‫קומדיה מוסיקלית‬

‫מוסיקה ופזמונים‪ :‬סטיבן‬

‫סונדהיים‬
‫מחזה מאת‪ :‬ג'ורג' פירת'‬
‫נוסח עברי‪ :‬דניאל אפרת‬
‫‪2‬‬

‫© כל הזכויות על תרגום זה שמורות לדניאל אפרת‪danielephrat@yahoo.com ,0544809989 ,‬‬

‫הדמויות‬
‫)‪(Robert‬‬ ‫רוברט‬

‫)‪(Sarah‬‬ ‫שרה‬

‫)‪(Harry‬‬ ‫הארי‬

‫)‪(Susan‬‬ ‫סוזן‬

‫)‪(Peter‬‬ ‫פיטר‬

‫)‪(Jenny‬‬ ‫ג'ני‬

‫)‪(David‬‬ ‫דייויד‬

‫)‪(Amy‬‬ ‫איימי‬

‫)‪(Paul‬‬ ‫פול‬

‫)‪(Joanne‬‬ ‫ג'ואן‬

‫)‪(Larry‬‬ ‫לארי‬

‫)‪(Marta‬‬ ‫מרתה‬

‫)‪(Kathy‬‬ ‫קתי‬

‫)‪(April‬‬ ‫אפריל‬

‫גרסה זו מתייחסת לנוסח המחזה כפי שהוצג ב‪ "Roundabout"-‬וב‪."Donmar Warehouse"-‬‬

‫רוברט הוא היחיד שאין לו כפל‪-‬תפקידים‪ .‬כל אחד מ‪ 13 -‬המשתתפים הנותרים מגלם דמות‬
‫מסויימת‪ ,‬ובשאר הזמן הם הלהקה‪ .‬אין במחזה תפקידי "כורוס"‪.‬‬

‫מילות השירים נבדלות משאר הטקסט באמצעות גופן שונה‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫מערכה ראשונה‬

‫תמונה ראשונה‬
‫)דירתו הריקה של רוברט‪ .‬רוברט נכנס‪ ,‬חולף על‪-‬פני המזכירה האלקטרונית ולוחץ על כפתור‬
‫השמעת ההודעות(‬

‫)הקלטה( שלום‪ ,‬כאן שירות השיחות האירוטיות‪ .‬לארי ואני נוסעים מחוץ לעיר‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫כך שנבצר מאיתנו להגיע לכל מסיבת‪-‬יום‪-‬הולדת שהיא‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אתה בן‬

‫שלושים וחמש‪ .‬מי בכלל רוצה לחגוג גיל זקן שכזה? טוב‪ ,‬אני רק מקווה שאני‬

‫אראה טוב כמוך כשאני אהיה בגילך‪.‬‬

‫)צליל ניתוק‪ ,‬ולאחריו צליל קו‪ .‬צפצוף‪ ,‬ואז‪(:‬‬

‫)הקלטה( היי‪ ,‬בוב‪ .‬זה פיטר‪ .‬תוציא את הבנות מהמיטה ותענה כבר לטלפון‪,‬‬ ‫פיטר‬

‫שומע? אוי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬מרוב קנאה אני כבר לא מצליח לדבר‪ .‬דבר איתי‪.‬‬

‫)צליל ניתוק‪ ,‬ולאחריו צליל קו‪ .‬צפצוף‪ ,‬ואז‪(:‬‬

‫)הקלטה( היי רוברט‪ ,‬זאת אפריל‪) .‬פאוזה( אופס‪ .‬שכחתי מה רציתי להגיד‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫)צליל ניתוק‪ ,‬ולאחריו צליל קו‪ .‬צפצוף‪ ,‬ואז‪(:‬‬

‫)הקלטה( היי‪ ,‬בובי‪ ,‬זאת איימי‪ .‬צלצלתי רק להגיד שאני מאחרת למסיבה הערב‪,‬‬ ‫איימי‬

‫אם תוכל למסור לפול שאני‪ ...‬אוי‪ ,‬רגע‪ ,‬אתה בכלל לא אמור לדעת שיש היום‪...‬‬

‫)פאניקה‪ ,‬היא מנסה להציל את עצמה( ג'ודי? ג'ודי? אוי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬אני חושבת שחייגתי‬

‫)מדברת אל מישהו אחר‬ ‫את המספר הלא נכון‪ .‬סורי‪ .‬פשוט להתעלם מההודעה‪.‬‬

‫במרחק‪ ,‬שעה שהיא מנתקת את השיחה( אוי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬אתה בחיים לא תאמין מה‬

‫שאני הרגע עשיתי!‬

‫)צליל ניתוק‪ ,‬ולאחריו צליל קו‪ .‬צפצוף‪ ,‬ואז‪(:‬‬

‫)הקלטה( הלו‪ ,‬בוב‪ .‬זאת מרתה‪ .‬מזמן לא דיברנו‪ .‬טוב‪ ,‬אז הרופא אומר‬ ‫מרתה‬

‫"אזעקת‪-‬שווא"‪ ,‬אני לא בהריון‪ .‬אז‪ ,‬היי‪ ,‬תרגיש חופשי להחזיר לי צלצול‬

‫בהזדמנות‪ ,‬הא?‬
‫)צליל ניתוק‪ ,‬ולאחריו צפצוף כפול המציין כי נגמרה הקלטת‪ .‬רוברט מכבה את המזכירה‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן מתיישב‪ ,‬לוחץ על כפתור ההקלטה ומדבר אל המכשיר(‬
‫‪4‬‬

‫היי‪ ,‬הגעתם לבוב‪ .‬כן‪ ,‬יש לי יום‪-‬הולדת היום‪ ,‬וכן‪ ,‬אתם מוזמנים להשאיר לי‬ ‫רוברט‬

‫הודעה ולספר לי כמה אתם מאושרים שהגעתי לגיל שלושים וחמש‪ .‬ולא חשוב‬

‫באיזה עניין התקשרתם‪ ,‬התשובה היא כן‪.‬‬

‫)הוא מנתק‪ .‬ניגש אל הבר‪ ,‬מוזג משקה‪ ,‬חוזר‪ ,‬יושב עם הגב לקהל‪ ,‬שותה‪ ,‬מניח את הכוס וטומן‬
‫את ראשו בין ידיו לרגע קצר‪ .‬הוא מרים את ראשו למשמע "קולות‪-‬רפאים" מחוץ לבמה‪ ,‬ששרים‬
‫"בובי" א‪-‬קפלה‪ .‬הקולות הולכים וגוברים בעוצמתם שעה שחמשת הזוגות הנשואים נכנסים‬
‫מאזורים שונים אל הבמה ומתקבצים סביב הדירה‪ ,‬פניהם אל הקהל ואליו‪ .‬הם מביטים ישר‬
‫קדימה ומדברים במונוטוניות‪ .‬בידיהם מתנות(‬

‫יום‪-‬הולדת‪ .‬יש לי יום‪-‬הולדת‪ .‬יש לכם מושג איך הפחדתם אותי? כמעט ברחתי‬

‫מכאן כל עוד נפשי בי‪ .‬ז'תומרת‪ ,‬לא ידעתי ‪ -‬ז'תומרת‪ ,‬איזה מין חברים יפתיעו‬

‫בן‪-‬אדם ביום‪-‬הולדת שלושים וחמש שלו? )פאוזה( החברים שלי‪ ,‬כמובן‪ .‬בעצם‪,‬‬

‫כמה פעמים כבר יוצא לך לחגוג שלושים וחמש? אחת‪-‬עשרה? )פאוזה( אוקיי‪,‬‬

‫קדימה‪ .‬תגידו ונגמור עם זה‪ .‬זה מביך‪ .‬מהר‪ .‬אני לא עומד בזה‪.‬‬

‫)דקלום מונוטוני( יום‪-‬הולדת שמח‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫כולם מלבדו‬

‫עמדתי בזה‪ .‬תודה לכם שמצאתם בשבילי פינה בלב שלכם‪ ,‬בחיים שלכם‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫במשפחות שלכם‪ .‬כן‪ ,‬תודה שזכרתם‪ .‬תודה‪.‬‬

‫)דקלום מונוטוני( אתה לא נראה שלושים וחמש‪.‬‬ ‫כולם מלבדו‬

‫אבל אני מרגיש שלושים וחמש‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)דקלום מונוטוני( זה היום שלך!‬ ‫כולם מלבדו‬

‫אני מבין שעשיתם חזרות‪ .‬כל הכבוד‪ .‬מרגש‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)דקלום מונוטוני( איך אני אוהבת מסיבות‪-‬הפתעה‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)דקלום מונוטוני( איך היא אוהבת מסיבות‪-‬הפתעה‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫)דקלום מונוטוני( אם זה לא מוצא‪-‬חן בעיניך‪ ,‬אפשר להחליף‪.‬‬ ‫שרה‬

‫עוד לא ראיתי מה זה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)דקלום מונוטוני( אני‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם זה לא ימצא‪-‬חן בעיניך ‪-‬‬ ‫שרה‬

‫)דקלום מונוטוני( תני לבן‪-‬אדם לפתוח את זה קודם‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אני בטוח שזה ימצא‪-‬חן בעיניי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)דקלום מונוטוני( אולי פשוט תחזיר את זה לחנות?‬ ‫שרה‬

‫)הם הופכים אנושיים יותר בהדרגה‪ ,‬מביטים ומגיבים אל רוברט וזה אל זה(‬

‫בשם אלוהים‪ ,‬הוא הרגע אמר שהוא אוהב את זה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫‪5‬‬

‫תשתדל להתעלם מהארי‪ ,‬רוברט‪ .‬אני חושבת שאני אלך‪.‬‬ ‫שרה‬

‫זה היה בצחוק‪ ,‬שרה‪ .‬אפשר להישאר עוד קצת‪.‬‬ ‫הארי‬

‫)זורק לבובי מתנה( היי‪ ,‬בובי‪ ,‬תחזיר גם את שלנו‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫)מושיטה את מתנתה לרוברט( זה מפול וממני‪ .‬אני במקומך הייתי מחזירה את זה‬ ‫איימי‬

‫לחנות ומבקשת החזר‪ .‬זה עלה כל‪-‬כך הרבה שכמעט התעלפתי‪.‬‬

‫זה לא נכון‪ ,‬רוברט‪ .‬זה סוודר‪.‬‬ ‫פול‬

‫עכשיו גילית לו מה זה! )לרוברט( טוב‪ ,‬כשראיתי את התווית של המחיר‪ ,‬חשבתי‬ ‫איימי‬

‫שאנחנו קונים בית‪.‬‬

‫)שעה שג'ני מתקדמת לכיוון רוברט( גברת‪ ,‬גברת‪ .‬את! כן‪ ,‬את! תגידי לו שיחזיר את‬ ‫ג'ואן‬

‫המתנה שלך וייקח ת'כסף‪ .‬לא חשוב המתנה‪ ,‬העיקר המחיר‪.‬‬

‫)מגישה את המתנה לרוברט( מי זאת?‬ ‫ג'ני‬

‫זאת אני‪ ,‬גברת‪ .‬אני מאוד עשירה‪) .‬מצביעה על לארי( זה בעלי‪ .‬הייתי מציגה אותו‬ ‫ג'ואן‬

‫בפנייך‪ ,‬אבל שכחתי איך קוראים לו‪.‬‬

‫עד מאה ועשרים‪ ,‬סבא'לה‪.‬‬ ‫לארי‬

‫ועכשיו דייויד יברך בשמנו‪ .‬קדימה מותק‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫רוברט‪ ,‬יום‪-‬הולדת שמח מאיתנו‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫כולם‬
‫יום‪-‬הולדת שמח!‬ ‫מלבד רוברט‬

‫מי ייתן והשנה הזו תביא עימה תהילה‪ ,‬כסף‪ ,‬ואת אשתך הראשונה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫כולם‬
‫אמן!‬ ‫מלבד רוברט‬

‫תשמע‪ ,‬אני מסתדר גם בלי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫כמו כלום‪ ,‬מותק‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫)לג'ואן( נדמה לי שהוא אמר את זה ברגע של יהירות‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)תוקעת מבט בסוזן( אווו‪ ,‬מי זאת מתוקה כזאת‪ ,‬מחלקת עזרה בחינם‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫)מתייחס לג'ואן( יש לה הומור מפותח‪.‬‬ ‫לארי‬

‫)ג'ואן צוחקת צחוק גדול‪ ,‬ומפריחה נשיקה באוויר לסוזן(‬

‫את רואה למה אני מתכוון?‬

‫‪6‬‬

‫אוקיי‪ .‬בואו נגמור עם ה"מזל‪-‬טובים"‪ ,‬ובזה סיימנו לדבר עליי‪ .‬נפל מזל גדול‬ ‫רוברט‬

‫בחלקי‪ ,‬כי יש לי אתכם‪ .‬כלומר‪ ,‬כשיש לך חברים כמו שלי‪...‬‬

‫)איימי נכנסת עם העוגה ומתחילה לשיר "יום‪-‬הולדת שמח"‪ .‬הקבוצה מצטרפת‪ .‬הם מסיימים‬
‫את הפזמון ואז מדברים‪ ,‬צועקים‪ ,‬מריעים‪(:‬‬
‫כן! מזל טוב! )וכו'‪(...‬‬ ‫כולם מלבדו‬

‫תכבה את הנרות ותביע משאלה‪.‬‬ ‫איימי‬

‫אל תגלה מה ביקשת‪ ,‬בובי‪ ,‬כי אז היא לא תתגשם‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫אתה צריך לעצום עיניים ולכבות את כולם‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)רוברט עוצם עיניים‪ ,‬מביע משאלה‪ ,‬נושף‪ ,‬אבל הנרות לא כבו‪ .‬הוא מנסה שוב‪ .‬הוא שוב נכשל‪.‬‬
‫איימי יוצאת עם העוגה וחוזרת‪ .‬הזוגות מתחילים לצאת במהלך הרפליקות הבאות‪ .‬כשמתחיל‬
‫השיר‪ ,‬רוברט נמצא לבדו‪ ,‬חבריו מביטים בו מרחוק‪ .‬מוסיקה מתחילה(‬

‫המשאלה שלך בכל‪-‬זאת תתגשם‪ .‬המשאלה שלו בכל‪-‬זאת תתגשם‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫באמת? מה זה‪ ,‬חוק חדש?‬ ‫סוזן‬

‫היא בטוח תתגשם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אל תאמין לאף מילה‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בטח שכן‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אה‪ ,‬אני יודע‪ .‬היא תתגשם‪ .‬בעצם‪ ,‬לא ביקשתי שום דבר‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫הוא צוחק‪ .‬אתה צוחק‪ ,‬נכון?‬ ‫לארי‬

‫בכל מקרה אל תגלה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אלא אם זה גס‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫אומרים שלא כדאי לגלות‪.‬‬ ‫פול‬

‫פול צודק‪ ,‬אל תגלה‪.‬‬ ‫איימי‬

‫בכל מקרה‪ ,‬רוברט‪ ,‬הגעת לשיא ‪ -‬שלושים וחמש‪.‬‬ ‫הארי‬

‫הארי‪ ,‬שקט! בגילנו כבר לא מגלים את הגיל‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בובי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫איימי‬

‫‪7‬‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫רובי‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫רובי מותק‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫ארבע פעמים התקשרתי‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫בובי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫איימי‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫מותק‪ ,‬אל תשאל מה קרה לי‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בוב‪...‬‬ ‫הארי‬

‫רובו‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי'לה‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בובי מותק‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫בובי‪ ,‬לא תפסנו אותך כל היום‪.‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫בובי‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי‪...‬‬ ‫הארי‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫מותק‪...‬‬ ‫שרה‬

‫ילד‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫תקפוץ אלינו‪ ,‬בובי‪...‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫הארי‬

‫רוברט‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫רובי‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בובו‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫מה זה‪ ,‬בוב‪ ,‬לאן נעלמת פתאום?‬ ‫לארי‪ ,‬ג'ואן‬

‫בובי‪...‬‬ ‫שרה‪ ,‬הארי‬

‫‪8‬‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫מותק‪...‬‬ ‫איימי‬

‫מאמי‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫הוא לא בבית‪.‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫מה חדש‪ ,‬תגיד לי‪ ,‬בובי?‬ ‫פיטר‬

‫בובי‪ ,‬בובי‪ ,‬איפה אתה?‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫גבר‪,‬‬ ‫הארי‬

‫מותק‪,‬‬ ‫שרה‬

‫איפה אתה?‬ ‫הארי‪ ,‬שרה‬

‫בובי‪ ,‬בובי‪ ,‬איפה אתה?‬ ‫פיטר‪ ,‬סוזן‬

‫דייויד‪ ,‬ג'ני‪,‬‬
‫אולי תבוא לבקר? ‪-‬‬ ‫ג'ואן‪ ,‬לארי‬

‫מה קרה‪ ,‬לא רואים אותך?‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫בובי‪ ,‬מה חדש אצלך?‬ ‫הארי‪ ,‬שרה‬

‫בובי‪ ,‬מה חדש אצלך?‬ ‫פיטר‪ ,‬סוזן‬

‫דייויד‪ ,‬ג'ני‪,‬‬
‫אולי ניפגש?‬ ‫ג'ואן‪ ,‬לארי‬

‫בובי‪ ,‬יש קונצרט מחרתיים‪.‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫ג'ו ורות יגיעו בעוד יומיים‪.‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫בוא מחר ברבע לשתיים‪.‬‬ ‫פיטר‪ ,‬סוזן‬

‫בוא נקפוץ כולנו לים‪.‬‬ ‫הארי‪ ,‬שרה‬

‫בובי‪ ,‬יש אצלנו אורחים בשבת‪.‬‬ ‫לארי‪ ,‬ג'ואן‬

‫הערב?‬ ‫הארי‪ ,‬שרה‬

‫בובי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫בובי בייבי‪,‬‬ ‫איימי‬

‫יום ראשון בערב?‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫הארי‬
‫‪9‬‬

‫מותק‪...‬‬ ‫שרה‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫מה קורה איתך בשבוע הבא?‬ ‫שרה‪ ,‬הארי‬

‫בובי‪...‬‬ ‫איימי‬

‫רובו‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי מאמי‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫יום שני בשמונה‪.‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫רובי‪ ,‬מותק‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בובי‪ ,‬גבר‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫פיטר‪ ,‬ג'ואן‬

‫כולם‬
‫בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב!‬ ‫מלבד רוברט‬
‫לא התראינו מזמן!‬
‫בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב!‬
‫טריו כל‪-‬כך נחמד‪,‬‬
‫שניים ועוד אחד‪,‬‬
‫ווי לאאאאאב יו!‬

‫הודעות מכל החברים‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫ארוחות עם כל החברים‪,‬‬
‫עוד שיחה‪ ,‬עוד מסיבה‪,‬‬
‫עוד טיול‪ ,‬עוד לילה בעיר‪,‬‬
‫עוד חיבוק‪ ,‬עוד שם‪-‬חיבה‪,‬‬
‫עוד תמונה לתלות על הקיר‬
‫שלך;‬
‫"איתך ‪ -‬כל השנה‬
‫איתך ‪ -‬בכל תחנה‬
‫לבובי באהבה ‪-‬‬
‫מכל החברים הטובים‪,‬‬
‫מכל האנשים שאותי מלווים‪,‬‬
‫לאן שאלך‪ ,‬הם תמיד איתי‪.‬‬
‫כולם‬
‫אבל בסופו של דבר‪,‬‬ ‫מלבד רוברט‬
‫זה העיקר!‬

‫בובי‪...‬‬ ‫אפריל‬

‫בובי‪...‬‬ ‫קתי‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫מרתה‬

‫‪10‬‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫רוברט‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫רובי‪ ,‬מותק‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫בוב‪ ,‬אולי תוכל לעזור לי?‬ ‫שרה‬

‫בובי‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי‪...‬‬ ‫איימי‬

‫בטח‪ ,‬שרה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫בובי‪ ,‬שאלה לי אליך‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫בוב‪...‬‬ ‫הארי‬

‫רובו‪...‬‬ ‫לארי‬

‫מה יש‪ ,‬פיטר?‬ ‫רוברט‬

‫בוביל'ה‪...‬‬ ‫קתי‬

‫בובי מאמי‪...‬‬ ‫מרתה‬

‫בובי‪ ,‬כבר ממש לא נעים לי ללחוץ‪...‬‬ ‫לארי‪ ,‬איימי‬

‫בובי‪...‬‬ ‫אפריל‪ ,‬פול‬

‫בובי‪...‬‬ ‫מרתה‪ ,‬הארי‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫קתי‪ ,‬פיטר‬

‫מאמי‪...‬‬ ‫שרה‬

‫מותק‪...‬‬ ‫ג'ואן‬
‫אפריל‪,‬‬
‫שעה ורבע‪...‬‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬

‫איימי‪ ,‬נדבר מחר בערב?‬ ‫רוברט‬

‫בובי‪ ,‬הילדים מחכים שתקפוץ‪...‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫שרה‪ ,‬פיטר‬

‫בובי‪...‬‬ ‫הארי‪ ,‬ג'ואן‬

‫‪11‬‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‪ ,‬מרתה‬

‫מותק‪...‬‬ ‫איימי‬

‫מאמי‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫אפריל‪,‬‬
‫הכל בסדר?‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬

‫אולי אני אקח אותם לפארק בוויקאנד?‬ ‫רוברט‬

‫בובי‪ ...‬בובי‪ ...‬איפה אתה?‬ ‫נשים‬

‫ילד‪ ...‬גבר‪ ...‬איפה אתה?‬ ‫גברים‬

‫אפריל‪,‬‬
‫בובי‪ ...‬בובי‪ ...‬איפה אתה?‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬
‫הארי‪ ,‬שרה‪,‬‬
‫אולי תבוא לבקר?‬ ‫פיטר‪ ,‬סוזן‬

‫סוזן‪ ,‬מותק‪ ,‬שבע ועשרים אני אצלך‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫בובי‪ ,‬לא נעים לי לשאול‪...‬‬ ‫נשים‬

‫בובי‪ ,‬מה חדש אצלך?‬ ‫גברים‬

‫אפריל‪,‬‬
‫בובי‪ ,‬מה חדש אצלך?‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬
‫פול‪ ,‬איימי‪,‬‬
‫ג'ואן‪ ,‬לארי‪,‬‬
‫אולי ניפגש?‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫סורי‪ ,‬פול‪ ,‬קבעתי כבר עם לארי וג'ואן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫בובי‪ ,‬אני לא מתערבת‪...‬‬ ‫נשים‬

‫יום שני אני קצת עסוק בערב‪...‬‬ ‫גברים‬

‫מה עובר עליך‪ ,‬חמודי?‬ ‫נשים‬

‫שמע‪ ,‬אני פשוט לא אוהב קונצרטים‪.‬‬ ‫גברים‬

‫לא‪ ,‬פשוט דיברנו עליך אתמול‪...‬‬ ‫נשים‬

‫הארי‪ ...‬דייויד‪ ...‬קתי‪ ,‬כן‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫אפריל‪,‬‬
‫לא התכוונתי‪ ,‬בוב‪...‬‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬

‫אפריל‪ ...‬מרתה‪ ...‬תנו לי רגע‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫‪12‬‬

‫בובי‪ ,‬זה בסדר‪ ,‬ספר לי הכל‪...‬‬ ‫נשים‬

‫בובי‪ ...‬בובי‪ ...‬בובי בייבי‪...‬‬ ‫גברים‬

‫אפריל‪,‬‬
‫מה כבר אמרתי‪ ,‬בוב?‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬

‫בובי בו ובי‪ ,‬בובי גבר‪ ,‬בובי‪ ,‬בובי‪...‬‬ ‫גברים‬

‫כולם‬
‫בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב!‬ ‫מלבד רוברט‬
‫לא התראינו מזמן!‬
‫בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב!‬
‫טריו כל‪-‬כך נחמד‪,‬‬
‫שניים ועוד אחד‪,‬‬
‫ווי לאאאאאאאאאאאאאב יו!‬

‫הודעות מכל החברים‪,‬‬

‫ארוחות עם כל החברים‪,‬‬
‫עוד שיחה‪ ,‬עוד מסיבה‪,‬‬
‫עוד טיול‪ ,‬עוד לילה בעיר‪,‬‬
‫עוד חיבוק‪ ,‬עוד שם‪-‬חיבה‪,‬‬
‫עוד תמונה לתלות על הקיר‬
‫שלך;‬
‫"איתך ‪ -‬כל השנה‬
‫איתך ‪ -‬בכל תחנה‬
‫לבובי באהבה ‪-‬‬
‫מכל החברים הטובים‪,‬‬
‫מכל האנשים שאותך מלווים‪,‬‬
‫לאן שתלך‪ ,‬נישאר איתך‪,‬‬
‫יחד‪ ,‬אתמול ומחר‪ ,‬כאן איתך‪,‬‬
‫כי בסופו של דבר‪ ,‬זה העיקר!‬

‫יד ביד‪ ,‬יד ביד‪ ,‬יד ביד‪ ,‬יד ביד‬ ‫גברים‬

‫נשים‪ ,‬אפריל‪,‬‬
‫כן‪...‬‬ ‫מרתה‪ ,‬קתי‬

‫יד ביד‪ ,‬יד ביד‪ ,‬יד ביד‪ ,‬יד ביד‬ ‫גברים‬

‫אוהב אתכם‪ ,‬אוהב אתכם‪ ,‬אוהב‪ ,‬אוהב‪ ,‬אוהב אתכם‪,‬‬ ‫בובי‬

‫אוהב אתכם‪ ,‬אוהב אתכם‪ ,‬אוהב‪ ,‬אוהב‪ ,‬אוהב אתכם!‬

‫יד ביד! יד ביד! יד ביד‪,‬‬ ‫כולם‬

‫חברים לעד!‬
‫לא תצעד לבד!‬
‫חברים לעד!‬
‫יד ביד!‬
‫)אנו שומעים מונטאז' של צלילים עירוניים על רקע השורות הבאות‪ ,‬שעה שהחבורה יוצאת;‬
‫השורות נאמרות במהירות‪ ,‬כאשר כל שורה עולה על סופה של הקודמת(‬
‫‪13‬‬

‫הארי‪ ,‬דופקים בדלת‪ .‬אני אפתח‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אני פותח‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אני אפתח‪ ,‬זה התפקיד שלי‪.‬‬ ‫שרה‬

‫מה אומר שעון בן‪-‬חייל?‬ ‫ג'ואן‬

‫חמש‪.‬‬ ‫לארי‬

‫תודה לאל‪ ,‬הגיע הזמן לקוקטייל!‬ ‫ג'ואן‬

‫זוהי קריאה אחרונה לכל נוסעי ‪ NSEW‬טיסה מספר ‪ ,119‬אחרוני הנוסעים‬ ‫אפריל‬

‫מתבקשים לעלות למטוס בהקדם‪.‬‬

‫מה זה הרעש הזה לעזאזל?‬ ‫פיטר‬

‫או שמנקים את הבניין ממול‪ ,‬או שהורסים אותו‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫טקסי! טקסי! נו‪ ,‬בבקשה‪ ,‬בבקשה!‬ ‫קתי‬

‫אתה מוכן להפסיק לצפצף‪ ,‬חתיכת אידיוט!‬ ‫מרתה‬

‫פול‪ ,‬מה זה הרעש הזה?‬ ‫איימי‬

‫אני לא שומע כלום‪.‬‬ ‫פול‬

‫אוי‪ ,‬דייויד‪ ,‬הטלפון‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫אני עונה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אוי‪ ,‬הילדים‪ .‬זה יעיר את הילדים‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫תמונה שנייה‬
‫)הסלון של שרה והארי בקומת‪-‬הקרקע של דירת‪-‬גן‪ .‬שרה‪ ,‬הארי ורוברט סיימו לאכול‬
‫ארוחת‪-‬ערב ארוכה וכעת הם שותים קפה בסלון(‬

‫)מוזגת קפה( יש קינמון בקפה‪ ,‬רוברט‪ ...‬הטעם המוזר זה קינמון‪ .‬סוכר‪ ,‬חלב?‬ ‫שרה‬

‫גם וגם‪ .‬אפשר לקבל הרבה משניהם?‬ ‫רוברט‬

‫בטח שאפשר‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אתה רצה קצת ברנדי בקפה‪ ,‬רוברט?‬ ‫הארי‬

‫אתה מוזג גם לעצמך?‬ ‫רוברט‬

‫אנחנו לא שותים אלכוהול‪ ,‬אבל תיקח לך קצת‪ ,‬מותק‪ .‬תתכבד‪.‬‬ ‫שרה‬

‫‪14‬‬

‫אולי אתה רוצה משהו יותר רציני? יש לנו כל מה שתרצה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אז‪ ,‬הארי‪ ,‬אם לא איכפת לך אני אשתה קצת וויסקי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אוקיי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫מאמי!‬ ‫שרה‬

‫בסדר‪ ,‬מותק‪.‬‬ ‫הארי‬

‫)שעה שהארי מוזג את המשקה( אז שניכם בגמילה עכשיו? שרה? את לא בגמילה‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫נכון?‬

‫אלוהים‪ ,‬רוברט‪ ,‬כמה שאלות! או שאתה אוסף מידע לקראת שעשועון טריוויה?‬ ‫שרה‬

‫בילית איתנו חצי מהחיים שלך‪ ,‬רק עכשיו גילית שהארי בגמילה?‬

‫שנה וחצי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫לא‪ ,‬מאמי‪ ,‬רק שנה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫סגרתי שנה בפברואר‪ .‬עכשיו זה כבר שנה וחצי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אני בטוחה לגמרי שבעוד חודש זה יהיה שנה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫וחצי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫שנה‪ .‬תעשה חישוב‪ ,‬שנה! המשטרה עצרה את הארי על שיכרות‪ ,‬הוא הפסיק‬ ‫שרה‬

‫לשתות מתוך תחושת השפלה‪.‬‬

‫מה שבאמת קרה זה שהפסקתי כדי לראות אם אני מסוגל‪ .‬נו‪ ,‬באמת‪ ,‬אני בטוח‬ ‫הארי‬

‫שכבר סיפרתי לך על כל זה‪.‬‬

‫לא‪ .‬אף‪-‬פעם לא הזכרת את זה‪ ,‬אחרת לא הייתי מביא לך את הוויסקי‪ .‬למה‬ ‫רוברט‬

‫עצרו אותך?‬

‫עוד שאלה! הנה‪ ,‬למה שלא תאכל קצת מהבראוניז שהבאת?‬ ‫שרה‬

‫הייתי בקליפורניה בענייני עבודה‪ ,‬וממש השתכרתי איזה ערב אחד‪ ,‬אז הבחורים‬ ‫הארי‬

‫הקפיצו אותי חזרה למלון‪ ,‬אבל במקום להיכנס לחדר ירדתי מעבר לפינה לאכול‬

‫משהו כדי להתאושש‪.‬‬

‫אמרת שזה היה שלושה רחובות משם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫לא‪ ,‬זה היה למטה בפינה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫)"לחישת‪-‬במה" לרוברט( שלושה רחובות משם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫‪15‬‬

‫בכל מקרה‪ ,‬הניידת עוצרת לידי‪ ,‬והוא אומר לי "אתה שיכור"‪ .‬אמרתי‪" ,‬שיכור?‬ ‫הארי‬

‫אני מחוק"‪ .‬אז הוא אמר‪" ,‬אני לוקח אותך לתחנה"‪ .‬אמרתי "קח אותי למלון‬

‫בשם אלוהים‪ ,‬זה ממש כאן מעבר לפינה"‪.‬‬

‫שלושה רחובות משם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בכל מקרה הם תפסו אותי ועצרו אותי על שיכרות‪ .‬לא ייאמן‪ .‬ואז‪ ,‬רוברט‪ ,‬מיד‬ ‫הארי‬

‫בביקור הבא שלי בעיר הם עצרו אותי שוב ‪ -‬על נהיגה בשיכרות‪ .‬בסך‪-‬הכל‬

‫שתיתי קצת יין ‪-‬‬

‫רק שלושה בקבוקים‪...‬‬ ‫שרה‬

‫ואני התעקשתי שיבדקו לי את רמת האלכוהול בדם‪ .‬חרגתי בנקודה אחת‪.‬‬ ‫הארי‬

‫ואז החלטת להפסיק‪ ,‬מתוקי‪ .‬הוא תמיד חושב שזה היה במעצר הראשון‪ ,‬אבל‬ ‫שרה‬

‫זה היה בשני‪ .‬אף פעם לא סיפרנו לך? מוזר‪ ,‬הייתי בטוחה שהארי סיפר לכל‬

‫העולם‪.‬‬

‫בכל מקרה‪ ,‬הפסקתי כדי לראות אם אני באמת סובל מאלכוהוליזם‪ ,‬ואני לא‪.‬‬ ‫הארי‬

‫רק מבעיית שתייה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫זה חסר לך?‬ ‫רוברט‬

‫אתה רואה כמה שאלות אתה שואל! הארי‪ ,‬זה חסר לך?‬ ‫שרה‬

‫לא‪ .‬לא‪ ,‬באמת שלא‪.‬‬ ‫הארי‬

‫כן‪ .‬כן‪ ,‬באמת שכן‪ .‬היי‪ ,‬מותק‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בכל מקרה‪ ,‬נגמלתי‪ ,‬ומאז לא שתיתי אפילו טיפה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אופס‪.‬‬ ‫שרה‬

‫מה אופס? מאז לא שתיתי טיפה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫)מזמרת( בחתונה של שילה וג'ורג'‪.‬‬ ‫שרה‬

‫הרמתי כוסית‪ ,‬בשם אלוהים‪ .‬מצטער‪ ,‬רוברט‪ ,‬בטח ראית איך כמעט נפלתי‬ ‫הארי‬

‫מהרגליים בגלל שלוק אחד של שמפניה‪.‬‬

‫אני לא אמרתי שהשתכרת‪ ,‬אבל אתה כן שתית שמפניה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫שלוק‪ .‬שלוק אחד‪.‬‬ ‫הארי‬

‫ובלע הכל‪ .‬שלוק של פיל‪.‬‬ ‫שרה‬

‫‪16‬‬

‫הייתי מבקש עוד קצת וויסקי‪ ,‬אבל אני מת מפחד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫מותק שלי‪ .‬מצידנו אתה יכול לשתות מהבקבוק‪ .‬אתה לא רוצה איזה בראוני?‬ ‫שרה‬

‫חס וחלילה‪ .‬אני אתפוצץ‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫תתפוצץ? אתה תתפוצץ? ציפלון שכמוך‪ .‬תסתכל על עצמך‪ .‬עור ועצמות‪ .‬כשאתה‬ ‫שרה‬

‫עולה על המשקל הוא בטח מראה מינוס‪.‬‬

‫אוקיי‪ ,‬תודה לך‪ ,‬שרה‪ .‬אני נרגש ונפעם‪ .‬ונדמה לי שהרגע העליבו אותי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אוי‪ ,‬רוברט‪ ,‬אני התפללתי שתאכל רק חתיכה קטנה‪ ,‬כדי שאני אוכל להסתכל‪.‬‬ ‫שרה‬

‫שרה‪ ,‬האם יתכן שהפכת למציצנית‪-‬מזון?‬ ‫רוברט‬

‫מקסיקני‪ .‬כל היום אני מפנטזת על אוכל מקסיקני‪ .‬עם כל הטבסקו שבעולם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אל תאכלי את זה!‬ ‫הארי‬

‫אני לא אוכלת‪ .‬אני רק מריחה‪ .‬רוברט‪ ,‬תאכל אתה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫לא עם וויסקי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ושוקולד‪ .‬אני מוכנה לרצוח בשביל שוקולד‪ .‬או תפוח אדמה אפוי עם שמנת‬ ‫שרה‬

‫ובצל‪ .‬זה לא גורם לבטן שלך לקרקר? או לחם לבן חם וטרי עם כל החמאה‬

‫שבעולם‪.‬‬

‫צ'ילי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אוי‪ ,‬צ'ילי‪ .‬אלוהים אדירים‪ ,‬כן‪ ,‬צ'ילי!‬ ‫שרה‬

‫קרם ברולה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫קרם ברולה‪ .‬רק כפית אחת של קרם ברולה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫עוגת פבלובה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫עוגת פבלובה‪ .‬פבלובה היתה האישה המופלאה ביותר מאז אלינור רוזוולט‪.‬‬ ‫שרה‬

‫מה דעתך על שרימפס ברוטב חמוץ‪-‬מתוק?‬ ‫הארי‬

‫מה דעתך על כל דבר ברוטב חמוץ‪-‬מתוק?‬ ‫שרה‬

‫)שרה מעמידה פנים שהיא מתעלפת‪ ,‬ודוחפת בראוני לפה שעה שהיא מחליקה מתחת לשולחן‪.‬‬
‫היא אוכלת אותו‪ ,‬בטוחה שאף אחד לא רואה‪ .‬רוברט מתבונן בה‪ ,‬ובינתיים הארי מרוקן לו את‬
‫הכוסית‪ .‬ואז הארי ושרה שניהם מפנים כבדרך‪-‬אגב את תשומת‪-‬לבם בחזרה אל רוברט(‬

‫מכה בי הרושם שאתם בדיאטה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אני לא‪ ,‬רק שרה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫‪17‬‬

‫תראה את המכנסיים האלה‪ .‬אפשר להכניס אגרוף פנימה‪ .‬זה בזכות כל המשקל‬ ‫שרה‬

‫שהורדתי‪.‬‬

‫היא תמיד עושה את זה‪ .‬תראי‪ ,‬גם אני יכול להכניס את האגרוף למכנסיים‪ .‬היא‬ ‫הארי‬

‫חושבת שאני קונה את זה‪.‬‬

‫מאמי‪ ,‬אני הורדתי כבר ארבעה קילו‪.‬‬ ‫שרה‬

‫הכל בגלל המגזינים‪ ,‬רוברט‪ .‬יצא לך פעם לראות אחד מהעיתונים האלה לנשים?‬ ‫הארי‬

‫עמודים על‪-‬גבי עמודים של עוגות ופשטידות ורוסטביף עם בטטות‪ .‬לדעתי שרה‬

‫עשתה מנוי בערך לארבעים מגזינים‪ .‬זאת מחלה‪ .‬אנחנו שקועים עד התחת‬

‫במגזינים‪.‬‬

‫אני קוראת את כולם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫לא‪.‬‬ ‫הארי‬

‫כן‪.‬‬ ‫שרה‬

‫תראה את זה‪ ,‬רוברט‪ .‬היאבקות‪ .‬יש לה מנוי אפילו למגזין היאבקות‪.‬‬ ‫הארי‬

‫קאראטה‪ .‬לא היאבקות‪ ,‬קאראטה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אתה מתאר לך דבר כזה? כל הגודזילות השמנות בחדר‪-‬כושר שלה לומדות‬ ‫הארי‬

‫קאראטה‪ .‬מה לא היית נותן בשביל לראות כזה דבר?‬

‫למרבה הפלא‪ ,‬יקירי‪ ,‬אני מאוד טובה בזה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫כמה זמן את כבר לומדת?‬ ‫רוברט‬

‫מי שאל את השאלה? אה‪ ,‬רוברט! שבעה חודשים‪.‬‬ ‫שרה‬

‫תראי לנו קצת קאראטה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫לא‪ .‬רוברט‪ ,‬אתה רוצה עוד כוס קפה‪ ,‬מותק? ואתה‪ ,‬הארי?‬ ‫שרה‬

‫לא‪ .‬אני רוצה קאראטה‪ .‬אני רוצה לראות על מה מתבזבז כל הכסף שלי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫לא‪.‬‬ ‫שרה‬

‫תעשי תרגיל אחד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫לא‪.‬‬ ‫שרה‬

‫קדימה‪ ,‬שרה‪ ,‬באמת הייתי נותן הכל כדי לראות אותך עושה תרגיל אחד‪ .‬אני‬ ‫רוברט‬

‫בטוח שאת מצויינת‪ .‬היי‪ ,‬אני מוכן להיות הפרטנר שלך‪.‬‬

‫לא‪ .‬אוי‪ ,‬הארי‪ ,‬זה מביך‪.‬‬ ‫שרה‬

‫‪18‬‬

‫נו‪ ,‬בחייך‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אלוהים ‪ -‬בסדר‪.‬‬ ‫שרה‬

‫יופי!‬ ‫הארי‬

‫תרגיל אחד!‬ ‫שרה‬

‫יופי!‬ ‫הארי‬

‫הארי‪ ,‬אתה רוצה לעמוד שם?‬ ‫שרה‬

‫איפה?‬ ‫הארי‬

‫שם‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אוקיי‪ ,‬אני עומד כאן‪ .‬מה עכשיו?‬ ‫הארי‬

‫)שרה נכנסת לריטואל ההתכוננות לקאראטה שלה(‬

‫אוקיי‪ ,‬עכשיו פשוט תרוץ אליי‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אוקיי‪.‬‬ ‫הארי‬
‫)הארי ניגש אליה‪ ,‬היא משחררת צווחת‪-‬סמוראי מחרישת‪-‬אוזניים‪ ,‬הופכת אותו באוויר ומפילה‬
‫אותו ארצה(‬

‫יוצא מן הכלל‪ .‬זה פשוט קורע‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫האמת היא שיכולתי למנוע את זה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫איך?‬ ‫שרה‬

‫יכולתי לחסום את זה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫לא‪ ,‬את התרגיל הזה אי‪-‬אפשר לחסום‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בוודאי שאפשר‪ ,‬אני פשוט לא עשיתי את זה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫בכל מקרה‪ ,‬רוברט‪ ,‬זה תרגיל שאי‪-‬אפשר לחסום‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בואי נעשה את זה שוב‪.‬‬ ‫הארי‬

‫בסדר‪ ,‬מותק‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אני ארוץ אלייך שוב‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אוקיי‪.‬‬ ‫שרה‬
‫)הוא מסתער‪ .‬היא מנסה לבצע את התרגיל‪ ,‬אך הוא חוסם אותה(‬

‫אהה‪ ,‬עכשיו הבנתי‪ .‬תוריד אותי‪ .‬אוקיי‪ ,‬תעשה את זה שוב‪.‬‬

‫)הוא עושה את זה שוב‪ ,‬היא מתגברת על החסימה ומשליכה אותו שוב ארצה‪ .‬או‪-‬אז היא צורחת‬
‫ומנתרת מעליו‪ ,‬מצמידה אותו לרצפה‪ .‬ג'ואן מופיעה ומביטה בהם לרגע(‬
‫‪19‬‬

‫כשעושים תמיד הכל ביחד‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫הכל ביחד‪,‬‬
‫הכל ביחד‪,‬‬
‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬זאת זוגיות לשמה‪.‬‬
‫תחביב שמפתחים ביחד‪,‬‬
‫כסף שחוסכים ביחד‪,‬‬
‫ריב ששוכחים ביחד‪,‬‬
‫כמו כל זוג למופת‪.‬‬
‫ממ‪-‬הממ‪...‬‬

‫כל הכבוד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫עוד פעם‪ .‬תעשי את זה עוד פעם‪.‬‬ ‫הארי‬

‫הארי‪ ,‬אפשר לקבל עוד וויסקי?‬ ‫רוברט‬

‫)הארי מתנפל על שרה‪ .‬הם חוסמים זה את זו ונתקעים במאבק‪-‬כוחות(‬

‫את נכנעת?‬ ‫הארי‬

‫אתה?‬ ‫שרה‬

‫אני תפסתי אותך‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אני תפסתי אותך‪.‬‬ ‫שרה‬

‫את רוצה לעשות את זה שוב?‬ ‫הארי‬

‫אוקיי‪ ,‬אתה עוזב ראשון‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אה‪-‬אה‪ .‬קודם את‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אנחנו יכולים פשוט להישאר ככה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫מבחינתי זה בסדר‪ ,‬אין שום בעיה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫שניכם מאוד טובים‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫תודה‪.‬‬ ‫שניהם‬

‫אני יכול להשתחרר מהאחיזה הזאת‪ ,‬את יודעת‪.‬‬ ‫הארי‬

‫תנסה‪.‬‬ ‫שרה‬
‫)הוא שולח בעיטה מאחורי הרגליים שלה‪ ,‬מפיל אותה לרצפה‪ .‬הוא רוכן מעליה‪ ,‬מצמיד אותה‬
‫לרצפה(‬

‫אוקיי‪ ,‬ניסיתי‪.‬‬ ‫הארי‬

‫)שרה מושכת את הארי בחולצתו מעל לראשה‪ ,‬הופכת אותו הצידה לרצפה‪ .‬היא קמה‪ ,‬תופסת‬
‫את הזרוע שלו‪ ,‬דוחפת את הרגל שלה לבית‪-‬השחי שלו ומצמידה אותו לרצפה(‬

‫נכנע?‬ ‫שרה‬
‫‪20‬‬

‫נכנע בתחת שלך!‬ ‫הארי‬

‫התמונות שמפתחים ביחד‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫צורחים ביחד‪,‬‬
‫בורחים ביחד‪,‬‬
‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬זאת זוגיות לשמה‪.‬‬

‫סלטים שחתכנו יחד‪,‬‬

‫דודה שרצחנו יחד‪,‬‬
‫ילד שתיסבכנו יחד‪,‬‬
‫כמו כל זוג למופת‪.‬‬

‫לחיות בזוג זה לא סבל‪,‬‬

‫ביחד סביב השעון‪,‬‬
‫זה כמו ללכת על חבל‪,‬‬
‫ממש שמחה וששון‪.‬‬

‫נסיונות שמנסים ביחד‪,‬‬

‫הורסים ביחד‪,‬‬
‫דורסים ביחד‪,‬‬
‫כמו כל זוג למופת‪.‬‬

‫הסיגריות שעישנו יחד‪,‬‬

‫בגד שבחרנו יחד‪,‬‬
‫שיר שפעם שרנו יחד‪,‬‬
‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬זאת זוגיות לשמה‪.‬‬

‫אה‪-‬הה‪...‬‬
‫ממ‪-‬הממ‪...‬‬
‫)שרה והארי נפרדים ומתכוננים לנפילה השלישית(‬

‫אפשר לקבל עוד וויסקי?‬ ‫רוברט‬

‫)הוא נקלע ביניהם‪ ,‬הם מתנגשים בו מלפנים ומאחור‪ .‬כל השלושה נופלים ארצה‪ .‬הזוגות נכנסים‬
‫ושרים עם ג'ואן(‬

‫זה לא המקום לדיון פילוסופי‪,‬‬ ‫קבוצה‬

‫משם לא תבוא ישועה‪.‬‬
‫מוטב לקלל‪ ,‬זה בונה את האופי‪,‬‬
‫וגם מעורר השראה‪.‬‬
‫כי הכל שטויות‪ ,‬הכל שטויות‪,‬‬
‫הכל שטויות‪...‬‬
‫כי הכל שטויות‪ ,‬הכל שטויות‪,‬‬
‫הכל שטויות‪...‬‬
‫ג'ני‪ ,‬דייויד‪,‬‬
‫כל הסבל שעברנו יחד‪,‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬
‫סוזן‪ ,‬פיטר‪,‬‬
‫מיררנו יחד‪,‬‬ ‫ג'ואן‪ ,‬לארי‬
‫‪21‬‬

‫ג'ני‪ ,‬דייויד‪,‬‬
‫שיקרנו יחד‪,‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬זאת זוגיות לשמה‪.‬‬ ‫קבוצה‬

‫סוזן‪ ,‬פיטר‪,‬‬
‫נפלא להתברגן ביחד‪,‬‬ ‫ג'ואן‪ ,‬לארי‬
‫ג'ני‪ ,‬דייויד‪,‬‬
‫ולהזדקן ביחד‪,‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫עד שנתנוון ביחד‬ ‫ג'ואן‬

‫כמו כל זוג למופת‪.‬‬

‫לחיות בזוג זה לא סבל‪,‬‬ ‫גברים‪ ,‬ג'ואן‬

‫זו רק אנרכיה רגשית‪.‬‬ ‫נשים‬

‫לחיות בזוג זה לא סבל‪,‬‬ ‫גברים‪ ,‬ג'ואן‬

‫אצלי זאת פעם שלישית‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫חבר שמנדים ביחד‪,‬‬ ‫ג'ני‬

‫רוקדים ביחד‪,‬‬ ‫פול‪ ,‬איימי‬

‫בוגדים ביחד‪,‬‬ ‫פיטר‪ ,‬סוזן‬

‫כמו כל זוג למופת‪.‬‬ ‫קבוצה‬

‫סקנדל שמכחישים ביחד‪,‬‬ ‫דייויד‬

‫סוד שלוחשים ביחד‪,‬‬ ‫לארי‬

‫עד שמתגרשים ביחד‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫כן‪ ,‬כן‪ ,‬זאת זוגיות לשמה‪.‬‬ ‫קבוצה‬

‫אה‪-‬הה‪...‬‬
‫קיס‪ ,‬קיס‪...‬‬

‫ממ‪-‬הממ‪...‬‬ ‫ג'ואן‬
‫)ג'ואן והקבוצה יוצאים‪ .‬רוברט‪ ,‬שרה והארי קמים(‬

‫וואו‪ ...‬היי‪ ...‬מה תגידו על זה? הה?‬ ‫רוברט‬

‫אני ניצחתי‪...‬‬ ‫הארי‬

‫אני ניצחתי‪...‬‬ ‫שרה‬

‫‪22‬‬

‫)הם מתכוננים להסתער שוב זה על זו‪ ,‬אבל רוברט נכנס ביניהם(‬

‫אני הייתי אומר שזה תיקו‪ .‬וואו‪ .‬תראו מה השעה‪ ,‬אני חייב לזוז‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אההההה!‬ ‫שרה‪ ,‬הארי‬

‫וואו‪ .‬תקשיבו‪ ,‬היה לי ממש כיף‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫גם לנו‪.‬‬ ‫שרה‬

‫טוב לראות אותך‪ .‬בטוח שאתה לא רוצה עוד איזה כוסית לפני השינה?‬ ‫הארי‬

‫טוב!‬ ‫רוברט‬
‫)עוצר את הארי שניגש להכין לו משקה(‬

‫כלומר‪ ,‬לא! ז'תומרת‪ ,‬אנחנו נתראה בקרוב?‬

‫אל תענה לו‪ ,‬הארי‪ .‬הוא כבר עבר את מכסת‪-‬השאלות היומית‪ ,‬התחמן הזה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫)רוברט פונה לצאת‪ ,‬נעצר(‬

‫)לעצמו( וואו‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)מוסיקת‪-‬רקע‪" :‬בובי בייבי"‪ .‬רוברט פונה שוב אל שרה והארי(‬

‫שוב תודה‪.‬‬

‫)שרה והארי מנופפים לשלום שעה שרוברט מתחיל לצאת לאט‪ ,‬מבולבל לחלוטין‪ .‬הארי מתגנב‬
‫אל הבאר בעוד שרה דוחפת בראוני לפה‪ .‬לפני שהוא יוצא לגמרי‪ ,‬רוברט נעצר‪ .‬הוא צופה‬
‫בהתרחשות הבאה בין הארי לשרה(‬

‫אני אכבה את האורות‪.‬‬ ‫הארי‬

‫)בפה מאוד מלא( אני אכבה! אני תמיד מכבה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫לא נכון‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אוי‪ ,‬הארי‪ ,‬אני אוהבת אותך‪.‬‬ ‫שרה‬

‫)היא יוצאת‪ ,‬הארי "גונב" משקה(‬

‫הארי‪ ,‬אתה מצטער לפעמים שהתחתנת?‬ ‫רוברט‬

‫תמיד עצוב לי‪,‬‬ ‫הארי‬

‫תמיד שמח‪,‬‬
‫ולא מבין איך עבר הזמן‬
‫והיא עוד כאן‪.‬‬

‫ושוב עצוב לי‬

‫ושוב שמח‬
‫ושוב השקר‪ ,‬ושוב אמת‬
‫והיא יוצאת‪.‬‬

‫מה שהתחלתי‬
‫‪23‬‬

‫כבר נגמר‬
‫שום דבר‬
‫כבר לא אותו דבר‬

‫עצוב‪ -‬שמח‪,‬‬
‫שואל‪ -‬יודע‪,‬‬
‫אם אין תשובות‪ ,‬אין סיבה לשאול‪.‬‬
‫היום‪ -‬מחר‪,‬‬
‫ומחר‪-‬אתמול‪,‬‬
‫היא תמיד ועדיין‬
‫בשבילי הכל‪.‬‬

‫תמיד עצוב לי‪,‬‬ ‫לארי‬

‫תמיד בטוח ‪-‬‬
‫איתה ודאי לא אהיה לבד‪...‬‬
‫תמיד לבד‪.‬‬

‫ושוב הפחד‬
‫שבלעדיה‬
‫אהיה לבד כאן בעלטה‪,‬‬
‫וגם איתה‪.‬‬

‫גם התבוסה היא ניצחון‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫טוב‪ ,‬אולי זה לא תמיד נכון‪...‬‬

‫הארי‪ ,‬דייויד‪,‬‬
‫עצוב‪ -‬שמח‪,‬‬ ‫לארי‬
‫שואל‪ -‬יודע‪,‬‬
‫אם אין תשובות‪ ,‬אין סיבה לשאול‪.‬‬
‫היום‪ -‬מחר‪,‬‬
‫ומחר‪-‬אתמול‪,‬‬
‫היא תמיד ועדיין‬
‫בשבילי הכל‪.‬‬

‫)דייויד יוצא(‬

‫היום‪ -‬מחר‪,‬‬ ‫הארי‪ ,‬לארי‬

‫ומחר‪-‬אתמול‪,‬‬
‫היא תמיד ועדיין‬
‫בשבילי הכל‪.‬‬

‫)לארי יוצא(‬

‫היא תמיד ועדיין‬ ‫הארי‬

‫בשבילי הכל‪.‬‬

‫)האור יורד ב'פייד'(‬

‫‪24‬‬

‫תמונה שלישית‬
‫)המרפסת של פיטר וסוזן‪ .‬רוברט עומד לבדו(‬

‫)מבחוץ( בוב? בוב? איפה נעלמת?‬ ‫פיטר‬

‫פה בחוץ‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)נכנס‪ ,‬עם סוזן( אלוהים ישמור‪ ,‬מה אתה עושה כאן בחוץ?‬ ‫פיטר‬

‫איזה כיף זה מרפסת בעיר הזאת‪ .‬וואו‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫באמת? אנחנו עשינו ממנה מחסן‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)מצביע( תראה‪ .‬מאות אלפי מרפסות בניו‪-‬יורק‪ ,‬ואני בחיים שלי לא ראיתי אפילו‬ ‫פיטר‬

‫בן‪-‬אדם אחד עומד במרפסת‪.‬‬

‫חוץ מזה‪ ,‬תמיד אני פוחדת על הילדים‪ ,‬שלא יכניסו בוץ‪ ,‬שלא יפלו למטה‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫וכולם יכולים לשמוע כל מה שאתה אומר‪) .‬נשען מעבר למעקה‪ ,‬צועק( שמעתם אותי?‬ ‫פיטר‬

‫)לסוזן ורוברט( שלא לדבר על כל הקקי של הציפורים‪.‬‬

‫)רוברט מסיר את מעילו מהמעקה במהירות(‬

‫והרעש?!! אני בקושי שומעת את המחשבות שלי‪ .‬ומה רואים? רואים רק את‬ ‫סוזן‬

‫הבניינים ממול‪.‬‬

‫)מתכופף מעבר למעקה( אם נשענים ממש החוצה ומסתכלים לשם‪ ,‬אפשר לראות את‬ ‫פיטר‬

‫הנהר‪.‬‬

‫זהו‪ ,‬שלא‪ .‬לילה אחד פיטר כמעט פגש את אלוהים כשהוא ניסה לראות את‬ ‫סוזן‬

‫הנהר הדבילי הזה‪ .‬נשבעת לך‪.‬‬

‫את הצלת אותו?‬ ‫רוברט‬

‫אני? לא‪ .‬בעצם‪ ,‬אולי‪ ,‬במובן מסוים‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫היא התעלפה‪ ,‬אז ירדתי‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫פיטר פשוט לא מפחד משום דבר בכלל‪ .‬אני בנויה קצת אחרת‪ ,‬לצערי הרב‪ .‬יום‬ ‫סוזן‬

‫אחד פיטר נפל מהסולם כשהוא תלה לי את המנורה הענתיקה‪ ,‬והוא ממש פתח‬

‫את הראש‪ .‬ישר התעלפתי‪ .‬אחר‪-‬כך התאוששתי‪ ,‬הסתכלתי על הראש שלו ושוב‬

‫התעלפתי‪.‬‬

‫ארבע פעמים היא התעלפה באותו יום‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫‪25‬‬

‫)צוחק( טוב‪ ,‬תראי‪ ,‬בעיניי זה פשוט מקסים‪ .‬ממש מתוק‪ .‬אתה יש לך מזל‪ ,‬פיטר‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ז'תומרת‪ ,‬סוג כזה של ‪ -‬חינניות דרומית ‪ -‬לא רואים הרבה כאלה במחוזותינו‪.‬‬

‫אתם ממש יפים ביחד ‪ -‬אמר בקנאה‪ .‬ממש זוג יפה‪ .‬ופיטר‪ ,‬אם אתה מחליט‬

‫לעזוב אותה‪ ,‬אני רוצה לדעת ראשון‪.‬‬

‫)מחייכת לפיטר( טוב‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫אתה הראשון שיודע‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫)בהתרוממות‪-‬רוח( אנחנו מתגרשים‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫עוד לא סיפרנו לאף‪-‬אחד‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫)המום( אה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)מוסיקת‪-‬רקע‪" :‬בובי בייבי"(‬

‫אני ‪ -‬אה‪ ,‬ממש מופתע‪.‬‬

‫)סוזן ופיטר עומדים מחויכים‪ ,‬רק מביטים ברוברט(‬

‫אולי תסתדרו בסוף‪.‬‬

‫)המוסיקה נמשכת ברקע שעה שפיטר וסוזן מחייכים בריקנות(‬

‫אין מצב‪ ,‬אה? )לפיטר( טוב‪ ,‬אני בטוח שאף‪-‬אחד לא יכול להבין מה זה עושה לך‪.‬‬

‫)לסוזן( מה זה עושה לך‪) .‬פונה; לעצמו‪ ,‬תוך כדי יציאה( מה זה עושה לי‪.‬‬

‫)האור יורד על המרפסת שעה שרוברט יוצא(‬

‫תמונה רביעית‬
‫)חדר‪-‬העבודה של דייויד וג'ני‪ .‬ג'ני‪ ,‬רוברט ודייויד יושבים ובוהים קדימה‪ .‬כמה צעצועים‬
‫מפוזרים מסביב(‬

‫)במהירות‪ ,‬עונה בהמשך לשורה האחרונה של רוברט מהסצינה הקודמת( מה זה עושה? אני‬ ‫ג'ני‬

‫פשוט לא מרגישה כלום‪ .‬קח‪ ,‬דייויד‪ ,‬אני לא רוצה יותר‪ .‬הוא קטן מדי‪ .‬זה קטן‬

‫מדי‪ .‬כנראה שזה פשוט לא עובד עליי‪ .‬אתה מרגיש משהו‪ ,‬דייויד? אתה‪ ,‬מותק?‬

‫כי אני לא‪.‬‬

‫את תרגישי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫‪26‬‬

‫מתי?! ז'תומרת‪ ,‬עישנו כבר שניים‪ ,‬לעזאזל‪ .‬אני חושבת שאולי זה משתנה לפי‬ ‫ג'ני‬

‫הבן‪-‬אדם‪ .‬אתה לא חושב‪ ,‬דייב? טוב‪ ,‬תשמע‪ ,‬תמיד טוב לנסות הכל לפחות פעם‬

‫אחת‪.‬‬

‫פשוט חכי!‬ ‫רוברט‬

‫אני לא מתכוונת ללכת לשום מקום‪ .‬אולי אני פשוט יותר מדי סתומה או‬ ‫ג'ני‬

‫מרובעת‪ ,‬אבל אני באמת לא מרגישה כלום‪ .‬אתה מרגיש‪ ,‬דייב? כי אני לא‪ .‬ממש‬

‫כלום‪ .‬נשבעת לכם‪ ,‬שום דבר‪ .‬ז'תומרת‪ ,‬הלוואי שהייתי מרגישה משהו‪ .‬אני‬

‫פשוט לא‪ .‬אולי הם נתנו לך דשא אמיתי מהחצר במקום גראס‪ .‬ידעתי שאני לא‬

‫ארגיש כלום‪ .‬אני פשוט לא בנויה לזה‪ .‬למה אני מדברת כל‪-‬כך הרבה?‬

‫את מסטולה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫כן? באמת? לא‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫אני כן‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫באמת? לא נכון‪ .‬אני מיובשת לגמרי!‬ ‫ג'ני‬

‫את מסטולה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫זה חלק מהעניין?‬ ‫ג'ני‬

‫רוב הסיכויים שתכף תהיי גם רעבה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫כן? אני אמורה גם להרגיש רעבה?‬ ‫ג'ני‬

‫את לא אמורה להרגיש כלום‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אתה רעב‪ ,‬דייב?‬ ‫ג'ני‬

‫לא‪ .‬אבל אני רוצה קצת מים‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫גם אני‪ .‬אתה רוצה מים‪ ,‬רוברט?‬ ‫ג'ני‬

‫לא‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫מה?‬ ‫ג'ני‬

‫אני מסודר‪ ,‬ג'ני‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫מה מסודר?‬ ‫ג'ני‬

‫את כבר שאלת אותו‪ ,‬מותק‪ .‬מים!‬ ‫דייויד‬

‫אה‪ ,‬מים‪ ...‬אני לגמרי שכחתי על מה דיברנו‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫‪27‬‬

‫את רואה‪ ,‬כשמתמסטלים שוכחים דברים!‬ ‫רוברט‬

‫אהההה‪ .‬אלוהים‪ ,‬באמת? וואו‪ .‬אתה מסטול‪ ,‬דייב?‬ ‫ג'ני‬

‫אני מפוצץ‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫מפוצץ‪ .‬איזה יופי‪ .‬פאק!‬ ‫ג'ני‬

‫את ממש מסטולה עכשיו‪ ,‬אה?‬ ‫רוברט‬

‫פאק!‬ ‫ג'ני‬

‫פעמיים כבר אמרת "פאק"‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אתה צוחק‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫לא‪ .‬את אמרת את זה פעמיים‪ .‬היא אף‪-‬פעם לא מקללת‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אפילו לא שמתי לב שאמרתי את זה פעם אחת‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫תגידי "בן‪-‬זונה"‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫בן‪-‬זונה‪.‬‬ ‫ג'ני‬
‫)כולם צוחקים(‬

‫תגידי "מזדיין בתחת"‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫מזדיין בתחת‪) .‬הם שואגים מצחוק( בן‪-‬זונה מזדיין בתחת‪) .‬הם נקרעים מצחוק( פאק‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫פעם שלישית!‬

‫)צוחקים(‬

‫ששש‪ ...‬ששש‪ ...‬אתם תעירו את הילדים‪ .‬בואו נצחק בלב‪.‬‬

‫אוי‪ ,‬ג'ני‪ ,‬אלוהים‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫)רוברט ממשיך לצחוק‪ ,‬רוקע ברגליו(‬

‫ששש! יזרקו אותנו מהדירה!‬ ‫ג'ני‬

‫ג'ני‪ ,‬את מדהימה‪ .‬איתך הייתי צריך להתחתן‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫תשמע‪ ,‬יש בחורה מקסימה בבניין הזה‪ ,‬אתה תמות עליה‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫מה?‬ ‫רוברט‬

‫מתי אתה מתכוון להתחתן?‬ ‫ג'ני‬

‫מה?‬ ‫דייויד‬

‫ברצינות‪ .‬לדעתי אתה לא יכול להיות בן‪-‬אדם שלם עד שאתה מתחתן‪.‬‬ ‫ג'ני‬
‫‪28‬‬

‫הוא מספיק שלם‪) .‬לרוברט( עדיף לך להישאר כמו שאתה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫ככה אומרים‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)כמעט פגועה( או‪ ,‬דייב‪ .‬אתה באמת חושב ככה?‬ ‫ג'ני‬

‫לא‪) .‬פאוזה( טוב‪ ,‬אם לדבר בכנות‪ ,‬לפעמים אני רוצה להיות רווק‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫)עכשיו היא פגועה( אה‪ .‬זה אפילו לא מצחיק‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫זה בכלל לא קשור אלייך‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אני אישתך!‬ ‫ג'ני‬

‫ואני שמח שאת אשתי‪ .‬אבל אף‪-‬פעם לא קרה לך שרצית להיות שוב רווקה?‬ ‫דייויד‬

‫אפילו רק לשעה?‬

‫לא‪) .‬פאוזה( אפשר שעתיים?‬ ‫ג'ני‬

‫)היא ורוברט צוחקים(‬

‫קדימה בובי‪ ,‬הגיע הזמן שתתחתן‪ .‬אתה רואה איזה רעיונות אתה מכניס לדייב‬

‫לראש?‬

‫או‪ ,‬אני אתחתן‪ .‬זה לא שאני מתחמק מנישואין‪ .‬אם כבר‪ ,‬הם מתחמקים ממני‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אני מוכן‪.‬‬

‫האמת‪ ,‬אתה לא‪ .‬אבל תשמע‪ ,‬לא כולם בנויים לזה‪ ,‬כנראה‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫לא יודע‪ .‬בן‪-‬אדם צריך להתחתן‪ .‬לחיים שלך יש ‪ -‬מה? מה אני מנסה להגיד? יש‬ ‫דייויד‬
‫פואנטה ‪ -‬שורה תחתונה‪ .‬אתה מבין מה אני אומר? לי יש הכל ‪ -‬חוץ מחופש‪.‬‬

‫שזה בעצם הכל‪ ,‬מה? לא‪ .‬כאן יש לי הכל‪ .‬יש לי אישה‪ ,‬ילדים‪ ,‬בית‪ .‬אני מרגיש‬

‫כאילו ‪ -‬אה ‪ -‬טוב‪ ,‬בחיים צריך לוותר כדי לקבל‪ .‬מבין מה אני אומר?‬

‫תשמע‪ ,‬אני מסכים איתך‪ .‬אבל אתה יודע‪ ,‬מה שמטריד אותי זה שאם אתה‬ ‫רוברט‬

‫מתחתן‪ ,‬אז יש עוד בן‪-‬אדם שנמצא איתך כל הזמן‪ .‬ואתה גם לא יכול לצאת‬

‫מזה‪ ,‬אם פתאום אתה רוצה לצאת‪ .‬אתה תקוע! מבין? ואפילו אם אתה יוצא‬

‫מזה‪ ,‬אז מה נשאר לך מכל הסיפור? שלא לדבר על זה שמאותו רגע‪ ,‬תמיד היית‬

‫נשוי‪ .‬כלומר‪ ,‬אף פעם כבר לא תוכל להיות "לא נשוי"‪.‬‬

‫אני מרגישה שאתה לא ממש מוכן‪ .‬אתה חושב שאולי‪ ,‬אני מתכוונת‪ ,‬בתת‪-‬מודע‬ ‫ג'ני‬

‫שלך‪ ,‬אולי אתה מתנגד לזה?‬

‫‪29‬‬

‫לא‪ .‬שלילי‪ .‬בשום אופן לא! אין לי שום מעצור‪ ,‬ושום התנגדות‪ .‬אני מוכן‬ ‫רוברט‬

‫להתחתן‪.‬‬

‫)בשקט( אז למה לא?‬ ‫ג'ני‬

‫)פאוזה(‬

‫תמיד הייתי עסוק בהישגים‪ .‬זאת הסיבה העיקרית‪ .‬קודם הייתי צריך לסיים‬ ‫רוברט‬

‫את הלימודים‪ .‬אחר‪-‬כך הייתי צריך להתחיל לעבוד‪ ,‬כדי שיהיה לי סוג של‬

‫ביטחון‪ .‬ואז‪ ,‬אה ‪ -‬עוד כל מיני דברים שרציתי לעשות לפני שיכולתי בכלל‬

‫להתחיל לחשוב על נישואין‪ .‬אני יודע שזה נשמע כמו תירוצים רציונליים‪ ,‬אבל‬

‫זה לא‪ .‬האמת‪ ,‬רציתי לעשות קצת חיים לפני שאני מתמסד‪.‬‬

‫)פאוזה קצרה(‬

‫אוקיי‪ .‬אז עשית את כל הדברים האלה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫נכון‪) .‬פאוזה( אז למה אני לא נשוי‪ ,‬אה? וואו‪ .‬הפלתם עלי דיכאון‪ .‬אבל חכו‪ .‬חכו‬ ‫רוברט‬

‫ותראו‪ .‬אתם עוד תראו שינויים משמעותיים מאוד בחיים שלי‪ .‬ז'תומרת‪ ,‬אני‬

‫פוגש בחורות כל הזמן‪ .‬בכל מקום‪ .‬מספיק לגור בניו‪-‬יורק כדי לפגוש בחורה כל‬

‫דקה‪ .‬ופגשתי כמה בחורות ממש מיוחדות בזמן האחרון‪ .‬עכשיו למשל‪ ,‬אני יוצא‬

‫עם איזו דיילת‪ .‬חמודה‪ ,‬מיוחדת‪...‬‬

‫)אפריל מופיעה שעה שאנו שומעים מוסיקת רקע‪" :‬בובי בייבי"(‬

‫‪...‬מוזרה‪ .‬וקתי‪ .‬אתם עוד לא פגשתם את קתי‪ ,‬נכון? וואו‪ ,‬היא מדהימה‪...‬‬

‫)קתי מופיעה(‬

‫‪...‬מדהימה‪ ,‬אני אומר לכם! ויש כמובן את מרתה‪.‬‬

‫)מרתה מופיעה(‬

‫אלוהים‪ ,‬איזה כיף איתה! אני בשום אופן לא מתנגד לנישואין!‬

‫)קתי‪ ,‬מרתה ואפריל מגיבות(‬

‫אני אומר לכם בשיא הרצינות שהחיים שלי מוכנים לשינוי אסטרונומי‪ .‬אני מוכן‬

‫להתחתן‪.‬‬

‫טוב‪ .‬אז למה לא?‬ ‫דייויד‬

‫טוב‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫טוב‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫טוב‪.‬‬ ‫קתי‬
‫‪30‬‬

‫טוב‪.‬‬ ‫מרתה‬

‫קתי‪ ,‬מרתה‪,‬‬
‫ו‪-‬דו ו‬
‫ו‪-‬ד ו‬
‫ו‪-‬ד ו‬
‫ד ו‬ ‫אפריל‬
‫דו‪-‬דו‪-‬דו‪-‬דו‬
‫דו‪-‬דו‪-‬דו‪-‬דו‪-‬דו‪-‬דו‪.‬‬

‫איך שיגעת לי ת'מוח‪,‬‬

‫איך סובבת לי ת'ראש‪.‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‪.‬‬
‫איך גרמת לי לסלוח‬
‫כשרציתי כבר לפרוש‪.‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‪.‬‬

‫כששיחקת משחקים של ילד‪,‬‬

‫מה לעשות‪,‬‬
‫זה גרם לי למרבה הפלא‬
‫עוד יותר לרצות‪.‬‬

‫אילו לפחות היית‬

‫איזה ילד מבולבל‪,‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‪.‬‬
‫אילו לפחות היית‬
‫איזה הומוסקסואל‪,‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‬
‫בו‪-‬בו‪-‬בו‪-‬בו‪.‬‬

‫אבל כואב‬
‫להתקרב‪,‬‬
‫בחור שמשחק לילדות בלב‬
‫הוא פסיכי‪,‬‬
‫הוא דפוק בשכל‪,‬‬
‫הבחור פשוט לגמרי‬
‫דפוק!‬

‫)הבנות מאלתרות‪" :‬חתיכת אידיוט‪ ,‬מניאק‪ ,‬אפס‪ ,‬זבל‪ ,‬חרא‪ ,‬בן‪-‬זונה" וכו'(‬

‫כי כשאיש עם אישיות פוגש אישה נחושה‬ ‫קתי‬

‫אסור לו כך אותה להפקיר‪.‬‬
‫ניסיתי לתקשר‪ ,‬בסוף יצאתי טיפשה‪,‬‬
‫עדיף כבר לדבר אל הקיר‪.‬‬
‫שיחקת בנוגע‪-‬לא‪-‬נוגע איתי‪,‬‬
‫הבטחת שביחד נעוף‪,‬‬
‫ואז פתאום החלטת לשגע אותי‬
‫ברגע של סאדיזם צרוף‪.‬‬

‫קתי‪ ,‬מרתה‪,‬‬
‫טוק‪-‬טוק‪ ,‬תפתח כבר את הלב‪.‬‬ ‫אפריל‬
‫טוק‪-‬טוק‪ ,‬תפסיק להתערבב‪.‬‬
‫טוק‪-‬טוק‪ ,‬מצאתי לי סטייה‪,‬‬
‫‪31‬‬

‫טוק‪-‬טוק‪ ,‬נדלקתי על גוויה‪.‬‬

‫מה שלא ניסיתי –‬
‫לא הלך‪.‬‬
‫איפה כאן טעיתי?‬
‫רוצה אותך כל כך!‬
‫בובי בייבי‪ ,‬בובי ב ו‬
‫ובי‪ ,‬בובי‪,‬‬

‫כבר נהייתי משוגעת‪,‬‬

‫כבר איבדתי תשפיות‪.‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‪.‬‬
‫רק ניסיתי בלבך לגעת‬
‫והפכת לסיוט‪.‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‪.‬‬
‫בשקרים ותירוצים‪ ,‬חמודי‪,‬‬
‫אתה גאון‪.‬‬
‫ותמיד אתה כזה גלמודי‪,‬‬
‫איזה דיכאון!‬
‫לא הייתי מתערבת‬
‫אם היית פטפטן‪.‬‬
‫דו‪-‬דו דו‪-‬דו דו‪.‬‬
‫לא הייתי נעלבת‬
‫אם היה לך קטן‪.‬‬
‫דו‪-‬דו‪-‬דו‪-‬דו‪.‬‬

‫אבל לכבוש‬
‫ואז לנטוש‬
‫זה בטח איזה סוג של מחלה בראש‪,‬‬
‫הוא פסיכי‪,‬‬
‫אבל איזה מותק‪,‬‬
‫הוא פשוט מתוק וכריזמטי‪,‬‬
‫סופר פרובלמטי‪,‬‬
‫ולגמרי‬
‫דפוק‪.‬‬

‫)בדיבור( בובי הוא הסנובי ששבר לי ת'לב‪.‬‬

‫)הן יוצאות(‬

‫אני מתה מרעב‪ .‬אני אכין לנו משהו לאכול‪ .‬יש כאן איזה מזדיין בתחת שרוצה‬ ‫ג'ני‬

‫לי? בני‪-‬זונות‪) .‬צוחקת(‬ ‫לעזור‬

‫אוי‪ ,‬אלוהים‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫הדלקת עוד אחד?‬ ‫ג'ני‬

‫רק סיגריה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫שאני אגלגל?‬ ‫רוברט‬

‫‪32‬‬

‫אולי רק אחד‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫לא‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אני יכול לגלגל עוד אחד בשנייה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫לא‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫מספיק להיום?‬ ‫רוברט‬

‫אני חושב שכן‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫)פאוזה(‬

‫גם אני חושבת‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫זה ייקח לי רק שנייה לגלגל עוד אחד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)פאוזה(‬

‫תעשנו לכם שניכם‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אני לא רוצה יותר‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫תעשני אם את רוצה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אבל אני לא‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫)פאוזה(‬

‫אני אביא לאכול‪) .‬מחבקת את דייויד( נכון שהוא איש מדהים?‬

‫התחתנתי עם חנונית‪ .‬חנונית מוצהרת‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫)ג'ני פונה לצאת‪ ,‬ואז פונה שוב אליהם(‬

‫)ברצינות‪ ,‬לרוברט( בובי‪ ,‬אנחנו פשוט זקנים מדי! כולנו ‪ -‬ניסינו לעמוד בקצב של‬ ‫ג'ני‬

‫הצעירים הלילה‪ .‬אלוהים יודע שכבר היינו שם‪ .‬מי רוצה לחזור? אבל מה אני‬

‫כבר יודעת‪.‬‬

‫היי‪ ,‬פסיכית‪ .‬אני גווע‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫אני אוהבת אותך‪ ...‬כל כך‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫אוכל!‬ ‫דייויד‬

‫ובובי‪ ,‬תעיף מפה את החומר הזה‪ .‬קדימה‪ .‬שים את זה בכיס‪ .‬קח לך הביתה‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫קדימה‪.‬‬
‫)רוברט שם את החומר בכיס(‬

‫צודק‪ .‬מי יודע? )היא מחייכת ויוצאת(‬ ‫תודה‪ .‬לא יודעת‪ .‬אולי אתה‬
‫‪33‬‬

‫מה זה היה?‬ ‫רוברט‬

‫זה לא הקטע שלה‪ .‬אני ידעתי שזה לא הקטע שלה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫היא היתה מסטולה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫לא ממש‪ .‬כל העסק עובד אחרת אצלה‪ .‬כאילו‪ ,‬היא תזרום‪ ,‬אבל זהו‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫היא לא אהבה את זה?‬ ‫רוברט‬

‫אני מכיר אותה‪ .‬לא‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫)פאוזה(‬

‫אתה רוצה שאני אשיג קצת בשבילך?‬ ‫רוברט‬

‫היא תעשה פרצוף‪ .‬אני ממש מופתע שהיא עשתה את זה היום‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫היא אהבה את זה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫בשבילי‪ .‬היא אהבה את זה בשבילי‪ .‬היא לא באמת אהבה את זה‪ .‬אני מכיר‬ ‫דייויד‬

‫אותה‪ .‬היא בדיוק מה שהיא אומרת על עצמה‪ .‬מרובעת‪ ...‬חנונית‪...‬‬

‫זה מקסים‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)מוסיקת רקע‪" :‬בובי בייבי"‪ .‬דייויד עוצר‪ ,‬ואז מביט ברוברט‪ .‬הם בוהים זה בזה(‬

‫אני אלך לראות אם היא צריכה עזרה‪ .‬מה אתה אומר?‬ ‫דייויד‬

‫)הוא יוצא(‬

‫וואו‪ .‬וואו‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)רוברט מתחיל לצאת‪ ,‬אך נעצר כשהזוגות מתחילים להופיע(‬

‫בובי‪,‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי‪,‬‬ ‫פיטר‬

‫בובי בייבי‪,‬‬ ‫איימי‬

‫בובי ב ו‬
‫ובי‪,‬‬ ‫פול‬

‫כולם מלבד‬
‫רובי‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫רובי מותק‪,‬‬ ‫סוזן‬

‫כולם מלבד‬
‫בובי‪ ,‬התקשרנו אליך‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫מותק‪ ,‬אל תשאל איזה קטע‪...‬‬ ‫שרה‬

‫‪34‬‬

‫בובי‪ ,‬באמת לא נעים לי ללחוץ‪...‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫יום שישי בערב?‬ ‫כולם מלבדו‬

‫בובי'לה‪ ,‬הפעם חשוב שתקפוץ‪...‬‬ ‫ג'ני‪ ,‬דייויד‬

‫זאת מישהי מיוחדת‪.‬‬ ‫כולם מלבדו‬

‫בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב‪.‬‬
‫יש לנו דייט בשבילך‪.‬‬
‫בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב‪...‬‬

‫תשמע‪ ,‬היא הורסת‪...‬‬ ‫בעלים‬

‫בת‪-‬דודה מבוסטון‪...‬‬ ‫נשים‬

‫נעשה לנו דאבל‪-‬דייט‪...‬‬
‫היא מווווווווווווותק!‬

‫מצאתי לך אחת‪ ,‬פשוט מהממת!‬ ‫לארי‬

‫מצאתי לך אחת הורסת!‬
‫סתם – אחת ללילה בלתי מחייב –‬
‫מספיק לתת לה טיפת תשומת‪-‬לב‬
‫והיא נותנת בלי שום בעיה –‬
‫רק אל תשכח לספר איך היה‪.‬‬

‫מצאתי לך אחת‪ ,‬פשוט מהממת!‬ ‫פיטר‬

‫מצאתי לך אחת הורסת!‬
‫וואו! היא אלופה במשחק המקדים‪,‬‬
‫היא מקבלת מכל הצדדים‪,‬‬
‫ואם תחזיק מעמד בלי ליפול –‬
‫תן לי צילצול וספר לי הכל‪.‬‬

‫מצאתי לך אחת‪ ,‬פשוט מהממת!‬ ‫בעלים‬

‫מצאתי לך אחת הורסת!‬
‫כן‪ ,‬מה לא הייתי נותן תוך שניות‬
‫בשביל החופש לצאת ולחיות‪.‬‬
‫אם תתחתן‪ ,‬תהפוך לגוויה –‬
‫הנישואין של היום זה לא מה שהיה!‬

‫מה 'תה 'מחפש? אחת שתישן לצידך?‬

‫אחת שתמיד תגיד לך "כן"?‬
‫מה 'תה 'מחפש? אחת שתאהב רק אותך?‬
‫אז למה לך בכלל להתחתן?‬

‫מה 'תה 'מחפש? אחת שתאהב כמו אחות?‬

‫תן לה סיבה‪ ,‬והיא תתלונן‪.‬‬
‫מה 'תה 'מחפש? אחת שתכין ארוחות?‬
‫אז למה בכלל להתחתן?‬
‫למה לך בכלל להתחתן?‬
‫למה לך בכלל להתחתן?‬
‫)הבעלים יוצאים‪ ,‬משאירים את רוברט לבדו על הבמה(‬
‫‪35‬‬

‫היא מחכה לי‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫סוג של שרה‪,‬‬
‫חום אנושי כמו של סוזן‪-‬‬
‫ג'ני‪.‬‬
‫היא מחכה לי‪,‬‬
‫סוג של סוזן‪,‬‬
‫ראש מטורף כמו של איימי‪-‬‬
‫ג'ואן‪.‬‬

‫איך אכיר אותה כשאפגוש בה?‬

‫ואולי פיספסנו זה את זו?‬
‫מין סוזן‪ ,‬סוג של שרה‪,‬‬
‫עם ג'ני וג'ואן‪,‬‬
‫תני לי זמן‪ ,‬חכי לי קצת‪,‬‬
‫אני כמעט מוכן!‬
‫)שתי נשים מופיעות באור עמום במקומות שונים על הבמה(‬

‫היא מחכה לי‪,‬‬

‫סוג של ג'ני‪,‬‬
‫עם העיניים של איימי – סוזן‪.‬‬
‫היא מחכה לי‪,‬‬
‫לב של איימי‪,‬‬
‫קצת חוש‪-‬הומור כמו של שרה –‬
‫ג'ואן‪.‬‬

‫ואולי יותר מידי חיכיתי?‬

‫ואם כך‪ ,‬גם היא עוד מחכה‪,‬‬
‫אחת כמו שרה‪,‬‬
‫כמו ג'ואן‪,‬‬
‫או ג'ני‪,‬‬
‫עם קצת סוזן‪,‬‬
‫סוג של איימי‪,‬‬
‫עוד מעט‪,‬‬
‫חכי לי‪ ,‬עוד מעט‪.‬‬
‫חכי לי‪.‬‬
‫עוד מעט‪.‬‬
‫חכי לי‪.‬‬
‫עוד‪...‬‬

‫תמונה חמישית‬
‫)האור עולה על מרתה(‬

‫עוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‬ ‫מרתה‬

‫ועולים על מונית‬
‫ובינתיים עוד מאתיים איש יורדים ממטוס‬
‫‪36‬‬

‫ותופסים מעלית‬
‫ועוד מאה אנשים תופסים רכבת תחתית‬
‫ואנחנו רואים‬
‫במטוס‪ ,‬במונית‪,‬‬
‫עוד המון אנשים‬
‫שבאים לכאן‪.‬‬

‫איזו עיר מנוכרת –‬

‫עיר בלי שמות‪ ,‬בלי פנים –‬
‫זו עיר מנוכרת –‬
‫מי שנישאר כאן שנים‬
‫ננעל בפנים‪,‬‬
‫עמוק בפנים‬

‫ופוגש בדרך עוד אלפי פנים ברחוב סואן‪,‬‬

‫בין שוטרים בפארקים לעצים מתים וקבצן ישן‪,‬‬
‫מודעות ופוסטרים‪ ,‬שלטי‪-‬ניאון‪ ,‬ומבט עוין‪.‬‬
‫נפגשים בערב במסיבות קוקטייל‪ ,‬חברים זרים‪.‬‬
‫ניפגש בשש ונחזור לקראת תשע ועשרים?‬
‫בוא נקבע בטלפון פגישה אישית‪,‬‬
‫יום שני בערב – אוירה חורפית‪,‬‬
‫כי אמור לרדת גשם‪ ,‬כך אמרו בתחזית‪...‬‬

‫ועוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬

‫)אפריל ורוברט מופיעים‪ ,‬היא לבושה במדי דיילת‪-‬אויר‪ .‬מרתה מתבוננת בסצינה הבאה(‬

‫לא הגעתי ישר לניו‪-‬יורק‪ .‬למדתי שנתיים בקולג' בצפון אבל זאת היתה טעות‬ ‫אפריל‬

‫איומה‪ .‬הייתי על תנאי במשך כל השנתיים האלה‪ .‬כבר התכוננתי לחזור הביתה‬

‫לשייקר הייטס‪ ,‬אבל אז החלטתי שהמקום שאני הכי רוצה לגור בו יותר מכל‬
‫מקום אחר בעולם זה רדיו סיטי‪ .‬חשבתי שזאת עיירונת קטנה ומקסימה‬

‫בפרברים של ניו‪-‬יורק‪ .‬אז הגעתי לפה‪ .‬אני ממש סתומה‪.‬‬

‫את לא סתומה‪ ,‬אפריל‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫לדעתי כן‪ .‬אפילו הסיבה שנשארתי בניו‪-‬יורק היא שאני פשוט לא מצליחה לעניין‬ ‫אפריל‬

‫את עצמי ‪ -‬אני כל‪-‬כך משעממת‪.‬‬

‫אני חושב שאת מאוד מעניינת‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫טוב‪ ,‬אז אני לא‪ .‬פעם חשבתי שאני נורא מוזרה‪ .‬אבל השותף שלי בדיוק כמוני‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫הוא גם‪-‬כן סתום‪.‬‬

‫אה ‪ -‬אף פעם לא הזכרת אותו‪ .‬אתם ‪ -‬ביחד?‬ ‫רוברט‬

‫‪37‬‬

‫או‪ ,‬לא‪ .‬אנחנו רק שותפים בדירה ענקית בווסט‪-‬אנד אווניו‪ .‬לכל אחד יש חדר‬ ‫אפריל‬

‫משלו‪ ,‬וכל זה‪ .‬הייתי מראה לך את הדירה‪ ,‬אבל אף‪-‬פעם לא הזמנו אורחים‬

‫הביתה‪ .‬האמת שהוא ממש מתוקי‪ .‬אני חושבת שהוא מרוצה מהסידור הזה‪.‬‬

‫אבל אני לא בטוחה ‪ -‬אף‪-‬פעם לא דיברנו על זה‪ .‬הוא נולד בניו‪-‬יורק‪ ,‬ככה שלא‬

‫ממש מעניין אותו שום דבר‪) .‬פאוזה( אין לי יותר מה להגיד‪.‬‬

‫מה תעשו אם אחד מכם יחליט להתחתן?‬ ‫רוברט‬

‫גדולה‪ ,‬אני חושבת‪) .‬יוצאת(‬ ‫נעבור לדירה יותר‬ ‫אפריל‬

‫ופוגשים בדרך עוד אלפי פנים ברחוב סואן‬ ‫מרתה‬

‫בין שוטרים בפארקים לעצים מתים וקבצן ישן‪,‬‬
‫מודעות ופוסטרים‪ ,‬שלטי‪-‬ניאון‪ ,‬ומבט עוין‪.‬‬
‫נפגשים בערב במסיבות קוקטייל‪ ,‬חברים זרים‪.‬‬
‫ניפגש בשש ונחזור לקראת תשע ועשרים?‬
‫בוא נקבע בטלפון פגישה אישית‪,‬‬
‫יום שני בערב – אוירה חורפית‪,‬‬
‫כי אמור לרדת גשם‪ ,‬כך אמרו בתחזית‪...‬‬

‫ועוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬

‫)כעת אנו רואים את רוברט עם קתי(‬

‫)מעמיד פנים( זה ממש מרגש‪ ,‬קתי‪ .‬מרתק‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫רוברט‪ ,‬אתה מזעזע‪.‬‬ ‫קתי‬

‫אז את באה הנה הרבה‪ ,‬מה? משגע‪ .‬אולי אחר‪-‬כך נעשה תצפית על מספרה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אתה פשוט לא סובל את המחשבה שיש עכשיו מסיבה גדולה ואני שכנעתי אותך‬ ‫קתי‬
‫לבוא הנה איתי‪.‬‬

‫על איזו מסיבה את ‪ -‬אה‪ ,‬המסיבה ההיא‪ .‬לגמרי שכחתי מהמסיבה הזאת‪ .‬אבל‬ ‫רוברט‬

‫היי‪ ,‬אולי עוד נספיק להגיע‪.‬‬

‫רוברט‪ ,‬תנסה ליהנות מזה‪ .‬תאר לך שאנחנו יושבים בפינה קטנטונת ושקטה‬ ‫קתי‬

‫בפארק ממש כאן באמצע הבלגאן והרעש של העיר‪ .‬פארק פשוט ויפה‪ ,‬עם המפל‬

‫הזה שתמיד עושה לי לבכות מרוב געגועים הביתה‪.‬‬

‫)אחרי ביט של התבוננות בה( את חתיכת תופעה מעולם אחר‪ ,‬מותק‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫לא‪ ,‬אני פשוט כמו הפארק הזה‪ ,‬תלושה מהמקום הטבעי שלי‪.‬‬ ‫קתי‬

‫את כמו הפארק הזה‪ .‬מאוד יפה‪ .‬מאוד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫‪38‬‬

‫)שעה שהוא מתקרב אליה כדי לנשק אותה‪ ,‬היא עוצמת את עיניה‪ ,‬אבל הוא רק מנשק את‬
‫מצחה בסגנון אח גדול‪ .‬היא ציפתה ליותר(‬

‫תמיד חלמתי שאני אגיע לניו‪-‬יורק‪ ,‬אנהל שני רומנים מדהימים ואז אתחתן‪.‬‬ ‫קתי‬

‫תמיד ידעתי שנועדתי להיות אישה נשואה‪.‬‬

‫אז איך זה שאנחנו לא התחתנו? למה לא שאלת אותי?‬ ‫רוברט‬

‫)פונה ישר אליו‪ .‬ברצינות( אתה רוצה להתחתן איתי?‬ ‫קתי‬

‫רציתי‪ .‬באמת שרציתי‪ ...‬בהתחלה‪ .‬אבל אני‪ ...‬אני לא יודע‪ .‬אף פעם לא חשבתי‬ ‫רוברט‬

‫שתרצי‪.‬‬

‫או‪ ,‬אני רציתי‪ ,‬ואף‪-‬פעם לא הבנתי למה לא הצעת לי‪.‬‬ ‫קתי‬

‫אז את רצית להתחתן איתי? ואני רציתי להתחתן איתך‪ .‬אם ככה‪ ,‬אז איך‬ ‫רוברט‬

‫לעזאזל גמרנו בתור כאלה ידידים קרובים?‬

‫רוברט‪ ,‬אני אף‪-‬פעם לא אמרתי לך‪ ,‬אבל אני חושבת שאתה בן‪-‬אדם כל‪-‬כך‬ ‫קתי‬

‫כל‪-‬כך טוב‪ ,‬וכמה אתה חשוב לי‪ .‬רוברט‪ ,‬אני‪...‬‬

‫)היא עוצרת‪ .‬מחליטה לא להגיד את זה‪ .‬ואז‪(:‬‬

‫הבאתי אותך לכאן כי רציתי לספר לך לבד‪ .‬אני עוברת חזרה לקייפ קוד‪ .‬אני‬

‫מתחתנת‪.‬‬

‫מתחתנת?‬ ‫רוברט‬

‫יש אנשים שעוד עושים את זה‪ ,‬אתה יודע‪.‬‬ ‫קתי‬

‫את פשוט התאהבת ככה פתאום?‬ ‫רוברט‬

‫)פאוזה‪ .‬ואז‪(:‬‬

‫אני אהיה אישה טובה‪ .‬אני רוצה דברים אמיתיים עכשיו‪ .‬בעל‪ ,‬משפחה‪ .‬אני לא‬ ‫קתי‬

‫רוצה להמשיך להתרוצץ בעיר הזאת ולעשות כאילו יש לי חיים‪.‬‬

‫הבעיה היא שאת רוצה מעט מדי‪ .‬וזה הדבר שהכי קשה להשיג‪) .‬פאוזה( תודה‬ ‫רוברט‬

‫שהכרת לי את הפארק שלך‪.‬‬

‫אין בעד מה‪ .‬אבל‪ ,‬אתה מבין‪ ,‬הפארק ואני‪ ,‬אנחנו פשוט לא מתאימים‪ .‬אני‬ ‫קתי‬

‫חושבת שצריך לדעת מתי להגיע לניו‪-‬יורק‪ ,‬וצריך לדעת מתי לעזוב‪ .‬תיהנה‬

‫במסיבה‪) .‬והיא נעלמה(‬

‫עוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‬ ‫מרתה‬

‫ועולים על מונית‬
‫ובינתיים עוד מאתיים איש יורדים ממטוס‬
‫‪39‬‬

‫ותופסים מעלית‬
‫ועוד מאה אנשים תופסים רכבת תחתית‬
‫ואנחנו רואים‬
‫במטוס‪ ,‬במונית‪,‬‬
‫עוד המון אנשים‬
‫שבאים לכאן‪.‬‬

‫איזו עיר מנוכרת –‬

‫עיר בלי שמות‪ ,‬בלי פנים –‬
‫זו עיר מנוכרת –‬
‫מי שנישאר כאן שנים‬
‫ננעל בפנים‪,‬‬
‫עמוק בפנים‪...‬‬

‫ופוגש בדרך עוד אלפי פנים ברחוב סואן‪,‬‬

‫בין שוטרים בפארקים לעצים מתים וקבצן ישן‪,‬‬
‫מודעות ופוסטרים‪ ,‬שלטי‪-‬ניאון‪ ,‬ומבט עוין‪.‬‬
‫נפגשים בערב במסיבות קוקטייל‪ ,‬חברים זרים‪.‬‬
‫ניפגש בשש ונחזור לקראת תשע ועשרים?‬
‫בוא נקבע בטלפון פגישה אישית‪,‬‬
‫יום שני בערב – אוירה חורפית‪,‬‬
‫כי אמור לרדת גשם‪ ,‬כך אמרו בתחזית‪...‬‬

‫ועוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬

‫עוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬

‫עוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬
‫עוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬
‫עוד מאתיים איש יורדים בתחנה מרכזית‪.‬‬
‫)מתיישבת ליד רוברט( רוצה לדעת למה באתי לניו‪-‬יורק? באתי כי ניו‪-‬יורק היא‬ ‫מרתה‬
‫מרכז העולם‪ ,‬ושם אני רוצה להיות‪ .‬אתה יודע מה הקצב של העיר הזאת?‬

‫שיחה ממתינה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫הקצב של העיר הזאת‪ ,‬ילד‪ ,‬זאת אני‪ .‬העיר הזאת היא בשביל כל ה"מרתות"‬ ‫מרתה‬

‫שמסתובבות בעולם‪ .‬אנשים שרוצים להיות ממש במרכז העניינים‪ .‬אני כאילו‬

‫הנשמה של ניו‪-‬יורק‪.‬‬

‫מה את אומרת‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫'תה מבין‪ ,‬הערות מתוחכמות לא עושות את הבן‪-‬אדם‪ .‬כמה פורטוריקנים אתה‬ ‫מרתה‬

‫מכיר?‬

‫)חושב( בואי נראה‪ ...‬יש את הבחור ההוא בעבודה‪ ...‬ו‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫)קוטעת( כמה כושים?‬ ‫מרתה‬

‫‪40‬‬

‫טוב‪ ,‬תראי‪ ,‬למען האמת יוצא לי להכיר רק אנשים כמוני‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אלוהים‪ ,‬טוב שאתה לא פתטי‪ .‬יהודים‪ ,‬היספאנים‪ ,‬הומואים‪ ,‬ערבים‪ ,‬הומלסים‪,‬‬ ‫מרתה‬

‫אני חברה הכי טובה של כולם‪ .‬תשמע‪ ,‬אני לא עוברת ליד אנשים ברחוב‪ ,‬אני‬

‫עוצרת ומדברת איתם‪ .‬כל בן‪-‬זונה שאני פוגשת בעיר הזאת הוא חבר שלי‪ .‬אה‪,‬‬

‫אם אני עולה לצפון העיר‪ ,‬נגיד לרופא‪-‬שיניים או משהו‪ ,‬ואני נשבעת לך‪ ,‬פתאום‬

‫בא לי לבכות כי אני חושבת "שיואו‪ ,‬אלוהים‪ ,‬אני בצפון העיר"‪ .‬ורחוב‬

‫ארבע‪-‬עשרה‪ .‬טוב‪ ,‬אני לא מבינה למה אנשים בכלל טורחים לדבר על מקומות‬

‫אחרים‪ ,‬כי שם זה ממש המרכז של היקום‪.‬‬

‫רחוב ארבע‪-‬עשרה?‬ ‫רוברט‬

‫זאת תמצית ההויה האנושית‪ ,‬רחוב ארבע‪-‬עשרה‪ .‬זה הכל‪ .‬ואם המקום לא בא‬ ‫מרתה‬

‫לך טוב‪ ,‬יש לך שם את כל הקווים האפשריים של הסאבוויי‪ ,‬שיקחו אותך לאן‬

‫שבא לך‪.‬‬

‫וואו‪ ,‬ברוך בורא רחוב ארבע‪-‬עשרה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫העיר הזאת ‪ -‬אני מנשקת את האדמה שלה‪ .‬יודע מה אני רוצה לעשות יום אחד?‬ ‫מרתה‬

‫אני רוצה להתלבש כולי בשחור ‪ -‬שמלה שחורה‪ ,‬נעליים שחורות‪ ,‬כובע‪ ,‬הכל‬

‫שחור‪ ,‬ולשבת בפינה על איזה באר‪ ,‬ולשתות ולבכות‪ .‬זה מה שנקרא אצלי תחכום‬

‫אותנטי‪ .‬כאילו‪ ,‬זאת ניו‪-‬יורק‪) .‬פאוזה( אתה תמיד גורם לי להרגיש כאילו תורי‬

‫לדבר‪ .‬מה הקטע שלך?‬

‫פשוט אף‪-‬פעם לא פגשתי בחורה כמוך‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫גם אני לא‪ .‬אתה יודע מה המהות של העיר הזאת? איפה ממש אפשר להרגיש‬ ‫מרתה‬

‫את זה? בתחת‪ .‬אם אתה באמת חלק מהעיר הזאת‪ ,‬רגוע‪ ,‬קול‪ ,‬וזורם כזה‪ ,‬אז‬

‫התחת שלך נראה ככה‪) .‬היא מסמנת עיגול רחב בעזרת האצבע והאגודל( אם אתה סתם‬

‫גר פה‪ ,‬ומתרוצץ כל היום לחוץ כמו טמפון‪ ,‬ואתה לא ממש חלק מהעיר‪ ,‬אז‬

‫נראה ככה‪) .‬היא מצמצמת את העיגול לגמרי‪ ,‬קופצת אגרוף(‬ ‫התחת שלך‬

‫אני‪ ...‬שואל בהסתייגות‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)היא מרימה את היד המכווצת גבוה באוויר(‬

‫זאת תיאוריה מרתקת‪ ,‬ממש מרתקת‪ .‬ונכון לעכשיו‪ ,‬מדוייקת להפליא‪.‬‬

‫)האורות כבים בהדרגה(‬

‫‪41‬‬

‫תמונה שישית‬
‫)אישה ‪) -‬סוזן או ג'ני( בגלימת‪-‬מקהלה לבנה מופיעה שעה שהאור עולה על המטבח של איימי‪.‬‬
‫את האישה מלווה מקהלת‪-‬אורחים‪ .‬איימי מצחצחת זוג נעלי‪-‬גברים שחורות(‬

‫יום קדוש‪ ,‬חג מלא תקווה‪,‬‬ ‫אישה‬

‫ברית של אהבה‪.‬‬
‫שמחת חתן וכלה‪,‬‬
‫ותפילה בלב‪.‬‬
‫)פול מופיע בחולצה תחתונים וגרביים(‬

‫)בדיבור( איימי‪ ,‬אני לא מוצא את הנעליים שלי‪...‬‬ ‫פול‬

‫)שר( היום הוא של איימי‪,‬‬

‫איימי‪ ,‬אותך רק אוהב כל חיי‬
‫בעוני ובאושר‬
‫ועד לסוף ימינו‪,‬‬
‫היום הוא של איימי‪,‬‬
‫אשתי‪ ,‬נשמתי וחיי‪.‬‬
‫)בדיבור( איימי‪ ,‬אנחנו באמת מתחתנים!‬
‫)הוא יוצא‪ .‬היא מהנהנת "כן" שהופך ל"לא"(‬

‫טוב‪ ,‬אז אם הגיעו האורחים‬ ‫איימי‬

‫ואם כולם כבר נוכחים‪,‬‬
‫פשוט רציתי להודות לכם שבאתם‬
‫ולבקש‪ ,‬אם לא אכפת לכם‬
‫לעוף מפה עכשיו‪,‬‬
‫ואם אפשר‪ ,‬לא לדבר על זה עם פול‪,‬‬
‫זוכרים את פול?‬
‫זה הבחור בחליפה של החתן‬
‫והוא עדיין לא יודע שהחלטתי‬
‫לבטל את כל העסק –‬

‫לילה טוב‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫פול יחשוב‬
‫שאני מתחרפנת‪,‬‬
‫אין סיכוי‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת היום‪.‬‬

‫יום ארור‪ ,‬יום ללא תקווה‪,‬‬ ‫אישה‬

‫חג של אכזבה‪.‬‬
‫הלב נשבר ודואב‪,‬‬
‫כי קרב הסוף‪.‬‬
‫)רוברט נכנס בחליפת שושבין(‬
‫‪42‬‬

‫)בדיבור( איימי‪ ,‬פול לא מוצא את החפתים שלו‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)בדיבור( על השידה‪.‬‬ ‫איימי‬
‫)רוברט יוצא(‬

‫ליד מכתב ההתאבדות שלי‪...‬‬

‫)שרה( חבר'ה‪ ,‬תשמעו‪ ,‬אנ'לא יודעת‬

‫למה באתם אל הטקס‪ ,‬מה זה טקס?‬
‫המנהג הפרימיטיבי של איחוד‬
‫והבטחת נאמנות עד סוף חיינו‪,‬‬
‫שזה סוג של הדבר הכי היסטרי ששמעתי‬
‫ואחר‪-‬כך ירח‪-‬דבש שבסופו הוא יגלה‬
‫שהתחתן עם פסיכופטית‪,‬‬
‫וישנא אותי בצדק‪.‬‬

‫אין כניסה‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫קחו פרסה‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫לילה טוב‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫פול יחשוב שאני מתחרפנת‪,‬‬
‫אין סיכוי‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת היום!‬

‫די‪ ,‬לא כדאי‪,‬‬

‫יאללה ביי‪,‬‬
‫יש שינוי קל בתוכנית‪,‬‬
‫קחו מונית‬
‫ונגמור עם הסיוט‪.‬‬
‫מה נסגר?‬
‫לכו כבר‪,‬‬
‫די נגמר!‬
‫כי עכשיו זה כבר ברור‪,‬‬
‫הסיפור‬
‫ייגמר בהתאבדות!‬

‫הלו‪ ,‬חברים‪ ,‬אולי עדיין לא הבנתם‪,‬‬

‫או שסתם אתם רוצים לראות אישה‬
‫שמתחרפנת מול כולם ומאבדת עשתונות‪,‬‬
‫פשוט כי שנינו כאן בדרך לעשות‬
‫את הטעות של החיים‪,‬‬
‫קבעתי תור לפסיכולוג והוא פנוי ביום שני‬
‫אבל עד אז אני כבר בטח אתאבד‬
‫עם כדורים או רעל‪-‬‬
‫יש לי חום‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫מה פתאום‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫‪43‬‬

‫לילה טוב‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת‪.‬‬
‫פול יחשוב‬
‫שאני מתחרפנת‪,‬‬
‫אין סיכוי‪,‬‬
‫אני לא מתחתנת היום!‬

‫נברך גם את הכלה‬ ‫אישה‬

‫שהתחרפנה‬
‫ולכבודה זה קורה –‬
‫היורה כבר בא‪...‬‬
‫איימי‪:‬‬
‫די‪ ,‬לא כדאי‪,‬‬ ‫היום הוא של איימי‪.‬‬ ‫פול‬
‫יאללה ביי‪,‬‬ ‫איימי‪,‬‬
‫תנו לי רגע להסביר‪,‬‬ ‫אותך רק‬
‫תנו אוויר‪,‬‬ ‫אוהב כל חיי‪,‬‬
‫כי השיר הזה מהיר‪.‬‬ ‫בעוני‬
‫הכיבוד‬ ‫ובאושר‬
‫כבר אבוד‪,‬‬ ‫ועד לסוף‬
‫כן‪ ,‬ביחוד‬ ‫ימינו‬
‫העוגות‪ ,‬אז לפחות‬ ‫היום‬
‫קחו ת'אורז‪,‬‬ ‫הוא של‬
‫בשלו לכם בסיר‪.‬‬ ‫איימי‪,‬‬
‫חבר'ה‪,‬‬ ‫אשתי‪,‬‬
‫לא נעים לי להגיד‪,‬‬ ‫נשמתי‪,‬‬
‫אבל נדמה לי‬ ‫וחיי‪,‬‬
‫שחטפתי הפטיטיס‬
‫ועוד רגע אתעלף‬
‫אז אם תרצו‬
‫להסתכל‪ ,‬אין בעיה‪,‬‬
‫פשוט עדיף כבר‬
‫להביט בהלוויה‪,‬‬
‫במקום לשבת פה‪,‬‬
‫תודה רבה‬
‫על שנים‪-‬עשר סרוויסים‬
‫ועשרים מפות‪-‬שולחן‬
‫ושני זוגות‬
‫של פמוטים‬ ‫לך אתן‬
‫מגהצים‬ ‫את‬
‫ותנורי‪-‬ספירלה‪...‬‬ ‫חיי‪...‬‬

‫תני לי יד‪.‬‬ ‫פול‬

‫אני לא מתחתנת‪.‬‬ ‫איימי‬

‫אורחים ואישה אמן!‬

‫סוף‪-‬כל‪-‬סוף‪,‬‬ ‫פול‬

‫אני לא מתחתנת‪.‬‬ ‫איימי‬

‫‪44‬‬

‫אורחים ואישה אמן!‬

‫לב אחד‪,‬‬ ‫פול‬

‫אני לא מתחתנת‪.‬‬ ‫איימי‬

‫אורחים ואישה אמן!‬

‫עד הסוף‪.‬‬ ‫פול‬

‫אני לא מתחתנת‪.‬‬ ‫איימי‬

‫איימי‪:‬‬
‫מה פתאום‪,‬‬ ‫זה היום‪,‬‬ ‫פול‬
‫אני לא מתחתנת‬ ‫הכלה מתחתנת‬
‫היום!‬ ‫היום‪.‬‬

‫אמן!‬ ‫כולם‬
‫)רוברט נכנס עם הטבעת(‬

‫איימי?‬ ‫פול‬

‫אל תתחיל איתי!‬ ‫איימי‬

‫)פול מתחיל לדבר(‬

‫אל תדבר‪ ,‬בבקשה! למה שלא תשבו שניכם ותדברו אחד עם השני? אני לא‬

‫מצליחה לחשוב כששניכם עוקבים אחריי ‪ -‬לכל מקום שאני הולכת ‪ -‬מהחדר‬

‫שינה לשירותים למטבח‪ ...‬כאילו אני מובילה מצעד‪ .‬פול‪ ,‬תפסיק לנעוץ עיניים!‬

‫אני מרגישה אותן ‪ -‬כמו שתי סכינים ‪ -‬תקועות לי בגב‪) .‬בלי עצירה( לא‪ ,‬פול‪,‬‬

‫בבקשה! אני כל‪-‬כך מטורפת שהשארתי את המקרר פתוח כל הלילה‪ ,‬אז המיץ‬

‫תפוזים לא קר‪ .‬קחו‪) ,‬מציעה לו ולרוברט כוסות מיץ תפוזים( ואם אתה תגיד לי‬

‫"תודה" אני אצא בריצה מהדירה הזאת ואעבור ישר לאישפוז במוסד סגור‬

‫)לפתע היא מסתערת‬ ‫במחלקת "מקרה אבוד"‪ .‬שמה יבינו אותי‪ .‬אל תדבר בבקשה‪.‬‬

‫עליו בחיבוקים ונשיקות( אוי‪ ,‬פול‪ ,‬אני מבקשת סליחה‪ .‬אוי‪ ,‬פול‪ ,‬אתה יכול להגיד‬

‫מה שאתה רוצה‪ .‬מה שבא לך‪ .‬מי אני שאגיד לך מה לעשות? אוי‪ ,‬פול‪.‬‬

‫)פאוזה(‬

‫המיץ חם‪ .‬אבל תודה‪.‬‬ ‫פול‬

‫אתה רואה‪ ,‬פול! לא אומרים תודה על מיץ תפוזים חם!‬ ‫איימי‬

‫)עשן עולה מהטוסטר(‬

‫‪45‬‬

‫הטוסטים! )היא מוציאה שתי פרוסות‪-‬פחם מהטוסטר וזורקת אותן על צלחת( עכשיו‬

‫הרסתי את הטוסטים‪.‬‬

‫זה בסדר‪.‬‬ ‫פול‬

‫אני לא עומדת בזה! זה לא "בסדר"‪ ,‬פול‪ ,‬שום דבר כאן אפילו לא מתקרב‬ ‫איימי‬

‫ל"בסדר"‪ .‬זה ההיפך מ"בסדר"‪ .‬אה‪ ,‬רוברט‪ ,‬זאת אני האמיתית‪ .‬חולת‪-‬נפש!‬

‫אני בדיוק חשבתי לעצמי שזה כנראה בוקר‪-‬חתונה מעניין יחסית‪ .‬כן‪ ,‬ושהכלה‬ ‫רוברט‬

‫במצב‪-‬רוח אנרגטי מאוד‪ .‬החתן שקט באופן חריג‪ .‬ועדיין ‪ -‬אווירה חגיגית‬

‫מציפה את חלל החדר ‪ -‬כנראה בזכות השושבין‪ ,‬שמחייך‪ ,‬למרות שהוא גוסס‬

‫מהרעלת מיץ חם‪.‬‬

‫הייתי צוחקת‪ ,‬רוברט‪ ,‬אם לא הייתי בעיצומה של טרגדיה‪ .‬איך אני נראית?‬ ‫איימי‬

‫מצחיק?‬

‫כן‪ ,‬זאת שמלה מצחיקה‪.‬‬ ‫פול‬

‫הספר הדפוק הזה דחף לי רולים כאילו אין מחר‪ .‬פול‪ ,‬ממה אתה כל‪-‬כך מבסוט‬ ‫איימי‬

‫כל הזמן?‬

‫ממך‪.‬‬ ‫פול‬

‫זה הדבר הכי נוירוטי‪ ...‬לא שפוי‪ ...‬זה‪ ...‬כל כך מטורף לעשות חתונה כל‪-‬כך‬ ‫איימי‬

‫גדולה והכל אחרי שחיינו ביחד כל‪-‬כך הרבה שנים! זה מביך‪ ,‬פול‪ .‬אנשים יחשבו‬

‫שאני בהריון‪.‬‬

‫זה בשנה הבאה‪ .‬תקשיבי‪ ,‬גם אם נזדרז‪ ,‬אנחנו מאחרים‪.‬‬ ‫פול‬

‫מה אני עושה? אני בת שלושים ואחת‪.‬‬ ‫איימי‬

‫ואת מושלמת‪.‬‬ ‫פול‬

‫אה‪ .‬משומשת במצב טוב‪ ,‬מה? פשוט לא ייאמן‪ .‬שנתיים אצל פסיכיאטר‪ ...‬וזאת‬ ‫איימי‬

‫התוצאה‪ .‬אני פשוט כל‪-‬כך שמחה שאנחנו לא עושים חתונה קתולית‪ ,‬כי ככה‬

‫בשנה הבאה כשנתגרש זה לא יהיה חטא‪ .‬מי היה מעלה על הדעת שאני אתחתן‬

‫עם יהודי? יהודי! ז'תומרת‪ ,‬אני לא הכרתי אף יהודי בחיים שלי‪ .‬אתה מבין‪,‬‬

‫רוברט‪ .‬כנראה שזה מה שמשך אותי‪ .‬תראה למה מחאה קתולית קטנה יכולה‬

‫להוביל! ברגע שראיתי את פול בפעם הראשונה‪ ,‬אמרתי לעצמי‪" ,‬זה מה שאני‬

‫רוצה‪ ...‬את היהודי הזה!"‬

‫‪46‬‬

‫מה זה כל הדיבורים האלה על היהדות שלי פתאום? בערך שלשת‪-‬רבעי‬ ‫פול‬

‫מהחברים שלך יהודים‪ .‬תזדרזי‪.‬‬

‫אני אמרתי פעם שאני אוהבת את החברים שלי? אני לא‪ .‬אני בהחלט מעדיפה‬ ‫איימי‬

‫את האויבים הגויים שלי‪ .‬לפחות הם עוזבים אותי בשקט‪ .‬אני צריכה שיעזבו‬

‫אותי בשקט‪ .‬בדיוק כמו רוברט‪.‬‬

‫אני לא כזה! על מה את מדברת בכלל? אבל אל תעני לי‪ ,‬אין לנו זמן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫איימי‪ ,‬אחרי כל השנים האלה‪ ,‬עוד לא הבנת שאנחנו מתאימים?‬ ‫פול‬

‫ככל שמטפסים יותר גבוה‪ ,‬ככה הנפילה יותר כואבת‪.‬‬ ‫איימי‬

‫עוד לא קרה שנתתי לך ליפול‪.‬‬ ‫פול‬

‫)היא ניגשת ללגום שלוק של קפה‪ ,‬רואה פתק על צלחת‪ ,‬ואז מראה את הצלחת לרוברט‪ .‬רוברט‬
‫פותח את הפתק(‬

‫"למי שלא יקרא את זה‪ ...‬נשיקות"‪ .‬וואו‪ ,‬תודה רבה‪ ,‬נשיקות גם לך‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫תגיד תודה לפול‪ .‬הפאנטום‪ .‬הוא משאיר לי פתקיות כאלה בכל פינה אפשרית‪.‬‬ ‫איימי‬

‫בן‪-‬אדם לא מסוגל להכיל את כל המתיקות הזאת‪ ,‬פול‪ .‬אף בן‪-‬אדם לא מסוגל‬

‫לעמוד בכל החיבה המתפרצת הזאת‪.‬‬

‫איימי‪ ,‬לא כדאי שנלך?‬ ‫פול‬

‫אני לא יכולה‪.‬‬ ‫איימי‬

‫איימי‪ ,‬אם מישהי צריכה להתחתן‪ ,‬זאת את‪ .‬תגיד לה‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫פול‬

‫שרוברט יגיד לי? ומי יגיד לרוברט?‬ ‫איימי‬

‫)פאוזה(‬

‫פול‪ ,‬אני לא יכול להגיד דבר כזה לאף‪-‬אחד‪ .‬אני מניח שמה שצריך לקרות יקרה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)פאוזה(‬

‫אני מבין‪.‬‬ ‫פול‬

‫תקשיבו‪ ,‬אני אצלצל ואגיד ש‪ ...‬שאנחנו נאחר‪ .‬שאנחנו מתעכבים קצת‪ .‬כולם‬ ‫רוברט‬

‫שם‪ ,‬לא? )יוצא(‬ ‫כבר בטח‬

‫איימי‪ ,‬את רואה מה את עושה לעצמך? את יודעת שאם מישהו היה עושה לך מה‬ ‫פול‬

‫שאת עושה לעצמך‪ ,‬הוא היה יושב בכלא? בואי כבר‪.‬‬

‫)צליל רעם(‬
‫‪47‬‬

‫אוי‪ ,‬פול‪ ,‬תראה‪ ...‬אוי‪ ,‬תראה‪ ...‬מתחיל לרדת גשם‪.‬‬ ‫איימי‬

‫)רוברט נכנס(‬

‫מתחיל לרדת גשם‪ .‬הקו תפוס‪ ...‬אה‪ ,‬תנחשו את מי פגשתי בדרך לכאן היום‪ .‬הלן‬ ‫רוברט‬

‫קינקייד? זוכרים את הלן קינקייד? היא היתה אצלי כמה פעמים‪ .‬בכל מקרה‬

‫)קולט את‬ ‫היא נשואה עכשיו‪ .‬כמעט לא זיהיתי אותה‪ ,‬כל‪-‬כך שמנה ומוזנחת ו‪...‬‬
‫תגובתם ומפסיק(‬

‫איימי‪ .‬בואי‪ .‬אנחנו מאחרים‪.‬‬ ‫פול‬

‫אני לא מסוגלת‪ ,‬פול‪ .‬אני לא מבינה איך בכלל נתתי לזה להגיע כל‪-‬כך רחוק‪.‬‬ ‫איימי‬

‫)שוב רעמים(‬

‫תסתכל‪ .‬אתה רואה? עכשיו באמת מתחיל לרדת גשם‪ ...‬תסתכל‪ ...‬זה מבול‪ ,‬זה‬

‫סימן; תודה רבה לך אלוהים‪ ,‬עכשיו תסביר את זה לו!‬

‫איימי‪ ,‬בואי נלך‪ ,‬כל החברים שלנו מחכים‪.‬‬ ‫פול‬

‫זאת לא סיבה‪ ,‬פול‪ .‬אני פשוט לא מסוגלת‪ .‬אני מתה מפחד‪.‬‬ ‫איימי‬

‫ממה?‬ ‫פול‬

‫אני לא יודעת‪ .‬אני לא יודעת‪ .‬אני פשוט חושבת שאתה לא באמת מתאים לי‪,‬‬ ‫איימי‬

‫פול‪ .‬אני חושבת שאף‪-‬אחד לא מתאים לי‪ .‬אף‪-‬פעם לא ראיתי נישואין מוצלחים‪.‬‬

‫אף‪-‬פעם‪ .‬אף‪-‬פעם בחיים שלי‪.‬‬

‫את רואה רק מה שאת רוצה לראות‪ ,‬את יודעת‪ .‬אני ראיתי הרבה‪ .‬תקשיבי‪,‬‬ ‫פול‬

‫איימי‪ ...‬אנשים שמתחתנים הם לא "נישואין"‪ ,‬כמו ש‪ ...‬אה‪ ...‬כמו שמוסיקאים‬

‫הם לא "מוסיקה"‪ .‬זה שיש אנשים שעושים טעויות ‪ -‬זה לא משנה‪ ...‬זה עדיין‬

‫נכון‪.‬‬

‫כן‪ ,‬טוב‪ ,‬רשמתי לפניי‪ ,‬פול‪) .‬היא מרימה את ראשה; מביטה ישר בפול( בבקשה‪ .‬אני לא‬ ‫איימי‬

‫עושה הצגות‪ .‬אני בשיא השפיות‪ .‬פול? אני מצטערת‪ .‬אני לא אוהבת אותך‬

‫מספיק‪.‬‬
‫)פאוזה ארוכה מאוד(‬

‫ו‪ ...‬אני‪ ...‬אני‪ ,‬אה‪ ...‬אני‪) ...‬יוצא(‬ ‫רוברט‪ ...‬אתה מוכן‪ ...‬לצלצל ו‪ ...‬אה‪ ...‬להסביר‬ ‫פול‬

‫מה עשיתי כרגע?‬ ‫איימי‬

‫את עשית‪ ...‬מה שהיית צריכה לעשות‪ .‬אני חושב‪ ...‬אם זה היה נכון‪ ,‬היית הולכת‬ ‫רוברט‬

‫על זה‪ .‬זה מה שאני חושב‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬איימי‪ ,‬תתחתני איתי‪.‬‬
‫‪48‬‬

‫מה?‬ ‫איימי‬

‫תתחתני איתי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)מוסיקת רקע‪" :‬בובי בייבי"(‬

‫הה?‬ ‫איימי‬

‫כמו שאמרת קודם ‪ -‬אנחנו כל‪-‬כך דומים‪ .‬למה לא‪ ,‬איימי?‬ ‫רוברט‬

‫למה לא‪ ,‬רוברט?‬ ‫איימי‬

‫)מבחוץ( בובי‪ ,‬בובי‪,‬‬ ‫הלהקה‬

‫בובי בייבי‪ ,‬בובי בו ובי‪,‬‬
‫בובי‪...‬‬

‫תתחתני איתי! וכולם יעזבו אותנו בשקט!‬ ‫רוברט‬

‫)מבחוץ( בובי‪ ...‬בובי‪ ...‬איפה אתה?‬ ‫הלהקה‬

‫אולי תבוא לבקר‪...‬‬
‫בובי‪ ,‬מה חדש אצלך‪...‬‬

‫איזה עולם מטורף? אני פוחדת להתחתן ואתה פוחד לא להתחתן‪ .‬תודה‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫איימי‬

‫אני באמת‪ ...‬העניין הוא שאתה צריך לרצות להתחתן עם מישהו מסויים‪ .‬לא‬

‫עם כל אחד‪.‬‬

‫)שוב רעמים‪ .‬איימי מבחינה במעיל‪-‬הגשם של פול(‬

‫כלום‪) .‬היא לובשת מעיל‪-‬גשם‪ ,‬ולוקחת‬ ‫היי! תראה! הוא יצא החוצה בלי מטרייה‪ ,‬בלי‬

‫עוד מעיל ומטרייה בשביל פול( הוא עוד יחטוף דלקת ריאות‪ .‬אני חייבת לתפוס אותו‪.‬‬

‫טוב‪) .‬היא מתחילה לצאת(‬ ‫אני מתחתנת‪ .‬והוא כזה בן‪-‬אדם טוב‪ ,‬לא? כל‪-‬כך‬

‫איימי!‬ ‫רוברט‬
‫)הוא זורק אליה את הזר‪ .‬איימי תופסת אותו ומחזיקה אותו לפניה(‬

‫הבאה‪) .‬יוצאת(‬ ‫אני הכלה‬ ‫איימי‬

‫)מבחוץ( בובי‪ ,‬בוא אלינו הערב!‬ ‫הלהקה‬

‫טריו כל‪-‬כך נחמד‪,‬‬
‫שניים ועוד אחד‪,‬‬
‫ווי לאאאאאאאאאאאב‪...‬‬

‫בואי נתחתן קצת‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫בואי קצת נאהב‪.‬‬
‫בואי נשחק קצת‪,‬‬
‫בואי קצת נכאב‪.‬‬
‫אם ניתן קצת חופש‪,‬‬
‫כך נוכל לחיות‪.‬‬
‫‪49‬‬

‫ככה זה צריך להיות‪.‬‬

‫הנני!‬

‫בואי נתחתן קצת‪,‬‬

‫ונאהב עד כלות‪.‬‬
‫תני לי ים של חופש‪,‬‬
‫שימי לי גבולות‪.‬‬
‫זה עם זו לנצח‪,‬‬
‫בלי שום שאלות‪,‬‬
‫ככה זה צריך להיות‪.‬‬
‫הנני!‬
‫הנני כאן!‬

‫חברים לנצח‪,‬‬
‫חום נעים‪ ,‬מוכר‪.‬‬
‫בטח לפעמים נריב‪,‬‬
‫מותר‪ ,‬מותר‪.‬‬

‫נעוף למרחק‪,‬‬
‫נפליג על ענן‬
‫ולא נוותר על דבר‪,‬‬
‫כי שנינו עוד כאן‪.‬‬
‫טוב?‬

‫חכי לי‪ ,‬הנני!‬

‫הנני כאן!‬

‫בואי‪ ,‬בואי נתחתן קצת‪,‬‬

‫בואי קצת נאהב‪.‬‬
‫בואי נתחבק קצת‪,‬‬
‫בואי כבר עכשיו‪.‬‬

‫אם ניתן קצת חופש‪,‬‬

‫כך נוכל לחיות‪,‬‬
‫ככה זה צריך להיות‪.‬‬
‫הנני!‬

‫בואי נתחתן קצת‪,‬‬

‫גוף ונשמה‪.‬‬
‫לב בעננים‪,‬‬
‫וראש באדמה‪.‬‬

‫יד ביד‪ ,‬ביחד‪,‬‬

‫כך נוכל לחיות‪,‬‬
‫ככה זה צריך להיות‪.‬‬
‫הנני!‬
‫הנני כאן!‬

‫נדבר אהבה‪,‬‬
‫‪50‬‬

‫ונלך יד ביד‪.‬‬
‫אם אפשר‪ ,‬את כל השאר‬
‫נשאיר בצד‪.‬‬

‫נבנה לנו קן אוהב ונעים‬

‫תבטיחי לי מה שתרצי‪,‬‬
‫כי אין לי תנאים‪.‬‬
‫טוב?‬

‫חכי לי‪ ,‬הנני!‬

‫הנני כאן! – בואי‪...‬‬
‫הנני! הנני! הנני!‬

‫)מבחוץ( בובי‪ ,‬בובי‪,‬‬ ‫הלהקה‬

‫בובי בייבי‪ ,‬בובי בו ובי‪,‬‬
‫בובי‪...‬‬

‫בובי‪ ,‬בובי‪,‬‬
‫בובי בייבי‪ ,‬בובי בו ובי‪,‬‬
‫בובי‪...‬‬

‫)האורות עולים על כל אורחי יום‪-‬ההולדת המביטים ברוברט כמו בתמונה הראשונה‪ .‬רוברט‬
‫בוהה באיימי שעה שהיא נכנסת עם העוגה והמוסיקה גוברת‪ .‬הם מכבים את הנרות(‬

‫מסך‬

‫מערכה שנייה‬
‫‪51‬‬

‫תמונה ראשונה‬
‫)הדירה של רוברט(‬

‫בובי‪ ,‬בובי‪,‬‬ ‫הזוגות‬

‫בו בו בו בו בו בו בו בו‪.‬‬
‫בובי‪ ,‬בובי‪,‬‬
‫בו בו בו בו בו בו בו בו‪.‬‬
‫בובי‪...‬‬

‫)האור עולה על מסיבת יום‪-‬ההולדת‪ ,‬רוברט עומד לכבות את הנרות וכל חמשת הזוגות עומדים‬
‫סביבו‪ .‬ככל שהסצינה מתקדמת‪ ,‬הקצב גובר(‬

‫טוב‪ ,‬אנחנו מברכים אותך‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫איימי‬

‫אל תגלה מה ביקשת‪ ,‬בובי‪ ,‬אחרת זה לא יתגשם‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫)רוברט מכבה את רוב הנרות‪ .‬האחרים ממהרים לכבות את השאר‪ .‬קריאות התפעלות וכו'(‬

‫התפקשש לך‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫זאת בטח היתה משאלה שבכל‪-‬מקרה לא תתגשם‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫איימי‬

‫ביקשת כלה‪ ,‬רוברט?‬ ‫דייויד‬

‫עזוב‪ .‬אתה חתיכת בן‪-‬זונה עם מזל‪ .‬תחזיק מעמד‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫תישאר בדיוק כמו שאתה‪ .‬אתה כנראה הדבר הכי יציב בעולם ההפכפך הזה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אני לא בטוח‪ ,‬שרה‪ .‬אתה לא תישאר בן שלושים ומשהו לנצח‪.‬‬ ‫הארי‬

‫המשאלה שלך בכל‪-‬זאת תתגשם‪ ,‬בובי‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫לא נכון‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫אני חושבת שהיא בכל‪-‬זאת תתגשם‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫אני אומרת שלא‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫ג'ואן‪ ,‬תעשי לי טובה‪ .‬תבינו‪ ,‬כשהיא ורוברט נפגשים‪...‬‬ ‫לארי‬

‫לארי‪ ,‬אני אומרת לך‪ ,‬אם אתה לא מצליח לכבות את כל הנרות על העוגה‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫המשאלה לא מתגשמת‪ .‬אני מכירה את כל החוקים של כיבוי נרות יום‪-‬הולדת‪,‬‬

‫היו לי כל‪-‬כך הרבה שאני יכולה לפתוח מוזיאון שעווה‪.‬‬

‫אוקיי‪ .‬אוקיי! האמת‪ ,‬לא ביקשתי כלום‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫מה זאת אומרת לא ביקשת‪...‬‬ ‫דייויד‬

‫)קוטעת( נו‪ ,‬תגלה‪ ,‬כולם כל‪-‬כך סקרנים לדעת‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫‪52‬‬

‫תגלה‪ ,‬אבל תשקר‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫תודה לכם שמצאתם בשבילי פינה בלב שלכם‪ ,‬בחיים שלכם‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)כל הדמויות מלבדו יוצאות תוך כדי השורות הבאות‪ ,‬הוא נשאר לבד(‬

‫תישאר בדיוק כמו שאתה‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫פול‬

‫בדיוק ככה‪ ,‬מתוקי‪ ,‬תישאר בדיוק כמו שאתה‪.‬‬ ‫שרה‬

‫)מוסיקת‪-‬רקע‪" :‬בובי בייבי"(‬

‫כולם אוהבים אותך‪ .‬איזה דבר נורא‪ .‬היית נותנת לך נשיקת לילה טוב‪ ,‬רובי‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫אבל לארי יקנא‪.‬‬

‫הכל תמיד מסתדר לטובה‪ .‬אפילו אני לא מאמינה בזה‪.‬‬ ‫איימי‬

‫)צועק אחריהם( ז'תומרת‪ ,‬כשיש לך חברים כמו שלי‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫)האינטרו של "יד ביד" מתחיל להתנגן ברכות(‬

‫)בדיבור( ז'תומרת‪ ,‬כשיש לך חברים כמו שלי‪...‬‬

‫כמה נעים‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫איזו הרמוניה‪,‬‬
‫יד ביד‪...‬‬

‫)נכנסת( הוא כזה חמודי‪....‬‬ ‫שרה‬

‫‪...‬ביד?‬ ‫רוברט‬

‫נכון שהוא חמודי?‬ ‫שרה‬

‫כל הצלילים‬ ‫רוברט‬

‫של הסימפוניה‬
‫יד ביד‪...‬‬

‫)נכנס( הוא תמיד שומר על קור‪-‬רוח‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫‪...‬ביד?‬ ‫רוברט‬

‫)נכנס( זה מעורר קנאה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫קרן של אור‪-‬‬ ‫רוברט‬

‫זהב‪...‬‬

‫)נכנסים דייויד וג'ני(‬

‫רוברט‪,‬‬
‫יד ביד‪...‬‬ ‫ג'ני‪ ,‬דייויד‬

‫)נכנסת( אנחנו פשוט כל‪-‬כך אוהבים אותו‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫‪53‬‬

‫‪...‬ביד‪.‬‬ ‫רוברט‬
‫שתי נקודות‬
‫וקו‪...‬‬

‫איימי‪ ,‬פול‬
‫פיטר ‪,‬סוזן‪,‬‬
‫שרה‪ ,‬הארי‬
‫יופי‪,‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬
‫יש לבחור אופי‪.‬‬

‫איזו אחוה‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫איזו אוטופיה‪,‬‬
‫יד ביד‪...‬‬

‫)נכנסת( הוא פשוט מטורף עלי‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫‪...‬ביד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫הוא בחור מאוד עדין‪.‬‬ ‫פול‬

‫קצת אהבה‬ ‫רוברט‬

‫וקצת פילנטרופיה‪,‬‬

‫)לארי נכנס(‬

‫רוברט‪,‬‬
‫יד ביד‪...‬‬ ‫לארי‪ ,‬ג'ואן‬

‫הוא תמיד נמצא שם כשצריכים אותו‪.‬‬ ‫לארי‬

‫‪...‬ביד‪.‬‬ ‫רוברט‬
‫כי אחד זה לבד לנצח‪,‬‬
‫זוג זה סתם‪ ,‬שלושה זה רצח‪.‬‬
‫יד‪...‬‬

‫הוא החבר הכי טוב שלי‪.‬‬ ‫איימי‬

‫‪...‬ביד‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫)פול והשאר מביטים באיימי(‬

‫)נוגעת בפול( השני הכי טוב‪...‬‬ ‫איימי‬

‫‪...‬ביד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫איזה מתוקי‪,‬‬ ‫זוגות‬

‫יש סנדק לתינוקי‪.‬‬

‫רוברט‪,‬‬
‫‪54‬‬

‫כמו משפחה‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫חמה ואוהבת‪...‬‬

‫זה מדהים‪ .‬אנחנו מזדקנים כל שנה‪ ,‬והוא נשאר בדיוק אותו הדבר‪.‬‬ ‫לארי‬

‫עין פקוחה‪,‬‬ ‫כולם‬

‫אוזן קשבת‪.‬‬

‫אתם יודעים מה קופץ לי לראש כל פעם שאני רואה אותו? פסל החירות‪ .‬זה‬ ‫דייויד‬
‫לא‬

‫מצחיק?‬

‫רוברט‪,‬‬
‫פיטר‪ ,‬סוזן‪,‬‬
‫ראש מחופף‪ ,‬צפוי‪...‬‬ ‫שרה‪ ,‬הארי‬

‫לפעמים אני תופסת אותו מסתכל ומסתכל‪ .‬אני פשוט מסתכלת בחזרה‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫סוג של שותף סמוי‪...‬‬ ‫זוגות‬

‫טוב שיש חבר שפוי‪.‬‬
‫זאת חברות‬
‫עד השמיים‪...‬‬

‫בחור כמו בוב‪ ,‬אין לו את הדברים הטובים‪ ,‬ואין לו את הדברים הרעים‪ .‬אבל‬ ‫פול‬
‫אין‬

‫לו את הדברים הטובים‪.‬‬

‫בלי מרירות‬ ‫זוגות‬

‫בין השיניים‪...‬‬

‫אולי אני אמזוג לו עוד כוסית‪ .‬הוא הבחור היחיד שאני מכיר שצריך לשתות‬ ‫הארי‬

‫יותר‪.‬‬

‫כי אחד זה פחות משניים‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫שלישיה זה נעים כפליים‪,‬‬

‫יד‪...‬‬ ‫רוברט‪ ,‬שרה‬

‫הוא תמיד נראה כאילו הוא בתחרות‪.‬‬ ‫שרה‬

‫‪...‬ביד‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫מי מנצח‪ ,‬רוברט?‬ ‫שרה‬

‫‪...‬ביד‪.‬‬ ‫רוברט‬
‫וגם אם זאת‬
‫קפריזה נוירוטית‪,‬‬
‫‪55‬‬

‫נמאס לי לראות‬
‫מודלים של זוגיות פסיכוטית!‬

‫איך נסתדר בלעדיך?‬ ‫זוגות‬

‫אנה נפנה ונלכה?‬
‫מי ישמע על סוד שגיליתי?‬
‫ומי אם חליתי‪,‬‬
‫יכין לי מרק?‬
‫מי יצלצל לי בדלת?‬
‫מי ישחק עם הילד?‬
‫מי יסמן‬
‫את שביל הבריחה?‬

‫ומי יצחק בקול‬

‫כשנספר לו בדיחה?‬
‫איך נסתדר בלעדיך‪,‬‬
‫בובי‪ ,‬מתוק שכמותך!‬

‫)קטע ריקוד(‬

‫)מתנשפים( הא‪ .‬הא‪ .‬הא‪ .‬הא‪.‬‬

‫איך נסתדר בלעדיך?‬

‫אנה נפנה ונלכה?‬
‫אם יתחיל בינינו ויכוח‪,‬‬
‫אז בובי בטוח‬
‫יפתור את הכל‪.‬‬
‫מי יעביר לי ת'באסה?‬
‫מי ינקה לי ת'חסה?‬

‫מי ינחם‪ ,‬ומי יחגוג?‬

‫כשבובי בסביבה אנ'לא צריך פסיכולוג‪.‬‬
‫איך נסתדר בלעדיך?‬
‫בובי מתוק שכמותך!‬

‫)ריקוד תהלוכת כובעים(‬

‫איך נסתדר בלעדיך?‬

‫אנה נפנה ונלכה?‬
‫מי ישטוף כלים כשלא בא לי‪,‬‬
‫ישמע מה קרה לי‬
‫היום במשרד?‬
‫מי יאכיל את התוכים?‬
‫מי יהרוג את הג'וקים?‬
‫מי פלרטטן? כזה דון ז'ואן!‬
‫זוכר ימי הולדת ששכחנו מזמן‪.‬‬
‫איך נסתדר בלעדיך?‬
‫בובי‪ ,‬מתוק שכמותך!‬
‫‪56‬‬

‫)רוברט מתחבא שעה שהזוגות מחפשים אותו‪ .‬לבסוף הם מוצאים אותו וגוררים אותו בחזרה‬
‫לנאמבר(‬

‫)מתנשף( הא‪ .‬הא‪ .‬הא‪ .‬הא‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫איך נסתדר בלעדיך?‬ ‫זוגות‬

‫אנה נפנה ונ‪...‬‬
‫אנה נפנה ונ‪...‬‬
‫אנה נפנה ונ‪...‬‬
‫אנה נפנה ונלכה?‬
‫מה נעשה בלעדיך?‬

‫מה שעשיתם תמיד!‬ ‫רוברט‬

‫כן!‬ ‫זוגות‬
‫מי עוזר תמיד‪,‬‬
‫מי אוהב תמיד‪,‬‬
‫מי חוזר תמיד‪,‬‬
‫מי חושב תמיד‪,‬‬
‫בובי‪ ,‬בובי‪ ,‬בובי‪,‬‬
‫בובי‪ ,‬בובי‪...‬‬
‫עכשיו כולם ביחד!‬ ‫רוברט‬

‫כמה נעים‪,‬‬ ‫כולם‬

‫איזו הרמוניה‬
‫יד ביד‪...‬‬
‫)הארי מבצע ריקוד קטן ושרה עונה(‬

‫כל הצלילים‬
‫של הסימפוניה‬
‫יד ביד‪...‬‬
‫)פול רוקד‪ ,‬איימי עונה(‬

‫קרן של אור‪-‬‬
‫זהב‬
‫יד ביד‪...‬‬
‫)לארי רוקד‪ ,‬ג'ואן עונה(‬

‫שתי נקודות‬
‫וקו‪,‬‬
‫יד ביד‪...‬‬
‫)רוברט מבצע ריקוד קטן‪ .‬אף אחד לא עונה‪ .‬הוא עומד המום בדממה שעה שהאחרים מביטים‬
‫בו‪ .‬אחרי פאוזה קצרה הם ממשיכים לשיר במרץ(‬

‫כמו משפחה חמה ואוהבת‬

‫יד ביד‬
‫‪57‬‬

‫עין פקוחה‪ ,‬אוזן קשבת‬

‫יד ביד‬
‫כי אחד זה פחות משניים‬
‫תנו לי עוד מספר בינתיים‬
‫יד ביד‪,‬‬
‫ביד‪,‬‬

‫ביד‪ ,‬ביד‪ ,‬ביד‪ ,‬ביד‪ ,‬ביד‪,‬‬

‫ביד‪ ,‬ביד‪ ,‬ביד‪ ,‬ביד‪ ,‬ביד‪,‬‬

‫ביד!‬
‫)כל הזוגות יוצאים‪ ,‬רוברט נשאר לבדו על הבמה‪ ,‬אפריל נכנסת(‬

‫תמונה שנייה‬
‫)הדירה של רוברט‪ .‬אפריל נכנסת לבושה במדי‪-‬הדיילת שלה; היא מודעת לכל צעד שלה‪ ,‬שכן זהו‬
‫ביקורה הראשון בדירה(‬

‫וואו! איזו דירה מקסימה‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫תודה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫פשוט מקסימה‪ .‬אתה עיצבת אותה בעצמך?‬ ‫אפריל‬

‫אני? כן‪ ,‬בעצמי‪ ,‬כן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫בעצמך?‬ ‫אפריל‬

‫כן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫באמת?‬ ‫אפריל‬

‫כן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫טוב‪ ,‬היא פשוט מקסימה‪ .‬אתה באמת עיצבת הכל בעצמך?‬ ‫אפריל‬

‫כן! למה? מישהו אמר לך שלא?‬ ‫רוברט‬

‫לא‪ .‬אבל תראה‪ .‬זה! זה פשוט משגע‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫יפה‪ ,‬לא? אני אף‪-‬פעם לא ממש מסתכל על זה‪ .‬אני פשוט ‪ -‬גר כאן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)מדגימה כמו דיילת ‪ -‬עם שתי האצבעות קדימה ואחורה(‬ ‫טוב‪ ,‬היא מתוכננת נורא חכם‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫איזה יופי כל הרהיטים מסודרים בחלל ועושים תחושה כזאת מתוקה וחמימה‬

‫ונעימה כזאת‪.‬‬

‫מה את אומרת‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫והבחירה של הצבעים‪ ,‬כל‪-‬כך מרגיע ופשוט וגברי‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫‪58‬‬

‫תראי את זה!‬ ‫רוברט‬

‫זה ממש יפה ומעניין‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫כן‪ .‬אני מסכים איתך‪ .‬ז'תומרת‪ ,‬תמיד אהבתי את הדירה שלי‪ ,‬אבל לא ממש‬ ‫רוברט‬

‫יוצא לי להיות כאן‪ .‬אני פשוט עובר בסלון בדרך לחדר‪-‬שינה כדי להגיע‬

‫לאמבטיה כדי להתכונן לעוד יציאה‪.‬‬

‫אתה אף‪-‬פעם לא מבלה זמן בדירה? אבל היא כל‪-‬כך מתוקה‪ .‬אבל אולי בגלל זה‬ ‫אפריל‬

‫אתה כל‪-‬כך אוהב אותה‪ .‬אם אתה לא נמצא פה הרבה‪ ,‬אז היא נשארת מיוחדת‬

‫וחשובה‪.‬‬

‫)נדהם( כן‪) .‬לאט( והנה‪ ,‬זה חדר‪-‬השינה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)היא חוצה לכיוון החדר(‬

‫את אוהבת אותו‪ ,‬אני מרגיש‪ .‬טוב‪ ,‬אני תמיד יכול לחפש לי דירה חדשה‪.‬‬

‫)אפריל מביטה למעלה אל התקרה‪ ,‬שם היא רואה מראה‪ .‬היא מפנה את מבטה במבוכה‬
‫ומסדרת את השיער‪ .‬רוברט מושך בכתפיו‪ .‬אז‪ ,‬הוא מתחיל לעשות איתה אהבה‪ .‬האור עולה על‬
‫שרה והארי(‬

‫מותק –‬ ‫שרה‬

‫כן?‬ ‫הארי‬

‫רוברט ‪-‬‬ ‫שרה‬

‫מה?‬ ‫הארי‬

‫מסכנצ'יק –‬ ‫שרה‬

‫מי?‬ ‫הארי‬

‫כל כך בודד‪.‬‬ ‫שרה‬

‫)הארי רוטן(‬

‫ואין לו‪-‬‬

‫מה?‬ ‫הארי‬

‫אף אחת‪.‬‬ ‫שרה‬

‫אה‪.‬‬ ‫הארי‬

‫הוא מוכרח להתחתן כבר‪.‬‬ ‫שרה‬

‫כל לילה הוא לבד‪,‬‬

‫מותק‪ ,‬מלבדנו אין לו אף אחד‪,‬‬
‫‪59‬‬

‫בטח מתהפך לו שם מצד לצד‬

‫כל לילה‪...‬‬
‫)האור עולה על ג'ני ודייויד(‬

‫דייויד –‬ ‫ג'ני‬

‫כן?‬ ‫דייויד‬

‫בובי –‬ ‫ג'ני‬

‫נו?‬ ‫דייויד‬

‫מסכנצ'יק –‬ ‫ג'ני‬

‫למה?‬ ‫דייויד‬

‫כואב הלב‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫)דייויד רוטן(‬

‫שאין לו –‬

‫מה?‬ ‫דייויד‬

‫אף אחת‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫אה‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫הוא מוכרח להתחתן כבר‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫כל לילה כמו נזיר‬

‫סתם יושב‪ ,‬בוהה לו ככה באוויר‪,‬‬
‫בטח כבר נמאס לו לדבר לקיר‬
‫כל לילה‪...‬‬

‫ישר אחרי שנהייתי דיילת‪ ,‬ידיד שלי שיש לו דירת‪-‬גן נתן לי גולם של פרפר‬ ‫אפריל‬

‫לחדר‪-‬שינה שלי‪ .‬הוא אוסף דברים כאלה‪ ,‬חרקים ותולעים וכל זה‪ ...‬הוא היה‬

‫מחובר לענף והוא אמר לי שבוקר אחד אני אתעורר ויהיה לי פרפר מדהים בחדר‬

‫‪ -‬כשהגולם יבקע‪ .‬הוא אמר לי שכשהפרפר יוצא אז הוא רטוב לגמרי‪ ,‬ויש שם‬

‫גם טיפונת של דם ‪ -‬נכון שזה מרתק ‪ -‬אבל תוך שעה הוא מתייבש ואז הוא‬

‫מתחיל לעוף‪ .‬טוב‪ ,‬אני אמרתי לו שיש לי חתול‪ .‬היה לי אז חתול‪ ,‬אבל הוא אמר‬

‫לי פשוט לשים את הגולם במקום שהחתול לא יוכל להגיע אליו‪ ...‬שזה בלתי‬

‫אפשרי‪ ,‬אבל מה אפשר לעשות? אז שמתי אותו גבוה על מדף שהחתול אף‪-‬פעם‬

‫לא מגיע אליו‪ ,‬ולמחרת בבוקר הוא עוד היה שם‪ ,‬אז לפחות היה נדמה לי שזה‬
‫‪60‬‬

‫בטוח להשאיר אותו שם‪ .‬טוב‪ ,‬בכל מקרה‪ ,‬כמעט שבוע אחרי זה‪ ,‬ממש ממש‬

‫מוקדם בבוקר‪ ,‬הבחור מצלצל אליי ואומר לי "אפריל‪ ,‬יש לך כבר פרפר‬

‫הבוקר?" אמרתי לו שיחכה על הקו והצלחתי לקום ולהסתכל‪ ,‬ושם על המדף‬

‫ראיתי שלולית קטנה וטיפונת קטנה של דם‪ ,‬אבל לא ראיתי שום פרפר‪ ,‬ואני‬

‫חשבתי "אוי אלוהים‪ ,‬החתול טרף אותו"‪ .‬אז הרמתי את השפופרת כדי לספר‬

‫לבחור ובדיוק אז ראיתי אותו פתאום מתחת לשולחן איפור שלי‪ ,‬והוא הזיז כנף‬

‫אחת‪ .‬החתול תפס אותו‪ ,‬אבל הוא נשאר בחיים‪ .‬אז סיפרתי לבחור וזה כל‪-‬כך‬

‫העציב אותו‪ ,‬הוא אמר "אוי לא ‪ -‬אוי‪ ,‬אלוהים‪ ,‬לא ‪ -‬את לא מבינה שזה יצור‬

‫חי"? טוב‪ ,‬אז אני התלבשתי ולקחתי אותו לפארק והנחתי אותו על שושנה‪ ,‬זה‬

‫היה בקיץ‪ ,‬והיה נראה לי שהוא יהיה בסדר ‪ -‬אני חושבת‪ ,‬בכל מקרה‪ .‬אבל‬

‫הבחור הזה ‪ -‬אני ממש נפגעתי ממנו ‪ -‬נורא ‪ -‬זה היה ממש אכזרי‪ .‬אז חזרתי‬

‫הביתה וצלצלתי אליו בחזרה ואמרתי לו "תקשיב‪ ,‬גם אני יצור חי‪ ,‬חתיכת‬

‫חרא!" )פאוזה( ויותר לא ראיתי אותו‪.‬‬

‫)רוברט עומד ובוהה‪ ,‬פאוזה(‬

‫זה מזכיר לי משהו שעשיתי פעם למישהי‪ ...‬במיאמי‪ ...‬ז'תומרת‪ ,‬זה לא ממש‬ ‫רוברט‬

‫אותו דבר‪ ,‬אבל בערך‪ .‬טוב‪ ,‬את כבר תביני‪ .‬פגשתי בחורה‪ ,‬בחורה מקסימה‪,‬‬

‫באיזה מסיבה ערב אחד‪ ,‬וזה היה‪ ,‬טוב‪ ,‬כמו מה שיש לי איתך‪ ,‬אפריל‪ .‬פשוט ‪-‬‬

‫התחברנו‪ .‬לא איכפת לך שאני מדבר על זה‪ ,‬נכון?‬

‫לא‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫זה פשוט‪ ...‬קפץ לי לראש‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬אנחנו פשוט התחברנו‪ ,‬בצורה כל‪-‬כך‬ ‫רוברט‬

‫יפה‪ ...‬בדיוק כמו הלילה‪ .‬רק שלא יכולנו לרסן את עצמנו‪ .‬זה היה מדהים‪.‬‬

‫דיברנו‪ ,‬ופתאום קלטנו שאנחנו לא יכולים לדבר יותר‪ .‬לא יצא לנו קול‪ .‬עמדנו‬

‫והסתכלנו אחד על השני ושנינו הזענו בטירוף‪ .‬הנשימה שלנו התקצרה והרגליים‬

‫רעדו ופשוט הלכנו משם‪ .‬נסענו לאחד האיזורים האלה איפה שיש המון מלונות‪,‬‬

‫ואפילו לא אמרנו כלום‪ .‬היא פשוט ישבה כל‪-‬כך קרוב אליי‪ .‬כל‪-‬כך קרוב‪ .‬נכנסנו‬

‫לתוך החדר והתחלנו לגעת ולהתנשק ולצחוק וללטף ופתאום היא אמרה שאני‬

‫חייב ללכת להביא המון שמפניה ושמן‪-‬תינוקות‪ ,‬ושאנחנו חייבים לעלות על‬

‫סאטלה מהממת ולעשות מסאז' ו‪ ...‬טוב‪ ,‬את יודעת‪ .‬היא אמרה שהיא תחכה לי‬

‫במיטה‪.‬‬
‫‪61‬‬

‫)הסיפור מתחיל להדליק את אפריל באופן גלוי לעין(‬

‫אז יצאתי משם בריצה ועשיתי סיבובים עם האוטו עד שמצאתי חנות‬

‫ובית‪-‬מרקחת פתוחים וקניתי המון שמפניה ושמן וסוף‪-‬סוף התחלתי לחזור‬

‫לכיוון המלון ואז ‪ -‬אני ‪ -‬לא הצלחתי ‪ -‬למצוא ‪ -‬אותו‪.‬‬

‫)אפריל מגיבה(‬

‫חיפשתי במשך שלוש שעות‪ .‬ולא מצאתי אותו‪ .‬ומאז לא ראיתי אותה יותר‪.‬‬

‫)מתנשמת בכבדות( וואו‪ .‬זה הסיפור הכי מטורף ששמעתי בחיים שלי‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫)רוברט עוזר לה לפשוט את המעיל(‬

‫איזה בחורה מסכנה‪ .‬ואתה הסתובבת באוטו שלוש שעות?‬

‫)רוברט פותח את רוכסן חולצתה‪ ,‬והיא מורידה את החצאית כמעט מבלי לשים לב‪ .‬הוא מתחיל‬
‫להפשיט אותה במהירות‪ ,‬ואז פושט את בגדיו שלו ומשליך אותם ליד המיטה‪ .‬הוא מותח את‬
‫כיסוי המיטה משני הצדדים‪ .‬אפריל מתיישבת על המיטה ומורידה את הגרביונים(‬

‫יותר! כל הלילה ניסיתי למצוא את המלון ההוא‪ .‬ממש כל הלילה‪ .‬עם השמן‬ ‫רוברט‬

‫והשמפניה והידיים שרעדו לי וזיעה על כל הפנים‪.‬‬

‫)אפריל‪ ,‬על‪-‬סף דמעות‪ ,‬נמצאת כעת מתחת לשמיכה; רוברט מצטרף אליה מתחת לשמיכה‪,‬‬
‫ומשלים את ההתפשטות שלו מהצד השני של המיטה(‬

‫אוי‪ ,‬איזה מסכנה‪ .‬היא עד היום לא יודעת‪ .‬אוי‪ .‬טוב‪ ,‬אני פשוט לא יודעת מה‬ ‫אפריל‬

‫להגיד‪ ,‬או מה לעשות‪ ,‬זה כל‪-‬כך עצוב!‬

‫אני יודע‪ .‬זה עצוב‪ .‬מאוד‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)במיטה‪ ,‬הם מתחילים להתעלס; פתאום אפריל מפסיקה ומתיישבת(‬

‫אבל רוברט‪ .‬הסיפורים האלה לא ממש קשורים אחד לשני‪ .‬אני לא מבינה מה‬ ‫אפריל‬

‫הקשר‪ .‬אלא אם כן‪ ...‬אה‪ ...‬אתה בטח חשבת על הבחורה המסכנה הזאת בתור‬

‫הפרפר הפצוע‪...‬‬

‫)רוברט מביט אל השמיים כאומר "תודה"(‬

‫כן! בדיוק!‬ ‫רוברט‬

‫)בתוך שנייה שניהם נכנסים שוב תחת השמיכה שעה שהאור יורד על חדר‪-‬השינה ועולה על שרה‬
‫וג'ני(‬

‫רוברט‪...‬‬ ‫שרה‬

‫בובי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫רובי מותק‪...‬‬ ‫שרה‬

‫בובי מאמי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫‪62‬‬

‫סורי‪ ,‬מותק‪,‬‬ ‫שרה‬

‫לא רוצה בשום פנים‬
‫לפגוע‪,‬‬
‫בובי‪,‬‬
‫היא פשוט נראית לי קצת‪...‬‬
‫ג'ני‬ ‫תסלח לי‪...‬‬
‫סורי‪...‬‬ ‫מותק‪ .‬למה?‬
‫מותק‪....‬‬ ‫סורי‪ ,‬מותק‪.....‬‬
‫לא רוצה בשום פנים‬
‫לפגוע‪,‬‬
‫מותק‪...‬‬

‫היא פשוט נראית לי קצת‪,‬‬ ‫שרה‪ ,‬ג'ני‬

‫תסלח לי‪,‬‬
‫מותק‪.‬‬

‫)נכנסת( סורי‪ ,‬מותק‪,‬‬ ‫סוזן‬

‫לא רוצה בשום פנים‬
‫לפגוע‪.‬‬

‫)נכנסות( סורי‪ ,‬מותק‪,‬‬ ‫איימי וג'ואן‬

‫לא רוצה בשום פנים‬
‫לפגוע‪,‬‬
‫בובי‪,‬‬

‫היא פשוט נראית לי קצת‪...‬‬ ‫כולן‬

‫סתם? זה לא חכם‪...‬‬ ‫שרה‬

‫ביצ'ית? נוירוטית? רזה מדי?‬ ‫איימי‬

‫)סימולטנית(‬ ‫פרחה? היסטרית? טיפוס מוזר?‬ ‫סוזן‬

‫איכס‪ .‬פוסטמה‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫טנק‪ .‬גבוהה ממך בראש וחצי‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫היא מוזרה‪...‬‬ ‫שרה‬

‫מה זה‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫)סימולטנית(‬ ‫מופרעת ו‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫ילדה קטנה‪...‬‬ ‫איימי‬

‫מפלצת‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫כל לילה‪ ,‬הוא לבד‪.‬‬ ‫כולן‬

‫מלבדנו אין לבובי אף אחד‪.‬‬
‫איך הוא מתהפך לו שם מצד לצד‪,‬‬
‫‪63‬‬

‫כל לילה‪.‬‬
‫)‪ 5‬הבעלים נכנסים לבמה ממקומות שונים‪ ,‬עומדים סביב המיטה המוחשכת(‬

‫מצאתי לך אחת‪ ,‬פשוט מהממת!‬ ‫בעלים‬

‫מצאתי לך אחת הורסת‪...‬‬
‫)הגברים מחזיקים את הצליל האחרון תוך כדי יציאה‪ ,‬בזמן שהאור עולה שוב על חדר השינה‪.‬‬
‫המוסיקה מתחילה בזמן שאפריל קמה מהמיטה ומתחילה להתלבש‪ .‬רוברט‪ ,‬שזה עתה התעורר‪,‬‬
‫מבחין בה ושר בישנוניות‪(:‬‬

‫לאן את רצה?‬ ‫רוברט‬

‫ברצלונה‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫‪...‬אה‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫אל תקום‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫את חייבת?‬ ‫רוברט‬

‫כן‪ ,‬חייבת‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫‪...‬אה‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫אל תקום‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫)פאוזה(‬

‫איזה באסה‪.‬‬

‫לא נורא‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫זה נורא‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫לא נורא‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫בואי רגע‪...‬‬

‫איזה באסה‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫לא נורא‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫זה נורא‬ ‫אפריל‬

‫לא נורא‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אז אולי לא תלכי?‬

‫חייבת –‬ ‫אפריל‬

‫מה?‬ ‫רוברט‬
‫‪64‬‬

‫ללכת –‬ ‫אפריל‬

‫אוף‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫חייבת –‬ ‫אפריל‬

‫כבר –‬ ‫שניהם‬

‫לטוס –‬ ‫רוברט‬

‫לברצלונה‪.‬‬ ‫שניהם‬

‫את משהו מיוחד כל‪-‬כך‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫הרבה יותר מסטוץ‪,‬‬
‫את משהו מיוחד כל‪-‬כך‪) ,‬מפהק(‬
‫אז למה לך לרוץ?‬
‫כל כך אפור בחוץ‪...‬‬
‫את משהו מיוחד כל‪-‬כך‪,‬‬
‫יולי!‬

‫אפריל‪...‬‬ ‫אפריל‬

‫אפריל‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫)פאוזה(‬

‫מותק‪...‬‬ ‫אפריל‬

‫מה החלטת?‬ ‫רוברט‬

‫ברצלונה‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫‪...‬אה‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫אין לי זמן‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫רק עוד רגע‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫איזה מניאק‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫‪...‬אז?‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫אין מצב‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫רק עוד רגע‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אי אפשר‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫‪65‬‬

‫למה לא?‬ ‫רוברט‬

‫אי אפשר‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫מה בוער לך?‬ ‫רוברט‬

‫ברצלונה‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫כבר אמרת‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ומדריד‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫בון וואיאז'‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫עם הבואינג‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫שלום‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫תסלח לי‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫טוב‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫חייבת‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫כן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ללכת‪.‬‬ ‫אפריל‬

‫ביי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫כל‪-‬כך מרגיז‪...‬‬ ‫אפריל‬

‫אסור לי להבריז‪...‬‬
‫אבל‪ ,‬אולי‪ ...‬נו טוב‪...‬‬

‫מה?‬ ‫רוברט‬

‫או קיי‪...‬‬ ‫אפריל‬

‫אבל‪...‬‬ ‫רוברט‬

‫)כשהיא מתכרבלת מתחת לשמיכה(‬

‫אוי ווי‪....‬‬

‫)בלקאאוט(‬

‫תמונה שלישית‬
‫)פיטר וסוזן מנקים ומשפצים את המרפסת שעה שרוברט ומרתה נכנסים(‬
‫‪66‬‬

‫בובי‪ ,‬איזו הפתעה נעימה‪ .‬פיטר‪ ,‬תראה מי קפץ לבקר‪ .‬אה‪ ,‬אני יודעת‪ ,‬את בטח‬ ‫סוזן‬

‫קתי‪.‬‬

‫לא‪.‬‬ ‫מרתה‬

‫אפריל? שלי?‬ ‫פיטר‬

‫)בעוד מרתה ממשיכה להניד ראשה לשלילה( קיקי? ננסי?‬ ‫סוזן‬

‫ווואאו‪ .‬את רואה‪ ,‬יש להם הומור מפותח‪ .‬זאת מרתה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אה‪ ,‬מרתה‪ ,‬ברור‪ ,‬ואת בדיוק כמו שרוברט אמר‪ .‬כל‪-‬כך יפה וכל‪-‬כך ‪ -‬מיוחדת‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)נשענת מעבר למעקה( היי‪ ,‬איזה מגניב‪ ,‬תראה‪ ,‬אפשר לראות את הנהר‪.‬‬ ‫מרתה‬

‫)מושך אותה אחורנית לאחר תגובה קשה של סוזן( טוב‪ ,‬אני ממש מופתע למצוא את‬ ‫רוברט‬

‫שניכם כאן בחוץ על המרפסת‪.‬‬

‫אה‪ ,‬אני החלטתי לעסות כאן סדר‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫)למרתה( נכון שרוברט שלנו פשוט התגלמות היופי והנעורים הנצחיים?‬ ‫סוזן‬

‫אז‪ ,‬איך אצלך‪ ,‬בוב?‬ ‫פיטר‬

‫אה‪ ,‬אתם מכירים אותי‪ ,‬מאושר כרגיל‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)השלושה הביטו לכיוון אחר‪ ,‬כעת הם מוחקים את החיוכים ופונים להביט ברוברט(‬

‫)מציל את הרגע המביך( תגיד‪ ,‬בוב‪ ,‬סוזן הראתה לך כבר את התמונות המדהימות‬ ‫פיטר‬

‫שצילמתי במקסיקו כשנסעתי לקבל את הגט?‬

‫גט? אתה רוצה להגיד לי שאתם לא נשואים עכשיו?‬ ‫רוברט‬

‫טוב‪ ,‬לא מאז הגט‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫היה שם כל‪-‬כך יפה שצלצלתי לסוזן שתבוא ותצטרף אליי‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫שנינו עלינו ארבעה קילו‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫אז איפה אתה גר עכשיו‪ ,‬פיטר?‬ ‫רוברט‬

‫מה זאת אומרת‪ ,‬כאן בבית‪ .‬ז'תומרת‪ ,‬יש לי אחריות‪ .‬אני צריך לטפל בסוזן‬ ‫פיטר‬

‫ובילדים‪ .‬אני בשום אופן לא אעזוב אותם‪.‬‬

‫אז‪ ,‬אתם שוקלים להתחתן שוב?‬ ‫רוברט‬

‫להתחתן? או‪ ,‬לא‪ ,‬כבר היינו בסרט הזה‪ ,‬תודה רבה‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫אנחנו כל‪-‬כך הרבה יותר נשואים עכשיו מאשר כשהיינו נשואים‪.‬‬ ‫פיטר‬
‫‪67‬‬

‫טוב‪ ,‬אני מניח שצריך שניים בשביל גירושין מאושרים כאלה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫כל פעם שרוברט מגיע אני מרגישה כאילו אנחנו באודישן אצלו‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫טוב‪ ,‬אתם מכירים את הציטוט האהוב עליי‪" :‬חיים במבחן הם חיים ששווה‬ ‫רוברט‬

‫לחיות"‪.‬‬

‫ואני חושב שהציטוט האהוב עליי הוא‪) :‬מצביע על רוברט( "לא שווה לבחון חיים‬ ‫פיטר‬

‫שלא חיית"‪.‬‬

‫)פונה לאחור(‬ ‫)פונה לצאת( למה שאני לא אקפץ לי פנימה ואכין לנו ארוחת‪-‬צהריים‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)אוחזת בידו של פיטר(‬ ‫תראו אותנו‪ ,‬ארבעה רווקים‪ .‬יותר נעים ככה‪ ,‬אני חושבת‪.‬‬

‫בעיקר אם יש לך מישהו‪.‬‬

‫)הצידה אל מרתה( אני יודע‪ .‬זאת הסיבה שאת אוהבת את ניו‪-‬יורק‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)שולחת אגרוף באוויר( כן!!‬ ‫מרתה‬

‫בואי‪ ,‬מרתה‪ ,‬כדי שנוכל לדבר את יודעת על מי‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫)היא לוקחת את מרתה ביד החוצה(‬

‫היא נהדרת‪ ,‬רוברט‪) .‬פאוזה( אתה אוהב את הדור הצעיר?‬ ‫פיטר‬

‫לפעמים‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אלוהים‪ ,‬רוברט‪ .‬עכשיו הייתי צריך להיוולד‪ .‬זה העידן שלי‪ .‬ילדים מטורפים על‬ ‫פיטר‬

‫כל הראש‪ ,‬מורדים בכל העולם‪ .‬אני מזדהה עם הילדים האלה‪.‬‬

‫אין סיבה‪ .‬מבחינתם אתה האויב‪ ,‬בדיוק כמו ההורים שלהם‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫לא אדוני‪ ,‬לא אני‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫פיטר‪ ,‬אנחנו חנונים מבחינתם‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫רוברט‪ ,‬היתה לך פעם התנסות הומוסקסואלית?‬ ‫פיטר‬

‫סליחה?‬ ‫רוברט‬

‫אה‪ ,‬אני לא מתכוון בתור ילד‪ .‬אני מתכוון‪ ,‬מאז שאתה בן‪-‬אדם מבוגר‪ .‬קרה לך‬ ‫פיטר‬

‫פעם?‬

‫טוב‪ ,‬כן‪ ,‬האמת שכן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אתה לא הומו‪ ,‬נכון?‬ ‫פיטר‬

‫לא‪ ,‬לא‪ .‬אתה?‬ ‫רוברט‬

‫לא‪ ,‬לא‪ ,‬מה פתאום‪ .‬אבל אני עשיתי את זה יותר מפעם אחת‪.‬‬ ‫פיטר‬
‫‪68‬‬

‫מה אתה אומר?‬ ‫רוברט‬

‫תשמע‪ ,‬אני חושב שלפעמים אתה פוגש בן‪-‬אדם‪ ,‬ואתה פשוט חולה לו על התחת‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫'תה מבין?‬

‫אה‪ ,‬בלי ספק‪ ,‬אני בטוח שזה נכון‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ולפעמים אתה פשוט רוצה לממש את האהבה הזאת‪ ,‬זה הכל‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫כן‪ ,‬אני מבין‪ .‬אין ספק‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אני חושב שלפעמים אתה יכול להכיר בן‪-‬אדם‪ ,‬נגיד‪ ,‬במשך תקופה מאוד ארוכה‬ ‫פיטר‬

‫ואז פתאום‪ ,‬כאילו משום‪-‬מקום‪ ,‬אתה פשוט מתחיל לרצות אותו ‪ -‬אני מתכוון‪,‬‬

‫אפילו אם זה חבר ותיק‪ .‬אתה פשוט‪ ,‬פתאום‪ ,‬משווע לאינטימיות הזאת‪.‬‬

‫לקירבה הזאת‪.‬‬

‫כנראה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫שמע‪ ,‬אני בטוח ששני גברים היו מסוגלים‪ ,‬אם לא היתה החברה והמוסכמות‬ ‫פיטר‬

‫וכל החרא הזה‪ ,‬פשוט ללכת על זה ולעשות חיים ואפילו להרוויח מזה‪ ,‬יותר‬

‫קירבה‪ ,‬יותר עומק‪ ,‬אתה לא חושב?‬

‫טוב‪ ,‬אני ‪ -‬אני לא יודע‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫קח לדוגמא‪ ,‬אותנו‪ .‬אתה חושב שביני לבינך יכול היה לקרות משהו כזה?‬ ‫פיטר‬

‫)מביט בו במשך רגע ארוך ומביך‪ .‬ואז בחיוך גדול( אה‪ ,‬עכשיו הבנתי‪ .‬אתה עובד עליי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫תשמע‪ ,‬לרגע כמעט האמנתי לך‪ ,‬יא בן זונה‪.‬‬

‫)רוברט צוחק‪ ,‬מצביע על פיטר ויוצא‪ .‬פיטר‪ ,‬לבדו‪ ,‬פותח את פיו כדי לקרוא לרוברט‪ ,‬אך לא‬
‫עושה זאת‪ .‬פיטר יוצא‪ .‬חושך(‬

‫תמונה רביעית‬
‫)הבמה מלאת חיים‪ ,‬מועדון לילה פרטי‪ .‬ג'ואן ורוברט מתבוננים בלארי‪ ,‬בעלה‪ ,‬רוקד עם אחת‬
‫הפטרוניות‪ .‬אחרי שהם מתבוננים בהם זמן‪-‬מה‪ ,‬משקאות מגיעים לשולחנה של ג'ואן‪ ,‬והיא פונה‬
‫אל רוברט‪ .‬מוסיקת‪-‬הריקודים נעשית עדינה יותר‪ .‬ג'ואן ורוברט הולכים ומשתכרים ככל‬
‫שהסצינה מתקדמת‪ .‬לארי די פיכח(‬

‫אני חושב שבסוף הם יפגעו בעצמם‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫תאר לך שהאמהות שלהם ייכנסו ויראו אותם עושים שם את הדבר הזה‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫תחשוב על האימהות המסכנות שלהם‪ .‬הוא ממש מביך‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫בכל מקרה‪ ,‬האנשים האלה שצוחקים ומתעוותים ורוקדים ככה ‪ -‬הם לא‬ ‫רוברט‬

‫מאושרים‪.‬‬

‫)צועקת לעבר לארי( תחשוב על האמא המסכנה שלך!‬ ‫ג'ואן‬

‫אין לו מה שנקרא מודעות עצמית‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אין לו מה שנקרא חיים! חתיכת פוזיונר‪ .‬זה ממש מזעזע אותי לראות בן‪-‬אדם‬ ‫ג'ואן‬

‫מבוגר רוקד בצורה כזאת! אני בשוק‪ ,‬אתה שומע‪ ,‬בשוק! אז איפה הייתי? אה ‪-‬‬

‫בעלי הראשון‪ .‬כל‪-‬כך קשה לזכור אותו‪ .‬אפילו כשנמצאים איתו‪ .‬התחתנו כאן‬

‫בניו‪-‬יורק‪ .‬אני בדיוק סיימתי את הלימודים‪ .‬אתה מבין‪ .‬הוא היה כאן בענייני‬

‫עסקים או משהו‪ ,‬אבל הוא היה הבעלים של מפעל לאריזת‪-‬בשר בשיקגו‪ .‬מושך?‬

‫טוב‪ ,‬גרנו בניו‪-‬יורק כמעט שנה ואז יום אחד הוא היה צריך לחזור לשיקגו‪.‬‬

‫ואתה יודע‪ ,‬הוא ממש היה מופתע כשאמרתי לו שאני מעדיפה לחכות לו כאן‪.‬‬

‫ז'תומרת‪ ,‬אני עד היום לא ממש יודעת איפה שיקגו נמצאת‪ .‬זה שם איפה שהוא‪.‬‬

‫)מצביעה קדימה( הוא אמר שאין לו ממש כוונה לחזור‪ ...‬אז הבנתי שיש לנו דילמה‬

‫קטנה ‪ -‬לפחות בשבילו‪ .‬אני עוד הייתי צעירה מדי‪ .‬אבל הייתי מספיק מבוגרת‬

‫בשביל לדעת איפה אני חיה‪ ,‬ולא היתה לי שום כוונה לעזוב את ניו‪-‬יורק‪.‬‬

‫אף‪-‬פעם לא עזבתי את ניו‪-‬יורק‪ .‬לא קרה‪ ,‬ולא יקרה‪ .‬ובטח שאין לי שום חשק‬

‫ללכת למקום שבו תושבי המקום מתגאים בהיותם "אלופים בשחיטת חזירים"‪.‬‬

‫הם מתגאים בזה! אמרתי לו "תעוף לי מהעיניים‪ ,‬רודני"‪ ,‬אבל במילים יותר‬

‫יפות‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬התגרשנו‪ .‬התגרשנו‪ .‬הא ‪ ! -‬מילה אחת מתארת את כל הבלגאן‬

‫הזה‪) .‬קוראת למלצר שחולף על פניהם( עוד כוסית אחת‪ ,‬בחור‪ ...‬אדוני‪ .‬אוי‪ ,‬אדוני!‬

‫)המלצר מתעלם ממנה‪ .‬הריקוד נגמר; לארי והפטרונית נפרדים והוא חוצה את הבמה אל ג'ואן(‬

‫וואו!‬ ‫לארי‬

‫)מרימה מבטה אליו‪ ,‬והצידה( כבר תרמנו‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫שתיתם כמה כוסות בזמן שרקדתי‪ ,‬מה?‬ ‫לארי‬

‫לארי‪ ,‬מה זה היה הדבר הזה? מה זה? מזעזע‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫הצעתי לך לרקוד‪.‬‬ ‫לארי‬

‫אני רוקדת רק ריקודים עם מגע‪ .‬אני חושבת שלקפוץ לכל הכיוונים ולעשות‬ ‫ג'ואן‬

‫מעצמך צחוק זה לא נקרא ריקוד‪ .‬אני חושבת שזאת השפלה שלא תתואר‪,‬‬
‫‪70‬‬

‫לראות את בעלי מתפתל על הרחבה‪ ,‬מתעוות ומנענע את עצמו כמו איזה‬

‫בלרינה‪ .‬וותר על נעלי הריקוד‪ ,‬לארי‪ .‬וותר‪.‬‬

‫)לרוברט( הייתי כל‪-‬כך טוב?‬ ‫לארי‬

‫מאוד‪ .‬מצויין‪ .‬יוצא מן הכלל‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ג'ואן‪ ,‬אני מת עלייך כשאת מקנאה‪ .‬תביאי נשיקה‪.‬‬ ‫לארי‬

‫אני שנאתי את המסעדה‪ ,‬שנאתי את האופרה‪ ,‬ואני שונאת את המקום הזה‪ .‬מה‬ ‫ג'ואן‬

‫שאני צריכה עכשיו זה עוד כוסית ‪ -‬ותראה את בובי‪ ,‬הוא ממש חייב עוד כוסית‪.‬‬

‫)המלצר נכנס שוב(‬

‫אדוני‪ .‬עוד שני וויסקי ו‪-‬וודקה סאוור! אדוני! )ללארי ורוברט( אתם יודעים‬

‫שאנחנו הגענו לגיל שבו אנחנו צעירים מדי בשביל החבר'ה הזקנים‪ ,‬וזקנים מדי‬

‫בשביל הצעירים‪ .‬אנחנו בשומקום‪ .‬אני חושבת שאנחנו צריכים להרים כוסית‬

‫לחיינו‪ .‬לחיינו ‪ -‬לפער הדורות‪) .‬היא צועקת לעבר שאר הנשים שיושבות במועדון( אנחנו‬

‫פער הדורות! )ללארי ורוברט( הן מסתכלות עליי? שיסתכלו ‪ -‬שיסתכלו הבהמות‪.‬‬

‫יש להן משהו יותר טוב לעשות ‪ -‬לבושות כל‪-‬כך יפה‪ ,‬ואין לאן ללכת‪.‬‬

‫מה השעה?‬ ‫לארי‬

‫בעולם האמיתי? שמישהו יביא לנו עוד כוסית!‬ ‫ג'ואן‬

‫)לנשים האחרות(‬ ‫)בדיוק ברגע זה המלצר מגיש להם( אה‪ ,‬הנה אתה‪ .‬כל‪-‬כך אגרסיבי‪.‬‬

‫תפסיקו להסתכל!‬

‫)היא מרימה את הכוסית‪ ,‬מקרבת אותה אל שפתיה‪ ,‬לא שותה‪ ,‬מניחה את הכוס‪ ,‬שעה שהאור‬
‫יורד על המועדון(‬

‫כוסית‪) .‬מרימה שוב את הכוס ושרה לקהל(‬ ‫אני רוצה להרים‬

‫לחיי הנשים עם ה'קלאס'‪...‬‬

‫איזו הצגה‪.‬‬
‫יושבות בבית‪-‬קפה עם פרצוף מנומס‪,‬‬
‫לאטה ועוגה‪.‬‬
‫קופצות לג'ים‪,‬‬
‫סופרות קלוריות –‬
‫אבל בסוד‪.‬‬
‫קונות בגדים‪,‬‬
‫בוחרות בכל‪-‬בו‬
‫כובע ורוד –‬
‫לאן בכלל לובשים ורוד?‬
‫ניתן כבוד‪.‬‬
‫‪71‬‬

‫)שותה(‬

‫וזה ל"נשים החושבות" –‬

‫איזה שיעמום‪.‬‬
‫כל היום יושבות בחדרי‪-‬הרצאות‬
‫בלי לדעת כלום‪.‬‬
‫זורקות כספים בלי שום חשבון‪,‬‬
‫על שיעמום לאקוני‪,‬‬
‫הולכות לישון בתיאטרון‪,‬‬
‫או בקונצרט סימפוני –‬
‫אאאז – ניתן כבוד‪.‬‬

‫)שותה(‬

‫גם לסימפונית‪.‬‬

‫)שותה שוב(‬

‫וזה לנשים היולדות –‬

‫מן‪.‬‬
‫פנוו מֹ‬
‫איזה פ‬
‫במקום לראות עולם הן רואות חדשות‪,‬‬
‫רק להתעדכן‪.‬‬

‫מחוג לחוג מדלגות‪,‬‬

‫וכל היום רק סורגות‪,‬‬
‫אין שכל ואין דאגות –‬
‫איזה ראש קטן!‬
‫זה לכבודן‪.‬‬
‫נשתה לכבודן!‬

‫וזה לצופות מן הצד –‬

‫איזה דיכאון‪.‬‬
‫תנו להן בקבוק ותבינו מיד‬
‫מה הפיתרון‪.‬‬
‫עוד עקיצה‪ ,‬מבט של בוז‪,‬‬
‫עוד הברקה אירונית‪,‬‬
‫רק לא לנשום‪ ,‬רק לא לזוז‪,‬‬
‫ורק עוד ג'ין אנד טוניק –‬
‫אאאאאאז – ניתן כבוד‪.‬‬

‫לחיי הנשים העובדות –‬

‫יש למה לשאוף‪.‬‬
‫אך עמוק בלב‪ ,‬הן מזמן כבר יודעות‪,‬‬
‫לכל דבר יש סוף‪.‬‬
‫נרים כוסית לכבוד הקרקס‪,‬‬
‫ה"מלכות" שקוברות את ה"אס" –‬
‫הריעו לנשים עם ה"קלאס"‪,‬‬
‫תנו להן כבוד! עוד!‬
‫עוד! עוד! עוד! עוד! עוד! עוד!‬
‫עוד!‬
‫‪72‬‬

‫)האור עולה שוב על המועדון(‬

‫אני רוצה סיגריה‪ ,‬לארי‪ .‬זוכר שפעם כולם היו מעשנים? זה היה כל‪-‬כך הרבה‬

‫יותר ‪ -‬אה ‪ -‬חגיגי‪ ...‬יותר שמח או משהו‪ .‬עכשיו לאן שאתה לא הולך אתה‬

‫מרגיש כמו בחדר ניתוח‪ ,‬אלוהים ישמור‪) .‬תוקעת אצבע ברוברט( הה?‬

‫אני אף‪-‬פעם לא עישנתי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫למה לא?‬ ‫ג'ואן‬

‫לא יודע‪ .‬התכוונתי לעשן‪ .‬זה נחשב?‬ ‫רוברט‬

‫התכוונתי! הוא התכוון! זה סיפור חייך‪ ,‬התכוונתי! אלוהים‪ ,‬אתה כמו איזה‬ ‫ג'ואן‬

‫דמות מהסיפורים‪ .‬תמיד היית בחוץ‪ ,‬והסתכלת פנימה דרך החלון בזמן שכולם‬

‫שלך‪) .‬היא פותחת‬ ‫רקדו במסיבה‪ .‬עכשיו אני אכריח אותך לעשן‪ .‬הפשרה הראשונה‬
‫קופסת‪-‬סיגריות ומחזיקה אותה לפניו( קח‪ ,‬רוב! תעשן!‬

‫לא‪ ,‬תודה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫ג'ואן‪ ,‬מותק‪ ,‬תפסיקי ‪ -‬הוא לא רוצה‪.‬‬ ‫לארי‬

‫את תעשני‪ .‬אני אסתכל‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אתה תסתכל? אתה מקשיב לעצמך? הה? שמעת מה שיצא לך עכשיו מהפה‪ ,‬ילד?‬ ‫ג'ואן‬

‫תראה‪ .‬אני מציעה לך הזדמנות ל‪...‬‬

‫)קוטע( אני לא רוצה‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)זועמת‪ ,‬משליכה את החפיסה על השולחן( כי אתה חלש‪ ...‬אני שונאת אנשים חלשים!‬ ‫ג'ואן‬

‫)היא מדליקה סיגריה‪ ,‬שואפת שאיפה עמוקה‪ ,‬נושפת( אין כמו סיגריה‪ .‬יותר טוב‬

‫מפרוזאק‪ .‬עישון זה כנראה הדבר היחיד שמבדיל בינינו לבין חיות‪.‬‬

‫רוצה להיפרד?‬ ‫לארי‬

‫ממה?‬ ‫ג'ואן‬

‫)לרוברט( אתה מבין‪ ,‬כל יום ג'ואן מעמידה אותי במבחן‪ ,‬לראות אם אני אלך‪.‬‬ ‫לארי‬

‫פעמיים בשנה אשתי היקרה אורזת את הדברים שלה כדי לראות אם אני אבקש‬

‫ממנה להישאר‪ .‬אמא שלי היתה אישה מאוד קשה‪ ...‬ואבא שלי עזב אותה‪...‬‬

‫והוא הצטער על זה עד יום מותו‪ .‬ואני‪ ,‬היי‪ ,‬אני התחתנתי עם חתיכת נקבה‬

‫שחצנית בלי טיפת ערך עצמי‪ .‬התחתנתי עם אישה שעדיין קשה לה להאמין‬

‫שהיא מצאה בחור שמוקסם ממנה כל יום מחדש‪ .‬ובניגוד לאבא שלי‪ ,‬אני‬
‫‪73‬‬

‫בן‪-‬אדם מאוד מאושר‪ .‬היא לא מתנהגת ככה כשאתה לא בסביבה‪ ,‬בובי‪ .‬אני‬

‫מקווה שיצא לך לפגוש פעם את ג'ואן האמיתית‪ .‬היא ממש אישה נהדרת‪.‬‬

‫האמת‪ ,‬אם תחליט להתחתן יום אחד‪ ,‬בובי‪ ,‬כדאי לך למצוא מישהי בדיוק כמו‬

‫ג'ואן‪.‬‬

‫שלא תעיז להתחתן‪ ,‬בובי‪ .‬אף‪-‬פעם‪ .‬למה לך?‬ ‫ג'ואן‬

‫לא יודע‪ ,‬כדי לא להיות לבד‪ .‬כמו כולם‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫מי זה כולם?‬ ‫ג'ואן‬

‫כל מי שאי‪-‬פעם התאהב והתחתן‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫אני מכירה את שני הזוגות שאתה מדבר עליהם‪ ,‬ושניהם גרושים‪ .‬אוף‪ ,‬לארי‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫אתה הפרעת לי קודם‪ .‬אתה רואה מה קורה כשאתה מזרז אותי? אני רציתי‬

‫להרים כוסית לחיי בעלי השני‪.‬‬

‫)קם( מאוחר‪ .‬אני הולך להשתין‪ .‬וכשאני אחזור אנחנו נלך‪ .‬החופשה נגמרה‪.‬‬ ‫לארי‬

‫אוקיי? )יוצא(‬

‫)קורא אחריו( אני משלם! שיט‪ .‬אני מתערב איתך שהוא הלך לשלם‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫)ג'ואן בוהה ברוברט מבלי לזוז(‬

‫או לקנות את המקום‪ .‬חברים עשירים זה מאוד מרגיע‪ .‬אבל אני אוהב לשלם‪,‬‬

‫מדי פעם‪ .‬נו‪ ,‬טוב‪ ,‬אתם שכנעתם אותי! )פאוזה( יש לך יופי של בעל שלישי‪ ,‬ג'ואן‪.‬‬

‫הוא איש טוב‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬תודה על הערב‪ .‬אני שמח שהצטרפתי אליכם‪ .‬הייתי‬
‫ממש מבואס‪ ...‬ממש בדיכאון‪ ...‬אני שתיתי‪ ,‬אבל את ממש הגזמת הערב‪ .‬בכל‬

‫הפעמים האחרונות שנפגשנו‪ ,‬גמרתי עם הנגאובר מטורף‪ ...‬איזה בושות‪ .‬יכול‬

‫להיות שאנחנו עושים לעצמנו נזק בלתי‪-‬הפיך‪ .‬חשבת על זה? אני לא יודע מה‬

‫לחשוב על העובדה שאת שותה רק איתי‪ ...‬אני מניח שזאת מחמאה‪ .‬לא! אני‬

‫מקווה שאני לא מדכא אותך‪ .‬אנחנו נהנים ביחד‪ ,‬כן? מה שתגידי! )פאוזה( לא‪ .‬אני‬

‫לא רוצה סיגריה‪ ,‬אם זאת הסיבה שאת נועצת עיניים‪ .‬אני תוצר של הדור שלי‬

‫ואני לא מעשן‪ .‬קבוצת‪-‬הגיל שלי מורכבת מאנשים לחוצים במיוחד‪ .‬גיל‪-‬העמידה‬

‫מפרק לי את החבורה העליזה שלי‪ .‬וואו‪ .‬איזה ערב שתוי‪ .‬על מה את מסתכלת‪,‬‬

‫ג'ואן? זאת הכריזמה שלי‪ ,‬מה? טוב‪ ,‬תפסיקי להסתכל לי על הכריזמה!‬

‫)עדיין מתבוננת בו( מתי אנחנו עושים את זה?‬ ‫ג'ואן‬

‫‪74‬‬

‫)פאוזה(‬

‫סליחה?‬ ‫רוברט‬

‫מתי אנחנו עושים את זה?‬ ‫ג'ואן‬

‫)מנסה להקל בעניין( למה לא עכשיו?‬ ‫רוברט‬

‫)לאט‪ ,‬ישיר( הבית שלי‪ .‬הוא פנוי מחר אחרי שתיים‪ .‬לארי הולך לחדר‪-‬כושר‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫ומשם ישר למשרד‪ .‬אל תדבר‪ .‬אל תשחק לי את הילד המבולבל‪ .‬אתה גבר מאוד‬

‫מושך‪ .‬מסוג הגברים שרוב הנשים רוצות ולא מצליחות להשיג‪ .‬אני אטפל בך‪.‬‬

‫)פאוזה(‬

‫אבל במי אני אטפל?‬ ‫רוברט‬

‫היי‪ ,‬אתה מקשיב לעצמך? אתה שמעת מה שהרגע יצא לך מהפה‪ ,‬ילד?‬ ‫ג'ואן‬

‫זה לא מה שהתכוונתי‪.‬‬ ‫רוברט‬

‫היי‪ ,‬אני שמעתי עכשיו דלת נפתחת‪ .‬דלת שהיתה תקועה המון זמן‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫כאילו שלא חשבתי על זה? על חתונה וכל זה? ומה יוצא לי מכל זה? מה יוצא לי‬ ‫רוברט‬

‫מזה?‬

‫)נכנס שוב( טוב‪ ,‬החשבון שולם‪) ...‬מביט ברוברט האמוציונלי( מה קרה?‬ ‫לארי‬

‫אני חשבתי על כל העניין הזה ‪ -‬נישואין וכל זה ‪ -‬ומה יוצא לי מכל זה? מה יוצא‬ ‫רוברט‬

‫לי מזה? )הוא עוזב את השולחן(‬

‫מה קרה?‬ ‫לארי‬

‫כרגע עשיתי למישהו טובה גדולה‪ .‬בוא‪ ,‬לארי‪ ,‬בוא נלך הביתה‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫)ג'ואן ולארי יוצאים‪ .‬מוסיקת‪-‬רקע‪" :‬בובי בייבי"(‬

‫)לעצמו( מה יוצא לי מזה?‬ ‫רוברט‬

‫בובי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫איימי‬

‫בובי בו ובי‪...‬‬ ‫פול‬

‫רובי‪...‬‬ ‫הארי‬

‫רובי מותק‪...‬‬ ‫שרה‬

‫ארבע פעמים התקשרתי‪.‬‬ ‫דייויד‬

‫‪75‬‬

‫בובי‪...‬‬ ‫ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫איימי‬

‫בובי‪...‬‬
‫בובי ּ‬ ‫פול‬

‫מותק‪ ,‬אל תשאל מה קרה לי‪.‬‬ ‫שרה‬

‫בוב‪...‬‬ ‫הארי‬

‫רובו‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי'לה‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בובי מותק‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫בובי‪ ,‬לא תפסנו אותך כל היום‪.‬‬ ‫איימי‪ ,‬פול‬

‫בובי‪...‬‬ ‫לארי‬

‫בובי‪...‬‬ ‫הארי‬

‫בובי בייבי‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫מותק‪...‬‬ ‫שרה‬

‫ילד‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫תקפוץ אלינו‪ ,‬בובי‪...‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫בובי‪...‬‬ ‫הארי‬

‫רוברט‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫רובי‪...‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בובו‪...‬‬ ‫פיטר‬

‫מה זה‪ ,‬בוב‪ ,‬לאן נעלמת פתאום?‬ ‫לארי‪ ,‬ג'ואן‬

‫בובי‪...‬‬ ‫שרה‪ ,‬הארי‬

‫בובי‬
‫בובי ּ‬ ‫פול‬

‫מותק‪...‬‬ ‫איימי‬

‫מאמי‪...‬‬ ‫סוזן‬

‫הוא לא בבית‪.‬‬ ‫דייויד‪ ,‬ג'ני‬

‫‪76‬‬

‫בובי‪...‬‬ ‫כולם מלבדו‬

‫די! מה יוצא לי מזה?‬ ‫רוברט‬

‫לב שיאהב עד כאב‪,‬‬

‫גוף שיאהב עד מחנק‪,‬‬
‫יד שתמיד תתערב‪,‬‬
‫לילות בלי שינה‪...‬‬
‫זה נכון‪ ,‬אבל זה לא רק זה‪.‬‬ ‫פול‬

‫אתה חושב שבזה זה נגמר?‬ ‫שרה‬

‫יש לך כל‪-‬כך הרבה סיבות לא להיות עם מישהי‪ ,‬אבל רוברט‪ ,‬אין לך סיבה טובה‬ ‫הארי‬

‫אחת להיות לבד‪.‬‬

‫תמשיך‪ .‬עלית על משהו‪ ,‬בובי‪ .‬עלית על משהו‪.‬‬ ‫לארי‬

‫היא תזדקק לי תמיד‪,‬‬ ‫רוברט‬

‫היא גם תדע להקשיב‪,‬‬
‫היא תמרר את חיי‪,‬‬
‫תפצע את נפשי‪...‬‬
‫אתה כבר לא ילד‪ ,‬רוברט‪ .‬אני חושבת שאף‪-‬פעם כבר לא תהיה ילד‪ ,‬ילדונצ'יק‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫היי‪ ,‬בובי‪ .‬אל תפחד שזה לא יהיה מושלם‪ .‬אתה צריך רק לפחד שזה לא יהיה!‬ ‫פיטר‬

‫אל תפסיק עכשיו! תמשיך!‬ ‫ג'ני‬

‫זאת שתפתח את לבי‪,‬‬

‫זאת שאדאג לאושרה‪,‬‬
‫זאת שבקו‪-‬הסיום תשאיר לי ברירה‪,‬‬
‫הכל או לא‪-‬כלום‪...‬‬
‫ומה המשמעות של כל זה!‬ ‫סוזן‬

‫רוברט‪ ,‬איך אתה יודע על זה כל‪-‬כך הרבה אם אף‪-‬פעם לא היית שם?‬ ‫לארי‬

‫הרבה יותר טוב לחיות את זה מאשר להסתכל מבחוץ‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫הארי‬

‫תעשה חשבון‪ ,‬בובי‪ .‬תעשה חשבון‪) .‬או – תחבר את הפאזל(‬ ‫פיטר‬

‫זאת שתרעיף אהבה‪,‬‬

‫זאת שתיתן לי סיבה‪,‬‬
‫היא תישאר לצדי‪ ,‬בטוב וברע‪ ,‬פוחדת כמותי‬
‫להיות בן‪-‬אדם‪,‬‬
‫חי וקיים‪ ,‬חי וקיים‪ ,‬חי וקיים‪.‬‬
‫תכבה את הנרות‪ ,‬בובי‪ ,‬ותביע משאלה‪ .‬תרצה משהו‪ ,‬רוברט‪ .‬תרצה משהו!‬ ‫איימי‬

‫בואי נאהב עד כאב‪,‬‬

‫‪77‬‬

‫בואי נאהב עד מחנק‪,‬‬

‫בואי‪ ,‬ביחד נשב‪,‬‬
‫לילות בלי שינה‪ ,‬כי כל‪-‬כך כואב‬
‫להיות בן‪-‬אדם‪ ,‬חי וקיים‪.‬‬

‫אם תאהביני עד כלות‪,‬‬

‫אם גם תדעי להקשיב‪,‬‬
‫אם תלמדי לוותר‪,‬‬
‫אוכל סוף כל סוף‪ ,‬פחות או יותר‪,‬‬
‫להיות בן‪-‬אדם‪,‬‬
‫חי וקיים‪,‬‬
‫את העולם‪,‬‬ ‫א‬

‫את השחקים‪,‬‬ ‫א‬

‫את התשובות‪,‬‬ ‫א‬
‫את הימים‪,‬‬ ‫א‬
‫את הלילות‪.‬‬ ‫א‬
‫כי לבד זה לבד‪ ,‬לא לעד‪.‬‬

‫בואי נשיר אהבה‪,‬‬

‫תני לי סיבה להרגיש‪,‬‬
‫קחי את לבי הרועד‪,‬‬
‫כמוך‪ ,‬גם אני‬
‫כל‪-‬כך מפחד‬
‫להיות בן‪-‬אדם‪,‬‬
‫חי וקיים‪ ,‬חי וקיים‪ ,‬חי וקיים‪.‬‬
‫)האור עולה על התמונה החמישית(‬

‫תמונה חמישית‬
‫)הדירה של רוברט‪ .‬שוב מסיבת יום‪-‬ההולדת(‬

‫בובי‪ ,‬בובי‪...‬‬ ‫הזוגות‬

‫בו בו בו בו בו בו בו בו‬
‫בובי‪ ,‬בובי‪...‬‬
‫בו בו בו בו בו בו בו בו‬
‫בובי‪...‬‬
‫)אנו שומעים צעדים ממרחק‪ ,‬הולכים ומתחזקים‪ .‬האורות כבים; אנו שומעים מפתח בחור‬
‫המנעול‪ ,‬אך זוהי דלת אחרת בבניין שנפתחת ונסגרת‪ .‬פאוזה(‬

‫זה בטח היה השכן בדלת ממול‪.‬‬ ‫לארי‬

‫)פאוזה(‬

‫איזה קטע מטורף‪ ...‬הה?‬ ‫הארי‬

‫אתם חושבים שאולי משהו לא בסדר?‬ ‫איימי‬

‫‪78‬‬

‫לא‪ .‬אני חושב שמשהו כן בסדר‪.‬‬ ‫פול‬

‫גם אני‪.‬‬ ‫איימי‬

‫טוב‪ ,‬אני צלצלתי כבר לכל חור אפשרי‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫כבר עברו יותר משעתיים‪ ,‬אולי הוא שכח‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫איך אפשר לשכוח מסיבת‪-‬הפתעה?‬ ‫שרה‬

‫או‪ ...‬שאולי הוא הכין לנו הפתעה‪ .‬אני חושבת שהבנתי את המסר‪ .‬בוא‪ ,‬לארי‪,‬‬ ‫ג'ואן‬

‫בוא נלך הביתה‪.‬‬

‫כן‪ ,‬אני חושב שכדאי‪.‬‬ ‫לארי‬

‫כן‪ ,‬אני חושב שאנחנו יכולים ללכת עכשיו‪.‬‬ ‫פול‬

‫אולי נשאיר לו פתק?‬ ‫שרה‬

‫אולי נעזוב אותו בשקט‪.‬‬ ‫הארי‬

‫אני ארים לו טלפון מחר‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫לא‪.‬‬ ‫פיטר‬

‫אז לא‪.‬‬ ‫סוזן‬

‫דייויד?‬ ‫ג'ני‬

‫מה?‬ ‫דייויד‬

‫שום דבר‪.‬‬ ‫ג'ני‬

‫אוקיי‪ ,‬כולם ביחד‪.‬‬ ‫ג'ואן‬

‫יום הולדת שמח‪ ,‬רוברט‪.‬‬ ‫כולם‬

‫)הם יוצאים מהדירה‪ ,‬היא נשארת ריקה‪ .‬רוברט צועד קדימה מתוך הצללים בעומק הבמה‪.‬‬
‫מבלי שידענו‪ ,‬הוא צפה במתרחש‪ .‬עכשיו הוא יושב על הספה ולוקח רגע‪ .‬אז הוא מחייך‪ ,‬רוכן‬
‫קדימה ומכבה את הנרות(‬

‫מסך‬