‫השפעת קרני הגמא על ציפורני החתול‬

‫‪:‬מאת‬
‫פול זינדל‬

‫‪:‬תרגום‬
‫יעקב שבתאי‬

‫מערכה ראשונה‬

‫'תמונה א‬

‫כשהאור המאיר את הבית דועך‪ ,‬ונשמע מוטיב מוסיקלי‪ .‬אומת אור מאירה את טילי‪ ,‬היושבת על‬
‫‪.‬הארץ‪ ,‬מימין לספה‪ .‬היא אוחזת ארנב קטן ולבן‬

‫‪:‬טילי‬
‫)נשמע קולה המוקלט(‬

‫הוא אמר לי להסתכל ביד שלי‪ ,‬מפני שחלק ממנה מוצאו מכוכב שהתפוצץ לפני כל כך הרבה זמן‬
‫שאי אפשר לתאר‪ .‬החלק הזה מהגוף שלי נוצר מלשון של אש שעברה בזעקה דרך הרקיעים עד‬
‫שנוצרה השמש שלנו‪ .‬והחלק הזה מהגוף שלי‪ ...‬החלק הזעיר הזה‪ ...‬היה על השמש כשהיא עצמה‬
‫‪.‬התפוצצה והסתחררה בסערה גדולה עד שנוצרו הפלנטות‬

‫)האור בחדר מתחיל לעלות לאיטו(‬

‫והחלק הזעיר הזה של הגוף שלי היה אז רחש של האדמה‪ .‬כשנוצרו החיים‪ ,‬החלק הזה נטמע אולי‬
‫באחד השרכים‪ ,‬שנשבר והתכסה עד שנהפך לפחם‪ .‬וכעבור מיליונים של שנים‪ ,‬הוא נהפך ליהלום‪.‬‬
‫‪.‬אין ספק שזה היה יהלום יפה להפליא‪ ,‬כמו הכוכב שממנו נוצר‬

‫)הקול המוקלט הולך ודועך וטילי ממשיכה בדבריה(‬

‫ואולי החלק הזה של הגוף שלי נטמע בגופה של איזו חיה נוראה‪ ,‬או שהוא נהפך לחלק מציפור‬
‫ענקית‪ ,‬שעפה מעל לביצות הפרה ‪ -‬היסטוריות‪ .‬והוא אמר שהחלק הזה היה כל כך זעיר‪ ...‬שהחלק‬
‫הזה של הגוף שלי היה כל כך זעיר עד שאי אפשר היה לראות אותו‪ ...‬אבל הוא היה קיים מאז‬
‫ומעולם‪ .‬והוא קרא לחלק הקטנטן הזה אטום‪ .‬וכשהוא כתב את המילה‪ ,‬התאהבתי בה‪ .‬אטום‪ .‬אטום‪.‬‬
‫‪.‬איזו מילה יפהפייה‬

‫)הפסקה‪ .‬הטלפון מצלצל‪ .‬האורות בחדר עולים(‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫)רק קולה נשמע מבחוץ‪ ,‬מראש גרם המדרגות(‬

‫?אולי מישהו יואיל שם לענות‬

‫)הטלפון ממשיך לצלצל(‬

‫!האהאהא‬

‫)היא נכנסת ויורדת במדרגות(‬

‫‪.‬כלום‪ ,‬שום עזרה‪ .‬אף פעם‬

‫)היא עונה לטלפון(‬

‫?הלו? כן‪ ,‬מדברת‪ .‬מי זה‬

 ‫אני מקווה שלא היו איתה איזה בעיות בבית הספר? היא תמיד היתה כזאת‪ .‬גם פה היא בקושי‬
‫‪.‬מוציאה מילה מהפה‪ .‬אני תמיד אומרת‪ :‬יש כאה שנולדו בשביל לדבר; ואחרים רק בשביל להקשיב‬
‫התכוונתי לצלצל איך בשביל להודות לך עם השפן הנחמד שנתת למטילדה‪ .‬היא ואני ממש משוגעות‬
‫אחריו‪ .‬והוא כבר כל כך גדול‪ .‬באמת יפה מצדך‪ .‬אני לא רוצה לשנות את הנושא‪ ,‬מר גודמן‪,‬‬
‫אבל תרשה לי לשאול‪ :‬זה לא אתה הגבר הצעיר והמקסים שטילי אמרה לו לפני חודשיים שלום‬
‫בסופר – מרקט? אתה עמדת על יד הבשר‪ ,‬ואני על יד הדגים‪ .‬אני מתכוונת לגבר המקסים‬
‫‪...‬והיפה‪ ...‬למה? בהחלט הייתי משתמשת בביטוי "יפה"‪ .‬כן‪ ,‬ו‬
‫ובכן אני מעודדת אותה בבית בכל הזדמנות‪ .‬היא אמרה שלא? לכל אחת מהבנות שלי יש שולחן‬
‫‪.‬כתיבה‪ ,‬ולכל אחת הכנסתי על יד זה מנורה שבעים וחמישה וואט‬
‫‪...‬כן‪ ...‬כן‬
‫‪.‬איך שלא יהיה‪ ,‬אני חושבת שמייחסים חשיבות מופרזת מאד לכל הטסטים האה‪ ,‬מר גודמן‬
‫‪.‬טוב‪ ,‬תאמין לי שפה‪ ,‬בבית‪ ,‬היא אחרת לגמרי‬
‫לא ‪,‬א תחשוב שאני לא מעריכה את מה שאתה מנסה לעשות‪ ,‬מר גודמן‪ ,‬אבל אני מפחדת שזה פשוט‬
‫בזבוז זמן‪ .‬לדעתי‪ ,‬אם היא בסדר בשיעורים שלך‪ ,‬אז זהו זה‪ .‬יותר מזה אתה לא צריך לשבור‬
‫את הראש‪ .‬אני בטוחה שעם כל השיטות המודרניות שבטח יש לך‪ ,‬תצליח לפתח את הפוטנציות‬
‫‪.‬שגלומות בה – זה הביטוי הנכון‪ ,‬לא? – בדיוק כמו עם כל תלמיד אחר‬
‫כבר ניסיתי הכל‪ ,‬אבל היא לא ילדה יפה‪ ...‬זאת אומרת‪ ,‬אם לדבר על זה ישר – יהיו לה‬
‫בעיות‪ .‬אבל אני בטוחה שהודות לקסם שלך ולסבלנות שלך היא תתפתח ותשתפר לשביעות רצונך‪.‬‬
‫?אתה נשוי מר גודמן‬
‫הו‪ ,‬זה רע מאוד‪ .‬אני לא תופשת מה הולך היום עם הנשים‪ ...‬איך הם נותנות לגבר צעיר ויפה‬
‫‪.‬כמוך להסתובב חופשי‬
‫ובכן‪ ,‬יש ימים שפשוט אין לה חשק ללכת לבית הספר‪ .‬רק הרגע אמרת כמה שהיא פיקחית‪ ,‬ואני‬
‫ממש פוחדת ללחוץ עליה יותר מדי אחרי כל מה שקרה לאחותה‪ .‬לחץ כבד מדי זה הדבר הכי גרוע‬
‫בעולם שלנו‪ ,‬אתה יודע‪ ,‬מר גודמן‪ ,‬ואני לא יכולה להרשות לעצמי עוד היסטרית אחת בבית‪.‬‬
‫?אני לא צודקת‬
‫אני לא יכולה להגיד לך כמה שאני שמחה שטלפנת‪ .‬הו‪ ,‬תאמין לי או לא‪ ,‬אבל אתה המורה‬
‫‪.‬הראשון שטרח לטלפן אי לפני שקרה משהו‬
‫ואני באמת מעריכה את זה‪ ,‬מר גודמן‪ .‬הו‪ ,‬כל המורים האחרים מטלפנים אחרי הקטסטרופה‪ ,‬ואני‬
‫לא בטוחה שרות היתה מקבלת התמוטטות עצבים אילו המורים האו שם‪ ,‬בבית הספר‪ ,‬היו טורחים‬
‫לטלפן אי בזמן‪ ...‬טוב‪ ,‬בבית היא תמיד התנהגה באופן נורמלי‪ .‬אבל אין לך מה לדאוג ביחס‬
‫‪.‬למטילדה‪ .‬היא תמצא לה איזה מקום בעולם הזה‬
‫וכמו שאני אומרת‪ :‬יש כאה שנולדו בשביל לדבר‪ ,‬ואחרים רק בשביל להקשיב‪ ...‬ותטלפן עוד‬
‫‪.‬פעם‪ ,‬מר גודמן‪ .‬זה היה ממש תענוג לשוחח אתך‪ .‬להתראות‬
‫זה לא היה כל כך יפה מטילדה‪ ,‬לספר להם שאני לא נותנת לך ללכת לבית הספר‪ .‬לפי איך שמר‬
‫גודמן דיבר אי הוא בטח חושב שאני מנהלת פה מחנה ריכוז‪ .‬יש לך מושג כמה זה מבייש‬
‫?כשמאשימים אותך שאת מחזיקה את הילדים שלך במחנה ריכוז‬
‫איך שלא יהיה‪ ,‬הבית ספר שלך מפגר בארבעים שנה אחרי העולם‪ ,‬ותאמיני לי שפה‪ ,‬בבית‪ ,‬את‬
‫לומדת הרבה יותר ממה שהמר גודמן המכוער הזה יכול ללמד אותך! את יודעת‪ ,‬באמת חבל לי‬
‫עליו‪ .‬אף פעם בחיים שלי לא ראיתי גבר עם פרצוף יותר נשי משלו‪ .‬כשראיתי אותך מדברת אתו‬
‫על יד הבשר; אמרתי לעצמי‪" :‬אוהים‪ ,‬איזה אנדרוגינוס מלמד את הבת המסכנה שלי טבע"‪.‬‬
‫כמובן‪ ,‬הוא לא כל כך זוועה כמו הגברת האנלי‪ .‬המחשבה שהיא מלמדת ילדות התעמלות ממש עושה‬
‫לי צמרמורת בגב‪ .‬ואת מוכרחה לתת להם סיבה לצלצל אי בשמונה וחצי בבוקר‪ ,‬לא פחות ולא‬
‫‪.‬יותר‪ ,‬ולהעמיד אותי במצב לא נעים‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬לא אמרתי כלום‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מה את מספרת להם כשהם רוצים לדעת למה את נשארת לפעמים בבית‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬שאני חולה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫את מאה אחוז חולה‪ .‬האופי המדויק של המחלה שלך עוד לא לגמרי ידוע‪ ,‬אבל את מאה אחוז‬
‫‪.‬חולה‪ .‬ילדה שהופכת את האמא שלה למן מנהלת של מחנה ריכוז‪ ,‬בטח סובלת מאיזה משהו מיוחד‬

‫‪:‬טילי‬
‫?אני יכולה ללכת היום אמא‬
‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬תלכי‪ ,‬אבל למקום אחר‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬מר גודמן אמר שהוא עושה היום ניסיון‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬כן? הוא נראה כמו אחד מאה שעושים את הניסיונות שלהם אחרי שהשמש שוקעת‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬ברדיואקטיביות‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!רדיואקטיביות? זה בדיוק מה שהגימנסיה הזו צריכה‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪".‬הוא הולך להביא לנו "תא עננים רדיואקטיבי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫הו‪ ,‬איזו חגיגה יוצאת מן הכלל! אם היית מודיעה שבוע קודם‪ ,‬הייתי מתלבשת פצצה והולכת‬
‫‪"...‬אתך היום‪ .‬אני משוגעת לראות איך שמביאים "תאי עננים רדיואקטיביים‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬את בהחלט יכולה לבוא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬די‪ .‬את עושה לי כאב ראש‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬תני לי ללכת‪ .‬אני מבקשת ממך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫לא‪ ,‬יקירתי‪ ,‬היכל המדע לא יתברך היום בנוכחות שלך‪ .‬יש לי בשבילך כמה עבודות משגעות‬
‫‪.‬שתצטרכי לעשות פה‪ ,‬בבית‪ ,‬ובין השאר – לסלק את הטינופת של השפן‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אני מבקשת ממך‪ ,‬אמא‪ ...‬אני אעשה את זה אחרי הבית ספר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫לא! הבוקר מצאתי את הטינופת של מיסטר צ'ארלי אפילו בחדר שלי‪ ,‬ואם את לא מתחילה לזוז‬
‫‪.‬תיכף ומיד – יהיה פה סרחון זוועה‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אני יכולה לעשות את זה אחרי השיעור של מר גודמן‪ .‬אני אגיד שאני חולה ואבקש שחרור‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?את רוצה שעל המקום אני אטביע את הדבר הזה בכלורופורם‬

‫‪:‬טילי‬
‫!לא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אז תשתקי‬

‫‪:‬רות‬
‫?איפה השפתון? הוא אצלך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬הוא בארון שבחדר האמבטיה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬יש שם כל כך הרבה זבל שזה ממש משגע אותי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬יכול להיות שזה בתיק שלי‬
‫‪.‬אם לא תזדרזי‪ ,‬תאחרי לבית הספר‬

‫‪:‬רות‬
‫?טוב‪ ,‬אבל אני לא יכולה ללכת בלי צבע על השפתיים‪ ,‬את לא חושבת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?אף אחת לא הולכת היום לבית הספר בלי למרוח לעצמה צבע על השפתיים‬

‫‪:‬רות‬
‫אף אחת מאה שאני מכירה‪ ,‬חוץ מטילי‪ .‬זהו זה‪ .‬ואילו היה לה אתמול קצת צבע על השפתיים‪,‬‬
‫‪.‬אני מתערבת שלא היו צוחקים ממנה כל כך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?למה צחקו ממנה‬

‫‪:‬רות‬
‫?כל אה שהיו בכינוס‪ .‬היא לא סיפרה לך על זה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬לא סיפרת לי שהיא השתתפה באיזה כינוס‪ ,‬רות‬

‫‪:‬רות‬
‫?רק הרגע זה עלה לי בראש‪ .‬איך אני יכולה לספר לך משהו לפני שזה עולה לי בראש‬
‫‪.‬חשבת על זה פעם? זה היה איזה כינוס מדעי מחורבן‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?על מה היא מדברת )א טילי(‬

‫‪:‬רות‬
‫חשבתי שהיא תספר את זה לכל העולם‪ .‬תארי לעצמך; טילי עומדת ישר לפני הכינוס וכולם‬
‫‪.‬צוחקים ממנה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?אולי תסתמי את הפה‪ ,‬רות‬
‫?למה הם צחקו ממך )לטילי(‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬אני לא יודעת‬

‫‪:‬רות‬
‫את לא יודעת? אוהים‪ ,‬היא נראתה זוועה‪ .‬היא לבשה את החולצת טרנינג הישנה‪ ...‬זאת‬
‫הסמרטוטית‪ ,‬עם הצווארון המצחיק‪ ...‬ותחתונית קרועה שהציצה מכל הצדדים וכולם ראו‪,‬‬
‫‪.‬והשערות שלה היו כמו ערמה של אטריות יבשות‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬את מגזימה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬והיא סובבה את המודל של משהו‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬מודל של אטום‬
‫‪:‬רות‬
‫כן‪ .‬של אטום‪ ...‬יש לזה מן ידית ארוכה וכשמסובבים אותה אז הכדורים הקטנים והצבעוניים‬
‫שבמודל מתחילים להתרוצץ כמו משוגעים‪ .‬וטילי עמדה שם וסובבה וסובבה בזמן שאיזה תלמיד‬
‫אחד במשקפיים הקריא את ההרצאה המטומטמת שלו‪ ...‬וכולם התפוצצו מצחוק עד שהמורים צרחו‬
‫עליהם‪ .‬ובמשך כל היו לא הפסיקו לבוא אי ואמרו‪" :‬זאת היא באמת האחות שלך? איך את יכולה‬
‫לסבול את זה?"‪ .‬וכריס בארנס אמר לי – "היא נראית כמו אחת מופרעת שמסובבת על כל הראש"‪.‬‬
‫‪.‬הייתי יכולה לנשק אותו על כל הפנים‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫מטילדה‪ ,‬אם את לא יכולה להתלבש כמו שצריך כדי ללכת לבית הספר‪ ,‬את לא הולכת לשם יותר‬
‫‪.‬לעולם‪ .‬אני לא יכולה לסבול את המחשבה שכולם צוחקים ממך‪ .‬זה לא מוצא חן בעיני‬
‫‪.‬מפני שכשהם צוחקים ממך‪ ,‬הם צוחקים ממני‬
‫‪...‬ואני לא רוצה שתסובבי יותר‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬עוד מעט נגמר לך השפתון‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אם לא היית מורחת לך כל כך הרבה הוא לא היה נגמר כל כך מהר‬

‫‪:‬רות‬
‫?מי זה טלפן‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬מטילדה הפכה אותי למנהלת של מחנה ריכוז‬

‫‪:‬רות‬
‫?אני יכולה לקבל סיגריה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬כן‬

‫‪:‬רות‬
‫?זה היה גודמן‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מי‬

‫‪:‬רות‬
‫?הטלפון שהיה הבוקר‪ .‬זה היה מר גודמן‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬כן‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬ידעתי שהוא יטלפן‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬קצת יותר גבוה‬

‫‪:‬רות‬
‫?פה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?כן‪ ,‬כן‪ .‬איך ידעת שהוא יטלפן‬

‫‪:‬רות‬
‫הוא קרא לי אתמול באמצע השיעור לתפירה‪ ...‬והוא רצה לדעת למה טילי לא באה כל כך הרבה‬
‫‪.‬לבית הספר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬קצת יותר נמוך‬
‫?ומה אמרת לו‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬הייתי רוצה שתחזרי לסיגריות מנטה‪ .‬את המנטה אהבתי יותר‬

‫‪:‬טילי‬
‫?מה אמרת לו‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬שאת חולה‪ ,‬והוא רצה לדעת במה‪ ,‬אז אמרתי לו שחטפת צרעת‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬לא‪ .‬את משקרת‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬היית צריכה לראות את הפרצוף שלו‪ .‬הוא היה כל כך מתוק‪ .‬אמרתי לו שיש לך עגבת עם מיגרנה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מה הוא אמר‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬ושיש לך מה שהיה לפציינט האחרון של אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?אמפטיגו‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬כן‪ .‬משהו כזה‬

‫‪:‬טילי‬
‫!תגידי לי שלא אמרת לו‪ ,‬רות‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬או קיי‪ .‬לא אמרתי לו‬
‫‪.‬אבל באמת אמרתי לו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬הוא ידע שאת סתם עושה צחוק‬

‫‪:‬רות‬
‫ואחר כל אמרתי לו ללכת ולהסתכל בכרטיסייה ואז הוא כבר יבין‪ .‬בכל פעם שהם מסתכלים‬
‫‪.‬בכרטיסייה אז הם מפסיקים לנדנד לי מפני שהם חושבים שאני מופרעת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬רות‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬ואמרתי לו שאת המחלה שלך אי אפשר לרפא‪ ,‬ושאין לך הרבה תקווה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?איזה מן כרטיסיה זאת‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬בסך הכל תיק קטן שבתוכו כתובים תולדות החיים שלנו‪ ,‬זה הכל‬
‫‪:‬ביאטריס‬
‫?איך בכלל ראית את זה‬

‫‪:‬רות‬
‫קראתי את כל מה שכתוב שם‪ .‬זה היה בשליש הקודם כשהגברת האנלי סחבה אותי לחדר מורים מפני‬
‫‪.‬שלא רציתי לטפס על החבלים בשיעור ההתעמלות ואמרתי לה שהגולגולת שלי מתנפחת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬קצת יותר נמוך‬

‫‪:‬רות‬
‫נמוך! גבוה! אולי תחליטי פעם! אילו היית חוזרת לסיגריות מנטה‪ ,‬אז היה כדאי לי‪ .‬האהא‪,‬‬
‫לכל הרוחות‪ ,‬הרי אה זוועה‪ .‬את יודעת‪ ,‬באמת חשבתי שהגולגולת שלי מתנפחת‪ .‬או שהיא מתנפחת‬
‫או שיש לי גידול‪ .‬אז היא העיפה אותי מהשיעור התעמלות והיא חשבה שאני לא יכולה לקרוא‬
‫‪.‬הפוך כשהיא ישבה ממולי עם הכרטיסייה‪ .‬אבל היתה לה טעות‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מה כתוב שם‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬הו‪ ,‬שאת גרושה ושאני מופרעת‪ ...‬ושאבא חטף התקפת לב‪ ...‬ושעכשיו את אמנה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!זהו זה! זה המקום !א תזוזי‬

‫‪:‬רות‬
‫וכתוב שם שאני מגזימה וממציאה סיפורים‪ ,‬ושאני פוחדת מהמוות ויש לי סיוטי לילה‪ ...‬וכל‬
‫‪...‬הקשקושים האה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?ומה עוד‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני לא יכולה לזכור את הכל‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אם לא תזדרזי‪ ,‬תאחרי לבית הספר‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬תזכרי את זה; תזכרי את זה‪ ,‬תזכרי‪ ,‬תזכרי‬

‫'תמונה ב‬

‫‪:‬טילי‬
‫הרצפה‬ ‫עולה ונשמע המוטיב המוסיקאי של טילי‪ .‬אומת אור מאירה את טילי כשהיא כורעת על‬
‫פנקס‪,‬‬ ‫בקדמת הבמה מימין‪ .‬על ידה שתי תיבות עץ שטוחות המשמשות לגידול צמחים ובהם אדמה‪,‬‬
‫האדמה‬ ‫ולפניו מונחות שלוש מעטפות ובהן זרעים של ציפורני חתול‪ .‬טילי תפזר בזהירות את‬
‫לזריעה‬ ‫‪.‬בתיבות ותכין אותם‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫היום ראיתי את זה‪ .‬מעבר לזכוכית התחילה להיווצר עננה לבנה‪ .‬הוא שם )נשמע קולה המוקלט(‬
‫‪...‬חתיכה קטנה של מתכת במרכז התא ואנחנו חיכינו עד שראיתי את העננה הראשונה‬
‫ערפילית קלה של עשן שבאה מאיפשהו ונעלמה‪ .‬ואחר כך עוד אחת‪ ...‬ועוד אחת‪ ,‬עד שתפשתי שזה‬
‫בא מהמתכת‪ .‬הם נראו כמו אד של רסיסי מים שעולה ממזרקה‪ ,‬והם חזרו והופיעו שוב ושוב כל‬
‫זמן שהסתכלתי‪ .‬והוא אמר לי שהמזרקה הזאת של העשן תמשך הרבה זמן‪ ,‬ואילו רציתי הייתי‬
‫יכולה להשאר שם כל החיים וזה לא היה נגמר‪ .‬המזרקה הזאת היתה כל כך קרובה עד שיכולתי‬
 ‫לגעת בה‪ .‬ממש מול העיניים שלי נהפך דבר אחד ונעשה משהו אחר‪ .‬אטומים התבקעו‪ ,‬כשהם‬
‫מפיצים חלקיקים זעירים שיצרו את המזרקה‪ .‬אטום אחרי אטום התבקע ונהפך למשהו חדש‪ .‬ואף‬
‫אחד לא יכול לעצור את זה‪ .‬וזה יימשך מיליוני שנים‪ ...‬שוב ושוב המזרקה הזאת שהיתה מאז‬
‫‪.‬ומעולם‬
‫‪.‬חשבתי שיש לנו הכל‪ ,‬אבל אפשר לסמוך עליך שאת תמצאי משהו שחסר לנו )לטילי(‬
‫שמונים ושמונה דונם במפרץ המלכים‪ .‬חורשה‪ ,‬אגם קטן‪ ,‬ששת אפים דולר‪ .‬זה )קוראת מהעיתון(‬
‫‪.‬בזול‪ .‬אם היה לי קצת כסף הייתי ניגשת ומעיפה מבט‬
‫?איזה מן זרעים אה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬ציפורני חתול‪ .‬הם עברו הקרנה של קובאט ‪60‬‬

‫‪:‬טילי‬
‫אם יש דבר אחד שתמיד רציתי – זה חדר אורחים מלא ציפורני חתול שעברו הקרנה של קובאט ‪.60‬‬
‫?ואם את כבר מתעסקת בזה‪ ,‬למה שלא תשתלי ערוגה של עגבניות בחדר האמבטיה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬רק תרשי לי להחזיק אותם פה שבוע או משהו‪ ,‬עד שהם ינבטו‪ ,‬ואחר כך אני אשתול אותם בחצר‬

‫‪:‬טילי‬
‫בית של ארבע דירות‪ .‬שישה וחצי ושישה וחצי על חמישה וחמישה‪) .‬חוזרת לעיין בעיתון שלה(‬
‫‪.‬שמונה מוסכים‪ .‬הייתי יכולה לעשות עם זה משהו‪ .‬בית הבראה‪ .‬סנטוריום‬
‫א תחשבי שאני לא כועסת על עצמי שלא גמרתי את הקורס הזה לתיווך נכסים‪ .‬הייתי צריכה‬
‫‪.‬לגמור גם בית ספר לקוסמטיקה‪ .‬אוהים‪ ,‬מה שהייתי יכולה לעשות עם שמונה מוסכים‬
‫‪.‬את יודעת‪ ,‬אני חושבת להיפטר מהדבר ההוא ולהפוך את המקום הזה למשהו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬כן‬

‫‪:‬טילי‬
‫וזאת היא בדיוק הסביבה שבית קפה אקסקלוסיבי היה הולך יוצא מן הכלל‪ .‬הייתי מגישה שם‬
‫‪.‬עוגת גבינה טובה‪ .‬אי אפשר בלי עוגות גבינה‬
‫שמונה כפול עשר‪ ...‬טוב‪ ,‬שמונה כפול שמונה‪ ,‬במקרה שדמי השכירות ירדו‪ ...‬זה שישים וארבע‬
‫‪.‬דולר לחודש רק מהמוסכים‪ .‬תשמעי ממני‪ ,‬כסף עושה כסף‬
‫?מה זה קובאט ‪60‬‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬זה משהו שגורם‪ ...‬לשינויים בזרעים‪ .‬חצי חיים ‪ ¹‬של פולוניום ‪ 210‬זה מאה וארבעים יום‬
‫חצי חיים של ראדיום ‪ 226‬זה אף חמש מאות ותשעים שנה‪ .‬חצי חיים של אורניום ‪ 238‬זה ארבע‬
‫‪...‬וחצי מיליארד שנה‬
‫חצי חיים = מידה של תוחלת החיים הממוצעת של חומר רדיואקטיבי‪ ,‬או של חלקיק ‪¹‬‬
‫‪.‬אטומי לא יציב‪ .‬חצי חיים הוא הזמן שלוקח לחצי מכמות נתונה של חומר להתכלות‬

‫‪:‬טילי‬
‫?את יודעת שאת עושה לי כאב ראש‬
‫תראו מי כאן! סבתא'לה! סבתא'לה הלכה את כל הדרך עד הנה בעצמה! אני מוכרחה לעשן סיגריה‬
‫!לכבוד זה‪ .‬היי סבתא'לה! בואי שבי‪ ,‬ואנחנו תיכף ומיד נצטרף איה‬
‫את יודעת‪ ,‬לפעמים אני מוכרחה לצחוק‪ .‬הדבר הזה תלוי לי על הצוואר‪ ,‬ואת‪ ,‬כל מה )א טילי(‬
‫‪.‬שמדאיג אותך זה ציפורני חתול‬
‫!כל הכבוד! נחיתה מוצלחת‬
‫יש לי בשבילך מים חמים‪ ,‬סבתא'לה‪ .‬את רוצה קצת מים חמים ודבש? אף פעם לא ראיתי שהדבר‬
‫הזה טועה‪ .‬בכל פעם שאני מחליטה לשתות ספל קפה‪ ,‬אני רואה את הפרצוף הזה מופיע לי מבין‬
‫‪.‬הוילונות המלכותיים האה‬
‫מעניין מה היא היתה עושה אילו פשוט שפכתי לה את זה ישר על הראש‪ .‬אני מתערבת שהיא אפילו‬
‫‪.‬לא היתה מרגישה‬
‫!סבתא'לה הולכת לקבל כל מה שהיא צריכה‬
‫את יודעת‪ ,‬אם מישהו היה אומר לי כשהייתי צעירה שאני אגמור את החיים שלי בזה שאני אצטרך‬
‫‪.‬לפטם גווייה בדבש‪ ,‬הייתי אומרת לו שהוא משוגע על כל הראש‬
‫משהו לא בסדר‪ ,‬סבתא'לה? הו‪ ,‬שכחתי את הכפית של סבתא'לה? סליחה‪ .‬סליחה‪ .‬שכחתי את הכפית‬
‫‪.‬של סבתא'לה‬
‫‪.‬אני אביא לך כפית‪ ,‬סבתא'לה‪ .‬אני אביא לך כפית‬
‫!מטילדה! תסתכלי אי ותראי איך שאני נותנת לסבתא'לה את הכפית שלה‪ .‬כפית לסבתא'לה‬
‫חמישים דולר לשבוע‪ .‬חמישים דולר‪ .‬אני מסתכלת בך‪ ,‬סבתא'לה‪ ,‬ואני שואת את עצמי אם זה‬
‫‪.‬כדאי‪ .‬אני חושבת שהיה לי יותר כדאי להיות נהג של אוטו משא‬
‫!קחי דבש‪ ,‬סבתא'לה! דבש עם מים חמים‬
‫היית צריכה לראות את הבת שלה כשהיא הביאה אותה הנה לפני שבוע‪ ...‬הייתי צריכה אותך‬
‫באותו יום‪ ...‬היא נכנסה הנה ועשתה לי הצגה שהיא "אשת עסקים מאד מאד עסוקה‪ ,‬אישה מאד‬
‫מאד עסוקה‪ .‬היא פשוט לא יכולה להעניק יותר את כל האהבה והטיפול ותשומת הלב שהאמא'לה‬
‫‪.‬הקטנה שלה זקוקה להם‬
‫?סבתא'לה היא עונש לא קטן‪ ,‬נכון סבתא'לה‬
‫אבל את קצת יותר טובה מהאדון ריצ'ארד מאיו‪ ...‬זה עם הגידול במוח‪ ...‬או מהגברת מאריון‬
‫?מינטו עם הסרטן שלה‪ ,‬או מהאדון ברוהאם‪ ...‬מה היה שמו הפרטי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬אכסנדר‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אדון אכסנדר ברוהאם עם התולעים ברגליים‬
‫הו‪ ,‬סבתא'לה היא בסך הכל ילדה קטנה‪ ,‬נכון סבתא'לה? ילדה קטנה ששותה את המים החמים שלה‬
‫!עם הדבש‬
‫?קובאט ‪ .60‬את חושבת אותי לטיפשה‪ ,‬נכון‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬לא‪ ,‬אמא‬

‫‪:‬טילי‬
‫מדע‪ ,‬מדע‪ ,‬מדע! למה כבר לא מלמדים את הילדים המפגרים שלנו שום דבר יותר מזה? למה לא‬
‫מלמדים אותם משהו הגון‪ ,‬בעל משמעות‪ ,‬בעל רגש? את יודעת מה הייתי יכולה להיות היום אם‬
‫?לא הייתי שוקעת בביצה הזאת‬
‫‪...‬כמעט בטוח שהייתי רקדנית‬
‫‪...‬הגברת באטי פרנק‪ .‬הרקדנית הטובה ביותר בכיתה של שנת אף תשע מאות‪...‬‬
‫‪...‬רגע אחד אני הרקדנית הכי טובה בבית הספר‪ ...‬פקחית כמו שד‪ ...‬מלכת הכיתה! וברגע השני‬
‫‪.‬שום דבר ‪...‬‬
‫טעות אחת‪ .‬ככה זה מתחיל‪ .‬את מתחתנת עם הגבר הלא נכון ולפני שאת תופשת מה הולך הוא כבר‬
‫הצליח לקשור אותך עם שתי אבנים מסביב לצוואר לכל ימי חייך‪ .‬כשהלכתי לגימנסיה המחורבנת‬
‫הזאת הייתי הילדה הכי מכובדת שראית בחיים שלך‪ .‬תמיד התפלאתי למה אנשים אומרים כל הזמן‪:‬‬
‫‪""...‬מה‪ ,‬הרי רק אתמול‪ ...‬הרי רק אתמול‪ ...‬הרי רק אתמול‬
‫לפני שהספקתי לספור עד שלוש איבדתי את רגלי הריקוד שלי וקיבלתי רגליים עם ורידים‬
‫נפוחים‪ .‬רגליים יפהפיות עם ורידים נפוחים‪ .‬צ'ה‪ ,‬צ'ה‪ ,‬צ'ה! כל מה שחשבתי פעם שאני אהיה‬
‫!– התפוצץ‬
‫תגמאי כבר עם הדבש הזה‪ ,‬סבתא! התפוצץ! את יודעת‪ ,‬כבר כמעט שכחתי את כל מה שיכולתי‬
‫‪.‬להיות‬
‫סבתא'לה כמעט גמרה‪ .‬זה לא נהדר? עוד מעט והיא אחרי הכל‪ .‬הבת של סבתא'לה באה בקרוב לבקר‬
‫?אותה‪ .‬זה משמח את סבתא'לה‬
‫בני אדם חושבים אותי למטומטמת‪ ,‬מה? הם לא יודעים שאני יכולה לראות ישר מה שמסתובב אצלם‬
‫בראש‪ .‬יצמחו לי שערות על היד לפני ש"אשת העסקים המצליחה של השנה" תבוא לבקר פה עוד‬
‫‪.‬פעם‪ .‬אם מישהו באמת רוצה לעשות משהו – הוא ימצא לו זמן‬
‫‪.‬אז שלא יספרו לי מעשיות‬
‫!את שופכת את המים החמים שלך‪ ,‬סבתא! לעזאזל‬
‫את יודעת‪ ,‬הייתי צריכה להעיף אותך מכאן היום‪ ,‬ומחר לפתוח את הבית קפה‪ .‬הו‪ ,‬זה מתקרב‪.‬‬
‫‪.‬אני מרגישה‪ .‬והדבר הראשון שאני הולכת לעשות זה להיפטר מהשפן הזה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬כן‪ ,‬אמא‬

‫‪:‬טילי‬
‫?את חושבת שאני מספרת בדיחות‬
‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬לא‬
‫‪.‬את בטח מוכנה להתערב שאני לא אפטר ממיסטר צ'ארלי? התכוונתי לעשות את זה לפני חודש‬
‫‪.‬זהו זה‪ .‬יש לי בשבילך מילה חדשה‬
‫‪.‬טרי‪ ...‬טריכלורו‪ ...‬מטאן‬
‫‪.‬את יודעת מה זה‪ ,‬מטילדה? זה כלורופורם! אני שומרת את זה בשביל הפח זבל הקטן שלך‬
‫ואם כבר מדברים על זבל‪ ...‬האם סבתא'לה מוכנה ללכת עכשיו לנוחיות? סבתא'לה תמיד מוכנה‬
‫ללכת לנוחיות‪ .‬נכון‪ ,‬סבתא'לה? מפני שסבתא'לה היא ילדה נורא טובה‪ ,‬וילדות נורא טובות‬
‫מקבלות דברים נורא טובים‪ .‬אוהים מחפש ילדות נורא טובות ונותן להן מים חמים ודבש‪ ,‬נכון‪,‬‬
‫?סבתא'לה‬
‫חצי חיים! אם את רוצה לדעת מה זה חצי חיים – תשאי אותי‪ .‬את רואה לפניך את ה"חצי חיים"‬
‫האורגינלי‪ .‬יש לי בת אחת שהיא חצי נורמלית‪ ,‬ובת שניה שהיא חצי מעבדה; חצי בעל; בית חצי‬
‫מלא בטינופת של שפנים; וחצי גווייה‪ .‬לזה אני קוראת חצי חיים‪ .‬אני וקובאט ‪ !60‬שני החצי‬
‫!חיים הכי גדולים שראית בחיים שלך‬

‫'תמונה ג‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫ביאטריס עומדת ליד הטלפון וממתינה לתשובתו של בן זוגה לשיחה‪ .‬מימן ניצבים שלושה עציצים‬
‫‪.‬קטנים‪ ,‬ובהם פרחי ציפורן החתול שהתחילו לנבוט‬
‫‪.‬את מר גודמן‪ ,‬בבקשה‬
‫?מאיפה הייתי צריכה לדעת שיש לו שיעור‬
‫‪.‬הלו‪ ,‬מר גודמן? זה מר גודמן? הו‪ ,‬סליחה‪ ,‬גברת טורגרסן‬
‫‪.‬כן‪ ,‬אני מחכה‬
‫?את לא יכולה למצוא אותו‪ ,‬גברת טורגרסן‬
‫הו! סליחה‪ ,‬מר גודמן‪ .‬מה שלומך? אני מוכנה להתערב שלעולם לא תנחש מי זאת‪ ...‬זאת גברת‬
‫האנסדורפר‪ ...‬זוכר את הדגים בסופר מרקט? רות סיפרה לי שהיא המזכירה החדשה שלך ואני‬
‫‪.‬בהחלט חושבת שזאת בשורה משמחת‬
‫הקדשת כל כך הרבה תשומת לב למטילדה‪ ,‬שאני מוכנה להתערב שרות פשוט התחילה לקנא‪ .‬היא‬
‫כזאת‪ ,‬אתה יודע‪ .‬כן‪ .‬אני מקווה שהיא עובדת כמו שצריך‪ ,‬אף על פי שאני לא מסוגלת לתאר‬
‫לעצמי איזה מן עבודה רות כבר יכולה לעשות במשרד הענקי הזה של המחלקה לטבע‪ .‬יומן הכיתה?‬
‫זה ממש מקסים‪ .‬ורשימת החיסורים! פנטסטי! אתה סומך עליה ב‪ ...‬מה‪ ,‬לא ידעתי שהיא בלל‬
‫!יודעת לתקתק‪ ...‬פנטסטי‬
‫כמובן‪ ,‬גם יותר מדי עבודה זה לא טוב‪ .‬מה הפלא שהיא נכשלת בכל דבר? זאת אומרת‪ ,‬אף פעם‬
‫‪...‬לא שמעתי על נערה שנכשלת באופן מוחלט בכל דבר‪ ,‬ולא חשוב איזו מחלה שיש לה‬
‫הו‪ ,‬אני אגיד לך למה אני מטלפנת‪ .‬זה בקשר לזרעים האה שנתת למטילדה‪ .‬היא מחזיקה אותם‬
‫כבר איזה זמן בבית‪ ,‬ועכשיו הם מתחילים לצמוח‪ .‬טוב‪ ,‬היא מספרת לי שהם עברו הקרנה‬
‫רדיואקטיבית; ואני שומעת כאה דברים נוראים ביחס לרדיואקטיביות שבאופן טבעי אני מקשרת‬
‫רדיואקטיביות עם עקרות‪ ,‬ואני בפירוש מפחדת להחזיק את הזרעים האה בחדר האורחים שלי‪ .‬היא‬
‫?לא יכולה לגדל סתם ציפורני חתול רגילים כמו כל אחד אחר‬
‫‪...‬הו‬
‫‪...‬זה נשמע כמו משהו מעניין‪ ,‬המחקר הזה‬
‫‪.‬לא‪ ,‬אני חושבת שאני לא יודעת בדיוק מה זה מוטציה‬
‫מר גודמן‪ ...‬מר גודמן! אני לא רוצה שתחשוב שזה לא מעניין אותי‪ ,‬אבל בבקשה ‪,‬א תמלא אותי‬
‫בכל מני הגדרות דרך הטלפון‪ .‬בשבוע הבא אני אגש לספריה ואקח לי איזה ספר קטן על מדע ואז‬
‫‪...‬אני אדע את הכל על מוטציות‬
‫‪...‬לא‪ ,‬לא העלבת אותי‪ ,‬אבל אני רוצה שתדע שאני לא טיפשה‬
‫פשוט חשבתי שמוטב להקדים רפואה למכה כמו שאומרים‪ .‬אני מתכוונת שלמטילדה יש די בעיות גם‬
‫‪.‬בלי עקרות‬
‫ובכן‪ ,‬פשוט הייתי מודאגת‪ ...‬אחרי הכל‪ ,‬אני אמא‪ ...‬אבל אתה הרגעת אותי‪ .‬אתה יודע‪ ,‬באמת‪,‬‬
‫הגימנסיות שלנו צריכות יותר אנשים צעירים ומלהיבים כמוך‪ .‬ואני באמת מתכוונת למה שאני‬
‫‪.‬אומרת‪ .‬כן‪ .‬באמת‪ .‬להתראות‪ .‬מר גודמן‬

‫'תמונה ד‬
‫‪.‬מוסיקה‪ .‬הבמה חשוכה‪ .‬ברק ורעם‬

‫‪:‬רות‬
‫!האהאהא‬

‫‪:‬טילי‬
‫!אמא‪ ,‬היא הולכת לקבל התקפה‬

‫‪:‬רות‬
‫!האהאהא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!רות! די! תפסיקי‬

‫‪:‬טילי‬
‫!היא הולכת לקבל התקפה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!תסתמי את הפה ותחזרי לחדר שלך‬
‫!חלמת‪ ,‬זה הכל‪ ,‬את שומעת אותי? אף אחד לא רודף אחריך! אף אחד‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬ראיתי את העיניים שלה מתחילות להתהפך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬תחזרי לחדר שלך‬
‫‪...‬אך אחד לא רודף אחריך‪ .‬אף אחד‪ .‬אף אחד‪ ,‬רות‪ .‬הרגעי‪ ,‬הרגעי‪ .‬תנשמי עמוק‪ ...‬תנשמי‬
‫?האם האיש הגדול והרע רדף אחרי הילדה הקטנה שלי? האיש הרע והמכוער‬
‫?זה לא היה כל כך נורא‪ ,‬נכון‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬זה עוד פעם היה החלום עם ריצ'ארד מאיו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬הו‪ ,‬רות! תיכף נביא לך קצת חלב חם‬
‫?היי‪ ,‬לכל הרוחות‪ ,‬האור נכבה‪ .‬את זוכרת מה קרה לנרות‬

‫‪:‬רות‬
‫?איזה נרות‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬הנרות הקטנים והלבנים שהיו לפני שנה על העוגת יום הולדת שלי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬טילי המיסה אותם מזמן‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מי נתן לה רשות‬

‫‪:‬רות‬
‫את‪ .‬היא השתמשה בהם כדי להדביק לבקבוק של חלב מן קש עם איזה בלון מלמעלה‪ .‬זה היה צריך‬
‫‪.‬להראות אם הולך לרדת גשם‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!זהו! זה עובד‬
‫אני לא רוצה שהיא תשתמש בשום דבר ששייך לי‪ ,‬רק אם זה בטוח שאני לא אצטרך את זה יותר‪.‬‬
‫‪.‬תמיד צריכים נרות‬
‫היי‪ ,‬רות‪ ,‬העור שלך נעשה קר כמו קרח‪ .‬שבי‪ .‬אני אביא לך שמיכה‪) .‬מוצאת שמיכה קטנה בתוך‬
‫‪.‬מגירה‪ ,‬ניגשת א מאחורי רות ומושיטה לה את הפנס( תחזיקי‬
‫‪.‬זה יחמם אותך‬
‫?מה העניין‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬הפנס‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מה הפנס? מה אתו‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬בפנס הזה השתמשתי כדי לבדוק את ריצ'ארד מאיו‪ ...‬אם הוא עוד חי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬כן‪ .‬נכון‪ .‬אנחנו לא צריכים אותו יותר‪ .‬גמרנו‬

‫‪:‬רות‬
‫?לא‪ ,‬תשאירי לי אותו‪ .‬את רוצה לשמוע איך שזה מופיע בכרטיסייה של בית הספר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬לא‪ .‬אני לא רוצה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬טוב‪ ,‬אז כתוב שם שיצאתי מהחדר שלי‪ ...‬והתחלתי לרדת במדרגות‪ ,‬צעד אחרי צעד‬
‫‪...‬ושמעתי את החרחורים ואת הדפיקות‪ ...‬על המיטה‪ ,‬ו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אני חוזרת למיטה‬

‫‪:‬רות‬
‫!לא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬טוב‪ .‬אז דברי על משהו יפה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬הו‪ ,‬אמא‪ ,‬ספרי לי על העגלה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬את מחליפה צבעים כל כך מהר שאני פשוט לא מסוגלת להשיג אותך‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬הו‪ ,‬אמא‪ ,‬אני מבקשת ממך‪ ...‬את הסיפור על העגלה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אני לא יודעת לספר סיפורים‪ .‬תשכנעי את המורים החכמים שלך שיספרו לך סיפורים‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬ספרי לי עוד פעם על הסוסים ועל איך שסחבת את העגלה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬א תמשכי אותי להתחיל בזה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?את רוצה סיגריה‬
‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אבל תעזבי את הקטע שבו יורים והורגים את הסוסים‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬מותק‪ ,‬הרי את מכירה את הסיפור‬

‫‪:‬רות‬
‫!"תפוחים! אגסים! מ‪........‬לפפונים"‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!"לא‪ .‬זה "תפוחים! אגסים! מלפפוני‪......‬ם‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!"תפוחים! אגסים! מלפפוני‪......‬ם"‬

‫‪:‬רות‬
‫?איך הצלחת לסחוב את העגלה בלי שהוא יראה אותך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬זה היה קל‪ .‬בכל פעם במשך היום שהוא היה בא הביתה הוא היה מכין לנו סנדוויצ'ים‬
‫כבר עברו אז הרבה שנים מאז שאמא שלי מתה‪ ..‬ואחר כך הוא היה חוטף שינה קלה על הספה‬
‫הישנה‪ ,‬שהיתה עומדת‪ ...‬שם! ובזמן שהוא ישן רתמתי את הסוסים ונסעתי לי בשכונה ונופפתי‬
‫‪.‬לכולם ביד שלי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬הו‪ ,‬אמא‪ ,‬לא עשית ככה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫כמובן‪ ,‬שעשיתי‪ .‬הייתי אמיצה כמו משוגעת כשהייתי ילדה‪ .‬ותאמיני לי‪ ,‬צריך אומץ בשביל‬
‫‪!"...‬לשבת יום יום על העגלה הזאת ולצעוק "תפוחים‬

‫‪:‬רות‬
‫"!אגסים! מלפפוני‪.....‬ם"‬
‫?הוא גילה שסחבת את העגלה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫אם הוא גילה? הוא רדף אחרי לאורך הרחוב והתחיל להרביץ לי ישר על העגלה‪ ...‬לא חזק‪...‬‬
‫אבל זה היה נורא‪ ...‬תארי לעצמך‪ ,‬באמצע הרחוב‪ ...‬ובכיס האחורי של האוברול שלי היתה לי‬
‫סוכרייה‪ ...‬אנייה ממרמלדה‪ ...‬והיא נמעכה לגמרי‪ .‬ואת יכולה להאמין לי‪ ,‬שאף פעם לא עשיתי‬
‫‪.‬את זה יותר‬
‫היית משוגעת אחריו‪ ,‬רות‪ ,‬והיית משתגעת לנסוע אתו בעגלה‪ ...‬לנסוע ברחובות ולצעוק בקול‬
‫רם כמה שאת רוצה‬

‫‪:‬רות‬
‫!"תפוחים! אגסים! מ‪........‬לפפונים"‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!לא‬

‫‪:‬רות‬
‫!מלפפוני‪.....‬ם‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫אבא היה שווה בשבילי כמו כל הגברים ביחד‪ .‬אילו רק יכולתם להיפגש‪ ,‬אתם שניכם‪ .‬הוא היה‬
‫צריך להיות עכשיו רק בן שישים וחמש‪ ,‬את תופשת את זה? ואני מוכנה להתערב שהוא עוד היה‬
‫מוכר ירקות ברחובות של העיר‪ .‬היה כל כך נהדר ושמח‪ ,‬ופתאום‪ ...‬ועד היום אני לא מבינה מה‬
‫‪.‬שקרה לי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪...‬א תספרי לי על‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!לא‪ ,‬לא‪ .‬אין לך מה לדאוג בעניין הסוסים‬

‫‪:‬רות‬
‫?מה קרה לך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫טוב‪ ,‬היינו רק אבא שלי ואני‪ ...‬ואבא שלך שהסתובב בשטח‪ .‬ואז אבא שלי חלה‪ ...‬ואני נסעתי‬
‫‪...‬אתו לבית החולים‪ .‬ואחר כך חזרתי הביתה ופה היו הסוסים‬

‫‪:‬רות‬
‫!אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫ואני מסרתי אותם‪ ...‬כדי שיטפלו בהם כמו שצריך וישלחו אותם לעולם שכולו טוב‪ .‬ואחר כך‬
‫אבא שלי נעשה חולה מאוד והוא התחנן לפני להתחתן כדי שהוא יהיה בטוח שידאגו לי ויטפלו‬
‫!בי‪ .‬אילו הוא ידע איך שטיפלו בי‪ ,‬הוא היה מתהפך בקבר‪ .‬וחלומות הזוועה שהיו לי‬
‫את רוצה לדעת על מה הייתי חולמת? אף פעם לא היו לי חלומות על המריבות עם האבא שלך‪ ,‬על‬
‫הגירושין‪ ,‬על הטרומבוזה שלו‪ .‬זה הגיע לו‪ .‬אף פעם לא היו לי חלומות זוועה בקשר לשום דבר‬
‫מהדברים האה‪ .‬תמיד הייתי חולמת שאני יושבת על העגלה של אבא‪ ,‬אבל היא חדשה יותר‬
‫ומצוחצחת יותר‪ ,‬והיא רתומה לסוסים יפים ולבנים‪ ,‬לא לסוסי עבודה מלוכלכים‪ ...‬הסוסים האה‬
‫היו כמו סוסי קרקס עם רעמה ארוכה ועם כל מני קישוטים נוצצים‪ ...‬והעגלה היא כחולה‪ ,‬כחול‬
‫מבריק‪ .‬והיא מלאה‪ ...‬מלאה תפוחים‪ ...‬תפוחים צהובים‪ ,‬וורודים‪ ,‬אדומים‪ ,‬ענבים‪ ,‬קישואים‬
‫ירוקים‪ .‬תצחקי כשתשמעי את זה‪ .‬ואני לובשת שמלה מקסימה מכוסה בכל מני תכשיטים‪ ...‬והשיער‬
‫– שלי אסוף על הראש ובתוכו נוצה ארוכה‬
‫ארוכה‪ ...‬ופעמונים מצלצלים‪ ,‬פעמונים ענקיים שמתנדנדים על חוטים של זהב מאחורי העגלה‪,‬‬
‫‪.‬והפעמונים מצלצלים דונג דונג‪ ,‬דונג דונג‪ ,‬דונג דונג‬

‫‪:‬שתיהן‬
‫‪.‬דונג דונג‪ ,‬דונג דונג‪ ,‬דונג דונג‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!ואני צועקת‪ :‬תפוחים! אגסים! מלפפוני‪.....‬ם‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬זה לא נשמע לי כמו חלום זוועה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫ואז אני נוסעת לאורך הרחוב שלנו וכל הקולות נפסקים‪ .‬וברחוב הארוך הזה כל הדלתות‬
‫סגורות‪ ,‬והכל צפוף אחד על השני‪ ,‬ואין אף נפש חיה מסביב‪ .‬ואז אני מתחילה לפחד שכל‬
‫הירקות ירקבו‪ ...‬ושאף אחד לא יקנה שום דבר‪ ,‬ואני מרגישה כאילו אני לא צריכה להיות על‬
‫העגלה‪ ,‬ואני ממשיכה לנסות לצעוק‪ .‬אין קול‪ .‬כלום‪ .‬אפילו לא צליל אחד‪ ...‬ואז אני מפנה את‬
‫הראש ומסתכלת בבית שמעבר לרחוב‪ ...‬אני רואה חלון יפה‪ ...‬הוילונות נפתחים לאט לאט‪...‬‬
‫‪.‬ואני רואה את הפנים של אבא‬
‫‪.‬רות‪ ,‬סלקי את זה מהעיניים שלי‬

‫‪:‬רות‬
‫?הסבתא תמות פה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬לא‬

‫‪:‬רות‬
‫?מה את הולכת לעשות אתה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪...‬להיפטר ממנה‬
‫‪...‬הו‪ ...‬אוהים‬

‫‪:‬רות‬
‫?את בוכה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מה נשאר לי‪ ,‬רות‬

‫‪:‬רות‬
‫?מה‪ ,‬אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מה עוד נשאר לי‬

‫'תמונה ה‬

‫נשמע המוטיב המוסיקלי של טילי‪ .‬האור עולה‪ .‬הזקנה יושבת ליד שולחן המטבח‪ .‬על השולחן‪,‬‬
‫לפניה‪ ,‬ישנם בקבוק בירה וכוס‪ .‬כשהאור עולה היא שותה‪ .‬טילי נכנסת בדלת הכניסה‪ .‬היא‬
‫נושאת שני תיקי נייר עם ציפורני חתול‪ ,‬ושני ספרי לימוד מתחת לזרועה‪ .‬היא סוגרת את‬
‫הדלת‪ ,‬מגיעה למרכז הבמה‪ ,‬שומטת‬
‫את הספרים‪ ,‬ניגשת א הספה שמימין‪ ,‬שמה את התיקים על הרצפה ופותחת אותם‪ .‬היא )בלא כוונה(‬
‫גומרת לעשות כן‪ ,‬הולכת לעומק הבמה מימין‪ ,‬מסתירה את התיקים מאחורי איזה תיבות‪ ,‬הולכת‬
‫למרכז‪ ,‬מסירה את המעיל שלה על אדן החלון‪ ,‬לוקחת את הכלוב של השפן‪ ,‬ניגשת א לפני שולחן‬
‫המטבח‪ ,‬מציגה את הכלוב על הרצפה‪ ,‬מוציאה חסה מהמקרר‪ ,‬מתיישבת משמא לשולחן‪ ,‬ומוציאה את‬
‫השפן מתוך הכלוב‪ .‬היא מלטפת את השפן‪ ,‬מסתכלת בזקנה‪ ,‬מנופפת לה בידה‪ ,‬מקרבת את השפן‬
‫‪.‬לפניה של הזקנה‪ ,‬מחזירה את השפן לחיקה‪ ,‬ומתחילה להאכיל אותו בחסה‬
‫ביאטריס מופיעה אותו רגע בראש גרם המדרגות‪ .‬היא משליכה ערמה גדולה של עיתונים מעבר‬
‫למעקה‪ ,‬יוצאת וחוזרת עם ערמה של בגדים‪ ,‬קופסאות נעליים‪ ,‬ניירות עטיפה דקים וכו'‪,‬‬
‫‪.‬ומשליכה אותם מעבר למעקה‪ ,‬ויוצאת‬

‫‪:‬טילי‬
‫?מה את עושה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫קצת ניקיון בבית‪ .‬ואת הולכת לעזור לי‪ .‬את יכולה להתחיל בזה שתפטרי מהשפן‪ ,‬או שאני‬
‫אחנוק את הממזר הזה‪ .‬את לא מאמינה שאני אעשה את זה‪ ,‬מה? חכי ותראי‪ .‬איפה רות? היא בטח‬
‫‪.‬מתרוצצת בחצר של בית הספר בחזייה‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אמא‪ ,‬רוצים שאני אעשה משהו בבית הספר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫שמעת‪ ,‬סבתא'לה? רוצים שהיא תעשה משהו בבית הספר! זה לא גדול‪ ,‬סבתא'לה? אני רוצה שתעשי‬
‫משהו פה‪ ,‬בבית‪ .‬למשל‪ ,‬שתפטרי מהשפן הזה‪ .‬אני מוכנה להיות טובה‪ .‬אני מרשה לך לתת אותו‬
‫למישהו‪ .‬מתנה‪ .‬תני אותו לגודמן‪ .‬הייתי מטביעה את הדבר הזה בכלורופורם‪ ,‬אבל האחות‬
‫‪.‬המופרעת שלך תחטוף היסטריקה לחמישים שנה ואין לי כבר כוח לדבר הזה‬
‫!ותפטרי גם מציפורני החתול הרדיו אקטיביים האה‪ .‬הם מסריחים‬
‫היי‪ ,‬סבתא‪ ,‬מה שלומך‪ ,‬מותק? היית רוצה לצאת למסע ארוך ארוך ארוך? אתם שומעים‪ ,‬כולכם‪,‬‬
‫כל היום עשיתי את המאזן של החיים שלי והתוצאה שקיבלתי היא אפס‪ .‬הוספתי את כל מה שנשאר‪,‬‬
‫את כל החשבונות הנפרדים‪ ,‬והסך הכל הוא אפס… אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס אפס‬
‫אפס אפס אפס אפס אפס‬
‫אפס אפס אפס‬
‫אפס אפס‬
‫אפס‬
‫ואת יודעת איך שמבטאים את זה‪ ,‬את‪ ,‬עם כל הדקדוק שלמדת וכל ההשכלה שלך? מבטאים את זה‬
‫‪.‬א אאאאאא‪ .‬כמו ע אצב! א אאאאאאא‬
‫נכון‪ ,‬סבתא'לה? נכון‪ ,‬סבתא? עד סוף השבוע אני רוצה שתפטרי מערמת הזבל הזאת ואנחנו נשיג‬
‫;לך עבודה באיזה חנות מכולת או משהו כזה‪ .‬ואם לא תסתדרי כל כך טוב עם האנשים‬
‫?נדביר אותך לאיזה בית חרושת‪ .‬זה יהיה נחמד‪ ,‬לא‬

‫‪:‬רות‬
‫אמא‪ ,‬היית מאמינה? אני לא האמנתי עד שכריס בארנס בא אי וסיפר לי על זה בשיעור‬
‫לגיאוגרפיה‪ ,‬ואחר כך במשרד‪ ,‬סיפר לי את זה גם גודמן בעצמו‪ ,‬בזמן שתקעתי אוזניים‬
‫והקשבתי למה שדיברו שם‪ .‬את לא מתפוצצת מרב שמחה? טילי? אני כל כך שמחה‪ ,‬אמא‪ ,‬שאני פשוט‬
‫לא יכולה להאמין‪ .‬כולם דיברו על זה‪ ,‬ואף אחד… טוב‪ ,‬זאת היתה הפעם הראשונה שכולם באו אי‬
‫‪!".‬ודיברו עליה בקולי קולות ואני אמרתי‪" ,‬כן‪ ,‬היא אחותי‬

‫‪:‬אמרתי‬
‫‪.‬היא אחותי! אחותי! אחותי!"‪ .‬תני לי סיגריה"‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬סלקי את הידיים שלך מהדברים הפרטיים שלי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אחר כך אני אגרד לך את הגב‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אני לא רוצה שתגעי בי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬בסדר‪ .‬הוא עוד לא טלפן? אוהים‪ ,‬אני לא יכולה להאמין‪ .‬אני פשוט לא יכולה להאמין‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מי עוד לא טלפן‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬בתור המזכירה הפרטית של מר גודמן אני לא צריכה לספר לך‪ ,‬אבל יטלפנו איך מבית הספר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?על מה היא מדברת‬

‫‪:‬טילי‬
‫…השתתפתי בתחרות המדעית ב‬

‫‪:‬רות‬
‫היא עוד לא סיפרה לך? הו‪ ,‬טילי‪ ,‬השתגעת!… איך את יכולה? היא נהדרת‪ ,‬אמא! היא הגיע לגמר‬
‫בתחרות המדעית‪ .‬רק חמישים מתוך אפים שהשתתפו הגיעו לגמר‪ .‬היא ניצחה עם הצמחים האה‪ .‬הם‬
‫‪.‬משהו מיוחד! זה לא פצצה? דוקטור בארג בכבודו ובעצמו בחר בה‬
‫המנהל! ושמעתי את מר גודמן אומר שהיא תהיה עוד לואי פאסטר אחד‪ ,‬ושהוא אף פעם לפני כן‬
‫לא ראה תלמידה שתעשה משהו כזה ו… אז אמרתי לכולם‪" :‬כן‪ ,‬היא אחותי"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬את‬
‫אחותי!"‪ .‬הו‪ ,‬אמא‪ ,‬זה לא שיגעון? ואף אחד לא צחק ממנה‪ ,‬אמא‪ .‬היא ניצחה כמעט את כולם‪,‬‬
‫ואף אחד לא צחק ממנה‪" .‬היא אחותי!"‪ ,‬אמרתי‪" ,‬היא אחותי!"‪ .‬הו‪ ,‬אוהים‪ ,‬זה בטח הוא‪.‬‬
‫אמא ‪ ,‬תעני לטלפון‪ ,‬אני מפחדת‪ .‬תעני לפני שהוא סוגר! אמא! הוא יסגור! הלו? כן‪ .‬זה הוא‪.‬‬
‫‪.‬רק רגע בבקשה‪ .‬הוא רוצה לדבר אתך‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מי‬

‫‪:‬רות‬
‫!המנהל‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!תסגרי‬

‫‪:‬רות‬
‫!אמרתי לו שאת כאן! אמא‬
‫‪:‬ביאטריס‬
‫כן? אני יודעת מי אתה מר בארג‪ .‬אני מבינה‪ .‬לא יכולה למצוא מישהו אחר? יש פה המון‬
‫?עבודה‪ ,‬מפני שבציפורני חתול היא כנראה הרבה יותר טובה מאשר בעבודות הבית‪ .‬אני‬
‫‪.‬בשביל מה אתה צריך אותי שם על הבמה? האמהות האחרות יכולות לעשות מה שהן רוצות‬
‫‪.‬חשבתי שיש לך בכרטיסייה מספיק חומר גם בלי… אני אחשוב על זה‪ .‬לילה טוב‪ ,‬מר בארג‬
‫‪.‬אמרתי‪ ,‬שאני אחשוב על זה‬

‫‪:‬רות‬
‫?מה הוא אמר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫איך יכולת לעשות לי את זה? איך יכולת לתת לאיש הזה לטלפן לבית הזה? אין לי מה ללבוש‪,‬‬
‫את שומעת אותי? הרי אני אראה שם על הבמה בדיוק כמוך‪ ,‬עכבר קטן ומכוער‪ .‬את רוצה שכולם‬
‫?יצחקו מאתנו? שכולם יצחקו משתינו‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אמא… את לא גאה בה? אמא… זה כבוד‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אבל אף אחד לא צחק ממני‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫הו‪ ,‬אוהים… הו‪ ,‬אוהים… אוהים… אוהים… )בשביל מה אני צריכה את זה?(‬

‫מערכה שניה‬

‫'תמונה א‬

‫כשהאורות המאירים את הבית דועכים‪ ,‬נשמעת מוסיקה‪ .‬בשעה שעולים האורות המאירים את החדר‪,‬‬
‫טילי עומדת מימין לשולחן הקלפים ומכניסה את השיפורים האחרונים בלוח הקרטון בעל שלושת‬
‫‪.‬החלקים‪ .‬רות עומדת לפני הכיור ומסתרקת‬

‫‪:‬רות‬
‫המתחרה היחידי שממנו את צריכה לפחד היא ג'אניס וויקארי‪ .‬אומרים שהיא תפשה אותו על יד‬
‫‪.‬שדרות העצמאות ושהוא עוד היה חי כשהיא הפשיטה ממנו את העור‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬תני לי לעשות את זה‪ ,‬רות‪ .‬אני מבקשת ממך‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני מצטערת שנגעתי בו‪ .‬באמת‬

‫‪:‬טילי‬
‫?למה את לא מאכילה את צ'ארלי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬מפני שאין לי חשק להאכיל את צ'ארלי‪ .‬עכשיו יש לי חשק להאכיל אותו‬
‫שמעתי שהחתול הזה צרח במשך שלוש דקות אחרי שהיא הכניסה אותו לסיר מפני שהמים עוד לא‬
‫רתחו‪ .‬איזה כשרון צריך בשביל לבשל חתול‪ ,‬להפשיט ממנו את העור‪ ,‬ואחר כך לחבר שוב את‬
‫‪.‬העצמות שלו ביחד – זה מה שאני רוצה לדעת‬
‫האהא! גם חלמתי על זה‪ .‬אני חושבת שזה לקח לה פחות מיום אחד ובכל זאת היא בין חמשת‬
‫‪.‬הראשונים‪ ...‬ואת בזבזת חודשים בשביל לגדל פרחים אטומיים‬

‫‪:‬טילי‬
‫?את לא חושבת שאת צריכה לגמור להתכונן‬
‫‪:‬רות‬
‫!לגמור? זהו זה! גמרתי‬

‫‪:‬טילי‬
‫?את מתכוונת ללכת בסוודר הזה‬

‫‪:‬רות‬
‫את יכולה להיות שקטה‪ .‬אני לא עולה על שום במה‪ ,‬ואם הייתי עולה אז אפילו אם היו הורגים‬
‫‪.‬אותי לא הייתי נותנת שיראו אותי עם סרט זוועתי כזה על הראש‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬אמא קשרה לי אותו‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬עוד פעם יעשו ממך צחוק‪ ,‬כמו אז‪ ,‬בכינוס כשסובבת את המודל של האטום‬
‫‪.‬לא התכוונתי לזה ברצינות‬
‫‪.‬זאת שבאמת יצחקו ממנה תהיה אמא‬

‫‪:‬טילי‬
‫?מה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אמרתי‪ ,‬זאת שבאמת יצחקו ממנה – תהיה אמא‪ .‬הו‪ ,‬תני לי להוריד לך את הסרט הזה‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬לא‪ ,‬זה בסדר‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬א תזוזי‪ ,‬זה הכל‪ .‬אני לא רוצה שכולם יצחקו ממך‬

‫‪:‬טילי‬
‫?מה פתאום שיצחקו מאמא‬

‫‪:‬רות‬
‫הו‪ ,‬שמעתי אותם מדברים אתמול במשרד של המחלקה לטבע‪ .‬מר גודמן והגברת האנלי‪ .‬היא מקבלת‬
‫‪.‬שניים עשר וחצי דולר בשביל לנהל הערב את העסק הזה‬

‫‪:‬טילי‬
‫?מה הם אמרו‬

‫‪:‬רות‬
‫גברת האנלי סיפרה למר גודמן על אמא‪ ...‬כשנודע לה שאת אחת מחמשת הראשונים‪ .‬והוא רצה‬
‫‪.‬לדעת אם משהו עם אמא לא בסדר‪ ,‬מפני שהיא נשמעה לו כמו מטורפת בטלפון‬
‫והגברת האנלי אמרה שהיא באמת מטורפת ושהיא תמיד היתה מטורפת ושהיא כבר מחכה לראות איך‬
‫‪.‬שהיא נראית אחרי כל השנים האה‪ .‬גברת האנלי אמרה שבבית הספר קראו לה באטי המסובבת‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬רות‪ ,‬את מכאיבה לי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬היא היתה בדיוק כמוך וכולם חשבו שהיא משוגעת לגמרי‬
‫!זהו! עכשיו את נראית הרבה יותר טוב‬
‫אם מישהו יתקע אותך לתוך סיר של מים רותחים אני ארצח אותו‪ ,‬את יודע? לבשל חתול ולהפשיט‬
‫ממנו את העור – איך קוראים למעשה כזה? אני קוראת לזה רצח‪ .‬ככה אני קוראת לזה‪ .‬אומרים‬
‫שהמכונית פגעה בו ושג'אניס רק אספה אותו ולפני שהיית מספיקה להגיד אוויס פרסטלי הוא‬
‫‪.‬כבר צרח בתוך סיר של מים רותחים‬
‫את יודעת מה כולם מחכים לראות? את הנוצות של אמא! זה מה שגברת האנלי אמרה‪ .‬היא אמרה‬
‫שאמא מקשקשת כאילו שהיא היתה המלכה של אנגליה וגברת מכובדת מאוד‪ ,‬ושהחלום שלה בכל מה‬
‫שנוגע לבגדים זה לשים על עצמה את כל הנוצות שבעולם ולהסתובב כמו טווס‪ .‬היא תמיד משתגעת‬
‫‪.‬להגיע לאנשהו‪ ,‬כמו איזה ציפור ענקית‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬א תספרי את זה לאמא‪ .‬זה לא חשוב‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬הייתי למעלה וראיתי איך שהיא מתלבשת‪ ,‬ובאמת כל הנוצות היו כבר בחוץ‬

‫‪:‬טילי‬
‫?לא סיפרת לה מה שהגברת האנלי אמרה‬

‫‪:‬רות‬
‫השתגעת? רק אמרתי לה שאני לא סובלת את הנוצות ושלדעתי היא לא צריכה לשים על עצמה אפילו‬
‫‪.‬נוצה אחת‪ .‬אבל אני מוכנה להתערב שהיא לא תשמע בקולי‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬זה לא חשוב‬

‫‪:‬רות‬
‫?זה לא חשוב? את חושבת שאני רוצה שיצחקו ממני הערב כשכריס בארנס נמצא שם וכולם‬
‫אני לא רוצה שיעשו ממני צחוק עד שאני אצטרך לברוח מבית הספר בגלל השיער אטריות שלך‬
‫‪.‬ובגלל הנוצות שלה על הבמה‪ ,‬ושהגברת האנלי תתפקע מצחוק‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬תבטיחי לי שלא תגידי לה כלום‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬בתנאי אחד‬

‫‪:‬טילי‬
‫?איזה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬תני לי את צ'ארלי‬

‫‪:‬טילי‬
‫?המונית צריכה להגיע הנה בכל רגע‪ ,‬וזה לא יהיה מוכן‪ .‬ראית את ההרצאה שלי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני מתכוונת למה שאמרתי‪ .‬תני לי את צ'ארלי‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬הוא שייך לכולנו‬

‫‪:‬רות‬
‫אני רוצה שהוא יהיה שלי‪ .‬רק שלי‪ .‬מה אכפת לך? הוא לא חשוב לך יותר; עכשיו שיש לך את כל‬
‫‪.‬הפרחים המשונים האה‬

‫‪:‬טילי‬
‫?אולי תפסיקי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אם את לא נותנת לי אותו אני הולכת לספר לאמא שכולם מחכים לה שם כדי לצחוק ממנה‬

‫‪:‬טילי‬
‫?איפה ההרצאה שלי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני מתכוונת למה שאמרתי! תני לי אותו‬

‫‪:‬טילי‬
‫?הוא כל כך חשוב לך‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬כן‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬בסדר‬

‫‪:‬רות‬
‫!באטי המסובבת‪ ...‬ככה היו קוראים לה‪ .‬באטי המסובבת‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אני לא חושבת שזה כל כך יפה‬

‫‪:‬רות‬
‫קודם היתה להם באטי המסובבת ועכשיו יש להם טילי המסובבת‪ .‬אין לךך מה לדאוג‪ .‬אני לא‬
‫?אחליף אותך בעד שום צמחים לא נורמליים‪ .‬כמה עולה מונית מפה עד בית הספר‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬לא הרבה‬

‫‪:‬רות‬
‫הייתי רוצה שהיא תיתן לי את הכסף שעולה מונית וקרטון וצבע ועציצים וכל השאר‪ .‬הפעם‬
‫‪.‬היחידה שהיא באמת דאגה לי והתרוצצה סביבי היתה כשהיא הוציאה אותי מהדעת‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬תגידי לה להזדרז‬

‫‪:‬רות‬
‫דרך אגב‪ ,‬ניגשתי לראות את הסיר של ג'אניס וויקארי שהיא עשתה בו את יודעת מה‪ ,‬והתחלתי‬
‫לספר לה ולאמא שלה על התולעים שהיו ברגליים של מר אכסנדר ברוהאם‪ ,‬אז העיפו אותי משם‬
‫החוצה מפני שזה היה יותר מדי קרוב לארוחת הצוהריים‪ .‬הגברת וויקארי הזאת הורגת אותי‪.‬‬
‫‪.‬היא לא יכולה לסבול תולעים ברגליים של מישהו זר‪ ,‬אבל לבת שלה היא נותנת לבשל חתול‬

‫‪:‬טילי‬
‫!אמא! המונית צריכה להגיע בכל רגע‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬יש לך מזל‪ .‬אני באה בלי שיריצו אותי‬

‫‪:‬טילי‬
‫!אמא‪ ,‬את נראית נפלא! נהדר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫א תגזימי‪ .‬אמרתי שאני אך‪ ,‬ואני מבינה שאין שום דרך להסתלק מזה‪ .‬את מוכנה להגיד לי איך‬
‫אני עולה על הבמה? יקראו את השם שלי או מה? ואיפה את תהיי? אם את שואת אותי‪ ,‬הם היו‬
‫צריכים לשלוח לכל ההורים דף עם הוראות‪ .‬אם זאת צריכה להיות חגיגה כל כך גדולה‪ ,‬למה לא‬
‫?מארגנים את זה כמו שצריך‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬את פשוט יושבת על הבמה עם שאר ההורים לפני שזה מתחיל‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫כמה זמן הדבר הזה יימשך? ותשמעי‪ ,‬לא אכפת לי אפילו אם תזכי במקום הראשון – אני לא‬
‫נואמת שום נאום‪ .‬אני יכולה לנאום בכל מקום‪ ,‬אבל שנאתי את הבית ספר הזה כשלמדתי בו‪,‬‬
‫ואני שונאת אותו עכשיו‪ ...‬והדבר היחידי שיהיה לי להגיד זה שיש להם שם ערמה של מורים‬
‫‪.‬מטומטמים ותלמידים מופרעים‪ .‬תארו לעצמכם‪ ,‬מישהו שמפשיט עור מחתול‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬היא עשתה את זה אחרי שהיא בישלה אותו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫רק עכשיו סיפרת לי למעלה שהילדה הזאת קילפה ממנו את העור בסכין של גבינה‪ ...‬את יודעת‪,‬‬
‫‪.‬לפעמים את מוציאה אותי מהכלים‬
‫אם הכנסת את כל הצמחים לתוך הקרטון‪ ,‬אז אני יכולה להסתדר לבד עם הדבר המתקפל הזה‪ .‬את‬
‫יודעת‪ ,‬קיבלתי כאב ראש אחרי שציירתי את הדברים האה? ועושה רושם שזה אפילו לא מוצא חן‬
‫‪.‬בעינייך‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬זה מאוד מוצא חן בעיניי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫תראי‪ ,‬אם את לא רוצה שאני אך הערב‪ ,‬אני לא מוכרחה‪ .‬נדמה לי שאת לא כל כך משתגעת שאני‬
‫‪.‬אבוא אתך‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬אני מצטערת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬ואני לא מרשה לך להתעצבן‪ .‬ומה עם השערות? תקשרי את הסרט‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני הורדתי לה אותו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?למה עשית את זה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬מפני שהיא נראית עם זה כמו מטורפת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫מאיפה את יודעת מה זה מטורפת ומה זה לא מטורפת? אם הסוודר שלך היה קצת יותר הדוק הוא‬
‫היה עוצר לך את הדם בחזה‪ .‬הסרט מתאים לך נהדר‪ .‬זה לא בושה להיראות כמו שצריך‪ ,‬מטילדה‪,‬‬
‫ואם אין לבן אדם כסף בשביל להיראות עשיר ואפנתי‪ ,‬שישתדל‪ ,‬לפחות להיראות יפה ואנשים‬
‫‪.‬יעריכו אותו בשביל זה‬
‫את יודעת‪ ,‬יכול להיות שפעם תהיי יפה‪ .‬אחרי הכל‪ ,‬יש לך כמה קווים יפים‪ .‬רק שהשערות שלך‬
‫‪.‬יסתדרו ותלמדי כמה טריקים של איפור‬
‫?אני מקווה שלא שמת את הצמחים יותר מדי צפוף‪ .‬מצאת את ההרצאה שלך‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪...‬כן‪ ,‬אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫את יודעת‪ ,‬מטילדה‪ ,‬יש משהו שלא נותן לי מנוחה‪ .‬את באמת חושבת שתזכי במקום הראשון? זאת‬
‫אומרת‪ ,‬לא שלא תהיי הכי טובה‪ ,‬אא שיש כל כך הרבה חשבונות מלוכלכים בבית הספר ‪.‬א תצחקי‪,‬‬
‫אבל אם יש מישהו שהוא דוקטור בעניין הזה – זה אני‪ ,‬ובאחד הימים אני אכתוב ספר ואני‬
‫אפוצץ את הבית ספר הזה לחתיכות‪ .‬בעולם הזה‪ ,‬אם אתה רק קצת שונה מכל האחרים אז משתדלים‬
‫‪.‬לגמור אותך‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬טילי נתנה לי את צ'ארלי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫הו? אם כך אז קיבלת בירושה גם את הטינופת שלו שמצאתי למעלה‪ .‬מה פתאום לבשת את המעיל‬
‫?שלך‬
‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני יוצאת לחכות למונית‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫הו‪ ,‬לא‪ .‬את לא יוצאת‪ .‬את מתחילה לנקות את הטינופת של השפן‪ ,‬או שלא תקבלי ממני יותר שום‬
‫‪.‬סיגריה אפילו אם תגרדי לי את הגב בסכין של גבינה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני הולכת לנסוע אתכם לבית הספר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫הו‪ ,‬לא‪ .‬את טועה‪ .‬את הולכת לבלות פה בחברת הגווייה ההיא שבחדר השני‪ .‬אם היא תתעורר‬
‫‪.‬ותתחיל לעשות חכמות‪ ,‬פשוט תתני לה כוסית וויסקי‪ ,‬זה הכל‬
‫‪.‬מהר! קחי את הצמחים‪ ,‬מטילדה‪ ...‬אני אקח את הדבר הגדול הזה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אני רוצה ללכת! הבטחתי לכריס בארנס להיפגש אתו‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?את לא מבינה מה שאומרים לך‬

‫‪:‬רות‬
‫!אני מוכרחה ללכת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!תסתמי את הפה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬לא אכפת לי‪ .‬אני הולכת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!מה אמרת? אה‬

‫‪:‬טילי‬
‫!אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!רוצי עם הקרטון הזה‪ ,‬מטילדה‪ ,‬ותגידי לו שיפסיק לצפצף כמו מטורף‪ .‬רוצי! מהר‬
‫אני לא יודעת מאיפה נכנס לך לראש שאת הולכת הערב‪ .‬מה חשבת לך? שנפקיר את העסק הפנטסטי‬
‫הזה בלי שום שמירה? עכשיו את יודעת איך הרגשתי במשך כל השנים כשאת וכולם יצאו להם‬
‫‪.‬לבלות‪ ...‬מפני שתמיד הייתי אני זאת שנשארת לשמור על גווייה של חמישים דולר לשבוע‬
‫לאן את הולכת? אם יש דבר אחד שאני דורשת – זה קצת כבוד‪ .‬אני לא דורשת ממך שום דבר‪ ,‬אא‬
‫‪.‬קצת כבוד‬

‫‪:‬רות‬
‫?למה את מתביישת בי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫כבר ראו אותי עם פרצופים הרבה יותר גרועים ממך‪ .‬אני אפילו לא יודעת למה אני הולכת‬
‫הערב‪ ,‬את יודעת את זה? את חושבת שאני שמה סנט אחד מחורבן על כל העסק הזה? את באמת רוצה‬
‫לדעת למה שאני הולכת? את באמת רוצה לדעת למה בפעם הזאת‪ ,‬היחידה‪ ,‬מישהו אחר צריך להשגיח‬
‫כמה רגעים על הצימוק היבש הזה? מפני שזאת הפעם הראשונה בחיים שלי שהרגשתי את עצמי קצת‬
‫גאה על משהו‪ .‬זה לא טיפשי? איפשהו אני פשוט מרגישה קצת גאווה! הו‪ ,‬אוהים! ואת‪ ,‬אפילו‬
‫‪.‬על זה כואב לך הלב‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬רוצי! מהר! הם מחכים לך‪ .‬כולם מחכים לך‬
‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אני מקווה שהצבע יבש‬
‫?מי מחכה לי‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬כולם‪ ...‬הגברת האנלי‪ .‬היא סיפרה עלייך לכל המורים‪ ...‬והם כולם מחכים‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫את שקרנית קטנה‪ ,‬רות‪ ,‬את יודעת? כשאת לא מצליחה להשיג את מה שאת רוצה‪ ,‬את מנסה להרוס‬
‫‪.‬את זה שלא יהיה לאף אחד‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬ערב טוב‪ ,‬באטי המסובבת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬תלבשי את המעיל שלך‬

‫‪:‬רות‬
‫?בשביל מה‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬קחי את הדבר הזה ולכי עם מטילדה‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬עכשיו אני לא רוצה ללכת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫!!!הסתלקי מכאן‬

‫‪:‬רות‬
‫עכשיו היא תאשים אותי שאת לא הולכת‪ ...‬והיא תיקח בחזרה את השפן‪ .‬מה אני יכולה לעשות‬
‫‪.‬שככה אנשים קוראים לך‪ .‬אני אגיד לטילי שתגיעי יותר מאוחר‪ ,‬בסדר ?א תעני לי‬
‫!מה אכפת לי‬

‫'תמונה ב‬

‫כשהאור עולה על הבימה שמשמא‪ .‬ג'אניס וויקארי עומדת בקצה הימני‪ .‬על הבימה הזאת ישנו שלד‬
‫של חתול‪ ,‬הניצב על כן מוגבה‪ .‬יש לה‪ ,‬לג'אניס‪ ,‬קול תוקפני ומלא שביעות רצון עצמית‪ .‬היא‬
‫‪.‬מעוררת כעס כשמקשיבים לה‪ ,‬והיהירות שלה היא בלתי נסבלת‬

‫‪:‬ג'אניס‬
‫העבר‪ .‬קיבלתי את החתול מצער בעלי חיים מיד אחרי שהמיתו אותו באמצעות שיטה של לחץ‬
‫אטמוספרי גבוה‪ .‬דבר זה מסביר לנו מדוע חסרות כמה מהצלעות‪ ,‬שכן‪ ,‬השיטה הזאת מוציאה את‬
‫‪.‬האוויר מהריאות של בעל החיים וגורמת להתעוותות של כל החללים הפנימיים‬
‫טוענים שנשיטה הזאת מונעת אכזריות מבעל החיים‪ ,‬אבל אני חושבת שזה נורא‪ .‬אחר כך הכנסתי‬
‫את החתול לתוך תמיסה רותחת של סודיום הידרוקסייד עד שרב העור ירד ממנו בעצמו‪ ,‬אבל‬
‫‪.‬הייתי מוכרחה לגרד בסכין את הסחוס מעל הפרקים‪ .‬אין לכם מושג כמה קשה להגיע עד לעצמות‬
‫אני מוכרחה לעבור עכשיו את ההווה‪ ...‬אבל אין לי רצון לספר לכם כמה זמן לקח לי לחבר את‬
‫כל הדבר הזה ביחד‪ .‬כפי שהוא עכשיו‪ ,‬ולמרות הצלעות החסרות‪ ,‬הוא עשוי להביא תועלת יוצאת‬
‫מן הכלל לתלמידי אנטומיה‪ ,‬ואפשר להשתמש בו כדי להראות ולהסביר אספקטים אנטומיים‬
‫בסיסיים המשותפים להרבה הרבה בעלי חיים המשתייכים למשפחת החתוליים‪ .‬זה מה שאני יכולה‬
‫להעלות בדעתי בקשר לשימוש היחידי שאפשר לעשות בו בהווה‪ .‬אבל נעים לזכור את זה בתור‬
‫הישג‪ ,‬וזה גם עושה טוב אם בפנייה שלך להתקבל לאוניברסיטה את יכולה להראות שעשית עוד‬
‫‪.‬משהו בגימנסיה חוץ מלקבוע פגישות עם בחורים‬
‫העתיד‪ .‬התכניות היחידות לעתיד שיש לי בשביל טאבי‪ ...‬אחי הקטן שא בצער בעלי חיים מה היה‬
‫שמו של החתול כשהלכנו לקחת אותו‪ ,‬ואמרו לו ששמו היה טאבי‪ ,‬אבל אני חושבת שמתחו אותו‪...‬‬
‫ובכן‪ ,‬ככל שזה נוגע לתכניות העתיד‪ ,‬אני מתכוונת לתרום את השלד של טאבי למחלקה לטבע‬
 ‫בבית הספר‪ ...‬כמובן‪ ,‬ובשנה הבאה‪ ,‬אם שוב תתקיים תחרות מדעית‪ ,‬יכול להיות שאני אעשה‬
‫‪.‬אותו הדבר עם כלב‬
‫‪.‬אני מודה לכם מאוד על תשומת הלב ואני מקווה שאזכה בתחרות‬

‫'תמונה ג‬

‫נשמעת מוסיקה והיא עולה ומכסה את מחיאות הכפיים הרחוקות שבתמונה הקודמת‪ .‬כשהאור עולה‪,‬‬
‫ביאטריס מופיעה בראש גרם המדרגות‪ .‬היא לובשת חלוק‪ ,‬שכולו פתוח מלפנים‪ .‬ברור לגמרי שהיא‬
‫שתתה‪ ,‬והיא אוחזת בידה כוס המלאה עד חציה וויסקי‪ .‬היא יורדת במדרגות‪ ,‬עוברת א מאחורי‬
‫שולחן המטבח‪ ,‬מעמידה את הכוס על השולחן‪ ,‬לוקחת את ספר הטלפונים המונח מתחת למדף‬
‫‪.‬הטלפון‪ ,‬ומחפשת מספר‪ .‬היא מוצאת את המספר‪ ,‬ניגשת א הטלפון ומחייגת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫אני רוצה לדבר עם המנהל‪ ,‬בבקשה‪ .‬טוב‪ ,‬אז פשוט תצטרכי להוריד אותו מהבמה‪ .‬זה לא העסק‬
‫שלך מי אני! הו‪ ,‬אני מבינה‪ .‬כן‪ .‬יש לי משהו בשבילו ובשביל מר גודמן‪ ,‬וגם בשבילך‪ .‬וזה‬
‫גם בשביל הגברת האנלי‪ ...‬תמסרי להם להגברת האנסדורפר טלפנה כדי להודות להם‪ ,‬שהם הביאו‬
‫אותה לידי זה שהיא היתה שמחה אילו היא היתה מתה‪ ...‬תמסרי להם את זה‪ ,‬בבקשה? אני מודה‬
‫‪.‬לך מאוד‬
‫זאת הגברת האנסדורפר‪ .‬אני מצטערת אם הבהלתי אותך‪ .‬לא הייתי רוצה שתחשבי שאמא שלך‬
‫מתה‪ ...‬אני יכולה לתאר לעצמי איזה הרגשה נוראה היתה לך את משהו כזה היה קורה‪ ...‬זאת‬
‫היתה טרגדיה אמיתית "אשת העסקים המצליחה של השנה"‪ .‬כן‪ ,‬אני אגיד לך למה אני מטלפנת‪.‬‬
‫אני רוצה שמחר היא תסתלק מפה‪ .‬כשתקעת אותה הנה אמרתי לך שאני מתכוונת לנסות אותה איזה‬
‫זמן‪ ,‬ואם היא לא תמצא חן בעיניי היא תצטרך לעוף מכאן לכל הרוחות‪ .‬ובכן‪ ,‬היא לא מוצאת‬
‫חן בעיניי אז קחי אותה מפה לעזאזל‪ .‬כן‪ ,‬זה ככה‪ .‬אני לא סובלת את הדרך שבה היא מרמה‬
‫בקלפים‪ .‬זאת סיבה מספיק טובה? יפה‪ .‬ואם היא לא עפה מפה עד מחר בצוהריים‪ ,‬אני שולחת‬
‫!אותה על חשבונך באמבולנס‪ ,‬חתיכת טינופת שכמוך‬

‫'תמונה ד‬

‫האור עולה ומאיר על הבימה שמשמא‪ .‬טילי עומדת מימין לאמצעי התצוגה שלה‪ ,‬הכוללים את לוח‬
‫הקרטון בעל שלושת החלקים‪ ,‬ושלושה עציצים ובהם פרחי ציפורן החתול בעלי מוטציות שונות‪.‬‬
‫‪.‬היא מחזיקה את דפי ההרצאה שלה‪ .‬היא עצבנית ומפעם לפעם היא מעיפה עין בדפים הללו‬

‫‪:‬טילי‬
‫העבר‪ :‬הזרעים ספגו כמויות שונות של קרני גמא‪ ...‬שמקורן בחומרים רדיו אקטיביים מהמעבדות‬
‫שבאוק – רידג'‪ .‬מר גודמן עזר לי לשלם בעד הזרעים‪ .‬מהירות הצמיחה שלהם היתה פנטסטית‪.‬‬
‫‪.‬באופו טבעי הם לא יכלו לגדול כל כך בפרק זמן כזה‬
‫‪.‬ההווה‪ :‬הזרעים שספגו מנה קטנה של קרינה גדלו והיו לצמחים שהמראה שלהם נורמלי‬
‫בזרעים שספגו מנה בינונית של קרינה התפתחו מוטציות‪ ,‬כמו למשל‪ ,‬פריחה כפולה‪ ,‬גבעולים‬
‫ענקיים ועלים בעלי צורות שונות ומגוונות‪ .‬הזרעים שהיו קרובים ביותר למקור הקרינה מתו‪,‬‬
‫‪.‬או שפיתחו צמחים ננסיים‬
‫העתיד‪ :‬כשנבין טוב יותר את בעיות הקרינה יגיע יום שבו הכוח שנוצר מביקוע של אטומים‬
‫ישנה את כל העולם שאותו אנו מכירים‪ .‬כמה מהמוטציות תהיינה טובות‪ ...‬ייווצרו דברים‬
‫נהדרים‪ ,‬מעל ומעבר לכל מה שחלמנו‪ ...‬ואני מאמינה; אני מאמינה בכל לבי‪ ,‬שהיום הזה יבוא‬
‫‪.‬כשהאנושות כולה תודה לאוהים על הכוח המופלא והיפה שמקורו באטום‬
‫!אמא! אמא‬

‫'תמונה ה‬

‫קולה של רות‪ ,‬הבא מחוץ לבמה‪ ,‬נשמע בחשכה‪ .‬היא חוזרת על המילה האחרונה של טילי‪" :‬אמא"‪.‬‬
‫‪.‬לאט לאט עולים האורות המאירים את החדר‪ .‬דבר לא השתנה‬

‫‪:‬רות‬
 ‫אמא! אמא! היא ניצחה! איפה את? היא ניצחה! מהר! מהר! הו‪ ,‬אוהים‪ ,‬אני לא יכולה להאמין!‬
‫אמא! רדי למטה! מהר! תני לי את זה! אמא! חכי עד שתראי את זה! אמא! היא ניצחה‪ ...‬לא‬
‫?שמעת מה שאמרתי? טילי ניצחה בתחרות הזאת! אמא? מה העניינים אתך‬
‫?למה הורדת את הנייר מהחלונות‬

‫‪:‬טילי‬
‫?אמא? את הולכת לפתוח בית קפה‬

‫‪:‬רות‬
‫?מה העניינים אתך? את אפילו לא יכולה לענות‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬תני לי כמה מהנעצים ההם שם‬

‫‪:‬רות‬
‫?אמרתי שהיא ניצחה! את חירשת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬רות‪ ,‬אם את לא סותמת את הפה‪ ,‬אני הולכת לשלוח אותך למוסד‬

‫‪:‬רות‬
‫!אותך צריך לשלוח למוסד‪ ,‬באטי המסובבת‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬השפן נמצא בחדר שלך‪ .‬אני רוצה שתקברי אותו בבוקר‬

‫‪:‬רות‬
‫‪.‬אם עשית לו משהו‪ ...‬אני ארצח אותך‬

‫‪:‬טילי‬
‫?אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬כן‬

‫‪:‬טילי‬
‫?לא הרגת אותו‪ ,‬נכון‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬הסבתא מסתלקת מפה מחר‪ .‬זה הדבר הראשון בבוקר‬

‫‪:‬טילי‬
‫?רות? קרה משהו‪ ,‬רות‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫אני לא יודעת מה זה יהיה‪ .‬אולי בית קפה‪ .‬אולי לא‪ .‬אחרי בית הספר יהיה לך סדר יום קבוע‪.‬‬
‫‪.‬תעבדי במטבח‪ ,‬תלמדי לבשל‪ ,‬ותרוויחי את הקיום שלך בדיוק כמו בכל עסק אחר‬

‫‪:‬אמא‬
‫‪...‬אמא‪ ...‬אני חושבת שהיא הולכת לקבל התקפה‪ .‬לא‪ ,‬רות‪ ...‬לא‪ ...‬הרגעי‪ ...‬הרגעי‪ ...‬הרגעי‬
‫!אמא! עזרי לי‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬הביאי את כף העץ‬

‫‪:‬טילי‬
‫?לקרוא לרופא? לקרוא לרופא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬לא‪ .‬לא צריך‪ .‬יהיה בסדר‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אני חושבת‪ ,‬שיותר טוב שאני אקרא לרופא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬לא שאתי אותך מה את חושבת! נצטרך כל סנט בשביל לסדר את המקום הזה‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬כדאי שאני אקבור אותו בחצר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אבל בלי המגבת‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬אני אקבור אותו בבוקר‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?מטילדה‬

‫‪:‬טילי‬
‫?כן‪ ,‬אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫?אני שונאת את העולם‪ ,‬מטילדה‪ .‬את יודעת את זה‬

‫‪:‬טילי‬
‫‪.‬כן‪ ,‬אמא‬

‫‪:‬ביאטריס‬
‫‪.‬אני שונאת את העולם‬

‫‪:‬טילי‬
‫מסקנה‪ :‬הניסיון שלי הראה כמה מהתוצאות המוזרות שקרינה רדיואקטיבית )נשמע קולה המוקלט(‬
‫עלולה לגרום‪ ...‬ובאיזו מידה זה עלול להיות מסוכן אם לא מטפלים בזה בדרך נכונה‪ .‬מר‬
‫גודמן אמר‪ ,‬שבסיכום דברי אני צריכה לספר מה הם תכניותיי לעתיד ואיך הניסיון הזה עזר לי‬
‫להגיע איהן‪ .‬ובכן‪ ,‬ראשית‪ :‬ההשפעה של קרני גמא על ציפורני החתול עוררה בי סקרנות ביחס‬
‫לשמש והכוכבים‪ ,‬מפני שהיקום כולו דומה בוודאי לעולם של אטומים גדולים‪ ...‬ואני רוצה‬
‫‪...‬לדעת על זה יותר‪ .‬אבל מה שחשוב ביותר‪ ,‬נדמה לי‬
‫שהניסיון שלי לימד אותי שאני חלק ממשהו גדול‪ ...‬כל אטום שבגופי‪ ,‬ושבכל אחד מאתנו‪ ,‬בא‬
‫מהשמש‪ ...‬ממקומות שמעבר לכל החלומות שלנו‪ .‬האטומים של הידיים שלנו‪ ,‬האטומים של הלב‬
‫‪.‬שלנו‪ ...‬אטום‪ .‬אטום‪ .‬איזו מילה יפהפייה‬

‫מסך‬