‫סי‬

‫‪,‬‬ ‫ספר‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י חיים תשס״ט‬
‫‪V S A‬‬
‫ת ח כ מר נ י‬
‫מאת‬
‫רבי יהודה בן שלמה אלחרמי דל‪.‬‬
‫^‬ ‫*‬
‫לא ש המשוררים ליהודה ׳ כתם פז אמרתו ׳ בכנ ף רננים נע^סה נשא‬
‫*‬ ‫«‬
‫בתעופתו• יקרת פניני חן כטל חרמון בשפתו ‪ ,‬יץ לבנון יזל מדלי‬
‫*‬ ‫*‬
‫בינתו‪ ,‬המחקר כשחר פרוש בהררי זמרתו‪ ,‬ובדק נוגה הנועם‬
‫*‬ ‫*‬
‫יציץ טאברתו‪ ,‬לב ש וחלב בלשונו ונופת בת שירתו‪ ,‬הולךלמישרים‬
‫**‬ ‫>‬ ‫*‬ ‫י‬
‫כירח יקר במפלתו< א בן שתית שפת קודש הנהו בהדרתו ׳ לויים‬
‫»‬ ‫י‬
‫מנצחי זמר בורעים לעומתו‪ ,‬חידות לו מליצה וחצי מוסר באשפתו ‪,‬‬
‫*‬ ‫*‬
‫רוח אל דבר בו ובלשונו מלתו ‪ -‬יושב בשבת ת ח כ מ ו נ י‪ ,‬שם כבוד‬
‫מנוחתו‪ ,‬זכר עשה בו לנפלאות מנגינתו‪ ,‬יורש עצר בטמשלהשיר —‬
‫והמליצה אמתו• ‪­ -‬‬
‫ויען כי הספר היקר הלזה‪,‬‬
‫אשר זה כמו שש מאות שנה ‪ ,‬כקרן אור גהיר מרחם המשחר יצא לאור גאור‬
‫החיים ‪ ,‬איננו נדפש רק שלש פעמים — גשנה ש^) ושמ״ג בקאנשטננוינה‬
‫ונשכת תפ״ט באמתטערדאם — ודנר ד׳ אשר הושם גפיו יקר גימים האלה‬
‫ואין חזיונו כפרץ ‪ ,‬ודברי עתיק יומין כמעט העתקו מעתיקי משדי מליצת שפת‬
‫קודש‪ ,‬על כן הובא עתה מחדש על מזבח הדפית ‪ ,‬לעלות לרצון לפני עם ד׳‬
‫אלה‪ ,‬אחרי שום עין בקרת להשיר כל תיגי דפושים הקדומים‪ ,‬בעיון נמרץ‪ ,‬כיד‬
‫ד׳ הטוגה‪.‬‬

‫מאת‬
‫מענדל בר׳ י שטערן‪.‬‬

‫■;״‬ ‫ויעז•‬
‫ב ד פ ו ס ע ד ל ע ן ס א ן ש מ י ד ב ו י ע ר עם האלצווזיזרטה‪.‬‬
‫בשנת תרי״ד לפ״ה ‪.‬‬
 T a c h k e m o n i / ^

3H eR am en,
obev

^ t a a tt
oou

J e h iid a ben S a lo m o a l ‫ ־‬C h a r l s l,

genannt
A lc lio f iii.

genauer ®urd^fid^t
imb

m o g lid ) |l c o r re c to r ifa u tc n m g bw ^ e rlc 0

unb ber
‫ ^ן‬u n c t a ^ i o n ,

tjfrnnsflffltbtn

g». ® . ® te e n .

*CS“ 5)ieje6 b^rriid^e iDfeiftertoevf bee in ber etfien $alfte beS 13ten
3abvbunberte lebenben unb non fdnnntlicben Stterarbifiotifern 018
3)id;tevber06 bifP‫”״‬ifcber ©dbule, gefeierten 93erfa[fer8, ifl BiSber
nitv in b r e i Siuegaben, namlidb iu ^onf l ont i no^5eI i . b.
//U o 3abrett 155^ “• 1583 unb ju 21m|i e r b a m im 3abre 1729 —
ev)'(bienen unb ijnr fofiboren ©eltenbeit geinorben.

D ifii, (8 5 4 .

®ebnidt bei @M. t). © ^ m i b b o u e r unb J ^ o i j n j a r t ^ .

 ‫'; ‪y‬‬ ‫■‪-‬‬

‫י‬

‫ספר תחכמ וני‬

‫תיישיה‪,‬‬
‫•‪7‬‬
‫באו‬
‫טעל •פי ‪••X‬‬
‫*• “‬
‫מבוע זמר ור־ון‪,‬‬
‫?^ג׳ולל אבן ד>ש;ה ‪,‬‬
‫אזרת*‪ ,‬מצאתי א‪1‬ן;‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪ T‬ז‬ ‫י י * ‪.‬‬

‫^טתיה לאבן ^זתי^ה‬

‫;גדי צמאים י^זטרו‪ *.‬ה׳ון‬
‫התאספו רועים בציה‬
‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫זי־‬ ‫'ן‬ ‫־‬ ‫■י‬

‫ולכו השקו הצאן !‬

‫מענדל בר״י שעערן‪.‬‬
‫בחוג ה^יר ואם עזיאו במורד ן‬ ‫נאם ‪ 3‬נר א^ר ‪ nbv‬דרה‬
‫בהתלקח ‪:‬ק־וד להב בברד ‪:‬‬ ‫והתלקח ;ק’וד מליו בססר‪.1‬‬
‫באורו אחרי היום מז^ד רד ‪:‬‬ ‫וצל המעל‪ 1‬ת השיב ’לאח־ור‪.‬‬
‫‪T,‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫ן‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪...‬‬

‫בכל ענין מחבר או מפיוררז‬ ‫וחבר טחבר׳ות מוסר חמ^ויסי‬

‫ואיש מהם בלי נמלט ועזרד‪:‬‬
‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ .‬־ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. ....‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫‪.‬ואסף כל פזורי המליציות‪.‬‬
‫ב^כ‪.‬ל לא בארגמן ובשרד ‪:‬‬ ‫ושבץ משבציות מלים ארוגים‪.‬‬
‫ואולם בנדוד שפל והורד ‪:‬‬ ‫בארצו רם לרום עזו והודו‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫\‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ן‬ ‫‪:‬‬

‫לרום גבר ועם אל ואניויש רד‬

‫‪T‬‬ ‫‪V; V‬‬ ‫••‬ ‫‪^ I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬
‫ו^יאיו עד תהום שפל ואתמול‪.‬‬
‫בק׳ור׳ות הנדוד נתק ןנפרד ‪:‬‬ ‫והיה כע]נק לשיר ואולם‪.‬‬
‫ואל א ^ יי ‪ p‬וחרד‪:‬‬
‫‪T T I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪I r V‬‬ ‫‪V I‬‬
‫ו^זב משכניות ארץ מגוריו‪.‬‬
‫דמם ארצו ומולדתו ספרד ‪.‬‬ ‫^מו נודע יהודה בן שלמה‪.‬‬
‫“‪:‬‬ ‫־‬ ‫הקדמה ‪:‬‬ ‫־‬
‫בשם דמלמד אדם דעת‪.‬‬
‫ה ח כ מ ה מעוז לסכם בסולס סיים חנחהו‪ .‬ומעמלו חני‪ f5‬הו‪ .‬־בשכנו תש)גור מליו‬
‫ולא תניחהו‪ .‬ונהקיצו היא סשיחהו‪ .‬והיא מזהירהו‪ .‬לשום ‪,‬המליז אמרינו‪ .‬סהלה ;וצרינו‪.‬‬
‫ושמח ’ דברינו‪ .‬שנס לצורינו‪ .‬עשה שמיס‪ .‬בלי עמל ידים‪ .‬ובלא מבטא ששמים‪■ .‬אחוזים‬
‫בלי בסים‪ .‬חלויס במאזנים‪ .‬מ סונני ם כלסים‪ .‬צוה אוהם ונבראו‪ .‬ותלאס‪ .‬ונמצאו‪.‬‬
‫וחיות מרכבה לשאת כסאו נצנאו ‪ .‬כי עבודה הקדש עליהם נכמן< ישאו‪ .‬הוא‪ .‬הנמצא‬
‫ועץ לא תראנו‪ .‬והוא הנעלם וכל דורשו ימצאנו‪ .‬והוא הקרוב־ וגלגלי‪ .‬מעלה־ לא ידמו‪,‬‬
‫מכונו‪ .‬והוא הרחוק ובתוך הלב משכנו‪ .‬הבורא'גלגלי שמקים‪ .‬כראי'מוצק חזקים‬
‫ועליהם‪ .‬כסא הכבוד‪ .‬וחביון ההוד‪ .‬ושם צוה השלשים והתרשישים‪ .‬והנשמות אשל‪ ,‬לאל‬
‫משבחים ומקדשים‪ .‬ובמי הנשש והלחשים‪ .‬ושם יסוד כל סוד‪ .‬ועדיו יגיע שכל בל 'משכיל‬
‫ויעמוד‪ .‬ואם ירבה על הכבוד העליון להשקיןז‪ .‬דלסיו בשניו יגון<‪ .‬ויאמל לו עד‪ -‬סה'‬
‫מבוא ולא תוסין<‪ .‬ואין לך רשות לדעת אשר בקרבי‪ .‬ולא תעבר בי‪ .‬ונשמות הצדיקים‬
‫בעודם נגושומיהס‪ .‬ירצו לעוןז אל הכבוד ההוא ביונים אל ארונותיהם‪ .‬אבל נכבד‬
‫הגון< מלשינה כנסיהס‪ .‬ובצאתם מן הגון< אל החצר החיצונה יסשטו את בגדיהם‪ .‬אשל‬
‫המה משרתים‪.‬בהם‪ .‬מניס גנזי המלך‪ .‬יניאו לבוש מלכות אשר לבש נו המלך‪ .‬ובבואם‬
‫אל בית המלך נגדי קדש ילבשו‪ .‬והנגשים אל י״ י יתקדשו‪ .‬לשאר ליוצרם‪ .‬ולרומם‬
‫לבוראם‪ .‬הוא האל הבורא נשמה טהורה‪ .‬מבור הנול נוקרס‪ .‬ומצור הצור לגזלה‪ .‬חצב‬
‫אומה מן היסוד הקדמון‪. .‬וסהי ‪.‬אצלו אמון‪ .‬עד עת בוא דברה‪ .‬אז‪ .‬ראה ויססרה‪.‬־‬
‫הכינה וגם מקרה‪ .‬וימצאה מלאך יי׳י על עין המיס החכמה בדרך שור‪ .‬אשר בראשי‬
‫אמנה משול‪ .‬ויאמר לה מלאך י״• עזבי יסודך אשר משם חצנחיך‪ .‬ושכחי עמך וביה‬
‫אביך‪ .‬והיי •לגוך ששחה נחלשת לו‪ .‬לי הוא אדוניך והשתחוי לו‪ .‬ותלך וחשב לה מנגד‪.‬‬
‫עד ■נברא הגוך ותלבש אוהו כנגד‪ .‬והשיצס חום יקודה נבשר ונגלד‪ .‬ויחם בשר הילד‪.‬‬
‫כי ■בחום הנשמה יצא האדם מאין ויהי ים ‪ ,‬משני אשל ילד י״י מליו נאש‪ .‬והנשש י‬
‫מגזרה טהורה נסצנת‪ • .‬וברא חגו^ כלולה נצנת‪ .‬כי ביתה בקיר המומה ובהומה היא‬
‫יושבת‪ .‬זרחה בגוןז ככוכב‪■ .‬ולקחה אותו למרכב‪ .‬משתו תאכל ומכוקו תשתה ובחיקו‬
‫תשכב‪ .‬ונבראו מצל מאורה שתי נששוח חיה וצומחת‪ .‬סוברות אחת אל אחת‪ .‬ושתיהם‬
‫לשלת הנשש העליונה מלוינה ‪ .‬ומגשן הששמות הנה וילדיהן ומשתמוינה‪ .‬־ והשכל נתן■‬
‫למעלה מן הנפש מעונתו‪ .‬ותשובתו הרמתה בי שם ניסו‪ .‬והוא כמהן יוצא מחוס חו‪.‬‬
‫וכל סמלו וסשוקתו‪ .‬להצמיד עם הנשם חשוקסו‪ .‬והוא אוהב אוהס בבתו‪ .‬כאשר היסס‬
‫באמנה אתי‪ .‬ואם תהיה מהולה וקדושה‪ .‬מהול ימהלנה לו לאשה ‪ .‬ועל ערש אהבים י‬
‫יתעלס בנעמה‪ .‬ומששה ושכב עמה‪ .‬ואז היצר יהי נרדם ולא ידע‪ :‬בשכבה־‪-‬ובקומה ‪.‬‬
‫והשכל יולנה דרכי אלהים‪ .‬וירימנה מן העפר ׳למעלות גבוהים‪ .‬ובו תנצל מלית שאולה‪.‬‬
‫ותעלה אל המעלה הגדולה‪ .‬וזאת הורס העולה‪ .‬כי אם תהיה נקייה‪ .‬בצאתה מן הגויה‪.‬‬
‫וסעון< לקנה וקונה בלי כנשים‪ • .‬גם חסידה בש^יס‪ .‬ואס מחטא חשב בשאול גלמודה ׳‬
‫יסירה‪ .‬בכל קדש לא הגע ואל המקדש‪ .‬לא מבוא עד מלאת ימי טהרה‪ .‬ושם הקבל‬
‫גמולות ענשה הלאויוס לסת לה מבית המלך ‪ .‬על אשל לא עשתה את מאמר ־המלך ‪.‬‬
‫ולא תבוא עוד אל המלך‪ .‬כי אס משן בה המלך‪ .‬לשוך חמס המלך‪ .‬ובזה הנעלה‬
‫נאה אל המלך‪ .‬ועל כן שלח אלהיס השכל אלי ה‪..‬׳ לפלוש כנפיו‪.‬עליה‪ .‬ולהאיר באולי■‬
‫עורוניה‪ .‬ולרוות במימיו צמאוניה‪ .‬ויפקח אלהים אס עיניה‪ .‬ומלא באל מים‪ .‬משיבו‬
‫נפש מאירי עיניס‪ .‬ותמיד תשאב ממקורו סוד אלוה ממעל‪ .‬ומרד העינה וממלא כדה‬
‫ותעל‪ .‬כי ה‪8‬כל ילוינו ממקור החיים‪ .‬מעין גנים ‪.‬באר מים סיים‪ .‬והוא יסקח עיני׳‬
‫לבותינו‪ .‬לראות האור העליון במחשבותינו‪ .‬ולהמעדן בשלי ען הדעה נשמותינו‪ .‬לטוב‬
‫לנו כל הימים לחיותנו‪ .‬ועל בל אלה הטונוס הגדולות ‪ .‬חובה* עלינו לערוך מסלוח‪.‬‬
‫לנורא עלילות‪ .‬ולאמר לפניו י־׳י גדול אתה וגדול שמך‪ .‬ומרחבי העולם לא יכילון‬
‫תעצומך‪ .‬כי אתה מקום עולמך‪ .‬ואין עולמך מקומך‪ .‬נטלם הרים ילדו‪ %‬ועמודי שמים‬
‫עמדו‪ .‬מושב אלהים ישבח‪ .‬ובאין מקום נלבה‪ .‬והשכל העליון אשל מיצור כבודך חצבת‪.‬‬
‫כ‪ ?3‬יקיר אליך הקרבה‪ .‬ולמלך על בל נלואים הצבת ‪ .‬את בנך ;חידך אשל אהבתי‪.‬‬
‫‪1‬‬
 ‫הקדמה‬
‫וגו •צרה ארן ומרן‪ .‬כמו שנאמר ה׳ בחכמה * ‪ 7p‬ארץ‪ .‬ובו ניאש מזלמן נששה ימי‬
‫הממשה‪ .‬ונהסה ארן לבני איש למחקה‪ .‬ןכוננה נשחק חביון המכסה והכתא‪ .‬אשר‬
‫נסתרה שם ניוס המעשה‪ .‬וכל נפש משכלה הכסון< להשיג ס תן אבל הלאה‪ .‬אפס‬
‫קצהו הראהו וכלו ■לא> הראה‪ .‬וסגן‪ 1‬שנים להבין סולוס שמז ערן‪ .‬ננוכיס הם בארן‪.‬‬
‫ושחו בשמים ^ ‪01:‬״! וכשונס חהלן בארן‪ .‬ובסודן‪? -‬לאו רעיונינו לעמול‪ .‬בי עצמה ממנו‬
‫מאד‪ .‬ואסר מהם נמלמח בעין לבם לאון‪ .‬ובקרבם מצאון‪ .‬כי אחה קרוב למבקשיד‪.‬‬
‫ונמצא לדורשין‪ .‬ועסה אלהינו ונוראינו‪ .‬המצא לנו בכל קראינו‪ .‬ואל אכשל בכל אשר‬
‫נחבר‪ .‬והיה״עם פיני גכל אשר נדבר‪ .‬ואל סבישנו מאשר נשבר‪ .‬ונצור רעיונינו‪.‬‬
‫משגיאות הגיונינו‪ ...‬שמול‪ ,‬דרכינו‪ .‬מחטוא בלשונינו‪ .‬עד נהיה המוצאים חן בעיניו ‪.‬‬
‫ואל תשימני מטרה לסיצי חרונין‪ .‬והססירנו מרכסי איש בסהר שנין‪ .‬ונמחשבים נסה‬
‫עלינו אור פנין ‪:‬‬
‫נ א ו ם יהודה נר שלמה בן אלחריזי ז״ל‪ .‬ה׳ אלהים נחן ל• לשון למודים‪ .‬למלאוס‬
‫ענינים המוידים‪ .‬ניד השכל צמודים‪ .‬והיו לאחדים‪ .‬לקשור מסניני מליהם לצוארי הנגידים‪.‬‬
‫רנידיס ‪ .‬ונזרועוח הידים צמידים ‪ .‬נשעשועיהם ישמחו מרודים ‪ .‬ובעניניהם יעלזו‬
‫ו א ש א מ שי לי ג‬ ‫חסידים‪ .‬ובכל מדינה ומדינה מגיע שמחה וששון ליהודים‪,:‬‬
‫ו^‪:‬ךךי ת עו ד ל ת‪ ,‬א ש‪ 1‬ב כ ל ט ר ב ץ ‪:‬‬ ‫א ח ‪ 3‬ר‪ :‬ח מ ו ד‪ 1‬ת מ ש ל י ם ו חי ד‪ 1‬ת ‪.‬‬
‫ו א נ ס מערוט׳ו‪ ,‬ב ר ק מ ה ו ת ש ב ץ ן‬ ‫ו ה שי ר א רי ט‪ 1‬ו מ לזו אעזי ט׳ו‪.‬‬
‫ו ב ג ד י ז מני‪ ,‬ב שי רי א ש ב ץ ‪:‬‬ ‫פ ת י ל רעי׳וני‬ ‫ד טו ה‬
‫ו מ•ה•ם‪I V‬נ פ ו צ ו ת׳ ‪I‬י הו ‪I‬ד ה וי ־קו ״ב ‪I‬ץ ז‬ ‫‪1‬ו*נ‪ 1‬ד ‪-‬חי ‪I‬מ •לי צ ו ת ‪•« .‬א ש• י •ב■ ם ‪11‬ק ב ו צ ו ת ‪.‬‬
‫א ני ישן ולב* ער‪ .‬ונים אש התשוקה סוער ונוער‪ .‬ויעילני משנח סבלי שבלי‪.‬‬
‫ויורני ויאמר לי‪ .‬אהה בן אדם‪ .‬מה לך נרדם‪ .‬פקח עיני רעיונין‪ .‬והצביא גדודי הגיונין‪.‬‬
‫וחלוצי לשוניך‪ .‬ואהה תאזור מתנין‪ .‬ולבש קנאות‪ .‬לאלהי הצנאוה‪ .‬וללשון הקדם אשר‬
‫היא לשוך‪ .‬הננואנת‪ .‬היורדת שלאות‪ .‬ומדש כנשל נעוריה‪ .‬ולסא שבלים‪ .‬ושנור מלתעות‬
‫כשיריל‪ ..‬הנושכים אותה בשיניהם‪ .‬והשןערים עליה שיהם‪ .‬והציל טרשה מבין שיני אריות‪.‬‬
‫ושליצי חיות‪ .‬ואומר‪ ,‬אהה אדוני‪ .‬הנדוד בלל לשוני‪ .‬והדביק לחכי ששתי והגיוני‪ .‬ומי‬
‫אנכי כי אציל שה שזורה מניך שיני כפירים‪ .‬וכי אוציא לשון הקדש מבין המצלים ‪.‬‬
‫ויאמר לי כי אהיה ע מן‪ .‬וזרועי חאמצן נין בני ממן‪ .‬וראה כל העם אשר אתה בקרבי‪.‬‬
‫אה מעשה ה' בי נורא הוא אשר אני עושה עמן‪ .‬וישלח השכל אח ידו ויגע על סי‪.‬‬
‫וקדח להבי לששי‪ .‬וי‪.‬אמי ‪.‬לי הנה נתתי דבר* בשין‪ .‬ובהריון השיר נביא לגוים נחחין•‬
‫לאה השקדתין על נתי הסכלות לנתון ולשצוע‪ .‬ועל בתי‪ .‬המליצות לבנות ולנטוע‪ .‬וי פי‬
‫אלהים אס לוחי להעלות מזיו לפון הקדש מוורות‪ .‬לסקוח‪-‬עינים עורות‪ .‬והיו למאורויז•‬
‫למען דעש כל עמי הארן כ* לשון הקדם אין מרון‪ ,‬אליה‪ .‬בצחות מיליה ונועם משליה•‬
‫כי־ היא ככלה העדה כליה‪ .‬המליצות מעיליה‪ .‬ורקח המור בשוליה‪ .‬ובעת חקיל צעיפם‬
‫מ ע לי ה‪ .,‬כ צ עין תלויה אליה‪ .‬וכל לב קשור בחבליה‪ .‬והיא כען חיים מרושת נעליה•‬
‫והחכמה תחיה לב בעליה‪ .‬ומימי קדם היו חסידי מולם נלשון הקדש שמחים‪ .‬והיום‬
‫פריצי עמינו הנאלמים‪ .‬דקרוה מצוי לשונם בחר«ת וברמחים‪ .‬ןצלק ילין בה ועתה‬
‫מרצחים‪ .‬וכל בניה עזבו לשונם ושבו מלגיס‪ .‬וכספם היה לסיגים‪ .‬והיא בכל יום ננב*‬
‫ממררת‪ .‬ומל אזן סוגרת ומסוגרת‪ .‬אמריה אומרת‪ .‬לאמי מה מצאתם עול במשעלי‪.‬‬
‫כי רחקחם מעלי‪ .‬ביום דבר הי עס אנוהיבס‪ .‬אנכי ממדמי נין הי וביניכם‪ .‬ולוחות‬
‫הבליה הלא בלוח פי נכסנו‪ .‬ומציל לשוני נסצנו‪ .‬וכל ה*מים אשר סנן כבוד האל‬
‫בהיכלו■ אני הייה* כשגל יושבס אצלו‪ .‬להגיד סודו לכ ם‪ .‬ולחה הודו עליכם‪ .‬ובניכם•‬
‫מאסוני וסבקי לשין זרים• אשר עזבוני ויקטרו לאלהיס אהלים ‪ .‬העבידו ללשון קיל‬
‫לשון‪ .‬ישראלים‪ .‬ואמרו לנו ונמכרנו לישמעאלים‪ .‬ואמרו לו שמה ונעבורה ‪ .‬ויקחוה‬
‫וישליכו אותה הנורה‪ .‬עד אבד בתוכם ולשון קדר הקדירחהו‪ .‬ובארי טרסההו‪ .‬חיה‬
‫לעש אכלסהו ‪ .‬וכלם מאסו לשון עבריה ‪ .‬וחשקו לשון הגליה ‪ .‬וחנקו חיק נכריה*‬
‫ובאשה זרים משקו‪ .‬ומיקי נשקו‪ .‬כי מים ננוניס ימחקו‪ .‬ונפתה לננס בראותם כמה‬
‫מליצה יקרה‪ .‬אשר ילדה סגר המצרית שפסה שרה‪ .‬ותהי שרה סקלה ‪ 1‬אשא טשלי *‬
‫ל ‪i‬ח‪i r‬כ ‪T‬מ ה נ‪V‬ע‪1 9‬ד ‪t‬ר ה ‪V‬ט נ ו ו‪1‬ס‪T T‬ר ה ‪t‬‬ ‫‪ r-tt‬ה רו ־ח ‪h‬ק‪T‬נ א‪ 1‬ת ‪.‬‬
‫בנס^ל•‪ 1‬י ע ע‬
‫ן־‪-,!.‬‬

‫המודים ותהי שרי עקרה ן‬

‫‪ * T-‬ז ו ‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ן •‬ ‫■‬ ‫‪•• T I‬‬ ‫‪TT‬‬
‫בשורי ילדה הגר׳ ילדים‪.‬‬
‫‪.|T‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬
 ‫הקדמה‬
‫כן הסעוררשי‪ .‬ועוז ההאזישי‪ .‬להסיג ע קי ת הניס ‪ oh‬הבנים ‪ 0‬מסה ‪.‬‬
‫ולהול לה מנוחה‪ .‬ולסאוב ממקורה שמרוה צמאים‪ .‬כי מימיו מן הקיש המם ‪ .‬יוצאים ‪,‬‬
‫הטונים מיין‪ .‬ואמרשי אנא אל איו ם‪,‬‬ ‫ואבוא היום אל המין לרווש גלולי החכמה‬
‫הקרה נא לשני היום‪ .‬גנו ה הבינום‪ .‬ועלמוס ההעלימוה‪ .‬הנה אנכי >צנ מל עין המים‬
‫והיה הנערה‪ .‬היוצאש השערה‪ .‬ואמישי אליה השקיני נא מנוזלי מליצוהין‪ .‬הנוטפים‬
‫מנץ*שםסוחיך‪ .‬ואמרם ששה‪ .‬ואש אהבים מנין שפהי חשה‪ .‬אוהה לעבדך הוכשה‪ .‬וגה‬
‫אדע כי מ קי מלי נמלח‪ .‬אני טרם אכלה לדבר אל לני‪ .‬ואצפה לראוש מה י דגי בי ‪.‬‬
‫והבה עלמה‪ .‬ברה כחמה‪ .‬מבנוש החכמה‪ .‬יוצאס לשאוב מים וכדה על שכמה‪ ,‬טרם‬
‫ר‪,‬ראשיה ענהני‪ .‬ונצוןז שססיה הרויסני‪ .‬ושאמר לי ששה אדוני ■מנוזלי הגיוני ‪ .‬כי דבש‬
‫ומלב החת לשוני‪ .‬ואשאל אוחה ואומר בה מי אש‪ .‬ומאיזה מחצב חוצבה‪ .‬אמרה אני‬
‫יתומה ואבי מי‪ .‬וניחיו בי בני אמי ואחי ‪ .‬אני היישי כתר מלוכה ‪ .‬והנני היום לכל‬
‫דגל דרוכה‪ .‬אני לשון הקדש נברחך■ ואם איטב נ מינין אהיה מנרחד ‪ .‬אן למען שקנא‬
‫לשם האל‪ .‬וקדשש אש שמי הגדול אשר חללוהו בית ישראל ‪ .‬והיית לי לגואל ‪ .‬מכל‬
‫מגאל ומתגאל‪ .‬ואקוד ואשתחוה לאל‪ .‬כי מצאתי מן בעיניה‪ .‬ושמש• נזמי שהליחי‬
‫נאזניה‪ .‬וענק מליצושי נצוארוניה‪ .‬וארששיה לי בצדק וני ר א ה‪ ,‬מבלי שטר וביאה‪,‬‬
‫ושהי המשרה על סכמו ‪.‬‬ ‫ואקרב אל הנביאה‪ .‬ושהרושלד בן נימות אלהים וצלמו‪.‬‬
‫והחל רוח ה' לפעמו‪ .‬ויאקו^ אליו כל עמי‪ .‬ויעל לצור על מבצרי המזמוס הרמות ‪,‬‬
‫וללכוד מצדוש סשמידוח נמחשנות‪ .‬חצוני >הבות‪ .‬לעושי מרבות‪ .‬ושיחים‪ .‬מרוקי שלמים ‪.‬‬
‫אחוזי רמחים‪ .‬ולשין רכה‪ .‬לב הארי מדכא‪ .‬והמשיך לויהן בחכה‪ .‬ולשוט המשה מכה ‪.‬‬
‫חשב אנוש עד דכא‪ .‬שלבב לבאים‪ .‬ושכבש פראים ושפיל רפאים‪ .‬ותקים רפאים בניבים‪,‬‬
‫מיקוד להב חצובים‪ .‬וממקור עדן שאובים‪ .‬פעם •פיצו שביבים‪ .‬ושעם יטיפו רביבים ‪.‬‬
‫ומנינים כלס גנורים חלוצי צבא‪ .‬אמד *רדף אלף ושנים יניסו רננה‪ .‬והענין אשר העיר‬
‫אש רוחי לחבר הקשר הזה בי איש חכם מחכמי ישמעאלים‪ .‬וממבחר המשכילים‪ .‬לשונו‬
‫במליצות ערב נמרן‪ .‬ועל פיו חזון השיר נפרץ‪ .‬ונודע שמו אלחריזי ‪ .‬וכל אני מליצוש‬
‫זולתו הולך ער»רי‪ .‬מבר נלשין ערב ספר‪ .‬נושן אמרי שפר‪ .‬אף על פי שעניניי מלשון‬
‫הקדש גזזדם‪ .‬וכל משליו היקרים‪ .‬מספרינו לקוחים ומוקרים‪ .‬ואם משאל לכל מליצת‬
‫ממליצושם מי הביאך ללשון הגרים‪ .‬תאמר כי גנב גנבסי מ אין העניי ם‪ .‬ובראותי הספר‬
‫ההוא ננולו כספר שמי גילי‪ .‬ונזולו ינלי אבלי‪ .‬ויען כל עם נזהרים בהגיונם‪ .‬נשמרים‬
‫ממטוא בלשונם ‪ .‬ולשונינו אשר הים מחמד לכל עין‪ .‬נחשב כאחי קין‪ .‬ושב היופי דופי‪.‬‬
‫והנועם זעם ‪ .‬וכבומ נעדר ותודו קדר‪ .‬ולא האר לו ולא הדי כי בני עמינו דברו‬
‫עשק עליו‪ .‬והורו חן הלעג עליו ופלסו כסליו‪ .‬ואמרו כי לשונינו קצרת ‪ .‬ומליצשה‬
‫מסיה‪ .‬והס לא ידעו כי החסיון מהם אשי לא יבינו אמרותיה‪ .‬ולא יכירו חמודותיה ‪.‬‬
‫כמו מי שיש לו חוצי בעיניו‪ .‬ותחשך לו השמש המאירה לפניו ‪ .‬והוא חושב כי בשמש‬
‫מקרה או פגע‪ .‬ולא ידע כי בעיניו עמד הנגע‪ .‬וכן רוב בני עמינו יבזו לשון הקדש‬
‫כי ענינו מהם נפלאו‪ .‬ועינים להם ואורו לא ראו‪ .‬והמן לפניהם ויצאו ללקוט ולא‬
‫ואשא משלי‬ ‫מצאו‪ .‬ונהרי עדן לפניהם והס •צמאו‪.‬‬
‫אןנלם מה‪1‬ר עדן והם ‪:‬צמאו ‪:‬‬ ‫אן* על פתאים כסראים יהמו‪.‬‬
‫‪VJV‬‬ ‫״‬ ‫״ ‪T :‬‬ ‫‪ T I‬״‬ ‫^‬

‫וי‪f‬נאו ללק‪1‬ט ולא מצאו ‪.‬‬ ‫הטן לעיניהם ועינם נסגרה‪.‬‬

‫ו ע ל כן חביתי הספר הזה להראוח כח לשון הקדש‪ .‬לעס הקדש‪ .‬אשי טח‬
‫מראות עיניהם‪ .‬מהשביל רעיוניהם‪ .‬ובל מבקש לראות נועם עניניו‪ .‬ולהששעשע בגני‬
‫הגיוניו‪ .‬ולשאוב מנוזלי מעיניו‪ .‬ימצא בתוכו ננוח ופרדסים ‪ .‬וערגות הדסים ‪ .‬ונטפי‬
‫רסיסים‪ .‬ותורות יסיסים‪ .‬וכוסות עסיסיס‪ .‬כמיס לים מכסים‪ .‬ובתי מדות‪ .‬ושדה ופדות ‪.‬‬
‫זאת מנגנת‪ .‬וזאא מרננת‪ .‬וזאש שעיר אהבים‪ .‬וזאש שבעיר בקרבים להבים‪ .‬בשירי■ מגבים‪.‬‬
‫ודבים ערבים• מסלעי צלעי חצובים‪ .‬ומעצי עצתי •קצובים‪ .‬ובמליצות בתולוח‪ .‬לא היו‬
‫לאיש בעולות‪ .‬וזר לא עלה על ערש יצועם‪ .‬ואים לא ידעם•‪ .‬דכללהי נ׳ספר הזה משלים‬
‫רבים‪ .‬ועניניס ערבים‪ .‬בס מיני מליצות‪ .‬וחידות נמרצוח‪ .‬זדבל• סעודות; ‪ •y o i‬ידידות‪.‬‬
‫ומשלי נכוחות‪ .‬ומילי שוכחות‪ .‬וקורות זמנים‪ .‬ומזושי השנים ‪ .‬וזכלון המות ‪ .‬ומקום‬
‫הצלמות‪ .‬ודברי תשובות‪ .‬וסליחת הסובוש‪ .‬ותענוגי אהבים‪ .‬זשירי ענבים; ונשואי נשים <‬
‫וחופה וקדושים‪ .‬ושכרות שכורים‪ .‬ונזירות נזירים‪ .‬ומלחמות תגנורים‪ .‬וקורוח מלכים;‪.‬‬
‫ותליכוס דרכים‪ .‬ושירי שתלות‪ .‬ושחנוחי הפלוס‪ .‬ומוסר חכמים‪ .‬וחברת חמימים‪ .‬וספק‬
 ‫המדמה‬
‫עסלים‪ .‬וגני הסלים‪ .‬ודנלי נגידים‪ .‬ושימח ילדים‪ .‬וציד הציידים‪ .‬ועלמה הרמאים ‪.‬‬
‫וקבלוה'פסאים‪ .‬ומרון< המחלפים‪ .‬וגידוןו המגדפים‪ .‬ושירים נסלאיס‪ .‬ואגלוה מילים‬
‫נוראים‪ .‬למטן יהיה הספל הזה כגנה אשל בה כל מיני מפדניס‪ .‬ונסטי נטמנים ‪ .‬ונו‬
‫ימצא כל שואל משאלו‪ .‬וישיג מהאוהו די ממקורו אשל יחקר לו ‪ .‬זסכינוהי בו לכל‬
‫איש מכונו ומקראו‪ .‬איש איש טל טבודהו וטל משאו‪ .‬הירא אה דבר ה'‪• .‬מצא בו‬
‫הוכמוח והסלוה ויראה >!'‪ .‬ואשר לא שם לנו אל דבל ה׳‪ .‬ימצא נ ו הטנוגי טולם‬
‫וטונוהיו ונהרו אל טוב ה׳‪ .‬וכל כקיל ונטר‪ .‬ישיש או נער‪ .‬ילמד ממנו סכ מה‪.‬‬
‫לחה לפהא׳ם ערמה‪ .‬לנער דעה ומזמה‪ .‬וכל חכם לב אס עיניו עליו יפקח‪ .‬ישמע‬
‫סכם ויוקין! לקח‪ .‬ובל מבקש ללמוד דרך אלן בו ישכיל בכל אשר יפנה‪ .‬זנבזן הסנולוח‬
‫יקנה‪ .‬וכל המחבר שירים ויחצוב בורות נשברים‪ .‬ומימיהם מרים‪ .‬בקפר הזה יפקח‬
‫עינים‪ .‬ויורהו א' ען וישלך אל המיס‪ .‬וימחקו המים וכל • איש אשר הרעב נפשו‬
‫ללחם ממודוח‪ .‬ומעטמי שיר ידידוה ‪ .‬וממתקי משליס וחידות ‪ .‬־ ימצא בספר הזה עשר‬
‫ידוה‪ .‬בד וצפחת‪ .‬ובהם ברכת ה׳ פורחת‪ .‬ואם יקח מהם שכל ומוקר ‪ .‬כד הקמח לא‬
‫חבלה וצפחת השמן לא מחקר‪ .‬כי שילחנו לכל בא ערוך‪ .‬וביתו לעולם ברוך‪ .‬ולחמו‬
‫בכל פה אכול‪ .‬וכל מאן דבפין יחי וייכיל‪ ,‬וכמה יועיל הקסר הזה לאנשי כל מדינה ‪.‬‬
‫אשר ממצרים ונח עדינה ‪ .‬אשר רבים מהם לשונם לדבר בלשון הקדש צולעת ‪ .‬וקריאתם‬
‫גרועה ורעה! בי בקפר הזה דרכיהם יישירו‪ .‬ונכוחות ידברו‪ .‬והטיבו אשר דברו‪ .‬וני‬
‫יקיצו משנת הקבלות רעיוניהם ‪ .‬ותפקחנה עיני שניהם ‪ .‬וידעו כי ערומים הם ‪ .‬ויתסרי‬
‫עלה מליצוא ושירות ‪ .‬ויעשו להם חגורות ‪ .‬ונבל הדברים אשר נקפר מ ה זכרתי ‪ .‬דבר‬
‫מקפר הישמעאלי לא לקחתי‪ .‬לבד אס שכחתי ‪ .‬או אס באו לידי דברים במקרה ואנכי‬
‫לא ידעתי ‪ .‬אך כל טניני הקפר הזח מלבבי נבראו ‪ .‬חדשים מקרוב באו ‪ .‬ומימי יהודה‬
‫•לאו ‪ .‬ורבים מישיני אדמת הקבלות הקיצו ‪ .‬ורכבי לשונם ברחוב השיר הריצו ‪ .‬וחשנו‬
‫להפוך קפר הישמעאלי 'הזה מלשון ערב ללשון הקדש ‪ .‬ובאו בבגדי חול לשרת בקדש ‪.‬‬
‫ובצאתם למלחמא המליצות חמושים ‪ .‬לא שללו כי אס אחד אחוז מן החמשים ‪ .‬כי לחוזק‬
‫מליצות הקפר נבהלו ויגעתו ‪ .‬ולקול רעמיו ואבני אלגנישיו גרעו ויצמחו ‪ .‬וירד עליהם‬
‫הברד ומחו ‪ .‬וכעת לטרון< אחריו נצבאו ‪ .‬דבקו תעריו ובסס לא באו ‪ .‬ויהי השעי‬
‫לקנוי 'בחשך והאנשים יצאו ‪ .‬ויבקשו הרודפים בכל הדרך ולא מצאו ‪ .‬עד שקמתי ‪.‬‬
‫ומחלצותיו רקמתי ‪ .‬העתקתי יכל הקפר במלים נכוחים ‪ .‬ושירים כבדולחים ‪ .‬טהורים‬
‫ממולחים‪ .‬ישביבו כל המשוררים הצחים‪ .‬תחת אחד־ השיחים‪ .‬וקראתילמרום שכל‬
‫ונפתחו שמיו ‪ .‬וירדו גשמיו ‪ .‬ורוו חלמיו ‪ .‬והפיחו בשמיו ‪ .‬ודברתי אל קלע השיר‬
‫ונתן מימיו ‪ .‬כי נדיבי קפרד בשמעם דברי קפר הישמעאלי חמהו עליהם ‪ .‬ובקשו ממני‬
‫בהיותי ביניהם ‪ .‬להעתיק הקפר הזה להם ‪ .‬יוצא יכולתי להשיב אח פניהם ‪ .‬וכאשר חפצם‬
‫השלמתי ‪ .‬והספר העתקתי ‪ .‬ביתי נטשתי ‪ .‬ודרכים ארחתי ‪ .‬ואניות רכבתי ‪ .‬וימים עברתי‪.‬‬
‫וממערב ארמתי ‪ .‬ובמזרח זרחתי ‪ .‬ואראה כי הקכלחי עשו ‪ .‬וגדל טוסי מנשוא ‪ .‬בעזבי‬
‫לחבר קפר מליצותינו ‪ .‬והלכתי להעתיק קפר זולחינו ‪ .‬האלו אין דברי אלהיס חיים‬
‫בינותינו ‪ .‬וכרס זרים לנטור מהרתי ‪ .‬וכרמי שלי לא נטרתי ‪ .‬ועל כן חברתי ‪ .‬סקפר‬
‫הזה במליצות חדשוס ‪ .‬מלשון הקדש קדושות ‪ .‬ועניניס חדשים יחיו הנפשות ‪ .‬ויחליצו‬
‫העצמות היבשות ‪ .‬וחלקתיס לחמשים מהברית ‪ .‬כל אחת מהם כאבקה רוכל מקוטרת ‪.‬‬
‫ובלשון נבואות מדברת ‪ .‬וכל דברי הקסר הזה בלשון הימן האזרחי עשיתים‪ ■.‬ועל שם‬
‫חבר הקיני יקדתיס ובניתים ‪ .‬ואף על פי שאהד מהם בדורנו לא היה ‪ .‬וכל אשר דברתי‬
‫בשמם לא היה ולא נברא אלא משל היה ‪ .‬ואני מחלה פני כל הקורא במוצאו דבר‬
‫בלבו סטאס‬ ‫חטא וסזבה ‪• .‬דין אומי לטובה ‪ .‬ועל כל פשעים חכקה אהבה • ואל תהי‬
‫יהודה כתובה‪ .‬כי אין אדם אשר נ א י ח ט א‪ .‬במפעל או במבטא ‪ .‬כי כחטא מצוי בקפרי‬
‫הגאונים בעת ע מנו ‪ .‬־והנה המלכים לא עמדו לפניו ואיך נעמוד אנחנו ‪ .‬ואם הגבורים‬
‫יכשלו בדבריהם ‪ .‬ולא ימלטו משגיאות קפריהס ‪ .‬מת יעשה נעור ורק מכל חכמה כמוני‬
‫ואס אש השגיאות נפלה בכל ארז אדיר‪ .‬מה יעשו אזובי קיר ‪ .‬והאל המלמד אדם דעת‬
‫לדברי יושר הכנו ‪ .‬ומסגיאזת ינקנו ‪ .‬ויהיה עם פינו בכל דבריני ‪ .‬וישלח מקדש עזרנו ‪:‬‬
‫׳" א מ ר המחבר בראותי הקפר ה־‪,‬ה נפלא בערכו‪ .‬והטועס אוחו ימצא נופת מתוק‬
‫מל מ כו‪ .‬בקשתי כדיני תבל‪ .‬אשר ממצרים ועד בבל‪ .‬איש אשר‪ -‬אפאר הקפר בשמו‪.‬‬
‫ויהיה סתום בחגתמו ‪ .‬ונפת באו באלפי הזמן דרשתיהו ‪ .‬נקשתיהו ולא מצאחיהו ‪ .‬ולא‬
‫ענ ד איש נעת !קראתיהו‪ .‬כמעט שעניתי מתם עי שמצאתי את שאהבה נפשי איש אשר‬
‫נ ח ל בו ה׳ הסר ■היחיד בדורו‪ .‬החקד אזורו;‪ .‬והיושר מגורו ‪ .‬והסכמה פ א רו‪ .‬כשמש‬
‫בצאתו ‪ .‬וכים ננדבחו ‪ .‬וכעופי בנעימתו ‪ .‬וכארי באימתו ‪ .‬וכיוקף ביראתו ‪ .‬ודוד‬
‫ג‬ ‫הקדמה‬
‫נציקסו‪ .‬זקהלח בסכמהו‪ .‬אס יפסח סיו ישכל סכמים‪ .‬וישיב גמלי לפון נאלמיס ‪.‬‬
‫ואס יחיסש •מזוג כל גמל* הימם שפלים‪ .‬יחנדב ישים הנדיבים נבלים‪ .‬אוסן< המדזה‬
‫הממודום הוא הגביר _הנאדר‪ .‬הכרוב הנהדר‪ .‬פאר דורנו‪ .‬והדים גבירנו‪ .‬רוס אפינו‪.‬‬
‫ואור ננפטפינו‪ .‬וברוח נשפינו‪ .‬ידו וניסו פחוס לרוסה‪ .‬לקבל כל אורח בשמחה‪ .‬הוא‬
‫השר הגדול‪ .‬אשר הוקם בישראל חומס ומגדול‪ .‬הגביר הממולס רבי שמואל בן אלנרקול*‬
‫זצ״ל מצרים החאוה להיוס מדרך אדמחו‪ .‬ודמשק מנוחהו‪ . .‬וצונא חקנא נשמומסו ‪.‬‬
‫ואשור חמיד גדולמו‪ .‬ומדינה מספאי כי היא אמסו‪ .‬וגראוסי כי הוא יחיד גע מר‪.‬‬
‫וחהי המשרה טל שכמו‪ .‬משישי השפר הזה טל שמו‪ .‬וססמחיו בסוסמו‪ .‬ושמסיו־ כמו‬
‫רביד הזהב מל צוארו‪ .‬והלנשסיו ממיל פארו‪ .‬וסרכנחיו מל סיס הדיו‪ .‬וקראתי לפניו‬
‫ככת יעשה לאים אשר המלאן מפץ ביקרו‪ .‬בי ידטתיו כי ני או תו ילדי‪ .‬ממשי ידי‪,‬‬
‫בידי אהבה ישמכני‪ .‬ועל במתי שמק ידריכני‪ .‬ולזולתו לא יצריכני‪ .‬האל יעמיד הודו !‬
‫ובדור דורים כבודו‪ .‬והוא מרומים ישכון‪ .‬כירח יכון‪ .‬לפניו יעמוד זכרו הטוב לדור‬
‫אחרון ‪ .‬וכל השומע אותו ירון ‪ .‬ויהיה בו לנעליו תגמול ויחיון ‪ .‬כ* זה השפר הוא‬
‫כענק לא יתיפה אלא מל גרונו‪ .‬ולא יתכבד רק על צוארונו‪ .‬כי הוא בשכלו •דע‬
‫ממילת החכמת ויכבדנה ‪ .‬ומנעוייו היא לו גבית ותמיד •מנדנה‪ .‬כי בת תגדל ממלמו‪.‬‬
‫ושנשא מלכותו‪ ..‬ונספר הזה יאמינו בשבחיו כל שומעיו‪ .‬ויושיפו בו אהבה בל יודמיו‪.‬‬
‫וכאשר ייטיב אחריתו בוראו‪ .‬ובניו •שבו על כשאו‪ .‬יהיה השפר הזה להם‪ .‬מד נאמן‬
‫על גדולת אביהם‪ .‬בי זה השפר‪ ,‬יפקח למורים מינים‪ .‬וירנין לאלמים שפסים‪ .‬לשבח‬
‫פעולותיו‪ .‬ולשפר תהלותיו‪ .‬ולשיח בנפלאותיו‪ .‬ושני אחיו השר הנכבד רבי ‪ qpv‬והשר‬
‫הנחמד י נ י עזרא יהי בעזרם רוכב שמים‪ .‬שניהם לבית משרה עמודים שנים‪ .‬כאלו‬
‫התורה ארון והם שני כרובים פורשי כנפיס ‪ .‬או המשרה צורה והם לה שחי מינים ‪.‬‬
‫גם הם לבשו לנום הענוה‪ .‬ופשטו כשות הגאוה‪ .‬ורחקו מכל דבה ומעוה‪ .‬ואקפו כל‬
‫מדת נאוה‪ .‬מד יצאו בכסף צרון! סאוה למינים‪ .‬מזוקק שבעתים‪ .‬האל יאיר ‪.‬נר ם‪.‬‬
‫ויזריח אורם‪ .‬ובמקום הזה אסתום דברי‪ .‬ואסיים אמרי‪ .‬והאל יייימנו ארס חיי ם‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫כ* ממנו תוצאות חיים ‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫שער הראשון‬

‫מודיע הוית הספר‪ .‬ועל שם מי חברו באמרי שפרז‬
‫נ א ם הימן האזרחי הגד הגיד לי מחבר הספר הזה מפניני רעיונו‪' .‬וממליצוח‬
‫לשונו‪ .‬ויאמר נקרא נקראתי בקרית יערים‪ .‬עם סברת גברים‪ .‬מילדי העברים‪ .‬מליהם‬
‫ספירים‪ .‬ופניהם מאורים‪ .‬ברקיע תהלה מאירים‪ .‬ובמרום הגדולה מזהירים‪ .‬באורם‬
‫ככני שחק יעלימו‪ .‬ופני שחר יכלימו‪ ,‬ולילה ליום ישימו‪ .‬פלו בסולם שכלם עד סוג‬
‫ערץ‪ .‬ויחן אותם אלהים ברקיע השמים להאיר על הארץ‪ .‬לאורם השחר נדמה נדמה‪ .‬וספרה‬
‫הלבנה ובושה הממה‪ .‬בלבסס נממשכים עמול אש השכל יאיר לעיניהם‪ .‬וענן הענוה עומד‬
‫עליהם‪ .‬וארון הצדקת ניסע לפניהם‪ .‬ובמקום אשר ישכון ענן כבודם שם התהלוס ירגמו‪.‬‬
‫ובהעלותו יקעו‪ .‬מחשנוסם הרוח ועל משבר לא ע מח‪ .‬בטרם תבוא אליהן המילדח וילדו ‪.‬‬
‫ילדים אשר בהם כל יופי מלאים חכמת‪ .‬הכינו לחורה בלבם מחנה‪ .‬והשכל על פיהם ישע‬
‫ויסנה‪ .‬והיה טרם יקרא והוא יענה‪ .‬אמרתם צרופה‪ .‬ומליצחם רצופה‪ .‬ונדבתם‬
‫עדופה‪ .‬ולשונם סרב שלופה‪ .‬ומזוהר מניניה לפידים יהלוכו‪ .‬ומנצוצי ניניה תשלח‬
‫ברקים וילכו‪ .‬ומלהט יקודיה אוסזס לבבות ובבות‪ .‬בריבות ערבות‪ .‬מלהגות חצובות ‪.‬‬
‫פעם עורכת קרבות‪ .‬ופעם מעוררת אהבות‪ .‬מיליה הנפשים משיבות‪ .‬והלבבות מדיבןת‪.‬‬
‫ושם נער אתנו עברי‪ .‬במרום המנונה ימריא‪ .‬ועל נחל• אמונת יפריא‪ .‬הגבורים יחמו‬
‫לקול שאוניו‪ .‬והמנקים נבהלו בפניו‪ .‬השמש‪ .‬באורו הקנא‪ .‬והמשי על פניו יחנה‪.‬‬
‫ובאימתו לב הכפירים‪ .‬ימסה והסכמה תחת כנפיו ת ססה‪ .‬וישכיל בכל אשר יעשה‪.‬‬
‫פעם דמי הכוס ימצת‪ .‬ופעם יביע נוראות נעת פיהו יפצה‪ .‬אם יהיה _בניח משחת‬
‫היץ‪ .‬הראה בו כל‪ ,‬מחמד עין‪ .‬ואם ינגן היגון ניד השממה ימגן‪ .‬ונישיומעיו עטרת‬
‫•מגן‪ .‬ואם שיר ישורר‪ .‬מחים יעורר‪ .‬וסלעים יפורר‪ .‬ואס יבא במלסמס סעודות‪.‬‬
 ‫םפרמחכמוני‬
‫חהלוח מולם‪.‬‬ ‫זיסשיט גבורי הכמה בגדיהם החמודיס‪ .‬ופליו‬ ‫•לביס הזמן בגדי סידוס‪.‬‬
‫ואשא משלי ‪:‬‬ ‫׳׳‬ ‫‪♦,‬שאו• קולם ז‬

‫מי האיש החפץ חיים‪:‬‬ ‫ק^ ראי ־‬ ‫‪H‬‬ ‫ייןרי י‬

‫י‪1‬ךי;‪3‬נו א׳ורח חיים ‪:‬‬ ‫ירוץ לגביר ‪ .‬חיל מנביד ‪■ .‬‬
‫נתן;גליו מים חיים; ‪,‬‬ ‫^ל לב ה׳וטה‪ .‬אל בין צמא‪.‬‬
‫אך צל ט‪1‬צא‪ 1‬מצא ח!ים‪:‬‬ ‫ו‪/‬חת ^ י א‪ . 1‬ז כ נ ע י&‪ 1‬נ א ז ‪.‬‬
‫כי מטנו ת׳וצאןת חי־ם‪- :‬‬
‫•‬ ‫ן‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬
‫צל רן א גי‪ .‬זןלהבנו‪’ .‬‬
‫צירי מות יוצרי ךןןים ‪:‬‬ ‫בי ־בלש‪ 1‬נ‪ .1‬ובהגי‪ 1‬נ‪.1‬‬
‫לשמור ‪7‬־ךןז;גץ חדש ­‬ ‫מתהסכת‪.‬‬
‫‪VT‬‬ ‫חרב •‬ ‫להט ‪VT‬‬
‫‪ , .‬וי ען ‪ .‬ויאמר ‪ .‬אל העומדים לסניו לאמר ‪ .‬אליכם אישיים אקר א ‪. ,‬משיג‬
‫מלקומוס 'הסכמוס שעלה‪ .‬הלאיתס בכל‪ .‬אשל קראהס במליצות ספר הישמעאלי ‪ .‬אני‬
‫הסדות החמודות‪ .‬והמליצות הנמרצות‪ .‬הנקרא אלרזליזי השמתם לבבכם אליו‪ .‬ואס‬
‫טעמתם דבש מיליו‪ .‬כי אין מזנב נחשליו‪ .‬ואין משיג במרוצתו אבק רגליו‪ .‬מה מתקו‬
‫משליו‪, .‬ו מ ה״נע מו מהלליו‪ .‬צל עדן צללי‪,‬ו‪ .‬ועל אורות טלליו‪ .‬ונהטין על איש טל‬
‫מליו‪ .‬ילד המן עליו‪ .‬ואלו הספר ההוא יחובר בלשון אחרת חון מנלשון ערב‪ .‬נפל‬
‫ממנו ריב‪ .‬והיה נו אספשון נערב וגס ערב רב‪ .‬והיתת‪.‬מליצתו נחלת ונשברת‪ .‬ולא‬
‫♦משר בה כל מום שבול או עורה‪ .‬ופאת או ספחת או בהרת‪ .‬וצרעת ממארת‪.‬׳ לשין‬
‫ערב אין‪.‬בכל הלשונות ערוך אליה‪ .‬נמחק מליה‪ .‬ונועם משליה‪ .‬והיא לכל שומעיה•‬
‫‪,‬‬ ‫עריבה ואשובה‪ .‬מאש חצובה‪ .‬ומני ים רחבה;‬
‫אמר מחבר השפר הזה וכשמעי דבריו נהפך עלי לני‪ .‬ונשמה לא נוסרה ני•‬
‫א ן התאפקתי ‪ .‬ונדברו עמי התחזקתי ‪ .‬ואמרתי לו היטנח בכל אשר אמרת‪ .‬וכן דבלה‬
‫כי לשו; ערב‪ .‬מנסר כל הלשונות ‪ .‬האחלונות והראשונות‪ .‬וכלם לנגדה משתנות •‬
‫ודהיהם שונות‪ .‬ומלותם בזויות ומשונות‪ .‬חוץ מלשון הקדש‪ .‬כי בלשון תקדש דבל האל‬
‫עם נביאיו‪ .‬והקדיש קרואיו^‪. .‬ונסן דתו‪ .‬ללומד* חעודסו‪ .‬וחלילה לאל נור א כל‬
‫הלשונות‪ .‬לנחור מהם לעצמו השפה המשרה‪ .‬ולדבר בלשון הצרה הקצרה‪ .‬אבל מן‬
‫הידוע כי לשון מקדש מימי קדם עדסה וגדולה ‪ .‬ורחבה לצבה למעלה מעלה‪ .‬ומעה‬
‫‪1‬ליצצ‪ .‬אאיצנו‪; .‬למדנו לשונות הגוים דעזננו לשונותינו‪ .‬וזה היא שבת קוצר לשונינו•‬
‫ומשלוניה‪ .‬אחלי חמימותה ויחרוניה‪ .‬י ומיום התערבו ממינו נין הנוים ושכנו בתוכם‬
‫ולמדו לדבר בלשונם עזבו לשון עבריה‪ .‬ופקו פליליה‪ .‬ונפשם מאתה את בן שלה‬
‫העברית‪ .‬וחשקה את בן הגר המצרית‪ .‬ולכן לשוננו אבד ורובו לשאול ירזי‪ .‬וקצהי‬
‫ש^‪ .‬אשר השאיר הברד‪ .‬אבל במעט ההוא נפליא לעשות‪ .‬לערוך אבני נזר מתנוששוחי‬
‫ולונלאות אמרים‪ .‬מכל פז יקרים‪ .‬ולחבר מליצות‪ .‬בזהב היופי משובצות‪ .‬ולכחוי‬
‫אגרות ‪ . .‬ולשורר שירות ‪ .‬ולשלוח שפרי השירות‪ .‬ואמרי נשורות ‪ .‬ולעשות חנויים•‬
‫ולשדר שדרים‪ ,‬בעלים נמלואת תרשישים‪ .‬יחיו הנפשיס• מפותחים על הלב פתו הי‬
‫חותם‪ .‬משזנציס זהב יהיו במלואוחס‪ .‬ותמלא הארך אותם‪ .‬וזה לך האות ‪ .‬כי לפונני‬
‫לשון נפלאות‪ .‬ודבריה דברי נבואות‪ .‬כי היא‪.‬צרה ותתרחב לנו‪ .‬וקצרה ותספיק לנלני•‬
‫א מ ר האיש‪ :‬ואס אמת ‪.‬דבריך ממע‪ .‬לא נמצא בבני ישראל‪ .‬איש אשר בלשון‬
‫ישממאל‪ .‬ויהיה ללשון הקדש גואל‪ .‬אמרתי לו וכל זה איננו רחוק‪ .‬והחפן הזה אינני‬
‫לדורשיו עמוק‪. .‬ובעח נרצה לחבר בזאת המגלה‪ .‬על פי תקפה וגדלה‪ .‬עלה נפלה‬
‫וירשנו אוהה כי יכול נוכל לה‪ .‬אנל המחבר למי יחבר‪ .‬ועל אזני מי ידבר‪ .‬והאזנים‬
‫חלשות‪ .‬והידים קשות‪ .‬והזמנים‪ .‬סגרו עיני היצורים‪ .‬אשר בנית התאוה‪ .‬עצולים‪ .‬ואם‬
‫האנשים אשר פתח הבית הכו בסנוריס‪ .‬ואין בהם רואה ושומע‪ .‬ואין סס על לב וא’י‬
‫יודע‪ .‬ואם תסקור‪..‬קתלוח הבל‪ .‬אשל ממצרים ועד בבל‪ .‬לא המצא אוהב סכמה ומכני‬
‫בעליה ‪ .‬ולא משיב נעול טוב עליה ‪ .‬ואתה ידעס כי הספרים היקליס לא י מיני‬
‫פניניהם‪ . .‬רק למביניהם‪ .‬או למשיב‪ .‬גמול טוב עליהם‪ ,‬כי לא נעשו לכשילים‬
‫עליהם‪ .‬סמסעחעיס בהם‪ .‬וכל נעימה בשלשה סנאים סיודה ירשן<‪ .‬במוצאה נדיב חי‬
‫‪ .(jpfj,‬ואם שננ‬ ‫‪ ,‬ן‪ ,‬״‬ ‫^‪p,j‬‬ ‫‪jjp‬‬
‫אבני יו^‬ ‫ועל כן בדורנו זה חשספכנה‪.‬‬ ‫אלה לא יעשה לס ויצאת חנם אין כסף ‪.‬‬
‫ד‬ ‫שער׳ מראשון‬
‫והכס ‪!1,0‬סוב ישנה‪ .‬והשזליס זהמליציה‪ .‬יסמכלו למנדיס זלפפסות ו אי ך ק ו נ ס‪ .‬ו מ נ ס‬
‫הנדיליס היח כמסענס קנה ‪ .‬לה גלשונוס מ ענ ה‪ ,‬ואין לה בלבנוס מ סנ ה‪ ,‬ולכל מקו‪5.‬‬
‫אשר אחנה ‪ .‬אקרא היש משכיל ואין עונה ‪ .‬והנה המקום מקום מקנה ‪ ,‬ובכל עיר וע־ר‬
‫נראה כל אחד מהם בחיק השכלוח נרדם ‪ .‬והנה אין איש שם וקול אדם ‪ .‬כי אס השום‬
‫אשור והחמיר אשור ‪ .‬נעול החאוה קשור ומשור ‪ .‬ונדבר הזה אין חסעורר הנשמה ‪.‬‬
‫או חכשון< הנפש הסכמה‪ .‬לדבר דנר מדברי החכמה‪ ,‬או לדבר נענין מעניני בני עמנג‬
‫כצרור אנן במרגמה ‪', .‬או בזורק פניניו )לגני הנהמה ‪:‬‬
‫א מ ר האיש ‪ :‬הנה ׳דעהי בי בל דבריך לדק‪ .‬ואין בבני הדור מהזיק הבדק‪ .‬וטונס‬
‫כחדק‪ .‬אבל העלם עיניך מעמן ורוע פעולהס‪ .‬וחסרון נדנהם ‪ .‬ואל־ ספן אל מנחחס ‪.‬‬
‫ובגלל הרע על יאבד הטוב‪ .‬ובעבור קון ודרדר אל העקל גן לטוב‪ .‬כי אם חובל‬
‫לחבר שפר בזה בניבים ערבים וסידוה סמודוה ‪ .‬ושיחים צחים ושפה יפה ‪ .‬ולקח‬
‫מרוקח וחושיה יפפיה‪ .‬ושירים מאושרים ומליצות נמרצות ‪ .‬חהן פחחון פה לזרע הקדש‪.‬‬
‫ותגלה לעיני הגוים מעלה לשון הקד ש‪-.‬ועה ה לך ואנכי אהיה עם פ י ן ‪ .‬ובכל• מ חני ה‬
‫אשל חסנל אהיה ע מן והולחין ‪ .‬ואם תבקש אדון לפאר ספרן נמהללו ‪ .‬ולהראוס‬
‫למיני העמים את כבודו וארב גדלו‪ .‬הנה לאיתי בן לישי‪ .‬לו‪ ,‬יובילו מלכים שי‪ .‬עליו‬
‫הוד המלוכה ‪ .‬כי ברית עולם לו שמורה וערוכה ‪ .‬וביום נולד בשר האל ממרומו ‪.‬‬
‫לעיני עמו ‪ .‬הנה בן נולד לניס דוד יאשיהו שמו ‪ .‬ותהי המשלה על שכמי ‪ .‬ונפס רוסו‬
‫נפגלי התהלוח ויקרבו עצמות עצם אל עצמו ‪ .‬ובלס היקר נברא בצלמו ‪ .‬משכיל בכל‬
‫ואשא משלי ‪:‬‬ ‫דרכיו והי עמו ‪ .‬ומפתח גיס דוד על שכמי ‪:‬‬
‫וצ^ם ררקר נברא כצ^טן‪ :‬״ ■ ‪‘ ,‬‬ ‫נעזיאות נבראה אצל‪ 1‬ל^זר‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫עדי כי קרבו עצם לעצמ‪1‬‬
‫י־ ‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪r v‬‬ ‫‪ilT‬‬ ‫•‬ ‫‪ J‬י••‬
‫‪1‬וע‪1‬ם רוחו בפגרי חתהלות‪.‬‬
‫כסר ראשו דוד וחותם ימינו שלמה ‪) .‬לאי‪.‬ש‬ ‫ן^ו שני עדים מעידים על הפצומו ‪.‬‬
‫אשר אלה לו ‪ .‬על ככני שחק ירים רגלו ‪ .‬ויף בגדלו‪ .‬ולפניו יקראו אברך נש יא דורו‪.‬‬
‫ככה יעשה לאיש אשר המלך חפן ני ק רו‪ .‬כי הוא אדר הי ק ר‪ .‬ומהללו בלי מ ת ק ר‪.‬‬
‫בלבו ים תעודות מאין מדה‪ .‬ובלשונו אוצר כל כלי חמדה‪ .‬ובפיהו מעין ה ד עו ת‪.‬‬
‫ובימינו חוסן ישועות‪ .‬כרוב ממשח‪ .‬בשמן התהלות נמ שח‪ .‬פניו נר מערכה‪ .‬ורמיוניו‬
‫ניר ממלכה ‪ .‬נשיאותו מאב לבנים נמשכה ‪ .‬לשם טוב ויחש זבה ‪ .‬האל יפיל ננעימים'‬
‫סבלו‪ .‬וירים דגלו וגדלו‪ .‬ובכסא הממלכה בלעדיו לא ירים איש את ידו ואס‪ .‬רג לז‪.‬‬
‫ועתה שלה שפרן תשורה‪ .‬למרבה המשרה‪ .‬ולשלום אין קן על כסא דוד ועל ממלכתו‪.‬‬
‫׳‬ ‫“‬ ‫ואשא משלי?‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫בעיוז שדי;עיוז! נ^יא אל המעוז; אישר הוא מטה עוז‪.‬־‪:‬וט‪5‬ןל תפארה ‪:‬‬
‫נ^יא אל יאי^ח♦ לרא׳ש־הן^קר‪ .‬ליו;ח‪ .‬במחשכי^זב;ה‪1^ .‬להו‘ צור אזרהז‬
‫יקרב אל עיל־ום‪ .‬בימיו ע‪1‬ר של‪1‬ם‪ .‬וירבה ה^נזלוס‪ .‬למרכה הטע‪1‬רה ‪:‬‬
‫• ^ > ‪T‬‬ ‫* ‪T I‬‬ ‫• ‪r‬‬ ‫' ! • ‪V l‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!‪ . TT‬־ *‬ ‫‪,‬‬ ‫״•‬ ‫‪**•T :‬‬

‫'ככתוב למרבה המשרה‬

‫נ^יא אל יאשיה‪ .‬פאר התושיר‪ .,‬דמלח‪ 1‬צור טח;ה‪ .‬וג‪1‬ךר ^ל םרץ ‪1‬‬
‫פאר עם הצ‪-‬ךק י בשוישן תוןי חדק ‪ .‬מהזל! הב^ק ‪ .‬בחיר תולדות פרץ ‪.‬‬
‫מלכים ‪.‬ימתיחם‪ .‬לפניו ב־ורעים הם‪:^? .‬כריו׳ לפנ^׳ם ‪ .‬ועלח דןפורץז‬
‫כבסוב ועלה הפורן‬ ‫‪- .‬‬ ‫י‬
‫ןטי הוד ואריכות‪ .‬לזלזר יו^ר וזכות• פצואר חטלכות ‪ .‬נתנוי אל רביד*‪.‬‬
‫והרים משרתיו ‪ .‬אשר בחר איותו ‪;, .‬לעד מעלתו ‪ .‬בירח ה^מ*ד ‪:‬‬
‫;גזר דבע‪ .‬הייות בסאיונקבע‪ .‬ובגלל זה נשבע ‪ .‬אד׳וני אל דוד‪:‬‬
‫•‬ ‫ככסוב נשבע ה' לדוד‬ ‫‪.‬‬
‫בהירי עם האל ‪ .‬אמוני יזיזראל תנו תורה לאל ‪ .‬וישירו לאדוני ‪:‬‬
 ‫ספד תחכמוני‬
‫אישר הי^קר החיה ‪ .‬במעזרת יאישיה ‪ ,‬פאר התו^מןה ‪ .‬ןנ^יא לאד‪1‬ני ‪t‬‬
‫בימיו ;נובו‪ .‬ואחר ;'שובו‪ . .‬ובקשו לאדיוניג‬ ‫וך^יס ‪^^.‬נצבו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ככהונ אחריו ישונו ונקשו‬

‫ברבות נשגביות ‪ .‬וט‪1‬ב’ות לרבלות ‪ .‬כט־ו נד נצבות‪ .‬לראש פנת ןהרת ♦‬

‫«י‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‪J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫! ‪t‬‬

‫והמשרה לו יהי ^ןלי ראיש יא^מיה‪ .‬כמ^ין תוש;ה‪ .‬הלוא הואנן‪.‬ם־ורת‪:‬‬

‫צעיר אחים רודם‪ .‬בס׳וד היקר אודם ‪ .‬והוריו מקדם ‪ .‬בבית לחם אפרת ‪:‬‬
‫‪ V V‬ז‬ ‫‪:‬‬ ‫•‪•.•17‬‬ ‫‪T.‬‬ ‫!‬ ‫‪V‬‬ ‫•‪I t i‬‬ ‫‪I‬‬ ‫«‬ ‫‪1‬‬ ‫••‬ ‫־ •‬ ‫ו י‬

‫‪-‬‬ ‫בכחוב ואסה ניס לחס‬ ‫‪,‬‬

‫ד‪,‬וא נזר החסידים והנשיאים ‪ .‬וגזע המלכים והיראים ‪ .‬נשיאנו ואדוננו ‪ .‬עמוד‬
‫האור המאיר עלינו ‪ .‬וארו[ הניי ח הנוסע־ ’ לפנינו ‪ .‬לשלם העקונ למישור לעינינו ‪.‬‬
‫ולהיוס קדוש מחננו ‪ .‬נג״ק מרינו וינינו וא מננו ‪ .‬נשיאנו נסיכנו מלכנו ‪ .‬יאשיה הנשיא‬
‫הגדול נשיא גלוס כל ישראל זק״ל ‪ j i‬נג ״ ק נשיאנו נשיא הנשיא הגדול נשיא גליוס כל‬
‫ישראל זק׳ל נן שלמה נן יאשיתו נן נחמיה נן הוריה נכד זרוננל נן שאלחיאל נן‬
‫המלן יכניה נן יאשיה נן חזקיהו נן יוחס נן עזיה נן אסא נן אניה נן שלמה נן דיל‬
‫הנ ני הוקס על‪ .‬משיח אלהי י ע קנ ונעים זמירוח ישראל‪ .‬ונאיש אשר אלה לן לאנוס‬
‫ונמדוס האלה מדוסיו • י אוי לפאי ספרן נסנלוסיו ‪ .‬כי הוא נחכמחו יכיר מעלס‬
‫הגיונך‪ .‬ונוראוס לשונך‪ .‬ויקנה נכל הון סנינין‪ .‬כי לנגד מעלס ספרך העצומה אץ‬
‫ד ש א מ ש לן ‪:‬‬ ‫הסן( נמשנ נעיניו למאומה •‬
‫מ א ש כ ^‪ 1‬ת ש כ ^ןי ן ט ^ ב פ ך; ם ‪:‬‬ ‫תשלח ליאש;ה תשוו־תןו‪.‬‬
‫כי הנחלים חולבים אל ;ם{‬ ‫ל‪ 1‬נא יא‪1‬תו כל‪ .‬תהל׳ותיו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪* t‬‬ ‫׳‬ ‫‪T‬‬

‫״­‬ ‫נתנו שר‪I1‬ןי •נעלו עלי לחים^‬

‫‪T I V‬‬ ‫}י ‪-‬‬ ‫»‬ ‫‪#‬י *‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫נשיא אישר ל‪ 1‬כל נשיאי רום‪.‬‬
‫לרואיו ‪T‬א ‪I‬מ רו ־א‪T‬י ם ‪:‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪:‬‬
‫‪T‬א ‪I‬ב ד ו‬ ‫ססו ־בחח פיו טקנאיו עד‪.‬‬
‫־ ‪r :|-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪T‬‬

‫בגאון אדוני צהלו מ;ם ‪t‬‬ ‫בשמיו בני ‪; nM:‬רננו‪.‬‬

‫‪ ' 0‬ל ם ן?גיק‬
‫נרפאחלי לבם וךם־ ^יאם‪.‬‬
‫לשמו ןגלי ככבי טלי _ק;ם‪:‬‬ ‫מהגדו?ה בנתה מנדל‪ .‬־ ‪.‬‬
‫• ‪TI‬‬ ‫י » ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ -‬״• »‬

‫׳‬ ‫מטישבצות עדים'וטוב נשים ז‬ ‫טוו בנ‪1‬ת שיר ■מחלצ‪ 1‬ת ה‪1‬ד‪.1‬‬
‫כי המלאכה היתה דים ‪t‬‬
‫' ‪T‬‬ ‫‪T;I T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫•‬
‫עד ה^ביר הק^ל בטדוניהם•‬
‫א ט ר המגיד וארא כי פצסו היא הפצה העונה‪ .‬ואל האמס קרונה ‪ .‬ואעש הספר‬ ‫‘‬
‫הזה על שם הנשיא הגדול הנזכר ‪ .‬וידעמי כי יש לפעלוסי שכר ‪ .‬ושיר♦ גאולה תהיה לי‬
‫אחרי נמכר‪ .‬ונפחסי רוח סהלוחיו נרונ עניניהם‪ .‬נשירוסי אשר גועו לחסרון יודעיהם‪.‬‬
‫ותנא נ ס רוח ויחיו ויעמדו י מל רגליהם‪ .‬ונ ע נוי כי לפוני נשנחיו צרה ‪ .‬אחזתי י^יד‬
‫קצרה‪ .‬ועזנסי הנהר עמוק ו עני סי ממנרה‪ .‬וכתבתי ראשי תהלותיו להשיג קצס אי‪.‬בי‬
‫אשי הוא בי נושה ‪ .‬ובמה יתרצה זהי אל אדניו הלא נראשי ‪:‬‬
‫• אמר ה ממני וכשמעי אמ ריו‪ .‬שקלתי בפלס שגלי דנ ריו‪ .‬ומצאתי עצתו נניג®‬
‫וצרופה נמצרן< האמינה ‪ .‬וסברתי הספר הזה כאשר מן השמים הכאתי ‪ .‬והתנבאתי נא^יי‬
‫צויתי ‪ .‬ורוח מבינתי ‪ .‬העירתני ללקוע מפרי מץ השכל ‪ .‬היא נתנה לי מן הען ואיגל •‬
‫ועשיתי מתקלס המליצות הנוראוס‪ .‬ממשים לולאות‪ .‬שמסים במשכן המלע לעד ולאייז•‬
‫וקרסיהם בפז המוסר מסולאות‪ .‬והנאחי את הקרסים נלולאות ‪ .‬והי^ סמשכן אמי •‬
‫ואשא משלי‪:‬‬ ‫■ ״ ׳ ______‬
‫*( לא שניתי הניסחא הישנה והנחתיה כמו שהיא‪ .‬אכן כספי הסחוס גלי פסיון‬
‫היא‪ .‬ולדעתי מעות נפלת כאן בדפוס והראוי ׳• ו צי ץ ח לי פי ‪ ie 53riiti^e i^reS‬״‬
‫■‪^ ^ mu(fe«.‬‬ ‫י‬ ‫־‬
 ‫ז‬ ‫שער הראשון‬
‫במלים ח־שןכיןים‪ .‬כניופת מתולןים‪ .‬ואל ר־וךפיהם‪ .‬רןר׳ובים ךח־וקים ‪:‬‬
‫ברעם במערך‪ .‬לבב הארי רך‪ .‬ונלאו להע‪1‬ינ‪ .‬אבלןס ברניןים‪:‬‬
‫עזבום ’לאחור‪ .‬אסורים בזקים‪:‬‬
‫ן• •ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫*•‬
‫ן“לו ךןפ‪1‬־ א־חריהם ברקיס‪.‬‬
‫* ‪T‬‬ ‫‪T^:‬‬

‫תדמם כרובים ‪ .‬חצובי להבים‪ .‬וו־ניים ושבים‪ .‬כמראה ברקים ‪:‬‬

‫‪.‬ולב‪ 1‬ת מא־ורים‪ .‬בידם ??שוקים ‪:‬‬ ‫וכככי מר׳וטים ‪ .‬באזנם נזמים‪.‬‬
‫‪.‬‬
‫לנגדם ענקים ‪.i‬‬
‫‪.‬‬
‫ישיתון ךפאים‪ .‬חללים רפאים‪ .‬ושבו חגבים‪.‬‬
‫‪•T*t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T I V :‬‬

‫והם לנכ׳ונים‪ .‬חמודים חישורןים ז‬ ‫והם לפתאים‪ .‬ככךים שנואים‪.‬‬

‫‪.‬‬
‫והטה בפי ה־לבבות נשוקים ‪ t‬י‬
‫•‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫והטה ביד הץךידות חבוקים‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫ר‬ ‫•‬ ‫«‬ ‫׳‪ .‬״ ‪T‬‬

‫ןךח‪1‬ק טק׳ורם‪ .‬ומימיו זגטולןים ‪:‬‬ ‫ןאוו מקנא‪ .‬לה^יג אליהם‪.‬‬

‫‪ ,‬ומצור חזקים‪ ,.‬ומצוף דולקים ז ‪.‬‬ ‫ערבים ורכים‪ .‬וצחים וזכים‪.‬‬ ‫; ‪T‬‬ ‫ן ‪• T‬‬ ‫ן ‪. T‬‬ ‫‪.‬‬

‫בכור בין צרופים‪- .‬ובלב ‪;-‬צוקים ן‬ ‫וטוריו רצופים‪ .‬ברצי כספים•‬

‫י‬ ‫ובלם בארקי‪.‬וטלי שחקים;‬ ‫ואיך ‪.‬יגעו ד‪,‬־ט‪.‬קנאים לניבי‬
‫א ך לא רציסי להעמיק ענינהם‪ .‬סן יוגעז לומדיהס‪ .‬ויקוצו חומדיהס‪ .‬ועשיתי כל‬
‫^ אמריהם‪ .‬פשוטים ' לשומעיהם‪ .‬עלנים לקוראיהם‪ .‬וסיים למוצאיהם‪ .‬ל^ל‪,‬יתעלם‬
‫מכל איש נינם‪ .‬ונעל קען נוהי נם‪ ,‬וכראות האיש כי קבלתי עצתו‪ .‬נשק בין עיני‪.‬‬
‫ואמר ב מן אתה לה׳‪ .‬כי לשון הקדש הסארש ‪ .‬ושם טוב לדור אחרון‪ ,‬השארת‪ .‬ונרון‬
‫אל עליון אשר לא השנית ללשון הקדש גואל‪ .‬ויקרא שמו בי ש^ל‪ .‬אמיתי הנה קבלתי‬
‫מצוח׳ן‪ .‬ולא אשקוט טד אשר אעשה עצתן‪ .‬ועסה הגידה לי שמך‪. .‬ואיסה עקומן‬
‫אמר ידוע תדע‪ .‬כי כמי סנר הקני‪ .‬ואילון נצענניס מעוני‪ .‬ובמקומות לנות תסגשני‪.‬‬
‫ובכל מסברה אשר מחבר תמצאני‪ .‬ואענה או תן בערס תקלאד‪, .‬ויהי בשמעי אמרתו‪.‬‬
‫שמחתי בסברתו‪ .‬ונקשר לבי בעבות אהבתו‪ .‬וישע מאתי ללכת‪ .‬זנפשי־אחריו נמשכת‪.‬‬
‫ונסנותו ללכת מאתי לעירו‪ .‬שמעתיו והוא אומר‪ ,‬בשירו י‬
‫‪■.‬‬ ‫על‪.‬י א‪ : 1‬ביו כ ח ר ב ן ש ל פ הו־ ‪i‬‬ ‫א ש ר ‪.‬י ש מ ע ע צ ת א־והב טה־ור לב‪.‬־‬
‫ב ע ת תז ך כו ר לבב^ ‪ :‬צ ר פ הו ‪i‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ו כז ה ב ; הי מ־וצא ך ב ר‪. 1‬‬

‫‘ '‬ ‫‪,‬‬ ‫השער השני‬

‫בשבח המוכיח• המהביל עניני העולם ומפיץ ומדיח‪.‬‬
‫נ א ם הימן האזרחי‪ .‬שמיע שמעתי‪ .‬כי היה מוכיח הכס באיי הים‪ .‬ישביח גלי‬
‫המליצות ודכים‪ .‬וישיר במליו מן הלבבות קשים‪ .‬ומן הנפשות קרים‪ .‬על האשן< מרים‪.‬‬
‫יפורר בתוכחותיו סלעי הלבבות ויזיל דמעות העינים‪ .‬הן הכה צור ויזובו מיס‪ .‬וכאשה‬
‫שמעתי אס קול העם ברעה‪ .‬משפרים איש לרעהו שכל המוכיח ודעו‪ .‬נכססתי לתכנט‬
‫בתוכחותיו יצרי הזונה‪ .‬אשר לסענוגיו סונה‪ .‬ובקברות החאוה רונה‪ .‬למען אשבר גאונו‬
‫ואכבשנו‪ .‬אולי אוכל נכה בו ואגישנו‪ .‬וקמה׳ ונסעתי מאיצי‪ .‬ועזבתי נוה רבצי‪.‬‬
‫ורכבתי על צי‪ .‬וכאשר הגעתי אל גלילות המיכיה ומגרשס‪ .‬אל המקום אשר•‪,‬הוא מונה‬
‫‪ 0‬ם‪ .‬באתי בבית ה תפלה‪ .‬עם הקהלת‪ .‬וערכתי לאל תתלה‪ ,.‬וארא והנה־ המוכיח;‬
‫ממכון שבחו השגיח‪ .‬ויריע אף יצריח‪ .‬ונמליו דמי החועאים יריי׳ ייליי׳‪ :‬ויעץ ויאמר;‬
‫א לי כ ם אישים אקרא‪ .‬זכרו האל הנורא‪ .‬והקיצו ישיני דעה‪ .‬והסירו ■יינכם‬
‫הלומי תועה‪ .‬המוכרים סיי עולם בחיי שעה‪ .‬דעו כי לא זאת המיגעה‪ .‬וקומו צאו אל‬
‫הבקעה‪ .‬מקום משכן אבותיכם‪ .‬ואר׳ן מגורותיכס‪ .‬הידעתם ‪ .‬כי גלים ותושבים אתם‪.‬‬
‫אתם בארץ אוכלת יושביה‪ .‬ואויבת לאוהביה‪ .‬טעמה 'מל^ ובידיה כוס־ ‪-‬ממר‪ .‬מפחדו‬
‫כל בשי שמר‪ .‬וכל לב ממרמר‪ .‬קראוה הבל‪ .‬והיא כשמה הבל‪ .‬ראשה אבל‪ .‬וסופה‬
‫ציי ושבל ‪ .‬תשיא אתכם בעדיה‪ .‬ותעגב עליכם ביפיה‪' .‬תדמה לכלה תעדה כליה‪.‬‬
‫‪2‬‬
 ‫ספר תדוכמוני‬
‫הכליון כלליה‪ .‬ותמעל מעיליה‪ .‬והמכשולים שוליה‪ .‬ונפתולי הקיוח פתיליה‪ .‬וחדרי‬
‫שאיל היכליה‪ .‬ולמי נקיים דמי בתוליה‪ .‬בכל יום מגרשת נעליה‪ .‬והורגת כל הנא‬
‫עלית‪ .‬שחריה חשכים‪ .‬ומאוריה נדעכים‪ .‬וננוניה נבוכים‪ .‬ומלכיה נמוכים‪ .‬ושמתיה‬
‫בוכים‪ .‬ונניה שירים שבוכים‪ .‬וייניה בלענה משוכים‪ .‬תשפיל מלכיה‪ .‬ותשמיד נתיכיה‪.‬‬
‫בכרה קלה משרכת דרכיה‪ .‬עונתה נעקרת‪ .‬ומחלתה נמכרת‪ .‬ותקותה משקרת‪ .‬וכוסה‬
‫משכרת‪ .‬וחרפתה מדור לדור נשארת‪ .‬ומתה הבועחים על ההון הנבזה‪ .‬אל ימחק לכם‬
‫מעט הדנ‪.‬ש הזה‪ .‬כי תחתיו רוש פתנים‪ .‬וסליים רעים ונאמנים‪ .‬הנא ידעתם כי סון<‬
‫ההון יגון‪) .‬אחרית ההמק שממון‪ .‬ותכלית הכשף ‪ .‬קצף‪ .‬ועקר הזהב‪ .‬להב‪ .‬ודמיון‬
‫העשר‪ .‬נשר‪ .‬אם היום ההפשהו בידים‪ .‬מחר יעשה לו כנפים‪ .‬לכן אל תחשבו העולם‬
‫הזה כבית מושבכם אשר נו תשמחו‪ .‬אבל הוא מלון לאורחים נשפחו‪ .‬הבקר אור‬
‫והאנשים שצחו‪ .‬ועתה בני הנצלו ואל תעצלו‪ .‬והנזרו והזהרו והעהרו והחנגשו והתקדשו‬
‫והבעירו בקרבים להבים‪ .‬והקירו מקלעי הצלעות‪ .‬דמעות‪ .‬והעירו עם הלבבות‪ .‬קרבות‪.‬‬
‫ושכלכם הישירו ‪ .‬וקכלכם הסירו ‪ .‬ויצרכם המירו ‪ .‬וישרכם האמירו ‪ .‬וסשעכם הזכירו ‪.‬‬
‫וישעכם הכירו‪ .‬ותעבירו על לבבכם היום המר והנורא‪ .‬יום צרה כמבכירה‪ .‬יום יפתחו‬
‫הקפריס‪ .‬ויחפשו הסתרים ‪ .‬יום יהיו העונות על הצואר מוטות ‪ .‬ויעמוד המות במקום‬
‫צר אין דרך לנעות‪ .‬יום יחלה האדם אס חליו אשר ימות בו‪ .‬יום יבער בגחלי שבינו‪.‬‬
‫יום תתעב נפשו מאכל תאוה‪ .‬ויקון בכל חמדת נאוה‪ .‬יום יחנק ברוקו‪ .‬ויסתם גרונו‬
‫מלאכול לחם חוקו‪ .‬וכל מאכל ומטעם‪ .‬מאן בלעם ‪ .‬ויקח גמולו‪ .‬יום יהי נקבר‪ .‬וכל‬
‫פעלו‪ .‬אשר אשף וצבר‪ .‬ימצאהו באיק מדבר‪ .‬הקיצו שכורים‪ .‬והלילו גבורים‪ .‬מה‬
‫לכס לאהבת הבל הארורה‪ .‬ומדוע תינקו שדי עקרת‪ .‬תחזיקו בה והיא בורסת‪ .‬מכם‪.‬‬
‫וחקרנו אליה‪ .‬והיא מגרשת אתכם‪ .‬תלא ידעתם כי על תוהו ישודיה וקודיה‪ .‬וקימו‬
‫אתכם שודיה ואידיה‪ .‬ושרפו לבבכם לפידיה ופידיה‪ .‬ושקדו לכם מועדיה ודודיה‪ .‬ולענה‬
‫ינקתס מחלב שדיה ושודיה‪ .‬הנגד נגדית‪ .‬והמרד רדידיה ‪ .‬אשר היא מצודים וחרמים‪.‬‬
‫לנה אשורים ידיה‪ .‬ואם תבקשו לדעת ישויכס‪ .‬אשר ממנו לקחתם‪ .‬אחי מאין אתם‪.‬‬
‫הלא מתוהו נוצרתם‪ .‬ומאפס נולדתם‪ .‬וכי תולידו בנים ובני בנים ונושנתס‪ .‬המוח יאכל‬
‫אשר ילדתם‪ .‬ופגריכם אתם‪ .‬לכן העירו והתעוררו‪ .‬והעתירו אולי העתרו‪ .‬וביום חרון‬
‫אף ה' חשחרו‪ .‬ונקדמונים אשר חלפו לפניכם הוקרו‪ .‬כי לכו נא ועמדו על קברות‬
‫המתים וגלו עפר מעיניהם‪ .‬והתבוננו אליהם‪ .‬אולי תוכלו להבדיל נין המלן‪ .‬והמלן‪.‬‬
‫והעליון והאניין‪ .‬והסוכן‪ .‬והמסכן‪ .‬והנכבדים והעבדים‪ .‬וראו אשר הותיר המות '׳מגויותם‪.‬‬
‫המהעדנוח‪ .‬וגופותס הדשנות‪ .‬אבד מהם היופי‪ .‬ונשאר הדופי‪ .‬יחקר הבשר‪ .‬והתולע‬
‫לא של‪ .‬ויבשו הנתחים‪ .‬הרכים והלחים‪ .‬ונתקו הגידים‪ .‬ונפסקו הורידים‪ .‬ונקב הלב‬
‫לבית חללו‪ .‬ונפסק חוט השדרה שלו‪ .‬ומלאו האיברים‪ .‬עפריס‪ .‬והקרנים ‪ .‬רגבים‪.‬‬
‫והצלעים‪ .‬תולעים‪ .‬והעצמות‪ .‬גוש ורמית‪ .‬ולא נשאר מן הצורות‪ .‬הנצורות‪ .‬והתמונות‪.‬‬
‫האמונות‪ .‬כי אם אותות‪ .‬על עצם חרוחיח‪ .‬יגוללו בדמעה עיני רואיהם‪ .‬ויכאינו‬
‫ו׳אדינו‪ .‬לב שומעיהם‪ .‬לכן אנשי לבב שונו והשיבו‪ .‬ודרכיבם הטיבו‪ .‬וביצריכם ריבו‪.‬‬
‫וחלנכס על אב לבבכם כקרבן הקריבו‪ .‬ובאו עינים‪ .‬אל אל בשמים‪ .‬בתום לב ובנקיון‬
‫כפים‪ .‬ואל חגשו אליו בלבבות שנים‪ .‬ואל ההיו מן האנשים הבאים לפניו נראם כפוף‪.‬‬
‫וניף ננוף‪ .‬ובלנס אספסיף אסיף‪’ .‬ושיף ולא יקוף‪ .‬היופי על שניהם‪ .‬והדופי תחת‬
‫בגדיהם‪ .‬הנגדים טהורים‪ .‬והמעשים שחורים‪ .‬מצנפותם לבנות ויפות‪ .‬ומפעלוחם‬
‫מטונפות‪ .‬הנופת בפיהם‪ .‬והלענת בלבותיהם‪ .‬מתעטפים בציציות‪ .‬כשרפים וחיות‪ .‬והם‬
‫טורפים הבריות ‪ .‬נזאניס וחיות ‪ .‬וגורי אריות‪ .‬הס חסידים בניבם‪ .‬וארבם בקרבם‪.‬‬
‫וסלק לנס‪ .‬והכרח פניהם ענתה בם‪ .‬בלשונם תפלה‪ .‬ונלבם חפלה‪ .‬נפיהס חחנונים•‬
‫ונלבס תזנוניס‪ .‬ח• ה' אס לא יברר כל איש לבנו‪ .‬מסיג מחשבו ‪ .‬ומן החינף אפי‬
‫והאל נזר‬ ‫‪,j-j 3.‬‬ ‫בקרנו‪ .‬ליאות פני האדון ה' לא יבוא‪ .‬ואל המקדש‬
‫בנינו‪ .‬כי לא לפניו חנף יבוא‪ .‬היי השוכנים נחי קדמונים‪ .‬הכינו מקום לאחרונים‪.‬‬
‫כאשר עשו לכס היאסוניס‪ .‬וקימו צאי מבהיכס‪ .‬כי אחרים באים ל״ינת תחתיכם‪ .‬אל‬
‫מעמד הדין והבריח‪ .‬ונסחרחם ננחל כריח‪ .‬ונשמח ה׳ בו כנחל גסר־ת‪ .‬ואם היום‬
‫אחה בנחל ההאוה בלי מעבר‪ .‬מחר פנו ושעו לכס המדבר‪ .‬הסרבים שמעו נוראות‪.‬‬
‫והטורים הביטו לראות‪ .‬כמה קי א אליכם הזמן ולא במעהס‪ .‬ושלף חרבו ולא סחדתם‪.‬‬
‫ואחרי חבל נטיתם‪ .‬ופרי גניה אריהם‪ .‬ואחריחכם לא ראיתם‪ .‬הרעיסס אשר עשיתס‪.‬‬
‫על מקור התענוגים פרחסס‪ .‬ועל נהיי שלוה צמחהם‪ .‬ועתה על מי בטחחם ‪ .‬כי‬
‫שמחתם‪ .‬מה זאת השממה המשקית‪ .‬וכיס השכחה המשכרת‪ .‬מתיו נח ומלטו נפשיכם‪.‬‬
‫מפס מוקשיכס‪ .‬בטיס תצאו מן המעונים‪ .‬אשר אהס בם חונים‪ .‬כאשר יצאו הראשונים‪.‬‬
‫ר‬ ‫שער‪.‬השני‬
‫אשר ‪ 5‬נו הנניניס‪ .‬וקנו הקניניס‪ .‬ואספו המטמונים‪ .‬ויצאו מכל הונס ריקם‪ .‬ולא‬
‫נשאו כי אש סכריכם ושקם‪ .‬וגוש רימהשכבו בחיקם‪ .‬וזוחל* עפר נליו פליסס ואכלו‬
‫את חוקם‪ .‬והתולעים הם יקחו חלקש‪ .‬והיה כי ילכון לא ילכו ריקם ‪ .‬איה לבישי‬
‫המחלצות‪ .‬איה עוטי הגליונים והשדינים‪ .‬איס לונשי המעילים‪ .‬וקושרי הסתיליס ‪ .‬איה‬
‫נושאי הצמידים והרבידים‪ .‬והעכקיס והשניסים‪ .‬והנעלים והרעליס‪ .‬והמצנהוח והמעטשית‪.‬‬
‫הלא ביום מוסס עזבו המחלצות ‪ .‬חלוצות‪ .‬והמצנפות‪ .‬מטונפות‪ .‬והמשבצות‪ .‬מגיללוס‬
‫בביצות‪ .‬והרבידים‪ .‬שדודים‪ .‬והענקיס‪ .‬נשקיס‪ .‬והעכסיס‪ .‬נרמסים‪ .‬רהנעליס בנעלים‪.‬‬
‫והחליפה להם תבל דביריה בקביים‪ .‬וחדריה בארץ לא סדרים‪ .‬ואימונים‪ .‬באשמונים‪.‬‬
‫ומנחוחיח בשוסותיה‪ .‬ועליוסיה‪ .‬גהחחיותיה‪ .‬ויצאו מן הבירות‪ .‬אל הבורות‪ .‬ומצל‬
‫הקירות‪ .‬אל הקורות‪ .‬ומחדרי שכיות‪ .‬לארצות שאיות ‪ .‬ונפלו משחקים‪ .‬למעמקים ‪.‬‬
‫וירמ ממרומות ‪ .‬לתהומות ‪ .‬והכינו להם במיברות בתי קברות ‪ .‬ואמר נסעו העם‬
‫מחצלות‪ .‬לא במלטו מן המוח ה אגייי ס‪ .‬השוכנים בחדרים‪ .‬והעוים היושבים בחצייש‪.‬‬
‫רק יצאו ממצרם לחצר מות ‪ .‬ומצל חדרם לצלמות ‪ .‬ושכבו על עפר כלם • וישנו שנס‬
‫עולם‪ .‬אהה ליום ההוא אשר אץ אחריו מחר‪ .‬וללילה ההוא אשי אין לו ש חי‪ .‬מה‬
‫רנה תניסתו ‪ .‬ואיפה מגיסתו ‪ .‬ומה עצמה צלחו ‪ .‬ומה יהיה בעזרתו‪ .‬לכן אנשי לבב‬
‫אל ישיאכם הון הבל אשר תצבורו‪ .‬והכינו ציה בטרם ידי הזמן אתכם יקנורז ‪ .‬וסעדו‬
‫לנכס אסר חענורו‪ .‬האל יפתח לנו ולכס דלתות התפוגה הסגולות‪ .‬ויסיק לנו ולכם‬
‫וישא משלו ויאמר‪*.‬‬ ‫מנחל השאלות‪.‬‬
‫קומו סעו כי בית אחרים תשבנו‪.‬‬ ‫עורו ישני לב למתי תישנו‪.‬‬
‫עורו ורב לכם בני א‪-‬עז סוב בהר‪ .‬התאוה ולמדבר מחר פנו‪:‬‬
‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬

‫ולנפשכס בתים כבית מ‪1‬עד בנו‪:‬‬ ‫היוי נודדים מאין מנוחה מהרו‪.‬‬
‫תענשו בדין וחשבון תתנו ‪:‬‬ ‫ודעו הכי מחר עלי בל מעשה‪.‬‬
‫ער כי תמותה הראה ותענו‪:‬‬
‫• ־ ‪:‬‬ ‫ז‬ ‫ז‪11‬‬
‫במה אטטתם אזנכם לק־ראים‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫•‬ ‫ז■‬

‫תראו פני האל ונכחיו תחנו‪*.‬‬

‫‪•1‬‬ ‫‪, . .‬‬
‫אם תרהצו הלב ותז‪-‬כו מאד‪.‬‬
‫‪.. T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪t‬‬ ‫• (‬

‫אמר המגיד ובשמעי אלה התוכחות‪ .‬הנכו חו ת‪ .‬והמליצות‪ .‬הנמרצות‪ .‬נכנע‬

‫לבי מחובי ‪ .‬וטהלתי רעיוני‪ .‬מדמי עוני ‪ .‬ורחצהי דמי המשונה ‪ .‬במי התשובה ‪ .‬ובאשר‬
‫נפצו העם ‪ .‬וילכו למסעם ‪ .‬אויתי לדעת המוכיח בצורתו ‪ .‬כאשר ידעתיו ‪-‬בחכמתי ‪.‬‬
‫וקרבתי לו ושמחי עליו עי‪:‬י ‪ .‬והנה הוא חבר הקני ‪ .‬וישמח לני בחניתו וישנתי •מים‬
‫אחד‪-‬ס עמו ‪ .‬לארוס מפרי מליצתו ‪ .‬וללקוט מפניני חכמתו ‪ .‬אחרי כן הראיתי עליו‬
‫ונקעתי למקומי‪:‬‬ ‫שלומי‪.‬‬

‫השער השלישי‬
‫המודיע תוקף השיר ומהללו‪ .‬ושמות המשוררים איש איש על‬
‫דגלו ‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי‪ .‬נטיתי לבי נימי נערותי‪ .‬וזמן בחרותי‪ .‬לרייןז התענינים‬
‫עס חברים ‪ .‬על היי בתריס ‪ .‬באשר ירלון< הקורא בהרים ‪ .‬וקשרת• עפעפי נעפטפי‬
‫שחיים‪ .‬וכנפי בכנפי נשריס‪ ,‬להתעלס בכפרים‪ .‬נמקים נרדים עם בפריס‪ .‬ומרעה‬
‫עשרים‪ .‬בעוד הזמנים לי לעבדים ובניו לשרתני יבאו גדודים‪ .‬בטרם אקראס י ענו‪.‬‬
‫ואחרי דברי לא •שנו ‪ .‬ובני יום ברקן אפצי •משכו ‪ .‬אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת‬
‫•לכו‪ .‬וכאשר העביר הנדוד שופר תרועה ‪ .‬להמים היתד התקועה ‪ .‬שנסתי מחני נאזור‬
‫הנסיעה ‪ .‬ופשעתי סוס המרגע־ ‪ .‬ולבשתי כקית היגיעה ‪ .‬והרמקתי נדודים ושמה• מגמתי‬
‫‪.‬לשוטט אפסי עי ל ם‪ .‬עד באתי גבול שנער ועילם‪ .‬ויה• היום ואני נעיר מערי נ ב ל‪.‬‬
‫מתהלך באניה בלי חובל ‪ .‬ויקרא‪ •:‬לשעודחו איש מבני הנגידים ‪ .‬ומאצילי א ק הנכבדים‪.‬‬
‫ונתן לי מהלכים בין העימדים ‪ .‬ויביאני לארמון ‪ .‬בחיק היופי אמון ‪ .‬וממחצב הנטס‬
‫גזיר וחצוב‪ .‬ומסלעיו דבש וחלב •זוב‪ .‬ובתוכו בתים מלאים בל טוב וחיל ינוב‪ .‬וסביב‬
‫החצר בירות ‪ .‬ותוך הבירות טירות ‪ .‬בטורי זהב מפותחים על היקרות ‪ .‬נהם הנפשות‬
 ‫ספד תחכמוני‬
‫סצמלהס‪ .‬זהאזנים סצלנה‪ .‬לרנשש קול הבנור‪ .‬וספמס מי הצנור‪ .‬והגשים נמשנצוח‬
‫‪ 5nr‬מנוקים‪ .‬וכל ביה מעועל גמיני שביס־ס‪ .‬ומפרשי לקמה עליו פרושים ‪ .‬ועשה לו‬
‫כשונש פסים‪ .‬ונחק־ הנחיס שולחנות‪ .‬נכל עוג מוכנות ‪ .‬דשנוה ולעננוה ‪ .‬וקניבם‬
‫מרבדים‪ .‬הלב ממדים‪ .‬והיגון מנדים‪ .‬ולפנינו אשישות וכדים‪ ,‬ב ס לכל עין מחמדים‪.‬‬
‫והיק כלפידים‪ .‬הון הכדים‪ ,‬והגביעים‪ .‬לככבי היין רקיעים ‪ .‬והמזרקים ‪ .‬כאילו מן‬
‫ואען ואומר‪:‬‬ ‫האור יצוקים‪ .‬ובזהב״החשק מחשקים‪.‬‬
‫וטיול! די אש יפוצון טאש־קים‪.‬‬ ‫תטה איןי נצמדו גהל וברד‪.‬‬
‫בכבד מ^‪1‬נבה הלב יצולוים‪.‬‬ ‫בחוטי ■^טרשריות זהב מרקע‪.‬‬
‫‪.:‬יזו‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫״•‬ ‫‪. L‬‬

‫דפיצו טאיורים ;!ד שחקים‪.‬‬ ‫;נסיסים הם בכוסיות דר טכסים‪.‬‬

‫בפין? נוזלי להב מרילןים‪:‬‬ ‫יחן? בטל ^׳וריות ואולם‪’ .‬‬
‫וה!‪:‬ן בתיוכם כברקים ‪:‬‬ ‫רקיעים‪.‬‬
‫כאלו‪,‬הנכיעים‪-‬הם ‪. I. J‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪ I-‬ו •‬ ‫*•‬
‫)יו ש ם ‪,‬לפצינו מיני מעדנים‪ .‬ומשתה שמנים‪ .‬ומטעמים דשנים ‪ .‬וקביבנו משרשים‬ ‫‪.‬‬
‫חמודים‪ .‬נמנורוח לפנינו עומדים‪ .‬להביא כל מאכל נעים ונ א‪:‬ב‪ .‬וכל אחד מהם ממהר‬
‫ואתו כלי מוצהב‪ .‬המשקה בידו כוק זהב‪ .‬ויבא גם הנצב אחר הלהב ‪ .‬ובידיו גדיים‬
‫תלוייק‪ .‬וזרועו יקבץ עלאיס‪ ,‬לכיס ונאים‪ .‬אשל חום האש האדיבם ‪ .‬עד השיבם ‪.‬‬
‫צחים וזכים‪ .‬לחים ורכים‪ ,‬גאון הרעב מדכיס‪ ,‬ואותי בשוע לשון מכיס ‪ .‬והיה בתון‬
‫הקרואים איש זקן‪ .‬נודד כצפור מקן‪ ,‬והוא מקב על השלחן וערוך ‪ .‬כנחש כרוך‪.‬‬
‫הרועו‪.‬אלוך‪ .‬להקריב של מאכל רחוק‪ .‬ולטמון אוחו ולשחוק‪ .‬ולו חך‪ .‬את כל‬
‫סביבותינו לוחך‪ .‬ולשון‪ .‬י;רוף המאכל כנחל קישון‪ .‬ולי פה‪ .‬לא ימלאהו המשקה‬
‫והאופה‪ .‬חמיד ימן בכיס עינו‪ .‬ונלחם שנו‪ .‬וימצא הגביע קונב על ימינו‪ .‬וינ ש ל‪.‬‬
‫אלו בכבלי ברזל נאסר‪.‬״ ימשכהו ־אליו בלשונו‪ .‬ולחפשי ישלחנו‪ .‬החת שנו ‪ .‬והוא לוקס‬
‫מכל לחם חלבו‪,..‬ו‪.‬מכל מאכל ע ו נו‪ .‬ואל היו דוחן< והודן( ‪ .‬כל נהח טוב וכתן( ‪.‬‬
‫והבשל השמן ימשכהו בשתי ידים‪ .‬וילקעוהו השפתיס‪ .‬ועהנו ברמים‪ .‬וזרועותיו הקערה‬
‫יחמכו‪ .‬וכל אשר בה אליו ימשכו‪ .‬ומפיו לפידים יהלוכו ‪ .‬והנהסיס ‪ .‬המשובחים ‪ ,‬אם‬
‫יאחזם נכסו‪.‬־ ישלח נם חרון אפו‪ .‬וכל חתיכה שמינה‪ .‬אשר מרחוק ילאנה ‪ ,‬נעבוחוס‬
‫אהבס׳ ימשכנה‪ .‬בעודה בכפו־יבלענה‪ .‬והעלא־ם‪ .‬מחרב שניו יראים‪ .‬והכבשים‪ .‬מפחדו‬
‫נסים׳‪ .‬והדגים‪ .‬מאימתו דואגים‪ .‬והנשר עוד?ו נין שניו והוא צועק לנגד היקום ‪.‬‬
‫בחנני ה'׳גי די לא אוכל קוס‪ ,‬באלו הוא נושה על הצלחת‪ .‬ובעל חוב על הקלחת ‪.‬‬
‫ויסד כבואם לשלחן והנושה יבא לקחה‪ ,‬על מחה הצלחה‪ .‬ומצה הצפחת‪ .‬ממעל ומתחה ‪.‬‬
‫ולא נמלאה האמהחס‪ .‬הוא ■מכבד היין כאביו‪ .‬ונושק הכוס באחיו‪ .‬וישם פיו על ׳פיו‬
‫ולא שקע‪ .‬עד כל הנמצא לקט‪ .‬והמאכל‪ .‬אכל‪ .‬והמרק‪ .‬בפיהו ז ר ק‪ .‬ולא השאיר‬
‫לסנינו כל מאומה‪ .‬כגן עדן הארך לפניו ואתריו מדבר שממה‪ .‬עד כמעע לרוע פעליו‪ .‬עלחה‬
‫סמהינו עליו‪ .‬ולולי אשר לא מנעתנו הענוה מעל השלחן השלכנוהו‪ .‬ומן הניח גרשנזהו‪.‬‬
‫ואמרנו זה לזה‪ .‬סראיהם איש כז ה‪ .‬אשר שפתוה ח ני תו‪ .‬ולשונו קלשונו‪ .‬ו שניו‪.‬‬
‫אזיניו‪ .‬והוא הכיר ממראה עינינו‪ .‬צפוני רעיונינו‪ .‬ושמע קצת הגיונינו ‪ .‬אך במר‪.‬ק‬
‫האכילה קבל הנזק והקטוב‪ .‬ולא דבר לנו מרע ועד עוב‪ .‬ואנחנו בכח האכילה ההיא‬
‫היינו מדברים נענין מלאכה השירים‪ .‬והיינו חוקיים על המשוררים ‪ .‬אשר היו בלשון‬
‫העניים‪ ..‬והאיש שומע ומחריש‪ .‬אבל בקערות הצפעוני יפריש‪ ,‬והיה מביע אלינו בעין‬
‫לעג ושפה ונדון‪ .‬ומתגאה עלינו כגאוה העליון על האביון‪ .‬או כנושה‪ .‬על איש רט‬
‫ונקלה‪ .‬וכאשר הכה הקערות באבני נגף ו כ ליון‪ .‬והיו כלם לשכיו נ קיון‪ .‬והפקיג‪:‬‬
‫באכילתו כליון‪ .‬העיניס‪ .‬ומחלון היעיין‪ .‬וימוסו גס שניהם מחלון וכליון‪ .‬אז נשא עיני‬
‫נגלינו‪ ,‬וי>שקין< משמי הגאוה עלינו ן‬
‫;ויען אל היושב ’לשמאלו ויאמר לו אלה הצאן האובדים והתועים‪ .‬הגידה לי איהוא‬
‫לו הם מדברים ‪.‬‬ ‫הם רועים‪ .‬ועל מה הס מדברים‪ .‬ואי זה ענין הס מספרים‬
‫על גבור* השיר אשר היו בספרד‪ .‬ובח מליצתם במחובר ומפורד‪ .‬וכלם השכימי וגזרו ‪.‬‬
‫ופה אסר אמרו‪ .‬כי אין כשירי ר' שלמה חזקים‪ .‬ולא כשילי הנגיד עמוקים ‪ .‬ולא‬
‫כשירי בן חסדאי ערבים וחלקים‪ .‬ולא בשירי בן סקנה בכור ככל מצוקים ‪ .‬ולא כשירי‬
‫נ; ’מלשון לטוב ‪ 1‬ךע נחלקים‪ .‬ולא כשירי בן גיאת מהבין רחוקים‪ .‬ולא כשירי ר׳ יוסןז‬
‫בן הענאש בדוקים‪ .‬ולא כשירי ר׳ משה הכהן עתיקים‪ .‬ולא כשירי נן נלוך נסי הלבבוה‬
 ‫שער ה>‪2‬לישי‬

‫‪ --‬בן אלחריזי מוצחיס‪.‬‬ ‫‪.‬״‪v‬‬ ‫‪v‬‬ ‫־‬ ‫‪tv‬‬

‫ולא כשיר• רבי יוסן( נן ש־ל מזן אל זן מש־קים‪ .‬ולא כש>רי רבי אברהם‪1 .‬׳ עזרא‬
‫בהירים בשחקים‪ .‬ולא בשירי נן אלממלה בזהב החשק ממשקים‪ .‬ולא כשיר• ר׳ יהודה הלוי‬
‫לבל צואר ענקים‪ .‬ולא כשירי בן צדיק נאמנים צדיקים‪ .‬ולא כשירי רבי יהודה הלוי‬
‫״’ניי אלי‪ .‬ויאמר‬ ‫מיבש מסוקים‪ .‬וכשמעי‬
‫לי הלא אסם שנאסם אוחי‪ .‬ובעבור אכילתי‪ .‬בזיתם גדולתי‪ .‬וכמעע ברוע מוםרכם יד‬
‫בי שלחתם ‪ ,‬וחרב הרשע עלי פתחתם ‪ .‬ולולי הענוה אשר הכבשני ‪ .‬וברקן המרקר‬
‫תקשרני‪ .‬עזבתי אתכם ניס ססכלוס טובעים‪ .‬ובעיט הסחיוח שוקעים‪ .‬למען חקצרו‬
‫פעולמכם‪ .‬והאכלו פרי חטאתבם‪ .‬אן לא אעשנה‪ .‬וחעאסכם מלבי אעבירנה‪ .‬והאל‬
‫ישיב גמולה לעושנה‪ .‬והמחעא אותה יאכלנה‪:‬‬
‫אמר המגיד ‪ :‬וכשמוע העם נועם דבריו ‪ .‬מרדו לרעם אמריו ‪ .‬והבינו מברקיו‬
‫מטריו‪ .‬ותכירו משחריו מאוריו‪ .‬וידעו כי אסרי ברקיו נשיאים‪ .‬בגשמי שכל מלאים ‪.‬‬
‫יעל אשי עשו לו בושו מפניו ונכלמו‪ .‬ומענות נאלמו‪ .‬ויד לפה שמו ‘‬
‫ו י ^ ויאמר להם ‪ :‬אנשי לבב שמעו לי ופערו פיכם למלקוש שכלי‪ .‬כי אני אמיר‬
‫לכם כל חמום‪ .‬ואפחח לכם כל ססוס‪ .‬והמשוררים אשר זכרחס‪ .‬ועל סודם סקרהם‪.‬‬
‫נקרא נקראתי במלחמה הערובה‪ .‬ואנכי הבא מן המערכה‪ .‬ולבי מגלמ עניניהם‪ ,‬ואני‬
‫ספר הזכרון לשיריהם‪ .‬ועתה הטו אלי אזנכם‪ ,‬ושמעו ומחי נפשכם‪ .‬ויאזינו כל העם‬
‫■‬ ‫אליו‪ .‬והקשיבו למליו ‪:‬‬
‫ןי^ן ויאמר ; דעו כי השיר המעולה‪ .‬אשר היא בפנינים ‪.‬ממולא‪ ,‬ובכתם אופיר‬
‫לא יקולא‪ .‬מקפרד שרד‪ .‬ועל כל אפשי העולם נפרד‪ .‬כי שירות בני קפרד חזקוס‬
‫ועיבוס‪ .‬כאלו מלהב אש חצובות‪ ,‬ומשורריהם בזכרים‪ .‬וכל משוררי פולס כנקבות‪.‬‬
‫אבל נימי קדם היו נהם משוררים רבים‪ .‬צמחו כערבים‪ .‬ושומהם סהומות ‪ .‬ולא נקבו‬
‫בשמוח‪ .‬בגון מנחם בן סרוק ודונס בן לבראט ושמואל וסבון ואחרים רבים מלבד אלת‬
‫אשר אין זכרון לשיריהס‪ .‬מפני חולש עניני ה ס‪ .‬עד בוא הנגיד הגדול רני שמואל הלוי‬
‫זצ״ל והיו שיריו נגידים וראשים‪ .‬ועניניו חזקים וחדשים‪ .‬אך רוב שיריו עמוקים וקשים‪.‬‬
‫וצריכי לפרושים‪ .‬ונדורו היה רבי יצחק בן חלפון וקצת שיריו חזקים‪ .‬וקצותיו צנומים‬
‫לקים כי בקקו נו ק קי ם‪ .‬ורבי יוקף בן חקלאי הוא אבי השירה היתומה‪ .‬אשר תחלתה‬
‫הלצבי חן גבורח און ועצמה‪ .‬אשר אתס היא לאמה‪ .‬ואין כמוה נין בני עמיה‪ .‬ושיר‬
‫ר' משה בן תקנה בידי השכל מתוקנים‪ .‬נעיעים נטעי נעמנים‪ .‬ושירי רני שלמה הקטן‪.‬‬
‫לפניו כל גדול יקטן‪ .‬ולא קם כמוהו מימות עבר אני יקטן ‪ .‬וכל משיררי דורו היו‬
‫לפניו ליק וםלן<‪ .‬והקטן יהיה לאלן<‪ .‬הוא לבדו עלה במעלת השיל העליונה‪ .‬והמליצה‬
‫יללתהו על ברכי התבונה‪ .‬ותקשור על ידו שני לאמי זה יצא ראשונה‪ .‬בי כל המשוררים‬
‫אשל היו לפניו ושירם לנגדו רוח ותוהו ‪ .‬ואחריו לא קם כמוהו‪ .‬ובל הנאים אמריו‬
‫למדו מטעמו‪ .‬וקבלו רוח השיל מע מו‪ .‬והאל משחו למלך על שירי עמו שיר השירים‬
‫אשר לשלמה‪ .‬ודי למשוררים החזקים‪ .‬להבין שיריו העמוקים‪ .‬כי מליצהו ■נשגבה מדעת‬
‫כולנו‪ .‬ומי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו‪ .‬גס במעמד הצומות‪ .‬הראה נוראות עצומות‪.‬‬
‫וחבל קפר ליום הכפולים‪ .‬כל עניניו נרדים עם כפורים‪ .‬מעולפים ספירים‪ .‬ושיר*‬
‫אדוניס לקרשי השכל אדנים‪ .‬ושירי הרב רבי יצחק‪ ,‬על מצח היקר הוסק‪ .‬ובספרו‬
‫אשר חבל ליום הכפויים הראה נוראות‪,.‬היו לו לאות‪ ,‬כי שירו צלחה עליו רוח נבואות‪.‬‬
‫לני ייסף בן שטנאש נעימים ויקרים‪ .‬והוא הראשון אסר מבר בספרד‬ ‫יסיי’‬
‫מעמד ליום הבפיייס‪ .‬ושירי הרב ברוך‪ .‬מקום ברוך‪ .‬ושלחנם לבל בא ערוך‪) .‬שירי‬
‫לבי יהודה בן גיאח יהודוהו אחיו‪ ,‬ויעידו שבחיו על שבחיו‪ .‬ורי משת בן עזרא מושת‬
‫הפנינים‪ .‬ממליצות הלעיוניס ‪ .‬ושירו אשר חבר לליליח התחנונים ‪ .‬דונג שפתי ישנים ‪.‬‬
‫גס הוא עשה סדר ליום הכפולים מליו מכלי פז יקרים ‪ .‬ורבי יוסן< בן ששת‪ .‬הציב‬
‫שירו למערת ויהי רונה קשת‪ .‬ורגי לוי ורבי יעקב בני מבאן‪ ,‬ידושו המליצות כהדוש‬
‫מסבן‪ .‬ורבי דוד בן פקודה‪ .‬לרגליו המליצות יקודן‪ .‬ועל דלתי שפתיו ישקודו‪ .‬ושיר*‬
‫לבי יצחק בן ראובן‪ .‬קודם מי חכם וינן ‪ .‬כי הסליא לעשות מציצות נאות‪ .‬והביא‬
‫במלוא חרוזיו זכרון כל המצוח‪ .‬וישימם בפסוקים דביןיס‪ .‬כאלו ה ס ברוח הקדש חקוקים‪.‬‬
‫ופירי רבי אברהם בן חריזי בידי שכל אחוזים‪ .‬ונאוו לחיו בחורים צואלו בסלוזים‪ .‬ורבי‬
 ‫ספר תחכמרני‬
‫‪ qpv‬נן חהל למחנה השיר מאתן(‪ .‬והמלילות יולדו על נרכי ‘יסן(‪ .‬וקלונו לני ‪ 0‬למה‬
‫בן לקבל ‪ .‬גס הוא למד מלאכה וקבל‪ .‬והוא עשה המסנרת החמודה ‪ .‬אשר חחלהה‬
‫נאס אשר נן יהודה‪ .‬ושירי הסנס רני אבלהס נן עזרא עזרה נצרות‪ .‬וגשמי נדנוה‬
‫בזמן נצרות‪ .‬וכל סיוט ונולאיס וענינים נפלאים‪ .‬כהס לא ראו הרואיס‪ .‬גס הוא תנר‬
‫סדר ליום הכסורים עניניו בכור שכל יצוקים‪ .‬ועל הלבבות חקוקים‪ ,‬ויצחק ננו גס הוא‬
‫ממקור השיר שאב‪ .‬ועל שירי הבן מזיו האב‪ .‬אן בנואו לארצות מזרח‪ .‬כבוד ה' עליו‬
‫זרח‪ .‬והסיר מעליו מעילי הדת היקרים‪ .‬ופשט את נגדיו ולבש בגדים אחרים‪ .‬ורני‬
‫יהודה בן עבאס גס הוא נ א מאלצות מערב למזרח‪ .‬ונדרך השיר ארח‪ .‬ולו שיריה‬
‫חמודים וערבים‪ .‬וקצתם כאפס נחשנים‪ .‬לא ערבים ולא טובים‪ .‬גס הוא הוליד בן פריק‪.‬‬
‫הפליא נבלות והמרין‪ ,‬ושיר רני שלמה בן אלמעלס‪ .‬ניבו ירנן לשק נאלס ‪ .‬ואורו‬
‫מן העוריס לא נעלם‪ .‬ושירי רני ‪ qpr‬בן ברזל כברזל חזקים‪ .‬וכנפת חלקים‪ .‬ומאציל*‬
‫ספרד היית השר הגדול רני יצחק בן קרשפין בעל ספר המוסר והוא ספר אשר כל שיריו‬
‫חמודים‪ .‬ביד השכל צמודים‪ .‬ותיו לאחדים‪ .‬ורבי יוסף בן צדיק בלוח שירו יקרע ים‬
‫המדע קרעיה‪ .‬מפרק הרים ומשבר סלעים‪ .‬ובתוקף מליו הררי עד יעתיק‪ .‬ומי מרה‬
‫ימתיק‪ .‬ובעת ישחו כל בנות השיל תרוממנה קרנית צדיק‪ .‬ושירי הלוי לבי יהודה‪ .‬לויח‬
‫חן לראש התעודה‪ .‬ועל צוארת טור אודם פטדה‪ .‬הוא לבית השיר העמוד הימיני‪.‬‬
‫יושב בשנת תחכמוני‪ .‬הוא עדינו העצני והוא עורר את חניתו על הנפילים‪ .‬ועזב גבורי‬
‫השיר חללים‪ .‬וכל שיריו לב החכמים יחיתון‪ .‬וכמעט לפניו סף אסף ואזלת יל ידוחון‪.‬‬
‫ויהי שיר בני קלח‪ .‬לטורח‪ .‬הוא נ א באוצר השיל ושלל בית נכסה‪ .‬ולקח כל כלי‬
‫חמדתו‪ .‬ויצא וסגל השער אחרי צאתו‪ .‬וכל היוצאים בעקבותיו‪ .‬ללמוד מלאכת שירותיו‪.‬‬
‫לא השיגו אבק מרכבותיו‪ ,‬וכל המשורר׳׳ ישאו מדברותיו‪ .‬וישקו מרגלותיו‪ .‬כי נמלאכא‬
‫הסיוט‪ .‬לשונו ברור ושחוט‪ .‬ובשירי תפלותיו ימשוך כל לב ויכבשנו‪ .‬ובשירי חשק נינו‬
‫כשכבת הטל וגחלים נערו ממנו‪ .‬ונקינותיו יזיל ענן הבכי ויבקענו ‪ .‬ואם יחבר אגלח‬
‫או מגלה‪ .‬תמצא כל מליצת יפה בה בלולה‪ .‬כאילו מכוכבי רום גדולת‪ ,‬או מרום‬
‫הקדש אצולה‪ .‬ובאהל השיר נפתחו לו שערי גבוהים ‪ .‬בי שם נגלו אליו האלתיס‪.‬‬
‫וברוח פיו גלי חכמות ישביח‪ .‬ובארי יריע אף יצריח‪ .‬וכל ^אשר יעשה יצליח‪:‬‬
‫וישא מעזלו ויאמר‪:‬‬
‫והוא לוית מאר על ^אש מ׳שיחיו‪:‬‬ ‫ללוי בל ןרןר גאה ונלןיה‪.‬‬
‫במזרח מלאו כל צד רלןחיו‪:‬‬ ‫ואם זרח בחוג מ;ןרב פאור^‪.‬‬
‫להלחם ושיהיו דם רטחיו‪.‬‬ ‫ובלןךב שיר שבחיו עזם שלחיו‪.‬‬
‫מציוא דרכיו ולא ידעו איחיוי‬ ‫ורבים רוצצו אחריו ונלאו‪ .‬י י‬
‫‪ :‬ז ז‬ ‫‪:T‬‬ ‫ן‬ ‫‪ -‬־‬ ‫‪I‬‬

‫עדי צאתיו וסגר את פתחיו ‪:‬‬ ‫והוא בא בחדר השיר לבד־ו‪.‬‬

‫בריחיו‪:‬‬
‫שכליו ‪T • I‬‬
‫ביד • ‪.‬‬
‫שבר ‪- 1‬‬
‫;להוא ■ ‪T‬‬
‫והאל על שעריו עזם ססילים‪.‬‬
‫‪% T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬ז י‬ ‫־‬ ‫וי *״‬

‫והפריח במי שכלו פרחיו ‪:‬‬ ‫והצמיח בטל מליו צמחיו‪.‬‬

‫כט‪ 1‬לןצרו לשוניות משבחיו ‪:‬‬ ‫וצרו חלבב־ות מהדרו‪’ .‬‬
‫*• ד ‪T‬‬ ‫־ ‪T I‬‬ ‫‪11‬‬

‫יהורה הוא ’אשר נבר באחיו*‬

‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪- I ,‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»‬
‫>י‪1‬ם ערכו חכמים םלחמ‪:‬ית עזיר‪.‬‬
‫אמר המגיד וכאשר כלת דבריו השיב בל לשין נאלמת‪ .‬וכל חכמה נעלמה‪ .‬וכל‬
‫נפש נכלמת‪ .‬וידעו כי כל משפטיו צדק נאמה‪ .‬וישאלוהו העם על שמו‪ .‬ואיה נום‬
‫ויען ויאמר ‪:‬‬ ‫־‬
‫מכיוני׳י‬ ‫ולי נפש עלי ראש‬ ‫נ;תי היא באיליון צןגננים‪.‬‬
‫ד^מח ר^^ימ תלי לפני גאיוגי׳■‬ ‫זת^תוחח בענותה ל^פר‪.‬‬
‫ןאם לשון אני מענה לשונה *‬ ‫ואם יש למליצה ר^ש אני ציץ‪.‬‬
‫א מ ר המגיד וכאשר שמעתי היקף שירו והגיונו‪ .‬וצתות לשונו‪ .‬ידעשי בי היא‬
‫היחיד בדורו מאין שני; חברינו סבר הקני‪ .‬ורצינו להתעלס באהבתו ‪ .‬ולהשתעשע‬
‫בחברתו‪ .‬אבל גער בלבו אינתינו‪ .‬ויסט בכעס מחנורסינו‪ .‬אסרי אשר הבדיל מסשבותינו‪.‬‬
‫ח‬ ‫שער הרביעי‬
‫והדביק למיכנו לשונינו‪ .‬ונשארנו נכלמים על הרע אשר ננשינו‪ .‬ואמרנו אוי לנו כי‬
‫נדמינו‪ .‬אבל אשמים אנחנו על אחינו ‪:‬‬

‫השער הרביעי‬
‫בשבח שני משוררים י מי ישיר שירים יותר יקרים‪:‬‬
‫נאם הי ק האזרחי‪ :‬ראהה עיני בימי נעלוסי‪ .‬וז ק ילדוהי‪ .‬שני אנשים עברים‬
‫נצים‪ ,‬כגבולים חלוצים‪ .‬בפיהם ענינים נמרצים ‪ .‬ובלשונם מניס וחצים ‪ .‬ולריבם בני‬
‫איש נקבצים‪ .‬ומכל סנה רצים‪ .‬ואיש באחיו נלחצים‪ .‬האחד מהם זקן סר ממנו כמו ‪.‬‬
‫והשני בחור לא כהסה עינו ולא נם לחה‪ .‬ושניהם כשני אריוס נלחמים בחוזק ידים ‪.‬‬
‫או כשני נשרים יסמרמר זה אל זה בחצי השמים‪ .‬זה יאמר לי״י אני‪ .‬ומבטן קראני‪.‬‬
‫ולחבר המליצות בראני‪ .‬וזה יחגאה ועל חוג השמים יהלוך‪ ,‬ומסנשא לאמר אני אמלוך‪.‬‬
‫וכאשר דלקו מדורות המריבות ביניהם‪ .‬ועלו עד לב השמים הלפידים והקולוה בין‬
‫שניהם‪ .‬נגשו אל השופע ופני להבים פניהם ‪ .‬וכידודי אש יחמלטו מעיניהם ‪ .‬ועד‬
‫האלהיס יבא דבר שניהם‪ .‬ובעמדם לפניו אמרו לו אס טוב בעיני אדונינו‪ .‬יחקר למי‬
‫האמת בינינו ‪ .‬וישת ידו מל שנינו‪ .‬אמר השופט הגידו ענין מייבותיכם ‪ .‬והגישו‬
‫עצמותיכם‪ .‬והצדיק יעזרהו צדקו‪ ,‬והישע ישוב זדונו לחיקו‪ ,‬אמר הגדול מהם בי אדוני‬
‫הטה אזנך לניבי‪ .‬ואצעק אליך חמם איש ריבי ‪ .‬הרוצה לעוף השוגים בלי כנסים ‪.‬‬
‫הדורש לבוא במלחמתי והוא יגע ורפה ידים‪ .‬אמר לו בעל ריבו הנה ענקחן גאות‬
‫על כולנו‪ .‬וממרום חדבר לנו‪ .‬ועתה מודיענו כוחן זה ‪ .‬ונדע השמן הוא אם 'יזה ‪.‬‬
‫והראינו אס נדודיך חלשים או גבורים‪ .‬ומשכנוסיך הבמחנים אם במבצרים‪ .‬ובעס יגלו‬
‫קתריך או יבחנו דבריך‪ .‬ואז יבקע כשחר אוריך‪ .‬ח מי חבירו ואיך תערוך אלי‬
‫ובלשוני מקור השכל והמועצות‪ .‬ובלבי מעין המליצות‪ .‬כי יש לי יכולת בתוקף הגיוני ‪.‬‬
‫ובמליצות לשוני‪ .‬לרומם כל דבר נבזה ונקלה‪ .‬ולהשכיל כל דבר נעלת‪ .‬ואתה אלו היו‬
‫הסערות מחנוחיך‪ .‬והרוחות מרכבותיך‪ .‬והעננים צבאוחיך‪ .‬והברקים רושאים כלי‬
‫מלחמוחיך‪ .‬והכבביס לאור חצין‪ .‬ילכו לנגה ברק חניחך‪ .‬ימס לבם מהחיצב לפני‪.‬‬
‫וייפו ידיך לטיוך להגיוני‪ .‬עד תוכל לשבח נמלה ‪ .‬אף על פ׳ שהיא בזויה ודלה ‪.‬‬
‫וחשימה לשם ולתהלה‪ .‬אמר לו נעל ריבו מה עזרת ללא כח‪ .‬התפחיד ארזי לבנון‬
‫בקמוש וחוח‪ .‬כמה נקלה שאלתן‪ .‬וקלה חידתך‪ .‬ועתה שמע בקשתן‪:‬‬
‫וי ען ויאמר על הנמלה שפמה מרופה מעפר קיוצה‪ .‬כגנור חלוצה‪ .‬ולנקר מזונס‬
‫נחוצה‪ .‬היא דלת קלצים‪ .‬קלח רגלים ‪ .‬יושבת בפתח עינים ‪ .‬שחורה ונאום ‪ .‬ואיננה‬
‫מבנות חוה‪ .‬לובשת שחורים‪ .‬ויוצאת ק החורים‪ .‬ובכל יום תעיר שמרים ‪ .‬ותשכים‬
‫בפתחי שערים‪ .‬לסובב נתיבות‪ .‬בגבעות ובערבות‪ .‬פעם בחון פעם ברחובות‪ .‬ובכל‬
‫ימי הסתיו תתעלם אם ידרשנה‪ .‬ובחדשי הקין תמצא לאשר יבקשנה ‪ .‬בחדשה ימצאונה‪.‬‬
‫ולשוט אסרי מאכליה‪ .‬בביתה לא ישכנו רגליה‪ .‬בכל יום תעלה גבעות‪ .‬ותרד בקעות ‪.‬‬
‫ותיגע ילא חיג ״י י חייז ולא ח־ןון‪ .‬וחלקע ולא תשקע‪ .‬לבקש ממיתה ‪ .‬ולמצוא טיף‬
‫לניתה‪ .‬היא דלה מן הדלות‪ .‬ונושאת משאות גדולות‪ .‬ומן השמת חטרוף מלילות‪.‬‬
‫יהכץ תחת הארץ מערות ומחילוח‪ .‬למלאות אותם תנובות‪ .‬ובבלים מלאות וטובות‪.‬‬
‫יגי״ל יום בית נתיבות נצבה‪ .‬בערב היא באה ובבקר היא שבה‪ .‬וכל ימי הקור תסתתר‬
‫בנית כלאים‪ .‬ותרד פלאים‪ .‬ובימי הקין תצא עם היוצאים‪ .‬לשבור בתוך הנ אי ם‪.‬‬
‫ונהגיע זמן הקציר‪ .‬ונא ציר הבציר‪ .‬מגרה בעוז מתניה‪ .‬והסע ממעוניה‪ .‬ותשים אל‬
‫הגולן מגמת סניה‪ .‬ותצא עם הפיעליס ‪ .‬לחנוט מן השבלים ותלך מצד הקוצרים ‪.‬‬
‫לאסיף מן העמייס‪ .‬ונמוך הגרנות תשוטט עד ירחמוה‪ .‬ונין העמרים תלקט ולא יכלימוה‪.‬‬
‫ומנלכתם יעניקין לה• ו»ן הצבתים שול ישולו לה‪ .‬ועזבוה ולקטה ולא •גערו ב ה‪.‬‬
‫ייאמר איש אל אחיו הרסה לה‪ .‬כי נפשה מרה לה‪ .‬וכי ביהה ריקם וזרע אין לה•‬
‫ינרל יום תשוטט כשפחת‪ .‬אחר לקט ושכחה‪ .‬ובשכלה וטיוב טעמה‪ .‬ממרחק תביא לחמה‪.‬‬
‫ותה־ן שבר ומזון‪ .‬לעת בצורת ורזין‪ .‬וכל שעורת אשר המצא כננת ענ ה תנצרנה‪.‬‬
‫ותחת הארץ תסמרנה‪ .‬ומן הזרם והגשם חסתירנה‪ .‬והמטה והכסמה לא נכו כי אפילות‬
‫הרה• ובראותה כי באו ימי הקרה‪ .‬והקרח הנורא‪ .‬ומן הגשם כל איש נחבא‪ .‬ואין‬
‫’ ' א יאין נ א ‪ .‬אז תפתח אוצרותיה ובית נכחה‪ .‬וחסן טרף לביתה‪ .‬מפרי ידיה ‪ .‬ומיגיעת‬
‫עדיה‪ ,‬ובסעליה תעיד על חכמת עושית‪ ,‬ויהללוה בשערים מעשיה‪ .‬ואשרי משכיל אשר‬
 ‫םפר‪,‬החכמומ‬
‫יוסר במפעליה‪. .‬ואוי לעצל אשר לא ילמד מעעלליה‪ .‬כי ישאר 'נעור וריר‪ .,‬כגסן גוקקי‬
‫ויאמר‪....‬ז‬
‫משלו ‪.......‬‬
‫וישא ־־־■ ־‬
‫‪........‬‬ ‫שסח היגון מנשק‪ .‬וחיק החסיון ממבק■‬

‫בתיוןז בנות מאוישרת ‪:‬‬ ‫ובת חיל שחרחיורת‪.‬‬

‫בלי אזיור ומחנרת‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫חג׳ורת עוז במתניה‪.‬‬
‫» ‪V I T‬‬ ‫•‬ ‫‪*J‬‬

‫ובמיור לא מקטרת ‪.‬‬ ‫שחורה‪,‬היא כמיו‪-‬סטורד‬

‫וביל ישחר מישחרת ‪:‬‬ ‫בכל בלןר מבקרת‪.‬‬
‫והליליות מקצרת‪:‬‬ ‫טרף‪.‬‬
‫בים־‪.‬לאס‪1‬יף ‪IV V‬‬
‫‪Wr‬‬ ‫ותע‪•11‬‬
‫‪/1‬‬
‫מרום קרת‪:‬‬
‫‪VI T‬‬ ‫‪.1‬‬
‫שהרים על‬ ‫י ‪• T‬‬
‫ועת הפועלים תעמוד‪.‬‬
‫לעת ןזיון ובצורת ‪:‬‬ ‫ותצביור בר וריוב מזיון‪.‬‬
‫בעפר היא מקברת ‪:‬‬ ‫^‬
‫וכל דזטה אשר תצכר‪.‬‬
‫• »‬ ‫‪r‬‬ ‫ד‬ ‫• ‪T‬‬ ‫נ‬ ‫ז•‬

‫מערות לה וחופרת‪:‬‬
‫‪VV‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬ ‫» ‪T‬״‬
‫ותיוןי‪.‬בטן שאיול תחצוב‪.‬‬
‫אישר איויספה וצוברת‪:‬‬
‫‪VV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪V I‬‬
‫ובין‪ ,‬הדרי שאויל תצפון‪.‬‬
‫והיא נמצאת במחתרת‪:‬‬ ‫’‬ ‫ואיננה מגנבת‪.‬‬
‫‪V V- I‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫‪“ I‬‬

‫והיא בקיור מםתרת ‪:‬‬ ‫ובק‪:‬ץ‪.‬גלדה היא‪, .‬‬

‫ותניחיו במישמרת‪:‬‬
‫‪VV :‬‬ ‫•‬ ‫ן‬ ‫‪ - I‬״‬
‫ותצפיון לסתיו לחמה‪, .‬‬
‫״ ‪T I‬‬ ‫״י » ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ I‬״‬

‫ומצתה משומרת‪:‬‬
‫‪. VV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T :‬‬
‫ולה הטה מזומנת‪.‬‬
‫‪VV‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪• r‬‬ ‫״י‬ ‫‪*T 1‬‬

‫בחי‪.‬ים היא מקברת‪:‬‬ ‫ו^נת יחלף זמן לןציר‪.‬‬

‫וכיריחיו מסגרת‪:‬‬ ‫ותנעל שערי עירה♦‬
‫דלתיה מישברת ‪:‬‬ ‫ועת־ יביוא זמן‪,‬קציר‪.‬‬
‫‪ 'I‬־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪1‬‬

‫לבית לחם ממהרת‪:‬‬ ‫ותגלה מטע־ונה רק‪.‬‬

‫עיוניה מכפרת‪:‬‬
‫‪VV - I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪:‬״‬
‫לדעתה כי בגלותה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫*‬ ‫» “ ‪ I‬ז‬

‫והיא תיעיור באישמיורתז‬ ‫שחדים יישנו אישים‪.‬‬

‫מישיוטטת כסוהרת ‪:‬‬ ‫בצל עבר וביל דרןי‪. .‬‬
‫ולבני אייש מיסרת ‪:‬‬
‫‪VV‬‬ ‫*‬ ‫‪ I‬״ ‪- I‬‬
‫ודייא ל^ז למדה מוסר‪.‬‬
‫‪ .‬והיא ישחר מעוררת ‪:‬‬ ‫והעצל במטתו‪..‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫^ ‪• T V 1‬״‬

‫שירו‪ .‬אמר לחבירו‪ .‬אלה הם המליצוח אסל ירקעו כל‬ ‫‪.‬אמר העגיד'וכאשר כלה‬
‫לב לשנים ‪ .‬וימשכי הנסשוח כלי ידים ‪ .‬וימסרו סני המה ביום תהיה לשנעמים ‪ .‬ונגדם‬
‫א־ש כמוך יחריש ואל ימלל‪ .‬כי אם בזאת ימהלל המחהלל‪ .‬ה מ ע‪.,‬ן קלי וזעמי עליד‬
‫נחן ‪ .‬ואיזה עבל‪, ,‬כוח ה' מאתי לדבר א הן‪ .‬הלפניניס חערון נבלי הרש‪ .‬ולמשנים‬
‫המשיל אור מלש‪ ,‬ומאהי‪.‬צלמה לוח אלהים ע לין‪ .‬נהחנונה ןןק‪,‬ן ק‪, 3‬ק להשכי^^^‬
‫לרול‬ ‫הל'‪.».‬ו‪.‬הי‪ . .‬ידי אל ה׳ אלו קלעת י שמרים ‪ .‬וקרעת ההרים יבקעס‬
‫השמים גדוד‪.‬ין‪ .‬ועיש עם בניה ע בדין‪ .‬יחרד לבן מהתיצב נגדי‪ .‬ותמלש רומז י‬
‫‪,‬״‪,‬דן הנשל ם•‬ ‫פחדי‪ .‬עד !תוכל כמוני לבאר ולסרוש‪ .‬עניני‪ ,‬פרעוש‪.‬‬
‫לר‪,‬ול ננסי הזבובים‪ .‬התחשב כי החרלסני במידהן‪ ,‬ועתה הע ק;נל• ל‪ 3‬ק ל תן‪ ,‬והם^'*‬
‫השונחן‪.:‬‬
‫ליזם•‬ ‫' וי ען ויאמר על הפרעוש‪ :‬כושי ולא מבני מס‪ ,‬שתור כפמם‪.‬‬
‫תן‪ .‬וישכב בשמלח־ן ‪ .‬ובמדר ^משנץ‬ ‫ובלי שנק ילמס‪ .‬וכתנור י מ ם‪ .‬יארוב כגנב ב ביח ן ‪.‬‬
‫ועל מטסין ‪ .‬ובשרך יקח כל הלילה לאכלו‪ .‬ואס בכל היום המנע ממין מ א כנו‪ .‬ם‬
‫‪ 3‬וא השמש תשיבנו לו‪ .‬ובהלכד במבלי כנה הנפש־ס‪ .‬ובנפול מרדעה על חנשים‪ .‬ינח‬
‫גלאט אלין להתגולל עלין ‪ .‬זלהתנסל עלין ‪ .‬וימצה ד מן בהקיץ ובמלום ‪ .‬וישם למ*‬
‫ט‬ ‫שער הרביעי‬
‫מלחמה בשלום‪ .‬וכי חדרחנו‪ .‬ויעבור־ והנה איננו‪ .‬ואם חא מי אחריו אלוצס‪ .‬וינש ויצא‬
‫החוצה‪ .‬ואם חהסשהו פעם ושהים‪ .‬ימלט מנין הידים‪ .‬ויעשה יעשה לו כנשים‪ .‬כנשר‬
‫יעון< בשמים‪ .‬וכמה פעמים יסחבא עם העלמיה חמה צנע רקמהים‪ .‬ויבא ממהנים‬
‫ועד ירכים‪ .‬וישחסר עמם בין השדים‪ .‬ויקרא שם המקום ההוא מחנים‪ .‬וכי ימצא נמרה‬
‫בהולה‪ .‬או בעולה‪ .‬ידבק בה וישכב אצלה‪ .‬עד לרוע מעשיו החן קולה‪ .‬וצעקה הנערה‬
‫ואין מושיע לה‪ .‬וכי ישאליה למה הבכי ולא המשי‪ .‬מאמר בא אלי העבד הכושי‪.‬‬
‫ומשכנו בחיקי הכין‪ .‬צרור המור דודי לי בין שדי ילין‪ .‬כל הלילה השכינני למעצבה‪.‬‬
‫ולקח לו למשכב ולמעצבה‪ .‬הזרוע והלחיים והקנה‪ .‬הוא כמו כהן מזה בן מזה‪ .‬לקח‬
‫לאכלו השוק והחזה‪ .‬ונפל בחלקו מזה המנופה ושיק החרימה‪ .‬ומלבי האליה חמימה‪.‬‬
‫ובכל הלילה אש קרב ימהה‪ .‬ולא ישכב עד •אכל טרן< ודם חללים ישחה‪ .‬בלי קשח‬
‫יורה אח עורי‪ .‬ובלי חניה ידקר נשרי‪ .‬הוא קטן ומעשיו גדולים ‪ .‬וחלם ויחלס נפילים‪.‬‬
‫ונבזה והוא רב פעלים‪ .‬לא חצודנו רשח‪ .‬ולא יבריחנו בן קשח‪ .‬שרי הצבא נמלסמחו‬
‫חלשים‪ .‬והגבירים במאסרו כבשם‪ .‬גם בני ענקים ראינו שם‪ .‬אם חשחחר ממני בנריס‬
‫ודלחיס‪ .‬יבא אליך בין החומוחים‪ .‬וירד עליך מן השמים‪ .‬ונמשבד כי נמלטה מ מנו‪.‬‬
‫בסיקך המצאנו‪ .‬ועל שכמך משאנו‪ .‬ואם ההרוג חייליו ונחחיהם הנסח‪ .‬יבואו קרוביהם‬
‫לשפוך דמך ואהה בוטח‪ .‬גואל הים הוא ימיה הרוצח‪ .‬ואם לא ימצא דרך להיכל‬
‫ממלך‪ .‬יחמבא בבגדיו ומחה יצועיו ממהלך‪ .‬ויבא אליו בלילה כאורח והלך‪ .‬בלילה‬
‫ההוא נדדה שנח המלך‪ .‬וינז בעיניו בכל אשר הוא מילך‪ .‬ויקרא לעבדיו לילה ופרשו■‬
‫השמלה‪ .‬והשפחות זו אל זו צועקות בקול‪ .‬והמלורוח חמש מימין וממש‪.‬משמאל‪ .‬והוא‬
‫מחמבא מהם‪ .‬והם אליו חוכים‪ .‬והוא מוחק עליהם והם בוכים‪ .‬ואלו נמצא‪ .‬דמו נמצה‪,‬‬
‫אך בכל מקום לו מנוס ומפלט‪ .‬ובכל נגד ימצא עיר מקלט‪ .‬והמלך אם משיגהו‪.‬‬
‫וידיו מהפשהו ‪ .‬לא ישקוט עד ישים לארץ מררהו שפוכה‪ .‬וחמת המלך שבכה ‪ .‬הן ‪.‬‬
‫כי בכל יום יתענה מכל מאכל‪ .‬ובא השמש וטהר‬ ‫אלה קצוח דרכיו‪ .‬ושמץ מהלכיו‪.‬‬
‫וילוק דמי עשירים ועניים ‪ .‬ויבלעם כשאול חיים‪.‬‬ ‫ואחר יאכל‪ .‬יזיק בלי עוז נקיים‪.‬‬
‫כה משפטו כל הימים‪ .‬להגיע דמים בדמים‪ .‬ויהי כי ארכו לו שם הימים‪ .‬ויראה כי‪,‬‬
‫קצר היום וחסר החום‪ .‬והרוח הדסנו‪ .‬והקור יגפנו‪ .‬והגשם ישטפנו‪ .‬יהחבא בממילוש‬
‫עפר‪ .‬ומעונו חתה לאר׳ן ספר‪ .‬ובל גדודיו יברחו ויעשו להם כלי גולה‪ .‬וירדו הס וכל‬
‫אשר להם סייס שאולה‪ .‬וכל ימי הקור ישימו בשאול ביהם‪ .‬וברגבי עפר מעונתם ‪.‬‬
‫וישבו המהם במחנה עד חיוחס‪ .‬ובראוחם הגשם יחדל‪ .‬והקור ידל‪ .‬יבא עמס‪ .‬וימעורר‪).‬‬
‫•‬ ‫אדמת עפר יקיצו ‪:‬‬ ‫ויציצו‪.‬ורבים מישיני‬ ‫ממכון שבתם‪ .‬ומעפר ארן יפרמו‬
‫דשא משלו‪.‬ויאמר‪,:‬‬
‫ובור הטאפל ’שבע צרפו‪■ :‬‬
‫‪T I‬‬ ‫‪-V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■I -‬‬
‫‪,‬יליד ל‪:‬ל אשון חשןי!שופ‪.1‬‬
‫יקיוד אשו כפי רגע שרפו ‪:‬‬ ‫ולולי רחפו עליו פנסיו‪.‬‬
‫‪ :‬ד‪T‬‬ ‫‪» T‬‬ ‫‪•IT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬

‫לזאת קדר ןסלהב שזפו‪:‬‬ ‫תדמה כי מלאכת אש מלאכתיו‪.‬‬

‫נודע ‪I‬בעופו ‪. :‬‬
‫‪T‬‬
‫ויתננב יולא‬
‫‪ •I‬נ‬
‫יעיוסף רק בכנסי האפלה‪.‬‬
‫הכי בו אמצאה נג־וה ורפוא ‪:‬‬
‫‪ I‬ן‬ ‫‪T‬‬ ‫; ;‬ ‫‪I‬‬ ‫רי ‪1‬‬ ‫ז‪• -‬‬
‫נגפני ולי מרפא בהרגו‪.‬‬
‫ועל דמי בכל רגע שלפו‪:‬‬ ‫וצור חרב׳ו ב־שניו נם בפיהו‪.‬‬
‫ואולם הוא בטרם צץ קטפו ‪:‬‬ ‫וןמ־ו הוא כט‪ 1‬־ש־ושן מאדם‪.‬‬
‫י יי‬ ‫‪V‬‬ ‫ן'‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‘‬
‫ולא יועיל לאיש דלת יגיפו‪:‬‬ ‫יביואני לןןרעזי בחצ׳ות ליל‪, .‬‬
‫א’שר בלילה יפרוש כנסו ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫״ ‪I‬‬ ‫״ ״‪T 1‬‬ ‫‪V •I‬‬
‫'ומשפטו כמשפט ה‪,‬ע‪.‬טלף‪.‬‬
‫־‬ ‫עלי גבי והשחר ;עיסו‪:‬‬ ‫^ותשכיבו בלילי האסלה‪.‬‬
‫בבואו לי צמא הלב ע‪1‬פו‪:‬‬ ‫*כא?יד שצאה בי נחלי צוף‪.‬‬
‫תניפו‪- :‬‬
‫רוח ן•‬
‫בלי *‬‫ה*’ום ז•‬
‫י•ויד •‬ ‫והוא ^קטן צעיר ;מים צעיר נוף‪.‬‬
‫ונמלט מלשון העת בלטפו‪:‬‬ ‫ואהשיוב בי נקודה מדיו הוא‪.‬‬
‫א ט ף המגיד וכאשר השלימו שניהם נזעריהס‪ .‬וכלו שיריהם‪ .‬חרד לב השופט לסקן‬
‫‪8‬‬ ‫■‬
 ‫םפ)ז החכטוני‬
‫מ ס ה ס י ; ואמק ‪.‬הלימןת• יד• לאל מליון‪ ,‬השוכן ‪ ,‬בלום מניון‪ .‬אם ראו כמראה הזה‬
‫עיני‪ ■.‬או שמעו הדבר הזה אזני‪ .‬הנה ידעתי אין מרון אליכם‪ .‬בכל בני דורכס‪ ,‬כי‬
‫‪-‬איש מכס גבול במלרמתו‪ .‬ומכיר במלאכתו‪^ .‬עתה כרמו שניכם בלית אהבה‪.‬‬
‫והתירו האיבה‪ .‬וכאשר הסביר האל במליצות ביניכם‪ .‬התחברו בידידות שניכם‪ .‬ויעניקם‬
‫השופע מברכוזו‪ .‬ויאצל עליהם נדיבתו‪, .‬ויצאו מלפניו במחיס בחהלתו‪ .‬ממותים בנדיבותו‪.‬‬
‫ובצאתם‪ .‬מלפניו ’צאסי אסליהס‪ .‬ושאלתי הגדול מהם את שמו להודיעני‪ .‬וסודו להבינני‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ויען ויאמר ן‬ ‫• ‪-‬‬ ‫’‬
‫אני והוא כפירי דמל'צ'ותצ‬
‫‪• . -‬‬ ‫••‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• •J‬‬
‫אני חבר'וזה‪'.‬פריי ואו‪.‬לם‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪i‬‬ ‫•‪• 1‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫» ‪r‬‬ ‫‪• •I‬‬

‫והוא יקים הריסות »טיר נחוצות‪:‬‬

‫ז‬ ‫•‬ ‫י •‬ ‫ז‘ ‪I‬‬ ‫*‬
‫אני אבנה נתיב‪ 1‬ת בין נתוצ‪1‬ת‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ t . . * ! ,T .‬י‪,‬‬ ‫■‬

‫ונפרדתי מהם‪.‬‬ ‫ובנו השני‪.‬‬ ‫י־ וכשמעי שירו ידעתי כי הוא חברינו חבל הקני‪.‬‬
‫ואני־ סמה עליהם‪ .‬ונקעתי מאסם ועזבתי לבי עמהם‪:‬‬

‫השער החמישי‬ ‫‪,‬‬

‫ב שבח ז־ב‪ .‬משודרים‪ .‬אשר כל אחד על‪.‬חד ש אחד קו א ירים!‬
‫נאם "הימן האזרחי הייתי במעמד ידידים‪ .‬חמודים‪ .‬ביד היופי צמודים‪ ,‬והיו‬
‫לאחדים‪'".‬כלם חצילים י ונגידים‪ .‬יפיצו מלשונם אמרי כגידים‪ .‬ומליצותס כרשפי' יקודיס‪,‬‬
‫בוערות כמלאה הלפידי׳ם‪ .‬והיה הזמן חדש האביב‪ .‬הוא חדש ניסן האהוב והחביב‪.‬‬
‫ודמעות 'המל בלחי השושן רביב‪ .‬ותגן מרקמת השושנים שפה יהיה לפיו סביב‪ .‬והאדמה‬
‫לבשה מך היציצים בגדי רקמתה‪ .‬והשושן כנר יזהיר לעיניה ‪ .‬והאיר על עבר פניה ‪1‬‬
‫ומל"'גניה פרחיה‪ .‬ונצניה‪ .‬ועל שריגיה שושניה‪ .‬וירק ירק בפניה‪ .‬ונשמי הגן לאפניו‬
‫ימשכו‪ ' .‬א ל אשר׳ יהיה שמה ה מ ס ללכת ילכו‪ .‬והחמה׳ הוסיפה אורת ויגלה‪ .‬וחנתה‬
‫במזל עלה‪ .‬והצמחים ייצאו מעמקי ארץ‪ .‬יפרצו סרך‪ .‬ושמו להם ראש א חי ועלו מן‬
‫הארץ‪ ■.‬וכסו סני׳ח׳בל נמפרשי נועם‪'' .‬והעב צוהה לנשר האדמה שלוחי הרעם‪ .‬ומשלח‬
‫ו ס ק ^׳ ל ב ר ק בן אבינועם‪ .‬ותאמר‪ .‬לו שלון< על הארץ ח רנן וסליך‪ -‬קום ברק ושבה‬
‫שבין״״ולך לבשר האדמה כי חילי עלית ערכתי ‪ .‬ויאמר אליה בלק אס חלכי עמי‬
‫והלכתי‪ .‬ותאמר לו לא אר^ ידי ממך‪ .‬והלוך אלך ע מ ך‪ .‬וישאו קילס הרעמים והארץ‬
‫תענה‪ .‬ונדוד׳הגישס למלחמתה מונה‪ .‬ובלק רדך אסרי הרכב ואמרי המחנה‪ .‬והגנה‬
‫לבשה נגד• יפית• והש‪J‬נ‪ I‬נה משממחה בשכבם העל אשר מסיה‪ .‬בכה‪ .‬הבכה בלילה ודמעתה‬
‫על לחיה‪ .‬והגנה השקיפה כעלמה מאשנבי היכליה‪ .‬ומסר צעיפה מעליה‪ .‬ומשבצות •זהב‬
‫מעיליה‪ .‬ומרקחות המור בשוליה‪ .‬ולשונות ההדס רכיליה‪ .‬ני נכפלות ירגלו עליה‪.‬‬
‫והיין ימליץ הען{מות‪ .‬אחלי מית‪ .‬וישמח הנשמות הנשמות ‪ .‬והיה עמנו ראש הסכמים‬
‫והגאונים‪ .‬ומקיר' שפה 'לנאמנים‪ .‬ולוקח בשכלן ועעם זקניס מזרע הקני‪' .‬הוא סנירנו‬
‫סבר ה קיני‪ .‬המסנר עורי הספירים‪ .‬בצוארי הספרים‪ .‬ומושך הפנינים‪' .‬ממצולות‬
‫הרעיונים ‪:‬‬
‫וי ען ויאמר להם‪ .‬הנכם כעץ סיים ומה טוב צלכם‪ .‬ועל כסא היקר אתם נצנים‬
‫היום כלכס‪ '.‬׳ וה׳ימיס"^נאור פניכם יאירו‪ .‬־ וכזוהר הרקיע יזהירו‪ .‬והזמנים צהלו היום‬
‫פניהם‪ .‬ונפקחו עיניהם‪ .‬ועתה הסלצו מאתכם גבולי חי‪-‬ל‪ .‬כככני ליל‪ .‬בעלי שכל‬
‫ומבונה‪ .‬ומשערים בחדשי השנה‪ .‬וכלי אמד מהם ישבח חלשו‪ .‬וישם נזר• מהלוח על‬
‫ראשו‪ .‬יתמיל הראשון לשבח חדש ני ‪ 0‬ן הנאדר‪ .‬וישלים האחרון בחדש אדר‪ .‬ובדבר הזה‬
‫יודע כס שירכם‪ .‬ויבחנו דבריכם‪ .‬האמת אתכם‪ .‬אמרו לו‪ .‬כל העם אתה החלוח להראות‬
‫אס עבדך חכמתו העמוקה‪ .‬ואת ידך החזקה‪ .‬ועתה המל 'אתה במליצות אמריך ♦‬
‫ואנאנו נבוא אאריך‪ .‬ונמלא דבריך‪:‬‬

‫יי ריגש חבר הקיני ויאמר‪■:‬‬

‫חדש ניסן לאש הראשונים ומלך על החדשים‪ .‬כי נו הזמן מקודש‪ .‬והעולם מחודש‪ .‬ויקם‬
‫מלך חדש‪‘ .‬ונוי •צפצפו הסיסים‪ .‬ויעפו הרסיסים‪ .‬ויפרחו ההדסים‪ .‬והזמן יזהיר שחריו‪.‬‬
‫ף^יךו‪ .‬מנ()?יו‪ .‬ויחדש כנשל נעוריו‪ .‬ויסיר מעליו השקים השחורים‪ .‬ופשע את בגדיו ולבש‬
‫י‬ ‫שעי* החמישי‬
‫נגדים אמרים‪ .‬ורחץ נימים עהדרים‪ .‬ואחרי זקגחו ואורן ימיו‪ .‬ישזג לימי פלומיו‪* .‬וא(‬
‫הגנים יפרמו‪ .‬והלילות יזרחו‪ ,.‬נהיגיניס יני חו‪ .‬והשוםנים‪.‬ןצמסו‪ .‬והאר׳ן‪ .‬מוצ’‪.‬א צמסן ‪.‬‬
‫והגלה פיחת‪ .‬ותוקף מס כוחה‪ .‬ואמרי היות האומה לסחיו נעולה ‪ .‬ונערם דולים‬
‫נושן ישן‪ .‬ותכקיןז לחדש ניכןן‪ .‬אשר הוא מחמד כלאישון ‪.‬‬ ‫בלולה‪ .‬תגרש בעלה אשר‬
‫אישי הראשון‪ .‬ו א חיי נתגרשה מזמן הקור אשר היה אתה‪.‬‬ ‫ואמרה אלכה ואשובה אל‬
‫יוכל בעלה הראשון אשי מלחה לשוב לקחתה‪ .‬והוא חדש‪ .‬הסלאיס‪ .‬והנקים ‪ ,‬קנוראים ‪.‬‬
‫וראש לסדשי המועדים‪ ,‬כי‪ .‬נ ו נגאלו ידידים‪ .‬מבית עבדים‪, .‬ויצאו לכודים‪,.,‬מיבי ‪,‬לודי^‪.,‬‬
‫ואויביהם רדפו אמריהם'‪;.‬גדודים‪ .‬ונבקע להם הים ברוח קדים‪ .‬ושקעו‪ ,‬המצרים נילגצולים‪.‬‬
‫ושירה חדשה שנחו גאולים‪ .‬ופרעה טבע נים סוף ונפל משמים‪ .‬למעמקי‪.‬מ;ם״ ומצואתו‬
‫רוחץ בלי ידים‪ '.‬ומורק ושוטף ‪,‬במים רכב ויהלוך‪ .‬כי מביח האקוי*ם‪,‬יצא ‪,.‬למלוך‪ 1 ..‬אז‬
‫השמש תקרב‪ ,.‬והיין יערב‪ .‬ונח האשישה‪ .‬היא ניפיה נערה ובאורך ימיה ישישה‪ ..‬ואקח‬
‫אותה‪ .‬ני לאשה‪ .‬ובל הלילה לצדי שוכנת‪ .‬ותהי לי קוכנת‪ .‬ונעלות הכוק' ‪ .‬נכפי ‪, .‬תשלח‬
‫בשמיה לאפי‪ .‬ונושקת על סי‪ .‬ובשובה ריקם מלפני‪ .‬אומרת באזני‪, .‬אני מלאה הלכתי‬
‫’‬
‫משלו ויאמר ‪:‬‬ ‫וישא‬ ‫‪,‬‬ ‫וריקם השיבני ה'‪. .‬‬
‫עת ‪:‬ץלה נצן ור־ם ניסן ‪:‬‬ ‫בעיות ‪.‬עחג׳ות ‘שב ןמי ניסן‪.‬‬
‫גם שיש לה‪ 1‬ד הצ*ץ והסנסן ‪:‬‬ ‫אמיר‪.‬‬
‫■לקול ‪*T‬‬
‫זמיר ; ‪I‬‬
‫עלי ‪•I‬‬
‫ועלוז ‪• •:‬י‬
‫‪r‬״‬
‫מהז‪-‬טן כוסן מנת כיוסן} ‪,‬‬ ‫שמחת נםש‪1‬ת באישישיות בי‪.‬‬
‫וי ען אחד מן החברים והוא שני למנר הקני ויאמר‪ .‬חדש אייר מחמד החדשים‪ .‬כי נו‬
‫רסאות אנשים‪ .‬וגבורת מלשים‪ .‬המשמח אלהים ■ואנשים‪ .‬ואם חדש ניקן על החדשים‬
‫מלך‪ .‬הלא חדש אייר משנת למלך‪ .‬ועל כן לצדו יש? וימנה‪ ,..‬וירכב אותך‪.,‬במרכבת‬
‫המשנה‪ .‬ואז הגן יפרח‪ .‬והיום יזרח‪ .‬והחום יקרח‪ .‬והקור‪ .‬יברח‪ .‬ולפני גלו^ ה‪,‬חום‬
‫מר יצרח‪ .‬וחיל החום ירדפהו‪ .‬עד יגפהו‪ .‬ואז' ידי הגשם יפתסו גנזי אדמות ‪,. .‬ואוצר‬
‫תהומות‪ .‬להוציא משחת ה א ק נגדי רקמיס‪ .‬ומשבצות נעימות‪ .‬שקערורות ירקרקוא או‬
‫אדמדמות‪ .‬להלביש הערוגות‪ .‬נכחנות משי ארוגות‪ ,‬ואחרי‪ .‬היות האדמה לובשת ‪5‬גד‬
‫אלמנותה‪ .‬ומתאבלת ביוב עונה‪ .‬על מות זמן הקהו נעליה‪ .‬י‪.‬קסנה‪ ,‬זמן ‪ .‬החום לאשת‬
‫ויתחבר אל־ה‪ .‬יבמה יבוא עליה‪ .‬ואז תפשוט שקים ברוב‪.‬גיליה‪ .‬ותשר בג‪7‬י_ אלמעתה‬
‫מעליה‪ .‬והשם בראשה כלילה‪, .‬ונאזניה עגיליה‪ .‬ונזרלגייה‪ ,‬פתיליה‪ .‬והיין ‪,‬יקרא‪ ,.‬לתותיו‬
‫הכינו בגן קוכי‪ .‬ומהרו לששותי כי צוף ממצאנו באכי‪ .‬ואל מאחרו או ח ^‪;,‬ו ה׳ הצליח‬
‫וישא משלו ויאמר‪ :‬י ‪: ,‬‬ ‫דרכי ;‬
‫■לא‪ 1‬ר ‪ ,‬י‪ 1‬םי‪ 3 ' 1‬א ןי ר ‪:‬‬ ‫ורוין לשתיות‬ ‫ראו הנן בטורי צוף מצרר‪.‬‬
‫*‬ ‫‪.‬עלי ני^־יץ‬ ‫ושור בי הז‪-‬םן נתב רקטיות‪.‬‬
‫גדוד עיון ולו יהיה מתויר ‪ . :‬י ־‬ ‫ואז יגבר גדוד מש‪ 1‬ש‪/‬ונתפש‪.‬‬

‫־ ”■‬ ‫■‪-‬‬ ‫י ויק השלישי ויאמר ‪:‬‬

‫חדש שיין ראש השלישים‪ .‬ומחמד החדשים‪ .‬בו יאירו בני עולם‪ .‬ויגלה כל נ פ ל ם‪.‬‬
‫והשמים יתנו עלם ‪ .‬ונצי הגן ישאו חילם‪ .‬והיום יפיח^ וישא מיקחותיו ‪ .‬לאפינו צל‬
‫ייז״סו ראלי במחסת אהרו רהוח‪ .‬או מגן‬ ‫הנהי רוח‪nnrr.n> .‬‬

‫\‬ ‫‪■V V‬‬ ‫־ ‪ -----‬חעודתו‪ .‬וכשומעם היי קי^י‬

‫י'י'י״ ‪” °-‬״■ •• ” ‪■ V .‬‬ ‫והחלת עצמוחש‪ .‬להציל ממוח־ נפשם ולחיוחם‪ .‬ועל כ!‬
‫בעת הערוגה ככלה לובשת פשיגיל‪ .‬ועליה טבעת ועגיל;'וכל עץ פרי פורס‪ .‬והגפנים‬
‫קמדר נחנו ריח‪ .‬והזמן קירח‪ .‬והלב שמח‪ .‬והיין מקער נלאש< בשמים מעפה רו ק ס‪.‬‬
‫יהכוש סקלא לאמר‪ .‬אם חרצה לכנוס אש צלעיך‪ .‬ולרפא נגעיר ‪ ,‬שימני כסותם פל‬
‫וישא משלו ויאמדז‬ ‫וכחותם על זיועיך‪.‬‬
‫הסר לאיוט מסוה בכ‪1‬א ‪,‬סץזז■ ■ ״‬ ‫פני כיוסיות מכסיות אור‪.‬‬
‫*‬ ‫’ י‬ ‫י'‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫‪ rm‬למען בד! צרי מדון‪:‬‬ ‫‪-‬בי הנמשות בחז‪ 1‬ת ה‪ 13‬ס‪.‬‬
‫•‬ ‫“ ‪•I‬‬ ‫• ‪T :‬‬ ‫•‬

‫תמיד לש׳ון הב‪1‬ם בצוף החן‪:‬‬ ‫אם יעזרפם הח‪1‬ם והצמא‪.‬‬

‫‪1 1 * 1‬‬ ‫~‬ ‫‪II‬‬ ‫•‬ ‫•‬

‫ויען הרביעי ויאמר‪:‬‬

‫סדש המוז נסמד‪ .‬כי בו היגון נשמד‪ .‬והשסון נצמד והמן עליו עמד ‪ .‬ויפיו לא‬
‫ימד‪ .‬בעח יעזוב איש ביה ממס‪ .‬ויצא מן הבסיס ומן החצרומ אל השמח‪ .‬לשוס בסון‬
‫סגן משכנו‪ .‬ובעיוגה שלחנו להמרונן על אגנו בגנו‪ .‬ולשמח רעיונו ביינו‪ .‬בכל‬
‫פנב‪ .‬כל בעל כנף‪ .‬וקול החור‪ .‬מל סרק וכהסור‪ .‬ועל כל אמיר‪ .‬קול הזמיר‪ .‬ועל‬
‫הצין‪ .‬המגור והקיס‪ .‬ואם הוא חדש המקרה אשר הלב יבעיר ‪ .‬והיגון ימיר ‪ .‬כי בו‬
‫נשסנרו הלוחוס‪/.‬והבקעה העיר‪ .‬וכל סקהלוס נחדש הזה נזרם' גזוז ‪ .‬וכבודם בזוז ‪.‬‬
‫יושבוס מבכוה אס ההמוז‪ .‬הלא בכוס ישכח אלם עצנונו‪ .‬ויקיר יגונו ואונו‪ .‬ובל מי‬
‫נשכהו נחש היגון יביע לכוסו ודי‪ .‬והיה כל הנשוך וראה אוסו וחי‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪■ :‬‬
‫לשתיות בגן נעול שי תמוז‪.‬‬ ‫חלקןז אשר מט^ב זמן אחוז‪.‬‬
‫עד לא ביד קיורות ןהי בזוז ‪:‬‬ ‫כיל ה׳ונף על יעף היוצא‪.‬‬
‫טרם אשר תחתיו תהי גנוז‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪m l‬‬ ‫“ ‪T J‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V V‬״‬ ‫‪I‬‬
‫ומזטח בעודף חי ןגלי עפר‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫ויען החמישי ויאמר‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫סדש אב‪ .‬רפואה כל נכאב‪ .‬ושמחה ללב ידאב‪ .‬כי יומי ארון‪ .‬ועונו ערוך‪.‬‬
‫ופריו ברון‪ .‬וכל מגדיו חשוקים‪ .‬ופירוחיו מסוקים‪ .‬והסאניס דשנים‪ .‬והענבים ערבים ‪.‬‬
‫והרמוניה אדמוניס‪ .‬והחפוסים רקוחים‪ .‬משיקדים‪ .‬והסמרים חמריס ממרים ‪ .‬ואס הוא‬
‫החדש המר‪ .‬אשר הלב המר‪ .‬כי נו סיב הניח‪ .‬ועלה שמיי ושיה ‪ .‬וקננו בו עורבים‬
‫‪,‬גם צפור מצאה ביס‪ .‬וזה אלף ומאה וממשים שנים גורשנו כצסור מקן‪ .‬ומשלו בנו‬
‫אדוניס זה ימכור וזה יקן‪ .‬ועל כן נזה החדש נהאנל כי ארכו שניו ועיניו כבדו מזוקן‪.‬‬
‫ויש לנו אב זקן‪ .‬הוא האיש אשר כלנו‪ .‬ואשר דמה לנו‪ .‬ומהסהסח בנחלח ה' גרשנו ‪.‬‬
‫'הלא ביין ישכח ‪,‬אדם יגונו‪ .‬וישקע שאונו‪ .‬לכן אס לנכס &ה ידאב‪ .‬שמעו בנים מוסר‬
‫אב‪ .‬קחו לכם מזרק‪ .‬מזהב אופיר לועס ומורק‪ .‬ושימו בו מן היין אש מלהעס‪.‬‬
‫בחדרי הלב משועעס‪ .‬והיגון מקלעח‪ .‬כי בן הגפנים משכיל ומכס‪ .‬ולגרש היגוניס סבר‬
‫סנרים מסכם‪ .‬ובו ישכח איש יגון החדש ולא ידאב‪ .‬ובן סכם ישמח אב‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫־‬
‫'והסוף לנס ניסן תלאיות אב‪:‬‬ ‫הכ‪1‬ם תנה אצלף בעת תכאב‪.‬‬
‫;סור רזון נופף ןלו^ תדאב‪:‬‬ ‫!ען בהוד תרוה בצוף ‪.^«TD‬‬
‫שורק ובן חכם י^מת אב‪:‬‬ ‫בן‪.‬‬
‫ת^‪5‬זכח יג‪ 1‬נ‪ 1‬ת אבי במתק‪I I‬‬
‫‪r‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫ויען הששי ויאמר‪:‬‬

‫חדש אלול‪ .‬נסמד וכלול‪ .‬כנס על הר גנוה ושלול‪ .‬כ• אז הלב ישיש ‪ .‬וימסו‬
‫הריס עסיס‪ .‬ומלאו הגרנוח נ י ‪ .‬וברכה ‪ ‘0‬שעף ועבר על פני המדבר ‪ .‬ובערבה‬
‫ובנהר‪ .‬והשיקו היקבים תירוש ויצהר‪ .‬וכל לב אל עוב ה׳ ינהר‪ .‬כי נ א כנהר‪ .‬והגנים‬
‫דבש ־יזונו‪ .‬וסנונות השדה ינונו‪ .‬ועסיסי סגפן על אורות נועפיס ‪ .‬ומסוקים מדבש‬
‫ונופת צופים‪ .‬ואז הססיל יד הקור מ ס' ק ר ה להשיב‪ .‬והנשמוס להשיב‪ .‬ונוה השמחה‬
‫להושיב‪ .‬ואז יתעוררו היוחוס‪ .‬מארבע יומוס‪ .‬והיום יפיס ‪ .‬ויאמר הזמן הננא אל‬
‫סרות‪ .‬והמשקה או מי לכוסו עוררי מחי היגון ונצוסן ’ יויו‪ .‬ופסי בהרוגים האלה ויחיו‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‬
‫אןי ב^ןרוגה ס־וב ישתה בימי אלול ‪:‬‬ ‫בינף ובין;ג‪1‬ן תנה הכיום גבול ‪:‬‬
‫יא‬ ‫שער החמישי‬
‫וסגור לציץ הנן והשתחורו לבול ‪t‬‬ ‫ופרע בכל רגע לענ‪.‬פי גנץ פרי‪.‬‬
‫^זי גתן^יבולן‬ ‫מימיו בן^ץ‬ ‫ורוד‪ ,‬במי ש‪1‬רק אישר לו גזלו‪.‬‬
‫ויק השביעי ויאמר‪:‬‬
‫ראם החדשים משרי‪ .‬בטה כל טוב יסר׳א‪ .‬וכל לב במרום השממה ימריא ‪ .‬והאל‬
‫נלאהי מול המדפיס לפרוש‪ .‬ויהי להם לראם‪ .‬ובו הכין האל •שנס היהודים‪ .‬וטשה‬
‫ירח למועדים‪ .‬וממנו יודעו הימים הפמולים והכשרים‪ .‬ושאר הלומוח והמועדים הנזכרים‪.‬‬
‫ונו יהיו סשבונוח החגים והזמנים‪ .‬והיו לאומוח ולמועדים ולימים ושנים‪ .‬וביומו הראשון‬
‫יום פקודה וזכלון‪ .‬יום מעלה ויחרון‪ .‬יום יטברו היצורים לפני האל כבני מרון‪ .‬זה‬
‫ימפד וזה ירון‪ .‬וזה ימצא רצון וזה חרון‪ .‬והאל הזהיר נביאיו במחזה‪ .‬להיוח היהודים‬
‫עמידים ליום הזה‪ .‬יום יהיו מפורים לשלום ומנויים‪ .‬כל הכמוב לחיים‪ .‬ואשר הם‬
‫למומ ראוים‪ .‬ימחו משפר חיים‪ .‬יום ידין האל יצוריו עשיר והלך‪ .‬ויאמר להניא אח‬
‫ספר הזכרונוח דברי הימים ויהיו נקראים לפני המלך‪ .‬יום יהמה כל איש בציר ועצבון‪.‬‬
‫ובממו חשבון על מעשיו ויהי נאש לרקבון‪ .‬כי אש יצאה מחשבון‪ .‬ואשר• איש אשר‬
‫ביום הזה מהי נפשו נקיה‪ .‬ולראוח פני המלך ראויה‪ .‬כי אז מפרח כגפן סוריה‪ .‬ויהי‬
‫שלחנה מלא דשן וכוסה ראויה‪ .‬ואז מערב ומיטב השהיה‪ .‬לכל נפש הומיה‪ .‬בעס‬
‫הימים יקצרו‪ .‬והשערוס יחסרו‪ .‬והיין יקרא ליצורים‪ .‬ראו כי הימים קצרים‪ .‬והרגעים‬
‫ססליס‪ .‬לכן מהרו לשמוח במסבה‪ .‬כי היום קצר והמלאכה מרובה‪:‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬
‫ותפרח בה כעץ רקנן ותסריא ‪:‬‬ ‫תנה הכ‪1‬ם לסניף בתישרי‪.‬‬
‫ב‪:‬עף תהיה חזק ובריא ‪:‬‬ ‫ואם אתה ךפה הלב ונעצב‪.‬‬
‫ול^ז תמשול לטברנה לנכרי ‪:‬‬ ‫וה׳^מחה קנה איותה לשפחה‪.‬‬
‫ויק השמיני ויאמר‪:‬‬
‫מדש מרחשון יפה ועוב‪ .‬והוא במיני מעדנים לסן ורטוב‪ .‬כי אז החום ירן<‪.‬‬
‫ולנוס יפנה עור‪ . q‬וירדפוהו גדודי החורן<‪ .‬לעשוח בגדודי המום נקמה‪ .‬ויכום ויכמום‬
‫עד החרמה‪ .‬כי זכרו אסר עשה חדש ניסן להם‪ .‬נמח הצניא חייליו עליהם‪ .‬והכניע‬
‫חייליהם‪ .‬על כן ישיבו לו גמולו‪ .‬כי פעל אדם ישלם לו‪ .‬ואם גדודי הגשם על הארץ‬
‫נחסים‪ .‬והקור יסניא בני איש ויטם להם בסים‪ .‬והדרכים מן הנשם והשלג ססחהים‪.‬‬
‫וןוזמן יעביר קול להניס את עבדיוואס מקנהו אל הבתים‪ .‬ואז האש מערב‪ .‬לכל‬
‫יקרב‪ .‬להתחמם בחומה‪ .‬ולחזות בנעימה‪ .‬ולצלות בשר‪ .‬והמזג אל‬ ‫איש אשר אליה‬
‫יחסר‪ .‬על ימינך הצלי‪ .‬ולשמאלך הכלי‪ .‬בטוב זה ססימר‪ .‬ובנועם זה ממאמר‪ .‬זה‬
‫מתוק וזה מר‪ .‬עוד זה מדני וזה בא ויאמר‪ .‬ואהה מתענג ניניהם‪ .‬ועומד כמלך בין‬
‫שניהם‪ .‬ונח הגפנים חשק על פיך מעה אל עס‪ .‬ואם מרוב יגונך לבל יבמס‪ .‬דדיה‬
‫ירווך בכל עח‪ .‬וטעמה י מז ק וימיי‪ ^ .‬כי הוא הציר יוהצרי‪ .‬מה מסוק מדבש ומס עז‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫מ איי‪:‬‬

‫החלץ ^צמיף וגם הכין‪:‬‬ ‫אם ‪:‬עף תשתה במרחשון‪.‬‬

‫בכ‪1‬ס טהיול פישען ו^א מעון‪:‬‬ ‫א‪ 1‬חטאו לף ת‪1‬לד‪ 1‬ת ;מים‪.‬‬
‫י‬ ‫בידי;ג‪1‬נ‪ 1‬הזמן ננ‪3‬ן♦‬ ‫כי בה תפלס לף נתיב‪1‬ת ניל‪.‬‬

‫ויען התשיעי ויאמר‪:‬‬

‫מיטב החדשים כסליו‪ .‬כי נו הלב שאנן ושליו‪ .‬ואז ידי הגשם יטוו מוט! ספיר‬
‫ולשם‪ .‬לנטע ארז ולגדל גשם‪ .‬והשלג דגליו ירים‪ .‬על כל עברים‪ .‬ויקשור מצנפח‬
‫אוי בראשי ההרים‪ .‬ולפניך כושית מננות חם‪ .‬לובשת מעשה פחס‪ .‬ולנה לחיל הקור‬
 ‫םפר•‬ ‫׳'‬
‫יכעה ויחם‪ .‬וחילה נחילו נלחם‪ .‬עד הניא בלנו מרששיה צניניס‪ .‬ומצי שנוניה‪ .‬והוא‬
‫חלם הסילאים' והנהיס‪ .‬אשי עשה האל לזלע עמוהים‪ .‬ננו א היונים על ניס ה׳ ונהנו‬
‫על הניח‪ .‬ויוציאו לחוץ הטמא השוכנ נני ח‪ .‬וצוה הכהן ופנו אח הניח ‪ .‬ונקשו שמן‬
‫להדליק נר ולא נמצא נני ח‪ .‬כי נטמאו כל השמנים אשר נני ח‪ .‬עד קרא הכהן ללסכח‬
‫הניח‪ .‬לאמר הגידי לי מה ים לך נני ח‪ .‬וחאמר אסוך שמן אין לספחחן כל נניח‪.‬‬
‫וחהי השמחה גדולה‪ .‬ויהי גדול כנוד הניח והללו לאל ושררו שיר מנוכח הניח‪ .‬וטל‬
‫בן־ ראוי לכל משכיל נימים האלה לשמוח‪ .‬ולנרך האל פרי הגפן ולנרך נם‪ .‬אשר ניין‬
‫המציאנו מנוח ועליו חהננאו ילדיו ויולדינו‪ .‬לאמר זה •נחמנו ממעשינו ומעצנון ידינו ‪:‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪J‬‬ ‫•‬
‫תכבדהו במי הב־וס בכסליו ן‬ ‫בעת גנקי ןק'וד‪>,‬ון בלבך‪:‬‬
‫בכ‪1‬סןל תרדה ^‪.‬קט ושליו ‪:‬‬ ‫ואם ירבו חרדיות מז‪-‬טן רע‪.‬‬
‫כטיו נפש ולהם רוחד גיו‪:‬‬
‫••‬ ‫‪:‬״ ‪I‬‬ ‫‪V T:‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫‪:‬‬
‫ובביוסות עזמח וחשוב דטיהם‪.‬‬
‫ויען העשירי ויאמר ‪:‬‬
‫חדיש מנח‪ .‬מרפא לנפש נכאח ולרוח ‪.‬נעצנח‪ .‬השוכנח למעצנת‪ .‬נ ע ח הקיר‬
‫ילניא חיליו‪ .‬ויחקע על פני האדמה אהליו‪ .‬והוא הולך וחזק מאד‪ .‬ולפני מי יעמוד•‬
‫יפוצץ נכחו םלעי הללעוח‪ .‬ויקיר מן העיינים מקורי הדמעוח ‪ .‬והשלג דגליו •ריר•‬
‫על ראם'ההרים‪ .‬וגדודיו על פני המדבר ממרים חמרים‪ .‬והמדורום כמנורוח נצבוה•‬
‫ויעלו מהם להנוח‪ .‬כאלו הס שולפי חינוח‪ .‬לערוך עם הקור קרנוח‪ .‬ולשמח נה‬
‫הלבנוח‪ .‬ולעורר 'האהנוח‪ .‬ואם הוא חדש החלאה הנוראה‪ .‬אשר איש כמוהו לא ראה‬
‫ומשכו לה כל מאורי אור ■כשמיס‪ .‬יום קמך מלך בבל על ייושל׳ם ‪ .‬ובעשור לחדש‬
‫הזה‪ .‬כל עין■ דמע נדם יזה‪ .‬וכל לב ירזה‪ .‬הלא נכוק ישכח אדם יגונו וידחהו‪ .‬ומעל‬
‫לוח לנו ימחהו‪ .‬ואס בכל יום אידו יגדל‪ .‬ואין לו יכונ ס‪ .‬בלילה יהי צירו ביין מונש‪.‬‬
‫והיגון בבקר יציץ וחלף ולערב ימולל וינש‪ .‬והיין ינים יגון הלב‪ .‬בהיומו סמוך לצלעוה‬
‫^וםמוך ללב‪ ,‬ובמומו ישיף ר\גונים עד כלוחם‪ .‬ותצא אש מלפני ה׳ ומאכל'אומס נ‬
‫וישא משלו ויאמר ‪:‬‬
‫ועוטח בכיל טיובה בחדש טבת‪:‬‬ ‫שים בת גפנים אצלן? נצבת•‬
‫מימיו דביש ולישיונף ש^אבת ‪:‬‬ ‫וחישיוב לן? סביוס במי נהר‪.‬‬
‫א'\ כ?סןו מלח;יו נחצנת ‪:‬‬ ‫מימיו כאלו מלימוין דיוד יז‪-‬לו‪.‬‬

‫ויען האחד עשר ויאמר ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬

‫‪ :‬חדש שבט‪ .‬מעת לכל ■איש ומנע‪ .‬הוא מן היגונים מפלע; ומגדודי התוגה עיי‬
‫מקלע‪ .‬נעימוח נ׳מינו‪ .‬וכל עוב יחסדש בזמנו‪ .‬ויאיר חשכו ואישונו‪ .‬ונפקחה עיניו‪.‬‬
‫ואז האפיקים על פני 'ארץ יפוצי‪.‬׳ והנמלים על רצפח שש ירוצו‪ .‬והצמחים מחחח הארץ‬
‫יציצו‪ .‬וישיני השמאה יקיצו‪ .‬והארץ חוציא צמחיה‪ .‬וגרש *לחיה ‪ .‬וכפחוריה ופרמיה‪.‬‬
‫והשמם חפרש כנפיה‪ .‬להאיר נשפיה‪ .‬ומפיץ רשפיה‪ .‬להחיוח נגופיה‪ .‬והאור יגדל‪.‬‬
‫והקור ידל‪ .‬והשמש חקרב‪ .‬והאור יערב‪ .‬והעלוגוח יגלו פני ה ם‪ .‬ונפקחו עיניהםש‪.‬‬
‫והכום ביינק תשמח נוגיס ‪ .‬ותמית היגוניס להחיות דואגיה‪ .‬כ• רניס חללים השילה‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫ועצומים כל הרוגיה‪:‬‬

‫מכה בראש ;גיון ^גדי יברח ומט {‬ ‫ביוסןי ב^דף 'שבטןז בימי שבט‪.‬‬
‫לכן פש‪1‬ט סות איד והשמחה לביש‪ .‬וחלוץ מעיל ;גיון והשלוה ת^ט ‪:‬‬
‫לכן שמה כה כי ישיכתך מעט ‪:‬‬ ‫יע כי ןמיותיף ^‪:‬לי ארץ כצל‪.‬‬

‫ויען השנים עשר ויאמר ‪:‬‬

‫יב‬ ‫שער‪,‬השישי‪.‬‬
‫סדש אדר‪ .‬נאה ונהדר‪ .‬כענק ממולא בדר‪ .‬כי אז ‪.‬חיל השמסוה מסודר ‪ .‬וםרן‪.‬‬
‫האנסוה עדר‪ .‬וסיל היגון אבד ונעדר‪ .‬והקור ידל גאונו‪ .‬וחדל קצה שאונו ‪ .‬ויגוגיר‬
‫קול במסנסו הכינו‪ .‬צדה לדרך וארחה‪ .‬וקומו נברסה‪ .‬כי לא ' ;אה המנוסה ‪ .‬והעב‬
‫חסזר לשמיה‪ .‬ומטוה חוטי גשמיה‪ .‬והשמש מאריך ללכה בשמיה‪ .‬והגנה יפיהו בשמיה‬
‫וסמיה‪ .‬חדש הפלאוח והנסים אשר עשה ‪.‬האל לבנים ע מו סי ם‪ ,‬בקוס המן האגגי'‬
‫להיגי‪ .‬והאל שמע שועי והבין הגיגי‪ .‬וגמלהו כרשעו ‪ .‬ונחלה היא וכל ז ר עו‪ .‬ושוע•‬
‫לרקא האל עלה‪ .‬אוחי השיב על כני ואוהו הלה‪ .‬ועשרה בניו עלו על עץ כמהנים‪.‬‬
‫וה^ז קרא להמן הסר מלבך יגוניס‪ .‬כי נשאתיך על כנפי עננים‪ .‬ואחה ובניך הס עלי‬
‫נהוניס‪ .‬הלא אנכי טוב לך מעשרה ‪.‬בניס‪ .‬ועל כן ראוי לכל משכיל לשמוח בו‪ .‬ולשכוח‬
‫בו עצבו‪ .‬ולשהות מהכוסזה דמן‪ .‬עד לא ידע בין ברוך מרדכי לארור ה מן‪ .‬ויקרא‬
‫לבת גפנים מהרי ואומי הושיעי ‪ .‬ועדיי בטוב השגיעי‪ .‬ויצקה על כל הכלים האלה‬
‫’‬ ‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫! והמלא הסיע• ;‬
‫מה נאדר יין כיוסןז בימי אדר‪ :‬־‬ ‫בין צללי"ש‪’1‬שן ופרח נהדר‪.‬‬
‫שיוהם לטור זצדם אישר מולא בדר ‪:‬‬
‫» ‪T‬‬ ‫ד‬ ‫»‬ ‫‪*I‬‬ ‫זו‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫לכן שתה יין אשר ירטה בכוס‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•t‬‬ ‫‪-‬י ‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז‬ ‫‪)»• T‬‬

‫נעדר ‪:‬‬
‫‪T‬‬‫‪1‬‬
‫במספר לך ואיש ל‪14‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪1‬‬
‫צאתיס‬
‫‪• l l T‬‬ ‫! • ‪.‬‬ ‫•‬
‫הנה לך מנ‪.‬ין חדשיך וה!■־‬
‫הנעים‪ .‬שמחו לחוק ולשעשועים‪ .‬ומדי‬ ‫אמר המגיד וכשמוע השומעים זה ■המהלל‬
‫ח־ש בחדשו‪ .‬ישוררו מהלל החדש וישימו בגדי מהלס לבושו‪ .‬וכמר מלכוה בראשו ‪.‬‬
‫'‬ ‫ובריחם לו שמורה ונאמנה‪ .‬חדשה גס ישנה‪ .‬מראשית השנה ועד אחריה שנס ‪*.‬‬
‫המגיד וכאשר נשמעה בכל הארץ זאה הממברס‪ .‬נהנוה הסובאים יעל ראשם‬
‫לעטרה‪ .‬ועל לבם למשמרת‪ .‬ונעה הקול בדמשק נשמע‪ .‬למדוה הקהילה כאשר ילמדו‬
‫קריאה שמע‪ .‬והס נשמרים במצותיה‪ .‬ומדקדקים באומיומיה‪ .‬ולומדים על פה ■הלכותיה ‪.‬‬
‫ובכל יום משכימים לקרותה‪ .‬כגן הניתן‪ .‬בטרם יכיר איש בץ הכלח לכרתן ‪ .‬ויהגו בה‬
‫נשמריתם‪ .‬קודם תסלתס‪ ,‬ובלילה הערב שנתם‪ .‬עד •קראוה "על מטתם ‪ .‬וילמדו אוהה‬
‫־ ■‬ ‫מקטנם ועד גדולס‪ .‬המס ובניהם ובני בניהם עד עולם ‪:‬‬

‫• השער הששי‬
‫בענין זיווג אשה כעורה ‪ .‬חשך משחור תארה‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי חנימי נתרבץ‪ .‬להתעדן מן התענוגים במרבץ ‪ ,‬וללבש ממעטה‬
‫השושנים כתנת משנץ‪ .‬ויהי היום ואני יושב עם חברים אהובים‪ .‬מבני הנדיבים ‪.‬‬
‫להתעלס באהבים‪ .‬ולהשתעשע בשירים ערבים‪ .‬ואשא עיני‪ .‬וארא והנה איש עומד‬
‫לנגדי יגע ורפה ידים‪ .‬בלב נמס ופיק נרכיס‪ .‬וכראותי מרחוק דמוחו‪ .‬התבוננתי היטב‬
‫לצורתו‪ .‬והנה סבר הקיני מהרתי לקראתו‪ .‬וקדמתי בשלום או תו‪ .‬ושאלהיהו על‬
‫עניניו‪ .‬ואנס מגמת פניו‪ .‬ויאמר לי עתה באתי מאיי הים‪ .‬ונצלתי‪.‬׳משאון גליו ודכים‪.‬‬
‫ומגמת פני קדימה‪ .‬ונפשי בכפי אשימה‪ .‬אמרתי לו עד מתי תשקוט ־ ולא תנוח‪ .‬כאלו‬
‫מעונך על כנפי רוח‪ .‬שבה אתנו והטבנו לך‪ .‬והתישב עמנו ותשיג משאלתך‪ .‬ואם‬
‫תרצה אבקש מנוח‪ .‬ואמן לך אשה אשר בה תחליןז כ ח‪ .‬ותמצא נח‪ .‬אמר לי ׳אשביעך‬
‫בחי כל נביא וחוזה‪ .‬אל תיסן< דבר אלי עוד בדבי הזה ‪ .‬לא בהקיץ ולא במןז;ה ‪.‬‬
‫כי נשבעתי שבועה עזה וקשת‪ .‬לבל אפול בפח אשה‪ .‬ודי לי בחלאה הראשונה המרה ‪.‬‬
‫ולא מקום פעמים צרה‪ .‬ואשחק למליו‪ .‬ואמרתי אליו‪ .‬מה הצרה אשר מצאתך‪ .‬ולידי‬
‫שנועה הבייןחך‪ .‬אמר הנחש השיאני‪ • .‬והיצר הרע הקי תני‪ .‬לבקש לי רעיה‪ .‬ואשה‬
‫יפיפיה‪ .‬להמציא נח לנפשי האנושה‪ .‬מקולי רוח ומעבודה קשת‪ .‬כי אמרתי לא טוב‬
‫היותי לבדי‪ .‬אעשה לי עזר כנגדי‪ .‬כי לא ידעתי יום מוחי‪ .‬ומתי אעשה גם אנכי •‬
‫לביתי‪ .‬ובעודי בין גלי ים המחשבות‪ .‬עורך עם קרבי קרבות • וחוצב‪ .‬מן האהבות‬
‫להבות‪ .‬ולבי פעם ימאן ופעם יאבה‪ .‬ועתים יבער ועסיס‪.‬יכבה‪ .‬ואני מתהלך במדינה‪.,‬‬
‫מעבר לעבר ומפנה לפנה‪ .‬והנה אשה ז קנ ה‪ .‬ברוע העונה‪ .‬וצורה משוןה‪ .‬כאלו‬
‫הזמן גנבה מן השדים להיות לו למנת‪ .‬ויקרא שמה שטנה ‪ .‬תמונתה כבת היענה ‪.‬‬
‫ואחריתה מרה כלענה‪ .‬פניה בצעיפה לואטת‪ .‬רעה ושולטת‪ .‬חחנן קולה והכרע על‬
‫ברכה‪ .‬וסלק משמן חכה‪ ,‬הצוף בלשונה‪ .‬סם המות בגרונה ‪ ,‬מתנהגת בהקידות‪ ,‬והיא‬
 ‫ספר תחכטוני‬
‫גה נעוה המרדוס‪ .‬מעגלי •שאול מעגליה‪ .‬ובניהה לא ישכנו רגליה‪ .‬ובכל מקום נמצאו‬
‫סלליה‪ .‬וכראוהה מרסוק דמותי‪ .‬נצבה כשטן לעומחי‪ .‬וקדמה בשלום או הי‪ .‬ואמרה ׳■‬
‫אלי בני בני יארין אלהים ס י ן ‪ .‬וישמור לסייך‪ .‬ויהיה לעד רענן פ רין‪ ,‬ראיתין נעים‬
‫ונאה‪ .‬ונחמד למראה ‪ .‬תלבב הלבבות ביפין ‪ .‬וחמשון הנפשות בזיו לסין ‪ .‬והיופי‬
‫הלבישן משיו‪ .‬ושלם לן נשיו‪ .‬ועץ ילדותן נתן סליו‪ .‬ולא טוב לאיש כמון שייפן ולבו‬
‫ער‪ ,‬ונאש החשק בועל‪ .‬מבלי רעיה אשר בה התרע‪ .‬ולא מקום זרע ‪ .‬ומה נ ן לבקש‬
‫נורות נשבייס סצוניס‪ .‬וימתקו לן מים גנונים‪ .‬לכן אם ייטב בעינין מבנות הנדיבים‪.‬‬
‫אילת אהבים למיה מעלה שתרים‪ .‬ושערה מעריב ערבים ‪ .‬תהי בה נפשן מעודנת ‪.‬‬
‫ותהי לן שוכנת‪ .‬בחיקן מקננת‪ .‬ועל שלמנן מרננת‪ .‬בלחיה מנורה בפיה צנצנת ‪.‬‬
‫בחשן תלן לזיו תארה ‪ .‬ולא יכבה בללה נרה ‪ .‬וטוב משחר כסן< שחרה ‪.‬ורחוק‬
‫מפנינים מכרה‪ .‬לה מינים כעיני צבאים ‪ .‬ביין החושק שנואים ‪ .‬גופת רטוב ולס•‬
‫כשרביט בדולח‪ .‬טהור קדש ממלח‪ .‬לב רואיו יפלס‪ .‬ואש בקרנו ישלח‪ .‬לחיה מאורים «‬
‫ועיניה כשירים‪ .‬וטורי שניה שפירים‪ .‬ושני שדיה שני עפרים‪ .‬ואלו תראה יפיה הנאה‪.‬‬
‫יאבד לבן וישתאה‪ .‬והיית משוגע ממראה עינין אשר תראה ‪ .‬ואשרי איש במרכבתה‬
‫רכב‪ .‬ובין רגליה כרע נפל שכב‪ .‬אבל כל הרוצה בה להתחתן‪ .‬אלפים כשף יתן •‬
‫ונקל לחת בה כל תונו וחילו‪ .‬אם יתן איש אס כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לוג‬
‫אמר המגיד וכשמעי אמריה‪ .‬נמשן לבי בחלק דבריה‪ .‬ונקשרתי בחבלי קשריה‪.‬‬
‫ואמרתי לה אילו הנערה הזאת נערם ידובר בת אראנה‪ .‬אז ייטב לני בעת אקסנה ‪.‬‬
‫אמרה ל♦ חלילה מלילה‪ .‬אם אימה איתן ואס אכשילה‪ .‬ואס אפתה או מן במילי ואם‬
‫אמשילה‪ .‬אבל כל אשר דברתי בפת ושפתים‪ .‬תמצאנו כפלים ‪ .‬אמיתי לה אם האשת‬
‫כאשי תאמרי אלי‪ ,‬תרבי מהר ומתן עלי ‪ .‬ואמנה כאשי מאמרי אלי‪ ,‬אמרה לי בראוחן‬
‫הצביה‪ .‬העויסת כלביה‪ .‬חדע כי אין בלשוני ימיה‪ .‬ושוב אשוב אלין מחי‪ .‬אמר עלום‬
‫השחר‪ .‬להשקיע יגון לבן וחילו‪ .‬ו ב קי ויודע ה׳ את אשי לו‪ .‬ותלן האשה לדרכה •‬
‫ולבי נלכד במכת חר‪.‬ה‪ .‬בלילה ההוא נדדה מעיני שנתי‪ .‬ולא עליתי על מטתי‪ .‬י ק‬
‫הייתי מתנודד בחבלי תשוקתי‪ .‬ומתנודד על אורן מקומי‪ .‬ויהי בבקר ותפעם רוחי ‪.‬‬
‫ובעוד* אייד בשיחי‪ .‬בלב דוה ובנפש נכאה‪ .‬השמש יצא על ה אין והנה הזקנה באה ‪.‬‬
‫וישמח לבי בביאתה‪ .‬וחרדתי לקראתה‪ .‬וקדמתי בשלום אותה‪ .‬אמרה יתמיד האל שלומן‪.‬‬
‫ואל יפקד מקומן‪ .‬דע כי הניע מור השמחה‪ .‬ונקו יגון ואנחה‪ .‬ורחקו ממן הנדודים ‪.‬‬
‫הנערה וקרוביה באים אלין‪ .‬לשמוע מלין‪.‬ולקשור בריתם‬ ‫וקרנה עת דודים‪ .‬והנה אני‬
‫בשערה‪ .‬וכאשר באו‬ ‫אשר‬ ‫אבי הנ ערה‪ .‬ועמו כל הזקנים‬ ‫ויהי עד כת וכה והנה‬
‫הקהלה‪ .‬והניח מפה אל פת נמלא‪ .‬קם אבי הנערה ועמד על עמדו‪ .‬ויאמר לבל אנשי‬
‫קודו‪ .‬שלום עליכם אחינו אנשי האמונה‪ .‬והאהבה הנאמנה‪ .‬דעו בי זה האיש ירצה‬
‫להקשר במנרתינו‪ .‬ולבוא נמקורת בריתינו‪ .‬ולרכב על מרכבמינו ‪ .‬ולקחת את בתינו ‪.‬‬
‫והוגד לנו עליו טוב מהלליו‪ .‬וכשרון פעליו‪ .‬כי הוא ממשפחות הפחות ‪ .‬אשר בידיהם‬
‫ארמוס‪ .‬ונפניסס שובע שממות‪ .‬והנני מפקיד נפשי אצלו ‪ .‬ואת בתי אתן לו ומהר‬
‫ימהרנה לי‪ .‬על מנת שיכתוב לה אלפים כסף במוהר בחוליה‪ .‬ובכל עת שתרצה יתנם‬
‫אליה‪ .‬ויאמרו לי הזקנים קבלת בל אשר שמעת ואני לרוב בשמי מה ם‪ .‬לא מקרת*‬
‫לדבריהם‪ .‬רק אמרתי שמעתי וקבלתי‪ ,‬וכל דבריהם ידעתי‪ .‬הדבר יצא מפי וימהרו‬
‫ים רחבה‪.‬וקבלתי כלאשר‬ ‫והקפר‪ .‬וכתב לה כתובה‪ .‬מני‬ ‫ויקראו הקופר‪ .‬והביאו העט‬
‫באתי במגלת קפר כתוב עלי‪:‬‬ ‫אמרו אלי‪ .‬אז אמיתי הנה‬
‫מ‪1‬הר בתבתה בפית^טים ‪i‬‬ ‫ויקראו סופר לקיים לדו‪.‬‬
‫שריר בת^ססת וחדוישיסן‬ ‫ייכתבו ^נלי שטר מוחזק‪.‬‬
‫אןי על ידי חוסה וקידו׳שין ‪t‬‬ ‫׳‬ ‫דברבו ‘שם אל בכ^ס ״ן‪.‬‬
‫הפןי חבורתי לגירושי( י‬ ‫וזמן מצחק בם הבי פתא׳ום‪.‬‬
‫וכאשר •נכתבה הכתובה קראוה נגד היהודים‪ .‬ואכתוב נספר והטל עדים‪ .‬וכאשר‬
‫שקעה הממה‪ .‬עלתה החימה‪ .‬וכסתה האלן חשן ואפלה‪ .‬והביאו הכלה בקול המולה‪.‬‬
‫והעם עונ*ם על המקלה ‪ .‬ישמח חתן בכלה‪ .‬וכאשר האריכו לשנס לשורר בגילה‪ .‬מעיב‬
‫עד חצות לילה‪ .‬הלכו איש לדרכו כל קהלם‪ .‬מקטנס ועד גדולם‪ .‬ונותרתי אני לבדי‪.‬‬
‫והיא' יושבת לצדי‪ .‬ואמרתי בלבי זה הלילה אחדש כנשי נעורים‪ .‬ואעלה אבר כנשרים‪.‬‬
‫וזה ליל שמורים‪ .‬ואקוי אליה ופשטתי מעיליה מעליה‪ .‬והקירותי המקוה אשי על פניה‪.‬‬
‫יג‬ ‫שער הששי‬
‫כעגל‬ ‫והקרנמי הגר אפר לפניה‪ .‬והנה פניה זעם‪ .‬וקולה כקול רע ם‪ .‬וצורסה‬
‫השטן‬ ‫ירבעם‪ .‬ופיה אחון בלעם‪ .‬ואפיה הבאיש רימה‪ .‬ולחיה נם לימה‪,‬ז כאלו‬
‫מארה‬ ‫בקדרוה מטימם‪ .‬ופעל בפחם‪ .‬עד משבהיה מננוס מם‪ .‬אבל אם משך משחור‬
‫זאבים‬ ‫שעלומיה הלבינו‪ .‬וימיה הזקינו‪ .‬ושפתיה לעלום למעלה יהינו‪ .‬ושיניה כמו שיני‬
‫או דובים‪ .‬ועיניה מיני עקרבים ‪' :‬‬
‫ואמרתי כה‪:‬‬
‫כ־שני ן‪ 5‬צי!ער מכורתים ‪:‬‬ ‫ק‪1‬םה כמיו ח‪1‬מה וש;קזם‪.‬‬
‫ג׳וזלים שישיון הלב ומשביתים ‪:‬‬ ‫ראשה שחין נמלא וןןיניה‪.‬‬
‫איוכלים א^ר מיוצאים ומצטיתים‪:‬‬ ‫תדמה ביעניה לש‪1‬ן דבים‪.‬‬
‫\ •‬ ‫‪f‬‬ ‫‪I‬‬ ‫* • ‪T V‬‬ ‫• ‪V I‬‬

‫^פתי חמור נסים מעותים‪:‬‬ ‫יעפתיה^‬

‫‪T‬‬ ‫ולחי כפחם רה ‪J‬‬
‫‪V T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫;‪TV‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬

‫געים ‪X‬בה יפלו מתים‪.‬‬

‫‪...‬‬ ‫כיל פ‪•1 1‬‬
‫• ‪J‬‬
‫צורה כצורת מלאכי מות ‪.‬‬
‫‪V T‬‬ ‫‪- •I 1‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬

‫בראותי המראה הזה נפלה עלי מרדה‪ .‬ופחד קראני ורעדה‪ .‬ואמרסי בא יום‬
‫הפקודה‪ .‬אך התאפקתי‪ .‬ורכוח אליה דנרסי‪ .‬ואמרתי לה במי אמרי אשר םכ»ך כשמיר‬
‫ושיח‪ .‬הגידי לי מה יש לך בבית‪ .‬ואיה שלמומיך ‪ .‬ומעילך ומותמיך •ופתיליך ‪ .‬וקהרוניך‬
‫ועגילך והמרוקי עדוניך‪ .‬וכל שמניך‪ .‬אקרה לא יחשר לי כל‪ .‬כי מנני אלהים וכי ים‬
‫לי כל‪ .‬יכל בגדי עזבתי צרורים בבית אדוני אבי‪ .‬ובנוה מושבי‪ .‬אמרמי לה מה הפקדון‪.‬‬
‫אשר עזבת בבית האדון‪ .‬אמרה לי עזבמי שני שקים‪ .‬בלים‪ .‬ושברי כלים‪ .‬וצלמת וקלמת‪.‬‬
‫ומעפמת וקפחת‪ .‬ומשענת ואמתחה‪ .‬ומדים קרועים‪ .‬וכלי נגעים‪ .‬ובי קערות‪ .‬ושלם‬
‫קדרות‪ .‬וכשמעי דבריה נפלתי טל פני‪ .‬ואבדו רעיוני‪ .‬ולא מלאו מזון מ ה׳‪:‬‬
‫ואען ואומר‪:‬‬
‫!שלח בך אלהים המארה‪:‬‬ ‫סט^יךים וזיגןים את מורה‪.‬‬
‫לאחים לך אבל לך הבכיורה ‪:‬‬ ‫כאלו מלאכי זעם ומשחית‪.‬‬
‫ואיך נמלטת מארץ גזירה‪:‬‬ ‫כאלו תארןי כ^עיר עזאזל‪.‬‬
‫ומאהבה ישלחך לה תישורה‪:‬‬ ‫כאלו סזמן חשק בלילית‪.‬‬
‫אל מלאכי ‪1‬מות לעזרה‪:‬‬
‫‪ V *.‬ד‬ ‫‪' VT‬‬ ‫‪\v‬‬
‫תהי‬
‫‪ :‬ז• ‪-‬‬ ‫; •‬
‫וי‪1‬צרןי לא ןצרך רק למען•‬
‫ומי!תן תהי אמך ^^קרה‪:‬‬ ‫ןאישרי ייולדןי לו מת בלךתך‪.‬‬
‫ופיך ^קבר אבל בטנך מערה‪:‬‬ ‫עזפתיף כמיו עזפתי שוךים‪.‬‬
‫מם ציואה'וךיר כמל‪1‬א ^ק^;רה ‪:‬‬ ‫ושנזף כשני דיוב זהוטיות‪.‬‬
‫ומי!תן ואראך ביו מהרה ‪:‬‬ ‫וק'ומתןי*כ_עץ חטןינביוהה‪, .‬‬
‫אבי זעם בעת ביואם בעברה ‪:‬‬ ‫וליל ביואןו חישבתיו לי כמ׳ו מל־‬
‫כמיו המן בייום נתלה בקיורה‪.‬‬ ‫כפרעיה ליל אישר טבע ב‪:‬ם סוף‪.‬‬
‫כעגלון בעל!ת המקרה‪:‬‬ ‫כסיסרא עת אשר ברח ל^על‪.‬‬
‫וצורתך כמזלך שחורה‪ :‬׳‬ ‫ולןי כטן כבטז גור נפוחה ‪.‬‬
‫מפוחמיות כמ‪ 1‬אוךים בכירה‪:‬‬ ‫^;ידיןז ‪'t‬דיקוף לעיריות‪.‬‬
‫ונשמת פיך כמו‪ ,‬רוח סערה ‪:‬‬ ‫וקול ניבןי כרעישיכחציות ליל‪.‬‬
‫חישובו בתוך בטנך מריורה ‪:‬‬ ‫ופ־ןו‪,‬קנו למאכלף וטשקןר‪.‬‬
‫ומשם נסעו העם בארה ‪:‬‬ ‫בבטנך תכתשי סכל ?‪9‬כת'ש‪.‬‬
‫כמהפכת סדיומה ‪1‬עמוךה ‪:‬‬ ‫«צלהים ‪.‬יהפך ראישך בשחת‪.‬‬
‫י ^’ ם' ל ן ד' ב ת‪ 1‬ך ‪.‬קרבם ק נ י י ה !‬ ‫יתכריכך ישו בפזנך אריות‪.‬‬
‫‪4‬‬
 ‫‘‬ ‫ספר תחכמוני‬
‫וכאשר ששלמשי שירמי‪ .‬ראיסי בשירי‪ .‬לא ירפא צילי‪ .‬ונהגיוני‪ .‬לא יסור יגוני‪.‬‬
‫ונגינהי‪ .‬לא חעניר עגממי‪ .‬ועלחה סמתי באפי‪ .‬ולקסמי שלשה שנעים בכפי‪ .‬וקמתי‬
‫בחצוה לילה‪ .‬ומקמתי פיה בשמלה‪ .‬ושברמי כל השבעים על גבה‪ .‬עד יצא על פיה ‪ 7‬ם‬
‫לבה‪ .‬וקרעהי כל נשרה מעליה‪ .‬והוצאחי על גופה דם בחוליה‪ .‬ואקפסי כל הבגדים‬
‫אחי‪ .‬ועמקסי הכל על בהמהי‪ .‬ובערם מלוה השחר היימי מן העיר רמוק‪ .‬ועזבהי ארצה‬
‫שאיה והבוק תבוק‪ .‬ועברתי אה מעבר ינ ק‪ .‬וכל היום הייתי בימרים שוכב‪ .‬ובלילה‬
‫נוקע ורוכב‪ .‬עד ידעתי כי נמלעתי‪ .‬והאמנתי כי נצלתין‬
‫אז נשאתי‪,‬משלי ואמרתי ‪:‬‬
‫וברחמיו חסד נטלני‪.‬‬ ‫ברוןי אשר יום צר נצרני‪.‬‬
‫אןי צור בחמלת‪ 1‬גאלני‪.‬‬ ‫;צרי בי‪.‬ד סכלי מכרני‪.‬‬
‫בטן שא׳ול פתה וחעלני‪.‬‬
‫* ‪• - v jr‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I VV‬‬
‫באתי‪.‬‬
‫‪- T‬‬ ‫^טאול‬‫חדרי »‬
‫אישר ״!•״‬
‫אדזרי ‪1‬״ ‪T‬‬
‫■ין״*•‬
‫והתמהתי‬ ‫אמר המגיד וכשמעי תעתועי סבר הקני‪ .‬צמקתי על הבליו ושקריו‪.‬‬
‫על סלומותיו ועל דבריו‪ .‬אסרי כן קראתי בשלומו‪ .‬גם הוא נקע אל מקו מו‪:‬‬

‫השער השביעי‬
‫משני גבורים• הנלחמים בשני כפירים ‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי נקעתי מצור המעעירה‪ .‬לשושן הבירה‪ .‬וממי חבר הקני‬
‫משמח הלבנות בנועם חידותיו‪ .‬ומשמח הנפשות במיעב חמדותיו‪ .‬והמל לקפר לי מאשר‬
‫ראו עיניו‪ .‬באורך ימיו ושניו‪ .‬ויאמר לי נקעתי בימי נעורי מארץ פרק‪ .‬לארצות‬
‫משך וסירק‪ .‬עם אנשי חיל גבורים‪ .‬ושרים אדירים‪ .‬אצילים וברים‪ .‬להם מן עפרים‪.‬‬
‫ולבות כפיטם‪ .‬וכאשר עברנו על אה לי קדר‪ .‬מצאנו פרן הדרכים נגדר‪ .‬והמדברות מן‬
‫הלקעים מלאו קוץ ודרדר‪ .‬ולא פגענו מוצא ומעבר‪ .‬וקגר עלינו המדבר ‪ .‬באנשי‬
‫הארצות ההם‪ .‬היסה מלחמה ביניסס‪ ,‬עד שממו מפחדם מקלות‪ .‬והיו הנתינות הנעולות‬
‫בתולות‪ .‬ושבו הדרכים בלי עובר אבילות‪ .‬והולכי נתיבות •לכו ארחות עקלקלות‪.‬‬
‫ויאמרו לנו מנורסינו‪ .‬לא נמוש ממקומותינו‪ .‬עד תשקע המלחמה ומכבה אש הזעם‬
‫וסמימה ‪ .‬ואז נרחץ הליכנו בחמה ‪ .‬ונוכל לנקוע ביד רמה ‪ .‬ועמדנו ימים במעוניהס‪.‬‬
‫לראות קוף האיבה ביניהם‪ .‬ולמקצת ימים עשרה‪ .‬שמענו קול ברמה‪ .‬והקריה הומה‪.‬‬
‫והגדודים יוצאים ל עיון מלחמת ביד רמה‪ .‬ונשמע וימק לבנינו‪ .‬וחרדו בני מחשבינו‪.‬‬
‫כי לא ידענו איך תהיה קוף המלחמה לשניהם ‪) .‬אנחנו עצורים ביניהם‪ .‬כאלו הם‬
‫אריות ואנסנו מרשה בין שניהם‪ .‬וכאשר נועדו כולם בעמק הבכא‪ .‬ערכו אלה נוכח‬
‫אלה מערכה‪ .‬וכלם נעלי גבורה ועצמה‪ .‬בצוארם ילין עוז ורע מה‪ .‬קצתם מבני‬
‫חוגרמה‪ .‬ונלוו עליהם חדר וחימא ‪ .‬יעור נפיס וקדמה‪ .‬ומשמע ודומה‪ .‬ונין כלם שכנה‬
‫נפשינו דומה ‪ .‬ויערכו מערכותיהם ‪ .‬ולבשו שריונותיהס ‪ .‬ומרקו חניתותיהם‪ .‬וימהרו‬
‫לקראת המום בשמחה ויון‪ .‬ועמדו במעמד הזעם והחרון‪ .‬זה כאלון ס קון‪ .‬וזה יפגוש‬
‫האקון בששון‪ .‬וזה יתנדב בנפשו למות ברצון‪ .‬וזה ימצא עעם המרב‪ .‬מתוק מדבש‬
‫*‬
‫משלי ואומר‪:‬‬ ‫ואשא‬ ‫ומרב‪.‬‬

‫ולמות חניתיהם מרוקים‪:‬‬ ‫נכרים;חישבו מות חי‪ 1‬תם‪.‬‬

‫כחוישקים מהרו לחבוק חישורןים‪:‬‬ ‫והס מתחבקים על ל־וחטיהסז‬
‫כאלו הם בכור מות יצוקים ‪:‬‬ ‫התמותה‪.‬‬
‫יכספו *אל ־ ‪T I‬‬ ‫ובלם • ‪H‬‬‫| \‪T‬‬
‫ולו היו כהר תבור חזקים ‪:‬‬ ‫יחרדו‪.‬‬
‫‪twT‬‬ ‫הררים‬
‫וטפחדם ‪• It‬‬
‫• ־ י״ד‬
‫להם’'מתוקים ‪:‬‬ ‫ופצעי‬ ‫והא^ן לחכם הוא כניופת‪.‬‬
‫והחרב לצוארם ענקים‪:‬‬ ‫והמות ‪,‬עלי ראשם ;ןטרת‪.‬‬
‫עדי ישבו חגבים הענקים ‪:‬‬ ‫ן;מם‪-‬לב ארי מנע^רתם‪.‬‬
 ‫יד‬ ‫שער השביעי‬
‫ב ט ל ס מ ת ס וון או ץ ^ ח‪ .‬קי ם !‬ ‫ותח׳שןב כי ברקים הם יחצון‬
‫כאלו מצ^בא מר‪1‬ם ע׳שוקים ‪:‬‬ ‫כ׳וכני חניתזת‪.‬‬ ‫בידם‬
‫אבל שבה בדמים לאפיקים‪:‬‬
‫• ! ־ • • ן‬ ‫•‪• T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪l‬״ ‪T‬‬
‫וארץ כמדיורה מחרב׳ות‪.‬‬
‫וחרבויתם ;עופון בברקים‪:‬‬ ‫והרעיפו ‘שמי הדם לקן^ם‪.‬‬
‫ושפתיהם בפי חרב נישוקים‪:‬‬ ‫וכמה גלג^‪ 1‬ת נפלו ’לארץ‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪ I‬ז ו זו‬ ‫‪*t‬‬ ‫\« ‪I‬‬ ‫*‬
‫מאודמת כש‪'1‬ש‪ 3‬ת ןןמקים‪:‬‬ ‫באלו הקרב ננה וחרבם‪.‬‬
‫‪T I - :‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫״ ‪Tl :‬‬ ‫י•‬

‫ויצאו מהם נהמלה שני גנוריס‪ .‬כאלו הם שני כפירים‪ .‬להם זרוע עם גנורה‪.‬‬
‫ולהם קול גערה‪ .‬וגערהם מסצוב לבבות להבוס‪ .‬והערוך עם הקרבים קרבוח‪ .‬וכאשר‬
‫נצב זה לעומס זה וקרא זה אל זה ואמר‪:‬‬
‫ומיותי בקרב אחשוב חיותי‪:‬‬ ‫אני בן הקרב מי׳ום הי־ותי‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫ותמתיק התמ׳ותה על שםת^^\‬ ‫והחיים להבי הם כמ‪ 1‬ר־ויש‪.‬‬
‫קצתי אש אבל מים קצתן‬ ‫וחרבי תענה ;‘ש בי פלא׳ות‪.‬‬
‫וצנתי לעד לי גם חניתי‪:‬‬
‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪» I‬זי‬ ‫;• ‪• T‬‬
‫אבקע מישכרי;ם התלאיות‪.‬‬
‫^‬
‫‪U‬‬ ‫־‬
‫‪3‬‬ ‫בהתי‪*./‬‬
‫עוברי ‪ it‬ן!~ך‬‫י‬ ‫בדם‬
‫ארו א‪T1‬תה ‪TI‬‬
‫»‪-‬‬ ‫ועת בי צמאה חרבי למים‪.‬‬
‫אבל חרבי וקשתי נחלתי‪/:‬‬ ‫ואמאס נחלת אב׳ות וה';נם‪.‬‬
‫ןעם חייות יעךים תחנותי ‪:‬‬ ‫ואקוץ לחנות בתי ארזים‪.‬‬
‫וזחלתי ןך‪,‬י כן אחךיתי ‪:‬‬ ‫ומי ננ’ש למלחמתי וראה‪.‬‬
‫ז‬ ‫‪:‬ד‬ ‫‪ “ t • I‬ן •‬ ‫•״‬ ‫•‬

‫ויצא אליו השני בערס שירו נגמר‪ .‬עוד זה מדבר וזה בא ואומר ‪:‬‬
‫וינקנו'שדי אם מעלומים ‪:‬‬
‫•‬ ‫‪•8-‬‬
‫אני מרעייש מריומים והדומים ‪:‬‬
‫עדי כי;געו דמים בדמים ‪:‬‬
‫והיא מעיון לכל פחד ואימים ‪:‬‬
‫בעת כי יהזוה בחל־ומים‪:‬‬
‫ותעזיוב את נו;יתם צלמים ‪:‬‬
‫כאלו אלמו אותם אלומים ‪:‬‬
‫••‬ ‫‪- I‬‬ ‫| ‪|j-T‬‬
‫אני באמת ומטות תא׳ומים‪.‬‬
‫ועת אשאג בקרב הקרביות‪.‬‬
‫ולי חרב תמאן ביוא בתן;;ךד•‪.‬‬
‫והאטים לפנים ;ישבו בה‪.‬‬
‫ןגב־ורים ;נידון לה שנתם‪.‬‬
‫ותיוריד הענקים עד שאולה‪.‬‬
‫^‪.‬‬ ‫גלנל־ותיהם ב א‬
‫‪I VI‬‬
‫ותשליך‬
‫‪ I‬־ ‪V •• : I \ I • 8‬‬
‫‪T‬‬

‫וכאשר דרכו קשסוסם וסציהם‪ .‬וערכו כארזים דגליהם ונסיהס‪ .‬ורעמו הפנים‬
‫מקול שאונותיהם‪ .‬ונמם כל לב לרעם גבורותיהם‪ .‬והשתקשקו הקוסיס גמערכוסיהם‪.‬‬
‫וצרו מרחבי האדמה לרגליהם‪ .‬וקלו נשרי הנזרבות לראשי הגבורים והגברים‪ .‬ורוו‬
‫מדמיהם הכפירים והכפרים‪ .‬וכוכבי הרמחים‪ .‬בגלגליהם זורחים‪ .‬ועלו ענני אבקים‪.‬‬
‫וכסו פני השחקים‪ .‬ונקתרו אשי המאורים‪ .‬במסוה הקיטורים‪ .‬ויתפוצצו הררי עד מקול‬
‫הגבורים‪ .‬והחרבות כברקים ממהרים‪ .‬והחצים כמראה הלפידים בוערים‪ .‬וקדמה אש‬
‫המות על ראשי הרמחים‪ .‬לנתח הנתחים‪ .‬בחניתות ובשלמים‪ .‬להעלות מסם לחיות‬
‫השדה עולה וזבחים‪ .‬והקשתות עטופים כפופים‪ .‬כאלו הם נחשים‪ .‬ואין להם לחשים‪.‬‬
‫והחצים עליהם כצפעונים נטישים ‪ .‬ומאוריהם גרושים ‪ .‬ודרכו כוכבי החרבות בצהרים‪.‬‬
‫וחשכו במאוריהם העינים‪ .‬והפגרים נין שפסים‪ .‬והדמים נגרים כאלו הם נחלי מים‪.‬‬
‫והרעיפו שמי החרבות‪ .‬על אדמת הקרבות‪ .‬בגשמי נדבות‪ .‬מדמי הלבנות‪ .‬ורותה הארץ‬
‫‪ ,‬בגשמי דם ולא גשמי מים‪ .‬ואנשי חיל לא מצאו ידים‪ .‬והגנורים ידיהם מל מלצים‪.‬‬
‫ונאקס החללים כיולדה על אבנים‪ .‬והמלחמה משוננת כרחים‪ .‬ושתי המערכות אלה‬
‫נוכח אלה עומדים בפסח עינים‪ .‬והמות ביניהם קורא בלי לשון כאיש הנינים‪ .‬ומקול‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫קראו חשכו המאורים צסגור והירים‪ .‬וקדרו פני ממה ואלו היסה לשנעסיס‪ .‬ולסון‬
‫הסרב ישמיעו סדשים גערוהיו‪ .‬ויביא באזני הלנבוס רוכמוחיו‪ .‬והקדר יהגה אימה ‪,‬‬
‫וינין< ידו הרמה‪ .‬וישאג ככפיר בלי לשון‪ .‬ויביט בלי ‪-‬אישון‪ .‬וכאשר רוו המרבופ ‪.‬‬
‫בדמי הלנבוח‪ .‬ולקקו דמיהם מנימוס‪ .‬בלי לשון •ושפמוח‪ .‬והגיעה המלממה לסכליהה•‬
‫וגאה עד קצה אמריסה‪ .‬ושגה חרב נקמה אל מערה‪ .‬וכלה שאונה וצערה ‪ .‬ושקטה‬
‫קול המרועה‪ .‬והיסה אל הממנה האחח הסשועה‪ .‬וכלמה לממנה האמרה רעה‪ .‬ונגלו‬
‫פני השחקים‪ .‬ממשות האנקים‪ .‬ונפלו לארץ כמה הרים גבוהים ועמודיה מזקים‪ .‬וכנו‬
‫מוקדי המוס הדולקים‪ .‬אז הסעוררנו לנקוע אל ממוז חפצינו‪ .‬ולשוב לנוה רנצינו‪.‬‬
‫ואנסנו ממהים מאשי ראו עינינו ‪ .‬ורחקנו מן הנרדפים אל הרודפים ‪ .‬ותרנו מז‬
‫הניגופים אל הנוגפים‪ .‬וישבנו אצלם‪ .‬ונצילם‪ .‬עד אשי שלו מיהם הקיעונו‪ .‬ולנוה‬
‫‪,‬‬ ‫השלום הגיעונו ‪:‬‬

‫השער השמיני‬
‫כמהצל אגרת ישרה• וכעירותה בקריאת אותה «ורה!‬
‫נ א ם הימן האזימי הייסי בארץ מצרים‪ .‬והיסה נע ה ההיא תאוה לעינים‪ .‬מגדיה‬
‫חדשים גם ׳ישנים‪ .‬וגניה דשנים ורעננים‪ .‬נטועים נטעי נעמנים‪ .‬והיא ככלה בצוארה‬
‫ענק האור‪ .‬כאלו העולם חשך והיא מנורס המאור‪ .‬ומצאמי בה בחורי ממד משכילים‬
‫ונעימים‪ .‬והמה חכמים מחוכמים‪ .‬מבארי קסומים‪ .‬ומגלי מעלומים‪ .‬יקרעו ים המדע‬
‫קרעים‪ .‬ויפוררו לחכמות קלעים‪ .‬והמליצות כמו נרוס והמה גביעים ‪ .‬או כמאורוח‬
‫והמה רקיעים‪ .‬יפיצו מענק שכלם יפעת לשמים‪ .‬ויטיפו מענן לקחם שפעת גשמים ‪.‬‬
‫וניבם לצמאים כפלגי מים בציון‪ .‬ולבם לנבואת השיר גיא חזיון‪ .‬וכלם נרי לבב ורעיון‪.‬‬
‫ויודעי דעת עליון‪ .‬ובתוכם איש זקן יקבץ מן הסעודות נפוצוסיהם ‪ .‬וישבץ מן המליצות‬
‫מליצותיהם‪ .‬פעם ירקום בכתביו רקמת שרד‪ .‬וישעס עליהם זהב שכלו מעשה מורד‪.‬‬
‫פעם יבוא בים הבינה לבקע משבדיו בדבריו‪ .‬ולהוציא מחדריו רדיו‪ .‬ולהעלות ממצולותיו‪.‬‬
‫פניני מליצותיו‪ .‬וישאלוהו העומדים לפניו‪ .‬והשואבים ממעיניו‪ .‬ללמדם מלאכת המליצה‬
‫החזקה‪ .‬ודרכה העמוקה והסרוקה‪ .‬אשר ילאו גבורי המחשבות‪ .‬וכפירי הלבבות‪ .‬וחלוצי‬
‫הקרנות‪ .‬לדרוך שביליה‪ .‬ולהלוך במעגליה‪ .‬כי היא נתיב לא ידעו עיט‪ .‬ומלילתה ים‬
‫גדול בל סלך בו אני שיט‪ .‬ויאמר להם אני אעביר כל טובי על פניכם‪ .‬ואשים מידות‬
‫התעודות לפניכם‪ .‬ועתה הטו אזנכם ודעו כי יש לשירות המאושרות‪ .‬ולחידות החמודות‪.‬‬
‫ולאגרות היקרות‪ .‬ולמליצות הנמרצות‪ .‬כמה דרכים וכמה מהלכים ‪ .‬אשר יתעו בה מורי‬
‫הנבוכים‪ .‬והמלאכה העליונה‪ .‬היושבת במלכות ראשונה‪ .‬היא מלאכת באגרות תהפוכות‪.‬‬
‫אשר קשסוחם לאחור דרוכות‪ .‬ומשני דרכים ערוכות‪ .‬אם בדרכם ‪ ,‬תקראם‪ .‬נכוחים‬
‫תמצאם‪ .‬ואס מהפכם לאחור‪ .‬חסשוב כי אשפוך נחלי שיסור‪ .‬או הי^רדן ישוב לאחור‪.‬‬
‫אמרו לו כל העם זאת דרך לא עבר בה איש‪ .‬וזאת המלאכה בחולה' לא ידעה איש‪.‬‬
‫ואם מארש אותה אלינו‪ .‬הרנה מוהר ומתן עלינו‪ .‬זיהי לך סלק בהונינו וחילנו‪ .‬אמר‬
‫להם לכו בנים שמעו לי יראת ה׳ אלמדכם‪ .‬ומנחה לא ארצה מידכם‪ .‬והנני ממטיר‬
‫לכם סעודות‪ .‬משמי התעודות‪ .‬ואשמיעכם אגרת חמודה יפיפיה‪ .‬כתפוחי זהב במשכיה‪.‬‬
‫חצובה מהררי מושיה‪ .‬בנויה לחלפיה‪ .‬לה מן צביה‪ .‬ואימת לביאה‪ .‬מתהפך כקשת רמיה‪.‬‬
‫ואין לה בתבל שניה‪ .‬אחת היא לאמה‪ .‬ופליאה בין בני עמה‪ .‬לאוה ננוס ויאשרוה‪.‬‬
‫שמעו שמעה עדינות ויהללוה‪ .‬אס יקראנה איש מראש ועד קון< ‪ .‬לבבו אליה יכשוף‪.‬‬
‫וימצאנה מהלה חמודה‪ .‬כאשה צנועה ומקידה‪ .‬ואם מקופה ועד ראשה יקראנה‪ .‬ולאחור‬
‫יהפכנה‪ .‬תשוב החסידה אנפה‪ .‬ותתהפך השפה היפה לשמה ולקצפה‪ .‬ותחזור המהלה‬
‫חהלה‪ .‬והברכה קללה‪ .‬ונאורה תאיר האפילות‪ .‬ותשיב השמש אחורנית עשר מעלוס‪.‬‬
‫צהמריד כל רואיה‪ .‬בפלאיה‪ .‬שחורה היא ונאוה‪ .‬בפיה צוחקת ונפשה דוה‪ .‬בפניה ענוה‪.‬‬
‫ונלנח מעוה‪ .‬בלשונה נופת‪ .‬ובקרנה סופת‪ .‬אם תמתיק בראשיתה‪ .‬מר ממות אחריתה‪.‬‬
‫לה שני פנים‪ .‬כלחם הפנים‪ .‬וכל קוראה כדרכה‪ .‬ויטעם מתוק סכה‪ .‬ויאמר זה למס‬
‫ה'‪ .‬וזה השלחן אשר לפני ה׳‪ .‬ואם יהפכנה ימצא לחם הפנים המוקרים מלפני ה'‪ .‬כי‬
‫הטוב ־והרע נצמדו בה‪ .‬ואיש ואיש יולד ב ה‪ .‬ויתרוצצו הבנים ב ק רנ ה‪ .‬ויצא האחד‬
‫איש תם יושב אוהלים‪ .‬ואמרי כן יצא אחיו בליעל‪ ,‬ורוע מעללים‪ .‬וזאת האגרת שמתיה‪.‬‬
‫על משבצות המליצות שרשרות בכור שכלי צרפתיה‪ .‬ונפניני מאמרי רצפסיה‪ .‬וכחרב ניד‬
 ‫טו‬ ‫שער השביעי‬
‫הזמן שלמחיה‪ .‬ליח מול דלול ליחה‪ .‬ולקח הלוכלים ל ק ה ה‪ .‬ואין בכל דולכי נמיגה‪.‬‬
‫ושומעי נינה‪ .‬א־ש אשל יעשה כמוה להליח בה‪ .‬ועשיסיה לישל בשונו לשוני השכלים‪.‬‬
‫ולעול משנס נבלומם הנבלים‪ .‬ומנלחיה על אמד השלים הצלים‪ .‬והשגניס הנלגניס‪.‬‬
‫והמנזלים הזלים‪ .‬והלועים הלעים‪ .‬בי משבחיו בהחלה‪ .‬ולא נשא מני החהלה‪ .‬ועל‬
‫כן עמיחי לו זאח האגלה‪ .‬להיוס לדור אמלון משמלה‪ .‬ובהגיעו עדיו‪ .‬וימישנה בידיו‪.‬‬
‫יחשב כי לשוני הללו ‪ .‬ולא ידע כי קללו ‪ .‬מבלן לעהו בקול גדול בבקל השכם קללה‬
‫ויק ויאמר‪:‬‬ ‫תחשב לו‪ .‬ועחה הטו אזנכם אליה‪ .‬והקשיבו לנולאוס מליה‪:‬‬
‫גבירנו צילנו‪ .‬מגדיל •קלינו‪ .‬משיר אנחתינו‪ .‬־מעיל שמממינו‪ ’ .‬מנוש מגנ הינו‪.‬‬
‫מחדש גדולתינו‪ .‬משביה מלסהינו‪ .‬לאש לקהלמינו‪ .‬נודע שמו באיים‪ .‬ונשמע בגוים‪.‬‬
‫יצא שמו בסהלה ‪ .‬ומואש הנבלה ‪ .‬ומהעטן< היושל ‪ .‬ושונא העושל ‪ .‬ילדון( הכושל‪.‬‬
‫וגועל משובות‪ .‬ואוהב חשובות ‪ .‬וזונת דיעוה ‪ .‬ויועץ נדיבות ‪ .‬ומנאץ מעשקוח‪ .‬ומלבה‬
‫צדקוה‪ .‬ובוחל גאוה‪ .‬ובועל ענו ה‪ .‬ומגלש מהתלות‪ .‬ומאלם תהלות‪. .‬ומלמיק סושעים‪.‬‬
‫ומקרב צנועים ‪ .‬ומתעה יהירים ‪ .‬ונוחל מזהירים ‪ .‬וזונח כש»ליס ‪ .‬ומושק משכילים ‪.‬‬
‫ומדיח אשמה‪ .‬ורודף מימה‪ .‬וגועל חוטאים‪ .‬ואוהב יראים‪ .‬ושונא העבירות‪ .‬ובוחל‬
‫התולות‪ .‬ומואש זדונות‪ .‬ואוהב אמונות‪ .‬ושונא לשע‪ .‬ושונא■ פשע ‪ .‬יליד משידוה ‪.‬‬
‫בלי מרדות‪ .‬יופי בלא דופי‪ .‬חשד בלי חשד‪ .‬השל יוצלהו יצלהו‪ .‬אל ידעך כילו‪ .‬נס‬
‫מאורו‪ .‬בעודו צול כבודו‪ .‬ישיל אנחתו‪ .‬וילנה שמחתו‪ .‬ויאביד מנידיו‪ .‬וישקיט ידידיו‪.‬‬
‫וישפיל ק מיו‪ .‬וירים מלימיו‪ .‬וישבור צורריו‪ .‬וירבה עוזריו‪ .‬ויאור אולליו‪ .‬וינצור‬
‫צנאיו‪ .‬וישמיד משנאיו ‪ . . .‬ויגביה ק רנו‪ .‬ויגדע יגונו‪ .‬ויכפיל ג אונו‪ .‬וישפיל שוטניו‪.‬‬
‫ויגביה אוהביו‪ .‬ויכניע אויביו‪ .‬ויעזור יודעיו‪ .‬אף יצמיח מרעיו בולאהו‪ .‬משד ימציאהו‪.‬‬
‫ויאמר להם‪:‬‬ ‫אל יאבד לנצח גנילנו‪.‬‬
‫הנה זאת חהלה כלולה‪ .‬ותחתיה רבצה האלה‪ .‬לאה אנכי נותן לפניכם היום‬
‫בלבה וקללה‪ .‬אם תקראנה נדרכה ותלכו בנתינה‪ .‬היא דרך ישר לא הכשלו ב ה‪.‬‬
‫ואם תרצו להפוך עניניה ולהלוק בניניה ‪ .‬התחילו מקופה ותלכו אחורנית ‪ .‬מן הדרך‬
‫השנית‪ .‬וכה תאמרו גבילנו לנצח יאבד אל ימציאהו‪ .‬סקד בוראהו‪ .‬וכן תלכו‬
‫מאחליתה‪ .‬עד תגיעו לתמלתה‪ .‬ויאמר להם והנה עוד אלו שני חרוזים יתהפכו לאמור‬
‫וישא משלו ויאמר ‪.‬‬ ‫י‬ ‫כמו האגלת‪ .‬ויחנו כתף שוללת•‬
‫ק ל וכל חסד בן? נמצא ‪:‬‬ ‫השר בך י־ושר ואין אתך‪.‬‬
‫בי את אמת חמדה בלי שמצה‪:‬‬ ‫מוסר בלי רשע בך שם אל•‬
‫ויאמר להם וכל הרוצה לקרוא אלו השירים יאמר כן‪:‬‬
‫אתןד ןאין ייושר בך הע^ר ‪:‬‬ ‫נמצא בך חסד וכל ק ל‪.‬‬
‫בך רשע בלי מוסר‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫! •‬ ‫־ ^"‬
‫אל‬ ‫‪V‬‬ ‫‪11‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•• •‬
‫שמצח בלי חמדה אמת בי את‪.‬‬
‫— ‪J‬‬ ‫•‬ ‫« ‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪! V‬‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪r I‬‬ ‫•‬

‫ויחריש כפי שעה ויאמר הרימותי ידי אל ה' אל עליון ‪ .‬השוכן בלום סביון ‪.‬‬
‫והצופה בלי לעיון‪ .‬כי זאת האגלח‪ .‬גאון בל המשוללים משברת‪ .‬ונלאו להשיב אליה‬
‫כל בני מזרח ומערב‪ .‬מבני ענל ומבני עלב‪ .‬כי לא רקמו במשבצותיה הידים‪ .‬ולא‬
‫שמעו במליצותיה האזניס‪ .‬נבלו מימי מליצתה על מליצת עלב כפלים‪ .‬וינקו כל ההרים‬
‫הרמים אשל תחת כל השמים ‪ .‬וכל היודע לשון ערב ולשון הקודש השנים ‪ .‬יוכל לטעום‬
‫מימי מליצוחי המתוקים למכקוחים‪ .‬ויהי מבדיל בין מיס למים ‪:‬‬
‫א מ ר המגיד ונשמע וימק לבבנו‪ .‬ונבהלו בני מחשבינו‪ .‬ולא קמה עוד לוס באיש‬
‫מפניו ‪ .‬ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניו ‪ .‬לק שאלנוהו על שמו‪ .‬ואיה מקומו‪.‬‬
‫ואמרנו לו הודיענו זה הכתם הטוב מאין ממצבו ‪ .‬וזה האור הבהיל מאיזה המאורות‬
‫ויאמר אלינו ‪:‬‬ ‫דרך כוכבו‪ .‬והסכמה מאין מבוא‪ .‬וישחק למלינו‪.‬‬
‫‪,‬ואמריותי פאר ראשי ^קהליות‪:‬‬ ‫אני חבר מחבר התהל‪1‬ת‪.‬‬
‫‪• , -‬‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬

‫'ויחסכו לר^^^^‪ t‬צרי ?לל‪ 1‬ת‪:‬‬ ‫אדובר מננידי סי ברכ‪ 1‬ת‪.‬‬

‫ויישובו לעין א׳ועי אסיל‪ 1‬ת‪:‬‬ ‫ואטריותי לעין עורים מאיריות‪.‬‬
‫‪• I‬‬ ‫•” ן •‬ ‫ן • • !‬ ‫“‬ ‫»‬ ‫*‬

‫ואם הטה לזולתי בתול‪ 1‬ת‪:‬‬

‫«‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪•%‬‬
‫ואתי כיל בניות השיר בעול‪ 1‬ת‪.‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫ענהו אל תבלןש לןי גד־ול׳ות‪:‬‬ ‫והריודף לה^יג מןןלתי‪.‬‬
‫במעל׳ות ‪:‬‬
‫תעלה ‪ I‬־‪•:‬‬
‫ולז*‪ 1 x 1‬״ ‪v‬‬
‫‪,‬‬ ‫נפ׳שןי‬‫שמ׳ור ‪-1-‬‬ ‫’‪,‬‬ ‫הכי תיגע ול^ג תגע ]לכן‪.‬‬
‫לגל‪ 1‬ת‪:‬‬‫*־‬
‫וערותזז‬
‫‪I1 r ! v 1‬‬
‫וחרפתזז‬
‫‪I 1 T 1 V :‬‬
‫הבי תרוץ לנבל את כב־ודןו‪.‬‬
‫וכשמעי שירו ידמתיהו והכרחיהו‪ .‬כי סבר הקיני הוא‪ .‬ומהרתי אליו ו סנ ק מיהוי‬
‫ועמדחי עמו י מי ם‪ .‬לכלוח שנוחי אחו בנעימים‪ .‬מד צמק בינינו עורב הפרידה‪ .‬ונסעסי‬
‫מאחו בנפש חרדה ‪ .‬וגלחה יהודה מפוני ומרוב עבודה ‪ .‬ולקחתי עמי עוב זכרו לעדה‪.‬‬
‫ויהי לי לצידה ‪:‬‬ ‫•‬

‫השער התשיעי‬
‫כשלשים משוררים מתהללים ‪ .‬מי יעשה שירים יותר מעולים ‪:‬‬
‫נאם הימן האורחי פניתי מכל מעשי לשבת עם המבינים בבתי ישיבחס ‪ .‬ולשמוע‬
‫דברי חכמים ומידותם ‪ .‬ויהי היום ואני עם חברים אצילים וגבירים ‪ .‬למערכת השיר‬
‫נגשים‪ .‬והיה מקפרס שלשים;‬

‫ויען איש מהם ויאמר‪:‬‬

‫מי קעולה במעלות השירים הגבוהים‪ .‬ובוקע משמריו נגוהים‪ .‬יגלה היום לעינינו‬
‫מעלתו‪ .‬ויחשוף את זרוע מליצתו‪ .‬ואח יקר תפארת גדולתו‪ .‬אמרו לו העם במה‬
‫<יבמן המשורר וכחו • ואיך נוכל לדעת האיש ואת שימו‪ .‬אמר להם דעו כי יש לשירים‬
‫דרכים• ולחרוזיס נתיבות ומהלכים‪ .‬ולהם מלאכות נשוכות‪ .‬שמורות וערוכות‪ .‬ומבתר‬
‫המלאכות ‪ .‬לקמת מקפר הנביאים פשוק‪ .‬ולבנות עליו ענין נחמד וחשוק‪ .‬והים בתוך‬
‫הקרואים איש זקן מראהו נו ר א‪ .‬והוא יושב לבדו רתוק מן החבורה‪ .‬אבל היה מבקע‬
‫הלבבות בפעיש מליו‪ .‬ומחפיר הפנינים בפניני משליו‪ .‬והיו מכושים פניו ‪ .‬ולא יכולתי‬
‫לראות עיניו ‪:‬‬
‫וי ען ויאמר שמעו אלי אנשי לבב‪ .‬ואל ילך לבבכם שובב‪ .‬כי אם הדרך הזה‬
‫מבקשו‪ .‬ולבוא בשער הזה תדרשו‪ .‬מצאתם מחזק הבדק‪ .‬ומורה הצדק‪ .‬ועתה ברו‬
‫לכם איש וירד אלי‪ .‬עד הכירג ותבחנו מלי‪ .‬ויגש אליו איש מן הסבורה ויאמר לו‬
‫אם רצונך אש השכל לקדוח‪ .‬עשה שיר יהי קו פו‪ :‬וקוי ח׳ יחליפו כ ס‪:‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪■:‬‬
‫כי ב־ו ע ע י ם ‪ .‬י מ צ א ו מנו ח ‪:‬‬ ‫בן איי ש ב ט ח ע ל צוךן? י׳ום ציךן?‪.‬‬
‫ק|‪.‬יי « ! ח לי פו כ ח ‪:‬‬ ‫ס ב ו ט חי ס ע ל ךיק ל ף ק ^עעו א ב ל ‪.‬‬

‫וי ען השני מן החבורה ויאמר לו אם רצונך להעיר ישני זממיך‪ .‬עשה שיר יהי שופו‪:‬‬
‫וי ש א מ ש לו וי א מ ר‪.‬‬ ‫וברוב גאונך תהמש ק מיך‪:‬‬

‫ת ה; ה פ א ר ע ל ר א׳ ש ב ני עטין? ♦‬ ‫א ם ב ע ב׳ו ד ת א ל ת כ ל ; מ י ך ‪.‬‬

‫‪.‬‬ ‫ו ב ר‪ 1‬ב גא־ונן? ת ה רו ס לןמיןז‪:‬‬ ‫כי א ז מעזנ אין ? לן ?‪.‬י כ ח שו •‬

‫וי ען השלישי ייאמר לו אס תחפוץ לנקות ■שכלך מכל שמץ‪ .‬לפרוץ על כל גני השיר‬
‫פרץ‪ .‬על פני פרץ‪ .‬עשה שיר יהי שופו ז ולא לאמונה גברו בארץ‪:‬‬
‫ו י ש א מ ש ל ו וי א מ ר •‬
‫ל א א ח ז ה י ש ר וגו ר ר פ ר ץ ‪:‬‬ ‫א בי ט ל צ ד ; מ י ן ו א פנ ה ע ל עז מ א ל‪.‬‬
‫ל א מ ו נ ה ג ב רו ב א ר ץ ‪:‬‬ ‫כי א ם מ תי ר ש ע ודיוברי ^ ו א א ^ ר ‪.‬‬

‫וי ען הרביעי ויאמר לו אס תרבה לברר שירך ממעא ו און‪ .‬עשה שיר יהי שופו‪ :‬שלח‬
‫וי ש א מ ש לו וי א מ רז‬ ‫אצבע ולבל איו•‬
 ‫טז‬ ‫השער התשיעי‬
‫כי טב ^נ ה רג ל ך ן ט י ט ך‪»,‬ון ‪J‬‬ ‫^^^ובה אג־ו־ש א ל א ל ב ט ר ם מ׳ו תך‪.‬‬
‫מיוטה ^ ל ח א צ ב ע ו ד ב ר א ו ן ‪:‬‬ ‫ת צ ל ח ב ע ת ת סי ר ל ך ט תיוכך‪’ .‬‬

‫יהי‬ ‫וי ען הסמישי ויאמר לו אם האוה להראוח לנו מכמסן אפר מכמס‪ .‬עשה שיר‬
‫וי ען ו י א מ ר ‪:‬‬ ‫שוסו‪ :‬מה החלום הזה אשר חלמתן‬
‫א־וי כי בדוק ה ת או ד‪ .‬נ ר ד מ ת ‪:‬‬ ‫בן א י ש ל מ ת י ע ע ך ע צ מ ת ‪.‬‬
‫מ ה ה ח לו ם ה ן ה ^ ש ר ח ל מ ת ‪ :‬׳‬ ‫ה כ לי ח ל‪ 1‬מי ך ל ב ב ך ל ב בו‪'.‬‬

‫סוסו ‪ :‬כי אם עשוס‬ ‫תרצה אדני‪.‬שכלן ליסד‪.‬עשה שיר יהי‬ ‫וי ען הששי ויאמר ‪ :‬אם‬
‫ר ע ן וי א מ ר ‪:‬‬ ‫’ משסע ואהבת חסל‪.‬‬
‫נ ט ה כדיוק ש דז ק ו א ר ץ ‪ .‬י ס ד י '‬ ‫ה בון א נ ו ש ל ק ר א ת א ל ד‪ ,‬ך א ש ר‪, .‬‬
‫בי א ם ע ש ו ת מי ש פ ט ו א ה ב ת ח ס ד ‪:‬‬ ‫‘‬ ‫כי מ ה א ל ד י י ך מ ב קי ש מ ט ך‪.‬‬

‫וי ען השביעי ויאמר לו ; אם חכמת ככלה ימת לחי‪ .‬עשה שיר יהי סוסו ‪ :‬וימרחו על‬
‫וי ען ו י א מ ר ‪:‬‬ ‫השחין וימי‪.‬‬
‫ו׳ ש מ ך ד פ ו א ת י ןח»י ר ו ח י ‪:‬‬ ‫ש ד י ‘ ש חין ח ט ^ י ל ב בי ה ח ל ה‪.‬‬
‫ד מר ח^ ע ל ה^טו)ץ וי תין‬ ‫ל ק ח ו ס ע י פ י מרקחיות ט ו ב ז כ ר ך‪.‬‬

‫סופו‪ :‬מלאתך‬ ‫שכלך אמה בוחר‪ .‬עשהשיר יהי‬ ‫אםלגלות‬ ‫וי ען השמיני ויאמר לו‪:‬‬
‫וי ען ו י א מ ר ‪:‬‬ ‫׳ ודמעך לא מאחר♦‬
‫ועד מתי פני אל לא תשחר ‪:‬‬ ‫אנויש חלפו ימותיך בהבל‪.‬‬
‫‪V r‬‬ ‫‪J‬‬ ‫זו ‪I‬‬‫‪vt‬‬ ‫ן‬ ‫‪t‬‬ ‫‪1‬‬

‫מלאתך וךמעך לא תאחר‪:‬‬ ‫ועינך מלאה דמע ועל כן‪.‬‬

‫וי ען התשיעי ויאמר לו‪ :‬אם חשכיל השיר אשר בלבי ערכתי‪ .‬עשה שיר יהי סוסו ‘■אם‬
‫ויען ויאמר‪* :‬‬ ‫תלכי עמי והלכתי‪.‬‬
‫נמס כמים בי ונישפכתי‪:‬‬
‫­‬ ‫‪ .‬ו‬ ‫‪I‬‬ ‫‪■:‬‬ ‫•‬ ‫ן •‬ ‫ז ‪-‬‬
‫עורי שין האל הכי לבי‪.‬‬
‫איו תסמכי ^ידי ונסמכתי ‪:‬‬ ‫אם תעזרי א‪1‬תי אהי נןגזר‪.‬‬
‫אם תלכו עטי והלכתי‪:‬‬
‫ג ‪• T T 4‬‬ ‫• •‬ ‫‪• : -‬‬ ‫•‬
‫ובעת בדרד אפחדה מצר‪.‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪I r v I‬‬ ‫‪ I‬״‬

‫וי ען העשירי ויאמר לו‪ :‬אם חרצה להעיר שכלן עד יצא כגוגה צדקו‪ .‬משה שיר יהי‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫סופו‪ :‬ונמל ה׳ את יהודה ח ל קו‪.‬‬
‫עת כל אניויש ;שים בתבל חשקיו‪ .‬אשים באל חשקי ואשמיר חוקיו‪:‬‬
‫ובעת בני אייש ינחלו נחלת יקר‪ .‬נחל יי את יהודה חלקיו‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪: V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪ 1‬־‪1‬‬ ‫־‪■:‬־■‬ ‫“‪I‬־‬ ‫•‬ ‫‪•1 1‬‬ ‫‪” 1‬‬

‫וי ען האחד עשר ויאמר לו‪ :‬אם חכקון< להפק משכלן ע‪ 1‬נ רקחו‪ .‬עשה שיר יהי סו פו; ׳‬
‫ויען ויאמר‪.‬‬ ‫לא כהתה עינו ולא נס ליחה•‬
‫‪.‬יצמח פרי צדקך דתן ריחיו‬ ‫בן איש עצי יושר נטע בלבבך ‪.‬‬
‫לא כד׳תה עינו ןל^^ נם לחיה ‪:‬‬ ‫ובמיותך צור!חליץ את נופך‪.‬‬
‫ויען השנים עשר ויאמר לו‪ :‬אס חכסו^ להלביש שירך סוס נועם כ מדו‪ .‬עשה שיר‬
‫וי ען ו י א מ ר ‪:‬‬ ‫’ יהיה סו פו‪ .‬לא טוב היות האדם לנדי•‬
‫הרחק יקר תבל ובה תעזר ‪:‬‬ ‫חכמה לראש אנ שי;לן היא נזר‪.‬‬
‫•י* ר ‪:‬‬
‫א‪tt‬ד ם ל«־ב ד ו א‪jr‬ע‪v 7‬ש ה ליו ע ז‬ ‫הייו ת‪.‬‬
‫^ב ס י א ^ הי ס בד! ו ש ח ל א טיו ב «‬
 ‫ספר תחכמוני‬ ‫■‬
‫י‬
‫וי ען השלשה משר ויאמר לו‪ :‬אם חרצה להעציב מקנאין ולהמלי‪ .‬עשה שיר יהי סופו‪*.‬‬
‫וי ען ויאמר ♦‬ ‫’ והקיר ה* ממן כל סלי‪.‬‬
‫כי ב׳ו צרי ציךי ומרפא חילי ‪:‬‬ ‫לבי לאל ישובה כ?ןת יצר לף‪.‬‬
‫הסיר י; ממןז כל ח‪ 1‬לי‪:‬‬ ‫אלו בעת ציךן? בצוךןז תכטדוה•‬
‫קמה‬ ‫עשה שיר יהי סופו ‪:‬‬ ‫וי ען הארבעה עשי ויאמר לו ‪ :‬אם מעלח שירך נשגבה‪.‬‬
‫ויען ויאמר ז‬ ‫י אלומחי וגם נצבה‪.‬‬
‫חרב ואח־ור לא לעולם שבה ‪:‬‬
‫‪♦ T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪VV‬‬
‫אנעם לש׳וני י׳ום קרביות נחישבה‪.‬‬
‫« ‪T‬‬ ‫‪I V‬‬ ‫‪TI J‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪IV‬‬

‫קטה אלומתי וגם נצבה ‪:‬‬

‫• ‪T T‬‬ ‫ן ‪-‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪j‬״‬ ‫‪t‬‬ ‫‪It‬‬
‫ובעת אלומות בעלי שיר אלמו‪.‬‬
‫• ז‬ ‫•‬ ‫‪-‬ן•••‬ ‫‪•I‬‬

‫וי ען החמשה עשי ויאמר לו‪ :‬אם חרצה להכניע כל ע״רי רהב‪ .‬עשה שיר יהי קו מו‪:‬‬
‫ויען ויאמר‪.‬‬ ‫‪ *,‬ויעשו להם אלהי ז ה ב‪.‬‬
‫י׳ום זיין הלא ישרפו בלהב‪:‬‬ ‫הק־ופצים ידם והיונם ימנעו‪.‬‬
‫‪: T‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־ ‪• 1‬‬

‫ויעשו להם אלהי זהב ‪:‬‬ ‫עזבו אלהיחם וכספם עבדו‪.‬‬

‫‪T I “ I‬״ ‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•״‬ ‫‪VJ‬‬ ‫‪It‬‬

‫וי ען הששה משר ויאמר לו ‪ :‬אם חרצה׳ להיוש ריח שירך בראשי בשמים‪ .‬עשם שיר יהי‬
‫ויען ויאמר‪.‬‬ ‫י קופו‪ :‬מבלים נפלו לי בנעימים‪.‬‬
‫אני אחישק בצור שיוכן מר׳ומים ‪:‬‬ ‫בעת כל איש ;הי חיוישק בתבל‪.‬‬
‫חבלים נפלו’ לי בנעימים‪:‬‬ ‫יואזמר עת יהי חלקיו בדתיו‪.‬‬
‫וי ען השבעה עשר ויאמר לו‪ :‬אם חבקש לחבר ניב כנפשי ולבב*‪ .‬עשה שור יהי סופו*‪.‬‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫ואקרע סגור לבם ואכלם שם כלביא‪.‬‬

‫‪ TTI‬״‬
‫בעת איומר י י‬
‫לצולתם הרבי‪:‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״•‬
‫לשירי ניוזלי ישיר נצבו נד‪.‬‬
‫;להט שיוכני מערב להבי‪:‬‬ ‫ואם אלןדח ןקיוד השיר במזרה‪.‬‬
‫סניור לבם ואיוכלם ישם כלביא ‪:‬‬ ‫ואכניע מתי שכל ןאקרע‪.‬‬
‫וכחש‪ .‬עשה שיר יהי‬ ‫ןי ען השמונה עשר ויאמר לו‪ :‬אם חבקש לנקותשירך מכל מום‬
‫ויען ויאמר ‪:‬‬ ‫׳ קופו ‪ :‬והמעה אשר נהפך לנחש‪.‬‬
‫ויביע בלי לישיון ורחיש ‪:‬‬ ‫נעים שירי בלי רגל ;'שיוטט‪.‬‬
‫]סמטה אישר נהפןי לנחיש ‪:‬‬ ‫ולי העט אשר;טרוף ב‪.‬אךיה‪, .‬‬
‫ובסופו‪ :‬נקבת‬ ‫ו חי חיו‪.‬משה שיר‬ ‫אם מנץ קוד השיר‬ ‫ויען‬
‫החשעה עשר ויאמר לו‪:‬‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫במעיו ראש סיז'י•‬
‫י‬
‫תעודה^עד תגל סוד־ו וחיו ‪:‬‬ ‫נטה העט כמיו מטה עלי;ם‪.‬‬
‫ונקבת במטיו ראיש פרזיו ‪:‬‬
‫‪T T:‬‬ ‫־ ‪T‬‬ ‫ן‬ ‫|‪T‬‬ ‫‪ I‬״‪l‬‬
‫והך ב‪ 1‬ראיש מהנא עד כל‪ 1‬ת‪.1‬‬
‫‪TJ‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬

‫וי ען העשרים ויאמר לו ‪ :‬אם חרצה להראוס בשיריך יפי מליהס‪ .‬עשה שיר ובסופו ‪ :‬כי‬
‫ויען ויאמר ‪:‬‬ ‫'זיי ״ל’״®•‬
‫בר‪,‬שתס כי כלי הטס כליהם ז‬ ‫לבבי סןנעו עעי צכי חן‪.‬‬
‫ובדבר אישר ‘זדו עליהם ‪' :‬‬
‫‪^T‬״״ ‪V‬‬ ‫‪r‬‬ ‫• ‪T T‬״ ‪l‬‬
‫ועל כן פצעו עיני לח;יו‪.‬‬
‫‪I T I‬‬ ‫‪I‬‬

‫וי ען האחד ועשרים ויאמר לו ‪ :‬אם אץ בשירך דבר גפשל ונמהר‪ .‬עשה שיר יהי‪ -‬סופו ‪:‬‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫השמרו לכם עלוה נהר♦‬
‫יז‬ ‫שער התשמני‬
‫יגהר‪:‬‬
‫ארצה ‪- T I‬י‬
‫וםתא‪1‬ם ‪•1-‬‬
‫‪.‬ים‪ 1‬ל • ‪1‬‬ ‫הןאוה כהר וע^לה בה‪.‬‬
‫השמרו לכס על‪1‬ונ בהר‪:‬‬
‫‪t T‬‬ ‫ד‬ ‫‪•Y T‬‬ ‫‪I T‬‬
‫ואנשי ׳״ ‪. j‬‬
‫לב‪.‬‬ ‫*‪.‬‬
‫מתי שכל !^‪^ je‬׳‬
‫לבז ‪iiu‬־‬
‫‪/‬ע!‬
‫‪•• I ...‬‬
‫‪.......................‬‬ ‫‪ V‬ן‪ T‬״‪-‬‬ ‫( ~‪T V‬‬ ‫‪-I••. T I . . -‬‬

‫ערב לכל אזנים‪ ,‬עשה ‪TO‬‬ ‫ןין‪ 5‬ן השנים ועשרים ויאמר לו‪ :‬אם הרצה להיוש שילד‬
‫ויען ויאמר ‪:‬‬ ‫’ ובקומו ‪ :‬עיניו כיונים על אפיקי מים ‪:‬‬
‫י‪.‬כןרע לבב סחץשבןים לשנים ן‬ ‫ע׳ופר ;פה מראה ;פה עינים‪.‬‬
‫עיניו כי‪1‬נים על אפ‪:‬קי מים ‪:‬‬ ‫לחי‪^ 1‬אפ;נןי נחלי עןן אבל‪.‬‬
‫וי ען השלשה ועשרים ויאמר לו ‪ :‬אם על מלאכה השיר יכול חוכל‪ .‬עשה שיר ובקוסו ‪:‬‬
‫רען ויאמר‪:‬‬ ‫י והבאה לאנין ואכל‪.‬‬
‫יאז תחןם כט?&יף ‪! btoJji‬‬ ‫‪ hb2‬לבןו;וא ו‪1‬וף ום;קי‪.‬‬
‫ןהבאת לאביך ואכל‪:‬‬ ‫ןל‪5‬ןט נא בגן שכלןז פרי בין‪.‬‬
‫וי ען הארבעה ומשרים ויאמר לו ‪ :‬אם האהב להסריד בשיריך לב שומעיהן ‪ .‬עשה ש־ר‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫’ ובשוסו‪ :‬ובאש ישרסי אימי יאחה!•‬
‫לסען בי כלי חמס כליהן ‪:‬‬ ‫אנ‪1‬ש נלכד בר׳שת תזצותיו‪.‬‬
‫ובאיש ישרפו‪ ,‬אזת^ ןאתהן ‪:‬‬ ‫ובס־וף תאבל נם’ש‪ 1‬ןרוח‪.1‬‬
‫וי ען החמשה ועשרים ויאמר לו‪ :‬אם חתקל למלאכה השיר נ הי ב ה‪ .‬עשם שירובתוהו‪:‬‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫מכל אשר יעשה לאשמה גה•‬
‫נפשיו תהי דוה עלי ח‪ 1‬בה‪:‬‬ ‫בל אי׳ש א‪'.‬שר י‪.‬עז’וב רצ^ן צורו‪.‬‬
‫טבל אישר יעשה לאשמה בה ;‬
‫‪T‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪■” I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־ ‪•1‬‬ ‫‪V‬‬
‫וגמול יהי מןצא עלי אחת‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬

‫וי ען הששה ועשרים ויאמר לו‪ :‬אם חהאב להעיר לשירין זממי‪ .‬עשה שיר ובקופו; אל‬
‫ויען ויאמר;‬ ‫’יי’•‬ ‫‪ .‬יייילג’‬
‫התלןדרו בענן בכי שמי ‪:‬‬ ‫רוה אנהות נשבה בי עד‪.‬‬
‫יטי^‬
‫בחצי ?‪T‬‬
‫תעלני •‪• •1‬‬
‫‪-‬אל ‪•- •t -‬‬ ‫צוךי ךפא צירי ועל חטאי‪.‬‬
‫וי ען השבעה ומשרים דאמר לו ‪ :‬אם חחפון להלאוח בשירן כל מי ינתם ‪ .‬עשה שיל‬
‫ד ען ד א מ ר ‪:‬‬ ‫י ובקומו ‪ :‬ישלה דברו וימקם‪.‬‬
‫גברו ואידי;כסם‪:‬‬ ‫על ריוב פישעי דמעי‪.‬‬
‫^שלח דבר‪ 1‬וימסם ‪:‬‬
‫ן ־ ן ‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫‪ | .‬־‬
‫קפאו אבל איש לבבי‪.‬‬
‫<‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬־ ‪T‬‬ ‫‪lIT‬‬

‫השמונה ועשרים ויאמר לו ; אם חרצה להיוה קוד שכלן מפורש‪ .‬משה שיר ונקופו ;‬ ‫ויען‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫יבוא אלסינו ואל יחרם•‬

‫עטןי דלה מ;ם עני נגרש‪:‬‬ ‫האל אישר אל שיוןצלו נךריש‪.‬‬

‫יב^» אלהינו ואל יחריש ‪:‬‬
‫‪t» Y‬‬ ‫; ^‬ ‫~‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪t‬‬
‫לעשיות באיויבים מישפטי נקם‪.‬‬
‫‪J1T‬‬ ‫« ‪ I‬׳•‬ ‫־‬ ‫!•‬ ‫‪:‬‬

‫ההשמה ועשרים ויאמר לו ‪ :‬אם חסאו להיוה מעלחן נקוכה‪ .‬עשה שיר ובקומו ‪:‬‬ ‫ויען‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫והיחה לה' המלוכה‪.‬‬ ‫י‬
‫גברת אןי לבל רגל דרוכה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V r‬‬ ‫;‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪T V .‬‬
‫חמול שדי עלי עדה נביוכח•‬
‫‪T‬‬ ‫‪j‬‬ ‫■זי ד‬ ‫*‬

‫ורדתי׳ ל;י המלוכה‪.‬‬ ‫גאל מלכותך מיד עבדים‪.‬‬

‫‪5‬‬ ‫י י‬ ‫״‬ ‫‘‬
 ‫ם‪5‬ר תחכטוני‬ ‫י•‬
‫'‬ ‫ן>^ןן השלשיש דלמר ‪ { )V‬לש קללת להיות שירך נחמד לכל לב; עמה םיר ובסופו‬
‫ויען ויאמר ‪J‬‬ ‫י מבוך חסדך ליודעיך וצדסחן לישרי לב‪.‬‬
‫ונישכחתי כמת מ?|ב ‪:‬‬ ‫ראה ^‪2‬די הכי שחתי*‬
‫ןצדכןתןז לישרי לה ז‬ ‫־?ל‪1‬י‬
‫א מ ר המגיד וכאשר שמ‪.‬עה מליצהו אוני‪ .‬ננהל לבני ורעיוני‪ .‬ושמחי עליו מי ני‪.‬‬
‫והנה הוא מנ ר חקיני‪ .‬אני כל יושב אהלי חושיות‪ .‬ומפליא סליליות‪ .‬ובראותי‪ -‬זיו שניו‬
‫נגלו פני‪ .‬ונגולו שמי יגוני‪ .‬ושמח לנני ע מו‪ .‬וסר יגונו וז ע מו‪ .‬ער‪,‬ב היחת רוח‬
‫אחרת עמו‪ .‬ועמדנו נסגרה נעימה שנינו‪ .‬עד עברה רוח קנאת על זמנינו ‪ .‬והפריד‬
‫‪,‬‬ ‫’‬ ‫בינינו ;‬

‫־ השער העשירי‬ ‫־‬

‫בחסידות הכפרי‪ .‬כעת במרום ימריא ‪:‬‬
‫נאם תימן‪,‬לאזרחי נסעתי מעמק השדים‪ .‬אל אל׳ן כשדים‪ .‬וכאשר זרחתי נמרומיה‪.‬‬
‫ודרכתי סדומיס‪ .‬יצ‪ 6‬ח׳ להתהלך ‪63‬רך לראות העוברים והשנים‪ .‬והאזרחים והתושניס ‪.‬‬
‫והמזרח‪:‬ם והמערבים‪ .‬ואשא עיני וארא איש יושב על מצבת לבדו‪ .‬ואשב לצדו‪ .‬כמשסע‬
‫האורסים והגרזם‪ .‬אשר איש לאחיו מתחברים‪ .‬וקורות זמנם מספרים‪ .‬ואומר לו מה‬
‫ענין שבחך‪ .‬ומה מלאכחך‪ .‬אמר אני איש נכרי הולך מחיל אל חיל‪ .‬פעם אצור שועל‬
‫ופעם‪ .‬אערוןז איל‪ .‬אמרתי לו הגידה לי מקצה עניניך ‪ .‬והשמיעני מאשר לאו בתבל‬
‫‪, . .‬‬ ‫עיני ך‪:‬‬
‫אמר ראיתי ‪i‬דלכים אשר הלכתי‪ .‬וננתיבוס אשר דרכתי‪ .‬כמה נוראות‪ .‬וכמה‬
‫נפלאות‪ .‬ולא־כאו עיני דבר צפלא לשומעיו‪ .‬ונחמי ליודעיו‪ .‬כאשר ראיתי אמש ‪, .‬לפני‬
‫‪,‬‬ ‫בוא השמש‪ .‬ובשאלהו‪ ,‬על הפליאה הנוראה‪ .‬אשר לאה ‪:‬‬
‫אמר הייהי עם חברים נעימים‪ .‬מזרע המלוכה ומן הפרחמים‪ .‬נדנוחם גשמים‪.‬‬
‫ונלכותס אסמיס‪ ■.,‬ו ה מיו ח ס בשמנם‪ .‬ואמרוהם לשמים‪ .‬ופניהם מאורים‪ .‬ומלאיהם‬
‫שסריס‪ .‬וידיהם נ ממ ם‪ .‬באורם השמש והירח יכלימו‪ .‬וכוכבי לילה יעלימו‪ .‬ולילה ליום‬
‫ישימו‪ .‬וכאשר עלה אתמול השחר קמנו‪ .‬והשכמנו והסכמנו‪ .‬לצאק לכפרים‪ .‬ולהתעלס‬
‫נין נרדים וכפרים‪ ..‬או באחד סעירים‪ .‬וצדנו הנערים‪ .‬לאסור לנו מרבבוחינו ‪ .‬ויצאנו‬
‫ונעלינו סביבותינו‪ ,‬ואנסנו מל סוסים מזויכיס‪ .‬להשיג הברקים מוכנים‪ .‬ויאמר אלינו‬
‫ראש סבורהינו‪ .‬הלא הלכו עמי למבחר הכפרים ‪ .‬על אחד ההרים ‪ .‬כי יש לי שם כפר‬
‫נחמד‪ .‬יוסיו לא ימד‪ .‬ו ט בל נועם נצעד‪ .‬וכל אנשיו הם עבדי‪ .‬וגמולי מסדי‪ .‬אמרנו‬
‫כל אשרי חגזוכ עלינו נעשה‪ .‬ונצלך נמסה‪ .‬והלכנו כל היום עד עבור הצהרים‪ .‬והגענו‬
‫עד הכפר בין הערבים‪ .‬והשמש נעחה לרוב‪ .‬פנהס לערוב‪ .‬והלילה ק רוב‪' .‬וכאשר‬
‫נסחרה הממה במעונים‪ .‬וכסהה סניה‪ .‬נמשבצוח שניה‪ .‬באנו אל הכפר והנה הכפרים‬
‫עובדי האדמה יצאו בשמחה לקראסינו ‪ .‬והשמחוו לעומתינו ‪ .‬ונא הגדול מהם והורידנו‬
‫מעל מרכנוחנו ‪ .‬ולקס הבהמות‪ .‬והביאן למבחר אדמוה‪ .‬להשביעם ולכלכלס‪ .‬ובנאות‬
‫דסא ירניצס ועל מי מנוסות ינהלם‪ .‬והוא שב אלינו נשמקתו‪ .‬ויביאנו אלי ביתו‪ .‬והנה‬
‫דירה רסנה‪ ,‬כמדבר וכעלבה‪ .‬ובהוכה ההבן פנימי וחי^ון‪ .‬וצפיעי הבקר והצאן‪ .‬וימהר‬
‫לסנוש הבית‪ .‬ולהסיר השמיר והשית‪ .‬ואח הניח יקציע מביס‪ .‬ועהר צסנחו ומלאהו•‬
‫והסיר את מלא!זנ‪ .‬ו‪.‬לקס ‪,‬נשיו ובנותיו זבביס הפנימי החביאם‪ .‬וחדל בחדר הביאם‪.‬‬
‫והוא בא לפנינו ‪ .‬ויאמר ׳אל*נו אם עוב בעיניכם אגיש לפניכם גבינה נקסאה ‪ .‬ומלנ‬
‫מ מאה‪ .‬אמרנו איפה הוא כי אץ כמוהו‪ .‬וימהר אל העדרים‪ .‬למלאום בחלב ספל‬
‫אדירים‪ .‬וברגע חקפיאהו‪ .‬ולפנינו הביאהו‪ .‬ויאמר לנו אכלו משמנים‪ .‬ורוו במעדנים‪.‬‬
‫כי אנחנו שיכני ההרים‪ ,‬ויושבי הכפלים‪ .‬נסשינו נדיבה‪ ,‬וידינו למנה‪ .‬לקבל בל אורח‬
‫באהבה • יי^ץ' עינינו לעה ‪ .‬ולא נדבותינו כשובני המדינוס גרועה< בי מחנותם חסרה ‪.‬‬
‫וידם קצרה‪ .‬ועינם צרה‪ .‬ואנסנו כל פמחתינו לקבל האורחים‪ .‬ולהביאם בעליות‬
‫‪-‬‬ ‫מרווחים‪ .‬ולהשביעם ‘ קולוה ממים‪ .,‬ולשום לפניהה דמי הלב והנסחים‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫י‬
 ‫יח‬ ‫‪,‬‬ ‫שער העשירי‬ ‫י‬
‫במיץ חלב בחמאת הבקדםן‬ ‫להכניס א‪1‬ירדוים ןטו]ק לחכי‪.‬‬
‫ב?נת כי _יצברו א׳ותם חמרלם ‪:‬‬ ‫וכפתים בת‪1‬ף חטאה ע!רוים‪.‬‬
‫ועת קול אורחים אשמע חצ‪ 1‬ת^יל‪^ .‬נני ארןראה ס׳חחו ש?גךים*‪.‬‬
‫זאב גנב נדי מן העדריסי‬ ‫ושמחתי בא‪1‬ךח כעוםחת<‬
‫בחןרש האדמה בכקךים‪:‬‬ ‫וכל ייום אחרו?‪ 6‬אדמת נדבות‪:‬‬
‫במצא׳ו סת ןבשה עם חציךיס‪:‬‬ ‫וייטב לי עעז‪1‬ת חסר ברעב‪.‬‬
‫‪•• T I‬‬ ‫‪TV‬‬ ‫*‬ ‫»‬ ‫*‬
‫ריס ‪:‬‬ ‫בעיני החמלרים‬ ‫ועיני לחז׳ות אןרדוים תקלה♦‬
‫אחר כל זה לקח כבש בן שנחו‪ .‬וימהר לפשוס אוחו ‪ .‬וישימהו לשנינו‪ .‬והוא‬
‫עומד עלינו‪ .‬וכאשר השלמנו לאכול הכינו לנו‪ ,‬מפוח לעננוס‪ .‬ומנוחוח סאננום‪.‬‬
‫ושכבנו ורגענו‪ .‬מן ־היגיעה אשר יגענו‪ .‬ויהי בבקר והשמש השקיפה מאשנבי גלילותיה‪.‬‬
‫וגלחה מעיליה והשר לעיסה מעליה‪ .‬קמנו ממעשינו ‪ .‬לערוך לאל חפלסימ‪ .‬ורכבנו‬
‫על קושינו‪ .‬ויצאנו ממכונינו‪ .‬ושמנו אל המדבר מגמח פנינו ‪ .‬ללעוש ^גמראה חציציס‬
‫והצמחיס עינינו‪ .‬ולעורר ישיני רעיונינו‪ .‬והמהלכנו בין צללי גנים ‪ ,‬דשנים ורעננים ‪.‬‬
‫מלאים מעדנים‪ ,‬וכאשר הגיעה עח‪,‬ה אוכל והנה הכפרי בא לקראחינו בשמחחו‪ .‬ויביאנו‬
‫אל ביתו‪ .‬מצאנו' מקומוח מוכנים‪ .‬ומעעמים מזומנים‪ ,‬והקדירוח ‪.‬ירחימו‪ .‬ומרחוק‬
‫יריחו ‪ .‬והירקות מלאו השיר ‪ .‬וכל הבשר מציר ‪ .‬וישם לפנינו קערוהיו ‪ .‬י מלאות‬
‫‪ .‬׳‬ ‫'‬ ‫במעעמותיו נ‬
‫א מ ר המגיד וראיתי בבית הכפרי תרנגול ארך ה חני ‪.‬וגדול רך וטוב ‪ .‬דשן‪ .‬ורטוב‪.‬‬
‫ואויתי לאכלו‪ .‬כי כל הלינה העירני משנתי בקולו‪ .‬ואומר אל הכפרי אתה הגדלת‬
‫טובתך עלינו‪ .‬ולע מך תודה לך חובה עלינו‪ .‬אבל אני סונה ‪ 1‬לני זען< ו שי• וצווני‬
‫הרופאים לבלי אכול ב שי‪ .‬ואני מתאוה לאכול מנשר זה התרנגול‪ .‬אמר ל• הכפרי אלו‬
‫התאוית נשי בני• לא חשה עליו עיני‪ .‬וימהר הכפרי הוא ואשתו ‪ .‬אחרי התרנגול‬
‫לקחתו‪ .‬והתרנגול בכח מ־גון ומגנה‪ .‬מגג אל גג ומפנה אל פ‪!:‬ז‪ .‬וכאשר יגע הכפרי‬
‫ולא רגע ורדן< אמר סרננולו‪ .‬וירא כי‪ ,‬לא יכול לו ‪ .‬קרא לנערים בני ניסו לעזור לו‪.‬‬
‫וירוצו אחריו הנערים‪ .‬בשמחה ובסירים‪ .‬ונער אמד מהם האיגהו‪ .‬וברגלו ססזיקהו‪.‬‬
‫והתרנגול במרירות המות נשכהו‪ .‬עד עזבהו‪ .‬וברח התרנגול ונמלט ׳מיד כולם‪ .‬ועלה‬
‫על ראם השולם‪ .‬ונתן חהלה ושבח לאדון מולם ‪ .‬ביום הצי^ ה׳ אותו מכ^ כל אויביו‬
‫כולם‪ .‬אחרי כן עלה על גג ביא התפלה‪ .‬והיה שם הקהלת גדולה‪ .‬וקול המולה‪.‬‬
‫ונשא קולו בנגינה‪ .‬ואמר ברוך אתת א׳ הנותן ל שכו‪/‬בינה‪ .‬ויתקבצו כל העם שנינו‬
‫ניני• ויפן ויאמר להם שמעו אלי רודפי צדק‘ אנשי ־תהלוח‪ ,‬הנאים לערוך‬
‫הפלוס‪ .‬לנורא עלילות‪ .‬ולשפוך לבבות‪ .‬לאונן ערנות‪ .‬ולשאת כפים‪ .‬אל אל בשמים‪.‬‬
‫מה יועילו הספלוח‪ .‬ונפשוסיכס נדם מגואלות‪ .‬ומדוע חרבו חמנונים‪ .‬ואתם שופכים‬
‫דם נקיים ואביונים‪ .‬ואיך להתפלל' תמשונו‪ .‬ובכל יום להרוג נקיים מארונו‪ .‬לא‬
‫חושיסו הכיא מכסת שוא וניס אל אל תבואו‪ .‬ידיכם דמים מלאו‪ .‬תפלותיכם ללון‪ .‬ולא‬
‫לרצון‪ .‬ובת לא יכופר עון‪ .‬כי היא מנחתאכרון מזכרת עון« ויתמהו העם לתלונתו‪.‬‬
‫_‬ ‫ישאלו איש לאחיו על המקרה אשר קרה אואו‪:‬‬
‫ויען ויאמר להם‪ .‬אליכם אישים אקרא‪ .‬משיבי 'מלחמה שערה ‪ .‬ה אץ יראת ה׳‬
‫מי‬ ‫על פניכם‪ .‬ואם אין משפט צדק ביניכם‪ .‬ואם תבגדו בכל הנא בצל קורתכם‬
‫יבטח באהבסכס‪ .‬ואם תרינלו לבעלי בריתכם‪ .‬מי *אמין עוד בכם‪ .‬הנקלה' בעיניכם‬
‫לבגוד באנשי האהבה‪ .‬ולשלם רעה תמת עונה‪ .‬הלא מיום באמי בצל קורמכם‪ .‬עבדתי‬
‫בכל לב אשכם‪ .‬וכל הלילה אטיר ישניכם‪ .‬לסתפלל לאלתיכם ‪ .‬ובכל היום ארנן‬
‫לפניכם‪ .‬לשמח לבבכם‪ .‬והרגתי זרע נצלכם‪ ,‬ועשיתי בנים ובנות להמתיק בטעמם‬
‫חככם‪ .‬ואתם להרע לי ממשנותיכם‪ .‬ולהרגני כל חאוסכם‪ .‬ממרים הייתם עם ס׳ מיום‬
‫דעתי אסכם‪ .‬השבעתי אתכם מת אצאסם ני עול כל ♦מיזשני‪ .‬הנני ענו נ* ■נגד ה' ‪.‬‬
‫הן אתם כלכם חזיתם‪ .‬ומעשי ראיתם ‪ .‬כי אין מלאכה בביתי‪ .‬רק ‪ ,‬תחנת* ושירתי‪.‬‬
‫יא’! עתקי רק לבקש מחייתי‪ .‬ולנגן לאל בשבחי וקומי‪ .‬ולשורר 'בלילי ויומי‪ .‬יומם‬
‫יצוה ה' חקדו ובלילה שירו עמי‪ .‬ועתה מאחרי■ אשר זקנתי‪ .‬ונעבודמכם נושנחי‪ .‬וחלפו‬
‫ימי ושני‪ .‬והגיעו ימי זקוני‪ .‬משלמוני רעיה חסת טונה ‪ .‬וסגמלוני חמת אהבה איבה ‪.‬‬
‫*‬ ‫״‬
 ‫■‬ ‫ספר תחכמוני‬ ‫•‬
‫וסיצו ממל בני להפרידני‪ .‬ומחיק נם• לגרשני‪ .‬לעזוב ננוס• •חומוס ‪ .‬ונם• מגונוס‬
‫אלמנוס‪ .‬ואלו מצאמם יבם מופיל הסרשהי‪ .‬וחמחי מפם לא דישסי ‪ .‬אבל בשרי מצוי‬
‫קשה‪ .‬לא •רצה לקרבן אשה‪ .‬וכהסה עיני ונח לחי‪ .‬ויבש כחרס כ חי‪ .‬ושנו כברזל‬
‫עצמי‪ .‬לאורן שנותי ורוב ימי ‪ .‬וריחי נמר‪ .‬ונשרי חמר‪ .‬וטעמי מר‪ .‬ונחמי קשים‬
‫לעועמיהס‪ .‬כי מרים הם‪ .‬ומרק סגולים כליהם‪ .‬ונטלו עומנוחי‪ .‬וחשכו ראוחי‪ .‬ולא‬
‫נשאר בשר נצלעותי‪ .‬ולא חלב נכליוחי‪ .‬כמים נשסכחי והמסרדו כל עצמוסי‪ .‬אם‬
‫יאכלני איש חולה ימוח ביומו ‪ .‬וישא עונו על שכמו‪ .‬ולא יכופר אשמו‪ .‬ואם יאכלני‬
‫הגמולה הזאה ‪.‬‬ ‫איש בריא לא יחלי^ בי כח‪ .‬ולא ימצא נוח‪ .‬ועחה למה הגמלוני‬
‫והשאירו לבניכם לבה כז א ס‪ .‬הלא לכס נבג* חמורה‪ .‬ומסמל השורה‪ .‬כי הם נעימים‬
‫וכנושם רקחיו •‬ ‫חכים‪ .‬וטובים ורכים‪ .‬וכל אחל מהם רבו שבחיו‪ .‬ורכו נהמיו ‪.‬‬
‫ומלאו שומן צלעוחיו‪ .‬ומוח עצמוחיו‪ .‬ובנוהיכלם שמנוח ומהוקוח‪ .‬ולכל לשון ערנוח‬
‫וללב חשוקוה‪ .‬וטעמם ממחיק הסה‪ .‬ואם יאכלם המולה יהרסא‪ .‬ולא •צערך לרוסא‪.‬‬
‫עלי אמרה ההורה בזמן שחלןז ו ה לן‪ .‬סלח השלח אח האם ואס הבנים חקח לן‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר ‪:‬‬
‫ועל נודל ;ג׳וני נחמוני ;‬ ‫מיודעי ןרעי והמוני‪.‬‬
‫אישר על טןב ברעה יגטלוני ג‬ ‫הכזה ‪.‬ירדה תגמול אמונים‪.‬‬
‫וי׳ום תמיד להוגי ידרשוני ‪:‬‬
‫•‬ ‫•> ‪I‬‬ ‫‪• I T I‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪S‬‬
‫ידידים שכחו חסד נטלתים‪.‬‬
‫‪ I‬־ ו ­‬ ‫‪r T‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫•‬ ‫‪•I‬‬

‫ןתחת אהבתי ישטנוני‪J‬‬ ‫אני ארדוף שאמותס וטובם‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I r‬‬ ‫‪• •I‬‬

‫וכל מיום כלוחם ילחצוני‪:‬‬ ‫ותמיד אשמעה אלי‪,‬עצתם‪:‬‬

‫והם במאכלת קדמוני ‪:‬‬ ‫וקדמתים בבנים גם בבנ‪ 1‬ת‪.‬‬
‫מברןשים תאנה עד יאכלוני‪:‬‬ ‫והאכלתים בעזר בני והמה‪.‬‬
‫ולמה זה לאכלי יחטדוני ‪:‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫״ ‪t‬‬ ‫׳‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫רי‬ ‫« ‪ T‬ז‬
‫אני ז^ן ואין בעזר בנופי‪.‬‬
‫אחזוני כרגע אבדוני‪:‬‬ ‫רדפוני ברעזעותס ואלו‪.‬‬
‫ונמלטתי בעת כי בקשוני׳‬ ‫אבל האל עזרני בחסד‪.1‬‬
‫להרגי נל!בצו וישחטוני ‪:‬‬ ‫ולולי צור בתכני לח!ים‪.‬‬
‫ומעל תרנגולי רחקוני ‪:‬‬ ‫ונשי נרישו מבין זר‪1‬עי‪.‬‬
‫אטר המגיד וכשמוע העם תלונחו‪ .‬ידעו צדקסו ואמונתו‪ .‬וחרה מאד להם‪.‬‬
‫וירע הדבר בעיניהם‪ .‬ושלחו לקרוא לנעליו‪ .‬ודברו קשוח אליו‪ .‬ואמרו לו אין חשבה‬
‫לעשוח נבלה כזאח לשלוח יד נזקננו ו מורנו‪ .‬אשר לדרכי אלהים יורנו‪ .‬ומשנחינו‬
‫לתסלס •עירנו‪ .‬אמר הכפרי אמת דברתם בי מיום קני הי הו‪ .‬ירא אה ה׳ ראיסיהו‪.‬‬
‫בכל עה מצאחיהו‪ .‬אבל באו הנה הלילה מבני ישראל סברה נדיבים‪ .‬וגבירים חסונים‪.‬‬
‫ואיש מהם מלה וצוו המסאים עליו‪ .‬להרחיק הבשר ואל יקרב אליו‪ .‬ושאל ממני‬
‫נפייח גדול לעשוס לו זה התרנגול ולא אוכל להשיב סואלי ריקם ‪ .‬עד אמלא קסקס‪.‬‬
‫אמרו לו כל הזקנים היטבת‪ .‬נאשר הסנדנה‪ .‬אן בשבילנו תסיחהו‪ .‬להניחו ובזולתו‬
‫•מרהו‪ .‬והשביעו הכסרי לבל •עשה גו רע‪ .‬ונו ידו אל מגע‪ .‬אמר לתם דעו כי לא‬
‫אעשה לו נזק לעילום‪ .‬והנני נותן לו אס בריתי שלום‪ .‬וכשמןע התרנגול האלה‬
‫והשבועה‪ .‬נשא קולו נשירה וירע תרועה‪ .‬על הנחים ועל הפורקן ועל הסדוח ועל‬
‫וישא מעזלו ויאמר ‪.‬‬ ‫התשועה‪ .‬בראותו כי נחם ה' על הרעה •‬

‫ובנעימים דברים נחטוני ‪:‬‬ ‫;רחם אל אצילים רחטוני‬

‫ועת צר לי בחסדים רןדמוני ‪:‬‬ ‫ול^צ אבדה אמונה טלבבםי‬
‫ועצמי רצצו ויעצטוני ‪:‬‬ ‫ולולי הם פ^נא* מ׳שלו כי‪.‬‬
‫שאלתיהו על ש»י ‪ .‬וי ען וי א מ ר ‪.‬‬ ‫א ס ר המגיד וכאשר כלה האיש דברו ונאמו‪.‬‬
 ‫יט‬ ‫שער האחד עשר‬
‫מטולא מפניני התעודות‪J‬‬ ‫אני חבר מחבר הידידיות‪:‬‬
‫במתה ^מיר וטוב משל וחידות ‪t‬‬ ‫ואחביר מלבבי ניב התולים‪.‬‬
‫אמר המגיד וכשמעי שירו הכרסיהו‪ .‬וידמהי כי מנר הקיני הוא‪ .‬ואמלמי לו »ה‬
‫נעמו שעשועיך‪ .‬ומה עצמו דברי חעמועיך ‪ .‬סי ה' אלה הדברים לא שמעסם לנסר‬
‫ודם‪ .‬כי מלבך אהה בודאם‪ .‬וישחק למילי‪ .‬וישוב לדרכו מ עלי‪:‬‬

‫השער האחד עשר‬

‫במהלל מליצה בכל מלותיה רי״ש‪ .‬ושניה לה הרי״ש גרש יגרש ‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי נשאוני בני ממשבי‪ .‬ורעיוני לבבי‪ .‬לנשוע מנוה מושב• ‪ .‬אל‬
‫ארן הצבי‪ .‬ואני על הרי בתי קל כצבי‪ .‬רודןז אחרי כל מליצה חמודה ‪ .‬ושואן< לשמוע‬
‫כל משל וחידה‪ .‬ונסעתי לבית לחם יהודה‪ .‬ובעודי באחת עריה ‪ .‬ובשער משעריה ‪.‬‬
‫אחונן עפריה‪ .‬ומרעה עפריה‪ .‬לאיתי אנשים נקבצים‪ .‬ומכל פנה באים ורצים ‪ .‬וכאשר‬
‫שאלתים על ענין קבוצס‪ .‬וסבה רוצם‪ .‬אמרו לי כי איש מכם מבר עליהם ‪ .‬ומנת‬
‫בגנוליהס‪ .‬ובמליצות השיר אין מי יועידתו‪ .‬ובמלחמות השיר אין מי !יערכהו‪ .‬ואמרתי‬
‫בלבי ארוצה נא בתוכם‪ .‬ואשמעה מה בפי החכם‪ .‬וכאשר קרבתי אל ה מ חנה‪ .‬אשר‬
‫הוא שם מונה‪ .‬ואלא בתוכם איש זקן‪ .‬מבחר המליצות מהקן‪ ,‬והוא אומר שמעו‬
‫חכמים מלי‪ .‬ויודעים האזינו אלי‪ .‬כי בלשוני מקור התושיות והמליצות ‪ .‬ובלעיוני אוצר‬
‫האגרות המשובצות‪ .‬והמחברות הנמרצות‪ .‬ואלו ירוצון הברקים במסלותי‪ .‬תעו בנתיבותי‪.‬‬
‫זלק השיגו אבק מרכבותי‪ .‬אמר לו לאש הקרואים זרוע רמה חשפת ‪ .‬וחרב נאוה שלפה‪.‬‬
‫והנה שמענו ניבך ולא סקרנוך‪ .‬וכי יבא דברך וכבדנוך‪ .‬אמר הזקן הנני נצב לפניכם ‪.‬‬
‫ואנכי עומד בין ה׳ וביניכם‪ .‬בחרו לכם היום המליצות העמוקות ‪ ,‬והשירות החזקות ‪.‬‬
‫ונקו כפי אשר חרצו‪ .‬וחפשו כאשל תחפצו‪ .‬כי כל דבר יצדק‪ .‬ולא תמצאו בשושני מדק‪.‬‬
‫אמרו לו אם כנים דבריך‪ .‬וצדק אמריך‪ .‬עשה לנו שירה בנויה משלם לשקות‪ .‬כמלאכה‬
‫וישא משלו ויאמר‪.‬‬ ‫עמוקה יכירנה כל איש תבונות‪.‬‬
‫שסר ע׳ובדיא‪*.‬‬ ‫וטאעאת אל רחמן‪.‬‬ ‫דבר אל יאמן‪.‬‬
‫‪• T ...................‬‬

‫בריש בל מיל^א ‪:‬‬ ‫והסכיח אל בארי‪.‬‬ ‫אקדם ל‪ 1‬שיך‪/‬‬

‫הוא אל רב אלאעלי‪ .‬וךבון ןנלמ;א ‪i‬‬ ‫שט׳ו לעד נעלה‪.‬‬
‫‪ TJ -‬ץ‬ ‫ץ‬ ‫‪.‬‬

‫בפלנות ליליא ‪i‬‬ ‫הבי נורא יזהר‪.‬‬ ‫לאיור צךקו ז‪1‬הר‪.‬‬

‫לחד מן לןמ;א‪:‬‬ ‫בדאתן לם תכשף•‬ ‫ועל בל סיוד נשלוף‪.‬‬
‫אתר די לית מ;א ‪:‬‬ ‫ורות אנהאדאל‪.‬‬ ‫חסדיו גבת‪” .‬‬ ‫‪XT‬‬ ‫‪T T *I‬‬

‫ורומיה ל'שט;א ‪:‬‬ ‫הוי כל אלאקטאר‪.‬‬ ‫בתבל שם משטר‪.‬‬

‫בימיניד• תליא‪J‬‬ ‫ומי זאן אלרניא‪.‬‬ ‫ובו כל חי ‪.,T.T‬‬
‫לח אל מלך אלראים‪ .‬וייובדון מלטאן‬ ‫אר‪1‬ן בל החיים‪.‬‬
‫מחישני זמניא ;‬ ‫ואז טאל אלדהר‪.‬‬ ‫יקרו‪.‬‬ ‫פליאותיו‬
‫י ‪I1T‬‬ ‫־ •‬
‫בסיוף עידנ;א ‪:‬‬ ‫דאתי באל מעגן‪.‬‬ ‫והוא תבל !רניז•‬
‫ויחית רמיא ‪:‬‬
‫‪T ” T‬‬ ‫‪• » :‬‬
‫פיעלי מרלולא‪. .‬‬ ‫דישעיו יגלה•‬
‫ו;‪.‬יחון מיתיא ‪:‬‬ ‫לנואם אלבלקע‪.‬‬ ‫וקיול שיוסר יתקע•‬
‫וןסר‪1‬ק ח!‪,‬יא ז‬ ‫סיחיי מותאהו‪.‬‬ ‫וסיורו‪;.‬ראהו•‬
‫עלי רייש טו^א ;‬ ‫ויעל מותאהו‪.‬‬ ‫וכיתיו יבנהו‪.‬‬
‫לדי אלעליא שכרא‪ .‬דחיל תושבחיא ‪J‬‬ ‫ושם נעריוןי שירה‪.‬‬
 ‫‪8‬פד תחכמוני‬
‫בכל לי^ניא ‪t‬‬ ‫ואטדאחי הנשר‪.‬‬ ‫ושיךי ב‪> 1‬שר‪.‬‬
‫ללב הבימיא ‪:‬‬ ‫סרי מנהי סהמו‪.‬‬ ‫מקנאים בם ‪.ib.T‬‬
‫לארע אססט;א‪:‬‬ ‫וידיהא אל שרקו‪.‬‬ ‫ו‪.‬על צרים שרקו‪.‬‬
‫דוכי אל טסך אלעדפן‪ .‬ודכריה נ^מיא‪:‬‬ ‫בסלים צוף נמסו‪.‬‬
‫^ךי*ש כל אום;א ‪:‬‬ ‫לקד אצחת פכרא‪.‬‬ ‫ןר‪.‬יא שירה ןנןרה‪.‬‬
‫ןכל גבר;א ‪:‬‬ ‫^עלי ד‪.‬אם אלאבטל‪.‬‬ ‫וצור חרב‪ 1‬יוטל•‬
‫‪ ,‬לס^פייוט;א‪:‬‬ ‫ויבקא דכראהא‪.‬‬ ‫ובה ריכל ו‪1‬הה‪, .‬‬
‫ויאמר להם הנה שירה קשורה במנל שלש לסונוח בלי למק‪ .‬והחוע המשולם לא‬
‫נמהרה ינחק‪ .‬מסחדה מרדו השומעים ונקרצו קרן ‪ .‬ותמה שלוש רגזה קלן ‪ .‬בניתיה‬
‫בלשון ארם ועבר וער‪ . 3‬ואין אשר אליה יקרב‪ .‬במזרס ובמערב‪ .‬אמרו כל העם הטבת‪.‬‬
‫ולעשות הגדלה‪ .‬וגמכמה השכלת‪ .‬ומכמים שכלה‪ .‬וידענו כי במלאכת השירים אין עריד‬
‫אליך‪ .‬בנועם משליך‪ .‬ובמליצות מ לין‪ .‬ואם סוכל להראות כומן במפורד‪ .‬תהיה לראש‬
‫לכל מניני קפרד‪ .‬ועסה עשה לנו אגרת‪ .‬כל מליצת טובה אוגרת ‪ .‬ממודה לכל דורש‪.‬‬
‫ויהיה בכל מלה ממלוסיה די״ש‪ .‬ותהיה שנח לאחד מן הנכבדים ‪ .‬והשרים הנחמדים ‪.‬‬
‫ויאמר הטו אזנכם ליי^י• ו ה אזי נ ו א ל י ‪:‬‬
‫וי ען ויאמר קרא בגרון‪ .‬אמרי רון‪ .‬והרין ברחוב המאמר רכבי זמיריך ‪ .‬והרעיןז‬
‫רביבי דבריך‪ .‬לרוות במטריך‪ .‬ארן המשרה‪ .‬ול הינין מרנן התפארה‪ .‬להפריש אמירי‬
‫אמרות טהורות‪ .‬ולהפרות שארות השירות המפוארות‪ .‬ולערוך מנורות‪ .‬מאירות כמאורוח‪.‬‬
‫להאיר רואות טורות‪ .‬גסנורים סגורות‪ .‬ולהזהיר מרומי היקר ההדורות ‪ .‬באור גבירי‬
‫השררות‪ .‬ופאר ראשי החבורות‪ .‬הכרוב הנאדר‪ .‬הגביר הנהדר ‪ .‬אדר המשרת והיושר ‪.‬‬
‫והדר המיסר והכושר‪ .‬נצר הסרים הרמים‪ .‬ומרע הפרתמים‪ .‬אמריו ספירים ‪ .‬בספרים‬
‫מפוזרים‪ .‬ושיריו תרשישים נ סייי ם ממונריס‪ .‬גערתו האריות טורפת ‪ .‬ואמרהו המדורות‬
‫שורפת‪ .‬וגבורתו תנהרות גורפת ‪ .‬ורעיוניו חרבות מרקים מריקים ‪ .‬ודהרות אביריו‬
‫רצים כביקיס‪ .‬גודר ה פין‪ .‬ורופא הסרן‪ .‬ומסיר הקרן‪ .‬לרפא ההרס‪ .‬ולקשור הקרס‪.‬‬
‫ולהאיר אורם כאור חרס‪ .‬ולהלבין עדיים פזויים נ מ ב סי מרעה‪ .‬כרועה עדרו ירעה‪.‬‬
‫ירפא הנשברת‪ .‬וידרוש הנפזית‪ .‬ויסיר הנקשרת‪ .‬וירים ראשי ישורון ‪ .‬ולרנן יקרו כ חי‬
‫*עייון‪ .‬זכרו מקטר קטיס מור‪ .‬ובעבור ישורר‪ .‬היקר שיר מזמור‪ .‬רצונו יעורר רפאים‬
‫עשרו לדורשים יפזר‪ .‬ורכושו לרשים בזר‪ .‬ולאצילי צרים עוזי‪ .‬ירש היושר מהוריו ‪.‬‬
‫ועצי בכושר מנעוריו‪ .‬וצבי העושר לדורשיו ולשוחריו ‪ .‬אשרי הורים טהורים דרכם‬
‫הורוהו‪ .‬ובאורח מיושר ליון עוררוהו‪ .‬ראוהו גבירים ויאסרוהו‪ .‬שרים ורוזנים ויהדרוהו‪.‬‬
‫רן כברק באויחוסם‪ .‬ופיח כברוש במבקרי ארוחתם‪• .‬וציהו יציר‪.‬ו ‪ .‬ובוראהו יגבירהו‬
‫ויאדייהו‪ .‬ולשחר רצונו ימירהו וי חי הו‪ .‬ומחרונו ישמרהו וינצרהו ‪ .‬וירים לדור דורים‬
‫בראשו נזרו‪ .‬ויאיר נרו ויזייח מ או מ‪ .‬ויאמר הנה חפצכם אשי דרשתם‪ .‬ועוד אעשה‬
‫וישא טשלו ויאפר‪:‬‬ ‫שירים על הענין אשר שאלתם‪.‬‬
‫ומזרע ן‪.‬קר נברא ונוצר‪:‬‬ ‫נכיר דוד‪1‬ר פאר מע!ךה ומוסר‪.‬‬
‫ודרכיו י׳וצריו שמר ונצר‪:‬‬
‫‪Tt I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I •:‬‬
‫פרי הדר וא^ר נאדר ונהדר‪.‬‬
‫ואחר ב־וויא־ו;רוץ וןפצר ‪:‬‬ ‫ומשרתיו ב;ראת צור קשורה‪.‬‬
‫והגביר רוזני דויריו ועצר ‪:‬‬
‫‪ II‬־‬ ‫‪- J‬‬ ‫‪• 1 • I‬‬
‫ולן שר ח;קר בתר לראשו‪'.‬‬
‫בצרתיו במבצר פטצ׳ור צר‪:‬‬ ‫יףפ׳ו צור ד'וצר‪ 1‬יצ‪-‬רהו‪.‬‬
‫‪ .‬וכאשר השלים אגרתו‪ .‬ויכל פליאות ממשנתו‪ .‬וישבת מכל מלאכתו‪ .‬אמרו לו‬
‫הבהלת כל רעיון והדבקת לחכו כל לשון אך תעשה לנו אגרת חמודה לכל דורש‪.‬‬
‫וממנה סיי״ש גרש תגיש‪ .‬ונדבר הזה תגלה יתרון מעלליך‪ .‬ויראת אל עבדיך פעליך ‪.‬־‬
‫■ןיע| ויאמר אצי׳לנו‪ .‬גאון עלייני‪ .‬ושביס חליינו‪ .‬נוג ה לעינינו‪ .‬וזיו לא ישונינו ‪.‬‬
‫כוכב נשפכנו‪ .‬והוד עפעפינו‪ .‬ממלא ימיניצו‪ .‬בהונינו‪ .‬וכפינו נכססינו ‪ .‬שמעו ינעם‬
‫לכל אזנים‪ .‬וימתק לשפתים‪ .‬וצלמו תאוה לכייניס‪ .‬שמו מחמד לבבות‪ .‬ופניו שמש בלי‬
 ‫כ‬ ‫שער השנים עשר‬
‫ענוס‪ .‬וידיו גשם נדבות‪ .‬ומדותיו עם מדות הא?וס מעלנוס‪ .‬האל »וסימ למ»ז סלסמו‪.‬‬
‫וננ ‪ r‬לאמו משחהו‪ .‬להפיק לנופלים הקומה ‪ .‬ולאין אונים עצמה ‪ .‬וליגיפי כח נוס‪.‬‬
‫ולנודדים מנוח ‪ .‬להשקות צמאים בצמאה‪ .‬נחלי דבש וחמאה ‪ .‬ולהחזיק ידי כושלים ‪,‬‬
‫ולהשיב בנדבותיו העבדים במושלים‪ .‬חסדו סועד שפלים ונחשלים‪ .‬וצדקו האמן נופלים‬
‫ונכשלים‪ .‬וידיו נותנות שוחלים‪ .‬יחיד נהמונו‪ .‬ומופת בין אנשי זמנו‪ .‬ומושל בקהנתו‪.‬‬
‫ונגיד ומצוה מל עדתו‪ .‬בליל הצדק‪ .‬מחזק לכל בדק‪ .‬שושן תוך חדק‪ .‬נתיב אבותיו‬
‫למד‪ .‬ובצל חבונה לשנת ממד‪ .‬למען השיג כבוד‪ .‬ולנסול גדולה והוד‪ .‬מת פונו ומה‬
‫ישיו‪ .‬ומת נעים ידידותו וצביו‪ .‬ומת נסמד גאון עדיו‪ .‬ומת נכוחים פעליו‪ .‬ומה נעימים‬
‫הבליו‪ .‬ומס פונו אהלי מדותיו‪ .‬ומה ידידות משכנותיו‪ .‬כנמלים נפנו בחוכס עיפיס‬
‫ישליו‪ .‬ונודדים ימסיו‪ .‬וצמאים מי ישע ישתיו‪ .‬והמסים שמעו זכרו וחיו‪ .‬והחיים לולי‬
‫מסדו אבדו‪ ,‬והיו כלא היו‪ .‬לשון הימים ישיח מהלליו‪ .‬ופי הזמן יביע פוב מפעליו‪.‬‬
‫והחן נעןי אליו‪ .‬והצדק בלבו תקע אוהליו‪ .‬ונשמו ישא דגליו‪ .‬האל לנס עמים יפימהו‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר ;‬ ‫ומשופניו ?מצימהו‪ .‬ומל מי מנוחות ינהלהו וינשאהו‪.‬‬
‫אבל לב׳ו כנןע;ן לתעודות‪.‬‬ ‫‪:‬דיד האל כליל מדות חמוד־ות‪.‬‬
‫וכן דומה תהלותיו {חידות;‬ ‫נגיד עם אל והוא ;וזיד בתבל‪.‬‬
‫ושם מדות אבותיו לו {סודות ‪:‬‬ ‫ובנה מגדלות חסד ‪,‬וצדק‪.‬‬
‫שטו מרע ב^‪:‬ם אל איש‪.‬חמודות ;‬ ‫ויען כי חמודיות הם פ^נליו‪.‬‬
‫א מ ר המגיד ובשמוע העם פליאות רעיוניו‪ .‬ונוראות הגיוניו‪ ,‬וצמות לשוניו ‪.‬‬
‫נשאוהו על כפים ונכחפים‪ .‬ונפתחו לו הידים‪ .‬עד עמסוהו ברוב נדיבותם‪ .‬ונלאו‬
‫ויען ויאמר להם ;‬ ‫לסודות על עובחס‪ .‬וכאשר נקע מהם‪ .‬קרא שלימי עליהס•‬
‫אמנם אני חבר מחבר שיר אשר‪ .‬נפשות מהנאים בעדו תיגענה ‪:‬‬
‫צו‪1‬זי ןגרי מןרח דם תס^ה‪:‬‬ ‫מלי־‪.‬‬ ‫א־שק׳וט ןאנוד‪ 1‬בביתי‬
‫תקרענה‪:‬‬‫אולם סג־ור ’לב או;בי י ’‬
‫*‬ ‫שמתים כמו חצים מרו‪.‬קים כזמן‪.‬‬
‫גם קדרי עולם בעוז תקקענה;‬ ‫מזרח וים‪.‬‬ ‫•ן־‬
‫הולכות בלי רגל עדי‬
‫‪f x‬‬ ‫‪I‬‬

‫כי לי קזלשתז באמת תכרענה ‪:‬‬ ‫וארם‪.‬‬ ‫וקדר‬ ‫אחביר לשון ^]בר‬
‫וליל לרום עולות ולא ת׳שקענה;‬ ‫אכעיר מדורתם זגדי שחק ]יוס‪.‬‬
‫תות אלמים טוב נז^מי תכענה ‪.‬‬ ‫מזיו מאורי‪.‬יחיו עורים ושם־‪.‬‬
‫ץלי בכל רגע ול^ז תרגזגנה ;‬ ‫בקנאה;הטו‬
‫נפשות מו;י דישיר ‪..........‬‬
‫תגענה;‬
‫• ‪ f‬ד‪.‬‬
‫ולא‬‫‪I‬‬
‫ותיגעגה‬
‫‪yI •i‬ד‬
‫שירי‬
‫• •‬
‫מחם‪.‬‬ ‫‪: V‬‬
‫להשיג ‪Q‬‬‫‪ I‬־ •‬
‫אחרי‬
‫״ ‪i‬־‬
‫חצציות‬
‫‪I‬‬
‫'הם‬
‫■‬

‫השער השנים עשר‬

‫טהכילות והנדיבות וטריכותיהם• טחלקותם וטלחמותיהם‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי הייתי נמנמר ידידים‪ .‬רבים ונכבדים‪ .‬נעלי‪ ,‬מעשים נחמדים ‪.‬‬
‫על טוב שרשם מעידים‪ .‬והיו מדברים על מדת הכילות‪ .‬ואומרים בי אין כמוה מדה‬
‫רעה ‪ .‬ומאוקה וגרועה ‪ .‬פארן לא זרועה‪ .‬והיה בתוכם כאש המדברים סבר הקני‪.‬‬
‫הגודר בנינו ואין מניא‪ .‬וישאלוהו העם להודיעם סוד הכילוח באיזה מקום נברא‪ .‬ומאין‬
‫נקרא‪ .‬ויאמר להם דעו כי הכילות בימי קדם‪ .‬היה שוכן בארץ בני קדם‪ .‬ותהי ראשית‬
‫ממלכתו נבל‪ .‬ומשם פשטה על יושבי תבל‪ .‬וססחלסו ה»תה נבל‪ .‬אין חפ׳ן בו‪ .‬וכאיש‬
‫זרוע■ אשר לא יגע בוי ימסיז למהנה מושבו‪ .‬עד עת בא דברו‪ .‬ורצה הנורא להגדיל‬
‫כבודו והדרו ‪ .‬ויאמר האל לנדיבות מהר קח את לבוש הודי‪ .‬ומרכבת כבודי‪ .‬והלבשת‬
‫אש הכילות‪ .‬והמליכהו על בני הגלות‪ .‬ויקס הנדיבות אח הלבוש ואס הקוק כדברי‬
‫יוצרי• וילבש את סכילוח וישם יגיד• הזהב על צוארו‪ ,‬וירכיבהו במרכבת הדרו‪ .‬ויקרא‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫לפניו ככה ימשה לאיש אשר המלן מסן ניקרו‪ .‬וישב הכילוה אל שטר המלן נשוא‬
‫ראש‪ .‬והנדיבוס נדחן< אל ביר‪.‬ו אבל וחסוי ראם‪ .‬וישאלו כל' העם לחבר הקיני להודיעם‬
‫אין מלכוה הכילוה מהמלהו‪ .‬ואיך עלהה מעלהו‪ .‬ומהי משחו היההים למלן או מ ה‬
‫א מ ר להם דמו כי בימי קדם‪ .‬היהה הכילוה והננלוה שניהם שוכנים בארץ קלם•‬
‫נני ה אחד מושנס‪ .‬ועל ערש אחד משכנס‪ .‬ונהמלת לאמם ממגרשם‪ .‬וימלאו נקפ ה‬
‫נארן שנער וישנו שם‪ .‬כי שם ילרם שוכן ערן‪ .‬ומשם הפילם ה' על סני כל הארן‪.‬‬
‫ויה* היום דאמר הכילוה לרעיו‪ .‬ולחנרח מיודעיו‪ .‬ראיתי הלילה בחלומי והנה אני‬
‫עומד על ראש ההר המעוז‪ .‬ועליו מגדל עוז‪ .‬והמגדל היה עומד על עמודים‪ .‬כארזים‬
‫עומדים‪ .‬ואשמע אחרי קול רעש גדול כמו עגל הרקידם ‪ .‬והרגימס ‪ .‬ולארץ הפילם‬
‫לסני והגיעם‪ .‬אמרו לו חבריו ידוע תדע כי המגדל המעוז‪ .‬היא הורת ה' אשר היא‬
‫מגדול עח‪ .‬והעמודים העמודים‪ .‬הם גדולי היהודים‪ .‬אשר ממצרים ועד ארן כשדים ‪.‬‬
‫ואשר ראיס כי נסלו לעומחין‪ .‬כאלו הם כורעים וסניהם מגמהין‪ .‬ידוע חדע כי מלון‬
‫המלון על עם האל‪ .‬וקמה ב מן ממלכה ישראל‪ .‬וכל גדוליהס יניאו צוארם בעולן‪.‬‬
‫אסים ארלה ישתחוו לן‪ .‬וכל לנאותם סהי כובש ונולח‪ .‬תפהח ואין סוגר הסגור ואין‬
‫סותס‪ .‬ובקצה הימים ענר בשוק על איש מהחכמים‪ .‬ובידו ספר העתידוה וכתוב נו‬
‫והיה באחריה הימים‪ .‬חומת נבל הרחבה ערער מתערער‪ .‬וילמח בארן שנער‪ .‬בריה‬
‫חדשה משונה‪ .‬ולורה רעה ותמונה‪ .‬מארן עדינה יליאתו ‪ .‬ועל בל קהלוס מזרח מתיה‬
‫מלכותו‪ .‬ושמו הכילוה‪ .‬ושם יולדיו הנבלות והזולות‪ .‬ויתמה הכילוה מל הדבר הזה‬
‫י‬ ‫והזמן עבר‪ .‬והוא שמר את הדבר;‬
‫וי הי מ קן ימים רבים נ מ ע המלוס אשר מלם ‪ .‬לקהלות הקדם כלם ‪ .‬אשר מנוא‬
‫אמון ומד עילם‪ .‬וישמחו שממה גדולה‪ .‬כי אמרו עתה יהיה לנו מלן אסר יאיר משכנו‪.‬‬
‫ויישר דרכנו‪ .‬ויקים סוכנו‪ .‬ושוסענו ומלכנו;‬
‫ד הי אסרי •מים רבים ילא הכילות ואחוזת מרעיו אל אחת הערים‪ .‬להתהלך‬
‫בכסרים‪ .‬הם יצאו את העיר לא הרחיקו‪ .‬וארבעה סרשים מן הנדיבות אותם הדביקו‪.‬‬
‫וכראות הנדיבים אותו בעיניהם‪ .‬בטרם יקרב אליהם‪ .‬אמרו איש אל אחיו כנה בעל‬
‫המלומוה הלזה בא‪ .‬אשר עלינו במלכותו התנבא‪ .‬ועסה לכו ונהרגהו‪ .‬ובאחת הבורות‬
‫נשליכהו‪ .‬ונסיר מעל האדמה חרפת כלימותיו‪ .‬ונראה מה יהיו סלומומיו‪ .‬אמר להם‬
‫גנירם ונעל סודם‪ .‬אל תשפכו דם‪ .‬רק סקשרוהו בעבות חזקים יהיו לזרועותיו צמידים‬
‫ולצוארו ענקים; ושמוהו באחת המצדוס נלחס צר ומיס ל ^ ‪ .‬עדי ימות בלי סגע ובלי‬
‫מסן‪ .‬וכל ימיו יהיה במאסר בלי גואל‪ .‬למען לא ישמע עוד קולו בהרי ישראל‪.‬‬
‫וימהרו כלם ויקסוהו‪ .‬ומעל מרכבתו הורידוהו‪ .‬והכוהו סלעוהו‪ .‬ובנחשתים אסרוהו‪.‬‬
‫ובמגדל וראשו בשמים עצרוהו ‪ .‬והושיבוהו בחדר קטן במחשכים נחבא ‪ .‬אין יולא ואין‬
‫בא‪ .‬רק היה נכנס עליו מעט אור מן הארובה‪ .‬והקיפו עליו לשומרו מן הגדינים‬
‫הנבחרים‪ .‬חמש מאוס גבוריס‪ .‬בעלי זרוע רמה‪ .‬כלס אחוזי סרב מלומדי מלח מה‪.‬‬
‫והקול נשמע ליהודים אשר בעדינה ובססרויס‪ .‬ובאשור ובארם נהריס‪ .‬ובארן הצבי‬
‫ומצרים‪ .‬כי הכילות אדוניהם היה למס‪ .‬ובידי אויביו נסטק ונרמס• ויתעלנו האנשים‬
‫ויחר להם מאד כי הלן מלכם נגולה‪ .‬ויאמרו זו רעה חולה‪ .‬הנה תשבנו כי יהיה לנו‬
‫למלן למשול על קהלסינו‪ .‬וללחום את כל מלחמותינו‪ .‬ולא •היה עם ה׳ תועה‪ .‬כצאן‬
‫אשר אין להם רועה‪ .‬ועסה פריצי בני עמינו כבשוהו נאכזדוח ם‪ ,‬רוח אפינו משיח ה׳‬
‫נלכד בשחיחוסס‪ .‬אשר חשבנוהו כ ‪ p‬חיים‪ .‬אשר אמרנו בללו נחיה בגויס‪ .‬אבל אין‬
‫לאל ידינו‪ .‬רק נשא לבנינו‪ .‬אל כסיס ‪ .‬עד ישקיןז וירא ה' משמים‪ .‬דהי כי ארכו‬
‫לו שם הימים‪ .‬והוא במאסרו יושב משמים‪ .‬ועליו אימים‪ .‬עלה על לנו כי היתת לו‬
‫בביתו יונה משונה‪ .‬וקולה ערבה‪ .‬מלפלפת בכל עה לפניו‪ .‬והיסה מיי נפשו ו אוי‬
‫פרידתה‪ .‬ונרדם במרירות נפשו‪ .‬ויחלום‬ ‫עיניו‪ .‬וכאשר זכר אותה נכה נכי גדול על‬
‫והנה איש עועד לראשו‪ .‬והוא או מי אם סשכנון בין שפתים‪ .‬כנפי יונה נחפה בכסן<‬
‫ואניוסוה גיי קי ק חרון‪ .‬בפרש שדי מלכים בה השלג בללמון ותקין מחלומו בנפש‬
‫כואנה‪ .‬ועין דואבה‪ .‬וירא והנה היונה על הארובה‪ .‬הוגה ומצפצפת‪ .‬וברגליה מטופפת‪.‬‬
‫בניה‪ .‬ובראותו‬ ‫עלנוניה‪ .‬ו אין יצאוה‬ ‫כאלו היא מספרת יגוניה‪ .‬לאדוניה ‪ .‬וזוכרת‬
‫אוהה שלם ידו ויקמה‪ .‬ונכה נכי גזול עליה‪ .‬וינשקה ויחבקה‪ .‬ו י ש א מ ש ל ו וי א מ ר ‪.‬‬
‫ו ב א ך‪ .‬ב תןז איןז ס ק ך תי ני ‪:‬‬ ‫י‪ 1‬נ ת ךח ‪ j‬קים איןי ז כ ר ת ני‪.‬‬
‫א‪ 1‬ש א ב י ך ט עןי ו ד‪ ^ .‬קי ני ;‬ ‫א ש ק ן י נ ך מ ?ני כ ל א ע ז ר צ מי ת ‪.‬‬
‫כא‬ ‫שער השנים עשר‬
‫כי עם ידידי לא ^זבחתיני‪:‬‬ ‫צור ןגמלף ט׳וב על אשר ;;^ית‪.‬‬
‫בלתןי ואין מיוציא לא־ור דעי‪:‬‬ ‫כל א^הכי'שכחו ןדידותי•‬
‫ויאמר לה בתי‪ .‬מי הגיד לך מקום סנתי‪ .‬כי מהרת ותנאי לקראתי‪ .‬לדבר אל‬
‫לני ולנמס אותי‪ .‬ישלם ה׳ סעלך על אהבתך התמימה‪ .‬ותהי משכורתך כלמה‪ .‬כי לא‬
‫נגדח ני עם הידידים הנוגדים‪ .‬ולא מריח עם המורדים‪ .‬ועתה הטי נא מקדך‪■ ,‬אלי‪.‬‬
‫ושישי כנשי אהבתך עלי‪ .‬ושאי שלומי‪ .‬לכל אנשי מקומי‪ .‬ותגידי להם בטוב עניצ ‪. 7‬‬
‫ובמתק לשונך‪ .‬צרתי אשר ראו עיניך‪ .‬ויקח מעט סמם ויעדנהו בבכיו‪ .‬ייעש ממנו‬
‫דיו‪ .‬ומצא חתיכת אנלס‪ .‬כשי רביע זרח‪ .‬וכתב בו ארבעה טורים‪ .‬ושמם תסס אברותיה‬
‫קשורים‪ .‬השמש לערוב שנה‪ .‬וישלח את היונה‪ .‬ותנא היונה לעת ערב אל קנה‪ .‬ו לנות‬
‫מעונת‪ .‬אשל נ א לן עדינה‪ .‬ותעמוד נכח סהח הבית‪ .‬לעיני אנשי הבית‪ .‬והיא מצפצפת‪.‬‬
‫ושבינם מעוששת‪ .‬והולכת וטושפת‪ .‬ויתבוננו אליה והנה ספי קשוי באברסה‪ .‬וחלוי‬
‫בנוצתה‪ .‬וימהרו ויקחוהו‪ .‬וכאשר פתחוהו‪ .‬כמעט בדמעתם מחוהו‪ .‬ו מ עיי לעיי שלחוהו‪.‬‬
‫ולקחו היונה וחנקוה ונשקוה‪ .‬ובשרשרת זהב כקוה והעניקוה‪ .‬ונתקיים החלום כנפי‬
‫יונה נחפה בכתן( ‪:‬‬
‫וז ה שתשגן הכתב אשי שלח הכילוח ממאתי שבותו‪ .‬לאנשי בריחו ‪ :‬שלום משמי‬
‫מעונת‪ .‬על אנשי האמונה‪ .‬ואם הם מעט מזער ידוע תדעו אחי ורעי‪ .‬וחברת מיודעי‪.‬‬
‫כי נמכרתי למות בלי חופש‪ .‬ונגע מרב עד הנפש‪ .‬וכתה על עיני חשך וצלמות‪ .‬כי‬
‫כפשע ביני ובין המות‪ .‬ופתו אמונים מבני אדם‪ .‬ושכחו הידידים ידידם‪ .‬ואשתו החוצבים‬
‫לקרבות להבות‪ .‬ושבו הזכרים נקיבות‪ .‬השכחתם ידידותי‪ .‬ואם בגדתם באהבתי הלא‬
‫מיום נולדתם‪ .‬ה״תי מזומן לגיבודתכם‪ .‬וכבנים טפחתי ורביתי אתכם‪ .‬אוי על ידידים‬
‫לא זכרו טוני‪ .‬ילא רחמו על כאבי‪ .‬בנים גדלת• ורוממתי והם פשעו בי‪ .‬ועתה בני‬
‫אל תשכחו אהבתי‪ .‬ואל מפירו בריתי‪ .‬זכרו האמונה‪ .‬והאהבה הישנה‪ .‬ועלו אלי‬
‫ארד אל השחת‪.‬‬ ‫ועזרוני‪ .‬כי נם למי וכהתה עיני‪ .‬ומהרו להוציאני‪.‬מן הפחח‪ .‬בטרם‬
‫ודעו כי אם תלחמו על אדוניכם‪ .‬ה׳ ילחם לכם‪ .‬וכאשר הגיע הכתבהזה לכל הקהלות‬
‫בכו בכי גדול‪ .‬ושברו כל כנור ומחול‪ .‬ופשעו בגדי רקמתם‪ .‬השרים הנכבדים‪ .‬ובכל‬
‫מדינה ומדינה מגיע אבל גדול ליהודים‪ .‬וקראו עצרה הגדולים והחשובים‪ .‬ושק ואפר‬
‫יוצע לרבים‪ .‬ותצלח רוח אלהים עליהם‪ .‬ונועצו בארן הצבי כל גדוליהם‪ .‬ונקבצו בעמק‬
‫הבכא‪ .‬בעין בוכה‪ .‬ונפש נבוכה‪ .‬וכתבו תםר*ם לכל קהלוח ישראל‪ .‬להודיע בי סרן‬
‫בהם פרן האל‪:‬‬
‫>זה שהשגן הכתב ‪ :‬שלום לקהלות הקודש אחינו העת עחה לכם לשבת בבתיכם‬
‫קפונים‪ .‬וללבוש בגדי עדנים‪ .‬האוכלים למעדנים‪ .‬ואדוניכם תמת בריסי ברזל מוכה‬
‫בשוטים‪ .‬מלך אתור ברהטים‪ .‬לכן דעו כי העיר אלהים רעיוני‪ .‬להלחם על אדונינו‬
‫ועסה מי בכם מכל עמו‪ .‬ה' אלהיו עמו‪ .‬ויצא אתנו למלחמה‪ .‬ביד רמה‪ .‬לעסות‬
‫באויבנו נ ק מ ה‪ .‬לכן תזקו ידים והיו לבני חיל‪ .‬ובחרו לכם מכל ישראל אנשי מיל‬
‫והחלצו מאתכם אנשים‪ .‬נושכים כנחשים‪ .‬טורפים ככשירים‪ .‬מעופפים כנשרים‪ .‬שוטפים‬
‫כנהרים‪ ^ .‬בעלי זרוע ארוכה • וקשת דרוכה‪ .‬ומלחמה ערוכה‪ .‬ועורכי מערכה‪ .‬וכלם‬
‫יבואו אלינו אל עמק הבכא‪ .‬ונחדש סס המלוכה‪ .‬וכאשר הגיע הכתב הזה לאנשי כל עיר‬
‫ועיר‪ .‬האל ננותם העיר‪ .‬הרב מהם והצעיר‪ .‬וימסרו מאנשי ישראל באהבה‪ .‬כחמשיס‬
‫אלן< חלוצי צבא‪ .‬גדודיהם ממצרים ועד ים המערבה‪ .‬ומארן צבי ועד דמשק עד חמס‬
‫רבה‪ .‬ומחרן עד ארס נהרים עד אשור החשובה‪ .‬ומארבל מד עדינה וכיד חומת בבל‬
‫הרחבה‪ .‬כל אלה חברו למלחמה‪ .‬באף ובחמה‪ .‬ו ^ רמה‪ .‬ויחנו המון אצל המון‪.‬‬
‫ותקעו אהליהס בשלג לבנים על תר צלמון‪ .‬ומתחת הר חרמון‪ ,‬ונתקיים החלום האחרון‬
‫והקדמון‪ .‬בפרש שדי מלכים תשלג בצלמון‪ .‬ויהי כאשר באה השמועה לשומרי המצודה‪.‬‬
‫נפלה עליהם חרדה‪ .‬ושלמו שלוחיהם‪ .‬לכל הנדיבים אחיהם‪ .‬לאמר דעו כי הוכה‬
‫הכפתור ורעשו הסיפים‪ .‬ועד אנה אתם מתרפים‪ .‬ופוסמים על שסי הסעיפים‪ .‬לכן‬
‫מהרו אל תעצלו‪ .‬ואולי תנצלו‪ .‬ואם לא תמהרו לבוא נקום לילה ונברחה‪ .‬ונעזוב‬
‫העיר פתוחה‪ .‬וישיבו להם דבר איש ממקומו אל ימש‪ .‬ועד שלשה ימים תהיה לכם‬
‫תשועה כמום השמש‪ .‬ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים‪ .‬מזיו החרבות‬
‫והרמחים המרוקים‪ .‬וכלי הקרב במשך יפיצו זוהר‪ .‬וענן כנד על ההר‪ .‬לפניו איש לא‬
‫יעמוד‪ .‬וקול שופר חזק מאד‪ .‬והנה ממנה הנדיבים באו הם וכל חיל*הם‪ .‬והציבו סביב‬
‫המצודח אהליהס‪ .‬ודגליהם ואויביהם‪ .‬מבני יהודה ואפרים מנו לנגד פניהם‪ .‬ויהיו‬
‫‪6‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫מחנה הנדינים לנגדם כשני רשיפי עזים‪ .‬ואלה מלאו אס הארץ כשאון מים עזים‪.‬‬
‫וכאשר הסקנצו לנאוה יהודה ואפרים‪ .‬כחול הים וכוכבי השמים‪ .‬קמו שריהם ורוזניהם‪.‬‬
‫ויאמרו לכל אנשי מחניהם‪ ,‬דעו אחינו כי כהוב בהורה כי חקרב אל עיר להלחם‬
‫עליה‪ .‬וקראה לשלום אליה‪ .‬ואנשי המדינה הם אחינו ונפשם כנסשינו‪ .‬ורומם כרוחינו‪.‬‬
‫ולא עוג לעלוח למלחמה עליהם‪ ,‬עד נקרא לשלום אליהם‪ .‬אולי ישונו מדרכיהם‪.‬‬
‫ויאמרו כלם טוב הדבר‪ .‬וישלמו מלאכים נני אפרים ויהודה‪ .‬לאנשי המצודה‪ .‬לאמר‬
‫אחם אחינו ואנשי גאולחינו‪ .‬ומנסר םגולתינו‪ .‬ועחה חנו לנו מלכינו‪ .‬ונלן לשלום‬
‫לירכנו‪ .‬ואם כה חעשו השכילו‪ .‬ולא מקכלו‪ .‬וקחו ממנו כל אשר חשאלו‪ .‬ואם‬
‫תמאנו חרב תאכלו‪ .‬ועתה מדוע התמכרו למוח בלי גואל‪ .‬שונו שובו מדרכיכם הרעים‬
‫ולמה חמותו ביה ישראל‪ .‬וכאשר הגיעו שלוחיהם לאחיהם‪ .‬היו צוחקים עליהם‪.‬‬
‫ולועגים מל דבריהם‪ .‬עד נמלאו עליהם אחיהם‪ .‬כעש וחמה‪ .‬ויצאו למלחמה ניד רמה‪.‬‬
‫ולבשו שריונותיתם‪ .‬ומרקו מניתוהיהם‪ .‬ויגשו בראשונה שרי עדינה‪.‬‬

‫ויענו במול נגינה ויאמרו‪:‬‬

‫או;היין ננד המיונינו‪:‬‬
‫;מים תהלותם ןרננו‪:‬‬
‫אם תחשןי שמש לעינינו‪:‬‬
‫עד נ‪,‬עז^ב ‘שם ט־וב לבנינו‪:‬‬
‫לא תעיב שינה לעינינו‪:‬‬
‫מי זה ;הי ע׳ומד לפנינו‪.‬‬
‫נחנו בני הנל פאר תבל‪.‬‬
‫לנו חרביות ת?ן^ה שמשם‪.‬‬
‫לא נשקטה לו בל[ךב נמות‪.‬‬
‫עד ‪3‬י נמלט את אד‪1‬נינו‬

‫ויגשו גדולי אשור ויאמרו ‪:‬‬

‫מול החרב‪ 1‬ת תחשןד שמשו ‪:‬‬ ‫נחנו נעורר הרןרב עד בי‪.‬‬
‫או הוא כגוף'נחנו לבד נפשו‪:‬‬ ‫אנחנו ראש ‪:‬‬
‫»•‪:-‬‬
‫צורה‬
‫‪T‬‬
‫למרב‬
‫־‪111‬‬
‫’אס‬
‫היום ןהי נשרף באור אש׳ו ‪:‬‬ ‫וברק חניתנו בעת \בער‪.‬‬
‫רגא נשלח מבלוא מוקלזו ‪:‬‬ ‫נקמת אדיונינו נבקש עד‪.‬‬
‫נאים לנפשינו פדות נפש׳ו‪:‬‬
‫־ ‪I‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪I - :‬‬ ‫ז י‬
‫לא תערב לנו מנוהה עד‪.‬‬
‫ז*‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‪-‬‬ ‫‪V‬‬

‫ויענו אצילי ארבל ויאטרו‪:‬‬

‫תפיץ מאוןה חציות ליל לעינעו ‪:‬‬ ‫אם ^יח׳שןי רוז‪.‬מן ^חרב ;מיני^ ‪:‬‬
‫תמטיר דמי החללים מעננים עדי‪ .‬בי למדו הגננים מענ;נו‪:‬‬
‫לאנשקטהעדאשתמותבתוןיהקךב• א־וי מידי צר נחלץ את אדונינו‪:‬‬
‫בושש בחיר ל ולזמן נקראיקוסעי^ה‪ .‬לנו אלהים אשר ילכו לפנינו‪:‬‬

‫ויענו רוכלי חרן ויאמרו‪:‬‬

‫נער־וןי ונעזוב שם לדור אחרון‪:‬‬ ‫נחנו קהל חרן בלי חר׳ון‪.‬‬
‫ידמו חבצלת בת‪]1‬י שרון‪:‬‬ ‫לנו חרבות אדמו כדם‪.‬‬
‫על הזמן לנו יהי‪,‬יתרון ‪:‬‬ ‫נקמת אדונינו נבקש עד•‬
‫’שם טוב לבנינו לזברון ‪:‬‬ ‫אם בעדו נמות אזי נעזוב‪.‬‬
‫כב‬ ‫שער השנים עשר‬
‫ויענו בני ארם בהרים ויאמרו‪:‬‬
‫נער־וןי רןרב‪ 1‬ת עם צבא 'שמים ‪:‬‬ ‫נחנו ידועים מארם נהרןם‪.‬‬
‫לא נשקטה עד בי נחדש ‪.‬לאד־ו‪ -‬נינו מלוכה על בני אפרים‪:‬‬
‫נשפיוןז דמי כל א‪1‬ןביו עד נעזוב‪ .‬ארץ בדמים כאםי״קי מ‪:‬ס ‪:‬‬

‫׳‬ ‫ויענו גבורי כלנה ויאמרו‪:‬‬

‫עם כ־וכבי רום נער‪1‬ןי מחנה ז‬
‫ככפיר בעת ‪:‬צב<ר בת־וןי מר!נה‪:‬‬
‫טרם אשרהוא ;קראה נ ק ה ‪:‬‬
‫מידי מ‪1‬נה‪■:‬‬ ‫נגאל בפח‬
‫ירום‪.‬עדי שחק ו‪.‬יקה‪.‬‬
‫ע‪1‬ד תעב־ותה על ן‪1‬י מ׳ונה‪:‬‬
‫נחנו פאר הד‪1‬ר בני כלנה ‪:‬‬
‫נטר־וף משנאינו ואזיבינו‪.‬‬
‫נרוץ בת־וןי אהבה לת‪1‬ןי מות‪.‬‬
‫לא נח>מה עד כי אד־ונינו‪.‬‬
‫ע־ון; אחרי נפל מכ‪1‬ן ה־וד־ו‪.‬‬
‫אם נפזרו צאנ‪’ 1‬לכל פאה‪.‬‬

‫ויענו גבורי הפסגה ויאמרו ‪:‬‬

‫■‬ ‫עיורכי קרבות ייוצאי צבא ‪:‬‬
‫■‬ ‫נהנו חצובי אש ולהבה ‪:‬‬
‫ונהפוןי איות׳ו לחרבה ‪:‬‬
‫נציל בעוז מי‪.‬ד מתי איבה‪:‬‬
‫בנו לאלף ^קם ו^ךבבה ‪:‬‬
‫נחנו קי פסגה אצילי עם‪.‬‬
‫אם בקרב נב־וא תךטה כי‪.‬‬
‫לו נעב׳ור קם שתינוהו‪.‬‬
‫לא נחעזה עד כי אדונינו*‬
‫נחל־וץ גדוד צרים ןאי־ש אחד‪.‬‬

‫ויענו אנשי חמת ויאמרו‪:‬‬

‫ותצית אש קרבות־במרבים‪:‬‬ ‫חמת אנשי חמת תחצוב להבים‪.‬‬
‫ונשלח בטשגאים שן ז‪.‬אבים‪:‬‬ ‫אנחנו ככפיר נטרוף לאויבים‪.‬‬
‫חיליו מידי צרים וא׳דבים‪:‬‬ ‫עדי נציל אדונינו ונעזוב‪.‬‬
‫אשר מלהבות אש הס חצובים ‪:‬‬ ‫בשטף הקרב נבום לבכות*‬

‫ויענו גדודי דמשק ויאמרו‪:‬‬

‫עת כי בשריון הקרב נתעל‪:‬‬ ‫האל קראנו בעוז אל על‪.‬‬
‫להב ןלהט כוכבי מענל‪,:‬‬ ‫וברק חניתנו בעת ;פיץ‪.‬‬
‫נקוץ ב^ינו וגם נגעל‪:‬‬ ‫טייום אשר נתפש אדונינו‪.‬‬
‫יחד ונשקטיו בסף רעל‪:‬‬ ‫לא נשקטה עד נחליוש ^קטיו‪'.‬‬
‫ומה ‪ T T‬׳‬
‫‪:‬‬ ‫פעל‬ ‫זה •‬‫יאמרו ‪I‬ראו גוי ‪V‬‬
‫‪i‬‬ ‫ארע‪.‬‬
‫בסוף ‪I VV‬‬
‫שטעו ז י‬
‫שיומעי ־ ‪J‬‬
‫‪* :‬ז•‬ ‫עד‬

‫‪,‬‬ ‫ויענו צבאות ארץ הצבי ויאמרו‪:‬‬

‫עזים כמו ארי וקלים כצבי‪:‬‬
‫״ ‪• I‬‬ ‫‪:‬־!״‬ ‫••‬
‫ד•‬ ‫}‬
‫נחנו צבא האל בארע הצבי‪.‬‬
‫• ‪• I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ז ״‬ ‫‪f‬‬ ‫‪I‬‬ ‫י‬
 ‫ספר תחכטוני‬
‫הלכו גדודיהם לפנינו שני י‬ ‫נני ‪I‬זניל‪.‬‬ ‫צנא נ‪1‬‬ ‫נלחט‪T 1‬נ«‬ ‫לי‬
‫• ^‬ ‫‪ I‬ז‬ ‫ן ‪I‬״‬
‫נפל גא־ונינו והוסר בל צני ’‬ ‫מי־ום אד׳ונינו מקנאים תפשו‪^ .‬‬
‫האל ועד בי יעבור זעם חני׳‬ ‫נאסר לנפשנו הבי‪.‬עד‪.‬יחט־ול‪.‬‬

‫ויענו חלוצי מצרים ויאמרו‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫;ןי _קל ובא מצרים*‬ ‫הנה « שיוכני"שטי‪.‬ם‪.‬‬
‫זרע ;הוךה עס בני אפרים ‪:‬‬ ‫לעזור ‪ ojpos‬במי^חטת לןרב‪.‬‬
‫‪:‬לדייו^נק לא‪.‬ימןנאו;דים‪:‬‬ ‫נחנו בפירי הלןו־ב עת נשאגה•‬
‫צרים בת!ף בבל ובנתשתים‪:‬‬ ‫איןי יעל!?; הלב ומלבנו נ‪.‬יד‪.‬‬
‫ל<? נשקטה עד בי נשטף הנןרב■ הא!יבים ‪.‬ימאסו בטים‪:‬‬

‫ויענו אדירי נלא אמון ויאמרו‪:‬‬

‫הטו ו^עזו נחלי שיחיור ‪:‬‬ ‫י‬ ‫מק!ל שאון רעם גדודינו‪.‬‬
‫;רוץ ללב איויבים ויקיוב הזר•‬ ‫בי ציור חניתנו כציור ברק‪.‬‬
‫נתפש ומות נאהב לנחור ‪:‬‬
‫* <‬ ‫‪- t~V‬‬ ‫‪VT‬‬ ‫־‬ ‫■ ‪I‬‬
‫ק?ננו בחי‪.‬ים בי• אדונינו‪.‬‬
‫הצר לאחור יסהרה םח!ר;‬
‫‪T‬‬ ‫• ‪T•: I‬‬ ‫‪f :‬‬ ‫־־* ‪T‬‬
‫בחרבנו‬
‫‪-‬‬ ‫נ׳שקטה עד בי‬
‫לא • ‪iJi I‬‬
‫יישוב בבקר הקרב ‪r‬שחור‪:‬‬
‫‪Tli-‬‬ ‫‪Ir‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪T‬‬
‫אם א!ר פני היום ;הי נכון‪.‬‬
‫וישב ‪T‬אחור‬
‫יחרב ‪t 1‬‬
‫הלא •••ן‪-‬‬
‫סוף; ־‬
‫־ים ‪I‬‬ ‫ובעת ב‪:‬ס יצאו גדודינו‪,.‬‬
‫אטר המגיד ויהי אמרי כן הסקבצו הסנורוה‪ .‬נגנורוס‪ .‬ונועדו נקשד״וח י דרלב^‪.‬‬
‫ומערכות מול מערכוח‪ .‬ויעל האבק עד לב השמים‪ .‬ונא ה השמש נצהליס‪ .‬וצעקו הנבוריס‬
‫כיולדה על אבנים‪ .‬ונגרמו הדמים כיאור מצרים‪ .‬ולהב החרנוח נו ק ע ‪.‬אור מאוסל‪.‬‬
‫ואור היום זוען< ואפל‪ .‬וההר נוער באש עד לב השמים משן ענן וערפל‪ .‬ויהי נעלות‬
‫הצהרים‪ .‬הריעו מרועה גדולה כל בני הקהלות הם בני יהודה ואשרים‪ .‬ותעל שועהם‬
‫אל האלה׳ם לשמים‪ .‬ונשברו לפניהם כל הנדיבים אויביהם ושעפוס כמים מוגרים‪,‬‬
‫במורד ויכוםעד השברים‪ .‬ויעוללו אותם בגאיות ובהרים‪ .‬ולכדולהם המעברים‪.‬‬
‫והשרידים ברמו ונחבאו במערות צורים‪ .‬ואויביהם גברו עליהם ובאו כל קהלוס הקדש‬
‫וימהרו באיש אחד ושברו שער• המצודה‪ ,‬בקול שאין ומרדה‪ .‬וכמעע לקול שונאיהם‪.‬‬
‫חנקע האדמה אשי חמתיהם‪ .‬והוציאו הבילוח מניח כלאו‪ .‬וירימוהו על כעאו‪ .‬ופניו‬
‫משונים כשוכני קבר מרוב היגון והלבישוהו נגדי מלכות‪ .‬ויחנו עליו אח הנזר ואת‬
‫העדות‪ .‬והקיפו קנינו כל ראש׳ הקהלוח וגדוליהס‪ .‬ויעמדו מימינו שרי עדינה ורוזניהם‪.‬‬
‫ומשמאלו המוני אסור וקציניהם‪ .‬ולפניו נאמני כלנה וחקידיהם‪ .‬ומאמריו גנזרי הפקגה‬
‫ואציליהס‪ .‬ונגדו רופאי דמשק ועשיריהס‪ .‬ויעבור מלכם לפניהם‪ .‬ויהללו את ה׳ אלהיהס‪.‬‬
‫על כל העונה אשר עשת לתם‪ .‬והששמוו לו גדוליהס ^וקטניהם‪ ,‬אז נשא עיניו להם•‬
‫ויזכור החלומוס אשר מלם להם‪ .‬וישמסו כלם נ מ לן‪ .‬הא;רמ וההלן‪ .‬והעשיר זהסלן•‬
‫ויאמרו לו סי המלן‪ .‬ויעשו •ום גאולתו יום משתה ושממת‪ .‬ומדי שנה נשנה •עשו נו‬
‫יוםהשקע ומנוחה‪ .‬ומן היום ההוא גנרס יד הכילוה‪ .‬על כל בני הגלות‪ .‬ומאז זעל‬
‫עתה פשעת מלכותו על כל העולם ולה נשאר לנדנה נכל ארציח מזרם זכרון‪ .‬ולא בס‬
‫והלבנון עי הים‬ ‫ולא יתרון‪ .‬מעדינה ועד ארן צני ועד סרמון‪ .‬ומהמדבר הגדול‬
‫האחרון‪ .‬כי אס כלקט מן ‪ 3‬עעזר‪ .‬שנים שלשה גרגרים בלאש אמיר ‪:‬‬
‫אטר המגיד על זה היז דוה לבנו‪ .‬וגדל עצננו‪ .‬ונמק רוחינו בקרבנו‪ .‬על הר‬
‫הנובה ששמם נתינו‪ .‬שועלים הלכו נו‪ .‬השיבנו ה' אלין ונשובה ושגור מלכות הכילות‬
‫השדודה‪ .‬והצמיס קרן לנדבה החמודה‪ .‬בימיו תובע יהודה ‪* :‬‬
 ‫כג‬ ‫‘‬ ‫שער השלשה עשר‬
‫ויכוח הנפ ש עם הגוף והשכל‪ .‬מי משלשתם הנוכל ‪:‬‬
‫נאם הימן האזרסי ויהי כי ארכו לי ימי המשונה‪ .‬נכששה כששי לשוב לדרן‬
‫ההשובה‪ .‬אולי אברר לני משיג מחשני ואעהר נפשי‪ .‬מדמי נחשי וארסן רעיוני‪.‬‬
‫מעומאת זדוני‪ .‬ויהי היום ואני עם סבר הקיני יושב‪ .‬והי>חי נעניני העולס חושב‪.‬‬
‫ויאמר לי עלה בלבי לעזיב אלו הארצות ולשוב לארצי‪ .‬ואל מחוז חפצי‪ .‬ועחה שאל‬
‫מה אתן לן בערם א לן מעמן‪ .‬אמרתי נו באלה אחת אני שואל מעמך‪ .‬ודורש מ מן‪.‬‬
‫שתעזוב מחכמתן מזכרת‪ .‬חשימנה לראשי עערת‪ .‬ותהיה לן לכבוד ולתפארת‪ .‬ותלמדני‬
‫משל ממשלי עבודת אלהים‪ .‬לצאת נו מאחשכיס לנגוהים‪ .‬והודיעני סוד הגון( והנשמה‬
‫שניהם‪ .‬ומי יקבל העונש מהם‪ .‬אם יקבלוהו שניהם‪ .‬אם יחלקוהו ביניהם‪ .‬אמר לי‬
‫היעבת לשאול‪ .‬ואדע כי אין זולתי לגאוצ‪ .‬והנני מגיד לן דרן סכמה‪ .‬מעניני הגוף‬
‫והנשמה‪ .‬אשר נודע לכולנו‪ .‬ואבותינו ספרו לנו אמרתי לו ספרה נא לי אמרהן‬
‫הנעימה‪ .‬ועצהן התמימה‪ .‬ותהי משכורחן שלמה‪ .‬אמר ידוע תדע כי ביום מעמד הדין‬
‫כשיפתחו הםפרים‪ .‬לחקור מעשה הרשעים והישרים‪ .‬ויחקרו על הצדקות והשגיאות‪.‬‬
‫וישקלו העבירות והזכיות‪ .‬הפול החרדה על החטאים וידרוש כל אחד מהם טעיות‬
‫ותחבולות‪ .‬ויתעולל עלילות‪ .‬אז נועדו הגוף והנשמה למשפט אלהיהם‪ .‬ועד האלהיס‪.‬‬
‫יבא דבר שניהם‪ .‬וכל אמד מהם‪ .‬יגיד טענתו והשופט ישפוט ביניהם‪.‬‬
‫ותען הנפש ותאמר לגוף‪:‬‬
‫אתה עוללת לי‬ ‫או• לן הגוף הנגוף בי אתה מחריב עולם‪ .‬ואינן מן האל נכלם‪.‬‬
‫ועבירה‪ .‬ומגדיל‬ ‫היגון הזה‪ .‬ב* בשלן הצער ףגדול הזה‪ .‬כי בכל יום היית מרבה חטא‬
‫עינין‪ .‬ולהמתיק‬ ‫המדורה‪ .‬ורוב סועבותין ולא היה לבן ורעיונן‪ .‬כי אם לתור אמרי‬
‫להטני‪,‬עני בעיט‬ ‫לשונן‪ .‬ולמלאות בטנן‪ .‬ולהתעשק בענינין‪ .‬ותזנונין‪ .‬וכל מחשנותין‬
‫ויען הגוף ויאמר לנפש‪:‬‬ ‫ורפש‪ .‬ולמכרני למות בלי חוסש•‬
‫הוי הנפש החוטאת הלא את במחשבותין הוגעתני‪ .‬וב עצתין משכתני‪ .‬׳ אהה בתי‬
‫הכרע הכרעתני‪ .‬כי אין בידי רעת ופשע ואין אוכל לעשות חטא ופשע‪ .‬לולי אשר‬
‫עוררתני‪ .‬ובחבלי בוא מכרתני ומשכתני‪ .‬כי את היית קושרת לבי בחנרין‪ .‬ומושכת‬
‫גופי בעבות מקרין‪ .‬ומתעוררת אוחי במתק אמרין‪ .‬ואני אבוא אחרין‪ .‬ומלאתי את‬
‫אמרה הנפש ‪:‬‬ ‫^‬ ‫דגליד•‬
‫אני הייתי עליונה‪ .‬יושבת במלכות ראשונה והייתי כיונה בחיק אלהי מקננת‪.‬‬
‫ועל שולחנו מרננת‪ .‬וירדתי ממעלות גבוהים ונפרדתי מבני האלהיס‪ .‬ובאתי אלין‬
‫להחיותן להעיבן גאחריחן‪ .‬ואתה העבדתני במטאתין‪ .‬והונעתני בעונותין‪ .‬ומשכתני‬
‫בחבלי חעתועין‪ .‬לר‪.‬בלי שעשועין‪ .‬להתעדן באכילה ושתיה‪ .‬ולהתענג עם כל צורה‬
‫יפפיה‪ .‬ולאכול מיני מעדנים‪ .‬וללבוש בגדי עדנים‪ .‬ולהיות בגדין לבנים‪ .‬וגופן מעודן‬
‫בשמנים‪ .‬ומה לי ולבגדים הלבנים או לשמניס‪.‬ומאין לנפש זכה ונקיה אכילה ושתיה‪.‬‬
‫או לחבק צורה יפפיה‪ .‬הלא כל אלה התענוגים בן ידובקו וישרעו‪ .‬ובי לא יפגמו‪.‬‬
‫אמר הגוף אל הנפש ‪:‬‬
‫לא כן הדבר רק אני הייתי כאבן דומם‪ .‬מושלן באדמת‪ .‬עד ירדת מן השמים‪.‬‬
‫והעמדתני על רגלים‪ .‬ופקחת לי לראות עינים‪ .‬וחננת לי למשש ידים‪ .‬ולאכול לשון‬
‫ושינים‪ .‬ולדבר שפתים‪ .‬ומה לי לכאלה התענוגים בהיוהי‪| .‬לולי מהרת ומבאי לקראתי‪.‬‬
‫ותחלש הנפש לדבריו‪ .‬ולא מצאת מענה על דבריו‪ .‬ובראות השכל כ• הנפש נבהלה‪.‬‬
‫ומכתה ביד היצר נמלה‪ .‬וגבר עליה הגוף ברוב דברים‪ .‬ועל האמת הגביר השקרים‪.‬‬
‫אז התעורר השכל ויאמר לנפש‪ .‬עורי נפש ברה‪ .‬מכבוד אל גזורה‪ .‬ובמאשר הגוף‬
‫עצורה‪ .‬והשמרי מן היצר הרע אשר בן פרעות פרע‪ .‬וכארי שכב כרע‪ .‬לכן ‪ :‬הסהרי‬
‫מטומאתן‪ .‬והנקי מטנף גוימן‪ .‬ושיחי לבן למעלה‪ .‬ולנוה הכבוד והמהלה‪ .‬אשר היה‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אהלן נסמילה•‬
‫עופי כייונה אך בצלו קנני ‪:‬‬ ‫לבשי יחידה עוז ןאל אל רנני‪.‬‬
‫אם את ע;רומה מכסות י‪1‬שר ותום‪ .‬צל רחמיו דרשי ובם ך«תל‪1‬נני‪:‬‬
‫ודעי בי׳ום ‪ .‬דין לצור נזה תן;נני ‪:‬‬ ‫עוךי קחי עטך ת‪£:‬זוךת מאמר•’‬
‫’‬
‫תתלבני‪:‬‬ ‫יושר וחזכי עדי‬ ‫לכך כנורית כבסי תוך נחלי‪.‬‬
‫וקחי רצןן ק^נך וכל הונך תני ‪:‬‬ ‫מכרי‪,‬יער סייום \ט'וב מחר קני‪.‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫נני ‪:‬‬
‫ועליהם ק‪• I1I‬‬
‫בהבל •ן* •* ‪V‬‬
‫‪• I I‬‬ ‫‪vvt‬‬
‫‪V V I‬‬
‫• ן* •* ‪V‬‬
‫חלפן‬
‫‪:T‬‬ ‫ספדי במרה על יט^תיזי אשר‪.‬‬
‫‪: T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪I• -‬‬ ‫ן‬ ‫‪-‬‬ ‫‪Tt I‬‬ ‫• ‪ I‬״‬

‫מרה סעי אולי במתקה תחני‪:‬‬ ‫וט־‬ ‫דרכןי ר^קה היא ג(הי צדה‬
‫•‬ ‫‪,‬־ ‪ • ‘ .‬י ד‬ ‫י‪,‬‬ ‫”‬
‫קמו חצות ליל אבל את תישני ז‬
‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫־ ו‬ ‫י• ‪T‬‬ ‫־*‬ ‫ן״‬
‫הוי לןד ;ןצלה כי חביריך‬
‫‪It‬‬

‫האני‪:‬‬
‫י !‪ T‬״‬
‫והעלי‬ ‫בחוזק‬
‫‪ I V‬ז “‪ • X‬״‬
‫עורי‬ ‫התאוה‪.‬‬
‫\‬ ‫• “‪:‬״‪T‬‬
‫כלןי בים‬
‫^ *‬
‫אני ע‪1‬‬
‫‘ ‪I - :‬‬ ‫|‪•T‬‬
‫טבעה‬
‫‪T:t‬‬
‫תלבני ‪:‬‬
‫•||•‬
‫לבנים‬ ‫ולבניותס‬
‫‪ • :‬ן ד‪• “ > .‬‬
‫עשית‬
‫•ר•‬
‫לתאןת‪.‬‬ ‫מסכנות‬ ‫ו^נרי‬ ‫בתים‬
‫מחר ביום דין ידרשו חשבזן למ;ן־ ש';ןי ותיוכן הלבנים תתני ‪:‬‬
‫נפ^נז וב־ו תצרפי תבחני‪:‬‬ ‫ודעי הכי מצרף ביד האל לכל‪.‬‬
‫ובתוף וכגור צהלי קולך תני ‪:‬‬ ‫אם תצאי זבה וברה שיורדי‪.‬‬
‫בואי בנקרת צור וישם הטמני‪:‬‬ ‫אך אם פלאה שיג ואון תצאי‪.‬‬
‫דמעה ועל לבך ענן איד ענני♦‬ ‫וברק ןקוד שלחי והמטירי מטר‪.‬‬
‫מתי ישמר‪ .‬תצאי מכור ^עני ‪:‬‬ ‫התנעף ללה ענ;ה ס^ערה‪.‬‬
‫ובאהלי הגאוה תרגני‪:‬‬
‫• •‪ T‬ן •‬ ‫־ ־ ן• ‪T‬‬
‫‪.‬עד אן בחךרי הטרי תפתרי‪.‬‬
‫‪•*T : t‬‬ ‫‪I‬‬

‫קנה מ<^ד רצוץ ובו תשע‪.‬ני ‪:‬‬ ‫ותבטחי על טוב זמן ב^ד והוא‪.‬‬
‫אך עם בני התאןה תתחתני ‪:‬‬ ‫גרשת הצדק אשר הוא שעלך‪.‬‬
‫תתאחרי לשוב ואל תעגני‪:‬‬
‫‪• :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫‪T‬‬
‫'שובי אסירה לאד׳ודך ואל‪.‬‬
‫“ ד י‬ ‫• ‪1‬‬

‫עטי ורדה זך ורןדיויש מחני‪:‬‬ ‫תחני‪.‬‬

‫‪• '»-‬‬
‫אלהים‬ ‫אולי בת^ך מחנה‬
‫״ ‪ I I‬־י־ ז•״* ד‪• •.‬‬
‫אסתיר ע‪1‬נותי ואתה ביוחני ‪:‬‬ ‫צוךי חהרתני ןאיכה ממך‬
‫תמיד כשטן על ימיני שומני‪:‬‬ ‫אפצר לד«טלט ויצרי ריודפי‪.‬‬
‫תגי מאד אכיויט ואומר מה אני‪:‬‬ ‫’שדי בזכרי ריוב חסךים שגמל־‬
‫אשכון נוה חסדך וחסדך שוכני‪:‬‬ ‫אשכח אני עצמי ואתה שיומרי‪.‬‬
‫!•‬ ‫״ • ־ >•• <• ’ ‪,‬־‪/‬‬
‫עורי בנהרי נעמי התעדני ‪:‬‬ ‫נענה‪.‬‬
‫״ ד‪T‬‬
‫לנפש‬
‫‪▼ VI‬‬
‫עולם‬
‫‪r‬‬
‫אדיון‬
‫‪I‬‬ ‫‪•I‬‬
‫בשר‬
‫• ״*‬
‫רק בעבורי אעשה ולטעני*•‬ ‫כי לא למענך אגמלך חסד והן‬
‫לך כי אני הוא המדבר העי‪:‬‬ ‫בצרה אענה‪.‬‬ ‫‪v vt V‬‬
‫עת תקראי אותי‬
‫•‬ ‫‪iF‬‬ ‫‪r T I‬‬ ‫״ ‪•#‬‬ ‫י•‬

‫אטרה הנפש לשכל‪:‬‬

‫יאין יוכל להמלע מנכלו‪ .‬זלשנור עולו‪ .‬מי ש‪:‬םל ביד קדונים קשה‪ .‬וטבע‬
‫נמצולוה ים וא״ן לו משה• היצר לימיני‪ .‬כנמש ישכני‪ .‬והגוף נטבוהו ימשכני‪ .‬ואני‬
‫בחוכם ייזידה וגלמודה‪ .‬ונמאקרם לכודה‪ .‬זה נושך וזה מושך‪ .‬אויה לי כי נרחי משן‪.‬‬
‫ותשא משלה ותאמר‪:‬‬
‫בבור חשכים אהלי נטיתי‪:‬‬ ‫מהיטלי גלגל ןר!ר גליתי‪.‬‬
‫לגוף ותוכיו ב*ת ‪/‬בול בניתי ‪:‬‬ ‫דשלחני מגלילי מעלה•‬
‫אתמיול בחיק צוךי כעלמה צועקה‪ .‬מתרפקת טשתקישךןה רדיתי ‪:‬‬
‫אותי' וגוף טמא לאיש‪/‬קניתי ‪:‬‬ ‫י‬ ‫אחר היותי כבתולה אירסו‪.‬‬
‫‪.‬ויבעלה אותי כטומאתי ונז־ ‪ :‬ילדי זנוניו'יום וליל הריתי ‪:‬‬
‫בנים וטפחתי וגם רביתי‪:‬‬ ‫אלד עלי ברביובכל יום רבבות‪.‬‬
‫ךאישון ועליו י־ום וליל בכיתי ‪:‬‬ ‫אוחיל לפירוד איוהכי סןך ודד‬
‫כד‬ ‫שער השלשה עשר‬
‫חליתי‪:‬‬ ‫מסב‪ 1‬ל האהבה‬
‫‪- T‬נ־ז ‪ .‬י • •‬
‫עד‬
‫« • ‪I‬‬
‫לבי לסירוד(־ כחליל יהמה‪.‬‬
‫או קש׳וא א‪1‬תי ולא לאיתי ;‬ ‫לא ;כלו הריס סביול חשק׳ו ונל־‬
‫תחת אדוניה ול^ז זניתי‪:‬‬
‫״‬ ‫‪T‬״‬ ‫‪I‬‬
‫למה זנחתני כאיטה זנתה‪’ .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ־‬ ‫ז ‪t I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫> ־ !‬ ‫‪IT‬‬

‫מרים מא‪1‬ךךים ול*א עזטיתי‪:‬‬ ‫למה סדעני והשקני במי‪.‬‬ ‫‪■ 1 T I‬‬ ‫‪TT‬‬

‫תבל במבול הבכי כפיתי‪:‬‬ ‫לו ?עזרוני קני ?ניני אזי‪.‬‬

‫נם מכבדי מי בכי דליתי ‪:‬‬ ‫אחפור בבת עיני באריות עמקו‪.‬‬
‫שיות נעלו אל אל ולא עליתי ‪:‬‬ ‫אכבה בשורי הנ^מיות הקד‪1‬‬ ‫־‪11‬‬ ‫‪I I -‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪V I V‬‬

‫בל עיוד בגוף אישביון אני ביקחשבה‪ .‬מתה ^ואלו אצאה חייתי ‪:‬‬
‫שהק אלי ארע בעוף דאיתי •‬
‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬
‫הייום ברום קני במו ייונה וט־‬
‫‪I‬‬ ‫‪- -‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪,‬‬ ‫•‪• 1‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬

‫שושן בנני אהבה רעיתי‪:‬‬ ‫על הררי בושם בגלנלי זבול‪.‬‬

‫נם מכבודו מור דרור אריתי ‪:‬‬ ‫ואשאפה ר‪.‬קח בזכרי יוצרי‪.‬‬
‫ועלי נתיביות בעדו צפיתי ‪:‬‬ ‫הן בעד‪ 1‬עיוברי ךרכים אשאלהי‬
‫נא ע^ברי דרד עזאו ימליום לדוד‪ .‬שאהבה נפשי וליו כליתי ‪:‬‬
‫י י ׳‬ ‫י‪.‬‬ ‫י‬ ‫■־■‬ ‫ז ״ י‬ ‫'‪L‬‬ ‫■י‬ ‫’‬ ‫י•‬ ‫‪' r‬‬ ‫י‬
‫לרות במימי נעמו צטיתי ‪:‬‬ ‫נא ‪.‬ספרו אליו תשוקתי הכי‪.‬‬
‫הלא נפשי בציום עניתי ‪:‬‬ ‫מיום נליותי מאכול על שלהניות• טובו ‘‬
‫מפי בכוסות לענה רויתי ‪:‬‬ ‫מי‪1‬ם א^טר כוסיות אהכיו נמנעו‪.‬‬
‫כבוד לבד היוד א^הבי בזיתי ‪:‬‬ ‫ימר לחכי צוף דבש בלת‪ 1‬וכל‪.‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫• ן‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪1‬‬ ‫‪• • 1‬‬ ‫‪- -‬‬

‫עד זהרם ה’שןד ולא ראיתי‪:‬‬ ‫הכה שתי עיני בקור הנדוד‪.‬‬
‫דולק בגוף אכיל הלא כהיתי ‪:‬‬ ‫אח!י הייותי אז בהיכל אל כנר‪.‬‬
‫פני \אימה במעיל עטיתי ‪:‬‬ ‫עת אזכרה יום דין לארץ ;פלו‪.‬‬
‫אדון שתי עיני לאל תליתי ‪:‬‬ ‫הנה כעיני העבךים אל ןךי‪.‬‬
‫להסות בצל‪ 1‬כאשר חסיתי ‪:‬‬ ‫עד כי;שיבני לאפריון נקר‪.‬‬
‫ויען היצר ויאמר לנפש‪:‬‬ ‫’‬
‫שמעי נא זאה עניה‪ .‬אשר מיין אנסוח כוסה רויה‪ .‬דעי• כי סלדך כאין‪ .‬והודן‬
‫יסוף כהרף עין‪ .‬ומשמן בשרך ירזה‪ .‬וביח אבנים יחזה‪ .‬וכרגע יאבד הודך‪ .‬וישבר‬
‫גאונך ואיד־ן‪ .‬לכן אל המירי חדוהך‪ .‬באנחהן‪ ,‬ואל חעזבי בעולם הזה שמסהך‪ .‬כי‬
‫אחרי המוס אין שמחה ואין מרגעה‪ .‬ואין ישיבה ואין נסיעה‪ .‬ובעודך בחיים אם השמחי‬
‫הועילי‪ .‬ולעשוה חשכילי‪ .‬כי אסרי מוסך לא הוכלי‪ .‬להשיב אשר אבדה‪ .‬ולהטיב אשר‬
‫הרעה‪ .‬ועסה עזבי השכל ושקריו‪ .‬כי לא יוכל לקיים לך אח דבריו ‪:‬‬
‫וישא משלו ויאמר ‪:‬‬
‫נילי וחלקד מזמן אל תשיבחי ‪:‬‬ ‫נפש ;קרה איף בשכלף תבטחי‪.‬‬
‫לא תעזמחי;תר ולא תאנחי‪:‬‬ ‫כי אחרי מ‪1‬תף באפם תהיי‪.‬‬
‫איש אחרי מותיו לעולם לא ^יחי ‪:‬‬ ‫אתטיול ה;'שוב אדורי לכתו וכן‪.‬‬
‫אז תוכלי לעלוז ובה אז תשמחי‪:‬‬ ‫אכן בע‪3‬דף קו;ה ש‪1‬כנה‪ .‬י‬
‫לכן בעסקי ריק י ישיא אל תבטחי •‬ ‫<זז תוכלי טיובה לעצמף לעשיות‪.‬‬
‫אף שערי;ג‪1‬ן לנפ׳שך תפתחי‪:‬‬ ‫ילמה נוה משיוש ושלוה תסנו־י‪.‬‬
‫ובלי כלי נ‪.‬פ'שך עניה תרצהי‪:‬‬ ‫הברגים‪.‬‬
‫ג‪.‬‬
‫בברזל‬
‫‪:‬־ ‪VI‬‬
‫המה‬
‫»‬
‫הרוצחים‬
‫י *‘‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫התענוג אל המצוקים תברחי ‪:‬‬ ‫תנל נוה תענוג ולמה מנוה‪.‬‬
‫לכן עניה סוערה התפתחי ‪:‬‬ ‫שכלןי נתנך תוןי כלוא המאמר‬
‫גילי מאד טרם אשר תלקחי ‪:‬‬ ‫ע‪1‬טהי בטרם מנותך תצאי‪.‬‬
‫‪• I -‬‬ ‫• ‪I- T I‬‬ ‫; ‪V V‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫״‬

‫טובו ולכן מהדי חלר!ך ?וליי•‬ ‫האל ;נלי כל הברואים יחלוק‪.‬‬

‫פשך מנש׳וא עמל ורגלך מדחי ‪:‬‬ ‫מנעי ןחידה מבכי ק‪1‬לןז וג־‬
‫כי את כמו כוכב בתיוך גופך ועת‪ .‬מ־ותך תהי בשאול לכל רגל סחי ‪:‬‬
‫אך אחרי צאתך דעי כי ליא י!עד‪ .‬לך יאמרו בואי בתוך גופך פחי ‪:‬‬
‫אמר השכל לנפש ‪:‬‬
‫נפש קלושה‪ .‬בעול היצר כבושה‪ .‬אל יתיחון‪ .‬שקליו ואל יכסידון‪ .‬ולעי כי מלן‬
‫בשר ולס אם איש ישרסמו לא ישקוע על יגמלהו‪ .‬וישיב לו כמעשהו‪ .‬ואס אדס אשר‬
‫הוא גוש רמה‪ .‬ועפר מן האדמה‪ .‬יוכל להשיב נמול לעבליו‪ .‬כל שכן בורא הכל כי לא‬
‫הקצר ידו להשיב גמולחך‪ .‬אסרי צאהן מגושן ולהמיותן‪ .‬עד הקבלי שכר טוב לפעולחן‪.‬‬
‫ויש חקוה לאסריהן‪ .‬אמרה הנפש אמצא רן בעיניך‪ .‬אדוני כי נחמהני‪ .‬ובדברי פיך‬
‫חזקחני‪ .‬ומן היצר הרע הצלהני וסלצתני‪ .‬ועתה ידעתי כי יש לי תקוה ברחמי האל‬
‫להשיבני לנוה האור והההלה ותמיד יש לבטוח‪ .‬אל אלהינו בי ירבה לחלוח‪:‬‬
‫אמר המגיד וכשמעי דברי חבר הקיני השתמויתי אליו‪ .‬וצפנתי בלבי מליו‪ .‬ונועם‬
‫משליו‪ .‬וכאשר רצה לנחוע למקומו‪ .‬הכל לשורר בטוג עעמי• וישא משלו ויאמר ג‬
‫ומולדתי באילון צעננים;‬ ‫אני חכר אני חמדת נביונים•‬
‫י‬ ‫ג‬ ‫‪- r‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪ T‬י•‬ ‫‪• •I‬‬

‫בתיוכחיות כמ‪ 1‬חצים שנונים ‪:‬‬ ‫אעורר הנפשיות היימנ׳ות‪.‬‬

‫‪- ^ •t‬‬
‫־ ; *״‬ ‫• ‪T I‬‬

‫לגיוי צדיק וגם שומר אמונים‪:‬‬ ‫ותמיד אפתחה שערי תישובה‬

‫‪T‬‬ ‫«‬ ‫‪.... -‬‬ ‫‪T I I V‬‬ ‫* י י ״ •‬

‫ואציל הנשמה מחרונים‪:‬‬ ‫אחלץ הגויה מןקיוד איש‪.‬‬

‫כמו‪.‬קיש איו כמו אוךים עוישנים ‪:‬‬ ‫והיצר והתאוה יםופון‬
‫‪I‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ץ‬ ‫‪J‬‬ ‫‪... . . . ,‬‬

‫לזאת אשרי אנ‪'1‬ש יפיק רצון אל‪ .‬דתעיורר בעת אישים ישנים ‪:‬‬
‫דטע ביו נטעים נעמנים ‪:‬‬ ‫ו‪.‬יעק'ור מלבבו הטא ואון•‬
‫בפנים‪:‬‬
‫‪•T :‬‬
‫פנים‬
‫‪•T‬‬
‫יוצריו‬
‫■‬
‫‪:‬ראיות איור‬ ‫ויזכה‪.‬‬ ‫ואז יאיור באיור חיים‬
‫־ • ‪! • :‬‬‫‪V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫“‬ ‫‪T :‬‬

‫השער הארבעה עשר‬

‫כסדר תפלה יקרה‪ .‬לא ישקל כסף מחירה‪.‬‬
‫נאם הימן האזרסי עברר‪.‬י בים לארן עזה‪ .‬אחלי יגיעה קשה ועזה‪ .‬וכאשר באת•‬
‫נאותיה‪ .‬והתהלכתי בנתיבותיה‪ .‬ראיתי בקצה הימי; ארמון‪ .‬מלא כמלאוח למון‪ .‬ונ הון‬
‫ההמון זקן‪ .‬בפיו המליצות יתקן‪ .‬ויא ‪p‬ו‪ q‬פזורי התבונות כאקוף ‪ .‬בצים מקן‪ .‬ולפניו‬
‫תלמילים‪ .‬במיני החכמות לומדים‪ .‬ואשמע אהד מהם אומר לו אס טוב בעיני אדונינו‪.‬‬
‫יחבר לנו מפניני רעיוניו‪ .‬ובלולח הגיוניו‪ .‬חפלה או החנה‪ .‬תהיה לנו לחוחרה וצנה•‬
‫ותבקע שערי מעונה‪ .‬ותגיע לכסא השכינה‪ .‬ויען ויאמר לו הע אזנן ושמע שאלחן‬
‫אשר באלת‪ .‬ותפלתן אשר בקשה• ולא התעכב כי הם רגע כפי אבר העיר ישני זממיו‪.‬‬
‫ודבר אל חלע לשונו ונתן מימיו ‪:‬‬
‫וי ען ויאמר להס שמעז אלי רודפי צדק הנה לכם תפלה‪ .‬היא שאל התהלה ונזל‬
‫הגדולה‪ .‬בה איש בכונס דעתו‪ .‬ישמע הבורא תפילתו‪ .‬וזאת החלתה‪ :‬א‪:‬א אדון עולם‪.‬‬
‫ובורא הברואים כלם‪ .‬מעון הנשמות‪ .‬ויחלל העולמות‪ .‬באתי להששמות לפניך כי אתה*‬
‫האדון המיוחד‪ .‬האחד ולא ככל אחד‪ .‬הטוב האמיתי‪ .‬הנועס הנצחי האור הפנימי‪.‬‬
‫הזוהר הנראה לעין הרעיון‪, .‬הכבוד העליון‪ .‬יחוד כל יחוד לחוד כל חלד‪ .‬ועיקר כל‬
‫כה‬ ‫שער הארבעה •עשר‬
‫עיקל‪ .‬ועילה כל עילה ומעין הנכוסה‪ .‬ומוצא האמונה‪ .‬וישןד הנכונה‪ .‬מניע הברואים‪.‬‬
‫מאהו ואליו ומסייע המצואים‪ .‬מלשוסו ללםות הקלוב כסי להקו‪ .‬הלמוק כה* קרנו‪.‬‬
‫הנמצא לעצמו‪ .‬ואין לאחל עמו‪ .‬הנסהל מעיני הנשמוס העליונוס‪ .‬הנמצא לכל־ דכא‬
‫ושפל לוח‪ .‬המעיב ועוגחו נדבה בלי חובה‪ .‬הממציא לכל נמצא‪ ,.‬ולא נמצא‪ .‬השליע•‬
‫ואין שולט בו‪ .‬המשיג בל* מושג‪ .‬העושה בל* שומן<‪ .‬הגוזל בלי עוזל‪ .‬המלך בל* יוען‪•.‬‬
‫השוסט והוא בעל החוב אלין אקלא האול העליון‪ .‬הנשגב בחללי חביון‪ .‬אשל אליו‬
‫כונס כל מחכוץ‪ ,‬וחשק כל נפט‪ .‬וסאוס כל לעיון‪ .‬ואשאל מעך עזלסך וקלבסן‪.‬‬
‫ביזיי הקול אשל נשגבס‪ .‬ובאין מקום נצנח ‪ .‬ולסקס וקלנח‪ .‬ובלאס הכל מאין‪ .‬ואססנן‬
‫אליך בכבול אלהוסן הנצחית‪ ..‬ובמציאוסן הסמיליס‪ .‬וגלולסך הפנימיס‪ .‬הגאוס השזלמיס‪.‬‬
‫ובגבולתך הקיימת‪ .‬ובאחדותך הנעלמת‪ .‬לשגבני ולחלצני משוחס התאוה‪ .‬ולהוציאני■‬
‫מגלי ים המסוה‪ .‬ולעוללני בלוח עליונה ;כה ובלה ‪ .‬ולאמצני בעצה ישלה‪ .‬ולאורנ*‬
‫בשכל הטהור והטוב בלי שמצת‪ .‬ולקלשני בלפת צלולפ‪ .‬ואשל מרוסן אלולה‪ .‬ולחזקנ*‬
‫בנפש יודפס ערן האמה‪ .‬ולהיוח ןזלי לבריאסי‪ .‬ולא תהח לריק •צילחי‪ .‬ואל אלא מן‬
‫העולם כאשל באתי‪ .‬עלום מבגדי יושר‪ .‬ועליה ממעילי כושל‪ .‬אנא האל הבורא מאין‬
‫והיוצר* מאסס‪ .‬אמה הוא ס׳ ל ב דן‪ .‬המגביל על* מסלו בטרם היותי‪ .‬המגדיל על*‬
‫טובו עד לא הייתי ‪ .‬ומזמנים קדמונים‪ .‬ושנים בלי נמנים ‪ ,‬העלני על ממשנהו ‪ .‬נעלם‬
‫נמצאתי‪ .‬ופקלני בפקודתו‪ .‬ועוד לא נבלאסי‪ .‬וזכלני ל טונ ה‪ .‬נטלם נ ק ל א סי‪ .‬וגזל‬
‫והוא בשמים לברוא אותי ב א רן‪ .‬וצוה על הגלגלים והתגלגלו‪ .‬ולבל אל כחוס יצילוס*‬
‫ונסעלו‪ .‬וקרא אל השמים מעל ואל הארץ מחחח והסביר משני'־‪.‬ס נשמה עליונה‪.‬־ עם‬
‫גופת שפלת ‪ .‬ונטלם נלאני אצל רוסו הנדיבה ‪ .‬וכמו הטונה ‪ .‬על אבוס* הקדומים‬
‫והגיע הטוב ההוא על אני ואמי‪ .‬וצוה על האפס ונבקע‪ .‬ואל האין ונלקט ‪ .‬ומהוכו‬
‫הוציאני‪ .‬ומלב האפס סמציאני ‪ .‬ואצל עלי רומו ונשמסו‪ .‬והעניקני טונסו‪ .‬ובבטן‬
‫אמי הכינני ‪ .‬ולאור עולם הוציאני‪ .‬ונפח בי לוח סיים ‪ .‬והשקני מסעלוח השליס‪■.‬‬
‫שמנים מ מוחי ם‪ .‬ונתן לי סן בעיני אנוחי לסבול הס כל נזק ולהטיב לי‪ .‬ולשאת כל‬
‫צעל ולהלויח ל* וכאשר גללתי נמעלגים ‪ ,‬כלכלני וגדלני ‪ .‬ועל מ* מנומוס ניהלני ‪.‬‬
‫ולרן הטוב למדני‪ .‬ותורתו השכילני‪ .‬ואור העולם^‪,‬הבא בעין לני הלאני‪ .‬וכמס זמנים‬
‫הלכתי‪ .‬שובב בדרך לני ולא גמלני‪ .‬והאלין אפו לסט א תי‪ .‬וניסור* אהבת י ס רני‪.‬‬
‫וכמס פטמים שכההיו‪ .‬ולא שכחני‪ .‬ובכמה צלום נסני‪ .‬ומכלם נאלני‪ .‬ומה יוכל עבד‬
‫נמאס כמוני‪ .‬ועצב נבזה ונקלה‪ .‬כמוהי להשיב נמול בשבחיו הגרועים טל אחה מאלה‬
‫■‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫הטונות הרבוס‪:‬‬
‫י הי לצון ורחמים מלפניך מעון הלצון‪ .‬ומכון האמת‪ .‬להטיב אסליהי מראשיה*‪.‬‬
‫ואל סלן( ילך מעבדך‪ .‬ובל חהלוס הטובה אשר בנית‪ .‬ואל תעקור החס־ אשל נטעה‪:.‬‬
‫וכאשר החילות כן הממיל חסדיך ע מי‪ .‬על אתקן המעוות ואישר המקולקל‪ .‬ואנלר‬
‫סיג לבני‪ .‬ואטהר טומאת יחידתי‪ .‬על אשיננת אלין נ קי ה‪ .‬כאשר נמחה נ*‪ .‬ועזלני‬
‫למלן נפשי מחשבונך‪ .‬ולהציל יסילתי מענשן ‪ .‬ולמלט לוחי מצמר דינך ‪ .‬כי ידעתי כ*‬
‫כל תוכל להורות החטאים‪ .‬ולהסהל נצלקמין הטמאים‪ .‬ולהשיב אלין הפושעים‪ .‬וללמד‬
‫ללכין לטועים‪:‬‬
‫א נ א אלהי במס ססלים טס עבדך טאית‪ .‬כי לא באונס ובלא הכלח אותי בראת‪.‬‬
‫וגופי החיית‪ .‬וגוי כריח‪ .‬ונפשי קנית‪ .‬ועצמי שויס‪ .‬ולבי כאהל נטית‪ .‬ובתוכה אהלך■‬
‫נניח וחנית‪ .‬וגלמי ראית‪ .‬ודרכי פנית‪ .‬וטרם קראתיך ענית‪ .‬ואלו אעמוד אל‪ q‬אלפי‬
‫שנים משתחוה‪ .‬ומודה ומשבח ומהלל‪ .‬לא יכולתי להשיב נמול הטונה אשר גמלתני‪ .‬אף‬
‫כי נמבתין והכעסתין‪ .‬והתמכרתי להרע ולא יראתין‪ .‬והעזסי פני ולא נכלמת*‪ .‬והלכתי‬
‫בשרירות לני ולא נחמתי‪ .‬וידעתי והאמנתי‪ .‬כי לולא שאתה למום וחנון א רן אפים‬
‫לרשעים‪ .‬כלאי הייתי לעשות בי שפטים על לוב חטאותי‪ .‬ומעוט צדקוחי‪ .‬אבל אתה‬
‫רוצה להלאות יתרון מעשיך על מעשה בשל ודם‪ .‬כי כשיחטא לפני המלך טבחי‪- .‬יגמלהו‬
‫כלשעו ומרדו‪ .‬וימנע ממנו חסלו‪ .‬ואתה לא כן במעשיך‪ .‬לק תיסב לרשעים‪-‬ותגמול‬
‫ייתל לחייבים‪ .‬למען לא ישאל להם טענה‪ ,‬ואל יהי לסם פתחון פה באסליתם כי יודע'‬
‫א ת ה‪ .‬כי אס מאליך א פן לחוטא כל ימי חיותו‪ .‬לא יברח מילך במוחו‪ .‬לק בצאת‬
‫■‬ ‫־‬ ‫ישמחו לילך משובתו‪ .‬ואז תוכל לקחת נקמתין על לוע פעולחו‪:‬‬
‫י הי לצון מלפניך יחול הרצין ועיקר הטוב הנכון‪ .‬להיות כונס כל מעשי אלין‪,‬‬
‫יכל סעולמי לשמן‪ .‬וכל חפצי לכבודן‪ .‬וכל מחשבות* לן‪ .‬וכל לעיוני לחודן‪ .‬וכל‬
‫ממ״ני ב ן ‪ .‬וכנ סשוקמי עליך‪ .‬וכל מנ ט סי־ ע לין‪ .‬וכל גדולתי להכנע לפניך‪ .‬וכל‬
‫■‬ ‫‪7‬‬
 ‫■ספרומחכמוני‬ ‫־‪c‬‬
‫הגאהי ־ לפהמנוה •געגולחן ‪ .‬ואל חשים סלקי עם רודפי מאווה העולם הזה וטונומיו‪.‬‬
‫והמסנגלצים בחצצוגוחיו‪ .‬והמושניש פנו ל הן טול ברזל על צוארם ומורמך ינרי לעג להם ג‬
‫■ מקור החיים‪ -‬וצגעין הרצון ‪ .‬יהי רצון מלפניך להצילני מאמונתם הכוזבח‬ ‫י '‬
‫ויכזנסס האכלה והגרועה‪ .‬והטה לני ליראתך‪ .‬והנא ברעיוני לפחד מיום לינ ך‪ .‬ולזכור‬
‫כל'^צת ענשיך‪ .‬להיוח נגל עיני פסלך‪ .‬כטועפוס כל הימים אשר אחיה ושמע הפלש*‬
‫בשועי ^אליך‪ .‬נרוך אתה ה׳ י שומע הפלה‪ ,‬יהיו לרצון אמרי פי והגיון לני לפניך ה'‬
‫צורי "וגואלי‪ .‬זיאמיל להם הנה זאת תפלה אמרת יפפיה‪ .‬נסבל אין שניה‪ .‬ולה מתלה‬
‫לומיא‪ .‬לחיוזיק ענייניה‪ '.‬ולחוקן< ‪y‬נינית‪ .‬זימן ויאמר אלסי בססי ונכלמהי‪ .‬ונזכרי אפר‬
‫אשמתי‪ .‬יל לפה שמתי‪ -.‬ועל אלומות עונות אשר אל מתי‪ .‬נמתי פני ארצה ונאלמתי‪.‬‬
‫וצעיוצי עטו על שסם'‪ .‬כי היצר• שאפם ושפם ‪ .‬ובכור היגון שרפם ולא צרפס ‪ .‬מעי׳‪.‬‬
‫הלרי' קצע‪ .‬ועלי כארי כרע‪ .‬למי הללים לועט ‪ .‬וברשת התענוגים בועט ‪ .‬ובזלוני רביל‬
‫עוזי'לגיא הוגר‪ .‬וכנולי על צור סרנו סוגר‪ .‬ובני רשפיו לרגעים ירדוני וירלוני‪ .‬לרוב‬
‫בלהות ובהלות הזמן שבו לי ממוקיו במריו‪ .‬וזרמיו נמריו‪ .‬ונפתה לני נג אונו וגיאו‪.‬‬
‫ולאי כן כי יצל יום ימיר שיאו בגיאו ‪ .‬ואס הזמן לב אליו ישים כאויבו‪ .‬כרגע ישוח‬
‫וצל׳ כ|' יקוד להבו ‪ .‬ישח חבל באנחותיו ‪ .‬ומר שומותיו ‪ .‬דשקיע גבעות עולם בננבי‬
‫נהמתיו‪ .‬וגלי תהומותיו‪ .‬על בקע יאורים בצורות בצורות‪ .‬והשיב ענות זכות עצורות‪.‬‬
‫ובתוכו •חית' אנסתו חנתה‪ .‬ויל קשתה‪ .‬עלי קשתה‪ ,‬ואשפתה עלתה רנחה‪ .‬העירו‬
‫והקיצו■ מטמיקי הרה ‪ .‬ושוחי צפ*ש התאוה לשכרה‪ .‬הלומי יין תענוגים‪ .‬ומנתיג יושר‬
‫נהוגים־והוגים‪ .‬ונתאווח תבל נגועים וצוגיס‪ .‬הומים כיונים ונפשם יונים‪ .‬גלול מרינה‬
‫העזתם‪ .‬י וכשמיר פניכם העזתם‪ .‬ומן הגדרת הגינה לוחם שמתם ברוע תאוחכם‪ .‬בגאות‬
‫החסי״תאותכם‪ -.‬ומאנתם להיות הסהל חאוסכם‪ .‬עורי נפש הומיה‪ .‬והתפתסי מוהרי‬
‫צוארך שביה‪ .‬בכור המאוה אסורה‪ .‬צולח והורה‪ .‬הלומת הדוחים והורה ה ת אונני‪.‬‬
‫ועל חטאך קונני‪ .‬ושיתי למעך כים עיניך אני‪ .‬ועל אחריתך אני‪ .‬בני הבינו וישכילו‬
‫העם אשר להר הגאוה יעפילו‪ .‬בי היום ירומו מחר לשאול ישחו ויורמו‪ .‬ואשר נסיתם‬
‫ינומו‪ .‬נמואם למעמל הלין יקומו‪ .‬ועליהם בבור מוס נגני מגניו ירוץ‪ .‬ותקפם יריז‪.‬‬
‫כ מו « תרוץ ‪ .‬כליון חרוץ‪ .‬ולא יועיל לחרוץ כל חרוץ‪ .‬אללי לי כי עוני כליו עלה‬
‫ועלה־‪.‬״ על נאות יגיל* ונצו‪ .‬על עליצותי וצנו ועלי חבלי ילה‪ .‬ובני יגוני רגל ורלה‪.‬‬
‫ה* מה אלם ותלעהו‪ .‬־ והמות ירזעהו‪ .‬ושנעו בכל עת ירועהו‪ .‬ונפשו הענוגה נוגה‪.‬‬
‫ונשמות הנסוכה׳ הוגה; ושריליו טיפים ונרפים‪ .‬וגלוליו חלשים ונכפים‪ .‬ומאוריו לא‬
‫יגהו‪ .‬ומזוריו לא יגהו‪ .‬וילדי יום באילו ופילו ינהו‪:‬‬
‫• ■יהי רצון ורחמים מלפניך מעון הרצון‪ .‬הפנימי והחצון‪ .‬לאזרני ולטזיגי‪ .‬ולעדרני‬
‫ולסעלני‪ '.‬ברוח נקיה וצרה‪ .‬בחירה במלאכתך מהירה‪ .‬ונאור אמתך מזהירה‪ ,‬ולגבהי‬
‫שחק ‪ . 7‬הרקיע )ילשוה על יגפות‪ .‬רחוקות מלוקות נסקה‪ .‬וגלי למעיה שתקת‪ .‬וראש‬
‫יגזניה׳מסקה‪ .‬ומהרר* טרן< זנקה‪ .‬אך מה לעשות ויצרי חלימני‪ .‬והשימכי על התימני‪.‬‬
‫סמני־ לו צפנע‪ .‬ובמחלמו לבב* מנוגע ומיוגע‪ .‬וארחתי את צמל‪ .‬כל סמל‪ ,‬לחברה‪.‬‬
‫והתרעתי׳ את ׳בעלי און קצוצי אברה‪ .‬ונשיתי אשר ברוחו שמים שפרה‪ .‬ומר‪.‬י התאוה‬
‫ליללי עוני מיללת על נהפכה לפועה שפרה‪ .‬ויקול אכחותי נשבעו ירועני‪ .‬והכה במטהו‬
‫ים עיני‪ .‬מל נמס צחיח צר לזרמי ענני‪ .‬אשר לא נעצר ור‪.‬התבכו‪ .‬נגני יגוני פרחיו ונצניו‪.‬‬
‫והמאננו בלבי גאות עשניו‪ .‬ובלהבי צרבת האנחות המרתיסות‪ .‬ושלהבת היגונות‪.‬‬
‫הקולחות‪ .‬הנין< עיני ללתי מדומיו‪ .‬ויסברז טינות תהומיו‪ ,‬והגה ברוחו כקשה‪ .‬והפך‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫ים ליבשה‪;.‬‬
‫אנא; אור עולם הזור‪.‬ר העליון‪ .‬האר עיני שכלי‪ .‬ממאפל קכלי‪ ’ .‬ו הקר עלומי‬
‫מנלל• עיניך‪ .‬והעבר מסך החטא המבליל ניני וביניך‪ .‬והפץ ענן זע מיך‪ .‬המהשיר‬
‫מקני פניך‪, :‬‬
‫■ אנא אלוהי נערם מלדת נשעל‪ .‬ממלל חסת ומעל‪ .‬הנוסת ותעל‪ .‬ארושה ותעל‪.‬‬
‫לסבי• מעל‪ .‬ושלחת מזור‪ .‬לתגיה מזור‪ .‬אשר לא חובש ולא זור‪ .‬אל לב אסור נזור‪.‬‬
‫ועל כן בך‪ .‬בטחתי‪ .‬ונפי לך שטחתי ‪ .‬לרפא ההלס• ולקשור מקרה ‪ .‬ולהאיר סשכי‬
‫כאור‪ :‬חלה‪, .‬אהה על ימי סולן<‪ .‬אשר הפכו עוין<‪ .‬ואסרי קצו ני וחרפו‪ .‬נקטו ני‬
‫וכצל חלפו‪ .‬וממלפותם אוחי חלפו‪ .‬וגלולי עונ• נאורם קלוני זצלוני‪ .‬ואשרי סלוני‬
‫סילוני‪ .‬וסלוני ובנכליתם נכלוני‪ .‬ומלילת ומבטן שכלוני‪ .‬ומדעת הכלוני‪ .‬ונילס הרמה‬
‫דיצזני ורצוני‪ .‬ובמערכת היגון הריצוני‪ .‬ו מנוי שאון לא הריצוני‪ .‬ומבית ומחוץ הקצוני‪.‬‬
‫מ ס רנ ה •סקצוני וקיצוני‪ ,‬עד שנרוני‪ .‬הגרוני‪ .‬והיצר הנעוה‪ .‬אשר להבלי העולם מתאוה‪.‬‬
‫ובמעון הסכלות מעונו מג וממאות‪ ,‬פסוני חלקיו והמוני ח ל קיו‪ .‬וענוגי מרוקי‪.‬‬
‫כו‬ ‫שער החמשה עשר‬
‫סלי‪.‬ממל אפיקיו‪.‬‬ ‫‪.‬ונגעוני מלותיו‪ .‬והמגעשו גלימצוקיו‪ ,‬ורעשובי ‪,‬מצוקיו‪ .‬וכקוני מטו‬
‫כארי עלי גער‪ .‬ו אניני שסוגי נער‪ .‬וגדודיו מבצרי סיסי יקיצון‪ .‬וישני הוהו י ק עון‪.‬‬
‫וגזל הזמן מעלי ממטה הודו‪ .‬ויד נגעו לנגעו עלי הודוי וצוקומיו אשפוני‪ 1 ...‬כגסל‬
‫גרסוני‪ .‬ואכלוני ויכלוני‪ .‬ומיד יגוני לא גאלוני‪ .‬ונלוושן גאלוני עד ‪ 5‬נלו עלי צללי‪..‬‬
‫וזלה עליו ומלאכה שכלי נ מנז ה ופיסי נהלאיו ועליו על והסך הזמן שלוי לפיד‪ .‬והבעיר‬
‫בקרבי קרבי לפיד‪ .‬וניעוהיו נשוני ונישוני‪ .‬ובלי טונה נישוני‪ .‬לכן מורי נפש הו מיה‪.‬‬
‫טרופה כאניה‪ .‬בנבכי ים אניה‪ .‬למתי הבלי חבל יסיסון‪ .‬ואל יקיחוך וי ש סי‪ -‬חו ך מ ד‬
‫יחיחוך‪ .‬ומזמן ארוך‪ .‬ולהיוס טרף לשיניהם כרוך וברוך‪ .‬אפגע ליצר סמוך ‪,‬שמוך ‪.‬‬
‫וכבוד הדמי הדימוך ודימוך‪ .‬על כן למדיסך אשר ידימך‪ .‬הזי נצמך‪ .‬על המרומים ‪.‬‬
‫בקול תמרורים‪ .‬ומעל היצר שטי‪ .‬ומדרכיו נעי‪ .‬והלה רשע פשעי‪ .‬ועל עיר האמונה‬
‫פשטי‪ .‬אולי תישרי רכסיה ותרפא רסיסיה‪ .‬ותבני הלוסיה‪ .‬ותעזבי מעוטת הסאוה‬
‫הנושבות ‪ .‬ותעזבי טירות הצדקות החרינוס‪ .‬ואל חבטסי בסבל אסר גויס משכלס‪.‬‬
‫כסוכה נופלת‪ .‬וכאלה נובלת‪ ,‬והבעיר* זיקך‪ .‬ופחתי זיקך ‪ .‬אשל יציקך‪ .‬עד כלי‬
‫לק יציקך‪ .‬ושובי על סוד היסוד‪ .‬אשר בניניך עליו יע מוד‪ .‬כי שמו מקול► ורצונו‬
‫מקור‪ .‬וסליחתו מקור‪ .‬והאל יורך עד תזכי לראות פניו‪ .‬ותמצא חן בעיניו‪ .‬וכן יהי‬
‫לאסד מתלמידיו‪ .‬למען אעמוד מל‬ ‫רצון א מן‪ :‬אמר המגיד ואשאל עלשלומו ועל שמו‬
‫סודיו‪ .‬וכשומעו מלי‪ .‬ויאמר אלי ‪:‬‬
‫ובלבבי לכל חכמה מסי ‪ 6‬ת‪■ :‬‬ ‫'‬ ‫אני חכר מחבר סתהל‪1‬ת‪.‬‬
‫ןאערוך לחסידים ניב תסל‪ 1‬ת‪:‬‬ ‫מהתל‪ 1‬ת‪.‬‬
‫־ ‪T •:‬‬
‫לסכלים‬
‫‪• T >-‬‬
‫אחבר‬
‫‪------- -‬‬

‫‪...‬‬ ‫השער החמשד‪ .‬עשר‬

‫תפלה למשה איש האלהים‪ .‬הפו תחת ל כ ל אומרה ש עף‬
‫•‬ ‫גבוהים‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי היה לי נימי נעור* מושר והון‪ .‬וכח ואון‪ .‬עד משרתי ‪,‬מצאתי‬
‫און‪ .‬ויהי היום ראיתי סותרים‪ .‬אל כגבר הים עוברים‪ .‬וארד עעהם‪! .‬נצמדתי ‪-‬אליכם‪.‬‬
‫וכאשר בתוך הים באנו‪ .‬יד ה׳ נגעה בנו‪ .‬ויהי סער גדול ביס‪ .‬ונשאו גליו דכים ‪.‬‬
‫ואסרי צער גדול נמלטנו‪ .‬וכל הונינו אל תוך הים העלנו‪ .‬ויצאתי מן׳ הספינה דכא‬
‫ואומלל‪ .‬ערום ושולל‪ .‬אחי יגון ותוגה‪ .‬כמו יונת בצאתו ממעי ■הדגה‪ .‬וכגואי העירה‬
‫אל ביתי‪ .‬באו אהובי לנחם אותי‪ .‬ובעודי מתנודד לעיני‪ .‬הרואים ‪ .‬וסנה סבר הקזני‬
‫בא בתוך הנאים‪ .‬ויבב אצלי‪ .‬ויבכה על אשר קרה לי‪ .‬ויאמר לי‪ .‬אלו היה בידי הון‬
‫ממך לא צפנתיהו‪ .‬ולך בלב טוב נתתיהו‪ ..‬אך מאשר חלק לי האל אסלק לך‪ .‬ומאשר‬
‫נתן לי אתן לך‪ .‬והנני מלמדך ספלה למשה איש האלהים‪ .‬תפתס לך שערי ג בו הי ם‪.‬‬
‫וסזריח ישען באורי נגוהיס‪ .‬ואם תקראנה בתום לבב ונכקיון כפים‪ .‬ערב ונקר וצהרים‪.‬‬
‫יפסח ל לך אס אוצרו את השמים‪ .‬ויריק עליך ברכהו‪ .‬ויעניק לך מטובתו‪ .‬אמרתי‬
‫לו זאת נחמתי בעניי‪ .‬וזאת תהיה רפואסי לתליי‪ .‬ויאמר הט אזנך לשמוע סליאותיה‪.‬‬
‫׳־‬ ‫ולהבין נוראותיה‪ .‬כי כמוה לא חובר‪ .‬בנועם מאמי וצחות ד בי‪:‬‬
‫וי ען ויאמר צבאות‪ .‬שסקיס וחילם‪ .‬אשר מעולם ‪*.‬שאו ־ מסאוח שלומים‪ .‬ומסי‬
‫ורחמים‪ .‬לחלק אלוה ממעל ׳ונחלת שדי ממרומים‪ .‬הוא הציר הנאמן‪ .‬סענו הרחמן‪.‬‬
‫יסוד הנבואה וסוד הענוה ו הי ר א ה‪.‬׳ אשר הסכימו על שבחיו הנמהר והיהיר‪ .‬החסיד‬
‫והבהיר‪ .‬הסנה וסיני עדיו‪ .‬וים סוף וירדן וארנון מגידיו‪ .‬מצרים תביע תהלותיו ‪.‬‬
‫ולשון הים מחוה פעולותיו‪ .‬והיאור יגלה אותותיו‪ .‬והר חורב מופת על גבורותיו‪.‬‬
‫וקרא אל השמים ממעל ואל הארן מתחת‪ .‬ויהי מחבור שניהם בריאה ־נוראה‪ .‬ויצירה‬
‫נפלאה‪ .‬הוא אדוננו הממציאנו מאפילה‪ .‬לאורה‪ .‬המנחילנו חוקה ותורה ‪" .‬הקורא דרור‬
‫מעבודת היצר היו מ ממבחר החלצים למיטב המעיס‪ .‬מכל חסידה ו ח סי ד‪ ^ ,‬ע לי יושר‬
‫וכשרון‪ .‬ואנשי צדק ויתרק‪ .‬קבלוהו האחרונים‪ .‬מן הראשונים‪ .‬קבלת נשאוהו מכל דור‬
‫בדוריו‪ .‬ומכל זמן ישריו‪ .‬עד הגיע אל השורש הטוב‪ .‬אשר הצמיסהו‪ .‬וצרור המור אשר‬
‫צנפהו‪ .‬והרחיצה לו האר׳ן מושבה‪ .‬ונסנס לו בראש מצנם ‪ .‬ונגלה מלשון הגבורה ‪.‬‬
‫מל לשונו נפלאות ההורס‪ .‬חןלח לנשר עניים‪ .‬ולפדות דלים‪ .‬הורה• נבוכים‪ .‬והאיל‬
 ‫ספר תחכטוני‬
‫השביס‪ .‬והטולס גמחשן ומלטה‪ .‬והאמה נטדלה גמפעל וגמנטא ‪ .‬טד טה ג א דגרו ‪.‬‬
‫ונגלה יקרו ואורו‪ .‬ונראו נו שני המולס‪ .‬והאמינו גאוהוחיו ממיס כלס‪ .‬וטלה אל‬
‫הר סיני נרמיוניס נקייס מכל סמץ וההלה‪ .‬וטרם טלוהו המלאכיס הס הטוליס החלה‪.‬‬
‫לחור לו מהלכים‪ .‬בין המלאכיס המהלכים‪ .‬סניג כסא האל והטארהו‪ .‬וההיצג נהר‬
‫חמד אלהים לשבתו‪ :‬ד לן הלון ועלה וענני הכבול טל כפיס ישאוהו ‪ .‬ורבבות קדש‬
‫■יקיפוהו וקול קורא לפניו פהמו שערים‪ .‬ויבא נחיר הגחירים‪ .‬וברור מברורים ‪ .‬זה‬
‫האיש אשר יוצרו נחרו‪ .‬איש אשר המלן חפן ביקרו‪ .‬ובבואו קמו לפניו אראלי מעונים‪.‬‬
‫ואמרו לו שלום בואן קדיש מליינים‪ .‬ודבר עם יוצרו פנים אל פנים ‪ .‬ועמד בחביון‬
‫העוז ברגלים רגזה ה אין לאימה מצעדיהם‪ .‬וחמדו הפיות ללחון מפרותיהם ‪ .‬והקביל‬
‫פני האל בפנים זרח עליהם‪ .‬זיו העניה‪ .‬ואור הצניעית הנאוה‪ .‬וראה כל סיד נעלם‬
‫נעינים‪ .‬על דבר חטא לא נפקחו ואין לא ההביננו ולא השגיחו‪ .‬ולקח מבחר המחנויז‪.‬‬
‫■ומיטב המנות‪ .‬בידים לא דבק מום בהם‪ .‬רק עסק• קדישה עסקיהם‪ .‬ודבר עם האל‬
‫פה אל פה‪ .‬לא נמצא נו לשון רמיה ‪ .‬ונשפה גרורה ונקיה‪ .‬וירד ובידוהשורה ‪.‬‬
‫♦קרה מיאמיח וגביש‪ .‬ושי נכבד אשר לא עלה על לב איש‪ .‬הם לוחית הבריחממחצב‬
‫כבוד נזוייוה‪ .‬ועליהם אמרוה ה' טהוריח‪ .‬לפקוח מינים עירית‪ .‬הוא אדון כל עולם‬
‫אדונינו‪ .‬הבוחן יראה אלהיס על פנינו‪ .‬המחניר נין השנינה ובינינו‪ .‬המזכנו לראיה‬
‫פני אלהיס סייס‪ .‬המאכילנו בגן עדן פרי ‪ p‬החיים‪ .‬חבר אמרנו נצלו נחיה נג ד ם ‪.‬‬
‫המי יאש גיפו הטהור מס‪ .‬הגליי לעין הי״עיון ונפשי נעלמה‪ .‬ה מנוון מפי •וצר גבוהים‪.‬‬
‫הוא אדוננו ואדון כל נברא משה איש האלהיס‪ .‬שלים על עפר מניחהו‪ .‬ועל האדמת‬
‫המקודשת בנייתו‪ .‬ועל כסא הכביד הצרורה תחתיו נשמתי‪ .‬מאת טנדו בן אמתו ‪.‬‬
‫המאמין ני ונהורתי ובנבואתו‪ .‬קראתי אלין משה איש האלהים בנפש שואפת ‪ .‬ועין‬
‫דולפת‪ .‬ודמעה שיטפח‪ .‬ולב מלא עצבים‪ .‬וצלעית עמיקיח מכאובים‪ .‬ועין נגרת‪ .‬כיס‬
‫כנרת למפקד היבט והרחמים ‪ .‬והחמלה והניחומים‪ .‬כי עונינו תבדילו ‪ .‬בין האל‬
‫ונינו‪ .‬והסירו‪.‬צלו אבר היה עלינו ‪ .‬והנח היום באתי ברוח נכנעה ‪ .‬ונפש נלענת‬
‫שנטה‪ .‬אולי צדקותין אשר הקדמת נארן סיים‪ ,.‬עלי טוב •ליצו כי ידעתי כי החיים‬
‫אשר בחייהם עם האלהיס נצמדו‪ .‬במותם לא נפרדו‪ .‬לכן בשולי כבודן אחזיק כי‬
‫רממתני‪ .‬ולא אשלחן כי אס ברכתני‪ .‬ותליץ בעדי עונה כי ממן למדו חסידי עליון‬
‫למליץ עונה‪ .‬על נעלי חונה‪ .‬אנא צדיק יסוד עולם חיקר נא נפשי נ עינין‪ .‬להעלומי‬
‫׳בעתירתן ממוקשי‪ .‬ומוציאה ממקגר נפשי• למען ‪ Jp‬אלהין‪ .‬ולקדוש ישראל כי פארן‪.‬‬
‫וי ש א מ ש ל ו ;‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫חבי־ון} ‪:‬‬
‫‪t r‬‬
‫צרורה אזי ברום‬
‫‪t‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪f t‬‬
‫נפש‬
‫‪vv‬‬
‫^ל׳ום לןו הציר בחיר ע‪:‬לי‪1‬ן‪.‬‬
‫ויחרד הלב והרעי׳ון‪:‬‬ ‫‪ ^ :‬צ י ? ם ‪ 5‬ל ל ‪ 1‬ל ליין נ מי ץ •‬
‫יתכלןעו פלג בתוך צי־ון‪:‬‬ ‫;גת חרבו מימי;שו;ןתה‪.‬‬
‫נפשןי אשר תחסה בצל נגלי־ון‪:‬‬ ‫תליץ זכותןי בגדינו גם‪.‬‬
‫צי׳ון;‬
‫• ‪I‬‬
‫‪r T1‬את ‪I‬שבות‬‫ובשוב יי‬
‫ן‬
‫ע‪1‬ד ‪ nmi‬אתןי;שועת אל‪.‬‬
‫אמר המגיד וכשמעי זאת התפלח‪ .‬י נסרחיה מכל קנין וסגולה‪ .‬ולמדת• אותה‬
‫מל פה‪ .‬ומצאתיה למכתי מרפא‪ .‬כ* הנו רא שמע בה שועתי‪ .‬והטיב מראשית• אחריתי‪.‬‬
‫ופקדני בחמלתו‪ .‬ומלא ידי משפעח ברכתו‪ .‬ועל כן נודה לשם כבודו‪ .‬כי למולם חסלו ‪:‬‬

‫השער הששה עשר‬

‫בויכוח■ שבעה משוררים‪ .‬מי יחבר שירים יקרים ‪:‬‬
‫נאם ־היק האזרחי נערם רגבי הנדודים בסברת הידידים דונקו‪ .‬ומפרות החברה‬ ‫׳‬
‫־ למוצק הפרידה הוצקו‪ .‬ועד לא המליצות בכור הדמי נמקו‪ .‬ובנוס מתקוה נזמי החברה‬
‫לא התפרקו‪ .‬ומנהרי שלוה כפותם בלי נתקו‪ .‬ומכלי אל כלי לא הורקו‪ .‬הייתי על‬
‫שמרי שוקט‪ .‬ושושני ששונים נגני הענוגים לוקנו‪ .‬עד הניאוני התלאו ‪ 6‬המניאות‪.‬‬
‫־ ומפאוני בכל פאות‪ .‬ההיות המשאות‪ .‬ומשנת מרגועי הקיצוני וסניקוני‪ .‬ואלצוני לשום‬
‫מצעי מקמי‪ .‬ומרגוע* נודי ונוע*‪ .‬ונמשך הפרוד רפדתי יצוע*‪ .‬ותהיינה מעונות הששונות‬
‫כז‬ ‫שער הששה >גשר‬
‫אוהי מקיאוח‪ .‬מגמיס טלואוה‪ .‬לאלץ השואוח‪ .‬ומרגץ דאוה וקאוה‪ .‬והסקדרו גרום‬
‫יפמת אורי ממינות ‪ .‬וסטטס‬ ‫הנבות‪ .‬ומתהום הלבנות‪ .‬מנוה זנות ‪ .‬נל• אכזבות‪.‬‬
‫גילי מדינות‪ .‬ולחיי נלספיהס צרובות‪ .‬נהמת נזרי הלבנות‪ .‬הקופאות להתיך סניניהם‪.‬‬
‫על פניהם‪ .‬מחריטי הרואות‪ .‬ובנות המחשבות השואבות‪ .‬מי דמעות‪ .‬משלמי הצלעות‪.‬‬
‫השיבו נגב הלחי אפיקים‪ .‬והורי חלוצי שלומי אשר מגיניהם אפיקים ‪ .‬נין השריון‬
‫והדבקים‪ .‬ולשטן< זרמיהם םרץ נחל מעש גר ‪ .‬על ידוחיו ועל גדותיו ננר ‪ .‬ומעון‬
‫האהבה לגאי הוגר‪ .‬ויהי גדוד הסבל והשבר ‪ .‬שנר לפני השבר ‪ .‬ומיל הגיל מנולע ‪.‬‬
‫וחיל צבא העניים מחולע‪ .‬נאש פלדות ששוני מנידות‪ .‬וגיל רעיוני צדות‪ .‬ויביאוהו‬
‫נמצדוח‪ .‬לירוח עליו ידות‪ .‬וציה גם מום גזלו מעפעפי זרמי דלן<‪ .‬והמירו סלד‪ .‬מקום‬
‫הדלף‪ .‬ודובים אורבים הורוני והגירוני‪ .‬ועל עייניס ידעוני ויקגירוני ‪ .‬וביעותי בלהות‬
‫יערכוני‪ .‬ונמר מפוח האנחות מאשר התיכוני‪ .‬וכאשר נגלו מעלי מפרשי התלאות‪.‬‬
‫העומדות במראות הצובאות‪ .‬ועשו כלי גולה המהומות אשר על שמריהם קופאות‪ .‬ונפקחו‬
‫עיני השלוה‪ .‬נסור עליהם ענני ההויה‪ .‬והחביא הזמן כלי זעמו‪ .‬והשקיט רעמו‪ .‬והמתיק‬
‫טעמו‪ .‬ויהי היום ואני יושב עם סגולת גולח מליצים‪ .‬ושואף ריח אנקת להקת משכילים‬
‫נמרצים ושואב שפעת יפעת מנינים נערצים‪ .‬ביד שכלם נתינות הנדיבות יסולו‪.‬‬
‫ולנבוח ובנות בלקמם לקחו ויםול ‪ .J‬ולמאורות אמרותס שמי המזימות כספר נגו לו‪.‬‬
‫ולקול שאגותם שיני כפירי מאמר נהעו‪ ,‬ומורי דעות באיי המשוגות תעו ‪ .‬ועל פיהם‬
‫צמודות החמודות‪ .‬ופרודות המדיח ירתעו‪ .‬ופחי זהב המלות הממולאות בכלי שכלם‬
‫רוקעו‪ .‬וכלס ידי אמונה וחנינה מניפים‪ .‬ופוחזת דלתות הפתיות מגיפים‪ .‬ועיני ענייני‬
‫רעיוני הלג סעיפים‪ .‬ונאשנני מקוני ניני המדע משקיפים ומקיפים‪ .‬והיה בתוכם אור‬
‫הנזק‪ .‬הנערץ החזק‪ .‬זהב המזוקק‪ .‬אשר בלבו כל חוק מ חו ק ק‪ .‬מרביץ שביס‪ .‬הענק‬
‫נפניניו‪ .‬ומפיל נס^! הענק נצניניו‪ .‬ורוקם מן המליצית חליצות‪ .‬ומן המלות הנמרצות‬
‫ונזר השועים‪ .‬גביר הרעים ‪ .‬אביר‬ ‫המשובצות‪ .‬בזהב הנועם משובצות‪ ■.‬נר התועים‪.‬‬
‫הרועים‪ .‬יחיד המלילות ואין שני‪ .‬גוזר נהבונוח ואץ מניא‪ .‬הוא חבר ה קני‪ .‬חברינו‬
‫יחיד המליצות‪ .‬ומפחדו אשיותיהם מתפלצות‪ .‬ומחפוצצוח ומתרוצצות‪ .‬המעתיק הרי גבעות‬
‫הדעות ברוחות שיחות הגיונו‪ .‬ונסערות גערת רעיוני ‪ .‬המקשר מעדני סבונות עדינות‪.‬‬
‫נהג א מסיו יצא המקיר יאו מת ומקורות‪ .‬ומחבש מבכי נהרוס אוצרות‪ .‬נעת פיהו‬
‫וגבורה‪ .‬יהיו כשורה קשויה‪ .‬עומדים סני ביו‪.‬‬ ‫פוצה וכל אנשי החבורה‪ .‬ונעלי עצה‬
‫ללקוט רביניו ושביניו‪ .‬וללמוד ניניו' ונתיניו ‪ .‬ולזנב נחשלי אמריו ‪ .‬וללקוט שנילי‬
‫נכוחות משכחות עמיריו‪ .‬ולשאוף מרקחות שיחות צמות מרוח שפתיו‪ .‬ושולפים נרק‬
‫ממורט מחדודי אמרותיו‪ .‬וממפים כנפי לנותם מקול מצהלות אביריו ודהמתיו‪ .‬וקושרים‬
‫לצואייהס קשרי רצי זהב מלותיו‪ .‬מטוב אמרות טהורות חשוקות ‪ .‬נככר כול השכל‬
‫יצוקות‪ .‬ובמעבה הטוסות טוסות ומוצקות‪ .‬ומפיו יתאבכו גאות עשן המסשנום ‪ .‬ויתלכדו‬
‫סערות המזמות הנושנות‪ .‬וזורמו מימי שמיהם ושטף גשמיהס ענות‪ .‬והרמים כסיר‬
‫מצולות ההגיון לשאעחם‪ .‬וירוסף סוג הגלגל העליון לשאטתס‪ .‬וכולם כפירי נסשיס ‪.‬‬
‫ל ק חו‪.‬‬ ‫מחפירי לישיס‪ .‬למלחמות מזמות חמושים ונגשים‪ .‬ויתנגשו כולם לערפלי שניב‬
‫מיקוד שיחו ‪ .‬אשר מל מזבחו ‪ .‬ודאו למרום‬ ‫ותימרות רקחו‪ .‬והתקדשו לסתות אש‬
‫הענינים‪ .‬להתיחד ולהועד‬ ‫הרעיוניס העליונים‪ .‬בכנפי רננים ‪ .‬ובאגרת ירקרק זהב‬
‫נממזההרעיון‬ ‫תרשישים‪ .‬ולהצמיד‬ ‫הנפשים עם אישים‪ .‬להם לנוס א׳שים‪ .‬וגבית‬
‫גלימי לנה‪ .‬נסוג הקינה‪ .‬אשר משם יגיה זיו הנועם ולא‬ ‫הנבא‪ .‬עם אלימי מסנה‪.‬‬
‫מארונה‪ .‬והתלקח אש לקח בלי מכונה‪ .‬וקרצו ממומר המחשבות תבנית ההושיוח ‪.‬‬
‫נצורות יפיפייה‪ .‬בנויות לתלפיות‪ .‬ובמד אשנבי מחקר צופיות‪ .‬ונקרב קרב המדע זרועותם‬
‫נטויות‪ .‬ויד עתם תוקפות והויוח‪ .‬ויער כל איש מלם חוזי המליצות מסדרי יצועו‪.‬‬
‫והטריח כדי דעו‪ .‬׳והסל למלאות מלותיהם לצוארי התושיוס מצלות‪ .‬ולתאיו ואולעיו‬
‫מסעד ומסלות‪ .‬והיו בתם שנעה בסורי חמד‪ .‬ממבחר הקבוץ והלמד‪ .‬משביחים נבכי ים‬
‫השיר ומשנריו ‪ .‬ומשגיסיס בעד אשנבי מסתריו‪ .‬חה מל זה בשירו מתגאה ומשתאה‪.‬‬
‫ובכנף רננים למוץ העליצות ידאה‪ .‬ואיש לאחיו יקרא לכס נא ונתראה‪ .‬וכל אחד‬
‫מלס מתפאר כי הוא עולה המלה‪ .‬בגרם מעלות התהלת‪ .‬והתקבצו יחדו לפני אדירם‪.‬‬
‫י אניי ס ומורם^ הוא חבר הקיני לשפוע עליהם‪ .‬נמליהם ומשליהם‪ .‬ולדעת למי השיר‬
‫וי ג ש ה ר א ש ון וי א מ ר ג‬ ‫הננ סי מהם‪ .‬ולהכריע ביניהם‪.‬‬
‫ואולס מחשבזתי מ;ןע‪1‬תיו‪:‬‬ ‫מ קו ר ה ^ י ר ב ל ב י ת‪ 1‬צ א‪ 1‬תיו ‪.‬‬
 ‫ספר תחכטוני‬
‫פעטיותיו ן‬
‫־‪r •1‬‬
‫וארבע‬
‫‪:“T 1‬־‬
‫עלי ע׳ולם‬
‫וי‪-‬‬ ‫ס(בנ‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫ענלי פמ‪ 1‬גלגל ’‪,‬‬
‫•‬ ‫הכי‬
‫‪•- -‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬

‫דתיןי אש לבבי‪•.‬ק^םא^ת’ו ז‬ ‫בהר טילי בא■וצר‪ f‬ת בין עזתיו‪.‬‬

‫חלוץ דע׳ו ברעם שאגותיו ז‬ ‫וסוסי ה‪3‬ןרב השיב י^אח‪1‬ר‪.‬‬
‫וימס לב בפיר מדהר־ותיו‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫וידוש הררי קדם ויד־וק‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪•I‬‬ ‫•‪• • 1‬‬ ‫‪TI‬‬

‫בת־וןי קרסי זממי לולאותיו‪:‬‬ ‫ומשכן בין אשר ‪ T‬אל פרים׳ו‪.‬‬

‫יכסה עין מאורים להביותיו‪:‬‬ ‫ולי לשון ב^נה ן>נ‪'1‬ון ברלןיו‪.‬‬
‫מרכבותיו ‪i‬‬
‫־ ‪ 11‬ז‬
‫סערה‬ ‫עלי כנסי‬
‫־‪ ■ - 1‬לז‬ ‫יש׳וטט ים וצד מזרח באלו‪.‬‬
‫ו ­‬ ‫• ‪:‬־‬ ‫‪- I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫«‬

‫ויק השני ויאמר ‪:‬‬

‫כמו פטיש לבב אימים יפוצץ ז‬ ‫בתו^ חכי ל^שון ברק ןרוצץ‪.‬‬
‫ומהם שרשרות השיר איןצ;ץ♦‬ ‫אר‪.‬קע בו פת?לי המליצות‪.‬‬
‫וראש נחשי;נקלתין ארצץ♦‬ ‫ואשרןי‪.‬ע לשון אישים בחחץ‪.‬‬
‫;נדי;קיא אשר י׳ונק ומוצץ ‪:‬‬ ‫ואשיב מאכל בלעו בלועו‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫“ ‪T •I‬‬ ‫•‬ ‫‪T I‬‬

‫הלא שירי לשמש בם ינוצץ‪:‬‬ ‫ואם ‪.‬יתקדרו;מים כלילות‪.‬‬

‫עחןו נשק לאט יוצא וחוצץ‪:‬‬ ‫ן‪.‬עת ;עיר גדוד ניבי קרבות‪.‬‬
‫ןלא י‪.‬ןגלו בשן סנח וב׳וצץ‪:‬‬ ‫ןלא ‪:‬ציל רדופיו הר וגכןוה‪.‬‬
‫ובלתי סןז בעת יפרח ו;צץ ‪:‬‬ ‫‪J‬עת ניבו‪,‬יבכר לו;געים‪'.‬‬

‫וי ק השלישי ויאמר ‪:‬‬

‫ויקדח צור לשוני אש פלדות‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫״‬ ‫‪I‬‬
‫ןממי ן׳שאנו‪.‬כקרב תעודות‪.‬‬
‫‪ I‬״ ‪ II‬״‬

‫בצור חרבו ויכבוש המצדות‪:‬‬

‫‪ -‬י ‪T‬‬ ‫‪: •I‬‬ ‫‪1-‬‬
‫ולי ו^י׳ון מבקש מבצרי עוז‪.‬‬
‫‪:‬‬

‫כפירי הקרב יעטו חרדות‪:‬‬
‫לחוג שכל ובין עולות ויורדות ‪:‬‬
‫ביד שכל וכנפיהם פרודיות ‪:‬‬
‫‪,‬‬ ‫תבואני לנפיותי בחידות ‪:‬‬
‫והציבה בתיוך לבי יפיודיות ‪:‬‬
‫ולפריד החמודות הצמודות‪:‬‬
‫• ‪I‬‬ ‫־יו•‬
‫ועת ;סיץ ברק חרבי מאורו‪' .‬‬
‫בנות דיעי בסולם' טחשבותי‪.‬‬
‫כחיות הס וגבותם קשוריות‪.‬‬
‫ןהחכנזת כמו מלכת שכא כן‪.‬‬
‫בקרבי בנתה בירות וטירות‪.‬‬
‫•‪ I‬״‬
‫לחבר‪,‬המל‪,‬יצות הנפוצות‪.‬‬
‫י‬

‫ויק הרביעי ויאמר ‪:‬‬

‫ותעלו הקרבים איש קרביות ‪:‬‬ ‫לזכרי חרדו שוקטי לבבות ‪:‬‬
‫והם מהררי להב חצובות ‪■ :‬‬ ‫פלדות•‬ ‫בכוכבים יפיצון אש‬
‫צרוביות ‪:‬‬‫אשם‪I T‬‬ ‫באור •‬
‫עזבום ישםד ;‬
‫‪T‬‬
‫שירי ‪I‬בניות רעש‪.‬‬
‫■•‬
‫פגעו «בניות‬
‫יו‬
‫‪I‬ולו‬
‫החרבות החרבות‪:‬‬
‫•‬‫״‪1‬‬ ‫ירוה‬ ‫בריתי‪.‬‬
‫“ ו‬
‫עיוברי‬
‫‪T‬־ ‪r‬‬
‫בדם‬ ‫ניבי‬ ‫וצור‬
‫וישבו הזכךים כנקבות ‪.‬‬ ‫והיו האנשים ל‪.‬י כנ'ש‪.‬ים‪.‬‬
‫ונמס לב"זאיבי הנגרביות‪:‬‬ ‫וישבו הכקידיק •ל‪.‬י צבירים‪.‬‬
‫כח‬ ‫שער הששה עשר‬
‫מ׳שיב^ת ‪i‬‬ ‫אבל נפש‪ 1‬ת בני‬ ‫בטלות לב מתי סכלות מריבות‪.‬‬
‫תבונות מלאו תבל תנוביות ‪:‬‬ ‫;‪.‬קשר ניב לשוני מעדנות‪.‬‬

‫ויען החמישי ויאמר ‪:‬‬

‫‪ ,‬ואךלח נחלי מימיו וארקע י‬ ‫נהר ה^ייר בריס פי אבקע‪.‬‬
‫בהוט משרשרות •ניבי מרוקע;‬ ‫]אתפור מחלצות סות המליצות‪.‬‬
‫אזי;יבש ]על‪,‬האש ןתש_קע;‬ ‫ואלו ]זכרו'שיךי עלי!ם ‪.‬‬
‫ומאמריו כנוד צרור מבוקע;‬ ‫ושיר בלתי כמו בנד מטולא‪.‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪• I‬‬

‫בשיר ילדי זמן תקוץ ות‪.‬קע;‬ ‫מליצים חושקיס אותו ונפשם‪.‬‬

‫וכזבול אחלו רקע ותקע ז‬ ‫‪,‬וזיו מליו בהר נשפה כדגל‪.‬‬
‫‪VV 1‬‬ ‫‪%• 1‬‬ ‫•‬ ‫‪- 1‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫• *‬

‫ןשם אותם לעין שמש והוקע;‬ ‫בחרבו ;‬

‫התיז ‪ I‬־ ‪:‬‬
‫קרב • •‬
‫ונב׳ורי ‪111‬‬
‫‪•• •I‬‬
‫בעת שופר דרור העביר ותקע;‬ ‫והתיר המליצות האסורות‪.‬‬

‫ויען חששי ויאמר‪:‬‬

‫ןהגלגל לשעטתו;רופף ;‬ ‫לשיף סזמן;דו;נ׳ופף‪' .‬‬
‫והוא חוצה עדי צואר ]אופף ;‬ ‫פלגיו‪.‬‬
‫מימי ‪T1 ,‬‬
‫נברו ״ ‪-‬‬
‫כנהר ‪, 1‬‬
‫•‪11‬‬
‫ולשחקים בלי כנף ;עופף‪.‬‬ ‫בלי רגל ;מדד העמקים‪.‬‬
‫עדי כי יה;ה היולף וטופף ;‬ ‫;עזטח כל קשי לבב וזעף‪.‬‬
‫לרגליו ראש ;הי משפיל ]כופף ;‬ ‫]לו ססר ;הי רואה מאורו‪.‬‬
‫;שטח דל במר על לב ;תופף;‬ ‫ן‪.‬עת בו איש עלי כנור;תום‬
‫לדוךים הוא צרי אף לב משנאים‪ .‬באף נושןו כמו שרף מע־ופף ;‬
‫עלי הבץ והשכל ;ח־ופף ;‬ ‫;ח׳ופף ה;קר עליו אכל הוא‪ .‬י‬

‫■‬ ‫ויען השביעי ויאמר‪:‬‬

‫ופי העט ;ספר נפלאותי ;‬ ‫לשון השיר תחוה מפעליותי‪.‬‬
‫תמה איף מחשבותי נושאותי;‬ ‫לבבי על גליל שחק ;סובב‪.‬‬
‫ויד שכל תקשר לולאיותי;‬ ‫אני משכן והחכמות קיסיו‪.‬‬
‫ןאולם החטוד־ות צובא־ומי ‪:‬‬ ‫אני טעיוז ומגדל עיוז לכל בין‪.‬‬
‫אבל נפשות חכמים מוצא׳ותי;‬ ‫אני כתם‪.‬ולא נמצא לכל איש‪.‬‬
‫]ער ‪:‬ם המליצות תיוצאותי;‬ ‫גבולי על מכיון הר התבונות‪.‬‬
‫לזאת נפשיות כסילים שונא׳ותי;‬ ‫אני כחץ ;סלח לב חסר לב‪.‬‬
‫נוראיותי;‬
‫י*‬ ‫‪I ,‬‬
‫בלי ‪V‬פה‬
‫‪* I‬‬
‫ויגידו‬
‫» ••‬
‫]לי שיריות בלי כנף ;עופו‪.‬‬
‫אמר המגיד וכאשר הריקו כליהם‪ .‬והציקו מליהם‪ .‬אמר סבר הקני להם‪ .‬דעו‬
‫סיל כולכם שוה‪ .‬ונעכם נחמד ונאוה‪ .‬יאיר השכים אס יגלה מעל עניו מ סו ה‪ .‬כאלו‬
‫כנכס חלב סכמה אחה ינקחם‪ .‬ומהררי מרף יחד זנקתם‪ .‬האחד מכם עדי מליצים‬
‫ינלוס‪ .‬והשני־ האדר יגלום‪ .‬והשלישי־ רקח׳ הריקים יהלום‪ .‬והרביעי ישיב כ אנני גיר‬
 ‫ספר תחכטוני‬
‫אנני יהלום‪ .‬והסמיש׳ ינהיל הלבנוס נהרןין ונסלום‪ .‬והששי משסהן ל»לך אל מולם‪.‬‬
‫והשביטי נהן לו השיר בריחו שלום‪:‬‬
‫אמר המגיד ויחרד לבי מלילה‪ .‬ולא ידעהי כל אחה דבר אסמה ביניהם‪ .‬חם‬
‫לנסלאוה שיריהם‪ .‬או למליצוס חבר הקיני מוריהם‪ ,‬ונפרדסי מהם ולבי ממהם‪:‬‬

‫שער השבעה עשר‬

‫בויכוח המין והמאמין‪ .‬זה על שמאל וזה על ימין‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי‪ :‬הייסי בימי נמורי מחדפק מל דלחי חכמים ומשכילים‪.‬‬
‫ושוקד‬
‫טל שטרי המבינים ‪ .‬והפלילים‪ .‬ללקוע בדולחי א מד ה ס ‪ .‬ולשאוב ממטייני משליהם‪.‬‬
‫ולרדוח צון< דבש מליהם‪ .‬ויהי היום ואני במטמד חכמים יושב טמהם‪ .‬ושומט אמריהם‪.‬‬
‫והיה מבר הקני בראם קרואיהם‪ .‬וישאלוהו העם הטומדים לפניו‪ .‬והשואבים מממייניו‪.‬‬
‫על דבר הכומים הכרוסיס‪ .‬ואמונסם הרעה הגרומה‪, :‬‬
‫א ס ר להם דעו כי הכומים בין הבריוס‪ .‬כשרן בין המיוח‪ .‬עם היהודים לא •מנו‪.‬‬
‫ומם הערלים לא ישכנו‪ .‬ועם הישמעאלים לא יכנו‪ .‬אבל הם בריה בפני עצמה ‪ .‬נודננ‬
‫לכל האומוח משרונה ומומה‪ .‬ומה השאל על עדה גלמודה ואומה זעומה‪ .‬כענף בלי‬
‫חורש‪ .‬ואילן בלי שורש‪ .‬נביאם שנבלע החורוני‪ .‬ושרם טוביה העבד העמוני‪ .‬ומלבד‬
‫כל זה יחזיקו במורהינו‪ .‬ויסגאו בה עמנו‪ .‬כעבד מסגאה על אדוניו בעזוח פנים‬
‫יחזיקו‬ ‫והם חשודים בגנבס מורחניו ומראים בגלוי צדקם‪ .‬והגנבה בחוך חיקם‬
‫בחורמינו‪ .‬ויעשו הפד סעולחינו‪ .‬וכלם כשכורים נבונים‪ .‬והולכי משכים‪ .‬חורמם‬
‫גרוע‪ .‬ואמונתם רעה‪ .‬וקהלסם מעוטה‪ .‬ואינם לאלף איש מגיעי ם‪ .‬כי הם חקרים‬
‫וגרועים‪ ,‬קלועים ולא שרועים‪ .‬מעט ורעים‪:‬‬
‫אמרן •לו מה תאמר על הקראים המינים‪ .‬אשר הם בדברי רבותינו אינם מאמינים‪.‬‬
‫אמר להם הם מגואלינו‪ .‬ויותר קרובים אלינו‪ .‬רק לא יאמינו בדברי פלילנו‪ .‬ואף‬
‫‪,‬על סי שהיא בידם חורסינו‪ .‬צא ימנו עם עדתינו ‪ .‬כי נעבדו לתאותם בפרך ‪ .‬וקרו‬
‫מהר מן‪.‬הדרן ג‬
‫אמרן לו ו אין יתעלם מהם האמת‪ .‬וכל מי שיש לו שכל יוכל להבדיל בין הסי‬ ‫^‬
‫ובין המת‪ .‬הלא ידעו כי השורה כמו טירה שגורה ‪ .‬ובחדריה כל אבן יקרה ‪ .‬ולשון‬
‫החכמים כמפתח לבא אדריה‪ .‬וללקוע בדולמיה‪ .‬ואם יאבד המפתח‪ .‬יהיה הפתח קגור‬
‫ולא יפסח‪:‬‬
‫אמר להם יכירו כל זה ויבינו‪ .‬אן לא יאמינו ולא יאזינו ‪ .‬כי אבותיהם רצו‬
‫לעשות חורה חדשה‪ .‬להם וחללו דת הקדושה‪ .‬ותהי בתוכם האמת נעדרת ‪ .‬ואמונתם‬
‫מולה ונשברת‪ .‬אמרו מה היא טענתם ‪ .‬על אמונתם‪ .‬אמר להם יש להם טענות‬
‫בזויות‪ .‬ועל מושדי שוא בנויות‪ .‬וכלם דמויות‪ .‬אמרו לו הלא מגיד לנו מקצת עניניהם‪.‬‬
‫ומשמיענו טענותיהם‪ .‬אמר דעו כי מימי קדם נקבצו מתופשי סחורה‪ .‬שני מינים‪ .‬מקצתם‬
‫כופרים בחכמי'ישראל וקצתם מאמינים‪ .‬אלו יחזיקו בדברי רבותינו כמו רבינא ורב‬
‫אשי‪ .‬ואלו לא יאמינו בס ויאמינו בה׳ ובמשה‪ .‬כי יקמו הפשוק ערום מבגדי עדיו‪.‬‬
‫ויפשעו מעציו כתנת יפיו‪ .‬כמי שישמור האילן וישלח פריו‪ .‬ויענו המאמינים ויאמרו‬
‫אל המינים‪ .‬יש לתמוה על מי שיש לו דעת‪ .‬ונפשו הרע והטוב יודעת‪ .‬ואינה אל האמת‬
‫נכנעת‪ .‬כי אין יאמין איש בתורת משה ומצותיה‪ .‬אם לא יאמין בפירושי הלכותיה ‪.‬‬
‫ולולי התלמוד‪ .‬היסה המורה כאהל בלי עמוד‪ .‬ולולי המשנה‪ ,‬נמר ריס הסעודה ושנה ‪.‬‬
‫ולולי הגמרא‪ .‬נשעו לומדיה ממשקה וימנו במרס‪ .‬ולולי הפירושים‪ .‬רבו בהורה השפקות‬
‫והשבושיס‪ .‬ולולי החכמים אין ידע איש בדברי הורה‪ .‬להשמר מהעבירה ‪ .‬אן להזהר‬
‫במצוס קלה או חמורה‪ .‬אמרו המינים המבלי אין אלהים בישראל‪ .‬כי נבקש ממכמיכם‬
‫עוזר וגואל‪ .‬סלילה סלילה לנו למלל בעבור חכמיכם מורס צור בוראינו‪ .‬אשר דתו‬
‫הנחילנו‪ .‬אבל נשמור דברו ומבטאו‪ .‬כאשר קבלנו ממשה נגיאן ‪ .‬ולא נסליפנו ולא‬
‫נמירנו‪ .‬ולא נוסף עליו ולא נגרע ממנו‪ .‬אבל חכמיכם‪ .‬שנו המורה וסירשו אשר‬
‫פירשו לכס‪ .‬כי יצאו מן הפשט אל הדרש‪ .‬ומן הדרש טובעו בים ונגרשו ופרשו הפקוק‬
‫על דרן אשר לא פרש‪ .‬אמרו להם המאמינים נרפים אסם נרפים‪ .‬ועד מסי אסם‬
‫פוקחים על שתי הקעיפים‪ .‬אמי* אשר הוכה הכפתור וירעשו הקיפיס‪ .‬ועד אנס יפתה‬
‫לבבכם בשקריו‪ .‬אם ה׳ האלסים לכו אחריו‪ .‬ואם הנעל לכו אחריו ‪ .‬ועסה יצאו שני‬
‫כט‬ ‫שער הששי! עשר‬
‫אנשים אחד מכם ואחד ממנו‪ .‬ויוכיחו נין פנינו‪-.‬ואן יודע האמח בינינו‪ .‬ויאמרו כל‬
‫העם סוג הדבר אשר דבלת‪ .‬ויסה גזרח‪ .‬ויצאו שני אנשים אחד מין‪ .‬ואחד מאמין‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫וינצו שניהם‪ .‬ושהי השורוח שומעים דנייהס‪:‬‬

‫״‬ ‫■■־■־‬ ‫• ר ע ן ה ל ן א מ י ן ו י א מ ר ‪ :‬־•‬ ‫׳‬

‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ל ב י ‪ .‬וד ב ר ח כ מי ם בחרי יבזה‪♦1‬‬ ‫כ ל אייש א ש ר‪,‬י א מין‪ .‬כ רוז‬
‫דבר• ■מ>ל■כי ו‪VI‬א ‘ע בו ר ׳ע ל ■ זד״י‪,‬ב ר' *מ שי‪ ,‬נד ה ו ‪ :‬׳‪ ■.‬י ״‬ ‫‪ V‬ה ל‪• T‬א ^ ש י א מר א נ י א ע ש ה‬
‫־ ‪ T « V • •I‬וי ■‬
‫•י;ד מ‬

‫א מ ר ה מין ‪:‬‬

‫‪ .‬ו ל א א כזי ב ד ב ר‪'1%‬וןים ו צו פי ם ‪•4 .‬‬ ‫אני מ א מין ב ד ת מ ש ה ל ב ד ק‪.‬״‬

‫א ש ר ה ט ה ןןבר א ל ‪ .‬ע ח לי פי ם‪, , . :‬‬ ‫ו ל א אי ש מ ע ל ח כ מי כ ם ל מ ען‪.‬‬
‫‪V‬‬ ‫ל מ חזי ק ב ה ו עוז בי ת‪ ,‬כ סו פי ם‪..:‬‬ ‫ו אי שען ב ד ת ^זל ■סטרמה‪.‬‬
‫לבכיו• “ל ‪*J‬ע»נ פ י ם ‪,,:‬״■ ‪■-‬‬
‫ן ‪T‬‬
‫ו ל א ; שי ת‬ ‫כ אי ש נ ס מןז ב ע ץ א די ר וחזק‪.‬‬

‫אמר׳‪.‬המאמין‪:‬‬
‫היש חכמה אשר איןלדומפרשים‪-:-‬‬
‫•‬ ‫י‪T f 1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫״‬ ‫‪-I‬‬ ‫‪1 I T‬‬ ‫‪- 1‬‬
‫שאל אנשי זמנים הקדומים‪•.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪11 -‬‬ ‫‪,‬‬

‫בשכלם פירשום הכמ? חרשים זז ;־׳•‬

‫‪.‬‬ ‫•‪.‬‬ ‫י» ‪T f‬‬ ‫;‬ ‫‪I‬‬ ‫•״‬ ‫‪T I‬‬ ‫״‬ ‫ן‬
‫הלא ספרי דפואיות נסתמו עד‪.‬‬
‫־*‬ ‫״ ‪I I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫׳‬ ‫‪I‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬״‬

‫;מותק בו־פואות ד^פשים‘‪;-*.‬‬ ‫ואלו עזבו אותם סתומים‪.‬‬

‫וא־ותה פירשו אבות קדושים‪:‬־ •ז־ ‪-‬‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬
‫וכן הדת תמול חיתה סתומה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T: T‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫!‬

‫ותחתם עניני מצוית חמושים־‪- - - :‬‬ ‫למען כי בתוכה יש כללים‪■ .‬‬

‫מפורשים לחפציהם דרושים‪:‬‬ ‫■‬ ‫‪I‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I V :‬‬ ‫;‬ ‫‪,1‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪.‬‬
‫וסיודיהם בפירוש החכמים‪.‬‬
‫־ ר ‪• T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬

‫נהי חוטאים ומן הדת פרושים‪:‬‬ ‫ואלו נעשו על פי פישטם‪■ .‬‬

‫כמ־ו עורים בלי• טורה נטושים‪::‬‬ ‫ולולי החכמים נהיה בה‪.‬‬

‫י‪.‬‬ ‫‪' ,‬‬ ‫א מר ה מין‪, :‬‬

‫׳‬‫וטצויתיו לכל משכיל ;רישת‪:‬‬ ‫דבר משה מבואר הוא וגלוי‪.‬‬
‫כסילותיו וה;ך! •רק ז’וע‪ 1‬ת • ‪;; .‬‬ ‫וחאומר סתומים הם ;גלה‪.‬‬
‫•• והם כטסמר‪ 1‬ת בלב נטועיות‪:‬־ •־;•‬ ‫ואין'צורןד לפירוש החכמים‪.‬‬
‫יגעות‪■: :‬‬ ‫ו ­‬
‫שוא‬
‫דן‬
‫בדברי‬
‫‪ : • I‬״‬
‫ונפש־ותם‬
‫‪T‬‬ ‫;‪I -‬‬
‫ריק‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬
‫פרישו‬
‫‪I -‬‬
‫החכמים‬ ‫‪-‬ועל כן‬
‫“ י ־ ‪ •I‬ד ‪.‬‬

‫אמר המאמין‪:‬‬
‫ותוך לבן• שמורתההיא ן‪1‬נרוכת‪^' : r^ :‬‬ ‫מי אם נפשך ב‪1‬ות סמוכה‬
‫עדי נערך קרב בטערכה ‪ :‬־ ־ ״‬ ‫כגמר‪.‬‬
‫קחה פסוק וצא אלי י‬
‫ומשםטיו וחרבו הדרוכה‪ :.‬׳ ■׳ ‪. -‬־■־‬ ‫‪■ -vp.m,‬‬ ‫יאשאצף ‪» 3‬ד‬
‫בלא משנה ןתלמוד והלכה ‪ :‬־ ‪......‬‬ ‫יאם תוכל לגלות את סן‪1‬מיו‪.‬‬
‫תאיות•‪,‬מלוכה‪:‬־• ■ •;>־‬
‫‪T 1‬‬ ‫לזז ‪-‬‬
‫ואומר •כי ‪I.‬‬
‫! ‪-‬‬ ‫אשוב לטענך ואודה‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬ ‫‪.‬‬
‫אמר המין‪:‬‬ ‫־‬
‫ואנחילה בןגת ט^תי ^בנים♦‬ ‫בעזדי חי אני מחזיק בדת אל‪.‬‬
‫ןלא אפנה לדברי חחכמים‪ . .‬״ ולא אביט לפירודם המבינים ‪:‬‬
‫אשר שכנו בצי־ון מלפנים ♦‬ ‫אבותי‪.‬‬
‫ולא היו בד‪1‬ר‪ 1‬תם נאונים ‪:‬‬ ‫אשר חיו בטרם החכמים♦‬
‫ומעשיהם לאל היו נכ^ניס‪:‬‬
‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- I‬‬
‫ולא חטאו’ ולא המרו דבר אל‪.‬‬
‫“ ‪V * * N‬‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫־‬ ‫ן‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•1‬‬

‫אמר המאמין‪:‬‬
‫דבר אל ’שמרו אב‪ 1‬ת ובנים ‪:‬‬
‫הלא היו לוי‪,‬ם שם וב־הנים ‪:‬‬
‫להוריות משפטי אל הנבונים ‪:‬‬
‫והקים צור מקומם הגאונים ‪:‬‬
‫אבזתיף א׳שר היו ’לפנים‪’ .‬‬
‫\אם לא’נמצאו עמם נאונים‪.‬‬
‫ווויו הנביאים אז בעם אל‪.‬‬
‫ועתה אבדו א^ה ואלה• •‬

‫אמר המין‪:‬‬
‫האל אהי עושה כמצותם‪:‬‬ ‫לו החכמים לא ישנו דת‪.‬‬
‫על כז אני אחליף נתיכותם ‪i‬‬ ‫רק החליפו עניני ־תורה‪.‬‬
‫שבת והם רךפו סכרותם ‪:‬‬ ‫דת אמרה אש לא תבערו יום‪ .‬־‬
‫וילכו וזשך לנרותס‪ :‬י‬ ‫ויבערו הא׳ש להךליק נר•‬
‫כל עת אשרי אחליף אמונתם ‪:‬‬ ‫על כן אני לא־ אחטא לאל‪.‬‬

‫אמר המאמין‪:‬‬
‫דבר צדק בעין לב ‪.‬יראהו‪:‬‬
‫’לניב אחר יבינון מענהו ‪:‬‬
‫יהי עון והאל יררשהו ‪:‬‬
‫ביום ששי ונגמר' פעלהו‬
‫בבוא שבת^ שאר’ טעשהו‪:‬‬
‫ושקי לןז בזה מה תענהו ‪:‬‬
‫ואז אוי הנכוחה תחזירה ז‬
‫אשר לו רעיון בהיר ומזהיר‪.‬‬
‫ובטצוא החכמים ניב מבטל‪.‬‬
‫ולו עטרו בליל ישבת באופל‪.‬‬
‫והנך ילא דלקנוהו לבד כי‪.‬‬
‫כאיש עשה בחול מעשה ובטל‪.‬‬
‫ואש קרבן הלא דלקה כשבת‪.‬‬
‫ולכן שוב פקה עיניי לבבן?‪*.‬‬

‫אמר המין‪:‬‬
‫וח׳וק דיאל מלא שכל ןרעים ‪:‬‬ ‫אמת כל •הדברים הם עעים♦‬
‫• לכל משכיל ולפכל גרועים ‪:‬‬ ‫ודברי האלהים הס שלמים♦‬
‫ושרשיו' בלב משכיל נטועים ‪:‬‬ ‫ואמרי הגאונים הס פרי בין‪.‬‬
‫• ואולם ההכמים לד‪ .‬גביעים ‪:‬‬ ‫והתורה מאירה כמנורה‪.‬‬
‫זממיו הולכים אחור ותועים ‪:‬‬
‫*‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫‪•I‬‬ ‫‪T t f‬‬
‫ואדע כי אשר ימיר •דברם‪.‬‬
‫‪t t i‬‬ ‫•‬ ‫‪f‬‬ ‫‪y‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫>‬
‫ל‬ ‫שער השמונה עשר‬
‫וסם היו מביני דת ויודןגים‪:‬‬ ‫אבל איף אחליף דברי אנ׳ותי‪.‬‬
‫לניבד אעעוה א‪1‬תם ר׳שעים‪:‬‬ ‫ואם אעז‪1‬ב אמונתם ואשוב‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫אמר המאמין‪:‬‬

‫התתעה את כמותם בטסלה ‪:‬‬ ‫אבותיף אשד תעו תחלה‪.‬‬
‫■‬ ‫וס‪[3‬ל דרכף וחז׳ור הלילה‪:‬‬ ‫ואל תקרב *‬
‫אליהם‪.‬‬ ‫מהם ‘‬
‫’‬ ‫רחדן‬
‫הבי לא נכתבו לןי על נ^קלה ‪:‬‬ ‫ועזים לבןי לחקי האלהים‪.‬‬
‫אשר הנחיל לעם עזמם סגולה ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T f‬‬ ‫•‬ ‫‪V‬‬
‫והתבונן במציגת אל בסכה‪.‬‬
‫ותדע אם >שךה איו פסולה‪*.‬‬ ‫ולולי החבמים איד תכינה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪J -‬‬ ‫‪• T •I -‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪:‬‬

‫וקיומתה וחמתה וצלה‪:‬‬ ‫וכטה יוזיר‪ ,‬ארכה ורחבה‪.‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T1‬‬ ‫‪T I T‬‬ ‫• ‪V :‬‬ ‫‪ I‬־ ‪T‬‬

‫ואם‪ ,‬תהיח רבועה או עגולה ‪:‬‬

‫י‬ ‫‪** .‬‬ ‫ז‬ ‫;‬ ‫• ‪V I‬‬ ‫ן•‬
‫ואם תה‪:‬ה עקומה איו סמוכה‪.‬‬
‫ועירוביו ןשיעור הטפלה ‪:‬‬ ‫ןאיך תדע בשבת דרציא׳ות‬
‫‪,‬‬ ‫וסנהדרי ר־ןטנה עם גדולה ‪:‬‬ ‫ואילם בארו בל זה חכמים‪.‬‬
‫‪• •I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫״• ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬

‫ותציל נפימף טבור אסלה‪:‬‬

‫• • ״״ ‪T‬‬ ‫‪I I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫״»‬ ‫‪ I‬״ ״‬
‫ולכן ימוב לדרןי איור ^ותצלח‪.‬‬
‫אטר המגיד וכאשר הרבו הדנריס' נודע האמת מן השקרים ונגדל 'הסשך מן‬
‫המאורים‪ .‬וידעו הקרחים כי דברי נאונינו הם אור עולים‪ .‬וכי הם כען חיים והטועם‬
‫סרים ואכל וסי לעולם‪ .‬וימהרו לצאח ממוקשס‪ .‬להציל ממוח נסשס‪' .‬ועזב כל איש‬
‫מנהג אביו‪ .‬האומר לאביו ולאמו לא ראיחיו‪ .‬ואכלו מסרי ‪ p‬הדעה להחכים רעיוניהם‪.‬‬
‫■■‬ ‫והשקחכה עיניהם‪ .‬והביאו נעול האמה צואליהס‪ .‬ועשו זקניהם‪ .‬שלום ביניהם‪:‬‬

‫שער השמונה עשר‬

‫בידיעת השיר מאין עלה וירד‪ .‬אם מבני ערב או מבני ספרד ‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי נסעהי בעודי רך‪ .‬מארץ ח‪7‬רךנ לעיר הקדש אשר שם נר‬
‫המנוכה נערן‪ .‬ואור שכינה לרן‪ .‬ונחמנרסי בה עם בחירי אל‪ .‬ונועדהי שמס אל בגי‬
‫•שראל‪ .‬ויהי בקצם הימים ואני יושב בקהל חכמים‪ .‬נכבדים ורמים‪ .‬מחברים מן השיר‬
‫לשמים‪ .‬ומשיצים מנמלי ענינו גפמיס‪ .‬והיו מדברים נענין השיר וסודוסיו‪ .‬לדעה אין‬
‫נבנו מהחלה יסודוסיו‪ .‬ועי הקיר‪ .‬ליהודים מקורומיו‪ .‬והזריח להם מאויוסיו‪ .‬ויענו‬
‫אנשים מהם ויאמרו הנה ידענו כולנו‪ .‬ואנוהינו סשרו לנו‪ .‬כי השיר בבני ערב הוא‬
‫נהלחם‪ .‬מיום היוהם על אדמהם‪ .‬אן לא ידעו מסי צלחה עליו רוח השירים‪ .‬על‬
‫הערבים‪ .‬ומי ישהס להם בהחלה שעריו‪ .‬ונא בסדריו ללקוט בדולסיו ודריו‪ .‬ומי בקע‬
‫פלגיו ואגמיהס‪ .‬ומי מדד נשעלו מימיהם‪ .‬ונזרה הכן שמיהם‪ .‬והרבו לדבר כל איש‪.‬‬
‫לשי דרכו‪ .‬זה אומר בכה וזה אומר נכה‪ .‬ושם נקרא איש זקן וחכם‪ .‬היה •ושב בסוכם‬
‫ושומע מליהס‪ .‬ונודע ממראה עיניו כי הוא שוחק ולועג עליהם‪ .‬וכאשר נתנו‪ ,‬דבריהם‬
‫ונשאו‪ .‬ושועעו לבקש ולא מצאו‪ .‬ויגעו לצאס מים הסכלות ניצולי‪ .‬ויסר‪.‬רו האנשים‬
‫לר‪.‬שיב אל היבשה ולא יכולו‪ .‬אמר להם סוי הנאים ננחל עלה וגבר‪ .‬ושען< ועבר‪.‬‬
‫נבוכים אהס נ א ח גל’ מ עני‪ .‬וחגר עליהם המדבר‪ .‬והשאלה אשר שאלס היא משחק‬
‫‪,‬‬ ‫רחוקה‪ .‬ומני ים עמוקה‪ .‬ואין איש ןולסי יודע חודה‪ .‬ונוגע עד •סויה‪:‬‬
‫אמר המגיד וכשמוע העם ניגו‪ .‬נתקבצו כולם סבינו‪ .‬לקדוח להם שנינו‪.‬‬
‫ילהרע־ןז עליהם רנינו‪ .‬ויאמר להם דעו כי השיר הנפלא‪ ,‬אשר בפנינים מולא‪ .‬היה‬
‫'־•תחלס לבני ערב לנחלה‪ .‬והס חזקו בו כל בדק‪ .‬וסקלוהו במאזני צדק‪ .‬והצינוהו‬
‫על מכונו‪ .‬והקימו משכנו‪ .‬וערכו שלחנו‪ .‬והאכילו מנו‪ .‬ובנו עליותיו‪ .‬ופסגו ארמנוחיו‪.‬‬
‫המה קרוהו ויעמדו דלסוהיו‪ ,‬ולהם על משוררי סנל העליונה‪ .‬וכי קראו אנש* השיר‬
 ‫‪6‬פר תחכמוני■‬ ‫*‬
‫הס יענו ויעלו ‪ ,‬ראשונה‪ .‬וא^ על פי שים שם בכל אומה משוררים‪ .‬ומהעפקים במלאכה‬
‫השירים‪ .‬כל שיריהם לנגד פירי ישמעאלים לא לעזר‪ .‬ולא להועיל‪ .‬וכל מליהם הבל‬
‫הס ואין בם מועיל‪ .‬כי אין השיר הנעים במבטאו‪ .‬הערב ממקיאו‪ .‬כשמש בשיאו‪.‬‬
‫וכשחר נכון מוצאו‪ .‬כי אם לבני ערב לבדם‪ .‬וכל הגוים כאין נגדם‪ .‬גס ננ* עמני‬
‫אסר גלותם מאדמתם‪ .‬שכנו רבים מאם עם בני ערב בארצוהם‪ .‬ונהגו לדבר בלשונה‪.‬‬
‫ולהגות בהגיונם‪ .‬ובהתערבס עמהם‪ .‬למדו מלאכת השיר מהם‪ .‬כמו שנאמר ויהנגרנו‬
‫בגוים וילמדו‪ -‬מעשיהם‪ .‬כי בעוד היו אבותיו שכנים בעיר ‪ .‬הקדש לא נודע להם שיי‬
‫שקול בלשון קדש‪ .‬רק ספר איוב ומשל• ותהליס‪ .‬הס פסוקים קצרים וקלים‪ .‬וידמו‬
‫לסרוז• שיר אבל אין להם סרוז ואינם שקולים‪ .‬ובעבור כי קצת שבט יהודה לספרד‬
‫שרד‪ .‬כמו שנאמר וגלות ירושלים אשר בספרד‪ .‬וגנול ספרד הוא כנגד אמצע השמים‬
‫מכון מיוסי‪ .‬מתסת הקו השוה והישר‪ .‬כי בני בבל בקו השוה במורח‪ .‬ובני ספרד‬
‫נסוף קו השוה במערב‪ .‬ועל בן פשטו"הסכמות בשתי הקצוות האלה למיניהם‪ .‬כי הם‬
‫כשני צדי הגלגל ועמודיהם‪ .‬אשר הבית' נכון עליהם‪ .‬ובשני המקומות האלה התפאר‬
‫העולם והתגבר‪ .‬שתי כתפוח •היה לו על שני קצותיו וסובר‪ .‬כי היו מקדם בבבל‪.‬‬
‫סכמי חבל‪ .‬והיו כמו כן נספרד‪ .‬בעלי סכמות בכל חכמת ובסוד השיר מחובר ומפורד‪.‬‬
‫ועל כן לשונם בצחותו נשמר‪ .‬ועמד טעמו בו ורימו לא נמר‪ .‬ולסיל שיר במוך אנשי‬
‫ספיד מחנה‪ .‬ובטלס יקראוהו יענת‪ .‬מלבם יסע ועל פיהם ימנה‪.‬‬
‫וישא משלו וייאמר‪:‬‬
‫חכמי ספרד לעניותו נציאו ‪:‬‬ ‫עת החכמים מענ‪ 1‬ת ^מיר נחבאו‪.‬‬
‫חזון בני חטןןרב התנבאו ‪:‬‬ ‫ובנןת בני מזרח ביש יר לא מצאו•‬
‫‪.‬וי הי בשנת ארבעת אלפים ושבע מאוח ליצירה צלחה על בני ספרד במאה‬
‫השביעית רוס עצה וגבורה‪ .‬ושפה ברורה‪ .‬ואז התחילו העברים‪ .‬להרגיל לשונם בדרכי‬
‫‪,‬השירים‪ .‬וההסילו יקודי המליצות את לבם להבעיר‪ .‬והמשאת הסילה להעלות מן העיר‪.‬‬
‫מליצהס בעת‪ -‬ההיא היסה• גרועה‪ .‬ולשונם בנתיב השיר צלועה‪ ".‬עד גוא המאה‬
‫השמינית‪ .‬ואז התעוררו לנגן על השמינית‪ .‬והכינו בית כמשפט וכמבניח‪ .‬ומדדו תכנית‪.‬‬
‫בימים ההם זרס נספרד שמש התהלה‪ .‬ברקיע הגדולה‪ .‬הוא הנשיא הגדול ‪ .‬רני יצחק‬
‫הספרדי בן סקדאי ינוח נצל שדי‪ .‬כי הריק לכל שואליו ברכת עד בלי די‪ .‬ובימיו המו‬
‫גל* החכמות‪ .‬ויגרשו מימיהם גביש וראמוה‪ .‬ונצבו נחליהס כחומות‪ .‬ומל נפש אשר‬
‫צמאה למי מכמה רותה לו צמאורה‪ .‬ויפקח אלהיס את עיניה‪ .‬ותרא נאד מים מתוקים‬
‫מצון< ^שפסים‪’ .‬ותלך ותמלא את החמר‪ .‬מים‪ .‬כי הנשיא ההוא החיה בטללי חסדיו מתי‬
‫הסכלות‪ .‬ומשן בענות נלנותיו לנות בני הגלות‪ .‬והעביר קול מי לה' אלי‪ .‬וכל‬
‫‪.‬ממקויו עלי‪ .‬ויאספו אליו כל גאון וכל רב‪ .‬מארצות אדום וערב‪ .‬ממזרח וממערב‪.‬‬
‫וערך שלמן חסליו לפניהם‪ .‬וענן הודו עומד עליהם‪ .‬ועמוד אש כבודו יאיר לעיניהם‪.‬‬
‫י ויתקבצו 'אליו חכמי הדור מאורי כאורי'נגוהיס‪ .‬לערוך מערכת חכמה לפני דורש אליהם‪.‬‬
‫וימלא אותם רוח אלהיס‪ .‬בחכמה בתבונה ונדגית נסוכה‪ .‬ובכל מלאכה‪ .‬לחשוב מדזשנוח‪.‬‬
‫ולסצונ מן הלבנות‪ .‬מוקדי להבות‪ .‬ומן העת ההיא פרצו החכמות נספרד פרן‪ .‬ומאלה‬
‫נפצה ־כל האר!‪ .‬ומאז למדו לקח רוגנים‪ .‬וקדמו שרים אחר נוגנים‪ .‬כי חסדיו הרנינו‬
‫לפון אלמיס‪ .‬זפתחו הלבבות הסתומים‪ .‬עד חיברו עליו שירים נעימים‪ .‬יאירון ככוכב•‬
‫מרומים‪ .‬ואז נפקחו במלאכת ׳השיר העיניס‪ .‬ונפתחו השמים‪ .‬ונראו מראות אלהים‪.‬‬
‫ובימיו פשעה החכמה בישראל‪ .‬כי הוא היה למדע מודע וגואל‪ .‬ואחרי הזמן התוא■‬
‫כהו המאורות אשר נגהו‪ .‬ונפלו העמודים אשר גבהו‪ .‬וימת הנשיא וכל אחיו וכל‬
‫הדור־ ההוא‪ .‬ובאה המאה התשיעית" ובה נולד רני יצחק בן כלפון‪ .‬אשר מלא בשיריו‬
‫פאת ים וצסון‪ .‬והוא העובר במערכת השיר ראשון‪ .‬ונתן לו האל בקצה שיריו מענה‬
‫לשון‪ .‬והוא החל להיות גנור נשירים‪ .‬והוא פתח דלתיו הסגורים‪ .‬לבני העברים‪.‬‬
‫ואז ירדו לשערים‪ .‬אן< על סי יאשר מעט משיריו כפרי עץ הדר נהדרים‪ .‬ורובם קוציה‬
‫ודרדרים‪ .‬והיו בדורו משוררים רניס‪ .‬יהמו כדובים‪ .‬אך שירו עלה על כולם‪ .‬ונמשח‬
‫למלך על קהלם‪ .‬ובימיו היה הנגיד הגדול רבי שמואל הלוי ז״ל החושף 'במלאכת השיי‬
‫זרוע רמה‪ .‬והוציא לאור תעלומה‪ .‬ונשוף ימיו נולד רני שלמה הקטן אשר הניף בשמי‬
‫הש;ר ולא נ א כצושם ההוא‪ .‬ואחריו לא קם כמוהו‪ .‬כי כל המשוררים הנאים אמריו‪.‬‬
‫רצו ללמוד משיריו‪ .‬ולא השיגו אנק רגליו‪ .‬לתוקן< משליו‪ .‬וחוזק מליו‪ .‬ואלו האריך‪.‬‬
‫ימים‪ .‬סבר נס מו ת השיר פלאים עצומים‪ ,‬אך נקטף זרו באנו‪ .‬ונחטף וליחות הנערות‬
‫לא‬ ‫שער השמונה עשר‬
‫נו‪ .‬ונן ^השע ועשרים נרו כנה‪ .‬ומד השלשים לא נ א‪ ,‬ונסוך המאה החשיעיה אביו‬
‫המשוררים ההם‪ .‬י ק נשארו חמודוחם‪ .‬ונאסשו הס לעמם וחיו ההלותם'‪ .‬וגס כל הדור‬
‫ההוא נאסשו אל אנוסם‪ .‬ויקם אמריהם דור המשוררים הנממנים‪ .‬ונקרא זמנם זמן‬
‫הנצנים‪ .‬כי היה הדור כמו קוצים והס כשושנים‪ .‬והוא דור המשוררים הנסלאים‪.‬‬
‫הקרואים חנל נניאים‪ .‬אשר היה מהם הלוי רני יהודה‪ .‬סור הסויה ועדי הסעודה‪.‬‬
‫ושאר משוררי דורו •לוה עליהם השלום‪ .‬ואף על׳ סי שלא הגיע אמד מהם נשיייו‬
‫למעלוס רני שלמה‪ .‬ולא השיג לחוקף נאמו‪ .‬ומחק טעמו‪ .‬אן היו להם מלים נסלאים‪.‬‬
‫וחרוזים נוראים‪ .‬ועל סיהס נראו נויאוס השירים הערנים‪ .‬כאלו הס לקוחים מסרי‬
‫כרובים או מלשון חרוזים גנובים‪ .‬וסנח עליהם הרוח‪ .‬והמה נכחיניס‪ .‬ויסננאו ולא‬
‫ז־שא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫יששו‪ .‬ולשמוע נוראוח שירם נ־יבי עמים ‪:‬אס^ו‪.‬‬
‫בשמש זרחו בשמי תעודיות ;‬
‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪It‬‬ ‫‪•.•V I‬‬
‫אצילים לבשו בגדי חמורות‪.‬‬
‫ז•‬ ‫• • “‬ ‫‪,‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫•‬ ‫!; •‬

‫חרדות‪:‬‬ ‫בגדי ‪T•.‬‬

‫הזמז • ‪-I‬‬
‫ועטה ‪I t ,-‬‬
‫‪■? :‬ז‬ ‫לשיךם נבהלו אנשי לבביות‪.‬‬
‫אדנים ליו ‪T,‬ויד‪1‬ת‪:‬‬
‫ובלבבם ‪• T-‬‬
‫• ן ‪TT‬‬ ‫וקאמרי בין לשירם העמידו‬
‫ןכן היו טליציותם יחידיות;‬ ‫והם היו בעם האל יחידים‪.‬‬
‫בחזיז‪ :‬ישיר במראה ל^» בחידות‪:‬‬
‫ן •‬ ‫ז‬ ‫‪-‬ן‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫‪!•.M‬‬
‫ופה אל פה נבואה דברה בם‪.‬‬
‫השירים בלשון הערנים ומליצוח השיר שולח‬ ‫ואחר הדור ההוא נשחסמו מקורי‬
‫במשמניה רזון‪ .‬נם נביאיה לא מצאו חזון‪ .‬וכל הבאים אחרי הדור ההוא יגעו לסקור‬
‫מקור השירים‪ .‬וחצבו נורוח נשברים‪ .‬ומימיהם מרים‪ .‬ומאחר אשר נאסף שלמה הייבנ‬
‫על כקאו‪ .‬ויגוע וימס אברהם נשיאו‪ .‬ויהודה סר צבאו‪ .‬זמשה נביאו‪ .‬נססם סזון הכיר‬
‫ומוצאו ‪ .‬ונססלק הכבוד ההוא ומוראו‪ .‬ולא •סף עוד מלאך ה׳ להראה‪ .‬כי לא קם‬
‫אחריהם‪ .‬מי יחבר כשיריהס והנה אנחנו אלה סה היום מלקטים שכסס שכליהם‪.‬‬
‫ומזנבים נחשליהס‪ .‬ויום ולילה נרון במעיליהם‪ .‬וניגע ולא נגע אליהם‪ .‬כי כל אחד‬
‫ממנו יהגה ריק‪ .‬ומרב סכלוח •ריק‪ .‬והראשונים אכלו הסלח‪ .‬ו מ נ ו לנו השסולח‪.‬‬
‫וגם אמנה ראיסי קהלוח מזרח‪ .‬אשר שס כבוד ה׳ זרח‪ .‬וקהלוח צרפח ואשכנז וריסס‪.‬‬
‫וקהלוח סרס‪ .‬ומשך וסירס ‪ .‬וקהלוס יון‪ .‬השוכנים בין דישון ועלון‪ .‬כי אין מכמה‬
‫אשר לא יירשוה ואין מדה עונה אשר לא כבשוה‪ .‬רק אדמה השיר לבדה ראוה ולא‬
‫נאוה‪ .‬ומלאכה חרוזים חשנו כי למדוה‪ .‬וקכלו כי סנלוה‪ .‬והשיר רסוק מהם ולתם‬
‫לא •קלב‪ .‬כרחוק מזרח ממערב‪ .‬ונפשם מסונבוח סביב ארצו ומושבו‪ .‬אן לא ח ענוי‬
‫נו‪ .‬כי מנגד חראה אס ה א ק ושמה לא מבוא‪ .‬ואס סשאלם יאמרו בי אין משוררים‬
‫כהס‪ .‬ואין שיר כשיריהס אבל אין איש רואה מומו‪ ,‬ואין אדם רואה חונה לעצמו‪.‬‬
‫כי יש לשיר שנעה הנאין ובהם יעיב וינעם‪ .‬ויהיו דרכיו דרכי נועם‪ .‬וכל מיי שלא‬
‫ישמור המנאין האלו יהי שירו למרמק‪ .‬וידמה לשכנח הטל וחס הכמש ונמס ‪:‬‬
‫‪ ,‬התנאי הא׳ צריך למשורר לברר מכל סיג דנרי שירוסיו ולהסיר כל מלה זרה‬
‫ממכיוסיו‪ .‬סן ידמה למשוריי יון אשי ימלאו בשירם מלה זרה‪ .‬עם מלה •קרה‪ .‬לי׳חנרו‬
‫ציצים‪ .‬עם קוצים‪ .‬וסניניס‪ .‬עם אבנים‪ .‬ודרים‪ .‬עס דרדרים‪ .‬וטל כן כל שירוחם‬
‫משונוח ‪ :‬התנאי הב׳ ציין למשורר לבמור משקל השיר וסנופוחיו‪ .‬ואל יוסיף ואל‬
‫יגיעי על משקל אמרוהיו‪ .‬סן •היה כמשורלי דורנו אשר משקלי שירם פנויי ם‪ .‬שעם‬
‫חסרים‪ .‬ושעם יחרים ונא ישומו לב למשקל‪ .‬ולא ידעו אם •כנד אי יקל ‪ :‬התנאי‬
‫ה ג' ראוי למשויר להיוס עניני שירו חזקים‪ .‬במעבה המליצוס יצוקים‪ .‬פן ידמה למשורר•‬
‫שנעי אשל עניניהם צנומים דקים‪ .‬וממליצה טונה ריקים‪ .‬ואין בם איש ידלה משכלו‬
‫מים עמוקים‪ .‬כ’ החבל נכרח והדלי נקרע והמיס נששן והכלים ריקים • ה ת נ א י ה ד'‬
‫םיליו קלים להבין‪ .‬וכולם נכוחים למבין‪ .‬שן ידמה למשורר צרסח‬ ‫צרין למשורר‬
‫אשר כל שיריהם מלאזם שניש‪ .‬וצריכים לשירוש‪ :‬התנאי הה׳ צריך למשורר שמור‬
‫אשי כל שיריו‬ ‫מטעוח הדקדוק סן ידמה למשיררי דמשק וביש יצחק בן ברון הרושא‬
‫כחרש נ שני‪ .‬וכחנן נל’ נ י ‪ .‬וכל 'מליו זרים‪ .‬ומימיו מרים‪ .‬צענינייו משלג קרים‪.‬‬
‫וגנוריו חלושים‪ .‬וא‪:‬ם'ו נשיס• וקדשיו קדשים‪ .‬ודבריו מלאים טעיוח‪' .‬נמלוח ונאוסיוס‪.‬‬
‫ויבטח נסכלים המשבחים שיריו‪ .‬והמישאים ע צ נקלה ציליו‪ .‬וסם לא ידעו אם יינן‪.‬‬
‫אי יקונן‪ .‬ואם היא משילל• או ממור גיער• 'התנאי הששי צריך למשורר‬
‫בהשלימו שילהו‪ .‬לבל ימהר להיאוחה‪ .‬עד יברר אוסה‪ .‬ואל ישאיר חלאמה עליה‪.‬‬
 ‫ספרדחחכטוני‬ ‫■״׳‬
‫וטומאסה בשוליה‪ .‬רק יענור ממנה כל הסוליה‪ .‬ויסיר כל בדיליה‪ .‬סן ירמה למשוררים‬
‫הסכלים אשר בטרם ישלימו השירה •גלוה לסני קהל ועדה‪ .‬ומזמחם צטרם החיל י ל ד ^‬
‫התנאי ׳הז' לדך למשורר לנחור משירהו קלהה וישליך קצהה‪ .‬וינחל לו מן הג'‬
‫‪.‬שלשים ומן הט׳ ארבעים ואז סהיה שירהו נקיה‪ .‬ככלה יססיח‪ .‬ובחנאיס האלה המסארה‬
‫החכמה והדעה‪ .‬מלנה עמודיה נעס‪ .‬ובאלה המדוח היסה מלאכה השיר לבני ספרי‬
‫כנושה‪ .‬ומהי להם לאשה‪ .‬ומנלעיה גרושה‪ .‬והיסה עמס מקודשס וקדושה‪ .‬ומס זולסם‬
‫חללה וקדשה‪ .‬ודע כ* בני איש נחלקיס לג׳ סלקיס כס כסיליס וכס משכיליס‪ .‬ונם‬
‫משורריס סליליס‪ .‬ועל כן צריך לכל משורר לעשוס בשירו עניניס סשוטיס וקליס כדי‬
‫שייטיבו בעיני ההסיליס‪ .‬ועני־ניס מזקיס וחוק‪ q‬מליס‪ .‬כדי שייענו בעיני המשכיליס‪.‬‬
‫והמלאכה נקיה‪ .‬ומליצה ישישיה‪ .‬כדי שייטב בעיני המשורריס‪ .‬המכיריס מבחר השירים‪.‬‬
‫ועל כן המצא שירי המשוררים נחלקזס לאלה המלקים כי יש שיר אשר נ ס הענין הראשון‬
‫וייטב בעיני הכסילים‪ .‬ולא בעיני המשכילים‪ .‬ושיר אשר נו הענין השני ייטב בעיני‬
‫המשכילים ולא ניגניני הכסילים‪' .‬ושיר אשר בו הענין כג' וייטב בעיני המשוררים ולא‬
‫בעיני האמרים‪ .‬והשיר האוס;^ ג' העניניס האלה אין למעלה ממנו כשירי ר׳ יהודה‬
‫הלוי ז׳ ל אשר נו ג' הענינים בי המלא שיריו פשוטים וחלקים‪ .‬ורבים וחזקים‪ .‬וערבים‬
‫ומסוקים‪ .‬ושיר ר' שלמה הקטן ייטב בעיני המשכילים‪ .‬ולא בעיני הכסילים‪ .‬ושיר י‘‬
‫משה בן‪ .‬נמיא‪ .‬ייטב בעיני המשוררים‪ , .‬יוהר מן האמרים‪ .‬נעבוד מליצהו‪ .‬ונועם‬
‫מלאכתו‪ .‬ושירו לבדו קב־‪ V‬נקי‪ .‬ובירי זולסו מלא קיא‪ .‬ולו המחברס היפיפיה‪ .‬הבנויה‬
‫לסלפיה‪ .‬אשר הסלסה נאם טוביה בן צדקיה‪ .‬הראה בה בל לשון נינרז‪ .‬ועל פיה מזון‬
‫השיר נפרן‪ .‬ולפניה איש לשונו לא י מין‪ .‬למען מדעו אשר יסלא ה' בינו‪ .‬ונין משורי’‬
‫זמנו‪ .‬וחוז משיריו לא ראיתי נגלילוה •מעיב‪ .‬שיי ינעם ויערב‪ .‬אבל סיר זולהו בר• ”‬
‫בעליו יצמח‪.‬־‪,‬כי אין ביס אשר אין שם מה‪ .‬וראימי מבני צרפה חכמים‪ .‬מאירים‬
‫בכוכבי מרומים‪ .‬ולבם בכל מכמה כים הגיול‪ .‬ולא הניסו ללמוד כל דני קעון או‬
‫גדול‪ .‬אנל קשיי אשר ימנירו הקשבתי ואשמע לא כן ידברו‪ .‬כי ענייניהם בזויים‪.‬‬
‫ואינם לשמוע ראויים‪ .‬ושיריהם ק שים•כנמל‪ .‬עמוסים מעונות כשעיר עזאזל‪ .‬ומרוזיהם‬
‫אדםכ* אם בפייןש‪.‬‬ ‫מלאי‪.‬ם שנוש‪ .‬והס מעמיקים נ שיים למשות מדוש ולא •בינם‬
‫ויש מהם ‪,‬מפרשים שיים והפירוש צריך פירוש‪ .‬ועל כן שירותם זרות‪ .‬ומשקלותס שנורוה‪.‬‬
‫וכן קהלוס יון כולם■ בעלי סכל וחכמה‪ .‬ודעה ומזמה‪ .‬ויושר וסומה‪ .‬וכל עדה נעימה‪.‬‬
‫אבל שיריהם מאוסוה‪ .‬כבדוה סאבן מעמסות‪ .‬כעץ האשכול‪ .‬אשר לא ’צלס־ לכל‪ .‬אי‬
‫כאילן סי ק בלי פיח• ולא טעם ולא ריס‪ .‬ולפעמים ימלע אחד מהם אשר האל שכלו‬
‫יעיר‪ .‬כגון שיר• מיכאל בן כלב מעיר‪ .‬סבן כי שיריו •ש קלס נועם עליהם‪ .‬נעבור‬
‫כי הלך מנעוריו לספרד ולמד מהם‪ .‬וכן רבי משה בן אבעליון‪ .‬שירו בין אנשי דורו‬
‫מליון‪ .‬ובעניי לארצות מזרח ראיתי שם קהלות‪ .‬עולים במרום‪ -‬הסהלוס‪ .‬והמלות‬
‫להם כלולות‪■ .‬אבל‪ -‬כל שירם כחרס נשנל‪ .‬או כרוח צח שסיים במדבר‪ .‬לא לזרות ולא‬
‫להבר‪ .‬ולנים מהם ידמו צאן אובדות‪; .‬ליקים‪-.‬מתבונות ותעודות‪ .‬ויזליעו בשיריהם‬
‫ילדים‪ .‬אשר הם מאוסים כנגד עדים‪ .‬ותלדנה הצאן עקלים נקדים ובלודיס‪ .‬ובעיר‬
‫ניא־אמיך‪-‬לאיתי המנין אליעזר‪ .‬ושירו על ריק נעזר‪ .‬ובאזור שוא נאזר‪ .‬ולפעמים‬
‫נמצאו בשירו קצס‪-‬עניניס‪ .‬טונים‪.‬ונכונים‪ .‬ומה נכמרו רחמי לשירים אשר המצריים‬
‫ישחיתו הדלתס‪ .‬ובפרך ירדו נ ס ויענו אותם‪ .‬וגס לאיתי אס הלחן אשר מצרים לוחצים‬
‫אוסס‪ .‬חון משירי רני אברהם היושב נדמירה כי •קצה שירע בצל השכל מסו‪ .‬וכנס‬
‫על ההל התנוססו‪ .‬והנשארים הרה נסו‪ .‬גם בדמשק לאיתי אנשים נכבדים‪ .‬ונעלי‬
‫מדות טובות וחסדים‪ .‬דלהם פעלים נחמדים‪ .‬לק השיל אשל יחבלו ונלאים מלאה‪ .‬ורוס‬
‫טמאה ונגאלה ומוראה‪ .‬־ ואלו■ ישליכו אותם לאכיל לחזירים‪ .‬היו בעיניהם אסולים•‬
‫ומנסר משולליהס יצחק נן נרוך‪-‬הרופא וכל שיריו סומזיס ולקים‪ .‬כי בקקוס נוקקים‪.‬‬
‫אבל הס עלניס לסכנים כצרור המור‪ .‬וייטנו דבריהם בעיני חמור‪ .‬וים בהם משולריס‬
‫יגננו שיר •רני יהודה ולבי ש ל ^‪ .‬וישנו את טעמו‪ .‬ויכחיחו משקליהס‪ .‬ויוסיפו מלוח‬
‫זרות נהם‪ .‬ויפשיטו נגדי רקמתם מהם‪ .‬וישימו ה נ ד ים הצוא׳ם עליהם‪ .‬ויסבירו עם‬
‫בשמים ראש‪ .‬לענת ורוש‪ .‬ועם בדולח ודל‪ .‬קון יילדר‪ .‬וינגנו אותם בבית משתיהם‪.‬‬
‫ויאמרו לסכלים כי הם; שיריהם‪ .‬ומשוללי דמשק איש מצרי יחבר שירים אסורות לשמוע*‪.‬‬
‫והשומע אותם חייב לקרוע‪ .‬כהאנים השוערים אכל לא תאכלנה מרוע‪ .‬לא לאיה׳‬
‫כהנה״גכל‪-‬ארן מצרים לרוע‪ .‬והיא חושב בגאוחו וגאונו‪ .‬כי שלמה הקטן קטן מהכיג‬
‫הגיונו‪ .‬ואנרם כנל מאד נשיליו לנגד צחות לשונו^ ומשה היה רועיה צאנו‪ .‬ויהודה‬
‫לשכל רעיוניו‪ .‬וכל המשוררים הענקים הס כחגבים בעיניו‪ .‬והוא האומר נשירה*•‬
‫לב‬ ‫שער השמונה עשר‬
‫לגלוס נשחו‪ .‬ושירהו כמו שירח שלמה מסרלי וכל דבר בעהו‪ .‬־ ומי ׳יהן ־ וחעוב לססרדי‬
‫נשמתו‪ .‬ושלמה ישב מל כקא מלכוהו‪ .‬עד יראה טנן< שירסו‪ .‬ולוח טומאחו‪ .‬כיזיהיה‬
‫מוחו מילז‪ .‬וראשו מסוצן‪ .‬וזנבו מקצץ‪ .‬וברגלו משכהו‪ .‬ועל פניו הטכהו‪ .‬ונניח‬
‫העינופח השליכהו‪ .‬גס ראיחי במשוררי דמשק איש עברי‪ .‬מכה איש מצרי‪ .‬והוא בן‬
‫ברוך הרופא יצחק‪ .‬אשר ירד הביר עמו ל א ח משחק‪ .‬ויפול ו על פניו וישחק‪ .‬ויאמר‬
‫שמוק עשה לי אלהים וכל השומע־לי יצחק‪ :.‬כי נערים נחעבים ־׳יצחקו_ בי‪.‬״ ותעלולים‬
‫יתעללו ני‪ .‬וזה יצחק הנז׳ הוא הממרן< שירי המצרי‪ .‬וישא משלו ויאמר‪:‬‬
‫אחריםצ­‬
‫שירות ‪•.‬־“• ‪.‬‬
‫אלי ‪,‬‬
‫״‪■••••' ,‬‬
‫תם‬ ‫״ואל ! ‪i‬‬
‫־•'‪.‬י‬ ‫סנה אלי פאר רלןנים ושרים‪.‬‬
‫ואם רבו חצוב להם קברים ‪:‬‬ ‫חפור הבר ל'שיר‪1‬תם וטמנם‪.‬‬
‫‪*♦! • T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪Iv‬‬ ‫! ‪T‬‬

‫ו א ני >זמה איך יחצוב הצקבר קבר לאחרים‪ .‬ואין מגוש מחיר עצמו מנית האחוירים;׳‬
‫וצריך לומר לו העתרת על אנזיך דברים‪ .‬וראיס מומו ומומיך ‪-‬ממן נחתרים‪ .‬ועליך‬
‫אמרו חכמי ישראל הישרים‪ .‬שלך א׳ אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים‪ .‬ובעוד‬
‫תחצוב אתה לשיר המצרי קברים‪ .‬הלא שירך מצרים מקברים' כי כלו כדומן באששה‪.‬‬
‫לא לעזר ולא להועיל כ• לבשת וגם לחרפה‪ .‬וראיתי בני צובה‪ .‬יזכרם האל לטובה‪.‬‬
‫כי אתפו כל מדה טונה‪ .‬אבל השיר אשר יחברו נפל בידם בצפורי נמכמר‪ .‬וטבע בתוך‬
‫בארות חמר‪ .‬ובעת ינגנוהו הוא יקונן הנה לשלום מר לי מר‪ .‬ושם היה נסחלה משורר‬
‫ושמו רני יוש^ נר צמח‪ .‬והיו בו מדות טונות אבל נזירו צמח‪ .‬בלי‪-‬״יעשה קמח‪.‬‬
‫השיר לכלה‪ .‬ובלימיו היסה עמו בתולה ולא‬ ‫וממשורריהם היה רבי שילה‪ .‬לקח מלאכת‬
‫נעולה‪ .‬והיא צועקת בנפש אנושה‪ .‬כי ראתה כי גדל שלה והיא י'לא נתנה לו לאשה‪.‬‬
‫ואחריו החזיק יחיא בן אלקציר הוא חזן ערב‪ .‬ואל משכן ה׳ יקרב‪ .‬והוא נעל מדוח‬
‫חשוקות‪ .‬ומפעלות מתוקנות‪ .‬אבל שירו כשאר משוררי דורו לא סר מדרכם‪ .‬ולא נטה‬
‫ממהלכם‪ .‬ויש משוררים אחרים כמוהו‪ .‬וכל שיריהם רוח ותוהו‪ .‬מהם חדשים ומהם‬
‫ישנים‪ .‬מהם מזנים ומהם דיינים‪ .‬ואשק ותוהו ^שיריהם‪ ,.‬ויש מהם מתפארים כשירי בן‬
‫טנאת ויאמרו כי לא קם אחריו מי ימבי שירו ואלו יסיר האלהים את לב האבן מהם‪.‬‬
‫ונפתחו עיני כעיוניהס‪ .‬להכיר השיר העליון‪ .‬המבהיל כל רעיון‪ .‬הכירו כי לא תכירו‬
‫האמת‪ .‬וידעו בי לא ידעו להבדיל בין החי ובין המת‪ .‬וראיתי בעיר כלנה היא אלרקה‬
‫איש עולה במעלה השיר העליונה‪ .‬והוא מבעלי המשמורה הראשונה‪ .‬ופיהו במלאכת‬
‫השיר הוער‪ .‬והוא סמור נוער‪ .‬ולא יכיר מן החכמה ולא •בין‪ .‬כי אס המקפוא והתבן‪..‬‬
‫ולא למד מן החנונה והדעת‪ .‬רק לשאת האוכן‪ .‬והמרדעס‪ .‬ושירו טוב בעיני עדתו‪,.‬‬
‫ונחמד לפי שכל קהלסו‪ .‬כי הנהמה והכלים‪ .‬ברגלי הנעלים‪ .‬ושמו^ ברכות בן ישועה‪.‬‬
‫ועליו אמרתי‪:‬‬ ‫•‬ ‫והיה רק זועה הבין שמועה‪.‬‬
‫והצ׳ואה בפיו יחשזב כנ‪1‬פת ‪:‬‬
‫•י‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪:‬‬ ‫ן•‬ ‫‪T‬‬ ‫ן ־‬
‫ר‪ 1‬לל‪1‬ת הוא מסבר ־שיר כצ‪1‬אה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫;‬ ‫י‬ ‫*‬ ‫י י‬

‫נחשפת‪:‬‬
‫‪.....‬‬ ‫בשיר׳ו ‪• VIV‬ז ‪T.‬‬
‫ועדותיו ‪• I‬‬
‫‪• I‬זי‬ ‫ןד^’‪1‬נ'ו ןגלה את יזל־ונו‪.‬‬
‫ואט־ו לחרפ׳ות נחרפת ‪■ :‬‬
‫• ‪. • .‬‬ ‫‪V vriV-‬‬ ‫‪f i‬‬ ‫־‬ ‫‪• I‬‬
‫]אביו הוא משועבד לנבלות‪.‬‬
‫וחרפתם לאיות לא נאספת‪:‬‬
‫‪V VV: V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T I 1V I‬‬
‫ונאספו לע־ולמם ’שניהם‪.‬‬
‫‪V - J‬‬ ‫^ ‪T T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪|VVJ‬‬

‫בריס רעי עלי בית ה^ניופת‪; :‬‬ ‫ןס?ן עד עלי טומאת אב׳ותיו‪.‬‬
‫ובנביאי ארבל ראיתי שערורה כי איש ממשורריהם‪ .‬לקח יציאות הענק אסר‬
‫לרבי משה בן עזרא ויחבר על כל יציאה מיציאות חרוזיו שירה ערוכה‪ .‬כדומן באשפה‬
‫דיוכה‪ .‬ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה‪ .‬ונקרא •שמו בן השנוי‪ .‬ומאין תבוא‬
‫׳עופות השדה תבונה‪ .‬או מי יתן לשכוי בינה‪ .‬ומשוררי מזרח הקדמונים הרב שמריה‪.‬‬
‫ייאש הישיבה זכרית‪ .‬היו שניהם בתלמוד גבורים ונכבדים ויראי יי• שמיס" וס׳סידייס‪ .‬ואלו'‬
‫ס׳י לא הזכירו‪ .‬השכילו ודבתם הסתירו‪ .‬אבל לקחו כמנת השיר ניניהם‪ .‬וישימו על‬
‫שכס שניהם‪• .‬וילכו אחורנית וערות ש י ר י ה ם לא ראו ופשעו" סיות המוסר־ אשיר ;■לבשו‪.‬‬
‫’’ היי שניהם ערומים ולא התבוששו‪ .‬וראיתי משוררי בבל אשר שם היו" גאוני תבל■‪ '.‬כי‬
‫כשי עלותם בתעודות‪ .‬כן שפלותם בשירות הכבדות‪ .‬ושיריהם יקוננו' אוי 'לנו כי נדמינוד‬
‫ו ״ ” ו כצאן תעינו‪ .‬ועל נהרות בבל שם ישננו גם בכינו‪ .‬ועל ערבים נסוכה כנורותינו‬
‫ח׳ינו‪ .‬ו מנ חי משורריהם דני יצחק בר ישראל ראש הישיבה קצת שיריו חזקים וטוניס‪.‬‬
 ‫ספר תחבמוני‬
‫ורונס כהרס נסבל סשונים‪ .‬נ א ממוקיס ונא ערבים‪ .‬גס הוא חנר ס‪£‬ר מחנרוה‪.‬‬
‫ונו שילוס ואנלויג סלושוח ו ק מ ה‪ ,‬כאלו משלג שניר גזורוח‪ .‬וכל עניניו גרועים ‪.‬‬
‫וילום הולעים‪ .‬ואלו החלש יחליש‪ .‬למה לא הימה בו ולא הבאיש‪ .‬ואמריו לני •צמק‬
‫גן אלאואני‪ .‬הוא מאד עשיר אבל שירו דל ועני‪ .‬והוא קנה באלף זהובים הישיבה‬
‫וזולהו •לכבגם‪ .‬אשה יארש ואיש אחיי ישכבנה‪ .‬והוא מחבר שירים מנוסצים בשחס בלי•‬
‫ונשחח סכל*‪ .‬ואם ישאל שואל אתה השיר הנמאס למשכילים• ויאמר ‪0‬׳ סנה הוא נחבא‬
‫אל הכלים‪ .‬וכל משוללי קלינה הוזים ‪-‬נדהמים‪ .‬בחיק הסכלוח נרדמים‪ .‬ומהס נערים‬
‫ועלמים‪ .‬סלצו נשירים דבר* חכמים‪ .‬שועלים קטנים מחבלים כרמים‪ .‬ושמלס שילים‬
‫מגוללה נדמים‪ .‬ורבי משה בל ששח ההולך שמה מאיצינו‪ .‬הדריך בני עדינה בדיד‬
‫השיר‪ .‬אוצי ירפא מהם מכאוב וכל ציר‪ .‬ולהם ארוכה לא עלחס‪ .‬ורפינו אח בבל‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫ולא נלפאסה‪.‬‬
‫וחכמי הןטן נגדם בם־וךד ‪:‬‬ ‫אטת ‪5‬י בל בני טזרח נכ‪1‬הים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ .‬ן •‬ ‫‪MI‬‬ ‫•ן‬ ‫•‬ ‫ד\ ‪V‬‬

‫לבבם לתעודות ר>ן וחרד ;‬ ‫^וכל חבטי כני צרפת ו;ון‪.‬‬

‫ספרד ‪:‬‬
‫לבני ‪T11‬‬
‫עזבו • ״‬
‫והשיר רן‬
‫‪• -1‬‬ ‫יכל חכמה ובין לקחו לנפשם‪.‬‬
‫‪f‬‬ ‫‪ :‬״ ‪t‬‬ ‫• ‪l : T i‬‬ ‫‪T | t‬‬ ‫| ‪T‬‬

‫ונועם מלותיו‪ .‬שאלתיו על שמו וארז‬ ‫‪.‬המגיד וכשמעי‪ .‬פליאוח אמרותיו‪.‬‬ ‫אמר‬ ‫•‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מולדמו‪.‬‬
‫ואיל־ון ^נגים עיר מע׳וני ‪:‬‬ ‫אני חבר לכל מי יירשני ‪:‬‬
‫‪• -‬‬ ‫•ן ‪t‬‬ ‫•‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪- 1‬‬ ‫!• •‬

‫ושמתי את לשוני קלשוני‪:‬‬ ‫וברןךב בין שבחי הם מ‪1‬לח•‪.‬‬

‫וכאשר שמעת* נאמו‪ .‬הכרה• שמו‪ .‬ובאת• לשאול בשלומו אבל היה נמשז ללכה•‬
‫ונפרד מאשי ונפש• נ ענו ת אהבתו נמשכה ‪:‬‬

‫י‬ ‫השער התשעה עשר‬

‫משבעה בחורי חמד טובה‪ .‬מתוכחים איזו מדה טובה ‪:‬‬
‫נהר‬ ‫נאם הימן האזרחי הייתי ב אין שתוי‪ .‬עיר בלעם בנו בעור‪ .‬ובעודי על יד‬
‫מתהלך מחה צללי הצמחים‪ .‬וסגני הפרחים‪ .‬ראיתי שנעה במור• חמד‪ .‬וומבמר הצמד‪.‬‬
‫והם על שפס הנהר יושבים‪ .‬ובדברי מליצות את לבם מטיבים‪ .‬ויען איש מהם ויאמר איזו‬
‫היא המדה עונת‪ .‬אשר על כל המדוח אהובה‪ .‬ובעיני אלהיס ואדם חשובה‪ .‬אמר‬
‫אחד מהם ידעתי כי כל המדוח‪ .‬הם חמודות‪ .‬אבל אין בכולם מדת נאוה‪ .‬כמו הענוה‪.‬‬
‫בי היא תכסה בל דופי‪ .‬ותגלה כל יופי‪ .‬ותעביר על כל הפשעים‪ .‬ותחביר נעליה‬
‫לצנועים‪ .‬ותינה לו דודים ורעים‪ .‬ותנחילהו שם •קי ונעיס• וישא משלו ויאמר‪:‬‬
‫והיא יפה לכל משביל ונאוה ‪:‬‬ ‫פענוה‪.‬‬ ‫האנוש אין‬
‫־ ‪ .‬י י ‪TT *:‬‬ ‫י י׳י‬
‫במדות‬
‫= ■‬
‫ותסתיר מאנוש כל חטא וטעיה‪:‬‬ ‫תע־ורר אהכה טלב משנאים‪.‬‬
‫‪ -‬ו ­‬ ‫‪1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪T* :‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬

‫אמר לו חבייו מדרך נכוחה תעית ‪ .‬ורות רעיח ובסין נחשבה הענוה או‬
‫מ; בעיני אלהים ואנשים■‬ ‫העזוה‪ .‬לנגד הזריזות‪ .‬כי בה יכבוש אדם הנפשיס‪ .‬וימצא ‪,‬‬
‫וינמל כבוד וגדולה רנה‪ .‬בעולם הזה ובבא‪ .‬ובס •נצר חיל ינוב‪ .‬ובתים מלאים כל ביוב‬
‫'וישא משלו דאמר‪:‬‬
‫ואישרי אייט אשר ילןי בדרכה ‪:‬‬ ‫כערכה‪.‬‬ ‫הזריזות אין‬
‫‪IV 4 I -‬‬ ‫•‪•J 1‬‬
‫אמת ״כי‬ ‫‪rvt‬‬

‫ולהם הזריזות היא כמלכה ‪:‬‬

‫‪T 1 - I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. 1-‬‬ ‫‪V T I‬‬
‫שפחות‪.‬‬‫‪T I‬‬
‫כלם‬
‫\ ז‬
‫ך‪.‬יר‪,‬ר‬
‫'־‪' 11‬‬
‫ומדיות‬
‫•‬

‫אמר מבייו השלישי וקנלס‪ .‬צאשר מללת‪ .‬כי אי; מדה עונה ויקרה כאומן לב‬
‫וגבורה‪ .‬בי בה יכניע אדם כל אויביו‪ .‬וייטיב לאוהביו‪ .‬ויהיה לגדולים נחבר‪ .‬ויריע‬
‫אן< יצריח על א דניו יתגבר‪ .‬ויעליו לכסא עדי יקראו לפניו סולו המסלה‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬
‫לג‬ ‫שער התשע‪ !1‬עשר‬
‫מעורב עם נמרה;‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬
‫כא־ומע‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬
‫אמת אין לאנ‪1‬ש מדה יקרה‪.‬‬
‫‪jltl‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪T VJ‬‬

‫וי׳ורידם ביגון ל‪3‬ןבורה‪:‬‬ ‫הכי בה האנוש יכבוש משנאיו‪.‬‬

‫אמר הרניעי חעיה מן הדרן‪ .‬ונעבדה אל הסכלוה בסרך‪ .‬כי אץ בכל ה»‪ 7‬וח‬
‫מדה הגינה‪ .‬כמו האמונה‪ .‬כי בה ירים אדם ראשו‪ .‬והיקר נס סו‪ .‬ויהיה נכבד בעיני‬
‫כל בשר ודם‪ .‬וימצא הן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם‪ .‬וישא משלו ויאמר;'‬
‫בעין האל במרת האמונה;‬ ‫ך;גה בי אין לף טדה הגונה♦‬
‫תהי אז האמונה לה תמונה;‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫|‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪l‬‬
‫ואלו לנבואה'יהיה גוף‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫«‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*‬ ‫‪*I‬‬

‫ואמרחך בלי מבונה‪ .‬כי המדה הרמה‪ .‬היא‬ ‫אעף החמישי אין בסין נכונה‪,‬‬
‫החכמה ‪ .‬מרים שסליה ‪ .‬ומשא על ראשם רגליה‪ .‬והחכמה מחיה בעליה ‪ .‬ולולי‬
‫וישא‪ -‬משלו ויאמר ;‬ ‫הסכמה לא היה יהרון לאדם מן הבהמה‪.‬‬

‫ופאר לר^^ם אדם כמ־ו‪-‬חכטה;‬ ‫אין בזמן מדה מאד רמה‪.‬‬

‫נם בה ע‪:‬םים ‪.‬ימצאו עצמה ;‬
‫‪T I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I I‬‬ ‫‪• •• •J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪I -‬‬
‫כי בה אנו־ש יעל לכס‪ --‬מלכות‪.‬‬
‫‪- t‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪T‬‬

‫אמר הששי מסזה שוא ס;יח‪ .‬ושקר עניה‪ .‬כי אין מדה טובה לכל בשר‪ .‬כמו‬
‫המוסר‪ .‬כי במוסר יכבדו לאדם יודעיו‪ .‬ויאהבוהו שומעיו‪*! .‬כקו על כל סשעיו ‪.‬‬
‫וזכרו מסוק לכל סיוה‪ .‬ומהללו כמגדל בנני לתלסיוה‪ .‬והוא מחמד ללבנוה ‪ .‬ומהלוחיו‬
‫וישא משלו ויאמר;‬ ‫לדור דורים נצנוה‪.‬‬

‫בי היא פאר והיוד לכל ב^ר ;‬ ‫אין לאנוש מזיה במ׳ו מוסר‪.‬‬
‫מוסר דעה כי כל יקר יהסר ;‬
‫‪T J V I T . T‬‬ ‫; ‪f‬‬ ‫‪T‬‬
‫אם בל יקר יהיה לאיש מאין‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫•״ •*‬ ‫‪• j‬‬ ‫• ‪V‬‬ ‫;!‪I‬‬ ‫‪t‬‬

‫אמר השביעי אמה על ליק בטוח‪ .‬רודן< קדים ורועה רוח‪ .‬כי אין בכל המדוה‬
‫לנר טוב‪ .‬כמו הלב הטיב‪ .‬כי בו יהיה אדם אהוב לברואים‪ .‬ויעלוהו לראש הקרואים ז‬
‫והוא נכבד בעיני השומעים והרואים‪ .‬כל רואיו •אהבוהו‪ .‬ושונאיו •שנחוהו‪ .‬וגני אדם‬
‫וישא משלו ויאמר;‬ ‫‪,‬הללוהו‪ .‬ומלאכי שחק לטובה יזכטהו‪.‬‬

‫בה האנוש יפרח בנן רטיוב ;‬ ‫אין באמת מדה בטיו לב טיוב‪.‬‬
‫ימצא בעיניו הן ועזכל טיוב ;‬
‫‪V - I I -‬‬ ‫‪? • • 1‬‬ ‫‪T | .‬‬
‫כי ב‪ 1‬יהי אהוב לעזריו נם‪.‬‬
‫־‬ ‫‪| *T I‬‬ ‫?‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫■‬

‫וכשמוע הזקן דבריהם אמר להם כולכם נבוכים‪ .‬והולכי חשבים ‪ .‬והנכוסה‬
‫מכם נעלמח‪ .‬ולא ידעסס לבמור האמה‪ .‬כי אץ בכל המדוס מדה טובה‪ .‬כמו הנדבה‪.‬‬
‫כי כל המדוס לרגליה תכרענה‪ .‬והיא עלהה על כלנה‪ .‬בה יסכסרו כל האשמות‪.‬‬
‫יסורו מן הלב המפעמות‪ .‬ובה ישיג איש חסציו הרחוקים‪ .‬ואלו היו בשחקים ‪ .‬ובה‬
‫ימנה מם החסידים‪ .‬כי בה •גמול צדקוח וחסדים‪ .‬ובה יקנה שם טו ב‪ .‬ויהיה זכרו‬
‫כשמן הטוב‪ .‬ומי שאין נו נדנה‪ .‬חשוב צדקמו חונה‪ .‬וחקדיו סגיאוס‪ .‬וטובוסיו ס ע או ח‪.‬‬
‫וכל חגיליי ימאקיהו‪ ,‬ויודעיו •שנאוהו‪ .‬ורטיו לרע *זכרוהו‪ .‬וגרי בימו ואמהוסיו לזר‬
‫יחשבוהו‪ .‬ונפל הנדבה ישא סניו‪ .‬בי היא ♦מכסה כל מוניו ‪ .‬וממחה זדוניו ‪ .‬ואויביו‬
‫•אהבוהו‪ .‬ושונאיו ישבחוהו‪ .‬ומקנאיו יודוהו‪ .‬ומקלליו יברכוהו‪ .‬בי בנדנמו‪-‬יכבוש‬
‫לבוהם‪ .‬וימשיך אהנסס ‪ .‬ובה חשוב הגאוה נאוה‪ .‬והחסרון יהרון ‪ .‬ובה הכ סיל‪.‬‬
‫נחשב למשכיל‪ .‬והנקלה‪ .‬מל שחקים יעלה‪ .‬ובכן ראיתי רשעים‪ .‬ונמלי ׳ מעשים רעים ‪.‬‬
‫ואס יש בהם נדנה‪ .‬מסמיר מהם כל רשע וכל חונה ‪ .‬והמדע הרעה משוב סובה ‪.‬‬
‫ימל כל סשעים סכקה אהבה• וכן ראיתי אנשי אמונה‪ .‬ונמלי שכל ומנונה ‪ .‬ונ ה ם כל‬
‫מדה הגונה‪ .‬ואס אין בם נדנה משוב היראה סעאה‪ .‬ו ה ענו ה נאוה‪ .‬והזרמות עזו ח‪.‬‬
‫והשכל קנלוס‪ .‬והיסרון מגרפה‪ .‬וההבונה חסרון דעה‪ .‬כי לרגלי הנדבה ‪ .‬כל המדוש‬
‫הטונוס תכרענה‪ .‬ועליה נאמר רבוס ננוח עשו מיל ואס עליס על כלנה‪.‬‬
‫וישא טש^ו ויאמר‪.‬‬
‫‪7‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫‪i‬‬ ‫ןעל כלם מעוי^ה ד^דינה‬ ‫אמת כבני זטן מד‪ 1‬ת חמולות‪.‬‬
‫הלא מהנדבה היא גנובה ‪:‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫•• • ‪T t 1‬‬ ‫‪•I‬‬
‫וכל מדה ואם תהיה חמודה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫! ‪r‬‬ ‫״‬ ‫ן •‬ ‫״‪T‬‬ ‫‪f t‬‬

‫<‪4‬טר המגיד וכשמעי שימו‪ ,‬ונועם לקמו ‪ .‬רציהי לסקור אם הכמזמיו ‪ ,‬כ®’‬
‫מליצותיו‪ .‬ואמרתי לו בסי הנוחן לן שפס ברורה ‪ .‬ורוס עצה וגבורה ‪ .‬הודיעני נצר‬
‫ויען ויאמרו‬ ‫מעען‪ .‬ונות רנ ען‪.‬‬

‫ומפיץ מלש׳וני א׳ש פלדות ‪:‬‬ ‫אני חבר מחבר ’שיר הסודיות‪.‬‬
‫מטלאיות באבני ניב והיד‪ 1‬תג‬ ‫ואסעוד הלבביות באמרותי‬
‫ואלביש אויבי בנדי חרדות ן‬ ‫| •‬ ‫ו‬
‫אכפה אוהבי מעטה תהלה‪.‬‬
‫| * ‪T‬‬ ‫‪r ' t‬‬

‫סבר הקיני‬ ‫וכשמעי שידו‪ .‬ותוקף אמריו‪ ,‬ידעתי כי הוא מאלפינו ומורינו ‪.‬‬
‫להריסבשמו‪.‬ולרווח במתק נאמו‪ .‬אסכי כן קראתי‬ ‫סבדנו‪ .‬ועמדתי כפי רגע עמו‬
‫שלומי עליו‪ .‬ופנה כל איש ממנו לאהליו‪.‬‬

‫שער העשרים‬
‫משבע הבתולות ותחבולותיהן ן ‪,‬‬
‫נאם הימן האזרחי משכוני תענוגי השררות והילדוס‪ .‬ועלי מזיו הנעורים הנזר‬
‫והפדות‪ .‬לרכוב אניות‪ .‬ולעבור נהרות וציות‪ ,‬במעונות אריות ‪ .‬ופריצי סיוח ‪ .‬ורממתי‬
‫מרידי הפדדה‪ .‬ודאיתי בכנפי החסידה‪ .‬ולקמתי התשוקה לצדה‪ .‬ונסעתי מבית למס יהודה‪.‬‬
‫נמוד ענף הילדות פורח‪ .‬ודודאי השתיות נסנו ריח ואור הנערות זורח ‪ ,‬ולא כסמה‬
‫מתהלןלרוח היום מל סני השדה ‪ .‬ןא‪-‬א עיני וארא‬ ‫שמש השיבה זיו הירח‪ .‬ובעודי‬
‫מל סני המדבר שבע נערות‪ .‬כשפע מאורוה‪ .‬הארץ האירה מהילס ‪ .‬ושכן עליהם אור‬
‫נמלס‪ ,‬וכראותן דמותי‪ .‬קדמו בשלום אותי‪ .‬והן מכוסות בצעיפיהן ‪ .‬ומתעטסות ברדידי‬
‫צניפיהן ‪ .‬אבל זוהר יופיין שלס נרקיס לעיני מפניהן ‪ .‬ויורה זיקים ללבי מעיניהן ‪.‬‬
‫וכלס בקומות נעימות‪ .‬כנדגלזח איומות‪ .‬ולהם שדים נצבו כחומות וקימות ‪ .‬כארזים‬
‫נצבות‪ ,‬מממצב היופי חצינוח‪ .‬ומעצי עדן קצובוה‪ .‬וכל אסת מהן מקומרת בקנה וקדה •‬
‫לובשת שכיות החמדה‪ .‬מטיפפה בשדה‪ .‬כאלו היופי עגולה והיא בתוכו נקודה ‪ .‬בלתי‬
‫נדדה‪ .‬נקבן בם המן והיופי והיו לאגודה‪ .‬ואחת ביניהן משכמת ומעלה גבוהה מהם‬
‫נעיניס‪ .‬כיונים על אפיקי מים‪ .‬ועפעפים יכשפו למכשפי מצרים‪ .‬ושדים יקרעו הלבבות‬
‫לשנים‪ .‬ומתנים לחשקם נמס כל לב ורפו כל ידים ‪ .‬ושוקים כעמודי שש מנים‪ .‬וידים‬
‫כאלו נקרצו מכשור השמים‪ .‬ולחיים ישיבון הערבים צהרים‪ .‬ושנים כטורי בדולח שנים ‪.‬‬
‫הגורים מן השפתיס ‪ .‬כבריח ודלתים ‪ .‬ומן הנדולחיס ההם יזונו נניפי מים ‪ .‬כנושה‬
‫צוף למלקוחיס‪ .‬וכל השואב מהם לא רעב ללחם ולא צמא למים ‪ .‬וסאמר לי שלום‬
‫עלין כפיי אייוח‪ .‬מזנק מ הי חושיות ‪ .‬ואען ואומר לה צבאוח השלום ‪ .‬ילוו עלין‬
‫ויקוו אליך אבל השבעתי אתכם ננוח ירושלים‪ .‬הנטויות גרון ומשקרוח עיני ס‪ .‬במי‬
‫השפתיס‪ .‬האדומות נדם קרני‪ .‬והעיניס הכחולות בסון קדיית לני‪ .‬ור‪.‬עפעפיס אשי‬
‫יורו ולא ירעיאו אל צלעי‪ .‬והלחיים אשר יקוד גמליהם יצית אש במעי‪ .‬והשינים אשי‬
‫קפאו עורותס מבדולח דמעי‪ .‬והאצבגיוח הקצ;בוה מען החיים‪ .‬והמלקורים אשר יזונ‬
‫מהם מיס חיים‪ .‬וזוהר הפנים אשר הפכו השרי שחור‪ .‬והשיבו באורם צל המעלות‬
‫לאמור‪ .‬להשיב גזלש לני אשל גזלחן ‪ .‬ורומי אשי מבלהן‪ .‬ולהודיעני מאין נואק•‬
‫ו א ש א ט ש ^י‬ ‫ואנה מגמת םייכז•‬
‫ובנחלי חשלןה כיום ^רפתהוג‬ ‫עלה אשר לבי כחוט משכתהו‪:‬‬
‫ובמאסר אהב עינו נתנתהו ‪:‬‬ ‫חטלי ?גלי חישק נפש! מכרתהו‪.‬‬
‫סן י^‪:‬מרו עליו אשה הרגתהו‪:‬‬
‫‪ r i‬״ *‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫נא רהמי עליו ופני כחן אליו‪.‬‬
‫ן•‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪* T‬‬ ‫‪T‬‬

‫והבלקיס ינוצצו מנין‬ ‫מנין שיניה‪.‬‬ ‫י‪.‬לסים יתפזרו‬ ‫אתת מהן והנדולמיס‬ ‫ותען‬
‫לד‬ ‫שער העשרים‬
‫אישוניה‪ .‬והחן נקרא אגי ך לפניה‪ .‬אך היה המסוה גין מיניה‪ .‬ונעלמה מעיני כל‬
‫סי כי כססה סניה‪ .‬והאמר לי חלילה חלילה מעשוה לך י ע ה כי לא נגענוך‪ .‬ולא‬
‫הוגענוך‪ .‬אבל אס באסה אל מול סני המלחמה המזקה ועל כן סגענוך‪ .‬ואסה בן‬
‫אדם מה לך לחקיי על סודוס הגנירוס‪ .‬ולדפוק על דלס• החשק הקגולוס‪ .‬ואיך באס‬
‫אל היכל מלכים ולא יראס‪ .‬וקרנה אל החצר הפנימי ולא נ קי א ס‪ .‬ואיך לא ססדס‬
‫סן יפגעו בך חיצי המינים‪ .‬וחרנוס העפעפים‪ .‬ויגזרו לכך בלי ידים‪ .‬וסעון< נפשך‬
‫בני כנפים‪ .‬ומדוע לא יגויס סן ישכוך מן המינים‪ .‬הנמשים השרפים‪ .‬וישרפוך מן‬
‫הלחיים גחלי רשפים ‪ .‬ואיך לא נבהלה מזיו השסרים ‪ .‬וקדרוס הנשפים‪ .‬ולא סרדס‬
‫מרמוני הסעיפים‪ .‬אשל סחה הצעיפים‪ .‬ולולי המסלסוה אשר סמס ‪.‬הצניסים‪ .‬ואמן‬
‫ואומר לאט לי הצניה‪ .‬הטורפס כלניה‪ .‬המושכס כקשס רמיה‪ .‬ההורגה בלי צדיה‪.‬‬
‫כי מיום נולדהי‪ .‬נשמי היקר זרחהי ‪ .‬ועל נהלי שלוה סרמסי‪ .‬ומנעורי נשאוני כדיני‬
‫עם על כפים ובכספים‪ .‬ושעשוני השועים על נלכים‪ .‬כ* אנוסי היי י^ליל* א י ז יקרים‪.‬‬
‫והורי אמיצי לב וגנורים‪ .‬לב הארי ימס מפניהם‪ .‬ויחס הזמן מההיצב לפניהם‪ .‬ונין‬
‫צלעי נפש יקרה נאמנה‪ .‬בצל הענוה מסלוננס‪ .‬ועם כוכבי רום שוכנס‪ .‬וסהי לסם‬
‫לאומנת‪ .‬ממסצ^ כבוד מוצבה‪ .‬ועל כס היקר הוצבה‪ .‬וכמה לבאוס צדיתי ‪ .‬וצבאות‬
‫לבבתי‪ .‬ברשת אהבתי‪ .‬ומניתי לבם בפרידסי‪ .‬ומהיותי'חקרתי ותסלסי‪ .‬מל סוד נטמן‪.‬‬
‫ולבי לד עם אל ועם קדושים נאמן‪ .‬ולי נאה לחקור על כל קוד ולשאול‪ .‬כי אץ‬
‫זולתי לגאול‪:‬‬
‫ותען ותאמר לי מה נעמו אערותיך‪ .‬ומה מתקו דנרוסיך‪ .‬הוצק מן בשפתותיך‪.‬‬ ‫!‬
‫ונפלאה לנו אהבסך‪ .‬ועל כן ראוי לנו לסת אס שאלסך‪ .‬ולעשות את בקשסך‪ .‬ידוע‬
‫תדעי כ* זאת הגברת העדינה‪ .‬היא פאר כל מלינה‪ .‬בזוהר המונה‪ .‬ולמי כלבנה‪.‬‬
‫ושער כעננה‪ .‬ואין קצה לתכונה‪ .‬והיא יחידה בננות‪ .‬וספארס בין העדינות‪ .‬ושרתי‬
‫במדינוס‪ .‬והיום הזה לבשה בגדי עדיה‪ .‬וקשרה שניסי מלים‪ .‬ויצאה להראות העמים‬
‫ו ת ש א מ ש ל ה‪.‬‬ ‫והשרים אס יופיה‪ .‬וגם זבת הלב ודבש היא וזה סריה•‬

‫ושערה על מא‪1‬ר לחיה עננה‪:‬‬

‫‪t t V‬‬ ‫ן‬ ‫«‬ ‫‪ -‬ףי ך‬ ‫;‬
‫צבית חן לבנה כלבנה;‬
‫־ ‪T T I‬‬ ‫‪TTI‬‬ ‫•• ‪I‬‬ ‫‪ I‬״ •‬

‫ולה כל היפי היה למנה ‪:‬‬

‫‪T T I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫ז‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‘‬
‫ר־ןצת החן לבד לנןחו נגלטות‪.‬‬
‫וללחום שלפו חרב שנונה;‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫דזו‬ ‫‪s‬‬ ‫‪t‬‬ ‫ן‬ ‫ן •‬
‫כאלו־ קנאו־ אוךים ליפיה‪.‬‬
‫והפסר כסוחרה וצנה; ■‬ ‫הנית׳וו^‪.‬‬
‫כלהבת ‪••I‬‬
‫כבי רום ‪r 1•.‬‬
‫*וכ‪“ V1‬‬
‫ןהי ישב מזמן זקנה לעדנה ‪:‬‬ ‫ואלו איש אסיר שיבה ;שורה‪.‬‬
‫כטל א‪1‬ר'ות ופניה כננה‪:‬‬
‫‪ I‬־ ‪r‬‬ ‫‪T » T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‪5‬־?זי■ ״ףיי^ליוי! ?ז יוי‪,‬קה•‬
‫עדי פ^ע מע׳ונ׳ו בה וחנה‪:‬‬ ‫וה;ה סיסי נןדד וג‪1‬לה‪.‬‬
‫ונ׳שמע מלש‪1‬ן אלם רננה‪:‬‬ ‫לאורה נהח עוךים חצ‪1‬ת ליל‪.‬‬
‫עזבתהו בלי שכל ובינה‪:‬‬ ‫ואלו ^יהזה ;פיה חנם לב‪.‬‬
‫וכל יופי ואין פץ לתכונה ;‬ ‫ובה בל ד‪1‬ר \כל כבוד מחבר‪.‬‬
‫והוא נעור בכל עיר וים מדעה‪:‬‬ ‫ואיכה תךר׳שו נ‪5‬רןי ל;פ}ה‪.‬‬
‫דעו כי ראיתם בל תמונה ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪•t‬‬ ‫•‬ ‫‪%‬‬
‫ראיתם‪.‬‬ ‫תאמרו הכי מה‬
‫‪r ’ : VT • •i‬‬ ‫״‬
‫*ואם‬
‫אחרי כן אמרה לי וגם אסה הגד לנו עניניך‪ .‬ומאיזה מקום מעוניך‪ .‬אמרא*‬
‫אני הגבר‪ .‬ממבחר ’לדי ע ני‪ .‬שוטטתי בכל מנר‪ .‬ועופפת* מים ופד מזרח בלי אבר‪.‬‬
‫מספרד נפרדתי‪ .‬ואל א ‪ p‬יון חרדתי‪ .‬ומשברים שברתי‪ .‬ומעברים עברתי‪ .‬ובאתי‬
‫»נוא אמון‪ .‬מד הר חל מון‪ .‬וצענהי מצוען‪ .‬לא ‪ p‬כנטן‪ .‬ומנוןז‪ .‬מד יפה נון<‪.‬‬
‫וממצרים‪ .‬עד ירושלים‪ .‬ומצור‪ .‬עד מצור‪ .‬ומדיבון‪ .‬עד חשבון‪ .‬ומארנון עד הלבנון‪.‬‬
‫יעלן‪ .‬עד דדן‪ .‬ומן הרמהים‪ .‬עד ארן מרתים‪ .‬ומקעילה‪ .‬עד חוילה‪ .‬ומאשור‪ .‬פד‬
‫ג^יל‪ .‬ומאדבל‪ .‬עד בבל‪ .‬ובכל אשר חזיתי‪ .‬כמראס הזה נ א ראיתי‪ .‬ופתה אם נא‬
‫יי׳אסי חן בעיניך‪ .‬הסירי המסוה אשר על פניך‪ .‬והשב רוחי‪ .‬והמליפי ב סי‪ .‬ובשאלה‬
‫״זאה אצא ממאסרי חפשי‪ .‬הלא מצער היא ותסי נפשי‪ .‬וכשמעה ניבי צחקה למילי‪.‬‬
‫*‬
 ‫ספר תחכטוני‬ ‫‪,‬‬
‫ותמזק בי ותאמר הנה שמעחי בקוליד‪ .‬ועשיתי משאלין‪ .‬וחסר צנניפה מטל סניה ואראה‬
‫והנה 'איש וזקנו ארוך ‪ .‬כאלו נמש כרוך ‪ .‬והוציא משחת נגדו ‪ .‬תרנו שלופה נידו‪.‬‬
‫ואראה ואפול על סני‪ .‬ואנדו רעיוני‪ .‬ונראותו כי סר ממני כחי‪ .‬וכמעט יצאה רומי‪.‬‬
‫סמל לצחוק‪ .‬ונשמע קולו למרחוק‪ .‬והעלמות נמלא שחוק פיהם ונסלן על פניהם‪.‬‬
‫ויאמר לי פקס עיניך וראני‪ .‬אולי מכירני‪ .‬ואתנונן אליו והנה הוא חנ ר ה קיני‪ .‬אני‬
‫התחבולות הגדולות‪ .‬וראש הנאצות והנבלות ‪ .‬ואמר יעכרך ה' כי עכרתני‪ .‬ולמות‬
‫הנעתני‪ .‬אמר לי שלום סלוס לך בעודך ‪ .‬חזק ועמוד על עמדך‪ .‬ותשב רוחי עלי‬
‫בשמעי אמריו‪ .‬והחזקתי בדבריו‪ .‬ואומר לו מי לך כל הממנה אשר פגשתי‪ .‬ונחשקם‬
‫נענשתי‪ .‬וברשת אהבתם נוקשתי‪ .‬אמר לתם אלה הם צבאות אהבתי‪ .‬אשר בהם משוקשי‪.‬‬
‫ולהם תשוקתי‪ .‬והייתי מתהלך עמהם‪ .‬ללקוע פניני אמריהם‪ .‬ולהשתעשע במתק דבריהם‪.‬‬
‫ונראותינו אותך מרחוק הגדתי להם‪ .‬כי אהה מנמר ידידי ורעי ‪ .‬וקגולת אהובי‬
‫ומיודעי‪ .‬וחלו פני ופ*יסוני ‪ .‬ובחיי אהבתך השביעוני‪ .‬להתל בך ולרמוחך ‪ .‬ולבסון‬
‫כוחך ולנסוחך‪ .‬וימהר לקרוא בשלומי‪ .‬והלך מעמי‪ .‬והעלמות נעלמו מעיני‪ .‬ונשאה‬
‫אותם רוח סי‪ .‬ונשארתי לבדי משתומם בחילי‪ .‬על המקרה אשר קרה לי‪ .‬ופנית*‬
‫למקומי ולבי נעזב לקורותיו‪ .‬ואני מקלל מבר הקיני ותשוקותיו‪:‬‬

‫'‬ ‫השער האחד ועשרים‬ ‫‪,‬‬

‫בערמת חבר הקיני• עם הכפרי העני ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫נ א ם הימן האזרחי נעיהי לבי ‪ .‬בעודי רענן באיי ‪ .‬לשוטט על המדינות‪.‬‬
‫העדינות‪ .‬וללמוד מפי נבונים תבונות‪ .‬יללקוט מפרי לשונם מנות‪ .‬ויהי היום ואבא‬
‫לעיר רחונוס‪ .‬ובעוד* מסבב בשוקים וברחובות‪ .‬ראנ* חבר הקיני מרחוק‪ .‬וירך לקראת*‬
‫ופיו מלא שחוק‪ .‬ונשמע קולו למרחוק ואסור אליו לקרוא שלומי ע ליו‪ .‬ואמרת*‬
‫מפני מה צחקת‪ .‬ומה לך כי נזעקת‪ .‬אמר הרןז ואגידה לך דבר ימלא פיך שחוק •‬
‫לגלי חוק‪ .‬אמרתי הגד נא לי הבליך‪ .‬ודברי המוליך‪ .‬אמר יצאתי היום ונפשי שוקקה•‬
‫ויד* ריקה‪ .‬ואוימי לאכול נשר ‪ .‬ולבי בשוע רעב מיוסר ‪ .‬ואין בידי אגורת כסן< ‪.‬‬
‫למצוא אשר אני נוסף‪ .‬וכאשר דלק בלבי יקוד הרעב המבעיר ‪ .‬אמרתי אקומה נא‬
‫ואסובבה נעיר‪ .‬אולי האל רחמיו יעיר‪ .‬ואקום ואסובב בכל עבר‪ .‬אולי •ש מקות‬
‫ושבר‪ .‬ואין מזור ושבר‪ .‬כי אם יגון ושבר‪ .‬ויוריד אל הקבר‪ .‬וכאשר נואשתי‪ .‬מאשר‬
‫דרשתי‪ .‬ונואלתי‪ .‬מאשר הוחלתי‪ .‬פניתי אחרי צאתי‪ .‬לשוב לביתי‪ .‬בשור* כי אבדה‬
‫תקותי‪ .‬ולריק יגיעתי‪ .‬אני ערם אכלה לדבר אל לב* ‪ .‬ואשא עיני ואראה והנה איש‬
‫ערב יבא מעירו ומכסרו‪ .‬והוא רוכב על חמורו‪ .‬וכאשר אותו ראיתי‪ .‬אמרתי בלבי‬
‫מצאתי אשר אויתי‪ .‬ואך זה היום שקויתי‪ .‬ומהרמי אליו‪ .‬לקרוא שלומי עליו‪ .‬ואמרתי‬
‫אליו שלום בואך אדוני בן אדוני‪ .‬אבידן בן גדעוני ‪ .‬מאין מוצאך ואנה מובאיך ‪.‬‬
‫ברוך אשר זכני לראות מראיך‪ .‬ועל כן יצאתי לקראתיך‪ .‬לשחר פניך ואמצאיך‪ .‬כ*‬
‫כל הימים היית• נכסף אליך‪ .‬ושואל לבל עובר ושב עליך ‪ .‬אמר הכפרי עליך שלום‬
‫לו פני השמות‬ ‫אדוני‪ .‬אבל איני אבידן בן גדעוני‪ .‬רק אנידע הגבעוני‪ .‬אמרתי‬
‫ואי זה מקומך •‬ ‫נמשלים יחד‪ .‬והכל הילך אל שקום אחד‪ .‬ועתה הודיעני שלומך‪.‬‬
‫ותודיעני שלוש אביך אם הם כאשר עזבתים נכחם‪ .‬או כתתה עינם ונס ליחם‪ .‬ויאנח‬
‫הכפרי נשמעו זנרי ואמר נאספו ברוב עוני לעמם ונסעו לבית עולמם‪ .‬סעו המה‬
‫למנוחות‪ .‬ועזבו אוחי לאנחות‪ .‬וכשמעי דברו שלחתי ידי‪ .‬לקרוע נגדי ‪ .‬ויחזק הכפרי‬
‫ב*ד*‪ .‬ויאמר אלי בס* *ולדיך‪ .‬אל תקרע בגדיך‪ .‬כי הדאגה לא תועיל‪ .‬וממות לא‬
‫מציל‪ .‬אמרת* אלו עשית* כלאו* קרעת* כבדי‪ .‬במקום נג די‪ .‬ושפכתי דמי הצלעות‪.‬‬
‫תחש הדמעות‪ .‬אל אח נאמן‪ .‬אשר היה לי למגדל עוז מקורות הזמן‪ .‬כמה טונו ת‬
‫גמלני‪ .‬וכמה חסדים העניקני‪ .‬אבל ראוי לכל מנין להצדיק את הדק‪ .‬ועתה ידיד*‬
‫אש נחמד ומשוק‪.‬‬ ‫הנחם‪ .‬ונא הניחה לאכול סח לחם‪ .‬או נלך לסוק‪ .‬יאקנה לך צלי‬
‫וכשמוע הכפרי זכר הנשר גרשה נפשו לתאוה‪ .‬ורן אחל* באהבה ‪ .‬וימהר אתי ‪ .‬ולא‬
‫ידע כי נפל ברשתי‪ .‬וכאשר באנו אל השוק מצאנו צל* אש תאוה לעינים‪• .‬יושב נין‬
‫תנור וכירים‪ .‬יעפו מימיו נסומם‪ .‬וכמעט מיקוד האש יזוב בשרם על עצמם‪ .‬ולשון‬
‫הלהב נשל נתחיו‪ .‬ורתס רחמיו‪ .‬והתריס שרתיו‪ .‬ונחומו האדינ ם‪ .‬ולמעצבה השכינם‪.‬‬
‫על השיבם זכים וצחים‪ .‬ורכים ולחים‪ .‬כגזרות נדולחיס‪ .‬ממעל אדמו עצם מפנינים‪.‬‬
‫לה‬ ‫שער האחד ועשרים‬
‫ומהמה כטלג לננים‪ .‬כלננה הכסור לבנהם‪ .‬סהיר «ררס‪ .‬ועליהם שומן ‪ 5‬ל ו ל ח‪.‬‬
‫ועינו כעץ הבדולח‪ .‬עהור קדש ממולח‪ ,‬לב רואיו ישלח‪ .‬ואש בצלעוסיו ישלס‪ .‬וכאשר‬
‫קרבנו לבעל הבשר אמרהי לו שקול מן הבשר לאבידן חברינו‪ .‬כי הוא אחינו בשרינו‪,‬‬
‫ובחר לנו הנהחים העובים‪ .‬השמנים והערבים‪ .‬הלכים והדשנים‪ .‬האדומים הלבנים‪.‬‬
‫הנאים למראה עינים‪ .‬הערבים לכסחיס‪ .‬המחוקים לח־ך ולשנים‪ .‬וישלח האיש אה‬
‫ידו‪ .‬ויקח אח המאכלה‪ .‬למחוך מן המיה הנאכלס‪ .‬והנה אדומה' כנחלה ‪ ,‬וכלבב‬
‫מקנאים מבושלת‪ .‬ונעעמה לכוסה לון< נמשלה‪ .‬ולימה כקנמון ושמלת‪ .‬והביא לנו לחם‬
‫סלח‪ .‬ויחן לשנינו‪ .‬ואכלנו שנינו‪ .‬עד קההה שנינו‪ .‬ודבקה לארץ בענינו‪ .‬וכאשר‬
‫כלינו לאכול‪ .‬וללמוך הכל ‪ .‬אמרתי לנעל הבשר חן לאבידן חבירנו מן השקדים‬
‫המנישלים בדבש‪ .‬אשר טעמם כל ציר יחבש‪ .‬ויהיה מה שחחן חדש בן לילו‪ .‬כירח‬
‫נהלו‪ .‬טעמו מחוק ודשן‪ .‬יעורר אליו הישן‪ .‬וישכב בשה על מעוח שן‪ .‬ימם למראה‬
‫העינים‪ .‬ויזוב בין הידים‪ .‬ובטרם יכהשוהו השנים‪ .‬ימשכוהו המלקומים‪ .‬בלי מלקחיים‪.‬‬
‫ויצשנוהו בחדרי המיעים‪ .‬וימהר איש כשמעו הקול‪ .‬לחה ולשקול‪ .‬ולשום על ידי הכשרי‬
‫הכל‪ .‬ונאכל גם אכל‪ .‬וישננו ושננו שנינו‪ .‬לנשוך בשנינו‪ .‬ולמשוך בלשונינו‪ .‬וכאשר‬
‫השלמנו העבודה‪ .‬וערכנו לאל חודה‪ .‬אמרחי אל הכשרי אנחנו צריכים למים קרים‪.‬‬
‫לכבות אלו המאכלוח הבוערים‪ .‬ואחה שה עמוד עד אקרב לזה השער‪ .‬ואקרא אל‬
‫הנער‪ .‬ויביא לנו מים טובים‪ .‬כגזרוח שלג ערבים‪ .‬מהר שניי חצובים‪ .‬יכבו מן הקרבים‪.‬‬
‫מוקדי להביס‪ .‬אמר הכשרי עשה כאשר דנרח‪ .‬וישה גזרת‪ .‬וארד מן המצבה‪ .‬ועמדתי‬
‫אחרי הקיר נחבא ‪ ,‬לדעה מה יעשה לו ‪ .‬ומה יעלה בגורלו‪ .‬וכאשר ראה כי בוששתי‬
‫לביא‪ .‬ויחעצב אל לבו‪ .‬וקס לקשור אזורו‪ .‬ולרכוב חמורו‪ .‬וימהר בעל הנשר אליו‪.‬‬
‫והחזיק בשוליו‪ .‬ואמר לו אנה חלך וחונך לא שרעח‪ .‬חן מחיר מה שאכלה‪ .‬אמר‬
‫הכשרי סור מעלי‪ .‬ואל חקרב אלי‪ .‬כי אני דבר לא קניתי ‪ .‬כי אכסנאי הייתי ‪.‬‬
‫ויחזק האיש בערשו‪ .‬והכהו נכשו‪ .‬ואמר לו בן הזונה מהי קראנוך‪ .‬או מאין ידענוך‪.‬‬
‫חן שלשה כששים ואם אין ססננוך‪ .‬עד חקיא כל אשר בלעת‪ .‬והרעב כשלים מאשר‬
‫שבעת‪ .‬ויבכה הכשרי ויאמר ארור יהיה אותו הנבל‪ .‬אשר על אבי התאבל‪ .‬כי אני‬
‫אמרתי לו שמי אבידע הגבעוני‪ .‬והוא מהעקש וקורא שמי אבידן בן גדעוני‪ .‬עד נשכני‬
‫כצסעוני ‪ .‬ותשיצוני ימי עוני‪ .‬ולא יוכל להמלע עד שקל המעוה‪ .‬והלך ובלחייו פלגי‬
‫דמעות‪ .‬וכאשר הלך לעירו‪ .‬שמעתיהו בצירו‪ .‬ואומר בשירו ‪:‬‬
‫מי ןתנהו מאב^ חרבין‬ ‫נבל אשר הב^יר באש לבי‪.‬‬
‫׳‬ ‫ער בוא לרט‪1‬תי והת^ בין‬ ‫כי מהייותי לא ראיתיהו‪.‬‬
‫אבין‬
‫‪• T‬‬
‫עלי‬
‫ד ‪-‬‬
‫והתאבל‬
‫‪- • I • I‬‬
‫בכה‬
‫‪T T‬‬
‫צחק לצרתי ומראשית‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫•—‬ ‫•‬ ‫‪ T J‬ז‬ ‫י‬ ‫»‬

‫אמר המגיד וכשמעי דברי מבר הקיני ‪ .‬ידעתי בי הוא יחיד ננבלוס ואין שני ‪.‬‬
‫ואמרתי לו אמם כי‪ ,‬אין ערוך אליך‪ .‬במתק משליך‪ .‬ונרוע פעליך‪ .‬אתה בלשונך‬
‫לוכד גנורים‪ ,‬ואתה בזדונך חובר חברים‪ .‬תבגוד בכל עובר ושב‪ .‬וחטרוןז כאריה■‬
‫האזרח והתושב‪ .‬ויצחק למלי‪ .‬ויאמר אלי‪:‬‬
‫אני אבג‪1‬ר בכל ה‪1‬לכים ובאים ן‬ ‫בני איש ביוגדים כלם ו‪.‬על כן‪.‬‬
‫ואטר‪1‬ף הארי׳ות בטלאים ן‬
‫‪*T t‬‬ ‫‪T‬‬ ‫▼ ‪I -‬‬ ‫ז‬ ‫‪I V :‬‬
‫אצודד הלבאים כצבאים‪.‬‬
‫־־ ‪• T :‬‬ ‫־ ‪• 1 1‬‬ ‫י‬

‫ואשיב הנב‪1‬נים כסתאיםן‬ ‫כסבלים‪.‬‬

‫־ ‪. T I‬‬
‫החכמים‬
‫“ »־ ‪• T‬‬
‫•ואפית‬
‫‪.‬‬ ‫‪T I -‬‬ ‫•‬ ‫• ;‬ ‫•‬ ‫‪T I‬‬

‫וי םו ב מאחי וילך לו‪ .‬ועזבני תמת לרשעתו‪ .‬ונבלו‪ .‬וערמתו ושכלו ‪:‬‬

‫שער השנים ועשרים‬

‫מ ק האיעו המעונה החוזה‪ .‬בככבים ומזלות! ומרמתו ושכלו‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי הייתי בימי חרשי‪ .‬ובזרוח כונני נשפי‪ .‬והגלגל סובב על‬
‫* יי^עלס בגנים‪ .‬ורועה בשושנים‪ .‬על משאני נחלים‪ .‬וחמס סבכי הצללים‪ .‬אשאןז‬
‫יחוס‪ .‬בשמן המור רקומות ‪ .‬בהם לנפש מנוחות ‪ .‬וללב סמסות‪ .‬ויהי בקצוס הימיס‬
 ‫ספר תחכטוני‬ ‫י‬
‫יצאמי לפועע נמדנד ונערכה‪ .‬ואחהלכה ברסנה‪ .‬ז אי א לשער העיר איש נ צ נ‪ .‬דואג‬
‫ולעצב‪ .‬וכאשר שמסי עליו פיני‪ .‬מצאמיהו סנר המיני‪ .‬ויגדל על עצנו יגוני‪ .‬ומהרהי‬
‫אליו לשאלו‪ .‬על המקרה אשר קרה לו‪ .‬אמר לי הייתי אממול עם הברים ‪ .‬מילד*‬
‫העברים‪ .‬ובעודנו נסער העיר ראינו עם רב נקבצים‪ .‬ומכל עבר באים ורצים‪ .‬ואים‬
‫באסיו נגשים ונלסציס‪ .‬ומהרסי אני וסברי אליהם ‪ .‬ושאלנו לאיש מהם‪ .‬להודיענו‬
‫מגמת פניהם‪ .‬ויאמר לנו כי יש נשער העיר ‪ .‬סכם מסכמי ערבים ‪ .‬מוזה בכוכבים •‬
‫יגלה העתידות נ עי ם היותם‪ .‬ויגיד הסודות עד לא סנומס‪ .‬ויאמרו לי מנרי לכה נא‬
‫ונשמעה נבואותיו‪ .‬ונראה מה יהיו סלומותיו‪ .‬וכאשר באנו אל ההמון ראינו זקז‬
‫נימים‪ .‬ומהדר החכמה עליו אימים‪ .‬ובידיו כלי נסשת ועליו מעשת רשה‪ .‬והוא שיקל‬
‫השמש בגלגליה‪ .‬ומרוצתם במעגליה‪ .‬ומרחבי גליציה ‪ .‬ונטית צלליה‪ .‬והלא אומר ל ”‬
‫הנצנים עליו האותיות שאלוני‪ .‬ועל העתידות חקרוני ‪ .‬ובסודות ‪ p ^ p‬קל הבחנוני •‬
‫רק נסודוה השמים נ סוני‪ .‬כי לא בסתר דברתי ולא אמרתי תוהו בקשוני‪ .‬אני אגיד‬
‫לכם סוקות שמים‪ .‬וסוד המאורות השנים‪ .‬לחמשת כוכבי לכת‪ .‬בלבי מערכת‪ .‬ידעתי‬
‫סודות מזלותס‪ .‬ומצריהם ועירותם ‪ .‬ורדתם ועלותם ‪ .‬שנים משר נשיאים לאמוסם •‬
‫אם יש להם בשחק דרכים‪ .‬להם בלבי מהלכים ‪ .‬ואם במרום מעגליהם ‪ .‬ברעיוני‬
‫גלגליהם‪ .‬ולא נעלם ממני שבתי ורעותיו‪ .‬וצדק וטובותיו‪ .‬ומאדים ומלחמותיו‪ .‬והשמם‬
‫וממשלותיו‪ .‬ונוגה וחמודותיו‪ .‬וכוכב סמה וסכמוסיו ‪ .‬וסוד הגלגל ומעלותיו ‪ .‬והצומח‬
‫ומזלותיו‪ .‬ומיסריו ויתדותיו‪ .‬על ארבע פעמותיו ‪ .‬ומזל עלה ‪ .‬בחבלי שכלי יתלה ‪.‬‬
‫וגובה סרטן ‪.‬‬ ‫וקרני השור‪ ,‬בלי עבות אקשור‪ .‬ועזבתי תאומים ‪ .‬בחיי האם יתומים ‪.‬‬
‫למעלסי יקטן‪ .‬ומזל אריה‪ .‬הוא לאימתי חולה ונהיה‪ .‬ואתי בהולה‪ .‬בחדר לני נעולה ‪.‬‬
‫וחשבתי מאזנים‪ .‬כשסק מאזנים‪ .‬ונשך לעקרב‪ .‬מלשוני עקרב‪ .‬ותופש הקשה ‪ .‬יירא‬
‫אלי עגשת‪ .‬ושסעתי מזל הגדי ‪ .‬כשסע הגדי‪ .‬ולמימי שכלי‪ .‬נחשבו מי הדלי ‪ .‬כמר‬
‫מדלי‪ .‬ומזל דגים נתפס במצודתי כדגים‪ .‬ידעתי מתידותיהס‪ .‬וחקרתי צפונותיהם ‪.‬‬
‫והוצאתי לאור משפטיהם‪ .‬אשפוט עליהם נצדק‪ .‬ואחזק מהם‘ כל בדק‪ .‬ואשמיע לבני‬
‫איש נוראות‪ .‬ודברים כדברי‪ ,‬נבואות‪ .‬ואגיד לכל איש אשר ימצא אותו‪ .‬מיום היותו‪.‬‬
‫ועד עת מותו‪ .‬אם •צליח או יגבר‪ .‬ואם ימות ביס או במדבר‪ .‬ואודיעהו מזלו והצלחתו‪.‬‬
‫ורדמו ועלותו‪ .‬ופרשת גדולתו‪ .‬וכל מעשה תקפו וגבורתו‪ .‬ומספר שנותיו בלבי מוצצו‪.‬‬
‫וי ש א מ ש לו ‪i‬‬ ‫ובלשוני נחרצו‪ .‬וידעתי מש׳ יעשיר או ידל‪ .‬וישפל או יגדל •‬

‫אגלח לאנוש רזים צפונים‪:‬‬ ‫אני לישיון לל^ת הןט‪3‬ים‪.‬‬

‫ואם ‪:‬לןי לאחור איו לפנים ‪:‬‬ ‫ואם שלת ואם ‪:‬דלי ויגדל‪.‬‬
‫לבנים ‪:‬‬
‫א׳ו ‪ TI,‬״‬
‫לבניות ‪ V:‬ד‬
‫‪I‬ואם יזכה ‪• •I‬‬ ‫ןאם !^’שיר תרש ומתי‪.‬‬
‫ושנים‪:‬‬
‫‪•T I‬‬
‫ימים‬ ‫ואם יימות קצר‬
‫»•־ ן •‬ ‫‪•I‬‬
‫ןאם ‪:‬חש ואם שיו ארוכים‪.‬‬
‫ואם יצבור כחול עושר וה‪1‬נים‪.‬‬
‫•‬ ‫ן‬ ‫‪V‬‬ ‫^‬ ‫»‬ ‫״ נ‬ ‫ן•‬
‫ואם ‪:‬רחיק זמן מ;ניר' מגוריו‪.‬‬
‫ומי;בין צפוני רןגי‪1‬נים‪.‬‬ ‫וא‪1‬ךיעו אשר צפן בלב^‪1‬‬
‫לא’ות‪1‬ת מיועדים ימים וישנים‪:‬‬ ‫ואגיד ל‪ 1‬לןתיד׳ות ק‪1‬ךא^תיו‪.‬‬
‫הנמצא איש כמיותי בז‪-‬טנים ‪:‬‬ ‫לכו נא ישאלו בעדי וחקרו‪.‬‬
‫אמר המגיד וכשמוע העם פליאות אמריו‪ .‬ומוק‪ q‬דבריו‪ .‬כרעו לפניו‪ .‬ונבהלו‬
‫סודותיו‪ .‬ולראות עתידותיו‪ .‬זה ישאל על יגונו‪ .‬וזס‬
‫מפניו! ובאו לשאל כל איש מל ‪.‬‬
‫ידרוש על מאורעות זמנו‪ .‬וזה יסקור על מזל בנו‪ .‬וזה ידרוש על מלאכתו ומפעלו‪.‬‬
‫וזה יגיד נגע לבבו וחילו‪ .‬והוא משיב לכל איש מענה טל שאלתו‪ .‬והם נוסגים לו‬
‫איש כברכתו‪ .‬ואני לרוע מזלי‪ .‬והיגון אשר עלה בגורלי‪ .‬אמרתי' לחברי במה נוכל‬
‫לנסותו‪ .‬ולדעת שקריו מאמונתו‪ .‬ולבחון שכלו מסכלו‪ .‬ולהבדיל זהבו מבדילו‪ .‬אמרו‬
‫לכה נא ונשתתף כלנו בשאלה אחת ונלך אליו יסד‪ .‬ולבותינו לב אחד‪ .‬ונשאל על‬
‫פנין הגאולה‪ .‬ומתי סהיה התשועה לגני הגולה‪ .‬ואם יש תקומה לזאת הנפילה‪.‬‬
‫אמרנו טוב הדבר‪ .‬וכאשר עמדנו לפניו אמרנו לו הגד לנו שאלתנו‪ .‬ותמצא גמול‬
‫טובוסינו‪ .‬אמר ישים איש מכם ייו על המול‪ .‬כי גו יודע הקדם מן החול ‪ .‬ונעשה‬
‫כאשר צוה‪ .‬וחקק על החול טורים והתוה‪ .‬וכאשר הפיל נקודותיו‪ .‬וטורותיו ועשה‬
 ‫לו‬ ‫שער השלשה ועשרים‬
‫סבניוחיו‪ .‬ושפר שמייוחיו‪ .‬וחלה כלי הנסושה באצנפומיו‪ .‬ושקל השמש במעגלומיו ‪.‬‬
‫והושיב הצומח על ארבע יהידוהיו‪ .‬ורקק כל כוכב איש על ‪7‬גלו נאומיזחיו‪ .‬וכמעע כרעו‬
‫לו כוכבי ערץ‪ .‬וישבו אחו לארץ‪ .‬וישחומם כפי שעה והוא חושב בנפשו‪ .‬אמרי כן‬
‫נשא ראשו‪ .‬והוא המה עלינו‪ .‬ומביע אלינו‪ .‬ויאמר לנו נשבעסי ביוצר האור הזורח‪ .‬־‬
‫והשמש וירח‪ .‬וכל מזל צומח‪ .‬ומשב כדור הגלגלים‪ .‬כי אינם ישמעאלים ‪ .‬ולא ערלים ‪.‬‬
‫רק מעם נבזים ושפלים‪ .‬ואולי אחם ישראלים‪ .‬אמרנו כן דברה אמר הרימומי ידי‬
‫לאל עליון‪ .‬החוקר כל לעיון‪ .‬המבדיל בין קדש ל חול‪ .‬ומלמד לעבדיו שודוה הככבים‬
‫והמול‪ .‬כי שאלחם מל קוד גדול והקשיחם לשאול‪ .‬והעמקחם עד שאול‪ .‬שאלחם על‬
‫והיא ממהלכח בין‬ ‫מגדל נפל היבנה לחלפיוח‪ .‬ומל שה פזורה החמלע משני אריוח‪.‬‬
‫החיוח‪ .‬שאלחם על אניה טובעה החמלה מבור חחחיוח‪ .‬ועל עולם חדש היחכן להיוח‪.‬‬
‫שאלתם על קבוץ גליוח‪ .‬ועל מרבן מלכיוח‪ .‬ועל המתים להחיות‪ ,‬מי ה' כי בני מוח‬
‫אתם‪ .‬אשר בחרבן העולם שאלתם‪ .‬ועל נזק המלכים מקרחם‪ .‬ויד במלכות סלסחם‪:‬‬
‫א מ ר המגיד ויקהל כל העם עלינק המונים המונים‪ .‬ויאמרו כל העדה לרגום‬
‫אותם באבנים‪ .‬אחרי כן השכימו להוליכנו‪ .‬אל השופע ויקחו אותנו‪ .‬והעם ישחבונו‪.‬‬
‫ימל פנינו ועל עינינו‪ .‬והמכות בגבינו‪ .‬והרוק בפנינו ‪ .‬ולא הגענו אל השופט כי‬
‫אס יו חינו בין שינינו‪ .‬והשופע היה ממשידי אומות העולם‪ .‬וכל שוד ממנו לא נעלם ‪.‬‬
‫ייאמרו לו הנה בני נעות המרדות‪ .‬פלחו יד במלכות‪ .‬ויקמכו השופע ובמקום שתר‬
‫הביאנו‪ .‬ושאל אומנו מנין המקרים האלה‪ .‬ונגד לו על פי הדברים האלה‪ .‬אמר לנו‬
‫שלום שלום לכם אל תיראו‪ .‬כי נזק לא תמצאו‪ .‬ויקרא לעבד מעבדיו ויאמר שים‬
‫אח אלה‪ .‬אל בית הכלא‪ .‬ועמדנו שם כל הלילה‪ .‬עד נתפרדה כל הקהלה‪ .‬וכמו‬
‫השחר מלה‪ ,‬צוה לשלחנו בחמלת בוראינו‪ .‬ויסלח מלאך ויוציאנו ‪ .‬ועתה נמלטתי‬
‫משאוניהס‪ .‬ומלחמות המוניסס‪ .‬ברוך ה׳ אשר לא נמנני ערף לשיניהם ‪:‬‬

‫השער השלשה ועשרים‬

‫בצרת וזבד הקיני ודאגתו‪ .‬וממשלתו ומעלתו‪:‬‬
‫נ א ם הימן האזרחי לקחני הנדוד על אברתו‪ .‬וקשרני בעבות ■חברתו‪ .‬ועל כנפי‬
‫הירוד נשאני והשיאני‪ .‬לשועע מדינות‪ .‬ולשבב מעונות‪ .‬ולשדד ארקים‪ .‬ולמדד עמקים ‪.‬‬
‫תהדפני ארץ אל ארץ‪ .‬ויפרצני הנדוד פרן על פ^י סיז‪ .‬ויהי בקצת הימים ואני באתי‬
‫חשיריא לעבריה‪ .‬פגעתי בשער העיר חבר הקיני ומדיו קרועים ‪ .‬וגופו מלא פצעים‬
‫ינגעיס‪ .‬וירום תולעים‪ .‬ואמהר למקרו ולשאלו‪ .‬על המקרה אשר קרה לו ‪ ,‬ויאמר לי‬
‫כי היה נושע מן השטים ועד הל רעים‪ .‬ויבואו עליו לשטים‪ .‬ועשו בו שסעים‪.‬‬
‫יחבעוהו נשועיס‪ .‬כמובע חטים‪ .‬והכוהו פצעוהו‪ ,‬ולקחו כל אשר לו ולמות הגיעוהו‪.‬‬
‫ישולל וערום הניחוהו‪ .‬ונמלט מהם ורומו בין שיניו‪ .‬ומרב המות מתהפכת בין עיניו ‪.‬‬
‫וכשומעי מליו בכיתי לציריו וחיליו‪ .‬ויחדד לבי ע ליו‪ .‬ובידו המזקתיהו ‪ .‬ולביתי‬
‫הבאתיהו‪ .‬ודברתי על לבו ונרמתיהו‪ .‬ולקחתי בגד מבגדי והלבשתיהו‪ .‬ובלחם ובשר‬
‫לקמחיהו‪ .‬ויין הרקם השקישיהו ‪ .‬אולי השמח נפשו‪ .‬וישתה וישכח רישו‪ .‬וכאשר‬
‫שחיסי עמו שכרתי‪ .‬וגבר עלי היין ונרדמתי‪ .‬ובעודי ישן ברח ממני ואני לא ידעתי‪.‬‬
‫יכאשר הקיצותי בקשתיהו‪ .‬ולא מצאתיהו‪ .‬ולא ענני בעת קראתיהו ‪ .‬וימר עלי אפי‪.‬‬
‫והכתי כפי על כפי‪ .‬על אשר מליו הטבתי‪ .‬וידי לפי שמת*‪ .‬ומל חברתי עמו נחמתי ‪.‬‬
‫ישמחי על לבי לנטור איבתו בקרבי‪ .‬ולטמון עונו בחובי‪ .‬וכאשר היה ביום ה שני‪,‬‬
‫והנה מנר הקיני• על קיש רוכב‪ .‬ונגדי מלכוס שוחב ‪ .‬ושני מבדים לפניו ‪ .‬ויחרד‬
‫'כי לשכוי עניניו‪ .‬כי בלילה ראיתיהו ביגון ומגינה‪ .‬ובערג ילין בכי ולנקר רנה ‪.‬‬
‫יכאשר ראיתיהו‪ .‬נטיתי מן הדרך ועזנמיהו‪ .‬וימהר וירד מעל מרכבתו וי חנ קני‪ .‬ויפול‬
‫^ל צוארי וישקני‪ .‬ויאמר הנה ידעתי‪ .‬כי מושר פרעתי ‪ .‬ובשתי ונכלמתי ‪ .‬על אשר‬
‫אשמת*‪ .‬אמרתי לו איך העזת פניך‪ .‬לחלל בריס אמוניך‪ .‬ועד מסי לא תחדל מרוע‬
‫״®' ‪ •T‬ושנוי מעלליך‪ .‬אמר לי האל היודע כי אהבתך סקוקה על לבי‪ .‬כל עוד‬
‫ישייח׳ ני‪ .‬ורוח אלוה בקרני‪ .‬אבל צורך גדול הצריכני להפרד ממך ‪ ,‬ולצאת מעמך ‪.‬‬
‫חמרת׳ הגד נא לי איך עלה מזלך וגבר‪ .‬ומה היה הדבר‪ .‬כי אמש היית כנצר נתעב‪.‬‬
‫״״טף נרעב‪ .‬והנך היום על קיש רוכב‪ .‬ונגדי מלכ\ס קומג‪ .‬אמר לי ככה מעשה‬
‫י״להים‪ .‬פעם יגביה שפלים ופעם ישפיל גנותיס ‪ .‬ופעם יעשיר רשים‪ .‬ופעם ירושש‬
 ‫ספר תחכמוני ‪-‬‬
‫עשירים‪ .‬אבל אגיד צן סיבה עשרי וכבודי‪ .‬ואיך מצאה כניד ידי‪ .‬כי כשנפרדתי‬
‫מעמך‪ .‬ויצאתי בלילה מהדומן‪ .‬סבבתי בכל העיר‪ .‬אולי האל ברחמיו לי >עיר ‪.‬‬
‫ו א ש א מ ש לי ♦‬ ‫ושוטטתי על החצרים‪ .‬ועמדתי על שער לאחד מן השרים‪.‬‬
‫צ נ ח ל א ר ץ מג דו ל ת ^ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫מי ז ה ‪• o n r‬דל י ל י ד שיוננים‪.‬‬
‫דסלןלו אורים מסלת׳ו‪:‬‬ ‫הי ה ת מ׳ול ד‪ 1‬רןי נג לי ר<^ש‬
‫ויחשבו אוירי תהלת׳ו‪:‬‬ ‫א ן י' ש ח ן' ש ם ל ?גד ע א׳ ו ל הי‪ 1‬ם‪.‬‬
‫וי׳ש׳וךדו מחמד סגולת׳וז‬ ‫ח פ נ ע ו ב‪ 1‬ש׳ו ל לי ד רןי‪.‬‬
‫לחצ‪ f‬ב בנלןרת צור מחלת^ז‬ ‫י ת א ו ‘ שכ^ז ע ם ש ו כ נ י ק ב ר‪.‬‬
‫‪viv‬‬ ‫י' י •‬ ‫•יי‬
‫חתולת׳ו‪:‬‬ ‫אכן נגךפל‬ ‫‪I'r‬ני‪« 1‬מ•ע י ל ־ק‪11‬ד רו ם‪.‬‬
‫‪T‬ע׳ ‪T‬ט ה ל« ר‪ 1‬ב ע‬
‫לו ‪ ,t .t‬דמחק מגלת׳ו‪:‬‬ ‫•נ ‪I‬ל ‪t‬א ה ןכ ־ת ב ס ‪-‬פ ר ‪I‬ת ל‪T‬א ^ ‪T‬תיו‪.‬‬
‫!?גטיד לדיור אחר‪1‬ן תהלת׳ו ‪:‬‬ ‫־ע ‪T‬ת ה ‪I‬ה־ י“ ש נ‪• 1‬ד י ב י ר ח “מ הו‪.‬‬

‫■ויחי כשמוע השר כועס שירחי‪ .‬והבין תוקף מליצתי‪ .‬צוה להביאכי אליו ויאמר‬
‫את קולך שמעתי‪ .‬וכל סודך ידעתי‪ .‬ונודע לי מטוב שירתך‪ .‬כס תבונתך ‪ .‬אשבור עול‬
‫הזמן מעליך‪ .‬ואצוה ליגוניס בל קרוב אליך‪ .‬אמרתי לו כל אשר חצוה שאל ונסה‪.‬‬
‫וכל אשר תאמר אלי אעשה‪ .‬אמר לי ידוע תדע כי איש ממבחר הפרים הטסקרים ממה‬
‫אתמול בהו והיום ילדה בן אשתו‪ .‬וכל היום לחבר שירים יגעתי‪ .‬ולא רגעחי ‪ .‬ומיס‬
‫הסכלות סחרה*‪ .‬להשיב אל היבשה ולא יכולתי‪ .‬כי חשבתי לעשות לו אגרת ‪,.‬ב שתי‬
‫דרכים מדברת ‪ .‬ושני ענינים מחברה ‪ .‬מנחמה ומשברת ‪ .‬ובוכה ומזמרת ‪ .‬מקוננת‬
‫ומשוררת‪ .‬ולא מצאו סזון נביא* שכלי‪ .‬וה' העלים ממני ולא הגיד לי ‪ .‬ואם ים לאל‬
‫ידי שכלך‪ .‬להשלים שאלתי לך‪ .‬תמצא בל משאלך‪ .‬אמרתי לו מצאת הענין ‪ .‬ושאבה‬
‫מן המעיין‪ .‬ופגשת מסזק הבדק‪ .‬ופגעת אס שש ועושה צדק‪ .‬ועסה הביאה לי הדיו‬
‫ו א ש א מ ש לי ‪:‬‬ ‫והספר‪ .‬ויצו להביאם ומשכתי יד* בשניי סי״י•‬
‫תז ‪V‬כ ה ‪:‬ל רו ב זכב׳וד ‪t‬וג ‪-‬ם * ת• ש• ב״ ;ב רז ל ש ‪t‬‬
‫״ ‪:‬‬
‫י־וצרןי ל!ב^ ו‪ .‬ה‪V‬מ‪T^ .‬ת׳ו ‪:‬ד ר ו ש‪.‬‬
‫‪I T .‬‬
‫דין‬
‫• י‬

‫וי ש ק אוי בןי ח מ ת ת נין ורו׳ש ‪:‬‬ ‫כ׳וס גי ל ו ת נ חו מי ם א ל הי ם הש^קך‪.‬‬

‫כ נ׳ ו ד ו ת ח ת ננ‪ 1‬צ ו ץ ‪^ 1‬עלה ב ר ו ש ‪:‬‬ ‫ו ת ח לי ף ב נ‪ 1‬ת ב ב ני ם ע ח ל ו ‪.‬‬
‫ו כ ת ב תי מסח השירים‪ .‬אלה הדברים‪ .‬אמר אשר נבקעו ענני הדמעה‪ .‬ועלתה‬
‫עד לשמים האנקה והשועה‪ .‬רא־ ה׳ וינחם על הרעה‪ .‬ונעצר ענן סבכי אשר פרן‬
‫פרן‪ .‬ויכלא הגשם מן ה איז‪ .‬ומרבו המים‪ .‬מן הלמיים‪ .‬ונבנה ההרס‪ .‬ונקשר הקרס ‪.‬‬
‫ונהפך לאבל מחולינו ‪.‬‬ ‫ומסת אוי הלבנה עלה איי סיס• ו א חי אשר סי צילנו‪.‬‬
‫האיר ה' פניו אליגו‪ .‬והקיר אפלנו‪ .‬והקים נפלנו‪ .‬והחליף בששון אבלנו‪ .‬והפך‬
‫למחול הוללינו‪ .‬ומאמרי אשי רפו הידים‪ .‬וכהו העינים‪ .‬שבו הערבים צהרים ‪ .‬ויעמוד‬
‫הקינה נגינה ‪.‬‬ ‫השמש בחצי השמים‪ .‬ובפסע נחבש הפגע‪ .‬ונרגע נרפא הנגע‪ .‬ושנה‬
‫והאנחה שמחה‪ .‬והתמרורים לקול שירים‪ .‬ונהפך האסון לששון ‪ .‬והחרון לשממה ירון ‪.‬‬
‫ופשטנו שקים‪ .‬וקשרנו ענקים‪ .‬ואם נגדעה צמרה ‪ .‬על ארז אדיר לכבוד ולתפארת ‪.‬‬
‫ואם שקעה הלבנה אמש‪ .‬היום זרח השמש‪ .‬והבת תרוחס‪ .‬והאב •נוחם‪ .‬והנן יפרח ‪.‬‬
‫ואורו יזרח‪ .‬ובו תמשול על הזוין והרהב ‪ .‬כי הפיק לבך אשר אהב‪ .‬וממש הנחושת‬
‫להב‪ .‬והחליף לך בארן השטה‪ .‬ונכסא המטה ‪.‬‬ ‫אביא זהב‪ .‬ותסס הגחלת תעלה‬
‫ונצניף הצעיף‪ .‬ונמגבעת הטבעת‪ .‬ונרניד הצמיד‪ .‬ובמעיל הרדיד ‪ .‬ובנזר העןל ‪ ,‬ונביס‬
‫הסדר‪ .‬ביס החדר‪ .‬ובמרכב המשכב‪ .‬והמנעל במצנפת ‪ .‬והגדילים בטוטפת ‪ .‬והקסת‬
‫בעט סופר‪ .‬והאילח בעופר‪ .‬והקדה באשכול הכפר‪ .‬והנדן בחרב והמטרה נ מ ז ‪.‬‬
‫והיונה ?נן‪ .‬ונידיד הרעיה‪ .‬ובגוי אריה הלביאה ‪ .‬והרגלי בפרש‪ .‬ובית הנשים בביס‬
‫המדרש‪ .‬ועוד יצאו מלכים מחלציך‪ .‬לשכון כבוד בארצ‪-‬ך ‪ .‬ו ל אלהיך ירצך ‪ .‬וכשמוע‬
‫השר אגרתי הרצופה‪ .‬ואמיתי הצרופה‪ .‬הפשיט בגדי ומעילי‪ .‬והסיר הנגדים הצואים‬
‫מפלי‪ .‬ונתן ל♦ ממשל ורהב‪ .‬והלבישני משבצות זהב‪ .‬והרכיבני על סלסו‪ .‬והרים עלי‬
‫דגלו ונסו‪ .‬ונתן לי העבדים האלה‪ .‬חה פתרון עניני הסל וכלה‪:‬‬
‫לו‬ ‫שער הארבעה ועשרים‬
‫אמר המגיד וכשמעי דגליו‪' .‬אמרחי ברוך ה׳ יאשר לא ימזוג׳ יסתדיו ׳ מעבדיו‪,‬׳‪.‬‬
‫;‬ ‫׳‬ ‫ויהי עד כה ועד כה‪ .‬קרא בשלומי ופנס לדרכו‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫־ שער־הארבעה ועשרים ״‬

‫בשליח צבור ותפלותיו‪ .‬וספור שבושיו וטעיותיו‪■. \ ;;.‬‬
‫נאם הימז האזרחי הגד נא לי ק נ ר‪ ,‬ה קי ני‪ ,‬ואמר אגידה נא‪ ,‬לך ■ימןי הנפלאות‬
‫אמר לאסה' עיני‪ .‬כי נסעתי מארץ גשור לאשור‪ .‬בעת חרבו ידי נדיביה כחלמיש צור‪^'.‬‬
‫יא^ת עזוב ועצור‪ .‬והעיר נאה וחשובה‪ .‬גדולה‪ ,‬מאד ולחנ ה‪ .‬והמון רב _ונגושר נמצא‬
‫גקרנ ה‪ .‬והאימים לפנים ישנו בה‪ ,‬ואין בכל הארצות כיפיה‪. ,‬ולא ‪.‬כהדלה; וצביה‪ .‬וגם'‬
‫ז^יי חלב ודבש היא וזה פריה‪ .‬אפס כי עז העם היושב עליה‪ , •.‬והשוכנים מבני עמינו;‬
‫נגנוליה‪ .‬כי לא יתנדב אחד מהם לנכבד או בליעל‪ .‬מסוע ועד שלוך נעל; וכולם_‬
‫ללורות כספיהם‪ ,‬צרורות בכפיהם‪ :‬בלי יוצאות ופרץ‪ .‬ולא יפויל צלול אלץ‪ .‬ובבואי■‬
‫בנפש נבוכה‪ .‬ערב שבת עם סשיכה‪ .‬אמרתי אולי בית התפלה'•קרובה‪., .‬ו אל כ ה‪ ,‬אל’ ^‪.‬‬
‫יאללשה בה‪ .‬וכאשר ' באתי לביס התפלה‪ .‬עם הקהלה‪ .‬ראי‪.‬תיה יפה‪,‬בהיכל ןאלמיו•‪,.‬‬
‫יישבתי בתוך ההמון‪ .‬והיו לצדי שני זקנים‪ .‬ארוכי זקנים‪ .‬ססוניס כאלונים‪ .‬ממוכרי ‪.‬‬
‫התהלות ולא מן הקונים‪ .‬ווגהנלסים בתי צדק ולא מן הבונים‪ .‬נעלי קומות‪ .‬ובטנם‬
‫כעלמות ‪ .‬להם נפשות בזויות‪ .‬ועינזהם ‪ ,‬רמות ‪ ,‬וכאשר שאלתים על גדוליהס'‪ ,‬ויתר ״‬
‫ק׳זל׳הם‪ .‬והחזן'אשר להם‪ .‬אמרו יש לנו ראשי גליות‪ .‬ופניני מרגליות‪ . , .‬ץמלבד‪ ,‬זה יש‬
‫ליי חזן דרשן‪ .‬עניו ובישן‪ .‬דשן ושמן כמו אילים בני בשן‪ .‬תפלתו ע לינ ה‪ .‬ו סנל תו‪,‬‬
‫אהובה‪ .‬ונגינתו טוב ה‪ .‬יורה בתורה‪ .‬ויקרא ב מ ק ר א‪ .‬ויסבול ‪ .‬ננביאים' כמה‪,‬סברא‪:‬‬
‫ייילע פיוטים יקרים‪ .‬ושר בשירים‪ .‬וכשמעי דבריהם אמרתי תהלה לאל ושבח‪ ,.‬כז זצני'‬
‫ללאות זה החזן המשובח‪ .‬ובעודי‪ .‬בזאת המחשבה‪ .‬והנה החזן נ א‪ .‬ועל מצחו‪.‬טוטפת‪.‬‬
‫יגלאשי מצנפת‪ .‬לבנה ונעי מ ה‪ .‬בת מאתים א מ ה‪ .‬ושערת ז קנו‪ ,‬ע ד עבורו‪,‬האריכה‪, .‬‬
‫יתכקיהו בשמיכה‪ .‬והוא יסחוב על הארץ גדיליה‪ .‬וכמעט יכשל בשוליה‪ .‬ובראוקגי‪,,‬‬
‫אימי‪ .‬חרדנו כולנו לקראתו‪ .‬והשתחוינו לעומתו‪ .‬והחרשנו לאימתו‪ . .‬עד החל'בנעימזקו‪,...‬ן‬
‫ופתח תפלתו‪ .‬ומניתי לו בתפלה‪ .‬יוסר ממאה טעיות‪ ’ .‬ברורות וגלויות‪ ..‬מלבד ה א ח רו ת‪.‬‬
‫®אינם לזכור ראויות‪ .‬אך לא עניסיהו‪ .‬כי אמרתי אולי מקרה הוא‪, ,.‬או טךלס השבת‬
‫הבהילתהו‪ .‬או שינס אנ ס סהו‪ .‬וכמו השחר עלה‪ .‬השכמתי לבית התפלה‪\'. .‬הנה החזן בא״‬
‫יישב במושב הגדולה‪ .‬ופתח במאה ברכות‪ .‬אשר על לשוני סדורות'ו ערוכות‪ .‬ואמר‬
‫^קיל צעקה רמה‪ .‬ברוך אתה ה׳ אשר יצר אס האדם ב ה מ ה‪ .‬וגפסוקי ;מרת‪ ..‬טעה‪.‬‬
‫טעיות רבות ואין להם ספירה‪ .‬ובמקום ג ם מזדיס חשוך עבדיך‪ .‬אמר‪ .‬ג ם‪ .‬מז!חים ‪.‬‬
‫ח=יך עבדיך‪ .‬ובמקום חלב סטים אמר סרב חדים ישביעך‪ .‬ובמקום 'היןטסה שמים^‬
‫ג עגי ם‪ .‬אמר המכסה שמים בגדים‪ .‬ובמרום ישמח ישראל בעושיו‪ .‬אמר ישמח ישמעאל‬
‫^טשי ‪ .‬ובמקום הללוהו במינים ועוגב ‪ .‬אמר הללויהו׳ גבינים ומוגה ‪• .‬ונמקים‪ .‬ובידך‪;.‬‬
‫^^יל ולחזק ל כ ל‪ .‬אמר ובידך לגדף ולחזק לכל‪ .‬ננד אשרי נכלננתי‪ .‬ועל בואי לנןח‬
‫הככקת נחמתי ונאלמתי‪ .‬וידי לפי שמחי‪ .‬וכאשר כלה ־זמירותיו‪' .‬עמד על׳עמדן ׳ילטי־וךי‬
‫ההלוסיו‪ .‬וכסה פניו • ילא מענוה‪ .‬ועמד בצאוה‪ .‬והרבה•תנועותיו‪; .‬ותקע כתפןהיו‪.‬‬
‫יהרים רגלו הימנית‪ .‬והוריד השנית‪ .‬וחזר מעט לאחורנית‪' .‬וסתח לסם'^ננזי חכמתו‪.‬‬
‫יהלאת ביס נ כ ח ה‪ .‬והתחיל לומר סיוטים ושירים‪ .‬כולם שבורים‪ ".‬ופסחים'ומוי*ס‪.‬ץ‬
‫יירכם מ עו ק ל‪ .‬בלא חרוז ולא משקל‪ .‬ובלא בנין ולא ענין‪ .‬וכאשר הא^יך־‪,‬סיוטיו‬
‫’ טיטיו‪ .‬ושירי החולין לכקיליו‪ .‬ומזמוריו לחמוריו‪ .‬יש מקצת'העם'אשר ישנו‪' .‬ומהם_‬
‫’®‪:‬ו שנת עולם ושכבו‪ .‬וקצ ת ם'ברחו ולא שבו‪ .‬ובית הכנסת‪'-‬יעזבו»■ ונפוצו מעל•‬
‫טלזעה השורים‪ .‬וברחו המקנה והעדרים‪ .‬ולא נשארו כי אם ארבעה חמולים‪ -‬רצ^מקים‬
‫עם החזן ונוטרים‪ .‬ותם יחשבו כי הם משוררים‪ .‬והוא האיריך להם'׳בפיוטיו עד‬
‫הצהרים‪ .‬עד דבקה לשונם למלקומים‪ .‬וכאשר השלים סיוטיו' •וסזם‪-‬י‪-‬לקשלים‪-‬ייהתפלה'‪',''.‬‬
‫לא היה איש בבית הכנסת כי נמצאו• בנסיהם ישנים כל־ הקהלה‪;..‬והית ‪,‬נסוכס•‬
‫חיש מן האצילים החסידים‪ .‬נ ט ל מעשים חמודים‪ .‬וכאשר ש*מפ הדינר הזה דרע בעיניו‪ .‬׳‬
‫’’ יזי לי מאד ויפלו פניו‪ .‬ויאמר הייטב בעיני ה׳‪ .‬לחבר •דבלים ׳ בטלים‪',‬לתפלת "ה'‪,‬־;‬
‫צהלייך הקהל לצאת בלא תפלה‪ .‬הלא זאת רעה מולה‪ .‬וחטאה ־גדילה‪:^ ■•.‬׳׳•לא ינ ‪ r‬אר‪ f‬׳‬
‫ש»קוס הקרבן והעולה‪ .‬כי א ס תפלה‪ .‬ותחת הכבשים והפרים‪ .‬תחנוני ׳אמרים‬
‫‪13‬‬
 ‫ספר תחכמוגי‬
‫כמה ‪.‬פנאמר ונשלמה‪,.‬פריס ספחינו‪ .‬ואנמנו נה ממרסליס‪ .‬ואומה מנ ע לי ם‪ .‬נעבור‬
‫פירי הנלים‪ .‬והיה עומד קנינו‪ .‬איש ריבו‪ .‬וכסמוע ניבו‪ .‬אמר לא כן הדנר כאשר‬
‫דברה‪ .‬ובמענה פין שקרמ‪ .‬כי עיקר המפלה‪ .‬היא החהלה‪ .‬וכי הנגונים‪ .‬הס יומר‬
‫טונים מן החמנוניס‪ .‬בזמן שניה המקדש קיים היו הלוים במקדש‪ .‬משוררים לאל שיר‬
‫סדש‪ .‬ואומם השירים‪ .‬היו נעיני האל יקרים‪ .‬כיקר כרים ואשכרים‪ .‬ודם אבירים עס‬
‫חלב פכים‪ .‬ועתה‪ .‬בגלותנו הם השירות והקרונות עיקר חשלמינו ‪ .‬ועמוד לעבודסינו‬
‫ודחינו‪ .‬ועוד כיי מנהג בל הגליות‪ .‬אשר בכל המלכיות‪ .‬לומר בבית הכנקת פיועים‬
‫וקרובה ומלאכת רנה ודברי‪ .‬קלימות‪ .‬ושירי שנמות‪ .‬ואנחנו אין נשנה מנ הג ם‪ .‬ונקור‬
‫ממהלכם‪ .‬אין זה מנהג חכם‪ .‬אמר לו הטוען אמת דברת בי בזמן שבית המקדש קיים‬
‫הזמירות והתודה‪ .‬עיקר העבודה‪ .‬בעוד שהיתה השכינה‪ .‬שמה שכונה‪ .‬והיו המשוררים•‬
‫צדיקים גמולים‪ .‬והיו הלוים מנגנים נשיר*‪.‬דוד לא בזולתם‪ .‬והיו בל השומעים מניד ס‬
‫אותם‪ .‬אבל' ממה אין היכל ואין מקדם‪ .‬ולא חהלה ולא שיר חדש ‪ .‬ולא כהנים ונס‬
‫משורליס‪ .‬ולא מנגנים‪ .‬ולא‪ .‬צדיקים ולא ישרים• ואין יישר בעיני האלהים כדבר הזת‬
‫כי איש ממם הארן אשר איננו יודע בין ימינו לשמאלו‪ .‬והוא תועה במחשב שכלו ‪.‬‬
‫ולא יבא‪.‬לבית הכנקת רק שעה אחת בשבת‪ .‬כשיהיה ממלאכתו נשבה‪ .‬ויצא בהבל כאשר‬
‫בא‪? .‬י‪.,.‬הוא לא ידע להתפלל והחזן לא הוציאהו ידי חובה‪ .‬אמר לו בעל ר עו התמשונ‬
‫כי נעבור טענותין החלושות והדלוח‪ .‬נעזוב אנחנו מנהג כל הקהלות ‪ .‬כגון קהלות‬
‫קפלד וקחלות‪ .‬מערב וקהלת יון וקהלת צרפת אשר ’ אין ארץ מארצומם ‪ ,‬ולא קהלה‬
‫מקהלוחם‪ .‬פלא יאמרו נ ם קרובות‪ .‬ושירויז רבות‪ .‬ויש נקהלותם קכלים רבים ופתאים‪.‬‬
‫דומים לבהמות ולפראים‪ .‬אבל בעבורם לא ישנו העם מנהגם ואתה רוצה לחדש דנר‬
‫בעולם‪ .‬שלא היה מעולם‪ .‬אמר לו הטוען אין עיר מכל הערים אשר זכרת‪ .‬וקהלה‬
‫מן‪,‬הקהלוח אשר קפרת‪ .‬שיהיו כלס קכלים ועמי ארן‪ .‬כמו אנשי זאת הארן‪ ,‬כ• נכל‬
‫קפלות מן הקפלות‪ .‬ממצא קצתם משכילים נמהלות‪ .‬ומבינים החפלות‪ .‬אבל בעיר‬
‫הזאת כ‪,‬ולם׳ שורים‪ .‬ומדעת נבערים‪ .‬גם החזן לא יבין מה שהוא אומר‪ .‬ולא במת‬
‫הוא מתחיל או גומר‪ .‬ואלו נמצא בכל הקהלות קהלה כזאת‪ .‬נטלו מהם הקרובות‬
‫והשירות‪ .‬וכפמוע איש ריבו ‪ .‬דברו וניבו‪ .‬הכיר בי דבריו נבונים‪ .‬וטענותיו חזקים‬
‫ונאמנים‪ .‬וישם ידו על פי האיש‪ .‬ויה* כמחריש‪ .‬והיה בעיר ארבל גבר ‪ .‬מבני עבר ‪.‬‬
‫ושמו‪ .‬בנימין הסבר‪ ,‬והוא סובר מבר ‪ .‬והשיב על דברי זה הטוען והאל ענשהו נזה‬
‫העון ויצמס‪ .‬כי בחטאו מס‪ .‬והרנה טענות באגרת אשר לו‪ .‬כל השומע יצחק לו‪.‬‬
‫והיה פתיותו‪ .‬נקתר בשתיקתו‪ .‬עד זרק הקיתון‪ .‬ויפסח ה' אס פי האתון ‪ ,‬כי הניא‬
‫טענות בזויות‪ .‬כלס נאפת יד דמויות‪ ,‬כי התפלה אינה עלינו מסוייבס‪ .‬מפני שאינה‬
‫במורת נכתבת‪ .‬ומה שנאמר ועבדתם אס ה' אלהיכס ואמרו חכמים ענודה זו מפלה‪.‬‬
‫אמר זה החבר כי היא קברה קלה‪ .‬וראיה דלה‪ .‬וכל האומר בי ים לתליסוח ראיה‬
‫בתורה‪ .‬ואין למפלה ראיה מן המורה‪ .‬אין לחטאיו בפרה‪ .‬כי דבר תרה ‪ .‬על האל‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫הגדול והנורא‪.‬‬

‫וחונה הקר׳וכה לקהלה‪:‬‬ ‫א־שר יאמר רשות היא ד‪.‬תסלה‪.‬‬

‫ולא נמצאת למכתו תעלה ‪:‬‬ ‫אטה‪ .‬הכה בה‪1‬ללות ןסכלות!‬
‫ואת שברה ;רפא• על’ נקלה ‪:‬‬ ‫ל‪.‬םען כי אטונת‪ 1‬שבורה‪.‬‬
‫בכל מדיות הטוריות היא שקולה‪:‬‬ ‫אמת‪.‬כי ב‪.‬שה;קה וזיא‪;,‬קרה‪.‬‬
‫אוילתו אשר חשף וגלה‪:‬‬ ‫ואלו הכסיל 'שתק ;כסה■'‬
‫ופתח פיו וקרא לה גאולה ‪:‬‬ ‫בלכ‪ 1‬ח;תה סכלות ;ןצוןה‪.‬‬
‫ןריוב שמן;כבה רוסת’ילה‪:‬‬ ‫וכל סיבה דברים הם לרע ל׳ו‪.‬‬
‫‪ T I‬׳■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• r‬‬ ‫•ן‬ ‫‪TI‬‬

‫‪,‬ולא ;בין ןלבת׳ו אמולה ‪:‬‬ ‫וראיתי'כסיל חכם'בעיניו‪.‬‬

‫> ‪ -‬ד‬ ‫‪t T‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫•‬ ‫«‪• T‬‬

‫ועין לביו בפוך סנל ^ בחולה ‪:‬‬ ‫ואיןו יוכל ךא׳ות מוכה בסנור‪.‬‬
‫תפלה הוב וערותו םםו?^ה‪:‬‬ ‫והעיד כי חכמים אמרו אין‪.‬‬
‫ולא ידע הכי נפשו גזולה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫‪. *1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬
‫יחש‪1‬כ כטליו‪.‬‬
‫‪T • I‬‬ ‫האמת *‪i‬‬
‫ולנזו׳ל ‪vni‬‬ ‫( • ‪I‬‬
‫לה‬ ‫שער חחמשה ועשרים‬
‫י‬ ‫כ א י ע‪ 1‬־ד‪ 1‬כ ר ^‪:‬לי <»זן ^;רלה*‬ ‫ו כ ל א‪ 1‬מ ר‪ ,‬ק ר׳ו ב ה ל פ כ ל י ס י‬
‫וכד‪1‬םק עלי דלת כעולה‪J‬‬ ‫וכא׳וסר לעץ הקיץ ועורה‪.‬‬
‫סביב ימוחה ויקרב לנפילה ‪:‬‬ ‫וכעיוזב נתיב של‪1‬ם וילוו‪.‬‬
‫‪T‬״״ ‪I v‬‬ ‫‪. J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫‪V‬‬

‫לעס זה אין לחטאת‪ 1‬מחילה‪:‬‬ ‫ןסחןן אשר יאמר סליח‪1‬ת‪.‬‬

‫ודברי ימיר לבד אבוד תפ^ה‪:‬‬ ‫!אץ ^כר לש׳ומע כןר־ובה‪.‬‬
‫‪t‬ינוסוז חיש והתסרדה חביי‪5‬ה‪:‬‬
‫‪t‬‬ ‫ז• ״‬ ‫־‪T :‬‬ ‫‪ • t‬ן‬ ‫‪• I‬‬
‫העם דבריו‪:‬‬
‫‪TT‬‬ ‫ד ‪T‬‬
‫‪t‬‬
‫ישמעו‬
‫• ‪i t‬‬
‫דיכי עת‬
‫במ‪1‬ת‪ 1‬שצאה מאל גמולה ‪:‬‬ ‫ןכל א׳ומר ךוכי זה ח‪1‬ב רמצוה‬
‫לדרןי חטא וטצ‪ 1‬ת היא מסלה‪. :‬‬ ‫למען כי עזיבת התפלה‪.‬‬
‫אשר השתית ^וגס התעיב עלילה‪:‬‬ ‫אלהים חלצני מעצת כל‪.‬‬
‫בע‪1‬דנו ואל נשוב לכסלה ‪■ :‬‬ ‫יעזךגו להימיג את ךצ‪1‬נןז‪.‬‬

‫השער החמשה ועשרים‬

‫בצייד הגבור והחזק‪ .‬רצוא ושוב כמראה הבזק ‪:‬‬
‫נ א ם הימן האזרסי כייהי נושע מאשקלון‪ .‬לעמק אילון‪ .‬ויהי כי באנו &ל המלון‪.‬‬
‫^שמו מחה האלון‪ ,‬החל כל איש מאנשי חחנורה לשפר מאשי ־ראו עיניו ‪' .‬ושמפו‬
‫״זגיי• ופס נקרא איש זקן משכיל‪ .‬ומראה עיניו מל שכל רעיוניו הולך י כי ל‪ .‬ויאמר‬
‫” י אגידה לכם אה אשר ראו עיני במדבר הזה‪ .‬כי אין שנים יבוה עגי חי על המקום‬
‫הזה• ואשא עיני וארא והנה איש גבוי‪ .‬גאון אדירים ישבור‪ .‬ומגערחו נמשו ההרים‪.‬‬
‫משאגסו יסס לב כפירים‪ .‬והחהיו שוש דוהר‪ .‬כברק ממהר‪ .‬וכשמש זוהר‪ .‬ומקול‬
‫יילהלותיו‪ .‬ושעעת סרשוסיו‪ .‬יחרדו הלבבוה‪ .‬ונבהלו המסשבוס‪ .‬ונעם ימסו אשוייו‪.‬‬
‫ליון אבוריו‪ .‬יבקע הים ומשבייו‪ .‬ויי ק ע המישור ומלבריו‪ .‬וישיב בל אשר לפניו‬
‫רגלים‪ .‬ומן ‪,‬הברקים כנפים‪ .‬ומן הככבים עינים ‪ . .‬וכמעע‬ ‫חחליו‪ .‬עשה מן הרוחות‬
‫לגו ימס גופו ויהי למים‪ .‬והגבור הרוכב עליו אמין וחזק‪ .‬ורן ושב כמראה‬ ‫לסוס‬
‫ועל ידי נן מסנוצן‪ .‬כרוח ירוצן‪ .‬ויצא חוצן‪ .‬אברמו רקומה ממסגצוס זהב‪.‬‬ ‫יזיזזק־‬
‫סגגור‬ ‫ינששיחצובה ממדורוה להב‪ .‬וכל ציד ׳אשר יראנו ‪ .‬געיניו יקסנו ‪ .‬והיו קביב‬
‫כלבים‪ ,‬פניהם פני להבים‪ .‬ארוכים ולא רחבים‪ .‬דק»‪ 0‬ולא עבים‪ .‬כאלי ממחצב אש‬
‫חצובים‪ .‬ואשא עיג* וארא הגבור סל שוקו בחמת כוהו■ יריצו‪ .‬ובידו ניצו<‪ -‬ובאספסו‬
‫חילי• יפורר בפרסה חישו הסלע החזק‪ .‬וישחק צור חלמיש ויטחן עד אשר דק‪ .‬ורוד^‬
‫יקירא• כאשר ירדו!ז הקורא‪ .‬למען יעורר הצבאים‪ .‬מן המחבואים‪ .‬ויוציא החיות‬
‫מחוריהם‪ .‬והשפנים מנקרות צוריהם‪ .‬ו^שלע ההר היסה מערה גדולה‪ .‬ומחילה'‪,‬ומסוכה‬
‫ייסלה• ואורח שלולה‪ .‬ובתוכה כמה מיני צבאים נחבאים‪! .‬מחנה מפרים נשהרים‪.‬‬
‫ייזיייז אלים קטרם י ע ם גדולים‪ .‬ואמוה עם עוללים‪ .‬שוכנים בחיק אמוחם‪• ,‬ונקים‬
‫שיים בלשונותס‪ ,‬והאם רובצת עליהם‪ .‬ומתעלסת עמהם‪ .‬והם סעם■בחיקה י שנים‪.‬‬
‫ינמלעה טוב דשנים‪ .‬ופעם ירקדו לפניה בשמחתם בהשתפך נפשם אל חיק אמומם‪.‬‬
‫ייזיא מרקדה‪ .‬ועולה ויורדס‪ .‬ולא ידמה כי יום אידה קרוב‪ .‬ושמשה סנה לערוב‪.‬‬
‫עמם משסקשקס ומסלסקת‪ .‬וגוריה ממנקס ומנשקה‪ .‬והנה הגבור‪ .‬מהל על‬
‫לכני‪ .‬ונא מבוא‪ .‬ורן מהרה‪ ,‬כרום סערה‪ .‬אל סי המעלה‪ .‬והתאמן על שוסו והריצו‪.‬‬
‫יילר על קשחו סיצו‪ .‬וישם אל המערה מגמח חסצו‪ .‬והכין להלחם כליו‪ .‬וקרא הכלבים‬
‫״ל‘ ‪ .:‬והנן התעורר עליו בגאותו‪ .‬וכמעט לרוב סאוסו‪ .‬יגזור אל הצבאים חנליו ‪.‬‬
‫®ליל לרון להם כבליו‪ .‬וכאשר עמד הגגור על סי המערה‪ .‬ושאג בקול נמרח‪.‬‬
‫®לעיל ה ארן כמדורה‪ .‬בלמו העסרים מממונומם ‪ .‬והיעלים מקיק אמוחם ‪ ,‬ונחבאו‬
‫די הצבאים‪ .‬לסאגמו ולא נודע איס‪ .‬כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים‪ .‬והגבול בא‬
‫ושלח הנן לסניהם‪ .‬להוריד המות עליהם ‪ .‬והוא עבר לסניהם ‪ .‬והכלבים‬ ‫‪,‬ן‬
‫י’®’® מכל צד אסהם ‪ .‬והוא מרוצן באם סלדוס וברק חנית למיניהם ‪ .‬והעסרים‬
‫®לי ונתסלסלו ‪ .‬ורגזו וסלו‪ .‬ובזכרם רחמי יולדיהם‪ .‬היו חושבים לשוב אליהם‪.‬‬
 ‫‪■ .:‬םפר־ תחכמוני ■־‬ ‫‪-‬׳‬
‫וימצאו ‪ -‬ם‪5‬ר‪-‬׳‪,‬זהצור? עליסש‪ .‬מפריד‪ .‬גיניהם‪ .‬גם האמוס‪ .‬נפלן עליהם אימוס‪ .‬ומה‬
‫נכמרו רממי ‘לעפרים‪ .‬׳המפוזרים על ראשי ההרים‪ .‬ולא מדל הגנור לגדל על השפאיס‪.‬‬
‫ולרדון< אמרי הצנאים‪ .‬וכאשר נקטה נפשם‪ .‬ונאה שמשם‪ .‬נמש לנס לקול השואגים‪.‬‬
‫ועיפה נפשם‪■ .‬להורגים‪ .‬והכלנים ‪ ,‬הקיפו מכל צד שנינם‪ .‬זה אוסז זננם‪ .‬וזה יגוד‬
‫עקינם‪ ^ .‬וזה נושך‪ .‬וזה מושן‪ .‬והכלנים נאכזרייהס‪ .‬קרעו כל נשרס נמלהעומס‪.‬‬
‫והוציאו נני מעיהם‪ ' .‬ולקקו נלשונוחס דמיהם‪ .‬י חנרן אל אדון עולם ומנהיג נמשפט‬
‫יצוריו‪ .‬כלם‪ .‬ומשחיר מגני איש שודומיו‪ .‬ומפעלוהיו‪ .‬הנוהן קצח נרואיו טרף לקצסם‪.‬‬
‫והמכין מימת אלה שנה לעונוח אלה ולמחיחס‪ .‬ונרא הגדולים לנזק הצעירים‪ .‬ושלח‬
‫החזקים לצער הדלים העונריס‪ .‬ונסן'ז ה מחיה לזה‪ .‬ונאסרימם כמוס זה כן מוה זה‪.‬‬
‫דשא משל^‬ ‫וכלס נסאול ישחוו וירקנו‪ .‬ויחד על עפר ישכנו‪.‬‬
‫והם מז׳ון קצתם אל לןצתם ‪:‬‬ ‫בני‪.‬תבל חץתם ‪,‬הוא במ׳ותם‪.‬‬
‫וכן ד!צור בראם מך‪,‬י־ותם‪-‬ז ‪,‬‬ ‫הה‪-‬יטחת‪-‬לזה נב׳ור וחלש‪.‬׳‬
‫‪TT:‬‬ ‫•‬‫‪VT‬‬ ‫‪X t‬‬
‫|‬ ‫• » ‪.‬‬
‫והעזים להרע מחשב׳ותם‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫״ *‬ ‫‪• T 1‬‬ ‫‪ T I‬״ *‬
‫ומז‪-‬ק‪■ .‬‬
‫\ ‪I T‬‬
‫והחלש יהי ״נרדף‬
‫‪i T J‬‬ ‫•‬ ‫״‪T - V .‬‬
‫יהי מזיק וסף א׳ונ׳ו עדי תם ‪:‬‬ ‫והחזק ;ר‪,‬י מן‪-‬יק ובפ׳וף•‬
‫וישתוו עלי עהר במותם ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫(■‪-‬‬ ‫‪r j‬‬ ‫!‪.‬‬
‫והא׳וכל והנאכל יסופון‪.‬‬
‫ןאין מבין צפוני םסעל־ותם ;‬ ‫יב׳ורזי אל‪-‬אשר שנבו סלאוה‪.‬‬
‫‪T T J‬‬ ‫‪IT‬‬ ‫!•‪y-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I t‬‬ ‫*‬

‫׳‪ ' .‬א מ ר המגיד יכשמעי צחוח מליו‪ .‬וחוזק משליו‪ .‬חמה לני ורעיוני‪ .‬ואמרר״י אין‬
‫זה כי א ם‪ .‬מנ ר הקיני‪ .‬והוא מושנ אשר משבחי‪ .‬והכיר ני אוחו הכרחי‪ .‬ורץ לקראחי‬
‫וקדם נשלנש אוחי‪ .‬והחעלשנו כל הימים אשר נצמדנו‪ .‬עד אשר מריק המנדה נפרדנו‪.‬‬
‫^‬ ‫ולכל׳‪-‬צד• נדדנוין‬

‫‪-‬‬ ‫׳' שער הששה ועשרים '‬ ‫‪.. ... :‬‬

‫‪ ,‬בספור עניני הדרכים‪ .‬וכל אשר בם נמשכים ‪:‬‬ ‫•׳‬
‫הימן האזרחי נשעחי נשחורה‪ .‬לארץ נצרה‪ .‬ויהי היום ואני מההלך נרחונ‬
‫המדינה לראוח נני העיר‪ .‬הרב והצעיר‪ .‬וארא נחורי ממד לדנר דנרי חכמוה נקנצים‪.‬‬
‫ובפיהם עניני מלים נמרצים‪ .‬ואקרב אליהם‪ .‬להריח רקחי נשמיהס‪ .‬ולרווח מנוזלי‬
‫גשמיהם‪ :‬ובעודי מחנונן אליהם‪ .‬ושומע אמריהם‪ .‬והנה ‪.‬נצב איש זקן לפניהם‪ .‬ויאמר‬
‫'להס ■שימו לשמים עיניכם‪ .‬וזכרו אלהיכם‪ ,‬ואל חנטחר בעשרכם‪ .‬כי העולם יבלה‪.‬‬
‫י וכרקב ׳יכלה‪ .‬י ואין לאיש רק במעשה הצדקה נסח‪ .‬והיא הצילהו מרדח שמח‪ .‬ומאש‬
‫• ■‬ ‫•י ■‬ ‫■מחלקחח‪:‬‬
‫י י ' ׳ א נ י הגבר? יראיחי׳בארץ נוד כל יגון וכל שבר‪ .‬וכמעע ירדמי אל הקבר‪ .‬ושחיחי‬
‫בהליכח הדרסס‪ .‬גביעים בלענה משוכים‪ .‬וראיחי כמה צרוח ומאורעופ‪ .‬וקורוח ■רעוה‪.‬‬
‫כי אין'יגי ע ה' ר ע ה כהליכה הדרנים‪ .‬אשר בם היעיונים׳ נבוכים‪ .‬ועל כן אמרו המושלים‬
‫•ההליכה ■מנוכה‪ .‬והנסיעה מאורעה‪ .‬והפרידה חרדה‪ .‬וכל הנוסע מארצו‪ .‬ויצא ממחוז‬
‫חפצו‪ .‬חשנע נרעוח נפשו‪ .‬ולא ישא ־ראשו‪ .‬השמש הכנו‪ .‬והקערה חדכנו‪ .‬והמורב‬
‫*שרפנו‪' .‬והגשם ישטפנו והרוח חהדפנו‪ .‬וילך מן השחר ועד האפלה‪.‬׳ לחורב ביום‬
‫ולקרח בלילה‪ .‬וי ק רע"נ ה רי ס‪ .‬וירקע הריס‪ .‬וירדוף יטריש ומדנייס‪ .‬ויטנור גלים‬
‫ומשגרים‪ .‬ואם ירדו■ עליו גשמים‪ .‬ינעחוהו אימים‪ .‬ויזלו עיניו כפי הגשמים‪ .‬וירגע‬
‫•בלכחו‘ ‪ .‬ויחענה בעלוחו ורדחי‪ .‬ואם •פול מעל מרכנחו‪ .‬יטביל בגדיו בעיע ומים‪.‬‬
‫וסוסו'י שוע ■במיי׳אפסים‪ .‬והקרב והכרטיס ירחץ במיס‪ .‬ולנו בין הנור וכירים‪ .‬ומלבד‬
‫כל זה שכנה' הדרך ורוב הפחד והמורך‪ .‬כי אם לשטים יפגעוהו‪ .‬לשערי מוח יגיעוהו‪.‬‬
‫<'מלע ויעזבוהו‪ .‬ערום כאשר יצא מבטן אמו •ניחוחו‪ .‬ואס ילך רגלי‪ .‬ימצא נזק וסלי‬
‫צ*'האבניס יכאיבוסו‪ .‬׳והקוצים יציקוהו‪ .‬והשומוח על פניו יפילוהו‪ .‬והמענרוח במימם‬
‫׳'׳טנלוהו‪ ".‬ואס ירד שלג עליו‪ .‬אז יכפלו מילין‪ .‬ויהיו בגדיו לבנים‪ .‬ולבו שמור ברוב‬
‫׳ר^גונים‪ .‬כשובך היונים‪ .‬לבן מבחיץ ושחור מבפנים ‪ .‬ואס יבא ביס‪ .‬ונשאו גליו‬
‫'ודכיס‪' .‬ויוציאו■ מליו ‘כלי זע מו‪'.‬והיח ה רוח אמרח עמו‪ .‬אי יקלל יומו‪ .‬וימאס עולמו‬
‫נראוחו האניה ננוליזילמרומוה‪ .‬ויזרדה למהומוח‪ .‬ו בני' מ עיו בקרבו‪ .‬עולים ויורדים‬
‫לט‬ ‫שער ששה ועשרים‬
‫•םמולחו‪ .‬להציל ממוס נשמהו‪ .‬ואם ימלט מן הים גיל‬ ‫גי• עד יטיל אל חוך הים‬
‫ביום ההוא נולד‪ .‬ואן< על סי כי הונו בים מזנהו‪ .‬וערום‬ ‫’גיל לא ימד‪ .‬ויחשוב כי‬
‫והוא‪ .‬עני ואומלל‪ .‬שהיסה לו נפשו לשלל‪ .‬הן ‪.‬כו^זה ימצא‬ ‫ישוג ביום ההוא‪ .‬ישמח‬
‫הנודד מקנו‪ .‬עד יכה לחיו‪ .‬ויבחר מוחו מחייו‪• .‬‬ ‫לניסע ממעונו‪ .‬כמו העון<‬
‫‪.‬‬ ‫וישא משלו‪:‬‬
‫יהי עמל ולא יחסר יגיעה ‪:‬‬
‫י ■ ‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫‪• t‬‬
‫■ אשר ימיו ןבלה בנפשה‪.‬‬
‫ובת עינו בפוןו ליל קךועה ‪:‬‬ ‫ונסשיו כאז׳ור יג׳וז אזורה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪VJ‬‬ ‫ו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪VZT‬‬ ‫י י‬

‫עך־י !צמח בארץ לא ןרוע!ה ‪:‬‬ ‫פזלמעיו‪.‬‬

‫• ‪T T I‬‬
‫ההררים‬
‫‪• T ■I V‬‬
‫ןרוה‬
‫זי‬ ‫•‬

‫זמן!תר!ע רריע תרועה‪, :‬‬ ‫ו!ןת !חישוב מצוא נ‪1‬ח ול^זקיוט‪.‬‬

‫עליהם מטציוא הש_קפז'שבועה‪:‬‬ ‫ירגליו יום וליל דורכים כאלו‪.‬‬
‫; ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪~ J‬‬ ‫‪T I‬‬

‫כאלו סיא בכף ר!לע נןלועה‪:‬‬ ‫כצם‪1‬ר‪.‬‬

‫‪• I‬‬
‫תצפור‬
‫• ‪I‬‬
‫יום‪.‬ליום‬
‫‪1‬‬ ‫ונפשו‬
‫•‬
‫מבשר טוב ומשמיע ישועה ‪:‬‬ ‫וכיתה תחישוב מאםר ונודה‪.‬‬
‫ד‬ ‫‪T‬‬ ‫* ‪1 •:‬‬ ‫י■ ‪. .‬‬ ‫י‬

‫איש מן החבורה‪ .‬הנה ידענו כי לך שסה‬ ‫וכאשר כלה דגרו ושירו אמר לו‬
‫נלורה‪ .‬אבל אסה זכרה קירוה הנסיעה‪ .‬ו מ נ ס דבתס לדור אחרון קבועה‪ .‬וטסה‬
‫אפר מיוסיה הטונוס כאשל קסלס מדוסיה הרעוס‪ .‬וזכור נעימוסיה כאשר זכרח‬
‫^אאולעוס ‪:‬‬
‫וי ען ויאמר אם הנסיעה רעה וההליכה מנוכה‪ .‬ובלענה מסוכה‪ .‬הלא בנסיעה‪.‬‬
‫ישיג לנכשל השועה‪ .‬ובהליכסו‪ .‬העלה למכהו‪ .‬כי בה ישיג האיש חפציו ‪ .‬ויגברו‬
‫• ויאזור כגבול חלציו‪ .‬וידלון ללב אויביו מיציו‪ .‬ולולי הנסיעה לא עלה ברגע‬
‫ולא יעשיר ולא יקום חילו‪ .‬והנוסע בדרכים במעט ימים ירבה טובו‪ .‬ויכסל‬
‫אס סרסהו היום ערום וחלך‪ .‬מחר ידמה לבן מלך‪ .‬והשוכן בניהו‪ .‬ולא יצא‬
‫מקניג מטחו‪ .‬לא מסור מעליו חרסהו‪ .‬כי לא יצא מלרסו‪ .‬מד יצא מאדמסו‪ .‬ולא‬
‫*אט מלבו יגונו‪ .‬עד יסע ■ממעונו‪ .‬ובעודו ישכון בארצו‪ ,‬לא ימצא חסצו‪ .‬טל כן‬
‫’^יילו המושלים הנסיעה השועה‪ .‬וההליכה ברכה‪ .‬וכל הנוסע‪ ,‬־ הוא לחפצו נוגע‪.‬‬
‫יכל ההולך‪ .‬הוא על חפצו מולך‪ .‬והמשוטט‪ .‬סלי חפציו ילקע‪ .‬והיושב‪.‬׳ כאבן דומם‬
‫’אאג• ובהליכתו יראה סנים מדשוח‪ .‬וירפא מלבבו מכוח אנושוס‪ .‬ויסמדש גילו‪.‬‬
‫י’א’ ל הלו‪ ,‬וישוב לארצו‪ .‬בכיס מלא‪ .‬ומזלו עולה‪ .‬וימצא הנפשוס‪^.‬אליו נכססוס‪.‬‬
‫וישא משלו‪:‬‬ ‫ילעיניס לאם הדרך נשקסוס‪.‬‬
‫באיד ישבע ולא יחסר יגיעה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יצ ^ר ׳‪.‬יפחד ל ב ב‪ 1‬ל נ ס י ע ה ‪.‬‬
‫י‘ י ׳‬ ‫י■י‬ ‫ןי ׳‬
‫והוא רומה ל;תד התקוץה ‪:‬‬ ‫; ‪^ 0‬גצל ס בי ב ב י ת‪ 1‬ן ס‪ 1‬ב ב ‪.‬‬
‫ומרעה יהי יוצא לרעה ‪:‬‬ ‫]ליצ י ס נ ר יגיוניו מ ל ב ב‪. 1‬‬
‫ז‬ ‫* ‪t‬‬ ‫ז‬ ‫^‬

‫ן;ןךי!מצא לצרתיו תישו^ה ‪:‬‬ ‫יר׳פשכיל יישיוטט ים ומזרח•‬

‫• ‪TI‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪• I‬‬

‫‪,‬עדי!שיג חפציו בתנועה ‪. :‬‬ ‫] ה חרוץ י הי מיואס בישבתיו‪.‬‬

‫ויצבור הון וילמוד בין ודעה‪■ :‬‬ ‫וי ר א ה נ ם ל א‪ 1‬ת ע‪ 1‬ל ם ב ל כ ת‪. 1‬‬
‫מבשר טוב ומישמיע ישועה ‪ :‬־‬
‫‪T‬‬ ‫ז‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬
‫טי»״ח •לי ם ‪.‬לו‪.‬‬
‫]!;נת שוביו ‪I‬י •הי ל•י ‪ 1‬־‬
‫מנו ח ם‬ ‫כל העם מנרכוחם העניקוהו‪ .‬ומשדי‬ ‫וככלות שיריו‪ .‬ומלואי דבריו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫'‬ ‫^ניקוהו‪ .‬ועל שמו שאלוהו‪.‬‬

‫ומאמרי בלב צרי צנינים‪:‬‬ ‫אני חבר מחבר הפנינים‪.‬‬

‫ובלשיוני אגדע ראש גאונים ‪:‬‬ ‫?טהללי אריומם השפלים‪.‬‬
‫ואשביע מתי גאוה רןי^וניטז‬ ‫?טוב ניבי אריומם כק! בני בוז‪.‬‬
‫והשפל ארימיו עד ;גננים‪,:‬‬ ‫י ה נ כ כ ד אכיאיו תיוןז שאיולה‪. .‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫שער השבעה ועשרים‬
‫בשבח היין ותועלותיו‪ .‬והמקרים אשר יקרו לשותיו ‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי לציהי בימי הנעורים‪ ,‬להבדל מדרכי החונאיס והשכולים‪.‬‬
‫ונכםססי ללכה בדרכי הנזירים‪ .‬ואסרחי על נסשי כל מחמד עין‪ .‬וכל אשר יצא מגסן‬
‫היין‪ .‬וקבלתי עלי הנזירות בתאוה שלימה‪ .‬עד מלאת לי שנה תמימה‪ .‬וכאשר קיימס*‬
‫נררי‪ .‬והשלמתי ימי נזרי‪ .‬נכתפתי לבית הכרמים‪ .‬כי ארכו לי שם הימים‪ .‬ואמרתי‬
‫למתי אמנע נפשי מכל שמחה‪ .‬עד יכלו ביגון חיי ושנוהי באנחה‪ .‬אשובה לקדמוסי כ*‬
‫יד גילי חתה‪ .‬וכי עוב לי אז מעתה‪ .‬אז מהרתי לפשוע נגדי הנזירות‪ .‬ולבשתי מחלצות‬
‫השכרות‪ .‬ומהרחי ולא התאפקתי‪ .‬ועל דלתי הקובאים דפקתי‪ .‬וראיתי השמחה ראות‬
‫עין בטין‪ .‬ובאתי אל ביש משתה היין‪ .‬והנה שם חברת בחורים‪ .‬והגביעים כמאורים‪.‬‬
‫בגלגלי ידיהם מאירים‪ .‬וכל אמד מהם מתרונן על גביעו ואגנו‪ .‬ומשבח יינו‪ .‬זה או מי‬
‫חבל כמו חשוקה יפת עין‪ .‬ורוק פיה יין‪ .‬והגנים לחייה‪ .‬והמעינים עיניה‪ .‬וזה אומר‬
‫היין שליח השמחות‪ .‬ומבריח האנחות‪ .‬וזה אומר לולי בת הגפנים‪ .‬כשה על הלג‬
‫עשן הנגונים‪ .‬ופנו אלינו הששונים‪ .‬עורף ולא פנים‪ .‬וזה אומר היין רפואת אנושים‪.‬‬
‫וגבומז חלושים‪ .‬ומשמח אלהים ואנשים‪ ,‬והןה בתוכם איש בעל שיבה‪ .‬עומד על‬
‫מצבה‪ .‬ותמיד יתן בכוח עינו‪ .‬וימצא הגביע סובב על יד ימינן‪ ,‬ונשומעו דברי חניריו‬
‫ומליהם‪ .‬צמק ולהג עליהם‪ .‬ואמר אוי למליצות אשר שפכו פניניתם‪ .‬וסללו עניניהם‪.‬‬
‫הכזה יהיה שבח היין ומהלליו‪ .‬ואס אלת מעלליו‪ .‬הלא אם שנחתם מתקו וטעמי‪.‬‬
‫שכחתם *פיו ונעמו‪ .‬ונרדו ובשמו‪ .‬וזכרו ושמו‪ .‬לא זכרתם לחיו ולחו‪ .‬ורקמו ורימו‪.‬‬
‫וצירו וצריו‪ .‬ומזגיו ומליו‪ .‬והודו ומראהו‪ .‬ומעשהו ומכתהו‪ .‬וצופו ודבשו‪ .‬ויורו‬
‫ומלקושו‪. .‬ונחלו רניבו‪ .‬וגחלי שביבו‪ .‬כל זה שכחתם‪ .‬ודרך אחרת לקחתם‪ .‬ויאמרו‬
‫לו כל העם אם מגיד לנו שבח חמדותיו‪ .‬שיורד על פי מדוחיו‪ .‬יהיה לן סלק כחלק‬
‫וי ען וי א מר ‪.‬‬ ‫בהוננו‪ .‬ובאשר משלע ימינינו‪.‬‬
‫ך ע ן כי‪ ,‬היין שממש נפשות‪ .‬ונשמת וחדות נפשות חלושות‪ .‬ומחמד לבבות‬ ‫^‬
‫ובנות‪ .‬וריח נן אלהים ריחו‪ .‬ורקח הרוכלים רקחו‪ .‬ופרי עדן מתקו‪ .‬וצרי גלעד‬
‫רוקו‪ .‬והשמחה נפלה בחלקו‪ .‬והמדוה אשת חיקו‪ .‬פני להביס פניו‪ .‬וברק סרב‬
‫מתהפכת בין עיניו‪ .‬ביד רמה יניפנה‪ .‬ועל לצבאות היגונ׳ם ישלפנה‪ .‬לכבות בראשו‬
‫האודים העשנים‪ .‬ולהעיר בעליו ישני השושנים‪ .‬גביעיו כפורי שלג לבנים‪ .‬ועתיתיו‬
‫אדמו‪ .‬עצם מפנינים‪ .‬לשמח נוקשים‪ .‬ולהשיב רשים כראשיס‪ .‬ולרכך קשים‪ .‬מראהו‬
‫חופה‪ .‬וטעמו נופת‪ ,‬וצל עדן צלליו‪ .‬ועל אורות טלליו‪ .‬ובלי ה׳ כליו‪ .‬בהר היופי‬
‫הריס דגליו‪ .‬ובחדרי הלבבות תקע אוהליו‪ .‬ועל היגונים יצביא סיליו‪ .‬הבעיר גמליו‬
‫בנחליו‪ .‬והסיק שביביו‪ .‬חון רביביו‪ .‬והתיך נבגד גמלת קודמת‪ .‬ואש מתלקחת‪.‬‬
‫והעלה להב‪ .‬במי זהב‪ .‬והטביע בבדולח ברקת‪ .‬ואודם פטדה נסקש ‪ .‬זרמיו מצוף‬
‫מתוקים‪ .‬ובמעבה הלב יצוקים‪ .‬וריחו שושנת העמקים‪ .‬רפה ויפיל חזקים‪ .‬וחלם‬
‫וימית ענקים‪ .‬לחיו לחי חשוק‪ .‬ופיהו בכל פה נשוק‪ .‬ואורו באפלה זורח‪ .‬ועינו‬
‫וישא משלו ויאמר‪^.‬‬ ‫■ עיני עורים ®יתח•‬
‫׳‬ ‫מדם כבדי יחמת מימיה ‪:‬‬ ‫בת הגפניס יקרו דמיה‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫חי‪:‬ם בטוב טןןמה ןא^ר ^מ׳ש נזיז‪ .‬לח;ה והט־ור מררןח׳ות סטית‬
‫תתכס בכ׳וס ש׳והם ואז תתגל ואין‪ .‬דבר ןכסנה ן‪1‬ןןלימיה ‪:‬‬
‫רואים ןבישגה ונכלימיה ‪:‬‬ ‫אךמו לח״ה כאלו זיו פני‪ .‬י‬
‫איותה לעין אורם ךאדימיה*‬ ‫הכיוס בלי שיוהם ןיינ‪.1‬יהפיוןו‪.‬‬
‫רק תח;ה עת ^שפכו דמיה ‪t‬‬ ‫תיוןי הכלי תדמה למתה נטמנה‪.‬‬
‫אחר בל‪1‬ת תשוב לעךנתה ואם‪ .‬תזקין בכלחה חדישה ;מיה ז‬
‫אמנם כ^^יש היא בגלגל דרסי‪1 ^ .‬ק לוגביעים נחשבו שמיה ז‬
‫שיריו‪ .‬ישרו בעיני כל העם דרכיו‪ .‬ויאמרו לו הטבת נשירך‪ .‬ונעמש‬ ‫ובהשלימו‬
‫מ‬ ‫השער השמונה ועשרים‬
‫ושנסס היין בכל מדוסיו‪ .‬וגליה וומולוסיו‪ .‬אבל אם ‪. « pn‬לוע מדוהיו‪.‬‬
‫כחשר קפלת חמודותיו‪ .‬הודינג מעלחן והפרוש‪ .‬והייס לנו לר^סג וי ען וי א מ ר ל ה ם ‪.‬‬
‫גנולים לשמוח יין‪ .‬הן למס מאין הלא ידעסם כי אין כמוהו‪ .‬והמההלל בו בונוח‬
‫מ׳ חוהו‪ .‬ובה הגפנים כמה אנשים הכשילה ‪ .‬כ* לביס חללים הפילה ‪ .‬ונעה איש‬
‫לוסה ישתה‪ .‬אך אם בהוך לנו החמה‪ .‬והבלנל כל נפשו‪ .‬וסכליע לאשר‪ .‬והוליאהו‬
‫יי ’ עהו וסבונסו‪ .‬וסבא אליו בנאש ותסקע היהל בלקחו‪ .‬והיין יסוד כל עון ואשמה ‪.‬‬
‫וכל מנילה וזמה‪ .‬והוא עיקר לכל לשע‪ .‬ומסבר לכל פשע‪ .‬ונביס משהם היין יועדו‬
‫הלשמים והעריציס ‪ ,‬והאבזרים והפליצים ‪ .‬ולמשוח זמה יססנלו ‪ .‬ועל דגן וסילוש‬
‫’^כיללי ‪ .‬ושם ילמדו הנואפים עם הקדשים‪ .‬ויבאו האנשים על הנשים ‪ .‬וימסבלו‬
‫המנגנים והמרננים‪ .‬ומן הנגונים‪ .‬ימשוך אדם לחזנונים‪• .‬באישון לילה ובאפילה ‪ .‬וקרב‬
‫^*'‪,‬אל זה כל הלילה‪ .‬להלנוח נבלות ולהחעולל עלילות‪ .‬והוא מקיר הבושת ' והענוה‪.‬‬
‫וכל מדה נאות‪ .‬ומאבד הדעת‪ .‬ומשיב נפש המשכיל משתגעת‪ .‬להקל המצוה הסמורוה‪.‬‬
‫’ ׳ייי ^ ההאות והעברות‪ .‬והיין יחב־ל נניס אצילים עם נבלים‪ .‬וגאונים מם שסלים‪.‬‬
‫ןכנמלה עם הנקלה‪ .‬והזנב עם הראש‪ .‬והצואה‪ .‬עם בשמים לאש‪ .‬וכל השוגה בו'‬
‫מליו הונו‪ .‬ויוציא כל ממונו‪ .‬ויסנמל מן האומנוה אשל אתו‪ .‬כי בו שבח ‘ מכל‬
‫וישא משלו ויאמרג‬ ‫מכאכסו‪.‬‬

‫אל י‪1‬ךעי מוסר ותעלומיהיי‬ ‫שמיה‪.‬‬ ‫כת הנסנים‬

‫חכמי לבכ׳ות יחמת מ;מיה‪:‬‬ ‫־?יי לעין הב‪1‬עךים אכן לעין‪.‬‬
‫תטהר לעולם ממק‪1‬ר דמיה י*‬
‫‪T V T‬‬ ‫• ‪1 1‬‬ ‫‪T ^ l‬‬ ‫• » ־‬
‫'?זוב בדס לב‪1‬עלים א׳ותה ןל<»‪.‬‬
‫בו צוף דבש פיה ומטעטיהן‬ ‫ט^עס מר‪1‬ריה כרץש ימצא לח־‬
‫ימאם בטוב רקחה ובבעזמיה ‪:‬‬
‫ץ‬ ‫‪» r‬‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪- . Ti l‬‬ ‫״‬ ‫‪t‬‬ ‫•» ז‬
‫ט?יט כעין ^בל‪ 1‬לח^אתד^הל^^‪.‬‬
‫ימיה ;‬
‫בעבירות ימלאו ‪T VT‬‬
‫‪-‬גם ‪;-‬יי‪-‬‬ ‫‪ 01*9‬הי‪1‬תה בעביר־ות נ־ולרה‪.‬‬
‫לו נכרתה טתוןז בני עטיה‪• X‬‬ ‫‪ 1‬ל החטאים מבני אייש נכרתו‪.‬‬
‫י א מ ר המגיד וכשמוע העם פליאות אמריו‪ .‬נמשך לבם לדבריו‪ .‬ולבים מהם עז בג‬
‫‘ ‪ T‬ימאקוהו‪ .‬ונדרו נדל בל ימותם לנל ישתוהו‪ .‬ואומר אליו בחי המזליח כוכבי‬
‫_יי»’ך‪ .‬הודיעני מה שמך‪ .‬אמר אילון בצעננים מעוני‪1 .‬המשכיל ידעני‪ .‬וכשמעי נינו‪.‬‬
‫״״יוסי נו‪ .‬ואמלסי לו האמה גבילנו‪ .‬מנל הקיני סבלנו‪ .‬אמל אני איש אמוניך‪.‬‬
‫יייגליל נאמניך‪:‬‬

‫שער השמונה ועשרים‬

‫בשבחי ציון וירושלים‪ .‬ובקשה רומה תעלה לשמים!‬
‫נ א ם הימן האזרחי נקעתי מאלץ נוף‪ .‬אל יפה נוף‪ .‬והזמן ינידני כדור )יצנוף‪.‬‬ ‫‪..‬‬
‫בין שפמים‪ .‬ולשבת בין מנול וכילים‪ .‬אעלה אסכם‬ ‫‪ -‬לב לכס לשכב ‪..‬ין‬ ‫‪-------‬‬
‫לרעיוני‪.‬‬ ‫^‬
‫מצייס‪ .‬לראות בעוב ירושלים‪ .‬ושממי מגמתי אל הל ה'‪ .‬והמיל אשל בחל ה׳‪.‬‬
‫של מקדם שכנו בה מסי יושר וזכות‪ .‬לואי פני המלך היושבים ראשונה במלכות‪.‬‬
‫״כל נאתי גבולותיה ‪ .‬ופסגתי אלמנותיה ‪ .‬ונשקתי חרבותיה ‪ .‬וחוננתי עפלוחיה ‪.‬‬
‫מה טובו אהליך ‪ .‬הל ציון ומשכניך ‪ .‬ומה נעמו ארצותיך ומעוניך ‪ .‬אמותה‬
‫ואשא משלי ואומר ‪X‬‬ ‫י עם אסלי לאוהי אה פניך‪.‬‬
‫מטעמ‪5‬ןים עד ^חנןים ^לתה ן‬ ‫לציון מספרד גלתה• '‬
‫הךכתה י‪1‬ם ראתה* הר ^ והוא‪ .‬היום אשר מי׳ום היותה אותה ;‬
‫• > ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪ I‬י‬ ‫«‬ ‫■‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫;י ״ י ״ י‬ ‫ג‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T •I T‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫י‬

‫זכו והיא חוטאה ובפה זכתה ן‬ ‫‪?:‬ה ח סי די ם נכספו לראיות ולא‪.‬‬

‫‪T !r‬‬ ‫־ •‪1‬‬ ‫‪T ,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫י•’‬ ‫‪:‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪ L‬־‬ ‫‪•1‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫צ ? ר‬

‫אבדה ונס לחה ועינד• כהתה‪:‬‬ ‫ל׳וזליץ גופה בצייון אחרי‪.‬‬

‫עד כי בצי‪1‬ן עיר ן; היתה י‬ ‫*>?סי מערב כמתה נחשבה♦‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫אך ?הדרה ?;נין אנויש לא ראתה♦‬ ‫צי׳ון אשד כטה טךינןת נהדדו‪.‬‬
‫נגדה ןאם היא ?גל מר׳וטים ^נלתה ז‬ ‫לא אד>ןה אם הטריומים שחחו‪.‬‬
‫ו^_עין נני אישים ירןרה גלתה ן‬ ‫העיר ■אשו; בה ה^מכינה שכנה‪.‬‬
‫רם יקראו אל הנבואה עננתה ן ■‬ ‫על הילדים צלחה רוחה וט־‬
‫‪ :‬זי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪ -‬ן ‪•T‬‬ ‫‪-‬‬

‫^א חסרה‪.‬ח־שןי וא־ור לא ראתה ‪:‬‬ ‫ע?ן אישר לא ראתה זיו תארה‪.‬‬
‫מדיצי^עות מי לטעיות דלתה ‪:‬‬ ‫עיני בחום לבי לאנחתה הלא‪.‬‬
‫ז•‬ ‫‪ :‬־־ ‪T T :‬‬ ‫• ״‬ ‫‪I‬‬ ‫*ד•‬

‫שמיש ןכןר איזי בהציות ייום פנתה ז‬ ‫זהרה‪.‬‬

‫ואיה ‪tfjT‬‬
‫איה שכינת אל ז “ “״‬
‫גבעת לביונה איך בתחתית "שפלה♦ אדור אישר עי־ במתי רום גאתה ‪t‬‬
‫כי מאמר צור ייוצרה לא ?נ^תה‪:‬‬ ‫גלתך‪;;?. ,‬דתה ממעדניות דלקר‪^.‬‬
‫חשקה בזולת‪‘ 1‬ותחתיו עזטתה ‪:‬‬
‫‪t i t‬‬ ‫* • | ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I T J T‬‬
‫העחבה אלוף נעוריה אבל‬
‫מרים מא־וררים בשוטה הישלןתה ‪:‬‬ ‫רוחי קנא^ת עברה עליו ומי‪.‬‬
‫נפלה ?רכה חי׳ש ובטנה צבתה ‪. :‬‬ ‫ותהיה אלה בת־וך עמה עדי♦‬
‫לא טהרה עד כיה ועוד לא נקתה‪‘:‬‬ ‫ת^וזיל י^הטהר בטי גלות וע׳וד‪.‬‬
‫זה לה ישנות אלת ועל מאה ואר־ בעים וישטיונה מנותה גליתה ‪:‬‬
‫ייון שבתותיה ערי כיה רצתה‪:‬‬ ‫היא גרשה מתוך נוה צייון וצ־‬
‫כהה ונפשה כלתה עד כלתה ‪:‬‬ ‫תוחיל לעת רצון ועינה חכתה‪.‬‬
‫תבכה בעת תראה עדת זרים אשר‪ .‬י‪.‬עלו לבית האל והיא לא עלתה ;‬
‫טו לאסיוף טיושיב ןחידים בןתה‪:‬‬ ‫לא קצרה יד אל להושיעה וע־‬
‫עיוד צור ?שיבנה לאפריון ועוד‪ .‬תישוב לע^מה אחרי כי בלתה‪■ :‬‬
‫ובכלותי לערוך נ ע סכי‪ .‬וסין ערכי לפני מלכי ‪ .‬קמחי מכלוע על בלבי‪,.‬‬
‫לשועש בעיי‪ .‬ואש האנחוה צלעי חנעיר‪ .‬ויקוד היגונוס מלהע הצלעוס‪ ,‬ועיני ‪.,‬מגוללוס‬
‫נדמכוה‪ .‬ואשא עיני וארא מקום המקדש והעזרה‪ .‬אשר העירו עונינו משס המנורה‬
‫הטהורה‪ .‬והבעירו סממיה אש זרה‪ .‬ובעודי מההלן בנפש שואפס‪ .‬ודמעה נוטסס‪.‬‬
‫כנסל שוטפס‪ .‬לאיסי לעוממי איש מבני העיר‪ .‬ויאמר לי אסשוב‪ .‬ני אסה מקצה גליוה‪.‬‬
‫ומארצות נכריוס‪ .‬אמרחי כן הדבר‪ .‬ועסה רצוני לשאול דבר ממך‪ .‬אמר לי הנני עמך‪.‬‬
‫שאל ואגידה לך‪ .‬אמרתי לו־ מתי באו היהודים לעיל הזאת ‪ .‬אמר לי מיום לכדוה‬
‫ישמעאלים‪ .‬שכנוה ישראלים‪ .‬אמרתי ומדוע לא שכנות בהיותה ביד הערלים ‪ .‬א מי‬
‫מפני שאמרו כי הרגנו אלהיהם‪ .‬ועשינו סרפה להם‪ .‬ואלו במוכה מצאונו‪ .‬אזי סיים‬
‫בלעונו‪ .‬הן נזבס אס תועבותיהם לעיניהם ולא יסקלונו‪ .‬אמרת• ואיך היתה סיבת‬
‫ביאמכם־אל המקום הזה‪ .‬אמר כי האל קנא לשמו‪ .‬ויממול על עמו‪ .‬ויאמר ־לא טוב‬
‫היות בני עשו סיכל קדשי קדשים‪ .‬ובני יעקב משם גרושים‪ .‬פן יאמרו הגויס בקנאת‪.‬‬
‫זנס האל בנו־ בכולו בשנאה‪ .‬והרים בן הגרושה למעלת הנשואה‪ .‬ולא יוכל לנכר אס‬
‫בן האהובה על סני בן השנואה‪ .‬ויער אלהים את רוח מלך ישמעאלים בשנת ארנעח‬
‫אלפים ותשע מאות וסמשים ליצירה‪ .‬ונחה עליו לוס עצה וגבורה‪ .‬ויעל הוא • וכל‬
‫סילו ממצרים‪ .‬ויצר על ירושלים‪ .‬ויתנה ה׳ בידו ויצו להעביר קול בכל עיר‪ ..‬אל‪ .‬כל‬
‫לב וצעיר‪ .‬לאמר דברו על לב ירושליס‪ .‬לבוא אליה כל הרוצה ‪ .‬מזרע אפרים ‪ .‬אשי‬
‫ישאל מאשור וממצרים‪ .‬והנדמיס נקצה השמים‪ .‬ויתקבצו מכל סאה אליה‪ .‬וסנו‬
‫בגנוליה‪...‬ואנסנו עתה יושבים בצל השלוה הנמתקס‪ .‬אם לא תהיה נעתקת ונ ת ק ת‪.‬‬
‫כי אנסנו יראים לרוע המעשים הנעשים בה‪ .‬ומן החמס והרשע אשר בקרבה‪ .‬ואש‬
‫השנאה והמחלוקת‪ .‬אשר בה דולקת‪ .‬ולנוח שוכניה סולקת‪ .‬כי כולם הם ראשים‪.‬‬
‫וחכזרים קשים‪. .‬וכל איש יבקש‪ .‬לעת סנירו‪ .‬האב שונא לבנו בכורו‪ .‬והבן לר‪.‬ורו‪..‬‬
‫הבנים מלקטים עצים‪ .‬והאבות להבעיר האם רצים‪ .‬וכל המעשים בלבנות שנים‪ .‬ואין‬
‫מ א‬ ‫שער תשעה ועשרים‬
‫בהם עושים לשם שמיס‪ .‬ובכל יום ירבו מריבות ומחלקות‪ .‬וכל הלבבות נסלקוס‪ .‬עד‬
‫קלאתי שם העיר תלע המחלקות‪ .‬והראשים הממונים עליהם‪ .‬נושכים בשיניהם‪ .‬הראש‬
‫אסל ישנה להזיק לאחד והאסד כנגדו‪ .‬וכל אחד לתבירו כצנינים בצדו‪ .‬ויש עוד ביניהם‬
‫מאיתים ומדיחים‪ .‬ומפרידים בין אחים‪ .‬זה יפרוש רשתו‪ .‬ותשב באיתן קשתו‪ .‬ועל‬
‫בעין נחזה‪ .‬ויתר‬
‫עין __ ‪,‬‬ ‫‪ P‬נערוך לאל תפלתינו‪ .‬לכלות הקוצים מבינותינו‪-------- .‬‬
‫ותשועתו ‪, -‬‬
‫וישא משלו ויאמר ;‬ ‫יימליני לק את המות הזה‪.‬‬

‫חןלקת‪:‬‬
‫‪IW‬‬ ‫א׳והבים‬
‫ן•»‬ ‫ולבזת‬ ‫אש המריבה י‪1‬ם וליל ך־ו^קת‪.‬‬
‫‪T‬בנו ‪• t‬‬
‫אם לא יכבוה מתי ייושר ות׳ום‪.‬‬
‫בנו חמת אל תהיה נ־ו׳שמת‪:‬‬
‫אל כל חלי‪.‬ימצא אנילש מרפא אבל‪ .‬קנאה תשבר ^נד שא‪ 1‬ל מסרקת‪:‬‬
‫!אריך ולז^ יו‪.‬כל שאת מחאקת‪:‬‬ ‫‪,‬כל ד*‪13;,‬נ‪1‬ת‪.‬יסבלם האל ןאף\‬
‫‪%‬‬
‫אמר המגיד ובהשלימו^נאמו‪ .‬שאלתי על שמו‪ .‬וישתק להגיוני‪ .‬ויאמר הלא‬
‫״כיל סבירך סבל הקיני‪ .‬וישמח לבי על מציאותו‪ .‬ונקשרתי בעבות חברתו‪ ,‬והתעלנ‪:‬הי‬
‫יקלבתו‪ .‬כל ימי שבתי באדמתו ‪ :‬י‬

‫שער התשערז ועשרים‬ ‫׳‬

‫‪:‬‬ ‫האב ובנו לרוע זמנם‪ .‬שואלים למלאת ססקם‪:‬‬
‫נ א ם הימן האזרחי קניתי לי תמורה ומקוה‪ .‬למצוא בה ריות ותקוה‪ .‬ונתעתי‬ ‫‪.‬‬
‫'נינוה‪ .‬והיתה בעח ההיא מאירה כאור* נגוהים‪ .‬עיר גדולת לאלהים‪ .‬ובאתי אליה‬
‫ללזלש עבת‪ .‬בעש רות התערה נושבת‪ .‬והזמן קר מאד‪ .‬ולפני קרהו מי יעמוד‪.‬‬
‫יהגשס הצביא חייליו‪ .‬והשלג נשא בראם ההרים דגליו‪ .‬ויהי היום ואני בבית התפלה‪.‬‬
‫עם הקהלה‪ .‬והנה איש מלא שכל ודעים‪ .‬עליו בגדים קרועים‪ .‬והוא בוכה לקשי‬
‫’יייי• ינער קען עמו‪ .‬והקור מבקע מקורי עיניו‪ .‬ויפוצ׳ן תלעי שניו‪ .‬והרות‪ ..,‬צקערסו‪.‬‬
‫’שמר שעיתו‪ .‬והשלג ידבק לסכו לשונו‪ .‬ויבלנל הגיונו‪ .‬והוא עומד באיברים רעדים‪.‬‬
‫גין העומדים‪ .‬וכאשר השלמנו המפלה‪ .‬ערך לאל ההל‪ .:‬ויקרא שלום בתחלה‪ .‬אחרי‬
‫‪ P‬א מי‪ :‬אליכם אקרא עועי המשבצות‪ .‬ועוטפי חמסלצות‪ .‬לובשי בגדי זנרומים‪.‬‬
‫י״תכהים בעורות אילים מאדמים‪ .‬הלועגים על הקור וחייליו‪ .‬השוחקים ‪ .‬לשלג בעת‬
‫’ ליס דגליו‪ .‬סנוחנים‪ ,‬בגדיהם צנה‪ .‬מפני הצנה‪ .‬והתוחיה מפני הקרה‪ .‬והקרח‬
‫’ '’ירא• השוכנים בביש מדות‪ .‬השוכבים בין שדה ושדוח‪ .‬חשבתם כי אין עשירים‬
‫ינעדיכס‪ .‬ואין כבוד אלא כבודכם‪ .‬פסדו מן הזמן אשר כמים משתפך‪ .‬והגלגל‬
‫המתהפך‪ .‬כי כמה לבשנו עדנים‪ .‬ושנענו מעדנים‪ .‬ורכבנו תותים מזוינים‪ .‬וסחבנו‬
‫ייהנציס שנ*ם‪ .‬והיינו נשואים בחוצן ובכשפים‪ .‬ומלבושנו צבע רקמתים‪ .‬ומצעינו י רחם‬
‫לחמתיס‪ .‬ובעת הסך הזמן עעמו‪ .‬והוציא עלינו בלי זעמו‪ .‬שנו המעדנים מרורים‪.‬‬
‫ינהעך משתה שמנים למשתא! שמלים‪ .‬והיין כרגע המחלצות חליצות‪ .‬והמשבצות מגוללות‬
‫ינליס‪ ' .‬ישבו כלי הרקמות כלי נקמות‪ .‬והעבסים נרמסים‪ .‬ופשטנו רקמה וחולמה‪.‬‬
‫יילשני ימה וסולעה‪ .‬ועסה הזהרו בעוד יש לאל ידכם‪ .‬בערס תעזבו לאחרים כבודכם‪.‬‬
‫ערומים מהודכם‪ .‬כי הנה עיניכם רואות י איך קצר המצע‪ .‬ושק ואפר • לרבים‬
‫וירדנו פלאות‪ .‬ורדנו חלאות‪ .‬ועינינו כעיני יתומים למרחמים‪ .‬או כעיני אבלים‬
‫^נמנחמים‪ .‬ועתה היש בכם בן הורים‪ .‬ואיש מגזע מהורים‪ .‬ירך לבבו לדלותינו‪.‬‬
‫להמי רחמיו לשפלותינו‪ .‬ויפחד סן ימצאהו אשר מצאנו‪ .‬וישכירהו ביין התרעלה מ מן‬
‫־ישל השכירנו‪ .‬ויעבור עליו כוס היגון אשר עברנו‪ .‬וכאשר הגיע עד כה‪ .‬דבק י לשונו‬
‫לסכו והתבונן אולי יש סומל בלב הומה ונשבר‪ .‬ואין אליו •דבר‪ .‬־ ובראותו כי לא‬
‫’'^יעילו דבריו‪ .‬והעם כמו פתן חרש לסבריו‪ .‬ישב על הארץ והוא רועד‪ .‬וממנו ימעד‪.‬‬
‫’ ״מל לנערו עשה לך אשל חמצא ידיך‪ .‬כי אין חומל לאידי ולא לאידיך‪ .‬ויקס הנער‪.‬‬
‫לשונו מלטש כשער‪ .‬ויאמר בי ה* מה אומר‪ .‬וחסיד גמר‪ .‬וריח הצדקה נמר‪ .‬ושדי‬
‫ששי המר•׳ ולב! חמרמר‪ .‬ואל; בדבלים חשל היום שמעתם ידבר אדם על ה»ם נקרט‪.‬‬
‫’ הסלע נבקע‪ .‬ועל ההר נרקע‪ .‬ועל האש תשקע‪ .‬ועל הנחשים‪ .‬אשר לסם לחשים‪.‬‬
‫״ ”י לקול מלסשים‪ .‬ונקלט לבבם לשנים‪ .‬ונמס ויהי למים‪ .‬ומדוע לבבכם בצור‬
‫‪11‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫החלמיש ממקומו לא ימיש‪ .‬האל יצילנו מלננוס קשוה ‪ .‬ומנסשוח סלושוח‪ .‬ומילים‬
‫סגורוס‪ .‬ואזנים ארשוח‪ .‬מה אלה הלבבוה‪ .‬י׳פר מקלנג חצונוס‪ .‬והלעיוניס‪ .‬הקשים‬
‫מאבנים‪ .‬והיל החזקה‪ .‬אשר היא ממחל ריקה‪ .‬ושב מקורה ינשה‪ .‬ומצח נעליה נמשס‪.‬‬
‫הנה שמעו אזניכס‪ .‬אשר לא שמעחם כמוהו נזמניכם‪ .‬ואחם מעלימים מראוס עיניכם‪.‬‬
‫והופכים לצל אמר פניכם‪ .‬כאלו אין המצוה הזאח אלזכם‪ .‬או ההוכחה הזאה לזולחכם‪.‬‬
‫ועסה יזכור כל איש מכם יוצרו‪ .‬וישבור קשי יצרו‪ .‬וירן לבבו עליו וכבילו‪ .‬ואל יקפון‬
‫ממני ילו‪ .‬ויעשה היום מה שימצא מסר יוללו‪ .‬ויפחל פן יקרה ממר לבנו אשר קראני‪.‬‬
‫וישוב לשאול פח לסם כמוני ויצריכהו הזמן לאנשים קשים כאשר הצריכני ‪:‬‬
‫אמר סמגיל וכשמוע האנשים לברי הנן‪ .‬נבקע לבם אשר היה כמו אבן‪ .‬והמהו‬
‫לחוקף לשונו‪ .‬וסוזק הגיונו‪ .‬והחגלבו כלם על האב ועל ילילו‪ .‬איש נממנס ’לו‪.‬‬
‫נשא חאב משלו ואמר^‬ ‫וכאשר החמלא שקו‪ .‬ונמלא שפקי‪.‬‬
‫קנךבותם ורןי לבם לאידי‪:‬‬ ‫ןרחם א^אציי^ים רחטוני‪.‬‬
‫במו ‘שמיר ואין טחזיק בירי‪:‬‬ ‫וה;ה מתחלה לי לבנם‪.‬‬
‫לזקנותי ועל‪.‬קטנות ;לידי‪:‬‬ ‫וחמלו‪.‬‬
‫‪IT‬‬ ‫‪i‬‬
‫לבבם •לי‬
‫‪TT I‬‬
‫הסזי‬
‫‪ t‬־‬
‫‪I‬‬
‫וצור‬‫ז‬

‫אמר המכיל וכאשר כלה לבריו‪ ,‬והשלים שיריו‪ .‬המנוננהי אליו‪ .‬והנה הוא‬
‫סבר הקיני בעינו‪ .‬והנער בנו‪ .‬ומעע גנו‪ .‬וידעתי ערמתו ונכלו‪ .‬והבנתי כ♦ הנער‬
‫רשתו וסבלו‪ .‬אן לא החולעתי אליו‪ .‬פן חגלה נקהל ערמת פעליו‪ .‬ועזנתיהו‬
‫ונטיתי מעליו‪:‬‬

‫השער השלשים‬
‫הרופא האורח• ומיני תרופותיו ברחובות צורח‪:‬‬
‫נאם הימן האזרסי נסעתי מנחל ארנון‪ .‬לנעל גל אשר נבקעת הלבנון‪ .‬ובעול*‬
‫משוטט בסוצוסיה‪ ,‬ללקוע מלשון חכמיה‪ .‬פניני מליצוסיה‪ .‬ראיתי עם רב באים ונצנאים‬
‫מכל מסלה‪ .‬ונעשו כעגולה‪ .‬ואלא בהון ההמון‪ .‬זקן כפון< כאגמון‪ .‬וסביביו קהל רב‬
‫נצנים‪ .‬והוא נצב על שער בת רבים‪ .‬ולפניו כפות מלאות‪ .‬במיני רפואות באלה‬
‫‪.‬מלקסות ובאלה משיחות‪ .‬ולפניו רעיות‪ .‬למכות טריות‪ .‬ותעלות וארוכות‪ .‬לכל מחלה‬
‫ערוכות‪ .‬מערכות מול מערכות‪ .‬ואצלו כלי ברזל ומלקסים‪ .‬והמזלג שלש השנים‪.‬‬
‫וכלי ההקזה ותכויות וכלי חתון הנשר סדים כחרב פיות‪ .‬והוא קורא במליו לכל‬
‫דען ויאמר‪.‬‬ ‫הנצנים עליי‪.‬‬
‫שמעו אלי עמים‪ .‬והקשיבו המון לאמים‪ .‬אנכי הבא ממערכות הזמנים‪ .‬והנמלט‬
‫מי^ מקורות השאונים‪ .‬והמים הזדונים עברו עלי כמה חלאות‪ .‬וראו עיני פלאות‪.‬‬
‫ושמעו אזני נוראות‪ .‬נסעתי מארן עילם‪ .‬ושוטטתי באפסי עולם‪ .‬לסקור חכמי חבל‬
‫כולם‪ .‬ולמדתי חכמה לפני רופאים עצומים‪ .‬ויצקתי מיס על ידי סכמים );חוכמים‪.‬‬
‫‪ ,‬ושאבתי בצמאה אס דבריהם‪ .‬וקבלתי מפיהם ולא מפי ספר״הם‪ .‬ועמדתי על סודותיהם‪.‬‬
‫ונגלו לי חכמותיהם‪ .‬אני נעזרת האל ’ ארפא מסצים‪ .‬ואגדר פרצים‪ .‬ואחבש מעצבים‪.‬‬
‫ואשקיט מכאובים‪ .‬ואתי רפואה מצויה‪ .‬לכל כאב וכויה‪ ,‬אשר בגויה‪ .‬ולנשיכח צפעון‬
‫וחיה‪ .‬ובידי רטיה לכל מכה עריה‪ .‬ומי שנשכהו רסש יבא נא אלי‪ .‬וישמע שימי‬
‫וחיה כל הנשון וראה אוחו וחי‪ .‬ולי אבק שחקתיו עד אשר דק‪ .‬להאיר רואות קגורוס‪.‬‬
‫ולפקוח עיניס עורות‪ .‬ואתי רפואה להזריע העקרות‪ .‬ולהשיבם הרות‪ .‬ולחמם הנשי‪.‬ם‬
‫הקרות‪ .‬ואתי מזור לכל מצור‪ .‬וכל נגע אשר לא חובש ולא זור‪ .‬אני אהיה לו מעיר‬
‫לעזור‪ .‬אני בעוז האל אנהל פסחים‪ .‬ואשיב העורים פקחים‪ .‬עד ידלג באיל פסח•‬
‫וימה וצפון ינגח‪ .‬גם כל סל• וכל מכה אשר הלב מדכה‪ .‬ותשב אנוש עד דכא‪ .‬אני‬
‫אסירנה ואענירנה‪ .‬ובשלוה אמירנה‪ .‬ובידי פון‪ .‬לכל דמע שפון‪ .‬וכל עין הפון‪.‬‬
‫להוניש מימיו; ולעצור גשמיו בשמיו‪ .‬ולי ארוכה‪ .‬ורפואה ערוכה‪ .‬לכל רגל נקשרת‪.‬‬
‫ולכל נשברת‪ .‬וכצ צועק מכאוב אישון‪ .‬באופל לילה ובאישון‪ .‬ואיננו מניח לו לישון‪.‬‬
‫בידי רפואות חליו‪ .‬עד רואיו יאמרו איו‪ .‬וכל מי הוא נכה רגלים ואין לו מעמד‪.‬‬
‫ואיש כי יהיה בו שבר רגל או שבר יד‪ .‬או חולה מכאב צוארונו‪ .‬או תבלול בעינו‪.‬‬
‫או גרב או ילסת ‪ .‬בידי רפואתו‪ .‬ולי רפואה לכל מסלה נצמח‪ .‬ולשחפס‪,‬ולקדחת‪.‬‬
‫מב‬ ‫שער אחד ושלשים‬
‫ילאש מסלקמש אשר גין העצמום קודחה‪ .‬ולצרעה פורמם‪ .‬ולשאס ולספמס‪ .‬כי יהיר^‬
‫ולכאב השנים‪ .‬ונ ק ע הפפהים ורפיון הידים‪ .‬ושלשול המעים‪.‬‬ ‫י קי ס ס או מ נ ח ה‬
‫יחילש המהנים‪ .‬ופיק הנרכים‪ '.‬אני ארפאם בעזרה שוכן שמים‪ .‬וכל המשסגע ונופל‬
‫מל גחונו‪ .‬וימצא מחנק מ רונו‪ .‬ויוציא מפיו לשונו‪ .‬ויורד רירו מל ז ק נ ו‪ .‬אני אקיר‬
‫שגעונו• ולי מרפא‪ .‬לכל איש נכפק‪ .‬ולכל לב נרפה ונספה‪ .‬ולהחלואי הפה‪ .‬ולנשוך‬
‫יאפעה‪,‬או שפיפון‪ .‬ולירקון ולשדפון! ולגידים הנהוקים‪ .‬ולאיברים המהפרקיס‪ .‬ולאיש‬
‫חשל שוקיו החעוהו‪ .‬ורגליו מהלוף שבחו‪ .‬ולכל איש צרוע‪ .‬ומוכה אלהים ונגוע‪.‬‬
‫יאשה כי חהיה זבח אטהרנה מטמאהה‪ .‬ולמה בנדחה‪ .‬בידי רפואהה‪ .‬ולזב אה זונו‬
‫״‪ ’P‬ר יגון לבו‪ .‬וכל המלאים הנזכרים‪ .‬ואשר אינם נזכרים‪ .‬רפואהם בידי• וגס עסה‬
‫הנה בשמים עדי‪ .‬ונמרומיס שהדי‪ .‬וכל אשר דברי יאזין ולא יאמין יבוא ינקני‪ .‬כי‬
‫כאשר דנרהי כן ימצאני ‪:‬‬
‫א מ ר המגיד וכשמוע העם אמרחו‪ .‬נמשכו אליו נ מ ס ק מלסו‪ .‬ונספשו כדגים‬
‫נייצידסו‪ .‬והסקבצו אלפים ורבואוה‪ .‬וצבאי צבאוה‪ .‬ובאו אליו המונים המונים‪ .‬במיני‬
‫יגעים משהניס‪ .‬ומלאים רעים ונאמנים‪ .‬ונגשו אליו גדולים וקטנים‪ .‬ועשידם ואביונים‪.‬‬
‫יענדים עם אדונים‪ .‬נ ם עור ופסח‪ .‬וקרס וגנ ח ונ על שמין פורס‪ .‬זה נוכה ומהיפח‪.‬‬
‫ליעק ומר צורח‪ .‬וכלי השהן נ אי ם על כמה מינים‪ .‬וכלים מכלים שונים‪ .‬מהם‬
‫‪' ’ ,‬י »י אהו שחור ׳ומהם מאודם‪ .‬והיה הנגע ירקרק או אדמדם‪ .‬וימקנצו לפניו אנשים‬
‫יישיס‪ .‬ונערים וישישים‪ .‬זה צועק בכאבו‪ .‬וזה יגיד נגע לבבו‪ .‬וזאה הספר ממלהה‬
‫^^איסתה‪ .‬ומסן מכתה‪ .‬והוא מאזין אליהם‪ .‬ומחלק רפואוחיו אליהם‪ .‬ונומן דברי‬
‫יכלים להם‪ .‬ולוקח כספים מידיהם‪ .‬עד נמלא כריסו וכיסו‪ .‬וגדל משושו‪ .‬וסר כעסו‪.‬‬
‫®יק גייל לססורחו‪ .‬ומכר נדמים יקרים הבלי רפו א סו‪:‬‬
‫א שר המגיד ולא יכולסי להגיע אליו‪ .‬עד נפוצו העם מעליו‪ .‬אז קרבסי אצלו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫סהנונגיי׳ לו‪ .‬ואמרהי אשביעך באל אמד ואין שני‪ .‬האהה מבר הקיני‪ .‬ויצחק למלי‬
‫אלי אנכי מנסר ידידיך‪ .‬ואיש חסידיך‪ .‬וישמח לני בחברחו‪ .‬וישנהי לעומסו‪.‬‬
‫נהוכ׳ס אוחו‪ .‬ואמרמי לו האיש כמוך ימלל על הדרכים הודו‪ .‬וינבל בעסקי הרמאים‬
‫^ייי• ייכעש לעלי־ וי א מ ר א ל י ‪:‬‬

‫ע ל נ י ר ב ר קז ל ח כ י צ ו ף ו מ ן‪.‬‬ ‫־ידיד נס״ שי ט הן ר ל ב נ א מ ן‪.‬‬

‫א ו ל י א ל ו ז י ם ט ת ס ד י ו לי י מן ‪:‬‬ ‫^י ל ם ‪,‬אני ס׳ו בב לב_ ק ש מ ח; ה‪.‬‬
‫'‬ ‫^קשה וןלין ל ב‪ ’1‬ל?‪.:‬ני‬ ‫לי ד!ןמן ה ר ע ״ מ צ א ת י ה ו כ צ ו ר‪.‬‬
‫א ל ת א ־ ש ש ני ו ה א ד י ם הז מן נ‬ ‫? ‪ ! 5‬פ ע ת ת ר צ ה ת ל ו נ ה ל ע ר‪ 1‬ף‪.‬‬

‫ויהי עד כה ועז כה‬ ‫וי ת מ ה לני לסבלו ונבלו‪ .‬ולא מצאהי מענה להשיב לו‪.‬‬
‫^‬ ‫'^^’ הו והנה סר צלו‪ .‬וחלף הלך לו ;‬

‫שער האחר ושלשים‬

‫^סרש אשר אשר התל בגבוריס• וישקם סם לענה ותמרורים ‪:‬‬
‫ין‪ .,‬נ א ם הימן האזרחי שמסי מגמסי‪ .‬נע ה צאתי מאדמסי‪ .‬לראוס פליאוה העולם‪.‬‬
‫’ שיי ממנו בל ימעלם‪ .‬וקבבהי אפסי חבל‪ .‬ולקחתי הנדודים לנחלה וסבל‪ .‬ויהי‬
‫הימים ואני נוסע מסוריא לאנטכיא‪ .‬ועמנו פאר הגבירים‪ .‬ונזר החנריס‪ .‬מבר‬
‫^ י י*• והיה מספר לנו משלים ומידוח‪ .‬ומילים חמודוח‪ .‬ויאומר לנו אגידה נא לכם‬
‫‪ ’ ,‬י״לא‪ .‬כמוהו על לב איש לא עלה‪ .‬אמרנו הגד פליאהך ונדענה‪ .‬וחודה חידסך‬
‫נ ן‪ •'’’’’,,,‬אמר הייתי נוסע מדבון‪ .‬עד ארץ חשבון‪ .‬עם חברים מאירים ככוכבי ליל‪.‬‬
‫‪ j,‬י' חיל‪ .‬בעלי זרוע רמה‪ .‬אחוזי מרב מלומדי מלחמה ובעוד אנחנו נוהגים‬
‫’ ״’גי• בנתיבוחינו‪ .‬ראינו איש רוכב על חו׳סו והוא נמיז וכנרק ירוץ‪ .‬משקין<‬
‫לאש הגבעה‪ .‬וכאשר ראה אוסנו מהר לרדס אל הבקעה‪ .‬ו»סוה על פניו‪ .‬ולא‬
‫אם עיניו‪ .‬־וכאשר ראינוהו רצנו לקראתו נזרוטוח משופוח‪ .‬וחרבות שלופות‪.‬‬
‫חנופוס‪ ^.‬וכאשר הדביקוהו ראשי חניתוסינו‪ .‬התנפל ארצה לעומתינו‪ .‬ונשק‬
‫מרכבותינו‪ .‬ויאמר לנו שממו אל* גבורי ואצילי‪ .‬ואז סגזרו אשר חרצו עלי‪.‬‬
 ‫ספרתחכמוני‬ ‫י‬
‫אמרנו לו דגר דנלין‪ .‬וגלה תסרין‪ .‬ויגל תסר פניו‪ .‬והתיר המפוה מנין עיניו‪ .‬והנה‬
‫היא עלמה‪ .‬אור הממש ליפיה לא ידמה‪ .‬ומפניה לבב השמל אימה‪ .‬ועטה כלמה‪.‬‬
‫שפהיח כצנצנס המן‪ .‬ושדיה נטע נעמן‪ .‬ושערת הכלה בארגמן‪ pgjjjj .‬ילי א»ן‪ ,‬וגני‬
‫עיניה כשני יווריס באצבע אל כחובים‪ .‬מעשה חושב כרובים‪ .‬ונאמר לה אמלי לנו מה‬
‫לך‪ .‬והגידי אשל קרה לך‪ .‬אמרח לא עליכם כל טובלי ללן ק^יעו וראו אס יש‬
‫מכאוב כמכאובי‪ .‬וחנוני בי יד אלוה נגעה בי‪ .‬אני הייחי עלמת נעלמה בחדרי מלכים‪.‬‬
‫והיכלי נתינים‪ ,‬מן השמש והירח‪ .‬ומן האור הזורח‪ .‬ולא יכלו הרוסוה לגנוב מבשמי‬
‫ריח‪ .‬ושואה רשעים לא באתני‪ .‬וידם לא הנידחני‪ .‬עד אשר שמע שמעי אמד מן‬
‫הפריצים‪ .‬ואיש מן העריצים‪ .‬ובא בחצות הלילה ונקב קילוח ניחי‪ .‬והוציאני מביס‬
‫אמי ומסדר הורתי‪ .‬ואל המדבר הזה הניאני‪ .‬ובתוך המערה השכינני‪ .‬ובמחשכים‬
‫הושיבני‪ .‬והחעולל בי והעציבני‪ .‬וכמעלה למ׳ן הציבני‪ ,‬וזה לי שנה תמימה אשר אני‬
‫יושבת במדבר הזה לבדי‪ .‬ואין נפש מברואי עולם לצדי‪ .‬עד קצלה נפשי וקצתי בחיי‪.‬‬
‫והכת* לחיי‪ .‬׳ ואמרתי טוב מותי מחיי‪ .‬וטוב לי לתכן בעצמי‪ .‬ולמשול למוח נפשי‬
‫ודמי‪ .‬מהיות* יושבת במדבר הזה עד מותי ואקום ושמתי נפשי בכפי ואמרתי אבטח‬
‫על לסמי ה׳ כי לא תמנו‪ .‬אס יחיונו נחיה ואם ימיתונו וממנו‪ .‬ויהי בחצי הלילה‬
‫והוא שומה ישכור על מטחו‪ .‬כפי מנהגו ודסו‪ .‬ובאתי אליו נל אע‪ ,‬וקרבתי אליו מעט‪.‬‬
‫ושלפתי חרבו‪ .‬ומקעתיה בלבו‪ .‬ויצאה מגבו‪ .‬ויקס אלי והחזקתי בזקנו‪ .‬והפלתיו‬
‫ארצה על גחונו‪ .‬והוצאתי החרב מבטנו‪ .‬וחתכתי צוארונו‪ .‬וחבלי גרונו‪ .‬אסרי כן‬
‫מהלחי‪ .‬וטל חוסו רכבתי‪ .‬ומדברות ארחסי‪ .‬ומהר 'אל גבעת ברחתי ולא שקעתי‬
‫ולא נמתי‪ .‬עד אשר בכם פגעתי‪ .‬ועתה הנני בידכם‪ .‬עשו לי כטוב בעיניכם‪.‬‬
‫וכשמענו דבריה‪ .‬חמלנו לציריה‪ .‬ויהמו לחמ;נו לאמריה‪ .‬ואמרנו חרד אש ה' על‬
‫הרשע ההוא ועל פגרו‪ .‬וברוך שהפילו ושעקרו‪ .‬ועתה אל חילאי כי לע לא יאונה‬
‫לך‪ .‬לכי אמנו והטבנו לך‪ .‬ותאמר הנני אמחכס‪ .‬לשרת אתכם‪ .‬בכל חאותכ׳ס‪ .‬וכאשר‬
‫(פלכנו יחד‪ .‬ולבה שלום מפחד‪ .‬אמרה לנו דעו כי יש אחר• ההר הזה עינות מים‪' .‬‬
‫מחוקים כמפת לשפתים‪^ .‬אס תשימו משם דלככם‪ .‬וחקסו מים לצרכיכם‪ .‬תשכילו■■‬
‫באשר תעשו כי הדרך רחוקה‪ .‬והשמש חזקה‪ .‬והנפש שוקקה‪ .‬וייטב הדבל בעינינו‪.‬‬
‫ובאנו אל המעין כחום הצהרים‪ .‬והנה כל הארץ פלגי יבל* מיס‪ .‬ושמח מאד לבנו‪.‬‬
‫ושקט עצלינו‪ .‬ותאמר לנו אתם עיפים מן ההליכה והיגיעה‪ .‬וחוקן< החום והנסיעה‪.‬‬
‫ואס משכבו משכב הצהרים‪ .‬ותתנו מן המנוחה חלק לעינים‪ .‬עד שהיום יפוח‪ .‬ונשבה‬
‫הרוס‪ .‬אז תלכו בשמחה‪ .‬בראותכם כי הימה הרוסה‪ .‬וייטב הדבר בעיני חבולתינו‪.‬‬
‫וירדנו ממרכבומינו‪ .‬ושמנו סביב המעין מושבותינו‪ .‬וגם היא ירדת מטל סיסה והסירה‬
‫מעיליה‪ .‬ושביסיה ועגיליה‪ .‬וקשרת סוסה וסוסי נו ‪ .‬והכינה לנו מקומות כספצנו‪.‬‬
‫ובנאות דשא הרביצחנו‪ .‬ונאמר לה אשריך יעלת החן כי אספת עם הצורה ההדורה‪.‬‬
‫נפש יקרה‪ .‬והסברת עם החמימות‪ .‬זרחות ונעימות‪ .‬אמרה תמהתם על נעימותי‪ .‬ועוד‬
‫לא ראיתם זריזותי‪ .‬כי יש לי כמה מלאכות עצומות וחמודות‪ .‬וכמה מצות נכבדות‪.‬‬
‫ועמה אגלה לכם קצתם‪ .‬ותקס להראות לנו גבורתה ויכלתה‪ .‬ודרכה קשתה‪ .‬וזרקה‬
‫חן עד לב השמים ובטרם נפל זרקה אחריו מן שני וינקעהו לשנים‪ .‬ונתמה על‬
‫גבורתה‪^ .‬על ;ריזומה‪ .‬אמרה לנו ועוד אראה לכס ‪y‬נלאכה אחרת‪ .‬תהיה לדור אחרון‬
‫מזכרת‪ .‬ובידכם למשמרת‪ .‬והקח אשפמה במרוצה‪ '.‬ורכנה על סוסה‪ .‬ודרכה קשתה‪.‬‬
‫וזרקה סן בלב אחד מחברנו‪ .‬ונפל ארצה ומת‪ .‬ואצעק אליה ואמרתי אוי לך מה‬
‫זאת עשית‪ .‬אמרה לי החרש בן הזונה‪ .‬נפתה לבבך‪ ,‬בתמונה‪ .‬הלבנה‪ .‬ובאשפה היפה‪.‬‬
‫ובמראה הנאה‪ .‬והרקה המשוקה‪ .‬ולבנוך העיניס‪ .‬וסאמי השדים‪ .‬וחולש המתנים •‬
‫וחמוקי הירכים‪ .‬ולבנת הידיס ומשוקיס‪ .‬וחשבת לחנו ק ולנשוק‪ .‬ולשום חזה על חזה‬
‫ושוק על שוק‪ .‬חי ה' תעית בסשנוניך‪ .‬ונפתה לבך ורעיוניך‪ .‬ואם לא יקשור כל‬
‫איש מכם אס חבירו‪ .‬אקרע בחצי אס סגורו‪ .‬ואמן לעוף הפעים אח בשרו ;‬
‫׳ אמר המגיד וכשמוע העם אס הדבר מרע הזה ויתאבלו‪ .‬ונפלו פניהם ארצה‬
‫נבהלו‪ .‬ונהפכה השמחה אנחה‪ .‬והרנה קינה‪ .‬ושבה האהבה איבה‪ .‬ונהפך החשק‪.‬‬
‫ולמלחמה וכלי נשק‪ .‬ונודע לנו מכל אשר זכר‪ .‬כי הוא זכר‪ .‬ולא ידענו בצל מי נמסה•‬
‫עלא מצה מה נעשה‪ .‬כי לא היה בנו כס‪ .‬לא להלמס ולא לברוח‪ .‬כי היו' סוסינו‬
‫וצויים‪ .‬וכלי י מלחמותינו קשורים‪ .‬וכל איש ממנו שוכב‪ .‬והוא על סוסו רוכב•‬
‫וקשתו דרוכה על יד‪ .‬ואין לאיש לפניו מעמד‪ .‬ולא מצאנו עצה כי אם לעשות דברו‪.‬‬
‫קשי כל אמד ממנו רבירו‪ .‬עד אשר נשארתי לבדי‪ .‬ואין שני לצדי‪ .‬וירד מעל סופי‬
‫מג‬ ‫שער שנים ושלשים‬
‫והחזיק בכפי‪ .‬והכה על ערפי‪ .‬דאמל לי זרע מנאף משבח למות בצי}< השפהים‪.‬‬
‫ונחלוק הזרוע והלחים‪ ,‬של נעליך‪ .‬אמרתי לו זה המנעל בעת לבשתיהו היה חדש‪.‬‬
‫ועתה נח לחה ויבש‪ .‬ולא אוכל לשלוף אותו‪ .‬אמר לי אני אמלן היום מנעלך‪.‬‬
‫כי זה הכבוד עלח בגורלך‪ .‬וכאשר עמד אללי לשלוף‪.‬נעלי היה לי בתוך המנעל מאכלת‪.‬‬
‫^מין ברק נמשלת‪ .‬ומשכתיה בטרם יראנה בעינו‪ .‬וחקעתיה בבטנו‪ .‬ונפל ארצה על‬
‫נייינו• ואעמוד עליו ואמותתהו‪ .‬והחזקתי בראשו ואכרתהו‪ .‬ומהרהי להתיר מברי‬
‫ייינאחריהם‪ .‬ונחקתי הקשר אשר על ידיהם‪ .‬וקברנו בעפר חבירנו‪ .‬והלכנו נעצבים‬
‫לאידינו וצירינו‪ .‬וערכנו שבח לצורינו‪ .‬אשר השיר מאחרינו‪ .‬ואען ואומר‪:‬‬
‫כמעט ’שא‪1‬ז מות עברנו ‪:‬‬ ‫^ו‪ ,‬ק ר נו‪.‬‬ ‫לול‬
‫פתע ‘שא׳ון מימיו בלענו ‪:‬‬ ‫?אנו כים *צר‪1‬ת ולולי אל‪.‬‬
‫»‬ ‫‪I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T I‬‬

‫צוה אלהים ‪,‬ורי‪.‬קיאנו י‬ ‫אף אחרי באנו בסי מות‪.‬‬

‫על ר׳וב חםדים שגמלנו‪:‬‬
‫‪T T I r‬‬ ‫‪• t •I‬‬ ‫׳‬
‫נ’ו‪.‬ךה לשם האל ‪.‬אד־ון עולמי‬

‫שער השנים ושלשים‬

‫כבחור בשירים חיילים ינכו והזקן משיב סלעים ישבר ;‬
‫נאם הימן האזרחי היית׳ בימי עלומים‪ .‬במעמד חכמים‪ .‬ישיבון מתי שכל נכלמים‪.‬‬
‫ינמלי לשין נאלמים‪ .‬ובעודנו מדברים דברי מליצות‪ .‬וחידות נמלצות‪ .‬ואורגים מן‬
‫השירים בגדי מליצות‪ .‬בזהב היופי משובצות‪ .‬נצב עלינו איש בעל למון נמלץ‪ .‬ומל‬
‫היי מזון השיר נ ס ק‪ ,‬והיה מתפאר‪ .‬כי בשירו כל חסום יבאר‪ .‬וכל ממשך יאר‪.‬‬
‫ינהגיונו יקרע ים השיר קרמים‪ .‬ונצור לשונו יפוצץ השיר סלעים‪ .‬ויגש אליו אמד מן‬
‫הנחירים הנחירים‪ ,‬משכיל במלאכס השירים‪ .‬וכל דבריו ממולאים בפנינים מיושדים‬
‫ישמירים‪ .‬ויאמר לי אם הצדק בדבריך‪ .‬ומזכה נמאמרק‪ .‬לכה נא ונרוץ נמערכס‬
‫יישיר שנינו‪ .‬ונחלק שני מלוזים בינינו‪ .‬אבנה אני ביח אמד ואיחד הבנין‪ .‬ואתה‬
‫העשה בית שני נמשל אשר בו ישלם הענין‪ .‬ואם תמלא התנאי הזה‪ .‬שאלמך ממצא‬
‫יחהלך שחזה‪ .‬אמר הזקן טוב הדבר אשר דברה‪ .‬והנני מזומן לכל אשר נזלח;‬

‫ויגש הבחור וידבר על העט ויאמר ‪:‬‬

‫‪ ,‬מר‪ ,‬נחמד עע סופר ירקרק ומוצהב‪ ,‬נעים ונאהב נגנורים ירהב‪ .‬ולערוך קרב‬
‫״אמי יאהב;‬
‫אמר הזקן‪:‬‬
‫שרביע זהב‪ .‬וטוריו כמדורת להב‪ .‬נהם חן ואהב‪ .‬וממה ורהב‪. :‬‬ ‫ידטח‬
‫וישורר הבחור ויאמר ‪:‬‬
‫דרק׳ום באחרים טור אפלה‪:‬‬ ‫יעט ס^סר ;ר׳וצץ על מגלה‪:‬‬
‫אמר הזקן‪:‬‬
‫לשאיר אחריו דרך סלולה‪:‬‬ ‫?טו נהעז אשר;רוץ בעפר‪:‬‬
‫וידבר הבחור■ על האגרח‪ .‬ויאמר מה נעמה אגרח ‪ .‬הנועם אוגרת ‪ .‬והעוז‬
‫"יגרס• כאלו באבקת רוכל מקומרת‪ .‬והיא על משבצוס היופי שרשלח‪ .‬אמר הזקן‪:‬‬
‫כ ע ל מ ה נאוה שחרחורת‪ .‬גלויה‪-‬וחודרת‪ .‬אלמת מדברת‪ .‬ובלי לשון רזים מגלח‬
‫״חכרת‪ .‬ותהלח הי מבשרה ‪:‬‬

‫וישורר הבחור ויאמר ‪:‬‬

‫האמונה היא אמונה‪:‬‬
‫‪VJ‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I 1‬‬
‫יועל חיק‬
‫‪VS T‬‬ ‫“‬
‫ממלאה תבונה•‬
‫י‬ ‫»‬
‫־י?*?י;ת‬‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫\ ‪T‬‬
 ‫‪.‬‬ ‫ספרתחכמוני‬
‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬
‫כעננה ‪:‬‬
‫_‪TT*1‬‬
‫רה‬
‫‪X‬‬
‫מא‪1‬‬
‫‪I‬‬
‫ועזערה ‪by‬‬
‫‪1 '; -‬‬ ‫‪:‬‬
‫לבנה‪.‬‬
‫‪XT 1‬‬
‫לחיה‬
‫‪I|V‬‬
‫אשר‬
‫{־ ‪V‬‬
‫עלמה‬
‫^‪VJ‬‬
‫‪I‬במ׳ו‬
‫וידבר הבחור על המרב ויאמר‪ .‬ראו סרב סלופה‪ .‬נגזלס כסן< צרופה‪ .‬ונצנין<‬
‫היופי צנופה‪ .‬פעם מקסרח ופעם משופה‪ .‬כאלו מן הברקים חטופה‪ ,‬או מן המאוליס‬
‫‪,‬‬ ‫אמר הזקן‪:‬‬ ‫קמושה•‬
‫תדמה כשושנה אדומה ויפה‪ .‬בדמי חללים פריה וענפה‪ .‬ומבלי כנן< עפה‪.‬‬
‫להלחם מלסמס חנופה ‪:‬‬
‫וישורר הבחור‪:‬‬
‫לעין עורים במחישכים תנ^צץ ‪:‬‬ ‫ראו חרב ביד ‪ 3‬נןר ‘ שלוסה‪.‬‬

‫רען הזקן ויאמר‪:‬‬

‫לש־ון ברק נןלי ’שחלו ןר^צץ♦‬ ‫חשבתיה בתיוןז המןןךכהי‬
‫‪.‬‬ ‫וידבר הבחור על השרין ‪:‬‬
‫ויאמר ראו שלין עמקו מסשבומיו‪ .‬ורחבו חכמוחיו‪ .‬וצרו עבעוחיו‪ .‬וכל הלובש‬
‫‪.‬‬ ‫אמר הזקן‪:‬‬ ‫^‬ ‫׳ ^‬ ‫מסלצוסיו‪.‬‬
‫ידמה למגדל עוז קנורים דלסוחיו‪ .‬פתומוה פחוא‘ מחגרוחיו‪ .‬כמו גון< הנמלים‬
‫וישורר הבחור ‪:‬‬ ‫טנעוסיו‪ .‬וכעין הזנונים מקמלוחיי*•‬
‫ביד חכמה עעזויים טסנריותיו‪:‬‬ ‫ראו שךי‪1‬ן עצומות מח'שב‪ 1‬תיו‪:‬‬
‫ויען הזקן ויאמר ‪:‬‬
‫ועיני־ החגבים טסטריותיו‪:‬‬ ‫כעטוף הנחשים מבעיותיו‪.‬‬
‫וידבר הבחור על הקוס ויאמר‪ .‬מה נחמד חוס ירון וידהר‪ .‬לאורו הולד חשד‬
‫אמר הזקן ‪:‬‬ ‫ינהל‪ .‬ילבב כל מהיר ונמהר‪ .‬וידאה כנשל מהר אל הל•‬
‫כברק יזהר‪ .‬וכרוח ‪ p‬ומהר‪ .‬יפין עובר זיו וזוהר‪ .‬כעצם השמים לטוהר‪:‬‬
‫וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫לח‪ 1‬ם לביו ןהי נמס כ הנג ‪:‬‬ ‫וסוס ;רוץ כת ץ ברק וכמעט‪.‬‬

‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬ ‫׳‬

‫ובנהר »כמיו ‪T‬דג‪:‬‬
‫“‪TT‬‬
‫נשר‬
‫‪VV‬‬
‫‪J‬כמ^‬ ‫במדבר‪.‬‬ ‫כצבי הוא אד‬
‫“ ‪? : ^ 1 1‬‬
‫«בראיש הר‬
‫• ‪* 1‬‬

‫וידבר הבחור על האבוקה ויאמר‪ .‬מה נעמה אבוקה דולקה‪ .‬ומנצוציה חצים‬
‫אמר הזקן ‪:‬‬ ‫מולקס‪ .‬וחניהוח זולקח•‬
‫בחולת אהבים מושקה‪ .‬דלה ילקרקח‪ .‬הוכהה נדלקה‪ .‬נוכה וצומקה‪ .‬ויד*‬
‫הלהב ימהר דמעה בלחיה לצקה‪ .‬הם מג״שים אליה והיא מוצקה‪:‬‬
‫וישורר הבחור‪,.‬ויאמר‪:‬‬
‫ולעץ ;רידיס זהרה ח‪ 1‬ל ק ת‪:‬‬ ‫הבט אבוקת ‘שעוה דולרןת♦‬

‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬

‫ברקת‪:‬‬
‫‪I VVT‬‬
‫צמחה‬
‫‪ T‬ן ‪T‬‬
‫לראשה‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫מעל‬
‫^‬
‫אשר•‬
‫‪•• •#‬״‬
‫איופיר‬
‫*‬
‫מז‪-‬הב‬
‫• ‪• J‬‬
‫לענף‬
‫‪I TT t‬‬
‫תדמה‬
‫* ‪V I‬‬

‫וידבר הבחור על צלול המור ו‪/‬אמל‪ .‬מה נחמד צרור המור נעניכיו‪ .‬העשוי‬
‫להשחיל לקח שמניו‪ .‬ולצפון ריח עדניו‪ .‬וטוב רימו יגלה מצפוניו‪ .‬אמר הזקן‪:‬‬
‫מד‬ ‫שער שנים ושלשים‬
‫הוא כסושק בדמיוניו• יסחיר חשקו ברעיוניו‪ .‬וימגלה סודו ממראה עיניו‪ .‬ודמוה פניו‪:‬‬
‫וישורר הבחור ויאמר;‬
‫^ממניו ;‬ ‫נעים “ריח‬
‫“ ‪T T I‬‬ ‫‪• I‬‬
‫יגלהו‬
‫“ “‬
‫אזי‪.‬‬
‫‪I -‬‬
‫להסתיר טור זזיר‪ 1‬ר‬
‫‪• I - i‬‬
‫נעע‪ i‬ה‬
‫‪T* V: V‬‬
‫צר‪1‬ר‬
‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬
‫בעיניו ‪:‬‬ ‫אבל קורץ‬
‫‪ • “ I‬״ ‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫ולא‪ I V‬יחדל‬
‫״ ד‬ ‫‪:‬‬
‫כרתו ל ש‪1‬נו‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אשר‬
‫ז;‬
‫‪5‬ט‪ V1•I‬רכיל‬
‫‪• T‬‬

‫וידבר הבחור מל היין ויאמר‪ .‬ראו נן שורק‪ .‬לשמחוח שורק‪ .‬ולאנחוח שנו סורק‪.‬‬
‫חיי נסשיס נעמו‪ .‬והשממה נשלה בשפמו‪ .‬יורה הינון לחומו‪ .‬ויוציא כלי זע»י• ויעז ה זר‪.‬זן‬
‫הוא כשמש בחומו‪ .‬וכסהר בחומו‪ .‬ובנופה בטעמו‪ .‬והמור בבשמו ;‬
‫וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫ןחיו לב אנ׳וש עת ישפכו דם ‪:‬‬ ‫ן‪1‬י ‪5‬שנןה יריקון מי אדמדם‪.‬‬
‫ומראהו כלח;ה הטאדם‪:‬‬ ‫נעים טעמו'כט‪ 1‬ר‪1‬ק פי צמה‪.‬‬
‫וידבר הבחור מל הנץויאמר‪ .‬ראו נן מחנוצץ‪ .‬כרוח ירולץ‪ .‬כנפיו משבצות‬
‫שנים ואברוחיו כטורי זהב מחוקניס‪ .‬להשיג הברקים מוכנים‪ .‬אמר הזקן‪:‬‬
‫כאלן הוא עביט בשני פנינים‪ .‬ונושך בשני צנינים‪ .‬וחופש בשני חצים שנונים‪:‬‬
‫׳‬ ‫וממופ‪ q‬בשני עננים‪:‬‬
‫וישורר הבחור דאמר‪:‬‬
‫ויוריד הנשרים משחקים ‪:‬‬
‫‪I T J‬‬ ‫" | ‪T‬‬
‫‪.‬י‪5‬ץ לסאת זבול יפרוש כנפיו‪.‬‬
‫‪* I‬‬ ‫‪i Tj‬‬ ‫•;‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬ ‫י י ן‬

‫ויען הז ק ויאמר‪:‬‬ ‫‪.‬‬

‫ו^שה את כנפיו מברקים ‪:‬‬ ‫ע^ניו חצובים מפנינים‪.‬‬
‫וידבר הבחור על הזאב ויאמר‪:‬‬
‫זאב טור^‪ .‬אכזר וקשה עור^‪ .‬מעשוח רע לא יחיל ולא ייו• אמר הזקן ‪:‬‬
‫הוא כאש שורף‪ .‬ובנחל גורף‪ .‬בקץ ובחורי‪ .‬לא ישכב עד יאכל טר^ן‬
‫׳‬ ‫וישורר הבחוח ויאמר‪:‬‬
‫ועיניו כברקים עת יר‪ 1‬צץ‪:‬‬ ‫ז<זכ י‪.‬טר’וף אשר ימצא וי_חט‪ 1‬ף‪:‬‬

‫ויען הזקן ויאמר;‬

‫ולפיד בין שתי עעיו ןנ‪1‬צץ‪:‬‬ ‫‪.‬חשכתיהו כגנב בא בליל‪.‬‬
‫וידבר הבחור על הברק ויאמר‪:‬‬
‫יאור ברק כחרון פז ייקיק‪ .‬לוטש ומורק‪ .‬אוחז קצוס שסק‪ .‬יקרב עח ועח •רחק‪:‬‬
‫אמר הזקן ‪:‬‬
‫עטור אודם בנופך הוסק‪ .‬ובטרם נכמב נמסק‪ .‬כאלו הוא מל שאק‪ .‬כושי רגז ושחק ‪.‬‬
‫וישורר הבחור ויאמר ‪:‬‬
‫כגב־ור רץ ולא ‪.‬ייעף ו‪.‬יגע‪:‬‬ ‫]ליגרק משחק על עננים‪.‬‬

‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬ ‫‪..‬‬

‫קצת עיניו ןתפתר כר;ע ‪. :‬‬ ‫?שוטר'ליל א׳שר נרדם ויפקח‪.‬‬
 ‫םפר תחכמוני ‪,‬‬ ‫‘‬
‫וידבר הבחור על מימי הנחלים ויאמר ‪:‬‬
‫ר אן נחל כטורי שוהס רצון(‪ .‬אי כצור סרב חשוף‪ .‬מקורו על סני אר׳ן יטיף•‬
‫אמר הזקןן‬ ‫וטעמו נופת ציף•‬
‫ירמח לזרמי גשם ערוף‪ .‬או'רביבי על נעוף‪ .‬או שרשרת כקף צרוף‪ .‬או ברק‬
‫מרב שלוף‪ .‬או בכי חושק אסוף ולא ישוף ‪:‬‬
‫וישורר הבחור ויאמר‪, :‬‬
‫כאלו'שרשרות כסף זרמץ ;‬ ‫ונחל ילכו מימיו לאטם‪.‬‬
‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬
‫תחבר טכע׳ות ’שדן במימיו ‪:‬‬ ‫ו‪.‬יד רוח ב‪:‬ד חרש ואומן‪.‬‬
‫וידבר הבחור על הרמונים ויאמר(‬
‫ר אן רמונים‪ .‬זכים אלמונים‪ .‬בחיק המן אמונים‪ .‬ובאוצרות נועם טמונים ‪:‬‬
‫‪i‬‬ ‫אמר הזקן‬
‫ארונים‪ .‬מלאים מעדנים‪ .‬בתוכם פנינים‪ .‬לאכול מזומנים‪ .‬והיו נכונים ‪:‬‬ ‫‪ .‬ידמן‬
‫וישורר הבחור ויאמר ‪:‬‬ ‫״‬
‫והפה מפא׳ור עין איש צסונים‪:‬‬ ‫ורטזנים לחייהם כעלמ׳ות‪.‬‬
‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬
‫אר‪1‬ן זהב והוא מלא פנינים‪:‬‬
‫‪• • I‬‬ ‫‪••T‬‬ ‫‪I‬‬
‫בעת כי תסתחה א׳ותם תדמה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪’I‬‬ ‫‪y‬‬ ‫| “‬ ‫‪T‬‬

‫וידבר הבחור על האגוזים ויאמר‪:‬‬

‫אמר הזקן‪:‬‬ ‫נעמו אגחים‪ .‬ובגנזי הסן גנתיס‪ .‬הס האות מחכים‪ .‬ושמחת מבכים•‬ ‫מה‬
‫קשים ורכים‪ .‬נעימים וזכים‪ .‬כעבדים מוכים‪ .‬ובכל •ד מדוכיס‪ .‬ויתנו לסי למכים‪.‬‬ ‫הם‬
‫וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫דמנע הפרי עד ישכרוהו ‪:‬‬ ‫מה נעים אג׳וז ת'וכ‪ 1‬פרי חן‪.‬‬
‫ויען הזקן ויאמר‪:‬‬
‫ומוסר עד בטכיות ;סרוהו ‪:‬‬ ‫כאלו הוא כסיל מאן‪.‬קחת בין‪.‬‬
‫וידבר הבחור על הבנור ויאמר ‪:‬‬
‫בפיהו טוב עמם‪.‬‬ ‫ר אן כנוי אלם‪ .‬ויביע אמרי נועם‪ .‬וחרש וקולו קול רעם‪.‬‬
‫אמר הזקן‪:‬‬ ‫וקולו לשומעיו ירעם•‬
‫דמותו כירן נצמד אלי פעס‪ .‬יעורר הטעם‪ .‬וישקיע הזעם‪' .‬ויכה היגונים‪.‬‬
‫בפטיש והולם פעם‪:‬‬
‫‪ ,‬וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫ו‪.‬ימש'וןי לב בהוד ק׳ול׳ו וצבי‪: 1‬‬ ‫דאו כניור בחיק עלמה ירנן‪.‬‬
‫ויען הזקן ויאמר(‬
‫והיא תשיר וצוחקת לבכי׳וי‪.‬‬
‫‪I • I‬‬ ‫‪1. V‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬
‫כט׳ו י׳ונק בחיק אפ׳ו מבכה‪.‬‬
‫ן •‬ ‫‪V‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪.‬־ ‪-‬‬ ‫•• ‪r‬‬ ‫‪I‬‬

‫וידבר הבחור על העגולה המסובבת במים ויאמר‪:‬‬

‫מך‪,‬‬
‫נעמה עגולה‪ .‬היא לכל חמדה שגולה‪ .‬משובבת כגולה‪ .‬ושואבת מתון הגולה•‬
‫אמר הזקן‪:‬‬
‫מה‬ ‫שער שנים ושלשים‬
‫תדמה ליטלת אהבים דלה‪ .‬בצירי חשק מחולה‪ .‬וצוטקה קול כחולה‪ .‬ויורדח‬
‫^‬ ‫ימולה‪ .‬וממטין אהבים דמטוס דולה‪:‬‬
‫■‬ ‫וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫במימי *נהריסן‬
‫‪ I‬״• י•‬
‫ותטב‪ 1‬ל‬
‫י • ‪I‬‬
‫טה׳ורה‬
‫‪T‬‬ ‫*‬
‫נשואה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫;‬
‫והיא ‪I‬כם‬
‫‪• :‬‬
‫למים‬
‫‪ I‬־ •‬
‫ינ׳וש׳אה‬
‫* ‪T‬‬ ‫*‬

‫■‬ ‫וי ק הזקן ויאמר‪:‬‬

‫כפירים‪:‬‬
‫‪ I‬י •‬
‫שאגת‬ ‫פעמים ב‬
‫‪ - I‬ד ‪-‬‬ ‫‪•*>1‬‬
‫ות׳שאג‬
‫‪T I • :‬‬
‫נבלים‪.‬‬
‫‪• T I‬‬
‫כרנת‬
‫‪- ‘I‬‬
‫פעמים‬
‫; ץ •‬
‫מז‬ ‫ת‬
‫י *• י‬

‫וידבר הבהור על האתרוג דאמר‪:‬‬

‫ראו אחרוג נעים ונחמד‪ .‬בי לכל עין מחמד‪ .‬וייפיי ליז *»י• אמר הזקז‪:‬‬
‫באלן דרכי חושקים למד‪ .‬ולבני המן נצמד‪ .‬לא הר יופיו ולא נצמד‪ .‬רק נעיניו עמד‪:‬‬
‫וישורר הבהור ויאמר‪:‬‬
‫הכי האל דביר חן הן^ניקוז‬ ‫פרי ר‪.‬ךר יפה מראה ונהדר‪.‬‬

‫■‬ ‫וי ק הזקן ויאמר‪:‬‬

‫פני ח‪ 1‬שק בעת ‪,‬יפגועז חימוק‪; 1‬‬ ‫;רלןרק מבלי מחלה כדמי־ון‪.‬‬

‫וידבר הבחור על הנר ויאמר‪:‬‬

‫מה נחמד אור דולק‪ .‬אחר גדוד האופל דולק‪ .‬וחציו להשמידו דולק‪ .‬ולכל‬
‫אמר הזקן; •‬ ‫קניייי איי חולק‪.‬‬
‫כו לרואיו ממדה ומושק‪ .‬ונצוציו כלי נשק‪ .‬באלו הכוכבים עושק‪ .‬אז למי קהר נושק‪:‬‬
‫וישורר הבחור ויאמר ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫ו על אשר הטאנ‪£‬ל נמס ‪• :‬‬ ‫ריכט לנר ;איר בת‪1‬ןי חשן;*‪.‬‬

‫■‬ ‫וי ק הזקן ויאמר‪:‬‬

‫ע מ ה ל־ש‪1‬ן זהב א׳שר נ_מם‪:‬‬ ‫‪.‬יעלה איורו‪.‬‬
‫•‪V 'l‬‬
‫?מנעה‬
‫‪T‬‬ ‫י‬
‫‪.‬עת‬

‫וידבר הנסור על אור השמש ויאמר‪ .‬מה נעמה שמש ברום שחק זבוליה‪ .‬ובאק‬
‫״׳ אמר הזקן‪.‬‬ ‫טגיליה‪ .‬להאיר מאפליה‪ .‬ולהמיר בגדי קדרוהה מעליה‪.‬‬
‫תדמה לגנרס הגבר חיליה‪ .‬ובעת מסיר צעיפה מעליה‪ .‬השמח •כל הנכמסים‬
‫״ליה• וישישו אסה משיש כל המסאבלים עליה‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫עלי ארע להאיר את נ׳שפיו‪■ :‬‬ ‫!או שמש אשר יפרועז כנפיו‪.‬‬
‫וי ק הזקן ויאמר‪:‬‬
‫והניעו עדי ארץ ענפיו‪:‬‬ ‫‪5‬עץ רענן א׳שר צמח בשחק‪.‬‬
‫וידבר הבמול על הירח‪ .‬אשר על פני■ המים זורם‪ .‬ויאמר ראו לבנה ילה‬
‫^םחקיס מערכח‪ .‬ועל האיז מולכה‪ .‬וכאניה על פני המים מהלכת• אמר הזקן‪:‬‬
‫תדמה לשון זהב נחכת‪ .‬או להע החרב חמתהפכס‪ .‬מחשננה עומדס והיא' הולכה‪.‬‬
‫ילענוס חשוקה נמשכת ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫וישורר הבחור ויאמר‪:‬‬
‫כגזרת פז עלי תרשיש רצופה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫* ‪I‬‬
‫לאו ?ןר!ר עלי מימי נחלים‪.‬‬
‫‪“ •I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪“I ‘ I‬‬ ‫‪• TJ‬‬ ‫“‬ ‫••‬ ‫>י ••‬

‫‪12‬‬
 ‫ספר תחכטוני‬
‫ויען הזקן ויאמר ‪:‬‬
‫פני‪.‬מים דכיות חרב שלופה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪-I‬‬
‫כאלו הלבנה גלתה על‪.‬‬
‫‪r.‬‬ ‫ז ‪TI‬‬ ‫־ ‪I t I‬‬ ‫‪• I‬‬

‫א מ ר המגיד וכאשר כלו סניהם מליצור סירוחס‪ .‬ונועם השונסס אמר הנחור‬
‫לזקן נשבעה• בחי המלמד אדם דעח‪ .‬ונפשו כל קוד יודעת‪ .‬כי לא ראירי עי ון אליו•‬
‫אמר הזקן‪:‬‬ ‫ואין משיג אבק מלין‪ .‬ומליצות משלין‪.‬‬
‫וג ם אני לא לאיתי שריג אזרח כימין‪ .‬החכמות מגדין‪ .‬וההנונוח פרין‪ .‬ועיניו‬
‫קשתן ותלין‪ .‬והלבבות שבין‪ .‬והמליצות היפות כאלו גנבסם מהדר צנין‪ .‬והמשלים‬
‫החמודים כאלו גזלתם מזוקר לחין‪ ,‬ויאצל עליו הבחור וחבריו כל איש מנדבותיו‪ .‬עד‬
‫נלאה לשאת רוב מתנותיו‪ .‬א חיי כן א מי לו הבחור השבעתין באל החולק כבוד‬
‫וחמדה ‪ .‬ונותן ‪ .‬לן שכל בלי מדה ‪ .‬וישם פין כחרב חדה‪ .‬להודיעני שמן ‪ .‬כ’‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫הבהיל‪:‬׳ יאיין‪.‬‬
‫ו לוי ת חן ל ר א שי ה ת עו ד׳ו ת‪:‬‬ ‫אני פלא בעיני המבינים‪.‬‬
‫אחבר כל פזורי החמודות‪:‬‬ ‫הכי ר!ךאו'^טי חבר למען‪.‬‬
‫והרחתי ריח בשמו‪ .‬ונפלתי על שכמו‪ .‬ונשקה׳‬ ‫וכשמעי נאמו‪ .‬ידעתיו בשמו‪.‬‬
‫שפמו‪ .‬ועמדתי ימים אחדים עמו‪, .‬להקיי יגון לבי וזעמו‪ .‬עד הפרידו בינינו קורוס‬
‫הזמן‪ .‬ועזב נדודו בלבי ציר נאמן‪ .‬והשאיר ;כרו בפי צנצנת המן ‪:‬‬

‫שוגר השלשה ושלשים‬

‫בשירים על אלפ״א בית״א יקרים• מהררי שכל גזורים‪:‬‬
‫נאם הימן האזרחי נעיחי לבי‪ .‬בעודי רענן באבי‪ .‬ועזרתי בי‪ .‬לשמוע מידוס‬
‫חכמים‪ .‬וללקוע מפיהם לשמים‪ .‬ולרקוח מאבק שכלם רקח בשמים‪ .‬לבלוח ימי בעוג‬
‫ושנות* בנעימים‪ .‬ויהי היום ואני בהר שעיר‪ .‬מההלן בעיר‪ .‬וראיס׳ מברס משוררים‪.‬‬
‫ממלאים פניני אמרים‪■ .‬ומפיצים מלשונם נחלי שירים‪ .‬וקרבסי אליהם‪ .‬לרווח בנמלי‬
‫מימיהם‪ .‬ולחזות במנעמיהם‪ .‬ויאמר אחד מהם לחבריו היש בכם מי יחבר שיר נצמי‬
‫יהי נו לכל לב מחמד‪ .‬ויפיו לא ימד‪' .‬וישאלוהו מקצתם על השיר הנצמד‪ .‬אמר להם‬
‫דעו כי השיר הנצמד‪ .‬הוא אשר כל קון< שני בתים מלה אמת‪ .‬והמלה לא משתנה אבל‬
‫הענין ישנה‪ .‬וכשמעם דברו‪ .‬והבינו חכונס מאמרו‪ .‬רץ כל אחד מהם במערכה ניבו ‪.‬‬
‫ויסבר אשר נהן אלהיס בלבו‪ .‬והיה שם‪ .‬איש זקן שומע ומחריש‪ .‬וממקומו לא ימיש‪.‬‬
‫כצור החלמיש‪ .‬וכראוחו •כי יגעו ולא נגעו‪ .‬והמלאכה לא ידעו‪ .‬אמר להם דעו כי‬
‫דין קשה ‪: 1‬כנתם‪ .‬ומבור עמוק שאנחם‪ .‬ומהר חזק חצנחם‪ .‬ואם חרצו לשמוע השיר‬
‫הנצמד‪ .‬והניב הנחמד‪ .‬הטו אזנכם אלי‪ .‬ותקשיבו למלי‪:‬‬
‫ההלהו‪ .‬והאור‬ ‫עלמת חהלהו‪ .‬ומלאה ה אין‬ ‫וי ען ויאמר תהלת לאל אשר‬
‫והכבוד כחייו וגולחו‪ .‬וצמאי טובו ‪.‬ירוו במעין גולמו‪ .‬הנותן רסואוח כל מועא‬
‫תשובתו‪ .‬לעלוס למעלה רוחו והיממה השובהו‪ .‬להקתר מעונש אל וחמתו‪ .‬ולרמוז‬
‫הליכיו בחמתו‪ .‬הנוהן טובת היצר פרידתו‪ .‬וחברת היושר ■פרידתו‪ .‬לשאוב במעין השכל‬
‫ואשפתו‪ .‬ולהניא‬ ‫מעפר הבוז‬ ‫ומעלתו‪ .‬ולמצוא בו צרי הלב ותעלהו‪.‬להרים נפשו‬
‫בכליות התאוה בני אשפתו‪ .‬ולהיומו סבל אלהיו וקגולתו‪ .‬ולשום דתו ומבחר חפציו‬
‫לקגולחו‪ .‬ובמלחמות הציוס יהי צדקו צנחו‪ .‬להקסר במחקהו מפני חמתו וצנסו‪ .‬לירן‬
‫אחיי אלהיו ואל יחדל ממרוצחו‪ .‬להשבית עושק היצר ומרוצחו‪ .‬וללקוע מפל* המדט‬
‫חנונתו וזמרתו‪ .‬ולעיון עליושירו וזמרחו‪ .‬ולעלות משאון החעא וכחלתו‪ .‬ולהכין‬
‫ולהיות עקקו בעוד יחידחו‪ .‬ולהשיג אל אל יחידתו‪.‬‬ ‫בזבול שסק אחוזתו ונחלתו׳‬
‫ולגדור ‪ .‬כרס היושר ואל ישי מקוכחו‪ .‬ולהיות בגן אלתיס כל אגן יקרה מקוכחו‪.‬‬
‫ולכבוש בעול השכל תאוסו‪ .‬ולהיות בנות השלום גבולו ותאותו‪ .‬ולהקיר מום הרשע‬
‫ומשחתו‪ .‬ובשמן השם העוב ישים משחתו‪ .‬ובידי הרעיון ^י ‪ p‬קל מקלתי‪ .‬וישים בחום‬
‫מקעד לבןתו ומקלתו‪ .‬אז יראה זיו יוצלו עין בט׳]‪ .‬ויפרח כגן סורס עלי עין‪ .‬בחקרו‬
‫מאיזה מיבאו ומאין‪ .‬ויכיר כי סופו אין‪ .‬וידע כי הוא נעולמו אורח והלן‪ .‬ואל‬
‫יקיתר‪.‬ו מדבש תענוגיו הלן‪ .‬ובסצי שכלו יכה היצר ויורהו‪ ,‬ונדלן טונה יצעק אל ה'‬
‫מו‬ ‫שער שלשה ושלשים‬
‫ויירהו‪ .‬ואז אלהיו יאיר אורו‪ .‬ועליו יפיץ פ‪:‬ן אורו‪ .‬ומלאך פניו * ‪ *a‬ש)וחו וצירו‪.‬‬
‫לסנוש נגעו וצירו‪ .‬ואס יזיר מן המאוה ישמח נסוך ימי נזרו‪ .‬ועליו יציץ נזרו‪■ :‬‬
‫אמר המגיד וכאשר השלים אגרסו הצרופה‪ .‬ואמיהו הרצופה‪ .‬וסרג מליצחו‬
‫השלופה‪ .‬וסהלהו אשר בצניף כנוד צנופה‪ .‬חמהו כל ‪ .‬העם להוקן< מליו ועניניו‪.‬‬
‫ילניעס הגיוניו‪ .‬אסרי כן אמר להם‪ .‬ועוד אגיל לכם‪ .‬שירוה חמודוח‪ .‬ומליצוח‬
‫וישא משלו ויאמר*‬ ‫צמולוס‪ .‬בראשם וסופם מלוה נצמדות‪.‬‬

‫אות אל״ף‬
‫והיא מלכה וב^ מלןו אסירה‪*.‬‬ ‫אמונה היא ^די ר‪1‬ןנים ושרים‪.‬‬
‫־‬ ‫ועל בן מלבני לא אסירה ן‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫אמינה היתה נפשי בחיקה‪.‬‬
‫! • * ‪* T‬‬ ‫‪^ I‬‬ ‫‪\r‬‬ ‫‪*• :‬‬ ‫•‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪TJT‬‬ ‫‪t‬‬ ‫*'‬

‫אות בי״ת‬
‫לכן ביושר החזק תמיד בני‪*.‬‬ ‫‪13‬חן לבביות‪.‬יחקור סוד לבף‪.‬‬
‫גו חן’וטיוב תמצא בעת כי הז‪-‬מן‪; .‬מיר באיד נילןי ושטחתן? בני‪:‬‬
‫אות גימ״ל‬ ‫־‬
‫עד תהיה חיל חטאף גורש‪:‬‬ ‫נלעד צרי אין לציןיף♦‬
‫ייום הזמן רפש וטיט גוריש‪:‬‬
‫••‬
‫גיל עדיאזי תמצא'בעת יהיה‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪IT J‬‬ ‫• ‪VI‬‬ ‫‪•• ,‬‬ ‫• ‪r 1‬‬ ‫‪- •I‬‬ ‫־‬

‫‪,‬‬ ‫אות דלית‬

‫דור שוא יבפןישו תענוג לכן דריויש‪ .‬האל וסורה מהתוליס ד־וךןו‪*.‬‬
‫רורישיו בבל לב מצאו נשעו בעת‪ .‬נד הזמן ל!'שת אליהם דורןר ‪:‬‬
‫אות ה״א‬
‫על שרף צור חרבך הריק‪:‬‬ ‫ליצל ;חידתף בצךקף רק‪.‬‬
‫טיובת ןמן רע ירדפו הריק‪ :‬י‬ ‫לצל ברגע סר*וק ריוךפי‪.‬‬
‫אות וי״ו‬
‫אנויש תעוף ב‪:‬נפ'ור!וזס^ה‪:‬‬ ‫וישנים חולפים בצל ונפש‪.‬‬
‫בבוא ייום דין לחוטאה וחסידה ‪:‬‬ ‫ןשנים פיוישטה רק תעטה שק‪.‬‬
‫אות זי״ן‬
‫תקצור אלוטיות על זרוע ‪:‬‬ ‫זרע אמת בן אייש זרע‪.. .‬‬
‫איד יקצרה אחר'זרוע ‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫•‪ : J 1‬ד‬ ‫״‬
‫זה וע אישר חטא יזרעה‪.‬‬
‫ז‬ ‫•!ן‬ ‫“■‬ ‫*■ •••‬

‫אות ח י ת‬
‫אניוש נפשו עדי צדק חלי לה‪:‬‬ ‫חני נא בית ;קר נפישיו ואישרי‪.‬‬
‫בישיר חדיש תנגן על חלילה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫• • ) • " ‪ :‬־ •‬
‫מיוצאה ולאל‪:‬‬
‫»‬ ‫‪T‬‬
‫חנינה תהיה‬
‫‪TT‬‬ ‫‪• .‬‬ ‫‪- T I‬‬ ‫|‬ ‫•|זי‬ ‫׳‬

‫אוח טי׳־׳ת‬ ‫י‬

‫אשרי אניויש בנהר אמת מיובליו ‪. :‬‬

‫«‬ ‫‪V V:‬‬ ‫• ‪ I‬־‬
‫טיוכעים בים רישע דעו נא כי‪.‬‬
‫‪VJ‬‬ ‫‪“ :‬‬ ‫־‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ V‬־‬ ‫) ‪-‬‬ ‫*‬
 ‫ספר תחכמוני׳‬
‫אדם לז!‪1‬ת >;«! יחסו טיוב ‪:A‬‬
‫­‬ ‫‪ V‬ן‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T T‬‬
‫יכו• } •עם דכל‪.‬‬
‫> •‬
‫ט<ב עם אלידו הוא‬ ‫‪ T‬׳‬ ‫דד‬ ‫זי•‬ ‫־‬

‫אות ירד‬
‫רק יאהב תבל ו‪:‬דרץש בל ןקרז‬
‫‪I TI‬‬ ‫‪f‬‬ ‫־•‪,‬‬ ‫‪....‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬
‫ימאסו דברי חכמים לכסיל‪.‬‬ ‫‪ . ,‬ן ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.. T -‬‬

‫יוסי ’‪.‬ווי♦‬
‫‪' T.‬‬ ‫‪T‬‬ ‫סמא־ול ולא בזבול'‬
‫‪-‬‬ ‫!•‬ ‫• ‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪, .‬‬ ‫ימיו במ‪ 1‬מים ושת‪.‬‬
‫‪ .‬ץ‬ ‫ימאסו‪JJ. .‬‬
‫‪J.‬‬
‫‪.-‬‬ ‫‪J‬‬

‫אות כ׳׳ף‬
‫בדוד יקוד תפת לן? הוכן לזאת‪ .‬עורה ולעבודת אלחיןז כסייף♦‬
‫‪3‬י ך‪1‬ד ןאח לא !עזרו א׳ותן? בעת‪ .‬מזתןי וראש ע׳ולמןד;ישוב כסיוף‪:‬‬
‫אות למ״ד‬
‫לך אחרי עזכלוי וארה׳ותיו למד ן‬ ‫ל׳וחע לבב‪ 1‬אחרי התאוה‪.‬‬
‫ובעת תהי ערום לן? יהיר למד‪:‬‬ ‫ל‪ 1‬חץ תסלח בו בלב האויבים‪.‬‬
‫אור! מ״ם‬
‫שוכני ארצות יושבי מדין ‪:‬‬ ‫מ‪1‬ךים דבר האל ומתנאים‪.‬‬
‫אולי נקיים תצאו מדין‪:‬‬ ‫מ‪1‬דים היו את לבכם לאל‪.‬‬
‫‪• J‬‬ ‫*‪V I‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‪V‬‬

‫אות נרן‬
‫נדולה על בני אדם נסוכה‪:‬‬ ‫הכי לך‪.‬‬
‫אלהינו ‪••t‬‬
‫‪I t‬‬ ‫לך ‪•• vs‬‬
‫נצפה ‪It‬‬
‫‪r 1‬‬
‫ומסכה עלי כל לב נסוכה ‪:‬‬ ‫נצפה מאמרינו זהב שוא‪.‬‬
‫‪: T‬‬ ‫‪ •• T‬״‬ ‫״ ד‪S‬‬ ‫‪V -‬‬ ‫‪I‬‬

‫אות סמ״ך‬
‫הרהק ואל תב׳וא בעם ס^דה ‪:‬‬ ‫סוגה ערוגת תאוה 'שושן‪.‬‬
‫אכן לאל לא נעלם ס‪ 1‬דה‪:‬‬
‫״‪.‬״*‪T V T.‬‬ ‫‪ I‬״ • ! ‪ :‬״ ״‬
‫סוגה מאד נפשם מלאת חטא‪.‬‬
‫״״ ‪T‬‬ ‫— | ‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪T‬‬

‫אות עי״ן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬

‫עריום בלי צדק הלא תכ׳וש למול‪ .‬האל קחה סות תום אבל אתו־ עדה‪:‬‬
‫לכן שאג עליו וכשחל עדה‪:‬‬ ‫עריום תהי אם תחלוש חל ‪.‬יצרןז‪.‬‬
‫אות פ״א‬
‫מחטא ועל‪ 1‬מזמן פורק‪:‬‬ ‫מסילתו‪.‬‬
‫» • ‪T‬‬
‫משביל‬
‫” ‪• I‬‬
‫פנה *לבב‬
‫״ ^‬

‫החל זמן עצמות אנוש פ־ורק‪:‬‬ ‫פנה ומגדל יהיה לו מ­‬

‫אות צד״י‬
‫עלי במימי נחלה צפו‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫־!• ‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫»־‬
‫חטאי‪.‬‬
‫‪ V‬ו ­‬
‫מיוקעזי‬
‫נ ו*♦‬
‫צז^די‬
‫‪-^1 1‬‬
‫?צדו‬
‫ראו ביום אידי ונם צפו‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬
‫אויבי‪.‬‬
‫ו ­‬
‫עדי‬ ‫גילי‬
‫‪. .‬‬
‫נאות‬ ‫‪,‬‬
‫צדו‬
‫‪T‬‬

‫אות קו״ף‬
‫תלאות רחפו עליו קלעים‪:‬‬
‫‪• T 11‬‬ ‫•ר ‪T‬‬ ‫‪II‬‬
‫קרב ימים בלי תכלית וצוח‪.‬‬
‫‪T 11‬‬ ‫•‬ ‫־ ‪I‬‬ ‫‪■ I‬‬ ‫•ז •‬ ‫‪I 1‬־‬
‫מז‬ ‫שער ארבעה ושלשים‬
‫לבית מדות פטורי ציץ כןל?גים‪J‬‬ ‫לןרב לבי לזןבדות אל ו<»ל תט•‬
‫אות רי״ש‬
‫אחר אשר על הזמן רדו♦‬ ‫כלם‪:‬‬
‫\ ‪X‬‬
‫לעפר ’שפלו‬
‫‪XXI‬‬
‫‪ T‬ג‬
‫ראשים‬
‫כי מר ליחבם צוף אשר רדו ‪:‬‬ ‫ךשים ודלים נהפכו בס‪1‬ף‪.‬‬
‫אות שי״ן‬
‫כי טוב ונח אמצאה שמה‪:‬‬
‫‪T T‬‬ ‫ד‬ ‫‪:‬‬ ‫‪t V‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫ע‪1‬ער לבבי בעבודת אל•‬
‫עד יחרב גם ‪:‬היה שימה‪:‬‬ ‫אסג־ור‪.‬‬
‫התאוה ‪\ X‬‬
‫דביר ‪t •t - -‬‬
‫שער ‪• :‬‬

‫אות תי״ו‬
‫כאשר מצוקיה בלי תכלה ‪:‬‬ ‫תכל יגוניה בל‪/‬קציב‪.‬‬
‫וןןר‪1‬ןי תחלה ל‪ 1‬ולא תכלה ‪:‬‬ ‫הכל עזיוב בן איש ושוב אל אל•‬
‫אמר המגיד וכאשר השלים אמריו‪ .‬ומליצוח דבריו‪ .‬נפלאו כני היושבים בטוב‬
‫ויען ויאמר‪:‬‬ ‫עעמו‪ .‬ומסק נאמו‪ .‬וישאלוהו על שמי‪.‬‬

‫פזורי שיר ונדחי המליציות ‪:‬‬ ‫אני חכר ות‪1‬ןז פי נחבאו כל‪.‬‬
‫הלא הטה ברוח פי קבוצות ‪:‬‬
‫־‬ ‫;‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪■:‬‬
‫]אם חכמיות לכל רוח נפוציות‪.‬‬
‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬ ‫; ז‬ ‫‪: T‬‬

‫שער הארבעה ושלשים‬

‫כספור הסוחר לאורח ממשלתו• ובהראותו את עושר גדולתו‪:‬‬
‫נאס הימן האזרסי הייתי נוקע ממחנים ‪ .‬להר אפרים ‪ .‬ובטודי בהוך העיר‬
‫ייקונב בדרכיה‪ .‬ומשוטט נמהלכיה ‪,‬ראית• איש עומד לשער ביסו והוא סר וזען<‪ .‬יגע‬
‫י’ צ‪ .«1‬וקרבתי אליו ואמרמי לו מה לך נעצב‪ .‬ומדוע אהה לבדך נצב‪ .‬אמר לי ארורה‬
‫ה^אוה‪ .‬אשר תשיב בעליה לדאוה‪ .‬אמרתי הודיעני מה מצאך‪.‬׳והמקרה אשל קראך‪.‬‬
‫י(מר קראני היום איש מן הסומלים לביתו‪ .‬ויביאנ‪/‬לסעודתו‪ .‬ובעודי הולך אתו‪ .‬החל‬
‫לקפר לי לוב עושרו ותפארתו‪ .‬והיופי אשר לאשתו‪ .‬ויאמר לי תדע אדוני כי אנוסי‬
‫״’ י מאציל• ארך הנקובים‪ .‬וראשי הנדיבים‪ .‬והאל סנן לאני עושר וכבול‪ .‬וגדולה‬
‫יהיד‪ .‬נולדתי לו אני במזל נאה‪ .‬והייתי נפמד למראה‪ .‬וכאשר גדלתי‪ .‬דרך תבונות‬
‫■למלתי■ ומכל מלמדי השכלתי‪ .‬עד כי חכמים סכלתי‪ .‬ונתן לי אבי אשה מבנות השועים‪.‬‬
‫יהשרים הידועים ‪ .‬והנערה יפה נצורהא ופניה ‪ .‬ויותר נעניניה ‪ .‬וכמנורה תאיר משכניה‪.‬‬
‫י״יא שמחת נעלה ושכניה ‪ .‬חי נפשך אדוני אלו מלאה אותה בעסקי ביתה מתעסקת ‪.‬‬
‫הטילה ועל הדירה‪ .‬ומן הדירה אל הכילה‪.‬‬ ‫יהיא ממהרת ולא מתאפקת‪ .‬וסובבת על‬
‫ייושבת נין תנור וכירים‪ .‬ושוכבת בין שפתים‪ .‬ושחרות העשן על לבנת פניה‪ .‬ועל‬
‫’י*’ עיניה‪ .‬מאמר אשרי איש אשר היא •ושנת אצלו‪ .‬ואשרי העם שככה לו‪ .‬ולא‬
‫*'שליש לדבר כדברים האלה עד צללו אזני לקולו‪ .‬וכאשר באנו לשער ביתו אמר לי‬
‫לאת אדוני זה השער ומסגרותיו‪ .‬ופתומי דלתותיו‪ .‬ובדיו וטבעותיו‪ .‬ולוחות ברושיו ‪.‬‬
‫י^יל’ קרשיו‪ .‬כמה הוצאתי עליו מהוני‪ .‬וכנייתי בו כוחי ואוני‪ .‬עד אשר עשיתיהו נאה‬
‫למלאה אשר אתה רואה‪ .‬אמרי כן באנו אל החצר‪ .‬ויאמר לי לאה אדוני זאת החצר‬
‫יקילותיה‪ .‬מה ידידות טירותיה‪ .‬ומה טובו משכנותיה‪ .‬כי היא מנמר המצרים‪ .‬וסביב‬
‫לסי הסוחרים‪ .‬אבל אין בכולם יפה ממנה‪ .‬ולא חצר אשי תערכנה‪ .‬שים לבך‬
‫״יינ* לזה האולם מה טובו‪ .‬וראה המלונים אשי בו‪ .‬ושים עיניך על יפה הקירות‬
‫’ לקירות‪ .‬והכילות והעירוח‪ .‬והשכיוח והעליות ופסוחי המשכיות‪ .‬עשויים במיני‬
‫לארבעת רביעים‪ .‬כעינים נסוך קרועים‪ .‬וקלע עליהם היופי קלעים‪ .‬ומקלעת‬
‫לקטעים• ראה אדוני גולות המים החמודים‪ .‬ויאה האריות על שפתם עומדים‪ .‬ומפיהם‬
‫ייל’ מיס עולים ויורדים‪ .‬נ ה ם חיי נפשים‪ .‬ושממת אלהים ואנשים‪ .‬אמרי בן באנו‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫אל הביח‪ .‬ויאמר ל• ראה אדוני אלו החדרים היפים‪ .‬עשוייט בטורי זהב צרופים‪.‬‬
‫וטל רצפה בהט רצופים‪ .‬ושמה מטחי‪ .‬ו ק ר רעיחי‪ .‬ואלו הראה אוחי שוכב לבדי‪.‬‬
‫ואשתי לצדי‪ .‬ולחייה נר לטיני‪ .‬וזרוטיה מגור מחני‪ .‬ושפתיה מטדני‪ .‬והיא מנטקח‬
‫ומחבקת‪ .‬וטלי מתרפקת‪ .‬ואיננה מתאפקת‪ .‬עד כמטט תשבר המפרקת‪ .‬חמהו רטיוניך‬
‫לזה החיבור הנאה‪ .‬והיית משוגע ממראה עיניך אשר הראה‪ .‬אמר כל זה הצער‪.‬‬
‫קרא אל הנער‪ .‬להביא השלחן וכאשר הביאהו‪ .‬ולפניו ערכהו‪ .‬אמר לי ראה אדוני‬
‫זה השלמן וענינו‪ .‬וראה מצבו וכנו‪ .‬ובדיו ומשגרותיו‪ .‬וארבע פעמותיו‪ .‬עשיתיהו‬
‫מעצי אלמוגים‪ .‬ירק מכל עצי בשמים‪ .‬כי לא ירקב לעולמים‪ .‬ויאמר לנערו הנש‬
‫המים לרמון הידיס‪ .‬וכאשר הביא כלי המים‪ .‬אמר לי ראה אדוני זה המזרק‪ .‬כאלו‬
‫מזהב הורק‪ .‬או מכתם אופיר הוצק‪ .‬גדול ורחב ידים‪ ■.‬יכיל מן המים‪ .‬כבית שאתיס‪.‬‬
‫שים לבן אדוני לאלו המים‪ .‬כי חאוה הם לעיניס‪ .‬באלו הם דמעות יצוקים‪ .‬מעיני‬
‫חישקים‪ .‬זכים וצחים‪ .‬כבדולחים לחים‪ .‬וכחוט׳ כשן( נגרים‪ .‬וכשלג קרים‪ .‬מנהר‬
‫פרת שאבום‪ .‬ובכלי שוהם כל הלילה עזנוס‪ ,‬ובבקר למו לשכבת הטל‪ ,‬בעת על לחי‬
‫שושן י‪ 7‬ל‪ .‬ויאמר אל הנער קח המזרק נימיניך‪ .‬לצקת מים על ידי אדוניך‪ .‬וכאשר‬
‫נ א הנער אמר לי שים לבך אדוני על זה הנער וצורתו‪ .‬ונועם קומתו‪ .‬ושהרוה‬
‫קוצותיו‪ .‬ואודם שפתיו וזוהר פיו‪ .‬ושושן לחיו‪ .‬ורקמת פניו‪ .‬ולבנת מניו ושמרוא‬
‫עיניו‪ .‬כאלו לחיו ערוגה‪ .‬עשויה במחוגה‪ .‬ובשושנים שוגה‪ .‬ובחוטי שני תולעת ארוגה‪.‬‬
‫השיר מלבך תוגה‪ .‬שוטטתי אחריו באפשי עולם‪ .‬וקניתיהו בארץ עילם‪ .‬וכלבני‬
‫מצאתיהו‪ .‬וברצון נפשי פגשמיהו‪ .‬ישכיל לכל אשר יפנה‪ .‬ובטרם אקראהו יענה‪ .‬ילד‬
‫בדרבי‪ .‬ויבין כל צרכי‪ .‬ובל אשר מאלהי שאלתי‪ .‬אל הנער הזה התפללתי‪ .‬וכאשר‬
‫צללו אזני לרוב דבריו‪ .‬אמר לנערו לך והנא המטעמים הנעימים‪ .‬והמאכלים המבושלים‪.‬‬
‫והטלאים הצלויים‪ .‬והשמנים הממוחים‪ .‬כי גדול הרעב והצער‪ .‬וכלי קרב הבטן שוס‬
‫פתו השער ;‬
‫א מ ר המגיד ואומר בלבי הנה כל הדברים דבר ועוד המאכלים לא באו‪ .‬ועינינו‬
‫אותם לא ראו‪ .‬ונשאר לי לשפר הלחם‪ .‬ונעימתו‪ .‬והקמח ותבואהו‪ .‬והרחים אשר‬
‫טחנוהו‪ .‬ובאי זה נפה הניפוהו‪ .‬והתנור אשר בו אפוהו‪ .‬והעצים באיזה יער נחעבו‪.‬‬
‫והגרזן אשר בו נחצבו‪ .‬והבשר מאי זה נלקח‪ .‬והמרקמוס אשר בו נרקח הרקה‪.‬‬
‫והמטעמים וטעמם‪ .‬והתבשילים ונעמם‪ .‬והחבלים וריחם‪ .‬והבשמים ורקחם‪ .‬ועוד‬
‫נשאר לשפר המחתות והשפות‪ .‬והכלים והכפות‪ .‬והיעים והשירות והקדרות‪ .‬והקערוה‬
‫ובלי קנחשת‪ .‬והמחבת והמרחשת‪ .‬והמרור והקלחת‪ .‬והצפחת והצלחת‪ .‬וכל זה לא‬
‫ישלים בכמה שנים וימים‪ .‬ולא עד דורות עולמים‪ .‬ונשמטת׳ מידו ברוב כח‪ .‬ומהרמי‬
‫לברוח‪ .‬ואמרתי לו ים לי צורך בביתי אלך ואעשנו‪ .‬ואשוב נעת אשלימנו‪ .‬ויחזק‬
‫ביי וימשכני‪ .‬ואל בית הכשא הביאני‪ .‬ואמר לא יתכן שתצא עד הראה בית הכשא‪.‬‬
‫כי בו ישלם המעשה‪ .‬ויאמר לי ראה אדוני מה יפיו ומה טובו‪ ,‬וראה כיור המים‬
‫אשר בו‪ .‬ורצפת בהט ושש אשר בקרבו‪ .‬ואם ילך זבוב עליה המעד רגלו במעגליה‪.‬‬
‫אכול בשממה אדוני‪ .‬כי‬ ‫חתאוה נפשך לאכול בה‪ .‬מרוב יפיה ועונה‪.‬אמרתי לו‬
‫הכל בא בחשבוני‪ .‬ובית הכשא לא עלה ברעיוני‪ .‬ומהרתי ולא התאפקתי‪ .‬וכצבי מיד‬
‫נמלטתי‪ .‬והוא רודן( אחר* להשיבני‪ .‬וצועק בקול חרדה‪ .‬זכור ואל תשכח השעודה‪.‬‬
‫וכשמוע הנערים דבריו חשבו כי היה ממרן( אותי באכילה^ צעקו אמרי זכור ואל חשכה‬
‫השעודה‪ .‬ובראותי כי כדבורים שבוני זרקתי אבן על אחד מהם וטבעה במצחו‪ .‬וכמעט‬
‫יצאה רוחו‪ .‬וירוצצו אמרי השכנים‪ .‬גדולים וקטנים‪ .‬וילפוני והשיגוני‪ .‬ונאשפו מלי‬
‫והכוני‪ .‬ונמלטתי מהם ורוחי בין שני‪ .‬וזאת תיתה שעודת השומר יזכר עון אבותיו‬
‫אל ה׳‪ .‬אמר המגיד וכשמעי דבריו צחקתי‪ .‬ומלוא קומתי לארץ נפלר‪.‬י‪ .‬ואמרתי לו‬
‫ויען ויאמר ‪:‬‬ ‫מי נפשך אדוני‪ .‬האמה מבר הקיני‪.‬‬

‫בטוב מלי ומבהיל מחישביות‪:‬‬ ‫אני חבר מלבב הלבנות‪.‬‬

‫ומנ׳ופת לחיןי שיומעים ;גריביותו‬ ‫אחבר מחברות חיד׳ות חמודות‪.‬‬
‫ומצור נאמי אשלוף חרב‪1‬ת ‪:‬‬ ‫לחביות‪.‬‬
‫‪T J‬‬
‫אחצ‪1‬ב‬
‫‪IV‬‬
‫נעמי‬
‫•‬
‫ומאיש‬
‫•• ••‬

‫וכשמעי שירתו‪ .‬תמההי על שקרותו‪ .‬ומשכני במתק אמרתו‪ .‬ונקשרתי ימים‬

‫רבים בענות אהבתו‪ .‬עד נשאהו הנדוד על אברתו‪ .‬והכני בשבט עברתו;‬
‫טח‬ ‫שער החמשה ושלשים‬
‫■כספור קבורת עזרא ע״ה‪ .‬ושירים יקרים בנויים מגזרת יהלום‪:‬‬
‫נ א ס הימן האזרחי ויהי כאשר כנוד• ננער‪ .‬ככששת־ לראוח ‪ p b‬שנער‪ .‬ושמתי‬
‫מגמה׳ ללכת אליה‪ .‬ושאשתי ריה קהליה‪ .‬ועוד אני בקצת הימים מתהלך בעיר מעריה‪.‬‬
‫עיני‪ .‬ואראה והנה חבר הקיני‪ .‬וישמח לבי בראותו‪ . .‬ומתרתי לקראתו‪ .‬ואמרתי‬
‫יי מי הביאך הלום‪ .‬יברכך‪ .‬אל עילום‪ .‬אמר הנחש השיאני‪ .‬ועל כנשי נשרים כשאני‪.‬‬
‫היא הזמן המחריד‪ .‬ובין אחים יפריד‪ .‬אמרתי לו מה לך סה‪ .‬ולכחך איפה‪ .‬אמר‬
‫’■י ” חי בארץ ספרד‪ .‬ובכל יום הייתי שומע על נפלאות עזרא קדוש ה'‪ .‬דברים הפרידו‬
‫ימ״וני‪ •.‬והנידו שנת עיני‪ .‬ויער אלהיס רוחי לרכוב אניות‪ .‬ולדרוך בציוח‪ .‬הרי‬
‫נ»ריס ומעונות אריות‪ .‬ולעזוב נוה מולדתי משולח ונעזב‪ .‬עד אבחן' האמת מן הכז‪.5‬‬
‫ייהי נעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו‪ .‬ונתן בלב הים ארחיו‪ .‬ועבר במדבר בערבת‪.‬‬
‫ייניתן נים דרך ובמים עזים נתיבה‪ .‬וכאשר נמלעתי כצבי‪ .‬והנעת• לארן הצבי‪ .‬התדפקו‬
‫״סימועת על דלתי לבבי‪ .‬והתרוצצו ילדי המזמוח במעי מחשבי‪ .‬כי שמעתי רבים‬
‫אומרים‪ .‬ונפלאות מספרים‪ .‬והקכימו הלשונות יחד‪ .‬ונועדו פה אחד‪ .‬והקול נשמע‬
‫כי יש נין ‪ p b‬כשדים ושושן הבירה‪ .‬מקום נקרא שמו נתר סמרא‪ .‬ובלשון קודש‬
‫״היא נקרא‪ .‬ורחוק משם כפי שלוש פרסאות היה מתחלה קבר אדונינו עזרא עליו‬
‫השלום מראשית בנין ביח שני‪ .‬שיבנה בימותינו עד מום אלף ושלש מאות שנה‬
‫ננליהינו‪ .‬ויה• כי ארכו לו שם הימים חרב מקומו ונשאר שמים‪ .‬ונשארה הארץ‬
‫אלץ ציה ושאיה‪ .‬ושכנו בה בנוח •ענה ואיה‪ .‬ויהי שם כמרגלית נ א לז עמונה‪.‬‬
‫ינמחשכיס צפונה‪ .‬ושמענו מפי רוב בני אדם כי זה מאה וששים שנה‪ .‬הוגד בחלום‬
‫ללועה מקנה כי שם מלאך ס' מונה‪ .‬ובא אליו החלום פעם ושתים‪ .‬ונתנו י לו אות‬
‫ל’ היה עור באחת מעיניו‪ .‬ונפקסי לו עינים‪ .‬ומל השנות החלום אליו פעמים‪ .‬אסף‬
‫היגעה כל אנשי מקומו‪ .‬ויגד להם את חלומו‪ .‬ויאמר שמעו נא כל המוני‪ .‬אשר הוגד‬
‫לי גסזיוני‪ .‬כי זה קבר נביא ה׳‪ .‬ואם לא מאמינו בהגיוני‪ .‬ראו נא כי אורו מיני‪.‬‬
‫ילאשר הזהירם פעם אחרי פעם‪ .‬ויאמן העם ויכרו ויחפרו במקום ההוא וימצאו ארון‬
‫^ייל אגור ועליו בתיבה סתומה‪ .‬בעבעת קדושים חתומה‪ .‬ואמרו חכמיהם זאת בתיבת‬
‫לשין הקודש‪ .‬לא •קראנה כי אם איש מעם הקדש‪ .‬ויניאו איש יהודי לקרוא כתבו‪.‬‬
‫כתוב בו‪ .‬כי הוא קבר עזרא הכהן‪ .‬ועליו שמו חקוק ושם אבותיו עד אהרן‬
‫ויסול פחד ה' על העם ויקחוהו ויביאוהו דרך גבולו‪ .‬אל המקום אשר הכין‬
‫ני• ומאז ועתה יעלה על קברו בקצת הלילות‪ .‬אור מבקע אפילות‪ .‬ובו יאמינו‬
‫העמיס כי כבוד ה' זרח עליו‪ .‬ונהרו כל הגוים אליו‪ .‬וסביניב קברים‪ .‬לשבעת צדיקים‬
‫’ שיים ובקצת הלילות יעלו עליהם אורים נוצצים משמי ערץ‪ .‬ולשונם תהלך בארץ‪:‬‬
‫?לטך המגיד וכשמעי אלה המאמרים חשבתים שקרים‪ .‬ולא האמנחי לדבריהם‪.‬‬
‫״י אשר באחי ותראינה עיני‪ .‬ואז האמינו רעיוני‪ .‬וידעתי כי בקרבנו ה׳‪ .‬ומקדם‬
‫‪’' ’ ,‬ישי אומר בלבי איך כשאר ליהודים שם ושאר בגלותם‪ .‬והלא מיום חרב אריאל‪' .‬‬
‫’®לה כבוד מישראל‪ .‬ועל כן אמרתי אם יש לדבר הזה עיקר וחמימות‪ .‬אלכה ואראנו‬
‫שטרם אמות‪ .‬ואכנס מתני ללכת אל המקום אשר בחר הי‪ .‬והלכתי מארץ אל א רן‪.‬‬
‫יפרצני פרץ על פני פרץ‪ .‬עד באתי למעמד עזרא קדוש הי‪ .‬והשתמותי על‬
‫לפני הי‪ .‬ובקצת הלילות יצאתי עם קהל גדול לראות אורו‪ .‬ולהתבונן זיו יקרו‪.‬‬
‫י^אשי ראינוהו בעניניו לא האמנתי כי אמרתי אולי שוכני הכפרים‪ .‬והגוים אשר‬
‫הנינוח הערים‪ .‬רוציס להתל בנו ולרמות‪ .‬וידליקו לעינינו מדורות רמות‪ .‬ואחנה לבי‬
‫’ ״י א ה כי אורות האש היא אדומה‪ .‬ואור הכבוד ברה כחמה‪ .‬ועוד העידו ל* אנשי ס‬
‫י’ הלכו בלילה רוב המון‪ .‬עדי הקבר הקדמון‪ .‬ועמדו שם שעת גדולס‪ .‬עד ' ראו אור‬
‫אשלשי כי הוא עולה משם ושואף זורח הוא שם‪ .‬ומקצת הפריצים והמינים‪ .‬אשר‬
‫״׳נ® נ א ל מאמינים‪ .‬יאמרו ני הארץ ההיא האל כל שוכניה הכריח‪ .‬ונהפכו נחליה‬
‫זכח ועפרה לגפריח‪ .‬ונעה ישרף הגפריח‪ .‬יעלה ממנו להב כלשון זהורית‪ .‬וזאח‬
‫מה ושערורית‪ .‬לא יאמין בה ני אם רשע ופושע ועובר ברית‪ .‬כי להב הגפריח‪,‬‬
‫לא יתעלם קדרותו‪ .‬נ ענו ר בי עשן השחרות סביב אורתי• ואץ לו אור מזהיר‪.‬‬
‫^ א נוגה זך ונהיר‪ .‬וזאת האורה זכה וברה‪ .‬והיא בחשך מאירת‪ .‬וימין ושמאל מרקדת‪.‬‬
‫שילה ויורדת‪ .‬ולהב הגפנית עולת בכבדות ושפלות‪ .‬ואור הכבוד עולה במהירות וקלות‪.‬‬
‫” לאיתי אות אמת ונורא‪ .‬אשר לא יוכל להכזילהו כל נברא‪ .‬ני ראיתי האור‬
‫י ילה למראה עי‪-‬ים‪ .‬ירוץ מצד מערב למזרח על פני השמיש‪ .‬עי מקום קבא עזרא‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫עליו השלום וזאח אוה נאמן ובהיר ככוכבי נגוהים‪ .‬כי אינו ממעשה בני אדם רה‬
‫מעשה אלהיס‪ .‬וכאשר חקרת• וחחרהי‪ .‬ולבי חרחי‪ .‬ואל האמח נגעהי‪ .‬אז האמנסי‪.‬‬
‫ואברן את ה׳ אשר לא השבית לנו גואל‪ .‬והשאיר סליעה לעמו ישראל‪.‬‬
‫ואשא משלי ואומר ‪:‬‬ ‫׳‬
‫אז נפתחו לי שערי שמים‪:‬‬
‫‪• T I‬‬ ‫“‬ ‫‪-‬‬
‫ישנה שנינה אל ירושלים‪.‬‬
‫•‬ ‫• ‪; I‬‬ ‫‪T,‬‬ ‫‪— T‬‬ ‫«‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪* I‬‬ ‫‪T T‬‬

‫זה בית אלהים א־ו נוה מחנים ז‬ ‫א־ו םגעו בי מחנה האל ]אם‪.‬‬
‫א־ו זה מא׳ור עזרא אדונינו אשר‪ .‬עורים בא־ורו נפקחו עינ‪:‬ם ‪:‬‬
‫שכן כבוד אל בין בני אםרי‪.‬ם ‪:‬‬ ‫בי;דעו ג־וי‪.‬ם ויאמינוהו הכי‪.‬‬
‫זיוחר אשר יאיר חשכים לא אבל‪.’ .‬חפיר פני חטה לשנעתים ‪:‬‬
‫( • ‪. - T :‬‬ ‫‪T-‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫! •‬ ‫‪T I‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫‪-‬‬

‫ארץ ומ;ד’ו לרום ר־ןרדם‪:‬‬ ‫ז׳והר אשר הפיץ כנפיו על פגי‪.‬‬

‫>והר אשר לא לבשה שטש עדי‪ .‬עד שאלה מנהו כסות עינים‪:‬‬
‫לו המאורים נזרעו כלאים ‪t‬‬ ‫אד־ום עלי ירוק עלי צהוב כא־‬
‫במעט שאפוהו יאורי מים‪:‬‬
‫­­ ­‬ ‫­‬
‫ירד מטר דמעי מכיב קבר־ו עדי‪.‬‬
‫ו‬ ‫‪T I‬‬ ‫•ן־ז‬ ‫•‪- * * • 1‬‬ ‫‪ T‬״‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬״‬

‫האח הכירה‪ .‬ממחצב הנועם גזורה‪ .‬עשיתיה בקבר יחזקאל אדונינו הנביא ע״ה‪:‬‬
‫רןבר נביא האמת אשריו ואשרין?‪ .‬שלום בחילף ושל‪1‬ם מעבריןזז‬
‫אתה כגוף רק;חןדן‪ 4‬הוא לבד נפש^♦ איו את כשחק ;בן בוזי מאווייןזז‬
‫שץריף;‬ ‫יתדפקו מלאכי אל‬ ‫ייומם בני איש ןישחרוף ובל;לה‪.‬‬
‫הזנזכעה שכנהלד עדי נתנה‪ .‬ספה בספזי והדרה בהדריד*‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫־ !• ‪V T‬‬ ‫! • ‪I t‬־!•דד‬ ‫•בי ‪1 • : -‬‬‫■ ד‬ ‫!• ‪ -‬ד ‪1 1‬‬ ‫‪t i t‬‬ ‫‪11‬‬

‫קברף צרור טור ואם יסתיר אלוש זכרך‪ .‬נבר דרור בשטף מתוןי צריוריף‪:‬‬
‫א׳ומר לדורך עפר ארצך ]אדמתך‪ .‬של ־^?ליך ‪,‬ישיק מדרך אןמוריך‪:‬‬
‫יתפארו המלכים עת אשר ;ךדו‪ .‬ממרבב׳ותם ללחך את עפריך‪.‬‬
‫נמר הלא עם ן ך ;רבץ סביבך עדי‪ .‬פה חסמו מטר‪1‬ף טרף בפיריך ‪t‬‬
‫נילןם אשר בחשו באל ולא ]ךעו‪ .‬ב־ורא יעידון ויביח זלוייך♦‬
‫בהן ונביא ה*ש מעלה במעלתך‪ .‬אתה במלך ויראת אל בתריך‪:‬‬
‫קדוש וכרוך בפי מקהל בח;ריך‪.‬‬ ‫הלב איעזר השכעה בו תהי‪.‬‬
‫מיוצא דבר אל ומענן לתעודה וט־ ק־ור לנכואה יהי ברוך פקיוריך‪.‬‬
‫חושן אמונה עלי לוח לבבך וביו‪ .‬סודיות אלהים בתומיך ואוריך‪:‬‬
‫זיו הקדושה עלי מצחך במו ציץ וישם‪ .‬דברי אלהים ממלאים בטוריף‪:‬‬
‫בל עת לישון ד^בואה היא תסיחך‪ .‬בהקיץגםבמךא'ותואםתי'שןתעיךךז‬
‫ישרי בית מליונך בעת ב^חך בקברךז‬ ‫איעזרי‪.‬אדמה נשאתך כחיים וא־‬
‫אשרי הסידה ;לדתך ואומניות אט־ נוך בח;קם ןהיוריך נזהיוריך‪:‬‬
‫נפשך בכם;ה וז‪.‬יו היודיו סביב קברך‪ .‬תישביון דבירו והוא ‪.‬ישביון דביריך*‬
‫בי מלאכי יוצרך התחברו כך בא־ לו את אחיהם \הם בלם חביריך ‪:‬‬
‫קצרו טריוטים הייות מקצת ספריך‪.‬‬ ‫לו נכתבו מחטךיך וריוב צדקך‪.‬‬
‫קדיויש הדיומך וגם קדיויש מקומך וס־ ביב לך קדושה וכל דע לאיגורך‪*.‬‬
‫לולי ימין אל אישר תרחיב מקיום ניוחך‪ .‬צרו אדמיות להכיל את ל;דריךז‬
‫ו־ד ‪I V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫! ‪. T‬‬ ‫‪ •I‬ד‬ ‫ד‬ ‫ן• י‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬ ‫‪ -‬ן •‬ ‫“ } * * ‪• .‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫~‬
‫מט‬ ‫שער ששה ושלשים‬
‫המןתה שולמה על בל בני איש ויפנ־ ריהם תגלה ולא שלטה בפגרןף;‬
‫^ ‪%‬‬ ‫ן ‪. . .‬‬ ‫‪J‬‬ ‫ן ן ף ‪-‬‬ ‫‪T-T‬‬

‫יצוריד‪:‬‬
‫יבלו ; ‪V‬‬
‫‪I‬‬ ‫הררים ‪I‬ולא • ‪I‬‬
‫יבלו ‪T*I‬״‬
‫פ י ו ס ‪ .‬ע ל‪ 1‬ת נ ס ש ף ל א נ ס ה ד ר לחף♦ • ;‬
‫נ ג ל ה ב ר א ו ת לן? מ ל א י א ל ך ד ם ב מ ך ־ כבה וחי‪1‬ת ;עופון מעבריף♦‬
‫ו י מ ו ת פ ני ה ס פ נ י א ד ם ו א רי ה לי " יממאל ש׳ור ומאק^ר נשריףז‬
‫ב א ת ב מ ר איו ת א ל היןז ל ב כן ^ ה א ש ר ‪ .‬מלאה עצמות והם גזע נבריף ‪:‬‬
‫‪I t f TI‬‬ ‫‪•V‬‬ ‫‪T ^ I # T I T‬‬

‫פיף וחיו בעת ;צא ןבריף‪:‬‬ ‫‪> ’1‬ן ף א ל ל ה חיו ת ם ב רו ח ד ב ר‪.‬‬

‫י‬ ‫‪ V‬ה ד\א ל ­ הים הרפאים בקומף מגגפריף♦*‬ ‫'ייליי ל מ ו‪V‬פ ת ‪:‬וא'ו ת‪ 1‬ת •כי ןי ׳חי‬
‫‪ 3‬ם ע ו ד י ח ד ש ש ט י ש ח ק‪,‬נ;‪ .‬ע לו י ש ־ נים משא‪ 1‬ל י‪1‬ם ^על‪1‬תף מקברף‪:‬‬
‫הט?נרב _ילכו עורים לא‪1‬רף ז‬ ‫? סי ף ס פ ר ד ונו ף צ פ ו ן ו מ‪ :‬ך ב תי ‪.‬‬
‫א ם נ כ ס פ ו ה נ פ ש י ם א ל נו ה א ו ד ­ בים נפשי מאד בלתה לנוה מטרף;‬
‫»־‬ ‫‪••V‬‬ ‫‪• TI‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‘‬
‫שרי איש תקרב דשכ‪1‬ז בחצירף‪:‬‬ ‫כי ••ת ד‪I 1‬ו ־א־‬
‫היי ‪1‬ב ‪I‬‬
‫‪ -‬־‬
‫ימי‬
‫ליללי ודאגו ר ‪•I‬‬
‫•‬
‫•י*“ י־ ‪ ‘ 11‬ז ־ ' ' “ ״ '‬ ‫יד •‬
‫;סוב סביבף והיא דלת לציריף ‪:‬‬ ‫^^כד ל ף מ ס פ ר ד ב א ל ה ש ת ח ו ת ‪.‬‬
‫א ם נ ח ל לן ה א ה ב ף ף ע ל ב ני ע ט ף‪ .‬לי פי שנים כט׳ו בנף בכיורף ‪:‬‬
‫ו;רןשרוני אהבי באס;ךיף‪:‬‬ ‫יי ט ש כו ני; ^ בו ת ־ו ת ‪ .‬א ה ב תי ל ף‪.‬‬
‫י ש פ י א ה בי ם ל ב בי ב גן ד ף ש ר פ ו‪ .‬בפתיל נעיורת ולא המסו אסוריןז ‪:‬‬
‫‪ /‬מ ס ע ת ד מ ע י ב ד ם ת א ר ם ו בנ ה ר כ ב ר‪ .‬לולי קדושתף אךמו נהריף•*‬
‫אי! לי ת ש ו ר ה א ש ר ת א ו ת ל ף ר ק ל ה מ ־ תיק את לשוני בצוף שמף וזכךף ;‬
‫י ^ טו ד א ל י ע ב ד ף יום ‪:‬ע‪.‬מוד נ ג ד ף ‪ .‬ג־ודל זכותף וצדקתף ויו׳^ריף‪:‬‬
‫יל;‪.‬ח ל מ ל י ץ ל א ל צו ר יו צ ר ף ב ע ד ו ‪ .‬אולי;רפא מזור לב עם מזוריף;‬
‫?' ’!‪:‬לה א ר צ ו ת ב ק ו ל י צ ע ק וי ק ר א לף♦ קבר נביא האמת אשריו ואשריף ‪:‬‬
‫‪I » I‬‬ ‫; —‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ז ‪V V‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪vlr‬‬

‫שער הששה ושלשים‬

‫בשאלות ותשובות‪ .‬זה שואל הה משיב במלים ערבות‪■ :‬‬
‫נ א ם הימן האזרחי שאפה רומ»‪ .‬נימי תענוגי ומרסי‪ .‬להאיר באור ‪,‬הכעחוס‬
‫ולהה אצל ‪ .*cp ocp‬ואתנה לבי לשוטט נחבל‪ .‬ולקחס השממות לחבל‪.‬‬
‫ילהתעלס בכנור ונבל‪ .‬על עסיסי נבל‪ .‬ויהי היום ואני בארץ סנאים‪ .‬וענרהי על‬
‫גיח הסובאים‪ ,‬ושם במורים נצנאים‪ .‬ועל בת הגסנים צובאים‪ .‬ובתוכם חבר הקיני‬
‫״ן כסהר לנגדו‪ .‬ועיפר כשמש לצדו‪ .‬והוא ביניהם‪ .‬ממעדן בשניהם ‪ .‬וכאשר‬
‫ממרחק‪ .‬נכלם מפני ושמק‪ .‬ויאמר לי קרב ואל תרחק‪ ,‬ואשב אצלו‪ .‬ואומר לו‪.‬‬
‫הלעד תרדוף הסאווס ואוחם מבקש‪ .‬ועד ממי יהיה זה לך למוקש‪ .‬ויכעס לניני‪.‬‬
‫יהקנ סניו משמוע ייני‪ .‬ויאמר לי אין זה יום חוכמה‪ .‬רק יום תענוג ושמחה‪ .‬ועתה‬
‫מטאיזי מנגד עיניך‪ .‬והטה למידתי אזניך‪ .‬אמיתי הנני שומע אמיתין והגיונך‪.‬‬
‫י׳יזיני לי הייתי בימי כעורים בארן כמיס‪ .‬ועליה ארם נחתים‪ .‬ועל גדודי ארץ הסתים‪.‬‬
‫ס מערכות פלשתים‪ .‬ועמדהי ימים נמוך העיר במצור‪ .‬עד קצרה נפשי לרוב הממסור‬
‫^_הממצוי‪ .‬ובראומי כי אזלה ידי‪ .‬וכמעע מן הרעב נשפך לארץ כבדי‪ .‬וכי אני נמוך‬
‫למון• נועצתי עצה ודלגסי בלילה מן החומה למון ‪ .‬וערכמי לאל ' חודה‪ ,‬כי‬
‫‘ ''לני מן הקפדה‪ .‬וישנתי במחנה עד הנקר וכאשר השכמתי‪ .‬ומשנתי ק מ מי‪ .‬ובני‬
‫’לאו מאהליהם‪ .‬המונים המונים‪ .‬גדולים וקטנים‪ .‬עליתי על ראש גבעה רמה ^‬
‫איה אויבי החכמה‪ .‬יבואו ויסזו סלאוס‪ .‬ויבמעי נוראות‪ .‬ויקבצו אלי קהל‬
‫• כעפר וכחול‪ .‬ואען ואומי אנשי לנב שמעו לי‪ .‬והקשיבו מליצוס ש כ לי‪.‬‬
‫‪13‬‬
 ‫‪,‬‬ ‫ספר תדולטוני‬
‫הבא ממערכה הזמנים‪ .‬קבבחי ‪ »p8fj‬עולם‪ .‬והקרתי כל טול נעלם‪ .‬זנסנה* כל בני‬
‫אלם‪ .‬אשר בעפר יסודם‪ .‬והננהי כל מכמה סתומה‪ .‬ותהי מנעמי מהומה ‪ .‬כי נ איי‬
‫הרפואות‪ .‬אגלה נפלאות‪ .‬ובמכמת המדות‪ .‬בנימי ביה מדות‪ .‬ומכמה המשנון אמשוג‬
‫לען רקבון‪ .‬ונמלום ההגיון‪ .‬בניתי לי אפריון‪ .‬ובדיני הכוכבים‪ .‬אסיב הענקים מגנים•‬
‫ונעעמי התורות• אגלה נסתרות‪ .‬ולאהל התלמוד ‪ .‬שכלי כעמוד‪ .‬וריח המשנה ‪.‬‬
‫נמר בי ולא שנה‪ .‬והגמרא והסברה‪ .‬בלשוני סדורה‪ .‬ובספרא וספרי מי כמוני מורה•‬
‫ובפירושים ‪ .‬אגלה חדושים ‪ .‬וסוד הדקדוק ‪ .‬על לבי מקוק‪ .‬ובמליצות לשון ערב ‪ .‬מי‬
‫זה לגשת אלי לנו ערב‪ .‬ובמלאכת השירים‪ .‬אמבר בדולמים ודרים‪ .‬ויגש אלי במור‬
‫משכיל‪ .‬ועוב זכרו עליו הולל רכיל‪ .‬ויאמר לי עתה יבחנו מליצותין‪ .‬נשאלתי ונתשובותיל•‬
‫אמרתי הנני עומד לפניל‪ .‬קרא אלי ואענל‪ .‬אמר לי במה חתיה מנרה נעימה וערבה‪.‬‬
‫אמרתי באהבה ‪ .‬אמר מי הוא המשכיל בין עמו ‪ .‬אמרתי המכיר מומו ‪ .‬אמר מה‬
‫המדה המשוקה‪ .‬אמרתי השתיקה‪ .‬אמר במה יתיסה העושר‪ .‬אמרתי ביושר‪ .‬אמר מה‬
‫נשמטת’‬ ‫השכל וג‪3‬ולו‪ .‬אמראי לשום כל ד ני במקומו הראוי לו‪ .‬אמר מתי התפלה‬
‫אמרתי בעת הנפש נכנעת‪ .‬והעין דומעת‪ .‬והחלאה לקירות הלב נוגעת‪ .‬אמר מה יעול‬
‫עיני השכל‪ .‬אמרתי תאות האוכל‪ .‬אמר מסי נבחר מות ממיים‪ .‬אמיתי כשיחגאו ע־‬
‫הנכבדים בזויים‪ .‬א מי מה המחלה המיגעס‪ .‬אמרתי חסרון הדעת‪ .‬אמר מהי יאנזו‬
‫הקהלוס‪ .‬אמיתי כשהם חבילות חבילות‪ ,‬אמר כמה הם מדוח הרשעות‪ .‬אמרתי סנלוה‬
‫וגאוה ושעות ועזות‪ .‬ובאחת מהם יסרב העולם‪ .‬כל שכן בהמקנצם כלס ‪ .‬אמר מי‬
‫הוא הגנור בבני דורו‪ .‬אמרתי הירא לצורו‪ .‬אמר מי הוא המניא עצמו בסכנה•‬
‫אמרתי כל משית המלכים בלא אמונה ‪ .‬א מי מי המשיג מן העולם חפקו‪ .‬אמית*‬
‫השמח בחלקו‪ .‬א מי מי יביא לאדם לבוש קלוןללבוש‪ .‬אמרתי שחוק וקלות ראש •‬
‫א מי מי האדון בבני אנשי סודו‪ .‬אמרתי המוחל על כבודו‪ .‬א מי מי הקרובה מפלתו•‬
‫אמרתי המתרפא במלאכתו‪ .‬אמר מי היסס הטוב‪ .‬אמרתי השם הטוב‪ .‬אמר מי הנדיג‬
‫מכל משפחתו‪ .‬אמיתי המתנדב כפי יכלתו‪ .‬ונותן מעט מן המעע אשר אתו ‪ .‬אמר מי‬
‫הכסיל אשי אין כמותו אמרחי הרואה מיסת אחיהו ואניהו‪ .‬ולא יפחד סן ימות גם הוא•‬
‫אמר מתי •יקל האיש הנקלה‪ .‬אמיתי כשימצא נמדוס שכל ממולא‪ .‬אמר מהי תהיה‬
‫כשיהיההדבור סכמה‪ .‬אמר מסי תתגל מעלת המשכילים •‬ ‫השתיקה כלימה‪ .‬אמרתי‬
‫אמרתי בסברת הכסילים‪ .‬אמר מת* יהיו נמאסים המהללים הטובים ‪ .‬אמיתי במום‬
‫הנדיבים‪ .‬אמר במה תהא הענוה נאוה אמרתי בהכניע הגאוה והתאוה‪ .‬אמר מה‬
‫כמוסה‪ .‬אמרר•* יראת ה' לבדה‪ .‬וכאשר השלים שאלותיו‪.‬‬ ‫המדה אשי אין אחרת‬
‫ופירקה* כל קושיותיו‪ ,‬העניקני כל איש מטובותיו‪ .‬ואצל עלי מברכותיו‪.‬‬
‫ו א ען ו או מ ר‪:‬‬
‫יבלןיש ליו צ רי מ ר פ א ל צ י ר י ו ‪:‬‬ ‫א‪',‬שר ןס׳וב ז מן ^ לי ו ב צי ריוי‬
‫^מכליו *לאט יפו^ח שעריו ‪:‬‬
‫‪T T I‬‬ ‫• ‪J‬‬
‫’‬
‫‪T 1‬‬
‫יביד‬
‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪H‬‬
‫ו?ן ת ן פ ג ח שןג רי ח פ צ י י ‪/‬‬
‫וההחץ ;מלא טיוב חדריו ן‬ ‫ו ה תנ צ ל ן א ן ד ה‪ 1‬ן ‪5‬י‪:‬ב‪ 1‬תיו ‪.‬‬

‫וצסנהיס בסדרי קרב*‪ .‬והשתמוה‬ ‫חקקתים על לני‪.‬‬ ‫וכשמעי אמריו ומליו‪.‬‬

‫אליו‪ .‬ופניתי לדרכי מעליו ‪:‬‬

‫שער השבעה ושלשים‬

‫מן הנשוך טהגחש‪ .‬אשר אין לו לח ש!‬
‫נאם הימן האזרחי נסעהי מצור‪ .‬ועד מצור‪ .‬עם סבורה מחי זרוע עם גנורה•‬
‫ובעודנו הולכים על הנתיב במדבר בערבה מצאנו כר נרחב‪ .‬ועמק נחמד ונאהב•‬
‫לבשו צמחיו משבצות זכג‪ .‬יעליו נצניו צנצוצי להב‪ .‬ונשבו רוחותיו‪ .‬ונזלו עלליו‪.‬‬
‫והסתבכו צלליו‪ .‬ועלו צמאיו עד לב השמים‪ .‬והאדמה ארן נחלי מים‪ .‬וכאשר גו‬
‫פג ענו‪ .‬שמחה גדולה שממנו‪ .‬ונמוכה נסנו‪ .‬ונסרנוהו מרבץ לבר^מוה‪ .‬ומנוחה לנשמומי‬
‫וישננו שם למצוא מרגעה‪ .‬מרוב היגיעה‪ .‬ונפלה עלינו תרדמה‪ .‬ונלכדנו בחבלי‬
‫ססנומה‪ .‬ובעודנו ישנים שמענו קול חרדה‪ .‬ופסל קראנו ורעדה‪ .‬וכאשר קמנו ראיגו‬
‫'ו הנ ה איש מן החבורה‪ .‬צועק לעקה גדולה ומיה‪ .‬יבקע צור החלמיש בצמקומיי‪.‬‬
 ‫שער שבעה ושלשים‬
‫‪5‬י נשכהו‬ ‫יי^ילז הלבבוה בשאגוהיו‪ .‬וכאשר שאלנוהו‪ ,‬ומל קודו מקרנוהו‪. .‬אמר‬
‫נחש• אשר אין לז צסש‪ .‬ולא מצאנו לו ננצה‪ .‬כאשר הנסש ספלה‪ .‬כ* קיינן בארן‬
‫ל’ה• לא מקום רשואה ורעיה‪ ,‬ולא מזור למכה עריה‪ .‬ובעודנו נעצבים למצבו‪,‬‬
‫וכוכים למכאובי‪ .‬עמד עליו איש‪ .‬לשונו כצפעוני יפרוש‪ .‬ויאמר לנו למס חהראו‪.‬‬
‫ישיאו רזתס ושיראו’‪ .‬אם התנו שכרי אני ארפא ממלתו‪ .‬ומסן מכתו‪ .‬ושראו עין‬
‫^עין לשואהו‪ .‬ובערם נקעו מזה ישוב לקדמותו‪ .‬אמרו לו אם הקיים נדריך‪ .‬וסשלם‬
‫ינייך‪ .‬ירבה שכרך‪ ,‬ואז יבקע כשסר אורך‪ .‬וימהר ויעש על הארץ עיגול האבניס‪.‬‬
‫י'עש עליהם עלים קעניס‪ .‬וכשה על העצים עשר ויעשהו כמין מערה‪ .‬ועשה צורם‬
‫סזיז על המערה‪ .‬ועמד כצושה על משמלת‪ ,‬והחל להקעיר קעוים‪ .‬ויען ויא‪5‬ר‪:‬‬
‫ש מ ע ן הרים ריבי‪ .‬והאזינו ניני‪ ,‬והטו אזריכס בהעיש*‪ .‬לאמרי פי‪ .‬א ד משביע‬
‫המלבר והערבה‪ .‬והים והחרבה‪ .‬והשומות והגאיות‪ .‬והסלאובוח והציות‪ .‬ומעונות‬
‫^י־ות• ופריצי חיוח‪ .‬בחרבי השלושה‪ .‬ובזרועי החשופה‪ .‬ובקערה המחרשש‪ .‬ובאש‬
‫השורפת‪ .‬וביפעה השואפת‪ .‬ובשפעה השועסת‪ .‬נזלחי על כלכש לעורר הנמשים‬
‫ממחנואיהס‪ .‬ולגרש הצפעונים מסוריהס‪ .‬ולהוציא העקרבים והפתניס ממחבואיהם ‪.‬‬
‫ינ* אשל הוא מהם בעל כנף מעופף‪ .‬אשר עמודי שמים מרופף‪ .‬ואפעה ושרף מעוםן<‪.‬‬
‫ינאי כלס‪ .‬מאפשי עולם‪ ,‬ויתקבצו כל כנפי רומוס‪ .‬מארבע לוחות‪ .‬אין להם מנוס‪.‬‬
‫י׳א מעלע ולא מעוז‪ .‬ולא עיר מקלע ‪ .‬זאיש מהם אל יהי נמלט‪ .‬עד יבואו כלם‬
‫נ^מל לשד וילכדו בחבלי ‪ .‬ובמאשל עולי ‪ .‬התקדפו והר‪.‬ני ‪ 0‬ו‪ .‬החאושו והחקושו ‪.‬‬
‫יזתלוצצו והחפוצצו‪ .‬ומכל צד התקבצו‪• .‬צא כל צפעוני מחדרו‪ .‬וכל נמש מחולו‪ .‬וכל‬
‫אפעה מנקרת צורו‪ .‬וכל עקרב מקירו‪ .‬וכל פרף ממאורתו ‪ .‬וכל פתן ממעונחו ‪.‬‬
‫בעז גבורות מאמירו וממאירו‪ .‬ובגזרת משירו ומש־רו‪ .‬ונגעלח מעילו ומבעירו‪ .‬מחדלו‬
‫יינזיו ונהרו ואל תאחרו‪ .‬ופני שקרו‪ .‬התקרבו ואל תתעכבו‪ .‬והתגוששו ואל תבוששו ‪.‬‬
‫והסמהרו ואל תתמןמהו‪ .‬בטרם אשלח בכס שפעי הרעים בעוז אשר לו הממשלת‪.‬‬
‫וי ש א מ ש לו וי א מ יר‪:‬‬ ‫והגבורה והיכולת‪.‬‬
‫השיוכנים צו ה ו ת ל או כו ת ‪:‬‬ ‫י^שכייוכס כל ז‪1‬חלי ^סרי‬
‫!•‪T‬ר בו ת ;‬
‫בטדבר־ות ו*ב ח‬
‫כן ו י ‪T J‬‬
‫ש‪1‬״•‪I‬‬ ‫שרף‪.‬‬ ‫וכל‬ ‫‪3‬ס בעלי כנף‬
‫‪III‬‬ ‫ן ׳ ״ ‪II I n‬‬
‫וכענני רוחות ןס^נבות ‪:‬‬ ‫?אל ובככודל ועוז ידו‪.‬‬
‫תהיו מזומנות ונצכות‪:‬‬ ‫חפצי‪.‬‬
‫ואל ‪• : V‬‬
‫לטצותי ‪•I‬ד‬
‫לביא • • ‪• T J‬‬
‫זעם חצוגי א־יט ולהבות‪:‬‬ ‫שיפי‪.‬‬ ‫אשלחה‬ ‫בהילכם‬ ‫טיס‬
‫־ ‪♦ 1‬״‬ ‫‪T: J‬‬
‫‪V‬‬ ‫ן‪V‬‬ ‫' ‪ J‬״•‬
‫וי ח רי ש כסי שעה והוא על הארן יושב‪ .‬והקשיב קשב רב קשב‪, ,‬ז‪.‬הנה קול‬
‫^איו מעיר‪ .‬הישנים מעיר‪ .‬והלבנות מבעיר‪ .‬ושלטים •פורר‪ .‬ומתים •עורר‪ .‬ואבק‬
‫^ייילה עד לב השמים‪ .‬ונא השמש בצהרים‪ .‬וחשכו העיניש‪ .‬וכאשר נשאט עינינו ראינו‬
‫והנה מכל צד היות מלאות עינים‪ .‬ושרפים בעלי כנשים‪ .‬מהם עומדים בלי רגני& ‪.‬‬
‫ימהש בראשם קיני ם‪ .‬ואחריהם נחשים‪ .‬וצפעונים משונים וקשים‪ .‬ונהם עומדים בל*‬
‫לגלים כמו קרשים‪ .‬ומהם בשני ראשים‪ .‬ירעישו הארן ברוצם‪ .‬ויחלילו העולם ‪,‬בקיבוצם‪.‬‬
‫יכלש באים לעומתנו‪ .‬ושמו מגמת סניהס אלינו‪ .‬ובחצי עיניהם יורונו‪ .‬וכמ?גןו חיים‬
‫ויצחק‬ ‫נלעונו‪ .‬וכאשר ראינו המראה הגלול הזה קדמנו לברוח‪ .‬ולא נעצרנו כח‬
‫גהדומו‪ .‬ואל •צא איש ממר‪,‬ומן‪.‬‬ ‫הא־ש עלינו‪ .‬ויאמר אלינו‪ .‬ישב כל אמי מכס‬
‫יחזקו אל תיראו‪ .‬והתיצבו וראו‪ .‬נפלאות המרא אשר למד לעבדיו‪ .‬וגלה להם סידיו‪.‬‬
‫ייקם מהרה‪ .‬ופסח סי המערה‪ .‬ונכנסו שם הנמשים כלס וסגר שי העטרה עליהם ‪.‬‬
‫המערה ויצאו כלם אמד נאחד‪.‬‬ ‫^יזיי כן דבר בלחש‪ .‬והשביע כל נחש‪ .‬ויפהה פי‬
‫יחלכי יחד‪ .‬ולא נשאי במערה כי אס אמי‪ .‬וכל אשר •רצה לברוח לא יעצר כ ח‪.‬‬
‫יסעס יתחזק ולנוס יחשוב‪ .‬ויצא יצוא ושוב‪ .‬ולא יכול לברוח ולסור‪ .‬כאילו הוא‬
‫^׳לי ברזל אס־ל‪ .‬וכאשר ראינוהו במקומו מחזיק‪ .‬ידעכו כי הוא המזיק‪ .‬ויקרא האיש‬
‫ייאמר הגישי אל• החולה‪ .‬ומיינו מעשה פלא‪ .‬ויביאו החולה אליו גהסב מנ|ום המכה‬
‫יי׳ שי המערה‪ .‬וצעק על הנחש בקול גערה‪ .‬והנחש היה ערום וגערסו הנין‪ .‬החת‬
‫במבין‪ .‬והוציא ראשו מן החור‪ .‬והוא כמו פחם שחור‪ .‬ושם סיהו על מקום‬
‫חישיכה‪ .‬וימן ■כל הסס וכל הממה השפוכה‪ .‬ומיד עלתה למולה ארוכה‪ .‬וחנחש נפל‬
‫»ח גמערכה‪ .‬א מי סמגיד ונראותנו נולאוח פעולותיו ומעשה פלאיו‪ .‬אמרנו ב מ ד‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫ימינו‪ .‬אחרי‬ ‫כפי אשר השיג‬ ‫הנוסן מחכמחו לילאיו‪ .‬ונהן לו כל איש מהונו‬
‫ו י ק ויאמר‬ ‫שאלנוהו טל מושבוסיו‪ .‬וחולדוסיו למשפחוהיי‪.‬‬
‫נברים ‪:‬‬
‫‪ V‬ז‬
‫אחלוש‬
‫‪I:‬‬
‫‪t‬‬
‫לקרב‬
‫ובקרב ‪1:-‬‬‫■ ן|‪-‬‬
‫בעת מאמר אני בעל ד־בו־ים‪.‬‬
‫ולנחיטים אני חובר חברים ‪:‬‬ ‫וחבר לחברים‪.‬‬
‫‪- T‬‬
‫־־ ‪I‬״ ‪• -‬‬
‫אני חבר‬
‫ן‬ ‫‪•• T‬‬ ‫ז• •‬

‫א מ ר המגיד וכשמעי שירחו‪ .‬הכרחי אוחו‪ .‬והוזעתי לכל בני החבורה‬

‫ואח •קר מפארח גדולחו‪ .‬ושמחנו כל הירך ב חני חו‪ .‬אהד• כן נסלדנו והלן כל אים‬
‫■‬ ‫לנחינחו‪ .‬וגס הוא שם מגממו לאדמחו‪:‬‬

‫שער השמונה ושלשים‬

‫בספינה מסתערת בים‪ .‬משאון גליו ודנים ‪:‬‬ ‫■‪-‬‬
‫נאם הימן האזרחי נשאצי על אבלחו הנדוד‪ .‬והבעיר בלב• כידוד‪ .‬והרחיקני מכל‬
‫ריע ודוי‪ .‬עד שכנשי דומה ודומיה‪ .‬וכאשר ארכו לי הימים בארץ נכריה‪ .‬נכססה נפשי‬
‫לשוב לנוה נפשי‪ .‬ויהי עס לבבי‪ .‬למזור ל א ק מושבי‪ .‬אבל היה ביני ובין עיר* כמה‬
‫חדשים וימים‪ .‬וכמה גבעות וחלמים‪ .‬וכמה חגמיס וימיס‪ .‬וא־רא לבא ביס‪ .‬מפני‬
‫שאון גליו ודכים‪ .‬ושכרהי לי אניה יפיפיה נאו־ שחרחורת‪ .‬כברק ממהרח‪ .‬כושיה‬
‫מבנוס המים‪ .‬תאוה היא לעיניס‪ .‬לה מן השלטים כנפים‪ .‬ומן המשוטים רגלים•‬
‫והיא הרה ולא ישבה עצ אבנים‪ .‬ומשאני יי ח בין הארץ ובין השמים‪ .‬ורצונו בשלוה‬
‫אן אס יום או יומים‪ .‬ובעוד הים כשמן הטוב‪ .‬לח ורטוב‪ .‬ונוימיו לכל נפש נכאה•‬
‫נהר• נחלי דנש וחמאה ‪ .‬והרוח חולה ידלה ‪ .‬בלאט נושבה‪ .‬כאלו היא מנגבה‪ .‬והנפש‬
‫משובבח• וכלנו שמחים עד רעמו לנו פני השמים‪ .‬ונהפכו לנו לאויבים גלי המים•‬
‫ובאה ביניהם הרוח כאיש יבין הביניס‪ .‬להעלוח לספינה עד לב השמים‪ .‬ולהורידה‬
‫למעמקי מים‪ .‬וכל העם צועקים בידים על מלצים‪ .‬ועסעשיהם •זלו מיס‪ .‬ושלוח• הרוה•‬
‫מהרו כציר שלוח‪ .‬והפכו הים והספינה‪ .‬בנבכי המים ששונה‪ .‬ולשון הים יכחיש בה‪.‬‬
‫והיא אתו גנובה‪ .‬ולפעמים ישהירוה הגלים‪ .‬ויהפכוה כגלגלים‪ .‬והמים שביבי יורדים‬
‫ועולים‪ .‬והמשוטים נשמטים‪ .‬ועל פני הים שטיס‪ .‬והקלעיש נקרעים‪ .‬ותוק והאורן•‬
‫עברו‪ .‬והיה‬ ‫כייק •סוער מגורן‪ .‬וכל איש מתגולל נצירו‪.‬מההולל בשברוכאיש יין‬
‫כששינה איש רואה סער הים ומחריש וכל אחד בוכה וצורח‪ .‬והוא שוחק ושמח‪ .‬וכל‬
‫איש מאנשי הספינה מהיסח ומשתטח‪ .‬וצועק וצווח‪ .‬ושבת תאניה כבית מרזח‪ .‬והיא‬
‫דומם ומחריש‪ .‬כצור החלמיש‪ .‬ממקומו לא ימיש‪ .‬ואקרב אליוואמרתי נו המסלע‬
‫נפשן חרושה‪ .‬ורעיונין ברזל לא נחושה‪ .‬ואין לא סחדח לפחדחנו‪ .‬ולא חרדה‬
‫למרדתינו‪ .‬כי כלנו יושבים בשערי מות‪ .‬ורגלנו יורדות אל חדרי מוס‪ .‬ואתה תחיצנ‬
‫מנגד‪ .‬וסעע הגאוה כבגד‪ .‬ועתה על מי בעמה שמחת‪ .‬ואין ידעת כי נמלטת‪ .‬ויצחח‬
‫מ• שידע אשר אדע‪ ,‬לא יירא למקרה‬ ‫למלי‪ .‬והניד ראשו עלי‪ .‬ויאמר אלי כל‬
‫ולא לסגע;‬
‫לא מתו לב למאמריו‪ .‬וחשבוהו מהולל•‬ ‫אמר המגיד וכשמוע העם דבריו‪.‬‬
‫חסר דעה ונעל נפש משתגעת‪ .‬עד אשר שקע הים מזעפו‪ .‬והרבה להשיב '?זהו‪ .‬יראי‬
‫כל העם כי צדקו אמריו‪ .‬ייצאו לאור דבריו‪ .‬ונזק לא עבר עליהם‪ .‬ויד המות לא‬
‫נגע נאחד מהם‪ .‬ושב הים לנעימוחו בקדמותו ושתקו גליו‪ .‬ונחה רוח תשלום עליו•‬
‫אז יקרת בעינם מעלהו‪ .‬וידעו כי האל סלק לו מתבונתו‪ .‬והתקיצי סביבו‪ .‬לבסין‬
‫נינו‪ .‬ויאמרו לי התעליס ממנו העלומות שכלן‪ .‬הלא תגיד לנו מה אלה לן‪ .‬הלא הודיענו‬
‫חכמתן הרחבה‪ .‬הלא תאצל אלינו רוחן הטובה‪ .‬אמר להם אתם חשבתם דבר• לעג‬
‫ושחוק‪ .‬ועתה אגלה לכם סיל ע»יק ורחוק‪ .‬והוא יקר לנלי חוק‪ .‬דעו כי בידי ספר‪,‬‬
‫שחס וימצא כופר‪ .‬כי בו שמיס מלאכי מיס‪.‬‬ ‫ונו אמרי שפר‪ .‬וכל מחזיקו ימלט מרדת‬
‫אשר בו ינצל משאון גליו ודכים‪ .‬וכל מי ישאני על זרועו‪ .‬בארחו ורנטו‪ .‬וסנהי‬
‫ונסעו‪ .‬אלו השלן באש לא תשרפהו‪ .‬או נים לא ישטפהו‪ .‬או במלתעוה אריה לא‬
‫יטרפהו‪ .‬אמרו לו אם תגלה ליו סוד חכמתן‪ .‬יש שכר לפעלחן‪ .‬ולא תהית לריק‬
‫יגיעתן‪ .‬אמר להם נשבעהי בחי השול אשר נו כתוב‪ .‬והוא לבורא חשוק ואהוב‪ .‬כי‬
‫לא אגלה אותו על יח; כי כל איש זהוב‪ .‬ואז אנ תונ לו אגרת‪ .‬תהיה לן נצר שומלח•‬
‫נא‬ ‫שער תשעה ושלשים‬
‫מוצבה להב‪ .‬מחצבה להב‪ .‬לה ממשלה ולהג‪ .‬ולא יערכנה זהב‪ .‬אמר המגיד וכשמטנו‬
‫שנועהו מהרו קצה אנשים להה לו אה שאלהו‪ .‬אז משך מהון חיקו שקו‪ .‬והוציא‬
‫אמי וכהב לכל אסל אגלה‪ .‬הוגרה ומהגרה‪ .‬ובה חקוקים שמוה השנועוה‪ .‬והוהמוה‬
‫יטנעוה‪ .‬ויאמר לנו הנה לכם ברכה‪ .‬אשר בה העלה ’ לכם ארוכה‪ .‬וכל איש אשר‬
‫ישהחוו לו‪ .‬וכי‬ ‫טמי ישאנה‪ .‬ועל זרוגיו יהלנה‪ .‬הגבורים יפהדו מצלו‪ .‬אפים‬
‫’ טנור במים ישביח שאון גליו‪ .‬ונצבו כמו נד נוזליו‪ .‬ויהי כאשר יצאנו אל היבשה‪.‬‬
‫יטיררנו לאל שירה חדשה‪ .‬שמעתי הזקן יזמר‪ .‬והוא בלחש אומר ‪:‬‬
‫יניקני‪:‬‬
‫להח׳ו ‪ - . ,‬ן ‪.‬‬
‫חלב ‪I , .‬‬
‫עזכלי ‪. . . .‬‬
‫‪.‬‬ ‫אטנה אני חבר יליד ‪.‬קד‪.‬‬
‫מנל מתי חסר‪1‬ן בני עיוני‪:‬‬ ‫_יןגז‪1‬ב חסד^‪.‬‬ ‫‪2‬רוןד אשר‬
‫אצעק בחוסר כל ואין עוני‪:‬‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪ 1‬י•‬ ‫ד‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬ ‫‪J -‬‬ ‫‪J V‬‬
‫לרלי עצתי‪.‬קבצי לי ח׳ון‬
‫אמר המגיד וכשמע* מפיו אלו המלוח‪ .‬ידעשי כ* הוא חגרנו אב• הנכלוה‪.‬‬
‫ייאש התחבולות‪ ,‬וידעתי כי כל דברי האניה‪ .‬כזב ורמיה‪ .‬ועצות לבקש המחיה‪ .‬אך‬
‫י>מלה* עליו‪ .‬והסתרתי רוע פעליו‪ .‬ומטוב עד רע לא דברתי אליו‪ .‬פן הודע ערמתו‪.‬‬
‫ותגלה בקהל רעתו‪ .‬והלכת* מאתו‪ .‬ואני בלב חמיה על ערמת מלאכתו‪ .‬ועומק‬
‫מחשבתו;‬

‫שער התשעה ושלשים‬ ‫‪.‬‬

‫ויכוח הלילה והיום‪ .‬מי היא יותר נורא ואיום ‪:‬‬
‫נאם הימן האזיסי הייתי ברמון פרץ‪ .‬עם אציל•גודר• גדר ועומדים בסין‪.‬‬
‫קהלות‪ .‬ואדוני חהלוח‪ .‬יריקון מלשונם חרב פיפיות ‪ .‬ויפוררו בשכלם ‪ .‬סלעי‬
‫היש־ות‪ .‬ויען א־ש מהם ויאמר אספרה לכם ‪ .‬משלי קדמונים וחידוחס‪ .‬אשר חכמים‬
‫’*’ יי ילא כחדו מאנותס‪ .‬אמרו לו זכור מל־צתך ונדענה‪ .‬וספר לנו אמרהך ונשמענה‪.‬‬
‫אורה ויגלה‪ .‬והאירו חשבים‪.‬‬ ‫ייטן ויאמר דעו בי בעת חנהה השמש במזל טלה‪ ,‬וימסזק‬
‫י״ ח ט לצאת חמלכים‪ .‬יהל‪-‬לות ירדו למצער ומקומם השפילו‪ .‬והימים הגדילו‪ .‬ולעלות‬
‫^טהילו‪ .‬לבש אור היום גאוה גדולה‪ .‬וידבר עתק על הלילה‪ .‬ויען ויאמר אנכי נגיד‬
‫טוגידיס‪ .‬והלייוח לי לעבדים‪ .‬והאל הפקידני עליהם להיות קצינם ופחם‪ .‬כי אני לבן‬
‫יהס שחורים בפחם‪ .‬ואני מגני שם והם מבני חס‪ .‬ועל כן הס עבדי כל ימי נצחם‪.‬‬
‫גיצונס או על כרהס‪ .‬וכשמוע הלילה דברי היום‪ .‬אמר הלילה הה ליום החושב‬
‫נגפשו בי הוא נורא ואיום‪ .‬והוא נמכר לבוז בלי פדיום‪ .‬ובמה יחגאה עלי כ• אם‬
‫גשמשו השוזפת‪ .‬ואשו השורפת‪ .‬ולא ידע‪ .‬כי היום לעמל •ולד‪ .‬וליגיע הוא מעוהד‪.‬‬
‫=־ ניוס אין לאיש מנוחה‪ .‬ובלילה ההיה הרוחה‪ .‬בו ינוחי העמלים‪ .‬וישכמו יישם‬
‫יי־נייש‪ .‬ובו העיפים •מצאו מנוח‪ .‬ושם ינוסו יגיעי כת‪ .‬ובו •נשה כל דואג •גוניו‪.‬‬
‫יטבל חפשי מאדוניו‪ .‬ולולא הלילה בני איש מנוחה לא מצאו ‪ .‬ומעבודות לחופש לא‬
‫ואס בקדרוחי חרפהני כמה ראו עיניך דבר לבן והוא נרמס ונמאס‪ .‬וכמה שמור‬
‫הנה לוו‪,‬ן העין‪ .‬נחשב לאין‪ .‬ושמרוהו הוא הנכבד והנאור‪ .‬והדרך‬ ‫’קר ונכמת‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫’סשין שמת אור ‪:‬‬
‫ויען היום ויאמר צחוק עשה לי חלהים בראוהי הגבוהים נפלו‪ .‬והשפלים לשחק‬
‫יגלי‪ .‬כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו‪ .‬ובמה יתפאר הלילה ואין בו דנר ח מוד‪.‬‬
‫יילילה ההוא •ה• גלמוד‪ .‬כי נו תחשכנה עיני הרואים‪ .‬וילכו נבוכים כל הברואים‪.‬‬
‫יכטלוה השחר עיניהם יאירו‪ .‬וכזוהר הרקיע יזהירו‪ .‬כי נאור היום יצליח אדם בכל‬
‫ןיכיו ‪ .‬ויוכל לעשות כל צרכיו‪ .‬למכור או ל קנו ת‪ .‬ולהריס או לבנות‪ .‬ובלילה לא‬
‫י^ל לעשות כי אס לגנוב או לזנוח‪ .‬ולחתור הקירות ולבוא בעד התלונות‪:‬‬
‫ויען הלילה ויאמר הלא •דעת‪ .‬אם לח שמעת‪ .‬כי אני יסוד החברה‪ .‬והאהבה‬ ‫^‬
‫הגמורה‪ .‬כי ני יתחברו החושקים והידידים‪ .‬ובי •רוו דודים‪ .‬ובך ישבעו נדודים‪.‬‬
‫ואתה חצמידס‪ .‬והידידים בי‬ ‫אחברהחושקים ואתה תפרידס‪ .‬ואפריד היגונים‬
‫^ ה ה קו‪ .‬איש באחיו ידובקו‪ .‬ונך זה מזה ירחקו‪ .‬וכראותם אור סתריך‪ .‬יאמרו קומו‬
‫נגלח כלנו‪ .‬כי בא הא־ש אשר כלנו‪ .‬ואשר דמה לנו;‬
‫וי ען היום ויאמר יאבד יום אולד בו‪ .‬ואל יגה שבינו‪ .‬אסרי אשל הקלוני‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫דקים מערים‪ .‬וצחקו עלי צעירים‪ .‬ועלתה עש ורמה‪ .‬על עש וכימה‪ .‬וגאו ההומוה‬
‫על המרומוח‪ .‬הלא ידעת כי בי חיי העולם‪ .‬ושמשי גברת הברואים כלס‪ .‬ונאולי‬
‫יפרחו השרחים‪ .‬ויצמחו הצמחים‪ .‬מעגד הבלאות שעש מנמגד גרש ירחים‪ .‬ואתה אץ נך‬
‫כח להציל‪ .‬לא לעזר ולא להועיל{‬
‫א מ ר הכילה התתגאה עלי בשמשן והיא נקבה‪ .‬וממקבה הנשים מצובה‪ .‬ה‪-‬א‬
‫רעומיך רבות‪ .‬כי למלחמת הזכרים תוציא הנקבות‪ .‬ןא־ן מעצור השמש כ ח‪ .‬לפני‬
‫הירח‪ .‬מלכי ומגיה חשכי הלא בעת יאיר סהרי תקתר בשתך‪ .‬ותחביא בחיר הנשים‬
‫גברתן‪ .‬ושמשך יחידה בלי קהל ועדה‪ .‬והירח גדודיו רבים והוא בתוכם מתהלן ‪ .‬כי‬
‫ברב עם הדרת מלן‪ .‬ובעלות סהרי שמשך נועה ואורחה‪ .‬כסשמת בורחת ‪ .‬ומקרל‬
‫לשחת‪ ,‬ותדמה ליונה תקנן בעברי פי פחת‪ ,‬ותתגנב לברוח באימה‪ .‬כאשר יתגנב העם‬
‫הנכלמים‪ .‬בנוקס במלחמת‪ .‬אמר היום רב לן רועה רוח‪ ,‬כקיר נפוח‪ .‬וממעלת הירח‪.‬‬
‫ומזיו השמש הוא גונב ולוקח‪ .‬ולולי השמש הועם אורו ושנה ‪ .‬והיה על פני שמק‬
‫כבהרת לבנה‪ .‬ואם בכל הלילה יגאה הירח בגדודיו וחילו‪ .‬בקר ויודע ה׳ את אשר לי•‬
‫כי בעלות אורי יקתר הירח הוא וכל חילו‪ .‬כגנב במחתרח אם זרחה השמש עליו‬
‫דמים לו‪ .‬והקהר מכקהו בושה בעש שמשי תצא‪ .‬כבשת גנב כי ימצא {‬
‫וידע‬ ‫אמר המגיד וכאשר הרבו לדבר דברים הכיר הלילה חקרונו‪ .‬ונפקח עינו ‪.‬‬
‫וכל‬ ‫מעלת היום ויתרונו‪ .‬אמר חנה ידעתי כי מעלתן נקוכה ואמת מלן ואני משנה‪.‬‬
‫גדוד* לן למתנת‪ .‬ועתה לכה ונשובה לנות החברה הברוכה‪ .‬ונחדש שם המלוכה‪ .‬אמי‬
‫המגיד וככלות החכם דבריו‪ .‬נמשך לבי לנועם אמריו‪ .‬וכאשר ראני מתבונן אליו‬
‫ויען ויאמר!‬ ‫הייה לייליי•‬
‫יחקרני ;‬
‫־ ‪• ••I 11‬‬
‫מי‬
‫‪.‬‬
‫לכל‬
‫‪.‬ן‬‫‪.‬‬
‫אני •ים ביז‬
‫‪I .‬‬ ‫‪:‬־י •‬
‫ידרשני‪.‬‬ ‫חבר לכל מי‬
‫* ״ ‪ : :‬״ • •‬ ‫‪I t‬‬ ‫‪• T‬״‬
‫אני‬
‫‪:‬־ •‬

‫ואתחסן לכל צד עם ?מני‪:‬‬ ‫«‪1‬שזטט בין בני אישים כשכלי‪:‬‬

‫שער הארבעים‬
‫העט והחרב ומחלקותם‪ .‬מי יותר נצרך לאישים ולמלחמתם !‬
‫נאם הימן האזרחי הייתי בלילה שוכב על מטחי‪ .‬ונדדה מעיני שנתי‪ .‬ובעודי‬
‫מסמולל בצירי ונגעי‪ .‬ומחגולל על יצועי‪ .‬שמעחי קול דופק‪ .‬ועל הדלת מחדפק •‬
‫ואינו מתאפק‪ .‬אמרתי מי הקורא באישון לילה ואפלה‪ .‬אמר ל• איש היעה מן המקלה‪.‬‬
‫ומקוצר ידו יקלד במילה ‪ .‬וכשמעי לשונו מלועש כהער‪ .‬קראהי אל הנער‪ .‬לפתוח‬
‫השעי וכאשר בא האיש במשענחו וכליו‪ .‬ובגדים בלוים עליו‪ .‬התבוננתי אליו‪ .‬והנה‬
‫הוא חברנו הרב‪ .‬ושמחה׳ בו כמיצא שלל רב‪ .‬וקר יגוני וערב‪ ,‬וגדל ששוני וקרב ‪.‬‬
‫ושממי לפניו הנמצא בביתי לאכול‪ .‬והבאתי לו ויאכל מכל ‪ .‬וכאשר כלה אכילתו ‪.‬‬
‫ו פין לאל סהלתו‪ .‬המל לקפר מחמדי מליצתו‪ .‬ופחח גנז• חכמחו‪ .‬ואקח הדיו והקשר•‬
‫לכתוב מפיו אמר• שפר‪ .‬וכאשר החלוחי לכתוב נשבר העע ביד* והמלשתיהו‪ .‬ונשבר‬
‫פעם שניח עד השלכתיהו‪ .‬אמר לי מבר הק•‪ ’:‬למת חשל^כהו‪ .‬והאל במר בו אל‬
‫תשחיתהו‪ .‬כי נלכה בו אלו ידעה מעלהו‪ .‬לא השלכת אותו‪ .‬הלא ידעס נועם מידתו‪.‬‬
‫ואמרי תעודתו‪ .‬ואם חרצה לן אגידנה‪ .‬וממך לא אכמידנה‪ .‬אמרתי הנה אזני לדלח‬
‫ניבן רצועה‪ .‬ועיני בפוך אורן קרוע‪ .‬אמר התוכחו בימי קדם קופרי המלך הגדולים‪.‬‬
‫עם שלי החילים‪ .‬ויענו קופרי המלך ויאמרו אנחנו גבורי המליצות‪ .‬ולנו דעות ועצוה•‬
‫יפיצו מפינו אמרי תעודות‪ .‬שמגום למלוכה יקודות‪ .‬ולקרש* הגדולה ידות‪ .‬ובידינו ‪.%‬עט‬
‫הנחמד‪ .‬אשר אין לפניו מעמד‪ .‬יפיל רפאים‪ .‬וימכיס פתאים‪ .‬והוא קצר קומה ונבזה‬
‫וחלש ורזה‪ .‬וישיב לאחור כל שולפי זין‪ ,‬והוא הנוחן לוזניס לי‪1‬׳ן• ויאמרו ‪:‬‬
‫בעטינו נסאר המלוכה;‬ ‫אנחנו לילןי עמוד ותמיד‪.‬‬
‫אשר על כיוכבי ’שווק נסוכה‪:‬‬ ‫ן^נו הגד^ה הגד׳ולה‪,‬‬
‫ןת׳וך לבס חניתנו מעוכה‪:‬‬ ‫הקרב ‪T‬לנו עבדים•‬
‫־ ‪I‬‬
‫ובעלי‬
‫‪t i‬‬‫־ די ‪-‬‬

‫קרבות‪ .‬ואמיצי לבבות‪ .‬נחצוב מצור‬ ‫ןי ע נו חלוצי הצבא דאמלו אנחנו כפילי‬
‫כב‬ ‫שער אחד וארבעים‬
‫החרבות להבות‪ .‬ונעזוב הארלוה מסחדנו סלגוח‪ .‬צד ינריחו שוכניהם ננפשוס טצוגוה‪.‬‬
‫ילא הפכו בניס אל אבות‪ .‬ולנו החרב אשר תביצ בלי לשון‪ .‬ותשגיח נלי אישון‪.‬‬
‫ותגרוןז כנמל קישון ופישון‪ .‬ובהקרא אצילי המלוכה אל על ר‪.‬יא תעבור ראשונה‪ .‬צי‬
‫היא כהר למלכים‪ .‬ועטרת לנסיכים‪ .‬והיא שומרת מכל נזק בעליה; וכחול הים‬
‫וישאו משלם ‪:‬‬
‫וחוננו לא‪1‬יבנו שלופה ‪:‬‬ ‫‪.‬אנחנו יד יקר נניח תנופה ‪.‬‬
‫זיוענו להלחם חעזופה ‪:‬‬ ‫]עת ‪.‬יתחבאו בעלי גבורה‪.‬‬
‫בטיטי החללים היא ענפה ‪:‬‬
‫!ז* “ ד‬ ‫•‬ ‫־ ‪8‬־ ‪• T‬‬ ‫~‬
‫והרבנו כמו גפן ואולם‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪I v v‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫»‬ ‫•‬

‫ואל ר<לש א‪1‬יבים חשה ו^פה‪:‬‬ ‫ת י י צ ץ על פני ארץ כברק‪.‬‬

‫ויועדו החרב והעט שניהם‪ .‬לערוך דין ביניהם‪ .‬ומען המרב ותאמר אני נותנת‬
‫כח לגבורים‪ .‬ו‪.‬בידי ממית הנשרים והכפירים‪ .‬וכל הימים אשר הנשרים אותי ימצאו‪.‬‬
‫’ י ע נ ו ולא יצמאו‪ .‬כי אני אטריפם בשי גנולים‪ .‬ואשכירם בדמי אבירים‪ .‬ואיך‬
‫’ מייו העט אלי‪ .‬והוא שיפה לנמלי‪ .‬ומדרך לרגלי‪ .‬ואיך יתגאה קנה יצק‪ .‬כסיסד‬
‫יננגליז‪ .‬אם תגע בו יד חשברנו‪ .‬ורוח עברה ני ואינני• ויעץ העט ויאמר‪.‬‬
‫וצדק אמרת‪ .‬כי שופך דס אתה‪ .‬ואכזרי וערין נודעת‪ .‬כמה דמים‬ ‫כן דברת‪.‬‬
‫פסכת‪ .‬וכמה נקיים הרגת‪ .‬ומיום היותך לא מחדל להחריב הארצות‪ .‬ולמלא בחללים‬
‫חילות• ולתפר׳ד בניס מאבותס‪ .‬והילדים אחיק אמוסס‪ .‬ואס תתפאר עלי בכוחך אין‬
‫ננירתי בכוסי‪ .‬כי אם ברוחי‪ .‬ואיך תערוך אלי ואני איש תם יושב אוהלים‪ .‬ואתה‬
‫איס שדה ורע מעללים‪ .‬ומרבה חללים‪ .‬ומקומך בהרים התלולים‪ .‬ועל פני צורי‬
‫הנמלים‪ .‬והיערים הגדולים‪ .‬כל רואיך ממך יברחו‪ .‬וכל רואי ני‬ ‫חיעליס‪ .‬ונאשד‬
‫יפממי• ובמנרתי יבטחו‪ .‬ואתה מנן> ומרע‪.‬וחסר ונגרע ולא ידבק בך ני אס גנב‬
‫ייסע* וכל אשר מבטן פשע‪ .‬ואני כל רע לא יגורני‪ .‬ורשע לא יתחבר אלי ולא‬
‫ישורני‪ .‬הולך בדרך תמים הוא ישרתני וחסידים הם אשר בידם יעלוני‪ .‬ונכבדיס‬
‫יכנדוני‪ .‬ולי יגלו המלכים סודותס‪ .‬וני תשלם עצתם‪ .‬ובעת אתימד עם המלך בהיכלו‪.‬‬
‫אתה לא תקרב לו‪ .‬ותגין החרב ותאמר אין להשיב מענה על הגיוניך‪ .‬ושקרי לשונך‪.‬‬
‫פאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך‪ .‬הלא הם יורוך יאמרו לך כי בי יכניע‬
‫''יי׳ך קמיו ומורדיו‪ .‬ובי יכבוש אויביו ובוגדיו‪ .‬ובי ילכדו הערים הבצורות‪ .‬־ ויפתחו‬
‫המגילית הסגורות‪ .‬ובי ישמור המלך מלכותו‪ .‬ולולי פחדי לא עמדה רגע גדולתו‪.‬‬
‫אנל אני אשמרהו ממוניו‪ .‬ואת אימתי אשלח לפניו‪ .‬והמומי צריו וכל גדודיהם‪ .‬ואח‬
‫הל העם אשר יבא בהם‪ .‬ונראותם צול חרבי בידי נצב‪ .‬מ! זה ישיצב‪\ .‬כשמוע‬
‫וישא משלו ויאגיר אליה‪♦.‬‬ ‫לגרי החרב ומליה‪ .‬הממגאה כליה‪.‬‬
‫מתי גאוה בעת אצביא חילי‪:‬‬ ‫‪.‬אני מחריש אבל אחריד במ^י‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫; ־‬ ‫‪• I -‬‬ ‫‪:‬״ ‪f‬‬ ‫‪*1‬‬

‫ושמחת הלבבות טוב משלי‪:‬‬ ‫מלכים‪.‬‬

‫‪• T^:‬‬
‫פאר ^על ראש‬ ‫רסאטרי‬
‫י די ז ‪-‬‬
‫ואין עול בסעשי א‪ 1‬פעלי‪^ :‬‬ ‫הכי בי תעמ‪1‬ד ארץ במשפט‪.‬‬
‫והנחילם בהורב אל ^^קהלי ‪:‬‬ ‫רבי עור חק עשרת הדבךים■‬
‫עלי ראשה אני ארים דגלי‪:‬‬ ‫ן‪0‬חךב בעת תרום ותגאה‪.‬‬
‫אני קמתי והיא כרעה לרגלי‪:‬‬
‫‪ I‬־ ו ­‬ ‫‪X‬‬ ‫‪!T‬‬ ‫‪•I‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫‪• -S‬‬
‫ויום באה למלחטתי בגאוה‪.‬‬
‫אמר המגיד וכשמעי חידשו‪ .‬ומשלי מליצתו‪ .‬כתבתי על לבי דבריו‪ .‬ומקקהי‬
‫העט ברזל אמריו‪ .‬וישבתי עמו ימים‪ .‬לבלות ימי בטוב ושמתי בנעימים‪ .‬עד הורני‬
‫חזמן בחני פרידתו‪ .‬וגמלני משדי־חנרתו‪'.‬‬

‫שער האחד וארבעים‬

‫מחלוקת האיש והאשה‪ .‬מי הוא יותר קיום העולם ואישה ;‬
‫הימן האזרחי נתחברתי עם חנשים מדינים סומניס‪ .‬מעיר אל עיר עוברים‪.‬‬ ‫נאם‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫נושאים מים אסולוס‪ .‬בסמים ורקמה ואנניס יקלוח‪ .‬ובעודנו הונכיס גדרן אל אחה‬
‫העלים‪ .‬אשל בכסלים‪ .‬לאימי אנשים נאםפים‪ .‬ומכל גבעה נשקפים• ומשכחני מאוס*•‬
‫לעזוב חנלסי‪ .‬וללון עמהס‪ .‬אל מקום קינון המוניהם‪ .‬עד באנו אל מון למנה■‬
‫ושם המון לבה‪ .‬והנה איש זקן עולן מליבה‪ .‬עם אשה עזה וקשה‪ .‬לבוש לשע לנושה•‬
‫ופניה כנסושה‪ .‬ויאמל לה האיש מהלה לאל המגדילנו נין ילאיו‪ .‬והממשילנו על‬
‫ברואיו‪ .‬וישימנו ראשיה קלואיו‪ .‬והוציא ממנו גזע נביאיו‪ .‬ושם •חר)ן על הנשים‬
‫לאנשים‪ .‬בעבור כ• הם נקדושיזו נקישים‪ .‬ומנע מצוחיו מן הנשים‪ .‬ולא למייג עליהם‬
‫חולה זמצוה‪ .‬מפני שהם עלוה‪ .‬וצוה עליהם להקהל נבהיהם‪ .‬למען בשח פניהם•‬
‫להודיע כי העולם וכל אשל בו לכבוד האיש נברא‪ .‬ועל שמו נקרא‪ .‬גם האשה לול’‬
‫האיש לא נלאה‪ .‬ובשם לא קראה‪ .‬אמרה האשה הוי גוי חועא‪ .‬כמדקלוח מלב נועה•‬
‫ואמר השקר נועה‪ .‬נמסקה שוא נקתלה‪ .‬ונדבר כזב נבצלח‪ .‬וצדק לא דונלה‪ .‬ויש‬
‫לן לדעת כי לולי הנשים‪ .‬לא נבראו האנשים‪ .‬כ• אנחנו שלש ואמס ע‪:‬ף ואין יצמחו‬
‫ענפים בלי שלשים‪ .‬אבל אסם עזי מצס וקשים‪ .‬ואינכם מכילים האמלז‪ .‬והנכומה מכם‬
‫נעלמה‪ .‬ואלו בצדק שפעהם‪ .‬במעלה הנשים נזהלתס‪ .‬ואותם עבדמס‪ .‬ואם יש לכם‬
‫עלינו •הלון גס לנו יתרון עייכם‪ .‬כי צלככם אלינו כצלכנו אליכם‪ .‬אמר האיש שימי‬
‫יד לשה בזויה ומאוקה כדומן באשפה למוקה‪ .‬ומכל מרפה עמוקה‪ .‬ומלאה בוז וקלקה•‬
‫הלזכליס ממשילי עצמן‪ .‬ולא הכילי מומן‪ .‬כי האשה לא נבראה לק לשרת האיש‬
‫כאמה‪ .‬וללחון עפרו כמולעה ולמת‪ .‬לא נגזלה מצלעותיו‪ .‬לק למען תדע כי היא‬
‫האשתהלא הבוש כפינ‬ ‫משפחותיו‪.‬אמרת‬ ‫עצם מעצמוחיו‪ .‬ואבל מתולדותיו‪ .‬ושפחה‬
‫ונעל‪ .‬כי פין עלי תפעל‪ .‬וכלן מלא מלאה ומקול הצואה‪ .‬ושלש העומאה‪ .‬ונדבייד‬
‫הראית מולאסן‪ .‬וגליה לוע מדוהן‪ .‬ותוצאת מפין חלאחך‪ .‬ועתה שוב וכקיח אש‬
‫הלא ידעח כי אם אתם נכבדים בנו כל כבודכם‪ ,‬ואנסנו‬ ‫צאתך‪ .‬והקתיל דנ סן‪.‬‬
‫מנוחמכס בעודכם‪ .‬אבל אמס נע ת צלככס אלינו‪ .‬תשתחוו אל כפות רגלינו‪ .‬ובעש‬
‫תשיגו חפצכם תתגאו עלינו‪ .‬ותרצו להשפילנו‪ .‬כן דלן בני בליעל כי הם מתעדנים‬
‫בעונות האל לא יודוהו עליה ‪ .‬ולא ישימו לב אליה ‪ .‬ובמרחב יתגאו על האל ויאמרו‬
‫אין מי יכניענו‪ .‬ובעת לעתם •אמרו קומה והושיענו‪ .‬אמל האיש אש האשה יסיד‬
‫האיש‪ .‬הוא •קוד מחפיר ומבאיש‪ .‬בן מוצא הפנינים הרמים‪ .‬ממעמקי תהומים•‬
‫וממצולוח הימים‪ .‬וכן האדמה היא יקוד הנבלאיכ‪ .‬ועל שמת בני איש נקראים‪ .‬וממנה‬
‫יצאו הנביאים‪ .‬ומעפרה נבראו הצדיקים והיראים‪ .‬ואין ראוי לומר בעבור שהעפר‬
‫יקודם‪ .‬׳ כי העפר עוב מן האדם‪ .‬אמרה האשה הלח ידעת בי בנו תשלם שמחתכם‪.‬‬
‫וזולסנו הגדל אנחחכס‪ .‬ובמה התנשאו עלינו‪ .‬והצורך יכניעכס לרגלינו‪ .‬ואם עמנו‬
‫ממנהגו צגאוה‪ .‬תכניעכם אלינו התאוה‪ .‬חמל האיש תאוח החיש אל האשת היא תאוה‬
‫רעה‪ .‬וצורך השעה‪ .‬בתאוח החולה אל הבשל‪ .‬אשל בו סליו יוקיןז ולא יחקל‪.‬‬
‫והמולה יודע כי באכילתו‪ .‬הגדל מחלתו‪ .‬ותכפל לעמו‪ .‬ולא יוכל להמנע ממנו‪ .‬בי‬
‫וכן האשת היא קבה לנזק האיש‪ .‬וכצפעוני הפריש‪ .‬ולא יוכל‬ ‫התאוה אליו המשכנו‪.‬‬
‫להמנע ממנה‪ .‬כי התאוה אליו תמשכנה‪ .‬והוא יכירנה‪ .‬כי בעת יקח איש אשה‪ .‬נפל‬
‫במצודה רעה וקשה‪ .‬כי בגללה יביא נפשו נצרות‪ .‬וישבע מלולות‪ .‬כדי להלבישה‬
‫ולהשקותה‪ .‬ולא יגרע שאלה כקומה ועונתה‪ .‬ומי הצליכנו לזאת הצלה והמלה‪ ,‬והחלאה‬
‫הנפלאה‪ .‬הלא עוב לאדם הקבל‪ .‬מזה היגון והשבר‪ .‬ועוב לשבת באלן מדבר‪ .‬מאשת‬
‫מדינים ובית סבל‪ .‬אמרה האכה יכלה אלהים נורא עלילות‪ .‬לשון מדבלת גדולות־‬
‫ושפה מתעוללה עלילות‪ .‬כי לשונן מני ים אלון‪ .‬כחלב עלון‪ .‬להגביר השקל על‬
‫יתגבר‪ .‬ועל אשל‬ ‫האמונה‪ .‬ולהרים יד העול על הנכונה‪ .‬ואם האיש במחזה הנבואה‬
‫דבל האל עמו גדולות ידבר‪ .‬הלא גס בנו דבל‪ .‬ומוננו היו כמה נביאות‪ .‬עומדוק‬
‫במלאות הצובאות‪ .‬וצלסה עליהם לוס נבואות‪ .‬והיו אל אל קלואות‪ .‬אמר האים‬
‫נבואות הנשים‪ .‬היא ללוב עונות האנשים‪ .‬כי בהיות האנשים בעלי חקידוח וקדושה•‬
‫לא צלחה לוח נבואה על אשה‪ .‬לק בעת ילבו לשעתם‪ .‬תהיה ליד אשה חשוקתש•‬
‫כמו שססנבאה דבורה‪ .‬בעת היות ישראל עונדים עבודת זלה‪ .‬וכמו שהתננאה סולדה•‬
‫כשעצמו עונות ישראל בלי מדה‪ .‬והאשה אלו נתנה בשחק מעונים והשתחוו אורים‬
‫לפניה‪ .‬האיש לשפחת יקנה‪ .‬וישכב אומה ויענה‪ .‬והאשה וילדיה תהיה לאדוניה‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר ;‬
‫ון־שו פאר לאיש ^לי אשה‪:‬‬ ‫בתןו א\שר חלק לאיש כבוד‪.‬‬
‫נג‬ ‫שער;שבים ואר^נעים ־‬
‫איןי ל‪.‬יא ח רו פ הי‪ :‬ל‪ 1‬ו נ כ ב׳ ש ה ן י ‘•‬ ‫' ‪ .‬ד תנ הו ר א ש ואד־ון ^ דו‪.‬‬
‫‪ .‬ה ל‪ 1‬ק ח י ם דת׳ו‪ ,‬למ׳ורישרז‪ .. ;*.‬י• י'‬ ‫ק ד ו ש א ל חי‪.‬‬ ‫אמת זרע‬ ‫נ חנו‬

‫‪. ,‬‬
‫ה‪:‬י ‪■,‬‬
‫‪. .‬‬
‫־ה ה׳ו פ כי ם ־ זהי ם ‪ I‬־לי‪ T‬ב'‪ T‬ש‬ ‫בי •אי ם •נ ‪V‬ב ר א ו ‪I‬מ ‪I‬נו‪ .‬־‬ ‫‪ 3‬ס הנ‬
‫‪ . .‬־ ! •‬

‫רו ה ‪J‬ו •ג ם ‪ .‬ב ו ‪T‬ש ה ‪:‬‬ ‫‪V‬ש •ה״ ם ‪I‬ל •אי׳ •ש ע‬

‫‪T : V‬‬
‫שר‪.‬בנ‪• ’T‬שים •ר ‪I‬ק ‪. .‬‬
‫•‬ ‫‪V‬‬
‫אי! ‪T‬ד ב‪ T‬ר ’ ■ו‬
‫״• ‪I‬‬
‫עי ־‬

‫א מ ר המגיד ןכג‪1‬שר השלימו אינחס ומריבהם‪ .‬שמתי אל האיש לני‪ .‬וסניסי אליו‬
‫נאישון מסשני‪ .‬ואלא ותנה הוא מנר הקיני אבי התחבולות הגדולות וראש המרמות‬
‫והנבלות‪ .‬אך הייתי נחשז ללכת‪ .‬ונששי לחנרי נמשכת‪ .‬ועל כן לא• נודעתי•■ לו וננזנסיהו‪,‬‬
‫י*‬ ‫'‬ ‫יעל דבר האשה לא שאלתיהו'‪:‬‬

‫‪ .‬־‪-‬׳■‪::‬‬ ‫שער השנים וארבעים>• ‪-‬‬

‫והנדיבות‪ .‬מי יותר נכבד׳בי׳ךאנשי •‪1‬וחשיבווז‪:‬‬ ‫מריבת‬
‫נאם הימן האורחי‪ .‬ויהי היום■ ‪ v‬א מ יושב ‪-‬בקבמת משכילים‪ .‬ועם נדינ^ם אצילים‪.‬‬
‫‪’ -‬פיצו מענק שכלם עוני לשם‪ .‬ומצנן לקמם נחלי נשם‪ .‬נשיאי עדה‪:‬קריא* »ןועד‬
‫^אנשי שם‪ .‬ובעודנו מדברים נעניני אמרים‪ .‬מעולפים קפירים‪ .‬יקריס; מפנינים ודרים‪,‬‬
‫מנר עלינו איש מן השרים הנכבדים‪ .‬ומגומלי חקדים‪ ,‬וכאשר שמנג• מלילות דברינו‪.‬‬
‫למתק מאמרינו‪ ,‬וישב עמנו‪ .‬והחל לדבר אתנו‪ ,‬בעניני שכל ‪:‬ובינה‪ ; .‬ולגלות‬
‫צפוני התבונה‪ .‬ויגלה לנו משיריו פלאות‪ .‬והראה‪ .‬נוראוס‪ ,‬לא שמעו ■השומעים כהם‪,‬‬
‫ילא ׳הגיעו אליהם‪ .‬ואחר* אשר האריך לשנת‪ .‬ולהרבות מחשבת‪ .‬קם ‪.‬ונקע‪ -‬מאתנו‪.‬‬
‫ונסן ארוסה ומשאת לכלנו‪ .‬וקרא עלינו שלומו‪ .‬ושב למקומו‪ .‬וכאשר —הלך מ ע מנו‪.‬‬
‫חמהו אנשי הסבורה על הכבוד אשר עשה לנו‪-.‬ואמרו ראו נא האיש הלזה‪ .‬הקאיחם‬
‫כמוהו בהקיץ או במסזה‪ .‬ראו איך משך לבותינו בעונותיו‪ .‬וכבש נפשותינו בעבור‬
‫נדבותיו‪ .‬א מי איש מהם בןאת מדעו כי אין בכל המדות כמו הנדבה‪ .‬וכל חפצים לא‬
‫’שוו בה‪ .‬וכל הממס לרגלה הכרענה‪ .‬רבות בנוח עשו תיל‪ .‬ואס עלית'י ע ל' כלנה‪.‬‬
‫והיה בתוכם איש‪ .‬היי סכמה ירעיש‪ .‬וכצפעוני יפריש‪ .‬ויאמר להם א ת ם;א מי ת ם כי‬
‫הנדבה יעל כל המדוח היא עליונה‪ .‬וכי היא עולה בראשונה‪ .‬ואני אם אחפוץ אשיבנה‬
‫אחרונה‪ .‬ואורידנה עד המעלה ‪ .‬התחתונה‪ .‬אמרו לו צל העם באמת תהיה גן חיל‪.‬‬
‫אם סוכל לעשות ‪.‬מן היום ליל‪ ..‬ומן הכפיר איל‪ .‬ויגש בתור ממשכיליהם זמאציליהם‪.‬‬
‫ייאמר לו הנה אנכי בא אליך‪ .‬לחקור מליך‪ .‬ואני אחזק טענה הנדבה ואשבחנה‪'.‬‬
‫ימל כל מדת אנדילנה‪ .‬ואהה אם תוכל השפילנה‪ .‬וממצבה חפילנה‪■ .‬אמר הזקן אני‬
‫אזני קשבת למאמריך‪ ,‬ועתה‪ .‬השמיעד דבריך‪ .‬ויחל הבחור ויאמר אליכם אישים א קי א‪.‬‬
‫אנשי עצה וגבורה‪ .‬הלא ידעתם‪ .‬אם לא שמעתם‪ ' .‬מיום נולדתם‪ .‬כי הנדבה היא‬
‫גכל המדות גבית‪ .‬ולראשם עערת‪ .‬ובי היא פאר המלכים‪ .‬ונזר הנקיכים‪ .‬ונוסנת‬
‫יי ח לנדיבים‪ .‬והקיב ידיהם כעבים‪-.‬ופניהם ככוכבים‪ .‬ולולי הנדבה‪ .‬גבלה יד הזלות‪.‬‬
‫ושכנו הנכבדים בשפלות‪ .‬ורמה יד •אנשי הכילות‪ .‬והיה היושר •למק»■ ותמלא הארץ‬
‫ייייח‪ .‬ושנו הנכבדים עבדים‪ .‬והאצילים נבלים‪ .‬והיו החזקים גלי אילוח‪ .‬ושכנו‬
‫הרמים בבור מעצבה ודלות‪ .‬ומה ימריץ בנדנה מחוקק‪ .‬והיא כגפן שורק וזולתה גפן‬
‫'‬ ‫וישא משלו ‪ .‬״ ‪ .‬״ ‪, . .‬‬
‫ויאמר‪:‬׳‬ ‫שוקק‪.‬‬

‫לכל מדה וזולתה‪,‬צעירה‪:‬‬ ‫‪.^,‬פת כי ׳ ה נ ד ב ה הי א ג בי ר ה‪.‬‬

‫ובעדה ‪ 3‬ל יקר נ־וצר ונברא‪:‬‬
‫ן * ‪T :‬‬ ‫ז‬ ‫ןז ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪T 'S‬‬
‫] ל י ל א הי א ; ק ר ת ב ל ‪,‬יהי ס ף‪.‬‬
‫וישקיט ים חמתם בתימורה ‪:‬‬ ‫ו כ ה‪ ;.‬כ בו׳ ש אניו׳ש ז ע ף מ לנגי ם‪.‬‬
‫למען לה זרוע עס גבורה ‪:‬‬ ‫ןרופדו ת ל ע ו מ ת ה ‘ ש פ ל‪ 1‬ת ‪. .‬‬
‫וכל לשון במהללה קצרה ‪:‬‬
‫!|‪TT‬‬ ‫; ־ ‪T T • :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫!‪T‬‬ ‫^‬
‫ט' ה ‪.‬‬
‫״•ז‬
‫י‪?,‬ל מ•'ע‪1‬ל ה ‪I‬ל • •מ• ״ע ‪T‬ל ‪T‬ת ה ח‬

‫יי א מ ר הזקן הרוב ד ב רי ם' ל א יענה‪ .‬ואם להסולין לא תשמעי מ ענ ה‪ .‬ומה‬

‫ייצלח הניבה‪ .‬והיא השיב נעליה למעצבה‪ .‬והלושש ביהו 'מכל עובה‪ .‬הונו מפזרה‪.‬‬
‫‪4‬ו‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫וגאונו משניר; ואורו‪-,‬נחייו מקנרס‪ ,‬ולנו ביין יגונו משכרמ‪ .‬סשפיל גדוליס‪ .‬ומסיל‬
‫דגליה‪ .‬וסכניט אציליה לשפליה‪ .‬ונדיניה לנבליה‪ .‬וסעזוב הידים רקוה‪ .‬בוקוס ומנורןוס‬
‫וכל קו ק ימינו בהונו •מלא הון אוציוריו‪ .‬וירבו עונוריו‪ .‬ייגדל עשרו‪ .‬ויאיר אורו‪.‬‬
‫וחושיי עוברו‪ .‬והכפל ביכרו‪ .‬ואלו הכילי היה נדיב‪ .‬אז היגון לבו האדיב‪ .‬ונוסי‬
‫איש יש ונקלה‪ .‬ונדס וגולה‪ .‬ונקשיצה יד‪ .‬יהי האדם נכבד‪ .‬וימלאו הון כליו‪.‬‬
‫וניכ ה אוהליו‪ .‬ונרו לא יכבה‪ .‬ועליו א מי בחיר ה׳ וקובץ על יד ירבה‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר;‬
‫ן‪:‬היר‪ ,‬ל־ו בי־ום צרה ל^עזרהן‬ ‫א^ר‪;.‬קפוץ ;מיניו ^יאסיוף היון‪.‬‬
‫וט?כתו ןגרוכה גם 'שמורה ‪:‬‬ ‫אוצריותיו‪■ .‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫וימלאו צע!^מר‬
‫‪r‬‬ ‫^‬‫» ״ ‪I T‬‬
‫‪ty‬‬

‫‪:‬שאיר ב;ד'ו עד אג׳ורה ‪:‬‬ ‫נכאת^‪.‬‬ ‫בית‬ ‫ש‬‫שי‬‫יריוי‬ ‫והנדיב‬

‫‪.1‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י ־י • ‪/ ,‬י “‬
‫והנדיב בא(צד’ותיו מארה ‪:‬‬ ‫והבילי ברכה באסטיו; ׳ ״‬
‫וזה ידו לב^ טיובה נחסרה ‪:‬‬
‫״‬ ‫‪rt‬‬
‫‪Iw‬‬ ‫‪T.‬‬
‫מ_לאים‪.‬‬ ‫ןןה‬
‫וי ען הבחור ויאמר החרשים שמעו נפלאות‪ .‬והעויים הביעו לראור‪ .‬הראיסם‬
‫ענ ד'י ספ אל׳ ע ל‪ -‬א דוניו וילעג ‪ .‬ץאם שועל על'הכפיר ישאג‪ .‬דמיה באורך לשונך‪ .‬ויי ג‬
‫הגיונך‪ .‬׳ להשיב 'היופי דופי‪ .‬והמקד מחד‪ .‬והגדולה נבלה‪ .‬והאילוה שמלוה‪ .‬והנדנה‬
‫דבה‪ .‬התפאר עלי בנבלות הנבלים‪ .‬והתגאה גמדה השפלים‪ .‬הלא ידעה בי נעבור‬
‫מחן אדם לא ח ח חי ברכתו‪ .‬ובגלל נדבתו לא סאנד עונתו‪ .‬כמו מעין המים אשי‬
‫אס ישתו מענו ירבו נוזליו‪ .‬ויגברו כסליו‪ .‬ולא ייבשו זרמיו‪ .‬ולא י מ נ ו מימיו‪ .‬ואם‬
‫־לא יקחו ממנו ימחרו לפעמים מימיהם‪ .‬ויסרנו אגמיהם‪ .‬וכן ברכוה המהן והנדבה‪.‬‬
‫הרבה העובה‪ .‬ובקפיצה היד‪ .‬יבלה ההון ויאבד‪ .‬ואס חאמר כי יש נבלים אשר יצניי‬
‫עושר‪ .‬בל עשרם בלי כושר‪ .‬וחופו לעוף כנשר‪ .‬ואם יש נדיבים אשר אבד הונ ם‪.‬‬
‫ונסקר ממונם‪ .‬לא התריששו בעבור ■נדבתס‪ .‬אבל האל רצה לנשוחס‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר ;‬ ‫•‬
‫והכיל' וברכתיו ארורה ; ‪.‬‬ ‫נדבה היא לראש נךיב עטרה‪:.‬‬
‫והיא עליו ועל כל אייש אסורה‪:‬‬ ‫ןטיובת כל אנוש כילי כאץ‪.‬‬
‫ן;ד'ו טן}ע‪'1‬ות ליו טוב ןןצורה; ‪,‬‬ ‫ןה־ונו רב והוא ;מות כר^‪:‬ב‪.‬‬
‫והוא ;תה במי בציות ומשרה ; ’‬ ‫כאייש ע‪1‬מד '^לי נחל ^נדנים‪.‬‬
‫והיא עטיו לאייש נכרי שמורה ‪:‬‬ ‫וטובתו לפקדיון ב;דיו‪.‬‬
‫והכילי זעום האל בעברה ;‬
‫; ‪T |* V‬‬ ‫‪“ T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ן ־‬
‫■והנדיב־ בעין כל אייש מכבד‪.‬‬
‫‪T ^ I‬‬ ‫״‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪-‬‬ ‫י•‬ ‫ו‬

‫וי ען הזקן ויאמר היש בפיך 'מענה‪ .‬ואל מי מקדושים חפכה‪ .‬הלא הנך רואה‬
‫כ• בכל ארצות העולם‪ .‬אשר ממצרים עד עילם‪ .‬לא תמצא נדיב בלי חלף‪ .‬כי אם‬
‫אחד מאלף‪ .‬והנשארים תם קופצי •ד כלם‪ .‬מקענם 'ועד גדולם‪ .‬ובדבר הזה העשירו‬
‫בני עולם‪ .‬וזה לך האות כי הנדבה היא הדה רעת גרועה‪ .‬כי כל בני איש •מאחוה‪ .‬׳‬
‫ובכף רגלם ירמחות‪ .‬ואלו היתה מדה •עובה למדוה גדולים וקטנים‪ .‬והחזיקו בה‬
‫שפלים וגאונים‪ .‬ומאיזר אשי ימאקוה בני העולם כולם בזאת תדע כי היא מאוסה•‬
‫ומכל מוס עמוסה‪ .‬וכמעט אומר כי היא אקורת ‪ .‬וכל הדבק בה כאלו דבק בעבודה‬
‫זרה‪ .‬ומי שאוסב אותה הוא נחשב בעיני בני אדם מהולל ומשוגע‪ .‬ובנגע קבלוה‬
‫מנוגע‪ .‬אמר הבחור התחשוב כי בעבור נבלותה ‪ .‬ימאקו בני איש אותה‪ .‬וירחיוי‬
‫מחברתה‪ .‬לא כן הדני רק מפני גדולתה‪ .‬יצאו להשיג אותה‪ .‬ותקען נפשס לעלות‬
‫למעלתה‪ .‬ואתן לך מופת על דברי כי הדבר הנכבי אינו נמצא ביד כל אדם‪ .‬רק נ' י‬
‫היחידים הנכבדים‪ .‬כמו האבנים היקרות אשר אינם נמצאות ביד כל אדם‪ .‬ירק ג־ ’’‬
‫השרים והסגנים‪ .‬והמלכים והגאונים‪ .‬וכמו החכמה שאינה מצו‪,‬יה נחיה ובבהמה‪ .‬ולא‬
‫בכל עמי היאדמה‪ .‬רק במשכיליס הגבוהים‪ .‬אשי בס רוח אלהים‪ .‬ובמו החסידים‬
‫וזקיושה‪ .‬אשר לא נחנה לכל ’ ליי אשה‪ .‬רק לישרי לב הר‪,‬י‪ 1‬שיס‪ .‬אשר הם יענוד‬
‫האל נגשים ומתקדשים‪ .‬ושאר המדוה העונות במו הענות והאמונה‪ .‬וכל מדה הגונה•‬
‫נד‬ ‫שער שלשה וארבעים‬
‫שאינם ווצואוס אצל הרקיס והסכלים‪ .‬ולא בנזויים הששלים‪ .‬רק במי שהוא נעל נסש־‬
‫מהורה‪ .‬ורוח יקרה וברה‪ .‬כן היא הנדבה אינה מצויה בכל בגי בליעל‪• .‬אשר כחשו'‬
‫לאל ממעל‪ .‬והברכים אשר כרעו לבגיל‪ .‬רק לאנשי היושר והנכוחה‪ .‬אחד מנניר ושנים‬
‫ממששחה‪ .‬והיודעים ערכה‪ .‬הם ילכו נדרכה‪ .‬והמכירים מעלהה‪ .‬הם •חפארו נמנלחה‪.‬‬
‫כי לא נבראה לנבלים החונפים‪ .‬לק לקדושי עליון‪ .‬אשר בנו בלבם לירא ח האל אפריון‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר}‬ ‫׳‬
‫אז גלתה ס׳ודה לאנשי מ^גנר‪}.‬‬ ‫לו הנדבה דברה ותענה‪.‬‬
‫לראיס‪ .‬ובכל סגולת ה־ונך א־ותה ^קנה‪:‬‬ ‫ל‪5‬ן מכיור ‪^3‬וןה‬
‫אמר המ;יד וכאשר הרבו דברים‪ .‬לערוך מלהמוח אמרים‪ .‬ידע‪,‬ו ‪?.‬ל‪ ,.‬העם‬
‫כי דברי הבחור חזקים כמגדל בנוי לשלפיוס‪ .‬וכי עענוס הזקן דחויוח‪ .‬ואמרו לזקן‬
‫אס אהה נ מ ק במליך ומשליך‪ .‬הלא הבחור גבר עליך‪ .‬אמר הזקן שקר משבחם‪..‬‬
‫וכזל עסהם‪ .‬ובשוא נ ע חז ם‪ .‬כ• בלשוני יכולת לשבור מלתעות טענותיו‪ .‬ולהרוס‬
‫מגדלי תשובותיו‪ .‬רק לא נכון להגביר הנבלה על הנדיבות הנעימה‪ .‬פן יאמרו הנגלים‪.‬‬
‫’ ינו רמה‪ .‬ויהי להם סהתון פה על הנדיבים‪ .‬ולא ישאר זכרון‪ .‬למעשים הטובים‬
‫דשא משלו דאמר‪. :‬‬ ‫אמרו היטבת בשכלך ועעמך‪ .‬ועת־ הגידה נא ם»ך‪.‬‬

‫ועירי;‬ ‫ו׳שטה נ‪1‬דעה ארצי‬

‫•‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪T T t‬״‬ ‫‪T I‬‬
‫?איל‪1‬ן צעננים בית מגורי‪.‬‬
‫אחבר נסזרי מוסר בישירי;‬ ‫אני חבר וכיממי מעשי כי‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-J -‬‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪• J‬‬ ‫‪• r‬‬

‫‪.‬‬ ‫שער השלשה וארבעים‬

‫מריבת הים והיבשה‪ .‬מי היא יותר חשובה ודרושה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫נאם תימן האזרחי הלכתי מעקרון לשומרון‪ .‬ופגעתי בה אנשים מורכים מטרכת‬
‫הוכחות‪ .‬ולוחמים מלחמת אמרות נכוחות‪ .‬ורכו דבריהם משמן והמה פתיחות‪ .‬והיה‬
‫בתוכם איש יקדח מאם מניצוצי אמריו‪ .‬ויפוצ׳ן הקלע בפעיש דבריו‪ .‬ויען ויאמר‪.‬‬
‫אנשי לבב שמעו לי‪ .‬והאזינו נגידי שכלי‪ .‬אמודה נא לכם הידה סמודס‪ .‬תהיה לכס‬
‫לתורה ולחעודה‪ .‬ויחקבצו המס והחרישו לניבו‪ .‬ויאמר להם דעו כי האל בורא שמיס‪.‬‬
‫נעת ברא האדמה כדור חלק אוסת לשנים‪ .‬מציה יבשה ותציס מים‪ .‬והקין< המים ‪ .‬על '‬
‫כל העולם‪ .‬ועל ברואי תבל כלם‪ .‬ותת• הארן סגורה במאסרו‪ .‬ומחמת לזרו‪' .‬והיא■‬
‫בתיכס עצורה‪ .‬באלו הים מלך והיא מפתה אקורה‪ .‬ואין לה מנוס הנה וסנה‪ .‬בי‬
‫״יא מכל צד יכנשנה ויקיפנה‪ .‬וכראוה הים כי הוא כובש האדמה‪ .‬ומקין< עליה‬
‫כחומה‪ .‬אמר בלבו ידי ימה‪ .‬ויבז כל העולם בעיניו‪ .‬וגאו על ה א ק רע־וניו‪ .‬ויען‬
‫ייאמי לי יאתה סמלוכס‪ .‬ומעלתי נסוכה‪ .‬וכל הארץ במסורת בריתי וכל סוכניה‪,‬‬
‫כישות*‪ .‬ובעת תעלה עלים חמתי‪ .‬ימעפוה מימי עברתי‪ .‬ואץ לה מניס מתוך בנלי‪ .‬י‬
‫ילא חופש מעולי‪ .‬וכאשר הגדיל הים לדבר נגאונו‪ -.‬והאריך לשונו‪ .‬לבשה האדמה‬
‫^אין וגאוה‪ .‬והעט כמעיל קנאה‪ .‬וכמעט עלתה ליום פ ק‪ .‬והגעש וחיעש ה א ק ‪:‬‬
‫ו ת ע ז ותאמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לנו להתנשא מלי‪ .‬ולנגוע‬
‫יכיל*‪ .‬והוא מדרך לרגלי‪ .‬ושרוך לנעלי‪. .‬ואני כמלך והימים מרכבותי‪ .‬ואני כאדון‬
‫והנחלים מבדים סניבותי ‪ .‬וכל גני אדם בתוכי נביאו‪ .‬והנביאים נבאו בי‪ ,‬והסויה בי‬
‫יתונה• ובי שככה השטנה‪ .‬והים חשכון עליו עננה‪ .‬ואל חנא נ ו רננה‪ .‬ובעבורי‬
‫’הסת האל מרומים‪ .‬להוריד מטרות רחמים‪ .‬ולהזיל בשמים‪ .‬ולרווח בס פלמים‪.‬‬
‫ולהצמיח צמחים‪ ,‬ולהפיים סיחים‪ .‬ממגד גרש ייסים‪ .‬וני המאויים יאויו‪ .‬וני שיים‬
‫’®ייי• ומה הרחיב פיך ואהה נמאס ונבזה‪ .‬לכל שומע וחוזה‪ .‬וכל ההולך ממני אליך‬
‫“ א מנית נעימות‪ .‬והוא הולך למות‪ ,‬וכל הימים אשר ימנה בך וישכון בקרבך‪.‬‬
‫”’’ י תלואים מנגד לו‪ .‬והמוח נצב בכל עת למולו‪ .‬גם בלילה לא שבב לנו‪ .‬ובכל‬
‫לא ישקוע עצבו‪ .‬ולא •אמין במייו עד אשי יצא מעמך‪ .‬וימלט‪ .‬ממך‪ .‬ובבואו‬
‫אז ימצא מנוחה וידע כי היסה היותה נ‬
‫דה» כשמוע הים מליו‪ .‬ההגעשו גליו‪ .‬ונצגו כמו נד נוזליו‪ .‬ו ג ניו שאון משבריו‬
‫שואה‪ .‬וכמעט ישטיף האלז ומלואה‪ .‬ויאמר אל היבשה ארץ אר׳ן א ק החדמי‬
 ‫ספר חחכטוני‬
‫אלי‪ .‬ותערוכי אלי‪ .‬נממלה מי אנכי הלא אני ממולל הרהנןיס‪ .‬וממריד הנרואים•‬
‫וכל הרואה ‪-‬סאון גלי‪ .‬יפחד מקרוב אלי‪ .‬ולולי כי יוצרי וממוללי‪ .‬גחן המול גנוני•‬
‫ואמר לי מקומך לא מחלין(‪ .‬ועד פה הנא ולא מומיף‪ .‬יבאו גלי עליך‪ .‬ושטפחי כג‬
‫גגוליך‪ .‬ואמירה כל בדיליך‪ .‬ושנרחי כל ספינוחין‪ .‬והעבעסי בחהוס רבה אניוחיך•‬
‫וגמצולתי חחמנאי‪ .‬ומנוקשי ולא ממצאי‪ .‬הלא מדעי הנפלאות אשר עשה הר‪.‬ל נ’•‬
‫בבוא עם הקדש בקרבי‪ .‬והאויב^ נגש עמהס לריב‪ .‬ופרעה הקריב‪ .‬וכראותי צרמם‬
‫מאויביהם‪ .‬המו רחמי עליהם‪ .‬ובעת צורריהם אמרו אים‪ .‬ויע משה את ידו על הים•‬
‫נשאו משברי דכים‪ .‬וצלקעו להם גלי‪ .‬ונצבו כסומה נוזלי‪ .‬ונהוכי הבאתים‪ .‬ומן גלו‬
‫המבאתים‪ .‬זמן האוןנים בצלי כמיתים‪ .‬ומנאסי עליו יום קפדה‪ .‬ועשיתי ממנו לדג*‬
‫הים מעודא‪ .‬ואלו 'נשאר עם הקדש ביבשה‪ .‬תהיה האמרונה מן הראשונה מרה וקשה‪.‬‬
‫וסרב צור אכלם‪ .‬ואס זעמו כלס‪ .‬ולא יכלו הררין ומדבריך להצילם ‪:‬‬
‫" ו ת פו;ןז האיך אה פיה ומאמר ליס הממצא בפיך מענה‪ .‬ועד אנה מהי גאולסך‬
‫שונה‪ .‬הלאירננמך רבה ואין לה גבול‪ .‬הלא אמה שארית מימי המבול‪ .‬המ־ס המרים‬
‫המארריס‪ .‬אשר ^עבעו בהס היצוריס‪ .‬מימיך לא זכיס ולא בריס‪ .‬לא צתיס ולא קרים•‬
‫כי' אם רפשים ושמריס‪ .‬מלוחיס ומריס‪ .‬לא ישקו ממך אדמה‪ .‬ולא ישתה ממך צמא•‬
‫ולא מקרב אליך רגל בהמה‪ .‬וכל השומה מימיך ימהפכו קרביו‪ .‬לרגעיו עד ימוה‬
‫בתחלואי מעיו‪ .‬ומלבד זה אמה אכזר וערין‪ .‬ובוגד ומרין‪ .‬מהרוג נקייס‪ .‬והמיה‬
‫אביוניס ועניים‪ .‬כמה ספינות העבעת ‪ .‬׳ ונמת חקידיס הרגח‪ .‬וכמה יונקיס משד• אמם‬
‫גמלת‪ .‬ועבחס ולא סמלת‪ ,.‬א ס‪.‬יב א בך אדם יעמוד בסכנת מות‪ .‬ויראת פתוחיס לפניו‬
‫שערי מות‪ .‬וציאותו מימיך נצנו עליו ע ליו כתומות‪ .‬יסובנוהו תהומוס‪ .‬ורעיוניו יעלו‬
‫שמיס ירדו תהומות‪ .‬ואס יתעוררו עליו כוחות‪ .‬יתעוררו בלבו אנחות ואס יתגעשו‬
‫עליו גליך‪ .‬ונצבו כמו נד נוזליך‪ .‬אוי לשוכב עליך‪ .‬כי •שבע יענים עצומיס‪ .‬ויטעם‬
‫המות כמה פעמים‪ .‬ובצאתו ממך יערוך לאל חהלה וברכה‪ .‬אשר הצילהו מן ההפיכה•‬
‫והתימה השפוכה ‪:‬‬
‫א מ ר' הי ם ליבשה רוב הגיוניך‪ .‬לאות על עזות פניך‪ .‬כי אס החיש תחרישי‬
‫תקמיר ‪.‬קלוניך‪ . .‬וברוב דבריך‪ .‬מגלי עינך הלא מדעי כי את נוה העבירוס‪ .‬ובים‬
‫המפעלות המכוערות‪ ,‬ומושב האכזרים העריצים‪ .‬ומערת פריצים‪ .‬כל שוכניך הס אנשי‬
‫רשע ‪ .‬ואשמה‪ .‬וכל יושביך נעלי חטא יזמה‪ .‬והיוצא ממך ‪.‬ויבא בתוכי‪ .‬ישוב ססיד כי‬
‫נזסיד אנכי‪ .‬ובעוד‪ ,‬אשר ישכון' בי ירבה לאל מפלותיו‪ .‬ואל •חדל ערב ובקר ממתנותיו‪:‬‬
‫יעזוב ‪.‬ישע דרכו » ואיש און מחשבותיו‪ .‬ונעם ימלע אדם מרשתי‪. .‬ויצא האחד מאשי♦■‬
‫ישוב מהרה לרשעתו‪ . .‬ויעזוב ויחזור לקדמותו‪ .‬וישכח אסריו‪ .‬ויפי ‪ .‬נדריו‪ .‬ויעזוג‬
‫המפלה‪ .‬ישוב לעשות הנבלה‪ .‬כאשר בסחלה‪ .‬וכאשר הרבו לדבי דבריהם‪ .‬עשו זקניהם‬
‫שלום ביניהם‪ .‬ושנו‪ ,‬לקדמותם שניהם‪ .‬אמר המגיד וכשמעי מליצותיו‪ .‬ומשלי‪-‬סעודותיו‪.‬‬
‫התבוננתי‪ .‬אליו וחנה הוא אביר הרועים‪ .‬וגביר' השועים‪ .‬אלופנו ומוכנו‪ .‬חבל הקני‬
‫ו א ש א‪ .‬מ ש לי ו או מ ר‪:‬‬ ‫חנרני•‬

‫ן ן ש א ל מי א ח ד‪ .‬־' מ בין מ א י ן ש נ י ‪:‬‬ ‫א ש ר ז ך י ו ש ח כ מ‪ 1‬ת ‪ .‬ב חי ד ו ת ו מז >ו ת‪.‬‬

‫ב כ ל ־ ק כ ם ; ק ו ץ‪ .‬ו כ ל ‪ ? :‬ש בי ל ח רו ץ‪ .‬ו בין ב ל ם ; רו ץ‪ .‬ל ח ב ר ה‪ 5‬ן נ;‪:‬‬

‫׳'‬ ‫■ שער הארבעה וארבעים‬

‫ברב השואל לתלמידיו שאלות‪ .‬להבחין תלמידיו בתשובות‬
‫העולות‪.‬‬ ‫•‬ ‫■‬
‫‪,‬‬ ‫• ז■‬ ‫■‪J‬‬

‫־ •נ א ם הימן האזרחי נסעתי עם חברים מאות לעינים‪ .‬מלבוא חמת עד נמל מציים•‬
‫ובעודי‪ .‬מסובב בשעריה‪ .‬ובאחת עריה‪ .‬ראיתי ארמון‪ .‬מפוכחים שעריו‪ .‬בנויים באבני‬
‫שי^_ס‪5‬ריו ‪ ,‬וסדריו‪ .‬ובתוכו ‪,‬עם רב‪ .‬והאספסון( נערב‪ .‬ובס איש זקן‪ .‬הענוה מע*ל’י•‬
‫והנגיעות שוליו‪ .‬והחסידות כמסזה על פניו‪ .‬ויראת שדי כעמוד אש נין עיניו‪ .‬ולפניו‬
‫סמשים חנמידים‪ .‬משכילים וחמודים‪ .‬והם יושבים לרגליו‪ .‬ומנשקים סוליו‪ .‬ויאמר‬
‫להם דעו‪.,‬כי רצוני לבסון סנונתכס‪ .‬ולשקול גסלס שכל חכמתכם‪ .‬ועתה יאמר כל‬
‫‘ איש ‪.‬מכס משל נחמד‪ .‬אשר כל הנא‪ .‬עליו‪ .‬ועמד‪ .‬דאמרו כל אשי הצוה נעש‪ .‬ובכל‬
 ‫נה‬ ‫שער ארבעה■ וארבעים‬
‫אשר הרצה את ענדין נקה‪ .‬ויגש הראשון מן התלמידים ויאמר‪ .‬בעת המבחן והמחקר‪..‬‬
‫יקל אדם או ייקר‪ .‬אמר השני העבד הוא חתשי כשיתססק בחלקו‪ .‬והחסשי הוא ■עבד‬
‫כשיבקש יותר מלחם חקו‪ .‬א מי השלישי בן איס רודף ונרדף‪ .‬רודן<‪ .‬מה שלא ישיגנו‪.‬‬
‫ונרדף ממי שלא ימלט ממנו‪ .‬אמר הרביעי אתמה על מי שיקנה עבדים בהונו‪•^ .‬ך‬
‫לא יקנה החפשיס במתק לשונו‪ .‬אמר החמישי ימי האדם שלשה'אתמול עבר ׳זמנו‪.‬‬
‫והיום הוא מונף ואיני‪ .‬וממר סתום ואין מי יבינו‪ .‬אמר הששי למדו החכמה לא‬
‫להתגדל על המשכילים‪ .‬ולא לרמות בה הכסילים‪ .‬אמר השביע• שתית אדם ומאכלו‪.‬‬
‫’ עורו עיני שכלו‪ .‬אמר השמיני אם תבקש מחבל די ספ קן‪ .‬מיעוטה יספיק לד‪ .‬ואם‬
‫מבקש יותר מספקך‪ .‬כלה לא יספיק לך‪ .‬אמר התשיעי כל הבא בעבודת מלך בלא‬
‫אמונה‪ .‬הביא נפשו בקכנה ‪ .‬אמר העשירי אל תהי מן האנשים אשר נע ת צרתם‪.‬‬
‫יחדלו מרעתם‪ .‬ובעת חלוהם‪ .‬ינחמו על חטאמם‪ .‬ובעת עניותם יכניעו גאותם‪ .‬אמר‬
‫האחד עשר מלמד בניו חכמה בנערותם‪ .‬ימצא טובתם בבחרומם‪ .‬כטץ השדה אם‬
‫ניאשיח השנה תרבה עבודתו‪ .‬באחריתה ורנה לך תבואתו‪ .‬אמר השנים עשר כל‬
‫הרוצה לעלות במעלות גדולות‪ .‬ישמר מן הנבלות‪ .‬אמר הי״ג מי שנא אל העולם הזה‬
‫ישנע מכורות‪ .‬ומי שיצא ממנו נמלט מן הצרות‪ .‬אמר הי״ד בן אדם כבהמה אנוסה‪.‬‬
‫מעונות עמוסה‪ .‬ורובצת תחת המשא‪ .‬אמר הט״ו כשיקציף האל על הקהלה יחן העושר‬
‫לנבלים ולקופצי ידיהם‪ .‬וכשיאהב אותם יתן העושר לנדיבים ולטובים אשד בתם‪ .‬אמר‬
‫הי״ו אם תכנע למי שתרצה תהיה גנירו‪ .‬ואס תצטרך לגני שתכלה מתיה ■אסירו‪ .‬אמר‬
‫השבעה עשר החכמה תקרא מהרו ולמדוני ערם מבקשוני ולא תמצאוני‪ .‬אמר השעונה‬
‫עשר ההלואה ראשיתה אהבה! וסופה מרינה ואיבה‪ .‬אמר הי״ט כל המתאפק‪ .‬הוא‬
‫על שערי הישע דופק‪ .‬אמר הכ' שלשה לא ישבעו משלשה‪ .‬אוזן מדברים‪ .‬וארך ממטרים‬
‫ונקבות מזכרים‪ .‬אמר הכ״א מי שיש לו יחס נכבד‪ .‬ראוי לשמרו בטוב המעשים סן‬
‫יאבד‪ .‬אמר הכ״ב שמור פיך ונינך‪ .‬סן תהיה סלל מרבך‪ .‬אמר הכ׳׳ג כל הרואה‬
‫נקיעתו מן הנוער אל•העדנה‪ .‬ידע כי כן יסע מן העדנה אל הזקנה‪ .‬אמר הכיר‬
‫התשובה לחוטאים‪ .‬כגנו הרפואה לתחלואים‪ .‬אמר הכ״ה מבחר המדוס שתיקה תולדתה‬
‫מענוה‪ .‬ויקר רוח דומה לגאוה‪ .‬אמר הכ״ו חלפו ימי הנערות‪ ,‬ועיסה מרכבת הבחרות‪.‬‬
‫בעיי התאוה והשרירות‪ .‬אמר הכ״ז מי שיהיה זך במעלליו‪ ,‬לא ימצאו ביום הדין‪.‬טענה‬
‫עליו‪ .‬אמר הכ״ח מרבה; דברים ילבע וכל מחריש ימלט‪ .‬אמר הכ״ון צורך הנפש אל‬
‫המוסר‪ .‬כצורך ה איז אל המטר‪ .‬אמר השלשים הנדיב יתנדב לנפשו ולאוהביו‪ .‬והכיל♦‬
‫•ניט למיעוט מעלו‪ .‬רק■‬ ‫יצפון הונו לאויביו‪ .‬אמר׳קאחדושלשים כשיחטא האיש אל‬
‫לגדולת מי שחטא לו‪ .‬אמר הל*ב כל הלומד חכמה‪ .‬אם יורש תהי ■לו לעושר‪ .‬ואם‬
‫’עשיר תדריכהו בנתיב כושר‪ .‬אמר הל״ג המוח קשה מכל מה שעבר לפניו‪ .‬ונקל מן‬
‫הבא• •אחריו‪ .‬אמר • הל״ד כמו שיהישרו המדות הרעות בחברת הישרים‪ .‬כן ישחתו‬
‫המדות העונות בחברת האכזרים‪ .‬אמר הל״ה היושר והזכות‪ .‬יעמיד המלכות‪ .‬אמר‬
‫הל״ו הכן צידה‪-‬ליום הפרידה‪ .‬ומבחר הצידה היושר והעבודה‪ .‬אמר הל״ז כל מי שלא‬
‫יסבול חטא אוהבו‪ .‬ישיבהו אויבו‪ .‬אמר הל״ס טוב לך להיות אלם ומשכיל‪ .‬מהיות‬
‫הרבהלעשות חסדים‪ .‬כן הזמן מתהפך פעם ישכיל‬ ‫רב דברים וכסיל‪ .‬א מ ר הל״ט‬
‫אמרהמי המוסר טוב לך מן היחס‪ .‬כי‪ .‬היסס צריך‬ ‫הנכבדים‪ .‬ופעם ירים העבדים‪,‬‬
‫למיסר ואין המוסר צריך ליחס‪ .‬אמר המ״א מי שיראה הסח בעין לבו לא •סול בו‪.‬‬
‫אמר הצנ״ב האדם כצפור כל ימי הבלו‪ .‬ותענוגי עולם כרשת לרגלו‪ .‬אמר ה מיג כל‬
‫משליט על שכלו האוהו‪ ,‬לא יצליח בימי חיותו‪ .‬ולא ינוח אסרי מותו‪ . .‬אמר המ״ד‪-‬‬
‫מום הנדבה העניות והחסרון‪ .‬ומום הדבור היתרון‪ .‬אמר המיה דורש מאוהביו תהלה‬
‫בלי נדבה‪ .‬ימצא ‪,‬בוז ואיבה‪ ,‬אמר המ״ו החכם נכבד ואם משפחתו בזויה‪ .‬וחניייו‬
‫רבים ואם הוא בארץ נכרית‪ .‬אמר המ׳ז השקיעו הצוקות הגדולות‪ .‬בכח הצדקות‬
‫והתפלות‪ .‬אמר המ״ח הפרישות מן העולם רפואה לכל יגון‪ .‬ועושר מכל חסרון‪-..‬אמר‬
‫התשעה וארבעים‪ .‬מבחר המעשים משונה ממשובה‪ .‬ונקיות מאמריות‪. .‬וטהרה מעבירה‪:‬‬
‫‪ .‬א מ ר המגיד ובהשלימם חמודות מליהם‪ .‬ומליצת משליהם‪ .‬אמר להם הזקן השכלתם‪.‬‬
‫יחכנגיס ס?לתס‪ .‬ועתה בר‪ 1‬כים אתם‪ .‬ואשאל לאחד מן התלמידים מעומדים לפניו על‬
‫ענינו ושמו‪ .‬ואיה‪ .‬מקימי• י ^יז •בני עמו‪ .‬והוא הנין שאלתי‪ .‬ויען ויאמר ופניו‬
‫‪,‬‬ ‫מגמתי ; ‪■ ,‬‬

‫סולי וןןה ארצי וטי א}י;‬ ‫‪>0‬מו‪8,‬לים ’^לי למ'וךי;גם‪.‬‬

 ‫ספר תד‪ r‬כ‪b‬וני‬
‫כי ן‪:‬־‪,‬ן^קר ב’ ש מ‪ 1‬כן ר אני‪:‬‬ ‫ל ו' א ח ך י׳ ש מ ? ? שי; ?ני דון לי‪.‬‬
‫א ו ל ם ש מ י ח נ ר ; ל י ד ‪.‬קגי *‬ ‫■‬ ‫אי ל ון ב צן ננ ני ם מגוו׳ו תי‪.‬‬

‫י ־ ו כ ש מ ע י שילוחיו‪ ■.‬אמרחי לכל העומד׳ס סנינוחיו‪ .‬זה כהל ההעודוס‪ .‬ואוסף‬

‫כל החמולות; אשר לו בכל חכמה עשר ילות‪ .‬רןנל הייתי נחפז ללכת וקראתי ש‪.‬ום‬
‫־‬ ‫אליו‪ .‬ונעיתי מעליו‪:‬‬

‫שער החמשה וארבעים‬

‫‪.‬ממשלי החכמה‪ .‬ותעלומות סתומה!‬
‫נ א ם הימן האזרחי נסעתי מאלכהנלריה‪ .‬לטבריה‪ .‬ומצאתי נ ה הנל וכאשר לאיתיהז‬
‫צהלו רעיוני‪ .‬ליאורו עיני ‪ .‬והתחזקתי בז ואמרתי לו לכה נא אתי לביתי ‪ .‬ונוה‬
‫מנוסתי ‪ .‬ואשים לסנין מנחתי ‪ .‬ונתעלסה באהבים ‪ .‬ונרוה למי ענבים‪ .‬וינוא עמי‬
‫להלומי ושמתי לפניו שלמן ערוך‪ .‬ויין מסוך‪ .‬וכאשר אבל ושבע ולשן‪ .‬ושקט הלשון‬
‫והשן‪ •.‬אמר לי מונה עלי להשיב גמולך‪ .‬ולשלם סעלך‪ .‬מאשר נתן הנורא אלי‪ .‬כי‬
‫חקלך גלול עלי‪ .‬ועתה אגילה לך מבחר המשלים הנעימים‪ •.‬אשר שמעתי מפי חכמים‪.‬‬
‫ואמרתי לו לבר כי שומע אנכי‪ .‬אמר שמוע שמענו‪ .‬ואבותינו ספרו לנו‪ .‬כי איש‬
‫מגלולי החכמים היה אוהב משלי ה»יסר‪/.‬ובכל עת היה אליהם סר‪ .‬ומהם לא סר •‬
‫ויום אמד נקבצו לפניו ארבעה ועשרים איש מגבירי החכמים אשר נקבו בשמות‪ .‬ויאמר‬
‫לסם יזכור כל אחד מכם משל ממשלי הסכמה‪ .‬לתת לפתאים ערמה‪ .‬לנער לעת ומזמה•‬
‫לב מורה‪ .‬ובלרך ישר חטאים י‪ 1‬לה‪.‬אמרו טוב הלבר אשל לברסי‬ ‫למען יהי לאנשי‬
‫ויאמר הגידו לנו כי מבר איש מן החסידים על קברות המתים•‬ ‫ויען •הגדול מהם‬
‫ויאמר שלום עליכם שוכני ארן צלמות‪ .‬השוכנים במצר מוח‪ .‬החיעוני מה מצאתם•‬
‫וטורח הלין אין נשאתם‪ .‬אכלתם פרי מפעליכם‪ .‬וקצרתם זרע מעלליכם‪ .‬נהעתם‬
‫אסם בראשונה ‪ .‬ואנחנו נוסעים באחרונה‪ .‬האל יסלס לנו ולכם‪ .‬ויחמול עלינו‬
‫ועליכם‪ .‬אמר אסר איש מן החסידים היו חבריו לפניו‪ .‬משבחים מפעליו ועניניו•‬
‫דשא לשמים עיניו‪ .‬ואמר רבון העולמים אמה ידעת ממני‪ .‬מה שלא אדע אני מנפשי‪.‬‬
‫ואני יודע מנפשי‪ .‬מה שלא ידעו אלה שימני כאשר יחשנוני‪ .‬ואל תענני במה שהם‬
‫משקרים עלי‪ .‬אמר אסר היה מנהג איש מן החסידים בבוא עליו צרה שיאמר בתפלתו־‬
‫יה׳ רצון מלפניך שתהא זאת התלאה למיסר ולזכרו}‪ .‬ולא לעונש וחרון‪■ .‬אמר אמר־‬
‫איש מן המסייים מוז אחד מאוהביו‪ .‬ובקצת הלילות ראהו בחלום על משכבו‪ ,‬ו א מי‬
‫לו הודיעני מה מצאת בעולמך‪ .‬ואיה מקומך‪ .‬אמר לו אל משאל על אשר מצאנו‪.‬‬
‫מצאנו החשבון ערוך‪ .‬והספר פתוח‪.‬והדיין לא יקח שחל‪ .‬ושכחנו מעמל המות ‪- .‬‬
‫ו י ש א מ ש ל ו וי א מ ר צ‬ ‫למעמד הלין אשר הוא מר מ»וח•‬

‫ג ד ל ;ג׳וננו ו רב ^ צ ב נ ו ‪i‬‬ ‫א מ רו ל דיו דנו ו ל א ה ו ב נ ו ‪.‬‬

‫‪ 5‬ס ב ב נ פ ש נו ו ב ל כ בנו ;‬ ‫ב א נ ו ל מ ?ן ט ד דין א׳ ש ר ה נ ? ני ר; קו ד‪.‬‬
‫ב נו ב ע ך עז נו ו מ׳ ש כ ב נו ‪t‬‬ ‫ח*שןי ן א ס ל ו ?ג ל ט ה ה ם ס בי ־‬
‫י‪.‬ינו ן נ ש ו ב מנ ת * ב ח׳ובני ‪:‬‬ ‫טי י ת נ נו נ ד ^ ה כ ל ז ה ב ח ־‬
‫ש ן ; ק ר כ ס מ כ א׳ו ב כ מ כ א ו ב נ ו צ‬ ‫ל כ ן ; ד י ד נ ו מ א ד ה ש מ רו‪.‬‬

‫א מ ר אסר אשת מבנוה ערב מת בנה וכאשר קברתהו‪ .‬אמרה בני גני היית‬
‫הלואת מלוה‪ .‬ומחנה נותן‪ .‬ופקדו; מפקיד‪ .‬והיום נפרכי המלוה מתלואמו ‪ .‬ולקיז‬
‫המפקיד ערובחו‪ .‬וקבל הנותן מתנתו‪ .‬האל יחן לי חמורמך סבל טוב‪ .‬ויגמלני טל‬
‫פ כי טוב‪ .‬א מי א חי אשה מננוה ערב מת בנה והתנחמה מהרה‬ ‫אשר לקח ממני‬
‫להתנחם מהרה‪ .‬אמרה להם יש בנסומים שמי‬ ‫עליו‪ .‬נ‪/‬מרו לה ■השכנות איך תוכלי‬
‫מדות טובות‪ ..‬שממת בעולם הזה ושכר לעולם הנא• דש ביוב האבל שתי מדוח רעוה‪.‬‬
‫איבוד שכר התלאה‪ .‬ועונש טל רוב הדאגה‪ .‬א מי א חי אשה מבנות ערב היה מנהגה‬
‫בחפלתה סהאמר‪ ,‬י נ ו ן העולמים‪ .‬אס אשמתי לך אשמתי לא מזיק לך‪ .‬ואם ס׳מסול‬
‫נו‬ ‫שער ארבעה וארבעים‬
‫לי מחילמך לא חחשר לך‪ .‬אנא אלהי מחול לי מה שלא יז!ק לך‪ .‬וסן ל> מה שלא‬
‫יסקר לך‪ .‬אמר אחר איש מן החשידים סגע‪,‬באי השרים והוא מתהלך _בגאוה אמר לו‬
‫־החשיד דע כי הנורא מואם בזאת ההליכה‪ .‬אמר לו השר אלו ידעת מי‪ .‬אני מ נ ר‬
‫הזה לא השמעתני‪ .‬אמר החשיד ידעתיך כי ראסיסך עהה שרוחה‪ .‬ואחריתך חלאה‬
‫‪,‬זנוחה‪ .‬ובעודך בחיים ננלסך כשוחה‪. .‬אמר אחר חטא איש אחד למלך מן' המלכים‬
‫ויביאוהו לפניו‪ .‬ובבואו אמר'למלך אשביעך באל לבל תשמח עלי אויב העצנתו‪ .‬ואל‬
‫תעצוב אוהב שמחתו‪ ,‬ואל תעקור מטע חשד נטעתו‪ .‬ואל תהלוש בנין צדק ישדסו‪.‬‬
‫ויחמול עליו המלך וישלחהו‪ .‬אמר אחר שאל איש מן החכמים לחנירו דאמר לו במה‬
‫משתה מן היין על אכילתך‪ .‬אמר ג׳ כוסות אמר לו היטבת כיי לא שתיתו שתית‬
‫השכורים‪ .‬ולא אסרתו איסור הנזירים‪ .‬אמר אמר איש מן החכמים חלה אש חליו‬
‫אשר ימות בו‪ .‬והיה מתפלל לאל למחול חובו‪ .‬וחבריו היו ‪ ,‬משבחים המדות אשר בו‪.‬‬
‫ובוכינז שבעו‪ .‬אמר להם עזבוני מן התהלה‪ .‬יזעזרוני בשפלה‪ ,‬אמר אחר איש מן‬
‫השרים מת בנו ובא א' מן החכמים לנחמהו ואמר לו כשתהיה אתה השארית הנמצאה‪.‬‬
‫לא נדאג על התלאה‪ .‬והמות הגדיל עלינו חסדו‪ .‬בעברו עליך ולא שלח בך ידו‪.‬‬
‫‪.‬אמי אחר איש ‪,‬חכם בא לנחם א׳ השרים על בנו אמר לו יתן לך האל ניחום ארוך‪.‬‬
‫'ישכר ערוך‪ .‬וזיע ברוך‪ .‬ויצר סמוך‪ .‬א מי א חי איש מן המשויריס שבח לאחד מן‬
‫'המלכים נימי חיותו‪ .‬וקונן־ עליו• ־'במותו‪ .‬א מ רו‪ ',‬לו חבריו מדוע חהלותיך "טונים‬
‫מקנותיך‪ .‬אמר כי תהלותי היו חובה‪ .‬וקינותי נדבה‪ .‬א מי אמר שאלו" לאיש ^לספר‬
‫’ פי חשוקתו‪ .‬ואמר בטנה כמו אגן‪ .‬ופניה גן‪ .‬ושפתיה מן‪.‬־ ולחייה שושן‪ .‬וקומתה‬
‫‪ p‬רענן‪ .‬ישישיו בדולמי ־רבידיה‪ .‬ונצניו נגדיה ‪ .‬ופריו שני שדיה‪ .‬אמר אמר ‪ ,‬שאלו‬
‫לא־ש לשפר יפי חשוקתו‪ .‬זאמר אין כמוה בכל המדינות‪ .‬יחידה בבנות‪ .‬ויפה בעדינות‪,‬‬
‫אס תעמוד היא קנה זהב‪ .‬ואם תשב‪ ,‬היא אילת אהב‪ .‬ואם תלך היא יונת רהב‪ .‬ואס‬
‫הדבר תבעיר בלב להב‪^.‬אמר א חי איש מן המשוררים עשה שירה לאחד השרים' ־והשר‬
‫כבדהו‪ .‬ובביתו השכינהו‪ .‬והיה לנעל הניס בס •פה והמשורר עשה שיי חשק וישורר‬
‫וי א מ ר♦‬ ‫‪.‬‬ ‫אומה‪ .‬והיא שומעת פסח האהל‪.‬‬
‫כ בו ד ה א ת כ ב ת מ ל ך פ ני מ ה ‪:‬‬ ‫צ כ י ת חן כ נ ת ל ־ ו ת אי ו מ ה‪.‬‬
‫ו א ת' ש ו מ ג ג ה ו א ן נ ך ל^‪ 1‬ס ת ו מ ה ‪‘.‬‬ ‫^ ^ ^ תי ך ‪.‬יןגלה ב ר ה ‪ .‬ו ת ט ה ‪.‬‬
‫ו מ ^ כ ר ת ך ת הי מ א ל ש ל מ ה ‪:‬‬ ‫? ני א ל י בןןין רציון ו ח מ ל ה‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫וכאשר שמעה קולו וסען ותאמר לו‪:‬‬
‫־‬ ‫ו־שיךך שי ר מ תי־ ח־ונ ף ן ז ט ה ‪‘.‬‬ ‫ך ב ר י ך ‪ :‬כ לי ד ע ת ו ח כ מ ה‪.‬‬
‫וא^מה ל א י ל ד ת ך ת מ י מ ה ‪- :‬‬ ‫] ת עי ד כי ל!ז י ח ^ ^י מ ט נ ה‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫’‬ ‫ו א ם ■אין ת כ ס ך ב ל ט ה ן'‬ ‫‪,.‬יעל כן ה ח רי ש ת צ א כ ^ ל ו ם ‪.‬‬

‫א מ ר אמר עבר איש מן החסידים נדרך וראה אחד מן הפריציס תלוי על‪ ,‬הען‪.‬‬
‫א»י החסיד לחבירו כל מי שיעזוב הנכוחה ברשעתו‪ .‬העץ יתקן אשי עותו‪ .‬אמר‬
‫א חי הניאו לפני המלך איש חייב וצוה להכותו נשוטים! והיה האישהמוכה ארוך מאד‪.‬‬
‫והמכה אותו קצר קומה‪ .‬ויאמר המכה אל המוכה‪ .‬הספל גופך כדי שאוכל להכותך‪.‬‬
‫אמי לו המוכה אוי לך בן הזונה הלשעודה תקיא אוחי‪ .‬חי ה׳ הייתי רוצה להיות‬
‫איוך כמו עוג‪ .‬ואתה קצר כמו גוג‪ .‬וישחק המלך וישלחהו‪ .‬אמר א חי י א ה איש‬
‫חכס לבנו כי הוא מסתכל באשה יפה‪ .‬ויאמר לו בני בני מה תאהב בנשים ונטניהם‬
‫^יייח‪ .‬ושדיהם נאדות‪ .‬ויפים ערוה‪ .‬והס קברות החאוה‪ .‬אמר אחר שאלו ‪,‬לאיש‪ .‬כפרי‬
‫י^יליי לו כשתצא מניתך מי ישמור אשתך‪ .‬אמר הפקדתי עליה שני שומרים עזנחיה‬
‫א מי אחרשאלולאיש‬ ‫ורעבה לבל תשחק עם האנכים‪.‬‬ ‫עיומה לבל תצא עם הנשים‪.‬‬
‫ואמרו לו אי זה מהחתניס הרצה לננור‪.‬יך‪ .‬אמר החתנים שלשה חתן ממון וחתן‬
‫וחתן קבר‪ .‬וטוב מכלם חתן הקבר‪ .‬א מי אחר שאלו איש זקן גא בימים גיל‬
‫^^י»ו ועניניו‪ .‬א מי אני חולה מבטני ומיצרי‪ .‬מחלת בטני כשארעב אגוע‪ .‬וכשאכנכי‬
‫יגע‪ .‬וממלת יצרי‪ .‬כשאקום ינום‪ .‬וכשאנוח יקוס‪ .‬אמר אחר איש אמד מן המשוררים‬
‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫בא ‪;V‬‬
‫ביה אה* השי‪-‬ד‪ .‬ויתק ילא סהחו לו יבעריס‪ .‬ויאמר אל רעומלים מ• שת‪:‬‬
 ‫ספר תחכטוני‬ ‫י'‬
‫•מינו עקוקת באשס‪ ,‬ושמאלו נאשישש‪ .‬ומצסו גחושה‪ b1«1 .‬קדסה‪ .‬זמשפממו מן ני‬
‫״גלושה‪ .‬מחמם אדם לא מכשהו בושה‪ .‬אמל אחל שאלו לאיש מבני עלב על חיש כי ’•‬
‫ואמל נבלוסו לאין ‪ .‬סקל‪ .‬ומועדיו שקל‪ .‬ואהבתן כענן בקל‪ .‬וענניו בלי ‪ .‬מעלים‪.‬‬
‫ושלמיו סכלים‪ .‬ושדי אמו צומקים‪ .‬וגפני טובתו בוקקים‪ ’ .‬הו א כבהמה ‪,‬לובצה‪ .‬אוכנ ‘‬
‫כל אשל קובצה‪ '.‬ובולעת כל אשל תמצא‪ .‬אמל אסל שני נבולים התפאלו ןה עצ ז ‘‬
‫ויאמל האסד לישני אין מעלון אלי ואני בן סותם הפלציס‪ .‬אמל לו צדקת באשל דבר ••‬
‫אבל אבין ‪.‬סתמם במנוסתו‪ .‬ואני קשמס בחנייתו‪ .‬אמל המגיד וכשמעי מש‪.‬י מנ‬
‫הקיני‪ .‬צפנסים בלבי ונלעיוני‪ .‬והסזקתיו ימים לנים עמי‪ .‬ממעדן בביתי ואולמי •‬
‫אקלי כן נקע והכאוב לבי ‪,‬בפירנדו‪ .‬ועזב בקלבי גמלי יקודו ‪:‬‬

‫שער הששה וארבעים‬ ‫‪,‬‬ ‫• י'‬

‫ספור אנשי המדינות ומעלותיהם‪ .‬וחסרונם וגריעות מרותירום•‬
‫נאם קימן הא‪/‬לחי נסעתי מעדינה‪ .‬לעילם המדינה‪ .‬ובעודי בקצת הימים אקלד‬
‫מחום‪,‬‬
‫^הליייזם‪ .‬ונעו ‪,‬‬
‫‪...‬‬ ‫מגלעד^‪^.,,‬חקעו‪ .,‬גער‪^.‬רי‬
‫‪.‬‬ ‫ואצעד‪ .‬והנה ‘ או ל ס ת ישמעאלים‪,‬באה‬
‫‪.‬השמש צילליהם‪ .‬ובעוד אני נתרכס אלא ואבוא‪ .‬והנה יחבל הקיני בא מבוא‪ .‬וכראי״‬
‫'פניו צהלו פני‪ .‬ויאילו עיני‪ .‬אמלת• לו שלום בואך‪ .‬ומאין מוצאך‪ .‬אמל מאלז גלייי‬
‫ביאתי‪ .‬ו ל א ס עילם מגמתי‪ .‬אמילסי הלאית קהלוה הקדם כלס‪ '.‬אשל במעלב ובמצרים‬
‫עד ארן עילם‪ .‬אמל לא שגבה קליה אשל בה לא ענלסי‪ .‬ומדות אנשיה חקימי•‬
‫אמלתי הגד נא לי האכצוס אשר עבלת עליהם‪ .‬ומדות החסידים אשל בהם‪ .‬ומראה‬
‫לדגליהם•‬ ‫האופנים ומעשזהס‪ .‬אמרי כן הודיעני עניני הלעים מהם‪ .‬נאחלונה‬
‫אמל יודע תדנג כי כל הקהלות אשל לאישי תמימים וישלים‪ .‬ובמעשיהם מאושרים •‬
‫ועול ילאש שמים עולם‪ .‬וצל הענוה צלם‪ .‬א ן לא כלס ‪ .‬כי לביס מהם חסידים‬
‫במפעלם‪ .‬וקצתם רעים במעללם‪ .‬אלה לחיי עולם‪ .‬ואלה לחרפות לדראון עולם •‬
‫הם נחלקים לשני מינים‪ .‬כשני דודאי סאנים‪ .‬העונות עונות לאכול ולשבוע ‪ .‬והרעים‬
‫לא האכלנה מלוע ‪ .‬והנה אזכיר לן העונים והרעים ‪ .‬והנבלים ;השועים ‪ .‬למען‬
‫מעשה השועים‪ .‬׳מדור לדור קבועים‪ .‬ומעשה הרעים‪ .‬ממזרח ועד ים ידועים‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫'‬
‫לבי ב?ןת ב׳ואןו אל ןן יכןר כל ?גץ• ע׳ו^ה פרי אותיו ת^ןניוד ושמרון*‬
‫רק ?ןץאשרתדעבאטתלוכילא?גץ• מאכל הוא איותו תשחית וכרתו‬
‫וי ען ויאמר הגד׳ הוגד לי בימי נעורי כי ספרד היתה האנה לעינים ‪ .‬ו אויה‬
‫כשמש בחצי השמים‪ .‬ולקח עפרה מול אפ^ם‪ .‬מעעם ימגדיה כדבש למלקוחים‪ .‬ואוירה‬
‫מיי נשמות‪ -.‬ואדממה מנסר אדמוס‪ .‬והיא זוהר הנפשיס‪ .‬שמחת אנהיס ואנשים•‬
‫ופלחי גניה ככוכבי השחקים‪ .‬ואלצה חבצלת השרון שושנת העמקים‪ .‬וחשאני ר^ה‬
‫התשוקה‪ ,‬המשוקה‪ .‬לרקוע חלמיס‪ .‬ולקרוע אגמים וימים‪ .‬והלכתי מדברים‪, .‬ובקעה׳‬
‫משנליס‪ .‬ועברתי מעברים‪ .‬ושמתי לספרד מגמחי‪ .‬מאדמתי‪ .‬וכאשר באתי אליה‪ .‬ומניה’‬
‫בגבוליה‪ .‬שאפתי מול אהלים מבין אהליה‪ .‬ומצאת׳ השבחים מעעיס נעוב מעלליה•‬
‫והלשונות קצרות ברוב מעלליה‪ ,‬ושועעסי בה מפנה לפנה‪ .‬וממדינה למדינה‪ .‬ועברתי‬
‫נאלצות הישמעאלים‪ .‬ומשם יצאתי לארצות הערלים‪ .‬אשר שס ישכנו הישראלים‪ .‬ובאחי‬
‫אל עיר הנסוכה‪ .‬היח טליעלה עיר המלוכה‪ .‬אשר אשד ’ לנושה חן המשלה והמושי‬
‫עדיה‪ .‬להלאות העמים והשלים את יפיה‪ .‬ששם עלו שבעים שבטי יה‪ .‬וכמה עירה‬
‫יפיפיה במוכה תאפיל המאוריס‪ .‬בהוד יפיה וצציה‪ .‬וכמה בית כנסת בה‪ .‬אשל‬
‫יפיה כיפיה‪ .‬ושם כל הנשמה תהלל יה‪ .‬ובתוכה מזרע הקדש קהלה עדי היושר תעדה•‬
‫לבבה כמצח השדה‪ .‬וממנחר נשיאיה הנשיא לבי שלמה בן הנשיא הגדול לני יוס‪^ <1‬‬
‫שושן זכרו לברכה‪ .‬הוא ציץ הנזר‪ .‬ואבן העזר‪ .‬ושם רבי אברהם בן שושן הבונה נהי‬
‫מנוסוה‪ .‬לעוברי אלחוח‪ .‬ומנשיאיהס רני אברהם בן אלפכאר בו מדוס יקרות•‬
‫ופעולות מיושרות‪• .‬מנשיאי הלויס רבי מאיל הלי' אין בסכמה מי יערכנן‪ .‬רק הוא‬
‫נאה וגאותו חשפילנו‪ .‬ולבי יהודה בן שושן יועץ נדיבות‪ .‬ו־ס נדבוה‪ .‬ורגי •צחק נן‬
‫מאיל בן מגש מקול החכמה והענוה‪ .‬ונו כל מדה נאור‪ .‬ומרס לבי יוסף הליין‬
‫מ‬ ‫שער ששה‪:‬וארבעים‬
‫הסעודוח‪ .‬ואזש ח מו«מ‪. 1.‬ו בן ל‪,‬ודו‪ .‬הרופא י נ י ימקג כולל ה מ כ מו ה‪-.‬ונ ע ל מ‪7‬וש‬
‫טונוס ונעיאוה* ומשם נאעמי ’ ל ק ל ט ה' איו ב ושם הרופא רני ‪ ■qpv‬קהטננויני איש‬
‫מנוגה‪. .‬ונטל יושר ‪ .‬ואמונה‪ .‬ומשם הלכסי לטיר אלרירה ושם• ‪ ,‬החכם רני‪ .‬יוקף נ קי‬
‫נחכמס טרנים‪ .‬וחוזה בכוכליס‪ .‬ושם החזן‪ -‬רני יוסף בן םיד‪ .‬שכלו ־ לא ■ימד‪ .‬אנ ל‬
‫ירד 'המינים‪ .‬למד‪ .‬ומשם בא הי לטיר ברצלונה היא ‪.‬טיר הנשיאיס‪ ,‬וראש!‬
‫מהם‪,..‬הנשיא‪, .‬רני מכיר‪.'.‬מחפי‪-‬ר הנשיאים במדומיו‪ .‬ומכלים'הנ שיאים‪:‬בנדבותיו‪..• .‬ושם‬
‫היה‪,‬מושב ‪.‬אדולנו וגאונינו •נשיא ‪ .‬כל הנשיאים‪ .‬אשי •ממטרב ומד; מזי ת •בשם‪.‬קוראים‪.‬‬
‫יבינו‪ ,‬ששת ‪.‬טמוד הטולם‪ .‬דסנד‪ ,‬החקידים■ כלם‪ .‬זצ״ל ושם הנשיא רני‪ t .‬צ ה ק;נן אחיו‬
‫משורי סזק‪ .‬ושירג צח כמראה הנזק‪ .‬ושם‪ .‬הים הנשיא הגדול רני שמואל הלוי מקור‬
‫החכמה‪ .‬זים המזמה‪ .‬ולו חמשה^^ בנים‪ .‬כלם חכמים ונבונים‪• ..‬ו‪.‬שם הנשיא רני׳ שאלסיאל‬
‫דרכו דרך״ ישרה‪ ..‬ונ ט ל טנוה יתרה‪, .‬ונניו_‪..‬נתמזים‪,.‬ומטשיהם טליהם׳ ממיזים‪ .‬ושם‬
‫‪.‬ה״^וסא רני‪.‬יהודה‪ ,‬ב״ר יצחק מטין‪ ,.‬המליצות‪ .‬ונטל מדוח •נמיצוס‪ ,‬ושם הנשיא רני‬
‫יעקב!‪,‬נזר הגמלה‪ .‬וכמר הסהלה‪ ,‬אבל■ מאק • הנדבה‪,‬ו מ אן לבוא בסודה‪: ,‬וכמב לה‬
‫ססר כרימוס ונסן בילה‪ .‬ולו בגי בני ם‪'.‬נ ה ם בל מדה חמודה‪ .‬שלמה •ויהודה‪ .‬ומשם‬
‫הלכתי לנרבוגה ושם מנשיאי ניס דוד הנשיא לני לו• ניר הממלכה‪;•.‬ונר המטרכה‪.‬‬
‫ומשם באתי לטיר כלקירי‪ .‬ושם היה הנשיא הגדול רני ־ קלונימוס פאר המלכים‪.‬‬
‫ימנורח הנסיכים‪ .‬והנשיא ‪ .‬בן אחותו רני ‪-‬יהודה רכנז ישראל ופישיוג ושר סמשיו‪ .‬ושם‬
‫הנשיא‪.‬י־‪.‬מ^יולה‪-‬רני‪ ,‬יצחק איש חמודות‪ .‬ומטיין ה‪.‬תטו‪7‬וס‪■.‬ושם׳היה• החכם רני יההה‬
‫נר ’ נתנאל היה לו בלשון הקדש ממשל ורהב‪ .‬ונפיהו לשון ‪ ,‬הזהב‪ .‬ולו חמשה בנים‬
‫’תירו שפה לנאמנים‪ .‬הגדול רבי שמואל‪ .‬מקכל בחכמתו ^מואל‪_^-,‬והשני טזרא‪,,,‬במל‬
‫ש ס ה׳נ רו ר ה‪ .‬והשלישי יצחק‪ .‬מחבפיר• בשירו''כוכבי‪-‬שחרן ‪ ■1‬והרנימי ישטיה‪ .‬לוקח‬
‫התבונה לרטיה‪ ,‬והסמישז ‪,‬נתנאל‪■ .‬ללכה נד ר ס •אחי) יןאל‪.‬יןזמשם נא מי ‪.‬למרשיליה‬
‫ושס הי־ הנדיב רנ^י׳משה הנשיא נשיא ה א ק‪ .‬וטומד נ ס ק‪ .‬ושם הנדיב לני יטקב‬
‫מקיד המלך נטל מטשים טןניס‪ .‬וסמלים ‪,‬חשובים‪ .‬ומשם ארחסי‪ ,-‬דרך •ים ׳‪'.‬לארצוח‬
‫מזרמ‪ #‬אשר סם כבוד ה? זרח‪ .‬וסחלתםגטיר אלכסנדריה‪ .‬י ובס אנשי שכל‪ :‬וחושיה‪.‬‬
‫מלבים ‪ .‬צדקות‪ , .‬וממלאים ידים י ריקות‪ .‬ומטוניהם הכהן לני שמחה‪ .‬מקבל כל אורח‬
‫בשמחס‪ .‬ולו בנים הגונים‪ .‬משכילים וננונים» ושם טובדיה סוסר‪ .‬המלך‪ .‬הוא מן‬
‫הקראים‪ ,‬אנ ל הוא ראש הקרואים‪ .‬ונו מדות‪.‬טונוס‪ ,‬ופטולוס השונוס‪ .‬ושם! היה‬
‫ליי‪ .‬הל ל הנכבד‪,‬בבני טמו‪ ,‬ובשטר מקומו‪ .‬לק היה ‪ r‬בית נדנתו סגור• בלי פסח; זאם‬
‫ישאלוהו ‪ .‬לסתמו יאמר כי אבד המסהח‪ .‬ושם החזן רבי‪ .‬צדוק‪ .‬בהוד ־ קולו ‪-‬ידוש הרים‬
‫י’ יי ק‪ .‬ושמי התבונה‪ .‬מטה כדוק‪ .‬ומשם •באס* באניס טל סני המים‪ . .‬וטברסי נ א ק‬
‫מצרים‪ . .‬והיא שסי מדינות ‪ .‬הראשונה היא צוטן מצרים־ הנקובה‪ .‬ושם כסא המלוכה‪.‬‬
‫ובתוכה יש אחל■ ואין שני בנדנסו‪ .‬וצנומו וי שרו'וא מונ תו‪ -.‬הו א־ הדיין יבי ־מנחם נן‬
‫החסיד י לבי יצחק זצ״ל טמוד החסידים‪ .‬ויסוד הפטלים הנכבדים‪ .‬ים הנדבה‪ .‬־ ונטל‬
‫נהש רחבה‪ .‬והטיר השנית בהם‪ .‬שם הבדולח ואבן השוהם‪ .‬הוא החכם״ רני אברהם‬
‫‪ P‬לנינו משה בן מימון זצ״ל קטון• בשניו‪ .‬וגדול בטניניו‪• .‬צטיל• לימים‪ .‬מסכל חכמים‪.‬‬
‫יאכיו המלה אורו לסוטים באסלותם‪-.‬ולכל בני ישראל היה אור נמושנוסם‪ ,‬כי ראה‬
‫המונס למי חורה יצמאו‪ .‬ישוטטו‪ ,‬לבקש אח דבר‪.‬ה׳ ולאי•ימצאו‪..‬ואין מאכל‪ ,‬לסייהטף‪.‬‬
‫לטבים גם צמאים‪ .‬נסשם נ ה ם ‪:‬תתטטף‪ .‬וירא;כי־הנסשוס הזמן הכניטן‪-.‬־ויקם ‪,‬משה‬
‫ייושיטן‪ .‬והניף כל התלמוד ‪ ,‬כקמח נכבלה‪ .‬ולקח• ממנו הקלת הנרה‪• .‬והכין‪ -‬לטוסקים‬
‫^^משקי הזמן‪ .‬מאכל מזומן‪ .‬בכל ממתק ומשמן‪ .‬ובני ישראל אכלו את המן‪ .‬אשר לא‬
‫” יעי בו‪ -‬ולא ו היט בנתינו‪ .‬כי הסיר מסבורו‪ .‬שמוה המפרשים והדרשות והדרושים‪.‬‬
‫יההגדוס והסדושים‪ .‬אשר נ ם הרטיונים משתנשים‪ ^.‬טד השיבו בל התלמוד כאורח־סלולה‪.‬‬
‫יהטניר קול בכל הגולה‪ .‬בואו שטריו בסודה חצרותיו בסהלס‪ .‬ויהי ‪ .‬אמרי מוס משה‪.‬‬
‫’יעלי כל איש צז וקשה‪ .‬וכל כקיל פיהו סטר‪ • .‬ב ס ס מ וצרפת ו א ק הצבי ושנטר‪.‬‬
‫י׳יטצו ‪.‬ככשיב‪-‬טל חיבורו דבלים רקים‪ .‬וטנינים י צנומים • דקים‪ .‬ופרצו גד ר׳ גדרו‬
‫‪.‬התמימים‪ .‬שוטלים קטנים מחבלים כרמים‪ ,‬ואלו דברו בסניו‪ .‬נמסו מ ו נ ג מאש סרוגיו‪.‬‬
‫י^לסי מלפניו‪ .‬כמו הטלאים מן הכפירים‪ .‬או הצסרים מן הנשרים‪.‬־ וצללו למפלח‬
‫למימיו האדירים‪ .‬יאבל בל איש בהיותו לבדו יחשב כי אין לו בחכמתו שני‪ .‬והחלש יאמר‬
‫י■ * ■‬ ‫‪•.‬‬ ‫• יל אני גבול אני;‬

‫לא־שתן;‬
‫‪ • I‬י‬
‫גבורתן‬
‫‪T‬‬ ‫«‬
‫יגלה ‪T‬כל‬
‫*‬ ‫י‬
‫]לי סל ש נ ן‪ 5‬ת ץ ר‪.‬י ה ג ב י ת ן ‪.‬‬
‫‪15‬‬
 ‫&‪1‬ך'תדזפטוני ׳‬ ‫■;■‬
‫‪T‬‬
‫‪<nI Tsb‬‬
‫! •‬
‫‪fijfip‬י‬
‫• ן ‪-‬‬
‫אזי‬
‫ז•‪-‬‬
‫דקוב‪.‬‬
‫‪t I| • :‬‬ ‫•־‬
‫ועא »אל ‪-‬ח ‪t 9I i‬י נ‬
‫ופ א צילי חס המתיד הנכבד השר הנעלה' רבי יוסן< ‘בן השר סגלןל לגי עונדה‬
‫היה אביו מנמצ־ הנסיכיס‪ .‬ואומן בסיר‪ ,‬המלכים‪ .‬וסנן אין עלון אליו‪ .‬נצדקמי‬
‫וכשלון ־מפעליו‪ .‬ומשם נאעסי אל ירושלים‪ .‬ונפהסו לי השמים‪ .‬ואראה מלאוה אלהים•‬
‫ויפגעו ג• מלאכי אלהים‪ .‬הם אסידי עליון‪ .‬הנאים מארן צרפה לשכון בציון‪ .‬ובראשם‬
‫הרב־הסשיל רבי יושן< בן הרב רני ברון‪ .‬יהי לאלהיו ברוך‪ .‬ואסיו החכם ר׳ מאיי♦‬
‫בנר שללו י אשלים ^איר‪ .‬ושת מן האשקלונים קהל מעיולה‪ .‬ונראשם השר רני תעדיה‬
‫איש ימיני והוא ־משכיל ונחמד‪ .‬ושבלו לא ימד‪ .‬ושם מן המערבים קהלה משונה ועונה•‬
‫ובראשם רבי אליה ׳ המעלני‪ .‬הוא בעל סקדיס‪ .‬ומרבהלדקוס למרמים‪ .‬אנל יצאי‬
‫עליו דבוח גדולוה■ ורבוס‪ .‬במעשים יעים ועבירוס‪ ,‬ופעלות מכוערוח‪ .‬והאל היייה‬
‫‪*Vfc‬‬ ‫הנקתרות‪ .‬ומשם באתי •לעכו‪ .‬ולא ראיתי כהם מהיותי‬
‫אח‪.‬׳ אין בהס י גודר גדי ועומד בפלז•'ומ׳שם התהלכתי בכל גבול ארן »שלאצ‪.‬‬
‫ועברתי מל ׳צפת המצאתי שת ^חיר האל‪ .‬השר וגדול מישר כל עקוג‪ ,‬צדוק הצדיח‬
‫ראש ישיבת גאון יעקב‪' .‬אבותיו היו ראשי הישיבות‪ .‬וים הנדנוס‪ ,‬ונעלי המיות‬
‫העוגות‪ .‬רק אפפוהו צרות רנות‪ .‬והת״גלגלו עליו קבוה‪ .‬והורד מכקאו א>תרי »גל•‬
‫ןן»סו לא נמי•‬ ‫•‪p,pjj ,j ,jjjjy‬‬ ‫וסוי^־מכלי אל כל• ובגולה־‬
‫ואם עוגחו יתיה־‪ .‬משרתו לא חקרה‪ .‬להאל אשר באלה התלאות נקהו יחבוש שנרו‬
‫־‪-‬‬ ‫זסילו‪ .‬מ ג ורפא לו;‬
‫תעודה ‪ 6‬ר צ ל ה ש ח ד ג ^ ה ‪ .‬דמים בגדו בה וך»^ביה‬
‫־ש^ת ז‬
‫‪TV‬‬
‫לא׳כסניא‬
‫‪ l‬־ ‪T | * t‬‬
‫ה־וזרת'‬
‫■‪TV‬‬
‫ות^רה‬
‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪-‬‬
‫־הלה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‬
‫יחד־ש א‪1‬ר‬
‫~‬
‫•אכל נב^ח כי אל‬
‫י ו מ ש ם באתי לדמשק ושם אנשי'חיל יראי אלס׳ים‪ .‬ועולים במעלוה גבוהים•‬
‫אן< על פי שיש שם קשים ורמים‪ .‬בעלי ־מעשים גיועית‪ ,‬נמצאו בם אישי יושר וענוה‪.‬־‬
‫זאואפי‪.‬כל מדה נאוה‪ .‬ובעת מפידותם גיאנתי‪ .‬אמרתי אכן יש ‪ ' 0‬במקום הזה ואנכי‬
‫»א ידעתי‪ .‬־ ׳ונמנסד כל גמליהם‪ .‬וראש אציליהם‪ .‬כמר 'הקהלות‪ .‬ונזר הסהלות•‬
‫הרופא ־הגמל ‪ -‬רבי משה ־בר צדקה עמוד המתידים‪ .‬ומגדל עז ליהודים‪ .‬העומד לפני‬
‫עמו ‪ .p t3‬׳ואיש אין כמוהו ־נארץ‪ .‬ואלו הארשתי אמהלליו‪ .‬שבחוהו פעליו‪ .‬מעלנץ‬
‫יעימ מלץ‪ .‬במה מרודים הושיע‪ .‬וכמה נודדים היגיע‪ .‬ונפש נענה השניע‪ .‬והציל‬
‫צקזסיס׳ למית♦ יחל( משים להרג והיורדים אל חדרי מזה‪ .‬והשביע כ! גני הדור‬
‫גנדגס• ובכל מדה עובה‪ .‬תקצר לשוני לתפי רב מקדיו בעת ארצה בפלש אמרי‬
‫מהלכיו שקיל• יקשוג האל לשועסי בקראי ובעת משהי ייגר אלהים יענצן צקול‪ .‬ושם‬
‫הנשיא רני‪ .‬יאשיה גן ישי נשיא גליות כל ישראל כסי הנכבדים‪ .‬ובעל מעשים נממדים•‬
‫אות^ העדות החממות‪ .‬זבכל תבל מדובר בו נכבדות‪ .‬ושאר קהל דמשק מתיי’®‬
‫והגונים‪ .‬רק יש בין הפנינים אבנים‪ .‬ומון השושנים קמשוניס‪ .‬ונין ־הצדיקים מזיקים•‬
‫וסון ■הקדושים קלשים; וגסון הקולס פתולת> ונין הציצים קוצים‪ .‬כ• יש בהם אנשים‬
‫אכזליס וקשים» נושבים כנחשים‪ .‬עניים ממעשים‪ .‬ומן הרשעים אשר בה‪ .‬והיעים‬
‫אשי בקרבה‪ .‬ניון הרופא הננל■ המקולל‪ .‬מהר עיבל‪ .‬אותן< כל מרד ומעל‪ .‬ממשפחת‬
‫גני גניעל‪ .‬אשר כסשי לאל ממעל‪ .‬והנרכים אשל יכרעו לנעל‪ ,‬הוא מפא אליל•‬
‫כתיל׳ ‪3‬ן עייל‪ .‬מתגאה ברפואותיו עד השמים‪ .‬יצלול דק א׳ין בו מיס‪ ,‬כי לא יד®‬
‫‪,‬ץפואות בן ינדנד לשמאלי• אבל האל הצליח מזלו‪ .‬יאכיל לאיש חולה ונתפה‪ .‬נסי‬
‫כצג או חמול ובז יסרפא‪ .‬ונעת יבוא אל החולים יאיצב לפניהם כשור וחמור‪ .‬וידני‬
‫סמוי אתם לאמי‪ .‬מיו אבותיו אנוח הטומאה‪ .‬בתל* זיויע נעלי רשע ’ ומטאה‪ .‬כלם‬
‫מ)א?ם מענייוח‪ .‬יקים ממפעלוס ישיוה‪ .‬לובשים נגלי חמודות‪ ,‬ערומים ממדות‬
‫נכבדות‪ .‬קשים כברזל‪ ,‬עמוסים ממעונות כשעיר עזאזל‪ .‬קלים כצבאים לגלות ערות•‬
‫עצמם‪ -‬לזבד מצוה‪ .‬בם כל נעל נפש מאוסה‪ .‬וכל נהימה מפד־סת פיסה‪ .‬מעבירות‬
‫עמוסה‪ .‬ודונצת סחת המשא‪ .‬וצם השקץ והשרץ‪ .‬הדומא על הארץ‪ .‬הן אלה מעשה‬
‫אנוסיס שיורד על נד מדוהיו‪ .‬ובנו יצחק הכעיס לנו‪5‬א ברזוענוחי־ו והשכיח נננלותיו‬
‫נבלות אבותיו‪ .‬כי הוא גנה עיניס‪ .‬קצר אפיס‪ .‬טמא שפתים‪ .‬סגור ידים‪ ,‬נעקש‬
‫דרכים‪ ,‬אן ברגליה‪ ,‬למד מדות אבותיו הזעומים‪ .‬ויוסף עליהם כהם אלף פעמים•‬
‫כי תמצא » מרננת שועלים‪ .‬וגנבות חסוליס‪ ,‬ועזות כלב ונבל לוב אורב‪ ■.‬ועואאג*‬
‫נח‬ ‫שער‪/‬עושחזוארכעים‬
‫מויג‪ .‬ומנופה שקן‪'.‬ומלא ה פיז• ועקשוש ממור‪, .‬ושהלוה שור‪ .‬ה ק ף הי ס‪ .‬׳ וא מליוס‬
‫נים‪ .‬אלו בים ינונילוהו‪ ,‬יטמאו מימ> הים נמרם־ ימהלוהו‪. .‬ואלו נ^ש י ענייו תו‪.‬‬
‫ישרפוהו ולא יצרסוהו‪ ,‬קרא שמו ‪,‬אביו כסר המאורוה‪ .‬ומעה כי אין שמו לר‪ ,‬יחר‬
‫המארוה‪ .‬יהי שמו ‪-‬מחוק לדורוה‪ .‬ויובל לקברוה‪ .‬והבן בעמלו לפני סכמים אץ; כתיל‬
‫כמוהו‪• .‬ונעמדו לפני אביו אין נבון׳ וסכם‪-‬כמוהו‪ .‬ונעבור כי האב ׳תכל■ כשור וסמור‪.‬‬
‫מל כן קראהי שם בנו שכם בן סמור‪ .‬ומרוב התכלוה אשר נו נשאו לנו למנר שירים‬
‫פוחזים ורקים • כי בקקום נוקקים ‪ .‬שירים מאותים ומצולים • טמאים כנגד• מלים ‪.‬‬
‫כאלו מיסת אביו ג נ נ ם‪ .‬או ממדוס הוריו סצבם‪ .‬ש‪:‬רים יגלו לכל רואיהם‪ .‬מרוה‬
‫עושיהם ‪ .‬להבזוס בעליהן בעיניהן ‪ .‬מלאים קיא צואה ‪ , .‬ורוח טומאה ‪ .‬םירים כקול‬
‫התירים‪ .‬ונינים כצעקה הכלבים‪ .‬והוא נובח בשירהו בין בני ע מו‪ .‬ויקרא לה ננס‬
‫ימ»ו‪ .‬שירהו קדשה‪ .‬לא קלושה‪ .‬ומחוללה‪ .‬לא מהוללה‪^ .‬נססח׳עינים מונ ה‪ .‬וכוהנה‬
‫לנואפיס שאר כתוה ועונה‪ .‬ויראה יהודה ויסשבה לזונה‪ .‬ויקרא עליה לנגד כל• מגדף‬
‫ימסרף‪ .‬הוציאוה והשרף‪ ,‬שלמהי לו שיריה נכלמו אורים לפניה‪ .‬וירא אומה שכם בן‬
‫סמור וישכב אוהה ויענה‪ .‬והממא החהיו ואפקוד עונה עליה ‪ .‬ושמהיה בנית הכלא‬
‫לובשה תוח עניו ה‪ .‬עד יום מוסה אלמנות מיוה‪ .‬ואם הבן מקור החלאה‪ ,‬והצואה‪.‬‬
‫קרניו עד השמים‪.‬והאיל אשר‬ ‫הלא אבותיו ‘ אנוס העומאה ‪ .‬כי אביו בחוענותיו רמו‬
‫ל‪.‬איס בעל הקרנים ‪ . .‬אין נבל כמוהו ‪ .‬ואין מי יעשה בננלוה ‪ ,‬כמעשהו ‪ .‬בי מששהי‬
‫כל כלי‪ ..‬וכמוהו לא בא לידי ולא הגיע אלי‪ .‬עלה ;נמעלוה גבוהים‪ .‬ונבסר‬
‫למלאכי א ל הי ס‪ .‬והסאה) עם צדוק ראש ישיבה גאון י ע ק ב‪ .‬ונלוה הרע אל הרוב‪.‬‬
‫וננלזר מלאך' ‪.‬לשטן מזיק‪ .‬ויתמחן רשע לצדיק‪ .‬ונצמד זהב ‪,‬לברזל‪ .‬גורל אסד לה׳‬
‫יגירל אסל לעזאזל‪ .‬הוא נבל נ^יתו‪ ' .‬ומאוק בבוקו‪ .‬ובזוי ביססו‪ .‬ואכזל בכעקו ‪.‬‬
‫ונוגד בעושו‪ ' .‬והעושר אשר צבר נביחו‪ .‬הוא עושר שמור לבעליו לרעהו‪ .‬והזהב וקכסף‬
‫נגש ונענה‪ .‬מלוכה ומעונה‪ .‬ונעה בואו בילו יעצלהו כעבד בתוך‪ ,‬הנו ל‪ .‬ולא‬
‫’ לאה לעולם דרור‪ .‬ובכל יום יצעק הונו באזני כל היקום‪ .‬נהנני ה׳ ביל• לא אוכל‬
‫איס• ‪ .‬חנוני חנוני אסם רעי ‪ .‬כי נבלים משלו בי ‪ .‬וטמאים יתעללו בי ‪ .‬כי מיום‬
‫י^לסי ביד הארור לסדרי שאול ירדתי‪ .‬ונמסשביס ישבתי‪ .‬וגדר בעלי ולא אצא הכביד‬
‫יאלו יינג כי הכניס אשר על נשרו לאיש 'יועילו‪ .‬נקבצו‪,‬כל גני מזרח ומערב‬
‫^היליא את הכינים ולא יכולו‪ .‬ובעשותו תעודה‪ .‬היא על ננלוהו לעלה‪ .‬כי תסת‬
‫״’ ליס בני בשן‪ .‬הימצא בשר מבאיש ונושן • ומאכל מעושן ‪ ,‬ויעל עשנו כעשן הכבשן ‪.‬‬
‫יכ»קו ‪ 0‬תרנגולת ונרנ‪ 1‬רים‪ .‬יניא נשר שורים וממורים‪ .‬כאלו קדרוהיו בור‪ .‬ונפל‬
‫פמז שור או ממור‪ .‬ולחמו לחם מצה בלי ממן‪ .‬והיין חומן וכנשיו כסושים גרועייס‪.‬‬
‫יהיריי קלופים לא שרועים‪ .‬וקדרוסיו מלאות חציר וירק‪ .‬גונבות הנשר ועוזבות המרק‪.‬‬
‫יהקערות מלאוה ירקות‪ .‬ומן הבשר רקוה‪ .‬ואין רק מים ועשבים נקיר‪ ,‬וכל תבשר‬
‫’‘^’ל• ואם השאל על הנ שר יאמרו לן אין‪,. .‬כי הוא נשר נעלם מן העין‪ .‬ופירותיו‬
‫נישניס ‘ ורעים‪ .‬מלאות הולעיס‪ .‬וכל המגדים‪ .‬לקות שלופות קדים‪ .‬־ נהצנונוה צנועים‬
‫כחושים‪ .‬והקשואים כיחס אבותיו מרים וקשים‪ .‬והאגשים בסוטים תפורים‪ .‬וגרגרי‬
‫כמשמין במקפר ספורים ‪ .‬והחנושים מבישים‪ .‬והענבים מורקביס‪ .‬והתאנים לא שמנים‬
‫ילא דשנים‪ .‬והרמונים‪ .‬מבית לבנים‪ .‬וממון אדומים‪ .‬והספוסיס‪ .,‬ברוח נפוחים‪.‬‬
‫וההמרים כשמן הרע מריס‪ .‬והצמוקים כשדי אמו צומקים‪ .‬והשקדים כמדת אבותיו‬
‫אליפות קדים‪ .‬והאגוזים‪ .‬כשתי ידיו קשים ועזים‪ ,‬וישים סמח ההדסים נסגשעים‪ .‬אס‬
‫החציר ואס הנצלים ואס השומים‪ .‬ומכל דגר יש בסעודתו חסרון‪ .‬אך מן •סמים‪ .‬והעשנים‬
‫יחרון‪ .‬נעצור כי הס מאכל אבותיו ומאכלו‪ .‬ויגעה עליהם כשור על בלילו‪ .‬ובבוא‬
‫’ייאל לשער ביתו‪ .‬יאמר לו אין למס ואין מים א תנו‪ .‬אבל עשבים‪-‬לרוב יש לנו‪..‬‬
‫יגס סנן וגס מקפוא רב עמנו ‪ .‬ובשעת אכילתו ‪ .‬לא יאכיל מפתו לכלב ביתו ‪ .‬ואלו‬
‫כיל הכלב לדבר אמר לו הלנגוד בחברך תחשוב ‪ .‬רעך ורע אנ ‪ 7‬אל העזוב ‪ .‬אין‬
‫כעבירות נוה כ• אם ל נ ו ‪ .‬ולא לננלות מחנה כי אם בו‪ .‬ולא מקום לעזוה כי אם‬
‫ילא יסוד לטומאה‪.,‬כי אם אבותיו ובניו‪ .‬ומנהגו בחגים‪ .‬ובשבתות‪. .‬ונימי הנסים‬ ‫‪,‬‬
‫'י״וסות ‪ .‬לברוח לגנו מנית התפלה ‪ .‬ולהבדל מן הקהלה ‪ .‬לקיים בו מה שנאמר‬
‫ה' לרעת מכל שבטי ישראל ‪ .‬כאילן קרק לא מעם ולא דיס • קי מלפני ה׳‬
‫^ייא בורח‪ -.‬כי מפחדו סן יעשה צלקס או מסקה ‪ ,‬ותהיה לי למ?שול ו)פו‪,‬קת‪, .•.‬מל כן‬
‫״ ״‪ P‬ביתי התפלה‪ .‬כאשר מאתו אבותיו הסהלה‪ .‬כי כן צוה עליו אביו הרשע וזקנו ‪.‬‬
‫לבל יבוא לבית יוצרו וקונו‪ .‬ואל יסן לנורא סלק בהונו‪ .‬ולקיים׳ מה שנאמר כסף‬
 ‫ר ‪ ' ; .‬ם פ ר ' ת ז י ו ‪ 5‬ט ו צ י " ‪ 1‬׳ז' ■‬
‫אשם וכס^ הצוא}ה לא'*^נא ציה ’ ה׳‪ ‘ .‬ו)‪i‬ל הונו נאמר! ‪',‬לא חניא 'אחנן' זונה ו)צמיר כלנ‬
‫ביס ה ^ אלאיך‪ .‬אפילו פעם'אחה‪-‬ב שנה לא עו א‪ :‬וכאיש ל מע אל־ המקדש לא *קי נ‬
‫כ* מום בו> ‪:‬וצדד■ ישב ־כל ’'מיי ‘אשר הנגע צו‪' ',‬ו מ א ק למסינה מושבו‪ .‬ועל כן ימאס‬
‫ההפלה בעבור'אלה^ הדברים‪ .‬ובעבור דנליס׳אמריס‪ .‬ב* הוא מהעסק בגנוח‪ .‬בפעולוח‬
‫מהגנוה‪ .‬׳ לקיי ם'׳מ ה שנאמר ׳ המחקדשיים והמטהרים י אל הננוה‪ .‬והעידו־ לי על אביו‬
‫עד׳וה ברורה‪ .‬כ* הוא מקער לעבודה זרה‪ ,.‬ויוצא בח‪ *3‬לילוה‪ ’.‬לערוך ככוכבים חפלוה^‬
‫ולהעלוה להס״עולוח‪ .‬ולעשוח כונים למלאכה השמים‪ .‬ועל זה ראוי להחרימו בכל‬
‫המלים‪' .‬ומוהר להרגו'ביום הכפורים‪ .‬האל ישמידם ויאבידם ולסלוח להם לא יאבה •‬
‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫‪ .‬נ׳‬ ‫ובערו שניהם יסדו'ואין מכבה‪• :‬‬
‫ש | ט ט ה ל א ‪ .‬ש לן ט ה‪:^ .‬ד כי ב ל ב ו • מ צ א ה ע ר ג ו י ג ז ־‪ . .‬־;‬ ‫כ י ל ו ת בר^בל‬
‫■‪, ” .‬‬ ‫־א־ו ■ ־בנ‪•1‬ה ר‪, 1‬ת' ‪ I‬ח‪ T‬ד ל •ו ל‪I T‬נ ב ז ע ן •‪:‬‬ ‫׳’‬ ‫בי ם ' סו•ח ־ ‪T‬י‪T J‬ח ־ר ■ב‪.‬‬ ‫‪.‬ל ו ‪T‬נ ‪1‬ג ‪T‬ע ה •‪T‬י א‬
‫‪ ^> .‬׳‬

‫א ל ר־וב י ב׳ ש תז ה ך רי‪ .‬ג ל ב ו ע ל‬ ‫א‪: 1‬ר^רבו ך ג ל ע ב ח ר מי ח ^ן נ או‪- ■ , .‬‬

‫‪/‬‬ ‫א‪ 1‬ע ל ד ג י י ש ׳ ת מ נ ו ל ג י ו ע ‪:‬‬ ‫א [ ־' כ ע ש בי ם י ב ש ו ־ כ י נ ש ר פ ו‪.‬‬

‫ו מ ש ם ^באהי‪',‬להר צמריים יושם מאנשי המסד הנקובים‪.‬נקוב ‪ ,‬רבי יעקב לדעהו‬

‫מאןכ^נלע ובחור בטוב‪ .‬וממבחר קהלחס רני שאריח‪ .‬הוא ליושר‪.‬פליטה ושאריח‪ .‬ולי‬
‫שבעה‪.‬בנים משכילים ובבונים‪ .‬ו‪.‬מעונ׳ העיר רני פהחיה הצורן היה איש־ גדול בעניניו•‬
‫ונכבד בהמוניו‪ .‬והשאיר אחריו בניס נחקדים‪ .‬ומעשיהם נכבדים‪ .‬והשר רבי פרחיה‬
‫המצרי נכבד במפעליו‪ .‬ונחמד במעלליו‪ .‬ושם שני האחים‪ .‬הכהנים המשוסים‪ .‬יג!‬
‫אליעזר‪.‬ורבי ברכות היה ^איש חסיד אביהם‪ .‬והבנים מלאו מקומו במעשיהם‪ .‬ורבים‬
‫בעלי מעשים ישרים‪ .‬ופעלים מאושרים‪. ,‬ומ שם‪.‬נסעהי ארן חמה‪ .‬ושם השר הגדול רני’‪.‬‬
‫מקיאל הוא משנה למלך‪,...‬ומפרי שפהייו יהן מעדני מלך‪ .‬בימיו ישנו היהודים בטא‬
‫ידו‪,‬ןאה רגלו‪ .‬וכל שרי המלוכה מיחליס כמטר לו*‪.‬‬ ‫נצלו‪ .‬ובלעדיו לא ירים איש‬
‫וקל‪, .‬עבך‪.‬י המלד^ בגלל מעשןו הנסמדיס‪ .‬מנשאיס את היה;דים‪ .‬כי לו מדות הגונוה•‬
‫ושמעו‪.‬הולך בכל המדינוח‪ .‬בריב ה' אשר שלחו לעמו למושיע‪ .‬האובדים להושיע •‬
‫וק?ןדדי‪.‬ם‪,‬להרגיע‪ .‬והרעבים;‪,‬להשביע‪ .‬ובימיו מור בס ציון יגיע ‘‪ .‬ויצו עליו למפגיע•‬
‫)מלז־ון מכלל יופי אלה־ס הופיע‪ ,.‬וגיל פזורי ישראל בקול שוקר יריע‪•'.,‬ויבנה נימיו‬
‫י ויש^^ מ ש ל ו וי א מ ר ‪J‬‬ ‫מקדש‪,‬אריאל‪ .‬וכא לליין גי א ל רי א סן נדחי ישראל‪.‬‬
‫'■‬ ‫־ ל ש ו מ ע י ה ם ח ש ו ק‪ 1‬ת ! א חו ביו תז‬ ‫ל ע י ז י א ל בן;יר ה א ל פ עו ליו ת‪.‬‬
‫תנל‪. .‬תנוב‪ 1‬ת;‬
‫פני •י ‪-‬‬
‫מלאו‪- . .‬‬
‫אןי‪i t .‬‬
‫‪:‬״־*'‬
‫ואלו‪ ,‬שם ןמינ‪ 1‬בחדךים‪.‬‬
‫אשר לא‪.‬יעשו שיולפי חרביות*‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫למלוכה‪;.‬עשו •בה‪.‬‬
‫׳וישנו כזכרים הנ״קניות*‪,..‬‬ ‫דןכי‪-‬בת יגכרו‪.‬לבנות‪.‬וזלושים‪,‬‬
‫ונעדיו שם אמת אכןרא רחיובות‪:‬‬ ‫וכיו׳ ך»ךרדב לעט‪ ■1‬האלהים‪■■ .‬‬
‫׳ ו מ ט ו בי ממה• הדיין רבי מבחר‪• .‬לשונו כסף נבחר‪• .‬ושם הרופא רני דוד הוא‬
‫איש המיס;• וצו‪,‬מעשים ‪?.‬עיננ׳ס‪ .‬ושם•‪.‬רני •צמק משרה משה מנסוריו‪ .‬ולומד מלאכה‬
‫הנגון מנעוריו‪. .‬־והוא ־איש משכיל ומבין‪■ .‬ומשם באת׳ לעי‪.‬ר המלוכה‪ ,‬היא• ארם ;צובה‬
‫הברוכה; כי שם‪ .‬צוה‪.‬ה׳ את הברכה‪.‬־ כל מדוה ־סעודות אוספת‪-.‬והיא‪ .‬על ראש הננלכים‬
‫מצנפת‪ .‬ומלנד־נועס מדוח נןהליה‪ .‬וחמודות אציליה‪ .‬נ א‪ .‬אלי ה זה שלשים שנה •מושיע‬
‫ורב‪. .‬מאח־מערב‪-.‬הוא • המכס רבי ‪ -‬י‪1‬םן< ‪-‬מערבי סכמסו •‪.‬־בקוהלת‪ .‬ושכלו כגחלח•'‬
‫׳■ י •וישא משלו דאמרז ־■ י‬ ‫אש‪-.‬אוכלס‪. :‬‬
‫י‬ ‫ולשונו‬

‫'‬ ‫‪^.‬רטרייף לב מתי ש^ל בלביא(‬ ‫גביר יישאג _בכ'ל ’חכטה‪ .‬כאריה‪.‬‬
‫‪ I‬־ ‪ I‬״' י•‬ ‫‪t i t‬‬ ‫‪t I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ • - .‬ן‪,‬‬ ‫‪. ,‬‬

‫׳‬ ‫הרכיל‬ ‫לצולתיו‬ ‫יאמר‬ ‫בעת‬ ‫דם׳ חכמיות לפיו נלןרע ונבקע‪.‬‬
‫•• ־‬ ‫ויי■■‬ ‫ז‬ ‫־‬ ‫!•;י‪.‬‬
‫ואם הם כאליישע הו‪,‬א‪,‬כתשבי ‪,‬׳^‬ ‫ומפיו‪^.‬למת חכמה‪,‬חכמים‪, .‬‬
‫אישר הם בזמן לפאר ולןנני ‪■ :‬‬ ‫יחיד הדיור אבל הוליד־ילדים‪.‬‬
‫נט‬ ‫שער־יששהיואדבעים‬
‫אשר;ךעו ^קר^»'אמי ואבי';■ י‬ ‫ולמת עניני מוסר‪.‬בטרם‪.‬‬
‫‪VT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^ ‪•• T‬‬ ‫י ז ‪i‬‬

‫וצבאיות כל ^;קר אסף ון־וצביא ‪:‬‬ ‫ובא ממערב לשב‪1‬ז במזרח‪.‬‬

‫נ■ ‪T i‬‬ ‫‪T •i‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫• ־ •‬ ‫‪.T‬‬

‫משחיו אל ביעזראל‪-‬לנכיאז ‪.‬‬ ‫‪.‬ילי' הזי‪1‬ר ;הי •דור •הנבואה‪.‬‬

‫■■‬
‫• •‪,‬‬ ‫‪-‬‬
‫־נתנהו כמיו נר מערבי‪*.‬‬
‫‪• t‬‬ ‫־נ•‬ ‫‪-‬‬ ‫״‬ ‫‪I‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪.‬‬
‫]לו ^קרם ןהי נמצא בצי‪1‬ן‪.‬‬
‫ה ו א ים ההעודוס‪ -.‬דלו בכל חכמה עסד׳ •דוס‪ .‬וכלו מלא ממודוח‪ ,‬הוא החיה‬ ‫י‬
‫נסכמסו רבים מבני צובה ונשח־לוח חכמהו נסגריהם‪ .‬והבוא בהם הרוח ויחיו ויעמדו‪,.‬‬
‫על רגליהם‪ .‬ואחד מסלמידו‪ .‬וגמולי חסדיו‪■.‬׳ העז י פניו בפניו‪ .‬ומרד עליו כעבד''‬
‫המורד על אדוניו‪ .‬והשחיס דרכו‪ .‬ונשא ידו במלכו‪ ,‬ולא זכר החסד־ אשר גמלהו‪.‬‬
‫כ*‪ .‬מאשפות הרימהו‪ .‬ובין החכמים השיבהו‪ .‬וכסא כבוד הנחילהו‪« .‬גאיז לשחק‬
‫העלהו‪ .‬וראש כל נדיני• צובה ונכבדיה‪ .‬ומזרע חסידיה‪ .‬זרע ראשי הישיבוח‪ .‬הנכסרים‬
‫נכל מדוש עובוס‪ .‬שני עמודי הגדולה‪ .‬וגלה לראש הגולה‪ .‬ה סי הגדול רבי עזריהו‬
‫’ברכהו אל‪ .‬ואחיו ראש כל נדיבי עולם רבי שמואל‪ .‬יגדיל שמו האל‪ .‬זרע היחס‬
‫הקדוש בני הנסיכים‪ ,‬מראש הוא הראש רבי נסים בחיר האל וידידו‪ .‬זי ע אברהם‬
‫ענדו‪ .‬הוא אברהם ראש הראשים‪ .‬וזוהר הנפשים‪ .‬ויד •עם אל ועם קדושים‪ .‬הוא‬
‫כמל על ראש הישיבה‪ .‬ושאר בני דמשק וצובה‪.-,‬אשר השכינה שכנה על ‪-‬פניו‪• .‬וייאס‬
‫ה' כלפיד בין עיניו‪ .‬־ובעה האל בחנהו‪■ .‬כזהב‪.‬־מצאהו‪ .‬ואלו אביהם אבינו השיגהו‪.‬‬
‫'׳*ירד לאל חודה •על הנוובה אשי גמלהו‪ .‬יאשר איש כזה מחלציו הוציאהו; ואלו בצדקו‬
‫גער ביס יבסהו‪ .‬ואלו הושלך באור כשדים לא שרפתו‪ .‬עי מלאך יה' צבאוח ה ו א‪.‬‬
‫וזאס המשפחה היא נכתרת מימי האבוס‪ •.‬בכל מדות טובות‪ .‬ביחס נעלה עי ‪ .‬לב‬
‫השמים‪ .‬ונדבת לב כים גדול זי ח ב ידים‪ .‬ובחסידות ונקיון כפים‪ .‬ומסק לשון וחן‬
‫ששחים‪ .‬ומן הענוה על פניהם כסוס ■עינים‪■ .‬אין נקהלות מצרים מגיע למעלותם ולא‬
‫באנשי אי׳ן הצבי בעלי‪ .‬מדות כמדותם‪ .‬ולא בכל אצילי צובה אשי לא יתפאר ביחס‬
‫אנזתם‪ .‬ולא בהמוני אשור אשר לא יחרד ‪-‬לשמוע תהלותם‪ .‬ולא בבני ‪,‬עדינה אשר‬
‫ישיג לקצת חמודותם‪ ,‬וזה השל■ הגדול רבי שמואל אסן( המדות הטובות‪ .‬כאסון( בצים‬
‫עזובות‪ .‬דלסיו לכל עובי ושב פתוחים‪ .‬וביתו מלון אורחים‪ .‬־שם יתקבצו התושבים‬
‫יהאזיחיס; זהמערביס והמזרחים‪ .‬ואלו בהון ועושר יש ידו לאל‪ .‬העשיר כל שואל;‬
‫ילו בן כאור שחר מזהיר‪ .‬ושמו מזהיר‪ .‬עולה במעלות אבותיו‪ .‬ויוסן( עליהם בנועם־‬
‫מלותיו‪ .‬האל יפאר בו משפחותיו‪ .‬ויאריך בחיי אביו ימיו ושנותיו‪ .‬ושם■ הרופא אלעזר‪.‬‬
‫’ הי שמו נגזר‪ .‬כי ישים חוק האל נשבח‪ .‬ויחלל ■מועד ושבח‪ .‬ופעם אחת שלח מלך‬
‫סמש בעבורו ונסע אליו ביום השבה‪ .‬ממדבר צין עד רחוב לבוא חמת‪ .‬הן אלה קצות‬
‫ירכיו והיה מקדם מתגאה בלא תבונה‪ .‬וכאיל מנגח ימה וצפונה‪ .‬והנה כפיר בא מן•‬
‫המערב בכח ומיל‪ .‬ויתמרמרו אליו ויך ־את האיל‪ .‬וישבר אס שתי קרניו‪ .‬ואור עיניו‪.‬‬
‫היא הרופא הגדול רבי יוסף המערבי אשר גלה לו א‪ 1‬ילוחו‪ .‬והודיע לכל העולם ^‬
‫סתיותו‪ .‬וממבחר אצילי צובה וגדוליה‪ .‬ופאר ■ כל קהליה‪ .‬רופא המלך רבי• אלעזר‪ .‬י‬
‫היא לעס הקדש טשסר ומנזר‪ .‬במלוכה נאזר‪ .‬ונאזור המשרה נאזר‪ .‬ולו בן משכיל‬
‫ממדות השכל‪ .‬אלפים בת יכיל‪ .‬־ וגס בני אחיו הגונים במעשיהם‪ .‬ומעוה הענוה על‪-‬‬
‫כניהם‪ .‬וכבוד ה' זרח עליהם‪ .‬וממבחר חסידי ־צובה־ וחכמיה שלשת‪,‬בני המעולה‪ .‬כל‬
‫אחד מהם במדות טובות ממולא‪ .‬ובכהם אופיר לא יסולה‪ .‬בשלשסם סבל המשרה בל‪.‬‬
‫ירחק‪ .‬וסחוט המשולש לא במהרה ינתק‪ .‬הגדול מהם אוחז מעלות גבוהים‪ .‬ומשה‬
‫מלה אל האלהים‪ .‬לנש הענוה כמדו‪ .‬וכל בני הדור רחקו ממנה ונגש משה לבדו‪.‬‬
‫וי־שני מדובר ■בו נכבדות‪ .‬דניאל איש ־חמודות‪ .‬פניו פני איש‪. .‬ולבו־ לב עיר וקדים‪.‬‬
‫כנש יצרו ולא נכנע תחתיו‪ .‬ומאס תענוגי־הזמן־ ולא יהיה מתפעל ממכותיו‪.‬־ וישם‬
‫יניאל מל לנו אשר לא יהגאל בפס בג המלך וביין משתין‪ .‬ויוסף ־הוא השליט על‬
‫־ •‬ ‫המלות הנעימות‪ .‬ולוכד מבצרי המזמוה‪■ ■ :‬‬
‫;!נק מפנינים ממולא‪. .:‬‬ ‫שלשו! בני הטעונה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫“ ‪I‬‬ ‫נ״•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬

‫בעעי ^היו מעולה ‪:‬‬ ‫טישה שסל לב אבל הוא‪.‬‬

‫יסולה ‪:‬‬
‫»‬ ‫ן‬
‫יאל וק בפז‬
‫‪I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‘‬ ‫‪-‬‬
‫קצ‪-‬יו תהליות‪-‬בדני־‬
‫מעולה ‪:‬‬
‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬
‫צרי ציר‬
‫‪•It‬‬
‫וניבו‬ ‫•‬ ‫‪•1‬‬
‫ויוסף ;סוד התבונות‪.‬‬
 ‫ספר‪ .‬תחכמוני■‬
‫‪ 1‬כ ל יז ם פ ני ה ם יח?*ה ‪t‬‬ ‫'של׳!»‪ 1‬דוזם‪.‬‬
‫‪T I‬‬
‫נוילזן‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫»‬
‫ו‪V 1‬אה‬
‫ב ה ר יי ב א ל ה ‪:‬‬ ‫וי ד ע ה כי מ ב ני א י ש ‪.‬‬
‫*״־ »״ • • ‪ - 1‬״‬
‫ו מ מ נ ה ר גדולי צובה וראשיה‪ .‬וזרע קדושיה‪ .‬שני שרי צנאוה ישראל רני ישועה‬
‫ורבי •כין הס עמודי המלוכה‪ ,‬ואדני המעלה הנקוכה ושם מן השרים■ הנכבדים‪ .‬השר‬
‫רני חנניה מקור המסדים‪ .‬היו אנוהיו נגידים וחסידים‪ .‬ונעלי מעשים נכבדים‪ .‬והוא‬
‫אוסן< כל מדה טובה‪ .‬ומעשיו חפארח ארם לונה‪ .‬ולו נן נ מ ך מבנים‪ .‬ונטע נעמנים‪.‬‬
‫^האל יאריך שניו‪ .‬ומחת אבוסיו •יהיו בניו‪ .‬ומגדוליהם בני השר רני שמריה‪ .‬מובחר‬
‫ועובדיה‪ .‬היה אביהם לראש הזמן ׳־כליל ספארח והבנים למדו מדוח אביהם‪ ,‬וכמעשיו‬
‫מעשיהס‪ .‬ומהם רני יוסן<׳ בן החסיד רבי חסדאי‪ .‬ינוח נצל שדי‪ .‬היה אביו מאצילי‬
‫דולו‪ .‬וראש לכל שסידי עירו‪ .‬ויחיד בענותו וישרו‪ .‬׳וזה הבן רבי יוסף‪ .‬למעשה אביו‬
‫נוסף‪ .‬וכל מדה עובה אוסף‪ .‬ומהם רבי יוסף בר משה חכם נסלמוד הורה‪ .‬וסעלומה‬
‫יוציא לאורה‪ .‬ומהם החכם רבי שמריה בן הרב רבי ברון טהור לב ונקי כפים•‬
‫ומנעוריו ירא שמים‪ .‬ומהם השר הגדול ׳רני שמואל יסופר בניס המלך הוא משכיל בעמו‪.‬‬
‫ונכבד נשער• מקומו‪ .‬ומהם הרופא רבי חנניה גן בצלאל הוא ענו ונחמד‪ .‬ושכלו לא‬
‫ימד‪ .‬ודרכי המוקר למד‪ .‬וביתו פתוח לתלמידי חכמים‪ .‬וכל מדה בה חבלים נפלו לי‬
‫בנעימים‪ .‬ומהם השר רבי‪-‬מצחם בן זכי היה אביו כמר המשרה‪ .‬וצין התפארה‪ .‬והגן‬
‫בו כל מדה עובה‪ . .‬לו היחה בו נדבה‪ .‬ומהם־ השר הנכבד רבי נעים הוא מגדול*‬
‫קסלסו‪ .‬וסוך ועושר בניהו‪ .‬ונו כל מדה קשובה‪ .‬אבל נינו ובין הנדבה אינה‪ .‬לא‬
‫יתנדב בהונו‪ .‬כי אס לפיהו ולבטנל‪ .‬אך לכל שואל ידו סיגורה‪ .‬מהתנדב באגורה•‬
‫ומהם רבי יהודה הרופא בעל מעשים חמודיס‪ ,‬ופועלים נכבדים‪ .‬ומזרע צדיקים וחס־דים•‬
‫ומהס המכס ייני יחזקאל‪ .‬דרך תבונות יסקל‪ .‬ונחיבי מישור לא יעקל‪ .‬ומהם רני‬
‫אברהם ב״ר משה ענו וישר‪ .‬ובכל מעשיו מאושר‪ .‬ומהם הדיין רבי■ מסלאי הוא מגזה‬
‫נכבדים‪ .‬ומזרע חסידים‪ .‬נחמד במדהו‪ .‬ותורתו אומנותו‪ .‬ומהם החזן רני דניאל הוא‬
‫ערב בנגינתו‪ .‬ונחמד בתפלתו‪ .‬יכבוש י בנועם שירו לבות עם הקדש‪ .‬ונשמע קולי‬
‫בבואו אל מקדש‪ .‬ומהם הבחור הנעים עובדיה בן על* מתוק מדגש‪ .‬ונינו כל ציי‬
‫יסנש‪ .‬ומנעוכיו כסות הענוה לנש‪ .‬ונו מדות נעימות‪ .‬ופעלוס תמימות‪ .‬ומהם השל‬
‫כולל■ ההמודות‪ ,‬אשר לו בכל מדח טובה עשר ידות‪ .‬רני קעדאל בן השר רני עזרא‬
‫זככו לברכה מגזע איתנים‪ .‬וברוך מבנים‪ .‬אסף כל המלות הטובות‪ .‬כאסוף נצ’®‬
‫עזובות‪ .‬ושס הרופא הנכבד החכם רבי פנחס הוא מגדולי עמו‪ .‬ונדיני אנשי מקומו‪.‬‬
‫ומהם רני יאשיהו רודף יושר‪ .‬ודורך דרכי כושר‪ .‬ומשם הלכתי למערבה‪ .‬ושם קהלה‬
‫משובה‪ .‬ובתוכם רני שלמה המערבי חסיד וענו‪ .‬וחמים בכל ענייניו‪ .‬וכמוהו גניי•‬
‫ומשם באת* לעיר שיוג ושם הנדיב רבי אלעזר הבבלי יועץ נדיבות‪ .‬ומעין נדבות •‬
‫שלמנר עי ון לעוני ושב ‪ .‬וביתו סתוח לגר ולתושב ‪ .‬ומשם באתי ארם נהרים •‬
‫ומטוביהס רבי יפת הירא שמים‪ .‬והחזן יי‪.‬י יוסף תאוה נעינים‪ .‬ומשם הלכח• לחיו•‬
‫וגא מצאתי שם חמדן ויתרן‪ .‬י ק סגעיאל בן עכין‪ .‬ושם רני צדקה ירא שמיס‪ .‬אנל‬
‫היא סגול ידים‪ .‬ושם הרופא רני מצליח‪ .‬על מי חנונה יפריח‪ .‬ועל אויביו יי’®‬
‫אף יצריח‪ .‬ושם סיפר המלך י עובדיה בן על* ריקם מסכמה ומדעס‪ .‬כבהמה שוסעת‪.‬‬
‫‪.‬א למד מן החכמה כי אס אמן וקדוש‪ .‬ולא יבדיל נין זנב לראש‪ .‬וכראותי אותי‬
‫מצאתיהו כנור כססס‪ .‬ונתחבלתי עמו בי ראיתיו איש תם‪ .‬ולא זכרהי דברי כנותיני‬
‫מרחיקים משור סם‪ .‬ומשם הלכתי לכלנה‪ .‬ושם קהלה עונה‪ ,‬כלם חסידים וירא*‬
‫שמים‪ .‬אלו היו פורשי ‪ .‬כנפים‪ .‬אבל כלם סנורי ידים והונם עצור בכבל ובנסוסתים•‬
‫ומסח בריס ודלמים‪ .‬ונלאשס רני צמח הוא צמח ה׳ לצבי ולכבוד‪ .‬ונו כל מדה אהונה•‬
‫חון מן‪,‬הנדבה‪.‬־ ואחיו לבי עובדיה אלו יש ידו לאל‪ .‬היה מעשיר בנדבתו לכל שואל•‬
‫ומהס‪ .‬הבחור המשכיל יצחק נ״ר משה ■הוא משכיל ונחמד‪ .‬ושכלוומוסרו ל אי מי •‬
‫ושם היה רני שמחה ור' מלפתא‪ .‬אשר כל מדה עונה נהם הימה‪ .‬ושניהם •יראי שמים‪.‬‬
‫ונדיבי ידים‪ .‬כשני כרובים פולשי כנפיס‪ .‬ונדבתס קיתה לבני כלנה‪ .‬מגדל עון וחומה•‬
‫ויבואו שני המלאכים סיומה‪ .‬ומשם הלכתי לאשור• ושס ראיתי השר רבי נסים יחיל‬
‫בענותו וננדנחו‪ .‬ואץ באשור ניח פתוח לרומה ני אם ביתו‪ ,‬ואין עושה מסד להל‬
‫עובר ושב זולתו‪ .‬ושם לאימי לאש דוד לאש הגולה היהודים‪ .‬ובן אחותו הודיה‪ .‬אין לה®‬
‫שני בבני זמניהם‪ ..‬ואין מי יעשה כמעשיהם‪ .‬ומקצר לשוני לספר קצת מדוחיהס‪ .‬ום®‬
‫^איש נבל פורש• מדרכי קונהו‪ .‬ברכות שמו ואין בכל רשעי ישראל כמוהו‪ .‬וצורתו•‬
 ‫שער'•שבעה וארבעים‬
‫דמוחו הנבזה‪ .‬רק אין יראס אלהים במקוס הזה‪.‬‬ ‫הגלה לך נגלומו‪ .‬ויזאמר בראוסך‬
‫ועליו יאמרו המוסליס‪:‬‬
‫״‬ ‫שמני כסליו כחזיר יער‪:‬‬ ‫‪3‬טן ברכיות היא כד‪1‬ב שו״קק‪.‬‬
‫לא ‪:‬אמין ב‪ 1‬רק אנ‪ 1‬ל‪ 1‬ב‪.‬ער‪, :‬‬ ‫קראו >^ןט‪ 1‬נאמז והוא חנף‪.‬‬
‫‪I - T,‬‬ ‫‪. 1 1‬‬ ‫‪■•W‬‬ ‫>‬ ‫ז '‪. 1‬‬

‫על הון ועל א^ה ועל נער ‪ :‬י ׳‬ ‫עלי‬ ‫‪ ,‬אל תאמינו‬
‫ובבואי אליה‪ .‬ראיהי קהליה‪ .‬כל איש מהם נמיר‪ ,‬הקכלונז נרדם‪ .‬והגה אין‬
‫שם איש וקול אדם‪ .‬כי אם ההיה אתור‪ .‬והחמור אקור‪ .‬והיא■ ליהודים‪ -‬כמו בונ‪.‬‬
‫ינסל שמה שור או ממור‪ .‬וביום גלו מירושלם טדס הצור‪• .‬גלו הןזקידים לדמשק‬
‫ולמציזם וישכנו מחוילה עד שור‪ .‬ובאו האובדים'בארץ אשור‪ .‬ומשם נתעתי לעדינה‪.‬‬
‫היא פאר כל מדינה‪ .‬ושם היו מעולם גאוני סבל‪ .‬אבל אבדו היום זקניה‪ .‬ונוסרו‬
‫נעריה‪ •.‬ונעדרה התלת‪ .‬ונשארה הפתולה ופתו המתידים ‘• ונוסרו המורדים‪ .‬ומתו‬
‫השתלים‪ .‬ור‪,‬מו אמריהם שועלים‪ .‬וכמה קורות קראוני בעת‪-‬אליה‪-‬נאיזי‪ .‬ואבקש מהם‬
‫איש גודר גדר ולא מצאתי‪ .‬כי כלס הסתירו ממני פניהם‪ .‬ואנכי הססי אסתיר פני‬
‫מהם‪ .‬וראש כל גדוליהם יוסף בן שבר לא ראיתיו ולא ראני‪ .‬אבל ידעתיו אם לא‬
‫ידעני‪ .‬ואלו האל אהבו אהבני‪ .‬רר‪ ,‬מאסהו יוצרו על כן מאסני‪ .‬אבל מצאתי ממבחר‬
‫סכעיהם ומסידיהם הסכם רבי ׳יצסק בעל נפש יקרה‪ .‬ודרכו דרך ישרה‪ .‬ומשם הלכתי‬
‫לעיר תוך ושם מושב הנגיד הגדול בחיר ' האל‪ .‬השר רני שמואל‪ .‬אשל הוא מגדל מוז‬
‫לכל בני עמו‪ ,‬אין בכל ארך שנער נדיב רק הוא לבדו‪ .‬ולובש נגדי■■ ממוסר כמדו‪.‬‬
‫ושני־ אחיו שני צנסרות הזהב‪ .‬בם משק האל ואהב‪ ,‬כלם ■נחמדים וכלס' נדיבים‪.‬‬
‫ונשלשתם ימצאו הנודדים מנוח‪ .‬והעיפים יחליפו כס‪ .‬שלשה אלה בני נח‪■ .‬‬
‫■‬ ‫י דשא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫י י‬
‫אשר מי_ם ועד מזרח נקובים‪. :.‬‬ ‫קחה סוד היהודים החשובים‪.‬‬
‫•‬ ‫‪•I‬‬ ‫•‬ ‫‪J-‬‬

‫לכל שיו^ ד׳ש מהם נדיבים‪:‬‬ ‫ידם ;בהונם‪.‬‬

‫‪. . , T‬‬ ‫‪IT‬‬
‫קיופצים‬
‫‪• 1 1‬‬
‫קצתם‬
‫»׳ ‪I T‬‬

‫ושמתים ב’ו בעט ברזל חצובים‪:‬‬ ‫מכרתי בספרי אתישמ^תס‪.‬‬

‫כתובים ‪:‬‬
‫•‬ ‫‪I‬‬
‫הנם‬
‫״ ז‬
‫פעליהם הלא‬
‫‪ T t‬״• ‪V‬‬
‫למען;חזו ד׳ור אחר׳ון את•‬

‫שער השבעה וארבעים ‪, ........‬‬

‫בשבח כל מדינה‪ .‬זאת אומרת אני אעבור ראשונה‪:‬‬
‫נ א ם הימן האזרמי נסעתי מפתור‪ ,‬לארן כפתור‪.‬׳ בעת נשקננ קול החור‪ .‬ובעודי‬
‫מכאוב רפה ברך‪ .‬ומום היום נורא ואיום‪ .‬ישרוףבאשו‬ ‫חזק‬ ‫הולך בדרך‪ .‬ואני‬
‫הגויות‪ ,‬ויערוף נכסו האריות‪] .‬יוציא ממעוניהם הנחשים והמיות‪ .‬עד קצרה רוחי‪.‬‬
‫יסר ממני כסי‪ .‬וירדתי מעל מרכבת*‪. .‬לסור מקום •לסבתי׳‪ .‬ולהניח אס‪.‬׳נהמתי ואראה‬
‫אחים‪ .‬איש נלכד בחבלי שנסו‪■ .‬זנקשל נעבור תנומתו‪.‬וכאשר‬ ‫ס צללי הצמחים‪ .‬בין‬
‫ויברח מלפני ונטה מפני‪.‬ואומר‬ ‫הקי׳ן והוא חרד מתנומתו‪,‬‬ ‫ונצבתי עליו‬
‫לי שלום לך אל תירא‪ .‬מצאת את לצרה‪ .‬ופגשת איש חבלה‪ .‬ועסה הגידה לי מה לך‬
‫פה‪ .‬ולכתך איפה‪ .‬ואנה עיר מולדתך‪ .‬ומה מלאכתך‪ .‬אמר הורי זרע אמונים‪ .‬מבני‬
‫הקנים‪ .‬ומעוני אלון בצעננים‪ .‬וכאשר הריחוסי הדסי אמריו‪' .‬וטעמת! צוף דבריו‪.‬‬
‫הכרסיהו‪ .‬וידעתי בי הוא חברנו חבר הקיני אשר דרשסיהו‪ .‬ואשב טמו ללקוט בדולח‬
‫נאמו‪ .‬ואומר לו ספר לי מן הגדולות אשר ראו עיניך‪ .‬ושמעו אזניך‪ .‬ויאמר;כן‬
‫אשר שאלת‪ _.‬שמענו כי מימי קדם אשר מעולם‪ .‬התפארו‬ ‫לת‪ .‬ואני מזומן לכל‬
‫המדינות העדינות כלם‪ .‬אשר ממצרים ׳ ועד עילם‪ .‬ופכקו עולם‪ .‬והתהללה כל מדינה‬
‫ניפיה והדיהה‪ .‬ומקנא כל עיר באסומה‪ .‬ותען נוא אמון‪ .‬בראש ההמון‪ .‬ותאמר לי‬
‫מלוכה‪ .‬כי בריס עולם שמורה לי וערוכה‪ .‬והאל קלא‪ ,‬שמי נויא אמון‪ .‬כי אני‬
‫כי לנס ואהיה אצלו אמון‪ .‬ונצוארי פנר‪; ,‬היה הנותן לי עז ועצמה‪ , ,‬ומלביש צואכי‬
‫יייייה‪ .‬ויפיי כזהב הטוב לא יועם‪ .‬ודרכי דרכי נעם‪ ,‬ואני בית נתיבות נצנח‪ .‬ועל‬
 ‫ספר תחכמוני‬ ‫‪,‬‬
‫מנואוה ים יושגח‪ .‬ומי זאס מן המ‪:»7‬וח אשר חגע גשולי‪ .‬וחגיע אלי♦ ^יעל ראסם‬
‫ותאמר‪:‬‬
‫ותשא טשלה ‪’ .. ........ .‬‬ ‫יממון דגלי‪ .‬ויכסוה המון נלי‪.‬‬
‫וצבא 'שחלןים לה כט׳ו פעמ׳ון‪:‬‬ ‫לו תעטה כל עיר מעיל ז'ול‪.‬ר‪.‬‬
‫א־ויבנתה מעל זנו^ ארמ׳ון‪:‬‬ ‫א׳ו נתנה כסאה בהוג'שחק‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫־ ־‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬ ‫‪ ‘ ■ .‬יי*‬ ‫■י י יי‬
‫‪ t‬יתנו כלם לניוא אמ׳ון ‪:‬‬ ‫כסאי עלי ראשם ואם יגאו‪.‬‬
‫לעינים‪ .‬נאוה כירושלים‪ .‬אני עיר הומיה•‬ ‫ותעל מצרים‪ .‬וחאמר אני חאוה‬
‫ולי חה^ה דומיה‪ .‬ולי על וחושיה‪ .‬וכלי אנשי אצילי אלן‪ .‬וסוחר' נכבדי ‪ .p b‬ואני‬
‫גויס יבואו מ א פ סי' א ק‪ .‬וסביבי היאור הנאור‪ .‬אשר מנסלאוהיו‬
‫‪b‬שר מגן ־ עדן ׳ מוצאו‪ .‬ועד מצרים מובאו‪ .‬ונו נראה נוראוה‪ .‬הין לאל לעד ולאוה‪.‬‬
‫‪ ,‬ותשאטשלה ותאמר‪:‬‬ ‫' ־ ‪• • ■ .‬‬ ‫‪. .‬‬
‫לי נחשבו מדרןו לכף רגל;ם ‪:‬‬ ‫לו הארצות יעלו‪^ ,‬מי‪.‬ס‪■ ■.‬‬
‫א‪ f‬עלתה מעלת יקרם עד זכול‪ .‬מעלת יקרי עלתה כפלי‪,‬ם‪■ - :‬‬
‫‪T « T‬‬ ‫‪•11:‬‬ ‫־»•־‬ ‫‪I‬‬ ‫׳'‬ ‫‪t It‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•־*׳‪-‬‬ ‫^ » ‪T‬‬

‫בנ׳ות ואטם נח׳שבה טצרי‪.‬ם ‪:‬‬

‫‪T J‬‬ ‫•‬ ‫‪T .‬‬
‫כי הטדינ׳ות כשפחיות א׳ו במיו‪.‬‬
‫‪ V‬ז‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• :‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫“ « ‪T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬

‫־ ‪ —,‬ו ת ע ן ירזשלים וסאמר בהיומי כי מי‪.‬חרפי‪ ,‬השכינה שכנה בסמי‪ .‬וחמדו ארצי‬
‫מלאכי‪.‬אלהיס‪ .‬והייחי ממנה אלהיס‪ .‬ויקנאו בי כוכ^י נגוהיס‪ .‬כי כבוד אל בהיכלי‪.‬‬
‫והקדושה‪• .‬באהלי‪ .‬ואור ‪.‬עולם על דגלי‪ .‬והחסידוח באצילי‪ .‬והנבואה בלקני ועוללי‪.‬‬
‫ועחה ‪.‬בעון מהי סודי‪ .‬גלה כבוד*‪ .‬והערה יסוד*‪ .‬והמקום אשר שכנה בו השכינה‪.‬‬
‫משכן עליו עננה‪ ,‬ובמקום הקדושה והנבואה‪ ,‬נגאלה מוראה‪ .‬ורוח הטומאה‪ .‬ובנוה‬
‫האולמים‪ .‬אלילים אלמים‪ .‬וצורח צלמים‪ .‬ובכל לאח יש לי בעיני העמים מעלה‬
‫ותשא משלה ותאמר‪:‬‬ ‫ויחרון‪ .‬ושמי על כל האיצוח לפאר וללכרון‪.‬‬
‫תדבק לשון כל איש למלקוחים‪ ^.‬בנוה יי עיר ירושלם‪:‬‬
‫מחנה אלוזים היא ו‪:‬גור‪ .‬פתח שע־ ריה לנכח 'שערי שמי‪.‬ם‪X‬‬
‫כי היא מאיור ע־ולם לכל"ע‪.‬ין היא‪ .‬חיי לבבות תאות עיני‪.‬ם‪:‬‬
‫קדושה‪ .‬כי אני מנצלה‬ ‫ותען עכה ומאמר אנ כי‪ ,‬ה א בן הלאשה‪ .‬וארצי אלץ‬
‫ותשא משלה ותאמר‪:‬‬ ‫השרון• וסבינוחי הכרמל והלבנון‪ ,‬וסבור וחרמון‪.‬‬
‫כלילת חן‪,‬ואין ר!ץ לתכונה‪:‬‬ ‫אני עכה אני ה׳וד כל פךינה‪.‬‬
‫ן'שם נגלה כב׳וד שוכן מעיונה ‪:‬‬ ‫ןהכרטל סביבי עם לבניון‪.‬‬
‫‪ .‬ואנכי שכונה לשכינה ‪ :‬י‬
‫‪T‬‬ ‫■י ‪• 1‬‬ ‫‪T‬‬
‫וארצי מימית עיולם קדושה‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ן‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫ותען דמשק ומאמר לי יאחה המלוכה• ‪,‬ומעלסי מקדמי ארץי נסוכה‪ .‬יצא ש»’‬
‫בכל העילס• עד נשכחו נגדי שנער ועילם‪ .‬לנועס* חמודוחי‪ .‬ורוב ערוגוחי‪ ,.‬ולומנ‬
‫מסלוחי‪ .‬והדלח מוצוסי‪ .‬שמש הצנין< מראשוחי‪ .‬והכוכבים ישקו מרגלוחי‪ .‬וכל דבירי‬
‫עליוח ואשנבים‪ .‬וכל־ דרכי גלוס ומשאבים‪ .‬ובחוכי כל הענוג ינעם וישפר‪ .‬וסנינוסי‬
‫אמנה ופרפר‪ .‬וכל גבעוהי והרי גנוח ופרדסים‪ .‬כמים ליס מכסים‪ .‬ומהם יעפו ההרים‬
‫ו ת ש א מ ש ל ה ו ת א מ ר‪:‬‬ ‫עסיסים•‬
‫־־‬ ‫שם הירן כפא למלכותו‪:‬‬ ‫לי;אתה מלכות למען בי‪.‬‬
‫תיטפל״למעלתי גהלתו‪:‬‬ ‫הן כל כב־וד עולם וכל• היודו‪.‬‬
‫•‬ ‫חדרןי ןדמשק מנוחתו‪:‬‬ ‫כי ב־וראי ה׳שכין כבודו תיוןי•‬
‫‪ ,‬ותען צובה וחאמר אני נר מערכה‪ .‬וניר ממלכה‪ .‬ומעלמי מדור לדור נמשכה•‬
‫ועל עמוד ׳המלוכה נסמכה‪ .‬וארצי לבנה כלבנה‪ .‬ובמיני מעדנים דשנה ורננגנה‪ . .‬ואני‬
‫כלילח יופי‪ ,‬בלי דופי‪ ,‬אם חלד עמקים או חלן שסי‪ .‬ובי ממתי הסכמה אצילים‬
‫פא‬ ‫שער שמונה וארבעים‬
‫מחכימי פמאים‪ .‬ומהם‬ ‫רפאים‪ .‬ומהס‬ ‫ורמים‪ .‬והמה חכמים מחוכמים‪ .‬מהם רופאי‬
‫ימשוכי‪ .‬ותשא משלה ותאמרו ■‬ ‫אוסרים מערכוח פז יערוכו‪ .‬ובשבמ םופר‬
‫הם נותלות !ד לארם צ־ובה‪:‬‬ ‫עת נזגרו ארצ׳ות זמן‪.‬יחד‪.‬‬
‫שפלו וגם שכבו למעצבה;‬ ‫פסאי בר^צש פלם ומול שיאי;‬
‫^קטה אלומתי ונצבה;'‬ ‫ובעת ^לומ׳ות אלמו כלם‪.‬‬
‫ותען אשור ותאמר‪ .‬באשרי כי אשרוני בנוח‪ .‬ושנחוני עלינוח‪ .‬וקנאו בי המליכוה‪.‬‬
‫אני אשור *מאושרה במעלהי‪ .‬וכשמי כן חהלחי‪ .‬ימעע בל מהלל לערוך גלולתי‪ .‬כי‬
‫ותשא משלה ותאמר;‬ ‫אני אוספת החמומה‪ .‬וכוללת המלות הנכבלות‪.‬‬
‫׳‬ ‫ו^ם לי כס ^;קר!עטלניי‬ ‫עלי כל עיר אלהים כבדני‪.‬‬
‫ןאמתיק פי אניויש עת יזפרני;‬ ‫וכל חאי בחשןז יחזו איור•‬
‫וא׳וזן שמעה ותאשרני;‬ ‫אני אשור מאעזרת בבנ׳ות‪.‬‬
‫ותען בבל ומאמר אני עלינה‪ .‬פאר כל מלינה‪ .‬ונגל הולי וגדלי‪ .‬הן גוים כמר‬
‫מדלי‪ .‬ואני אמות לעיר הקדש‪ ,‬בי מיום גלו עס הקלש‪ ,‬מעל אלמה הקלש‪ .‬אני‬
‫אלי אספתים‪ .‬ונצלי הסמרתים‪ .‬ומאז ועד עמה לא מאסתים‪ .‬ול^ געלהיס‪ .‬וממני‬
‫ותשא משלה ותאמרל‬ ‫ילאו גאוני התושיה‪ .‬וחכמי פליליה‪.‬‬
‫ואדמתי פאר על כל מוינה ;‬
‫| * ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫^‬ ‫• ‪T J‬״״‬ ‫‪ :‬״‪1‬‬
‫אני כתר זמן ארץ עדינה‪.‬‬
‫במרגמה ואנכי פנעה;‬ ‫הכי כ? האךצ‪ 1‬ת פאבנים•‬
‫העזכינה;‬
‫לבבם • ! ״ ‪T‬‬
‫תווי ‪TTt‬‬
‫‪I‬‬ ‫ושכנה‬
‫;‪tit‬‬
‫וחכמי’ ד‪.‬אלהים שכנו בי•‬
‫אמר המגיל וכאשר בלה משליו‪ .‬ונועם מליו‪ .‬אמרחי לו מה יקרו לי מליצוהין‪.‬‬
‫ומה מתקו חידותיך‪ .‬ומה ערבו משלי תעודוחיך‪ .‬האל ייעיב גמולך‪ .‬ויפרוש סכה‬
‫שלומו עליך‪ .‬וקרא בשלומי‪ .‬והלך ממד ‪:‬‬

‫^‬ ‫שער השמונה וארבעים‪:‬‬

‫ההולה והרופא‪ .‬בתחלואי החשק מוכה ונכפה;‬
‫נ א ס הימן האזרחי קורות הזמן‪ .‬תקעו בלבי ציר נאמן‪ .‬והשיבוני על ערש‬
‫מזורים‪ .‬ויסרוני בשבע מלאים ויסורים‪ .‬מקום אשר אסירי המלך אסורים‪ .‬והייתי ימים‬
‫יביס שוכב על ערש דוי‪ .‬עד נואשו ממני קוי‪ .‬ונואלו כל הרופאים במדוי‪ •.‬וייעצו‬
‫אוסי אוהבי ורמי‪ .‬וחנרס‪ .‬מיודעי‪ .‬ללכת אל ארן הגלעד‪ .‬ושם אמצא לתליי צרי‬
‫יייסעל‪ .‬ושמעתי לקולם‪ .‬ועשיתי כפי עצתם ושכלם‪ .‬ובאתי אליה בממס לוחי‪ .‬וחולש‬
‫כסי‪ .‬ובעולי מתהלך נעיר ואתבונן ביופי בניניה‪ .‬ונועם עניניה‪ .‬ראיתי איש זקן עליי‬
‫הול מלכות ואימה‪ .‬ומלבושו שש' ורקמה‪ .‬והוא יישב על מצבה רמה‪ .‬וכאשר שאלתי‬
‫עליו‪ .‬איל הקרובים אליו‪ .‬אמרו לי זה רופא מנם‪ .‬ירפא לנשברי לב מיגונס‪ .‬ובעולי‬
‫מתבונן עניניו‪ .‬ראיתי איש עומל לפניו‪ ,‬ודמעו יורד מעיניו‪ .‬ויאמר לו ני אלוני‬
‫עבדך יצא בקרב המלחמה‪ .‬עם גבירים נעלי זרוע רמה‪ .‬ומצאוני גדודים חלוצים‪.‬‬
‫כאלו מן האש קרוצים‪ .‬או מן המות חרוצים‪ .‬והורוני בשני חצים‪ .‬פלחו בם כבלי‪.‬‬
‫והגדילו אידי‪ .‬והאיש אשר חציו נחמו ני‪ .‬וחלוציו פלחו לבבי‪ .‬בילו צריי‪ .‬ואתו‬
‫לסואות חליי‪ .‬והוא שושק לנביי‪ .‬ושמח לעניי‪ .‬אקרא אליו ולא יענה‪ .‬ואצעק ולא‬
‫’ סנה‪ .‬ואני שמעתי עליך* כי בידך ונתליך‪ .‬תעלה‪ .‬לכל מחלה‪ .‬ומזור‪ .‬לכל מזור‪.‬‬
‫יאיוכה‪ .‬לכל מכה‪ .‬ומרפא‪ .‬לכל נספה‪ .‬ועחה הושע לעבדך שרניע חמלתך‪ .‬וינסש‬
‫אמתך‪ .‬אמר לו הרופא אם באה לדבר לניי סודוח‪ .‬או לנסותי נחידוח‪ .‬לך מעלי‪.‬‬
‫תקרב אלי‪ .‬ואם תבאר עניניך‪ .‬ומגלה מצפוגיך‪ .‬ארפא ממלתך‪ .‬ואשיבך לנר‬
‫"ל שאלתך‪ .‬אמר האיש כה יעשה לי אלהים אם אעלים סודי או אפנה‪ .‬ואם אמיר‬
‫‪16‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫האמה או אשנה‪. .‬אני באחי במלחמה משק ואהבה‪ .‬לא במלחמה מרינה‬
‫ונקראהי במערכת עפריס‪ .‬לא במערכה גבור־ס‪ .‬ושלפו עלי חרבוס העיניס‪ .‬ו‬
‫חרבות הידים‪ .‬והורוני בחצי ראוהם‪ .‬לא בחצי קשהותס‪ .‬והבעירו בלבבוס‪. .‬הבות‬
‫מ; האהבות‪ .‬וערכו מן הקרבים קרנות‪ .‬ואיש מהם משן קשת עיניו לחמו‪ .‬וס‪.‬רי‬
‫כבדי ‪ n‬מדמו‪ .‬ויורה לבי בחצים שנים‪ .‬מן העינים‪ ,‬וזה לי ימים רבים‪ .‬הומה ביוג‬
‫מכאובים‪ .‬אתעטף בנגעי לרגעי‪ .‬ואתגולל בפצעי‪ .‬על יצועי‪ .‬והצבי אשר הורני‬
‫והתגירני‪ .‬ועל ידי מרב עינו הגירני‪ .‬אתו צרי מחלתי‪ .‬ובידו רפואתי‪ .‬אבל הויז‬
‫צוחק לבכיתי‪ .‬ושמח לאנחתי‪ .‬ויגאה לדלותי‪ .‬ובזה ושקץ ענותי‪ .‬ו א ד שמעת^^עליד•‬
‫ויאמר‪:‬‬
‫‪....‬‬ ‫וישא משלו‬
‫‪...................‬‬ ‫‪........‬‬ ‫בי יש לבל מולה רפואות במלין‪.‬‬
‫חיש נא רפאני ^וארפא ‪:‬‬ ‫טרם אשר אנוע ואספה‪.‬‬
‫‪V T VI‬‬ ‫‪ V‬ן•‬ ‫‪V •:‬‬ ‫‪VV‬‬

‫קר׳וב צרי גלעד ואת רופא‪:‬‬ ‫אי^ אןנןןרןה חמס והן א‪:‬גלי‪.‬‬
‫"■ן ■ י^ יל י‬
‫עד מאד■רפה‪:‬‬
‫‪V T‬‬ ‫־‬ ‫׳‬
‫דלה ‪,‬והלב‬
‫‪T -‬‬
‫צירי מ^ר חזק והנפש‪. .‬‬
‫לשא׳ול בציר חשק ואספה ‪:‬‬ ‫אם לא תרחמני אהי ייורד‪.‬‬
‫*״‬ ‫‪• VI‬‬ ‫* • ‪ T‬״• •‬ ‫•‬

‫יהיה כ'שטע‪:‬יו פן^לןי יפה ‪:‬‬ ‫•‬

‫באשר ’שבחיד מאד יפו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪I V r I‬‬ ‫• ‪:‬״• ‪V‬‬

‫ו כ ש ט ו ע הרופא שיריו‪ .‬צמק על דבריו‪ .‬ואמר לו אל תירא בי אני אתן לד‬

‫שתי רפואות‪ .‬יהיו לן לעד ולאות‪ .‬תעשה הראשונה‪ .‬והיא העליונה‪ .‬כי בה תעלה‬
‫לצידן‪ .‬ותמצא מזור למזורן‪ .‬ואם לא תוכל עשוחה‪ .‬כי לא תמצא צרכי רפואתה‪.‬‬
‫טשה השנית ובה תמלט מרדת שחת‪ .‬ותמצא נמת‪ .‬והנה לן הראשונה‪ .‬העליונה‪ .‬אתיז‬
‫קח לן מבשמי החברה‪ .‬וקמי הידידות היקרה‪ .‬וחנקת האהבה הברה‪ .‬ושושני השפתים‪.‬‬
‫וחבצלת העינים‪ .‬ותפוחי השדים‪ .‬ורקח האפים‪ .‬וקעיפי הקומות הנעימות‪ .‬אשל‬
‫חניפם רות לנשמות‪ .‬ובדלח השנים‪ .‬וכפור הידים‪ .‬ותשחק הכל עד אשר דק בנקיה‬
‫כפים‪ .‬וחלוש אותו בדבש המלקוחים‪ .‬ותשים עליו מעט מצרי העפעפים‪ .‬ותקטילם‬
‫במור האפים‪ .‬וקטרח הנחירים‪ .‬ותקת מזאת הרפואה לא יום ולא יומים‪ .‬ולא חודש‬
‫ולא שנים‪ .‬רק דבר יום ביומו ערב ובקר וצהרים‪ .‬ואז תרפא נעזרת שוכן שמים•‬
‫ואם לא תגיע ידין נכל זה‪ .‬ותראה כי לבן מלם ורזה‪ .‬חקח לן אגודה מעשב התקוה•‬
‫ולענעז המשק והתאוה‪ .‬וקמי התוחלת‪ .‬ורוש ההכנעה והמשאלת‪ .‬ועשב האנמוח•‬
‫ועצב הרוחות‪ .‬ותחביר אליהם פרי הפרידה‪ .‬וענפי החרי והחרדה‪ .‬וציצי התוגה•‬
‫וקוצי הדאגה‪ .‬ושרשי העצבון‪ .‬ועלי היגון והדאנון‪ .‬וטרפי התשוקה‪ .‬והצירי המצוקה•‬
‫ומרומם האנקה‪ .‬ותכתוש בל אלה העשבים‪ .‬במכתש העצבים‪ .‬ויצקת עליהם לוג »’‬
‫דמעות‪ .‬ממקור הצלעות‪ .‬ושמת הכל בציר הצירים והיגונים‪ .‬ופרוד השאונים ותבשלם‬
‫בגחלי להביס‪ .‬מן האהבים‪ .‬ותצניע זאת המרקחת בצנצנת ארן הזמנים‪ .‬לפי רונ‬
‫השנים‪ .‬וקח ממנו בכל יום‪ .‬עד ישקוט עצבן בעזר אל איום ‪:‬‬
‫א מ ר המגיד ובצאתי מאח הרופא אחריו‪ .‬מהרתי ואני מתעצם מאחוריו‪ .‬וכאשר‬
‫ויען ויאמר‪, :‬‬ ‫ראני משתומם ומתבונן‪.‬‬
‫מהלכיו‪:‬‬
‫* ‪T •I‬‬
‫מים ועד ‪T‬ים‬
‫״‪T‬‬
‫אשר‬
‫‪V •J‬‬
‫ידידך‪.‬‬ ‫חבר« חברן? נס‬
‫"‪ T‬־ ‪ V ; 1‬׳‬
‫אני‬
‫;־• ‪• "1,1‬‬
‫ותמצא כי אני ימוכן בתוכיו‪:‬‬ ‫ל‪.‬ךי‬ ‫בזןת תרצה‬
‫ו ב ט ר ם כלוח שירו נמלט ממני ומזבני‪ .‬והלן מאתי באלו לא ראני‪ .‬נקשמיהו‬
‫ולא מצאתיחו‪ .‬קראתיו ולא ענני ‪:‬‬

‫שער דתשעה וארבעים‬

‫כ שבד פירות אילני דג[;‬
‫נאם הימן האזרחי נכםפה וגס כלתה נפשי‪ .‬נימי תענוגי נפשי‪ .‬ובהיותי כפרא‬
‫חפשי‪ .‬להתטלח בצללי הגנים‪ .‬ולרעות בשושנים‪ .‬ויהי בקצת הימים השכמתי בטרם‬
‫ישכימו המאוריס‪ .‬ועוררתי מחרים‪ .‬ויצאתי בכפרים‪ .‬להתעלם אהבים‪ .‬החח צלל*‬
‫הערניס‪ .‬ותנה רוח מחרים פני משחרת‪ .‬תגלה לי אהד‪.‬ה משוחרת• ובלי לשון מדברה•‬
‫סב‬ ‫שער תשעה וארבעים‬
‫קראה לי לשלום‪ .‬ואמרה לי גשה נא עד הלום‪ .‬אביעה קודוה אליך‪ .‬ואללסי מ ח‬
‫אהבהי עליך‪ .‬והלה הבאהי לך מפר• אדמהי‪ .‬ומראשיה מנואסי‪ .‬ריח ערוגה*‪ .‬ורקח‬
‫אבקתי‪ .‬קח נא את ברכתי‪ .‬ואם הקור אלי להתעדן באשנבי לללי‪ .‬ובמשאבי מקלי‪.‬‬
‫תרוה בנוזלי עללי‪ .‬והיית קרוב אלי‪^ .‬כשפחה אחר^ אליך‪ .‬ואשא משאות מאת פני‬
‫אליך‪ .‬וכשמעי אמרתה‪ .‬שממתי בשמחתה ובתשורתה ואמרתי אל לבי עתה י ון נא‬
‫לקראתה‪ .‬לראות היאמנו דבריה‪ .‬וילדקו אמריה‪ .‬וכאשר נדרה כן עשתה‪ .‬וכאשר‬
‫דמיתי כן היתה‪ .‬בי הביאתני לגנה‪ .‬דשנה ורעננה‪ .‬הקתבכו שיחיה‪ .‬והסלכדז למחיה‪.‬‬
‫מניני גרש ירחים‪ .‬וכפתוריה ופרחיה‪ .‬ולחי נלניה‪ .‬כלמי עלומיה‪ .‬משבלים מעשה‬
‫לקמה והערוגה מתעטפת בבגד עדניה‪ .‬ומשנלות שניה‪ .‬וישא משלו ויאמר ‪. i‬‬
‫כמ־ו נר‪ 1‬ת בראשי האטירים ‪:‬‬ ‫פרחיה ןאירון עד חשבתים‪.‬‬
‫לכבותם והם י‪1‬תר מאירים ‪:‬‬ ‫ועל שחק אימר ירד ויפצר‪.‬‬
‫ומימיהם נגרים‬ ‫יאורים רחבי ידים‪.‬‬ ‫ובתוך הגנה יבלי מים‪ .‬ומקום נהרים‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר‪:‬‬ ‫במורד‪ .‬כענק בדולח לח מפוזר ומפורד‪.‬‬
‫ונגרים במ‪ 1‬דמעי במורד ‪:‬‬ ‫פלגים י’וךךים על רצפת אש ‪.‬‬
‫בדולח לח מפזר ומפורד ‪:‬‬ ‫ברדתם‪.‬‬
‫‪T t •.‬‬
‫ונטפי נחלי ידמו‬
‫‪ ; • 1‬י*‬

‫גלות והאשנבים‪ .‬וסביב התעלות‪ .‬אהלים מעלי אהלות‪ .‬ובין‬ ‫ו ע ל המשאבים‪.‬‬

‫יספיות‪ .‬וחדרי משכיות‪ .‬וסביב הערוגות הערוכות שקתות מים‪.‬‬ ‫גלות עליות‪ .‬טירות‬
‫ופרחים‪ .‬ומגדלות מרקמים‪ .‬וכל מיני למחים‪ .‬ויער לומס עלי‬ ‫וברכות סביבם נלנים‬
‫בשמן המר משוחים‪ .‬באלו משדי עלמה קטופים‪ .‬או מלחי לבי‬ ‫שיחים‪ .‬מהם תפוחים‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמד‪:‬‬ ‫אן אסופים‪.‬‬
‫מכןטרים בבל ראשי ב^מים ‪:‬‬ ‫ותפוחים במ‪ 1‬דמים אךטים‪.‬‬
‫חבלים נפלו ל‪ 1‬בנעימים‪:‬‬ ‫בעת איש יאחזם ויאכלם אז‪.‬‬
‫ואצלם ימונים‪ .‬לחים ואדמונים‪ .‬בם לליריס וכאבים‪ .‬רפואות נעלבים‪.‬‬
‫ממחלב הנועם נחלבים‪ .‬ומעלי עדן נקלביס‪ .‬וכל רמון לח ואדמון‪ .‬ובתוכו מבנות‬
‫היופי המון‪ .‬להם מפניניהס פעמון‪ .‬ומסון עליהם טל חרמון‪ .‬ומבית מימיהם כמי‬
‫רימון‪ .‬כאלו מפנינו היו נכלמים‪ .‬ועל כי שגו אדומים‪ .‬מגוללים בדמץ‪.‬‬
‫וישא משלו ויאמר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫אשר עוד לבל רוח באגמון‪:‬‬ ‫ובן וימ׳ון יפה מראה ואדמ׳ון‪.‬‬
‫בכל עת פעמ‪1‬ן זתב ורפיון ‪:‬‬ ‫ורטוניו בםעמ‪1‬נים סביביו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪• 1‬‬ ‫״‬ ‫‪ I‬־ ‪'i‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ג•‬

‫ו נ ג ד ם אגוזים‪ .‬בגנזי העם גנוזים‪ .‬לובשים בגדים יקרים‪ .‬ובטעמם לכל פה‬
‫מתוקים‪ .‬וכל אגוז נאה בתבניתו‪ .‬ונחמד בהדרתו‪ .‬אך הוא כלי לכל מבקש טובתו‪.‬‬
‫ואשא משלי‪:‬‬ ‫ילא יתן לך ברכתו‪ .‬עד תוקיןז להכותו‪ .‬ותתקע את היתד ברקתו‪.‬‬
‫עליהם ליפי מלבו׳ש רקמות ‪:‬‬ ‫אגוזים ל‪1‬ב'שים בגדי נעימות‪.‬‬
‫עדי יכם ואז ימצא נקמיות‪:‬‬
‫‪It :‬‬ ‫•‪T :‬‬ ‫| ‪T‬‬
‫אכל יקשו מזזד ערפם לדרשם‪.‬‬
‫‪r : T J‬‬ ‫‪T . r‬‬ ‫;‬ ‫‪Ij t‬‬ ‫• ‪T‬‬

‫כאלו גזלו מן‬ ‫על קו יושר מיושרים‪.‬‬
‫ואשא משלי‪:‬‬
‫ובצוף מעדניו אתיפר‪:‬‬
‫־ ‪T‬‬ ‫‪I V‬‬
‫ער ניופת צוף נגד‪: 1‬מר ‪:‬‬
‫זאת קוטתןי דמתה תמר ‪:‬‬
‫בקומת עפרים‪.‬‬ ‫ולפניהם עצי תמרים‪.‬‬
‫העלמות יוסי הקומות‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫״‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬
‫אמרת* אעלח על תמר‪.‬‬
‫עת אטעם איותיו אתעדן‪.‬‬
‫וכסגעי מנלת חן איומר‪.‬‬
 ‫ספרתחכמוני‬ ‫‪...‬‬
‫ונגדם‬ ‫ונכחם ענבים ערבים‪ .‬להשביט רטבים‪ .‬ומצון< נופח מהוק טעמם‪.‬‬
‫ואשא משליג‬ ‫נשכחו כל הממהקים ולא יזכרו עוד בשוצם‪.‬‬
‫*‬ ‫ולמזגד נעמו לטעיום‬ ‫ערבים הם לכל ל׳ש׳ון ענבים‪.‬‬
‫יב־ורןי אל א׳שר הפליא דכזל ‪:‬‬ ‫ובם ^מחת אליהים !אנשים‪.‬‬
‫לזאת תלה מבית עולם באישכ׳ול‪.‬‬
‫!‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T‬‬
‫ומר‪ 1‬ב אהבת האל באשב׳ול‪.‬‬
‫י‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫!‬ ‫‪V :‬‬ ‫‪•• T‬‬ ‫־ ‪ •I‬־‬ ‫••‬

‫ובכור הנועם יצוקים‪ .‬סרים מ ”‬ ‫חשוקים‪.‬‬ ‫פה‬ ‫ולצדם האניס עהוקים‪ .‬לכל‬
‫ואשא משלי ‪.‬‬ ‫נפשיס‪.‬‬
‫;ים‪ .‬וטעמם צרי ציר אנושים‪.‬‬
‫ואם לא משדי עלמה ע ש ו ל ן י ם ‪:‬‬ ‫תאנים משפת ע׳ופר גנובים‪.‬‬
‫ואיותנו דביש עם צוף מניקיםז‬ ‫כאלו התאנים א־ומנים הם‪.‬‬
‫וםביבם' שקדים‪ .‬נ קנ ה היופי משוקדים‪ .‬ומראיהס זכים‪ .‬ואס גניהם קשים‬
‫לנוחס רכים‪ .‬כעלמוס בחדר באו‪ .‬ומעץ רואיהם נחבאו‪ .‬ואס א*ש ישבר דלסוחם‬
‫ואשא משלי ז‬ ‫יצאו למון‪ .‬ומשברים יתחעאו‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫ומי יוכל לספר א׳ו לדמות ‪:‬‬ ‫שכןךים ‘שורןךיס דלתי נעימות‪.‬‬
‫כעלמ׳ות חן בחדר נעלמיות ‪:‬‬ ‫ומת־וכם פרי סנור ןאגור‪.‬‬
‫ואם יד רויז‬ ‫והציצים נוצצים בשביסים‪.‬‬ ‫י ובינותם ערוגוה‪ .‬במוטי זהב ארוגוה‪.‬‬
‫ואשא משלי ז‬ ‫הניפם ימנערו מן הרסיסים‪.‬‬
‫ומלב דוה לב‪ .‬תגרש דאגה ז‬ ‫ערוגה ארוגה• בש׳ושן וסוגה‪.‬‬
‫ותשחק ותבכה‪ .‬ואין לה הפוגה*‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫;«‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ S‬י״‬ ‫‪V I‬‬ ‫‪• J‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫;‬ ‫‪:‬״‬
‫וךמעת טללים‪ .‬בלחיה שהרים‪.‬‬
‫‪• T I‬‬ ‫‪T : V :‬‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪.‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬

‫וחיי ששוני‪ .‬בעת היא הרוגה ‪:‬‬

‫‪T‬‬ ‫‪...‬‬ ‫•‬ ‫ן ‪■ '-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫‪ I‬־ ~‬
‫ובת הגפנים‪ .‬במותה חיותי‪.‬‬
‫‪. . . .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪• T .‬‬

‫ובתוך הערוגה אילה אהבים‪ .‬בה נדיבים‪ .‬לחיה ושערה שחריס וערבים‪ .‬בלם‬ ‫‪.‬‬
‫כלבנה‪ .‬יפה נעמנה‪ .‬בקול ערב מרננה‪ .‬ועל כנור מנגנס‪ .‬והוא כיונק בחיקה ותהי‬
‫ואשא משלי ז‬ ‫לו לאומנה‪.‬‬
‫ושערה ליל אבל לח;ה ^חרים ‪t‬‬ ‫!פת מראה מנגנת בכנור‪.‬‬
‫‪:‬כעין מן א׳ו בד׳ולחים ודרים ‪i‬‬
‫;‪• T‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪1‬‬
‫לבנים‪.‬‬
‫‪*T I‬‬
‫באצבעיות כשרביטים‬
‫” * * ‪* I‬‬ ‫״‬

‫תחיונן קול ויגזר גזרים ‪:‬‬ ‫ועת תחפוץ גז׳ור לב ח׳וישקיך׳♦‬

‫■‬ ‫כלפיד !עכור בץהבתרים ‪:‬‬ ‫ואש חשקה■ יפלח הלבביות‪.‬‬
‫ולפניה גביעים מאודמים‪ .‬בדמי בה הכרמים‪ .‬אשר בה ישישו דואגים‪ .‬וישמרו‬
‫ואשא משלי ז‬ ‫נוגים‪ .‬וימיו ההרוגים‪.‬‬

‫!תהדשו גיליו והוא נ־וישן ‪t‬‬ ‫!!ן כא!ר עץ אשר תמיד‪.‬‬

‫כאש ולא !שרוף ולא י‪.‬עשן ‪:‬‬ ‫הוא אש אבל !ערב )לא !בער‪.‬‬
‫ונגדה במורי ממד מחמדי עינים‪ .‬מחפירים ביפים ככבי שמיס‪ .‬והם משתעשעים‬
‫בשירי נגינוח‪ .‬ודברי רננוח‪ .‬מקור השכל בהגיוניהם‪.‬״ ומעין השיר ברעיוניהם‪ .‬ומוליז‬
‫הבדולח בין שיניהם‪ .‬ומזרח השמש על פניהם‪ .‬וכאשר קרבהי אליהם‪ .‬חרדו לקראתי‪.‬‬
‫•וקדמו בשלום אותי‪ .‬ואמרו לי שלום בואן‪ .‬מאין מיצאן‪ .‬אמרתי ספרד אדמסי‪ .‬וארן‬
‫הצבי מגמתי‪ .‬אמרו לי אל ירשן מרומן‪ .‬ובל יפקד מקומך‪ .‬וישימו לי מקום ברין‬
‫הקרואים‪ .‬והנה רונס סבל נניאיס‪ .‬ובתוכם אבי השירים הנוראים‪ .‬חבל הקיני‪.‬‬
‫ובהכירו אותי רן וחבקני‪ .‬ויפיל על צוארי וישקני‪ .‬ויאמר לחבריו עתה השלם לכם‬
‫השמחה והצהלה‪ .‬כי לא באתם עד עתה אל המנוסה ואל הנחלה‪ .‬ואעמוד חדש ימים‪.‬‬
‫סג‬ ‫שער חמשים‬
‫להחעלס בהם‪ .‬וללקוט מפלי פיהם‪ .‬עד ’נעה הזמן שוע הפרידה עלינו‪ .‬ויהנכר אלינו‪.‬‬
‫ינחל בפוך הנדוד את עינינו‪ .‬והפריד בינינו‪:‬‬

‫‪.‬‬ ‫שער החמשים‬

‫בשירים בפרדים‪ .‬מזהב ומפז רב נחמדים‪:‬‬
‫‪ .‬נאם הימן האזרחי הגד הגיד לי ‪ ,‬חבר הקיני ויאמר הייתי עם יושני יעבז‪.‬‬
‫חליצות המליצות משנן‪ .‬ונפולות התבונות מקבן‪ .‬ויהי היום ואני בפער העיר וארא‬
‫סחח אלה עבותה קבוץ המון רב‪ .‬ואססתון( נעלב‪ .‬וכאפר קרבתי בלב מפתאה‪.‬‬
‫לראות המראה‪ .‬מצאתי אברת משכילים‪ .‬מבני השמות והאצילים‪ .‬בדברי מליצות מדברים‪.‬‬
‫ושירי נעימות מחברים ומעחלב לבם פנינים חוצבים‪ .‬וממעין שכלם מים חיים שואבים‪.‬‬
‫וזה לזה רוצה לנאות‪ ,‬למען ילמדו מלאכת השיר לעשות‪ .‬ובאשר לאיתי כי במלאכה‬
‫השיל באו‪ .‬ולערוך מלחמתו נצבאו‪ .‬ידעתי כי אני גבירם‪ .‬ויושב על כקא כבודם‪.‬‬
‫ילי יתנו ידם‪ .‬ואען ואומר‪ .‬אנשי לבב שמעו לי‪ .‬והקשיבו למליצות שכלי‪ .‬אני האיש‬
‫אשר בניבו הריי עד ירעיש‪ .‬ובשירו הפנינים יוביש‪ .‬ונחלי איתן בשכלו יוניש‪ ,‬ויוציא‬
‫מיס מצור החלמיש‪ .‬והרוצה לנם־ת עדיו יגיש‪ .‬והמאמין לא יחיש‪:‬‬
‫אמר ראש הקרואים במה כוחן זה‪ .‬ובמה נבר שכלן ונמזת‪ .‬הבשירות‪ .‬אם‬
‫שאגרות‪ .‬או בחרוזים נחמדים‪ .‬או במלים נפרדים‪ .‬אמרתי דעו ני לבי בכל קלע‬
‫’קלע• ושכלי בכל תושיה יתגלע‪ .‬ובכל אשר מנסוני‪ .‬תמצאוני‪ .‬אמרו לי אם בן‬
‫השקנו מן המעין‪ .‬והשמיענו משירותין אשר חברת בכל ענין‪ .‬אמרתי להם כדברכם‬
‫אעשה‪ .‬והודי מכם לא אכסה‪ .‬ומחלת אזכור לכם שירי תשובה‪ .‬עשיתים לבקש סליחה‬
‫ואשא משלי‪:‬‬ ‫על המשובה‪.‬‬

‫ואל תרחק הכי צרה ^קר‪1‬בה ‪:‬‬ ‫‪,‬אלהי‪.‬י^עלח זכרי לטובה‪.‬‬

‫ואל תבט לג‪ 1‬דל המשובה;‬ ‫^והבט נא’ לג‪ 1‬ךל קתלאה•‬
‫תהי חטאת יהודה אז כתובה;‬ ‫כמי דמעי מחה פשעי ואל נא‪.‬‬
‫אלו השירים כתבתי בהיכל בית הכנסת ;‬
‫משתחוים לפני הד־ום וגליף;‬ ‫שדי ’שעה קול צועקים אלין?;‬
‫במפעליף;‬
‫’‬ ‫ונגלית‬
‫’‬ ‫מק׳ום‬ ‫באין‪.‬‬
‫ונעלית » ‪T‬‬
‫ועצמת ‪ I‬־‪■^:‬־ ‪1‬‬
‫רמת ‪::‬ר־ ‪1 1‬‬
‫י ‪r •.‬‬
‫לבניות לף נוה כפי גךליף ‪:‬‬ ‫על כן עבדיף ןך;הפ ^קצרו‪.‬‬
‫להיכליד‪:‬‬
‫‪I VT‬‬ ‫מגמתם‬
‫‪,‬לשום ‪T T -,‬‬ ‫מעט‪.‬‬
‫מקדש ‪ :‬׳‬‫כ׳וננו * ‪TI J‬‬
‫בכחם !‬ ‫אולם ‪T I‬‬‫‪T‬‬
‫לבם ועעם נשאו אליןז‪.‬‬ ‫יהו שטה הכי‪.‬‬ ‫׳‬
‫ירושלים‪ .‬בבואי אליה ממצרים‪:‬‬ ‫ואלה עשיתים על עיר‬
‫נעלם לר‪1‬אים יאמרו איה ‪:‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫»‬ ‫‪ .‬״‬ ‫ז‬ ‫•‪T vr.‬‬
‫שלום לעיר ישלם אשר ימיה‪.‬‬
‫‪T it‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪•:‬‬ ‫‪» T‬״‬ ‫‪, T‬‬

‫היא מחלת נפשי והיא זניריה ;‬ ‫כל ייום אחןינן את ^עפרה כי•‬
‫‪:‬ךאה ברב ^ניה‪,‬ושב שביה‪:‬‬ ‫האל א>מר אוה למ‪1‬שב לו‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫!‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪V •:‬‬ ‫‪•• T‬‬

‫ימחה דמעות ט?ןלי לח;ד^‬ ‫כ‪1‬כה לנוד דודה בשוב‪ 1‬לה;‬

‫ועוד אמרתי‪ .‬ועל זה הענין חברתי‪:‬‬

‫הייות בה כל שי חיי מנוחי ‪:‬‬ ‫לצי‪1‬ן שאפה נפיט* ןרוחי‪.‬‬
‫ןאתן בה למכה ראש ולחי‪:‬‬ ‫בח׳שקה‪.‬ינעמו לי התלאות‪.‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫ןגיי אגוע ןנס כחי ולחי ‪:‬‬ ‫ולא אתאו ל^תה כל ןמ־ותי‪.‬‬
‫גןדי‪,‬ישאיר ?ןפרח א׳ות כמצחי ‪:‬‬ ‫אהיונן את עפריה בכל עת‪.‬‬
‫והיא נ‪1‬שמי וטוב ךרןחי וריסי ‘‬ ‫ןעת אכסיוף לטיוב ךלןחי ב^טים‪.‬‬
‫ןאטרח על שחין לבי דחי‪:‬‬ ‫עפרה אע^ה מרפאי לנגעי‪.‬‬
‫על חיביר רבינו משה זכי‪-‬ו לברכה‪:‬‬
‫ישבר עול גם מוסר נתלו ‪:‬‬ ‫כל משיב על דברי מישה• ^‬
‫חדיובהת על צדיל! עתלף‬
‫׳‬ ‫ז‬ ‫ז‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫תאלמנה עזפתי שקר‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪j‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪v‬‬ ‫“‬ ‫• ‪:‬‬ ‫־ ‪T 1‬‬ ‫־ ‪1‬‬

‫אלה עשיתי לרבי מנחם דיין מצרים‪:‬‬

‫ולןז ברא אלהים הנדבה‪:‬‬ ‫;מינןז מנהר פיש־ון רחבה‪.‬‬
‫והיא מלהבי האיש חצובה ‪:‬‬ ‫לף נפש אישר תפיץ לאיורים‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫וכל כילי בידןל הנדיבה ו‬ ‫ולו נגעה ;מין כל קיופצי יד‪.‬‬
‫ולא נישאר אנזיש כילי בציובה‪:‬‬
‫*‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪%‬‬
‫אזי שבו בני דורזי נדיבים•‬
‫• * • ! •‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪i t‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬

‫אלה עשיתי על רבי אברהם בן הרמ״בם זכרו לברכה‪:‬‬

‫הוא באמת עבד לאברהם*‬ ‫אם ה;לןר אדיון לכל אדיון‪.‬‬
‫אלןי מישיוטט בעדיו נדהם‪:‬‬ ‫טי‪1‬ם כביודיו נעלם מגי•‬
‫רץ ניוד ואתי ‪:‬עביור כמהםז‬ ‫כמהו סעיפי ליו כעיוברי א־‬
‫לאיש אשר היתד• בתו בתולה ונמצאת הרה‪:‬‬
‫ממלא יום לייום טרפה וטספיקו‬
‫‪I‬‬ ‫^ ן •‬
‫וייונת חן מקננת בחיק אב‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪T I T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫! ־‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫»‬ ‫‪ I‬״ )‪VV‬‬ ‫״״ ‪I‬‬ ‫•‬

‫בחנוה מצאוה במפיק ‪:‬‬ ‫חשבוה בהא רפה אבל עת‪.‬‬

‫” לאיש ידו סגורה‪ .‬ונדבתויעצורר•‪:‬‬ ‫י‬
‫ולבו לעצור איותה ;אמץ‪:‬‬ ‫ראו כילי אשר;דיו כסלע‪.‬‬
‫ואןו הוא מחליף פתח בעטץ‪:‬‬ ‫אנשים ניורןךים ;דיו בפתח•‬

‫לנער נשא אשה זקנד• ולה עושר ‪:‬‬

‫מריוב ככודןי;בעלוןי בניןי ‪:‬‬
‫מוצק לפחדןו נפלו פניןי ‪:‬‬ ‫לו תחזה צורת דמותך תיוןי ראי‪.‬‬
‫;ם;ך מעט כימי שנ^ת בעלך ועיש־ רך רב לאין ״קצה כמיו'שנ;ך ‪:‬‬

‫לאיש משלח מדנים‪ .‬והוא מתפלל בתחנונים ‪:‬‬

‫בלב ;קביוץ און ומל״א תזנונים ‪:‬‬ ‫ראו זקן עיולה לר^יל תחנונים‪.‬‬
‫^ בן מבחוץ מטנף מבפנים‪:‬‬ ‫בלבן מתעטף כישיובך הייונים‪.‬‬
‫סד‬ ‫‪.‬‬ ‫שער החמשים‬
‫על היין‪:‬‬
‫ו‪.‬עת ‪.‬יבלה ןקוצון ‪ 13‬נפישים ‪:‬‬ ‫וכל חדש מ<‪ 1‬ד ;עיב וינעם‬
‫ט^טח אלהים נענשים‪.‬‬ ‫ן‪.‬י!| ‪ 3‬ל א׳שר יבלה ונושן‪.‬‬
‫עוד על היין‪:‬‬ ‫י‬
‫והוא יםרי׳ש פטיו נחש‪,‬ני>טיא‪:‬‬ ‫ובן ’שורק חשבתיו נאמן ל‪.‬י‪.‬‬
‫וימש׳וזי את לבבי לו ונסשי ‪:‬‬ ‫אהבתיהו ובגד בי בערמה‪,‬‬
‫והוא עלה הי׳ות ♦ט׳ומר לראשי ‪:‬‬ ‫אני שמתיו ר‪.‬י‪ 1‬ת שטור בקרבי‪.‬‬
‫על החשק ‪:‬‬
‫על כן שעיפי יראו מג׳שת‪‘.‬‬
‫‪IT‬‬ ‫••‪V %‬‬ ‫“‬ ‫» ז•‬ ‫** ‪I‬‬ ‫‪.‬ג״‬
‫עיני צביה דרכו לי קשת‪.‬‬
‫‪tT‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪ 1‬״‪.‬‬

‫אך אהבתה היתה הרשת‪X‬‬ ‫נפשי כמ‪ 1‬צפ‪1‬ר בךשו]ה נלכדה‪.‬‬

‫ענן ועליו נראתה הקשת‪:‬‬
‫‪V (V‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫‪ T :‬ז‬ ‫‪•tTr‬‬
‫עינה דמות קשתיאנל פרשה‪.‬‬
‫‪t‬‬ ‫‪i t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪v‬־‬ ‫‪Iv‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1‬‬

‫עוד על החשק‪:‬‬
‫וכאב חשק‪ 1‬פצעי זי‪.‬ן♦‬ ‫ס‪1‬בכ ח‪ 1‬שק על ‪.‬יד היא‪1‬ר‪.‬‬
‫מלבוש ד‪1‬ךה על העין ‪:‬‬ ‫נ!רא עלטה היא רוחצת•‬
‫רק לכב‪1‬ד חכלילי ע‪.‬ין‪:‬‬ ‫ונשקהו לא לכב‪1‬ד‪.1‬‬
‫הח׳וטץ לכבוד ה*!ן‪.‬‬ ‫כן י_ש אדם ם־ובה ישתה‪■.‬‬
‫באשה יודעת לקרות והיא בבעלת‪:‬‬
‫^עניתים לבשה חבטה לבשתה ‪:‬‬ ‫שאלוני בעד אשד‪ ,‬חכמה‪.‬‬
‫וסימן נאמן דעתה ל‪.‬דגנתה‪X‬‬ ‫מזימתה לזימתה למופת‪.‬‬
‫לאיש נדב לי מנחה ושלחה ;‬
‫נדיב ד‪,‬לב אשר העשיר בני איי>‪ .1‬ולא נמצא בימיו דל וטסכןז‬
‫וזאת תיטיב \ב‪,‬שנית תתכן ז‬ ‫שתי ידיו בצרות מקנאיות‪’.‬‬
‫ת‪.‬קנ‪.‬א ד‪.‬שנ;ד‪ ,‬לעשות כן‪*.‬‬ ‫כעת תגמויל‪/‬דביות ‪:‬ד ןמינ‪.1‬‬
‫עשיתיו לאיש מנדיבי ספרד כמוהו בנדבה לא נהיה‪ .‬שמו‬
‫רבי חייא ‪:‬‬
‫שאו שלום לגבי^קר עם ת־ום ך‪,‬הביר• ןזכרו קול‪.‬יעביר נךיב ד‪,‬דור היא ‪:‬‬
‫לטידזכמות צמא ולעשות ט׳ובהומד‪ .,‬ערמיות ררקר מעפר שפלות חיה‪:‬‬
‫יחיד‪ ,‬זולתו ונפשו לא חיה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫ילו מנדבתו'יאו איש נשמתו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪V - I‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪“ I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• •ן‬ ‫י‬

‫על השיבה‪:‬‬
‫ר‪,‬לובשים לבן ביום אבלם ‪:‬‬ ‫ט׳ודד‪ ,‬אני מעשה מתי עולם‪.‬‬
‫על מד ימי נוער וסר ןגלם*‬ ‫‪1‬ן שערותי לבשו ’לבן‪ .‬י‬
 ‫&פר תחכמוני‬ ‫־‬ ‫־‬
‫‪,‬‬ ‫עוד לו‪:‬‬
‫אמנם גסילותם ‘שדןין פורח‪:‬‬ ‫אישים ;‪.‬ריבוני עלי ר‪1‬ב ^^עךי‪.‬‬
‫‪3‬י לו אלישע אז;הי כן הן אזי‪ .‬לא ^קראו א‪.‬חריו עלי‪.‬קרס י‬
‫לאיש חנף ושמו יצחק לוי ‪:‬‬
‫א‪.‬מונה אין בלתה‪ .‬ברום שחק שבתה שבי נפשי אתה‪ .‬ועמד הלוי*‬
‫;ר!ר וה׳וד יש בה‪ .‬והא׳והעל טובה‪ .‬אשר אין חלק בה‪ .‬ל^חק הלויי‬
‫על חנשיא רבי יוסף ן׳ שושן כשנפטר ‪:‬‬
‫נאסף הכי אחריו צאן א׳ובד׳ות נהיז‬ ‫שנח אשר בה ;ה־וסף ד^ביר‪.‬‬
‫יגוז והאל שמה קרא נהי ‪:‬‬
‫‪‘ I‬‬ ‫‪t| t‬‬ ‫‪T J‬‬
‫היתה שנת איד שנת זעם ועת‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫״״‬ ‫•״‬ ‫‪r t r‬‬

‫וקודם מותו חדש אחד או שנים שמענו כי יש שבד במצרים‬

‫על חרמ״בם זכרו לברכה‪:‬‬
‫לביות עז־ומעיו בארי שסף ‪:‬‬ ‫שבר מעל שבר נקרא‪.‬‬
‫השר יוסף ראסף♦‬ ‫בי אחרי טיות משה נוע‪‘.‬‬
‫;‪.‬קח משה עצמיות ייוסף‪:‬‬ ‫לישביון בטחיצתיו בא י־‬

‫בעניני תבל ‪:‬‬ ‫־‬

‫בנקרת צור;בא‪ .‬ונחבה במהילה♦‬ ‫וריואה בלבכיו• זמן רע ונתיבו‪.‬‬
‫יסחר‪ .‬ויטה זה בה אבהר‪ .‬והיא רעהחיולה♦‬
‫‪t‬‬ ‫‪.‬ן‬ ‫‪. J‬׳‬ ‫‪T‬‬ ‫ותבל ןבמסחר‪ .‬וכל איש בה‬
‫‪y . ..‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫־•‬ ‫• ‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫״‪T‬‬ ‫> ‪T‬‬ ‫׳‬

‫למק הטתה‪ .‬מרבה מצלה‪:‬‬ ‫פוסל א‪1‬תה‪.‬‬ ‫וס‪ 2‬ת טיובתה‪.‬‬

‫לאיש גאה בהונו ‪:‬‬

‫עלה ושם בזבול דביר ‪:‬‬ ‫בראיותן? נבל אשר‪.‬‬
‫כי אחרי דרנא תכיר‪:‬‬ ‫פתע ;הי נשבר וישח■‬
‫שיר מוסר ותושיה‪’ ":‬‬
‫ו^ים קנך מלון אורחים ‪:‬‬ ‫אל תה;ה עצל לב״קיש לך מהיה‪.‬‬
‫נוהה ובעליות מךוחים‪:‬‬ ‫כי לא תהי מיוצא מנוחה בט־‬
‫יתקבצו תיוכיו ימני נחים ‪:‬‬ ‫הבט ליינזיון קדיש ושור כי לא‪.‬‬

‫על אשר הציקוני הפרעושים בליל שבת‪:‬‬

‫לרות בדמי כל תענוגו ‪:‬‬ ‫לבי לסרעיויש חלל ;צועי‪.‬‬
‫להפוך לאבל חדישיו וחגיו*‬ ‫מיועד וישבת לא ;עצור בי‪.‬‬
‫אסור ביייום העזבת לה־ורגיו‪:‬‬ ‫אמרו חברי הם החכמים•‬
‫דיבא להורגך הישבם להיורגו‪:‬‬ ‫ואגמרה הם אמרו תחלה‪.‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪I T‬‬
‫סה‬ ‫שערחמשים‬ ‫‪.‬‬
‫על הרופא רבי משה ב״ר צדקה‪:‬‬
‫ושוב לרע׳ות שאר צאנןי ועדרןי ‪:‬‬ ‫נכיר הדור גד‪1‬ר פרצוי וגדרןז‪.‬‬
‫וי‪1‬חילו ךבר פין? תדךןי‪:‬‬ ‫ואל תשכח ןדיךיס לןי י‪.‬קוו‪.‬‬
‫לעירן? שוב ושם הדרןי בחדרןי ‪:‬‬ ‫הכי אתה כרוב ממשח ולכן‪.‬‬

‫על הנשמה‪:‬‬
‫מי־ום חנ‪1‬תה נצלה עך;הן‬ ‫ח;נה ונסגרת בב־ור גו;ה‪‘.‬‬
‫מי _;ער‪1‬ןז דפ;ה לר‪1‬ב ;פ;ך‪: .‬‬ ‫רמה ותתחבר אלי ?ימה‪.‬‬
‫עריה והסירה כסות ^ב;ך‪J.‬‬ ‫י‪1‬ם פשטה הגוף אזי לבשה‪.‬‬
‫כלא ניה חשןי ומאפליה ;‬ ‫ז׳ורחרו כשמ׳ש עלתה מבית‪.‬‬
‫כל הגשמה שם תהלל יח ‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־ • •‬ ‫‪T‬‬ ‫• » ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬
‫יוצרה בשח? הללה כי כן‪.‬‬
‫• • • ‪I‬‬ ‫* ‪T I‬‬ ‫־ ‘‬ ‫־‬ ‫‪TJ‬‬ ‫‪1‬‬

‫‪ ,‬על אורך הגלות ז‬

‫בי‪1‬ם ןאיןי תוכל להתעלם‪‘.‬‬
‫!חלום כמ‪ 1‬עבד פדות ח‪1‬לם ‪:‬‬
‫!ךמה לעור !שאל אלם‪*.‬‬
‫תפקוד‪/‬עוין צריו ולא שלם‪:‬‬
‫תשיב ויבא יעקב שלם ‪:‬‬
‫חסין גבור׳ות ידף גלם‪■.‬‬
‫רצוץ בביור ^ו ת ;שועתו*‬
‫‪.‬ישאל יבער ה‪5‬ץ ואין עולה‪.‬‬
‫זה ל־ו שנת אלף י‪.‬קר לולי‪.‬‬
‫יה שוב וההר' אל לישראל‪.‬‬

‫בעני; בקור בית התפלה‪:‬‬

‫לחו‪ 1‬ת נעטף ערב וב^קר‪:‬‬
‫אשר !דאה צפ׳ון כל לב וח‪1‬קר‪ :‬׳‬
‫ן!דע באמת כי לא ת׳שקר‪:‬‬
‫מקנאי מחזיות טובי תנקר‪:‬‬
‫ואיותה אל תהי נ‪ 1‬תש ועיוקר‪:‬‬
‫וז‪.‬צר בית קךשף‪,‬קמתי לב_קר‪.‬‬
‫ךאה עצבי’ ושור מצפון לבבי‪.‬‬
‫יקו לבי' וכל שברי בף שם‪.‬‬
‫זוה אוןבי כמיו דוה ועיניי '‬
‫ןמינף שים עלי גפן נטעתה‪.‬‬

‫על אישים יחליקו לשונם‪ :‬־‬ ‫‪-‬‬

‫ובלש׳ונם יפתוני וניבם‪:‬‬ ‫‪,‬ו!ש אישים מתו‪,‬קי ניב ושפה‪.‬‬
‫ו;ז*עתי סכי ארבם בלבם‪:‬‬ ‫;גלו לי פני רציון ןאהבה'* ”‬
‫והכרת פנ‪.‬יהם ענתה בם ‪:‬‬ ‫)אץי יוכלון צפון ר־וע לבבם‪.‬‬
‫על ענין הפרידה‬
‫‪.‬הלום;ג־ון ^ולא שכר רין‪:‬‬ ‫למתי נד ונע אה!ה כק!ן‪.‬‬
‫ע!ן בע!ןו‬
‫‪11‬‬
‫•‬
‫אחזה‬
‫‪1 1‬‬
‫‪.‬‬
‫מצוקים‬
‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬
‫ואולם‪.‬‬‫•‬
‫‪,‬אקו יישעיולאיאחזה‬
‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪VVJ V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬

‫חצות ל!ל יקו לאור וא!ן‪:‬‬ ‫?טו עור במחשכי פלאים♦ ‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫י^‬ ‫‪ .‬י י‬
 ‫ספר תחכמרני‬
‫על אישים גאים ‪:‬‬
‫נמים ועד כוכבי ז מל גאים ‪:‬‬ ‫נכרת אלהים כל ב??לי גא׳ון‪.‬‬
‫דומעשים כלים מטלאים‪:‬‬ ‫ליובשים בגדים הם חדשים א_ןי‪.‬‬
‫נאה ושתיותיו מדכאים‪:‬‬ ‫ידמו לר‪1‬איהם אלי בננן‪.‬‬
‫אנשי סדום רעים וחטאים ‪:‬‬ ‫רעים וחלילה הייות כהס‪.‬‬
‫על נדיבים בפיהם‪ .‬וקופצים ידיהם ‪:‬‬
‫הכרמלי נבל וכאחי קנן ‪:‬‬
‫‪!•It‬‬ ‫“‬ ‫ן ‪-‬‬
‫הה ראתה עיני אנשים הם כמיו‪.‬‬
‫‪TT‬‬ ‫* ־ ‪• V i‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫!•‪•T‬‬ ‫‪T' ST‬‬ ‫‪T‬‬

‫וישמם נשיאים אזז בנדבתם נשי־ אים הס וגם רוח וגשם א‪:‬ן‪:‬‬
‫על איש נאמן חשבתיו ונהפך לאויב ‪:‬‬
‫ונכמם‪:‬‬ ‫בצנצנת ןרך‬ ‫ןדידותןז חשבתיהו כמ‪ 1‬מן‪.‬‬
‫‪1‬אשר יצא וחם עליו ונמם ‪:‬‬
‫‪TTI‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪ TT‬־‬
‫כחנתיהו וסטבחן כשמש‪.‬‬
‫‪V- t‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ן•*!•‬

‫על צפור נלכד בפח ‪:‬‬

‫ולא יועיל כעת צר ל‪ 1‬כנפיו ‪:‬‬ ‫ךאו צפזר אשר עלה בתוןי סח‪.‬‬
‫ולא ’יועיל כביודיו ליו בסיופו ‪:‬‬ ‫הישכתיהו כבן אדם בעיולם‪• .‬‬
‫על חרב מרוטה ‪:‬‬
‫וכמיו לישיון איש תהלוןז חכם‪:‬‬ ‫חרב ביד בעלי כןרב תעוף‪.‬‬
‫יאיומרה תדמה לשון חכם ‪:‬‬
‫‪I T l‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• | ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪! T‬‬
‫דעי שאלוני למי תדמה‪.‬‬
‫•! ‪V‬‬ ‫ז•‬ ‫‪T‬‬ ‫>‬ ‫• •‬

‫ללמד בני אדם מוסר‪:‬‬

‫כי מעלתןז לא תכבדף‪:‬‬ ‫אתה תכבד‬
‫ושאל לאביך דגדף‪:‬‬ ‫כאשר תהי עיושה וצלוי מיוצא‪.‬‬
‫איו תע^ה רעה תאבדך‪:‬‬ ‫אם תע^ה טי?י׳ ^יי^‪9‬ך♦‬
‫על איש נבל קופץ יד ‪:‬‬
‫אל איש אויביו יויךיישגו ‪:‬‬ ‫אם אייש נבל נצביור עושר‪.‬‬
‫אל מבטניו י‪/‬רישגו’‪':‬׳ ’‬ ‫״‬ ‫ח‪:‬ל בלע‪.‬דקיאנו‪.‬‬

‫י על איש גבה לב‪:‬‬

‫רק בע‪1‬־שר נפשיו;נןרה ‪:‬‬ ‫נראיותך איש אין ייושר כיו‪.‬‬
‫כי מעלת־ו מעלת‪/‬רה ‪:‬‬ ‫אל תשת לב אל גאותו‪.‬‬

‫על איש כל עת ירוק בבית הכנסת ‪:‬‬

‫משי טוהר עליו לזר־וק‪:‬‬ ‫ראוי על כל באי קדש‪.‬‬
‫סו‬ ‫שער חמשים‬ ‫'‬
‫כי מפניו ‪ iih‬חעזכו ר‪ 1‬ק‪:‬‬ ‫בגלל נבזים בוזים אות‪.1‬‬
‫על ספר המדע ‪:‬‬
‫כי ביו חצסיו ימצאה כל דורינז‪:‬‬ ‫ספר כעץ שתול במי מדע ובין‪.‬‬
‫‪.‬המה ענפים ל׳ו והוא ה^מורש‪:‬‬
‫~‬ ‫י‬
‫ספרי גא׳וננו ואם רבו מ^ד‪.‬‬
‫‪T •:‬‬ ‫•• ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ‪.‬‬ ‫‪............................ .‬‬

‫על איש יצאו עליו רבות רעות‪:‬‬

‫הכ‪5‬קד בהר צי־ון אנוש טמא לראש‪ .‬קדש ולו נגע אש^ר פ^ה בע׳ור‪J‬‬
‫יסער לכל ע׳ובר ושב עצם־ו לזאת‪ .‬כל יוךעיו קראו שמו ראש הפע׳ורן‬
‫לאיש עוזב אשתו‪ .‬ומתעולל ב שפחתו‪:‬‬
‫הת‪.‬קבצו שמעו בני‪.‬יעקב ‪:‬‬
‫‪.‬ויהפוןז מישור אלי עק‪ 1‬ב‪:‬‬ ‫חשק בשפחתו מקום אשתו‪.‬‬
‫אליו במצח עז ולב עקיוב ‪t‬‬ ‫עד ;לדה ל‪ 1‬בת אשר דמתה‪.‬‬
‫איותה ולא חפץ בבת‪.‬יעקב ‪:‬‬ ‫נ^צזטע ץוט‪ 1‬הרע לבל ‪.‬יעזוב‪.‬‬
‫לאיש כסיל ‪:‬‬
‫י‪.‬ען שכלןי נחשל חשולז‬ ‫ד’וךי נקדתי לף ינזירי‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫אולי לבןד עליו ששול ‪:‬‬ ‫ונתיבותיו לןי פניתי‪.‬‬
‫ני עור לא תתץ מבשולז‬ ‫כי זכרתי מצות אל לפ־‬
‫לחסר דעת ‪.‬‬
‫והוא כבד כמו תבור בהרים ‪:‬‬ ‫חסר דעת וקל רוח בדעתו‪.‬‬
‫אזי'ש‪.‬קע ו־שב ארץ חררים‪‘.‬‬ ‫ולו נפלה כבדתיו בים סוף‪.‬‬
‫יהי מעזיג ברוציו העפרים ‪:‬‬ ‫ולו דרה ברגליו קל כראימו‪.‬‬
‫לאיש עש״׳ שיר מלא זמה וטומאה‪:‬‬
‫מתאדמים העת ימתות ^גזכר‪:‬‬
‫•• ‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪•• T‬‬
‫לו שר בניו עמרם פני דודי‪.‬‬
‫•‬ ‫‪1-‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪• 1‬‬ ‫^׳ ‪ :‬ד‬ ‫)‬ ‫‪T‬‬

‫לא חק בתורתו ואת זכר ז‬

‫‪ I‬ד‬ ‫ן ‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬
‫ויפי קוציותיו והיוד ייופיו‪.‬‬
‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪I‬‬

‫וכשמעי שירו קבצתי עשרה אנשים בעלי שכל ותבונה‪.‬‬

‫והחרמנוהו בשירים על קו חרוזיו ‪:‬‬
‫טמא אשר ת־ורתןז עכר‪:‬‬ ‫שדי שלוף הרב נקמה על‪.‬‬
‫־חיש בחרבות יהיה נשכר‪:‬‬ ‫הפה אשר נפתח לחרף אל‪.‬‬
‫ג־וכי^קדושת אל בעד טומאה‪ .‬מהר ליד הורג יהי נמכר ‪:‬‬
‫ויען השני‪:‬‬
‫על איש ב;ין זטה וחטא ‘שכר‪:‬‬ ‫אנא אדון עולם שם־וןי זעטןי‪.‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬ ‫־‬
‫עד כי ב;ד מות יהי נעכר♦‬ ‫המטר מטר גפרית‪.‬וא׳ש >ןליו‪.‬‬
‫ולפי ‘שאול גופיו שלח אשכר‬ ‫*‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫‪:‬‬
‫רוחיו לאיש נפח שלח מנחה‪.‬‬
‫׳ ‪T I‬‬ ‫“‬ ‫‪i‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬״*‬

‫ויען השלישי ן‬
‫האיש אישר דתןז בחטא מכר *‬ ‫שדי שלח מהר עדי מות‪.‬‬
‫איותי פצה מיד כני נכר♦‬ ‫תורתך'תצעק גפיו תמיד‪.‬‬
‫לטיוב יך‪,‬י לרע 'שמיו נזכר ‪:‬‬ ‫ייום‪.‬יעלה זכריון כני תבל ‪.‬‬
‫ויען הרביעי‪:‬‬
‫האל והם עיוברים לאל נכר •‬ ‫היוי על אנישים עוזבים תיורת‪.‬‬
‫במקום נקבה בועלים זכר*‪.‬‬ ‫כי כל גדוליהם מטנפים‪.‬‬
‫■‬ ‫‪L‬‬ ‫‪L‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫’ ״‬ ‫י‬ ‫’‬ ‫י י‬ ‫» י‬ ‫~‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬
‫אויבים כדמם ייום וליל תימכרז‬
‫‪ :‬ז‬ ‫■‬ ‫‪•* I‬‬ ‫‪T T i‬‬ ‫‪• :‬‬
‫באשר ביין יימכרו חרב‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪VV‬‬ ‫‪J J‬‬ ‫•‬ ‫‪I— :‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪•I -‬‬
‫‪/‬‬
‫ויען החמישי ‪:‬‬
‫כי חללוהו סיובאי שכר*‪.‬‬ ‫עורה בניו עמרם ךאה דתןי■‬
‫ויתנו נדן לכל זכר ‪:‬‬ ‫יתעללו תמיד בתעלולים‪.‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T :‬‬ ‫‪I VV‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫״‬ ‫‪ T‬־ ‪1‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬

‫מותם לכל ארץ ישלח כר ‪:‬‬ ‫צור‪.‬יעקיר שר׳שם ובבשיורת‪.‬‬

‫ויען הששי ‪:‬‬

‫חלל בנבלות פיו אישר זכר ‪:‬‬ ‫קאי׳ש אישר תיורת בניו עמרם‪.‬‬
‫נרבע עלי ארבע לכל זכר ‪:‬‬ ‫פיוער לכל עיובר וישב עצטיו‪.‬‬
‫אדמה תבקע בחרוש אכרז‬ ‫הורג‪,‬י‪.‬ב‪.‬קע את כשריו כ־‬

‫ויען השביעי ‪:‬‬

‫ויישכחה ייום דין ולא ז^כר*‪.‬‬ ‫האיש אישר דת ייוזנרו חלל‪.‬‬
‫ויפערה פיהו ולא סבר ‪:‬‬ ‫'ויענה עזיות למול צוריו‪.‬‬
‫עד כי לריואיו לא יהי נכר‪:‬‬
‫• ‪T‬‬ ‫‪• J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫‪:‬הישיזי אללדם משחיור פניו‪.‬‬
‫״‬ ‫‪TT‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫•‬

‫ויען השמיני‪:‬‬
‫עד כי בניו עמרם לרע זכר ‪:‬‬ ‫האיש אשר העיז לאל פניו‪.‬‬
‫בשוא ונפישיו באמת עכר ‪:‬‬ ‫חישב עכיור תורת אלהינו‪.‬‬
‫עד עסי נקבה יאביד זכר־‪:‬‬ ‫יעקיור אל־הים כל בני ביתו‪.‬‬

‫"‬ ‫ויען התשיעי ‪:‬‬

‫דתך אני טומאה ובן נכר ‪:‬‬ ‫הבט בניו עמרם אישר חלל‪.‬‬
‫קהל יהי נסתר‪/‬התנכן‬ ‫יתנל בטדזבואיו ואולם ת׳וך‪.‬‬
‫רון אל יהי אל'םעל■^שכר‪:‬‬
‫‪T T‬‬ ‫‪*t : T‬‬
‫מהר אלחים‪.‬יאביד‪ 1‬וח־‬
‫‪V‬‬ ‫‪•I‬‬ ‫**‬ ‫‪J‬‬ ‫” ״‬ ‫•‬ ‫‪VJ‬‬
‫סז‬ ‫‪.‬‬ ‫שער חמשים‬
‫ויען העשירי‪:‬‬
‫לןהלתם♦ ‪ -‬הזיר לגדף אל והתמכר ‪:‬‬ ‫ה־ד על לןהלה‬
‫רוה בצבאיות חטא ’ולא ישכר ‪:‬‬ ‫תעה ביין זטה ולא יין‪.‬‬
‫גופיו כמ־ו חלב וכיכ]ר כר ‪:‬‬ ‫אש משמי מג‪1‬ם באף ת^ר־וף‪.‬‬
‫בעמן הספוק ‪:‬‬
‫תהיה טאר על ראש בני עטף ‪:‬‬ ‫אם ב^ב־ורת אל תכל ;מיף‪.‬‬
‫שים חלקף פת עם כלי מים וב־ רף לחמף יוצרף וגם מימיף ‪:‬‬
‫הנןרב ןנסף בבכי דמיף ‪:‬‬ ‫הקם ב^ב מזבחך אך חלבף‪.‬‬
‫כצל וכצלם דמות צלמך‪:‬‬ ‫וזכיור שי תבל כמ‪1‬ץ עבר וגם‪.‬‬
‫תקרא ענין עם למטעטיך‪:‬‬ ‫וער־וך לרעב ‪.‬פת חסדיך ואז‪.‬‬
‫ובנה לך בית אישר תמצא בייום‪ .‬מביתך תפע לאולמיך‪:‬‬
‫ובר‪ 1‬ב גאיונך תקר‪1‬ס קמיך ‪:‬‬ ‫אם תעשה כן ארבך תחלוש‪.‬‬
‫•‬ ‫תודה על חסדי הבורא‪:‬‬
‫ועל חסדך גמלתיך מרדים ‪:‬‬ ‫אדיון עיולם גמלתני חסךסי‬
‫טלמךים ודתך לא למדים‪:‬‬ ‫ורעייוני לרחמיך בכל עת‪.‬‬
‫בעת ישבתי ועת ארחיק נדודים ‪:‬‬ ‫ולא רחקו חסדיך בע‪1‬ךי‪.‬‬
‫וחכיתים כחכה אייש גדודים ‪:‬‬ ‫בייום ביו ארבו צר‪ 1‬ת לנפשי‪.‬‬
‫״‬ ‫‪ :‬״ ‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪; T‬‬ ‫נ‬

‫החרדים ‪:‬‬
‫‪----------‬‬
‫סעיפי‬
‫נ ״ “‬
‫ושמחת‬
‫‪ • I‬״ ן ‪T‬‬
‫גאלתני והרחקת מגורי‪.‬‬ ‫• ‪Tl :‬‬ ‫‪I * :‬‬ ‫‪• T:‬‬

‫והארץ כמיו נחלי _יק־ודים ‪:‬‬ ‫ובהיותי בתיוך ציה וטדכר•‬

‫ואץ מנ‪ 1‬ס ואין מעמר לעיומדים ‪:‬‬ ‫ודבק בה לשיון כל איייט לחכיו‪.‬‬
‫ומעי בכאב עולים וייורדים ‪:‬‬ ‫ועת רגזו קרבי בי והמו‪.‬‬
‫‪T :‬‬ ‫•‬ ‫;‪- 71‬‬ ‫‪I T‬‬ ‫‪• I‬ז■‬

‫במוספים ורחטיך תטידים ‪:‬‬ ‫עזרתני והיו לך שבחי‪.‬‬

‫‪- T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪17‬‬ ‫‪T ,‬‬ ‫;•־^ ‪• 7‬‬

‫והם משתחויס אצלך ומיודים ‪:‬‬ ‫ועל כל זה סעיכזי כורעים לך‪.‬‬

‫ואל תזכור עון עבד עבדים ‪:‬‬ ‫זכיור צדקך אריוני האדיונים‪.‬‬
‫חסדיך והיו לאחדים ‪:‬‬ ‫ודברי תהנונים חברם עם‪.‬‬
‫עדי עץ חסדך יתן מגדים ‪:‬‬ ‫במי דמעי עצי תקוה א‪.‬רוה•‬
‫על הרמ״בם ז״ל‪:‬‬
‫אל מעלות רמים וגבוהים ‪:‬‬ ‫י‪1‬ם עלו כל חכמי תבל‪.‬‬
‫משה עלה אל האלהים‪:‬‬ ‫עלו למרום השכל אך‪ .‬י‬

‫בענין הצדקות ‪:‬‬

‫ומחר תטצאה מאה עזערים ‪:‬‬ ‫זרע בן איש לך זרע צד^קה‪.‬‬
‫ביד האל לך כמה שערים ‪:‬‬ ‫ואס יסגיור זמן שערי רצונך‪.‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫בענין העולם‪:‬‬
‫יהי נכשל דתחלחל בצירו‪:‬‬ ‫אשר ןבטח בתהפוכות זמנו‪.‬‬
‫זמן ב‪1‬צר והט^ת בצירו ‪:‬‬ ‫הכי ח^י אנוש כרס ורק ה־‬

‫לאיש מן האצילים‪ .‬שוכן בין הנבלים ‪:‬‬

‫אןי יש־ואלו טרם קראו‪;.‬ענה‪:‬‬ ‫ה^ר אישר בין כוכבי רום‪.‬יחנה‪.‬‬
‫‪.‬יחנה*‬
‫י י‬
‫קיוסצי‪.‬יד‬
‫״‬ ‫‪I‬‬
‫בין‬
‫‪I ..‬‬
‫‪J‬‬
‫משית־־רים‪ .‬נדיב ואם‬
‫■ ־ ‪• ; , .‬‬
‫נלוה ;לעם‬
‫•‪T1‬‬
‫־'שח לב > ■ואם‬ ‫־‬

‫אתמה לשכנו בם ולא אתמה הכי‪ .‬כז השכינה 'שכנה על הסנה ‪:‬‬
‫• •‬ ‫‪T : T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫־‬ ‫״• ‪I‬‬ ‫»־ •‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫־‬ ‫ו‬

‫עוד לשבח' מעלת'נכבד אחד ושמו יצהק‪:‬‬

‫בכסף‪.‬ידידות ובמחיר אהבים ‪:‬‬ ‫לבכי ליצהק בחיה אל מכךתיוי‬
‫ו;ךיו בתתם ישני הכרובים ‪:‬‬ ‫דביר היקר הוא ולכו ארון דת‪.‬‬
‫ואןי הם באצבע אלהים כתובים;‬ ‫ולוחות לבבו בלוחיות ברית הם‪.‬‬
‫ויחיד ורבים הלכה כרבים‪:‬‬
‫‪• “ :‬‬ ‫‪T T •S‬‬ ‫•‬ ‫•ד•‬
‫והוא רם בעיז כל ושפל בעיניו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪ :‬״‬ ‫ן ‪T T‬‬ ‫ז‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫ז‬

‫■‬ ‫בענין הסם וקו‬

‫‪.‬‬ ‫ואל אמיר בקלון את נאיוני‪:‬‬ ‫הלא די לי בטרפי מזמני‪.‬‬
‫דאו חסד פלוני על פלוני‪:‬‬ ‫לבלתי יאמרו ^‪:‬לי בני איש•‬
‫חשבתיו כאשר הוא ‪.‬יחישבני ‪:‬‬ ‫בעת לא אך‪.‬ןה נצרןי להונו•‬
‫ואפר הברית אם ‪:‬עקבני ‪:‬‬ ‫אהבתיו אם ןכקש אהבתי‪.‬‬

‫על ענין החברה ‪:‬‬

‫ו לי לו ת הנדיוד רעים ומרים ‪:‬‬ ‫ימי חברה כ צו ה מ ת קו ל ח כי‪.‬‬
‫נ ש מ ו ת מ א סו ל ש כ ו ן פ ג רי ם‪:‬‬ ‫שמחיות ברחו מני ו ד מו‪.‬‬
‫ו שמחיותי ב לי ל ח ברה קצרים ‪:‬‬ ‫יגיונותי ב לי ל פ רו ד א רוכי ם‪.‬‬

‫עוד על הענין ‪:‬‬

‫שחק לבכיי כטיו‪.‬קישת בייום גשם‬ ‫עיופר בפיהו שני טורי ענק לשם‪.‬‬
‫ביו‪.‬יקטלני ולא ;דע והוא אשם ‪:‬‬ ‫גופיו כשלג וליו מן הכפיור נישס‪.‬‬

‫‪,‬‬ ‫עו ד כ ל ה ענין‪:‬‬

‫ןנפשי לף כמו אטה מכורה ‪:‬‬ ‫עדי מיותי תענני צבי חן•‬
‫ומנפת נדודןי נעצרה‪:‬‬ ‫ומי ןתן ואמצא סיוף לקצפך•‬
‫ורשעית לבבי ת־וןי מדוו־ה ‪:‬‬ ‫ואיש חישקןי ןדיד תישלח בקו־בי‬
‫וכן הדין למבעיר הבערה‪:‬‬ ‫וראוילןי\ל'של‪.‬ם את לבבי‪.‬‬
‫סח‬ ‫שער חמשים‬
‫לאחד מן הנדיבים‪ .‬והוא ראש לנבלים ‪:‬‬
‫בישיר כזב אישר אין ביו נכיונה;‬ ‫ושבחתי לאיש נבל באשור‪.‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫• •‬ ‫־ ־ ■‬ ‫‪,‬‬

‫מלאים שוא ואין בהם אטונהז‬

‫‪T‬‬ ‫!‪V‬‬ ‫! • י ו ד ״ ‪• .‬‬
‫ונדר לי נדרים הם כשירים‪.‬‬
‫‪t T‬‬ ‫‪ I‬״* ״‬

‫וע׳וד לא ראתה עיני לש׳ון שוא‪ .‬כמיותיו מספרד עד עדינה‪:‬‬

‫התקסוץ !ד מלטדת נתינה ‪:‬‬ ‫ואמרו•‬
‫ישאלוהו ‪T :‬‬
‫‪T‬‬ ‫רעיו ‪:‬‬
‫ועת *״ ‪« 1‬‬
‫‪. I‬ז*‬
‫ונפ׳שי היא בחייסר כל בחונה ‪:‬‬ ‫הישיבמיו אני הי‪ 01‬נןצר !ר­‬
‫אישר בשטר וחוב עלי נתונה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ T‬־‬
‫ולי צורזי להוצאה בכל ייום‪.‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I V‬‬ ‫‪• :‬‬

‫וערשנו בכל עת רעננה‪:‬‬ ‫ולי נער ן'שךתני כחפצי‪.‬‬

‫^ ־•■״ ‪■ .‬‬ ‫' ‪ •• V‬ז‪.‬י !‬
‫ולתת לו שאר כסות ועונה‪:‬‬ ‫ועלי חוב להשלים לו צרכיו­‬
‫• ‪T T‬‬ ‫•‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬־‬ ‫! ‪T‬״' ״‬

‫אחר הדברים האלה יצאנו ממצרים‪ .‬לראוה בערב ירושליס‪ .‬ונעבור דרך‬
‫המדברה‪ .‬ארץ ציה וצרה‪ .‬ובחרבוני קיץ נ^צמי מרה‪ .‬וקראחי שם המקום ההוא‬
‫תבערה‪ .‬כי שם בני ימים מקריבים אש זרה‪ .‬ורהי נסשי ברשסיהם שרוסה‪ .‬והנים‬
‫ובנות יענה בכו אס השריפה‪ ,‬ונלך במדבר הגדול והנורא הוא מקום דאבון נסש‬
‫וכליון עינים‪ .‬ונמש ושרף ועקרב וצמאון אשר אין מים‪ .‬אבל שמנוהו בזעת אסנו‪.‬‬
‫ודמעת עפעסנו‪ .‬מקום נהרים גדולים רחב* ידים‪ .‬ויהי כבואנו עד עזה‪ .‬אחר יגיעה‬
‫קשה ועזה‪ .‬ערכנו תהלה לאל בתוף ומחול‪ .‬על כי עברנו מעבר החול‪ .‬ויצאנו מן‬
‫הקדם אל המול‪ .‬ולא שקטנו לרוץ בנמל שוטף‪ .‬או ברק חועף‪ .‬ויםתירנו בכף‬
‫האפילה‪ .‬ויורנו הנתיבות באישון לילה‪ .‬עד נפתחו לנו שערי שמים‪ .‬היא עיר ה׳‬
‫ירושלים‪ .‬ורקוד ונשהחוה לאל טליון‪ .‬אשר פקדנו בפקודת רחמים‪ .‬ונמנה שם חודש‬
‫ימים‪ .‬ובבל אלה הימים‪ .‬חבלים כסלו לי בנעימים‪ .‬ימים כאלו פניהם מפנינים נחצבו‪.‬‬
‫ומעצי חיים ןנקצבו‪ .‬ומכוכבי שחק גונבו‪ .‬והיינו בכל יום מתהלכים על קבריה‬
‫וציוניה‪ .‬ולנכות ציון המסאבלת על בניה‪ .‬עד כרו יבלי הדמעות שוחות בפניה‪ .‬ולקונן‬
‫על הריסוח ארמנותיה‪ .‬ושארית בניניה‪ .‬ולסבב על קברי הצדיקים אשר סביבותיה‪.‬‬
‫ולספוד על האם ועל בנותיה‪ .‬ובקצת הימים משכנו יד התשוקה בעבותים‪ .‬לעלות על‬
‫הר הזיתים‪ ,‬ולערוך תפלות‪ .‬לעושה נפלאות‪ .‬ולהשהחות למלך ה' צבאות‪ .‬והיינו‬
‫בעין דומעת‪ .‬ונפש נכרעס׳ משקיפים על מקום העזיה‪ .‬אשר נמלף לע״ז והיינו‬
‫מסתירים פנינו מהביט לנוה הכבוד הגדול אשר היה שם אהלה בתמלה‪ .‬אשר מקדם‬
‫שכנה בו שכינה‪ .‬ועתה שכנה עליו עננה‪ .‬ולא נשאר מן הבנינים כי אס אותות‬
‫מכאיבים לבב זוכריהם‪ .‬וידאיבו נבכי עיני רואיהם‪ .‬ובמלאת הימים האלה שמנו מגמתנו‬
‫מדברה דמשק‪ .‬וקראנו שם הזמן עשק‪ .‬כי הסעשקו עמו וכשהגיענו עדיה‪ .‬ראינו‬
‫עיר יססיה‪ .‬בנויה לתלפיה‪ .‬דרכיה דרכי נועם‪ ,‬וכולה יפה וסרה טעם‪ .‬דשנה כגפן‬
‫סוריה» בשפתי שושניה‪ .‬ועיני מעוניה‪ .‬שוחקת ובוכיה‪ .‬וכל נאותיה ע מגי' ה ד סי ם‪.‬‬
‫וכל יעריה גנות ופרדסים‪ .‬כמים ליס מכסים‪ .‬וכל דרכיה נחלים נטיו‪ .‬ובלחי הרריה‬
‫אש ושלג ישליו‪ .‬ומצוף שפתיה צמאים יחיו‪ .‬ובכל מסלות תעלות‪ .‬ועל הדרכים‪ .‬למים‬
‫וקניב לה שניר‬ ‫מהלכים‪ .‬ועל הנתיבות‪ .‬מראות השואבות‪ .‬וריחה כריח לבנון‪.‬‬
‫וחרמון‪ .‬ובקיץ ובחורף תשלג בצלמון‪ .‬ובתוך העיר מבגי הגולה‪ .‬קהלה גדולה‪.‬‬
‫ובתוכם הרופא הגדול רבי משה ב״ר צדקה ברום הודו הוא לבדו בין בני עירו כבדני‪.‬‬
‫ובדברי פיו עודדני‪■ .‬וזבד טוב זבדני‪ .‬אין בם אנוש יעטה סות המהללים כמדו‪• .‬יראו‬
‫קרוב לנדבה ונגש משה לבדו וכמעט אבדה נפשי במניה‪ .‬ולא מצאתי צרי לציריה‪.‬‬
‫לולי אשר מצאתי שם ליש מבני עדינה הוא עזרא עלה מבבל‪ .‬מצאתיו בים הנדוד‬
‫לרב חובל‪ .‬והשכיחני במתק חברתו החמודה‪ ..‬לעגת הפרידה‪ ..‬ועת קצה נפשנו בחיים‬
‫זנחנו‪ .‬כי כאשר נחנו‪ .‬לא נמנו מן השי אשר חנו נאנחנו‪ .‬ונוסעים אנחנו‪ .‬לנוה‬
‫החמודות‪ .‬ומקום המדות הנכבדות‪ ,‬היא ארס צובה *אשר שם גלגל הגדולה‪ .‬ונקודת‬
‫העגולה‪ .‬הוא השר 'הגדול מוסת הזמנים‪ .‬וראיה לאחרונים‪ .‬על הראשונים‪ .‬מנהל‬
‫לכל עם הארץ‪.‬‬ ‫בעדר‪ .‬וראש הסדר‪ .‬ייסף הוא השליט על הארץ‪ .‬הוא המשניר‬
‫׳‬ ‫ו א ש א ט ש לי‪:‬‬
 ‫ספר תחכמוני‬
‫ע ז א ו של־ום לג בי ר‪ .‬פזו רי בין א׳ו ס ף • תה^ת־ו מ סז‪; .‬רןךה ו כ ס ף ;‬
‫ו ב ק ש ל‪ 1‬מ לי ץ ‪ .‬הייות ם־ור׳ו חו עז ף ♦‬ ‫ז מן ל ס ס׳ו ר מ ק צ ת ‪ .‬ח מו ד׳ו תיו כ׳וסף‪.‬‬

‫ו א ת יהודה מלח לפניו אל יוסף‪ .‬הוא שמש הסהלוה טלסה למזרח ממערנ‪.‬‬
‫ויהי שם לגוי גדול וטצום ורב‪ .‬בנה אוצרוה החמומה‪ .‬וימלא אותם ביד המטודוה‪.‬‬
‫ויצבור יוסף נר‪ .‬ובא לטרוך סולסן במדבר‪ .‬לדטה לטוח אה יטף דבר‪ .‬הרוה צמאים‪.‬‬
‫וירפא נכאים והשיב לב אבוה על בנים‪ .‬ומחה ה' דמטה מטל כל פנים‪ .‬חדש זמן‬
‫אמרי בלוחו‪ .‬ורח׳ן במים טהורים‪ .‬ופשע אח בגדיו ולבש בגדים אמרים‪ .‬וביום עהרחו‬
‫לקח לו שסי תורים‪ .‬חור התורה וסור המשרה‪ .‬אשר בו נבחרים‪ .‬ובשניהם נאוו‬
‫ו א ש א מ ש לי;‬ ‫־לחייו בהורים‪ .‬צואריו בחרוזי השירים‪.‬‬

‫דרת תהלת־ו ‪t‬מ‪4‬זד נהדרת ;‬

‫‪VVI V‬‬ ‫ןיי‬ ‫‪ /‬״‬
‫ה ^ ר ב תוןז פי ה ו ל ש ^ן ז ה ב ] א ־‬
‫עוכל ןלא נמצא בתוף מחתרת;‬ ‫בזז ח מ ו ד ו ת בין ן ג נ ב ל ב מ תי‪.‬‬
‫מצאו לשוז זהב והאדרת ;‬
‫‪V V-‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪IT‬‬
‫ת^ך ‪T‬א ) ‪T‬ה ל‪. 1‬‬
‫‪I‬‬
‫ו‪ I‬ב״ •ע ת ‪I‬פ •לי ״לי ם ״ח ;פי מ ו‬

‫א ש רי האיש ילדהו‪ .‬וצרור המור אשר צפנהו‪ .‬גבר על בני דורו‪ .‬וכבן בהורו‪.‬‬
‫וכשורש אמירו‪ .‬ואין למי אמשיל אמד מהם ואשוה‪ .‬כי ממדות בני הדור יוסף איננו‬
‫ושמעון איננו‪ .‬הראיתם אשר בחר בו ה׳‪ .‬זה סיני מפני ה׳‪ .‬אבן יקרה לא ידע אנוש‬
‫ו א ש א מ ש לי;‬ ‫ערכה‪ .‬אלהים הנין לינה•‬

‫חו ש ף ;‬ ‫ס ו ד ^;קר‪1‬‬ ‫ק ב ו ץ ו אין א י ש‬ ‫הי ח ב א ר ץ טע‪:‬רב א ו ד ם ב תו ף•‬

‫ד מ ש כ ו ד ז נ ל ו א ת י ^ ס ף;‬ ‫ע ד בי י די הי^קר ל ד וי ש ו מ ה רו‪.‬‬

‫ך‪,‬ןא כולל המדות החמודות‪ .‬ובסוד התעודות‪ .‬לו עשר ידוה‪ .‬ו « ו ד הרפואות‪.‬‬
‫יגלה נפלאות‪ .‬ובחכמוח המדות‪ .‬בנה לו בית מדות‪ .‬ובשאלות המנין‪ .‬משיב כענין ‪.‬‬
‫ובנתיבות הגלגל‪ .‬יפלס כל מעגל‪ .‬וכל רזי התורה‪ .‬יוציאם נאורה‪, .‬וסוד הדקדוק‪.‬‬
‫על לבו חקוק‪ .‬ויפתח בגמרא‪ .‬כל דלת סגורה‪ .‬ובסוד 'כמשנה‪ .‬מסיו דעת ותבונה‪.‬‬
‫וחכמתו כבודה בס מלן‪ .‬ובבואה לפני המלך‪ .‬תשואות רן חן לה‪ .‬ויבר‪.‬ל אח חמרוקיה‬
‫ואס מנותיה לתת לה‪ .‬וארוחתו ארוסת תמיד נחנה לה‪ .‬ומנורת שכלו באהל מועד‬
‫העמיד‪ .‬להעלות נר תמיד‪.‬‬

‫ת ו ״ ש‪:‬ל ״ ב ״ ע‬
‫סט‬
‫‪ e‬ענות עני רוח ה׳ יכלכל מחלהו וכאבו נע״מר‪ .‬הצעיר חנניה‬
‫‪.‬‬ ‫•‪-‬‬ ‫ן^יקר‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫בפרק הגוזל‪ .‬הור וגוזל‪ .‬ממרום קני‪ .‬טורף באפו מער‪ ' q‬בני ‪ ,‬השסננהי' לפני*‬
‫ה' יעשה שלום לי א״ף שלו״ם בני‪ .‬מקץ שבועים שלשה לבכי ■בפהמי שטרי דמעה‪.‬‬
‫קראסי בבל לב ובכל נפש אל ה׳ ויענני להשיב אה בני‪ .‬משהה ספלחי פירוח עלהה‬
‫’ נס״ה לאוח ולמוסח העלמה מצודחה מציד בני‪ .‬מורה באצבע אלהים קרובים‪-‬לכל אשר‬
‫יקראוהו כי הקרה אלהי לפני ומהרמי למצוא בני‪ .‬יקום אבי כסוב זאה זכלוך־לבני‬
‫ישראל ועל ספר סקה סקס פולס אמר אלי בני‪ .‬עוד זה מדבר‪ .‬והנה זה עומד אסר‬
‫כומלנו עלה באזניו קול דודי קול הנער ויט אליו ‪ 7pn‬סן שססיו בעיניו מצא‪ .‬זה‬
‫דודי אוהב טהור לב אוהב צדקוה צדקה ה׳ עשה ‪ .‬יקר מאד נעלה כה״ר יוסף יצ׳ו‬
‫בכה״ר דוד ן' מובחר נ ״ע ידיד ה' בחירו רצהה נפשו המפלה והמחנה הזאה‪ .‬ולצווה‬
‫עליה בעט ברזל ועופרה להדפיסה‪ .‬למטן הראוס נפלאות סמים דעוה לפרסומי ניסא‪’.‬‬
‫אסרי דברו ירדו מחוקקים מושכים בעבוסוש אהבה צוארה בחרתי החריזי ז‪-‬״ל סכו‬
‫מממקים להבין משל ומליצה על שולי מעיל הקפר הנכבד הזה ‪ .‬שלוחומיה' נטשו‬
‫י‬ ‫'‬ ‫עלמה נצה;‬
‫ו א גי הפלמי הנס זאמ סקרמיה סקר אלוה לעיני בני עמי לכבוד ולמפארח ‪.‬‬
‫לעושה נפלאוס כי הלבשני בג‪ 7‬י ישע כמונס בני‪.‬‬

‫אל תער לנפש הבן‪.‬חרונף‪■ .‬‬ ‫אם חטאתי ” וןנברתי ךצ‪1‬נף‪.‬‬

‫•‬ ‫על הנערז‬ ‫כפני אולתי אל ירע ב^ניגיף‪.‬‬
‫יארב לחטוף בני אויבי‪ .‬״‪,‬‬ ‫בעון‪ ,‬בצעי טמון בחבי‪.‬‬
‫הנער נער ז‬ ‫בוכה למשפחותיו אבי אבי‪.‬‬
‫נדר בעדו הוימיבהו במחשבו‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫‪T‬‬ ‫״‬
‫דרכו‪.‬‬
‫־ גי‬
‫‪I‬‬
‫בסערה‬
‫‪“ T‬־‬
‫* ‪T T :‬‬
‫רשע‬ ‫‪• T‬‬
‫סופת‬
‫״־‬
‫גנכת‪’1‬‬
‫‪“ T:‬‬

‫■‬ ‫הקיץ מנער ז‬ ‫והצר לו במעוף צוקו‪.‬‬

‫דוי; ״‬ ‫‪•T‬‬
‫ידוה‬
‫• !‪V‬‬
‫יבבה‬ ‫‪T‬כל ‪-‬העזמע‬
‫‪V I • - -‬‬
‫דוךי לי משלח ונעזב מנוי‪.‬‬
‫^’ ‪: -‬‬ ‫שלף הוער‪: :‬‬ ‫איכה אידב מחדר בטני וגוי‪.‬‬
‫בעוני‪.‬‬
‫‪ -‬גי •‬
‫של‬ ‫נ‬
‫‪- I‬‬
‫בכפיו‬
‫‪T - :‬‬
‫חמס‬
‫‪TT‬‬
‫׳■על ל^»‬ ‫הישבה חנות אל לבן בטני‪.‬‬
‫;י קורא לנער ז‬ ‫לפכי ולמספד בהי ובני‪■ .‬‬
‫ואיז מחזיק בידו ביום נפלו;‬
‫‪I t‬‬ ‫‪I‬‬ ‫| ‪t‬‬ ‫‪I‬‬
‫י!בט על ימין ואין מושיע לו‪:‬‬
‫‪•1 -‬‬ ‫י‬ ‫‪- I‬‬

‫ק־ול הנער ז‬ ‫אף אין שומע כי ןחנן קולו‪.‬‬

‫בקומו לעחץ מחמל עיני‪.‬‬ ‫פחד ‪1:‬יי‪.‬‬‫‪- -‬‬
‫מפני‬
‫• ‪* J‬״‬
‫ואירא‬
‫ז • ‪T‬‬
‫זחלתי‬
‫‪• : *T‬‬
‫על פני הנער‪:‬‬ ‫חרה לי עד מות ;נפלו סני•‬
‫דכאי החליא‪.‬‬
‫‪• V; V‬‬ ‫•‬
‫חסיז יי‬
‫‪ T! I •• T‬״‬
‫‪I‬‬
‫חבלים נפלו בגורלי וחנלי•‬
‫ן ‪ V‬ז •‬ ‫‪• T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪;T‬‬ ‫‪:‬״‪• T‬‬

‫•‬ ‫ע ר ב א ל ד ^ ע ר‪.‬‬ ‫ערבה ^^‪1‬מחתי ונןעם נילי‪.‬‬

‫־‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫‪I‬‬ ‫; ‪• T‬‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫ר‪:‬‬

‫כמבכירה‪.‬‬ ‫צרה‬ ‫מאד‬ ‫נבהלה‬

‫‪.................................‬‬ ‫טךף בני למות נפשי הערה‪.‬‬
‫׳ ‪,‬‬ ‫בלב נער‪:‬‬ ‫כי אהבת עולם אדיבתיו ו;םשי קשורהי‬
‫לנחמני‪ .‬״‬
‫‪ T‬־ ‪• “ 1‬‬
‫תאיצו‬
‫‪-‬‬
‫אוהבי ורעי אל‬ ‫‪. y .‬‬
‫ממני‪.‬‬
‫' ‪T T‬‬
‫ואינו *‪1‬כי גלה‬ ‫יצאני‬
‫‪ tj‬־ • ! • "‬

‫*( בדפוס אמסטרדם נמצאה ההוספה הזאר ‪ ,‬ולבלסי מנוט ^טוב ‪,‬מנמליו העמדנוה‬
‫גס פ ה‪:‬‬
‫‪18‬‬
 ‫יעשה של׳ום לנערן‬ ‫עד‪.‬ישקיף י; ;חם ^רחטני♦‬
‫ואני תפלה לאל חיי ערוכה‪.‬‬ ‫ב׳וסי רן;ה בככי מסוכה‪.‬‬
‫אני והנער‪5‬‬ ‫לשקיור על דלתותיו נלכה‪.‬‬
‫תקשיח בני מיראתד‪.‬‬ ‫למה'תתעהו ן; מתזרתף‪.‬‬
‫א ^ ל ח א ת ‪•m ,‬‬ ‫ואני בתטי בדרן! א׳לרה׳ותיןז‪.‬‬
‫למען שפף אהןה אשר ‪.‬אהיריי‬ ‫החיה‪.‬‬ ‫נפש‪1‬‬ ‫מב‪1‬ר ישאיון‬
‫‪V«v‬‬ ‫ן ״ *"•‬ ‫>‬
‫משפט הנער‪:‬‬ ‫יהיה♦‬
‫* ‪VI‬‬
‫עיורם‬
‫‪T‬‬
‫‪I‬לא‪1‬ר‬
‫ידי כבדה ומכתי אנושה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪•I‬‬ ‫‪• T -‬‬ ‫‪ * T‬ז‬ ‫‪•T‬‬
‫שה♦‬ ‫מראזת ‪-X‬חזות ק’‬
‫‪T ft‬‬ ‫•• ‪I‬‬
‫נבהלתי‬
‫• ‪• J- - i‬‬
‫בעד הנער‪:‬‬ ‫על לוח לבי חרושה‪.‬‬
‫‪.T‬‬ ‫‪•1‬‬ ‫• •‬ ‫•‬

‫סני בל ב;ת מב<ו לד«שיב את בני‪ .‬ואתה לבדף תעשה פלא ראה‬
‫בעני! תימן א־ומר אל תכלאי ובצפון תני‪ .‬קומי שאי את הנער ן‬
‫אל תפן לרשעי ולרוע מעללים‪.‬‬ ‫עשה למען י׳ונקים ועוללים‪.‬‬
‫עמל הנער ן‬ ‫נא אל בעל נטולים‪.‬‬
‫ה׳ושיעני ואושעה בנחת ובשובה‪.‬‬ ‫סקדני וזכרני אלהי לט^בה‪.‬‬
‫אטיור א־ומר לנער‪:‬‬ ‫ק‪ 1‬ל ד׳ודי ד‪.‬נה זה בא‪.‬‬
‫למה זה אנכי בצרה משונה‪.‬‬ ‫צור מעון ’שיוכן טעונה•‬
‫השבעתני מטריוךים החיתני לענה‪ .‬ותשרן את הנער‪.‬‬
‫אל תבזה ^לנות לבי נישבר^ ונדכה‪.‬‬ ‫קיה קויתי ן; וצדקתף אהבה•‬
‫במה ןזןה נער‪:‬‬ ‫למענף עשה בי מה בידי‪.‬‬
‫להגיות בתיורתף חישק ותפלטהו‪.‬‬ ‫ראה ;י והביטה ענהו‪.‬‬
‫תישלח;ךף אל הנער‪’ :‬‬ ‫מטים רבים ;מעף תכזעדהו‪.‬‬
‫שובה ן; בישובה ונחת לב אב על בניו‪ .‬תכיוננהו ע^לייון והשיבהו על בנ‪*1‬‬
‫השב את הנער ן‬ ‫מטעיוניות ארייות אל בית מעיונו‪.‬‬
‫להשיבו ^ אביו מ!ד שיומה‪.‬‬ ‫תוחלתי לף היא ולבי בף חופה‪.‬‬
‫י *‬ ‫לנער ‪:‬‬ ‫בי אנחנו לא נדע מה נעשה‪.‬‬

‫ועוד אני מדבר ב תפלה‪:‬‬

‫רביוניו של עולם מה ברי ומה בר בטני עליו שחל עדה ‪ .‬לטה ”‬
‫אויב ומתנקם על נטול ;דו הדה‪ :‬ונער^קטון ניוהג בצאן'אובדות שה‬
‫פזורה‪ .‬אכן את פישעי הוא נשא ונפישיו בנפשי גיולה וסורה‪ :‬עשה‬
‫למען תנוק של בית רבו נדה מפני בצבי‪ .‬הוסנר ב!ד ’אידב ‪.‬באריה‬
‫טוךף וכלביא‪ :‬אסיוף תאסיוף אספה אסיר תקוה בגי בני‪ .‬כי אין זולתף‬
‫לגאול מ!ד צר ולהקימו אין ישני ‪' :‬בזיועף תקבץ עיולל מחוץ כננקף‬
‫דת בעוללות‪ .‬בי גדול אתה י; ולןז נתבנו י עלילות‪ ':‬הבט משטי‪.‬ם‬
‫הישקיפה מטעזן ^קדישן? לדגל הילדים ‪. .‬ההולכים לאט בקרב חיכליף‬
‫ע‬ ‫’׳־‬
‫אחים גם ‪.‬יסד והיו לאחדים‪ J‬והנה הקטן רך ויחיד מתהלןז בתומיו‪.‬‬
‫מצהרים יקום והתהלוו ובעליו אין עט־ו‪ :‬וימצאהו אי^ט רע ובלי‪.‬על‬
‫מ־שב־ו בךשת‪ .1‬פג־וש ב׳ו מקרה ופגע מקרה הכסיל כאולתו» אל הנער‬
‫הז;ה התפלילתי תפלה קצרה‪ .‬מק‪1‬צר רוח נשברה צרה כמבכירה ‪> :‬ממע‬
‫” לק‪'1‬ל אביו ‘ולק־ול י אמו אליך צןגקו‪ .‬דברי הצלמיות וזיקתם כ ל ם‬
‫יכתב כספר ויוחקו ‪ :‬אם הילך בןנרה כאש מרוב שיחה וכןגסה• התדום‬
‫בת עינה הת־שכח אשה‪ :‬השיבהו יי אל דביר קדשך לת‪1‬ךה ולתעודה‪.‬‬
‫איודה שטף כי ט׳וב בסוד ;שרים ועדה ו למה תישן ן; עורה לקראתו‬
‫כי פשעי‬ ‫תעיר קנ׳ו ‪ .‬תשיב את ‘שבותו!חש׳בהו ‪.‬על כנ‪; : 1‬דע‪:‬תי‬
‫רבו כמ־ו רבו למעלה ראש ‪ .‬השביעוני טטר־ורים הרוני לן^נה ור’וש ;‬
‫מתודה ומשתחוה אפים‬
‫‪. . .‬‬ ‫‪- J ,‬‬ ‫וצמא ‪ • .‬ן ־»‬
‫עיה ‪“ T1‬‬
‫ישועתד ד‪-‬ו‬
‫"‪I‬‬ ‫מעיני‬
‫‪111‬‬ ‫אל ־ ״‬
‫הי‪1‬ם ‪V‬‬
‫‪:‬‬ ‫ואב׳וא ־‬
‫‪»T‬‬
‫ארץ בהמיות ימים ה׳ומה ‪:‬‬
‫ביום שבוס שני ממני‪ .‬הזר הקרב לחטן« עי״ני‪ .‬ביום השניישי בהיוסם כואניס‬
‫לבי ובשרי‪ .‬ביום החדש הוא מדש זיו נהפך עלי למשחיח‪ .‬קראהי מצר• ואסנפל לפני‬
‫ה' נ' הפלוס אלו ארוכה וקצרה‪ .‬אס אחד ועשרים היום אשר הסנפלהי ויענני מהר‬
‫קדשו בשנים ועשרים יום בו כב״יכול מראם חדש חדש עמדי‪ .‬הוא זיוי הוא סודי‪ .‬כי אראה‬
‫אובד מכנן< הארץ הביא בכליוסי‪ .‬בביסי ובחומוסי ‪ .‬הביא בני בחוסן ישועות פניו ‪.‬‬
‫שנה של״חה הנער אסי ביום השלי״שי יקימנו ויחיה לפניו‪:‬‬

‫מפתחות‬
‫לספר תחכמוני‪:‬‬
‫ג׳ ע״א‬ ‫דף‬ ‫הראשון‬ ‫השער‬
‫ה׳ ע״א‬ ‫דף‬ ‫יי׳ו‬ ‫^‬ ‫״‬ ‫!‪*•#‬יו• •‬ ‫השני‬ ‫השער‬
‫ו׳ ע״א‬ ‫דף‬ ‫מודיע תוקף השיר ומהללו ‪. .‬‬ ‫השלישי‬ ‫השער‬
‫ח׳ ע״א‬ ‫דה‬ ‫בשבח שני משוררים ‪. . . .‬‬ ‫הרביעי‬ ‫השער‬
‫ט' ע“ב‬ ‫דף‬ ‫השער‬
‫י׳ב ע״א‬ ‫דף‬ ‫בענין אימה כעורה ‪......................‬‬ ‫השער הששי‬
‫י״ג ע״ב‬ ‫דף‬ ‫השער השביעי משני גבורים נלחמים‪. . . . .‬‬
‫י״ד ע״ב‬ ‫דף‬ ‫השער השמיני במהלל אגרת ישרה וגזורה ‪. . .‬‬
‫ט׳׳ווע״ב‬ ‫דף‬ ‫בשלשים משוררים מתהללים • ‪.‬‬ ‫השער התשיעי‬
‫י״ז ע״ב‬ ‫דף‬ ‫השער העשירי בחסידות הכפרי ‪..........................‬‬
‫י״ט ע׳׳א‬ ‫דף‬ ‫השער האחד עשר בטהלל מליצה בכל מלותיה רי״ש ‪.‬‬
‫כ' ע״א‬ ‫דף‬ ‫השער השנים עשר מהנדיבות והכילות ‪• . • . . .‬‬
‫כ״ג ע״א‬ ‫דף‬ ‫השער השלשה עשר ויכוח הנפש עם השכל והגוף ‪.‬‬
‫כ״די ע״ב‬ ‫דף‬ ‫השער הארבעה עשר בסדור תפלה יקרה ‪. . . . .‬‬

‫‪%‬־‬
 ‫מ פ ת חוו ת‬
‫השעי החמשה עשד בתפלה למשה איש האלהים ‪ . . .‬ד ף כ״ו ע״א‬
‫דף כ״ו ע״ב‬
‫השער הששה עשר בויבנח שנעה משוררימ • י י ‘‬
‫השער השבעה עשר נויכוה המין והמאמין י י * י י דף כ״חע״ב‬
‫השער היממונר* עימר בידיעת השיר מאין עלה וירד ♦ י דף ל־ ע״א‬
‫השער התשעה עשר משבעה בחורי המד מתוכחים ממירים‪ .‬דף ל״בע״ב‬
‫משבע הבתולות ותהבולותיהן י י דה ל״גע״ב‬ ‫היטער העשרים‬
‫השער האחד ועשרים בערמת׳״הבר הקני ‪ . .‬י י י ♦ דף ל״רע״ב‬
‫השער השנים ועשרים ענין האיש החוזה בכוכבים ‪ .‬י דף ל״העי׳א‬
‫השער השלשה ועשרים בצרת חבר הקני ודאגתו ‪ . .‬י דף ל״וע״א‬
‫ךרמער הארבעה ועשרים בשליה צבור ושבושיו‪ .‬י י י דף ל״זע״א‬
‫השער החמשה'ועשרים בציד הגבורהחזק‪ • . .‬י י דף ל״חעי׳א‬
‫השער הששה ועשרים בםפור עניני הדרכים‪ . .‬י י דף ל״חע*ב‬
‫השער השבעה ועשרים כימכח היין ותועלותיו ‪ • . . .‬דף ל׳טע״ב‬
‫השער השמונה ועיטרים בשבחי ציון וירושלים ‪ . .‬י ♦ דף מ׳ ע׳־ב‬
‫השער התשעה ועשרים האב ובנו שואלים ‪ . . .‬י י דף מ״אע״א‬
‫הרופא האורח ‪ . . . .‬י • שם ע״ב‬ ‫השער השלשים‬
‫השער האחד ושלשים■ כפרש אימר התל בגמרים‪ .‬י דף מ״בע׳׳א‬
‫השער השנים ושלשים כבחור משורר ‪ .........................‬דף מ״גע־׳א‬
‫השער השלשה יימלשים בשירים על אלפ״א כית״א ‪ . .‬דף ט״הע״ב‬
‫הימער הארבעה ושלשים נספור הםוחר לאורח ‪ . . . .‬דף מ״זע״א‬
‫השער החמשה ושלשים בספור קבורת עזרא זכרו לברכה‪ .‬דף ט״חע״א‬
‫השער הששה וימלשים בשאלות ותשובות ‪ . . . . .‬דף מ״טעיב‬
‫השער השבעה ושלשים מן הנשוך מהנחש ‪ . . . . .‬דף! מ״ט ע׳׳ב‬
‫השער השמונה ושלשים בספינה מסתערת בים‪ . . . .‬דף נ׳ ע״ב‬
‫השער התשעה וימלשים ויכוח הלילה והיום ‪ . . . .‬דף נ״אע״א‬
‫ויכוח העט והחרב ‪ ...................‬דף לאע״ב‬ ‫השער הארכעים‬
‫השער האחד וארבעים מחלוקת האיש והאשה ‪ • . .‬דף לנ ע ״ א‬
‫השער השנים וארבעים מריבות הכילות והנדיבות ‪ . .‬דף נ״גע״א‬
‫היטער השלשה וארבעים מריבת הים והיבשה ‪ . . . .‬דף לד ע׳׳א‬
‫השער הארבעה וארבעים ברב השואל לתלמידיו ‪ . . .‬שם ע״ב‬
‫השער החמשה וארבעים טממלי החכמה ‪ . . . . . .‬דף נ״ד ע״ב‬
‫השער הששה וארבעים יספור אנשי המדינות ‪ . . . .‬דה נ״ו ע״ב‬
‫השער'השבעה וארבעים כשבה כל מיינה‪ ....................‬דף ס' ע״א‬
‫השער היממונה וארבעים החולה והרופא ‪ . . . . . .‬דף ס״אע׳׳א‬
‫דף ם״א ע״ב‬ ‫השער התשעה וארבעים בשכה פירות אילני הגןוי י‬
‫דף ס״גע״א‬ ‫בשירים נפרדים מפז יקרים‬ ‫השער החטשים‬