‫תוכן העניינים‬

‫עמוד‬ ‫נושא‬
‫‪1‬‬ ‫חזקות ושורשים‬
‫‪4‬‬ ‫פולינומים‪ :‬מושגים בסיסיים‬
‫‪6‬‬ ‫נוסחאות של כפל מקוצר‬
‫‪7‬‬ ‫טרינום ריבועי ‪ax2+bx+c‬‬
‫‪8‬‬ ‫חילוק פולינומים‬
‫‪10‬‬ ‫שברים אלגבריים‬
‫‪12‬‬ ‫משוואות‬
‫‪18‬‬ ‫משוואה ליניארית‬
‫‪20‬‬ ‫משוואה ממעלה שנייה )משוואה ריבועית(‬
‫‪24‬‬ ‫משוואות שיש בהן נעלם במכנה‬
‫‪25‬‬ ‫משוואות שמופיע בהן ערך מוחלט‬
‫‪28‬‬ ‫משוואות אי רציונליות‬
‫‪30‬‬ ‫משוואות עם כמה משתנים‬
‫‪31‬‬ ‫מערכת משוואות ‪ :‬מושגים בסיסיים‬
‫‪33‬‬ ‫דרכים אחדות לפתרון מערכות משוואות‬
‫‪35‬‬ ‫מערכת של שתי משוואות ליניאריות בשני נעלמים‬
‫‪38‬‬ ‫אי‪ -‬שוויון‪ :‬מושגים בסיסיים‬
‫‪40‬‬ ‫תכונות של אי‪ -‬שוויונים‬
‫‪42‬‬ ‫אי‪-‬שוויונים ממעלה ראשונה בנעלם אחד‬
‫‪43‬‬ ‫אי‪-‬שוויונים ממעלה שנייה )אי שוויונים ריבועיים(‬
‫‪45‬‬ ‫אי‪ -‬שוויונים שמופיע בהם נעלם במכנה‬
‫‪46‬‬ ‫אי‪-‬שוויונים שמופיע בהם ערך מוחלט‬
‫‪49‬‬ ‫אי‪-‬שוויונים אי‪-‬רציונאליים‬
‫‪51‬‬ ‫מערכות אי‪-‬שוויונים‬
 ‫חזקות ושורשים‬

‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים ומשפטים‬

‫‪1. 53 =5·5·5‬‬ ‫‪An =A·A·A·…·A‬‬ ‫חזקה ‪ An‬שהמעריך שלה ‪ n‬הוא מספר‬
‫‪2. 171=17‬‬ ‫טבעי‪ ,‬מציינת מכפלה של ‪ A‬ב‪,A-‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2 2 2 2‬‬ ‫‪ n‬פעמים‪.‬‬
‫⋅ ⋅ ⋅ = ‪3. ( ) 4‬‬
‫‪3‬‬ ‫‪3 3 3 3‬‬ ‫‪ A‬הוא בסיס החזקה‪.‬‬
‫‪ n‬הוא מעריך החזקה‪.‬‬
‫)‪4. (−3) 2 = (−3) ⋅ (−3‬‬
‫‪5. -32= -(3×3)= -9‬‬

‫‪1 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫חזקה שהמעריך שלה הוא מספר שלילי‪,‬‬

‫= ‪1. 2 −3‬‬ ‫=‬ ‫= ‪A−m‬‬
‫‪23 8‬‬ ‫‪Am‬‬ ‫‪ (A≠0) ,A-m‬מציינת שבר שהמונה שלו‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪A0 = 1‬‬ ‫הוא ‪ ,1‬והמכנה שלו הוא חזקה שהמעריך‬
‫= ‪2. (−4) −1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪=−‬‬ ‫שלה הוא המספר הנגדי ל‪m-‬‬
‫)‪(−4‬‬ ‫‪4‬‬
‫שימו לב‪ :‬הפעולה‬ ‫חזקה שהמעריך שלה הוא ‪, 0‬‬
‫‪4 −2‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪16‬‬ ‫‪49‬‬
‫( ‪3.‬‬ ‫)‬ ‫=‬ ‫‪= 1:‬‬ ‫=‬
‫‪ 00‬היא חסרת‬ ‫‪ ,(A≠0) , A0‬ערכה ‪.1‬‬
‫‪7‬‬ ‫‪4 2‬‬ ‫‪49‬‬ ‫‪16‬‬
‫) (‬
‫‪7‬‬ ‫משמעות‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫‪4. 8 0 = ( − 5) 0 = ( ) 0 = 2.3 0 = 1‬‬
‫‪4‬‬

‫‪2‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫‪1.‬‬ ‫‪83‬‬ ‫‪= 3 82 = 3 64 = 4‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪1‬‬
‫‪A n = Am‬‬ ‫‪,‬‬
‫חזקה שהמעריך שלה הוא שבר‪A n ,‬‬
‫= ‪2. ( 4 ) 2‬‬ ‫‪4‬‬
‫=‬
‫‪2‬‬ ‫)‪ , (A>0‬מציינת שורש מסדר ‪ n‬של המספר‬
‫‪9‬‬ ‫‪9‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪.A m‬‬
‫‪3‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪3. 25‬‬ ‫‪2‬‬ ‫=‬ ‫‪3‬‬
‫=‬ ‫=‬
‫‪25‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪125‬‬
‫‪25 2‬‬

‫‪1‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים ומשפטים‬
‫מכפלה של חזקות שהבסיסים שלהם‬
‫‪1. 45×47=45+7=412‬‬
‫שווים‪ ,‬שווה לחזקה שהבסיס הוא הבסיס‬
‫‪2. (A-B)n× (A-B)m =(A-B)n+m‬‬ ‫‪Am·An = Am+n‬‬
‫המשותף והמעריך שלה הוא סכום‬
‫‪3. 6105 : 66= 610-6= 64‬‬ ‫המעריכים‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪Am: An = Am-n‬‬
‫‪5 −8‬‬ ‫‪−3‬‬ ‫מנה של חזקות שהבסיסים שלהם‬
‫‪4. 58 = 5 = 5 = 53 = 125‬‬ ‫שווים‪ ,‬שווה לחזקה שהבסיס הוא הבסיס‬
‫‪(Am)n =A m n‬‬
‫‪3 5‬‬ ‫‪3×5‬‬ ‫‪15‬‬ ‫המשותף והמעריך שלה הוא הפרש‬
‫‪5. (4 ) =4 =4‬‬
‫המעריכים‪.‬‬
‫‪6. (0.6-2)-4=0.6-2 ×(-4)=0.68‬‬ ‫‪Am· Bm = (A·B)m‬‬
‫‪Am: Bm = (A:B)m‬‬
‫‪56 5 6‬‬ ‫חזקה של חזקה שווה לחזקה בעלת אותו‬
‫‪7.‬‬ ‫) (=‬
‫בסיס ומעריך השווה למכפלת המעריכים‪.‬‬
‫‪76 7‬‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫מכפלה של חזקות בעלות מעריכים זהים‬
‫= ‪8. 65 :125 = (6 :12)5 = ( )5‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪32‬‬ ‫שווה לחזקה בעלת אותו מעריך‪ ,‬ובסיס‬
‫השווה למכפלת הבסיסים‪.‬‬
‫מנה של חזקות בעלות מעריכים זהים‬
‫שווה לחזקה בעלת אותו מעריך‪ ,‬ובסיס‬
‫השווה למנת שני הבסיסים‪.‬‬

‫‪1.‬‬ ‫‪25 = 5‬‬ ‫‪( A ) 2 = A,‬‬ ‫שורש ריבועי של מספר לא שלילי הוא‬
‫‪16‬‬ ‫‪4‬‬ ‫‪A ≥0‬‬ ‫מספר לא שלילי שהריבוע שלו שווה‬
‫‪2.‬‬ ‫=‬
‫‪9‬‬ ‫‪3‬‬ ‫למספר הנתון‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫שימו לב! כאשר פועלים בתחום‬
‫‪3. ( − 7 ) = 7‬‬
‫המספרים הממשיים‪ ,‬שורש ריבוע של‬
‫‪4. a 2 = a‬‬ ‫מספר שלילי הוא חסר משמעות‪.‬‬

‫‪1. 16 × 9 = 16 × 9 = 4 × 3 = 12‬‬ ‫‪A⋅ B= A⋅ B‬‬ ‫שורש ריבועי של מכפלה )מנה( של שני‬

‫אם ‪B ≥ 0 ,A ≥ 0‬‬ ‫מספרים לא שליליים שווה למכפלה‬
‫‪2. a 2 × b 2 = a 2 × b 2 = a × b‬‬ ‫)למנה( של השורשים הריבועיים של‬
‫= ‪3. 150 = 25 × 6 = 25 × 6‬‬ ‫‪A: B = A: B‬‬ ‫המספרים האלה‪.‬‬
‫שימו לב! אין כללים למציאת שורש של‬
‫‪=5 6‬‬ ‫אם ‪B > 0 ,A ≥ 0‬‬
‫סכום או הפרש‪.‬‬
‫‪64‬‬ ‫‪64 8‬‬
‫‪4.‬‬ ‫=‬ ‫=‬
‫‪25‬‬ ‫‪25 5‬‬
‫‪5. 2.25 = 225 : 100 = 15 : 10 = 1.5‬‬

‫‪2‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים ומשפטים‬
‫כי ‪(3)3=27‬‬ ‫‪27 = 3‬‬ ‫‪(n A ) n = A‬‬ ‫שורש מסדר ‪ n‬של מספר ‪ A‬הוא מספר‬
‫‪3‬‬

‫שהחזקה ה‪ n -‬שלו שווה ל‪.A -‬‬

‫‪5‬‬
‫‪− 32 = −2‬‬ ‫‪n‬‬
‫אם ‪ n‬הוא מספר זוגי‪ ,‬אז ‪ A‬וגם ‪ A‬הם‬
‫‪4‬‬
‫‪(−2) 4 = 2‬‬ ‫מספרים לא‪-‬שליליים‪.‬‬
‫‪n‬‬
‫אם ‪ n‬הוא מספר אי‪ -‬זוגי‪ ,‬אז ‪ A‬וגם ‪A‬‬
‫הוא חסר משמעות‬ ‫‪6‬‬
‫הביטוי ‪− 1‬‬ ‫יכולים להיות שליליים או לא‪-‬שליליים‪.‬‬

‫‪1. 6 64 = 3 64 = 3 8 = 2‬‬ ‫‪nm‬‬ ‫שורש מסדר ‪ n‬של שורש מסדר ‪ m‬של‬

‫‪A = mn A‬‬
‫מספר‪ ,‬שווה לשורש מסדר ‪ mn‬של‬
‫‪nk‬‬ ‫‪n‬‬
‫‪2.‬‬
‫‪3 4 3 12 3 4‬‬
‫‪a = a = a‬‬ ‫‪A mk = A m‬‬ ‫המספר‪.‬‬
‫)צמצום המעריכים(‬ ‫כאשר נתון שורש של חזקה‪ ,‬אפשר לחלק‬
‫‪3. 3 27⋅125 = 3 27 ⋅ 3 125 = 3⋅ 5 = 15‬‬ ‫את מעריך השורש ואת מעריך החזקה‬
‫באותו מספר‪.‬‬
‫‪16 4 16 2‬‬ ‫‪n AB = n A ⋅ n B‬‬
‫‪4. 4‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫שורש מסדר ‪ n‬של מכפלה )מנה( של‬
‫‪81 4 81 3‬‬ ‫‪B≥0,A≥0‬‬ ‫מספרים לא שליליים‪ ,‬שווה למכפלה‬
‫‪3‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪5. 0.064 = 64 : 1000 = 4 : 10 = 0.4 n A : B = n A : n B‬‬ ‫)למנה( של השורשים מסדר ‪ n‬של‬
‫‪B>0,A≥0‬‬ ‫המספרים‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫פולינומים‪ :‬מושגים בסיסיים‬

‫דוגמאות‬ ‫תיאור מילולי‬

‫‪5x3y5, ax2, -3/7xy12, 0.3d2hkh3, 8‬‬ ‫חד‪-‬איבר הוא ביטוי אלגברי הכולל מספר‪,‬‬
‫המקדם של החד‪-‬איבר ‪ -3x2u‬הוא ‪.-3‬‬ ‫אות או מכפלה של כמה מספרים ואותיות‪.‬‬
‫מקדם של חד‪-‬איבר הוא מספר המופיע‬
‫המקדם של החד‪-‬איבר ‪ 3c4·2cd‬הוא ‪.3·2=6‬‬
‫בחד‪-‬איבר‪.‬‬
‫בדרך כלל רושמים את המקדם משמאל‬
‫המעלה של החד‪-‬איבר ‪ 0.4 d3c2‬היא ‪.3+2=5‬‬
‫לאותיות בחד‪-‬איבר‪.‬‬
‫המעלה של החד‪-‬איבר ‪ 0.4 x4ya2‬היא ‪.4+1+2=7‬‬ ‫המעלה של חד‪-‬איבר היא סכום החזקות‬
‫המופיעות בחד‪-‬איבר‪.‬‬

‫‪ 3x2y+5xy5-2x4 -15y2‬הוא פולינום שמעלתו ‪,6‬‬
‫‪.‬‬
‫כמעלת החד‪-‬האיבר ‪5xy5‬‬
‫‪ 4kd3 + 5d2 – x4‬הוא פולינום שמעלתו ‪.4‬‬
‫מעלת הפולינום ‪ 2x3-8xy4+x2y‬שווה למעלת‬
‫החד‪-‬איבר ‪ -8xy4‬והיא ‪.1+4=5‬‬
‫פולינום )רב‪-‬איבר( הוא סכום או הפרש של‬
‫כמה חד‪-‬איברים‪.‬‬
‫המעלה של פולינום היא המעלה של החד‪-‬איבר‬
‫בעל המעלה הגבוהה ביותר המופיע בפולינום‪.‬‬

‫‪2a2b-b2, 3x+4, m + 2n‬‬ ‫דו‪-‬אברים‪:‬‬ ‫דו‪-‬איבר )בינום( הוא רב‪-‬איבר המורכב משני‬
‫‪5‬‬ ‫‪2‬‬ ‫חד‪-‬איברים‪.‬‬
‫‪, a + a b – 2bc‬‬ ‫תלת‪-‬איבר‪:‬‬
‫‪2‬‬ ‫תלת‪-‬איבר )טרינום( הוא רב‪-‬איבר המורכב‬
‫טרינום ריבועי‪3x – 5x +2 :‬‬
‫משלושה חד‪-‬איברים‪.‬‬

‫טרינום ריבועי הוא טרינום שמופיע בו משתנה‬

‫)אות( אחד שמעלתו ‪.2‬‬

‫‪ .1‬בפולינום ‪ ,3x2y – 2x2 +5x2y‬האיברים ‪3x2y‬‬ ‫איברים דומים הם חד‪-‬איברים הנבדלים זה‬
‫ו ‪ 5x2y-‬הם איברים דומים‪ .‬אחרי כינוס האיברים‬ ‫מזה רק במקדמים )אם בכלל(‪.‬‬
‫הדומים‪ ,‬מתקבל הפולינום ‪.8x2y – 2x2‬‬
‫‪ .2‬בפולינום ‪,0.1m2n – 7nm2 +mn+2n‬‬ ‫כינוס איברים דומים הוא חיבור )חיסור(‬
‫האיברים ‪ 0.1m2n‬ו‪ – 7nm2 -‬הם איברים דומים‪.‬‬ ‫האיברים הדומים לחד‪-‬איבר אחד‪.‬‬
‫אחרי כינוס האיברים הדומים מתקבל הפולינום‬
‫‪.–6.9m2n +mn+2n‬‬
‫‪ .3‬בפולינום ‪ 5a c –ac+2a4‬אין איברים דומים‪.‬‬
‫‪4‬‬

‫‪4‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫תיאור מילולי‬
‫‪1. (2x3yc5)·(-3xc2)=-6x4yc7‬‬ ‫כפל חד‪-‬איברים‪:‬‬
‫המקדם של המכפלה שווה למכפלת המקדמים‬
‫‪2. ab·(5ab2c)·(2a2c2)=10a4b3c3‬‬
‫של החד‪-‬איברים הנפרדים;‬
‫‪3. (2xy2-3x3)·(y3+4x3)=(2xy2)·y3+(2xy2)·(4x3)-‬‬ ‫המעריך של כל אות במכפלה שווה לסכום‬
‫‪3x3·y3-3x3·(4x3)=2xy5+8x4y2-3x3y3-12x6‬‬ ‫המעריכים של אותה אות בחד‪-‬איברים‬
‫הנפרדים )לפי תכונות החזקות(‪.‬‬
‫כפל פולינומים‪:‬‬
‫כופלים כל אחד מהחד‪-‬איברים של הפולינום‬
‫הראשון בכל אחד מהחד‪-‬איברים של הפולינום‬
‫השני ואחר כך מכנסים חד‪-‬איברים דומים‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫נוסחאות של כפל מקוצר‬

‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫תיאור מילולי‬

‫=‪1. 4c2-d6=(2c)2-(d3)2‬‬ ‫)‪a2-b2=(a-b)(a+b‬‬ ‫הפרש ריבועים‬
‫)‪=(2c-d3)(2c+d3‬‬
‫‪2. (3x-2y2)(3x+2y2)= 9x2-4y4‬‬

‫=‪1. (xy+4)2=(xy)2+2xy·4+42‬‬ ‫‪(a±b)2= a2±2ab+b2‬‬ ‫ריבוע של סכום )הפרש(‬

‫‪=x2y2+8xy+16‬‬
‫=‪2. (k2-b2)2=(k2)2-2k2b2+(b2)2‬‬
‫‪=k4-2k2b2+b4‬‬

‫=‪27x3+y3=(3x)3+y3‬‬ ‫)‪a3+b3=(a+b)(a2-ab+b2‬‬ ‫סכום חזקות שלישיות‬

‫)‪=(3x+y)(9x2-3xy+y2‬‬

‫=‪b6-8=(b2)3-23‬‬ ‫)‪a3-b3=(a-b) (a2+ab+b2‬‬ ‫הפרש חזקות שלישיות‬

‫)‪=(b2-2)(b4+2b2+4‬‬

‫·‪(2x-y+3)2=(2x)2+y2+9+2·2x‬‬ ‫‪(a+b+c)2=a2+b2+c2+2ab+2ac+2b‬‬ ‫ריבוע של טרינום‬

‫=‪·(-y)+2·2x·3+2·(-y)·3‬‬ ‫‪c‬‬
‫‪=4x4+y2+9-4xy+12x-6y‬‬

‫=‪a5-32=a5-25‬‬ ‫)‪an-bn=(a-b)(an-1+an-2b+…+bn-1‬‬ ‫פירוק לגורמים של הפרש‬

‫)‪=(a-2)(a4+2a3+4a2+8a+16‬‬ ‫חזקות‬

‫= ‪( x + 1) 4 = x 4 + ⎛⎜ 4 ⎞⎟ x 3 + ⎛⎜ 4 ⎞⎟ x 2 + (a + b)n‬‬ ‫בינום ניוטון‬

‫⎠ ‪⎝1‬‬ ‫⎠‪⎝ 2‬‬
‫⎛‬ ‫‪4‬‬ ‫⎞‬ ‫‪a n + ⎛⎜ n ⎞⎟a n −1b + ... + ⎛⎜ n ⎞⎟a n −k bk + ... + bn‬‬ ‫)בינום בחזקת ‪(n‬‬
‫= ‪+ ⎜ ⎟x + 1‬‬ ‫⎠ ‪⎝1‬‬ ‫⎠‪⎝k‬‬
‫‪1‬‬
‫⎠ ⎝‬
‫‪x 4 + 4x 3 + 6x 2 + 4x + 1‬‬

‫= ⎞‪⎛3‬‬ ‫!‪3‬‬ ‫‪6‬‬ ‫= ⎞‪⎛n‬‬ ‫!‪n‬‬

‫⎟‪⎜ 2‬‬ ‫=‬ ‫‪=3‬‬ ‫⎟‪⎜k‬‬ ‫המקדמים הבינומיים‬
‫‪⎝ ⎠ 2! (3 − 2)! 2 ⋅1‬‬ ‫!) ‪⎝ ⎠ k!(n − k‬‬
‫‪5! = 5 ⋅ 4 ⋅ 3 ⋅ 2 ⋅1 = 120‬‬ ‫‪n! = 1·2·3·…· n‬‬
‫‪ n‬עצרת‬

‫‪6‬‬
 ‫טרינום ריבועי ‪(a≠0) ax2+bx+c‬‬
‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫תיאור מילולי‬
‫‪ .1‬נתון הטרינום ‪, x2-5x+6‬‬ ‫שורשי הטרינום‬
‫‪.a=1, b=-5, c=6‬‬ ‫‪− b ± b 2 − 4ac‬‬
‫= ‪x1,2‬‬ ‫הריבועי‬
‫שורשיו הם‪:‬‬ ‫‪2a‬‬
‫‪ ax2+bx+c‬שימו לב! אם ‪,b2-4ac<0‬‬
‫‪5 ± 52 − 4 × 6 5 ±1‬‬ ‫לטרינום אין שורשים‪.‬‬
‫= ‪x1,2‬‬ ‫=‬ ‫הם שורשי‬
‫‪2 ×1‬‬ ‫‪2‬‬
‫המשוואה‬
‫‪x1 = 3, x 2 = 2‬‬ ‫הריבועית‬
‫‪ .2‬נתון הטרינום ‪-3x2+2x-1‬‬ ‫‪.ax2+bx+c=0‬‬
‫‪a=-3, b=2, c=-1‬‬
‫לטרינום זה אין שורשים כי‬
‫‪b2-4ac=22-4(-3)(-1)<0‬‬

‫נתון הטרינום ‪. 2x2+6x-5‬‬ ‫אם לטרינום הריבוע ‪ax2+bx+c‬‬ ‫נוסחאות וייטה‬

‫מתקיים ‪,b -4ac=62-4·2·(-5)>0‬‬
‫‪2‬‬
‫יש שורשים ‪x2, x1‬‬
‫ולכן לטרינום יש שני שורשים‬ ‫‪b‬‬ ‫‪c‬‬
‫‪ x2‬ו‪ x1-‬ומתקיים‪:‬‬ ‫אז = ‪x1 + x 2 = − , x1 ⋅ x 2‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪b‬‬ ‫‪6‬‬
‫‪x1 + x 2 = − = − = −3,‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪c −5‬‬ ‫‪1‬‬
‫= = ‪x1 ⋅ x 2‬‬ ‫‪= −2‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪7‬‬
 ‫חילוק פולינומים‬
‫כמו במספרים‪ ,‬חילוק ביטויים אלגברים זה בזה הוא הפעולה ההופכית לפעולת הכפל‪.‬‬
‫‪C‬‬
‫= ‪ , B‬כאשר ‪ C‬הוא המחולק‪ A ,‬הוא המחלק‪ ,‬ו‪ B -‬הוא המנה‪.‬‬ ‫אם ‪ ,A·B=C‬אז ‪ C : A =B‬או‬
‫‪A‬‬
‫לא תמיד המנה )תוצאת החילוק( של שני פולינומים היא פולינום‪.‬‬
‫בכל מקרה אפשר לבטא את התוצאה כשבר אלגברי‪.‬‬

‫דוגמאות‬ ‫תיאור מילולי‬

‫‪1. 18a3b2c: (3abc)= 6a2b‬‬ ‫חילוק חד‪-‬איברים‬
‫‪2. –5xy5 : (2y3)=-2.5xy2‬‬ ‫המנה של שני חד‪-‬איברים היא חד‪ -‬איבר‬
‫שהמקדם שלו הוא המנה של מקדמי‬
‫‪15a 4 x 2 k‬‬ ‫‪5a 2‬‬
‫‪3.‬‬ ‫=‬ ‫החד‪-‬איברים‪ ,‬והחזקה של כל אות היא‬
‫‪6a 2 x 2 k 3‬‬ ‫‪2k 2‬‬ ‫הפרש החזקות של אות זו בחד‪-‬איברים‪.‬‬

‫‪1. (2a2b2c3-a3c2+3a3b):(2a2)=2a2b2c3:(2a2)-‬‬ ‫חילוק רב‪-‬איבר בחד‪-‬איבר‬

‫‪a3c2:(2a2)+3a3b:(2a2)=b2c3-0.5ac2+1.5ab‬‬ ‫מחלקים כל אחד מאיברי הרב‪-‬האיבר‬
‫המחולק בחד‪-‬איבר המחלק‪.‬‬
‫‪8xy 3 z 5 + 6 y 2 z 2 − 9x 3 yz‬‬ ‫‪8x 3 z 5‬‬ ‫‪6y 2 z 2‬‬
‫‪2.‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫‪−‬‬
‫‪6x 2 z 3‬‬ ‫‪6x 2 z 3‬‬ ‫‪6x 2 z 3‬‬
‫‪9x 3 yz 4 2 y 2‬‬ ‫‪3xy‬‬
‫‪−‬‬ ‫‪= xz +‬‬ ‫‪−‬‬
‫‪2 3‬‬
‫‪6x z‬‬ ‫‪3‬‬ ‫‪x z 2z 2‬‬
‫‪2‬‬

‫חילוק רב‪-‬איברים זה בזה‬

‫יש למצוא רב‪-‬איבר שלישי שכאשר‬
‫‪(3x3-x2+6x-2) : (x2+2)=3x-1‬‬
‫כופלים אותו במחלק‪ ,‬מתקבל הרב‪-‬‬
‫כי ‪(x2+2)(3x-1)=3x3-x2+6x-2‬‬ ‫איבר המחולק‪ .‬לא תמיד קיים רב‪-‬איבר‬
‫כזה‪.‬‬

‫‪ (2x3+x2+7): (x2+3)= 2x+1‬שארית‪-6x+4:‬‬ ‫חילוק רב‪-‬איברים עם שארית‬

‫כדי לבדוק אם התוצאה נכונה‪ ,‬כופלים את המונה במחלק‬ ‫יש למצוא שני פולינומים‪ ,‬פולינום המנה‬
‫ומוסיפים את השארית‪:‬‬ ‫ופולינום השארית‪ ,‬כך שיתקיימו שני‬
‫‪(2x+1) · (x2+3) + (-6x+4) =2x3+x2+6x+3-‬‬ ‫תנאים‪ .1 :‬מכפלת הפולינום המחלק‬
‫קיבלנו את המחולק‪.‬‬ ‫‪6x+4=2x3+x2+7‬‬ ‫בפולינום המנה ועוד פולינום השארית‬
‫התנאי השני מתקיים גם הוא‪ :‬מעלת השארית היא ‪,1‬‬ ‫שווה לפולינום המחולק‪.‬‬
‫והיא קטנה ממעלת המחלק השווה ל‪.2-‬‬ ‫‪ .2‬מעלת פולינום השארית קטנה ממעלת‬
‫כלומר‪ ,‬תוצאת החילוק נכונה‪.‬‬ ‫הפולינום המחלק‪ .‬מקובל לחלק עם‬
‫שארית רק פולינומים במשתנה אחד‪.‬‬
‫חילוק פולינומים אפשר לבצע כמו חילוק‬
‫ארוך של מספרים רב‪-‬ספרתיים‪.‬‬
‫‪8‬‬
 ‫פירוק לגורמים‬
‫פירוק פולינום לגורמים הוא המרת פולינום למכפלה של כמה חד‪-‬איברים ורב‪-‬איברים‪.‬‬
‫קיימות כמה שיטות שונות לפירוק פולינום לגורמים‪ .‬הבסיסיות בהן מוצגות בטבלה להלן‪.‬‬
‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫תיאור מילולי‬
‫‪2‬‬ ‫הוצאת גורם משותף‬
‫)‪1. 4x -2xy= 2x(2x-y‬‬ ‫=‪AB+AC+…+AD‬‬
‫)‪=A·(B+C+…+D‬‬ ‫אם בכל האיברים של פולינום‬
‫=‪2. 2a2c-6a4bc2+4a3bc‬‬
‫מופיע גורם משותף )מספר או‬
‫)‪=2a2c·(1-3a2bc+2ab‬‬ ‫אותיות(‪ ,‬אפשר להוציא את‬
‫=)‪3. x2y(x-2y) +3x3(x-2y‬‬ ‫הגורם המשותף מחוץ לסוגריים‬
‫)לפי חוק הפילוג(‪ .‬אם מופיעה‬
‫)‪=x2(x-2y)( y+3x‬‬
‫אות משותפת‪ ,‬מוציאים אותה‬
‫הגורם המשותף בפולינום זה הוא‬ ‫מחוץ לסוגריים בחזקה הנמוכה‬
‫)‪.x2(x-2y‬‬ ‫ביותר שבה היא מופיעה‪.‬‬
‫‪1. 2a3-3ab+4a2c-6bc=(2a3-3ab)+‬‬ ‫=‪AB+AC+BD+CD‬‬ ‫חלוקה לקבוצות‬
‫‪+(4a2c-6bc)=a(2a2-3b)+2c(2a2-‬‬ ‫=)‪(AB+AC)+(BD+CD‬‬ ‫כדי למצוא גורם משותף‬
‫בפולינום‪ ,‬כדאי לפעמים‬
‫)‪3b)= (2a2-3b)(a+2c‬‬ ‫=)‪A(B+C)+D(B+C‬‬
‫לחלק את הפולינום לכמה‬
‫=‪2. x3y-3-2xy2+3xy+2y-x2‬‬ ‫)‪=(B+C)(A+D‬‬ ‫קבוצות בעלות גורם משותף‪.‬‬
‫=)‪(x3y-x2)+(3xy-3)+(-2xy2+2y‬‬
‫=)‪x2(xy-1)+3(xy-1)-2y(xy-1‬‬
‫)‪=(xy-1)(x2+3-2y‬‬
‫=‪1. x4y2-9x8=(x2y)2-(3x4)2‬‬ ‫)‪A2-B2=(A-B)(A+B‬‬ ‫פירוק לגורמים בעזרת‬
‫)‪=(x2y-3x4)(x2y+3x4‬‬ ‫נוסחאות הכפל המקוצר‬
‫בעת הפירוק לגורמים בכל‬
‫‪2. a2+4b4-4ab2=a2+(2b2)2-2·a·2b2‬‬ ‫‪A2±2AB+B2=(A±B)2‬‬
‫אחת מהשיטות‪ ,‬אפשר‬
‫‪=(a-2b2)2‬‬ ‫להשתמש בנוסחאות הכפל‬
‫‪3. 8x3+36x2+54x+27=(2x)3+‬‬ ‫=‪A3±3A2B+3AB2±B3‬‬ ‫המקוצר‪.‬‬
‫‪+3·(2x)2·3+3·2x·32+33=(2x+3)3‬‬ ‫‪(A±B)3‬‬
‫=‪4. d6b3+8c6=(d2b)3+(2c2)3‬‬ ‫‪A3+B3=(A+B)(A2-‬‬
‫)‪=(d2b+2c2)(d4b2-2d2bc2+4c4‬‬ ‫)‪AB+B2‬‬
‫·)‪5. a5-32b10=a5-(2b2)5= (a-2b2‬‬
‫)‪(a4+2a3b2+4a2b4+8ab6+16b8‬‬ ‫‪An-Bn=(A-B)(An-1+An-‬‬
‫‪2‬‬
‫)‪B+…+Bn-1‬‬
‫כדי לפרק לגורמים את הטרינום‬ ‫אם לטרינום ריבועי יש‬ ‫פירוק לגורמים של טרינום‬
‫‪2‬‬
‫‪2x -3x-2‬‬ ‫שורשים ‪ x1‬ו‪ ,x2 -‬אז‬ ‫ריבועי‬
‫)‪ ax2+bx+c=a(x-x1)(x-x2‬מוצאים את שורשיו‪:‬‬
‫‪x1=2, x2=-0.5,‬‬ ‫כאשר לטרינום אין‬
‫‪2‬‬
‫)‪2x -3x-2=2(x-2)(x+0.5‬‬ ‫לפרק‬ ‫שורשים‪ ,‬אי אפשר‬
‫אותו לגורמים‪.‬‬
‫‪9‬‬
 ‫שברים אלגבריים‬
‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫הגדרות ומשפטים‬
‫‪m 3 − 3mx + 2‬‬ ‫‪A‬‬ ‫שבר אלגברי הוא שבר שבו‬
‫‪2xy + 52‬‬ ‫‪B‬‬ ‫המונה והמכנה הם ביטויים‬
‫אלגבריים‪.‬‬
‫‪x 5 − 3x‬‬ ‫תחום ההגדרה של‬ ‫תחום ההגדרה של שבר‬
‫הוא כל‬ ‫תחום ההגדרה של השבר‬ ‫‪A‬‬ ‫אלגברי הוא התחום שבו‬
‫‪x2 − 4‬‬ ‫השבר האלגברי‬
‫‪B‬‬ ‫המכנה של השבר שונה מאפס‪.‬‬
‫ערכי ‪ x‬חוץ מהערכים ‪ x=2‬ו‪.x=-2 -‬‬
‫הוא התחום שבו‬
‫מתקיים ‪.B≠0‬‬

‫‪mn 2‬‬ ‫‪mn 2 : mn‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪ ,‬כאשר‬

‫‪A AC‬‬
‫=‬
‫תכונה של שבר אלגברי‬
‫‪1.‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪B BC‬‬ ‫כפל או חילוק של המונה‬
‫‪2m 3 n‬‬ ‫‪2m 3 n : mn‬‬ ‫‪2m 2‬‬ ‫והמכנה של שבר באותו ביטוי‪,‬‬
‫‪ C ,B ,A‬הם ביטויים‬
‫‪a − 2b (a − 2b) ⋅ 5c 5ac − 10bc‬‬ ‫אלגבריים‪ ,‬ומתקיים‬ ‫שונה מאפס‪ ,‬אינו משנה את‬
‫‪2.‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫ערך השבר‪.‬‬
‫‪bc + 3 (bc + 3) ⋅ 5c 5bc 2 + 15c‬‬ ‫‪.C≠0 ,B≠0‬‬

‫‪3ab 2 − 5‬‬ ‫השבר ההופכי לשבר‬ ‫שבר הופכי לשבר אלגברי הוא‬
‫הוא השבר‬ ‫השבר ההופכי לשבר‬ ‫‪B‬‬ ‫‪A‬‬ ‫השבר שכאשר כופלים אותו‬
‫‪2mn‬‬ ‫הוא השבר ‪,‬‬
‫‪A‬‬ ‫‪B‬‬ ‫בשבר הנתון מקבלים ‪.1‬‬
‫‪2mn‬‬ ‫כדי לקבל את השבר ההופכי‬
‫‪.‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪B‬‬
‫כי ‪. ⋅ = 1‬‬
‫‪3ab 2 − 5‬‬ ‫‪B A‬‬ ‫לשבר נתון‪ ,‬יש להחליף זה בזה‬
‫את המונה והמכנה של השבר‬
‫הנתון‪.‬‬

‫⎞ ‪⎛ 2x‬‬
‫‪5‬‬
‫‪(2x ) 5‬‬ ‫‪A‬‬ ‫‪An‬‬ ‫העלאה בחזקה של שבר‬
‫⎜‬ ‫⎟‬ ‫=‬ ‫= ‪( )n‬‬ ‫אלגברי‬
‫⎠‪⎝ x + 3‬‬ ‫‪( x + 3) 5‬‬ ‫‪B‬‬ ‫‪Bn‬‬ ‫מעלים באותה חזקה את‬
‫המונה וגם את המכנה של‬
‫השבר‪.‬‬

‫‪6a 2 b 6a 2 b : 2ab 3a‬‬ ‫בתנאי‬

‫‪AC A‬‬
‫=‬
‫צמצום שברים אלגבריים הוא‬
‫‪1.‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫‪BC B‬‬ ‫חילוק המונה והמכנה של‬
‫‪4abc 4abc : 2ab 2c‬‬
‫ש‪.C≠0 -‬‬ ‫השבר באותו ביטוי‪.‬‬
‫‪x 2 − y2‬‬ ‫‪(x − y)(x + y) x + y‬‬ ‫שימו לב! אי אפשר‬ ‫כדי לצמצם שבר אלגברי‪ ,‬יש‬
‫‪2.‬‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫לצמצם את השבר‬ ‫לפרק תחילה לגורמים את‬
‫‪xy − y 2‬‬ ‫)‪y(x − y‬‬ ‫‪y‬‬ ‫המונה ואת המכנה‪ ,‬ולאחר‬
‫‪A+C‬‬
‫‪.‬‬ ‫מכן לחלק את המונה ואת‬
‫‪B+C‬‬
‫המכנה בגורם המשותף‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫צורה סימבולית‬ ‫הגדרות ומשפטים‬
‫נתונים השברים‬ ‫מציאת המכנה המשותף של‬
‫‪2x + 1‬‬ ‫‪x‬‬ ‫שני שברים‬
‫‪ .‬כדי למצוא מכנה משותף‬ ‫‪,‬‬
‫‪x − 4 2x − 4‬‬
‫‪2‬‬ ‫תחילה מפרקים לגורמים את‬
‫מפרקים לגורמים את שני המכנים ‪:‬‬ ‫שני המכנים‪ ,‬ואחר כך‬
‫מרכיבים מכנה משותף‬
‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬
‫=‬ ‫שמתחלק בכל אחד מהגורמים‬
‫)‪2 x − 4 2( x − 2‬‬ ‫המופיעים בשני המכנים‪.‬‬
‫‪2x + 1‬‬ ‫‪2x + 1‬‬ ‫מחלקים את המכנה המשותף‬
‫=‬
‫)‪x 2 − 4 ( x − 2)( x + 2‬‬ ‫במכנה של כל אחד מהשברים‪,‬‬
‫וכך קובעים את גורם ההרחבה‬
‫המכנה המשותף‪:‬‬ ‫של כל שבר‪.‬‬
‫)‪2( x − 2)( x + 2‬‬
‫לכן‪:‬‬
‫‪2x + 1‬‬ ‫)‪2(2x + 1‬‬ ‫‪4x + 2‬‬
‫=‬ ‫=‬
‫‪x2 − 4‬‬ ‫)‪2(x 2 − 4‬‬ ‫)‪2(x − 2)(x + 2‬‬
‫‪x‬‬ ‫)‪x(x + 2‬‬ ‫‪x 2 + 2x‬‬
‫=‬ ‫=‬
‫)‪2x − 4 (2x − 4)(x + 2) 2(x − 2)(x + 2‬‬

‫‪a + 3 2a‬‬ ‫‪(a + 3) ⋅ 2a‬‬ ‫‪A C A⋅C‬‬ ‫מכפלה של שברים אלגבריים‬

‫‪1.‬‬ ‫⋅‬ ‫=‬ ‫= ⋅‬ ‫היא שבר שהמונה שלו הוא‬
‫‪b b −1‬‬ ‫)‪b(b − 1‬‬ ‫‪B D B⋅D‬‬
‫מכפלת מוני השברים והמכנה‬
‫= ‪2. x − y ⋅ 3x‬‬ ‫שלו הוא מכפלת המכנים‬
‫‪x + 2y x − y‬‬ ‫שלהם‪.‬‬
‫‪( x − y ) ⋅ 3x‬‬ ‫‪3x‬‬
‫=‬ ‫=‬
‫‪( x + 2 y) ⋅ ( x − y) x + 2 y‬‬

‫‪2a‬‬ ‫‪a2‬‬ ‫‪2a a + 2‬‬ ‫‪A C A D AD‬‬ ‫מנה של שני שברים אלגבריים‬
‫‪:‬‬ ‫=‬ ‫×‬ ‫=‬ ‫= ⋅ = ‪:‬‬ ‫היא השבר המתקבל כאשר‬
‫‪a −1 a + 2 a −1 a2‬‬ ‫‪B D B C BC‬‬
‫כופלים את השבר הראשון‬
‫)‪2a ( a + 2) 2( a + 2‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫)המחולק( בשבר ההופכי לשבר‬
‫‪(a − 1)a 2 (a − 1)a‬‬ ‫השני )המחלק(‪.‬‬

‫‪x‬‬ ‫‪2x‬‬ ‫)‪x ( x − y‬‬ ‫‪2xy‬‬ ‫‪A C AD CB‬‬ ‫חיבור וחיסור של שברים‬
‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫=‬ ‫= ‪±‬‬ ‫‪±‬‬ ‫=‬ ‫אלגבריים‬
‫‪y x − y y( x − y) ( x − y) y‬‬ ‫‪B D BD BD‬‬
‫‪x ( x − y) + 2xy x 2 + xy‬‬
‫כדי לחבר או לחסר שברים‬
‫=‬ ‫=‬ ‫‪AD ± CB‬‬ ‫אלגבריים יש למצוא תחילה‬
‫)‪y ( x − y‬‬ ‫) ‪y( x − y‬‬ ‫=‬
‫‪BD‬‬ ‫את המכנה המשותף שלהם‪,‬‬
‫ולהרחיב את השברים בהתאם‪.‬‬
‫אחר כך יש לחבר או לחסר את‬
‫המונים שלהם‪.‬‬
‫‪11‬‬
 ‫משוואות‬

‫מושגים בסיסיים‬

‫דוגמאות‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים‬

‫‪2x‬‬
‫הוא קבוצת‬ ‫תחום ההגדרה של המשוואה ‪= x 2‬‬ ‫תחום ההגדרה )קבוצת ההצבה( של משוואה‬
‫‪x+3‬‬
‫הוא קבוצת כל המספרים שעל ידי הצבתם‬
‫כל המספרים הממשיים חוץ מ‪) x≠-3 : x=-3 -‬כי הצבת‬ ‫במשוואה מקבלים ערך מספרי לכל אחד‬
‫‪ x=-3‬הופכת את אגף שמאל לחסר משמעות(‪.‬‬ ‫מאגפי המשוואה‪.‬‬
‫תחום ההגדרה של המשוואה ‪ x + 3 − 2 x = 1‬היא‬
‫קבוצת כל המספרים הממשיים הגדולים או שווים‬
‫ל‪) x≥-3 :-3-‬כי שורש ריבועי קיים רק עבור מספרים‬
‫לא שליליים(‪.‬‬

‫‪ 2 .1‬הוא פתרון )שורש( של המשוואה ‪ x2+2x=x3‬כי‬
‫‪22+2·2=23‬‬
‫‪ x=1, y=-2 .2‬הוא פתרון של המשוואה‪xy-‬‬
‫‪y=2x+y‬‬
‫כי )‪1·(-2)-(-2)=2·1+(-2‬‬
‫פתרון של משוואה הוא אוסף של מספרים‬
‫שכאשר מציבים אותם במשוואה‪ ,‬מקבלים‬
‫שוויון בין שני אגפי המשוואה‪.‬‬
‫פתרון של משוואה עם נעלם אחד נקרא גם‬
‫שורש המשוואה‪.‬‬

‫קבוצת האמת של המשוואה ‪ x2=1‬היא‪{-1, 1} :‬‬ ‫קבוצת האמת )קבוצת הפתרון( של משוואה‬
‫קבוצת האמת של המשוואה ‪ x2=-1‬היא קבוצה ריקה ‪Ø‬‬ ‫היא קבוצת כל הפתרונות )השורשים( של‬
‫המשוואה‪ .‬קבוצת האמת של משוואה יכולה‬
‫להיות ריקה )במקרה זה אומרים שלמשוואה‬
‫אין פתרון(‪.‬‬

‫‪ .1‬המשוואה ‪ 2x-1=3‬שקולה למשוואה ‪ (x-2).2=0‬כי‬ ‫משוואות שקולות הן שתי משוואות בעלות‬

‫‪ x=2‬הוא הפתרון )השורש( היחיד של כל אחת משתי‬ ‫אותה קבוצת אמת‪.‬‬
‫המשוואות‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫‪ .2‬המשוואה ‪ 3x=3‬אינה שקולה למשוואה ‪ x =1‬כי‬
‫קבוצת האמת של המשוואה ‪ 3x=3‬היא}‪ ,{1‬וקבוצת‬
‫האמת של המשוואה ‪ x2=1‬היא }‪.{1, -1‬‬

‫לפתור משוואה פירושו למצוא את כל‬

‫הפתרונות )השורשים( של המשוואה )למצוא‬
‫את קבוצת האמת של המשוואה(‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים‬
‫במשוואה ‪ a ,(a-2)x+4=x-3‬הוא פרמטר‪ ,‬ו‪ x-‬הוא‬ ‫כאשר במשוואה מופיעות אותיות שידוע כי‬
‫הנעלם‪.‬‬ ‫אינן מסמנות נעלמים‪ ,‬האותיות מסמנות‬
‫המשוואה ‪ ax2+bx+c=0‬כוללת שלושה פרמטרים‬ ‫פרמטרים‪.‬‬
‫‪ a, b, c‬ונעלם ‪.x‬‬ ‫משוואה הכוללת פרמטרים נקראת משוואה‬
‫פרמטרית‪.‬‬
‫אם במקום הפרמטרים מציבים מספרים‬
‫כלשהם‪ ,‬מקבלים משוואה ללא פרמטרים‪.‬‬

‫הפתרון של המשוואה ‪ 2ax-1=(x+2)a‬עבור ‪ a≠0‬הוא‬ ‫פתרון של משוואה פרמטרית הוא בדרך כלל‬
‫‪2a + 1‬‬ ‫נראה כביטוי הכולל את הפרמטרים‪.‬‬
‫=‪x‬‬
‫‪a‬‬ ‫לפתור משוואה פרמטרית פירושו למצוא את‬
‫אם ‪ a=0‬אין פתרונות למשוואה )כי במקרה זה מקבלים‬ ‫כל הפתרונות של המשוואה עבור כל ערכי‬
‫‪.(-1=0‬‬ ‫הפרמטרים‪.‬‬

‫‪13‬‬
 ‫דרכים לפתרון משוואות‬
‫פעולה על משוואה שאינה משנה את קבוצת האמת של המשוואה נקראת פעולה מותרת‪.‬‬
‫משוואות שיש להן אותה קבוצת אמת נקראות משוואות שקולות‪.‬‬
‫אם מבצעים על משוואה פעולה מותרת‪ ,‬המשוואה החדשה המתקבלת שקולה למשוואה המקורית‪.‬‬
‫כדי לפתור משוואה מחליפים אותה במשוואות שקולות‪ ,‬עד שמקבלים משוואה שאת פתרונותיה קל‬
‫למצוא‪.‬‬
‫בטבלה הבאה מופיעות דוגמאות של פעולות על משוואות והשפעתן על קבוצת האמת של המשוואה‪.‬‬

‫שימו לב‪ :‬לא כל פעולה שמופיעה בטבלה היא פעולה מותרת‪.‬‬

‫דוגמאות‬ ‫הפעולות‬
‫הוספת הפונקציה ‪ –2x‬לשני אגפי המשוואה‬ ‫חיבור או חיסור של אותו מספר או של אותה‬
‫‪ 3x=2x+1‬היא פעולה מותרת‪.‬‬ ‫פונקציה )אותו ביטוי( בשני אגפי המשוואה‪.‬‬
‫מתקבלת המשוואה השקולה ‪ ,x=1‬שבה רואים‬ ‫חיבור )חיסור( של אותו מספר בשני האגפים‬
‫מיד את הפתרון‪.‬‬ ‫הוא תמיד פעולה מותרת‪.‬‬
‫חיבור )חיסור( של אותה פונקציה בשני האגפים‬
‫הוא פעולה מותרת בתנאי שתחום ההגדרה של‬
‫הפונקציה )הביטוי( שמוסיפים מכיל את תחום‬
‫ההגדרה של המשוואה המקורית‪.‬‬

‫‪ .1‬שורש המשוואה ‪ 2x=0‬הוא ‪ .x=0‬אם מוסיפים‬ ‫שימו לב‪ :‬אם מוסיפים פונקציה )ביטוי( שתחום‬
‫‪1‬‬ ‫ההגדרה שלה אינו מכיל את תחום ההגדרה של‬
‫מתקבלת המשוואה‬ ‫לשני אגפיה את הביטוי‬ ‫המשוואה המקורית‪ ,‬הפעולה עשויה לשנות את‬
‫‪x‬‬
‫‪1 1‬‬ ‫קבוצת האמת של המשוואה המקורית‪ ,‬ועשויה‬
‫= ‪ 2x +‬שאין לה שורשים )הצבת ‪x=0‬‬ ‫שלא לשנות אותה‪.‬‬
‫‪x x‬‬
‫הופכת את הביטויים לחסרי משמעות(‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫איננה פעולה מותרת‪ ,‬כי תחום‬ ‫הוספת הביטוי‬
‫‪x‬‬
‫‪1‬‬
‫אינו מכיל את ‪.0‬‬ ‫ההגדרה של‬
‫‪x‬‬
‫הפעולה משנה את קבוצת האמת של המשוואה‬
‫המקורית‪.‬‬

‫‪14‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הפעולות‬
‫‪ .1‬במשוואה ‪ 5x=20‬מותר לחלק את שני האגפים‬ ‫כפל או חילוק של שני אגפי המשוואה באותו‬
‫ב‪ ,5-‬כי ‪ 5‬שונה מ‪.0 -‬‬ ‫מספר )שונה מ‪ (!0 -‬או באותה פונקציה )ביטוי(‪.‬‬
‫‪2x‬‬ ‫‪3x − 2‬‬ ‫כפל )חילוק( שני האגפים במספר שונה מאפס‬
‫מותר לכפול את שני‬ ‫=‬ ‫‪ .2‬במשוואה‬ ‫הוא תמיד פעולה מותרת‪.‬‬
‫‪x +1 x2 +1‬‬
‫‪2‬‬
‫כפל )חילוק( שני האגפים בפונקציה הוא פעולה‬
‫האגפים בביטוי ‪ ,x2+1‬כי הביטוי הזה מקיים את‬
‫מותרת כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים‪:‬‬
‫שני התנאים הדרושים‪ .‬מתקבלת המשוואה‬
‫‪ .1‬תחום הגדרה של הפונקציה )הביטוי( שבה‬
‫השקולה‪2x=3x-2 :‬‬
‫כופלים )מחלקים( מכיל את תחום ההגדרה של‬
‫המשוואה המקורית;‬
‫‪ .2‬כל ערכי הפונקציה )הביטוי( שונים מאפס‪.‬‬
‫‪ .1‬במשוואה ‪ , x2=1‬כפל שני האגפים בפונקציה‬ ‫שימו לב‪:‬‬
‫‪1‬‬
‫איננו פעולה מותרת )כי תחום ההגדרה של‬ ‫‪ .1‬כפל )חילוק( בפונקציה שתחום ההגדרה שלה‬
‫‪x −3‬‬
‫אינו מכיל את תחום ההגדרה של המשוואה‬
‫‪1‬‬
‫אינו מכיל את תחום ההגדרה של המשוואה‬ ‫המקורית יכול להשפיע על קבוצת האמת של‬
‫‪x −3‬‬
‫המשוואה‪.‬‬
‫הנתונה(‪ .‬עם זאת‪ ,‬הפעולה איננה משנה את קבוצת‬
‫האמת של המשוואה הנתונה‪.‬‬
‫‪ .2‬כאשר כופלים )מחלקים( את שני האגפים של‬
‫‪ .2‬אחד השורשים של המשוואה ‪ 2x2=5x‬הוא‬
‫משוואה בפונקציה )ביטוי( שיכולה לקבל ערך ‪0‬‬
‫‪ .x=0‬אם מחלקים את שני האגפים ב‪) x-‬או כופלים‬
‫ומקבלים משוואה חדשה‪ ,‬יש להציב במשוואה‬
‫‪1‬‬
‫(‪ ,‬מקבלים את המשוואה ‪ 2x=5‬ש‪x=0-‬‬ ‫ב‬ ‫המקורית כל אחד מהשורשים של המשוואה‬
‫‪x‬‬ ‫החדשה‪ ,‬ולבדוק אם הוא אכן שייך לקבוצת‬
‫איננו שורש שלה‪.‬‬ ‫האמת של המשוואה המקורית‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫אין שורשים‪ .‬אם כופלים את‬ ‫‪ .3‬למשוואה ‪= 0‬‬
‫‪x‬‬
‫שני האגפים ב‪ ,x2-‬מקבלים ‪ ,x=0‬אבל ‪ 0‬איננו שורש‬
‫של המשוואה המקורית‪.‬‬

‫‪15‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הפעולות‬
‫המשוואה ‪ 3 x = 2‬שקולה למשוואה ‪.x=8‬‬ ‫העלאה של שני אגפי המשוואה בחזקה אי‪-‬זוגית‬
‫או הוצאת שורש מסדר אי זוגי הן תמיד פעולות‬
‫מותרות‪.‬‬

‫הוא ‪.x=4‬‬ ‫השורש של המשוואה ‪x = x − 2‬‬ ‫העלאה של שני אגפי המשוואה בחזקה זוגית או‬
‫הוצאת שורש מסדר זוגי אינן פעולות מותרות‬
‫אם מעלים בריבוע את שני האגפים‪ ,‬מקבלים את‬ ‫ויכולות לגרום להופעת שורשים זרים )שאינם‬
‫המשוואה ‪ x=(x-2)2‬שיש לה שני שורשים‪:‬‬ ‫שייכים לקבוצת האמת של המשוואה המקורית(‪.‬‬
‫‪ x=1‬ו– ‪ .x=4‬על ידי הצבה של ‪ x=1‬במשוואה‬ ‫במקרים כאלה יש להציב במשוואה המקורית כל‬
‫המקורית אפשר לראות שזהו שורש זר‪.‬‬ ‫אחד מהשורשים של המשוואה החדשה‪ ,‬ולבדוק‬
‫אם הוא אכן שייך לקבוצת האמת של המשוואה‬
‫המקורית‪.‬‬
‫את המשוואה ‪ (x-3)(x+5)=7‬אפשר להחליף‬ ‫החלפת ביטוי אלגברי בביטוי שקול לו היא‬
‫במשוואה ‪.x2+2x-15=7‬‬ ‫פעולה מותרת‪.‬‬

‫‪x2‬‬ ‫שימו לב‪ :‬אם מחילפים ביטוי כלשהו במשוואה‬

‫במשוואה‬ ‫‪ .1‬אם מחליפים את הביטוי‬ ‫בביטוי בעל תחום הצבה אחר‪ ,‬יש לבדוק אם‬
‫‪x‬‬
‫השורשים של המשוואה החדשה הם גם שורשים‬
‫‪x2‬‬ ‫של המשוואה המקורית‪.‬‬
‫בביטוי ‪ x‬שאיננו שקול לו‪ ,‬מקבלים‬ ‫‪=0‬‬
‫‪x‬‬
‫‪ ,x=0‬ו‪ 0-‬איננו שורש של המשוואה המקורית‪.‬‬
‫‪ .2‬אם מחליפים את הביטוי )‪ 2 x ( x + 1‬במשוואה‬
‫‪ 2 x ( x + 1) = − x‬בביטוי ‪ 2x x + 1‬שאיננו שקול‬
‫לו‪ ,‬מאבדים את השורש ‪. x=-2‬‬

‫‪16‬‬
 ‫דרכים נוספות לפתרון משוואות‬

‫הערות ודוגמאות‬ ‫דרך הפתרון‬

‫למשל‪ ,‬לפולינום ריבועי לא יכולים‬ ‫‪ (1‬לפולינום ממעלה ‪ n‬לא יכולים‬ ‫שימוש במשפטים‬
‫להיות יותר מ‪ 2-‬שורשים‪.‬‬ ‫להיות יותר מ‪ n -‬שורשים‬ ‫העוסקים במספר‬
‫נתונה המשוואה‪. x3=10-x :‬‬ ‫שונים‪.‬‬ ‫השורשים של משוואה‪,‬‬
‫הפונקציה ‪ x3‬עולה בכל תחום‬ ‫‪ (2‬אם במשוואה מהצורה )‪f(x)=g(x‬‬
‫ובמשפטים נוספים‪.‬‬
‫ההגדרה והפונקציה )‪ (10-x‬יורדת‬ ‫אחת משתי הפונקציות עולה‬
‫)לא עולה( בכל תחום ההגדרה‪.‬‬
‫למשוואה הנתונה אין יותר משורש‬ ‫)יורדת( בקטע מסוים )או בכל‬
‫אחד )הגרפים יכולים להיחתך רק‬ ‫תחום ההגדרה(‪ ,‬והפונקציה‬
‫בנקודה אחת(‪.‬‬ ‫האחרת איננה עולה )איננה יורדת(‬
‫באותו קטע ) או בכל תחום‬
‫ההגדרה(‪ ,‬אזי למשוואה לא יכול‬
‫להיות יותר משורש אחד בקטע זה‬
‫או בכל תחום ההגדרה(‪.‬‬

‫במשוואה ‪(x3-2)2-5(x3-2)=6‬‬ ‫משוואה דו‪-‬ריבועית היא משוואה‬ ‫הצבה "זמנית" של‬

‫אפשר להציב ‪ x3-2=y‬ולקבל‬ ‫שהנעלם מופיע בה רק בחזקה שנייה‬ ‫ביטוי הכולל משתנה‬
‫משוואה ריבועית‪:‬‬ ‫ורביעית‪ .‬שיטת ההצבה הזמנית‬ ‫חדש במקום ביטוי‬
‫‪ y2-5y=6‬ששורשיה‪y2= - ,y1=6:‬‬ ‫מתאימה לכל משוואה דו‪-‬ריבועית‪.‬‬ ‫המופיע במשוואה‪.‬‬
‫‪.1‬‬ ‫למשל‪ ,‬במשוואה ‪x4-3x2-4=0‬‬
‫אפשר להציב‪. x2=y :‬‬
‫מציבים בחזרה במקום ‪ y‬את‬
‫מתקבלת משוואה ריבועית חדשה‪:‬‬
‫הביטוי המקורי ‪ x3-2‬ומקבלים‬
‫‪ y2-3y-4=0‬ששורשיה הם‬
‫שתי משוואות‪:‬‬
‫‪ x3-2=6 (1‬שהשורש שלה הוא‬ ‫‪y2=-1 y1=4‬‬
‫‪x=2‬‬
‫עתה מציבים בחזרה במקום ‪ y‬את‬
‫‪ x3-2=-1 (2‬שהשורש שלה הוא‬
‫הביטוי המקורי ‪ ,x2‬ומקבלים שתי‬
‫‪.x=1‬‬
‫משוואות‪:‬‬
‫מכאן שלמשוואה המקורית יש שני‬
‫‪ x2=4 (1‬ששורשיה הם‪x=-2 x=2 :‬‬
‫שורשים‪.x2=1 ,x1=2 :‬‬
‫‪ x2= -1(2‬שאין לה שורשים‬
‫)ממשייים(‪.‬‬
‫מכאן שלמשוואה המקורית יש שני‬
‫שורשים‪.x2= -2 ,x1=2 :‬‬

‫‪17‬‬
 ‫הערות ודוגמאות‬ ‫דרך הפתרון‬
‫‪3‬‬
‫כדי לפתור את המשוואה ‪,x =4x+1‬‬ ‫בדרך גרפית אי אפשר לקבל‬ ‫פתרון בדרך גרפית‪.‬‬
‫בונים גרפים של הפונקציות‬ ‫ערכים מדויקים של שורשי‬ ‫כדי לפתור משוואה‬
‫‪ f(x)=x3‬ו‪-g(x)=4x+1 -‬‬ ‫המשוואה‪.‬‬ ‫מהצורה )‪,f(x)=g(x‬‬
‫מסרטטים את הגרפים‬
‫בדרך כלל אי אפשר לבנות את כל‬
‫של הפונקציות‬
‫הגרף של הפונקציה‪ ,‬כי הוא בלתי‬
‫)‪ f(x‬ו‪ g(x)-‬באותה‬
‫מוגבל‪ .‬כדי להשתכנע שרואים‬
‫מערכת צירים‪,‬‬
‫את כל נקודות החיתוך של שני‬
‫ומחפשים את נקודות‬
‫הגרפים‪ ,‬יש להיעזר בתכונות של‬
‫החיתוך שלהם‪ .‬שיעורי‬
‫הפונקציות‪.‬‬
‫ה‪ x -‬של נקודות‬
‫החיתוך ‪ -‬הם שורשי‬
‫המשוואה‪.‬‬

‫מחפשים את שיעורי ‪ x‬של נקודות‬

‫החיתוך‪:‬‬
‫‪. x1 ≈ −2, x 2 ≈ −0.3, x 3 ≈ 2‬‬
‫למשוואה ממעלה שלישית לא יכולים‬
‫להיות יותר מ ‪ 3 -‬שורשים‪.‬‬
‫לכן אלה הם שורשי המשוואה‬
‫)בקירוב(‪.‬‬

‫‪ .1‬את המשוואה ‪ (x-1)3=(3-x)3‬אפשר‬ ‫המשוואה )‪ f(A)=f(B‬שקולה‬ ‫השוואת ביטויים‬

‫להחליף במשוואה השקולה לה‬ ‫למשוואה‬ ‫שעליהם הופעלה אותה‬
‫‪ ,x-1=3-x‬כי הפונקציה ‪ y3‬היא‬ ‫‪ A=B‬בשני תנאים‪:‬‬ ‫פונקציה‪ ,‬אם‬
‫פונקציה עולה בכל תחום ההגדרה‬ ‫הפונקציה עולה )או‬
‫‪ .1‬הפונקציה )‪ f(x‬היא פונקציה‬
‫שלה‪.‬‬ ‫יורדת( בכל תחום‬
‫עולה )או יורדת( בכל תחום‬
‫הגדרתה‪.‬‬
‫‪ .2‬את המשוואה ‪ (2x-1)2=(2-x)2‬אי‬ ‫הגדרתה‪.‬‬
‫אפשר ל החליף במשוואה‬
‫‪ .2‬תחומי ההגדרה של שתי‬
‫‪2x-1=2-x‬‬
‫המשוואות זהים‪.‬‬
‫כי הפונקציה ‪ y2‬איננה פונקציה עולה‬
‫)או יורדת( בכל תחום הגדרתה‪.‬‬
‫אם נחליף את המשוואה המקורית‬
‫)שיש לה שני שורשים( במשוואה‬
‫‪) 2x-1=2-x‬שיש לה שורש אחד(‪ ,‬נאבד‬
‫שורש אחד‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫משוואות לינאריות‬
‫משוואה ליניארית )משוואה ממעלה ראשונה( היא משוואה שבה המשתנה )הנעלם( מופיע רק בחזקה‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫כל משוואה ליניארית אפשר לכתוב בצורה ‪ ax + b = cx +d‬אחרי פישוט וסידור מתאימים‪.‬‬
‫קיימים שלושה מקרים‪:‬‬

‫צורה גרפית‬ ‫צורה אלגברית‬

‫הגרפים של שתי הפונקציות‬ ‫אם ‪ ,a≠c‬אז למשוואה יש‬
‫‪ ax+b‬ו – ‪ cx+d‬נחתכים בנקודה אחת‪.‬‬ ‫‪d−b‬‬
‫השיעור ‪ x‬של נקודת החיתוך הוא‬ ‫=‪x‬‬ ‫שורש יחיד‪:‬‬
‫‪a−c‬‬
‫שורש המשוואה‪.‬‬

‫הגרפים של שתי פונקציות‬ ‫אם ‪ a=c‬אבל ‪ , b≠d‬אז‬

‫מקבילים‪ ,‬לכן הם אינם נחתכים‪,‬‬ ‫למשוואה אין שורשים‪.‬‬
‫ולמשוואה אין פתרון‪.‬‬

‫הגרפים של שתי פונקציות‬ ‫אם ‪ a=c‬וגם ‪, b=d‬‬

‫‪ ax + b‬ו ‪ cx +d -‬מתלכדים‪,‬‬ ‫אז למשוואה יש אינסוף‬
‫ולכן כל שיעור ‪ x‬הוא שורש של המשוואה‪.‬‬ ‫שורשים )כל מספר הוא שורש‬
‫המשוואה(‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫כמה דוגמאות של פתרון משוואות ליניאריות‪:‬‬

‫דוגמה ‪4‬‬ ‫דוגמה ‪3‬‬ ‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫דרך הפתרון‬
‫‪5-2x=-2x+5‬‬ ‫= ‪4(x+2)-x‬‬ ‫‪-x-3(x-1)=2x+9‬‬ ‫‪3x-12=4-x‬‬ ‫המשוואה המקורית‬
‫‪=5+3x‬‬

‫‪4x+8-x=5+3x‬‬ ‫‪-x-3x+3=2x+9‬‬ ‫פותחים את כל הסוגריים‬

‫במשוואה )אם יש בה‬
‫סוגריים(‬

‫‪-2x+2x=5-5‬‬ ‫‪4x-x-3x=5-8‬‬ ‫‪-x-3x-2x=9-3‬‬ ‫‪3x+x=4+12‬‬ ‫מעבירים את כל האיברים‬

‫הכוללים את הנעלם לאגף‬
‫אחד של המשוואה‪ ,‬ואת כל‬
‫האיברים האחרים‬
‫)המספרים( לאגף האחר‪.‬‬

‫‪0x=0‬‬ ‫‪0x=-3‬‬ ‫‪-6x=6‬‬ ‫‪4x=16‬‬ ‫מכנסים איברים בשני אגפי‬

‫המשוואה‪.‬‬

‫למשוואה יש‬ ‫‪ x= -1‬למשוואה אין‬ ‫‪x=4‬‬ ‫אם המקדם של הנעלם שונה‬

‫אינסוף‬ ‫שורשים‬ ‫מאפס‪ ,‬מחלקים את שני אגפי‬
‫שורשים;‬ ‫המשוואה במקדם‪.‬‬
‫כל מספר הוא‬
‫שורש של‬
‫המשוואה‪.‬‬

‫אינסוף‬ ‫אין שורשים‬ ‫אם המקדם של הנעלם שווה‬

‫שורשים‬ ‫לאפס‪ ,‬אז יש שתי‬
‫אפשרויות‪ :‬למשוואה ‪0x=0‬‬
‫יש אינסוף שורשים‪,‬‬
‫למשוואה ‪ (b≠0) 0x=b‬אין‬
‫שורשים‪.‬‬

‫‪20‬‬
 ‫משוואה ממעלה שנייה )משוואה ריבועית(‬

‫משוואה ריבועית היא משוואה שאפשר להציג אותה בצורה ‪ ,ax2+bx+c=0‬כאשר ‪ a, b, c‬הם מספרים‬
‫כלשהם‪ ,‬ו‪ .a≠0-‬הצורה ‪ ax2+bx+c=0‬נקראת הצורה הסטנדרטית של משוואה ריבועית‪.‬‬
‫דוגמאות‬
‫‪ .1‬המשוואה ‪ 2x2–3x+1=0‬היא משוואה ריבועית בצורה הסטנדרטית‪ ,‬ובה ‪.a=2, b= –3, c=1‬‬
‫‪ .2‬המשוואה –‪ x2–5x=0‬היא משוואה ריבועית בצורה הסטנדרטית‪ ,‬ובה ‪.a=–1, b= –5, c=0‬‬
‫‪ .3‬המשוואה ‪ (x+3)(4–3x)=2‬היא משוואה ריבועית הנתונה בצורה לא סטנדרטית‪ .‬לקבלת הצורה‬
‫הסטנדרטית יש לפתוח סוגריים‪ ,‬להעביר את כל האיברים לאגף שמאל‪ ,‬ולכנס איברים‪.‬‬

‫המשוואה המתקבלת היא ‪ ,3x2–5x+10=0‬וזוהי הצורה הסטנדרטית של המשוואה הנתונה‪ .‬בצורה‬

‫הסטנדרטית אפשר לראות כי ‪.a= –3, b= –5, c=10‬‬

‫נוסחת השורשים של המשוואה הריבועית‬

‫‪− b ± b 2 − 4ac‬‬
‫= ‪. x1,2‬‬ ‫שורשי המשוואה הריבועית ‪ (a≠0) ax2+bx+c=0‬נתונים על ידי‬
‫‪2a‬‬
‫הביטוי ‪ b2–4ac‬נקרא דיסקרימיננטה‪ ,‬ולעתים מסמנים אותו ב–‪.Δ‬‬
‫מספר השורשים של משוואה ריבועית תלוי בסימן של ‪.Δ‬‬

‫אם ‪ ,0>Δ‬למשוואה אין‬ ‫אם ‪ , Δ =0‬למשוואה יש שורש‬ ‫אם ‪ , Δ>0‬למשוואה יש שני‬

‫שורשים‪.‬‬ ‫‪−b‬‬ ‫שורשים‪.‬‬
‫= ‪ ) x‬לפעמים אומרים‬ ‫אחד‪:‬‬
‫‪2a‬‬
‫שיש לה שני שורשים שווים ‪(x1=x2‬‬

‫‪21‬‬
 ‫דוגמאות של פתרון סטנדרטי של משוואות ריבועיות‬

‫דוגמה ‪3‬‬ ‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלך הפתרון‬

‫‪(x–2)(x+2)=x–6‬‬ ‫‪x2+8x+16=0‬‬ ‫‪2x2–5x+2=0‬‬ ‫‪ .1‬המשוואה המקורית‬

‫מעבירים את כל‬ ‫המשוואה נתונה‬ ‫המשוואה נתונה‬ ‫‪ .2‬ייצוג המשוואה בצורה‬

‫האיברים לאגף‬ ‫בצורה הסטנדרטית‬ ‫בצורה הסטנדרטית‬ ‫הסטנדרטית‬
‫שמאל‪ ,‬פותחים את‬
‫הסוגריים ומכנסים‬
‫איברים דומים‪:‬‬
‫‪x2–x+2=0‬‬

‫‪a=1, b= –1, c=2‬‬ ‫‪a=1, b=8, c=16‬‬ ‫‪.a=2, b= –5, c=2‬‬ ‫‪ .3‬מוצאים את ערכי ‪ b ,a‬ו–‪c‬‬

‫‪Δ=(–1)2–4·1·2= –7‬‬ ‫‪Δ=82–4·1·16=0‬‬ ‫‪Δ=(–5)2 –4·2·2=9‬‬ ‫‪ .4‬מחשבים את ‪Δ‬‬

‫למשוואה אין‬ ‫מתקבל שורש יחיד‪:‬‬ ‫‪5± 9‬‬ ‫‪ .5‬מוצאים את שורשי‬

‫שורשים כי ‪0>Δ‬‬ ‫‪8‬‬ ‫= ‪x1,2‬‬ ‫המשוואה לפי נוסחת‬
‫‪x = − = −4‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪x1=2, x2=0.5‬‬ ‫השורשים‬

‫עבור ‪x= –4‬‬ ‫עבור ‪:x=0.5‬‬ ‫‪) .5‬לא חובה( ניתן לבדוק את‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪(–4) +8·(–4)+16=0 2·0.5 –5·0.5+2=0‬‬ ‫השורשים על ידי הצבה‬
‫במשוואה‬
‫עבור ‪:x=2‬‬
‫‪2‬‬
‫‪2·2 –5·2+2=0‬‬

‫‪22‬‬
 ‫דרכים מיוחדות לפתרון משוואות ריבועיות‬

‫דוגמאות‬ ‫דרך הפתרון‬

‫אפשר לנחש כי פתרונות המשוואה ‪ x2+x=2‬הם‬ ‫‪ .1‬ניחוש‪ :‬למשוואה ריבועית אין יותר משני‬
‫‪ x= –2‬ו– ‪ . x=1‬ואכן‪12+1=2, (–2)2+(–2)=2 ,‬‬ ‫פתרונות‪ .‬אם מצליחים לנחש את הפתרונות‪ ,‬אז‬
‫ברור שלמשוואה הנתונה אין פתרונות נוספים כי‬ ‫הפתרון מסתיים‪.‬‬
‫זוהי משוואה ריבועית‪.‬‬
‫נתונה המשוואה ‪ . 2x2–3x+1=0‬מפרקים לגורמים‬ ‫‪ .2‬פירוק לגורמים‪ :‬אם מצליחים לפרק לגורמים‬
‫על ידי חלוקה לקבוצות‪:‬‬ ‫את הביטוי ‪ ax2+bx+c‬בדרך כלשהי )ראו "פירוק‬
‫=)‪2x –3x+1=2x –2x–x+1=(2x2–2x)–(x–1‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫לגורמים" ב"טכניקה אלגברית"(‪ ,‬אז שורשי‬
‫)‪=2x(x–1)–(x–1)=(x–1)(2x–1‬‬ ‫הגורמים הם שורשי המשוואה ‪. ax2+bx+c=0‬‬
‫ואז או ‪ x–1=0‬או ‪ 2x–1=0‬ומקבלים ‪x1=1‬‬
‫‪x2=0.5,‬‬

‫נתונה המשוואה ‪. x2–5x+6=0‬‬ ‫‪ .3‬מציאת השורשים בעזרת משפט וייטה‬

‫‪b‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪b‬‬
‫‪−‬‬ ‫כאן ‪ ,a=1, b=5, c=6‬ולכן ‪= 5, = 6‬‬ ‫אם שני מספרים ‪ p‬ו–‪ q‬מקיימים ‪p + q = −‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫נחפש שני מספרים שסכומם ‪ 5‬ומכפלתם ‪.6‬‬ ‫‪c‬‬
‫המספרים האלה הם ‪ 2‬ו‪ ,–3‬ולכן ‪ 2‬ן–‪ 3‬הם גם‬ ‫= ‪ , p ⋅ q‬אז ‪ p‬ו– ‪ q‬הם שורשי המשוואה‬ ‫וגם‬
‫‪a‬‬
‫שורשי המשוואה הנתונה‪.x2=3 ,x1=2 :‬‬ ‫הריבועית ‪.ax2+bx+c=0‬‬
‫אפשר להציב ולהיווכח כי ‪ 2‬ו‪ –3‬באמת אכן מקיימים‬
‫המשוואה‪.32–5·3+6=0 ,22–5·2+6=0 :‬‬

‫‪1. 3x2+4=0‬‬
‫משוואה ריבועית חלקית היא משוואה ריבועית‬
‫‪2‬‬
‫‪2. –x +5x=0‬‬
‫שבה ‪ b=0‬או ‪.c=0‬‬

‫משוואות כאלה אפשר לפתור לא רק בדרך‬

‫הסטנדרטית אלא גם בדרכים נוספות‪ ,‬פשוטות‬
‫יותר‪.‬‬
‫א‪ .‬נתונה המשוואה ‪. x2–9=0‬‬ ‫משוואה מהצורה ‪ (a≠0) ax2+c=0‬היא משוואה‬
‫מקבלים ‪. x=±3 ,x2=9‬‬ ‫ריבועית שבה ‪. b=0‬‬
‫מוסיפים ‪ –c‬לשני אגפי המשוואה ומחלקים ב–‪a‬‬
‫ב‪ .‬נתונה המשוואה ‪. –2x2–8=0‬‬
‫)כי ‪ .(a≠0‬מקבלים את המשוואה השקולה‪:‬‬
‫מקבלים ‪ ,x2= –4‬ולכן למשוואה זו אין שורשים‪.‬‬
‫‪c‬‬ ‫‪c‬‬
‫‪ . x 2 = −‬ולכן אם ‪ , 0 ≤ −‬אז ‪, x = ± − c‬‬
‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬ ‫‪a‬‬
‫‪c‬‬
‫ואם ‪ , 0 ≥ −‬אז למשוואה אין שורשים‪.‬‬
‫‪a‬‬

‫‪23‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫דרך הפתרון‬
‫נתונה המשוואה ‪. 2x2–8x=0‬‬ ‫משוואה מהצורה ‪ (a≠0) ax2+bx =0‬היא‬
‫נוציא מחוץ לסוגריים את הגורם המשותף‪ ,‬ונקבל‬ ‫משוואה ריבועית שבה ‪ . c=0‬משוואות כאלה נוח‬
‫‪ ,2x(x–4)=0‬לכן ‪ x=0‬או ‪.x=4‬‬ ‫לפתור על ידי פירוק לגורמים‪ax2+bx=x(ax + b) :‬‬
‫‪ .‬מקבלים ‪ x=0‬או ‪.x= –b/a , ax+b=0‬‬
‫יש למצוא משוואה ריבועית בעלת השורשים ‪,x1=4‬‬ ‫הרכבת משוואה ריבועית לפי השורשים שלה‬
‫‪.x2= –2‬‬
‫כאשר נתונים השורשים ‪ x1‬ו– ‪ x2‬של משוואה‬
‫פתרון‪ :‬אחת המשוואות האפשריות היא‬
‫ריבועית‪ ,‬אחת המשוואות הריבועיות שאלה הם‬
‫‪.x2–(4 –2)x+4·(–2)=0‬‬
‫שורשיה היא‪ x2–(x1+x2)x+x1x2=0 :‬או בצורה‬
‫אחרי פישוט מקבלים‪.x2+2x–8=0 :‬‬
‫אחרת‪.(x–x1)(x–x2)=0 :‬‬
‫על ידי כפל שני אגפי המשוואה במספר כלשהו‪,‬‬
‫משוואות נוספות בעלות אותם שורשים אפשר‬
‫אפשר לקבל משוואות נוספות‪:‬‬
‫לקבל על ידי כפל במספר כלשהו שונה מאפס‪.‬‬
‫‪.3x2+6x–24=0, –2x2–4x+16=0‬‬

‫‪24‬‬
 ‫משוואות שיש בהן נעלם במכנה )משוואות רציונאליות(‬
‫אם במשוואה מופיע הנעלם )המשתנה( במכנה‪ ,‬אזי על ידי כפל של שני אגפי המשוואה במכנה המשותף‬
‫שלהם מקבלים משוואה ללא שברים‪ .‬כל שורש של המשוואה הזאת הוא גם שורש של המשוואה‬
‫המקורית‪ ,‬בתנאי שהצבתו אינה מאפסת את המכנה‪.‬‬
‫שימו לב! כאשר משתמשים בדרך פתרון זו‪ ,‬חובה לבדוק שאף אחד מן השורשים אינו מאפס את המכנה‬
‫המשותף‪.‬‬

‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫הפתרון‬

‫‪x‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪8‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2x‬‬ ‫המשוואה המקורית‬
‫=‬ ‫‪+‬‬ ‫‪−‬‬ ‫‪=1‬‬
‫‪x−2 x+2 x −4‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪x−2 x+3‬‬

‫‪(x-2)(x+2)=x2-4‬‬ ‫)‪(x-2)(x+3‬‬ ‫מציאת מכנה משותף‬

‫‪x(x+2)=x-2+8‬‬ ‫)‪2(x+3)-2x(x-2)=(x-2)(x+3‬‬ ‫כפל שני אגפי המשוואה במכנה‬

‫המשותף‬

‫‪x2= -3 , x1=2 , x2+x-6=0‬‬ ‫‪3x2-5x-12=0,‬‬ ‫פתרון המשוואה ללא השברים‬

‫‪4‬‬
‫‪x 2 = − , x1 = 3‬‬
‫‪3‬‬

‫עבור ‪ , x=2‬המכנה )‪x(x-2‬‬
‫שווה לאפס‪ .‬לכן‪ x=2 ,‬אינו‬
‫שורש של המשוואה המקורית‪.‬‬
‫עבור ‪ ,x=-3‬המכנה שונה‬
‫מאפס‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬למשוואה הנתונה יש‬
‫שורש יחיד‪.x=-3 :‬‬
‫‪x 2 = − , x1 = 3‬‬
‫עבור ‪(x-2)(x+3)≠0 ,x=3‬‬ ‫בדיקה שאף שורש אינו מאפס‬
‫‪4‬‬ ‫את המכנה המשותף‬
‫וגם עבור ‪, x = −‬‬
‫‪3‬‬
‫‪(x-2)(x+3)≠0‬‬
‫לכן למשוואה המקורית יש שני‬
‫שורשים‪:‬‬
‫‪4‬‬
‫‪3‬‬

‫‪25‬‬

‫כדי לפתור משוואה שמופיע בה ערך מוחלט‪ ,‬אפשר "לפצל" אותה לכמה משוואות שקולות‪ ,‬שבהן לא‬
‫‪A = ⎧⎨ A,‬‬
‫‪⎩− A ,‬‬
‫דוגמה ‪2‬‬
‫נתונה המשוואה‬
‫‪.|x+2| - 2x = 7‬‬
‫התחומים שבהם הביטוי‬
‫שומר על סימנו הם‪:‬‬
‫‪x + 2 ≥ 0, x ≥ −2‬‬
‫‪x + 2 < 0, x < −2‬‬
‫‪x + 2 | −2x = ⎧⎨x + 2 − 2x, x ≥ 2‬‬
‫‪⎩- x - 2 - 2x, x < 2‬‬
‫מקבלים‪:‬‬
‫מקבלים‪:‬‬
‫‪x + 2 − 2x = 7,‬‬ ‫‪x ≥ −2‬‬
‫‪− x − 2 − 2x = 7, x < −2‬‬
‫‪x = −5,‬‬ ‫‪x ≥ −2‬‬
‫‪x = −3,‬‬ ‫‪x < −2‬‬
‫‪ -5‬אינו שייך לתחום‬
‫‪. x ≥ −2‬‬
‫הפתרון‪x = -3 :‬‬
‫משוואות שמופיע בהן ערך מוחלט‬
‫מופיע ערך מוחלט‪ .‬הפיצול נעשה על סמך ההגדרה של ערך מוחלט‪A ≥ 0 :‬‬
‫‪A<0‬‬
‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלכי הפתרון‬
‫נתונה המשוואה ‪.|3-x|= 2‬‬
‫נגדיר את התחומים שבהם הביטויים‬
‫במשוואה מופיע הערך‬ ‫הנמצאים בין סימני הערך המוחלט‬
‫המוחלט של הביטוי ‪.3-x‬‬ ‫שומרים על סימנם )כלומר‪ ,‬לא שליליים‬
‫בכל התחום או שליליים בכל התחום(‪.‬‬
‫‪3 − x ≥ 0, x ≤ 3‬‬
‫‪3 − x < 0, x > 3‬‬
‫‪3 − x = ⎧⎨3 − x , x ≤ 3‬‬
‫‪⎩x - 3, x > 3‬‬ ‫נסיר את סימני הערך המוחלט‬
‫ונפצל את המשוואה הנתונה לשתי‬
‫משוואות‪ ,‬שכל אחת מהן מתקיימת‬
‫‪3 − x = 2, x ≤ 3‬‬ ‫בתחום המתאים‬
‫‪x − 3 = 2, x > 3‬‬
‫‪x = 1, x ≤ 3‬‬ ‫נפתור את כל אחת מהמשוואות‬
‫‪x = 5, x > 3‬‬
‫שני השורשים שייכים‬ ‫נבדוק אם השורשים שייכים‬
‫לתחומים מתאימים‪.‬‬ ‫לתחומים מתאימים‬
‫הפתרונות הם‪:‬‬
‫‪x1= 1, x2= 5‬‬
‫‪26‬‬
‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלכי הפתרון‬
‫המשוואה והפתרונות בצורה גרפית‬

‫דוגמה לפתרון משוואה שמופיע בה כמה פעמים ערך מוחלט‬

‫נתונה המשוואה ‪.|x2-4| - |x| = 8‬‬
‫שלבי הפתרון‪:‬‬
‫‪ .1‬נגדיר את התחומים שבהם הביטויים ללא הערך המוחלט שומרים על סימנם‪:‬‬

‫‪x 2 − 4 ≥ 0, x ≥ 2, x ≤ −2‬‬
‫‪x 2 − 4 < 0, − 2 < x < 2‬‬
‫‪x≥0‬‬
‫‪x<0‬‬
‫‪ .2‬נגדיר את התחומים המשותפים שבהם שני הביטויים שומרים על סימנם ונתאר אותם גרפית‪:‬‬

‫‪x ≤ −2, x 2 − 4 ≥ 0, x < 0‬‬

‫‪− 2 < x < 0, x 2 − 4 < 0, x < 0‬‬
‫‪0 ≤ x < 2, x 2 − 4 < 0, x ≥ 0‬‬
‫‪x ≥ 2, x 2 − 4 ≥ 0, x > 0‬‬

‫‪ .3‬נחליף את הביטויים שבין סימני הערך המוחלט בביטויים ללא ערך מוחלט‪:‬‬
‫‪⎧x 2 - 4 + x,‬‬ ‫‪x ≤ −2‬‬
‫‪⎪ 2‬‬
‫⎪‬
‫‪x 2 − 4 − | x |= ⎨− x 2 + 4 + x ,‬‬ ‫‪−2< x < 0‬‬
‫‪⎪− x + 4 − x ,‬‬ ‫‪0≤x<2‬‬
‫‪⎪⎩x 2 − 4 − x ,‬‬ ‫‪x≥2‬‬

‫‪27‬‬
 ‫‪ .4‬המשוואה המקורית מתפצלת לארבע משוואות‪:‬‬
‫‪⎧x 2 − 4 + x = 8,‬‬ ‫‪x ≤ −2‬‬
‫⎪‬
‫‪⎪ − x 2 + 4 + x = 8,‬‬ ‫‪−2< x < 0‬‬
‫⎨‬ ‫‪2‬‬
‫‪⎪ − x + 4 − x = 8,‬‬ ‫‪0≤x<2‬‬
‫‪⎪⎩x 2 − 4 − x = 8,‬‬ ‫‪x≥2‬‬
‫‪ .5‬נפתור את כל אחת מהמשוואות‪:‬‬
‫פתרון המשוואה הראשונה‪ .x1=3 x2= –4 :‬הפתרון ‪ x1=3‬הוא מחוץ לתום ההגדרה ‪.x≤ –2‬‬
‫למשוואה השנייה אין פתרונות‪ .‬למשוואה השלישית אין פתרונות‪.‬‬
‫פתרון המשוואה הרביעית‪ .x1= –3 x2= 4 :‬הפתרון ‪ x1= –3‬הוא מחוץ לתום ההגדרה ‪.x≥2‬‬
‫‪ .6‬פתרונות המשוואה המקורית הם ‪.x1= –4 x2 = 4‬‬
‫‪ .7‬בצורה גרפית‪ ,‬המשוואה והפתרונות שלה נראים כך‪:‬‬

‫‪28‬‬
 ‫משוואות אי‪-‬רציונאליות‬
‫משוואה אי‪-‬רציונאלית היא משוואה שיש בה משתנים המופיעים מתחת לסימן השורש‪.‬‬
‫אין שיטה אחת סטנדרטית לפתרון משוואות אי‪-‬רציונאליות‪ .‬נדגים כאן כמה שיטות נפוצות‪.‬‬
‫‪ .1‬העלאת שני אגפי המשוואה באותה חזקה‪.‬‬
‫העלאה בחזקה זוגית יכולה לגרום להופעת פתרונות זרים‪ .‬לכן יש לבדוק כל פתרון על ידי הצבתו‬
‫במשוואה המקורית‪.‬‬
‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלכי הפתרון‬
‫‪2x + 1 = x + 1‬‬ ‫‪2 x −1 + x = 6 − x‬‬ ‫המשוואה הנתונה‬

‫המשוואה כוללת שני‬ ‫‪2 x − 1 = 6 − 2x‬‬ ‫מבודדים את השורש‬

‫שורשים ריבועיים‪ ,‬אי‬
‫אפשר לבודד את השורש‬ ‫מחלקים ב‪:2-‬‬
‫‪x −1 = 3 − x‬‬

‫‪2x + 1 = x + 2 x + 1‬‬ ‫‪( x − 1 ) 2 = (3 − x ) 2‬‬ ‫מעלים בריבוע את שני האגפים ומפשטים‬

‫‪x=2 x‬‬
‫‪x − 1 = x 2 − 6x + 9‬‬
‫מעלים שוב‪:‬‬
‫‪x 2 = (2 x )2‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪x 2 = 4x‬‬
‫‪x1=0, x2= 4‬‬ ‫‪x1=5, x2=2‬‬ ‫פותרים את המשוואה שהתקבלה ‪.‬‬

‫עבור ‪ , x1=0‬מקבלים‬ ‫עבור ‪ , x1=5‬מקבלים‬ ‫בודקים כל פתרון על ידי הצבתו במשוואה‬

‫‪, 2 ⋅ 0 +1 = 0 +1‬‬ ‫‪, 2 5 −1 + 5 ≠ 6 − 5‬‬ ‫המקורית‬
‫כלומר‪ x1=5 ,‬הוא פתרון זר‪ .‬כלומר‪ x1=0 ,‬הוא שורש‬
‫של המשוואה המקורית‪.‬‬
‫עבור ‪ , x2=2‬מקבלים‬
‫עבור ‪ , x2=4‬מקבלים‬ ‫‪, 2 x −1 + 2 = 6 − 2‬‬
‫‪, 2 ⋅ 4 +1 = 4 +1‬‬ ‫כלומר‪ x1=2 ,‬הוא שורש‬
‫כלומר‪ x1=2 ,‬הוא גם‬ ‫של המשוואה המקורית‪.‬‬
‫שורש של המשוואה‬
‫המקורית‪.‬‬
‫‪x1= 0 x2= 4‬‬ ‫‪x=2‬‬
‫הפתרון‬
‫‪29‬‬
 ‫‪ .2‬החלפת ביטוי במשתנה חדש‬

‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלכי הפתרון‬

‫‪4‬‬ ‫המשוואה הנתונה‬
‫‪x2 − 9 + 2 x2 − 9 = x + 2 x = 3‬‬

‫מחליפים ביטוי במשתנה חדש כך שנקבל‬

‫‪4 2‬‬ ‫מחליפים את ‪x‬‬
‫מחליפים את ‪x − 9‬‬ ‫משוואה ללא שורשים‪.‬‬
‫במשתנה ‪:y‬‬ ‫משתנה ‪x = y :y‬‬
‫‪4 2‬‬
‫‪x −9 =y‬‬ ‫מקבלים‪y2 + 2y = 3 :‬‬
‫‪2‬‬
‫ומקבלים‪.y +2y = 8 :‬‬

‫‪y2=-4 , y1=2‬‬ ‫‪y1 = 1, y2 = -3‬‬ ‫פותרים את המשוואה שהתקבלה ‪.‬‬

‫‪:‬‬
‫‪4 2‬‬
‫‪x − 9 = −4‬‬ ‫‪ ,‬ומכאן ‪.x = 1‬‬ ‫‪x =1‬‬ ‫מציבים שוב למשוואה המקורית‬

‫אין פתרון‪.‬‬ ‫‪ :‬אין פתרון‪.‬‬ ‫‪x = −3‬‬

‫‪4 2‬‬
‫‪x −9 = 2‬‬
‫‪.x=±5 ,x2=25 ,x2-9=16‬‬
‫‪x1=5, x2= -5‬‬ ‫‪x=1‬‬ ‫הפתרון‬

‫‪30‬‬
 ‫משוואות עם כמה משתנים‬

‫פתרון משוואה עם כמה משתנים הוא אוסף מספרים )שמספרם שווה למספר המשתנים( שכאשר מציבים‬
‫אותם במשוואה במקום המשתנים‪ ,‬מתקיים שוויון‪.‬‬
‫קבוצת האמת של המשוואה היא קבוצה של כל פתרונות המשוואה‪.‬‬
‫למשוואה עם כמה משתנים יכולים להיות אינסוף פתרונות‪ ,‬מספר סופי של פתרונות או אף פתרון‪.‬‬
‫דוגמה ‪ :1‬נתונה המשוואה ‪.3x + 2y = 0‬‬
‫למשוואה הזאת יש אינסוף פתרונות שכל אחד מהם הוא זוג סדור‪ :‬המספר הראשון בזוג מתאים‬
‫למשתנה ‪ ,x‬והמספר השני בזוג מתאים למשתנה ‪.y‬‬
‫דוגמאות לפתרונות‪:‬‬
‫)‪ .(2, -3‬נציב במשוואה ונקבל‪.3 · 2 + 2 · (-3) = 0 :‬‬
‫)‪ (1,-1.5‬נציב במשוואה ונקבל‪.3 · 1 + 2 · (-1.5) = 0 :‬‬
‫דוגמה ‪ :2‬נתונה המשוואה ‪.x2 + y2 = 0‬‬
‫למשוואה הזאת יש פתרון אחד‪ :‬הזוג הסדור)‪.(0,0‬‬
‫נציב במשוואה ונקבל‪02 + 02 = 0 :‬‬
‫דוגמה ‪ :3‬נתונה המשוואה ‪.x2 + y2 = -4‬‬
‫למשוואה הזאת אין פתרונות‪ ,‬כי סכום של שני ריבועים אינו יכול להיות מספר שלילי‪.‬‬
‫גרף של משוואה עם שני משתנים הוא אוסף כל הנקודות שהשיעורים שלהן הם הזוגות הסדורים של‬
‫המספרים המהווים את פתרון המשוואה‪.‬‬
‫משוואה ליניארית עם שני משתנים היא משוואה מהצורה ‪ ,ax +by = c‬שבה שני המשתנים הם בחזקה ‪.1‬‬
‫הגרף של משוואה ליניארית הוא קו ישר‪.‬‬
‫דוגמה‪:‬‬
‫‪2 1‬‬
‫‪ x + y=5‬למשוואה יש אינסוף פתרונות‪ .‬הנה שלוש דוגמאות‪( ,4 ) , (-0.76,5.76), (2,3) :‬‬
‫‪3 3‬‬

‫הגרף של המשוואה‪:‬‬

‫‪31‬‬
 ‫מערכות משוואות‬

‫מושגים בסיסיים‬

‫דוגמאות‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים‬

‫⎪⎧‬ ‫‪2‬‬ ‫מערכת משוואות היא מערכת של שתיים או‬
‫‪ ⎨2x2 − y = 5‬מערכת של שתי משוואות בשני‬ ‫יותר משוואות עם אותם נעלמים‪ ,‬שיש‬
‫‪⎪⎩x = 10 − y‬‬
‫למצוא להן קבוצת אמת משותפת )פתרונות‬
‫נעלמים‬ ‫משותפים(‪.‬‬
‫⎧‬ ‫‪2‬‬
‫‪ ⎨x + x = 0‬מערכת של שתי משוואות בנעלם אחד‬
‫‪⎩3x = x + 4‬‬

‫‪⎧⎪x 3 − xy = 10‬‬ ‫פתרון של מערכת משוואות הוא אוסף סדור‬

‫‪⎨ 3‬‬ ‫אחד הפתרונות של המערכת‬ ‫של מספרים המקיימים את כל משוואות‬
‫‪⎪⎩ y + xy = −3‬‬
‫המערכת )כאשר מציבים אותם במקום‬
‫הוא )‪ ,(2, -1‬כי בהצבה ‪ x = 2‬ו‪ y = -1-‬מקבלים שני‬ ‫הנעלמים‪ ,‬כל משוואה הופכת לשוויון‬
‫שוויונים מספריים‪23-2·(-1)=10 :‬‬ ‫מספרי(‪.‬‬
‫וגם ‪(-1)3+2·(-1)=-3‬‬

‫⎧‬ ‫‪2‬‬ ‫לפתור מערכת משוואות משמעו למצוא את‬

‫למערכת ‪ ⎨ y = x − 2 x‬יש שני פתרונות‪:‬‬ ‫כל הפתרונות של המערכת‪.‬‬
‫‪⎩2 x + y = 4‬‬
‫)‪ (2, 0‬ו‪) .(-2,8)-‬אפשר לבדוק על ידי הצבה(‪.‬‬
‫אין למערכת פתרונות נוספים כי לפרבולה ולקו ישר‬
‫לא יכולות להיות יותר משתי נקודות חיתוך‪.‬‬

‫המערכת ‪ ⎧x + 2 y = 3‬שקולה למערכת ‪⎧x = y‬‬ ‫מערכות שקולות הן מערכות שיש להן אותה‬
‫‪⎨x = 1‬‬ ‫‪⎨x = y‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬ ‫קבוצת אמת )אותם פתרונות(‪.‬‬

‫כי לכל אחת משתי המערכות יש פתרון יחיד‪.(1, 1) :‬‬

‫‪32‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות‪ ,‬תיאורים‬
‫החלפת אחת המשוואות בסכום של שתי משוואות‬ ‫פעולות מותרות על מערכת משוואות הן‬
‫במערכת היא פעולה מותרת‪.‬‬ ‫פעולות שהופכות את המערכת למערכת‬
‫אם נחליף את המשוואה הראשונה בסכום שתי‬ ‫אחרת השקולה לה‪.‬‬
‫⎪⎧‬ ‫‪2‬‬
‫המשוואות במערכת ‪, ⎨x + y 2 = 7‬‬
‫‪⎪⎩x − y = −1‬‬
‫‪⎧2 x = 6‬‬
‫⎨‬ ‫‪2‬‬ ‫נקבל את המערכת השקולה‬
‫‪⎩x − y = −1‬‬

‫‪⎧x 2 + y 2 = 25‬‬ ‫פתרון גרפי של מערכת משוואות משמעו‬

‫⎨‬ ‫הפתרון הגרפי של מערכת המשוואות‬ ‫בניית גרפים של כל אחת מהמשוואות‬
‫‪⎩x − y = 1‬‬
‫במערכת‪ ,‬חיפוש נקודות משותפות לכל‬
‫הגרפים‪ ,‬ומציאת השיעורים שלהן‪.‬‬

‫הוא שתי נקודות החיתוך של הגרפים‪,A(4, 3) :‬‬

‫)‪.B(-3,-4‬‬
‫פתרונות המערכת הם אפוא‪ (4, 3) :‬ו‪(-3, -4) -‬‬

‫‪33‬‬
 ‫דרכים אחדות לפתרון מערכת משוואות‬
‫פתרון מערכת משוואות מתבסס על פעולות מותרות – פעולות השומרות על קבוצת הפתרון של המערכת‪.‬‬
‫מטרת הפעולות לפשט את המערכת עד לקבלת מערכת שקולה פשוטה שקל לפתור אותה‪ .‬למשל‪ ,‬אחת‬
‫הדרכים הנפוצות היא שינוי של אחת המשוואות במערכת למשוואה עם נעלם אחד‪.‬‬

‫פעולות מותרות במערכת משוואות‬

‫‪ .1‬החלפת משוואה במשוואה שקולה לה‪.‬‬

‫דוגמה‪:‬‬
‫‪⎧( x − y) 2 = 9‬‬ ‫‪⎧x 2 + y 2 = 2 xy + 9‬‬
‫⎨‬ ‫⎨‬
‫‪⎩ x − 3y = 2‬‬ ‫‪⎩2 x − 6 y = 4‬‬

‫‪ .2‬החלפה של אחת המשוואות בסכום או בהפרש של שתי משוואות‪.‬‬

‫דוגמה ‪:‬‬
‫מחליפים את המשוואה הראשונה בסכום שתי המשוואות הראשונות‪.‬‬
‫מחליפים את המשוואה השלישית בהפרש בין המשוואה השלישית לשנייה‪:‬‬

‫‪⎧x 2 + x = 2 x − 5‬‬ ‫‪⎧x 2 − y = 2 x − 9‬‬

‫⎪‬ ‫⎪‬
‫‪⎨x + y = 4‬‬ ‫‪⎨x + y = 4‬‬
‫‪⎪y 2 − y − z = 0‬‬ ‫‪⎪y 2 + x − z = 4‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬

‫‪ .3‬ביטוי של נעלם אחד באמצעות נעלם אחר‪.‬‬

‫דוגמה‪:‬‬
‫במשוואה הראשונה מבטאים את המשתנה ‪ y‬באמצעות המשתנה ‪ ,x‬ומציבים את‬
‫הביטוי במשוואה השנייה‪:‬‬

‫‪⎧ y = 5x − 3‬‬ ‫‪⎧5x − y = 3‬‬

‫‪⎨ 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪⎨ 2‬‬ ‫‪2‬‬
‫)‪⎩x + 2(5x − 3) = (5x − 3‬‬ ‫‪⎩x + 2 y = y‬‬

‫‪34‬‬
 ‫דוגמאות נוספות לפתרון מערכת משוואות‬
‫‪⎧⎪x 2 + y 2 = 10‬‬
‫‪⎨ 2‬‬ ‫דוגמה ‪:1‬‬
‫‪⎪⎩x − y 2 = −8‬‬
‫מחברים את שתי המשוואות ומקבלים מערכת שבה משוואה אחת כוללת רק משתנה אחד‪:‬‬

‫‪⎧y = ±3‬‬ ‫‪⎧(±1) 2 + y 2 = 10‬‬ ‫‪⎧⎪x 2 + y 2 = 10‬‬ ‫‪⎧⎪x 2 + y 2 = 10‬‬ ‫‪⎧⎪x 2 + y 2 = 10‬‬
‫‪⎨x = ±1‬‬ ‫⎨‬ ‫‪⎨ 2‬‬ ‫‪⎨ 2‬‬ ‫‪⎨ 2‬‬
‫⎩‬ ‫‪⎩x = ±1‬‬ ‫‪⎪⎩x = 1‬‬ ‫‪⎪⎩2x = 2‬‬ ‫‪⎪⎩x − y 2 = −8‬‬

‫קבוצת הפתרונות היא )‪(-1,-3) (-1,3) (1,-3) (1,3‬‬

‫דוגמה ‪:2‬‬
‫‪⎧2 x + xy = −3‬‬
‫‪⎨ y − 2 xy = −7‬‬
‫⎩‬

‫לקבלת משוואה ליניארית כופלים את המשוואה הראשונה ב‪ 2-‬ומחברים את שתי המשוואות‪:‬‬

‫‪⎧4x + y = −13‬‬ ‫‪⎧4x + 2 xy = −6‬‬
‫‪⎨ y − 2 xy = −7‬‬ ‫‪⎨ y − 2 xy = −7‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬

‫מבטאים את ‪ y‬באמצעות ‪ x‬ומציבים במשוואה השנייה‪:‬‬

‫‪⎧ y = −13 − 4x‬‬
‫‪⎨− 13 − 4 x − 2 x (−13 − 4 x ) = −7‬‬
‫⎩‬
‫מוצאים את ערכו של ‪ x‬מן המשוואה השנייה‪ ,‬ומציבים בביטוי של ‪ y‬במשוואה הראשונה‪.‬‬

‫‪⎧ x + y =3‬‬
‫⎨‬
‫דוגמה ‪⎩ xy + y = 4 :3‬‬

‫כי ‪x ≥ 0, y ≥ 0‬‬ ‫מכאן‪xy = x ⋅ y :‬‬ ‫‪x = u, y = v‬‬ ‫מציבים משתנים חדשים‪:‬‬

‫‪⎧u + v = 3‬‬ ‫ומקבלים מערכת‪:‬‬

‫‪⎨uv + v = 4‬‬
‫⎩‬

‫‪⎧u = 1‬‬ ‫פותרים את המערכת‪:‬‬

‫‪⎨v = 2‬‬
‫⎩‬

‫‪⎧x = 1‬‬ ‫מוצאים את ערכי ‪ x‬ו‪.y-‬‬

‫‪⎨y = 4‬‬
‫⎩‬

‫‪35‬‬
 ‫מערכת של שתי משוואות לינאריות בשני נעלמים‬
‫הצורה הסטנדרטית של מערכת של שתי משוואות לינאריות בשני נעלמים היא‪⎧a 1x + b1 y = c1 :‬‬
‫‪⎨a x + b y = c‬‬
‫‪⎩ 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬

‫שתי שיטות עיקריות משמשות לפתרון מערכת משוואות לינארית בשני נעלמים‪:‬‬
‫שיטת השוואת המקדמים ושיטת ההצבה‪.‬‬
‫בשיטת השוואת המקדמים מקבלים משוואה בנעלם אחד על ידי השוואת המקדמים וחיסור המשוואות‪.‬‬

‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלכי הפתרון‬

‫‪⎧− x + 2 y = 6‬‬ ‫‪⎧2 x − 3 y = 1‬‬ ‫המערכת הנתונה‬
‫‪⎨2 x − 4 y = 8‬‬ ‫‪⎨3x − 2 y = 4‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬

‫)‪⎧− x + 2 y = 6 /⋅ (−2‬‬ ‫‪⎧2 x − 3 y = 1 / ⋅ 3‬‬ ‫משווים את המקדמים של המשתנה ‪x‬‬

‫‪⎨2 x − 4 y = 8‬‬ ‫‪⎨3x − 2 y = 4 /⋅ 2‬‬ ‫או של המשתנה ‪.y‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬

‫‪⎧2x − 4 y = −12‬‬ ‫‪⎧6x − 9 y = 3‬‬

‫‪⎨2 x − 4 y = 8‬‬ ‫‪⎨6x − 4 y = 8‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬

‫‪0x + 0 y = 20‬‬ ‫‪5y =5‬‬ ‫מחסרים את המשוואה הראשונה‬

‫מהמשוואה השנייה ומקבלים‬
‫משוואה בנעלם אחד‪.‬‬

‫אין פתרון למשוואה‬ ‫‪y =1‬‬ ‫פותרים את המשוואה שהתקבלה‬

‫בסעיף הקודם‪.‬‬

‫אין פתרון למשוואה‬ ‫מציבים ‪ y = 1‬במשוואה‬ ‫מציבים את ערך הנעלם שמצאנו‬

‫הראשונה ופותרים אותה‪:‬‬ ‫באחת המשוואות המקוריות )לפי‬
‫‪⎧2 x − 3 ⋅ 1 = 1 ⎧ x = 2‬‬ ‫בחירתנו( ומוצאים את הנעלם האחר‪.‬‬
‫‪⎨y = 1‬‬ ‫‪⎨y = 1‬‬
‫⎩‬ ‫⎩‬

‫אין פתרון למערכת‬ ‫‪x=2, y=1‬‬ ‫הפתרון‬

‫או )‪(2, 1‬‬

‫‪36‬‬
 ‫בשיטת ההצבה מבטאים את אחד המשתנים באחת המשוואות באמצעות המשתנה האחר‪ ,‬ומציבים‬
‫במשוואה השנייה‪.‬‬
‫שיטה זו מתאימה גם למערכות שבהן רק אחת משתי המשוואות היא משוואה ליניארית‪.‬‬

‫דוגמה ‪3‬‬
‫)אחת המשוואות‬ ‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫מהלכי הפתרון‬
‫אינה ליניארית(‬

‫‪⎧x + y = 2‬‬ ‫‪⎧2 x + 5 y = −4‬‬ ‫‪⎧3x − 2 y = 5‬‬ ‫המערכת הנתונה‬

‫‪⎨ 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪⎨6x + 15 y = −12‬‬ ‫‪⎨− x + 3 y = 3‬‬
‫‪⎩x + y = 10‬‬ ‫⎩‬ ‫⎩‬

‫במשוואה הראשונה‬ ‫במשוואה הראשונה מבטאים‬ ‫במשוואה השנייה‬ ‫מבטאים את אחד‬

‫מבטאים את ‪y‬‬ ‫את ‪ y‬באמצעות ‪:x‬‬ ‫מבטאים את ‪x‬‬ ‫המשתנים באחת‬
‫באמצעות ‪:x‬‬ ‫‪− 2x − 4‬‬ ‫באמצעות ‪x=3y-3 :y‬‬ ‫המשוואות באמצעות‬
‫=‪y‬‬ ‫המשתנה האחר‬
‫‪y=2-x‬‬ ‫‪5‬‬

‫מציבים את הביטוי‬ ‫מציבים את הביטוי במשוואה‬ ‫מציבים את הביטוי‬ ‫מציבים את הביטוי‬

‫במשוואה השנייה‪:‬‬ ‫השנייה‪:‬‬ ‫במשוואה הראשונה‪:‬‬ ‫במשוואה האחרת‬
‫‪x2+(2-x)2=10‬‬ ‫⋅ ‪6 x + 15‬‬
‫‪− 2x − 4‬‬
‫‪= −12‬‬
‫‪3(3y-3)-2y=5‬‬
‫‪5‬‬

‫‪x1=3 ,x2=-1‬‬ ‫‪ y=2‬אחרי פישוט מקבלים‪.0x=0 :‬‬ ‫פותרים את‬

‫‪ x‬יכול להיות כל מספר‬ ‫המשוואה בנעלם‬
‫אחד שהתקבלה‬

‫אם ‪, x=3‬‬ ‫‪ t‬מסמן מספר כלשהו‪.‬‬ ‫מציבים את ערך‬

‫‪x=3‬‬
‫אז ‪y=2-3=-1‬‬ ‫‪− 2t − 4‬‬ ‫הנעלם האחד‬
‫אם ‪, x=-1‬‬ ‫=‪.y‬‬ ‫אם ‪ , x=t‬אז‪:‬‬ ‫)שמצאנו( בביטוי של‬
‫‪5‬‬
‫אז ‪y=2-(-1)=3‬‬ ‫הנעלם השני‬

‫למערכת יש שני‬ ‫‪ x=3, y=2‬אינסוף פתרונות מהצורה‪:‬‬ ‫הפתרון‬

‫פתרונות‪:‬‬ ‫או )‪(3, 2‬‬
‫‪− 2t − 4‬‬
‫)‪(3, -1), (-1, 3‬‬ ‫‪(t,‬‬ ‫)‬
‫‪5‬‬

‫‪37‬‬
 ‫מספר הפתרונות של מערכת של שתי משוואות לינאריות‬
‫בשני נעלמים‬
‫הצורה הסטנדרטית של מערכת של שתי משוואות לינאריות בשני נעלמים היא ‪⎧a 1x + b1 y = c1‬‬
‫‪⎨a x + b y = c‬‬
‫‪⎩ 2‬‬ ‫‪2‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪ x‬ו‪ y-‬הם הנעלמים‪ ,‬והאותיות האחרות מייצגות פרמטרים שבמקומם אפשר להציב מספרים כלשהם‪.‬‬

‫דוגמה‬ ‫גרף‬ ‫מקרה‬

‫‪⎧2 x − 3 y = 5‬‬ ‫שני הגרפים נחתכים‬ ‫‪a 1 b1‬‬

‫‪⎨3x + y = 2‬‬ ‫‪,‬‬ ‫≠‬ ‫כאשר‬
‫⎩‬ ‫‪a 2 b2‬‬
‫למערכת יש פתרון יחיד כי‬
‫‪2 −3‬‬ ‫למערכת יש פתרון יחיד‬
‫≠‬
‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
‫הפתרון ‪y=-1 x=1 :‬‬

‫‪⎧− x + 4 y = 3‬‬ ‫שני הגרפים מקבילים‬ ‫‪a 1 b1 c1‬‬

‫‪⎨2 x − 8 y = 4‬‬ ‫‪,‬‬ ‫=‬ ‫≠‬ ‫כאשר‬
‫⎩‬ ‫‪a 2 b2 c2‬‬

‫למערכת אין פתרון כי‬ ‫למערכת אין פתרון‬

‫‪−1 4‬‬ ‫‪3‬‬
‫=‬ ‫≠‬
‫‪2 −8 4‬‬

‫‪⎧6 x − 2 y = −4‬‬ ‫שני הגרפים מתלכדים‬ ‫‪a 1 b1 c1‬‬

‫‪⎨3x − y = −2‬‬ ‫‪ ,‬למערכת‬ ‫=‬ ‫=‬ ‫כאשר‬
‫⎩‬ ‫‪a 2 b2 c2‬‬
‫למערכת יש אינסוף פתרונות‬ ‫יש אינסוף פתרונות מהצורה‪:‬‬
‫‪c − a1t‬‬
‫‪6 −2 −4‬‬ ‫‪ t ) .y= 1‬מספר‬ ‫‪,x = t‬‬
‫=‬ ‫=‬ ‫כי‬ ‫‪b1‬‬
‫‪3 −1 − 2‬‬ ‫כלשהו(‪.‬‬
‫כל פתרון הוא מהצורה ‪:‬‬
‫)‪(t, 2+3t‬‬

‫‪38‬‬
 ‫אי‪-‬שוויונים‬
‫מושגים בסיסיים‬
‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬

‫‪1 3‬‬ ‫אי‪-‬שוויון מספרי הוא יחס גודל בין שני מספרים‪,‬‬
‫הוא אי‪-‬שוויון חזק אמיתי;‬ ‫>‬ ‫‪.1‬‬ ‫המיוצג בעזרת אחד מסימני האי‪-‬‬
‫‪2 14‬‬
‫‪ -3 < 0‬הוא אי‪-‬שוויון חזק אמיתי;‬ ‫‪.2‬‬ ‫שוויון‪≤, ≥, <, > :‬‬
‫‪ 2 ≥ 5‬הוא אי‪-‬שוויון חלש שקרי;‬ ‫‪.3‬‬ ‫אי‪ -‬שוויון המיוצג על ידי הסימנים > ‪ <,‬נקרא‬
‫‪ 2 ⋅12 ≥ 24‬הוא אי‪-‬שוויון חלש אמיתי‪.‬‬ ‫‪.4‬‬ ‫אי‪-‬שוויון חזק‪.‬‬
‫אי‪ -‬שוויון המיוצג על ידי הסימנים ≥ ‪ ≤,‬נקרא‬
‫‪ 5+3x≥2-x‬הוא אי‪-‬שוויון חלש‪ .‬יש ערכים שעבורם‬ ‫אי‪ -‬שוויון חלש‪.‬‬
‫האי‪-‬שוויון אמיתי )למשל ‪ ,x=1‬כי ‪5 + 3 ⋅1 ≥ 2 − 1‬‬ ‫אי‪ -‬שוויון מספרי יכול להיות נכון או לא נכון‬
‫(‪ ,‬ויש ערכים שעבורם האי‪-‬שוויון שקרי‬ ‫)אמיתי או שקרי(‪.‬‬
‫)למשל‪ x=-10 ,‬כי )‪.( 5 + 3 ⋅ (−10) ≤ 2 − (−10‬‬
‫‪ 2 xy − 1 < −3 + 6 xy‬הוא אי‪-‬שוויון חזק בשני‬
‫משתנים‪.‬‬ ‫אי‪ -‬שוויונים הכוללים פונקציות )ביטויים‬
‫יש ערכים שעבורם האי‪-‬שוויון אמיתי‬ ‫אלגבריים( יכולים להיות נכונים עבור ערכים‬
‫)למשל‪x=-1, y=-3 ,‬‬ ‫מספריים מסוימים ולא נכונים עבור ערכים‬
‫כי )‪,( 2 ⋅ (−1) ⋅ (−3) − 1 < −3 + 6 ⋅ (−1) ⋅ (−3‬‬ ‫אחרים‪.‬‬
‫ויש ערכים שעבורם האי‪-‬שוויון שקרי )למשל‪,‬‬
‫‪ , y=0 ,x=0‬כי ‪.( 2 ⋅ 0 ⋅ 0 − 1 > −3 + 6 ⋅ 0 ⋅ 0‬‬

‫‪x=3 .1‬‬ ‫פתרון של אי‪ -‬שוויון הוא אותם ערכים של‬

‫הוא פתרון של האי‪-‬שוויון ‪ ,2x<9‬כי ‪.2·3<9‬‬ ‫המשתנים שכאשר מציבים אותם באי‪-‬שוויון‬
‫‪(2, -1) .2‬‬ ‫במקום המשתנים‪ ,‬האי‪ -‬שוויון הופך לאי‪-‬שוויון‬
‫הוא פתרון של האי‪-‬שוויון ‪ ,x+y≥0‬כי ‪.2+(-1)≥0‬‬ ‫מספרי אמיתי‪.‬‬

‫‪ .1‬קבוצת האמת של האי‪-‬שוויון ‪ 2x>4‬היא קבוצת‬ ‫קבוצת הפתרונות )קבוצת האמת( של אי‪ -‬שוויון‬
‫כל המספרים הגדולים מ ‪ .2 -‬יש אינסוף מספרים‬ ‫היא קבוצת כל הפתרונות של האי‪-‬השוויון‪.‬‬
‫כאלה‪ .‬קבוצת האמת היא‪ (2, ∞ ) :‬וייצוגה הגרפי‬ ‫לעתים‪ ,‬קבוצת האמת של אי‪-‬שוויון היא קבוצת‬
‫הוא‪:‬‬ ‫כל המספרים השייכים לאינטרוול מסוים )או‬
‫‪2‬‬ ‫לאינטרוולים מסוימים( בין שני מספרים‪.‬‬
‫מקובל לרשום את הפתרון של אי‪-‬שוויון כקבוצת‬
‫‪ .2‬קבוצת האמת של האי‪-‬שוויון ‪ 3x ≤ 1‬היא‬ ‫כל המספרים הנמצאים בין שני מספרים‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫הסוגריים עגולים )‪ (,‬מסמנים שהמספר הכתוב‬
‫או שווים לו‪.‬‬ ‫קבוצת כל המספרים הקטנים מ ‪-‬‬
‫‪3‬‬ ‫לידם אינו כלול בקבוצת האמת‪.‬‬
‫יש אינסוף מספרים כאלה‪.‬‬ ‫הסוגריים ריבועים ]‪ [,‬מסמנים שהמספר הכתוב‬
‫‪1‬‬ ‫לידם כלול בקבוצת האמת‪.‬‬
‫קבוצת האמת היא ] ‪. (−∞,‬‬
‫‪3‬‬ ‫את קבוצת האמת של אי שוויון נוח להציג על ציר‬
‫המספרים‪.‬‬
‫‪39‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬

‫לפתור אי‪-‬שוויון פירושו למצוא את קבוצת האמת‬

‫שלו )למצוא את כל הפתרונות(‪.‬‬

‫האי‪-‬שוויון ‪ x≥1‬שקול לאי‪-‬שוויון ‪.x-1≥0‬‬ ‫אי‪-‬שוויונים שקולים הם שני אי‪-‬שוויונים בעלי‬

‫אותה קבוצת אמת‪.‬‬

‫קבוצת האמת של מערכת האי‪-‬שוויונים ‪x<2‬‬ ‫מערכת אי‪-‬שוויונים "וגם" היא מערכת של שניים‬
‫וגם ‪ x≥0‬היא )‪:[0,2‬‬ ‫או יותר אי‪-‬שוויונים שעבורה יש למצוא את כל‬
‫הפתרונות המשותפים של כל האי‪-‬שוויונים‬
‫במערכת‪.‬‬

‫קבוצת האמת של מערכת האי‪-‬שוויונים‬ ‫מערכת אי‪-‬שוויונים "או" היא מערכת של שניים‬
‫‪ x<2‬או ‪ x≥0‬היא כל המספרים הממשיים‪:‬‬ ‫או יותר אי‪-‬שוויונים שעבורה יש לאחד את כל‬
‫)∞‪. (-∞,‬‬ ‫הפתרונות של כל האי‪-‬שוויונים במערכת‪.‬‬

‫האי‪-‬שוויון ‪ 5≤2x-3<9‬הוא ייצוג מקוצר של‬ ‫אי שוויון כפול הוא ייצוג מקוצר של מערכת "וגם"‬
‫מערכת האי‪-‬שוויונים‪:‬‬ ‫של שני אי‪-‬שוויונים‪.‬‬
‫‪ 5≤2x-3‬וגם ‪.2x-3<9‬‬

‫‪40‬‬

‫פעולה שאינה משנה את קבוצת האמת של אי‪-‬שוויון נקראת פעולה מותרת‪.‬‬
‫פעולות מותרות על‬
‫דוגמאות‬
‫אי‪-‬שוויונים‬
‫האי‪-‬שוויון ‪ 3-x<x‬שקול‬
‫לאי‪-‬שוויון ‪.x>3-x‬‬
‫האי‪-‬שוויון ‪ 5≥x-8‬שקול‬
‫לאי‪-‬שוויון ‪.x-8≤5‬‬
‫אם ידוע כי ‪ x>3‬ו‪ ,y≥x-‬אז אפשר‬
‫לטעון כי ‪.y>3‬‬
‫‪ .1‬האי‪-‬שוויון ‪ 2x-4>x+2‬שקול לאי‪-‬‬
‫שוויון ‪ ,x>6‬כי לשני האגפים הוספנו‬
‫את הביטוי ‪. 4-x‬‬
‫‪ .2‬האי‪-‬שוויון ‪ 2x-4>x+2‬איננו שקול‬
‫לאי‪-‬שוויון‬
‫‪1‬‬ ‫‪1‬‬
‫‪2x − 4 + > x + 2 +‬‬
‫‪x‬‬ ‫‪x‬‬
‫‪ .1‬מערכת האי‪-‬שוויונים‬
‫‪⎧x − 3 ≤ 2‬‬
‫‪⎨2 x + 1 < 5‬‬
‫⎩‬
‫‪⎧⎪x − 3 ≤ 2‬‬
‫שקולה למערכת ‪⎨2x + 1 < 5‬‬
‫‪⎪⎩3x − 2 < 7‬‬
‫)האי‪-‬שוויון ‪ 3x-2<7‬התקבל כסכום‬
‫של שני האי‪-‬שוויונים של המערכת‬
‫המקורית(‪.‬‬
‫‪ .2‬על סמך שני האי‪-‬שוויונים ‪5>1‬‬
‫וגם ‪ ,3>2‬אפשר לקבל אי‪-‬שוויון‬
‫חדש‪. 8>3 :‬‬
‫תכונות של אי‪-‬שוויונים‬
‫תכונות של אי‪-‬שוויונים‬
‫)‪– a, b, c, d‬מספרים כלשהם‪,‬‬
‫‪ –E ,H ,G ,F‬ביטויים כלשהם‬
‫שיכולים להיות גם מספרים(‬
‫אם מחליפים את‬ ‫האי‪-‬שוויון ‪ (F≤G) F<G‬שקול‬
‫המקומות של שני אגפי‬ ‫לאי‪-‬שוויון ‪.(G≥F) G>F‬‬
‫אי‪-‬שוויון‪ ,‬יש להפוך את‬ ‫האי‪-‬שוויון ‪ (F≥G) F>G‬שקול‬
‫סימן האי‪-‬שוויון‪.‬‬ ‫לאי‪-‬שוויון ‪.(G≤F) G<F‬‬
‫על סמך שני אי‪-‬שוויונים‬ ‫אם ‪ F<G‬וגם ‪ ,G<H‬אז ‪.F<H‬‬
‫אפשר לקבל אי‪-‬שוויון‬ ‫אם ‪ F>G‬וגם ‪ , G>H‬אז ‪.F>H‬‬
‫שלישי‪.‬‬
‫מותר להוסיף לשני אגפי‬ ‫אם ‪ ,F>G‬אז ‪.F+ H > G +H‬‬
‫האי‪-‬שוויון אותו מספר‬ ‫)‪– G‬מספר כלשהו או ביטוי‬
‫או אותו ביטוי‪ ,‬בתנאי‬ ‫שאיננו משנה את תחום ההגדרה‬
‫שהביטוי איננו משנה‬ ‫של האי‪-‬שוויון(‪.‬‬
‫את תחום ההגדרה של‬
‫האי‪-‬שוויון‪.‬‬
‫למערכת הכוללת שני‬ ‫אם ‪ F>G‬וגם ‪ ,H>E‬אז‬
‫אי‪-‬שוויונים בעלי אותו‬ ‫‪.F+H>G+E‬‬
‫סימן )למשל‪ ,‬רק < )≤(‬
‫)אסור לחסר אי‪-‬שוויונים בעלי‬
‫או רק > )≥(‪ ,‬מותר‬ ‫אותו סימן הכוללים ביטויים‪(.‬‬
‫להוסיף אי‪ -‬שוויון‬
‫שהוא הסכום של שני‬
‫האי‪-‬שוויונים הנתונים‪.‬‬
‫‪41‬‬
 ‫תכונות של אי‪-‬שוויונים‬
‫פעולות מותרות על‬
‫דוגמאות‬ ‫)‪– a, b, c, d‬מספרים כלשהם‪,‬‬
‫אי‪-‬שוויונים‬ ‫‪ –E ,H ,G ,F‬ביטויים כלשהם‬
‫שיכולים להיות גם מספרים(‬
‫האי‪-‬שוויון ‪ 2x>8‬שקול לאי‪-‬שוויון ‪x>4‬‬ ‫מותר לכפול את שני‬ ‫אם ‪ F>G‬ו‪ c -‬הוא מספר חיובי‪,‬‬
‫‪1‬‬ ‫האגפים של אי‪-‬שוויון‬ ‫אז ‪.Fc>Gc‬‬
‫)כפל שני האגפים במספר החיובי (‪.‬‬ ‫באותו מספר חיובי‪.‬‬ ‫אם ‪ F>G‬ו‪ c -‬הוא מספר שלילי‪,‬‬
‫‪2‬‬
‫האי‪-‬שוויון ‪ –0.2x>8‬שקול לאי‪-‬שוויון‬ ‫מותר גם לכפול את שני‬ ‫אז ‪.Fc<Gc‬‬
‫‪) x<-40‬כפל שני האגפים במספר השלילי‬ ‫האגפים של אי‪-‬שוויון‬
‫‪ ,-5‬והפיכת הכיוון של האי‪-‬שוויון(‪.‬‬ ‫באותו מספר שלילי‪,‬‬
‫אבל אז יש להפוך את‬
‫סימן האי‪-‬שוויון‪.‬‬

‫‪ .1‬האי‪-‬שוויון ‪ x > x + 2‬שקול לאי‪-‬‬ ‫מותר להעלות בריבוע‬ ‫אם ‪ F<G‬ו ‪ G ,F‬אינם מקבלים‬
‫שוויון ‪ x>(x+2)2‬בתחום ‪) x≥0‬תחום‬ ‫את שני האגפים של אי‪-‬‬ ‫ערך שלילי‪ ,‬אז ‪.F2<G2‬‬
‫ההצבה של האי‪-‬שוויון המקורי( כי‬ ‫שוויון בתחום שבו שני‬
‫בתחום הזה שני האגפים של האי‪-‬שוויון‬ ‫האגפים אינם מקבלים‬
‫הם לא‪-‬שליליים‪.‬‬ ‫ערכים שליליים‪.‬‬
‫‪ .2‬האי‪-‬שוויון ) ‪ x > ( x + 2‬אינו שקול‬
‫לאי‪-‬שוויון ‪ x2>x+2‬בתחום ‪ ,x<0‬כי‬
‫בתחום זה האגף השמאלי של האי‪-‬‬
‫שוויון המקורי הוא שלילי‪.‬‬

‫‪42‬‬
 ‫אי‪-‬שוויונים ממעלה ראשונה בנעלם אחד‬

‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬

‫דוגמה ‪ :1‬נתון האי‪-‬שוויון ‪.5x ≤-20‬‬ ‫אי‪-‬שוויון ממעלה ראשונה בנעלם אחד הוא אי‪-‬‬
‫מחלקים את שני אגפי האי‪-‬שוויון ב ‪) 5 -‬מספר‬ ‫שוויון שהנעלם מופיע בו רק בחזקה ראשונה‪.‬‬
‫חיובי(‪ .‬מקבלים אי‪ -‬שוויון שקול ‪x ≤-4‬‬ ‫כל אי‪-‬שוויון מסוג זה אפשר לפשט ולהציג בצורה‪:‬‬
‫)או אחרת‪.( (∞, -4] :‬‬ ‫‪(ax<b, ax≥b, ax≤b ) ax>b‬‬
‫עבור ‪ , a≠0‬אפשר לחלק את שני אגפי האי‪-‬שוויון‬
‫על ציר המספרים‪ ,‬קבוצת הפתרון של‬
‫במספר ‪ a‬לפי הכלל‪:‬‬
‫האי‪-‬שוויון נראית כך‪:‬‬
‫• אם מחלקים במספר חיובי‪ ,‬סימן האי‪-‬‬
‫שוויון אינו משתנה;‬
‫• אם מחלקים במספר שלילי‪ ,‬סימן האי‪-‬‬
‫שוויון מתהפך‪.‬‬

‫אם ‪ ,a=0‬האי‪-‬שוויון איננו תלוי ב‪) x-‬זהו אי‪-‬שוויון‬

‫מספרי(‪ .‬אי‪-‬שוויון כזה נכון או לא נכון לכל ערכי ‪.x‬‬

‫דוגמה ‪ :2‬נתון האי‪-‬שוויון ‪ .–2x ≥ 4‬מחלקים‬

‫את שני האגפים ב ‪) -2 -‬מספר שלילי(‪ ,‬והופכים‬
‫את סימן האי‪ -‬שוויון‪. x ≤-2 :‬‬
‫זוהי קבוצת האמת של האי‪-‬שוויון‬
‫)או‪ ,‬בהצגה שקולה‪.( (-∞, -2] :‬‬

‫על ציר המספרים‪ ,‬קבוצת הפתרון של האי‪-‬‬

‫שוויון נראית כך‪:‬‬

‫דוגמה ‪ :3‬נתון האי‪-‬שוויון ‪. 0x>3‬‬

‫כלומר‪ ,‬קבוצת האמת של האי‪-‬שוויון הזה היא‬
‫הקבוצה הריקה ‪. Ø‬‬

‫‪43‬‬
 ‫אי‪-‬שוויונים ממעלה שנייה )אי‪-‬שוויונים ריבועיים(‬

‫אי‪-‬שוויון ריבועי הוא אי‪-‬שוויון שאפשר להציגו בצורה ‪ ax2+bx+c>0‬או בצורה ‪.ax2+bx+c≤0‬‬
‫דוגמאות‪x<x(x+5)-2 ,(2x-3)(4-x)≤3 , x2-5x+3>0:‬‬
‫הפתרון של האי‪-‬שוויון הריבועי ‪ (≤ ,≥ ,<) ax2+bx+c>0‬מבוסס על קביעת הסימן של הטרינום הריבועי‬
‫‪.ax2+bx+c‬‬
‫לקביעת סימן הטרינום אפשר להיעזר בסקיצה של הפרבולה המתאימה‪.‬‬

‫אין שורשים‬ ‫שורש אחד‬ ‫שני שורשים‬

‫‪x2‬‬ ‫‪x1‬‬

‫‪x0‬‬

‫הסימן הוא "‪ "+‬לכל ערכי ‪. x‬‬
‫‪a>0‬‬
‫הסימן הוא "‪ "+‬לכל ערכי ‪x‬‬ ‫הסימן של הטרינום הוא‬
‫חוץ מהשורש‪.‬‬ ‫"–" בין השורשים‪,‬‬
‫ו‪ "+" -‬משמאל ומימין‬
‫לשורשים‪.‬‬

‫‪x2‬‬ ‫‪x1‬‬
‫‪x0‬‬

‫‪a<0‬‬
‫הסימן הוא "–" לכל ערכי ‪x‬‬ ‫הסימן הוא "–" לכל ערכי ‪x‬‬ ‫הסימן הוא "‪ "+‬בין‬
‫חוץ מהשורש‪.‬‬ ‫השורשים‪ ,‬ו‪"–" -‬‬
‫משמאל ומימין‬
‫לשורשים‪.‬‬

‫‪44‬‬
 ‫דוגמאות של פתרון אי‪-‬שוויונים‬

‫דוגמה ‪3‬‬ ‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫תהליך הפתרון‬

‫‪5x2-2x+8>0‬‬ ‫‪-x2+3x<0‬‬ ‫‪x2-3x-4≤0‬‬ ‫האי‪-‬שוויון הנתון‬

‫‪5x2-2x+8=0‬‬ ‫‪-x2+3x=0‬‬ ‫‪x2-3x-4=0‬‬ ‫פותרים את המשוואה‬

‫אין שורשים‬ ‫‪x1=0, x2=3‬‬ ‫‪x1=-1, x2=4‬‬ ‫המתאימה‬
‫קביעת סימן‬
‫הטרינום‬

‫הטרינום אינו משנה את‬

‫סימנו‬

‫כל המספרים הממשיים‬ ‫‪ x<0‬או ‪x>3‬‬ ‫‪ -1≤x≤4‬או ]‪[-1, 4‬‬ ‫תחום הפתרון של‬
‫האי‪-‬שוויון‬
‫)∞ ‪.(-∞,‬‬

‫‪45‬‬
 ‫אי‪-‬שוויונים שמופיע בהם נעלם במכנה‬
‫כאשר נתון אי‪-‬שוויון שהמשתנה מופיע בו במכנה‪ ,‬אפשר לעבור לאי‪-‬שוויון ללא שברים‪:‬‬
‫א‪ .‬כופלים את שני האגפים של האי‪-‬שוויון במכנה המשותף של כל השברים המופיעים בו )בתחום שבו‬
‫המכנה שונה מ‪.(0-‬‬
‫ב‪" .‬מפצלים" את האי‪-‬שוויון לשני אי‪-‬שוויונים שונים לפי הכלל‪:‬‬
‫כאשר כופלים את שני האגפים של אי‪ -‬שוויון באותו מספר חיובי‪ ,‬סימן האי‪ -‬שוויון אינו משתנה;‬
‫כאשר כופלים את שני האגפים של אי‪-‬שוויון באותו מספר שלילי‪ ,‬הסימן של האי‪ -‬שוויון מתהפך‪.‬‬

‫דוגמה ‪2‬‬ ‫דוגמה ‪1‬‬ ‫תהליך הפתרון‬

‫‪x‬‬ ‫‪x −1‬‬ ‫‪2x‬‬
‫<‬ ‫‪−1‬‬ ‫‪≤1‬‬ ‫האי‪-‬שוויון הנתון‬
‫‪x−2‬‬ ‫‪x‬‬ ‫‪x −1‬‬

‫המכנה המשותף ‪(x-2)x‬‬ ‫‪ 2 x ≤ x − 1 (1‬עבור ‪x>1‬‬ ‫כופלים את שני האגפים של‬

‫)‪.(x≠0, x≠2‬‬ ‫‪ 2 x ≥ x − 1 (2‬עבור ‪x<1‬‬ ‫האי‪-‬שוויון במכנה המשותף‬
‫ומפצלים לשני האי‪-‬שוויונים‬
‫‪ (x-2)x>0‬בתחום ‪x>2‬‬ ‫לפי סימן המכנה‬
‫ובתחום ‪; x<0‬‬
‫‪ (x-2)x<0‬בתחום ‪.0<x<2‬‬
‫‪(1‬‬
‫‪x 2 < ( x − 1)(x − 2) − (x − 2) x‬‬
‫עבור ‪ x>2‬ועבור ‪;x<0‬‬
‫‪, x2 > (x −1)(x − 2) − (x − 2)x (2‬‬
‫עבור ‪.0<x<2‬‬
‫פותרים כל אחד מהאי‪-‬‬
‫‪ , x 2 + x − 2 < 0‬עבור ‪x>2‬‬ ‫בתחום ‪ ,x>1‬מקבלים ‪.x≤-1‬‬
‫שוויונים‪:‬‬
‫בתחום הזה‪ ,‬לאי‪-‬שוויון אין‬
‫ועבור ‪;x<0‬‬ ‫פתרון;‬
‫קבוצת האמת של‬
‫בתחום ‪ , x<1‬מקבלים ‪.x≥-1‬‬
‫האי‪-‬שוויון היא‪.-2<x<1 :‬‬
‫הפתרון הוא ‪.-1≤x<1‬‬
‫החלק ששייך לתחום‪- :‬‬
‫הזה היא‪.–2<x<1‬‬
‫‪.2<x<0‬‬
‫‪2‬‬
‫‪, x +x−2 > 0‬‬
‫עבור‪.0<x<2‬‬
‫קבוצת האמת של‬
‫האי‪-‬שוויון היא‪ x>1 :‬ו ‪x<-2‬‬
‫שייך לתחום‪.1<x<2 :‬‬

‫‪ 1<x<2‬או ‪–2<x<0‬‬ ‫‪-1≤x<1‬‬ ‫מאחדים את שני הפתרונות‬

‫ומקבלים את הפתרון של האי‪-‬‬
‫שוויון המקורי‬

‫‪46‬‬
 ‫אי‪-‬שוויונים שמופיע בהם ערך מוחלט‬

‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬

‫דוגמה ‪ :1‬נתון האי‪-‬שוויון ‪. |x-2|+x ≤ 6‬‬ ‫כדי לפתור אי‪-‬שוויון שמופיע בו ערך‬
‫מפצלים אותו לשני האי‪ -‬שוויונים הבאים‪:‬‬ ‫מוחלט‪ ,‬יש "לפצל" אותו לכמה אי‪-‬‬
‫שוויונים שלא מופיע בהם ערך‬
‫‪| x − 2 |= ⎧⎨x − 2, x - 2 ≥ 0‬‬ ‫מוחלט‪ ,‬לפי ההגדרה‪:‬‬
‫‪⎩- (x - 2), x - 2 < 0‬‬
‫‪| a |= ⎧⎨a , a ≥ 0‬‬
‫‪⎩- a, a < 0‬‬
‫שלבי הפתרון האפשריים‪:‬‬
‫‪x − 2 ≥ 0, x ≥ 2‬‬ ‫מגדירים את התחומים שבהם‬
‫‪x − 2 < 0, x < 2‬‬ ‫הביטויים שבין סימני הערך המוחלט‬
‫שומרים על סימנם )לא‪-‬שליליים בכל‬
‫התחום או שליליים בכל התחום(‪.‬‬
‫מפצלים את האי‪-‬שוויון הנתון לשני‬
‫‪x − 2 = ⎧⎨x − 2, x ≥ 2‬‬
‫‪⎩2 − x , x < 2‬‬ ‫אי‪-‬שוויונים ללא ערך מוחלט‪ ,‬שכל‬
‫האי‪-‬שוויון המקורי מתפצל אפוא לשני האי‪-‬‬ ‫אחד מהם מתקיים בתחום שלו‪.‬‬
‫שוויונים הבאים‪x − 2 + x ≤ 6, x ≥ 2 :‬‬
‫‪2 - x + x ≤ 6, x < 2‬‬
‫בתחום ‪, x≥2‬מקבלים ‪ , x≤4‬והפתרון הוא‬ ‫פותרים כל אחד מהאי‪ -‬שוויונים‪.‬‬
‫‪.2≤x≤4‬‬
‫בתחום ‪ , x<2‬מקבלים ‪ ,2≤6‬והפתרון‬
‫הוא ‪) x<2‬כל המספרים בתחום ההצבה(‪.‬‬

‫‪47‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬
‫מאחדים את שני הפתרונות‬
‫ומקבלים את הפתרון של האי‪-‬‬
‫הפתרון של האי‪-‬שוויון המקורי‪) x≤4 :‬או ‪(-∞,‬‬ ‫שוויון המקורי‪:‬‬
‫]‪.(4‬‬
‫בהצגה גרפית‪ ,‬האי‪ -‬שוויון והפתרון‬
‫שלו נראים כך‪:‬‬

‫דוגמה ‪ .2‬נתון האי‪-‬שוויון ‪.2|x|>|2x+5|+3‬‬ ‫שלבי הפתרון האפשריים‪:‬‬

‫לאי שוויון הזה יש שתי נקודות שבהן הביטויים‬ ‫מגדירים את התחומים שבהם‬
‫הביטויים שבין סימני הערך המוחלט שבין סימני הערך המוחלט משנים את סימנם‪:‬‬
‫שומרים על סימנם )לא‪-‬שליליים בכל ‪ x=0‬עבור ‪ ,x‬ו‪ x=-2.5-‬עבור הביטוי ‪. 2x+5‬‬
‫לכן נוצרים שלושה תחומים שיש לבדוק אותם‬ ‫התחום או שליליים בכל התחום(‪.‬‬
‫בנפרד‪:‬‬

‫בתחום ‪ ,x>0 ,1‬ולכן ‪,|2x+5|=2x+5,|x|= x‬‬ ‫מפצלים את האי שוויון הנתון לשני‬
‫ולכן האי‪-‬שוויון הוא‪. 2x>(2x+5)+3‬‬ ‫אי שוויונים ללא ערך מוחלט‪,‬‬
‫המתקיימים כל אחת בתחום שלו‪.‬‬
‫אחרי פישוט מקבלים ‪ .0>8‬האי‪-‬שוויון הזה‬
‫לעולם אינו מתקיים‪ ,‬לכן לאי‪-‬שוויון הזה אין‬
‫פתרון‪.‬‬

‫‪48‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬
‫בתחום ‪ ,–2.5≤x≤0 ,2‬ולכן ‪,|x|=-x‬‬
‫‪ ,|2x+5|=2x+5‬ולכן האי‪-‬שוויון הוא ‪-‬‬
‫‪.2x>(2x+5)+3‬‬
‫הפתרון של האי‪-‬שוויון הזה הוא ‪ .x<-2‬בשילוב‬
‫עם תחום ההצבה מתקבל הפתרון‪.-2.5≤x<-2 :‬‬

‫בתחום ‪ ,x<-2.5 ,3‬ולכן ‪,|x|=-x‬‬

‫‪ , |2x+5|=-2x-5‬ולכן האי‪-‬שוויון הוא‬
‫‪ . -2x>(2x+5)+3‬לאחר פישוט מקבלים‪:‬‬
‫‪ .0>-2‬האי‪-‬שוויון הזה מתקיים תמיד‪ .‬בשילוב עם‬
‫תחום ההצבה מתקבל הפתרון‪.x<-2.5 :‬‬

‫‪x<-2‬‬ ‫מאחדים את שלושת הפתרונות‬

‫ומקבלים את הפתרון של האי‪-‬‬
‫שוויון המקורי‬
‫בהצגה גראפית‪ ,‬האי‪ -‬שוויון‬
‫והפתרון שלו נראים כך‪:‬‬

‫‪49‬‬
 ‫אי‪-‬שוויונים אי‪-‬רציונאליים‬

‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬

‫‪3‬‬ ‫תחום ההצבה של אי‪-‬‬
‫> ‪2x − 1‬‬ ‫שוויון הוא קבוצת כל‬
‫‪x‬‬
‫אפשר להוציא שורש ריבועי רק ממספרים לא‪-‬שליליים‪ ,‬ולכן‬ ‫המספרים שאם מציבים‬
‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אותם במקום המשתנים‬
‫באגף ימין הוא תמיד‬ ‫‪ . x ≥ , 2x − 1 ≥ 0‬לכן ‪ , x ≠ 0‬ולכן הביטוי‬ ‫באי‪ -‬שוויון‪ ,‬הוא הופך‬
‫‪x‬‬ ‫‪2‬‬
‫לאי‪-‬שוויון מספרי )אמיתי‬
‫בעל משמעות‪ .‬מכאן‪ :‬תחום ההצבה של האי‪ -‬שוויון הוא‪:‬‬
‫או שקרי(‪.‬‬
‫⎧‬ ‫⎫‪1‬‬
‫⎬ ≥ ‪⎨x x‬‬
‫⎩‬ ‫⎭‪2‬‬

‫אי‪-‬שוויון אי‪ -‬רציונאלי‬

‫תחום ההצבה כל זוג מספרים )‪.(x,y‬‬ ‫‪4 ≥ x 2 + y 2 .1‬‬ ‫הוא אי‪-‬שוויון שמופיעים‬
‫‪1‬‬ ‫‪3‬‬ ‫בו משתנים מתחת לסימן‬
‫≥‪x‬‬ ‫תחום ההצבה כל‬ ‫> ‪2x − 1‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫השורש‪ .‬בפתרון אי‪-‬‬
‫‪2‬‬ ‫‪x‬‬
‫שוויונים אי‪-‬רציונאליים‬
‫יש להתייחס אל תחום‬
‫ההצבה של האי‪ -‬שוויון‪.‬‬

‫דוגמה ‪x + 2 > x :1‬‬ ‫בפתרון אי‪-‬שוויונים אי‪-‬‬

‫תחום ההצבה של האי‪-‬שוויון הוא‬ ‫רציונאליים מחפשים‬
‫דרכים "להיפטר"‬
‫‪ .x≥-2‬בתחום הזה יש להבחין בין שני‬ ‫מהשורשים‪.‬‬
‫המקרים‪:‬‬ ‫אחת הדרכים המקובלות‬
‫א‪ .‬כאשר ‪ ,x≥0‬שני אגפי האי‪-‬שוויון‬ ‫היא העלאת האי‪-‬שוויון‬
‫לא שליליים‪ ,‬כלומר‪ ,‬אפשר להעלותם‬ ‫בחזקה השווה לסדר‬
‫בריבוע‪ .‬מקבלים‪ ,x+2>x2 :‬ומכאן ‪. -1<x<2‬‬ ‫השורש‪.‬‬
‫עתה יש למצוא את התחום המשותף לתחום ההצבה‪ ,‬לתחום שבו‬
‫מתקיים ‪ ,x≥0‬ולתחום שבו מתקיים ‪. -1<x<2‬‬
‫הפתרון המתקבל במקרה א הוא ‪.0≤x<2‬‬
‫ב‪ .‬כאשר ‪) x<0‬אך נמצא בתחום ההצבה(‪ .‬הערכים האפשריים של ‪ x‬הם‬
‫‪ .-2≤x<0‬במקרה זה‪ ,‬הערך של אגף שמאל הוא חיובי )כי שורש ריבועי‬
‫של מספר הוא תמיד מספר חיובי(‪ ,‬והערך של אגף ימין הוא מספר שלילי‪.‬‬
‫מספר חיובי תמיד גדול ממספר שלילי‪ ,‬ולכן הפתרון במקרה ב הוא‬
‫‪.-2≤x<0‬‬
‫אם נאחד את הפתרונות שהתקבלו בשני המקרים‪ ,‬נקבל את הפתרון של‬
‫האי‪-‬שוויון‪.-2≤x<2 :‬‬

‫‪50‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬
‫דוגמה ‪x + 3 > x + 1 :2‬‬
‫תחום ההצבה של האי‪-‬שוויון הוא ‪ .x≥0‬בתחום הזה שני אגפי האי‪-‬שוויון‬
‫הם חיוביים‪ ,‬ולכן אפשר להעלותם בריבוע‪. ( x + 3 ) 2 > ( x + 1) 2 :‬‬
‫מכאן מקבלים‪ , x + 3 > x + 2 x + 1 :‬או ‪. 1 > x‬‬
‫נעלה שוב בריבוע את שני אגפי האי‪-‬‬
‫שוויון‪ ,‬ונקבל‪.1>x :‬‬
‫נאחד את הפתרון הזה עם תחום‬
‫ההצבה‪ ,‬ונקבל‪.0≤x<1 :‬‬

‫דוגמה ‪. x − x ≥ 2 :3‬‬ ‫דרך נוספת לפתרון אי‪-‬‬

‫תחום ההצבה של האי‪-‬שוויון הוא ‪.x≥0‬‬ ‫שוויון אי‪-‬רציונאלי היא‬
‫‪2‬‬ ‫החלפת השורשים‬
‫נסמן את ‪ x‬ב‪ . x = y :y -‬נקבל‪.y -y≥2 :‬‬
‫בביטויים ללא שורש‪.‬‬
‫פתרון האי‪ -‬שוויון החדש הוא ‪ y≥2‬או ‪.y≤-1‬‬
‫נבחין בין שני המקרים‪:‬‬
‫א‪ .y≥2 .‬נחזור למשתנה ‪ . x ≥ 2 :x‬הפתרון‪. x≥4 :‬‬
‫ב‪ .y≤-1 .‬נחזור למשתנה ‪ . x ≤ −1 :x‬מכיוון ששורש ריבועי הוא תמיד‬
‫מספר חיובי‪ ,‬אין פתרון לאי‪-‬שוויון הזה‪ .‬הפתרון של האי‪-‬שוויון הנתון‬
‫הוא אפוא‪.x≥4 :‬‬

‫‪51‬‬
 ‫מערכות אי‪-‬שוויונים במשתנה אחד‬

‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬

‫‪ .1‬נתונה המערכת ‪ 3x-2≥4‬וגם ‪.5-2x<-1‬‬ ‫מערכת אי‪-‬שוויונים "וגם" היא‬
‫פותרים כל אחד משני האי‪-‬שוויונים ומקבלים שתי קבוצות‬ ‫מערכת של שניים או יותר אי‪-‬‬
‫אמת‪ x≥2 :‬וגם ‪.x>3‬‬ ‫שוויונים שקבוצת האמת שלה‬
‫קבוצת האמת של המערכת )התחום המשותף( היא אפוא ‪.x>3‬‬ ‫היא קבוצת כל הפתרונות‬
‫המשותפים של כל האי‪-‬שוויונים‬
‫‪3‬‬ ‫במערכת‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫כדי למצוא את קבוצת האמת של‬
‫מערכת "וגם"‪ ,‬יש למצוא את‬
‫קבוצת האמת של כל אחד מהאי‪-‬‬
‫‪ .2‬נתונה המערכת ‪ -x+1<3‬וגם ‪. 3x<-12‬‬
‫שוויונים הכלולים במערכת‪ ,‬ואחר‬
‫פותרים את שני האי‪-‬שוויונים ומקבלים שתי קבוצות אמת‪:‬‬
‫כך למצוא את הפתרונות‬
‫‪ x>-2‬וגם ‪.x<-4‬‬
‫המשותפים שמופיעים בכל אחת‬
‫לשני האי ‪-‬שוויונים אין תחום משותף‪ ,‬ולכן למערכת הנתונה‬
‫מקבוצות האמת )למצוא את‬
‫אין פתרון‪ :‬קבוצת האמת שלה היא הקבוצה הריקה ∅‪.‬‬
‫החיתוך של כל קבוצות האמת(‪.‬‬
‫‪-2‬‬
‫את קבוצת האמת של מערכת אי‪-‬‬
‫‪-4‬‬
‫שוויונים במשתנה אחד נוח לייצג‬
‫על ציר המספרים כנקודה‪ ,‬או‬
‫‪ .3‬אי שוויון כפול ‪ -2≤2x-4<6‬מייצג את מערכת האי‪-‬שוויונים‪-‬‬ ‫כאינטרוול או כאוסף של נקודות‬
‫‪ 2≤2x-4‬וגם ‪.2x-4<6‬‬ ‫ואינטרוולים‪ .‬קבוצת האמת של‬
‫פותרים כל אחד מהאי‪ -‬שוויונים‪ ,‬ומקבלים‪ 1≤x:‬וגם ‪.x<5‬‬ ‫מערכת אי‪-‬שוויונים "וגם" יכולה‬
‫קבוצת האמת של האי‪-‬שוויון הכפול הנתון היא ‪. 1≤x<5‬‬ ‫להיות גם קבוצת כל המספרים או‬
‫הקבוצה הריקה ∅‪.‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬ ‫אי‪ -‬שוויון כפול הוא כתיבה‬
‫מקוצרת של מערכת "וגם" של שני‬
‫אי‪-‬שוויונים‪.‬‬

‫מערכת אי‪-‬שוויונים "או" היא‬

‫‪ .1‬נתונה המערכת ‪ 3x-2≥4‬או ‪. 5-2x<-1‬‬
‫מערכת של שניים או יותר אי‪-‬‬
‫פותרים כל אחד משני האי‪-‬שוויונים ומקבלים שתי קבוצות אמת‪:‬‬
‫שוויונים שקבוצת האמת שלה‬
‫‪ x≥2‬או ‪.x>3‬‬ ‫היא קבוצת איחוד של כל‬
‫קבוצת האמת של המערכת )התחום הכולל את כל הפתרונות( היא‬ ‫הפתרונות של כל אחד מהאי‪-‬‬
‫‪. x≥2‬‬ ‫שוויונים במערכת ‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫‪2‬‬

‫‪52‬‬
 ‫דוגמאות‬
‫‪ .2‬נתונה מערכת ‪ -x+1<3‬או ‪.3x<-12‬‬
‫פותרים כל אחד משני האי‪-‬שוויונים ומקבלים שתי קבוצות אמת‪:‬‬
‫‪ x>-2‬או ‪.x<-4‬‬
‫קבוצת האמת של המערכת )האיחוד של שתי קבוצות האמת‬
‫שהתקבלו( היא )∞ ‪) (− ∞,−4) ∪ (−2,‬כל המספרים הממשיים‬
‫חוץ מהמספרים שבין ‪ -4‬לבין ‪.(-2‬‬
‫‪-2‬‬
‫‪-4‬‬
‫כל מספר השייך לאחד התחומים המסומנים הוא פתרון המערכת‬
‫הנתונה‪.‬‬
‫נתונה המערכת ‪ -2≤2x-4‬או ‪. 2x-4<6‬‬
‫פותרים את שני האי‪-‬שוויונים‪ ,‬ומקבלים‪ 1≤x :‬או ‪.x<5‬‬
‫קבוצת האמת של המערכת הנתונה היא‪. (−∞, ∞) :‬‬
‫‪1‬‬
‫‪5‬‬
‫הגדרות ותיאורים‬
‫כדי למצוא את קבוצת האמת של‬
‫מערכת "או"‪ ,‬יש למצוא את‬
‫קבוצות האמת של כל אחד מהאי‪-‬‬
‫שוויונים במערכת‪ .‬קבוצת האמת‬
‫של המערכת היא הקבוצה‬
‫הכוללת את כל הפתרונות של‬
‫האי‪-‬שוויונים )האיחוד של כל‬
‫קבוצות האמת(‪.‬‬
‫גם במקרה זה נוח להציג את‬
‫קבוצת האמת של המערכת על ציר‬
‫המספרים כנקודה‪ ,‬כאינטרוול או‬
‫כאוסף של נקודות ואינטרוולים‪.‬‬
‫קבוצת האמת של מערכת אי‪-‬‬
‫שוויונים "או" יכולה להיות גם‬
‫קבוצת כל המספרים או הקבוצה‬
‫הריקה ∅‪.‬‬

‫מערכת אי‪-‬שוויונים בשני משתנים‬

‫דוגמאות‬
‫‪ 3x-2y≥4 .1‬וגם ‪5-2x<-1‬‬
‫‪ -2y≤2x .2‬או ‪-4<6y3‬‬
‫‪ x2≥4 .3‬וגם ‪9>y2‬‬
‫הגדרות ותיאורים‬
‫מערכת אי‪-‬שוויונים בשני‬
‫משתנים היא מערכת הכוללת‬
‫שנים או יותר אי‪-‬שוויונים בשני‬
‫משתנים‪.‬‬

‫קבוצת האמת של מערכת אי‪-‬‬

‫‪ x2≥4‬וגם ‪9>y2‬‬
‫שוויונים בשני משתנים היא‬
‫‪{( x, y),‬‬ ‫‪x ≤ −2 x ≥ 2 − 3 < y < 3‬‬ ‫}‬ ‫קבוצה של זוגות סדורים של‬
‫מספרים‪.‬‬
‫הייצוג הגרפי של קבוצת האמת‬
‫של מערכת אי‪-‬שוויונים בשני‬
‫משתנים היא תחום במערכת‬
‫צירים‪.‬‬

‫‪53‬‬
 ‫דוגמאות‬ ‫הגדרות ותיאורים‬
‫נתונה המערכת ‪ 3x-y≥2‬וגם ‪.2y-2x>-4‬‬ ‫כדי למצוא את קבוצת האמת של‬
‫פותרים כל אחד מהאי‪-‬שוויונים‪ ,‬ומקבלים‪ y≤3x-2:‬וגם ‪.y>x-2‬‬ ‫מערכת "וגם"‪ ,‬יש למצוא את‬
‫קבוצת האמת של כל אחד מהאי‪-‬‬
‫קבוצת האמת כוללת את כל הזוגות הסדורים של המספרים‬ ‫שוויונים במערכת‪ ,‬ולמצוא את‬
‫המקיימים את שני האי‪ -‬השוויונים האלה )למשל )‪.( (1,0‬‬ ‫הזוגות המשותפים לכל קבוצות‬
‫האמת )למצוא את החיתוך של כל‬
‫קבוצות האמת(‪.‬‬

‫השיעורים של כל נקודה בתחום המסומן הם פתרון של‬

‫המערכת‪.‬‬

‫נתונה המערכת‪ 2x+y<5 :‬או ‪. x-y≥3‬‬ ‫כדי למצוא את קבוצת האמת של‬
‫פותרים כל אחד מהאי‪-‬שוויונים‪ ,‬ומקבלים‪ y<5-2x :‬או ‪y≤x-‬‬ ‫מערכת "או"‪ ,‬יש למצוא את‬
‫‪.3‬‬ ‫קבוצות האמת של כל אחד מהאי‪-‬‬
‫קבוצת האמת כוללת את כל הזוגות הסדורים של המספרים‬ ‫שוויונים; קבוצת האמת של‬
‫המקיימים לפחות אחד מהאי‪-‬שוויונים האלה )למשל )‪.( (1,2‬‬ ‫המערכת היא האיחוד של כל‬
‫קבוצות האמת הנפרדות‪.‬‬

‫השיעורים של כל נקודה בתחום המסומן הם פתרון של המערכת‪.‬‬

‫‪54‬‬