנק היהודי שימכור להם אח " כ את החוב ‪ ,‬שאם הכטיח‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫להבנק יהודי למכור להם החוב לפני שמלוה המעות לישראל יתכן דנראה כשליחות אבל אינו מוכח‬
‫גם בהבטחה בעלמא בלי התחייבות צ " ב אי נראה כשליחו ‪ ,‬אכל אם לא הבטיח אלא שיודע מראש שאם‬
‫ימכרנו לאחר אז בפעם הכא לא יציעו לו עור משכנתא באופן זה ‪ ,‬י " ל רכיון שבההלואה הזה ברשותו‬
‫שליחות ‪.‬‬ ‫למכור אותו לבנק אחר ‪ ,‬לכן לא הוי כעין‬

‫והנה הבנק היהודי יש לו קשרים ומשיג אנשים שרוצים ללוות ושולחם ללוות אצל הבנק של גויים ואח " כ‬
‫ריוח משום שהשיג‬ ‫כ ‪3 %-‬‬ ‫ובאם הגוי ימכור החוב לבנק יהודי אחר יקבל עבורו‬ ‫מהם ‪.‬‬ ‫חוזר וקונה אותו‬
‫להם הלוואה לעשרים שנה ‪ ,‬והבנק הראשון ששלח להגוי יפסיד ‪ ,‬אבל יש עצה שהבנק היהודי ידרוש‬
‫דמי תיווך משום שהמציא להם הלואה ‪ ,‬ומעכשיו גם אם הגוי ימכור החוב‬ ‫כ ‪3 %-‬‬ ‫מעיקרא מהבנק של גויים‬
‫לבנק אחר ( ולא יחזור וימכרנו להבנק הראשון ששלח אליו את הלוה ) לא יפסיד הכנק היהודי שהמציא לו‬
‫את הלוה ‪ ,‬ולכן סמכא רעתיה רהכנק יהודי שהגוי ינהוג עם החוב כרכר שהוא שלו לגמרי [ ואע " פ שהבנק‬
‫טפי ] ‪.‬‬ ‫יהודי יפסיד הריווח של ניהול וגביית החובות כל חודש מ " מ לא נחשב הפסד גדול ולכן סמכא דעתם‬
‫שעז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫( משום‬ ‫תורה ‪.‬‬ ‫וברמ " א הנ " ל דהישראל הקונה אותו החוב וגובה הריבית עובר באיסור‬
‫מוחלט ) ‪.‬‬ ‫שהישראל הלוה לא נתחייב בהריבית ההוא להגוי באופן‬

‫אמנם מאחר שהסכום שמאחר בחודש או אפילו בכמה חדשים ‪ ,‬הוא רק סכום קטן‬
‫כגון אלף או אלפיים דולר ‪ ,‬והריבית שעליו הוא סכום יותר קטן ‪ ,‬וגם לא מצוי הפסדים ‪,‬‬
‫לכן נראה שאפשר להבנק לכתוב הית " ע מהודר על סכום ההוא ‪ ,‬א ' שיכתבו שמשעבדים‬
‫זכות החוב לקיום ההית " ע ושמותנה מראש שכל דבר הקשור לקיום ההית " ע יהיה כמו‬
‫שיקבעו בב " ר פלוני או בב " ד שירצה הלקוה ‪ ,‬ושאם לא יקויים תנאי ההית " ע הרי הם‬
‫מוותרים מעכשיו על סכום ההוא [ והבנקים יודעים היטב היטב איזה לשון מחייב אותם‬
‫ב ' עוד ראוי להוסיף כתקנת‬ ‫מעורפל ] ‪.‬‬ ‫באמת ובלי צל ספק כלל וכלל ואיזה לשון הוא‬
‫המנחת יצחק ( ח " ד ס ' טז ) שחיוב ההלואה הוא בערבון מוגבל וזכותם לגבות רק מתוך‬
‫הבית וכ " ז שעומד בעין ואם יופסד הבית עם הקרקע לגמרי יפטר מלשלם חובו ‪-‬‬
‫ומעכשיו נהפך לריבית ררבנן ובסכום קטן כזה וביטוח גדול של כל הבית אין הבנק צריך‬
‫לפחד כלום ‪ [ ,‬ג ' עוד יתכן שאפשר לתקן שמיד כשמאחר פרעון אחד יהפך להוב ע " פ‬
‫וכצירוף ההית " ע המהודר על סכום הזה אין‬ ‫)]‬ ‫י‬ ‫(‬ ‫משכנתא דברצלונא ע ' מש " כ בהערה‬
‫‪.‬‬ ‫(ז)‬ ‫שום חשש ‪ ,‬ועוד שהלוה ישתדל לכתחילה לפרוע כל חודש וחודש בזמנו‬

‫יתר ההלואה‬ ‫הית " ע על כל‬ ‫כשלא משלם התשלום חודשי כמה פעמים ‪ -‬צריך‬
‫כשהלוה לא משלם כמה חודשים החיוב משכנתא ‪ ,‬מותנה בהשטר חוב שהמלוה‬
‫יכול לגבות מיד " כל " החוב ( וכן בכל שאר תנאי הנחשב כהפרת חוזה ) ‪ ,‬ומעכשיו אפילו‬
‫אם הבנק יוותר על הסעיף ההוא וימשיך החוב ‪ ,‬הוי תשש ריבית דאורייתא ( " ) ‪ ,‬דמאחר‬
‫שבאופן זה לא זכה הלוה בכל ההלואה מהגוי ‪ ,‬אלא מהבנק היהודי ‪ ,‬ומשלם ריבית על‬

‫י כתבתי בארוכה איך לעשות הלואה על דירה בדרך משכנהא דברצלונא אלא שנסתפקתי אי‬ ‫( ו ) ולעיל ס " ק‬

‫הנ " ל על סכום הלואה קטנה או רק כשמוכר כל הרירה עמש " כ שם וכהע ' א ‪ ,‬אמנם אינו אלא‬ ‫שייך היתר‬
‫חשש כדרבנן ‪ ,‬וכשעושה גם הית " ע נ " ל שאין חשש ‪ ,‬ונראה דהית " ע אינו סותר להיתר משכנתא דברצלונא ‪,‬‬
‫רק מוסיף שהיוקרא וזילא של הרירה יהיה על המלוה ‪ ,‬שאם יוזל הדירה אז הלוה יפטור מחובו כשיעור‬
‫ההוזלה ‪ ,‬אבל במש " כ לקמן כשהלוה לא משלם התשלום חודשי כמה פעמים וצריך הית " ע על " כל " החוב ‪,‬‬

‫" כל " הדירה ( ולחזור‬ ‫שם פשוט דשייך ההיתר דמשכנתא דכרצלונא ‪ ,‬משום דהוי הלואה גדולה ויכול למכור‬
‫ולקנות כמו קנין דמי מפתח ) בדרך משכנתא דברצלונא ‪.‬‬
‫( ז ) ומלכד זה לשיטת הממ " ע כשמאחר חוב בלי רשות לא הוי ר " ק מה " ת אלא שהשכות יעקב הוכיח‬
‫מראשונים דהוי ר " ק מה " ת וכד " ס מביא עוד רשב " א שמוכח כן דהוי מה " ת ‪ -‬וא " כ לא מועיל לסניף‬
‫א‪.‬‬ ‫וע " ע בפ " ת ס ' קמא ס " ק‬

‫( ח ) ובזה נסתפקתי אי יש איסור דאורייתא דהנה אם המלוה יכול לגבות חוכו קודם וגם הלוה יכול לצרוע‬
‫קודם ולפטור מיתר הריבית אז ברור דהוי ר " ק מה " ת ‪ ,‬ואם המלוה אינו יכול לגבות וגם הלוה א " א לסרוע‬
‫קודם מפורש שמותר ‪ ,‬ונסתפקנו מה הדין אם המלוה יכול לגבות קורם ורק מצד הלוה א " א לפרוע קודם וכן‬
‫להיפוך אס המלוה לא יכול לגבות קודם אבל הלוה א " א לפרוע קודם ‪ ,‬אי אזלינן בתר המלוה או בתר הלוה או‬
‫זמנו ] ‪.‬‬ ‫כתר שניהם וצע " ג לדינא [ וכאן כנידון דירן המלוה יכול לגבות קורם והלוה א " א לפרוע קורם‬

‫ריבית נסתפק בזה ‪,‬‬ ‫מת " ס משנת‬ ‫אברהם משה לבנוני שליט " א‬ ‫הרה " ג ר '‬ ‫ולעיל בס " ק יא הכאתי שידידי‬
‫לגוי רהתם אם המלוה ולוה יכולים‬ ‫ואח " כ מוכר החוב‬ ‫ושם הוא בנדון הפוך בישראל שהלוה לישראל‬
 ‫אולררן‬ ‫היתר בנק של גוי‬ ‫קרנטרס‬ ‫שעת‬

‫ההרווחת זמן שקבל מהבנק יהודי ‪ -‬ועל זה צריך לסמוך על הית " ע ‪ [ ,‬וכיון שהוא סכום‬
‫גדול לא ירצה הבנק הית " ע מהודר כנ " ל ‪ ,‬רק שייך להוסיף ההיתר דמשכנתא דברצלונא‬
‫‪.‬‬ ‫] (ט )‬ ‫ואולי גם שחיוב הלוה יהיה כמו חברה בע " מ אם הוא אחוז קטן מערך הדירה‬

‫וק " ו אם הבנק יתן הארכה לההלואה ‪ ,‬שלא ישלם עד עשרים שנה כפי שהיה מותנה‬
‫שנה ‪ ,‬אז צריך הית " ע על כל מה שמאחר‬ ‫‪30‬‬ ‫מראש עם הגוי ‪ ,‬אלא יפרוס התשלומין עד‬
‫( ומעת שמשלם כל חודש סכום יותר קטן מאז מתחיל ההלואה החדש על ההפרש כין‬
‫הנשאר ‪.‬‬ ‫הסכומים ) וצריך הית " ע על הסכום‬

‫אין חשש לפני עור ‪ -‬כההלואה שהבנק לוקח מהממשלה‬

‫הבנק היהודי אין לו כל הכסף משלו אלא לוה כסף מהממשלה בריבית ועל פי היתר‬
‫עיסקא שאינו מהודר כלל ‪ ,‬ויהיה הרבה יהודים שיחושו לאיסור לפני עור ‪ ,‬כי ככל שהבנק‬
‫נותן יותר משכנתאות יקחו יותר הלוואות מהממשלה ‪ ,‬אכן ההלואה הזה קיל הרבה יותר‬
‫א ' הבנק " הלוה " הוא הברה בערבון מוגבל וההלואה הוא מוגבל לרכוש החברה והאיסור‬
‫[ אמנם צ " ב האם יש אחריות אישית על בעלי הבנק או על המנהל‬ ‫(י )‬ ‫הוא רק מדרבנן‬
‫כשיש לו אחוזים בהבנק ] ‪ ,‬ב המלוה הוא ממשלה וי " א שאין בו איסור ריבית ‪ ,‬ג ' וחוץ‬‫‪.‬‬
‫מכל זה עושים היתר עיסקא עם הממשלה ‪ ,‬וכשהבנק סומך על רעת הפוסקים המתירין‬
‫עז )‬ ‫אין חשש לפני עור כמבואר בשו " ת מבי " ס ח " א ס ' כא ובשו " ת כתב סופר ( יו " ד ס '‬
‫ד"א ס "ק ד‪.‬‬ ‫ומובא בדרכ " ת ( ס ' קיט ס " ק מח ) ומובא לעיל פ " א‬

‫ונראה פשוט שהלוה מהבנק לא עובר בחשש לא תשימון על ההלואה שבין הבנק‬
‫והממשלה ‪ ,‬דנהי שהלוה חייב כסף להבנק וכן להממשלה משום שנתחייב להגוי לכל מאן‬
‫דאתי מחמתיה ‪ ,‬מ " מ כיון שלא קבל ערבות על ההלואה של הבנק מהממשלה אינו נחשב‬
‫כערב לענין איסור לא תשימון ‪ ,‬ואינו אלא כמי שמחייב עצמו ליחן מתנה לחבירו או שאר‬
‫התחייבות ממוני ‪ ,‬והחבר לוקת הלואה בריבית על סמך התחייבות הנ " ל ‪ ,‬דנראה פשוט‬
‫תשימון ‪.‬‬ ‫שהמתחייב לא עובר בלא‬

‫העין )‬ ‫לסלק קודם הזמן אז נחשב ההמתנה ברשות הקונה וכיון שהקונה הוא גוי מותר ( לולי איסור מראית‬
‫ונסתפק לדינא כבנקים יהודים למשכנתאות בארצה " ב שהלוה יכול לסלק והמלוה לא ‪ ,‬אי נחשב שההמתנה‬
‫‪.‬‬
‫בא והרבית מתרבה כרשות הקונה ‪ -‬ואי לא אז הוי ר " ק כה " ת ‪ ,‬ולא מצא הכרעה ברורה ובעוה " ר הרבה‬
‫נכשלים בזה בארצה " ב חוץ מאיסור מראית העין המבואר בשו " ע ר " מ קמט ‪ ,‬והוא מצא תקנה לזה ותיקן‬
‫היטיב ‪.‬‬ ‫היתר מיוחד לזה ע " ש‬

‫( ט ) אבל באמת לא מצוי כל כך שהלוה לא יפרע כל כך זמן ‪ ,‬ואם באמת לא פורע איהו ראפסיד אנפשיה‬
‫ובאמת יוכרח להכניס עצמו להיתר דחוק ‪ -‬ואנו באנו לחפש עצה לרוב הציבור [ אבל לאחר מעט פרעון‬
‫פעם אחת זה מצוי אצל כל אחר וצריך למצוא עצות הנ " ל וכן כשמאחר לפרוע הרכה מכח איזה טעות או‬
‫כנ " ל ] ‪.‬‬ ‫משום טעות כחשבון הכנק וכדומה בזה צריכים לחפש עצה שיהיה מהודר‬

‫( ) אבל הלקוח הלוקח המשכנתא אינו חברה כע " מ ולכן יש בו איסור תורה אע " פ שהמלוה הוא חברה‬ ‫י‬
‫הפוסקים ‪.‬‬ ‫כע " מ וכמש " כ באגרות משה וככל‬
 ‫שעט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫החשבון ש ' יקים של הגוי ‪ -‬יהיה מבנק אחר‬

‫פשוט דכשהגוי נותן ההלואה ממעותיו ‪ ,‬שא " א ליחנו בכסף מזומנים או בדולרים‬
‫( מחשש גזילות וליסטים מזוינים וכו ' ) אלא נותנו בש ' יק ‪ ,‬ונראה פשוט שהחשבון בנק של‬
‫הגוי לא יהיה באותו הבנק שיקנה החוב ממנו אח " כ ‪ ,‬כי אז נמצא שהבנק נותן ההלואה‬
‫ממעותיהם ואח " כ קונים החוב וגובים ריבית על אותו החוב שהם עצמם נתנו הכסף ‪,‬‬
‫ואע " פ שבשעת מסירת הכסף היה עבור הגוי מ " מ אסור ‪ ,‬דנראה דמיחזי כשליחות ואסור‬
‫אחר ‪.‬‬ ‫וגם גרע מיניה ‪ ,‬אלא יהיה להגוי חשבון בבנק‬

‫לא יהיה ערב קבלן על ההלואה ‪ -‬אלא ערב סתם‬

‫בש " ע ריש סימן קע מפורש דבגוי המלוה בריבית לישראל אסור לישראל להיות‬
‫ערב קבלן ( יא ) ‪ ,‬וע " ע בש " ע הרב שכל זמן שיכול לפנות להערב קבלן לפני שגובה בב " ד‬
‫או בערכאות מן הלוה נחשב ערב קבלן ואסור ‪ ,‬ואינו מותר אלא בערב סתם שפירושו‬
‫ומותר ‪.‬‬ ‫שרק לאחר שא " א לגבות מהלוה רק אז יפנו להערב זה נחשב ערב סתם‬

‫וכן ברוב ההלואות בבנקים בזמנינו שמותנה שיפרע מעט מעט כל‬ ‫( מארגיידש )‬ ‫( יא ) ונראה דבמשכנתא‬
‫חודש וחודש לא שייך ההיתר דמשכון טוב וכמש " כ לעיל פ " ו ד " א סק " ד ( ד " ה ועוד נראה ) ועוד דהט " ז‬
‫חולק על עיקר ההיתר דמשכון טוב ע " ש ‪ .‬וכאשר הצעתי עיקר ההיתר הנ " ל של כנק גוי ומכירת השט " ח‬
‫יהודי ‪.‬‬ ‫ליהודים להגאון רבי יעקב בלוי שליט " א הסכים ואמר שיזהרו שלא ידרשו ערב קבלן‬

‫אבל מ " מ אם בכל זה דורשים ערב קבלן אין ‪ wwn‬איסור לעשותו ע " פ הית " ע בין הערב קבלן והלוה ‪,‬‬
‫ואין לחוש מכמה טעמים ‪ ,‬א ' ההית " ע בין הערב קבלן והלוה הוא בין שני יהודים הרדים וילכו אחר דין‬
‫ג'‬ ‫דדינא ‪.‬‬ ‫תורה ולקיים תנאי ההיתר עיסקא ‪ .‬ב ' כל האיסור להיות ערב קבלן ( לגוי עבור ישראל ) הוא ספיקא‬
‫וחת " ס כל עיקר האיסור להיות ע " ק הוא רק מדרבנן ( אבל בב " י מובא בש " ך וט " ז ר " ט קע‬ ‫לדעת הרמ " א‬

‫ולכן כשעושים ע " פ הית " ע עם יהודי חרדי אין צריך לחוש כלל ‪ ,‬אבל מ " מ‬ ‫דאורייתא ) ‪.‬‬ ‫מפורש דהוי ספק‬
‫כשבאים לתקן תקנה חדשה לעשות היתר מהודר למשכנתאות פשוט שיש לעשות כלי ערב קבלן ‪ ,‬ובאמת‬
‫סתם ‪.‬‬ ‫שאין שוס צורך לדרוש ערב קבלן כי הדירה שוה הרבה יותר מהחוב ‪ .‬ועוד שאפשר לעשות עם ערב‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ה‬ ‫קונטרס‬ ‫שפ‬

‫טר ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫הלואה על דירה ( משכנתא ) בצרר היתר " שכירות קנייה "‬
‫לכאורה יש למצוא תקנה לבנקים ליחן משכנתא על רירה בדרך שכירות קנייה ‪,‬‬
‫שמעיקרא ימכור המוכר את הדירה להבנק ‪ ,‬והבנק ימכור את הרירה להקונה בדרך‬
‫כ)‬ ‫שכירות קנייה ‪ ,‬וכמבואר בשו " ת אג " מ ( יו " ד ח " ב ס ' סב ) ובשו " ת מנחת יצחק ( ח " ד ס ‪,‬‬
‫ומותר " ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫שבאופן זה לא נחשב הלואה וריבית אלא הוי שכירות קנייה‬

‫וענין שכירות קנייה הוא ‪ ,‬אם מחיר הבית הוא מאה אלף דולר והקונה משלם רק חציו‬
‫בשעת גמר הקנין ‪ ,‬במשכנתא רגילה עם ריבית הבית נקנה לגמרי לקונה אלא שהוא חייב‬
‫למוכר חמישים אלף עם תוספת רבית אבל בשכירות ‪ -‬קניה רק חצי הבית נקנה לקונה והחצי‬
‫השני עדיין שייך למוכר והתשלומים שישלם הקונה במשך העשרים שנים נחלקים לשנים ‪,‬‬
‫חלק אחד עכור שכירות תצי הבית שעדיין שייך למוכר והחלק השני הוא כסף קנין שעל ידו‬
‫קונה הלוקח מקצת מחלק הבית שעדיין שייך למוכר עד שלבסוף העשרים שנים יהיה הכית‬
‫קנוי לו לגמרי ולא יצטרך לשלם שום דמי שכירות למוכר ‪ .‬וכמו שבתשלומי משכנתא עם‬
‫רבית התשלומים מתחלקים לשנים הקרן והרבית ובמשך זמן הפרעון יקטן חלק הרבית‬
‫ויגדל חלק פרעון הקרן ‪ ,‬כן יהיה ג " כ כאן בשכירות קניה שבתחילה חלק השכירות יהיה‬
‫גדול משום שכל תצי הבית שייך למוכר וחלק הקנין יהיה קטן אבל במשך הזמן שחלק‬
‫גדול יותר מהבית יהיה שייך להקונה יקטן חלק השכירות ויגרל חלק הקנין ‪ ,‬ובאותו לוח‬
‫שמשתמשים הבנקים עכור תשלומי קרן ורבית יכולים להשתמש גם כאן בשכירות קניה כרי‬
‫הקניה ‪.‬‬ ‫לדעת איזה חלק מהתשלומים הוא עבור השכירות ואיזה עבור‬

‫דכיון שמותנה שהקונה צריך לקנות‬ ‫יב )‬ ‫אמנם כבר העיר שם במנחת יצחק ( בס " ק‬
‫ואפילו יוזל‬ ‫המכירה )‬ ‫הדירה ממנו בכך וכך ( כפי סדר התשלומים שמותנה ביניהם בעת‬
‫הדירה ג " כ יצטרך לשלם ככל הסכום שהותנה כיניהם מעיקרא ‪ ,‬וא " כ הוי שוכר שמקבל‬
‫עליו אחריות אונסים וזולא דמבואר בש " ע ר " ס קעז שהשכירות שנותן הוי ריבית ‪ ,‬רלא‬
‫נחשב כשוכר אלא כלוה על מה שמקבל ( רקבלת אחריות על הצאן ברזל מחשיבו‬
‫כבעלים ולכן הוי כלוה ער הזמן שצריך להחזיר הצאן ) ‪ ,‬ובשו " ת מנחת יצחק נתן עצה‬
‫שהמוכר ( הבנק ) יקבל על עצמו אחריות אונסים וגניבה ואבידה ‪ ,‬שאם יהיה הפסד בהבית‬
‫מלקנותו ממנו בהסכום שקצבו מראש ‪ ,‬וזה דבר‬ ‫( הלוה )‬ ‫יפטור השוכר‬ ‫בפשיעה )‬ ‫( שלא‬
‫נקל משום שהמשכיר ( הבנק ) יוכל להבטיח עצמו אצל חברת ביטוח ‪ ,‬ויחשוב כסכום הזה‬
‫יותר ‪ ,‬בעד השכירות ( ב ) ‪ ,‬ובחו " ד ( ס ' קעז סק " א ) כתב דכשהמשכיר מקבל על עצמו‬
‫אחריות אונסים וגם גניבה ואבידה אז מותר אף אם השוכר מקבל על עצמו אחריות זילא ‪,‬‬

‫( א ) וע " ש כמנח " י דמיירי בסי שמוכר לחכירו דירה עם משכנתא ורוצה שהקונה ישלם המשכנתא שלו‬
‫כאג " מ ( ריש ד " ה לעשות ) מבואר שלא רק להמוכר שייך עצה זו אלא גם לאחר שנותן‬ ‫בבנק ע " ש ‪ ,‬אבל‬
‫ההלואה ע " ש ‪ .‬ולפ " ז ה " נ אפשר לתקן כן בבנקים כשהם נותנים הלואה כריבית ‪ ,‬שמעיקרא יקנה הבנק את‬
‫הדירה מן המוכר על מנת שפלוני הקונה יקנה את הדירה כדרך שכירות קנייה ‪ ,‬אכל אם הקונה ככר קנה את‬
‫הדירה מן המוכר ואח " כ פונה להבנק לקבל מהם הלואה ( וכמו שרגילות כהיום כעת שלוקחים הלואה‬
‫אז לא מועיל עצה זו למכור דירה שלו להכנק על מנת לחזור ולשכור ולקנות הרירה מן הבנק‬ ‫מהבנק )‬

‫בריבית ‪.‬‬ ‫משום שמכירה ע " מ לחזור ולקנות לא הוי מכירה וכמפורש בגמ ' ובש " ע ר " מ קער והוי הלואה‬
‫הוסיף שיש להתנות עוד שגס המיסים והוצאות הבית המוטלים על המשכיר‬ ‫י‬ ‫( ב ) יבמשנ " ר פי " ח הע '‬

‫שכירות ‪.‬‬ ‫ישלם השוכר בתור רמי‬

‫שפא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫( אבל הוסיף שם עוד במנח " י רעריף אם המשכיר יקבל על עצמו שאם השוכר ירצה‬
‫להחזיר הדירה כמחיר השוק מסכים הוא לכך ‪ ,‬וזה לא שייך בבנקים ‪ ,‬אבל מ " מ מעיקר‬
‫זה ) ‪.‬‬ ‫הדין מתיר המנח " י גם בלי הוספה‬

‫( ואג " ם ) הנ " ל וכתב דאע " פ‬ ‫מפקפק על המנח " י‬ ‫סג )‬ ‫אבל בשו " ת להורות נתן ( ח " י ס '‬
‫שהחו " ד התיר להשכיר צאן ברגל באחריות השוכר לענין וילא אם המשכיר מקבל על‬
‫עצמו אחריות אונסים וגו " א ‪ ,‬מ " מ י " ל שזהו דוקא לענין שכירות שחוזר אח " כ להבעלים‬
‫בזה מהני אתריות גו " א ואונסים להחשיבו ברשות המשכיר ‪ ,‬אבל במשכיר דירה ומתחייב‬
‫למוכרו אח " כ להשוכר ‪ ,‬שלבסוף יהיה ברשות המקבל ‪ ,‬אין לנו שום מקור להתיר ולומר‬
‫גו " א ואונסים על המשכיר ישאר בגללו ברשותו של המשכיר ‪ ,‬וכיון‬ ‫שע " י קבלת אחריות‬
‫שאנו מחשבין שנכנס מיד לרשות המקבל א " כ אינו משלם שכירות ‪ ,‬אלא קונה הכל מיד‬
‫וחייב כסף ומשלם ריבית על איחור פרעון והוי ריבית ( וכיון שהריבית מתרבה כפי הזמן‬
‫שמאחר הוי ר " ק מה " ת כמבואר בגידו " ת ח " ב ס ' ט ) ‪ .‬עוד כתב שם דכיון שהשוכר משלם‬
‫יותר בכדי לכסות דמי הביטוח י " ל דנחשב כאילו השוכר משלם הביטוח וכאילו הוי קצת‬
‫אין להתיר הדבר ע " ש ‪.‬‬ ‫ומשו " ה‬ ‫(ג )‬ ‫באחריות השוכר‬

‫ולענ " ד נראה עוד דמש " כ החו " ד דכשהמשכיר מקבל אחריות אונסים וגניבה ואבידה‬
‫מותר אף אם השוכר מקבל אחריות זילא ‪ ,‬הרי למד כן ממה שהתיר הרמ " א שם בסעיף ו‬
‫כשהנותן מקבל אחריות גו " א ואונסים ‪ ,‬ונראה דהבית מאיר חולק ומפרש דהרמ " א מיירי‬
‫שהנותן מקבל ע " ע גם אחריות זילא ‪ ,‬ועוד דהרמ " א לא מתיר במקבל כל האחריות אלא‬
‫במקום חשש ריבית דרבנן משא " כ בנד " ד אם לא מקבל אחריות הוי איסור דאורייתא‬
‫שהרי השכר מתרבה כפי הזמן שממתין לו ( וע " ע מש " כ שם בט " ר ( ס " ק יז ) דמה שהתיר‬
‫הרמ " א בעיסקא בדבר קצוב אע " פ שכלי קבלת אחריות הוי מה " ת מ " מ בעיסקא מצוי‬
‫ברוב שהנותן מקבל אחריות ומשו " ה ניכר שמקבל אחריות משא " כ בנד " ד לא ניכר כלל‬
‫שהבנק ( המשכיר ) מקבל אחריות ‪ ,‬ובפרט כשעושים ביטוח ) ‪ ,‬ועוד דהגר " א חולק על כל‬
‫דברי הרמ " א שמתיר כשהנותן מקבל גם אחריות גו " א ( ואולי לזה נתכון בלהורות נתן‬
‫כשכתב שם שהגר " א חולק וצ " ב ) ‪.‬‬
‫[ וע " ע מש " כ לעיל ס " ק י אות ח ( וכן בפרק ז ד " ב ס " ק ג אות ד ) שיש עצה לעשותו‬
‫שנה ישלם הרבה‬ ‫‪20‬‬ ‫בהיתר והיינו שלא יקנה הדירה לאחר עשרים שנה ‪ ,‬אלא שעד‬
‫ושנה ע " ש ] ‪.‬‬ ‫שכירות כל שנה‬ ‫‪$ 10‬‬ ‫שנה ישלם‬ ‫‪20‬‬ ‫שכירות כל חודש ולאחר‬

‫פרק ע דין ו‬

‫מוגבל )‬ ‫הלואה לחברה בע " מ ( בערבון‬

‫שאם " הלוה " הוא‬ ‫הכספים )‬ ‫ידוע שיטת האגרות משה ( ח " ב ס ' סג וח " ג ס ' מא ד " ה‬
‫חברה בערבון מוגבל ואין עליו אחריות אישית לפרוע החוב ‪ ,‬וכל החיוב הוא רק שעבוד‬

‫( ג ) ואע " פ דנראה דלא נחשב בגלל כן באחריות השוכר לגמרי ‪ ,‬מ " מ מסתבר דא " א לרמותו למקבל " כל "‬
‫אבל‬ ‫יילא ‪.‬‬ ‫האחריות ודיינו להחשיבו כמו אחריות אונסים גרידא על המשכיר שאסור אם לא מקבל ע " ע גם‬
‫אינו מוכח רי " ל ראדרבה שכירות בדירה בלי קבלת אחריות אונסים וגו " א שוה באמת יותר משו " ה משלם‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫שפם‬

‫על הנכסים ‪ ,‬שאין איסור להלוותו ברבית כיון שאין שעבוד הגוף לפרוע החוב ‪ ,‬אבל רוב‬
‫האחרונים פירשו דנהי שאין איסור תורה אבל מ " מ מדרבנן אסור וכמבואר בנימוקים כאן‬
‫בפנים ‪ ,‬וע ' מש " כ בטעם רבית ( קו " א ס ' מא ) להוכיח מסוגיא דפרדיסא מהנמו " י ומגיד‬
‫משנה ורמ " א קעג ס " ת ראפ " ה אסור ‪ ,‬שו " ר שהגרש " ז אויערבאך זצ " ל בספרו מנחת‬
‫כבר הוכיח מסוגיא דפרדיסא דאסור אע " פ שאם יאבדו הפירות פטור‬ ‫כח )‬ ‫שלמה ( ס '‬
‫כע " מ אסור מדרבנן ע " ש ‪.‬‬ ‫מלשלם חוכו א " כ ה " נ כהלואה לחברה‬

‫אמנם ע " ע מש " כ בט " ר דבהלואה לחברה בע " מ ‪ ,‬מלבד מה שאין חיוב מוחלט על‬
‫הלוה לפרוע ואם יאבד כל רכוש החכרה הר " ז פטור ( וכמו שמצינו כעי " ז כריב " ש ‪ ,‬שעי " ז‬
‫נהפך להיות איסור מדרבנן בלבד ) ‪ ,‬גם יש עוד צד קולא גדולה ‪ ,‬והיינו משום שלא מלוה‬
‫לחבירו כלל ‪ ,‬אלא קונה שותפות ברכוש החברה לגבות ממנו חובו ‪ ,‬שהרי לא נותן הכסף‬
‫בדרך הלואה " להלוה " ‪ ,‬אלא מלוה ל " החברה " ‪ ,‬והיינו שקונה חיובים מההברה ‪ ,‬ואין זה‬
‫אלא שקונה קנין שותפות ברכוש החברה לגבות ממנו פרעון החוב ‪ ,‬ובפרט כפי תקנות‬
‫וחוקי הגויים סחבנה בע " מ נחשב כגוף גולם והוא חייב בפרעון החובות ‪ ( ,‬ואע " פ שמדין‬
‫תורה לא שייך המושג של גוף גולם עם חיובים לפרוע החובות ‪ ,‬מ " מ מתפרש שקונה קנין‬
‫שותפות וזכות ברכוש החברה לגבות ממנו החוב ) ‪ ,‬וכיון דהוי בדרך קנין ולא בדרך‬
‫הלואה עם הגבלות מסוימים י " ל שמותר ‪ ,‬אלא ראפ " ה יש להוכיח מדברי הפוסקים גבי‬
‫פרדיסא דאסור ‪ ,‬שהרי האחרונים פירשו שהקונה פרריסא קונה את הפירות בקנין גמור ‪,‬‬
‫והוי בדרך מכר גמור ‪ ,‬ואפ " ה אסור לקנות בזול והוי רבית משום שאין דרך הקונה לקנות‬
‫פירי הפרדס כן ולכן אמרו חז " ל דהוי כדרך הלואה ואסור מדרבנן ‪ ,‬א " כ כ " ש בהלואה‬
‫לחברה בע " מ דברור דלא הוי בדרך מכירה אלא בדרך הלואה ופשוט דאסור מדרבנן ‪,‬‬
‫וכמו שכתבו רוב רובם של האחרונים עיין בנימוקים בפנים ( וע " ע היטיב בטייר שם ‪ ,‬שאין‬
‫כאן חשש רבית קצוצה ‪ ,‬ושלא קשה על האג " מ מדברי הגמ ' גיטין ל ‪ .‬המלוה לכהן ולוי‬
‫על מעשרותיו ‪ ,‬וכן לא קשה ממוכר בית הכנסת על תנאי דלכשיהיו לי מעות תחזירם לי ‪,‬‬
‫וכן לא קשה מש " ע ס ' קסט סעיף יח ‪ ,‬אבל מ " מ מפרדיסא הוי ראיה ברורה דאסור‬
‫מדרבנן ע " ש היטיב ) ‪.‬‬
‫והמנח " ש ( שם ד " ה ונראה ) כתב די " ל צד להתיר להלוות לחברה בע " מ ‪ ,‬משום דנהי‬
‫שמלוה לחבירו מ " מ מאחר שמותנה ביניהם שאין שעבוד הגוף לכן הוי כקנין שותפות‬
‫ברכוש החברה ‪ ,‬אבל מוכיח לאיסור ממש " כ הט " ז ( ס ' קסב סק " ו ) בדין מלוה אדם את‬
‫אריסיו סאה בסאה לזרע ודוקא קודם שירד להשדה ‪ ,‬ופירש הט 'יז דהיינו דוקא כשקוצץ‬
‫עמו להחזיר לו סאה חטין מהזרע שיצמח בשדהו ‪ ,‬ואפ " ה לא התירו לאחר שירד להשדה ‪,‬‬
‫וכן אדם אחר אסור להלוותו בתנאי זו ‪ ,‬ואע " פ שגם כאן אין שעבור הגוף וי " ל דהוי‬
‫כקונה שותפות בהשדה אפייה אסור מדרבנן א " כ ה " נ בהלואה לחברה בע " מ ‪.‬‬
‫ונלענ " ר לתרץ הדין של האג " מ הנ " ל ‪ ,‬די " ל דשאני הלואה לאריס ‪ ,‬דהוי בדרך הלואה‬
‫" להבירו " ‪ ,‬אלא שמגבילו שאם לא יצמח בשדהו יפטר ‪ ,‬משא " כ כשמלוה לחברה בע " מ‬

‫על זה ביטוח זהו משום שלא רוצה לקבל על עצמו אחריות ‪ ,‬ולפעמים‬ ‫יותר שכירות‪ ,‬ומה שהמשכיר לוקח‬
‫וא " כ י " ל דכשמשלם יותר שכירות לא נחשב כמשלם ביטוח‬ ‫ביטוח ‪.‬‬ ‫קורה שהמשכיר עצמו הוא החברת‬
‫אלא כשוכר בלי אחריות שהשכירות שוה יותר אכל מ " מ יתכן שאין המעליותא של לוקח " כל " האחריות‬
‫כשיש ביטוח ‪.‬‬
‫שפג‬ ‫אחרון‬ ‫וינית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫דההלואה הוא ל " החברה " ‪ ,‬הוי בדרך קנין ברכושו וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ועור דשאני אריס הנ " ל‬
‫שחייב לזרוע הזרע ולחרוש ככדי שיצמת הזרע בכדי להחזיר ‪ ,‬וגם לאתר שכבר צמח‬
‫בשדהו חייב לקצור ולדוש ולזרות ולהחזיר סאה חטין ‪ ,‬וברור שהוא חיוב אקרקפתא‬
‫רגברא בתנאי שאם לא יצמח בשדהו יפטור ‪ ,‬משא " כ בחברה בע " מ אין שום חיוב לסחור‬
‫בהחברה ‪ ,‬ומותר לו להתפטר מלהיות מנהל החברה ‪ ,‬ואין שום חיוב אקרקפתא דבעל‬
‫החברה ‪ ( ,‬אלא שחייב להודיע לבעלי חובותיו שהם יטפלו ברכוש החברה ולגבות ממנו‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫כל החובות ‪ ,‬וככל שומר חנם ושומר שכר) ‪ ,‬ומשו " ה‬

‫אבל מ " מ יש ראיה לאיסור מפרדיסא ‪ ,‬שהרי בקונה פרי הפרדס אסור אפילו אם אין‬
‫והוי קנין גמור ‪ ,‬ואפ " ה‬ ‫ורמ " א )‬ ‫על המוכר שום טורח ועבודה ( וכמבואר במ " מ ונמו " י‬
‫אסור משום שאין דרך לקנותו בקוטנן ולכן אמרו חז " ל דהוי בדרך הלואה ואסור ‪ ,‬א " כ‬
‫כ " ש כהלואה ברבית לחברה בע " מ דאסור מדרבנן ‪ [ ,‬ולעיל פ " י ד " ז הערה ז אות ה הבאתי‬
‫בע " מ ] ‪.‬‬ ‫עוד ראיה מדברי האחרונים דאסור להלוות לחכרה‬

‫אכן כל הצד קולא כחכרה כע " מ הוא רק אם " הלוה " הוא חברה בערבון מוגבל כיון‬
‫שאין עליו חיוב פרעון וגם הוי כמכירה ‪ ,‬אבל אם " המלוה " הוא חברה בערבון מוגבל‬
‫ומלווים לאדם פשוט ‪ ,‬מפורש באגרות משה שם דהוי רבית קצוצה מן התורה ואין שום‬
‫צד קולא ‪ ,‬וכ " כ מו " ח שליט " א בפנים ‪ ,‬וכ " כ במנח " ש שם ובברית יהורה והוסיפו דלא‬
‫שייך הצד קולא של ממון שאין להם בעלים ידועים ‪ ,‬כיון שחלקו של כל בעלי המניות‬
‫בארוכה ‪.‬‬ ‫מבורר ‪ ,‬ולכן הוי ר " ק לכו " ע ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל פ " א ד " ב סק " ג בענין זה‬

‫ב ‪-‬‬

‫בסיפור מהגר " א שמענישים ברבית ‪ -‬באיזה היתר היה‬

‫שהגר " א סיפר ששמע מבן המורה הוראה‬ ‫יג )‬ ‫בפנים מביא ממעשה רב החדש (ס '‬
‫שראה בחלום אדם אחד שבחייו הלווה ברבית ע " פ היתר ואפ " ה ענשו אותו בשמים ‪,‬‬
‫ושאל אותו היה לך להשיב שהאחרונים התירו ‪ ,‬והשיב שב " ר של מעלה אינם מסכימים‬
‫להיתרים ומכים ועונשים ‪ ,‬אבל ע " ש בהערת מו " ח שליט " א במעשה רב שפירש רי " ל שלא‬
‫הענישו בשמים אלא משום שהמעשה היה שהלווה בהית " ע דפקדון ואח " כ הלואה ‪ ,‬ורעת‬
‫שליט " א הוסיף דמסתבר‬ ‫הגר " א בביאורו ס ' קסז דאסור ‪ ,‬וירידי הרה " ג ר " א ויינשטיין‬
‫שהלווה " בהיתר דזקוקין " שהרבה פוסקים אוסרים וע " ע בחכמ " א ( כלל קלב בינ " א ס ' ה‬
‫ד " ה עוד יש ) שבווילנא נהגו בו היתר כמה דורות וגם הדיינים הוציאו ממון מהלוה ע " פ‬
‫היתר זה ‪ ,‬אלא שהוא סיים דאסור מדרבנן ( כיון שהלווים מתנים מעיקרא שיחזור וימכור‬
‫להם הזקוקים וע " פ התנאי שביניהם ‪ ,‬וק " ו כשאין ללוה זקוקין ברשותו ‪ ,‬שבודאי אסור ‪,‬‬
‫וא " כ אין שום ראיה‬ ‫ע " ש)‬ ‫ואפ " ה נהגו הב " ד בווילנא לכוף הלוה לשלם הרבית‬
‫רחצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬והכי מסתבר ‪,‬‬ ‫הית " ע‬ ‫שמענישים בשמים כאשר מלווים ע " פ‬
‫דמאחר שבל הפוסקים התירו להלוות ע " פ הית " ע ‪ ,‬תורה לאו בשמים הוא ‪ ,‬ואיך אפש " ל‬
‫שמכים ועונשים בשמים ‪ ,‬אבל " בהיתר זקוקין " אע " פ שהיו בתי דינים שהתירו והוציאו‬
‫ממון ( ע " ש בבינת אדם ) ‪ ,‬מ " מ רוב הפוסקים אסרוהו ובשאר מקומות לא הקילו ושפיר‬
‫י " ל דבשמים מכים ועונשים משום דהו " ל ללמוד ועוד דמסתמא האיש ההוא גם ידע‬
 ‫אהרון‬ ‫פרק יג רין ו‬ ‫קרנטרם‬ ‫שפד‬

‫שרוב ההלואות בזמנינו ע " פ‬ ‫( ד " ז)‬ ‫שהרבה מפקפקים על היתר זו ‪ ( ,‬ברם עמש " כ לקמן‬
‫הית " ע ‪ ,‬אינו כתקנת מהר " מ ‪ ,‬אלא גרע ממנו סובא מכמה צדדים ‪ ,‬וההיתר דחוק מאוד ‪,‬‬
‫ולפ " ז שייך לדמותו לנדון הגר " א ‪ ,‬אבל פשוט דהיתר דזקוקין תמיר יותר כיון שמפורש‬
‫בפוסקים דהוי איסור גמור ‪ ,‬משא " כ בהית " ע בזמנינו ‪ ,‬אמנם כשהלוה ומלוה לא מכינים‬
‫הגר " א ) ‪.‬‬ ‫תוכן ההית " ע הוי היתר דחוק מאוד ושפיר יש לדמותו לנדון‬

‫אבל מ " מ משמע מדברי הגר " א שאין דעתו נוחה לכתחילה מכל הית " ע והיינו ממר‬
‫שמבואר שם שהגר " א אמר שלכל הפחות בימים הנוראים והיינו מיום א ' דסליחות עד‬
‫אחר יוהכ " פ לא יקח רבית על אותו זמן וטוב למי שיכול ליזהר מרבית כל השנה ע " ש ‪,‬‬
‫ולא אמר שילווה ע " פ הית " ע דחצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬משמע שדעתו שגם בהית " ע וגם‬
‫[ ואולי י " ל בדוחק‬ ‫ולמנוע ‪.‬‬ ‫כשהוא באופן של חצי מלוה וחצי פקדון ג " כ טוב ליזהר‬
‫שהמלווים רצו להיות בטוחים בקרן שלהם לכן לא רצו להלוות בהית " ע אלא בהיתר‬
‫דזקוקין ‪ ,‬אבל לא נראה ‪ ,‬משום דפשוט שלא מצוי אונסים וק " ו דלא מצוי כלל שגם יביא‬
‫עדים בהפסד הקרן באונס ואין מה לפחד על הקרן ‪ ,‬ואפ " ה אמר שטוב ליזהר כל השנה ‪,‬‬
‫וע " כ כמש " כ מו " ח שליט " א כאן שלא היה דעתו נוחה בהית " ע כלל כשכונתו ליחן ריוח‬
‫בשם הגר " א שאין היתר ברווחים כלל רק בקניות‬ ‫קח )‬ ‫בכל אופן ‪ ,‬וכ " כ גם במעשה רב ( ס '‬
‫שטר חוב ע " כ ‪ ,‬אבל מ " מ אין שום ראיה שדעת הגר " א שב " ר של מעלה מכין ועונשים‬
‫כדין ] ‪.‬‬ ‫בהית " ע הנעשה‬

‫ג ‪-‬‬

‫שימת הגר " א בהערמה בהית " ע‬

‫לעיל הבאנו דמשמעות הגר " א שלא היה דעתו נוהה כהיתר עיסקא גם בחצי מלוה‬
‫והצי פקדון ‪ ,‬ויש להסתפק מאיזה טעם מהמיר הגר " א אי משום רס " ל כהשל " ה ( מס '‬
‫שגמ על הקרן אסור להערים ‪ ,‬משום שלדעתו יש לאסור הערמה גם בדרבנן‬ ‫)‬ ‫פג ‪.‬‬ ‫חולין ע '‬
‫ע " ש בשל " ה ( א ) ‪ ,‬ולפ " ז יוצא קולא דכשכותב כנוסח ההית " ע שמאמין את המקבל‬
‫בשבועה גם " על הקרן " מותר לכתחילה אף לדעת הגר " א ‪ ,‬או דילמא ס " ל להגר " א שגם‬
‫ההתחייבות על הרווחים שכל זמן שלא נשבע ישלם ההתפשרות הוי הערמה על הריוח ‪,‬‬
‫כיון שעיקר כונתם שלא ישבע אלא שישלם הקרן והריוח בכל אופן ‪ ,‬ולכן הוי הערמה‬
‫בשל תורה דאסור ‪ ,‬ולפי דרך הזה גם בהית " ע שכותב שמאמינו על הקרן בשבועה יש‬
‫מותר ‪.‬‬ ‫למנוע לכתחילה לדעת הגר " א ‪ ,‬ואילו לפי דרך הראשון הנ " ל‬

‫( א ) והנה גם החזו " א כתב דכשמתנה עם המקבל שיטמינו בקרקע ושלא ילוום על משכונות ושכאשר ישנה‬
‫יהיה באחריותו ‪ ,‬דאסור ושלא התיר התוס ' ושאר ראשונים אלא כאשר דעתו כאמת שיטמינו בקרקע ‪,‬‬
‫משא " כ כשמתנה כן על מנת שהמקבל ישנה ‪ ,‬אסור ‪ ,‬אכן אינו מטעם השל " ה הנ " ל ‪ ,‬דהשל " ה ס " ל דאסור‬
‫לעשות הערמה גם בדרבנן וחולק על כל הית " ע שמצריך בירור עדים על הקרן ‪ ,‬אכל החזו " א לא חולק על‬
‫כל הית " ע ‪ ,‬אלא דוקא בתנאי שיסמינם בקרקע ‪ ,‬משום שלאח " כ נהפך ממש להיות באחריות המקבל אלא‬
‫מיקרי שינוי של המקבל אם מעיקרא‬ ‫שאנו מתירין אם בא מכח שינוי של המקבל ‪ ,‬ובזה ס " ל להחזו " א הלא‬

‫ניתן על מנת שלא צריך לשומרו בקרקע ‪ ,‬ולכן הוי קרוב לשכר ממש ‪ ,‬ולא רק הערמה בעלמא ‪ ,‬אבל מודה‬
‫כהשלייה הנ " ל ‪.‬‬ ‫החזו " א שמותר להערים על אחריות הקרן להצריך בירור ערים ולא‬
‫שפה‬ ‫אחרון‬ ‫ייני וינית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫אין דרך לישבע בב " ד ‪,‬‬ ‫" שבזמנינו " שלעולם‬ ‫אבל עמש " כ לעיל ד " א ס " ק ז דנראה‬
‫המהר " מ וכל גדולי האחרונים‬ ‫לכן גם בבירוו שבועה על הקרן הוי הערמה וגרע מזמן‬
‫ע " ש ‪ ,‬ולפ " ז י " ל שגם לפי הצד הראשון הנ " ל ( דהגר " א ס " ל כהשל " ה ) ‪ ,‬אפ " ה יש למנוע‬
‫בזמנינו לדעת הגר " א גם כשמאמינו על הקרן בשבועה ‪ ( ,‬וכ " ש לפמש " כ לקמן דנראה‬
‫הרווחים ) ‪.‬‬ ‫יותר כפי הצד השני הנ " ל דהוי הערמה על‬

‫ועיין בשלתן ערוך ס ' קעז סעיף יג שיש מחלוקת המחבר והגר " א אי מותר לעשות‬
‫הערמה ‪ ,‬רבש " ע מביא בשם המהר " ם מרוטנבורג ‪ ,‬המלוה מעות לבעל הבית וגם חוזר‬
‫ההלכה עם בנו של בעל הבית ובעה " ב נותן לו הוצאות אסור אלא אם כן יתן לו הקרן‬
‫חולק על‬ ‫לד )‬ ‫במתנה גמורה שאם ירצה לעכבו הרשות בידו עכ " ל והגר " א שם ( ס " ק‬
‫והנה‬ ‫‪.‬‬ ‫)‬ ‫המחבר וכתב אבל הרשב " א אוסר דהערמת רבית הוא שיודע שלא יעכב ע " כה‬
‫לכאורה היה אפש " ל שהגר " א ס " ל דאסור להערים גם בדרבנן ‪ ,‬אבל א " א לומר כן שהרי‬
‫המקור של הגר " א לאסור הוא מדברי הרשב " א דמיירי בריבית קצוצה ולכן צ " ל דהגר " א‬
‫אוסר משום שהמהר " ם מרוטנבורג ( ד " ק ס ' רנז ומובא במרדכי ס ' שטז ובשו " ת מיימוני‬
‫גופא כתב שאם נותן המעות בהלואה הוי ריבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬וכן מבואר‬ ‫מה )‬ ‫ס'‬
‫וכיון דהוי איסור דאורייתא משו " ה כתב הגר " א‬ ‫סק " ב )‬ ‫בט " ז ( עמש " כ לעיל פ " ג ד " ז‬
‫דאסור להערים ‪ ,‬ולפ " ז אין לנו שום מקור שהגר " א אוסר הערמה בדרבנן ‪ ,‬ולפ " ז נראה‬
‫רהיינו משום רס " ל דהוי הערמה‬ ‫בהית " ע‬ ‫דמה שהגר " א נוטה להחמיר שלא להלוות‬
‫השני ) ‪.‬‬ ‫בדאורייתא ‪ ,‬משום שמערים גם כלפי הרווחים ( וכמש " כ לעיל בצד‬

‫והמחבר והמהר " ם מרוטנבורג והמרדכי שהתירו להערים ליחן המעות במתנה לבעה " ב‬
‫שאם ירצה לעכבם לעצמו הרשות בידו אע " פ שכתבו שאם מלוהו ממש הוי איסור תורה ‪,‬‬
‫בע " כ דס " ל דלא הוי הערמה גמורה ‪ ,‬וכן מדויק קצת בלשון הבית יוסף שכתב וז " ל וקמ " ל‬
‫דאע " ג " דמיחזי כי הערמה " שודאי לא יעכב בעל הבית מעותיו אפילו הכי שרי עכ " ל ‪ ,‬וכן‬
‫זו להערמה של נתינת הלואת חנם ע " ש ‪.‬‬ ‫מבואר ממה שחילק בין הערמה‬

‫ד ‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫הערמה בנתינת המעות ( ההלואה ) במתנה ‪ ,‬בד" ק ובא" ר דרעק‬

‫ונראה דאע " פ שהמחבר ורמ " א התירו הערמה זו ליתן המעות במתנה שאם ירצה‬
‫הבעה " ב יכול לעכבם בידו ‪ ,‬מ " מ נ " ל ברור שלא התירו הדבר אלא בנד " ד שהבעה " ב היה‬

‫( ב ) ובטעם ריבית ס ' קעז ס " ק כ תמהתי על הגר " א שכתב דהוי הערמה וסיים דמשו " ה השמיטו הרב בהגה‬
‫עכ " ל ותמהתי דכרמ " א ס ' קמו ס " ג מפורש להריא היתר זו שיתן לו המעות במתנה ואם ירצה הלוה יוכל‬
‫לעכבו ולא ישלם לו מותר אע " ג דמשלם לו אח " כ ‪ ,‬ולחומר הקושיא נ " ל לתרץ דברי רבינו הגר " א שכונתו‬
‫שהב " י כתב שהמלמד אומר להכעה " כ שנותן מתנה שאם " תרצה " תוכל לעכבו ‪ ,‬ומשמע שבעת שנותן‬
‫במתנה אומר להדיא שהמתנה הוא רק שאם תרצה תוכל לעכבו ובאופן זה מוכח יותר שאין לו שום סמיכת‬
‫דעת כלל שיעכבם לעצמו אלא שיכול ע " פ דין חושן משפט ( וכן מש " כ כש " ע ס ' קעז שאם ירצה היינו‬
‫שהמלמד אומר כן להבעה " ב ) ‪ ,‬וכאופן זה ברור שידוע מעיקרא שבודאי לא יעכב בעה " ב את המעות והוי‬
‫הערמה גמורה אפ " ה ס " ל להבית יוסף דמותר ‪ ,‬אבל הרמ " א בס ' קמו שינה מעט מלשון המחבר וכ " י וכתב‬
‫אם נותן המעות בדרך מחגה ואם ירצה הלוה יוכל לעכבם עכ " ל ומשמע קצת שנותן מתנה ולא אומר לו‬
‫שרק אם תרצה הוכל לעכבו וגם השמיט מש " כ בב " י אע " פ שידוע מעיקרא " שבודאי " לא יעכב בעה " ב את‬
 ‫אחרון‬ ‫פוק יג דין ו‬ ‫קונטרס‬ ‫שפו‬

‫נותן ההוצאה גם בלי ההלואה ‪ ,‬משום שמלמד את בנו ‪ ,‬ולכן אינו הערמה בכדי ליחן‬
‫ריבית ( שגם כלי ההלואה היה נותן לו ההוצאה ) ‪ ,‬אבל אם רוצה להשתמש בעצה זו‬
‫להלוות בריבית קצוצה ק ' בק " כ ‪ ,‬ונותן ק ' במתנה על סמך שלא יעכבם בידו אלא שיחזיר‬
‫אסור לעשות כן ‪.‬‬ ‫לו אח " כ ק " כ ‪ ,‬דהוי הערמה גמורה נראה פשוט דלכו " ע‬

‫עוד נראה לומר דהמהר " ם מיירי כשמלוהו סכום שאינו גדול כל כך ‪ ,‬ולכן אינו מוכח‬
‫כל כך שחייב להחזירו ‪ ,‬לפי שגם אם הבעה " ב לא מחזיר הכסף ג " כ כדאי הוא להמלמד‬
‫ליחנו להבעה " ב בכדי לקבל ההוצאות ( שהוא הרבה יותר מהסכום שמלוה להבעה " ב ) ‪,‬‬
‫משויה אינו הערמה גדולה כל כך כאשר נותן לו הממון במתנה ‪ [ ,‬וכן צ " ל להגר " א וכמו‬
‫ק ' בק " כ ‪,‬‬ ‫שפירשתי לעיל בהערה ב ע " ש ] ‪ ,‬משא " כ כשנותן מתנה רק בכדי שיהיה הלואה‬
‫ואסור ‪.‬‬ ‫פשוט שכל כונתו רק עבור הלואה בריבית‬

‫שוב ראיתי שבשו " ת יעבץ ( ח " ב ס ' קם ומובא בפתחי תשובה ס ' קס ס " ה ) כבר כתב‬
‫להדיא דהוי הערמת ריבית ואסור וז " ל יראה שלא יתכן להשוות את שני בעלי דברים על‬
‫עסק כזה ‪ ,‬אם לא בהנתן ידיעה לכל אחד קודם המעשה ‪ ,‬איך ובאופן מה יקוים דבר ‪ ,‬כדי‬
‫שיסכימו עליו ‪ ,‬וכו ' ואפילו לא הוצרכו לגמרי להתנות תחלה רק סמכו זה על זה ולבם‬
‫בטוח ששניהם יעשו אח " כ כראוי לטובת שניהם מ " מ נ " ל שיש בו משום הערמת ריבית‬
‫עכ " ל א ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬

‫וכעת מצאתי שגם כשגותן המעות במתנה גמורה ולא בדרך הערמה כנ " ל ‪ ,‬אלא‬
‫שבאמת אינו מקפיר אם לא יחזיר לו הקרן ‪ ,‬שג " כ אסור מדינא דגמרא כשנותן לו ק ' על‬
‫דעת שיחזיר ק " כ ‪ ,‬ומטעם דאתו למיסרך ולהלוות בריבית גמור ( ב) ‪ ,‬והכי איתא ברמב " ם‬
‫אסור לאדם להלוות בניו ובני ביתו בריבית אע " פ שאינו מקפיד ומתנה‬ ‫ה "ח)‬ ‫( פ " ה מלוה‬
‫הוא שנותן להן הרי זה אסור שמא ירגילם בדבר זה עכ " ל וע " ש בלחם משנה ובמל " מ‬
‫שפירשו שהאב נותן את הקרן במתנה גמורה ואינו מקפיד אם בניו לא יחזירו לו את‬
‫הקרן ‪ ,‬ולכן אינו הלואה ‪ ,‬ואפ " ה אסרוהו חז " ל ‪ ,‬משום דאתו למיסרך וק " ו בנד " ד שאין לו‬
‫שום סמיכות דעת ליחנו במתנה גמורה ‪ ,‬ולכן מלבד זה יש גם איסור הערמה גמורה בשל‬
‫תורה ג ‪.‬‬
‫( )‬

‫המעות ‪ ,‬אבל מ " מ עדיין דחוק מאוד שהרי גם להרמ " א מגלה דעתו שאינו נותנו לו במתנה ממש ‪ ,‬וא " ב מאי‬
‫צע " ג ‪.‬‬ ‫ועדיין‬ ‫והב " י ‪,‬‬ ‫נפק " מ בין לשון הרמ " א לדברי המחבר‬

‫( א ) וגם הכנה " ג מודה דאסור ‪ ,‬ולא התיר שם אלא משום דס " ל שבעסק שעשו ביניהם לא הוי ריבית ‪,‬‬
‫יש לסמוך על‬ ‫ולרווחא דמילתא אמר לעשות עצה זו ליחן במתנה בכדי להוריד חשש איסור תורה ‪ ,‬ובררבנן‬
‫שם ‪.‬‬ ‫הסברא שהזכיר‬

‫( ב ) אבל בנדון המחבר והרמ " א אין חשש אתו למיסרך ‪ ,‬משום שהלוה היה נותן השכר גם בלי ההלואה ‪,‬‬
‫שמלמד את בנו ‪.‬‬ ‫משום‬

‫במקור מים חיים ר " ס קע שנסתפק בישראל המלוה לחבירו בקרן וריבית וגוי נעשה ערב שלוף‬ ‫(ג ) יעיין‬
‫דוץ האם מותר ע " ש ‪ ,‬והנה לכאורה נראה דעיקר השאלה הוא להסוברים דערב שלוף דוץ הוי לוה גמור‬
‫א " כ י " ל שהגוי הוא לוה ומלוה ‪ ,‬אבל להרשב " א וט " ו ס ' קע סק " ב רס " ל דהוי צד אחר כריבית ואם הלוה‬
‫יפרע לבסוף מתברר למפרע שהערב אינו לוה ומלוה ‪ ,‬וק " ו להרמ " א וב " ח ונקה " כ דס " ל רערב שלוף דוץ‬
‫עיקר שם לוה הוא רק הלוה נראה ברור ראסור ללוות מישראל‬ ‫וא " כ‬ ‫אינו נחשב כלוה ומלוה מה " ת ‪,‬‬
‫שפז‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ויבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ונסתפקתי אי מותר להשתמש בעצה זו כלפי איסור דרבנן והיינו בהלוואת סאה‬
‫בסאה ‪ ,‬דאולי י " ל דההערמה הזה גרע יותר משאר הערמות ‪ ,‬ושהמחבר והרמ " א לא התירו‬
‫אלא בעובדא דידיהו שהיה נותן השכר גם בלא " ה וצרב ‪ ,‬ואע " פ שהתה " ד התיר הערמה‬
‫" גדולה " בעיסקא והיינו כשלא מאמינו על הקרן אלא בעדות הרב והש " ץ ‪ ,‬משום שכל‬
‫האיסור דקרוב לשכר הוא רק דרבנן ‪ ,‬ובדרבנן מותר להערים ‪ ,‬א " כ מיסתבר דה " נ הערמה‬
‫ז)‬ ‫זו מותר בדרבנן ‪ ,‬אבל מ " מ לדינא לא מקילים כל כך וכמש " כ הסמ " ע ( בקונ ' ס '‬
‫דהתה " ד הפריז על המירה וגם התה " ד בעצמו סקפק שם בסוף התשובה כשלא מאמין‬
‫אלא הרב והש " ץ ( ע " ש בסמ " ע ) ‪ ,‬א " כ י " ל דה " נ בנותן בדרך מתנה הוי הערמה גדולה‬
‫וצ " ב ‪.‬‬ ‫ואסור גם בריבית דרבנן‬

‫וע " ע מש " כ לעיל פ " ה ד " ו סק " ג עצה להלוות סאה בסאה אפילו כשאין לו להלוה‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫כלום ‪ ,‬אבל התם אין כאן הערמה‬

‫ה ‪-‬‬ ‫‪-‬‬

‫הערמה של התחייבות משומה ואח " כ מקבל כסף במתנה מיד‬

‫נשאלתי מאחד שלוה מעות בריבית בדרך הערמה כזו ‪ ,‬שמעיקרא התחייב לחבירו‬
‫בקנין סודר ליחן לו אלף ומאתיים דולר לאחר שנה ‪ ,‬ושוב אח " כ חזר תבירו ונתן לו מתנה‬
‫ומאתיים )‬ ‫מיד בסכום אלף דולר ( ונמצא שעכשיו מקבל אלף ובסוף השנה מחזיר אלף‬
‫ואמר שלמדן אחד התיר לו הדבר ‪ .‬והטעם משום שבשעה שהתחייב ליתן אלף ומאתיים‬
‫לא קבל כלום ‪ ,‬דאפילו אם לא יקבל עכשיו האלף ג " כ מתחייב לשלם האלף ומאתיים ‪,‬‬
‫ואינו אלא התחייכות על מתנה בעלמא ‪ ,‬גם לא הוי ריבית מוקדמת כנותן מתנה כשכיל‬
‫שילוהו ‪ ,‬כיון שגם לאה " כ כאשר חבירו נותן לו אלף אינו הלואה אלא מתנה מוחלטת ‪,‬‬
‫ומה שחייב להחזיר אח " כ אלף ומתאיים ‪ ,‬אינו מכח קבלת האלף ‪ ,‬אלא משום שמעיקרא‬
‫התחייב ליתן אלף ומאתיים במתנה ‪ ,‬ומשוייה אינו ריבית מוקדמת ‪ ,‬ולא ריבית קצוצה‬
‫את " ד ‪.‬‬
‫ד)‬ ‫אמנם לדינא פשוט שלא רק דהוי הערמת ריבית ולא עדיף מנדון הנ " ל ( בס " ק‬
‫דאסור ‪ ,‬אלא גם הוי ריבית דאורייתא ‪ ,‬משום דאיכא אומדנא שמעיקרא לא התחייב לשלם‬
‫לו אלף ומאתיים אלא על תנאי שהוא יחזור ויקבל ממנו עכשיו מיד אלף ‪ ,‬ובאם לא יקבל‬
‫עכשיו האלף לא ישלם האלף ומאתיים בסוף השנה ‪ ,‬ונמצא דקבלת האלף הוא הגורם‬
‫לחייבו ליתן לבסוף האלף ומאתיים ‪ ,‬וכמש " כ לעיל פי " א ד " ד סק " ג אות ו ' הע ' ב ' כשם‬

‫ערב שלוף רוץ ואע " פ דמה " ת גם הלוה לא נחשב כלוה כיון שא " א לכופו [ ומיושב מה‬ ‫כריבית וגוי יהיה‬
‫שתמהתי בט " ר ס ' קע סק " ב אות ג ‪ -‬וגם הערב לא נחשב כלוה כיון שלא סומך דעתו לגבות ממנו והוי‬
‫מדרבנן ‪ ,‬וק " ו כנד " ד‬ ‫היעב " ץ הנ " ל דכשנותן הקרן במתנה לחבירו אסור‬ ‫רק ערבות ] ‪ ,‬מ " מ לא עדיף מדברי‬
‫לכו " ע ע " ע בסימן קמט סעיף ה מדץ שליחות לגוי ודין כפייה ( וע " ע‬ ‫שאפשר לכוף הלוה לשלם ‪ ,‬ואסור‬
‫מש " כ שם בט " ר ס " ק ג וס " ק ד אבל בכפיה אוסר המבב " א והתנ " ך ) וק " ו בנד " ד שהגוי אינו אפילו שליח‬
‫אלא ערב שלוף רוץ [ ונראה העיקר ספיקת הממ " ח היה אי יש עדיין איסור תורה ולא נכנס כ " כ לדון לענין‬
‫של שליחות וכפייה ] ‪ ,‬ועוד דכיון שהלוה מתחייב לשלם הריבית ישר להמלוה ניכר יותר‬ ‫איסורים‬
‫דרכניהמלוה ‪.‬‬
‫לוה מן‬ ‫שהוא‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫שפח‬

‫מג " ח שליט " א ואפילו אם אומר להדיא בעת שמתחייב אלף ומאתיים שמתחייב לשלם‬ ‫‪.‬‬
‫לו אפילו אם לא יקבל ממנו עכשיו אלף ‪ ,‬מ " מ אינו אלא אסמכתא כיון שבאמת לא סמכא‬
‫הרב ס ' נד ‪.‬‬ ‫בש " ע‬ ‫דעתא דיריה להתחייב אלא אם כן יקבל עכשיו מתנה ע " ע‬

‫ולא דמי לציור של היעב " ץ הנ " ל שעשו באופן הפוך שמעיקרא נתן כסף במתנה‬
‫להלזה שאם ירצה יחזיק אותו לעצמו ורק אם ירצה המקבל יחזיר להנותן בסוף השנה‬
‫אלף ומאתיים ‪ ,‬דהתם המקבל ( הלוה ) מוחזק בהכסף והנותן יודע שאם ירצה המקבל יכול‬
‫להחזיק הכסף לעצמו ‪ ,‬ומהאי טעמא אינו הערמה גדולה כ " כ וגם אין דין אסמכתא כיון‬
‫שהמקבל מוחזק ‪ ,‬משא " כ בנד " ד הרי המתחייב עדיין מוחזק במעותיו רק עושה התחייבות‬
‫אסמכתא ‪.‬‬ ‫עם הערמה וזהו‬

‫ואפילו אם ישליש הכסף אצל שליש בעת ההתחייבות ונמצא דרך לעשות באופן‬
‫שלא יהיה אסמכתא גם להש " ע הרב ‪ ,‬נראה פשוט דאע " פ דאהני מעשיו שאז לא הוי‬
‫ריבית קצוצה מן התורה ‪ ,‬מ " מ הוי הערמה גדולה יותר מציור של היעב " ץ הנ " ל מאתר‬
‫שיודע בבירור שבשום אופן לא ישלם הסכום שמתחייב אלא אם יקבל עכשיו האלף ‪.‬‬
‫אבל ברור שברוב הפעמים לא עושה התחייבות מוחלט גם על הצד שלא יקבל הכסף‬
‫מיד ‪ ,‬והוי ריבית קצוצה מה " ת ‪ .‬ואפילו אם אומרים שעשה התחייבות מוחלט מ " מ ראיתי‬
‫הרבה פעמים שלאחר שדורשימ וחוקרים מתברר שלא היתה התחייבות מוחלט גם על‬
‫הצד שלא יקבל הכסף ‪ ,‬ועדיין נשאר ריבית דאורייתא (גם צריך לדרוש איך עשו מעשה‬
‫הקנין כראוי ) ‪.‬‬

‫פרק ע דין ז‬

‫שינויים בהלואה בהיתקע בזמנינו מעיקר תקנת מהר " מ‬

‫המהר " מ [ אב " ד רקראקא ] תיקן היתר עיסקא ‪ ,‬והסמ " ע ושאר גאונים הסכימו לדבריו ‪,‬‬
‫שמותר להלוות על פי היתר עיסקא ‪ ,‬אבל מאז ועד היום תלו כמה וכמה שינויים ‪ ,‬והוסיפו‬
‫עוד קולות ‪.‬‬
‫והגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצ " ל אמר לי שהמצב והתנאים כהיום בהיתר‬
‫עיסקא נשתנו מזמן המהר " ם ‪ ,‬והעולם עדיין אומרים שמה שאנו עושים כהיום הוא על פי‬
‫תקנת המהר " ם וגדולי דורו שהתירו ‪ ,‬אע " פ שהתנאים בהיתר עיסקא בזמנינו נשתנו ‪ ,‬ושכך‬
‫הוא דרך העולם שסומכים על היתירים ישנים אע " פ שהמצב שונה לגמרי סמה שהתירו‬
‫הפוסקים בשעתם ‪ ,‬והביא דוגמא לדבר בתגלחת הזקן ב " מכונות גילוח " ‪ ,‬שלפני מלחמת‬
‫העולם השניה היה מחלוקת בין גדולי הפוסקים אי נחשב כתער ואסור מה " ת או‬
‫כמספריים שמותר ‪ ,‬אבל ידוע לכל שהמכונות שהיו בשעתם שונים לגמרי מהמכונות של‬
‫זמנינו ‪ ,‬שבשעתם גם אחרי הגילוח נשאר משהו מן השער על הפנים והיה ניכר ‪ ,‬משא " כ‬
‫במכונות של ומנינו לא נשאר שום רושם של שער ( א ) ‪ ,‬ובזמנינו יש הרבה שמשתמשים‬

‫( א ) ע ' לקוטי הלכות לבעל החפץ חיים ( פ " נ מכות עין משפט מק " ו ) שעובר מה " ת ‪ ,‬וע " ע בשו " ת מנחת‬

‫שמביא מהחזו " א שניסה ולכלך היד בדיו וגילח שם במכונה ונעשה נקי במקומות‬ ‫קיג )‬ ‫(ח "ד ס " ס‬ ‫יצחק‬
‫שונים ‪ ,‬ומוכח להדיא שהסכין הפנימי נוגע בהבשר כמו בתער ‪ ,‬והורה דעובר מה " ת ללא ספק וכשממציאו‬
‫שפט‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫ועוכרים באיסור תורה גם‬ ‫הישנות ‪.‬‬ ‫במכונות שלנו וסומכים על המקילים במכונות‬
‫את " ד ‪.‬‬ ‫להמקילים הנ " ל‬

‫אבל מ " מ הפוסקים מלפני כמה דורות כתבו שיש להקל והבתי דינים מתקנים היתר‬
‫עיסקא לבנקים ולחברות גדולות אע " פ שנוספו עוד כמה קולות ( והגרשז " א זצ " ל אמר‬
‫באות ו ) ‪.‬‬ ‫דברים הנ " ל לגבי מש " כ לקמן‬

‫א ‪ .‬בזמן המהר " מ נתנו כסף להתעסק בו ‪ ,‬והתעסקו בו להרויח בו ‪ ,‬בזמנינו משתמשים‬
‫בכסף לכל צורך ‪ ,‬ובנוסחאות ההית " ע הטובים מותנה שמקנים להמלוה הלק בעסקי‬
‫הלוה ‪ ,‬ובנוסחאות הגרועים לא מוזנר גם זה ( וברוב הבנקים עדיין לא תקנו הנוסח ) ‪ ,‬ויש‬
‫הרבה שפקפקו שבנוסח זה עדיין עובר בר " ק סה " ת ‪ ,‬אלא שיש כמה פוסקים שכתבו דאנן‬
‫ולעיל ד " ג‬ ‫מא )‬ ‫סהדי שבדעתו לשתף המלוה בשאר עסקיו ע " ע בדרכ " ת ס ' קעז ( ס " ק‬
‫בנימוקים ובקו " א אבל בודאי שלכתחילה חייבים לתקן נוסח משופר שאם לא משקיע‬ ‫‪.‬‬
‫הכסף בעסקים שאז משתף המלוה בשאר עסקיו הטובים ( ובנוסח ההית " ע בראש הספר‬
‫אות יד ‪ ,‬שבהית " ע‬ ‫הספר )‬ ‫בביאורים לנוסת הית " ע ( בסוף‬ ‫וע " ע‬ ‫הזה ) ‪,‬‬ ‫הוכנס תנאי‬
‫ע "ש ‪.‬‬ ‫שמשתפו בכל עסקיו יש לכתוב עוד הוספה בנוסח ההית " ע‬

‫גם עצם הדבר לשתף ככל עסקיו אינו ברור ‪ ,‬דקשה לברר איפה הרויח ומה הרויח ‪,‬‬
‫והוא קצת הערמה יותר מזמן המהר " מ [ אבל מ " מ כל האחרונים סמכו גם בזה להתיר ] ‪,‬‬
‫אבל אם אין ללוה עסקים או רכוש כנגד דמי ההלואה פשוט דלא מהני שום היתר עיסקא‬
‫והוי ריבית גמור ( ועמש " כ לעיל ד " ג ) ‪.‬‬
‫ב אין שום סמיכת דעת ללוה ולמלוה לישבע וליפטר ‪ ,‬וע " ע בשו " ת רעק " א ( ס " ס נד )‬ ‫‪.‬‬
‫ובפ " ת ח " מ ס ' צג סק " ז בשם הנודע כיהודה שבכל יום ויום נשבעים על הית " ע ונפטרים ‪,‬‬
‫משא " כ בזמנינו לא מצוי כלל וכלל ‪ ,‬ומעת הקמת בנקים יהודים בא " י עד היום לא היו‬
‫אלא כמה בודדים שטענו שרוצים ליפטר ‪ ,‬לעומת כמה מליוני ומיליארדי הלוואות ברבית‬
‫שנעשו מאז עד היום שלא נשבעו ‪ ,‬וי " ל דהוי הערמה בשל תורה דאסור ( ע ' תה " ד ס ' שב‬
‫ושייך קעז סק " כ ) ‪.‬‬
‫ועוד דכיון שבזמנינו אין דרך הסוחרים ושותפין לדרוש שבועה ‪ ,‬ולא מגיע לבעל‬
‫א " כ הוי תחבולה‬ ‫בהית " ע )‬ ‫הממון לררוש שבועה ( וגם הב " ר אין דרכם להשביע אפילו‬
‫דאסור לעשות תחבולות על‬ ‫ה)‬ ‫ובלחם הפנים ( ס '‬ ‫ס ' ג)‬ ‫לריבית ומפורש בסמ " ע ( קונ '‬

‫לאחר עובר בלפני עור ‪ ,‬ומביא עוד ( בס " ק כז ) שגם הגרצ " פ פרנק שהתיר במכונות הישנות מ " מ שוב אח " כ‬
‫ע"ש ‪.‬‬ ‫אסר במכונות החדשים משום שמצמידו על הבשו‬

‫וטס מביא עוד טעם לחוש לאיסור תורה‬ ‫הגרשז " א )‬ ‫וכעת גרפס שו " ת מנחת שלמה ( ח " ב ממכתבי‬
‫אפילו כשהסכין הפנימי לא נוגע בהכשר ‪ ,‬משום דבשעה שמצמידים המכונה ע " ג הכשר יוצאים שורשי‬
‫השערות לחוץ וחותכו שם ‪ ,‬וע " ש שמביא שכותב כן לפני ששמע דברי החזון איש הנ " ל ( שהוכיח שהסכין‬
‫וכן שמעתי מבנו הנ " ר ברוך אויערבאך זצ " ל ומעוד בני המשפחה שדעת הגרשז " א‬ ‫בהבשר )‬ ‫הפנימי נוגע‬
‫היה כוור דדינו כמו תער וכמש " כ בטניס ושמאוד תמה על גדול א ' שהתיר במכונה כשהסכין אינו חד‬
‫‪.‬‬
‫משום רהוי " טוחן " ולא מחתך ע " כ וכן דעת הגרי " ש אלישיב שליט " א דהוי איסור דאורייתא וכן פירסמו‬
‫בעל הקהילות יעקב והגרא " מ שך שליט " א ‪ .‬וע " ע כספר הדרת סנים ‪ -‬זקן שמביא בשם כמעט כל גדולי‬
‫כתער ‪.‬‬ ‫הפוסקים שיש בו משום איסור השחתה‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג רין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫שצ‬

‫הרווחים ‪ ,‬ועוד דעצם ההתחייבות שכל ומן שלא נשבע ישלם כך וכך שוה כסף ‪ ,‬והוי‬
‫כהתחייבות בדבר קצוב דהוי איסור גמור ‪ ,‬ולא דמי לזמן קדום שמגיע לו לדרוש שבועה ‪,‬‬
‫ז‪.‬‬ ‫ע " ע מש " כ לעיל ד " א ס " ק‬

‫הרבה בנקים וחברות שייכים למחללי שבת ולא צייתי דינא ‪ ,‬ובפרט בבנקים‬ ‫ג‪.‬‬
‫שחותמים עמהם על שטר שכל חילוקי ריעות יובא לבית משפט פלוני ‪ ,‬ואפילו הבנקים‬
‫שהוסיפו על ההית " ע נוסח הצהרה ‪ ,‬וז " ל הנהלת הבנק מצהירה בזאת כי שטר זה מחייב‬
‫בכל דיון משפטי עכ " ל ‪ ,‬מ " מ כשבא לידי מעשה הבנקים מתחמקים מזה ולא מסכימים‬
‫רק מוציאים כל הקרן וריבית בכל כרחם ‪ ,‬ויש‬ ‫ההית " ע‬ ‫לילך לב " ר ולא מקיימים תנאי‬
‫הרבה לקוחות שביכולתם לברר ההפסד ולישבע ולפטור ודרשו מהבנק לילך לב " ר ולילך‬
‫אחר תנאי ההית " ע ‪ ,‬והבנקים לא הסכימו לזה רק תבעו מהם כל הקרן וריבית בערכאות‬
‫כאילו לא היה שום היתר עיסקא ‪ ,‬ואע " פ שלמעשה נוהגין כל בית ישראל ליקח משכנתא‬
‫מהבנק עבור קניית דירה וכן שאר הלוואות ‪ ,‬וגדולי ישראל חתמו על הית " ע כללי‬
‫להבנקים אע " פ שידוע להם כל הנזכר ‪ ,‬ורוב גדולי ישראל לקחו משכנתא מהבנק בעת‬
‫שחיתנו ילדיהם ‪ ,‬מ " מ כו " ע מודים שהינו היתר דחוק ‪ ,‬וכל מה שמקילין הוא משום שאין‬
‫רוב הצבור יכולים לעמוד בלי להתעסק עם הבנקים ובלי ליקח מהם משכנתא ‪ ,‬וכן הורה‬
‫דמי שאינו דחוק וביכולתו למנוע מללות‬ ‫יצחק "‬ ‫הגאב " ד דעיה " ק זצ " ל בעל " המנחת‬
‫ע " פ הית " ע מבנק דלא צייתי דינא ‪ ,‬שימנע מזה ( וק " ו בחו " ל שיש בנקים של גוים ‪ ,‬ובפרט‬
‫לפי מה שהבאתי לעיל דבארצה " ב יש תקדימים משפטיים ברורים בערכאות שאין תוקף‬
‫ז ואילך הארכתי בכל דה ‪.‬‬ ‫לתנאי ההיתר עיסקא ) ‪ ,‬ולעיל ריש דין ה ושם מס " ק‬

‫ד ‪ .‬רוב הלווים לא יודעים מהות ההית " ע ‪ ,‬והם מבטיחים עבור ההלואה וגם משלמים‬
‫דהוי רבית גמור ‪ [ ,‬וז " ל הלוה‬ ‫‪):‬‬ ‫לשם רבית ‪ ,‬ולא ריוח ‪ ,‬וכבר כתב השל " ה ( חולין פג‬
‫לפעמים אינו מבין וההיתר אינו אלא חוכא ואטלולה ואיך יעלה על לבם להטעות עין‬
‫ובחכמ " א ( וע " ע מש " כ בט " ר‬ ‫ה)‬ ‫וכ " כ בקונ ' הסמ " ע ובלחם הפנים ( ס '‬ ‫עכ " ל ]‬ ‫עליון ית '‬
‫והאחרונים שתיקנו‬ ‫טז ) ‪.‬‬ ‫(ח " ד ס '‬ ‫מנח " י‬ ‫קו " א ס ' לד הערה ג ובס ' כה ) וע " ע בשו " ת‬
‫הית " ע כללי לבנקים ( ופשוט שרוב הלווים לא יודעים מהות ההית " ע ) בע " כ שהקילו‬
‫פל " ה הי " ג שהטוטו " ד ולבושי מרדכי מקילים אבל צ " ע איך הקילו נגד‬ ‫בברי " י‬ ‫וכ " כ‬
‫גדולי הפוסקים הנ " ל ‪ ,‬ונלענ " ד ברור שאף לדבריהם אינו אלא היתר דחוק ומשום שעת‬
‫הדחק גדול ‪.‬‬
‫שבכה " ג א " א‬ ‫חילונים ופסולי עדות שלא יכולים לישבע ‪ ,‬ויש שכתבו‬ ‫ה ‪ .‬יש הרבה‬
‫לדרוש שבועה וא " כ נפל כל יסוד ההית " ע ‪ ,‬אבל מו " ח שליט " א כתב ( ע ' לקמן סק " ב‬
‫כמכתבו ) שדורשים מהם שיחזרו בתשובה ואז ישבעו ‪ ,‬ולכן אין לפסול כל הית " ע עם‬
‫כתב להכשיר מטעם אחר וז " ל ואם‬ ‫סז )‬ ‫חילונים ‪ ,‬ובברית יהודה עיקרי דינים ( פכ " ט דין‬
‫אופן ההוכחה עכ " ל אבל עדיין‬ ‫בב " ר‬ ‫מנהלי החברה ( הלוה ) חשודים על השבועה יקבעו‬
‫לקמן ס " ק ג ‪.‬‬ ‫יש לפקפק בכל זה וע " ע מש " כ‬

‫שינוים וזהירות בנוסחאות הית" ע‬

‫ו ‪ .‬וע " ע מש " כ לעיל ד " א אות ב בשם הגרש " ז אויערבאך זצ " ל שאם לא נזהר יכול‬
‫להכשל כרבית קצוצה ‪ ,‬והיינו בשמשתמש בהית " ע דפלגא מלוה ופלגא פקדון ‪ ,‬ומתפשר‬
‫שנא‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫עמו בסך כך וכך ‪ ,‬ומעיקרא לא צפוי שירויח כל כך מחלק הפקדון שיהיה שוה הצד ריוח‬
‫ואז עובר‬ ‫ההתפשרות ]‬ ‫כשיעור ההתפשרות [ והיינו שלא צפוי שירויה כפול משיעור‬
‫באיסור תורה ‪ ,‬שמתפשר ומחייב עצמו שכל זמן שלא נשבע חייב לשלם עבור חלק‬
‫הפקדון יותר מכפי ערכו ‪ ,‬והכל משום שמלוהו חצי הלואה ‪ ,‬ובאופן זה אין היתר אא " כ‬
‫ד " כולו פקדון " ב ‪.‬‬
‫)‬
‫כותג הית " ע‬
‫'‬
‫אבל רוב הבנקים והרכה חברות משתמשים בנוסח שכתוב בו שאם לא מהני נוסח‬
‫הנ " ל ( שיהיה חצי מלוה וחצי פקדון ) ‪ ,‬אז תנאי ההתעסקות שיהיה כולו פקדון ‪ ,‬וא " כ הוי‬
‫אות ג ) ‪.‬‬ ‫כולו פקדון ‪ ( ,‬עמש " כ לעיל ד " א‬

‫בהלויני ואלוך וכן בכל ריבית מוקדמת צריך היתר עיסקא רכולו פקדון ‪ ,‬וגם‬ ‫ז‪.‬‬
‫שיהיה מותנה שהלוה לא חייב באחריות גניבה ואבידה אלא באחריות פשיעה בלבד‬
‫ודי " ב ] ‪.‬‬ ‫פ "ב ר " ד‬ ‫[עמש " כ לעיל‬

‫שותפין שמלווים זה לזה בעסק או בהלוואות מבנק בכדי לקנות מניות בתוך‬ ‫ח‪.‬‬
‫הבנק גופא ‪ ,‬שהמלוה עצמו יודע אם היה הפסד צריך לשתף המלוה בכל עסקיו [ ובנוסח‬
‫עיין בקיצור דיני רבית פי " ג ד " ר ובביאורים‬ ‫הזה ]‬ ‫הית " ע בראש הספר כלול גם פרט‬
‫לנוסח הית " ע אות א ‪.‬‬
‫ט ‪ .‬חנות או סוחר צ ' יקים שלא רשום בשום שטר שיש קרן ורבית וחושבים שהכל‬
‫מיוחד‬ ‫הית " ע‬ ‫קרן ‪ ,‬או שלא ידוע שקנה ממנו בכלל ‪ ,‬והמלוה מוחזק בקרן ורבית ‪ ,‬צריך‬
‫כרכית ועל פי תנאי ההית " ע ואם ישבע ככ " ד‬ ‫שנותן נאמנות לכל אדם לטעון שעסק עמי‬
‫אז יחזיר לו מה שמגיע לו עיין בקיצור דיני רבית פ " ט ד " ב ובביאורים לנוסח הית " ע אות‬
‫יט ( ותנאי הזה הוכנס שם ) ‪.‬‬

‫בזמנינו מלווים ממון ע " פ הית " ע לבנקים והם חוזרים ומלווים לחברות ע " פ‬ ‫י‪.‬‬
‫הית " ע והחברה מלוים לאחרים ברבית קצוצה ‪ ,‬או שמוכרים סחורה לאחרים באיסור רבית‬
‫ורבית קצוצה [ כשהשכר מתרבה כפי הזמן ] ‪ ,‬ונמצא שממון המפקיד בבנק הוא בהלואה‬
‫ברבית קצוצה אצל הלקוח מהחברה ‪ ,‬וכן משקיעים במאכלות אסורות וחילול שבת‬
‫וכדומה ‪ ,‬ולכן צריך להכניס תוך נוסח ההית " ע שנהיה שותף " בעסקים המותרים " של‬
‫הבנק ‪ ,‬וכאשר הלוה ישקיע ממון בעסקים האסורים ישתף את המלוה מזמן ההוא ואילך‬
‫ה‪.‬‬ ‫בשאר עסקיו המותרים וע " ע בביאורים לנוסח הית " ע אות ד ולעיל דין ה אות‬

‫הית " ע שכתוב בו תנאי נוסף ‪ ,‬שאם הלוה‬ ‫יא ‪ .‬יש כמה בנקים וחברות שיש להם נוסח‬
‫לא מודיע בער " ח שלא היה ריוח או שהפסיד ‪ ,‬שיחשב כאילו יש כאן הודאת בעל רק‬
‫שהרויח ולא הפסיד ‪ ,‬ומכאן ואילך לא יהיה נאמן לומר שהפסיד או שלא הרויח אפילו‬
‫בעדים וכ " ש בשבועה ‪ ,‬ועמש " כ לעיל ( ד " ה אות ד ) שהבאתי מכתבים מפוסקי זמנינו‬
‫שליט " א שהיות שרוב הלווים לא יודעים מתנאי זו לא מהני אפילו לההכמ " א ‪ ,‬וע " ש עוד‬

‫( כ ) וההית " ע דפלגא מלוה ומלגא פקדון מיותר רק לסוחר שקונה ומוכר סחורה או כעל מכולת וחנות‬
‫שמרויח פי שתים ושלש מסכום ההתפשרות ‪ ,‬ולא בהלואה לקניית דירה או להשקעות כמניות וכדומה שלא‬
‫צפוי להרויח כ " כ ואם נבוא לשער ולשום כמה שוה למכור הספק ריוח ‪ ,‬לא היו משלמים על הספק ‪ ,‬כפול‬
‫משיעור ההתפשרות לכן צריך הית " ע דכולו פקדון ‪.‬‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫שצב‬

‫בתשובת הגר " נ געשטעטנר שליט " א ( או " ד) דאפילו אם הלוה יודע מתנאי זו ‪ ,‬לא שייך‬
‫בהרבה סוגי עסקים בזמנינו ואסור גם להחכמ " א ‪ ,‬וע " ש בטפר אות ב שהסמ " ע אוסר‬
‫לעשות שום תחבולה ‪ ,‬ולדבריו גם תחבולה הזה אסור ‪ ,‬והחנמ " א שמתיר הרי חולק על‬
‫הממ " ע ע " ע בבינ " א ס ' יא ( ובט " ר קו " א ס ' מ הערה ב ( השני ) יישבתי דברי הסמ " ע‬
‫ואדרבה לא הבנתי דברי הבינ " א ואכמ " ל ) ‪ ,‬ועוד דלכאורה לא שייך ההיתר של החכמ " א‬
‫אלא לשיטת הרשב " א ולא לשיטת שאר ראשונים ‪ ,‬ולדבריהם אסור לעשות תחבולות‬
‫וכמש " כ הסמ " ע [ מלבד הטעם שפירש הסמ " ע שע = י שעושים תחבולה ‪ ,‬רחוק שיבוא‬
‫אות ד ‪.‬‬ ‫לפטור הלוה ] וכמש " כ לעיל ד " א‬

‫יש נוסחאות שנתוב שחובת " ההוכחה " בער " ח ‪ ,‬ושמעתי ממו " ת שליט " א‬ ‫יב ‪.‬‬
‫ומהגריי ברטלר שליט " א ‪ ,‬דדבר זה לא שייך כלל ‪ ,‬ואם כותב כן הוי התחייבות לשלם‬
‫רבית ‪ ,‬והתכמ " א כתב רק חובת " ההודעה " בער " ה ( וכ " כ במכתבו המובא לקמן בס " ק ב‬
‫אות ב) ‪.‬‬
‫יש נוסחאות שכתוב שהמקבל לא נאמן שלא הרויח אלא בשבועה ‪ ,‬ואפילו‬ ‫יג ‪.‬‬
‫ממו " ח‬ ‫אומדנא " רמוכח " לא מועיל וצריך דוקא לישבע ‪ ,‬וזהו ערמה גמורה ושמעתי‬
‫שליט " א דאסור ‪ ,‬ועוד דהוי כהתחייבות לשלם ריבית אם לא יעשה כך וכך ‪ ,‬דהוי איסור‬
‫גמור (עמש " כ לעיל ד " א ס " ק ד ‪ ,‬ה ) ‪ ,‬רק יכתבו שאומדנא לא סגי ‪ ,‬והיינו אומדנא שאינו‬
‫מוכח ‪ ( ,‬וכ " כ מו " ח שליט " א במכתבו אות ר) ‪.‬‬
‫בשם הגר " נ געשטעטנר שליט " א דא " א‬ ‫א)‬ ‫וע " ע מש " כ בט " ר קו " א ( ס ' מ הערה‬
‫להתנות שספרי הבנק לא נחשבים בבירור לאיזה מטרה הכניסו הכסף ‪ ,‬שהרי ספרי הבנק‬
‫שאינו מספיק בירור הוי ערמה ואסור ‪.‬‬ ‫קובעים אפילו להוציא ממון ‪ ,‬וכשמתנה‬

‫( בע " מ )‬ ‫מכשול בנוסח הית " ע של חברה בערבון מוגבל‬

‫הית " ע של חברה בע " מ ( בערבון מוגבל ) שהבעלים חתומים בו‬ ‫יד ‪ .‬ראיתי נוסח‬
‫" באופן אישי " וגם בנוסח השטר הית " ע לא הוזכר שמתחייב על שם החברה ‪ ,‬ושמעתי‬
‫ממו " ח שליט " א וכן מרבני המקום שליט " א וכן מעורך דין בכיר שאין לההית " ע שום‬
‫תוקף לחייב את החברה (ג ) ‪ ,‬והריבית שאנשים נתחייבו הוא באיסור תורה ( ע " ע בקיצור‬
‫דינים פ " נ ר " ד בנימוקים בשם הגידולי תרומה ) ‪ ,‬ורבני המקום שליט " א דרשו מהחברה‬
‫שיחתמו מחדש על הית " ע בר תוקף ונתרצו ‪ ,‬וחתמו על הית " ע מחדש אצל מו " ח‬
‫‪,‬‬ ‫חברת ‪. . .‬‬ ‫שליט " א ‪ ,‬וכתב בסוף נוסח השטר הית " ע כל זה אנו מודיעים ומתחייבים בשם‬

‫אישי מתחייב על כל פעולות החברה‬ ‫( ג ) ואפילו אם תימצי לזמר שהבעלים שחתם על ההית " ע באופן‬
‫באופן אישי ( עיין כעין זה כשו " ת דבר אברהם ח " ג ס ' כב סק " א ) ‪ ,‬מ " מ א " א לחייב שאר השותפים של‬
‫החכרה ‪ ,‬כיון שהחתימה אינו על שם החברה ( וכמפורש שם ברב " א שכל אחד ואחר מהשותפים חייב‬
‫לחתום ) ולכן כלפי החלק של שאר השותפין ברור שנשאר ללא הית " ע ‪.‬‬
‫אמנם מלבד זה שמעתי מעורך דין ככיר שגם כלפי החלק שלו אין תוקף לההית " ע ‪ ,‬רכל זמן שלא‬
‫מפורש בהשטר שמחייב עצמו עבור פעולת החברה ‪ ,‬אינו מתחייב ע " פ חוק ע " י שטר באופן אישי אלא‬
‫להעסקים שעושה בעצמו ‪ ,‬ושאני דברי הדבר אברהם הנ " ל שמפרשים כהריא שמתחייב באופן אישי גם על‬
‫עסקי החכרה ‪.‬‬
‫שצג‬ ‫אחרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫וגם במקום החתימה כשחתם המנהל הטביע עליו חותמת החברה ‪ ,‬ועי " ז יש תוקף לנוסח‬
‫ההית " ע לחייב את החברה [ גם עשו הסדר עם החברה שהצרכנים שנתחייבו בריבית עד‬‫‪.‬‬
‫הריבית ההוא ] ‪.‬‬ ‫שחתמו ההית " ע החדש ‪ ,‬לא יצטרכו לשלם‬

‫עוד יש ליזהר דמצוי שחברת בת מחברה בע " מ ( שעשו הית " ע וכתבו בתוכו שמחייב‬
‫נמכר לחברה אחרת שלא עשו הית " ע ‪ ,‬או שנפרד‬ ‫שלו )‬ ‫את החברה וגם את החברת בת‬
‫מהתברת אם ונהיה תכרה בפני עצמו ‪ ,‬ומעכשיו לא מהני ההית " ע של התכרת אם ‪ ,‬כיון‬
‫שמהיום ואילך נפרר שהחברת אם ‪ ,‬וצריכים לתקן הית " ע חדש עם החברה ‪ ,‬תיכף ומיד‬
‫שעשו הית " ע ‪.‬‬ ‫כשנפרד מהחברה‬

‫שינויי נוסחאות בחלוקת הרווחים והפסדים‬

‫סי ‪ .‬ראיתי כמה נוסחאות שמפסידים להבנק ללא שום צורך ‪ ,‬שכתבו שכאשר יהיה‬
‫" כולו פקדון " שאז יקבל הנותן רק שבעים וחמש אחוז מהריוח ( ‪3 / 4‬‬
‫ריוח ) ‪ ,‬וזהו הפסד‬
‫גדול להבנק ללא שום צורך ‪ ,‬כי פשוט שמטרת הלוה הוא ליחן כל הרווחים עד סך שער‬
‫הרבית ומה שירויח יותר משער הרבית הוא שכרו ובגלל זה לוקח ההלואה ‪ ,‬ואין כאן שום‬
‫סרך הערמה ‪ [ ,‬ובפרט הזה דומה להית " ע דמהר " ם שעד שמרויח כסכום ההתפשרות שייך‬
‫כל הריוח להמשקיע ‪ ,‬וע " ע מש " כ בטעם רבית קו " א ס ' כז ] ‪ ,‬וכשכותבים כנוסח הנ " ל‬
‫מהריוח ) ‪ ,‬לא יתנו הריוח כפי שער הרבית והצמדה אא " כ ירויח‬ ‫‪3/4‬‬ ‫( שיתן להמלוה רק‬
‫עוד שליש יותר ‪ ,‬והר " ז מפסיד הבנק ללא צורך ‪ ,‬אבל בנוסת ההית " ע של בנק דיסקונט‬
‫ובנק ירושלים שתיקן הגר " י ברטלר והגר " י בויאר שליט " א לא הוכנס תנאי הזה ‪ ,‬ואם‬
‫הר " ז מוסרו להבנק ‪.‬‬ ‫ירויה כסכום שער הרבית בלבד ‪,‬‬

‫טז עוד ראיתי בכמה בנקים שכתוב שפלגא באגר ותרי תילתא בהפסד על המשקיע ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫ודבר זה הוא הפסד גדול להבנק ‪ ,‬שכאשר יהיה הפסדים ידרוש הלקוח שהבנק יפסיד שני‬
‫שליש [ וכמו שקרה בבנק פא " י שלקות הפסיד בעסקיו ( ד ) ‪ ,‬ושם כתוב שהמלוה מקבל‬
‫אחוז הפסד ‪ ,‬ג " כ‬ ‫‪51 %‬‬ ‫מההפסד ] ‪ ,‬אבל אם כותבים שהמשקיע אחראי על‬ ‫‪2/3‬‬ ‫אחריות על‬
‫‪. 51 %‬‬ ‫אלא‬ ‫‪66 %‬‬ ‫כשר לכתחילה ‪ ,‬ומעכשיו אפילו יפסיד מהקרן לא יפסידו‬

‫יז ובבנקים שכתוב פלגא בהפסד ותילתא באגר להמלוה ‪ ,‬אם צפוי להרויח רק משהו‬ ‫‪.‬‬
‫יותר מפי שנים משער הריבית ולא פי שלש ‪ ,‬אין חשש איסור ‪ ,‬דנהי שא " א לקצוץ כל כך‬
‫באגר ‪ ,‬ומותר ‪ ,‬וכל הנפק " מ בין‬ ‫‪49 %‬‬ ‫עכור השליש באגר ‪ ,‬מ " מ הוי כמתנה עמו מראש‬
‫קוצץ ‪ 33 %‬באגר או ‪ 49 %‬באגר ‪ ,‬הוא רק אם ירצה הלוה לישבע שלא הרויח פי שלש‬
‫מהריבית ‪ ,‬שאם מתנה תילתא באגר ‪ ,‬יכול לפטור עצמו מלשלם חלק מהריבית אע " פ‬
‫כפול מהריבית ‪.‬‬ ‫שהרויח‬

‫( ד ) אמנם גופא דעוברא היה בעסק מניות ( שערס ) ‪ ,‬וכבר כתבתי לעיל פי " ג ד " א אות ג דבמניות לא צפוי‬

‫להרויח יותר מפי שנים מחלק הפקדון ‪ ,‬וכשנבוא לשער כמה שוה הצד ריוח של החצי פקדון למוכרו‬
‫לאתרים אינו שוה פי שניס משער כרכית ‪ .‬ולכן לא מהני הית " ע דהצי מלוה וחצי פקדון ובעל כרהין נהיה‬
‫פקדון ‪ ,‬כבר י " ל שהצד ריוח‬ ‫כולו פקדון וכמש " כ לעיל סוף אות ג ‪ ,‬אכל בנוסח בנק פא " י ששני שליש‬
‫הרבית שקוצבים ביניהם ‪ ,‬ונמצא דאדרבה הכנק הרויח ע " י תנאי הזה‬ ‫משער‬ ‫‪150 %‬‬ ‫בחלק הפקדון שוה‬
‫וכמש " כ ‪.‬‬ ‫( שלא נהיה כולו כקרון ) ‪ ,‬אבל בשאר עסקים טובים הוי הפסד‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ז‬ ‫קרנטרם‬ ‫שצד‬

‫המקבל עיסקא מקנה לנותן הלק בנכסיו ובעסקיו‬ ‫‪:‬‬ ‫יח ‪ .‬ראיתי נוסח הית " ע שכתוב‬
‫וכן בכל עסק ונכס שיקנה המקבל מכאן ולהבא‬ ‫וכו '‬ ‫הקיימים ע " פ שומת בקיאים‬
‫יקנה כנגד דמי העיסקא עבור הנותן ויעסוק לטובתו של הנותן והכל בקנין היותר‬
‫מועיל ובאופן היותר מועיל ‪ " ,‬כך שבכל עסק ונכס שירויח בו המקבל הרי הוא ריוח‬
‫הנה משמעות הלשון הוא שמעיקרא מותנה שבסוף הזמן יראו איזה‬ ‫עכ " ל ‪.‬‬ ‫העיסקא "‬
‫עסק או נכס יביא רווחים ובאותו עסק משתף את המלוה בו ‪ ,‬וזהו בודאי ריבית דכיון‬
‫שלא בירר מראש באיזה עסק יהיה שותף ‪ ,‬א " כ כשמתנה ליחן ריוח ‪ ,‬אינו ריוח שלו‬
‫רק ריבית ‪ ,‬ולא מיבעיא לפי מה רקיימא לן גבי ממון שאין ברירה ‪ ,‬אלא אפילו יש‬
‫ברירה ‪ ,‬מ " מ תנאי כזה לשתפו באותו עסק שיהיה רווחים לבסוף הוא טובה " נ וריבית‬
‫ולא עיסקא ‪.‬‬
‫אבל הדרך הנכון הוא לכתוב שמעיקוא משתפו בעסק הכי טוב שיש לו ‪ ( ,‬וכמש " כ‬
‫בנוסח ההית " ע בראש הספר ) ‪ ,‬ופירושו של הדבר שאומדים עסקיו איזה הוא עסק הכי‬
‫בריא וצפוי מראש להביא רווחים ושהחשש הפסד הוא רחוק ‪ ,‬ואם לאח " כ יקרה מקרה‬
‫של הפסר או מניעת ריוח יפסיד המלוה אף אם בשאר עסקיו ( שמעיקרא היה נראה‬
‫כגרוע ) ירויח הרבה ‪ ,‬שבתנאי הזה אינו אלא כאומר להמקבל שרוצה להיות שותף בעסק‬
‫חשש ‪.‬‬ ‫טוב וזה פשוט שמותר בלי‬

‫ב ‪-‬‬

‫מכתב ממו " ה שליט " א בענין תקונים בנוסח היתקע‬

‫הראו לי היתר עיסקא שכאנק מפורמם ‪ ,‬בעת שחתמו על נוטח חדש ‪ ,‬ומשבקשתי השטר‬
‫עיסקא ‪ ,‬דרשתי סיר תיקונים ושישנו מיד הנוסח ‪ ,‬וב " ח הצלחנו ‪ ,‬אבל אני רושם כאן מה‬
‫שהערתי ‪.‬‬
‫א ) הם מומנים על ה " חנמת אדם " בנוסחו שמבטיח רווחים ‪ ,‬שמצויין שצריך כל חורש‬
‫להודיע על הפסדיו אם הפסיד ‪ ,‬ונלאו הכי הוי הוראת נעיד שהרויח ומשלם ‪ -‬והערנו‬
‫שבנוסח החכמ " א מפורש שזמן פרעון כל חודש ‪ ,‬ואז דורש שלהמשיך רוצה לשמוע אם הפסיד‬
‫וכה "ג התיר‪ ,‬וכאן בנומח שפורסה מעיקרא ‪ ,‬לא נרשם כלל שזמן הפרעון כל חורש ( ב " ה‬
‫עכשיו תוקן ונזכר ) ‪.‬‬
‫ררך מו " מ ‪ -‬ובנוסח שפורסם‬ ‫ב ) בחכמ " א מבואר שצריך ל " הודיע " שהפמיר ‪ ,‬שזהו‬
‫להכריחו להוכיח‬ ‫מעיקרא ‪ ,‬מביא ‪ ,‬שאם לא " מוכיח " תוך חודש הוי הודאה ‪ ,‬ולא‬
‫מתיריי‬ ‫תוקן ) ‪,‬‬ ‫בשבועה חמורה תוך חורש ושנלאו הכי הוי הודאה ( ועכשיו‬

‫ג ) עיקר חידוש החכמ " א חידוש גדול ‪ ,‬ובנוסחאות אח " כ לא נתקבל משום שהוא ערמה‬
‫מפי ‪ ,‬אבל אף אי מועיל וכשימתו ‪ ,‬היינו כששניהם יודעים מתנאי הזה ומסכימים ‪ -‬אבל‬
‫כאן שהבנק מפרש שזהו הוראה ‪ ,‬בלי שידע ע " ז השני כלל ‪ ,‬לא מועיל ‪ ,‬והסכימו לזה כמה‬
‫ואם אינם מוכנים לוותר על תנאי הזה ‪ ,‬לכל‬ ‫גדולי הוראה ( עמש " כ לעיל פי " ג ר " ה ספר ) ‪,‬‬

‫‪.‬‬
‫הפחות יכתבו בסוף השטר ‪ ,‬שאם ההיתר עיסקא לא מועיל להת ר איסור רנית מפני איזה‬
‫שצה‬ ‫אחרון‬ ‫ריבית המצויים‬ ‫ייני‬ ‫קונטרס‬

‫תנאי ‪ ,‬מותנה שיחול כלעדו ‪ ,‬וכן אם לאיזה מקרה לא יועיל ‪ ,‬לא מבמל תוקפו וחל‬
‫בלעדו ‪ ,‬א ‪.‬‬
‫)‬

‫ד ) בשמר עיסקא שפורטם נאטר שאינו מוכן לקבל אלא שבועה ולא " אומדנא דמוכח " ‪,‬‬
‫והסכמנו שרק אם יש אומדנא לא יועיל ‪ ,‬אבל אומרנא דמוכח כעדים ‪ ,‬וערמה דמוכח הוא‬
‫שלא לקבל אומרנא דמוכח ולפרש כן בשטר עיסקא ‪ ,‬וכן תוקן בלי אומדנא דמוכח רק‬
‫אומדנא סתם ‪.‬‬
‫בשפר עיסקא שפורסם מפורש שהמקבל מקנה תמורת דמי העיסקא כל עסקיו‬ ‫ה)‬

‫( וכן תוקן ) ‪.‬‬ ‫הקיימים ‪ ,‬ובאמת לא מקנה לו הבל אלא משתפו נפי חלקו‬

‫אמנם בלאו הכי יש בשמר עיסקא שפורסם שיפורים על שמר עיסקא דבאנק "לאומי " או‬
‫" מא "י " ‪ -‬ראשית ננוסח דילן משתפו בכל עסקיו ‪ ,‬ולנן אפילו ברור שהפסיד ‪ ,‬הלוא שותף‬
‫בעסקיו ואם רשם שמשתפו בעסקיו ורכושו אז נהיה שותף אפילו בחבית שלהב ) ונם‬
‫כשמשתמש נהמעות לצרכיו ולא למטרת עסק מועיל לכו " ע שלא עובר באיסור רבית‬

‫( א ) התנאי הראשון הוא בכדי שאס יתברר שאין לנהוג כהחידוש של החכמ " א אלא כמו שנהגו כל‬
‫הדורות ‪ ,‬שאז יחול בלי התנאי ‪ ,‬ותנאי השני הוכנס בכדי שאם הלוה לא ידע מתנאי זו ‪ ,‬שלא יחול כלפי‬
‫דיריה ‪ ,‬והנה בהוספת תנאי הראשון לא הועילו כ " כ ‪ ,‬דמאחר שכתוב בשטר כתנאי החכמ " א ‪ ,‬א " כ בודאי‬
‫שלעת עתה כל זמן שלא יוכח כהוכחה ברורה שאין לסמוך על החכמ " א ‪ ,‬יחול התנאי שלו ‪ ,‬והנה פשוט‬
‫דאע " ס שדבריו הס קולא גדולה ‪ ,‬ולענ " ד נראה ברור דהסמ " ע וכל הפוסקים שאוסרים לעשות תחבולות‬

‫בהית " ע חולקים על החכמ " א ( כי החכמ " א לשיטתיה דס " ל שמותר לעשות תחבולות בהית " ע ולא כשאר‬
‫שמתיר לעשות תנאי הזה הוא בגלל דס " ל שמותר לקצוץ‬ ‫כחכמ " א שהטעם‬ ‫הפוסקים ‪ ,‬ועוד דמבואר שם‬
‫בבינ " א ‪ ,‬אבל בחו " ד ס ' קעז ס " ק סו מפורש דהוי‬ ‫ע "ש‬ ‫בהית " ע ליחן כך וכך ושאם יעשה כך וכך יפטר‬
‫לעיל דין א סק " ה ) ‪ ,‬מ " מ כיון דקשה להוכיח בהוכחה ברורה ובהכרעה גמורה דהוי‬ ‫עמש " כ‬ ‫קציצה גמורה ‪,‬‬
‫ריבית ‪.‬‬ ‫רבית ברור ‪ ,‬א " כ בנוסח הית " ע זו ישאר כתקנת החכמ " א ‪ ,‬אפילו אם כלפי שמיא גליא דהוי‬

‫אבל לגבי נדון השני והיינו כשהלוה לא יודע מהתנאי ‪ ,‬בזה אין שום סתירה מתחילת השטר ‪ ,‬שמיועד‬
‫לסי שיורע התנאי ‪ ,‬ורק למקריס שלא מועיל והיינו כשלא יודע ‪ ,‬אצלו לא יחול התנאי ‪ ,‬ועוד דלא מצינו‬
‫בשום אחד מגדולי הפוסקים זצ " ל שהתירו להדיא דבר זה כשהלוה לא יודע ואררכה מצינו שגדולי זמנינו‬
‫שליט " א הסכימו דאסור והבאנו דבריהם לעיל פי " ג ד " ה סק " ד ‪ ,‬לכן לדינא אם לא ידע הלוה שיש תנאי כזה‬
‫בההית " ע הר " ז חל בלעדו ‪ ( ,‬וכן בעסקים שא " א לברר כער " ח אם הטסידו ואי יש ריוח ‪ ,‬הר " ז חל בלעדו ורק‬
‫געשטעטנר ) ‪.‬‬ ‫בער " ח הכאה צריך להודיע להבנק ע " ש בתשובת הגר " נ‬

‫אבל הבנק לא הוסיסו בנוסח ההית " ע אלא כעין התנאי הראשון הנ " ל ‪ [ ,‬וכתבו אם יש איזה פרט בנוסח‬
‫ההית " ע הזה שאינו מועיל להתיר איסור ריבית אינו מבטל תוקפו אלא יחול בלעדו כאופן היותר מועיל פי‬
‫היתד עיסקא עכ " ל גם הלשון אינו ברור וצריך תיקון ושיפור ] ‪ ,‬אבל לא הוכנס כתנאי השני הנ " ל ‪ ,‬וכבר‬
‫כתבנו לעיל שנוסח תנאי הראשון לא מועיל כ " כ ‪ ,‬וק " ו בבנק הנ " ל שחתמו על נוסח ההית " ע כרגיל ‪ ,‬ורק‬
‫שנית ‪ ,‬ועוד שכהעתק מהנוסח שמוסרים לרבים לא‬ ‫הנ " ל וחתמו‬ ‫לאחר החתימה הראשון כתבו עוד כנוסח‬
‫הכניסו חואי הנ " ל ‪ ,‬ורק בנוסח אחד התלוי בסניף באיזור החרדים ‪ ,‬שם כתוב עם הוספה הנ " ל ‪ ,‬וכנראה‬
‫שההוספה והתנאי הנ " ל אינו מעיקר תקנות הבנק וככל ההית " ע ‪ ,‬אלא הוספה בעלמא ‪ ,‬וצ " ע אם יש בו כדי‬
‫לחייב הבנק ‪ ,‬וק " ו לפמש " כ לעיל שניכר שלא נכתב אלא להפיס דעתם של המדקדקים ואינו חלק מעיקר‬
‫בערכאות ‪.‬‬ ‫ההית " ע ‪ ,‬ובפרט כבנקים שכאשר יהיה דיון משפטי ע " פ הית " ע מותנה שיהיה‬

‫( ב ) כשכותב שמשתפו בעסקיו נסתפק מו " ח שליט " א אי געשה שותף גם בהבית שלו ‪ ,‬אבל כשכותב‬
‫ז‪.‬‬ ‫שמשתפו בעסקיו ורכושו אז נעשה שותף גם בהבית שלו וע " ע בביאורים לנוסח הית " ע אות‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫שצו‬

‫שמשתפו בשאר עסקיו ‪ ,‬ועוד שלהדיא צויין שאם המקבל נשבע היינו בשנועה חמורה על‬
‫פי דייני ישראל בבית דין רבני עליו יומכם עם הבאנק‪ ,‬ולח " ז ממחללי שבת וכרשה לא‬
‫לישבע ג ‪.‬‬
‫( )‬ ‫יקבלו השבועה וצריך לשלם אלא אם חוזר בתשובה שינול‬

‫הית " ע עם חילוני ופסולי ערות שלא יכולים ויישבע‬

‫כשמלווים מעות בהיתר עיסקא לפסולי עדות שלא יכולים לישבע ‪ ,‬יש שכתבו שא " א‬
‫לדרוש מהם שבועה וא " כ נפל כל יסוד ההית " ע כשמלווה לחילוני ‪ ,‬אבל מו " ת שליט " א‬
‫כתב במכתבו הנ " ל ( בס " ק ב ) שדורשים מהם שיחזרו בתשובה ואז ישבעו ‪ ,‬ונראה לענ " ד‬
‫להביא קצת מקור לדבריו ממש " כ התוס ' לגבי מומר שמפריש קרבן והוי דיחוי מעיקרא‬
‫‪.‬‬
‫ואפייה לא נפסל ‪ ,‬וכתב התוס ' בזבחים יב סד " ה ושמע מיניה וז " ל דבירו לתקן ( לשוב‬
‫בתשובה ) " בקל " ע " ש ‪ ,‬וע " ע מש " כ בטעם ריבית קו " א סי ' לב ( מתוס ' זבחים לד ‪ , ) :‬ולכן‬
‫בזמנינו ‪.‬‬ ‫אין לפסול כל ההית " ע עם הילונים‬

‫ושמעתי שהגרי " ש אלישיב שליט " א צידד לומר שא " א לדרוש מהם שבועה ושלכן‬
‫לא שייך הית " ע עם חילוני ‪ ,‬אבל מ " מ לענין מעשה ‪ ,‬החתים בביתו הית " ע כללי של בנק ‪,‬‬
‫וש " מ דס " ל שיש צד גדול להקל כמו מנהג העולם שסומכים על הית " ע עם בנקים אע " פ‬
‫שהלווים הם מחללי שבת ולא יכולים להשבע ‪ ,‬וראיתי בבנית יהודה עיקרי דינים ( פכ " ט‬

‫( ג ) ועיין בקונ ' הסמ " ע ( בקצרה מק " ג ) וז " ל נחשד הלוה או המקבל בעיניו שישבע לשקר אזי ימנע‬
‫מתחילה ולא יעשה עמו ההלואה או העסק עכ " ל ‪ ,‬אבל אין מדבריו שום קושיא על דברי מו " ח שליט " א ‪,‬‬

‫שהרי לא מיירי במקבל שחשוד בב " ר ושא " א להשביעו עד שישוב בתשובה ‪ ,‬אלא מיירי כשחשור בעיני‬
‫המלוה שישבע לשקר ויפטור עצמו ‪ ,‬אבל בב " ר אינו חשוד ‪ ,‬וקאמר שלא יעשה עמו תחבולות אחרים כגון‬
‫השבע לי בין אשרי ולמנצח ככיהכנ " ס ברבים ‪ ,‬אלא או שיאמינו או שלא יתן לו העסק כלל ‪ ,‬משא " כ בנד " ד‬
‫מדובר שגם בב " ד אינו נאמן כשבועה ‪ ,‬ולכן יכול לדרוש שישוב בתשובה ואז יאמינו כשבועה או שיביא‬
‫עדים [ ואע " פ שי " ל דהוי כעין תחבולה משום דפשוט דקל יותר לישבע בבהכנ " ס מלשוב כתשובה שלימה ‪,‬‬
‫מ " מ י " ל שמגיע להמלוה לדרוש שבועה ‪ ,‬ולא דמי לשבועה בבהכנ " ס שלא מגיע לו לדרוש כן ‪ ,‬ועוד‬
‫ט]‪.‬‬ ‫שהחכמ " א התיר לעשות תתכולות ע ' בינ " א ס '‬

‫אבל מ " מ צע " ג למה לא יהיה הערמה ‪ ,‬לכן נראה דעריף לסתום בלשון ההית " ע ‪ ,‬ומעכשיו אם כלפי‬
‫שמיא גליא דהוי ריבית ושחייבים לקבל שבועה מן המומר גם כלי שישוב בתשובה ( ואל " כ הוי ריבית ) ‪ ,‬אז‬
‫בע " כ יקבלו ממנו השבועה ‪ ,‬ואע " פ דאסור להב " ד להשביעו משום שעוברים בלפני עור ‪ ,‬מ " מ בנוסח‬
‫ההית " ע בראש הספר יכול להיות קופץ ונשבע ‪ ,‬מאחר שלא כתוב לשון שבועה " חמורה " אלא לשון שבועה‬
‫ואע " פ שכתוב כתיקון מהר " מ כדת וידוע‬ ‫שבועה )‬ ‫( וע " ע בלשון הקיצור ש " ע ס ' סו שג " כ כתוב לשון‬
‫דבהית " ע דמהר " ם כתוב שבועה " חמורה " ורק אח " כ כתב לשון שבועה ‪ ,‬וילמוד סתום מהמפורש דהיינו‬
‫שבועה " חמורה " ‪ ,‬מ " מ לשון תיקון מהר " ם " כדת " היינו שעושים כתיקון מהר " ם רק במה שהוא כדין תורה‬
‫וא " ע כמומר סגי בשבועה רגיל ‪ ,‬וק " ו לפי מה דמסיק כסוף הנוסח הית " ע רהנאמנות יהיה באופן המועיל‬
‫שלא יהיה חשש ריבית ( ע " ע בביאורים לנוסח הית " ע אות יה ) ולפ " ז א " ש גם אי גימא דשבועת מומר לא‬
‫ונשבע ‪.‬‬ ‫נחשב שבועה כלל ‪ ,‬ואפ " ה לא הוי ריבית משום דע " פ תנאי הנ " ל בע " כ צריכים להאמינו כשקופץ‬

‫אבל מ " מ אם כלפי שמיא גליא שאפשר לדרוש שהמומר יחזור בתשובה ואח " כ לישבע ‪ ,‬אז אין‬
‫ביכולתו להיות קופץ ונשבע מאחר שכתוב נאמנות שלי יהיה כתקנת מהר " ם כדת ‪ ,‬וא " ב החןוב שבועה‬
‫כלל ) ‪.‬‬ ‫שכתוב היינו שבועה " חמורה " ולא סגי בקופץ ונשבע ( וק " ו אי נישא דשבועת מומר לא הוי שכועה‬
‫שעז‬ ‫אהרון‬ ‫דיני ריבית המצויים‬ ‫קונטרס‬

‫דס " ז ) שכתב וז " ל ואם מנהלי החברה חשודים על השבועה ‪ ,‬יקבעו בב " ד אופן ההוכחה‬
‫עכ " ל ואין דבריו מוכרחים שיהיה אפשר לדרוש מהמקבל עיסקא הוכחות אחרות בלי‬
‫שיתחייב על זה מעיקרא ‪ ,‬אבל בנוסח ההית " ע בראש הספר הוסיפו דנאמנות הלוה יהיה‬
‫באופן המועיל שלא יהיה תשש ריבית עכ " ל ונראה שכשתותם בנוסח הנ " ל מתחייב‬
‫שהנאמנות יהיה ע " פ הוכחות אתרים באופן שלא יהיה חשש ריבית ‪ .‬ויצאנו בזה מכל‬
‫חשש [ ואם כלפי שמיא גליא שאפשר לדרוש שיחזור בתשובה וישבע וכדברי מו " ח‬
‫שבועה ] ‪.‬‬ ‫שליט " א אז נשאר התנאי לדרוש ממנו‬

‫וראיתי בכמה נוסחאות של הית " ע שהוסיפו שם שדורשים מהלוה שצריך להראות‬
‫אין שום חשש‬ ‫הנ " ל‬ ‫פנקסי חשבונות ‪ ,‬ולענ " ד נראה שגם בהית " ע הרגילים בלי ההוספה‬
‫( וכן מנהג העולם ) ‪ ,‬וטעם הדבר דאפילו למש " כ לעיל די " ל שא " א לדרוש " בירור אחר " ‪,‬‬
‫מ " מ פשוט שאפשר לדרוש שהבנק יבדוק היטיב בפנקסים ובמסמכים שלהם ולברר‬
‫שהכל נכון ‪ ,‬שהרי אם היינו דורשים מהם שבועה פשוט שהיינו דורשים שיבררו בפנקסים‬
‫מ "מ‬ ‫ובמסמכים כפי שידם מגעת ולאח " כ ישבע שבירר כן ‪ ,‬א " כ גם אם א " א להשביעם ‪,‬‬
‫אפשר לדרוש מהם שיאמר בהן צדק שכדק כפנקסי הכנק ובמסמכים וכו ' וכו ' כפי שידו‬
‫וע " פ רוב לא כדאי להם‬ ‫היטיב ) ‪.‬‬ ‫מגעת ( והב " ר יכולים לדרוש ולחקור אם באמת בדקו‬
‫להית " ע )‬ ‫להבנק לשלם פקיד שיבדוק היטיב בפנקסי הבנק ובמסמכים ( כלפי מה שנוגע‬
‫ולפטור ‪.‬‬ ‫ועדיף להם לישבע‬

‫עוד נ " ל שברוב הבנקים יש כמה פקידים דתיים ואפשר לדרוש מהבנק שהוא יברר‬
‫ואין לומר דתקנת הית " ע הוא להשביע כל‬ ‫הבנק ‪.‬‬ ‫היטיב וישבע לנו ‪ ,‬ושפיר שייך להשביע‬
‫וא " כ הוי‬ ‫פקיד ופקיד שיזכרו היטיב בכל פעולה ופעולה שעשו ‪ ,‬כי זהו דבר שלא שייך ‪,‬‬
‫וא " כ‬ ‫הלבוש )‬ ‫ס " ק ח בשם‬ ‫תנאי לריבית ‪ ,‬ויותר נראה כמש " כ לעיל ( ועמש " כ לעיל דין א‬
‫‪.‬‬
‫שייך לדרוש מהבנק שפקיד דתי יברר היטיב וישבע [ אבל מ " מ הבנקים לא צייתי דינא‬
‫אות ג ] ‪.‬‬ ‫ולא מסכימים לילך לב " ר ולקיים תנאי ההית " ע ‪ ,‬וע " ע מש " כ לעיל סק " א‬

‫ממנ " פ ‪ ,‬אם השקיע הכסף‬ ‫וכן כשמלוה לאדם פרטי ( שאינו שומר תורה ומצוות ) ‪ ,‬אז‬
‫שלא הרויח ‪ ,‬אא " כ ניהל‬ ‫אותו )‬ ‫ישביע‬ ‫( ושהב " ר‬ ‫בעסק מורכב ‪ ,‬פשוט שא " א לישבע‬
‫פנקסים כראוי ‪ ,‬ראל " כ יש לחוש שמא הרויח אלא שלא נודע לו [ וא " כ בכלל מאתיים‬
‫מנה ‪ ,‬ויכול לדרוש פנקס ברור וכמש " כ לעיל ] ‪ ,‬ואם השקיע בעסק ברור בלי הרבה פרטים‬
‫וידוע לו כל הפרטים בלי ספק שלא הרויח ‪ ,‬אם כן גם אם לא ניהל פנקסים ‪ ,‬הרי יכול‬
‫לרשום עכשיו כל פרט ופרט ‪ ,‬ולכן גם עם ההוספה הנ " ל לא הועיל כלום [ ואפילו אם‬
‫תימצי לומר שלפעמים הועילו קצת ‪ ,‬מ " מ אין בההוספה כל כך נפק " מ ‪ ,‬וברוב המקרים או‬
‫ואולי י " ל שהברית‬ ‫הועילו ]‬ ‫שגם בלא " ה הוי כאילו התנו כן או שגם עם ההוספה לא‬
‫נתכוון לומר שהב " ר ידרשו בירור אחר ‪.‬‬ ‫יהורה הנ " ל נתכוון לכל זה ‪ ,‬ולא‬

‫ד ‪-‬‬

‫נוטח עיסקא מהחת " מ והגר " נ אדלר‬

‫בשו " ת חת " מ ( ח " ח בליקוטים ס " ק יז ) מביא נוסח ששמע מפי הגאון ר ' נתן ארלר‬
‫זצ " ל ‪ ,‬לכתוב בשולי שטר חוב ‪ ,‬וז " ל כל הנ " ל קבלתי עלי בתורת עיסקא למחצית שכר‬
 ‫אחרון‬ ‫פרק יג דין ז‬ ‫קונטרס‬ ‫שצח‬

‫והפסד עפ " י תיקון חכז " ל ‪ ,‬ושכר טרחות קבלתי ‪ ,‬והברירה בידי ליחן בעד חלקו סך כך‬
‫וכך עכ " ל ‪ ,‬ושמעתי ממו " ח שליט " א שבנוסח הזה הוי " עיסקא " רגיל ולא " היתר עיסקא "‬
‫וכמבואר בגמ ' ב " מ קד ‪ :‬שחכמים תקנו בעיסקא שיהיה חציו מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬ולא נהיה‬
‫[ וקצת ראיה לדבריו דבשו " ת חת " ס‬ ‫מהר " מ " ‪.‬‬
‫)‬ ‫(‬ ‫בהיתר עיסקא אא " כ כותב על פי תיקון‬
‫( ח " ב ס ' מח ) מביא שכאשר מלווה מעות יתומים בהיתר עיסקא דמהר " ם שכתב שס " ת‬
‫רגיל ובשולי השט " ח כתב וז " ל עפ " י היתר מהר " מ כמדובר בינינו בסך כך וכך וחותם‬
‫ולא הית " ע ] ‪.‬‬ ‫שנית עכ " ל ‪ ,‬ולא כתב כנוסח הנ " ל ‪ ,‬והיינו כמש " כ שאז הוי עיסקא‬

‫ונראה לענ " ד דאפש " ל שהחת " מ והגר " נ אדלר זצ " ל השתמשו בנוסח הנ " ל כשהלוו‬
‫בהיתר עיסקא ‪ ,‬והיינו משום שהתנה בעל פה עם הלווה שנותן לו הכסף בעיסקא ושנאמן‬
‫מח ) שצריך להסביר‬ ‫וכמש " כ כתשובה ( ת " ס ס '‬ ‫על הרווחים בשבועה ובעדים על הקרן ‪,‬‬
‫להלוה תוכן ההית " ע ‪ ,‬וכמפורש בסמ " ע ושל " ה ובכל הפוסקים שצריך להסביר להלוה ‪,‬‬
‫ולכן אע " פ שלשון השטר סתום ואין שום הוכחה בהשטר שכוונתו ל " היתר עיסקא " ולא‬
‫עיסקא רגיל ‪ ,‬מ " מ הוי בהית " ע מכח תנאים שבעל פה ‪ ,‬אבל בזמנינו שמקילין להלוות‬
‫רק על פי נוסח השטר ‪ ,‬לכן לא נעשה‬ ‫היא‬ ‫כהית " ע אע " פ שהלנה לא מבין ‪ ,‬וכל התנאי‬
‫שליט " א ‪.‬‬ ‫בהית " ע על פי נוסח כזה ‪ ,‬אלא הוי עיסקא רגיל וכמש " כ לעיל בשם מו " ח‬

‫ולכאורה לפ " ז כשכותב נוסח הנ " ל בשולי השטר ‪ ,‬לא רק שהלוה א " צ לשלם הקצבה‬
‫אם לא הרוית כל כך ‪ ,‬אלא שגם אסור ליתן הקצבה ‪ ,‬והוי ריבית מאוחרת ‪ ,‬שהרי הלוהו‬
‫בנוסח חצי מלוה וחצי פקדון ‪ ,‬וכשנותן אח " כ מה שלא חייב הוי מתנה משום החצי‬
‫הלואה ( וכמש " כ בשו " ת מהרש " ם ח " ב ס ' רטז כמפתיחות ‪ ,‬שיש איסור ריבית מאוחרת‬
‫אבל עיין בשו " ת הרמ " א ( ס ' פא ) שמצדד להתיר ‪ ,‬משום‬ ‫הלואה ) ‪.‬‬ ‫בכל עיסקא בגלל החצי‬
‫שמעיקרא התנה עמו שהברירה לשלם חצי רווחים או הדבר קצוב ‪ ,‬ואע " פ ראסור לקצוץ‬
‫דבר קצוב עבור חלק הפקרון כמבואר בש " ע ס ' קעז סעיף ו ‪ ,‬מ " מ אינו ריבית אלא‬
‫דמיחזי כריבית ‪ ,‬ולא אסרו חז " ל צד אחד בריבית אלא בדבר דהוי ריבית ממש משא " כ‬
‫בקציצה עבור חלק הפקרון שאינו ריבית אלא מיחזי כריבית התירו בו צד אחד ע " ש‬
‫ע"ש‪.‬‬ ‫בשו " ת הרמ " א אבל ע " ש עוד דמשמע דלא ברור לו כ " כ דהוי היתר‬

‫עכ " ל ‪ ,‬מ " מ‬ ‫( א ) ואע " פ שבשו " ת חת " ס שם הדפיסו כותרת וז " ל נוסח כתב ללוות עפ " י היתר עיסקא‬
‫דמהר " ם ‪ ,‬וכמבואר בגוף‬ ‫שמעתי ממו " ח שליט " א דברור דהכונה בהיתר של עיסקא ‪ ,‬ולא בהיתר עיסקא‬
‫וכמש " כ לעיל ‪ ,‬ונהי דהלשון הית " ע סובל ענין הית " ע רמהר " ם וכן הוא מסתמא ( ועכ " פ‬ ‫הלשון של השטר‬
‫עיסקא ‪.‬‬ ‫בזמנינו ) מ " מ גם יכול לסבול לשון היתר של‬
‫שצט‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫מפתחות הענינים‬

‫אבק ריבית‬
‫פ " א ד " א וד " ו ובנמוקים‬ ‫דיני המעות שלקח באיסור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " א ד " ז ובנמוקים‬ ‫א " ר שנתן הלוה ‪ -‬אם יכול לחושבו כקרן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫במקום מצוה אי שרי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ר " א וד " ד ובנמוקים ובקו " א‬
‫במעות של יתומים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ה‬
‫חיוב השבתה לצאת ידי שמים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " ו ובנמוקים‬
‫חיוב השבתה כשהלוה לא ידע שאסור וטוען שנתן בטעות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ו‬
‫הכטיח הלוה שיקבל המלוה טובות והנאות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב ד " ב‬

‫באינדס " )‬
‫("‬ ‫אגרות חוב‬
‫פ"ט ד"ר‬ ‫מהו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הנושאים ריבית ‪ -‬הלוואתם לאחר להחזירו לאח " ז ‪-‬‬

‫אומן‬
‫פ " ח ד " ד ובנמוקים‬ ‫הקדמת מעות בכדי להבטיח המתיר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ח ד " ד‬ ‫הלואה בפעולה ועשיית מלאכה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫איסורי ריבית‬
‫פ "א ד" א‬ ‫חומר האיסור וענשו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫" לא תשימון " בערב סופר ועדים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫עו " ד הכותב או מדפיס חוזה מכירה עם רבית עובר ‪ -‬ואיך לסדר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם בקו " א‬
‫החותם על נוסת הית " ע כללי מקולקל עבור חברה ‪ -‬עובר בלא תשימון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫לא תשימון בערב קבלן ‪ ,‬עבור ישראל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " ערב קבלן "‬
‫עו " ד הממלא " תורף " השטר או חוזה עובר בלא תשימון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י ד " ד סק " ב‬
‫המדפיס " תופסי " שטרות וחוזים ברבית עובר בלפנ " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫איסור " לא תשימון " כשלא גבה הריבית לבסוף ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " א‬
‫אין לוקין על איסור זה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫גדר איסור לא תשימון ‪ -‬הקציצה או השימה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬
‫התחייבות שאם יאחר הפרעון ישלם רבית ‪ -‬אי עובר עכשיו מדרבנן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם מק " ג‬
‫הפקדת ש ' יק בבנק ‪ -‬כשגורם גרעון להבעלים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד‬
‫גדר לא תשימון בריבית שמתרבה יום יום ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב וקו " א פ " א ד " ד‬
‫בהלואה בלי זמן קצוב ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ב סק " ג‬
‫יורשים בלקיחת ריבית מן הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ז‬
‫אי חייב לקרוע השטר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫אמר הלוה " תודה " מי עובר איסור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב די " א‬
‫הפורע רבית ע " מ לנכות מהקרן לבסוף אי עוכר באיסור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ז סק " ד‬

‫איסור דרבנן‬
‫קו " א פ " א ד " ו‬ ‫לא נקרא מקח טעות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ראה ערך " אבק רבית "‬ ‫אבק רבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫ת‬

‫אפוטרופוס‬
‫קו " א פי " א ד " ר סק " ה‬ ‫להחזיר ר " ק שמסרו לירי היתומים ועניים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אפיקורס‬
‫פ " א ד " ד ובנמוקים‬ ‫בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫להלוות וללוות מהם‬

‫ארנונא‬
‫ראה ערך " תשלומי חשבונות "‬ ‫"' "‬ ‫ענייני ריבית בה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אשראי‬
‫קו " א פ " ז ד " א‬ ‫חנויות שנותנים למי שקונה מעל סכום מסויים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ז ד " א סק " ב‬ ‫כשנותנים על מוצר רק למי שקונה עוד מוצרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אשה‬
‫קו " א פ " ו ד " א‬ ‫באיסור ערבות לריבית בין איש לאשתו בכל קניית בתים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ו ד " א סק " ב‬ ‫אשה שמשלמת משכנתא וריבית מכספה והבעל מבטיה להחזיר לה ‪. . . . . . . . . .‬‬
‫ביטוח‬
‫קו " א פ " ח ד " ר סק " ג‬ ‫מעביד שמאחו ‪ .‬לפרוע תשלום ביטוח פוליסה עבור העובד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " א ד " ב סק " ה‬ ‫ביטוה פוליסה ‪ ,‬בהברה שמלוה מעותיו בריבית באיסור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א‬

‫בית ודירה‬
‫פ " ו ד " א ובנמוקים‬ ‫קנה במעות ואין המוכר יוצא ממנו עד גמר התשלום ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ו ד" ב‬ ‫הקדמת מעות לקבלן כשעדיין לא בנוי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ו ד " ב ובקו " א‬ ‫קבלן שמתחייב בקנס לכל תודש שמאחר גמר הבנייה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם ס " ק‬ ‫‪. ..‬‬‫‪... .... ......‬‬
‫תנאי לקנות כנגד מעותיו ‪ -‬מועיל להתיר חיובי הקונה ולא חיובי הקבלן‬
‫בית שיש עליו משכנתא ‪ ,‬שהלוקח יפרע אותו מעתה ‪ -‬מהו ‪ . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ד ובנמוקים ובקו " א‬
‫קו " א פ " ו ר " ג‬ ‫משכנתא ע " פ היתר עיסקא על דירה בבנייה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ו ד " א‬ ‫באיסור ערבות לריבית בין איש לאשתו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הקונה דירה והטלפון וכו ' ע " ש המוכר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ד " ה סק " ד‬
‫מתחייב לקנות רירה לבנו והבן מקבל הלואה מבנק על שמו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ו‬
‫אב הלוקח משכנתא מבנק עבור בנו ‪ -‬ואין לו דירה או עסק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ד " ג בהערה‬
‫שכירות דירה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " שכירות "‬

‫בנק‬
‫פ " א ד" ב‬ ‫של נכרי ללוות ולהלוות בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " א ד " ב וכנמוקים וכקו " א‬ ‫של נכרי כשיש ליהודי מניות בהם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫של נכרי ‪ ,‬שותפין הלווין מהו והותמין זל " ז בערב קבלן מהו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ה‬
‫להשקיע בריבית בהית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ד ובקו " א ‪ :‬קו " א פי " ג ד " ה סק " א‬
‫פקפוק בכל השקעה בבנק בהית " ע ( שמשקיעים ממונו בריבית ) ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ו‬
‫היתר עיסקא בבנק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " היתר עיסקא "‬
‫להתנות שהלוה יפקיד אח " כ המעות בחשבונו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " י‬
‫הלואה בהית " ע שלא למטרת עסק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ג ובקו " א‬
‫קו " א פי " ג ד " ה סק " ב‬ ‫הלואה מבאנק כשיש תוכנית חסכון בבנק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
 ‫תא‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫שם‬ ‫עצה להנצל מלהכנס ל " אוברדראפט " בבנק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫קו " א ש " ג ר " ג‬ ‫הלוואת דולרים המופקד בבנק בא " י ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪ . .‬קו " א פ " ג ד " ה‬ ‫" ‪--‬‬ ‫הוצאת ש ‪ ,‬יק החוזר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫להחזיק חשבון בבנק הרואר ‪ ,‬שלא דורשים עמלות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה מק " ג‬
‫פרעון חשבונות בבנק הדואר שלא דורשים עמלה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם וקו " א פ " ב ד " י סק " ב‬
‫לוה מבנק או מחברת " כרדיט " עבור חבירו ‪ -‬ע " מ שתבירו ישלם לו כל ההוצאות ‪ . . . .‬קו " א פ " י‬
‫ד "ה‬
‫‪ . . . . . .‬קו " א פי " ג‬ ‫בנק יהודי שנותן [ מארגיידש ] הלואה בריבית לישראל וחוזר ומוכר החוב לגוי ‪. . . .‬‬
‫ד " ה סקי " א‬
‫קו " א פ " ט ד " י‬ ‫עם הקונה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫פושט רגל שהבנק מוכר ביתו ובעה " ב עושה קנוניא‬
‫פ " ו ד " ו ובקו " א‬ ‫הורים שמחתנים ילדים ולוקחים לעצמם המשכנתא מהבנק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הורים שמשלמים את הריבית עבור הזוג הצעיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ד " ו סק " ג‬
‫הורים שלוקחים משכנתא לילדים ואין להם רכוש משלהם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ג סק " ב‬
‫השקעת מעות תוך חשבון כנק של אחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ר ובקו " א‬
‫חתימה לבנק שבכל סכסוך יובא בבית משפט פלוני ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה סק " ה הע ' ה‬

‫ערבות בבנק של גויים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " ערב קבלן "‬

‫ש ' יקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " ש ' יק "‬

‫בעל עסק‬
‫ד"ה‬ ‫פי " ג‬ ‫בולט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫לעשות היתר עיסקא ולתלותו במקום‬
‫ע " ע ערך " פועל "‬
‫ע " ע ערך " חברה בע " מ "‬

‫גרי‬
‫פ " א ד"ב‬ ‫ללוות ממנו או להלוות לו בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " א ד " ב ובנמוקים ובקו " א‬ ‫בנק של נכרי כשיש ליהודי מניות בהם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גז‬
‫ראה ערך " תשלומי חשבונות "‬ ‫בה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בעיות של ריבית‬

‫גזילה‬
‫קו " א פ " א ד " ד‬ ‫מליה שמוציא ריבית בע " כ של לוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סק " ד ‪:‬‬ ‫קו " א פ " ב ד " א ‪ :‬קו " א פ " ג ד " ה‬ ‫ריבית קצוצה על עיכוב מעות גזילה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רבית מאוחרת על עיכוב מעות גזילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ג ד " ה סק " ג‬
‫ריבית עבור כסף המגיע לו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " א סק " ב‬

‫גילוח‬
‫קו " א פי " ג ריש ד =ז‬ ‫בזמנינו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫( הזקן )‬ ‫מכונות גילוח‬

‫גמ " ח‬
‫קו " א פי " א ד " א סק " א‬ ‫בגדר גמ " ח ציבורי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫להלוות דולר בדולר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " א‬
‫כשיש פקדונות מאנשים פרטיים ‪ -‬אי נחשב ממון הגמ " ח ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם סק " ב‬
‫גמ " ח שמלוה בשער יציג ויש בו פקדונות מאנשים פרטיים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫גמ " ח שמלוה דולר בדולר ‪ ,‬כנ " ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫תב‬

‫שם‬ ‫ערב קבלן בגמ " ח הנ " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫סק " ה‬ ‫מכשול בגמ " ח להלוואות כשער יציג ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫ערב קבלן בגמ " ח שמלוה בא " ר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד‬
‫גמ " ח למטרה מיוחד ‪ . . . . . . . " ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " י‬
‫ל‬

‫‪ -‬בתנאי שכשמשנה ממטרת ההלוואה נעשה גזלן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ז‬

‫גמ " ח להשאלת כלים ודורשים מעות בפקדון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ב ובנמוקים‬
‫אם שרי לשלם עבור ההוצאות בגמ " ח ‪ . . . . . . . . . .‬פי " א ר " ג ובנמוקים ובקו " א ‪ :‬קו " א פ " ג ד " ז סק " ב‬
‫גמ " ח הדורש מהלוה לקבץ צדקה עבורו ‪ ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ר‬
‫הלואה ע " מ שיתנו לה רבית ממעשר כספים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " א‬
‫הלואה בתנאי לנהל הוצאות הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " כ ד " ‪7‬‬

‫אגודות להלוות רק לחבריה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב די " ב‬

‫גמ " ח להלוות לחברים ( שמשלמים כל חודש דמי חבירות ) ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ר מק " ג‬
‫שם‬ ‫הנ " ל ‪. . . . . . . .‬‬ ‫‪ -‬מכתב ממו " ח שליט " א ומכתב מהגר " נ קרל "ן והגר " נ קופשיץ שליט " א בענין‬
‫קו " א פי " א ד " ד סק " ד‬ ‫גמ " ח עזר נישואין שנותן הלואה למי שתורם סכום גדול ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫התן שפורע סכום מסויים בכדי שיתנו הלואה לאביו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫חתן שמאסף כספים לגמ " ח בכדי שיתנו הלואה לאביו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫להוציא ר " ק בדיינים מגמ " ח ציבורי או לנכות מן הקרן שחייב עדיין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ה‬
‫גמ " ח להלוות לבני משפחה שמקבלים לסייע האב לחתן בנו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ז‬
‫‪ -‬כנ " ל כשאין נותנים הלואה אא " כ נותנים סכום קצוב להאב ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫‪ -‬כנ " ל איסור הלויני ואלוך בגמ " ח כזה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫‪ -‬כנ " ל כשמתנה שאסור לבני המשפתה לחזור וליקח כספימ מאבי החתן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫גמ " ח " מעוז לדל " ( משנת תרמג ) ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד מק " ג [ הצעה ה ]‬

‫דולר‬
‫פ "ר ד " ו‬ ‫‪:‬‬ ‫פ " ג ד " ב ור " ג ובנמוקים ובקו " א‬ ‫אי דינו כפירי או כמעות ( בא " י ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ד ד " ו ‪ :‬פי " א ד " א‬ ‫הלואת דולרים כדי להחזיר דולרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גמ " ח המלוה דולר בדולר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " גמ " ח "‬
‫דולר אחד אי תשיב יש לו לגבי מאה דולר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ד ד " ו ובנמוקים ובקו " א‬
‫מטבע של פחות מדולר אם תשיב יש לו ‪ , . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ובקו " א‬
‫לוה דולרים ולא היה ללוה ‪ ,‬איך יתקן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ד ד " ו‬
‫הלוואת שקלים ע " מ לפרוע בדולרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ה ד " י‬
‫הלואה בש ‪ ,‬יק של מטבע חוץ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב ד " ח‬
‫הלואת דולרים המופקד בבנק בא " י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ג ד " ג‬
‫נתינתו לאח " ז בעד הוזלת המחיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ז ובנמוקים‬
‫החלפתו בעד ש ' יק דולרי בפחות מערך הש ' יק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ד " ב ובנמוקים ובקו " א‬

‫דיבור‬
‫ראה ערך " רבית דברים "‬ ‫דברים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫רבית‬

‫הוזלה‬
‫" הקדמת מעות "‬ ‫ראה ערך‬ ‫מעות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫עקב הקדמת‬

‫הוצאות והפסדים‬
‫ובקו " א‬ ‫פ "ג ד" ז‬ ‫לשלם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫איזו הוצאות מותר ללוה‬
‫תג‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫קו " א שם‬ ‫באיזה אופן מותר לדרוש הוצאות המותרים הנ " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " א ר " ג ובקו " א קו " א פי " ג ד " ז סק " ב‬ ‫הוצאות של גמ " ח אי מותר ללוה לשלם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫כשקוצץ שרק אם יקבל ההלואה ישלם ההוצאות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ד " ה ולענ " ד‬
‫עצה לגמ " ח צבורי איך לעשות באופן ההיתר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ג ובקו " א‬
‫מניעת ריוח עקב אי החזרת הלואה בזמנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ה וד " ו ובנימוקים‬
‫הפסדים עקב אי החזרת הלואה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ובקו " א‬
‫הפסדים של ירידת ערך המטבע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ו ובנימוקים‬
‫הפסדים עקב עיכוב דמי המקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ג ד " ה סק " ב‬
‫הפסדים עקב ש ' יק החוזר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ג ד " ה‬
‫פיצויים שהקבלן מתחייב להקונה ‪ -‬עבור עיכוב גמר הדירה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ב ובקו " א‬
‫הפסדים עכור עיכוב מעות גזילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " גזילה "‬

‫היתר עיסקא‬
‫מבוא בראש הספר‬ ‫מהותו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בדבר שאין המעות לעיסקא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ג ‪ :‬פי " ג ד " ג ובנמוקים ובקו " א‬
‫קו " א פי " ג ד " ג‬ ‫כשאין ללוה שום דירה או עסק משלו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ג‬ ‫הית " ע על דירה שהלוה גר בתוכה ‪ -‬למה אינו ריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫למה מותר להתפשר " ריוח כפול " עבור החצי פקדון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " א‬
‫התפשרות ביותר ממה שצפוי להרויח מחלק הפקדון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬
‫ברוב הבנקים אין חשש הנ " ל ‪ -‬והוי כולו פקדון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫בגדר קבלת חיוב שבועה בהית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד‬
‫קבלת חיוב שבועה בהית " ע " בזמנינו " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ז‬
‫קבלת חיוב שבועה " במומר " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ‪ 7‬אות ה ' וסק " ב וסק " ג‬
‫תחבולות בהית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " א סק " ה‬
‫גדר בירור עדים בהפסד הקרן בהית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ח‬
‫לשלם רווחים כל חודש ‪ -‬אם מותר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ו‬
‫שלא בזמן ההלואה או העסק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ד " ב ובקו " א‬
‫הנהוגים כיום בבנקים ‪ ,‬והנוסח המהודר יותר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ד " ה ‪ -‬ד " ז ובנמוקים ובקו " א‬
‫להדר שלא להלוות וללוות גם ע " י הית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ד " ו ובנמוקים‬
‫סיפור מהגר " א שמענישים בריבית ‪ -‬נתיזה היתר היה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם‬
‫בזמנינו צריך הית " ע " דכולו פקדון " מכמה טעמים ‪ . . . . . . . .‬מבוא ‪ :‬קו " א פי " ג ד " א סק " ב ‪ :‬פ " א ד " א‬
‫סק " ה בהע ' ‪ :‬פ " ב ד " ר ודי " ב‬
‫קו " א פי " ג ד " ה סק " ז סק " ח‬ ‫תוקף ההית " ע בבנקים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סק " י‬ ‫שם‬ ‫הצעת תקנה בדרך " משכנתא דברצלונא " ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שינויים בהלואה בהית " ע בזמנינו ‪ ,‬מעיקר תקנת מהר " מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ז‬
‫שינויים וזהירות בנוסחאות הית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫טכשול בנוסח הית " ע של חברה בע " מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫שינויי נוסחאות בחלוקת הרווחים והפסדים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫מכתב ממו " ח שליט " א בענין תיקונים בהית " ע שסידרו מהרש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬
‫הית " ע עם חילוני ופסולי עדות שלא יכולים לישבע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫נוסח עיסקא מהחת " מ והגר " נ אדלר זצ " ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫בענין נוסת הית " ע שמתחייב שאם לא יודיע בער " ח יחשב כהודאת בע " ד שהרויח ‪ . . . . .‬קו " א פי " ג‬
‫ד " ה סק " ד‬
‫פי " ג ד " ח‬ ‫בולט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫לעשותו בכל חנות ולתלותו במקום‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫תך‬

‫פ " ב די " ב ‪ :‬פ " י ד " ח ובנמוקים ‪ :‬פי " ג‬ ‫‪.....‬‬ ‫" מיוחד " בשותפין המלוין זה לזה או כשנהיה ע " ק זל " ז‬
‫ד"ר‬

‫פי " ג ד " ט‬ ‫צ ' יקים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫" מיוחד " לחנות ולמכירת‬
‫‪. . .‬‬
‫" מיוחד " לממון יתומים וצדקה ‪ -‬אין להשתמש בו בזמנינו ‪ . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " א סק " ז הע ' ב‬
‫ריבית מוקדמת והלויני ואלוך צריך הית " ע " מיוחד " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ד‬
‫קו " א פי " ג ד " ב‬ ‫לוה בריבית בלא הית " ע ‪ -‬כיצד יתקן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם‬ ‫אמר בעת שמלוהו " שלאח " כ נעשה הית " ע " ‪ -‬אסור לשלם הרבית שעלה עד החתימה ‪. . . . . . .‬‬
‫הע ' א‬
‫שם סק " ב‬ ‫בריבית בתשלומים ‪ -‬אסור ליקח התשלום הראשון לאחר שחותם על הית " ע ‪. . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ב‬ ‫כיצד לחשב החוב כשכבר פרע קצת ריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ברוצה המלוה מעכשיו ע " פ הית " ע ‪ -‬אי יכול לכוף הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ט סק " ב‬
‫כשיש ללוה פירות מושקע בהית " ע אצל אחרים אי נחשב " יש לו " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ד ד " ד‬
‫בפושט רגל שהבנק מוכר ביתו ובעה " ב עושה קנוניא עם הקונה ‪ . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ט ד " י סק " ב‬
‫בנקים וחברות ששינו נוסח הית " ע המקובל וצריך לעשות עמהם הית " ע פרטי ‪ . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה‬
‫סק " ד‬
‫שם מק " ו‬ ‫השקעה בהית " ע כשהמקבל מלוהו ברבית לישראל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם ובביאורים לנוסח ההית " ע‬ ‫נוסח הית " ע בבנקים ‪ -‬שנעשה שותף גם בעסקיהם באיסור ‪. . . . . . .‬‬
‫ס"ק ד‬
‫שם סק " ה ובביאורים לנוסח‬ ‫עסק ‪. . . . .‬‬ ‫נוסח הית " ע בבנקים ‪ -‬שלא מתאית להלואה שלא למטרת‬
‫ההית " ע ס " ק ג‬
‫קו " א פי " א ד " א סק " ו‬ ‫בגמ " ח שמלוה למטרה מיוחד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ז‬ ‫בגמ " ח בתנאי שכשמשנה ממטרת ההלואה נעשה גזלן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ו ר " ג‬ ‫משכנתא ע " פ הית " ע על דירה בבנייה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הע ' א ‪ ,‬ב‬ ‫ד "א‬ ‫שיטת הריטב " א בהית " ע ‪ ,‬ובמוכר ע " מ להחזיר ‪ ,‬ובקרוב לשכר ‪ . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג‬

‫היתר חדש‬
‫‪ . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה מק " י‬ ‫הצעת תקנה ליקח משכנתא מבנק ע " פ היתר " משכנתא דברצלונא "‬
‫שם אות ח‬ ‫בדרך שכירות ‪ -‬קנייה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם ס " ק יד‬ ‫הצעת תקנה ליקח משכנתא מגוי ( והוא ימכור השט " ח אח " כ לבנק יהודי ) ‪. . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הלואה‬
‫החורת המעות לידי המלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " י‬
‫לקהלה ‪ ,‬מדינה או עיריה ‪ ,‬בריבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ב ד " ז סק " ה‬
‫הלואה בריבית בלי זמן קצוב ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ב סק " ג‬
‫בנותן שכר להמשתדל עבורו להשיג הלואה מאחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ו סק " ב‬
‫ביטול ההלואה ‪ ,‬בגלל שנודע שאסור לקבל הריבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " ט ובנמוקים ובקו " א‬
‫כשהמלוה רוצה מעכשיו ע " פ הית " ע‬
‫קו " א פ " א ד " ט סק " ב‬ ‫‪ -‬אם הלוה יכול להחזיר מיד המעות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ג ד " ז ובקו " א ‪ :‬פי " א ד " ג ובנמוקים ובקו " א‬ ‫לתבוע מעות עבור ההוצאות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הלואה למטרה מיוחד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " א סק " ו‬
‫‪ -‬בדרך שיור ובדרך התחייבות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫לוה מחשבון בנק של חבירו ‪ -‬ע " מ להחזיר הקרן ורבית שהבנק דורש ‪ . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ה ובקו " א‬
‫תשלום קנס כשאין פורע בזמנו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ה וד " ו ובקו " א ‪:‬‬

‫לעני ראוי להלנות שלא בריבית גם ע " י הית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ד " א‬
‫קו " א פ " ח ד " ד סק " ב‬ ‫הלואה בפעולה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
 ‫תה‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫" א פי " ג ד " ה סק " ב‬ ‫בבנק ‪ ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי‬ ‫הלואה מבנק ‪ -‬כשיש לו תוכנית חסכון‬

‫פ " ז ר " ג ודייו‬ ‫המקדים פרעונו ע " מ שיפחות מחובו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫'' "‬

‫ראה ערך " סאה בסאה "‬ ‫'‬ ‫הלוואת פירות וחפצים ( סב " ס ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הלוני ואלוך‬
‫מ " ב די " ב‬ ‫הלויני ואלווך ‪ ,‬בעל מנת ובלא ע " מ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם‬ ‫הלויני תודש ואלווך חדשיים ‪ ,‬או הלויני מנה ואלווך מאתיים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫"‬

‫‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם בקו " א‬ ‫"‬ ‫' "‬ ‫ל‬ ‫הלוני ואלוך צריך הית " ע " מיוחד " ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫'‬

‫הלויני ואלוך באותו סכום באותו זמן באותו מין ‪ . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ח ד " ד סק " ד ופ " ב ד " ז הע ' ד‬
‫הלואה מבנק ‪ -‬כשיש לו תוכנית חסכון בבנק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה סק " ב‬
‫הלויני ואלווך בגמ " ח לבני משפחה שמקבלים לסייע האב לחתן בנו ‪ . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ז‬
‫הנאה‬
‫פ " ב ד " ב ובנמוקים‬ ‫בעבור ההלוואה ‪ ,‬כשקצץ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ,‬‬
‫פ " ב ד " ג ‪ ,‬ד " ט ‪ ,‬וד " י‬ ‫בתוך זמן ההלוואה ‪- . . . . . . " ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הלואה בתנאי לנהל כל הוצאות הלווה ‪ ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ז‬
‫הלואה בכדי שיתחזקו בלימוד ( וכמה אופני קציצה ) ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫הלואה למטרה מיוחד ( בדרך שיור ובדרך התחייבות ) ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " א סק " ו‬
‫הלואה בא " ר ע " מ שהלוה יתחייב לקיים מצוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ב סק " ב‬

‫הערמה‬
‫קו " א פי " ג ד " ו סק " ד‬ ‫ליחן המעות במתנה ‪ -‬ושהמקבל יחזיר אח " כ קרן וריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם‬ ‫הערמה כנ " ל ושאר הערמות גדולות בריבית דרבנן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫"‬

‫שיטת הגר " א בהערמה בהית " ע ובהנ " ל ‪ ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫הערמה של התחייבות פשוטה ואח " כ מקבל כסף במתנה מיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ה‬
‫עצה איך ללוות סאה בסאה כשאין לו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ה ד " ו סק " ג‬
‫הערמה בריבית של תורה ‪ -‬אסור מדרבנן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " א סק " א הע ' א‬
‫הטעם שהתירו להערים ולדרוש שבועה בהרוחים בהית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד‬
‫תחבולות בהית " ע ‪ " ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . " ' ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ה‬
‫ל‬

‫קבלת תיוכ שבועה כהית " ע " כזמנינו " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ז‬
‫גדר בירור עדים בהפסד הקרן בהית " ע ‪ . . . . . . . . " ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ח‬
‫תחבולה לריבית ע " י שדורש ערב ‪ . . . ' . " ' ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד הע ' ב‬
‫לוה שאומר אם ארצה אתן ריבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ג אות ו‬

‫הצמדה‬
‫פ " נ ד" א‬ ‫'‬ ‫הפרעון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הלואה או מכר ‪ ,‬למטבע חוץ וכדומה שיתן כשער‬
‫לדולר בהלוואה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ב ובקו " א ‪ :‬ודייג‬
‫למדד ‪ ,‬בהלוואה או במכר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ד‬
‫פ " ד" ח‬‫י‬ ‫למדד של זמן הפרעון לפי המחיר של שעת המכר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫' ' ' "‬

‫פ "נ ד" ח‬ ‫' "‬ ‫לדולר לפי המחיר של שעת המכר ‪" ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪. .‬‬
‫'‬

‫בוועד בית הגובה מדייר אחד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ט‬

‫הצמדה למדד יוקר החיים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ד ובקו " א פ " ג ד " ב סק " ב‬

‫הקדמת מעות‬
‫פ " ה ד " א וד " ג‬ ‫"‬ ‫‪.................‬‬ ‫' ' "‬ ‫לאחר זמן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫כדי ליתן‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫תו‬

‫פ " ה ד " ב ובנמוקים ובקו " א‬ ‫בדבר שאין לו שער לעולם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בדבר שיהיה לו שער לאח " ז ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ב ובנמוקים‬
‫במקדים כרי להבטיח המחיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ר‬
‫במקדים עבור עיתון כדי להבטיח המחיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ובנמוקים ובקו " א‬
‫במקדים כדי ליחנו לו בזול ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ה‬
‫קנה באיסור ‪ -‬איך יתקן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי " א שם‬

‫" כשיש לו " להמוכר מאותו המין אי מותר להוזיל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬

‫" כשיש לו " להמוכר ‪ -‬בדבר שידוע מראש שלאח " כ יתייקר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ה ד " א‬
‫פ " ה ד " ו ובקו " א שם‬ ‫במוכר בזול או בשוויו ‪ ,‬ביש לו דבר המהוסר מלאכה או חוב אצל אחרים ‪. . . . . . . .‬‬
‫פ " ה ד " ז ובנמוקים‬ ‫נתינת דולרים לאח " ז בעד הוזלה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫במוכר בשוייו ‪ ,‬ויצא השער ‪ ,‬בדבר שאינו מתקיים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ט‬
‫מכירה למלוה בעד החוב ושיתן החפץ לאחר זמן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " י‬
‫כששואל איך משלם ועפ " ז קובע המחיר ‪ -‬נחשב מפרש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ז ד " ד סק " ב‬
‫היוצא מחנות וחוזר ‪ -‬עדיין נחשב מפרש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ז ד " ב‬
‫הצעת שני מחירים או בהקדמה או בהקפה ‪ -‬מה יעשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ה ד " ב סק " ב‬
‫על פירות בדרך היתר ‪ -‬אם יכול להחזיר במעות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה די " א‬
‫אם מותר למוכר להוסיף קצת סחורה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה די " ב‬
‫על בית וכדומה ‪ ,‬שעדיין אינו בנוי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ב‬
‫לאומן כדי להבטיח המחיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ח ר " ג ובנמוקים‬
‫בטלפון כדי לקבל שיחות חינם ‪ ,‬ואפילו יעלה המחיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ז ובנמוקים‬
‫במיסים וארנונא בכדי לקבל הנחה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ב ד " ז סק " ג‬
‫ככרטיסיה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ד וכנמוקים‬

‫הקפה‬
‫ראה ערך " מכירה בהקפה "‬ ‫מכירה בהקפה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הרווחת זמן‬
‫פ " ב ד " א ובנמוקים‬ ‫אם הוי איסור תורה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בחצי הפרעון ‪ -‬ובחצי האתר יקדים הזמן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב די " ג‬
‫בדרך מכר אי הוי איסור תורה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ד בנמוקים‬

‫השבת ריבית‬
‫פ "א ד"ה‬ ‫חיובו ברבית קצוצה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מתי מהני מהילת הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ב ‪ :‬פ " א ד " ח‬
‫חיובו באבק רבית כל זמן שהלוה לא פרע הקרן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " ו‬
‫אי מהני מחילת הלוה כל זמן שעדיין לא פרע הקרן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ב סק " ב‬
‫גדר ההלכה שמנכין א " ר מהקרן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫חיובו בא " ר לצאת ידי שמים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " ו ובנימוקים‬
‫ברבית מוקרמת ומאוחרת לצאת יר " ש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫חיובו כשהוציא א " ר בעל כרחו של הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ד‬
‫בלוה שטוען שנתן א " ר כטעות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ת " ד‬
‫חיובו להשיב רבית אביהם בדבר מסוים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " ה‬
‫יורש שאביו קבל ר " ק איך מהשכין החוב ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ז סק " ג‬
‫ס " ס בתקנ " ח לפטור מלשלם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫חיובו בגמ " ח צבורי שגבה רבית קצוצה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ו‬
 ‫תז‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫קו " א פי " א ד " ר סק " ד‬ ‫באפוטרופוס של יתומים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫'‬ ‫' ‪' - -‬‬

‫קי " א פי " ג ד " ב סק " ב הערה ב‬ ‫השבת רבית כשיש לליה בע " ח מוקדמים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ,‬‬
‫השקעה‬
‫קי " א פ " א ד " ב סק " ו‬ ‫הלואה לבנק בהית " ע ‪ -‬כשהבנק מתעסק בריבית באיסור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ה‬ ‫השקעה ב " קופת גמל " ו " קרן נאמנות " ופוליסת פנסיה בחשש הנ " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ו‬ ‫קרן השתלמות למורות ( בבית יעקב ) ‪' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫ראה עוד ערך " עיסקא " ‪ " ,‬שותפין " ‪ " ,‬שליח "‬

‫ועד בית‬
‫פ"י ד"ט‬ ‫'‬ ‫שילם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הלוקח הצמדה ורבית מאחד שלא‬

‫הברה בע " מ‬
‫פי " ג ד " ו ובקו " א‬ ‫הלואה לחברה בערבון מוגבל אי הוי ריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הלואה מחברה כע " מ הוי ר " ק מה " ת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם וקו " א פ " א ד " ג‬
‫הלואה לממשלה או לקהילה ‪ - . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי " א פי " ב ד " ז אות ה‬
‫‪ . . . . . . .‬פ " א ד " ב ובקו " א‬ ‫' ' "‬ ‫בנק וחברה של גויים שיש ליהודים מניות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גדר בעלות של בעלי מניות בחברה בע " מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי " א שם סק " ג‬
‫מכשול בנוסח הית " ע של חברה בע " מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ז‬
‫‪ 1W‬הית " ונ ‪7 . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬טם‬
‫‪W‬‬ ‫ד ; ‪ :‬רוז בוז שנפרד כ; חברוז אם‬
‫~‬

‫דזנדוז‬
‫וד " ‪) 7‬‬ ‫דףוזר עיסקא בו ‪- . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " ג ז ' " וז‬
‫ח פי " גג ד " נ‪:‬‬ ‫"‬ ‫כשמתניים טנאם ל )‪ 1‬ירצו; הוזפ‪7‬ן מוזזירו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ו ‪ " -‬ו ; וובנמוקיים‬
‫‪ :‬קו‬

‫מכירה כהקפה ‪ . . . " - - . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " ניכירה נ‪ :‬היקפה "‬

‫"‬‫י‬
‫בנווזניים אוטר ) ‪1‬י לגזי ‪7‬טיקוננה נזט סכום נוסוייים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ז ד " א‬
‫נ‪ :‬נווזניים א‪7‬טראי רק לנזי שקוננה גגם ‪7‬טאר ממנרינ) ‪ " ' ' ' ' ' . . . . " ' ' ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬נטם ג) ק " ב‬
‫לפרוט בו ת " ק גדול וקונה דבר קבן ומקבל עודף במזומן ‪ . . . ' . " ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬גטם סק " ג‬

‫ר ) ייגזרל‬
‫דזגטנמיי‬
‫ראה ונרך "וזוןיויייוןןוווון "‬ ‫זזוןלימיןוןוילונולפון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ריבית‬
‫~‬
‫ט ‪ %‬ינם‬ ‫יןן ‪.‬‬
‫פ " א ר"ה‬ ‫ייה‪7‬ויוריבקז וביהם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫)‬

‫ס‪1‬ם סק " נ‪:‬‬ ‫כלסדרירועוה רוווןןיייייווין דורזטים ריביית מהלווינ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 1‬‬

‫עתם ג) ק " ג‬ ‫אם מנכים והן דקרן כזטיעור הרייבקז ווון~ן ' ‪5‬יבל בוזייו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נזפן‬ ‫יין‬
‫פ " א ד " ד ח ‪ :‬נמוקרם‬ ‫רןווןון‪11‬וויימןו‪ 1‬בפרהסיא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בוזינוק‬

‫כלים‬
‫פ " ח ד " א ובקו " א‬ ‫לפחחזווןוןיייןיןיוןייולן באונסין ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫שאין דרכן‬
‫ד " ו ונח‪5‬ו " א‬ ‫פ " ‪)7‬‬ ‫קו " א‬ ‫ונממצא פגמם ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הקוננה כלי‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫חח‬

‫) ‪( CREDIT CARD‬‬ ‫גרטיס כרדיט‬

‫קו " א פ " י ד " ה‬ ‫המשתמש בשל תכירו ‪ -‬ומחזיר לו ההוצאות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קניה בהקפה ביוקר ‪ -‬בכרטיס כרדיט ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ז ד " ב סק " ב‬
‫כרטיס כרדיט מחברה יהודי ‪ -‬כשאין הית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬

‫כרטיסיה‬
‫פ " ה ד " ד ובנמוקים‬ ‫מראש כדי להבטיח מחיר הנסיעה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫שקונה‬
‫קו " א שם סק " ב‬ ‫ניקוב בכרטיס נסיעה באוטובוס ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . , .‬‬ ‫הלואת‬

‫לא תשימון‬
‫ראה ערך " איסורי רבית "‬ ‫‪...........................................‬‬ ‫איסור לא תשימון וקציצה לרבית‬

‫לפני עור‬
‫פ " א ד " א סק " ד‬ ‫שמקיל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫המהמיר בדבר אי מותר להושיטו למי‬

‫מארגיידש‬
‫ראה ערך " משכנתא "‬ ‫‪MORTGAGE‬‬ ‫מארגיידש‬

‫מומר‬
‫ד"ד‬ ‫פ"א‬ ‫להלוות וללוות בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פי " ג ד " ז אות ה ' ובסק " ב‬ ‫הלוה כהית " ע ‪ -‬איך שייך היוכ שבועה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫מחילה‬
‫ראה ערך " השבת רבית "‬ ‫בהחזרת ריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫"א פ " א ד " ו‬ ‫קי‬ ‫ל‬ ‫מתילה בטעות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מטבע‬
‫פ " ג ד " כ וד " ג ובנמוקים ובקו " א‬ ‫אם דולר הוי כמטבע ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פיחות מטבע שקלים בא " י ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " נ ד " ב ובקו " א‬
‫טעם שמודדין שו " פ ולפדיון הבן ‪ ,‬במתכות כסף ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם הע ' א‬
‫יש לו מטבע רביע דולר או סנט אי נחשב יש לו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ר ד " ו ובקו " א‬

‫מכירה‬
‫פ "ב ד"ט‬ ‫בזול להמלוה ‪ ,‬נקצץ ובלא קצץ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪,‬‬

‫ראה ערך " הקדמת מעות "‬ ‫בהקדים לו מעותיו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫כשאינו יוצא מהבית עד גמר התשלום ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " א‬
‫באמר אם מעכשיו כך ‪ ,‬ואם לאח " ז כך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ב ‪ :‬פ " ז ד " ב‬
‫מכירת בית שעדיין אינו בנוי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ב‬
‫במשאיר לעצמו זכות חזרה עד פרק זמן ‪ ,‬אם שרי להשתמש בחפץ בינתיים ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ד " ה‬
‫ובנמוקים‬
‫קו " א פי " ג ר " ג סק " ו‬ ‫ביאור הנפק " מ בין מתנה ע " מ להחזיר ‪ ,‬למכירה ע " מ לחזור ולמכור ‪. . . . . . . . . .‬‬
‫תשלום קנס למי שאינו מספק הסחורה בזמן ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " ב ד " ה וד " ו‬
‫מכירת שטרות וחובות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " ש ' יק " וערך " משכנתא "‬
‫חט‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬
‫מכירה בהקפה‬
‫פ "ז ד " ט‬ ‫נשמתנה לשלם כמחירו בשעת הפרעון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ז ד " י ובנמוקים‬ ‫במוסיף לו מדעתו בשעת הפרעון ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מוכר ביוקר כדבר שמחירו קבוע ‪ ,‬ואין קבוע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ד " א‬
‫במתנה שאם ישלם במזומנים יוזיל לו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ר " ג וד " ו‬
‫אם מתנה כנ " ל " לאחר " שעשה קנין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ד " ג בנימוקים ‪ ,‬וקו " א פי " ג ד " ה סקי " ד‬
‫במזומן יותר זול מבשוק ‪ -‬אם שרי בהקפה בשוויין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ד " ה ובקו " א‬
‫בהקפה יותר מבמזומן כשהדרך לשלם רק בהקפה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ד " ז ובקו " א‬
‫בהקפה בכך וכך ומצמיד המחיר למדד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " נ ד " ר ‪ :‬פ " ז ד " ח ‪ :‬קו " א פ " נ ד " ב סק " ב‬
‫במצמיד המחיר למטבע חוץ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " א‬
‫במצמיד המחיר לדולר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ב ובנמוקים ‪ :‬פ " ז ד " ח ובקו " א‬
‫במזומן יותר זול מבהקפה ‪ ,‬עצה טובה בזה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ס " ז ד " ד‬
‫‪ -‬איך להשתמש בעצה הנ " ל ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם‬
‫גדר האיסור במפרש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫כששואל איך משלם ועפ " ז קובע המחיר ‪ -‬נחשב מפרש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬
‫היוצא מחנות וחוזר ‪ -‬עדיין נחשב מפרש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ז ד " ב‬
‫הצעת שני מתירים או בהקדמה או בהקפה ‪ -‬מה יעשה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ה ד " ב סק " ב‬
‫קניה בהקפה ביוקר ‪ -‬בכרטיס כרדיט ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ד " ב סק " ב‬

‫‪ -‬ביוקר בדרך שכירות ‪ -‬קנייה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " שכירות ‪ -‬קנייה "‬

‫‪23‬לכ‪2‬ד‬
‫קו " א פ " ח ד " ד סק " ב‬ ‫חבירו מחזיר לו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫הממלא מקום חבירו ושוב אח " כ‬

‫ממשלה‬
‫קו " א פי " ב ד " ז סק " ד‬ ‫רבית לממשלה או עיריה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ה‬ ‫להלוות ברבית לממשלה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫נכסי ממשלה אם הם כהפקר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ס " ק ה‬
‫דינא דמלכותא בהגדרת בעלות ‪ -‬אי הולכין אחריו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ג סק " ב‬

‫מניות‬
‫פ "א ד"ג‬ ‫השקעתם בחו " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " א ד " ב ובקו " א‬ ‫כשיש ליהודי מניות בבנק של נכרי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫סק " ג‬ ‫גדר בעלות של בעלי המניות בחברה בע " מ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם‬

‫מסים‬
‫ראה ערך " תשלומי חשבונות "‬ ‫ריבית במסים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫מענקים‬
‫ראה ערך " צדקה "‬ ‫במענקים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫ריבית‬

‫מעשר כספים‬
‫קו " א פ " ב ד " ז סק " ג‬ ‫עצה לעני הנדחק ‪ -‬איך יקיים מעשר כספים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פי " א ד " ד סק " א‬ ‫גמ " ח שמלוה ע " מ שיתנו לו ריבית ממע " כ ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ג‬ ‫ליחן מע " כ לגמ " ח המלוה לחברים ( שמשלמים כל חודש רמי חבירות ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫חי‬

‫שם‬ ‫בגמ " ח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫עשיר שלאח " ז יהיה נזקק לצדקה ‪ -‬עצה להפקיד המע " כ‬

‫מקח טעות‬
‫פ "ט ד" ו‬ ‫במכר ‪ -‬מתי צריך לשלם מה שנהנה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם‬ ‫במכר ליחן במקומו חפץ יפה יותר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫' ' "‬

‫קנה כלי או ספר ונמצא פגום ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ט ד " ו‬

‫טענת נתינה בטעות בגלל איסור תורה או איסור דרבנן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ו‬
‫בהלואה ברבית אי יכול לדרוש כספו בחזרה מיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ט‬

‫משכרן‬
‫פ " ב ד " ה ובנמוקים‬ ‫השתמשות המלוה בו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " א ד " ב‬ ‫גמ " ח להשאלת מכשירי רפואה ודורשים הלואה ( לבטחון ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫משכנתא‬
‫פ " ו ד " ד ובקו " א‬ ‫קונה בית שיש עליו משכנתא ‪ ,‬ע " מ שהלוקח יפרע אותו מעתה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫משכנתא ע " פ הית " ע על דירה בבנייה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ר " ג‬
‫הורים שלוקחים משכנתא לילדים ‪ -‬ואין להם רכוש משלהם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ר " ג סק " ב‬
‫באיסור ערבות לרבית בין איש לאשתו כשלוקחים משכנתא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ד " א‬
‫ערבות בשותפין במשכנתא על בית המושכר לאחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ה‬
‫מתחייב לקנות דירה לבנו ‪ ,‬והבן מקבל הלואה מבנק על שמו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ו‬
‫הורים שמחתנים ילדים ואח " כ לוקחים לעצמם המשכנתא מהבנק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם‬
‫הורים שמשלמים את הרבית עבור הזוג הצעיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫בנק יהודי שנותן [ מארגיידש ] הלואה ברבית לישראל ‪ -‬וחוזר ומוכר החוב לגוי ‪ . . . . . .‬קו " א פי " ג‬
‫ד " ה סקי " א‬

‫מתנה‬
‫קו " א פ " ב ד " ו סק " ב‬ ‫ליחן לבנו של המלוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ראה ערך " הערמה "‬ ‫הלואה בדרך מתנה שיחזיר אח " כ יותר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " ג ד " ג מק " ו‬ ‫ביאור הנפק " מ בין מתנה ע " מ להחזיר למכירה ע " מ לחזור ולמכור ‪ . . . . . . . . . , .‬קו " א‬

‫נדוניא‬
‫פ " ו ד"ה‬ ‫חודש ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫לחתן אם מותר להוסיף רווחים כל‬
‫ע " ע ערך " משכנתא "‬

‫סאה בסאה‬
‫פ " ד ד" א‬ ‫באיזה אופן אסרו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ד ד " ב ור " ג‬ ‫בדבר מועט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בדבר מועט בסוחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ד ד " ג‬
‫הלואת ניקוב בכרטיס נסיעה באוטובוס ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ה ד " ד סק " ב‬
‫ביצא השער ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ד ד " ה וד " ו‬
‫כשיש לו מאותו המין ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ד ד " ד‬
‫‪ -‬כשמושקע בהית " ע אצל אחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ד ד " ד‬
‫דולר אחד אם תשוב יש לו לגבי מאה דולר ‪ ,‬ובמטבע של פתות מדולר ‪ . . . . . . . . .‬פ " ד ד " ו ובנמוקים‬
‫ובקו " א‬
‫קו " א פ " ה ד " ו סק " ג‬ ‫‪.........................................‬‬ ‫עצה איך להלוות סב " ס כשאין לו ללוה‬
 ‫תיא‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫שם סק " ב‬ ‫לוה סב " ס מדין ערב ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫' ' "‬

‫וו " א פ " ר ד " א‬ ‫הלוואת פירות או מטבע תוץ עם תנאי שאם יוון שישלם שולים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " א ד " א‬ ‫גמ " ח ( בא " י ) שמלוה דולר בדולר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ד " א סק " ג‬ ‫גמ " ח שמלוה דולר בדולר ויש בו פקדונות מאנשים פרטיים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א‬

‫סוחרים‬
‫ראה ערך " מכירה "‬ ‫דיני מכירה בהקפה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫'‬

‫פי " ג ד " ח וד " ט‬ ‫' '"‬‫לעשות היתר עיסקא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫פ " ר ר "ג‬ ‫אחד לחבירו סאה בסאה בדבר מועט ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי " א‬

‫סוכנים‬
‫קו " א פ " י ד " ר סק " ב‬ ‫המשתמשים במעות הלוקח ומשלמים אח " כ את הריבית לחברה מכיסם ‪. . . . . .‬‬
‫שם סק " ג‬ ‫קניית סחורה ברבית מסוכן " יהודי " ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ד"א‬ ‫להלואה או מקח ברבית ‪ -‬עובר בלפנ " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם סק " ב ופ " א‬

‫סופר‬
‫קו " א פ " ה ד " ו‬ ‫פסיקה עמו לקנות מזוזות ויש לו דיו וקלף ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " כ‬ ‫הלוואת מזוזות ותפילין כסופרים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ד " ד סק " ב‬ ‫לא תשימון בהדפסת שטרות וחוזים בגבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י‬

‫ספרים‬
‫פ "ה ד " ד‬ ‫תשלומם מראש לפני שיוצאים לאור ‪ ,‬כדי להבטיח המחיר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ "ז ד " ב‬ ‫קנייתם בהקפה ביותר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ "ט ד"ו‬ ‫הקונה ספר ונמצא פגום ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א‬

‫עירך דין‬
‫עורך דין שמנסח חוזה עם ריבית עובר בלא תשימון ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " א וקו " א סק " ה‬
‫כשממלא הפרטים בחוזה הנדפס ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י ד " ד סק " ב‬

‫עיסק א‬
‫בפקדון של תבירו שלא מדעתו ‪ -‬ליחן רווחים למפקיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ד‬
‫אחד מתעסק והשני משקיע מעות ‪ -‬ליחן חלק ברווח ובהפסד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " א‬
‫כשכל אהד משקיע מקצת מעות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ב ובנמוקים‬
‫צריך הלוה להשתמש במעות שקיבל לצורך העיסקא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ג ובנמוקים‬
‫קרוב לשכר ורחוק להפסד ‪ -‬אי קיל משאר א " ר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ד " א סק " ב‬
‫ראה ערך " היתר עיסקא "‬ ‫היתר עיסקא ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫עיתון‬
‫פ " ה ד " ד ובנמוקים ובקו " א‬ ‫המחיר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫תשלומו מראש ‪ ,‬כדי להבטיח‬

‫ערב‬
‫פ "א ד" א‬ ‫בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בהלואה או מקח‬

‫ערב קבלן‬
‫קו " א פ " ו ד " א‬ ‫בתים ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫באיסור ערבות לריבית בין איש לאשתו בכל קניית‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫יב‬
‫פ " י ד " א ובנמוקים ‪ ,‬ובקו " א סק " ב‬ ‫ללוה מגוי בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " י ד " ד סק " ג‬ ‫'‬ ‫ללוה מגוי כרכית דרבנן ( בדרך מו " מ ) ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ד " ב סק " ד בהערה ‪:‬‬ ‫איסור לא תשימון כשתותם ערבות ( ע " ק ) ללוה מגוי ברבית ‪ . . . . . . . . .‬קו " א פ " י‬
‫קו " א פ " ו ד " א סק " ג‬
‫שם ס " ק ד‬ ‫ע " ק כשיש משכון טוב מהלוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫לוה שני כשיש משכון טוב מהלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קי " א פ " ו ד " ד סק " ג‬
‫פ " י ד " ב ובקו " א‬ ‫כשכבר חתם ללוה מגוי ‪ -‬איך יפרע ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ו ד " ד סק " ג‬ ‫אי שייך עצה הנ " ל כשיש משכון טוב מהמלוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪..‬‬
‫‪ ' . . " " ' . .‬פ "י ד "ב‬ ‫כששילם לגוי וגבה מהלוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ע " ק וערב ‪ ,‬ליקח שכר מהלוה ע " ז ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ר " ג‬
‫שלוף דוץ ליקח שכר מהלוה ע " ז ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ג‬
‫זה לזה ‪ -‬כשותפין ‪ -‬כשלווין מבנק נכרי ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ה‬
‫‪ -‬כנ " ל עבור משכנתא בבית השכור לאחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ד " א סק " ה‬
‫כשיש הית " ע בין המלוה והלוה בלבד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י ד " א‬
‫אם הערב קבלן נחשב גם מלוה להלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫ערב קבלן בדרך " לוה שני " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫ערבות " בבנקים " אי הוי ע " ק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫'‬

‫ערב סתם עבור חברה בע " מ ‪ -‬דינו כע " ק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד‬

‫ע " ק בגמ " ח שמלוה בא " ר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " א סק " ד‬
‫ע " ק הפורע קרן וריבית מכיסו ומכניסו תוך חשבון הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י ד " ב סק " ג‬
‫ע " ק לבנק של גוי בריבית ‪ ,‬שנוטל קרן וריבית מהלוה ונותנו ליד מלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬

‫ערכאררצ‬
‫קו " א פ " א ד " ד‬ ‫מלוה שכופה ללוה בערכאות לשלם הריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם‬ ‫‪ -‬כשמשלם ליפטר מערכאות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ה'‬ ‫חתימה לבנק לדון בבית משפט פלוני ‪ -‬למה מותר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה סק " ז הע '‬

‫פדיון הבן‬
‫קו " א פי " א ד " א מק " ו‬ ‫אצלו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בהן שמלוה מטבעות כסף ע " מ שיפדה בנו‬

‫פ ועל‬
‫קו " א פ " ח ד " ד סק " ב‬ ‫העושה מלאכה לחבירו ושוב אח " כ מחזיר לו תבירו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ח ר " ה סק " ג‬ ‫מעביד שמאחר לפרוע תשלום ביטוח פוליסה עבור העובד ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ח ד " ד סק " ד‬ ‫הסכם עמו כשמאחרים המשכורת שיקהו הלוואה מהבנק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פיחות המטבע‬
‫קו " א פ " נ ד " ב‬ ‫גדר פיחות המטבעות בזמנינו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם בהערה‬ ‫מאיזה טעם מודדין שוה פרוטה כערך כסף צרוף ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫" הצמדה "‬ ‫הלואת שקלים צמוד לדולר או מדר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך‬

‫פקדון‬
‫שהנפקד השתמש בו בעיסקא ‪ -‬ליתן מהרווח להמפקיד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ד‬
‫המשאיל כלים ודורש מעות לפקדון ומשתמש בהם ‪ -‬מהו להשתמש בכלים ‪ . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ב‬
‫ובנמוקים‬
‫תיג‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫פרעון חוב‬
‫פ " ב די " ג‬ ‫בתוך זמנו ע " מ לפרוע הנשאר לאחר זמנו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " ב ד " ז סק " ב‬ ‫‪ -‬ריבית ע " י אחר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . " ' ' ' ' . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א‬
‫פ " ב ד "י‬ ‫הלואה בתנאי לפרוע אח " כ תוך חשבון שלו בבנק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א‬

‫צדקה‬
‫פי " א ד " ד‬ ‫לגמ " ח בעבור שהלוה לו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פי " א ד " ד סק " ב‬ ‫'‬ ‫מוסיף תרומה לגבאי צדקה כשפורט לו ש ' יק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫גדר גמ " ח ציבורי ומעות צדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " א‬
‫מעות של צדקה באבק ריבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫רבית מאוחרת ומוקדמת בממון צדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ח וסק " ט‬
‫גבאי צדקה להחזיר ריבית קצוצה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ה‬
‫'‬

‫גמ " ח להלואה לחברים שמשלמים ריבית נמוכה ‪ -‬אם נחשב צדקה ‪ . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ג‬
‫המלוה לחבירו ע " מ לשלם הריבית לצדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב ד " ו‬
‫הלואה לחבירו ברכית דרבנן ע " מ לשלם הא " ר לצדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ב‬
‫הלואה באייר ע " מ שיקיים מצווה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬
‫נדיב המבטיח לתת לגבאי צדקה סכום נכבד אם ישיג לו הלוואה ‪ . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ו סק " ב‬
‫מוכר ש ' קים לקופה של צדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ט ד " א סק " ה‬
‫מענקים לאנשים שתורמים כל חודש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד מק " ו‬
‫ארגונים שהגבאים מתנים שיחולק להשותפים ע " פ שיקול דעתם של המנהלים ‪ . . . . . . . . . . .‬שם סק " ו‬
‫גדר ממון שאין להם בעלים ידועים ‪ -‬ושותפות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ובהע ' ב‬

‫בענין נוסח הית " ע מיוחד לממון יתומים וצדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " א סק " ז הע ' ב‬
‫ענייני ריבית בגמ " ח ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬יאה ערך גמ " ח‬
‫'‬

‫צדק‬

‫" ש ' יק "‬ ‫עייז עיד‬

‫קבס‬
‫‪.‬‬
‫על מכר ‪ ,‬כשלא סיפק בזמן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ו ד " ב ‪ :‬פי " ב ד " ה‬
‫על מלוה ‪ ,‬כשלא שולם בזמן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ה וד " ו ובקו " א‬
‫פ " ו ד " ב ובקו " א‬ ‫לקבלן שמאחר מסירת הדירה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ריבית קצוצה‬
‫פ " א ד " ה ור " ח‬ ‫דיני המעות שלקח באיסור ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ב ד " א ‪ -‬די " ג ‪ :‬פ " ו ד " ב ‪ :‬פ " ט ד " א ‪ :‬פ " י ד " ד ‪ :‬פי " א ד " ב ‪ :‬פי " א די " ג‬ ‫אופנים שונים בה ‪. . . . . . . . . . .‬‬
‫הבטחה לשלם ריבית אי הוי ר " ק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב ד " ב ‪ :‬קו " א פי " א ד " ד סק "ג הערה א ו‬
‫קציצת ריבית שהוא לטובת " הלווה " ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב ד " ז ובקו " א‬
‫הלואה בתנאי לנהל כל הוצאות הלווה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם‬
‫הלואה כדי שיתחזק בלימוד ‪ -‬כמה אופני קציצה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫אם לא נגמר תקופת ההלואה ‪ -‬איך לתקן מכאן ואילך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ג ד " ב וקו " א‬
‫בכיסוי ההוצאות של ההלוואה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ז ובנמוקים ובקו " א‬
‫הנותן ריבית למלוה בשביל הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ב ד " ז סק " ב ‪ :‬קו " א פי " א ד " ד סק " ר‬
‫‪ -‬כשפורע ע " מ לקבלו בחזרה מן הלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫לוה שבעצמו מוסר מעות חבירו להמלוה ‪ -‬הוי רבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ב ד " ז סק " ג‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫תיר‬

‫קו " א פי " א ד " ד סק " ד‬ ‫מתן שפורע סכום מסויים בכדי שיתנו הלואה לאביו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ה‬ ‫אם יכול להוציא ר " ק בדיינים מגמ " ח ציבורי ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫'‬

‫על עיכוב מעות גזילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " א ‪ :‬קו " א פ " ג ד " ה סק " ד ‪:‬‬

‫תשלום שמחייב המלוה ליחן הלואה ‪ -‬אי הוי ר " ק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ד סק " ו‬
‫קציצת שכר עבור מכירה והלואה ביחד ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ט ד " א סק " ב‬
‫שכירות והוצאות שקוצץ שרק אם יקבל ההלואה ישלם ‪ . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ג ד " ז סק " ב ד " ה ולענ " ד‬
‫רבית ע " י שליח בבנקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ב סק " ב ‪ :‬קו " א פי " ג ד " ה‬
‫ריבית ע " מ להחזיר ‪ -‬גדר האיפור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ד סק " ד‬
‫רבית ע " מ להחזיר ‪ -‬בריבית דרבנן ‪ -‬ואיך לעשותו ע " פ הית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " א ‪ -‬ה '‬

‫פרעון רבית ע " מ לנכות מהקרן לבסוף ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " איסורי רבית "‬
‫חיוב השבתה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬ראה ערך " השבת רבית "‬
‫"‬

‫ע " ע ערך " איסורי ריבית "‬

‫ריבית מאוחרת‬
‫פ " ב ד"ד‬ ‫מהותה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ה די " ב‬ ‫הוספה מועטת כשנותן הסתורה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הוספה מועטת בעת שמשלמ דמי המקח ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ז ד " י‬
‫המאחר פרעון " דמי המקת " ומוסיף מעט כסף ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א שם‬
‫ע " י החזרת הפסדים ומניעת רווח ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ג ד " ה וד " ו ובנימוקים ובקו " א שם סק " ב‬
‫רבית מאוחרת לצורך מצוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ח‬

‫ריבית מוקדמת‬
‫פ"ב ד"ד‬ ‫מהותה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ"ב ד"ט‬ ‫ע " י שמשבחו בפה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫אי חייב להחזירו בכדי לצאת יד " ש ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " א ד " ו‬
‫הנותן ריבית מוקדמת ‪ ,‬ועדיין לא לוה ‪ -‬אי עבר איסור ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב ד " ד סק " ד‬
‫‪ -‬אי מותר ללוות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם הע ' ה '‬
‫רבית מוקדמת כממון יתומים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " א ד " ד סק " ט‬
‫תשלום שמתייכ המלוה ליחן הלואה ‪ -‬אי הוי ר " ק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " כ ד " ד סק " ו‬
‫צריך הית " ע " מיוחד " לריבית מוקדמת ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . ,‬קו " א פ " ב ד " ד סק " א ‪ -‬ה '‬

‫ריבית דברים‬
‫פ " ב די " א‬ ‫מהותה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫להקדים לו שלום ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם בנימוקים‬
‫אמירת " תודה " להמלוה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ב רי " א‬
‫כשמודה לו על הטירחא בהלואה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬

‫שותפיו‬
‫פי " ג ד " ד‬ ‫שותף שהכניס מכססו לשותפות בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫הכניס מעות לעסק שהלוה מבנק כריכית ‪ -‬לתשכ הריבית להוצאות ‪ . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ז וכקו " א‬
‫שותפין שמקבלים הלואה מבנק וחותמין זה לזה בערב קבלן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ה וד " ו‬
‫‪ -‬כנ " ל על משכנתא עבור בית ששכור לאחרים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ד " א סק " ה‬
‫פנקס ש ' יקים בשותפים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י ד " ה סק " ה‬
‫בעיסקא ואחד מהם מלוה בריבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ט‬
‫בעיסקא ‪ ,‬אחד במעות והשני מתעסק ‪ -‬כיצד לחשב הרווחים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " א‬
‫תטו‬ ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬

‫ד"ב‬ ‫בעיסקא שניהם במעות ואחד גם מתעסק ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬

‫פי " ב‬
‫המלוין אחד לשני ‪ -‬נוסח ההית " ע ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " י ד " ה ובנמוקים‬
‫א " ל הלויני ואלוך ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב די " ב‬
‫ארגונים שהגבאים מתנים שיחולק לשותפים עפ " י שיקול דעת המנהלים ‪ . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד‬
‫מק " ו‬

‫שריק‬
‫פ "ט ד"ב‬ ‫‪:‬‬ ‫פ " ט ד " א ובנמוקים ובקו " א‬ ‫ש ' יק דולרי ‪ -‬החלפתו בדולר בפחות משוויו ‪. . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פ " ט ד " א ובקו " א‬ ‫ש ' יק דולרי ‪ -‬החלפתו בדולר בפחות משוויו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ש ‪ ,‬יק דולרי ‪ -‬החלפתו כשקלים בפחות משוייו ‪ , . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ר " ג‬
‫הית " ע מיוחד למכירת ש ' יקים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ד " ב ופי " ג ד " ט‬
‫מכירתם כשהמוכר אינו מקבל אחריות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ט ד " א ובקו " א סק " ד‬
‫מכירתם לקופה של צדקה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ה‬
‫מכירת הוראת קבע בזול ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם מק " ו‬
‫הלואה בש ' יק של מטבע חוץ ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב ד " ח‬
‫'‬

‫אם ש ' יק נחשב כהתחייבות הבנק לשלם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ט ד " א סק " ג‬
‫אי הוי קנין לחייבו לכסות הש ' יק ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ד‬
‫אי נחשב ככסף לענין קנינים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " א סק " ה הע ' ב‬
‫הוצאות ש ' יק החוזר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ג ד " ה‬
‫הרוצה לפרוט ש ' יק גדול וקונה דבר קטן ומקבל עודף במזומן ‪ . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ז ד " א סק " ג‬
‫הפורט ש ' יק גדול אצל גבאי צדקה ומוסיף תרומה בגללו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " א ד " ד סק " ב‬
‫פנקס שיקים בשותפים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " י ד " ה סק " ה‬
‫הפקדת ש ' יק בבנק ‪ -‬כשגורם גרעון להבעלים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " ב סק " ד‬

‫שכירות‬
‫פ " ח ד "א‬ ‫שכירות כלים כשדרכן לפחות ושאין דרכן לפחות ‪ -‬אי דינם כמלוה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם בקו " א‬ ‫בגדר כלי שדרכו לפחות ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שכירות בית בפהות משום הקדמת מעות ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬מ " ח ד " ב וד " ג ובנמוקים‬
‫‪ -‬להוסיף מעות בעד המתנה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ה ד " ג ובנמוקים ובקו " א‬
‫‪ -‬כשהמנהג לשלם מתחילה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם בנמוקים וכקו " א‬
‫השוכר דירה ומתחייב ברבית בחשבונות הגז וכו ' שהם ע " ש המשכיר ‪ . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " ו ד " ה‬
‫הבלעת חיוב קרן ורבית ‪ ,‬בתוך דמי שכירות הדירה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם הערה א‬
‫קו " א פ " ח ד " ד סק " ג‬ ‫חציו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫שכירות פועל משתלם בסוף ‪ -‬גם כשמקדים‬

‫שכירות ‪ -‬קנייה‬
‫קו " א ד " ב סק " ג‬ ‫מכירה ‪ .‬בהקפה ביוקר בדרך שכירות ‪ -‬קנייה ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫‪ -‬בדרך שכירות ‪ -‬ושכירות זול ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם אות ה '‬
‫הלואה מבנק לדירה בדרך שכירות ‪ -‬קנייה ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה סק " י אות ח '‬

‫שננים‬
‫פ " ד ד " ב וד " ג ובנמוקים‬ ‫להלוות סאה בסאה בדבר מועט ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " ח ד " ד סק " ב‬ ‫העושה מלאכה לשכינו ע " מ שיחזיר ויעשה מלאכה עבורו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שכר טירחא‬
‫פי " ב ד " א‬ ‫בו ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫במשקיע מעות בעיסקא והשני מתעסק‬
 ‫הענינים‬ ‫מפתחות‬ ‫תטו‬

‫שלית‬
‫פ " י ד " ד ור " ה ובקו " א‬ ‫להשקיע בבנק בריבית בתוך חשבון השליח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פ " י ד " ה‬ ‫שלית להשיג הלואה ולא עשה עוד הית " ע בינו והמשלח ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫רבית ע " י שליח ואפוטרופוס ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג ד " ה סק " א וסק " ה‬
‫השקעה בהית " ע והמקבל מלוהו ברבית ‪ -‬אם המשקיע עובר ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם‬
‫הלואה מבנק או מחברה בע " מ ‪ -‬אי נחשב רבית ע " י שליח ‪ . . . . . . . . . . .‬שם וקו " א פ " א ד " ב סק " ב‬

‫תינוק שנשבה‬
‫פ " א ד " ד ובנמוקים‬ ‫ללוות ולהלוות בריבית ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם‬ ‫"‬ ‫לענין יין נסך ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫( מכת " י )‬ ‫תשובות‬
‫קו " א פ " ב די " ב‬ ‫בענין אמירת " תודה " מהגרש " ז אויערבאך זצ " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫שם סק " ב‬ ‫לוה שנותן מתנה לאח " ז כשביל שהלוהו ‪ -‬מהנ " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫פי " ג‬ ‫בענין הית " ע דתצי מלוה וחצי פקדון ‪ -‬ומתפשר כפול משער הריבית ‪ -‬מהנ " ל ‪ . . . . .‬קו " א‬
‫ד " א סק " א‬
‫שם‬ ‫בשיטת הריטב " א בענין הערמה בעיסקא והית " ע ‪ -‬מהנ " ל ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫בענין אירגונים שמשלמים דמי חבירות " לאחר " שמקבלים ההלואה ‪ -‬ממו " ח שליט " א ‪. . . . . . . . . . .‬‬
‫קו " א פי " א ד " ד מק " ג אות ב‬
‫שם‬ ‫שליט " א ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬ ‫בענין הנ " ל ‪ -‬מהגר " נ קרליץ והגר " נ קופשיץ‬
‫בענין דמי חבירות " לפני " שמקבלים ההלואה ‪ -‬מהגרש " ז אויערבאך זצ " ל והגר " נ קרליץ והגר " י‬
‫שם אות ד‬ ‫בלוי שליט " א ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫ממו " ח והגר " נ געשטעטנר‬ ‫בענין בנק לאומי ‪ ,‬פא " י ‪ ,‬טפחות ועוד ‪ ,‬ששינו נוסח הית " ע ‪-‬‬
‫ד " ה סק " ד‬ ‫שליט " א ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ג‬
‫שם‬ ‫שליט " א ‪. . . . . . .‬‬ ‫בענין בנקים שהכריזו שאין תוקף להית " ע ‪ -‬ושהוא רק טכס דתי ‪ -‬ממו " ח‬
‫סק " ח‬
‫קו " א פי " ג ד " ז סק " ב‬ ‫‪.. . . . . .. . .. ...‬‬ ‫בענין נוסח הית " ע חדש עם כמה קלקולים ‪ -‬ממו " ח שליט " א‬

‫תשלומי חשבונות‬
‫המשכיר ‪. . . . . . . .‬‬ ‫השוכר דירה ומתחייב בריבית עבור איחור בחשבונות הגז וטלפון וכו ' שהם ע " ש‬
‫קו " א פ " ו ד " ה‬
‫שם סק " ד‬ ‫הקונה דירה והחשבונות נשארים ע " ש המוכר ‪. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬‬
‫לא תשימון בחשבון ‪ :‬טלפון גז חשמל מים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פ " א ד " א סק " ב‬
‫ריבית כחשבון ‪ :‬טלפון ‪ ,‬גז ‪ ,‬חשמל ומים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ב ד " ז סק " א‬
‫כשאחר פורע הרבית להחברה עבורו ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ב‬
‫לוה שבעצמו מוסר ממון תבירו להמלוה ‪ -‬הוי רבית ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם סק " ג‬
‫הקדמת מערת לטלפון עבור שיחות חינם ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פי " ב ד " ז ובנמוקים‬
‫הוזלה עכור תשלום מראש במסים וארנונא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬קו " א פי " ב ד " ז ס " ק ג‬
‫ריבית במסים וארנונא ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬שם ס " ק ד‬
‫כשדורשים תשלום מקדמה ופורע השאר רק בסוף החודשיים ‪ . . . . . . . . . . . . . . . . . . .‬פ " ב די " ב בנמוקים‬