Abraham Yagel

This Sefer has been made available by:
n g S G j y ICORNER
5314 13th Avenue
Brooklyn, NY 11219
TEL !718)972-0777
FAX. (718) 972-0178
A deluxe bound copy of this sefer is available at:
Biegeleisen Hebrew Book Store
4409 Avenue
Brooklyn, N.Y. 11204
(718) 436-1165
‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬
:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬
‫בימ״ס ביגלאייזן‬
4409 le*’’ Avenue
(718) 436-1165
‫לעילוי נשמת‬
‫ז״ל‬ ‫יעקב חיים כ״ץ‬ ‫ב״ר‬ ‫יוחגן אליעזר‬ ‫מוה־־ר‬
‫נל ב׳ ע ’*‪ Y‬תשרי‪ ,‬ערב סוכות‪ ,‬שנת תשכ״ט לפ׳׳ק‬

‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ד‪.,‬‬
‫איסור היכג ת ג בול ידו ע‬

‫ו אסור ל עיסו ת צילו ם מ ס סר הזד‬
‫‪Printed By‬‬
‫‪' y‬־‪/'300KBI1NOI,NG‬‬
‫‪B rook lyn , N.Y.‬‬

‫‪T eleph one: 387-7760‬‬
‫‪1992‬‬
‫נדפס במספר מצומצם‬

‫פה ברוקלין נ‪.‬י‪.‬‬
‫ה שנ״ב לפ״ק‬
‫הסכמת‬
‫תובכ״א‬ ‫הרב המופלא וכבוד ה׳ מלא ר״מ ור״מ דעה״ק‬
‫בינ״ו עמ״י‬
‫הקדי׳ם כי ‪w‬׳‪0‬־איש ♦ ספר אחד מקדמי ‪ £!nK‬דרכו ס ר‬
‫איש* לקדם יספור בכתוב* ליכגס בגי טוב♦ את דברי ה ס ) ‪ £‬ר‬
‫דרך‬
‫הערב״ה עירוב״י פריטירת * שואלץ ודוריטין כ תח אותיות ♦‬
‫סמיכת חכמים * ויכן כמו רמים • דחגורתן אמריי‬
‫דרך‬
‫ד ר ך המדבר פוק מזי מאי עמא דבר • כבור מלכים מקור דבר • כשכחא דאתי ממילא להאי ספרא נהר‬
‫תונס‬ ‫להודע לבני ישראלכי לימים מקדם דק■ הילוכי במתאמחשיח עיר גדולה של חכמים מובחר עצומים‬ ‫י‬
‫רכתי יע״א חזי היית האי מדגניתא עבאדשקילוטדי הני מילי מעליתא‪-‬דמי ומקשי אליכא דהלכקא •‬
‫והיד כוקנת להדר הדר המערכה • כעומקא של הלכה■ ומוכ״ר חכ״ר קראו כשמו■ טענט ונימוקו עמו■‬
‫כספר‬ ‫מפיו דעת ותכונה • מהי ‪T‬יו אמונה ־ ככל הכתוב‬
‫ד ר ך אשו״ר אתיא ראי״ה דאי״ה הן הראני אוחו ואח נוהו ־ אור תורה מחייהו קולע אל השערה • במלחמתה‬
‫י של תורה■ רחב רחב שדעתו יחכה ־ כ מיכי בערכ״ה■ הרואה הומר כרקאי יב חביבתי חניכותיה גבאי‬
‫דין הוא הדד כקדש נהדר הרב הכולל בישראל להלל • רב כהנא • נמית לעומקא דדינא • גדול הנאמד‬
‫ה כ ח ? יצ״ואיהוקשוטואורייתיהימהנאהאילןוהעושהכדלמינו• למאיר‬ ‫אברחם‬ ‫כאכרהס כמה״ר‬
‫לאתנו • פרי מגדיו • הן הן ע דו • ראתה עיני ושמח לכי‬ ‫וכא כאור בקר‬
‫הספר‬ ‫זרע אכיהם אוהט • מעשה י דו צדקו יחדיו כל רכרי‬
‫תכונית ■ מלוח מגינות ־ כל כי האי מלתא איישר חיליה • צניע ומעלי■ אשד יולדתו • וירכו כמותו •‬ ‫דרך‬
‫לדרוש ולתור כחכמה עומקא ויומא ־ כל חד לפום סיליה • למר כדאית ליה ולמד כדאית ליה • לפום‬
‫חודפייהו • מ חיק שמעתתייהו ■ כל אחד חלקי■ שונה פרקו • עד מקום שידו מגעת ■ חכמה כינה‬
‫כספר‬ ‫ודעת• כל אחד לפי שכלי• הגדול לפי גודלו• אי כעית אימא קרא ואי כעית אימא סכרא ונכתב‬
‫צדק־ם רבכות אלפי ישראל חיו מאי דקמן • נ טע נעמן ■ האי צורכא מרככן השתא הכא זיכהו ה'‬
‫ז־י ד‬
‫לעלית ולייאות אל הקדש פנימה • לשכון ככור כ א ק הדמ״ה ההר הטוב היה גליל העליון גיא חזיק‬
‫צפ"ת היאור חוכ״כיאשד מי שכא לכאן ותלמודו מתקיים כידו נפשו אותה להכיא מחברתו אחת דתו על‬
‫מזכח הדפיס לאדפוס״י הדרא■ אורה זו תורה■ לשאול הגיע ממני לעלות כ הסכמה הקכ״ם ושלוק‬
‫כספר‬ ‫ולקרוא לו שם המחכית כל שהיא תפאית ויקראו‬
‫אר״ש לישנא קלילא אתייא מכללא לעיני כל ישראל ע״ט לדעת יחיה דעת כל כי האי מלחא עכידקא‬ ‫דרך‬
‫שפייתא■ אף יד תכון עמו • מה טוכו ומה יופיו כרוך שככה לו כעולמו■ ותחל דוח ה' לפענט • צדק‬
‫גיל יגיל גילה אחי גילה• מעלה ע״ג מעלה •‬ ‫יקראהו לדגלו •זה שמו אשר יקיאולי א ב ר ה ם‬
‫ומסגי כאח כלכנק ישגה • וזרעו לכרכה‬ ‫ייחל משה תפלתי קכע ליפיש חיי סגי‬
‫ריכא וכר דכא כדא מזכי■ כהני כרכי■ פרס מטה • ורומיה מטיה כן חכטישמח אב כדק־ מכנים • זרע‬
‫האיתנים• הגכירהחכס המרומם אוד יומס שר ואור מטית המאור • והוא כהן זיח רענן■ דיחיס ומוקיר‬
‫יכנן■ מגן דוד יהיה בעזרו שמרו כריעה עדרי יאלף עילית יעלה כעל כל גמולית אשר הוא היה כגר״ם‬
‫ה״עלית לקרכה אל המלאכה כ־סכא פייכא לכבוד אכיו יצ״ו ולהוציא מוניטון שלו כעולם כירח יכון‬
‫ספר‬
‫די הי•‬ ‫נטצש וכדא אולם כדכית התורה יחולו על ראשו הלא הם כתובים על‬
‫יז‬
‫ד‪ .‬ס כ מ ‪n‬‬
‫ישרה כל שישנו בשמירה • דא גוירס •*אורייתא • א^ן נורא יקידתא • את אשר נגזר • למען אשד לא יקיכ‬
‫אישור־ כלירשית סרב סמחכר יצ׳ו למען רפו'ס אותו לעומת מחברתו פעם שניה על מוכס מ‪-‬פיה‬ ‫דיד‬
‫ער מלאת לו עשר שנים כאשר גכלו סראשונם ‪ -‬וכל העוכר על דכיי חכמים • יס* ח נח״ש עם גחלי‬
‫יתמים• ושומע לע ישכת כעת ועליתם תבוא ברכת עוב • יבלו ימיסם כעוב ־ או^ ימים ושנות חיים‬
‫כס ‪ 3‬ר‬ ‫כל הנמצא כתוב‬
‫קלא כה דברי עמוס התלאית אגב ערדאי טדריץ עלי אדמה ציון היא דורש ה׳ן לה עומד ו מכק פגניה״ק‬
‫י ר ר ש ל ם תיב״ב לעמיד לשית בשם ה' הסו׳ר״ס תמוו מם' ו י ש ר א ל ל ב ט ח כרוב עו ושלום ‪:‬‬
‫‪p'p‬‬ ‫הצעיר שלמה ■משה סודן‬ ‫■מ כתב ידי נ א ק‬

‫א‬ ‫בס׳ד‬
‫מסכת פסחים פרק א‬
‫למטעי לאכלו אלא דחיישי׳שחס עליו לשורפו והר• אי‬ ‫‪ f U‬ב ע ״ א ג ם ' מתיבי ר^כקר אור וכו' צ"ע‬
‫לפ״ז סול״ל קרא ככקר תור‬ ‫'‬ ‫*‬
‫*‬ ‫כיינתו לזכייה כלל כנ״ל כוונתו ‪:‬‬ ‫ ״‬
‫והאגשים שלחו שפורושו ככקר ששמו אור האנשי' שלתו‬
‫ג א ך ונזיר נמ] עו' ועיין כמסרש״א שכ' יהיינו‬
‫כו' אכל עכשיו הקרא אין לו גוירה ועיין כפי' רש״י‬
‫נדר שהיא איסוי־ הנאה ומפשט דכריה׳דאמד‬ ‫^‬
‫ש‪ -‬הטעם משום ד‪-‬א בדילי הוק״ל גכי נזיר אמאי לא‬ ‫שהוק״ל זה שכ' ובקר וכו' ‪:‬‬
‫גזרו א‪ •,‬ש‪^.‬ו‪ 1-‬מותר כהנאה כיון דלא בדילי כמ״ש‬ ‫‪ Q{*f‬לעולם יכנה ארם בכי טוב וכו' ופירש״י עד הנץ‬
‫החמה והק' הפר״ח כהי׳מ״ח מהא דאמרי' כפ‬
‫מתיסוריהנאה ‪ :‬וכן מצאתי הפי' הלזה כחי'חנ־ ‪5‬‬
‫היה טטל כיק יעלה ע״ה ניצול מכולם ולכן פי' דהוא‬
‫שם ע״ס ‪:‬‬ ‫ע״ה ודלא כפירש״י והא דחמרי' כתענית הכניסי חמה‬
‫ג א ~ שהחמירה כו תורה וכו' עמ״ש הר״ן כס׳ד‬
‫לעיר י״ל דמיירי לעת ערב ודלא כפרש״י דהתם ע״ש‬
‫ולזפש' עוד מפני טעם זה החמירה תורהוכו׳‬
‫כינת לומר כיון שהחמירה תורה תו הוו כדילי מיטה‬ ‫וסמעיק כפירש״י ל״ס ייאה דאפשר לפישי לפי קוטב‬
‫רב־יו חמנס יראי מיט מתיישב לפי הדרש' שררש מהבקר‬
‫וע ע מס שהק עליו הפר״ח עוד נ״ל להגיה דכרזו‬
‫אור דמיירי כיציאה ללמוד להכניסה דמנ״ל לחלק כיטהם‬
‫כמ ש התיס חך מדכס־ו כפ' א״מ משמע דלא ס״ל הך‬
‫‪-‬כיק‪-.‬זעוליה מחד קרא נפקי אלא ודאימדלא כתיב הבקר‬
‫פ טעמת דהחמירה תורה אלא משום דלא כדילי וכו׳‬
‫שכתכ שם טעמא דנוקשה יאסור להשהותו משום דלא‬ ‫עלה אלא הכקראור משמע ליה דהיינו נהיר כחמה והא‬
‫דאמת' כסוטה דמע״ה ניצול מיירי בעירו ולכך משעלה‬
‫כדילי ע״ש ‪:‬‬
‫לפיי״ת י־ו' עכ״ל יצ״ע להרשכ״א תק״ל הא‬ ‫כא״ד‬ ‫ע'ה נפישי גברי כעיר ולא שכיחי ליסטים אכל כאן מיידי‬
‫כנניר אחרת רלא נפישי גברי כ״א ככנן החמה ולדעת‬
‫דפי ר’ת לחמן דמתכערין מן הסלחן דמיתר‬
‫‪,‬‬ ‫להשהותו ולקמן כע״ה יתבאר ‪:‬‬ ‫ר״ת חפשר לתק דהכא עצה טובה קמ״ל היא לכתתילה‬
‫דליכא אלא חי קרא וכו' ר״ל אפי׳לר״מ אכל■‬ ‫כא״ד‬ ‫ודוחק אמנם כ״י לשיטת רש״י אך לשי' התיס' דהאי דר'‬
‫יאודה קאי נמי לה' המק' יס״ל מע״ה ק' הא דאמרי'‬
‫ודאי לד״י ליכא אפילו חד קרא דריא ס״ל‬
‫דהאוכלו פטור ‪:‬‬ ‫כתענית הכניסו חמה לעיר ואפשר דס״ל להש״ס דהתם‬
‫יכנס עו' עיין לדבריהם כחולין דף צ״ג ע״א‬ ‫כד״ה‬ ‫כמסקנת דהכח ועוד דאפש' ריעקב אבינו עצה טוכה‬
‫מיהיד לכטו שיהו מוכטחים והיינו דקאמר כרב יאודה‬
‫וג^ ע מס יענו לקו' התוה' דהכח ועיק כפ׳‬
‫דחשש להכי מיהו יעקב חכינו חשש טפי והשתא דאתית‬
‫ע״פ דקי־׳ב ע״כ ועיין כד״פ תפלת השחר ‪:‬‬ ‫להכי מיקרצא נמי קו' הפר״ח ‪,‬״‪. 1‬‬
‫והחקי׳ל וכו' מקרא דמעלות השחר וכו׳‬ ‫כד״ה‬
‫ויעמ״ש מהרש״א ז״ל וה׳ מהרש״ך הי״ו ההוא‬ ‫_________‪,‬‬
‫אור לארבעה עשר וכו׳גרסי׳לאפוקי‬ ‫ריט״י בד״ה‬
‫קי״ל דלאו'‬ ‫מאי רהוה תני לאור ארבעה וכו׳‬
‫והא קי‬
‫יק־וק לשוט שם שסק' יניח‬ ‫‪,‬לזט מ׳‪ ,‬מ דיהו ק■ ו‪-‬ן‬ ‫במ״ש הר״ן ועמ״ש התוה'בזבחים דף ט׳ע״ש ועיין מ״ש‬
‫ני‪-‬ה הוח ו‪,‬ת_ קחמר יממא כמו הכא והיינו דהוק״ל‬
‫מסת דקיימא לן דאפליגו תנאי כהכי וקרויה בין‬ ‫רש״י לקמן רף ג׳ ר״ה אור וכו' ‪:‬‬ ‫^‬
‫השמשות‪:‬‬ ‫כ ד " ה כוד־י' שלא יעכור וכו' עכ״ל דמשמע ליה‬
‫מתני איירי כלא כיטול מ־‬
‫כמהרשיא‪,‬‬‫ועיין ׳‪/-‬׳‬ ‫גדולה וכו'‬
‫•»‪1>.‬׳■‪I/ 1‬־«*‪.‬־ י‬
‫•ן‬ ‫הנראה שעה‬
‫לפי‪ • V.1‬י‬
‫___‪-—-1‬י‪! —.‬‬
‫כא״ד‬
‫‪.‬״‪^.‬‬
‫ההכ שם‬
‫‪SP1V‬‬
‫דהכריחו‬ ‫ביטול במתני' דכסחים וכ"כ הפריח ונ״ל עור‬
‫ז ל ולפי דכריו לא תי' התוס׳ כלום ‪:‬‬
‫לזה מחא ‪-‬אמרי' כר׳יפ כל שעה אבל כהמה וכו' וקאי‬
‫ב ר׳׳ע׳^י כ ל ״ ה הק' וכו' אם כרוי לך הדבר‬
‫עלה כב י ובב י והיינו דמשמע ליה להשייה דמתני' כלא‬
‫וכו׳שמכירכווכו׳שהואחכח•‬ ‫׳‬ ‫‪_ ,‬‬
‫וכו עב ‪^-‬עיין מ״ש הסיס' כסנהדרין ולפי הכנתם‬ ‫כיטיל וע״ש כתיש' ‪:‬‬ ‫_‬ ‫^‬
‫כפירש י ק דמ״ש שמכיר בו שהוא חוהכו דמשמע אכל‬ ‫אוי וכו' המאי הנמכו חכמים כריקה‬ ‫הוס' בדיה‬
‫ה הדגהי וננוד אמתי גכי ס' ב' אכ על הכן והעיקר‬ ‫כלל וכו׳עכ״ל אף רה״ל דיש לבדיקה‬
‫כמ ש מהר כ ז ל שם ע״ש ועיק מ״ש בעניותי׳ לשם‬ ‫וכיעו מ! ה־ורה מ מ מק^ שפיר להידשייי דכיון דהת‬
‫^ת‪:‬י כוי־קין הוח מבטל נמי א"כ אמאי הצמכו במתני'‬
‫■‬ ‫•‬ ‫׳•‬ ‫״‬ ‫‪/‬‬ ‫בדיקה כלל כיון דתיוייהו מחד טעמא הוא שלא יעכור‬
‫מאימתי וכו'עיין כמס' ר״ה דף ט׳ו‬ ‫הוס' כד״ה‬ ‫יעיין להפ‪-‬״ח ז״ל סימן תל״א ועמ״ש הר״ן ז״ל אכל ק׳‬
‫ע״ב עחוה' שם ;‬
‫קזמאי לא הק' מפירש׳יי לקמן דמפ' תשכיתי הוא ביטול‬
‫כ ל ׳ ׳ ה ראכ״י וכו' ולא הוי לא ככ״ש ולא ככ״ה וכו׳‬
‫_ עכ״ל ולולי דבריה'אפשר לומר דפליגיאליכא‬ ‫ילא כיעור וי״ל דו־אי ס״ל דמאי דכ׳דש״י ז״ל שלא יעכו׳‬
‫דב״ה והח דקאמר לקמן וכ״ה מתירין עד ה ק החמה‬ ‫היא משום גזרת חכמים שמא ימצאגליס־א ודעתו עליה‬
‫משום דס״ל לתנא דמתני׳כד״י והיינו דנקט מאימתי עו'‬ ‫ומשהה ולוז עוכר ולסך חששא הצדיכוהו לבדוק וראיתי‬
‫דתנא התם קאודהיינו לכ׳יה וא״ש פשט' דשמעתי׳דלק״מ‬ ‫להרע כי ל שדלה לתק לקו'התוה' דא״ה חיישי׳שמא‬
‫יבטל כיטילו וכו'ר״ל שמא יכא לאוכלו ובשעה שחשב‬
‫דקיזמר ר׳יש דר״י ס״ל ככ״ש והיינו משוס דהכא קאו‬
‫אכ״ה ילא ס״ל ולדעת החוה' אפש' לומר משו' דקאי אף‬ ‫לחב‪,‬ו חחשכיה והרי זכה טה וכיטל ביטולו דלא אפש׳‬
‫ככ״ש לכך לא נקט לילה ע״ש ;‬ ‫שעט‪ ,‬ביטילו כיייה רהטי ה י ט י ט י ו ה י י נ ו תקא‬
‫כירוש׳ מחלפה שיטתיה דר״י דתני וכו׳ צריוי‬ ‫גרסי'‬ ‫כ‪,‬ח בדיקה הב‪ -‬אחל שהנדיכו בדיקה ודאי דלא אתי‬
‫לבדוק‬
‫יגל‬ ‫מסבת פסחים פרק א‬ ‫אברהם‬
‫משום דשרא וכו' תו למה לי קרא ותי׳ דתזרו וכו'‬ ‫לכדוק כ' פעמים מה שלא כשער‪ ,‬כיעור וכו' ע"כ‬
‫ודוחק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ואמילתייסו‬ ‫ג"פ אתאן ‪.‬‬
‫לר״י‬ ‫נ׳ל דהא דקאמר צריך לכדוק ‪.‬‬
‫ב ד ״ ה ת״ל וכו׳דתכף לאכילה שריפה וכו' עכ״ל לא‬ ‫דחכמים קאי דקאמרי אם לא כדק וכו' יכדוק כי״ד ר״ל‬
‫ידעכא אמאי הוצרכו לזה תכף וט' דאינו‬ ‫זמן כיעורו ואהא קאמד ד״י כה״ג דאם לא כדק יכו'‬
‫עני; להכא וצ״ע ‪:‬‬ ‫וכא לכ־ו' כזמן כיעורו צריך לכדוק ג״פ ואהא פריך דמה‬
‫עיק לה'‬
‫ישרוף כלילה של אח"כ עכ״ל ■‬ ‫ב א ״ ד שלא ין■‬ ‫צריך להכי דאף מעיקרא נמי דינא הכי דצריך לכדוה‬
‫ק״א כמה שהק' ע״ד וכעיקר הקו' רצה לתרץ‬ ‫ג"פ וכ״ש הוא ומשני לא צריכה אלא חם לא כ ^ וכד‬
‫דמיכא דאתיא כמ"מ טרח וכתכ לה קרא ועיין לה׳שע״ה‬ ‫יכדוק לאחי המועד וע״ז איצע' ר״י למימר דאף אם‬
‫ומלכד זה הוא תמוה דלא אמה׳טרח וכתכ לה קרא אלא‬ ‫יכיוק אחר המועד דאינו אלא מדרככן צריך לכדוק ג״פ‬
‫היכא דליכא למידרש אכל היכא דאיכא למידרש לענק‬ ‫כעיקי התקנה ופשיעא להגמרא דאף ר״י מודה כהאי‬
‫שהפה ודאי לא מוקמיה קרא כהכי וגס מ״ש שם דהו‬ ‫‪p‬אמרי רכנן אם לא כדק וכו׳דר״י לא מיירי אלא כלכתסי'‬
‫וכו' אינו מוכן מעצמו וגם מדכה התנא ‪p‬אמ'ודין הוא‬ ‫דצריך לכדוק כג' זמנים כנ״ל וה' קדכן העדה פי' דרן‬
‫וכו' וכמ״ש ז״ל ולעיקר הקו׳כ' מהרש״א ז״ל דהא דאמה'‬ ‫רחוק כזה והוא אינו מחוור והעיקר כמ״ש ‪:‬‬
‫תכף היינו התחיל הזמן וכמ״ש רש״י וכו' ואחד המחילה‬ ‫ו ה נ ה פי' לאח־ המועד מכואר דהוא קאי לאחר‬
‫לא ‪ p‬דוקא התם איסורא הוא דרכיכ עליה ולכך שינה‬ ‫הפשח וכמ״ש התוה' ז״ל כמכילתי׳ע״ש ודלא‬
‫לומר התחיל ומינה לנ״ד דאיכא איהו׳מחוייכ הוא לשרוף‬ ‫כה' קדכן העדה ז״ל ולעד״ן ליישכ דעת רש'י ז״ל דודאי‬
‫כדי לקיים מצית תכף כשאר כל תכיפות והעיקר כמ״ש‬ ‫הירושלמי נמי ק׳׳ד דהמועד נמי פי' כו' כפי' ז״ל והיינו‬
‫מוהר׳ ם דאיצטרק לשלא כזמנו ‪:‬‬ ‫כח התק' דקאמר מחלפא שיטתי' משו' דאף אם נאמר‬
‫אלא כל היכא דכי הדה נינהו משתעי‬ ‫‪ 7‬ב גס'‬ ‫דקאי לכל החלוקור‪ ,‬עדיין זמן כיעור הם אך זהו חידוש‬
‫כל' נקייה פירש״י אכלל קצרה מדכר אפי׳■‬ ‫המתק דפי' המועד |תוך הפסח כ ה ליישר הך כרייתא‬
‫לשון מגונה אכל הדכ המאור ז״ל ה״ל אפי' לשון קצרה‬ ‫דר״י אך להש״ס דילן דלית ליה הך כהיתא והעמידו‬
‫אין לו לדכר אם הוא מגונה קושי' הש״ש היא על התנא‬ ‫כמהקנא דאף ר״י אם לא כדק קאמר לא מפחי' המועד‬
‫דכי י״י דנקט לעולם יספר כל' נקייה ולח נקט כלישניה‬ ‫מפשטיה דפי' כו' וה־ינו דלא הכיאו התיל ז״ל ‪P‬‬
‫דריכ״ל ולא מטעמיה הראי חידוש סחר השמיענו תנא‬ ‫ירושלמי לדחות פי' ז״ל ודוק ‪:‬‬
‫דר״י דאף שאינו נקי כגון מרככ ואמא מק' הש״ס מלשק‬ ‫דו * ג ^ " א ו״ש׳׳י ב ד ״ ה מה ‪1‬הלן כשכלהזמן‬
‫נקיכיקדצ^ למהר וכו׳וכהכי ל״ק מ״ש‬
‫טמא דהוא אינו נקיכיוןדצהך‬ ‫אכילתו מתחי' זמן‬ ‫^‬ ‫*‬
‫מהרש״א ז״ל גם הך דהמד מוכטח אני א״ש ‪:‬‬ ‫וכו' והנותר וכו׳עכ״לוהק' הפר״ח כה' מ״ח והא מוקמי'‬
‫ג מ ' והא רוככת רושכת וכו' וצ״ע אמאי נייד מתי׳‬ ‫ליה לכקר וכו׳ע״ש וכימי חרפי נ״לדהכ׳אליכא דראכ״ע‬
‫קמת ‪p‬אמר משום כיעתיתא וכו' דא"כ ע ה ץ‬ ‫דש״ל דלא דרשי' ליה להכי אלא כל היכא דכתי׳כקר הוא‬
‫קשה מקרא דותדככנ׳הול״ל והשכנה וגם מקראדאכיגיג‬ ‫א' וכמ״ש התיש' כשוף מכילתי' והשתא הדה כי דלפי‬
‫דכתיכ יתרככ הול״ל ותשכ וצ״ע ‪:‬‬ ‫מ׳׳ש מהרש״א שם דאה׳ינ דש״ל האי דרשא מכקר כ' וכן‬
‫ע ם והא קאכילנא משופה דשופה י״א דלכך קאמר‬ ‫דעתרש״י ככ׳ימ ח'כ מאי איכא למימר ועוד מדאי ‪P‬‬
‫משוה' דשום' משוס דה״ל דככשיפה מגדי ועליה‬ ‫כהיתא דתכף לא אתיא כוותיה דאיהו ס״ל דנאכל עד‬
‫קאמד ‪ .‬ל ממוכחר שכוומתו' כזה קו'התו' ז״לועי׳כזה‬ ‫חצות ולא שרפי' כ״א עד הכקראשר ע"כ נ״ל דהך דרשא‬
‫כשוף פדק מקום שנהגו ;‬ ‫כמחלוקר‪ ,‬שנויה ר״י ור' יעקכ כפ' כיצד צולין דף ד' ע״א‬
‫רככת כתי' וכו'לדרוש הן כאים וכו'‬ ‫דס״י בד״ה‬ ‫וכן הוא מכואר דף ד' ע״כ ע״ש וכהכי מיתרצא קו׳מתיש'‬
‫וכאן למדך כחשדון זהעכ״למפיהש‬ ‫כיכתוין ‪ :‬מ"כ כר״ה שלא וכו' דר׳׳י שם ש״ל כר י‬
‫מוהרש״ל ז״ל דמאי דכתכ רש״י לדרוש הן כאיש הוא קאי‬ ‫דמצריך קרא לניתק וכמ״ש כתכית דף י״ו ע׳יש ולדעת‬
‫דציכא דרשא גמורה כגק‬ ‫כיון •י^וי‬
‫על דלא מצי צמכתכישכר‪’ ,‬‬ ‫התיש' אינו מוכרח דש״ל לגמרי כויתיה וכר מן דין א ’ל‬
‫ישכ כתיכ דלוט כמ״ש התוה׳ז״ל אכל גכי רככת ודאי לא‬ ‫ילא דרשו כקר כ' אלא אחר דאית לן קרא דכיוס למעט‬
‫צ ^ לשום דרשא דמלת רכיכה ככ"פ היא חשירה והא‬ ‫לילה אכל א• לא״ה הוהדרשי׳ליה דר‪,‬ן כקר לכוקרו וכמ״ש‬
‫דכ' רש״י וכאן למדך כחשדון זה לאו למימ׳דהו״ל לתיכתכ‬ ‫רש״י כחומש דהא ודאי לא אתא למימ׳דאין שורפין כי״ט‬
‫רככי‪ ,‬מלא דז׳יא ככ"מ אלא הול״ל יושכת מלא דהא‬ ‫כמ״ש התוה' לקת; וכשכת אך אחד דאתא קרא דכיום‬
‫דנפישי' מילי כוחר לשון קצרה ידעי' מטמא ואהא תי'‬ ‫דרשי' ליה כפשטיה דאין שורפין כי״ט קאמר דאידך כקד‬
‫דאפי׳לשק קצרה דקדק כו צקצדיותר מדאי ‪ -‬והק׳מהרש״א‬ ‫אשהפ׳קאי וכהכי ל״ק למאן דדהש ליה למ״ל קרא דכיו'‬
‫דל' אפי' אינו מדוקדק ‪p‬דרכה חי' יותר כנקי ממגונה‬ ‫מהתם נפקא ועוד י״ל דוקאהר‪,‬ם כיון דלא מתקיים ^‬
‫תכף‬
‫ולכך כ' דחי' הוא דאף כקהיה כי הדדי נינהו ומהראוי‬ ‫‪P‬סור לשוייפו כי״ט קכע לו זמן ככקד כ' וכ״כ התום'‬
‫ידכר כלשון נקייה ואפ״ה כיקדנכתכ׳חהיר׳כחדכויותר אף‬ ‫דלדאכ״ע ע'‬‫‪...............................‬‬
‫כיכמור‪ ,‬דף ע"כ כד״ה שלא וכו' אכל ק'‬
‫לשק מגונה והשתא א״ש לשק רש״י כפשוטו לדרוש הן‬ ‫נפ״ל שאין שורפין כלילה מקרא דלא תותיה עד כקר‬
‫כאיס אף על רככת והכא איצטריך לדדשא וכו' דלאשייך‬ ‫וכמ״ש התוה' ככרכית דף ט^' ע״ש וצ״ל דאיצטה' וכיום‬
‫לומר כ־רש׳ישכת דהא ליכא למיטעי והיינו דלא כהתוה'‬ ‫גכי שלמים כי הפי דלה נילף ממילואים דדמי לשלמים‬
‫שכ' דכל היכא דכתי' ישכ וכו' דמשמע שפי׳כפי׳מהרש״ל‬ ‫טפי מפשח דתכף וכו' ‪:‬‬
‫דלפ״ז ל״ל למימר דכל הפא דכהי׳ישכ וכו' דכלא״ה צ״ל‬ ‫אם שוה וכו' חזרו וכו' וטעמייהוכו'‬ ‫תום' בדיה‬
‫יככת דכיה דרשא משא״כ כיושכת ואהא תי' מהדש״א‬ ‫עכ״ל ר״ל דאף כ״ה חזרו מכת ר‪,‬שוכ‬
‫דכוונר‪ ,‬התוה' היא דמנ״ל דכתיכה •ומסורת רככתחסיר'‬ ‫כ״ש רקאמרי מש‪.‬י'לילה לאו כר קרכן הדי פי׳אור אורתא‬
‫יכת דכתי' ישכ הוא‬ ‫שיק לומר ישכת ‪,‬‬
‫ולכך כ'‬ ‫והא ‪,‬‬ ‫וע ז דש״י תשוכת כ״ש לקאמרי משום וכו' והח״הש‬
‫לדרשא לגלויי דהכתי' והמקוית הוא יושכ מלא כיק ו ט'‬ ‫ה ר הכרהש טייכהי ו ההוה חמו דהוק"■' לי;יון דטעמא‬
‫כנ״ל‬
‫ינל‬ ‫מסכת פסחים פרק א‬ ‫אברהם‬
‫ועוד דכיון דהיר‪',‬כרשוחו כשעת אישורו לא מעייל איניש‬ ‫»׳ ל כוונאם כלי פקפו־ אכל הת״ח ז״ל כ׳ דודאי הא‬
‫נפשיה כספק אישור דאוריי׳דשמא לא ישכידה והוייא לה‬ ‫דאיצטריך דדשא דדככת הוא לתכא דכי ר״י דלית ליה‬
‫כדשיתו ועוכר עליה לכךפי' שחיית דכיון דכידו לכטל לא‬ ‫מקדאדעיקש וכו' ולדידיה שייך לומד טמא לכך כעי קרא‬
‫מקמ מכשול אך מדכיי הפישקי' ”® ” ע אס אח״ז איסו'‬ ‫דיככח ללמד לשו; ‪-‬צדה כמגונ׳לדידיה ולאידך להפך ע״ש‬
‫י‬ ‫אין חזקתו כדוק ע״ע ודו״ק נ״ל ;‬ ‫ואתד המתילס הוא תמוה דהאודאי הא דמסיק דכ‪ ,‬כי‬
‫ת‪ 1‬ס ' ב ד ״ ה אכא קיים וכו׳סלא יטעו וכו' עכ״ל‬ ‫הדדי משתעי כלשון נקייה כ״א למכ״ל משו׳דדריש דעיקם‬
‫והא דהוצרך לשני' לי אכא ולאקאמד‬ ‫וכמ״ש התוס' ודש״י אכל לאידך לא ידעי׳ דכי הדדי וכו'‬
‫קיים סתם דעליה קאי דמסום דיה דרך העולם דיבר‬ ‫אלא אפי' נפישין לא משתעי כל' מגונה וא"כ מאי מנן'‬
‫השואל חוזר אותוהמשיכ כמו דאמיי'■ לעיל אשתקד נעשו‬ ‫■‬ ‫כגמרא והא רככת ונו' ‪:‬‬
‫חיטין יפות ואף דסגיליה למימי אשתקדנעשו יפותועיי'‬ ‫ת ו ס ' ב ד ״ ה מאליה וכו' שלא עלה וכו' דפטור‬
‫^ להת״ח ונניין לדכריהש כמ״קדף כ' ז‬ ‫מהראיה וכו׳עכ״ל כצ״ל נ״ל דקושיית'‬
‫שנאמרוכו' דכתי' גכי סדום וכו' עכ״ל ואף‬ ‫כד״ה‬ ‫היאעל הראיה לא על הפסת דפשיט׳להו דפטו׳כיון דהיה‬
‫דלאו מצוה היא כיון דכווניגו להתפלל עליה'‬ ‫כדרך רחוק׳והכי משמ׳מלשקפהקיהתיס׳שלא הזכיח דין‬
‫שלא יאכדו הו״ל להקדים תפלתו למדת היין שהאמת‬ ‫פסח נללדזהו תידושס ועיין להמ״ל כתחי׳ה׳ק״פ ‪:‬‬
‫נהפכה ככקדמשא״כ גכי עקידה וכי הוא מכוא׳כדכריהס‬ ‫ע ״ א נ מ ' ונכדוק מצפרא וכו׳וכ׳מהרש״א‬ ‫רה ד'‬
‫כפ׳ג״ה ועיין כמהרש״ח ז״ל אכל עדיין ק' דאמאי לא הוי‬ ‫רלדלק״מקו׳התוס׳ושפידמיייד‬ ‫י‬
‫האי מצוה ככלל ג״ח היא דזה מדתו וכ״ש למאי דאמרי'‬ ‫מק' דשדוש וכו' ע״ש ולכאורה הוא תמוה דודאי לא ס״ד‬
‫דקיים אאע״ה אפי׳ע״ת ועוד דמהיכא יליף דא” א תקן‬ ‫התיס' לומרדהך קרא דסדוס מייתי כיון דלאומצוההוא‬
‫תפלת שחיית וא”כ אין יאיה מכאן וצ״ע •‬ ‫ואפשר ליישכ לדעת הרי״ף דאה״נ איכא מצוה להתפלל‬
‫ב ר ‪ H‬על המשכיר לכדוק וכו' שעה אחת קודם‬ ‫על חכירו ואפ״ה מייתי ליה להתם שלא יצא יחידי כלילה‬
‫שהשנייה וכו' עכ״ל וכשתי' לו מהך מסירת‬ ‫כיק דאינו מצוהאלא מאליו למה לח הקדי׳אכל גכי חמץ‬
‫המפת דהיינו מי שיש כידו מפתח כשתל י״ד עליו לכדוק‬ ‫והעקיד' אי לאו מצוה לא הו״ל למיעכד ולכך סגי ליס‬
‫א"כ הכא דלא השכירה אלא כי״ד כיון דכינחי' י״דעדיין‬ ‫מצפדא והחה״ש הר״א טייכ הי״ו ההוא אמר דוקא גכי‬
‫היא כדשיתועל המשכיר לכדוק אףשעכשיו החזי׳השוכר‬ ‫חמץ משוס דעיקר מצותו עד חצות ולכך שני ליה מצפרא‬
‫ככית ודלא כס' הט״ז שהכין מ ך דינא דמסיית המפתח‬ ‫ולפ״ז ק״ל מקרא דהעקידה והעיק' לדעת הרי״ף דהכא‬
‫איירי נמי ככעיין ואף הר״ן ז״ל שהכריחו לפ' לצורך י״ד‬ ‫יהתס מקדח דאכרהס יציף ליה וכ"כ רש״י ז״ל שש והך‬
‫הוא משוס דהוק״ל כדכרי הרי"ף “אמר המשכיר לו כי״י‪.‬‬ ‫סכרא דליכא זירוז אלא מצפרא אינו אלא כחמץ כפירוש‬
‫חס משר לו המפתח וכו׳אכללגיסתינו לק"מ ד^כריית'‬ ‫הד״א הנז' ‪:‬‬
‫איירי כי״ג ומינה נשמע לריק ‪:‬‬ ‫או אין חזקתו כדוק וכו׳וק״ל אמאי לא אזלי׳כתר‬
‫ב ר י ׳ ח אש וכו' שמשי לו המפתח ולא החזיק ונו'‬ ‫רוכא דיוכא דאינשי כ ‪p‬י כליל י״ר ואין לומר‬
‫עכ״ל משמ׳דקא כלא החזק אכל אם החזיק‬ ‫משוש ^לי כמעשה וכמ״ש כדפ״ג דככורות דהא ודאי‬
‫אף דלא משר המפתח חייכ לכדו־ וזו היא דעת הט״ז‬ ‫זה דוחקגדול דהש״ש מ״ל למ״ד דהא תלי כפלוגת׳כמ״ש‬
‫ז״ל ודלאכהר״ן ז״ל וכן הכין הד' כ'מ ז״ל ע״ש כלשו׳אכל‬ ‫התוס' כפ' האשה כתדא ע״ש וכר מן דין לא דמי כלל‬
‫ק״ל מהירושל׳כפ׳כ״שח״להמשכירכיר) לחכירו א ס ע ד‬ ‫דההש המעשה אינו תלד כידו כ״א כדעת אחרת דהיינו‬
‫שלא יכנס כו ר״ל ילא החזיק על המשכיר לכדוק משיכנש‬ ‫הזכר אכל הכא דתלוי כידו לאו מחושד מעשה וכמ״ש‬
‫כו ור״ל והחזיקעל השוכדלכדו'אר״ש אימתי כזמןשמשר‬ ‫כקי־ושין דן ס"כ וכן נמי אממנן רוכ ע״ה מעשרין ק‬
‫לי ר>מפתח אכל אסלא משד על המשכיר לכדוקע ׳כהרי‬ ‫אף דהוא תלוי כמעשה אלא משוש דמיעוט דשכיח לא‬
‫דל׳ירש דקי״לכוותיה ס״ל אף כהחזי׳כעי׳משי׳מפתח אשר‬ ‫יזזלי' כת־ דוכא וכמ״ש התוש׳ז״ל כשכת דף י״ג ע״ש ונ״ל‬
‫ע''כ נ״ל מ א י דפי' התוש' ולא החזיק ר״ל אפי׳לאהחזק‬ ‫דסכא דוקא משו׳דאיכא חזקה כנגד הרוב דהיינו העמיד‬
‫ונ״כ מהדש״א וכ״כ הפ׳־״ח ז״ל ומעתה מאי דקאמר ר״ש‬ ‫הכית אחזקתו שיש כו חמץ כל השנה והכי מ״ל אי אמדי'‬
‫כהירוש' אימתי וכו' אינו לפ׳דכרי ת׳׳ין אלא לחלוק עלע‬ ‫שמו' מיעיטא לחזקה והוי ס' אישור דדכנן וכודקי' או״ד‬
‫ולומר דאינו תלד כחיק' אלא תלוי כמשי' מפתח והיינו‬ ‫הכא חזקתו כדיק ־הוי חזקה אחדר> כנגדו דהכל תכריס‬
‫הס משד אפי' לא החזיק אש לא משד אפי' החזיק ודו״ק‪:‬‬ ‫אצל כריקה וחזקה על חכד וכו' •‬
‫מדי מששא אית כהו ונו' וק' והרי נאמנו'‬ ‫ע״ב גם'‬ ‫משירי•) המפתח הוא קנין השכירות‬ ‫‪sn‬״’ בדיה‬
‫על הניקוד ועל השחיטה אףדהואמדאור'‬ ‫וכו' עכ״ל ר״ל דהוי כמו החזיין אכל‬
‫ואין לומד משוס דעצלניית הן כמ״ש התוס' לקמן דמ"מ‬ ‫אש לא החזיק על המשכי׳וכו׳וא״כ הא דכ׳משיד׳המפתח‬
‫אמאי לא הק' הכא לש״ד וי״ל דהכא לק״מ כיון דש״ד‬ ‫לישנא קלילא נקט דה״ה אש קנה כשאר הקנייניש חייכ‬
‫דמיירי לענין עדית ולא מצו אינהו למיכ^ ולעדות ודאי‬ ‫ת״כ הפד״ח כסי' תל״ז ע״ש אמנה צ׳יע לפ״ז מאי פליגי‬
‫אין נאמנים וכמ״ש הפושקיש ז״ל וכהני ל״ח מה שהקשה‬ ‫כייוש' כפ' כל שעה גכי חיוכ השוכר איכא מ״ד ענייניה‬
‫מהרש״א ז״ל וגם תירוצו צ״ע דהיכי מצי למיפשט דאין‬ ‫כתקה ואיכא מאן דאמר דכעי נמי מסי ^ המפתח‬
‫חזקתו כדוק דלמא שא ~ א מ ר קני מהני לענין שאלה אם‬ ‫היינו הן אלא ודאי למאן דאמר דכעי מסירת המפתח‬
‫הוא כעיר כמ״ש התושפורג ‪:‬‬ ‫סכייא ליה כיק דהחדק המפתח קניא והמפתח כידו‬
‫תנן התם גרשי׳ ו א ע‪ /‬דכפרקי' תני ליה‬ ‫ר״ה‬ ‫‪*"H n‬‬ ‫ליכנס לכית עליה דידיה רמיא והיינו כתלמודין‬
‫עכ״ל ומזה שתידה למ״ש המטכ״א ז״ל‬ ‫וק׳׳ל‪:‬‬
‫כמש' מכות הא דאמדינן שם תנן התם הנוטל האם על‬ ‫ד ״ ה כי״ד שחרית וכו' נ״ל דכא לאפו' אם‬
‫הכניס ע״ש ועיין כהד״ן ז״ל כשמעתין ע״ש ‪:‬‬ ‫השנייה לו אח״ז אישורו דפשיט׳הוא‬
‫ב ר ״ ה דנ״עוכו'דאי לא מתשד ולא וכו'עכ״ל ולא‬ ‫יתזקתו כדוק דה׳א דלעכוד על ד׳יה לא היה מכשילו‬
‫כעי‬
‫‪Sr‬‬ ‫מסכת פסחים פרק א‬ ‫אברהם‬
‫אך כעל ההגהו'שהביא הפהק משש כ' ולדידי' ר״י וריכ״ל‬ ‫כעי למימד דאישורא ידעינן ככר מלא ת^כל עליו‬
‫כהכי פליגי כמבואר שש כדכריו ולכך כ' דלא כמכ״ל וא״ב‬ ‫וכמ״ש לקמן דף כ״ח והכא כעי קיא להשבתה כמ״ש‬
‫לק"מ לר״י דאה״נ דלא מהני אלא כהכי ולא הוו מקשים‬ ‫הרא״ש ז״ל משוס חרא דקאמד לכ״ע וד"מ לית ליה כד״י‬
‫אלא ממעשים ככל יום ולכך כ' אית לן כדיב״ל ‪:‬‬ ‫ועוד דאפי' לר״י וראי לא דריש הך קיא ־לא האכל יכו'‬
‫המשכיר וכו׳דכי״ד על המשכיר עכ״ל כתב‬ ‫בד״ה‬ ‫דקאי לשחיטתו כ״א למשקנא אכל לה״ד ודאי דלא דריש‬
‫להכי דהא הוהאמרי׳דקשכי' דהו' כיעול לפירש״י כי״ע או‬
‫הפר״ח ז״ל כלו' דמה שייך מ־ח טעית דמ״ל‬
‫אש בדקו ככר וכו' אכל השכידו כי״ג על השוכ' וכו' ע״ש‬ ‫ליל ט״ו וכיון דנאשר מלא האכל לא שייך ביטול וק״ל ‪:‬‬
‫ולעד״ןדודאי דמאידאמרינן הכאמקחטעות איירי אף‬ ‫ת ו ס ' ב ד ״ ה מדאוריי' וכו' וק' ל־״י דהאי תשכקו‬
‫דהמשכיר אמר עכשיו יבדוק אותה לא ציית ליה כיון דלא‬ ‫דהכערה וכו' ואחר אשורו לא מהד‬
‫היה התנאי שהיה כיניהש ועכשיו מפני שיכה שישבהרוצה‬ ‫ביטול ובו' ענ״ל ואף למאי דכתכו כרישמנילתי׳דאף הסו׳‬
‫לחזור וכמ״ש רש״י ז״ל אמטו להכי אף כי״ד‪:‬מי אין כת‬ ‫מודו כדעת רש״י דמץ התורה מהני או כבדיקה או‬
‫ביד המשכיר לקיים התנאיולא ידצנתי הפי' לזה כין הם‬ ‫בביטול והיינו דלא הק' מרש״יגופיה דמחני' מ״מ מקשה‬
‫הוח כי״ד או כי׳יג ולו' דהכא איירי דאמר משכי' לא כעי'‬ ‫הפא שפיר לר״ע מאי הוכיח מתשכיתו שאינו כי״ט כיון‬
‫ולכךאשהואכי״דלאוכ״כאבל אסהו' כי״ג היינו דמכעי'‬ ‫דכולל הבערה וביטול מוקמי ליה כביטול דהא לרבנן‬
‫לן כיק דעל השוכר וכו' זה אינו מוכרח מהגמ' והכרת‬ ‫רש״ל אף מפרו־ וכו' והשביתו כולל כל דבר אף הבערה‬
‫דאיירי כי׳יג דא״ל פמ״ש על כן נ״ל דכוונתס היא היכי‬ ‫בכלל אינו הכרחכלל וכמ״ש רש׳יי לקמן ועי' להפד״ח שי'‬
‫משקי' דעל השוכר לכדוק ואפי' כתנאי הא לעיל אשיקנא‬ ‫תל״א שרצה ליישב קו׳התוס' כזה ולע״ד אינו נראה אך‬
‫דאפי' כשתש על המשכיר לכדוק והכי דייק לשק הד״ן‬ ‫במ״ש דמלישנא דמבתיכש הכי משמע דאינו ביטול אלא‬
‫■ •‬ ‫כשס אחריש ע״ש ‪:‬‬ ‫כינטר לק"מ דודאי דה״פ דקרא דאש לא כטל כיעראותו•‬
‫ה ס׳יי ב ד ״ ה שכע' ימים וט' וכתיב אך כיום וט׳‬ ‫מןהכית ולרע'רש״י דאין כיעור אלא שריב'שפי' להופינן‬
‫הרי שהה כו שעה א' עכ״ל הא דלא‬ ‫^‬ ‫דאיט כיו״ט ‪:‬‬
‫פי כפשטא דשמעתא דמייתורא קדריש משו' דלשיטתו‬ ‫ב א ״ ד מדאוריי'ה'צוכו׳עכ״לישלדק׳דאמאיהכאלא‬
‫מוכרח לו' קרא דאשכיתו ללמד לן דין כיטול אכל ק' מאי‬ ‫הצריכו ג' מדרכנן ועוד דהא תלמו' ערוך הוא‬
‫קשה מקרא דשכע' ימים דילמא דפי' דהך כיום הא' כין‬ ‫כנדרי־ רש לומר דחדא מתרצת חכרתה דזהו חידושש כיק‬
‫השמשו׳של ליל ט״ו כמ״ש רש״י גופיה לקמןגכי דרש' ד״י‬ ‫דמדאורייתא א"צ אלא מדרכנן הכא לא שייך למגזר כיון‬
‫דצריך לדרוש דחך וכו' וי״ל דה״נ הכי דדיש מכח אך וט׳‬ ‫דהוא דכד אישור אק שהדי דלא ניחא ליה למקני וכן כ'‬
‫משמ׳קצתוט׳ולקמןדקאמרלרטת לילט״ו ואת׳אךלו׳קצת‬ ‫המדדכי ז״לועוד דכחמץ אין כו זכייה לאחר וכ״כהגמי״י‬
‫הלילה אך ממ״ש רש״י לקמן כד״ה ואימא לרכות משמע‬ ‫וה״ד מדרבנן אבל אש הוא דאוריי' אין לחלק כזה אכל‬
‫דהמק' לא ש״ד דרשא דאך ואפשר שלא הכין' כוונת אכיי‬ ‫ק' מה תי' כזה דמראוריי' כעי' אחד ונ״ל דהתו' מפרשי‬
‫וכן מוכח לדעת התוש׳אכל הא ק״ל דא"כ אמאיי הוצרך‬ ‫דהא דקא'כנדרי' ד״תאפי' בא' לאו למימר'א'לכד המפקיר‬
‫הש״ש לו' דשד״א ימיס ולא לילות וכו' והא כלא״ה איצטי'‬ ‫אלאהמפקי׳קא־וה״ק אפי' בא' לכדו ולא הוי דומיא לשיפא‬
‫קראלכטול והיינו נמי כוונת ר״י לקמן דהוא קאי כשכרת‬ ‫וכן משמע מתוש' דמניעא דף ל' ד״ה אפקרה ע״ש אכל‬
‫אכיי דלית ליה יתור'לכך איצטדי' לדדשא ראך ואפשר דעדי׳‬ ‫הדא״ש שש פי' דה״ה כינו לבין עצמו משמע דס״ל בא'‬
‫מינה קאמר אכל הכא לא אפשר למימי הכי דאם כן לא‬
‫ת ק כלום ;‬ ‫^‬
‫וכתי' וכו' פ״ה וכו' מכלל דמקצתו מות'‬‫תוס״בד״ה‬ ‫אלא מהרמכ״ש שב' ד”ת וכו' כפני א' דמשמע כהדיא‬
‫י־מאידקאמד כגמ' אפי' כא' לכד המפקיר ועי' למו״ה‬
‫וכו השכיקו הכערה הירן ולא צוהוכו׳‬
‫לאחר אישורו וכו׳עכ״ל ר״ל מהא דפי' רש״י תשכיתו הוא‬ ‫כס' ז״י ומפני שיש לפרש פי' אחד כגמ׳לכך רצו לתת הכר׳‬
‫ביטול א"כ מוכרח הוא דכונק הכתוב אך כיום הראשק‬ ‫לפי' ה־מב״ש מהך דב' אלו מציאות דקאמר התש אפקיה‬
‫תשביתו לו' דעדיין הוא מותי בדי שתוכל לבטלו ומקרא‬ ‫יהדר וכו' ואמאי לא אפקרה כלכו כ־י שלא יכין ההוא‬
‫דלא תאכל לא שמעי' כמ״ב כפי' יש״י ודלא כה' מגלת‬ ‫גברא אלא ודאי דכעי א' כהדיא והיינו דקאמר דלמד‬
‫שפי עשין ל' שכ' לדעת רש״י נמי שהוא אשור מקיא דלא‬ ‫הך דינא מב' א׳־מ ומעת' ל׳׳קמה שהק׳הכ״מ זל וכ' עליו‬
‫תאכל וכו' והוא תמוה כמ״ש גס שתי' דר״ע הוא דשכד‬ ‫יאשתמיטי' הש״ש דנדרי' ע״ש ולדעת התוה' מוכרח לומד‬
‫הכי אכל שאר התנאי' והאמוראי' לא ס״ל הכי ואף אכיי‬ ‫דכלא״ה יששש ג' לקייש מצור‪ ,‬הפקר דרכנן וכמ״ש התוה'‬
‫מוכיח ילא ש״ל הכי מדלא הכיא ‪ p‬ראיה וט' ולעד׳ן‬ ‫שש הענש לפמ ש התו'שש כתי' כ'נר'ודאי דס״ל דאף‬
‫ודאי זה לא נעלס מהתו' ז״ל אכל ש״ל דודאי לא פליני‬ ‫מדאודיי' כעי' ג׳וצ״ל דגכי כיטול ילא כעי' ג' משו' דגכי‬
‫כהכידמשמעו' דקר' ולא פליגי עליה אלא משום דהותש״ל‬ ‫אישור לא כעי' אחר וכמ״ש התש גכי שכיתת כליס דמשמע‬
‫דלא אמדי' מד‪,‬וך והפי נמי כוונת אכיי דלא הכיא הך‬ ‫מדכדיהש דאף א' לא צדיך והיי' כדי שלא יזכה כו האחר‬
‫דדשא וכו‘ אמנם ק״ל לשיטת' מאי מק' כלל לימא דה״ק‬ ‫דאי לא״ה לק"מ דאיירי כהכי כ״ש מלפקי' כג' אלא ודאי‬
‫כתיב שכעת ימיר לא ימצא דמשמע אפי' שעה א' אלא‬ ‫ס״ל דלא כעי' דאוריי' א' אלא גכי מו"מ ולאגכי אישוד‬
‫הכעד אותו מקודם שבער‪ ,‬ימי' ומקר׳כתי' אך כיוס הא'‬ ‫וד;^א כהתוה' דהכא כמש״ל ולשיטתש לק״מ מ ‪ p‬הפקד‬
‫דמשמע שהה כו שעה א' ואפי' כאישור וע"כ נר' דזהו‬ ‫דכ“ש דאה״נ דאיירי כהכי לא כן הכא דמעשיש ככל יום‬
‫ככלל קו׳דילמ׳דכוו׳^א לו׳דלא מהני השכת׳דהיא הבער׳‬ ‫וכו' ועיין לה' מגלת שפר עשין ל'‬
‫אלא לאחי האישור אכל קודם האישו' דהוא קודש שכעת‬ ‫?)לד ‪.‬ק' מו׳׳ה ז״י לר״י דס״ל התש מ־אוריי' כעי נ׳‬
‫ימיש תשכיתו ככל דכר ואי עכר ולא השכיתו אז הוא‪,‬‬ ‫מא״ל וכהג״מ כ' לריכ״ל ולא לר״י וצ״ע ולק״מ‬
‫משכיתו כהכעיה אח־ אישור ‪:‬‬ ‫‪,‬דר״י כעל התו' לשיטתו אדל שב' שש כנדרי' דר״י וריכ״ל‬
‫ב א ״ ד 'ועוד‪-‬מדכקי׳אן וכו׳עכ״ל ד"ל דש״ל כתיב‬ ‫לא פליגי דלכ״ע כדאוריי' אפי' כאי ודכנן הוא י דכעו־נ׳‬
‫ג‬ ‫‪3‬רה א ■■ ינל‬ ‫מסכת פסחים‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫דייה־ לו כיח ‪ !x‬ואפשי ליישב דאתנא מק' דמייתי הף‬ ‫ב' של רש״י דהיינו ‪ p‬דאי לפי' א' לק״מ אימא דפי' אך‬
‫קרא לאיהודא ולמאי איצטי' קרא להכי וכו' וכעי‪ .‬לאמ{ומי‬ ‫תוא־הקצת וכא הכתוב לומר אי אתה מצווה אלא מקצת‬
‫־‪. -‬־‬ ‫הך ברייתא לכ״ע ‪:‬‬ ‫י‬ ‫־‬ ‫מיום‬
‫ר^צ״י ‪ 3‬ל ״ ה ש"מ וכו' ויכערנו כדכר אחר יכו*‬ ‫כ אי׳ן * מייהורק קדריש יכו' ענ״ל הק' כה' פני יהו'‬
‫אויאכילנו לכלבי'עכ״לוראיתימק׳‬ ‫והא איצנו׳לו' דלא הוי אלא אחד איתור ופו'‬
‫דהא נ' רש״י לקמןי־ף ד;"ו ולאכילו לכלבים אי אפ' שאין‬ ‫דלק״מ דודאי כיון דילפי׳מנותר מניה שמעי׳כמ״ש התיה'‬
‫שורפין יכו' ותי' הפ״י ז״ל דהחס דוקא משוס דאחשכיה‬ ‫לקמן דף י"כ והיינו למהקנא לא אצנוי' קדא להכי אכל‬
‫תודה לשורפה וכמ״ש רש״י גופי' ככיצה דכ״ו ע"כ נד׳יה‬ ‫ק״ל לפי מ״שר״י נופיה כפ' כ״ש דף כ״ט ע״כ דלהכי לא‬
‫חלה והיינו דקאמר כהדיא שריפה אכל הבא יל א כתיכ‬ ‫עכר אכל ידאה וכ״י משום דאתי עשה דהשכיתו לנתוקי‬
‫שריפה כהדיא לא אחשכיה ופו' ואיני רואה כזה שום טעם‬ ‫ללאו וכן מכוחי כגמ' דף צ״ו ע״ש וא"כ מאי קשה ככאן‬
‫דהא דקאמר רש״י התם דאחשכיה וכו' הוא לו' דאכילת‬ ‫יתור קראי ואפשרדלא היל״ל אלא אך תשכי' שאור‬
‫כלכים כמקום שדיפתו קאי וה"נ כיק דיש כיה שריפה‬ ‫כיון דככד כתי' שכעת ימים לא ימצא ‪:‬‬
‫אכיל' פלכי' תשגי ליה כמקום שדיפ׳ואסוד וכןראי׳להמ״ק‬ ‫ואימא ונו' לא הוה צרי־ קיא דמייתי ז' ימי'‬ ‫בד״ה‬
‫ז״ל כחי' לש״ע סי' תמ״ו שכתב האי סברא לתק דכרי‬ ‫וכו׳רצו לו׳דהול״לקדת דאך והיקישאכמו ר י‬
‫הדמכ״ס ז״ל דפ׳כדכנן ואינו יכול לפרש משום דאחשכיה‬ ‫ועיי' לה׳פני יהושע שנ׳דאף ר״י האי רישא סמיך דא"כ‬
‫וכמ״ש רש״י ככיצה וכו' ול״ן דהכי כוונת דש״י ולוקמיה‬ ‫הוה אמרי' דמהקיש' ילפי' דאינו אלא משתחשך וכו' והוא■‬
‫כהני דיכעינו כרכר אחד ולא כשריפה כיון דהוא יו׳ט‬ ‫קמוה דהא כהדיא קאמר ת״ל אך ועיי' כפי' רש״י יעיק‬
‫אך לפי האמת מדכי׳נמי שריפה כיק דליכי גלוי ‪:‬‬ ‫למהדש״א !"ל דאינו מתיישב אלא' לתך תירו' כתיא ולא‬
‫ת ו ס ' ב ד ״ ה לחלק יצקה וכו'לא היה אסור כי״ט‬ ‫לתי׳דמייתו׳קדדיש וכו' ע״ש ;‬
‫וכו' ר״לונכי נדרי' אין קדכי' משום‬ ‫’‬ ‫ד ף ה' ^ " א גמ' דכא אמד מהנא לא תשחע על‬
‫•‬ ‫דאיכא שחיטה ועיכוד ־‪.‬‬ ‫‪ .‬חמן ונו' ואימא כל חד וכו' הא דלא‬ ‫׳‬
‫ל ״ ה לא אמדינן מתון וכו' מה שמכער ר״ל ורכנן‬ ‫כעי למימי לדעת דכא מכח אך משו׳דאי ס״ל הכיאמאי‬
‫הוא דהחמי׳משדטילטולוכמ״ש התיש'ככתוכו^‪:‬‬ ‫נייד מקיא דאכיי ומעתה שדי ליה מדיה למהיש״א כמ״ש‬
‫משום וכו׳משמע אפי' מציי כעינא‬ ‫תוס׳ כד״ה‬ ‫לדעת יש״י כחומש דדכא נמי ה״ל כרנכ״י ומה גס דאף‬
‫וכו' ענ״ל עיין כמהדש״א שכ'‬ ‫אכיי נמי הכי ה״ל דדאשון מעיקרא משמע וכן פי' רש״י‬
‫אף כשל אחרי'‬ ‫דאצטי' לא יראה לך לאשניועי' הת! ראיה ‪.‬‬ ‫בדכריו ע״ש ודעת רש״י כתנא דכיייתה דמלא תשחט‬
‫ע"כ ולא ידעתי דמה הקשו התו' את״כ אימא דאצטריך‬ ‫ידעי׳דפי׳הא׳הואמלשון הקדמ' וכן דעתהרמכ״ס■יל ‪:‬‬
‫להתיר אף כראיה ויש ליישב קצת גס מה שהקשו אח"כ‬ ‫ד ״ ה אך חילק דאילאו אך וכי'כין השמשו'‬
‫כ־כוד הכ' אינו מוכן דהתיש' דקדקו כלשונם ילא ככיאו‬ ‫וכו' ופשוט הוא דאית ליה לדש״י‬
‫כ״א הדרש' דשלד אי אתה • לו' דלמ״ל הך דרשא מג״ש ‪:‬‬ ‫כמ״ש מהדש״ל י״ל לעיל אך לדעת התיהפו' למה ליה אך‬
‫ל ף י ^ ״ א לי ס ״’ ל ״ ה וייחד לו כית כגומר‬ ‫ונ״ל דאינה קו' משום דכין השמשו' לא ממעיט מכיוס ‪:‬‬
‫לא קפלו אלא אמד‬ ‫ב ד ״ ה ואומד וכו' ואו' ר״י וכו׳אפי' א"צ‬ ‫‪'DIH‬‬
‫לו הרי כיתלפני' עכ"ל‪.‬והךדלאימצ'פירושושלא יהיה מצוי‬ ‫לנחלתו ונו' עכ״ל משמע אם הו'‬
‫אצלך לעשות כו כחפצך וכן פי' רש״י כשמוך ונ״ל חהו‬ ‫צריך לו מיתי ולא כמ״ש ככיצה יף ז״ך ע"כ משם ר׳׳י‬
‫דוקא אחד דאית לן דרשא דלך דשלך אי אתה רואה וכו'‬ ‫דניון דיש כו צורך נכוה כשדיפתו כטיל ליה צורך ה־יוט‬
‫ומייתי' כג״ש לבתים אכל אי לא״ה הוהד־שי׳ליה כפשטי'‬ ‫דאיכא למימד דהדד כיה מהך קושי' וכן משמע ממ״ש‬
‫דאף של? כאחדיית לא יהיה מצח ככיתך וז״ש דש״י נכי‬ ‫התו׳ לקמן דף מ״ו ע״א ד״ה לא וכו' משם ר׳יי גופי' ע״ש‬
‫רישא דאין זקוק לכעד כדאמק אכל אתה רואה של אחדי'‬ ‫אכל ק' דלאוקומי־דא כהכי דאף למ״ד דשכיתתו ככל‬
‫משמע דהאי תנא אזיל ומודה להך דדשא דלעיל אכלאק‬ ‫‪-‬כר^_ומייריככל ענין לאמוקמי׳קדאהלאכהתיד׳ וי״ל דלא‬
‫לומר דהך כדייתא לא אצט' ליה להך דדשא לעיל א «‬ ‫דמי^דוקא התם דלא נ"מ מדי דס״ה הוא מתכער אכל‬
‫שמיך אדדשא דככתיכם דמשמע כשרשיתך וכחך עליו׳‬ ‫הכא מדי דלא צריך לו לא מקיים כיה השכיחו כלל ועיין‬
‫‪':‬כא ח״א דהע־קד חשד ועו■ ■‬ ‫וכמ״ש הדא״ס‬ ‫כשמוך תי' אחד ‪:‬‬
‫שתיק הגמ׳גם הךכריית׳שהני׳הדא״ם א״לד ‪:‬הח‬ ‫‪,‬‬ ‫האיל?‬ ‫‪ 'QJI‬לא אמרי׳מתוך וכו׳וק'מנ״ל הא דילמ'‬
‫‪JJ‬‬ ‫‪1M‬‬‫‪ W1.‬׳‪ ■^'y I W!■.V1‬׳•׳־* ׳‪*-‬‬ ‫ר־«‪I 1•1‬‬
‫הדרש‬ ‫משוס דיליף מנותי יהי' פני יהוש' כתב‬
‫אף גכולך כדשוחך וכו׳ואיאיח ליה דדשאדלך אמאי אצט'‬ ‫דמיר לנותד דאינו עוכר אלא כשהותיד לא כן הכא‬ ‫•*‪'',‬יי דיו‬
‫הקש גכוליס לנתים ולכך צ״ל דלא ש״ל דדשא דלך אמנם‬ ‫רעוכר אכל שעה שהוא מונח ולהכי מקרי צורך החס‬
‫זאת הברייתא דהוכאה כש״ש דלית כה גלוי צ״ל דש״ל‬ ‫יכמ״ש התוכפוח ולפי הירוש' והכיאו הדשכ״א ז״ל דלמ״ד‬
‫הדדשא דלך והיינו דלא מ ק ק לקמן דף כ״ג דר׳יי ש״ל‬ ‫יאסור כטתד אסור נמי כחמן ליתא לחי' ‪,‬זה לכך נראה‬
‫פהך כדייתא דמכילתא כיון דצא הוכאה כש״ש לא חש לה‬ ‫יוקא הכא כיק רגילה קרא דמיי' כט״ו דכעי שריפה ודאי‬
‫להזכירה כמו םדנצי‪,‬נו ככל מקום ועיין להשע׳יה דף ע״ה‬ ‫מקרי צורך היום וא״כאמאי לא מוקי ליה ר"מ כהכי ואית‬
‫‪■ .‬‬ ‫ע׳יד שלא ירד לכל זה ע״ש ז‬ ‫לן משי׳מקוך וכ"כ הדשכ״א י״ל והכיאו הרכ פ׳׳ח סימן‬
‫ו ה נ ה כהאי דכ׳רשי׳י אף שלא כאחריות כעינן ייחד‬ ‫תמ״א ע״ש ‪:‬‬
‫וכו' כ' הר״ן ז״ל משו׳דש״ל דאף כסר‪,‬מ' עוכ'‬ ‫הניחאלמ״דוכו׳אלאלמ כממון דמי לא ימצ'‬
‫יי״־ דלא היי שתמא זהו ת״ד ולפי' צ״ל‬ ‫עציו ו;׳'״י כעי‬
‫׳־־יי' ייח‬ ‫ל ל י״ל דהול״ל נא יהיה כמקום לא ימצא אכל‬
‫דמה דכ׳יש״י נכי הפקידו אצלו ‪p‬כל עליו אחריות לאו‬ ‫ידעי נכ '•שכיכשתו אלא‬ ‫קשה לשיטה דש’ והתו׳‬
‫למימרא דקכל כפי' אלא דע״י שלח ״חד הוי קכל וכ"כ‬ ‫מלא ימצאמאיק״ל ואף דהול׳׳ל לא תמצא הוה שמעינן‬
‫הכ׳י ז״ל דהא^דמקכה הש״ש למימרא דשכירו׳קניא וכו'‬ ‫■ ז‪-‬יץ‪ .‬־‬ ‫‪-------------------‬‬
‫שוא‬ ‫*‬
‫פרה א‬ ‫מסכת ‪ ,‬פסחים‬ ‫אברהם‬
‫אפי' כלאקבלנמיכיוןדאייריכלאייחד וס׳נמסיק דשכידז'‬ ‫סואמשו׳דאלא״ה הוי כטס שורףכרשויןי‪-‬וכ״כ הפ׳׳ח כסי•‬
‫וכו' ר״ל כיק דאיירי שלא קבל אסריו' ופו' וכןפי׳סרא^ן‬ ‫ה״ס יהין' הרב מח״א ‪"1‬ל כה' מ״א דף כ״ג ע״א מהא‬
‫יאף לשיטת רש״י כעי' ייחד מדאוי' ולכך מסיק דשכירו'‬ ‫דאמרי' כ פ ^ משילין ייחד לו כיה שאני וכי' וא"כ מאי‬
‫צא קניא מ״ה מקשים לשיטתייהו רכיק דלא קכל לא כנוי‬ ‫עשני הגמ' שיה דנתי' לא ימצא והא אף כעלמ' כן ע״ש‬
‫ייחי הכי מ ס ק וכו' זהו לשיטה הלח״מ דה׳׳ל דמ‪-‬אומית'‬ ‫»לא הכנתי קוש׳דהא גכי ע״א לא אמרינן הכי ומוכר' לו'‬
‫כעי'■ייחד לפי' דש״י אך המ״ק ס״לדהארכעי׳־ייחד ההא‬ ‫דקא ישד׳כישד׳ אכל גוימישד' נןריץ הוא כדשותו עומד‬
‫מדרבנן וניחא דלא הק' התוס' מדש׳יי גופיה ולא מהש״ס‬ ‫ולכך קאמד שאני הכא ועמ״ש ’כעניותי כחי' כש״ע הי*‬
‫לעי' והיי'נמי דהק׳מהך דשכי' קניא דאין לו ענין לכאן‬ ‫מ״ם ע׳ש •ודע דכ׳הלח״מ לדעת רש״י!"ל דייח' כית אין‬
‫כיוןרמיירימדרכנןוה׳ז״לכתבמרכרי התוס׳משמע דלא‬ ‫עליו איהור תורה ואה עשה לו מחיצה אין כו־איפו׳אפי'‬
‫כהלח״מ‪-‬אך ק'מאי ‪'p‬התום'מאיאירייא ייחד גסמדכרי‬ ‫מדרכנן וכ׳עליו מהרח׳יא ז״ל כיון דייחד לו כית‪ .‬לא אצע'‬
‫הדא׳ישלאמשמעהפי• ע״כנ״ל עיקרכפי'הל״חמ זלוגם‬ ‫למחיצה וט' ע״ש ונ״ל דהא אמ״להנה הכית לפניך הנח‬
‫היפי שייך לומר הכי תא התנא אקרא קאי‬ ‫כאחת מן היייית וכמ״ש דש״י ו"ל ואפי' אמ״ל הנח התש‬
‫ב א ״ ד ומ״ה מפיק מלא ימצא וכו' משא״כ לפירשיך‬ ‫מהני מן התורה והבדיי' אקרא קאי ‪:‬‬
‫דמיירי בלא קיכל ולשיטתם דלא כעינן ייחד‬ ‫ר* ‪"2‬י ב ד ״ ה י אפי׳וכו' וכשראהו עוכר עליו עיץ‬
‫למ״ל האי קרא אך לשיטתם דמיירי כקיכל אחדיות אצס■'‬ ‫כמהרש״ל ז״ל שהק׳אף דס״ל לרש״י‬ ‫■‬
‫■האי קרא רלא נימא דשכי' ל״ק חהו דלא תי' כגמ' לעיל‬ ‫■ אף אס לא כסלו אינו יכול לשויפו כיו״ע הא הוי אנוה וכו'‬
‫רישא טיחר וסיפא כלא ייחד רשדיות׳דרישא הוא מלא יראה‬ ‫דכ"כ הכ"מ כפ״ג מה' חו״מכיון דאנוההוא לא עכראכל‬
‫ילך דליכא למשמע מיניה שריו' דייחד כלל כיון דשכי׳ל״ק‬ ‫יש לחלק דהכא דוקא שהוא תחילת התיקון מתקנים כדי‬
‫ולאיאתי אלא אליב' דר״פ דאית ליה מקכר' והש׳יס מ ת ק‬ ‫שלא יבא לידיעכירה ועכשיו לא הוי אנוה כיון דכידו שלא‬
‫אליבא דטלי עלמא ועיין להפר״ח סי'י!"ס‪..‬שתי' להאי ק ד‬ ‫יעכור גש מ״ש לרעת רש״י אף דלא כסל אינו וכוי לשרוף‬
‫וכנר' שלא דאה דכריהדא״שכשמעתי׳דע״יל כר״תאףדס״ל‬ ‫איי המי' דדש׳יי בהמו׳פי׳ומיהו ככ״י לא עכ'כיון דכסלי'‬
‫דהמפקיד עוכר וכן דאיתי להשע״ה שתפס עליו כזה אך‬ ‫משמע אה לא כסלו יכיל לשורפו כי״ס■ גס מ״ש לייש'‬
‫מ״ש לתק דלמה לי קיא דלא יראה ת״ל מלא ימצא וכו'‬ ‫‪».‬י' רש״י דאיירי כהתה חמן וכו' לא יתכן לשיגית הר״ן‬
‫אינוימדוקרק דאררב' הוא מוכחש וכמ״ש גס מ״ש אפי‪•6‬‬ ‫כרעת דש״י דחף כחמץ שאינו ידוע הוא עוכר עליו כיק‬
‫לר"פ וכו׳אית ליה מס׳וכו׳אינו נר' דהא דב' התוה' דאי'‬ ‫דהוא מקו' הרגיל וכמ״ש דש״י כמשנ' רכורקי' שלא יעכו'‬
‫ליה מסברא הוא דוקא אחד דאית לן דרשא דלך וצריך‬ ‫■וכו' וכ"כ הפר״ח כסי' תל״א וא"כ מוכיח הוא לומד‬
‫■■‬ ‫‪..‬‬ ‫לומר כמ׳׳ש ודוק ‪:‬‬ ‫שלא היה כפי' דש״י אלא הגי' שהכיא הד״ן שכשיחזור‬
‫ב ל ״ ה כופה עליו כלי וכו' שאני הכא דילמא א^‬ ‫כימי הפסח לא ימצא חמץ כתוך כיתו ולפ״ז מוכיח איירי‬
‫למיכליה עכ״ל ואף דחי״ל דלא דחינן דרבנן‬ ‫בכסלו ולכך אם הוא קורם ל' אינו צריך לבער ומעתה‬
‫מקמי דרבנן כמ״ש המ״א סי' תינ^״ה דוקא הכא דאתי‬ ‫תגדל התי' על מסיש״ל שהבי' מל׳ הר״ן אם הוא בודאי‬
‫לאישור דאוריי'ודחי דרבנן ^מיראוריי’■‪.‬ולא דמי למ״ש‬ ‫צ“ל בביסלו ח״א אלא אפו׳ה' צ״ל בבסלו ועיי׳במהדש״ל‬
‫התוה' כפ׳יק דכתוכות דהכא איירי אף כלא ביטול ומשו'‬ ‫■לקמן דף י' ע״ב ר״ה אס לא בדק וכמ״ש שם וא״ל דהכא‬
‫איסור דרבנן נגעו כה דהתה אף רכל שעה עוכר כמ״ש‬ ‫אפילו הד״ן מודה כיון דל' יום לא נכנה שם חמץ איתרע‬
‫התוה'לקמן דף כ״ח אינו אלא בשב וא״ת אבל הנא עוכר‬ ‫ליה הך חזקה והו״ל ה״ה דנאכד החמץ שהיה שם ריף‬
‫כקום עשה ועיין להכ״מ כפ״ג מה' חו"מ שב' טעה‬ ‫ביראי חמץ כ' הד״ן האי פכרא והשתא ח״ל דגריס הל״ין‬
‫אחר ע׳ייש ואפריין נמטייה שכן כתכו התוספות כדיש‬ ‫וכש־אהו עכר עליה ולכך אם הוא קודם ל' אין זקוק וכו'‬
‫שבת ע״ש ‪:‬‬ ‫■ומאי דרייק מהיש״ל מדברי הר״ן דכוראי חמץ צ״ל בכיס'‬
‫ב ד ״ ה אכל וכו'היינו דליבא דרשה וטעם‬ ‫הוא ממ״ש כה״ר דעשאוהו כחמץ שנפל עליו מפולת‬
‫וכו׳עפ״ל והכא נמי כוונת התיספות‬ ‫־‬ ‫דםו‪.‬י ליה ככיסול כעלמ' משמ' דכעי עיהא כיסול ועיי'‬
‫כפ' ג״ה דף צ״ה ע"כ כד'ה פאליעז־ שכ' דאין מו"מ‪».‬כן‬ ‫כב״ח הי׳תל״א שתפס על מהרש״ל כזה ולפמ״ש אין עליו‬
‫מונח וכי' עכ״ל והיינו משום דאיכא הוכחה ועיין להרב‬ ‫תפיסה ויאפשר שלא הבין כן משוס דלשסתי' אדל שכתב‬
‫מ״ק כחי' ככרכו' ד׳כ״ד עי׳א אכל למ׳יד דאליעזר מנחש ;‬ ‫ל־עת הר״ן לא כעי כיסול כלל וא"כ מאי דכת׳דהגיליה‬
‫אצטריך לומר כהך הוכחה דלא כפשטיה וכמו ׳שכתב‬ ‫כבסו' כעלמ' הוא קאי לחמץ שנפל' עליו מפול' ומורדף‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫רש״י ז״ל כחומש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מוא אבל ודאי אין זה מוכיח דהסור דפ' שם רבעי כיסו'‬
‫ב ד ״ ה ודעתי' עילויה פי' ולא בטל מאליו ופו׳וחיישי׳‬ ‫וכמ״ש הרב גופיה וא״כ יתפרש לשק הר״ן כפשוסו דבעי‬
‫שמא יתעצל כשריפתו וישהה אותו וכהכי ניח'‬ ‫כיסול להבא נמי ומנין לו לחלק ביניהם אמנס כרעת‬
‫לי מה שהקשה הפר״ח כהי' תמ״ו וכי משכחת לה שויפה‬ ‫רש״י אפשר לו' דלא כעי כסול דמדאוריי' הוי כמבוער‬
‫ונ״ה משום שמא ימצא כי״ט ואין יכול לבערו ו ט׳ אך‬ ‫וליבא גזירה דרבנן כזה כיון שאין דננתו לחזור ולכך כדע'‬
‫לא ידעתי דמה תי׳כזה לרעת הכ"מ ז״ל דאפי׳ימצאאותו‬ ‫לחזור עובר עליו והוי דומיא להך דעושה כיתו אוצר כיון‬
‫‪.‬כי״ט אינו עוכר כיון שהו' אנוס ואפש' לדחות דוקא סכא‬ ‫דבלה ביסול איירי דהתס נמי ליכא גזרה דרבנן דהא אין‬
‫משום דהיא תחילת כתיקון מתקנים שלא יכא לעכורבימ‬ ‫דעתו לפנותו ולכך הס כדעתו לפנותו עוכר עליו ורלא‬
‫דעכשיו לא הוי אנוס אמנם לפי דעת מהיש״ל שכת'לעיל‬ ‫כמ״ש מהרש״א ז״ל •‬
‫מבו׳דאעפ״כ אינו עוכר וצ״ל דכ״נשמא יתעצל כשליע'‬ ‫‪ 'DIH‬ב ד ״ ה ייחד לו כית וט׳ אפי' לא ייחד לו‬
‫וישהה אותו־ לכשימצא עצים ואף למ״ש התוה' לקמן דף‬ ‫נמי וכו' וה"נ מסיק עצ״ל נ״ל‬ ‫י‬
‫כ״ס דאפילו־הכי אינו עוכר עליו כל שרעתו לבעט מ״ע‬ ‫■מהא דתי' לעיל כאן בקבל וכאן כלא קבל משמי אף כלא‬
‫■חיישינן שמא ישהה עד שימצה עצים ואיט מוניא עניס‬ ‫ייחד שדי דעיקר‪-‬תלויכקכלת האחריות יה״ה דהוה קשיא‬
‫■עד ‪.‬‬ ‫'ציהומהא דפי' רש׳יי גפי הפקידו אצלו וקבל אחריות וט'‬
‫זגד‬ ‫פרק א‬ ‫מסבת פסחים‬ ‫^אכרהם‬
‫הדן ‪P‬י"ל התם דפטור והכא אמרי' חייב אכלאין כומתו י‬ ‫ע ר אמר הפתח ושוב לא עהגי כהך כיעור שאינו כשעת‬
‫י להקשות דאמאי לא פשיט מהכא ולכךרצה׳לחלק כין אזכה‬ ‫־ ‪.‬עבירה ועיץ מ״ש הפר״ח תי'הל״א ‪:‬‬
‫תכנה לליכא הבנה והשתא מיתרצא קישיתו ועיין למ?ש‬ ‫ג ) א ״ ד שחת עליה לכטלה וכו' ר״ל אף דלא פי' כן‬
‫זד״י ע״ש ‪ ,‬אך מה שאני תמיה על כ' המאייות הגוולי‬ ‫רש״יכהדאמ״מ■ מהאי נועמא כלמוד שיחות‬
‫שנעלם מהם התוה' ‪.‬דמציעא‪-‬דף מ״ב דשם כ' ‪.‬הותימצא‬ ‫לה לבטלה כיון דחשוכ׳הי' בעיניו מיזידא להפקירה שלא‬
‫דהפר״חואח״ב כ'תי'התום'דהכא והביאו מהך דכעי‬ ‫יהיה‪,‬שום א׳שזוכה בהועייזלהט״ז תי׳תל״דת״בשנתקשה‬
‫רכא וכי׳לו׳דלא אתללתירוצא קמא ולעקר הקושי'ף?ל‬ ‫כוה אבל ודאי ואלא ‪p‬כן‪.‬נ"א לשינותש דהביטול הוא‬
‫כמ״ש התוה׳לקמן גבי כעיא דככר בפי נחש משום &מוא‬ ‫משוס הפקד ‪:‬‬
‫יוציאט או יאכלנו משא״ב עקרב דלא שייך הך הב^ סרב‬ ‫מו׳שעות וכו' ומייתי ראיה וכו' עכ״ל משע'‬ ‫•כר״ה‬
‫י ׳ ‪.‬׳‬ ‫להביא מיא וחצינא כדילהוציאו ;‬ ‫דלשינות רש י חיטי קורדגייתה לאו חמן נוקשה‬
‫דלמא כקר דכ־יק אתי לעיוני כתחת‬ ‫ע״ב גס'‬ ‫יהוו חלק דאודי׳וכן משמע מדכתב כדש פ' כ״ש ע״ש‬
‫ומדלא קתמר דילמת כתל דכדיק שמא‬ ‫זלפי שיטה זו הו״ל לאוכיחי פירושם מהא דאמד' אפילו‬
‫תאבד לו מחט ואתי לעיוני כתרה משמע דא׳יהאינו נזוק‬ ‫גסיטי וכו' דלפי׳רש״י הול״ל המקדש כחיטי קורדנייתא‬
‫כיון דקי״ל אף כחזיתו והבא דאיירי כנאבד לו קודם וכמו‬ ‫דהוח דאודי!אפי'מו'שעות דדכנן ‪:‬‬
‫שפי׳רש׳י לכך קאמ' דייימא כתי דבדוק אתי לעיוני אחד‬ ‫כהר הכית וט'‬ ‫דף \׳ ■ע״א תוס' ב ד ת‬
‫דש י קה ד‬ ‫המחט שנחכ‪ -‬צו קידם הכדיקה והיינו‬ ‫היאךנמצאווכו‬
‫ככל מקום משום דקאי חף‬ ‫ופו' כדרכו ■‬
‫דנאב■ ’לו קידם י‬ ‫עכ״ל אכל מהירושלמי משמע דקאי אמעוי־) של הלשכה‬
‫למהק ‪:‬א ונלע״ד זהו כוו' מה־ש״ל דהגיה על הטור ורלא‬ ‫שתורמי' וכו' ועיי׳הרמכ״ס כפ' ו' מה׳מעשר ע״ש ‪:‬‬
‫כהכ״ח ע״ש הי׳תל״ג ועיין להת״ח ז״ל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ 'QJ‬מאי ואומר וט' קולא וכו' ק״ק אמאי‬
‫*‪ . OtI‬והחמר ר״ה שלוחי מצוה אינן נזוקים וכו' קשת‬ ‫לא אמר דאי מהקת׳דאפי' כנרות דהס‬ ‫•‬
‫דמאי מקשה‪,‬דכמו שנאמד לדעת רב אשי דשמא‬ ‫כאכוקה מותר ולכך‪ ,‬חצט׳ןהן נד דהוא יחידי ונר' דהג״ש‬
‫תאבד לו מחט כמו כן אמרי' לטט' ר״ן והנ״ח תי' דכעי‬ ‫היא דכי היכי הת׳דהחיפו' כתי׳גכי נדו׳ה״נ כאלו כתיכ‬
‫למימר דאפי' חמץ ודאי ק״צ בדיקה אך זהו למתרץאבל‬ ‫גבי חפוש נרית דהא ודאי לא קאי א‪:‬ר רההוא אקכ״ה‬
‫המק' מנת ליה להק׳וה' מגןאכרהם ז״ל חיק דקא חור‬ ‫>זאי כמ״ש התות' וכן האמת ועוד נד' דמשמע ליה דהא‬
‫שנשתמ' בו ככל יום ומהי' תיתי שיכא עתה לחפש אחריו‬ ‫•דחמר כרית הוא שם דבר אכל בודק ככל מקום כירושל'‬
‫ואינו מוכרח דאיחרמי שצריך לו כעת הזה והת״י תי' דק'‬ ‫כנר החד ;‬
‫תור דאינו דק־ נפילה דהוא בכותל גס כזה אפשר ליחות‬ ‫ונרה מנר דכתיב כנר יחדי וכולי‬ ‫דש׳יי כד״ה‬
‫דהוא עצמו הניחו שם ושכחו ואחד הבדיקה כשיכא ליקס‬ ‫ילאו לאקוקי טעמא הוא דהא כתר‬
‫אותי יש כו הכנת גויה ונ״ל דוקא כחור א׳כשכודק להסיר‬ ‫הכי כ' ולקמיה מפרש ופו' ועוד הול״ל דכתי' נר יחיד‬
‫החמץ נראה לו שה המחט בהכרח ולוקחו משה אם צרי'‬ ‫כיון דעיק' הילפות' ממה שהוא יחידי אלא קושטא קאמד‬
‫לו וכלא״ה מהיר משה כל הנמצ'‪.‬פדי לבודקו יפה ולק אם‬ ‫לכתיב כנר של יחיד משום‪ .‬דקאי איחיד קאמד נר ולא‬
‫אינו נטצאו כשעה הבדיחה לא יתן לב לחזור ולחזר שם‬ ‫נרות ‪:‬‬
‫אחר הבדיקה אכל גכיגל שנפל שיש כוחורין הרכ׳אף אם‬ ‫על וכי' עיין לדבריהם כפ' ראשית‬ ‫תוס' כד״ה‬
‫יהיה בודקו כולו כשעת הבדיקה עדיין איכא למיחש‬ ‫הגזדקל״וע״ככד״הכר׳אלעאי‪:‬‬ ‫‪. .‬‬
‫שמא נכנה המחט כין כ׳גלים ואינו נראה ‪:‬‬ ‫דף‬
‫* ‪ .‬ח' ג ס ' חכר א״צ כדיקה וכו' ק״ק אי איירי כה'‬
‫כמאן כי האי תנא וכו׳כ׳הת׳ית זל משום דק״ל‬ ‫*‪Dw‬‬ ‫חמץ לקומיה כדית׳כודאי וחי כודאי הא‬
‫הך תנא דאין מחייכים איתי לבדוק מפני הכנת‬ ‫לא אתי‪,‬הפק ומוציאי מידי ודאי וכמ״ש לקמן דף ט׳וי״ל‬
‫עקרב מוכרח דה״ל דוקא כהליכה ולא כחזרה ולק״ע‬ ‫דקא הכא דשכיחי עירכם טוכא ולכן לא משייד כלום‬
‫דיפיש כרנכ״י דמפני קכ‪:‬ת גויה קאמ'ולעולם חף כחזרה‬ ‫■אכל התם חדנן חולדה דשקל חמץ אמרי' אימור משיירא‬
‫כן אלא משוס דקאמר רב לא ידענא לכך קאמר דר״א‬ ‫ועמ״ש בענייתין כש״ע הי' תל"כ ‪:‬‬
‫סלמידו כמתן ס״ל ‪:‬‬ ‫לחורה נבדקת ואין ציין להכיא לה‬ ‫כד״ה‬
‫ד ף ט ' ע ״ א מ ת ג י ' מבית לכית וכו'נ״ל‬ ‫אוד הנד כלילה אלא כודקה ביום‬ ‫‪,‬‬
‫רזו אף זו קתני דלא‬ ‫עכ״ל לכאורה לכתחיל' א"צ לכדוק כלילה אלא מניח למח'‬
‫“חוק וגם אין לדבר הוף דאון‬ ‫וטרק כיום והוא תמיה דכל כמה לאהיודיהמצוה כתיקנה‬
‫חוששים אלא אפי' ממקום למקום דהוא קרוב ייתר רש‬ ‫מהדרי ועוד דהול״ל חין צר״ לבודק' כלילה ועוד דשמא‬
‫ל־ בר סיף תפ״האין חיששק וכן הוא להריא כתקפו ה‬ ‫‪-‬יפשע ולא יבדוק כיום ולכך נראה דמיירי בי״ד ולכך כי]'‬
‫לקמןכר״ה ואין חוששים וכי' ע״ש דלת כר^' מ׳יק בתי'‬ ‫ז״צ להמתין להבי' לה אור הנר כלילה מלא ימתין למחר‬
‫להרמכ״ם שכ׳לפי׳רש״י הוי זו ואצל״ז עיש ‪:‬‬ ‫ובודק כיום וייתר נ״ל להגיה להביא אור הנר כלילה אלא‬
‫׳ ג ס' טעמא רלא חזינאדשקל וט׳אכל אי מתני'איירי‬ ‫כודק כיום וכי״ד קאי והיינו אם שכח מלבדו' כלילה •ובא‬
‫דחזינןדשקל לאק״ל דאמאי נקט הך טעמא ראק‬ ‫לכדיק כיו' בודק לאוד היום ועיק להפי״ח ועיין מש״ש ‪:‬‬
‫‪.‬לדכר הוף דהיינו ‪ p‬אכל לא ק״ל אלא משום דהךרישא‬ ‫‪ .‬מטה וט׳והא דלא משני וכו' עכ"‪.‬ל‬ ‫תליס' כד״ה‬
‫לא איירי אלא דלא חדנא דשקל אכל אי תזינא דשקל ודאי‬ ‫עיץ כמהרש״ל ומהדש״א ועיין כה'‬ ‫‪.‬‬
‫נדיך כריקה ואמאי נימת אכלתיה ככ״ל כוונת מהרש״אזל‬ ‫גרק הפית שהשיב כדעת מהרש״ח ועיין להכ״ח שהוא‬
‫"ל דהש׳יס כעי לאירועי הך טעמא דרישת היה‬ ‫ועוד נ ‪:‬‬ ‫‪...‬‬ ‫_ ‪.‬כדעת מהיש״ל ע״ש ‪:‬‬
‫משוה !״'א חוינא דשקל ולא משוה דאין לד״ה ועליה קדיק‬ ‫‪.‬הנא וני' שאני התם דודאי איכא חמץ ־וכולי‬ ‫גד״ה‬
‫למילתיה אי מזינת דשקל ‪:‬‬ ‫‪ _. ■ .‬עה"ל ועיין להפר״ח שתמה על החיה' מהך‬
‫ב ד ״ ה ואס ת״ל ונו' וי״ל דלה דתי‪ .‬לשאר‬ ‫•מעי‪ .‬דכא ככר כשי;נחש וט׳ וטנתי רצרת דהוא הפן־‬
‫הפיחי‬
‫מסכת■ פסחים‪ ■ :‬פרה א‪.‬‬ ‫אברהם‬
‫ולו' דזורה אותם ודש ככית ושוב איןלי תקנה זהאינו תלוי‬ ‫הפירןי וט'‪.‬ודמי לפפק כיאה וכו' עכ״ל רצינם ■לומר‬
‫כר״א וגה כיון שהוא כאישור לאי תקנה היא ונ״ל דהתם‬ ‫׳והויא הך דמדורות הגויה כר" א דהיה ליה גבי הפק‬
‫כיון שהפניה שכוליה לעשות עיהה אמח' שאוט אוכל‬ ‫כיאה טהוד ואין לתמו' דאקאתי הך מחני׳דכ״ההיאכר״א‬
‫מההאלא עראי דהוו כאילו מונחים כשדה כיון דאפ ‪x‬‬ ‫־דהוא שמותי דככד כ' התוה׳כפ׳ח״ה דף נ״ה דגיהי׳ר״א‬
‫שיוציאו אותה אכל הכא דמעחה כדי שכהמתו אוכלת‬ ‫''דלאו איהו שמותי אן ק׳דלמ״ל דלא דמי וכו' בפשיטות‬
‫ודאי אין כאן איהוד לגכי כהמה אן אחר שהוא דכשוורד‬ ‫׳הול׳׳לדהך מתני׳כד״א המטהר כה״ה כמ״ש התוהפז'‬
‫לכהמה שוב אין כה תקנה להוציאה ושמא ליידיה תהו‬ ‫ל־מןבד״ה ה׳כיאה ועיין כמהדש״א שה ונ״ל דכוונ׳‪-‬לו'‬
‫הערמתו אן מדכרי ה״ר אפמם הערמהשלו מפני שמתכייש‬ ‫דאף דככן מורו כהכי ולא פליגי דככן דשה אלא דוקא‬
‫וכו'ולשיטה זו אינו כן דמן החן אין יכול לפטור עצמו‬ ‫הד‪,‬ה יהיחז־ה שה הטומא' דקאמר והטומא' ככית ר״ל‬
‫כלל דמשעה שהכנישו לא שחא ליה לאכול ממנואלאעדאי‬ ‫הוחזקה שה אכל הכא דלא הוח‪ '1‬כלל דמי לה'כיתה דר״א‬
‫ואין כידו לזכותו כלל אה לא שמערי' לזכות לכהמה איך‬ ‫ד־כנן מורישה היכא דלא הוחזק וכן ראיתי להדב אליה‬
‫שיהיה דעת התוה׳דפ'הפועלי'ה״ל כרעת ה״ד אפחהול‬ ‫ירכא שפירש כן אלא שמתוך דכריו ניכר שנעלה ממנו דכרי‬
‫ומפרשי הערמה אכהמתו קאי וכןשי׳הת״ח והקו'השנית‬ ‫התיה' דה' ח״ה ע״ש וכאמת ממשמעו' המשנה לפה לא‬
‫שהק׳התוה׳כמנחות ככר תירצו התוהפור)שה דגרע גוק‬ ‫משמע הכי ועור מאי מק' התוה'לקמן גני הפק גידדוה‬
‫דשדה כיון שכן רגילות כשדה וכו׳ודש״י שה כ׳דלאה״ל‪':‬‬ ‫מהא מתני' רכל שאת׳יכו׳להיכו' כיין דאיי' כהותו' לטומ'‬
‫כ א ״ ד הוינו כהנן דלא חזו אלא לכהמה עכ״ל והשתא‬ ‫וגה לא תי׳הכי וראיתי להתי״ט שה' שפי' הן דקא■' והטומ'‬
‫שפיר א״ל דאףכדרכנןלא אתי ה׳ומוציאמידי‬ ‫ככיי) דהיינו הה'נולד ככית ע״ש ונ״ל רכיינת התוה' היא‬
‫ודאי וק״ל דמשנה שלמה היא כמיש' ידים פ"כ ה' נעשה‬ ‫ד־מי לה׳כיאה ר״ל דאה נהתפק אה נכנה למכוי כלל או‬
‫כהה מלאכה ה'לא לא נעשה וכו׳ה' טהורוי״י מטמא‬ ‫לא ודאי כ״ע מורו כמ״ש הראכ״ד כפ״ד מה' אכית הטג'‬
‫משום דאין הפק מוציא מיח ודאי וכמ״ש הרא״ש שה הח‬ ‫כמ״ש שה הנ"מ והיינו משו' דלא כא לכלל ה' כלל וה״נ‬
‫■ דלדעתיכנן אתי הפק ומוציא מידי ודאי דרכנן וליכ' למי'‬ ‫׳אימור לא כא לכלל ה' אכל לקמן גכי כור דהיינו שהטילה‬
‫מתני׳ר״י דככר התה לן תנא כרכנןכפ"דדמם'טהרו'ועוד‬ ‫ונולד לנו ה׳כהכדח אפי'כמה הפיקי אשיר ‪:‬‬
‫מאי מקשה הש״ה מהן כדיתות וכו׳ויל שאני יחם איןלהם‬ ‫כ ד ״ ה כדי וכו׳וכתיהפתא תניא וכו' עכ״ל כתכו זה‬
‫עוקר מן התורה וכמ״ש הר״ש כפ״זממם' תרומות אן הא‬ ‫לאפיקי מפי' ה״ר אפריה ו״ל שהכיאי התיה'‬
‫ק״ל מההיא דפ"כ דמקואות ה' טכל ם'לא טכל טהורור״י‬ ‫כמנחית ע״ש ‪:‬‬
‫מטהר והתם יל עיקר מן התורה כראיתא כעירוכין דף‬ ‫ב א ״ ד דמאגי' איירי כשלא כיטלו וכו' י״ל והגיע‬
‫לי׳ו ע״א ת״ל דוקא התם דירד לטכול‪ .‬לפנינו אכל הכא‬ ‫שעת איהודו דאינו יכול לכטל והוי הן כריקה‬
‫דנהתפק להו כעיק' אם תקן או לא כהא מודוכ״ע דלאאתי‬ ‫מדאוריי׳יעוד נ״ל כיון דכשעת חיוכ הכייק׳הואדאוריי'‬
‫הפק ומוציא מיח ודאי גם הןדחדנא דשקל לא נתכדר‬ ‫כיון שלא כטל אין כידו לכטל •וליהוי איהירא ח־כנןכןלמד'‬
‫לנו דשקל לאכילה דאימור להצניעו ולא דמי לירד לטכול‬ ‫מדכדי הש״כ כי״י הי' ק״י ככללי הה״ה שלו ע״ש ‪:‬‬
‫ועוד א״ל חקא כדיקה משוה דאפשד דהוי דאוריי' ולכן‬ ‫משמ' דלגמדי פטור וכו׳כמדי דמאכ' כהמ'‬ ‫כא״ד‬
‫החמירו כה אף דהיא עכשוו דרכנן לא כן טומאה דהתה‬ ‫וכו' עכ״ל וק' א״כ מאי מעריה דקאמר כיון‬
‫דלא אפשר להיות דאורייתא ‪:‬‬ ‫דה ‪r‬ן כן דמיתד להכניה שכולי' למאכל כהמה והת״ח כ'‬
‫‪ '01H‬כ ד ״ ה כל מקום וכו' כח״ל עכ״ל עיק‬ ‫רמעדי' למאה' כהמ' ואת״כ אוכ' הו' ענמו משש דכהמ'‬
‫כמהרש״א ועיין כה׳חק נתן הי״ו‬ ‫אוכלת קכע אפי' שראה פני הכית וכו' ע״ש ואני תמיה‬
‫ואחד המחילה הוא תמוה דאה״ד דמק' היכי תני ככחי'‬ ‫אין יצא דכד זה מפי קדוש דככד הכי'התוה'מהתו׳דכיצה‬
‫לחלק כין ח״ל לא״י כיון דהוא דאודיי' ועוד כודאי קושית‬ ‫לשלול פי' זה גה מ״ש דאפי' טכל גמור כהמה אוכלת לא‬
‫מהרש״א אינה עלהתו׳ולא^להימכ״הדאפ׳שיפר׳מתני'‬ ‫ידענא זהמניןלודכה־יאתנן ומאכיל לכהמה עד שימרח‬
‫ככועול ועוד ק״ל מאי הק'התום'לקמן מהן דמם' טהרו'‬ ‫ואפ' דה״ל דהן התוה' מיידי כהכניה לעצמו ולגן אהוד‬
‫דכל שאתה יכו׳להרכו׳כהפיקו כדה׳י טמא דהת' קהי על‬ ‫'לאכול קכע וכהכי איירי הן מתניתין דאינו מאכיל טכל‬
‫טומאה דאוריי׳ונ״ל כיון דהטומה׳היא דאוחי' מחמירק‬ ‫גמור לכהמה אכל אה מעיקרא כוונתו למאכל כהמה‬
‫כהפיקה כשל תורה וכן אמרו כעייוכין דף ל״ו ע״א ועל‬ ‫אה"נ דמצי אכיל איהו גופיה וכה״ג אמרינן כפרק קמא‬
‫כורחן לא פליגי רכנן התם אלא כשם טומאה אכל כגוף‬ ‫דחולין דף י' גכי דמאי וצ״ע ‪:‬‬
‫הטומאה דהכא דהוא דאוחי׳מודו ולא גרע מהא דתנן‬ ‫ראיתי שגה התוה'‪ ,‬כפ' הפועליה דפ"ח ה״ל‬ ‫ועתה‬
‫כפ״ד מטהרות אכל הטומא' דדכרי' הפיקה טמא ולדע'‬ ‫כדעתת׳יח ע״ש ויותר ישלתמו׳מלכדהתימן'‬
‫הדמכ״ס זל כלאו הכי לא ק' כיון דמדור העכו״ה ככלל‬ ‫מה יענו להן דכיצה שכ' וראיתי להד״כ כש"מ לשה שהכי'‬
‫א ק העמי׳הרירו׳ככללכמאי דתני כמתני׳התם אף כה״ס‬ ‫פי׳ה״ר אפריש שכ׳התוה׳והייה אא"כ ווצואה ויזרה ויעמד‬
‫תו'ין כרה״י ועיין כתוהפת' והכיאה הר״ש כפ׳י״ח מאהלו׳‬ ‫עממה כראש גגו וימדח שה עכ״ל וראי' כתשו' הרשכ״א‬
‫דאף על מגע מדור העכו״ם נחלקו אס תולין או שודפץ‬ ‫הי׳שה‪-‬׳א שהכיא פי׳ה״ד אפריה זל וכ' ומה שהק' התוה׳‬
‫ע״ש ודוחק לו׳דהן מתני׳כד״י ולא כרכנן וצ״ע ‪. :‬‬ ‫תוהפ׳דכיצה א״ל התה כעודן שכוליה שאה' שיתחיי'‬‫מהן ני ‪>1-‬‬
‫כדי שתהיה וכו׳ומהכא נמי ודעי' וכו' עכ׳ל‬ ‫כד״ה‬ ‫שמא יוציא׳ ומר ויכניה ויעש מהה גורן כדהשגגווימרח‬
‫ועיין כמהרש״אז״לשהוצ'להכיאדאיה לדכריו‬ ‫אכל דשיכניההכמון ודש וזורה ככית אינה יכולה לכא‬ ‫שה ■י‬
‫מפ' כ״ש והדכריה כדוריה כתום' כפ' אלמנה לכ״ג ע״ש‬ ‫לידי חיוב לעולה וכו' ע"כ ומעתה מ״ש כש"מ עד שיוצי'‬
‫ועשיריה כמ״א ‪:‬‬ ‫וכו' לאו דוקא אלא כל שכיח להוצי' ולהכניה חייב וכ״מ‬
‫כ א ׳ י ף ורש״י כשכת לא פי' כן עכ״ל משמע לפי' לא‬ ‫מלשון התוה' דמנתית משה ה״ר אפחה אן הא ק״ל א"כ‬
‫ילפי' מהכא כישיט תחמה וכן כפ' אלמנה‬ ‫י‬ ‫אה'נ גכי ד׳אושעיא אה הוא כעורו כמק שלו ודאי חייב‬
‫לכ׳יג וכפ׳כ״מ לא כ׳יה עד שדחו פי׳דש״י ולא ידעיזמה‬ ‫' ‪':‬שיוציא' וכז' וי‪,‬״כ מאי פי־י־ כפנחות דעכיד פד״א‪.‬‬
‫הפרש‬
‫ה‬ ‫יג ^‬ ‫מסכו; פסחים פרק א‬ ‫אבדהם‬
‫קמוך הואלקכר וספקחורליכאפותחטפחונאסרכלהמ^‬ ‫• הפרש ביניהם כזה דכן נמי נאמר לדעת יש׳י דמעיקרא'‬
‫כ ק שהוא רה״י ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫«*« ‪•tik «*l‬‬ ‫‪_____ ^__/._t.‬‬
‫*& ‪ D‬הא בי״ג וכו' יק״ק לפלוג וליתני כדירה במה‬ ‫‪ 1‬מכ״ש‬
‫דברים אמודים כי״ג אכל כי"ד חוששים וצרין■‬ ‫‪. .‬׳ משעין‬ ‫דטמא' אף טמאה )‬
‫לכדק הוא וכני ביתו ול״ל כדין אחד דמה שמשייר וכולי‬ ‫ה־מה והשתא ילפי' טהורה מכ״ש וכי הי‪ :‬י דילפי׳לענין‬
‫וי״ל דאגב אורחיה קא משמע לן דקא כי״ד הוא דיניחט‬ ‫כיכל ה"נ לעני; תרומה ואף דאפשי לו' דכוונתם לדחות‬
‫כצינעא אכל כי״ג אין צריך ואפי׳תיקון דלית כיה טידחא‬ ‫פירושוותו לאלאהו״ל להכיא פירש״י כאלו המקומות כית‬
‫כולי האי כיק יכלא״המצרה ככתי׳לא מצנעא ולא משיירא‪:‬‬ ‫דאין כאן מקומו ו‪:‬״ל דרך חמף דוראי כ״ש דכת׳ רש״י‬
‫^‪ 0£I‬ושני כק ם אחד כדו־ ואחד וכו' נראה דלרכותא‬ ‫הוא מפני כזוי קרשים דתנן כשבועות פ״ח דלא ניתכה‬
‫קאמר דיזף דאיתר' הכית מחזקתי' על ידי כניסה‬ ‫י‬ ‫תרומה אלא להיכה ולא להרלקהוכודאידכרוהלאנעלם‬
‫סמכיקאשאני אומר כיק דאיכה תלייה להיכן נכנס האיסו'‬ ‫מהתוס׳ז״ל שהם כעצמם הכיאו הך דמחממי; לו חמין‬
‫ייך אי ליכא כיה שאינו כדיק לא תלינן לומר דמצה נכנס‬ ‫רלא איירי אלאכשמן טמא אלא דלא ניחא להוכיהדהתס‬
‫לכית כרוח כיק דעכ״פ צריך לכרוק אחר האחר דלא‬ ‫אקרא קאי והך דכוד קרשים אינו אלא מדרכנן וא"כ‬
‫תלינן להקל לזה ולהחמיר ליה ואס הוא אזל לעלמא היינו‬ ‫הראורייתא ליכא כ״ש דלא ילפינן טהור אלא מטמא ק‬
‫כית שאינו כדוק ונרא' לי רה״ד היכא דכ' עכברים אתו‬ ‫ל עת יש״י דאית ליה מכ״שמפ׳הך קראי אהמכ׳כעלמא‬
‫ושקלו אכל אם עכבר אחד שקל או שאין כאן אלא קופה‬ ‫ולפי יה לא ילפינן מהבא הך כרשיני תרומה אך לדע׳החו'‬
‫אחת של חולי׳ודאי מח׳ותל־׳של חולי׳או של מצה הו׳ שנפל‬ ‫רהוא דרשא גמורה שפיר ילפינן מהנא והשתא מרוקרקי'‬
‫וכן היא מתניתי; כפ״ז דתרומות והטעם דאימיי■ האיסו'‬ ‫דברי התוה' שם שכתכו פירוש אכילה ולכאורה ללא צודך‬
‫לא נעקר' ממקו' כלל והוי כמקום קכיעותו לאיסור ונניץ‬ ‫אלא לאפוקי פייש״י דלפירושו שפיר אתיא אף הנאה משוס‬
‫כהד״ש שם כמ״ש ועוד יש לומי וכו׳ע״ש שדכריו צ״ע ־‪.‬‬ ‫בזיי קדשים ואחו דכרי רש״י כפשטן שכתב כפ׳כ״ש רל״ג‬
‫ש ‪ U‬היוני כ' קופ ח ככד כתכתי משם התוה' דיכמית‬ ‫ע"כ כר״ה דאמר קרא ח״ל כי היו טכלי הוו שרו כ הנק‬
‫דהכא לית כיה חזק׳כיו׳דאית־׳ע״י נפיל׳ע״ש וככר'‬ ‫וא הורים כאכילה וכו׳דאף כשאר טכל קחמר ולא משום‬
‫דנעלם יה מהשע״ה כה' מקואו'דע״ו שכה‪ :‬דהכאישאנר‬ ‫דהוא של חמך כמ״ש התוםפותשם והיינו דאזיל לשטחי'‬
‫משום דאית כיה חזקה וכו׳גם הך ראיה שהביא מתוספות‬ ‫הא‪.‬דילפי׳כפ׳כ״מ הוא אסמכתא כנ״ל אך מדכרי המ״ל‬
‫י'‬ ‫אינה כלום כמ״ש לעיל ‪:‬‬ ‫'‬ ‫'י‬ ‫כפ"כ מה' תרומית משמע דחף התוה' מורו דאינו אלא‬
‫* ‪ Ou‬אימיר וכו'כחמץ דאודיי׳וכו׳כדיקת חמך דאוריי'‬ ‫הסמכה' ולאו מראורייתא והוצרך להכיא מהתוה׳דפ׳כ״ש‬
‫וכו' איכא למידק מאי ס״ד דמקשה דהא לא אפ'‬ ‫יסכיר' לסו דהוא דאורייתא ע״ש וכמ״ש ידאה דממקו'‬
‫לומד דכדיקת חמך דאורייתא אמנם לפי מאי דסוכרים‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫הוא מיכרנג ‪:‬‬
‫דכריקה וכיעור'מן התו־ר‪ ,‬ניחא דמקשהה״ל דמיירי כלא‬ ‫ד״ה האי מאי וכו' א"נ אויחא דמשיירא וכו'‬
‫כיטל וכו׳אך לדעת הדא״ש דה״ל דאין לבדיחה וכיעור‬ ‫עכ״ל ויש לגמגם דא"כ היכי שייך לומר אימו'‬
‫מ; התודה י״ל דס״ד דמקשה דמרמי לגמרי נשני קופ ח־‬ ‫אכלתיהדאכתי משיירא ולולי פורושו היה נ״י' דס״ל לרכא‬
‫דאף כאכילה מותר ואהא מקשה דוקא התם משו׳דאכיל'‬ ‫דכלחס לא משיירה והוי ככשר וכן נמי פי'כעל המאור‪'.‬‬
‫תרומה'הוא דדכנן אכל הכא אכילת חמך דאורייתא לא‬ ‫זל גכי תשעה צכורי; של'חמך וכו׳יע׳ש והא דאמרי׳כריש‬
‫תלינן ולומד דודאי מה דנמצא ככית כרוק הוא מצה‬ ‫פר־ כל שעה^דאי הנא חיה משוס דמשיירא לאו מילתא‬
‫ותיק נו הכא לענין כ־יקה דרכנן היא והכי דייקלישנא‬ ‫כפיקה היא אכן צריך לומי■ דהא דיקאמר הש׳יה לדכא נהי‬
‫דמקשה דלא קאמר כדיקה כלל אלא דס״ד לאכילה ‪- :‬‬ ‫דשייורי משיירא ר״ל אס תמצי לומר ‪■ :‬‬
‫ר*צ‪'1‬׳י ד״ה שחולרה וכו' וסתם חור וכו׳פי׳ט וכו׳מכי'‬ ‫ג ס ' ל״ת הטילה נפל וכו' יש ל־־ק־ק ראפילו‬
‫מהרש״ל נראה דלא הוי כוקעת ועולה וכולי‬ ‫ודאי הטיל׳יהא מיה'משו' ס׳ס רשמ׳אכלו'‬
‫ומתיישב כזה דכרי התוס' רעי׳י ע ’ש דס״ל כרש״י ‪ :‬י‬ ‫אפי׳לא אכלו׳שמא גררו' וי״ל רזה לא מקרי אלא הסק ת'‬
‫הפק וכו' אפילו הפק י אח־ טהור‬ ‫תוס׳ בדיה‬ ‫דשמא ע־יין ככור או לא דמ״ל אכלוהו_או גררוהו ושוב‬
‫ראיתי לה׳מ״א הי׳תל׳יט שכתב כעין יה ושמחתי אך הא‬
‫עכ״ל הא דלא _מתק ליה הכי משו' דאין‬
‫ספק מוציא מירי וראי אף כרייה כ"כ מהרש״א כפ׳ק‬ ‫קשיח לי כי ל־מ'ש התוספות כע״ז רמיייי כבו־ ־צ־ וכו'‬
‫רנדה והקשה החה״ש ה״ד אברהם טייב נר״ו דהיכי אתי‬ ‫ס רשמא‬ ‫ליקמה כוראי והכור יהכ ומשום‬
‫לתירק ב׳של הגמ' דמיירי כודאי וטהוד משו' ודאי גררו*‬ ‫האהיל על מקום הנפל ואפילו; האהיל שמא אכלוהו או‬
‫ועדיי; איכא למיחש שמא גריוהו תחת רגליו ול״ק דהך‬ ‫גררוהו ואפשר כיו; דיש לט לספק אס הוא ככור או לא‬
‫גכי תחת רגליו הוי הפק ולא ודאי דהא הכהן לא חזר‬ ‫ודאי מתחילין כו כמ״ש הש׳יב ככללי הה׳יס ואם כן שוב‬
‫הכיכח הכור ‪:‬‬ ‫י‬ ‫אין כח כספק האחר להתיר׳כיון שאינו רגיל כמ״ש התו'‬
‫והא פ ח ח טפח מכיא א־ הטומאה וכו׳עכ״ל‬ ‫בא״ד‬ ‫ועוד יש לומר דלא אמרי״ ס״ס אלא כספק ולא כו־אירהא‬
‫שמעתי מקשים משס פ״יז״ל מהא דאמרינן‬ ‫ס פ כלה״י אינו אלא הפק אחד אם לא ספק הרגיל וס'‬
‫כמה׳אהלח ברפי״ג חררוהו שרצים כמלא אגרוף וא״ב‬ ‫אין לו לדחות הודאי אלא הספק אכל לפי יה הוי‬
‫שפיר איכא למימר דאיכא פותח טפח ואפילו הכי איט‬ ‫המקשה והמתק הכרח חלוקות להמק' אלים האי ספק‬
‫מביא את הטומאה דכעינן כמלא אגרוף ועלה בדננתי־‬ ‫גרידח תפילו נכי וראי ולמתק לא מהני אפילו עמו ספק‬
‫לומר דהא כהא תליא דכיון דאינו מכיא את הטומא' כ״א‬ ‫דחי יעק להיב מש״ל כפ"כ מהלכות חו"מ הלכה י״ג‬
‫מלא אגרוף ה״ה דאינו חוצך אלא מלא אגרוף והתחפות‬ ‫■‬ ‫וכמ״שכעניוהקסי׳תל׳ט‪:‬‬
‫דנקגיו פ ח ח טפח שיגרא רלישז הוא אך שראיתי משנה‬ ‫‪ QC‬התם ודאי וודאי הוא וכו׳הא דלה מ ת ק רכא■‬
‫ערוכה כיפ״ג שם שאמרו חור שחררחו שרצים כפותת‬ ‫לעי‪ -‬הכי משוס דהכא מקום האיסור ידוע ושפיי‬ ‫_י‬
‫טצת וצ״ל דאיידי לענין שמביא הכיומאה לכלים שבתוכו‬ ‫תעיזנן גררוהו לחודן אכל לעיל נכי מדור עכו״ם כצג‬
‫או‬ ‫מקום אמודנן ששם כו ק כ י ואף אם גררוהו מכל מקום‬
‫פסבת פסחים &דר! א‬ ‫‘אברהם‬
‫הסיתי מודה לר״ל ואם כן הכא מאי מדמי לב׳ קופוגן‬ ‫יוו לענק חצילה דלא אמדינן נוקעת ועולה אכל להכני׳‪.‬‬
‫דקא התם דאי נמי הוי איפכא מותר אכל הכא דאי‪.‬הוי‬ ‫ומוציא העומאה כעינן מלא אגרוף ועיין להרמכ׳״ס שם‬
‫איפנא לא מיפטר ומצדק כריקה ולכך לא שאני ונראה לי‬ ‫אף שר״י פליג שם וש״ל דכעי' מלא אגרוף וכמ״ש הר״ש‬
‫לומד דגכי כייקת חמק דלא שיק למיתני כיה או מב או‬ ‫פס מ"מ התיס׳הכא איירי אליכא רחכמיס רטיהמ ה כ ק‬
‫מיעוט חשכיק ליה כמחצה על מחצה ראם לא כן היפי‪.‬‬ ‫השר על כן נ׳ל רהתוס' סכירא לי׳כמ״עהר״ש מ״ד משם‬
‫עכרינן ביה דהא קאי אם יש כככר כי אם כזית‪.‬חמץ צדי׳‬ ‫ספיי רכ״ה ה״ל רחור שחררוהו שרצי׳כפאח טפח והכחי'‬
‫כ־יקה וכן נמי אם נכנס לכית מאר» ככרים הוי נמיצרק‬ ‫פליגא אמתניתין ונ״ש ראית לן סתם ספרי ר״י רקיימי;'‬
‫כ־יקה אש כן חשיב שפיר הך כית והך ככי חמק שנכנס•‬ ‫אליכי׳אך הא ק״ל כיון דסתם חור אין כו פיתח טפח ‪.‬‬
‫הד כאלו תערוכת חד כחד ק״ל ‪:‬‬ ‫חיישינן שמא החור שלהן כקרקעית הכור וטומאה כוקעת‬
‫ג ם ' הפק על ספק לא על הייט‬ ‫ד ף י'‬ ‫הוי ‪ m‬להך כיכ קינור רפרק שלישי דאהלות רטומאה‬
‫כקעה וכפלוגת' וכו׳עיק כפי'‬ ‫_ _‬ ‫כיקעת ועולה ‪:‬‬
‫רש״י וק״ל ראמאי לא הכיא הך מתנו' דלעיל מינה|דקאמ'‬ ‫היינו וכו׳אכל הכא לוקמה אחאת כדו־ ע' נ‬ ‫כד״ה‬
‫חנית כי״ה ספק נכנס הפק לא נכנס טהור לכולי עלמא‬ ‫נראה דוקא הכא דאיכא רוכ להתירא ואינו‬
‫כיק דלפי האמת ליכא פלוגתא כזה ועוד דהא קאמר‬ ‫הפק חשוכ מהני לו הן חיקה אכל כעלמא לא מהניא‬
‫וכפלוגתא וכו׳ודוחק לח ‪i‬ק היכא דאמי כפלוגתא לסיכא‬ ‫הך חקה כיון דאיתתנ וכמכואר לקמןגכי תרומה דאוריי'‬
‫דאמד פלוגתא וכו' ולולי פירש"י והתוספות נ״ל דכדיקת‬ ‫רלא סמכיכן אחזקה כיון דאיתדע על ידי נפילה וכן כת'‬
‫חמץ כיון שהיא כרה״י דמיא לספק טומאה כרס״י אך‬ ‫התוספות כיכמה דפ"כ וכן כתכ הש״ע סי׳תל״ט דהאי‬
‫היינו דוקא היפא דלא ניטל אכל אס כיטל כיק שהיא‬ ‫ספק אינו חשוב כ"כ ע״ש ‪:‬‬
‫דרבנן אין לחלק כין ר״ה לרה״י ולכך לעיל דמיידי ככיעל‬ ‫כ א ׳ ד ונמצא קכעי אי שדי וכו' עכ״ל וצרק׳לומר‬
‫‪ w n‬אותה לרשות הרכים והכא דאיידי כלא כטל‪ .‬דיננו‬ ‫דהאי סוגיי׳כרכא דס״ל דאין לחל׳כאיסו׳תור׳כין‬
‫אותה לרשות היחיד והיינו דלא הניאו ‪ p‬משנה דחטת‬ ‫כרת ללאו ודלא כרכה דמחלק כהכי כמבואר כפרק שני‬
‫כיק דאיירי כרשות הרכי'והיינו נמי דלא מוקלנינן אחזקתה‬ ‫■‬ ‫דיכמות ‪:‬‬
‫שהיא כדוקה כיון רהשתא מרמי לה לטומאה כרה״י דלא‬ ‫ב א ״ ד שנולד הספק כמקום קכיעית אכל א״ל ראיט‬
‫אזלינן כתר חזקה אכל קשר» דא׳יה לא דמי כלל‪:‬כק דליב'‬ ‫הו״ל וכו' עכ״ל משמע דאף כראינו הוו אי^'‬
‫ס״ס כולי עלמא מורו לאיסור ולעד״ן זהו כוונת| המאור‬ ‫דאורייתא ולא כעו למימי דהוא מדרכנן משום דעדיין•‬
‫זל שהעמידו כס״ס ולתק כל מוז שהקשו התוס' וכמ״ש‬ ‫קשה דמאי ראיה מהן תשעה חנויות דהוא דאוריי' אכל‬
‫אך מה שסיים כעל המאור ז״ל והנא כ״ע מומ משום‬ ‫הר״ן כפרק ג״ה נתב דאין איסורו אלא מדרבנן משום‬
‫דכשאר איסורין מורו רבנן דמתידין כה״ה עדיין לא א״ש‬ ‫גירה שמא ק ח וכו' וגכי ט' צבורין דליכא האי גורס א״ה‬
‫מאי דקאמר וכפלוגתא ועוד תיפוקלי דאוקמה אחיקתיה‬ ‫רני אותו כקבוע וצ״ננ גם מהתוספת' דטסרית הכיאס‬
‫שהיא כרוקה ובאמת לשיטת רש״י כע״ז דפליגי כ ספק‬ ‫הר״ש כפ״ה מטהרות מ״א משמע כהריא דהוא דאודזית'‬
‫אחד ח״ש הש״ה כפשטיה וכאמור ‪:‬‬ ‫ב א’ ץי והא דפרק כהתערוכית יכו' עכ״ל מ־כרו‬
‫|״מ' הגיח ט' ומצא עשר פלוגתא וכו' ק״ק דאמאי לא‬ ‫הר״ש דו־א התם רמקודם נתכטל הקכיעות‬
‫הביא משנס כמה' מעשר שני פ״ד משנה י"כ‬ ‫כיק דניידינהו וכן הי׳כוונת התוס׳כוכחי׳ע״ש כח״ן ובניין‬
‫דהיא הלכה פסקה כר' וי״ל ראפשר דמיירי התם כשני‬ ‫להפר״ח י״ד סי׳ק״י סנ״ח ע״ש ‪:‬‬ ‫י‬
‫כישין כי היכידלהויאף כרבנן הכלהכ׳יכחמץ מיידי כ הניח‬ ‫כ א ״ ד ולהכי נמי גודינן החס טפי וכו' כיון' שאק‬
‫ט' ככרות כסל אחד ולכך הפלוגתא מיידי נמי כהני‬ ‫האיסור ידוע וכו' עכ״ל וכתב מהרש״א לפי׳ד‬ ‫י‬
‫ועיין להדאכי׳ד ז״ל כפ״ו מהלי׳ מע"כ וככ״מ וכמהדי״ק‬ ‫א"צ לזה ע״ש ולפי רכריו צ״ל לא אפשר התם כנישה כלא‬
‫בס ע*ש ע ו ן נראה לי לומר התם דוקא כחומר לו אכיו‬ ‫ראיס דאי לא״ה אמאי ימיתו כיו; דשייך כלא ראיה דלא‬
‫ואפ‪-‬לו שלא שמע ממנו כל כך אפשר דלא אמר מעיקרא‬ ‫שייך למגזר והתיס' דפירשו ההם כרואה איתם לאו משום‬
‫אלא מנה ולכך הוי מעשר אכל הכא דהו' עצמו הניח והו*‬ ‫־לא שיק כמציאות אלא משום ראם כן הו״ל להש״סלכאר‬
‫עצמו מצא אמרו דכנן י־הק חולי; וכן מחלק כירושלמי‬ ‫יה אכל לפי המס־‪ ':‬אס"נ דאסיר אף כלא ראיה מכת‬
‫רביצה ע״ש ;‬ ‫ק־ גורה אכל לפי דכריו צ״ל כמ״ש אך מעיקרא דברי‬
‫רי^״י ד״ה ר״י אומר כין כך וכי; בך טמאין דגרסיק‬ ‫מהרש״א תמוהים דהא כתכו התיספות בפ׳גי׳ה דאף אם‬
‫עכ״ל נראה דכא לאפו‪-‬ק מגירשת כעל המאור‬ ‫פירשו מעצמם אהוריס מהך גזרה והכריחו יה מדקתני‬
‫דגריה טהורוס ור׳יהודה לחומ־א דהא אמרינן כפרה כ'‬ ‫י־עו ופו' וננוד הוכיחו זה מהך דכוסית וכו' יאס כן איך‬
‫דכתוכות דכ׳׳ז והא הכא דשיי' לכולהו ככ״א דמי וצפ״ז‬ ‫שלק לספק כהני ואפשר ליישב דכריו דזהו ככלל גזרתם‬
‫■אקשיי׳למיפשטמר״י דלית הילכ׳נותי' לגני ר״י לכךגדיס■‬ ‫אף אם פירשו מעצמם‪.‬כיון דשיק גזרה כפירוש על ירי‬
‫טמאים ומייתי מר׳י דהילכתא כוותיה ונמו שפידש״י שם‬ ‫כבישה ולא פלוג רכנן כגזדתס אכל הנא דאין כאן מקום‬
‫‪.‬‬ ‫אך הרב המאור ש״ל כפי' ההוס' שם‪.. :‬‬ ‫צק גזרה שפיר אמרינן כנמצא מותר והך הוכחה לכוסות‬
‫ד ״ ה כזה אחד זה וכו' היה המעשה שלי ושל חכית‬ ‫מ י כיק דהתוספית לא הזכירוהו בכאן אפשר לומר דאיי׳‬
‫ובו' אכל איני נשאל אלא על עצמי וכו' עכ״ל‬ ‫בפידש לפכיט ושוב ראיתי להרא״ש כפרק ג״ה שכת׳דבדי‬
‫לכאורה נראה דהכריחו לזה דאי לא״ה אלא כל אחד כא‬ ‫מהרש״א משם השאלתות ודחה דכריו מ ק הוכחק דכת'‬
‫לשאול הלכתי נשכיל א׳מהם ואיני יודע אם הוא בטהור■’‬ ‫התוספות ומסתימה על מסרש״א דנעלם מעיניו זר‪ s‬ובנל‪-‬‬
‫חי כטמא פשיטא דטר‪4‬ורי' כ' ולא מיתיי כשיקרא דאיינוד‬ ‫^ כ; נראה דהתוס׳המט כזה איבריהם שם ‪ ■■■ :‬׳■‬
‫כל אח־ כשביל של חבימ אכל זה לא יתכן ראם כן קי״ל‬ ‫ד ״ ה היינו ש‪:‬י קופות ופו' לא אתי כר״ל וכו' מכאן‬
‫לפרש זה כפשטא דמהניתין ולא כמסקנא אלא ודאי דס״ד‬ ‫קשה לי על מ״ש הרשכ״א יל כחי'ליבמות דאף‬ ‫■‬
‫אפשר לפרש‪1‬ה והוצרך הקנא למצד דכר והפכו‪,‬דאס כאו‬ ‫ל־ייי כ ע ק תערוכת תר כתר אכל אס האיסור יס‪ .‬על‬
‫כאהד '■ י‬
‫מסכת ‪ dt»m‬פרה א‬ ‫‪-‬אבדהם‬
‫דידך וזיל לך משמע דמעיקרא שאל על שניהם ואפילו‬ ‫רסמרונודננ סב'שהלכו כשני סכילי' טמאי׳אך דהויז״ל‬
‫הכי אוממם לו אתר‪ ,‬טהור ואין משיכין לך על חכ‪-‬ירן‬ ‫‪4‬־ש״י רל דלמה ליה למימר דפליגי ככא ליפאל עליו‬
‫והד הפך דכדי התוספות דכתכו דהיכא דשאל על שלים‬ ‫ועל פכידו לוקמה אף ככא לשאול על עצמו אכל ידע‬
‫ככ״א אפילו ר״י מודה וגם כן לשיטת סר׳׳ן קשה דמשמע‬ ‫כדחכריה ומר מדמי לס לזה אח׳׳ו דיון דהוראה לכל א‬
‫דלא‪.‬פליגי אלא כשאל על שנים אבל לא שאל אלא ע ״ ע‬ ‫ומר מדמי ליה לכל אמד כ ק דידע כדחכריר‪ .‬כהוראה‬
‫אף מדננ כרחכית טהורים וצריך לדחק ולומר דה"פ‬ ‫לכ׳‪-‬דמי ולכך פירש דכזהכ״ע מודד כיון דלא שאל אלא על‬
‫כשמשיכין לו טהור כא לשאל על חכירו אק משי' לו אכל‬ ‫עצמו אין כאן אלא הוראה אחת אכל קשס דר‪.‬א ככתוכו'‬
‫הוא עצמו טהור ואתא ר״י ואמר אפילו ־הוא עצמו טמא‬ ‫קאמר דכיון דשדינן לכולהו ככ״א דמי ואף דהקם לא‬
‫כיק דכמותו מעמד שאל וכו' אכל זהו לכתחילה אכל אס‬ ‫כאה אלא אחת כיא דידעה כחכדיזה הוי כתלו כאו כול'‬
‫עכר ושאל על מכירו אוממס לו טהור וכסכי נמי מיידי'‬ ‫ככ״א ונראה דוקא התם כתן דידעה כעצת' שאינה נחכי'‬
‫’‬ ‫התוס' ?ל וצ׳יע ‪:‬‬ ‫אם כן ודאי דר‪,‬דין שוס לכולש אבל הכא דמימראמרדאני‬
‫ת ו ס ' ד״ה הלך וכו׳שלא יגעו עכ״ל עיק להמש״ל׳ול‬ ‫צא הלכתי כי אם כשכיל העהור ומכירי הוא שהלך כשכי'‬
‫שם וראיתי להשע״ס כהלכות מקוואות דגנ״ט‬ ‫הטמא ומי שכא ראשו׳לדיק זכר‪ ,‬כדינו ולא דמי למ״ש רש״י‬
‫שרצה צת ‪ p‬ע׳יפ מ״ש המ״ל דהזאה שלא לצורך היא וכי'‬ ‫מ מוך ומעצמו יכין שאף מכירו כמוהו דוקא התסלאשיא■‬
‫ולעד״ן דזו היא כוונת המ״ל כמה שרמז שס אחר שכיזכ‬ ‫לומרדהא' יכה כדינו כיון ששאל על‪.‬כ'אכל הר״ן ז״ל‬
‫רזה לא שייך אלא כטומאה שק ולא כטומאת מת וכו'‬ ‫כפ"כ דכתוכוה כת׳דהכא מיידי שחין האחד יודע כחכי'‬
‫ועיין כתוהפית דכתוכית ופסחים וכו׳שר״ל שלכך לא כה'‬ ‫ול‪-‬כריו צאל הא דקאמר כבא לישאל עליו ועל חכית לתו‬
‫הך חילו טבלו משוס דלה מהד מידי פיק דכלא הזאס‬ ‫דקא אלא לומרדידעינן כיה מדע כדחכירו ועיין להמ״ל‬
‫היא ואפ״ה צ״ל לדעתם דלא נמנע התנא מלומר •טהור‬ ‫כפי״ט מס׳אכה״ע הלכה כ׳ע״ש ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫לגלדי דלא הוי אצא חומרא ולכך א״צ הזאה כדננתהר״ש‬ ‫ו ר א י ת י למתיספות שם שכתכו דמ״דו בשואל אחד‬
‫זל אכל אס נאמר דשייך לשו׳טמא אם כן צחך לה^ר‪,‬‬ ‫לעצמו וטיהרוהו ואח״ב שאל עלחכירו וכו'‬ ‫•‬
‫כיון דעחין טמא עד שיטבול וטכילר‪ ,‬כלא הזאה לא^זר‪,‬ני‬ ‫ולגאוד' דכרי׳תמוהי׳דהיכי שייך למימי דאחרשטיה׳אותו‬
‫מידי ועחין טמא כנ׳יל ומעתה אק ראיה מר‪,‬הוס'דעירוכין‬ ‫חחרין ומטמאין אותו לר״י ולעד״ן דאזלי כשיטת הר״ן‬
‫ד התם איירי כטומאת שק דמהני כיה טבילה למודהכנ״ל‬ ‫ז״ל דסא דמטהרי כזה אח״ז הוא משוס דלאידע כדחכרי'‬
‫אך לא יתכן זה כדכח המש״ל כהח הכיא ראיה לזהמלכנן‬ ‫ולכך לא הוו כב״א אכלככא לישאל עליו ועל חבירודידע‬
‫דמטהיין ע״ש דה אינו דהדיס התוה' מו ח דשייןלטמא‬ ‫כ־חכייה הכד ר״י דמחזי כשיקרא ולק־ כששאל על מכירו‬
‫כיון דאפשר כטכיצה וכ־עתהתיה׳כעמכק ; ‪• -‬‬ ‫אמ"כ כאותו מעמד אגלאי מילתא הוא דמעקרא נמי‬
‫ל ״ ה ספק על ספק לא על וכו' אקמה כחזקת‪;.‬וכו'‬ ‫הוה ידע כדחכירו וטמא למפרע אכל אס הוא כמעמד‬
‫אכל לעיל לא ק״ל דאקמה אחזקת כ ח ק משים‬ ‫אמד אפשי לאחי שטיסדוהו הוא דידע כדחכרי' ומעתה‬
‫דאף מחנא הס א״צ כריקה כשהם בכת אחת ודאי צריכי'‬ ‫יש לוניד דאם מעיק׳אמר כ' סייט וכו' ואיני נשאל אלא‬
‫כחקה משום דמחייכי חיכא ואיטלולא דומה להך שני‬ ‫על עצמי הוא הדין כך דלר״י כיון דאיר‪,‬ו אמר כפי' איני‬
‫שכילין אף מדינא הם טהוייס אפילי הכי משום דמחד‬ ‫נשאל אלא ע״ע לא ג מנ משאל על מכירו כמעמד א'‬
‫כחוכא וכו' וכן כת' ההוספות כפ ‪ p‬האשד‪ ,‬דף ס' ע״א‬ ‫אף דידע כיה ולר״י כיק דידע כיס אף דאי שאל ע״ע‬
‫ודחיתי למהרש״א ‪1‬ל בכת׳דהתיה' מפרשים דמייח כלא‬ ‫ה־י ימנ דלחכירונמימטהרין וכספי נמי ניחא מאי דתניא‬
‫כיטל והיינו מטעם חקה וכו׳ולע״ד אחי הללחילה דכחו‬ ‫כתוספתא אס אמרו שנים היינו וכו׳ולא קתני לשו׳שאלה‬
‫לא האירו דהא ודאי הוי אתחזק איסודא מדאוריי' דכיון‬ ‫כלל דלדעה יש״י אפילו אמר שנים היינו דכו' אכל איני‬
‫י ת ק ודאי על לבית אחד מינייהואין שק לומד אוקיהחי‬ ‫נשאל אלא ע״ע טהומם וא"כ מוכרח הוא דהתם איירי‬
‫כחזקתיה וצא עייל אלא כאיק דמנ״ל לטר‪,‬ד זו יוסר מזו‬ ‫כששאל מה תהיה על שנינו ואם כן הול״ל טמאים אתם‬
‫וגם אין לומד דשחיהם אין צדי׳כחקה דהא ודאי יש חמק‬ ‫וכודאי מאי דקתני אומי להם הוא אפל א׳וא' קאי אמנם‬
‫בכית וגם נמי גכי שכילין ליכא למימר אונך גכד׳יןסזקתיה‬ ‫ל־עת התיס' חידושא‪,‬אתא לאשמועינן מכי אמר שדם‬
‫וכמ״ש והא דכת' הי״ש גכי שכילין דאקי אחקתי׳ה״נו‬ ‫היינו אומד להם טמא עלכל אופן שתהיה שאלתו וכןצ״ל‬
‫דוקא התם דתלינן קלקול כמקולקל והעד לזה הוא 'רש״י‬ ‫לפיחש הד״ן דס״ל דאפילו זכד המעשה של שכיה׳קאמד‬
‫והטור זלדפס' דתם לא כטל צחכי׳וכו׳אך היינו מדאוחי'‬ ‫איני נשאל אלא ע״ע לר״י טמאים ולדעת התוספת כיון‬
‫דכיון דלא כאת להתירו כי‪,‬אם מכח חזק׳יאקכאן חק׳ כמ״ש‬ ‫דכ׳הדידס כח־ טעמא דנאו אין מידו' כאחד יותרמחכי'‬
‫אכל אס הוא דרבנן כלא כח חזקה א‪:‬ן תלינן בכל חד דלאו‬ ‫ואדרבא זהו יותר כו חידוש כאמור ועיק להמש״ל זלועו'‬
‫איהודטמאאכל אס ככת אחת כקו ‪,‬לשאול טמאים דממד‬ ‫יש לומד לדעת החיה' דהא ודאי מאי דקאמר ר״י בזא׳יז‬
‫כחוכא •וראיתי להרשכ״א זל כחי' ליבמות דפ״ב פהי ‪nq‬‬ ‫ר״לכא לישאל עליו ועל מכירו כמעמד א' דהוי כזה א״ז‬
‫על האדאמרינן ר‪,‬תס לדעת ר׳יי תולק להקל כשני קופות‬ ‫יאתא ר״י ואמר דהוי כאלו כאו שנים ואמרו שנים היינו‬
‫מהא דאמרינן גכי תרודות דליטרא קציעות וכו׳ותיק הרב‬ ‫וכי' דאומי להם טמא והשתא אתי אמרו דקתני כברייתא‬
‫ז׳ל משום דלא תלינן להקל אלא דלה מפסיד למכריר‪-,‬כלוס‬ ‫היא בדקדוק ודלא כר‪,‬ר"ש ועיין להפי״ח הי' תל״ט ס"כ‬
‫אכלהתסדאם תלינן להקל עדיק חכירו הואחתורוא״כסוי‬ ‫^קפ ה מלשון התיספית דקתני שנים ור״י ישימם וכו׳דק'‬
‫הפךהוגיין ונ״ל לומד חקא התם כשד שכילין משום ר״ה‬ ‫•דאין זה לשק התוספות אלא הימב״ס נקט המכוק היוצא‬
‫הפיקו טהור ולכך הקילו כזר‪ ,‬כזאח״ז אך נר׳דאין זה כלום‬ ‫מ^גק לרעהו ע״ש ‪:‬‬ ‫_‬
‫ראם כן לא שיק לדמויי ככחקת חמק יהכא א מ ח ק גבי‬ ‫‪ .‬א ך כאמת הא קשה לי לדעת התוה' מהא דאמרינן‬
‫\‬ ‫כדיקס כה״ג ‪:‬‬ ‫כידופלמי כפ״ז דתדולטת על הא דכי פליגיככא‬
‫ד ״ ה הפק כיאה טהור פיר״י דכס״ה פליגי וכו׳עכ״ל‬ ‫נישאל וכו׳קאמד לר״י אומרים לו שאל דידך וזיל לך וד״י‬
‫עיק כמהרש׳יא ז״ל שכתב דהתיסכרת לעיל הוא לפירש״י‬ ‫אומר כמי שנשאלו שניהם כאתר דמי ומדקאמר ר׳יי שאל‬
‫ודשכ׳יס‬ ‫‪,‬‬
‫יגל‬ ‫מסכת‪.‬פסחים‪ .‬־‪3‬רמ א‬ ‫אכרהם‬
‫^ ״ ב ג ס ' הניח כזויה‪ :‬זו ומצאכייית ■אתחת־‪-.‬וכו׳ י‬ ‫‪*. -‬ישכ׳ם ותוא תמוה ויש לישכו כדרחק ובכי כתבו לעיל‬
‫י״ל דאמאי־לא■ הכיא הך‪,‬משנר‪ v‬דמ"כ א״ל‬ ‫דדעח התוה' הוא דומיה להך דחנות וכו' שהכתתי כגמ'‬
‫אכיו מע"כ כזוית זו ומצא בזות אחרת אלו חולק גם איך‬ ‫ומצאתי כלשץ התוה׳כחי׳הימב״ןכריש מה' נדה ח״ל צ״ל‬
‫תלי' להקל כראורוי' ונניק להתיה׳כפי׳ק דכיצה דףיו״ד‬ ‫והוא הפק כיאה הוא תימור הוה אמוד לא הוה ותולין‬
‫וי'ל דוקא הפא משום דאזלינן כתר דוכא דרוכ מעות‬ ‫להקל והיינו כמ״ש ודלא כמהרש׳יא ז״ל ‪:‬‬
‫הנמצאור‪ ,‬ככית הם חולין דביק דהה ניתנו להוצאת הכית‬ ‫כ ד ״ ה על וכו׳מה יעשה וכו' עכ״ל דהא אין לומר‬
‫ולא גרע ■מתיבה שנשתמשו כה חולק ומעש' דאמרי׳לעיל‬ ‫דלד׳׳מ אין יכול ליישכ כזה הכית כל ימות‬ ‫'‬
‫דאזלינן כתר רוכא ולעי' דפליגי ר' ורבנן משוס דמצאן‬ ‫' הפהח דחיישינן שמא ימצא וכו' וחייכ להוגרו דא"כ לא‬
‫במקו' מעשר איתרע ליה רוכא והיינו רכהך משנה גופה‬ ‫הו״ל לגמ׳למההסכיוןתה התקנה לא הוזכר׳כשוהמקוס‬
‫‪. ..,‬‬ ‫!החמא דהפל מעשר ‪ :‬י‬ ‫_‬ ‫כ ד ״ ה הולין וט' וריכ״א הקשה לפי׳רש״י וכפר' ה‪ 1‬הכ‬
‫שאני אומר השאילו לאחר ושכח וכי' הק' כה'‬ ‫אמדינן טיכעא אשיכעא לא מחללי' וכו'‬
‫^ ^ גו״ה ז״ל והא כדאודיי' לא תלי' להקל והשע״ס‬ ‫עט״ל והמעיין ההוגיאלשס יראה דהוא להפן דלמהקנא‬
‫כה חו מ דף ע"כ ע׳יכ תי' משו' דאוקמה החזקתי'‪.‬וכן‬ ‫'כ״ע מודו רמחללין הכהף כהכית ריכ״א גם לס״ר לכ׳יה‬
‫גכי כית ע״ש ואינו נראה דא"כ מ״ט ררכנן ואף דס״ל‬ ‫מתללק והתיה' הקשו שם מהא ראמרינן כמהכיג מ״ש‬
‫דגבי טומאה לא מהני חק' מ"מ נ״מ לפריקה וכמ׳׳ש‬ ‫הלע של חולין ושל מעשר שנתערבו וכו' מכיא כהלע‬
‫התוה' ^לעי' אלא וראי דודאי איכא חמק איתרע חקתה‬ ‫מעות וכו' משמע אכל כחף לא ואפשר דגם התוהפות‬
‫ועור ק״ל אמאי לא אזלי׳כתר רוכא דאינשי טהודיסמנהו‬ ‫דהכ׳נ‪:‬זכוו‪:‬ו לזה והמכו אמ״ש שם ולכךהכיאו הךרהזהב‬
‫ונ״ל דהנא מיידי כטומאת ע׳ ה דגזרו עליו טולנאה‬ ‫והעיקר נראה לי דכוונתם להק׳מהך משנה רהלע שהביאו‬
‫ושורפין עליו תרומה ודאי דוכא דאינשי לאו חברי' הס‬ ‫התיה׳פם דהוכאה נמי שם כפרק הור‪,‬כ דף נ״ו • וכתב‬
‫ולכך קאמר רשכ״ג תלינן להקל כיון דאין כאן‪ ,‬טו‪,‬מאה‪:‬‬ ‫מהרש״א דדעת ריכ״א דיחלל הפרוטות מתחילה דקדק‬
‫דאורייתא וכ"כ הדמכ״ם פי"כ מה' מו"מ ואף דעיקדו‬ ‫לבתו' מתחי' משוס הלפי האמת לא יניחם פרוטות אלא‬
‫דאורייתא השתא מיהא ררכנן ועיק כעירוכק דף ל״ו‬ ‫•חוזר ונלחללם על ההלע וכמו שמפורש כמשנה דהלע‬
‫דפליגי תנאי כהכי והיינו שלא כ'‪,‬רש"י כמש״ל רגבי כדיק'‬ ‫'ש‪-‬הכיאוהתוה׳וכן הוא דעת התיהפות כביצה דף יו״ד אך‬
‫‪ p n‬דרבנן כ״ע מורו רהא פלוגתייהו נמי דרכק •קוא ‪: r.‬‬ ‫‪-‬ראיתי למהרש״‪-‬א שכתב אדב״הם לאו דוקא וכו' דאה״נ‬
‫ר־כנן ה׳לא גזרי׳לפירש״י דמיידי כו' וכו' לא כעי‬ ‫ריכול לעלות הפרוטו' לירושלים והימא יהוא נגד משנה‬
‫־'מימר דרבנן לית להו איסורא כלל דהא ר״י הוא‬ ‫וגם הפך דבריו ככאן וגם מזה נראה דהבין קושית התוה'‬
‫‪-‬מפיק ליה לא תאכל עליו חמץ לפני זמנו כמכוא׳לקמן‬ ‫ככשטה דפק' משוגייא‪-‬רהזהב דמ״ה וכבר כתכתי רזה‬
‫דכ״ח משוס רנהי דלית כיה מלקות לי״ש מ״מ איהורא‬ ‫אינו ועיקר הקושיא של התוה' מהך משנה דהובאה לשם‬
‫דאורייתא איכא כמ״ש התוס' שם אך לסבית הרב המאור‬ ‫וע"כ דקדקו כלשונם כלשק המשנה ;‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫שם רחף לר״ש לית כיה איסור דאורייתא צ״ל דס״ל כפי'‬ ‫ו א ח ״ ז ‪ .‬ראיתי למהר״ס שיף בחי' לביצה שתפס עליו‬
‫התוס' דפליגי אף כתוך הפסח והיינו דלא גזרי רככן אך‬ ‫כזה אלא שמתוך רבדיו נראה שיש ברייתא‬
‫צ״ל דהא דמקשה הש״המד״י לר״י הוא מהך דאמרדאין‬ ‫מפורשת כפ' הזהב דאין מחללין כסף על כהף ולא נחשת‬
‫כודקק מו' אף דלית כיה כית וקושיית רכנן ארכנן הוא‬ ‫על נאשת ומכת זה תמה על הרע״כ והתי״ט שם וגם‬
‫מהא רמתיר אף במוע־ אף דאיפא פרת מב״ש וכן צ״ל‬ ‫הד‪.‬ה על התוה' דאמאי לא הקשי מסך משנה ונו' ע״ש‬
‫לשיטת התוה' דאי לרעת רש״י ימאי מקשה מרבק דהכא‬ ‫ולפמ״ש שגם הוא ז״ל שגג כזה והוא לא ראה ולא ידע‬
‫דאיירי כאיסור עשה להתם דמיירי כאיסו' לאו דיתן‬ ‫■שמשם כאר״ה ואף גם יאת שי״ל כדכמו שיש כדייתא‬
‫לכלכו ולעד״ן דזהו הה שהכריחו לרש׳יי שחזר כ מנ ח ת‬ ‫מפורשת לזה מ"מ עדיין צריפי' אנו ליישוב הרע״כ‬
‫ופי' ךרבק מצרכי בריקה אף כתק־ הפסח וכ"כ שם בקו'‬ ‫והתי״ט מה שהק׳לזה מסוגיית הזהב דמשמ׳מינה דשפיר‬
‫הגמר'ה"ל והתם אמרינן‪-‬יכרוק לאחי המועד דהיינו‬ ‫מתללק ופמו שהק' התוה' שם גם לא דאה מ״ש כמשנה‬
‫תוך הפסח ולכאורה הוא שפת יתר אלא כא לומר דלא‬ ‫ה‘ישם ומ״ש הר״ש בשם הירושל' ומ״ש התי׳יטשם ובאמת‬
‫שייך גזרה אלא כתוך הפסח ולא קורס דאפשר דס״ל‬ ‫ר משם תמס‪-‬ני לה׳ריכ״א יתיס' דלא ה״ל חילוק כיןרריפי‬
‫דהי‪.‬יתר או משום דס'ל כאיהו' עשה ועיין להתוהפות‬ ‫ללאוחדיפיאייכ תק״להךירוש׳דקאמ׳דיתנה ויאמר ופו׳ואק‬
‫כמנתית דף ס״ח כד׳יה והא אכל קשה אמאי לא קאמר‬ ‫לאו יהיו מפולליןעל נ‪ 1‬ו וצ״ל רמיידי דנתערבו מעות כסף‬
‫דגזר־נן דילמא_ אתי למהני מיניה דיהן לכלכו וכפמה‬ ‫ונחשת חולק ומעשר וכעת התנאי יחלל הנחש' על ככסף‬
‫מיףמות חמירא אפילה מהנאה ולכך שפיר קאמר גבי‬ ‫יוהפסף על הנחשת ופן צ״ל למ״ש הר״ש שם במשנה ו' ה״ל‬
‫ח־ש דלא גזדינן למיכל וי״ל דלרכנן לא נפקא מינה דהא‬ ‫ועיר י״ל רנהי מדאוריי' מחללי' ונו׳דמדרכנן אפי'מדוחק‬
‫ה ׳ל לגזרי' למיכל ואמאי הכא לא גזרי' וגם לר״י ס״ל‬ ‫־■‬ ‫לא ע״ש •‪-‬‬ ‫•‬
‫דגזרינן גכי גדישא דילמ׳אתי למיכל מיניה ולכך העמידה‬ ‫' ‪ T N D‬ובם פירשתי עפ״ל ר״ל דשם תי' ראיפא חי'‬
‫־ •‬ ‫כהך גזרה גופה דשוו גדרתם ‪:‬‬ ‫כין תריסי וא״ב מתרל' קושי' ריב״א והוצרכו‬ ‫^‬
‫ריעיייי כ ד ״ ה חסורי וט' שמא עככר ופו' עכ׳ל‬ ‫נזה לתק אף לרעתם דריב״א כאמת הק' ק לפירש’י‬
‫דמהתמא הוא רגיל ככית יותר‬ ‫■‬ ‫ומינה תיקשי נמי לפי' התיה׳ואהא כ' זה ורלא כמהרש׳׳א‬
‫השאר אנשים דעלמא ועוד דיש לו הנאה לא כן אדם‬ ‫‪ .‬ז״ל דהא וראי לתי'שפ'במניעאי ‪T‬ישכ שפיר ועיין כתי״ט‬
‫אחר דמה הנאה ישלו אסנטלןוהטחן‪:‬‬ ‫מ״ה וראיתי להד״ש מ״ו שדחה פירש״י דכיצה וכ' ליישב‬
‫כ ד ״ ה לאחר המועדופו׳עדשתחשך עכ׳ל‬ ‫פירש׳׳י דפסחים דמעות הם נחשת ולכך מחלג על‬
‫עיין ‪-‬כמהדש״א ז״ל ולא הכנתי‬ ‫הסלעי' שהם כסףוהיינו לפי שיטתו שם שלא כתב כדברי‬
‫דבריו דאף דנימא דה״ל לרשייי דאיט עוכראלא על ‪p n‬‬ ‫הקיש' חילוק בין חריפי ללא חייפי אך ראיתי להיב כפ״ק‬
‫ידוע מכל מק® כשיכדוק כדי לבערו מס שייך עבירה‬ ‫־ דרמאי שם' חי' זה ע׳יש • ‪.‬‬
‫כיס‬
‫ז‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרה א‬ ‫אברהם‬
‫וכו' ולא דאה דכדי מהרש״א וצ״ל כדי שלא יתיא׳מחמן‬ ‫ס ה וכן מכואר כגמ׳ לקמן דף צ״ה ואפשר דוקא התם‬
‫■‬ ‫לפניו ויהיה עובר ככ׳יי וכ״י‪:‬‬ ‫לענק מלקית אן מדכרי סתום' דף כ״ט ע״כ משמע‬
‫דן « י ״ א ^ ״ א אמד רבא רבנן אדבק ל״ק‪-‬י?‬ ‫דאינו עוכר כלל ולכאודה נדאה דאדדכה ס״ל לרש״י‬
‫דאמאי נטר ליה עד השתא תק^‬ ‫י‬ ‫דעוכד אף שאינו ידוע ול^ אינו מתקן כלום ככדיקתו‬
‫ליה נמי לגופיה ובמנחות גרסינן דבה ברישא והשתא‬ ‫אח"כ מה שככר עכר ואין כזה מוסיף איסוד כיון שאיד‬
‫ניחא דנטר להק' לתימיסו אך כמה שתי' אלא אמד דכא‬ ‫אלא הפק ושוכ ראיתי להר״ן ז״ל שכתב טעם רש״י ■ז״ל‬
‫וכו' איט מתיישכ לשק אלא דקאמד דהא לא עקד מדי‬ ‫משום דתוך הפסח אף רכנן מורו דיש כו כרת כל זה‬
‫ועוד דכיון דאזיל ומודה לתידק דלעיל אדר״י ולא כא‬ ‫לשיטת יש״י כאן אך כמנחות פי' שיט׳אתו־ת ח״ל כשעת‬
‫להקשות כ״א ארכק אמאי איצטריך לומד דד״י אדר‪r‬י‬ ‫הכיעור כשעה ו' וכו' כשמוצאו כפסח ו ט' ורכנן פליגי‬
‫לאו קושי' דהטכי מטוקא למה לי ונטר היכי קאמר‬ ‫עליה וכו' יכחק לאחר המוער תוך הפהח עצמו וט׳‬
‫כדשני' והא תי' רכא הוא נדחה מקו' אכיי מקולח ו ט׳‬ ‫ע"כ וכוראי מאי דקאמר אסכרת ר״י וכשמוצאה כפסח‬
‫ונראה לי דודאי לשיטת דכא לק״מ מדדכנן אדרכנןדהא‬ ‫לאו דוקא רהא אית ליס דלא יכרק כי אס כי' אן־לסכרת‬
‫מתני׳דחדש איירי על ידי שינוי וכהאפליגי אכלגכי חמן‬ ‫דכנן תכרוק אף לאחר ו' ס״ל דיכריק אף תוך הפסח‬
‫דאיכא מצית כיעור מורו רבנן דחשיב כמו פסידא אך‬ ‫פיק דשייך כזה כ״י וכ״י והשתא מוכרח לומר רעוכדאף‬
‫לשיטת אכיי דעקד תי' רכא ומסיק משוס חה בדיל וכו׳‬ ‫סאינו י חע אכל שעה ושעס שלא יכרוק אף על הספק‬
‫א"כ מוכרח לומר דהא דמתי' ר״י התם אףדליכא פסידא‬ ‫אמנם לסכדת מהרש״א דא־ט עוכר ‪ p‬כבדיקה היכי‬
‫משוס מצית עולי רגלים וכמ״ש התיס' ז׳׳ל ומניה נשמע‬ ‫אתי סכרתרכנן אך יש לדחות דפי' תוך הפסח הייט מו'‬
‫לדכנן דפליגי התם וראי לית להו חשיכית מציה כמו‬ ‫־ עד שהחשך וכההיא דמוצאו כפסח דכתכ לסכדת ר״י‬
‫פסידא וא״כ קושיא דרכנן אדרכק ואהא תי' לו דודתי‬ ‫והוי כפירש״י שככאן ‪:‬‬ ‫■‬
‫ר״י אר״י לא קשיא כדשני׳ משוסדקבדיל ונו' ורכנן נמי■‬ ‫‪ 'D IH‬ב ד ״ ה הניח כזוית זו וכו' אלא כרשב״ג וכו׳‬
‫לי׳ק וכו׳כן למדתי מדכרי מהרש״א וחריף ‪:‬‬ ‫עכ״ל אכל רשכ״ג גופיה ודאי אית‬ ‫י‬
‫קמח וקלי וכו' ואין אלו ראויים‬ ‫ח צ‪5‬״י ב ד ׳ ה‬ ‫ליה דוקא התם דודאי יש קכר וכמו כן קכר •כיה איש‬
‫לאכילה וכי' עכ״ל אבל מפירש׳י‬ ‫אתרינא וכן נמי רנכנס עככר לכית כ״כ נכנס אחר‬
‫דמנחית קמח של קלי ואפשר דהכריחו לרש״י כאן הא‬ ‫אכל הכא דליכאעככר כללוראיתלינן כיה ועיין כככורות‬
‫•חאמ׳מקלי ואילך מעיקרא עד קלי משמע דקלי גופיה‬ ‫‪ 1‬ך כ״ה ע״כ ולפ״ז צ״ל דכוגנת הש״ה לומר ראם רכק‬
‫לא חיישינן ואפשר דלח דמי לקליות דעלמא כיון דאין‬ ‫ק״ל כדשכ״ג דהתם מייתי' ראיה דאי לא מנ״ל להכיא‬
‫מקילק אותו כ"כ אלא כדי שיתייבש לעשותו קמח נפסד‬ ‫ראיס לנ״ר ‪:‬‬
‫מלאכול אך מ״ש רש״י מעיקרא כעורו רך כקליות ואף‬ ‫ב ד ״ ה מפני וכי' שיש פידודין כדי כל הככר כו׳אכל‬
‫דעדיק ה א כתנור אלא קודם שנתייבש הוי ראוי לאכול‬ ‫אס חסד ממני לא תליק שאכלו דאק ספק‬
‫וקשה דא״כ מאי משנו מיקטוף דהשתא מיהא כעסק‬ ‫מוציא מידיודאו אפי׳ככיטל דהוא מדרכנן וכמ״ש התוה׳‬
‫זה אין כו שינוי וי״ל ‪:‬‬ ‫לעיל לחד תי׳ולחד יד' צ״ל כלא כיעל'והיינו שהקש׳מ^‬
‫ב ד ״ ה קוצרקוכו׳פירש״י וכו' עכ״ל מפשט‬ ‫ח־שכ״ג דאיירי כדאורייתא ‪:‬‬
‫דכריהם משמע לאפויף פרש״י שפי'‬ ‫ס י י ח ואס לא כ ק וכו' דלד״י וכו' ולמה שינה לשוט‬
‫כמנחות משום פסידא ולהךטעמא לק"מ דאףמדאוחית'‬ ‫וכו' עכ״ל מהא דכה' דלר״י קרי וכו' משמע‬ ‫י־‬
‫מותר לכתחילה דחסה על ממונ' של ישראל וסחה״ש ה״ר‬ ‫דיףשייתו לר' דסידר דכדיהס ולמה שינה אכל מדכריהם‬
‫משה כר מאיד ההוא אמר דאי לאפירש״י ז״ל נוכל לומר‬ ‫‪.‬במנחות משמע ^' ל אר״י אמאי שני כלישניה כיק‬
‫דהך טעמא דממקוס שאתה מכיא לא קאי אלא המקום‬ ‫דרבנן קרו ליה מועד וכן הוא■ כהר״ן ז״ל ועיין‬
‫שאתה רוצה כאמת להביא ממנו אבל שאר המקומות שת‬ ‫•‬ ‫‪ .‬כהתי״ט ‪:‬‬
‫ואתו רכק ואשיו ולא התורו אלא כמקום פסידא ו ^‬ ‫‪ T K 3‬מתחלת ז' עד סוף הפסח וכו' עכ״ל מזה‬
‫יתטא ר' כטמיןשם במנחות לאו אמתניתין איתמר אלא‬ ‫הלשק משמע דחף כי״ט הוא כודק ואם‬
‫מילת' כפ״ע אך לפירש״י דפי׳דקאי עליה הך דרשא ק אי‬ ‫הוא ככיטל מוכרח לונלר דמיירי דכופה עליו כלי וכ״ש‬
‫אמקוס שהוא ראוי להביא ממנו א״כ השה וט' ועיין‬ ‫לפי דכדיהם כפ׳ק דכתוכות דף ז׳דמיידי התם אפילו כלא‬
‫‪. .‬‬ ‫להתוס׳שם;‬ ‫ביטל ולא חיישינן לשמא יטלטל החמז כיק דאינו אלא‬
‫‪ T X 2‬דליכא מלי טוכא וט' כגק קדשים וכו' עכ״ל‬ ‫מדרכנן אכל כלא כתקה כלל חיישיק לאיסור דאורייתא‬
‫ר״ל ועומר ככלל קדשי' אכל ודאי בעלמא לא‬ ‫דשמא יכא לאוכלו אכל ככדיקה לא חיישיק כיקדחוזר־‬
‫שייך לחלק כין לכתחילה לדיעכד ועיין כפ' כ״ש דף כ״ג‬ ‫לשורפו וכופה עליו כלי ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫ע״א ע״ש ‪:‬‬ ‫י ‪ 3‬א’ ד שפי' כמשנה שלא יעכור וכו' עכ״ל עיין‬
‫ב ל ״ ה אכל לא גורשין דחשיב כמו פסידא וכו' עכ״ל‬ ‫כמסרש״ל ד^זמע דס״ל דעוכר אף שאינו‬
‫עיין כמהיש״ל ז״ל וביאור דכדיו דודאי■ המק'‬ ‫^‬ ‫יייע ועיק כדכריו לעיל דף ו' כפידש״י כד״ה אפילו‬
‫ס״ל דהשינוי חינו מועיל כלל אלא העיקר הוא מש׳יס‬ ‫ועמ ש שם כס״ד אך מהיש״אס״ל דאיט עוכר אלא על‬
‫עולי רגל^ס ולכך ס״ל דכי היכי רעולי רגלים מהני כמו‬ ‫הידמנ ילא ימנתי איך אשתמיט מיניה דכדי הד״ן כייש‬
‫פסידא ה"נ מצית כיעור והיינו דהק' ואין להק' תלמא‬ ‫?'’״יייז יס״ל לדעת רש״י דעוכראף שאינו י טע וראיתי‬
‫משום שינוי וכו' ר״ל המקשן מאי מקשה וכי׳ועייק להרג‬ ‫יי היייז תל״א שכתכ כשיטת מהרש״א והכיא ראיס‬
‫ת״ח ז״ל אך מהרש״א ז׳׳ל מיאן כזה יה׳ל דודאי המקשן‬ ‫מהך דכתכי התיס' דף' יו׳ד כד״ה ואם לא כ מ אמ״ש‬
‫ה׳יל דהעיקר השינוי ולא ה״ד טעמא רעולי רגלים ׳ כלל‬ ‫על פירש י‪ .‬יכי מ ח כדי שלא יעטר ככ״י וכ״י עכ״ל‬
‫ואף דלדידיה נמי אף דבריל נמי דהוי כמו שיטי קאמר‬ ‫יייח ^"ל‪ ,‬קישית מהרש״ל ועיין להפר״ח כסימן‬
‫אכל לא גודשין וכמו שהכוא דאיה מהרש״ל רל־ז׳ל‬ ‫הכ׳ת מהא דכתכ דש״י שלא יעמד‬ ‫א שדחה‬
‫למהרש״א‬
‫מסכת פסחים ‪,‬פרקא‬ ‫‪I‬‬
‫ינל‬ ‫^‪ .‬כ ר ה ם‬
‫‪.‬‬ ‫לא טעו אינשי ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫למהדש״א דיש לחלק כין שינוי העשר כיחס כ סע' עיסוקו‬
‫חו דילמא וכו' קצת קשה כמאי פליגי דאדדכה‬ ‫גס'‬ ‫כשינר דהוא ממילת ולא מידכד ולכך פי' דס״ד דנלק'‬
‫כל כמה דממעטיינן כטננית כיפי עדיף ונדאה‬ ‫‪.‬‬ ‫•מי‪,‬ס״ל דעעמא דמצוא כיעור דחשיב כמו פסידא משוס‬
‫‪I‬‬ ‫דכליגי כדתלי' הטעית כשנים או לא ולכך' ללישנא כתדא‬ ‫ימתיי עליו וכו' אך דכא הכין משוס חשיבות המצוה‬
‫לה קאמר כמיפק חרא ומע״׳חדתי דהתס נמי אי אפשר‬ ‫■יוא דהויא כמו פסידא ולכךכשתי' עעמא דכדיל מוכיח‬
‫שטעו שניהם דחי אפשר לצמצם ;‬ ‫‪.‬‬ ‫לומי־ טעמא די״י לא גור משוס עולי רגלים וח 'כ לרכק‬
‫שזה וכו' אס נדקדק בהם ופו' עכ׳ל‬ ‫תוס׳כד״ה‬ ‫לא הר חשיפות המצוה כמו פשידאולכך הק' רכנןאיכנן‬
‫הקשה הרב פני יאושע דאה״נ דשיילי'‬ ‫וחידש משוס דמחייד והיינו יסייס כמילתיה גיעמא דר״י‬
‫להו ע״ש ולא קשה מירי דננלשק המשנה משמע דאף‬ ‫משוס עולי דגלי' וכו׳ולכחוי׳שפתיחר דככר כת‪ 3‬זה כקו'‬
‫דלח שינלינן להו עדותן קיימת דתלי' שזה ידעי וכו׳אכל‬ ‫למהדש״ל אלא דכא לאסוקי מילתה דממנו הוא דהוקשה‬
‫לפי דבריו הוה ליה למינקט דזה ידע חה לא ידע דהייט‬ ‫ליכא כנ״ל כוונת מהדש״א חף שהוא דחו־ קצר‪ ,‬דלפי זה‬
‫דשיילינן להו עדיהן קיימת ועוד דומיא דסיפא דאיירי‬ ‫הו״ל למהדש״א לפיש כשי׳המקשה דמכח חשיכו' המצוה‬
‫כסתם כדמשמע כגמרא ' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אלא משוס דהוא גופיה המתק דאית ליה משוס עולי‬
‫וכי הוו מכוונין ליום א' וכו' לפי זה ראיית‬ ‫כא״ד‬ ‫יגלים ומוכיח לימד דטעמא דמחזיר וכו' כי היכי דלא‬
‫הגמ' מלשץ המשנה דיוחר דשיילינן ליס‬ ‫קקשךליה רכנן לרכנן עור אפשר לומר כהכנת מהיש״א‬
‫ככמה כחדש שיילי' כאיזה יום וע״כ צ״ל משוס דאזלינן‬ ‫דאחי דתי' ל> דטעמא דכדיל הוקשה ליה א"כ מ״ט‬
‫כתר רוכא וכ״כהפ״י ז״ל וזה אינו פשט הגמרא שם שלא‬ ‫ריכנן רסכדאאלימתא היא ועדיף מהך הכיא דחזרעליו‬
‫הכית צורת המשנה אלא ודאידאף דלא שיילי׳ליה מעיקרא‬ ‫וכו' וכן לקמן רתיק לו דטעמה דר׳יי משוס בהול על‬
‫על כתה כחדש אלא על איזה יום כשמכיוני' בתר הכי על‬ ‫ממונו הק׳לרכנן דאף דס״ל משוס פסי־׳וכו׳כמ״ש התוס'‬
‫כמה כחרש לא הוו מוכחשי' דאי לאו הכי א"כ‪ ,‬מעיקרא‬ ‫ל־מך כרייה כל היכא אך כאמת ניאה לע״ר דאין צדיכין‬
‫שיילי' על איזה יום כרי שנפטו'‪ .‬אותו אס יהיו מוכחשים‬ ‫לכל זה אלא כפשט דכריהס דמשוס חשיכות המצוה הוא‬
‫אף דהוו מכוונים אחר כך אלא ודאי דמהני וכן מסיה‬ ‫דהוי כמו פקירא וכפי האמור וכן מוכח מדכריהם‬
‫הרב ז״ל וכן משמעמלשק הדמכ״סביפ״במסלכות ע דר‬ ‫• ‪-‬‬ ‫כמנקות ע״ש ;‬
‫ע״ש אך עדיין קשה דהשתא דאית לן דוכא והוו מוכחשים‬ ‫ו ש ר ר להרב מחנה ראוכן שפי' פי' אחד ככוונת‬
‫איך כ קינן להו אח"כ להשוות עדותם וקטלינן ליה דכי‬ ‫מהרש״ח ושם היאה דכחב ליישב הא דמקשה‬
‫האי גוונא כתבו התוס' לקמן דלא בדקי' להחמיר וא״כ'‬ ‫לאכיי ולא לשיטתו משום דס״ל כקושיית התוס׳וכו' והייט‬
‫חמאי הוצרכו לומר משום דאינו חחר וכו' ואפשר דאף‬ ‫דקאמר פרשני' יי׳ל ק אי על תי' משום דשינוי הוא‪ .‬זכור‬
‫•‬ ‫דעכרו ובדקו קאמרי' ודוחק ‪:‬‬ ‫ואהא תי' לו רבנן אירכנן נמי ע״ש ודכי תמוה הוא‬
‫אחד אומד וכו׳אכל הני לא דקדקו אלא ופו'‬ ‫בד׳יה‬ ‫דא״כ המאימסיק הש״ס דך‪ 3‬אשי כדוקא וכו׳כיון דאפשך‬
‫עכ״ל דאי דקדקו כהנן החמה הו״ל להשיב‬ ‫‪..‬‬ ‫‪ .‬י'‬ ‫‪.‬‬ ‫להק כררכא ‪:‬‬
‫קורם הגן או אחר הנן דהא שייבא חף לשאלהכז כחמה‬ ‫ו ר א י ת י להיב ה״ח שדצהלתק עיקר הקושיא דוקא‬
‫שעיה וכ״מוכח ‪ 3‬גמ־א לקמן והוא הימן מובהק כחוש‬ ‫לר״י משום דעיכרין ככ׳יי וכ״י חשיב כמו‬ ‫‪.‬‬
‫‪g‬‬‫הי א ק יותר משעות אלא וראי לא ד ק קו אלא בשעוזן‬

‫ולכך אין צריכי' עור לדקדק אחריהיס אם סוא קורסי‬
‫או אחר הנך כדי לפוטרו דמה נפסיד ויכו' דחף אם נם‬
‫כסירה לא כן לרכנן דסי׳ל לאחיהפסח כודקין ולא מדינן‬
‫וכי' ע״ש ונוראות נפלאהיחיך יצא מפי קרוש־הכא ודחי‬
‫אינו עוכר כיוןדהיירי ‪33‬טל דהא טעם כתוס׳ז״ל משום‬
‫להס אין משיכין כלום ‪ pb‬רככד 'טדע לנו שאין‬ ‫דאתי למיכליה ועו־ דוראי עיקר הקושיא היא אר׳יירגזד ’‬
‫יוד־עים ; י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אף מו' שעות דילמא •אתי למיכליה וההיא שעתה ליכא‬
‫קבורין שהשנייה וכו׳אבל וראי דהראשונ' לא‬ ‫בא׳יד‬ ‫ככ״י הכל מהא דגזר תוך הפסח וראי לא קשה מידי •‬
‫שייך ל ט עק וכו׳ומת' שאמדו לקמן דיהכי׳להו‬ ‫כיון דהוא ככרת ועור מ״ש דקשה לרכנן מאחר הפסח‬
‫משע׳וכו׳אין ליחק דקאהכא דהואלהחמי׳וצכוין עדואו‬ ‫צא ידעתי מאי ק"■' י״יון דאינו אלא משוס קנסא כד״ש‬
‫כדי להחמי' עליו ולהבי׳לומיתה אכל התם לאאיכפת לן‬ ‫‪...‬‬ ‫לקמן לא גזר ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫כיוןדהמית׳שכיחא מ״מ אמיי׳לסקל עלייהו משוס עדים‬ ‫ת ס ״ י כ ד ״ ה ואפי' ופו' ותניא וכו'והמסתפק ח«כ‬
‫זוממים חי' הוא דמה ראית וכו' ו ע ק נראה דסכא דהנן‬ ‫משוס מפכה וכו' עכ״ל הוצק לזה‬ ‫‪. ' .‬‬
‫הוא דמתרצי' דיבקייהו ולכך מסתמא לא אממנן דטעו‬ ‫מקשה‬
‫משוס דאי לאו הכי אלא טעמא משוס מוקצה מאי ‪..‬ןי‪1‬‬
‫‪ ,‬כהכי אכלהתס דאמרינן כפירוש דיטעוכהכי אצל המזימי'‬ ‫■כגמרא מר י דמהיר שתני התס ‪. :i Vt‬־זי• לירי איסורא‬
‫מיז למחק בידם חךנדההקה לא יתכן דינם כן הוה’ליה‬ ‫דחודייתת וכן פירש י גכיהך ע־ניות דמייסי ע״ש ומכק‬
‫לר׳יי לאשמועינן ח ה הומר כא'וזה אומד כג' ננדותן‬ ‫־״ל להכרת הרמכ״ס כפ״ה מהלכות שכת־פי׳הך איסורא‬
‫קיימת יזהו חידוש ‪.‬דאף דלא טעו כקודם ה ק וכו' כיוך‪-‬‬ ‫משוס מוקצה וע״ש כלת" מ ז״ל דכתכ דלא הוי משוס‬
‫דאמד כפי' נאמנים קו' אלא קחי' נ״ל תירוך א' ועיין‬ ‫‪ - -‬י‬ ‫'‬ ‫מכבה וצ׳יע ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪",‬‬
‫‪....‬‬ ‫’‬ ‫י ;‪ ..‬כמהרש״א ז״ל ‪:‬‬ ‫כ מ ת ג י ' חילין כל ה' הקשה הרב פנייאושע‬
‫ל ״ ף י ״ ב ^'’א■ ג ס ' חקירות באיזס שעה נסי‬ ‫דמ״ש מאכילה יתרו״הו אק לוקין‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬
‫רומי? ו‪.‬י■^‪V‬‬
‫יכול לסזימ'‬ ‫ק ‪.‬״א^‪ 1‬ו‬
‫שאי'אתה‬ ‫רעי ‪-‬רו’ מ‬ ‫־ ־'‬ ‫‪:‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫'‬ ‫עד הלילה וכו' ונעלם ממנומ׳׳שהרמכ״ם כפ״אני‪-‬הלכית‬
‫וצמדיה כמי מי ניחא דקתינייככמה כחדש ומס‬ ‫קי' וקשה ^ ‪r‬‬ ‫חוי׳ני דלוקה על אכילתו משעה ז' ע״ש ולפי זה אכילס‬
‫‪.‬שייך כיה הזמה דיכולין לומר טעיטילעיכוד דירחא ולזה‬ ‫‪,‬חמירה שיש כה מלקות אמנם יש להגיה ברבדיו דתרוייהו‬
‫הכשר לפרש כמ״ש מהדש״א כסנהדרין' דמיירי כאחר‬ ‫לקין יתי לא והיא דעת התום' לקמן דליקה אף חהנאה‬
‫;רוכו של ח־ש־דאק יכולים לומר טעינו‪ .‬ועיין‪.‬לסרב שער‪.‬‬ ‫קי' ע״ש שהוא נכון חך מ״שמר״ע דחייש למיעיכיא ל!'ק‬
‫המ‪.‬לך אכל עדיק קשה מסא דקתני כאיזה '‪.‬מקוס היכי‪.‬‬ ‫הי־י‪,‬רהכא‪,.‬לר"מליכא‪.‬דוכומיעוט כלל דמחמש לשכע‬
‫" שיין‬ ‫־‪ ..‬״■ ‪-‬־‬ ‫ז‪,‬‬
‫יגל‬ ‫מסבת‪-‬פסחים ‪0‬דמ• א‬ ‫אבדהס‬ ‫‪I‬‬
‫ז־לא אסיק א־עחדהו לעני' הומה כמ׳ש מהדש״ל אלא‬ ‫שייך כה הזמה כהך חקירה לתידהאשדע״ב מוכרתלומ־‬
‫׳מיידי כהכחשה לכך כ׳־אין יכיל‪-‬ן לתזודמשוס דאין להלזי׳‬ ‫‪■ .‬יכיק דצדיכי' להדס הוי כאילו יש כי הזמה מה שאין'‪-‬כן‬
‫■בב' אומדים טעינו גםאפש*לומ־־הונ־כי לזהלהיכא‬ ‫׳כאיזה שעה יכו׳ ולכך ככמה כח״ש נמיתי ל״הלה מתדס‬
‫דלא כוונו אתם יום עם אמירתם ככמה בחדש בכ׳ימים‬ ‫י על איזה יזה רד׳ שכועת איכא כחדש וכן כהכ המאור‬
‫דהמשל דהם אמדו כג' כח־ש דהוא ג' כשבוע ובאיזה‬ ‫'יהכיאו הר׳‪:‬ן ז״ל כסנהדרין כיי׳פ היו כורקין ע״ש והלא‬
‫יום אמרו בה' כשבוע דהוא הרי דובי וכה״ג לא טעו‬ ‫כמהיש״א ע׳יש ‪:‬‬ ‫‪, .‬‬
‫‪'.‬ולכך כ׳אפ״ה אין חת־ין והד ערותן קיימ׳והיינו דהוצרכו‬ ‫‪■ Qjy‬דיהכינן להומחחילח שעה א'וכו'וצ״ע דמ׳י‪-‬ש‬
‫נמי כתי' הש' דנ"מ לא' וכו' ועיין כמהרש״א שם ונניין‬ ‫דלא יהכי'■לכעל ה' שעה ז'משוס‪-‬דלא טעו‬ ‫^‬
‫להרב שעד המלך ז״ל כהלפית עדות ע״ש ־‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫!‪.‬רחמה •כמזרח וכו' והכא יהכי' לכעל ג' שעה א' אף‬
‫ת ו ם ' ד' ה לר"מ יכו' אותו שאמר שתים וכו' עכ״ל‬ ‫‪-‬דכראשונה אין חמה‪-‬זורחת וכג' חמה זורחח ולפי הנראה‬
‫עיין מה שהקשה מהרש׳יא ז״ל ולדידי אין כא‪1‬‬ ‫יכי׳ש הוא וככרכתכנו לעילדמהאי •טעמא לא ■נקט‬
‫קושייא כלל דל־עת יכא כעינן דכי מיחקת להו ככל‬ ‫'פלוכתייהו• כא' וג' משום יאפילו ר״י מו־ה דלא טעו‬
‫היכולת חכתי טעו ואם כן הכא המעשה היתה כתחלת‬ ‫■כהכי‪-‬ו^ה׳ וז׳ יש כהם חי' יואר כאמור וצ״ע ‪:‬‬
‫■ ב׳וכהאי גיונא לא טעו וק״ל ‪:‬‬ ‫מעשה וכו' לא מכעיא ־א''כ וכו'‬ ‫ד־ע״י בדיה‬
‫^" ‪ 3‬ד״ה ניכול דהאנדיך לש־וף כולהוכי' עכ״לואף‬ ‫טעות שעה א'וכו'ומ‪-‬כרי האוספות‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬
‫לר"מ לא גזמנן דילמא אתי למיכל‪.‬מיניה מ"מ‬ ‫לא שייך זה דהא אי! לתלות טעות כשניהם ואפשר דוקא‬
‫אתרינן בירושלמי כה־ייא דלד״מ שלא כשעת בינטת‬ ‫התם דכודאי צריך לטעות שניהם דאפילו אקרב עדותן‬
‫^־היינו כשש מציתי בשריפה וכ־יעכ־ ככל דכר ‪:‬‬ ‫לומר כסוף •ג'ותאלת ד׳ מ״מ צריך לטעוא דעוכדא‬
‫די״ג ע״א חש״י כד״ה מזין שתי העידית כו' אסיר‬ ‫כד'‪ ,‬הוה אכל הכא אס אקרב עדואן אין טועה‬
‫לאכול מן המלחה ונו׳וכלאו האי טעמא‬ ‫_‬ ‫•■‬ ‫‪- -‬‬ ‫אלא א' ‪:‬‬ ‫■‬ ‫• ;‬
‫נמי אין יכילין לשייר מזון סעודה ג׳ משום דאסיר לאמל‬ ‫ד ה י ״ ב ע ״ א ר ש ״י ד״ה ולר״י דאתר ובל הנך‬
‫‪.‬‬ ‫מד'שנטת ולמעלה וק״ל ‪:‬‬ ‫וכו' וכין כ' לה' לא טעו‬ ‫‪-‬‬ ‫י‪.‬‬
‫‪ 7‬כ ‪ ■'D1H‬ד״ה אמררחכה וכו׳קרי ליה רכו עכ״ל‬ ‫וכו׳עכ״ל ר״ל ומיירי דהמעשה היה כתחילת כ׳ולכך כעל‬
‫והא דחמרינן לקמן דף נ"כ דיחכח‬ ‫ה' איט■ יכול לו׳טעיתי אכל האמת הוא כשנייה דהא אף‬
‫דייק שפיר וכו' מוכרח לומר דאית לסי כפירש״י כפ"כ‬ ‫ליכא דאית ליה ארם טועה ג' חסר משהו כיון דהכא■‬
‫דפרכית דל"כ דהא כתבו דמוכיח לומר דכי וא"כ ליכא‬ ‫כ' שעות שלמים מודה דלא טעו וכמו בן לר"מ נמי הוי‬
‫הוכחה דדייק שפיר דילמת לעולם הוא דב יהודה שהיה‬ ‫עיית מוכחשת ולא טעו כין שנייה לרביעית וק״ל ‪:‬‬
‫כימיו ולכך קרי ר' שהיה מיכהק כמ״ש התיש' אך התיס'‬ ‫ת י ס ' כ ד ״ ה אלא א״ר ו־ו'וא״ת א״כוכו׳עכ״ל‬
‫—‬ ‫כחולין דפ״ז כתפו פי' אחד יע״ש ‪:‬‬ ‫אף יס״ד הךסכר'דא“ןתולי‪ 1‬הטעוא‬ ‫— ■‬
‫דף י׳יד )‪ 'plf‬כד״ה דאיכא משקי' וכו' לא אסיק‬ ‫כב' אפ״ה ק״ל דמשמ׳לרכא לא פליג אלישנא קמא אלא‬
‫אדעחיה יכו' אפילו מדרכנן וכו'‬ ‫י ^‬ ‫כטנטת והייט דתי' יס״ל לרכא דאי‪ ,‬לחלות וכו' והוי‬
‫עכ״ל ועיין מה שהקשה מהרש״א ונראה לי דכשלמא לרב‬ ‫גלישנא כתדא וכו' ועיין כמהרש״א ז״ל אכל קשה היכי‬
‫א־א דש״ל דכקדשי׳איכאמדאוריי׳דמטמ׳אוכלהיכ' למימ'‬ ‫אמרו כגמרא לקמן להק' דאמדי מטעי טעי׳דהא כשנים‬
‫דדכנן גזרו כחרומ׳אטו קדשי׳אכל לדכינ׳דאי״ל אפי׳קדשי'‬ ‫לא ננכיי לטעית ולא תלי' וי״ל דוקא הכא דלא אמרינן‬
‫אין אמ״א סליק אדעחיה מהיכ׳היתי דניקוס דפק וננ‪.‬זוד‬ ‫גהחמיר עליו כניאה מדכדיה׳לעיל כסמוך ועי״יל דהתם‬
‫עי״לדר״ת דקאמר מדכריה׳וכו׳כוונתו היא דלדיק דכתד‬ ‫דאנן הוא דמתרנינןדיכורייהו ולכך אמרינן אין לתלו׳וכו'‬
‫דגזדו י״ח שמעינן דאוכל מ״א א"כ אף תרומה טהורה‬ ‫אכלהכא דמיירידהעדיס מצויץ אצל המדמי׳יכוליןלומס‬
‫שירפין איתה עס טמאה יאין לתיש לחיספת‪-‬טומאה דהא‬ ‫כפירוש טעיכו דמי ■יכחיש א קס ושו״ר להרב שער המלן‬
‫ר״ח קאמד דמיסיפין טומאה ונו' מדאורייתא דהא‬ ‫כהלכות עדות בכ"כ ע״ש ‪:‬‬
‫דביון דקודס י״ח היא סליק אדעיגיה דלא גזרו מדרכק‬ ‫כ א ־ ח דילמא‪-‬האי דקאמד ג' כסוף ג' וכו' משמע‬
‫ומעתה מיושכ מה שהקשה היב פני יהושע דהיכי שיין‬ ‫דהךדאמרכה׳אף ■כסוף כ'נ מי וזר‪ 1‬אינו‬
‫לומר דלא סלקא דעתיה דגזרו מדכריהס והא‬ ‫יה כ הד כ' שעות שלימות דהא לא משכחת חסר אלא‬
‫משנה מפורשה מפ״א דטהרוה מ׳יה דאוכל מ״א מדיכנן‬ ‫יזה אומר כסוף וזה אומר כתחילה אכל אס שנים אומדים‬
‫והניחו בקושי ולפמ״ש לק"מ יההי׳אחד י״ח דכד דשמעי'‬ ‫כשוףסוי ביניהם כ׳שעית וכן משמע ממ״ש רש״יכד״ה‬
‫מיניה דאוכל מ״א אבל לי״ח דקודם י״ה הוא לס'‪Y‬‬ ‫מעשה הוו שכתב דאס המעשה כסוף כ׳הך דאמר כסוף‬
‫דגזוד וק״ל ‪:‬‬ ‫ג׳הוי שעה א'•וכן הוא כהדיא כדבריהם כסנ הדק ע׳יש‬
‫כד״ד| עם כשד ומשקי' וכי' יא״ת יכו' עכ״ל נ״ל הה‬ ‫מיין למהר״ס שם שהוקש' ליה א״כ הד שעה ומשהו וכו'‬
‫מקושר עם מ״ש פיד״ת לעיל דלפי' ר״ילק״מ‬ ‫ילא ימנתי מה ככך דאי הכי לא • אתי אלא לרעת רכא ‪:‬‬
‫משום דללהני' אייר־ כאיסורא דאוהיתא ומכת זה הכרה‬ ‫■^ד*ה ‪■ -‬כאיזה יום וכו' והלא אפילו לא כוונו כאיזה‬
‫הש״ס דר״ע אייה כדהומיתא ע״ש ‪ :‬י ■‬ ‫■ יום הו"ל חוזרין ‪.‬ומגידין וכו' עכ״ל הקשה‬ ‫■‬
‫ע״כבד״דז ואילו וכו׳והכי הכד ר״ע וכו׳מיהו תימא‬ ‫מהרס א י״ל כי היכי דכא' יכול לחזור וכמ״ש כמשנה‬
‫וכו' עכ״ל לכאורה נראה דמקשה ע^ר״ע‬ ‫יי ” ”יי יטלין לחזור ולומר טיננינוכעיכורא דירחא וכתכ‬
‫דאית ליה דטמדי לאמטמי וז״א דאמהנן כתיף הסיגיא‬ ‫שיש לדשב ע''פ מ״ש כסנהדרין דהיינו ככ' לא אמרינן‬
‫די׳יע לית ליה כר״י ד־״ו אית ביה פידכא ועוד דהמעיץ‬ ‫דטעו ע ש כהשיגו למהרש״לז״ל ולע״ד הואתמוה דאם‬
‫כגמ׳דקוטה ידאה‪-‬רקושייהס היא קונדייתהגמדא סם ע״ש‬ ‫כן כנאי מקשה כנמ' ראמרי מטעא קא טעינו כיץ דהס‬
‫כדף כי׳ס ע"כ ‪,‬וצ״ע אם לא שנאמר כוונתם היא יעל‬ ‫כ לא טעי יככי כתבתי דהתיס׳לעיל דכתכו דב׳ אי;‬
‫מתני' דממילס דהכיאו דאוקימנא ההיא ‪.‬כאכא שאול‬ ‫לתלות כ ד נכי הכחשה כפי האמור ולכך התוק׳דהכא‬
‫ומדאוהיתא‬
‫ינל‬ ‫סככת פסחים פרס א‬ ‫אברהם‬
‫‪ ,‬־‪■-‬‬ ‫וכמ״ש כגמ'לעיל ‪:‬‬ ‫'ומדאורייתא אינו עושה רכיעי ואהא מקשה לימא דעו‪8‬ה‬
‫כד׳ה נימא וכו׳כה׳ור' מודהר״מדאקשורפק‬ ‫דכיעי מק״ו וא״ת משוס גילר דאית ליה דא״ה ד״י היכי‬
‫עכ״ל עיק לקמן דף כ' ע"כ מאי דתני ר״ע‬ ‫■עכיד ק״ו נימא יוכיח ונו' דהא ודאי יוכיח דאמדו שם‬
‫׳‬ ‫שורפין טמא וטהור‪ .‬ועמ״ש שם כס״ד ;‬ ‫כגמרא אינו כשאר יוכיח תנלמא אלא הוא יוכיח מכחוק‬
‫כד״ה ר״י וכו׳וכי אינו מודה ר״מ דלר״ע ונו*‬ ‫תוס׳‬ ‫'וכפירש״ישס וא” כ א״לדר״ילא חש ליה אכל הכאדאיכא‬
‫עכ״ל וק״ל דנימא דפליגי כהכרת רכי חטנא‬ ‫גילוי ומיעוט ודאי הוי יוכיח גמור וזה דוחק ועוד‬
‫דר״י אית ליה לא תלמוד מר״ח מידי משוס יש״ל כד״ע‬ ‫הא דקאמרי וכירושלמי פמך לא נמצא שס ואס נאמר‬
‫וי״ע אית ליה דר״ח סוכר כוותיה דהוא דדכנן ולר״י אף‬ ‫דטונתם על ירושלמי דסוטה א״כ היא קושיית הגמרא‬
‫דהוא ס״ל דרכק מ״מ לא ידעינן דשלישי דרכנן מותר‬ ‫ולמה לא הכיאו מהגמרא וצ״ע ‪:‬‬
‫לעשותו שני דר״ח אייה כראוהיתא ונ״ל דמשמע להו‬ ‫^ א י׳ ך לעיל דכמעילה חנן וכו' ודייק כגמרא אכל‬
‫דכיק דר״י דאמר מדאורייתא הוא אליכא דר״ע אס ‪P‬‬ ‫לטמויי לא וכו'ע״ש והקשה הפ״י מאיחלימא‬
‫כוונחו היא דלהדיה דהוא מדרכנן הוה הן אמת הוא‬ ‫להו הך סתמא מ ^ סתמא דפ״כ תרה דקתני חזרו לומר‬
‫גכי תרומה דשורפין וכו' מדר״ח אך לד׳יע דאית ליה‬ ‫וכו' דמשמע מינה דמטמא קודש כאכא שאול ותי׳ה״ד‬
‫מדאוהית׳לא מוכח מר״ח ומינה נשמע לר"מ אית ליס‬ ‫נכי‪ ,‬טכילת יום כיק דהיא חמורה וכו' מו ח דחמיר כולי‬
‫דאף לר״ע למיהן מר׳ח שפיר ואהא הק׳דהיכי שייך^מ'‬ ‫■ האי וכו' ולעד״ן רליחא דהח אמרינן כגמ' מתני' מני‬
‫דלמיהןמד״ח אליכא דר״ע וכי אינו מודה ר״מ וכו'‪:‬‬ ‫אתי שפיר היא ואי כדכחו אתי אפילו ככ״ע ואישתמיט‬
‫ויטמא דכ' גכי משקה הוא הכשר וכו' עכ׳ל‬ ‫בא״ן*‬ ‫מיניה מ״ש התוס׳כחולק דף פ״ז ע״כ כד״ה משקי' רב'‬
‫הקשה הרב פני יאושע דהא אמרי' כגמרא‬ ‫שם ‪ p 7‬משקי' אייה כתרומה דאי כקדש אמרינן כפ״כ‬
‫לעיל דכמוכיח הוא דר״ע אית ליה טומאת משיןן‬ ‫דמטמא קודש ולפי דכייו מאי מקשה רוקא התם גכי‬
‫מטמאיןאחהסמן התורה ו^ח מדאמר כמתני'כאב‬ ‫טכילה חמורה ולעיקר קו' ליחה רהא ודאי ר״ע לית ליה‬
‫הטומאה ואין לומר דר' ירמיה לית ליה האיך הוכחה‬ ‫‪ p r‬החמא דהיא כא'ש אלא כרכנןוכמ״ש החום' כחולק‬
‫ראם כן מאי מקשים התוש' מעיקרא דאין זה לטעמיה‬ ‫ונדמסיימי הכא והכי סכר ד״ע ‪:‬‬
‫דהא דאמר דכא לקמן דר״י כשיטת רכו אמדה הואןאזיל‬ ‫ד ף ט ״ו » ״ א ריט״י כד״ה טמא' וכו׳האוכלתחמ׳‬
‫לשיטתיה דהוכיח דר״ע אית ליה דמדאורייתא מטמאץ‬ ‫טמאה עוכר כעשה וכו'‬ ‫י‬
‫אכל ר״י לית ליה הכי עכ״ל ולק״מ דודאי ס״ד ה ^‬ ‫עכ״ל ואף דמדאוהיחא אין כאן טומאה כיון דאין משקי'‬
‫דהא דר' ירמיה לית ליה ‪ p‬הוכחה ומצאתי לשמואל נמי‬ ‫מטמא משקק מ"מ גורו רכנןדאסור לאכול תחמ׳טהורס‬
‫דלית ליה ‪■p‬הוכחה דיכא שהחס״ל לקמן חושי ן׳יועזר‬ ‫תה מי״ח רכר ועוד דמדרכנן מטמא משקין ואס כן כי‬
‫איה ליה לטמאאתחס דרכנן ואי אית ליה דד״ע אית ליה‬ ‫כיני דאמדינן כטומאה דאוחית׳חהור הואה ‪ p‬כטומא'‬
‫דאורייתא הא חני להו כמסכת עדויות דכחייתא היא‬ ‫דדכנן •‬
‫וסתח הדח הס אלא ודאיילית ליה לשמואל ‪ p‬ס' דיכא‬ ‫ת ו ס ׳ כר״ה חכית וכו' אי כרה״י ספיקו טמא וכו'‬
‫‪ p‬כודאי מודה דר׳יע אית ליה דמטמא אחרים מדאוחי'‬ ‫עכ״ל הקשה הרש פני יאושע לימא דמשום‬
‫מכח ההיא דכו כיום דרש ד״ע וכו' ואהא תי' דסאקי‬ ‫שמח יכא אליהו ויטהרם קה להו תלמים וכדאוקי הש״ת‬
‫הוא הכשר ואם כ; מר‪,‬רצא| נמי קושייא הראשונה ועיק‬ ‫התם עכ״ל ולי לא קשה מידי דא"כ לא שייך לומר כרה״י‬
‫כמהרש״א ז״ל ז‬ ‫■‬ ‫הפיקו טמא דשמ׳ינא אליהו מטהרס ואנן ילפינן משוטה‬
‫גמ׳וש'ר״א וכו׳והחניא וכו׳מכאן‬ ‫ד ף י״ן‬ ‫רגילה הכחוכ דטמאה משפק ועוד דאמרינן לר׳יא ככל‬
‫ק״ל למ״שהרץ כנדחס דף ט״ו‬ ‫י‬ ‫מקום דספק מגע טומאה טמא ואמאי טמא ומאי דאמר‬
‫ע״א שכתב ח״ל דאי לאו דאמ׳שפק נדחת להקל ל״ק וכו'‬ ‫‪,‬רהא השיה קאי התסלהכרת ר״א משום שמא יכא דוראי‬
‫והא הכא אף דלא הכיא הש״ה ‪ p‬ד״א חזירות אפ׳ס‬ ‫קושיית החוק' גס על הש״ס ואין לומד דכוונת הרב כזה‬
‫קמקשי וכו' י‪.‬‬ ‫אף דאמהנן ספיקו טמא כודאי מ״מ אין שורפין עליו‬
‫וחד כמחוכחן וכו' וקשה דהא תניא כתורת‬ ‫תחמה ו^שיס רזה ליתא דהא אף על ש' דרכנן אמה'‬
‫כהניםוהכיאה הרא״ם כפ׳שמינייכול אףכוחת‬ ‫דשורפין משוס דיש כהם דררא דאוהיתא כמ״ש התום'‬
‫שחין ומערות ת״ל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש וכוי״‬ ‫‪ :‬כמדה דף ל״ד כד״ה וזוכו ע״ש ונ״ש כספיקא דאורייתא‬
‫דמשמע כמחוכר לא הוי הכשר הפך הוגיין וי״ל דההיא‬ ‫גופא וק״ל ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אייח שלא יצא כלל מן המים ונההיא חדה דצק וכו*‬ ‫ב ד ״ ה נימא וכו' מדקאמראכל כז' ד״ה שורפין וכו'‬
‫וכ"כ ק״א שם כת״כ ונעלם מעיניו דכח רש״י כפ״ק‬ ‫עכ״ל וקשה דא״כ מאי נימא רקאמר והא‬ ‫י‬
‫דחולין דף י״ו ע״א ד״ה אלא וכו' ‪:‬‬ ‫יראי מוכיח הכי כדכהו וכן הקשו התוה' ז״ל כהש פרק‬
‫כד״ה ספיקו וכו' הויא לה ספיקא דאורייתא‬ ‫ר? ‪"2‬י‬ ‫כ׳ש כר״ה לימא ע״ש מ״ל דכוונתו להק' אי הכי דקאמר‬
‫לחומדא וכו' עכ״ל אכל לטמא אחחס טהור‬ ‫כגמרא וה"נ כוונת הש״ס דקאמר לעיל נימא וכו' והיכי‬
‫משום דטומא' משקין לטמא אחחם ררכק ומייתי שפיר‬ ‫שייך לומר כן מקשי מאי מודה ר׳יה ור״י וכו' כדקאמר‬
‫ראייה ד״י ומכאן ק״ל למ״ש יש״י כנדח׳ח״ט ע״א כד״ס‬ ‫הש״ס לעיל חיקא נמי דקתני ומודה ר״א ור״י גלכך‬
‫ס' משקין לכל טומא' מש^ן קרי ס׳משום דלית להועיקר‬ ‫מוכרח לתק אפילו לד״י וכו׳ולהכי כתכ רש״י לעיל כר״ל‬
‫מה״ת וכו' ע״ש ואםכן היכימייתיראיה ר״י מהך מתני׳‬ ‫י י ‪ .‬לא תדחק וכו' והיינו כמ״ש •‪-‬‬
‫דר"מ אית ליה לטמא אתחם הוא מדרכק ועוד ה ח‬ ‫כ א ׳ ל כיק דמדר״י יליף לא מצינו דד״ע יליף איסור‬
‫משנה מפורשת כהחא דמאי דתט ס' הוא כחוח וכמ״ש‬ ‫מטמא וכו' ענ״ל הקשה הפ״י דהא ודאי‬
‫רש״י כ^ק ולזה י״לדההיאדהכיא הש״שלאו מתני׳דטהח'‬ ‫>יף דהא קרא כתי׳יהראר לך שמור ושאינו ראוי לך לא‬
‫היא^אלז כחית׳אחר'דהוזכר כה וכן היה ד”א אומרוכו'‬ ‫‪,‬תשמור וכיק דאסור איט ראוי לו וראי מותי לטמא אותו‬
‫והכריתו לומר■ כן משוסדהוקש׳לואמאי דאמי התם לעיל‬ ‫עניל וליתא כדאיתא התם משום דגרמא כעלמא הוא‬
‫דר״א‬
‫יו‪:‬ד‬ ‫סבכת פסדדם• פרה א‬ ‫אכדהס‬
‫יין לאן לא־קשה■ מיהו לזה י׳ל־משו־ס דלא־ פהאא ליהע■'‬ ‫די״א הוא‪.‬דאמד ספ' נזייו' להקל וכו׳ מהא דהפק‪ :‬משרןה‬
‫דלוי ס״ל כוותיה דשסואל לגמרי דשייך שפיי אית ליה כיב'‬ ‫וכו׳דקאמרוכןהיה ר״א כדבריו דמשמע דאית ליה דכספ'‬
‫ראישתכש כהני ולית ליה הך אוכל ג'כהכריז שמואל׳יולכך■‬ ‫אזיל לתומיא ואמאי מקשה הש״ם מהא דאמר רי׳א׳אין‬
‫מוכרח לומ׳דנגעי כ‪-‬להו כא׳אך נראה ח״א דהא לשיטת‬ ‫}נוומאה כל עיקר ולכך הוצרך לומ׳משוס ראיכא למידתי‬
‫הרב דכ״ע כין לרב כק לשמואל לא שאיל להו אלה על היין‬ ‫רההיא כודאי ולא כהפק והא רקרי הפק משוה ראין לו‬
‫וכו׳אלא לשמואל ביק דאית ליה רישת ו ע ע ככנפו ■לל™‬ ‫עיקד וה‪.‬א דמייתי י״י הכא ראיה מהך כיילתא הוא אתיי‬
‫ממט אוכל אחר הוי שאלתו ל ולרב דאית ליה‪ .‬האי‪.‬דרשה‬ ‫לדייז הש״ס התה וראי אית לן למימר כפי'הכדיית' כפי'‬
‫הוי שאלתו ג׳והכל תלוי כמחלוקתם ת־כ דאית ליהדשאלה‬ ‫קשה לדעת רש"י דההי' איירג‬ ‫המשנה _אך הא ק״ל‬
‫א' איידי כד' אס כן כיון דראה חגי שלא ידעו אותה שאל‬ ‫כעומאת ודאי דדכנן מאי מקשה מהא ראמר ר״א אין‬
‫איתס כדין ג׳ליאו׳ת אס יי‪-‬עו‪-‬אותו אס לא ולשמואל׳דאית‬ ‫לטומאת משקין‪,‬כל עיקר דההיא כדאוריי' וכמו שהוכית‬
‫ליה דשאלה־א' איידי כה׳א״כ כיק דראה רידעו אותושאל‬ ‫יוהי כן יועזר ראמר משקה כית מטכיחייא רכן משמ׳ראין‬
‫אותס כדין ל וכו' וממילא ידע כדין ג׳אם יאמרו האמת‬ ‫לטומא׳משקי׳מה״ת אלא מ־רכ׳ואיר״א א־ירי על טומאה‬
‫וכיון שכן לרב נמי הוי שאלתו כ״א על היין גימא או לא‬ ‫דרכנן מאי הוכח יוכיח מהא דיותי וכו' התה דקא גכי‬
‫ויה שפיר אתי כלה דאית ליה ד טמא ואיט מטמא וע׳ק‬ ‫משקרי כית מקכיחייא הוא דלא גזרו משוס הפסד קדשים‬
‫לשיטה זו ראם כן מאי מקשה לשמואל מאי איריא רפריש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וצ־יך עיון‬
‫למילתיה משוס דה׳לא עכיר אכי׳הה כ׳לא עכיד ^‪',‬ומאי'‬ ‫^" ‪ 3‬ג ש'; מדרבנן וכו' עיין מה שכתבתי לקמן דף‬
‫קו' ל־עת הדמכ״ם דהאיין ושמן ומאכל הוו ה' קאמד‬ ‫■‬ ‫נ' ע"כ ;‬ ‫‪.‬‬
‫שמואל אינו טמא משוס דנזיד ד' ואינו עושה ה' אכל ודאו'‬ ‫‪ Q ff‬הן ישאאיש כשר וכו׳וכת' מכדש״לכפי׳קמא דכשר‬
‫אס נזיד הוא שלישי ודאי עושה רביעי חה אינו כא לכלל‬ ‫קודש היה ככנף וכ‪.‬־ף הוא א' וכשר הוא כ׳ולחס‬
‫■■‬ ‫•■ ■‬ ‫קו' הו‪.‬מ' ‪:‬‬ ‫‪. -‬‬ ‫י‬ ‫או וכו׳ג'ומאכל הואד׳וכו׳ע ׳ש והקש׳דא״כ היכי מ ת ק‬
‫א מ נ ם נ״ל לומד תה לי׳ק ‪-‬כיונת קישית הגמ' היא‬ ‫ונגע כנפו מי כתיב ונגע בכנפו ולפיכך 'אף לרב צ״ל‬
‫דאי הכ׳שמואל אמת א״כ מאי איריא דשאיללהו'‬ ‫‪.‬‬ ‫ככנפ הוא לימוד על כשר קודש דהוא בכנפו ולא־כנףכנף‬
‫חגיולנהו׳אותס כד׳שאינו יכול לעשו׳ה' היה שיאל אות'אם'‬ ‫ממש‪-‬נגעאל הלחש וצ״ל לפירושודלמה ליה לו׳כשר קודש‬
‫‪ *U‬ן‪1-‬ץ‬ ‫היה אפילו שני עושה שמן ג'או‬ ‫כלל אלא מוכדח רהאי כשר הוא שני ומא דכתיב בכנפו‬
‫חידוש כין טומאת עצמן לטומאת אתריה דטמא־ס והוא‬ ‫‪:‬להביא ג׳ר״ל כמה שכנפו האחר נגע ככשר והוי ג' וחזר‬
‫היה מצ' לנשות איתס כדכ־ הטהור‬ ‫ו ע ע כלחם או אי־ך וכו׳והוו ד׳ומאכל ה' ורלא כמהרש״ל‬
‫• ללוי דש״ל כ ‪ p‬מטכיתייא א"כ אמאי לא שאיל להו אם‬ ‫שכתב דלפי׳אית ליה כתתו׳דליתא דהא מכח קרארבכנפו‬
‫יין שני עושה משקה ג׳או לא וככר איקמיג' דליי אית ליה‬ ‫הוא דידע ליה ויה אינו רההיא אף ־לרב צריכ' וכמ״ש ‪:‬‬
‫כשמואל מיהו לזה יש לומר דהדמכ״ס יפרש הא דקאכנד‬ ‫‪ :‬א ב ד הרמכ״ם כהק־מתולס׳טהדוח יוח אחרת אחו‬
‫גכי לוי דעעיי כולהו כאחד לאו אטמא מת בלחוד הוא'‬ ‫כפי׳השמועה שכתב וז״ל רהכנף הוא א׳והבשר‬ ‫‪,‬‬
‫דקאמד לה אלא אף השק נמי קאמר וכמ׳יש מהרשי״אז״ל‬ ‫■היינו הלחם הוא ב׳והנזיד הוא ג' ושאיל להו חגי אס הנזיר‬
‫ולכך לא תק״ל כקשיא לשמואל משוס דדוצה לשאול אותה‬ ‫רהוא ג' ע ע כיין או כשמן או כמאכ' ועשה אותו ר׳יורו‬
‫אעיקר דין של טומאה ■אך מ״ש דדבינא ה ק הבר׳שלישיה‬ ‫אס הוא טמאאולא לרב השיכו שלא כהוגן ולשמואל אירי‬
‫דאח רטעו ליה כתרוייהו לא יכולתי להלום דכריו דמיי‬ ‫כשחיל להו ה' והשי־כו כהוגן וכשאל' האחרת שאיל הוא אס‪-‬‬
‫הכריחו לפרש זה הדוחק ועוד דמנ״ל לרבינא האדתשיבו׳‬ ‫כשיר הזה ר״ל דעכשיוהוי כנד‪-‬הוא אב והוי אוכלשככנפו‬
‫לו' רטמא הוא משוס ד' כקודש נימא משום ג' וכסברת רב‬ ‫לשלטאל א׳ילחס כ׳ונדר ג׳ושאיל להו אס הוא עושה רביעי‬
‫ממש ועוד לכי דבריו מאי מקשה הש״ס לדה כיון דידע‬ ‫ומטמא להך משקין דהיינו‪..‬יין ושנק‪ .‬ומאכל או לא וליה‬
‫המקש' דהתס ג׳והכא ד' ועיין כמהדשז״א ונ׳ ע‪:‬‬ ‫השיכו כהוגן לכ״ע אך דכינא הוא חולק כזה וס״ל שלא‬
‫ל ף י״ו ‪y‬׳ ‪ 2‬ג ם ' מרדבנןודלאכייהיכן יועזר‬ ‫צדקי כלל כב׳התשוכית תשו' א׳אשתכשו כס' רב ותשו' כ'‬
‫חשכו הס שטמא הוה משוס ד' וי״א דהא הוא ג' משום‬
‫וכי׳הקשה הכ״מ כהכ״א מה'‬
‫פה״מ וי״ל דהא אמרינן כפדק כיצי־ צולין דף פ׳ע״ב מפני‬ ‫דכנף הוא אב הטומא׳וכשא׳יטמ׳א׳כ המשקי׳חוזק להיות‬
‫וכו׳הצין מרצה על טומא׳הדם והתש לא שייך לו׳ מדדבנן’‬ ‫תחילה עכ״ל ומ״ש חוזר המשקה להיות החילה לאייעתי‬
‫דהא קתני צין מרצה דהוא מדאורייתא וכו׳עכ״ל ע״ש'‬ ‫איך הונח לו יה והא ודאי הך גזרה הוי מי״ח דכרי' אחר‬
‫ודאתי מי שתיק על פי מאי דכהב ה־מכ״יס כפי׳למהנת'‬ ‫נבואת חגי ולא ידעתי‪.‬מנק לומר רהגור' קודמה לנבואת‬
‫ע־ייית על הא ־אמי יוסי כן יועז־־כןוז״ל כלמהישכאה‬ ‫מ ש דחב הכיומה׳עושה כלי׳כיוצא כו הוא הכריחו‬
‫מסנה מזכיק טומאת יס הק־שיסידא אמייאיתה ■קודם‬ ‫דא‪-‬״כ למה לא שאל להס כשק ננצללו ג' כ״א כמת אלא‪.‬‬
‫קאי דחגב לוצה לידע מהם אס כקיאיס כהלכיח טו"מ‬
‫ע־ות זי ־ייוהי וכו׳ע״ש וא״כ הך יי‪-‬תניתין ‪-‬כצד צולין היא‬
‫קודש ע־ו־ו של יוהי וכ'כ הדמכ״ה גה כן כפי'המשניות‬ ‫דאב הטו׳אס עושה כיוצא בו והוי אב כמוריו או לאומי׳ש‪.‬‬
‫לפסחיה יעו״ש יל־עתי איט נראה ל' י־כ־ זה דו־אי מאיי‬ ‫כשאלה אתית שאיל להו דאוכל א׳ולחס כ׳ונזיד ג׳אס הוא‪-‬‬
‫דכתה הכי הכ"מ י״ל היינו אחד ־הלכהא גמירי ליה רכן'‬ ‫^שה משקין ל הוא תמוה דא"כ כ־הקש׳ללוי הטחא או‬
‫‪^,‬כשמואל משכחת דעעו כולהוכא׳ואמאי־חק לאקומי'•‬
‫ממש ולכך מוכרת לומ* הא דאמ‪-‬ו כמשנה טומאה דס‬
‫קרשים משוס דלא שמיעא להו הך דייהי כן יועזר דאמר‬ ‫דצא כ ^ ץ דשמיאל לגמרי דהא לשמואל הוי משקין ד׳וח׳יכ‬
‫הלכתא וכו׳אכל לרב דלית ליה הלכחא לא שי? לומר‬ ‫ל ללוי רטמאיס ואק מטמאים אפ״ה מפכח' לה‪.‬‬
‫דמעיקרא לח שמיעא להו הך דיוהי וכו׳־הא הא ד ^ מר‬ ‫^ יכיוחאדשמואל וכשלמ׳לדעת רש״י והו^י׳שפ‪-‬ר דאין שייך‬
‫צו כוותיה דשמו^' יהא אמר ישאיל להו איין אס עושה‪.‬שמן‬
‫דכן הוא מכח ככדא ‪-‬לא גז ‪ r‬כ?־‪:‬יס ומילתא כי האי‬
‫ודחי הוי ייעי לה ולאי תלייא כיוהי וכו' ולכי זה מקשס‬ ‫‪ 7‬״ י יי" ;א שי? ללד רס״ל אין מטמא אתיים אכל‪.‬‬
‫כדעת הרמה ‪ 0‬דאית ליה דשאלתו דטיד דהוא ג' עושה‪,‬‬
‫הש״ס שפיד מ ק דתני טומאת תז רסא לא שייך לומ׳לא‬
‫'יגי‬ ‫מסכת‬ ‫אברהם‬
‫מיכתזילתיץ‬ ‫־‪6‬מיננ׳ להי‪-‬סך‪ -‬וימזי‪:‬כן יועוי‬
‫‪ # 8WW‬וסשיכ לו לפי«נזתו'^קף«• י■^ הוי^■'לו‪$‬‬
‫ק׳ו זה ודוחק ‪:‬‬ ‫דסהיא מהרבגן וכו׳ולפי יה מקשה הרב כ"מ שפיר מהך‬
‫‪0 W‬׳ ד״הומה וכו' שהוא קיל דאיט אכ מטונ ‪ ^ '(8‬י‬ ‫פקניתק יכצד ציליז ■אשד ע'כ נראה לי דההיא לא קשה‬
‫מדי דסייך לומר■ דה ל דטומהת משקין דאודייתא ומיידי‬
‫צס׳קיכן אהק ‪T‬אין דכריו מכומייה אלא מדכרי‬
‫פדאודייתה והכא הו׳׳מ‪-‬ילת^ נמי הכי‪T‬כמ"ש התוה'■ ׳■‬
‫‪....‬‬ ‫‪...‬‬ ‫מחוהפות ע״ש ‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫כ א ‪■ T‬מנ^ל דלא מטללא כלי עכ״לקשה■ דהא אזי‬ ‫ד״ה אכל דה • אמיה לתומי׳‬ ‫ד ף ’״ ‪t ■^"2‬‬
‫איתמד •וכו'עכ״ל וק״ל דהא‬ ‫■‬ ‫־‪,‬‬
‫מק ו ומה כלי מ ג ע‪ ,‬כשק שמטמא משקי‪15‬‬
‫איטי מטמא כלי משקים דהכא דאיט מטמא‪.‬משקיהאנו‬ ‫פמדי לעיל לא דייןשאין ד כן אלא שאין מכשירי! וההיאאדש‬
‫קאי■ כדאוקימנא לעיל דאי אמים מאי אץ מכשירין דקאמ'‬
‫דץ שלא יטמא כלי ואין לומד דקאהתם שכא מחמתשיז‬
‫ינ׳ל‪ .‬דאינה קושיה כלל דסא דמקשה הש״ה ו מ תק הוא‬
‫איחה כק״וונרחה לימשום דהש״ס ניחא‬
‫ליס מאי ק ו דכא מכתי ולכך מקשה שפיר מ ^ ק״ו לא‬ ‫אליכא_דרכ דלית ליה הלכתא אכל תכ״ת מלי מבד כר״פ‬
‫ירננינן דמשקים הבאים מכת מת וא"כ נימא דקדא'איירי‬ ‫ראית ליה הלכתא וא"כ אף דקאי אמיה הלכחא הוא שאין‬
‫מכשירין ומעתה א״ש פהק הרמכ״ס דפמק הך ד!־כ ופהק‬
‫אית לך למימר יידע ליה שפיר מ « ק׳ן‬
‫דאין מכשירין אף אמיה קאי תה דלא כתי׳הגמרה אליכא‬
‫א כ א מ א ‪-‬א עכיד ‪-‬יה כגמ׳ומה כלי שמטמא משקיים‬
‫קיט מטמא כלי משקים שתינן מטמאן משקין ■אינו דץ‬ ‫דרכ אלא ודאי כמ״ש והוא משיה דהלכת׳הוא שאיןמכשי'‬
‫ועוד נ״ל לומד אף דהלכת' הוא לע‪:‬ין קכלת נווסא' היא‬
‫שאי־י מטמא כלי יתו לא מק׳ק״ו ואימאוכו׳ ‪•■ :‬‬
‫א׳׳ה שפיר איתליה דאין מכשירין משוה דריכ״ח איתליה‬
‫‪ y‬כ ג ם ומה וכו׳משקין הכאי׳מחמת שק לא כ״ש‬
‫מכקק ש״לעל מהשכתכמרככעלגואי‬ ‫‪.‬‬ ‫טומאת משקין לטמא אתריה דאודיי' וא"כ קרא דיעמא‬
‫ה‪.‬כות ככל‪.‬יו דאין עונשין מין הדון אף גכי טומאה ואין‬ ‫הוא ממש ולא לעכין מכשר וא"כ קיא איידי כמחוכר׳אכל‬
‫מוהיפי; לו טומאה מק״ו ומוי הפך סוגיין וככר כתכתי‬ ‫תלושין לא מכשרי ולכך קאמר משקה כית מטכיתייאאין‬
‫‪.‬‬ ‫כמקוםאחד;‬ ‫‪. .‬‬ ‫מ « י י ן ;ילמילה לא קאי אלא אמיה אכל דה טמא הוא•‬
‫‪ D in‬ד ה ולאו מקו׳וכו׳שק גופיה לכ״ש עכ״לוכיון‪,‬‬ ‫ואח״כ מצאתי יה מכואר כתוה׳דחולין דל״ו וכן לתמז ‪:‬‬
‫דמשקץ טמאץ ודחי דמטמאין רמו אוכל ועיץ‬ ‫ת‪ 1‬ס ' ד״ה כטלו כמעיה וכול'‬ ‫ד ף ת׳י‬
‫כמהרש א ^ ת ב ת'ל וה”ה וכו' ומה אוכל שאין מתטמ'‬ ‫דהתה מיידי קורה קידוש•‬ ‫־‪,‬‬ ‫‪/‬‬
‫מאוב‪ .‬ליתטמא משק לטמא אחרים משקים שמתטמא‬ ‫יכו עב ״ וראיתי להתוה כפרק המגרש דפי׳ו ר״ה פוהלין‬
‫שכתכו וז״ל דמשוה תיותן ככלי אכל משוה מלאכה אין‬
‫מאוב‪• .‬כ^ש ואין דכריו מכורר׳דמה לאוכל שכן מחט־מ'‬
‫ממ ‪5‬קין תאמר כמשקץ וכו' אך שיץ■ לומר דאדה יוכיח‬ ‫נפשלין אחי קידוש וכו׳משמע מיכרי התוהפות ד ^ כל‬
‫שתינו נטמא כמשקין ואפילו הכי מתטמא משק לטמא‬ ‫העיפית מיידי לאחד קידוש ודלא כהתימ׳דהכא ונטר דאי■‬
‫מי^״אדס שכן כמינו מכ הטומאה אוכל יוכיח ורפד הדין‬ ‫״חתר‪-‬׳‪-‬ן‪ .‬יש‪,‬א''כ היכי כהכו דמשוה תיוקן ככלי ונראה לי‬
‫ה‪-‬ד השוס שכהן שהן מנומ^ן' ומתטמאין משק אף אט‬ ‫דדבריאתריהלמ״שהכ׳וה״פדמעקר׳כתכו דהטעה משוס•‬
‫אכיא משקין שמטמא‪.‬ומתטמא משק לטמא אחרים ^‬ ‫תייתן ככלי^מיינו ודאי קורה הידוש ואח״כ כתכו אכלאץ■‬
‫תץ לשונו_מורהכך ועוד דלכך לא חשו ליה התוה' משום‪,‬‬ ‫‪.‬כרש דמיי לתקר קי־וש ופהולין משו׳מלאכ׳־אין מלאכה‬
‫דהות חדת מתדתי ומה שהקשה עוד נעכיד ק״ו כפשיטו'‬ ‫פיהלת אתל קידוש ואח״כ כתכו אף דאמ‪-‬יק אץ מלאכה‬
‫סתירף פשוט דהש״ש לאאסיק אדעתי' הך דעלילין מ הד‬ ‫פיהלת אכ׳ה השיח הדעת פימל לאתר קי־וש ל״ל למלכת'‬
‫ציה ‪-‬יטמא אך כר״אי תעיקרא דדינא פירכא דמה לאוכל‬ ‫הוא דאמרי לה הכי אכל ודאי הך כל מעופית מיידי קידה‬
‫שכן מתטמא ממשקי! תאמר כמשקי'שאינו מתט׳כמשקי;■‬ ‫קידוש עיין כמהרש״א ‪:‬‬
‫וכמ^ש הגננתה מיושב מחי דק׳יל כמ״ש החוספו'כדכוד‪.‬‬ ‫ב א ‪ .‬ך וכטלו כמעיה משוה השיח הדעת וכו׳עכ״ל‬
‫שתחי״ז ת״ל אכל אין לתיק וכו' דאיכא נמי דיו וכו׳דאכתי‬ ‫מזה מוכת דמלאכה דפוהלת לאו משוה השית‬
‫■קשה נעכיד ק״ו הכי ומה אוכל דאינו ע^ל מחט' משק‬ ‫^ ע ת הוא וזה הפך מה שא'כגמרא דחולין דל״כ נחתכה־‬
‫משקה דענול לכל שכן או הך ק״ו דעביד מהרש"א ז״ל‪.‬‬ ‫דלעת עמה כשייה והיינו משוס דלא סהח דעתיה ולא‬
‫‪,.‬‬ ‫אלא‪.‬ודאי כמ״ש ‪:‬‬ ‫_‬ ‫‪,‬‬ ‫מיפסל מטעהמלאכה לחורה אך נר״ל לימד דוקא התה'■‬
‫‪ '3Jf‬וכ׳ית אוכל חמור דמטמא משקין וכו׳ר״ל דאיכא‬ ‫במלאכ ככנגדן כעינן הסיח מדעת אכל אה נעש׳מלאב׳‬
‫פירכת מה אדיש דינא דמהלמשקין שאינו מטמא‬ ‫כגופן ודאי אהור אפילו כלא מהיח הדעת ועיין להדמכ״ה־‬
‫משקה תאמר כאוכל שמטמא משקה ולכך מטמא כלי וזס‬ ‫יהדאכ ד כפ ג מהל׳פלה וככר הארכתי כמקוה אחר ‪:‬‬
‫פשוט ככל הגימ׳וכתכתי זה מפד שראיתי לה׳מדות אהדן‬ ‫כ א ד מואיל ששתתה מהן הפרה עכ״ל ר*ונ' לו׳רכיץ‬
‫ד״ד ע״ג שהכץ דהיא פירכא אשוףדינאואתמוסי קמתמה‪.‬‬ ‫ששתתה מיה להו מעיקרא אינן משומרי! ולא■‬ ‫י‬
‫מיקרו סי נדה אך■ קשה אמאי לא כטלו כפיה דכיקדאיג'‬
‫ככ‪ ,‬הגמ אמאי לא פיכינן אסוף דינא ד ק משל דאיכא‬
‫>ויא‪1‬וכ'שחמו'כא'קל ככ׳שמעקשקל כא׳איט דיןשקלככצ‬ ‫משומרי! לא הוו מי נרה אמנם מדכדי הדמכ״ס משמע‬
‫־קתי ע‪ .‬המיה שכמיננימוה״פ ‪p‬רא דלא הוו מי נרהאלא‬
‫כמדי דשייך כיה שימור רכפיה נמי אפשי שתחדק אותה׳‬
‫יכר שימור מקריאכל אה כמעיה לאו כד שימור מקרי ‪■ :‬‬
‫ץ* ‪l‬׳‪I u 2‬‬ ‫‪.#‬־ ׳‪I ( W1‬‬ ‫־״ •י״ •י׳י י״‬
‫דיאוכן יש צו חומדת הה׳כשמעץ או לא דאי נית כיהא״כ‬ ‫גין' ואמא לנימא את הכליה נ״ל אף דהמקש' ה״ד הא■‬
‫דדדשיכן לקכןדףכ'דמרסמך קרא דמכל האוכל‬
‫הוי פייכא אדיש דיכא מה לראוכן דקל ככ' שכן‪ .‬קל כג•'‬
‫תאמר כשמעץ שחמוד כג׳והיא גרמה לו שיהיה חמוד‬ ‫ר־עינן יאין כלי מטמא כלי ה״ל דא! הכ'נ דכלי נטמא־‬
‫ככ' ואם אית כיה ‪ P‬חומדא א'כ לא הוי פירכא כלל ^‬ ‫חף מרתשין אלת דגזירת הכתוכ דאין כלי מטמ׳כליואהא'‬
‫אס״ר דהא אף ל^דן נת; אף‪ ,‬דאית ליה חומרת ג׳קילכל‪.‬‬ ‫השיב ט שפיר דכיו! דכא מכתו לא יהא חמור ממנו ו ‪p‬־‬
‫א׳כ ^תימרא אינק מעלה דאינה מורד׳ולעד״ןדזהויטעם‬ ‫דחין כ^י‪■,‬מטמת כלי■ הוא משיה דאיט נטמא אלא מאכ■■‬
‫דלא‬
‫יגד‬ ‫פו‬ ‫פ ^ ם‬ ‫ססכ ת‬ ‫■^*דהם‬
‫עו«‪-:‬כצום להך־קול' אינה‪,‬גדימת •להיית׳כרמומר׳^״ו‬ ‫המ״&עוי פירכא אתצקת‪ ,‬דננתץ דכיק שמינו כמלמד הוי‬
‫כמ״ש והא דכת׳ הך דשאינו עושה הו׳הוכחה דנ׳ולפי׳‪-‬׳וה‬ ‫‪_ .‬‬ ‫‪. .‬ריס דינא ‪: pm‬‬ ‫^ ‪.‬‬
‫היינו דוק׳לר׳י אכל‪:‬לר״ע דאית ליה הג' עושה ד׳ ול׳אינו‬ ‫ע פ ״ מנ*ת אוכל חמור‪ .‬שמטמא מסקין וכי' חשה מימ׳‬
‫עושה כלום כד׳א״כ הד מ׳־כ שחינו עושה כלוסיכתדמיד‬ ‫__ ^ ‪,,‬כלי יוכח_אף שמטמא משקין חינו מטמי‪ if‬כלי אף‬
‫כד׳דאם ג׳עושהיוכו׳ועיין כמהרש״חז״ל■‬ ‫‪; .‬‬ ‫^לי אכיא אוכל אף שמטמא משקין אין מטמא כלי וצ״ל‬
‫י ף י׳׳ ט ע ״ א ד &׳ י ד״הא״לא׳׳אוכו׳ואוכל‬ ‫משני שפיר משום דאינו מחמת חימיתו ‪12‬א מכח‬
‫ג׳לר״י דקאמהולמדעג'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ pfXTO‬וכו' והייני משום דעלולים וכו׳וא׳כ לא נףיך לומ'‬
‫כוןדש ^וכו' עכ״ל אכל לר״מ לק"מ דאית ליה ^דא איידי‬ ‫יזאמד כאוכל שהו׳חמור אך קשה עדיין אכתי לומד דמה‬
‫ככ^‪.‬ינ■' דתרומהנפק׳ל מק״ו דטיכול יום וד' כקדש צצרל‬ ‫'משקין שכן אינו מתטמ׳ממשקין לטמא אחדים ולכךאינו‬
‫מח ו דמהוה־■ כפורים ולא אמרינן דיו דהא מיפריך ק׳ו‬ ‫סטמ׳כלי תאמר כאוכ׳שמתטמ׳ממשקין לטמא אחדי' א״ר‬
‫דג^דעינן מק״ו דטכ״יאכל לר״י דאית ליה דקדא■איידי‪.‬‬ ‫שהוא מטמא את הכלי וי״ל יק׳׳ל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כג קשה שפיר וכו׳ומתק לאיח ליה שפיר אוכל מנ‪&1‬א‬ ‫? ‪ 0J‬ולישמועינן וכו׳מילתאדאתי׳וכו׳וקשהמה׳דאמדי'‬
‫אוכל כקדשים וא״כ אף ר׳׳מס״ל כן כר״י וק״לדקראאיי׳‬ ‫כחולק דל״ו ע"כ גכי הכשר ל״ל תדי קראי ומשח‬
‫כהכי ודלא כמהרש״א ומעת'ר‪,‬מיפא לי כמ״ש רש״יא^כ‬ ‫דחם אינו ענין לשת תנהו ענין למתוצדיכי וכו׳ע״ש וא"כ‬
‫ואוכל דמטמא אוכל לא ידעכא מהיכא נפק״ל ומאי קניו‬ ‫ה"נ נימא דאא״ע נשק תנהו למת וכו׳ולא אצטר' לומר‬
‫והא ודאי הך דאמי־נן ג׳הייט כלי •אוכל אוכל ולא משקה‬ ‫מילתא דאתיא וכו' ומתחילה עלה כדעתי לו' דל״ק ראם‬
‫כר״י ד״ל דמק׳דש״יעל דאמדי׳ג׳כתלומה ו ‪ p‬ודאי מודד‬ ‫איירי כמת אם כן מנ״ל דכ' עושה ג' כחולין ואחיי‬
‫כ׳ע דאין אוכל‪ ,‬מ־א כחולין אך הא ק״ל דהא תרומה‬ ‫ישוכ׳י נחמתי רודאי אק המקרא יוצא מירי לפשוטו אך קי‬
‫כו פסול הוא מדרכק דהח תני גכי מעלות דרכנן כמו‬ ‫רקיינא יטמא לדרשא דאין עושה כיוצא כי אתי למת ולכך‬
‫; ד ומדאורייק' תרומה הוי כמו חולין‪.‬דאק‪:.‬כו‪..‬אלא כ'אמנם‬ ‫ג׳ל דלק״לג דמנ׳׳ל ואוכל הכא מכלי שעע_כמת דמטמ'‬
‫קרשים יש כו ג׳מקדא וצ׳ל כוונת יש*י היא מתא מתיניתק‬ ‫כדי שנפרש קרא דיטמא אתי דאין •עושה כיוצא גט והא‬
‫דמה׳עהרית ד”ל ספק‪.‬משק'ליטמא טמא וקאמר היתא‬ ‫טומאתו אין כתו' אלא ילפינן מק״ו דשק ואם כן דיו ‪-‬לכא‬
‫ככד טמאה‪ .‬יכירו חרקה לכק משקין טהורים ה׳׳י ספצק‬ ‫מן הדין נהיית כנדק ;‬ ‫‪.,‬‬
‫טמא ואף ר"מ מודה כראמרינן לעיל ולכך מק׳שפירמנ׳יל‬ ‫‪ ’’ STJ‬די ה יטמא דאין עישין כיוצא כה וכו׳עכ׳ל‬
‫דסא לית ליה יטמא •יטמא ומתק משום רקיא כתי׳טמא‬ ‫כר>כ מהר״ס דליעת רש^׳י קשה לר'פ‬ ‫_ ■‬
‫הוא ה"כ ‪p P‬תני אוכל טמא הוא מחמת שק אכלאוג'‬ ‫וליער‪ ,‬ר״י השה ליכינא וכו׳ע״ש ואחי המחי׳לא רק דאף‬
‫סכא מחמי^כלי אינו הטמא כלל יהא כחולין אין »י‬ ‫ליכינא נמי לא ידעינן דיטמא דהיפא אתי לאק עוש׳כיוצ ׳‬
‫נטשה ג׳ורלא כ ע‬ ‫כו אלא מכח קרא דאית לן טמא הוא דילפי׳מיניה דמטמ'‬
‫‪ H’T‬לא לישתמיט וכו׳וצירוף דאורייתא נמג‬ ‫תוס׳‬ ‫משקין ולדננ׳התיס׳ל״ג האי וכו' ‪:‬‬
‫לר׳חנין וכו׳והק' מהלש׳א לר' חצן היכי‬ ‫_‬ ‫ל ״ ה ומהו וכו' ועוד דמשקה חמור מאוכל‬
‫כ‪.‬יג אמתניתין יתי׳לפי פי' התום' דרכי חנן לית ליה סך‬ ‫דמטמא אוכל וכו׳עכ״ל צ״ע נימא כלי‬
‫דומיא דרישת ואישתמיט ליה תלמו־ ערוך כחגינ‪'.‬ה ע״ש‬
‫־־■‬ ‫■‬ ‫קושייתו היא ק״ו ה גמ' ;‬
‫כ א ״ ד אכל ליכינאוכו׳דילמא התא הוא לקרשי' וצו'‬
‫עכ״ל ולא ידענא מאי ק״ל תראי מאי דקאלג'‬ ‫וכתכ מהדש״א לדעת רש״י דלי׳א היכא‬ ‫‪ .‬־‬
‫רש״י דנפק״ל מרכתי' טמא סוא־אליכא דר״י זר'מ דלית‬ ‫דמפריך^ל״א דיו אלא ריכה הכתיכ קרא להדיא אכל אס‬
‫להו יטמא יטמא יאית להו דאוכלמ״א כקדשי׳אן־רכינא‬ ‫איכא ק׳ו אחר לא חשיכ ליס מפריך ע״ש אך דש״י להריא‬
‫דאית ליס ק־שיס חינו עושה כיוצא כו הוא ‪?.‬ליכא דר״ש‬ ‫^א^‪J‬א'ל לא מכעיא דכי היכי כתרומ'אייתיניס‬
‫דאית ליה יטמא יטמא ומגיה ידעינן שפיר דאוכלמטמא‬ ‫כק ו מט י ה'נ אתי קודש כההיא ק״ו‪-‬אלא אפילו מס״ת‬
‫משקה וצ׳יע ועמ׳ש הדשכ״א לחולק דל״ו כד״ה שאין ‪. :‬‬ ‫נמדטהו_הרי כהייאית ליה דכל היכא דאית לן תרי ק׳ו הוי‬
‫ד י׳ ה אל מא וכו׳אע״ג דהוימדאוריי׳עכ״ל והכימשע'‬ ‫כמו קרא כתוכ כהדיא ומייתור' נדרוש כק״ו מא' דלית‬
‫מהא דחמתנן כחגינ‪.‬ה כדהק' לי״ת הוא מכא‬ ‫נמלמל ומצאתי כן כירוש׳מפודש כפ׳כשס שאמרו יי״ל תני‬
‫דיקא דתשא ואי כדכת רש״יו״לאמאי לא הוכית מגופא‬ ‫ר״י והכשר חשד ינע ככל טמא לא יאכל לרכית את הכ'‬
‫דמתניתין דודאי כדכנן אלא וראי דאורייתא אלא רצה‬ ‫ו‪-‬מדנו ג כק״ו מטייי וד' מק׳׳ו דמחוסד כפורים ומנ״ל ד'‬
‫■‬ ‫למיעקריה ליה ‪ P‬ראיה ‪:‬‬ ‫^‬ ‫והא נימא "י לכא מן הדין לסיית וכי׳דהא קרא דוהכשר‬
‫ב א ״ ד ועודיכה־יא מוכח וכו׳רחיכת הקדש דאוריי׳‬ ‫ח^ירי בכ׳וא״כ ק״ו דמ'כ איירי כג' אלא ודאי כיון דאיתלן‬
‫וכו׳עכ״ל ולא ידענא מאי קשיא ליה לרש״יז״ל‬ ‫‪.‬‬ ‫ק ו דט״י לעמן ג׳ואם כן ק״ו דמ'כ למאי את' אליילמררש‬
‫דפי' הגמרא הוא דלא קאמר מנ״ל חיכת הקדש‪.‬דאותי'‬ ‫אף ד' ילפיז אני תמיה דממאי דרש״י ז״ל לית ליה הכרס‬
‫הצשני ‪ p p‬כתיח׳תהכשרוכו׳אחר דהוקימנא כעאדר׳ע‬ ‫י ע ^ א מינהקאמד אף דמהיית למדנו‪.‬ג׳ואיר‪ ,‬ליה דמלת'‬
‫■היא לשייף אפל לפי' ה ’ד דד״ל מיית כדרכק א"כ הך‬ ‫דאתי כק ו טרח וכו׳אחר שמציט לו שכתכ הכי כפ' כשם‬
‫קרח מיית אסמצתא ואנן קי״ל צויתיה ח־״י דחית ליה‬ ‫^י‪^-‬ניי^ה* לירושלמי הוא מיהכם חף רש״י ה״ל כוור‪,‬יס‬
‫■דהכעיא היא דרבנן ונ״ל הכיח לזה מהא־חמת' לקל‪5‬ן>‬ ‫יאף מק׳ו חשיה ליה מיפדיך וכמו שטכיח כדכדיו לקמן‬
‫חית׳ע״ש ‪«:‬‬
‫ר־״ירס חם מייז׳ייי׳׳י׳‬
‫כס יד כדי‬
‫רם‬ ‫^‬
‫דף כ' ע״א אילימא דקיכת קד ש וכו' תיכשוט וכו' ומה‬
‫ק’ ו אחר כעיא דר׳ל ■מיית כ־אודייתא אלא ודאי כר’ו‬ ‫ד ״ ה ומה מחו‪ :‬כפורים וכו׳שאינו עושה כלו׳כתח׳‬
‫כיק שאיט עושה כלום הוי‬ ‫‪_ ^ .‬וההככלג'וכו'ד׳׳לנ ‪,‬‬
‫־ רהיאדרכנןק"לועיק‪.‬כמנחח‪.‬דף‪,‬ק"כ'ע״כ>‪-.‬‬
‫ע ־ ב ב ד ״ ה • וטמא •וכו'■ דגי'ית כלים ■הואכי״ח‬ ‫?מי נ■ יחיני עישה כלום וא"כ כיק דהתם פסול ופוסל‬
‫הכא דהו׳כסיל פישלדאיןשייך לו׳השווי הוא כננ״ש שאיט‬
‫וקדמוצר ע עב צ והמשך דכתהש ‪P‬‬
‫למק'‬ ‫י‬
‫’‪.‬״ל‬ ‫כ ש כ ת ‪ 3‬ס‪.‬חי ‪, . 0‬‬ ‫‪)vf I‬‬
‫י'מ כלל קפ״ג עמ״ש מסת״קדהיכא דפליגי רכים ‪-TP»v‬‬ ‫למק' ס״ל דהא ‪p‬אמר י״ע אין ט־י כמקדש הוא קאי‬
‫ואחד מכתע ליחיד אין הל׳כאיתומכתע והק׳עליו מסא‬ ‫אי׳חדכר ומק' ששיי אמאי לא קאמר על גורת כלים‬
‫דאמת' כאן דאף כ״ההו״ל לכיס לגכי■ כ״ש אמרי' דהו׳ל‬ ‫ומשני ר״י דר־״ע קאי על זמן של י״ח ה״ה דידיס שלו הם‬
‫'הכרעה אי לאו משו' דעת ג' ומן האמוי אינה קושיא‬ ‫קדמו לכליה ודכא קאמד דלא דר׳ע איימ כי״ח דבר של‬
‫כלל דהכא משוס דאיכא תנאי ה״ל ככ״ש ואישהמיטתי'‬ ‫■זמנווא'"כ ק' דהאתיריהו נידו בו כיום ואמאילא קאמד‬
‫להדמכ״ס דפ' ככ״ש משוס דהו״ל רכים ומה שהק' עוד‬ ‫כצים ועיין להרכ המאוד ז״ל דיות אתית אתו כפי'‬
‫גזית ‪,‬לים‬
‫מהך דכדכית ^ א מ ר ר״ג אני מכדיע כס' כ״ש ואמרי‪,‬‬ ‫השמועה והלמכ״ם ז״ל יפרש כמותי ודוק ‪:‬‬ ‫•‬
‫הל' כמותו ופו' ע'ש גס כזה לא ידעתי איך נעלם ממט‪.‬‬ ‫כ ד ״ ה הא כדה״יוכו׳ חימא וכי' עכ״ל ולולי קו'‬
‫הך דג' התיש' כ־״ה אין דעת שליסיח דכתכו וז׳ל ‪.p‬‬ ‫‪:‬״ל ליתר דפי'הגמ' כך הוא הא כדה״י הפיקו‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬
‫‪,‬‬ ‫לי״נ■ לאו הכדעה היא וכו' ‪:‬‬ ‫_‬ ‫סמאהא אין יעת כו לשאלוא״ב ל״ל למיהני השכין ער»יר‬
‫ומהאי פיתקא ופו'כתליף לעיל מק׳ו'‬ ‫ד*”ה‬ ‫מהיכא תיתי ליה טימאה אף כיה״י ויהי הכיח המק'‬
‫עכ״ל י״לדאי מהאי פיריקא לאידעיז‬ ‫‪, ,‬‬ ‫מעיקרא דהק׳ על הכלי׳ ומאי דה״ט דטהור משום דאין‬
‫דאינו נטמא אלא מאב הטומאה דהא דאין כלי מטמא‬ ‫כי דעת לישאל אלא דסמיך על מו׳ דא' כ מאי חידוש‬
‫כ‪-‬י הוא משוס דניייח הכחוכ היא דאין טומאה ■עושה‬ ‫‪.‬כסכק דט־וד משו׳דעייה י״ה ק"נ וכל זה לשיט׳התיס'‬
‫כיוצא כה אך הא אמרי' דאף אוכל ומשקה אינו מטמא‬ ‫ייש״י אך ליעת המאוד ז״ל לק"מ דהש״ם קאי אמחט‬
‫והייט דאינו נטמא אלא מאב הטומאה ועיה מ׳ש‬ ‫רטמא מש' ואתי דכרי הש״ס כפשטא דסיפדא ול״ק מאי‬
‫‪.‬‬ ‫לעיל כס״ד ‪:‬‬ ‫• ‪^.‬‬ ‫דהק' התיה' כ־יכור אח״ז דדכי המטמא יכו' דהכא הה׳‬
‫ב ד” ה ושורפין וכי' ר"מ לטעמיה דאמד מ־כתהם‪,‬‬ ‫■נפל כו ושאלי' ליה אה טמא או לא וכן ל׳יק מאי דהק'‬
‫למדנו וכי' עכ״ל ועיין מ״ש רש״י לעיל דף‪.‬‬ ‫ז׳ל אמאי לא הכיא הש״ה הך תעידי ומוכרח להכיארר״י‬
‫ט״ו ע'כ ד״ה נימא וכי' שכ' ה״ל ומשו'דאית עלה איסור‬ ‫שהש' הוא כ־כר המטמא ודוק ‪ :‬י ־‬ ‫■‬
‫דרככן הוא טעמא דר״מ וכו' כה' וד' מודה ר״מ דחק‬ ‫ל ה ‪;? '3‬״א ת ו ס ' כד׳־ה לאמין וכו׳משו' דס׳׳ל ‘‬
‫שודפקעכ״ל וא״כהך דקהמר ר״מכאן שורפין הכל כיתד‬ ‫■ דתלושיןלאמכשירי׳וכו׳עכ״ל‬ ‫^ ‪■• .‬‬
‫הוא אליכא דר״י דאית ליה אף דלית איסור דרכנן עלה‬ ‫ולא ידעתי מה יענולהא דאמיי׳כת״כ והביאו רש״יכפ״ק‬
‫אפ^׳ה שורפין וכמ״שיש״י ששאךמדכרי רש״י כאן משמע‬ ‫דחילק יכול אף שככורוי! שחין ומעיות ת״ל אשי ישתה‬
‫דלאו שיכת דד״י קאמר וצ״ע אס לא שנאמר דרש״ילדעת‬ ‫בכלכלי מה כלי מיוחל שהיא חלוש אף כל משקה בעיי'‬
‫ר׳ל מפרש דאית ליה דיליף מר׳׳י ולא אליבא דר׳׳י דאית‬ ‫הליש ולא מחוכר וא״לדהך כיייח׳היא אליכא דר״חי־אית‬
‫‪.‬‬ ‫ליה דיליףמד״ח הגן הכהניס וק״לז‬ ‫ליה אין לטומאה כל עיקר ואקימנא קרא דטמא דהיפא‬
‫•היא להכש׳אכל להנךחנאי דסייל קלא לסיפא יטמא ממש‬
‫א׳'כ לא שמעי׳ תלושין להא אשל ישתה ככל כלי לגופיה‬
‫פרק ‪ S3‬שעה‬ ‫הוא תי׳א להא אמ‪-‬ינן כמסכ' מכשירין צנון כמי ני־ו‪:‬‬
‫ד ף כ ״ א ע ״ א ד צ ״ י כד״הכל שעהוכו׳לדיוקא‬ ‫מ‪,‬דיחחו וטהור והוא מ־כתי' אשר ישחה ככל כלי ושמעי'‬
‫איצט'ועיין*כמהרש''אז"ל‬ ‫מיניה דיקא חל־ש אכל לא מחובר וכ"כ הרמכ״ם שם‬
‫דדכריו נכונים דה"נ משתמע מ ‪ p‬מתני' דלא כא ר״ג‬ ‫כפי' המ' אלא ולאי אף ל־נא לחית ליה דיש להם טומאה‬
‫לחלק אר׳יי אלא כתרומה דאוכלין כה' אכל כמס שאמר‬ ‫מה׳ה ומקי יטמא דהיפ׳לגופיה מודה הוא לאשר ישתה‬
‫חולין כל ה' כהא ודאי מודה לו כזה והייט דלא חילק‬ ‫בכלכלי קאי נמי אהכשל וכמוכלח הוא לרעת יש״י ז״ל‬
‫כשריפה ג"כ וג"כ סכית ר״י דכיןה' לז' דוכא דאינשי לס‬ ‫בכ' לעיל וז״ל כל״ה ותלושין מי מכשית' וכו' אכל שאר‬
‫טעו אלא משו' מיעוטה ולדידהו לא גזרי' אף כהנאה וכן‬ ‫משקין לא מטמא וכו׳וכ״ כשס מהרש״א סוף לכרדכמהם‬
‫הכית התי״ט ז״ל דהכיא דכרי רש״י ז״ל אכל היע״כ‬ ‫אין מוכני'לי ולקו׳ מוכיח לומד כלעתהלמכ״ס לאף‬
‫והל״ן ז״ל לא כתבוהו והיינו דס״לדלא נקט רש״י זה רלא‬ ‫דאית ליה טומאחם מה״ת הלכחא גמילי לה וכו' ע״ש ‪:‬‬
‫‪.‬‬ ‫לה״ד ולא למסקנא ‪:‬‬ ‫^‬ ‫וכשעת שחיטה ונו' יתלושין לא מכשילי׳וכו'‬ ‫כד״ה‬
‫ואי תנא חיה יכו' היא עדיפא וכי' ולא עכת‬ ‫בל״ה‬ ‫עכ״ל ולולי קו׳נ״ל לומר להכא איילי כ־לכנן‬
‫עליה ככ■ל עכ״ל ר״ל דאע׳יג דעל שניהם‪,‬‬ ‫וכי׳כ התיש' כחולין רף ל״ו ל׳יה חיכת וכי' ע״ש ולכך‬
‫היא עוכר מ"מ כיון דאקכו כ״א לאו אחד לא חיישי׳כולי‬ ‫תלושין מכשיתן ורוקא משקה כית מטכיחייא דהפסל‬
‫האי שמא תשייר וישכח מלכעדו לא כן הכהמה דיש כה‬ ‫ק־שיסיהוא אמרו לאין מכשיתן והא ‪p‬אמ׳כגון שהעכירו‬
‫חלתי מחמלי' יכה וכן לכלל הש״ה מלו קק דכיאר הב'‬ ‫כנהל אורחיה הואבהכישמעכי׳ כנה־ להשקותה וממילא‬
‫לאק ולא קאמל לעכל עליה ותו לא וכ״ב הפד״ח ע״ש;‬ ‫משקה שנהלכק‪:‬כה טופח ננליו כשעת שחיטה ומכשיר‬
‫‪ -‬״‪. V‬‬
‫כ״ש ואהוד וכו'וקדש כרמיהן מק״ו‬ ‫תוס' כד״ה‬ ‫‪r‬י‬
‫עכ״לאףרלקתכאס״ל לחמז כפשס‬ ‫ג ס ' שמן נמי אתי כיה לי־י ת ‪________ ;_. ,‬‬
‫וכו׳ע״כנ״ל‬
‫מ ק ל כהנאה כמ״ש התוס׳שם מ"מ לא מסתכל לו לאהני'‬ ‫ללעת הרמש ים יפיש כ־משט כגמ' אתי‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬
‫חומלת ח ק לאחפוהי דמיו לא"כ מאי פ ק לקמן פשיע'‬ ‫כיה לילי תקלה תו לא איצטלי׳להך שיניייא למיית כחלש‬
‫וכו׳לימא לאצטייך להכי אלא משוס דלא אשתמיט כשום‬ ‫■אלא כין חלש כק ישן אתי כיה לית תקל' כיון דמזלף קלי‬
‫מקוש מלאשמועי׳והנה הא לכתב דמיו מיתלין היינו דלא‬ ‫;הלי אתי למשתי והיינו למק׳שפיר■ •שקןינמי כיק דמדלק‬
‫תפיה דמיו לאם קנה כהס כלי׳מיתדלן אכל לקנו׳לכתחי'‬ ‫מעט מעט אתי נמשתי ולכן לא הביא •הרמכ״ם זי׳ל הן‬
‫לא וכן משמעמהא ק מ מ קדש כדמיק וכו׳אמנ׳מדכרי ‪.‬‬ ‫חילוקא רחלש וישן אכל מהת״ק כתב דסאי סוגלא היא‬
‫רש ׳י והאוס׳כפ' ל׳י רנ״ד ע׳יכ נלאה כלול ראףכליעכד‬ ‫‪,‬דלא כהלכתה רההיא כב״ה אתיא והלמכ׳ ם אזיל לשיטתו‬
‫אסור ליר»נות‪.‬מא־קה שקנה ואפס־ דהתוספות כאן מ מ ת‬ ‫לתמורה■ יי^יי קקני‬ ‫ד‪•-.‬׳‪ ,‬מכח‬ ‫‪r‬׳‬
‫כדאורייתא ועיק״ילדבדישס ככ” ה תחליש דף מ״ז כד׳׳ה‬ ‫;אן תש־כה מוצאת למהשהז׳ה־מ״ך כס׳הכהיד‬ ‫ללליו‬
‫■י'‬ ‫י‬ ‫סכא‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫'■‬ ‫■ י‬
‫■‬ ‫■ י‬
‫■■‬
‫יא‬ ‫יגי‬ ‫מסכת;פסחים פדרו כ‬ ‫‪.‬אברהם‬
‫חיימ אף לאחדים כיק דמשללעוס‪ ,‬לא תאכל עליו קאמד•‬ ‫יי‬ ‫סכא יכו'ועיין להרא׳׳ש כקידושין ‪:‬‬ ‫י‬
‫ולה ע‪ :‬חכירו ולא מהני הגליי ‪ ^ b‬למפרש הסחוס ולא‬ ‫‪ .‬ד ׳ ה ‪ ,‬ויוי ונו׳וכי משכחק לה עכ׳ל ר״ל ומשכי דילמ׳‬
‫לסטור המפורש אך כמ‪-‬רש קנחומא פ' כא הביא ברייתא‬ ‫•משכתת להילכת־ איקוח וכיון דמיי׳לכתרהישורו‬
‫‪.‬לא יאכל לחייבהמאכילכאוכל לא יאכל לא הוא ולא דמיו‬ ‫מאי קאמר משכלזת לה כלל דילמא אית ליה גבי גלושקא‬
‫‪ T‬דאק‪ -‬ך;‪,,‬ק ן‪1‬ן‬ ‫ואסור כאכילה ובהנאה ע״נ וכ"ל ךןך״}‬ ‫יהה דחשוכה היא ואינה בעלה ׳‪1‬א כל כמה דלא משכחת‬
‫קןומשרץ אף דאין מזהידין מהיר מ"מ גיליי מילתא דלא‬ ‫לה עבי עליה והיינו' כיק דהוא כדק מספק לא קעכר‬
‫יאכל דדשינן מיניה לחייב וכד' וכדעה ד'ישעיה זל רכלאו‬ ‫עליה ה'נ כיון להוא יספק שמא אכלתיה לא עכר עליה‬
‫קיו לא ה_וה מוקמי' ליה ‪b‬א להנאה רפשטי׳ד־דא לא יהי'‬ ‫וכ'כ מהיש׳ל ז״ל וכהכי טחא לי דלפמ״ש כדיש מכילתין‬
‫כו התי אכילה ועו־ כי היכי דלא ליהוי לאי שככללו׳כטר'‬ ‫יחף ל־עק התום' יש לבדיקה וכיעור מן התור׳מאי ארייא‬
‫‪.‬ולהרמכ ס נ ל דהך ברייתא ס״ל לכ” ע לאינפינן משרץ‬ ‫מהקש ״כיון רכדק הוא נפער מהלאו‪ ,‬ועיין להפר״ח כס'‬
‫כאמור ולכך קתני דכולהו ככלל לא יאכל וכיון דאין לוקין‬ ‫תל״אה׳אע״ ש‪:‬‬
‫על ההנאה אין לוקין נמי על הקטנים ‪■ ■ :‬‬ ‫ב א ‪ T‬דההא דלא מצניעא פולי האי רמו חולדהיכו׳‬
‫* ‪ C 2‬הא לא =ייו 'י א ה=יא ־ וי‪-‬וא ה־א דהוה מצי‬ ‫ע>'לי״ל ביק דלא מצניע' כ" ה אימו' דאכלתי'‬
‫‪ ,‬למימר מדהקדים נתינה דנד למכי׳דנכדי ;‬ ‫והיי ספק אכל גכי חולדה דדרכה להצניע לא אמדי׳שמא‬
‫כשלמא לד‪':‬מ וכו' איכא למי־־ לימא דאצטרין‬ ‫אכלתיה כיק דאין הפת מצוי אצלה תמיד דרכה להצניע‬
‫כי היכי דלא נילף מק״ו מערלידאף דאינומטס'‬ ‫‪.‬‬ ‫וקדוכ לודאי שיש חמץ ככיתו או עעס אחר דכיון דדרכה‬
‫‪,‬אסור כהנאה דאין לומד משוס דאין לו שעת הכושרנכיולה‬ ‫להצניע כ״כאפארעד שמביאה פת אחר שכחה מקוםהא'‬
‫נמי לא י_ש לה_שעת הכושר כמו דאמרינן כפ' העור והרו*‬ ‫לא כן הכא דלא מיצטע׳כולי האי הין לחוש ליה ואתי שפיר‬
‫יק״ך ע״ח ויי׳ל דאיכא למילף ש־ץ יוכיח דאף דמטמא‬ ‫מאי דקאמר מיסת מצנע כיון דהיאספקאין עוכר אכל‬
‫‪.‬מוקד כהנחה וכהכי ניחא מהי דחיכא למידק דנילף מק־ו‬ ‫‪ ,‬הך‪.‬חול־'מק־יי׳‪-‬ודאי ולא ספק אך הרא״שזל תי' משם הר״ש‬
‫‪,‬דכשר כחלב דאף שיש לו שע־ הכושר אהוד כהנאה ועוד‬ ‫‪.‬דמיידי כחיה כפותה ונו' ילא ידעתי איך יתיישב מאידקא'‬
‫משום דא״ל דם נבילה יוכיח דאף דמטמא ואין בו שעת‬ ‫כגמ' דאי משיידא מיסת מצניעא ולעד״ן דכיונק הגמרה‬
‫‪.‬הכושר מוקד כהנאה ועוד דמיע־ר׳קושי' ליתא דהאודאו‬ ‫היא כיון דכול חיה דרכה להצטע משוס דאכילתה מועטת‬
‫לא ילפינן מק״ו אף להחמיר כיון דאית לן ׳הי־ישא דנכילס‬ ‫יתשייר יתצנע כודאי החי יתן ‪ b‬לכו דאף בכפותה■ לכו‬
‫וטריפה יהיקש עייף אף מגיש ואף דאפשר לקיים שניה׳‬ ‫נוקפו לכעי המשוייד אאל גכי בהמה דאין דרכה להצניע‬
‫ולומר דהצטריך להיקש כמ״ש הרמכ״ם כפ"כ מהל׳ מ״א‬ ‫‪.‬מורא' לא יתן לב לזה להדהד אחריה וזמנין יכו' וכן צ״ל‬
‫ע״ש מ"מ לא הוה ידעינן הך דרשא ‪b‬א אחר דאית לס‬ ‫לישי דברי הרא״ש ול אמנם לשונו מיסת לא נהלה לי לשיע'‬
‫התר הנאה כפירוש אכל קשה לפ״ז מאי דאיתא כמכילתין‬ ‫דו ל׳ ע וכשלמ׳לדעתהיא״ש זל אפשר ליישב כפידש״יזל‬
‫והביאו יש״י כחומש ע'פ לכלב ההליכון אותו או אינואלא‬ ‫רמ'מ היא עדיפ׳דליכאיככיי דאפשד דמצניע׳לה כמקו'‬
‫לכ״ב דוקא ואסיר כשאר הנאות ק״ו מנבילה וכו׳והשתא‬ ‫שאין ראו י לראייה וכשיעחו כפ״ק אכל כהמ׳עכר כתרקי‬
‫אי לאו קרא דנכיל׳הו״א לכלב יוקא ואתא נכיל' מהיקיש׳‬ ‫והא רוחק והיותר כ״ל שאין כגרסתס הך דנד הב' וכן‬
‫דכיריפה לאסור שאר הנאות לכך אצטריך כנבילה להתיר‬ ‫‪.‬‬ ‫משמעמלשו‪;':‬‬
‫יי׳יל דסוכד ר׳א דהא דאמרינן או אינו אלא לכלב דוקא‬ ‫ג מ' כל מקום וכו׳איכא למידק לר' אכהולמה‬
‫הוא אחד דאית לן דלא תאכלו דטדיפ׳כולל אף הנא'ולכךר\א‬ ‫שינה הכתוב ליכתוב לא יאכל כצירי וראי'‬ ‫■‬ ‫‪,‬‬
‫לקיומי הדווייהו אמנם אי אמדינן דו־א אכילה ולא הנאה‬ ‫כירושלמי דפירקין שהכי׳כדיי' פלוגת' יתנאי כפלוגת׳דר״א‬
‫כשיטא‪.‬לן דדשא דנדכה הכלב וכו' דטפי לאהרורי לאוקו׳‬ ‫וחזקיה יקאמר התם לתנא דד״א דאצטריך למכתב לא‬
‫הדרשות כהרי הדרי ולה נפתור אך לפי יה הוי פלוגתא‬ ‫יאכל לחייב מאכיל כאוכל ע״ש ולא כהדב קרכן העדה‬
‫‪-‬‬ ‫דאמוראי כפי' הכיייתא ונ״ע ‪:‬‬ ‫שם שכתב רמייקוד' דקרא קדריש דלית' דהא כולהו מצרך‬
‫^ ‪ 0 2‬מנ״ל דאסידיס כהנאה וכו' י״ל נימא מדחצטדין‬ ‫צריכי לי״י ולר״ש לקמן דכ״ח ‪ 'b‬וראי משמעותיה קדריש‬
‫או לר"י ש'מ דאסודיס כהנאה דאל״ה כלא או‬ ‫‪,‬‬ ‫שלא יהיו נאכלין על י ‪ p‬וכן פירשיי כחומש פ׳שמיניע״פ‬
‫ידעינן מקרא דאה‪,‬א ל־כרים ככהכן רכלאיה קרא למה‬ ‫ולא יאכלו כי שקץ הם גכי שקץ העוף ע׳׳ש ומעתה לר״א‬
‫לי ולפס ש דכלא הברא ידעי׳מדה־דים נתינה דגר למכי'‬ ‫דס׳ל כי' יאשיה כ"מ דכתיב לא יאכל כצירי אצערי׳לחיי'‬
‫דנכדי לק"מ ראצטדיך להקדים וכי' אך לפי מאי דקאמד‬ ‫המאכיל כאוכל משוס דאית ליה מילתא ראתיא כק״וכייח‬
‫י בגמ דירעינן ליה מסכדא קשה ואין לומד דאצטריך לומר‬ ‫וכו' וחיקיה ס׳יל דכיון דאיכא למידרש לאיסור הנאה לא‬
‫הפך ההכרה דאית צ' להקדים נתינה למכירה לומר דאינו‬ ‫אמרינן עדחוכתב וכו׳ועוד נראה דפליגי;^ ‪ p‬תנאידהוו‬
‫אלא דשות דא״כ מנ״ל ל־בדים ככתכן א־א דילמא להקדים‬ ‫כ׳כתוכיס הבאים כאחד או לא דהא גבי שיץ העוףכתי'‬
‫וכ־עת ר׳ימ גם הק לו׳דאצטרי׳להתיר נתינה לגר וכמ״ס‬ ‫לא יאכלו דדרשינן מיניה לכ״ע לחייב מאכיל כאוכל וסוה‬
‫התוה' כחולין דא״כמאי הוכיח מר״מ וראיתי למהר״סשיף‬ ‫ילפינן משרצים אם לא לענין יליהוו כ'כתוכי' ולאי^ ס״ל‬
‫כפ' כ״א שהק' כן ותירץ דאצטדיך דלא נילף מאותו ע״ש‬ ‫יאפשר דמצדך ציייכי ולא הוו כ' כתוכיס ועיין ככ״י א׳ח‬
‫ולא ידעתי דמה יענה לק״ד דמקשה דלא כ"ל ‪ P‬רדשא‬ ‫סי' שמ״ג דכתכ כסוף הל מ״ח דהא ראמרינן להזהיר‬
‫דאותו וכו' וי״ל רזה לא דחי לעלמאדש״ה דלא ידעי׳לאסו׳‬ ‫‪ :‬גדולים על הקטנים הוא לאיסור זחפס עליו ה״ר ישנטה‬
‫הלא מקרא דתננה וכו' וא״כ שפיר א״ל כרי שלא תטעס‬ ‫כיק דקתני לחייב המאכיל כאוכל חייב מלקית ועמ׳דכריו‬
‫ס־א״ם פ'הנז׳ולעד׳ן דמכאן יצא להדמכ״ם דין יהדקאמ'‬
‫לימי יא'” לאיאיי י״זא ייא לימי דאלטייד ל״ילתיה‬
‫ומעתה אין לך קרא'לגלויי והשתא טחא נמי במאי דק^ל‬ ‫ר׳יחשיה ראיצטריך קרא לחייב ומיהדר ליה ר׳יצחק דידעי'‬
‫קשה כמה שהקשו התוספ' לר״מ ראלטייד לה־־יס וכו׳‬ ‫כיה ״־"י יאי למלקית קאמד היכי ידעינן ליה כיק‪.‬דאין‬
‫ולכאורה קשה נימק מ־אצטרק או להקרי' שמ־״זיאהור‬ ‫מזה‪-‬מן מן ' ‪ p‬לכן נראה דהא דקאמ׳לחייב לחייב איסו'‬
‫כהנאה וכאמור וכשלמא לר׳׳י לא אמדינן הכי משוסי^וס‬ ‫קאמ־ דהא לא שיין כאן גליימילתא לו׳רקחז דלא תאכל‬
‫ליה‬ ‫א‬ ‫‪-‬‬
‫מפכח פסהים פרק ב‬ ‫א נרחם‬
‫וכו׳ועיין לה‪-‬מב"; ו׳ל בכפ־ המלחמות כפ ‪ p‬קמ' נכי‬ ‫ליח ־‪-‬שח ־ח־תו חך ל‪-‬״מ‪-‬ס״לדאצטריך לחולי; שנשחטו‬
‫הך דייג ע"ש ‪:‬‬ ‫כעי־ח תו לא ילפינן מיניח לעלמא וא״כ שפיל ר׳ מכהו‬
‫‪n‬״ ‪ 'D l‬ד ״ ה כ'מ וכי' ‪-‬לא תאכל ילפיכ! אנ ‪ 5‬כי יכל‬ ‫•ליףמ‪-‬׳ד ולרא ‪-‬א מק ניחא ‪-‬עשיטי' להי להתוס׳תלהכא‬
‫אוכל לא ילכינן וכו׳עכ״ל ד״לכיקדאינו‬ ‫■‬ ‫ליכא להוכיח דא"נ מאי מקשה מר״י ק״ל ‪:‬‬
‫‪.‬כלשק לאו וכן הוא‪.‬מכוא'כתדשכ"א כקי־ושין דנ״ח ע״ש‬ ‫ר׳ "' ’ ד ״ ה משש שעית וכו' פשיטא דאין מקדשי!‬
‫וכקמא דמ״א ויה דעת התי׳ט בקמא וכמ״ש הדשכ׳־א‬ ‫כאיסודי ה‪:‬אה מזה משמע דדש״י ה״ל‬
‫שס אכן מ״ש התוספות כחולק די״ג ע״כ כד״ה תקדוכת‬ ‫דה־ חיעי קודדנייתא הוא‪-‬אודייתא דאלי׳כ מאי מקשה‬
‫וזל דמקיש למת לענין איסלד הנאה דכתיב אכילה כק־א‬ ‫פשיטא יכז מ־וייק מדכדיו״לעיל דף ז' וז״ל ואע״ג דאתי‬
‫לכאודה הש תמוהיס וכן חמה החב למודי ה' ד״מ ע■ ג‬ ‫א‪-‬ש>־ הנאת חמך דדכנן דשש וכו' מ־הדב קאי כחיטי‬
‫‪.‬ע״ש ונדאה ־כיינתש לומדיככלל אכילה היא הנאה א׳כ‬ ‫ק־־־נייתא יהייש כאישדדא ־שש נדאה במד דחוא דאודיי'‬
‫שפיד ילפינן אן הנאה מהיקישא דמת לא כן הטומא׳דאק‬ ‫‪ ■r.fi‬מ־כ־י התוס׳כקידושי; דנ״זע״א כד״ה חולק מבוא'‬
‫לה ענק כלל אמאן תרללייה לא ילפינן כיק דאי; לו רמז‬ ‫לה־יא נכידש״י דהוא דדכנן ע״ש ;‬
‫בקרא ומ״ש הרב דס״לכ־׳ישעיס וכו׳לא •דחנתי מההפרש‬ ‫חדכו וכו׳כפ״ק דט״ו עכ’ל וד״ל מהא‬ ‫תום׳ ד״ה‬
‫כיניהס הגס ר'ישעיה היל ‪ 7‬לומד דכתיב נכי לאו •‬ ‫יכול ^ « רו ^ן‬
‫לאוכלה וכו'‬ ‫דאמ־ינן התס והכלב יו*י‬
‫דנכלה ולכך כת רכתיב גכי כרת ד״ל שאינו נכי לאוגם‬ ‫משמע ־אשורה כהנאה מ ^א מד ־צמך שריפה‬
‫מ״ש חה רעת הרמכים כס' המלית אק משם הכרח כלל‬ ‫ד ״ ה ענד זמנו וכו' דפ־יך פשיטא וכו' דשורפין וכו'‬
‫יאשר יראה המאה נס מלשק הרא׳יס שהביא י־ כ תקלו‬ ‫כ ־מרישא לאשמעי'‬ ‫עיי; נמהד‬
‫ענק לכאן רהתם דריש מהשנוי‪-‬יאכל כצירי ולכ״ע דרשי'‬ ‫עית‪ .‬דר»א מתניהי; אתי אף ״‬
‫כר״ש‬
‫השנוי כמש״ל ע׳׳ש ‪:‬‬ ‫כ״ח ע״ב ד׳ה ור״ש ע״ש ו ח'כי ס ק‬
‫ב א ״ ל דלא ילפ־נן כל אוכל מלא תאכלו עכ״ל עיין‬ ‫ככ״א ד־ו ליכא למיחש י־ילמא‬
‫להמש״ל זל פי׳ג מה' שגגות הל׳א' שהקשה‬ ‫א־י למיכליה או ימכרנו לעכו״ש ומה עני; שריפה לגביה‬
‫לוה ע״ש ולע‪':-‬ן דאצטדין לאף שאין ארם יוצא כהס י״ח‬ ‫‪ rb‬ו־אי כיון דמ"מ הוי בד שריפה לתוך המועד לכךקתני‬
‫כפשח חייכ על חימוצו כ־ת ועיין לקמן דל״ה ע״א ‪:‬‬ ‫'שי־כק בי' וראיתי לה'קרב; נתנאל זל שכת׳דדברי מהדש״א‬
‫ר ש ״י ל ״ ה לאיאכל וכו׳מקרינאוכו׳שצחחכרמיו‬ ‫ה־ת־יש למ״ש התוספו־ ב־ ה ר ש ובו־ כוונתו כיה דכבר‬
‫דבר מאכל עפ״ל משמע מזה לחזקיס‬ ‫תי־צו התי־פות שמא יאכלכו וכו' ולא ■י־עתי איך הונח‬
‫אף דמיו אהוחק וכן הוא מבואר מ ^ ברייתא רתנחומא‬ ‫לי ביה ־א''כ הך מתניתין דשודפין ‘י'ת־א ־אף בר׳׳י דהא‬
‫שהכאתי ע״ש צ״ל ‪-‬יקא לכתחילה אכל אם קנה מה־מים‬ ‫כתבו שס דאף איהו מודר> לשמת יאכלנו אלא ודאי משוס‬
‫ככד איזה רכד מוקר וכמ״ש התוס׳לעיל ראם מכר רמיז‬ ‫^־לגביה לא שייכח כיה שריפה כשום זמ; לכך לא שייך לו'‬
‫מותרים ועיק למ״ש לעיל ועיק להדשכ״א כקידושק שם‬ ‫ושירפי; כשש והך דקתני אור לי״ד כורקק ומוכרי; אותו‬
‫שכתב דל״ד קידשאלא אף לכתחול' מותר לקרש ולאי־עתי‬ ‫לעכו״ב וכו׳אליכיה גס מה שתי^הר׳ז״ל דאי ממחניתק‬
‫מנ״ל זה דה א הכא אמרינן אן דמיו אהורין ואין לחלק‬ ‫דלעיל לא הרה ילפיכן ה־ירושין ובו' ל ‪ p‬אתא משנה‬
‫כאיסורי הנאה דא״כ מאי מקש׳הש׳ה פשיטא וצ״ע נ‬ ‫'•תירה ללמד כ־י״ג וכי'ולא ידעתי אחקרהו דא״ב מאי‬
‫ד ף ‪ 3 "3‬ע ״ א ג ס ' אוחו אתא משליך וכו' איכא‬ ‫האי רכתכו התוש' ועו־ לה מתני שפיר רהא וראי מייוק׳‬
‫למי^אמאילאקאמרכפשיטו'‬ ‫י‬ ‫רדישא לא שמעינן א‪ :‬עני; ה^רושין כ״א ממשנה יתירה‬
‫מראצטריך לכס גכי שק להתיר ש״מ דיזכורים כהנאה‬ ‫אלא ודאי כיון דירעי‪- ;:‬איסורי הנחה הוא גס הקידושין‬
‫דהא כמסקנא לא אפליגו אלא כקראי דלאיאכל כצירי גם‬ ‫ככלל וכדור ‪:‬‬
‫ת״ל מהא רשרי חלב כהנאה דלרידיה לא אצטדק■ דהא‬ ‫א מ ג ם ה־בד הקשת הוא לשיטת‪,‬הקוס׳ רהך מתני'‬
‫ס׳ל לר״י כשהות־ה נכלה היא וחלבה וגירה נמי כדבעי‬ ‫דשורבין אתיא אף כי״ש אס ק מאי מקשה‬
‫למימ־ כהמוך וכשלמא מהנך קראי אחריכי לק״מ רגבי‪.‬‬ ‫פשיטא והא אצט ‪r‬ך לאשמועינ; לאפיקי מר״ש דא^ ליה‬
‫דם איצטריך לגופיה כיק דאיכא דם קדשים דאסור אן‬ ‫דמוקר כהנאה ול־ידיה ו־אי גם הקידושין חלין ונראה‬
‫כהנאה מקמינן אף אחריט ההנאה נמי דאק לחלה אך‪,‬‬ ‫מוכרח ־התוספות ה״ל־לר״ש אסור כהנאה מ־רכנןגזיס‬
‫אחד רשמעיק להתיר ילפינן להפך וכמ״ש התוספות לקמן‪,‬‬ ‫שמא ישהה חוקו ויאכלנו והתוש' דכתכו שם שמא ישיקנו‬
‫וגכיאמ״ס הוה דרשינן כחקיה גס גכי תרומה ונזיד‪,‬‬ ‫מעט מעט לר׳ש הוא לס״ד דלית ליה שמא יאכלנו אכל‬
‫מקמינן כחוקיה ואפשר משוס ראקדו ק־ש ‪ p‬כקרא‪.‬‬ ‫אתר דכת' אית ליה שמא יאכלנו אס־ו כל הנאה ואתי ‪P‬‬
‫דלכס גכי שרסרליכא ררשא אתרינא אמאי לא ילפינןמני'‬ ‫ישורפח וכו' אליכיה כפשטיה וכ"כ הרמכ״ן כפ׳המלחמו*‬
‫ונ״ל משוס ד ^ל לד״א רחולק שנשחטו כעיר' לאו ראוריי'‬ ‫ע״ש ולשיי מתמה שפיר היב הנו'על מהרש״א ז״ל אן‬
‫ולכן אי הוה ילפיק מהתם אייתר לן קרא ראותו לחולק‬ ‫ליי״ה ד נמעינן ליה להשיר להסיק תחת תבשילו הוצרכו‬
‫שנכ׳ע ולכך מוקי אותו לשאר איסורי; ואין להקשו׳־חמאי‬ ‫לחלק לב א לזא״ז ולכך כת׳דלא אתיא אליכיה הך מתניתק‬
‫לא מוקי אף ר'מ כר״י דחולק שנכ״ע לאו ראוריית' א ק ו‬ ‫דשורפין ׳ל־י־יה כי־תין להשיקי ככ״א או למוכרו לעכ״ו‬
‫אתא ללמד לשאר איסודין ולכן איצטריך להתיר כנבלה ‪.‬‬ ‫כמש״ל אך לפ״ז צ׳ל כתייען הרכ ולא מטעמיה אלא דמ ‪p‬‬
‫דא'כ‪,‬ל"ל קרא דאקונימאמ‪-‬אצטדיך הקר נכלה ידעינן‬ ‫מתניתי; א״ל אף דשויפי; אותו לכתחילה מ ’ מ אם ככר‪,‬‬
‫כשאר איסורק דהא לק ליה לר״א ‪ p‬סכדא רחקיהרצדי' ‪:‬‬ ‫קי־ש כו חיילי אכל מהך לישנא דקתני אשור כהנאתו‬
‫להקריס ונני״ל משום דשמיע ליה מר״י רכו דר'מ ש׳ל‬ ‫משמע ליה שפיר דאף ככל הנאתו אסורא״כ אףהקירושק‬
‫דחולק שנשחטו כעזרה דאורייתא וכמ׳ש כמסכת קירושין‪.‬‬ ‫כר ‘ל ולכך כתבו התיש' ־אף מריוקא רדישא ־קחני מותר‬
‫‪,‬‬ ‫‪ p -‬נ״ח ע״ש ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כהנאתו ■שמעינן שפי‪ -‬ריח ‪-‬חח•־ כהנאתווכו’ כאמור ‪:‬‬
‫ואי אתה משליך לכלכ כל איסורק וכו' וקשה אין‬ ‫ך ־־־ד התנא לכפול אז רב־••ו ועו־ וכוי עיק‬
‫אפשר דק״ל לר׳י האי דדשא דהא אמרינן כתזכ ‪.‬‬ ‫להתוק'‪ .‬כעירוכין דל״ד ע יש כ־״ה וליפיוש‪.'.‬‬
‫כ‬
‫‪Sr‬‬ ‫כסכת‪.‬פסחיב ‪3‬דמ ב‬ ‫אברהם‬
‫ממנו מ׳ש רש׳י זל גס ע ק י טעמו תק בו טעם ד כ ק ‪.‬‬ ‫כ׳שמיני ע'פ לא יתפלו דגכי ‪ p c‬העיף דייש החס לידיי‬
‫דלא ילפינן אלא יאכל כצירי אלא מ־איצט׳ לכס גבי שרצים‬ ‫מאכיל כאוכל אי איע ^א לאוסרו בהנאת ת׳ל לא תאכלו‬
‫צאוק ועוד‬ ‫וכמ“ש כגמ ■לקמן ה ב היכי טעינן תו כשאר להי‬ ‫סיי דמותי ככנאה וכו' ע׳ש היי כת ‪r‬א דס״ל כחקיה‬
‫למיל לכס לגלויי אצא יאכל ־יש כו איסור הנאה מ־איצכי'‬ ‫וכ'כ ה־א׳ס'‪1‬ל ע׳ש וסת׳סיכדאר״י ועיץ בפ׳ג־שכועו׳‬
‫למש־י נכילה ומהיכא תיתי ראסויין אס לה רילכינן מלא‬ ‫וכפ׳ה דכייתיד‪ p ,‬כ'כ ע׳א דאי לא אמאן ידמייה ק‬
‫יאכל דמשמעוחי׳איסור ‪.‬הנאה דאין לולזר ראי לאו היתר‬ ‫כדייתא וצ׳ע ‪:‬‬
‫נכ*לה הוה מוקמי‪ ;:‬אור‪,‬ו !לאסיי שתר היסודי; וחשתא‬ ‫ר ש ׳ י ב ד ז ז וד'מ יכו' היתר דטדיפהלגופיה וכו*‬
‫דאתאהיתי נכילה לגלויי לעלמ׳מקמי׳אקו לחולי• שנכ׳ע‬ ‫ע ' נ הומ׳ל למעיתיה וכ"כ מהרש״ל‬ ‫;‬
‫מנ״ל דהיתי נבילה לעלמא ־ילמא לגופיה תיצטריך דלפי'‬ ‫ול וראיתי לה־ב גו׳ס שכתב כוונת רש׳יי ברוקח לגופיה‬
‫לעלמא דחסורין קרא ראו־ו מקמינן לחולק שנשחטו‬ ‫ולא למצויתיה דהיינו ר ‪p‬א לר״י דאית ליה לגוי כמכירה‬
‫כעזרה ונ״ע ו‪-‬וק ‪:‬‬ ‫ולא כנתינה א׳יש לומר רנככד הכלב מן עכו״ס אכל לרבי‬
‫דפשיטא ליה לגמ' ולר״מ ~ ת מר ונו' עכ״ל‬ ‫כא׳יד‬ ‫מאיר דאית ליה כנתינה מה כיבוד וכו' יעו״ש כלשונו ולא‬
‫ולרעה דש' י זל חפ״ל כיון דהוח רכי יונתן‬ ‫‪.‬נהי־א דא״כיל־״מ למה לי לכתוב כלב והא וראי מיתי‬
‫כ־חמר כה־יא כגמ' לא שייך לקק וכ״ל דאיצט' להקרים‬ ‫ככל הנאית מק״ו ‪ rk‬ודאי ללמ ‪ p‬דאינו מקפח ומכבדו‬
‫■‬ ‫והוה מקשה דניחא לחז־יה וכו' ;‬ ‫דאינו יכול^לית; עדיפה לנכדי אלאלכלב וכן מצאתי בהדיי'‬
‫והח^אמרלימאוכו׳היינו לר״א ע״ב וכלא״ה‬ ‫כא־ד‬ ‫כמכיל־' תל ללמ~ שהכלב מכובד יקר מן עכו״ס שהיי‬
‫נמי לת קחי חלת לי״א רלחיקיה אף למהקנא‬ ‫טריפה לכלב ונבילה לעכו״ס והביאה הדא״ס יעו״ש אן•‬
‫לא אוץ ככ״ע וכן פירש״י לשם ועיי; לעיל דכ״א כריה‬ ‫נוראות‪:‬פלא ‪ T‬על רש״י זל שכתב היתר דט־יפה אצט ‪‘p‬‬
‫‪.‬‬ ‫לימת ע״ש ‪:‬‬ ‫לגופיה וכי'הא ליל קיא תפו־ליהמק''ומ‪:‬כילמ‪.‬ג־תניא‬
‫מה מיס וכו׳ה״ה ל־ם וכו׳עכ׳ל וכאראמרי'‬ ‫בד״ה‬ ‫הא אמרינן הקישה התורה טריפה לנבילה‬ ‫כמכילת׳ועי־ ‪I •J‬‬
‫■‬
‫ה ע ב ההתז צמשרי דם‬ ‫ציל‬‫בע כ י‬

‫דחול׳‬ ‫נבניוטדיפ' לא תאכלולהיתר הנאה כנבילה והביאו‬ ‫ו־ י רי'‬
‫ר רזו ‪-‬‬
‫דפה״מ הוא דאתא הוא חל־כא דחזקיה אכל לר״א ל״ד‬ ‫ה־מב‪-‬ה כפ ׳ב מתמיא וא־רכא עיקר קרא למעקיה‬
‫פה"מ אלא אף דס חולין קתמר ודם קרשים ידעינן מכללי'‬ ‫אתא קקלו׳ד^ירוקאהוא לד׳‪-‬י אך לר"מ דתית ליה מדצרלך‬
‫וכ״ב התיה׳ש® אך קשה דכשהקש' לחזקיה למ“ל היקישא‬ ‫הית* כנבלה אתא לגלייי אלא תאכלו אפילו הנאה אס כן‬
‫אמאי לא מ ק ק דאיצט' ל־ס כה'"מ ואפשר משו' דפפיטא‬ ‫לא שייך ק״ו או היקיש כיון דפי' לא תאכלו גבי טריפה‬
‫דקרא מיירי ברם חולין כרכנן דמיניה ילכינן דרס מכשיר‬ ‫הוא הנאה ^ה ליתת דא‪-‬יבא אית לןלמימראהני קרא‬
‫אך כאמת צ״ע דהא איח ל; כ׳היקישור‪ ,‬אמתי לאמוקנלי'‬ ‫לגלויי א־עלמא ואהני ק״ו לטריפה ועור א"כ אף לד׳י‬
‫ח־ לו׳דמכשיר ומיידי כ־ס חולין ‪P‬י ‪ p‬מיידי כרס קדשים‬ ‫אמ‪-‬י׳כן אתא אקו לגלרי אלא תאכלו דטייפה דאףהנא'‬
‫לומר דחף קרשים מוקד כהנאה כמיס ועיין בהוס׳דחולין‬ ‫וא"כ הך כריקא דמכילתא יקחני נילף מק״ו לא כר׳יולא‬
‫דל״ג ע״א ובאמת מהגמ' דהתס לא משמע הכי ^אמר‬ ‫כר"מ וצ״ע ;‬ ‫■‬
‫דהוא למשדי דם פה״מ וכו' ונ״ע ‪:‬‬ ‫‪ DIH‬ד * ה חולין ונו'מכלל דאסיחכהנא׳מדאוריי׳‬
‫ב ד י ׳ ה ואימא וכו' דממילא לא ידעינן מלא תאכלאלא‬ ‫וכו׳ עכ״ל תידין ה׳רמת שמואל ז״ל הא‬ ‫‪-‬‬
‫_ כלומר מכאן ל"מ למילף וכו' נ״ל שכן גריס‬ ‫לאד־י׳חולק שנשחתו כעזרה הוא אליבא דר׳י אכלר׳יהודה‬
‫מהרש״ל זל ונ״ל דכוונה המקשה לומר דאימא רקרא דלח‬ ‫ס״ל כר" מ דהלכה כמותו דחולין שנב׳׳ע לאו דאורייתא‬
‫תאכל לא שמעינן איסור הנאה כחקיה וא־רכא איצטדיך‬ ‫ע'כ ודברי תימא הוא כיון דלת ס׳ל כיותיה ל״ל לאומרו‬
‫קרא לאיסור וחהא כתבו לא פריך למילף שיהא הסוד וכו׳‬ ‫ועוד דמשנה כסוף תמורה דחשיב תנא חולין שנשח' כעוי'‬
‫ונתן טעם מהיש״ל זל כיון דאיכת רוב מיס וכו׳כנ״ל ;‬ ‫מהנקכריס ושתיק ר״י ולא פליג עליה אלא כאשב תלוי‬
‫טעמא רכהב וכעל השוד נקי וכו' וע ‪p‬‬ ‫ע׳ב גמ'‬ ‫משמע דכחי' שנכ״ע מודה ראסוד כהנאה ; ■‬ ‫‪.‬‬
‫לה׳ג״ה זל ועיי; למי״ה ז״י זל מה שתמס‬ ‫כ ד ״ ה ור״ש וכו' ראסור ליתן לה ס מקנת חנם וכו'‬
‫עליו מרש״י זלדכ״ק ע״ש ועוד אני חמיה דה'גופיה מסי'‬ ‫לק"מ דוקא כנבילה דגילס‬ ‫י'> דאי מהכא •ו‬
‫שם דאמאי לא מיקי כולה כרי־ה כשחטו והקשה אין לי‬ ‫קרא משא״כ כשאר חיסודין וכן מוכת מהתוה׳דכ"ה דלא‬
‫אלא כאכילה כהנאה מנין דא׳ל דלא יאכל דמשמע אף‬ ‫הקשו מהכת עד שהביאו הך רע״ז לגלויי אהך דהכא הוא‬
‫הנאת דוקא לנכקל רקפסת וכו' הרי כהכו כהדיחדחדיכ'‬ ‫משוס מתנת חכם ע׳יש הל"מ התוה' דהכא שלא הביאו הך‬
‫משמע הנאה כנסקל טפי מלשוחטו וא״ל רחף דה"נ שכד‬ ‫רנכילה כלל משוס דלא ^עינן לה אלא מהתם לכך הביאו‬
‫כגמ׳הכי מ״מ מנ״ל החי הברא להקשק אר׳ א וחמטו‬ ‫העיקר ועיין כמהרש״א ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫להכי אף שראה רכרי רש״י זל היה יכול להקשק • עור‬ ‫כ א ‪ T‬דהא לא נשנית וכו'לא קאי אלא לעיקר תירוצם‬
‫הקשה דלפי החמת שחטו מנ׳׳ל ראסור אימא כוליה קרא‬ ‫דתך כני נח לתו דהשתא קאמר ולאו לאוכוחי‬ ‫־‬
‫לשור הנסקל וכו׳וככרתמה מ״ה ז״י וגס כס׳שע״הע״ש‬ ‫רבד יעקב הס רכזה ליכא לאוכוחי מידי וכן הוא מבואר‬
‫ולעד׳ן דה' זל לח קטיל קני כחגמא איהו ופי' רבדיו מנ׳ל‬ ‫‪ .‬כתוש' פג״ה ־' צ עי׳א כד״ה ק־שיס וכו' ע׳ש ‪:‬‬
‫דאסוד כהנאה לימא דקיא דלת ייאכל דמשמע מיניה הנא'‬ ‫‪ T N 3‬לכאורה לא אתי חזקיה כר״מ כתבו זה משום‬
‫מיידי לכשד הנסקל ו~י להנח׳עורו וכפיקו' שכתבתי כסמק•'‬ ‫' יאפשר דאתי אף כר"מ ואצט' להקדים כמו‬ ‫■‬
‫ואף דמשני שס א ^ קושיא דסכד הגמ׳ל־כיק מלת יאכל‬ ‫שפירש״י לקמן ולא משוס דלא כיאיזה כגמ׳כהדאכתכו‬
‫נפקי לאיסורא לשוד הנסקל ושחכיו תדיייהו כחד דיכא‬ ‫לכאו־׳יכ׳נ אמרי כייושל' דפ ‪p‬ין דלחזקיה הא דאצטדיך‬
‫ע״ש זהו ליישב דעת התיה' כהכנה דבדי הגמ' אכל מ"מ‬ ‫לר׳׳מ למיש־י נבילה לגי אתא ע״ש ומ"מ כיק דאינו מבוא'‬
‫מנ״ל להגמ׳הך סבדא עוד אכשר דכוונתו נמי לתק הקי'‬ ‫כ'כ כש״ס נתבו לשק לבחור' וראיתי לה' ג׳ה די״ד ע"כ‬
‫דשייך לזה ואין הכי נמי דמת־צא כהכיזלאחש לכאר דזה'‬ ‫שכתב הא ־כתבי התוהפקלכאור׳משוס דאיצטרי'לגלויי‬
‫י לדכו כנצ מקום ‪:‬‬ ‫אכל מקוש ‪-‬כתיכ לא תאכלו הוא מוקד ע״שודע דנעלס‬
‫שם‬
‫מסכת פסחים ■‪.‬פרק כ‬ ‫אברהם‬
‫נועמא דכהיכ וכעל השוד ‪ ’P‬וכו' יש‬ ‫* ‪0C‬‬
‫דמחייכ עליו כית דהואיתלוי כדם הנפש וכדפידש׳י‪^..‬‬
‫ע״ש והשתא לא שייך למיעכד ק״י ילגלייי אקרא ד מ ^‪--‬‬
‫לשוסלדדרשמ‬ ‫דאמאי נפ״ל כזה דאף דאיצעדיך ^ייל‬
‫ציה‬
‫כמין החי להלקותעלכלדםדהאדסהנפשכתיכ כנ׳ל ר ג‬ ‫מ׳״מ עדיין ־שה מלשון הכדייתא דקהני אין לי אלאכתכי'‬
‫ש □ מכין שלא יהנה ולא יצכע ולא ירלק יז"ל ועילחם'‬ ‫וכי׳דנראה כדוד דלח ליה אישור וכנראה מזה דהשי׳ס‬
‫‪.‬ערלתו ערלים עכ״ל משמע כהדיא דג׳צדיכי לג׳‪.‬‬ ‫׳‬ ‫לא הקשה אר״א ממך כדייתא דא־שר דהך כרייתא לית‬
‫הנאות אמנם מכרייתא דהוכא' כקידושין לא נזכר אלא‪.‬‬ ‫ליה ‪ p‬נללא וכ״כ הדיעכ״א ז״ל כח־דו' לקידושין לפדש'‬
‫תרי כנרלים ונראה כדוד דהוא נשמע דאלא״ה לאימקשס‬ ‫הפי מש־ רש״י זל ע״ש ואהא משני ליה שפיר דאיצטריך‬
‫הנמ' מידי לד״א דאימא דאיצטריך ערלים לאיסור שאר‬ ‫~ א להנאת עורו וה"נ כוונת הגמ׳כקמא וכקידושקדקא'‬
‫הנאות דלת נפקי מהנא'גמירה והא דלאאצרכינן קלשאר‬ ‫והשתא רנפ׳ל איסור אכילה והנאה וכעל השיר נקי למאי‬
‫איקודין משום דלת שייכי כיה דשור הנשקל ותמך לא שייך‬ ‫אקא ומשני וכו׳ אלא לפ״ז קשה דהא התה המוך קאמד‬
‫כהו צכיעה וגם לא שייך כהו הדלק׳דאינש נעמני׳להסק'‬ ‫וממאי דהאי לא יאכל וכו' והאי לא יאכל לאיסור הנאה‬
‫אך גכי עד‪-‬ה דשתם עצים להשקה הם עומדי׳גם השמן‬ ‫אתא וכ‪-‬ר״א וכו' דמשמע דקא מיישב הכ־ייתא לדעת‬
‫עומד לכך הילכך יש מקום לטעות דאגכ כיעתק יתהנה‬ ‫ר״א ואה כן אף דמיישכ רישא דכרייתא מ"מ ע ^ק קשה‬
‫מינייהו אך מפירש״י דקידושין משמע דדקא נקט תיקי‬ ‫מסיפא דקתני אין לי אלא אכילה אשר ע"כ נראה כרור‬
‫ככריית ולכך פי׳הך דלא יצכע הוא‪.‬פי' שלא יהכה וכ״כ‬ ‫כע•' ה־יעב׳יא !ל דמשני שפיר להנאת עורו והכי קאמד‬
‫הע׳׳י שם וצ״ל דמקשה הש״ש דאמאי הך הנאות לא ולפי'‬ ‫א־ן לי אלא כמנאת דפר אכילה וכי' ע״ש והשתא־ כוונת‬
‫מלא יאכל כמו שאי איסורי׳דכולהו ילפינן ילא ש״לכמ׳ש‬ ‫הנ'מ' הכא והתה להקשות עדיפא מינה דקרא למה לי‬
‫ואהה משני משים דכתכ לכם וכודאי ־דלא*מקמינן ליס‬ ‫‪ 1‬לו ‪1‬דאתא להנאת עורו השתא מתיישכת הכריית'‬
‫אלא לשת־ הכאית חק מהנאה גמורה והיינו משום דיש‬ ‫ששיר ולע־״ן כרור דזוהי כוונת הרב ע׳יי 'זצ שה ועיין צה'‬
‫לחלק משי׳־לריעה לאו חייתא היא והדלק׳נמי משוס דהוא‬ ‫נוירי׳ל כש׳זרע יצתק שש שכתכ דנעלס ממנו סוגייןע״ש‬
‫עומד להכי אכל אי לאו קרא לא הוה מפקינן מלא יאכל‬ ‫כלשונו שאינו מדוקדק שכקכ גם כשמעתין נכלל כקושי'‬
‫דכולל כל הנאה ומעתה הא דאמרינן כ פ ק הגוזל דש׳ה‬ ‫‪.‬דקאמ־ וממאי וכו׳והרואה יראה לאין לה עטן כלל גם‬
‫׳דגלי ^קרא משוש אחד דכתיכ לכם דמשמע לחלק כצמעה‬ ‫‪..........................‬לי־ ענין דת כ‬
‫קושיי■! רהקשה הש״ה דנפ״ל וכו' אין‬ ‫■‬
‫חזיתא לאו מילתא ולהכי איצטריך קרא לאסורא״כ ילפיק‬ ‫מאי תאי שתיק ראיצטריך להנאת עורו צפירש׳יי שהכיא‬
‫כעלמא דצכיעה לאו חיוחא היא ואפ״ל דדש״י זל הוכרח‬ ‫הרשכייא זלועיין צמהרי‬
‫לזה משוש קושייק התיס׳וגם דהק׳׳ל לתזקיה לל״ל לאיאל‬ ‫שס ‪ 1‬־ י ‪ V .‬ית כשרו כתיכ כשדו אין וכו' לפירוש‬
‫כיון דידעינן ליה מקרא דעדלים לכך כתכ דאיצט׳להנא׳‬ ‫הריטכ״אזלדמלא• אכל שמעינן הנאה דכר אכי•‬
‫^ גמורה אלא דלוה אפ״ל דאיצט' ללאו ‪:‬‬ ‫א״כמלא אכל לחודיה לא שמעינן עורו והאי‪-‬דקאמר‬
‫ר ש”י כ ד ״ ה איסור הנאה וקשה אפילי לתזקיס‬ ‫כשדו ונו ממלת כשר ^ריש אלא ממלת לא יאכלדלהס‬
‫וכו' הקשה כש' גו״ה דאימא‪-‬דחקי׳‬ ‫‪ .‬הכיא הקרא‪.‬כולו ולא הגי■לומד דסד״א כשרו כתיש ועוד‬
‫מהכא יליף דכחכ לא יאכל וגילה דאסור כהנאה ללמד‬ ‫נראה דאףהכיייתא לא קאמר אין לי אלא כהראת דכד‬
‫לעלמא מי‪/‬ולי לא ק״מ משוס דאית לן לימוד משרצים‪,‬‬ ‫אכולה אלא תחר דכתיכ כשר‪ b‬גכי לא יאכל דמלא יאכל‬
‫לחזקיה וכמ ’ש כגמרה ולאו כדרך מקשה ומתק לומר‬ ‫לאוריה שמעינן שפיר אף כל הנאה דהא דמפ;ו■ כלשון‬
‫דאכתי לא אפיק אדעתיה ‪:‬‬ ‫אכילה ליתן לאו לשוחטו‪.‬וכו'והא׳ נראה עיקר ‪:‬‬
‫יאכר וכו׳של נכדי מיידי כדאמר וכו'‬ ‫תוס׳ כד״ה‬ ‫‪ Qjy‬ולהנך תנאי דמפקי ליה וכו'הנאת עורו מנ״ליש‬
‫ל־ק־ק' דאמאי נער ליה עד הכא ■לעיל אפשטא‬ ‫‪.‬‬
‫ע״כד״ל מהך דקתני לא יושיט דכעי‬
‫למימי כתרי ע כ ת דנהדאודאי שמעינן שלנכרי הואדאי‪.‬‬ ‫^רייתא הו׳ל למידק ולהנך תנאי הנאה מנ״ל גם כקמ'‬
‫ש״ ישראל לא יושיט ל״ל למיחני כיק דמיירי שמונח לפניו‪.‬‬ ‫דכקידושי; לא הקשה זה עדד מ תק הנאת עורו וי"ל משו'‬
‫והוא אינו יכול לאוכלו כיק דאינו שלו ולא ודאי דמיירישל‬ ‫דש״ד דשכדייתא איידי כהנאה גמורה לק״מ דש״ל להנך‬
‫נכרי ואמטו להכי הוצק לו' לא יוטיט לגלויי אתרי עכרי‬ ‫תנאי כר׳א וחי^ה דנפ״ל מלא יאכל ואפילו הכי קמקשה‬
‫דנהדא כנ״ל וכדור ודלא כמהרש״א"זל ‪:‬‬ ‫מלישנא ־ב־ייתא דהא ודאי לא שייך לומר דד״א לא אתי‬
‫דעכדיה וכו' אתא לדרשא‬ ‫סר״א‬ ‫כד״ה‬ ‫׳( '‪1‬‬
‫ככ״ע ולכך קאמר כגמ' לימא כרזכאי וכו' וכמי׳ש התים'‬
‫אחרינ' עכ״ל הנראה דס״ל ז״ל כפירוש שמ‬ ‫גד׳יה וריש ע״ש אמז אחר דתי־יק לו הנאת עורו דלת‬
‫שכתכתי אך התוס' רקמת ייאה דס׳ל כפי׳א' דהא כתכו‬ ‫גכקא מל'יאכללכךהקש'שפידלרינךתנאימנ"ל ומכאןתשו'‬
‫שם כך ה וסתי וכו'וזל לישתו'מלא יאכל לא הוה מוקמי׳‬ ‫‪V‬‬
‫'?‬
‫מוצאת לפיישיי זלשהכיתהריטכ״אזל ‪:‬‬
‫נקי אלי^להנאתכשי יוקא וכי' ואי ס״ל דמלא יאכל לחודי׳‬ ‫ה מה_״מ ״ ינ;_ בלי כיתךכו וכתכ ‪,‬‬ ‫י‬
‫שמעיק תיוייהו מ״ש מנקי ולאו כ״ש הוא וראיתי למו״ה‬ ‫מהיש״ל זל דאי לאיסור דם כלכד‬
‫כס' זר׳י שם _שכתכ ה״ל דש״ל כיון דצדיך למיכתכ כשת‬ ‫פשיטא דאסור כק״ו מכשר החי וכו׳אלא נ״ל שיהא חייב‬
‫לשוס ררשא לא מו־מ־גן נקי אלא לכשדו וכו' ולא הכיטתי‬ ‫עליו נדם וכו'ע'ש פייגש לפי'אף לפי האמת גלוי מ־לת'‬
‫דסמוך ונראה כתכ דהתוש' מקשים לפי משמעות הש״ס‬ ‫דסך דנתי' רק חזק לכליך אכול הדם מיידי מן החיושפיר‬
‫דהף דלא כתיב כשרו צריך למכקב לא יאכל להכהה וכפי‬ ‫מזהידין מ"מ כדת לא מצי למילף דדיו לכא מן הדין ונו'‬
‫הך הנחה כת' וכ״ת לישחק מיניה כיק דלא כאאלא להנאה‬ ‫כלו' כלאו כמותו אך לפ״ז כשאר דמים חק מדם הקזה‬
‫ודהא לא כתיכ כשיו ותיר' דשמעינן מנקי אלא כשר וכו*‬ ‫דסנפש יוצא׳שפידילפי' מק׳יו לאסו' חה מעול' לא שמענו‬
‫לכך נראה כמ״ש ק מ כ לזה כתכ הרכ ז״ל ע״ש ועיין‬ ‫והנראה רנוונת דש״י ז״ל דאמרינן כמתני׳דכריתוח דנ"כ‬
‫■‬ ‫להע״י כקידושי; ‪:‬‬ ‫^‬ ‫רדס הקזה היא ככית ומנ״ל כיון דמהיקיש' הוא דידעיק‬
‫כ א ׳ ד אתא לדרשא אחרינא וכו' עכ״ל נראה דאתא'‬ ‫ליה לא שמעינן כית ולכך חיק דהיקישא הוא ל^כר‬
‫‪ .‬לומר למאי ודדשינן כקמורה ד״ל ע״כ כשת‬ ‫האסיר כו ר״ל דלכך קאמד קרא כי הדס הוא הנפש לומ'‬
‫‪.‬‬ ‫אשור‬
‫ינלי‬ ‫מסכתיפסחים־פרפב־‬ ‫אברהם‬
‫־דמוקמינן התר הנקה ‪ .‬דנפק מלא יאכל" אדיעכד דאק‬ ‫;אסירפיישו מיתי‪ •,‬אכל קשה ^הדא״נ מא־‪,‬קתמר■ל^'‪:‬‬
‫לנועז^ת לומד‪ .‬־‪.‬כא לאיקור הא■ דהתיי■‪ -‬רכל״ כמה•' ‪T‬מציכן‬ ‫עכ׳אז! ;כשדו למה לי והפ איצנוס‪.3‬לדאמ'ד ‪-4‬מהאה משום‬
‫צאוקומר‪.‬הדישות אהדדי מוקמיק‪-‬ולאאמחנן קתראי•‬ ‫‪.‬חן׳ל אלזה לא־אצטריךקדא‪:‬כ?ון דמשכיא״ידעינן ליה‬
‫■‬ ‫אכל‪ .‬אץ' להקשית יילמא יאיצנייז‪ .‬ללאר דכיון‪.‬דאעו‬ ‫‪',‬ולאצניי שש־;אך ‪ ,‬אחל‪ ;.‬דאיצעייך ‪ :‬לשסשיה מ"‪.‬מ מוניה‬
‫אסיי אלאי לכתחןלה לא אמרינןילאוקומי לחו חנכתחילה'‬ ‫;ילפינןנמילעניןפרשוצאלומי‪.‬לשכיא וכן ה ת מבואר‬
‫כיק דשיוך‪.‬כהוהתר אכל קשה לש‪■-‬מ״שפת׳א‪,‬והכיאו‪.‬‬ ‫כתוצן' דע״ו ‪.-‬ול״ך‪> :‬כ;‪:‬ע’ש • ולקירת‪,‬א' ס״ל דאי לאו‬
‫רש״יז״ל בחומש סרך שמיט ע״פלא יאכל ■דדרשיינןמיניה‪.‬‬ ‫;קדא־ לא הוס ידעינן;מצמיא ‪ ,‬יא׳יל משום ‪ .‬רמנקי הוה‬
‫לסיימהמאכיל כאוכל יכו' ע"ש‪.‬א"כ' מאי■ מקשה‪-‬הגמדא‪.,‬‬ ‫^ממענו־צן ציה כמו עולו והדכמו מאומה‪.‬דע'‪11‬ךדדשינן‬
‫•וכשלמח להשי׳ת דיק לא קשה מיח ‪ -‬דכאי דרשא ידעוק‬ ‫«ניס‪.‬אף לפרשו ולכן איצטלס■ קדא לגלדי‪ ,‬ואלהך‪ .‬ס^‪1‬‬
‫לה מקיא‪ .‬דלא האכלוס וכדאיתא כפרק■ חרש‪1‬ע״ש‪- r.‬‬ ‫ך־נכי‪,‬מאומה נמי לא דרשינן ניהלפדשו אלא אסר ‪^.‬ית‬
‫עצכחורת נרא' לומר לר״א דדחןש נמי שנוייאדקדא' וכמש״ל‬ ‫’לן־הסכדא‪ ,‬ודוק;ומהתימא על האוש‘ ‪"1‬ל שלא גילו‬
‫מוכרח לומר יקיא לא יאכל אתא לחייב המאכיל כאוכל‪.‬‬ ‫־ ׳‪ ■:‬י ״ '‬ ‫י‪,‬־ ; כלום‪-.‬־‪.‬‬ ‫־ •• י•‬
‫ולפי זה צרי־‪-‬לו‪.‬מק‪.‬דהךברי‪,‬יתא‪,‬דפרק‪ .‬חדש מיידי להזהיר‪.‬‬ ‫ופן‪.‬הוא‬ ‫‪ ' r P Q‬מנין‪,‬וכו*'דשרי עצים וטי‪/‬נלכ״ל‬
‫לקטנים דאין כהם ■לשק חיוב וכמ‪-‬״ש הדא״ם‪.‬שס' כנ ס‬ ‫; ; ‪ .‬הוא‪ ,‬יכפר־ ‪ ,‬מדוכה אכל כחום' דשבת‬ ‫‪1‬‬
‫הראכ׳׳ע' ע״ש והיעו טעמא דמצייו‪ -‬הא דלא ■יאכל ג?י‪.‬‬ ‫‪,‬דכייה כד״ההא כחו)וכו'לא הכיאו כקושייחם ‪p‬דערלה‬
‫חמן לחייב משוס רהשתא הוו‪ .‬כ' כתוכיס דלא יאכלו גכי‪.‬‬ ‫דהכאוצ״לדעשיריםכמהום אחד ושמכו דכריהס אדהכא‬
‫העוף ולא יאכל גבי שרצים אךלחיקיה ודאי לא דחשהאי‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^ועדןלמהדש׳׳א שס‪,.-.‬‬ ‫\ '‬
‫קראדשרצים להכי דא״ל רטו שני כקו‪-‬בים■ נמי ואמאי לא‪.‬‬ ‫ג א ״ ד ' ‪ ,‬ד ה כ א ‪ ,‬אצשחך ‪.‬קרא למיקר וכו׳ וא״ל חרא‬
‫דריש הך דחמז להכיאוכלך לד^זו דלר׳׳ח‪-‬דרריש קקא;‬ ‫‪ .‬הכא משוס‪,.‬לכתיכ‪.‬לכס לסחיר‪ ,‬דאיכעלמא‬
‫;דחמז לחייב מאכיל משוס דק‪,‬״ל‪'.‬דטיח ‪.‬וכתכ‪.‬קדא אקל‪.‬‬ ‫'איא לןדאסור ודאי לא הוה‪.‬מהן־מינן־ ■לכס להתיר אלא‬
‫לסזקיה‪,‬לא אמרינן _טרח וכקב •קרא כיון דאיכאוילמילף‬ ‫לננוןע אבל‪ .‬עכשיו^‪,‬דאיק;לך‪ .‬דמותל‪ . .‬להכי איגנוחן‪ .‬קיא‬
‫משרצים‪ .‬ואס כן הכא דאיכא למילף מ שק ■העוף‪ -‬למה■לי‪,‬‬ ‫זלאישוראי היכן‪,‬דלא צוקי‪ ,‬לכם‪ .‬להתיר כמו כעלמא ■ועוד‬
‫קיא ולכך מקשה הש״ס שפיר יהוה מצילשנויי ■דוקא התם‪.‬‬ ‫לק״ד דלא ש׳׳ליקרא^דלכם נקשו דהכא איצערלך קרא‬
‫^■ משוס דאיכאלמידרשולאוקומי‪..‬קרא ■לאיסור הנחה‬ ‫׳‬ ‫י‪.‬‬ ‫למיחי‪ : .:‬י‬ ‫!‬
‫' אמחנן נויחוכת■׳ קרא אבל הכא דליכ׳למידרששפי^מקי;‬ ‫וכו׳ עיק לדבריהס דע״ג ע״כ‬
‫וכו' אלא מנדופ׳משני וכו'•והשחאייבח רש״יכחומש מלו‪.‬‬ ‫‪’ ' .‬‬ ‫וכמ‪.‬הרש"_א‪,.‬שס ע״ש‪:‬‬
‫כהוגן דלשנותיה תייל דהביא הכד' י־״א ולכך אוקיהיאו יקרא‬ ‫‪■ T t 'T J‬לכס וכ^עייךכמפרש״לז׳׳לועיקכמהרש״א‬
‫לחייב מאכיל‪.‬וכו' אלא דעחיןקשה־לזה ד‪-‬רש׳׳ינופיהשם‬ ‫■ ;_ ‪ ,‬שדבריו ^דמגמים יותר ועיקר‪.‬דכריו משום‬
‫הכיח הך‪.‬כמיתא‪.‬דגכילא יאכלו דקאמר׳ההריא כחזקיס‪.‬‬ ‫דכיקלאחא‪ .‬לנטוע'קו לא מעינן לאוקומי ■לכם להתיר‬
‫וכמ״ש הדא״סז״לואפשיביוןדהדין אמת אף לד״א‪-‬מקר־א‬ ‫ולאפוקי‪.‬לא'יאכל ממשמעותיה ועיץ_להדכ‪,‬הליכות אלי‬
‫דלגס הכתוב שם לא חש לשמת לי»'דכריית'אףרמשתמע‪.‬‬ ‫■‬ ‫י ; ;כלל ש'שהאחך מה ‪' :‬‬ ‫׳‬
‫מיניה כחזקיה ועוד ‪ .‬נד‪-‬אה כיון דלא מתיישב הררשא‪,‬‬ ‫ד! * ‪ ^ ■ jTp‬א ‪ .‬מידי ואין ד״א כתיב וכן אמרו כפרק‬
‫לפשוטו של מקרא בי‪ .‬אס לד״א ל‪ ■p.‬נקיט לה‪,‬שזה דרכו‬ ‫‪.‬כיצד‪ .‬הדגל דף כ״ה ולא דמי להא‬ ‫י‪.‬‬ ‫;‬
‫המ״ש הרא״ם ז״ל ועיין‪.‬להרכ שער המלך ז״ל ח״א דע״ג‬ ‫‪.‬דאמח כקידושין‪ .‬ספד‪ .‬כולקה‪ ,‬ואיך דכר אחי■ כורתה‬
‫‪ •-■. . ■■. .‬ע״ש ■‪.‬‬ ‫•■ ‪, ...................‬‬ ‫דהתס מיתו״א ' ד‪-‬ייחות קדריש ואף י דאצשדק■ לדכר‬
‫'?‪ . DS‬ותניא ר׳יהודה אומר וכו׳ איכה למידק דמה ■לו‬ ‫הכורת כינו לכינה הא אמרינך‪ .‬התם‪ .‬מכרת כריתות נפקא‬
‫‪....‬‬ ‫אצל רי׳א וחקיה הו״ל להקשו׳אר' יהודה דידיה‬ ‫וי‪5‬ףלרכ‪:‬ן ללא דרשי אלא מוכתב לה ככתיבה מתגרשת‬
‫אחחה דה‪:‬י' לקמן כר״א דקאמר דאיצטחך‪.‬קיא גכי תלב‪.‬‬ ‫ולא כדכר‪.,‬התד מ״מ לא הוה ליה למימד וכתב אלא ונקן‬
‫להתי מ א ה ולע״ד נראה‪ .‬חהו דהוקשה‪ .‬ליה למהרש‪-‬״ל‬ ‫לק שפר‪.‬־כריתות ועיין להע״׳י כי״ס ע׳׳א ע״ש ועיין‬
‫לכך‪.‬כתב‪.‬לד' יהודה אומר נמחק ר״ל דהמק' לא הייגמס‪.‬‬ ‫; ‪ .‬י להתוש' ז״ל כוכתיס דף כ״‪ 1‬כד״ה אלא ע״ש •‬
‫קמיה משמיה דד'‪ ,‬יהודה ולא ידע שירש הכרייתיא 'העי‬ ‫‪ .‬אי הכי אפילו לכתחילה נמי ‪ .‬וכו' וקשה לתקשי‬
‫מ^‪p‬נייא אלא כך‪.‬ותני‪-‬א ותמה על עצמך אכל ודאי האמת‬ ‫ליה לריחה דהא תתני נמי ולא כנכלוה וטריפות‬ ‫‪.‬‬
‫הוא דהאק ר' וחודה קאמר לה כדאיי)אלקמן דנ״ח ע״ש‬ ‫דנהחא התיק הכתוב מ״ל דהאיך ־משעת לקיחה קיימי‬
‫והיינו דס״ל דאתא לך להחרושאח ליה מאדיה למהרש׳א;‬ ‫נמי‪.‬לאכילה אלא דכשנעשיח לו נכלה‪ .‬התיר הכתוב‬
‫ך ל שהכי; דכא ל תק נףשייתו דאס כן הוה ליה לקכו?נ‬ ‫למוכרה וכל שקצים ורמשים דמשננת לקיחה לשחורה הן‬
‫•־ ‪-‬י‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬עומדען ‪i‬״‪..‬‬
‫‪‘.-‬י' ^ ' כתויה''כיון דכא ליישב כוונחם‬
‫‪ ' 'D1A‬כ ד ״ ה ‪ .™ . ,‬וכו' על■ נזירות חכיו עכ׳׳ל‪ .‬והק‬
‫‪.. .‬‬ ‫הפ׳י דילמא‪-‬דאתא ק!־א לאפוקי ‪. ..‬‬
‫'מלומר דקחש אכלמילידנזירמשוס־דמידידכר מחר כתי‪,‬‬ ‫י‪-‬א כהנאה וי״ל ‪.‬דביק ־דהתויה לא התירה כפירוש‬
‫כו׳ ולי נראה דלחזקיה‪ -‬ודאי אין לממית כיון דקרא כתיב \‬ ‫^יךצגזותלכתש־לה אכל השתא דהת^ה התירה כפירוש‬
‫לא‪.‬יאבלדמותר •כהנאה גאכל ■לר״א רקרא• גלי‪-‬דאסור‪,‬‬ ‫י״ר קינק‪.‬קי׳א‬ ‫נק שיי!־ ־לגזודיוכמ״ש הרב‬
‫^‬ ‫יי‬ ‫■ ‪' ‘ - rTn‬‬
‫כהנאה חין‪ .‬לדתית‪.. ,‬מקרא■ דתחש‪ ,‬מקא' גיחלו‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫'ו כו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ב ד ״ ה ‪ .‬״מעדכין• וכו'‪.‬אין‪ .‬מעהכץ‪-‬אלא‪,‬לדכר מציה‬
‫וכו^‪.‬ע‪:‬דל לכאורה הוא מגומגם •רהוה לדה‪..‬‬
‫למימר דמצק לאי !יהמת ני‪-‬תנו דהוא‪ ,‬ק‪,‬ננס‪-‬דלא'פחך‪.‬‬ ‫^] ^ כ‪ -‬ח משוס יכיוןדגלי לן דמותר כהנאה יהא כתיב‬
‫ונראה טיונתס'דלא'פרק'למאן דאמד אי; מערכק ימצות‬ ‫» יאכל‪,‬כודאי צת מיקמיק יהזי־אלא לכתתילס פי■ היצי‬
‫לאו‬
‫א‪^ ,.‬‬ ‫־■ ׳־־ ז‬
‫יגל‬ ‫פו־ה^ב‬ ‫מסכו^‪£‬סתים ‪.‬‬
‫‪r,. I . r‬‬ ‫‪ -..‬ר_‬
‫אברהם‬
‫של מעילה״מקרא דלא תאכל וט׳ משום דה׳ל‪-‬כר״אנסל^‬ ‫לאו ליהנות וט׳דאיכא למ״ד כי׳ ה ד־כ״ח דמצית ליה^ן‬
‫ננתוס שנאמר'‪,‬לא‪.‬תאכלו א' איסור אכילה וא׳איהורסנאם‪.‬‬ ‫■ ■־;■‬ ‫טתנוע״ש ודוק׳ז י "‬ ‫‪...........‬י‬
‫וט'ולפי‪,‬דבריו‪.‬ק'‪,‬מאי מקש׳הש״ס לימארא״כקדא י‪£‬א‪,‬‬ ‫; ב ד ׳ ה ' קצייכסי וכו' שמע מינה חיתי עכ׳ל והך‬
‫תאכל וט׳ועול איך אפשר לחקיהפליגכיה דה^אמימן‪:‬‬ ‫י' ׳"' דרשה ■דת'כ קצירכם למעוטי כית השלחין‬
‫הדדףכמגטלה חכמים אומרים כאוהרה‪.‬אלא‪ .‬ודאי ישקע‪:‬‬ ‫■>ו׳ ההיא אקמכתא דסא נפקא לן ממקום שאתה מכיא‬
‫מוריה רמוזהך על הנאה אלא לוזזקיה‪ .‬מגויר׳שוה דפטא‪,‬‬ ‫י'‬ ‫כלרש'שמנחות’ יע״א ע ’ש• '‬ ‫'י‬
‫אייתינן לאו גשי מעילה ואפי'הנאה ולר״א אייתי ליה‪.‬מלא‪,‬‬ ‫כ ד ״ ה שאט ונו' ולא בעי לך ענ׳ ל עיין'במהיש״א‬
‫תאכל וכו'‪ ,‬וכיון דכ״ע יש איסור‪..‬הנאה כשל הקרטם‪..‬סי‪.‬‬ ‫וששר שתשתי דלא קשה מירי • וראיתי ל^ש‬ ‫'‬
‫ליכא למימך א״כ קרא״דקרשים עוד איכא למימר‪:‬‬ ‫‪.‬שער המלך דל שם שרצה לת^ קושיית החוש' ז״ל לפי‬
‫דלתיקיה כיק דגלי קיא גכי נותר לא יאכל שצירי לאיסור‬ ‫מ״ש בירושלמי רלר' יאשיה איצטיק־ לחייש המאטל יט'‬
‫אף הנאה מיניה ילטנן לכל הקרטס • ועוד דמסך ‪.‬קדא‪:‬‬ ‫ע״ש ולא נהירא דקוטית החוק' ו״ל לחוקיה דש״ל שר׳י‬
‫ידעיק לכל הקרשים כדאמר ר׳־א דכל ששקייש פסול‬ ‫דיליף מאשיל כאושל מק׳ו דשרציס ולבן מייתר ליה קרא‬
‫‪,‬‬ ‫ועיין להמש״ל ריש ה' מעילה ע^ש‬ ‫פאי אישא למימד אכל לר' יאטה 'ודאי לא קשה מידי‬
‫ם תיקיה סכר לא יאכל למעוטי הני אות^ למעוטי‪^13‬‬ ‫י דש״ל כר״א דאף מלא י‪.‬אשל נמי שמעינן מיניה ולבך‬
‫‪.‬‬ ‫חולק שנשחטו כעזרה כתב היש׳ש שפק צלס‪.‬‬ ‫׳‪:‬צריך לך •גה כמה שתי'שם עור דאיצטריןלחצי טעור‬
‫סימן ק׳ג וז״ל ואף לדעת הרא׳ש דה״ל דהלפה כ חקיס‪:‬‬ ‫' דלא ילפינן מחלב דאין ט שעת הטשר וט' נראה חה‬
‫׳מ"מ הלכה כר"מ דהא תלמורא‪ .‬מוקי ריי דלא ' כחיקיה‬ ‫' לא יתק ראם שן מאי מקשה כגמרא גשי שרצים לימא‬
‫ושו' ולא השיטתי דבריו דהתה ט א ר׳א דמחק‪..‬ליההני‬ ‫’ דאיצטריך לחצי שיעיוד דלא ילפינן מחלב שכן שנית אללן‬
‫אשל לתיקיה קאמד דהא דר״י דס״ל דחולק שנשחטו‬ ‫'־וראי לחוקיה אף דשמעינן מיניה נמי חצי טעור מ״יג‬
‫שעזרה דאורייתא ושפי' ‪ .‬פסקא ‪.‬ד‪.‬הרא'ש;‪.‬ז״ל ‪PR..‬‬ ‫; להנאה נמי התא'מילא כתל כל ‪ P P‬לא תאכלו כמו‬
‫‪:.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ע״שו‬ ‫נשי חלש ולהשי מקשו הגמרא והתוק' שפיר • אלא שאמי!‬
‫מ״ש וט' הקשה הרב שער המלך ז״ל; שח׳א ד׳ג ‪.^£12‬‬ ‫־אין וה נוח לי שעיקר דברי מהדלנ״ח ו״ל' דאפשר לדחוא‬
‫‪,‬‬ ‫^ע״א דאמאי לא קאמד ד‪,‬א"כ‪.,‬זריעת צחל ‪ .‬א‬ ‫'משוס דלא רצה להאריך הכתוש כמו גשי חלש דאיצטריך‬
‫כיון דנפקא לן מקרא דלא תאכל ושו' ע׳ש ולע׳ד ניאא‬ ‫׳>מי לשם מה שחין כן שחמץ גס'לא' אפשר דליכתוב לא‬
‫לאף לח‪ 1‬קיה‪,‬מפק ליה מדשתב קרא לא יזרע כצירידמש‬ ‫י יהנה שי הישי דידעינן מיניה שאר לחוק שמ״שהתוש׳ו״ל‬
‫^ נמי הנאת דדיעה שלימד לא יהיה לך ט הסר הנאת‬ ‫■לקמן דנ״ח ועיין להרש ו״ל שהשיגו ולא השיג עליו‬
‫זריעה דלאכילהלא איצטריךדנפקאלןמקרא'מלאתאקל;‬ ‫י מהגמ' שכתבתי ואפשר דה״ל דנילף מנבילה דאתור שחצי‬
‫; ‪,‬‬ ‫י‬ ‫‪■ ...‬‬ ‫‘■ ‘׳ של תועשה ••‬ ‫י 'שיעור‪•:‬‬ ‫'‬
‫‪ !T H D 'D1H‬ומה הסלכושו׳ לד״ש טהא כשללהסר‬ ‫׳ ו א ו ל ם כעיקר קושיית היתוש׳ ו״ל אני תמיה דלפי‬
‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נשלה ושו׳עכ״ל וניחא נ מידל א ע טד‬ ‫מ״ש לעיל כר״ה ור״ש דחוקיה לא אתי אלא‬ ‫‪:‬‬
‫ק״וד״ש לדידיה דכשר שחלב מותר שהנאה שנעבדה שו‬ ‫כד״מ מחי קשיא להו דורסי לא אתי כוותיה דר' יהודה‬
‫‪,‬עשייה ואפילו השי מיתר שהנאה גיד■ לא של ■שכן ואקל‬ ‫‪:‬ועיקרקושיית‪-‬הש״ההיא לר׳׳א והרש פ״י דל שתב דקטא‬
‫שק הייתה לו שעתיהטשר תפילה תוכיח אלא משוס ‪i ' n‬‬ ‫'‪-‬ציהו לפי תירוצם הא' שם ועדיין לח נחה דעתי שוה דלט‬
‫עילה תוכיח שלא נעכרה וט' ואהודה כסנאס־ אף אט‬ ‫'■רחייתה■ מהגמרא משמע כהריא דלא אתי ככ״ע ודחו‬
‫אשיא גיד רןח דלא פייך 'לר׳י הכי צ״ל שמ׳ש‬ ‫‪-‬סה תי׳ הא׳• אשד על כן נראה לי יהתוה' דל משמע ■להו‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•התוה'דל‬ ‫‪,‬‬ ‫דקושיית הגמרא היא‪ .‬לחוקיה נמי מדנקט קראדלא יחשל‬
‫והשתא אתי שפיר ‪.‬הא ^א מר כבהמה ו ט‬ ‫באי׳ל‬ ‫'‬ ‫'ולא הביא קרא דלא תאכל להק' אד״א‪ .‬אלא ’ודאי דלא‬
‫עכ״ל אכל מאי ^א מד כבהמה מיהא לא‬ ‫ניחא ליה להגמראלומידלטקיה לא אתי כד'יהודה ואהא‬
‫אשתיאי לא משמע שפיר דלשאודהשפת יתד אם לא דכא‬ ‫■ מקשו התוה' ז״ל שפיר ואדהכי והשי מיתרצא קושית‬
‫לומר רשיון דכשהמה מיהא לא אשתיאי תא לח עשדינן‬ ‫מהרש״א י”ל ואין לה מקום ‪-‬‬ ‫■'‬
‫יוכיח מטה ולע׳יד נראה חו היא כוונת התוה' כפרן‪,‬‬ ‫' ב ד ״ ה שאני מו' ולא בעינן ושו' עש״ל ' והרש הרמק‬
‫העור והרוטב דחאמטדט״הלית ליה הני פירשי כלל ואם‪.‬‬ ‫שמואל תיק דשא לומר דיוה ראשק אהור‬ ‫י‬
‫כן משמע דלית נהו שפי' התוה' דשמעתין וזה לא י ת ק‬ ‫‪ :‬כהנאה מרהמך להיום ע״ש והוא תמוה דהא קאמר ר׳‬
‫דאה כן מס יענה לקושיית התוס׳ז״ל אלא וי ט רג ס הר׳א‬ ‫יהודה היאך חמץ אסור שהנאה של ז'ושודאי יופא׳ככלל‬
‫דל אזיל ומודה לסש^ התוה' דהשא אמנם לכד זה הא‬ ‫‪:‬ועוד‪,‬נעלם ממנו דכריר׳יוסי הגלילי גופיה דאמר לקמן‬
‫‪.‬דשתשו דיי״ה אית ליה האי פטשא בעלמא מיהו פלה‪,‬‬ ‫‪ :‬דכ׳ח דהמיך היום ללא יסכל ללמד על פסח מצרים דאינו‬
‫משוס דקשיא ליה סא דקחמר כבהמה מיהא ושו'וכאמור‬ ‫‪.‬‬ ‫נוהג אלא יום ראשק ;‬ ‫‪.‬‬
‫ועיין לסרב שער המלך שהלכות מאכלות אהומר! דף ‪r t‬‬ ‫ג ס ' ומס חלש שענוש כית וכו' איכא למידק‬
‫‪.‬‬ ‫• ע'כ ומעתה ל״ק מה שהק' הג״ה דפ״ד ע^ש‬ ‫דמה לחלב שהוקר מכללו אצל גטין‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫כבהמה ושו'א"כ לא יאבלדגכי גיד הנשס‬ ‫בד׳ה‬ ‫'תאמר שגיד שנוהג אף כמיקדטן וכי האי נוונא קאמד‬
‫כאכילה דוקא קאמר ו ט עכ״ל‪ .‬ולכאורה נראם‬ ‫■’ כפרק העור והרוטב ומשני נשלה^מי ע״ש ונראה דל^‬
‫מדכטהס רהכא דמטדצא שטרקוטיתס כפ' צדה ^ ט׳ ו‬ ‫־קאמר התם אלא לדחות הפירשאאכל לא פרשיק שכן‬
‫כד״ה היא שהק' למס לי למימד מקדש וכו' ‪'!1‬ל■ מכל‪.‬‬ ‫'■הותר לגמה דלהדיוט קאמרינן ומצאתי ראיה לזהמפ ‪p‬‬
‫^שתיעכתי וטתד הנא' ילפינןמלכם דכיקדמרא דשלהנח‬ ‫כל הכשר שם‪,‬יץ קט״ו ^ א מר נכילה תוכיח ולא קא^ר‬
‫הוא רב אט התה טליף מהך קיא לכשר ‪:‬בחלכ לאוסרו‬ ‫^ ״ מה לנכילה ששן הותד לגטה וט' • י ‪ -‬־‬
‫^ אן כהנאה אס כן כטליף מיניה לאיטר אכילה־דקא א‬ ‫' ג ס ' מאישיטיהו וט' עיין להלחם משנה שפ' י״אמה'‬
‫כן לא יליף מיניה תו ל^קט הנאה נ ק דהן קרא לא טין‬ ‫מעשה הקרכנות שכתב דנפקא ליק לרכי' אזהרה‬ ‫־‬
‫להנאה‬ ‫■‬ ‫‪. . . . . . . .‬‬ ‫‘‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫יש י‬
‫?ג^‬ ‫כבבת פסחים פ״ב‬ ‫אברהם‬
‫יאתא למעט שאי אישו״ק עי‪-‬אחד ■דשזיינץ‪.‬־ציה'‪-‬לןףק'<‪,‬‬ ‫להנאה לכמ׳ש הכא • אך קשה מאי הי;שו שם כגמרא אימא;‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫•לשמד אישודין‬ ‫‪. . ,‬‬ ‫עלאי זרעים כאכילה אשירי כהנאה שרי ומאי קו' דודאי^‬
‫■‬ ‫מת׳ל לא יאכל וכי' יאם איט ענק לאכילה יז »ו‬ ‫־קדא דצא תאכל־ציכ אשי ידעינן מיניה אף הנאה אלא‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫שמותהין חולה‪.‬בפי^ודץ‬ ‫דהאימהן‬
‫שוגייא דהכא‬ ‫שכתורה ייש‬ ‫ץדאי כיק דכולל כל אי‪p‬ו ‪p‬‬
‫להנאה ונראה‬
‫י'הכ' שאמרו כפ״כ קידושין וכפ״ד וה' דמ״ח גכי‬ ‫בהנאה לכך מקשי שפיר כגמרא כלאי ורעים ואס כן היכי‪,‬‬
‫■‬‫דעכיי' כעין כשר א"כ את ‪-‬בשדולמ״ל דמשמע ש»ר‬ ‫'יליף מיניה רכאשי לענק אישור הנאה מדר״א דהא אמדי‬
‫רשייך לשק הנאה דאפקי‪/‬כלשון אכילה אך לתייק קמא‪.‬‬ ‫א אף ר״א מודה‪.‬כוה‪-‬אשר על כן נראה לי לחלק דוקא « ;‬
‫ד מ תק שש דחוה ליה למימי לא יהנה לא אתי שפיר ע^ש‪■:‬‬ ‫עכא דכהך אישורא ׳גופיה דגיד הנשה לא ניתן להנאה‬
‫א״נ נראה לי רוקח ה־ש' משוש מויכא דרשא למידיש■‬ ‫אס כן היכי יליף אישור הנאה כחיה וכו' אכל התש’‬
‫ולכך דייקינן שפיר דאי לאו להך דרשא הוה ליה לגזימד‪.‬‬ ‫ז־הקרא כולל כל אישוח‪.‬אין להקפידאש האיסודיןמחוצקון‪.‬‬
‫כהדיא אכל סכא דליכא דישה דמירש שרגק ציה‪:,‬לשאר‪.‬‬ ‫זיש כהש אישורי הנאה ויש כהש שמותרים כיק דגכי‪:‬‬
‫'פיסודקתולאדייקינןלימאלא יהנס ניק דמוכ^יהוא דאת‬ ‫אישור גופיה אין כו חילוק‬ ‫‪ • . ■ ,‬־‪ .‬־‬
‫להכי דאמחןתדמייהדהא ודחי לא ממדינן לעכורוכו׳‪-‬־מב‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מאי כעייהו תימא לרשב״א וכו' וכ״ת כיק‬ ‫גד׳ה‬
‫ראית• להרא׳יה הוכחודכריו כש״משש שהוקש' לו זה ותינק‬ ‫י ־ דמרכינן ליה לאכילה ה"נ להנאה חש ; ‪ P‬כרת‬
‫לזה משוש דחי‪ .‬כתב דחמנא לא יחנה לא ידעי׳כלהחיקוק‪.‬‬ ‫נ מי לחייב עכ׳ל נראה לי אף דלפי‪.‬האמת ילפינן כולהו'‬
‫■‬‫וכו' ע״ש וכחכי את‪:‬ת לן כמסי דסוס ק״ל דאמחי הגת׳‬ ‫לארן מהדדי’ ‪T‬כי היפי דלא יאכל יש כמשמעו הנאה הוא‬
‫דחיק נפשיה ולומר דקדא דלא יאכל אתא לשחר חיסיון‬ ‫יהדק לכולהו לאוין וכמ״ש התיש' י״ל לקמן'רכ״ח מכל‬
‫ע ד שהק' לו מה שהק' לימיא דקרא ‪.‬תשיפת את הנ קר‪.‬‬ ‫■‬‫מקום לענק רכריא לכל לא ילפינן למיהר כלאו עצמו‬
‫■‬‫אתא לשאר הישורין דהא נפק״ל מהילכתא דכל שפישולו‬ ‫לענין אישור הנאה דאה כן הוה ליה לדכויי ליה לכרת;‬
‫כקיש כשריפה‪.‬ובשלמא לרעת יש״י ז״ל דמפרש לעגל‪.‬‬ ‫בלאו עצמו‪,‬דיש כו ? ‪ p‬אלא ודאי כיק דלא כתיב האי‬
‫משוש‪ ,‬דילפינן מקיא יוהנה שורף וכו' לק״מ ראפ' אכתי'‪.‬‬ ‫רכוייא גכי כרת דהך כל דגכי כדר! מוקמינן ליה למילתא■‬
‫■‬ ‫לא אשיק אדעתיס י הך הלכתא אך לרעת התוה' ז״ל‬ ‫אחליתי כפרק אלו עוכרין ע״ש ידעינן שאינו כ כ ^ הכא;‬
‫דמפ* הך דלעיל מכת ההלכתא וכו' קשה אמנס ע?פ‬ ‫נמי כיקדלא כתיב האי רכוייא רכל גכי קרא דלא יאכל'‪,‬‬
‫מה שתי' סדא״ה ו״ל לק“ מ דחי מושיפת וכו' לא סנה‪.‬‬ ‫דהוה ליה ׳לומר לא יאכל כל חמן שמעינן דאינו ככלל גוף^‬
‫ידעינן כל האישורץ ולח הוה שרינן כי אש אחמור ולכך‪.‬‬ ‫החמךלענק אישור הנאה כנ״ל ‪.‬‬ ‫•״‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫דריש מלא יאכל דשריק אכלהיכא דכתי'לאזאכל • חך‬ ‫ד ב ת ב ; הרב פני ןאושעז׳ל דהאי קו' דרשכ״א ז׳ל לא‪.‬‬
‫־כאמתעדיק קשה לשב^ הרא״ה ז״לדא״כ לעיל דמדריש‬ ‫י‪ . ,‬שייכא‪.‬אלא להשוכדישראק כחמזנוקשה כל ‪,‬‬
‫מכאשתשרף חיכי ידעינןכל האישורק וצ״לכיק דכתע‪.‬‬ ‫ה וכ״י אך לרש״י ז״ל ודעימיה דש״ל דיש כו‪ ,‬כ״י וכ״י ^‬
‫בהריא ‪ .‬לא תאכל אי לא יאכל שפיר שדינן אכל היכח‪.‬‬ ‫כמכואד כמש אלדננוכרין ליתא צהאיקו׳כלל דנילף מק״ו‬
‫דכתי' כהדיא לא יאכל נש לדעת התיש' ז״ל דלא ס״ל ‪.‬‬ ‫דערלם דאק כו כ׳ו דכ״י ואפילו הכי אשור כהנאה וכי‬
‫כשיטת הרא״ה ז״ל כדכעיכן למימרלקמן כס׳ד קשס לכן־‬ ‫פירכת שכן לא היתה צו שעת הכושר כשר כחלב יוכיח;’‬
‫נראה דהך ושרפת איצטריךלעשה ולא הוי לחד יתירי כיק‪.‬‬ ‫'ייתור החוכו׳ע״ש‪-‬ומלשונו דדשב׳אגופיה שהניאוהתוק‬
‫דעד השתא לא ידעינן כיה איסור כלל וכן הוא מכואר‬ ‫צריש מכילתק יראה דהוא ש׳ל כרש״י ז״ל דיש כוכ״י‬
‫כפ'כ דםיר דכ׳יה ע״ש כהתיה' וכהכי ניחא לקמן כפ'כ‬ ‫ו־"^ שכתכ אע׳גדליכא כ״יוכ״י לפי' ר׳ת וכל נש כעיקר‬
‫דלא קאמי ושיפת את הניתר למ״ל וסאדקהמדשש כאש‬ ‫הק״ו יש לדון דמה לעילה שכן אק התי לאישירו דמה‬
‫■‬‫ישיף למ׳ל ה״ס דהיה מצי למימד א־צטריך לעשה אלא‬ ‫שנאשי הין כו שתי לאכן סלק נוקשה‪.‬דיש התר לאיסורו‬
‫עריפא מינה קאמיוחהכא נמידקאמד מעיקרא דדריש‪.‬‬ ‫דאחד הפששמיהאמותדוכמ״ש התיש' ו״ל כריש מכילתין‬
‫מכחש תשדף הוה מצי לסימראיצטדיך לעשה ‪6‬א דעדיפח‬ ‫‪.‬‬ ‫דחף ד״י מודה ע״ש‬ ‫•י ‪.‬‬
‫מינה ונו' והשתא דחתית לככי מיתרצא שפיר מאידק׳ל‬ ‫‪ D 7 1 W‬ניאס באמת ח ה לא יתקן כי אש לר״יאכל‬
‫‪.‬‬ ‫• לדכיי סיא״ה מהך דכאש תשרף‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫לר״ש דש״ל דאחדזמןאינואלא משושקנשא‬
‫‪S H‬״ ’ ב ד ״ ד ‪ . ,‬יא׳ה ענין יכו' לאושרו כאכילה וכי׳‬ ‫זכי' ליתא להאי פירכא דא״ל חנק גמור יוכיח דיש התר‬
‫הא רלא ק״ל לרשי׳י ז״ל מאי דסק'‬ ‫לאיסורו ואפילו הכי אסור כה;אה וא” ת דמה לחמץ שכן'‬
‫התיל ז״ל דהיכי שיק צאוקומי קרא כאיסור אכילה כיק‬ ‫בכית עילה חוכית וחזר הדין‪1‬וכו' אכל עדיין קשה דא״כ‬
‫דקרא כתי‪.‬כ כאש תשרף תירץ מהיש׳׳ל ז״ל משוש דכיק ‪.‬‬ ‫למ״ל כל ליכות חמץ נוקשה והא אתי מק׳יו ונראה דאי‬
‫דגלי כקדש דחינש כשריפה תו לא ילפיכן מיניה אלה‬ ‫לאי^קרא לא הוה ידעיק לענק כ״י וכ'י‪-‬ומ״מ זכינו לדין‬
‫“י אישור לחוד‪,‬ותפשי לאוקומי אאיסוד אכילה ועל יה הק‬ ‫ז^׳‪-‬דשכ״א איתאשףלדעת רש״י ז״ל ורעמיס ראיתיה‬
‫כיון דלא קאמר‪ .‬א׳א ענק לאכילה הצח משים דג^ סו״ל‬ ‫ככ״י לימא איכא כינייהו חמץ נוקשה ‪!2‬יכא דר״י וכאמור‬
‫למימר כאריה אא״ע לשריפה תנהו ענק לאישור הנאה‬ ‫הנוי יש לימי יאף לדעת ר״ש שייך להקשות דמק״ו לא‪,‬‬
‫‪..‬וכו' ע׳׳ש ונראה דלק׳׳מ דכיק ראש נאמר דמתא לשיי פש■‪,‬‬ ‫ץ עי ק ■אלא אישתיא ולר״א דיליף מקחא שפיר אמיינן‪.‬‬
‫ממש כ״ש הוה ידננינן שפייאיסוד הנאה לא שייך למימר‬ ‫מקי^כיו׳נ אסנאה דהא לדעת התוס״ו׳׳ל ש״ל דלוקין‬
‫מ״אענין דמשמצנ חהו עיקיהלימודוליתא אמנשלעיקר‬ ‫ע‪ -‬הנ א ס ומה״שאיצשדיךקדאדכל לחייכן מלקות על‬
‫דכייו יש ל ‪ p p‬ראש כשנאמר דאחא כקדש לומריקינו‬ ‫הכילה וק״ל‬ ‫‪:‬׳‬
‫כשייפס משש תביא דידעינן דאשור כהנאס וכמ״ש לעיל‬ ‫]‪ 'QJ‬אמר קרא כקדש וכו׳יש לדקדק‬ ‫ף ב ״ ך!‪:‬‬
‫התוש' ז״ל כד״ה חולק ע״ש •ונראה ייקא ההם משוס‬ ‫•‬ ‫דאם כן חמאי הוצק לומר‬ ‫י‪-‬‬ ‫ז‬
‫דאל״ח למ״ל למעוניי אכל הכא איצטריך למעוטי משוש‬ ‫מ מ י לשאייייפייין וכי' מדאיצטדיך כקדש למעט שאר‬
‫דכתיב כהו כחש תשיף וחמינא דנאשר כהנאה לכך אתא‬ ‫' איעתין לטי׳יפה ידעינן שאסורין כהנחה וכמ״ש התיש‬
‫מיעיטא לומר דלא כתי' בהו באש ־שיף אלא איסורלתוד‬ ‫‪'* ,‬ל _לעיל כי׳ ה חילק ע״ש ר״לדלא ירעיקרדשא דכקדש‬
‫וה׳ת‬ ‫■‬
‫יג ^’‬ ‫מסכתפסדדם• פדמ‪-‬ב‬ ‫אברהם'‬
‫‪t‬‬
‫;אכל‪ .‬הכא‪ ,‬דדע?ק‪'.‬ליה מקרא‪.‬אתדי‪.‬נא‪:‬משמע־’ ^ ; ‪-7JS6‬‬ ‫י■ וכי ^ לאי^־־אכילה׳ הוא אכל מ״מ ייאה רעת התות'‬
‫דהקדא‪ .‬כולה מיוקד‪ ,‬ולא ידע^ מה ייננעלהא‪ -‬האמרעו‬ ‫דלא כאי למעוץי אלא משריפה־ממשאכל איקור תיוצאה^‬
‫;לקמןדננ״כ דאיצטר ‪..7‬למיכתכ ישוק־‪.‬משו'ם דלא ידנניש‬ ‫^'■מיצשמעותית דיהיף היכי ■מוקמינן ׳ליה אאכילפ‪-‬מימן‬
‫‪.‬ליהמהלכתאע״שוכאמת מאידלא קאמר לקמן דאיצטל׳‬ ‫‪ i‬לקןיספית ז״ל■ דתולין ־ידתע״ז ע״א■ כד״ה ■ק תקד ‪5‬‬
‫‪.‬ישרף‪:‬לאיםורד' כקדשדהא לא ■ידעי׳ ליה מלא יאכל ד א *‬ ‫^ ‪ ,‬־׳ ‪ .....‬י ה י ' ־'־■ וכו' • ■־ ־ ; ^ ‪ -‬י ‪'■.‬‬
‫_לשאר איסודין ‪ .‬כדאמרינן הכא משום' ח אי א ף לריןא‬ ‫' מכעי ליה^^־ר׳ת וכו' דאי מושדפתלאידעי‬
‫‪.‬ויזזקיה;דאיצטריך לא יאכל לעכוך‪ .‬עליו כשני לאוק‬ ‫;‬ ‫׳ ‪-‬איתור‪-‬למלקות ■עכ״ל והאידלא הלן'קיכלאו ‘‬
‫;וכדאוקימנא כיון דליכת למידרש‪.‬והם‪,‬כן ‪T‬ננינןל‪ cTO‬ד‬ ‫י‘ די־״א משוס דאפשוי דיש לו ללמוד מאיזה מקום אכל‬
‫וכו‬ ‫־מדיי׳א דקאמד דמנ״אן'הוא דיתניק לאיתור ככ” מ וא״ל■‬
‫ב ל ה ‪ ..‬היקישא‪,‬וכו' דוהכשקלאיסוד שיהא כלאווכו‪'.‬‬ ‫'דתיצטדיך'לבופיה ועיק‪,‬כמהרש"א ז״ל פתיה' כד״ה הקיש '‬
‫־ ־ ■ ' ' ^סור הנאה כשמן הקדש שנטמא ונט׳יעכ״ל‬ ‫וכו־ננ״ש וכת׳‪-‬מתנה‪/‬ראוק‪-‬רנה לתק משות דידעיצן’‪,‬‬
‫יש לדקדקדס כ הו׳׳ל למיכתב לא יהנה וכמ״ש‪-‬כקידץשין‪,‬‬ ‫ליהימקייו מנומא וכו׳ע״ש וליתא דא״כלמה ליר^ הלכתא‬
‫׳שהכאתן לעיל דהשתא לא שיק לומר כמ״ש ההא׳היידל‪,‬‬ ‫י יילף מעמא וככי הק׳ זה כתות' לקמן דמ״ה יתי' דהוה‬
‫גם מקא רכתכו לקמן דכ׳יז ע״ב כליה מה ניתר מכו ‪6‬ר‬ ‫י אמעא משות דאתעכידכיה מעשה דתול הוי תומרא גש‬
‫להדיא דלא ס״ל הדתירוצא ‪-‬וכו׳‪-‬ע׳״יכןצלל ‪.‬דס״ל כמ׳ש‬ ‫רש״י כתג שתידמכימא ליכא■ למילף שכן'ישנו כתרומה_‬
‫■‬‫בעניותיז ; יאק לקשית‪’.‬לרעת התול״ז״ל דמנא ‪ .‬לפו‬ ‫'ומעשר ונו' • ־ גס לא יאה דכדי יש״י כשמעתין דקו_‬
‫דיקרזגלכל איקורין שכתורה דילמאלתמורשכפס‪-‬וכשלעא;‬ ‫הש״ס היא אף■ לגופיה איצשריך וכו _‬ ‫•'־'‬
‫‪ .‬לר״י לק"מ וכמ״ש סתית' ז״ל'‪.‬שם אך■ ללננתי רכנן‪.‬דלא‬ ‫ג' מ' ונ״ת אין מזהירין מה״ד וכו׳ הק׳כה׳יגו״ר^די״ר!‬
‫מצו למילףכננ״מ משוס שכן כשדיפיל‪ -‬לימא דרכוייאאתא‬ ‫לרעת‪ .‬ה״ה דהיכא ראיכא איסוד מפורש שפיר ‪,‬‬ ‫י‬
‫לסלק דוקא די׳׳לדאידרכא לא־הק׳‪.‬כךסלא לר״י אכל ליכקן‪.‬‬ ‫מזמרין מאי מקישה; ‪ p"co‬וכו׳ ננ״ש וראייד להרכ‪',‬שע״ת‬
‫דלא דמי להד טפי מתכריה ודאי‪ . .‬לא מ חלקינן‪ .‬מי ^ו‬ ‫כפ״כ מה' מ״א שתי' רכוינת'הגמרא הוא על הנאת'וגבי;'‬
‫דשקולים ויניאו וכו' ‪.‬רא"ל ןידמי להמז לעניןיגרת דתלכו‬ ‫הכאה ליכא לאו הכא ׳מכלל עשה ‪.‬דמישיף לא ידגנינן•‬
‫*י של שור הנתקל נמי יש‪ .‬מ כרת וע״ג דלא יאכל נמי‪ .‬קא‬ ‫איתור'הנאה וכו' ע'?‪ 1‬ונעלת־ מעיני הרכ היא דכתכו•‬
‫אכוליה אכל קשה לשימת הרא״הז״למה יענגל לקושיית‬ ‫' התות' לעיל כד״ה תולקיוגס מ״שיכאן כר״ה ואא״עוכו;‬
‫התות' ז לדלדידיה‪..‬לא‪ .‬שייך תירול'‪.‬ונראה‪..‬דס"ל דעיקד‪,‬‬ ‫שכתבו ככירורדמשריפה ידעייקי איתור הכאה ג״כ לכן’‬
‫*^הליזו לא ידעינן אלא מלאכיערתי אלאמשום דלא יזאנ‬ ‫כהכו התות' ז״ל כאן שיהא כלאו'משוס דלאיסור ננשה‬
‫קדש מק״ו לכך‪,‬איצטדיך‪ .‬לומר !רככר הוקשו כענק אהך;‬ ‫ידעיק מבאש ישרף ועיין להתוה' ז״ל בבכורות רי״ד ע״א•'‪.‬‬
‫ועיין לקכריהם כיכמק־דף ע״ג ע״ב כד"ה‪.‬סיק מתהד‪.‬‬ ‫ןכד״ה מה ו ע ק להתיס' ז״לןלעיל כר״ה אותו וכו'‪.‬גם' הך‬
‫‪.‬‬ ‫'• ־‪ ::‬ע״ש וכמהרש״איז״לישס וק׳׳ל‬ ‫'ראיה_שכתכ מהא דאמרינן'כשבתי דממנו אתה מבעי‪■,‬‬
‫ב ל י׳׳ ח דכתי‪' .1‬וכו' מעשי דגנך וכו' לא הוכל לאכלס‬ ‫■‬‫וכו' איני מכיר דהאר״א הוא דקאמר ליה וא־הו דקאמד‬
‫‪.‬‬ ‫_‬ ‫וכי' עכ׳ל‪ •.‬ויאיקי להרכ ג״ה שכהכ דצ״כ‬ ‫‪ w‬ואסר איסור הכאה אס כן היכי אתיא‬ ‫אה־ איתויר אכילד‬
‫גכי לס תאכלו על הדם מא״לולק״מ‪ .‬דהתס כיון״ ד איע‪,‬‬ ‫יקרא לומד דמכעיר בשמן הקדש שנטמא והאמחהר עליו‬
‫'מכה־שי׳כקדא אף דהקדית ליה‪ .‬איסור‪.‬לאהוי לאושככלל־ ‪,‬‬ ‫כלאו דלא יאכל אלא ודאי צריך לומד ^ר א לא קפיד־אלא'‬
‫ולא ידעקי דאמא' לא ק״ל מגמרא רמכית דסס מטא‪j.‬־‬ ‫■‬‫הבשר אכל השמן שזהו דרך כיעורו דלשריפה קאילא‬
‫דאף אי כתיב לא תוכל לאכלס‪ .‬לא ‪,‬הוי לאו שככלליגן‪.‬‬ ‫משתמע מישדף דאסוריוכ״כ התוה' ז״ל‪.‬לעיל גבי ערלה’‬
‫וכקושיית מהרש״א ז״ל והרכיז״ל דידיה אמר‪ ,‬דההוה'‪ ,‬זזל‪.‬‬ ‫‪’V‬ה מנץ־וט' ע״ש כמ״ש שת כת״ד ומה גס לדעת‬
‫■‬‫מפרשי פירוש הגמיא דקאי אעשה חאכלתד־דנדכר כלשוז‬ ‫הרמכ''‪.‬ס ז״ל דאין לוקקעל הנאה א״כ מאי מקשה כגלג''‬
‫יחיד וא״כ התות' דנקטו מעשר דגנך‪..‬וט'‪ ,‬הוא קאי על‬ ‫וכ^ח אק מזהירין מה׳׳ד^אף די״ל דער כאן לא ■קאמר‬
‫יתור הפרטים והוי‪ .‬ממש כרכר־ הגמרא‪.‬סם ‘ובכריתות‬ ‫^אין לוקין על הנאה אלא לדעת ר״א ׳דקרא'כולל י אכיז‪1‬ר•‬
‫לפי ‪.‬פירוש וכו' וכאמת שכן הכיא הגירסא■■ הרמכ^ן‪.‬‬ ‫ושנאה אך לההוא דיאיב דהך קדא ‪.‬דלא יאכל לא אתא‬
‫ז״ל כספר המצית מציה קלנ״ג גס ‪ .‬כשורש‪,‬ט' דף מ״ס‪,‬‬ ‫אלא להנאה ואזפקיכן כלשון‪ .‬אכילה‪-‬הוא לגלויי ייאכל‬
‫® ע'ש אך^כההוא קרא אי‪.‬ך' הפלטים טלה‪ .‬מפוהשיס ■‪.‬כ‪.‬‬ ‫שאר איסודיןוכמש״ל‪.‬משס'הרא"ה"ז"לאה״נ מודה דלקי‬
‫כלסי ע״ש ועוד ק״ל כיק^דיתור‪..‬ה’פדטים‪.‬מוקמינן ^ ן‬ ‫מ״מ אי דמיה הקרא לגופיה לאיסור יהנאה'ודאי לא לקי‬
‫למלקות לדבר חרש כמכואד שס כמטהיא״ב היפיילפיק‪.‬‬ ‫כקדמפקי־כלשק אכילה ועיין כדברי הדכז״ל בת״א' ד״ד'‬
‫הכא דלקי אטומאה מהךידלאתאכל עד דמייתרלן קהא‪.‬‬ ‫עיד ומ“ מ נ״ל כדכריהגו׳׳הז״לדקא התת משוס רככלל‬
‫^ דלס תסכל לשאר איסודין דהא 'לענין'‪.‬טומאה עדיין‪.‬‬ ‫מאתים מנה וכןהואימבואר כס' המצות להרמכ״ס מצות‪.‬‬
‫^שככללית הוא ולזה א״ל דהתיס׳יאזלי לשיטתייהו דמפר‪,‬‬ ‫ל״ק מצוה קע״ג ע׳ש • ש>ב ראיתי להמש״ל ו״ל כפ״א‬
‫שם דלא כפילש׳׳י דקדא‪.‬לא אתא הלאלרכר ח ד שי מ ^ד‪.‬‬ ‫י ׳ ‪ ■- .‬־■ מהלכות ■מ״א שהיזכירו ע״ש • ^ ־ ‪ .‬׳‬
‫הפרטים היה דידעיק איסור דתק ■לחומה וא"כ‪...‬ממילא‬ ‫ר ש׳י‪ .‬ב ד ״ ה ; נמלה וכו' דתד‪-‬ילכל׳השדן וט׳ לא‪,‬‬
‫^שמעינן אף חישוי■ דטומאהידכוידמי לאיסור חזק לס‬ ‫’ ״ תאכלום וכו'עכ״ל ואננ״ג דאמרינן '‬ ‫י‬
‫דחף שהוא שם יא' לקי ועיק לדכמהם'כמנמית' דנ׳^יו^ו‬ ‫כפ תיש‪-‬־ דקי״ד דאתא למידרש לא תאכילום להזהיר על‬
‫עריץ לכי מההס דאמאי לא ■הכיאו‪ ,.‬הדז־שא‪ .‬שהחט־ה ‪,‬‬ ‫הקטנים זכו'‪-‬מ״» עיקר לאזהרת ישראל הוא בא מרליא‬
‫כג מי א •אשר על קנ״ל לרךסריף‪f .‬נכון■כאב ‪n‬ה'ם ש ה ^ל‬ ‫כ ^כ נאידזכילוים דלהכיי לא לקי אס נתן לו כידים וכ״כ‬
‫דע־יק־גוי' לאושכנללית לענץ‪-‬טזמאס■‪.‬נ׳ע‪.‬דמהך‪JlP ,‬־‬ ‫■‬
‫הדננכ׳״ם כפ^ז מהלכות ק״פ הלכה ז' ע״ש‬ ‫’■■ • ׳■'‬
‫הפרטים ככר מוקמיק להו לדכי־ חתר וסהא כתב ראן‪ .‬סןי ‪.‬‬ ‫ת ו ס ; ב ד ; ה אא״ע וכו' י״ל דלא ^כהוב לא יאכל‬
‫*לאו שככללותהו״ללקרא לומרלרזיתוכל לתכלס!!תשמרעי‬ ‫׳■''־ ~• ״ לא ישרף עכ״ל דמעיקרא משמננ•^ ‪.‬‬
‫דהוי לאו שככללוה לעכי[ תאר דמייתוריהפדנוים"ידעיכן ’‬ ‫’להודילא דמלי׳לה^‪-‬דרשית דלעיל דלא־ידעי' אלא־מישאף‬
‫דאיכא‬
‫טו‬ ‫מסכת פסהים פרק כ‬ ‫אברהם‬
‫■יחיכא מלקות לדבר הארך אלא ודאי מילא כתיכ הני‬
‫״ל קיי® קללתו מ״מלא הר‬ ‫ידעיק שפיר דלקי אכל הד דכקיב בקרה ■אטרמאה‬
‫הפך המשמעית ב ״ יהא ילא הק' להפך דלשה רמישה‬
‫כ^ל ת^ על השרצים מקרא רוכל הרמ ‪7‬הממש משה'‬ ‫‪,‬‬ ‫נמי•‬ ‫■־‬
‫‪.‬דהת־ג‪ '-‬קךהי=הי= שיץ גביה ^יין כפירש״י כעיתכי!‬ ‫ג ס ' והבשי לריות עצים ולבונה וכו' הא‬
‫ד‪ -‬ה ו‪,-‬מצת כן • __שוכ דתיתי להרמכ״ן כהשגות לגך‬ ‫דפשיטא לן דרשה דעציס ולבונה טפי‬ ‫‪.‬‬ ‫■■‬
‫המכית שו^!ט דמ ה שהקפה יאת הקושיא לדש׳׳י והמ״א‬ ‫• מאימורין לאו משום חשיבות הוא דאדרכא אימורין הוא‬
‫יישב כמ ״ יודע תעלומות שכוונתי לדעתם וסהדי‬ ‫דהוו‪.‬בכלל בשד ממש אלא דעד השקה לא אהיק אדעתיה‬
‫‪.‬במרומים • אך מ״ש המ״א כסיום דבריו ת״ל תה נאמר‬ ‫להפריש כין אימורין לבשר עד דמייקד‪ ,‬ליה האי קרה‬
‫ע‪-‬שדנים קטנים רצה אח"כ לאסור הגדולים ומ' •‬ ‫דסיפא והיינו דאמרינן בחולין דל״ז ע״ב דהכשר דהיפא‬
‫וצכתודה הות תמוה דא״כ אמאי ילקה על שניהם בסיג‬ ‫>מ"ל ׳לרכות עצים וכו' משוס דפשיטא ליה ‪p‬דא דרישת‬
‫א כיון שהם מינים נפקי ם תה מזהיר על הקטנים תה‬ ‫לאימיתן לכחד דאסיק אדעתיה והכי מהתכד נמי דכיק‬
‫■מזהיר מ הנייי‪-‬י® הם ‪-‬א שנפיש דבריו דהתורה גילתה‬ ‫רדכוי האימורין הוא ללהו אייתיה ליה‪ .‬מקרא דמפודש כו‬
‫דה שקבכ מ כו ל גדולים וקטנים אך יש להקשית מנ׳ל‬ ‫הלאו אבל הך דמרכינן'עצ־םלית‪:‬הוכלאו כיס דלאו אוכל‬
‫יאי־א לתחומיה לק״א‬ ‫הגמרת הכי יללקיה ־‬ ‫•נינסו ואינם אלא לטומאה בעלמא לומד דמקכל׳ וכו'‬
‫למילתיה תתת לית לן לטפויי כלארן וע׳יב הנראה דגלי‬ ‫משתמע שפיר מקרא דקיפא ועיין כפידש״י לקמן דל״ח‬
‫לן קרא דרמישה דכתיכ גבי שדן כשח ולא כהך דבקי'‬ ‫שהכיא הך דדשא דשיפא ע״ש אך מ”ש שם דהדרשא היא‬
‫סתם דהוי גדול משק ולדעת הדמכ׳׳ן והתיש' ז״ל אוו‬ ‫מוי ו ונו* אייל לשיטתיה דהכא • א"נ נראה דהכא‬
‫להקשית על הקרא דבתב מלה יתירה וכו' עוד כתב דר'כ‬ ‫קאמרי דוהכשי דדישא אתא ‪.‬לדי־שא הוא דוקא לההוא‬
‫י ל ליישב קושיית התיש' ז״ל מ ^ יחיה היומשת במ״ש‬ ‫י!נא ןמייקד ליה לקרא לשאר איסורן ולכך כיון דאתא‬
‫וככר כתבתי דעת התוש'׳ • ■ ■ ‪-‬י‬ ‫לדרשה מידדש נמי כמילת והכשר דאינו לגופו אך לר״א‬
‫ילחיקיה דההוה קרא לגופיה איצטדיך ולעכוד עליו כשני‬
‫^ ו ד כתב רי״=״‪ 1‬י ל יאיי לחי! על לאי דלא תשקלו‬ ‫לאוין כיון דליכה למידרשתוליכא למידדש כמילת והכשר‬
‫וכו ה כיס ה האוכל מכתמה טמאה■לותהב׳‬
‫והרכד ידוע שאינו לוקה אלא א' וכדאמרינן האוכל גיד‬ ‫‪.‬שום דרשא כיון דלגופיה איצטדיך ולכך כחולין לא דרשו‬
‫הנשהשל כהמה טמאה לוקה כ׳זא״כ הוה ל>ה למימז־‬ ‫הך דעצי‪,‬ם^ולכ>‪:‬ה א^‪ .1‬מסיפיה ואמשולהכי הוצק־יש׳י‬
‫לומר דמד״ו קא דריש משום דעי־ר המלה לאימורין‬
‫לוקה כי׳ל כיייאי ®לי ה־ פ ח ודלא כהרי‪-‬״א ז״ל שהכין‬
‫כוונה חחרת ולכן כתב מ״שןע״ש • ולעד׳ין לומר דהלאו‬ ‫איצטרק■ וכמ״ש הכא לההוא תנא תדאי לא פליג‬
‫דלת השקצו אינו אלא כנכילה ממש והוא שיקון גמור‬ ‫‪:.‬‬ ‫‪.‬־‬ ‫בסכי •‬ ‫י ־■ י• \ _‪. .‬‬
‫דקר־ לטמא כתי׳וכ׳כ רש י כהדיא דלטפתי**לתוין‬ ‫' ‪■ OS‬וכ״ש אוכל חלב חי שהוא פטור ‪ -‬ולכאורה קשה‬
‫כנבילה אתא וא״ב הא א״ל דר״י מיידי כשחוטה דאי^‬ ‫מאי כ״ש כיוןדלדידיה דינה שו־ • וראיתי להרכ‬
‫נכילה ממש אבל קשה מהא דאמי ר״י גופיה האוכל גיד‬ ‫מש‪ - :‬י ‪ _,‬כפ ה מהזכות ישויי התורה שכתב דהך הנאת‬
‫הנשה של נבילה חייב כ' וע׳יכ הנראה דהתה לא איילי‬ ‫הח‪-‬כ ע ג‪.‬מכהימ״מ יש הנאה לדי^־יה אבל הך האוכלו‬
‫חי הף לדידיה אין כוהנאה ועזייןיש לדוז כיק דאוכלו‬
‫אלא לחדש דאתי איהוד ניד וחייל על אידך איסוד׳כילט•‬
‫לא מנה כל החייוביה שיש בו רלא כי יוכלא דכהא ‪5‬ן‬ ‫לתיתכון ודתי_י"ל הנאה ונ״ל דודאי לא ידעינן דרך ב״א‬
‫•נחית לתשמועינן ולהכי נמי לא מנה סיוכ ג' על הנאתו‬ ‫מ‪-‬ישנא לקדת ־קתמר ‪.‬כיה אכילה ולכך כ״ה דאין' בו‬
‫הכי‪-‬ה קתמד אכיי דלא‪.‬ידעען דדך וכהא פליגירלישנא‬
‫לרעת התוה' ילוקין על הנאה כמו שיתבאר לקמן אכל‬
‫קשה דכפ״כ רמכק כמי גבי מכשל גיד בתלכ וכו׳קאמר‬ ‫דמה‪.‬ס ל ד‪.‬כך מפקי כלשק אכילה ילא קאמר לא יהנה‬
‫ועייל גיי־ הנשה כל נכ‪-‬לה וכו' ולרעת התוה' דל זה לא‬ ‫לומר דכעינן דרך אכילה כאוכלה דוקא אכל בהנאה לא‬
‫יתכן דת"כ הוה ליה משוה לאו רכל תשקצו ואפשר דעדי^א‬ ‫כעי‪.‬־‪ ,‬דרך וללישנת בקרא ס״ל ראך הנאה ילפינן מאכילה‬
‫מינה קפריך התה ע״ש • ומ״ש הימב״ן ז״ל משוה דהף‬ ‫והייני דק־מי ונ״ש דהא לא ילכינן אלא מאכילה ועוד‬
‫לאו שבכללות וכו' רעת ההום׳ רזה לא הוי לאו שככללתן‬ ‫מפשר דהא ■‪!-‬אמר וכ״ש איכל קלב חי קאי על שור‬
‫ולשיטתייהו אולי כע״א ׳דה״ו עייא ע״ש • ושוב ראיתי‬ ‫יהייגי משיש דאית כיה הד־י אכילה והנאה נ‬
‫להדיטכ״ת ו״ל כמכור‪ ,‬די״ז הגס הרב ו״ל דתה ראייתם‬ ‫‪ U\J‬וחלו מי תותים‪.‬וכו׳ ק' דהא אמדינןבחולין דק"כ‬
‫מהך דנתש וגה תביא תי׳ משה אתריה יהיי לאו שבכללות‬ ‫י י המחהו וגמעו חייב מרכוי דנפש כדאיתא לשם‬
‫‪.‬‬ ‫ודחה איתו ולא זכר דברי הרמכ״ן ז״ל •‬ ‫ועוד דקתמן שם בברייתא הג־כל והחדש והע־לה וכו׳‬
‫‪3‬ן״ ‪ H‬לרבות התמורק ובי' ויליף התה אימודין וכל‬ ‫משקה היייצחי מכ! כמו־ם אלמא דמרבינן אף שלא כדדך‬
‫דבר שאין לו מתימן וכו׳ כצ״ל מהרש״ל וה"פ‬ ‫^‬ ‫כנתה וא נ הא ־סייעיהמהך מתני'ליקבי'מהנך כרייתו'‬
‫דהא מרכינן הר‪,‬ם כין רבי שיש לונ־‪,‬תירין דהיינואימויין‬ ‫ר ‪ -‬דודתי הך ^אמד כשי׳ס שם מרכי‪-‬ק כל הני דילפיק‬
‫רעל יל־י הרה ניתיין למזכת וכמי שפייש״י שה וכין דכר‬ ‫מח‪-‬ק וכי היה לס״־ ־לא ידעינן פלוגקא דד״א ור״י נ ס‬
‫באין צי מ־ידין כגין קומן ינו' וא'כ תו לא טעינן ב ^‬ ‫כדון מינה ומינה וכי' אך לאח־ דידע שם הך פלוגתא א״ל‪/‬‬
‫יזין ניקמןלכהניהואהד תי' דאף־מרכי' א‪-‬־מורץ מהתם‬ ‫כפשיטו׳ה יה■ ביייהא היא י״א א״ג לעני! איסור' מתנייא‬
‫מ"מ איצגיי־יך לחלב ביכא טומאה ייתול עליו אף שהוא‬ ‫והך דהמתהו אינה ענין לכאן ־ההם הוא ניף האיכור‬
‫בב־ת ובודאי אימימן לאו כהוא הלב אלא כל י כי שהוא‬ ‫וכמ״ש התום' שם ד״ה הבא מאליו ע״ש •‬
‫קדבעל גבי המזבח ועיין ככייר‪,‬ות דכ״ג ע״כוקהוא‬ ‫‪ C iii‬כ ר י׳ ה צידעהוכו' ‪:‬־אה ־חיה ה‪-‬־ומשת זה‬
‫כה־יא בתלה' דמנתוד‪ ,‬־כ׳יד ע״ה ועיין כמהרש״אז־־ל‬ ‫נח‪ :‬וכי' עכ״ל והמעיין שם יריה‬ ‫_‬
‫ולדבריו צ״ל דה תיש' יי׳ל הייל ־ילפינן מהך־קומןדאף‬ ‫ד‪.‬ת ‪!-‬שהסמיק; ־ה־ם מיידי ק־־ם שנתקלל הנח־ ־לא מי‬
‫שאיט ניר־ ונו' ע״ש ‪-‬‬ ‫רוחש כה _ה'‪-‬א יימת התיס' ־יראי לא היי מלה בחויה‬
‫■ מ׳ייש ה‪ :‬כהה‪.‬־א קייא כגל‬ ‫‪r‬ו‬ ‫דבגיילה‬
‫בא"‬ ‫ת‬ ‫■ ח‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פדה ב‬ ‫■אברהם‬
‫'לאיסור סנאהוליכא למפק שכן כרת ערלה זכ״ה'אכיח׳ו‬ ‫■ כ א ״ ד שלא יבא ונו' ויחול איסור חלב ובו' עכ״ל ‪P‬‬
‫־■דהשתא איכא תלתח ואין כאןפייכקגדולי קרקע והשתא‬ ‫סוא כגמ' דכריתוק אבל קשה דלמ״י איסור‬ ‫‪..‬‬
‫ליכא למימר לפני זמנו יוכיח וכו' וכהכי נמי נדחה מאי‬ ‫סל על איסור כאיסור כולל קרא ל״ל ‪-‬וב״ח דנילן< מסבא ‪.‬‬
‫■דתיק דאמאי לאעכדק״ו מעדל׳לאיסוד חמןיוכו׳‪-‬דסס‬ ‫דמהלחלב שהוקר מכללו ואי למ״ד דלית ליה איסורכולל‬
‫‪-‬לערלה שאץ לה התדועיין לקמן דמ״ד ע"כ כרש״י ותוס׳‬ ‫‪ .‬וכקדשיס ■גלי קרא אכתי לא איצטדיך למ״ד בסדק גיד‬
‫;;״ל גס מ״ש דמה לערלה שכן לוקה וכו' ליתא ראם צן‬ ‫■מנשה דק״ג ע״ג דשאני חלב דהותר מכללו א"כ שמעינן‬
‫לאיסי היכי יליף מערלה דמה לערלה שכן לקה ואי!‬ ‫;מיניה דיתול עליו כיק דאיהודו קול■י וי״ל משום דא״ל‬
‫מזהירין מס״ד יעיין להמש״לכפ״ה מהלכות יסודי התור׳‬ ‫דשאכי נכילס דמטמאה ולכך חייל אישור חלב שהואקיל‬
‫שתי' מה שתי' לזה■‬ ‫אכל קשה דהא כתכו התוס' ז״ל כסרק שכועות כ' דתלב‬
‫ס ד ״ ה הכל מודים כחולין שנשחטו כעזרה וכו' הקו'‬ ‫‪,‬קיל דהוקר וט' ומשוס הכי חל עליו מדאמרינן אמרה‬
‫^ מטארת דהא ודאי|אין כו מלקות וכו' עיין‬ ‫'חורה ויחול עליו איסור חלב וט' ־ ולסיהאמורמאי ראיס‬
‫להמ״ל ז״ל שם יאפשר ליישב'דק״ל אמאי לא קאמר נמי‬ ‫חה‬ ‫מייתו דשחני התם משום דמטמהה וכו'‬
‫דאסור וחהא תי' ^ א שק אבל לקמן ‪ p‬קו' ח־שב״ח‬ ‫ירוקת למ'‪ Y‬אק איסור חל על חיסור ח’ל דשאני נכילה‬
‫דליתא להך תי' עכ״ל דלא קאמר אלא מלקות ולא איסור‬ ‫דמטמאה וכו' ומראינטריך קיא הכי שמעינן דאיסוד;‬
‫ו ע ק נראה דהתיס' ז״ל ה״ל כדעת ה״ה כפ״כ מהלכות‬ ‫חלב לא חייל עליו שאר איסורק אבל למ״ד איסור חל על‪,‬‬
‫מ ^לו ת אשורית דהיכאדחיכא איסור עשה מייתי'אזהרה‬ ‫לאיסור א"כ מוכרח ראשה לה'איצטרין לדרשא ■אחרינא‬
‫מק״ו והכח איכא עשה דואכלת ומהיתור דרשי' ליה ללאו‬ ‫'נא"כ ס״ל דשהני חלב וכו' ומה מקקו לי דכרי התוש‬
‫הכא מכלל עשה וכמו שאמרו כגמרא וא"כ שפיר עכדי'‬ ‫דמנחוק שתי' כע״א דאיצטריך למאן דאמר איסור חל על‬
‫ק״ו מערלה פלא געכדה כה עבירה ומההיחולק שכ״ע‬ ‫;‬ ‫■ איסור ע״ש‬ ‫‪,‬‬
‫שנעבדה עבירה כזכיחה ה״ד שמההר וח״ת מה לערלה‬ ‫׳ ב ד ״ ה אלא וכו' תמחי איצטריך למימי הכא משום‬
‫שכן חין כה שעת הטשר הנאת חמץ תוכיח מה לתמז‬ ‫‪..‬‬ ‫זיעה ונו' עכ״ל דלדי׳ז ודאי ל״ק■ להו דכיון‬
‫שכן כרת‪.‬כלאי הכרסיוכיתו ואהא תי שפיר דאכילה כתי'‬ ‫דהתויה קסדה על יין ושמן ולא שארמשקי׳ממילא ידעי‬
‫כיה וממילא נפל הק״ו דא״למה לכלחיהכרם שלוק' אף‬ ‫הך חילוקא משוס שלא כד^ הנאה הוא זה והתוש יעיד‪.‬‬
‫שלח כדק־ אכילתו וכו' ו ע ק למהר״י כולי כס' מש״ל זתי‬ ‫על זה אן לאביי דס״ל משוס דעה א"כ ודחי אין חילו' כין■‪,‬‬
‫כפ״ג מהלכית מ״א שהעלה דאף להתוס' ז״ל ס״ל האי‬ ‫יק ושמן לשאדמשקי; דכולהו דעה וא״כגדית הכתוב היא’‪,‬‬
‫דינא דה״ה היכא דהעשה מיותרכמ״ש הגו״ה ע״ש■ אך‬ ‫׳ממאי איצטריך תו לטעמא דזיעה ותי' שסיר דאיצטריך‪,‬‬
‫שכתי וראה דהחי ק״ו ליתא ■דאיכח למימר מה לכלאי‬ ‫לדכית וכו' ואי לאו דון מינה ואוקי באקרא הוה מרכינן‬
‫הכרס שכן כשריפה תאמר כתולין שנשתטו כעזרה שאינס‬ ‫כל קילי אך דאיתי להדשכ״א כסדק כיצד מערכין דל״ח‬
‫כשריפ׳וכמ״שהתוס׳כד״החולין דאומיעט מקר׳דכיקדש‬ ‫'׳שכתב דלה ידעינן נמי הךטעמא חיעה אלא מ ^ א וכו‪,‬‬
‫הםע״ש ואפי׳תאמר חמק יוטחלרבנן שאינו כשדיפ׳מ״לג‬ ‫ע״ש ו ע ק להס״י ז״ל שכתב כן להק קושייה התוס' ז״ל;‬
‫הוי דלאכד״מגסאףלדכנן הר חזר הדין וא״ל שכן גידולי‬ ‫ולא זכר דכדי הדשכ״א ודחיתי להדא׳יש ז״ל הי‪/‬כ' שכתב_‬
‫קרקע וכו׳יאמנם נראה; דעדיין יש‪1.‬לדין הכי דא׳ית דמה‬ ‫וכערלה חי לאו דכתיכ כיה אכילה הוה אמינאכלא קרא‪.‬‬
‫לערל'שכן לח הי״ל שעת הכושר' ‪:3‬נא' או כ״שכשדיפ' א״ל‬ ‫שמשקה היוצא ממנה נקרא פרי והא דאמ״ינן בעלמא‬
‫שור הנסקל יוכיח ואדרכא תגדל התימא להרמכ״ם ז״ל‬ ‫שתייה ככלל אכילה עיין להר״ן ז״ל כחולין שם ותטה‬
‫דפסק דאינו לקה ‪ -‬אשר על בן נראה דאף זה הק״ואיכא‬ ‫■ ועיין להתוס' ז״ל שם ע״ש‬
‫למיפק דמה לשניהםשכן איסורן כא מאיליו דחראמתדתי‬ ‫‪ T X 3 ,‬והא טע"כ דאורייתא ענ״ל דמשמע להו‬
‫פדכינן כל דהו אף דלא הדר דינא■‬ ‫‪,‬‬ ‫דהאי ד־אמר זיעה בעלמא ואפילו איסודא‬
‫הא דלא קאמר הכל מודים ככשר כחלב‬ ‫סא״ד‬ ‫■‬‫ליכא ולכך מקשה דאפילו אין כטעם כעיקד מלקות מ"מ‬
‫ושמא אין מזהירין מן הדיןעכ״ל הקו' ידונג'‬ ‫'איסורא מיהא איכה אמנם לשיטת הד' חיים שהניחו כס‬
‫היא דהאכתכו לעיל דהאי גילוי מילתהכעלמא דמקדשי'‬ ‫גיד הנשה־דס״ל מלקות נמי איכח ניחא שפיר ושמעתי‬
‫ילפינן דכיון דעיקד ילפותא מג״ששפיר מזהידין מן הרץ‬ ‫מקשים משם הרב באד יעקב ז״ל דאמאי לא הקשו כן;‬
‫ותי' כה' מחנה ראוכן דאין כו לאו אלא עשה וכמו שכתבו‬ ‫'כפשיטוק אהך כדייתא דהמחהו וגמעו‪ .‬למ״ל קרא ותי‬
‫התוס' לעיל מדכתיב כאש תשדף וכו' וליתא דכיק ד כ ק‬ ‫׳משום דאתי כרבנן דאית להו טע"כ דרבנן וכוי' ובאמת‬
‫קדה כתיב לא תאכלו ומיניה יליף אזהרה כפ"כ דמכוצן‬ ‫ככר כתבתי כעניותין כמקום אחר דאק מי שיהבוד כן‪-‬‬
‫דף ת״י ע״ש כתוס׳ז״ל וממילא שמעי' אף הנאה והתוס׳‬ ‫ילעיקי הקושיא כבד הקשו ה־וס׳ ז״ל כפרק גיד הנשה‬
‫שכתכו שס מקרא כאש ישיף משום דלה מוקמינן התר‬ ‫דקי"כ ע״כ כד״ה הטמאים ע״ש אכל מאי דקאמר הכא‪-‬‬
‫הנאה דלכלב וכו' אפילו על הקדשים ועוד דהא דקאמר‬ ‫;‬ ‫‪ -‬משוס זיעה דמשמע אף אם קפאו אח׳׳ךפטוד‬
‫לקמן ואביי דלהכי לא כתיב כגופיה וכו' דלוקה וכו' הרי‬ ‫' ׳ ב ד ״׳ ה אמית ונו' איכא תנא דיליף הכי סובר וכו‪.‬‬
‫כה־יא דליכא מלקות והיינו משום |דהך ק״ו גילוי מילקא‬ ‫■ הק' כהפד מחנה ראובן דהך תנא הוא ד״ש‬
‫כאמור • ולזה תי' מהךש״א ז״ל דהתם איירי כאכילה והכא‬ ‫ולדידיה לא שייך ק״ו כיק דחמץ לפני זמנו מותר אף‬
‫איירי כהנאה יאתיא כק״ו וכו' ע״ש ‪ -‬ולא הכינקידא׳צ‬ ‫דנעכדה ט עבירה כמ״ש מהרש' א ז״ל ותי' וכו' ע״ש‬
‫ט הק' הגמ' כפ' כל הכשדלמ״לג״ש לישני ליה דאיצטריך‬ ‫ואינו מוכן כיון דלפני זמנו הוא לא מיקרי נעבדה ט‬
‫למלקות דאי מק״ו ליכא מלקות אלא ודאי משום דגלי‬ ‫עבירה אלא כתק־ הפסח דגכי כל יראה שכעת ימים‬
‫אלא הכשל דפי' אכילה וגבי הנאה נמי גלי לן אלא תכשל‬ ‫כר‪,‬יכ ואף דעכרעל עשה דתשביתר לא דמי לעבירת כשר‬
‫דפי הנחה ולזה אפשר דעריס' מיניה משני דאפי' איסורא‬ ‫כיזלב שהיא כלאו גם ליתא ליוכיח כלל ‪-‬לרידיה דמותר‬
‫לח שמעינן וכו' ו מ ק לא תכשל לא שמעינן דאיצטריך‬ ‫לחחר הפסת דמה לחמץ שכן יש לאיטלו התדלא כן בשר‬
‫ליה לההי דרש' דד"מ ששלחיהועוףוכו׳‪-‬וע׳יקמאימקשס‬ ‫כחלב דזה שגא?' אי; לו התל ואלרביה נילף מיניה ק״ו‬
‫■‬ ‫מעיקרא‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫כ‬ ‫'‪.‬‬ ‫'‬
‫טז‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרם כ‬ ‫אברהם‬
‫דק״כ ע"כ דה״ל דכלאים היי איהור הבא מאליו ‪ .‬אמנם‬ ‫'מעיקדא דילמא משוס דאיכא י״ש לס״ל דמיתל כהנאה‬
‫_לדעה התוה שס כד ה אישור וכו^ רס"ל דלא הוי איסור‬ ‫ואי; לומר רמ"מ לימא אישור אכילס רא"כ לא תי' כלום‬
‫הכא מאליו א״כשפיר אתי מכ״ה מכח פירכא דאףדאינו־‬ ‫דמג״שכ״ע מורו דאףמזהירין •אשר על כן אפשר לדחוק‬ ‫י ״ ״‬
‫כח מהליו אסור כהנאה וצ״ל כיון דעל כל פנים צריז־‬ ‫מזהי^‬
‫‪y I‬‬ ‫דאין‬
‫ותי׳משוס דשמא • ' ■ ן‬ ‫אכילה ‪; ' I‬‬
‫‪V‬‬ ‫•כוונתם נמי • ןק׳‪1‬‬
‫קאי על‬ ‫• ”' • —‬
‫לתלתא מלמדים לא איכפת ליה לתנא •‬ ‫‪1‬כו' וצ״ע וע״קטוכא דהא אמרינן כפרק כל הכשר •‪ 'SV‬׳‬
‫דלר״א‬
‫ש ם כ׳א יוכיחו והק' כש' זהכ שכא ז״ל לאחד דיליף‬ ‫־ק״ל דנכק״ל מקרא דלא תאכל כל תועכה גס לרבי דדיש‬
‫_מכ"ה למ״ל ג״ש דהא לןכא למי' חורש וכו' ותי'‬ ‫•התם מקרא דלא תאכלנו והנהו ודאי ש״ל דכשר כחלב‬
‫משוס דאתי לומר דחינו לקי אלא כדרך אכילתו וכו׳ע״ש‬ ‫׳נא לקי אלא‪-‬כררך אכילה כיון דדריש כאא״ע וכ״ש לרב‬
‫מוראות נהלאחי א? לא יאה שוגיא דשמעתין ‪p‬אמר‬ ‫־אשי וץי כאלו כתיב כגופיה ולכן לא קאמד הכל‬
‫ואכיי וכו' דלהכי לא כחיכ אכילה כגופיה וכו" ואס כן‬ ‫מותם וצ״ע •‬ ‫‪.‬‬
‫לשכית חכיי למ״ל להתנא למילף מג״ש • ונ״ל דאי לאו‬ ‫ג מ' מת לערלה וכו'• וראיתי מק'‬ ‫ד ף כ״ה‬
‫הג׳ש הוה דישיק הג״ש להתר כר״ש לאפוקי מק״ו ולכך‬ ‫תכליעהפידכ'כתוך הק״ו עיון‬ ‫׳‬
‫דריש ג'ש לאישו'דהא עיקר הק״והואלגלו־י אג״שוכמ״ש‬ ‫כס' זרע יצחק כחי' לחולין ונ״ל משוס דאינו גורס ההקדמ'‬
‫החוש והש״ש דמק' למ״ל ג״ש ה״ה דהמ״ל הכי ואח‬ ‫וכההיא דהמרינן ככ״ק ומה שן ודגל שפעור כר״ה וכו'‬
‫צומי דמנ״ל האי ג״ש כלל כיון דניתן לידרש לר״ש ודאי‬ ‫‪T‬כתכוכתוס' דשן אף הזיקו מצוי ומהראר יהיה חייכ חלו'‬
‫קיכלה מרכו • ועוד דג״ש דקדוש קדוש ניתן לידרש ואץ‬ ‫‪T‬נניק להרכ מ״א ז״לאכל הכאאף דאין שעתהכושר מ׳׳מ‬
‫ג ש למחצה‪-‬ועוד נ״ל כיון דהתנא ניחא ליהלמילף הדין‬ ‫אינו גורס שלא נעכדה כו עכירס • 'י'‬ ‫;‬
‫כק ו יזה לא שייך כ׳יא ע״י ג׳׳ש משום דאיכא למיפדן‬ ‫י ש ם חמן יוכיח וכו' כתכ הרכ פ״יז״ל דהאי תנא ש״ל‬
‫׳‬ ‫חודש •‬ ‫כחזקיה דנפקא ליה מלא יאכל ולא כד״א דלדידיה'‬ ‫‪.‬‬
‫ש ם וליפיון מה לר־ה שכן לא היתה לו שעת הכושר‬ ‫*‪5‬א שמעינן מנכילה דאיצטרין כי היכי דלא נילף מג״ש‬
‫וכו ‪-‬נ ל דמוכיח לומר יהדר דינא ואיכא למילף‬ ‫‪.,‬‬ ‫■דקדש קדשלאיסור דהא כי עסקדוש קאי טפי אנכי׳ומ'‬
‫שכן גידולי קרקע וכן היא מכואר כפרק כל הכשר ועיין‬ ‫כנ״ש • ולע״ד אחר המחילה ליתא דא"כ מאי מקשההש״ש‬
‫_‬ ‫להפ״י מ׳שכזה•‬ ‫^‬ ‫•זלימא כתנאי וכתכו התוס׳לעיל לר״א קפריך משום דליכא‬
‫‪ DIH‬ב ת ‪ H‬מה לערלה וכו' ניליףמערלהשהיתס‬ ‫הנא דלא כוותיה ע״ש גם לעיקר דכריו אין כהם הכדננ‬
‫לו שעת הכושר וכו'עכ״ל• ולכאורה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דודאי צאדמי׳הך ג״ש אלא לכשר כחלכ דאלו לנכילס צא‬
‫קשה דהתם נמי איכא למיפע שכן כמיט לקהיתס לו‬ ‫שייך הג״ש אלא להאר כהנאה כפשטיה דקרא או משום‬
‫שעת הכושר וכה״ג ככ״מ פ ^ ליה עיון כסוטה דכ״ח‬ ‫דנק חולין מחולין ■דסא ליכא ק״ו גכי נכילה לגלויי דנילף‬
‫ע"כ ועיין כזכחים דף ע' ע״א גכי פייכת שכן לא סי״ל‬ ‫■מקדשים כמו־שכתכו התוס׳ז״ל לעיל ומכח זה היק‬
‫שעת הכושר ‪p‬אמר שכן כמינה ע״ש• ונראה דמ״מסו״ל‬ ‫דאיכא לאוקומי הג״ש דהוא נמי פשעיה דקרא‪,‬דקאי נמי‬
‫להגמרא לכאר^זהוליפרוךשק כמינו כשאר מקומו' מניץ‬ ‫אכשר כחלה לאמוקמינן ליה לנכילה וא״ל דאתקש לכשר‬
‫כיכחיס די״ו ע״א דקאמר שם יושכ לא פ ‪ p‬ע״ש כיש״י‬ ‫כחלכ לאישור דליתא דאתקש לטריפה להתר דהתד טריפה‬
‫ז ל ואפשר דוקא סתם משום דאתי איהו גופיה לדין‬ ‫כגופיה כהריא כתיכ אכל האי איסוד כשר כחלכ לאו‬
‫ת״ח •‬ ‫כגופיה אלא מג״ש ולא כה^א ועוד דכי עם קדוש הפסיק‬
‫כ ד ״ ה מ ק לכ״ה וכו' טלף כמ״מ מכ״ה שילקו וכו׳‬ ‫‪.‬‬ ‫כיון דלא קאי אלא אכשר כחלכ •‬
‫עכ״ל • וקשה דתקשי ליה נמי לעיל כמאו‬ ‫ש ם מה לחמן שכן ככית הא דלאקאמ׳חמן לפניזמנו‬
‫‪p‬אמר דמה לחמץשכן כדת הוא גופיה ייתי דנילף בכדת‬ ‫יוכיח משוס דס״ל כר״ש דמותי כהנא' כמ״ש התוש׳‬
‫וכו' • ונטד דהא כהכו לעיל משום ‪p‬ין מזהיריןמן ה ‪p‬‬ ‫ז׳ל לקמן דכ״ח ע״ש ‪ -‬ועוד א"ל דאתי ליח כרת‬
‫וכו' ונראה דס״ל ז״ל מקא גכי כית דלאו הייט' ע ק ר‬ ‫ועוד נראה לי דהתנא קצד להכיא תלתא מלמה' ‪.‬‬
‫הילפיתא דהא מעיקרא ילפינן מערלה דליכא כרת אכל‬ ‫כדי לכטל פירכא ןדכ״ה ואי ליכא פירכא כחמץ‬
‫הכא דעיקר הילפותא דניליף איסורי הנאה מכ״ה כמ״ש‬ ‫>א אפ״ל וכ״ה ולומר חמן לפני ימנו וכלאי הכרם‬
‫לעיל משם ר״י אלא ניחאליה לאתויימק״ו א"כ לגמריילפי'‬ ‫יוכיחו כיק דאפשי ללמוד מחמן לחור לא חשיכ תלתא‬
‫אף שלח כדע הנאה וזה אינו ממה שיקשה דוקא התם‬ ‫מלמדיס דאם לא כן למה ליה להתנא להאריך שלא לצורך‬
‫דלקה אכל הכא דאתי כמ"מ ‪ p‬כו מלקות כיון דכידיט‬ ‫ולא קכ^כקי^־ ‪ p P‬וכ״ה יוכיחו וכן כרא'כוונה החוס'‬
‫להלקותו מסך ק״ו אלא משום מין מיהייין וט' שוכ לא‬ ‫כפ ‪ p‬כ ה כר ה חרא מתדתיכמה שכתכו יכול מתחילה‬
‫הוי פירכא לסתור הק״ו וכן מצינו ככמה דזכתי דקאמי‬ ‫לומר חמן וכלה יוכיחו כיק דאיכא פירכת מס כחמץ כמו‬
‫וכ״ת אין מזהייין איסורא כעלמא וכו' ועיין להרכ גו״ה‬ ‫שמסיק התנא למילתיס ורוק •‬ ‫!‬
‫שימן ט׳ע״ש ־ גס מ״ש דהיכי אמרינן דאהנימ״מ לגכי‬ ‫ו ב ה כ י אתנח לן דאמאי לא עכר ק״ו מחמן ושור‬
‫ג״ש ממס שכתכו התום'לעיל וכו'• נראה דלא קשה מידי‬ ‫הנשקל מה לחמץ שכן ככרת שור הנשקל‬
‫דישכ״א ש״ל כדעת התוש' דחולין דשם תי' לחד תירוצא‪.‬‬ ‫יוכיח מה לשור הנהקל שאון לו שעת הכושי לאכילה חמץ‬
‫דפליגי הט תנאי כהכי ע״ש דאיסי ש״ל דאהניג״ש ואסני‬ ‫יוכיק והדר דינא וחתי כמה הצד וליכא לאקשויי מידי‬
‫ק״ו ולהא שפיר מח' דא"כ מאי מקשה הגמ'‪^:‬‬ ‫יעיין להרכ עצמות יוסף י״ל שכתב דהתנא נחית צלמ<‬
‫כ א י ׳ ד מ״ל דשור הנשקל וחמץ שעכר ככ״י״יוכק‬ ‫זה הכלל וכו' ע״ש ומדכדי התוש' כשמעתין כד״ה מה‬
‫וכו' עכ״ל • כתכ מהרש״א ז״ל דשוגיא‬ ‫‪ p w‬וכו' לא משמע הכי אך לפי האמור ניחא שפיר‬
‫דהכא מיידי ככיטלו דאין כו כ״י וכ״י וכו' ע״ש■• ודכריו‬ ‫דאיכא למיפדך שק אישורן כא מאליו והשתא לא שיוך‬
‫תמוהים דהא לעמן הנאה מייתי' ואיך אפשר שיהנה בו‬ ‫״^’’ ^ י* ייהיסו והוו תלתא כ ק דליכא פירכת מה כשור‬
‫אם לא שזכה כו וכההיא שעתא חכה כו עכר עליו בכ״י‬ ‫®'‪-‬ץק־ לכ׳יה כמו כחמץ וכאמור ‪ -‬אך את‬ ‫®’‪'“p‬‬
‫וכן היא תנת יש״י כסוטה דכ״עע״ש דאףדחמץדשוגיין‬ ‫זה •לא יחנן כי אט לדעתרש״י ז״ל כ פ ~ העוד והרוטב‬
‫מיקח‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫ג‬ ‫‪.‬‬
‫סככת פסהיב פרק ב‬ ‫‪%‬ברהם‬
‫דרבנן כמקדש וכ״כרשי׳י י ל במעילה רי״אגכי יצא לנחל‬ ‫מקרי נעברת בו עכידר‪ .‬וכן היא דעת הרב גו״ה שכקב‬
‫וכו' ע״ש •‬ ‫שם דבל הלנץ מי־די נעבדה בו עבירה ע״ש והתיב׳ ו״ל‬
‫משוש דחוי תרומת הדשן יע״ע כ' כאוכיס זכו'‬ ‫שכתבו דעכר עליו להורות איך נעכדס בו אבל כהן‬
‫^ וקשה דהא ע״ע איןכי הלא איסייא וא״כ מתי‬ ‫דכוגיין לא נחית לסן דנעברה ובו' • ‪-‬‬
‫כ׳ל מידי ד‪-‬ק הנאסוכו׳וצ״ל דלאואישתא‬ ‫ע״ב ‪1‬מ׳‬
‫צמידתא הוא דאי אישתא צמירתא כ״ע‬
‫מרדו דהוי כשעת השכנה ובמו שאמדו כע״ו דכ״ח משם‬
‫חיסור וספ ל דלפי החמת דהמרינן דמיירי לאחי שתעייס'‬ ‫־ ר״י ע״ש •‬
‫קמרתוליכא לדיוקי הא אישו' איכאדהוו כ' כתוכי' וכו׳אך‬ ‫לא אפשר ובו' דאפילו כפסיק רישינן‬ ‫בל״ה‬
‫אמגשדהדמכ׳ים כפ״ה מהלכות מעילה פשק כהדיא דאף‬ ‫שדי יכו' כלאתר יד וכו' עכ״ל • וקשה‬
‫לאחר שתעלה המרתו אישורא איכאגם התוה' כע״זדי״ב‬ ‫דהא ש״ס ערוך כפ' לולב הגזול גבי אין מעמידין כי״ע‬
‫כד ה אלא כ כ ע׳יש גם מהתוס' דשמעתין הכי משמע‬ ‫קאמר דלראכ״ש ממעעינן לאכילה ואף שהוא מתק; מנא‬
‫וב כ מהרש א ו ל כד ה להותן ובו׳ • אשר על כן נראה‬ ‫ש״ל באבוה דדכר ש"מ מותר ופריך והא מודה ‪ -‬ד״ש‬
‫‪.‬רהארדיקיקאישוראהיכא מדדכקקאמר אכל מדאוריית׳‬ ‫כפ״ד הדי דאף כדבר שאישורו מדבדיהש מודה ר״ש‬
‫אין בו תישורא כלל ומעתה הא דכתכו החוש׳ לעיל דהך‬ ‫כפ״רנשבפ״ב רביצה קאמר רבו לעשית פידית ע״ג יורש‬
‫ריוקא דאישורא איכא דאורייתא הוא לרכה דמב' דקאי‬ ‫אסור משוש דמוליד ליהא כיורש וה־ס אף דאינו מתבדן‬
‫אלפנים דלא שייך ש־ איסורא דדכנן אך לאחד דהעמח־ה׳‬ ‫לבך מ״מ הוי פ״ר אף דאי; בו אלא אישור דרבנן וכמו‬
‫אכיי דמיידי כחק שפיר א״ל ד הק דרבנן אך לכד זה נשאר‬ ‫שפי' רש״י לשש •וי״לרשדאמתרצת חביתה דאיבא למימר‬
‫מהדוח־ דמנ״ל לגמ' לאפושי פלוגיזא דאכיי ורבא כענע‬ ‫יירבא דפליג'התה וקאמר אפילו ע״ג חדש מיתר מידי‬
‫זה כדי להקשות והרי תרומת הדשן וכו'ואפשר ליישב דע?‬ ‫דהוה אבש־א אגומרי וכו' צ״ל דהך משוס דמוליד דיחא‬
‫התוה' ז׳יל דלא דייקי הא אישורא איכא כי אש ללישנא‬ ‫שרי כיון דצא מ־בוין להבי וכ״ב סד״ן שש וא״ב אפשר‬
‫כתרא אן ללי‪.‬ש‪:‬א קמה ליכא לדיוקי כללדא׳־כ מאי קאמר‪.‬‬ ‫ךש"ל דלרכא ש״ל ־כפסיק רישיה דרכנן שרי ורכה ס׳יל‬
‫אכייוקישברא וכו׳הא מ מ אישורא יאויייחא איכה ג ם‬ ‫דאשור ו ^ הוגיה רפרק לולב הגזול אזלא כשיטת רבה‬
‫לפי מ״ש ■לעיל דלאכיי אינו אלא אישורא דרבנן מקשה‬ ‫ולכך הוכרחו התוה'כאן לאוכוחי מכאן דלרבא נמי‪ -‬הכי‬
‫■ ‪...‬‬ ‫שפיר הש״ס ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ V"d‬ומעתה הך דשרי רבא התם מבוס דש״ל דהוי אוכל‬
‫ע ם ‪ .‬והבא לא אפשדומ‪.‬כויןיאשיר וכו׳וס״ל דהן ר־שאן‬ ‫נפש וכו' ע״ש ועיי; להרא״ש כשמעתי; רמשמע מדבריו‬
‫מיידי כלא אפשר להכניסה לשמרהדאי לאוהבי‬ ‫דלהי הוי פ״ר אלא כאיסורי תורהע״ש ועיין מ״ש הדאכ׳׳ד‬
‫לא ק ל כלל דרישת והיפה ר^יש‪ .‬דהזיל כתר כוונה ראכיי‬ ‫והדישכ״א בשוכה דל׳ה ע״א ע״ש •‬
‫•‬ ‫‪ .‬הוא דאמר ועיק■ כש״מ לכ״מ ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫פגו; מעילה וכלאיש׳וכו' עכ׳יל •נראה דס״ל‬ ‫כא־ד‬
‫ר ע ״ י כ ד ״ ה קול של כלי שיד שהן הקדש עכ״ל •׳‬ ‫׳ ‪ ,‬לההוש' ז״ל דהך דמ‪-‬ייק רכא מעילה הוא‬
‫נ״ל רבה לאפקי מקול של הלווים'‬ ‫‪.‬‬ ‫רליכא הא אישורי הנאה איכאהוא דאורייתא אמ‪:‬ש אביו‬
‫כשעה שאומיין שירה וכן הוא כאוס' ז״ל בכריתות דף־ ו<‬ ‫ק״ל דהוא דרבנן ולכן קאמד כיון דאורייה׳שרילא אכירחו‬
‫ע״א ה״ל קול לאו הייני קול לוייס אלא מיני זמר דכלי‬ ‫יצק וכמו שפירש ־רש׳י י״ל ועיין מה שאכתוב לקמן‬
‫שרת וכ! ריח קכוורת והתש היסוררן מיהת איכת כרתיקין‬ ‫׳‬ ‫■‬
‫אביי וכי׳ ד׳יה שיבוש הוא וכו׳וגדוליש ידינו‬
‫״‬
‫כד״ה‬
‫כפסחיס אבל להריח ”; ונבילה פלוגתה דהכיר ודכא‬
‫כפשחיש עב ל • אכל לכהורהיש לתמוה דאמאי הדרי‬ ‫לא אפשר וכו' עכ״ל לאפוקי גיישת הימ״ך‬
‫ממאי דהוה ש״ד יהאי קול של לויים גס במאי דקאמרי‬ ‫ז״לדגריש אסור וכמו שהביא הכ"מ כפ״א מהלכות שכת‬
‫אבל ובו' אינו מוכן גה ככשחיס אינו • ולעד׳׳ן ד״״ק‬ ‫ע״ש ‪ -‬ולדבריו צ״ל דהאי לא אכשד דהכא איירי כקטנים‬
‫נפל כש' וצ ל כע ז וכוונת־ להקשית אמאי דעליגי בע"‪1‬‬ ‫נמי דאפשר כלא חדין אלא לא אפשר בהגבהה בגין שהוא‬
‫דש״ו אביי וחכא בריחא מילתא היא גבי יין וגס גפי פשא^‬ ‫דק; והיינו דלא הקשי התוה' כאן הן קושיא רהתס משוס‬
‫‪ .‬נכלה שצלהו עם ה־ומן כלאיתא כפשחיש כפרק ביצי‬ ‫דאינה עני; לשש כלל ומ” מ דעת הרמב״ש ז״ל כדעת‬
‫צולין כפלוגתא דרב ולוי ע״ש והא מהכא משמע רמחא■‬ ‫התוה' ו״ל •‬
‫מילחא היא דקאמד מעילה הוא רליבא הכלאיסור' היכא‬ ‫יתסכרא וכו' • הקשה המ״ל ו״ל‬ ‫דףכ״ו^אגמ׳‬
‫ותי' דזבו דוקא כקטורת העומר להריח גה הך קול לאו‬ ‫דהא ודאי לא נעלם מדכא ‪P‬‬ ‫__‬ ‫_‬
‫ש^ ^וייש^לחח לוייה לחו להכי קיימי אלא של ב>י שיר‬ ‫דאלא ס׳׳ל למעילה הוא דליכא אבל ידהודא איכא ואי׳ב‬
‫ולמדתי יה מהתוה׳ ז״ל דע״ז דף י’ ב ע״ב כד״ה אלא‬ ‫כיון דהכא אף דלח אפשר איכה אישודא איך התיר ריכ״ו‬
‫ע״ש •‬ ‫צישב כצלו של היכל דס׳יה איפא איסויא דרבק וכ^• תק'‬
‫כ ד ה שאני היכל ובו'ובתרומה נתיב אכילה‬ ‫גכיאיכא דאמרי עמ״שולעד״ןדרבא ס״ל דיוקא דמעיל'‬
‫וכו׳עכייל‪-‬עייןכמהרש״אז״לולדבריו‬ ‫_‬ ‫הואדליכא הא אישוראאיכא הוא למיהויאיסורא דאורייתא‬
‫הא דלה קאמד הכל מוריה במעילה משום דדכא פליג‬ ‫מזתיא ממעילה וכן הוא מבואר כתיק' ו־ל לעיל ע״ש ‪-‬‬
‫כזה וככלוגתא לא מיידי גם כקלשיה לא מיידי אן הדבר‬ ‫וא נ מודה רדה דגכ' אישור ררכנן התית כיק שהוא‬
‫קשה מ כ ללישנא קמח יהייל לא־יילא אפשר וקמכוין‬ ‫לצורך ואחא השיב לו אכיי דהך דיוקא לאשור דרבנן‬
‫תקשה ‪.‬יה מהך יךכ׳יח ואק להשיב וכי‪.‬האיגוונא הקשה‬ ‫מאקא וכמו שפירש רש״יז״ל‪-‬ולפי הנראה דזהושהכריחה‬
‫כגמ גפמיך לרכה ■ השר על כן נ”ל רהכא■אפילו אכיי‬ ‫התיש' ז' ל נכלש הך ראיה דמעילה הוא דאורייתא ואזלי‬
‫מורה דע כלח קחמר ככיאלא מחוה דשייך כיה אכילה‬ ‫■יה־ סברא דשלא כדרך הנאה מיתשר מררכק‪,:‬‬
‫שייךלמינקט״ל־ו; אכילה דהה אהוד אפי׳‬
‫■‪-1-1‬‬ ‫י•־^ י י ‪ -‬י‪-‬א‬ ‫כפניש וכו'■• וקשה‬
‫‪,‬‬ ‫י ‪ 2‬ם מדיי לאו לאות; העומדיש‬
‫מידי ־לאו כ־אכילח כגון היכל וכיוצא •'■=‪ :‬״אמרינן היל‬ ‫‪ ; 4-~ -‬י‪p‬יר׳‬ ‫צשיעתהמי ל רל איך א‪:‬‬
‫‪41‬‬
‫ינד‬ ‫מסכת פסחים פרה ב‬ ‫אברהם‬
‫לאליטה^ דר״י קאמי יק״לילא אולען כתי ‪.‬שמחה וצ׳ל‬ ‫לא כתיכ אכילה בגופיה וכו' ‪, .‬‬ ‫‪.‬‬
‫דהתוס ס ל דהא דקאמר החם ר^׳י לדעת הבעלים ר״ל‬ ‫כ א ״ ד והא דאהי וט' עכ״ל • ואף רמ״מ אסור‬
‫י‬ ‫מרעתו שהעלהו כעצמו •‬ ‫■‬ ‫מדדכנן כיון דמתניידן התמאקתגי דמשמע‬
‫■ !ש׳^יבד״״רן כשלה ע״ג גחלים וכו׳ וכ״ש כתנור‬ ‫■אף דלא אפשר להלוך מפני ר«מה וכה״ג שיי כ ק דלא‬
‫■ ‪ ..................‬ג ר ו ף וכו' ועיין 'לקמן דע״א ע״א‬ ‫■כדיך הנאה הוא והוי ממש דמי לצלו של היכל ולאדמי‬
‫‪ ,‬דבעיא זו_ כגמרא וכתבו כתוש' ז״ל דהתם הסכרא נותנת‬ ‫■להן איקור דגרידה אף ■דאינו אלא דרככן אהד הכא אף‬
‫■ לאיסור ואיך כתב רש״י דכ״ש הוא ומוכרח דו־ש״י איירי‬ ‫דלא אפשר כיון דמתכוין דהתה ‪ p‬כוונה לאו לצורך היא‬
‫■ למ״ד אף גחלים לוחשות וכן משמע דאמר לקמן מסיקין‬ ‫ועיין להמ״ל ז״ל כפ״ה מהלטת יהודי התורה דהכריח‬
‫האבוקה כנכדו וזה למ״ד לוחשות אמנם למ״ד עוממות‬ ‫‪ -‬מזה דנן״ל להתוה' ז״ל דאין כו אפילו איסור דרכנן והכיא‬
‫קא כעי כגמרא כגרוף וכן כתב מהרש״א ז״ל לקמן‬ ‫ג"כ ממקומות אחרים דה״ל נמי כך‪:‬אכל איט מוכרח‬
‫‪-‬‬ ‫■‬ ‫^‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬
‫•וכמו׳שיראה המעיץגסמהא דכתכוהתוה׳כנדהדל״כ‬
‫ת ל ם ב ד ״ ה כין חרש וכו׳אלנ״גחוז״גמותרוט'‬ ‫■כר׳ס וכשמן וכו' משמע כהריא דאהור אף שלא כד ‪p‬‬
‫עכ״לכבר כתבתי(דהתוס׳יז״ל‪-‬אית‬ ‫•הנאה מדרבנן דכחכו שם מרקאמר פטור משמע אבל‬
‫צהו כהד׳( ז״ל ומק לחכמים וכו׳י״ל אמאי נקטו בלשונם‬ ‫אהוד חהו מדרבנן והד כפיטורי שכת דאל׳יכ איך יתק‬
‫חו^׳ג כיון דאית להו אף כאיסור לחוד מותר דאין ש׳ע‬ ‫‪-‬דהד דאותיחא רא"כ אין קאמר שאני היכל וכו' כיון‬
‫וכו' • וי״ל חה ל״ק דאה״נ אלאמשוס־דהך דתני כין וכו'‬ ‫■ראהור מדאורייתא אין להתיר גס החול כע״ז רי״כ יש‬
‫־יוצן מטעם זו״ג לכך הקשו כיון דטעם הוי זו״ג אמאי‬ ‫לפרש דהוא דרבנן ע״ש ועיין להרא״ש ז״ל גבי ‪ P‬ד^<‬
‫יוצן והכי נמי כוונת הר״ן ע״ש • עוד נ״ל דקושייא אפילו‬ ‫‪ ■ .‬לכרתיה ע״ש •■ ‪■ ■: .‬‬ ‫‪ . .‬״‬
‫לדכי אמא־ יוצן כיון דליכא אבוקה כעדו ולא הד שכס‪,‬‬ ‫י ב א ' ^ ' ועור רגכי ע״א לא כתיב אכילה וכו' הק׳‬
‫עצים כפתאלאכאכוקה כעדו ו ^ חלוקה דאפה כוהפת‬ ‫המ״לז״ל דאמאי לא קאמר אכיי ה״מכע״א‬
‫מוקי לה כאבוקה ולכך לא הוי זו״ג ועיין בהטור‪ .‬י״ד‪'p ,‬‬ ‫וכו' כיק דלא כתיב אכילה ע״ש • ולע״ד לא קשה מידי‬
‫קמ״ג ואף דאיכא אכוקה מסירין חותה ולא וט'■‬ ‫‪:‬‬ ‫רלא קאמראלא דבר חידוש אבל הך דע״א משנה ערוכה‬
‫ת ו ‪ '0‬כד״ה עד שיהא וכו'והשתא‬ ‫ב ‪t‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫היא דלא ישב ■בצלה • ‪.‬‬ ‫■‬
‫הוי ד״ש וכו' עכ״ל • ולא‬ ‫ת ו ס ' כ ד ״ ה ‪ .‬מעילה וט' ובירושלמי וכו'■ עיין‬
‫‪.‬ידעתי מה יענו להא דאמרי׳כפ' כתדאדע״ז דס״ח אלא‬ ‫במהרל׳א ז״ל וכו' וכתולשכת דכ״א‬ ‫‪.‬‬
‫רישא ל״ל וכו' הדי משמע דפלעתא דר״א ורכנן לאכזו״ג‬ ‫ע׳א כד״ה שמסת ‪ .‬וט' וכן נמי טנתם ‪ .‬בסוכה‬
‫קמפלגי אלא כענין אחר דהיינו השכיח ואח״כפגס ומק׳‬ ‫‪ ■ .‬ע״ש • ‪-‬‬ ‫■‬ ‫’‬
‫הש״ס שפיר כיון דפלוגתא לענין השכיח מסיפא ידעיק‬ ‫ב ד ״ ה לאותן וכו* ליכא איהורא ‪ ,‬וכו' עכ״ל ועיק‬
‫ילה ולא מקרי לה פלוגאייהו כזו״ג משוס דלא מקרי וט*‬ ‫כמהרש״א ז״ל וככר כתבתי הכרחלמהרש״א‬ ‫‪■ ■.‬‬
‫פדכתכ מהרש״ל וכ״כהתוה' שם ע״ש גם הראיה שהכיא‬ ‫ז״ל לזה אךאני חמיה איך לא ראה הרמל׳ס והתול ז״ל‬
‫מהרש״א וה"נ מוכח כגמ׳ כמאידפליגי כזו״גלרגי אמאי‬ ‫סכתכו הכי כהדיא ואפשר ליישכ כוונתו משום דהתולז״ל‬
‫ייתק יוצן ויאפה את הפת כהיש־ היח־ אלא ודאי אף זה‬ ‫דשמעתין ל׳ל ד ^ איסורא דאורייתא והייט דחרש הרב‬
‫חשיב זו״ג ואסור‪-‬ולאידעתילמהלאהביא ראיה מכאן אכל‬ ‫ז׳ל ואפשר דל׳ל לאחר ■שעלתה תמרתו איכא איסודא‬
‫י^ לדחוס‪ .‬דוקא החם דה״ט דאפה את הפת כתנור ולא‬ ‫מדרבנן וכו' אלא שאיט מטרש מזה כלום • והנה כהכנת‬
‫ע״ג האבוקה משום דנפסד ונח^ ולכך הניתו כתנורעך‬ ‫דברי התול ז״ל יש לפרש דהכי ק״ל דלאכיי ‪ P‬איסורא‬
‫שישתכח הפת וא"כ ודאי התנור גורם שאק הפת נפסד‬ ‫ראיתן העומרים כתק הוא משוס דאפשר להתרחק מי‬
‫מכח האכוקה משא״ב הכא גכי שאור ויה מוכרח דאס‬ ‫העזרה שלא להדיח ולפך ק״ל שפי' והאאמריק לאהיתה‬
‫לא כן א״כ רכנן דהכא דאית להואינו אשור אלא■עד טהא'‬ ‫כלה בירושלים וכו' וא"כ הוי לא אפשר ומעתה אין מקום‬
‫כאיסור לחו־יה כדי להחמק אמאי לא אמרינן כיה זו"^‬ ‫לקושיית מס*ש"א ז״ל אך מדבריהם כיומא משמע דק״ל‬
‫ראף דכהיתר אין כו‪,‬כדי להחמק דהא גבי תנודנמי הכי'‬ ‫על מאי דאמרינן התם דמותר ע׳׳ש■ ומעתה צ״ל דקרי‬
‫חמרינן אף דהתנור אינו אופה כ״א האבוקה אלא ודאי'‬ ‫אפשר משוס דהו״ל לצאת ■מירוש' א"כ ל׳ל שפיר אמאי‬
‫'‬ ‫כמ״ש דהתנור מסייע לטוכתו‪-‬‬ ‫מותר והא ילא ל׳ללרכא דהעמידהכפניס אף לאכמכדן‬
‫|‪ 'QJ‬אימור וכו' ועייןיכמהרש״א ז״ל ולפי דעת הר׳ן‬ ‫אסור והכא אמרינן מוקד משום דא״ל דהתס בלא כוונה‬
‫ז״ללק״מ כמו שייאה המעיין וראיתי להרכ פנ״י‬ ‫איידי אלא דבא לומרדהמקו' גורם ריחא הואול׳כהתול‬
‫שכתב דנעלם טגננו משנה כפ״ב דמגילה ע״ש וליתא‬ ‫שם כיומא ע״ש אך לאכיי דלא אזיל כתר כוונה אלאדעיקר‬
‫דאיידו כח־ש אומתני׳כר״א דזו״ג וכסתם מתני׳בפ׳כ״ה‬ ‫כאפשר ולא אפשר א"כ התם דאב' אמאי שרי וכו' ואהא‬
‫דזו״ג אסור גם מ״ש דמק' מהרש״א שפיר לדעת התוס'‬ ‫קי' דהאי אפשרות הואשלא יתקרב יותר להריח אכל התם‬
‫דלית להו והוא מדהק׳כיישן משום זו"ג ומכח זה תמה עלי‬ ‫לא אפשר הוא ‪-‬‬ ‫‪................‬‬
‫הרי׳ן איך כתב דכרי;ההוה' לדעתו והיא קו'חידושים שעל'‬ ‫ב ד ״ ה עלה וכו' א"נ הא •דקאמר הכא ופו'‬
‫הד״ן ע״ש• ולע״ר לא ק"מ דהר״ן לא כתב הכי אלא לדכיי‬ ‫כשרואה אותו וט'_ עודהו הטל וכו'‬ ‫_■‬
‫דאית ליה יש שכח עצים ולכך כיק דנאפה הפת כשבה'‬ ‫ע נ ל • _ולפ״ז הא דשני ך"פ הדרשות דהתש קאמר לדעת‬
‫היסורכעין אף דגורם ההיתר אסוריאמנס לרבנן דליתי■‬ ‫והפא ל מ ד דניתא ליה'משוס דתנא נחית לפלוגי ל ^‬
‫להו האי סברא ואיכאזו״גלית דיין דאסיר‪-‬ועוד נ״ללוער י‬ ‫רשכן עליה לנוף דאמרינן כשירה דאף דראה איחו ולכן‬
‫דאף לדבי דוקא כאבוקה כנגדו הוא דאסרינן אף כזו״ב‬ ‫בעינן טעמא דניחא ליה אכל החס דמיירי כניחא ליה‬
‫אך אם אק אכוקה כנגדו ודאימותי־ ולכך הק' אמאי יוצן‬ ‫ה‪-‬א ברז לפלוגי כין ראה(ללא ראה קאמר טעמא דלתנת‬
‫יסיר אח האבוקה ותו לא ותי' משום דלא מפשידוכו' וכן '‬ ‫ובו' אך לפי התוספתא שהביאה הר״ש ז״ל פ“ כ דפרס‬
‫מוכח כטודז״ל ע״ש ואתי שפיר הא וכתב הגהמ'■• האי י‬ ‫וד י הוא רקאמר לרעת ניחא שפיר שטי הדרשות דהתס‪.‬‬
‫סברא‬ ‫'‬ ‫־■‬ ‫א■‬ ‫ט‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים‪ :‬פרס ב‬ ‫אברהם‬
‫‪ U V‬והרץ נותן וכו' ח״ז שהוא ככ׳׳י א׳ר דטעון‬ ‫■‪ .‬סברא על הדמכ״ם כפי״ו מהלכות מ״א ע״ש י ודאיהלזה‬
‫שריפה הקשה כעל כאד יעקב שימן תמ״ה ^ י‬ ‫י ^‬ ‫■מהא דאמיינןלקמן גחףילרכי מהו ופשיטא דמיירי כיישן‬
‫קו זה הא שיפו להקל דאפרו מותר ■ותי'לדעת דש״ידאית‬ ‫דאי כיורש אפילו מ‪-‬יריף אסור וכמ״ש היב וא״ה דוקא‬
‫ליה דאיט בשריפה אלא קודם־זמן אישורו שפיר אמרינן‬ ‫‪,‬גרוף אכל כאכוקה כעדו לא א מדינן זו״ג ומטעם שכתב‬
‫ק׳׳ו דמותי ליהנות כאפרו וכו' ע״ש • והוא תמוה' מהא‬ ‫הר״ן רש לדחות דמכעי למאי דמוקי פלוגתייהו כזו״ג‬
‫דאמדינן ״ולא יאי? כי תנור וכיריםילר״י אפילו קודם‬ ‫לדכי דאסד כגחף מאי אן וראי יה דוחק כיון דמשק‬
‫אישורו והא דכתכ הש״ע קודם מותר היינו קורס שש‬ ‫‪.‬דפליגי כשכח עצים ודאי לא‪-‬ה^ל למהחס וכ"כ הרב‬
‫‪:‬אן לרש״י דאית ליה ןלא■ אמר כשמפה אלא כשש וכמ׳ש‬ ‫‪u‬פיה כהמון גפי כעיא דרמי כ״ח לקמן על מהרש״ל‬
‫קרא״ש ז״ל קשה ונ׳יל דאחי דאית ליה דאף אפרו אסור‬ ‫ע׳ש • אן כאמת כנראה שלא דאה סוגייא דלקמן־ עוד‬
‫יליף שפיר מק״ו חומר א' דהוא כשריפה • •‬ ‫■‬ ‫אפשד לומר כיק דגחלים הם היתד הו״ל זו״ג דמותרואף‬
‫‪^-‬צם א״ל כ״ד שתחילתו להחמיר' וסופו להקל■ ח׳ד‬ ‫יאפשר לאפות כחום התנור‪',‬לחודיה דהוא חיהוד גמור‬
‫שמעתי מפימהר״י הי״ודלא אמרינןהאיכללא‬ ‫י‬ ‫לית לן כהוכמ״ש התוה' כד״ה עד שיהא ויש לדחו׳כיון‬
‫א ל א ה א י דכי אמרינן יושכ וכטלח'כ כטל שוףדינא‬ ‫דאיט מותר אלא מעכד לא חשיכ היתר לזו״ג •‬ ‫‪..‬‬
‫דאמרי'חמץ שעוכד עליו וכו׳הריצר החומר שיש כו‬ ‫יולין הנאה וכו' כיון דקתכי חדש‬ ‫רי &׳י ב ד ׳ י ה‬
‫נהפן להקל וכן מאי דאמרינן גכי הוכה הוי ממש דומיא‬ ‫יותן א״ל זוו״ג ■אשור וכו' עכ״ל דאי‬
‫דהכא דהחומר שיש כו דהייט דנוהג לילות דמים כשאחיה‬ ‫מדקתני ישן יוצן לא משמע דאית ליה אשור משום דאית‬
‫אומר יושכ וכטל נפלה חומרתה • ולע״ד נראה דזוסי‬ ‫ליה שכח עצים כרכי וכדעת הר״ן וכן מוכח כדכריו כפ'‬
‫כוונת התום' כפ״ק דזכחים גכי ק״ו ן' עזאי דכתכו דל״ד‬ ‫כ״ה למעיין כו •‬
‫לההיא דפשחיס וכו' יע״ש • וכהכי ל״ק הן דא מריק ^י‬ ‫ד ״ ה ואיכעית וכו' שאם א״א הלכה כר' לא יאמיט‬
‫לא^כתיב למאור הוה למידים ק״ו דלא מהני' אלא שמן זך‬ ‫עכ״ל דלא יש כח כיד אמורא לפשוק כ עד‬
‫וט' ולא אמרי'|כ"ד שתחילתו להחמי'וסופו להקלוכו' דהא‬ ‫הכלל אלא היכא ליחיד משתכר טעמו • ‪,‬־‬ ‫^‬
‫לאמצאשמן זן יושב וכטל ועוד מאידאמרי׳כת״כפ׳ויקרא‬ ‫ג ט ' תנור שהשיקו לרכנן מאי וכו׳עיקכמהרש״ל‬
‫מן הכהמה להוציא רוכע ונרכע וצו' ע״ש דלא אמרינן‬ ‫ומהרש׳יא • ויש לדקדק נמי מהא דאמחי'‬
‫כ״ד שתחילתו וכו' והיינו משום דהתם אף איאמרי׳קולא‬ ‫סוף משילין דגחלת של הקדש מועלין ודוחק לומד דלא‬
‫דיושב ובטל לא נפלה חומרתו דהיינו שהוא לאכילה או‬ ‫שמיננ ליה מתני' וראיתי להיכ שע״ה כפ״ג מהלכית‬
‫נעכרה כו עכירה ולכן לאאמדינן האי כללאאמנם קשה‬ ‫סו"מ שת_י' לזה דהא דקאמר אפר קודש אשור הוא מדיכנן‬
‫מהת רתמה כת"כ פ' תזריע גכי וילדה זכר ומה אסהתי‬ ‫ממיא דאפד אשירה והוכח הוכיח דכחדא מחתא נינתו‬
‫שאיטמטמא טומאת ז' מטמא טומאת לידה מת שמטמא■‬ ‫ע ש • ולע״ד דכריו לא האירו כלל דא"כ מאי מקשה‬
‫טומאת ז' א״ד שמטמא טומאת לידה ר״ל יתכיא קרכן‬ ‫כתמורה אהח דאמרינן הנשדפין אפרן‪ .‬מותר מדתטא‬
‫א״ל כל יין שאתה דן תחילה להחמי' וסופו להקל א״ד הא‬ ‫אפר הקדש^ לימא הא דאורייתא והא דרכנן ועוד הא‬
‫אס טיהר החי את'אמו טיהר המת את אמו כלומד אם‬ ‫כתכו החיש' ז״ל התם דאפר אשירה דאשוד הוא מקרא‬
‫אתה רוצה להכיא לו חומרא דתכיא קרכן סופה לכא‬ ‫דלא ירכק וכו' והוא מהא דאמרינן כפ' כסוי הדם דפ״ט‬
‫לידי קולא אס ראתה דם הוי דמי טוהר וכו' אף דלא‬ ‫מ פ ר הנידחת אשור מדאורייתא ופירש״ימקרא דלאידכק‬
‫נהפן צד החומר להקל אמרינן האי כללא ואין לפרש דהקו^‬ ‫ע ש ־ והיותר תימא עליו דכסמון ונראה הכיא הרכ הן‬
‫היא דא צ להזאח ג' ח' וא"כ הר ממש דומיא דהכא‬ ‫ד פ ^ כשוי הדס להקשות על הרשכ״א ולא זכר שר דהוא‬
‫דסחימר שאמרת דמטמא טומאת ז' והיינו דצרין להזאת‬ ‫עצמוקכדיה לגזיייה ג ס מ”שדאיכא למימר איסורי הנאה‬
‫ג' ח אם אתה למד דמטמא טומאת לידה א” כ איט‬ ‫מדרכנן ליתא דא"כ מאי קאמר דכתיכ וכו' והא אפילו‬
‫ציין הזאה וכו' א"כ נפלה הן חומרא וכו' חה אינו איך‬ ‫אפרה נמי מותר ועוד מקשה על רכה דמ תק מצות לאו‬
‫תליא הא כהא דודאי הוה ניזלחזאת ג׳וז׳מכח טומאס‬ ‫ליהנות ניחנו משופר של ע״א דהוא איסורו מן התורה‬
‫דאית כיה אלא מושיפיןלושם טומאה אחדת לחייב ומשום‬ ‫ולכן אף לנכי מציה אשיר אן כזה דאין אישורו כי אם‬
‫הן הוספת ליי\ לן לאפקועי דיניה כלל • ולעד״ן חזהי‬ ‫לא העמידו דבריהם כמקום מנוה וכו' ועיין‬
‫כוונת הר״ש כספר הכריתו' דהכין דקולא על הזאת ג' ‪‘n‬‬ ‫כע״א דמ״ג ומ״דע״ש ועיין כתוש' דעירוכין דכ״ז כד״ה‬
‫ולכן הוק״ל דמה לחי שכן אינו מטמא וכו' אכל האי‬
‫דמטמא ודאי יש לו דינו וכו' ולכן לא הכיא הן דאמרינן‬ ‫^ ‪ DS‬אמר ר י א״ש תנור וכו' חדש ייתן וכו' לאו‬
‫גכי נותר וגכי סוכה משום דאין עליהם פירכא ועיק‬ ‫למדברי שמואל היא זו דהא אית ליה זו׳יג מותר‬
‫להרב כפית תמרים ז״ל אמנם אי אמרי' הקולא היא על‬ ‫אלא הכיא הכיייתא דלעיל כצולתה כדי להפן שכיתרכי‬
‫דמי טוהר ר־אי אין כאן קו' כלל כיון דאתה רוצה להביא‬ ‫לרכנן יתו לא וי"מ מש לחלק דוקא התם ראמר מותר‬
‫חומר טומאת לידה לקרכן אתה כא לידי קולא דהיינו‬ ‫משום דאפשד כלא׳׳ה ו ^ זכל אינו אלא לשכח כעלמא‬
‫דמי טוהר אכל אם אין אתה ניתן כה הן חומר ודאי ‪TO‬‬ ‫ולכן מהני כיה זו״ג אן כהאי דתנור דאי אפשר כלא׳יה‬
‫כדינה אם ראתה טמאה א״כ אף שדק החומד שלה עדיין‬ ‫אף^דאמרינן זו״ג אסור ולמדו כן מדכדי הטי״ז כי״ד סימן‬
‫קיים דהיינו הזאת ג' ה' חשיכ ליה סופו להקל הפן דברי‬ ‫קמ"כ ע'ש וליתא רככר כתכתי דדכרי הט״ז אינו מוכרת‬
‫'‬ ‫■‬ ‫הרב •‬ ‫מ ף הכה גכי תנור אפשר לאפות כעד האכוקה לחוד‬
‫^צם לא מצא וכי' יהא יושכ וכטל והתורה אמרם‬ ‫ב״א ר‪,‬נור וכמ״ש מהרש״א לעיל ועוד אף כלא זה ליתא‬
‫דלח כתב ט'ז אלא לחלק כיןע״ז גופיה אכל ודאילעלמ'‬
‫השכיחו וט' וקשה והא רש׳יי ז״לאית ליה דפי'‬
‫השכיתו הוי כיטול וא"כ אמאייושכ וכטל יכטל אותו ותי'‬ ‫ייכח לחלק דא"כ היכי_כר!כו החוש' דהכרח הוא כשכח‬
‫הפר״ח שימן תל״ו וז״ל אפילו שמכטל הרי אינו שלו ואיט‬ ‫עצים מההיא דפהק זו״ג מוקד והא שיין לחלק וכו' וכן‬
‫מקיים מצית תשכיתו כחמץ מדיה וזה^יתא לדעית דש׳י‬ ‫כטכח מדכרי הלא״ש ז״ל כשמעתין והעיקר כמ׳יש ע"כ •‬
‫דרויח‬ ‫כ‬ ‫■‬
‫טו‬ ‫יגל‘■‬ ‫מסבת פסחים ■פדרו־ ב‬ ‫אברהם‬
‫יהי׳ ־א‪/‬כיכ תי׳; ^וכתב מהיש״א י״להא ד ל א ח ^ ו‬ ‫;ייאית ליה דקליא דהשכיתייה״פיאם יש לך עצים 'ישחוף‬
‫'אוחו ואם לאו יבעל אותו ‪.‬כדי ־שלא יעכול־ וכו'‬
‫התום י ל הכי לעיל משום דא׳יכ לא נחלק כיניהם‬
‫‪.‬‬ ‫וצ״ע •‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
‫צענין כית ו ט ע״ש ומהא דכתכי התוש' לעיל דלא ילפא‬
‫רי ט׳ י ב ד ״ ה שאם וכו' כמי שהוא רוצה לצאת‬
‫א^א לשין לאו אכל כית דאיני לשין לאו לא ילפינן לק״נג‬
‫דהכא רוצים ללמוד עיקר הדין דהוא חייכ כית כי היפי‬ ‫י י כשיידא אי תוך ל' וכו׳ר״ל קודם ‪3‬‬ ‫י־‬
‫ודעתו‪-‬לחזור ועיין ככ״י קי' תמ״ה ובשווי ‪-‬‬
‫דקיא דלא יאכל אשור אף ככית אף קרא רכל מחמצת‬
‫דמפקינן מיניה חמך נוקשה הוא ככית לא כן התם‪-‬לא‬ ‫־ ‪ 'O IH‬ב ד ״ ה מה נוקד וכי' וי״ל דכחמץ כפשא‬
‫‪ ........‬ופו׳ דמ״ל כמ״מ עכ״ל וקשהלימא‬ ‫■ ■‬
‫י״פינן ח‪-‬יז הנאה תה ליתא אלא דוקא כלשון לאו כמו‬
‫■איצשדיך למלקות ודוחק לומר דאית להו כדעת ל״מ דכאם‬
‫נכי^ה חב‪ -‬הכילה דברת דאינה כלאו אין ככללה הכאס‬
‫־‬ ‫__ וכחכתי זה מפני שנתקשו כו •‬ ‫_‬ ‫אינו ענין אץ לוקין דכבר כתכתי חה ליחא ;• ונראה ‪3‬‬
‫^כיץ דסמזידעיק ליה איקויא ממה מציגו מוקמי' הלאו‬
‫‪ u J‬יי י שפיד קאמר ליה וכו' • ק״ק דאמרינן לקמן‬
‫ל־כר חדש דהיינו שורהנקקל וכדאמרינן כל היכא דאיכא‬
‫דאיצטריך להקישא לומר דנשים תייכות כמצה‬
‫דכ‪ -‬שישנו וכו וגס קשה לר״ש מאי אחמוהי קא מחמם‬ ‫למידדש וכי' יעיין לקתוק' ז״ל כפ״כ דמטת דח״י ע״א‬
‫והה שפי איצעריך וכו'ונ״ל דמוכיח לומר דאתא נמי‬ ‫■‬ ‫ע״ש • '‬ ‫^ ^ '‬ ‫י‬
‫להחי היקישא דאל״כ עליו דכתיכ גכי שבעת ימים למ׳ל‬ ‫ב"‪ ^ t‬׳ ב ‪ '01H‬כד״ה תלכו וכו' ככל תותית‬
‫מוכיח לומ;לגלויי אעליו רלא תאכל קאי אשעח אכילה‬ ‫וכ^ עכ״ל • ועיין כמהרש״א‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫ז ל ולדכריו עדיין ק כיון דרכנן סמכי האשם תלוי י א״כ‬
‫וכמ ש האיה‪.‬אך לי”י‪ .‬דאית ליה דעליו קאי אשעתשתיט'‬
‫זנילף מכותר דכל תמירו לא מהניא מידי • ועוד לרכנז‬
‫למ ל עליודשכפת ימים וכו' ומוכיח לומר דאתא היקש‬
‫ל־ק להו דככי‪ -‬כחכו התיש' לקמן דדישי' והשתי למעש‬
‫לתוכה יאתא עליו לומר דעל של פסח דוקא וכמו שכתכ‬
‫שאד אישורי' משריפה לכך נ־־ל ד־ו' לר״י למה שתק־ וחזר‬
‫‪, ,‬‬ ‫'■ רש״י ז״ל •‬ ‫‪.‬‬
‫ליין הסי ואין להקשות לר״י דק״ל דאשם חלד כקכורה‬
‫ור׳ש לקוכעוחוכה מנ״ל דאי מהיקשא לא יך?מ׳‬
‫א׳ כ נילף מנוחר דהשתא כל תיתירו לא מהניא מידי כמו‬
‫דאימא אהני היקש ן־ואהני קיא דננל מצוק‬ ‫‪.‬‬
‫לרכנן משום דככד כתכו התוס' לקמן דשאני שתם דגילה‬
‫ומרורים דוקא כזמן דאיכאפסח אך לי־״יןמכח הנך קראי‬
‫קרא קדש היא ע״ש ודוק ‪ -‬׳‬
‫לא מוקמי יאקישא אלא להכי ועיין להרכ כאר יעקב‬
‫ב ה ^ א ‪ 'PIH‬כד״ה א׳ל וכו' אמאי■ לא‬
‫כלל י"כ •‬ ‫‪,‬‬ ‫״‬ ‫'‬
‫ריצ‪"5‬י ב ד ״ ה כחיכ כהאי ו א ע‪ /‬דמצי יליף ‪XS'vn‬‬ ‫ילפינן חרק מניתי ובו׳‬ ‫‪-‬‬ ‫‘‬ ‫‪ .‬״‬
‫עכ ‪ • -‬ו כ ^ הדא ש דמה לנותי שכן קודש וכו' ושריפה‬
‫וכו' עכ”ל •ואף דמצי יליף‪..‬כמ"מ‬ ‫מילויה דאמ' אם רצה להחמיר וכו' • דש לדקדק אמאי‬
‫שפיר אמרינן טיח וכתכ קרא אך ראיתי לרוכ המפרשים‬
‫לא הכיא דאיה מכאן דשייפה חמורה והוא מק״ו ועוד‬
‫דלית להו הכי ול ע • ושוכ ראיתי מכואר הדכר כפרק‬
‫מאי פידכא שכן קדש ערלה וכ״ה יוכיחו שאינן קודש‬
‫ע’׳פ דמאי דקאמר ר״י כתי׳ כהאי וכחיה כהאי לא טרס‬
‫׳וכשריפה וא׳־ל דפיכיק פייכא דמה להנך שכן איסורן‬
‫וכתה קרא הוא אלא משום לא מצי למילף חד מחכריה‬
‫לעולם ונ״ל דהיא כוונתו כמאידקאמישכן קודש ואסו׳‬
‫וע״שכפי'ייסב״ם ומעתה מ״שדש״י ואע״ג דמצילמילף‬
‫לעולם וראיתי מקשים לשישה היא״ש דהא אמרינן הנותי‬
‫מיניה ר״ל אף דכן נכר מצי יליף מטמא ושהיה כד״ר‬
‫בשריפה ואין להשיכ כתי' התוש׳י״ל דהאל״דלנותי שהוא‬
‫צריך לכתוב כהדיא גכי כן נכר ללמד אהך קרא‬
‫קי־ש וכו' ולק׳מ דודאי הכרת ר״י אין לחלק הכי דהא‬
‫•‬ ‫י‬ ‫»‬ ‫‪/‬‬ ‫עילה הוכיח ולית הך פירכא ועוד ראיה דלא השיכו רבק‬
‫ת‪ 1‬ב ב ד ’ ה כל ערל וכו' פשיטא שחייה לאכול‬
‫הכי אלא השיכו משישתו ולא כת' הכי אלא לדכנן ועיי!‬
‫מצה וכו' עכ״ל וקרא רעל מצות‬
‫כרא״ס כחי' להסמ׳׳ג ע״ש •‬
‫ומרורים לא מ־יף אלא לישראל גמור כיון דשייכי כפסח‬
‫טעינן לומד דוקח עד דאגא פהח אכל האי דלא עכדי‬ ‫ב ר ‪ H‬ותכן וכי בתי' לא יאכל ואינו אשור אלא כירך‬
‫קנאה וכי' ע״ש •ורכנן לא החמירו כמקום‬
‫פסח ודאי חייכים מקרא דכערכ ואהא חי' דמיירי כראד‬
‫שאינו אלא חשש כעלמה אכל אש נעשה ודאי זכל אשור‬
‫לפסח וכגון שענזה חשוכי וה״ה דמצי לאקשויי אמאי איט‬
‫אף שלא כדק־ הנאתו וכמ״ש ההיס׳ז״ל כע״ז ועיין להרב‬
‫אוכל ו ט וכמו כן כערל נמי מיידי ככה״ג דמל כנתים‬
‫מ״ל כהלכות ישו״הת ‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫וק״ל •‬ ‫■‬ ‫כ ד ״ ה איפכא מישתכרא וכו' אינו מיושב וכו׳ עכ״ל‬
‫א ג ט ' מ״ד מועל קשכר פורץ וכו'‬ ‫ד ף ב' ט‬
‫ולשון משתכרא משמע דקאי על הדין ולא‬
‫והא דקהמר כמועד ח״ה‬ ‫״‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫על המשניות וק״ל •‬ ‫^‬
‫קחמר דהא כיו ט לא מצי למיפרק וכ״כ רש״י ככיצה‬
‫כר״ה וחד לפני זמנו וכו' דכיון דחד‬ ‫^ ב ‪'D W‬‬
‫■‬ ‫דכ״ז ע"כ יע״ש •‬
‫מינייהו וכו' עכ״ל זק דוקא לר״י ז״ל‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ד ‪ H‬אתיוה״כ וכו׳יש ■טועים וכו' דגכי ח ^‬
‫חךצר ש דאית ליה יקרא דלא יאכל הוא לפ״ז ולאיתני'‬
‫‪ .‬מזיד היא ונו' עכ״ל • והא דלא כי?‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪:‬‬
‫אי י אלא מלא תאכל שפיר אית ליה אסור מההוא קרא‬
‫‪,‬משוס דה כחזקיה וט' י?ק מהרש״א משוס דעדיין קשה‬
‫גופיה וכר״ה וכמ״ש החיה' לעיל דחזקיה לית ליס כר״ש‬
‫אמחי פטור מקרכן וט' ע״ש ׳ולא הכנתי מה תי' לזה‬
‫המנם לחי חי' שכתכו לעיל דמצי אתי כר״ש קשה וצ״ל‬
‫דהא דמיירי כהזידככרח אמאי לאיתחייכ כשגגחוקיבן‬
‫קיא מןירי לפשח מצרים דמדלא כתיכ לא תאכל‬
‫‪.‬דהא ודאי כיץ ד ‪x‬ג כלאו לענק מעילה תייכ קהפן‬
‫ידעינן שםיייאישור הנאה ומני' ידעיה להנך קראי • ונ״ל‬
‫וזה לא מיקרי לא שה מידעחו לדעת רש״י • ועוד ד ע קד‬
‫קצת הכרח ליה מיהק' הש״ש לעיל לתזקיה מדאמר ר״י‬
‫קושייאליחא דכיק דאינו חייב כתשלומץ אינו חייכ כקרבן‬
‫קמה ע ע היהך חייז אשור כהנאה והא כתיכ לא יאכל‬
‫וכמ״ש רש״י לעיל וכמקום שאיז קת אין מעילה וכמ״ש‬
‫ופחי קו לימק חית ליה כר״ש דחחיא קיא מיייי לפ״מ‬
‫כתיש • ו״עיקר הקושייח נ״ל משוס דעדיין קשה קושיית‬
‫ג‬
‫התוש'‬
‫ינל‬ ‫מסכה פסחים פדה ב״‬ ‫אברהם‬
‫שנפר'משוס דאיטשלויאבל החום'התם נראהשכנשו פשיש‬ ‫^ פ ' ‪1‬״ל דודאי •י^ן אית ליה כ ל וכו' ועוד נראה דיצה‬
‫בדבר וננשו אותו;־כקדושת דמים ולכףהקשו מהאדאמרי׳‬ ‫להסכים כמ״ש מסיש״א ו''ל■•‬
‫לקמן אף דאין פודין לכלכיס פודין להפיקו וכו' יע״ש •‬ ‫‪ 'D 1H‬ד ״ ה מאן י״א וכו' וגזע״ג דככית הוא כמזיד‬
‫•‬ ‫‪ -‬וככר כתבתי כמ״א •כזה ־•■‬ ‫■‬ ‫כשוגגיתתייכוכו‪/,‬עכ"לר"לאף דכעלמ'‬
‫ב ד ״ ה אין פודין תימא לר״ייוכו ׳ כיון דאמדו רכ«‬ ‫כמייד פטוד משום דלא חילקת ‪.‬ובו' כיון דהכא מיידי‬
‫אין פודיןלא שוהמידי עכ״ל ומ״ד פודין ה״ל‬ ‫כשוגגחייב וכמו דגילה גכישוגג דמיתה ודלאכמהרש״א‬
‫כיון דמדאורייקא פודין לאאזלינן בתר דרבנן לאפקועי‬ ‫שכתב דאף מזיר חייב א״כ מהו שכתב ואע״ג וכו' דהא‬
‫מעילה דאורייתא וה״א כירושלמי פ״א דפסחים •גבי‬ ‫אף דמיירי כמזיד חייב אלא ודאי ס״ל התוה' כמו שפי'‬
‫מחלוקת ר״מור״י כשעה ה' חברייאאמרין‪ :‬ה'לר״י הקדישו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• הרב כאמת • ‪.‬‬
‫מוקדש דמים עשאה תרומה אינה תרומה שלא|מתנה אלא‬ ‫‪ 3‬א ׳ ד דתשלומין כתרומה מחמת כפיה הם וכו׳ר״ל‬
‫לאכילה■ א״ל חילוף הרכריס הקדישו אינו מקי ש שאין‬ ‫אכל תשלומין דמעיל' כיוןדאיכא קרכן לכפיה‬ ‫‪,‬‬
‫פודין קדשים ובו' עשאה תרומה ה״ז תרומה טהורהד״ת‬ ‫מוי תשלומק חולין מחמת שגזל ועיין כתוס' דכתוכות ע״ש• ’‬
‫את הוא שגזית עליו• שריפה ע״ב והקשה שם הרב ‪-‬ק׳׳ה‬ ‫אבל קשה דתניא כתוספתא דמכלתין פ״א האוכל חמץ‬
‫דהא קי״ל דק־שי כ״ה לא כעו העמדה והערכה ולכ״ע‬ ‫של הקדש במועד שוגג משלם‪,‬קין וחומש‪.‬במזיד פטוד‬
‫פודין אף לכלבים ע״ש ולא ראה מ׳יש החוס' כאן דכ»‪P‬‬ ‫‪1‬בודאי האי‪,‬תנא ה״ל דר״ן בן הקנה ‪,‬דפטי ליה משוס‬
‫דרכנןאסרו א"כ לאשוה מידיומכאןלמדו התוס׳ז״ל לקמן‬ ‫מיתה ביש' ואפ״ה קאמר בשוגג חייב היינו משום יה״ל‬
‫דל״ח ע״א ד״ה אכל שכתבו |א"נ ביק דרבנן אמרו מתיצ‘‬ ‫יאף תשלומין ומעילה לכפיה הוא ואין לו' דקאמ'במזיד‬
‫לקלוט הוי אינו נאכל ככל מושכות והדבר תמוה ביק‬ ‫פעור הוא מחומש אכל הרץ נמי מיחייב משוס דס״ל‬
‫דמן התורה נאכל ככל מושכית‪ ’,‬מאי קמכע״ל אלא ודאי‬ ‫כרבנן דרנכ״ה וזה ודאי אין לו ענין לכאן ומילת' דפשיע'‬
‫דסמכו עצמם אפלוגתא דהכא דיש הברא לומר דאלדק‬ ‫מיא■ ונ״ל דהא דקאמר במזיד פטור מיידי כהתרו בו‬
‫כתר דרבנן■ אן קשה דמהקנא כאן מסיק רב אשי דכ״ע‬ ‫למלקות ומשום דאק לוקה ומשלם • משום דהתם מוקמי'‬
‫•אין פודין א״ב מה להם לספוקי ׳‬ ‫ליהכריס״ג דמתיר חמץכהנאה ולכך במזיד משום מלקות‬
‫כ א ״ ד ‪ .‬ועי״ל וכו' דלית כה ש"פ וכו' עכ״ל וכ״ב לא‬ ‫קאמי ליתכי חמץ לחודיה מאי איייא תרומה אכל הך‬
‫קשה גכי מעילה דאין חייב קרכן‪',‬מעילה אלא‬ ‫כיייתא דס״ל כרבנן דאהור כהנאה לאו משום הקרש לא‬
‫עד שיהנה כשו״ב‪.‬אך מ״ש ולהן הירק קשה כוונתם על‬ ‫מיחייב דכיק דלא שיי מידי אכל ק' דא״ב מאי הוכיחו‬
‫הא דאין מקדשין כאיסורי‪ .‬הנאה ולא אתקדש דהא כתבו‬ ‫כתר הכי למאן דלא יליף אסקאמאי משלם וכו' דודאי להן‬
‫התום' ז״ל לעיל דמעילה יליף מתרומה וכו' ״ •‬ ‫מ״ד לא מיתוקמאמחט' כרנכ״ה דא״כ הו״ל‪-‬לאשמועיק‬
‫ריש״י ב ד ׳ ׳ ה ‪ .‬אי‪.‬נימא וכו׳ורב מדקאמר‬ ‫יומץ דעלמא דכשלמא להך דיליף אסק אשנטעינן דאף‬
‫‪ .‬כמיט אסור גלי דעתיה דכר״י‬ ‫‪..‬‬ ‫‪. . .‬‬ ‫מיתה כיש' פוטית וכמ״ש רש״י לקמן ע״ש■ כודאי להך‬
‫ס״ל וכו' עכ״ל ר״ל ולכך מקשה הש״ס שפיר דלא שיין‬ ‫מ״ד מ ^ק מא שפיר לפי מדה וכרבנן וכמ״ש רש׳י לקמן‬
‫לומר כר״שס״ל ולא קנים ע׳יי תערוכה כדחוקי כסמוך‬ ‫כמתני' וכן ראיתי להר״ש כפ״ז דתרומות שכ״ב ע״ש ‪-‬‬
‫לרכא ודלא־׳כמהדש״א ז״ל דס״ל דקניס אתערוכת מלי‬ ‫ושם יאיתי שהכיא ראיה מהתוספתא■ שכתבתי ע״ש■ ויש‬
‫דמנ״ללומר הכי כדי להקשית ועודדהא כהדיא אוקי‬ ‫לתמוה דא״ב תקשי לדכא דס״ל דוקא לא פטיר רנכ״ה‬
‫כגמרא דרב כר״י ס״לוא״לרל״ד גם לשמואל מוכרחלומ'‬ ‫כ״א כית היכי אתייא ברייתא דקתני כמרד פטור כנט‬
‫בדוקא כר׳יש ומנ״ל דפל־גי ארב בהא דה״ל דקניה ר׳ש‬ ‫שהק' מ ^ משנה דאוכל תרומת חמז והעמידה לפי מדה‬
‫אף אתערוכת וכו' גם למ״ש כרי׳‪-‬ה אינו מוכרח דאין לו‬ ‫וד לא שייך כאן וצ״ע■ גס ראיתי לשם שכתב תשלומי‬
‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ענין לכאן■‬ ‫‪.‬‬ ‫דמעילס לכפרה וכן מתבאר כגמ' כפ' הגוזל עצים דקי״א‬
‫‪ 'D1H‬ד ״ ה ר״א וכו׳ימכרנו לעכו״ם ההקדשעצמו‬ ‫ע״א ע״ש ‪-‬‬
‫וכו' עכ״ל וכתב מהיש״א ז״ל דלתול‬ ‫כ ד ׳ י ה ר״נ וכו' הי״ל כחזקיה וכו' הא אמר כהמצניע‬
‫מפרשים דרכ יוסף מיידי אליכא דרבנן וכו' אכל ממס‬ ‫וכו' עכ״ל והא דלא הקשו התוס' כל חיוכי‬
‫שהקשו לעיל כיון דלאחר שנשרף יכול לפדותו משמע‬ ‫סטאית וכי' היק מהרש״א משום דשייך לומר כפירש״י‬
‫דמפישי כפירש״י דהוא אליבא דרי״ה דאי אליכא דרכנן‬ ‫דאיידי במזיד ולכך;רוציםלהקשו'מהךדפ' המצניע אף על‬
‫כיון דאית להו דאינו כקכויה אף דשרפו אשור כהנאה‬ ‫כירש״י ע״כ כוונתו ובודאי שהוא דחוק ואם נאמרדחייב‬
‫וכמ יש התיס' לעיל ועוד דמשמע מהש׳ ס דרכיוהף מיידי‬ ‫חטאת על שגגתו כחמץ א״ש כההיא דעלמא דס״ל דלכן‬
‫אליכא דרן״ה והוא מהא דאמרינן כשכיעות די״א וכי‬ ‫לא מיחייב במעילה דקלכ״מ כחיוב חטאת ולכך הקשו‬
‫פודק הקדשים וכו' ומאי קו' והא פודין להסיקו וכו'‬ ‫וכו' אמנם לרש״י דאיי! ליה דאיירי במזיד ודאי מיחייב‬
‫ומוכרת לומר דה״ל להש׳״ס כיק דרב יוסף איה ליה דאין‬ ‫יזטאתדשגגת קרבן אינה שגגה ועיין כפ׳כי״ג דס״ט ע״א‬
‫פודין להסק וכו' קשייא ואי אמרת דרב יוסף אליכא דרבנן‬ ‫ועוד למ״ד אין איהוי חל ע״א לא מיחייב חטאת על‬
‫מאי משמע דפליג ארב אשי כהא ‪ -‬אכל מ״ש בסו״ד‬ ‫■‬ ‫שגגתוכחמץ‪.-‬‬
‫ואפשר דניחא וכו' הוא קאי אף לדעת הקוס' ועל רי׳יס‬ ‫• ב ה ׳ ה אין פודין■את הקדשים וכו' אכל הבא חזי לארם‬
‫גופיה דלא אוקי פליגקייהו כהכי והוא אחר דס״ל לרש״י‬ ‫אם היו טכרין וכו' עכ״ל היכא דפדה אותו‬
‫דכלבים דידיס אין סכרא דפליגי ותי' משמעית‪ .‬כלכים‬ ‫מחיים ומת אח״ך פשוט הוא דננדיין קדוש דכיק דאית‬
‫דפליגי כהו תנאי אפילו דידיה ולכך אוקמה כרי״ה ועיין‬ ‫לן אין פודין וכו' ור‪v‬כא דקא דכסעת נתינתו לגוי אי‬
‫להרבשע״ה כפ״א ‪.‬מהלכות א״מע״ש‪ -.,‬אןמצאתי‪,‬‬ ‫•מינכר היה סזי נמילישראלאבל התם לא חזי ושייךלדחות‬
‫כתוב כהגמ׳׳ר פ"כ דמציעא ח״ל האוכל חמץ של הקדש‬ ‫■דהחוי־ה אפיה לפעתו למת אכל אם פדה אותו ומת‬
‫במועד‪ ,‬מעל ופ״ה משוס דהקדש הוה מכי מזכיןליה‬ ‫מוי של ישיאל כשמת ■ שו״ר כפ' הפרה דנ״ג דהדכר‬
‫לעט״ס ואף על גב ראסודכהנאה הקדש לאוברמיעכד‪,‬‬ ‫■מבואר כהכרא א' דאמרי' התם דבור פטור כשור פה"מ‬
‫מצוה ' י‬ ‫־‬
‫יט‬ ‫ינל‬ ‫מסכת פסחים פרק ב‬ ‫אברהם‬
‫מוכרח לומד דלנועמיה אזיל דשאי איסותן כמסהו דאי‬ ‫מצור‪ v‬הוא עכ״ל ומוכרח לומד דעהו על!אוקתמא דד׳י‬
‫כיה ‪J‬כדת’‪.‬וכו’‬
‫כיק״ליק ‪O'J‬‬
‫כהן כמשהו כית־‪!!•.‬‬ ‫להחמיר כחן‬
‫למ"נל נהחמיר‬ ‫כנ״ט !מ‬ ‫וכו' והך הכך מ״ש רכ״יכאן ומ״ש דהקד׳לאו כרמיעכד‬
‫ואמטו להכי קאמר דרכ לטעמיה ולא כעי למי' משום‬ ‫מאיה כ״כ אמרי׳כפ׳הזסכ רכיה ואונא'להדיוט וחיןרכיתו‬
‫קומרא■ ושו״ר להתוס' כחולק דצ׳יז שהקשו כ! ול!י' דמ״מ‬ ‫ואונא' ל ‪p‬דש אמנס מדברי כעל המאור משמ' דלמ׳יד אשוד‬
‫רבה ס'ל דלאו מטעמיה יפי' ■ולא ידעתי ד״ה הי' כזה‬ ‫כהנאה אסור למכור אף להקדש ע״ש ושייך לומר משום‬
‫דמ׳ימ מנ״ל להש״ס למימר דאזיל לטעמיה ודלא כטעמ'‬ ‫דס״ל דחיישינן שמא יסכרט לישראל אחר הפסח ויהי‬
‫רדכא וכשלמא להך גי' דגדסינן שם לק״מ דכיק דסוא‬ ‫נכשלין כהקיש ולההול ימכרנו לאוכלו וכו' •‬ ‫■‬
‫כרק־ מק'ומתת אפשר דהשיכו לפי שיטתו דהכין דטעמ'‬ ‫וקאמר ההם אמאייקכת וכו' עכ״לוהראכ״ד‬ ‫כא׳ך‬
‫דרכ כשיטתיה דעלמא ועיין כמהרש״א שם אך לפיני' זו‬ ‫כש"מ לקמא דחה ראיה וו דההס אליכא‬
‫קשה והפשר כיק דע"כ דלר״י הוה אזיל לטעמיה לכך‬ ‫ח־כ יוסף והמיהא לי מסא דאמייק כחמורה דף ל' ע"כ‬
‫נקט האי טעמה אף לרכ נמי ומ"מ מסתמיות דכרז‬ ‫במתני' כל ה־דשיס שנעשו טמפה אי; פודי; אותם לפי‬
‫התיש' כמכילתין משמע שפיר כמ״ש •‬ ‫פאי; פודי; וכו' ‪,‬ולא ידעתי אמאי לא הכיאו אותה‬
‫‪ T N 2‬והשיב מ^אמר רכאוכו׳ןכין שלא כמינוכרב‬ ‫התוה' ז״ל •‬ ‫■‬
‫ופו כצ״ל וכן הביא הגייסא היא״ש ז״ל כפ"כ‬ ‫■‬ ‫‪ T N S‬ומאן מוכיח וכו' יטעמא משום דלא ידאה‪,‬‬
‫דע״ז ע״ש ויהי דהכריח מכאן דחקא בהא ס״ל כרע‬ ‫ניתק לעשה וכו' עכ״ל וכ"כ אמרינן כגמ'‬ ‫'‬
‫דיאלא״ה למה ליה למימדכרכאכלבמה שפי׳ כאן כמשהו‬ ‫לקמן דצ״ד־ע״ש כתיס' ז״לאך קשה דהא אמרינןכמש‬
‫אין להכמח הפך דעלמא דאיצטת־ לשלא כמינו וכמ״ש‬ ‫תמורה דלא אחי חד עשה ומיעקר תרי לאוי וא״כ הכא‬
‫הדא״ש ז״ל וא״לדר״ידס׳ל כעלמאכרכלמה ליה למימר‬ ‫דאיכא לא יראה ולא ימצא היכי חשיכ ניתוק וכו' אמנם‬
‫ככא; חמן כזמנו וכי׳ ולסאמך כלשוט ללא נוק■‬ ‫ע"פ מ׳יש ההוס' כמכור! דט״ו ע״א דוקא היכא דסמיכי‬
‫הול'צ חמץ אפילו שלא כמיט אסור דסרכיה מ־כ נקט‬ ‫לאוי ניחא שכיר דר!כא לא המיכי נינסי אך לא יראה לך‬
‫‪ ,‬ותף דכשהר איסורי! ס ל כמשהו ועוד נראה דאק מלי‬ ‫חניז ילא יראה לך שאור סמיכי נינהו כפ' כא ומכואר‬
‫נמי דהכריתו ^ נ ק ט כמשמ ולא קאמר אסור ׳ שתכז•‬ ‫מדכי' אתוס' ייש כיצה אף דאמרינן צריכי נינהו הייט‬
‫כלישנא דרכ דאזיל לטעמיה דהא דד״י רנקט כנ״ט ודאי‬ ‫מאי דכתי' שאורוחמן אבל ודאי הנקי' חילקזללאוין־ע׳׳ש‬
‫פיק דס״ל בעלמא כנ׳ ט לכך הוצרך לומר כמשהו ד ^‬ ‫■ ונ״ל דס'ל לד״י דלא דמי דוקא התם דאף דמהקן כעשה‬
‫נמי אמינו הפך דעלמד ‪.‬‬ ‫שלו דיהיס קודש עדיי] הוא עוכר על לאו דלא ימיר אכל‬
‫‪ T N 2‬דלא תקשה דרכת אדרכא יכו' עכ״ל משמע‬ ‫הכא דהאיהוד הוא שלא יהיה נראה כשתכעיר אותו ואינו‬
‫דלר״י לק״מ וכמו שכקוכ בגמרא חה פשוע‬ ‫•‬ ‫נראה הוי ת־ון הלאו ממש ו ע ק כהרכ שע״ה הלכות‬
‫תצלם מסא דקאמר כגמ' ומי אמרי' הכי •ד‪, ,‬‬ ‫^‬ ‫‪• ........... '.p p‬‬ ‫■‬
‫כ א ׳ י ד וספד רפא גס כתמך כר״י וכוי עכ״ל ראיתי‪.‬‬ ‫אלמא מדאוחיתא אין לחלק כהנאית וכו'‬ ‫כא׳ך‬
‫_ _ להימכ״ן ז״לכהפר המלחמות שהק' לזסמסא‬ ‫עכ״ל והא דאממנן לעיל דכ״א הואילואמר‬
‫קלזמד אסור ולא קאמר כנ״ני פר״י וכו' ולדעת התונ!*■‬ ‫מצותו כשריפה כהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה‬ ‫‪.‬‬ ‫ר^י‬
‫י ל לחה אין הפרס ג' ‪ 3‬ל “ דקכדכריו דסא רב נמיא מר‬ ‫ס״פ כיון דאית ליה דכל הנשרפין אפרןמית'א"כ כשיעש'‬
‫קהמד וה'ד דפנ״ט הוה הגס י”ל דסוא מריה דשמעתין■׳‬ ‫גחלים הנאתו מותר כמו אפר קמ׳יל דאסיר מדרכנן אכל■‬
‫ואפשר דלשון אהוד שייך לאיסיר נ״ט אך‪ .‬לכתר דידעי‪45‬‬ ‫דבר _שהוא אסיר כהנאה דכר תו‪-‬־ה איןכו חיליק אך קשה‬
‫דאיסוד רדפ הוא כמשהו שוב אין לתפוש איהורסתם לנ״ט‬ ‫ד״מאי איצטריך קרה גכי עילה למיסד הדלקה כיון דהוא‬
‫דהה ר׳׳י נמי דקדק כזה ואמר כני׳ט מ"מ פיק דאיט‬ ‫דרך כיעורו והא מדאורייתא אין חי' בהנאות ולהכי‬
‫חידושו של דכא לאיסור כמיט אלא להשייתה שאינו מיט‬ ‫צריך קרא כתרומה טמאה לההיק החת הכשילו‬
‫למיני לא חש לדקדק כיון דה׳יל הילכקא כד״י כעלמא‬ ‫וצ״ע‬
‫ואף^‪-‬ר׳׳י ז״ל קאמר כניתן טעם הוא לגלויי‬ ‫ג ס ' ומי אמייק הכי וכו' משמע‬ ‫ל‬
‫' ’‬ ‫'■‬ ‫לשטתיה •‬ ‫דמדכא לא ק״ל אר״י ושמואל'‬ ‫י‬
‫ג ם הקשה הרמכ״זז״ל דהא דכדשיש לו מ תי ח סוא‪.‬‬ ‫דסכרי דמותר כר׳ש והא קניה דאפשד דלה ס״ל כרכא‪.‬‬
‫זה כתב דר״י ס״ל‪-‬‬ ‫ומכת‪......‬‬
‫‪..............................‬‬
‫ואפילו כאלף לא כטיל‬ ‫__‬ ‫^ניס_כלל והך מקני'מיתוקמא כד״י וכדאמךרב אחא‬
‫ראיס לזה‬ ‫והביא‬ ‫אר״ש‬ ‫ופליני‬ ‫כרכק דלית לסו דמל״מ‬
‫דשיל״מ‬ ‫‪.‬‬ ‫כ ;ויזף דהיהול_ה_הרר אינה' לא הדדי דהא לא הדר‬
‫‪...‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫_______________‪ J‬״‬ ‫רומד כריית־והינהו מוקי לה כאוקמתא‪____ 1.‬‬
‫אחדיתי ת ק‬ ‫מסך ־‪;■. ,‬־ י־־■ —•ן —‪!-.I‬״•ו! ‪,1/1/‬‬ ‫מלרל י‬
‫מהא דאמרי' כעי׳יסק מטכלויי״ניאי ס״ל דשיל״מאמאי‬
‫אמר דטעמא משוה דשיל׳ימ להכיא כיוצא פו אלא ודאו‪,‬‬ ‫כר ש‬ ‫פסי‬ ‫משנהוהיכי‬ ‫כהתם‬ ‫הלכה‬ ‫י‬ ‫הר‬ ‫דהה‬ ‫כהקשור!‬
‫לית ליה האי טעמא כלל ולכך יסיב טעמא אחרינא‬ ‫ף ־הדעיכיד מעש׳ר"! כוותי׳דד״שויה״ג לאאתמיי הדד‬
‫דכהתירו כך היהודו וכו' ע״ש רש לדקד־ק כדכייו הא‬ ‫כללה וכן _צ״ל לדעת התיה' כמו שאכתוב כש״ד א״קלימא‬
‫דמייתי ראיה מר״י לייתי ראיה מד״ש דלא מני ח ט‬ ‫דננהי רקחמר^רכא מואר הוא לאפוקי מאי דאסור לעולם‬
‫דשיל״מר״ט‬ ‫הוי‬ ‫רלא‬ ‫מורה‬ ‫ר״ש‬ ‫אפילו‬ ‫רמשמע‬ ‫כהרייהו‬ ‫ן הף לר ש כעי' ששים כיק דקניס וא״ל דכיק־שמולו ורי׳י‬
‫^‪,1‬‬
‫דלא השיב ר״ש הלא דפר שאינו מינו כנ״ט אכל ‪jnp‬‬ ‫‪ :‬קיזמיי לטתר דר״ש אפילו כנ״ט לא הו״ל למההם רכא‬
‫אף שאיט מינו כמשהו • אכל קשה!דאמאי קאמדל‬ ‫■ ואף דאינהו _הכח ח־״ש לא קניס מ"מ לא הו״ל למסתס‬
‫הש״ה_ דרג לטעמיה‪ ,‬יט׳ר״ל כמש״ל כדננת התוה׳'‬ ‫‪ po‬דכיז^כתר ההילכת^ ולאוץי ממ׳״ד רעיץ להרכ שע^^׳ה‬
‫ז׳ל ‪'-‬אך הרכר כקשה ד היק מצא■ דרכנן פלעי חד״ם‬ ‫כפט״ו מה' מ״א ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫כהא ואדרכאפליגי להפך אף שאץ לו מתירין אין ’לושיעוד'‬ ‫כ ד ״ ה אמר וכו' ודכא לית ליה אלא דוקא‬
‫ועוד דכפ׳סז־כ דנ״דמקש' הש׳יה למזקיהמהה דדשיל׳מד‬ ‫כח מזוכויעכ׳ל והא ^אמרלעיל‬
‫ופו' ולה מצי למימר דה״ל כרבנןוכו׳ולזה י״ל משוסדככך‬ ‫רש ״טעמיה ו‪.‬הכגי ליה לומר משוש חומרא דחמץנ״ל‬
‫מקני' קקני אוהדי! ככל שה| ואמרי' כיייש' משום דה׳יל‬ ‫משום ד י ־ קהמר של־ כזמט כמינו אהור וכו׳‪-‬ולכ״ז‬
‫כר״ש‬ ‫א‬ ‫י‬
‫יגל‬ ‫־מסכת פסחים פרק ‪3‬‬ ‫אברהם‬
‫׳‬ ‫כק יומא מותחן אף הקדרות ועיין כסמוך •‬ ‫’‬ ‫כ־׳שידדשיל״מ לא כטיל וכמ״ש הרמכ״ס ז״ל והר״ש ז״ל'‬
‫אמר רש וכו' ואי ה״ל מותר אפ׳ס ‪.‬‬ ‫תזס' כד״ה‬ ‫לשה ולכן מקשה שפיר לחקיה דאע' ליה כתקנתא הא‬
‫קאמ ישכרו וכו דנט ל דיקא כדיעכ'‬ ‫■‬ ‫נמי דש‪-‬ל״מ הוא אמנם כיק חכינו ד ‪ p‬מתניתין ס״ל י‬
‫וכו'עכ״ל ולא'ס״ל כסכתז ד״י כסמוך כיק דאין‪.‬להם■‬ ‫י־שיל״מ לא כטיל כד״ש א״כ איך כתכ די״י ס״ל כרכנן‬
‫תקנה חשיש ח עכ ד ולפ״זדה״ט נמי דמאכל מותי וקדר';‬ ‫דהא הוא דאמד הלכה כשתם משנה וכדוחק י״ל ד ה מז‬
‫אסורה דהוי לכתחילה ודלאכהתה' דסוףע״ז שכתשו שם;‬ ‫אמשנה אחריתי כע' הנודד דנ"כ דטדד מןהדכדונתערכ'‬
‫טעם אחר משוס דס״ל כר״י דכסמוך רזה חשיש חעכד‬ ‫כאחר כנ״ט והנדרים ודאי דשיל״מוכמ״ש שם דע״ו’‪,‬ואפי'■‬
‫אך ר״י ה״ל כ תי ^ כ' דהכא אך קשהמהא דכתכו התוה׳‬ ‫הכי קתני ככ״ט והיינו דלא כר״ש ולכך תפש ר״י כ ^'‬
‫לעיל לענקו״וג דכיק דמפסי' התטרחשיש דיעכד ולק״מ‬ ‫סכרא דאתי כרכנן זהו מה שנ״ל לדעת הרמכ״ן!״לועיין ׳‬
‫דהתם אין כו איסור כלל וכ״ש שם הדא״ש רלולכך■‬ ‫להשע״ה ז״ל כהלכות סו״משהכיא משם הר״י כ״י כדעת‬
‫אמחנן חשיש חעכד הכל הכא־דהאיסור גופיה נ״ט‬ ‫המלחמות והקשה עליו עמ״ש ולא ידע שהיא מהרמכ״ן■‬
‫כתכשיל לא הקילו כו • וכן ראיתי לחידושי הד״ןז״ל שכ״כ‬ ‫ז״ל ואולם דעת ר״ר‪ ,‬כזה אפילו ד״י מודה לדשיל״מ דלא‬
‫ע״ש דלכסוף מסיק כצ״ע■ וכוונתו דא״ש אףלכתחיל׳נמי‬ ‫פצינו מי שיחלוק כזה ולא משוס דחמ[ לא מיקרי דשיל״מ‬
‫רלא דמי להך דניטע דר״י ואמאי כת׳דקא־משו׳דמיקד‬ ‫כיקדדעל כלפנים עיקר החנק הוא מדכר הנאסר וכמ״ש‬
‫־‬ ‫חעכד •‬ ‫הז־ץ ז״ל ועוד נדאהדס״ל כדעת המדדכי ז״ל דכיון דחוזי■‬
‫ב א ‪ T‬דהתם שח לפי שפוגם טעמו כשהוא כעין‬ ‫לאיהודו לשנה הכאה תו לא הוי דשיל״מ אמנם עדיץ‬
‫וכו' עכ״ל לפ״זאין לחלק כין לכתחילה וחעכד‬ ‫צחכי למודעי לשיטה זו דדכא ש״ל דאףכחמץ כנ״ט א״כ‬
‫וגם אין לחלק כין קדרה למאכל דכיון דלא התיר רש כ״א;‬ ‫אמאי צדיכין הגעלה לכלים לכשל כהן כפהח דכיק דאין‬
‫כפוגס כעין אף קדרה נמי מיתית דהא לאכלעה מאיסו'•■‬ ‫כהם אלא משהו חמך והוא מוקד וזה ודאי דלא כהילכתא׳‬
‫רכמיט לשכח אף המאכל נמי אסור כיון דמעיקרו‬ ‫וח״לידוקא לדיעכד אס נתעדכ אכל אין לכטלו לכתחילה‬
‫כמי לשכח הוא ■• ומעתה יש לתמוה על מהי‬ ‫דא"כ‪|-‬מאי מקשה הש״ס לרכ דנעכיד כהו שלא כזמט‬
‫שכתט התוס' ז״ל כפ״כ דע״ז דהטעס דהמאכל מותי‬ ‫שלא ‪ .‬כמיט דהא דקאמד כנ״ט דוקא[לדיעכד ולד״י‬
‫משום דלא כלע איסור מעולם דלא כחד תירוצא מהנך‬ ‫דס״ל דכשאיאיסורי' כנ״ט איןלהקשו׳מהן כחיתא דפ״כ‬
‫תירוצי דהתוס' דהכא דלפי תי' קמא לא איצטדין להוי‬ ‫דע״ז‪ :‬הלוקח כלים מן הנכחס וכו' דדוקא כשאד איסוחן‬
‫למימר משוסדלא כלע וכו׳כפשיטה היה ליה למימ׳משו'‬ ‫דכלע היסוד הרכה■ וכמ״שהתוס׳ז״ל לקמן כד״ה לישהינהו‬
‫לכתחילה ודיעכד ולפי חי' כתרא אק לחלק כלל • וי״ל כל‬ ‫ע״ש וכשלמא לדעתד״י דהכאחשיכדיעכדדכיון דעומד‬
‫זה דוקא לדש אן־לשמואל דס״ל דאףדמעיקר' לשכח קאמ׳ז‬ ‫לשמרה א״ל דקא לרש אך לדכא דאפשד להשהותו לאחר ר‬
‫נט״ל מחרגכי שמן כפרקא״מ דל״ו וכמ״ש‪ .‬התוה' דס״ז‬ ‫הפסח לא חשיכ ריעכד ולכך כעי הגעלה לכתחילה אך‬
‫ע״כ שם ד״ה מכלל צריך לחלק כין קדרה למאכל כמ״ש‬ ‫לסוכחס דחף הנך ק־רור‪ ,‬מיקרי לכתחילה וא״ה מקשה‬
‫היאיס' ומעשה ל״ק מ״ש השע״ה כהלכית חו"מ דאמאי‬ ‫הש״ם לא יתכן זה ודוק■' ׳‬ ‫;‬
‫לא קאמד שמואל משום נט״ל וט' והדכירצה ל תח דגורק‬ ‫כ א ץ * ורש״י פ' וכו' וכ"כ רש״י שסח״ל לקמן פסקי׳‪-‬‬
‫לגורה לא גזרינן וכו' ואינו מוכן דא״ש אמאי שמואל לא׳‬ ‫דלאו הלכתא הכי אלא מין כמינו כנ״ט חקי‬
‫שח|אלא לאחר הפסח אף כתו״ז נמי שח'שלא כמינו דלא‬ ‫וכו׳ד״ל מהא דפס׳הש״השם דה״ט והלכיזאכל איסורין‬
‫שייך לומר דגזרינן אטו מינו פיק דס״ל נט״ל מותר אך‬ ‫שכתורה כששים וכודאיחקמן הטכל והיי״ך וע״ש כפידש״י‬
‫לפי האמור לק״מ דאפילו שמואל לא התיר אלא גכימאכל‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫ועיין כמהרש״א שם•‬ ‫י‬
‫משוס דלא כלע איסור כלל ‪ p‬אמנם צ״ל לדעתם דאף‬ ‫‪ 3‬א ״ ד כשאלתוקאיהא דרכא גס כחמך כנ״ט עכ״ל‬
‫דכאן לא שייך הך‪,‬גזירה כיק דהואלאחי הפסח ולא שייך‬ ‫ר״ל דשם נאמר כהדיה דס״ל כנ״ט ועיין‬
‫כן יומו מ״מ אין לחלק לדעלמא ודלא כרש״י ז״ל•‬ ‫כמהרש״א שלא כ״כ ע״ש •‬ ‫־‬
‫‪ m 3‬לישהינהו ופו' ואע״ג וט׳קדיה שאקכ״י וכו׳‬ ‫כ ד ״ ה חמר דכאוכו' ש״מ חלש שנפל לקדרה‬
‫ואע״פ שאין לה תקנה וכו׳עכ״ל אף דאסח'‬ ‫וכו'עכ״ל •כחש מהרש״א ז״לשיש‬ ‫‪.‬‬
‫לקדרה משום דכלעה מאיסור גמור מ"מ אמאי לא עכי׳‬ ‫כקדרה שומן וט' כמ״ש כא׳׳ז ולית פלוגתא כזה אלא‬
‫כיה שלא כמינו כיק דלא מיקח כטול משוס דאין לה‬ ‫שהדשכ״א כש״ל אכל' הדא״ש ס״ל דש' מינים הם‬
‫תקנה דהא לא אתסר אלא משום נכלה ואהח תי' משום‬ ‫ועיק כיש״ש כחולין כפרק ג״ה סימן ל״ש ומ״ש כדוש’‬
‫דכלע איסור הרכה ונ״ט ולכך נאסרה כיון דכלע איסוא‬ ‫הספחס כפירש״י לקדרה כמינו הכחח מהרש״ל דם״ל‬
‫גמור אכל הכא דאין ט אלא משהו שטר כטיל כיק שהוא‬ ‫כא׳א יש לדחיתלמעוטי ירי! ותו לא אשליש להכחח דס״ל‬
‫שלא כמיט אכל כמינו ודאי אסור כיק דמ עי ^ו לשכרן‬ ‫לרש״י ז״ל כיעת הא ‪ f‬ז״ל מהא דאמחק כפרק ג״ה גכי'‬
‫ועיין להג״א כפ״כדע״ז ועיין להרכ שער המלך ז״ל ולפי‬ ‫ההוא זיתא דתרכא דנפללחקולא דכשדא דשיעורו כששים‬
‫‪ .‬י‬ ‫החמוד לק'מ ע״ש •‬ ‫ואי י מק כמינו הוא איך שיין כהו שיעור והא רכא קאמרי‬
‫‪V‬״ ‪ 3‬ג ט ' אמאיקאמר רכ קדרות ישכרו והקשה‬ ‫הילכתא דהוא כמשהו ואף יס״ל ל ^ רכנן כנ״ט כר״י‬
‫הדש שער המלך ז״ל דאמאי ל״ק אמקני'’‬ ‫*‬ ‫»"מ איך פסק[ רש״י כמשהו כרכא כנגד רכינא ושולחו'‬
‫דקדרות של מקדש ישכרו ע״ש • ולחח ה״ל דה״ט משום‬ ‫רכנן דהתם אלא ודאי ס״ל לרש״י ז״ל דמין כשא״מ הוא‬
‫דהוי נ״טכר נ״ט ולכך הסיק מהנילהסיר השומןשעלגכיוי‬ ‫י ‪■, .‬‬ ‫וצ״ע ודוק•‬
‫אך נכי ~י ו ת דהוי נ״ט גדידא ולכך‪,‬לא מהט הסיק‬ ‫כ ד ״ ה אמר רכ וכו' ונטד דקי״ל |וכו'הה'‬
‫להתיר הבלוע אמנם לרב דס״ל דנ״ט כנ״ס אסור אם כן‬ ‫משעכרה עליו ימי הפסח וכו' עכ״ל‬ ‫;‬
‫הסיק דו‪.‬כי חטר מתני להסיר הכלוע כתוכו א״כ אמאי_‬ ‫ר״ל אף דכעלמא אמחנןדהקריות אשורה משום דכלעו'‬
‫ישכרו הקדרות כיק דמהני היסק לאיסור הכלוע ואהא"‬ ‫האיסור מ״מ אינו אלא משום גזירה דכת יומא וט' אכל‬
‫תי' משום דרב כשל חרס קאמר וכו' ו־שה א מאי איתותכ‬ ‫הכא דעכרו עליו ימי הפסח דליכא ‪ p‬גזירה דלא ש^‬
‫רכא‬ ‫׳‬ ‫כ‬
‫ינל‬ ‫י מסכת פסחים פרמ ב‬ ‫אברהם‬
‫ינטד כמאי פליג שמואל ולזה י׳׳ל דלכך לא י)אמד‪-‬רכ■‬ ‫רכא לאחינליה כתנור של חרס וכו' אך לפי האמור ניחא‬
‫כהדיא ‪ p‬דככשונות לומד דטנו כשכירה ולא מהני אף■ '‬ ‫דכית דנועמא הוא משום נ״ט כנ״ט מ׳יש מתכו'מחדח־‬
‫לאחר הפסח אך אם רצה להחזיר ככבשן זה הוי כמו שכור‬ ‫אך לגכי קריית דלית כיה כ״א נ״ט ודאי היחק לא מהני■‬
‫ומהניוהאדלא עכט שמואל תקנה להך• דמזכני כנדן‪■,‬‬ ‫לאיהוד הכלוע דהתורה העידה וכו' אמנם לפי מ״ש‬
‫דמהני אפילו לרכ משוס‪ ,‬דמידי הפסד לא■ יצא 'דכנר‬ ‫לפירש״י ‪"1‬ל דטעמא הוא דמשום מה שעל החרם איע‪.‬‬
‫לאקוקי הככשן לצרפן וכו'וגס אס נתנו שם אפשרשיתכקננ'■■‪,‬‬ ‫מתקנח כ״כ שפיר יש לחלק כין חדה למתכות־‪ -‬״‬
‫דלא גדע מחדש לגמט דמרוכ ’האור ששולט כו מקכקע ‪,‬‬ ‫ת ל ס' כ ד ׳ ה והילכתא וכו׳ עכ״ל ר״ל ואףדהכא‬
‫אכל ודאי כיק דנתט שם שוב לא חייס עליה ומהני‪ -‬כנ״ל ■‬ ‫נמי כסכינים חרוכים כיק דהתירא‬
‫כוונת הדא״ש ז״ל אמנם מפשט השמועה משמע כךכרי^׳‬ ‫‪ b‬ע הגי כהגעלה אכל כודאי כשאי;איסוריןנמילא כ עי‬
‫‪^ -‬‬ ‫התוס' ‪.‬רלא מהגי וכאמור‪V‬‬ ‫ליכון אלא כסכינים _ארוכים כ"נ מדכרי ר״ת גופיה כפ"כ‬
‫‪ 3‬ד ״ ה משעכדנא וכו׳‬ ‫ד ף ל״א ע״א‬ ‫דע״ז דע״ו ע״כ ע״ש אכן הסמ״ג כתכ כדעת דיכ‬
‫רכשהק ‪'p‬משועכד'״■‬ ‫‪, .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שהכיא התיס' שם ע״ש מניין כמהרש״ל ז״ל!‪-‬‬
‫וכו' עכ״ל •וק״הדהוה מצי למימ׳משום מחוקר גוביינא׳‬ ‫‪ m 3‬התורה וכו' חה לא חשיכ יוצא מידי‪ .‬דופיר‬
‫‪......‬‬ ‫במהדש׳יא ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬ ‫וכו׳עכ״ל והיינו דקאמר העידה התורה־ננל'‬
‫‪ S n "’ 3‬ד״ה׳ ■ישראל שהלוה וכו'‪-.‬אינו נטכר את‪.‬ז‬ ‫כלי חיה שאינו יוצא מידי דופיו אך מ״מ אנן לא שדינן‬
‫נהנה ממנה וכו' ועי' כמהדש״ל וכתכ‪-‬‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫לקדרות ע״י ככשונות כיק דחייה עלייהו דילמא פקננק‬
‫מהדש״אוכיק דקי״ל כר׳יש מוכרח לומר משוס דעכרוכו'‪-,‬‬ ‫מיישיק שמא יוציאם קודם שיתלכנו היטכ והיינו דלא ק״ל ‪.‬‬
‫ואינו מוכרח דהא לס' הגאונים שכתב סרא״ש לעילכס!"?{(‬ ‫מהא ראמר רכ יבכרו דאין כוונתם להתשית אלא למאי‪:‬‬
‫דחמזחל ישראל כרשות הגד וחק של גד כרשות‪-‬ישראל>‬ ‫דקאמר התירה העידה וכו' מהא דמצי' לפעמים שיוצא‬
‫אף דאיט עובר עליו אסור כהנאה כדמשמע משמעתין‬ ‫פ״י כבשונות וכו' ולא רמי להך דאמרינן‪.‬כזכחים ונעכיד־‬
‫‪. ■ .‬־ וכ״כ־הר׳׳ןז״לע״ש‪■;•.‬׳^;־‪:;, : ' ■',‬ז‬ ‫וכו' דמשמע לא חיישיק שיוצאים וכו' דהתם כיק דשל־‬
‫?^״ ‪ 3 3‬ד ״ ה ‪ .‬הנעתיך וכו׳ ואע״ס שלא הביע הומן^‬ ‫הקדש הוא לא חייסינן עלייהו ועוד דאין גתרין גזירות‬
‫וכו' עכ״ל •וצ״ל דה״ד לאיסור גכראז‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬ ‫במקדש כ״כ רש״י ןי״ל כמעילה די״א ע״א ע״ש • וכ״ס‬
‫אכל לאיסור ח ‪ p‬כיק ^נסא הוא לא'קנסו אלא‪ :‬למ^‬ ‫‪ra‬־ ‪ f‬ז״לאבל קשה לזה דא״כ כמקד׳אמאי ישכרו הקדרו׳‬
‫שעבר עליו בודאי־אכל למי שעכר עליו מספק לא קנסו‬ ‫כיק דליכאגדרה • ולעד״ן חו היאכוונת‪-‬הרא״שז״ל כמה׳‬
‫סחמך‪.‬שלו כן־משמע מס׳ש רש׳׳י כפי'‪.‬המשנה וז״ל ישר ‪, :4‬‬ ‫שהכיא ראיה לדחות דכרי אכי העזדי ז״ל ועיין להרכ‬
‫‪.‬שהלוה כיק דמטא זמניה וכו‪/‬ע״ש■■‪C‬‬ ‫' ־ י»‬ ‫■‬ ‫תפארת שמואל ז״ל •‬
‫ד ף ל ״ ב ^ ״ א ג ט' אלא ‪ .‬אי אמית לפי דמית‬ ‫ו ר א י ת י להשע״ה ז״ל שכתכ משם ■הרב כר מיי ז״ל‬
‫'^־ ־ ‪.‬־ ־ ‪..........‬־‪. ;-‬־ אמאיתכא עליובתכה ע"כ;‬ ‫דכיק דלאחשיב פרם חדשות לא מהניוכו'‬
‫וכשלמא איאמדינן לפי מדה שפיר דקאמרה סתס־אכ^‪,--‬‬ ‫ודחה אותו הרב ע״ש • ועוד אר תמיה דהא כזכחים‬
‫אי אמ^ לפי דמים והטובה שעשה דקב אכל קב משלם־‬ ‫וכשמעתין אמריק וכ׳״ת ליעכידליה ההקה מכפרם חיית‬
‫אמאי קאמרה סתם ולא זכרה הטוכה ‪. -‬‬ ‫עלה וכו' משמע דאל״ה יוצא מידי דופיו ומוכרח דהוי‬
‫׳ הא מר רי״ה וכו' ס־לל פרנכ״ה וכו' ק״ב האדל^‬ ‫פרם חדשית וכ״כ התוה' כהדיא דאף אי מלי גומרי הוי‬
‫אוקי למתרתקאףכרבנן ומשו׳ןדאין לוקה וננשלם‬ ‫ככלי חדש וי״לדקא ככי ככשוטת דכיון דמיהרר להו‬
‫כיון דהתרו כו משוס לפלוג במזיד גופיה בק התת ללא‬ ‫למקום צריפתן ודאי יצאו מידידופייןאך גכי מליית‪-‬גומדי‬
‫התמ דהא חומש דמיחייכ הוא משוס‪ .‬שוגג הה לא אתי‬ ‫דכיון דאק ידוע לנו אימתי יתלבנו היטב כגומדי אק‬
‫כקאין כזה והש״ה דקאמר משום דילמא חייה וכו' קושטא ־ לאשמועינן וננוד דא״כ אמאי תר תרומה כלל לזתר כגזל‬
‫בחמךשל חבירווכו' וכמ״ש דש״י ז״ל כמדד פטור משום'‬ ‫קאמר דכאמר‪ ,‬אף דכקיאק אין מתי ‪ p‬משום דחייה וכו׳י‬
‫■ז‪..‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫־ מלקות• ‪■-‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫־‪.‬‬ ‫כ״ז לשיטת התוה' והר״ן הךהרא״ש כתב משם התוה' ז״ל‬
‫ר*ס״י ד ״ ה כתנאי לפי מדה או לפי |דמים עכ״ל ־‬ ‫דה״ל דחזדת כבשונות מהני והיינו משום דלא ק״ל לרב‬
‫■ ־ ■־־ ואף אם תאמר דס׳ל■ לפי מדה‪.‬ךה׳׳ת־ ‪,‬‬ ‫דאמר ישכרו משום דס״ל דהוי כמו שכור • ‪■-‬‬
‫דד״ע משום־^רא כתיב את הקדש דאדהיהלקדש למעט ■‬ ‫ו ר א י ת י להדכ קדכן נתנאל ז״ל שהק' מאי מקשה‬
‫תרומת חמך כראכ״י לקמן א״ה משמע לפי דמיסדיזל׳יכ ‪.‬‬ ‫‪ ,‬הש״ס בזבחים וכו' ע״ש ולק״מ דהתם קאי‬ ‫‪.‬‬
‫מאי;מקשה ומה הנאה יש לו כה והא לאו משום ‪ .‬הנאה‪,‬‬ ‫אמתניתין דקתני כלי חרס שיצא נכנס ושוברו מכפרם‬
‫וקרא לאדדיש וקנמי ראכ״יהכי ס״לאן־לפי מ״שהתוס׳‬ ‫דמשמע שטרה ממש וכן אמר רב שם שכרי כ״ח נכלעין‬
‫הא דמקשה וכי מה הנאה וכו'כיק דאסור כהנאה היה‪,‬‬ ‫כמקונלן לכך מקשה ספיר נ ס מ״ש על הר'( ככר כתכתי‬
‫לך למעט יוכו' לא מוכתמיט ושייך לומר דכיון דר״ע לא‬ ‫כזה אמנם דעת הרא״ש כזה לא ידעתי מה׳כא פשיטא‬
‫ליה דלהתוס' דמהר חזרת ככשונות דמהתוה' ז״לכזכחיס ‪ ,‬הביא ‪ p‬הא דדהב״י והקשה לו הכי אפשר לומר דס״ל‬
‫‪,‬‬ ‫י י‬ ‫‪ .....‬ל ־ לפי דמיי‪- .. .‬‬ ‫‪:‬‬ ‫משמע להפך דשם הק' על הקרא דקאמר ישכר וכו' ותי'‬
‫‪ ,T 3‬כרנכ״ה זכו'וסיפא דמתני׳ כהדד בתרומ׳‪,‬וכו‪f‬‬ ‫יייי^עייך לטהרה וכו' ע״ש • ונפי דעת הרא״ש ז״למאי‬
‫לישמועינן כולה מתרתק כחמץ חולין יכו' עכ״ל‬ ‫־‪-‬‬ ‫מקשה דילמא כיון דע״י פרם חדשות הוא נטהר הראשק‬
‫הוא ש טרגם מ ה א דכתכו לעיל כשם־ ר״י כיון דאין לו ‪ ,‬ולרבא דאית ליה ־דוקא כרת ולא מייתה מוכריח לומר‬
‫דמתרתין איירי לפי מדה וכסברת דכנן וה״פרש״י במשנה‪, .‬‬ ‫תקנה חשיב |מננכד משמע שפירו'‪.‬ישכרו הוא ממש גם‬
‫שכתב ח״ל אפילו שגג כחמך ר״ל לא מיבעייא הם הדד‬ ‫ממה שהקשה הש״ס וליעכיד כהו שלא כמינה אחר הפסח‬
‫כחמך דפטור משוס רכ״ה אלא אפי׳שגג וכו' וגסכטשא‬ ‫לא משמע הכי דא"כ מאי מקשה לימא ררכ התירא כא‬
‫אשמועיקרכותא לדבנן דהפילו הדדכחמך־חייכ דליתילן‬ ‫לאשמועינןדאףכפסח נמי חזו ע״י שבירה דהיינו כבשונו'‬
‫■ כדנב׳׳ה ומעתה אזדא לה תמיהת התי״נן יע״ש ‪.‬‬ ‫יוכל לעולם אם משהה אותן אקר הפסח שפיר דמי •‬
‫ע״כ‬ ‫ג‬
‫יגד‬ ‫מסכת פסחים פדר! ב‬ ‫אכרהם‬
‫וכו׳זלפי‪-‬מ״ש ניחא דמאי פירכ׳היא יו נילף מ‪5,‬ן׳ך״‪^,‬ק׳‬ ‫׳ ‪ 'QJ‬דאמר כיו; דאיתיכיה ש"פ אע״ג דלית כיה ־‪.‬‬
‫לא■לקי קדבןמייתיולפי פשט הכיייתא ל״קדכיק דעיקר‬ ‫בית והקשה הרב קהלת יעיקכ דנ״ק לר״ל‬
‫לימודו מק״ו לא שייך לומר נילף מיניה אכל קו' נילףמיט׳‬ ‫דש׳ל ח׳ש אינו אלא מדרכנן היכי מחייב א״ש חומש לכפר■‬
‫‪3‬מ״מ אך נ״ל חה יש לדחות דטינתו נמי דאיצטרק קדא‬ ‫על ח״״ש דאי; איהורו אלא מדרכק ונתעצם כקו' ימת עד‬
‫לומר דלא נילף מהנך משום דהתםלקה י מ א אינו לוקה‬ ‫שהכריח לומר לדעת ר״ל דא״שה״ל בעלמא כר׳יש דה״ל‬
‫וחלוקים הם ולא נילף מיניה אף למלקות וליישב שיטת‬ ‫כ׳ש למכות וכיון דמן התורה אתור כר״ש שפיר מייתי‬
‫התוה' ז״ל צ״ל דמק' למדחי שם כשכוננית ולדעת ר״א‬ ‫חומש ובזה פי' הא דתנן כחלה וכו' אסורים לירי' ומוקי‬
‫■‬ ‫הקפד וכו'ודוחק■‬ ‫לה בירוש' ראיתיה כר״י דס״ל ח״ש אסורמן התורה וכתב‬
‫ב א ׳ ך לחומר'מקט' עכ״לועמ״ש מהדש״א דחומד'‬ ‫סרב ז״ל דכיון דלר״ל צ״ל דא״ש ס״ל כר״ש דכ״ש למכות•‬
‫‪ .‬הוא דמכיא קרבן ואינו מתכפר וכו' והקשה‪.‬‬ ‫א״ב א^א מחני' אף לר״ל כא״ש דאפילו ח״ש אסור ‪ ,‬מן‬
‫משם ‪x‬ם א' דהוא ה ^ ש״ס ערוך בשכועות דקרכן של‬ ‫התוד׳ע״כ ‪ -‬ובעיני יפלא איך מתוקסמתני׳כא״שדלדידיה ;‬
‫שכיננוח העדות מתן לכפיה ולי לק״מ דכווני! הרב אף‬ ‫הא ד־תר התרומה והחלה חייכים עליהם מיתה וחומש‬
‫דמתכפר א״צ להביא מ״ש ממעילה דא״צ לכפרהומעת׳‬ ‫הוא קאי אזר לאוכלן אפי' ח״ש כר״ש דה״ל כ״ש למכות‬
‫לא שייך לומר דקולא הוא משוס דיש לזדוט כפרה אכל‬ ‫רמה צוק־ תו לומרואסודיס לזרים וצריך לדחוק ולומר דאף‬
‫■ ‪:‬‬ ‫מעילה אין לזדונה כפרה ‪-‬‬ ‫ן‬ ‫י‬ ‫כמלקות דתממהידחייב ככ״ש צריך שיהא כו ש״פ ול ‪p‬‬
‫ד ף ל ״ ג ת ו ס ' ל ״ ה אף מעילה וט' ראיתי להרב‬ ‫אתה מתני' לומר דאף דאין כו ש״פ׳אסור לאוכלן וזה לא‬
‫־ רמת שמואל שתי' משו' דכתי'‬ ‫■‬ ‫ייתן ליאמר דודאי‪-‬לא קהי ש"פ אלא אחומשזלא למלקות •‬
‫גכי תרומה וכל זר לא יאכל ט ודרשירכנןכו ולאכמעילה‬ ‫ובעקר הקושייא לר״ל לעד״ן דלק׳׳מ דא״ש ס״ל דעקר‬
‫דאינה ככזית ומעילה כשו!׳פ מיכתי' ונתן ר״ל אס אינו‬ ‫'החיוב על ש״פ והתא חומש לכפר עליו שהוא שיעור שלם‬
‫פ ק לתרומה דכתיב לא יאכל תנהו ענין למעילה והש״ס‬ ‫‪ . .‬ו ‪. .‬‬ ‫ודוק •‬ ‫‪• :‬י‬
‫דאומר לאוכל תרומ׳א״ה אין מקרא יוצא מדי פשוטו עכ״ל‪.‬‬ ‫?‪ Dt‬אי לית כיה‪-‬ש״פ קרן נמילא לישל' ואיאיתיכיהש״פ‬
‫ואחי־ המחילה'לא האירו דכריו דא״כ מנ״ל לגמ' לו' לדכי‬ ‫חומש נמי לישלם ואיכ׳למידקמנ״ל דהאי כריית'‬ ‫י‬
‫ומינה דמעילה ‪x‬זית דילמא ס״ל כרבנן דכו גכי תרומה‬ ‫היא א״שדילמארכנן היא דעיקר אכזיתולכך אי לית כיה‬
‫מ מ ע ט מעילה גס לרכנןלמ״ל כו למעט מעילה ממיתה‬ ‫מית לא לישלס חומ׳משו' דתלוי ככזית ונ*ל דהאימק׳לא‬
‫כיק דדישי כו גכי תרומה למעט מעיל'מכזיתדהוי כשו״פ‬ ‫דע האי כדיית׳דפליגירכנן וא״שאלאק״לדמאהפך ה ^‬
‫היה ס״ד למילף מתדומהדהיא כמיתה כיון דהוייא כט״פ‬ ‫דקי״ל לא מיחייכ־כתשלומין כ״א כש״פדאי לית כיה ■ש"פ‬
‫ילא אתחייב מיתה ג ט תרומה אלא ככיית כמ״ש התוה׳‬ ‫ניתן למחיל' והיינו דקאמר אי לית כיה ש"פ קק נמי לא‬
‫לעיל לקכרת ר"מ‪-‬אך הא ק״לדמאי מקשו ריתוק' דודאי‬ ‫ליחייכואיאית כיה ש״ס אפי'חומש נמי מיחייב דהוי גזל■‬
‫לכ״ע דנהנה במעילה כיק דלא כתיב כיה אכילה שיעדו‬ ‫נמורואהא חיד׳לן כריית׳דלעיל דלרבנן לא מחייב חומש‬
‫רבנן ע ד ט מ ה כשו״פ כמ״ש רפ״י לעיל ולכך אמרו רבנן‬ ‫אלא ככייתולכך אף דאית כיה ש״פלא מחייב חומש ועמך‬
‫לא אמת שוה פרוטה אלא במעילה הוא קאי אהנאה‬ ‫כחידושיע להימכ״ס פיו״ד מהלכות תרומו' ‪ ;X‬פירשתי‬
‫ו ת ק‪-‬‬ ‫י‬ ‫כוונת מ ק ז״ל ע״ש י‪■.‬‬ ‫■‬
‫כ ד ״ ה ומינה וכו' עיין כמהרש׳א ז״ל ולכאורה הוא‬ ‫מעילה וט' נימא היא‬ ‫ת ל״ב ת‪1‬פ' כד״ה‬
‫רף‬
‫היק־ גמרא ערוכה במקכת כת‪-‬תות דס׳י‬ ‫י^‬ ‫הנותנת וכו׳עכ״ל לא זו‬ ‫‪,‬‬
‫ע״כד מק ^ הש״ק לר״י מהך מתני׳דציי־וף את המעיילה‬ ‫התכרא אמת דא״ב תקשה להיפךלמ״ל קרא כשאר מצות‬
‫לזמן מרוכה אפילולג' שנים וכו' ע״ש ולפי דכתמהרש״א‬ ‫למעט מזיר נילף ממעילה ומה מעילה שאינה ככרת אין‬
‫ז״ל ‪ p‬מתני' לא אתיא כר׳ אלא כרכק דלר' לית ליה‬ ‫לזדונה כפיה הנךדבכתן א״דדאין לזדונה כפרה ומוכרח‬
‫צירוף כלל תלפיקמקרומ'ונראה תש"כ לא כתב מהרש״א‬ ‫דא״ל להיפך דכיון דאיסורו חמור צריך כפרר» וא"כ מאי‬
‫ז״ל דר' לית ליה ציתף אלא כאכילה כיקדילפינן מתרומ׳‬ ‫מק׳וצ״ל דכוונתשהיא דכיק דא״להכי והכי איצטריךקדא‬
‫דאכילה כמיתה מינק ילפינן כזיח ובכדי אכילת פרס‬ ‫לגלויי ודכוותא ‪ p‬דמט׳וכן מצאתי ברייתא כת׳יככפיסק'‬
‫דליכא אוקי באתרה כמ״ש התוק' וקיא דתמעול מעל‬ ‫נפש כי תחטא כשגגה ע״ש ועיין מ״ש הרב פני יאושע‬
‫מקילה לח־ש׳אחתתי דהיינו ההנאה כדאמרינן במעילה‬ ‫ונעלם מעיניו כרייתא זו ועיין עוד כקרכן אהיץ ז״ל‬
‫וכיון דהך מתניתק מיידי כאכילה והנאה וקתני ציתף‬ ‫‪.‬‬ ‫ע״ש •‬
‫לזמן מדוכה אף ההנאה לכך מקשה לר' דמודה כהנאה‬ ‫ועוד ד' המכיאין על הזדק יוכיחו וכו' עכ״ל‬ ‫בא״ד‬
‫רדוק־והחה ש הר^ יוהף הכהן מחייקניההוק לזמר כוונת‬ ‫והקשה הרב פנ״י דמה להה שכן הין לוקק‬ ‫‪,‬‬
‫התוס' דלה כמהרש״א ז׳יל דע׳כ לא כתכו דד' לית ליה‬ ‫וגם כנזיר מתכפר כמלקות ו ^ קרכז כדי שתחול עליו‬
‫צירוף אלא גכי מיתה דליכ' למימ' אוקיבאתיא כמו‬
‫‪:‬מו הנאה‬ ‫נזירות תאמר במעילה דמקכפד כמלקית לחודיה ע"כ‬
‫דכיעודה ש״פוהתם דקא בשוגג דליק מיתה אבל כמזיד‬ ‫כוונתו ולק״מ דנילף מינייהו אף דהר מלקות הם קרגן‬
‫דיליף מיתה מתרומה ודאי הוי כקדומה לגמת דכעיק‬ ‫מייתי מילקאלא לקי ודכריהתוס' י״ל הם כרימא עתכה‬
‫כזית וליכא צירוף ומעתה הך מקני' דאיירי בשוגג לענק‬ ‫כת"כ כ ^ פרשת מעילה דאמרינן התם או כלך לךרךזו‬
‫מעילה אתיא כר״מ משוס קרא דקמעול מעל דאיית‬ ‫דמעילה כאשם וד' אשמות כאשם והם ד' אשמית ‪x‬תכו‬
‫בשוגג וזהודקדוק דכיי התוה׳דלא כחכו דקרא דקמ^ל‬ ‫'התוה' ז״ל ומהתימא עליו שלא השגיח כיה ועוד שייף‬
‫מעל ■לרישא אחת^ כמ״ש מהרש’ א ז״‪-‬ל דר»תם איט‬ ‫לומר דלר״א ה־כרדאיתליה דנזיר חיטא ומתכפר כקרכן‬
‫‪.,‬‬ ‫ע ק לכאן ונכק הוא ‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מוכיחי' מי ר דלאשייך לומר שכן אינו לוקה דמיר יוטח‬
‫א ד קשה דמאי מקשו התוה' ז״ל דהא דקאמר ציתף‬ ‫וט׳ודוש׳לו' דהאי תנ׳לית ליה כר״א הקפר ק״ל‪-‬וכזהנמי‬
‫לזמן מדוכה ר‪,‬ק לענין ממון דהא דקתני לג'‬ ‫י‬ ‫ניחא הא דהקשו התוס' למ״ל למיכתב כנזיר נילףמהנך‬
‫שטס ואי אפשר דליכא כ טר דמכפר ליה‪ .‬ומוכיח לומר‬ ‫וכו' ■יהק' דהיאקו' נד־יתא כספרי וכו׳ותי' שק אינו לקה‬
‫דלא‬ ‫‪..‬‬
‫כא‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרק ב‬ ‫'‬ ‫אברהם‬
‫מצות משכת וכו׳ואתיא לדכא ולאכי‪.‬י כדאיתא מש ואפ׳ס‬ ‫דלא מכפר אממונא וא"כ הא דקתני צירף לזמן מדוכה‬
‫פטור במזיד ומחלב ודם ל״ק דנימא מ ה להנן שק הותר‬ ‫הוא לעניןממקכמו פתי' כגמ' דמעילה דח״י ונרא' דוהו‬
‫מכללם אכל מעריות קשה • ולי לק"מ תא״ל היא הנותנת‬ ‫ויוקא למ״ד ידיעת ס' מחלקת ליכא חי' כין איהור לממון‬
‫וכמ״ש התום' לעיל וגבי שכת רצה לת^ כלא״ה אמנ‪6‬‬ ‫חןל־בריהמ"ל‪,‬בפ"ו מהלכית שגגות דין י״ג שכתב דכ״ע‬
‫עדיין יש לדחו׳רלאו פירכאהיאדא״ל פאד»צ‪,;>,‬׳׳ יוכיחו וצ״ל‬ ‫מדיו בהאי צ״לדיפר׳כפי' הד״י הנז'אמנם ראיתי להמש״ל‬
‫ידא הנותנת ואפשי דזה קו' אחרת וכיוני■ ע ל הן ין*ו‬ ‫ז׳ל כפי״ב מהלכות שגגות שכתב דהא דקאמר הש״ס‬
‫משכת יש להשיב כלאו היא הנותנת אבל כשבה קבי ה משאר‬ ‫אממונא לא מכפר הוא קאי אף על האכס ע״ש ואין וה‬
‫מנוח יש לי פירכא אחרת • אן את זה לא ידעתי‬ ‫פשט הסונייא דהול״ל כי מכפר על איהוד לחודיה אכל‬
‫אמאי לא אוקי כרייתא לרבנן דמה לשאר מצית « ־‪-‬ן לא‬ ‫אישורה דחיח כיה ממונ' לא מכפר ועור הויא הך מחני'‬
‫חייב כהן אלא ככזית תאמר כמעילה וכו' ושמא ‪ .‬כעי'‬ ‫ד־תני יוה״ן מכפר על אשמות תלוים התש דלא כר״ע‬
‫לאוקומי אותה ככי ע דהא אף לרבנן דר׳הכי ס״ל ‪-‬ש‪ .‬עי*‬ ‫דס״ל אשם תלוי דמעילה אינו מדפר ואחד ומן מצאתי‬
‫כזית כתרומה וכמ״ש התוה' וה״ה דה"מ לאוקמה כרכ< ץ‬ ‫פכייתית דנ״ו דקאמר כגמרא אף האשם מיקרי ממונא‬
‫דמעילה לא בעינן כזית כאכילת פרס ואף רכנן וא״ש‬ ‫ע׳יש ועמ״ש כחי' להרמב״ם ז״ל כפי״ב מהלכות שגגות‬
‫נמי מלו הפרי הכי אלא משו' דכעי לאוקומה אף כר' ‪■-‬‬ ‫ע״ש ‪.‬‬
‫נתכוון ופו' ר״ת מפרש נמצא שהוא‬ ‫תוס' בד ׳ה‬ ‫ב א ״ ך ורכנןלא פליגי אר' וכו' עכ״ל ועיין כמהי־ש׳א‬
‫מחובר ופו' עכ״ל ולאפוקי מפירש״ו‬ ‫;"לשכתב מדאינטריך כו ש"מ איה ליה דון‬ ‫■‬
‫וראיתי להרב קרבן אהרן שתי' על רש״י דפליני אמודאי‬ ‫מינה ומינה וכו׳ואינו מוכרח דאיצטריך בו לגלויי דהאי‬
‫כפלוגתא דחנאי וכו' ע״ש • ולע״ד לא יושב כלום‬ ‫יקודח דרכי לרישא אחריתי וכוונת דכרי התוה׳ז״ל משום‬
‫דהא רנב״י הכא א־ת ליה כאביי דבכתכוון להתון אף'‬ ‫דאיח להו לרכנן דר' דק מ״ומ כדאמרינן במנחות ע״ש‬
‫דנתכוון להתי אסור ור״ן בכריתות אית ליה רשמואל ודעע‬ ‫חןיהדכר הקשה דמאי מק׳לרכנן דא״ש לימא דס״ל דאוקי‬
‫רש״י דד"! התה הוא רנב״י עיין כניטין דל״א ע״ב ובתום'‬ ‫כאתרא כשאר נהנה ואף י' נמי הכי אית ליה כין אכילה‬
‫י״ל שה ואה נאמר דהכא איירי כנמצא שהוא מחוכר‬ ‫וכין שאד נהנה ליתיה כמיתה וליתיס כשיעור כזית וא״ל‬
‫‪,‬‬ ‫לק"מ •‬ ‫כיון דרכנן דר' אית להו דון מו"מ אף רכ‪:‬ן אחריני נמי‬
‫לאימת וכו' אהמכתא היא וכו‬ ‫^"’ ב‪ 'DW‬בדי׳ה‬ ‫ס׳יל הכי דזהליתא דא״ל דס״ל כרכנן דר״מכפדקשכועת‬
‫עכ״ל וכן ראמרינן כהמצנינב‬ ‫__‬ ‫העדות דאית להו דון מינה ואוקי כאתדה ועוד ק״ל מאי‬
‫דצ”א אי לענין טומאה כעינן כפיצה מדאורייתא•‬ ‫מקשו התוה' דודאי לכ״ע דנהנה כמעילה כיק דלאכתי'‬
‫'‬ ‫הוא •‬ ‫ן‬ ‫ביה אכילה שוערו רכנן עד שיהנה ש״פ כמ״ש רש״י ז״ל‬
‫טיהרה וכו׳■‬ ‫תום׳ בד״ה‬ ‫‪7‬א‬ ‫דף ל״ד‬ ‫נעיל ולכן אמרו רבנן לא אמרו ש’’ פ אלא במעילה וקאי‬
‫מהנאה וצ״ע • וראיתי להיב הימת שמואל ז״ל שתי' לקו'‬
‫וטעמ' שמ־תודיי^‬ ‫_‬
‫וכו' עכ״ל הלשון מנומנם וצ״ל מדאורייתא איכה תרומה‬ ‫התוה' משום דכתיבגכיתממהוכל זד לא יאכל כוודרשי‬
‫ומעשר וכו' חייכי‪ ,‬וכו' אמנם לא ידעתי מנ״ל דאה ורע‬ ‫רבנן בו ולא במעילה דאינה ככזיה וכו' ע״ש • ואחד‬
‫תרומה פטודיס מלקט וש"פ דהא ככלל קצידן הוא ולא‬ ‫המתילה רכה לא האירו דבריו דא"כ מנ״ל להגמ' לומר‬
‫ממעטינן מיניה אלא נוי ולולי דכרהה נר' לומר דכחולין‬ ‫ומינה דמעילה בכיית דילמא ה״ל כרבנן דכו גבי אכילת‬
‫הוא להתחייב במעשר אכל חיומה איט קייב וכ"כ הר״ש‬ ‫תרומה ממעט מעילה והא דלח דדישכוגבי מיתת משוס‬
‫ע״ש •‬ ‫דרריש כו ולא כמעשר כדאיתא ביבמות דפ״ו ע״א גם‬
‫משמע כתרומה שרי לזרים וכו' עכ״ל והר׳ה‬ ‫בא״ד‬ ‫לרבנן למ“ל בו למעט מעילה ממיתה כיון דדרשי כוגבי‬
‫כמסכת בכודיה כתב וז״ל משום דהנן יכו'‬ ‫הכילה למעט מעילה מכיית דהוי כש׳׳פ היכי ס״ד למילף‬
‫אבל כתרומה כמקום שגידולין חולין כנק נ;דולי גידולי'‬ ‫יניתה מתרומה דהא לא מחייג מיתה גבי תדומה אלא ‪.‬‬
‫לא משכחת כהו שום היסוד וכו' ומאי דכ׳ישוה אישור'‬ ‫בכזית כמ״ש התום' לעיל להכרת ד"מ ודוק •‬
‫ר”ל אישור כ״ש דהא בגי־ולים עצמם אף שהן כחולין‬ ‫ריט״י ב ד ״ ה מר כריה דרכינא וכו' בשיכושא‬
‫לכל דכרחית כהו איסור לזרים אן צ״עדודאיככי מעשר‬ ‫איתני וכי' עכ״ל • זכתב הרב קרכן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫וכיכודיש נמיבנידוליגידולים הוו כחולין לכל דפר ומיתרי'‬ ‫אהק ח״ל ולדעתי הין אט צד־כי' לשבש דההנא אמר לא‬
‫אף לזריר כתרומה •‬ ‫א׳יא כשאר מצות שאין חייב מיתה ולא המד על מה וט'‬
‫גידולי נידוליש וכו' ואח׳יכ חזר ונטע איתן‬ ‫כד״ה‬ ‫ומר כ״ד אמר שהוא על שאין מתכוין שאינו חייב כש"מ‬
‫גידולים וכו' עכ״ל לאו דוקא דכיון דחהך‬ ‫אפילו‪.‬מיתה ובמעילס חייכע׳׳ב •ודכייו תמוהים רמעול'‬
‫וחזרו וגדלו ותתכן הוו להו כ' נדנוד‪ ,‬וכן נמי תניא ‪.‬ער‬ ‫לא דכר זה נעלם דאף שאין מתכוין חייב;‪:‬ליו מיתה וגם‬
‫שינוס אן א־שי לומר דוקא גכי כהניס התירו ככה״כ‬ ‫משמע הכי מלשון דרכי דאמד הזיד כמעילה וכן לישנא‬
‫דכיון דאינס אלא משוש מעילה והן מתני' איירי לכהטס‬ ‫דמר כריס דרבינא הכי משמע דאמר תאמר במעילה‬
‫דאי לזרים וכרש' שזרעו כלה קאמד מאי דעתיה דר״י‬ ‫שמעל והוי דומיא דתדומה ‪:‬‬
‫לומד בעינן נידוליש שלישים והא תניאנידולי נידולי׳חולין‬ ‫ג ס ' תאמר במעילה וכו' שאם נתכוון לחתוך ובו'‬
‫לכל דכד וכן משמע מלישנא דמתניתק וכ״ב הראב״ד‬ ‫י ־ ‪ ,‬שמעל וכו' ע"כ• והקשה מהרשייא דנילף מיטה‬
‫ועיין להדמב״ם ז״ל בפיה׳מ ולדעתו צ׳ל דהן מתניתי'‬ ‫ונ ל דאמדינן בפרק כצל גדול מתעסק כעריות וחלכים‬
‫י‘‬ ‫ת*ק היא •‬ ‫חייב שק נהנה ואף תרומה אם מתננסק הוא והלכה ידו‬
‫למה ליה וכו' אחד ש;זדק כלול יש כו היש^‬ ‫כד״ה‬ ‫לתחמה חייב וגדולה מזה אה מאכיל פועליהם משלמין‬
‫הדעח וכו' עב״ל ועיי; מ״ש מהיש״א ודבריו‬ ‫י‬ ‫‪ r a‬וחומש ומשוס נהנה וה*ה מעילה אן הדכד הקשה‬
‫תמוהי׳דא׳׳כ מאי קאמר דניח' דהוי פסול הנוף וכו'ומאי‬ ‫; גילף משחד מצות[דעשה בהן שאין מתכוין ושאין מתעסק‬
‫הטשא דעדיין קשה דכיו; דלא בא השח כדעת אלא‬ ‫פמתכוין וכמתעסק והכי תניא כהדיא כשנת תימרכשאר‬
‫מטומאה‬ ‫יא‬
‫יגד‬ ‫מסכת פסחים פרס ב‬ ‫אברהם‬
‫מטומאה והא קאמי ■אהך טומאה ניפה דהיא טהורה‬
‫שהתיס' י ל ס״ל דכאיסוי דידק לא שייך מה'כ ו ^ד׳‬
‫כקכו משום גזרה וכי' אכל יש״י י ל ס״ל חהו חו מ ^ ם‬ ‫יאפשר לייע‪ .‬קו' דמיידי דלא נורע דננומא אלא אחר‬
‫הזריקה ולא שייך כאן ההח הרעת■‬
‫דאסיו כאיסורא דידהו מה״כ כיון דאיסור דאורייתא לאו‬
‫^ ' ב ג מ ' מכה זריעה נינהו מ״ל וכו׳־וק׳לימא דר״ל‬
‫”’'” ״ אך כאמה קשה ליה יהיי הך מהרי' וכיייתא דגכי‬
‫מיוד דלא כרכנן דס״ל דאיסור חע״א דלהדהו לא אסרי'‬ ‫לטעמיה רהסיח רעתו פסול הגוף הר והד‬ ‫_‬
‫כשנטמאה לא אסיק אדעתיה לשומק וי״לדוקא הכא כיון‬
‫כטכל דאורייתא אלא משום מה"כ גם דכרי 'התוס' ז׳׳ל‬
‫דאיכאתקנהכהסקה הו לא הסיח דעתומהס אכל התם‬
‫אינם מוכרחים לרש”י י״ל שכתב דהחמיר כטכל טפי‬
‫כשנטמאה לא אסיק דעתיה לשוקלן אך קשה אמאי לא‪.‬‬
‫מדמאי ^ ו ם דיש בו היתר לכתחיל' ע״י הוחיל וכו' אכל‬
‫הכיא ממתניהין דפ״ט מתרומות גידולי הקרש חולין‬
‫כטכל ליכא היאיל וני' והיי לתקוני משום דלא[ אמרינו‬
‫הואיל אלא היכא דחזיהשתא לשוס אדסוה״ט דלא נפיק■‬ ‫ופודה אותם אלמא אף דהס חולין עשו מעלה ‪-‬‬
‫כהקדש ש‪..‬א נפדו משוס הואיל וא"כ פריק וכו' וכן כתפו‬ ‫ב ד ״ ה ונתן וכו' אע"פ שהן מחוכ ‪ p‬וכו'‬
‫מן התורה וכו' עכ״ל משמע כהדיא‬ ‫_‬
‫מתוספות י ל כעיייכיז דף ל' ע״ש ועמ״ש בסמוך‬
‫דהאי דרשא דתהא חיותו ככלי הוא מדאורייתא ומכאן‬
‫להרמכ״ן ז״ל ‪.‬‬
‫תשו' מוצחת למה שהקשה מהרש״א כסוטה די״ו על‬
‫ב א ״ ד מי שיש כו איסור חמך אתה יוצא כצ״ל‬ ‫קרמכ״ן מסוגייא זו ועיין להר״ש כפ״ט דמק' פרה מ״ג‬
‫וכמבואר לקמן ככרייתא דהך דרשא דאינד‬
‫מההד אלא משוס חמך לכדי!לא אתיא אלא כרבנן לס״ד‬ ‫■‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬
‫וכמסקנא לא קאי ע״ש •‬ ‫■ ■‬ ‫ריס׳׳י ב ד” ה אף אנן נמי תנינא וכו' ואפילו‬
‫כ ד ״ ה אוסר וט' וי"מ למנחות וכו' עכ״ל ר״ל ד או‬
‫כקדושת פה וכו' והקשה מהרש״א‬
‫מהיכא מייתי ראיה דאס קדושתו ככלי אף קדשו כפה‬
‫לפסח הא אמר דיוצא כו י”ח וא״כ היכיקאע'‬ ‫_‬
‫עכוד כהו מעילה דהא מי חטאת אין כו קדושת כלי ע״כ‬
‫דחיסד ולכך קחמר דהוא לענין מנחות משום דנילושו‬
‫כוונתו ועיין כחק נתן ‪.‬‬
‫בפושרין דכיון דטכעם ממהר להחמיץ •‬ ‫^‬
‫ב ר ׳ ה ה״ג דאי כתרומה עכ״ל ועיין מ״ש מהרש״א‬
‫‪ D J‬והא הכא וכו' ר”ל ואף דאית לן נפש לרבויי נילף‪-‬‬
‫מיניה דלאו הא כהא תליא דהקש אהני לשאר‬ ‫ולא ידעתי מה תיקן כיה דהא ר״י איתליה‬
‫דכרים דלאו להכיהוא דאתא והא דלא הקשה לו ממתני'‬ ‫חיישינן לת־להולכתחיל׳אסור ליייך יעיד אזאפש׳דהוא‬
‫לכתחילה כ*ון דחמר טמאים ואס כוונת הרכ לומרדרישא‬
‫ככר כתב מהרש׳יא ז״ל דאה״נ דאין חייכין ע"ח| כמן‬
‫לד״ש וכו' • ולא ידעתי איך הונח לו כזה דהא ודאי ננתני'‬ ‫לכתחילה ניי‪ 1‬ילי=א י>^ה וסיפא דיעכד א"כ מסיפא‬
‫דקתני דורכן הוא דיעכד נלמוד לרישא הוא דיעכד‬
‫אתיא אף לרכנן דס״ל איסור חע״א ומטעמא דמה״ב‬
‫והא דאיצעריך קרא לר״ש כבר הקשו התוס'כריש לולב‬ ‫ולעולם חיישינן לתקלה והכי משמע מלישנא דהקדישן‬
‫הגזול ע״ש הן אמת דהרמכ״ן כמלחמות ז״ל ס״ל דהאו‬
‫ננתניתין לא אתיא אלא כר״ש וכמו שיתבאר לקמן כע״ה‬ ‫ג מ ' דאמר יןדא לא תאכל עליו‬ ‫לף‬
‫אמנם להכרת התיס' שכתבו לעיל דמה׳יב דרבנן לק״ע‬ ‫חמך וכו' דכריס הכאין לירי‬
‫דהא^ננדאודייתא יוצא כואף לסברת התיס' ז״לדסופה‬ ‫חימק וכו' וכתב מהרש׳יא י״ל ולעיל ה״ה דהומ״ל הך‬
‫היקישח דהנא ומיה הקשה לר״ש עיש ■ ולא הכינותיו‬
‫דמה'כ דתיי ייתא מ"מ ל׳׳ד להך דר״ל דמחלנת גוף העיס'‬
‫דהתס מקרא דעליו הייליף כמ״ש התיס' יי׳ל שם וכ״כ‬
‫אין יוצח כו ולכך לא הקשו אלא מהך דהמחהואכל ‪P‬‬
‫כפרק ע"פ דק״כ כ־״ה רכ אחא וי״ל מה נפק״ל מעליו‬
‫דמהני אין איסור אלא מחמת עבירה ולא מחמת גון<‬
‫וכו׳דעליו מייתר וכו' והרנו דק״למיהו תימא וכו׳דלדכרי‬
‫העיסה יהק שפיר חייבים ע׳יח כרת • ■‬
‫מהרש״א י״ל לא תקשה מידי כיה דהך סוגיה עדיין לא‬
‫^ ' ב ‪ ’”2 ^1‬ב ד ״ ה |דמאי וכו'ואמרי'לקמן מי‬
‫ס״ד הךהקישא דר״ל ולכךקאמר לר״יאתא כערש לטמא‬
‫שאיסורו משום כ״ת חמץ‬ ‫ודקי רחיק^ חכל הכא דקאמר דכערכ לקוכעו חוכה‬
‫לכדו עכ״ל הוא לה״ד דרכינא דהךדרשא אתי אף כרכנן‬
‫מלקי היקישא לר״י לדכריס הכחים לידי חימק וכ"כ לרכ‬
‫א"כ אסמכתא דרבנן הוא דאסמכוה אקרא אמנם לסך‬
‫‪.‬‬ ‫אחא ודוק ‪-‬‬
‫דרשא דר״ש לא‪ ,‬חתיא כלל כיק דאיקור דרבנן הוא חייל‬
‫‪ QJlf‬חליח תודה וריףקי נזיר עיק להתיו״ט כמסכת‬
‫י■‬ ‫עליה אישור חמץ •‬ ‫^‬
‫חלה מ׳ש כיה והרכ ל"מ ז״ל כפי' המשניות ז״ל‬
‫‪ D1JH‬ב ד ‪ H‬ומי פירות וכי'אכל לאואית כיהוט*‬ ‫כי!כ דהתנא נחית למינק' כתרריהו דכרדסמיך ליה מצות‬
‫נ״ל כיו; דהוי■ נוקשה הוי כלאו למ׳ר‬
‫ראורייתה ולכך גכי נזיר דלא כתיכ מצית אלאגכירקידףס‬
‫לקננן דנוקשה כלאו אמנם לר״י דלית כיה לאו ה״נ הכא‪-‬‬
‫ולכך נקט חלית כתודה משום דלא כעי למינקט כמיר‬
‫והא דקאמר אין חייבים ע״חכרת אכל יש כו איסודלמר‬
‫‪•,‬‬ ‫^ אלא חד ועיין להשע״ה ז״ל •‬
‫כ מ‪1‬ית ליה ולמר כ־אית ליה וקכתכו התוס׳ז״לכמנחו׳‬
‫דנ ה ע ש דהא חכמים דס״ל דהוי נוקשה וכעי שיעוד‬ ‫ר ש ״י ב ד " ה והכהניס כחלה וכי' לא תאכל וכו'‬
‫יצא זה וכו' עכ״ל■ אכל מטעמא‬
‫היא ד ל ‪ /‬י ע ל עירוכו כלא כלום וכ״ש נוקשה למ״ד אלא׳‬
‫דשלכס כדאמרינן לקמן דל״ח לא מיפסל דרש׳׳יז״ליאזיל‬
‫שהתוס' ז׳ג כעי לאלומי סברא דהשתא דהר טקשהיייש‬
‫לשיטתיה דפי' כסוכה גכי אתרוג תרומה דשפיר מיקרי‬
‫כו לאו למ ד וניחת השהא לסברתם דסכרי' דנוקשה און‬
‫כה שלכם ויוצא כה ישיאל ולכך איצטריך להך טעמא אן‬
‫‪ .‬כו לאו ועיה להרס ק־כן נתנאל ו״ל ‪• .‬‬ ‫קשה דאמאי לאפי׳מטעמא דמה׳־כ כדפי'לקמן ואפשר‬
‫כ א ד ^משמעדשרי לגמריוט'וקשה דילמא׳ה׳ג‬
‫י ס ל דאי אף אסור דאורייתא פסול מדכריהם משוסמה״כ‬
‫לרש״י ז״ל דאתי כר״ע דליל דמי פירותיאין‬
‫וכמ״ש ההיס' כסוכה ד׳יט ע״א לא החמית אף איסור‬
‫מחמיצק ולכך קאמר דלישתי לכתחילה ■וכו' וא׳ל' דהוי‬
‫דכייהס כטכול מדרבנן כ־אוקיכגמ' וכן מתכאר מדכרי‬
‫פליגתא דחכיי ורכא כפלוגתא דתנאי ח״א דאכיי הו>‪4‬‬
‫^תיס י ל לקמן דקי״ד ע״כ כד״ה אכלן וכו' ע״ש אלא‬
‫ס״ל דמים גמורים יש כחכיי‪.‬ם ולכך‪ .‬חידש לו רכא דמן‬
‫כ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫'‬ ‫פירחן‬
‫כב‬ ‫מסכת פסחים פרק ב‬ ‫אברהם‬
‫דהחמירו כמרור כודאי טכל הוא משוס דאיתקוש למצנן‬ ‫‪#‬ירולז‪ .‬מממיצץ וכ״נ כדא״ש כשמעקין ע״ש והיינו משוס‬
‫י!כמ ש החוש' שם וא"כ למה החמירו כדמאי יותר ממצה‬ ‫דניכא למינועי כיה דאינס מיפירו׳והתידקאמ׳טיפירו'‬
‫וכן מכואר שם כתוה׳ז״ל דמצה נמי דוקא דיעכד ו ע מ‬ ‫מנהו שיגיה דלישנא הוא ככ” מ וכמ׳ש כשמעתין ועוד‬
‫לקמן דע״ל וצ״ע ‪ -‬וכן כתב יש״י ז״ל כד״ה ^ול'‬ ‫דס״ל להאולדודאי ר"מ לאו לפלוני איזאדאדרכא לסיועי‬
‫־‪.‬‬ ‫ע״ש •‬ ‫לסכמיסאתאדהיכאראיכא זייזוק ש״דללוש אפי׳לכתיזילה‬
‫ב א ״ ד מ״מ עדיין לא מיפקי ליה עכ״ל והך דע׳‪:‬‬ ‫מדמשמע מלישנא דכרייקא וכן פ ס־ הראכ״ד ז״ל ועוד‬
‫כ״מדמתי ‪ p‬כזה אף לכתחילה להומכוס■‬ ‫ו׳אף דנימא דפליג אשכמים מ"מ מודה דכעי' שיעור וכן■‬
‫דהקם לתו לתוכלה כאמת קאי אלא דחשכיכן ליה ראייה‬ ‫כר!כ הרא״ש ז״ל כפרק א״ע ע״ש וכן מוכרח אף לרש״י‬
‫א‪,‬יו דאל״ב יהא מו‪-‬תי לאכול תרומ׳עלןידי דא"כ מתשיל•‬ ‫‪'1‬ל דאל״כ מאי מקשה לקמן מכך ר"פ ער שהוצרך לומר‬
‫והדר מפריש מינה וכר' מנוד התם לאו משוס מצוה הכא׳ז‬ ‫דהוי לענין כית דילמה כר״נג ס״ל דאין מחמצין אלא‬
‫כננכירה כוא דאף דאין מערכין אלא לדכר מציה מ"מ‪.‬‬ ‫ודאי אף לרלי ז״ל הכייא ליה דר״מ מרדה כזס‬
‫לחו איהו גופיס מצוה ועוד דמצוה דרכנן הוא ועיין‪.‬‬ ‫וכאמור •‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫להימכ״ן ז״ל כש' המלחמות כייס לולב הגזול שכתע‬ ‫ם א ^ ד שאור דר״י לר׳׳י דפסול למנחות וכו' עכ״ל‬
‫כס״ד גכי תרומה של רמאי דרבנן מכשירין אף לכחחיל׳ז‬ ‫כמכואד התם ממצה תהיה וכו' והקשה‬
‫מטעמא דא״כמפקר הא כטכל לכתחילה אהוד כדיעכד■‬ ‫הפי־״ח ז׳ל דהא פתוס' ס״ל דנוקשה אינו הלא מדרכנן‬
‫כשי ע״ש וצ׳ל כהי' קמא אלא דכאמק אין צריכין לזה‬ ‫וא"כ היכי םי ‪ 7‬לומדדקרא קאי על איסור דרכנןוהמ״ק‬
‫וודאי דע׳׳ס וצ״ל דרבנן מכשירק מטעמא וכו׳ה״דכטכל‬ ‫סימן תס״ג תי ק דכוונק קושיית' מאי מקשה סגמ' דילמא‬
‫וכו' דאה לא קאמאי איצטריך למימר כתר הכי דאפליגד‬ ‫רי״ה ס״ל כמקני'דא״ע דח״נ כלאו ע״כ ואינו מוכרח‬
‫כדמאי לדכותא לכ״ש והא אף לרכנן נמי איכא רכור‪ 5,‬ן‬ ‫דכעי לאוקומי רי״ה כהילכתא דהוא כסתמא כתדא‬
‫דהתם לכתחילה והכא דיעכד ועוד דמ״ש טכל מדמאי־■‬ ‫כמ ש הפוסקים ועוד ד־׳׳כ פה הוצרכו לומר הא דר״י‬
‫דהתס נמי משום הואיל הוא ובידו לסלק הכהן וכמ״ש־‬ ‫לד^י דפסול למנחות כיון יהתמא כר״מ ולדידיה שאור‬
‫הר״ן ז״ל שם אלא ודאי רחף דמאי נמי לא נפיקלרב^‬ ‫דר י הוי כ‪-‬הו למנחות אלא ודאי משום דחששו לומר‬
‫■‬ ‫אלא דיעכד ‪-‬‬ ‫דאוקומיה רי״ה כהילכתת דהוא ר״י ולכך כתכ ראף שאור'‬
‫‪ 'QJI‬הבל לח כטכל פשיטא וכו' וכתכ הרמכ״ן ז׳ל‬ ‫רד י פסו‪, ,‬מנחות וכי^ ואמאי לא אוקי כיותיה ועוד ק״ל‬
‫כס' המלחמות כ פי־ קמא גכי הא דה״ר גידל‬ ‫דאף דשאור דר״י פסול למנתית מ״מ אינו אלא איסור‬
‫גכי ולא כטבל פשיטא יז״ל והא לאו פשיטה הוא אלא‬ ‫הכא מכ ״ עשה והתם איידי ללאו דלא תעשה חמן ולכך‬
‫כפלוגקא הוא ודלאכהילכתא הוא אלא'משוס דרישא וכו'‬ ‫אוצעדק־^לאוקומי כטכלה כמיס וכי' ועק׳׳ל מהח דכתבו‬
‫ע"כ ולה ידעתי דמנ״ל האי פכרא דלדבנןלא נפיק כטבל‬ ‫התוה' ז_"ל לקמן כד״ה מאן תנא ח״ל ואומד ר״י דחיכא‬
‫ולא אמרינן מה״ב דאיהו גופיה מסיק בפרק לולב הגזול‬ ‫שום קרה דמדכינן מיניה ת"נ ע"כ • ודכריהס תמוהים‬
‫דפסול אף כי״ט כ׳מה״ט ומעיקרא נמידפריך גבי דמאי־‬ ‫דכהדיא קהמר דהוי כלאוגכי הך דלרכות מנחת נסכים‬
‫הה לא חזי ליה היא משוס מה"כ ועוד דא"כ מאי מקרך‬ ‫משום דמגכלה כמיס דהוי ח״נועודדכיון דכלהמנחות‬
‫הגמדא כטבל מדרבנן והא ליכא טעמא דחק החע״א‬ ‫יש כהם שמן ומים ומיהי קרא לחימון ודאי אנוקשא‬
‫דכיק דהוא דרכנן ‪!-‬ירהיתי להשע״ה ז״ל כהלכוק!תו׳׳מ‬ ‫ממ‪t‬י■‪v‬יר וא״ל משוס דשמן מועע לא הוי נוקשה דהא‬
‫שהקשה כן ע״ס • ולעד״ן דס״ל להדמכ״ן ז״ל כמ״ש‬ ‫איכא מויבכת דפסול למצה משום עשייה ועליה דידיה‬
‫החוש׳ ז״ל לקמן ^י״ד דאינואלה משום גוירה וכו' ע״ש‬ ‫אזהר■ רחמנא ־ אתי על ‪ P‬נימה ית־י מיני נוקשה‬
‫ולקו' א' י״ל כמ״ש הריטב״א ז׳ל כהונה דף ל' ע' כ‬ ‫הוו יכסך נוקשה דשמעתק יקהמי כלאו מודו כ״ע‬
‫גכי סוכה גזולה וז״ל דלא אמריקמה״כ אלאכדכר שהוא‬ ‫משוס דסיי לאכילה ילא פליגי הנך תנאי אצא בשאור‬
‫כא לדצוק אכל כסוגה שאין כה רצוי לינא משום מה"כ'‬ ‫וכיוצא דלא חיי לאכילה ועליה קהמיי החק' זי״ל לקמן■‬
‫ע״כ ודכווקא נמי גכי מצה דאין כה רצוי ואף דהרכז״ל‬ ‫דאיכא שום יבוי וכו' והיינו יק״ל הנא יאי מי פייות‬
‫דחה זה מירושלמי ע״ש כיון דהש״ה דיל! לא נקיט הכא‬ ‫לחודייהו הוי נוקשה דהוי כלאו לכ״ע א“ כ אמאי איצטרי'‬
‫ה׳ט משמע דלא ס״ל הכי • וכ"כ הרב גופיה דל״ה‬ ‫לאוקומה כמיס וא״ל משוס דלא היי חמן למנחות אלא‬
‫גכי מי כתי' מצוקכם ע״ששכתב חי' החד דכאכילה אין‬ ‫ממן דסייכ עליו כית דהיינו כמים לדעת יש״י דהא‬
‫כה מצוה הבאה כעבירה ומסיק דחף כטכל יתיומה נמו'‬ ‫אפילו שאור די״י פסול וא״כ מיניה דתמק דקרא אף‬
‫ע״ש • ולע' ד לא יכולתי להולמן כיון דהעכירה היא‬ ‫יוקשה היאויה לאכילה קחי דהוא כלאו לכ״ע וכאמת‬
‫הנאה דאייתיתי' לירי עכירה‬ ‫הנאת גרונו אשתכח‬ ‫להוה ליה להכיא משאור דר"מ■ דקאמ' כר‪v‬דיא דהוי‬
‫קא נפיק ממצה וכהדדי קאתו ולא דמי לעבירה דגזל‬ ‫פכלנ חמץ דמנחוק אלא לאלומי ראייתם דאף שאור דד״י‬
‫דמכי לעסיה היי שלו וד»מ‪5‬וה אתיאאח״ב בהנאת גרוע‬ ‫פסול וכו'‪.‬אלא דלפ״ו הוו דכדי התיס' סתדאי נינהו דכפ'‬
‫כלי שוס עכירה• והעיקר דהאדמסיק כטפל ותרומה וכו׳‬ ‫כל הכשר דנ״ה כתכו דהך דר״לככלל נוקשה דפלעי כהו‬
‫הוא לענק דמיקרי לכס ולא לענק מה״ב ע״ש ואין להק*‬ ‫תנאי וכמש״ל■‬ ‫• __‬
‫מהא דאמריק ‪3‬פ' הגתל עצים הרי שגזל עצים וכו' אין‬ ‫תשיב ליה ונו' ר׳יל שם ככרייתאדמ׳״ג ו־חמ'‬
‫זה מכרך אלא מנאן והיינו משוס מה׳יב כמבואר שם‬ ‫כגמרא דאלו נוקשה כעיניה לא קאמר ע״ש‬ ‫י׳ ‪:‬‬
‫דהקם הברכה ר\א קודם אכילה אקזה מברך וכו' כיון‘‬ ‫ועיין כמהרש״ל ז׳ל ־‬ ‫־ ׳■‬
‫שתחילה כאיסור •אכל קשה לתי' ח׳דהאהכא אינו דצוז׳‬ ‫כ ד ׳ ה יוצאין כדמאי וכו' _מסופק ר״י וכו' הואיל‬
‫ואפילו הכי המרינן מה״ב ונראה דיקא התם לענץ‬ ‫_ _ ושדי לעניים ופו' עכ״ל והש״ה דקאמר ‪P‬‬
‫כרכה אכל לענק קיום המטה שפיר אמרי׳דיצא דהברכוע‬ ‫גוננמא הואאגכ הנך דיכתי וכה״גפתכו כפרק ב״מע״ש‬
‫׳‬ ‫אק מעככק וכ״כהרמנ״ןז״ל שם•‬ ‫אמנם מהא דאמלינן לקמן דקי׳יד גכי אכלן דמאי‬
‫ו?טד ■‬ ‫‪3‬משמע דיעכד ניאק דאף מצה דוקא דיעכד דה^‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים ברס ב‬ ‫אברהם‬
‫ולא כאחרת ואף דדרשינן מיניה למעוטי נכלת כהמש'‬ ‫נ״ל דהרמנ״ן ו״ל לשיטתו א‪1‬יל ‪p p 3 3PX‬‬ ‫ועוד‬
‫כדאמרינן כנדה דמ״ב ע״ש מ"מ תיתי ש"מ והש״ס‬ ‫לה״ג דיונת כאתרוג של טבל ויזיינו משו׳דכידו‬
‫דמק' מלשון הברייתא דקתני יצא יה שאין איסורו וב^‬ ‫לסלק הכהן וחזי ליה אף כאכילה דהא כעי' יש כו סתר‬
‫■‬ ‫דמשמע משום דאין איסורו וכו' ‪-‬‬ ‫אכילה ע״ש וא"כ ה״נ כיון דעומד לכך וכעינן לתקוני‬
‫א"כ מה תלמוד לומד לחם עוני פרט לעיסה‬ ‫אמרי' הואיל ויש כו התל לכתחילה הכא כדיעכד נפיק‬
‫שנילושה וכו' • וקשה לפי מאי דמסיק הש״ס'‬ ‫*כמ״שרש׳יי גכידמאי ומעתה אפ״ל גכי שאר עכירו׳כגון‬
‫דפליגי דיש אס למקרא דרי״ה מוקי'למקרא פרט למע׳׳ס‬ ‫קד ש וכיוצא כהסכיון דאינו כמוכרח הוא שיפדה אותו לא‬
‫ור״ע מוקי למקרא כשמואל וכו' א״כ מאי דדריש רי״ס‬ ‫אמרי'הואיל וחין יוצא כו אף לרבנן משום מה"‪ 3‬ולא דמי‬
‫לעוני הוא מהמקרא והא דקאמר א"כ מה תלמוד לומר‬ ‫‪ ,‬לדמאי משוש דהתס חומדא דרבנן הוא דרוב עמי ה אק‬
‫הוא קאי למקרא היכי מ ת ק לזה פרט לעיסה דהןדרשא‬ ‫מעשרי; וכמ״ש רש״יולכך אמרינן הואיל אף דאינו כמוכרח‬
‫נמי אף לרי״ה ממסורת דהיכא דלא מכחשי כ״ע מודי‬ ‫לעשות והא ראמרינן דאין מזמני' על הטבל התם כיון‬
‫דדרשינן תרוייסו כמ״ש השוס׳ ז״ל כסוכה וכסנהדרין ע״ש‬ ‫דאיט ראוי לברכה אין תזמנין דאין מחוייב כברכה כלל‬
‫וראיתי להריטכ״א ז״ל כחי' לקידושין דח״י שכתב דד״ע‬ ‫וכמושפסק הרמכ״ס ז״ל • אכל קשה דאמאי אין מערכק‬
‫דדריש ככשחים לאו משום מסורת אלא משוס דהן עוני‬ ‫כטבל ונראה דלא אמרינן הכי אלא דוקא מעבד אכל‬
‫הוא לשו; עניות רבעי' מצה של עניות ואף המקרא נמי'‬ ‫סתם לכתחילה הוא ולא דמי לנזיר דמתיר לכתחילה‬
‫להבי מידרש ע״ש וניחא סשתאהן קושיין • אכל לפי דרכו‬ ‫להומכוס ע״י הואיל דהתם מט לאתשולי עליה לשתותו‬
‫צ״ל הא דקאמר עני הוא כלפי הן דרשא דריה״ג דלא‬ ‫כשבת וכמ״ש התוש' שם אמנם הן קו' דאין מערכין‬
‫אתיא אלא אם נאמר עוני כתי' אכלהכא כיון דעני כתי'‬ ‫כטבל בחכו החוש' שם דלא אמדינן אלא היכא דחזי השתא‬
‫לא שיין הן דרשאכעני אן להן דרשא דר״ע שפיר אתיא‬ ‫לשוס ארם והביאו ראיה מהא דאין מערכין כהקדשות‬
‫אף למקרא ולמסורת ולפי שיקשה אף דאינה סותתן'‬ ‫ע׳יש ולרעת הרמב״ן ז״ל אין ראיה מהקדש וכמ״ש או‬
‫המקרא מ״מ למ״ל הקריאה כלל לכן בא לומר דאתא נמי'‬ ‫אפשר דש״ל כמ״ש התוה' לקמן דמ״ו כד״ה הואיל הילג•‪),‬‬
‫כשמואל אמנם לדעת התוה' לא יתכן זה אכן נ״ל דכודאי‬ ‫לא אמרינן הואיל גבי הקרש משום דכתי' לה' וכו׳ע״ש'•‬
‫הן דישאדשמואל לאו מעיקר הדרשא אלא משום דקריא'‬ ‫הרי ברור יש״ל ני ע ת הרמב״ן ז״ל דחף דהיכא דלא חזי‬
‫לאו לחנם נכתב והיינו דקאמר רי״ה פרט למע״ב דאינו‬ ‫לשום אדם כטבל אמיינן הואיל אלא משום דכתיב לה'‬
‫נאכל באנינות וכו' דהוא מעיקר הדרשה דכא למענז‬ ‫וכו׳ וצ״ל הן דאין מערכין כטבל משום לכתחילה הוא‬
‫וכו' ולכן קאמר ליה ר״ע דמצות מצות ריבה ולכאורה‬ ‫וכאמור •‬ ‫■‬
‫הוא יתר כיון דאית ליה רישא דשמואלאמנסלפי האמורי‬ ‫כטכל טבול מדרבנן והיינו משום מה״ב כדפי'‬
‫ניחא דהן ודאי לאו מעיקר הדרשה וכיק רסוא ס״ל‬ ‫רש״י ז״ל והא דאמרינן לקמן דמ״ח דכאים‬
‫בעלמא דיש אס למקרא לכןאיצטרין הכא לומר משום‬ ‫כסכיס מן המו־צה ולא אמרינן מה״ב היינו משו׳דכשע'‬
‫דמצות ריבה לא אזלינן כתי המקרא וניחא נמי מה‬ ‫עשיית המצוה דהיינו ניסוך נסתלקה העבידה שהוא‬
‫שהקשה הריטכ״א ז״ל ע״ש והיינו דקאמרא׳יכ מה תלמוד‬ ‫המוקצה אבל הכא כהרי הדדי קאתו • ועור דוקא התם‬
‫לומר וכו' עיין למהרש״א ו״ל כספר יכין שמועה ז״ל‬ ‫דגופו עבירה דאישורא הוא דרכיע עליה וכה״ג מחלק‬
‫שנתקשה כזה שדבריו תמוהים גם מ״ש דרי׳יה לית ליה'‬ ‫כירושלמי כפרק האורג גכי הקורע בחמתו ע״ש ועיין‬
‫כן רישא דר״ע לא ראה מ׳יש התום' ז״ל דהיכא דלא‬ ‫כתוש' דסונה רף ל' ב־״ה משום •‬
‫מכחשי אהדדי כ״ע מודו •‬ ‫ר*ט''י כ ד ״ ה טבול מדרכנן וכו' משוס מה״ב וכו'‬
‫ע נ ‪ £‬פי ט לעיסה שנילושה כיין ושמן ודבש קשה דהא'‬ ‫עכ״ל • כתב מהרשייא דכיון דאינו‬ ‫■‬
‫אמדנן כירושלמי כפ׳׳כ דחלה דר״ע ס״ל דאינה‬ ‫אלא מררכנן לאמצילמימר מי שאישורו וכו' וככר כתבנו‬
‫חייכת כחלה שוס דאין מחכרין ומה׳יט ס״לראסנגעט׳׳י'‬ ‫ראשמכתא בעלמא הוא ועוד אף דא״ל‪ .‬דהוא דרשה‬
‫כמקצת'לא פסיל אלאמגעו ע״ש וכיון דאינו מצריף לחיוב‬ ‫גמורה מ"מ כיון דמדרבנן אית כיס איסורא ממעט‬
‫החל' אינו מציף לחיוב כזית ונרא' דהכא מיירי כתערוב' מים‬ ‫שיפר מקרא וכ"כ רש׳יי ז״ל לקמן די׳ל ע"‪ 3‬ד״ה אף מע״ב‬
‫אף ר״ע מודה כחלה וכמ״ש הטור י״ד הימן שפ״ט ע׳ ה‬ ‫וכו' ע׳יש • וכן כתבו החושפות ז״ל לעיל דכ״ט כד״ה‬
‫וכהכי נמי ל״ק דאמאי איצטרין לחם עוני ק״ל מקרא‬
‫דושמראס דכעינן שיהא משומר מחמן ומי פירק אין‬ ‫! ה ל״ל ע ״ א ג ם ' מידי כלבד כתי' ומכאן ק״ל‬
‫מחמינין וכשלמא לדעת רש״י ז״ל ל״ק דמ״מ הוי ח״נ אלא‬ ‫עמ״ש הר״ש ז״לכפרקא'‬ ‫■‬
‫לפי' התוס׳לעיל קשה • ואף לפי דעתהתוס' ז״ל דהוי נדב‬ ‫דלמ״ד איסור חע״א ידרוש הכי מי שאישורו משוס כ״ת‬
‫ואינו אלא מדרבנן מ"מ כיון יהוי חמן דרבנן ממעטינן‬ ‫גכילה לחודיה וכו׳ ומידי כלבד כתיב וראיתי להתוש׳ז״ל ‪,‬‬
‫שפיר מקרא וכמ״ש לעיל לדננת דש״י ז״ל ע״ש ועיין‬ ‫כזכחים דכ״ז ע״א שכתכו דהיכא דאיכא ייתורה לא‬
‫להתוס' לקמןדל״ו ע"כ ועי״ל דככר כהכתי לעיל דסתוס'‬ ‫אמרינן הכי ע״ש והכא נמי ליכא יתורא דאמרינן כזבחי'‬
‫מודו דהוא כלאו ולא■ דמי לחמן נוקשה דשאור דאק בר‬ ‫ד״ע דאיצטרין נבילה לומר דבעי' כזית ע״ש וג״כ קשה‬
‫׳‬ ‫אלא אישור דרבנן ע׳׳ש •‬ ‫רמאי מקשה הש״ש כחולין דף ק' ע"כ מהן ברייתא‬
‫יצ‪ 1‬ם והתניא אין לשין וכו'• ק׳׳ק מאי קארי לה כודאי‬ ‫ק תני מי שאיסורו לר״י דש״ל איסור חע״א ע״ש ובדוחק‬
‫הא דקאמר ר״ע לשתי הוא כשאר ימים • ועוד‬ ‫יש ליישב דסר״ש ז' ל גדיש מימ כלבד נאמרר״ל כברייתא‬
‫אמאי הוצק להביא ראיר‪ :‬לזה מי‪-‬דיכ״ל • וי״ל משום‬ ‫אכל אקרא דחיק ומוקי ליה ולכך התם כחולין מק'ליה‬
‫דס״ד הא דקאמר ר״ע פרגי הוא אפילו לשאר ימים‬ ‫שפיר דלא קתני כלבד אן את זה לא יתכן דחמרי' לעיל‬
‫דכקרא כתיב שכעת ימים מצות תאכלו לחם עוני והיינו‬ ‫מידי ואין דכר אחר כתיב דחף על הקרא קאמר ולא‬
‫משום דמחמק ולכן הקשה לומי״ע דקאיכפסחואפ״ה‬ ‫‪ .‬אמרינן דחיק וכו' ונראה דוקא התם משוס דאיח ליה‬
‫קאמר דלש עישק כשמן ודכש ואהא חקש לן דר״ע נ*י‬ ‫מיעוטא לטמאה כה משמע שיש ‪3‬ו הן אישורא לקוד‬
‫לא‬ ‫ד‬
‫כג‬ ‫בסבת‪ .‬פסחים 'פרה כ‬ ‫‘אברהם‬
‫‪p‬ריחה עוק־־• ■ ■ ■ ■ ■!־־ז׳‬ ‫■ לא קאמי אלא כי״ט א' ונועמא ■משה ■חובה‪T‬לחו■שפי'‬
‫‪ T K 3‬דהתס סמכי' אקרא כצ״ל והיינו משוס דאיכא;■‬ ‫>ש״י ז״ל ולזה הול^ להביא דאיה מדריכ״ל־ז־כשאד י מ ה‬
‫‪-‬־ ”‬ ‫‪■-‬‬ ‫גלוי כקרא ‪.‬‬ ‫ליבא משוס חימק היפך דעת ‪-‬המקשה ■והיינו דהכיזית‬
‫ל ש ״’ כ ד ״ ה לישה כגון מתכת ' ומרחשת וכו'‪'-‬‬ ‫»רי"ף י״ל׳דהך דריכ״ל לא מיידי ־^א כלא מיס מה ראיה‬
‫עכ״ל ככ"מ כעי להוי־יע דין עיקרי‬ ‫‪,‬היא יה הינן ד‪-‬עח המקשה ועשאד ימיס ליכא הימק אלא‬
‫המנחית אף דעיקר הקו' ממחפה תנוד כדמסיק והיי^‬ ‫\דאי כמיסנמי איידי וא׳׳הקאמ' לכניה מכאן ואילך לושי‬
‫דדמי להך דמצה דהיא מאפה תנור ולכך אתי לסהויר'‬ ‫ליה אלמא ס״ל כר״ע אמנם דעת הרב המאור דודאי לא‬
‫כלישה טפי כי היכי דחיהדקייה אכל שאר מנחות דקולה‬ ‫ה״ד דהמקש׳דהא דקאננר ר״ע‪-‬פדנו וכל הוא משו' ידמוץ‬
‫איחה כשמן ונעשית שחורה וכמ״ש רש״י ז״ל כמנחיח דףז■‬ ‫•אלא משה עשייה ה״ד א}‪ £‬כשאר ימים כעי עשירה‬
‫נ׳‪ -‬ע״כ כד״ה תאפינה ע״ש לא אתי לשחדי בלישה ולא‬ ‫\כשמדש לא■כע‪-‬י עשיר'ש‪1‬א הי״ט א' הכיא ראיה מריכ׳יל‬
‫■ ׳‬ ‫ידישינן לחימק •‬ ‫דאין איסור עשייה אלא כי״ט א' ־ זמעקם לא נתכרר לי‬
‫ב א” ד יאח״כ ניתן שמן וכוללה דוצק וכו' ענ״ל• ולא‬ ‫מס שהק' הרמב ‪ f‬י״ל דאי ■כלא מים איירי ריכ״ל דהא‬
‫ידעתי דלמה שנה משנח‪.‬ו כר' ולא כרכנן'‬ ‫כגמ' רוצה ללמד שאין ■יוצאין ■כיו״ט א' במצה עשייה‬
‫דלדידהו כילל! הילת ועיין כמנחית דף ע״ד ע׳יב'‬ ‫כדכרי ר״ע ות״ל מלא תאכל וכו' ע״ש דככר ידעת‬
‫‪' ■-‬‬ ‫ע״ש ‪.‬‬ ‫•דסלימיד הואלאו על י׳׳ט א׳הוא אלא לאפוקי שאר ימים‬
‫^ מ' כמקום זריזי' איחא ומכאן לכאורה קשה למ״ש‬ ‫דלה בעינן עשירה רלא כדעת המקשה ואף אס יהיה‬
‫רש״יז׳יל במנחות ד"כ ע"כ כד״ה כפנים ובו׳מדלא ‪-‬‬ ‫לימוד ייכ״ל הוא עלא תאכל וכן הוא;'מדוקדק כדכרי‬
‫מצריך לישה שאר מנחות כפנים ע״ש הרי אמרו כגמ' דכל■‬ ‫הרב המאור ה״ל ע״ש • ובד מן דין מקרא ילא תאכל אין‬
‫המנחית לישתן כפנים ואין לומר דלהאי חנא דנילושית■‬ ‫ראיה דפירושו ממין דשייך כי ח״ז השתא שפ‪-‬יד קאליד‬
‫כפושרין ס״ל דנתקדשה מרח יכש דז״א דהא רש״י גופיה‬ ‫ר״ל לעיל דכמו‪ ,‬ע ה ה שטלושס כשמו־ זדבש אף‬
‫כתב כמסקנא משוס דמחכח ומרחשת ותנור הס כמקדס‬ ‫רכמיע כא לידי אימק לא מהניא לאכילת פיה אף לענין‬
‫משמע דכלייכשלא נתקדשו ראם לא כן למה ליה למימר'‬ ‫איסור פמן לא מפני הך דמיני כא לידי חימון כיון דגופו‬
‫מטעם ‪ p‬דמחכת רכז' • ונראה דהא דקאמד רש׳יי שס‬ ‫אין יוצאין כו ■ידי מצהרלזה מיתי ליה שפיר דלאוהא כהא‬
‫שאר מנחית על לחם הפנים קאמר וה״ל דהתם החם"‬ ‫הליא אלא כיץ דמינו בא לידי חימק■ שפיר■יוצא כה‬
‫כמשנה דלעיל מינה דלישתן כחק והעמידה שם כגמרא'‬ ‫ועובי עליו אלא משוס דגלי קרא לחם עוני‪ -‬דכלחס של‬
‫דף צ״ה ע"כ כמאן דתמר לא נתקדשס ■מדק יכש ע״ש'‬ ‫מצה כעינן עוני■‬
‫י‬ ‫כחיס' וי׳ה ומאי וכו' ‪-‬‬ ‫‪ D i‬מה שהקשה מקרא■ דהמיתס' ג״לההש״ס ס״ל‬
‫ת‪ 1‬ס ‪*T3‬״ ‪ n‬כמקו׳זריזי' וכל ואיתה מנלן שנכללה‬ ‫‪ J13‬לישנא דרבא■ דס״ל דמצוה ללחית מקרא‬
‫כעזרה ושאד מנחה שנכללת כעזרה'‬ ‫דושמרחם אכל‪.‬לא כעי כשעה לישה והיינו משוס דמיירו‬
‫לפי שהיחס ככלי שיח וב^ עכ״ל • עיין למהרש״א ז״ל׳‬ ‫א« כעיס' דשייך כה שיעור דלישה ולכך מוקמי' ליה לקרא‬
‫שפי' דכריהס הוא לרבי דש״ל דחלוח כוללן ולכך מקשי‬ ‫ללישה אכל הך דלא שייך כה שיעור דלישה אס"נ דמוקמי“■׳‬
‫שפיי דהא ליכא שמן כ״א הפייה ולמ״ל הלישה כעזרל‬ ‫לקרא בלחהמ דה"ק|קרס דכעי שיעור כ״ז ששייך כה‬
‫דל״ד לשחד מנהו'דכלילקן הילת ולה פליג דכי אלאכמחפ'‬ ‫שימור גס הראיה שהביא מהירוש' צ״ל דלא כתלמוד רידן‬
‫קנור דכתיב גביה חלית כלולות וכו' וכ"כ הרמכ״ם כפי'■■‬ ‫דכודאי מאי דקאמד יכול יוצא כרכוכ' משוס דרכיכה הוא‬
‫המשנה שש ח״ל ואש היחה מנחח‪ .‬מאפה תנור פליגי ובו'‬ ‫הליכו■וחלוט אינו כא ליח סימק וכדחנא כפ'כ״ש ואק‬
‫ע״ש דפשעע דלא קאי אלה למאפה תנור אך ק' דאסנרי'‬ ‫אמרי׳כפיק החולך אע״ג דחלטיה מעקרא יוצא היי״ית‬
‫שש דלא נתמעט מחפה חנור אלא מיציקה אכל »ת)‪:‬‬ ‫כפסח‪-‬אכל משוס דשייך כה חימק כלתיחה ■משחייה ‪.‬‬
‫שמן וכלילה כ "ע מורו דכעיק יב״כ יש״י והתיש' שם‬ ‫‪ :‬דעכיד לה שימויהך שעתא ואף לישנא דה״ל אסור ללהוון‬
‫ע״ם וכיק דכעי שמןככלי שית ע'כ ליש^ כפנים כמו‬ ‫מ"מ עכיד לה שימור דלא יחן הקמח אלא כרותחי' כ׳יכ‬
‫שאר מנחית ונרא' דשיי׳ל להתוס״ דהכא כהרמכ״ס דלנמדי‬ ‫ולא כפוערין דכהכיזדאי מחמק אכל א״ל דהחם כהחולן‬
‫ממעיט לשו אף ממהן שמן ככלי קודש לעשייהן וע״ש‬ ‫מייח דחלט אותם אחר דלש אותם כמיס דאחוקס כיה‬
‫כל״מ ז״ל כפי׳ג ■מהלכית מעשה הקרכנית דין ה' אך'‬ ‫שיעור ^שה^ומ״מ הך דיהש' לא מכרעא כלל דאמרי'■‬
‫מעתה ‪- !>i‬דמאי דפליג ד' הוא ■אפילו כשאר מנחית‬ ‫תטי; של מנחיתאין לותתי׳אוחס וא"כ לאשיידכיס שימוד‬
‫דכהדיה קחמר ככדייתא כיצד עושה מתן שמי ככלי ולשה‬ ‫■‬ ‫כלל‪-‬‬ ‫‪■- -‬‬
‫ואיפה וכללה ומנחתמאפה !א^ין כו■שען ככלי'■ועוד‬ ‫מה שהקשה דאי ראיית ריכ״ל מדקאמר מכאן‬
‫דכהדיא קאמר יציקר; רמנחח מאפר» אק בו יציקה לכ״ע‬ ‫ואיצך לושי וכו' דמקרא מלא לילההא' תוכה וכו‘■•‬ ‫■‬
‫וצ״ל לפ״ז מאי דכחכו ■התיש' ושאר ■מנחה שנכללת ■הוא■‬ ‫לא ידעתי כמה ‪:‬נחס דעסו הרי״זף כזה דמדקאמד לח®'‬
‫קאי על מחן שמן ככלי‪,‬קודש לעשייתן כנ״ל לפ׳ לפי ד^'‬ ‫שני שמעינן דכלילה הא' קאמר ומה מקשה ומה צורן‬
‫מהרש״אז״ל אכל לא יתק לפ דקושייקש אליכא דרשנן‬ ‫להכיא ראיה אלא ודאי לא אמייק לילה הא' תוכה כי אם‘־‪.‬‬
‫דכיק דש״ל דכוללן שולח ■היי כמו שאר מנפית דנילושו‘‬ ‫לעיקר אכילתו ולח לענק עשירית כיק דקרא כתיב שכעת‬
‫מגועס הר' ז״ל וכש' מחנה ראוכן ל״ד כזה ע"ש‪.‬זכ; ה^■‬ ‫ימיס יהכי קאמר קרא אס הרצה לאכול מצה דיקא עני‬
‫׳‬ ‫מבואר כחוש' דמנחוח ע״ש •‬ ‫►‬ ‫‪■-‬‬ ‫!ולא עשיר וכאמור •‬ ‫• ‪..‬‬
‫‪ 7 0 1‬תהו כוונת התיש' ז״ל כזכחים דצ״ו כד״ס ה״ג‬ ‫‪ 'D1H‬כד״ר‪ •,‬עופי קרינן וכו' ‪v‬לא !וכר' כפות קרא‬
‫דסק®־ אמתי לא ק ט מחפה חנור דמקדש חנור‬ ‫^ ייצטצרך‪-‬כ׳ לולבי' וכו׳ עכ״ל• ר״ל דהכא‬
‫וכו׳ ‪" .‬ולכאורה מאי קשיא דהא לכ״ע בעינן שנק ככלי■‬ ‫אמיינן דלכ״פ דרשיק הקריאה א"כ אף דהתס לא דקשי*;‬
‫קודם וא"כ כלאו תנור נתקדש ולא נקט אלא לחש הפנים׳‬ ‫תמייהו משום ‪ .‬דמכק‪-‬שי אעאי כ״ע מורו ‪.‬כלא‪ ,‬י־י־שינן‬
‫דו|ית‪.‬כיצ‪.‬שען וכע״ש רש׳יל שש •דלשכי בעיקייהקיש תנור‬ ‫הקדאה למצייך ■ל לילכים‪..‬וכ יש דר"מ ס״ל כעלמא‬
‫ולס־‬ ‫!‬
‫י‬ ‫*ב‬ ‫ז‬ ‫ז‬
‫יגל‬ ‫‪-‬מסבת פסחים יפרה ב‬ ‫אברהם‬
‫®?’®ייא וגב ק■ ®®ינת ®® ”ה כי״ע לית דכוות״הו‬ ‫’ ״‪ T‬״®ייח ”’'®יי' יל®’ היי״יי ייח^ יקי' לדכי וש״ל‬
‫כאישור דאורייתא־ ולכד לא אמרי'אין ראריס‬ ‫^ ש מ ז דמעיקיא לה היה צריך ולכך מקשוספיר^מנם‪.‬‬
‫אכל הן טומאה'יטכל ודמאי אית כהו איקוד דאורז^‪5‬ן‬ ‫קשהדילסא משום יכק נקטז לסם ושתי הלהס וכמ״ש‬
‫ולכד אמייק אי‪ 1‬יאויין מדאורייתא גס מחיצה‬ ‫לי^ש זכו' והפשר ד־ו׳היא למ״ל לסיעה משוס ד־דושתם‬
‫לקלוט איכא מחיצה שהיא דאורייתא כגון לאכילה ■‬ ‫התנור אימא כיון דגתלךשו תו לא אפו להו שתלוי יחול‬
‫ועוד נראה דוקא הפא משום דכתיב מושכותיכם דהו א‬ ‫דגנאי הוא כע״ש התיש' כמנחות דצ״ה כד׳ה ומאי ע״ש‬
‫כנר דכעידאר לכס אף מדרבנן ען נמי מלכם ממעטי׳‬ ‫כאמת אק יש הכית דליעכיד מתכות ולא תיש כיון‬
‫לקמן אתרוג של מע"כ אף דאין אשיר אלא מדכרא‬ ‫דאיכא קירות של תיש וקודש הן וצ״ע ־‬
‫ופסול דחויייתא וכ״כ הריטכ״א י״ל כסוכה ע״ש וכן נמי‬ ‫ג א ״ ד (שמוך לתנור של קדש שלא תסמק וכא עכ״ל‪-‬‬
‫גפי טומאה נתיב נתתי לך ופו' ופי' ראוי לן אף מדרכק‬ ‫זאין להק^ת דאס כן אמאי לתש הפנים‬
‫אפ‪-‬גבי סוכה הא דכתיכ תעשה לך למעוטי גיולה הוא‬ ‫לישתן כחק ולא חששו שמא תתמיך ככד כתכו התיש' ז״ל‬
‫דאתא ולכך מודה ר'מ דלאהר פסול דאוריית׳ונית׳השתא‬ ‫שם דכיון שהיא של צכור ודיזי' הס עפימהכהנים‪-‬כמ״ש‬
‫מ ש מהדש״א לעיל גפי טפל פיק דרכק הוא לא נ פ ק‬ ‫הכי מנחת העומר ע״ש ‪ -‬אכל קשה יאמאי אין ליתתי'‬
‫מקיא והקפי עליו מיש״יד״ל ד הנא ע״ש ■ ודכוותיס‬ ‫איתס דהוי ככלל כל המנסות דאמר שמואל •אי( ליתתי'‬
‫קמרינן כיומא דע״ד דגלי קרא אס לא יגיד וכוי׳‬ ‫יצ״עפתיש׳שס דע״ה כי׳ת אימא ע׳׳ש אכל מדכריהש‬
‫־‬ ‫•‬ ‫ע״ש ‪.‬‬ ‫^‬ ‫שם דצ״ה פד״הומאי מתרצה שפיר קושייתם •דהכאדשש‬
‫ת ו ם ' ב ד ״ ה דאמר ובו' שיינו אי מחיצה לקלו^‬ ‫כתכואף למ״ר קלות כוללן ע״מ ככלי שהיה לש ועורך‬
‫דאורייתא עו' עכ״ל לא ש״ל כיש״י‬ ‫^‬ ‫כו היה כולל ולפי^ צריך ככלי שית ע*ש■ והשתא ניחא‬
‫ז״ל אלא ק״ל דהןמחיצה לא הוי עיקרו אלא דרבנן ד פ ק‬ ‫הך רלתה׳יפ^ק דאקפו שמן כלל וניחא‪-‬נמי^אמר הכא‬
‫דליכא איקוד קליטה דאורייתא כלל ול״ד להא דכתכ ד״י‬ ‫לעזרה פשולה ד״ל כיון יהוא צריך לכלילת‬ ‫שללה‬
‫נופיה לעיל דנ״ט כד״ה אק דפק דאמרו רכנן אק פודין‬ ‫והיא פעזדס צריך שתהיה הלישה ג״כ כעורה משום דכלו‬
‫לא שרא מידי ומפקיע מעילה דאורייתא דהתה ד פ ק‬ ‫ה' הם אך לדכרי התוס' דהכא רמשוס חימק הוא איט‬
‫אישורא דאין פודין איכא כוותיה בדאודייתא כגון דקדם‬ ‫ענק לבלילה כללומהתימאעל מהרש״א ו״לדלא ק״ל‬
‫הקדישו ע״שגס הך מעשי אתרוג קרר עיקרו דאורייתא‬ ‫כי^אם לתי' רפי' אפרים ילא לתי' קמא ואפ' משום דלהאי‬
‫אף דהוא מפילות וכן כתפו התיס׳כעירוכין דל״ו וככתוט*‬ ‫חי' ל׳׳ק כ^‪ :‬דניסאליה למינקע עעעא דעיקר כל מנחות‬
‫‪,‬‬ ‫ד״ט כד״ה קשכר ע״ש ‪-‬‬ ‫אף ילא ק״ל אלא ממאפה תנור כיון דאיירי בכל המנתו'‬
‫ב ד ״ ה ‪■-‬יייה׳ג ופו' ה״ל מעכל מושברזכסעו' עכ״ל‬ ‫וכוונתו דאין לתלק כמנמוק ולא ניסא ליס למינקט הך‬
‫לא פסיקא לשו למימי דש״ל דמחיצה לקלוט‬ ‫סעעא דפאפה לפנסית משוס מנסת ‪ p n‬אך■ לתי' ‪4‬‬
‫דדכנןדכהא לא פליגי אד״עדאיצטדיך ליה למימי מצק‬ ‫ק׳יל שפיר דאמאי לא נקט הך טעמא דשוה לכל המנחות‬
‫ריפה משוה דס״ל דאורייתא • אכל קשה הא דלא הכיאו‬ ‫יעה־ נ"‪ -‬ילתי' קמא לק״מ דנקט הך טעמא לרכנך‬
‫קך ביייתא די״ע יס״ל דאורייתא בפ״ב רמכית להקשו׳‬ ‫יא^ל יאילת^ כוללן ולדידהו הוי שוש לכל המנסות ^‬
‫•‬ ‫לדכא דש״ל דדבק וצ״ע •‬ ‫כתי הד״א ז׳׳ל דפשום עשמן ומשמע דא״ל יתנא דמתס^‘‬
‫ב ל ^ ה פי ט לחלוט וכו' א"נ עו' ואומד ר׳׳ת ונו'‬ ‫הכי ס״ל דכמ״ש התוה' שם ק' כנ״ל •‬ ‫^‬
‫עכ׳׳ל • נ״ל רמעיקדא כתבו דכאן מריו‬ ‫‪ T X 3‬מור ^ אותו בעישדון של קדש וכו'עכ׳ל• קשה‬
‫ככלילתו עכה וכלא אפייה נעשה לחם ואחייב כתפו דלא‬ ‫לפי זה מאי משני הש״ת אי״ע דקאמר שאון‬
‫נעשה לחם אלא כאפייה ולכך ק״ל מ ק דפדק החולץ‬ ‫לשק בפושרין דושוין דברייתא ארייע הוא רמיסדר ולדידיה‬
‫לב' התידוציש דהתס משמע דאפייתוכתטר הוא דעשאו‬ ‫לא שייך לתס הך דעשדק וכי' רס׳׳למרח יבש לא נתקדש'‬
‫לתש וגס לתייק השני דאס הפייה יוצא כו ולכן תירצו‬ ‫וכמ ש כמנחית דנ״ב ע״ב ע״ש ו אס ^ דאר״ע ל״ק כלל‬
‫דאמר ר״ת דהתש איידי כרכה וכתי' א׳ען הוא מבואר‬ ‫מהך מתני' דאיהו ה״ל לא מקדשה ולית ליה האי דנילושה‬
‫כהרא״ש ז׳יל ע״ש אכל אין לפרש רמעיקרא כתכו רכעכה‬ ‫כפושדיז • זלולי דכריהס כמנחית היה נ״ל משוס דקאי‬
‫כעשה לתם ולא יכה עמ״ש לקמן וחח״כ כתפו כתי' כ'‬ ‫אי״ע לא שיז למינקט הך טעמא ומתט' אף למ״ד לא‬
‫דחף כעכה אינונעשה לחם וניירי השתא מהך סכרא דנת׳‬ ‫כתקדשה איתא לחכמים דשכירא להי קולת כוללן וכיק‬
‫לקמן אלא דעיקר כאפייה ואהא הי' דהתה כרכה ולכך‬ ‫דכל המנתות טטונית ש^ הר לישתן כפנים עיון שכן‬
‫מקרי עוט אכל כעכה אף דהדי חפרה מיקרי עשירה‬ ‫■‬ ‫שפיר נילושית כפושרק •‬
‫ח ה לא יתק כללרסא לא קאמר רי׳ת דהתס ברכה אלא‪:‬‬ ‫^״ ‪ 2‬ד ש ״י כ ד ״ ה קף מע״בעי׳משיצה לקלונו‬
‫משוס דלא מיקרי לחם מ עי ק א ולכך יו‪4‬א כו וח׳יכ ל ק‬ ‫מדרכק ופו' משמע מזה‬
‫חי' דא'נ דחפי׳בעכה לא מקרי לתש כיחס אחר אפייה‬ ‫יכיק דרכק אהיי אין יאיייה מדאוי־יייתא מקרי ז ק נסי‬
‫אמדי' לעיל דט״ו לר״מ דטמאה מדדכק סותר להוסיף‬
‫י‬ ‫שפיר יוצא כו י״ח אף כעכה כפי תי' ר״ת ז״ל •‬
‫לה טומאה דאורייתא ואףדאקור ^‪:‬רום טומאה מדאוריי׳‬
‫ת ו ם ' ב ד ״ ה מאן שמעת עו׳א״ה דלא דרשי המקדי׳־‬
‫כ״ש לטמאותה אלא ודאי משוס כיון דרכק אמוד‬
‫לשום דרשא עכ׳ל ־ ר״ל כי׳יה״ג‬
‫קשה דהא אסדינן לקמן דל׳יה ע’ כ ס״ל כד״ע דדריש־‬ ‫שתשורה אק ראויה מדאורייתא סיקרי אכל קשה דהא‬
‫מסורק ולא מקרא כדיה״ג וי״ל כדוחק דל׳יד הוא לומר‬ ‫פליגי אמוראי כס' שביעת העדות בכי משחק כקובייא‬
‫דש״ל כי׳יע מש״ש דדייק לקמן משוס דאפשי‬ ‫דמי מ ר כיק דמדרכק פשלוה חזי מדאורייתא‬
‫‪.‬‬ ‫להשיב ‪-‬‬ ‫יתקשה ליה מהך כרייתא • ועוד קשה דאמדיק כפרק‬
‫ד ״ ה דאמדר״אדבו׳ובכודים נמיכאכל כנוב וגכנטן־'‬ ‫הי ק גבי העושה סע ה על בכי בהמה קאמרר״מ‬
‫ובכל ערי ישיאל וכי' עיי! פתוס' בזבחים דף'‬ ‫־‬ ‫בו^ה פיק רסדרכק הוא דפשליה סר כשרה דאורייתא ‬
‫‪ .‬־‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ .‬קי״ט ד״ה כאו ע״ש • ‪,‬‬ ‫*’ פ דוקא התש כדבר שעיקיו דרבנן כגון הן משת‪}:‬‬
‫דף־ל״ו‬ ‫‪,‬‬
‫כד‬ ‫יגל‬ ‫מסבת‪,‬פסחים פרק כ ‪:‬‬ ‫<גברהם‬
‫כתכש‪ -‬וחח כ אפאה כקנור אר\'נ דחייב והא דלןאמר‬ ‫ד ף ל ״ז ^ ״ א ג ס ׳ אמר דכ^הוגא נופח יכו׳ ‪.‬‬
‫למעשה דח‪-‬פס הוא משום למאי דקאמר כגמ' כהזר'‬ ‫קשה דא"כ מחי אידייא כי״ע‬
‫כיון דלענין חימק איירי וכס״ג מקשה לקק מאי אדייא‬
‫וחפחה קמיפלגי וריוי נפקיתא לר״י אכל לרכנן דאית להו‬
‫יחייב אין נפקיתא כזה ועיין להרכ •־המאוד ז״ל ונניק‬ ‫כפתח וי״ל דפידושא לכ״ה‪ .‬דלא אשרי' כי׳ט נמי מ ‪c x‬‬
‫‪,‬‬ ‫מ״ש בעניותי' כחי' לש״ע סי' תה״א ‪.‬‬ ‫;‬ ‫נוידחח וניחא נמי דלא קסמר אלא כדרכו ככל ר^מקומו'■‬
‫משום דלא עקר דכריו לגמרי דכר»ך דינא דטידח׳מויה ‪-‬‬
‫ת‪ 1‬ס ' כ ד ׳ ה ית״ק וכו' טמא דמ׳ם עיצאה וכו'‬
‫אמנם נראה דלדעת רש״י דהטידח׳היא משום פח הרכה‬
‫עכ״ל ולא טחא ליר»־ למימר משום‬ ‫^‬
‫דשמואל חדיה ס״ל דתתאה גבר וברייתא •תניא כוותיה‬ ‫דוה לא יתכן דח'כ הוו אמודאי פליני כהכי אכל ‪6‬־לנת‬
‫כמ ש כגמרא לקמן דע״ו דאתו דלא ככ״ה דאימ ה״ל‬ ‫החיה' ידישכ דלעולם דטירחא כ״א כגדולי'ועיין כהר׳ן‬
‫עי‪-‬אה גבר משוס דק״ל על אמודאי במאי פליגי והך‬ ‫ז׳׳ל ואפשר לדעת רש״י דלמה־נא דפי׳ פת מהוכה ד״ל‬
‫כי״תא ס״ל כר״י דש״ל דל״פ כהכי דכודאי דלר״י ב״י‬ ‫‪,‬‬ ‫פת הרכה ‪:‬‬
‫ה ‪ -‬דאף דכעלמא ס״ל דעילאה גבר ומעיסה פטורה‬ ‫‪ O ff‬והללו שעשאה כחמרי יש לדקדק אמאי איצטריו‬
‫•הכא כיון דאפאה נפק״ל מתוית כישול והוי לחם וכמו‬ ‫לאוקומי ‪ p‬בדייתא כחמה לימא כמשקי׳ דהא‬
‫שאמח כהחילז ילהך לישנא דפטח ס״ל דאף דש״ל תתאה‬ ‫י׳י מודה כהכי וכמ״ש כיחש' והכיאה התוה' ז״ל לקמן‬
‫ניכר וחלוטה חייב הכ^ פטור כיץ דס״ס מכושל כדי‬ ‫וי״ל משיהדאמדוכירוש' מאי היופגנה תריקא ושמעינן‬
‫קליפה וכמ״ש לקמן לא היי כעין תנוד ויצא מכלל לחם‬ ‫ליה לד״י דמחייכ כתחקתא ומוכרה לומר דאייח כלא‬
‫יזלגנם התוק כפ' דם תטחת דל״ה ע״כ ד״ה עירה הק׳‬ ‫משקה ועיין למהד״ש שם אכל קשה הא דקניא הסופגנץ‬
‫למ״ד פטודין ור»א ליכא כדי קליפה יתי׳ משום דליכא אלא‬ ‫והדוכשני׳חייבק ופירש״י ז״ל מ טג ק כדבש וכיק דעל ידי‬
‫משק׳הוא היכי קת״־י חייכי' ואפשר דמיידי לאחד האפייה‬
‫שיעור חלר» מצומצם ע״ש ולש״ד דהכא דש״ל דאף דאיכא‬
‫מטגטן בדבש יעיין לקמן דקי״ט גבי השופגנין וכו' כפי‪/‬‬
‫ץ ^■מחיוב חלה מ"מ ל” ק זה משום דס״ל כמ״ש ועוין‬
‫‪.‬‬ ‫דשב״ס שדבריו צ״ע ‪-‬‬
‫לסרב פ״י פר» שהק׳ לדכרי התוס' ז״ל ולא יחלתי דאמאי‬
‫צא ק״ל כפשטא דהש״ס ‪.‬וכמ׳ש בוכחים ‪ .‬וכמ״ש־‬ ‫^" ‪ 3‬ג ^ ידוכתא דר״י וק׳ק דדילמא אייח כמשקה‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫לק"מ■‬ ‫_■‬ ‫יי״ל דא״ב מאי ס״ד דמחייב■ ועוד מאי‬
‫האי דקאמר כתנור ליפלוג כאלפה גופיה ואין לומד‬
‫יחסי ליה משיעוחה וכו׳עכ״ל • ולפי‬ ‫‪•m 3‬‬
‫דכעיץ תנור קאמר כמו שהוכרח לומר לר״ל דלא מתח‬
‫האמת דמשט תברא וכו' צ׳יל דמאן דמחייכ‬
‫מלא בדהדביק מעיקרא אבל הרתיח מעיקרא הוי ככלל‬
‫‪ 9‬צ כיון דנאפה הס״כ אף דמכשל ליה הוי ככלל לסם‬
‫תטר דלא דמי דחקא לר״ל דהחיי׳תלוי כתנור ולכך נקט‬
‫ואידך ס ל דלא הוי ככלל לחם אך אי פליגי כעילאה‬
‫תנור חך לד׳י דמח״ב אף כאלפש כהדביק תחילה א"כ‬
‫ותתאה א כ כולי עלמא ש״ל דלח אזלינן כתר אפייה‬
‫וז׳א כיק דהשר ליה שיעורה וכ׳יה כמר»דש"א ז״ל ונניח‬ ‫לא ^ ך כל‪ -‬כתנור דהא אין החיוב תלוי כתנור וכהכי‬
‫גמי ל״קאמאילא אמר כתנאי מ ^ כחיתא דר^מאה‬
‫כמהר״ס ו״ל וז״ל דלא שייך הכא כלל דר»כל א' היא וא״כ‬
‫לעי‪ -‬דכאלפם חייכ משום דאיט מוכרח‪.‬דאפשר לאוקומי‬
‫לא סשר משיעוריה ומוכרח אתה לפרש ק דאל״ב וכו'‬
‫כצ״ל וכנראה דנעלם ממט קושפית דזבתים‪^.‬שכתכתי‬ ‫כר״ל דמאי דנקט כתנור חייב ד״ל כעין תנוד •‬
‫‪ Qfff‬מעשה דאלפש חייבק וד״י ישכר פטוחן ק״ק‬
‫^ דא כ הוו פלוגתאדתנאי ואמאי לא אמר הלכה‬
‫כ ד * ה דכ״ע חכו' מ ^א מר דכ״ע פטוחן וכו׳עכ״ל‬
‫כת״ק ־ וי״ל משום דלא פליגי אלא כרעת ת״ק אכל לר׳יי‬
‫עמ״ש הרב קרבן נתנאל ז״ל יע״ש מה שק׳‬
‫דאין זה כמשמע למ ^א מד דכ״ע פטודין ולא כתבו‬ ‫דנקט אין לחם אלא אפוי כתנור הייל חקא תטר ממש‬
‫והייט דפליגי כהך כחיתא דהיא שתמא כתנא קמא‬
‫וכו וי״ל דוקא הכא דאי לאו למפסק כר״ל לא הו״ל לומר‬
‫■‬ ‫דר״י■‬
‫לא דכילי עלמא כיי! דר״י לא איתיתב כהכי מרלא אסיק‬
‫תיובקא דתיהו מוקי לנפשיה פלוגתא דתנאי ■ ועוד‬ ‫כ ת ב הח״ף וז׳ל ואיכה מאן דפהק כר׳י דאמר אק‬
‫לחם אלא האפוי כתנור אכל מעשה אלפס‬
‫מ ^א מר כ״ע פטויין ודאי לא פהקיק אלא דהוא א ק‬
‫צא שנא הרתיח ולבשיף הדמק לא שנא הדביק ולכשוף‬
‫ככ״ע טפי מר״י סכל מלשק הר״ן משמע כתי׳ א'‬
‫הרתיח פטור_ואשכק עלה פירכא מהא דאמחק כ פ ק‬
‫שכתבתי ע״ש •‬
‫החו‪-‬ן אלמא הע״ג שחלטה מעקיא כיק דאפייה כתטר‬
‫כ א ״ ד מדלא חשיב לה כפרק החולז וכו׳ עכ״ל ‪.‬‬ ‫ק כא‪.‬פש וכו'נ׳ל דהוקשה ליה על מאי ^א מר אכל‬
‫כתב הרב קרבן נתנאל ז״ל וז״ל ושוגיא‬
‫מעשה אלפה פטור הח אף דחלטיה איט קחי לסם כיה‬
‫דשמעתה אפילו לד״י צחך לשנויי הכי כ ח שלא תקשה‬
‫דאפייה כתנור או באלפש חייב ובשלמא לד״ל לא ק״מ‬
‫לד הוהליה לומד ד״י הלכה כת״ק וכ״ז מדפח המשט‬
‫דאימא _דהתם מייח כהדדח ואח״ך הדביק אבל להאי‬
‫וכר ע״ש שהבייז ראיה מדכח מהדש״א דאק הנדק דומה‬
‫פישק דאית ליה לא שנא קשה ועיח כהר״ן■ ומ״ש כעל‬
‫‪ 3‬כ אלא שדכחו נעלמים דמם ‪ p‬דל למימר דפליגי‬
‫המאיר ז״ל‪.‬‬
‫מ ' תנורים הי״ל לאקי פלוגקיהו כהרקס מעיקרא‬
‫רב ע מו ח ככדכק תחילהשהוא פטור ומה ‪ T‬מא דההכ‬ ‫^ ‪ ^^ff‬כ ד ׳ ח שחזר ואפאן למעשה אלפש וכו' כב'‬
‫^ ס ו פ י חהו ההסדם למ״ד הלכהכד״ל מדלא אוקי‬ ‫תנוחם כגק אלפה ותנור עכ״ל ולא‬
‫ניחא ליה לפרש כפשיעית דקאי אחליטה ומעיסה משום‬
‫פליגתייהו בהרתיח תחי' ומה תי' לדעת ר״י דהלכה כר^‬
‫דהה כמבושל לכ״ע ואף דחזד ואפא'בתנור פטור חך את‬
‫הקושיא דלא חמד הלכה כת״ק כבר מ»צ«ו‬
‫^‬ ‫לעיל דפליגו אליכח דת״ק ע״ש ‪.‬‬ ‫זה צא יתכן יכפיק החולק אמחק אע״ג דחלטיה כיה‬
‫^ ד ר ואפייה לתם אקח והנראה משוס ראף ד״י מודה‬
‫ב א ד דע'י משקה מודה ד״י וכי' יכתב הרב הם'‬
‫מ ה מיקרי כ תטריס דהא כתי' תטר א' כסוג כאפייה‬
‫יכה^י ניחא ‪ p‬סוגיא דרכה וכו' שא»&<‬ ‫'‬ ‫?יזי כדנתי יאפו אכל אם כתיד‪-‬ה עשוי כקדרה ו לן‬
‫כעעשה אלפש ע״י משקה ע״כ■ ודכחו‪,‬תמוהים דא ^‬
‫ג‬
‫ספי'‬
‫מסכת ‪ 03‬חים‪.‬פדר כ‬ ‫‪>6‬ברהם‬
‫אמדינן כתולץ דקל״א לא תלקט לעני להוסיר לעני‬ ‫׳ ‪#‬פ^תנור ‪ il t i‬מה השיב ד׳״ז׳הי מינייהו מעשהאלסש‬
‫שלו דאפילו עני בישראל מוציאין מידו מעשר עני ואפשר‬ ‫’־דפליגי‪-‬כיה ד״י וד״ל דהא לא פליכי אלא כלא מים אכל‬
‫;לומר דה״ל ז״ל משום דאמחנן כגיטין ח"כ חה דוקא‬ ‫■ ע״י מים מודד‪ ,‬ר״י •ודוחק אימד דלא ידעי אמודאי הך‬
‫לד״א אכל לרכנן לא ס״ל הך דרשא ע״ש אך מיהכיאה'‬ ‫■ דאד״י וכלכד ע״י מש־ה ועוד דהאיכתכז התוס׳ ד‬
‫סדמכ״ס זץיכפ״ו מהלכות מעשר משמעדהלב'פסוקה‬ ‫ל ־ ק כקדיא דהכעיא קיא לר״ל כמו שיתכאד כע״ס‬
‫היא וכמ״ש התי״ם פ׳ה דפאה מ״ר* ע״ש ונראה דוקאמי'‬ ‫‪■- - -‬ל■‬ ‫דס מון• ;‬ ‫׳‬ ‫‘‬
‫שהיא כעל השדה אכל אס לקח כידית תלושים כולי‬ ‫דוקא כללתו רכה וכו' כ״ע מודו דחייכ‬ ‫כא ‪T‬‬
‫עלמא מורו דהוי שלו וכ״כ רש״י כמציעא ד״ט ע"כ וכן‬ ‫■כחלה וכו' עכ״ל עיין כמהדש״א ז״ל שדבמו‬
‫משמע מהך משנה רפאה דדוקא כקיבלן כארקית דכו׳‬ ‫תמוהים וכתכ ה' הט' דמוכדח איידי‘בחלוט דהא כתב‬
‫דהוי כעל השדה וט' אכן מצאתי דדכר‪1‬ר‪ 4‬מחלוקת הואי‬ ‫קדא״ש דהדכיק תחי' אסוד דיעכד וכי׳ע״ש וכבד כתכתי‬
‫שנוי פירוש' סיף פ״ק דפאר‪ 4‬דשם נאמר הלוקח פירות‬ ‫כחי' לש״ע סימן ת׳׳ס דאינה דאיה כלל נ ם הוא הפן‬
‫תלושי' י' ש״ל דאינו חייב כמעשר וד׳י ס״ל דחייב אלא‬ ‫הפוסקים ז״ל ע״ש וכעיקד ‪ V‬מקדא׳א ו׳ל ל״ק משום‬
‫דכאמת מהתמיוח דבמהס לא משמע הכי כיץ דכמחלין‬ ‫דדמי להך כיייתא דקתני עשאן כאלפס חייכין דמשמע‬
‫היא תלוי דנסמדכח הרמכ״ם ז״ל משמע אף כקנס‬ ‫דהתיוכ מצד עשייתה כאלפס לאפוקי עשייתה כחמה‬
‫פירית ■קלדשוס זכ^ דהא לא הכיא הן חנא כלל וכן כתב‬ ‫ס"נ הא ^תני העשויה כאלהס נמי משמע מצד עשייל‬
‫גמי בפיה״מ וז״ל וככר הקדמט כשהכהן והלוי כשיקט‬ ‫באלפס הוא דיוצא כר‪ 4‬ולא מצד גלילתה שהיא עכה‬
‫הזיע ונו' כשיקנה העני חו יהיה ■אריס ופו' הדי מפואר‬ ‫ועוד שאיט מוזכד ככדייתא הך דינא דעבה שע״י הוא‬
‫דס״ל דאכילי קנה ‪ .‬איתו‪ .‬תלוש חייב ואף דקי״ל הלכה‬ ‫■■ '‬ ‫'‬ ‫דיוצא ‪-‬‬ ‫־ ‪■■...‬‬
‫כר' מחכירו מ"מ הפא שסכיאו במשצ׳ידבמ ר״י דקאמך‬ ‫זאע״ג דטריקטא אמרי' כפדק כיצד מכדכין‬ ‫כא״ד‬
‫אף שהוא כתלוש חייב כמעשר בלשון אימתי שהוא כא‬ ‫י' דחייככחלהומכרכיןעליוכורא מיני מזונות‬ ‫‪ -‬י‬
‫לפרש דברי ת״ק קי״ל כויתיס הו׳ל דל״ד ללקט שכחס‬ ‫וכו' עכ״ל • אע״ג דוה מדכרי רב יוסף דס״ל הכאכיר״ל‬
‫ופאה' דקציק־ קאמר רחמנא אכל מ״ע דאץ חיוכו אלא‬ ‫ולדיחה אינו חייכ כחלה חפו מעשה אלפס דפליני כיה‬
‫כתלוש אף שקנה פיחת תלישין עחין החיוב כמהומו‬ ‫ר״י וד״ל מ"מ ס״ל לר״י ■דאע״ג דר״י מכעיא ליה לר״ל‬
‫עומד ונ׳יל חהו מאי דקאמר כיחש' דר״י יליף מלקט‬ ‫־מ׳^מלא ס״ל 'כוותיה ודלא כסכדת ר“ח זי׳ל אכל מדכימ‬
‫זכו' דחייב ולכאורה היא תמוד‪ .‬דהיכי שייך לומר דכלקע‬ ‫הדמכ״ן ז״ל כס'המלחמות דכהאיך אפילו ר״ל מודה‬
‫חייכ ‪p‬צירך אמר קרא וגדולה מיו אמר ר״י כמתני'‬ ‫כיון דמיייי בהיתיחו כפנים כעין תנור סיקרי וכן כתב‬
‫דכשאמר לו שליש מה שאתר‪ 4‬קוצר לא מיקח שדה‪ .‬שלו‬ ‫׳‬ ‫המרדכי כשם הדא״ס ז״ל ע״ש •‬ ‫‪-‬י‬
‫ופטור אלא ודאי נראה דה״ק דהא ילפינן לגר לנר דכשם‬ ‫הדכק ופו' א"כ מאי מכעיא ליה לר׳׳י וכו'‬ ‫כל*ה‬
‫דכלקט שהוא מחוכר חייכ ג״כ מ״ע נמי חייב משום‬ ‫ענ״ל ־‪T‬כתכ מהדש״א ואפילו דמיירי כלא‬
‫דלעולם לא יכואו לעונת המעשר כ״א תלוש ולכן אף אם‬ ‫השיקו כלל יכו' •מ״ע הא לא עדיף מהיתיח מכפנים‬
‫לקח פירית תלושין חייסוכעיקר דכיי התיה׳יש מי שאומ*‬ ‫ואפי״ה הוה סס־ דכה דפליגי כיה ע״ש ולא גיסא להו‬
‫דכוונת דכדיהס דאיצטריך קרא דאס הוא כה; וכי' שמק‬ ‫למימד‪ .‬דפכעיא להו לד״י דהתם דוקא משום דננכיד‬
‫שיפריש יר‪4‬יהשלו באוק שיהיה וכגון שכע״ה'עשאו שליח‬ ‫מיהא ר‪4‬םקה ואף דהיא מכחק כיון דמעש׳תנור אית כיה‬
‫לתרום וניץ שכן הוי מה שיפיחש יהיה שלו קם הוא כהן‬ ‫ס״ד לא ■איכפת ליה ‪ .‬כתנור כלל ואף כלא הסקה כלל‬
‫אי לוי או ישראל עני כיץ דכעי״ה זיכה לו והוא דחתן‬ ‫מ ‪T‬יכ משום דהא ד״י לא ממעיט אלא כחמה אכל כל‬
‫ולולי דכריהם הפ״לדאפילו ישראל עשיר וכנץ דהלוס‬ ‫■דלאו המה מחייב זכן הוא ׳כקר״ן ‪5‬נ"ש אכל קשה מאי‬
‫לכסן ולת ולעני ‪4‬היות •מפרישין עליקיומעככן לעצמם‬ ‫■מבעיא ליה ‪4‬־כא כהרהיח מכחון ולאו כל שכן הוא‬
‫ועיין להרפכ״ם ז״ל כפי' המשניות לגיטין ד"ל_ ע״א‬ ‫דכהרתיח מכחק גדנג טפי מכפנים יכמי׳ש מהרש״א‬
‫־‬ ‫‪■ ’■’ .‬‬ ‫טר׳ש־ _ ‪.‬‬ ‫•■‬ ‫י‪',‬‬ ‫’‬ ‫■־ ■־‬ ‫‪ .‬ז״ל דקנור הסיקו מכפנים וצ״ע ‪:‬‬ ‫־‬
‫‪>:‬מ' כעי'ר״ל מהרשיצא יוכו' כחלת •מע״ב עתן‬ ‫אתיא לחם לחם‬ ‫דף ל״ח ע״א‪ 'DW‬כד״ה‬
‫כירושלמי דשש הביאו משם ר״ל דפשיטא‪.‬ליה‬ ‫ופו' אפתי■ אכל‬ ‫‘ י‬ ‫‪.‬‬
‫_ ■‬ ‫' דאיפו יוצא כה ע׳׳ש־‪.‬‬ ‫■‬ ‫שיעוד מצה חשיכ שפיר שלו זכו' עכ״ל • וחשיב שפיר‬
‫אי״ד תח הואיל לא אמחקי ולכאורה להן לישנא]‬ ‫כוית שאצל התך אכילה כיון שאכל כב'זתיס כעת ננשייס‬
‫דעולא דפ׳׳ק דמציעא ד״ט דאוקי פלוגיזא‬ ‫קמצוה אכל ההם כ‪ 6‬עה המצוה אץ כיח אלא א' אכל‬
‫דתנאי כתרי' מיגו עי״ש לה מכעיא ליה כלל דממ״נ אי‬ ‫ליכא למימר דאמחנן מגו שיפריש ׳עליו חש>כ יש בו‬
‫ד״י ס״ל ■כרבנן לא אמחנן ק ח הואי^ל ואי כד״א אמרינו‬ ‫התר אכילה דאס כן אף ■כאיסור דשותפץ נמי אמחק‬
‫יוכו' יהתש נמי ■מקח כידו ואץ לומד דוקא התם דלנתחי'‬ ‫מגו חניל להפחש והוי מסולק נמה וכס‘ש קר״ן ז״ל שם‬
‫■הוא דכפדק כנר׳מ אמדינן‪ .‬קרי מאיא אף לכתחיל׳כיוק‬ ‫כשם ר‪4‬דמכ*ן ז״ל ולדעת התוק' ז״ל צ״ל דלא אמרי' הואיל‬
‫דכידו דשם נאמר ‪.‬דלסומכיש •ס״ל דכתרומס מערכין•‬ ‫אלא במיח דחוי לשוס אדם כמ״ס כעיחדין דף ל' ע׳׳ש‬
‫■משוס דחפש* מיהדל דהואיל וכיחי'‪-‬לר‪4‬פחש עליו אי לאו‬ ‫ועיין להדב כפית תמרים שס אכל האק״ל ■יהא מצה‬
‫דס״ל כר' ע״ש'ונראה גכיימיגו גרוגנ דהתסדלא עכיך‬ ‫יל^נן־מחלה דמרכי' מניסת השוספץ חייכת זאס כן‬
‫איניש דיפקידגכסנולא אמחק שדי'מיגר'זגניון לקלק‬ ‫מאי מקשה■ וניאה לי דיקא הן דשוספזת כעיסה אכנ‬
‫' _‬ ‫'ר מ ״ו ע ״כ• ■‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫אם שיתפו'כקמח לא דשתם ב' מקפידק וכןהואימכואח‬
‫ר י ע ״ י ' כ ד ״ ה ' א״ד וכי'^■‪.‬רום לה טומאה מ ^‬ ‫ני״ד שימן ש׳ל וסימן שנ״ו ש״א ע״ש בהש״ן יעיץ להדב‬
‫׳ ‪ ■’ ' .‬ופחק עכ״ל״נראה דוקאהכא משים‬ ‫■ '‬ ‫‪-‬י■'‪,*{-‬ן‬ ‫כפית תמרים שם •‬ ‫■‪.‬‬
‫דעכיד מציה שח לגרום טומאה דאי לאו הכי לא הום‬ ‫■יךשכ״א תי' ובו' להיכה שמה שיפחש יהיה‬ ‫כא ‪T‬‬
‫שחנן א־ קשה לנ׳ ע דאף לד״י דק״ל■ רשח לעיל דט^’‬ ‫שלווכו' ישראל עני וכו' עכ׳׳ל ‪ -‬וק״ל דשאי‬ ‫_‬
‫רהנא‬ ‫־‬ ‫ד‬ ‫■■‬
‫כה‬ ‫יג ^‬ ‫מסכת פסחים ברמ ב‬ ‫^צברהם‬
‫דאפי' לא נשחט תניא כויתיה דר״י דמקי כנשחט דקא‬ ‫דווןא משוה דירד לה ה' טומאה ע״ש גם מ״שופרק לה‬
‫דעכשיו יש לה היתר וכו׳עכ״מ כרפיס ישן והגיה מהר״ס‬ ‫»וא מה״ט דהת כי״ט חי; מפיקי; וכמ״ש רש״י כניצה‬
‫כנשחט חקא לישנא אחרינא וכי' ע״ש • ולפ״ז צ״ל דר״י‬ ‫דנ״ז ע"כ ול״ד להן דאמרינ; כפי־ הכל מעדני; כיו;‬
‫ה״ל כמ״ד דכעי התר אכילה ומקרי שפיר מצתכם אכל‬ ‫דכשכת הוא דאי; מגכיהי; וכו' אין מערכי; כתרומה‬
‫הא ק״ל תק״ללמ״ד די; ממון מהך כרייתא־דנפ״ל‬ ‫להימכוה ע״ש דאף דאי; מערכי; אלא לדכי■ מציה אינה‬
‫איקורא מקרא דלשבעת ימיס דמשמע דמקרי שפיר‬ ‫אלה מציה דרכק ולא דחינ; דדכג; מקמי דרכנ; ועי״ל‬
‫שלכם ואפשר לומר כדוחק דלא פליגי אלא אליכא רר"מ‬ ‫דהכא לא כעינ; שיהא לכה כי״ט אלא לומר דראר לנס‬
‫ונ״ל מכח זה הגיה מהרש״ל ז״ל כמ׳יש לפנינו •‬ ‫‪0‬מ; שיהיה ולכך כיו; דקירס י״ט ר;‪‘.■'.‬־אוי לכם שפיר‬
‫‪ 'DJ1‬ת״ל וכו' עיין כמהרש״א ולכאורה דכריו תמוהים‬ ‫ייצא כו עכשיו אבל הך דאי; מערבי; לתרומה משוס‬
‫דהא הרמכ״ם כפ״ט מהלכות מעשה הקרבנית‬ ‫דכעי' שיהא דאיי לו כ״ה וכ; כתבו התיה' ז״ל שם דכ״ז‬
‫כתב דעשייתן בחון ועיין להרב ק"נ ז״ל ועוד מ״ש כגק‬ ‫כד" ה שאי; ע׳יש וכ״ז דלא כהרב כפית תמרים כמ״ש‬
‫דלית ליה אלא מעט שמן ופו' אינו ממהר וכו' דהרי‬ ‫בבי אתרוג של מע"כ ע״ש ועיי; להשע״ה ז״ל דצ״ו‬
‫הרמכ״ם כתב כפ״ה מהלכות חו"מ גכי מי פירות אס‬ ‫ע״ד שהשיגו ולא ‪1‬כד שם האי היגיא ועיק להרב כ״ח‬
‫נפל עליהן מיס כל שהוא הרי אלו מחמיצין ע״ש מה‬ ‫א״ח ז״ל הימ; תק״ו שכתכ כיק דאיסורא הוא דרכיה‬
‫יענה הרמכ׳יס ז״ל לקושית מהרש״א ז״ל אלא דלזה י״ל ‪.‬‬ ‫עליה מיקרי כידו עייש והוא כעי; מ״ש •‬
‫דהרמב״ס לשיטתו דמפיש עם מיס אין ממהרים‬ ‫אכל חלקו וכו' ע״ש כיו; דמדרכמ‬ ‫הוס׳ בד״ה‬
‫להחמין כר״ע אלא דמהדש״א ז״ל רצה לתדן לאינך‬ ‫לא חשיב נאכל ככל מושכות וכו'‬
‫פוסקים כחכמים • ועוד דכתב הר״ן ז״ל גכי משחא‬ ‫פכ״ל • אן דמראורייתא יצא מ"מ כיו; דדנ‪-‬דכנן אין לה‬
‫ומלחי דלקמן דאס נפל עליהם מעט מים גמורים אפי'‬ ‫התר ככל מושכות חייב הוא לאכול כיית אסר מדרכק‬
‫כ״ש סיישינן וכ׳יב ג"כ הרא״ש ז״ל גכי מתניתין דלקמן‬ ‫חבל ללישנא קמא הוי הבעיא מדאורייתא וכן מתבאר‬
‫דאקנותני; לתוךסריסת דמיירי דנחןכהס מעט מים■‬ ‫מדברי מהרש״א ז״ל אך לפי דכדיהס לעיל דכ״ט יראה‬
‫הרי מוכיח דלא אמריק יכטל מיס ואפשר לחלק כק‪,‬‬ ‫דכיו; דמדרכנ; אהיוהו אינו יוצא כו אף מדאורייתא ‪.‬‬
‫נפל מים לנפל שמן והמים גוברים ולכך גכי קיטוף‬ ‫זעוד דלא הול״ל אלא א'נ דהכאמדרכנ; מכעיא‪.‬ליה‬
‫מתיר סרא״ש ז״ל משוס דדכר מועט הוא ע״ש והוא‬ ‫וקו לא ועוד קשה דהה פליגתא דאמוראי כיה כפרק‬
‫דנמש כדברי מהיש״א ז״ל אך קושיא א' צריכה עיון ומה‬ ‫סכועת העדות גבי משתק כקוביא אי פסול דאורייתא‬
‫גם דהראב״ד רל כ"כ גבי חלות תירה דיוצא כה ס אפי'‬ ‫או לא וכ; ראיתי עתה להשע״ה ז״ל ס״א דצ״ב ע״ב‬
‫שנותן כסס מלס משום דזרחק הן וכו' והכיאו הכלכו ד ‪f‬‬ ‫שהק' כעי; זה מפלוגתא דר"מ ור״י ע״ש שרצה לחלק‬
‫ע״ש • והוא תמים דהא כהלכית מעשה הקרכנות‬ ‫לעיקרו מדרכק או מדאורייתא וכמש״ל • ונראה ל'ישכ‬
‫משמע דאזיל ומודה ליק הרמכ״ס ז״ל וא"כ ליתא כזריזץ‬ ‫ברוחק דהתוש' ד״ל דמהכא ליכא למיפסק הלכה כחד ‪,‬‬
‫ולפ״ז צ״ל דהא דתנן כל המנחות נלושית בפושרין וכר‬ ‫מינייהו אבל ק״ל מהא דאערי' כמציעא ד"צ ע״א גבי‬
‫ח״ת אינו ככללול״ד למתני׳דכל המנחות כאות מצה כיק ‪,‬‬ ‫החוסם כתרומה דרכנ; עוכר וכו' כיו; דאיסורו מדרבנן‬
‫דשיקכה ‪p‬ר דינא דמצה כמ״ש התוה'שם וכ"כ הרמב״ם‬ ‫הרי אף דעיקרו מדאורייתא לא הוי ככלל איסור דאוריית'‬
‫'ז״ל בהקדמתו למס' מנסות דחכמיס קראוה מנסה דיד‬ ‫בי״ל דנדר כתב הייטכ״א שם כש"מ שלא רצו חכמים‬
‫הננברה והיינו להיכאדשייך כה הן דינא אך נכי פושרין ‪.‬‬ ‫נתלק שם לעכור מ; החודה כקו״ע ועיי; להמש״ל ז״ל‬
‫דלא שייך כיון דאינם כזריזין צ״ל דאינה ככלל ואף מ״ש‬ ‫בפי'ח מהלכות תרומות ד״א ועיי; מ״ש שם כס״ד אלא‬
‫התוה' ז״ל לעיל דכיון דתית כה שמן נתקדש ככלי‬ ‫דמ"מ רמזה נשמע דאף מאי דאמרי' מדאורייתא איט‬
‫ועשייתו כפנים התם דוקא דלית קחוש כ״תד הכי אך ‪.‬‬ ‫יוצא כה הוא מדרבק ודלא כדמשמע מדבריו כסוכה‬
‫לס״ר‪ ,‬דעיקר הקידוש תלוי בזבח לא נתקדש ככלי וכן‬ ‫נכי אתרוג של תרומה טמאה וע׳יע בדבריו שם דמ״ו‬
‫מבואר מ ‪ p‬מתני' דעשאן למכור וכו' דמיירי בלא‬ ‫גכי הך דלא ליקני לולב לינוקא ע״ש ‪-‬‬ ‫■‬
‫נתקדשו ואף דיש כהן שמן ככלי ו ק מבוא' בר״פ כ' מרות‬ ‫כ ד ״ ה חלות תורה ונו' עכ״ל• היינו למאן דכעי דין‬
‫ע״שגם לס"ש נתקדש׳מדת יכשדינא הכי כיון דגלי קי ק‬ ‫ממון אבל למאן דבעי היתר ■אכילה כמבואר‬ ‫י‬
‫דלא קדשי ‪ fk‬כשחיטת הוכח ווה נ״ל להכריח עוד מפ״ש‬ ‫כסוכה דל״ו ‪5‬ק"מ וכדי שלא תק' מנ״ל לאמוראי לאוקומי ‪.‬‬
‫התוה' לעיל משם הד' אפרים דלר' ס״ל דנהקדשו ■וא'כ‬ ‫כלא הקדשו עד דנל חד לדרכו פנו להניא טעמא ולא‬
‫לפ״ל למימר ר' התם בפרק ב' מדות דלא חיצטריך לחצי‬ ‫אוקמו׳כהוקדשו ומטעמ' דמצתכם לכך כתב ועוד דקתני‬
‫לוג כסודה משוס דקדשי בזבח וכי' ת״ל דנכר קדשו‬ ‫למכור כשוק דלא שייך כהוקדשו אכל ק״ל מהא דתנ^•‬
‫כעישרון וכו' אלא ודאי לא קדיש ועיין כתוה' ז״ל דזכחיס‬ ‫כפ״ק דחלה חלות תודה עשאן לעצמו אין חייב כחלה‬
‫ד״ב ע״ב ששם כרצכו לחלק בכה״ג לעני; נפהל ביוצא‬ ‫ופי׳הדמכ״ס והר״ש משו' דדעקו לקדשו וא״כ ה״נ נימא‬
‫ע״ש ואף למ״ש הרץס' ז״ל שם דמ"מ אי נתקדש מיגנא‬ ‫הכי דמג״ש ילפיק מהדדי וא״ל דהדג“ מיידי כהוקדשו‬
‫מילתא למיעבד בכלי חול הייט דוקא כדבר הקרוב ‪:‬‬ ‫דקתני סיפא עשק למכור וי״ל דהתה החיוב תלוי כשעת‬
‫למזבח וכמ״ש התוה' ז״ל בפדק ב' מדות כד״ה או‬ ‫נילגול ולכך כיק דכשעת גילגול דעתו לקדשו הטור‬
‫לסוטה ע״ש • ולב״ז ה'נ דאינו קרוב למזבח אף דטמא‬ ‫מה שאין כ; הכא דכשעת אכילת מצה אינה קדושה‬
‫דנתק־שס איט מוכרס למנריך אפייתו כפנים ועיק‬ ‫מקרי מצתכס •‬ ‫י‬ ‫■‬
‫כתוש' דמנסות דמ׳ו ע׳יא בד״ה ואחו וכו' ע״ש ובאמת‬ ‫; ^׳ כ ד &״י כ ד ׳ ה שאינו וכו' והיכא דלא נשחט‬
‫לדבמ מס־ש״א ז״ל אפשר לרזדז לסי דברי התיה' חבחים‬ ‫עליהם הזבח ס״ל לר׳׳י‬
‫ודמנחית דמאי דקאמר הש״ה לעיל כמקום זריזי; איתא‬ ‫ךו‪5‬א כהן ומתני' כשוחט עליהם הזבח וסיפא ה״ק‬
‫הוא משום דאורסא הוא לעשות המנחות כמקום ‪pnt‬‬ ‫גמבור בשוק דעכשיו לא נשחט עליהם הזבח שהרי‬
‫יסעשל אף לק״ת כן הך להרקכ יד ז״ל לא יתכן כאמור •‬ ‫לא מכק יוצא כסם ■ק״ד‪-‬ומ׳יה תניא כווקיה דוכא‬
‫ואנשי‬ ‫‪13‬‬ ‫יג‬
‫יגל ^‬ ‫רסכת פסהים ‪3‬דס ב‬ ‫אברהם‬
‫והא כששיטות א־כא לאוקומיה כר״ש דמגלח על שלמי‬ ‫ואכשד דלאו היינו היאכ״ד בעל השגות אלא הוא הד״א‬
‫נדכה ולדידיה שפיר קריכין כבמת יחיד וכמ״ש התוס׳‬ ‫כ״ד ז״ל ועוד אפשל ליישב הכל כיון דמן התודה הוי‬
‫■׳‬ ‫גכי אבשלום ע״ש •‬ ‫•‬ ‫׳ מתוייב להיות מ׳יב עב מייס צריך להיוח כהן כעשייחו‬
‫ד ף ט ״ ל ‪ t 4 y‬כמשנה ילה שלוקיז ולא מכושלץ‬ ‫חדיזין ונו' והש״ס לעיל מתיץ אף אליבא דר״ע דאינו‬
‫ופו' ופירש״י רשלוק מבושל יוחד‬ ‫׳‬ ‫ממהר להחמיז ואף דפושדין נמי דאורייתא מקדא דהחיה‬
‫וכ"כ כפרק הנודר דמ״ט ועיין כהר״ן ש= ובו' וק׳יק גכי‬ ‫כמי׳ש כמנסות אינו מוכרח ואינו אלא אסמכל בעלמא‬
‫נזיר דקתני היה מכשל השלמים או שלקן פירש״י שאיט‬ ‫דכא גבי פשח אף דכתיב ושמרתם אמרי" ושוין שאין‬
‫מכושל כל צורכו •|וי"לדודאי שלוק משמע הכי והכי והתנ'‬ ‫לשין בפושרין ולכן שפיר מקשה ממ״ש ממנחות־‬
‫רוצה לאשמועינן לזא״ז כדרכו ככ״מ ולכך התם דנקט‬ ‫ובו'■‬
‫בישול קודם הוצק לפרש כשיל ולא כשיל ועיק כפיו״ר‬ ‫רי׳צ״י כ ד י ׳ ה שאינה ופו' למיפק כה משום תודה■‬
‫דתרומות וכהירושלמי וכה' שו״ל שם שהארק כזה ע׳יש‬ ‫ומשום מצת וכו' עכ״ל • ק״ק דהא‬
‫ועיין להרמכ״ם ז״ל כפ״ז מהלכות חמן ומצה הלכה י״ג‬ ‫אמרינן לעיל די״ג דאין מכיאין תולה כי״ד וא"כ הכא‬
‫ועיין כפ״ה מהלכות מע״כ הלכה ט' עי׳ש •‬ ‫דמיידי כי״ג הוי נותר למסד ואיך אפשר דיוצא כה למצה■‬
‫*■‪ QJi‬ובדמחיוכו' הא דלא קתני אכל לא כטכל וכו'‬ ‫וי״ל דמיייי כעב־ והכיא תודתו ולא רצו הכהנים להזקק‬
‫כרלעיל משום דהתם אמרינן כטכל טכול‬ ‫י‬ ‫נו וקצ״לדלמאי דש״ל להתוה' לעיל דמיירי כהוקדשו‬
‫מדרכנן והכא לא שיק כיק דעיקר איסורו מדרכנן הוי‪,‬‬ ‫ת״ל דהוי נותר אלא ודאי דמיירי כעבר וכו' ועיין‬
‫תרתי דרכנן ומותר ועיקר אישור הטכליידעינן מדקתני‬ ‫נהפל״ח הימן תנ״ח עי׳ש ואם כן דדעתו לקדשה כי״ד‬
‫כדמאי וכמ״ש דש״י ז״ל וק״ק לשמואל דה״ל כריש לולב‬ ‫ולמהוי יו־ ולילה לא מהניא למצה אע"פ שאין נזקקק‬
‫הגזול דכמצוה דרכנן כנק י״ט שני ליכא מה״ב וכמ״ש‬ ‫לו •‬
‫התוש' ז״ל שם היכי אתי מתני' דקתני אכל לא כטכל והא‬ ‫ב ד י ה ז״א ופו' דלא כד״ש וכו' ודלא כמ״ד כאן וכו'‬
‫מרור לכ״ע כזה׳ז הוי דרכנן וא״ל דמתני' איירי כזמן‬ ‫עכ״ל • אלא כד״ע דש׳יל דמנחה ונזירות‬
‫הכית דהפוהקים כשמואל שש הכיאו האי דינא כשחמא‬ ‫קייכות ובירושלמי דפידקין הק' מהא דאמרינן לית כאן‬
‫דמשמע ככל עת ככל זמן הדין שוה וא״ל דוקא הכא‬ ‫נזירות וכו' ותי' הכא דקרוב חכיאתו בשילה ופו' ועולתו ׳‬
‫משום דמרוד כזמן הכית הוי דאורייתא ולכך אמרינן כל‬ ‫ושלמו כנוב והק' והא לא עלו לבעלים לחובה וכיק שכן‬
‫דתיקון דרכנן כעין דאורייתא תיקון וכמ״ש לקמן דק״פ‬ ‫אין קריכין ככמה וקאמר כר״י דקאמר אין חעאח ׳‬
‫ע״ש דהתם לאעכדינן ז' אלא זכר למקדש דהוא דאודיית'‬ ‫ופשח וכו' הכל שאר קרכנוח קריכין אפילו חובה וכתר‬
‫ואמאי לא אמרי' כל תיקון וכו' וכמ״ש הכ׳יי שי' תרמ״ע‬ ‫הכי קאמי לא אתיא אלא כריש דאמר מכיוןשנזק‬
‫ע״ש וי״ל כמ״ש התיש'לקמן דקי״ד כד״ה אכלן שאני‬ ‫עליו אחד הן הדמים הואר וכו' ומתוך זה הקשה הרב‬
‫דהא אתקש מצה למרור וכיון דמצה אף כטכל דדכנן ‪,‬‬ ‫קרבן העדה ז״ל על פירש״י שכתב דלא כר״ש דהא החס‬
‫אינו יוצא אף מרור דהוא דרכנןא״י וכן משמ׳לקמן כגמ^’‬ ‫מוקמיה כד״ש והכי הילכתא כמ׳׳ש הרמכ״ם ז״ל כפ״ח‬
‫גכי מרוד אמד דכא משתכרא מצה ומדור וע״ש כפייש׳י‪,‬‬ ‫דנזירות ע״ש • והנה הרב לשיטתו אזיל שפי׳דהא ^א מר •‬
‫‪, ,,‬‬ ‫לחד לישנא ע״ש ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כר״יהוא לתרוצי הך אוקמתא דד' בון דקיב חטאתו‬
‫גם'‪ ..‬חזדק אשא עולשין וכו' משמע כהדיא‬ ‫כשילה וכו' והוא תמוהדא״כ למאי נייד לאוקצנהכר״ש'‬
‫מאי דתני כמקני' כחזרה כחמפא הוא‬ ‫אלא ודאי דכוונחו היא לדחית דברי ר' בון ומהדר לד״ל‬
‫ט״ש דעולשין הוא השנוי קודם מדמהדר לש' הש״ש‬ ‫שאמר ז׳יא וכו' לאוקמה הך ברייתא כר״י ואתי שפיר‬
‫ועולשין אחי חזרת וכן הוא כפוסקים אך לכ״ע מדור‬ ‫משוס דלדידיה קמכין חובת יחיד ככמה גדולה והא‬
‫הוא הגרוע שבכולם לפיכך שנר הוא לכסוף ומעתה ‪-‬‬ ‫דמצריךכירה הוא לאכילת מעשר שני כמבואר כזכחים י‬
‫מ״ש הגמ״י ז״ל כפ״ז דחמך דמיוד כרישא הוא שלא‬ ‫שס והדד קאמר הא דתק ד' פא לא אתי אלא לד״ש וכו'‬
‫כדקדוק וממקומו מוכרע דקאמד מנויה כחזית‬ ‫וכיון דלא או־מיה ר״ש אלא לקי' ר' בון דאינו מוזכר‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ע״ש •‬ ‫כגמרא לכך כתב דלא כי״ש ועוד ק״ל לתירק הירושלמי‬
‫רי ב ״’ כ ד ״ ה שלקין מכושלין הרכה וכו' עכ״ל •'‬ ‫דאתי פר״ש ופו' דהוי שלמי נדכה וקריכין ופו' אס כן‬
‫ומתני' לזא״ז דככושין כחיניז יותר •‬ ‫מיפי אתי לחם עמה דהא אמרינן כפרק מי שאמר‬
‫מכולהו וללשום דאין כו טעם מרור כלל דנהפך טעמו‬ ‫דכ״ד ע״כ דשלמי נזיר ששחטן וכו' לא עלו לכעליס לשם‬
‫הוא ופ"כ גכי שלוקין כגק דנימוחין הם נהפך טעמו■‬ ‫קוכה אין טעונין לחם וכנראה דלית ליה הכי להירושלמי‬
‫והא דאמרינן כפיו׳יד דקרומות מ• שלקו'יומי ככשים‬ ‫מדלא הקשו אלא משך מימרא די״י גכי שלמי חגיגה‬
‫צ״ל איפכא אך קשה הא דקנן סתם פל הנככשק מוקדין‬ ‫ולא משלמי נזיר גופיה ועוד דר״ש לטעמיה אזיל דס״ל‬
‫דמשמע הא שלקין ומבושלין אשורין ופליגי תנאי כהפי‬ ‫דמגלח על שלמי נ־כה פדאיתא כפ״ג מינין דמ״ה ע"ש י‬
‫ושו״ד כירושלמי דל״ג נככשין אלא נשלקין ופו' ע״ש ‪.‬‬ ‫ולדיריה שפיר אייתי לחם פיק דמציתו הוא אך לדידן דלא‬
‫אמנם גכי קדשים דכעי' שיאכל טעם קדשים אם שלקין‬ ‫קי״ל הכי צ״ל דלא פד׳יש וכהכי ניחא לי מ״ש התיש'‬
‫ונימוקין אינו יוצא י״ק כהך אפילה ולפך פירש״י כנזיר‬ ‫ז׳ל כחמורה די״ד ע״כ דלר״ש מקי קרא דאכשלוס‬
‫דמ״ה דשלקין אינם מבושלים הרכה ע״ש ■‬ ‫דמגלח על שלמי נדכה וכו׳ואפי' הכי כתכו דהאי סוגיא■‬
‫‪ !2 y‬ג ם ' אלו דברים שאין כאק לידי חימוק ופו'‬ ‫ילא כר״ש כפירש״י כ־משמ' מלשונם שם ואף דיש לרחק '‬
‫וחלוט שחלטו כרותחין ופו' •‪ .‬וק״ל‬ ‫דניידי מפירש״י מ״מ לרש״י גל עדיין קשה אלא ודאי משום‬
‫מהא דאמייק כהחולן ד״מ ע״א למאי הילכתא לומר‬ ‫דיך״ל דאין בא עמו לחם גם כתמורה מסיק דנזירות נדר‬
‫אע״ג דחלטיה מעיקרא ופו' ואדם יוצא בו י״ח כפשת‬ ‫הוא ואדחי ‪ p‬דקאמד דסמי מכאן ניירות וכ׳יכ התוה'‬
‫וכו' והא פתיב ושמרתם את המצות דכעינן שיהא שמור‬ ‫כמגילה ע״ש ודלא כהירושלמי כזה‪-‬אך כאמת הא ק״ל‬
‫מחמך ול־ניי יאי! לי ” י יקיא לא קפ‪ T‬אלא אדכרו׳‬ ‫דאמאי אוקמיה הירושלמי דקדב תטאתו כשילה לד׳׳ש‬
‫שחק!‬ ‫‪.‬‬ ‫’ ' ’’‬
‫בו‬ ‫ינל‬ ‫מסכת פסחים פרק ב‬ ‫«‪5‬ברהם‬
‫שאץכמיכם חמ[ כשום צד כבין אוח וכי'אכל!האי הדרזיח'‬
‫היא הגורמת דזה ליתא דהא כתג ה״ה כפ״ו מהלכות‬
‫ל ־ ל ^ י א י נ י ת ן הכלין ככליה'‬ ‫די ט״י כ ד ״ ה‬
‫כצ״ל עכ״ל ■ ר״ל אף ‪P ,v; 3‬׳‬ ‫קמ;ן ההא רכתכ סדמכ׳ים ושמרתם מצה פלשה כע"פ‬
‫הואתכלין כמו שמותי ליתן לתוך כלי שי‪ ,‬ו ״‬ ‫יוצא י״ח ו‪"1‬ל וראיתי מ״ש וכו' אלא עם תערוכת מים‬
‫דשמעתח כפרק כידה די״י איינזא קאי ע־ש וכנה מאי‬ ‫זכו' רכל שאינו מתמץ אין יוצאת וכו' הרי אף דיש כמינם‬
‫דהכיה מהךדד״י לדהכא צ״ל כהדיגות היא יהא אף ת״ת‬ ‫הבא לידי קימון כיון דהשתא מיהא לא ציי־ שימור לא‬
‫יש ל כעלמה דנדאה מכשלקחמר הכח אף דהיא כחומץ‬ ‫יגהני וכן אמרו כירושלמי ככירקיןיכול יוצא י״ח כרכוכה‬
‫ונראה אינו מכשל והיינו דמ"מ גכי פשח אחמומי נמי‬ ‫ק״לושמ־תם ע״שורלאכמ׳יש הל"מ שם בשםי״מואס‬
‫מחמי שך לי״י ז־ה־״‪-‬ל דנראה אינו מכשל כלל אלא מכת‬ ‫כן אמאי יוצאין בחלונו ושייך לומד דירא דכעי שימור‬
‫חוזק החומן הוא דמכשל אהא הוא דקחמי היה הכא אף‬ ‫מתו־ם ללתיתה וכהכרת דכא לקנק דה א שיעור דלישה‬
‫דמעודב כחומץ כתבשיל מכל מקוש הוי מכשל כיה דכוא‬ ‫לאו שיעה־ הוא עוד שיין לומד דוקא הכא כיון דהמים‬
‫רותח על נכי האש ‪.‬‬ ‫^‬ ‫יש כמינו להחמין שפיר איכא למימד ושמיתם דצרק־‬
‫ת ו ס ' כ ד ״ ה האילפס וכו' ונראה דאפילו שמואל‬ ‫ליתן הקמח לתו־ רואחין אבל מי פירות דאין כמינם‬
‫דש״לנ ”דלח‬ ‫יכלל לא שייך קרא דושמדתם אן מסירושלמי שהבאתי לא‬
‫דצא הוי‬ ‫נראה ׳ ‪v‬‬
‫וכו׳עכ״ל־ ״׳!״‬
‫־״ ‪-‬‬ ‫‪,,‬‬
‫צח כידי^ולח כר ש וכן מבואר הוא כתוהפות דשכה‬ ‫משמע הבי וכן מצאתי כהריא כירושלמי כפרקין הלכה‬
‫^ןכית י ‪ P‬ראיה ליה ככלי א' הוי יותר מכשל מכדי‬ ‫דאין יוצאי; כמצה חלוטה כרותחין ע׳ש • וכן הוא‬
‫קליפה אך דעת התיש' ז״ל דוכידם דצ״ה כתשו‪ .‬משש ר״ת‬ ‫‪,‬‬ ‫בקושפתא דפרקין ע״ש ‪:‬‬
‫מו י ככלי_ א'דבשיל כרי קליפה וקשה לזה משא יכתבו‬ ‫י ש ם אכל מרור דרבנן נפיק וק״ל למ״ש השמ?‬
‫צקמן דע ו כד׳ה תניא אידך משם ר״ה דכדכר דלת שייר‬ ‫עשין חל״ה דכמע״כ של ירק הוי דאורייתא‬
‫כדי ק‪-‬יפה מותר והא המחנן רעייה לתוכו רותח ישכר‬ ‫מאי מבעי ליה להש׳יה ועיין להמ״ל ז״ל כפ״ה מהלכות‬
‫ואמחי ישכר כיון דלא שייך קלני^ה לדעתו דכלי א' הוי'■‬ ‫מעשר שני ונ״ל דיפיש כפי' לישנא אחרינא דרש״י רל‬
‫בדי קציפה ותפשי לומר דוקא התם דכמין כמינו הוא‬ ‫■והנראה חשו דהכריחו לפרש כך משום דש“ל כפירוש‬
‫דמדאויייתא כרוכא בטיל! ולא שייך כו קליפה לכך מותל‬ ‫קשמ׳׳ג • שוב דאיתי להדכ שע״ה ו״ל שכן כתב בהלכות‬
‫שוכ יאיתי להדב ק י ק נתנאל ז״ל כפיק כייה שהקשיז‬ ‫■ '‬ ‫חו"מ ושמחתי ‪:‬‬
‫כעין זה מתב די״ת ה״ל דמכשל יותר מכדי קליפס‬ ‫ז ז ף ם ׳ ?)"א ג מ ' אמר שמואל אין הלכה כר״ו‬
‫והתוספות ז ל שכתכו שם מיהו רכ^ הילו להעותריס ־שי^י‬ ‫י ל למה הוצרך לזה ואמאי‬ ‫‪:‬‬
‫ד״ת עי״ש שאיגו מפשט דכריהס יעיק להפר״ת י'‪ Y‬שימד‬ ‫>קט כלשון שלילה • וי׳ל משום דפקק שמואל כחכמים‬
‫■■‬ ‫ש״ח ע״ש■‬ ‫״‬ ‫לקמן דיאכל מיד והייט משום דמיצמת צמית וכמ״ש‬
‫כ א ״ ד אבלתכלין עשויץ למתקו^ו׳ עכ״ל ‪ -‬עיין‬ ‫לקמן לכך הוצרך לומר דאי הכי אין הלכה כר״י בכאן;‬
‫י ■ ‪ .‬בתישפית דשכת דף ס״ל כד״ה כל ‪'i t x‬‬ ‫דכיון שנתפח י*■ לא מיצמת וכו' •‬
‫וכמהיש״א ז״ל שם ע״ש ‪-‬‬ ‫מותר ללתות דתניא יוצאץ בפת נקייה וכו' דאין‬
‫ב א ‪ T‬ובירושלמי ופו׳ עכ״ל • נ׳ל לאפוקי מש״די‬ ‫לומר דכרייתא איירי דלתת חעכד דהא ככדייתא■‬
‫דששיכ ככלי שני דאינו כשיל כלל אלא דמבש‪3‬‬ ‫קחני יוצאין כשריקין מצוייח חף על פי שאמת אין עושק‬
‫מיהא כדי קליפה והא דקאמר כירושלמי דעירוי בכלי‬ ‫משמע כפת גקייה עושין והיינו לתיתה ועוד דחמיא‬
‫ראשון י״ל לענק קליפה והא דאמיו שם כשמוך כירושלמי'‬ ‫דפת הדראה קתע לה ופת הדראה היא אף לכתחילה‬
‫עשה כן כשכת מהו ומשני זכו' כאן נמי כל שאין ההורי‪.‬‬ ‫כדמשמע מברייתא דלעיל יכול ח־מ יוצא אלא כפת‬
‫מפק־זכו' איךתכשילו כדור היא ייקא לאישור דאורייתא־;‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הדיאה וכי' ע״ש■‬ ‫^‬
‫להתחייב עליו אמנם הר״ןז״ל כפרק כידה דחה ראיה זר‬ ‫ר ש ״י כ ד” ה גתכקעו וכו' דודאי ממהרו' להחמק‬
‫מהך דברי הירושלמי דכשמוך ולפי מ׳׳ש אינה ראיה • וכן‬ ‫דאי נתחמצו ממש מאי אתא לאפלוגי‬
‫הקשה הרב קדכן העדה כתישפותיו לימש' יע״ש • ולע״וי‪.‬‬ ‫ד׳׳י ואמר שומן צומתן וכ"כ להדיא הרא״ש ז״ל והרש‬
‫הדבר הוא מוכדס וכדור דכוו^הר^היא משום דהיכי■‬ ‫פ״יז״ל צא דק כזה אמנם צ״ל לפי זה דאיירי שלפנינו‬
‫אמדיק דכלי חדש י ‪x‬ר דכיק דעירר הוא ולא מיקד י‬ ‫נתכקעו ולא שהה רדי שנתשמצו ולכך פליג ד״י ‪ .‬א״ק■‬
‫הכשיל אלא ודאי י״ל משוס דבלי חדש כילע ולעולנ ‪t‬‬ ‫דכתב רש״י ז״ל כקר הכי שורן כשומן אם רואה שנופחות‬
‫דעתחי לה הוי תכשיל למהוי ככלי א' אכל קשה דהי ‪f‬‬ ‫וכז' ולא פי' כפשוטו אם רואה שנתבקעו וי״ל דכא לפרש ‪.‬‬
‫כעיא דגמי' הוא אליכא דאישד העירוי והוא הביא דאי■ ם‬ ‫לדעת מד עוקכא דלית ליה נתכקעו ולכך פי׳ אם מאה‬
‫מסך כלי שיש דישכי דאי למאן דמתיר ודאי לא מבעי ■א‬ ‫שנופחות דכהכי מיידי ת״ק‪:‬‬
‫ליה וצ״ע■‬ ‫^‘ ב ג ס ' איתיכיה וכי' ק״ק דילמא שאני הכא‬
‫ד ף מ׳׳ א ע ״ א ג ס ' אמרל! ק״ו ע״כ וחתא כמ ים‬ ‫דאיכא תי׳ש שמא לא ימכרנו ואם תמצא‬
‫^ לומר ימכור לישראל ימכור מעט וודאי יכלה קודם‬
‫שחינו מפיג ־ א״נ למיעע‬
‫צלי קדר אף דאינו מפיג ועיין כפהרש״א ז״ל ע״ש■ ואין‬ ‫ןהפשחאכל שתם תףדימכורמעט מ״מ אישור במקומו‬
‫להקשות למה ‪ 4‬ק״ו כיק דאיכא לאו דכ״א צלי אש‬ ‫!עומדזעוד דהתס אק דרך לחתוך כגד ולמוכרו קרעים‬
‫דמהתם הוי לחו שבכללות ולכך כא לכוללו בלאו דמכושל‬ ‫■וצכך חייםינן_דימכור כולן ביהד • וי״ל דבתחילש תקנה‬
‫דלוקה עליו •‬ ‫ייי! לי^יא אפילו יש כמה ספיקי כיק דיש תקנה דאק ‪:‬‬
‫'‪ Dtt‬יכול אכל׳כייתחי יהא הייכ וכו'■ נ״ל דה״פ‬ ‫לחוש כ ‪ -‬וכנק דלמכור קפא קבא כדמשיק ועוד דשתם י‬
‫יכול פי' הקרא דקאמר נא לגמרי ת״ל נא‬ ‫גמי איכה תיי שמא חד שמא לא ימכרנו כלל ועוד‬
‫וממשל מד־שמכי' למכושל לומר אינו חי אלא כשל ולא‬ ‫דימכור לגייס אלא משום דאיכא תקנה דיעשה או^‬
‫כשל ואהב קאמר א״כ יהא מוקד כיק דשתודה מיעטה‬ ‫למת תו לא שמכיק אשפיקי ועיק להש״ן ז״ל י״ד קימן‬
‫אותו‬
‫יני‬ ‫כיפכת פסחים פרל( ב‬ ‫אכרהם‬
‫צ״ל דכא לגלות כלל גס הך ראיה דכת אתיתו לא דמיא‬ ‫נא כטל מ״ע פ״ב‬ ‫א‪5‬או ת״ל כי אס צל־ הש ר‬
‫כלל דהתם אתא לגלית הפך הקרא ולומר לאו דוקא או‬ ‫הרמכ״ס פ" ח מ■'י^לות קרבן פשח אכל רס״יפי' דקאי‬
‫כת אמו אלא אפילו כת אמו ולכך איצטריך לומר דלאו‬ ‫על לאו ני אס צלי אש אלא האי תנא ש״ל אין לוקרן על‬
‫רינא הוא אלא לגלות דכישול דקרא אף כשאר משקין‬ ‫לאו שכנללית ולדידיה עוכר איסור לאו■ ו־איתי מקשים‬
‫ועיקר הדין יוצא מקרא וגדולה מזו אמי ו כתמורה‪ ,‬ד״ט‬ ‫דבפ״ק דהמורס ד"‪ 1‬גכי פלוגתא דאכיי ורכא כהך‬
‫מכה מי גרע לא הוי דינא ודוק •‬ ‫יהמעלה הימורי כ"מ למ!כת קאמר רכא דלוקה כ׳משוס‬
‫^" ‪ 2‬ג מ ' מה נא כלאו אף צלי כלאו לפידש״י ו״ל‬ ‫מקטיר כולו'ומקריב ואכיי אמר אי; לוקין על לאו‬
‫כנזיר למיד אף חרה לא לקי אף הכא צ״ל‬ ‫שכנללית והק' לו מכרייתא דקחני לוקה כ' ואוקמוה‬
‫דדמוי הוא לאישור לאו ולא לאפוקי מתישו' וכמו שחילקו‬ ‫כתיוכחא וא״א לסברת רש"' לימא אנא דאמרי כי האי‬
‫התוש' ז״ל ככמה דופתי ונראה לי דאף לר״ע לאו דלאמר‬ ‫>זנא דש״ל אץ לוקין ונראה לי דלה קשה מידי דוקא‬
‫הוא לאשור ולא ללקית וכן מוכח מרש״י ז״ל דכתכ דיש‬ ‫קכא דנפיק מלאו כי אס צלי אש דכולל אי‪p‬ו ‪ p‬כגון הי‬
‫אישור לאו וכו' דהוא ודאי אינו לאו ממש ללקות עליו‬ ‫וחמי טכריא כ־פי' לקמן אכל התס האיסורין מכורשין‬
‫וכן נמי מוכח מהא יאמר ר״י לעיל דכ״ח תוך זמט‬ ‫הס דקאמר והשה לא תתנו מהם דאתא לאישור כוט‬
‫כלאו ואמר כירושלמי כלאו ועשה ואמאי לא חשיב תרי‬ ‫ומקצתו כ״ע מורו דהי־כ וכן כתכו התוס' ז״ל כמנהות‬
‫לאוי כיון דפתיכ כה לאמר אלא ודאי דאק־ לאו לא לקי‬ ‫דנ״ה ע״ש • אכל הי קשיה הא קושיא דלפירש״י!"ל דפי'‬
‫לא עירכנהו וכל מאי דפתב ר‪,‬רכ לח"מ כפ״א מהלכות‬ ‫דהאי ר‪,‬נא ה״ל ראין לוקין על לאו שככללית והפי' הדא‬
‫ערכין דההי צהו הוה הסמכתה לא יתיישב לפי השוגיא‬ ‫אמאי לא תקשה מהאי כרייתא למ״ד הדא מיהא לקי‬
‫ע"כ נר' עיקר כפי' הרמכ״ס ו״ל ־‬
‫תרתי ונו' והכי מוכח כנזיר וכו'‬ ‫דט״י בד״ה‬ ‫מדאמר שמואל‬ ‫מ׳׳א ע״א ‪DIH‬׳ ד״ה‬
‫ע״ש והיינו דלה הקשה שם מכריית'‬ ‫ופו' פליג א‪-‬רכ‬ ‫‪ .‬׳‬
‫אלאלאכיי דשם ולאלרכא דאית ליה דלא לקי וע״ש‬ ‫וכו' עכ״ל • ולולי דכריהס נ״ל דמאי דקאמר אה״ז‬
‫כפירוש רש״י רפי' כעינן אחר משום דלפי המשקנא נמי‬ ‫ואה"! משוס ונו' הוא האי אשכרת ת״ק דקאמר ראם‬
‫מקרן אפולהו חוגי זוגי קתני לאשמועינן אף כי אכל‬ ‫הוא כעיניה מותר אפילו הפי אשור משוס לך לך וכו'‬
‫אחד מינייהו לקי וכמ״ש רש״י ז״ל שם ע״ש•‬ ‫אכל כעיקר אישורו ע״י תערוכת כהרושת ודאי מורה‬
‫מ ״ ב ע ״ א מ ת ג י ' זה הכלל כל שהוא ממין‬ ‫לח־כ כהנא דישרף■‬ ‫‪,‬‬
‫דגן וכו' • נראה לי‬ ‫י‬ ‫ד ׳ ח מאי לאו וכו' אע״ג לא צמית המוע לא מהמע‬
‫דלאתויי טיכולי נשים ופירוכייא דאושכפי לאמוראי‬ ‫ונו'עיין כמהרש״א שנתכדמקשה לש״ד דמקשה‬
‫דלקמן■‬ ‫‪-‬‬ ‫לעיל דלה ידע לאפלוגי וכו' ־ ואחר המהילה לא דק דהא‬
‫‪ 'D1H‬׳ כ ד ״ ה ר״א וכו היינו חמן נוקשה וכו‬ ‫רכא דקאמר הא המוע מהמען הוא קאי אף אכעי‪$‬ה‬
‫לפירוש מהרש״ל קושיית'היא מכ״ש‪,‬‬ ‫וא"כ מאי קבר ת״ק יפליג כין נתן הומך ואה״כ הקמח‬
‫משוס דאית לסו כפשיטות דהוא חמן נוקשה וכתכו אף‬ ‫וכין קמח ואתר כך תומך ‪-‬‬ ‫'‬
‫הש לדחות ור״א לאו מוסיף ליינא הוא דרכנן נמי מורו‬ ‫עולא ופו'הנא מדמי פסח לכישול מצה וכו'‬ ‫בד״ה‬
‫כהני ופהך כללא דמתני' אפילו הכי קשיא מדאמר אף‬ ‫והיינו דלא כמשקנא דפ' ע וכו' הא דלא כעי‬
‫משמע דמודה לדכריהם כחמן נוקשה והה דלא תירצו‬ ‫למימד הא דקאמד הפא היינו לר״ע אכל לרי״ה אה"נ‬
‫ה‪-‬תוש' ז״ל הפי לקמן דמשמע להוי דאף רכנן מיידי‬ ‫דיש לחלק דוקא התם כיון דמכרך על אכילת מצה ואינה‬
‫כתערוכת ונמ״ש מהרש״א ז״ל לקמן אך נראה לי דודאי‬ ‫הוי כרכה לכטל׳הכל נכי אכילה פשחי׳דמכרך על אכילת‬
‫התוש' ז״ל לית להו הפי דהא מפשט דכריהם לא מקשו‬ ‫׳ פשה שפיר דמי כיון דכאמת צלי ‪ .‬היא וכהכרה דמקשה ׳‬
‫אלא לר״י דאית ליה לר״א לית ליה חמן נוקשה אך לד״נ‬ ‫משום דמדקחמר אפילי תימא ר"מ מכואר דחתיא‬
‫לא מקשה מידי ואי ש״ל דמיית כחמן נוקשה כתערובת‬ ‫‪ , -‬כפשיטית כר״י ונשכית ר"פ ועיין מהדש״א■‬
‫בודאי קיל הוא מחמן דגן כתערובת ואם כן אף לר"נ‬ ‫ה ״ נ > והא אק מזהירין מן הדין וכו' ■‬ ‫כד״ה‬
‫מוכרח לומר דלאו חד תנא הוא ויש לדחות •‬ ‫וראיתי להרכד״א דנ׳׳ג ע׳ד שפתכ משם‬ ‫‪.‬‬
‫אמר רנכ״י וכו' רנכ״י ונו' נראה לי‬ ‫המ״ל דדכרי התוש׳ז״ל הללו הם הפך דכרי ה״ה רלדכדיו‬
‫דגרשי' ר״נ סתם כחד מינייהו והוא ר"נ‬ ‫'‬ ‫אין פאן קושיא שהרי הכתיב השוום כעשה דכי אם צלי‬
‫כר אכא שהוא חתניה דכי נשיאה כדאמרינן כקידושין‬ ‫אש ואף למאי דפתכ לעיל דנ״ד חקא היכא רהפתוכ ־‪:‬‬
‫דל״ג ע״א וע״ש כפירוש רש״י ז״ל ועיין לרש״י ותיש' ז״ל‬ ‫מיות' ליתן כו לאו הכה מכלל עשה אכל אם כא להודיענו‬
‫דגיטין דל״א ע"כ ע״ש■‬ ‫ה־ין שיהא צריך צלי אש לא נאמר כלל זה הכא‪.‬‬
‫דף מ״ג ע״א תוס' כד״ה מאן תנא וכו׳‬ ‫ד‪1‬ר‪1‬י על הלאו אלא משים דהוי לאי שככללית‬
‫משמ כשמעתין‬ ‫׳‬ ‫כודאי מזהירין ימן הדין וכתב עליו‪,‬הרב ז״ל והסד‬
‫וכו'אפי' איסור לא היה כו וכו' עכ״ל • דהה ודאי לרכנן‬ ‫המחילה אני אומר דא־רכא דכרי התיש׳ז״ל כדברי הרג‬
‫דלא דרשי כל דס״ל היינו למלקות ואיצטריך כל לאיסורא‬ ‫המגיד שהרי תיק שם דכהאי ק״ו אתא לגלות דכישול ‪.‬‬
‫דהא ר״י דקאי כשיטתם הכי ס״ל וכמו שכתכו התיש'‬ ‫דקרה מיירי אף כשאר משקין ומה תיק הא כל ק״ו ‪.‬‬
‫ז״ל לקמן■‬ ‫מכי ר\א ואכוהון דפולהי איתי כת אביו או כת אמו‬
‫ב א ׳ ד הייט לכתחילה ונו' ענ״ל‪-‬ר״ל ררכנן החמירו‬ ‫דהק׳יו כא לגלית דהף כת אכיו ובת אמו מיירי קרא‬
‫דמחמק אותו כחמן גמור דהוי מצוה מן‬ ‫־‬ ‫אלה שפייכת דכריהם כיק דככי אם צלי אש השוו ‪I 1-1‬‬
‫הק״ו‬
‫המובחר וזהו ראיה מדאינו אסור אלא לכתחילה ולא‬ ‫כלחו השוו ודה ב ־עת המ"מ עפ״ל י‬ ‫חדלה ומגצי דהף ‪.‬י־יח‬
‫דמי להא דכתכו החוק' ז״ל לעיל די״א כד״ה קוצרק וכו'‬ ‫ז מאי‬ ‫וההר המחילה דכרי הרכ נכונים ־‬
‫דשקס ודאי הוא דאורייתא דממקוס דאי אהה מכיא‬ ‫‪ :‬צלי חש ומה‬ ‫וני■’^י ידעינן ■שהוא ככלל לא;‬
‫>ל‪ :‬׳יי‬
‫מוכדא‬
‫מסכת פסחים פרה כ‬ ‫אברהם‬
‫כז‬ ‫יגל‬
‫•מוכרח דקאי אלכיזידלה ועוד נ׳־ל כמ׳ש •הת‪ 3‬דכקד ‪t‬ם‬
‫מ ^י ה דרכ יאודה כגמ'■ ועוד כיין דידעינן עקשה‬ ‫שפיד איכא למימי הכי־‬
‫מכל מדכינן כמי כל מילי יכי״סלמ״ד ראי ממחמצת‬
‫כ ד ״ ה זאלו נוקשה וכו׳דלייז כיה כיח עכ״ל • הקשה‬
‫ככר מוקמיק ליה לנתתמק מתמת י״א דה א חמק גמוד‬
‫ולח ממעטינן‪.‬מניח‪ .‬אלא דנוקשה לדעת הרב יאן־‬
‫מהד״ס ז״ל אה״נ דס״ל דיש סי כיח וכו'‬ ‫'‬
‫ולא קשה מידי דאמאי לא קאמי אלא חמץ דגן גמור‬
‫* י ” ” ^^יתיןעי=ן תייייהו ימ׳’ מ מ״ש הרב המא׳ד‪.‬‬ ‫■בכרייקא דלעיל • ועוד דאפילי הכי לא אחייא מחניקה‬
‫י‪ -‬א ק צ כר י דהוא אמר לשמעתיה ביכנן הוא לאיזצויד‪.‬‬ ‫כיוקיה דהא ימי הדי אצו כאזהרה ואין כו כדק ‪a s .‬‬
‫דהח ת מ ח כגמיא יי״י א־ת ליה אליביה דר״ע ואיהו‬ ‫‪ 'Q-jf‬אלא טעמא דד״א מכל וכי'‪ -‬ק״ל דא"כ ‪W‬‬
‫צא ‪ .‬די ס כ‪ ,‬הלא מהכרה וק מובח כגמ׳דלא אשכח‬ ‫קאמי תלמו' לומר כי כל אוכל חמק וכו׳דאדדכא‬
‫'נד ע ב גתוכיס יילא טיי יס^את ולא סמז דלימין‪.‬ג‬ ‫כ׳ון'דכקיכ כל ודיזי^קי ליכויי דכשלמא לקירוצא קמא‬
‫בתובים ורעת מינו הגי‪-‬ילגראה דלא מוקמינן מתניתין‬
‫■ 'אתישפיי דמלישגא דמחמצת הוא דמפיק אפילו תערובת‬
‫כיחידחה חלהלא׳‪.‬י דליה לן פיית כבייא״פ דאיי״׳אכל‬ ‫לכך קאמד קלמוד לומד כל אוכל חמךדלא משמע מיניה‬
‫דש‪ ,‬חדעינן ררכנן מחייבי ככזיח ככדי אכי ‪ 5‬פיס שפיר‬
‫מיק^־ןלה פר־ק יה׳ ל־כריכעל המאיר ז״ל‪ -‬אך כאמת‬
‫עירוב וראיתי להיב המאור דפירש דילין!< מיתר־א דקדא‬
‫הח ‪ ,‬פ _הדי ן ‪ .‬ו ל גבי שאור כר״מלאו אשאור דיד״ה‬
‫■דכא אן־ כנתחמק|מחמת ד״א ענוש כח? נתחמק מאליו‬
‫קחי אלא השחור דר י להתחיי* עליו כרת לר״מ וכדמשמ׳■‪.‬‬
‫לנ״ש ומיתורא דרשי' למיעוטא דכל אוכל הוא ככרת‬
‫■‬‫מדבריי יכ״כ הימכ״ן ז״ל שלא כדעת היב ימאי‪.‬דכתכ‬ ‫■ואין החמק כילי היא בנית והייני תעייכת ואין להקשות‬
‫דדי ף הלעי כשפכ‪-‬כוי? ככלי‪ .‬אכילק פי׳ס אקערוכקיולא‬
‫לפי יה מאי מקשה בקר הכי הקם נמי הכתיב כל‬
‫כיון דאיכא מיעיטא דכיון דתיי קראי נינהי הי מינייכו■‬
‫' ^־‬ ‫אכוקשה ^ ‪.‬‬ ‫■ניפוק ומשר דהאי כל לאי למוקד הוא ^דתקא לנשים‬
‫כ ת ב עיי א״א אין טעם ■מה המעש אכל העיקר‬ ‫;ופריך אימא רכל אקא לע׳רוב וההיא קרא אתא לרכות‬
‫דפשום השני כריכוחה ‪.‬נכקוכ גילהו מחמצת__‬ ‫>שים כמשמע כליאיכל ואפילו נשים‪,‬ומשלי'מחתברא‬
‫או חמק ה ה הרב ‪ 1‬ל הכין דאי לאו קרא כי כל אוכל‬ ‫דהך קרא אתא למעט עירוב כדי ד^חי האי קרא לרכות‬
‫ח ק לח הוה ירעינן נקחמק מחמק ד״א ואונו פן מדמשגי‬
‫קרא בדיבוריה ידעען ושפיר אייקר לן הך קרא'דאין‬ ‫כשים דליהיי קאי כאוכלין ימ׳רכה כאוכלין ובקי הכי פריך‬
‫■הכויח לומד דאקא קרא למעט השכדא ולכך איצטרע‬
‫כיו; דדייש כי כליא״כ קרי קראי הקראי נינהי וכיין שכן‬
‫אימא דמילתא דאקיא יכק״ו טרח־־יבקכ לה קרא ולק■‬
‫דכי כל אוכל חמק ועוד ראם כן הכי הוה ליס‬ ‫העמידו כקל' דא״ל דדי׳א אית ליה דכי כל אתא לשים‬
‫לימ כי ע אוכ‪ -‬חמק אק לי אלא שנתחמק וכו׳אלא ודפי _‬
‫דרשא ומעקה שפיר אמרינן‪^-‬קרא למיעיטא אתא‬
‫קיא‪ ,‬ייעלק שפיר מגופו ו ת' פ מחמצס‬ ‫דדלא כמי זשהקשה מהרש״א ז״ל גם מ״ש דלא ידעינן‬
‫צ צ ‪-‬תומרו מלח לאי כתב חמק‪.‬וכל והרב ר' שלמה ו״ל‬
‫גחס כהדיח חמק קין לי י לז שנתחמק יכו' • ועוד הא;‬
‫כקחמץ מחמת דבר ארי סלם מקך קדא יכו' לא ידעתי‬
‫ת ח כי כל כקי׳גכי פרק חד לנשי'יחד לעייוב והיא;‪.‬‬ ‫היינקי דוראי הדרשא מדשני קרא כדיכ״דיה דהוה ליה‬
‫קושיית רכיתעו הצרפתי' אכל טעש הי־כ המאור י׳ל הוא‬
‫לנקוב חמק וכו' וק נמי בכרימזא דלקמן שאור בל‬
‫עע ש כעיקר אדיב' הךדישא הויא מכל לומר כל האו^ל‬
‫הקטירו וכל'ד״ל אי לא כקכ בלדכו' ‪' p‬נמי רש׳גי■^‬
‫■‬‫כ כ ^ וחין ע החמק וכצ׳והלילו עירוכיואי המרק דהינו‬ ‫■הגיה בברייתאדלע־ל דכ״ח ח״ל ה״נ וכי' וכמ״ש אך‪ .‬מס‬
‫ה ד ״ת״מודא להק ומאי תייק וכי' הא יראי חזית משום‬
‫כ^דק מדכיי הקיה׳ דלא ש״ל הכי האמת אקו ז־מפישי‬
‫י חיי תי לק קיא‪.‬הא לחי קושיא פלל דאימא אתא לרכות‪.‬‬
‫המיעיט הוא מלשוןן רמק אמנם לסנגאור לא ה״ל סכי‬
‫צנש׳ם וזהי דלא קאמד ולמעט מי' כשאר מקומות דלא■‬ ‫■■‬ ‫״ י ' כמ״ש • ■‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫מוי דבר והופכו ומבני ושפיר‪ .‬מוקמינן ליה למעט ט!‪.‬‬ ‫ב ת ב כעל ■המאור ז״ל נראה מדבריי שאין הלכה‬
‫‪■ ,‬‬ ‫• היפי דלימא דקדא דאיכלין מרכה אזיכלח‬ ‫■‪.‬בר׳א ^א •כדבק והא ליקא דכהתמא■ד‪,‬מקני׳‬
‫‪ D T O .‬עוד והקישית שהקש' לדכןן לישחק קיא מינס‬
‫לןי ל וכתב■■הייאכ״ד ז׳׳ל ואני רואה דכיי הדי‪-‬ף שפהק‪.‬‬
‫־ ממאי״לישקוק והחמק‪ .‬שכתג ■הוא שמיענן‬ ‫כעירוב כדכנן יאע״ע שהתם משנתינו כר״ת‪:‬כדאמדיק‬
‫העיחוכ מפיק ומלאי יא‪.‬י לא שני כדיכיתה לא שמענו־_‬
‫כננלמא מקפיקין־יתידאה היאיסתם יחיד עם דכים איט‬
‫קשיש; ‪ P‬שהיא פעמיה‪,‬כין שהיא כעירגכ'■ א׳יה דעת‬
‫כלום מיהו כטקשה קי״ל כר״מ דשקם לן כוותיה ולא‬
‫הרב ז ״ ^ד־א ‪.‬איצטדיך קרא לילא אלא אתר דמיעט‬
‫פליגי דבק עליה זכ׳־פ סרב דטעמא דל"מ כמקשה לאו‬
‫מ תי ב כח לו‪-‬מד דלא מיעטו אלא מנית ו‪.‬זה אינויכיק‪.‬‬
‫» ל אלאממשמצת‪-‬מיהו־כרת לית שיה■ורבנן מורו ליס‬
‫ע״ב■ ח״ה אן־ דהדב הכיש״לדכינו הגדוללאש״ל הכי‬
‫‪ :‬ד ^ כיה כזית כר‪/‬חכילה פלה‪.‬איצט^ לרכינהו דחלה ‪,‬‬
‫משחי איהו ‪.,p‬ועוד‪.‬הכי היה ליה לומד גיכל אוכל חמז‬
‫‪.‬כ־כתכ כפרק כיצד מכדכין על ‪ p‬מהניתק דבירך ‪'js‬‬
‫למעט‪.‬ננייוכו מכית יכיל אפי^ט ‪.‬עלפי ■תלמוד לימי כל‬ ‫פרוק האילן כפ״שא ינא■וק בפח כיור שנגח־גשי■שור‬
‫‪_ .‬‬ ‫; מחמצת־‬ ‫■‬ ‫הש״ווגם הרב תפה' שם־ דעת רכינו הגדול כמכואי■‬
‫?^" כ ד ״ ה ^"א נכי' דגל שישנו בלכיסש שעטנז ‪3‬‬ ‫בהשגותיו וגס רבותינו הצרפתי' ■הכי ;ס׳ל וכן פ״ק‬
‫‪ p .‬התכל‪'p‬‬ ‫^‬ ‫■דתמת־ה גבי דאין מקיא שיסל אלא'לפי חשכון‪-‬הביאו שם‬
‫והיינו יכצ' ענ״ל־ נהתוס'‪'':.‬ל‪.‬כס‬
‫דמ ג קי וז ל דהתה שחני לכתיכ כחד קלא ו«' ר״ל‬ ‫הכמיט הצרפתים משם הרב דהלכה שיוסי ז'‪-‬רוני‬
‫מיק דכקיב כחד קיא היי הקש ואליה למידתי ■הכלל‬ ‫משום דשתם כויתיה יעוד דרכים גמי השי ה״ל דר״מ‬
‫שביחניהצוק מסזה שהזמן גרמא נשי‪.‬ם פטורות ‪.‬א‪3‬ל‬ ‫ור איאף ד״יי מצי' למימי דהכי ש״ל ולא פליג אלא‬
‫אי^ דהמוכים הה לח דישי'למידתי ככלל גיון דמוקמינו‬ ‫פטקשה ■ועוד דשא■סת= ל! ה=א לקמןישויתיה כנוקשה‬
‫»ליה לדישא אחייחי ‪,‬והם דכיי ־הקול' בעמוק וע‬ ‫ונ ש תעיוכתדהא חלה לעמוד משנתינו כר״מ'אס‬
‫דצז שמננינן ליה ‪ p‬כנתשה ואס ק רכק דלית להל‬
‫להיב יד מלאכי כללתש״ז שה׳־יסה■כקושיא אגל הרי‪.‬טכ״א‬
‫דל כקיי־ישין תידן דיקאיהן המיכוקיז'רמנה ‪,‬דדדשען‪,‬‬ ‫ניא‬‫מקשה ‪-‬דגדוע מנמנדיבת וכ ‪p‬‬ ‫‪.‬העד^^כ‪,‬‬
‫‪,‬לדחייי‬
‫ינל‬ ‫מסכת פסחים פרק ב‬ ‫ן?ברהם‬
‫זית דהוא חצי שיעוד דהקטיה ‪ p‬לפי מאי דאית לן דאין‬ ‫ל־מייי הכלל משוס דיתיי הוא אכל ‪ p‬סמיכישא דכלאים‬
‫הקטרה פחוק‪.‬מכייש מוקמינן לקרא כחצי י ת דסיתר‬ ‫אינשריך להשיר כלאים כצלית ע"כ והוא דברי השוס'‬
‫ושני זית דאיסוד והינו דלא קאמ' ל אפ ^ מדרבא ו ר ^‬ ‫דהשכלש אלא דהשיש' ז״ל ס״ל דסיכא לסלק ‪ p‬כשיכה‬
‫רכח ואכיי לח פליבי כפירוש׳^רא דכ״ע איש לסו דקרא‬ ‫לאמירה דאף אמייה כדיבור א' נאמרה כיין דלא כשי‪.‬כ‬
‫דכל הוא לחצי י ת אישור אכל אי פליגי כחצי י ת איהור‬ ‫בהר קרא דלא אלים כהקיש אבל הדיטכ״א ז״ל ש״ל כי‪.‬ון‬
‫■לחודיה ‪ P‬לא והשתא אתו דכח הרב כסף מ ‪x‬ה ז״ל‬ ‫דכריכור אתר נאמרו הר כמו היקש כמו זכורושמרר‬
‫בפ״ה מהלכות איהויי מזכה מכוונים ע״ש • עוד יש‬ ‫ילכן כשב משוס דשייך לאוקומי למילתא אסדיתי • ‪P‬‬
‫לומר על פי■ מ״ש התיה' ז״ל כמנחותדלמ״ד התם יש‬ ‫ה״ש הרימכ״א ז״ל ד ‪ p‬סמיכושא דמצה הוא מייחד הוא‬
‫סקטיה פחית מכיית‪-‬הכא מודה • ‪.‬‬ ‫■‬ ‫שמוה דסא אמריק למידדש מיניה טובא דדכרים הכאיס‬
‫כמאן כר״א וכי' דאק היתד מצטרף‬ ‫‪ '01/1‬כד״ה‬ ‫ל‪-‬די סימק כדף ל״ה • ועוד דרשינז מימה לעיל דכ״ס‬
‫אס לא היערב ונו' דהא אמר עד‬ ‫לימר «קא אעת שחי' • ועוד אמדיק למעוטי טכל וכו'‬
‫שיבלע וכו' עכ׳ל י לא ידעתי מהיכן למדו זה דהתם לא‬ ‫יעיק לשרב שע״ס ז״ל בהלכוש ‪ p p‬ומצה • ולי נראה‬
‫‪ p a‬היתר מצטרף רק עד שיכלע כחצי דת כשי ונחשוב‬ ‫לומר דהריטב״א ש״ל דהן דדלשינן מ ^ היקישא דאמרי'‬
‫כאילי הוא איסור כעין ואם יצטרף עמו מן המקום אשי‬ ‫לעיל רף ה' דאיתקש אכילש מצה לאכילת ‪ p p‬כל מחמצת‬
‫!לא קכל טעם האיסור יהא חייב עליו כצירוף כדת יהא‬ ‫לא שאכלו ככל טושכושיכס תאכלו מצוש והן ודאי הוא‬
‫לא ידעינן מ ^ א דאס אכל חצי דת מחטאת וחצי דת‬ ‫מיותר לאוקושי לנשים לסייכינהו כמצה ‪ p -‬לדעת השוס'‬
‫עמו דקרא לא איירי כאוכל ואם כן הוה שמעינן כנגיע'‬ ‫ז׳׳ל דהשכלת דלא ס׳ל הכי מוכרח לומר דהיקשא דכל‬
‫לחודה יאהי ויהיה כולו איסור ולא ידעי' דהיתי מצטרף‬ ‫מחמצת אשא לרבות לנשים תיובא דמצס דאי לאו היקש‬
‫לכן אמר עד שיכלע והיינו דשמעינן מיניה טעם כ עי ^‬ ‫הוה אמינא אף דחייבים כח ‪ p‬כטורים ממצה משום‬
‫‪.‬‬ ‫והיתר מצט^ לאיסור •‬ ‫‪.‬‬ ‫מצות עשה שהזמן כרמא וחי~ היקישא אשא לשאר דברי'‬
‫‪ T D‬ע ״ א ת‪ 1‬ס ' ‪ m O‬לענין ‪ p p‬יכו׳‬ ‫לכך אתא היקש לחייב אותם כמצה‪ .‬אתר דחייכים‬
‫וכן‪ .‬גכי חמן‬ ‫י‬ ‫‪•pp3‬‬ ‫י‬ ‫■י‬
‫וכי' עכ״ל • ר״ל חף דדישינףלעירוב אינו כי אס איסו^‬ ‫א מ נ ם כאמת נראה חס ליתא לדעת השוס׳ז׳׳ל דהא‬
‫ועיין כסהיש״א‪-‬ז׳״ל ‪ p‬מו״ה כהפר זמנ יצחק כתב לעיל‬ ‫אית להו אף דהיקש אינו מיושר ידעינן שפיר‬
‫דמאי דקאמר כלא כלום אף איהורא ליכא ‪.‬ואם כן הוי‬ ‫מיניה מכח דאי; הקש למחצה אף דהוא הפך הכלל‬
‫ד׳״י דלא כמאן ונראה לי דכיונתס דאתי נמי לבעיניס ולא‬ ‫'וכדמשמ' מדכחה׳למע^ וא׳״כ אףכלא יסור היקש ידעי'‬
‫ילפינן מהשם דמה לשלב ‪ ;x‬לא היתה לי שעת הכושי‬ ‫שפיר מ ‪ p‬היקש תנוד דאם כן‪.‬למה חיצטחןכל לומר‬
‫ועיין להמ׳ל כפ״א מהלכיש ‪ p n‬ומצת וקושית מהרש״א‬ ‫דנשיס ח׳יכית דעיתור ההיקש ידעיק שפיר דהן חייכית‬
‫אפשר צהשיכ דמיכה חצי שיעור מכל אף לתעחכת והכי‬ ‫דאי לפטודא סתר היקש ידעינן והיינו כיון דאית ל; מצות‬
‫משמע מהא דאמרינן כחולק ‪,‬דצ״ח ע״ש • ‪.‬ועיק‬ ‫עשה שהזמן כרמא ופטורות ממצה א״כ אהני לן‪ ,‬סקש‬
‫‪ .‬״ ‪.....‬‬ ‫• להדתכ״סרל •‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫לומ־ דכטורוש מחמץ לכן אתא ‪ p‬היקש לומר דחייבות‬
‫■ ואמר יכא וכו' חמוננ דמדאוחיתא‬ ‫רש״י בד״ה‬ ‫דלפטודא לא איצטחך ובשלמ׳לדעש החטכ״א לק״מ דאי‬
‫‪ ■-‬וכו'עכ״ל י היינו כמין ‪0‬שאינו‪-^.‬מיט‬ ‫לאו כל לא ידעינן רנשיס חייכיש דאדרכא איצטחן היקש‬
‫דהא שקב' קופותא' טהורה וכו' והעפידוה כירושלמי‬ ‫'מיושר לפטור' והוי הפן הכלל דאית לן השוה הכתיב אשה‬
‫בפ״ז מחיומית משוס דספק מדומע הוא יספק דרבנן‬ ‫'לאיש דאי לאו היתש מיותר הוה מוקמינן ‪ p‬היקש לשאר‬
‫לקולא ו ק נמי אמחק‪.‬כיבמות דפ"כ כתרומה כאנריישא‬ ‫דברים שנשב' לעיל ונשים חייכוש כחמק ופטוריש ממצה‬
‫שגי• ליה לר״י כרכוייא והיינו משום דדימיע‬ ‫'משים הכלל דמציש עשה שהזמן גדמח‪.‬ל ‪ p‬אתא היקש‬
‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫‪ .‬מדדכנן• ■ ■‬ ‫‪. .‬‬ ‫מיישר לימד דנשים פטוחש ספן הכללדהשווה וכו'‪..‬כדי‬
‫אלא מאי וכו' אכל לדבק דמוקמינן‬ ‫‪ ‘’DIH‬בל״ה‬ ‫דליהר הכלל דמצוש עשה שהזמן‪,‬גרמא וג״ש דט׳״ו ט׳׳ו‬
‫משית לטעם כעיקי‪ .‬לית להי וט'‬ ‫‪. .‬‬ ‫־מסוכה אבל סששא דאית לן דנשיס חייכוש כח ‪ p‬ע״כ‬
‫גנכ״ל י ודאי דהא דילפי דבק מנזיר‪.‬טעם כנט^‪,.‬אף‬ ‫_יתור היקש בא לומר הפן הכלל דמצית ננשה‪ ,‬שהזמן‬
‫למלקות גמדי דמדר״ע נשמע לדבק והיינו משוס דגילוי‬ ‫נרמא אכל לדעח חתית' י״ל קשיא • ושוב ראיתי להרב‬
‫מילחא הוא דכי אזהר יחמנא אטעדיא דיחה‪.‬אזהר והכי‬ ‫באד יעקב ז׳ל ככללים דקל׳׳ב שעמד כזה וכס״ד כשב‬
‫משמע ערד מהא דאמחק ליכק חטאת וכו' ולא אממק‬ ‫דאיצטרין היקש מיושר לחיוב לחייב הנש־ס כמצה ע״ש •‬
‫לטעם כעיקר ולמלקות ועיין כדבחהס לקמן כד״ס‬ ‫וכבר כתכשי־ חס לא ישכן לדבדיהס ועוד דחם כן אמ^‬
‫כשמעתין יכו' והא מ ק ב הדשכ״א משם הדאב״ד ‪.‬דאין‬ ‫כשכו כיכמית דשמוכק לא ע חף מהיקש ולא כתבו‬
‫מל^ן‪.‬וכו' הוא משום דאית לן כרבנן ה־״א ‪.‬דאית ל ^‬ ‫־בפשיטות משוס דאשא למילתא אפחתא ועוד כנראה‬
‫דככיתש הוא טעם ואין כו כייש ככח אכילת‪.‬פיה ואק‬ ‫דלא ראה התים' ז׳ל במנחות דשם כתבו הא דמצס משום‬
‫כו‪,‬מל^ת והיינו דחית להו דלא אממנן גילוי מילשא אכל‬ ‫היקש ולפי דבריו מאי מקשו התוק' ז״ל ממצה כיון דתי'‬
‫לאכיי דעייין לא אסיק אדעשי' מק' שקיר משוס דלא א ^‬ ‫ככר על זכור ושמור תי' הדיטכ״א וצ״ע • ‪• :‬־■‬ ‫'‬
‫‪ p‬הטעם ככש אשש כמ״ש הי?־ק' ז״ל כנדי‪-‬ידלא כסרב‬ ‫דיט״י כ ד ״ ה ‪,‬כר״א דדריש כל ודריש ליה הכי‬
‫שע"ר^‪-‬בהלכושס ‪p‬ומצה ע׳ש כתייון ‪x '-. .■.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מקצתו חצי זיש שאור וחצי יש‪ ,‬מצה‬
‫ב א ״ ד דכאיסור מועט חין מצטיף וט' עכ׳ל •‬ ‫עמו עכ״ל■ משמע דס׳׳ל כאביי דיש ‪ p p‬פחות מב'‬
‫עמ״ש מהיש״א ז״ל דהן מקפה הוא‪..‬אליכא‬ ‫זיתים דאי לאו הכי לא מוקמיק ‪p‬א אלא לכית איהוד‬
‫דר״א ומקשה שפיר מדר״א דיליף מח ‪. .p‬מובדח‪ :‬לומר‬ ‫כיכא יא״כ כיון דה״ל ראי; הקטרה פחישה מכיש היכי‬
‫דגיעולי כיתים חידוש וחטחש לטעם כעיקר ה״ג לימא‬ ‫אשיא ‪ P‬מתניתי; דקתני הקטיר קימצה פעמים כשדה‬
‫לר״ע ועיין להיג שע“ ה ז״ל כהלכ'ות‪ p p ,‬ומצה שהשיניט‬ ‫ונראה לי דק״ל כדבא וקרא דכל משתמע מיניה אף חצי‬
‫בקי׳‬ ‫‪■.‬‬
‫כח‬ ‫יג ל‘■•‬ ‫מסכת &סחים פרס ב‬ ‫אבדהם‬
‫‪.‬קי ל כן״; משום דאית לן קושיא וכו׳ וכיק ^י״ל כר״ש‬ ‫כתי' זה מתול ז״ל ד פ ^ ג' מינץ וכנראה דאשתמיטתיה‬
‫להתיה' ז״ל שס כד״ה א״ה דשם כתב דכיי מהיש״א ז״ל•‬
‫■איכא למימיו שק ״יהיי עילם יל״ע • ועיין צהרבה^‬ ‫הפנם קשה אם נאמר דמשיה לי׳׳א אתי לשעם כעיקר‬
‫יעקב רכ'כ ע״ש ‪.‬‬
‫ודייש וכל לסקר מצטרף אף דבק דלא דרשי כל וכל דרשי‬
‫ש ‪ 0‬שאיהירו וכו' • צ׳ל הא דילפינן מנזיר' לטעם‬
‫יאם ‪ p‬הוו מיר וחמף ב' כתיבי' הבאים כאחד דנויר אתי‬
‫כעיקר הוא דוקא כדיז־ אכילה אבל לא כדרך‬
‫שתייה דהא בכולהו כתיב אכילה ובנזיר הוא דגלי קרא‬ ‫מיניה ודוח־ לומר אתא ל־רשא אסרינא •‬ ‫‪.‬‬
‫וכל משרת ענבים לא ישתה ול ‪ p‬צריכין למילף להו מהך‬ ‫כ ד' * ה הנח וכו' וי״ל עכ״ל • דדוקא התם משום‬
‫דאמדיק סמחה את ‪ p p p‬וכו' כדאסרינן כחולין ^ "כ‬ ‫דהיא כעין ונגע כי ואף לפירש׳יי ז״ל כיון‬
‫אף דהמתה איתם ושתאן ב י ת שתייה סייב וודאו אינו‬ ‫דאיכא ככזית ככדי אכילת פרש ובודאי נגע שפיר אמרי'‬
‫ענק כ ״ לטעם כעיקר אכל מרכמ התום' ורש״' ז״ל‬ ‫דפהיל‪,‬מקום מגעו אבל הכא דאימוי לא נפל לשם‬
‫התם משסע דשייכי נמי לטעם כעיקר דכתכו שם ד^(‬ ‫תרומה בלל ־‬
‫דאינו נמחה מגיף האיסור כגון כלאים וקרש אלא משקה‬ ‫איתיביה וכי' קמת חטים בקמח שעורים וב^‬
‫דיוצא מסם אסור כמותן והיינו משוס דנרגש טעם‬ ‫עכ״ל • ולטעמיה אייל דאמד בע״ז דס״ו‬ ‫;‬
‫האישור דהוא ספרי כ » ר או כמיס שעושק והוי במו הן‬ ‫דבתר טעמא אילינן אבל ק' דמאי מקשה הש״ס ביבמות‬
‫דשט ענכיס במים דחשכיק ליה טעם כעיקר ופן‬ ‫לר״י מהך ברייתא לימא דאתי אף כר' יישי ואיידי כמיט‬
‫ה תול י״ל ב פ ק כל שעה דכ“ד ייחשי אותם לטעם‬ ‫דבשיבו חילק • וי״ל דאק הכי נמי אלא רבעי לאירועי‬
‫כעיקר ע״ש■ ולפי זה צ״ל דהא דלא ילפיק מחדש לטעם‬ ‫דהא ‪p‬אמר ר״י אף על פי שלא יכו הוא להכרת רבק‬
‫כעיקר דאיכא למיפק־ דאיהויו מאליו ואף דארכא טבל‬ ‫ועיין כמהיש״א ז״ל שם ‪-‬‬
‫יהקדש ה״ל להאי תנא כר״י דאית ליה דלא ילפינן י אלא‬ ‫ג ט ' א׳ה לעני; חסן נסי אבל הא דלא קאמר חטאת‬
‫־תירוש ויצהר כתיוסה וכו׳ע־׳ש כ ק דלה ילפינן להו אלא‬ ‫לא ק״ל דמיקעי לטעם כעיק' והק׳ הראב״ד אמאי‬
‫מתרומה • אךבעק׳הדין לבי מהשם דביק דבל הפוסקים‬ ‫לא הק' מכל איסודין שכתידה שכתיב‪.‬בה! ‪ - b‬ונראה‬
‫לא הזכירו ע ק זה לטעם כעיקר כדבריהש וכראיותם‬ ‫לי דאץ הכי נמי אלא כהני■ דאמר בהדיא ר״א מקשה‬
‫בראה לי דוקא הבא דאין הטעם שלו מעורב אלא ■קוא‬ ‫סינים אבל שאר רבדים לא פהיקא ליה דאתי להאי‬
‫מעצמו יצא זיעה ‪b‬ו על ידי ב^רל והרי כאוכל גוף‬ ‫דדשא ^עוד דאף שאר דברים דלא כ ‪T‬ב כ ק כל נמי ילפי‬
‫־הפרי על ידי שתייה והתיש' ז״ל יכתבו טעם כעוקר ‪J b‬‬ ‫ליה לד״א משען ומשאיר וכע״ש סתיה' ו״ל בנמר דלא‬
‫׳‬ ‫’‬ ‫לרכיתא וצ״ע •‬ ‫‪.‬‬ ‫איצטריך כל־‬
‫^ ‪: D S‬יר״ע מננם כעיקר גננ״ל דכתכו התוה' י״ל בטחי‬ ‫^ ‪ 2‬ם דאיכא כוית בכדי אכילת פי־ה • וקשה אמאי לא‬
‫‪ .‬דחי לחןלית ליס טעם כעיקר לא מוקמינן ליה‬ ‫‪,‬‬ ‫אמר דלקי בכיית מתעדיבת ‪-‬משום טעם‬
‫בהיתר מצטרף לאיסור קשה אף דאית ליס טעם כעיקר‬ ‫כעיקר יכן כתב רש״י ז׳ל לק ^ גבי שרה; פתי ביק דלקי‬
‫■מכשר כחלב לימא דאינטריך י קרא למלקות ונראה לי‬ ‫על כיית מעט דנהפך ההיתר לאיהיד עיין הטעם ואין‬
‫דכלאו הכי ירעיק שפידדגילוי מילתה הוא כמ׳יש לעיל‬ ‫לומר דהתם מייי־י דקיכל טעם' יין כאלו נתערב ■שם‬
‫'רראיתי להראכ״־דז׳ל כספר ת״ד קיפן יפ״ס שכתב ‪P‬‬ ‫רביעית יין ולכך בעיק הבא כזית ככדי אכילת פרה דהא‬
‫להכרת ר״ש ודלא כמ״ש הדשב״א כשמו ע״ש ' והשתא‬ ‫התם יליף ד״ע טעם ככטקר מגיעוליכותים ותי׳מהר״ס‬
‫גיחא מאי דסקשס הש״ם ב תי השי לר״ש גמי ב^תר‬ ‫!■״ל דסק טעם עתפשס כקר דמקפה וכן גבי ‪ p p‬דלא‬
‫•מצטרף יכו‘ ירעיק אישורק שכתורה וקשה לר״י־ומאי‬ ‫היי אלא^קיוסא בעלמא וכו' ע״ש ־ וכנראה רלא דחה‬
‫דקאמר ר^י הוא ל ע ^ מלקות משים דאק מזהי^ רבו*‬ ‫דכי־י רש׳י בסיף ההוגי' שנתב לרכק די״א ליה לסו טעם‬
‫אלא וראי רי״ע אית לים גילוי נילתא הוא מבח דידיתי‬ ‫כעיקר ‪.‬ולדברי סרב אק ראיה מכאן ביק דאיט אלא‬
‫משרת ועיין לסיב שע״ה ז״ל כה^נית שי״מ דש״ז ע־יף‬ ‫לקיוכסכם פ*ש לדננת •הש״יז״ל דכיית ככדי אכילת‬
‫דאשחמיט מיניה דברי הראב׳או״ל אמנם דעת דש״י‬ ‫היה אף דליכא טעם לא משמע ‪ p‬יהא תק גכי סלה‬
‫'■איט כדעת התיש'■ז״ל דסא כתבו לקדנן כשוף ההוגיא‬ ‫העושה עיהס ‪ p‬סיטים ולק אודי אם יש כה ט ע ה ו ק‬
‫־דרבקדר״א אית להו קרא דמשית להיתר מצטרף ולית‬ ‫^י ב יהך מיידי ככזיק דגן ■ככדי אכילת פרס ‪.‬וכרחמר‬
‫ליה טעם כעיקר ועיק כמסד־ש״א לקמן • זלע״ד נראה‬ ‫ר י כע‪,‬ז טעמו וממשו אסורילוקק יזהו סי ת ככדי‬
‫דלא קשה דהח דאמר שרישתו כיין היא שמ חצייה כמו‬ ‫■אכילת פדה ואפילו הכי קתד אם ■ישבה טעם וכו' ‪p ,‬‬
‫'שפירש״י יא"כ אי לאו דאית ליס טעם כעיקר לא מחייג‬ ‫כל הפוסקים ז״׳ל ־ ול עקר פקושיא לא קשה מידי‬
‫־■משוס היתר מצטרף דנפיש• חולק אכל הך שצי מפת‬ ‫‪.‬דהש״י ל׳ל לטעמיה ‪,‬ראית ליס דאימודאי לית להו כרבק‬
‫השרוי סואנעשה כאלו היא גוף האיסור כיק דטע׳כעיק'‬ ‫רר ע דסעם כעיקר בעלמא דאוילייקח ואף אכיי הכד‬
‫ואס כן מצטיף עם חציו האחד דדבק דר״א דרשי ■שהו‬ ‫הכי כתי ^^יכלס מדבא ע׳ש בלשונו כפרק גיד סנשה‬
‫פת מצטרשקיכווג'‬ ‫־כל הפת או ח‪5‬יזית בעיניה וחצי‬ ‫י ל ה אלא אית לסו כדכק די^׳א דלית לסו טעם‬
‫■רש״ייהיא כיק דמשמעות משרת הוא לטעם כל דהו‬ ‫‪ ■ ■,‬כעיקר ע"כ ־‬ ‫ד‬
‫כדאמת רכנן אף דשסיע ליס לר״ע מקרא אחרינא טע?‬ ‫כלאים שאיהויו איהור עולם זכ^ דהך‬ ‫^^" ‪2‬‬
‫דאית כיה ע י ^ ולח מאלקי׳ בק טעם לטעם לשוויי לאו‬ ‫■ דעכיר ‪ A‬לעיל ק״ו דסיק כשיפס פנותר‬
‫•מיוקרלאוקומי לה־תר מכטדף דכיק דמשמעיתיה לטע?‬ ‫משום דאייל לטעמיה דגם ‪ p P‬לאחד זמטיאהור‬
‫כלדסי שפידאמדינן דביאד לנו הכתוב בהדיא אבל‬ ‫ואיסייו איהוי עולם הוא ומעתה ^'ל על מ״ש התי״ט‬
‫לדבק דד״א דלית לסו מעם כעיקר ‪b‬ל לא סייך לומר‬ ‫הסוף תמירה‪ .‬דערלס כשי־יפה ילפיקמכ״ס והא הכא‬
‫אמייק ד־לאים נ* וערלה כ׳ולפ^׳ר״תטחא אכיל להתול‬
‫הכי‪.‬וזה ‪.‬ודאי דלא כהפד״ח ז״ל דפי' דשמצטנן ליה ככר‬
‫־ כרכר דאיש ביה עיקר דלהכי לא ליכעי מנ״ל ת ה איס•‬ ‫' מ יז ל קשיא והירושלמי שהביא היב הוא יליף לקולא‬
‫דחס ‪ p‬מג״ל צירוף לר״ע אימא קל־א אתא לטעם כנטקר‬ ‫ע'ש_■ ועור קשה לי למאי שכתכו גתית' ז״ל דכ^׳ח דאט‬
‫‪i‬‬
‫ועיק‬
‫יגל״‬ ‫מסכת‪ .‬פסז^ם בררן ב‬ ‫אברהם‬
‫הק' אלא למהקנא אך התוה'מזיר צ״ע שכתבו כפפפיס■‬ ‫ועיין מ ’ ק ‪.‬‬
‫י ‪4‬ף מכשי כחלב וכאן מקצר לומר דיליף מגיעולי כותים‪-‬‬ ‫י ש ם יליף מכשר כחלב וכי׳ • וקשה לימא דמה ‪.‬‬
‫והרואה כהזנייא דהתם יראה שאין הפרש ועוד משמע•‬ ‫לכשר כחלב שכן נעבד בו עכידה • וי״ל דיליף‬
‫דלא שייך להקשית על הך תימצא דיליף מכשר כחלה וו״א‬ ‫מהך דלא נעבד בו עבירה כנץ דפישלו נוי ולא פדכיק‬
‫ולפי מ׳׳ש לעיל דידעיק מ ^ דחרש טעה כעיקר אין‬ ‫&כן יש כמינו כרמשמע ^מתוס' דלעיל דכ״ה ע״נ ד״ה‬
‫להקשית מאי מקשי התוס׳לימא דהמיך לומר דחרש יוכיח‬ ‫מה לעילה ע״ש אכל עדיין קשה דמה לבשי בחלב שכן‬
‫דאיכא למימר יאעו כשאלה ■ואף דחית ל; עומר מתיר •‬ ‫לוקה אף שלא כר ^ הנאה לאביי [יעוד הה לבשר כחלב‬
‫סשיכא פי מא כדמשמ׳מתוה׳דקי_משין דל״ח בד״ה וה״ה‬ ‫שכן הסוד לעולם ואסור כהנאה קאמר כנזיר וי״ל דכ״ע‬
‫ואף דחס תאמי דאית לן כר״א דחף כשאר פימת שמעי'■‬ ‫דייש כל כס״ש החיס'ז״ל ואס ק ה״ל דאתא כל נכי‬
‫דמשקה יוצא מהן כמיתן מ"מ מקשה להש״ס דלא מייתי‬ ‫מע ם כעיקר כי״א ואיכא למימי ‪ p n‬דביעלו יוכיח‬
‫מפרש והקדש לסודייסו משום דה״ל חרא מסרא עדיף‬ ‫■ יר״ע אית ליה כר״ש תלמדיה דאית ליה כשי כחלב מותר‬
‫‪■-‬‬ ‫ולכך הקשו שפיר והא לא א ‪ T‬ופו*■‬ ‫■בהנאה כדאיתא כסולין וכבכורות‪-‬דיו״ד ע״ש ולכך לא‬
‫ג כ ר וי״ע ט עס כעיקר מנ׳׳ל מניעולי ניים יכו׳ ס׳׳ל‬ ‫שייך למילף מח ‪ p‬שכן אסור כהנאה אך עייץ קשה‬
‫דקדרה ב׳י וכי׳ והא דלא מיקי לה כר"מ דאית‬ ‫דמה להנך שכן אינם כשאלה תאמר כנזיר וכו' אמנם‬
‫ליה כפ״כ דע׳יז נותן טעס לפגם אסור כמ״ש התיס' ז״ל‬ ‫לפי מ׳ש לעיל דידעיק מהן יחיש טעם כעיקר ניחא‬
‫משוס הך דעולח דקאמר שה דפגוס מעיקרו אפילו ר״ש‬ ‫הכל דחדש אין איקורו לעולם ויש היתר לאיסורו ע״י‬
‫מודה דפיתר ונכי נינטלי גויס פנים מעיקרו הוא רעוד‬ ‫עימד כנייר יאיט לוקס אלא כדיך הנאה אך מחרש‬
‫דר״י דאוקימנא ליה כר"מ סכר כהדיא ניתן טעם לפגם‬ ‫ל חוריה לא ילפינן דאיסירו כא מאליו כמ״ש ולא שייך‬
‫מיתר ואם כן לדידיה ניעולי גויה חידוש הוא וע״ב‬ ‫לומר קרש וטבל יוכיסו דהנך ילסי מתרימה יס״ל כר״י‬
‫משרת לטעם כעיקר הוא דאתא יעיין כמסרש״א•‬ ‫דלא ילפי ^א תירוש ויצהר ולא ידעיק מיניה טעם‬
‫י^‬ ‫‪ • ■ -■ :‬דל ‪.‬‬ ‫כעיקר ואולס רזה לא אתי אלא ליעת התוספות‬
‫דף מ״ה ע״א רש״י כר׳ה ורכק ■אית‬ ‫ד״ל דחולין ולא לדעת רש״י ו־׳ל דהתם כאשר‪,‬עיני הרואה‬
‫החיינה מישרים ועור פאי ^ שה הש״ס ורכנןוכו' דהא‬
‫להי חטאת‬ ‫•‬
‫להיתר מצטרף וכצ' עכ״ל • נראה דכא לאפיקי דל״ג‬ ‫י־כנן לא ^שיכל רגבי סמך לטעם כעיקר דאי דרשי‬
‫הצריכיות לטעם כעייקר כמי שחממ כנזיר דככר אמרו•‬ ‫להכי למה לה למילף מנזיר לפי האמ' אבל ר׳׳ע‪ .‬לא מני‬
‫בדעת ר״ע רכל איסומן שכתורה ילפען מנזיר תו ליכא‬ ‫יליף מבשר כחלב ראשור לעולם ובו' ונס ל״ל חדש יוכיח‬
‫ליגימר הכי וכמו שדחה הפי״ה שס ‪■ ■ .‬‬ ‫לפי‪ ,‬מ״ש סתיס׳ז״ל דהאי תנא ה״לדהאיר‪-‬המידח מתיר‬
‫ב א ״ ך גיגמור 'מינה יבהקדש סיחייה יאף על גב‬ ‫יידכא למיפרך שק אינם בשאלה וראיתי למהרש״א ז״ל‬
‫דפתיב נמי פיסאינוונא כמנחה ככר חממי‬ ‫שכתב רהא דפקשה ‪.‬ודכנן היא קאי על הלימוד דילפינן‬
‫י‬ ‫דזכחיס דצ״ח דתמייסו צריכי ע״ש ‪.‬‬ ‫‪:‬־‬ ‫מנויד והוא דופק רכב מה מקומית• חמרי?ן דק״ו חלים‬
‫‪ tT "0‬ור״ע וחטאה לטעם כעיקר ופו' מ^שים‬ ‫ליה לקנא רעדיין דיכא למיפרך שכן לוקה אף שלא כדרך‬
‫מ ד לאגמרי׳וכו‘ משמע דאי לאו דידעא‬ ‫הנאה‪ ,‬מ״ל דה־ב אייל לטעמיה שכת‪ ::‬לעיל דכ״ו כתוס'‬
‫מקרא אסרינא דסעס כעיקר ‪-‬הוה מוקפי'מטאת לטעם‬ ‫ד״ה שארי היכל דלרבא כיץ דיליף מג"ש'ל>‪:‬ף אף לפון‬
‫כעיקר אפי^־ טעם כל דהו כנץ דגקכשל חטאת עם‬ ‫אכילה‪ .‬וא"כ כאי הוניא אליבא דרבא היא דבשר כחלב‬
‫שלמים דתמיאלא מעם דלא כפירש״‪-‬י כזכחיס דמיימ‬ ‫כמי‪,‬איני לוקה‪ .‬אלא ‪.‬כדרך הנא^ ושפיר אייתי כק״ו‬
‫כחותך שינק חטאת ו מלע כשלמי'ע'?י רתיסות דא”כ מאי‬ ‫כלאים מכשר כחלב כמו מנזיר או כק״ו אחר ומה‪.‬כשר‬
‫קאמר הש״ס כפ ^יניר תנשה לינמד מיכה משוא ' דג^‬ ‫כחל? שלא נעבדה כו עבירה יכי׳וצ״ע• אך עדיין קשה‬
‫קרא כחטאת וכי‘ התם רוקה דלא אבטיל משום דגוף‬ ‫דחיך‪.‬הונח לודילפיק‪,‬לר"ע מבשר כתלב וצ״לדהש״ה‬
‫הכשר נבלע ■כחטאת ינס הכא דלא ילפיק למיניה משום‬ ‫לוצה ליישב אף דשייני‪ .‬לסילף כנץ כלאים וכיוצא ■לא‬
‫קדשים יאףדהכא מיידי כטעם כל דהו וכמ״ש רש״יז״ל‬ ‫ילפינן משום דסידוש ומהייס נמילתיה דהא רכק לאילפי‬
‫‪-‬לעיל נ ס מ״ש דש״י שם יאק לאמוד מכאן'טעם בעיקר‬ ‫כלאים מכשר בחלב אך כודאי דמאי דקאיל‪-‬יף‪-‬אכיי‬
‫שאק זס טעס אלא ממש הוא המיה מסולק ■ינם רש״י ‪S‬‬ ‫הבש־ כחלב כמילין דק״ח הוא דוקא לסידי דדמי ליה‬
‫סירס טעמו ולא ממשו הלב מימיח וצ״ע ־ ■ •■■•‬ ‫יהשתה מ־שו סתיש''‪.‬ן"ל לרעת אביי קשיא תמחי רבנן‬
‫ידכק דפליגי עליה■ה־״ח יצל את להו ט ע ם‬ ‫לא ילפי כלאים אלא מכ ‪ x‬כחלב ‪-‬ואפשר רחביי דאמר‬
‫כעיקר מפקי‪ -‬להאי‪ .‬משית י להיתר מצצויף‬ ‫כש־ כחלב לוקס אף‪.‬שלא כדקך הנאה ‪ .‬הוא לאיסי כ׳״י‬
‫זכו' ‪.‬עכ״ל נטק מ״ש לעיל ביישוב קיטת מהרש״א ז'צ‬ ‫זליה לא ה״ל ולכך ‪ .‬יליף מעיה‪. :‬אף‪ .‬לענין סלפ הנימוס‬
‫אמנם •קרח דחטאת לא מקמיק לדבק להיתר ■מצטרף‬ ‫‪.‬‬ ‫‪., .‬כקדרה‪-‬‬ ‫׳ ‪. .‬י‬
‫דאם ק‪ .‬מינה שמפניק דאית אה טעה כעיקר‪ ,‬דודאיי‬ ‫^ ‪ 2‬ם מבשר כחלב לא נ מייק דסידה הוא וראיתי •‬
‫מקום הכלוע הד כאלו אישה־ כעק ונצטרף לקזןת ואס כן‬ ‫‪ .‬מקשים דאמריק כסולץ דצ״ת דלתומרא ילפ ‪p‬‬
‫מנ״ל מחדא אחרינא פי היכי דאוקמיה' להיתר■•‪-‬‬ ‫מחי׳ וה"נ ילפיק לסומרחולי‪.‬לאקשיא מידי דוקח התם‬
‫■יכו' וכמו שהקכס אלא ודאי מוקילי ליה‘ לטעם כעיקר‬ ‫זידבר התירוש לחו הלימוד עצמו דהחידוש •הוא הקולא‬
‫•ומקדשי' לא ילפק ומשית להיתר מצטרף ופטרי כפויזס‬ ‫■אכל הבא החידוש שיש פו זהו הלימוד אפל קשה חמאי‬
‫■משוש דנפישי חולין אי שייך לומד יידעיק טע ם כעיקל•‬ ‫^לא ילפינן ממט קולא‪.‬דאי תיי ליה בדליה •ומאמיתר‬
‫י‬ ‫מקרא דפנחה ‪h‬י‪^-‬להו^די‪5‬ות ‪■ -‬‬ ‫' ואף דנתן בו טעם ■האישור יעיי‪-‬ן להתוה׳ דמ״ק ד״גן‬
‫מ « ם י»* עכ^ל'■■• עיק מ ס‬ ‫‪‘DVt‬כד׳יה‬ ‫‪.‬‬ ‫_ זבמהרש׳א שם ועיין מחנה דחוק■ז״ל •‬ ‫י‬
‫שהקשה מהרש׳א דאמאי לא אמר‬ ‫‪ . D1H‬ב ד " ה אלא יליף תניעולי כותים ופו׳ היכי‬
‫ט"' קן שאור בל תקטיד‪-‬וע״שולע׳׳דלא קשה מירי >ר'י‬ ‫ילי‪,‬ףוכו׳ ענ״ל ־‪.‬וכבדכקבתי דלא‬
‫'‬ ‫ד‬ ‫■‬
‫ל‪-‬שיטתיפ‬
‫‪.‬כט‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרס ב‬ ‫אברהם‬
‫ק ק חמאי לא הביאו הא דאמרו התם בפופ' שאור גופיה‬ ‫‪65‬י;ותיה אזיל דיש הקנויה פחותה מכזית ואם כן כלא‬
‫ובדוחק י‪.‬״ל דלימא דיחוי לכלכיס ולא לאדם אכל‪,‬זרעים‬ ‫'צירוף נמי מחייב וכמ״ש התיל ז״ל לעיל ■ ושוכ ראיתי‬
‫‪. ...‬‬ ‫אינם יאויס לכלכיס ‪.‬‬ ‫__‬ ‫להרב שעי ממלך כהלטת חמץ ומצה שהשיג עליו כזה‬
‫אך מ״ש כה׳יד וד״י לא ה״ל כהך יחמץ כיי׳ע ולכך לא‬
‫עכ״ל ז עיק כמהרשךל‬ ‫ס"נ פליגי‬‫כא” ד‬ ‫אמי אף חמץ הוא תמוה דא״ב לא מקשו התוהפות מידי‬
‫ומהיש״א דדכדיהס תמוהים ונ״ל דודאי הא‬
‫דקתני כופת שאור שיחדוה לישיבה הוא ע״י שנוי מעשה‬ ‫ולעקר קו' נ״ל רנכללת היא כקו' התול ו״ל ביק ראיירי‬
‫אליבא דר״ע אמאי לא קאמר ר״י ניד וחמץ אך זה לא‬
‫ו‪.‬א שיחדוה כפה לכך והייני יפליגי ת״ק ס״ל לתיקון‬
‫עשוי ורשכ״א ש״ל דמהני כרכק ומיינו דמקשה הש^ס‬ ‫יתכן אלא לשיעת מהרש'יא ולא ליכרי מהר׳ים■‬
‫היכי קאמר דהלכה כישכ״א דהא כעינן טח פניה כטינו‬ ‫ורכנן וכו' אי״י רכנזיר משמע דנויר וחטאת‬ ‫בד״ה‬
‫ט טכי ד‪-‬יהיי מאים ית״ק מודה כיון ד?ש שנוי מעשה‬ ‫לרכנן תרוויהו לטעם כעיקר וכו' ולא ידעתי‬
‫הכנתם דכידאי דמאי דקחמר ורכנן צריכי אה״נ רהכי‬
‫^■ו’'־וי' יס ‪- -‬התוה' כהרא״ש והטור ז״ל ודלא‪ .‬כפירש־י‬
‫י ל דהא דכעינן טח הוא דניכר דהוי לישיכה • ■■‬ ‫פירושו אך כשדמה זה ר״ע כאומרו דהא כל איהודין‬
‫שבתודה ילפי מנרי ולא פרכינן לכך פי' דחטאק להיתר‬
‫כיצד‪ ,‬מפרישין חלה‬ ‫מתגי'‬ ‫דף מ״ו‬ ‫מצטרף וכו' וכסוגיח דהתם ממש ונר' לי דהקשה להו‬
‫‪ ..‬כטומאה וכו' י מקשה‬ ‫_‬
‫הר‪ J‬פני יאושע כתשוכה ליכטלה מקסי יתחמץ ומניחה‬ ‫לפשט השמיעה אמאי מתדר לומר ורבנן אמרי לך מיצרן‬
‫עד קערב וכההיא דאמרינן כפ״ק מי שיש לו־עישה‬ ‫צי־יכי חטאת להיתר מצטרף וכו' כיון דאמר ככר‬
‫מגולג״ת כתוך כיתו ונזכר וכו' וכתב ז״׳ל דאין לומר‬ ‫ורבנן וכו' אמרי מצ^ צריכי וכו' ולזה תי' משוס‬
‫מטס אישור דרבנן וכו' ראם כן איך עביר תקנה על ידי‬ ‫דכנזיר אמרי מצק צריכו חרווייהו לטעם כעיקר ואם ק‬
‫טאי‪ -‬כיון דאית כיה אישור דרבנן כהואיל דרכה דאף‬ ‫מאי דקאמר הכא מצרך צריכי הוא לטעם כעיקר ורחק‬
‫זה וכו׳והעמיד להית'מצטרף כהש׳יה תזיר ועי׳כמהר״ם‬
‫דאינו לוקה אישור איכא וכו' ע'ש וכוונתו ה‪.‬יא דמפרישה‬
‫’‬ ‫ז״ל דלא דק כלל כהוגיא דנויר■‬
‫וטת‪-‬ה לכהן והכהן מכטלה דהא אין ישראל יכול לכטלה‬
‫ואח״כ זוכה כה ליהנהלכהן ולזה י״ל דר׳יא רוצה לעשוא'‬ ‫כשמעת־ה וכו' דלאו אהמכת' היא ובו' עכיץ‬ ‫כד״ה׳‬
‫תקנה כדי ‪-‬השיקה תחת תכשילו דיאפה אותה ומבטלה‬ ‫דמדו*ע וכו' עכ׳ל ‪ -‬דמרקאמר חייב לא‬ ‫‪.‬‬
‫משמע לעלמא דדוקא כנזיר אכל הך ילפוחא היא‬
‫מחימוץ מן דעת ד י כ'כ אמנם ד״י ש”ל דאשוד לאפותה‬
‫ו‪-‬כך אין לו קקנה לשהיק אמנם הדבד כדור לע״ד כמיה‬ ‫אתמכתא ולכך הוכיחו מר״ע דאי לאו דאית כ' כתובים‬
‫הרב ז״ל משום אישיד דדבנן נגעו כה ומה שדחה היע‬ ‫מפנילפינ^ מנזיר וכודאי ‪ p‬ילפיתא הוא אף למלקות‬
‫דהשתא נמי איכא אישור דרבנן אינה כלום דודאי שאני‬ ‫מדהק' לר״י כמ״ש לעיל אך לא ידעתי דאמאי לח הוכיחו‬
‫■התם משוס דאויחיס אתו מעלמא ואין כידו עתה לאפוין‬ ‫מטעם כעיקר גופיה לכ״ע אית ליה למלקית מדמייתר‬
‫כשבילם אכל הכא דכידו עתה לבצוע מכל חרצו וכולם‬ ‫ק־א דמשדת להיתר מצטרף ולא אוקמיה לטעם כעיקר‬
‫היו ראוים לו אף דהשתא מיהא לא עכיד הכי אמרינן‬ ‫ולמלקות והא דלא הוכיחו כך לרבנן משום‪-‬דתלמודא הוא‬
‫שפיר הוחיל גס הראיה שהביא מדדחו הפושקי׳^יקימחא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪p‬אמר להו הכי■ ‪',‬‬ ‫■‬
‫רבני חילא ולא אמרי' הואיל מל חדא חוייא ליה וכו' אינה‬ ‫כאן ‪-‬וכי' ת״ל דפחית מפיית ובו' עכ״ל •‬ ‫בד*ה‬
‫כלום דהתס גמי שוף ‪.‬שוף׳איכא חלק הגויים דלא‬ ‫_ ראיתי להר״ן כסער ^"נ כפירושו להרא״ש‬
‫חזייח דהא לא שייך לימד אכל חרא וחרא ישאל לבצוע‬ ‫שכתב די־ש״י מיידי דיש כעריכה כמס פלגי זיתים והכלי‬
‫ממנה ליטקא דתולה כדעת‪-‬אתרים הוא והרמכ״סז״ל‪.‬‬ ‫מצרף מה שבתוכו ע״ש ואע״ג דמתני' קתני ואם לאו‬
‫כטל כמיעוטו ההיא מיידי כדפנות דכיקרבמקוס העשוי‬
‫דפסקיה כתב ה״ה משום דכלחו הכי לא יהכי מך ריפתא‬
‫לחזק מיקרי כולם כטליס חה כמוכדח אף לדעת התיש׳‬
‫‪.‬לינוקא גס מ״ש הרב דגכי חלה יכול לאפלגה בלישה ולא‪-‬‬
‫חיישינן לחימק דאס כן לר״ח נמי שרידהאלא אנ^י‬ ‫ז״ל ללישנא כתרא דמיירי כעשוי לתיק היכי קתני מתני׳‬
‫אלא מטעם דאפשר דאפלגה כלישה וכו' לא ראה שכן‬ ‫ואס לאו כטל וכו' והא הכלי מצרף מס שבתוכו וכשלמא‬
‫כ^נו התיש' ז״ל בד״ס הואיל קמא ומה שהקשו דמם כן‬ ‫לנישנ׳קמא לא קשיא דילמא דאיייי כתלוש וכמ״ש כירוש'‬
‫‪.‬לר״ח שרי דלא אשר אלא מטעם ראפשר דאפלגה בלישה‬ ‫בפירקין אך אס עשיי לחוקדהמ מחוכר כשרקי' אמאי אין‬
‫וכו! ד ^ טעמא אינו הלא מדרבנן ואם ■כן לדיריה נמי‬ ‫מציף אלת ודאי כיון דעשוי' לחק אין מצ״ף אמנם התוש'‬
‫ניידי מזה משום דר'י קאמר לתוך הכלי הכלי מצרף‬
‫קשה כיון רלא אשר אלא משום דאפשר מו' דאיט אלא‬
‫מרדכנן הכא דאתי לאישוד חמץ דאורייתא מודה דשרי‬ ‫משמע אף כתוכו ממש שייך כיה צירוף ולכך כתבו לאו‬
‫‪.‬ואף כלא הואיל אלא ודאי לרב חשדא אפשד למיפלגא‬ ‫תליא מילתא אלא כעשר לחזק ולכך אם יש כ' חצאי זיתים‬
‫כתוך הכלי ואינו עטוי לחוק ומחובר עם מכלי הב^‬
‫דהא לית ליה הואיל ואס כן לא מוי שלו‪ .‬למיעכד עליה‬
‫^ככל ידאה וכל ימצא ולכך אשור לאפותה גם מ״ש כיה‬ ‫מצרף והבא מייח כתלוש חה דלא כמ״ש הרכ ז״ל דלר״ו‬
‫;דליכא טא אישור מ־ינן מוטב לעכור עליו מלעבור ככל‬ ‫צ״ל דאפילו כעריכה אינו חייב לבער מדניידו' מפירש"‪,‬‬
‫ח־״א דכהא אית לן דכלי מצרף אלא ודאי סכא מיידי‬
‫ידאה קשה דהא אפשר להטילה כצונן וחין ^קשית כיון‬
‫;ח־״א חייש לאישורא דדכנן אס ‪ p‬מאי מהדר ליה ר׳־י‬ ‫כתלוש א^כ אין נפקיתא ביניהם אף כעריכה אך נ״ל‬
‫לא זהו חמץ וכו' כיון דעדיין איכא איסור דדכנן דוה לא‬ ‫לדעת יש״י דרש״י מיידי דהכצק חשי' ליה לסתו' כו ה קב‬
‫קשיא כלל כיון דהוא ש״ל דלא אמרינן מואיל תו לא‬ ‫טכשפה ולכך לא כטיל אכל ככית כטל ממילא כיק דלא‬
‫מחייבי ליה דכנן ככיעורו כיון דלחד יומא הוא ‪-‬שגי‬ ‫חשיב^ כמ״ש כפ״ק דפירורין ממילא כטילי ע״ש ולפי‬
‫ליה כהכירא דכפיית כלי‪.‬אמנם ר״א דש״ל דאמרי'הואיל‬ ‫זה צ ‪ -‬דהא דלא הקשו התיש' מיניה מ ^ דפירורין דשייך‬
‫והוי שלו מחוייב הוא לכערי ולא שגי לכתחילה בכפמת‬ ‫;‬ ‫^יזלק כין פלורין לחצי זית ‪.‬‬
‫כלי ואולם אס נאמר דתדומה חשיכא כמו הקדש ובדילי‬ ‫‪ y 3 □ 1‬ה כופת ‪5‬אוד וכו' אעפ״י שראוי לאכילה‬
‫אינשי מיניה הוא טיחא טפי דלר״י הוי תרומה ולר״אלא‬ ‫^יגי׳כית ששיכט כירעיס ובו' עכ״ל‬
‫'‬ ‫הוי‬
‫‪- .‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪, , 15‬‬ ‫טו‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרס ב‬ ‫אברהם‬
‫אפילו הכי בידו לעשות כל הגאות כפירוש רש״י פהא‬ ‫הד תרומה וחייב ככיעורו מדרבנן ולכך עשה תקנה‬
‫דאמ' כ״ה תיעשה זילוף •‬ ‫דמותר אף מדרבנן והיינו משוס הואיל דבידו • ולעדץ‬
‫הואיל וכי' יקרא לה שס וט'‪,‬‬ ‫^״ב תוס' בד״ה‬ ‫להביא ראיה לזה מהא דאמרו בפ״ב רביצה על הא ■‬
‫מטעם או‪.‬כעי מתשיל וכו‬ ‫_‬ ‫רא־מר י״ח עישה של גד וישראל ובו' והא ר״ח לית ליה‬
‫עכ״ל מכאן ראיה למש״ל אף דכהואי׳דמקלעי ליה איכא‬ ‫הואיל ומשני דרכא אית ליה נבילה דודאי אפשר לפייסה‬
‫איסורא כשאר הואיל דכידו ליבה דאל״ב מאי מקשו יש״י‬ ‫הרי אף רלאמת לא נתן נבילה אמרי׳כיון דבירו ליתן שרי‬
‫והתוס' כיק דאיכא איסורא דרבנן ודלא כהפר״ח כסימן‬ ‫לאסות לכתחילה אף לר״ח אף דלית ליה הואיל אי בעי‬
‫תנ״ז שתי' לזה משום דכהואיל איכא איסודא והביא ראיה‬ ‫מתשיל ביון דלאו דרכן של בני ארם בכך א״ב אף דהכא‬
‫מהוא־ל דאפייה חה חינו כיון דלא מחסד מידי'שפיר‬ ‫דאית לן הואיל ולבנוע מכל חרא וכו' אפילו הכי אקוד‬
‫חמרינן אה מדרבנן ועוד דלפי דבריו אף כהואיל דאי‬ ‫לאפותה משום דאפשד למיפלגה אכל התם כיון דפ״סן‬
‫כצע מכל חדא נמי איסודא דרבנן ואם כן לא יישב כלום‬ ‫כנבילה כולן דאויס לו אמנם ליכה דאית ליה הואיל ולא ‪.‬‬
‫ואק לחלק דהכא גבי שאלה מיקרי‪.‬לאו כידו דמי יימר‬ ‫אפשר למיפלג' שפיר דיאפה מטעם הואיל דשרי לכתחילה‬
‫דמזדקקי ליה תלתא וכדאמרינן כפרק כאומר נכי גר‬ ‫במו התם ושו״ר להפי״ח שיישב כז ‪-‬‬
‫דא״ב היכי אמרי' אי כעי מתשיל כיון דלאו כידו ובודאי‬ ‫ה ט ״י ב ד ״ ה ביצר וכו׳ ולהאכילה לכלבים ובו׳‬
‫לא רמי להתם דכעי חכמי'אכל שאלה כהדיוטות סגי וכן‬ ‫'עכ״ל • עיין בתי״ע ועדן בפייש״י‬
‫מפורש כשבת דמ״ו ואף דלא משמע הכי מדכרי התיס'‬ ‫בריש פ ‪ p‬מפנין ע״ש •‬ ‫י‬
‫דקידושין ככר בתכנו פירושם כמקום אחר ועור ראמרינן‬ ‫ת ו ם ' ב ד ״ ה ער שתאפה וכו' ואפי' נאמר דאהור‬
‫הכי כהריא כפרק כל מערכין מערכין לכתחילה כנדר‬ ‫לאפות מפני שאסור לעלטלה וכו'‬ ‫־‬ ‫'‬
‫משוס אכ"מ ואף על גב דאין נשאלי' כשבת וה״ה כי״ט‬ ‫עכ״ל • נראה דכוונתס היא דכשנאפת אסור לטלטלה דאי‬
‫דכיק דלצורך י״ט נשאלין ואס כן הבא אף דקיא שם על‬ ‫הקודם אפייה ודאי שרי משום דראד הוא לאפות הפת‬
‫החלה מצי לאפותה משום דרוצה לאוכלה כי״ט ושפיר‬ ‫בשתנורמלא אבל אחר אפייה דלא חזי למידי שאסור‬
‫דנש^ עליה ואף דמפרי׳אחרת תחתיה מצי לאפותה משום‬ ‫לה‪:‬יחה שם בתנור נשרפת ואין שורפין קרשים בי״ט אבל‬
‫דמעדים ואומר זו אני רוצה לאכול ואידך שאפה היא חלה‬ ‫■מהירושלמי דפירקין דלר״א משייר החלה כתטר ואף‬
‫אכל מדאי לא כעי למיפיש אחריתי כי אס אחר אפייה‬ ‫' דנשרפת ביון דהוא לא שרפה בידים ויש לחלק דהכא‬
‫דלא דמיא לטבל דעלמא דהא קאמר ר״א לא תקרא לה‬ ‫מתחילה כשזתנה כתנור לשריפה קאי והוי כמו שריפה‬
‫עד שתאפה ואס כן כשעת אפייה כל חדא חדיא כמו‬ ‫בידים אך מהך מתניתין דפ״ג רביצה דחלה שנטמאת לא‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬שפירש״י ז״ל •‬ ‫י‬ ‫יזיזנה • ממקומה משמע אף לאפות הפת יפה אסור‬
‫כ ת ב ‪ .‬הרי״ף ז״ל על משנת כיצזי מפמשין וכזמן הזה‬ ‫לטלטל ודוחק לומ' דאתייא רלא כר״א ולכן אסור לטלטל'‬
‫חיכה כהן קטן יקרא לה שם דאפה אותה ואי‬ ‫בדי שלא תשיף כי״ט וכסברת ר״י וק״ל■ ■‬
‫ליכא כהן קטן עכדינן כר״א ויפריש'וכלילה שויפה ע"כ‬ ‫ב א ״ ך אמאי צרק־ לטעמא דהואיל וכו' עכ״ל ועיק‬
‫וכעל המאור ז״ל כתב דאפילו כהן גדול נמי לא עכדינן‬ ‫מ׳׳ש התוס' בפ״ב רביצה דכ״א בד״ה עיסה‬
‫כר״א דיטל לטבול ויקרא לה שם דאפה אכל לא יקרא‬ ‫וצ״ל דעת התוה' רהכא כי"מ שכתב הר״ן ז״ל אבל בודאי‬
‫לה שם דאפה אותה קודם ףובילה ע״י דיכול לטבול דהא‬ ‫אף רלא חיי ליה מותר כרי לאפות פת יפה • אבל ק״ל‬
‫קי״ל אין שוחטין וזורקין על טמא שק עד שיטטל‬ ‫ראם כן מאי מק' מהך מתני׳דעיסת בלבים לימא רההיא‬
‫ואפילו העריב שמשו יכול לאוכלה והביא ראיה מתשו׳רס‬ ‫כרשב'א'ומיידי דלית בחלק הרועים בדי למלאות התנור‬
‫האיי גאק דכתב אכל כזמן הזה אין ענין►למשנתינו כל‬ ‫ואתיא טפי כר״ח ועוד דהא בירושלמי מוקמי להאי עןס'‬
‫עיקר מדאקמ'כל עיק'מבוא' דאף דאיכ׳כהן גדול קורא‬ ‫’ כלבים כדשב״א ואם כן היכי אחי סיפא דמתני' אם אין‬
‫לה שם דאפה אותה אחר שטבל דאיך אפשר דליכא גדול‬ ‫' הרוננים וכו'והא אע״ג דלא חזי ליה מותר ועור דאס בן‬
‫אכל הרמכ״ן ז״ל הביא משם הרי״ן גיאת שהביא נוסחא‬ ‫’ מאי מקשו התוה' ז״ל לימא דה״נ מיידי דהתנור מתמלא‬
‫חחדינא כתשוכת רב האיי גאק או אפשר זהו פי' סרי״ק‬ ‫'׳בעיסה לבד שיעור החלה במי שעלה על דעתם לפרש‬
‫גיאת בדבריו • עוד ראיתי שתשיג על הרכ המאור וכתס‬ ‫^הבי לר״ח • אשי ע״ב נ״ל דס״ל דוקא התם משום דאפשר‬
‫אף נדכריו שפיר מאי דאמי שמואל אי כהן קרין נותנק‬ ‫'למיפלגה פלישה זלכך לא התירו לו לאפותה לדפות הפת‬
‫לו לאו למעוטי גדול שטבל וכו' אף ברכיי הרי״ף נמי‬ ‫ישלו דאטו מותר לאפות פת של גד‪ .‬כרי לדפית וכו' והא‬
‫יתפרש כך וכו' נלע״ד בונת הרב המאור ז״ל דכשלמא‬ ‫‘לכס ולא לכלבים סתם הוא אפי' 'לייפות חבל הכאגכי‬
‫כגמרא דאמד כהן קטן דלית כיה טומאה וה״ה גדול‬ ‫־חלה דאי אפשר למיפלגה משום דעוכר עליה ככל יראה‬
‫שטבל דהוי כקטן כמו שפירש רש״י ז״ל חך מדכמ הרי״ף‬ ‫’וכל ימצא התירו לו לאפותה לייפות הפת ואס כן ה״ט‬
‫ז״ל שכתב אי ליכא כהן קטן שורפה לא יתכן ■פי' זה דאם‬ ‫דחלה שנטמאת לא ידזנה ממקומ' דהא אין ראיס לייפות‬
‫כן אמאי שויפה יניחנה וטתנה לגדול שטבל דהיכי שיין‬ ‫כה הפת כתנור ביק דלא חזייא ליה והשתא אתי ’שפור‬
‫לומר דליכ'‪.‬גדול והכי נמי כוונת הרמכ״ס ז״ל דלא הביא‬ ‫יהא דקאמדי התוה'ז'ל ואפילו אס נאמר דאסור לטלטלה‬
‫משנתד״א דלא יקרא לה שם עד שתאב' אלא דוקא כא״י‬ ‫'וכו' ר״ל ביון דשם חלה אית לס אסור לאפותה וכו' אם‬
‫אבל כח״ל משו'דאי אפש' כלא גדול לכך לא צריך לומ׳הך‬ ‫פן אף הכא לא אפשר למיפלגה פיון דגזיו על חלה לא‬
‫דר״א משום דסי׳ל דגדול שטבל לקמו מותי כתיומ' ח״ל•‬ ‫‪, ..‬‬ ‫ובלוג ולכך לא יקרא לס שם ‪-‬‬ ‫•‬ ‫י‬
‫עוד ראיתי לו לסרמכ״ן ז״ל שהקשה על הדי״ף ז״ל שלא‬ ‫ב ד ״ ה כיצד וט' לשורפה או להאכילה‬
‫כתב דמכטלס ברוב כמו שמבואר כגמרא ותירן דכגמר'‬ ‫לכלכים״וכו'ונניין להרב המאור ‪5‬ל‬
‫איידי ־שככר נתערבה בכמותה ולכך מותי לבטלה כרוב‬ ‫שהקשה דהיכי שייך לומר להאכילה לכלכיס דכתמורה‬
‫אכל חי לאו הכי אסור לבטל אפילו כאיסור דרבנן■־וצו'‬ ‫חשיביתיומה מהנשיפין ופו' ע״ש וככר כתבו התוספות‬
‫ע״ש ולדעתו צ״ל כמאי דקאמר הש״ס שם דרכ הונא כר‬ ‫כשבת דכ״ה ד״ס כך דאפילו דמצוהלשחף תרומ׳טמאה‬
‫יהושע‬
‫יג ^‬ ‫מסכת פסהים פרם כ‬ ‫אברהם‬
‫ע"כ • ולכאורה קשה מה ■יענה למאי דאמרינן ככתרא‬ ‫ייהושע דמי ליה קרי נטלי דחולין וחד נטלת דיזרומה בדי‬
‫ת־ומת ח״ל מבטלה כדוב ושוב ראיתי שהקשה אותה‬ ‫לבטלו אף דלא נתערב מקודם איירי הטהור ובטלה כדי‬
‫היש״ש ז״ל על היא״ש ז״ל ז׳יאיתי להיב כ״י ז״ל י״ד סי'‬ ‫להבינו לימי טומאה אכל הך דרכא קאמר מבטלו בימי‬
‫צ״ט שהביא משם הרשב״א ז׳ל שהכיא יעת הרא״ש ■ז^ל‬ ‫טומא'מורה דמכטלו כאיהו׳ולכן כתב כנתערב ככמות'‬
‫וסיים דיש לחלק גכי תרומת ח״ל ע״ש ואפשר לומר דוקא‬ ‫והשתא דאתית להבי נלע״ד דהא דקאמר דכא מבטלה‬
‫■התם דהקילוכיין ■דלא טכיל ודוק• ‪.‬‬ ‫כימי טומאה לאו דוקא אלא כשמכטלה כשהוא טהור לימי‬
‫אלא דכולי עלמא טוכת הנאה אינה ממק וכו*‬ ‫טומאה והכי מכים לה רם יי ז״ל כהדיא ע״ש והכי דייק‬
‫איכא למידק דמאי דעתיה דלא ניחא ליה‬ ‫לשק הגמ' ^אמר רכה מבטל לה כרוב ואכיל לה כימי‬
‫לאוקומי כטובת הנאה והעמידה דאי כעי מתשיל עלס‬ ‫טומאה ולא קאמר רכה כימי טומאתו מבטל לה כדוב‬
‫מאי אולמיה דאדרב' הך איכעי מתשיל תלוי כמעשה‬ ‫ואכיל לה • וכר מן דין נלע״ד דלא דמי להתם דאיידי‬
‫דשאלה לא כן טוכת הנאה דאין כו מעשה כלל ונראה‬ ‫כתערובת היתר דתיומ'טהורה וחולין טהורים דאין כאן‬
‫להאי סוגייא ס״ל כרכא דאמר כנדרי'דפ״ח דגכי איסור‬ ‫איסור כתערוכתן אכל בטמאה דאיכא איקור בתערוכתו‬
‫הנאה לית כה טוכח הנאה משום דהוי כעפדא וכסכי‬ ‫הוי מבטל איסור לכתחילה אין הכי נמי דאסור ולכך‬
‫ניחא דלא קאמר כדיש מכילתץ גכי מאי דמקשה הש״ס‬ ‫היי״ף י״ל לא הכיא חך תקנתא כנ״ל ורוק ‪■'.‬‬ ‫‪,‬‬
‫למ״ד כממון דמי למאי איצטרי׳לא ימצא לימא דאיצטרי'‬ ‫זה ראיתי להרשכ״א י״ל סי' של״ו שנשאל כזה‬ ‫ואחר‬
‫לה־כא דאית טוכת הנאה אפילו גכי חמן■ אלא ודאי‬ ‫ותיק דאף ר״א דקאמר רמי ליה וכו' מיידי‬
‫כולי עלמא מורו דלית כיה טוכת ■הנאה אך רש״י ז״ל‬ ‫כהכי וז״ל דלכי מתרמי ליה חמדא דתרומה' שנתערב‬
‫לקמן דמ״ח ד״ה אהדר ליה כחב די״א ס״ל דטוכת הנא'‬ ‫ככמיתה מרכה עליו ער דניהוי תיתי נטלי דחולין כנגד‬
‫ממון וצ״ע‪-‬ואין לומ' דשאני הכא דכידו להטיל בצונן פיק‬ ‫חד דתרומה עכ״ל אני רואה מה שהכריחו לזה משום‬
‫דמחוסר מעשה הוא • ואחר זמן ראיתי להרכ שאגת‬ ‫דק־ל למה הוצק ליתנה לכהן כלל דיפריב'ומבטלה כרוב‬
‫אדיה ז״ל שהקשה על ר׳יאושוע דדכריו סתרי אהדדי דביק‬ ‫ויאכלנה לעצמו לכך כתב דאין היתר לכטלה כי אם‬
‫דאמדינן דס״ל דטוכת הנאה אינה ממון וכפ״ק דמציעא‬ ‫לתעויכה ככמיתה ע״ש ■ ולעד״ן דרכריו תמוהים חרא‬
‫גכי מעשה דד״ג כספינה אוקמוה כגמרא מאי דקאמר‬ ‫דלפ'ז מתי דקחמ' שמואל תרומת ח״ל כטלה כרוב מיידי‬
‫ומקומו מושכר לו משום טובת הנאה ממון והניח'כצ״ע‬ ‫כגתערכה ככמותה^אין זה אלא דכרי נכיאית דהעיקר‬
‫ומן האמור לא קשיא מידי ש״ה דלית כיה טוכת הנאה‬ ‫חסר מי_הספר ועוד דודאי מאידאמר שנטאלבטלה כרוב‬
‫אכהן קאי וי״ל לאוכלה כימי טומאה כמו שהכיא אח׳ץ‬
‫הואיל וכו׳היכא‬ ‫דף מ״יע׳׳כ ‪Din‬׳ כד״ה‬ ‫ראיה דרכא מכטל לה כימי טומאתו אכל ודאי צריך‬
‫דאתה הקדש ליד‬ ‫י‬ ‫ליתנ׳לכהן כמ״ש הכתוב רכל דתקון רבנן כעין דאורייתא‬
‫הגזבר וכו' ולא אמרינן תואיל וכו' • ונראה דהייט דוקא‬ ‫»זקון גס מדפרי התוס' ז״ל מבואר דלזר אסורה כי אם‬
‫בקדשי כדק הכיר‪ ,‬כיון דכאו ליד גזכר נסתל' מאחריותן‬ ‫האחד ומאה ואף לפידש״י דמתיר לזר לאו לכתחילה‬
‫ושוב לאו ממוני' מיקרי לאתשולי עלייהו וכן כתכו התוה'‬ ‫קאמד אלא ראם כהן כיטלה לעצמו מיתי לזר לאוכלה‬
‫ככריתית די״ג ע״כ כ־״ה אד״א כ״ע וכו' ח״ל מ״מ‬ ‫וכמכותד כדבריו ע״ש גם מ״ש דהך דעציס שנשת »ן‬
‫השתא שנשחטו ונזרק דמן כהלכתן ליתיה כשאלה ולעדץ‬ ‫קדקל דמיימ דככד היו כתנור עצים דהיתיא לא משמע‬
‫דקדקו לומר כהלכתן להשמיענו דהא דתנן בזבחים כג‬ ‫הכי מהא דהקשה כגמ' כשכת דכ״טע״א על הא דקאמר‬
‫הזבחים שנזכחו שלא לשמן כשדין אלא שלא עלו לבעלים‬ ‫י״י מהיקין ככלים ואין מסיקין כשכדי כלים כיון דאדליק‬
‫וכו' ואם כן לא נפקו מרשית כעלים עד שנזרק דמן‬ ‫כהו הו״ל שכדי כלים וקא מהפך כאיסורא ומשני דעכיד‬
‫כהלכתן דעד השתא הוי חייב באחריותו וכרשיתיה קיימי‬ ‫‪5‬הו כדדב מתנא דמדב'עליהם וכו' ואי‪.‬רב מתנא איירי‬
‫אך אמנם לכאורה נראה דהוי פלוגתא דתכאי כפ״ה‬ ‫ראיכא עצים דהיתרא לא משני מידי אלא ודאי דליכא‬
‫'דמעילה די״ט ע״א ^אמר שם דהביא חטאתו ואשמו מן‬ ‫יעצים דהיתדא וכאתת אין ראיה מהתם דשאני התם‬
‫ההקדש מעל דכרי ר״ש די״א עד שחרק הדס ופירש רש״י‬ ‫דמיקלא איסודא ■ ייאיתי להדשב״א ז״ל כחי' למסכת‬
‫ז״ל דה״ט דר״ש משום דהוי חייב כאחדייתו עד שיכיאו‬ ‫שכת שכתב וז״ל והא דאמרינן מרכה עליהם לאו מתורת‬
‫לעזרה וכיק שהביאו נפטר מאחריותו וכו' וד״י ס״ל‬ ‫ביטול נגעו כה וכו' אלא הכא אינו צריך לכטל אלא צמך‬
‫לעולם הוא חייב כאחייור‪,‬ו עד שיזרק הדס וכו' ואם כן‬ ‫'מכ כדי שלא יראת כמטלטל את האיסור וכו' ע״ש הנך‬
‫לר״ש דסי׳ל דהכאתו לעזרה נסתלק מאחריותו ה״כ לאו‬ ‫רואה דהדב עצמו תכריה לגזיזיה דלפ״ז הך דנשרו עצים‬
‫ממוניה מיקרי לאתשיל עליה אך לר״י יס״ל עד שנזרק‬ ‫'אינה עינץ לכאן כלל גם ראיתי להכ״י י״ד סי' שכ״ג אחר‬
‫■הדם אף שהכיאו לעזרה ומסרה כיד כהן עדיין כרשותי‬ ‫'שהביא הכרת הרמכ״ן ז״ל דכעינן דנתערכה בכמותה‬
‫לאתשולי עליה ומעתה מה שכתבו התוס׳ככדיתית השתא‬ ‫כתב וז׳ל אכלהרשכ״א כתב דאפילו לכתחילה נוטל‬
‫דנזדק וכו' הוא אליבא דר״י דהילנתא כוותיה אכל לר״ש‬ ‫ומבטל ע״ש • וכעיקר קושיית השואל על הרמכ״ן מהא‬
‫כלאו הכי כיק דהוא כא לעזרה ליתיה כשאלה וכן נמי‬ ‫דרב הונח כר״י דרמי הרי נטלי רחולין ככר כתכתי דעת‬
‫הא דאממנן כפרק אלו הן הלוקין דכ״ב על ‪ p‬קושיא‬ ‫הדמכ״ן ז״ל כזה דלא קאמר אלא כהך דרכא דמכטל לה‬
‫דקתני מו~שים ראיתיה כשאל׳דמיירי כבכור הוא אליבא‬ ‫בימי טומאתו הוי מבטל איסור לכתחילה והוי ממש‬
‫דר״י אך לד״ש לא צדיכא להכי״דהוה מצי לומר דכאו ליד‬ ‫דומיא יחלה טמאה אכל ה־ דרב הונא לאי איידי כימי‬
‫גזבר • וא״ל דאף ר״ש לא קאמר אלא כהוכא לעזרה דוקא‬ ‫טומאתו אלא מכין לימי טומאה לא הוי מכטל חיסול‬
‫כעומד לישחט ואממנן כמאן דנשחט וכמאן דנזרק דמי‬ ‫^ויק •^וסיא״ש כפ״ק דכיצה כתב גכי עצים שנשרו מן‬
‫והכי ס״ל בעלמא ולכך כיון דהוכא לעזרה ועומ׳לשחיעה‬ ‫הדק‪ ,‬וז ל והא דאמדינן הכא דמבטלין איסורא דרכנו‬
‫שוב אינו יוצא לחרוש כו •‬ ‫לכתחי‪,‬ה היינו דיקא היכא דמיקלא קלי איסורא אבל‬
‫ב ד ׳ ׳ ה לא וכו' ■ולמ״ד קדיכים קקכר עיקר שחיטם‬ ‫•בעלמה לכתחילה אי! מכטלין אפילו כאיסור דרכנן וכו'‬
‫'לצוק‬ ‫ג‬
‫]יגל‬ ‫מסכת פסחים פרם ד‬ ‫אברהם‬
‫למיכתב כין הערכים כפסח הול״ל כערב תיי זימני‬ ‫לצירך־אדש ובו' עכ״ל • כיק דיש כו צורך הדיוט מותר בב'‬
‫לאחר א״ו דכין הערכים אין כה שום דרשה ואין לוננר‬ ‫הלחה כמ״ש התוק' כשכת דכ״ד ע״ב הכל עולה שהיא‬
‫דאה״נ דעדכ הפסח דגילה קרא מקדימין ליה לתמיד‬ ‫כליל און רךיבין והיינו דוקא מדרכנן אכל מדאורייתא ודאי‬
‫דאס כן מאי מקשה רכא ממחניתין חס נ״ל כוונת‬ ‫שריא דלכס ולא לנכרים דדיש ליה לקמן ולא מוקמינן‬
‫מהרש״א ז״ל אך כאמת דכירושלמי מתרצי' הכי לדעת‬ ‫ליה לעילית ולשיטה וו נראה לי דהייט טעמא כיון דאית‬
‫ריכ״ל ומעתה צ״ל דמה שהקשה רכא ממתניתין משום‬ ‫לן מתיך שהותרה לצורך הותר׳נמי שלא לצורך שרי דהכא‬
‫דלא ניחא ליה כהכי כיק דלדידיה מיתכא שפיד גס צ״ל‬ ‫למי הוי צו ‪ p‬קצת שלא יהא שולחנך מלא יכי' אכל למ״ד‬
‫כהך סיפא דמתניתין ד־תני חל כמ״ש מקדימין כו'‬ ‫אין קריכין לית ליה האי סכרא דשולחנך מלא וכו׳דהתור׳‬
‫ומחצה משוס דלא אפשר כיון דאיכא צלייה ו מ ק מיה‬ ‫אמר' לכם ולא לגכוה כדמוכח ככיצה דף כ׳ע״כ והשתא‬
‫לשאר שנים וזה ודאי דוחק גם אפשר לומר דסכית רכא‪.‬‬ ‫ליכא למימר מתיך ולפ״ז הא דקאמי עולת נדכה לוקה‬
‫היא דשחטיה לתרוייהו כח' ומחצה כי היכי דלקיים כו כק‬ ‫ואוקימנ׳דלא ככ״ה הוא למ״ד קריכי׳כיק דאית ליה מתוך‬
‫הערכים ומ״מ שחטי' התמיד קודם משוס דיאוחר‬ ‫אבל למ״ד אין קריכים שפיר מתוקמא ולקי מהא דכתיכ‬
‫וכו' • אכן ראיתי כירושלמי שמק' שם ויקרכו כ' כא'‬ ‫לכם ולא לגכוה יאהרריה לאיסור׳קמא ושפיר נקט עולת‬
‫ומשני אמר ר' יוסה ככש כ' ואין פסח כ' ע״ש וכודאי‬ ‫נדכה להודיעך כתא דהיתרא דשרי כ״ה אף דאין קכוע‬
‫דס"פ דאף דכשחיט' מקדימין לתמיד מ״מ כשעת הקרב'‬ ‫ימן וכן כתכו התיס' ז״ל כמגילה דף ה' ואין כאן דחייה‬
‫מעלין שתיהן למזכח ואהא משני משום דככש כ' אמר‬ ‫עד שדחו לשם ואדרכא על תירוצם אני תמיה דכתכו‬
‫רחמנא דהיינו תמיד ולא פסח כ' ונו' ומה גס עיקר‬ ‫דרדמש היא לכית שמאי דשלמי נדכה אינו לוקה אכל‬
‫הדרשה דלקמן הוא מהשנוי ולא מיתורא דקדא וכמו‬ ‫איסורא מיהא אינא מדכתיכ לכם דמאי אולמיה קרא‬
‫שאכתוב כע״ה ואם כן צ״ל כין הערכים גכי פסח לאחר י‬ ‫דלכם מקרא דוחגות׳דלקי עליה אלא ודאי משום דאהרת'‬
‫ואין לומר דכוונת מהרש״א ה!א להקשות מסיפא דמתני'‬ ‫קרא‪ :‬כיין דליכא היתר מפורש דלית ליה מתוך ועיין כת■‬
‫דאין זה כמשמעות לשוט דלא קאמר וקתני פסח אחדיו־‬ ‫פורת יוסף ז׳יל אהדריה לאיסוריה קמא והך דאיצטריך‬
‫ועוד דרכא דל״ז עדיפא מרישא דמתניתין גפי תמיד‬ ‫לוחנותס הוא לאסור אף דקוכור‪ ,‬הקכוע לו זמן וכמ״ש‬
‫‪■ ■ .‬‬ ‫גופיה • ‪. .‬‬ ‫התוס' ז״ל ככיצה די״גי גס מאי דכהכו כפ״ק דכיצה‬
‫ב ר " ה אלא אמר רכא וכו' מדאוי־ויתא כל ו' שעית‬ ‫דלמ׳יד אין קריכין אף דאיתליה מתוך עדיין איכ' איסורא‬
‫‪ -‬אחרונו׳וכו' דהיינו מחצי ז' ואילך וכו' ואצ״ל‬ ‫מהרא דלכ«וכ״כ כפ״ק דחגיגה שתיי אמ״ש שם די״ע‬
‫כל אדם וכו׳ענ״ל לכהור׳משמע דמאי דקאמר כל ו'לאו‬ ‫לכ ׳ה למה להו מקרא דלה' ייהתיר ת״ל מטעמא דמתוך‬
‫דוקאאלא לאפיקי מס' ריכ״ל דלא מהגי כל ו' וכו' קאמר‬ ‫ומאי קושייא דהא כתיכ לכם ‪ .‬ונידןין איכא אישיר‬
‫דמהני מיהא מחצי ז׳משום דהתורה קפדה הנטייה ולית‬ ‫וצ״ע •‬
‫‪-‬כאן נטייה אלא מחצי ז' ומלכד רזה התיר דכריו לעיל‬ ‫רי ‪ ^ V'D‬״ ב •כתישה וכו׳ ועור תימא וכו' ומפרש‬
‫דף ה׳ולקמןדנ׳׳ג ע"כ וכנדה דס״ג ג״כפי׳כן ע״ש‬ ‫רשכ״ם וכו' עכ״ל ‪ -‬דע דגרסיק‬ ‫דף‬
‫*‬
‫כהתיס' ז״ל גס הוא היפך קוגיא ערוכה כר"פ אמר להם‬ ‫כירושלמי כפרק כלל גדול אהא דקאמ׳מכשל נכילה כי״ע‬
‫הממונה ע״ש‪.‬וכנראה שהכיאו התיס' דהכא הוא לאפיקי‬ ‫אינו לוקה פריך מהא דתני החורש כי״ט לוקה ומשני לא‬
‫מפירש׳יי ולולי דמקתפינא אמינא דטעית חזינא הכא‬ ‫הותרה חדישה כדרכה פי' דאין עשה ■דוחה לא תעשה‬
‫וכצ״ל דהיינו מפי ינטו צללי ערב אכל כמקדש כעינן‬ ‫ועשה אלא כלאחד יד והיינו שהקשו התוה' ז״ל דמאי‬
‫נטייה‪.‬ממש דהיינו מחצי ז' וכו' והיינו משוס דאמרינן‬ ‫מקשה הש״ס כיון דהאי חדישה לא הותר'וכו'ועוד אמרו‬
‫‪. •. .‬‬ ‫שאני כותלי כית המקדש וכו' •‬ ‫כירושלמי רכ שימי ר״ש היא דר״ש א״ל עד שיהא לו‬
‫ת ו ם ' ב ד ״ ה ר״י דוקא כשכת ערב פסח פליגי‬ ‫נו ^ כגופו של דכד והיינו שתי' רשכ״ס ז״ל וע״ש כק״ס‬
‫ונו' אכל כשנת דעלמא וכו׳ גזרה‬ ‫שהקשה על התוס' ז״ל והמעיין ירא׳שאין כקושייתו ממש‬
‫וכו' עכ״ל • עיין כמהרש״א ז״ל שרכים נתחכטו כי כמאי‬ ‫אכל מ״ש לקת אף על פי שאין דוחה מ"מ אינו לוקה‬
‫דקאמר דפליגי כגזירה לוקמיה בפשיטות וכדמוקי כשכת‬ ‫אפריין נמטייה שנתכוון לדעת דיכ״א והכיאו התוק' ז״ל‬
‫דעלמא דכיק דאוקמהא דאכיי כחול דקאמרינן הוא‬ ‫כחולין דקמ״א ע״ש • ‪.‬‬
‫כערב הפסח הרי כ״ע אית להו דלא גזרינן ולכך ‪..‬היר‬ ‫ה ו ס ' ב ד ״ ה הואיל וכו' שהרי דכתיכ לה' ופו' כן‬
‫‪ .‬מגיהין כדבריו הך מילתא דפליגי כגזירה וגס מגיהין‬ ‫הוא כקידושין דנ״ג ע״א ע״ש • ‪-‬‬
‫מלת או וכוונתו היא דלוקמה נשכת כ ק דלא גזרינן‬ ‫ג ט ' ועייל עצי הקדש עיין להריטכ״א‬ ‫לף‬
‫■לכ״ע ופליגי כמוספין וכו' ולא כמו שראייד לה׳ח״נ‬ ‫ז״ל דמכות שהקשה ■לילקי משום‬ ‫׳‬
‫ז״ל שהגיה מלת או ונקט ולה פליגי דהקושיא עדיין‬ ‫זרק מעילה ותי' וכו' ועיין כפ״כ‪.‬דפהחים כסוגייא‬
‫כמקומה אם לא שנאמר כוונתו היא כמאי דקאמר‬ ‫‪. .‬‬ ‫דהאוכל חמך של הקדש ע״ש•‬
‫מהרש״א וכדמוקי הוא נ״ל לנ״ע דוקא אכל לר״ו דקאמ'‬
‫כחול הוא חול דעלמא והיינו משום דגזרי' אכל ר״ע ס״ל‬ ‫‪:‬‬ ‫ס ^ י ק■ פ ר ק א ל ו ע ו ב ד ן‬ ‫■‬
‫דלא גזמנן ולכך ס״ל כע"פ שחל בע״ש דהוא ו' ומחצה‬
‫לא פליגו כמוספין וכו' דלכ״ע כזיכין קודמין ־ והשתא‬
‫דאתית להכי יתפרש כפשוטו וא"צ להגיה כלל ואדרכה‬ ‫שנ הגו‬ ‫פ ר ק מ קו ם‬ ‫‪-‬‬
‫•דק״ל לפ״ז דא"כ מנ״ל להתוס' לומר דכ״ע גזרינן דילמא‬
‫איפכא לכ״ע לא‪-‬גזרי' אשר ע"כ כחן הרב ז״ל כאומרו‬ ‫כין הערכים ושני‬ ‫ד ף נ ״ ה ר ש ״י ב ל ״ ה‬
‫או פליגי ככזיכין וכו' לומר דלוקמא דפליגי־ כפלוגתא‬ ‫כדיכוריה וכו׳עכ״ל‬
‫דכזיכין דהיינו לכ״ע לא גזרינן והח כחול דקאמר ר״י‬ ‫וקשה דהא אף כפסח כתיכ נמי כין הערכים וילפינן•‬
‫ר\א כע"פ וכדמוקי אביי ובשנת דעלמא ומשום דס״ל‬ ‫זלקמן מדכתיכ כערכ דהוא אחריו ואס כן למה ליה‬
‫•‬ ‫לר״י‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫ד‬ ‫‪,‬‬ ‫•‬
‫לא‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרר! ד ה‬ ‫אברהם‬
‫קרא לאחר משום לאפוקי מקרא דהשלמס וכמ״ש התוה׳‬ ‫ליה כז' ומחצה אכל ר׳יע‬ ‫‪3‬ר״י דמוספין קדמי ולכך‬
‫כד״ה יאוחר וכעיקר הקו'עיין למהיש״ל־ז״לומסרש״א‬ ‫ק״ל דכזיכץ קדמי עכיד ליס כו' ומחצה •‬
‫ואני תמיה איך נעלם מהם יכרי התוס׳כיומ׳ת״ט שכתכו‬ ‫דמ״ש מהרש״א ז״ל דאפילו לדכא וכו' הוא‬ ‫ודע‬
‫ממש כדכרי מהרש״א ז״ל אמנם לכאורה קשה דמאי‬ ‫לחפוקי מ ש המאור ז ל דלדידיה ‪ p‬ל דחף‬
‫הקשו התוה' ז״ל מדעת המקשה שלא הכיא קרא תנשיית‬ ‫לדכא נמי פליני כהכי דרך טעמא דמכמר כשרא הוא‬
‫הדם הא ודאי דלק״מ דאין לחלק כלל כהכי דאיצטמך‬ ‫טפל האי ס״ל דמודו כ״ע כשכת דעלמח משוס גזירה‬
‫לעככ דע״כ לא דתו התוס׳הכרא זו אלא למהקנא ועוד‬ ‫יהכא דאיכא היכירא לא נזרינן לא דוי טפל ‪ p‬טעמא‬
‫קשה דמה הלשון אומרת שלא יהא דכר קודם משמע‬ ‫ואדרכס הוא עיקר דהכא ליכא למיגזר משוס הכירא‬
‫עיכוכא וכלאו הכי מייתורא דקראי ע"כ עיכוכא איפא‬ ‫'דפסח דהוא אחריו ולכך אמיו ‪ p‬טעמא דמכמר דאף‬
‫ולזה י״ל משום דלא כוי עיכוב כי אם ^ א דמלכד דסוא‬ ‫הפסח אינו אלא כח' ומחצה גס מאי תקט לר״י משמע‬
‫המאוחר אלא משוס דלשון שלא יהא דכר קודם משמע‬ ‫צר״ע אפשר דלית ליה גזירה וזה אינו דאס כן מאי איריא‬
‫עיכוב לכך נקטי' ועי״ל ומתוק הכל דודאי דעת המקשה‬ ‫כשנת ערכ פסח לוקמיה כפשיטות כרכה וכמו שהכריחו‬
‫דה״ל עיכוב לאו משוס יהור׳דקראי דא"כ כשמתק הכיי‬ ‫לס' אכיי ולכך כתכ רכזה יתיישכ וכו' דכיון דליכ' הכירא‬
‫התם למצוה וכו' הוה ליה למימר והך קראי למילתיה‬ ‫יכו' שפיר איח כיה גזירה ודלא כהרכ המאור ז״ל דאף‬
‫אתי ולח ליעכוכא היפך דעת המקשי ונמצא דלא תי''‬ ‫כדאיכא הכירא פליגי ע״ש■‬
‫כלום אלא ויאי דאף לדעת המקשן איצטריך למילתיה חד‬ ‫ב ל ״ ה ד״ה וכו' כ' כרייתית וכו' עב״ל ‪ -‬ומכאן‬
‫להקטיה וחד לעשיית דם אלא דס״ד דאף מקרא אחד‬ ‫ראיה למ״ש מסיש״א ז״ל לקמן כד״ס א ^‬ ‫‪,‬‬
‫שמעינן מיניה עיכוכא ולא בעינן שנה עליו לעכב ולכך‬ ‫דסקוס' ז״ל קאמרי דרכא כר עולא מספקא ליה כהך‬
‫הכיא ראיה מלשון הברייתא דמשמע עיכוב ועוד נראה‬ ‫כרייתא דקאי ארישא דקא או אסיפא נמי דהשתא לא‬
‫דאף דהמקשן ס״ד דאתו תרי קראי לעיכוכא מ״מ אמאי‬ ‫שיז לאוכוחי מינה כלוס ושפיר כתכו התוה' כ' כרייתות‬
‫הביא קרא דכרייתא ולא סכיא קרא דמתני' דודאי מלשון‬ ‫ועיין כמהרש״ל ז״ל ‪-‬‬
‫תעשו שפיר משתמע עשיית דם אפילו הכי הוי עיכובא‬ ‫ב ד ״ ה כאלו חל ככ' וכו' דחלכי שכת וכו' מוקמי לה‬
‫מקרא אחרינא ותי׳משוס דמשמע מלשק הכיייתא דהוא‬ ‫כאחריס הכל לרכנן דפליגי אאחריס ס״ל‬
‫עיכובא ר״ל דאי לאו הכי לא הוו תרי קראי לעיכובא‬ ‫דלא נחלקו ד״י ור״ע כךכר זה דהא ליכא למימר דפליגי‬
‫דא״ל דאתו תרי קראי לדם ולהקטרה ולכך הכיא לשק‬ ‫אליכח דאחמם חו ‪V p‬כאחרים דהא אחדיס הוא ר״מ‬
‫הברייתא דמשמ׳עיכוכא והיינו משום דשנה עליו לעכב‬ ‫ואיך אפשר דר״י ור״ע קשישי מיניה טוכא פליגי אליכיס‬
‫ואהא משני דאפי' הכי לא משתמע עיכוכא אלא דקשה‬ ‫ועור דאמאי מוקי להך כרייתא היא אחרים לימא דר״י‬
‫לזה דאמאי דחו תוס׳ז״ל כיומא ‪ p‬חילוק דנדרים ונדכות‬ ‫ור״ע ה״ל כאחרים ומתטתין כרכנן אלא ודאי דאין סכרא‬
‫מההיא דפרק התכלת דכיון דהמק■ רצה להוכיח מבריית'‬ ‫רר״י וד״ע ה״ל כאחמם כלל ולכך תי' כגמ' ד ‪ p‬כמיתה‬
‫זאת דאתו קראי לעיכוכא מוכיח להכיא הך קרא דלדידיס‬ ‫מתנייא מפי אחמם אכל רכנן ס״ל דלא פליגי וכו'ועיין‬
‫לא אתו לנדרים ונדכוח אכל לתייק א' שכתבו ניחא דחף‬ ‫להרכ יד ההק א״ח שהטח דכמ התוק' כתימא ע״ש והס‬
‫המקשן ס״ל דאתי לנדרים ונדכוק ועיכוכ מחד קרא‬ ‫כן כיון דהלכה כרכנן תו לא שייך לומר דתל ככ' והא‬
‫משתמע ואס כן כיון דאיירי כמוהפין אין להכיא ראיס‬ ‫דאממנן כריש מגילה חל להיות ככ' וחל להיוח כשנת‬
‫לעיכוב מקרא דנדרים ונדכור‪ ,‬ודק • י‬ ‫ולפ״ז אתו תמ שכי כסדי אהדדי אתיא כאח־יס ושוכ‬
‫דףף ג״* ^'' א ג ט ' התקינו שיהיו מחלקים כע״ש‬ ‫יאיתי כירושלמי התם דקאמי לית כאן חל ככ' וכששת‬
‫עיין כמסכת מנחות דף ק״ז‬ ‫ע״ש ‪ p‬מדאמרינן שם ככרייתא ד״ד ע"כ כפליגתא דר'‬
‫ע״כ וכתוק' כד״ה שיהא ע״ש■‬ ‫ורכנן כאש חל כששת גס אמוראים שם הוכדיס כר'‬
‫משמע דס״ל כאחמ' גם ‪ p‬כיייתא דתני רכה כר שמואל‬
‫סליק פרק מקום יטגהגו‬ ‫אוקמה דכא כד״ה כאחרים וכיון שכן דחיא התם מתני'‬
‫וכמיתית וכמה אמוראי מקמיה הך סוגיא דהוכה וכן‬
‫היא דעת הרמכ״ס ז״ל וע״ע כהלח״מ פיק ה' מהלכות‬
‫פרק תמיד ני׳טחט‬ ‫קידוש החודש וע״ע לדכריו כפרק ה' מהלכות תמידין‬
‫ומושפין ע׳׳ש וע״ע למ״ש התוה' כפרק י״א דמנחות ד״ק‬
‫ל ף נ ״ ט ^ " א ג ט ' אפילו הכי קטוית ונרות‬ ‫ע״כ כד״ה כ' מ״ש כקד״ר עע׳יש דצ״ט ע״כ כמשנה‬
‫נמי ניקדמו לפשח • וי״ל‬ ‫יחל יוה׳יך ע׳יש ולהרמכ״ם שם כפירוש המשנה ולסרב‬
‫מאי הפי' הכי כלאו הכי נמי קשה כ־ון דתדיר הם נקדמו‬ ‫תי״ט שם •‬
‫לפסח וי״ל דלא אמרי' תדירי אלא כשמן וכמ״ש התוה'‬ ‫ב ד ״ ה העולה וכו׳משים דלשון שלא יהא דכר קודם‬
‫כיומא דכ״ח כד״ה א״ה ע״ש וכן משמע ממאי דאמהו‬ ‫משמע טפי עיכיכ וכו'עכ״ל ■ולכאורה קשס‬
‫שם גכי דנסכין קודמין למושפין מקרא דזכח ונסכים‬ ‫דככר כתכו התיס' ז״ל דאינו אלא למצוה וכו' וראיתי‬
‫ולא אמרינן משום תדירי אלא ודאי משוס דנסכיס לא הוו‬ ‫להרכ מ״ל כהלכות תמידין ומוהפין כפ״ד הלכה נ' שתי'‬
‫מין זכח הוה מקדמין למוספץ דהוא מין זכח ואף שאינו‬ ‫ילאו סייט עיכוכא ממש אלא כגון ששחט כ' כאחד צדיך‬
‫תדיר דלא נאמר כלל זה אלא כשמן כמ״ש היכ שיח יצחק‬ ‫שיהא ממרק א' כדמו עד שיקרכו התמיד וא״ל דלזה‬
‫ז״ל ולכך הכא נמי כיון דקטורר‪ ,‬ונמת לא הוו מין זכח‬ ‫איצטמכו תת קראי דכא פסח דליכא אלא חד ^ א ואפי'‬
‫כודאי ליקדם להו פסח אף שאינו ר‪,‬דיר דמין זכח עדיף‬ ‫הכי אם נשחטו כל אחד צריך שיהא ממרק כדמו עד‬
‫;כהכי מתידצא קושיית מהיש״א ז״ל ע״ש כד״ה יאחור‬ ‫שיקרה התמיד ע״ש שהאמך יאחד המחילה לא דמ^ילפסח‬
‫אך כמאי דכתכו התוה' ז״ל איצטריך למיכתב אינו ר״ל‬ ‫דהתם אחד דידעינן מקרא ■דתמיד קודם אף דנשחטו כ'‬
‫למיכתב קרא דהח ודאי צריך לאומרו מפני קטודר‪ ,‬ונרות‬ ‫א"כ אף הא נמי ככלל דהא איהו תדיר הוא והא דאיצטדיך‬
‫דלא‬ ‫‪16‬‬ ‫טז‬
‫יג ל•‬ ‫כ ס כ ת פסחים פרם ה‪.‬‬ ‫א ב רד‬
‫‪,‬אלא מדרבנן משום גזרה דדילמא עביד הקטיסוכו'‬ ‫דלא ידעען‪:‬להו‪-‬מתדיר וכאמו׳אלא דלא אצטריך למיכיזב‬
‫וכמ׳ש התי ש'כפ ח התכלת דמ״ט ע״ש ואפילו הכין‬ ‫‪.‬‬ ‫האי טעמא גכי תמיד ופסח וכו' •‬
‫אמריק דהעמידו דבריהם ואף דנשחט דיעכד כלא‬ ‫ריכ״כ אומר אף כשאר ינטת השכ'ואוכל כקדשי‪/‬‬
‫פשיעה ואמרו דיוצא‪-‬לכית השריפה וכו'מפורש לקמן'‬ ‫לערב וכו' וכיזב הרכ המאור ז״ל דהאי דנקט‬
‫דצ״ב דהעמידו דכייהם כמקום עשה ע״ש ואף דסתס‬ ‫לערב לאו דוקא דהא משעה שמקריב כפרתו מותר‬
‫ליכא גדרה אלא אישור דרבנן מ"מ כשגזרוה אדעתא•‬ ‫לאכול הוא כקדשים לאלתר אלא לאשמועינן דדוקא לא‬
‫דהכי גזרו וכן הוא להדיא כזכחיס דע״ט ע״ב דגזדינן‪|.‬‬ ‫דחי' אלא דליכא כזמן אכילתו כי אם ערב לחודיה דהיינו‬
‫כמקיש ומביאי'קדשים לכית הפיסול משום ש״ג אלא‪.‬‬ ‫מאתמול שחטיה שלמים שלו אכל אי שחטיה היום לא‬
‫דהתס פושע מיקרי כמ״ש התיש' כעירוכץ ד״קע״א־ד‬ ‫דחי כיון דאפסר למחר באכילתו ע״ש ולכאורה קשה‬
‫וכעיקר קו' הרב כעל המאור ז״ל ככר כתבי התוש' ז״ל׳‬ ‫כיק דאיכא לאו דלא תיתימ כהדי עשה הוי הך עשה‬
‫כחגיגה דב״א כד״ה האונן דהאי דנקט לערב לומה‬ ‫אלים ושפיר דחי עשה דהשלמה ומאי תקשה תו כ תי‬
‫דמשלח קרכניתיו דאינו אוכל כי אם לערב דשוכ ^‬ ‫הכקמאי אולמיה האי עשה מהאי עשה וכשלמא לדעת‬
‫משהו כי דינא כפיתו ע״ש ועיין לתיש' ‪.‬דזכחים משי‬ ‫רש״י ז״ל דפי' דהיום הוא ששחט שלמים אם כן השתא‬
‫פיק טבול יום דשם כתבו דאגכ רישא נקטית‪:‬‬ ‫לא חל אלא דלא תותירו אך לכעל המאור ז״ל קשה וי״ל‬
‫דהלאו שיש כעשה כמאן דלקא דאתי עשה ודחי לא‬
‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫^‪ C!i‬מאי אולמיה דהאי עשה מהאי עשה משמע‬ ‫תעשה כשב ואל תעשה ולא מומר שכו אלא משום עשה‬
‫מכאן דאכילת כעלים כשלמים מצוי‪ ,‬עשה‬ ‫דחית כיה ולכך מקשה שפיר מאי אולמיה■ האמנם עיקר‬
‫היא וכמו שפירש״י דילפינן מקרא דואכלו וכו' ואם ‪P‬‬ ‫הדין שכתב משוס דחפשר למחי לא דחי איכא למשדי‬
‫יש לתמוה על הרמכ״ס ז״ל שלא זכר הן יה כהלכות■‬ ‫כיה נרגא מהא דאמרינן כפ״ק דכיצה גכי ששיי הדם‬
‫מעשה הקדבנית ואדרבא כתב כפ״י הלכה א' וי״ל וה״ה‬ ‫דאתי עשה ודחי לא תעשה ולכאורה קשה דהא אפשר‬
‫לשאר הקדשים שאוכלים אותם הכהניס שאכילתן מציה‬ ‫לקיימו כלילה' ואין לומר דינגכ הדס דחס כן מאי מקשה‬
‫היא ע״כ • הרי ברור דלכני ישראל אין כאן מצוה והוא‬ ‫הגמרא לימא דהכא מיירי דשייך לכפות הכלי עליו ולא‬
‫היפך שמעתין ונראה לי דהדמכ״ם י״ל ס״ל דרבנן והכ״ב‬ ‫ינגכ הדס ואפשר לכסותו כלילה גם מהא דאמרי׳כפ״ק‬
‫כהכי פליגי דהכ״כ ס״ל כיון רגילה קרא גפי קדשיס‬ ‫דשכת גכי שריפה קדשים דקאמר דמשים די״ט עשה ולא‬
‫דכהניס הכילתן מצוה הוא הדין כשאר כל הקדשי' השרא^‬ ‫תעשה דמשמע דאי ליכא אלא לא תעש' גרידא הוה דחי‬
‫כמ״ש רש״י ז' ל אכל רכנן ה״ל דלא ילפינן מהדדי ולכן'‬ ‫ואמחי הא אפש'לשורפו למחר אלא ודאי כמ״ש הדשב״א‬
‫■‬ ‫אין כאן עשה ופשק כרבנן •‬ ‫ז״ל שם דכיון דלא אפשר לעשית לאלתר לא אפשר מיקרי‬
‫מאי חולמים וכו' וראיתי מקשים למ״ש הדר‪:‬‬ ‫ול״חה ע״ש כפ״ב דשכת דכ״ה שהביא כמה ראיית לזה‬
‫בצלאל כשיטה מקובצת לכחוכות ד״מ דהיכא‬ ‫ואני רואה דכמם ק״ו ומה התם דליכא פסלות למטת‬
‫רעשה דאתי מדיכוייא שפיר דחי ליה העשה שכנגדו וכו'‬ ‫ואפי'הכי אמרינן דכיק ד מ ^ שעתא מתחלה ליה המצוה‬
‫שפיר מקרי לא אפשר ודחי הכא דיש פשלות דכליל כ'‬
‫ניסר מלאכול והוי נותר לכ״ש דדחי ועוד מאי קאמר‬
‫מאי אולמיה וכו' דמשמע חי אלים דחי והא‬
‫ז״ל ועוד נראה דוקא הנא רעשה דאכילת קדשים ■אינו‬ ‫ביק דאפשד לא דחי וכר״ל דאמי לא חתי עשה‬
‫מבואר כ״ב רק דילפינן ליה מעשה דכהניס וכמו שפי''‬ ‫ודחי לא תעשה היכא דאפשר אף דכעלמא דחי גם‬
‫רש״י ז״ל וגרע טפי מעשה דהשלמם ולכך מקשה שפיר‬ ‫לכי המהקנא דליכא אלא איסודא דרכק וכמו שנבאר‬
‫מאי אולמיה ודע דלפי' הרב כש"מ הנז' יש ליישב מ״ש‬ ‫כע״ה אמאי דחי' עשה דאכילת קדשי'לרבנן דפליגי עליה‬
‫התוש׳ז״לכפ^ אוחו וחתכנו דעשה רכשח דיש כו‬ ‫דייכ״ב וכשלמא לשיטת רש״י ז״ל ניחא דלא דחינן לגממ‬
‫כרת לא דחי לא העשה דאוהו ואת כנו ועשה דמחושר‬ ‫ואף דאמדינן במנחות דף‪.‬ע"כ משוס דחכיכה מצוה‬
‫זמן והם היפך דבריהם כזכחיס דל״ג ע"כ כד״ה לענין‬ ‫כשעתה דחיא שכד‪ ,‬דשאני החם משום דעיקר המצוה‬
‫מלקות שהכריחו שם דדחי ע״ש וא” כ תוש' דחולין מה‬ ‫אכילת • ‪r -‬‬
‫קדשים כל השעות שוות‬ ‫היח כהך שעתה אכל גבי מדויז״ן‬
‫יענו לקושיית דזכחיס ולפי דכח הרכ הנז' אפשר דוקא‬ ‫אנא דמהתם הוא דמתחלה ועוד דשאני התם דהעמידו‬
‫התם דהעשה הוא מריבוייא דטמא יהיה לרכות טבול‬ ‫דבריהם כמקום חיבוב מצוה אכל לא העמידו דבריהם‬
‫יום וכיון דהיח ע׳יי דיכוי אלים עשה דכרת למדחיה‬ ‫להפשיל ק־שי׳בימם דלא דמי להך דערל והזאה ואיזמל‬
‫וכחכי ניחא מ״ש התיש׳שם כזבחים גכי שילוח וכו' דהתם‬ ‫דהעמידו דבריהם לעקוד מן התורה רוקח התם משום‬
‫עשה גמור הוא אך התום' כזבחיס ש״ל כ־עת התוה׳‬ ‫דמיעקי לא עביד מידי וכיון דיבכן אמיו אין כאן הזא'‬
‫דכחוכית דכתכו שם דלח כה'כ ז״ל ע״ש ‪■ - .‬‬ ‫והוי פטור מכרה תו לא הוי בר חיובא ולא רמיא עליה‬
‫^ ‪ 0 2‬ר ע”י כ ד ״ ה הכא וכו' וטהיה של מחוקר‬ ‫וכמ״ש התום' כשכת ד״ד אבל הכא דנעשה כר חיוכא‬
‫כפורים קלויה כחטאת וכו'‬ ‫׳‬ ‫דנתחייב בעשה דאכילת ק־שים תו לא פ^עי ליה משום‬
‫וצ״ע דהכא במצורע איירי כמ״ש רש״י ז״ל וכמוכרח‬ ‫גזייה דידהו דדוקא לכתחילה הוא אבל האי לדיעכד דמי‪.‬‬
‫מגמ' דקחמר והא איכח אשם ובמצורע עיקר טהרתו‬ ‫מאי לא‬ ‫ואף על גכ דאמיינן כפיק החשה רכה‬
‫כאשם כר״י כפ'כ דכריתוק ע״ש וכאמור כפ״ק דמנחית‬ ‫הורצה מ־רבנן ומכיאין קדשים לביה הפיסול התם דוקא‬
‫דף ה' ראם קדם והקריב חטאת קודם לאשם תעובר‬ ‫כיק דהוא כמדד קנסו איתי אכל הכא דלא פשע כמ״ש‬
‫צורתו ע״ש וכן מבואר במשנה פ' כל התדיר כל החטאו'‬ ‫התום' כגיטין דמ״א ע׳׳ב כד״ה כופין אמאי קנסינן‬
‫קודמואלאשס חק מאשם מצורע ופן כתב רש״י כשמון‬ ‫דלק׳ימ דדכוותה אחמדינן לקמן כש״פ א״ד‬ ‫יליה■ א־ נ״ל‬
‫‪............‬‬
‫כר" ה וכ״ת וכו' ומעתה מה שתיק רב חשדא הכא‬ ‫דשחטו ונודע שמשכו כעליס ממנו ריוצא לכית השהפה‬
‫כחטאת העוף משקי' כודאי אייה בקרב אשמו כשהוא‬ ‫ו־אמד טעמא משום דנשחט אחד התמיד דאין פישילו‬
‫עני •‬ ‫‪.‬‬
‫‪S‬כ‬ ‫‪Sr‬‬ ‫מסכת פסחים פרה ה‬ ‫אברהם‬
‫שם דל כ ע דקאמי על הך כיייתא דוסמך בטהור‬ ‫ע ט ולכן מכיא קנואת העוף דאז^נן כקד אשם כמו‬
‫קסכד שמק כיאה ולא קאמי משוס דכעינן ראשו ורועו‬ ‫ספסק הרמכ״ם ■ו״ל כפ״א מהלכות מקיסר ככורים דץ‬
‫ס׳ע״ש ^"כ דמוקי לה כחטאת כהמה או'ל ומורה כקל■)‘‬
‫וכו משמע יק״ל ילא' כעינן אלא כח ידיו וכה&י‬
‫התנח לן קושיין ד ע מאן דאמר דס״ל כעינן ראשו וריפו‬ ‫משמו ני״ח אלא דלא כעי לאוקומה כקרוכ אשמו] כשהוא‬
‫ה ל כרב חסדא דמיירי כתטאת כסמה וק״ל דלא כעיק‬ ‫עשור הפילו הכי מקריב כהמה משוה דמעלה ומלינה‬
‫ראשו ורובו כלישנא קמא וכקוגייא דגמרא שם וכאמור‬ ‫ואם כן היפי ס׳י‪-‬ד להקשית והא איכא אשם וצ^ע ואפשר‬
‫ותמנם מרכרו התוק׳דלקמן וכגיט־ן לא משמ׳כן דכתכו‬ ‫יהפ״ס הילך ומכאר לומר לר"פ אין צריך לזה מקרב אשם‬
‫כפשיטית דלמאן דאמר לא שנא כיאה כמי בעינן ראשו‬ ‫‪-‬‬ ‫תחילה וק״ל •‬ ‫•‬
‫ורוכו ואפשי דה״ל יהש״ס לא מ ת ק ליה הכי משוס‬ ‫ב ר” ה ומחוסר כפורים וכו' ששכח •ולא הכיא ופו'‬
‫דחכתי לא ס_"ד הך סכרא דדב יוקף אכל לפי המסקנא‬ ‫עכ״ל • ולכאורה קשה ראם כן היכי אמדען‬
‫לת פ‪,‬יגי ואם כן קשה היכי כעי לאוקויה כחטאת‬ ‫עשה שיש כו כית הא משנה שלמה היא לקמן שגג או‬
‫בהמה יי״ל יה״ל להתום' ז״ל דתקוני גכרא שאני אבל הך‬ ‫נמנה פטור מכרת וי״ל דאף שאין כו כרת מ"מ העשה‬
‫דלקמן גכי ה'שנתעירכו פסחיהם כיק דמן הדין הס‬ ‫אלים שיש כו כרת אם היה כמדד ולכך דחי עשה שאיט‬
‫פטורים לא עכוד כהו רכנן תקנה לאפקועי איסורא‬ ‫ככלל ‪.‬כדת ודכויתה אמרי'לקמן ראם כן מצורע שאירע‬
‫דקמיכה לכתחילה כמ״ש התוס' ז״ל כזכחיס דמ׳א ע״א‬ ‫ל־ קרי כע' פ אמרינן דיכא עשק שיש כו כרת דפסח‬
‫וכן צ ל לרעת הרמכ ס ז״ל נמי דהטמא לא יסמוך ואף‬ ‫וידחק עשה ד ^י ח וכי' והא־הא ודאי פטור מכרת‬
‫דמעייל ידיה אסור וכמ״ש הל״מ ז״ל שם כהלכות מעשר‬ ‫משום דנאנה הוא אפילו הכי• אמרינן דדחי אלא ודאי כיק‬
‫שני ואם כן איך התיר גכי מצורע אלא ודאי דתקוניגכרא‬ ‫דיש לגכיה כרת אם היה כמזיד שפיר אמרינן דדחי עשה‬
‫אחר דלא את־ לכית ואף דאממנן התם דכר תירה אפי'‬
‫•‬ ‫שאני •‬ ‫״‬
‫ב א ד אלמא אכילת קדשים מצית עשה וכו' מקשים‬ ‫עשה אין כו ואין כי אלא איסיר דרכנן מ"מ איך דוחק‬
‫עשה דטמת יהיה לרכות טכול יוה ומכניס ידו לעזרק‬
‫אמאי לא כתב רש”י י״ל עשה מפורש כישר‪U‬‬
‫כיוס זבחכם יאכל ולק״מ דההוא להתיר כשר כאכילה‬ ‫ליטקר מכוהנית וע"כ לא הק' כזכחיס אלא למי׳ד שמס‬
‫היא דאתא דלא כתי' לשון צווי כמו אכילת כהניס ופן‬ ‫כיאה וחייב כרת אכל לפי המסקנא דליכא אלא עשה‬
‫ככמה מקומית כהש״ם כשמזכיר אכילת קדשיס מצום •‬ ‫שפיר אמדי' דדחי ע״ש כאוס' כד״ה לענין וכו' וכן נמי‬
‫‪ p‬יזכיר אלא קרא דואכלו וכו' וז״ל הרנוכ״ם ז״ל כס״ס‬
‫מ' ע סימן פ״ח לאהק ולבניי יאכלו אותה וכו' זו מ״ע‬
‫לא לענין התיר לכר גם כקילנן פ״ט תראה דגס אכילת‬
‫תרומה ושאי ק״ק אינם מ״ע ע״שגס מ״ש דאמאי לא‬ ‫ממור דאיכא כית לגכיה כמקום אחד הוי אלים למדסייה‬
‫אמרינן דאיכא תרי עשה דאכיל'קרשים והכאת קרכנותיו‬ ‫וע ש רש י *'יל יעניש כית הוא קאי למחוסר כפורים‬
‫כזמט וכו׳וטעו'חזינא הכא דמעול' לא שמענו זה כיחוד‬ ‫שאכל קדש ולאפוקי מהרמכ״ס פי״ח מהלכות פה״מדין‬
‫טמא דאס עכר יום ח' ולא הכיא קרכנותיו כיטל מ״ע‬ ‫י ד ^יין להרה מ״ל ז״ל שם שהקשה עליהם מסוגיא‬
‫םת‪.‬על עיקר הקרק יש כו מצותעשה ולא על הזמן וזה‬ ‫דגמרא דלעיל דל״ה ע״ש ולא זכר שיש״י כעצמו פי' שם‬
‫פשוט■‬ ‫שהות דאויייתת ושוב ראיתי להדכ כפ״ו מהלכות א"מ‬
‫ב ד * ח וכ״ת אשם לא מעככ זכו' ראיתי כירושלמי‬ ‫דהוא תכמה לגזיזיה ע״ש מן ח' וכתכתי כל זה לאפוקי‬
‫דפרקין שאתרו תט ריכ״ב אומד מחוקר‬ ‫מהרב שב יעקב י״ל הובאו דבריו כספר מחנה ראובן‬
‫כפורין מביאין כפרתן אחר קמיד של כין הערכים כדי‬ ‫ז״ל■‬
‫שיטכלו מתכלו פסחיהם לערכ אר״י היינו דוקא כמצורע‬ ‫כ ד ״ ח כשאר ימות וכו' אס הכיא שלמי נ־כה וכו'‬
‫עשיר אכל במצורע עני לא עוף הוא מכיא אר״ש כר‬ ‫עכ״ל •נ״ל דעוכר ועכיד סמיכ' או לא עכיד‬
‫אבורמא אינו מכיא אשם ע"כ נ״ל משום דלא התיד‬ ‫סמיכה דסמיכה לה מעכבת וכן כתב הרמכ״ם י״ל פ״ג‬
‫ריב״ב אלא כערב הפסח ולא כשאר ימות השנה לכך אמר‬ ‫מהלכות מעשה הקרכנית והא דהקשו התוס' ז״ל לקמן‬
‫ר״י היינו דוקא במצורע עשיר אכל כמצורע עני לא ר״ל‬ ‫גבי ערל וטמא משלחין קרכנותיהם דהא כעי סמיכה‬
‫לאו מקא ערב פסח אלא אף כשאר ימית השנה משים‬ ‫מפום דהתם לכתחילה קאמר וכן כתכו התוה' כפרק כל‬
‫דעוף הוא מכיא ואין כו איקור כלל ומשוס דהקשה‬ ‫הגט דפ״ח ע"כ אכל אין לומר דהכא איירי במצורעת‬
‫ליה כאשם לכך מ ת ק רש״א אינו מכיא אשם דאינו מעכב‬ ‫דאק זה כמשמע מחוקר כפומס דלהכי לא אוקמיה‬
‫אכל צ״ע דהא כביייתא תני כהמא דאף עולה ואשם‬ ‫כיולדת וכמו שהקשה מהרש״א ז״ל אכל קשה דהיפי‬
‫מעככין לריכ״ב כמו במפורש כתלמודין וצ״ע • ונראה‬ ‫קאמר הביא כפרתו ואוכל כקדשים והא כעי סמיכה‬
‫לי דטעות סופר כהירושלמי האי דתני ריכ״ב וכו' אלא‬ ‫דכי האי גווני‪ ,‬קאמר לקמן דפ״ט גכי ה' שנתערבו דלית‬
‫הכי סתס והייני סכרת רכק וכמו שהוכתה כתלמורין‬ ‫להי תקנה משום סמיכה וי״ל מקא התם משוס דלא^‬
‫ולכך קאמר דרבנן לא פליגי אריכ״כ אשאר ימות השנה‬ ‫אפשר אכל הכא אפש' דלעייל ידיה וסמיך דכיא' כמקצת‬
‫דוקא כעשיר אכל כעני מ ודו רכנן משום דליכא איקודא‬ ‫לא שמס כיאה• אכל קשה דאמרי' כזכחי׳דל״ג דאף למ״ד‬
‫וקאמר ר״ש דאינומכיא אשם דאינו מעכב לרכנן והייט‬ ‫לא שמה כיאה מ״מ גכי סמיכה לא אפשר כיק דככל‬
‫ממש כסך גידקא שהביא רש״י ז״ל ונראה לי דמהכא יליף‬ ‫כחו בעינן מוכרח שיכניס דאשו ורוכו והר כיאה גמורה‬
‫הרמכ״ס ז״ל דלרכנן אשם לא מעכב ואולם לדעת רש׳׳י‬ ‫ומכא( ■תמיהא לי עמ״ש הרמכ״ס ז״ל פ״ד מהלכות‬
‫ז"ל‪,‬י״ל דהש״ס דקאמר משם ר״ש אינו מכיא אשם הוא‬
‫כוונתו להקשית על דברי ר' ירמיה שאמר אכל עני מותר‬
‫כשאד ימות השנה לכך מקשה ר״ש חינו' מכיא אשם‬
‫כתמיהא ק״ק וכו׳ מוכדח להביא ‪,‬אסם וכיון שכן אף‬ ‫הראס דק ל להרמכ' ם ז״ל‪.‬דסוגייא דגמרא לא הי״ל הכי‬
‫ג‬
‫כשאר‬
‫ינל‬ ‫מסכת פסחים פרה ה‬ ‫אברהם‬
‫ליום ולילה ולכך כשמעלהו ולמחר מקטירו הי נותר ועא‬ ‫שאר ימות השנה אהוד והשתא דאתית להט שפי^ אית‬
‫אינו נאכל הכשר עד שיקדכו מותטו דחק לומד דעשאו‬ ‫לן לקייומי מך גירהא רהני משה ריכ״ב אבל אפשר דכיון‬
‫כלע שנטמא וכו׳וכמ״שהתיס' ז״ל שם ודכיי התוס׳ה®‬ ‫דתלמודין הביא משם דיב״ב דאף |כשאר ימות השנה‬
‫תמוהים כזה כמ״ס יי ”"'ל'”ל כסמוך ע״ש ‪.‬‬ ‫מותר תו לא אמדינן דפליגי כמכי ולק■ גדהינן תני התם‬
‫ומן האמור הנה מקום אתי! ליישב מ״ש הטטכ״א‬ ‫והוא הכרת רבנן ומעתה צ״ל דהירושלמי^ה_"ל כתי' ר"פ‬
‫ז״ל הכיאו הכ״מ ז״ל כפ״א מהלכות תממות‬ ‫דתלמורין רפליגי כמעלה ומלינה וכו' אכל אי מיימ‬
‫ומעשיות דק ז' ח״ל אם היה להם פנאי להקטירם כע״ש‬ ‫ריכ״כ כחטאת העוף אף רבנן נמי מורו •‬
‫מעלין איתם וכו' ואינם נפסלים כראש המזכח כלינה‬ ‫כ ד ״ ה וכ״ת אשם לא מעכב ל״ג רהיט תיהק‬
‫וכו' ת״ש לא הסריח כשר קדש מעולם ולכאורה הוא פלא‬ ‫אדעתין וט׳ולעד״ן חהו גירהא של הרמכ״ם‬
‫דא”כ הקשי ליה מהך משנה דאכית למ״ד טסלת וכנ^‬ ‫רל שפקרן כפ ‪ p‬א' מהלכות ט׳’צ דין ה' דהעולה‬
‫שלא הרגיש הרב כמאי דפליגי אמודאי כהכי אך‬ ‫ואשם אין מעככין וכו' ותמה עליו הכ"מ ו"ל מהוגיין‬
‫לפי האמור טחא דהחם לא נחלקו אלא לעטן‬ ‫דמשמע דמעככו ונעלם ממנו הגירהא שהכיא דש״י ז״ל‬
‫דורדו אכל ודאי דכ״ע מודו דמעלין אותן לכתחילה‬ ‫וכ״ת אשם איע מעכב וה״א ריכ״כ דחטאת^ואשמו‬
‫ואינן נפסלין דקאמד הרב ר״ל אינם נפסלין מלהקטיר‬ ‫מעככק ונתכו‪ p‬למה שהכוא אחר כך משם דיכ״ב אלא‬
‫כמו כעזיה אלא חו היא שקשה דמה לו להכיא מ ^‬ ‫דלא היים קמיה הך דין רעולה משום דמקשה ליה לכתי‬
‫דלא הסריח דהוא תלמוד ערוך שם לנו»כראש המזבת‬ ‫על העולה וס׳וכיון דלא מקשה ליס אלא מסכרת חכ"כ‬
‫מקטיר והולך לעולם דמשמע אפילו כמה ימים ואפשר‬ ‫דס״ל ראשם מעכב משמע דס״ל להתמא דתלמוד רהיט‬
‫דמהתס מכואי אף דשהה כ״כ עד שכא לירי הירחון וט'‬ ‫מעכב לרכנן ולכך הרמכ״ם ז״ל פסק כרכנן דלא מעכב‬
‫ומעתה מ״ש בשכת ד״ך בכל מושבותיכם למישמ אכרים‬ ‫ומעתה מה שהקשה הגמרא כפרק תינוקת ד״ע גכי שני‬
‫וכו' וכתכו החוס' כיומא דמ״ו דיניחם כבקר ויקטירם‬ ‫מנורעין וכו' האיכ׳אשם ומבני שמואל וכו' הוא לאשכוחי‬
‫אכל כלילה אסור אתי שפיר אף למ״ר פוסלת כראש‪.‬‬ ‫תקנה אחר'אם אפשר ולא ר״ל דה״ל כרכנן דאינו מעכב‬
‫המזכח אך לדעת התיה' לא אתי שפיר למ״ר פוסלת אלא‬ ‫ועוד אפשר דהש״ס רבעי התם והאיכא אשם הוא‬
‫כאס עלו אבל אם לא עלו לא יעלו ויצאה לכית השריפ'‬ ‫שמואל כעצמו וכדמתק כתר הכי וכמ״ש התוס' ‪"1‬ל‬
‫גם כזה נתיישב דכדי רש״י כזכחים דנ״ו גכי דם שנפסל‬ ‫כמ״א אכל ודאי סתמ' דהש״ה לא ס״ל הכי • וכהכי אתנת‬
‫כשקיעת החמה וז״ל ולא מהניא ליה הלנה כראש המזכק‬ ‫לן מאי דפסק הרמכ״ס ו״ל כפ״ה מהלכות הנז'_ מן יו״ד‬
‫לאכשורי וכו' והקשו שם התוס' דלמ״ד לינה פוסלת למס‬ ‫גכי כ' מצורעין ע׳יש ככ"מ וכמל״מ ז״ל ואתה״מ הוא‬
‫ליה קרא ולפי האמור ניחא דרש״י לשיטתיה אזיל דכ״ע‬ ‫תמוה כיון דשמואל וסתמא דהש״ס ה״ל כר״ש כהכי‬
‫מודו דלכתחילה מותר להעלותן כיק דעדיין לא הוי פסול‬ ‫דאשם מעכב איך פסק כרבנן ועוד מאן לומא לן דרכ ‪p‬‬
‫ולכך אתא קרא לומר גכי דם לכתחילה אסור להעלות‬ ‫פליגי עליה דר״ש עד שנאמר הא דשמואל דלא כהלכתא‬
‫כיון‪.‬שנפסל כשקיעת החמה אך אם עלה זהו מחלוקת‬ ‫א־ לפי האמור ניחא כיון דההמא דהש״ס ס״ל דלרכנן‬
‫ר״ג ור״י שם •■‬ ‫לא מעכב והיינו דקאמר וכ״ר‪ ,‬אינו מעכב דפסיקא ליה‬
‫א כ ל קשה לי הא דכתכו התוס' כדיש פ׳׳ט חכחים‬ ‫להלכה כן משמע דלא קאמר מעכב אלא ריכ״ב ולכך אף‬
‫גכי הא דאמרו כעירוכין האשה שיש עליה‬ ‫דשמואל ס״ל דלא פליגי ■עליה דר״ש וס״ל דלא הוה ליה‬
‫זיכה וכו' ואוכלת בקדשים משום דאפשר שיקרט אותם‬ ‫תקנה כיק יסחמא דגמ' לא ק”ל הכי פסקינן טותיה והא‬
‫אחד תמיד של כק הערכים ומשום דמעלה ומלינה כראש‬ ‫דפסק הרמכ״ם שם כפ"כ הקדיס חטאתו לאשמו פסול‬
‫המזכח וכו׳ואם כן קשה למ״ד לינה פוסלת מהך ברייתא‬ ‫אף דאינו מעכב טון דפתוכים עומדים לפנינו עכדינן‬
‫הן אמת דודאי ‪ p‬ברייתא לא אחייא אלא כריכ״ב דסכר‬ ‫כסדר הכתוב דתהיה עיכוכא הוא וכמ״ש כפ״ק דמנחות‬
‫הכי אך לרכנן דס״ל דגזרינן דם אטו הקטרה אסור‬ ‫ע״ש ועמ״ש לעיל כסמוך ונראה כזה • י‬
‫למיעכד הכי וכן כאבו החוס' ז״ל בחגיגה כד״ה האונן‬ ‫כ ד ״ ח מעלה' ומלינה וכו' ולינה אינה פוסלת וכו'‬
‫ע״ש מ״מ קשה דע"כ ל״פ אלא בגזירה וכו' אכל כלינס‬ ‫לד״ה לא ירדו וכו' עכ״ל • והקשה הרב מ״ל‬
‫כ״ע אינה פוסלת וכשלמא הא דאמרי' הכא דריכ״ב ס״ל‬ ‫כפרק ה' מהלכות תמידין ומוספין דין ג' דהיכי קאמר‬
‫פוכלת וכו' ל״ק למאן דאמר דאיהו מס' הכרת ריב׳כ‬ ‫לכ״ע והא ודאי לדע' רבא דס״ל התם אם ירדו^לא יעלו‬
‫כד״ח דמוקי לה כעוף וכו' אך להך ברייתא דקתני סתם•‬ ‫אוקמיה התם דה״ל פוסלת וכו' ע״ש ולעד״ן דס״ל להרב■‬
‫אינה אוכלת כי אם לערב דמשמע אף דקרכנה כהמה‬ ‫ז׳ ל דע"כ לא פליגי אמוראי דהתם אלא היכא דירדו אכל‬
‫וזהו דקדוק התוה' שס שכתבו וכהמ' נמי ולא כתבו ואפי'‬ ‫לכ״ע מעלה אותם לכתחילה ומלין שם כראש המזבח‬
‫כהמה דמשמע ואפילו תאמר דאיכא כהמה נמי מעלה‬ ‫ומקעימן אותם למחר והכמחו לזה מהא דאמרינן התם‬
‫ומלינה וכו' וכמ״ש ר"פ ככאן אפי' תימא בחטאת וט'‬ ‫כפרק מוכח מקדש ה׳יד אלימא לא ירדו השתא לנו‬
‫אמנם לדע׳ר״ח לא מתוקמ׳אלא כעוף אך מדכיי סתוס׳•‬ ‫כעזרה וכו' ואלא כדידדו וכו' ואמאי לא אוקמה כלא■‬
‫שכתבו ובהמה נמי משמע דלאמת דהשופדות יש כהם ‪,‬‬ ‫ירדו ולענין לכתחילה מכעיא ליה אלא ודאי‪.‬טק דלאו‬
‫קני עוף ובהמה רכל אשה כמשמע כק עשירה כק עטה‬ ‫׳רכר פסול הוא כשעה שמעלהו וכשעת פיקולו המ נקע'‬
‫ולכך כתכו דמעלה ומלינה וא״כ קשה למ״ד וכה״ג ק״ק‬ ‫רלג״ע לא ירדו והיינו דכהב דש׳יי ז״ל ולינה אינה פוסלת‬
‫להחוס' ז״ל במנחות דכ״ד ע״א ד״ה היא וכו'ואולם‬ ‫ר׳ל אינה על הקכייד דלא דמיא לעזרה דאין מעלק‬
‫לפי מ״ש שם לדעת הש״י והדיטכ״א ז״ל לק"מ ‪ p‬לדעת‬ ‫אותם דהא אמרינן לכ״ע דלא ירדו וא״ת אם כן תקשי■‬
‫התוס׳ז״לקשה ונ״ל דאפי' למאן דאמר לינה פוסלח מ״מ‬ ‫ליה ליש״ו מה שהקשו התוה' ז״ל ביומא דף נ״ט ■גכי‬
‫אינה אוכלת כי אם לערב דחיישינן דע״י מב הקינין‬ ‫שחטו ונודע שמשכו כעלים ממנו דיוצא לטת השמפה‬
‫והטכנית שהיו שם מאחדם להקטית התמיד עד העדכ‬ ‫ולא אמיינן דמעלה ומלונה וכו' יי׳ל דס״ל לרש״י ז״ל‬
‫ופמ״ש התיס' כחגיגה כתי' א' ואין להקשית דא"כ אמאי‬ ‫דזה לק” מ דהךודאי ר‪,‬וי מואר אפסח דאינו נאכל אלא‬
‫לא‬ ‫’ ד‬
‫לג‬ ‫יגל‬ ‫בסבת פסהים‪:‬פרק ה‬ ‫אברהם‬
‫כמ״ש רעשה דמצורע דחי עשה ולא תעשה דשילוח ונרא׳‬ ‫לא מו־מי' כלא הץ‪:‬ויד התמיד עד הערב דאי הכי‬
‫דכוונתו דאחד דתי׳־לן הש״ס דעשה אלים ודחי עשנן‪,‬‬ ‫מ׳יט דדננן דאכמ וגס מאי דחייה איכא וק כתכו התות'‬
‫דשילוח אם כן שפיר דחי אף לא תעשה ■ודמי להך‬ ‫ז״ל ב ס ^ התכלת דמ״גי ע״ב וא"כ הא דנתנו כזכחיס‬
‫דאמדינן בזבחים דף ל״ד דעשה אלים דחי לה‪ ,‬תעשה‬ ‫הוא למ״ד לינה אינה מוהלת ועניים נאן ונו' וע*ע‬
‫ועשה ועיין כסוס' ז״ל שם ו־תוס' ד פ ^ אלו‪,‬מציאות‬ ‫־‬ ‫לדבריהם ניומא ע״ב ד״ה הודר! •‬ ‫‪.‬‬
‫ובמהדש״א שם א״ק לדעת הסמ״ג ז״ל איך אפשר דאתי‪.‬‬ ‫ב א י ל הרי עיקר טהרה תלויה נו כ; מכואד כמשנה‬
‫עשה ודחי ל״ת ועשה אףדק״ל כשכיק ר״י דכחלק העש'‬ ‫כמר־ כל התדיר דאשס מצורע קודם לחטאת‬ ‫■‬
‫לא נעינן כעידנא מ"מ גבי לאו בעינן כעידנא‪ :‬לכ״ע‪:‬‬ ‫ע״ש נתוס׳גם בבי־ייתא מפורשת כנזיר דף ח״י כל התור'‬
‫דהוא מדין הגמ' בהדיה אשר ע״כ צ״ל דס״ל להסמ״ג‬ ‫אשם וחטאת מעככין חק מנזירע״ש•‬
‫כסברת ריכ״א דשילוח הקן דכבר התחיל כמצוה גופה‬ ‫תוס' בד״ה אין וכו' דכה הקפידה התורה וכו'‬
‫וכיק דכשעת התחלה כמצוה דחי ליה ללאו שפיר קרי כיה‬ ‫עכ״ל עיין כמהדש״א ז״ל שהביא‬
‫בעידנא אף רפשעת הגמר לא הוי בעידנא אכן נראה‬ ‫דין חדש מרש״י ז״ל דוריקה הוי נמו הקטרה ואחה״מ‬
‫דצ״ל דנטל׳מעיקרא על מנת לשלח׳דאל״ה ככר כשלקח'‬ ‫חינה ראיה לאיהור דהתם קאמר כיק דנזרק הוי ראי‬
‫ע נ י ללאו ואין פאן אלא עשה ועיין ככ"מ ז״ל כפרק י״ג‬ ‫והין כו איסור דכל הראוי לכילה וכו' אכל כודאי כעיקר‬
‫מהלכות ש ‪ T‬טה ע״ש ושוב דאיתי להרב מ״ס שהקשה‬ ‫היריקה אין כו איסור לכ״ע וכן נתבו התוה' ז״ל במנחות‬
‫כיאת ותי'משום דחי אפשר לשחיטה והיאה כי אס על‬ ‫דמ״ט ע״ב ד״ה תדיר והוכיחו זה מכמה סוגיו׳והעמידו‬
‫ידי לקיחה ולכן מיקרי כעידנא ולא ראה מס שדחה סרב‬ ‫פלוגתא דרבנן וריב״ב דהכא כגזירה דרבנן דחיישינן‬
‫נמק״י ז״ל סכרא‪ .‬יאת אף רהתם נמי אי אפשר להשכת‬ ‫נעשח הקטיס ולפ״ז נרות דליכא הן חששת מודו כ׳׳ע‬
‫אבדה כי אס ע״י טימאה וצ״ל דכלקיחת הצפור אין כחן‬ ‫דליכא איסודא כלל •‬
‫איסור דנטל׳ע״מ לשלחה ופשנזדמן המצורע הרי דכשעת‬ ‫‪ m 3‬אתי עשה וכו׳האכעידנ׳וכו'דאינה אלא כלילה‬
‫שחיטה מדחו הלאו ועשה משוס דזוהי התחלה ‪,‬כגוף‬ ‫וכו' עכ״ל וקשה דהא אמדי'לקמן רצ״ב גבי‬
‫המצוה וכאמור דומיא דמילה כצרעת אפן סברת‪.‬ר״י‬ ‫מצורע שאיר' לו קרי כע"פ אתי עשה שיש כו כרת וידחה‬
‫שכתב דלא בעינן כעידנא גכי עשה והביא ראיה מהך‪,‬‬ ‫עשה דשילוח שאין כו כרת והא כשעה שנכנס להר הכית‬
‫רשילוח צ״ל דס״ל דלא מיקרי כעידג' אלא רומיא דמילה‬ ‫לא מקיים עשה דפסת ולא הוי ראוי כלל עד שיכנס‬
‫כצרעת דהתחלה והגמר עדיין הוא עסוק כמצוס גופה‬ ‫למקדש ליתז ע״ג כהונות ותשחט כפרתו ואפשר לומר‬
‫אכל הכא אף דשחט הצפור עדיין לא נגמר עד שיעסוק‬ ‫דלהכי קאמר ר״י התם דבר תור'אפילו עשה אין כו אלא‬
‫במצית אזוב דתילעת ואף דנימא דננר עשה כל צרכי‬ ‫איסור דיכנן וכתבו סתוס' ז״ל דר״י פירושי קמפ' מןלת'‬
‫האזוב והתולעת והמיס ואינו מעוכב אלא כצפור להגיח‬ ‫דתנא דכרייקא הה דוחק גס התוס' ביבמות כתבו טעם‬
‫דמה ומזה והרי דמשעת שחיטה הוא עסוק כגוף הצפוד‬ ‫אחד כדברי ד״י ע״ש גס למהקנא דוכחים דלא אמרינן‬
‫דהיינו הדס מ״מ ס״ל לר״י ז״ל דהכא עיקר המצוה הוא‬ ‫הואיל והותר לצרעתו הותר לקדיו ולענין מלקות את מ'‬
‫טהרת המצורע דהיינו ההזא' והוו הנן אזוב \שאר דברי'‬ ‫מ"מ סיני דחי עשה ולאו ליכנס למקדש ליתן ע״ג בהונו'‬
‫מכשירי דמצוה אכל המילה היא גופא עק ר המצוה וכן‪.‬‬ ‫כמו שהקשו התוה' התם ניק דלא הוי כעידנא ואין לומר‬
‫כתב הדמכ״ם ז״ל כהלכות טומא' צרעת טהרת המצמיע‬ ‫דוקא התם דמיקרי כעיידנ' משום ניק דהתחיל כמכשו ‪p‬‬
‫מ״ע ולא כתב דלקיחק צפוריס מצית עשה ונו' ודלא‬ ‫נעשות המציה דהיינו הפסח אין כאן הפסק עד גמר‬
‫כהרב יבין שמועה שכתב דעת ר״י ז״ל דהלקיחה‪-‬סיא‬ ‫עשיית הפסח אכל הכא דס״ד דעקר המצו׳היא לאכילתו‬
‫מ״ע ונו' גם מ״ש פיק דבשעת שחיטה ככר נתקיים‬ ‫הם כן אף דעסוק הוא במכשידין דהיינו הקטרת‬
‫העשה הוא תמוה דהלקיחה לחורה אינה גמר עשה‬ ‫חימורין מ"מ צ ^ הוא להמתין עד הלילה לאכילתו‬
‫ושפיר הוי כעידנא דמשעת הלקיחה היא התחלת‬ ‫וכיון דהוי הפסק לא מיקרי כעידנא דזה לא יתכן כלל‬
‫המצוה לדחויז הלאו וצ״ל נ מ”ש • ■‬ ‫דככוליה גמ׳אמדינן דלא הוי כעידנא אף כמתחיל לעשו'‬
‫בד״ה זה בנה אב ופו' ס״ה במצורע דכתיכ כיה‬ ‫המבשידק דתפף לעשות המצוה וכמ״ש כביצה ד״ח גכי‬
‫תהיה ונו' ענ״ל • ומעתה ■הא דנקט שאני‬ ‫עפר לפשות כו ובשבח דף קל״ב גבי ללעת דאינה דוחה‬
‫עולת מצורע לאו למעוטי שאר קרכנות אלא‪,‬ר"ל למעוטי‬ ‫עבודה וכהנה רכות אשד ע״כ נ״ל לדעת ריב״א דהתם‬
‫שאר דברים שיש במצורע שמענבין משום תהיה וכמ״ש‬ ‫איירי שכבד נשחט הפסח עליו דשוחטי' על טבול יום‬
‫במנחות ד״ה ודי״ט ועיין להיב ע״י ז״ל כפ״ק דקידושץ‬ ‫ומ"כ וכיון דהתחילו במצור‪ ,‬גופה הוי הך אחדיני סיום‬
‫די״ג שדכייו תמוהים ע״ש אכל קשה דאין ס״ד דכעל^‬ ‫המצוה ושפיר מיקרי כעידנא כיון דעל כל טהרה דעושה‬
‫הוי עיכוכא והא לא שנה עליו לענב ואפשר דילפינן‬ ‫מקיים חצי המצוה דהוי ראוי קצת לפסח והוי דומיא להך‬
‫מקרבן דמצורע כיון רעולה וחטא' דידיה מענכין מיניה‬ ‫דמילה דאמ‪-‬ינן דוחה צרעת אף על גב דאמרינן מל‬
‫ילפינן סן כנה אב לעינוכא ואהא מקשה מהן דקינין‬ ‫ולא פרע כאלו לא מל וכמ״ש הנמק״י ז״ל כפ ‪ p‬אלו‬
‫דמשמע לכתחילה ונו' וחי' שפיר דהמקשן נמי ידע‬ ‫מציאות‪.‬אלא דהתם הוי עסוק כגוף המצוה שהתחיל אך‬
‫דכעלמא ידעינןדלמצוה מיהא כעי לאקדומי א"כ סכא‬ ‫ריכ״א ס״ל דאין לחלק כהני דייל כקר טעמא משום‬
‫תהיה הוי עיכוב‪.‬אך לפי מ״ש התוס' כקידושין כתי' הב'‬ ‫דמקייס חצי המצוה מה לי אם הוא כגוף המצוה או לא‬
‫דחף דכעלמא‪-‬לא ילפינן למצוה אלא‪-‬ממצורע אס כן‬ ‫‪,‬כיון דהן דקעכיד כמי הוי גמד המצוס להיית ראוי לעסת‬
‫לס״ד דמקשן דלא ידע הד קרא תקשי ליה המחני׳דאשה‬ ‫‪.‬‬ ‫כדי לפוטרו • ■‬ ‫■‬
‫והן ד׳ת״נ שהביאו החוס׳ז״ל ועיין למהרימ״ט ז״ל שכתב‬ ‫ו מ ? | ת ה נלע״ד דגם הך דשילוח הקן מיקמ כעידג׳‬
‫שם דמשמע מיניה דלא שייך דיוק מהן משנה דקינין אלא‬ ‫לריב״א ז״ל כיון דמעיקרא שוחט הצפור‬
‫המקשן דס״ל נר״י לא שיין־ להקשות ממתני' ול״נ דמאי‬ ‫■ והתחיל המצוה הוי הך דקעכיד בקר סכי הוא גמר‬
‫דסכר שמואל דכעינן הפרשה ר״י סכר כלא הפרש' וא'כ‬ ‫המצוה וכאמור ונהגי יחיישכו דברי סמ״ג לארן ק״ן‬
‫לי״י‪■■ , .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד‪. 1‬‬ ‫י‪:‬‬
‫■יגל‬ ‫מסכת פסחים פרם ה‬ ‫אברהם‬
‫ז׳׳ל כמנשות דפ״ט ע״ם א! למם־כא לא צריניצן לס^‬ ‫ואס ק לר׳יי מאי אתא לאשתועינן מתניתין אם לא לסבי‬
‫דאמרינן כיק שנזרק דמן על השחר הוא מושלם זנם‬ ‫וג׳ב קשה למ״ש פתוס' בפיק קמא חכתיס וי״ל ‪ -‬ונלאה‬
‫כהקטר׳אכרי ■תמיד כיון שנזרק דמן כיום על היום הוא‬ ‫לי דאסל דילפינן חטאת ועולה של יולדת מיזעאת ועולה‬
‫מושלם ואפשר דרכותא נקטי דאף כאיברים עצמם ביון‬ ‫של מצורע דנילה ־ופו'משמע דכעו למימי דלא כדכמ‬
‫דעיקר מציתן כיום שפיר דמי ועיין לדכריהם שס דפ״ו‬ ‫הר' חיים ו־יל דלא ידעיכן בעלמא אלא למשקנא וע״כ‬
‫־•‬ ‫ע"כ ד״ה אלא ע״ש •‬ ‫צתכו דהוה ה״ד למיפשל בעלמא משוש דיש מחושי זמן‬
‫י צ ס כשנותתרו ופי' רש״י ז״ל כיון שנז^ דמן קודם‬ ‫ובו' ע״ש דמלכד דדכדיהס שותייס למ״ש במנחות דלא‬
‫התמיד הוי כאלו נקרכו קודם התמיד והא דלא‬ ‫נאמר כלל זה דמחישר זמן אלא במצורע ע״ש דף ה'‬
‫משני דמייחכשכחום וכיק דאינו אלא למצוה שפיר‬ ‫בד״ה ואי גש דכריהש אינם מוכני' דאם כן לש״ר ריי‪-‬־שן‬
‫מקטיחן אחר האמי' משום דדוחק הוא‪.‬לומר דקדא דלא‬ ‫תק״ל אמתניתין ועיין עוד לדכדיהס כפ״ק דמנחות ד״ה‬
‫ילין הוא לחעכד ועוד דכהכרח הוא דמרוב קרכנות‬ ‫ע״ב שכתבו תי' הר' חיים ושם תיאה דדחו סך שברא‬
‫שמקחכין שמניתים'אכחס כדי לקרכ התמיד במצותו‬ ‫רמחושי ומן ע״ש וצ״ע •‬
‫ומזה הטעם נמי אין לומר דקדא מייח דמעככין הקטר'‬ ‫עשאוס כמי שנטמא וכו' משמע מבאן דלא‬
‫התמיד עד לאחר האיכרים וכמ׳יש לעיל משם התוספות‬ ‫אמרינן עשאוש אלא אחר רנקטרי׳ כאמת אכל‬ ‫■‬
‫דחגיגה ומנחות דהאם דוקא בדיעבד אכל לכתחילה לא‬ ‫אי אמרינן רלינה פישלת תו לא אמרינן עשאום ובו'‬
‫אפשר דהא משוס דחכיכה מצוה בשעתה דחי' לשכת‬ ‫רליחא דכ״ש הוא רהא לא אפשר כלל להקטירו כשום אופן‬
‫וכמ״ש כמנחור‪ ,‬דע"כ אכל הרא״ס ז״ל ס״ל דהש״ם ה״ס‬ ‫והוי כנטמא ממש ואש כן אמאי איצטייך תו לאוקמה‬
‫דמאק ליה הכי וחרא מינייהו נקט וע״ש כדבחו כפ' צו‬ ‫כמ״ר לינה אינה פושל' וי״ל רודאי הא ראיצטריך לאוקמ'‬
‫על פשוק וערך עליה העולה עי׳ש • ושוכ ראיתי כספר‬ ‫ילינה אינה פושלת משום דהכא לכתחיל' הוא ולא אמרי'‬
‫מחנה רחוק שתפס‪.‬עליו כזה ויותר הקש' לחא״ז מקש״ס‬ ‫לכתחילה דמכיאין קישיש לפית הפסול להשליך האימורין‬
‫דלעיל ולק״מ רודאי אזיל ומודה דהיכא דשכח דשפיר‬ ‫אכל ודאי אש כדיעכד שחט אחר התמיר שרי לזרוק הדש‬
‫יקטירש אן■ אחד האמיד דלמציה הוא אלא דלא ניחא ליס‬ ‫להתיר הכשר כאכילה כיו; דאי; כאןאימורין דהא לית להו‬
‫לאוקומי לתנא רכל הלילה דנפקי' מיניה הקטרת אברים‬ ‫תקנה כצל למאן דאמר פוסלת ועיין להתוס'ז״ל ג ומא‬
‫או לדיעכד אם שכח ולכך כתכ דסייח שפיר לכתחילה‬ ‫דכ״ט ע"כ דמכואר כרכריהס כמ״ש ודלא כמהרש״א‬
‫וכחד גס לא ראה דסברא זו ‪-‬חא״ז כתבוה ‪,‬התוס׳ז״ל‬ ‫ע״ש ■ודע שנתכו התוש׳כנזי׳דכ״ח ע"כ כד״ה כבשי וו״ל‬
‫וכמש״ל ע״ש •‬ ‫א״כ לא קטי׳אימורין עד הערב ולא יאכל הכשר וכו׳דכל‬
‫‪ ’"S H‬ב ד ״ ה זריזין וכו' והמעלק שם יודיע לאחיו‬ ‫כמה דלא מקטרי האימורין בשר'לא משארי וכו' ולכאורה‬
‫הכהנים; ויזהח עכ״ל • אף על גכ‬ ‫י‬ ‫הוא הפך שוגיין רהכא אמרי' העשאו' וכו׳ההש נמי נימא‬
‫דהמעלה למזכח הוא המקטיר וכמ״ש כיומא כסדר‬ ‫כיון רלא אפשר למיקטר כי״ט עשאוס כמי שנטמאו‬
‫פייסית מי מעלה ותו לא אמחנן מי מקטיר וכן הוא‬ ‫ומואר הכשר כאכילה ורואה אני שרפריש ק״ו רהכא אף‬
‫מבואר כריש פ"כ שם דקאמי והדי אברים ופדרים וכו'‬ ‫לכתחילה מתירין |על ידי דעשאוס כ״ש התם לדיעכד‬
‫ותקנו לה פיישא וע״ש כפי' רש״י וכמ״ש ■הרב מ״ל כפ״ד‬ ‫ואפשר דה״ל דש״ה כיק דאין נקטדים עד למחר שפיר‬
‫מהלכות תדוסוה ומעשרות חן ו׳מ״מ אפשר דהאו‬ ‫חמדינן דעשחוש וכו' כיון ראכילה החטאת אייה אלא‬
‫העלאה לאו ככלל הפייה כיון שהוא אחר התמיד ועוד‬ ‫ליום ולילה וכזמן האכילה אין כאן הקטר' כלל אכל התם‬
‫אפ״ל דהאי דכת' רש״י ז״ל והמעלין שם לאו היינו למזכס‬ ‫דהס שלמים דומן אכילתם לכ׳ימיש ולילה א׳כיון דאפש'‬
‫אלא לככש וכדרך המעלה דמתני' דש' יומא ועוד דרש״י‬ ‫לאכול אוהש כהיתר עייי הקטרה דהיא נעשית כלילה שוב‬
‫לשיטתי'אדל דכקרכןיחיד אינו ככלל פייס ושייך למעלה‬ ‫אין להאיר לאוכלו כיום ע״י עשאוס משוס דממעיט‬
‫ואינו מקטיר ועיי; כ־כריו כיומא דכ״ו ע' כ ד״ה אם‬ ‫מזמן אכילתו • אלא דקשיא לזה מהא דאמרינן כפרק כ'‬
‫רצה וכו׳ועיק עוד כזבחים דפ״ה דקאמר אי מקדמי כהן‬ ‫דכיצה ד'‪ Y‬ע"כ אכעיא להו לדכרי האומר אי; קריכין‬
‫‪.‬‬ ‫אחיינא דלא ידע נשקינהו ע״ש •‬ ‫י‬ ‫וכו' האמר רכא חורק להאיר כשד כאכילין ופירש״י משו‬
‫ת ו ס' ב ל ״ ה ולא עולת חול וכו׳ דקשה לר״ע וכו'‬ ‫דהוא צורך הדי מבואר אף כשאר קדכנית שח לאכול‬
‫עכ״ל כן הוא כמהרש״ל ז״ל וכירור‬ ‫הכשר אף כלא הקטרת אימורין וי״ל ישייל כדעת י״מ‬
‫דכחו דהתוס' ז״ל כאו לחזק ראייתם שהביאו מהך דר״ע‬ ‫שכתבו שם התיש' דמיירי שנטמאו או נאבדו אבל כהך‬
‫דקאמר עולת שכת כי״ט דמשמע ולא עולת חול כי״ט‬ ‫כרייתא דקחני ואש היתה שכת וכו' להקטיר אימוחם‬
‫דלכאורה אינה ראיה דילמ׳אף דחול קרכה כי״ט ומשום‬ ‫משום דעחי; קיימי אימוחם ולכך כאכו דש״ל להך הנא‬
‫דמיעט שכת כיוס הכפורים נקט שכת ולכך כתב דלא‬ ‫כמ״ד קחכי; דאי אין קחכין הכשר אינו נאכל וכהכי לא‬
‫יתכן זה דקשה לר״ע למה ליס למימר דהתיר שכת לי״ט‬ ‫קשיח מהך כחיתא להך יש מפרשים כמו שהקשו התיש'‬
‫מהך קיא נפיק תיפוק ליה דהתיד שכת לי״ט מקר׳דהכא‬ ‫ז״ל שם • אך קשה מה שסיימו כדבחהם כנזיר ו מ'^‬
‫דלא ילין אלא ודאי דכא לומר דוקא שכת לי׳ט ולא חול‬ ‫כי נמי אין נדחס ונדכוק קריכין כי״ט מואר לזרוק הדם‬
‫כי״ט ולכך איצטחך ליה קרא למעט חול כי״ט ואיצטחך‬ ‫וכו' ולכאורה הס תמוהים דהם היפך גמרא ערוכה שם‬
‫ויו יתירה למעוטי יום הכפוחס זהו מה שהעלינו אני‬ ‫חחקת הדם כי״ט הוא שכות וצ״ע •‬ ‫’ י‪-‬‬
‫הצעיר והחה״ש ה״י יצחק הכהן הי״ו ככוונת מהרש״ל‬ ‫^]" ‪ ' QjJ 2‬רב כהנא ימי כתיב ולא ילין חלכ חני‬
‫ז״ל ודלא כמהרש״א ז״ל ועיק לדבחהס כיומא דמ״ו‬ ‫יכו' הא דלא מקשי ליה מקרא ראותו‬ ‫■‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ד״ה אכל מה שייך לזה •‬ ‫דללשמע‪-‬דאין עכויה כשרה אחחה כדאמרינן לעיל משו'‬
‫ב א ״ ל תימא לר״י הא קרא כטתר הכשר מייח וכו׳‬ ‫דהתש הכי פירו' דאין עכורה כשרה להתחיל מערס‬
‫והקשה הדר צל״ח כיון דכאי הוגייא היא‬ ‫׳ ■‬ ‫אלא היא אכל הקטרה חלכים האאמרינן כעלמא דמצוה‬
‫אליכא דר״ע היכי שיין לומר דאיירי באכילת כשי דהא‬ ‫תכיכה כפעתה ומתחילק איתס כיוס וה"נ כוונת התיש'‬
‫קאמר‬ ‫‪- .‬‬ ‫כ‬ ‫' '‬
‫לד‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסהיד פרה ה‬ ‫אברהם‬
‫אח־ינא ע״ש ד״ה כתב ומה אהקשה רהוו להו לאוטחי‬ ‫קאמי לקמן יף ק"כ אי לאו רכידב הזה הו‪ 5‬דרשי'‬
‫מטומאה גופא ל״ק דהך תנא אפשר דהוא ר׳יי אפל ר״מ‬ ‫ער כקד היא כקד כ' וכיון‪,‬דהאי קיא רלא ילי; דסמיך‬
‫הכשר דלא פשיטא ליה כטומא׳אלא מערלה ועור דפנראה‬ ‫איה רהסיק הר כקד א' כראמרינן לקמן דע״א סיכי‬
‫דנעלם ממנו הוגייא דלקמן דשם העמידו;הך פרייתא‬ ‫שייך לומר דקדא דלא קוקיח הוא כקר כ'אלא ודאי‬
‫■‬ ‫כטומאת כשר וצ״ע •‬ ‫לא מיירי אלא כהלכ ולא ככשר ע״ש דהניהו כצ״ע • ואני‬
‫י ף ס ״ א ^ ״ א ג ם ׳ יכול שחטו שלא למנויו‬ ‫שמעתי ולא אכין רדוקא ההה דראשיק סמוך לכוקר ולכך‬
‫■ יהא כעופר על תמצוו{‬ ‫•‬ ‫^‬ ‫דרשיכן ■רקאי אכקד גש לרכייו אין הכי נמי אי לאו היה‬
‫וכשד ו ט' וקשה דהא אמרינן כפ״ק דתמורה יל מילתא‬ ‫לא מוקמינן ליה אלא כחלכ א־ דאתא היה לחדש לנו‬
‫דאמי רחמנא לא תעשה אי עכיד לא מהני ואם כן למה‬ ‫קרא דלא קיתירו הוא כקד א' שכיד מוקמינן ליה אף‬
‫ליה קרא לעככ ונראה לי דשאני הפא משום ראיכא‬ ‫אכשר וח־שינן המוכק דמאן לימא רלא אתייא ‪ P‬דרשא‬
‫למילף משלמים דגלי קרא כל טהור יאכל פשר לומר‬ ‫דלא כד״ע ודוק •‬ ‫י‬
‫רכעליס לא מעככי ולכך איצטריך קרא הכא לעכב דלא‬ ‫כ א” ד דהא לקמן וכו׳כאמורין וכו' עכ״ל • והרוא'‬
‫י‪-‬פינן משלמים ׳ועיין להרא״ס ז״ל כפרשת צו פפהוק פל‬ ‫פי' רש"י ז״ל לקמן ידאה דלא קשה קושייתם‬
‫טהור וגו' אלא דיש נדחות דכיון דמחד קרא ירעינן דלא‬ ‫דטא י״ל פי׳רר״פ לאו מה־ קרא מפיק ליה אלא מקרא‬
‫ילפינן משלמים דהתס אף למצוה ליכא ממילא ידעיק‬ ‫דלא ילין וה״ל דלא כרכ כהנא כיה וכזה נמי מקורצא‬
‫נמי אף לעפה הוא ומה גם דפאמת דעיקר קושיית‬ ‫הקושייא האחרת שהקשו כריכור ההמון ליה להירושלמי‬
‫היאי׳ם י״לאינה מפירר׳דהא איצטריך קרא הכא לפסול‬ ‫שוכ מצאתי כל יה להדכ מש״ל ז״ל כפרק א' מהלכות‬
‫השחיט׳לשם ■שלא למנויו דפשלמים פשר דאי; שנוי פעלים‬ ‫קדכןפסחע״ש•‬ ‫■‬
‫אלטכיריקה ועור דהש”ס מלא עלפל גרותיו דפקדשים‬ ‫ש ם ד ט ״ י כ ד ״ ה הכא וכו' וטהרה של מחיהר‬
‫פעינן קרא לעכפ ואם כ; לא אתי לא כרפא ולא פאפיי‬ ‫כפודיש תלויה כחטאת וכו'‬ ‫•‬
‫דלדידהו ליכא חלוק פין פקדשיס פין כחולין ‪.‬‬ ‫וצ״ע דהכא כמצידע איידי כמ״ש רש"י יי׳ל וכמוכרח‬
‫ו ר א י ת י להרכ שע״ה י״ל כריש הלכות קרפן פשח‬ ‫מגמרא דקאמר והא איכא אשם וכמצורע עיקר טהדתו‬
‫שכתכ דרכא דקאמר לא מהני דוקא כחולין‬ ‫_‬ ‫כאשם דר״י כפ״כ דכדיתית ע״ש וכאמור כפרק קמא‬
‫הכל כקדשים לא ע׳יש והוא תמוה דהא כתמורה שם‬ ‫דמכחית דף ה' ראם קרם יהקריכ חטאת קודם לאשם‬
‫מקשה על רכא מתמורה וככור ומקדיש כ״מ וחימי' וכו'‬ ‫קעוכר צורתי ע״ש וכן מכואר כמשנה פ׳־ק כל התדיר‬
‫ואתמהא כיון דלא אמר רכא אייא כחולין מאי‪ .‬מקשה ליה‬ ‫כל החטאות קורמית לאשם חק מאשם מצו‪-‬־ע וכן כתכ‬
‫מהנן דהוו קרשים אשר ע"כ נ״ל דלא קאמר רכא אלא‬ ‫דש״י י״ל כהמק כד״ה וכ״ת וכו' ומעתה מה שתיק דכ‬
‫כלתו ולא כעשה וכן ראיתי להפר״ח כספר מיס חייים‬ ‫תשרא הכא כחטא' העוף מהקי'כודאי איידי כקרכ אשמו‬
‫בחידושיו להרמכ״ס הלכות כטרות פ״ש אלא שמ״ש שם‬ ‫כשהוא עני ולכך מכיא חטא' העוף דאילי׳כתר אשש כמו‬
‫ידה נ דחו לחכיי דאי לאו קרא הוה אמינא היכי עכיד‬ ‫שפ״ק הדמכ״ם י׳יל כפ״א מהלכו' מחוסד כפורים דין ט'‬
‫צגצוה מן המוכתר וט׳והכי נמי דכוותא דמשמע מרפריו‬ ‫ע״ש ור"פ דמוקי לה כחטאת כהמה אייל ומודה כקרוכ‬
‫‪ p i‬דמכל חלט הוא עשה גמור ואם כן מאי מקשה‬ ‫אשמו כד״ח אלא רלא כעי לאוקמה כקרוכ אשמו כשהוא‬
‫מיניה לדכא ואף דכתכ רש״י י״ל שם ‪,‬דהמ לאו הכא‬ ‫עני אלא אפילו כשהוא עשיר אפילו הכי מקדיכ כהמה‬
‫מכלל עשה אם כן הכא נמי דקאמר כמכסת הוא לאו‬ ‫משום דמעלה ומלינה ואם כן היכי ס״ד להקשות והא‬
‫הכא מכלל עשה ונראה לי דשאני התם דגלי קרא כתרי'‬ ‫איכא אשם וצ׳יע ואפשר דהש״ה הולך ומכאר לומר לר׳׳פ‬
‫ולא תשאו עליו חטא כהרמכם את חלכו דמשמע ריש‬ ‫אצטריך לזה ויקדכ אשם תחילה וק״ל •‬ ‫■■‬
‫קרא ‪I‬דקאמר‬‫כן ‪ 11J‬י‪1‬‬
‫הרעה ואם *‪10‬‬
‫מן־ '»׳■׳*>»‬
‫כהוים יי׳י‬
‫״ •' ?'׳׳ י י‬ ‫נשיאות חטא‬ ‫ר"מ וכו' אוד״י\ דרכא לטעמיה דאית‬ ‫ן‬
‫ב ד ״ ה ‪1‬דאי‬
‫ומ״ש ^ ר״ ת‬‫הכא מכלליי עשה ■־‬‫׳‬ ‫יאימ לומד '*‬
‫לאו‬ ‫מפל חלכו הוא‬ ‫ליה^רפליגי כתפוס לשון א ונו׳ דאמד עדיי}‬
‫דהייז‪',‬יזו‪-‬יו‬
‫לאפיי הוה‬ ‫לומר דנמי‬
‫דפמו דתיק‬ ‫הוא לומר‬ ‫לאכיי הוא‬ ‫דדחי לאכיי‬
‫מהך דדחי‬
‫מהד‬ ‫ופו עכ ל ר ל לחפוקי ממתן דחמר התם דלח פליגי כלל‬
‫אמינא כעוכר המצוה הפא נמי נימא לרפא דפעש׳לרפא‬ ‫כתפוס ל' א'‪ 12‬א משום דמיהדר קהדר ואין פירו וכו׳ןע״ש‬
‫כמו כן בלאו לאכיי וכן נמי תירצו כגמרא לאכיי שם גבי‬ ‫דף ל' ע"כ אך לרפא רקאמר עדיין היא מחלוקת שמע‬
‫מקדיש כ״מ ע״ש •‬ ‫מינה דס״ל דפליגי כתפוס ל' א' והיינו דקמכעיא ליה‬
‫ר שי׳י ב ל ״ ה כמי וכו' ואני שמעתי שנוי כעלים‬ ‫ושוכ כתכ דכלאו הכי לא התייא אלא לדכא ולא לאכיי‬
‫אינו פיריקה וכו׳עפ״ל נ״ל דינפריחו‬ ‫דאף דאיהו נמי ס״ל כתפוס ל'א' פליגי מ"מ כיק דישנה‬
‫ליה דלא אשתמיט תנא כשום דוכתא למתצי דהפסח אם‬ ‫לשחיטה מתחילה ו עי סוף וכו'•‬
‫נידק שלא למנויו פסול אלא ׳שחטו וט'משום דה״ט‬ ‫•דף ס' ע״א תום' כד״ה אכל וכו' מקצת‬
‫דדוקא שאר קרפנו׳דעיקק לכפיה ולכך איתנהו מריקה‬ ‫ערלה לר'מאיר‬
‫אפל פסח דעיקרו לאכילה ולכך ליתיה כיריקה ועוד‬ ‫אליבא דרכת ונו' עכ״ל■ עיין כמהרש״א י״ל רפי׳מהך‬
‫דאררפה איתקש לשלא לאופליו דאינו פיריקה והייט‬ ‫ק ד רמקשן דר"מ ס״ל דמקצת עילה לא פסלה תיקשי‬
‫דקאמרי כדאמרינן אין מחשכת אוכלים פידיקה ור״ל‬ ‫ליה לדכא וכו'■ ולע״ד דאי מהא לא אירייא דהמקש;‬
‫רלפיינן מהדדי ופהכי לא קשיא מס שכתפו התיספות י״ל‬ ‫מסתפק ועולה כדעת ר״מ דאי ס״ל דמקצת ערלה לא‬
‫דנילף שלא לאופליו משלא למנויו ומעתה מ״ש כגמרא‬ ‫מסלה אם _פן אפי' הקרים ערלים נמי ולכך קאמר‪ .‬לימא‬
‫דעליו ולא על חבירו הוא משוס דכיון דעיק׳שנוי בעלי'‬ ‫דס ל פרכא מטעם דישנה לשחיטה וכו׳ולא מטעם קצת‬
‫אינו אלא בזריקה כשאר קרכנות אס כן סברא הוא האי‬ ‫ער‪-‬ה אלא דלעולם אף קצת ערלה פסלה רכא לר״מ ונ״ל‬
‫דגלי רחמנא כפסח מסתמא סך דינא גופיה והיינו‬ ‫גדעת מהרש״ל י״ל רכיק דהך דינא דמקצק ערלה נפיק‬
‫טעמא דלא פליגי אלא כשחט על מנת לזרוק וקמ״ש‬ ‫ליה מקיא סברא לומר רלר׳ימ אתא לדרשא אחרינא‬
‫הקוק' כסמוך^ אבל בזריקה כ״ע מורו דכשר ‪.‬‬ ‫ועוד דהקוס׳י״ל לקמן פקבו פהדיא דלא מצינו דרשא‬
‫רש"י‬ ‫־‬ ‫ג‬ ‫■ י‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרק‪ I‬ה‬ ‫אברהם‬
‫כ ד ״ ה וכ׳׳ת וכי' היכי נילף משחיטה ואמאו צריו‬ ‫דס״י בד״ה קורסי יכו' למימרא נשעת שחיטה‬
‫השתא זאת וכו' עכ״ל • וקשה לימא דחיצטריך‬ ‫צריך להסכוין לרעייי וכי' עכ״ל •‬
‫זאת ללמד אשחיט׳גופה דאי לאו זאת הוה מוקמינן קרא‬ ‫משמע מלשונו ראף רבי מ רה לתנא קמא רכעיק לעכב‬
‫רוכל ערל בזריקה ולא כשחיטה כתב זאת לומר דקאי‬ ‫אלא דכא לומר דכעי דו־א שעת שחיטה והיינו מדלת‬
‫השחיטה ומניה ידעינן דוקא כשחיטה ולא בזריקה תי ‪p‬‬ ‫קאמי קרא תשסטו וראי רכא לענב וכמ״ש החוס' ז״ל‬
‫מהרש״א ז״ל דודאי ירעינן לה מקיא רלפי אוכלי תכוסו‬ ‫בם אמנם לדעתם ס״ל רר' לפרושי אתי ולא פליג עליה‬
‫לומר דכולה ערלה פסלה דכיק דאינו ראר לאכילה וכדי‬ ‫דתנא קמא אכל לרשי׳י פליגי חנא קמא ור' במשמעות‬
‫שלי תטע' דפיסל אף במקצ׳אתא כל ער‪:‬‬ ‫הכוסו דלרכנן ם"ל דודאי האי תכוסו לאו משמעותה‬
‫כילה וא"כ אייתר לן זאת כי היכי דלא נילף זריק׳משחיט'‬ ‫שחיטה מדלא קאמר תכוסו לשה ונפ״ל דכעינן שעת‬
‫ולכך מקשה ששיר מהיכא חיתי ניליף כיון דהיא קולא וכו'‬ ‫שחיטה מקרא דכתריה ושחטו וכו' וכמ״ש רש״י ז״ל‬
‫דהשתא לא מוקמינן קרא רוכל ערל אלא כשחיטה דככר‬ ‫לקמן כד״ה הואיל וכי' ור' נפקא ליה שחיטה מחכיסו‬
‫הוזכר איסורו מקרא דלפי אכלו אך מ״ש מהרש״א דאף‬ ‫מדלא קאמר תתכוסו על השה ומדלא נקט נמי לשה‬
‫לרב אשי מק' למ״ל זאת הוא ודחי שלא כדקדוק ושיגרא‬ ‫■‬ ‫ירעינן רכעינן לעכב •‬
‫דלישנא הוא דהא וראי איצטריך לגלויי אשחיטה לאפיקי‬ ‫כ ד ״ ה ר׳וכו'ואינו אלא מפרש וכו' עכי׳ל•‬
‫מקרא רוכל דמשמעיחיה כל דהו וזהו דקרק דכריסם‬ ‫וכי נראה ברור מדאמרי' רפ״ט‬ ‫‪:‬‬
‫שכתבו ואמאי איצטריך השתא זאת ר״ל לס״ד אכל לרב‬ ‫דלימנו" ר״ה ער שישחט ראתר קרא במכסת והדר תכוסו‬
‫;‬ ‫אשי לא קשיא דהיכי נילף יתו לא •‬ ‫ואי תנא קמא לא משמע ליה דרשח דר' ואיצטריך לעכב‬
‫ג מ' ומאי חומריה חריקה הקשה מהדש״א ז״ל לימא‬ ‫מאי קאמר הכל מורים דמנ״ל לאכיי דהתם מתני' ור״ש‬
‫דאין מחשכת שנוי כעלי' אלא בזריקה הוא כפסח‬ ‫ס״ל כר' ואפשר רהתיס' ז״ל נמי מידו ררכנן ס״ל רכעינן■‬
‫לכך כעי י״ח לאשכוחי הומייה כפסח גופיה והשתא לח‬ ‫שעת שחיטה מקרא רושחטו רכתריה כמו שפי' רש״י ז״ל‬
‫ומכעיא לדעת רש״י זי׳ל דשלא למנויי הוא גופיה משום‬ ‫־ הא דקאמר התם והדר תכיסי שיגרה רלישנא נקט‬
‫שנוי כעלים דלא שייך הוא לומר הך חומדא כזריק' דכיץ‬ ‫דהול"■' והרר ושחטו נ‪ 1‬א כעו לאוכיסי דאף‬
‫י‬ ‫דאין הכי נמי‬
‫דהוא נמי כשחיטה אלא אף לרעת התיס' ז״ל דאיט שטי‬ ‫ר' מורה לדין ת"ק וכו‬
‫כעלים מ"מ לא היי חומר' לגבי שחיטה כיון דיש כה נמי‬ ‫כ ד ״ ה ואיתקש יכו' פסלי כר' עכידית וכי' יפסלו‬
‫תימרת שלא למנויי דאינה כזחקה ודמיא נמי לשנוי‬ ‫כמנויו וכו' • עיין כמהרש״ל ז״ל ועמ״ש‬ ‫•‬
‫כעלים •‬ ‫מהרש״א דאיצטריך לעכב י״ל דכוונת דבריו למ״ל קרא‬
‫ת ו ס ׳ כ ד ״ ה דילמא וכו' ולהעמיד הכחיתא כמ’ ד‬ ‫מיותר לעכב לא ניכתוב אלא חי קרא וממילא ידעינן‬
‫כל דהו וכי' עכ״ל • וק״ל דאם כי‬ ‫■‬ ‫דהוא לעכב דלמצוה ככר ידעינן משאר קרבנו'אכל מ״מ‬
‫מאי קאמ' אלא אמר רב אשי רכה ור׳יח כהכי וכו' דאמאן‬ ‫קשה דהיכי שייך לומ׳ןדילפי' משאר קרבנו'דסהם ליכא אף‬
‫נייד מהך אוקמתא דהא ודאי אף אס נאמר דהך כחיתא‬ ‫למצוס אלא משחיטה לזריקה ולכך איצטריך הכא לאסיי־‬
‫ס״ל כמ״ד כל רהו מ"מ לרבנן דס״ל כולו משמע תו לא‬ ‫כשחיט׳גופה ולעכב יאפשילידחק דקישייהס היא דאמאי‬
‫היצטריך זאת אלא למעוטי זחקה למר כדאית ליה ולמר‬ ‫לא נקט לשון מניין אלא דוקא הכה גבי פסח אף בשאר‬
‫כדאית ליה דאק לומר דלרכנן איצטריך זאת לדרש'אחריתי‬ ‫ק־כנו' נמי יפסלו כמנוין כיון רהוא נמי שניי כעליס אך‬
‫דככר כתבו התיס׳ ז״ל רגבי זאת ליכא דרשא וי״ל דודאי‬ ‫מ״ש ויליף מקרא אין לו מובן וצ״ע ומ״ש מהרש״א ז״ל‬
‫רב אשי ס״ל דכעלמא הלכה כר״י משוס דתניא סתמא‬ ‫דהא כתבו לקמן דאיכא מיעוטא לק"מ דככר תי' תירוץ‬
‫דכריית' כייתיה וכמפורש כפרק הנשרפץ‪ ,‬ע״ש ולכך כעי‬ ‫אחר דלעולם ליכא מיעוטא והא דלא יליף ק״ו משום‬
‫לאוקומי הך דרכה ור״ח כייתיה דהלכה כר״י דמשמעות‬ ‫דאיכא למיפרך וכו' ע״ש ומקשי התיס' להך סברא עיין‬
‫כל כל רהו ופליגי בעליו וכו' אלא דמקשי התיס' דמאי‬ ‫‪-‬‬ ‫בסמיך ד״ה רבא וכו' ע״ש •‬
‫דקאמר ממאי דהאי כל כולה משמע וכו׳דמשמע דליב'‬ ‫^ " ‪ 3‬ת‪ 1‬ס' ב ד ״ ה ר״ח וכו' מ״ש משחטו למילים‬
‫מאן דס״ל הכי והא פליגי רבנן וד״י כהכי חהו■ סכית‬ ‫ולערלים וכו' לפי' וכו' עכ״ל •‬
‫רבנן יתי' דהאי דקאמר ממאי כוונתו לומר ממאי דהך‬ ‫ר״ל דכיון דלמהקנא אמרינן לא שנא שחיטה ולא שנא‬
‫כלל‪ •.‬ושוב ראיתי‬
‫ברייתא ס״ל כר״י וליכא סיעחא מינה כצל‬ ‫זריקה דכולה בעינן חס ‪,‬ן מאי שנא משחיטה דאמרינן‬
‫להרב לח"מ ז״ל בפרק א' מהלכית קרבן פסח שכן כתב‬ ‫קרא דזאת למעוטי‬ ‫למוליס ולערלים כשר אך לס״ד‬
‫בדעת החיס' ולכך רבי' פסק רלא כרב אשי משום דאזיל‬ ‫זריקה דמקצתה נמי פסולה לק"מ הא ר״ח מיידי אף‬
‫לשיטתיה שכתב דלא בר״י הפך רב אשי ע״ש אלא שקשה‬ ‫דכתיכי מולים כזחקה והא דלא קאמר שיתכפרו כו מולי'‬
‫לזה דעת הדאכ״ד ז״ל בהשגות דדעתי לפסוק ברב אשי‬ ‫וערלים הוא חידוש לרבא דמכשר וכמו שאכתוב כזה‬
‫בזה והא ודאי רב אשי צ״ל דה״ל כר״י והוא י״ל ה״ל‬ ‫כע״ה למסקנ' ועיין כמהרש״א ז״ל אכל קשה דמאי ה״ד‬
‫כרבנן דהתס מדלא השיגו שם וככל המקומית שפסק‬ ‫דהתול ז״ל להקשית דכיון דלא מיידי ד״ח אלא ככולה‬
‫הרמכ״ס כרבנן • אשר על כן נראה לי דהראכ״ד ז״ל לא‬ ‫•לערליס ואפשר דה״ל דכיק דלא פסיל אלא כשחיטה‬
‫ס״ל כהתוס׳ז״ל אלא דרב אשי ה״ל אף כרבנן דמשמעו'‬ ‫יכמו שהוכיחו לעיל הוי כאלו שחט למילים ולערלי' דהא‬
‫כל כוליה משמע אלא דהכא שאני משים דאק לן היקש‬ ‫שחיטה למילים היא יתי' שפיר מ"מ לגבי זריקה לא‬
‫לזמן דחף דמקצת פיסל א׳יב אין להכריח מכל כלל והייט‬ ‫כתיבי מוליס ולכך לא חשיב כשחיטה דכגופה כיץני‬
‫דקאמר באריכות לשונו דילמא האי כל ערל משמע כל‬ ‫מוליס •‬ ‫■‬
‫דהו ערלה ולא קאמר דילמא משמעית כל כ״ד אלא דכא‬ ‫כ ד ״ ה רכה וכו' מה לשנויי כעלים שכן פסול ככל‬
‫לומר דאף דבעלמא ס״ל כל כולה דילמא האי דוכל ערל‬ ‫כזכחים עכ״ל • ואף דנילף משחיטה[ מק״ו‬ ‫‪-‬‬
‫יצאה מן הכלל משים היקישא ואף דחית לן היקישא‬ ‫דמקומות איכא למיפרך שכן טעון צפון ו ט' כמ״ש‬
‫אחרינא לטומאה ולהעמיד קיא דכל כפשטי' מ"מ כוון‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬בזכתים ד״ד ע״ש • '‬ ‫■‬
‫דאית‬
‫לה‬ ‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרה ה‬ ‫אברהם‬
‫לעשה ילא יעלה על דעת לעשיקה אמדי' הואיל כאלו‬ ‫דאית לן הקישא לחומרא הוה עכידנא ‪ p‬היקיסא טפי■‬
‫נעשה וזה ודאי לא אמרי׳ אבל ק׳דא״כמאי מק׳כגמרא‬ ‫דכל העא וכי׳ינ״ל הכרח ליס דאי כדעת הקוס׳ז״ל ק*כי‬
‫מהחיה דההופה לר״ח לימא דהתה מיאומיתא ולכך לא‬ ‫עכיר הת‪:‬א מ״מ מטומאה דמקצח ערלה לא פסל׳וסא‬
‫אמרי' הואיל אכל הכא מדרכנ‪ ,‬ומנ״ל לומר כדרבנן לית‬ ‫קיא כתיכ רכל דהו פהלה ולמה ליה להת‪:‬א להאריך‬
‫ליה לחומראוכדוחקישליישכרהש״ה הבא להפסיקא ליה‬ ‫כלשונו להכיא הך מ"מ דימן רלא הוה ליה לומר אלא‬
‫דהאי^ דקאמר לוקה היא מדאורייתא אלא אף דליכא‬ ‫יכול לפקול כני חכורה רגלי קרא כ״ד ת״ל זאת וכו'אלא‬
‫מלקו' מדאורייתא כגק שלא התרו בו לוקה מדדכנן ולא‬ ‫ראי דהתנא מהפקא ליה כהאי כל דמשמעוחיה כולה‬
‫אמרי' הואיל לפוטרו א״ו לא אהר' הואיל לקולא ‪:‬‬ ‫רי; הוא נמי מטומאה או ילפיק מזמן והוי האי כל כ״ד‬
‫א ך דאיתי לה' המאר ז״ל כב' א״ע שתי' לקו' התוה'‬ ‫ועור יש הכרח לזה מפ״ק רככי־ות רר״ח ורכה תרווייהו‬
‫דהתה משו' דמחהר הגרלה כגוף הזכח אכלהכא‬ ‫פ״ל כ־כקרשותפו׳גוי פוטר'ולכך אמרו דאינה פוטר'ער‬
‫מחוסר מעשה ככעלי׳ ולא כגוף הזבח ולכך אמדי'הוהי ‪4‬‬ ‫שיעשה איחה נכילה;אולטריפה וא"כ איך אמר רש ואשי‬
‫לחומרא ולכאורה ק' דא׳יכ מאי מדמה רכה הקם‬ ‫רהרריהוה״ל כר״י וכרוחק יש לומר דהתה אליכא ררכנן‬
‫פתיחת היכל כיק שאינו מחוסר כגוף הזבח אמרי' הואיל‬ ‫כציגי ולא ס״ל אך ל עת הרהב ר כ ע ‪ p‬ל כרכר ושתני‬
‫דומיא דהכא וכן ראיתי כס׳ ת״ר סי׳ דמ״ה שתמה עליו‬ ‫הכא דאתי טקישתומפקי ‪:‬ממשמעותיה והשתא ל־עת‬
‫כן ונ״ל חהו כוונת התוה' שלה הכיאו ראייתה אלא מ ^‬ ‫רכי׳ יל כיק רפליגישתמא‪ 1‬רהש׳ה ורב אשי נקטי כהתמא‬
‫המחוסר פתיחה ולא מהך דהגילהדהוא מדכרי ר״ת‬ ‫דהש״ס דס״ל דלה אתי היקישא ומפיק ממשמעוחיה‬
‫גופיה משו' דאיכא למידחי כס׳ המאור ז״ל הכל הך‬ ‫וא‪-‬רכא משמעות כל אתי ומפיק מהיקישא ומה גם דאף‬
‫'‬
‫‪pnn‬‬ ‫פתיחת היכל לא הה מחוסר מעשה כגופו והוי‬ ‫‪.......................................................‬‬
‫הפיקה דרכ‬
‫‪.‬‬ ‫שכקי׳‬
‫ולכך ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫רכ השי^יל ‪.‬קאמר אלא דילמא‬
‫דומיה להד דהכח וה ס המרר״ח לא אמרי' הואיל• ולדעת‬ ‫השי מקמיה פשיטיתי' דהש״ס וכמ״ש הכ"מ ז״ל‬
‫המאור ז״ל י״ל דהתה נמי כיון דלא אפשר כלא פתיחת‬ ‫כ ד ״ ה כתב וגו' ראיצט' כל לשום דרשא אחרית• וכו'‬
‫היכל הוי מחוסר מעשה' כגופו ‘יהא לה חפש' ליקרב‬ ‫עכ״ל וק״ק דא״כ מאי ק״ל מעיקרא האי מכל‬
‫כלל ודמי ממש לתך דהגרלה דכלה״הלאניתן ליקרכ אכל'‬ ‫ערל נפקא כיון ראיצט' לירשא אח־יתי אמרי' אתני קרא‬
‫הכא דהקרכן מצד גוף היאוי אלא דתשכ עליי לערלים‬ ‫ואתני היקישא ועוד אמאי לא רחי רכ השי הכי ולולי‬
‫וכיון דלאו כגופו הוא שפיר המרי' הואיל ‪' - :‬‬ ‫דכדיהם דאינט׳כל לגלויי א־עלמא רפי' כולה ולא מקצתה‬
‫ו ה ר א ב ״ ד ז צ דירי תי ״; הך ‪ I‬מס יומה כיון‬ ‫לדעת רכנן ותאי קוגייא אזלא לשי' יבק ועמש״ל ריייק׳‬
‫דאית כה צ ק;ל״ ■קה מחייכי' ליה‬ ‫חח!‬
‫לאתוי קרכן משו' הואיל וקא מעייל חולין לעזרה אי‬ ‫דף ס״ב ‪ a y‬גם' רבה סכר חכירו דומיא‬
‫יכלי' למתלי מילתא כמידי דלאו מחום־ מעשה כגון שעיר‬ ‫דירי' ק״ק דא"כ ליפליגו‬
‫הנעשה כחס תלי' ומחייכי' ליה קרכן אכל כמחוסר‬ ‫בזריקה דהין מחשכת שנוי כעני אלא כזדיקה וכשלמא‬
‫מעשה כגון הגדלה לא מחייכי' ליה משו' הואיל והאי‬ ‫להך פירושה יכתב דש״י לעיל דכפסח אין מחש' שנר‬
‫דלית כה קולא היא דהא פסח‬ ‫מילתא דפסח חומרא^ ■‬ ‫נעלים הלא בשחיטה ניחאאלא ל‪-‬עת רש׳׳י והתוק' ז״ל ק'‬
‫חריקה‬ ‫״‬ ‫לשלמים‬ ‫חזי‬ ‫לפסח‬ ‫חזי‬ ‫שלתיס הוא הואיל ואי לא‬ ‫ויל דלרכותא דרכה ראף רחשי' כשחיטה מפסל ■משו' שלא‬
‫ככלל שפיכה הילכך אע׳ג המחוסר מעשה כגופו כיון‬ ‫לאוכליו כיון שאינו מנויס דהא אף לס״ד נמי אמדי'‬
‫דחומוא הוא אמרי' הואיל ומייתי פהח אחי עכ״ל• ואינו'‬ ‫מידושא לרכה ועיין כמהרש״א לעיל אבל ק' לשיטת רש'‬
‫מוכרח דאפי' אם נאמר דהפסח נפס^ משף ‪:‬וו שלמים‬ ‫דהא יפסיל שלא למנויו הוא משו' שנוי כעלים ולכך‬
‫ושחטןאחיהתאי־וכמ׳יש לקמן דע״ג'ע־'כ למ׳יד לאיב^'‬ ‫חלק כין פסח לשא‪ -‬קרבנות וכן נמי להך פי' המתי ל׳’פ‬
‫עריץ״‬
‫עציו הפסח ״ ״‬‫נזרק על‪,‬י‬
‫לה נזרה‬
‫דעדיין לא‬
‫כיון דע־יה‬
‫מ׳י^מ כיון‬
‫ש מ"מ‬ ‫ע׳׳ש‬ ‫עקירה‬
‫עקירה ע‬ ‫כשחיטה גופה כגון דשחט לע־ליס באין מנוין לרכה‬
‫לא יצא י ח כפסח ומייתי פסח אחר ולא הוי חילץ‬ ‫כשר דלאו שנוי כעלים ולד״ח פסול וי״ל דבשחיטה כ״ע‬
‫לעזרה אכל התם הוי חולין לעזרה כיון דאינו מחריב‬ ‫מורו דפטו' משו' שלא לאוכליו הוא ויש מחשכת אוכלין‬
‫אלהע י הוחיל וחולי דהרכ זל הוכר יכי אמרו כגמ' שחטו‬ ‫כשחי' אבל כזריקה אין לפוסלו משו' שלא לאוכל־ו דאין‪.‬‬
‫ע״מ שיתכפרו ערלים מיידי נמי כזדק לשם ערלים‬ ‫מחשכת אוכלי' כזריקה ומעתו' צ״ל דס״ל לרש״י ז״ל דכא‬
‫ואפליגו כשחיטה חי־ושא לרכה הוא שלא כ־עח התוס'‬ ‫דקאמררבאשיל״ש בשחי׳ל״ש כזייק' הוא מפ׳כפי' ריכ״א‬
‫שכתכו כיץ דלה זרק לה מייתי חולין לעזיה•אלא דהגם הלום‬ ‫ז״ל דדוקא הגא דקאמר ע"מ שיתכפרו וכפרה אינה אלא‬
‫רואה אני ש־כדיוהם תמוהים אצלי כיון ימן התורה אמדי׳‬ ‫בזריקה ולכך פסול כיון דהם מניין הכל שאינם מנויין‬
‫אפי׳‪-‬כמחוקר מעשה תי לא הר חולין לעזרה אטו חכמים'‬ ‫דפיקולו מחמת שנר כעלים דקאמר רכה דכשד משו׳‪-‬‬
‫כידם להכריע חיוכה דאורייתא ועור דא"כ מאי מק'‬ ‫דדומיה דירי' כעינן ‪:‬‬
‫הש״ס ככאן לקמן מהד דפסח שעכרה שנתי ושחטו שליא‬ ‫?‪ D£‬ומי אית ליה לר״ח הואיל וכו' ואין להק' דוקא•‬
‫כזמני לשמו דהר פסול משו' הואיל ומייתי שלמים אחרים‬ ‫‪ .‬החם איןכירורמי יימר רמזיקקו ליה דכיון דהכא‬
‫לצאת ירי נ־ ‪ r‬דמי לא עסקי' דלא נדד שלמים והתם נמי‬ ‫נמי המעשה גדול דמתו אחיו מחמת מילה הר אק כידו‬
‫הך שלמי־ לא חזו למידי ונפסלו ואין לומר ־כיון דלאו‬ ‫ועוד דהתה נמי כידו מקרי דלא יחדל אכיוןמקרב הא ‪p‬‬
‫מחוסר מעשה הוא אמדי׳ הואיל להכיא קרכן אחירמנ׳׳ל‬ ‫•‬ ‫ועיי' מש׳יל כס״ד דמ״ו ע״ש נ‬
‫להגמ' להק' ואם נאמר דסמך עמ״ש רי׳ח התם הואיל‬ ‫ת ו ם ' כ ד ״ ה כי לית ליה וכו' אלמה לית ליה‬
‫וחזי לשעיר הנעשה כחק ומייתי קרב; ע״י הואיל דאינו‬ ‫הואיל אף לחומדא וכו' עכ״ל והא‬
‫מחוסר מ"מ אינו מד^ הגמ' להק' מ‪-‬רך נביאות ועוד‬ ‫דאמרי' שם הואיל וחיי לשעיר הנעשה כחק לא‪ :‬ככלל‬
‫התם לא הק' הגמ' מהאי דפהח שעכדה וכו׳ א״ו‬ ‫אמתי ה׳‬ ‫כואיל דהתה _חינו חייג מן כקורה ע־ שיהא ראר לאהל‬
‫נרא' כמ״ש לעיל דהתה לא ־מי לשאר הואיל כלל ע״ש־‬ ‫קהמר דהכא נמי חייב דכיון •שראוי כפנים‬ ‫וצכך ׳‬‫יוריד ו ל‬
‫מועד‬
‫וע״ע כדברי הראב״ד ז״ל שב' שם טעם יפה מזה ע׳׳ש ך‬ ‫לשעיר הנעשה כייס אכל סקא אף דהשתא מיהא לא‬
‫כא׳יד‬ ‫י‬ ‫‪18‬‬ ‫יח‬
‫יגי‬ ‫מסכת פסהים פרק ה‬ ‫אברהם‬
‫כיון־דר״ח לא מיירי אלא כדרבק לימא' דאה״נ דליתי‬ ‫כ א ״ ד תימא דהשקא וכו' דמחםרת ערלים וכו׳‬
‫ליה מ־אורייחא הואיל אף לחומרה וכמ״ש התוה' לעיל‬ ‫כשהין מנייין ל' פ כ”ש כמנויין עכ“ל פירוש‬
‫ואף אם נאמר דםמך על מימ״א די״ח דהתם דאית ליה‬ ‫אע״ג רגילה קרא רלא קוי שנוי כעלים סיינו מריקה‬
‫הואיל וחזי לשעיר הנעשה חיצון מ״מ לא הי״ל להק' להאי‬ ‫דליכא מחשכת ערלים משום ראמרי' אין מחשכק אוכלין‬
‫מימרח דהכא אלח החם הו׳יל להק' כן ועוד דלהך מימרא‬ ‫כיריקה אכל כיק רחשי' כשחיטה אף דליכא למיפסל‬
‫ל ק כלל מילא הק׳ כו‪.‬מ' דהחם וכמש״ל גס לא סייכא׳‬ ‫עדיין שנוי כעלים ליהוי פקול מדין שלא לאוכליו דלכ״ע ‪.‬‬
‫כלל ליי׳ח יהיא דיכא ־כיייתא אלא י־אי קו' הגמ' אינה‬ ‫יש מחשכת ערלים כזייקה כשעת שחיטה וכמ״ש החוש'‬
‫א‪.‬א מדרבנן ומ ש מתי' הגמ' נראה רהוא מדאורייתא‬ ‫לעיל דמה״ט לא אפליגו כשחיטה גופה לשי' רש״י ז״ל‬
‫ככר כתכתי לך כפי' הגת''וחין להארין■ ־ גם פי' מהי״ש״ל■‬ ‫משו' דלכ׳׳ע פשול משו' רהוי שלא לאוכלץ וכמש״ל וכ"כ‬
‫ז״ל^הוא רחוק ד מי ל להתיס' י ל להק' דילמא דלכך לא‬ ‫^ מהדשי׳א ז״ל ומדוקדק כלשונו הצח ע״ש אלא‪.‬דלא ידעתי‬
‫ס משי דהוי מפישר זמן וכי'■ אשרע׳יכ ‪”5‬ל‬ ‫מק א^ח‬ ‫מי הככישר כדיחק דה שדכריהס מכראריס שהקושיא הירן■‬
‫כויכתם הוא דאףדכמחישר מעשה אמיי' הואיל מדרכנן•‬ ‫דמ;״ל לדכ השי דהך קרא דכל ערל מיירי כין כשחיטה‬
‫ה ד משו דהוי כידו אכל מחוסר זמן דלאו כידו לימא‬ ‫כק מריקה כיון דגילה קדא דאין מחשכת עדלים כשלא‬
‫אף כדרכנן לח אמרי' הואיל ומאי מרמה כגת' מחוסר‬ ‫למנויו מריקה '”ש כמכויו ‪:‬‬
‫מעשה למחוסר זמן ולכך כ׳ דלפי מאי דאמיי' אין מחוס׳‬ ‫ב ד ״ ה מ״ש וכו' משו' רדנין פשול מחשכה מפשול‬
‫־‬ ‫^ ומן >כו כיום ניחא דהנח מכו כיום פייך ‪:‬‬ ‫מחשכה וכו' עני ל עיין מה שהק' מהרש״א‬ ‫^‬
‫כ ד ״ ח ערלים יכו' כחרוייהו הו״ל למיפסל וכו'‬ ‫ז״ל ולכאו' היה נראה לומר דכל זה היה לס' המק' דס״ל‬
‫עפ״ל עיין כמהדש״א ז״ל ולכאו' נר' דרכיי‬ ‫דרכר הלמדככנין אב חוזר ומלמד כהיקש דטומאת גכרי‬
‫מה־ש ח היחדיס למ״ש לעיל איהי גופיה רף ה' כד״ה אכל‬ ‫דילפי' מכני! אב מטומאת כשר חוזר ומלמד כהקיש■‬
‫דר מ לח ס ל הך קרא רוכל עיל דאפש' דהך כרייתא ד״י‬ ‫מאי האי דקאמד‬ ‫ייי״כ ׳‬
‫אכלו ו'■■‬
‫לעילה מקרא דלפי ״יייי‬
‫לעיל דנ׳ ליעח ד״מ דמקצחה לא‬ ‫ןהתיש' נ ע י נ‬
‫קאמיי ‪1‬לה‪ vjj‬נ‪,..‬י ש‬
‫•‪-,-‬ו״׳‬ ‫ס״ל‪.‬‬‫המק' ‪v‬‬
‫לרעת ״ ״ ‪ -‬ן‬‫כ' ״‬ ‫מזמן וכו' י ״ ! ‪-‬‬
‫‪1- -‬‬ ‫דילפי'‬
‫־־‬ ‫הברייתא‬
‫■‬
‫וכי עי׳ש ולהכי שפיר מק'‬ ‫מהאי תלמו‬ ‫^‬ ‫פסלה^ הוא‬ ‫דציכח למילף כלל מטומחת כשר רדנין פשול מחשכה‬
‫מפישיל מחשכה אכ■’ לפי המסקנא יש״ל דדכר הלמר‪.‬‬
‫״ לי^׳מ נך ניי‪ 1‬יאית ליה מפגל כחצי מתיר‬ ‫התיס‬
‫ככנין חב אינו חתר ומלמד כהיקישתי לא איצט׳לק־ פירפא‬
‫ה כ ש ל דמקצחה לא פפלה ולא דריש קיא רוכל ערל‬
‫קאמרי ־הי הרה הכי כחררייהו כ״ר הרה‬ ‫׳ההרס׳ ׳‬ ‫ולה״מ‪ .‬־ ־‬ ‫העיין ‪.‬יאיתי שהיא כעיא ולא איפשיטא פ'‬ ‫״‬ ‫‪.‬אכל לאחי‬
‫ניחא ליה וכו׳ וא״כ מוכיח הוא דר״מ קז־ריש ‪-‬ך‪U ;5‬‬ ‫קימו מקומן ע ש יח כ חיפשיט מהך כרייתא דאינו חתי‬
‫‪ ^ I‬יי'^‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫‪ --‬י‬ ‫פירכא וא׳׳כ‬ ‫ומלמד כהקיש תלח ודחי דשאני‬
‫ערל וח כ מחי ־מק^החיש' תי הא אית ליה מפגל כחצי‬
‫מתיר ונו ולע״ד לק״מ דניגמר מהכא דאין מפגל כחצי‬ ‫ממאי לח חני לה ויל דהחנא שמיך יאיכא פירכא אחיו^'‬
‫מתיר ;‬ ‫דמש לזמן שכן ככית ולכך עכיר צדדי' אח־י' דליחוו חיי‬
‫ב א ׳ ׳ ד אלא ודאי דכי המסיייש ושלש כעי' עכ״ל‬ ‫צ־דיס לכחן יתרי צדדי' לכאן ועייןכמנחית דע״ט ע״ש ;‬
‫י־״ל רהא כהדיא אמרי׳ כמנחוח די״ו ע"כ‬ ‫^׳ ב ‪ 'QJI‬לזתיכ וכי' ק״ק אננאי לא מיחיכ ר״א•‬
‫דלר״מ אף דהקט‪-‬ר חצי קומף איח ליה פיגול משו' דס״ל‬ ‫אדר״א דאוקימנא לעיל דר״א איח ליה‬
‫דיש מפגל כחצי מתיר דהפי אמרי׳ החס הקטיר שימשו׳‬ ‫הואיל א״ב מתשיל חי' הראב׳יר זל דלעני; פישול זבח לא‬
‫לאכול שומש;■׳ הוי פיגול לר״מ ודחי דילמא ע״כ ל׳יק‬ ‫אמרי' הוחיל ולכך לא הק' אלא לר״ח דש״ל דאמרי' הואיל‬
‫ר מ התם אלת דהשיב ככיעורו ופידש״יי שחפיכ כשיננור‬ ‫לפשיל הזבח ופו' וצ״ע דא"כ מחי מק' לרבה ממאי•‬
‫הקטרה שלמה כיתד אכל הכא רלא חשיב אלא פסות‬ ‫דקאמד הואיל יאי מקלעי?ליש אורשיש וחפש' דלהאי‬
‫משיעיור דהיינו לאכול שימשו' לא הוי פיגול משמע‬ ‫מק' נמיי ■'‪",‬ק יליס ■אשך ירבה ‪:‬‬
‫כתריא ד־ס ח־כ כשיעור דהיינו לאכול כזית אף דלא■‬ ‫דאמאי נימא>הואיל ובזמנו כושל שלא כזמנו נמי‬
‫הקטיר אלא שימשו' ה״ל דיש פגול כחצי מתיי ולכאו׳‬ ‫פישל וכו' נ״ל וראי הא דקאמר ר״י מכשיר לומר‬
‫היה נראה לומר דהקוס' מפ' דלא כפידש״י ז״ל וכפי‬ ‫דכשר אף מדרבנן רלא אפש׳לומדדכשרדאורייתאאבל הוא‬
‫הג‪-‬יהא ריק דחשיב כשיעורו ככי״ת נ״ל דוקא לא‬ ‫פסול מרדכנן חה לא יתכן כיין ־דיכא אחא לאשמועי'‬
‫מהניא מחשכה אלא דאם הקטיר השיעור יחשב כו כגון‬ ‫הו״ל לומר דפשול וכיון שכן אף לד״א נמי שלא כזמנו‬
‫הקטיר הקומץ כילי יחשב כו כהך קאמר ר" מ דיש מפגג‬ ‫כשר חכי' מררכנן דהא מיניה הוא דיליף ר״י וא"כ אף‬
‫כחצי מתיר אף דלא חשב כלכונה א!ע‪.‬הכא דלא הקטיר‬ ‫החיש‬
‫ש'■‬ ‫אש נאמר דמ‪-‬אירייתא לא אמרי' הואיל כלל כמ״ש ;חי‬
‫אלא שימשו' לא מהניא כו מחשכה לומר דיש מפגל רחצי‬ ‫משני דשאני‬ ‫מ"מ אמרי' הואיל ויבשיל מררכק וא‬
‫מתיר דרכר המשיייס ושלם כעי' והיינו ממש כס' התיס'‬ ‫הכא דהחירה היקישן להדדי וכיון דהוא כשי־ ‪•,‬ידם אח־י'‬
‫דחייה'‬ ‫י י‪-‬כל■‬ ‫אף מררפנן חי לא פשלי אחריש לשמו א!־ מ‬
‫כדרך ׳ ‪V " 1/‬‬
‫דאתמר ׳ ־ ' ■ ‪J‬‬
‫משו' י ' ‘ ״ נ ' ׳ • ׳‬
‫מהחם ׳‘’‘׳■*'‬
‫׳ י “״'‬ ‫הכיאו‬
‫י‬ ‫דלא‬
‫’‬ ‫דהכא והא‬ ‫‪,‬‬ ‫״ ו י‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫‪M‬‬
‫ולכך הכיהו ראיה מהך דאכיי דקאמר כהדיא ל״פ אד‬ ‫דתיקק כעין דחורייתח חיקון ועור י ל דכיון דהחודה‬
‫אמנם מהא דקאמד ח־כ כשיעורו לא משמע הכי‬ ‫החידה כפירוש שוב אין כירם לאסיר אפל הפא גכי עיל‬
‫דהו״ל למימר דהקטיר כשיעורו ומה לו אצל מחשכה‬ ‫‪ w‬התירס חודה כפי אלא דמיעט הפיסול ואתי רבנן•‬
‫כלל ושי״ר להחיש' שם הפך הדף שב' ס' דהכא והק' מהך‬ ‫ואמרו כיון דכ־עי לתקוני נכשיה יהייכשר הוי כשלל חכידו‬
‫דשומשים יסהרי כמרומים שכיורהי ל״עח תגדוליש וע״ש‬ ‫ופישל ;‬
‫כד״ה כין כראשונה וכו' ‪:‬‬ ‫‪ D1H‬ב ד ״ ה לימא וכו׳ דאין מחיש' זמן וכי' נראה‬
‫גמ' אמר דכא לא לעולם וכו׳'‬ ‫דף ס״ג ע״א‬ ‫דמכו כיום פריך וגו' עפ״ל עוין‬
‫למ״ש מהרש־א ז״ל דבוונח קי׳ הגמיא היאדאפילו•‬
‫ערן כמהרש׳יל ז״ל מ״ש דחף לרב א‬
‫נמי ס״ל כדעת ר"מ דישנה לשחיטה מתחי' וע״ס ולכאו'‬ ‫מראי־ייתא לא המרי' הואיל וני' ואחר המחילה נראה‬
‫נ״ל להכיא ראיה לדכריומדאמרי׳כמנתות ריו ע"כ מתיה‬ ‫חש לא יתק כלל דא"כ מג׳׳ל להק' על האי מימרא דר״ס‬
‫ר“ש‬
‫יגלג‬ ‫מסכת פסחיד פרק ה ו‬ ‫אבדהס‬
‫ר״ש כי אשי אח־־יס אומרי' הקדיס מוליסוכו' וקי״ל‬
‫פרק אלו דברים‬ ‫כיזצי מתיל פליגי וכי' ומאי קו' דע"כ לא אוקימנא‬
‫פלוגיזייהו כהני אלא לאכיי דהייל דישנה לשחי' מתחילה‬
‫ד ף ‪{ ^ D 1‬י} ‪ 'f3J‬נחמד כמועדו כפסח ונאמר‬
‫וע ס חך ליכא דס״ל דאינה אלא לכסוף מקוקמא שפיר‬
‫במועדו כתמיד מ״ל רדחי‬ ‫‪,‬‬
‫שכח וכו ■ י ל למה ליה גזירה שהה דמקרא מלא הוא‬ ‫כלונתייהו כתפוס ל׳ א' וא"כ מאי מק' ללכא החש חתנס‬
‫לפי דדך מרדש״ל ניחא שפיד דכא אף לדכא נמי הוצדך‬
‫דדחי שכת כדאמרי׳ לעיל דנ״ט ע"כ דהא דכתיב לא יליך‬
‫לבקר זכח חג הפסח מיידי כשבת מיהא דדומיא דקדאי‬ ‫לאוקמה כמפנל כחצי מתיר וכאמיד ואונם מ^כדי דשי׳י‬
‫ע ש ואפשר אי לאו נזירה שוה הוה מוקמינן לקרא דלא‬ ‫כשמעתי' לא משמע הכי דג' וו"ל מכלל דלכא דאוחכיה‬
‫י‪.‬ין שומרהו הקרבהו מבעוד יום כדי שלא ילי; וכמ״ש‬ ‫מסא ס״ל אליבא דד"מ וד׳יי דאינה לשחי' אלא לכסוף‬
‫התיס ז ל שם משם‘ הירו שלמי ע״ש‪-‬אך אחר דידעינן‬ ‫ובו׳ וזה א־נו דא״כ מ״ל להק' מאחדים וכו' כפשטא‬
‫מגזירה שוה דדחי שכה מוקמינן ליה בי״ד שחל כשבת‬ ‫דשמעתי׳ הו״ל להק׳ דאמא;לח תני במתני' הך פלונתא‬
‫דד י רד‪3‬כ[ משמיה ד ד מ ור"י רסמ”ש מהרש^^ל נס ממה‬
‫לחפוקי מהכרת ן׳תימא דדריש היקישא חגיגת י״ד לפסק‬
‫דכח כטומאה כמכואד בנמדא ד״ע ע״ש דכיון דמייחי‬ ‫שהק' הקוס' בזבחים לדכא דס׳יד דאינה לשחיטה אלא‬
‫כשבת לא שייך לאקישי חגיגה לפסח כיון דדחיא שכת אף‬ ‫נכסו׳ אמתי לא הק״ל מאחדים דהוא ר״מ נוב־ה ע ׳ש‬
‫לן תימא כמ״ש התוה' ז״ל משם רשכ״א אך ראיתי להתונף‬ ‫לנשמע דמאי דסכר דכא אינה אלא לכסוף הוא אפילו‬
‫ז ל דע א שכחכי דן^ חימא כמי פ״ל דהף חנינה דחיא‬ ‫אליבח דד מ ■אמר וזה לא יתכן דמוברח הוא דמאי‬
‫שכת אם כן המאי דחי־ לאוחוחי קרא כי״ד כשכת ולא‬ ‫דקאמד דכח ה־י; הוא אליבא דד״י אבל אליבא דר"מ ככר‬
‫אוקמוה כירושלמי שומיהו וכו' אלא דכאמת על הנזירא■‬ ‫חוקים לה דכא נופיה דישנה לשחיטה מתחי' וע״ס והך‬
‫שוה נופה לח קשיח דאיצטדיך למילף תמיד לזפסח לענין‬ ‫אוקמתת דאיקמה כמתבוי; לא שייך לאוקמה אליבא דר״י‬
‫טומחה לבך ^אמר הלל מנזייה שוה ולא ניחא ליה למילף‬ ‫ולנובדח^ לימד דס״ל דאינה לשחיטה אלא לבסוף ולבך‬
‫מדומיח דקדחי דכיונחו להוכיח שלא שמשו גדולי הדור‬ ‫לח הק' דבח אלת מהך דרייי ולא מאחדים נס ממ״ש‬
‫לקכל מינייהי נ״ש אך על ן׳כתירא ודאי קשה איך נעלם‬ ‫התוס' לעיל ד״ס ד״ה אכל דלדכא דס״ל לר״י דאינה‬
‫מיניהו רומיא דקראי וצי‪-‬יך לאוקומי כי״ד שחל כשבת‬ ‫לשחיטה הלח לבסוף ובו' מוברח לומר דמאי דקאמר‬
‫ו״ומר דאפשר לאוקומי קיא שומרהו בקי' הי רושלמי אס‬ ‫דכא אי;ה לשחיטה אלא לכשוף אפי׳ אליבא דד"מ קחמר‬
‫כן הוה ליה לגמרא דידן לשנויי הכי פיון דהוא מופרת‬ ‫לה ומלבד זה דדואה אני דהוא נמ׳ ערובה דס״ל לדכא‬
‫אליכא ן'כ־ידא אלא ודאי ס״ל לגמרא דלא שייך לאוקומי‬ ‫אינה אלא לבסיף והוא מ־בעי' לעיל מתני' בעבודה א׳‬
‫קרה שומדהו^וכו' כתירק הירושלמי דא"כ לבקר למ״ל‬ ‫וד י או בב' עבו״ית ור"מ יחי ה״ל דישנה לשחיטה‬
‫כיון דעוכר חף מהחלת הלילה מקרא דילא עולת חול‬ ‫מתחי' וע״ס מאי מכע״ל ובמ״ש התוס' לעיל ה ׳ו דיכא‬
‫כי ט דחהדריה לאיסוריה לעכור עליו כלאו ■ אשד על‬ ‫סייל‪-‬אינר‪ .‬אלא לבסוף לב׳יע ומהשהק׳דהתנא לאנקיט לה‬
‫כן צ ל כחידק^א' של התיס' דן' הימא ס״ל בד״י דעולת‬ ‫כד״מו־״י לק״מ‪-‬ביון־די׳י וחבמי׳קאמרי הךדינאכה־יא‬
‫חו‪ ,‬קדיכה כי ט והבי נמי כני ב‪-‬ירא נ"כ ס׳״ל יהש” ס‬ ‫לא שביק להו למינקט הך דינא דנפיק מבללא דד׳־מ וד"י‬
‫דמקשה אליבא דר״ע וצ״ע■‬ ‫נם מה שהקשה הש״ס במנחות לדכא דקי״ל כחצי מתיד‬
‫קו מ כהק־יס מ"ש כהש״ס דברנות ד״ט‬ ‫ד פ ר׳ ר‬ ‫דמשמע כ״בח מהדש״ל ז״ל שבתי ודאה דאינה מבדעת‬
‫ע א נכי כלונתח דראב״ע ור׳יע גבי פסח‬ ‫‪.‬‬ ‫כלל דרבא דהתס א;יבא דר׳ י קאמר למילתיה ואיהו ה״ל‬
‫זמן אכילתו דפליגי בשע׳חפזון דראכ״ע ס״ל דמצריס הוי‬ ‫דישנה ל־ח־טה מאוע״ס כמבואר כפדק השוחט ועייין‬
‫^ עדי חקת וך'בי ס״ל חפזון דישד' דהיי עד הפקר ולכאמי'‬ ‫כתוס' ‪-‬זבחים ע״ש וא״ב לדידיה צריך לאוקומי הך מילת'‬
‫"י״ז^ול ולח דמציייס כמו‬ ‫^ לד ע לדייש‬ ‫י‬ ‫דחחדים בחני מתיר פליני ובאוקמתא דאכיי ולבך הקשה‬
‫הנ ש דהזה רכדאה לידהקרה^ ז״ל שס הדןשי לרתכ״ע מלא‬ ‫ספיד לדבא ע״ש■‬
‫תוחידו^ ממ‪:‬ר עד כקי דמשמע זמן אכילתו עד כקר'‬ ‫‪ 'SJ1‬ש"מ בעי עקידה ובו'■‬ ‫ס"ד‬
‫ותי לראכ ע דפי^ הקרא שרמרהר כרי שחלטרך לכקר‬ ‫וקשה דבלל כידינו סיפא‬
‫לשורפו קכן לי ע ליק ליה הי^ דשומרהו והרי כפשטיה‬ ‫נעשה דיוקח דרישת דקתני רישא לשמו פטוד הא סתמה‬
‫דזמן אכילתו עד הכקי ולכך צ״ל חפזון דישדאל אמטו‬ ‫הוי בשל־ לשמו ולעולם לק כעי עקירה והך דנזדקה מפי‬
‫^כי דסוניי; דיר; דמייי י אליכא דר׳ימ כמ״ש התיס'‬ ‫חבורה לאו למעוטי דבעי עקירה כס׳ רחב״נ אלא דק״ל‬
‫כי״ש דאמ־ לשמי פטור דהא אמי ר״י שלמים לשם פסח‬
‫כאמור לכך לא שייך להק שימדהי ק' תימא אפשר דס״ל■‬
‫כראב״ע ורוק■‬ ‫__‬ ‫_‬ ‫בשד הינבךחמרו דמיידי דנטמ׳כמת וחזי לפסח כ׳ואיבא‬
‫להקשות בזק ‪-‬מיידי בפסח למה ליה למינקט לשמו אפי'‬
‫ד ש י ' כ ד " ה כלאתי יד שאץ ד ק טלה‬
‫סתמא נמי ביק ־שלא כזלננו הוא הוי פסול דכא לנלרו‬
‫לשאת משיי • שמעתי‬
‫מקשים משס הרה חק״ל ז״ל דבקמא מיפי׳ אפילו מאכל‬ ‫דחף סתמו הוא לשמו דכיון דמיירי כפסח וצ׳יע •‬
‫בהמתך והניחה כצ ע ־ ולא ידעתי למ״ל להביא מהך‬ ‫א״ד הנא זריקתו‬ ‫דף ס״ה ע״ב תו״ כד״ה‬
‫רקמה דקרא כתיב ובהמתך ובאמת לא קשה מידי דלא•‬ ‫אנב שחיטתו ובו'‬ ‫״‬
‫אקר קרח אלא מלאכה כי אורחיה וכ״ב רש״י לעיל וז״ל‬ ‫עב ל ר ׳ל ‪-‬עיקר הקדבן הוא משום זריקה דהא ודאי‬
‫לאו חורחיח כבי האי מלאכה •‬ ‫בחיטה ־התיר רחמנא לדחות שכת הוא לצורך זרוק' דהיא‬
‫עיק־ הק־כן ועו־ נראה רביו; דא־ז איסור דאורייתא אף‬
‫‪ ’"!i n‬ד ״ ה הא יהא ונו'עיין‬ ‫לף‬
‫כירושל׳דעידוכין‬ ‫שהוא תסור מדרבנן כיה דלה אפשר מור‪,‬ד דל׳יד למחוי‬
‫דכ׳יט ע״א • •‬ ‫■‬ ‫ק־ביו דאפשר■‬
‫י ף ל ע ״ ב ‪D in‬׳ ב ד ״ ה מ״ט ובו׳ דמוקי‪.‬‬
‫ן' דרדחאו קדמ‬ ‫פ^יק פרק תמיד נעחט‬
‫כחנינת‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרס ו‬ ‫אברהם‬
‫ר״מ וכן משמע מהך כדייתא דלקמן׳דאחדיזבחיא־‬ ‫כחגיגת ט׳ז ולא כתגיכת י״ד וכו׳ ועיי; כמהדש״אז״ל‬
‫הראויס וא' זבחים שאי; דאק פטור הוא משמע דוקא‬ ‫דלכאויה דנריו תמיהיס דהאיקרא דרכי כ־ןר איידי‬
‫אלא צאן כפאס ונ״ל‬ ‫כט״ו אבל כחגיגת ■'ד ילא מסכי־ י‬
‫די״י דס״ל הכי אבל ר״א מודה‪-‬לר״ש דחייב ולהכי קאמר‬ ‫מנ"צ ‪M‬‬
‫דאס כן ‪V‬‬ ‫דלת שייך למימי הכי ׳‬
‫מאן תנא דשני ליה ר״ל אליכא ררי דשני ליה וכו'ולפי מאי‬ ‫צ;' דייתזי דהך‬
‫ראוקימנא מתני' כעיקת וסיפא כטועה הרי ר״א מכשיר‬ ‫קדח רווכחת מיידי כחגיגת ט״ודילמא ריליידי כחגיגת‬
‫י׳ד‪ ,‬כפשטיה ד־רא דמיירי כשעת שחיט' כפתח ואיצטדיך‬
‫עקיד' וא״ה קאמר דחייב‬ ‫הוכח דעקירה כטעית לא הוי ‪ ’1-‬׳‬
‫מ! ‪:‬ח ראף רעשה מציה מיחייש וא"כ להאי תנא מוכרח‬ ‫צימר דכאה מן הכקר דהיה ס״ד למילף מה־ הי־זישא‬
‫דס״ל‪!:‬יכא דר"מ כתינוקו' כלתני רכי חייא וטעמ' רפטר‬ ‫ין' תימח דאינה כאה כי אש מן הצאן ואין לומר דאי‬
‫ר״י משום ”יתןשכתלידחות ולהכי מק' הש׳׳ס מהך דקני‬ ‫האי קרא דווכחת איירי כחגיגת י״ד למ״ל הך היקישא‬
‫לסייעיה מהד‬
‫ברייתא לסיועיה‬
‫מהךכרייתא‬ ‫ין׳ תימת דאיל״הלא אתקשאלא לזכיחהאךכיק דגלי קרא‬
‫מהך‬ ‫אדמק' מהך‬
‫‪,‬‬ ‫ר״חשפיר דלכאורה ק'‬
‫ברייתא דכ״ע כעשה מציה פטור וכהך אחר הסכת‬ ‫לענין לינה דהוי כפשח אס כן הוי כפסח לכל מילי אלא‬
‫ומיי של שכת כיון דטרוד הוא וכמו■‬ ‫רקדם ומצ‬
‫פטור אף ןלס‬ ‫ודאי משום ילא ס״ל לן' דויתאי הך היקישא • ■‬
‫שפירש״י לד‪:‬ס ואף אס תאמר דלה פליגי כרייתית אהדדי•‬ ‫כל היכא וכי׳‬ ‫בד״ה‬ ‫‪'D in‬‬ ‫דף ע״א ע״ב‬
‫לרעת המק' והכא קאמד דק־ס ומל של שכת יהתם כקדים‬ ‫לרעי‬ ‫כקד כ' ואף על‬ ‫■‬
‫שצ ע׳יש ומהאי כרייתא הוא דירעי' הך חילוקא‬ ‫ומל ■י‬ ‫גב דכתיכ סתמא וכתב מהיש״א ז״ל מיהו התם לא‬
‫לומר דפליגי אהדדי ותנא דמחני' ס״ל כאידך‬ ‫מ"מ ‪I‬‬ ‫מסיק הכי וכי' ג״ל כוונתם מדאיצטרי׳רכ כהנא לראשית‬
‫דר״א מיחייב אף'‬‫כריית^^ אלא ודאי טון דר"מ מודה ‪...‬‬ ‫מוכיח לומר דס״ל כד״ע דכל היכא יכתיב כקד התמא‬
‫כעושה ׳מצוה מוכרח דה״ל כהאי ברייתא ואמטו להבי‬ ‫הוא כקד כ'והיינו דק״ל על רב יוסף מאי מקשה מהך‬
‫דר!״■'צ ‪i‬דהיכה חילוק ‪:‬ין קדם ללא קדסוכו' ו מ תק‬ ‫ע"כ ־ס‬ ‫כיייתא יס״ל דסתמא דכוקר הוא כקד ראשון ניו; דר׳יע‬
‫שפיר דטעמא א הרינה איכה וכו' ולכך קאמרי התוק'‬ ‫ס״ל הוא כומר כ' • אלא ■אפשר ליישב דרב יויוסף ס״ל‬
‫הו'מ וכו׳^אך אמנס לפמ״ש לעיל דאיכא חי' וכו' וגם‬ ‫וה״ל ■ייהסד‬
‫אף כר״ע י י‬‫כדייתא אן‬
‫דסתמא דמילתא הויא הך כיייתא‬
‫כתכתי לר׳יא הזבח פסול רעקירה כטעות הוי עקידה•‬ ‫דכתי; ה‪1‬ה גילה לנו דסתם כקד הות כקי ראשון‬
‫כל זה ליתא ככיונת התוס' ויש מי שאמר דס״ל להתוס'‬ ‫ודוק•‬
‫דסברת המק' עדיין קיימת רכך ברייתא רפטר ר״א׳‬ ‫תוס׳כד״ה לר״ן לישני ליה וכו'‬ ‫דף ע״ב ע״א‬
‫כעושה מצוה מיידי כק־ם ומל של ע״ש אכל כקדם ומל‬ ‫דלי״א כסיפא נמי לא עשה מצוה‬
‫של שכת אף רעשה מצוה מחיי' ר״א ור״י פוטר ולכך הק'‬ ‫דפסל לעיל אחריס לשס פסח וכי' ענ״ל ועיי' מה שהק'‬
‫הול״לכולה כע״ש ורישא דחייב בקדם ומללע״ש וסיפא‬ ‫מהרש״ ל ולפמ״ש לעיל לק״מ דכיון דר״א לא שני‪,‬ליה‬
‫■יד ק־ס ומל של שכת תחילה ‪:‬‬ ‫ואית ציה עקירה כטעות הויא עקירה א"'כ הוי פסול‬
‫וכהני כיחס מה‬
‫בד ה כאשתו נמי וכו ותימא הא‬ ‫ע״ב ת‪1‬ס'"’‬ ‫ןאת־ ציה י״י הך חלוקא רעשה‪.‬‬
‫ללה עשה כיון דייפי האמת דרישא כעוקר וסיפא‬ ‫מצוה ‪nVV‬‬
‫כאשתו נדה קיימי' דליכא מציה וכו'‬
‫ואור״י דפדיך אלישנא כתרא וכו' עכ״ל לא ידענא מאי‬ ‫כטיעה הוי לר״א הזכה כשר ולא שייך לות־ לדבריו ומה‬
‫מק' דמ״ש מיכמקו דאף דהיא נדה ■מיקת עשה מציה‬ ‫‪'V‬׳‪: V‬ן חינו‬ ‫שתיק מהרש״ל אינו נוח לי דאדדכא ‪.‬‬
‫הוצ‬
‫כיון דמצוה איכא כעולם דהיינו הביאה אף דהיא כאה‬ ‫‪,‬פי האמור‬ ‫טועה כרכר מצוה וא״כ לא עשה מצו!‬
‫כעבירה מ"מ מיפטר הוא ממצוח פו״ ר וגם שמחק‬ ‫; ר״א כך‬ ‫ניחא אף לפי‪.‬האמת דרישא כעוקר ב‬
‫׳‬ ‫עונה איכא כעולם וצ״ע ‪:‬‬ ‫זנח משו' רס״ל עקירה כטעות הוי ! קירה אך אמנס•‬
‫■יי' דע״ב לאו‬‫ע׳יא חיס' כד״ה שחטו וכו'‬ ‫דף ע״ג‬ ‫ק״ל בדכריהס דמשמע רלא שייך לומר ל־כריו כ״א‬
‫די־ו י‬
‫מטעם אנוס וכו' וחי' ר׳יי רכל יה מדברי‬ ‫‪...............‬‬
‫וז"א דחף יה׳יל לר״א דהז־ח כשד כיון‬ ‫דיז‬
‫‪:‬כ״ל וראיתי מק' דהא בירוש' אמרי' כהדיא דאהיא‬ ‫ר מ עכ‬ ‫דשמגעי' דקאמר חייב א"פ וראי לא שני ליה כין עשה‬
‫ולכך השיכו ר״א וכמו דחמרי' צא שני‬ ‫מצוה ללא יעשה ‪,V.‬‬
‫כר״ש דאי כר"מ כגלוי נמי פטור ולע״ד לק״מ ואדרבא‬
‫חמיהא לי איך לא התיא כר״ש דהא אמרי' דמודה ר"מ‬ ‫ליה כין עוקר לטועה ונ״ל דקושטא קאמרי התוה' רלר״א‬
‫כב"מ משו' י טדיד לא מיחלף וכ״ב טרפה כגלוי‬ ‫פסול ולפ׳׳ז ל״ק קו' מהדש״ל!״ל לפי האמת ‪. :‬‬
‫וע״ק דהא זמר התם רב זחא כשם רשכ״ל כר״ש והא‬ ‫ב ד ״׳ ח שקדם ופו' הו"מ לפלוגי בדידיה בין ק־ם ללא‬
‫הוא ראמר דאף ר״מ ה״ל דכעי' רעשה מצוה ולא פליג‬ ‫ק־ם ובו' ורישא וכו' ענ״ל דלעיל פשיטא להו‬
‫בהא אי״ש לכך נראה דפי' הירוס' הוא דה"ג רבי יוחנן‬ ‫דאי לא אשמועינן הך דאחר השכת ה״א הדין תלוי אס'‬
‫ממר ר"מ היא רב אחא כשם רשב״ל דר״ש היא והיא‬ ‫צה עשה מנוה פטור ביון‬‫‪,V.‬‬ ‫טרוד הוא כמצוה אס לאו‬
‫לשיטתיה רר” מ אף לא עשה מציה ולכך לא אתיא מתני'‬ ‫השכת רבעי‬ ‫דטרו־ וכו' ולכך אשמועי‬
‫המד‬‫דקתני סטור אלא כר"מ ולאו מטעם אנוס ורשב"■' די‬ ‫הוק^ל דא"נ אף רישא נמי נימא בכה״ג דהיו לו‬ ‫‪:‬כא הוד״ל‬
‫הבא‬
‫וצכך כתבו התוספות‬ ‫וטעמי משוס אניס ’‬‫'‬ ‫אף ר״ש הי‪:‬‬ ‫‪':‬תינוקות א' כשית וא' לאתר השבת ושכח ומל של‬
‫יתצמוד דיה ודאי לא ס״ל הא דאנוס דהא קאמר‬ ‫שבתכע״ש ושאחר השבת כשבה וכו' אכל ק׳דמההק״ל‪.‬‬
‫ונו' ומדהא לאו אניס רישא נמי לאו מטעם אנוס וכן‬ ‫‪,‬כזה דהא לר"מ כ״ע מורו היכא רעשה מציה פטור ולא‬
‫משמע מהירושלמי אך הקשה הוא רלא הזכירו הירושלמי‬ ‫שייך מחלוקת וכמו שאמרו כשכת כהריא ומוכרח הוא‬
‫כלל ועיין להרב ק״ה שם■‬ ‫דאיידי התס שלא קרס ומל של שכת כע״ש ולכך פטר‬
‫אשם ובו' אי אמרת כשלמה כעי עקירה וכו'‬ ‫בד״ה‬ ‫ר״א והראוני לה' ל"מ ז״ל כפ״ב מה' שגגות שכת' הכי‬
‫‪I‬‬ ‫לתק קי' התיס' ע״ש ולע״ד נראה דעת ה־וס' דו ־אי‬
‫וכ"כ ההיס'ז"ל כמנחית ולולי דבריהם היה נ״ל לפרש‬ ‫הרי תנאי אליכא רר"מ רכא תנא דמתכי' דקאמי ורמ״א‬
‫דד^ס‬
‫דבשצמא אי אמר ושחטו סקס פסול לעולה לומר דכעי‬ ‫אף השוחט לשם הימורי צבור פטור הוא רול‪ ,‬אליכא‬
‫עקירה אתי שפיר דנקט ניתק לרבותא דאף דניתק מאשס‬ ‫דר' י משמע אכל מאי דקאמר התנא כדעת ר״א צא פליג‬
‫לגמרי‬
‫לז‬ ‫מסכת פסחים ‪3‬הק ז‬ ‫אברהם‬
‫סימפון הככד אלתוךהקנה והכי אמריכן כפ' כל הכשר‬ ‫לגמיי פסול אכל השתא ^אמר דלא כעי עקירה אף‬
‫דהכח נכי פסח צריך ליזייז יותית הככד וגס מן הככד‬ ‫כלא ניתק כשר כיק דאזלינן כתי‪-‬סתמו אף לא ניתק אזלי'‬
‫עצמו כדי להקטירם כמו שפסק הרמכ״ס ז״ל כהלכות‬ ‫כתר סתמו ד»שעה שנתכפרו כעליס הו״ל סתמו לעולה‬
‫מעשה הקדכטת־ע״ש ואם כן הדם מפעפע ויוצא■ ח ץ‬ ‫דהה רעיה מדדכנן היא וניחא מה שהק' מפקח■‬
‫שם ונכלע ככשר •‬
‫א״ל והא ר״ח סכא וכו' והא‬ ‫דף ע״ה ע״א גמ׳‬ ‫פרק אלו דברים ■‬ ‫ס לי ה‬
‫דקמכעיא ליה הוא למצוא‬
‫טעם מגולה כקרא דלא מקרי אש ולא הוה ק״ל מהך‬
‫דר״ח אכל השתא מזי ק מסכיח דנפשיה דלא הוי אש‬ ‫•‬ ‫פרק כיצד צולץ‬
‫■‬ ‫לכך מקשה שפיר■‬ ‫‪.‬‬
‫תנור שהסיקו וגרפו וצלה כו את הפסח אין יה‬ ‫•סם‬ ‫^ ״ א מ ת ג י ' נית! את כיעיו וכו'!לתיכו‬ ‫דף‬
‫‪.‬צלי אש שנאמר צלי אש וכו׳וקשה מאי קמ׳׳ל ר״י‬ ‫דרי״ה ע"כ • וכן הוא כס'‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬
‫מתני' היא לקמן נגע כחרסו של תנור יקלוף והיינו משו'‬ ‫משניות ירושלמי אכל כגמ' אמרו שם גכי‪ .‬פלוגתא דר״ע‬
‫צלי מחמ׳דכר אחד וי״ל דשחני הכא דלא נגע כלל כחרס‬ ‫וי״י קאמ׳דר״ע דס״ל מקולס ־כרי״ה דתניא ריה״אאתהו‬
‫חלח תלה אותו כאויר התנור ונצלה מחום השלהכת דהוי‬ ‫גדי מקולה כלו צלי ראשו על כרעיו ועל קרכו דהיינו‬
‫אש ממש והתנור הוא שומר החום ההוא שלא יתפזר‬ ‫דס״ל דלא עבדינן תוך כר וצ’ ע לפידש״י אס לא שיש|ע"ס‬
‫וקמ״ל ר״י דלכך אחא קרא‪-‬דצלי אש כ"פ לומר דכעינן‬ ‫ועיין להרכ ק״ה שם •‬
‫־‬ ‫אש ממש דהיינו גוף שלה־ת •‬ ‫איזה גדי מקולס וכו' כמקום שלא‬ ‫ריס״י בד״ה‬
‫’ ‪ □ S‬א״ל גלי רחמנא כפסח חלפינן מיניה חט' ק״ק‬ ‫נהגו וכו' עכ״ל משמע מדבריו‬
‫אדיליף מכסח לפיטורא נילף ממנט' אש לאיסור׳‬ ‫דכמקום שנהגו מיתר מקולס כיון דלא אמד ונאמד כשר‬
‫דאף חרסו של תטר דהוי כגחלים מקרי אש ואפשר דלפי‬ ‫זה לפסח לכ״ע אסור וכשאר כשר דאינו מקולה דלה אמר‬
‫האי שנוייא התם מיידי כאכוקה כנגדו ולכך מקרי ‪,‬‬ ‫לכ״ע מותר ואין זה כמשמע מהש״ס לעיל ועוד דהא‬
‫אש •‬ ‫'‬ ‫המרינן כירושלמי כדק מ״ש יאכילו כשד עגל או עוף‬
‫גחלים של מתכת לאו אש הוא והא גכי כת כהן‬ ‫אסור לאכול והיינו כמקום שלא נהגו ועוד דאמרינן שס‬
‫חימא תק״ל איהו גופיה מהך מחני' לרכ מתנא‬ ‫ככיקין מכניהין עגל מקולה כליל ‪ ‘ I‬ט של פסת ואין‬
‫ומ״ל להמתק י״ל דאפשר לומר דגחלים של מתכות כיון‬ ‫מכניסים גדי מקולס והיינו מוכיח כמקום שנהגו לאכול‬
‫דהוחס עד שנתך הוי גופו אש אכל לענק צלי ודאי לא‬ ‫וצ ע ׳‬
‫מהני דכשנותן הכשר עליו ודאי נצטנן ונשתנ' מראיתו‬ ‫ורחמנא אמד צלי אש ולא מחמת ד״א ר״ל דלכך‬ ‫גמ'‬
‫והחוש יעיד על זה ולכך ס״ד דמאי דקדזמר ר' ונותנו על‬ ‫איצט' צלי אש יתייה למעט צלי מחמת ד״א אכל‬
‫גכי גחלים של ען קאמר ולכך קשה ליה שפיר ממכוה‬ ‫ממשמעותיה דאש לא ממעטינן תולדה דאש דחפשר‬
‫י ואהא מ ת ק דהסכר' מהופכת ולכך הק' מר" מ‬ ‫לאוקומי למעוטי חמי טכריא דלא הוי תולדה דאש ועיק‬
‫’ ;כת וכו‬ ‫וגרפו וכו' רכל חים‬ ‫תוס׳ בד״ה‬ ‫לקמן דע״ה ע"כ כפירש״י ‪"1‬ל גכי חרסו של חטר דלא‬
‫עכ״ל משמע מזה אף לוחשוה קכעי‬ ‫ממעטינן ליה אלא מיחורא דצלי חש כ' פעמים כמו‬
‫י ■‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫יכו‬ ‫תנוד גרוף ע״ש ‪-‬‬
‫וכן כתכ מהדש״א י״ל כרכור הב׳ ע״ש ורצח כמי'ש הרב‬ ‫נחתך וכו' מיהו רשי״י פי' ‪, ,‬‬
‫לקמן ונוי‬ ‫‪.‬‬ ‫תוס' בד״ה‬
‫גופיה כסמוך כד״ה הא דקמכעי׳ליה משוס דס״ל כמ״ו‬ ‫שלא !הכדילו וכו' עכ״ל ולפי' צ״ל‬
‫עוממות והא דק״ל א"כ הוי סברא הפוכה מפשח ל״ק‬ ‫‪ p‬דחיה ושוק משום דכיון דאינו אסור אלא מדרכצן■‬
‫דכד כתכחי דכוונ' דקמכעי' למצוא טעם לחלק כין הכא‬ ‫דמדאורייתא כמינו כטיל כרוב הכא כיון דלא אפשר לא‬
‫והתם או ילפינן מיניה דכן ד ק הש״ס ככל המקומית‬ ‫העמידו דכריהס וכה״ג כתכו סחוס' ז״ל לקמן גכי ככד‬
‫דחף דידיע ליה מהפשיטות מ"מ ניחא ליה למכעי לידע‬ ‫למאן דאסר אפי' כדיעכר ע״ש •‬
‫דעתם כזה ועוד אפשר דלא ידע עריק הך סכרא דרכי‬ ‫איזה ג־י מקולס וכו' שאסור לאוכלו‬ ‫דיס־׳י בד״ה‬
‫דגחליס איקדו אש כפסח ו ה מ חק הוא דנהתפק לו כדלי‬ ‫כזמן הזה כמקום שנהגו כצ״ל ור״ל‬
‫ה‪-‬מקשה אי ס״ל כמ׳יד עוממות לכך ■תי׳לו דילפינן ■מיניה•‬ ‫אף כמקום שנהגו לאכול צלי מ"מ מקולס א סי ד וכמ׳ש‬
‫ואי ה״ל לוחשות חיכא חילוק כין הכא והתם •‬ ‫לעיל גכי חו־וס וכו' וה׳׳נ משמע מפלוגת'דר'ג וחכמים‬
‫ב א ״ ל ופי' ר״י דאף כאכוקה כנגדו לא אסיר אלא‬ ‫כפ״ק דכינה ואי תלי כמנהגא לא שייך פלוגתא •דנחזי‬
‫מדרננן וכו' עכ״ל • והקשה הרכ שע״ה ז׳ל•‬ ‫סיכי נהוג ועוד הדי תני איסורא וכן הוא כה־יא כירוש'‬
‫כהלכות חוכל ומזיק דאפילו לשיטח ר״י מ״ש דמתמס‬ ‫דפיקי!■‬ ‫‪.‬‬
‫כגמרא לעיל על רכנן עצים דחסוריס דאורייתא היכי‬ ‫ת ו ס ' ב ד” ה ככולעו כך פולטו וכו' ומטעמא‬
‫משכחת לה ולא לרכי כיון דהא דאסר כאכוקה כנגדו הוא‬ ‫דככולעו נמי לא הוה שרי אלא‬
‫מדדכנן וע״ש מ״ש דהוא תמוה עור הק' דדכרי ד״ו‬ ‫ועוד דאף דשייך הך טעמא‬ ‫נור״ל ר”ל יש‬
‫■רו' עו‬
‫כדיעכד וכו‬
‫גופיה סקראי נינתו ע״ש • ולע״ד לא יקשה מידי‬ ‫דככולנט מ"מ לא שדי התם אלא דיעכד ואס כן ליכא‬
‫דפלוגתייהו היא דאס כשל כגוף האכוק' רלרכי המ איסול‬ ‫נפקיהא כין הטעמים וק״ל • ■‬ ‫‪..‬‬
‫דאורייתא כיון שנהנה מגוף האיסור כעין והיינו דגזר אף‬ ‫ב א ״ ד ואפילו מ״ד כככדא עילוי כשרא וכו' לק״ל‬
‫שאינו מכשל אלא מחום האכוקה ולא על ג ף החכוקה‬ ‫ואין להקשות‬ ‫מתני' דפשחים ונו'‬
‫דכיון שהיא כנגדו חיישי' שמא יבא לכשל על האבוקה אך‬ ‫והריאה מן הככש‬ ‫‪-‬י״ ‪I‬‬
‫‪W‬‬ ‫דלוקמא שלא ‪ w‬נוטלן‪»1‬‬
‫דחורייתח■־ס״ל דאינה‬
‫חינו דאורייתא‬ ‫עצ האבוקה‬
‫החבוקה אינו‬ ‫חף על‬
‫דסי׳לל אף‬
‫כנן דש‬
‫לרבנן‬ ‫כלל וחם כן פי הקנה עומר למטה מוצא הדם ‪:‬ממנו ותו‬
‫כצה‬ ‫י‬ ‫עולה האבוקה עד‪. .‬שיעשה‬ ‫לא הוה כשרא כלע מים הככד כלל דדם הככד יוצא ד ק‬
‫וכמ״ש‪-‬‬ ‫‪19‬‬ ‫יט‬
‫♦גל‬ ‫מסכת פסחים פרס ז‬ ‫אברהם‬
‫גווכא דאם כן ת ‪x‬ף למ״ל וי״ל דכוונת הגמרא דאי לאו‬ ‫וכמ״ש הקוה' ז״ל ש‪ 6‬ולכך לא גזרו על האבוקה כנגדו‬
‫תשרף ללמד הגזירה שוה הוה אמינא דלא מהניא ‪P‬‬ ‫והיינו הלא הק׳ אלא לרבנן גה מ״ש י״י לעיל דאחר‬
‫מיתה‪• .‬‬ ‫שיעשה גחליס מוקד דמשמ' מקורם הוי איהור דאורייתא‬
‫ב ד ״ ה קמ״ל וכו' לאפוקי זמורות וכו׳עכ״ל‬ ‫הוא משוס דמיירי דנהנה מגוף האבוקה דהיינו שימח‬
‫עיין כמהרש״ל ז״ל שכתב מדר״ן לא‬ ‫התבשיל על האבוקה כד^ כל המבשלים •‬ ‫■‬
‫מרמנטינן זמורות חמורות ואבר שוים הם ולא ממעטי'‬ ‫נכוה ובו' אחיסו של תנור דאמדי'‬ ‫תום' בד״ה‬
‫זמורוק אלא מגזירה שוה ודכחו תמוהים דא"כ |מאי‬ ‫לעיל טעמא דבתיב צלי אש כ פ‬ ‫■‬
‫מקשה הגמרא נזירה שוה למ״ל הא ככר תי' לו דאי‬ ‫ובו' עכ״ל ר״ל דהא ודאי אף חיסו של תנור לא ידעינן‬
‫מדר׳ין לא ממעטינן חכילי זמורות וה״א דעכח' או אכר‬ ‫אלא מרכוייא דצלי אש דמגופיה דקרא לא ידעינן אלא‬
‫או חכילי זמורות ועוד דחאה אני דדכח רש״י הם‬ ‫למעט חמי טכריא ובן פילש״י להדיא לקמן במתני' ע״ש‬
‫גמרא ערוכה כפרק ד״מ דנ״ב דקאמח שם ומאן חליף‬ ‫ואם כן חירושא דר׳יי לומר דאף תנור שגרפו נמי הוי‬
‫מכני אהק נילף מקרא דשרפה ממש הוי ותי' לו ר׳׳ן‬ ‫כחרסו של תנור רירעינן ליה מרבוייא דצלי אש כ"פ ולא‬
‫נופיה משוס ברוד לו מיתה יפה הח הדכחס כחדים‬ ‫איצטרק־ רבדיא לתטר שגרכו לחוד וה״ט רלא הק׳מפמס‬
‫דמר״נ הוא חדעינן רהג״ש הקא למעוטי חכילי זמויית‬ ‫דנשרפים דפתם אי לא כתיב אש הוה אמינא אפילוכסיד‬
‫נם מדכח מהרש״א יראה שלא השגיח כדכח הגמרא‬ ‫רלא טעי' בח״ט השריפה לא שייך גביה ולבך מאש ידעי'‬
‫דשם גם מ״ש כתי' והו״מ למיפ^ דנעכיר נמי חכילי‬ ‫למעט היר ובו' אבל נכי פשק ומבוה וראי אי לאו‬
‫זמורות אלא רמק' מיניה וכיה וכו' הוא לאק צורך דכיק‬ ‫דבוייא הוה מוקמינן אש למעט ח״ט וה״ט רלא הק'‬
‫דהק״ל דמה ראית דנעכיד אכר וכו' דהמקק לא הכק‬ ‫כגמרא גבי מבוה אלא אש למ״ל כרהק' גבי כת כהן‬
‫זה ולכך מ ק ק מגזירה שוה אם כן ודאי תו לא מצי‬ ‫משום דפשיטא ליה דאחא למעט ח״ט אבל הכא דכתיב‬
‫להקשות וליעכיר נמי חכ׳׳ז דהמקשן לא ידע דהמת ‪p‬‬ ‫שרפה לא ירעיק אי תולדה ראש ו־לא במהרש״א רל‬
‫שגג ככוונקו ולכך הכין הוזי'משום דהגיירהשוה מפקא‬ ‫גס ללי רכרי הראכ״ד ז״ל שאכתוב כסמוך לק"מ גם‬
‫לחבילי זמורות •(ובעיק' קושיי'מהרש״ל היה אומר החה״ש‬ ‫מ׳ש רלהך תי' דנילף מיניה לק"מ ובו' ל״נ דאכתי קשה‬
‫ה״ר אברהם טייב דודאי דמעיקרא הוה ס״ד למת ‪p‬‬ ‫למ״ל קרא גבי בשח למעט מדאיצטרין קרא גבי מבוה‬
‫דמגזירה שוה ידעינן ליה דלא שייך למימר דחתא גדרה‬ ‫לרבות ירעינן דהש־רא הוא למעט אלא י״ל רהוה ילפי'‬
‫שוה לגלויי דמהני שדיפק נשמה וגוף קייס דמקשדף‬ ‫מפייס הנשרפים דשיד לא מקרי אש ולכך איצטריך לדבר‬
‫ידעינן לה אך אחר דהק״ל גיירה שוה למ״ל הוצ^ לו‬ ‫גבי מכוש ואיצטריך למעט גבי פסח דלא ילפינן לרכות‬
‫לחזור מקביתו ולומ׳דמג״ש הוא חדעינן לה ולא מתשרף‬ ‫ממכוה אבל קשה דאדרב' נילף לחומחא מפמם הנשדפי'‬
‫וכיק שכן לח מוקמינן הג״ש אלא לאוריי לן דמהני ואי‬ ‫ואולי משום דאחי לידי קולא דלא מצא אש יהא יושכ‬
‫כעי עכיד וח"כ ידעינן לה מר ין אכן לפי הגמ' דהנהדחן‬ ‫גבטל גש מה שהק' דפרים נילף מפשח לא קשה מידי‬
‫שהבאתי לא משמע הכי דשם נאמר דלא ידננינן מגדרה‬ ‫׳‬ ‫דהכא גילה ושרף ובו' •‬
‫שוס כלום אלא מדר״נ ואם כן קשה דלימח ליה משום‬ ‫ב ד ״ ה הא לאו הכי גלי רחמנא במכוה וילפינן‬
‫דר"נ וצ״ל דניחא ליס להביא מגדרה שוס אף דסמיך‬ ‫׳ מיניה ובו' עפ״ל • ר״ל אף דככר מיעט‬
‫אר״נ •‬ ‫יחמנא גבי פשח לא מוקמינן ליה אלא לשאר דברים לא‬
‫וכל היכא דכתיב כאש תשרף ולרבות וכו' ר״ל‬ ‫בנחלק ‪-‬קרובה לאש יותר מכולם הילכ ‪ f‬נ־טה התנא‬
‫חי לאו דאתא ר"נ למעט כל מילי וגדרה שוס‬ ‫ברישא ואין להקשות דמם כן מנ״ל לרכות כל הני לימא‬
‫לאודךמי לה לאבר הו״א לרכות כל מילי וכו' והא כתיכ‬ ‫דלא שא לדבוק אלא גחלת דקרוכה לאש יותר מכולם‬
‫ושרף כאש ואפי'הכי ממעטינן מיניה וכו' וקי'; לו דשאני‬ ‫ולא שאר דברים דילפינן לסו מפשח דלא מקרו אש די״ל‬
‫הכא דכתיכ תשרף לכסוף ואף לעמן כת כהן הוה ליה‬ ‫רמשברא כיון דרכית כמכוה התם אמרינן דלא קפדס‬
‫‪4‬כתוכ תשרף כאש מ׳ימ כתבו הכי לאורויי לעלמ' דהיכ'‬ ‫אאש אלא בתולדה ראש ועוד דכמה מכוה כתיב כפרשה‬
‫‪.‬‬ ‫דכתיב תשדף לבסוף אתא לרכות כל מילי •‬ ‫והיינו דקאמר מכוה מפוה ריבה■‬
‫* ‪ DB‬ותניא כאש ולא כסיד וכו' הקשה הראכ״ד ז״ל‬ ‫כ א ״ ד כתם נחלת דמשנה ורכמיתא הוי לוחשו׳וכו'‬
‫למ״ל כאש למעוטי סיד והא ידעי' ליה מכלל‬ ‫עכ״ל • עמ״ש מהדש״א דהחוש'ז״ל‪.‬ש״ל‬ ‫י‬
‫ופרטדושרף כלל ועצים פרט ואין ככלל אלא מס שכפר'‬ ‫•קמבעי׳ליה אתי פמ״ד עוממו'ועיין כדבריו לעיל שכתב‬
‫עצים■ אין מידי אחרינא לא ול״נ דכן תובן קושייתו ולא‬ ‫לרעת האוש' דקמכעי' ליה ה״ל אף כמ״י לוחשות ועיין‬
‫כמו שהובא כספר ק״א ז״ל דהד כלל ופרט וכלל דאש‬ ‫מש״ל ודע רהרי״ף והרמב״ם ז״ל פי' כמ״ד לוחשו' וקמה‬
‫לאו כללא כמבואר כהוגיין וקי' הרב ז״ל דאי לאו כאש‬ ‫הרב כ״מ ו״ל דהפקא דאורייתא לחומרא דכיון רלא‬
‫הוה אמינא דפנצים דאחו מכח סיד מהני לכן אתא קרא‬ ‫תתפרש יהי מידהו ע״ש כתי' שהוא דחוק ובדברי התוה'‬
‫לומר דכעינן עיציס נכערו מאש עצמה ולא ע״י סיד‬ ‫דהכא לק־מ דהיי״ף והרמכ״ם הוק״ל קושיית התוה' ז״ל‬
‫וכהכי אתנח לן מאי יהוה קשה דלפי ס״ד דמקשה דושרף‬ ‫לימא הך כריקא איירי כעוממות והי׳רש״ל להנך אמוראי‬
‫אקא לרכדי כל מילי א"כ כאש למי׳ל והא ליכא למימר‬ ‫דשתם גחלת דכייית' היא כלוחשוק וצ״ל דש״ל נמי דמאי‬
‫למעיטי אכר מעיקרו דודאי אכר מעקדו לא מהד‬ ‫דקאמר רכי נכי ערלה בשלה על גחלים מוחית מיידי‬
‫לשרפת סגוף אך לפי האמור ניחא דאי לאו כאש הו״א‬ ‫אף כלוחשות וכמ״ש מהרש׳א ו״ל וכיון דהנך אמוראי‬
‫קף דעצים נפערו מאכר מעיקרו והוה אש גמור מהד‬ ‫ה'ל סכי גש רכא ורכינא דמצרכי לתק אהך קו' מוכרח‬
‫לכך אתא אש לומר דכעינן דנבערו העצי' מקולדה ראש‬ ‫דש״ל כמ״ד לוחשות ולכך פסק כוותייהו •‬
‫דאפילו ע״י סיד דאתא מאש ואם כן כיכי קאמר דאתא‬ ‫אמדי אי לאו גוירה שוה הוה אמינא וכו' לאו‬ ‫גם׳‬
‫אש לומד דכעינן דנכערו עצים מאש נופיה והא אתא‬ ‫שריפה היא ואי משום דד ן ניפוש ובו • וקשה‬
‫‪-‬‬ ‫ושרף לרמת •‬ ‫דהיכי תיהק אדעתין דלא מהניא אלא כקכילי זמורות‬
‫תיק'‬
‫לח‬ ‫יגי‬ ‫•ססכת פסחים פרק ז‬ ‫אברהם‬
‫קולף לאו כמתח קאמי וזה נעילס מהפד״ח י״לסי' צ׳א‬ ‫למעונוז אבר ■מעיקרו וכו'• והוי כלל‬ ‫חוס׳ כד״ה‬
‫ס״ק כ״ר כמה שהק׳ על הגה״מ ואו״ה שב׳ דצלידותח‬ ‫דצריך לפרט דאמרי' ככסוי הרס יכו'‬
‫כעי נטילת מקום מהגמ' יקאמר התם •דחס ‪-‬לחוך‪.‬צוק‬ ‫ענ״ל ־ קשה דאס כן כלל ופרט דעלמא לימא הכי דהא‬
‫קולף וכו' ע״ש דככר סתוש' והרא״ש כפ' ג״ה כ' דהתם‬ ‫הפרט כאן לגריע מהכלל גס לרע' י״תז״ל כחולין דלית‬
‫איירי‪.‬כרותח דכישול ולא כמתח יללי וכו' ומהתימה‬ ‫ליה האי כללא מאי מ חק לקושיא הר׳יי יוסף וראיתי‬
‫דהרכ גופיה הכיא דכמ התוס' חלוישם כסקח״י אכל ק'‬ ‫להרכ מ״א ז״ל כפי'למדה זאת ש^שה האי קו' ותי‪/‬משס‬
‫לזה מרתק נגע כחדסו שלחנור יקלוף את מקומו ואץ‬ ‫ה״ע דוקא מיכא דהכלל משמעותיה מעך הפרט הוא‬
‫לומר דס״ל דאק כמטכ כי אס מועט ו־מי לסיכה כמ״ש‬ ‫דאמרינן דנדיך לפרט וכו' ור‪.‬דכ דידיה אמר לא כעען‬
‫כפתן רלא נרמז זה כרכמסם ישם ואפש' דס״ל דהרוטב‬ ‫הפך המשמעות אלא דיש כו חדי משמעות וכו' ע״ש‬
‫שיש כיזייזי ”“יי יציק קליפה ככר נשאב כחיסו וקלך לו‬ ‫שהסכים לדעת ר״ת כזה ואט חמיה איך נעלס מעיט‬
‫ואין כו כרי לאסור והן אמת דדאיית הפר״ח היא מס״ד‬ ‫מדכניס סוגייא זו דהא ודאי משמעותיה דחשרף הוא‬
‫דמק' מ־הנן סכי כשמן זכו' רהפסח הוא חס דצלי וא״ה‬ ‫על ידי אש יוחד מד״א ואס כי לכיע לא דיינינן ליה ככלל‬
‫קאמר דסגי בקליפה ולאו ראיה היא כלל דאף ״לדעת‬ ‫הצרק לעדט ואס כן אמאי לא הר פרט וכלל ומרבי כל‬
‫המק' דהכי ס״‪-‬ל היינו מכח קו' דקיקוס הך מתנא למ״ד‬ ‫מיליגם נז־מןלי לסי שעה פי׳הדאכייד ז״ל לי״ג מדות‬
‫נטלאה גכר אך לפי האמת דאחיא אף למ״ר תתאה גכר‬ ‫וראיתי כפי' מרה יאת שכתב רלא מקרי צריך לפרט אלא‬
‫ומשו' רהד כ״ר אה"נ אפי' למ״ד עילאה גכר יורד‪ .‬כיס ג‬ ‫כגון וכשהו וכו' רמשמעותיה היא הסתר כמו המכהה‬
‫גס' קס״ר כחיס צוננת ר״ל אף‬ ‫ד ף ^״ן‬ ‫אכי מאב־הס והוא ממש כפי' ה״ע וזה לא יתכן כסוויין‬
‫צוננת יסתמא קתני ולא אייה כחד‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫אשר על כן נראה דהגאוויס ז״ל לית להו כפירוש ריכ״א‬
‫גיונא ו ל ק מ תק ליס דכמו דהעמיר סיפא כחד גוזנאי‬ ‫כסוגיין ול־ו׳הר״ד יוסף י״ל דשאני הנא כיון דאתא לג״ש‬
‫כ"כ הרישא והך מק' דהק' מסיפא ולא מרישא משו'‬ ‫שוב אין לומר ראתאלכלל ופרט דלא דרשיכן ליה כפלט‬
‫דפשיטא ליה רחיס היינו מתח כמו רישא דנגע כחרסו‬ ‫וכלל ועקרי' שס הפרט אלא היכא דלינא דהשא■ אכל•‬
‫דתנור ומיידי כחד גוונא משו' הכי הוי אבל כסולת סתמו‬ ‫היכא דאיכא דדשא כגון הכא דאתא לג״ש לא עקרי' שם‬
‫הוא צונן והכי מיק רש״י ז״ל כמתני' דלא כתה מסקנא‬ ‫הפרט ומרבי' אף שאינו אש אכל לרעת הרר״י ז״ל דאף‬
‫־‬ ‫דמילתא אלא גבי סולת דהפך סתמו ‪:‬‬ ‫דחתא לג״ש ירעיק נמי האי דרשא כפרט וכלל דאין יה‬
‫ח ו ס ' כ ל ״ ח כשלמא למ״ד עילאה ובו'למה הפסת‬ ‫היפך הגזירה שוס גס רלכך כתב רחמנא כאש השרף ולא‬
‫אינו נאסר וכו' עכ״ל עיי' כמהרש״ל‬ ‫להפך לומד ראתא לפרט וכלל נמי לא כן דעת הגאונים‬
‫ז״ל {ועיי' כמ״ה כס' חק נתן ז‘ל ועמין ק' מרתנן ואם‬ ‫ז״ל דכיון דאשרף נמי אתא לאפיקי אש ומרכי' מיניה‬
‫צלאו כאסכלא מנוק' מותי והתם וראי הצר המונח ע״ג‬ ‫אפילו אכר על ירי הגדרה שוה נקטיה לכסוף לאפיקי‬
‫אסכלא מקמ תחתון לגכי הצר העליון והנכון כזה דהתוס'‬ ‫מעלמא דנקט שרפה קורס לאש לומר דוקא אש ולא רכר‬
‫ז״ל נחתי לומר הפך דעת המקשה דניחא למ״ד עילאה‬ ‫אחר והאל יורע שאחר זה ראיתי להיכ יכק שמועה רנ״ו‬
‫י‬ ‫והא אפי׳ למ״ד עילתה עדדן תק' ‪. :‬‬ ‫■‪.‬‬ ‫שכ״כ ע״ש ‪ -‬אך מ״ש מעיקרא דמלת תשדף לא מעת ר‬
‫ב א ״ ד דאינו שפור של ‪ p‬קלוט וחס וכו' ‪,‬וסק'‬ ‫לגזירה שוה וכו' ל"נ דא״כ מאי משני דאי לאו גזירה שוה‬
‫הר״א היז׳ו דהא לרי לעיל לא שני ליס וצ״ע נ‬ ‫סוה אמינא דשרפת אכר לאו שריפה ואין כאן שריפה‬
‫ל ש "’ ב ד ״ ח דאקומ קא מיקר וכו' צונן הוא ■וכ^‬ ‫אלא זמורות א"כ תשרף למאי אתא וכמו שכתכתי לעיל‬
‫דאפי' צונן הוא הפסח וכו' עכ״ל‬ ‫כפי' הגמ' גס מ״ש דא"כ המאי לא מ ת ק על דכ מתנא‬
‫רזה הסכרא לאו להכי מקניא דהכא כלא״ה נמי צמך‬ ‫משוס ג״ש וכו' לא ידעתי איך הונח לו זה לפי האמת‬
‫קליפה משום דאדמיקר ליה אי אפש' דלא כלע פורתא‬ ‫דאית לן גדרה שוה אמאי לא משני ליה מג״ש וצ״ל‬
‫כמ״ש כסמק אלא דקושטא קאמר דאפי' צונן וכו' והיינו‬ ‫דהיינו הך רכיון רלא ירעינן ג״ש אלא מתשדף לכך מתיק‬
‫כמ״ש התוספות לעיל דמקני' קחני כין חם כין ;צוק‬ ‫לו שאני התם דכתיכ השרף ואח"ך גילה לו רהוא מגזירה‬
‫דומיא דחס וא״ה מק' הש״ס שפיר דהא כחד נוונא‬ ‫שוה גס מ׳יש דלישתיק מכאש וירעינן מגזירה שוה דמה‬
‫מתניא כי היכי דמוקמי' כסולת רוקתת ק"נ כצלי מתח נ‬ ‫התם ע״י האוד וכו' לא ראה סוגיי' דסנהדרין דשס נאמר‬
‫נאכל מחמת מלחו ר״ל הכותח ואין כו מן מתת‬ ‫גט'‬ ‫‪.‬רלמ״ד כני אהרן שריפת נשמה הח ממש כעין מיתה‬
‫וכן היא הגי כפ כל הכשר אכל הראכ ד ז ‪5‬‬ ‫דעלמא וקרא דכתי?ףותצא אש הוא א' מן השרפים שהלך‬
‫כפ״ט מה' מ״א פירש דהא דקאמר האי נאכל מחמת‬ ‫והרגן אך למ״ד דשדפתן ממש היתה ס״ל דעל ית אש‬
‫מלחו הוא קאי חכר גחלא ע״ש ותמהני אף דאינו נאכל‬ ‫הוא כמכואר שס וכן השיג מהרש״א ז״ל שם על פירש״י‬
‫מחמת מלחו הוא מאי הד הא הכוקח אינו נאכל מחמת‬ ‫כחומש גס כסוגיין נמשך לשיטתו כחומש ודע שמ״ש‬
‫מלחוזהד כמתח ושמואל ס״ל חתאה גכר וא"כ נאסר‬ ‫הרב ז״ל כס״ד ורכנ צ״ל לרעת ה״ע וכו' נ״ל דט״ס כי מי‬
‫הכר גחלא ועלה כדעתי לומי דס״ל כס' הרא״ס ז״ל כס'‬ ‫מק' אליו אס נאמד ס״ל כדעת ר״ת לכך נראה דצ״ל‬
‫ירק הכית דלא אממ' האי כללא דאינו נאכל _מחמת‬ ‫לרעת היר״י ז״ל כנ״ל •‬
‫מלחו סר רותח כמשק' וסק' עליו הרשכ״א ז״ל מסוגיק‬ ‫כ א ״ ד דיכול לעשותו כלא דחיית שכת וכו' עכ״ל •‬
‫דקאמר האי נאכל מחמת מלחו ופי' הרמכ״ן ז״ל דקאי‬ ‫ומפירש״י נראה דלא הוי רותח כי אם כשעת‬
‫אכותח רהר משק' קאמר משו' דנאכל מחמת מלחו הא‬ ‫‪ .‬תלישחו מן ס ק ק ע והתם הוי מלאכה גמורה •‬
‫אי לא״ה הד רותח ואוסר ע״ש ולפי שיטת הראכ׳ד‪ -‬ז״ל‬ ‫ת ו ם ' כ ל ״ ח יטיל את מקומו וכו'וכל דכר‬
‫לק״מ על הרא״ה ז״ל דפי' החי נאכל מחמת מלחו ^‬ ‫הנאס' בצלי דקי״ל דאינו נאסר‬
‫על כר גוזלא אכל שכתי וראה דיה לא יתכן לס' הראכ״ר‬ ‫כרי קליפה זכו' עכ״ל ומהתוס׳פר׳גי״ה דף צ״ו ע"נ‬
‫ז״ל דשם קא' לס' הראכ״ר ז״ל דס״ל ראף כמשק' סר‬ ‫כד״ה ידאה עד דפשיט' לסו דדכר הנאש'כצלי צריך נטילת‬
‫האי דינא ע״ש אשד ע"כ נ״ל דס״ל להראכ״ד ז״ל דלא‬ ‫מקום ומפרשי' דהא‪.‬דאמרי' כגמ' לקמן חס לתק צונן‬
‫נאמר‬
‫יגל‬ ‫כסבת פסחים ‪3‬רק ז‬ ‫אברהם‬
‫) ^ןס' ד״ה שד״א וכו' דאזקרו רגל וכו' עכ״ל ר״ל ולא‬ ‫נאמר האי כללא תתאה גכד חלא גכי דותח דחש דעדיף‬
‫ילפינן משאר קדכנות צכור אלא דכי הקיד‬ ‫זדאינו‬ ‫מח האש רמלתיח האי‪ .‬רשמיך לגכי' אכל‬
‫כרגל דהא פשטיה דקדא לא מפק ממשמעיתיהדפייזשו‬ ‫נאכל מחמת מלחו אך דהר מתח לא מרתיח ליה להאי‬
‫רגל ואף עומר ושתי הלחם כיק דקדיכי כשכעתיימי‬ ‫כית דעריין הוא תפל והחוש יעיד על ‪ p‬ולכן כ ק דכר‬
‫הרגל הווי כרגל ממש והיינו טעמא דמצמן קרא גכי‬ ‫גמלא נאכל מחמת מלחו אינו נחשל מחמת תתאה גכר‬
‫תמיד אף ‪ p‬כוע לו זמן׳‪,‬כיק דלא הוה כרגל לאידנני'‬ ‫דכן מצאתי לתוש׳ כפ׳ כל הכשר דקי״ג שכ"כ גכי טהוד‬
‫מק ‪ P‬דמועמכם דמשמע מיניה דקרככרגל ודלא כמ״ש‬ ‫■ימליח ונ"נ הר׳א״ש שש ולא ת־' לן הא לאמרי' התם‬
‫מהדש״א דטעמא הוי משום קכיעות ומן דא״ג אמאי‬ ‫היה שמא מליח אשור משו' דמפליט אישור דהתה משו׳‬
‫לא קאמר לה גכי פירכא דמה לתמיד וכו' וגם לדכמו‬ ‫דמלח שעל גביו יש כו פח להפליט וכולע אידן אכל‬
‫דכמ התיש' שלא כדקדוק כמ״ש דאיקרו רגל ד ה עקר‬ ‫חפא כהפיתחדהמלח נהפן למיה דאין כו אלא •טעמו אין‬
‫משום דאין קכוע זמן דהא מושפי שכת מנ״ל דדחו‬ ‫בו כח להפליט אן אה הגוזלא ג"כ איט נאכל מחמת מלחו‬
‫טומאה אי לאו דילפינן ממועדיכם וע״ק כפי זה דלא‬ ‫מוו כ' ■כמתחי' וכולעי' זה מיה כנ"■' לדעתחראכ״ד זל ־‪.‬‬
‫היה ציז להגיה כתיש' דפי' חשכת הוא קאי אטומאה‬ ‫א ב ? מעתה ותצא דינ״א‪.‬לשיטה זו ראם מלח ככלי‬
‫ומשמע להו דהא דמצ ‪ p‬קיא כמועדו גכי פהח לומד‬ ‫שאינו מ‪:‬ו־כ דאמרי'‪ ,‬כפ' כ״ה דקי״א דהשור‬
‫דדתי טומאה מינה שמעי' אף אמישפי שכת כיון דכתיש‬ ‫לאכול כה מתח ה׳יד מתח ומשו' דכלע אישור אכל אם‬
‫עילת שכת וכו' הוי כגלל שאר קדכטת דהא דאממ' שאד‬ ‫קוא צונן מותד דהא לא כלע מידי ולא אמרי' כיון דאיט‬
‫קרכטת צכור אף מושפי פשח ישוכות ככלל והייט משום‬ ‫נאכל מחמת מלחו הוי מתח ואמת' תתאה גכר וחושי‬
‫טומאה ‪:‬‬ ‫אפי' צונן דלגכי מליח לא אמרי' תתאה גכר אכל‬
‫ר״ן דאמר אכילת פשח־ם לא■‬ ‫דו•‬ ‫הדשכ׳יא כת׳יה דע״ג ע"כ כ' דלדעת הראכ'^ אשיר‬
‫מעככא וכו' דתניא ר״ן אומר‬ ‫׳‬ ‫אפי' צונן ומטעם דתתאה גכר ע״ש ;‬
‫מנין שכל ישראל יוצאין כפשח א' וכו' מכאן הוכיח ה'‬ ‫־על המאוד כפ ‪p‬ין דפלוגתא דרכא ואכיי‬ ‫כתב‬
‫קהלת יעקכ עמ״ש ר׳יש כל שהוא למכית דוקא כלאו ולא‬ ‫כענין כת היהא הוא משום דאפש ולא‬
‫כעשה דחי ר ש ש ל חף כעשר» מתי הוכחה מר ן דילמא‬ ‫מכוי; ע׳יש ולפי' הא דמודה רכא לרכ דפהחי׳ משו׳‬
‫כר״ששכירא ליה וכו׳ע ׳שולע״ד נראה דאין מזה ראיין‬ ‫ריחא‪,‬‬
‫דכיון דככעת אכילה ככד נעשה איסור ע״י ריחא‬
‫מניןו שס‬
‫דקחמרר מ ד י‬
‫החיו ד ת ר ז מ‬
‫מחיו י ז מ‬
‫כר ״שח מ ח‬
‫ל רד‬ ‫רחר ש‬
‫‪V 'n‬‬ ‫ד*חו רר׳ נתן‬
‫כצל דחי‬
‫י‘•'*'‬ ‫‪*»1‬״•‬
‫לפ״ז‬ ‫‪ _ - 1 .‬״ ‪: 1______ 1 ___ . 1‬ג ______‬
‫מגוין היא אכל ק'‬ ‫דמלתא היא לא ש^ לומד דלא‬
‫ישראל יוצאין כפשח א' ה״ל משתה אכילה ככ״ש א״ו ש״ל‬ ‫מאי קאמר אמר רכא מנא אמינא לה מתנור של כמון‬
‫כרכנן דשתם אכי' ככזית ואמטו להכי איצט' קרא לגלרי‬ ‫וכו' ותדרכא הר תיוכחי' דהא התה לא שיין לאפש' ולא‬
‫גכי פשח דלא כעינ' אכילה ■ ולע״ד להכיא ראיה מהא‬ ‫‪.‬מכרן והוי ממש דמיא ל ^ רכשר שחוטה וכשר נכילה‬
‫דאמרי'‪ ,‬שה דנ״א דאמר ר״י יחיד ויכול לאוכלו שוחטי'‬ ‫וקאמי־ רהפק מיתית ו נ ^ לדחוק ולומר דיכא לא ש״ל‬
‫עליו עשרה ואין יכולין לאכלו אין שוחטי' וכו' ופירש״י‬ ‫הכי אלא לפי המשקנא דשמיע ליה מאכר דאישורא‬
‫דהיינו כזית ואמרי' שם דר׳ש כד״י ה״ל דאין לדחוק‬ ‫מיקלי ליה ■אכל לש״ד לא שיין לומר כרב משו' ‪ p‬מתני'‬
‫ולומר דהא דש״ל כר״י הוא לענין שוחטי' על היחיד דקא‬ ‫דכמון ומעתה ל׳׳ק מה שהק' הרמכ״ן ז״ל כמלחמות‬
‫דהא ר״י מקרא דלפי אכלו הוא דיליף לומר דכעי' אונגד‬ ‫דמא• הניא ראיה מתן דכמון דהתה משו' דאפש' ולא‬
‫כשעת שחיטה אי יכול לאוכלו וחי לא ואי אכילתו כ״ש‬ ‫מכיי־ הוא רמו־ה כו אכיי אן לפמ״ש ל״ק דהא ודאי לא‬
‫למ״לאומד ועוד אמדי' שה דפ׳יט לעולש נ מנין עליו‬ ‫שיין לומד התה דלא מגרן כיון דכשעת אכילה ככר הוא‬
‫עד שיהא מ כרת לכל א' ופליג ר׳יש כשיפא משמע‬ ‫־‬ ‫נעשה אישור נ ■‬
‫־■‬ ‫כהדיא דכרישא מודה ‪:‬‬ ‫‪ 'DIH‬ב ד ״ ה מאי לאו וכו' ק' מאי פרון וג^‬
‫תוש' כד״ה אכל וכו' ערן מ״ש‬ ‫ל ת פ ״ ב■‬ ‫עכ״ל ועיין כהרמכ״ן כמלחמות‬
‫מהדש״א זל והשע׳יה כפ׳ח״ימה^'‬ ‫*‬ ‫שתי' כיון דא־ירי כתערוכת טעמיה ולא קאמר משוס‬
‫פה״מהק' עליודמ״כ איני כשריפה אלא נפדה אפי׳ כירוש'‬ ‫הייח ק' ללר ר״ל דלדידיה ריחא לאו כטעמא הוא אכל‬
‫ועוד הק׳ על התיש' דמאי מק' נילף מתרומה דתרומה‬ ‫ציכ ל״ק כיון יהא דייחא מילתא משו' טעמא הוא אמנם‬
‫לא ילפי' אלא מקדש כמכואר כשכת ע׳יש שהניחם כצ״ע‬ ‫ק' דהא קאמד כתי הכי אכל קערוכת טעמים שרי וק'‬
‫ולי נר' דר״י שם יליף דהממה כשריפה מלא כע ‪p‬י‬ ‫•‬ ‫לרב ולפי דכדיו ק' גש ללוי ־‪-‬‬
‫דכתי'כמ"כ ולכן מק׳ מהדש״א שפיר כיון דעיקר תרומה‬ ‫אסרה רכה וכו' משו' דתשכר חחא‬ ‫ריב״י כד״ה‬
‫‪ .‬ילפי' ממ"כ א"כ נילף מיניה ר״ל כשעת הכיער תנא‬ ‫מלתת וכו "עג״ל ולא ידעתי מי‬
‫כמתני' מ״כ מתכערין ככ"מ ופי' הרע״כ זל צריך לאכדם‬ ‫הכריחו לזה כ־ון דהר לכתחילה אתי כלר נ‬
‫מן העולם דהיינו כשריפה דומיא דולא כערתי ממנו‬ ‫‪ '3 J‬כיון דאית לה תשלומין ל״ד שכת ומדלא דחי שכת‬
‫דקאי אף לשריפה ולכן כשמיעט קרא כתרומה טמאה‬ ‫לא דחי טומאה ולא קאמר כיק דאית לה תשלומין‬
‫דמותרליהניה ממנה הוא קהי אשדיפה דהוא אסור‬ ‫צא דחי טומאה משוס דאה נטמא צריך ז' ימיה לטומאתו‬
‫‪.‬כאכילה וכן כתכ הר"מ כש״ה כשוף הל׳ מע"כ ע״ש נ‬ ‫־‬ ‫והוי לית ליה השלומין וק״ל נ‬
‫ל ף צ' ‪ y V‬תוש'כד״ה עד שיכלו כל המעות וכ^‬ ‫ד ן { ^״ן ע״א גמ' ה־״א דלא כתי' כהו מועד וט׳‬
‫הית הצוררת מעיתיה וכו' עכ״ל וק׳ל‬ ‫‪.‬‬ ‫וה״ה דהומ׳יל דאיקרי מוע־ מהא ‪ p‬חמר‬ ‫’ ^‬
‫דא"כ מאי משני הגמ ‪ P‬כיומא דף נ״ה לר״י חיישי' שמא‬ ‫קרא אלה מרעדי ה' אשד תקראו אותם ודרשו כת״כ‬
‫קמות ודאי כיון דצורית נכתו' עליו של פלונית ומשעה ׳‬ ‫הוה‬ ‫הכיאה דש״י כחומש דקאי אקכיעות דר״ח אלא‬
‫■•■‬ ‫שתמות מוליכין אותם לים המלח ‪:‬‬ ‫מפורש יוד‪,‬ד■ ועיץ כחגיגה דייי׳ח דר׳יח אינו מ״ק ;•‬
‫ת ו ם ' ב ד ״ ה שעידיד״חוכו׳וליתניוכו׳ולאליתניאידך‬
‫‪-‬‬ ‫סליק פרק ביעד‬ ‫‪ .‬ו ט' עכ״ל‪.‬וק׳ דמה לר״ת ש־) תדיר‪ ,‬נ‬
‫'‪p5‬‬ ‫י‬ ‫י‬
‫‪•j S‬‬ ‫ינ^‬ ‫מסבת פסדדם פ ד ק ח ט‬ ‫אברהם‬
‫פרק טי >טהיה ■‬ ‫פרק האיבה‬
‫ב ד ״ ה ה״ג וכו׳מה טמא ■וכו'‬ ‫צ ״ ב ל ״ ב גת'אלא לאו אמזוד ואונן וט'‬
‫ומשני ר״ןדר״ע וכו׳וד״ש‬ ‫ואיכא למידק דאי למעונוי מזיר‬ ‫‪ .‬י‬
‫שכר נמי שוחט־ין וכו' עכ״ל לכאורה נר' לומר דהוצדכו‬ ‫מאי אתא לאשמועי' קרא דעמא ודרך רחו־ה כיון דהנהו‬
‫לזה לאפקי מגי' דש״י ^א מר ר״ע מה טמא רשפק‬ ‫כמי ככלל שוגג ואונש דאינן כני כרת א"כ כרת דקדא‬
‫כידו וכו' וא״כ כודאי יש״ל לר״ע אין שוחטי' לכ״ע והוו‬ ‫ו־אי לא מוקמי' ליה אלא למזיד וי״ל דאתא לאשמועי'‬
‫פליגי אמוראי כפלוגתא דתנאי ולכך כ' דלהאי גי' אתי‬ ‫אף רעשה את הכי חייכ כיה על הא' וס״פ דקדא איש‬
‫שפיר דלכ׳׳נב שוחטי' וכו' אלא דפליגי כשכרת רש״י אמנם‬ ‫כי יהיה טמא וכו' תנשה את הע' וכו' אכל והאיש אשר‬
‫מדברי דש י שלפניט יש להוכיח דש״ל כרעת התישפות‬ ‫הוא טהור וחרל ולא עשה את ספשח כמזיר חייט כית‬
‫דלכ ע שוחטי' אף לאותה גי' דכ' כד״ה מר‪ .‬טמא וכו'‬ ‫אף שיעשה את הב' ולפי ז לא אתיא מתני' אלא כד' וד״נ‬
‫דהא קמן קאי דד״ל דילפי' מטמא אף דלא רמי ליה‬ ‫לקמן דש״ל ראש הזיד כא׳אפי' עשה את הב' חייב‬
‫ראוי ליוכילה ולכך כשתיק לו דר״ע לטעמיה כ' וזל והאי‬ ‫זכפירש״י לקמן אך לד״ח דק״ל דאינו חייב על הא' אלא‬
‫ש' דקאמד ה״ק ופו' דחזי למיכל כאורתא ום' וכו' קייט‬ ‫כלא עשה את הב' א"כ טמא ודרך רחוקה למ״ל לכך‬
‫‪:.‬‬ ‫משו'דרמי ליה וכרעת התוש'נ ‪.‬‬ ‫י‬ ‫נ־אה דטמא ור״ד איצט' לפוטרה מן הכית לומד דהורצה‬
‫‪ 3‬א” ד דאין שברא שיחלוקו כזה וכו' עכ״ל מפשטא‬ ‫לר׳יג ולר״ש איצטרי' לומר דלא הורצה והך דקתנימתני' ואלו‬
‫רקפדא משמע דזהו חידושם דאין שכרא‬ ‫חייכי'לאו מקרא רטמא הוא דידעי' ליה אלא לומד דלכן‬
‫דהוו פליגי כפלוגתא דתנאי וכנראה דלחו מפיהם אט‬ ‫לא קאמר קרא אלא טמא ור״ד לומר דהם פטורים‬
‫חיים דזהו מוכרח מהגמרא דאיש״ל לר״ש כמ״ד דאין‬ ‫מכרת אכל מזיר חייכ כרת כל חר לפוש שכרתיה ‪:‬‬
‫שוחטי' א"כ מה הוכיח ממתני' דהורצה כיון דמתני' ש״ל‬ ‫‪ 3‬ד” ה א"כ למה ניימד וכו' למ״ל דאדכר‬
‫כמ^׳ר שוחטי' ואיהו ש״ל כמ״ד אין שוחטי' ואפ״ל דאה״ג‬ ‫ד״ח טפי מאוכק אחיינא הא ד״ר‬ ‫‪.‬‬
‫דד״ןש״לדר״ש לכ״ע קאמר ור״ש דלא גילה דעתו כזה‬ ‫אטם היא לשון זה הוא מגומנש כיון דאף שגג ונאנש נמי‬
‫משו' רבלא״ה הוק״ל מלת חייכי' רמקני' וכמו שדייק רצ‬ ‫פטור ואין חיוב כרת אלא כמזיר ואונן וכרמקיק א"כ קו'‬
‫אשי לכך הוצרך לומד דקאי אמזיד ואונן ועוד הפ״ל דמאי‬ ‫למה נאמר היא דאף המזיד ואונן יעשו חת הפשח ג'‬
‫דכ' דאין הברא וכו' לפרושי שיטת הגמ' דהוצרך לתרץ‬ ‫א״כ למה' נאמר טמא וכו' לומר שמחמת אונק הוא‬
‫אליכא דר״ש דקאי המזור וכו' ולא משני בפשיטות רהיט‬ ‫דיעשה הב' הא אף המזיד עושה את הב' ‪:‬‬
‫ה״ל כמ״ד אין שוחטין משו' דש״ל להגמ' דאין שכרא‬ ‫‪ 'D1H‬ב ר ״ ה חלו פטורי' א"כ אמאי פטור מכרת‬
‫׳‬ ‫דיחלוקו כיה והוא דוחק והא' עיקר ‪:‬‬ ‫י‬ ‫וט' עמ״ש מהרש״א ז״ל ועיי' בש'‬ ‫■‬
‫כ ד ״ ה ר"מ וכו' ואלו ר״ע דפ' הישן לית ליה כר״י‬ ‫ח״ן למהר׳ין ז״ל כמ״ש על קו' מהיש״א ואחר המחילה‬
‫עכ״ל ראיתי להשע״ה ז״ל שב' לתק קו'‬ ‫נ״ל רפשטא דגמ' אזלא וטוחא כש' רשי זל רהא ^אמר‬
‫התום' משו' דר״ע מייקר ליה טמא וכמו ש^' הקוש'‬ ‫ר״ח אא"כ לא יעשה את הב' ואי ר״ע מודה כהכי לא‬
‫לעיל דק״ט למ״ד שוחטי' ע״ש רב' תירוצים רב' הקוש'‬ ‫הול״ל אלא אינו חייב על הא' אא"כ הזיד כב' ה״ו משו'‬
‫שש לא נאמדו לר״ע דתי' הא' דכ' תשלומקדדאשין ליתיה‬ ‫דהנך ק״ל אף כעשה את הב' חייב לכך נקט האי לישנא‬
‫לר״ע דה״ל כר' גם תי' כ' דאיצט' לאיש נדחה ר״ע‬ ‫דפל'ג בקרתי ועו־דכיוןרלשכית ר״ן רב' מתקן לא' א׳יש‬
‫לטעמיה רדריש במועדו ולכך איצט' לומד טמא ללמד‬ ‫כודאי אף הרמב״ש יודה דחייב אף שעשה הב' אלא‬
‫אף רחל כשכיעי שלו רפי' לב' ואיני עושה כא' א"כ וראי‬ ‫גרש״י ז״ל ש״ל דאף לר' נמי הכי ש״ל דהיינו רלא ■נייד‬
‫דש״ל אין שוחטין ע״ש דלא הכינותיו דא"כ מאי תי'‬ ‫ר״ח מהך ה־רא אלא משוש דמפרט לקרא כל' אי ראיהו‬
‫התום' לעיל אליבא דר״א דרייש ■במועדו כרמשמע‪.‬‬ ‫כל' תנאי אכל לר' ור״ן דלא דרשי כל' קנאי ואררכא ט‬
‫מלישנא דמקני' כפ' א״ד דהש״ה דמשיק קשכ' שוחטי'‬ ‫עדיף מר״ן לענין כ' א״כ כ״ש לענין א' ה״ל דאפי'‬
‫אד״א קאי ועור אף דדריש במועדו מ"מ איצט' קרא‬ ‫רעשה הב' כי״ן והא דלא קאמר כגמ' כהך נפקוקא‬
‫למעט יחיד דנרחה לב' דלא ידעי' דוקא צבור אלא מקרא‬ ‫דאפי' עשה את הב' רבותא לר״ח ראף כלא עשה פטור‬
‫דהא לא יליף ג״ש מתמיד ועוד אינט' למעט טומאת‬ ‫דכח דהתידא ע־יף ואדרבא לרעת הרמכ״ס ו"ל ק' טפי‬
‫זיכה ואינו ניסה כ״א טומאת מת דהתוק' דכ' לעיל‬ ‫דהול״ל ‪-‬אש עשה את הב' והרד לר' ולר״ח פטור ולר״ן‬
‫דאיצט' לאיש נדחה חרא מינייהו נקט ‪ -‬וכשאני לעצמי‪,‬‬ ‫חייב ולימד לרעת הרמב״ש ז״ל אף ר״ן מורה כזה זהו מן‬
‫לולי דכריהם נ״ל רר׳ין ש״ל רוראי כין לר״ע דאמר‬ ‫התימא דכיק דלא מיפטר ר״ח אלא משו' תקנתא דא'‬
‫מישאל ואלצפן כין לר״י דאמר נושאי ארונו של יוהף תדאי‬ ‫ור״ן קאמר הב' לא מתקן לא' א"כ באיזה הכדא ראש‬
‫הא דנקעככו מלטהר משו' דבירם לטהר כהך'ז' ימים‬ ‫עשה הב' מיפטר מא' והא לא מהקן ליה ואפש' ליישב‬
‫דקורס הפשח■ ויחול ז' שלהם כע"פ אלא דקו' ד' יצחק‬ ‫דלא הוכרח ר״ח לומר תקנתא אלא לענין הזיר כא' ושגג‬
‫היא אמאי נקעככו והא יכולים ליטהר ככר ומכח קו' זו‬ ‫כב' אכל אם עשר‪ .‬כ״ע מורה דמיפטר וזה וראי דוחק‬
‫הוצרך לומר דנטמאו כמ״מ וחל ז' שלהם כע"פ הלא‬ ‫לכך מקשה מכרש״ח ז״ל שטר לשיטת רש״י ראזלי ומודה‬
‫דלשיטקו;אין ־הכרח לומר רחל ז' שלהם כע׳יש דאפש'‬ ‫ליה התיש' מ־לא חלקו עליו כזה א^א דיש ליישב דהתוש'‬
‫דנטמאו בע"פ ולכך הוצרך להכיאמקרא דכיו' ההוא להודיע‬ ‫לעיל נקטו כדכריהש האי לישנא דאתי לכל הני תנאי חף‬
‫זה אבל להנך קנאי אף רק״ל רחל ז'שלהם בע"פ לאהוצרך‬ ‫לד״ח ‪:‬‬
‫להכיא מקרארביום ההוא להכרח‪-‬כריה' רמכואר הוא כיון‬
‫דהטומא' ק־מה להן מהבד'ידעי' רחל ז' שלהשכע״פ והשי׳ש‬
‫דקאמ־ לעיל ■ש״ל כר״י דרייש כיום‪,‬ההוא לאו למעוטי‬ ‫פרה האיבה■‬ ‫ס לי ה‬
‫ה‪:‬ך תנאי אלא משוש דמכואר כדבריו הכרח מקרא‬
‫והכי‬ ‫‪20‬‬
‫יגל‬ ‫מסכת פסחים פרמ ט‬ ‫אבדהם‬
‫פרק‪^.‬דבי פסחים‬ ‫והכי משמע מרש״ייז״ל דגייש כהדיא ס״ל כל״ע דדריש‬
‫כיוס ההוא ‪,‬והיינו משום‪.‬דאף‪.‬ד■ ע מודה לזד‪ ,‬וכאמור‬
‫דף צ״ט ‪ 3 y‬כמיצנה ישב״ם ז״ל גד״ה ע״פ‬ ‫ועיין במהרש״א ז״ל אכל ההוש׳ז״ל לש־טחייהי אזלי בשר'‬
‫ובו׳נמצאת מנחה קטנה‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1.‬‬ ‫‪-‬־‬ ‫הישן רדהו להך גי'ע׳ש •‬
‫כט' ומחצה וכו׳עכ״ל • והא דקחני ככרייתא דכהמוך‬ ‫ג ט ' אש כן למה נאמד טמא וכו' אכל כמתניתי; לא‬
‫לא יאכל מט' שעות ר״ל מסוף ט' אבל מדברי הש״ג ז״ל‬ ‫ק׳יל משוש דמת‪:‬יתין תני תרתי ולכך אפשר לומד‬
‫כריש פרקין ירחה דהוא לנפר' זמן מנחה קטנה הוא ימן‬ ‫‪-‬ד־אי אד״ר ור״ל למת נאמר תרתי לא הול״לאלא טמא‬
‫שחיטה דומיא חמן מנחה גדולה והיינו בח' ומחצה‬ ‫אבל בברייתא ד־ר‪,‬ני א״כ למה נאמד טמא ותו לא לכך‬
‫ומעתה הא דקאמד■ מט' הוא מחקדק דהיינו מתחילת‬ ‫מאמה שפיר אמנה לא א״ש מאי דתדץ לו דקאי אד״ר‬
‫ט' כיון דהוא סמוך למנחה אלא דבאמת הוא הפך‬ ‫והברייתא תני כהריא למה נאמר טמא ולא משני אלא‬
‫ברייתא ערוכה כפרק הפלח השחר דזמן מנחה קטנה‬ ‫נאמר •ילמה נאמד טמא‬ ‫■יי׳‪.‬וד נד; דר‪",‬ג למה ‪- V‬‬ ‫תימת וכו‬
‫מט׳ומחל' ע״ש גס מ״ש דהטוד יפרש דסמוך אחר מנח'‬ ‫• ור״ל דהבדייתא קתני למה נאמר שתם לכך הק' למה‬
‫הוא היפך‪,‬סוגיין ונראר‪ ,‬דכוונתו היא דהרי״ף דכת'מט'‬ ‫נאמר טמא והא צמך לאומרו ומשני דקאי אד״ר וכן‬
‫שעויז הוא לומר דסמוך דמהני' הוא קודם השעה שיש‬ ‫■‬ ‫מוכח מכירש״י •‬ ‫■‬
‫כה מנחה דהיינו שעה יו״ד וקודם לה היינו סוף ט' אבל‬ ‫דאי בעי למיעכד וכו' מ־‪-‬אמר‬ ‫תוס' כד ה‬
‫הטור ש״ל דשמוך היינו לאחר שתכנה שעת המנח' דהיינו‬ ‫לפוטרו מכרת וכו׳‪-‬משמע אם זרק‬
‫דחלז אמרי'‬
‫ני דהא‬ ‫חינו נח לי‬
‫ניח אינו‬
‫חך לזה‬ ‫כנ״ל חנח‬
‫אלא י‪.‬דאף‬ ‫נ‬ ‫יו ד ולח קוד^‬
‫דם‬ ‫הורצה וכו' משמע מדבריהם דל״ג כגמ' וכמ״ד הורצה‬
‫דב״ע מו' שעות ולמעלה אשור ויליף מקרא ראך~ חילק‬ ‫דב"׳‬ ‫מדהוצרכו להכריח זה מלישנא דברייתא•‬ ‫•‬
‫\‬
‫ז׳א״ו דאידי‬ ‫ומלא תשחט ופו'דאינו אסור כי אס מחח־לת‬ ‫ומ״ד הורצה אסיקנא לעיל ‪ .‬דסכר שוחטין‬ ‫כא״ד‬
‫ואידי חד שיעורא הוא והא דכתב הרי״ף בסמוך והיכא‬ ‫חוד־ין על טמא שדן וכו׳עכ״ל הא דהוצרכו‬ ‫;י‬
‫דאתחיל מקמי ט' ר״ל קודם שתכלה שעה השיעית ועוין‬ ‫להוכיח זה מלעיל ולא הוכיחו בפשיטות מדקתני פטור‬
‫י להפד״ח ז״ל שהשיגו ע״ש •‬ ‫י‬ ‫לעיל במתני’‬
‫וכמ״שח ‘'ררויז‬
‫כרת ר ר מ ״‬
‫חייב ר ריז‬
‫שוחטיןד ח וו ר‬ ‫ולמאיר אין‬
‫רןוד ח ר חו!ו‬ ‫׳ירידת "ירי"־‬
‫מכר‬
‫ג ט ' מאי אירייא ע״פ הפילו וכו' איכא למידק דילמא‬ ‫מהרש״א ;״ל משום דחיל דקאי חד״ר ■ ואחר‬ ‫"■‬ ‫כתב‬
‫התנא אתא לאשמועינן דהלב' כד׳׳י כע"פ והלכה‬ ‫ייי^יי‬ ‫שיטת המק׳‬
‫המק■ דה‪:‬‬ ‫רצפי שיטה‬ ‫כצום דלפי‬
‫מנת״ר |; אינו כלום‬‫‪.‬ר‪,‬מחילה ‪.‬ק ר‬
‫בר״י כע״ש ולכך לא קאמר אלא ע"פ לומר דבכב' מותר‬ ‫בתירוצם וכמ״ש‬
‫כמ״ש התוש' ‪•-.‬ן י‬ ‫ןאטמא י־רץ״׳א‬
‫קחי !רייורץ^‬
‫דת !•גיי‬
‫לפונ>ירו ^ ך' ־ ^‬
‫כי־״י וי״ל יאמאי איצטריך להך לישנא דר׳יי למיפסק‬ ‫הר׳עצמו הם כן תק״ל שהוא היפך הדין דקי״ל שהוא חייב‬
‫הלכר‪ ,‬כר״י בע"פ וכר״י בע״ש הא חיהו ■אמרו חדא‬ ‫כרה א״ו כ״ל להמחשן דהאי תנא לית ליה שוחטי' על‬
‫זימנא הלכה בקתס משנר‪ ,‬ועוד האי תנא נחית לקחוה‬ ‫ט״ש ולכך לא הוק״ל אלא דאיצטריך אי עכיר וכו' וקו'‬
‫הלכהפמאן א״ב הו״ל ליתום בהפסק׳דהא פליגי בחרתי‬ ‫היא לפי שבדת המקשה ולא לפי המשקנא דמוקמינן לס‬
‫אלא ידחי דהתנא לא בא לשתים הל' במאן אלא לגלית‬ ‫■ח־״ד וכמו שקבעו דבריהם ונ״ל דניחא להו להביא‬
‫■‬ ‫דעתי כמאן ס״ל •‬ ‫הכרח המחכד כגמרא אך קשה דילמא כיא דהאי תנא‬
‫*־צ!□ משוס חיוכא דמצה מודה יכי׳ יאע״ג דאמרי^‬ ‫מוקמי' ליה בד״י דקאי ‪.‬בשיטת ר״א דש״ל מאשקופה‬
‫בברניתדמ״ט דאף בשבת ייי״ט לא הגי דלא‬ ‫העזרה לי־ ליה ‪ p‬ילפותא דר״ע מטמא ומשום דגיובא‬
‫אכיל פת ע״ש בהתום' ו׳יל שאני משום דמחוייב בתענוג‬ ‫איכא למיפ־ך כמ״ש ה־וש' לעיל ולכך אן דלית־ ליה‬
‫ולכך אס התעכי׳חענוג לו לא מחייב באכילה ועי״ל דחף‬ ‫שוחטי' אפש־ דכ״ל דהורצה אך לעיל דהוק״ל מר״ע‬
‫דאמרינן דחייב לאכול ג' קעי־ית בשבת מקרא דאכליהו‬ ‫־שבד דילפינן מטמא לא מצי למימר דה״ל כר״א■ דלא‬
‫זמנים קאמד דאף כיוס אוכל כולם‬ ‫היום מ מ‬ ‫־ליףמשום דלית ‪,‬הילכר)א כוותיר‪’ ,‬ולכך מתדן לו אף‬
‫כ כ הר ן ז צ נפי ׳‪ 1‬י■' כתבי ועיין כהתוק' ז״ל לקמן‬ ‫דקי״ל כד״ע היינו לענין וכו' •'‬
‫די' ‪•.‬‬
‫דק״א כ־״ה וכקידושא וכו׳‬ ‫קודם שחיטת הפסח‬ ‫דף צ״ו תוס' כד׳ה‬
‫לא יאכל וכו' וי״ל דאיייי כמצה‬ ‫תוס' כד״ה‬ ‫ידעה וטעמא דרחייה‬
‫עשירה וכו' עכ״ל■ ושמעתי מקשי'‬ ‫בידים וכי'ובתוקפת' פליגי ד״י ורבנן‪.‬איזה מהם שיקרב‬
‫לפירש״י לעיל כמי פירית מחמיצין מה יאכל ולא קשה‬ ‫וכו' עב״ל ואי הק' מ״ש מבהמה של שני שותפים דלח‬
‫מידי דאפשר כבציקית של גייס והתיש' דלא תירצו הכי‬ ‫מיק־י דחוי בידים דכיון דד ‪ p‬ההקדש רחי ליה והא נמי‬
‫משים דקמכו עצמם | למעשה ד־׳ית אי כמ״ש מהרש״א‬ ‫כהפדישו ונאכי והפריש אחד תחתיו ונמצא הא' והדי כ'‬
‫‪.‬׳‬ ‫ז״ל •‬ ‫‪; .‬‬ ‫עומ‪-‬ים לא מיקרי דחוי בידים דכיון דע״י שיפריש אחר‬
‫סמוך יכו' דבאיתה העידה אדם נזהר יכו'‬ ‫בד״ה‬ ‫אינו יכול להקריב פשח א' שנאבד והוי ד ‪ p‬הקדש דחי‬
‫עכ״ל ■ ומזה סתירה למ״ש הד"מ בשימן‬ ‫‪,‬־‬ ‫ליה רזי' דכתוש' ז״ל וכו' איזה מהם שיקריב ורבנן חית‬
‫רמ״ט דכיון דעיקר שעודיזשבת הוא לחם אשור לאכול‬ ‫להו איור‪ .‬מהם שירצה יקריב והוי דחוי בידים ועיין‬
‫הגדימז״ל קודם ללחם שלא יאכלו לתיאבון ע״ש והכא‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫כמסרש״א •‬
‫אמרינן דממלא כחסו בבציקו' של נכרים ואוכל כזית‬ ‫ויביא וכו' עיין‬ ‫‪DIH‬׳ כ ד ״ ה‬ ‫צ״ז ^"א‬ ‫דף‬
‫מצה והיי לתיאבון וכיינו ביון דעי־יין פי האצטומכ׳יפתות‬ ‫כתמורה ^דן ‪'3‬‬
‫דידי^ כיון ‪ ,‬דאין לו‬
‫לומד הדד ד דוקא‬
‫עדית מקח לתיאבח ואין ‪->wV‬‬ ‫ועיין כירושלמי דש־}ים הלכה ז' ע״ש‬
‫הצח ד׳‪.‬זית מצה ובעי לאוכלו כאחרונה שיהא טעמו כפיו‬
‫לבך שייא ליה חה ליתא דא״כ הול״ל מי שאין לו אלא‬
‫כזית מצה וכו' אלא ודאי דהכא כעי למימר שריותא‬ ‫פרה מי יעהיה‬ ‫ס ^י ק‬
‫רחמן אכל אינו יוצא בו י״ח אלא במצה המשומרת ולכך‬
‫קתמר דבעי שיאכל וכו׳שלא תאמר חצא י״ח כהך בציקו'‬
‫וכו'‬ ‫י‬
‫יני‬ ‫פרק‬ ‫'־ ' מ ס כ ת פ פ ה י ם‬ ‫אברהם‬
‫לאשמועינן אכל ל״י תי' דחיצטלי׳לומל דפסת אינוכשאר‬ ‫ונו'ועיין להמ״א סי'הע״א■‬ ‫י‬
‫קלשיה וזה מכואל כקלא ולכך תי ק משוש דאיכה למיס'‬ ‫ו ר א י ת י להדכ פ״ע שהא' משנ היב כלי חייילדכדי‬
‫חהו כפסח מצלים וצ״ע •‬ ‫התוק׳ו״ל מאי אירייא וכו׳לימא דאיצטדיך‬ ‫‪.‬‬ ‫'■‬
‫כ ד ״ ה לח יפי׳תו וכו' וגלסינן לח יפחתו וכוי׳ עכ״ל‬ ‫׳לימר ע"פ לחלש דעל שהחשך מותי לאפול אפי' בציקוח‬
‫לכאולה נראה להגילס' היא לא יפחיתו דקאי‬ ‫_‬ ‫כיון לנאותה סעולה אלם נזהל יכו' ללא׳יה הו׳יא כיון‬
‫^אגכאיש אך אין זה מכוארכלכליהס דהוייל למימר כיו״ד‬ ‫׳למשוש חיוכא למצה הוא אהלי' ליה ע־ לאכיל •לימצה‬
‫ונ״ל לכאו לאפוקי ולא יפחתו כמו שלפנינו למשמ' דקאי‬ ‫ע״ש ולפי לכלי הל״מ ז״ל שכתכתי לק"מ לגס כשכת‬
‫_היחיל לקתני לא יאכל ועוד מוזהל שלחיפחתו לו וכו'‬ ‫וי‪/‬י עי־ל סעודה הוא לחש ועול נלא״ה ידעי' מיסכלא‬
‫אמנם כיו; ד־אי אגכאיס שלא הוזכל כלל כמתניתן צ׳׳ל‬ ‫דכאותה העולה מיקלי לתיאכון וכמאמר '‪.‬ר׳יה ממלא‬
‫לא יפחתו להוא דין אחל •‬ ‫‪,‬‬ ‫■אלם כליסו וכו' ואין ■לומר לאפי' ל״ה לא ידע לה אלא‬
‫ב ^ ר והח לקחמל מן התמחוי לא ימנע מלקכל‬ ‫׳ממהכי' ל־הני על שהתש־ וליתא לאימור לאגכ אולחא‬
‫ר״ל להוק״ל דכיון לקאי אגכאיס פשיטיא‬ ‫■אתא לאשמועינן להכסח אינו יאכל אלא כלילה וכמ״ש‬
‫ליתנו מ; התמחוי ואהא תי' לאף ראיהו לח רצה לקכל‬ ‫התוה'לקמן והר' לי־יהאמד כ־י׳הכ׳לס״ס הויי׳ל למתכי'‬
‫מן התמחוי דאיהו לגיל ליטול מן הקופה דהיא חשוכה‬ ‫׳לכאל איך רעתו כהך פלוגתא ראפליגו בה ת‪:‬אי לענין‬
‫יותל מן התמחוי א׳יה גכי ד' כוסות של יין לא ימנע‬ ‫שנת וכו' ע׳׳ש שכת' לההוס' לקמן ע־יפא מינה משנו‬
‫מלקכל ארמן התמחוי •‪.‬ומעתה מאי דתי׳הגמ׳לחמן לא‬ ‫■וכו' וליה־ לא"כ מאי מ תק ל"פ אפי' תימא ד״י וכו'‬
‫נצלכה אלא לל״ע לאמרעשה שכתך חול וכו' ר׳׳ל ‪.‬ואל‬ ‫רללידיה ה־י מתני' ככ״ע ואס כ; הדדא קו' ללוכהא‬
‫תנט־ך עול לדכר מגונה כזה שהוא מן התמחוי להא‬ ‫דלעני; שכת לא ידעינן תנא דמתני׳למה הוא נוטה ועוד‬
‫בלא״ה מוצק ועומל ליטול מן הקופ׳כלקתני לישא ללא‬ ‫׳דודאי ל־עת המקשה להך כיייתא דפליג ד' יוסי אש כן‬
‫יפחתו לקחי אגכחי' אמנה לפי׳דשכ׳יס דפי׳דהוא אזהרה‬ ‫׳ודחי קושייתו היה משו' דס״ד למחיר ל׳ י אף כע” פ להוא‬
‫על העני דאף כ־רכו ליטול מן התמחוי מחמת עניותו‬ ‫יבכלל‪,‬י"כי לכלייתא וא״כ ע"כ מתני' לאסלה ע"פ הוא‬
‫ייתל מלא• אפילו הכי מחוייב ליקח לו ד' כיסית אס כן‬ ‫׳משום לס״ל כל״י ואש כן מאי אילייא ע"פ אפי׳שכתו'‬
‫‪,‬מאקלקאמר הגמ' לא נצלנה אלא לל״ע לקאמר חל‬ ‫זכו׳רהו כוונת‪-‬לשכ״ש ז״ל שכהכ אפילו שכתות אליכא‬
‫תנטקלכליוק לאינה ענין לכא; כלל להאקאמל למחוייכ‬ ‫דד״י וכנלא׳שהוא שפת יתל אלא לכא לומד כיון דמתני'‬
‫הוא למכור מלבושו ואפ״ל ללוגמא בעלמא נקטיה דכמו‬ ‫׳אליכא דר׳יי מתנייא וללידיה אפי' ע״ש ■וכו' מאי אידייא‬
‫לחמר ר״ע לאף לכר מצוה אינו חייב כה מפני‬ ‫וכו' •‬
‫הצטרכותו ה"נ אינו חייב כה מפני עינייתו ואפש׳עוד‬ ‫ב ד׳ ^ ה עד שתחשך וכו' דככל אשמועינן כאיזהו‬
‫שיצטרך על מלכושו שמכלו• עוד אפ״ל לעיקל קו׳הגס'‬ ‫מקומן וכו' עכ״ל • ולכאורה נראה חה‬
‫היא על רישא למתכי' לקתני לא יפרזתו לו לקאי אגבאים‬ ‫מכוק כלכלי הל״י מק״ורכיל שכתב דטעמא למצה משו'‬
‫דפשיטא הוא ואהא תי׳ל׳־נ לל״ע וכיי׳והש״ס לקכע אותה‬ ‫'דאתקש וכו' ולא נקט קרא כהדיא לבעלכ תאכלו מצות‬
‫על פיסקת ואפילו מן התמחוי ל״ר אבל ז'א לא"פ הו״ל‬ ‫׳דמוקמי' ליה כזה׳יז לליכא פסח אפילו הכי אינו אלא‬
‫להכ־יחו פ־לושס דקחי חגכחים מ־בלי הגמרא ועול לא‬ ‫'כלילה אלא משוש לש״ס צליכין אנו להיקשא לומ׳דידעיי'‬
‫ילעתי איך לא הכיאו הגאונים ז״ל הך מימרא דלקמן‬ ‫'ליה מאיזהו מקומן כ־כלי הר״ל יחיאל ז״ל ואבשל משוס‬
‫ל־ייעתא או לתיוכתא ע"כ נ״ל שאינה כגי' כגמלא וכן‬ ‫דכחוספתא קתני כהליא מצוקן משתחשך וחשיכ מלול‬
‫נראה מ־כדי הלי״ף ז״ל גש הלא׳יש ז״ל לא הכיאה■י‬ ‫כה־ייהו לכך איצטליך היקישא אפי׳למדול ' ■‬ ‫■‬
‫ב א י י ר ור' נופית וכו' וכן יש כילוש' ועיי' כמרדכי‬ ‫ו ר א י ת י להרב ק"נ כפי' להרא״ש שהקשה ראם כן‬
‫שדחה זה וכ' פי' אחל ע׳ישולא לאה ששני‬ ‫‪,‬‬ ‫מחי מקשה מאי אליא לאיצטדיך לומ׳לאהו'‬
‫פי' הש בילוש' ומה שהק' ליכעי ל' לחמים ל״ק דבעי'‬ ‫מן המנחה אף ללא יאכל על שתחשך ע״ש ולק׳ימ כיו;‬
‫לתקוני דכל המעורר השמחה לזכיון נס הגאולה ע"כ‬ ‫דתני הכא ע״ש וי״ט לא יאכל ח־ש סמוך למנחה עד‬
‫תקנו יי; ע״ש יין ישמח לכב אנוש ‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שיסעו־ ממילח ילעינן דפסח ככלל י” ט מלתניא הנא‬
‫ב ד ״ ה לא יפחתו וכו' ומיהו גש כ־ילוש שמא לא‬ ‫כפסח דאסול על הסעודה דהיינו כלילה ממשנת איזהו‬
‫היה לכל א' כיס וכו' עכ״ל אבל מהא לאמח'‬
‫לקמן גכי איתש שקרשו ככה״כ ו־אמל רב דיצאו ידי‬ ‫כ א ״ ד ולכי' יאו־ח תי׳יוכו׳לאתא לאשמועיינן לאינו‬
‫קלוש אף שלא היה‪,‬יניס לכל א' כמ׳יק התוהפית שם אין‬ ‫נאכל אלא כלילה וכו' עכ״ל • דהשתא אין‬
‫ראיה דהתק שאני משו' להוא ככה״כ לקי אפש' כהכי אך‬ ‫להקשית כמו שהקש'ה״ל יחיאל ז״ל לאיצטדיך פסח לומל‬
‫מה־ לאמרי' לקמן גכי כני חבויה שהיו מהיכין וקיש‬ ‫על שעחשך דה"נ קושיית הגמרא׳ היה לימא ע״ש וי׳יט‬
‫עליהם היום מכיאין לו כיס של יין יאימל עליו קי־יש‬ ‫לא יאכל ע־ שתיזשך לפסח בכלל מ־קניא הכח ועיין‬
‫היום משמע ללא היו מכיאין אלא לא' וכני חבולה יוצח־י'‬ ‫צהלב י־ אה־ן• צא לכאמת למסקנא לא איצטליך למיתני‬
‫כשמיעה וחפש דלענק דינא מולו ליוצחין השאלכשמיעה‬ ‫עד שתחשך להך חי־ישא לככל חשמועינן מאיוהו מק־מן‬
‫וכיו; שכן מ; הדין חין מכיאין אלא כוס א' אמנם הם‬ ‫אלח לחגב אילחיה תנייה אבל ל״ק מסה שהקשה ה׳ ר‬
‫רוצים להוכיח אף למן הלין יוצאין כנוס א' מ"מ נוהגים'‬ ‫ייזיחל לאש כן הו״ל להתים' להביא לכליו אח־ תי' רכינו‬
‫היו לעשות ככיחש כיס[ לכל א' כמבואר כ ק עוכלא‬ ‫יאולה לומ' לתאי חכולחו ה־לוצי אמנש מלבלי מהלש״ל‬
‫ולכך הביאו נמי מעובדא דד׳יח דעילוכי; להוא להפך נ‬ ‫ז״ל ידאה דלתי' לבינו יאילה לא איצטליך לומר דהכא‬
‫ב א ' ^ ■ליש ל־חית דחייביןיכשמיעה ופשו' חינוך ונו'‬ ‫אגב חולחיה ולא ילעחי מה יענה להא לאיזהו מקומן‬
‫ל״ל כיון לחייבי' משו'' חיכוך ולכך חייכי'‬ ‫וחפש* לכוונתו היא דכשלת׳ללכלי הל״י מקו״רביל לכת'‬
‫כשמייעה כמו נשים ואנשים ליוצאין כשמיעה לבלוארזא'‬ ‫הכח חגב אורחי'ולא כעי למי״ל לאיצטליך ללמל הי־יש'‬
‫ד״י למי' לאין עליקס תולת חינוך כיון להוא מזיק להם‬ ‫רמצה לפסח משוס לכיו!׳ למכוא' הוא כקרא לא איצטלי'‬
‫ואין‬
‫יגל‬ ‫מסכת פםחים פרק י‬ ‫אברהם‬
‫לאפוקי מדשמואל דס״ל דאין הלכה כר׳י פהפהקה ועיין‬ ‫ואין להם תועלת כוי לא הוי דרך חיחת ה”כ איז חייכי'‬
‫להרב ק"נ ז״ל אלא דקשה לזה דילמא הא דהוצרכו כקך‬ ‫אפי' כשמיעה ועיי' להפ״ח תע״כ סנו״ו וכהר״ן לקמן ‪:‬‬
‫עוכדא לאפוקי מחכמי' דסבדי דלא כר״י אלא פורס וכו'‬ ‫ד רי ‪ P‬ל ׳ א ת ו ס ' כד״ה ה־יג והאמי וכו׳ ואי‬
‫ואפשר דהר״ר יחיאל ז״ל ס״ל כישכ״ס ז״ל דשמואל לאו‬ ‫קימא אר א אמר דיכ״ת‬ ‫י‬ ‫י‬
‫•‬ ‫כחכמים ס״ל‪•:‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫יכו' ר״ל שלא היה כגי' ואי תימא אלא חהו מדכדי כולם‬
‫כ א” ד וע"כ דה"פ דלא קי״ל פר״י אלא להפסקה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכן היא גי' הדא״ש ז״ל ע׳יש ‪:‬‬ ‫■‬
‫אכל להתחיל וכו' עט״ל ר״ל דאף לריי דס״ל‬ ‫‪,‬‬ ‫ב ד ׳ ׳ ה מפקיקי' ולספריס וט' היו עקרין את השולק‬
‫דהלכה כר' יוסי דוקא כהפסקה ולא להקחיל אכל לדידיס‬ ‫קורס קדיש וכו' עכ׳׳ל ק״ק דילמא לסך גי'‬
‫אף להפסקה נמי לא קי״ל כר״י אלא •כשמואל‪,-‬וכמכואר‬ ‫דש״ל לי״י דמפתיקי' לאחר קידוש פליג שמואל ום״ל דאין‬
‫בה״ג שהכיא הך דשמואל להלכה ע״ש ולולי דכריסם נ״ל‬ ‫מפסיקין כלל אלא פורס מפה ומקדש והא דלא קאמר‬
‫כוונת ה״ג טא דכקכיעות סעודה אסור להתחיל מט'‬ ‫ותו לא לישנא דחכמים נקט דפליגי אדר״י וה״ל דאין‬
‫שנטת דעי׳כ ל״פ ר״י ור״י אלא כאכילת עראי •בדמשמע‬ ‫מפסיקי' כלל דהא כ' החום' לקמן דשמואל ם"ל כחכמים‬
‫מלישנא דלא יאכל וכו' וע״כ •הוק״ל דהא בקכיעו' סעוד'‬ ‫ואפש' דפ״ל להתיה' דמאי רקאמר ר׳׳י ושני אומד עליו‬
‫?‬ ‫קאמר ר״י דאין מפטקין כדמשמ• מ ‪ p‬עוכדא ותי' דלא‬

‫קאמר אלא כהפסקה אכל כהתחלה מודה דאין‪:‬מתחילן‬
‫כקביעות סעודה וכהא ניחא מה דהקשה הר‪-‬׳ד יחיא‬
‫כה"מ לאו להפסקה הוא אלא ר״ל כשגמרו סעודתן‬
‫מכיאין לו אחד לכה״מ ולאפוקי מר״י דס'‪'.‬ל רכוס כה"מ‬
‫קודם אמנם חה לא יתכן כלל דא"כ מאי גמרו דר״י כיון‬
‫למ״ל לר״י לומר דאין מפסיקין דשפיד איצטדיך לומ׳דאץ‬ ‫דאף ר״י מיידי כהכ• גם מלשונם דלקמן שפ' מנ״ל לר״י‬
‫‪.‬מפסיקין אף כקביעות סעידה ועפ״ז פירשתי‪-‬מאי דכתכ‬ ‫דמפסיק קודם קידוש משמע דאתי קידוש ]מיהא איתיס‬
‫הח״ף ו״ל והיכא דאתחיל מ־מי ט' שעות וכו' ואמשיך‬ ‫ומ״ש דפריסת מפה לשמואל כמקו' עקידת שלחן לא‬
‫כסעורתיה ותמהו המפרשים ז״לדהא איהו‪,‬פסק כד״י‬ ‫מכרעא כלל דילמא להך גי' אף ר״י מודה‪ ,‬דפויס מפק‬
‫וכו' ולפי האמור ניחא ויורע העלומות דאח״כ ראיתי‬ ‫ומקדש משו' יקרא דשכתא ואח״ק מפסיק כעקירת‬
‫להכ״ח ז״ל שכך העלה דכרי ה״ג והרי״ף ע״ש והנאני‬ ‫שלחן ונ״ל דהתוס' ז״ל סמכו עצמם אהא דמק' כתר הכי‬
‫אך מ״ש דיה כוונת הרמכ״ם ז״ללא יתכן כלל דאיהו לא‬ ‫והא אמר שמואל כשם שמפסיקי' לקידוש מאי לאו‬
‫קאמר אלא משום מניעה לכד דאינו מעיקר האיסו' וכמו ‪.‬‬ ‫לעקידת שלחן ואי לאו דס״ל דד״י הוא[ דאמר מפסיקו'‬
‫שמתכאר כלשונו כהלכית י״ט 'וכהלכית שבת גם מ״ש‬ ‫הוא קודם קידוש וכעקידת שלחן מסיכא תיתי תישק‬
‫דהמרדכי ז״ל הכי ס״ל‪-‬הוא תמוה דסמוך ונראה הכיא‬ ‫חדעתין דמאי דאמד שמואל מפשיקי' לקידוש הואכעקירת‬
‫הר״ד יחיאל לפי דברי ה״ג לומר דלא קי״ל כי״י כהתחלס׳‬ ‫שלחן דלא כמאן אלא ודאי מוכח דפשיטה ליה לר״י‬
‫ולפי' כת' דלפי זה נכק •להחמיר שלא לאכול מט' שעות‬ ‫דיפסק כעקירת שלחן קודם קידוש •‬
‫והיינו משום דלא קי״ל בהא כר״י וכו' •‬ ‫ב ד” ה ר״י אומר וח’ ת וכו' אין קידוש אלא כמקום‬
‫כ ר ״ ה אלא וכו' ‪.‬לדקדק וכו' ורב נמי'הכי ס״ל וכו'‬ ‫העוד'וט׳עכ״ל לשטקייהו אדלי שכתכו לקמן‬
‫עכ״ל ר״ל וכיון שכן קי״ל כתרוייהו לגכי‬ ‫כד״ה טעמו מידי דכעי' טעימת לחם ר״ל דלא מ קיי‬
‫ר״י • או י״ל דקי״ל כר״י לגכי תרויוהו ולכך כתכו דצריך‬ ‫סעו׳שכת אלא כלחם וא"כ הא דאמיי'אין קידוש אלאכמקו*‬
‫לדקדק וכן הוא ככמה מקומית דהתיס' מספק״ל כזה‬ ‫‪ :1,1‬עת הגחוני דכתב הטו״‬ ‫העוד "ד כשעוד' לחם ר‬
‫אכל !‬
‫אך הדי״ף ז״ל דפסק כשמואל הוא משוס דס״ל דהלכה‬ ‫לק"מ אמכם דכתב‬ ‫מיקרי העוד' ‪,‬‬
‫יין ‪,‬‬‫סימן דע״ג דכוה של י ‪,‬‬
‫כתטייהו לגכי ר״י ומעסה לכאויה ק' על הרח״ש ‪ .‬ז״ל‬ ‫לה■ 'דינא וכו' ולכאורה‬
‫אזלו ומורו להך‬
‫י‬
‫הסוס'‬
‫‪.‬‬
‫דאף‬
‫‪,‬‬
‫הכ״י שם‬
‫דהק' על הרי״ף ז״ל לח״ל לפסוק הלכה כשמואל לגכי ‪-‬‬ ‫מק' כאן וי״ל דהא ר״י לא אצייך ‘לכוס אחר‬ ‫דמאי ‪-‬‬
‫קשה דמ~‬
‫ד״י כיון דשיטתו היא אין הלכה כיחיד וכו' א"כ מה לו‬ ‫דבע־נן רכיעית שמחוייב כרכה אחרונה‬ ‫‪.‬‬ ‫וכקידוש י‬
‫לתפוס עליו פר‪ v‬כיון דהיא פלוגתא ישנה כין הדא״ש ‪.‬‬ ‫ועוד י״ל דלא כתב הב״י ז״ל דאזלוומודו דמהני‪.‬סעודה‬
‫והרי״ף ז״ל ועי׳להרב ק״נ ז״ל שכ־חק הרכה ע׳יש ילעד׳׳ן‬ ‫לקידוש אלא יוקא היכא דמקייס סעודר‪ ,‬שכת כלחם כתר‬
‫דלק״מ דקושייתו היא משו׳דלא גרים כגייסתי ואי תימא‬ ‫הט אכל אי לא מקיים סעודת שכת לא מהני ‪ p‬כוס של‬
‫וכו' אלא דר׳יי וריכ״ח אמרו דכר אחד דהלכה כר״י ואם‬ ‫יין כמקום סעודה אלא יכאמת מדבריהם לקמן דף ק"כ‬
‫כן הו׳יל לפסוק כוותייהו ול־עת הרי״ף י״ל דגריס כגי'‬ ‫ודף ק״ג משמע דלא ס״ל כהגאוניס ו״ל וכמו ■שאכתוב‬
‫התיס' דפיו הרי לישכי ואדרכא לישנא כתרא הוא ריב׳ית‬ ‫‪.‬‬ ‫שם כע״ה •‬ ‫‪.‬‬
‫ואפשר דאף מאן דס״ל כעלמא דהלכה כר״י נגד רב‬ ‫כ א ״ ד ואחריו מרור וט' עכ״ל ועיין כמהרש״א ז״ל‬
‫ושמואל הכא מודה אך אמנם כעיקר קושייה הרא״ש ז״ל‪,‬‬ ‫ו;"ל דיכול לאכול חצי זית מצה שאין חיי־‬
‫שמעתי ולא אכין דכיק דקאמר כגמרא הניא כויתיה‬ ‫כה״מ דוצא כו לאכילת אפיקומין ליתן טעס מצה‬
‫דשמואל וגם ‪ p‬עוכרא ס״ל כויתיה וא"כ מאי ק״ל על‬ ‫‪.‬‬ ‫כפיו •‬
‫הרי״ף וכשלמא לדעת סתוק' ז״ל דנחתו לספיקא משום‬ ‫ב ד ״ ה א־ן מפסיקין וט׳מ״פסק פר״י כההוא עוכד'‬
‫דמפרשי כפירוש רשב׳יס דאינה הייעתא לשמואל אלא‬ ‫מכלל דלכתחילה קי״ל נוותיה עכ״ל הא דלא‬
‫לה־ עוכדא ואינה ענין לשמואל אך להרי״ף ז״ל דגדיס‬ ‫הוכיח זה מהא דאמד ר״י הלכה כר״י בע׳יש דפירושו‬
‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬ת״ב דשמואל וכמ״ש היא״ש גופיה צ״ע ‪-‬‬ ‫כהפסקה דומיא די״י משום דדכר והפכו הוא דהא לס״ד‬
‫ו ל ^ ג ד ״ ן חסו כינת הרמב״ן ז״ל כספר המלחמות‬ ‫דמיידי כהתחלה תקשי נמי למ״ל לפסוק כר' יוסי דהא‬
‫י שכתב ח״ל דעתו של רכינו ז״ל כן הוא‬ ‫קי״ל כוותיה מחבירו אלא דיש ל־חית משוס דס״ד דר״י‬
‫שהרי השמיט זה שאד׳יי הלכה כייי׳י כע״פ וכו'וכן עיקר‬ ‫‪.‬תי׳ר״פ דמהני׳אתייא‪ 1‬יי ובלשון יחיד שונה אותה‬‫צ ר ‪ r‬ו ' ו ‪ -‬״‘ ל‬
‫ס ‪S‬‬
‫שלא נאמרו זו אלא מקמי דאתמר פויה מפה ומקדש‬ ‫אך למסקנא דס״ל‬ ‫היפדסחם מש‪. ':‬‬ ‫‪ .1‬פסק כ־״י כעיש‬
‫׳"יכע׳שהיפד‪:‬‬
‫וכו' ר״ל שלא אמד ר״י מימרא זו יהלכה כר״י כע״פ‬ ‫ובהפהק׳הוא דמיירי שפיריש להוכיחדהוצרך‬
‫ולאפוקי מקכדת ר״י דס״ל דגומר אלא משוס דלא ידע‬ ‫לפסוק כה׳ ה נאפוקי מהתחלה אמנם "ל דילמא‬
‫לה‬ ‫■‬
‫מא‬ ‫יגד‬ ‫כזסכת פסהים פרס‬ ‫אברהם‬
‫פ רש י והדמכ ן כיה ע ש והפש דדחיקא להו ד ‪p‬שי ‪fo‬‬ ‫כיייתא י־ ת ד ואש הכית פורש מפה תכל לריק■‬ ‫פ_‬
‫לת קהי השיין אלא תנא דכרייתא אדעתא תפשיש‬ ‫פ״ל דפויש מפה שגיזכו' ע״ש ומ״ש ממדרכי !"לגבי‬
‫■‬ ‫קאמד ;‬ ‫מה שהקשה הגמ' על ר׳יה מק־ מימרא דר״י היא משום‬
‫דקי"ל|כיותיה וכי' ע״ש דמשמע יה״ל לששמא דגמרא‪,‬‬
‫משכחת' לה כע״פ‪ ,‬וכו' איכא למידק היכי ש׳ד‬
‫דקי״לכר״י בהא דקאמר דהל' כד״י כע"פ וממילא מאי‪:‬‬
‫דגמ׳ לעיל דמך מימ‪-‬־א יר״י מיידי כהתחלה‬
‫והא כיייתא ‪-‬אמר כהדיא דשוין שאין מתחיליווי״ א^יז‬ ‫יפי׳ רשכ״ם‬
‫רשכ״ם‬ ‫דוקא ופי'‬
‫ש דוקא‬
‫כע יש‬
‫כר״יי כע‬ ‫׳זי[^ הלכה‬
‫הלכה כי‬ ‫קןאמרי שמואל אין‬
‫־א^‬
‫שתח^‪S‬‬ ‫*‬ ‫‪-‬‬ ‫א‪:‬י ־ א ״ ל א ־ א א א ‪.‬־ו ‪,‬א א ־י‬
‫י ‪.‬‬ ‫הוא משיה מאי דקאמר דהלנה נר״י כע״פ וכו׳דמשמע‬
‫דקהמד־ר י עד ועד ככלל כמו מה שאמר עד שתח ‪p‬‬
‫גבי הפשקה דפי' אפי' משתח ‪ p‬כ"כ גבי התחלה וא"כ‬ ‫יפליגי וכהא כ״ע מורו דפליגי כע"פ אלא אי הלכ' כר״י‪.‬‬
‫מה שתמר כהן משכחת לה כע"פ הין כבי נמי דוכל‬ ‫או חין הלכה כתרווהו הוא דפליגי ודוק כהמרדכי שלא‬
‫לומר משכחת לה בע״ש אלא'יניחה ליה לאוקומה כתי'‬ ‫כתב דקי״ל כויתיה די״י אלא אית לן ‪ p‬מילת׳ר״ל דאמר‬
‫‪,‬‬ ‫דפליגי וכו' • ■‬ ‫‪.‬‬
‫מרווח כיק דכאמת קי״ל דר״י מידה ועוד דהוי דומיא‬
‫להך דמתחולין דהוא מט' שעות וכהכי ניחא מה שהקשה‬ ‫ג מ' לא למפה וכו׳עיין כמסרש׳׳ה ז״ל דכנראס‬
‫הדה ק"נ י״ל על הרא״ש י״ל והניחו כצ״ע רב ע״ש וע״ע‬ ‫דלא יאה דברי התוש׳לקמןשהק' האי קוש׳‬
‫גופה דמי‪’-‬ל לשמואל דמכשיקי' כעקידת שולחן קודם‬
‫‪■ -‬‬ ‫להפר״ח י״ל הי‪-‬מן תמ״א ה״א ע״ש •‬
‫ת ו ס ' ב ד ״ ה ■ ידי קידוש וכו' מדפייך לשמואל למ^׳ל‬ ‫קידוש דילמא כפרישת מפה וכמ״ש כרכ גופיה שה אכל‬
‫כודאי לאחר קידוש מבואר כהדיח כדברי ר״י דמפשיקין‬
‫וכו' עכ״ל ועיק כמהרש״א י״ל שהביא‬
‫משם המידכי דאיה אחרת מהך דרכא דלקמן וראיתי‬ ‫כברייתא דלקמן ולהך גי' נמי הוא מבואר דמפשי‪-‬זן‬
‫לשרב לשון למודים הימן קמ״י שדחה ליה דכיון רלאהח‬ ‫כעקירת שולחן קודם קידוש ומעתה לא שיז לפרש מחי‬
‫חוכלין כלל לא מהני הך תנאה וכו' ע׳׳ש שתמה יעל‬ ‫דקאמר ר״י בהאי ברייתא מפשיקין הוא למפה •‬
‫המרדכי ולא דק דהמרדכי לשיטתיה■ אייל דק״ל דאוכלח‬ ‫‪^ DST‬תנ״ה ^וין שאין מכיאין את הכולחן וכו' עיין‬
‫כלא נר וחין מקדשין כלה נר והם כן שפיר מייתי ראיס‬ ‫כפירש׳יי ודשב״ס שנדחקו היכה שפירושה ולולי‬
‫דכיון דאוכלק כלא‪:‬נר כהך קידוש נמי יכוליןלאכול בכיתם‬ ‫ויכריהם נ״ל לפי מ״ש לעיל כדעת ה״ג דכקכיעו'שעודה‬
‫ע״י תנאי אך לדעת התיש' דש״ל לקמן דאין אוכלק כלא‬ ‫אף ר״י מודה והיינו ד־תכי ככרייתא ושוין ר״י ורי׳י שאין‬
‫ני חין יחיה כלל אלא דכאמת נ׳ל אין כאז דחייה כלל‬ ‫מגיאין את השולחן דשתם שולחן לקכיעו‪-‬ת שעו־ה מייקי‬
‫אף להכרת התוה' דה־כ למ״ל למימד להו ולא מקדש■ לכו‬ ‫ליה ול ‪ p‬־אמר אין מכיאץ שתה יהיינו מימן המתכר‪-‬‬
‫כבית אכילה יהכי הול״ל דילמה מתעקרא לכושרגא‪,‬ולא‬ ‫כפלוגתא לומד דע״כ ל“ פ הלא כאכילת עראי ועלה‬
‫הכלות וכקידושא דהכא וכו' אלא ודאי משום דש״ל ד ‪p‬‬ ‫תני כשיפא ואם הביא ר״ל ■מההוא זמן פויה והיינו תנא‬
‫קידושא לא מהני אפילו כתנאי לכך קאמר אלא מ^שי‬ ‫דכריית' ולא ככלל שוק הן וכן הוא מוכרח לפידש״י וכ” כ‬
‫לנו בכית אכילה אמנם מדברי הרא״ש י׳׳ל יראה כהדיא‬ ‫‪.‬‬ ‫הר״ן ז״ל והרמש"ן י״ל •‬
‫‪ . .‬דלא גריש ליה ע״ש‪.‬ואפשר דהתוש' ל״ג ליה • •‬ ‫‪ '*”S n‬ב ר ״ ה אין מכיאין וכו׳ לאכול משקדש היום‬
‫כ א ״ ד ומיהו ממקום למקום כחד ביתא וכו' כדי‬ ‫^ אלא_אס כן ק־ש עכ״ל נר' דה״ל‬ ‫י ‪.‬‬
‫לאכול כארעא וכו' עכ״ל • ולכאורה קשה‬ ‫דהאי דקאמד תנ״ה הוא קאי לשמואל ד ‪ p‬מעשה רכה‬
‫דודאי הש״ש פליג אירושלמי דהא כפלוגתא דרב ושמואל‬ ‫בד רב הונא גריש ליה לכתר כמו שכקכ אח"כ כפי׳וא״ג‬
‫איידי אף כדעתו לאכול כביתם וכמו שהוכיחו מקושיית‬ ‫‪ p‬כמיתא מיירי כהפשק' מכע״י דומיא לשמואל וגרים‬
‫הגמרא ועלה קאמר הכור מינה דה"מ מבית לכית דאף‬ ‫כברייתא ושוין רקאי על ר״י וד״י ומקע׳יי לא אפשר דר׳י‬
‫דדעתו לאכול כביתו לא מהני הכל ממקום למקום מהס‬ ‫מתיר עד שתח ‪ p‬ולכך פי' דמיירי שקרש היום אפי' ר״י‬
‫כדעתו לאכול כחוקו מקום ודחי ליהדאף אם כדעתולא‬ ‫מודה דאסודלהקחיל לחכו׳כיון דכא כשע' אישיר אכלהף‬
‫משני וכן הוא כמרדכי דממקו׳למקום אף כדעתו לאכול‬ ‫שיפא מוכרח לומר דמיידי כאכל מכע״י וקדש עליוהיום‬
‫שם לא מהני וכאמור ד״ל דהתוש' מפרשי הא דקאמר‬ ‫ו־תני דמפשיק כפרישת מפה יאי לאו הכי אלא קאי‬
‫כגמרא הכור מינה לא חפלוגתא דרב ושמואל קאי אלא‬ ‫משקידש דומיא דרישא הם כן מאי ראיה מייתי לשמואל■‬
‫קאי לעיקר דבריו דקאמ׳דאידא לטעמי'דאמר אין קידוש‬ ‫דילמה דוקא התם דאף ר״י מודה דפודם מפה משום‬
‫וכו' ועקר דבריו הם המוזכר כילושלמיכשס שמואל אם‬ ‫דמתחיל באישור ולכך פי' דלא הוי דומיא לרישא ומיימ‬
‫קדש בכית זה ונמלך לאכול כבית אחי צריך לקדם דאין‬ ‫כאכל מכע׳יי ולכך כתב ח״נ דמיירי כע"פ והוי שיפא‬
‫^דוש אלא כמקום שעודה והש״ה לא הש להביא אלא‬ ‫דומיא דרישא דמיירי מבע״ו ‪.‬‬ ‫׳‬
‫להוייע טעמא דשמואל משוס 'דק״ל דאין קידוש אלא‬ ‫קשה ליה דמאי ראיה מינה דכיון דמיירי כע״*‬ ‫אך‬
‫במקום_ שעוד'והיינו דאמד סכור מינה דה"מ מכית לכית‬ ‫דהוא שעת ‪ .‬אישור ונ׳יל דמייתי ראיה כיק דס״ל ‪.‬‬
‫כמו מ׳׳ש לשמואל כהדיא אם קידש בכית וו ונמלך לאכול‬ ‫דמפשיקין ישגי כפרישת מפה א"כ לדידן דלא קי״ל כר״י‬
‫כבית אחר דוקא אכל ממקום למקום לא ואהא השיב לו‬ ‫וחית לן דמפשיקין‪,‬וקגי כפריש׳מפה והא דכת' רש״י ואם‬
‫־ דמיזי הקאמר‪.‬מכית_לכית ל״ד אלא פי' ‪:‬ממקום‪ .‬למקום‬ ‫הכיא קודם'לכן משו'‪ .‬דהוק״ל למ״ד טעם אינו מ~ ש‬
‫דהא שמואל קידש כאגרא והדר קדש כארעא ולכך כתכו־‬ ‫היכי קתט ככיייתא ואם הביא פורש מפה ומקדש וכ״כ‬
‫התיש׳ י״ל דהתם דוקה כשאין דעקו דהכי משתכרא דאי‬ ‫הראב״ד י׳ל והביאו הדמכ״ן כש' המלחמות והוא דידיה‬
‫שמואל כדעתולאכול למ״ל לקדושי כאגד׳ולדעת המרדכי‬ ‫אמד מק־ס לי אחד ע״ש ולעד״ן דיהו דעת הי״משהבו'‬
‫י״ל י״ל דבניו ויכני ביתו יושבים כאגרא ולכך מקדש להו‬ ‫רשכ״ם י״ל דמפ' הך עובדת דרכה בר רב הוכא באכל‬
‫ואף שאין דעתו לאכול אלא כארע׳ה־ר מ~ש ועיין להר׳‬ ‫מכע״י ומפ' נמיהך ברייתא כראי גוונה והש״ש הקדים‬
‫לשון למודים י״ל שכת'דהיינו דוקא ל־יעבד אכל לכחחיל'‬ ‫ה־ עןבדא כי היכי דליתי ‪ p‬ברייתא לראיה לתרוייהו‬
‫לא חשיב כמ״ש חף כדעתו ע״ש שנדחק • ונע״ד חס‬ ‫ורשב״ם י״ל לא ראה פירש״י יי׳ל גם הדא״ש י״ל לא ראה‬
‫ליתא‬
‫‪21‬‬ ‫כא‬
‫יגל‬ ‫מ ס כ ת פ ס חי ם פ ר מ‬ ‫אברהם‬
‫מדקקני עקרי וכי' יקושייא לר־׳ח וכו׳■‬ ‫‪y‬׳ ‪ 2‬ג מ‬ ‫י פ י ז לשמואל‬ ‫ליחא דא"נ אמאי ה־שה להי"! י״ל‬
‫הא דלא ק״ל לר״ש נמי דקאמר ככל‬ ‫למ״ל לקדושי ככי כנישחא כיון דלכתחילה איירי לא מהני‬
‫גוונא צריך לב^ דמשמ' אף כהניח משוס דכהך כדייקא*‬ ‫אף שהיה כדעקו לאכול ככיתו ולעולם אף מכיק לביר‪,‬‬
‫‪p‬תני שנוי מקום צריך לברך לא מחלק מידי ואיכא■‬ ‫■מכני כפשט הירושלמי אלא ודאי מירוש' משמע רהדיא‬
‫לאקומא כדברים שאינם טעונים כרכה במקומן אכל‬ ‫יכיכא דמהני כשהיה דעקו אף לכקחילה מה‪:‬י וראיה‬
‫כהך ברייתא דקתני עקרו דמיירי כדברים הטעונים‬ ‫‪:‬מהא דדב רמי שסוכתו עריכה עליו מקדש ככיקו אף‬
‫קתני כהניח מהני ולכך משום דר״ח דקאמר א"צ לכרך‬ ‫לכתחילה גס מה שהכריח דשמואל היה כרעחו לאכול‬
‫דמיירי אפילו כלא הניח דאכיייתא קאי לכך פליג ר״ש‬ ‫•כארעא מדנחית איע כלוס והדרכה משוש דנעלן הוא‬
‫וס״ל דאף כדברים הטעונים צייך לכרך כיון דלא הנית‬ ‫• ■‬ ‫‪ ,,‬ע"כ נ״ל כמ״ש •‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬
‫וזהו דלא ק״ל כפשיטית לר״ח מהא דמחלק כין הכיח ללא‬ ‫יתיישב שלא לחלוק הירושלמי על הש׳ים שלנו‬ ‫בא״ד‬
‫הניח דממה נפשך דאי כדברים שאינם טעונים אפילו‬ ‫וכו' עכ״ל ר ל שלה יחלוקו כהכרק שמוחל‬ ‫י ‪.‬‬
‫הניח ואי כדכרים הטעונים אפילו לא הניח משוס דב‪•■-‬‬ ‫דהלכתא כוותיה אכל דעת רכ ק״ל אפילו _מכית לכיק‬
‫לאשמועינן אגב אורחיה דהך כרייתא מיידי ‪ .‬כדברים‬ ‫■יש קידוש לשמואל לא מסכי והירושלמי דקאמר משם רב‬
‫הטעונים כי היכי דלא תקשי לר״ש יעיין להמ״א סימן‬ ‫מי שסוכקו ערכה עליו ולא קאמר דאף מכית לבית הוא‬
‫קע״ח ק״ג ומזה תראה‪.‬לריש צ״ל דכרכרי' שאינם טעוני'‬ ‫לומר דשמואל מודה כהכי וחפש' שזהו שהכריחו לי' אבא‬
‫לאמהניאפי׳הניח דאם לא כן למייל לאי־ךכריית׳למנקע‬ ‫לומר שם דלא פליגי וכן הוא כהדיא כהרא״ש ע״ש ■ אך‬
‫עקרו וע״ש כפוסקים ז״ל •‬ ‫מלש דפלוגתייהו דוקא‪.‬כתכאי‪..‬לא ידעתי מנ״ל ואין לומר‬
‫ד ף ק ״ ו ת ו ס ׳ ב ד ״ ה זכרהו על היין והאי זכירה‬ ‫מדאפליגו דוקא כקידוש ככה״כ ילא ככית חכירו לומר‬
‫היינו קידוש דויכולו דל■'‬ ‫דוקא דלא מהנו לרב אל‪-‬א כה״ג דכשעה שקידש לא חפש'‬
‫מצינו על הכיס וכו' עכ״ל • ר״ל היינו קידוש לבד ואק‬ ‫^גאכול שם והוי דעתיה‪ .‬לאכול ככיתו זה אינו מוכרח‬
‫צריך לומר ויבולו כהדיא דהיינו מב^ כפה״ג ואומר'‬ ‫דאפשר ‪,‬רכותא דשמואל הוא ואפשר לומר דלא ליהוו‬
‫ויכולו ואומר אשר קדשנו אכל אין לפרש וזכרהו אומר‬ ‫קברות הפוכות• אך‪.‬קשה מאי מייחי הש״ה מעובדא דרב‬
‫ויכולו לכד כיון דכתיב לקרשי ועיין להרב ק"נ ז״ל •■‬ ‫‪.‬קונא דש״ל היפך רב כיון דליכא אדעחא אפילו יב מודה‬
‫ד ף ‪ T p‬ת ו ס ' ‪ 3‬ד ״ ה מפטיייןוכו׳וא״תלמ״ד‬ ‫זי"ל דע"כ לא כעי אדעת' אלא מבית לבית אכל ממקום‬
‫דחגיגה יש כה שכירת‬ ‫׳’‬ ‫׳‬ ‫למקום לא בעי אדעתא והיינו בהדרגות מס'שמואל והך‬
‫עצם א"כ אינו נאכל הלא על השבע דוקא כן שנתו הוא‬ ‫עובדת דרב הונא משמע ליס דקוי מחדר לחדר כאוקו‬
‫דרכיך וכו' הקושיא מפורסמת למ״ד יש כו שכירת עצם‬ ‫כית מדלא קאמר והפיקו‪ .‬ליה למאניה ועיילוה לכי‬
‫הוא לבן תימא והוא ס״ל דוקא כן שנקו כפסח כמבואר‬ ‫גנניה וכו' י‬ ‫‪. .‬‬ ‫■ ־‬
‫לעיל ד״ע ונ״ל כהקרים להקשות דמאי מקשי' התוס׳ז׳׳ל‬ ‫ומיהו כאבי העז‪.‬מ כתב דהאי רפואה הו"מ‬ ‫■בא״ד‬
‫דאה״נ למ״ד יש שכירת עצס הוי כפסח ואין מפטירין‬ ‫למיעכד וכו' ר׳׳ל‪ .‬משים רקוק״ל רמאי מק״‬ ‫;‬
‫אחי חגיגת אפיקומן דפסח אלא דקו׳ללתנא דמקניקין‬ ‫כגמרא לשמואל ובו'לכך‪-‬כקב‪.‬דככר כקב אבי העזרי‬
‫דקחני הלילה הזה כולו צלי יאוקמוה כגמרא ככן תימא‬ ‫דאף כקידוש שבביתו מהגי ועיין ■כטור יוככ׳יי סימן‬
‫ומוכיח לומר דלא אתקש לפסח הלא באכילתו ואם כן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ -‬יס״ח ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫למ׳יר יש כו שבירק עצם א'כ ליתניתין דאתיא ככן תימא‬ ‫ד ף ק ״ א ע ״ א ת ו ס ׳ ב ד ״ ה ור״י וכו' ומיידי‬
‫מודה הוא כיה כיון דאתקש לאכילתו ומעקה קשה מאי‬ ‫ששתו ככה״כ‬ ‫‪..‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫דקתני מתני' אין מפטירין אחד הפסח ותו לא הוה ליה‬ ‫וכו' דהוי הפסק ובו' עכ׳יל דלא כעו למימר דהוי מפיני‬
‫לומר אין ■מפטייין אחי ■הפסח וחגיגה אפיקומן כיון‬ ‫לפינה דלא הוי הפסק כמו בקירו' לדעתם דכעינן דקכף‬
‫דקרוייהוכסד יי ^ דאין נאכלק‪ -‬אלא על השכע ואהא‬ ‫לקידוש סעודה כמ״ש לעיל כד״האין מכיאיןמשו׳דודאי‬
‫תירצו כיון דס״ל לתנא דמתניתין דאין כא כן שנתו וכו'‬ ‫ר״י לא מיידי כהכי דהא קאי ■כמאי דפליגי רב ושמואל‬
‫׳ ־■‬ ‫כנ״ל ודוק •‬ ‫ורלא כה־ב מ׳יא סי' קס״ו ע״ש • ■‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬
‫מלא תותירו ליתן לו כקד כ' וכו' ר״ל‬ ‫ע״ב בד ״ ה‬ ‫ר ע ב ״ ם ב ד ״ ד‪ ,‬כי הוה מקדש ואנו רוצים לילך‬
‫כיון דקיא רעד כקד כ׳מסתמא כקד‬ ‫■■ ‪.‬לכיתינו עכ״ל משמע כהדיא‬
‫דכתיב כיישא הוא בקר כ' דהא לא הוי נותר עד כקר‬ ‫דהיה אומד להם אחד הקידוש והיינו דככר ידע מהם‬
‫פי׳כיון דכידו לאכלן עד בקר כ׳אי לאו הזה וזהו הטעייה׳‬ ‫שיכוונו לצאתכקירושו אלא שדעתם יש קידוש שלא במקו'‬
‫ש■' ר״ע משום■ דכיון דעד כקד הוא כקד שני סקמא בקר‬ ‫סעודה והיו נפטרין לילך ולכך היה■ אומר להם דצריכים‬
‫דרישא נמי כקר שני ונאכל לב' ימים וכו' ואהא קי' דס״ל‬ ‫לטעום ופו׳ דאין קידוש אלא כמקום סעודה ומשום‬
‫כאידך מ״ד דאין עשה וכו'ומעת'סתמו כקד א' ודכווקה‬ ‫רחיים עלייהו דילמת מתעקר׳להו שרגא אמר לי־י טעמו‬
‫ער כקר נמי הוא כקד א' דאויחיה דקיא הוא ‪ .‬לומוי‬ ‫מידי דאליה הוה א״ל כשתלכו‪ .‬לכיקכס אהדרו לקידושי‬
‫דשרפקו ככקר אף דירעינן ממקום אחי ועיין כמקרש׳׳א‬ ‫דאין יך־וש אלא כמקום סעור׳ןועיין להט׳׳ז סימןרע״ב‬
‫■‬ ‫י ז״ל ורוק ‪-‬‬ ‫־‬ ‫ועיין להרב ק"נ שנעלם ממנו פירשכ״ם •‬
‫השמעות‬ ‫■‬
‫פ ס חי ם‬ ‫מסכת‬ ‫ס די ק‬
‫כב‬ ‫״ י‘‬ ‫היטבטות‬ ‫אברהם‬
‫היטמטות לכסכת פסחים‬
‫היא לית לןלמילף אלא מסיכה יעיי־ כתיש' דמציע' ועיין‬ ‫דו« ל״ב ‪ 7‬כ תום׳ ‪3‬ד״ה יאי! גתינה וכו׳‬
‫י למו׳יה ידע יצחק דאחה״מ לארק כזה•‬ ‫מיהי קשה לר״י‬ ‫י‬
‫ההוא וכו'שהכידות של נתינה ראוי להיות‬ ‫כל״ה‬ ‫‪,‬וכו' ויליף נתינה וכו' עכ״ל לאוג״ש ממש ראם כן מאי‬
‫ק־ש וכו' עכ״ל כקכ מהר״מ מלוכלין ־וי״ל‬ ‫_‬ ‫מקשו דמוכלח הוא דיתן הוא כזית דאי לאו הכי ג״ש‬
‫שכל מה שהוא נותן צמך להיות קלש ע"כ ולפי שנתקשו‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫למאי אקא•‬ ‫■‬
‫כו ראיתי לכאלו והוא דמהא דכהכו מאת הקדש דריש‬ ‫והוי נמי דומיא דסיכה וכו' ולמ״ד נתינה‬ ‫כא״ד‬
‫‪.‬עות ‘ י י‪ :‬פילות אף חיסורי הנח ככלל והיינו‬
‫‪-‬למעע מען‬ ‫ככ״ש א״ש עכ ’ל ר ל דלא תימא הלכך כעי‬
‫משוס ראוי להיית ק־ש מוכרח צ״ל משוס דיש כמינן ראוי‬ ‫שיעור כיית משוש דמעילה היא דאית כה שיעור ולכך‬
‫להיות ק־ש ‪ ’' jpr -‬מעות א"כ כשכתבו אקא ונתן למעע‬ ‫כתכו משוס דהוי דומיא דהיכה' ומעקה אתי שפיר מ׳ד‬
‫איסורי הנאה א"כ כ־לשא מוכיח רכל מה שהוא נותן‬ ‫יילי‪ 5‬מהיכה ולא מנתינה דעלמא משום רכיון דמעילה‬
‫צריך'להיות קדש •‬ ‫'‬
‫ליקוטים עי הרב המאור דל ^מסכת פסחים‬

‫יפליס עסקינן אכל הוא נכדק קולס שהעילה חה לא‬ ‫הרכ כמאוד ז״ל ע' צכודין של מצה וכו' הך■‬ ‫כתב‬
‫שייך לומר יההש איירי כיש שהות לאוכלן דהש״ס קאמר‬ ‫שמעתא כר״ז ראמר כלחס משייר וכו' וכתב‬
‫כההיא שמתא וגכי מדור הגויס נמי קאמר לסוף ארכע^‬ ‫הדאכ״ד ז״ל אעו לר״ז ודאי משיידא קאמר ויהו טכשות‬
‫חייב כריקה ועליה קאמר דאס היה שס חולדה’א״צ ועור‬ ‫נדולה וכו' א״ה וכן הוא דעת התוה' ז״ל שס אכל לכ״ז‬
‫מאי מקשה הגמרא מהסאמתכיקין דהיכא דחזינא דשקל‬ ‫מןןןרח לומר דעתיה דר׳־ז משוס דאין ספק מוציא מידי‬
‫מיידי כאין שהות לאוכלן אבל היה ראוי לחלק כין עככר‬ ‫ודאי ואין משמעות הגמ' כן דחס כ; אמאי קאמר דכא‬
‫לחול־ה וא? דאמיו כירושל' עככריןרשיעי נינהו ומקריין‬ ‫וא'ן ספק מוציא מידי ודאי כיון רכן הוא רעק ר״ז‬
‫לחכרייהו למיכל מ"מ לאו כהך שעתא ממש וזהו מ ’ש‬ ‫מקורס ונער דאמאי לא הק' הגמ' לר״ז ער שהכיא דכרי‬
‫‪ .‬הרב המאור ז״ל כשס יש מי שאומר •‬ ‫רכא ועור ממקומו הוא מוכרע דר״ז ס״ל ודאי משיירא‬
‫עור דהו״ל חדא ספיקא דהבא כתרי הפיקו‬ ‫כ תב‬ ‫ולכך מסיק אליכיה האי'פסקי הלכות •‬
‫לד״א וכו' • א״ה ויוקר הו״ל להגמר' להכיא‬ ‫עור ולא אמרי' דתיי ספקי נינה ו וכו' ר״ל‬ ‫כתב‬
‫מהז דתני כעדויות פ״ג מ׳א דד' ספיקות דר״י ורכנן‬ ‫דלכך כעינן כית אחר שאינו כרוק משום‬ ‫■‪.‬‬
‫מעהרין דדמיעפילהכ׳רמיירי כחד הפיק׳וגס שהוא ר״ה‬ ‫דליהוו תלי ספיקי שמא לא על ואת״ל על לאלמא לאו‬
‫ורמי לס' דהכא דהוא דרבנן וגם דמייתי ראיה מדרכנן‬ ‫להאי על אלא להאי שאינו כיוק על אכל ודאי זה צא דמי‬
‫ולא מר״א דמעהרין כהריא כספק כיאה וכמו שמפורש‬ ‫כלל ל ‪ p‬כ'קומית •"‬
‫כתוס' והכיאה הרב גופיה כפי' לשם וגס בהשגותיו‬ ‫כ ת ב עור וא״נ ככייקה עסקינן וכ' צכורין וכו'‬
‫להלכו' אה״ע פי״א אבל משוס דיהכא איירי כלא כיעל‬ ‫יוכיח יכעי כריקה אי לאו דאיכא כית שאינו‬
‫דכביעל פשיעא ליה דק' דרבנן לקולא הוצ ‪ p‬להביא הך‬ ‫כרוק דתלי' וכו' ע״כ • א״ה כוונקו כזה לדחות סכית‬
‫דספק כיאה כרה״י דדמי ליה רהוא ראורייתא ולהא‬ ‫הרכ לה״ל גכי כתקה אמדי' ספיקה ‪-‬רכנן לקולא דא"כ‬
‫הוצרך כעל ממאור ז״ל להעמידה בס״ס כמו הקם כיק‬ ‫אפילו רליכא תלייה ככית אחר שאינו כיוק אמרינן דלא‬
‫דמיידי דאורייתא אכל לעיל דמיירי ככיעל ולא הוי אלא‬ ‫עייל אלא מצה אך לא ירעקי מה יענה להך דכ' קופות‬
‫דרכנן רמו אותה לב' שכילין דהוא כר״ה דהוי כדרכק‬ ‫דלא התירו אלא כתלייה כיוןדכעלמא קי״ל ספיק׳דרכרן‬
‫אבל יש מקום עיק דאפילו ליכא אצא חד קפיקא חוקמה‬ ‫של ’‬
‫חולין‬ ‫לקולא וכתוספ‪;-.‬א ■ומות■חמרינן מקפה ־אחד ’‬
‫ש!■' חולין ונפלה‬ ‫וחחת ״׳‬
‫קרומה יאי׳'‬ ‫‪L‬‬
‫וצפניו כ מ־ודות חחת שייי יזייייי־‬
‫אחזקתיה דכדקה וחין לומר כיקדכדיק' חמן הוא כרה״י‬
‫הוי כרה״י לעומאה דלא מקמינן אחזקתיה דהא לא ‪p‬י‬ ‫חולין נפו‬
‫כשל ר‪ 1‬ריוי‬
‫^‬ ‫לתוך המקפה מוקד שחני חומר‬ ‫ר מחלו ‪mV‬‬
‫כעומאה דמתירין מכח ספק ספיקא כבדיקת חמן דאיע‬ ‫לה חזקתה רו״ו י חוייו ־‬ ‫‪ /‬י‬
‫כן כעומאה •‬ ‫'‬ ‫לן כודאי שגס מאיסור נפל כ ק‬ ‫לקולא אכל ה־ס לית ‪,‬‬
‫עוד וחד מינייהו ודאי עמא כודאי עומאה‬ ‫כתב‬ ‫‪ ------‬שלא נעקר ממקומו אכל הכא דשניה ס נעקרו'‬
‫הוא והלכה כי״י אפילו כעומאה דאורייתא‬ ‫■‬ ‫ע״י עכב־יס אלא שאחר מהש יכנס לאאמרינןככי האי■‬
‫וכל שכן ככיעול חמן וכו' ולא ידעתי מ״ש מכת א'‬ ‫ספיקא דרכנן לקול'ער דאיכא תלייה להיכן נכינס האיסור‬
‫דמודה ר״י דעמאיס הא אפי' כא לישאל עליו ועל חכירו‬ ‫וזהו משו׳רדדכצן הוא אמנס אס כא עככר ח' ולקח מכ'‬
‫ודאי עומאה קרית ליה אלא רלא מיקרי וראי כי אס שכאו י‬ ‫ציכורין ונכנס היינו■ ‪ p‬תיספתח וס״ד לקולא ולכך‬
‫ככת אחת כיון רהודאה א' להס הי אפשר לומר עהורים‬ ‫הוצע לומד כלא כיעל וכן הוא דעת התוס' ז״ל וכן דעת‪:‬‬
‫התם אבל ככאי צישאל עליו ועימדוהו אף דחח״כ נשאל‬ ‫הרב גופיה בהשגותיו להרמכ״ס ז״ל כפ"כ מהלכות חמן'‬
‫על חבירו הוי הוראה לכל אח־ דדינס טהורים משום‬ ‫ימצה • ‪■ ■ ' .‬י‬ ‫׳ י■ ‪^ -‬‬
‫רכל אחר לגביה ספק טומאה כר״ה דעהור ואין כאן‬ ‫כ ת ב עור והואיל ושיק זה לפניו'וצריך■ כריקה חזר‬
‫גיומאה דאורייתא ואף דשניהם כאו כבת אחת ואיכא‬ ‫_ _ להיות כשאינו כדוק וכו' ר״ל פיק דאית לן‬
‫ודחי טומאה מ"מ אי‪:‬ס טמאים אלא מ־רכק וכן כ תמ‬ ‫הפיקח דאוריית' לחומרא וצריך כריקה חזר לדינו מעיקר'‪-‬‬
‫התוק' ככסשיס וכן הוא מבואר כריש כדק כ' נזירים‬ ‫דחין לו להשהית וכו' אכל לפי זה‪ ,‬גכי נפליס נמי כיון‬
‫וכמ׳יש הקוק' ז״ל שס •‬ ‫סמכינן יאאכילה‬
‫'‪1‬‬ ‫דספיקה רחורייתא מצרכי' כריקה תו לא‬
‫פרק ■‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫• '‬ ‫׳־ירהו דחשיב כודאי נפל מסתמא כבור שמגיילין כו‬
‫(‬
‫יגל‬ ‫ליקוטים על המאור‬ ‫אברהם‬ ‫־‬
‫פי' דקכלו טעם היין כאלו נתערבו שם רביעית אבל‬ ‫פרק אלו עוברין‬
‫רבותינו הצרפתי' ס״ל דטעם כעיקר הוא דאין‪,‬בו כזית‬
‫ככמ אכילת פרק אכל אס יש יכו פיית טעם אף דנמחיע‬ ‫'פמב בעל המאור ז״ל נראה וכו' וכתב הראכ״ד ז״ל ואני‬
‫החיסור לוקה והנך דמתניתק איירי דנמחה איסוק ולא‬ ‫רואה רכרי הרי״ף וכו' עיי; מ״ש כסי' על הש״ק ‪-‬‬
‫ניכר ממשן ודעת דבינו שלמה ז״ל דסאי דאמר ר׳יי אסהי‪.‬‬
‫ואין לוקין עליו ר\א מדרבנן דאיך אפשר דפליגי תנאה‬ ‫כ ת ב עוד א״א גיעס חרש מא זה ולא גמרי' מיניה‬
‫חי הוי גילוי מילתא או לא אבל רבנן דר״א ס״ל דמשרק‬ ‫י שאי אפשר שיהיה ה"נ שבו ממין אחד ולא‬
‫להיתר מצטרף לאיסור וגיעולי כותי'ר‪? ,‬־וש הוא ומה שיש‬ ‫יהא טעמו ניכר בו וכשהק' לזעירי וכו' לאו על הנך‬
‫לדקדק ‪3‬ו ככד כתבתי כמ׳אתע״ה •‬ ‫רמתניתין וכו' אלא אפי' על ח״ומ שאין להם טעס זה‬
‫כ ת ב עור‪,‬ומה שהקשהמב'קדרותאמדוכות כאיז‬ ‫מזה והנך דמתני' לאו משום התר מצטרף אלא משום־‬
‫כהס בנ״ט קאמר דמ"מ הדי יש בהם כזית‬ ‫דטעם כעיקר א״ה טעם ישן הוא פיק דמעודב עם דבר‬
‫כדי אכיל׳פרסדאי יש כהס כנ״ט לכ"ע‪,‬אסור מן התודה‬ ‫שהוא חריף לא מינכד טעמו מכני חריפות המין האחר‬
‫אית כהו ע"כ א״ה טעס חלש הוא דאיך יחוייב דבר‬ ‫וכההיא דאמרי' יוצאים כמצה מתובלת אעפ״י שאין ‪ 3‬ה‬
‫שעשאוהו לטעם אין בהם טעם ועוד מאי ק״ל לאמי‬ ‫טעם דגן והוא שיר‪iv‬רובה דגן אבל עושין התמק להחזיק‬
‫מהך דמקפה לימא משוס טעם כעיקר דהך ודאי יש‬ ‫טעם האחר כחדיפוקו ולכך הק' מזיתום המצרי דכיק‬
‫בו טעם אכל השתא ס״ל לאבי‘ אף דאית לן טעם כעיק'‪,‬‬ ‫דאינו חריף כל כך ויש דובו חמך וכו' וכשהק' לזעירי לא‬
‫דוקא אם אכל כיית טעם ככת‪ .‬אחת אכל־ על ידי■ שהיית‬ ‫הק' אלא על הנך דמתניתין ראי אדעלמא קאי לק"מ‬
‫אין‪,‬בו איסור דלא יהיה חמוד מן העיקר יש״ל הא דח צי‬ ‫דר״א לא‪.‬ס״ל היתר מצטרף לאיטיר וקרא אתא לטעם‬
‫שיעור אסור הוא כעיניה ולא כתערובת והא דאמדיק•‬ ‫כעיקר אך כיון דמשמעית כל הוא כל דהו אף דאין בו‬
‫כפרק כ״ה גבי פלגא דזיתא תרבה דנפלא לדיקולא כעי?‬ ‫כזית בכ־י אכילת פרה אם בן לאו מטעם כעיקר מחייב‬
‫ה' משום הא אמר ריי׳י חצי שיעוד‪.‬ה"פ אף דאית לן דח״ש‬ ‫אלא משוס היתד מצטרף ל^הור ולפי זה הק׳כיק דאיירי‬
‫אקוד נידרכנן תערוכתו נמי אסור ועוד דהא ר״י חית‬ ‫דיש בו טעם לימא דחדש זעירי כהתד מצטרף אף כלא‪.‬‬
‫ליה דאקור‪ ,‬מן התויה וא״כ תערוכתו מיהא מדרבנן ‪.-‬‬ ‫טעם ולכך לא קאמי־ חמך דאית ביה טעם ומה שהקשה‬
‫כ ת ב ' עוד א״א ועכ״ז דר׳יא אדי״א קשה מדמקשת‬ ‫הדמכ״ן ז״ל מידושלמי דפיקין לאו קו' היא דהא לא הק'‬
‫ליה על ר״ס ליקשי מדיריה אדידיה‪ • .‬א"ה‪.‬דל^‬ ‫כגמ' ולר״א למ״ל כל משוס דאיצטדיך אף לכה״ג דנהפך‬
‫כדידא ליס טעמא דר״א משום הואיל אלא משום טיוכת‬ ‫טעמו לכיעס חדש ודננן דפטדי משמע אף דיש דובו‬
‫הנאת ממק אמנם כיון דאסיק כאן הגמרא פלוגחייהו‬ ‫קמך וטעמו ניכר פטרי ולכך הק' כידושלמי אך ' כאמת‬
‫כהואיל אם כן הא דמסיק ר"פ ור׳יש דאתו ככ״ע ודלא‬ ‫ניאס דמכם ראיה לבעל המאוד רלא הקשה כירושלמי‪.‬‬
‫כדמי כר חמא מסתמא מורו דה״ט נמי דפליגי ר״א‬ ‫אלא מכיייתא ולא תהך משנה דחלה דקתני אם יש בה‬
‫ור׳יי הוא כסואיל דאי לאו הכי הו״ל לכעל הגמרא לבאר‬ ‫טעם משים דמשמע ליה דהכא ניכר טעם החמך וגס‪.‬‬
‫אך על ר״ח ודאי‪.‬קשה מר"י דהא ד״ח אוקימנא דאתי‬ ‫הך דשאור הוי תיוכתיה דלא שייך לומר‪.‬בו טעם כלל כיון‬
‫כר׳יי דלית ליה הואיל ואפי' לר"פ דדחי מודה דאתי ר״ת‬ ‫דאכוי הוא אבל יש מקום עיון כדברי כעל המאור ז״ל‬
‫ככ״ע ודלא כהר׳דכתב מר״י לא מצי לאקשויי דהא‪,‬ד"ח לא‬ ‫כמ״ש ואינו לוקה על טעם כעיקד דאין מזהירי; מן הדין‬
‫ס״ל כוותיה ולא שייך לומד דמצי למימ׳דאגאדחמרי׳כד״ת‬ ‫דמן הגמ' לא משמ' הכי דהדי אמדו ודכנן חטאת להיקה‬
‫דס״ל דאמדי' הואיא לעכור וכו' והא דמותר לאפייה לאו‬ ‫מנטדף ולא אוקמוה לטע׳כעיקד ואיצטדיך לכדק ומלקו'‬
‫משום הואיל אלא משוס כל חדא וחדא חזיא ליס לדידיה לזה‬ ‫וגם כן אמרו כירושלמי הכיאו כעל המאור ז״ל כל נותני‪.‬‬
‫אינו דאם כן למה‪ ,‬לא הקשה ר״א אדר״א גם מס שהק'‬ ‫טעמים אין לוקין עליהם חק מנזיר והק' מבריית'דקתני‪.‬‬
‫הרב על כעל‪,‬המאוד כמ״ש לחלק ככעליס לזבח נראה‬ ‫ומכאן אתה ד; וכו' הרי כיור דילפינן ליה אף למלקות‬
‫דכוונתו היא כיון דחהרון הוא כבעלי' דכ‪-‬דו לתקן עצמו‬ ‫וכן נמי משמע אף לר״ע דמוקי קרא ‪.‬דמשרת לטתר‬
‫ככל שעה אבל כזבח דמחוסר הגרלה לאו כידו תליא‬ ‫לאיהיר ולא אוקמוה לטעם כעיקר ולמלקות‬
‫מילתא והיינו דקא יליף רכא גבי שוחט ‪ 3‬ח ק ופתח נעול‬ ‫שכיר הק' אכיי מהך‪ .‬דמקפה דלוקה בכיית משו'‬
‫כיון דלאו כידו תליא מיקרי מחוסר מעשה ופטור ולא‬ ‫•יצכינן מנזיד אף למלקות וגם מה שהק' לר״י מרבנו‬
‫ידעתי במאי ‪ ,‬פשיטא ליה כהגרלה דהוי מעשה כגופו‬ ‫נשמע לד״ע וכו' לח מצי לקדך חנן לענין מלקו' קאמדא‬
‫דהא חית ליה דהנחה אינה מעכבת אלא ודאי כיון דזהו‬ ‫וכיון שכן היכי ר״י מצי לאפלוגי אתנאי׳וגם‪.‬רכנןדר״ח לא‬
‫המנוה שלהם שלא■יהיו כשתם כי אם כהגרלה הוי מחוסר‬ ‫פטרי אלא כאין בו כזית כדי אכיל' פרה אכל יש בו כזית‬
‫מעשה כגופן כ"כ ‪ p‬דלתית היכל וכן פירש״י ז״ל אף‬ ‫חף דנמחה האיהו׳והוי טעם כעיקר לדע׳הרכשטדדלקי‪.‬‬
‫כאמת כיון דאמרינן כקדשים מחוסר עקידה אפי' כידו‬ ‫והא דלא הק' הש״ס אלא מכות' הככלי לאו למימד' דוקא‬
‫הוי כמחוסר מעשה ה׳יה גבי שאלה ואף לדברי הרמכ״ן‬ ‫הוא דאית כיה ממשית דהא מני להקשית מייתוס המצרי ‪,‬‬
‫ז״ל אין הפרש כיניהס דס"נ אינו ראוי להיות שלו לעבור‬ ‫אלא רישא דמילתא נקט לה אמנם‪ .‬דעתו כזה כיק דיש'‬
‫עליו אלא משוס דהכא תצה לחזור אותו לכמות שהיה‬ ‫בו כל כך חמך שיהא טעמו ניכר אף דאין כו כזית ממשו'‬
‫לומר אלו לא קרא עליו שם ולכך לא חשיב־ מחוסר‬ ‫האישור ככדי אכילת פרס יש כו כזית טעם ככדי אכילת‬
‫עקידה אכל התם צמך לעקור השם שהיה כו לשם אחי‬ ‫פרק וחיה פטרי והיינו משו' דה״ל דלא ילפינן מנזיר אלא‬
‫שלא היה כו מנטלם וכן נמי הך דאמיינן כקידושק גבי‬ ‫לאיסודא ולא למלקות אמנם לר״א דדריש כל דרשינן‬
‫שפחה מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת לא דמי כלל‬ ‫מיניה לכל דהו ומשום היתר מצטרף לאיסור אך לפי‬
‫‪,‬‬ ‫להכא •‬ ‫דעתי פליגי אף בטעם כעיקר דרבנן דר״א ה״ל בעינן‬
‫כ ת ב עו־ א״א כל דבריו נגד האמת שהר״י העלה‬ ‫כזית כדי אכילת כ־פ ודבק ודי ע ס״ל אף טעם כל דהו‬
‫כגמ׳כךדרכא כר יא • אייה דעת הרב כדעת‬ ‫דמ‪-‬״ע כשמע דמאי דקאמדי דבנושרה ענבים במים אין‬
‫הדמכ״ז‬ ‫״‬
‫כג‬ ‫לקוטיב!’ ה מ א ו ר‬
‫‪1‬׳‬
‫אברהם ־‬
‫ד״אמודהכהך ומכיח הא דקאמד יאכ״ל אין מזמסן‬ ‫סרמכ״ן רל' דכיון דסוגיא דשמעיגן'כהדיח' דר״א' ם״‪5‬‬
‫וכא’ ואף דקאמר אז פסקי׳ כר״י לא פסקי׳‪.‬כד״ח ‪.‬מש^<‬ ‫סואיל קס יייה כרכא ולפי זה לז שייך לדחות‪,‬כד״בדהת‬
‫דאתי _אף כרכק מ״מ מקשה שפיר על הא‪. .‬דקאמד כיילן‬ ‫הית ליה לד״ח מ ^ י עקייה כמחותר מעשה ועוד דהא‬
‫ךרכה” קם כ^א דהולכתא כיותיה פסקינן‪ :‬כיותיה'‪.‬ואסא‬ ‫געי' ג' דמתירין לו נדרו ומי יימד דמזדקקי ליה וכו׳הכל‬
‫קאמר דאינו מוכרח אלא‪ .‬פסקינן כדלת דקאי כד׳א נמיי‬ ‫ודאי דעת הדכ המאור״דהא אמדו׳ כדךדושין כפל האומד‬
‫■;‬ ‫מהאידריכ״ל ‪. -‬‬ ‫'‪... ', 1‬‬ ‫דנל דכידו לאו כמח׳ותד מעשה דמי ושאלהילהתיר נדרו‬
‫‪ 3‬ת ב ‪ , ,‬ע ק א״א יאק־ אפשר שלג יאה הרכ דכד‬ ‫כידו היא לילך אתדג׳׳הדיועלדמצמין הס בכ״מ לכך אכל‬
‫‪ ■ ,‬הגאון וכו' ואס דאה כן‪.‬ולא הסכים יפה עשה‬ ‫‪,,‬‬ ‫גכי גר דכעי׳תכמיס ללמדו מצות ושכרם כמ״ש כיכמו׳לא‬
‫יכו' ומדרכינא לא שדו וט׳ע׳׳י׳טכילה ופו' עכ‪-‬ל■ א״ה‬ ‫»מצא אותם בנקל והכי אמרינן כהריא כשכח כפרק גירה‬
‫ל א ד ק ק כדכרךהרכ תמקיי‪ ,‬שכתס ‪ P‬דדכונא מיואי^‬ ‫כיון דמצויס הס כל׳מ מיקלגלדו ולכך'‪ ,‬לא אהח דעתיה'‬
‫ט‪-‬ייול כע‪,‬טביל‪.‬ס וכן פי' הדמכ״ן ז״ל אלא שתמה על‬ ‫מיניה תה הוא כמוכיח דהא איכא הילכה פסוק'דהאומר‬
‫תמיהתי‪.‬חהו פי'‪ ,‬רביט הגדול ז״ל וצ״ל דנוונת הרס‬ ‫היי את מקודשקי אקר־שאקגייך לא אמר כלום וקי״ל הלכ'‬
‫המאור דמשמע‪ .‬מדכך‪.‬יו' ‪.‬דאי לא טכיל לא מצי אופה‬ ‫‪.‬כד׳א גס׳מ׳׳ש דהר מחוסך ‪ .‬נלקירה קשה דהא‪.‬ליש‪.‬חד‬
‫אותה ואמאילהא אמרינן‪ .‬הואיל ואי טכיל דהא פס'כרכה‬ ‫לפליגאי״תכהאוגם־רכאדהוא כתיאס״ל כוותיהואןן■‬
‫דאמרינן'הואיל ואף דלאו בידו •ואף 'דאמדינןמולה'דכה‬ ‫רכה נמי הכי ס״ל מנח הך קושיא גופה א״ו כמ״ש‪.‬גם‬
‫כמחוסר‪.,‬מעשה‪.‬דוקא‪ .‬התה משוס דאי אפשר דאתי הוא‪.‬‬ ‫מה שהכי'ראיה‪,‬לפסיק'כךכהמהא דקי״ל כייתיה כהכנה‬
‫וכמ״ש הרמכ״ן‪'.‬וגס הך דמחוקר הגרלה ופתחת דלתית‬ ‫וכמ"ש‪.‬הרכ‪,‬־המאו׳^ז״ל אינה קושייא דאף דאית ליה הכנ'‬
‫ההיכל לאו‪.‬תליה כיד הם ואק^בידו ‪,‬וגס‪.-‬סך דאמדיק‬ ‫רוקא כרכר‪ .‬דאתי ממילא_ דאין דעתו כלל כגון מן וכיצס‬
‫מחוסר עקידה לחו הואיל ■דעמד ואתי דאי לאו הכי אק■‬ ‫א;^ל אפייה‪.‬וכישול׳ידאינו ’מחיסד אלאתי' כעלמא לא ולא‬
‫אתרינן היאיל ומקלעי ליה דאין‪.‬לך‪.‬חשרק ייתר מזה אכל‬ ‫קמי לעיריכ דלא היה מוכן אצלו קודם לכן כלל אכל הכא‬
‫הפא דאין אקשר שיעמיד בטומאתו לעולם וכידו הוא‬ ‫כיון דהמאכל ככר מתוקן אצלו לצורך שכת אף דחסי‬
‫אה"נ דחמרינן הואיל אלא ודאי‪ .‬משום דאף ע״י ■טפילה‬ ‫כישיל לאו כלום גסמאי דכת׳מערכ כרגליו אףדלא אמר‬
‫איט אוכל עד שיעיכ שמשו יהשחא לא חזו ליה לצורך ר״ט‬ ‫מידי אסיר הוא היפך גמרא למעיין שם וכן רננת רכותי'‬
‫ולכך הקשה מהא דרכינא וטל וכתס הדמכ״ן ז׳לדאין‬ ‫הציפתי'ז״ל וננוד ‪ ,‬דהא י״א אית ליה הכנה גכי כיצה‬
‫כאן;הכרח והיינו משים■ דהא דקאמר רכינא כהן קטן‬ ‫וכעי א^פ למימך' דלית‪ .‬ליה‪ ,‬הואיל כי״ח וגס כעירוכץ‬
‫דוקא קטן שלא יצאה טומאה מגופו כלל ונ״ל דעת הרב‬ ‫קאמר דל״א אית לןה הכנה ואין לימד דס״ל טעמאדר״א‬
‫המאור מהא דאמרינן כמסכת חלה ט״י אוכלה ו^‪ .‬ודאי‬ ‫משוס דאסור למיקכי'‪ ,‬שכיתה וכו' דודרי דוחק הוא זה‪,‬‬
‫מיי‪,‬ר) כטומאת קו״‪ .‬דאי כטומאת מת אסיקנא דאין צמך׳‬ ‫דזה לא הו׳ל 'לגמ׳זסתוס זהו דעת כעל ‪ .‬המאוד ז״ל‬
‫טכילה וגס הוכיחי‪ .‬מותינו‪-‬סצרפתי'‪..‬דמאר מהניא טכיל׳‬ ‫אכל כאמת דעת רכינויהגדול כל^׳ש הימכ״ןז״ל והא‬
‫לטמא‪-‬מח כי'ון‪.‬דטלס‪-‬טמ'איס‪.-‬מה סק אכל‪ ,‬דעת רכיסי‬ ‫דפס' ד״ח ככיצה כרכ דאין מערכין כי״ט לשכת‪ .‬לא‬
‫הגדול ו״ל רפיון דאיךמפרישין‪,‬אלא א' היו מחמירק כה‬ ‫עירוכי תחומין ולא עירוכי חצייית לא משום הכנה אלא‬
‫אכל התה דיש חלה אחת לאיר אף ט״י אוכל׳אכל מצאתי‪,‬‬ ‫משוס דקדושה א'‪.‬הס אכל נ״ל עו־‪.‬דודאי דמי כר חמא‬
‫כשאלתות דרכ אחאי אף גדול דטכל והעדיכ שמשו אי»‬ ‫ס״ל כיון דסוף סוף איפת דלא חזי ליה לא מהני ‪ P‬סכר'‬
‫אוכל דומיא דחליז האור ולכ‪1‬־ לא‪,‬־אמד רכינא אלא ;‪};;j‬ן‬ ‫דד״פ כשעת אפייה כל‪ ,‬ח־א לדידיה היא תאת ההכדא‬
‫‪ ,‬דאינו ראוי לטומאה זו ופן היא דעת הרי״ף ז״ל •‬ ‫מקשה מינה כפ"כ דמצס ננל ר״ח גופיה דקאמד עיסה‬
‫‪ 2 D 3‬עוד א״א כל מה שכתב אינו שוה ולא שמעט‬ ‫מציה של ינדאל■וחציה של‪.‬גר אשור לאפותה דאכשר‬
‫י לר"מ שיאמר אין כיעור אלא הדיפה ע׳ ג■‬ ‫לאיפלגא יהק' ליה ממתטתץ דעיהת כלכיס דנאפת וט'‬
‫א” ה דמה שלא‪ ,‬שמעט זאת‪-‬ההכר' לר״מ לא יחוייב דע׳י‪.‬‬ ‫ומאי קו' דוקא התם אס מיפלגא כלישה ואופה אותה יש‬
‫שיור קאמר אכל ממאי דלאקאמר שייר שמעט כמאי‬ ‫כאן איסור דאורייתא אכל היאי אפי' איפלגא לית איסור‬
‫דקאמר ושורפי' הוא כדיוק אכל יש מקום ‪.‬זניק פדכרי‬ ‫כ‪.‬יון דכל חרא וחרא חזיא ליה כשעת אפייה כרעת ר״פ‬
‫הרב המאור ז״ל כמאי‪ ,‬דקאמר לחכמי' מפת■ וזורה לחח‬ ‫ומדמקשי ליה לד״ח הכי ודחיק‪, .‬ליה לשנויי ודאי משמע‬
‫ואין כאן איסור דאורייתא ומ״ש מהזירה דאב מלאטת‬ ‫דס״ל כיון דלאו איהו אכיל לה א"פ ‪ .‬שעת אפייה לא‬
‫וגדולה מזו אמת כירושלמי כפרק‪ .‬כלל גדול' דאה זרק‬ ‫חשיכא דידיה וכס' רמכ׳ח ולכך רכה הוא דקים ליה‬
‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫י והרוח ספזח‪.‬חייכ משיהזורה‪-.‬‬ ‫כד״א ולא ר״ח והא רקאמר דכא אין לוקה אכל איסורא‬
‫כ ת ב עודא״אמחיכותהת״קגיא׳וכי׳הרי״ףוכו׳ומעול'‬ ‫איכא דוקא התם משוס דלא אתי הוא אכל הכאןדאתי'‬
‫‪ . . . .‬לא רכת חכמיה‪.‬וו־צמ בגמר מלאכה וכתח&;‬ ‫הוא וח־רכה ע ק ר המצוס'ליטול מכל ח־א טרתא לית'‬
‫כזמן כיסמ״ק קייס שלא יאה אותה בימיסס •וט' • א׳ה‬ ‫איסודא אפילו מ־רכנן אכל הדאכ״ד יד׳וז״ל ואף על גכ‬
‫דעת הרכ המאור מכיארת כמאי דאמיו כפ״ק די״ת‪,‬‬ ‫דקי׳״ל כד׳״א דאמר׳כל חיא וח־א‪ .‬חזי ליה דוקא הכא‬
‫דהילכתא כטלה מצלת; תענית ואף ■דלא' עמדו והתית‬ ‫^(פילוההיא דתרומה צורךהח‪.‬ילין‪.‬סוא‪.‬דלא אפשרןליס‬
‫יוח״כ‪-‬האיהורשסיס כבד‪ ,‬והטעם‪-.‬כמאמר‪-‬רש״י אם אין‬ ‫כלא הפרשה ולמשכקא נמי‪ ,‬לא אפשר ' עכ״ל■ ‪.‬‬
‫בית צום ומתעני׳על הצתת שעכדו עלינו והך י״ט שהיה‬ ‫׳ ‪ 3‬ת כ עוד ואפי' לא נפשק׳הלכ׳ףלר״א אין לט להלקותל‬
‫ככי יהיה ציה כרי דסנזכור ע״י כך עוצם החדכן ומהן‪,‬‬ ‫מה' עכ״ל • א״ה דלא מכעיא דאופה מי״ט‬ ‫‪. .‬‬
‫לאמרי' כפ״ו ככל‪,‬מעדכרן‪ -‬עוכדא דר' צתק מפני שהית‬ ‫לחול דאיט לוקה משוס ספק הוא אלא אפילו מי״ט א'‬
‫י״ט שלהם כיו״ד באה דחו יוה הצוה אף אחר החרב; 'אין‬ ‫איני לקה דספק הוא זאפילו דרוכ השנים אדר ואלול‬
‫ראיה דההיא ס״ל כז^דלא כטל'מגלת תעני׳וכ׳יכרכוקי'‪.‬‬ ‫מעוכר אין מלקי! ■על הרוכ אכל פלוגתא דרכה וד״ח‬
‫הצרפתי'‪.‬בפ״ק דתעניר‪ ,‬וה״נ סברת‪.‬ר! טרפון כמה שלא‬ ‫סיורי כמקומית המגיעין להם שלו ‪ T‬תשרי ואין עושק‬
‫הטת כני'ליד לספוד יוה טכית חף יאחד ' התיכן וההיא‬ ‫גי אס‪.‬יום א' וכיון דפסקא כר'א שפיר■ פסקי' כר״ת דאף‬
‫‪.‬הגמ'‬ ‫י‬ ‫‪2a‬‬ ‫בב•‬
‫ליקוטים על המאור‬ ‫’ואברהם ‪-‬‬
‫משום דלמחי יכנה כית ממקדש ■ויאמרו מותי כאכילה‪,‬‬ ‫‪.‬מגל‪ .‬הך עוכדא כפ״ב דחגיבס או נ״ל דכתם לחו משום‬
‫ואתי‪.‬לממשך ולא עכיד פסח׳ואף דכזמן הזה איכא טייס'‬ ‫דיום‪ .‬הרךכן דאס כן אף ‪.‬שכעת ימי ההשלומין נמי הלא‬
‫דאפייתמצה וחיישינן‪.‬דאתי לממשן־ס׳׳ל להרכ המאור ז״ל‬ ‫משום ‪,‬דככד נהגו ‪, b‬גלילות ‪.‬ישראל לעשות יוס אחר‬
‫דאין טעם זה אמור אלא למקכע המנהג ולהיותו מנהג‪,‬‬ ‫המועד למשתה ושמח׳והוא קרוי אשיו חגי כמ״ש כסוכה‬
‫חשוכ לענין הטהגי׳כו לעשות חומדי מקו' כדינא דמתני'‪,‬‬ ‫לכך עמל י״ט ולא‪ .‬הניחם לספוד‪ .‬כו כיוש כ ‪ r‬שלח יפ־־ ‪p‬‬
‫וכו' אבל אין לו איסור מדינא כשכיל‪.‬זה דכא‪.‬גכי סוכת!‬ ‫נלי■ ולא למי לכך דאמרינן כפ"כ דר״ה דגזרינן יום ה‪:‬ף‬
‫נמי איכא טירחא ואית כיה לולכ ודינין ולא אשרו כס‬ ‫‪,‬כולו אסור ‪,‬משום דיאמרו אישת־ד מי לא ‪.‬אכלנו‪.‬וכו'‬
‫ור"מ וחכמים פליגי כאחו מקום רנוהגים כו איסור‪.‬‬ ‫דסכא כיון לאשור‪ ,‬כמלאכה כזמן כית המקלש הוא משום‬
‫וקאמר ד"מ לא יתחיל כמלאכה אף שהוא לצורך המועד'‬ ‫רעשו אותו י״ע לכךכזמן היה מותיגמלאכה משו׳דאחר‬
‫וחכמיש פליגי דאף כזמן כית המקדש עושין כני אומניו'‪,‬‬ ‫מחלכן אין ששון ושמחה דאי לאו הכי איך אמרי כעלה‬
‫עד חצות ומשום ראיכא אישודא ועכשיו דליכא אישורא ‪.‬‬ ‫מגלת תענית ומיתל‪,‬כתענית ולא אמרינן אשתקד וכו'‬
‫עושין ור״מ פליג ככדייקא ראף כזמן כית המקדש לא ‪,‬‬ ‫אכל התש לאו משום‪ ,‬׳‪ .‬ה״ט אלא משום ‪,‬רעומר מתיר‬
‫היו עושין עד חצות אלא מקום שנהגו ואף דפליני כזמן‬ ‫כזמן כיל? המק־ש וכזמן הזה אוי היום מתיר ולכך עמד‬
‫כיהמ״קקיים כיק דלדיק נפקא מינה לדינא שפיר תני ‪, -‬‬ ‫והתקץ ריכ״ז וכו׳ולכך ר״ש דהוה כתענית כמעלי דיומא‬
‫דפשחא משוש פשח ואף על גכ דלא הוה כזמנו הוא‬
‫קמא דפסחים‬ ‫בפרק‬ ‫דיקוטים 'על המרדכי דד‬

‫כשגגה ודרשינן עד שיהכה ויפגום והנאתו ופגימתו כ א‪/‬‬ ‫‪.‬ברי ^ ם פשקים ועוד פי' ר״י משום דאיכא כדת ולא‬
‫וזה לא שייך אלא כאכילה ואף דשייך לתק דשתני תיומ'‪,‬‬ ‫‪ ,‬כדילי ונו' נ"כ אכל כתיש' שלנו ליכא כאי‬ ‫‪.‬‬
‫דמותית כהנאה הוה ליה להש״ס לכאד זה אלא ודאי‪.‬‬ ‫‪,‬טעמא דככית ולכך חלקו כק כ'‪ .‬הטעמים לענין חמן‬
‫משמע ליה דלא אתמ׳האי כללא אלאכאיסודק וכדמשמ'‬ ‫״טקשה ועיין כהרא״ש כפרק אלו עוכדון ע״ש •‬
‫לישנא דתנהו לכל אישורין וכן ההוא מרכנן ריתיכ וקאמר ‪.‬‬ ‫‪.‬שם לאוד הנד אומד ר״מ ז״ל עכי ולא כדק‬ ‫עוד‬
‫מנין לכל אישותן שכתורה ולא קחמר כל‪.‬אכילה וכו' ו ק‪1‬‬ ‫‪ .‬כלילה ונו נ כ אכל מהך כרייתא דחין כודקין‪.‬‬
‫נמי משמע מהאדאמרינן כפרק כ״ש מכדי אותכינהו‪,‬‬ ‫לאוד ה ח ^ אין דאיה דא״ל כי״ג והיינו דכי־ו לכדוק‬
‫כל הני קראי ושנינהו מאי כינייהו ופו' ומאי קו' דהא‪,‬‬ ‫כלילה כ־ינו וכן הוא כפי' הת״ה ע״ש אמנם צ״ל ■דאית‬
‫איכא כננה אכילו' כתור׳וכהאי אפליגו אמוראי גם מסא‪,‬‬ ‫להו הגי'כירושלמי וכי יש חמה כלילה הדא המרו אפילו‬
‫דאמדינן כ פ ^ כ״ש דל״ה המחהו וגמעו אין יוצא כו י״ת‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כיום צריך לאור הנר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ואמאי כיון שהוא נמנה מ״מ ופייש״י משום ‪,‬דלאו ת ך‪.‬‬ ‫כהפק השכיתו וכו' נ"כ אחר רכיטלו היה‬ ‫ע״*‪£‬‬
‫אכילה‪.‬היא ונצאי איכפת לן כיק דהתורה קפיה אהנאה‪.‬‬ ‫‪ , ,‬מקיים מצית כיעור וכו׳דרכנן ע״פ מדרשר״ת ‪,-‬‬
‫ואין לומר דש׳׳ל לדש״י ז״ל דאף שהוא נכנה מ״מ שלא‬ ‫' ‪,‬מפני שאמרו אודם מדוכה מהו וכו' נ"כ דה״פ‬ ‫ע׳ים‬
‫כ־רך הנאתו הוי וכהא ראמדינן כפרק כ״ש שחם א ‪. b‬‬ ‫כיון דרורה מדוכה יהא מותי כתחילה לאוד‬
‫מי!ותי‪.‬ם ורמונים דפטורללישנא כתרא משום דהוי‪,‬שלאי‪,‬‬ ‫הנר כדי שלא תחלוק או לא דצריך כלילה ומשני אפילו‬
‫כדרך הכאה דליתא רדוקא התם משוסדמותד כהנאה‪,‬‬ ‫הכי צריך כלילה לאור הנד כדי‪ ,‬שלא תחלוק אכל מכוחו'‬
‫ואין חייכ אלא דרך אכילה אן כנ״ד דהמצוה היא הנא'‬ ‫האפלים ככר אמרו כירושלמי לא כמה דמנהר וכו' והייט‬
‫ג”כ אין לך נהנה יותר מזה דהא ודאי אם אכל חלכ שוד‪,‬‬ ‫■ ‪,.‬‬ ‫משום דצריך"להם הנד ‪-‬‬ ‫י‬
‫הנשקל חי אף שהוא פטור על התפילה עוכר על ההנאה '‬ ‫מיהו כתלמוד שלנו יש אכה־רה לאורה וכ^‬
‫והו‪.‬מד'דקאמר אכל חל־ חי ק^ד על חלכ תגלמא והיינו'‪,‬‬ ‫נ״כפי' אם לא כ־ק כליי״ה נכרקת לאודה‬ ‫‪.‬‬
‫דלא קאמר וכ״ש דאאכלו חי רעליה כיון קאי וכ״כהחוס'‬ ‫לכתחילה צריך לכדוק כלילה כהירושלמי והיינו משום‪,‬‬
‫כחולין ד־י׳חע״א אלא ע״ש ואפ״ה כ' שה כדכוד כקודם‪.‬‬ ‫כלילה כשאינו כור־ אותה יחשדוהו שלא יכדו' איתה]כלל‬
‫טעם דש״י הדי כהדיא דלא ניחא צהולמי׳הכיהלכך הכיא‬ ‫יעוד רכל כמה דמצי׳לאהדודי‪ .‬לקיים מצוה כתקנה שיהא‬
‫הגמדא טעם אחר לומר דאינו יוצא אף כהנאה משום‪,‬‬ ‫לילד‪ ,‬לאור הנר דזהו עיקר המצוה ככ"מ מהדרי' אכל‬
‫דפשיטא ליה דאינו מצוה על הנאה כלל ונ״ל משום רדוק'‪,‬‬ ‫כיום שחודו רכ וניכר לכל איכח חשד וכזה ‪.‬הוא דלא‬
‫גכי אישור אמרה תודה לאפמשי מת־וייהו מאכילה או‪,‬‬ ‫כהירושלמי דכשיטא ליה דאף כיום צייך לאור הנר ויש‬
‫כהנאה דאכיל׳לאאתיאמהנא׳מכ״ש‪ -‬ראין מזהירין מן כתן‪.‬‬ ‫בו פירוש אחד כירושלמי אכל אינו נראה זהו נ״ל אכל‬
‫אך־גכי• מ״ע ליכתוכ התורה ככי' הנאה ועוד דאם כן‪,‬‬ ‫א״ל דהרכ ז״ל ס״ל כדעת דש״י דפי' ה־ אכס־רה לאורו‬
‫אמאי פטרי' לטמא ולזקן ולחולה ולנודד שלא לאכול כיון‬ ‫אפילו ‪ .‬לכתחילה ‪ ,‬אין צריך לכודקה כלילה והוא‪ .‬דכר‬
‫שהוא שייך כהנאה ולומר דלכך חפקיה דתמנא כלשון‬ ‫‪-‬‬ ‫‪. . ,‬‬ ‫‪ .‬תימא ־‬ ‫‪. .‬‬
‫אכילה לני‪.‬י־דש כל שהוא כאכילה ישנו כהנאה למעוטי‪,‬‬ ‫ג ס ת פ ק ת י כהא דפליגי ד״א וחזקיה כלשון אכילה‬
‫כני כל זה הו*ל לכאד וגם אם נאמר דכיונת הקרא לונג'‬ ‫היא‪ .‬ייקא כלאו אי אפילו ככל לשון‬ ‫‪. ,‬‬
‫דכערנן תרוייהו ח"כ כקד־ן פסח איך יכא לית נותר כחן‬ ‫אכילה שכתורה ומדיהטא דלישנא משמע דדוקא כלאו‬
‫רכההוא שעתא לניתן לאכילה ניתן להנחה אלא על‬ ‫הוא דפליגי דלר״א לא •דעי׳אלח מ־פדט כנכילה והחק■‬
‫נדתין לומר פיון דמית ‪:‬דקדש הוא לא שייך כיה כנאס‬ ‫דוקא גכי לאו הוא ךאחמר וכן ג״כ מהא דהקש' הש״ש‬
‫ה״ה ככל מ״ע ילפיק כיון דגלי קרא דמ״ע וכמ״ש‬ ‫שם לה^ אמוראי לא הק' אלא מהלאוין ולמה לא הק'‬
‫התיש'גבי לאוין לחזקיה כפקכ״ש דנ״ח ע״ב ע״פ ועי'‬ ‫מכל אכילות שכתורה כגון הא דכתיכ ואיש כי יאכל קדש‬
‫י‬ ‫כרש״י‬ ‫‪,‬‬
‫יגל‬ ‫ליקוטים ;;ל הנזרדכי‬ ‫אברהם‬
‫ונסתפק כמ״ע והכיא ראיה־מהא דכתכו התוס' כחולץ‬ ‫כדש^‪-‬כפרק כ”ה דקנו״ו ע״כ ד"כ אכלכהכאה יכמ״ש‬
‫כמ״ש ושמח לכי אך מ״ש לדעת התוה׳די׳יד ס‪':‬ל דאף‬ ‫הרב זיע זצחק רל שס • ‪.‬‬ ‫^־ ^‬
‫כלשין עשה קאמר ודוקא התם דאיכ׳טעמ׳אחיינ' ילחם‬ ‫ו א ו ל ם עדיין צמכץ אנו למודעי אם אכילה דאתיא‬
‫ננוני וכו' אחד המחילה ל־תא לע״ד יאף הקוס' די״ר‬ ‫מלאו הכא‪.‬מכלל עשה ככללגיקדמ״מ היא‬ ‫‪- -‬‬
‫מודו כשאי עשה כיון דאינם כלשון יאכל בציד׳יי כמ*ש‬ ‫איסיי מאה או דילמא כי‪ p‬דאתיא מאכילה הכתוכה‬
‫גס ככר כתכתי לחלק כיכי יאין להאייך ‪ .‬נ ‬ ‫כתורה דלית כה הנאה אף הכא מכהו כן והנה■ מפשע‬
‫כ ת ב המ״ף ז״ל ■כפקגיד הנשה גכי פלוגתא דרכ‬ ‫דבדי התוס' ז״ל דפרק כ״ש דכ״א ד״ה כל■ משמע דלא‬
‫ולוי דקיימא לן כלוי והך דר״ל לא מכרעא‬ ‫יליף אלא איהוד אכלכית לא ילפינן וא״ככ״ש הכא מכלל‬
‫דכיק דיה ילר לא סכייא להו כוותיה ליתא לדי״ל וכתב‬ ‫עשה וי״ל דו־א התם דאץ כו לשון אזהדה אכל הכא‬
‫היכ המאיי >'ל‪,‬רפלוגחא דאכיי ודיכא ה א כמחכוין‬ ‫ראמדי' ואץ וכל הוי לשון אזהרה ולכאייה נראה לי להכיא‬
‫או לא אכל כסך ריחא די־כ ולוי כולו עלמא‬ ‫ראיה מהא דאמרינן כפרץ הערל דע'ג ע"כ גכי תרומה‬
‫מורו דריחא מילתא היא והייט משום דכשעת אכיל'ככד‬ ‫טמאה שהיא כאיהוד מדכתיכ כשעיין־ תאכלנו ולא‬
‫נעשה האיסור דכפת חמה וחכיח פתיחה כ״ע מורו ולא‬ ‫>ןדומה וכו' קא מד שם מנ״ל דאין לכער כטומאה והץ'‬
‫תלי ככוונה אמנם זכרדוקא דאית לז לפרושי הכי פרפרי׳‬ ‫סתום' מהיכא תיתי דניחשר ומאי קו' כיץ דאמרינן ואץ‬
‫דכא דלא כר״ל מוקייי' הברא דיריה משום דלא מכוין‬ ‫אתה אוכל תרומה כטומאה ממילא שמעינן אף להנאה‬
‫הדא אך ליב מרי דלא ידע ‪ p‬מימרא דר״ל הבין הדכדי'‬ ‫לכך איצטריך קרא דממנו וכו' אלא ודאי כיץ דאתיא מה ‬
‫כפשטן דמאי ק א מ ר דיחא לאו מילתא היא ר ’ל דאין כו‬ ‫אכילה דאין כה הנאה ודאי לא שמעונן כנאה מדווקא‬
‫איסור בלל ולכך קאמד כתנאי ולהכי קאמר נמי מ ‪p‬ר‬ ‫שו״ד להתוס' כפרק כ׳ש דכ"כ ע״כ כד״ה מנין שנ׳דהך‬
‫הש״ס ליכא ודאי תנאי ופו' אך לאחד דידיע הך מימרא‬ ‫הדלקה אין ככלל איסור הנאה כיץ דכשעת הדלקתו‬
‫דר״ל שפיד מוקמי' טעמא דרכה משוס דלא מנוי; הוא‬ ‫כיעיו ע׳ש אך יש להוכיח מהא דאמרי׳ כפרק כ“ש גכי‬
‫ולכך לא דמי אלא לפת צוננת וחנית סתומה דאי; כאן‬ ‫מאי דאמרו ור 'מ אותי אתה משליך ואי אתה משליך‬
‫איסור כלל אכל לאביי דמתכוין הוא הוי כגופו של איסור‬ ‫סש״כ והא כיון דידעיק מקיא דאי אתה אוכל כקירוכ‬
‫ול ‪ p‬מדמה‪ .‬ליה לפת חפה וחכית פתוחה וכן כמרדכי‬ ‫מקום ממילא שמעינן אף הנאה ומה גם דכתב שם רש״י‬
‫מבואר דלמפקנא דרכא אתי ככ״ע משום ךדמי לפת צוננ'‬ ‫לדעת ■ד״י אף דאית ליה דאהו^‪ -‬כאכילה מהך דרשא‬
‫ותכית סתומה עיץ כ־כריו כפרק גיד הנשה דף תשל״ד‬ ‫דאי אתה אופל וכו' מודה דמותי כהנא׳הדי כה־יא דלא‬
‫דיש ע״ג וצ׳לי כמ״ש לדעת המאוד כנ׳ל ליישב שיטת‬ ‫ילפינן אישור אלא היכא דלאו דאכילה מפור׳כו אך לרע'‬
‫המאוי מקו' הדמכ״ן ז״ל • גם מה שהקשה כיץ דלאו‬ ‫התוס' שם שכתכו דלר״י■ דמותי אף כאכילה נראה דאין‬
‫לדיח׳עכיד ושלא ‪ 5‬ד ^ הנאתו היא י״ל דהך דוקא לענץ‬ ‫לר>וכיח משם כ״כ דא״ל‪/‬לי״מ‪-‬דלכך ■אתא אוקו לגלויי‬
‫מלקית הוא יאהמי אכל איסור מיהא איכא וגס מ א‬ ‫דאסוי כהנאה וממילא דרשינן ‪ p‬דדשא דכריחוק מקו'‬
‫קברת י״ת הביאו התיש'ז״ל כפ״ק דע״ז די״כ ע״כ ושם‬ ‫אתה אוכל וכו' דאי לאי איתו לא סוה דרשי' ליה כלל כמו‬
‫‪'.‬‬ ‫‪ .‬צדדו לומר דאף מלקוח איכה וכו' ע׳ש •‬ ‫י״ו ומ״מנראה דל"פ רש״י והתוש׳כהכימילא הק' לדש״י‬
‫מה שהקשה הרמכ״ן ז״ל מהך דכמון ופו' היא‬ ‫מזה‪.‬דודאי אזלו ■ומודו דלא ילפי‪ ;:‬איסור הנאה אלא‬
‫קושייא חקה גם הרםכ״א י״ל כתב דיו יאיה‬
‫אך‬ ‫כשהוא לאו מפורש כ־כי כלאו דנכילר> •‬ ‫‪.‬‬
‫שאין עליה תשוכ׳וזה כו־אי הכ־ח להדי״ף ז״ל אלא לקכח‬ ‫ו ל א י ת י לתוס׳רי״ד כמס׳קייושץ שהק׳גכי כסי הדם‬
‫המאור ז״ל צריך ל־חית כמ״ם ההוה׳דהתס דמעשה תנור‬ ‫דכתיכ אשי יאכל אמאי לא דישינן ליבות‬
‫גרע מייח הפיטום והיינו דמייתי הייעתא כהדדגו׳דכיץ‬ ‫עוף טמא כיון דכולל אף הנאה וכו'‪ .‬ולכאורה נרא' דהוא‬
‫דכתס דהנאק אכילה כמתכוין דמי אלא משוס דמעשה‬ ‫הפך מ״ש דהתה אף דאינו לשון אזהיה קיריש דכולל‬
‫תטי הוא מותר דיעכד אם כן הפא דאינו מהכוין הוא‬ ‫קף אהנא׳ונ״ל יה׳תם דקא לישום דאמיינן מחייב ככסוי‬
‫מיתי אף לכ‪-‬תחילה ודוחק ושוב דאיתי להדאכ״ד כסימן‬ ‫אף אהנאה דה"נ גכי איסייא אמיינן דמחייב לאפיושי‬
‫תמ״ד שתפס עליי בזה■ עוד הקשה עליו וז׳ל ועוד הא‬ ‫אף מהנאה אמנם גכי מ׳יע לא שייך זה דמ״ע מחייכ‬
‫דכשר נכיל׳ושחי׳נמי שאץ מתנדן שאין כוונתו להדיח כלל‬ ‫לקיים מ״ע ע״י הכילה והנאה וכאמור ועוד נראה דהא‬
‫ויהח מותר ופי׳וככי כתכתידעת המאור כ מ כיקיכשע'‬ ‫דכתבויהתוס' ז״ל דלא ילפי׳ הנאה אלא כלשון לאו היינו‬
‫אפילה כבר■ נעש׳איסור כשאוכלי הוי כמתכוין לו■‬ ‫דקא לי״א כיו! ־לא יליף אלא מאיסור לאו דנכילה אכל‬
‫‪.‬׳הקשה גם על היי״ףז״ל דהך פת שאפאה‬ ‫לחוקיה ייליף ממשמעיתי׳ךק־א מאי איכפת לן אם הוא‬
‫וכיניתא דאיטווא כהרי כשיא מרחו מדגים‬ ‫כלשון לאו או כעשה ־מ״ע השנוי' דכעי למיכאב כצירי‬
‫שעלו כקערה של כשר דאיפסיקא הילכתא דלא כרב‬ ‫למאי אתא אם לא למוריש הנאה ולפי מאי דקי' חוס'‬
‫דאסר אלא כשמואל דשרי ופו' דעת הרד כזה דלא עדיף‬ ‫רי״ד דר>כא לא עקרי' ליה לקיא וכו' אם כן השינוי דכ'‬
‫רית' מנ״ט כנ״ט אכל הדי״ף והח״ה י״ל ס״ל דהאי דיחא‬ ‫כצירי צ״ל כמ״ש היכ שע״ה ז״ל כפ״ה מהלכית מאכלות‬
‫כיון שנקלט מן האישור גופיה בעודו מפעפע הוי כאי^'‬ ‫אשויית ע״ש כמה שהק׳לשיטת הקוה׳ז״ל דלאוק׳׳ל מ ח ק‬
‫וגרע טפי מהתם ו ק פ הב היימכ״ןז״ל דלאאסרדכ שס‬ ‫ישויי הנסקל וכו' ולפי הניאה לק"מ יס״ל כשטתייהו‬
‫אלא משוס דס״ל דעדיץ נ״ט הוא וכמו שמתמה על ‪P‬‬ ‫כפסחיס דוקא כאישור לאו וכו' אמנם לפי האמור טחא‬
‫מעשה דשייפי זכי' אכל אי ס"ל קליש טעמו והוי נ״כי‬ ‫דלחז־יה אץ לחלק ולכך כתכו דאיצטיי' השנוי‪-‬לומד אפו'‬
‫כנ״ט מודה הוא דמיתי אף דאיהו ק״ל דדיחא מילתא‬ ‫יאכל לאחיים וכו' יהתוס' די״ד ס״ל דמ"מ אף דדדשינן‬
‫היא גס ‪ p‬טעמא ק א מ ד רב נ״ט הוא לאו מגופי׳דרג‬ ‫מיניה לא נפיק מפשטיה לענץ הנאה היכא דשיק וללה‬
‫איהו דהא אהמר מכללא ואף דמ ‪ p‬עוכדא דד״א לא‬ ‫שהקשה היכ הני' לתירוץ א' דקיס' די״י התי' מבואר‬
‫שמעינן טעמא דיליה וא״כ הוא מנ״ל דפליגי כמציאו׳אי‬ ‫דשאני התם דכתוכ מכל האוכל כמ״ש התיס׳ והיינו דלא‬
‫קליש טעמיה אי לא הו״ל להגמ'למי'טעמי'משוס דש״ל‬ ‫ק״ל מהתם • וראיתי להיב למודי ס' לינלוד כ״ח דעלה‬
‫דריחא‬
‫‪*-. .‬גל‬ ‫דיקוטים על מררדכי‬ ‫אברהם‬
‫רכ אלא כאישור משהו' אכל כמין כשאיט ימיט ’דאין יכו‬ ‫יי׳יחא מילתא היא וכשיטתו אייל אלא יראי לא אתמר‬
‫אישור משהו‪.‬אין'הכי נמי דלאו מילקא היא רכשלמא‬ ‫יזךדריחא אלא מגופו של אישור■ • ומה שהקשה הרד‬
‫לדעת התוס' ל״ק דמאי דקאמר ריתא מילתא שא אף‬ ‫סמאו' י״ל על הדי״ף ז״לעל מ״שת־כ לשיטחו אייל דש״ל‬
‫לרכנן קאמר דאינו אסור כמשהו וכו' וליתא דאס כן מאי‬ ‫דמיט כמשהו דהאקאמר והא נמיכפא אמה וחכיא‬
‫מקשה הגמ' כע״ז לאכיי דהתס לא מיייי אלא כתישר‬ ‫פתואה ונו' תיק הראכ״ד ז׳׳ל ו‪1‬״ל וא״א שלא אמי הרכ‬
‫משש דיי״ן אושר כמשהו לכ״ע וא״כ קשה דקא התם‬ ‫דך אלא כ כ ^ שאין ריסו ניכר כו הילכך כמשהו אכל מין‬
‫משוס דאישור הוא כעיניה ולא יהיה אלא משהו הר חצי‬ ‫כשאיט מיט‪ .‬כיון שהוא‪.‬ניכר למ״ד ■ריחא מילתא' כ^׳ט‬
‫שעור ואסור אכל הכא דמעורכין לית לן כה ]ומצי אש‬ ‫רמי ע״כ ומעאה צ״ל דלמ דאמר לאו מילתא היא משום‬
‫אף כר״י אלא ודאי על כרחק לומר דכיק דריחא כטעמא‬ ‫‪ :‬דש״ל דאינו כגוש של אישור ואפילו משהו אישור אין כאן‬
‫ונותן טעם כשתר כ״כ עד דהר כאלו כעיניה שי ודאי‬ ‫; דאי ש״לדריחא משהו הר ואפילו הכי‪ .‬לאו מילתא משום‬
‫אוכל משהו מין האישור כעיניה וא״כ ודאי ל״ק כלל על‬ ‫; דכעינן ש' אס כן מאי מקשה הגמרא ללמ ודאי תנאי‬
‫הרי"ף ז״ל אכל מלמ קשה כמו שהק' ונראה ליישכ• הכל‬ ‫^ היא דילמא ע"כ ל״ק לוי אלא כמד״מ דאינו ניכר טעמו‬
‫דרכ מדי ש״ד דמאי ^אמר למ ריחא לאו מילתא ישא‬ ‫; דאינו אלא כמשהו ואיהו ש״ל דכעינן ש' כיכנן א ‪b‬‬
‫לומד דאין כאן אפי' משהו דומיא דרכא דכה תיהא‪.‬וגם'‬ ‫כמשא״מדניכר טעמו דהר כנ״ט מודה לר"מ דריחא‬
‫אכיי דש״ל שם דדיחא מילתא היא לאו משום דהוי משהו‬ ‫מילתא היא אלא ודאי ש״ל להגמ' דמאי ^אמר טעמא‬
‫כעיניה אלא אפילו מעודכ דומיא דדכ דהכא והר חדא‬ ‫•משוס ח־יחא לא מילתא משמע דלאו מילתא היא כלל‬
‫פלוגתא ולכך אמד הכא והתם כתנאי אך לדכא מפחיקא'‬ ‫ואפילו משהו לא הוי ועוד היי נמי כתנאי דרכ כר״י ש״ל‬
‫דקאמר פת שאפאה עם הצלי אשוד לאוכלו ככיתת קשה‬ ‫רמכ״מ לא כטיל ולוי כרכנן דש״ל כש' וא"כ הוא אין‬
‫היני אתי כהילכתא דקי״להלכה כלמ דרכא אתי כוותיה‬ ‫כתב הרי״ף דמאי דאמר רכא מפרוזה כפת שאפאה עם‬
‫ולכך צ״ל דאיהו ס״ל דלא כרכ מדי אלא למ מודה דריחא‬ ‫הצלי דאשור הוא משוה דהר דכר שש לו מתירין ונו'‬
‫'המ משהו כהנאת אכילה ורכא לא התיר אלא כדיחא‬ ‫ואתי אף נלוי והיינו משום דלכ״ע ריהא הר משהו וכו'‬
‫צעלמא וכמ״ש הרמכ״ן ז״ל ושלא כדיך הנאתו כמ״ש‬ ‫ולשיטה זו צ״ל דמאי דקאמר דיחא לאו מילתא היא‬
‫ואם כן פת שאפאה עם הצלי אשור לאוכלו ככותח' אף■‬ ‫משוס דש״ל כדכנן דכעינן ש' ואה ק הדרא קושייא‬
‫ללוי דכיון דדיחא משהו' הוי הכא לא כטיל משום דכר‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫לדונתא•‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫שיש לו מתירין וראיתי להרשכ״א ז״ל כת״ה דק״ה ע"כ'‬ ‫• ג ם ראיתי להיד שע״ה ז״ל כהלנות ׳מאכלות אסורות‬
‫שהקשה ליה דשכי שיך לומי דטעמיה ח־כ משום דס״ל'‬ ‫שתי'לקו'הרג המאור ז״ל כדגרי‪ .‬הראכ״ד ז״ל•‬ ‫׳‬
‫כרי׳י דהא כעינן לאוקומיה למ כר״י ולא כרכ ולדעת‬ ‫• ואפריין נמטייה אלא שהק' לזה כמו שהקשתי דמאי מק'‬
‫הרי״ף ז״ל לק״מ דודאי רכ דס״לי דדיחא הר כגופו של‬ ‫ללוי מר״י דהרודה וט׳ותי' כמ״ש דריחא לאו מילתא היא‬
‫איסור לא שייך כמיימדיה רר״י מין כמינו לא כטיל אלא‬ ‫משמע דאף משהו לא הוי וכו' ולא שת לכו למ״ש הרי״ף‬
‫כמאי דאסר כדיעכד משום משהו אישור כהא ודאי כר׳י‬ ‫; ז׳ל גכי פת שאפאה דמשמע דמאי דקאמרלוי ריחא לאו‬
‫ס״ל דלא כטיל הך משהו אכל לר״י דידיה ש״ל דרית׳לאו'‬ ‫מולתא היא שא משוס דכעינן ש' אכל משהו מיהא הוי‬
‫מילתא שא ואין כתן אפילו משהו אלא שקשה לזו דאסכן‬ ‫־‬ ‫וצ״ע‪-.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪■j‬‬
‫לפי האמת מצי אתי לוי אףכד״ל דע"כ לא אמר לוי דשח_‬ ‫ו ע ו ד הח׳ דמאי מקשה לדכ מ ^ כרייתא דאין צולין‬
‫לאו מילתא היא אלא משוס ישי כנ״ט וריחא לא הר אלא‬ ‫כ פשתים דלק קתני מטעמ דחעדוכ טעמים‬
‫משהו כיק דליכא ריח האישור כ"כ כתעדוכת אכל כמק‬ ‫וכו' לימא דהך כדייתא כדכנן דס־רי כס' וש' ותי' משוס‬
‫כשאינו •מינו דהשח טכר כו עד שמפיג טעמו אין הש‬ ‫דקקני ואפילו גדי וטלה דמי; כשאינו‪ .‬מינו כמ״ש הכ׳י‬
‫נמי‪ .‬דמודה לוי דשחא מילתא היא ולעולם מודה לר״ל‬ ‫וכו' ע׳׳ש ולא הי' כלום דניון דס״ש אינו ניכד טעס זה‬
‫‪ ,‬כפת חמה וחנית פתוחה וגם הך כטתא והך פת שאפה‬ ‫כזה כטל כס{ ולעיקד הקו׳לק״מ דאףלרכנן נמי לנתתיל'‬
‫אתו אף כלוי דהא מוכרח לומר רהכי ש״ל להמקשה‬ ‫אשוד משוס דאק מכטלי; אישוד לכתח־לה • עוד הקשה‬
‫וכהראכ״ד ז״ל ואפשר דהך פת שאפאש לא דמיא‪ .‬לחכית‬ ‫על הדי״ף ז׳יל דכיון דכאישור משהו כ״ע ריתא מילתא‬
‫פשתה יסתיחמה כיק דטתן טעש כשתרא •הואו‬ ‫‪.‬אס נן מאי מקשה על רכ מר״י דהדודה דילמא ע"כ ל״ק‬
‫■‬ ‫י‬ ‫ו צ ״ ע‪.‬‬ ‫■‬ ‫•י‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫ד■‬
‫סדיקו הליקוטים‬
‫ב״ע‬ ‫‪r‬׳ ‪V‬‬ ‫‪rn‬‬

‫מה‬ ‫^‪TD‬‬
‫יגל‪-‬‬ ‫מסכת ביצה פרק א‬ ‫אברהם‬

‫כמ״א ועיין להשע״ה כה' תרומות יע׳ש ‪.‬‬ ‫ג מ' לימא פליגא דשמואל אדאכוה •‬
‫עד כאן לא י א מ ח כ״ה אלא‬ ‫דף יו״דע״אגט׳‬ ‫וקשה דילמא ש״ל נרשכ״א !"ל‪,‬‬
‫דאמר •בפיק נוטל דקמ״ג גשי מדומע דשיון דמתוקן ע״י‬
‫‪.‬‬
‫דידכא תודת כלי עליו • איכא‬ ‫‪,‬‬
‫למיד־ אם כן מ״ט דכ״ש דאסרו הא קי״לדכלי שמלאכתו‬ ‫שנותן‪ ,‬עיניו כצד זה ואוכל מצד אחר אינו מפריש את‬
‫לאיסור מוקד לצורך גופו ולצורך מקומו וי״ל'כמ׳יש התוס'‬ ‫התרומה ואס כן הכא נמי כיק דאוכל כלא הפרשה אינו‪.‬‬
‫לקמן דהוי כמו סיכי ועזוח דקפי' עלייהו והד חסרון כיס‬ ‫יכול )להפריש ואתי שפיר שמואל כאכוה ואין לומר דהשת'‬
‫ול ‪ -‬לשינית הש״ה דהכא דלית ליה משום שמחת י׳״ט‬ ‫ק״ל כר״י דפליג שה וש״ל דמעלין את המרומע אף שיכול‬
‫דפליגי כ ש וכ״ה כהכי דלכ״ה לא הוי כמו סיבי ומזודי •‬ ‫לאכול כלא הפרש׳דא״כ מה תיק לו משוס דנאקר לזרים‪,‬‬
‫וכהכי ניחא לי מ״ש כשכת דקכ״ד כשהקשה לדכא דס״ג‬ ‫ונ״ל רס״ל להש״ה דוקא התם ראסד רשכ״א משוס רסוף‬
‫כלי שמלאכתו לאיסור מותר מהא דתני ושוין שאם קיצב‬ ‫הוף מת־ן הוא אצל אחרים רלא מהני הך דנותן עיניו‬
‫עליו שאסור לטלטלה אמאי לא משני כדלעיל דף קכ״ג■‬ ‫כי אס גכי כעליו דהוא יודע היכן נתן עיניו‪ .‬כמ שלא‬
‫דהיי סיכי ומזוח משום דס״ל כשיטת הש״ס דהכא דליי!‬ ‫יאכל ממט אכל הכא דאוכל והולך מותר אף לגכי אחדים‬
‫ליה משוס שמחת י״ט ואם כן חמאי מתירון ומעתה הד‬ ‫כיון דמניח ממנו ואין יכול לאוכלו כולו אףרשכ״א מודה‬
‫דלא הוי תיקון כלל ואהא חידש לו דטעמ׳דרשכ״א משו'‬
‫”״תא היא לכ״ש אפי׳ללי׳ק גופו ולכ״ה'‬ ‫י^זיי' לאי‬
‫‪ .‬מחמה לצל ועיין להדב כרפי ייסף סימן תצ״ט • ‪I‬‬ ‫קריאת שם נאסר לזרים וכו'•‬ ‫■ ’ ‪,‬‬
‫כגון שזימן שחורים ול־כנים וכו' הא דלא‪:‬‬ ‫ע״בגמ'‬ ‫‪ 'DIH‬ד ״ ה גלגול וכו׳ולא מיחזיכסתקן כיון דכלא״ה‬
‫' __יכול וכו' ומשמע לפי הלשון דסכדא זו־‬ ‫‪.‬־‬
‫קאמר כגון שזימן שחורים לחוד ומצא‬ ‫‪-‬‬
‫לכנים מ״ד שחורי׳שזימן אינהו נינהי ואיתהפוכי איתהפון!‬ ‫פשוטה וכו' עכ”ל ונ״ל דלאו פשוטה היא אלא פלוגתא‬
‫המ;׳ל דמשמ'‪.‬ליה דמתני׳ד־תני זימן שחורים ומצא לכנים‬ ‫דתנחי כפרק נוטל דקמ״כ ע"כ דר״י ורשכ״א יע״ש ואף‬
‫לכנים ומנא שחורים כחדא זימן איית‪.‬מדלא תני זימן‬ ‫למ״ש התום' ז״ל כגיטין דל״א ע״א ד״ה כמחשבה דוקא‬
‫שחורים ומצא לכנים או לכנים ומצא שחוחם י וכהכי*‬ ‫כמדומע הוא דפליגי נ״ל הך דחלה הוי דומייא למדומע‬
‫ניחח דאכיי דפי' מקני' דסיפא אייח כדף אמאי לא פי'‪.‬‬ ‫לאי לאו הכי לס״ד דמקשה היקשי מחני' דאין מגכיהין‬
‫כן ברישא כמשה״ק תוס' ישנים ■ משוס ראיכא לכרם‬ ‫כיון דחפשר לעשר כנותן עיניו כצד זה ולאכול כצד זה‬
‫זימן שחורים ומצא לכט ם כמקום שחורים דהשתא איכא‬ ‫כמ ש התוס' שם כגיטין אלא ודאי צ״ל דחלה הוי דומיא‬
‫רוב וקרוב לאיסור ולא תסייעיה לר״ח אמנם לרכס רב''‬ ‫למרומע דכיון דיכול לגלגלה כי״ט ולאפות פת חמה‪.‬‬
‫קינים זימן אותם שחורי'ולכנים קרוב להיתר ורוב לאיסו'‬ ‫י כמ״ש רש״י לא הוי ככלל גזרה וא"כ שפיר קמחק הש״ה‬
‫לכך איצטמך לחוקומה כאביי כרף •‬ ‫אליכא דשמוחל דשמא אית ליה כה' רשכ״א כמדומע •‬
‫לימא וכו' עיין מה שהגיה מהרש״ל‪-‬‬ ‫רש״׳י ד״ה‬ ‫אך הא קש״ל דאמאי נקטו כלשונם דמיירי כחלת חוצה‬
‫לאק אפילו חלת א ק ישראל נמי כיון דאפשד לתקט ע״י‬
‫וצכחורה ‪1‬כרי חימא הוא דהא‬ ‫צ ולכאורה‬ ‫זז״ל‬
‫סתס תנא כויתיה דרכי כסוף פ״ד דמ׳׳ב‪,‬ואף להך מ׳ ד‬ ‫סתם‬ ‫מחשכה כשנותן עיניו כצד זה וכו' וי״ל ודאי דתוה' כרכ‬
‫כב׳נום'! !כ״ע מורו ואתיי'אף כרכנן מ"מ לס״ד דמקש'‪.‬‬ ‫כב׳כיסין‬ ‫שהכיאו התוס' ס״ל דאפי' ע״י מחשכה אסור כי״ט דכיון‬
‫אמרו כירושלמי דאיפא‬ ‫חלח ־כר'■וי׳׳ל־ ‪— .‬‬
‫דככר‪..........‬‬ ‫אתייח ‪. . .‬‬
‫לאאתייא‬ ‫לא‬ ‫דתי־ק הוא ולכך מקא חלת ח׳יל דחיכ'תיקון אחד דאוכל‬
‫חילוק כין אמר ולהניח ומ׳יע״ש ולפ״י אתייא אףכרכנן‪.‬‬ ‫והולךוכו'וכן מוכח מהא דאמרינן כירושלמי פרק אלו‬
‫ועיין להרכ כ"מ והראכ״ד ז״ל כפ״ו מהלכות מעשק‬ ‫עוכרין וכפ' ק רביצה לשה מעי״ט ושכח להפריש חלתה‬
‫וכאמת דפשטא דתלמודא הוא דמהכים המשנה אףלכ״ע‬ ‫אסור לטלטלה ואין צ׳׳ל ליטול ממנה ואי שרי נותן עיניו‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬כדרכו כפל המקומות • ‪.‬‬ ‫■‬ ‫כצד זה וכו' אמאי אשור לטלטלה הא שרי לאכול‪.‬ממנה‬
‫י ״ א ע ״ א ג ט ׳ ולא מכעייא זימן וכו' רש׳׳י‬ ‫דף‬ ‫יכן נמי שמואל ׳לא אמר אלא חלת ח״ל וכן נמי אמתנן‬
‫כפרק ככל מערכין דאומר ר״י מתנה אדם על הכלכלה‬
‫‪ ..‬ז״ל כתב דל״ג קאמר‪ -.‬ועמן‬
‫להר״כ המאור ז״ל דדחק כזה ע״ש■ ולעד״ן לומר דודאי‬ ‫פא'לאוכלה ככ' משמע דלא אפשר היתר לאוכלה כי אם‬
‫רכאדלא ניחא ליה לאוקומ׳כדף משו׳דאין‪.‬זה‪.‬כמשמעו‪,‬‬ ‫פתנחי ולח שדי כנותן עיניו לכד וכן נמימוכח מהא דתני‪.‬‬
‫דמתני' וצ״ל דחשא דמתד' איירי כזימן שחורים ומצא‬ ‫ככרייתא דלוקח יין מן הכותים כע״ש ולא קרש עליו היו'‬
‫לכנים כמקום שחורים דאמחנן דשחורים שזימן‪-‬אז^‪.‬‬ ‫דמשמע אם קרש עליו אסור לקחת וכחכו כתוש' דסוכה‬
‫לעלמא‪ .‬והך לכנים‪ .‬אישתרכוכי ודחקו למקום שחורים־‬ ‫וככמה דוכתל משום דחשיב קכיעית מקום ואמאי כיון‪,‬‬
‫וכדכתיכנא לעיל לדעת אכיי ולכך אכיי איצטריך לומד■‬ ‫דנא הפחש שפיר דמי מ״ש מקוכע לו מקום בעיניו או‬
‫דסיפא איירי כדף ולא רצה לאוקומס כדעת רכא דאיירו‬ ‫כשפחיו דהא ונחשב קאי נמי חף על תיחש ‪.‬ויצהר ועוד‬
‫כ‪ '5‬קינין משים דהוק״ל דכנר אשמועינן האי חידושא‬ ‫;דהה מתני' היא כפ״ז דדננאי היו לי תאנים של טכל וכו'‬
‫עדישא וע״ז קאמר רכא דלעולם איירי ככ' קינין וזו‪,‬‬ ‫אומר מס שאני עת>ד להפרי' ואמאי יניח ער למחר דתן‬
‫למעלה מזו וחידושא דסיפא דאמדינן אידך אזלו לעלמא‬ ‫עיניו וכי הרי מכל מני משמע דלא מהני זה אף כשכת‬
‫והנן קריכו וסליקו והמנו דאמר לא מכעייא קאמ' דהייט‬ ‫י‪-‬כך כקח דחפי' כחלת חוצה לאק ומעתה מיכרח לומר‬
‫דקאי אמתני' • ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מ_ש התוה כגיטין דטכל לה מהני ר״ל אף מחשכה משו'‬
‫ע״ב‬ ‫יאפשר כחו‪ -‬ועוד יש לי דק־ אהדת כתוס' ז״ל וכתכתיו‬
‫־‬ ‫‪25‬‬ ‫כג‬
‫מסכתגדצדזפרכא‬ ‫אברהם‬
‫‪I‬‬
‫דמטכא משמ' להו דמודו כ״ה כיון דס״ל דכויד כז מו‬ ‫מתם וכו׳כדבר שיש כו עיכוד‬ ‫ע״ב רש״י ד״ה‬
‫■‬ ‫דהיינו המיכנוט •‬ ‫יתנן סמולהו המעכרו יכו׳‬ ‫י‬
‫דקדק לומד כרכר שיש כו עיכול־ משוס דהכא כחלכים‬
‫ג מ ' אמר אטי סנדל ■המסומר‬ ‫ד ^ ט ״‪1‬‬
‫לאו כד עימד נינר\ דאין עיכוד כאוכליס לכך כא לומר‬
‫אסור לנעלו וכי' ואין להקשו׳‬
‫דאמאי אין משלתין דככר כתט התוס' כשכת ד״ס דכית‬ ‫כיון דמליחת עימד אכ מלאכה לכך גזדו הכא ולא הוי‬
‫גזדה לנודה כ״כהד״ב כשיעה מקוכצת ודלא כהדכ שע״ה‬
‫על ירו ליכא שמחת י׳׳ט ע״שוהרכ ע״ה הי' קקי״י ^ שס‬
‫על התוס' דמה חטשו התוה' דאכיי אמר כהדיא ה ט‬
‫ע״ש ואיט כלום דהתוס׳מקשו לאכיי■ אך הא קש״ל דמה‬ ‫אין מוליכק וכו׳ מקא‬ ‫דף י״ב ‪ 'DW2 y‬י״ה‬
‫חידש לן דמותי■ לטלטלו דפלוגתא דרכק ורשכ״א היא‬ ‫מהשמתיריןכ״ה וט׳וק'‬
‫כשכת דרכק ס״ל מותר לטלטלו ורשכ״א אוסר לטלטלו‬ ‫לכ״הכיק דמוליכקאמאי אין ניתרין ככיתו ועיין מהד״מ‬
‫ולומר דמתניתין אתייא כדכנן אמאי לא דייק דמתניתץ‬ ‫ו״ל ו ^ ה דהוק״ל דכיק דאוקמוה כיחשלמי דהך מת;•׳‬
‫דהתם דקתני לא יצא הדס כסנדל המקומר‬ ‫היא ככ ש דאין מוליכק א כ מאי דסיימו דהוא דהייע‬
‫רמותר לטלטלו כרכק ולכאורה נ״ל דסידש לן‬ ‫יו׳ס יליף־ משכ' דאס אוכל ככיתו דוקא כדגיל וכי עעמ'‬
‫אף לדאכ״ש דלא גזרו י׳יט אטו שכת לא כנעילה ולא‬
‫כטלטול ואתייא מתניתין לכ״ע אך מדכדי התוס' ו״ל שם‬
‫מטאר דראכ״ש ס״ל אף כי״ט אסור כטלטול על כן נרא׳‬ ‫•‪1‬ן ‪ u‬היח די^ןי! הדנינ והיינו משוס דאף דס”ל‬
‫ט ק דככיייתא דהתם תט לא יצא אכל כטלטול מותי‬ ‫דמילימן ^משוס דלא חיישיק כולי האי לעעות ולהדום‬
‫לכד קאמר הכא דמאנתין נמי ס״ל הכי •‬ ‫כשכת מ"מ אס אוכל ככיאו יעעו העולם שתדם כיק‬
‫‪ 2 y‬ג ס ' אמ״ר אשי וכו' ק׳׳ו מי״ט לחול ■ קש״ל‬ ‫שאינו דגיל אצלו משום דאוושא מילתא דדואים שאוכל‬
‫^ כיון דקי״ל כרכה כפרק אלו עוכריו‬ ‫ככיתו אבל כהולכה לא אוושא מילתא כולי האי • אך‬
‫‪I‬‬ ‫דהאופה מי״ט לחול אינו לוקה דאמרי'הואיל מחי עדיש‬ ‫מפהקי תוה' ‪1‬״ל משמע דמפרשי דפלוגתא דכ״ש וכ״ה‬
‫שכת מהחול ולא שייך למיגור ונ״ל דר״א ס״ל כרכ חסדא‬ ‫כדגיל ולכך מתידין כ״ה ואין ‪1‬ה כמשמע מדכרי התוש'‬
‫דס״ל שם מדאורייתא צורכי שכת נעשיס כי״ט ולכך‬ ‫ז״ל דמעיקיא כאו להוכיח לכ״ש דה״ה ראם יכא לא‬
‫שייך גורה דנליום טוכ לחול אף שאיט לוקה מ’’ מ אסור‬ ‫יחכם לו מהירושלמי דאף כדגיל ולכסוף כקכו דאם אק‬
‫מדאורייתא■‬ ‫למדין לא יתנם לו משמע דכרגיל אף ד״ש מודה ועוד‬
‫יתנא מייתי לה מהכ' וכו' נ״ל דהוצרך תלמודא‬ ‫גכי רכ טוכי דאית ליה גרכא דחמרא ושאיל לרכ יושף‬
‫להכי לישכ דעת כ״ש למיצרך כ' תכשילק דלט‬ ‫י‬ ‫מהו לאמעייי לכהן הול״ל אם רגיל אצלך מותר להוליט‬
‫הטעמים דלעיל סגי כתכשיל א' ור״א דשמותי סוא‪ .‬לכך‬ ‫ועוד דר' יוסי דקאמר לא נחלקו כמתנות כי אם כתרומ'‬
‫־דדיש האי קרא לחיק הכרת כ״ש דצריך כ' תכשילין והיינו‬ ‫סו״ל נחלקו דומייא דלא נחלקו כי היכי דלא נחלקו אף‪,‬‬
‫דפליג ד׳יהושע עליה קאמר אופק ומכשלין על המכושל‬ ‫כאינו רגיל אף כנחלקו אף כאינו רגיל דהכי דיק לקמן‬
‫כדהיתא כירושלמי דפרקין משוס דס”ל ככ״ה דסגו‬ ‫הש׳יה רי״ד כמ״ש סחוס' ד״ה ככל דכר ע״ש ‪ -‬גם הלשק‬
‫כחכשיל אחד הוצק■ לפרש הפסוק לדרשא אחרת ע״ש■‬ ‫אינו מתיישכ דאמרו דאין דרך לאטל ככית חכירו עם‬
‫‪ 'D m‬ד ’ ה או אוכל וכו' ר״ל כיון דלאו מצוה הוא‬ ‫דינא דמוליכין אם לא שיש חסרק לשק וצ״ע •‬
‫מה לו לזרום לאכול משמנים מה לי‬ ‫ג ס ' כיתש לי וכו׳יש לדקדק דכותש‬ ‫ד ף י״ג‬
‫משאר ימים דלא אמד להו מ ת ודלא כמהדש״א ו״ל דלט‬ ‫כדי ליטול ה ^ והד״ש ‪1‬״ל‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫'‬
‫קכדתו מאי מקשה הגמ' דשמחח י״ט מצוה היא כיק‬ ‫חידן דמשמע ליה חייב וצ״ע דמנ״ל להקשק ונרא ‪f‬דסמיך‬
‫טושכ וכטל גם כרים פרק אלו דכט' רמהדד לר׳׳י דחמר‬ ‫אסיפא דקתס ]סקש מתן לו הזרע והען ואהא מקשה‬
‫ליה ראייה רשות למנוה כיק דיושכ וכטל הוי מצוה אלא‬ ‫למ״ל לכתוש כיון רטפו ליתן לו הכל לימא וט' וכהכי‬
‫ודאי כיון דגלי קרא לה׳חלהיך יתהיה לכס לאורויי לן דאין‬ ‫ניחא מאי דקאמד תנ״ה וט'ולכאורה קשה דהתסדינא‬
‫מציה כחד מינייהו ומ"מ יש לו שכר כוה •‬ ‫^‬ ‫הפי דכשם דהג' אינה ניטלת |אלא מ; ה ג ^ וכו' אס ‪' P‬‬
‫ס״נ נימה הט ומנ״ל לו' משום קנסא ועם הא^וד נישא‬
‫סליק פרק ביצה‬ ‫דהתם דוקא דאיט יכול ליתן לו הפסולת אלא מן המוכח'‬
‫אכל הכא דצייך לייזן לו את הנק כיק דעצו ופריו שמן‬
‫פרק יום טוב‬ ‫למ״ל לכתוש ול^ קאמר משום קנסא והא דקאמר תנ״ה‬
‫לומר דקנסוהו והעמידוהו אדאורייתא דאין ליתן לו אלא‬
‫וי אכדה נפש מדכרי רכי׳האר׳ו‬ ‫דףי״וע״אגט'‬ ‫מן ה ט ק ועיין להרכ מש״ל ‪'1‬ל כפרק ג׳ מהלכית תרומו'‬
‫ז״ל מטאר דכייוס א'מסתלק‬
‫כחינת נפש משכת שעבר ■‬ ‫ד ף * ‪ T‬ע ״ א ‪D in‬׳ ד ״ ה ככל דכי וכו׳ ואפי׳‬
‫‪ 'P‬ולא קחריס אופק ומכשלין לו‬ ‫ד ף ‪DJ‬‬ ‫וט' סיכי זית וכל‬
‫נרא' דמיירי כששע אבל כאנוס‬ ‫אף דכתט התוס׳לעול די׳׳א אף כטכי וט' שכן כ״ה‬
‫ודאי לא קנסי אותו כיק דסומך על גדול העיר כנטכדא‬ ‫שסתידין משום שמחת י״ט ככר כתכתי לעיל היינו לרכה‬
‫דההוא סמייא אכל קשה ללישנאיקמא ת־כ חסדא דאמר‬ ‫אמנם לרכא דס״לדטעמא דכ״ה משוס דתורתכליעלמ‬
‫ושלחו מטת לאין נכון לו לנט שהיה לו |להניח ולא הטח‬ ‫ילית ליה משום שמחת י״ט לכך מק' הכא שפיר דאפי^‬
‫והא ככטיתא קתט ולא אחרים אופק ומכשלין לו וצ״ל‬ ‫כ״ה מורו •‬ ‫‪^.‬‬
‫דהכא מייט מקמחו ולכך כעי הקנאה■‬ ‫?‪ D'jt‬ד ׳ ה הבורר וט׳חהו וכו׳נ״ל דמק' ככח רהני‬
‫‪ ,’"S n‬ד ״ ה כזמן וכו' שחנורים קטנים • כתב‬ ‫^ איסורא דאורייתא וק״ל לב״ש וכןימכואר‬ ‫^‬
‫הרא״ש ו״ל וכן משמע מדנקט רשכ״א‬ ‫פתוס' דשכת ד׳ ס ע״ש דלא כמהדש׳יא ויל דדכריו צ׳יע‬
‫אשה‬
‫מו‬ ‫יגד‬ ‫מסכת ביצה פרק א‬ ‫אברהם‬
‫יד הוא ואהא ודאי שטר אמרינן מחוך דשרינן כישרא‬ ‫*שה ו‪1‬א גהקום דאיירי כיה ת״ק־משוס רנחתום פתמיה‬
‫אגומרי דהוי כלאחר יד ה״נ שרינן הקטר' אף שלא לצורך‬ ‫כקנודנדול ע׳ש • וקשה לי דחס ק אמאי קאמר דכא‬
‫כ ק דלאחד יד דאין טיינחי אלא להכערה •‬ ‫;‬ ‫‪9‬לכה כרשכ״א גיק דת"ק איירי כתנור גדול דחף רשכ״א‬
‫^ ב ‪ QJ‬שלש דגלים אמי רחמנא אפי׳שלא כסדרן‬ ‫מודה לו כיה וצ״ע •‬
‫וקשה מאי משמע ממילתיה ‪p‬אי א »‬ ‫‪ 'D1H‬ל^יה אי אמרת וכו׳ותימא[ סואיל וקמחו נאסר‬
‫תאחר דסא ^א מר אכל מכיא כחג הסיכות קאי אעשה‬ ‫וכו' ‪p‬דקו כלשונם כקושייא ראשונס‬
‫וכמאמר דכא כר״ה ע׳יש וכא לומר דחיי׳ןלהכיא' כסיכור^‬ ‫כתכו הואיל וקמחו נהסר וכקושייא השנית כתכו הואיל‬
‫כי היכי דלא ליעבר אעשה וי״ל יאם כן הוה ליה לומר‬ ‫והוא נהה־ ולא כתכיהתש לוח' שקישייתס השנית לאותו‬
‫אין מכיאין כחג המצות אלא קודם ילא כעצרת אלא‬ ‫■‬ ‫הצד שאק קמחי נאסר וכ"כ מהרש״ל ז״ל •‬
‫_ קודם אלא ודאי אעשה לא מיסדר■‬ ‫ל ״ ח אמר דכא וכו' מדקא מייתי תתמא דגת'‬
‫אף על גכ דפייש כתב כש"מ י"מ משום דמתנה‬ ‫וכו' ולפי מ״ש לעיל כגמ' ליכא היונג‬
‫עמ ש כתודה וכו' ולא נהיי דאלו אמי ע'’ מ‬ ‫_‬ ‫‪, .‬‬ ‫כלל ע״ש •‬
‫חף הנדר כטל שלא נדי אלא ע"מ כן ילא הכנתיו דכיץ‬ ‫ל ף י׳׳ח ע ״ א ‪ 1‬ש״י ד ״ ה כדלי וט' דנראה‬
‫דמתנה עמ״ש כתודה הוא כי מי דתנאו כטל ומעשה‬ ‫כמתקן עי'מהדש״ל‬
‫קיים ולא מכעייא דטכי איאויייתא כגק שאי כהות‬ ‫ז״ל ומה שהקשה עלץ מהרש״א ז״ל לק"מ דהיאך יתכן‬
‫ועונה אלא אף אם לא ע כי כגק מאי דאמיו‪,‬בפיק הזרוע‬ ‫לומר דרכה לית ליה עעמא דמתקןדהא חנן אין מגכיהק‬
‫דקל״ד אם אמי ע"מ שהמתנות שלי נותנן' לכהן שייצה‬ ‫תממית ומעשרית והמע משום דמתקן אלא דצה להביא‬
‫אף דבאמת נתנן לכהן יצא עכי אדאויייתא אפילו הכי‬ ‫טעם לתא דאורייתא וכמקום דלא שייך שמא יעבירנו‬
‫כיק דהדשתי תויה ליתן לכהן טיצה מיקיי מתנה עמ“ש‬ ‫אסור משוס מתקן אכל לער״ן דרש״י ז״ל היקש״ל לשיטת‬
‫כתייה כדכתכו התיס' והיא״ש שם ולא כטל המקח ע״ש‬ ‫המקשה אמאי לא הוק״ל אמתני' דאין מטכילין ע״ג‬
‫וכן אמרינן כפ״ק דקידושין אם אמי לאשה ע״מ שיחלוז‬ ‫מימיו מהך ברייתא דמדלין כדלי טמא ובו' ולכך מתרק‬
‫ליך הוי מתנה עמ״ש כתויה כיק דסישתו תויה לעשות‬ ‫רמקשה ס״ל דטעמא דמתני' משום מתקן והיינו ד ב ^‬
‫מה שירצה ואפשי דס״ל להיכ ז״ל דלא אמיינן מתנה על‬ ‫יש“י‪"1‬ל וטעמה דטכילה אסורה משום דנראה כמתקן‬
‫מה שכתוב כתורה אלא דוקא גבי מצוה דהוכיח לעשות'‬ ‫וכן^פי' דעת המקשה ככל קושיותיו כמבואר כדבריו‬
‫כגון‪.‬פייה ודכיה וחליצה ויכום או מחנות כהונה דלא‬ ‫כסמוך •‬
‫סגי כלא׳ה אכל הכא כנדר דאינו מוכרח לעשותו אמרי'‬ ‫ל ״ ה כולד הטומאה וכי' י״מ וכו' עיין מהרש״א ז׳ל‬
‫דעל מ‪:‬ת כן נדר ותבלין מצאתי לזה הא יאמרינן כפ״ק‬ ‫ושמעתי מקשים משם הרב שע״ה ז״ל מגמרא‬ ‫‪,‬‬
‫די״ה אמי היי עלי עולה ע״מ שלא אתחייב כחחדיוקה‬ ‫דלעיל ד״ג דקאמר כגמרא מילתא דלא שכיחא לא גזרו‬
‫מיקרי נדכה וכתט התוס' ז״ל שם בפשיטת ולא דאי‬ ‫רכנן ע״ש ונ״ל׳ די״מ לח ס״לכפירש״י דלא הוי נזר'לגזרה‬
‫‪.‬למתנה על מה שכתוב כתורה ואפשי דכוונתס כאמוי •‬ ‫דרכה לטעמיה אזיל דאמי^כא שמא יעבירנו והוי גזרה‬
‫עוד אפשר לומר כיק דאיכא‪:‬קיכן דאץ כו אחריות לא‬ ‫לגזרה כמ״ש יש״י ז״ל כד״ס ויעכירט ע*ש ועוד נראה‬
‫מיקרי מתנה על מה בכתוכ בחור׳אלא דוקא מה שדתוע‬ ‫לחלק רהתס לא שכיחא כעולם אכל הטומאה שכיחא‬
‫כתייה בהייא וציין־ חיפוש כספרים לידע האמת • '‬ ‫בי״ט ולכך גזרינן ועיין כירושלמי סוף פ"כ דשבת מבואר‬
‫ל׳ ״ ה י״שוכו׳היס משמע ממילתיהוט׳י״ל‬ ‫׳‬ ‫דפלוגתא דאמוראי היא •‬
‫די ’ש דילמא לא פליג אצא כתודה משו'‬ ‫ת ו ס ' ד ׳ ה חמר וט' תיפונן‬ ‫י ף י״ ט‬
‫היקישה לחג המצות וטפי קאמר נדרים ונדכו׳־מיכעייא‬ ‫לי מטם דאית ליס‬
‫י‬ ‫ועיין להרב מהר״ם שי״ף ז״ל •‬ ‫י‬ ‫מתוך וכו' ר־׳ל ולכם דרשי' ליה לכותים והא דמהדר ליה‬
‫ג ס ' נדור ואיט יוצא ולא דמי להא‬ ‫ד ף ב'‬ ‫לקמן דהא כתיב לה' משים דכ׳יש לית להו מתוך אך לכ״ס‬
‫דאמרינן כמנחית דק״ט דאננד‬ ‫טפייט דס״ל מתוך למ״ל לה׳ועיין כמהיש״א ז״ל וחפש'‬
‫ד״י גופיה דאם אמר הריעלי עולה ע"מ שאקריכנ׳ככית‬ ‫דסתוס' ז״ל ניחא להו למימר דמיעוט מקרא דחג כית‬
‫תוניו יצא ידי נדרו וענוש כית דאין משמעות הרי עלי‬ ‫רטיף ס־ף צריכים לרומיא דחג■ אבל קשה דאי לאו! לר‪%‬‬
‫עולה לחייט להקריבו כדאמ׳התם כאלו אמר שיהרגנה‬ ‫הו״א דנרריס ונדכית קרבין כי״ט משום מתוך ולכך אתא‬
‫אכל הכא דאמרהרי עלי משמעותו לחיוב ורמי אכתטה‬ ‫לה׳יתידס למיסמך אוחגיתס למימר דומיא דחגיג׳דקכוע‬
‫ולא הד חולין חך קשה כשאמר שיהרגנ׳הוי מתנה עמ“ פ‬ ‫לי זמן כמו שפירש״י לקמן • וראיתי להרב מחנה ראובן‬
‫כתורה דעוכי אשחיטי חק ולתייק יאשק שכתכין‬ ‫לעיל די״כ שהקשה לסכית הפר״ח דמיעוטא דלכם לא‬
‫קאי אהבערה א"כ כפלוגתא דר״עור׳׳י כשכת גכי חלכי‬
‫ע ״ ב ג ם ' אמרו להם כ״ה והלא ככר נאמר לה' יש‬ ‫» ת קרכק כי״ט וכו׳אמאי לא אוקמו פלוגתייהו‬
‫לדקדק מה להם לכ״ה לומר דרשא דלה׳‪.‬‬ ‫׳‬ ‫תיקק ז ‪.‬‬
‫דלא‬ ‫סימן ‪I .‬‬
‫תקי״ח תי‬ ‫סשלחן ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫כי ע ש • הנה הי׳כ ‪.‬‬
‫ערך‬
‫כיון דאית להו ק״ו ולכם מוקמינן ליה לנכרים ונ״ל ע"פ‬ ‫אמרינן מתוך גכי כיבוי כיון דאון כיכד לצוק ע״ש ולא‬
‫מ״ש הר״ב קהלת יעקב ז״ל דהך ק׳׳ו פריכא הוא דמה‬ ‫ידעתי מס יענה לקושיית התיס' הכא דהקשו למ״ל לה'‬
‫להדיוט שכן מצוה נטכיה וכו' וצ״ל ח ״ו לשיטת כ״ש‬ ‫כ ק דאית לן מתק דהא הקטרה לא!שק מתק כיק‬
‫דס׳^ל כי״א דאכילת י״ט ישות וליכא למיפרך מיח אמנם‬ ‫דאיכא כיכד ומס שהכיא דאיה מדכיי הלח״מ רל אינה‬
‫לשיטת״הו דמצוה הוא ק״ו פייכא הוא ולכך איצטייד‬ ‫‪b‬ום ואדרכס חדיא תיוכתיס דהתם קאי למס שפסק‬
‫־‬ ‫דרשא דלה' •‬ ‫הי מ ^ס דאס כיכה כי״ט לוקה אמתי לא אמרינן מתק‬
‫‪ 'D1H‬ל ״ ה נדדים וכו׳והי״ש מפישוכו׳ד״ל דהוק״‪-‬ל‬ ‫«ותדה לצוק דהיינו כישרא אגומרי דהוא נמי מכבה‬
‫לפירש״י דמנ״ל להש׳יס לאבא שאול לא‬ ‫האריה שלא לצוק ותי' רהא דמככס בידים הד שלא‬
‫אהדרו כ״ש דנדדיס ונדכות יוכיחו כיק דלא כא אלא‬ ‫לצורך אכילס אכל כישדא אגימיי הוי צילך אכיל' וכלאחר‬
‫לכ ‪r‬‬ ‫^‬ ‫ג‬
‫יגל י‬ ‫מסבת ביצה פרה א‬ ‫אברהם‬
‫נחתום אינו אופס אלא לצורכו והא פיק דים לו חלק‬ ‫לפרש הק״ו ולכן מפיש דלעולס חהדדו 'ליה וק״ק ס״ל‬
‫מוקד כרקתני כמקום שהרועים אוכלים וי״ל דודאי ק׳׳ד‬ ‫■‬ ‫קרבין וגו'•‬
‫דמקשה משוס הואיל אכל קמיך דר״ח לית ליה הואיל‬ ‫ב א ״ ד וה״ל כאבא שאול וכו' הנה הרג פנ״י חירן‪-‬‬
‫כדמסיים אבל הך תנאים ק״ל הואיל וכל חדא חזייא ליה‪.‬‬ ‫לקושייה החוק' דא׳יש דס״ל אין קריבין לאו‬
‫אכל מדרנק אקוד לכתחילה כיון דאיכא חדא דלא חזייא‬ ‫מקרא דלכס אלא מקרא רעולת שכת גשכחו ולא עולת^‬
‫ליה ולכך י״א איצטרק לטעמ׳דנאפית יפה להתי' לכתחי'‬ ‫חול בי״ט וא"כ קרא דלכם איצכיריך לנכרים ומכס זה‬
‫אך עיקת כלבים כיון דהפשר כנבלה הוי כולו‬ ‫הקשה על התוש' דכסמוך דכתכו דאף ב״ה דרשי ולא‬
‫לריריה■ ■‬ ‫■‬ ‫לגכוה למעוטי^נדרים ונדכות דת״ל מקרא רעולת שכת‬
‫ומי אית ליה הואיל וכו' וקשה דילמא ע"כ לא ‪.‬‬ ‫וצ״ע■ ואני תמיה דא"כ לר״ג דם"ל רשתי הלחם דותה■‬
‫קהמר י״ח דלא אמדי' הואיל אלא כאופה מי״ט‬ ‫י״ט היקשי ליס מקרא רעולת שבת ואין לומר‪.‬דלא קפיר‬
‫לחול דליכא חרא דחיייא ליה לא כן הן דעיקת כלבים‬ ‫■אלאאקרבן דמאישנא‪-‬גם סוגיא דפרק אלו קשרים הוייא‬
‫כיון דהיכא דחייא ליה אמרינן כל חדא חזייא וכמ״ש‪.‬‬ ‫תיוכתיה דקאמר הש׳ים על פלוגת' דר״י ור״ע דסד מוקי‬
‫כפסחי׳דמ״ח ונרא׳רהאי קוגיי׳ק״ל כרמי כר חמא דאמר‬ ‫ליס לקרא רעולת שכת קרבין בי״ט יוחד מוקי לי״ה‬
‫שם דר״ח ק״ל כר״י דלא אמדינן הואיל אףדאיכא חדא‬ ‫ימפ' פלוגתייהו דר״ע ס״ל בעלמא דנ־רים ונדכות אין‬
‫י‬ ‫דחזייא ליה■‬ ‫קרבין ולכך איצטרי׳קרא להתי׳רחלבישכת שניתותרו קרבין‬
‫כל חרא וחרא חיייא לינוקא משמע מכאן דהלב'‬ ‫כי׳יט אך לר״י רס״ל בעלמא רנררים ונרבוי‪ ,‬קרבין בי״ע‬
‫כר״א דאית ליה הואיל וכל חרא חזייא ליה ועיין‬ ‫‪.‬‬ ‫לא איצטרי־ קרא ולכך מוקי ליה לי״ה וצ״ל דר"מ דריש‬
‫תיק' דפקחיס דמ״ח ע״א ואפשר דהכא דאיכא קכנר‪ 1‬חף‬ ‫לכם ולא לגכוה דאי לא״ה הוה מוקי ליה לי״ס■ גס‬
‫ר״י מודה אך קשה רא"כ מאי דעתיה דר״י בן ככא דאקר‬ ‫;מסוגייא דהכא דקאמר והלא כבר נאמר לכם ולא לגכוה‬
‫דלה כד״א ור״י ואין לומר משוס דהבישול אינו בא מאונק‬ ‫ילא קאמר הן דרשא דולא עולת חול בי״ט משמע דאין‬
‫דמאליהס עשאוהו דא"כ מאי מקשי מינה לרב הונא אשר‬ ‫בו משמעות להכי ועוד לא משמע מעולת שכת אלא‬
‫ע' כ נראה דהתם האפיי׳הוא לצורכו לא;^כן הכא דעיקר‬ ‫עולה דכולה כליל אכל שלמים דמאכל אדם מותר■ אבל‬
‫אפייה והבישול הוא לצורך גברי וניחא נמי הא דאמרינן‬ ‫כאמת קשה על הש״ס התם מ״ש דנקט אבא שאול והא‬
‫ממלאה אשה קדרה ואינה צריכה אלא לאחת משו׳דעיקר‬ ‫•אכ״ש נמי ס״ל קריכין כי״ט כמבואר לעיל די״ט ע״ב‬
‫הכישול לצרכה אכל קשה מאי מקשה הגמ' דילמא משום‬ ‫יהר״ש מפרש כאכ״ש ובו' שלכם כד' אלעזר כר' שמעון‬
‫דאיירי כשתי קדרות וי״ל מדלא שייליה לשמעון התמני‬ ‫■והמיפיס טעה וכתב כאבא שאול • ואולם לפי' הר״ש‬
‫‪ .‬ודאי אקר אפילו כקדרה אחת ועוד דיכול לטעום מכל‬ ‫■רק״ל למ״ר קרבין דוקא שלמים קרבין לב״ש אכל עולות‬
‫קררה כמ״ש רמ״א סי' תק״ג •‬ ‫'‬ ‫אפילו חיכה לא דבאמת כן משמע מראכ״ש דס״ל קרכין‬
‫*‪ DiJ‬והיינו דקאמ׳ליההא חזי לכלבים רש״י ז״ל הגיהו‬ ‫כי״ט לא קאמר אלא גבי תודה וכן נמי מהא רתני‬
‫משוס דריכ״כ אקר היכי שיק לומר הכי וגריק‬ ‫בברייתא די״ב השוחט עולת נדבה לוקה כתבו התום' זי׳ל‬
‫והא חד לכלכים ומקשה הגמ' למה אקר וקאמר תנאי‬ ‫למעוטי שלמי נדכה לפ׳יז קש"ל הא דאמרי' בפרק אלו‬
‫ופרש״י ז״ל לאו תנאי ממש אלא לומר דאיכא מתן דאקר‬ ‫;קשרים לר״ע ם״ל דנדריס ונדבו' אין קרבין מדאיצטריך‬
‫ולער״ן דרב יוסף הכיא ראיה לדבריו מקיפא דברייתא‬ ‫קרא להתיר חלבי שכס כי״ט דמנ״ל דם״ל אין קרבין ]כיון‬
‫דהשיבה שמעון התימני לריב"כ ואמר ליה הא חזיילכלכי‬ ‫דאף למ״ד קרבין דוקא‪ -‬בלמים אבל ]עולה אין קרבין •‬
‫ולכך שפיר עבדו ומדקאמ' הכי ולא אמר ליה משוס דחזי‬ ‫ונראה רודאי למ״ו קדכין לא אתא לכם אלא לנכרים ואם‬
‫למיכל מיניה משוס דטריפה הואי ורב יוקף דהוא קיצי‬ ‫כן אף עולה היייא קריכה אלא דבעינן אוכל נפש ועולה‬
‫בקי בכרייתית יותר משאר אמוראי לכד הכיא הברייתא‬ ‫כולה כליל ואינה קרבה■ אך זה דוקא לכ״ש דלית להו‬
‫כלשונה שאיכה ביר כני הישיכה שהקשה על רב הונא‬ ‫מתק ואולם לב״ה דס״ל מתוך אף עולה קרכה ומעתה‬
‫והיינו דמקיים הש״ס ותנאי היא לומד דרי״ב דמקש' להו‬ ‫הא דקאמר החס כפלוגתא דר״י וד״ע דפליגי כנדרים‬
‫ק״ל כר״י ושמעק התמני ק״ל כר׳יע כפשט תנאי ככל‬ ‫ונדכית אעולה קאי דכיון דר״ע לית ליה מתוך כדאמר‬
‫מקו‪/‬רהי כפידש״י הו״ל לאתויי הך ברייתא רתניא לעיל‬ ‫■הש״ק כריש פקחים אינה קרבה ור״י קבירא ליה מתוך‬
‫ד״ך ע״ב דכ״ה אמרו כהדייא דלכם ולא לכלבים ע״ש‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫]וקרבה •‬ ‫‪,‬‬
‫ומהיש״א ז״ל הקשה מהך דחלה וכתב משם הרב המאור‬ ‫ב״א גס' אס זרק דיעכד אין ובו' הא דלא‬
‫דההיא אף ר"מ מודה וכו' והקשה עליו מסוגיין ע״ש‬ ‫הקשה מרישא ^חני לא] ייתק‬
‫וכן הקשה מהרש״ל סי' פ״ד ע׳ש וראיתי לש"מ שכתב‬ ‫דאיכא למימי דנטמאו האימוריס דם״ד דל ‪ p‬תני ברישא‬
‫משם רכו וז״ל דמשום הכי אמר של טדפה הוה שקודם‬ ‫הרם יירק והכשר יאכל ולא חני ומקטיר אימורים אבל‬
‫שחיטה היו יודעים שהיא טריפה ומשום הכי א״ל שעבר‬ ‫קשה דכפרק אלו דברים קאמר דלמ'^ דס״ל’ דכעינן‬
‫על ד׳׳ת שאם שחט ונמצא טריפה כקירכא היאך אמר‬ ‫זכיחה כשעת שמחה הקשה לו ממחני' השמחה ח' ותיק‬
‫שעבר על ד״ת וכי מי ששחט כהמה ונמצאת טריפה‬ ‫לו דישמח משעירי הרגלים שדוחה’שכת ויאכל כשרסחיין‬
‫עכר על ר״ח ע"כ וצ״ל שלא היחה כגייסתו והאכלנום‬ ‫יאף יבא דדרי התם משום דחיין אינם רארים לשמחה‬
‫דמשמע דהכישול כיד ישראל ועיקר קפידתו על השחיטה‬ ‫יאס כן ככא אמאי לא יזרק לאכול כשר חי ונ״ל דכיון‬
‫ונ״ל שכך היחה גירקח כעל המאור ז״ל אך קשה מאי‬ ‫דכאכילת קרשים כתיב לשמחה ודרשינן כדרך שהמלכים‬
‫דעתיה דריכ״כ לאקו׳כיון ‪5‬הל'רווחת דאיאפש׳לכזית׳כשר‬ ‫אוכלין אקזה אכילת מלכים והא ראמרי׳כמנחו׳דהככליי'‬
‫כלא שחיטה וי״ל דק״ל כפי׳החוק׳דהעגל של גויס והיינו‬ ‫אוכלים אותו כשהוא חי היינו גכי חטאת משוס דנעשה‬
‫דמקש' ארב הונא היכא דלא קפדי מוקד והכא דמקחמ'‬ ‫גותי וה״מ הש״ק התם לדחויי ליה מברייתא דהכא ועיין‬
‫‪ ,‬לא קפדי אכזית ואי אפשר לביית כלא שחיכיה אלא ודאי‬ ‫לחוק' דמנחוח דמ״ח •‬
‫כיון דעיקר השחיטה הוא צצודן כגוי לא מהט הך‬ ‫ע ם עיקר! כלבים וכו' קש״ל תיקשי לת״ק די״ז דאמד‬
‫הערני‪-‬ה‬
‫פז‬ ‫■יג^‬ ‫י‬ ‫ג‬ ‫מסכה ביצה״‪5‬רק‬ ‫אברהם‬
‫ב א ר או כשביל נכיי אחד'וכי' כתב מהרש־׳א‪1‬׳׳ל‬ ‫‪■-‬‬ ‫‪ •v‬־ ־ ־‪ .‬הערמה דאנילת מית ממנו •‬
‫לאפיקו ישראל אחר דאסור דלא כהרא״ש ז״ל‬ ‫ר ש ״ י‪ .‬ד י ה דרמו וכו' נראה די״ל דקימחא של‬
‫שכתב לישרחל אח־ מיתי וכ״כ ה״ה ז״ל כפ״ו מהלכית‬ ‫הגרש וכן מוכח מריש פשחיס דאמר‬ ‫־‬
‫שכת דין ג׳ יכן מוכח מלשין רכינו כפ״כ מהלכות יו״גי‬ ‫רכאהעירוקימחא דכני חילא מכיתייכו• •‬ ‫'‬
‫דין יו״ד שכתב יי״ל •והבא כשכיל יש־אל זה מחיז לתחום■‬ ‫ד” ה כל חרא ופליג אר״ח וכי' לא ידעתי מנ״ל דפליג’■‬
‫•מיתר לישיתל אחי הנך רואה הא דכתה ״חיז לתחום‬ ‫כיו; דר״ה קאמר רוקא היכא דלא קפדי אימא‬ ‫;■‬
‫לכחורה שפת יתר דאיירי כיה לעיל אלא ליייוקי כמיט‬ ‫דאה יכיל ליתן פת לתינוק מחלקי של גוי שפיר דמי‬
‫כמחובר אהיי אף לישראל אחר ׳ואף דטעמו שלא יאמר‬ ‫דמהתמא קפיר כיון דישראל עיהק כדידיה כמי אך כני‬
‫וכמכומר כיבייו כפ׳יי מהלכית שכת דין ח' ע״ש • ועל‬ ‫חילא שאינו עיסק אלא כיידיה מהתמא לא קפדי אמנה‬
‫מ ש הדא״ש הא דלא קאמך מותר לישראל אחד כמו‪,‬‬ ‫‪ , ,‬ר״ס פליג על ר״ה כיון דליכא למימר הואיל •‬
‫כסיפת מטם רשעה מיעטת יכי' הקשה מהרש״א ז״ל '‬ ‫׳ד״ה ‪ .‬אמש כין העיכיש של י״ט אבל התיש' ז״ל גרשי‬
‫דיים שט כילי אשור ו‪':‬ל דודאי ד"פ דקאמד ולערב ככדי‬ ‫ליל י״ש כמ׳׳ש כפהחיס דן ק״ע יכן הגיישא‬ ‫;‬
‫שיעשו איירי כין ביו״ט א' כין כיו״ט כ' ולכך ק‪,‬אמ׳ דכיק‬ ‫־ ‪,‬‬ ‫כתיהפתא ע״ש‬ ‫■‬
‫דכי ט כ איני אלא שעה מועטת לכך לא חילק כזה דאיך‬ ‫ת‪1‬־ם' ד ״ ה סזינן וט' פריך ארב הינא מהכא יט'‬
‫צי להאריך • ועוי• דהאי עיקר האחד דפהק הרא״ש דאה‬ ‫ד״ל ידלא כפייש״י מרחק וכתכ וטעמ'‪-‬‬
‫היכאבשביל ישראל זה מיתי לישראל אחר מיד לכךתי'דר"פ‬ ‫מאי לאו מי״ה יכמ״ש מהרש״א‪"1‬ל יעיין להשער״ה ז״ל‬
‫לא כת׳זה גכי תחומיןאלא כיי להקירי כיומילאח' אכלכאג‬ ‫שפי׳ דהי״ל להקשית מרשכ״א דלעיל וכו׳ דככר כתכתי‬
‫דחסו כיומי לכ״ע אין לי ישיאל אחי היתי אלא למעוטי‬ ‫כגמרא דל״ק דהתש דוקא דעיקר הבישול לצורך ישראל‬
‫כדי שיעשו ומשיש שעה מיעכית אין לי להאריך ־ ושיה‬ ‫■‬ ‫וט' •‬ ‫‪.:‬‬ ‫■‬
‫ראיתי להרשב״א ז״ל כשכר‪ ,‬דקנ״א שכ״כ ע״ש • גם מ״ש‬ ‫ע ״ ב ד ״ ה עושה ונו' כדכד שיכיל לעשית מכע״י‬
‫מהיש ח י‪-‬ימא הא דקאמ׳כסיפא ארישא נמי קתי נראה‬ ‫וכו'יליז ידעתי מניין להם לומר דרה‬ ‫■‬
‫פשוט כש‪.‬מא גכי‪ .‬חיסור כיין יאיסו' דרכנן גזרי‪ .‬כי כ״ש‪,‬‬ ‫אשי• קאי אף רמת כע׳׳ש רפשעא דמילתא לא איירי אלא‬
‫כאיסור דאייייתא אכל כהיתי לא אתי למילף חיסור‬ ‫כמת כשנת• הלכך התירי לטלטלו ע״י כנד כיון דלא‬
‫דאורייתא■ ישו״ר להקרכן נתנאל שכ׳׳ב • אמנם ראיתי‪.‬‬ ‫אפשר ועוד שמואל דקאמר עושה כל ציני כפת איירי‬
‫לי שכתב ל־נבת היא ש יחף לאחריה החמירו גם כי״ט■‬ ‫אף דאפשר כלאו הכי כדמשמע כשבת ר״ן ונכיכו׳ע״ש‬
‫שני וכו והו־ מן התימה דעיקר גזיה שהחמייו גס כי״ט■‬ ‫גם כ־־ק ניטל קאמר י״א אף כשבח לא אמרו אלא למת‬
‫שני משוה שאומר לו להכיא כא' כיי שיאכל כשני ולכך‪,‬‬ ‫כלכ־ ושכח היי כלא‪ ,‬אפשר דהא‪-‬רכ ייהף ־קאמר התם‬
‫כתכו מזה שתהיה שעה הראייה לעשייה שהיא מוצאי•‬ ‫לא אמרי אלא כשוכח קאמ־ רכא היכא ־לא אפשר מיתר‬
‫י״ט שרי‪.‬אך לאחיים שאץ בו גזיה שלא יאמר להביא אסז‬ ‫כמכיח • והעיקר כמי׳ש ה־מכ״ן כהפ־ המלחמית כפר'‬
‫כ! כו־אי אף מוצאי• י״ט א' מית־ להם מי־ וכמ״ש לעיל‬ ‫טטל ־לא קאמ׳ר״א אלא כמטלטל האשי־ אבל כמטלטל‬
‫כשה ה־שכ״ה ע״ש ומעתה צ־קו דכיי■ מהישייל ז״ל גה‬ ‫ההיתר אף ר״א מודה ע״ש וכ 'כ היא״ש ‪"1‬ל משם ייכ״א‬
‫מה שהכייח זה כ־כיי הדא״ש מקושיית'‪.‬מהרש״א ז״ל‬
‫התמהה ־ה־רכה בזהינחה ושקטה ■קיטית מ‪.‬ה־ש"א ז״ל‬ ‫דף ב ״ג ע ״ ב ג ט' אימא חיפא יכו' ילא מצי‬
‫וכמ׳׳ש לעיל • ומה ששמך ל״‪ ':‬ביכיי ההמ״ק נ״ל דעת‬ ‫למימד דדישא חכמי' דגזרי‬ ‫‪.‬‬
‫סמ ־ כיעת התיס' ■יס ל דגזיינןאף לתחייה שלא יאמר‬ ‫קרוד אטו קרצוף יד״י לא גזד דאי׳כ לא היל׳׳ל מפני שהיא‬
‫לו הכיא לאח־ים אמנם להפיה־ים־י כהיא״ש ז״ל דאין‬ ‫כוכשת• ■‬ ‫־‬ ‫'־■‬
‫אדם| חיטא ולא לו ניאה פשיט‪ ,‬דאף לאחר מיתר‪ ,‬מוצאי‬
‫’’‬ ‫י״ט ראשו‪ :‬וכ"נ המג׳יא ז״ל •‬ ‫טו ב‬ ‫ס ל י ק פ ר ק יו ם‬ ‫■־‬
‫דףב״זע״אגם׳ ש"מ קנסא היא■ איכא ליזידק‬
‫סיכי קאמר■ר' מטם קהלה‬ ‫__ _‬ ‫_‬
‫ק־יש־ כשיטת י"מ אמרוה כיק דאינה ענק לכאן וי״ל‬ ‫פ ר ק א ץ צ דין‬
‫דאביי ס״ל ־לא כיב יוסף‪-‬הגיה הכדיית׳כפשטה יהלכה‬
‫ו‪: , ,,‬למא‬ ‫מי' יהו־ס דמתיר בכרוי ׳‬ ‫לאפיקי‬
‫‪--------‬׳‬ ‫־כי־ ״מ־' "‬ ‫‪wH‬״’ ד ״ ה ילע־כ וכו׳כ‪-‬י שלא‬ ‫‪ ?)1‬ב ״ ד‬
‫ס״ל ־וקח כיזיותיייאפילו הכי בכאן ס״ל ליכי כויתיה‬ ‫יהנה וכו' נראה' לי‬ ‫־‬
‫ואמי־^יה״נ סו״ל גזיה ועיק להתיספית ז״ל שכתבו כיין‬ ‫דאיצטדיך לב' טעמים משים דקאמ'‪-‬ר" ‪ 9‬אם יש כמינו‬
‫דשתמת דהש ס־כעי אליכא דר״י הלכה כייתיה ואפשר‬ ‫במתוכ־ אסור ילעיב נמי אשיר ככ־י שיעשו ונו' ולא‬
‫עטין לח ס״י הך מימיא דר'משם קהלה קדישח וכ״פ‬ ‫׳ ־■ אמי אסור במתובי לעיש ככ־י שיעשו וכו' • ■‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫הרמכ״ם ז״ל ע״ש ־‬ ‫'‬ ‫ה ו ס ' ד י ה ולעיי וכי' א’ כ המבשל כשוגג כשכת‬
‫ת‪1‬ס' בד״ה אלא גמדו; וכי'■דהוי בידי להפריחם‬ ‫קמאי יאכל וכי'אלא הטעם שמא יאמר‬ ‫י ‪,‬י ׳ "‬
‫וכי'עיקמהיז״א ז״ל ובאמת מיכרי‬ ‫■‬ ‫ד‬
‫וכי קש״ל מה יעני להא־אמיי בשבת די״ח ע״ב לא‬
‫התיס דשכת דמ״ג י״ה כעידן ■משמע כ־עת מהדש״א‬ ‫תמלא אשה ק־יה וכו' ואם תיקנן אסירי! למ״ש ככדי‬
‫שכתבי יז״ל דלמ״־ ים מוקצה לחצי שכת אשיר לטלטלו‬ ‫■שיעשו ■יפירש״י שם כ־י שלא יהנה יצ״ל ייקא התם דאינה‬
‫אף אחי שיר־ו וסייט משום דלא חטכ‪-‬גמדי כי־י אדם‬ ‫מכשלת כש־ת יכיון ־הוא ־כי קל חיישנן לעשית כן ולכך‬
‫אמנם ב ס״י ע מ־ו על האמת יכתבו לא חשיב ביטול‬ ‫■ ‪ m‬עליו■אבל מבשל כשבת דהוא חמו־ לא מיו ואמטו‬
‫כליכיק דכי־י להפדיחס ולפ׳ז שפיייאתי־ר״ח אף כמ״ר‬ ‫■להכייניךי עלדש״י ז״לל״ק ־ ושוב לאיתי כחולין דיי׳ר‬
‫יש מוקצה לחצי שכת דהוי גמרי כידי א־ם וכ"כ בדיכוד‬ ‫‪•,‬־שפירש■י כשך־‪-‬יימכשל כשבין דכעיכן ■ככ״י שיעשו למ״‪P‬‬
‫‪.‬כסמוך ליה ולכך הקשי כיק דכייו להפדיסס והיי ג מ ח‬ ‫י• ‪-‬כדי שלא יהנה‪-‬ע״ש יעיין לתיס' דעירוכין ע״ש •‪V‬‬
‫בירי‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪:‬בד‪;.‬ת ‪24‬‬
‫יגי‬ ‫נזככת ביצה ‪-‬פרר! ג‬ ‫אברהם‬
‫איט כודל מססוכו' ר״ל דאמר איט כורל ינהם כ מ ^ ^‬ ‫רידי אדם לא הוקצו כלל כץ־השמשו׳ כמו קדרות ואהא‬
‫דהכא וכ"כ שם דמ״ה כי״ה והם ע״ש ונניון כ מ ה ^ ן‬ ‫תירצו כיק דדציני לעלות האפרויוס כין השמשות הרי‬
‫■‬ ‫שם שמצחכם עיק ולפי מ״ש לק"מ ‪:‬‬ ‫שעה אחת הוקצו ומיגו וכו' ע״ש אמור מעתה דיהו‬
‫ד ף ל ״ א ?^״ב ג ס ' שרגעהו ודאי אקציפשו ופו*‬ ‫דוקא כין השמשות אכל אם כפה אותם מוס יהעלו כיום‬
‫עיק מהרש״א ז״ל וראיתיי‬ ‫^‬ ‫לכשירדו לכ׳׳ע מותר משום רכירו להפמחם ‪0‬מ גמרו‬
‫לה' מחנה ראוכן שהקשה לר"מ ודאי לית ליה מוקצה‬ ‫כיריארם ואין צורך להגהת מהרשי׳א ז״ל ואנכי לא ידעתי■‬
‫דהא מקצה מחמת מיאוס מותר ונ״ש שאדמוקצה ולק״ע‬ ‫מה יענה למ״ש התום' כחולק די״ד כד״ה חולה והכריא■‬
‫דכתחלה ישל^דק כדכחהרכמהלו אצלואע״גדת״קס״ל■‬ ‫הוו גמרו כידי ארם אף שאק כידו כלל אלא משוס דיגיל‬
‫כר״ש אין לו ענין דהתם קאי על הפיחת שמותחן לאוכלן‬ ‫כ״ש הכא דהוי כיח ממש■‬ ‫‪.‬‬
‫כמ׳׳ש התוספח אכל הכא מקשה הגמ' על ר״מ רה״ל‬ ‫‪ :‬ד ר כ ״ ח })״ב ת ו ם' ! ״ ה רכינא וכו׳אין חורת‬
‫דפוחת לכתחלה סיני מכילטל האכטם כיק שהקצה אמ‪’,6‬‬ ‫כלי עליו וכו' ר״ל‬ ‫‪f‬‬
‫אשר ע"כ נ״ל דכוונתו זל דהוק״ל אמאי לא ק'‪ V‬על ת״ק‬ ‫רס״ל כרכ אחא דאית ליה חק מחמ' מיאוס וכיק דנמאת‬
‫דקאמר נוטל ממקום הפחת דלכאוי־ם הוא שפת}יתר אלא‬ ‫;‪,‬אק עליו תורת כליורכינא לשמואל קאמ׳כמ״ש כתירוצם‬
‫דכא לו' דמותר לטלטל האכנים ליקח הפירות שתחתיהה'‬ ‫’ והכי חיק לשונםשכתכו ולסכי אוסר שמואל חש עליו תור'‬
‫ולכך כתכ אע״ג דאיכא למימר דת״ק ס״ל כר"ש‪.‬ולית‬ ‫מוקצה ולא סזכיח רכינא ודלא כת״י ועיק כמהרש״א‬
‫ליה מוקצה אף על האכנים מ"מ ר"מ לא אשכחן דמתיר‬ ‫י״ל •‬
‫מוקצה דחף דס״ל דמוקצה מחמת מיאוס מותר ה‪-‬תם׳‬ ‫ד ף כ ״ ט ^ ^״ ב ^ מ' ו ‪b‬כד שלא מכיר לושם מרה‬
‫דוקא דלא הקצה אותם מעולם דלהכי קיל כר׳יש דמקצה'‬ ‫ד״ל דהתנ׳כא להודיעך אופן‬ ‫■‬ ‫•‬
‫מחמת מיאיס ולא מחמת איסור דהקצה אותו כהדלקתו‬ ‫הקנייה כד שלא מניר שום סכום לא כמקח ולא כמנין‬
‫וא"כ ה"נ דשדגינהו דדחינהו כידים מודה ואדהכי‪,‬סייצז‬ ‫וכד שלא יזכיר שוס מרה דלא חש להאריך ונקע עיקר‬
‫ומיהו וכו' דהוק״ל כיון דר״מ אית ליה מוקצה היכי‬ ‫•‬ ‫האיסור כרי שיוודננ אופן היתר המירה ‪.‬‬
‫מתק לה כגמ' משום שמחת י״ט התירו והא לא■ מצ<׳‬ ‫ת ו ס ׳ ד ״ ה כרי שלא מכירו ונו' שלא יאמר לו וכו'‬
‫למיכל מיניה וכתכ משום דס״ל פוחת וכו' • ונ״ל דזהר‬ ‫כששה פשיטק וכו' נ״לדקושייתם היא‬ ‫‪.‬‬
‫כמי כוונת התוס' מ״ש כד״ה אמ״ר זירא מכאן יש להכיא•‬ ‫לפירש״י רפי'שום מקח דהיינו רמים מאי אתאלאשמועי'‬
‫ראיה וזט' דלכאודה אינם מוכנים חהו דקא לר"מ דאיין‬ ‫דפשיטח הוא דאף תיק נמי קאמר אופן הקניי' כדי שלא‪-‬‬
‫ליה מוקצה אך לת״ק דס״ל כר״ש דלח ליה מקצה ‪Mp‬‬ ‫יזכיר לו שוס מקח ולכך תירצו דרשכ״א ז״ל ס״ל דעיקד‬
‫כוותיה לית לן הוכחה כלל ואף אם נאמר דהתיס' סמכר‬ ‫האיסור הוא שלא יחשכ עמו כמה משהו אכל אם יזכיר‬
‫על מ״ש כגמ' כסמיך דפליגי כסתיית אוהל עדיין קשהז‬ ‫שיווי סמקח ולא כלל לו כמה נושהו מותר והוי חמייא^‬
‫דסנ״ל דפליגי כהכי לימא דפליגי כמוקצה ועם האמור‪:‬‬ ‫מ ת ם מנין דאין האיסור כמנין עצמו ועיין כמהרש״א'‬
‫ניחא ימיקאמר נוטל ממקו' הפחת הוא לומר דמטלטל׳‬ ‫'־ז‬ ‫ז״ל וכמהר׳׳ס ז״ל‪- -‬‬
‫האכניס ליטול מתחתיהם הפיחת ולכך כתכו יש לסיכיט■‬
‫מכאן וט' ר״ל כיון דתירן לו משוס י״ט התירו תו לא‬ ‫‪-‬‬ ‫ס ל י ק פ ר ק א ין צ ד ין‬
‫צריך לומר דר‪,‬נא קמא סכירא ליה דמותר לטלטל‪.‬סאכטם■‬
‫‪.‬‬ ‫ודוק•‬
‫ד ״ ה ונפחת וכו' והא דאמחנן כחולין זכק'‬ ‫־‬ ‫פ ר ק ה מ בי א‬
‫עכ״ל והא דלאקשייא לסו מהך סוגיי'‬ ‫־‬
‫דפ ^ כידה דאמח' לד"מ דאין מטלטלין נר שה־ליקו כו‬ ‫ד ף ל ' ^ ״ ב ת ו ס ' ד ״ ה אמר וכו' אלא נקט‬
‫אף שככה ונסתלק המקצה משום רשאני התם ־דדחייה‬ ‫הממה■ עי' מהרש״א‬
‫כיחס ולא דמי לטכל דניחה מאליו וכמ״ש התם כפרק‬ ‫ז*ל שפי' דכדהס ע"פ מ״ש המלחמות ז״ל ולדכריו מ״ש‬
‫כירה דמ״ה לר״י ע״ש ול^ הקשו מהך דחולין דהוי ממש‬ ‫הה נא דהוי מיאודייתא הוא כלא תנאי דאינו כודל‬
‫כמו טכל דנדחה מאליו ק״ל•‬ ‫יאע״פ שהתנה לכשתפול והקשו כגמ' מ״ש גכי אתרוג‬
‫ב א ״ ד דהאי סתמא כר״ש דלית ליה מוקצה וכו'‬ ‫דמהני תנאי ומירכנן נשמע ליאודיתא ומשני וכו' אלא‬
‫עכ״לעיין מהרש״א ז״ל וראיתי להדכשע״א‬ ‫דאני אומר מי־קאמר איתקצאי לשכעה היינו משוס‬
‫ז״ל כפרק כ״ו מהלכות שכת שהקשה לדכח מהרש״א ז״ל‬ ‫מוקצה והיינו משוס דאיכא למימד דקרא דחג מייד כלא‬
‫‪.‬מהא דאמר ר״מ כפרק כייה דמטלטלין אפילו נר ישן‬ ‫תנאי אכל אם ׳התנה לא אסיר מדאורייתא אלא כאומר‬
‫וכיק דמחיד מוקצה מחמת מיאוס כ״ש שאד מקצא‬ ‫איני כודל מוקר אף מדרכנן אך כתנאי דשתפול אסור‬
‫והיק דהכא אפילו ר״ש מודה כיק דדחייה כר־יס ונו*‬ ‫מדדכנן כיק דהוקצה כק השמשות איתקצאי‪-‬לשכעה‬
‫יע״ש ולכאורה לא תיק כלום דהא קאמרר״ש דאס ככא‬ ‫השתא מקשה הש״ס' שפיר מ״ש מאתרוג דלא אמד'‬
‫נר שה־ליק מקר אף כשעה שהדליקו הוא רחייס כיחם‬ ‫איתקצאי לשכעה כיק דתחייהו מדרכנן אשר ע״כ נ״ל‬
‫ר״ל חקא התם משים רנסתלק המקצה אכל הכא עחין‬ ‫זכוונח התוס' פשוטה דס״ד י־אס התנה דקאמר התנא‬
‫המקל' הוא כעולם קוא מטלטלו •אכל הא קשה לי מהא‬ ‫היא תנאי דשתפול ולהכי הקשה כיק דסוקצה כה׳שמשו'‬
‫דאמחנן כפרק כידה דמ״ר ע"כ גכי מוכני שהיה ע^ו‬ ‫התירת אוהל לא מהני ולכך כתכו לפי המסקנא לא קאי‬
‫מעות כה״ש רמתירר״ש לטלטלו דלק ליה מוקצה ק א‬ ‫‪ p‬תנאי אלא תנאי דאין כודל כל כה״ש וכיון שכן לא‬
‫התם ודאי כשהניח עליו מעור‪ ,‬כה״ש דחייה כיחם ואפי'‬ ‫איתקצאי ולעולם קאי אסונה דעלמא כיק שהיא רעוננה‬
‫הכי מתיר ר״ש ועוד ש״ס ערוך הוא כפר׳כירה דמיכעחא‬ ‫» ‪^ p‬יתי היכר מכואר כיכחהם כפ' כירה דמ״ד כד״ה‬
‫ליה לר״ש אפילו דחייה כיחם או לא ומסיק אין מקצה‬ ‫שכני רכהכו דהך אס התנה עליה מוקי לה ככיצהכסוכה‬
‫לרש אלא גרוגרק ו כ ת ט כ ת ק פ ק מהיחשלמי מ סו ס‬ ‫דעלמא וחמעס ונו' וכסוף ךכריהק כתקו ועתה‪,‬כה׳^ש‬
‫רמסחגזים‬
‫פח‬ ‫יגל‬ ‫מסכת'‪-‬ביצה פרל( ד‬ ‫אברוזם‬
‫■‬ ‫אסור להשתמש פו ועיין מהרש־־א ;‬ ‫י‬ ‫^ » רי‪5‬זים וכו׳ אכל כעלמ׳אף דדיזייה כידים מקיר ועודי‬
‫ס״ל לד״ש דהוי מוץצס משום דדקייה כידיסא״כ איך■‬
‫‪ T ' i n‬ח ואם אי אפשר וכו' כי׳יייעכ״ל לסי‬
‫שרי למיכל פייוק המוקצה ועל יה כקכו הקים' דאתייא‬
‫מ ם ההיס' י״ל לעיל דמותר לטלסל‬ ‫‪.....‬‬
‫מוקצה לצוק אוכל נפש אתייא אף כיענןולר״י אפי׳כלא‬ ‫כר׳ש ואף דקיק כגמרא משום דכיו״ט הקירו ה״ד‬
‫חרוכא מותי כיון דנפל כי׳־ט ומעתה הך אמורא כ׳ל‬ ‫לנולטול המוקצה ולא לאכילקו וכמ״ש הקוס' ומזה ג"כ‬
‫כריזה מ׳ם סרכ כקי׳הכ׳רמורה ר״ש כמוקצ׳ייחמ׳חםתן‬
‫כיכנז ■‬ ‫‪,‬‬ ‫כיפואולי לישב רעק הרב רוקא הכא גכי טלטול המוקצ'‬
‫‪ • 'DV1‬ד ״ ה מלמטה וכו'היכא שמתקן האלל‬
‫והמתיצו׳וכו׳והכידייקא לשק המשנה‬ ‫‪.‬‬ ‫דהרי איסור כגופו אכל פירוק שאין עצמם האיסור אלא‬
‫דקתני יאק מקפק שתי תכיות לשפוה יכו' ילא תני אין‬ ‫שדבי אחד גורם להם כהא ליק ליה לי״ש מוקצה וכהכי‬
‫׳‬ ‫את הקדרה על שתי חכיות וכו' •‬ ‫גייזא לי מה שהקשה מהרש׳ל ז״ל לשיטק הקוס' מהא‬
‫‪ S 3‬ד מתכוין ׳לעשות מה שהיא עישה • עיק‬ ‫דאעדי' לעיל דף ל' דלר״ש מודה כסוכה שאינה רעועה‬
‫כככומת דף כ״ת בפידש״י ותיה' שס • ׳■‬ ‫׳‬ ‫יכו' משוס דאין יושכ ומצפה יעו׳׳ש וא״כ ה״נ אפשר לר״ש‬
‫דףל״גע״א ג»׳ והאמי דכא וכו' רל הרא״ס‬ ‫יש מקצה • ובמ״ש א״ש דוקא הקס דמייריכגיףהאיסור‬
‫וראיה לזה מהאידאמרי' כפ'כירה גכי מוכני שיש עליה‬
‫ז״ל כסיףמכילתק וכה״ג פוסל‬ ‫‪, . ,‬‬ ‫‪,‬‬
‫כמוקצה כי ש ובנו‪.‬ר פוסק כר״י והביא מהא דאמראסס‬ ‫מעוק *מרי' דלר״ש מוד‪,‬ר לטלטלה אס הוסי מעלים‬
‫לא תכנס וכו ולכאורה קשה א״כ מאי מקשה הגמ' מ™‬ ‫המעוק שהיו כין השמשוק וסקס אינו יושב ומצפה אימקי‬
‫דשיי מיעיה לשונרא דאיט אלא מוקצה ומוכיח לומד‬ ‫יפלו המעוק אלא ודא• כיא דאין הטכלא ‪-‬גוף האיסור‬
‫דמעיה נמי הר נולד וכ״ב התוס׳ז״ל כשכתדכ״ט ודלא‬ ‫לא כעינן יושכ ומצפה אך ממ״ש הקוס' כחולין ר‪'1‬ר גכי‬
‫כמהדש א ז< כמ״ש כתוס' ע״ש ועיין מ״ש לקמן • ■‬ ‫בהמה מיקרי יושכ ומצפה לגכי קש״ו גכי מעות נמי‬
‫‪ ’' j n‬ד ה יהלכת׳וכו׳אכלאנוכר״שס״לכקכמקל'‬ ‫מיקרי יושכ ומצפה שיטלו המעוק תש״ו •^ושו׳ר דהחילוק‬
‫כין כיכר שאיט מתכקן וכו' קשה הא‬ ‫הזה כקכו הרמכ״ן כס' המלחמוק אלא דהוא ס״ל ‪P‬‬
‫מידה י ש כפסיק רישיס כיון דנעשס אהל ממילא וצ^ל‬ ‫דסטס שיש עליה מעוק וסל לפי האפרוחים כיק דהוי‬
‫פיק דאיהירי מדרבנן מיתר אפילו פסיק ריסיה זבן דעת‬ ‫כסיס לדכר איסור הוי כאלו איסור הוא כגופו אך הקיס'‬
‫רש י ז ל כפכורית גפי גוזזכמספריס ואינו חושש• אך קש'‬ ‫לא ס״ל הכי ולכך לא העמידו מקני' כר״ש וכו׳ ‪ -‬אמנם‬
‫מהא דאמרינן לקמן יל״ייותשכר׳והא אפיי ורפא דאמה־‬ ‫באמק אין במשמע מדברי הרב ז׳ל חילוק'זה' ואינו אלא‬
‫תרוייהו מודה ר״ש כפסיק רישיה והתס אק איסורו אלא‬ ‫סכיאוק ועוד דא״כ קושייא מעיקרא ליקאיהש׳׳ס רמקשה‬
‫מדרכנן דאמדינן כפרק המצניע כל שקק כמינו ניצוד‬ ‫מסא ‪n‬־ ‪ f‬משום דהוא עצלט גוף האיסור ואפי' ר״ש‬
‫מ־ון יתושיןוצרעין פטור יצ״ל דליתא להך גירקא ועיר‬ ‫עודה יא"כ ויאי לא יקק דכרי הרב בזה גם מה שהקשה‬
‫מסרש״א שש ד”ס אלא ע״ש ‪-‬‬ ‫מהא דמקיר ר"מ יש לדק דוקא הקם משוס דאינו לטקצה‬
‫‪ 3‬א ד וכי״י כמכשירי יכו' אזיל לשיטתי' דאמודאו‬ ‫כלל ולא היקלה מ־עקו מחמק מאיסוקו אבל הכא‬
‫ד‪-‬עיל ס׳ל כי״י תבל לפי מ״ש לעיל דאתו‬ ‫דהרןצהו‪.‬לכנין כה״ש אף אס נפל אמרי' מיגו דהקצה‬
‫אף כ‪ 1‬ענן ודאי הלכה כרכק ולע־״ן חה מופרש רלד׳׳‪-‬י‬ ‫וכו' וכמי שקילק הדכ ל־עק ר”ש אכל אי קשייא הא‬
‫הפי׳‪-‬י הפשר דלת מחיך ספילו הכי מו ^ כיון דנפל‬ ‫קשייא דהיכישייך לו' דר״ן ליק ליה כי״ש יהא הוא דאמר‬
‫ביום טוב והכי דייקלישנא דגמ*א לעיל דקאמר כאן‬ ‫כריש מכיל ‪T‬ן גכי שכת > ל כ־״ש דלית ליה מוקצה‬
‫באפשר >עשיתו מאתמול וכו' ולאקאמר כאן כאפשר‪ ,‬כלא‬ ‫יעיק לעיל כגמרא דכ״ג ע״א •אשר ע'כ נ״ל דכוונא‬
‫ככשי אי לא אלא ודאי אף דאפשי כ ק דלת אפשר‬ ‫מהרש״א ז״ל דהייטדוקא היכא דמטלטל הליכני כעורו‬
‫לעשותו מאתמול מיתי ימעחה מאי דקאמד וא® ר(י‬ ‫כטי דכיון דעי ההיא שעקא כטיל מתורק כלי אכל אס‬
‫אפשר כלא גריפה לא אתייא אלא כרכנן ומתט' קתני‬ ‫נפל חזר להיתרו דראר למזגא עליה ויש קורק כלי עליו‬
‫ואין גורפק דאיירי ■דחפשד דלא חריך לא אתייא אלא‬ ‫ולא אמדי' מיגי ^יתקצאי כה״ש וכו' ו־מי לנד שככה‬
‫כרכנן דכיון דנפל כי׳ט לא אתייא כד׳יי ודו״ק ‪:‬‬ ‫ולקודה שנשביה כי״ט וא"כ הכא מיירי דנפחק מ‪!:‬יו א"כ‬
‫‪ / DVl‬ד״ה דרש דכא וכו' ורותק הוא לומר דסש׳ס‬ ‫מין כאן מוקצה ילא אמדי' מיגו לי״ש ולכך תיק דמקשה‬
‫קיימא דלא כהלכהא וכי' משים דהוי כתיקוני‬ ‫לר״מ דאיק ליה פיחת לכאקלה והא ו־אי מוקצה הוא‬
‫מנא וכו עכ״ל עיק מסרש״א ז״ז ולעיר אחס״מ יכריז‪.‬‬ ‫דכק דע־יין משורגים אין היית כלי עליהם ומעתה אף‬
‫לא האירו‪,‬כלל_דא”כ ע־יין קשס מנ״ל להגמ' להקשק‬ ‫‪-‬מהרש א ז״ל ס״ל סך מילקא דמהדי׳ם דכין יש כו תודת‬
‫‪.‬ע‪ ,‬רכא דילמאדכא דקקמר דאסיר ליטולאודהוא משוס‬ ‫כלי עליו לאין בו וכו' וקנמי מוכח מדכרירם״‪,‬י;ז״ל‬
‫מתקן מנא ואוד שנשכר משים טלד אכל מקצה‬ ‫דשמעתין וכ״כ כה־ייא הרב מג״א סי' ש״ח יעו״ש אך‬
‫דמיתר כר״ש ולכך התיר גכי מעים לשונראאלא ודאי ד ק‬ ‫ס״ל דכיק דנ ‪b‬ו נתבטל המיקצה שלהם אבל מסקמיות‬
‫מעיס הי״ל נולד דהייט לא היי סזי לשונרא אלא עכשיו‬ ‫רכרי הפוסקים משמע אף אם נפלו אסורים דכיק דייזדם‬
‫דהשריח וכ"כ התו^_כשכת דכ״ט ומשו״ה מקשה שפיר‬ ‫לבנין •‬ ‫■‬
‫ואשא משני כיו; דננתיר להסריחישיב לעתיה מאתמול וכ"כ‬ ‫‪ T‬ף ל ״ ב ^ ״ א ג ם׳ הא כ׳־ש • הו״ת •לאוקלמה‬
‫הרב גופיה כסיף פ' נוטל והכך רואה דשכח דברי עצמו‬ ‫נמי אף כר״י ומיידי כעוסק‬
‫עיש גס מהשהקשה דרכא גופיה ה״ל כמוקצה כדיי וסי‬ ‫פעק מלאכק הראשונה וכשיטתו כפ' כל הכלים אלא‬
‫לק"מ חהו דקדוק דכרי התיש' שכתבו דוחק הוא לימד‬ ‫משוס יתניא כפ' כ"מ ־כ״ט פלוגקא ־ר״י ור״ש כשכרו‬
‫דהש״ס קיימא דלא כהלכתא ולא קאמרי דקתי דכא דלא‬ ‫כלים לבן לטקמיק כר״ש ושיק לומד נמי דמיירי כערב‬
‫כהלכתא רפשיט להם דיכא ס״ל כד׳י אלא דנדחק לה‪8‬‬ ‫יו״ט־‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫הא דהכיחהש״ס ‪ p‬ת־שא דרכא שדיא דלא כהלכתא ול‪-‬י‬ ‫ג ס והיא דצייייה מאתמול אף למ״ש סקוס'‬
‫כתט דהאי דיש' דרב' מוי כהלנת׳דהייט דרישא דמיל^ו*‬ ‫לעילדטלטול מוקצהלצוק־ אוכל נפשמ״מ‬
‫מטעס‬
‫יגל‬ ‫מסכת ביצה פרה ד‬ ‫■אברהם‬
‫חשו לכבוד סכייית ■להתיר המקצה והייט ' טעמא ■דלא‪.‬‬ ‫מנועם מקרןן מנא וסיפא דמילתיה משוס נולד ומעקה‬
‫הקש׳הש׳יס החס אלא מכיייח׳דכסמון דמכוא' טעמייסו■■‬ ‫צ״ל דסכרק התוס' אסכרק ה״ג וד׳יח שנח׳קיא״ש משמם‬
‫משוס מוקצה דלא החירו אלא מאכוק של בהמה לא פןר‬ ‫גסוף מנילקי; דפסקו כמוקצה כד״ש והנולד כי״י והניאו‬
‫הקס דמיידי כחכנים מוכנים אלא דכעייחו■ היא משו^‪.‬‬ ‫מיה‪.‬מדדדש דכא וכו׳ע׳׳ש וה׳׳ג כיונק הק״י שנקכו וכן‬
‫טירחא דניגוב לא שיו ליה אכל הדלקה שהוא לצורך אוכל‬ ‫הא דאמד דכא אסורים לינוול אוד וכו' דנדקק להם הא‬
‫נפש התירו• ולכך תירצו! הא דמדליק הוא לממיה דאינו‬ ‫דהכיא הש״ס הן דרשא דהיא דלא כהלכקא והא דאמרו‬
‫■‪.‬‬ ‫מוכרח ורוק •‬ ‫'‬ ‫כ פ ק נושל ה״נ מסקכרא דרכא כר״י ס״ל דדרש וכו׳לאו‬
‫דף ד ד ע״א רש״י ד״ה עומד וכו' דחמ;• ‪-‬‬ ‫לענק מוקצה דעסיק כיה איקמר דלפי האמיי אין הכרח‬
‫כאין צדק וכו'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_ .‬‬ ‫מכאן •לענק דאפשד משוס מק־ן מנא אלא לומר דס״ל‬
‫קשה דגוונא דהקם לא שייכא הכא דכיון דגלי דעחיס■‬ ‫כד״י ולא כד״ש והיינו גכי נולד וממילא נמי נשמעדהכא‬
‫שייכם הכא ״״‪,‬‬
‫אלא■‬ ‫דאכיל מיניה לא צריך לכריכה יצא ‪K- -‬‬ ‫גכי מוקצה ס״ל כד״י ולא כד״ש אלא דעדיי! לא איקנח‬
‫דקכא דחיו ואיכא דלא חזו ואף דאזמין יחזו חיישינן הך‬ ‫יל; כיק דש״ל לסקמא דגמ' דלאו הא בהא הלייא קו מ־‬
‫דלא חזו כ הש עכשיו חוו ואכיל מינייהו ולא סמכינן‬ ‫‪.‬הוכיח מהן דדרש הכא ר״ל דכוונקס דהתס להוכיח דהא‬
‫אכייכה ולכך כעי רשימ' על ק יחזו והיינו דלא אוקמוה‬ ‫דאפר‪.‬דכא גכי מעיים הוא משום דמיסדח יהיה דעקיה‬
‫לעיל כהך נוונא דהכא משוס רדחיקא ליה לו!*>‪ -‬רהך■‬ ‫מאקמול וכו׳ולאפוקי מס״ד דס״ל דהך דמקי׳גכי מעיס‬
‫כי־ייתא לא אתייא כרבנן ועיין כמהדש״א ז״ל וצ״ל הך‬ ‫כר״י‬ ‫הו‪-‬א משום דש"ל‪.‬כ‪:‬ולד‪ .‬כיייש דהא כהדייא‬
‫דאמד כאין צדק לדוגמא כעלמא איישר חילי אני אומר‬ ‫■שנולד‪-‬אכל אה"נ דאינו מוכרח מהן דדדש דס׳׳ל כר״ו‬
‫דלאו מדברי רש״י הוא •‬ ‫כמוקצה וכאמור־ ‪ -‬אן הא דקאמד הכא למימרא דרכא‬
‫כד״י ס׳׳ל דאיק ליה מוקצה וכי' אינו מקיישכ שכיד דהא‬
‫ייאסר ליטול לאו משום מוקצה ראכשד משום תיקון מנא‬
‫סדק פרק המביא‬ ‫•יהול״ל למימיא כד״י ס״ל ראיק ליה'נול‪-‬ר וי״ל דסמן‬
‫‪-‬אמימדא דהקס דאית ליה מו־צ׳ו־וח־ עוד אפשי דהאי■‬
‫■ פרק משידן‬ ‫מוקצה חמור דהיינו נול‪-‬והשקא‬ ‫'‬ ‫ר״ל‬
‫כמוקצה ״'‬
‫׳‬ ‫דקאמי‬
‫ניחא לן כמאי דדחי היא״ש ראיה דה״ג מ‬
‫מ־דד' דכא וכו'‬
‫דף ד ט ע״א דש״י ד״ה ושל עולי ככל יכו‬ ‫כד״י ולא דחה אוקו‬ ‫מהן ראית ליס לרכא כפרק נוכיל‬
‫קנוכילכד׳יי‬
‫א"כ הול״ל כרגלק‬ ‫■‬ ‫מסוגייא ישמעתין וכאמור וראיתי להדכ ק״ן כפי'‬
‫דאין קו ק‬‫כיון *דמתני' כרבנן ׳ ׳‪ 1-‬ץ‬
‫עכ׳ינ «ר ^נ ^ ! ‪j‬‬
‫י«‬ ‫וכו׳‬
‫ארם י—י‬
‫כל‪• -‬״‬
‫‪-‬‬
‫ותיק ד^׳‬
‫יי"־ הוו‬ ‫ה״ג ייייי‬
‫על י"י‬
‫להדא״ש שהקשה כמו‪ .‬שהקשינו ''יי‬
‫־‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪1‬‬ ‫ן‬
‫שכיחה הול״ל כרגלי כל אדם • וקשה רבגמרא אמחנן־‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬‫״‬‫<‬ ‫נולד דמיירי כשוחשו כי״ט וחשיב נולד וכו' ומשני■ כיק‪:‬‬
‫דמעיינות כרגלי כל אדם ושל‪.‬עולי ככל הס מעיינות וז״ל‪-‬‬ ‫דמעיי‪:‬‬ ‫דמק־חא וכל כלומד לאכול הוא עצמו עם היות שאק‬
‫;"א כסי■ עכודת הקרש כר״א כמים ^ףמכונסיס■או■‬ ‫ה־שכ״ו‬ ‫דרכו לאכול כי״ט וכו׳ע״ש ואינו נראה כיון יכי״ט יש לו‬
‫מיס הנוכעין■ ומכונסק כבאר וכו'כק מיס ‪:‬וכעין‬
‫הנוכעין•‬ ‫הרכה לאכול מה' איכפת ל; אס יסדיחו כיי לאוכלן כי״ע‪-,.‬‬
‫ויוחלין למקום נכיעתן וכו' הדי הן כרגלי יל רו‪-‬ח יי‪-‬־■‬ ‫‪■.‬וננודדהקום'הביאו‪.‬דכדי'כה"נ ולדי‪-‬נאס אק יתיישבו־‬
‫הרי מבואר ראפילו מים הנובעים כיון דאינן זוחלי; אלא‬ ‫‪ ,‬דכדי ה״ג אס לא שנאמר כמ״ש‬
‫מכונהי; כבאר לא הוי כרגלי כל ארם ולכך קחני מחני'׳‬ ‫ר^״ח וש־י וכו' נדלה מעי״ט יכו' אף יכקכו כשכת־‬
‫כרגלי הממלא אפילו־ של עולי ככל ■משים דאינן זוחלין‬ ‫דמיירו כשחש מעי״טדוקא נבל'דמוכן לבהמה‬ ‫‪. .‬‬
‫אכל רש״י מפרש ומעיינות הנוכעין וחין יוצאין מגומת‬ ‫אבל מעיה מוכן לאים וכשנסחחה הוי מוכן לכלסיס■‬
‫נכיעתן להמשך הלאה והוי ממש ככור של עילי ככל‬ ‫ד " ת ־ ר״א וכו' מיתיכי די׳ח אומר וכו׳הקושיי׳מכואד'‬
‫‪,‬‬ ‫■‬ ‫• ‪ - .‬וצ״ע • ‪,‬‬ ‫■ ‪ ..‬דהא דמקש' החס אינו אלא מדרבנן ונ״ל דס״‪-‬ל‬
‫ראי מדרבנן לק"מ ־רכיון דאקור מדינא משוס מוקצה לא‬
‫סליק פרק מ׳סילין‬
‫וס^יק■ מסכת ביצה‬

‫מט‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫־בפ״ד ‘‬ ‫י■ ‪:‬‬
‫מסכת ראש השגדז פרק א יג^‬ ‫אברהם‬
‫מכשני דאלו מכחרש השני איכא למידחי דילמ' שני לניפן׳‬ ‫דף ב׳ תום׳ בד״ה ד' שנים‪.‬הם ככל דוכתן<‬
‫דהוא ראש לחרשים ואם כן מגלן למלך שלמה שמונין‪.‬‬ ‫תני ה; וכו' ע״ס הדכור‬
‫מניסן אס לא כשני ועור תימא ראם כדכריו דר״א לית■‬ ‫־»עיין כריש משכת קמא כמה שכהכו ולדכרי התוש׳רהכא‬
‫ליה היקיש היכי אתייא כרייתא לתרמיהו ואין לומר דט׳יס•‬ ‫כ״ל דכוונת קושיית הגמרא שם היה לו לומר הן • וההיא‬
‫נפל ככרייתא וראייה דקאמרה הניא נטוקיה דר״י דהא‬ ‫דארכע מחושרי ככרה כיון דתני ואלו ק לא צריך לומר‬
‫אהיק־ש נמי קשיא דנימא מונין ליציאת מצרים מתמח‬ ‫אדכע מחוסרי ככרה הן •‬ ‫■‬
‫ואין להשיכ סוף דכר שרכרי הרשכ״א והתוק' ו״ל חינם‪,‬‬ ‫כ מ ת ג י ' כאחר כאלול ר״ה למעשר כהמה יש מקשי'‬
‫מוכנים לי אך אמרתי לכשאפנה אשנה כע״ה אולי אפנ«‬ ‫אמאי לא קגא ר״ה למעשר רגן ונ״ל משום‬ ‫י‬
‫עת האשיף וצ״ע• ואחרי שוכי נחמתי שלאחר העיק אינם‬ ‫‘ד־גן לאאתיגידולו אלא משנה לשנה ואש כן לא שייך כיה‬
‫קושייא כלל לדעתם שכת' מראפקתיה מנישן אוקמים‬ ‫ר״ה אכל מעשר כהמה חמנין דיולדות להם כעם ושתי‬
‫אתשרי אס כן כיה ניחא היקישא מדאפקתיה אוקמיה‪.‬‬ ‫פעמים כשנה ולכך איצעריך למיתני ר״ה שלו • ״‬
‫מתשרי אניסן ותלמודא הכי קמקשי נהי רמסכיא עכדינן‪,‬‬ ‫‪ 'D1H‬ב ד ״ ה לשערות וכו' ולכי' הקונטרי׳משמ׳וכו‬
‫הכי ולפי דכריך הוי כתורה כהריא והיכן מציט כתורה‬ ‫ועיין מת שהקש׳מהרש״א וכיאור דכתו‬
‫כהדיא וכן ראי^ שכתב כן הר"כ פ״י ולדעתי אי אפשר‬ ‫עיין כהרשנ״א ותנוח רעתך וע״ס נפל כדכיי;מהרש״א‬
‫‪.‬לאומרו ראם כן למה מקרא אחר היה לו לומר מדהפקרץ'‪,‬‬ ‫וכוונתו ודאי כהרשכ״א ז״ל ושמעתי אומרים על קושיית‬
‫ולאו מקרא אני דורש אלא ודאי דקושיית הגמרא היא‪.‬‬ ‫מהדש״א דרש״י נקט פישול קודם ראזיל להא יתנן שטרי‬
‫דקאמר ואימא וכו׳אשטר קא פייך רנהי דידעי' מהיקיש'‬ ‫חוכ וכו' ואישתמיט מינייהו הרשכ״א ז״ל יע״ש ועוד‬
‫היינו למלך שלמה אכל לשאר מניין לנו לומר ר״ה שלו‪.‬‬ ‫היקשי על הש״ס גופיה למה לא קאמר האי המצא'• אשר‬
‫מנישן אימא איירי וכו׳ותי׳רלא שייך לומר הכי מדקאי וכו'‬ ‫ע"כ נ״ל לתק קושייתו דנימא דכההיא המצאה אפילו‬
‫והדר כדיך ולימא היון וקי'והדר פריך ואימק‪ .‬מעוזיתיח‬ ‫רש״י ז״ל מודה דתלינן להכשיר משוש דהשטד לא נכתכ‬
‫אלא לעולם אימא לך מקרא דלעיל‪,‬ט»«נג~‪^-‬ינן‬ ‫כפישול ולכך לא קנסינן ליה ולא דמי להאי •‬
‫לעלמא אכל למלך שלמה ידעינן מקרא אתמפייריאל וכו'‬ ‫בא׳ד ונראה לד״י וכו' עיין כמה' שהק' למה לא‬
‫וכודאי ר׳׳א לא פליג אד״י ור״ילא פליג אר״א וכסכי‬ ‫פירשו התוה'כרש״י ז״ל וכו'ועיין מה שתי'‬
‫עלו דכרי התוה' כהוגן ואולם פש לגכן אף על התוס'‬ ‫‪.‬צאני תמיה על תירוצו דנימא נמי כתי‪/‬התוה' כהאי קושיי'‬
‫דהיכי קאמר ת"כ דר״י הא כולי עלמה לטדיס כהא ^ויש‬ ‫דכי אתי נישן עלתה לו שנה ומניין לו למימר דרש״י לית‬
‫‪.‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫ליישב •‬ ‫‪.‬‬ ‫ליה כתוש' ולחששא דתששו כה התוש' חייש כה רש" ' נמי‬
‫רכם גאמר וכתיב רהי כחדש‪.‬ניק שנת עשרים‬ ‫ולעיקר קושייתו נ״ל משום קושיית עידיו כחותמיו שה ‪I‬‬
‫וכו' מדקאי ככסליו וקרי לה שנת‬ ‫‪.‬‬ ‫על רש״י כמקומה עומדת ולכך קיימו שיטה אחרת כמ‬
‫עשרים מכלל וכו' וקשה לי מאי ראיה מייתי מדלא קרי‬ ‫לתק הךקושייא‪-‬אכל הא קשיא לי דנימא כהמצאה שכת'‬
‫שנת כ״א לאיתחששתא דילמא לעולם ניק והא רלא קרי‬ ‫מהדש״א ומיירי דהעדים לא חתמו כשעת הכתיכ' וכהסי'‬
‫משום דאכתי לא עייל תלתין יומין דלחשו׳ליה שנס וככציר‬ ‫אפילו אכיי מורה דפשול והכי מתק לה רש״י אליכא‬
‫מהכי לא קיי ליה שנה אמנם ראיתי להירושלמי שדסו‬ ‫דאכיי כדק' ממתני' דשטרי חוכ כמציעא דף י״ג ע״א‬
‫תי' זה אם לא תאמר מתשרי מנינן וכו' ומחוך זה יש לי‬ ‫־ ־‬ ‫וי״ל וק״ל •‬
‫עיק כרכר' התוס' כמאי דקאמרי ובירושלמי דמי יכו'‬ ‫ג' ב ד ״ ה תניא כוותיה וכו׳להכי צריךןנמי'היקיש‬
‫והכיתה הך דחייה נמי א"כ מאי כירושלמי דוח' דקאמרי‬ ‫ליציאת מצרים עכ״ל• ועי׳מהשהק'‬ ‫' י‬
‫וקושיית הירושלמי דקא מקשי מהאי דמכול‪ .‬ודאי כוונת‬ ‫מהרש״א אכל'לי הצעיר אינו מוכיח לומר כן דלעולס‬
‫קושייתם קכין כמהרש״ה ז״לוהוא העיקר וראיתי להרכ‬ ‫כחדש השני הוא שני לחישים והתוש' ז״ל דלא מתרצי הכי‬
‫קדכן העדה כירושלמי ) יע״ש פי'כי לא 'נמצא כאן‬ ‫עריפא מיניה משנו אכל הקושייא לדעתי הוא מוכרח‬
‫העתקת לשונו ( ולי כעיני תמוה הוא שהדי כר״תא היא‬ ‫כמאי דקאמרי דלא פליגי דא"כ מאי תניא כוותיה מכלל‬
‫כמ״ר ר‪,‬וכאה כדכרי רש״י כחומש דד' אליעזר אית ;ליה‬ ‫דפליגי ועור דהיכי שייך לומר דר״א אית ל־ס היקישא‬
‫הא דקאמ' קרא כחדש השני כי״ז יום לחדש הוא מרחשון‬ ‫לשאר מלכים והא ודאי היקישאילית ליה רגלים דאימא‬
‫ולפי דכדי הרב קרכן כעדה מאי תיק פתי־ לה כר״א‬ ‫תמת מנינן ליציאת מצדים כשלמא כפשטא דשמעתא‬
‫והא הוא דאמר הא דקאמר כראשון כוח תשרי ואם' כן‬ ‫איכא למימר ד״א כא לאפיקי דהיך היקישא אכל לתוס'‬
‫הקושייא כמקומה עומדת דלדעתו המכול היה■ כהשון‬ ‫איך מצינו ירינו ורגלינו ככית המדרש והיותר תימא‬
‫ואם כן ר״ה דהיינו תשרי לא היה המבול וא"כ למה איני‬ ‫להדשכ״א ז״ל שכתכ ו!״ל וא״ת ואכתי מאי הוי דילמא‬
‫עולה מן המנין סוף דבר הפי' שפי' הרב כקושיא ישנה‬ ‫^שאני הכא דשלמה עמד כנישןוכשלמ׳הא דדייק מהקיש'‬
‫נמי כתי׳ וא"כ‪.‬כא לתקן ונמצא סותם וכוראי מפי'הוא‬ ‫ופי' אלא הכא דילמא שלמה היה מעשה כניסן וי״ל א''כ‬
‫דחוק מאליו דהא הגשמי'ירדו מניסן מקודם לכן ולכך לא‬ ‫כשני למה שהרי ככד כתי'כחדש הכ' וכו' אלא ^שמועי'‬
‫רצו לשושכו מן המנין כיון‪.‬שהגשמי'הם שלא‪.‬כדרך ככיכע‬ ‫כעלמא דש‪:‬י לחדשים היינו שני לטני המלכים וכו' יע״ש‬
‫אף אם 'אינו הורג כימי המבול וראיתי שהקושיא‪-‬היאת‬ ‫אריכות לשונו והנה דכריו לא זכיתי להכינם שמה שאמר‬
‫שייכא ‪:‬מי למה שפי' התם עוד הרב קרכן העידה‬ ‫א"כ כשני למה אם לא ללמד אשאר מלכים דאיך אפשר‬
‫המכונים שיירי קרבן ועיין עליו ובסמוך הכאתידכריו •‪,‬‬ ‫לומר כן דהא מנין למלך שלמה מהכא דקא שמעיק ליה‬
‫אבל‬ ‫־‬ ‫כה■‬
‫יגד‬ ‫מסכת דאע היבנה פרס א‬ ‫‪ ,‬אברהם‬
‫והא ד׳׳ש דדישא לאו היינו י״ם לסיפא ‪ pS‬קאמת ‪%‬‬ ‫לפי דרכו של מהדש״אז״ל אתי‪:‬זפיר וכיחיד‬ ‫אכל‬
‫דקאמ' ור״ש היא הוא‪.‬ד״ש סתם ולמדשכ״י והכי אממצן‬ ‫כוונתו היא דאי מניתן מנינן‪ .‬למה איע עולה ‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫לקמן למוכית רשכ׳יי לאו מתניתץ היא אי נמי להקות'‬ ‫מן המנין הדי מי ק יאתתיל המהול הוא ימן דחיכו‬
‫לית ליה הגילתא כגמרא כך ועיין שם דף ד׳ע״ב!לדגלים‬ ‫המיס ואם ‪ p‬הי״ל לומד כב' ות״ק שנה אבל אס תאמר‬
‫‪,‬‬ ‫מני וקלע כוונתם כך • ‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מתשרי מנינן לכייאת העולם‪ .‬והניתן התחיל המהול הרי‬
‫‪ m S‬לקנו ו ‪x‬חה ופאה והא דאמדינן כסו*‬ ‫ת״ר שנה חתר ששה חדשים וכית דכניק התחיל המהול"‬
‫מדוע לד וכו' תימא לי היכי תירצו‬ ‫הדי מניתן עד חשדי מיו ת״ר שלמים וכשכאהשיי התחיל‬
‫ההיא ללוי דהא אפילו לק ^ב היקר ולא הביא חייב ואם‬ ‫תד״א הרי ניק שחרבו הו המיס הוא שנת תי״א וח“ כ‬
‫כן היכי אמר ליה דב ששת ללוי למשקל לנפשיה וליכא‬ ‫עולה הוא מן המנין ובודאי דת״ל למהרש״א הא דקאמר‬
‫למימל לאיכא תילוק כין ליקעו לצורך‪ .‬עני פ' אם לאו‪.‬‬ ‫שנת המט ל אינו עולה ‪ p‬המנין היינו אששה חרשים‬
‫אם ‪ p‬תיקשי על מה;שכפכו ־התוס׳לעיל כל׳יק ומעשיו'‬ ‫שמתשדי לניתן קאי מקא בהני ו' חדשי' של ידידת המהול‬
‫היכא ללה הלי אכתלייהו ועכרו עליו ג' דגלים עוכר‬ ‫הם השלימו ימי ת״ר שנה וההיא נמי דקאמר ממרש״א‬
‫כלא תעשה וא"כ לוי איך מצא ידיו ורגליו כ כ ת המדרש‬ ‫פי' כלאו שנת המבול היה שנת ת״ר היינו לדע' חי אמרי'‬
‫ולק מ דשפני צדקה לנדר ליתן לעניים ול^ חייכ‬ ‫מניתן מנינן אכל אי אמדי' מתשרי ממנן הוי הא ‪p‬אמ'‬
‫‪..‬‬ ‫לאהדורי משא״ב הכא •‬ ‫לבד שנת המהול או' חדשים דלא פשיבי קאי דהא ששה‬
‫ור'מ וראכ״י דאי כחג המצות וכתג‬ ‫?‪'DJ! DS‬‬ ‫חדשים משנת המבול הם השלימו ת״רשנה •וכזה יתורצו‬
‫השבועות וכו' מאי דרשו כיה י״ל מאי‬ ‫_‬ ‫הקושיות שהקשה הרב קרבן העדה על מהרש״א ואמרתי‬
‫מקשי לדאכ׳י לימא דאיצטדיך לחג המצות תחילה ככ'‬ ‫הציגה לך לשונו כדי שתכין ח״ל ומעתה י״ל דגרתיק‬
‫מועלי׳ונר'דמשמ׳לה דלא הו׳יללהכי׳עצוק מרחו'מגופיה‬ ‫תחילה קושיית ר״י משנת עשרים ושני ליה כדר״א כל שנה‬
‫דקלא הוה לו להביא כאידך תנאי ולישנ׳דקרא משמ׳לקאי‬ ‫ו‪,‬כו' והדר פריך משנת המכול וה"פ אס״ד מניתן מנינן‬
‫אחג כמלות וחג שכועו' וחג הסוכות ועיין להרב שע'!ה‬ ‫למה קחשיב ליה כחדש הראשון הא אכתי לא עייל תלתי‬
‫‪,‬‬ ‫כהלכיתמעה״ק‪.‬הל'ל'•‬ ‫יומין אלא ויאי מתשרי מניק וכבר עייל חצי שנה קודם‬
‫ד ף ה ' ת‪ 1‬ס' ב ד” דז מה חג המצות ונו'ובפרק‬ ‫המכול יהרב מהרש״א כתב פי' להירושלמי ע״ש ודבריו‬
‫דם חשאת וכו' עכ״ל לע‬ ‫תמוהים חרא דכב״ר מפורש דשנת המכול אינו עולה‬
‫שכפ^ דם חעאת הק' פתוס' ת״ל וקשיא לי דאי לינה‪.‬‬ ‫לא ‪-‬לעגפולא_ לאחריו דהא ר״ג פליג ואמר אע״פ שאיע‬
‫כדגל אינו טעון יום א' אמאי פסח סני אין טעק ליכס‬ ‫עולה הוא לתקוכות ולחשבונות ועור;‬ ‫עולה‬
‫וכו' אכל אי דגל טעק ז' אתי שפיר דקמ״ל לפסח שני‬ ‫לדכריו כת ‪T‬כתיב ויהי נח כן ת״ר שנה היינו מלכד קצת‬
‫אין טעון לינה רק יום א' ע"כ ‪ -‬ואני כצעיר לא יכולתי‬ ‫קר׳׳א שכבר נכנם שאיע עולה מן המנין א"כ מאי ניחא‬
‫להולמם שהרי כ״ע מודים דטעון לינה יום א' רק לענק‬ ‫ליה אי אמיינן לתשרי ר״ה הא לפ״ז מקשרי קודם הממל‬
‫ז' הוא לפליגי א"כ מה יענו לכיייתא לספרי למשמע‪.‬‬ ‫התחיל שנת תר״א ועליין הקושייא כמקומה עומלת‬
‫מינה לפלוגתייהו כיום א' לקאמרי'למ״ל פסח שני טעון‬ ‫ללינתוב כשנת שש מאות וה' חיכו המים‪.‬ודבריו צע״ג •‬
‫לינה ללא גרע מעצי׳ולכונ׳המ כהליא אמוד דפלוגתייחו‬ ‫יהנה לפי מה שכתבנו ניחא קושיית הלב ■כמו שילאה‬
‫כיום ה' ואם כן איך קאמרי וכו׳ועוד ק״ל מהאי דאממ‬ ‫המעיין ולקושיא קמייתא לא ידעתי מאיזה מקום מנוחת' ‪.‬‬
‫כפסחים דף צ״ו ע״כ מההיא קושייא ‪ 'p‬והא ר׳יי הוא‬ ‫בב״ר דמשמע מינה דאינו נכנה לא לפניו ולא לאחריו‬
‫דאמל אין טעון לינה לדקא יום א' נמי ומאי קושיא‪.‬אלא‬ ‫ימההיא לר״ג דמייתי ליכא למשמע מירי דלימא או'‬
‫ודאי לפלוגתייהו כיום א' וק' אידן לקאמר יום ראשק‬ ‫חלשים ואאירך קאמר אינו עולה מן המנין ואתא ר״ג‬
‫אין טעון לינה משום לה״ל תשלומק כראשון כלכתכו‬ ‫ואמר עולה הוא לתקופות וכו' ולעולם‪.‬לאו אשנה כולה‬
‫התוק' בפסחים יע״ש ולא ילעקי מאי ק״לההא התוס'‬ ‫‪.‬‬ ‫קאי•‬
‫ההם מקשו כהדיא על הספרי דאמח ללינה יום א' סגי‪.‬‬ ‫ו ה נ ה אפל העיון ראה לאינו שפי'הרב קרבן העדה‬
‫יע״ש ולקושיא כ׳י״ל משום לקאמל התם מה פסח ראשק‬ ‫לאחלופי הגי' ולומ׳לקושייתו אשלשיס יום קאי‬
‫טעון לינה אף פסח כ' כן ומשמע דהייטז' כמו פסת‬ ‫הוא מוכרח דאי לאו הכי מאי מקשה לימא שאני התם‬
‫׳‬ ‫ראשון ומק' שפיר ‪, -‬‬ ‫דלכריאת העול׳הוא למנינן דליכא מלך אכל איכא מלך‬
‫ב ד * ה אי אקריכיה אילחו ליה והלי מיד עוכר עלת‬ ‫לעולם מנינן מניתן ואנן למלכים הוא דקאמדינן כמו‬
‫עכ״ל כוונתם כזה משום ללפום ריהטא ■היה‬ ‫*ילאה המעיין שם אלא’ולאי מתורת הוא והקושיי׳ דשנת‬
‫משמע ואי לא איקרכו פילחו ליה וכיון לעכר עלים‬ ‫עשמם הוא קולס וכו' וכפי' הרב וכי׳יע׳ש אמנם קשה‬
‫רגל א' דהיינו נטכר ואס כן ליכא קושיא למ״ל דגל א'‬ ‫הקושייא שהקשי' *למעלה וצ״ע •‬
‫אלא למ״דג' דגליס ואהא כתכך רלעולס מק' למ״דיזגל•‬ ‫?)״כ ג מ' לת״ד דתניא וכי' שנאמל דכא חננ^ ופו׳‬
‫א'וכוונת הקושיא■ היא כיק דעכר עליו יום י״ד מיד‪.‬‬ ‫ויהי כחלש ניתן ע"כ ר״ל לאם לא אמד‬
‫עוכר עליו אף אס לא עכר הרגל וזהו שכתבו וסדי מיד‬ ‫חנני לנחמיה בכתליו נחמיה ‪:‬מנא ידע לאמור למלך‬
‫עוכר עליו •‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫וקצת קשה דאס כן ברייתא למאי אתא לאשמועינן הא‬
‫^ ״ כ כ ד ״ ה ונאמר להלן אס נדר או |נלכה הוה‬ ‫מ ‪T‬א ילעינן שפיר וי״ל •‬
‫מ״ל וכו׳עכ״ל ר״לכיתיכי ■דתני כאשר‬ ‫■נידכך לי אעי וכו' ומיהו‬ ‫דף ר תום' כד׳ה‬
‫נ ל ת נדכה אלמא משמ׳נדכה הייט נדי הכא נמי נימה‬ ‫קשיא ונו' עכ״ל • תוכן‬
‫הכי ועיין כקרשכ״א למכילתין ועיין כזכחים דפ״כ ע״ס‬ ‫קושייתם הוא מכואל כהלשכ״א ז״ל יע”ש •‬
‫• כתוס' שם •‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫ג רגלים והכי אמרי עב ל ר ל לכאורה הא‬ ‫כד״ה‬
‫ב ד ׳ ׳ ה ערכין וחרמים וגכי חרמי כמן דריש ■ליה‬ ‫לקפמר וד״ש היה הוא רשב״י וא״כ היכי מקשי‬
‫כפר׳כל פה"מ וט' עכ״ל רע דעיקרהפלוגת'‬ ‫׳»ש"ת לקמן דף ז' רישא ר״ש ואמצעיתה ר״ע וקי' ר״ש‬
‫האי‬
‫מג‬ ‫ינל‬ ‫מסכת ‪.‬ראש השנה פרק א‬ ‫אברהם‬
‫ז׳׳ל אכל השמקדעשה ע ^ יכי׳יע״ש ולכאורה יש לתמוה‬ ‫היא כערכין דף כ״ח זאללרו דליבנן שם דאית׳ למו סחס‬
‫׳מה עלתה על דעתי דעת קדישין לומר דלה כר־י ד פ ^‬ ‫חימין לכהניס האמר קרא קדש קדשיה הוא לה' אלמס‬
‫הקימן דהלכתא כייתיה לגני י״א יאית ליה השמר דלאו‬ ‫לכדק הכית ומיהדרי ליה רכק ההיא דחלין על קדשי‬
‫נמי עשה הוא כדאיתא כמנחית דף ל״י ע״כ יע״ש וכן‬ ‫קדשיה יאה כן למה להי להתיש' להביא מההיא דדשא‬
‫פשק הרמכ״ס כפ׳׳ד מהלכות תפילין אמנם ע״פ האמ^‬ ‫דההיא דלא כמאן כמו שיראה המעיין על כן נראה( לי‬
‫שכתכי התוש' י״ל ניחא ומשמעות רש״י י״ל נראה דככל‬ ‫דאי מההיא ליכא ראיה דלעולס לא ליכתיב כי אם קדש‬
‫דיכתא היי עשה ולא שייך לומר כמי שכתכי התיק' ז׳ל‬ ‫קדשיס היא וממילא ידעינן דרשא דדכגן דחלין על קדש‬
‫ולכך קא משיג עליה •‬ ‫קדשים הכל ההיא דרשא ד כ ^ כל פישילי המוקדשין לא‬
‫א מ נ ם קשה לדעת רש״י יהרמכ״ס י״ל דק״ל דהשמר‬ ‫ידעינן אלא מדכתיכ לה' שיהא כקדש לה' לכל דכריו‬
‫נמי לאי הוא מה יעני לההיא דעיריכין‬ ‫ולכן הכיאי התיש' ז״ל ההיא‪ .‬דרשא דפ ‪■p‬פישול•‬
‫לדעת ר״י הך מתניתין דכדיתית היכי מצי אתייא כר״ע‬ ‫המוקדשין דהיא מדכתיב לה' יהשתא אתי ההיא דישא‬
‫הא לדעת ר״י לא שייך לימד כדמשט ליה כגמ' דהשמר‬ ‫כדכקוק״ל •‬
‫רעשה עשה דאיהי אית ליה השמד רעשה נמי לאו הוא‬ ‫ב ד ״ ה אלי חטאית יאשמית וכי' וי״ל רגמ' היכא‬
‫אשר ע״כ כתב הרכשע״ה י״ל כהלכית תפילין ע״פ מה‬ ‫דאיפרשי ילא איקריכיה וכי' עיין בכאן מ״ש‬
‫שהמרי התיש' י״ל כמסכת מכית דף י״ג ע׳'כ כר״ה מה‬ ‫כהדשב״א ודבריי אינם מיכניס לכל רואיהם דתיקשי ליה‬
‫ע״א ומכס קישית התיש' אית ליה רש״י י״ל דהכ׳לרכינא‬ ‫קושיית רש״י י״ל היכיאמרינן איירי כעילת נדכה‪,‬הא אפיק‬
‫דאית ליה קרבן כעי אזהרה ולכךקא מקשי לר״ע ממתני'‬ ‫לה מקרא קמא ידי־ •‬
‫דכריתי׳דקתני הפשח מ״ע אמנסלר״י לק״מ דק״ל כרכא‬ ‫ג ס ' מיקדיב איתי נפקא דתניא יכו'‬
‫עכ״ל הקשה כקפר גופי הלכו'‬ ‫‪,‬‬
‫•דף‬
‫‪'1‬‬
‫דקדכן לא כעי אזהרה ולכן אפילי דאית כיה לאי של‬
‫ושמרת אפילי הכי לא מתייב משים דכל התירה כילה‬ ‫כאית המ״ם דלפי תי' התיש' ז״ל שתירצו כנתיכית אהא‬
‫איתקש לע״א הן אמת דלפי זה לא קשה קושיית הד״ב‬ ‫ראמר דאנפייה יכי' שאני הכא דנתיכ תדי לאיי וכי׳קשה‬
‫חזק נחים שהקשה כריש כייתית יע״ש ואט תמיה איך‬ ‫דאם כן למה לי כאן להקשית מכה יקריב הי׳׳ל להקשית‬
‫העלים עיניי דכי אמת הרמכ״ם שפהק כפ״א מהלכו'‬ ‫מכרייתא ניפא דידה אדירה דהא קתני השמיר זי לא‬
‫שגגח הלכה כ' שקרבן תלוי כאזהרה שכתב ח״ל וקרב!‬ ‫תעשה יאס כן למ״ל ליכתיב ועשית דכיין דאיכא ‪,‬לא‬
‫פשח ומילה מפני שהן מ״ע וחטאת אין מכיאין אלא על‬ ‫תעשה דפשיטא דכיפיו איתי יע״ש שהניחו כקישי ילי‬
‫שגגת לא תעשה ע"כ הרי הדכרים כרידיס מלילו שפשק‬ ‫לק'מ משים דאי לאי מיקריב הי״א לאי קושייא;היא זי‬
‫כמינא ולא כרכה וא"כ כיק שפהק כרכינא ופשק נמי‬ ‫דאי לא כקיג יעשית הי״א דכיק דגיל׳ קרא ןלרציני הייתי‬
‫כר״י איך מצי אתיא הך מתני׳כר״ע יא"כ הקישייא עדיק‬ ‫אומר כהיפך דאין עישיי כיין רגלי קרא אכל השתא דאת'‬
‫עימדת לעומתי להדמכ״ם ז״ל • ילנטקר קושייתו לדעת‬ ‫יקריב לימד כיפין איתי עד שיאמר ריצה‪.‬אני א״כ‪ .‬ועשית‬
‫הימכ״ם אינה קושייה כלל דאם פסק גכי עכר ולא הניס‬ ‫למאי אתא דאי לאפיקי מלרציט הא מיקדיב ידעינן לה‬
‫■כייס עובר כלאו אה״נ הא דקא מקשי שפיר קא מקשי‬ ‫ודוק יעיין כספר לשק ערומים ו״ל רף י׳יז ע״א • ‪.‬׳‬
‫אכל כיק דפסק עוכר כעשה וודאי לדעת הר״כ כפי'‬ ‫ר ש ״י כ ד ״ ה יקריב איתי יכי' קרא יתירה הוא‬
‫התיש' י״ל אית ליה חיליק בין קיס עשה ולשב יאל תעשה‬ ‫דהא כתיב ברישא יקריבנו יכי' עכ״ל‬
‫ודאי הנסת תפילק הי ם= יאל תעשה יכעל כקום עשה‬ ‫ראיתי להרה קרק אהק שהקשה לדעת רש״י ז״ל מההיא‬
‫ודכיהה אידך דשמירת המקדש הוי כטיל עשה שלה בקוס‬ ‫דתניא לעיל מינה יקריב יקריב מהי יאיצטדיכי להו תיי‬
‫עשה כמי שיראה המעיק שס ולכך קא מקשי הש״ה שפיר‬ ‫קראי ומאי יתירא איכא יע׳׳ש ועיין כהרא״ם ואישתמיע‬
‫לר״ע אף לדעת ר״י ולכך לא פשק ההיא דעבד ולה הטס‬ ‫מיניה דכרי רשכ״ם דלדעתו הקישייא עומדת לעומתו‬
‫ביום עיבד כלאי ודוק ועיין כמ״ש הדדב״ז כס״ב תשיבו'‬ ‫ועיין מה שתי' היב קרבן אהק יכידאי לדעתי צ״ל לאו‬
‫להדמב״ם שאלה צ״ה יעיק עיר כח״ג שאלה תק״ן ועיון‬ ‫לגלויי אתא למה ליה קרא דיקריכיני ואנא אמיג' מהכדא‬
‫כספר כרכ״י למהר״י אזולאי כא״ח שימן אות א' • עוד‬ ‫יוקא עילתה דיקרכנה אבל לא נתערכה ועיין כשפה‬
‫כתב הרב דש להקשית דלדעת הרמכ״ם ויש״י ז״ל דש״ל‬ ‫תפארת יישף כסי' על הרא״ס י״ל אכל נראה לי דכיונת‬
‫השמד רעשה■‪-‬נמי לאי הוא דמשמע דלר״י נמי ש״ל דאם‬ ‫הברייתא היא מכח דרשת וכי יקריב דרישא נפקא ליה‬
‫לא הטס תפלין ביום עוכר כלאו וחס כן איך פשק רכיט‬ ‫ואף לפי דרשת הברייתא יע״ש ליכתיב וכי ינדוד מהי‬
‫כסוף הלכי' אלו ואס עכר ולא הניח תפלין כיוס עוכר‬ ‫‪ y y‬אלא ודאי לנתערכ׳ואי נתערבה יכול פשילין משמ'‬
‫כח׳עשהוכו׳יע״שולע״ד לק"מ משים דרכי' משמע ליה‬ ‫ת׳׳ל קריכיני יאתא יקריב דשיפא ללמד שכופק וכי' אכל‬
‫דשא דקאמר קרא ושמרק‪-‬וכי׳איט קאי אלא על מיעוט‬ ‫הא קשייא דאיתא ככריתית דף י' ע״א כפליגתא דאכיו‬
‫שלא יטח תפלק אחר שקיעת החמה ולא קאי העיקר‬ ‫ידכא וקאמר היכא דאמר לא תקרב כ״ע ל״פ דלא תכפר‬
‫הנחת תפלק דהנחת הפלין אית לן ככר עשה דקרא כתיב‬ ‫כי פליגי וכי' יכיק דאית לןכופק אותי עד שיאמר ריצה‬
‫לעיל והיי לאיה וכי' אלא ודאי לא‪ .‬קאי אלא על דרשת‬ ‫אני א"כ כודאי שכיפין איתו עד שיאמר רוצה אני וממיתו‬
‫מימים ולא לילית וקאמר עליה ושמרת אכל אידך לא עכר‬ ‫כפיה^אתייא והייתי יש תימא מאי משמע מקרא דלרצינו‬
‫עליהכל״ת עוד כקב הרב על האי דכתבי התיש'כשפת‬ ‫דוקאלדצוטוהא איקימנאליה הכאהיפך ־וכעת צרין‬
‫יע״ש שהאמך ליישבם אכל נ״ל רהתיש׳ז״ל נפל כדבריהם‬ ‫י‬ ‫יישוב לעת הפנאי •‬ ‫‪/‬‬
‫ט״ם וצ״ל והא ‪P‬מרינן כקוף פ ‪ p‬המוציא השמי דלאו‬ ‫‪ !n 3‬תשמיד יכי'ער צריך לחלק יכי'עכ״ל‬
‫לאי וכי' וכוונתם להקשות על מה שתי' כעירוכין פדה‬ ‫ועיין כמה מ תבי כעידוכין דף צ״ז■‬ ‫י•‬
‫המוציא תפלין וסמכי עצמם על מ״ש שם לר״י ומק'נסי‬ ‫‪ .‬ותכין החילוק ובודאי שיהי כוונת הדמכ״ן ז״ל כפדשת‬
‫לר״י מהכא והבן אכל הא קשי'■לי כמה שכתכי ויש לפרש‬ ‫משפטים כמה שהשיג על רש״י כאומדו ה״ל וככל אשר‬
‫דעשה‪.‬שמעונן■ מדכתיב לשמור ומ׳־יוהוא הפךש‪.‬כיא‬ ‫אמרתי אליכם תשמרי הרי זי איכד׳וני' והשיג עליו הרב‬
‫ערוכה‬
‫ינד‬ ‫מסכת‪ .‬ראיש ׳השנה פדה א‬ ‫אברהס‬
‫‪■.‬‬ ‫‪ . .‬י י״ג ועיין לבאר יעקב דף פ״א ע"כ •‬ ‫ערוכה בפד־ קמה דדיה דרזמרינן מוצא שפתיך ‪1‬ו מ“ ע‬
‫אשה כעלה משמחה וכו' דאמאינן‬ ‫תוס' כד״ה‬ ‫תשמוד זו מצוק לא העשה וצ״ע לעק הפנאי כי לא עה‬
‫כפרק ע״פ ונו' עכ״ל וקשה לי מאי‬ ‫‪■.‬‬ ‫האשף פ ה•‬ ‫•‬
‫קושיא לימא הא רקאמד ממן שכיק המקדש קייס אץ‬ ‫ל כ ״’ ו ת י כזהדאיקי להדא״ם ז״ל כפדשת כי קצא‬
‫שמחה אלא כבשר ונט'■ לאנשים דוקא ולא לנשים כדמשיים‬ ‫כד״ה מוצא שפתיך וכו' וא"‪,‬ת‪..‬הה אמדי'‬ ‫‪.‬‬
‫למילקיה אכל עכשיו שאץ כיק המקדש קייס אי; שמחת‬ ‫כיומא נכי הא דאמד דיש‪’.‬לרףש וכו' אכל דש״ייז״ל כפדש'‬
‫■ אלא ביי; והיינו‪ .‬לאנשים דוקא ואם כן רישא דמילת' נמי‬ ‫דאה כתכ אלא שאין‪.‬לוקין על לא קעשה‪ .‬השמד דעשס‬
‫‪,‬היינו מכי ולנננץ מלכה הנה הדמכ״ס פשק כד״ה וכאכיי‬ ‫והס'כ; כפו כ' פי' השמד דעשה וכו' עפיל והקשה עליו‬
‫וכו' עי‪.‬ין‪ .‬להרכ פד״ח כספר מים חיים ונניין עוד להדב‬ ‫ה־כ שעי׳ה ז"ל‪.‬יע"ש ולזה אפשד ליישב לד‪5‬נק ר׳י‪ .‬משלא‬
‫צרוד החיים יעיין עוד להדב מקראי קדש ז״ל מ״ש כשוף‬ ‫היכיד על דל ‪ ,‬שפתיו כי אס ההיא דיומא ולא ההיא‬
‫דכדיו‪.‬שכקכ לדע׳ הר״מ והנה‪ .‬בעניותי לא יכולתי להולמו‬ ‫דעידובין כמ״ש התוה'ז״ל אלא לפי כדי שיאמד ‪ P‬קושיא‬
‫דאי אביי לפי מאמק חזר בו מאי קמקשי הכא בר״ה ומי‬ ‫דהקשו התיש'מיומא דש"י קידצה אכל אידך דעירוכי; לא‬
‫אמר אכיי מכי והחמר אכיי אשה כעלה משמח׳וכו' ומאו■‬ ‫שייך קי' דש״י עלה מכח קושיית הדב שע״ה ומ"מ דוחק‬
‫קושיא דלא אמד הכי אלא לפי הש״ד דקידושי; אכל כיץ‬ ‫היא ובד מ; דין ק״ל היכי מדמה ההיא דיומא לההיא‬
‫רלפי מאמת חזר כו אביי שפיר אמר הכי וצ״ע • •‬ ‫דכקב דשיי ו"ל חיל כקד טעמא למה כר‪,‬כ דש״י ז״ל אץ‬
‫בד״ה והרי יובלות וכו'‬ ‫תוס׳‬ ‫דף ח' ע״א‬ ‫לוקי; על השמד כעשה הטעס משוש דכיוודהתוד׳אמדה‬
‫מאי ס״ד הא‬ ‫•לי‪ 1I‬׳ *לעשו'והוא לא עשה הו״ל עכד על הקוד׳כשב ונ‪ 1‬תעש'‬
‫לא מתוקמא כלל אלא כד״י כן כרוקה לקמן ענ״ל וצ״ע‬ ‫השמד דעשה משו׳דלאו‬ ‫ולכך כקב יש״יז״ל איו ליקי;‬
‫שהרי כקבו הקוש' לקמן כד״ה כעשרה דלא קשיא אלא‬ ‫ילהפוקי ההיא יומא דהקורה אמרה‬ ‫שאץ בו מעש‬
‫לדכא אכל לרב אשי ולד׳׳ן לאו מוכרח להו לאיקומי הך‬ ‫‪:‬ל הוי כטלת עשה שלו כקוס‬ ‫השמד בעינוי‪.‬ד"צ■ שצא‬
‫משנה כד״י כן כרוקא וא"כ היינו דס״ד כרב נחמן דלאו‬ ‫עשה דהיינו י יי וכן על זה הדרך וכההי' מודה דש״י זל‬
‫מוכרח‪.‬לאוקמה כר״י כן כיוקא ומ״ק יוכלוק כא' ר״ל‬ ‫‪ -‬דלוקה ר‪.‬יץ דלאו שיש כו מעשה הוא דלוקין עליו■■■‬
‫רגל שכו וכו' כרב חשדא ולא ס״ד הא דר״י מתני' הוא‬ ‫■ יקחב וכו' וי״ל וכו׳ עיי; ככקדא דף‬ ‫תוס׳ כד״ה‬
‫ולכך קמקשה שסיד ונ״ל דקא מקשים הקוס' זיל הכיייש‬ ‫מ״ח ועיין כחש זכחיש■‬
‫תימא מאי ס״ד לדעק דכא הך מקני' דקאמר כא׳ןכקשדי‬ ‫‪ '!2J‬דאי אשמועינן אמד ולא איפרישוכו׳איפח'‬
‫‪.‬והא כעשרה כתשח הואאלא ודאי לא מיקוקמא כלל‬ ‫ולא איקדיב אימאןכל היכא ראיתיה כי גזא‬
‫לדעק דכא אלא כר״י כן כרוקא ‪.‬וכיון דס״ד הא דר״י כן‬ ‫א־קיה וכו' חייב ככל תאחד ע"כ ומכאן קמיהא על רש״י‬
‫כדוקא מאי מקשי עוד והח‪ .‬יובלות לימא כר״י כן כדוקא■‬ ‫כנדריש דף ט' ע"כ כד״ה נדכה נמי כי אמר הרי זו אקע‬
‫היא כנ״ל לתנק התוק׳ז״ל ועיין למרשב׳יא ז״ל כמכילחין‬ ‫לידי קרבן וכו' אבל ככל ^תאהר לא דש״ל היכא דאיתיה‬
‫ועיין להדב פני יהושע מה שכקב כזה ואישתמיט מיניק‬ ‫כ■ גזא דדקמכא איתיה וכו' עכ״ל הח משמע דכנדכה‬
‫מה שכתב הדשכ״א דקכע הדיבור להך מקש' דרכ פפא‬ ‫לא שיץ כה כל תאחי והוא הפך השוגיא דהכא ולהרא״ש‬
‫' '‪■i‬‬ ‫ועיין שם ‪-‬‬ ‫'‬ ‫שייכא האי ק' יע״ש כפי' שפי' ותבין ואפשר ליישב דדש״י‬
‫לף י׳ע׳א ‪Din‬׳ כד׳׳ה הא אמחנן וכו׳ השתא‬ ‫והדא״שןז״ל לא גרשי בבחיתא הדבר כמשמעה והוא הא‬
‫לא ידע הא דמשקינן‬ ‫•‬ ‫ד־דשינן כריש זכחיס אי בעית אימא קרא מוצא שפתיך‬
‫לכהוף דשלשים לקליטה כעי ר״מ ע"כ כצ״ל ד״ל דקשיא‬ ‫השמור ועשית כאשד וכו׳והקשו הקוס׳ז״ל הא כפרק קמא‬
‫להו כיץ דהךדינא דקליטה משנה היא וב־כתכו ל קק‬ ‫די״ה דייש ליה לכל תאחד וע״ש ומרח קושי' זו לא גדשי‬
‫מאי מקשה לימא דאינטחך לקליטה ובודאי הו״ל לאהוקי‬ ‫רש״י והדא״ש זיל הנא נדכה וכו' וכיון דלדעת ד"מ האי‬
‫אדעהיה לכך תירצו יאה״נ דשליק אדעתיה אייא דשליק‬ ‫דנודד הוי רשע ולא צדיק הוי דקרא דקאמר כי קדור נדד‬
‫אדעתיה דלא אמד אלא לד' אליעזר אכל ד״ס לא |סכיר'‬ ‫גב דאיפדיש ולא הקחב‬ ‫והוי דשע קחמר וצכך חף‬
‫ליה כך דיגא כלל ותהא חידש לו אפי' ד״מ מודה ומצרץ־‬ ‫^שונן ליה ויהא עוכר ככל תאחד כדי שלא ינדוד פעם‬
‫שלשים וא׳נמי ועיין להדב פ״י שכתב כזה ‪■' ■ -‬‬ ‫החדק אפילו איפחש ולא איקריב עוכר כבל תאחר ומ 'מ‬
‫‪3‬ד״ה עגל שתם וכו' תימא דתנן וכו' עכ״ל הא‬ ‫דוחק הוא יוקד ועלוכה העיסה שהנחתום מעיד עליה‬
‫‪.‬דלא מקשו כפשיטית אפר כן כקד וכו׳ראיתי‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬וכר מ; חן קשיא לי על הרא״ש ז״ל שכתב כמשנה כד״ה‬
‫תירק לוה כמ׳׳ל ז״ל כפ״א מהלכות פרה וי״ל דעכשיו‬ ‫בנדכתם וכו' שהכשחס דרכן לנדוב דלא אתי לידי תקלת‬
‫שהכחחו דעגל כן כ׳ע״ב פר כן כקד‪-‬אינו כן שתיים‬ ‫‪.‬בל תאחר דנדב' היינו שאמר הח זו אכל נדר■ דאמר עלי‬
‫ראם נקרא עגל אינו נקרא פר והנה דכחו הס מן‬ ‫אתי ליח תקלת כלקאחר עכ״ל הח כפשט המשנה עכיד‬
‫התתמימי; דהא ההיא דפר'בפד כן כקד איידי וכדמייתי‬ ‫•חילוק היכך האי‪ .‬סוגיא דהכאדאמדי׳אפדיש ולא איקדיב‬
‫ראיה ר״י מדכתיב פד כן כקד כמו שיראה המעיין שם‬ ‫‪-‬חייב כל תאחר ומ״ש דמיעקדא ואמר עלי והביאה ולא‬
‫ומפני שלא למדתי כישיבה זה הדכור לא כתכתיו אך‬ ‫‪,‬אקריבה חייב וכין מעיקרא הביאה ולא איקריכא דאינו‬
‫‪ .‬אמדתי לכשאפנה אשנהכע״הזה העני;‬ ‫חייב ושיץ לומר דהכא מייח כאומר מרי עלי על מנק‬
‫‪ ,‬דקנן וכו'‪ .‬דברי ר״א וכו' ע״כ ועיין‬ ‫ע״כגס'‬ ‫שלא התחייב כאחחוקה כיון דאמר עלי לא ■אמדינן‪,‬כל‬
‫כמהרש״א שהגיה דכח ר״א מהמשנה‬ ‫היכא ראיתיה כי גזא דרחמנא איקא אכל אם היא נדכה‬
‫והכי איתא כדוכתאסתם והוא דכרי תנא קמא והכי נמי‬ ‫ראמר הדי זו ודאי אמריגן כל היכא דאיק' כי כזא דדחמנ'‬
‫משמע מדכח דש״י מ ‪p‬אמר דבח ר״מ ל״ג ולא קאמרי‬ ‫איתא והכי אמרינן בחולין דף קל״ט ע״א יע״ש •‪-‬‬
‫אלא גרהינן ר״א משמע דאף ד״א נמי ל״ג ולפי זה קשה‬ ‫•^״ ‪ 3‬מ א ן ת ג א ■ וכו׳ עיין' למרב גאון צבי; כתשו'‬
‫ראם כן מאי מקשה הש״ש לר״א לימא דד״א לית ליה כלל‬ ‫י” כ ועיין להדב כיכת הזכח דף‬ ‫‪-‬‬ ‫’‬ ‫‪.,‬‬
‫דין דקליטא ואית ליה דכיץ רנטע־ קלטה ולא כעינן‬ ‫קה״ג ועיץ במדככק שמשנה כפ״א מהלכות בכורו'הלב'‬
‫זמן‬
‫נא‬ ‫ינל‬ ‫מסכת־דאש ה?‪5‬נה ‪3‬רמ א‬ ‫אכדהם‬
‫לקיטיז קאמד הכל הולך אחד גמד פ ח אלמא גמד א ת‬ ‫זמן‪:‬לקליטה כהנך ת‪:‬אי אמכם צוה־י״ל דהפושי פצוגתא‬
‫עיקר אלא ופו' עכ״ל ולפי זה לא היה צורך להתוס׳;רל‬ ‫לא מפשיק ואס איהא דלי׳ליהכלל!הו״ליזצאפלגג׳■ כהדי׳יהו־‬
‫לתיוצי לעיקד הקושיא הפא במאי‪.‬עהקיגן כלא־‪-‬׳׳נגמרת‬ ‫■ מי‪'-‬ד‪.‬םמעפא לדע^ כך■היא ‪T‬מעיקרא הק׳ן לר״א ציע'‬
‫היייתיו כששית•ול ‪ p‬אזלינן כהרלקיט׳אלא ‪-‬דאף דאיידינף‬ ‫■ דד׳׳א כמא; אית ליה י״א ^ליטא דאי כת״ק שלשים‬
‫בגדלו ©ת‪-‬תקבששית ש״ין־ילשון לקיטה ■מםונד׳דדי־^‬ ‫ושלשים בעי ואי כד׳^ וכו׳ולעולס •הא נמי מודה כקליט'‬
‫‪:‬‬ ‫׳ ■ ללקטאסרגמד פ ח וכדכתט הנא •‬ ‫אכל הא ק״ל על מ ה ^׳ הרמכ״ ם כביב דשכיעי׳ משנה‬
‫וכס׳יא מטה כלפי חהדוי־*ד'‬ ‫ד ף י י׳ז׳ ^ ^ א‬ ‫‪:‬י'‪.‬ח"‪.‬ל‪:.‬והתנאים ■כולןמסכימק שתעלה לו ישנה וכו* והם‬
‫‪ ,‬אלנר מד ע"כ • ד ע שישו'‬ ‫‪- y‬‬ ‫׳‬ ‫תולקים■ כלכד זה ־ שלעת ת״ק יום א' כשנה חשוכ שנס‬
‫חילוקי׳כפת! לדעתב״ה דקיימיק כוותייהו והס מבורדיז‬ ‫יד״י יד‪-‬׳ש מסכימין לדעת‪.‬א' דשלשים יום כשנה סשוב‬
‫יותד כהיא״ש ז״ל יע״ש והנה מקו^ סוגיאזו יש לתמוה'‬ ‫שנה וכו' יע״ש כאדיכות לשונו שמפרש דלנשנ׳היא אליכא‬
‫על היי״ף ז״ל שכת׳וז״ל כינוניים דקאמח כ״ה ודה חסי■‬ ‫דר״מ‪.‬דאית ליה יום א׳כשנה חשוב שנה ואפי׳הכי איתלינר‬
‫עטה כלפי חשד דוקא פאק ככלל עיוניתיהה עוןאושעי‬ ‫‪:‬גכי קליטה העיק שלשים יום ודכייו תמוהים לע״ד א''כ‬
‫ישראל וכו' אכל אם ככלל עווניתיהם ‪-‬עון פושעי‪.‬ישראל‬ ‫סיכי קאמר רכא‪.‬לרכסי האומד שלשים צריך שלשי׳ושלשים‬
‫בגופן יודדין לגיהנם ונידונק י"כ חדש לאחד י״בחדש‬ ‫הא ד"מ אע״ג דאית ליס שלשים צקליטא לענין חשיכות‬
‫מצפצפין ופולין עכ״ל ומכלל דבח כ״ס למידים דוקת‬ ‫ש‪:‬ה יום־א' סגי ואס ‪ p‬אליבא ועבאן‪ ,‬קאמר ■רכי^להאי‬
‫חכם עוונות דנחונק‪ .‬י״כ יחדש אבל ■מחצה על מחצה■‬ ‫מילתא דאי לד״א דלא הוינד כמשנה מניק לו לומד לדעת‬
‫ואית צהו וכי' מצפצפק וחו לא דחי לאו הכי וציכא כאדע'‬ ‫ד״א לאטולי מאי סומרא דכעינןששים‪ :‬יום^לימא׳ד&״ל‬
‫וגיורא כשמישמיא אם ק לדעהאד';כ ז״ל ^וכס עווטת׳‬ ‫כד״י וד׳יש ונפקא מינה לענין הילנתא יע״ש ובודאי זהו‬
‫תחמן י"כ חדש יתו לא וכודאי דכהא אפילו כ״ה מודה‬ ‫כוונת דש״י ז״ל במאי דקאמד ר'מ ל^׳ג עכ״ל דאי ר״ע•‬
‫לכ״ש ולאפליג אלא על הכינונייס‪-‬דליח כהו פושעי יכו'‬ ‫אמדה להאי משנ׳היכי קאמד דכא וכו׳ואין לומר דכוונת‬
‫כמו שיראה■ המעיין מפשטא דשמעתא וכיטניים עשום‬ ‫רכא היא לדברי; האומד של ‪T‬ם דהיינו לענין חשיכו' שנה‬
‫דאית כהו וכו׳טדוניןזי״ב אדש ואס כן מצפצפק ובודאי‬ ‫כד״א צריך שלשים לקליטא דז״א דהא־ קאמר לדברי וכו'‪:‬‬
‫אין התנח סיכלתי מכמה טעמי סוף; דכר לא ירדתי‬ ‫שתי שכתות‪:‬צדיך שלשים אלא ודאי‪:‬קאי אמשנה דקליטא‬
‫לעומק שלדכחהרכ ז״ל‪-‬וצ״ע ‪- .-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ " ‪•.‬־י;■־ וצ״ע• '; ׳־‬ ‫‪:‬‬
‫‪ D1H ' 3‬ך ' ' ה ' כי לית ליה־ הקנה וכו' והא‪-‬ריש לקיש‬ ‫ד ף י ״ א ע ״ א ת ו ס ׳ כ ד ״ ה ; ‪.‬אלא ^ אי כחג‬
‫־ • י' י ־ ׳' דאמד פושע' יישיאל אין ■אוי של‬ ‫‪ .‬נוכו' עיין מ״ש‬ ‫‪ ,‬י ■ ‪.‬־‬
‫כיהנם וכו׳דנחית אכרה ם ומסיק להו‪.‬עכ״ל‪.‬טונת דכחה'‬ ‫ח"מבפ ‪ p‬החוכל דהרץה' ;דסתם’ איגס כתום' דהכא‬
‫דצויס למכין כמן דאמר אק חור של גיהנס שולעעאי‬ ‫ובודאי דאית להם כמ״ש■ הכא‪-‬כשס סג״ה■ ובודאיישלא‬
‫האי הא דאמ׳עדונק יאהא תירצו דהתם הא דקאמד אק‬ ‫היתה אצלו וכן משמע ממה • ‪ x‬תכ בד״ה ה־ב עצמו־‬
‫אור תחית‪.‬אכיהם ומסיק להו ניק‪.‬דתכף ‪,‬ידידתם כא‬ ‫והוא ממש דברי מג״ה ומה שנתב סדב עוד על מ״ש‬
‫אכדסס ומסיק להויממילא אין אור של גיהנם שולט■כהס■‬ ‫הדא״ם על דש״י ז״ל ויש לתמוה‪.‬׳שככר כישד ובו' וכתב‬
‫אכל הא חיכא לאקשויי אעיקר הדין דתמנן יורדק לניהנם‬ ‫עליו הרב דנעלס ממנו מ״ש התום' שם כהיריק משחעי‬
‫וגידונין כה י״ב חודש הא נחית אכדהם ומסיק להי והנה•‬ ‫מכח האי קושיא גופא• והנה ’ תמיסא לתמיהתו דאיך‬
‫מכח קושיא זו תירצו התוה׳שס כחגיגה’ד״ה פושעי מ״ש■‬ ‫נעלם ממנו מ״ש דש״י כחומש ה״ל כאשי אמד בהידיק‪:‬‬
‫כסיף הדבור וכי הא דאמר •במציעא וכו' היינו י לחו‬ ‫וכמ׳׳ש שם הדא״ם א״ב־מקשי שפיר הדאייס לדעת רש״י'‬
‫כגיהנם מייחאלא מקום אחי כאו וכאןכסוגיא לאישייך■‬ ‫דאית ליה כהיריק משתעי קדא ונו' איך כחב וכו' ומ״ש■‬
‫הך חירוצא דהא קאמר כהדיא יודדק‪-‬לגיהנם ונידונין כס נ‬ ‫עוד על היא״ם ז״ל לא זכקי להכינם ׳מדוב עומקן ולא‬
‫א׳ב חדש ונראה ליישב כדיחק דהחוש׳דהכא לא סכח לסו‬ ‫ידעתי למה למ״ד בניסן נתבשר לא שייך לומ׳אלו הדכרי'‪-‬‬
‫כהחוספות ההם אלא ס״ל דלאו כ״ע אברהם־ מסיק להו■‬ ‫שהדי כפירושו לשם כמסכת ד״ס כמ״ש׳ התום' ז״ל בשם‬
‫אלא דוקא הק־דר״ל אכל אינהו מסקו להו עדדמיתעכד‬ ‫ההג״ה דהיינו הך סוגיא אתיא אף למי׳ד בניסן נתבשר‪.‬‬
‫דנ״סו‪ .‬הה דוחק נ חל שהח נראה דהא ^א מר חכם‬ ‫והדא״ס קמקשה לדעתם דכניסן נתבשר ודוק ‪-‬‬
‫עונות ט ח ‪ p‬לאו כגיהנם ידיח וכדכתכו התילשה וכאן■‬ ‫‪ 3‬א ״ ד ואומד ד״ת וכו׳דא״ב מאי מתקהש״ס לדעת‬
‫קיצח כמקום שאמדו להאדיך■; וקא מ ל כאן אכינונים‬ ‫‪ . .‬ר׳׳א ‪ .‬דס״ל בתשרי ‪.‬נתבשר שהדי אחרוייהו‬
‫דחאמר כהחא־ לגיהנס איך יורדים לגיהנם והא‪ :‬אק אור‬ ‫■עקשה מנלז יליתק מקיא דלסועד אשוב אליך ואיךשייו‬
‫של מהנס שולט בסס ותי׳דנחית אכרהס ומסיק להו כ ח‬ ‫לומדיקי והא אמדינןוכו'‪:‬דנחזוד לקושיית התוספות ז״ל‬
‫שלאישכו שס !וחד ־ מדאי'אכל הד י לא בעי־ אכרהם‬ ‫וצ׳׳ע‪-.‬‬ ‫■‬
‫לאטחתי אנפשיה משום ־דמצפצפיךועולין חסדי שובי■‬ ‫דף‪-‬י'ד ?לב‪.‬תום׳ כד״ה‬
‫מז מ ת שאק זה אלא נכיאות כדכח סחוס'ז״ל וכעת צ״ע‬ ‫•מפרש כידוש‬
‫י ‪•. .‬‬ ‫י'־לעת הפנאי;•׳־ ■־ ‪. .‬‬ ‫■‬ ‫׳ י‬ ‫אתדוננכת ששית שנכנס לשביעית וסולכקבו אחד חנטה‬
‫^" ‪ 3‬גם'■ יה'■ ל אני הוא קודם נזימטא אט הוא אחד‬ ‫ומותדק עכ״לוראיתי להתוס'’ז^״לכפ''ק‪.‬דקימשיןדף ג'‬
‫■ ■־ ־ שיחטא ע״כ ־■•הק׳הדא׳יש דקודם שיחטא■‬ ‫;■‬ ‫ע'^א‪-.‬שה־'‪.‬קושייק התוה' לקמן דתי' דהיינו־ מקא לחומרא‬
‫למה■ צריך‪ .‬למדת־דחמיס ומסיק ־לנטף ע״א וכתכ‪.‬צטד‬ ‫יע״ש‪ ,‬ועיין מה שהקשה הכע״י שם ועיין‪,‬מה פתי' שם‬
‫וז׳יל א׳נ‪-‬קורס שיחטאכע׳לואע״פ שבכי‪-‬חש־ לעוכי'‬ ‫ונט^והייט ודאי כוונת טדושלמי ראזליק לקולא■‪ ..‬משום‬
‫וכו'א״ה־מחכהב־ ענד ברחמיה קודם' שיחג־א וכשיחטא‬ ‫דאזלינן כתדדוכ ‪-‬נ‪-‬ידולוכקדגדלו כס' הדי הם כחזקת‬
‫סצטרףהמיג־בה עס חמעשהעכ״ל‪-‬דמסהאויק תמהו‬ ‫היתר ושיי יעיק להיב־שמות כא־ז כההכ׳הופה דף ל״ט‬
‫על הרא״ש ז״ל ממאי דאיחא כסיף סולןן־החדאמר לו‬ ‫^^ע׳יב יע־ש דעיין כמי' למסכת קידושק‪-‬יע׳ש‬
‫אכיו וכו' אלא‪.‬לעולם שכולו ^וחןי׳צלעולס ■שכולו ■שזכ‬ ‫‪ 3‬א " ר יכן ל־עיל לגבי חוח ודוסן תן ‪.‬דירק כתי•‬
‫■ והדד‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪26‬‬ ‫כו‬
‫ינ ל‬ ‫מסכת ראיש דדםנה פדר א‬ ‫אברהם‬
‫פס אמרתי לכשאפנה אשנה־עח ‪1‬ה ^ » י ת בעיהש )‬ ‫יפיי פריך ודילמ' מהיהר כעבירה הוא ונפל ייית ומשכי ‪,‬‬
‫מחשכה רעה אק הקכ״ה מצרפה למעשה ודילמא כע״א •‬
‫הרכוד ואיף‪.‬‬ ‫‪ X 3‬ב ד * ח פי תיית וכר'‬
‫להקשויזדז^ננכריה ^דיולנוס*‬ ‫־‬ ‫הוי מהרהר ומשני וכו' ולפי דכייי י*ל ממי מק' הש״ה■‬
‫‪.‬‬ ‫וכו׳כצ ^‪- :‬‬ ‫^‬ ‫כר‪,‬ר דמשני ליה מחשכ׳רעה איןהקכ״ה מצרפה אףכע״א ‪.‬‬
‫ער רעכיר‪.‬מעשה וכן הק' מפלקקמא דקירושי‪1 '1‬שד‪1‬יתן‪..‬‬
‫‪ D "3‬ג מ ' אמר ליה והא ומרן סגיאץ וכו׳‬
‫ע'כ נ״ל•‬ ‫תניתה ■איפכא‪.‬‬ ‫‪, .- ■ . . .‬‬ ‫עולי; כקנה א'ויש מתרצים רההוא ‪.‬איימנןבעכר עכירה‬
‫רמעיקיא כ » ק' לו ה ^ ד״ח בקושייתו משוס דפשימא‬ ‫ונמה כ ה ואח״כחשכ מתשכיה כדץלננוברה כל^כי ולכךי‬
‫הוא דכיק דר י ומעשה כר״ש ודאי הילכתא בר׳׳ש ול‪ 5‬ך‬ ‫מת כסטאואכל הרא״ש ז״ל איידי״כלא עכדהימעולס'‬
‫קוק ^לו והא זמנין סגיאין אמייתא קמיה דדב ולא ה^־‬ ‫ולכך לא‪ -‬עניש על המתשכה ע"כ • ואני אומי • השתמין‪,-‬‬
‫צי האי קושיא דפשיטא ואהח השיב לו היפי הנית קמיס‬ ‫לגכייהו אודחא דשכילי ריזלמודא ולא נהירי! להק חאת?‬
‫לרפ כי היפי דלא אננרי' לך ולמ' פיק דלדננת רכיכונא‬ ‫הה' לקיחה מפ״ק דקידושין דף מ' ע״א שמשס כארק‬
‫המשנה כצויתה איתנייא וא״ה קאמר הלכה ^"ש והפן‬ ‫ואדרכה משם תכרא דשם אמר׳ינן מחשכה רעה אין‬
‫ר י ומעשה ולכך קמתמה היפי שייך דרב לא מק' לך האי‬ ‫ננציפה ופו' ופריך מרכתיכ פדי מחשבותם ומשני אי»ת■‬
‫קושיא יאהא תית צו איפכא וקאמד לו א״כ מיתואה‬ ‫אין מציפה כזמן דאק כמחשכה עושה מעשה אכל חושב‬
‫קושייה ודו׳יק מניין כ׳כדףס״ה ע״א ועמ״ש רסכ״ס שה‬ ‫ועושה סצ״פה והדר פייך מרכתיכ למען תפוה את כייך‬
‫‪.‬‬ ‫‪ ......................‬י ע ו׳ ש ‪:‬‬ ‫ישראל כלכם משמע אף מחשכה כלא מעשה מצרפה‬
‫כ מ ת נ י ת י ? ל א ל ו ה ן הפתולץ המשחק כקוכיא‬ ‫ומשני ההוא כע׳א דכתיכ וע״א יוה״נ דאפי׳כלא מעשה‬
‫‪. * . .‬וכו' ינגו׳ש הנה כשנהירין‬ ‫• ^‬ ‫מחייב אף אמחשכה גרידא ובקי־ הכי קאמד עו^א אמר‪.‬‬
‫פ״יגי^כה ר ש ורב אחא מר אית ליה משוס אהמכיזא■‬ ‫דהא דאקשי' לעיל מפרי מחשכות' כעבר ושנה כה ולכך‪..‬‬
‫וננר אית■ליה דאהמכתא לא שייך הכא אלא מפני שאץ‬ ‫מחייב אף_על המחשבה ולעולם כין לת״ק כין לעולא‪,‬‬
‫עוסקין כישוכו של עולם והנה ידוננ דהלכה‪ .‬כרב ששון‬ ‫סוננדת ע״א היא אף על המחשכה ג ^ א מחייב ול״ע‪:‬‬
‫כטדע וכן פסק הדמכ׳ם ז״ל כפ׳י מה' ערות יש״ה‬ ‫אלא בשאר עכירות ת״ק סכר עד דעכיך מעשה ולכך‬
‫הנ ה מתתילה אבאר‪ ,‬החילוקים שכין הרמכ'‪.‬ם והטו״ר זל■‬ ‫‪-‬אפילו ש‪:‬ה כה כמה פעמים לא מחייב על המחשכי^‬
‫דלהדמכ״ס קולא וחומדא הוא רהיכא דיש לו אומנות‬ ‫נרייא אלא‪.‬א"כ עכיד מעשה וליעניש אתרוייהו אכל‬
‫אתית כשי־ לצנדית דאינו‪ .‬אוכל מן כגזל ואס אין לו‬ ‫עולא ה״ל ונו' ווה כהכרח דאס חלוקים כחנם גכי ע״א‬
‫אומנית אחרה פסול דססקמא אוכל מגזל ואס יש לו ריות‬ ‫רעולה דאית ליה אף גכי ע׳יא לא מחייב אמחשכה אי‬
‫ממ״א לכד הריותישיש לו •מהשחוק כ ^ לעדות■ ועיץ‬ ‫לאי דשנה כה ית״ק ס״ל אף מחשבה גרידא מחייב פע״א‪,‬‬
‫ככ״ת ונניין כההמ״ע וראיתי לה' כ״מ ז״ל שהק' צרכינו‬ ‫אס כן מנח ליה להש״ס לאוקדלי האי קרא לעילא כע״א‬
‫דמאי אידייא דאין צו אומטת הפי' יש לו אומנות כיץ‬ ‫לעולם כשאר עכירו׳לס״ד ואיירי כשנה כה ולרעת עולא‬
‫דגזל הוא פסיל לעדית יתי' ה׳ז״ל דהב״ע כשוחק ע ת‬ ‫מחייב אף כמחשבה גרידא ועור אס כן לעולא לית ליה‬
‫העכו״ם ולכך אפי' ליכא גזל וכמ׳׳ש רבעו כה׳ גזילה‬ ‫סילוק כץ ‪ ,‬שאר עכירות לע״א א״כ מנ״ל למיא״ש ז׳׳ל‬
‫אפ״ה פסול מפני שאין עיסקין כייסוכו של עולם‪ -‬ואר‬ ‫לתעכיר חילוק בעייהו וכדמשמע מדבריו דלא הגי ליה‬
‫הדיוט לא זכיתי להכינם דא״כ כשסק' לו מאי כינייהו‬ ‫כלאו הכי לוקמה בשאר עכירית וכה״ג אלא ודאי דה״ל‬
‫לישר ליה שיחק עם ענו״ס איכא כינייהו ולא הקשי לו כהר‬ ‫להרא״ש לל רלא אמרי' הכי אלא בע״א ולא כשאר עכירות‬
‫הכי מאי דק' להו וכן קשה למ״ש כתי' כ' יעו׳יש ועיוד‬ ‫ושד אס איתא מנילא אית ליה אף כע״ה עד דשנה‬
‫דאי כמ״ש דסתמו שיחק עם ישיאל א״כ כודאי שוחק עם־‬ ‫כה א'כ מאי משר ומאי הא דפריך לעיל גכי כירה‬
‫עכו״ם אק כו היתד כיון דסתמו כודאי ולעיקר הקושיא‬ ‫ו־ילמא מהרהר כע״א והיינו כלא שנה כה וכו' ול ^‬
‫לע״ד ניי לומ' משים ראם יש לו אומנית ודאי לא סייט‬ ‫«‬ ‫משר ליה שפיר אין מציפה ונו' א״כ מאי פריך‬
‫חושדים לאכול מן הגזל וכמ״ש א ‪ b‬פיק‪.‬דאין לו מומסת‬ ‫כתי הכי ורילמא מהרהר כע״א הא ע״א נמי כי ה״ג‬
‫ודאי‪.‬אוכל מן הגדלרמרן לו מה יאכל והכי כתכ הטו״יי‬ ‫ואין‪ .‬לומ׳רהא דמק' סיינו לדעת ת״׳ק דאיהו ננני לס״ד‬
‫ז״ל לדננת יכיט יע״ש כהי' ל״ד יתמיה אני על הכ״מ‬ ‫אמאי קמקשס מקרא דלמען תפוק את כית ישראל כלכה‬
‫דלקמן הכיא האי קושיא היא הכרח וע״ש כדכייו וס ה‬ ‫לימא התם כעכיד מעשה וכדמשמע כהליא כהרא״ש‬
‫אמדחי^ליי^ מה שהשיג הראכ״ד על רכינו כפ״א מה׳‬ ‫רל דהאי קרא דלמען וכו' חיייי כעוכר מעשה אחיי‬
‫גדלה וזל א״א ואס‪.‬אין לו אומנית אלא הוא אפי' עם עכו“ ם‬ ‫המחשבה אלא וראי‪,‬דקרא לא איירי כלל אלא כמחשבה‬
‫כסיל לעדית וכי' עפ״ל הנה היאכ״ד ז״ל הבץ הטננם‬ ‫דוקא וכרמשמע מפשנויה ‪p‬דא ועוד הרא״ש ז״ל לדעת‪.‬‬
‫שאין נטסקין כישוכו של עולה דפהול משיה ע״י כך לא‬ ‫עולה דוקא ולא ליעת ת׳ק א״כ לדידיה נמי ק' קושיית‬
‫יהיה יודע כטוב ממק אחריה ולכך יאכילו עה עכו׳ם‬ ‫הדא׳ש זל ואץ להשע לתי' כ' של הרא״ש זל ולח הוצדכיץ‬
‫פסול לא ק רננת הר״ס ז״ל דס״ל דהטעס משיה גזלא׳כ‬ ‫לנלזה אלא מפני שראיתי למהית״א כה' ישיש יעקב‬
‫דוקא סיפא דשחק עם ישראל'דשייך כיה ‪ p‬גיל ולכך‬ ‫יע״ש ואולם דכרי הי״מ שהכמתי דפרים פורחים כאויר‬
‫כעיק אק לו אונלנק ופיק דאץ לו מה יאכל ‪Ppn‬־ אוכל‬ ‫יאץילהס כ^ שיסמונו ומכלל דברי תכץ היטיכ ודו״ק־י‬
‫מגזל אבל שוחק עם העט׳׳ס אפי' אק לי אומנות אתית‬ ‫אמנם לקושיית שעל הרא״ש ז״ל אין לנו אלא כמ׳׳ש‬
‫כ ‪ x‬מ שוס ^ק כעכו״ם דק גזל אמנם עריץ קשה ליה‬ ‫טהרח״א זל בס' הט' ישוב שני ואולם צריך ליישב אף לפי ‘‬
‫מה שהק' ס״ה כפ״א מה׳גדלה ינט״ש והנה הכ"מ‬ ‫י!י' הא רלא קאמר היא״ש י״ל אפי' כשאר עכירות שהם‬
‫דחק הרכה כתימצה כנט שיראה הרואה שם ומלכד דוחק‬ ‫ככיוצא כהס כע״א משום דהתם מחנא ולא שייך■ כהו‬
‫שבו קשה לי דא"כ איך פסק ‪^ ■p‬ורם כמ״ד משום‬ ‫מדת רחמים אכל ע״א אדרבה מן הרץ אף אמתשכה‬
‫ההא דהא למ״ד אי תקדמיך יונך ליוני דאתי כדמי כ״ת‬ ‫גרידא מחייב לכך איצט' מי ת רחמים ודו״ק ואחי סמוך‪,‬‬
‫יכדעכיד צרימקא אליכיה ימש״כ תיק־ לא ס״ל כיותיה‬ ‫‪8‬קיה‪.‬והושס מ מ ע ל סדא״ס ז״ל ולא נלאימי להעתיקו‬
‫•י דא'כ ■‬ ‫‪• -‬־•‬
‫גב‬ ‫מסכת דאש השנה ‪3‬רר‪ ,‬א‬ ‫אברהם‬
‫והא דכא הוא דאמ׳־לוה כריכת פסול וה׳ל רשע וקתו־׳ס’‬ ‫זיא׳׳ב תיתי למה ליה ומה גם־דלמ׳י תקדמיך וכו' לא‬
‫אמרה אל תשת רשע עד‪-‬הנה מעוי־ש יוצא רכהלואה‬ ‫ג|"ל ‪ p‬דאהא אלא מ‪6‬ני' כ'ה ׳בעלמא ה א דאיכא‬
‫מלוה כין לוה פסול לעמת כמלת יעו״ש וכן ראתי■‬ ‫ולעקר הקושיא נ״ל כמ״ש הגאונים יהמכודסמיח אינם‬
‫להרדכ״ו ו״ל כח״ב כחי' על הדמכ״ס ו״לשכתב ד קא‬ ‫צמכים דאייה הלא המה הוניס לעומתין ונניין כהר׳ן‬
‫הלוה כשד כדיכית דדכנן מכח ההת דדכ עיליש ■יננ׳יס‬ ‫ז״ל כחי׳ לשגהררין שנהב ברכיי המאישיה ל^‪-‬תרר שו‬
‫יהק' עוד דא״כ רב עיליש לא מיפסל א^כ מאי איריוא‬ ‫וכאת שמה■ וראיתי להידכ״ז כח״א כחי' על הדמכ׳ס‬
‫דגכדא רכה הוא הא אממ' אפי' איניש דעלמא עוכר‬ ‫‪0‬כתכ לדעח יכינו דקשיתיה ההיא דע' שואל ולכך חית‬
‫אלפני עוד וכו' ותי' דל״א הכי ^אלא כדכדי תורה אכלי‬ ‫ליה אסמכתא לא קניא וכדמי כ״ח ה־׳ל חה'שק‪;-‬לו‬
‫כדברי דרכנן ייקא ת״ח וכו' ח"נ דלא עכר וכו' אלא‬ ‫אהמכחא ולכך הוי גזל ואיוז‪-‬לן■ דהילכתא כר״י דכווידה‬
‫מושיט יין וכו' אכל הכא אי לא ש־יל מרב עיליש שקיל‬ ‫־איפסק הילכתא כגמ' דאית ליה מכני שאיןייעו ^‬
‫מאתדיגי וכו׳ עכ״ל ואני הצעיד לא יכולתי לכווין דעתו‬ ‫‪,‬כיישוכו של עולם ויבינו איככה‘ אתרי יכשי יעש״כ ולא‬
‫כדכמו דהא אמרי' כסוף פ' היוהו נשך דמליה עוכי‬ ‫זכיתי להכין דכדיו דא'כ הוי דכיע דלאיכמיק דאי כדנלי‬
‫כלפניעור לא תת; מכשיל ק א פהיק ותני לא שנא אי סקיל‬ ‫אפי' יש לו אומנית’ אתית י עסול משיס‬ ‫כ״ח הא אית‬
‫מאחריני אי לא י ק חילקא לא ידננתי להולמו י ע ק כה'‪,‬‬ ‫גזל ואי כי״י וי״ש הא אית להו לא הוי גולן וא״כ מפגי‬
‫מ״לבפ׳׳ד מה' מו״ל ה״ד יננו״ש האמנם יאתי לה׳ פ״מ‬ ‫מה אמרו דכסולי מפני שאין עוסקין כיישובו של עולם ‪.‬‬
‫כתשובה ט' שהק' על התיה' ו״ל מהא דאמיו התוה' כ״ק‬ ‫דהא לאו איסודא קעמד ועוד ׳לא מצינו לשום אחי‬
‫דף ס״א ע״א כד״ה שטר דהמלוה והננדיס כשדים משום‬ ‫מהגדולים שהכניס עצמו כמחתיא זו יהא לעולם כה״ג‬
‫דלא משמע להו■ איהודא אלא כמלת ולוה ולכך כשרים‬ ‫לאו אסמכתא היא ועיין כ״י סי' ר״ז וכל הפוסקים כתבו‬
‫הדי מכואד משום דלא משמע לכו איהירא‪ .‬כשר אף■‬ ‫לשס כהדיא דכה״ג' לא שייך כיה אסמכתא הנה'מפורש‬
‫מדרכק וא“כ ה"נ הכא דלא משמע למליה איסורא יה־א‬ ‫יוצאכר״ש ומעתה תגדל התימא על הכ"מ ו״ל ועיין‬
‫כשד אף מדדכנן ייאיתי לה' מ״ל וי״ל כפ״י הס' דשאט‬ ‫לה' ט״ו שכתב כדכריהם’יעו״ש אמנם מ״ש "‪3‬תוך דבריו‬
‫התם גכי עדיס דטעו כעיקר האיסור דאמרו לית איסורא‬ ‫דההיא משוס דהא גול'דרכנן ה ק וכמ״ש התיה'‪ :‬כד״ס‬
‫אלא למלת וכו' ולכך 'כסדיס אכל הכא מווו דנניקר‬ ‫א׳ג וכו' אין וה מוכיח דהתיס' דכתכו לא קאי אפלוגיתא‬
‫איסור ריבית אף למלות אלא משום דמדעתיה יהיב ל ת‬ ‫הלא אתירוצה דש״ס א'נ מעיקרא מעט ד״ש כיון יחוו‬
‫ולכך כשר מדאומית' ופסול דמדכנן ומלכד סתירת דכתו‬ ‫רבנן דקא גול־ וכו' גורו יכנן והק' התיס' ולמ״ד אד״א‬
‫דכתב לעיל על‪ .‬הד' פ״מ כענין לאודלפד עור לא ת ק‬ ‫דלית ליה האי סברא א'כ מעיקרא נמי נגווד משוס גזל‬
‫מכשול יע״ש אני תמיה דא״ב היכי אמד רכא לוה פסול‬ ‫אפי' ד״ש ותירצו דהא דקאמר' מעיקרא סבור מפני ד״ש‬
‫לעדות והא לא‪ .‬משמע לתולאינשי אישורה אלא למלוהולא‬ ‫בעלמא ולא פסיל למ״דיאי תקדמיך וכו'ואח״כ' גורו‬
‫ללוה דהא הוא דקמפהיד וא"כ כופר היא כעיקר הדין‬ ‫רבנן אפי'למ״ד ד׳ש כעלמא ול׳ד ־לאידך אר״א דקאמ'‬
‫כעדים ועיין כנמק״י מ״ס כסנהדרין במתני' שהוא ה ק‬ ‫התסמפניד׳ש כעלמא ולאפםילדדיקא'!התם ד כ ק ד ח טן‬
‫דכדיו ■ולעיקר הקושיא כלע״דלומ' דהח נ ת כו ה ת ת פ ת‬ ‫מיד ליד כגולן דאוייית' ולאמת ■יפסל מדאוריית' לכך‬
‫מפט סאק מדרחיס ולכך האמיטהו דכק כטענה יו אכל‬ ‫אמדי' כיון דל־כא מפט י ד׳׳ם' כעלמא לא פסלינן אלא‬
‫גכי מלוה ולת׳ילא האמינוהו דכנן כיק‪..‬דסו‪-‬ף סוף ממונא‬ ‫מדרכק אבל התם לאו כ^ית גול כאים לגכיה כגו־׳ר‬
‫הוא דקשקלי ולכך פסול מדדכנן ולא מדאודיית' וראיק‬ ‫ולק לא פסיל ולא־ שייך למימד דהא דכתכו ■התוספות‬
‫להר' ?ל שעמר על זה והימת עליו■שלא הזכיר לשון התו^‬ ‫אפלוגתא כס' הט”ו דא״כ היכי אתיא ברייתא לס׳ איח־‬
‫דהתס דכתבו מפט וכי' על דלתת שפתיו • ודע דצ״ל דלא‬ ‫^ א מי ה כהדיא מפני ד״ש אלא ודאי כלדש ולפ״ו■יש לי‬
‫אמרי' דלא צעק'י שע דסמס הייט כמידי דאודיית' כ גן‬ ‫קצת תימא על מ״ש כפ' הניוקין יף ה״א ע״א כד׳ה‬
‫אוכל נכילת דאיסור דאורית' ס ק לא כעינן רשע דחמק‬ ‫להוציאו במיטן ומיהו לד״י גיל מעליא לא היי ליפסל‬
‫אבל איסור דדכייהם בעינן מרי דחמס ולכך כיק ריש‬ ‫מדאוריית' עכ״ל ולפי מאי דאמרי' הכאדאפי' לתנאקמא‬
‫להם חימוד ממק חשודים לקכל שותדא לאסהודי שקרא‬ ‫ראית ליה מעני ד׳שס״ל דפסול לעדית א"כ ד׳ש לד׳א‬
‫והיינו פי' דכתוב כהג״ה כהי' ל״ד ס״ק ג' ד״אכדבר‬ ‫ראית ליה גיל גמור ודאי ס״ל אעסול לעדות ק א ודאילא‬
‫דדכייהם כעונן סעכר משוס תימור ממק עכ״ל והיינו‬ ‫‪5‬ייך למימד למאי נ*מ ל־פפל לערית להא■ אעי' לדבק‬
‫ודאי כמ׳יש דאכיי לא קאמד אלא כמידי דאודיית' וכו'‬ ‫־ ־‘‬ ‫׳' ־ פסול וכמ״ש צצ״ע ‪■ ■ :‬‬
‫והייט ■דעת רש׳י כד״ה וכסנהדרין דרוצה •לומ' מתני'‬ ‫‪ 'D lf l‬כ ד * ה יאלו הן הפסולין וכו' ומלוה כריכק‬
‫כאיסור דרבנן הוצרך לימ' מטעם חימוד ממון ולפ״ז‬ ‫שאינה קצוצה מרכריהם ואעי׳כדיכק‬ ‫־' •‬
‫יתיישב לי מה שהוכא׳כמישרים‪ .‬לר"י‪;.‬ל וול ויש מהגאונים‬ ‫קציצה נמי לא משמע לאינשי איסורא ביק רמדע ‪T‬ה‬
‫סכתכו סתם עכר עכירה סל דכדיהם סאיט פסול כלל‬ ‫•היב ליה ולא משכט כע"כ יוכו' עכ׳יל הנה התוסעק‬
‫כיק דליכא תימור ממק ואס היא וכי׳ עכ״ל הלא סיא‬ ‫צסנהדק■לא כתבו האי ’ דמשכט ע"כ יננו״ש ועל כן‬
‫כתובה על ס' הישר של הכ״י ז״יל והק' ס' ו״ל והא‬ ‫יזקשה ילשס ‪ f u‬מהאי דאמרי׳ כפ' זה בורר אל תשת‬
‫איפסיקא הילכתת כאביי רלאכנטדסע דחמס והנה‬ ‫>זמק עי־ אלו נולנק ומלוי ' כריבית וננ״ש והניחה כצ״ע‬
‫נפק הרכר כמי׳ש הדכ י”ל על האי קושיאיכמ׳׳ש ושוכ‬ ‫והנה כיינת האוס' התם מבוארת כאן׳וס׳מכו עצמם נ&ל‬
‫מצאיד וכו' ודאי פחתו■ היא כמ״ס התוספות רבעכי^־ו‬ ‫מ׳ש כאן דהך כיייתא מייי במשכנו כע״כיוההיא ודאי‬
‫דרבנן פיק שאין ממיתים כלום לא מיפשל אכל כעכירא‬ ‫מדאודיק' אכל הכא מיידי כבא לוה אצל מלוה והכית לו‬
‫דאוריית' מן הדין אפי' לית כיה חינטד ממק פסול‬ ‫משכא להלוית לו תמשיס כמנה והבור כיק דמדעתיה‬
‫דפסקיק כאביי אלא משום דלא משמע לאינשי פסול‬ ‫ליה איו כא! איסור וגויו רבנן משוס תימוד הממק‬
‫מ‪-‬דכנן ות"כ שתיד סח דכתכו כיק רלוכא חימנד‪.‬מנטו‬ ‫אכל הא ק״ל דסא אממ׳כסנה־ק אמר דכא לוה כריכת‬
‫כשי־יחף מדרמן ועיין בפה״ג >' מ ‪6‬כתפ דמכ״ם ה׳ג‬ ‫&סיל יאקשיק ממעשה‪-‬ו־כר כינתיס דאמאי כשר ל ע ח ת‬
‫‪.‬‬ ‫רהלכה‬
‫יגל‬ ‫מסכת רא׳ם זדבנה פרק א‬ ‫אברהם‬
‫ודכתו תמוהים דא״כ יתרצו התוס' דהא דקקני מ מו ח‬ ‫יעצכהכרכה דכעיק הימולי הממון ומדקתמר מפני שאין‬
‫לאו במבואות וחצימת פקוחות לאויץ חצר אלח‪-‬כחצר‪,‬‬ ‫מרויהיש כלו‪ :‬ולאו עדי המס יכו'הס איני דמשוס דהתס‬
‫גופא ‪ ,‬ופיק שהקו׳׳ מיתרצה כתפי למאי איצט■■ לוני'‪.‬‬ ‫כדרבנן ולכך‪.‬כעי עדי חמש וכמ״ש התול כסמוך והנס‬
‫כמכואיה ופו' כדי שיקשו וא״ת ופו' וחנלי >"ל דקושייקס‬ ‫כוונה הכ"י ‪1‬״ל‪-‬ודאי כמ״ש ועיין לה' מ״ל כה' מו״ל‬
‫היא על אנשי העיד איך יכולין לצאת האוכלין מביתם‬ ‫ה״ד פ״י ד״ה עוד כתוכו סחוס' שדבריו תפוהיס יעו״ש‬
‫לאיתו מצל לסערדות שסיו‪-‬עוש•) להם •ותי' הכ״ע‬ ‫וסכיא דאייה מסהוס' דאיכא חילוקבין דרכנןאו דאודיית'‬
‫כמכיאית פתוחות לאיתי חצי ורוקא כלא פרוצה דיכזלק‬ ‫והייט דקמתמה על כעל העיטור ולא נהירה לן דלא‬
‫לעשית ק וחידשו התוה'‪ ,‬ל‪ 1‬מ'דחף כפרוצה נמי‪ ,‬ינולין‬ ‫השכהן כשולי דרבנן אלא כהשד ממון ע"כ הרי חלקת‬
‫‪,‬‬ ‫לעשותו כיון ופו' ‪■ ■- ■ :‬‬ ‫■‬ ‫‪ ,‬שפתיו כדורים מללו דכדיכנן לא כעי הימור ממק והיינו‬
‫‪D‬׳ ‪ “f‬ע"כ גמ׳אלא מעתה פרצוף אדם לישקת‬ ‫' כמ״ש‪,‬הקוק' ומעקה ל״ק כלל קישית הש׳ין שהק' כס״ין‬
‫‪ ■ ,‬אלמא •ופו'וק״לי דהול״ל ולטעמיך מי'‬ ‫‪ -‬כ״ד ומעקה שרא ליה מאריה להט״ז שכתב על הכ״י‬
‫גיקא דקתני חק מפרצוף אדם לימח נמי פרצוף בשד‬ ‫ר״ל אין יה קושיא דשמא בעכירס דאומית' כגון אוכלי‪.‬‬
‫ואידך אלא ודאי מדכיד' »תי ופו' יא"כ מאי תקשי לי'‬ ‫נכילוק לא כעי עדי חמש ע״כ והיינו ודאי כוונת סכ״י‬
‫וכו׳ ר״ל דה״ד דמקשה ד ^ בתיתה איית כנטצא וכס'‬ ‫מ״ש מהקוש' דכ"מ וא‪".‬כ מעתה תגדל התימא על מה‬
‫רכא כפ' כל סצלמיס ודוקא פרצוף אדם וכר^׳י יתני התם‬ ‫שפשקו הדמכ״ס והטור ז״ל דחם חלל ע"כ כקול מררכנן•‬
‫יעו״ש אפל לאכיי דאית ליה דנדירי כעושה א״כ תיקשי‬ ‫'והא כעיכן חימוד ממון ומהתימח מסדכי שהדגיש כהאי‪.‬‬
‫ויט' וסק' ‪,‬לי קושיא עדיפא מינה; דקו' דהכחשה וכמו‬ ‫' קושיא ננל‪,‬העיטור ולא הק' על הגאונים ז״ל ולע״ד נר'‬
‫‪.‬‬ ‫שיראה הרואה ■וק״ל‪:‬‬ ‫; ■‬ ‫לומ' דשאני סכא משום דאתי לכלל איסור דחוריית' ולכך‬
‫ר ש״ י כ ד ״ ה ומותר ופו' סתימה רילטת; הה״ד‬ ‫יאפי' אין כהס‪ .‬חימוד ממק פסולים כגץ י״ט דשמא•‬
‫■■ ומה ’ י‪-‬חותמה ופו' כמות שהיא‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪.‬‬ ‫התמול חול והיום קויש וקעכר אדאוריית' וגכי כלאים‬
‫׳ •הס״ד ומה יד סוקמהשוקע וכצ״ל ‪•.•. \ ■ :‬‬ ‫נמן כאבר חוט של פשתן כצמר אתי לידי אישו׳דאוריית'‬
‫ב ל ״ ה ‪ -‬אנדרטא דמית צלם המלך וכי' ענ״ל וראיתי‬ ‫ונחתיק דרגא דלא יהיו פסולים דאוריית' וההיא דאכל‬
‫■ ■ מקשים דהא■ אמרי' כדיש כל הצלמים אנדרטי‬ ‫’■כשרעין• כחלב שמא אתי לכלל איסור דאוריית' דהוא‬
‫איט אסור שהוא דמיה וכמו שפירש״י שם הלא כעומדין‬ ‫כיוצא בן וההוא נמי דגכיטת של עכו״סבלא״ה ל׳קדכמו‬
‫על פתח מדינה וכמו שאמר ר׳יה וא"כ מאי חשדא‪ .‬איכא‬ ‫שאוכל נכילות לתיאכון דכזול הוא טפי מדהיתירא ונמו‬
‫הפח וליכד' ליישב דרש׳׳י אית לי‪,‬ה;דהא‪-:‬דאמ' ד״ה הכי‬ ‫‪:‬‬ ‫׳ ’ ‪ ,‬שפרש״י גכי אוכל נכילות לתיאכון יעו״ש ‪:‬‬
‫אינו אלא לר"מ אכל לרבנן דכעי‪-‬יש כידו מקל אפי' כאיע‬
‫עומד על פתח מתנה כיק דיש ■כידו מקל וכ"כ סד״ן ■שם‬ ‫א ר ב ע ת ר א ש י י עני ם‬ ‫׳ פ לי ק פ ר ק‬
‫והכא מיית כיש פית מקל ולכך‪ .‬מקשה שפיר וק״ל ‪r : :‬‬
‫‪D i n‬׳ ב ד ״ ה לח תעשיןאתל ופו׳וא״ת וכו׳‪-‬להשלים‬ ‫א י ק מ כי רין‬ ‫פרק אם‬
‫■‪- :‬ופו' עכ״ל דקדקו כלשונם לומ' אם‬ ‫‪-‬‬
‫מצא פני אדם והשלים לד' פנים ונו' ■׳דאלו עשה מחדש‬ ‫ד ף ‪ .‬כ ״ ג ע ״ א ‪D in‬׳ ב ד ׳ ה ' ה׳ מיצי אתים‬
‫פני אדם‪ .‬יאח״ג השלים לד' פכים ודאי אהוד דהגע‬ ‫ותי' וכו' ושמא‬ ‫‪.‬‬
‫עצמך אם לא השלים אלא כ' מהנהו פרצופי‪-‬הכי נמי‬ ‫הכא לענין מקח וממכר וכו' עכ״ל איכא ‪-‬למידק למאי‬
‫דמיתירי‪-‬א מצינו• לשום אחד מהגאונים שהכניסו עצמם‬ ‫דש״ד היקשי ליה לרב יהודא קרא דר״ה מוכח מיניה‬
‫שזה ולכך כתפו אם מצא פט אדם ‪-‬והשלימו לד' פנים‬ ‫עשר וכי' ועוד למאי דחי' וכו' א"כ הר ר״י מודה רעשי‬
‫לכאורה מיתר כיק דאין כחן עשייה אלא;כהנך פרצופי'‬ ‫ור״ה נמי לענין מקח לא מהני אלא ד' כר״י ח"כ מנ״ל‬
‫ולא בפרצוף אדם הרי אין כאן אלתג' פרצופק כיון דמצא‬ ‫גהש״ס לומ' דפליגי לימא מר אמד חדא ומר אמר חדא‬
‫פרצוף אדה‪ .‬מותי ■אמנה מ־בת הד״ן ז״ל משמע כב'‬ ‫וצא פליגי ולהא י״ל דאה לא לעצין מקח וממכתקאמ'‪,‬‬
‫כ״ה דיופי'‪.‬עשה פיצוף אדםלד' פטם»ו‪.‬קר מ‪:‬ווםדגרכנ‬ ‫ר״ה עשר מאי אתא לאשמעינן דקדא מלא דיכר הכתוב‬
‫ופו' יעו״ש ולולי דכתהם ;היה ■נר׳ לומ' דאי לאו כד'‬ ‫חיל קי־י כיה רב הוא דהא ר״ה לא שמיעת ליס מימרא‬
‫פניה ר\'א פד^־ אדם אינו חייב ע ־ שיצור פל‪:‬גופוולכ‪,‬ך‬ ‫רר״י כדמוכח מהש״ס אלא ודאי אפי' למקת וכו' קאמד‬
‫י כד' פנים אפי' צא עשה כיאם פנים לחוד אוהתן וסמקשה‬ ‫‪,‬‬ ‫_ ‪-‬‬ ‫‪ .‬עשר וכו'‬ ‫‪.‬‬
‫סי׳ד דהא דקאמ' ד' פנים כהתהדדי יטא כלגופס ולכך ה ק׳‬ ‫‪ 'DIH‬ב ד ״ ה ערמונים דלאו הכי הוא והתם נמי‬
‫לוא״כצודקאדסלחודיהוכו׳וכשסידש צוקדאדלאתעסק‬ ‫פיש״י וכו' כצ״ל ‪:‬‬
‫אתי לערכו דהא‪^-‬חמר ד'‪-.‬פניכ כהת הדדי‪-‬אפי' פטם‬ ‫‪D in D"V‬׳ ב ד ״ ה לא היו זזים משם וכו׳הנותן‬
‫לחוד ולא חייש לתתצי ליה דאכיי הקשה‪ ,‬דמית ל פנים‬ ‫עירובו‪-‬כתוךוכו׳עכ״ל עינן‬
‫לחוד ולא כל גופם משום דחפת■ מקשה לו למ׳יש פרצוף‬ ‫כמהרש״א זה איט כת״י וע״ן כעירוכין דף ע׳יב כתוס'‬
‫אדם לסוד אפילו‪ :‬שאר הנך פדצופיס כמי ולכך מ ת ק צו‬ ‫ד״ה כד דכת וכו' שרקו ראייה זה יננ״ש ■■ ■ ‪-‬‬ ‫׳‬
‫מעיקרא מדכתיכאתיוכו'ועיין כטור■’“ל‪-.‬סימן קמ״א‬ ‫ב ד * ה או תלמא וכו' יקשיא מאי מייתי מסעודות‬
‫ה״ר ועיק עודלהש״ך שם מ׳׳ש ועיין עוד ‪ -‬כספר נקודת‬ ‫גדולות וכו' עכ״לכוונתס מנוארק כיק דש״ס‬
‫הכסף ז״ל וכד״ה ערד תיהצו רקליא דאס עשה ד' פנים‬ ‫קכעי לישנא דצעיא תט או לא‪ .‬מאי‪ .‬מייתי מסעודות‬
‫גרע מאדםלכדו ואגב חורפים ל״ד כדכתה׳וגניין כתיס'‬ ‫רלישנא סעליאסא כודאי איכא נמי לישנא דצערא כיק‬
‫פ ‪ p‬כ״ה יע״ש •‪.‬‬ ‫דכזיקים היו וא״ב צד הכעיא כמאי אידחייא והייט דדחי‬
‫כ א ‪ T‬ד״ל דלא מקיי שמשי וכו' עכ״ל ר״ל דלא ‪,‬‬ ‫הש״ס תלמא וכו' ועיין כמ״ש הרשכ״א ז״ל ‪• :‬‬
‫‪ n p‬שמשי המשמשים לפני כ מ ת ם דאינם‬ ‫‪,‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫כ א׳ ״ד‪ .‬וא״ת כיון דאיסור שכת עלייתו היאך יוצאק‬
‫ששמים ובתיתא קאפדק סמשמשיג לפני במרום ולשלם‬ ‫ו כו׳ ענ ״נונ כי תמה■ עליתם מהרש״ה‪-‬ז״ל‬ ‫■ ‪■ .‬‬
‫משמש•‬ ‫‪1‬‬
‫יגל■■ ‪.‬נג‬ ‫מפכה ראיש הישנה פרק כ ג‬ ‫אברהם‬
‫עם'כ־׳ר ונרדעכבו מלק־ש אבל ישראל היושבים סילא כ־׳צת‬ ‫משמשי נמי חשודים דכמי היכליואולס דת‪:‬ינ; לעיל‬
‫לא ראוהו ‪ ? b‬עם חשיבה ויו־עיש ו־אישלא יק־שו כ׳׳ד‬ ‫אשוריסודוק■‬ ‫י'‬
‫כליל' ועור י~ל דדוקא משו׳דלא אפש'‪,‬רכיבי נעביר דסר‪1‬‬ ‫ב ^ ה לא אש־ה תירה וכו׳רכולם אמש וכו׳ עכ״ל‬
‫ודאי כחורש תליי כאמיר׳כ״ד מקודש ואין מק־שין כלילה‬ ‫‪ :‬י " ונראה לי דהא דקלמי הש״ש ל־מן ר״ג'‬
‫הבל התם מחי'אונשא דשכיח גבייסו אנכא וכיון■ רמיחד'‬ ‫לחתלמ־ שאני וכו׳ ־לאו הך שינויי אירחו מקמיה האי דלא‬
‫‪.‬‬ ‫כשיקרא'לא'מאיימין וכו' •‬ ‫י'‬ ‫'‬ ‫אמייכז הני‪-‬אלא גב׳ אישור חשרא דכיו; לליכא חישול‬
‫כ ד ״ ה ראוהי כ׳יי■ יסיי' מאי סי ? לא תהא‬ ‫כולי כאי י‪-‬עי כיה נ״ע להתלמ־ קצבי׳ אבל גני אישו׳‬
‫שמיעה גדול׳ מראייה ויק־שוהו מיד‬ ‫ע ‪T‬יה לא מהני מאי טעמא לפונות מלא תעשון לא ‪P‬‬
‫וכו' עכ׳׳ל הנה הלשון הזה אומר חוקרני דמאי שי?‬ ‫‪-‬עש ה>ף;יתרמב״ם ו״ל ועיק כהר״ן כ פ ~ כל הצלמים‬
‫הכיח מקושייה לא ההא'שמיעה גדולה מראייה שפירושו‬ ‫ואח־י שוכי‪-‬נהמתי דהא חמרינן ככמה דוכתי האי ררשא‬
‫רק־שוהו מייד כיראיית' הא ודאי קושיית כמקש׳היא משו'‬ ‫■גתא אפי׳לענין ח־וכ מיתה להאלמ־ שרי ואחד מינייהו‬
‫ע־יס דקתני ועמדו שנים ויעידו'למ״ל העדאת־ עדים‬ ‫כשרק־ קמא' דע״ז דף י״ח וכשנהרדין רף ש״ח ע״א‬
‫כלל כיון שראוהו הם עצמן וא כ חף ־אית לן למימר שלא‬ ‫י ■'‬ ‫• ■ ׳ ‪:‬־ וצ״ע •‬ ‫־ '‬
‫היהשהות־לקדש ויקרשוהו למחר חפ ה מקשה הש ש־‬ ‫חק מפ‪-‬צוף א־ס וכו' והכי תני לקמן‬ ‫כד״ה‬
‫שפיר הערחת ע ת ם למ ל יקדשוהו ע פ דאייהס דראוהר‬ ‫"טבעת שחותמה שוקע אשור וכו׳ עכ״ל •‬ ‫י ־‬
‫מאתמול ואס כן אין ראיה מכאן' לפירש״י כלל וכבי עמד‬ ‫י״ל ומקש ו‪-‬אי כהכר׳בפ‪-‬צוף א־ם מישתעי דציירי כתוך‬
‫כזה רלכ״ח ז״ל כחי' על הרמכ׳ים כהלכות קידוש החודש‬ ‫חיתמו דאי ככככים ומילות וחמה ולבנה הא וראי ליכא‬
‫יע״ש וראיתי להרשכ׳׳א ז״ל כשמעתין שכתב על מחי‬ ‫תי^יק כין כולט לשוקע ועיין כפ‪-‬ק כל הצלמים כתוש'‬
‫‪ ,‬דחמרינן לקמן וו"ל אכתי חמתי מעכרינן ליה ליקדשוה'‬ ‫’‬ ‫‪.‬‬ ‫ד״ה לא תעשק וכו' •‬
‫למחר דהוי התחל׳דק דהיינו ראייתם אתמול דהיא תחילא‬ ‫דיר כ״ה ‪ NT‬מתגי׳ אמר לו ר׳י וכו׳שלח‬
‫דינא כיוס וגמר דין דהיינו מקודש הוא ביום ' ואס ‪P‬‬ ‫לו ר״ג ע"כ הא דלא‬ ‫י ‪. ’,‬‬
‫ליק־שוהו וי״ל דכשלמא אי אפשר לקדושי כלילה דהוא •לא‬ ‫שלח לר׳תישא יכו׳ משום דר׳דושא אפי' חולק עליו וש״ל‬
‫איפשיקה זמן שאינו ראוי לקדש בו אכל כשתא דאמתק‬ ‫רעדי שקר הם יודע בודאי שאין מעכלין את אלול כיון‬
‫דאי אפשר לק־ש כלילה כיק ■שעבר כין העדאת ע ת ם‬ ‫שנשיא אומ־ וכו' אכל ד״י ־כיוכתו לומר כיו; דע־י שקר'‬
‫לגמרי זמן שאין יכולין לקדש וגו׳יע׳־ש ובזה יומתקו לחיך‬ ‫הם אם כן מעברין הת־ש ועושה מעשה שמעבתן וכו'‬
‫אמר■ נועם של התוש‪/‬דמוכרח הוא לומר דקושיית הש״ש‬ ‫*היינו כיונת יש״י רקאמר יוצה אני וכו'לעבר את החרש‬
‫היא ויקרשוהו כ״ר כשעה ראייתם דאי משוס העראת‬ ‫וכו' יע״ש ר״ל־ שכוונתו דר״י לעכי את החדש ולא חייש‬
‫עדים ור״ל ויקרשיהו למחר כלא ע־ים על פי ראייתם‬ ‫־ ‪ ,‬לר״ג ולכן רוצה להכעישו ‪-‬‬
‫מאתמול הוי ממש קושיי׳הרשכ״א ז״ל אלא ודאי דקושיית‬ ‫‪ 'JJJ‬תרשיני לומ* לפניך רכר שלמ‪-‬תני אמר לו אמור‬
‫הש״ש היא דיקרשוחו ע"פ ראיית'מיר ולח נצטרך לעתס‬ ‫יש ל־קרק אאמיר׳ שלמדתני אין צורן כיון שנתן לו‬ ‫י‬
‫כלל • וממוצא דכר תנוח דעתינו במאי דתיק לו הש״ם‬ ‫רשות הגי ועוד כיון שלמדה ממנו למ״ל ליטול דשות הוה‬
‫הראוהו כלילה אמאי טעון לו בצנצנת ח־שה לימא ררב״ע‬ ‫ליה לומי ■דככר לימ־ת‪:‬ו רבינו וכלשק היה השיב ר״‪-‬ע‬
‫כשאין שהות כיוס כ־י לקדש ע״פ ראייתם ולא כעי ע־;ם‬ ‫לר׳יא ואמ־ לו כך מקובלני ממן כמבואר כפשחי' דש״ט‬
‫כיון שאין שהות כיום וכו' והן כביר מצאה ירו לומר הכי‬ ‫־ע'ש כלא ישית אש־ עי׳כ נ״ל ע״פ מ״ש הרא״ש כפרק‬
‫משוס דאי מתניתין איית כשאין שהות כיוס ולאשמועיק‬ ‫ה־ד ־ש״ג ח״ל ולא מקרי הודאה אלא כ־כר ‪-‬שיש כו‬
‫דלמחר יעירו ערים וכו' והיינו משום דלילה מפסיק הא‬ ‫חידוש לשואל אבל בהוראה ידועה שהיא פשוטה לכל ונו'‬
‫שמעינן ליה מרישא רנחקרו הע־ים וכו' וכמ״ש הרשכ״א‬ ‫גם כתבו החוש׳ כפ־ק אע״פ אף היכא רמוחל על כבודו‬
‫ז״ל ועיין כן חביב להרמב״ס הנז׳ייע״ש וההיא דכחקריו‬ ‫שת מ''מ אל יורה רלא משתייע מילתא שיורה כהלכה‬
‫העתס כיון דאישהקית׳ זמן שאינו ראוי ואזלה להוי ק■‬ ‫והכא ו־אי רב־ תירוש הוא‪-‬לא ירעו י״י מעולם מ־אמ'‬
‫עדית צריכיןלמח־ כשע' קידוש העדאת עדי׳כ־י שיקדשו‬ ‫ליה עקיבא נחמתנילהכי נתחכם ר״ע ואמר לו שלמ־תני‬
‫ואם כן למאי פרין הן כבא דראוהו כ״ד כ לכד ולכך‬ ‫לומר שאיט חידוש אצלן אפ' שאיט אמת וק״ל •‬
‫הוצ? לאוקמה כראוהו כלילה ומעתה אין ראיה לדכיי‬
‫התוה׳ ז״ל מרישא דמתני׳ כ־כתב הרב ז״ל יע״ש דמנ״ל‬ ‫סליקן פרק אם אינן בכירין‬
‫ממתני' דראיית כ״ד היי תחילת דין דהח התם העדים‬
‫נמי שכין ימעיתם־גס למחר ואס כן אף גבי ראיית כ״ד‬
‫גמי מחד לא יקדשו כ״ד'אלא על פי עתם וכו' והוצרך‬ ‫;; ‪ ,‬פרק ראוהו כית דין‬
‫האי מציעתא לומר דראיית כ״דהוי כתחילת דיןלדעלמא‬
‫והס דכריס תמוהים לרואה לן נא ראה ותמה עור כתב‬ ‫ג מ* ‘'למה ליה למתני ראוהו וכו' איפרשמא וכו' ע"כ‬
‫הבן חביב ז״ל דרש"י ז׳יל לחו לפי ה״ד קאמר אלא דהו?‬ ‫' תימא לרשב״א דתיקשי מהב'לדכי רי מי דאית ליה'‬
‫לו האי דקתני ויאמרו מקודש ואי ליכא שהית כיום חין■‬ ‫אין מאיימין על העתס לעבת משוס דמיתזי כשיקרא‬
‫יאמרו מקודש וכו' ו־חוק הוא והרב ז״ל הכל ה־וחק הזה‬ ‫יהלא אמייק אף איפרשמא מילתא לא חזי לשיקדא וי״ל‬
‫מפני דלא קאמ׳ס״ד כדרכו כמשנה וכו׳וחניאומר דלש׳יי‬ ‫דהתס כשה‪,‬יו יכולין לק־שו ביוש וכי' יא׳ית דלא שיין האי‬
‫ז״ל כיון רפשט המשנה הוא לא חש לומר ה״ד וכן הוא‬ ‫מענג׳אלא״לישראל שיושבין כעיר שיש כ״ד שיורעין שלא‬
‫ככ״ מלןנ א ראה>גם אשור נלוה עמו כסברא זו הלח‬ ‫ששפיקו לומר יאבל למתנות חחתס שראוהו ולא ידעו‬
‫שכתב ממסקנא גמי ולא ידעתי ח? דחה דברי התוה' ז״ל‬ ‫פלא השפיקו' כ׳יד׳ לומד מקודש ולכן' עכרו לחודש הא‬
‫כהבל פיו דמאי' אתא לח־ש ועיי;''להדכ‪ .‬מיעכת‬ ‫מיחזי כשיקרא'וי״ל דמתני'איירי ב־וקא לא ראוה הלבנה‬
‫•• ••‬ ‫׳‬ ‫'־'■ ־' י ‪.‬המשנהדל■ •‬ ‫■י*‬ ‫יעריין‪ .‬פאות'ביוש לק־ש אלא משראל כעיר‪-‬כ״ד דראוהו‬
‫כד״ה‬ ‫־‬ ‫•־‬ ‫י‬ ‫׳‪. ■.‬‬ ‫‪--‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כז ־■ ‪27‬‬
‫יגל‬ ‫מסכת ראש השנה פרה ג‬ ‫אברהם‬
‫ואפילו מבחק כיון דלזכדק קא אתי שפיר דמי‬ ‫כ ד ״ ה עד דאיכא אהרן בהדך וכו' עכ״ל • עיק‬
‫‪-‬ז‪-‬״וימ רוקה התס דעכדינן השופר מפיה דשל‬ ‫‪V‬‬
‫ע ש ונ ' ■•'‪1‬‬ ‫לכתוס' ז״ל כסנהדרין דף ה' ע״א כד״ס‬
‫עגל א"כ היכי עולה לרצון לפניו הך תקיעה אכל הכא‬ ‫ואס ועיין מ״ש הר״ן‪1‬״ל כחי' שס ועיין כהדשכ״א רל‬
‫אין הזהב עולה לפניו עם קול התקיעה וכיון דמכח^‬ ‫‪.‬‬ ‫למכילתין •‬
‫שפיר דמי ועיק למהר״ס ן'חביב מ״ש כזה ‪■• :‬‬ ‫‪ ^11‬כ״ו ?{״א גס' אפילו תימא ר״ע ובו' ושפעו‬
‫‪ 7‬ב ר ש ״י ב ד ״ ה ופיו מצופה כשל מקדש‬ ‫העדה וכו׳ע״כ •כתב המאור‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫קאמר עכ״ל לא ידעתי‬ ‫לתק קושיית הקוס' דהאי קרא לדכריו דר״ש קאמד ד״ע‬
‫מהיכן יצא לה' ז״ל דמתני' לא תני אלא כמקדש דהא‬ ‫ולעולס עיקר הדין לר״ע יצא לו מההוא קרא ופו' רע״ש‬
‫אוקימנא מתני' כלא הנחת פה קאמרינן והאי דינא אפי'‬ ‫וכקב הרשכ״א ז״ל ת״ל ואינו מחוור כעיני חדא כדאמק‬
‫כגכולץ כט״ר ומנ״ל דמוכדח כמקדש דכשלמא אי כסב‬ ‫דאפי' חוו כיממא כעי עדות מצלת וכו' עב״ל וכעניותין‬
‫הכי גכי חצוצרות ש״ד וכדמשמע כגמ' ומ^אמ' כגמ'‬ ‫אמינא דהכא דמתני' איירי כיאוהו כלילה ומייתי ההיא‬
‫מ״ש התה זהב והבא כסף ליכא ראייה דהתס כגכולין‬ ‫מתריתין דר״ע עלה דאיירי כדאוהו כלילה וקאמד עלה‬
‫קאמר וכו' ומנא לך כדקא אמרת דוקא כמקדש אכל נ״ל‬ ‫•רש״ס התס עעמיה דר״ע משוס דכעי הצלת עדות וכיק‬
‫ליישב מדקתני שופד של ר״השליעל פשוט ופיו מצופה זהב‬ ‫דבלילה לא כדקי יפה ולעולם מודה ר״ע אףכיממא אין‬
‫וכו' משמע כחרא מחתא מחתינהו רכי היכי דהתס לעיכובא‬ ‫ער נעשה תק ולא ידעתי מהיכאפסיקא ליה להרב רל‬
‫או למצוה ה"נ לעיכוכה או למצוהוזה ליתא דהאכנכולין‬ ‫דאף כיממא אמריבן אין עד נעשה דיין משוס דלא מצו‬
‫אפי' כלא זהב תוקעץ ולכך כקב דוקא כמקדש למניה‬ ‫חזו ליה זכותא הא קוגיין כראוהו כלילה עסיקינן •‬
‫וכו' ועיין כל"מ בפ״א מה' תענית הלכה ד' יע״ש ‪:‬‬ ‫מתני' נל השופיות כשדין • כתב הר״ן ז׳׳ל ח״ל‬
‫ב ד ״ ה שוה היוכל לתקיעה וכו'כפשוטין וכו'עכ״ל‬ ‫ומיהו אע״ג דאסיקנא חק משל פרה וכו'‬ ‫‪.‬‬
‫ולאפוקי מהרמכ״ם כפיהמ' שפירש למנין‬ ‫•‬ ‫כתב הרב מ״ק ז״ל כהלכות שופר כתב הר״ן וכו' ואיכא‬
‫התקיעות וכו' וזה אי אפש' להולמו דא” כ מנ ’ל לגמרא‬ ‫למידק וכי' וי״ל וכו' וי״ל וכו' ע״ש ונ״ל דכוונת הר״ן‬
‫דפליגי דכנן ור״י כיובל וכו' לימא כר״י ס״ל דכפשוטץ‬ ‫ז״ל הכי דלכאורה נאמר ררוקא שופר כהמ' טהורה משום‬
‫ולאו מכח ג״ש הוא דאיתה ליה אלא מסברא וא"‪,‬כ קשה‬ ‫•ליהוי כמשכן דכלפנים דמי ואמרינן לא הוכשרו למלאכת‬
‫י״א כמאן אמרה• למילתיה ועור ד״י דקאמר וביוכלות‬ ‫שמיס אלא בהמה טהור' אך זה לאו ראיה גמורה דהתם‬
‫כשל יעלים דמאן דשמעת ליה דקאמד יובל בעינן כפוף‬ ‫•כעו מאי הוי עלה דתחש טהור או טמא ולא ילפינן‬
‫וכו' ולכך פיישי ול דקאמד לתקיעות ר״ל בפשוטי; וכו' ‪:‬‬ ‫•מתפילין ותי' לו דהרי מצינו דטהור היה וא"כ גכי שופר‬
‫ב ד ״ ה כשל וכריס וכו' אלים ששתקן כפיפים‪.‬‬ ‫ליכא למשמ' דעריין היא כעיין והא דלא ילפינן מתפלק‬
‫דהק׳לו במתני' אמאי קאמר כפופיס והא כיון‬ ‫דטהורמשוס דאין לך בו אלא חידושו ולכך כעי שפיר‬
‫דתנא זכרים כודאי הם כפופים ואמאי צריך עודלכפופיס‬ ‫יפשיט ליה אכל גכי שופד עדיין הוא כעין ומה שת ‪p‬‬
‫ואינה קושיא חזנא מה טעם קאמר מה טעם* זכריס‬ ‫הלב ז״ל לפי קענ״ד לא הבנתי דכריו דלפי דבריו דילפינן‬
‫כפופים וזהו שכיק דשי כאומ' אלים שסתמן כפופים וזאת‬ ‫ממשכן אי טהור אמרינן דלא הוכשרו וכו' אס כן מאי‬
‫הס' הלא היא כתובה על ספד הישר למהר״י קארו ככ״י‬ ‫מקשי הש״ס לעיל לד״י למאי הילכתא מלמא אתא‬
‫ובכ״מ כפ׳יא מה'שופר יע״ש • ואני הדיוט כריה קלה‬ ‫לאשמועינן דתחש טהור ונ״מ למילף מיניה לדעלמא רלא‬
‫אמינא דהאמת עמס ולא כהר' ל"מ יעו״ש משוס דאיתא‬ ‫•היכש‪-‬ו למלאכה שמיס אלא בהמה יטהורה אכל כש״ס‬
‫כדבריו דיש זכריה כלא כפוף והביא ראייה מדלא הביא‬ ‫לתי־יה לא קשיא משוס דלא גמרינן ממשכן ושמא משוס‬
‫ר״י דמקני' וכו' ולאו ראייה היא דא״ה אכתי מאי צריך‬ ‫•דריה אומד ר״י תחש שהיה כמשכן טהור משוס רלא‬
‫להביא ר״י דכרייתא לימא ס״לכר״י דמתני' ור״ידקאמר‬ ‫היכשיו אלא וכו' והוה ילפינן מיניה אך ק״ק ליפשוט‬
‫לעיכוב הוא דכעינן זכרים וי״ל מצוה קאמר לחזי אחר‬ ‫•דשופר אפילו טמא כשר ממה שלא אמר הש״ם התס‬
‫הכפוף אלא ודאי משמע דלא שייך לומ' כפופים הוא‬ ‫■כשהקש' למאי הילכתא לשופר ואמאי אמר לו לתפלין וי״ל‬
‫מצוה יהא דר״י זכרים קאמי והם כפופים וד׳׳י לעיכוכא‬ ‫משיס דאמר ר״י לא הוכשרו אלא עור כהמה וכו' ולכך‬
‫ועוד דמאי מק' הש״ס ולימא הלכה כר״י דאי קאמר‪ ,‬הכי‬ ‫■המר לתפלין דהוא עור ומה שהקשה הרב מ״ק מההיא‬
‫הו״א דוקא זכרים אכל נשכה נקבה לא ואתא ר״ל למיניר‬ ‫•דקדושין דהוקשה כל התורה לתפלין יתפלין מבהמה‬
‫רכל כפוף ש״ד אלא ודאי דמאי דקאמד בכפופים הוא‬ ‫טהויה וכו׳נ׳ל אחד המחילה ראינה קושייא משוס דמאן‬
‫זכר דוקא ואי זכר ישבו פשוט לא הו״ל למישכק מלת זכר‬ ‫■דאמר כתפלין דכעינן שיהיה מבהמה טהורה ר״י דאמר‬
‫ולומד כפוף דעדיין איכא למיטעי וכו' ומ״ש עוד ראייה‬ ‫■לא הוכשרו למלאכת שמיס וכו' שייך לומר דר״יילא אמר‬
‫ממה שאממ כברייתא זכדיס וכפופים כיק דסתס זכרים‬ ‫אלא כתפלין משוס דחמור שיש כו שי״ן ויו״ד ודל״ת‬
‫הס כפופים וכו' אישתמיט מיניה דברי רש״י ז״לדני׳האי‬ ‫כדכהב הר״ן בחי' דלא ס״ל כמ״ש התוס' ז״ל כפרק כמה‬
‫קושיא במאי דקאמראלים שסתמן וכמ״ש לעיל ואישתמיטת'‬ ‫אשה יוצאה ע״ש אכל כתחש או כשופר אמרינן דכשר ולא‬
‫רש״י דפ' לולב ־הגזול דף ל״ד שכתב ת״ל חצוצרות פשוטה‬ ‫•גממנן מתפלין ולכך כעי הש״ס שפיר ועיין כמכות דף‬
‫ואינה של איל ע״ב משמע דאס של איל אק במשמע‬ ‫■י״א ע״א דפליגי התס אי הוקשה כל הקוד׳לתפלק לגמרי‬
‫לומר פשוט׳ואין לומ' דאתא ד״ל לומר דוקא למצוה הוא‬ ‫או לא ע״ש •‬
‫דכעינן כפופים חבל ד׳יי דקאמד וכריס הוא לעיכב ולכך‬ ‫ש ם ‪ 'DIH‬ב ד ״ ה ולא שניס וג' שופרות יכו' ולא‬
‫הביא מכיייתא לומ' וכו' וכדי דלא ^קשי ד״י דידיה‬ ‫דמי למניח וכו' עכ״ל כצ״ל‬ ‫•‬
‫אדידיה נוקמי ר״י דמתני' מיידי לענין דינח וברייתא‬ ‫ימקשו לר״י ז״ל דאמר כיון דמחכרי אהדדי חד הוא‬
‫למצוה וכחקאמר ר״ל וכו' לאו מילתא ה ^ כלל דא"כ הוי‬ ‫•‬ ‫וק״ל •‬
‫מצוה זכמם וכפופים ולעיככ| זכדים דוקא וזה דלא‬ ‫‪ 7‬ב בתגי' ופיו מצופה זהב וכו • קשה‬
‫כהרמכ״ם לדעת הל״מ ז״ל ועוד דא״כ מאי מק' הש׳ס‬ ‫• הא אמרינך לעיל אק קנ״ט‬
‫כתי־‬ ‫‪,‬‬
‫נד‬ ‫יגי‬ ‫מסכת ראש השנה פדה ג‬ ‫אברהם‬
‫כיובל וכין כר״ס כד׳י ס״ל אלא ודאי דיעל אינו כמשמע‬ ‫נ חי הכי ולימא הלכה כר״י לימא דכל כוחו דר״ל ^ ו מ ר‬
‫כפוף וכפוף ~ א מ ד ר״ל הוא כזכדיס וכן דאיתי זאת‬ ‫מצוה כדי ליזק קושית ר״י דידיה אדידיה ולכך ל״קהלכה‬
‫הסברא הוכאה ככ"מ סם ודלא כה' כמגיה י״ל לשכט‬ ‫ואי לא ולישאק ולכחוה לא אמדי' ועוד דמנ״ל להש״ס‬
‫תדרשו ובאת שמה ‪:‬‬ ‫לומד הכי לימא דד־״ל אחא לאשמעינן ח־״י כמחד'‬
‫נ ס ' ילימא הילכתא־יכר^י וכו' קשה דתיקשי ליס‬ ‫דקאמד וכדיש הוא כפופיש משוש דלאפושי פלוגחא לא‬
‫עדיפא מינה היכי אתי כדיי דכא אית ליה דאפי*■‬ ‫מבש■‪ ;:‬דכנן וד״י דלדכ‪:‬ן בכיי‪ ;:‬זכדיש וכפופים ור״י‬
‫כיובל בכפוף תה דלא כדיי דאית ליה כשל יעלים ונ*ל‬ ‫חקא וכדים ולכך קאמד דמאי דאמד ר״י זכדיש ד״ל‬
‫דהוה מצי למימ' וליעעמיך וכו' וקושעא קאמד ליה ג‬ ‫כפופים אלא ודאי תהדים אינו כמשמע אלא כפופים ומה‬
‫כמה דכייף איניש דעתיה טפי‬ ‫שם ובתעניות‬ ‫עוד הל"מ וו׳ןל ואף לדעתו י״ל אינו מוכיח שהיא‬
‫מעלי כן הוא כנוסחאות‬ ‫&ןהפך ונאמד כל כפוף וכד וכו' והוא סחיד דכריו לעיל‬
‫המדוייקיח יהק מסדשיא זל דעסכלזה אינו מיושב עם‬ ‫י־סוא מוכיח מדהק' ה‪:‬רס‪-‬ולימאהילכתא כי״י וכו' יע׳יש‬
‫משפישיי ז״ל דלכטפייא לא איכפת לן יעכדינן דמ״ש‬ ‫ועוד ראייה מ; העוד ז״ל שכ' חיל וכל שאי מינין כגק‬
‫מדיה משוס ה־ טעמא כמהדפשיטוכי' עבדינן ממנא‬ ‫של עזים ויעל כשיים כדיעכד אפילו הס פשוטים‬
‫כשוע ה״נ כיון דכמה דכייף מדינה עכדינן כפוף ואין‬ ‫ולכתחילה כעינן כפוף ומ"מ מלוה לחזי אחי של איל‬
‫לומר דהוק' לרש״י דמ״ש ר*ה מתענית ולכך כתב משום‬ ‫וכו' ואס איתא הול״ל כגק של עזים ואיל וכו' אפילו‬
‫היכר זה איט דמשום כייס לא תקעינן אלא משוס תכלה‬ ‫פשועיש הע' אלא ודאי אם של איל הוא אין מהדה^‬
‫לסלוח ולכך עכדינן כשיע אכל כתענית לא תקעינן אלא‬ ‫החייו לומד שהוא כשוע ואלו תשגה כדכדיו לעיל מ״ש‬
‫משום הצחת וכיון דתם כפופים לא עכדינן אלא כפוף‬ ‫וי"ל ושופי ה־אוי לתקוע כו כיצד שיהא של איל וכפוף‬
‫'ועוד דמ״ש טעם ר״ה דלא אמרי' כיה משום היכרא טפי‬ ‫דמשמע יש כאיל שהוא פשיע והא ליתא דמוכיח פירושו‬
‫־מ־תענית וכו'■ ואי לא מסתפינא אמינא דקאי לר״י ולא‬ ‫הוא שיהא של איל לא מין אחר וכפוף דהא קאמד לקמן‬
‫‪:‬לרבנן דמשום היכדא לה עבדינן אלא כפוף אכל לר׳׳י‬ ‫ולכתחילה כעינן שיהא כפוף אפי' כמין אחיו אלא ודחי‬
‫פיון דיובל פשוט ור״ה כפוף היכי שייך למיעבד כפוף‬ ‫כדכתיכנא ודכיי הש״ע נמי מתפישין כמ״ש ועיין שם‬
‫■משום היכר יוכל הא דומה הוא לר׳יה לכך קאמר הא‬ ‫־‬ ‫■‬ ‫כעיז שפיר'שש כמ״ש ;‬ ‫י‬
‫■‬ ‫דעכדינן כפוף משוס טעם כמה וכי' ;‬ ‫א מ נ ם מ״ש לתק לדעת הרמכ״ם ז״ל דקאמר הוא‬
‫‪ 'D IH -‬ב ד ׳ ה ר״י אומר וכי' אלא לענין הך מילתא‬
‫וכו' דטעמא דר׳יה משום דכייף אכל‬ ‫י‬ ‫פשוט ‪rt‬־־^‪n‬‬
‫מדלא הזכיר‬ ‫אף רלהירר‬
‫י״ל ‪or‬‬
‫מ־־ן הכבש ד״ל‬
‫חון ‪ ,j...‬ן‬
‫מ״ש ‪,,,‬ן‬
‫הכל _‬
‫יובל לא וכו' י״ל דכהא פליגי עכ״ל • וקשה מאי מקשו‬ ‫כפוף‪1‬וכוי ע"כ וא"כ‬
‫‪........................‬לכי דבריו הא דהזכיר ר״י זכרים‬
‫לעיל כריה של לד״ל דכעינן למימר למצוה הוא‬ ‫היא אפי' כשועיש והא וד ‪ r r•*V‬ודנדי רכינו מכוא ‪p‬‬
‫י דפליגי ילא סיץ להשויתם ילה ידעתי אי אמרינן‬ ‫הא! הכבש ‪.‬פוף י״ל מטעם‬ ‫כעעמש דמאי ד־אמד ץ‪.‬‬
‫‪ '.‬למציס למה לא אמדינן לדעת ר״ל הכילו יובל‬ ‫עוד‬‫ילי״ש _‬
‫_‬ ‫חציבא ‪^ I‬‬
‫דרכנן יעיש‬ ‫רש״י אלידא‬
‫וכמ״ש רשיי‬
‫כפיף וכמי׳ש‬
‫שהוא ^ך‬
‫־ דליכא סכדא דד״ה איה משוי לכו לשופר משוס ג״ש כמו‬ ‫ר״ל ‪,‬אף ייעל‬
‫הכבש י״‪'.‬‬
‫׳ניעת יבינו יהאי דקאמר חון מקק ד ‪r‬‬
‫דיומריק הכי כדיעכד וכמ׳׳ש התוה' כפא וצנוד דהוי‬ ‫וכו׳והביא ראייה מקיא יע״ש היא תמוה דהא ודאי איל‬
‫ד״ל דלא כמאן דהא רבנן נמי לא עבדי ג״ש אלא משום‬ ‫הכתוב בקיא לאו מין איל דעלמא דהוא מין בהמה‬
‫דומים יובל ודיה להדדי אבל לעול' דאי ד״ה כעיצן כפוף‬ ‫שהחכד ואיל לעילה ככ"מ אלא מין חיה הוא וכן נמי‬
‫לא שיין להשוותם וכסבדת דיי וק״ל ‪-‬‬ ‫■‬ ‫יעליש לאו מין בהמה הוא לכלול אותה עש דין בהמה‬
‫ע ״ א ג ס ' וממילא תחילת'תקיעה'כלא‬ ‫דף‬ ‫אלא מין חיה וכן נמי משמע כביייתא והובאה כדברי‬
‫סוף תקיעה■יצא והוא האמת‬ ‫■ ^‬ ‫רש״י יע״ש דמין חיה וההביא ניתנת כן דלא דמיא‬
‫כמ״ש רש״י זיל דהוא מהשיא דנכשיה ולא כמ״ש מהרים‬ ‫שהיא בקמץ דהיא מין כתמה לאיל דהכא דהיא כפתח‬
‫־ן' חביב דכסיקא ליה ממחני' דקתצי שוכי וחצוציית וכו'‬ ‫וכן נמי משמע מתדגוס יע״ש וכיון שכן לא יאותה לנו‬
‫■יע׳׳ש דאם כן מאי וממילא דקחמד והא מוכיח והו״ל‬ ‫גומד דמץ חיהדהיא יעל כליל עם הכבש דקאמדרכינו‬
‫למימי כסיף כלא תחילה ועוד צלע״ד דאין כאן לימוד‬ ‫׳יהוא מין בהמה וכי' ובכר ראיתי לה' גאו; צכי‬
‫■ממאני' דכתויה אמית כחצוציות וקול שוכר הדיצט ולאו‬ ‫כהשוכיתיו שתמה עליו כ; לך נא דאה ומעתה פרא ליה‬
‫חובה עלן דלישתמען לסו אלה כיק יעיקר היום כשופר‬ ‫מאריה למהר״ם ן' חביב שכתב ליישב דהרמכ״ם ס״ל‬
‫והך שמיעה ליתנהי לכך מאריך כשופר וא״כ לא שמעינן‬ ‫זכו' כמ״ש הט״ז והכריח הוא ז״ל מדנקט ר״ל כפופים‬
‫'אלא סיף כלא תחילה והתיך כסכיא הוא דמייתי לס‬ ‫ור״י נקע זכרים משמע דהא דכעינן כפופים הוא למצוה‬
‫וכמ״ש דשיי זיל ועיין לקמן דף כיח ע״א •‬ ‫י‬ ‫ימכלל דכדינו אתה למה שאינו הכריח כאשד המעיין‬
‫תקע וכו' אין כא' מהם וכו' ע"כ • דע שיש‬ ‫שם‬ ‫ידאה ידאה ומה דהביא ראייה מדאמדי' לעיל למה‬
‫פירוש אחי כגמרא והיא אפילו א' אין לו וככר‬ ‫חיקעין וכו' חיני מכיר דהא דקאמר של איל התמו כודאו‬
‫הכיא היאיש זיל האי הכיא והקשה משמעתין וכו׳תניץ‬ ‫דנשוש דהוא כפוף וכמ״ש וכו' ‪:‬‬ ‫י‬
‫׳במסר״ם ן' חכיב דאישתמיט מיניה הרא״ש י״ל ולקמן‬ ‫א י ב ר א דק״ל כדכדי רשיי ז״ל אלנאי ל״ה הכי גכי‬
‫״‬ ‫כס״ד אכאי כו כמדי עוכרי כו כעיה •‬ ‫יעל פשוע דמשמע דאיכא יעל שהוא כפוף‬ ‫‪.‬‬
‫ע ״ ב ת ו ס ' כ ד ״ ה ‪ ,‬טקכ וכ‪ S‬עד סוף הדכור‬ ‫^ ח י ט דעיניני הדואות של יעל שאינו כפוף וכו' ועיל‬
‫הקושיו׳מכוארות כמהי״ם‬ ‫’‬ ‫י^ ‪ -‬מאי מ״' השיש לר״ל מדכק לימא דקאמד ד״ל‬
‫ן' הכיב ז״ל כסכר יום תיועה יע״ש וראיתי להדיב להון‬ ‫מציה ככפיפיש ר״ל של יעל כרבנן ורכק דקאמרי פשוט‬
‫למודים ם־ון לדרכי רתח דקאמיי החיה' אם נכדה וכו'‬ ‫^מהמ אף^כפשוע וקאמד דיל מציה בכפוף וננוד‬
‫ר״ל כעיכוב קידם הס־יפ׳ונהתה ינג־יק עומד כעיכובו‬ ‫ה״ל כין כיובל כין בד״ה ור׳י‬ ‫צימר־־ ' כד״י •מרי‬
‫לגמרי ה";‬
‫וה׳יק כל■ הקולית כשרים כשופר יכו' ולנטלם היל דאה‬ ‫מדינה קאמי דיובל מהני ‪,‬שוע ודיל מציה תאמר וכין‬
‫אינו‬
‫‪.‬יגל•‬ ‫מסבת ראש‪:‬היצנה פרה נ‬ ‫אברהם‬
‫מה־״ם ז״ל ־היינו הוסיף וכו׳ותי' דמשום חציצה וכו׳^יע״ש‬ ‫אינו מעכב כי אש אחד השתימ׳ודאי פשיל ממיא דצעהץ‬
‫ואיני יודע דהגיור לא כתב כן אלא לדעת י׳ימ א''כ צרעתו‬ ‫זסש יעש״ב ולי נראה לומד דלאו שפיד ‪p‬אמר דהא ודאי‬
‫מהאי טעמא מיפסל עכי׳ל■ נ״ל לומר ‪.‬דהאין■ ברייתא‬ ‫‪.‬מעכב קודם ש‪:‬סחה ונסתום וע־יין כעיכ‪-‬בו כשר אף‬
‫החית ר־תני הושיף עליו ‪ .‬ומי ששנה ויי לא שנה זו חה‬ ‫נפי התש־כא כיון דלית לן ניקב ולא נהתם כשר אם פן‬
‫ודאי דעת הרב״י ז״ל יעי׳ש ‪r -~■■ - -‬‬ ‫■‬ ‫ה! סתימה כמאן דליתא דמי'ואף דאי אפשר■שלא ■יתקן‬
‫בד״ה ■ושמע וכו' דהא הני אינשי קיימי לחודייהו‬ ‫העיכוב על ירי ההתימה וא"כ ■הרי שופר וד״א א״ה כיון‬
‫■ ; ■ כדמוכח וכי' עכ״ל עיין מה שהקש׳ני‪-‬הרש״א‬ ‫דהיה כיעתו לסוהמו כרי לת!ור כמו שהיה קודם שכיקב‬
‫ז״ל ולע״ד נראה לכאורה רהכי הוונתם דהא הני‬ ‫‪.‬‬ ‫וננכשיו צא ^שית כוונתו הו״ל הן סחימה כמאן דלית ‪.‬‬
‫נשי וכו' קהי למ״ש אח״כ כרמוכח כשיטה והתם שמוי‬ ‫‪.‬ולא אמרינן האי סכיא אלא דוקא אם סתמוישלא כמינו‬
‫לאי לענין ־ לצאת איירי דהתם לא שיין■ אלא עניץ ציזיף‬ ‫הוי שופד ור״א וכת״ש העור לדעיז היי״ז גיאח יע"ש‬
‫אפילו סט‬ ‫‪.-‬‬
‫כרכה ^ואם ‪.‬‬
‫כן‬ ‫‪’I 1‬‬
‫הקהל‪ -‬ככלל‬
‫—‬ ‫י י»‪-‬‬
‫שמצטדכין עם‬ ‫משוס‬
‫•‪-,‬‬ ‫‪r‬‬ ‫כשר‬
‫‪n‬‬ ‫‪ f-^s‬נסתם‬
‫רדיירי^‬ ‫דאם‪ r‬לא‬ ‫כיון‬
‫רז ד ‪n‬‬ ‫כמינור רו‬
‫סתמור ר מ ו י‬ ‫אכל אם‬
‫רדת ם ת מ‬
‫נשי קיימי לחודייהו אמרינן דמהני וככלל כרכה כדמוכת‬ ‫‪,-‬דכל הקולית וכו' ולא הוי שופר וד״א וראי ■כשר ועיין‬
‫כשוטה דמייתי ראייה מד״י דאינה‪ -‬מפסקת וכו'‪ ,‬ונ״ל‬ ‫•למהר״ם ן' חביב ז׳׳ל ועוד לדברי הרב ז״ל דהאי רקאמד'‬
‫כדיי ■לאו מהתם ■לחודיה‬ ‫דהתוש'דמשמע ‪,‬להו דהלכי‪■■ :‬‬ ‫• מתני' ואם לאו לאו אעיכוב קאי אלא אחזד קולו לכמות‬
‫דהה אממ' כעידוכק דהצכה כר״י א ‪3‬א לאלומיי דעתייסו‬ ‫שהי‪.‬ש קאי ואין זה כמשמע כמו שיראה המעיין וכר‪ .‬מן‬
‫הוא דכעו הפא וכן ראיתי‪.‬להקוש' ז״ל שם כסוטה ש^'כ‬ ‫דין ק״ל לדעתו דאמאי התיש' יאריכו בקצק חנית• לאין‬
‫■;■■‬ ‫יע״ש ‪' ■ ■ -‬‬ ‫■‬ ‫■־‬ ‫‪:‬‬ ‫כורך יתיצו קושייתם דהכא איידי כאינו •מעכב קוד‪.‬ם‬
‫ד ף ב ״ ח ^ " א ג ס ׳ מ״ט עולה כת מעילה היא‬ ‫‪,‬וכשנסתם נתעכב והא ודאי כסיל וכען ‪:‬לא אתי ■מתניתין‬
‫הקשה מהר״ם ן' חכיב ז״ל‬ ‫■ ;‬ ‫_ _‬ ‫ככ״ע ואתי נמי מיל־א רר״י כפשטא דשמעתא ולא שיין‬
‫והא ס״ל לדכא כפסחים דקול ומראה וריח אין כהש משו'‬ ‫דלא דמי לצפהו‬ ‫‪ .‬להקשית קושייתם דהק׳מד״י ונ״ל דק' ‪. ..‬‬
‫מעילה יע״ש והתירוץ פשוט רהא דאמרי׳אי; כהם משוס‬ ‫■ זהב משים רצפהו זהב הוי קול חדש ודפויתה‬
‫■וותה נמי כסיה‬
‫מעילה היינו כנק ההיא דסוכה דאתי ממילא ■אבל הכא‬ ‫‪ .‬מעכב יתזר הוי קול חדש ממה שהיה קודם מה שאין בן‬
‫ד‪-‬קוקע הוא כעצמו דאשור משוס דקא מתכוין ליהנות‬ ‫‪■.‬כמעפב דהוא קול■ השופר פשר דאי משוס עיכוב ‪b‬‬
‫כ־וליע׳ש ובזה ניחא מה שהקשה הרב מש״ל פד־ ה׳‬ ‫הקולוה‪;.‬פשמן וקש״דדליפא חילוק כין כמינו כין שלא‬
‫מהלכות מעילה דין י״ד כותנות בהונה‪.‬שבלו שמועלין‬ ‫■כמינו ולכך אתיא מקניהין אף כרבנן ופו' וכמ״ש א■ ‪b‬‬
‫כהם ועיין מה שהק' משוס רככר נעשית מציתו ושייט‬ ‫‪.‬למסקנת דבריהם לאו הכי אלא טעמא הוי דוקא שלא‬
‫משוס רכיון דנתפוון ליהנות כהם חייב ואף על פי דככר‬ ‫כשתמו שלא כמינו וכמ״׳ש‬ ‫יסיי‬
‫נעשה מציתי אכל לעיקר הקושייא נרא' לי דאינה קושייא‬ ‫אבל שתמי במינו ישר ולא דמי לצכהו זהב דהתס שלא‬
‫גדולה' מזו שיש נחת רוח כדי לקיים‬‫משום דאין־■לך הנאה ■ י‬ ‫׳‬
‫וטעמת משוס דסוי‬ ‫הית כר״ ג '■‬
‫ושלח כמינו‬ ‫כמינו וא; כן ׳‬
‫המצוה משום שישלו שכר עליה לעוה״ב משא״ב התם‬ ‫'‬ ‫בשר‬ ‫‪.‬‬ ‫י ■ מעכב‬ ‫שופר ור"׳‬
‫דאין לו כה נחת דוח כי־י דליי־ור אבתד׳אלא דממיל׳כחה‬ ‫במינו ור־י פשר תפילו מעפב משיש דלאו "א ולכך‬
‫לו הנאה ולכך נמי אפילו ת ‪ ; , , :‬לו חבירו מעל מטעם‬ ‫וקמי ■פלוגחייהו כמעכב לא‬ ‫הביאו הירושלמי ראף‬
‫שכתבתי ומה שהקשה היב מ״ל אפשר לומד דאבתי לא‬ ‫כר"ג ומשוש דהצכה כויתיה יוציס‬ ‫יתין‬
‫נעשית מצותו דמצותו נמי להדליק כיוס כשמחת כית‬ ‫■׳ אתייא כרבנן וכמי׳ש‬ ‫‪ :‬ואף דמתני'‬ ‫‪.‬כהשבי‪ ::‬מ■‬
‫'השואכה •‬ ‫ל ‪ ‘V2‬י ■הלכה ■כד ג רוקת ־■־׳'’ ‘י כמינו משום‬ ‫הר‬
‫כמינו בשר רוצים לאוקמי ־מתניתין‬ ‫ופוי' ‪ b r‬י ו‬ ‫ת יר‬ ‫דהוי ך‪■ .‬יי‬
‫א ך דביכוז"לכפרקא'מהלפותשופ־‪5‬פכתב דאין כקול‬
‫משוס מעילה ולא שלקי כל הני תירוצא רי־זיר־יי‬
‫אליכיה‬ ‫כד״ג ופו' ועיין בהרא״ש ז״ל שפ"כ‬ ‫אליבא דהילכ‬
‫ועיין לה' מ״ק ז״ל כמה שתי' והוא ־וח־ והעיקר כמ״ש‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫נ״ש ‪-‬‬
‫הרל״ס וכטעם ראילטדיך רבינו למימר דלא הויא מעיל!‬ ‫‪,‬הר י וויל בשפר ק"נ כפי' על הרא״ש‬ ‫ו י א י ת י למהר‬
‫דק נזל ומ ש‬ ‫אין ‪. ,‬‬
‫כקול י־ד‬ ‫;קי״ל ‪,‬‬‫ורבתאל;‪,‬שיטתיה ‪,‬־א''■' משוס ‪,‬‬ ‫ז״ל שהקשה שכתב דהאי רקאמרי כר״ג‬ ‫‪..‬‬
‫ממעילה דיש כקול דין מעילה הא התם נמי קא עכיד‬ ‫רוצים לומר הפי׳כר״ג דהא ויחי חתיא נמי כרבנן וכמ׳ש‬
‫ני‪.‬עשה אלא ודאי אין בקול דין מעילה ועיין ‪ .‬להרשכ״א‬ ‫הרא״ש ז״ל עפ״ל ודחהו הרב כשתי ידים וכוראי כוונת‬
‫ז״ל ועיין לשטה ^שלא טדע שמה שתירצו על קושיית‬ ‫מה־ש״א הוא דמופדח דמאי לקאמרי פר״ג חף כרכנן‬
‫המש״ל בהלכו' מעילה משום דצויז ־־‪ ;:‬היא הוא משוס‬ ‫כמכ״ש דסתם‪ .‬מתני' הוא בא כמיט כין שלא כמינו ולאו‬
‫■‬ ‫דדמייא לכה"ג יע׳יש •‬ ‫‪,‬‬ ‫כוונתו לומר דהתוש' ז״ל ש״ל כהרא״ש דירושלמי‪ .‬כגמ'‬
‫ריע״י ד״ה של עולס וקלשו מחיים דאלו לאחר זריקס‬ ‫דאין זה כמשמע דבריו אלא כוונתו כדברי התוש' דמאי‬
‫אין מעילה! לא כעורהן ופי'עכ״ל הקושייא‬ ‫‪.‬‬ ‫דקאני‪-‬־י ובירוש'כוונתם במי׳שומ״שהרב הנז׳כהמשך‬
‫מכוארת הובאה כס' יום תרועה למהרמכ״ח יעו״ש‬ ‫כוונת התוש'‪.‬ז"ל דהא דקאמ' וכידוש' אם היה מעכב‬
‫ולע־״ן לכאורה לו' דרשי׳י ס״ל דהלפה פר״א משום לפי •‬ ‫דבר־יתא פירושו קודם הסתימה יע״ש ואחרי המחילה‬
‫גירשתו דגרי׳מועלין בו‪,‬לעול'וא״כ אתייאלפ״ז כריי׳כד״א‬ ‫דב־י תימא הוא דכיון דמתני׳דקתני אם היה מעכב ע״ב‬
‫כר אהכה ־פשטה כר״א והכי מפרש לה עצמות קדשים‬ ‫פירושה כמעכב אחד הסתימה משוס קושיית ד״י דלישנ'‬
‫לפני זריקה מועלין כהס לאחר זריקה ר״ל כהך המצאה‬ ‫■הת־אאסכן מהך קושייא גופאע״ב אם היה מעכב‬
‫דברייתא נמי פירושה כאחר השתימה ופ״ת הייוש' לא‬
‫‪p‬״ ‪ - , i‬גלמו־ כהא דר״י אם כן האי דקאמרי התם מתני'‬
‫• י ו ‪•V‬‬ ‫■יקה בין י‬ ‫ד״ג היא ע"כ אף כד״ג משום דכרכנן נמי וכמ״ש וכודאי‬
‫אין מועלין כו והיינו מרדיי דאית ליה ג״ש וא"כ כעולה‬ ‫י החוק כמש ‪I‬‬ ‫כוונת‬
‫כחסאהכאשס וכו' פולס שויס וא'’פ‪.‬כיון דאתייא ברייתא‬ ‫בד״ה ציפהו זהב וכי על עוכי השופר וכו הקש'‬
‫כוותיה‬
‫נה‬ ‫מסכתראע דדטנהפרק ג‬ ‫אברהם‬
‫עיון דלא נהנה‬
‫ודאי כיון‬
‫אלא ‪'1J/1‬‬
‫כיון ינתלשו מעל ויצא לחולין‪* 1‬״׳׳‪i‬‬ ‫גוותיה הכי נקטינן ורכה יחיק ליה לקרא ואוקמיה‬
‫כתלישתו לא מע י רכאיהורייהר קיימי וערד ראם מעל‬ ‫אנפשיה לא פז דעת הרמב״ם ז״ל דפהק כרכה דלפי‬
‫ך‪4y‬ק‬ ‫^רחח^יל ירל“יר‬ ‫כשתצש ה ׳‪1‬‬ ‫גה־שקי דנייק בקוס' מועלין כו ער שעה זריקה א"כ‬
‫ככר רכשלמא אס לא ימעול כי א; ע״י חקיעה ש״ד לא‬ ‫ברייתא לא חתייא אלא כרכה ולכך פהק כיותיה ומתוך‬
‫יתקע לכתתלה כדי שלא יכא לידי איהרר מעילה אכל ׳‬ ‫כ־ תימה על הכ"מ ז״ל שכתב שס דפהק כר׳יח והוא הפך‬
‫כיון דע״י תלישה מעל אפי' לבתחלה יכיל לתקוע ולזה‬ ‫מלשון הרמכ׳ים ז״ל דמשמע מיניה כרכה כמו שיראה‬
‫‪ ,‬׳‬ ‫אפשר לרחוק דה"פ לא יתלוש ויתקע ‪:‬‬ ‫כמעיין ועור דהא רכס ה״ל כר״י דשויס הקרשים לעולה‬
‫ג מ' אר׳׳י שושר של עולה לא יתקע וכו' כיון דמעל‬ ‫ולברייתא כהפך לפי' רכה כמו שייהה המעיין ואין לו'‬
‫_ וכו׳וקשהדהא אמדי'כפ'כל שעה דכ״ו קול■‬ ‫דהכיייתא לית ליה דרשה דד״י זה אינו יהא מהקישא‬
‫ומראה וריח אין כו דין מעילה ואפי' רכא דאותיב ליה־‬ ‫שם ורצה כהרכ‬ ‫עייה תוה' ‪,‬ורש"! ‪,,‬‬
‫הוה ועייןי ‪,‬כזכחיס דכייח ‪,‬‬
‫ס״ל דיש כו מעילה■ וראיתי להילת"מ כפ״ח מה' שופד‬ ‫חזו׳ין ועיין להכה׳יז שס • ולכאורה נלע ׳ד לו דהני היתה‬
‫שהקשה קושייא זו על יכינו יעו״ש כמ״ש והקשת הי ס‬ ‫גרביי ר״א עד שעת זריקה והקשה לו דה'כ היכי אתי‬
‫מ'ק דהה רכה איה ליה משוס דאין כקול מעילה א"כ‬ ‫ר״א כברייתא דהא האי דינא ה״ה לעולה והברייתא לא‬
‫היכי קהמר כלישנה קמא לא יצא הרי משמע דאית ליה<‬ ‫הני הכי אלא נכי שאר קרשים ע״ב ג״ל דכרי ר״א איירי‬
‫כה מעילה וליע״ד נראה דלק״מ דהר״מ כתב על רכיט׳‬ ‫כשאר קרשים וקאמר ופליגא ר״ל משום דרכה אית ליה‬
‫דאי לאו משוס מצית לאו ליהנות ונו' הו״ל פסול משום‬ ‫נר י מהיה וס כ קדשים ועוצה שוים דהה מכח ג ש‬
‫איהורא דרכנן איכה והיינו וראי כוונת רבא דאמר לאו‬ ‫הוא נמיר לה וא״ב כי‪ .‬ר\כי דכעולה פירש אתר וריקה‬
‫יצא דכיון דאיכה אישור לא יצא ומהרי משוה דמצותוכו'■‬ ‫הועלין בו ה״ה קרשים ואהא קאמר ופליגא דר׳יא דאית‬
‫ולא משוה דמעל וכי' וראיתי להרמכ״ה שרצה לתק דהא־‬ ‫ליה צאו לגמרי שוים וכברייתא דר״א כר אהכה דפירש‬
‫דאמרי' אין בהם היינו לשומע אכל לתוקע דלת עכיד‬ ‫לאחר זריקה אקמועלין בו והא דלא הקשהלרכה מבריית'‬
‫מעשה וראי מעל)עיין לה״ה פ״המה' שופר ד״ה נתכוון‬ ‫משום דמברייתא לה משמע■ מידי דלאתר זריקה אין‬
‫דתוקע לא עכיר מעשה ( ולכך הוצ״ל טעם דמצות לאו‬ ‫מועלין רה"פ פירש לפני זריקר! מועלין כו לאחר זריקה‬
‫וכו׳יע״שואין דכריו כזה מוכנים לי דא"כ לה היה להשמיע‬ ‫י״ל בהך המצאה טפה אין מועלין ולעולם פירש לאתר‬
‫לרב־נו דין זהכה׳מעיל' דדוקא כשומע הקולאכל מאן דעכיד‬ ‫ז־יקה כמו כעולה דמועלין כך קדשים אבל ר״א לאו‬
‫מעשהכנלי שיד מעל ומסתימת דכדיונר' דל״ש יעוד כשופר‬ ‫כמשמעות דבריו כך דהא קאמר עד שעת זריקה וה״ל‬
‫למנ״מ כתוקע או כשומע כיון דעיקר המצוה כשמיענד‪.‬‬ ‫דהיינו דוקא כעולה אכל כקדשים לא והיינו דכתב הרב‬
‫תלייא ורכויתה המרי' נכי שופר ע״ז אע"פ שלא הגכיהו‬ ‫על מאי דחילק הדמכ״ס כין קדשים לעילה דהא אית לי'‬
‫וכו' יצא שהין כקול דין נזל ואפי' התוקע הגביהו כיון■‬ ‫כרכה ואית ליה כר״י לכך תיין פשק כי״א דאית ליה‬
‫דעיקה המצוה כשמיעה יצא !זף התוקע וכדכתב ה״ה‬ ‫דאיכא שילו־ דאתי כפשט רישא דכרייתה ולית לה דרשא‬
‫שה והול״ל לעיל האי טעמה דמצית ו ט' ועור כיון דלפי‬ ‫ד׳י״י אלא לעטן לפני זריקה ומכת הברא אכל לאחר‬
‫דבריו לא הוצרך רבינו לטעסדמצית ונו' אלא משום תוקע‬ ‫זקקה דהכרות הפוכות הם לה ילפי' זה מזה וכמ״ש הרב‬
‫א"כ איך כתב וא״ת והלה כהנה כשמיעת הקול והא ודאי‬ ‫ת״ן א"נ ה־אן ל־עת ישייי ז״ל כיון שכן הוצרך לו' אלו‬
‫כשמיעה ל״ק כלל וכרב ז״ל יצא לו דק זה מנמ' כדבחכ‬ ‫לאתר זריקה אין מעילה ובו' וה״ה ליש״י שייך לו' כקודם‬
‫הרב נופיה ולא ידעתי איזה מקום הוא מנוחתו דהא‬ ‫ז־יקה דהה לה כא למעוטי כי אה אתי יריקה ועיין להרב‬
‫דקהמר התה בגמ' אס להריח כו תייג לאו משים איסור‬ ‫לשון למוריה ררבריו תמוהיה כעיני ראם היה מורה רשי‬
‫נגעו כי אלא משוה כרת משוה איש אשר יעשה וכו' ונמ^׳ש‬ ‫לקנרת רכס אמאי נריך לאוקותת כמחייה לוקמה כלאחר‬
‫רש י יעו ש וצת צזה ענין כצל כמו שיראה המעיק■ ועוד‬ ‫^יקם ולא היה צריך למ״ש עוד ‪ -‬ומה שהקשה מהר״ם‬
‫מהי ראיר‪ s‬מייתי מההיא ראם לקח הקטרת והריח כו‬ ‫ז׳׳ל וז״ל ותו ק״ל כפידש״י דלדידיה דמפרש ההונייא כד״א‬
‫סייב דהתה כיון דכילח האטרת מעולה אין לך מועל גדול‬ ‫הגת רש יי ה"צ דמועלין כו לעולה אף אתר וריקה וא"כ‬
‫מזה משא׳יך תכא נכי שופר דלא חסר ממנו כלום ולא‬ ‫לוקמה כקו־סזריקכ דמועלין אף אחר זריקה ולישנבדוחק‬
‫כהנה כו כי אם מן הקול וראי כין עביר מעשה בין לא‬ ‫נ״ל דרשייי לה כא אלא לאפו־י לאחר זייקה וכמ״ש■ עור‬
‫עכיד יכו' אין כו מעילה ונכי מדאה נמי אם לקח פתילה‬ ‫הקשס ה־ב ו״ל וכיון שכן הו״ל להרב לו' משום שלמים‬
‫מן ההקרש והדליקה פשיטא וכמ״ש התיה' כפ' הא"מ‬ ‫נה שייך התר זריקה וכו' ר״ל כל וה הוא אי אמדי' דרש״י‬
‫דנ״ד ע"כ כר״ה ל״א וכן מכוהר כתיה' רשכת דנ״ו ע״א‬ ‫יהי ל נהתוס' דהתה דמה״ט לא מוקמינן כרכה משום‬
‫ד״ה בטבל אך אמו ה״ד כשלוקח מן ההק־ש כדי ליסטת‬ ‫שלמים וכו' א"כ למה לה כתב יש״י הכי אלא ודא' דרש״י‬
‫הוא כעצמו אבל לצורך קן‪ p-f‬וראי שרי וכמ״ש התוספות‬ ‫■גה ה צ הכי הלה הא כראיתא והא כרהיתה וא"כ נחזור‬
‫כפ' כ"מ דכ״א ע״א ד״ה שמתת כיח השואכה יעו״ש‬ ‫נקושייתנו ועיין להרב לשק למוריה מ״ש בזה וצא מפיו‬
‫) אכן מצאתי להרמב״ח ז״ל סמוכית ממ״ש הרדג״ז רל‬ ‫אנו היין ומה שהקשה הרב עור דמאי מקשה רכה לימא‬
‫כתשובה ח״א ט' רצ״ו יעו״ש( וראיתי להר״כמש״לכפ״ח‬ ‫דמעיקרא כשהלש מעל וא''כ כהיתיא תקע וטדאי אין‬
‫מה' כלי המקדש טןו' שהקשהעלרבריהתוס׳הללו דכיון‬ ‫מועל אש"מ תלה בכהמת וכלי שית כלבי יע״ש לרעתי‬
‫דלקת פתילה מן ההקדש וראי פשוט דמעל ומ״ש מחליל‬ ‫הקלושה אי; צורך לוה כלל דודאי נה״ג לא מיקרי מע"מ‬
‫ונו' יעו״ש ולעדי׳ן לכאורה לו' דל״ר דשאני התה דכיק‬ ‫דכיון יבשעת תלישה לא נסנה כלום כתלישתו אלא כי אם‬
‫דאיסורו בא מחמ‪-‬ת הזמן שמא יתקן כלי שיר לא תלייא‬ ‫ששעת תקיעה להמעל כי אסאחת וכהא ראמרי׳כעלמא‬
‫כנסוך| המיס אכל האי כיק דעיקר אישורו אינו בא כי‬ ‫אשה אין מתקרשה מעית אין יוצאין לחולין דהא אמרי'‬
‫אה מחמת הקרש כיון דצורך קרכן והוי הקדש ה״ד דסא‬ ‫אינו מועל עד שיהנה כו כשוה פריטה■ א"כ איפה הכא‬
‫ודאי אינו אשיר אלה דאה נהנה כו כמקום שאינו צורף‬ ‫דאינו נהנה איך מעל ויצא לחולין ‪.‬ורטותה דאמרי'‬
‫ק־ב; יכההיא דפ' הא"מ ולכך הרב ז״ל לא הביא הךדפ'‬ ‫ככפייות התילש את השער ה״ז אסיר ו ט' יעו״ש והא‬
‫הה" מ‬ ‫‪28‬‬ ‫כח‬
‫ינ ל‬ ‫מסכת רא^היטנה פרק ג‬ ‫«ברהם‬
‫מהלכות מעילה^הלכה כ' יע״ש וככר הארכתי כדנריה ‪6‬‬ ‫הא"מ לראיה דנשום־דהתם פשוט הוא דמעל משוסמידג•‬
‫׳‬ ‫כמ״א יע״ש■‬ ‫דחולין יוצא כה אכל הרב כעי ייאתייי אף צורך מצוהנמי■‬
‫ת ו ס ' ב ד ״ ה המודד הנאה משופר וכו' אם לא‬ ‫מעל משוס מצוה דאוריית׳וכההיא רחליליכו' ועיין להר״ה■‬
‫נחלק משום דגכי סוכה יש הנאה‬ ‫שעד המצך פ ה מה מ הלכה אך אמנם ק״ל על הרכי‬
‫כישיכה וכו' עכ״ל הקושייח מכואמן דאם כן מאי מקשס‬ ‫מש"יזצזצרהההנאהמ־ינןראו־־‪ 1‬עכיד מעש ושרינןמשום־‬
‫רכא התם וכי מצות וכו׳רשאני התם משום דאיכח הנאת‬ ‫מצית לאו ליהנות ניתנו וא״כ התם נמי שרינן כהקרש‬
‫הגוף כהת המקיים מציה וכמ״ש הר״ן ז״ל כנדרים יע״ש‬ ‫משום דמצות ל״ל ניתנו ואף שהוא מדרכנן שפיר אמרי'‬
‫וככר נתעורר כזה הרכ מחנה אפרים כהלכות נדרים סי'‬ ‫מצית ל״ל ניתנו דכיון דקחנן ליה מצוה מה לי ראירייתא‬
‫כ״ה ועוד הקשה היכ ז״ל מההיא דאמדינן כנדרים דף‬ ‫או דרכנן ואף שהח״ה ז״ל סוכר רלא אמרי' הכי כי אם‬
‫ל״ז יע״שיועיין מ״ש הרכ כזה ואין דכריו מוכנים לי ולא‬ ‫ם־אורייתא ה״ד היכא רמתהני גופו כהרי מצוה ולכך‬
‫ידעתי מה הפרש הושם כיניהס דכמו דאמר גכי הנאת‬ ‫' דוקא כמצוה דאורייתא אמרי' הכי אכל כמציה ררכנן‬
‫סוכה עלי כ"כ גכי ישיכ׳הוכה ומהיגס דהך ראיה שהכיא‬ ‫כיון דמתהני גופו לא אמרי' מצית ל״ל ניתע אכל לעולם‬
‫הרכ מלשון הד״ן שכת׳סוכה עלי היא של מציה לא ידעתי‬ ‫היכא רלא מתהנה גופו אף כדרכנן אמדינן מצות ל״ל‬
‫איזה מקום היא מנוחתו ויגעתי ולא מצאתי ואיפנא‬ ‫ניתנו ולעד'^ זה מוכרח דהה אמרי' כפ' ככל מערכין‬
‫משמע ליה להר״ן ככ"כ דנדרים יע״ש ואם' כן אף גכי‬ ‫דל״א ע״א דכ״ע ס״ל דאין מערכין אלא לדכד מצוהומצו'‬
‫הנאה נמי הכי ס״ל וראיתי להר״כ שע״ה כהלכות שופר‬ ‫ל״ל ניתנו ואף דעידוכי תחומין דרכנן אמדינן הכי אלא‬
‫תיק כדכרי המאירי ז״ל דחף דחית ליה הנאת הגוף‬ ‫ודאי כיכאיכנא והתם כיון דלת מתהני כגוף ה־כר שפיר‬
‫דמקייס מנוה חין ככך כלום אלא כהך הנאה דאחר‬ ‫אמרי' מצות ל״ל ניתנו והאיר ה' את עיני ויאיתי שכ"כ‬
‫המצוה הוא דמיתסר יננ״ש ולכאורה נרא'‪,‬לי דוה'מוכרת‬ ‫הד״כ שער המלך כה' לולב יעו״ש אכל הא ק״ל לרעת‬
‫מהא דאיתא כעירוכין דל״ה ע״א אלא כ״ע אית להו אין‬ ‫הח״ה ז״ל דהא אמרי' מ״ע של תודה לתקוע כחכיצרות‬
‫מערכין אלא לדכר מצות ומצית לאו ליהנות ניתנו וכהא‬ ‫וכתכו הרמכ״ם ז״ל כפ״א מה' תעניות יעו״ש וראיתי‬
‫קמיפלגי דמ״ס ניחא ליה דמנטיא אחר קנייה כ״ה ולק*‬ ‫להרכ מ"ק‪.‬שכתכ דשאני התם משום דלא ניתנה לכל יחיד‬
‫כיון דאןת ליה הנאת הגוף לאחי עשיית המצוה לא שדית‬ ‫לתקוע והוי ישית וכו' ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ליה ור״י לא פליג אלא משו' דלא ניחא ליה חם כןמשמע‪-‬‬ ‫ו ב ל י ק ר קושיין מהך דקול ומרחה וריח וכו' נלע״ד‬
‫דאף דחית ליה הנאה כשעת קניית העירוכ וניחא לית‬ ‫לו' והוא הנכון דל״ד להתם דהתם כהנאת‬ ‫י‬
‫דמינטר דחי היצטריך אכיל ליה צא חיישינן והאי דפידש״י‬ ‫נזפו מיירי ולכך כיון דאין כו ממש אין כו מעילה אכל‬
‫ז״ל דאהור לקנות כית ר״ל מה שנהנה אחר כך אינו אלא‬ ‫הכא איירי כהנחת קיום המצוה ולכך אמר־נן דאינו יוצא‬
‫'למאי רס״ד מעיקרא דמצות ליהנות ניחנו אכל השתא‬ ‫כה י״ח וקאמר‪ ,‬ר׳יי כיון דמעל ע׳׳י הנאת המצוה יוצאה‬
‫דה״ל דמצות לאו ליהנו' ניתנו ודאי אינו■אסור כי אם מס‬ ‫לחולין ולכך מתחלה רכא קאמר לא יצא מטעם זה אכל‬
‫שנהנה כגוף הקכר וכדאוקימנא ועיין להרכ מלכי כקדש‬ ‫כיק לאמרי' מצות ל״ל ניתנו ודאי ש״דוכהכייכאהרמכ״ם‬
‫כהלכות לולכ יע״ש • איכו השתאדאףשנהנה כשעת‬ ‫על נכון וכמי שיראה המעיין ואחד סמוך ראיתי להרה‬
‫קיום המציה אין ככך כלום וה"כ מה יענו להא גדולי‬ ‫מ״ק ז״ל כתכ כן ‪ -‬וראיתי להפד״ח ז״ל שכ"כ ודחה אותו‬
‫רכותינו הלא המיה החוק' והר״ןז״ל ומה שכ' הר"כ שער‬ ‫דכיון שחין כו ממש כשאר כקולות ודאי חין כו מעילה‬
‫'המלך רדעת החוק' כדעת הישכ״א אחר המחילה לא‬ ‫התם רלאו תוכה עלייהו הו״ל‬ ‫ונ״ל דלה דמי‬
‫דק רעיקד תירוצם הוא דשאני סוכה דיש כה הנאת הגוף‬ ‫הנאה שאין כו ממש אכל הכה דחוכה היא לו לשמוע‬
‫'כישיכה של מצוה לא כן השופר דליכא הנאה כתקיעס‬ ‫הו״להאי קול כיש כו ממשכיקדעולהלולרציןלכניה׳וק״ל‪:‬‬
‫'דאינו מכוין דודאי גם יש כו הנאת הגוף כשהוא מכוץ‬ ‫‪22‬ז' כיון דמעל כה יוצאה לחולין וכו' דע דכתכו‬
‫לשיר אלא דכההיא שעתא לית כיה ואפילו תאמר דכקוכ'‬ ‫החום' כקידושין דנ״ה ד״ה אין מועל הא דאמרי'‬
‫נמי לא יש הנאת הגוף כהרי מצוה אם כן מהיכא תיתי‬ ‫אין מועל אחד מועל היינו ‪.‬דוקא כמתכוין לגחלה אכל‬
‫דליתסר אףהנאת קוכה עלי נמי ליחשר ולע״ד נרא' דאף‬ ‫אם אינה יוצאה מרשותו ונהנה כה יש כו מועל אחר‬
‫הרשכ״א נמי מודה לדעת התוש׳ז״ל מהא דהק׳וז״ל וה״ת‬ ‫מועל יעיש״כ ‪ -‬א"כ איכו השתא כיון דהכא אינו מתכוין‬
‫אעפ״י שהוא אוסר הלולש והתפלין מ"מ אשור וכו' כיון‬ ‫לגוזלה ולח יצאה מרשותו ודאי יש כו מועל אתר מועל‬
‫'דליכא הנאה כנטילתו ע"כ ומדלא הק' האי קו' גופס‬ ‫וכיין ששכור שהואשלו וא"כ מאי האי דקאמ' הכא כיון דמעל‬
‫כישיכת סוכה משמע דוקא התם דאית הנאה כישיכה‬ ‫כה יוצאה לחולין ולי נראה דכוונתם מכואדת כפדק‬
‫אכל נטילת לולכ ותפלין דליכא הנאת הגוף כנטילתן למס‬ ‫המנחות והנהכים דף ק״א דאיניש דעלמא ו־אי הח הוא‬
‫אסור ואם כן על הדשכ״ח נמי תלונתינו הכן כד חדנן‬ ‫כסכוד שאינו שלו כיון דיודע הוא שהוא של הק־ש אכל‬
‫שפיר נראה דלאו מילתא היא דחמרי׳דשאני התםדמקודם‬ ‫נזכר הכור שהוא שלו ולכך אינו מוציאו מרשותו וכי׳וח״כ‬
‫המצוה אין לו הנאת הגוף כלל אלא אחר דנעשית המצוס‬ ‫הכה נמי כיון דיורע שהוא של ה־־ש ושוגג כדינו■ הרי‬
‫הוא דמיתסר כהך הנאה ואם כן כשעת המצוה מתרצית‬ ‫מתכוין להוציאו מישות הקדש ונו' ולכך כיון דמעל ייצא'‬
‫דיבוריה דניחא ליה דמינטר כי היכי דניקני שם שכיתס‬ ‫לחולין וכהני יתיישכ היטכ לשון תוה' כחגיגה רף י' ע"כ‬
‫רכל הכא כיון דאית ליה הנאת כגוף קורס עשיית המצו'‬ ‫ד״ה מישקל מ״ש כסוף הדכור וי״ל■ דהכא כמתכוין‬
‫לא שייך לומר הכי ולקו' הרב צ״ע ועיין למהר״ם כן‬ ‫לסוציחו מרשית הקדש וכו׳ר״ל כיק דש״ד כאיניש דעלמ'‬
‫חביב כמה שנסתפק ככוונת התיש' ז״ל ובודאי דברי‬ ‫ואם כן יודע הוי שאינו שלי והוי מתכוין לגוזלי וכדכ׳תכו‬
‫התוש׳כרורי׳למכיןוכמ״שהגהותאשיריוהמרדכי זליע״ש‪-‬‬ ‫כמנחות יע״ש אמנם כל זה הוא לש״ד אכל למשקנא‬
‫שהקש' מהד״סן׳חכיב הכליעה כנעימס‬ ‫ולקושיא‬ ‫דאמדינן כגזבר עסיקינן אה"נ הכור שהוא שלו וכמ״ש‬
‫הר״ב מחנה אפרים בתירוצו שכר‪,‬כ וז״ל‬ ‫התיש' במנחות ועיין כפרק כיצד הרגל דף כ' ע״ב ועיין‬
‫דמשתמא אין אדם אוקי אלא דמטי ליה הנאה עד שיפוי'‬ ‫כפרק השואל דף צ״ט‪-‬ע׳א ועיין להרב מ״ל ז״ל כפרק ו'‬
‫כהדיא‬ ‫־‬
‫נו‬ ‫■מסבת ראש השנה פרה נ‬ ‫אברהם‬
‫ילמדהומדדש וכיון דאיןי דעתו על דכד מצוה למס לא‬ ‫גסדיא כהנחת תפלי; ולולכ דאף דלית ליה כהו הנאה‬
‫ילמת מדרש ומס גס ל־עת היב דפי' הך מתר' דילמת‬ ‫מהרן עליה לא כ; תקיעת שיפד יע״ש ייאת היא דננת‬
‫•מקדא משו' דאין דעתו על דבר מצוה משום קושיא לר׳י‬ ‫‪3‬ד”ן ז״־ל כנדרים שכתכ משם התיה' דוקא כאומד ישיכת‬
‫א״כ מ״ש מ־רש דלא ילמדנו וג״כ קשה התם נמי כיק‬ ‫מוכה או כאומר זריקם צדוי■ לים עלי כיק דפידש דכריו‬
‫דאפ ^ ללמוד מפחד היכי שדינן ליה משוס מצות לאו‬ ‫נפי שאין כו הנאה ודאי אסוי אכל אמר קונס סוכה עלי‬
‫ליהנות ניתנו ואפשר ליישב לדעת הדשכ״א ו״ל דליכא שם‬ ‫ודאי לא אסר אלא הנאה וכו׳ וא״כ תקיעת שופד כיק‬
‫אלא הוא וכיק שכן לא סגי כלאו הכי ואולם קשיח לדעת‬ ‫דמשמעות הלשון כולל ^מצוה כין הנאה ודאי לא אסר‬
‫התיס׳ז״ל דכתכו דאי לא אמר המודד הנאה משופד הו״א‬ ‫אלא דבר כנאה ולא המצוה אכל אס אמר תקיעה של‬
‫׳משוס אק דעתי על דכד מצוה והיכי ס״ד למימר הכי‬ ‫מצוה עלי ודאי אסור ואף לדעת התום' ז״ל מוכרח לומ'‬
‫דא"כ למה ילמדנו מדרש וצ״ע • ולע״ד נר' שיש סמוכות‬ ‫כן כיון דלדעתס לולה ותפלק משוס דמכוין למצוה א"כ‬
‫ליישוב הישכ״א מהא דאמרינן כמודד הנחה מחבית‬ ‫שופד נמי דאס כידד דכמו אמצוה חייל ומהתימה‬
‫אסיד להשיא לו כתי והא מצוה קעכיד ומצווה לתו ליהנו'‬ ‫פל כד"כ מחנה אפמם שכתכ דאינו כדעת התוה' אלא‬
‫אלא ודאי דאכשר לו כאשה אפדיתי אמכר לדעת החיה'‬ ‫ס״ל אסור ה״א דהא ודאי ס״ל כה' התיס' דכיון דתליית‬
‫נדאה משום דאיכא הנאת הגוףכהדי דקיום הנאת מציה‬ ‫הדכר הוא כיש לו סנאס דעת התום' ז״ל נמי אס אמר‬
‫׳ולקושייא שהק' הד״ב הנו' על מתני' נ״ל דאינה קושיא‬ ‫תקיעה של מצוה נמי חייל וכדמשמע מפשע דכדיו יע״ש‬
‫דכמחלוק׳סוא שנוי דהא אמדינן כעידוכין וה הכלל אדם‬ ‫כמאי דקאמד דישיכת סוכה עלי דאין כאן הנאה ודאי‬
‫חוסר עצמו כאוכל ונו׳אוכל הנאהד לאדש וכו' ד״א אומד‬ ‫ס״ל דעתו אדבר מצום אכל אמד קונם סוכה דשייךכיה‬
‫ככד זו עלי מערכין לו כה וכו' ובודאי ד״י מוקמיה‬ ‫הנאה דודאי כוונתו אהנאה שכה א"כ תקיעת שופד עלי‬
‫פלוגתייהו דכ״ע אית להו אין מערכין אלא לדבר מציה‬ ‫נמי כיק דשייך כה הנאה כודאי אין כוונתו אמצוה וא"כ‬
‫ופליגי דמצות לאו ליהנות ניתנו דרבנן אית להו דמצות‬ ‫מתיה' והר״ן!"ל כקנה א' יעלי וחין כיניהם אלא כישיכ'‬
‫לאו ליהנות ניתני וי״א איה ליה דחצות ליהנות וכו' וכן‬ ‫תוכה לדעת התיס' איכא כנאה והיא גורמת אישיר אכל‬
‫פי' הריטכ״א ז״ל יע״ש וא׳יכ ד״י אמד דכדיו שיש להם‬ ‫לדעת הד״ן כישיכה ליכא הנאה והיא גורמת התיר וא״כ‬
‫על מה שיסמוכו דהיינו כד״א והא דמקשי סש״ס לקרק‬ ‫מעתה יש מקוס לתמוה על מ״ש הד״ן גופיס כפדקין‬
‫לימת דדבא כת‪:‬הי אמדה לשמעתיה ה״פ לימא דדכא‬ ‫אכל כאומד קונס שופר לתקיעתו עלי אסיד לתקוע כו‬
‫נקע למילחיה כר״י כיתידאה דלא כהילכתה אבל הכא לא‬ ‫אף של וכו' מנה מפודש יוצא מדקאמד אסור לתקוע אף‬
‫■שיין לה־שו' דדכא כדבק ס״ל וע״ש כתוס' ו״ל דלא כתכו‬ ‫של מציה משמע דנדר כהתס מיידי דאי כפי' לא שייך‬
‫הבי אלא לדכא וכו' יע׳ש •‬ ‫נומר אף וכו' כיון דכמדיס עסיקינן ואס כ; אמאי אסור‬
‫א * ב ר א דמן האמור הנה מקום אתנו לישה מ"מ‬ ‫הא כיון דאיכ׳הנאה לימא דעתי אהנאס וכן השיגו סר״ב‬
‫הד"כ חזו״ן כפ״ג דמעילה במתני' ערכה‬ ‫מחנה הפריס יע״ש ואני תמיה שהרי כתב לעיל מיניה‬
‫אין נהנין וכו' דאכ״ן אומד ניהגין היו זקנים שהיו נהנק‬ ‫■רהד״ן אית ליה אף אמר תקיעת שופד עלי אסור וא"כ‬
‫־כלולכיהן ע״כ וכי הדמכ״ס וז״ל ומ״ש דאב ‪ f‬אינו מודה‬ ‫שפיר קאמד הר״ןהכא אף רכאומד סתס אסור־ול״ק אלא‬
‫וכו׳^ואע״פ שדעת ראכ״ן שמותר ליהנות וכו' אינה הלכה‬ ‫נפי מ״ש לדעת הר״ן כנדרים ומעתה תגדל התימא על‬
‫עכ״ל והנה לשק הרמכ״ה הלז כל אשד כחיכו יתמה וכ'‬ ‫מ ק דכסק כשלתנו הגיהוד ח״ל שאס אמד קונם שופר‬
‫הד״ב חזו״ן דע״ס נפל כרכדיו וצ״ל דאינו מוכרח וכו'‬ ‫לתקיעתו עלי אסור ולא ידעתי מאיזה מקום לוקחה ואת‬
‫וראכ״ץ ה״ל דנהנין אף ל־כר הרשית וההיא דאייה מדהיו‬ ‫שהרי לכל הפי' כה״ג שדי ודוחק לומר דמאי דכתכ קונם‬
‫הזקנים נהנין כ לולביהן וק״ל דמנית ליהנות ניתנו וכו'‬ ‫שופד ד״ל של מצוה והא דקאמי■ אף של מצוה ד״ל כ״ש‬
‫יע״ש ולכאורה דכיי הרב ז״ל כאו כספ' החתום שהרי‬ ‫נשיר והכן אמנס מדכדי כד״ןלא משמע הכי וכמ״ש הדכ‬
‫אמדינן דדבא דאמר הכי אליכא דכ׳יע מדאמדי׳כעידוכק‬ ‫מחנה אפרים ז״ל ואפשר ליישכ ולומר דמשמע ליה למק‬
‫לימת כחנאי אע־ס לשמעתיה משמע כהדיא דהא דדכא‬ ‫בתי' הרשכ״א ז״ל שכתב משם התיש' ז״ל יע״ש דאית להו‬
‫׳מילתת פסיקתא אליכא דכ״ע היא וכבד השיגו הרב‬ ‫קפי' תקיעה סתם אסיר ייש לרחית ואין להאריך ודוק‬
‫שע״ה כהלכות לילב דף ר״ד ע״כויע״ש במ״ש דד׳יי ס״ל‬ ‫בלשק הר״ן דלא שייך לפרשו כהרשכ״א יע״ש כמו שירא'‬
‫דתנא קמא ודאכ״ן פליגי כהכי ( אך אמנם דהרמכ״ה‬ ‫■‬ ‫־‬ ‫כרואה שס •‬
‫יפרש כפי' דש' י והדיטכ״א ז״ל והש״ה דקא מקשי לימא‬ ‫ו ר א י ת י להע״ז כסי׳תקכ״ו הק״ה שכת׳ה״ל ואם אומר‬
‫כתנאי וכו' משום דרבא כד״י ס״ל דהיא יחידאה אכל‬ ‫על אדם אחר שלא אשמע קול שופר או‬ ‫■‬
‫הכה שפיר אתי דכא כרבנן דהילכתא כיותייסו ומעתה‬ ‫תקיעתו קונס עלי דכ״ע מודי דחל דהא אפש׳לו לשמוע‬
‫אין צריך לדחות כמ״ש הר״ה שע״ה ז״ל אלא נ״ל דהאוך‬ ‫‪:‬מארס אחר עכ״ל משמ' מדכריו דוקא כאומ׳תקיעתועלי‬
‫איע מודה וזה קמב לעעיוק ואף על פי ש־עת דאב״ק■‬ ‫קבל אמר הנאתו עלי ודאי מותר וכדקא' דכ' הכא המורר‬
‫ד״ל גם ליכא ולא כמ״ש הד״ב שע״ה ז״ל■ '‬ ‫הנאהמחכידו מור‪,‬ר לתקוע לו ולא אמדי'אפשר לו מאחד‬
‫אמר דכא וכו' דיקא ביד־ות דרבנן וכו' ולא‬ ‫בד״ה‬ ‫אכן ראיתי להרשכ״א בחי׳נרריס שכת' אהא דקאמר התם‬
‫פייך מר״י דהתם וכי' עכ״ל■ יש לדקדת‬ ‫הנאת תשמיש־ והק׳וסא מצית לאו ליהנו' וכו׳ותי׳דאפש*‬
‫דאמאי קשייא להו מד״י'דניון דפלוגחא דתנאי היא ונ״ל‬ ‫לו באשה אחריתי אלמא מוכיח דאף כמודד הנאה נמי‬
‫דכוונת החוק' ז״ל דיקושית עם מה שכתכו דרבנן איית‬ ‫שייך לומד הכי ואס כ; ס־כי קאמר דכא מותי לתקוע לו‬
‫כידקוק דרבנן אכל כדאודייתא מודים לד״י אס קיר׳י‬ ‫•משוס מצום וסא אפש׳לשמוע מאדם אחי וככר נתעורר‬
‫דקאמד כ־רכנן א"כ כ״ש דאויייה׳ואס כן ליפרוך מיניה‬ ‫כוס הרב שע״ה ותי' דלדעת הישכ״א לאו משוס מצות‬
‫לדכא ומשוס הכי ל״ק להו סאי קושיה מעיקרא אך אמנם‬ ‫לאו וכו' אלא משוס דהחס נויי לאי יעתו על דכי מצוס‬
‫לדעת התיס'יכתבו בכהחיס יקע״ו ע״א הא ילה מייתי‬ ‫וכדכתכו התוס׳לה״ד ולהרכ ז״ל משמע ליה הוא האמת‬
‫מברייתא דאיכא חילוק כין אכילה לתפילה ל״ק להו כלל‬ ‫»עש"‪ • 3‬וכעניותק ‪ .‬לא יכולתי■ להולמו שהרי אמדינן לא‬
‫ובאמת‬
‫♦גל‬ ‫מסכת ראיבהענה פרק ג‬ ‫אברהם‬
‫ס׳יל רבעי כוונה ככל עניין והואכמ״דדצ״כ ונ״לשישלז©‬ ‫וצאמת דכדיהש אינש מוככיס וכמ״ש מהיש״א ועיין‬
‫סמוכות דהא ר״י ס״ל ככא במצית צ״כ וכפ' לולב הגזול‬ ‫^‬ ‫כדברינו לקמן ־‪.‬‬ ‫•‬
‫משמע דה״ל דאצ״כ דאל״ב כ' מאי מק' הש״ס והא‬ ‫‪ 'QJ‬כפאוואכל מצה ע"כ דע שיש חולקים כזה‬
‫מדחגבהיה נפק כיה והכין כח' התוה'שה כהריאיעו״ש‬ ‫הדאייה ורי׳יו ז״ל לדעח קרא״ה !"ל ס״ל דוקא‬
‫חך ע"פ האמור ניחא רהא דחית ליה לר״י דצ״ב רוקח‬ ‫היכא שידע שהוא פסח וכו' אכל יודע שהוא חמן או‬
‫בשמיעת הקול דלית כיה מעשה הכל כנטילת לולכ‬ ‫חול יצא אפי' למ״ד אצ"כ דהאי מימרא אתיא ככ״ע‬
‫דאיכא מעשה שפיר אית ליה דלא כעי כוונה אמנם רכא‬ ‫וכ־משמע מרכה ה״ה ז״ל כפ״ו מה' חו"מ יעו״ש‬
‫חית ליה דאף כאמירה אית ליה לא כעי כיונה וכת׳׳ק‬ ‫וראיתי לה' גופי הלכות שהק' דהא בחב ר״ש היכא‬
‫דר״י ובזה ל״ק מ״ש כס' ק"נ כפ' ע"פ על כ״ח יעו״ש‬ ‫דמתכוון שלא לצאת לא יצא וא׳יכ הפא ^דע שהוא מצה‬
‫ור‪1‬א דקחמ' ר״י מצוה לטכל כחזרת וכו' ככריכת'התוה'‬ ‫ובשח וכפאהו א"כ מתכרן שלא לצאת וצ״ע וכ' מהרח׳יא‬
‫כד״ה זאת אומדת מצוה משום היכירא • אך ק'לי על מ״ש‬ ‫כספח דש״ל לד״ש כדי״ו דאבוה דשמואל קחמר כיודע‬
‫סרא״ש ז״ל כפדקין ח״ל דלאו משוס היכר קאמ'^^מצ}ף‬ ‫שהוא חול יעו״ש ולעד^ לומר רקושייתו להר״ן וכ״י ז״ל‬
‫יעו״ש הרי חף כאכילה ה״ל צ"כ ומהתימה על הב׳יח ז״ל‬ ‫שהכיאו דכרי הרא״ה ורכרי הר״ש ואיך יהק לפ' הכרות‬
‫שכת' הא דכת' הרא״ש ז״ל כפע״פ הא דד״י לאו לענין‬ ‫אנו ונ״ל דלק״מ דנתכוון שלח לצאת לא דמיא אלא לכהכור‬
‫דינא הוא דמייתי לה אלא הא דקאמ' מצוה ר״ל משום‬ ‫שהוא חמן כיו; דדעת אחרת זרה יש לו ולכך לא יצאדהא‬
‫היכדא והא דמשמעימהכא דס״ל הא דקאמ' ר״י מצוה‬ ‫הפי' למ״ד אצ"כ כוונת קריאה כעינן והא לא קרא‬
‫משום מצוות צ"כ ואפי' מדרבנן ומ״ש ה' ז״ל דאיכא‬ ‫דוגמתו לענין מצה נמי כעינן כוונת אכילה והא דלא‬
‫חילוק כין רכק לדאוייית' הק' הפר׳׳ח דכלדחיקון דכק‬ ‫אכל וכו' אכל אס אכל מצה אף שידע שהיא מצה‬
‫וכו' לאו קו' היא כלל דכיון דלית ליה עיקר מן התורה ל״א‬ ‫ולא רצה לאכול לאו לענין לצאת י״ח הוא אלא לענין‬
‫הכי וכראמרי' ככל דוכתא וגם לא קשה מהא דחיכעיא‬ ‫אכילה לכדוחזינן ליהלהאי גכרא דאי ידע דהאדכפאוהו‬
‫לן גבי פתח כדחמרא וסיים כדשיכרא מאי ומאי קושיא‬ ‫משום לצאת י״ח כאכילת מצה כלא כפייה הוה אכיל‬
‫כיון דרבנן לא צ"כ וכמ׳יש הר״י שה יעו״ש אלא דקשה‬ ‫אמנם זהו לדעת הר״ן וכי זל אכל לדעת הרא״ש דס״ל אם‬
‫לזה ממגילה דהיא רככנן ובעי כוונה וכבר נתעורר כיס‬ ‫מתכוון שלא לצאת א"כ מ״ט אס ידע שהוא חמן לא יצא‬
‫מהרח״א ז״ל כה' יעו״ש והפר״חכ' משום פרסומי ניסא‬ ‫ומה גס דרואה אני הד׳יש הם דכה הש״ה ככריתוח‬
‫ולכך כעי כוונה והבי כוונת ה״ה יכתב דהכל מודים‬ ‫דאמרי' התם היכא דהמר הי קרב ולא תכפר כין לרכא‬
‫כמגילה ולע״ד אינו נראה דהטעס לא מתני אלא לענין‬ ‫בי; לאכיי אית להו ראינה מכפרת ולח אמרי' כיק דקרכה‬
‫כונת הענין לא לענין שיכוין לצאת משוספי״נ וימהתימא‬ ‫כפרה ממילא התייא דכיו; רצווח ואומר ראינה מכפרת‬
‫על הרב מ׳יק שכתב שם דכו‪:‬ת ה״ה היא כמ״ש הך"י ז״ל‬ ‫צייתינן לדיבוריה והא התם אפילו מחוייכ כהקרכה‬
‫שהכאתי ופי' דבריו כמ׳׳ש הישכ״א ז״ל דלענין מ׳יש צריך‬ ‫כדמשמע התם אמה' לא יצא הכי נמי הכי איתא‬
‫שיכוין והכי כוונת ה״ה יעו״ש ויה אינו דווקא כק״ש•‬ ‫אם לא נאמר דוקא התם כיון דלאו רמייא עליה‬
‫משום מ״ש דהא כתכו התוה' ריש פרק אלו נאמדין‬ ‫דחייב להקריב לית לן כיה ע״ד הם אמרו והס אמרו‬
‫דכרכת הפירור! וקידוש מכרך אף דלא מכין והביאו‬ ‫אכל הכא כיק שהוא מחוייב כאכילת מצה לא צייתנן ליה‬
‫המג״א כהי' ס"כ ועוד ראם כוונת הר״י כמ״ש הדשכ״א‬ ‫ל'מ' דלא יצא י׳יח כהאיך דמוכרח עליו לאכול ובאמת‬
‫אמאי מחלק כין מעשה לאמירה אפילו כאמירה גופה‬ ‫לאו מילתא היא דהא גכי מצה נמי שייך לאכול מצה‬
‫וכמו שחילק הרשכ״א ז״ל ולדידי לא שייך לפרש ה' הכמ׳ש‬ ‫אחרת לשם מלוה והוי ממש כקדכן אשר ע"כ צ״ל דלא‬
‫הרשכ׳יא דהא כתב הרמכ״ס ז״ל כד״א כנתכוי; לצאת‬ ‫כת' היא״ה אלא כמצוה שכאת לידו דרך מקדה ואמר‬
‫וקאחר עלה הרב ז״ל דהכל מודים כזה ווה לא שייך אלא‬ ‫כלא לצאת '"ח לא צייתינן ליה כיון דהואמחוייב כה ואינו‬
‫לכוין כענין משום פ''נ ולא מהני הטעם לצהת וכמ״ש‬ ‫י־דע אם תבוא אח״כ הך מלוה לידו או לא אמרי' יצא‬
‫הרב גופיה וכ"כ הרשכ״א כה־יא כר"פ הי״ק כדעת‬ ‫אכל גבי קרב; ופסח כיון דכידו להכיא קרכן אחר ולאכול‬
‫הרמכ״ם ■וליהדידיעלמ״ד מצור! צ"כ כעי כולה ככוונה‬ ‫מצה אחרת הוי דבר שבידו ומודה הרא״ה רלא יצא והכי‬
‫ולמ״ר אצ׳יכ לא כעי כוונה אלא פ״א ואי׳כ קשה מה‬ ‫מוכח לשון הדא״ה ראם צווח ואמר דאינו רוצה לצאח ידי‬
‫שהק' הל״מ יעו״ש ולאשייך לחקכמ״שהרמב״ןכמלחמות‬ ‫אותה מלוה כלל יצא אך מרכה הרכ׳יי ז׳יל שם לא משמע‬
‫דחם ככא פליגי א״כ כיון רה״ל מצות צ'כ השחר אמחי‬ ‫הכק דכיק דמודה הרא״ה לה' הד״י ז״ל אין הכרח‬
‫לא כעי כוונה דכשלמא לדעת הרמכ״ן דה״ל רכדיעכד‬ ‫מדבריו כלום והוי יודע דה' אוהל מועד לא מצד‬
‫הם קרא פ״ח יצא ל׳יק אמנם ל־עח הרמב־יס _והגאומם‬ ‫כינינו ומי יק; ידעתי ואמצאהו וכקשתיהו ולא מצאתיהו‬
‫דס״ל דצריך שיקרא כולה אף כלא כוונת השאר הלח כפ״א‬ ‫כידע על מה קאי ה' ז״ל שם וכמ״ש לדעת הד״ן ניחאלי‬
‫קשה ומי לנו גדול מהרשב״א שעדותו תכריע ככוונת‬ ‫מאי דהוק' לי כתאי דכתב הרמכ״ם דכאכילה לא כעי‬
‫הרמכ״ם ועיין ככ״משם ועיין למג״א סי' ה' ה״ד יעו״ש‬ ‫כוונה וסכיא ראייה מהמתעסק וכו' שכן נכנה א״כ‬
‫ועיין להפדי׳ח ז״ל שם •‬ ‫אפי'הכור שהוא חמן ודאי יצא ביק שנהנה מאכילתו‬
‫דמאי| דכ' ה״ה אולי שהכל מודים כמגי׳‬ ‫איבלא‬ ‫והתודה אמרה אכול מצה וכההיא דהמתעהק דאפילו‬
‫־ וכו' הוא מוכרח דאל״כ קשיא למ״דוכמ״ש‬ ‫כיון לאכול שומן ואכל חלב חייב אלא דוקא הכא משום‬
‫הפר״ח ודלא כמ״ש מהרח״א דשיק• לומר כקורא להגיה‬ ‫דהו״ל דעת אחרת ומהכוין שלא לצאת דלא יצא ‪:‬‬
‫כדשני ליה הש״ם דלשק כוחכה לא משמע הכין דמסמננ‬ ‫‪ 3 *17‬חיתיכיההיה קורא בתורי‪ :‬וכו' ע׳יכ ומכאןקשה‬
‫לגמרי הוא כותב וכמנשמע מהש ‪f‬ה ועוד דורשה מאי‬ ‫׳ למ״ש הרי כברכות יעו״ש ועיין לה׳אלגד כה' הנז'‬
‫א״ל ועוד היינו מגיהה וכו' אך אענה לא נעלמו ממני‬ ‫מ״ש לישוב ע״פמ״שה״ה כפ״כמה׳שופ׳ועיקכמהרח״א‬
‫מ״ש הרשכ״א והר״ן כמגילה שעלו כקנה א' ולכך לא‬ ‫כס' מ״ק כ״א מה' שיפד וכוונתו מבוארת דכיו; דאכוה‬
‫הקש' ממקני׳רהיה טתבה דאיכא לאוקמה כקור׳להגיהה‬ ‫דשמואל ה״ל ראיכא חילוףא׳יב ש״לשפיר דאצ״כאכלת‬
‫ואני‬
‫נז‬ ‫ססכתראיע השנהפדמ ג‬ ‫אברהם‬
‫מ״ח ]גבי נרה שירדה להקרל עלתה לה טבילה סף•‬ ‫ואני כריה קלב בעניותי; אומר לחוות דעי באתי ולא‬
‫כלא כוונה משוס כיון דציוט על הטבילה והרי טבלה לא‬ ‫לחלוק משוס דאמרינן התם הכא כמאי עסקינן כקורא‬
‫כעי כוונה כיון דע׳יי מעשה היא אכל קשה דהא כסימן‬ ‫מתיך נתיבה וכותבה יכו' ולכך נראה לי דלא הק׳‪4‬משום‬
‫קנ״ח ס׳'ז פסק דמי שנטל ידיו לטיכול יוכו' ונמלך לא!טל‬ ‫דמתני' ד־תני חס כיון לבו ר״ל כיון לבו כעני; דפרקומי‬
‫יש מ׳ שנר' מי‪-‬בריו שאין הנטילה עולה לו הרי דאףכמצו'‬ ‫כיסא ולעולם ה״ל לא כעי כוונה לצאת ולמר ‪1‬ה מתיר^‬
‫דהיא כמעשה צ"כ וע׳יב נ״ל רלא שייכא הך דחולין והך‬ ‫בקור' להגיה וכמ״ש הרב מ״קז״ל גופיה סוף דבר דברי‬
‫דנטילה לפלוגתא דמצות צריכות כוונה או לא מדלא‬ ‫ה״ה שגבו ממני ועיי; כל״מ שס •‬ ‫!‬
‫הכיאו הך דהכ׳כחולק אלא התם לא חשיכי מצוה להצריך‬ ‫ו ל ע י ק ר הקושייא על ה‪-‬כ״ח נ״ל דוקא מנילה דלית‬
‫כוונה אלא מכשירין איטן והיינו טעמא משוש רלחולין‬ ‫כה מעשה ולכך חף דהוא מדרבנן צריך‬ ‫י‬
‫לא כעי כוונה ולכך נכי נדה לא כעי כוונה לבעלה אבל•‬ ‫שיכוץ אך כאכילה דאית כה מעשה איכא חילוק כין‬
‫לקיומה צריךטכילה אך נכי ננו^׳י כיון דכעי לאכול פרך‬ ‫דאורייתא לרבנן וכמ״ש הרב■ חתרני על המקרא^לדעת‬
‫ויש משום סרך תרומה לכך כעי כוונה אכל אש יטול ידיו‬ ‫הרא״ש צ״ל ולומר הא ןדהוצרכו לפרש ר״י הכי שיהיה‬
‫לנקיותיכעלמא ונמלך לטיבול כמשקה אק צריך כוונה‬ ‫מישכס הדין אף לרעתם דה' כתי׳ק ח"כ לימת ר״י ות״ק‬
‫ועולה לו הך נטי' וכמו שאבאר שם כע״ה ועיין למהר״ם‬ ‫פליגי כהכי ולכך תירצו כדחפכו‪ -‬וכו' וראיתי להרכ‬
‫ן' חביב יע״ש‬ ‫תישפת יו׳׳ט ז״ל כפרק נ' רסיכה שהקשה להדמכ״ם‪,‬רל‬
‫זה הא דאמרינןכפרק ע'פ דר״ל לית ליה מצות‬ ‫־ ור״ע שהביא מש־נת הש׳׳ש יס״ל דאין צריך כוונה‬
‫צריכות כונה אף באכילה ‪',‬לית הילכחא כוותיה‬ ‫כיון דש״ל דצ"כ וצ׳׳ע וכמש״ל ניחא וכן דחיתי שכ"כ‬
‫דמוקם ליה כר״י דלית ר\לכתא כויתיה לנכי רבנן ור״ת‬ ‫הרב מנ״ח ו"ל כקונטדי׳כתב שש ומהתימא עליו דדכריו‬
‫נמי דפשקינן כווידש כנמ' לא ש״ל כר״ל רבעי כוונה אף‬ ‫שתי׳י אהדדי בתיך כ״ד דהק׳לעיל כסמוך לפי׳הר״י מקו'‬
‫כאכילה והא דלא מיהדר ליה לר״נ דס׳יל כר״ל דכטיכול‬ ‫הש״ס מאי מק׳וכיון דכת׳ה׳ה״ה דאי׳ליה דתיקע לא עכיד‬
‫ראשון נפק כיה משוס דמיהדר ליה אף לפי דעתו דס״ל‬ ‫מעשת א"כ פריך שפיר לרכח ראית ליה הכי והדדי נינהו‬
‫דצ׳׳כ כמ״ש כתוש' י״ל שם אפילו הכי כיון דמילא כריסו‬ ‫אמנש קי״ל כאכוה דשמואל דאיכא חילוק וכן כפר׳ראוהו‬
‫וכו׳ולעולם אית ליה ר״ח דאצ״כ והכי מוכרח‪,‬לומר לדעת‬ ‫כ״ד הק' האי קושייא נופה ועליה אני דן ובהכי ניחא ל'‬
‫הרז״ה ז״ל דלא שכר ליה כר״יודחה אותו מהלכה הא‬ ‫מאי דכתכ הטור הי' תינ״א גבי מכיך עוכר לעשייתן או‬
‫ר״ח דאית ליה כוותיס פשקינן ליה כגמרא אלא ודאי‬ ‫שיתכוין שלא לצאת וכו׳וכיו; דאית ליה מצית צ״ב למה‬
‫כרחמרינן ולא איפשיקא הילכת׳בוותיה אלא לעני; כרכה‬ ‫ניה הך תקנה שיתכוין שלא לצאת אמנש כמ״ש ניחא כיק‬
‫ותו לח ואתי כיבק דאית להו דלא כעי כוונה וכיון דרכא‬ ‫דאית ביה מעש' ודאי אק צמך כוונ'ועייןלמהר"םן'חביכ‬
‫ק״ל בברכות דכעי כוונה כק׳ש וכפרק לולב הגזול אית‬ ‫כנ״ת רף כ״ח ד ׳ה עוכר לעשייתן יע׳יש ובודאי דדכריו‬
‫ליה דלא כעי כוונה מוכרחיש אנו לומר כן אש כן הו״ל‬ ‫התראי נינהו וראיתי להרכ יד אהק שכ"כ והקשה לזה ח״ל‬
‫רכא כתראה לגבי רי׳ל ור׳׳ה ולכך פסקינן כוותייהו דרבק‬ ‫דמתני' שסיה עובד וכו׳ פי' אם כיק לצאת וכו' וא״א‬
‫דאית להו כס' דכא ודלא כמהדח״א יע״ט■ ‪.‬‬ ‫נהא הו״ל לפ' הם שמע קול שופר וכו' יע״ש■ ואנכי‬
‫אמנם קשה טוכא דהא הש״ע נופיה פשק כשא‬ ‫קרואה לכי מהקס אם יצא דבר זה מפי קדוש ח״ו דהא‬
‫תע׳׳ה רהשואל אחד לחכירו וכו' לא יאמר לו וכא‬
‫אך‬ ‫ודאי למ״ד צ"כ מוקמיה למתני' כפשטיה אם כיון לצאת‬
‫שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות וכוז‬ ‫ולא לשמוע דלרכא דש״ל ליכא חילוק כמש״ל מוכרחי' אט‬
‫ואם איתא כמצוה התלויה כאמירה צ״כ בשנס הוא אמר‬ ‫גומד דפי' אם כיק לבו לשמוע וכו' ועוד הק' ת״ל דר׳יע‬
‫לחבריה כיון דלא מכוון לצאת כהך אמירה שפיר תחר‬ ‫פי' כמשנה לדברי האומר וכו' ולדברי האומר אצ"כ ונט'‬
‫ומכרך ואין לומד רוקא כדאודייחא אבל כררבנן אין צריף‬ ‫משמע דלמ״ד אצ"כ אית ליה ככל ענין יע״ש ונס כזה‬
‫כוונה וכמ״שהכ״חהא לאו מילת'היא לפי מש״ל לדעתו‬ ‫י׳יל דכיון לדכא שית ליה דככל ענין אצי׳נ אם כן פי'‬
‫דוקא כמצות עשייה הוא דמחלקינן אבל כאמירה ליכא‬ ‫מתני' דשתם נכי קריאה כיו; לכו לקרו' אמנם למ״ד צ"כ‬
‫חילוק וכמגי' דמי כמש״ל ואל תשגיח כמ״ש הש״ע שם‬ ‫כמצוה תלדה באמירה שפיר אמדינן כיק לכו לצאת והכי‬
‫דאם כירך אדעתא דלימא ד׳והם מ'‪,‬אינו חוזר ונר‪,‬כ הב״י‬ ‫כוונת ר״ע ז״ל אך אמנם קשה על סך חילוקא דהרמכ״ס‬
‫ז״ל משום ספיקא דרכנן לקולא וכיון דההיא משום מצות‬ ‫כפ"ב מהלכית שנגית הביא הא דאמרר׳י כפתסולא‬
‫צריכות כוונה אפילו ראוריית' או דרכק צריך לחזור ולברך‬ ‫הביא מתנך‪.‬זירוצים יאו־מינן כנמ' משמע רס״ל דמצות‬
‫כיקדבאמיר׳ליכא חילוק כין דאורייתא לדרכנןדי״ל דהתם‬ ‫צ"כ אףכמצוה התלויה כמעשה וראיתי למהד״ש ן' חביב‬
‫לאו משוסצ״כ אלא כיון דנייקר הכדכ׳דהיא שש ומלכות‬ ‫שם שהק׳פן ותיק הרב כיק רעדיין מכדך על הנענרכים‬
‫דעת זרה יש לו א"כ כ״ע מודו דלא מהני הך ברכה ח״ר‬ ‫אפי׳הגכיהו חשיכ שפיר לא יצא וזה דלא כמ״ש הרמב״ס‬
‫כ‪-‬ון דשייש כדין ליכא חילוק וכמש״ל משם ר״ש וכהא כיון‬ ‫כפ״ח מהלכו׳לולב משהנכיהו יצא ועיין להר־ כ"מ ועיין‬
‫דכרפת הנהני; הם מדרבנן ספיקא רידהו לקולא ואם כן‬ ‫להתוס׳כפ־ק לולב הגזול כד״ה עוכר לעשייתן יע״ש ונם‬
‫כיון שכן התס נכי שאלה למה לא יאמר לו וכו'■ המורם‬ ‫מ״ש הרב עוד לתק על פי מ״ש הרמכ״ם שם יע״ש‬
‫מכל יה דהאמת הוא דאינ׳|חילוק כר״י ונ״ל ע״פ המ״א‬ ‫נ״ל דלא דמי דוקא התם דאף אחי דנעשית המצוה עדיין‬
‫שם סעיף ח' דלא אמרינן מצוי! צריכות מוג' אלא לענץ‬ ‫הוא עשוק כמטה ולכן פטור כיון והוא טרוד כמצו׳שבת‬
‫שיחזור רעשה המצוה עצמה בכוונה אכל לעני; כרכה‬ ‫אכל הכא משיגכיהו ככד נעשית המצוה ונ״ל לומר דכיק‬
‫כיק דדכוותא ס״ל דלא יחזור כלל ויצא ככר הויא כרכה‬ ‫דכתב כהלכו' לולב דאיכא המצאה דלא יצא אףכשהנכיהו‬
‫לבטלה וכזה ניחא דהכא לעויים מודה הש״ל‪ :‬דיחזור‬ ‫דהיינו שהפכו אש כן הא דכתב כהלכות שנגות המוציא‬
‫וימנה אלא לעניי כרכה לא מצי כריך והכי דייק לישנא‬ ‫ופו' לצאת איידי שעדיין לא יצא כשהפכו וסמך על מ״ש‬
‫דהיב המחכר שכתב אין לחזור ולמנות ככרכה משמע‬ ‫שם ועיין לסיב יד אהרן ז״ל שם יע״ש■‬
‫דאברכ' קפיד ועיין להרב הנ״ן םי׳קנ״ח סעיף י״ג ומה‬ ‫ניחא מאי דפשק כי״ד שימן קצ ת סעיף‬ ‫ובהכי‬
‫שפם־‬ ‫‪29‬‬ ‫כט‬
‫יגי‪:‬‬ ‫מסבת דא׳פ היפנה פדה ‪Cl‬‬ ‫אברחם‪.‬‬
‫מידים והכיאי הכ״י סי' קנ״ט ‪p‬אמר על חש״ו הנהר‬ ‫שככק לעיל גני מתכלל עם הציבור ימונה כלא כרכה‬
‫כני כוונה וכו' וכיון דמצינו כמס אמוראים דס״ל אפילב‬ ‫וכשריכור יתוור ויכ^ וכיק דאית לן מהפק הויכרכס‪-‬‬
‫כאכילה כעי כוונה כר״י נקיטינן כייתייהו ולא כיכק‬ ‫לנטלה אפילו מנור למה יכרץ ככר השיב המג״א שם•‬
‫דיחידאה אינק וגסרכא דכתרא׳מצי סכר כוותייהו דליכא■‬ ‫דמיירי כמכוין שלא לצאת כהךאמיר׳עס הצינור נשיזכור‬
‫חילוק והא דאמ׳גכי ק״ש דכעי כוונה היינו כוונת הענק;‬ ‫ורע שיש |ט"ס כדנריו שכתכ דאזיל לשטתיה דה״ל‬
‫כמ״ש הרשכ״א ז״ל אלא דהיא ס״ל מצות איןצריכו'כוונ«‬ ‫מצית צ"נ ונו' וא“ נ ינוין כלנו ונו' אק ןאני מכוין לצאנן‪:‬‬
‫וכההיא דלולכ הגזול ודסינן ליה מהלכה מקמי רכויתא‬ ‫יכו' וכיץ די״א אי; צריך כוונה אם כן מוי נדכה לנטלה‬
‫דקיימי עליה •‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא תיקן כלום לכך צ״ל אם אזכור מנוי; אני שלא לצאת‬
‫ש ם א מ ר ליה אכיי אלא מעתה הישן כח' כסוכה‬ ‫כשכירה זו והכי; משמע כאומרו ונ"מ מלשון רמ״א וכו'‬
‫ילקה ע״כ עיין מסר״ס ן' חכיכ ז׳ל‬ ‫וכהך כ״ע מורו אך כמ״ש דאזיל לשטתיה אינו מדוקדק‬
‫ולע״ד נראה דאיירי כא״י וס״ק אלא מעתה הישן כס'‬ ‫כמו שיראה המעיין ועיין‪.‬כמ״ש הדכ הנז' שם שעי' יו״ד‬
‫דוקא ר״ל שלא קכע סעודתו שם והלך ויישן כשורה שלא>‬ ‫ה״ל ואף על גכ דלא כיון לצאת כמ״ש ש״ג עכ״ל • ואנכי‬
‫לשם מצוה ילקה ולא אמרינן צריך שיפסו' אלא דוקא כאק‬ ‫הרואה דט״ה נפל כדכריו וצ״ל וכמ״ש ס״ח דמ״ש כש״ג‬
‫לו מקום מס יאכל כי״ט אחרון וכמ״ש שם כגמ' אכל א«‬ ‫‪ .‬אינו שייך לענין דהכא כמו שאתה רואה כעיניך •‬
‫כוונתי אלא ליישן דוקא ודאי מותר והכי דייק לישנ' דאכיי׳‬ ‫א ך המ"מ לא נתס דעתו כזה והשכים כשוף דכריו‬
‫דלא קאמר אלא יישן והיינו כדאמדן •‬ ‫דכין כאכילה כק כשמיעה צריך כוונה יט׳יש נפל‬ ‫*‬
‫אבל נתכוון וכו' ‪.‬כגון שלא נתכוון‬ ‫תו ם' ב ד ״ ה‬ ‫כהרמנ״ם ז״ל והגיה דלא יצא ודוקא דעת הר״י שכ׳הפין‬
‫משמיע להוציא השומע עכ״ל נ"צ‬ ‫היינו דוקא לדע' מ׳׳ד אצ"כ א־כא תילוק אבל למ״ד דצריך‬
‫דמשמע להו דרכא דקאמר לצאת לא כעי כוונה אכל‬ ‫כיונה לא ראה המ"מ ז״ל מאן דמתלק כהני וראיתי‬
‫להוציאו כעי כוונה וא"כ מאי מקשה הש״ס לדכא לימא‬ ‫להל״מ שכתכ דנראה לו טעם נכון והיא דקושיית התיש'‬
‫מיידי להוציאו ומודה רכא כהך דכעי כוונה ועדיין לכי‬ ‫כפשתים דף קט״ו ד״ה מתקיף ונו׳למה לא הכיאו ראייה‬
‫מהסם כפי' זה שלא ראיתי מ״ש כך כדעתן אך האיד ה'‬ ‫משופר דצ"כ והתם כר״ה לא מייתי ראיה מההיא דאכלו‬
‫עיני וראיתי להר״ן כפ ‪p‬ין שכתכ וז״ל ואני אומר דכיון‬ ‫כלא מתכוין יצא‪,‬משום דאיכ' לת׳וכו' יע״ש • ולא ידעתי‬
‫רבעי כוונה משמיע להשמיע השומע וזה למ״ד אצ"כ‬ ‫למה לא הקשה לס״ה לדעתו דפי' ה״ה הוא פירוש מ״ד‬
‫קאי ואל תטעה כמ״ש להשמיע וכפי׳כעל המאו׳שהכיאו‬ ‫דקאמד כגמ'!היכי קאמר ולא ראיתי מ״ש כך הלא הגמר'‬
‫לעיל הר״ן גופיה דסופיס יגלה עלרישיה אכל להשמיעם‬ ‫כהדייא תילק כך אלא משום דכוונת ה״ה היא ולא רתיתי‬
‫כדי להוציאם ונו' לא נתכוון דמשמע הא דאמרינן כעי‬ ‫מי שעמד כחילוק זה למ״ד צ'כ דהא קאמר קמ״ל ואפי'‬
‫כוונה משמיע להשמיע היינו כרי להוציאו ואפילו לצאת‬ ‫לאכוה דשמואל וא״כ היינו דלאקאמ׳מאכלו כלא מתכוין‬
‫לא כעי כוונה והיינו שהקשו התוס' יע״ש ותי רצו דמשמע‬ ‫משום דאיכא למדתי ולומר)דאיכא סילוק אכל האמת‬
‫ליה דפי' כרייתא ודאי לצאת ולא להוציא דומיא דשומע‬ ‫למ״ד צ"כ ליכא תילק ולמ״ד אצ"כ כין כך וכין כך אצ"כ‬
‫לעצמו אכל הא איכ' לאקשויי דא"כ לא הוי רכא לא כת״ק‬ ‫וכן כתכו הקוש׳שם ולכך כתב ה״ה ולא ראיתי מי שחילק‬
‫דאית ליה לא כעי להוציא ולא כר״י דאית ליה כעי‬ ‫למאן דאמר צריך כוונה וכיון וכו' אך דעת הרכ המאור‬
‫להוציא הא אית ליה עד שיתכויןשומע ומשמיע דמשמ'‬ ‫דכיו; דדכא ה׳יל מצוות אין צריכות כוונה נקיטינן כוותיה‬
‫דכעינן השומע ליכעי כוונה ודלא כדכא ולא שייך ל תק‬ ‫וכרכנןוהרמב״ן כמלחמותיו השיב דל״ג אלמא ונו' והכא‬
‫דקא מנבח ניכוחי דהא קאי את׳יק וקאמר כד״א כש״‪-‬צוגם‬ ‫הוא לפי שיטת אכוה דשמואל וליה ש״ל דמצוית צריכות‬
‫קשה על הר״ן ז״ל כדכתיכנא וצרק לדחק ולומד דהא‬ ‫כוונה וההיא דלולכ הגזול דמשמע מינה דרכא אית ליס‬
‫דקאמר עד שיתכוין שומע ר״ל כדעלמא דינא הכי עד‬ ‫מצית אינןצריכו' כוינה הוא דכיון דמהפך זכיתיה דאכוה‬
‫■■■‬ ‫שיתכוי; שומע כקול שופר ודוק •‬ ‫■‬ ‫דשמואל רוצה להשכים דינו של ר״י הוא אליכי' דמצות‬
‫ב ד ״ ה ;ומנא תיתרא יכו׳ דמאי אולמיה דהאי מהף‬ ‫צריכות כוונה והיפי שייך הא מדאגכיה נפק כיה ותי'‬
‫וכו' עכ״ל עיין מ׳יש מהרש״א וראיתי כס׳‬ ‫דיכול לתק אכוה דשמואל כשלקחו ככלי ולעולם רכא‬
‫זרע יצחק למהרי״ל ז״ל שכתב דקושייתם היא לד״ש למה‬ ‫דידיה אמר דמצות נריכו׳כוונה ועיק להר״כ לשו; למודים‬
‫לא מקשה לדכא נמי ממתני׳וכמו דמשמע ליה כהךכריי'‬ ‫כחת״ס הי׳ל״א ומכלל דכרינו אתה למד ישוכ לקושייתו‬
‫דעוכד שלא כזמט א"כ אפי׳מתניתין נמי דמאי אולמים‬ ‫ועיין להרכ יר אהרן שם ולגירשת ה״ה כהדמכ״ם ז״ל‬
‫האי מהאי ותירצו וכו' עי׳ם ולי הדיוט לק"מ דלכךצא מק'‬ ‫דלא יצא קשה רהא סתם כנכפה קיהיכ טעמה משום‬
‫מתתנ‪^-‬ין דיש פתחון פה לומר משום איתרמי וזמנו הוא‬ ‫דפטור מכל המצות לימא משוס רלאו כני כוונה נינהו‬
‫דאי לא כעי מכרךהו״ל שלא כזמנו וא"כ לא שייך איתדמי‬ ‫יתי׳הל״מ משום כיק דלאו ראויים הן לא כעו כוונה ועיין‬
‫ועוד דאי קושייתם לר״ש אק כתכו כתירוצם וה״ס גכי‬ ‫כמהרח״א ז״ל ולי נראה דמשמע ליה לרכיט דשוטה אף‬
‫ככוד מה"ט דהא ודאי לא שייך למימר הכי אלא לדכא‬ ‫וש כו כוונה חייב לאכול מצה כשנתרפא משי' דהךשעתא‬
‫דא״כ מאי מקשה לרפא וראיתי להמכ״ח שכתכ דקושיית'‬ ‫לא הוא מתוייכ וכו׳והכי מוכח כגמרא י־אי טעם השוטה‬
‫היא לדכא דקאמ' מרלא הק' ליה ממתניתי; מוכרח לומר‬ ‫משים דלית כיס כוונה אם כן מאי מקשה הש״ש לאכוה‬
‫איהרמי ואם כן גכי ככור נמי ומקשי כתיש' ז״ל דאמאי‬ ‫דשמואל מכרייתא וכו' כיון דאית ליה מצות אין צריכות‬
‫פשיט ליה הך מתני' מכרייתא וגם כזה נמי לא מיכרעא‬ ‫ביינה אפילו שיטה יצא ופליג על הך כדייתא ועוד מאי‬
‫כל כך־כוונ׳גדכא סכי דד״ש למה לא הקש' ליס ממתניתק‬ ‫ייתק ככפאוהו פרסיים כיון דטעמא הוי דמצור‪ ,‬אצ"כ‬
‫דאי תאמר איתרמי א"כ אפי' כדייתא נמי דמאי אולמיה‬ ‫עדייןיתקשי לו הךכדייתא אלא ודאי דטעמא משוס דאינו‬
‫הך מהאי וליישב כדוחק נ״ל דמק' להמק׳ ודילמא וכו'‬ ‫»סוייכ כדכ־ וכו'והיינו טעמא דלא קאמד רכא זאת‬
‫דמאי הכי; כ־עת רכא דהכיא ראיה ממתני' והא ודאי‬ ‫קומדת אלא אח־ דתי' ר״ת ככפאיהי פרשיים משים דאי‬
‫כוונתי מכואר‪,‬דמכח דלא הק' צו ממתני' ואם כן מאי‬ ‫ככפאוהי שד צא ידעק תצית !‪ :''if‬ועיין‪,‬להר״ש■ כפ״א‬
‫מק'‬ ‫״■‬
‫נח‬ ‫מסכת ראש השנה פרה ג‬ ‫אברהם‬
‫משנה ראשונה למשנה אחרונה אפילו למשנה ראשונ׳ניע‬ ‫מק' ודילמא וכי לא ידע דכאי הן קושייא דמאי אולמיה‬
‫לא נאמר אלא להחמיר וסייגו דלא נ?' התוה' שם כד״ק‬ ‫־מך מהאי דכה; דפיחש׳כשלא מ מ ט ק״ק הך דסת; דמי'‬
‫לא נצרכה משיסדלא נאמד אלה להחמיר וכו' דלא כת ט‬ ‫יהירלו דה״ד דאיכא חילוק וכו' ואהא מקשה דילמא ל״ש‬
‫סתוס' כהסוכל הכי אלא כמנות שאין הזמן גרמא וכמ״ש‬ ‫ופירושא שלא מ מ ט וידק לו תה דוחק •‬ ‫■‬
‫הר״ב מ״ל גופיה ורלא כמ״ש מכי״ם ן' חביב ז״ל יע״ש‬ ‫דילמא קשכר וכו' וכה' הפק ו‘ לא יי!יכ‬ ‫בר״ה‬
‫ועוד שהדי כתב רש״י שם להדיא מיהו משנס אחרונ׳ראק‬ ‫עכ״ל והקשה דמב״ח ז״ל ה״ל דמנא ליה יה‬
‫'‬ ‫לו לכוף וכו' •‬ ‫יהלא טעמא דר״י דאומר ונתנו וכו' ;טקר טעמו כיק‬
‫ה׳ג וכו׳גבי ישראל אין מקדשי; וכו׳זה אינך‬ ‫בד״ה‬ ‫דיצא כמתנה אחת למה מקיקינו לית; ד׳ וכיו; שכן כת!‬
‫י מדוקדק ועיין כגד' שם וכתב עור והאי‬ ‫ה' ז' מודה ר״י דיתיכ וכו' יע״ש ולער"; דלק״מ דהתוה'‬
‫דאמיי הכא ליתנהו וכו׳קאי אמקדי׳שדה אסח׳וכו׳עכ״ל‬ ‫כתכו הכי לטעם שכתכו דעיקר‪,‬העכירה תלויה כמעשה‬
‫וק״ק דמאי האי דנקט קאי אהמקדיש כיק דהגי' הנכונה‬ ‫א'כ כודאי לא יתיב דשמא יצא ואין כאן קפק דמוטב‬
‫דאמקרישי; וכגי' ר״י הלוי וכמ״ש התיה' אלא נ״ל דדש״י‬ ‫שירחה כשב וא׳ית ‪-‬‬
‫ז״ל אפי'לגי' דכותיו קא מיישב הא דקאמי הש״ס ליתנהי‬ ‫והיה כאשר ירים ^משה■‬ ‫דף כ״ט ?‪3‬״א מתני'‬
‫קחי חסך מלוקה דהקרש דמני כבר כהן חלקית דנתב‪.‬‬ ‫וכו'כתכ היכנייב משום‬ ‫‪.‬‬
‫ייש״י לעיל אן התיה׳ז״ל לא רצו בזה והיינו דכתבו ועיצק‬ ‫דקאי ככוונה קאמד והיה וכו' וקשה למ״ד אצ"כ למאי‬
‫וכו' ומנח הך קושייא דהק׳בס״ד יע״ש •‬ ‫הני לה רכא ותי' מהר״ס ן' שכיב דוקא המעשה ולא‬
‫רכא וכי' עיין כמהד״ס ן‘ חכיב ז״ל מה‬ ‫^" ‪2‬‬ ‫האמירה וליתא דהא הכא אמדיק אפילו כשמיעה לא כעי‬
‫שהקשה על מרן בש״ע שכתב כסי' קה״ז‬ ‫כוונה וכמ"ש| המ"מ ז״ל ומורי הרב נר״ו תיק דהכא‬
‫דאפילו כשכת שחייב לאכול פת אינו מוציא והא איהו‬ ‫ככוונת התפילה לענק מ״ש ולא שייך לעני; מצוה צריך‬
‫הוא דאמר כסימן ר' יום כקידוש דמוציא ועיי; כמג״^‬ ‫כוונה ונס זה לא יתכןלמ״ש הרע״ב כריש פד־ היה קורא‬
‫מ״ש שם לחלק וכטוב טעם ודעת לממו מזה ליצק‪.‬‬ ‫יע״ש דלא רצה לפ' כפי' הישכ״א ז״ל יע״ש « וראיתי‬
‫קישיית מהד״ם ז״ל •‬ ‫לתרמכ״ס שכתב ת״ל דכי ככאן כפי מה שאנו צריכק כו‬
‫אבל לא כמדינה וכו' דהתס אחר‬ ‫‪ 'DIH‬ב ל ״ ה‬ ‫כפי המסכתא כוונתו כזה דכיון דאט עסוקים כמס' י״ה‬
‫החיב; איירי עכ״ל הקושייא מבואר'‬ ‫דהואיוס תפל•! ותחנונים לכן קאמרכן שישראל היו‬
‫כדבריהם כמהיש״א ז״ל יע״ש מס שר‪,‬יק וק״ל דאם ‪P‬‬ ‫מתפללים וצועקים היו מתרפאים וק״ל ‪■ -‬‬
‫היכי אמרינן וסיכנה תוקעץ והא ודאי קודם החרק‬ ‫מי שחציו וכו' משום צר חירות שכו‬ ‫רש׳׳י בד״ה‬
‫כעורה בבניינה לא היי תוקננק אלא כמקדש דאי לאו הכי‬ ‫עכ״ל • ו ע ק לתוס' ז״ל כחגיגה‬
‫למאי הוצרכו לומר אחר החרב; אפי' עורה בבניינה נמי‬ ‫כד״ה לא נצרכה ש^' דהא או חופשה לא נייק מיית‬
‫וזהו דהקשה לו להרב ז״ל כדברי התוה' ז׳״ל ונניין להרכ‬ ‫כחציה שפחה וחציה כת חורין ואם כ; ילפיק ליה מג״ש‬
‫יד אהק ז״ל ותק לומר דהא דקתני כשחרב כ״ה ר״ל אחד‬ ‫יע״ש וכתב מהי״ס ק סכיב משוס דלא נאמר אלא‬
‫שגלו לכן צ״ל פי' מתני' הוא שברי עודה בבניינה אלא‬ ‫להחמי' אכל לא להקל יכו' יע״ש וליתא שהרי התם אמדי׳‬
‫אחר שגלי תוקעים ככל עיר שהיא קרוכה וביבנה‬ ‫ככי ראייס דמג״ש ילפיק לעבר ואפי׳דכתיב זכורך ומס'‬
‫אחר החרב; לא היו תוקננים אלא ככ״ד והאיר ה' עיט‬ ‫יהיה חייכ ופטרינן לע״ש אך אשכחנא להו פתרי ממ״ש‬
‫וראיתי להמ״מ ז״ל ז״ל שפי' הכי ופי' דהכי פי' התוס'‬ ‫הר'כ מ״ל כפ״י מהלכית מלכי' אמנם הא איכא לאקשויי‬
‫ושמחתי שכינתי לדעת גייוליס אן אמנם ראיתי למהר״ם‬ ‫דלדעת רש״י ז״ל דס״ל למשנה אסמנה סייב דהו״ל כאלו‬
‫{' חביב שכתב רלכן ירושלים וגכוליס אי; תוקעין משוה‬ ‫משוחרר אם ק הכא אמאי אינו מוציא מיט וכ״ש לעצמו‬
‫דיכולים לשמוע כמקר׳וכו' יע״ש אם כן אחר שגלו דליב'‬ ‫וכתב הפר״ח ז״ל יז״ל ואין לומר יהתס מסייכ אלא‬
‫מקרש תוקעים וכהכי ניחא מאי דכתבו התוה' ז״ל ועי״ל‬ ‫■מרדכנ; דתיקון דכופק ולפיכך ככהן אפילו עצמו איט‬
‫וכו' דאה כ; דתלוי כקכיעית ירחא כירושלים אמאי לא‬ ‫מוציא ראם כן מאי ק׳יל מדכינא לישני דרכינא וכי׳וראיתי‬
‫תקעיק ותיק ליה דחזיו והודו לפי' הרמכ״ס ז״ל ואין‪.‬זה‬ ‫להרכ לסו; למודים כהלכות ר״ס סימן די״ד שדחה דבריו‬
‫כמשמעות לשונם עוד כת' היב דאית לסו כפי‪/‬הר׳׳ן ז״ל‬ ‫ככדי וכתכ עליו שדבריו סתומים וראיתי לבארו וכוונו?■‬
‫וליתא רזה הוי עקיריצ קושיא וכמ״ש הר״ן שם ואמאי‬ ‫כזה הוא רא״ב דרבינא לא פטר אלא מדרבנן מאי‪.‬מקשה‬
‫הוצרכו לקכיעית ידחה ועוד ק״ל לפי' הר״ן דממ״נ דאי‬ ‫הש״ס לימא אידי ואידי למשנה אהרונה ומתני' דקתני‬
‫מתני׳דקתט כמקדש תקעי ם ביש שם כ״ד א״כ מאי האי‬ ‫סייב הוא מ־רכק ורכינא דפטי מדאורייתא אך כמ׳ש‬
‫דקאמד אבל לא כמדינה הא ודאי אפי' כמדינה כיון שיש‬ ‫הפר׳יח ועוד י\א דבר תמיה דהה הכא אמרי׳הכל חייבי'‬
‫כ״ד דלא ח־ישינן להכי תקעי; ואי מתני' איירי דליכא‬ ‫■מדאורייתא ואמרינןהכל לאתויי קט; שהגיע לחינק דהוא‬
‫כ״ד אפי' כמקדש נמי כיון דמקום כ״ד הוי זדיד; תוקעין‬ ‫מדרכנ; עוד כתב וני׳ל וכו' כוונתו רצייה דהשת׳דאמרי'‬
‫ככ״מלכן נר' כווני‪ .‬התוה׳כדכתיכנא דכדי; הואדתוקעק‬ ‫למשנה אחרונה דכופין וכו' הררינן לס' מעיקרא דכיק‬
‫אפי' כירוש' כיון רכקיאין אלא לא טרקיק להו ככדי כיון‬ ‫דיש כו צלי חירית חייב וא״כ איפה הבא אה"נ חייב משום‬
‫דאפש' להו לשמוע במקדש והיינו דכתבו לעיל אע*פ‬ ‫גד סירות אכל איט מוציא אפילו לעצמו דלא אתי צך‬
‫שכזמן הכית לא היה אלא כמקדש דקא ל״ה משום דה״ט‬ ‫■עבדות ומפיק צר חירות זהו כיאור דבריו ולעולם למשנה‬
‫ביק דאפשר להו לשמוע לא טרחיק להו אמנם ס״ל‬ ‫יאחיונס חייב סדאוייית׳והנה צ״ל ליעת הרב פ״ח דמאי‬
‫להתום' דגכולין נמי לה תקעינן דיכולין לכת למקדש ;‬ ‫דקאמר רכינא קרא דאת פני האדון הייט דוקא למשנה‬
‫ב ד ״ ד ! רימת הפת ופו' עמן מ״ש כס״ד כדף ל׳ג‬ ‫ראשונה אכל לפי משנה אחרונה הך קרא כעבד גמור‬
‫יעו״ש ומ״ש בסוף דבריהם וא״ה לאהיואוהרין‬ ‫דאי מג״ש לא ידעיק דלא נאמר אלא להחמיר ולא להקל‬
‫חי לא דרכה ובו' כוונתם מבוצרת כמ״ש מהרש״א •עו״ש‬ ‫'>במ"ש המגיה כמ״ל שרמזתי לעיל יע״ש וצ״ע ‪ -‬וכנוד‬
‫וכ״ה כהימכ״ם וכסמ׳ג יצט״ש אן ראיתי להיא״ם ז״ל‬ ‫ראם סס'אמת דלא נאער אלא להחמיר וכו׳א״ב מה כין‬
‫שהק' ■■‬ ‫' ■‬ ‫■‬ ‫■‬
‫יגל‬ ‫מסכת דאי‪ 2‬הענה פדק ג‬ ‫אברדזם‬
‫שהכיח ראייה מהך דפ״ק דיכמיתליכא ראייה דהא הסיס‬ ‫‪ 'p c‬לזה מהאי דד‪,‬מרי' בכל דוכהא דיש כמ לתכמים‬
‫ככד פירשו לאו דמחמר וגס לדעת רש׳׳י ז״ל י״ל דהא■‬ ‫לעקוד דכד מן התודה כשכוא״ת וא״כ כשגם הוא דל״ח‬
‫דכתב הכי היינו לפוס מאי דס׳יד השתא כיון דכעידנא‬ ‫ליבה אשוי לתקוע וקי' הדב ז״ל_ דוקא הינא דליכא‬
‫הוא והוקש ככודם לכבוד המקום כמ״ש כפ׳ אלו מציאותי‬ ‫כעידנא וכו' הכל אי היכא כעידנה דקה עבי ^אשכות‬
‫קמ׳׳ל דהרריק לכללין אפי' כעידנא לא דחי ‪. :‬‬ ‫‬ ‫׳הקייס עשה דאודייתא ודאי דחי עשה דאודייתא שבית‬
‫י ג ח אשו״ר לר״י חלגזי כה׳ ארעא דרכנן שנלוה עמו‬ ‫דכההס והכיח דאייה מהאדפ״ק הכמות ונו׳יעוש׳כ‬
‫כה׳ זו מכח דסק׳ לו על מ״ש ר״ת כפ משילין‬ ‫וקשיח לי דהא אמה' כפ׳ כ״מ גכי חין שודפין קדשים‬
‫כד׳׳ה והא מצות וכו׳ שב' דמק׳ תש ה והא מצוה עכיד‬ ‫משום דאק עשה דוחה ל׳ת ועשה והא הכח דכעידנא‬
‫ואמאי גזרו והק׳ ־הר״כ ז״ל דהא אמרי' אין תוקעין כי^ט‬ ‫דקעכר אשבות דדכריהה קמקיים עשה דאורייתא וא״כ‬
‫משוס שכות וכודחי משוס דאמרי׳ דמוטב שידחה‬ ‫יאתי עשם ודחי ל״ת ועשה ה״ט וכן הא דאמרי׳ ‪ ,‬ככיצה‬
‫כשכ וא״ת והכא נמי לימא הכי ותיק ע"פ מ״ש הרא ס‬ ‫גבי אפר •כידה מוכן הוא מכהין כו לודאי ואתי עשה‬
‫וט׳ יעו״ש והנה מלכדדדכריו תמוהים דהא תמרי החם‬ ‫ודחי לא העשה ופריך והא כי אית לן דדחי דוקא היכא‬
‫וכולהו גזרה שמא יכתוב וא'כ אין שיין כאן כעידנא‬ ‫רכעידנא ומוקי לה נמי דכעידגא דקא מכתיש מכסי‬
‫דעכר אשכות דהיינו דכתב כחוכה לא‬ ‫ופהן והא י״ט עשה ולא תעשה הוא ולכללא דמהרא״ם‬
‫דפרו ורכו עדיין ולעיקר הקושית כ ל ד‪ p‬ל לר ת דנת‬ ‫יקשה דמאי מקשי לו כתר תירוץ הקושיא ויש מחרצי שאני‬
‫כהתוה' דהכא וכהרמכ״ם דס״ל כלאו גזרה דרבה ידעינן‬ ‫הכא דאפש' לקיים שניהם וכדאמד ר״ל כל היכא דאפשד‬
‫דאהור משוס שבות אלא ס״ל דאי משוה שכות ודאי דחי‬ ‫לקיים כ' מוטב וליתא כלל להחי מילתא דהא אמרי'‬
‫אב^ היינו טעמא משום דרכה גזרה שמא יעכירסוכהכי‬ ‫‪-‬נפ״ק הכמות אלא סד״א נילף מכ״ה וכו' ולימא דשאני‬
‫ל״ק על ר״ק ז״ל דהכא ליכא אלא משום שבות ולא עור‬ ‫התם דאפש' לקיים שניהם כדר״ל ועוד דמאי איריא‬
‫אייא דמה שהביא משם הראיס ז״ל לאו הילכתא פסיקתא‬ ‫עשה ול׳׳ת אפי' עשה גרידא ואיכא למימ' אי מתא לא‬
‫היא וכרכתי׳ ומתחילה עלה כדעתי לומר דכוונת הרא ם‬ ‫אידיא דאמרי' כפ"כ כיכמות גכי אלמנה מן האירוסק‬
‫היא כיו; דמצינן האי סברא כעולם דאיכא חילוק כץ‬ ‫דאתי עשה ודחי ל״ת אף דאפש' לקיים שניהם אן לגכי‬
‫כעידנא ללא כעידנא א״כ אף דלא קאי האי סכרא שם‬ ‫ל״ת ועשה היכא דאפש׳ לא דקי אף רכעי־נא ופו' וליתא‬
‫כפ״ק דיכמו' וכדכתי׳ והיינו משום ל״ת שיש כו כרת דחמור‬ ‫ודשא אמה' התם לימא תיהוי תיוכתא דר״ל ופריק ליה‬
‫אכל גכי שכות ודאי קחי סברא וכן מ ש והיינו דקאמר‬ ‫דשאני התם אפי' הכי דחי משום לא מקיים המצוה גופה‬
‫דכא וכו׳ וכי איצט׳ קרא למעוטי משמע דאי מלאכה‬ ‫אלא החליצה וא"כ דון מינה למ״ד אתי עשה ודחי ל ת‬
‫היא איצט׳ אע״ג דשופר עשה ר״ט_ עשה‬ ‫דהוה כר״ל דוקא התם דלא אפש' לקיים כ' אכל הכא‬
‫כוונתו כזה מכותרת כדכתי׳ דרכאמאי מק׳ וכי איצט וכי‬ ‫דאפש' לעשית המצוה עצמה למחר ודאי לא דחי אפילו‬
‫דאי מלאכ׳ ודאי לא איצט׳ וכקושית התוס ביוןדעשה^ול ת‬ ‫ל״ת גרידא וא״כ זכינו לדין דלה אמרי' היכא דאפש'‬
‫הוא לא דחי לכך כ׳ דאי מ״ה ל״ק דהו״א כיון דכעידנ׳ וט דחי‬ ‫לקיים כ'אלא כעידן דכעי לקיים’שניהם לא שייך כיה‬
‫כמודאמרי׳ גכי שכוק לכן איצט׳קרא לומר אפי כעידנא‬ ‫דחיית לאו אכל הכא כיץ דלא חפש' לקיים כ' היום כי‬
‫לא דחי דלא אמרי׳ האי כללא אלא גכי ל ת גרידא והשתא‬ ‫חס ע״י דחיית הלאו שפיר מיקה לא אפש' לקיימם שניהם‬
‫ניחא דלא סקיר מכל הנך וכו׳ ואין להקשות לפ״ז א ™‬ ‫וזכיתי ומצאתי שכן העלו כל הראשונים זל הוכאו דכההם‬
‫לא מייתי דאייה מעשה ול״ת דאמרי׳ היכת דכעידנא‬ ‫כש"מ למוהד״כ ז״ל למס' כיצה יעו״ש וע״ק לי להאי‬
‫דחי כ״ש גבי שבות דהוא קל מהלאו ודאי אמדי׳ היכא‬ ‫כללא דאמה' כשכת כפ' מילה דמילה כצרעת דוחה‬
‫דכעידנא דחי די״ל דאי מההיא לא ידעי׳ דהיכא סברא‬ ‫אותה ופהק ליה משום דאתי עשה ודחי ל׳ת ופריך החי‬
‫לומר גבי עשה דוחה ל״ת ועשה לכן כאב ההיא‪-‬דפ״ק‬ ‫עשה ול״ת ומאי קושיא כיון דכעידנא הוא וכו' ולא שייו‬
‫דיכמות דאיכא ק׳ לומר הכי אף גבי כרת ח כ היינו‬ ‫גומר דמהתם הוא דילפינן דמה למילה שכן נכרתו עליה‬
‫דאיצט׳ קרא וכו׳ אכל אכתי קשה דא״כ מתי צרץ■ קרא‬ ‫י״ג כהתות והכי דחי לה ככולי הש״ס לך נא דאה ועוד‬
‫הא ילפינן מקרא דכיכוד דלאדחי וי״לדאי לאו־קרא‬ ‫דא״כ למאי דאמה' כפ״ק הכמות שאני התם דאיכא‬
‫דזכדון קרועה לומ׳ דאין עשה דוחה ל ת ועשה אף‬ ‫הכשר מצוה א"כ למה ליה קרא גכימילה מדאיצט‪ /‬קרא‬
‫כעידנח לק ס״ד למילף מהתם דתדדכק כילף מהתם‬ ‫גכי כיכוד דלא דחי משמע הא כעלמא דאיכא הכשר‬
‫י״י‬ ‫איפכא לומר דלכך איצט' ״ו קי" ^י ” י‪.‬‬ ‫מצוק דחי וא"כ למה ליה גכי מילה וע״ק הא דאמרי'‬
‫ודוקא שכת דחמיר אכל הכא דאיצע׳ קרק דה ה^לא דיד‬ ‫מילה שלא כזמנה אינה דוחה דלא אתי עשה ודחי ל״ת‬
‫א״כ התם דאיצט׳ קרא משום הוקש ככודם וכו׳ וכהכי‬ ‫ועשה ושו״ר לה׳ רש״א כה' יכין שמועה כלל תנ״דשתמה‬
‫ניחא קושיית מדאיצט׳ דהקשיתי לעיל משום דתי לתו קרא‬ ‫עליו מתא דאמרי' כפ' אלו מציאות טעמא דכת' וכו' הא‬
‫גכי מילה לא הוה ידעינן מהתם ודוקאהתם משום הוקש‬ ‫לאו הכי דחי והא עשהול״ת הוא ומוכרח לומ׳דבעידנא‬
‫^‬ ‫ככודסוכו׳‪^ ^ -‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דקעכר מקיים עשה דכיבוד דאי לאו הכי מאי איהא‬
‫אמנם ק״ל טוכא כדכרי הרא״ם זל שב דחיצנו‬ ‫עשה ול״ת אפי' ל״ת גרידא לא דחי וכדאמרי ככיצהד״ח‬
‫קרא משום עשה ולא תעשה דכעידנא וט׳ והא‬ ‫אך‬ ‫עוד הק' הרב ז״ל מתא דאמה' התם מדר״ל דאמד כ״מ‬
‫ודאי לא שייך תקיעה כלל לא כשכת ולא כי״ט משוסךלא‬ ‫שאתה מוצא עשה ול״ת וכו' ואם לאו יכא עשה וייחה‬
‫דחי עשה ול״ת אלא ודאי דהא גלי קרא דדחי וא^כ אפי‬ ‫ל״ת ואם היתא אפי' עשה ול״ת נמי ואיכא מחן דכעי‬
‫שלא כעידנא דחי ומאי זה שייך לנןנין הקודם וע ק דהא‬ ‫למימי' רהלאו חמור דחי אף דליכא כעידנא)ליתא דק׳כ‬
‫אמדי׳ כפ׳ האשה רכה דף צ׳ ע״כ כמאי דאוהוכיהו הזאה‬ ‫הא ראמרל' אין מפקחין עליו את הגל והה וראי כיק‬
‫ערל וככשי עצרה וכו׳ נמי שב וא״ת הוא ע"כ ולפת‬ ‫דעשה לגבי שבות הו״ל חמוי א"כ אף רליכא כעירנא‬
‫אפי׳ הוה עשה הוא דחי משום דכעדנא הוא והיכי אמרי‬ ‫דחי ויש מקומית אחדים נגד החי כללא ולח ראיתי להאריך‬
‫לא דחי ובאמת מדברי הדמכ״ס ז״ל פ״י מה׳ ק״פ משמע‬ ‫בלתי הטדך שוף‪ ,‬דבר דכד הדא״ס שגכוממני ומס‬
‫כדכרי‬
‫נט‬ ‫יגל‬ ‫כ־סכת ראש השנה נ‪-‬רק ג‬ ‫אברהם‬
‫כחול ודק ועוד נ״ל משום דכעידנ׳הוא מ‪ ':‬כ גכי גזרה‬ ‫־הדרן ‪ Sir C‬וז׳יל והלא איסור ראייה היא משוס‬
‫דרכה דהיסור סקילה הוא וראי לא מהני כעידנא‬ ‫שהות ונו' והיאך יעמידו דכמהה כמקוה כרת וכו' ומאי‬
‫וכו' ‪.‬‬ ‫קושייה כיק דיש להם כס לחכמים לעקור דבר מ; התורה‬
‫בשכ וא״ת אלא כיון רכעדנא אי; להם כס לככיל ד״ת‬
‫ס^יק פרק ראוהו בית דין‬ ‫אכי' בשב וא׳׳ר‪ ,‬א”כ למאי אהדו הזייה דכעידנא הוא‬
‫ובהכי ניהא מאי דהק' כה' ארעא דרככן מהא דאמרי'‬
‫כפ' מפנק דף קכ״ח ע"כ כהמה שנפלה לאמת המים‬
‫מניס תחתיה כרים וכסתות ופריך והאאהורמשו׳מכנול כלי‬
‫פרק יום טוב‬ ‫מהיכנו ומשני משוס צער כ״ח דאורייתא ואתי דאורייתא‬
‫ד ף י ל ע א מ ת נ י '■ כראשונה היה הלולב ניטל‬ ‫ודחי דוענן והא כיון דיש להם כח לעקוד דכר מ; התורה‬
‫וכו ושיהא יום הנף וכו׳‬ ‫_‬ ‫״‬ ‫כשכ וא"ר‪,‬מאיפדיךאמנםע"פהאמורניחאדכיון דכעידנא‬
‫ע כ וקשה למאי הילכתא תני הכא ושיהא יום הנף וכו'‬ ‫הוא שפיר דמי וא"כ איך אמרו כגמ' משום שכ וא״ת וג"כ‬
‫ככד כתפו התוה' ז״ל לומר דכ' תקנות נתקנו פ״א ומ׳׳ה‬ ‫קשה על מ״ש ר״ת שהכאתי לעיל דמאי מק' דאפי' איכא‬
‫התם כפרק לולב וערכה ככיתה ומתוך זה הק' כפ' ר״י‬ ‫מצוה יש להם לעקור כשכ וא׳׳ת אם לא שנאמר דהתס‬
‫המאי לא תני לולב וכתב מהר״ם ן' חכיכ משוס דככד‬ ‫שכות חמור ולכך אסרו אףכעידנא וכמ׳׳שהחוה׳בעירוכין‬
‫אשמועע; להו כסוכה יע״ש •וליתא דתם כן הא שמעינן‬ ‫י‪-‬ף ק"כ ע"כ יעו״ש אמנם יש לדסות דוקיי התם דליכא‬
‫להו הכא ואמאי תני להו כסוכה ואין לומר דלכך תנא‬ ‫כעידנא אכל הכא דאיכא כעידנא שפיר אמרי' דרסי‬
‫להו התם כדי‪.‬לאשמועינן רכפעם א' כינהו מר‪ s‬שאק כן‬ ‫אמנם לדעת ר״ת צריך לדחוק ולומ' דהתם דוקא כשכו‪-‬ת‬
‫הכא קחשיכ כל התקנות דאם כן הו״ל לקבוע כה כחדא‬ ‫תמוד אכל הכא דשכות קיל אמאי ‪ r u‬כמקום מצוה‬
‫זימכא ומדערכיכקו ותכינהו ־שמע מי כה דכי הדדי‬ ‫ועיין לההטכ״א כמס' סוכה דף ע'כ שכ' כזה טעם נכון‬
‫‪’■■ .‬‬ ‫כינהו■‬ ‫ודו״ק סוף דכר ' זכים לדין דכוונת הרא״ם ז״ל כרכתי'‬
‫כ ד ״ ה ‪ ,‬וכר״ה וכו' אלא ב״ד הגדול של‬ ‫רש״י‬ ‫‪:‬‬ ‫ודלא כמהרש״א ששגג ככוונתו והכין משמע ממה ‪0‬כ'‬
‫ככלליו הרי׳י אלנזי כלל תק״ד יעו״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫סנהדרי גדול'קמקדשקאת'והחדש‬ ‫■‬
‫דר א היא עכ ל ולה ידעקי למה לא אהי התי כרייה^הפו*‬ ‫ו ל ק ו ש י א שהק' על הרא״ס לעיל תירץ לי ידידי‪.‬‬
‫כרככן דרככן כמי כעי ב״ד שיקדשו את הקדש רסגי כג'‬ ‫הלא הוא רב דתימאי הר' יצחק‬
‫אמכם לפוס ריהטא דרש״י מ‪0‬מ' דרכנן ו׳־״א ס׳ ל דקידו'‬ ‫>זייכ הי״ו ע"פ מ״ש כש״ס דכריתות דף י״ד’ ע״א‬
‫החרש לא מהני אלא בסנהדדי גדולה ולכך לא אתי אלא‬ ‫שהני קעיר המשתלה דהכשידו כיה ך כפך משת כ הס חל‬
‫כג׳הגי‬ ‫וקרא״ מוקמינן‬ ‫וסר״א לא דחי‬ ‫מהמ׳השכת‬ ‫כשכת לא כת‬
‫להו י‪-■-‬‬ ‫דאית‬
‫> '־>'‬ ‫״־•• אכל לרכנן ■ ׳‪ 1‬־‬
‫כר״א דכעי הגכררי גדולה‬ ‫‪,‬‬ ‫‪------------‬‬ ‫‪.................‬‬ ‫‪-- ----------‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י"‬
‫צח חתי קידוש החרש וז א דכהדיא אמרינן כריש פרק‬ ‫ליה כחול וכו' ואם כן כיונת הרא״ם היא משום תקיעת‬
‫ראוהו‪ ■,‬כ^ד דסניבג׳כמו שיראה הרואה שם אפי'אחד‬ ‫שוכר אינה אלא הכשר י״ט ולא בשכת ולכך אי לאו דכעי‬
‫מומסה ‪ p‬ד דמהני ואפשר לומר דניונת דש׳יי היח דאית‬ ‫דהא וכו' לא דחי דאם כא כששת דאין עשה דוחה לא‬
‫ליה כהרי ף דיבעינן מיפלג והו לא וא׳יכ לרבנן לא אתי‬ ‫תעשה ועשהיולע״ד נראה דאין זו הכרע דהכא נמי כחי'‬
‫דהת קתני ב״ר שיק־שו את החדש אלמת בעינן מומחק‬ ‫קרא כיום תרועה אפילו כשבח ולכך איצטריך קרא ולזה‬
‫אלא אתיא כד״א דאיח ליה דבעי׳כ״ד המקדש את החדש‬ ‫נוטים דברי הל"מ יע״ם■‬
‫סנהדרין ולא כ'ד של שלשה ועיין כהרכ'־לת ‪0‬‬ ‫\‬ ‫■של‬ ‫הק' הרא״ס אכל דכי תימת מאי אולמיה גזרה‬
‫י‬ ‫משנה ז״ל■‬ ‫דדבה משפות דתקיעה התם נמי נימא יבא‬ ‫‪,‬‬
‫כי אעלה ארוכה לך וכו' סיפיב ‪p‬רא ופו‬ ‫ד״ה‬ ‫‪.‬עשה *ל תודה יידחה שפות וכו׳דהתם נמי במקום הפשר‬
‫מצוה הוא ונו' דליכא למימד גזירה דרכה ‪D‬מירר‪ s‬משום‬
‫עכ״ל העיקר ד׳־ש״י ז״ל לא כיתה או ]ו הגו‬
‫‪ -----‬הכי איתא כי אעלה ארוכה לך וכו' מכלל‬ ‫עיט א‬
‫‪-------‬‬ ‫■‬ ‫־ילה)ומכאן מוכח‬
‫‪,‬׳‬ ‫לירי‪-‬אישור ‪. 0‬׳ ׳‬
‫דאתייא !‬
‫‪-‬‬
‫רכעייא דרישה וע״ז כתב רישא דמכלל הוא מסיטה‬ ‫הט תביט ׳!ית כיה היסוד סקי״ה כיון דככשר מצוה הוא‬
‫■‬ ‫דקרא •‬ ‫דסי (_דהא רדיית הפת אית ביה וכו יע׳׳ש וקשה רח"כ‬
‫ת י ס ' כ ד ״ ה ונתקלקלו וכו' שאתר התמיד‬ ‫שמעינן ליה מ־ת־יא יקי' אלא‬ ‫^‬ ‫דבה למאי א‬
‫איצטריך דהא‬
‫אי!יטליןלהקריכו וכו׳עכ״ל‬ ‫ודקא‬
‫־״' אלא להתיר' ‪ -‬־ ‘‬ ‫ולא רמו‬ ‫להדדי לגמרי ' י '‬
‫דמו "־״‬
‫ודאי לא ’י‬
‫ג״ל דנמבכו אחד דעתם שכתבו כיומא דף כ״ט וכמנתו'‬ ‫רדיית הב־ מישום ויאי הוא כיון דכתנור יכא לידי אפייה‬
‫דף מ״ט רוקח אס הקריבו אתר התמיד בדייעכד אמרי'‬ ‫כמוכיח אכל הפא לאו כמוכדס יבא לידי העכית שופד‬
‫יצא ולא יפסל אכל לכתחילה כקייכו פסול וא"כ הנא איך‬ ‫ולכך אתא וגזר משום דלפעמים אף התוקע הוא כקי‬
‫יקדישו אותו לכתסילה והייט רקאמרי וכ״ת דמעל׳ומלין‬ ‫כטציאו כדי להוצי׳את שאים כקי וכהה ליכא הכשר מצוה‬
‫עכו׳התינח וכו' ר״ל דבשלמא למ״ד אס ירדו יעלו שפיר‬ ‫ועיין ל"מ‬
‫דמי אכל למ״ד אם ידיי לא יעלו איך לכתחילה מעלי!‬ ‫הקשה וז״ל ועור דתקיעת שופד ככלל אק‬ ‫עו ד‬
‫ומלין שם והא ודאי חיישינן שמא ירדו יאית ליה לא יעלו•‬ ‫מטפחין וכו' דטעמ׳דידהו משוס גזרה דשמא‬
‫א"נ נ״ל כמ״ש רש״י ז״ל שם בד״ה מקטיר והולך לעולם ‬ ‫יתקן כלי שיר ופו' יע״ש ולפי מ׳יש מהש׳יס דכריתו׳לק״מ‬
‫דאפילו אמרינן לינה מועלה ופו'שהרי פסולין שעלו לא‪.‬‬ ‫משום‬
‫ורוקא כשפת ^‬ ‫‪.‬‬ ‫תקיעה כלל‬ ‫מנות ‪. .‬‬ ‫דחס כן כטלה ‪,‬‬
‫ליה לינה אינה מוע•־ והיינו‬ ‫אית ׳• י■*‬
‫יעלי '• ■׳־)‬
‫למ״ד ׳—׳■'‬
‫•‬ ‫תפל‬
‫ירדו *׳ »׳•‬
‫׳ ׳ ‪I‬‬ ‫דלאו הנש הות ו״כך ודחי אשור וכן דחיתי להרכ ט ו‬
‫שכיד רפהבו התוס' ז״ל ודוק ’כהרמב״ם כהלכות פיסולי‬ ‫כזה מתויקקוטי׳הכ״י ז״ל ליתא דהכא‬ ‫שפ'כ אבל‬
‫המוקדשין יע״ש ועיין למר‪.‬ר"ם ן'חביב ועיין■ לה‪:^ 1‬״ם‬ ‫נמי כתיש ‪.‬יוס תרועה ואפילו כשכר‪ ,‬ומפח הך גזרה‬
‫״ י■‬ ‫‪........... ■ .‬כהלכור‪,‬קדוש החדש יע״ש■‬ ‫אוקימנ ‪-‬יה לקרא כחול א"כ התש נמי במילה לא דרשי'‬
‫וא״ת הו״ל להשיא‪ .‬נקכיס למחר ולומר‬ ‫בא״ד‬ ‫מפי‪,‬ו כש‪:‬־ משוס ‪ p‬גזיה ומוקמינן למצור‪ ,‬הר‪,‬ורה‬
‫‪30‬‬ ‫ד‬
‫יגל‬ ‫מסכת יומא פרק א‬ ‫אברהם‬
‫לן דמאי דקאמי הש״ס כתמויה דף ד' ע״ח אלא אי‬ ‫‪8‬ירה ופו' עכ״ל • וקשה לפי מי‪1‬י דאמיינן התם‬
‫אמדת מוציא שם •שמים לבטלה אוהרתיה מהיכא ומאי‬ ‫דלא יאמר אלא שירה של יום הכאת נשכים א״ב חשיב‬
‫קושייא לימת מלא תשא דהא אממנן כל המכיך כרכה‬ ‫קלקול שלא אמרו כי״ט שירה כל עיקר ואפילו למ״ד‬
‫שאינה צריכה עובר כלא תשא וכ״ש אי מוכד שם כלא‬ ‫שאמרו שירה של חול מודה שאם לא אמרו כל עיקר‬
‫כרכה אלא ודאי כמ״ש התוה' •‬ ‫חשיב קלקול ול״פ אלא כספיקא וכו' •‬
‫מדכתיב את ה' וכו' ולאו מקיא ליראה את‬ ‫כ אי׳ ל‬ ‫ד ה ל ״ א ע ״ א ג מ ׳ וזזמפ ‪i‬י■ וכו' נ״ל משוס‬
‫ה' וכו' יליף ההוא משעי ליה למקלל חבייו‬ ‫דלאכיי קשה דהא ד״ע‬ ‫’‬
‫כשם וכמ״ש בהש״ה יתמוי׳יע״ש וכן הוא כסנהדרין דף‬ ‫קאמר כהרייא חד חרוב ומוכיח לומר לדעתו תנאי פליגי‬
‫ט' ע״א ודלא כמהיש״א דלא דק בסוגייא הנו״ל ודק‬ ‫בהכי ור׳עכר״ק ור״י כוותיה דידיה הוא ועיין למהר״ם‬
‫גם דאיתי להדמכ׳יס כקוף הלכות שכועק הי״א שהכיא‬ ‫ן' חכיכ יע״ש •‬
‫כג‪PT‬ת מהיש״א ונ׳יע ולכאורה נ״ל לומ' דלפי המסקנא‬ ‫מי״ו ל״ך ובמ׳ס כתוב ו״ישמן ל״ו‬ ‫הוס׳ כד״ה‬
‫מאי את ה' אלה? תירא אתי לגופיה למורא ומוציא שם‬ ‫ח׳ כמו וכו עכ״ל וקשה לי יהא פסק‬
‫שמים לכטלה ילפינן שפיר מקרא דליראה אח ה' וכמ״ש‬ ‫מלכה הוא יאק קורא פחות מג'‪,‬פסוקי' ואמיי' הכא כשם‬
‫‪ ,‬רש״י שם והשתא אתי שפיר הא דררשינן אח לרכות ת״ת‬ ‫שחלוקין כאן כך חלוקים ככ״ה והרי אין כאן כין ירכיבהו‬
‫אך קשה לי דאם כן מאי מקשה הש״ס וכו' דאס כן את‬ ‫לוישמן אלא כ׳פסוקי' ואין לומ' לרעת וה סי' היו״ר הוא‬
‫למה לי ומוכרח לומר דאתי למורא את השם ולאו•‬ ‫וה׳כיר וכו׳וא״כ הוו ג״פ יהא כמ"ה’‪,‬תני בהדיא ירכיבהו‬
‫למוציא שם שמים לבטלה דהא ודאי דאין לומר לרכות‬ ‫וצ״ל יהא ק א מ י חלקים וכו' י״ל יהקורא מן וכור לא‬
‫ת״ח דאסוי להוציא שמו לבטלה אך נ״ל ואימא דפי' קרא‬ ‫יקיא כי אם עד ירכיבהו'אכל לעולם הקורא ירכיכהו‬
‫הכי ולא דרשי' את כלל אמנם לפי המקקנא שפיר ילפיק‬ ‫חוור וקורא פסוק שלפניו כדי להשלים ג' פסוקים •‬
‫מוציא שם שמים לבטלה מקרא דליראה וקרא אתה'‬ ‫ב ד ״ ה הא י״י וכו׳משום‬ ‫ל״ג ל ״ א‬
‫מוקמינן ליה לגופיה ודרשינן את כה? תנאי ודוק ־‬ ‫כל תשא ליכא‬ ‫■‬ ‫*‬
‫דההיא דרשא דרכנן עכ״ל וכהני אתנח לן מאי דקשייא‬
‫סליה מסכת ראש השנה‬
‫כס״ד‬
‫מסכת יומא פרק א‬
‫וכו' והקשה מהיש״א ו״ל חה דקא לר״י כ״י אכל תנא‬
‫קמא ל*ת ליה וכו' ע״ש ועלה בדעתי לימר דכוונהם‬
‫‪ i‬י״ ט ‪ 2 J‬ת‪ 1‬ס׳ ב ד ״ ה מי וכו' דהו״ל‬
‫^רתו דרחמכא‬
‫שלוחי‬
‫דף‬
‫דאמודאי כולהו מפרשי טעמן דר״י ב״י ינפיק מקרא‬ ‫ושלוחי דידן וכו' והקשה לחם שלמה מאי מקשה הגמ'‬
‫דיהיה לרבות שוגג מוכרח לומר דהילכחא כוותיה דד״י‬ ‫אר״ה ממתני' ואוןאדתני שלוחינו כיון דמוד׳דשלוחי דיין‬
‫כ”י וא” כ התמא דש׳ס דמקש' מהך משנה אמאי לא אמר‬ ‫•נמי ותי' דלמאי דקתני אתה שלוחנו ואנו שלוחי ב׳ד מה‬
‫נמי הך חלוקה שהתמור׳חלה אפי׳בטעות כיון דהילכתא‬ ‫•כוונתם בדברים אלו שהם ללא צורך‪.‬אלא כוונתם אם‬
‫כוותיה אמנם לפי וה לא תירצו כלום דתנא ושייר כיק‬ ‫משנה את אין אנו רוצים שאתה שלוחנו ותקריב קרכנותינו‬
‫דקושייהם על הש״ס • לכך נראה דס״ל כיק דאמוראי‬ ‫אם כן הרי שמעינן ממתני׳דהני כהנים שלוחי דידן דוקא‬
‫ק״ל כר’י ב״י ’מוכרח דק״ל דר״י ב׳יי »פ' רבת ת״ה‬ ‫•ואי אמרת שלוחי דדחמנא אין כידם יכולת לומר כמ״ש‬
‫דתנא ושייר כיק דקרא מפורש על וה גם מר׳יוחנן דה״ל‬ ‫מתוק' ו״ל עכ״ל ומלכד דאין וה מכואר כמשנה כלל מה‬
‫כוותיה אף לגבי התם משנה מוכרח דק״ל דלא פציגי‬ ‫יעט התיס' כתי׳קמא לאיוה צו? הוצרכי לאלו הדברים•‬
‫יק״ל •‬ ‫והעיקר משו' דב״ד אין נזקקין להשביע אותו דאין כבודם‬
‫ולכך אמדו אנו שלוחי כ״ד כ ת להשביעך ואתה שלוחנו‬
‫ואם ח״ו עכרת על השבועה עכרת על ב״ר ועליט ואם‬
‫פרק שני שעירי‬ ‫פי' רכ הונא אף שלוחי דרחמנא היה להם לאיים עליו‬
‫אף על רחמנאידכיק דכל מעשינו לימדנו רחמנא אם‬
‫ל ף ס ״ ג ע ״ ב ג ס ' דאי כתב מחוסר ומן וכו'‬ ‫כן מוכרח שלוחי ת ק דוקא ו ד ק •‬
‫‪ .‬משוס דמאיס וכו' והקשו‬
‫המפרשים למ״ל למיכתב כעל מום מדאיצטתך למיכתב‬ ‫פרה הוציאו לו‬
‫מ״ו ידעיק דכע״מ פוסל בו דאי לאיו הכי למ״ל למיכתכ‬
‫מ״ו כיון דאין גודל קוכע אלא כראוי לשם מוכרח אתה‬ ‫חומר וט' דאמר‬ ‫דף נ׳ ע׳ב תוס׳ כד״ה‬
‫לומר דאיצטריך להיכא דהושם וחיללו והוי מ׳א והרכ פצי‬ ‫יהיה לרכו' שוגג‬
‫יצחק‬
‫יגל‬ ‫מסבת סובה פרה ב‬ ‫אברהם‬
‫מסכת סוכה פרק כ‬ ‫יצא? חית יאיצגיי ‪ 7‬לאיסור אפילי דיעכד כלא הגרלה‬
‫פהול דאי לאו הכי הו״א דו־א לכתהילס דכעי הגרלה‬
‫■אבל כדיעכד מהני ול ‪p‬אי‪:‬נוריך לפסול כעל מוס משוס‬
‫דכעי הגרלה והוי ראוי לשש וליתא דא״כ למ״ל כצדיכות‬
‫דף כ״? ‪ 7‬א‪.‬תוס׳ בד״ה תשבווכו׳ג״ש‬ ‫'לומד מסוס דלא מטי זמניה כיק דאיצטרין־ לומד דכעי‬
‫וכו' עכ״ל ‪.‬‬ ‫־‬ ‫־מגדלה ק־ בדיעבד דהיינו כשעת גורל היה ראוי ואסר‬
‫וראיהי להרב כאד יעקב בכלליו כלל ל״ו שהקשה דהא‬ ‫‪I y-‬ך נפל בו מוס ודיעבד מיתר גם כזה נדחה מ״ש כתי'‬
‫רכנן ס״ל סן ג״ש רהשבו לקמן דף מ׳יג ואמאי לא ילפי'‬ ‫דף י״א דאמד ר״א‬
‫מינה אף לעיכובא כר״א ואי משום ג״ש דט״ו ט״ו ניליף‬ ‫כחולץ ‪.‬‬
‫הכי יל ע"פ מאי דאמדיק‪. . .‬‬
‫ב״י דטליף משעיר המשתלת ודילמא טרפה אלא דאזלינן‬
‫מהן ג״ש דהיא לחומרא יתי' משום דסךיג״ש דט״ו ט״ו‬ ‫בתר דוכא ורכינא יליף מעדים זוממץ ע״ש ומדריד‬
‫היה מיותר' וכשלמ׳לר״א משוס דאזיל לשיטתו דיליףמינה‬ ‫מדברי ר ת כ י ס צ דתץ הכי נמי שעיר המשתלח אס‬
‫'דמכשירים דוחה שכת וכו׳יעש״ב ‪ -‬ואסר‪',‬המחילה עדיזן‬ ‫■כירפה מותר מרקפיד קרא בעל מוס דמאיס ולפי האמו'‬
‫ילה תי' כלום דאכתי קשה נילף מג״ש יתשבו לעני; חיוב‬ ‫•ליתא אמנם נ״ל דרבינא דתיק הכי אתר דממעיט קרא‬
‫י״ד סעודית ומהני ג״ש דט״ו ט״ו לענץ חיוב אכילת‬ ‫רבעל מום אסור דאי לאו הכי אתייא ציייתא כד״ש אבל‬
‫•ליל א' כסוכה כזית דגן וכמ״ש התיש' משם הירוש' דהא‬ ‫■קסי דגילס קרא דכעל מוס ל ^ אוקמוה אף ברבנן‬
‫׳ודאי למסקנה דחזד ר״א ממה שהיה מצייך סוכה וכמ״ש‬
‫‪.‬‬ ‫>ל ■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫'התוס' ז״ללקמן‪,‬אבל לתיוב י״ד העורות יליף מג״ה‬
‫דתשכו ואפילו הכי איצטריך ליה ג״ש דט״ו ט״ו לערן‬
‫דבעי כיית דג; כסוכה כמו שסק׳לפירש״י ולעיק׳הקושייצ‬
‫לעד"; לק"מ דק״ל דהא גילה קרא בדירה וכו' ולכך לא‬
‫פרק בא^ו כהן גדול‬
‫אפשר למילף מהן ג״שאלא לענין סוכה דנוהגת כיום‬
‫בהונה‬ ‫דף ס״ט ע״א תוס׳ בד״ ה בגדי‬
‫ובלילה והוי כעין דירה והא דקאמד ר״אכשכת דף קל״א‬ ‫וכו׳רעי׳להרב‬ ‫י‬
‫דיליף ט״ו ט״ו מקונות דדוחס שכת לאו ילפיתא גמורה‬ ‫שע״הז׳״ל בהלכות בלי המקיש שהצ״ע ולע״ד דכוונתם‪,‬‬
‫היא אלא גילוי מילתא דסא ודאי אינה מופנה וכמ״ש‬ ‫קיא דמעיקד׳כתכו דלמ״ד מצח הוא דמרצה יכול להניחו'‬
‫יש״י שם גכי ילפיתא ’דלולב וכן כתב הרשב״א ז״ל שה‬ ‫כל שעה אן• למ״ד דאינו תלוי במצח חץ לו הכרח לזה‬
‫יע׳ש אכל קשה כיו; דאינה מופנה איך^לפינן מינה הכא‬ ‫ואחר כך כתכו משם ר׳ית דעיקר הרישא מתמיד דסמוב'‬
‫לערן לילה הא' והא איכא למיפרך מס למצה שכן נוהג'‬ ‫למצח דיכול לסרס כל שעה אבל ‪1‬ה אינו אלא לר״ש‬
‫כנשים ובאנשים וכמו שאמרו כשכת שם ואין כמשמע‬ ‫‪-‬דתמיד קאי אריצוי אפילו כלא הנחת מצח כ״ש‪-‬דכידו‬
‫' לומר דהכא נמי גילוי מילתא וכן מבואר ככמה דוכתי‬ ‫להרסו בכל שעה אך לר״י דס״ל דקאי אהיסח הדע' איט‬
‫דסוא ג״ש גמורה ופ"כ החוס' ז״ל כחגיגה דף ט' דהאי‬ ‫מחוייב להניחו ככל שעה דכא לומד בשהוא על מנסו‬
‫ילפותא דהכא היא ילפיתא גמורה משום דהאי ג״ש‬ ‫מחוייב למשמש בו תמיד ולפי שי״ת לא ש״ל כשיטת‬
‫גמורה ובאמת נראה דאינה מופנה כמ״ש הרשכ״א ז״ל‬ ‫התוה'ז״לאיצנרייך ’ליישב לר״י משוסידקראכתב תדי‬
‫דכיון דהוא גון הדין דכא לומר כט״ו יוסי כחדש עשה‬ ‫זימני על מצס דבא לומר שיכול להניחו על מצחו ככל‬
‫מועד היכי שייך לומר עליו יהוא מופנה ונראה דס״ל‬ ‫עת שירצה ודו!‬
‫להתוס' דהאי ג״ש מופנה מכ׳צדדין היא דהא גכי סוכה‬
‫ככר כתיב בפרשת אמור כט ’ו לחודש הז' חג כסוכות‬
‫‪.‬וכו' למ״ל למימר הך קרא כתר הכי אך כחמשה עשר וכו'‬
‫דאי כא לומר דץ חגיגה לא הוה צריך לומר אלא דכחג‬
‫■‬ ‫פרק יום הכפורים‬ ‫־‬
‫הסוכות תחוגו וכו' אלא ודאי לאפנדי גס גכי חג המצות‬ ‫דף פ״א ע״ב גם' לימא כתנאי וכו' • הקשה‬
‫למ״ל לקרא לומר שם בחמשה עשר כלל ביק דכפסוק בא‬ ‫מהיש״ח ז״ל לימא כדלא‬ ‫י‬
‫דמזהר להו לישראל על חג המצית ולא זכי שם ט״ו ג ם‬ ‫אפשר יתי' דמכ״ס מדאמי ער שיעשר משמע כדאפשר‬
‫הכא נמי הכי הו״ל למימר כמו סתם אלא ודאי דאתא‬ ‫וכו' וליתא דה״ק ער שיעשר ויאכל כל מד לחודיה ולא‬
‫לג״ש ומעתה נ״ל במאי דקאמד הש״ה בכמה דוכתיה‬ ‫כובל גס מס ‪x‬תב ראם כ; הוו הר תנאי כהני תנאי לא‬
‫נילף ט״ו ט״ו וכו' משמע דמקוכלה היא ימופנה וצריך‬ ‫קשה דרבי וראכ״ש פליגי אליבא דמ״ד מתקנינן וננספינן‬
‫לומר במאי דכתב הרשב״א ז״ל ראינה מופנה הוא משום‬ ‫■ליה קאמר רבי כמעשר ירק שהוא דרבנן מודה וראכ״ש‬
‫דצריכא להאי דרשא דפרק הישן ולא אמרינן אין ג״ש‬ ‫בליג דלא שנא והניא' דא"כ ליפלגגאף כחול מאי אירייא‬
‫למחצה אלא היכא דל*כא פירכא אבל היכא ראיכא פירב'‬ ‫כשנת אלא ודאי מיידי בדאפשי ומשוס הפרשה הוא‬
‫לא ילפינן מיניה אלא דבר אחד דלהכי מהט הפנאתו וכן‬ ‫דפליגי וק״ל ‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫היא הברת הר״ן ז״ל בריש פרק הנשרפין יע״ש והבא נמי‬
‫כיון דאיכא פירכא לא ילפינן דהא אית לן במאי לאוקומר‬
‫וליכא למימר מק דאית משוס דחיכא לאקושי לחומרת‬
‫עדיף ודוק■‬
‫פרק •■‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫מסכת יומא‬ ‫‪P ’S d‬‬
‫‪■tw o iw -‬‬
‫יגל‬ ‫כסכה סוכה פרק ד‬ ‫א^רחכ‬
‫מסכת מ״ר‪,‬‬ ‫פיה לולב‪:‬הגזול‘‬
‫ג מ ' ת״ל כלאים שדך לא ד״ל דכתיב‬ ‫ל ף ב'‬ ‫ד ף‪ .‬ל ״ ב ^ " א ג מ ' כפר‪ ,‬כתיכ ו־פה לפי מיזי‬
‫כסמאך לא ארכיע כלאים‬ ‫׳‪. :‬‬ ‫דאמדיק כמנחור‪ ,‬דן ע״ו‬ ‫־‬ ‫׳‬
‫‪.‬וםמק ליה שדך לא תזרע‪.‬ומדסמק כלאים אל שדך דרשי'‬ ‫‪-‬ע״ב דמנאא מאפא שעשאה אאא יצא דמצוא מצא כתיב‬
‫כלאים לשדך לא דהיעו לאתכיח כלאים וכן פידש״י ז״ל‬ ‫דמשמע דאהני קריאה לכאחיצה ־ואה‪:‬י כאיכה לדיעכד‬
‫‪.‬כמכוק־‪:.‬דן כ״א ע״ש א ‪5‬לפידש‪,/‬דהכא‪.‬הו"ל לומד ^‬ ‫וא''כ‪,‬ה''נ נימא שיי וצ״ע ‪ .‬י ‪ -‬־ ׳‬
‫‪:‬כלאים‪.‬ש^‪.‬א‪:1‬שךן‪...‬לא כלאים וק״ל • י‪ ' .‬ז‬
‫ד ף י ״ ט ' ‪ :‬ת ו פ ‪ 1 . .‬ץ ‪: 7‬ואתניק ‪ .‬וכו׳ לא בעלו‬
‫לימים וכו׳עכ׳ל ‪■.-‬רי‪$‬‬ ‫י‬ ‫׳ ׳■ ‪-‬‬ ‫■‬ ‫‪:‬פרק לולב ול;רבה■‬
‫דצא^שייךצומד אצי^־דעזן פצ‪.‬ילי‪;.‬ד‪.‬ת״ק;דכרויתא ■דס^‬
‫לא כטצו וא ’ כ'ליע‬ ‫;ר‪,‬נא דמתנ^־קאמד כה־י^א״‬ ‫‪ W‬ד ״ ה■ ולא איקלע^מו׳‬
‫■ד^^ש ^?דינא סוא־דקאמאדימי^כע?‪3‬־זהוא ‪ .‬לאצאישחול‬ ‫^ דאייש •טפי •יום‬ ‫’‬
‫ופלוגדו‪-‬דדכ הונה מםום ‪T‬ה ‪3‬כה כדכרי המקל'נאכלא&'■‬ ‫ערכה מתקיעת שופד וכו' אכל כפ״ק דכאוכוין דןיה'‬
‫כדאס־ככותתם דמדקאמד_לוהת‪?.‬יא ‪^,‬ו״י'כתני^׳גואלא‬ ‫אמדיק גכי יוה'‪ Y‬שחל כשני ר ח ה משום־כךיעזן מאר׳ן‬
‫״למהילת אמר כר‪,‬כאי כהדי‪.‬אזך;י‪ /‬דנוז‪:‬ך‪ 1‬ו לומי^אייע^‬ ‫שחל בג' כשכת יכא ■עלבה ■כשנת ולא *חיישילן ודופסר‬
‫לד״ב־הונא דלשון כטלו ואיימקצ‪/‬הענ‪':‬ה^״מככיכיל®^‬ ‫‪-‬ייקא התם כ ה ׳פלא יכא לידי תיצול שכק׳יאפזלךמסיפק‬
‫ז־ר^׳ש ק א מ ר מ ש ו ם דלשק כטל!‬ ‫־ ■ והאא־ ■'‬ ‫‪,‬‬
‫■י‬ ‫■היפך הכהיקא | ‪* '■pn‬‬ ‫״'‬
‫סליה ‪.‬מסכת סוכה‬
‫מסכת מגילה פרס א‬

‫'אי קאי אר״ע לימא דד״ע איידי כמקום דמניעין ישלושין‬ ‫דף■ב׳‪ -‬ריפ״י בד׳׳ה‪ .‬לא‪-‬יפחוי■ וכו'‪1‬לי‪;:,.1‬ותי‬
‫הלא ודאי כרורדלגמדי ־‪.‬עקרוה וע׳׳ב נד׳‪^-‬ושייתו קין‬ ‫•‪,‬מכ־״ויעכ״לוכואתךפשוק'‬ ‫‪,‬־‬
‫אף לדש"י‪.‬זל ‪ p‬קשה ראמאי קאמ‪ -‬לקמן־לאפוקי־ מדרכי‬ ‫דלא‪.-.‬ח>מא‪,‬ךהאי לא'‪^.‬ןות וצא ‪.‬ותד‪ .‬קהי יעל כל זמן וזקן‬
‫פיק רלדידיה ליכא ה ^ מ ה וצ״ל דה^ל כר׳׳ע וא"פ ק׳יל‬ ‫ד״ל‪.‬מי שזמנו‪-‬כי״א לא »פקזד‪ ,‬מי״א‪:‬וכו' ‪:‬דיה‪-‬ליתא חדאי‬
‫להרא״ס ז״ל ומ״ש הר' ז״ל דק״ל להרי״ף ז״ל אינויי ני^זה‪.‬‬ ‫דכט הכפהס‪ :.‬הואל דה^^ל‪-‬ו דעליסםיאם• ירצו; לקרותם‬
‫מלשונו רכ׳רכימי רב ליפת הקרמה' ודף כדבריו לא הו ?‬ ‫כזמנה‪-‬מה טוב ומק‪.‬נעיר‪:‬גכדאמה כמשנה דכני ט״ו‬
‫לומ' כימי רב כללי כץ; ■דלא ק״ל‪-‬חלא לפק־ך הרי׳יף גם■‬ ‫קוריןכי׳הא״כ״אם תל כשכת אק אמח ולהכחות לכך‬
‫מה יענה להרי׳יף ז״ל ש־חה ‪-‬פירש״י מכח קושיא זו'ולא‬ ‫כ‪3.‬ץדקאי־על הומטם כילם ועיין להכר״ר כק'‪.‬מים חיים‬
‫תיקשי ליה לדידיה מקוגיית הגמ' לקמן דנדחה דרכ ‪i"p‬‬ ‫‪.‬‬ ‫; ‪ r‬דלא נ״לדכהו ע״ש‪..:‬‬
‫כדי״ע‪■ - :‬‬ ‫' יי‬ ‫ד ף ‪ .‬ג'■ ‪ '■7 3‬לעיר הסמוךכלה ונראה וקו' ומה' כגמ'‬
‫ג ס כ ע י ג י ‪- :‬יפלא ‪:‬דמה‪.‬להה להגאורים א^ הש״י‬ ‫‪ :‬אעפ׳^י■ שאינה רואה כגון כנחל וכו'‬
‫י דמהייענון־לסא־ידאמ׳‪ -‬דכ הונא לע ‪5‬‬ ‫י‬ ‫ישמעתנ מקשים ■■משם■ הרב טוה ■אכן ז״ל מ׳יש מהא‬
‫פודיס שחל לידית •בשכת ‪-‬ידחו‪-‬ליום ■הכניסה ובא כזמנו‬ ‫רתקי׳כד״ה •‪.‬כל עיך שרואה רשיפעת דפי' שם למעוטי‬
‫ליכא הקרמה וגם■הויז דוהק‪-‬לומ'‪..‬דגס’ ד״ה םוכד׳כד׳יע‪.‬‬ ‫וסכא ילכיק ■להו ונל״ל דהשם תיקנו ‪1‬ה לעשות ככור‬
‫והש״ה שתיק מלגלות לנו יה‪-‬היזידויש ולפחוד‪■ ,‬הי״ל לויף‬ ‫ל»דוש׳\לכך■ בעינן‪-‬רואקקמש אכל הכא גילה קרא מעיר‬
‫חר״י דאמ' לעיל ‪-‬זו דברי •ך־״ערפליגא אריב ור^ה אשר‪,‬‬ ‫ועיר דנירזןככייך‪.‬לכךקיקט אעכ״י שאינה רואה משום‬
‫'ע"כ ניל דל״ק להד‪;/‬והרא''ש אלא הדרכדהכא ד ק א ק‪/‬‬ ‫‪....‬‬ ‫•פרסומי; ניפא‪-‬זק׳׳ל‪,. :‬‬
‫שלה בזמנה ■כעשיה‪ -‬דדינאזיאתא לחשמעי'‪ :‬תימה ■?ן^ז‬ ‫‪.‬שלא הזמנה כגק‬ ‫דך‪ .‬ה^ע״א‪-‬והב״־י“ בד״ה‬
‫ולהכי הק' כיק שלא‪.‬כזמנו זכי'־‪.‬תך אדיב■''לא ‪3‬קשה_־‬ ‫■‪::‬כפריססקקדילען‪.‬‬ ‫■‬
‫דמאי דקאמ׳ יוס הכנ‪-‬יסהלאו‪..‬אזמט‪-‬קלד הלחמכא'‪:‬י'^'‬ ‫ליום הכנההעכ״ל עיירכהר^'^‪:1:‬״ל‪.‬שהק' ־דסא‪.‬גימי‬
‫דכיון רע״ש אעא טיויתא ‪,-‬דצורכי הכי'‪.‬‬ ‫דש ליכא הקרמה וכו'‪.‬יהר';ק"נכ^תי'^יעת רש׳זי זלללזק‬
‫הכניסה דמה שהיה מוקדם נקרא־יוס •הכניהה־ותפהלש^‪.‬‬ ‫ראזיל לשיטתיה‪-‬וכו' ע״סדזאיצו קופןי‪-‬שכיוךרהזקן חכמים‬
‫יכו והי‪v‬נו_דבוצ ‪V p‬מ}ל■כמאן כד׳־דלכאויה לינת‪!%‬ג ‪, 5‬‬ ‫דקדךסק';פ"פ שדאייה־‪?,.‬ךז?נדי;‪:‬משוםד־דאיכא ‪,‬מקומוק"‬
‫דע"כ ל׳׳אי‪-‬ר׳ אלהקתס דאיכא־יוס קביעות ’לביני כנ^ים‬ ‫רתיז‪-‬מגילנין שלוחים ‪^.-‬הם‪:‬מנ‪-‬יניהםשקלזזוסכמצילה ■לכך‬
‫משא׳יכ אס‪.‬י״דדליכא קביעות• לשוס אדם וכמ״ש תך״^‬ ‫בטלו ‪ p‬הקדמה נ״ש־ מימיחלכ‪-‬תדמדלדלדי ישראל כ"כ‬
‫ז״לגמתרי' ע״ש ‪-‬אכל‪ :‬בזמן הזה■ קררכא ‪-‬כ"כ למקרב‬ ‫ואין הלויף מניעין־ אליהן •כגדאד דהין‪ :‬םקרמה־לא תמהר‬
‫איומיה טפי‪-‬עריף‪-‬ול ‪ .p‬אמד דלא אחי אלא לר'דלת׳יק‬ ‫־ עוי ־הא י־אי אק לוע' דכמקנם דבעהלוחקרמגיעין‪.‬‬
‫לא אתי האי מנא כלל רומה‪',‬התם_דאיכא יום קכיעית‬ ‫איחה להק־מה דא״נ לא הוה‪.‬ל»יתלי‪-‬ר‪':‬־דשומןהזה כיק‬
‫ליום הכניסה א״ה ס׳מדי׳׳ דיקראו כע״שיודחי צורכי שכת‬ ‫יישמקו' אף כזמן הלה ראיתיה כהקדמ^בהמאדננק' הגע'■‬
‫הכת‬ ‫‪. .‬‬
‫סא"‬ ‫יגל‬ ‫■מסכת מגילה פרק ‪-‬א‬ ‫אברהם‬
‫עשרה להחמיר‪-‬ע״ע דדל מהכא ר״י הוי רכיור״א ואק‬ ‫»!כא;ויליכא יום קכיעוה‪ ,‬כאיזה יום לנ״ש דדחי' גירכ‪-‬י‪-‬‬
‫הלכה כתלמיד כמקום הרב ולא דמי להך דהנהדדין‬ ‫;םכת’‪-‬ומיןדכינן איומיה טפי ואמטו להכי קאמ׳כמהקנא‬
‫דאמדו הוה עוכדא וחש יה לר״א ופהקינן כר׳יא דהתם‬ ‫‪.‬מכא דאקא רכ לאפוקי מר״ה ר״ל מה' דרכי דהיינו י” ה‬
‫אין לנו כמה לתלות ולכן אמר דחזך רב מם' אכל הכא‬ ‫■אלא ס'ל>כ ’כ דמקרכין איומיה טפיעתףולפ״ז זכיט■‬
‫דיזיכא למימר להחמיר ע״ע היא‪.‬דננכד אין לנו לרמי‬ ‫והפיקושל הרב פר״ח כסי׳תי״ז כעטן תענית של ר״ח‬
‫דמזר רכ מהכרתו דלדינא ודאי כהכיתי הוא עומד וכן‬ ‫»וא_ מחלוקת אמוראים ככאן כמכואר הגם דיש לדחות‬
‫מצינו כמקומות רכים ועוד אפ״ל דודאי מאי דאמר רב■‬
‫מעיקרא כזמנה כיחיד ■הוא לומר דלכתחילה אין צריד‬
‫ולהגאונים ■'_״__ __‪__ ____ /‬י‬
‫— ‪ ■ ■.‬המודחים חפש לחלק כק כזמנה לשלא‬
‫לחזר אכל אח״ב הוה עובדא לאקדיני והורם לחזר אחר‬ ‫טמנה משום דמכר הנה ע״י השמחה והמשתה דשלא‬
‫עשרה למצוה משום דחש לדר״א דה״ל דכעי' לעיטכא‬ ‫טמנה אק עושין ההעודה כי אם אחר השכיז כמכואר‬
‫ולעד״ן דב' הפי' שכתכתי הם דעת הטור והמרדכי ז״ל‬ ‫‘ בהמק״ו וסדא״ש אמנם רש־י ז"ל ;ימאן דהוף הוף‬
‫דהטור מפרש כפי' א'ולכך כשכתב דעת‪-‬ל׳ת לא כתב‬ ‫»מי‪.‬הנם עי משלוק מטתומתטת לאכיונים ולכן מפרע‬
‫דכעיק עשרה למצוה כיוןדהא דננכד לגרמיה הוא דעכר‬ ‫‪ :‬דשלא טמנה כני הכפרים ומ״ש הרא״ש ז״ל לק״ל ‪ ,‬לדש״י‬
‫אכל לרינא עדיין כה' הוא עומד דאין לט לדחק עצמט‬ ‫ןדל‪-.‬דמאי עדיפות‪ -‬ר' •מדכ כ ק דכולהו כחד ומנא■ הה‬
‫ולומר דחזררב מהכרתו אכל המדדכי ה״ל כפי' כ' ולכך‬ ‫‪ S‬קאמ' כהדיא דינדחו ליום הכניהה אלא לפ״ז ק' מאי ‪4‬‬
‫כשהביא דכרי ר״ת כת'ומיהו מצוה כעשר'[ ע״ש ‘ומעתה‬ ‫מק'‪,‬הגינ' כרישמכילתק אי קאיר״י אר״ע הא ר״ע קאמ׳■‬
‫ל״ק מ״ש הרא״ם הכיאו הרכ ‪ p r‬השלחן ז״ל דאי לדידיק‬ ‫דמקדימקואיהו מה ‪ f‬דמשמע כהדיא כיון דכזמן דידיה‪.‬‬
‫מצוק כעשךק‪.‬מהי חש לרכ‪.‬אשי דקאמר וט' ע״ש ומה‬ ‫^ הוי הקדמה לא‪.‬מצי למיתנמא וא^׳ל דר'■ פליג אר״י‬
‫שין'‪ ,‬הרב הנז'דמה שכתב דלכתתילה כעי'עשרה הוא‬ ‫דלתריה אף מה״ז ליתא להן תקנה ודוגמא לזה ‪,‬איתמר‬
‫מטוןלמ״ש הד״ן ע״ש איט נראה‪.‬דאין זה כמשמע‪ ,‬להתם ‪.‬‬ ‫כתענית ח"כ ואפש' דהנך אימוראים ‪ .‬ה״ל ‪ ,‬כר' אמנם‬
‫ציטר קרי ליה דהייט כשעה שהציטר‪ .‬קודין כב״ה אן‬ ‫פירוש'־ מכואר כפי' הגאונים רשלא כומנה הוי >ד זט״ו‬
‫מלשק המידכי דקחמר ומצוה כננשרה משמעותו לחזר‬ ‫י‬ ‫; המודחים יע״ש ‪.. ................‬‬ ‫‪::‬‬
‫אחד העשרה ועוד הוה ללה למימר ומצוה ‪ ,‬כציבור כיק‬ ‫‪.‬דק'‪ ,‬לשיטת רש״י ז״ל דרה‪ .‬איירי כהקדמה‪.‬‬ ‫איברא‬
‫דעקיק כציבור ועוד דאף לרב אהי נמי מצוה כציכזח‬ ‫‪,‬דכע כפרים מאי קש׳יל‪.‬להגמרא מ ‪ p‬דרכ‪:‬‬
‫דהא כית ר׳נמיעשרה הוו• ואפילו הכי ביטלו תלמוד‬ ‫ראיירי ככני‪,‬י'"ד המודחים דכ״ע קרו והוי פרהום הנה‬
‫תורק לקרקה כציכוד גם מ״ש כתי' כ' אונו נכון דאטו‬ ‫>לכן הוי‪ .‬כיחיד וכן הק' הר'מ ק כה' מגילה והניחה‬
‫רב כיום פורים כמדבר הוה קאי דליכא עשיה אנשים‬ ‫בקושי ע״ש ולע״ד נר'‪ ,‬דה״ד דגמ' דרכ אתי'כר' וכה'‬
‫שיקרא לפניהם המגילה ומה גם דיש״' פי* להדייא יחזר‬ ‫> ה קלמהץ‪ .‬דאוקמהו לעיל■ כר'‪-‬דהכל‪.‬נידחים‪ .‬ליום‬
‫אחר עשרה קיכצןואי איתא הו״ל להתוה׳ז״ל לפיש כענק‬ ‫קכניהה ימעתה מאי דקאמ׳רכ ע״ש זמנם צ״ל דה״ק‬
‫אחד אמנם ע"פ האמורניחא דלא ידעינן דלרב לכתחי ‪3‬‬ ‫יחיד שלא קרא כיום הכמהה היי■ טמנם‪ ,‬דלא כעי עשלה‬
‫כעי' עשרה כי אם תקא דהורה לחזר אחר עשרה •‬ ‫כיון דניתן לקרות כו משים דלא אפ' כשכת אלא משום‬
‫מדבריהם כקידושין דמ״ה לא משמע אלא‬ ‫איברא‬ ‫טעם אחד לידחות ליום‪-‬הכניהה מטעם דכרוכ עם ופו'‬
‫כפי א■ רשם כתבו אף דקאמד התם חש‬ ‫‪.‬‬ ‫הוי ע״ש זמנו לקפוע לו זמן הקייאה ולכך היו •כזמנו‬
‫לדר״א הילכתא כרב ולאו לאורויי דהלכה כר״א והכיאז‬ ‫לעמן עשרה ואמטו להכי מק' שפיר דהתם שלא כזמנה‬
‫ראייה מהבא ק א מ ר שאש רב לר״א והכא לא שייך לומר‬ ‫מקרי כיק דאין קודין כו■ כיום ודחי ליה דלעילם הד‬
‫דאתא לומר דהלכה כר״א דאמר ר״י דהילכתא כוותיה‬ ‫ע״ש זמנם ולאפוקי מ‪3‬ר'^הד זמנו ממש כיון דהכלקורין‬
‫‪ .‬לגכייהו גכי מגילה כין הכתוכיס דיצא כיחיד ואם כן‬ ‫■‬ ‫• ״‪-‬כוודו״ק‪:‬‬ ‫■ ■‪-‬‬
‫לפאי נפק״מ האי דאמ' דחש רב וכו' כנ״ל כיור ככוונתם ‪.‬‬ ‫ורכ אשי וכו';אלא מציה לקרותה כי' עכ״ל‪,‬‬ ‫כד״ה‬
‫ודלת כמהדש״א ז״ל שם ואי ה״ל דאתייא לאורויי דלמציה‬ ‫■ ^ ■‪ -‬משמע יש״ל דפליגיכתדתי דלרכ הכירא ליה‬
‫כעי עשרה מאי ראייה מייתי מהכא אלא ו־אי נרא' כרוה‬ ‫■כזמנה אטלו לכתחילה אין צריך■לחזר ושלא כזמנה אף‪,‬‬
‫דאין לתלות כלל שחתר מהכרתו ושוב‪.‬מצאח‪.‬י להמטכ״א‬ ‫כדיעכד ולרכ אשי כק כזמנה כין שלא כזמנה צריך לחזר‬
‫כקידושין שדחה דברי קתום' ז״ל שם משוס דהא דחש הוא‬ ‫אכל דיעבד אם לא מצא עשרה ‪.‬קורא כיחיד‪ .‬וכן כתב‪:‬‬
‫‪:‬‬ ‫לומר‪ ,‬דלמנוה בעי עשרה וכמ״ש ע׳יש •‬ ‫הפר״ח מ־נפשיה ע׳יש ותמהני על הרכ״י ז״ל שלא צידד‬
‫מפואר סדכריהס דלר״א ה״ל דכעינן עשרה‪,‬‬ ‫והנה‬ ‫בפירושיו האי פירש׳י ז׳״ל ואפ' דה״ל‪-‬דהיתה ;גירהתר‪.‬‬
‫לעיכובא וכן דעת הרי׳יף ודלא כפירש י אכל‬ ‫כגמ' כדכרי רב שלא כזמנה איןקורין אקה אלא כעשרה‬
‫הח״ה הוכיח ממקני' דאין פירהין על שמע דלא מט‪,‬‬ ‫אבל האמת נראה דכא פגיעוח המדפים דהכל הוי דכור‬
‫מגילה כהדיקו משמע כפי' רש״י • והרמכ״ן ז״ל כספר‬ ‫אחד ומה שהקשה הדמכ״ן כהפר המלחמות דאי רב אשי‬
‫המלחמו׳דחה הך ראיה‪.‬דלא מני כמתני' אלא דכר׳סהוא(‬ ‫ק׳יל‪.‬דיחיר מהנל ופליגי כלכתתילה 'אמאי רב חש ליה‪:‬‬
‫כציבור וט'; והא דמני חתן אף שאינו חיכת ציבור משום■‬ ‫כיק דהוא כר פלוגתיה וכו' ע״ם לעד״ן;דלק״מ דאיכא‬
‫דהתם כיון דלאו רמיא על כל יחיד תחיד בשעת ברכת‬ ‫למימרדחזרדכ מש' וכן הוא כשנהדריןדכ״ט ע״ב ע״ש;‬
‫החתן ליכא למטעי אכל מגילה דדמיא להפלה דרמייה‪,‬‬ ‫וכן־הדא ממאי כתקפק^ז^׳ל רקידושק דמ״ו ע״ל‬
‫על כל יחיד תחיד אי מני לה כהדי־הפלה איכא למטעי‪.‬‬ ‫‪. -‬״■ ‪- ■■:‬ע״ס ‪- ■, . ■.‬‬ ‫‪:‬‬
‫דליהוי חובת ציכור כתפילה ועוד דהתה המצוה רמית על‪.‬‬ ‫הוהלעובדא ‪.‬וכי' דרכ ‪-‬וכו'‪..‬הלכה‬ ‫תום־ בל״ה‬
‫הציבור דה ס מתפללין ופכרכיןכדכת חקנים ומנחמיך‬ ‫‪ - : /‬כד״י וכ״ש הכא דקיימי בח־ שיטתא‬ ‫■‬
‫אבלים קאמדה מר‪;,‬י' דאין עושין המצוה כי אם בעשרה‪.‬‬ ‫ועוד ר״א סלמידו הוה וכו' עכ״ל • נ״ל רהט קי' דאף‪,‬‬
‫' והכי דייק לשון המשנה דנקט לשון רבים ולכך לא שייך•‬ ‫אם‪-‬נאמרדתזד;דכ מ״מ קי״ל הלכה נר״י לגכיה וכ׳ם‬
‫למתני מגילה דהתה לא שייך‪ .‬למקני‪,‬אלא‪ .‬חיט קודא‪,‬‬ ‫הנא דאיכא למימר‪. .‬לגרמיה הוא‪.‬דעבד ‪,‬ומחזר ■על‬
‫‪ , ,‬מנילה ‪.. .‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫לא‬
‫יגל‬ ‫כבבת כגילה פדר‪ ,‬א‬ ‫אברהם‬
‫עשרה מצויים ככה״כ תמיד כודאי יהיו שה עשיה לקריא'‬ ‫מי ל ה אל* בעשרה ועיק למרב מ׳ק דנ׳ל דה"פ ולא‬
‫המגילה אכל אס אי! שה עשרה כטלניס אם כן מתכנסי'‬ ‫יזיקשי פהא דאמרינן היה עוכר אשוח כה״ב ישמע קול‬
‫לקתאת התורה וכאוקו כינוס קורי! המגילה ולא יצטרפו‬ ‫מגילה אה פיק לכו יצא דמכואר דשפיר נקראת כיחיד‬
‫עוד‪,‬להתכנס כפותה לקריאת המגילה וכ״כ הישכ״א‪-‬ז״ל‬ ‫דהתה שאט שבאה לו הקריאה ממקוס הפיסוה ‪-‬‬
‫‪12‬א‪:‬שקשה;לו ■לרב דאמר‪.-,‬דבזמנ' אפי' כיתד אמאי •אמרי'‬ ‫‪, J 0‬מה שהפתח הרב ‪:‬המאוד דהיכא דאמדי■ כפיבור‬
‫דאין‪.‬מהכנסץ‬ ‫דאם־איןיעשדת‪-‬כעליס טמניס ככפר‬ ‫לכתסיל'ומפני כבור ציבור ■»הא דמגיל׳הכתיוכ'‬ ‫י‬
‫לעשחסהציה בכן‪.-.‬־רכשלנלא כבהבהכפחנ^זדאין‪ ',‬כקיאמש'‬ ‫גיןהכתיכיס דאמת' ומחו לה אמיסה בציפוי■שע‪-‬וי־דל‬
‫לקיוהא־ והוד‪,‬צייכיך'למי העימ׳לקיותה■ לכן‪ ,‬הקילו ל ‪p‬‬ ‫דאמת בציפוי והייט משוה כבוי ציכרלאשיץ‬
‫לקמ!זה־‪,‬״מום״הכניסה!שלא ״ן‪,‬וט!יחו’י‪.‬פכנם ‪'r‬א‪ 5‬ןתד‪r‬לודד‬ ‫זלמחט לא יצא וכו' ע׳״ש לא דאהמ^ש‪-‬הדי״ף״שה כהו־ייא‬
‫לעייחת וכדפיירדם׳׳י ז״לבמתני׳זאילא כט'הנניייויד‪,‬שק‬ ‫דפציכוי לא יצא והכי מוכח פדלא אמרי ומחילס^א»>‪'p‬‬
‫כקיאקהןי־עסדהבט^לסז‪-‬מאימסםתייךח^איכרא לועי}‬ ‫אמימי' דשמואל דלעיל מיניה אלא ודאיריאףאה^נאמר‬
‫ר״א ניחא כיק דמציתההבעשיר‪ .‬לכך מהרחק אבי‬ ‫וראיית בציפוי שיין שפיי הא דקאמי לא יצאיאל‪ *.‬משוס‬
‫י‬ ‫־׳עממז■‬ ‫י‪,‬‬ ‫זיר״יקאמר סתס ימשמע אן‪-‬ביחידי לכן ■!ומר״^מי ‪.‬‬
‫לפי־דביי ׳היע המאיהי‪.‬שבנ&תי צעצ שלא‬ ‫‪.‬ד׳כתו כמקצת דלא ■אמרו אלא •בציבליסייניד^איי^)‬
‫אמרו‪-‬כיחיד•יאלא עעיאי־&ישרשסיתאימד‬ ‫'צלא כציבור אכל כיחיד צא אבל‪ ,‬שמיאל‪-‬ל^ד‬
‫שמתפיסס■ הנס ע״י ניחא אמנם׳חןדהפוהקיםלאי היקעו‬ ‫'■‬ ‫לחלת^‬ ‫•‬ ‫■ ■'‬
‫וה‪-‬אמנס י׳איתי לירושלמי דפ^קץ אלכאזס'‪ .‬שיקשה למאני!■‬ ‫ז מ ה ש־חה היב מ״ק‪-‬ראטק ‪,‬הת;ן<; דלי״א^מי‬
‫אפילו כיחיד ער‪-‬שהוא כמקומו וקרא‪:.‬זיא'לאל‪35‬ה‘''מחסי‬ ‫היכא יליל עשרה מיחייב לקרותה כיחיד ולא‬ ‫׳‬
‫ליום הכניסה ומשני אמר‪ ,‬ר׳‪-‬סלקתזמתנלאא־י״דהוי^צוקו'‪-‬‬ ‫דאה'■דבת ר׳ג שהביא המרדכי ז״ל שכתב כהדייא ‪-‬דיחיד‬
‫ר׳׳ל דהמשנה לא• נאתא אלא'לומ ‪T p‬אצא^ זמנמ‪:-‬ט^א‪^1‬‬ ‫'לא מחייב לקחתה משוש מציא שה שמיה לבעלה ע״ש‬
‫שיהיו דאוים לקתאס אסא־צפ‪-‬לקחת כיחידזקודא־וא^זבף‬ ‫צלא דכאמת לא ידכנוץ מה יענה לראיית הת״ף ־‪-‬ז״ל‬
‫לפ״ז הא דאמרו ככסן‪-‬בל'עיד‪:‬שאקילהדעשדה לכטלנים‬ ‫‪-‬וראיתי' להב׳י ו׳ל שכתב ימאן יפסק כי״א דאפי' דיעכד‬
‫וכו' הוא משום תשיכותכיון־ דאינה■ זחסובהדצעיר‪*^^.‬‬ ‫לא יצא לא חש לדר׳׳י' משוס ילית הילכתא ■כוותיה לגבי‬
‫תן נפר ואין לנו לחצוק'כין‪-‬ןהכפיי‪-;.6‬וכאי(ה‪.‬זזלנן‪.‬ז שירצו‬ ‫‪,‬רב ור״א עיש ואיע ניאה צפי מ״פכה״ג שלפטנו‪-‬דפוסק‬
‫’ ‪.‬‬ ‫' ‪■‘:‬קייק '‬ ‫ער״א כמ׳ש העור והביא כדבריו פך‪ .‬פיסקא דד״דדמגצ'‬
‫ריצו״י כד״ ה ■'■ כאלו‪-.‬אמרו •ופו' אם חל י״ר ונ^׳ד‬ ‫צכתוכה כין הכתיביש בציבור לאיצא• וביחדז^א‪63 .‬‬
‫כשכקענענכצ׳׳להסתל״^ז״לאמא‬ ‫־•‬ ‫״•‬ ‫צמידני הביא־דבת ר״י סע' כפסקיו‪-‬כלי שול חולק‬
‫לשון אחר ע״ש והאדלא־פי׳לכ‪:‬י‪1‬ר‪.‬כפדיםדמסרם דהתנא‬ ‫דמשמע דאתי ל ל ע ואכיל יהא ימחייב ר‪-‬א‪-‬עשדא‪/‬סוא‬
‫כשבת עסיק לחלק כין סמנ*^" לזעך‪:‬עצי‪ 3 '.‬סניםמזענף‬ ‫דוקא אה הוא קאי כמקום עשיה דכיגןדנתחייסכעשיס‬
‫דאי חיילי כשכת ‪ • .‬דממחרק‪-‬דיולא הות;«מאידאצ* ‪9‬‬ ‫שוב אין יכול לקרותה כיחיד אך הדדים בכפינס‪’,‬שאק‪.‬ו‪1‬ו‬
‫שאמרו מקחמק וכו׳‪-‬דהאיךי‪-‬דדאי קאי‪-‬זאכט׳סכפח®‬ ‫עשרה דמעיקלא לא אתו לכלל‪.‬חיוב גנשיה קותם אוקה‬
‫כמבואר כתענית ■ת״חע״סוסדשכוא ‪^03Tnp6^6pT;'to‬‬ ‫ביחיד ועלה קאו ייי יכן מצאחי‪-‬כייושלמי קט כפגשאין‬
‫פ״ש אך ראיתי ‪--‬לסת״ף ‪ -‬והדא״ס^זזל&שפי' אמגילה‬ ‫צו עשרה ועשה בעיי וכה״ג איירי‪ .‬מתט׳ ‪-‬יקתני ‪.‬היה‬
‫וקחמת שקלים ע״ש ולא‪-‬יירעחי איף יחי(שצת( ‪5‬גנל~דשד‪.‬‬ ‫צותכה ומגיה ובו' וראיתי כ כ ס ז תוס' ‪"1‬ל שכתבו'אף‬
‫שלא ניכר כמשנס דאף כמתע‪/‬דשקליס לא סתכר ‪-‬דץ‬ ‫צזמנה אץ' קותן אותה אצא בעשרה והיהודיס הדחס‬
‫קדימה ‪-‬כמו כמגיליי׳זהימשלעי^ךשהביא־יעתאיטהטל‪-‬יעל׳‬ ‫בכפתה סומכי'על יית לקרות'כיחיד ע"כ ומלכד דפסק‬
‫מתט' ראם כןמנ״ל צומי‪:‬אסל!ס?‪3‬יחז נ ‪5‬חדמגיל^מאחרין‬ ‫הפך בלהפוהקי׳שהה הת״ףוהרא״ש והרמכ״ם והימב‪-‬״}‬
‫וכו' אלא היא •לשין ־פדויידו‪3‬דקאנ»י־‪,‬קני כפר‪-‬זאו^‪.‬זי ‪0‬ס‬ ‫ור‪.‬רמ"ה והראכ״ד ירית ור״ח ואינו פיהק כר״א ודיעבד‬
‫נ״ל להגיה ביחשלמי־ אחד‪(!.‬שאמר‪,‬־באלו ימקרימק ׳צא‬ ‫אלא כה״ג וד״ג שהביא המדדכי אלא רמנ״ל האי• יפשק‬
‫מאחתןשהוא קביעות המשנ' חיציקתאת המגילה ׳ותחמ׳’‬ ‫ככפריה דסומכק על ד״ת שאינו כשוה פוסק וצ״ע אם‬
‫שקלי׳ופי' נאל פרשת!ר‪,‬דומ*^ליס‪-‬והיא'קאי=>על־‪,‬מתניתין׳‬ ‫לא •שנאמר דע״ס נפל כדבריו‪ .‬ומה גם שראיתי להרב‬
‫לתמ; דכ״ט דקתני ‪ ,‬חלנבתוךי השכת מקדימק‪ -‬גכו׳׳‬ ‫המאירי ז״ל שכתב הסכיא להפך כמקום שאין‪.,‬שה אלא‬
‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫ע״וש‬ ‫עשרה צריך לקחתה כעשרה לפרקוס הנס אך אי איכא‬
‫ב ד ״ ה ‪ :•-‬עשיה■ וניזונים משל ציבור כ ת להיות מצמרן‬ ‫ציבור שקוריה המגילה כאן שנתפרהה ‪-‬גס ■ע׳י שפצ‬
‫י' ־־בתכליד!®'״‪.‬עון שכא‪-‬זכו' עכיל ופן‪-‬לעילב‪/‬‬ ‫•‬ ‫לקרותה‪ ,‬ביחיד הס נאנס •‬ ‫•‬
‫שחת‪-‬ת וערכית וכ^״^יל״שסוא^שעת התפלה‪-‬ונג; ‪:ôpTO‬׳■‬ ‫נ ס ' ת נ א עשרה כעלניס בבית הכנסה‪t o ’f o ,‬‬
‫משל ציבור רכן היא המדה‪.-‬דול‪3‬ד שהוא מוכה על הציבור‬ ‫לאפוקי פי'השאלתו׳הוכאגהמ המא^י‬ ‫י‬
‫דמידהוא ^ עס על'הציסו';‪.‬קאי לכןךרמייאיעלויהוקון ‪5‬ן(;‬ ‫וזיל וכסאלתית פי' שכולם‪ ,‬נסלקיס ‪,‬שלשכ‪.,‬לתיג‪1‬סכ;!ליח‪-‬‬
‫‪-‬‬ ‫־ זפקלי״ן ת״ל‪ -‬׳ י‬ ‫י‬ ‫עמהם ושט גבאי צ־קס ואח־ לחלוק■ עמסם וסופצ;קח‪5‬‬
‫נ מ׳‪ /‬א ס ^ ? ׳קףא ^!איעכור ‪ -‬מכאז‪--‬מופשזדפלעיזי״א׳‪-‬‬ ‫ומלמד ידעקית ע"כ ומיה מוכח ךש"ל‪.‬כדעת‪,‬לשן;י‪,‬ן‪>:‬־‪,‬‬
‫‪{^,‬ודג?לקרות‪-‬יכט^ז״חלא«ע‪ 3‬י ד ק אב‬ ‫גתש מכילתין‪-‬דהכניסה היא לכ״ד ו'לכך’^א]‪,.‬םתין עשרה‪..‬‬
‫עלייהו דסא׳כמתט'״‪-,‬דקי!נ>ץ כא^י‪-‬מקדימון־גאייל■ ישחה‬ ‫כטלר׳אק שסכ׳ד קבוע‪,‬ונעשו ככפרשמתכגהין־למקגם‬
‫בשכגן^נמי‪>.‬ףאיץעלסקאמד‪.^-‬טעמאירו^<''אגנפורדכתיב'‬ ‫כ״ד ול״ק מה שהקשה הרשב״א על רש״י לעיל משם‬
‫‪-.‬וננד‪-‬ב«הד*ףנדאה‪,:‬כמסתפק‪,‬בוהע״ש‪-‬צ‪-‬־‬ ‫‪,‬‬ ‫לכך אמרבכאן דעשיה כטלניסהס המתה עלים ממצאכ'‬
‫ד * ם” י ב ד י ׳ ה ■‪ -‬מורקוכו׳דאמת עולית זכו׳שכשצמי׳‬ ‫לצורך כיח הכנסת לסמצא עשרה ככל עת התפלה ‪ -‬ו ק‬
‫ועולות וכו'עכ״ל'כצ״ל ־אך מדכ ת‬ ‫הוא מב א‪-‬כסוןפיקדסנהררק יקחשיב עשרה כטלטס‬
‫‪,‬דש׳^י כחגיגה■צ״ל כדכת כ״ש שלמים וכדכת‪ -‬כ״ה עילית‬ ‫וחשיב נ^י חזן וקופר ומלמד ע"‪.‬שוהויט ל־מד‪-‬שאס היו‬
‫סב‬ ‫יגל‬ ‫מסכה מגילה ־פרמ א‬ ‫י־ אברהם‬
‫קופיית הפי׳׳ח י ל אלא דק״ל מאי יאמר ר״י אלו הואי‬ ‫*^׳ל‪-‬לב״ש אן« שלמים אץ קדיכץ ולכ״ה י‪1‬ף ®־‪ P'i‬יךיכן‬
‫אתא ■והא אימורא יש לו כח לפסיק כיחיד נגד־המרוכץ‬ ‫<‪#‬ך»«יץ גיאס להפך• דקיזני‪ .‬כהייא כאיקמחא דרב‬
‫זלומר דכוונתו היא למע אם יש מן ששוכר נוותיהא׳יצ‬ ‫»‪1‬שעיא דהגיגה קרכ'‪;.‬כי"ט־ וכן ראיתי שהל השר״ח כ ל■'‬
‫י ר׳ דלאיימנ■ איך עלה על דעתו לכטל ‪.‬‬ ‫פוס יזיים כסגיג׳גלשזיותרקשה לי דהיא ‪-‬משנה‪.‬שלמה‬
‫ב ד ״ ה ממעטץ וצו׳פי'_של■שמחה יכו׳עכ״ל •עיץ‬ ‫עמיגס ד״ז ■ע״ה יח‪i1‬יגה־ךי״ע‪T .‬אשץ־ש״פ׳קדכמ ע״ש‬
‫־ ■ככ׳י^רל סי'תקנ‪-‬״א שכתב דהתיס'דהכא‬ ‫כדבמ■ כ״ש דקאמר‪-‬יום‬ ‫הראה ־לדעת‬
‫יפצימ;א^י ^החולז‪-‬י>׳ש־ וכתב הב״ח י ל דהתם דוקא‬ ‫סהוהמלא־נקע‪■^ .‬לישנע‪ ■-‬דלעל=ימכיאיןשלמינמו‪%‬‬
‫אסא־אלא‪-‬סעורה וא״כימשא ומק של ‪'pm‬‬ ‫משי^‬ ‫אלא־לועד דאיןל‪0‬םשוםלכיםס אשילרשלמיסזצ׳ל^ה׳גן‬
‫שדי• ע״שנפי לפי דהתם דקיזני כהי־יא אחרקין זלא אאך‬ ‫רמיישי^שמא עאליח״מתי זדחל»‪:‬ייגולאיףקייכוןכשהת‬
‫אלא־יסנאד׳‪-‬אוכרא לפישסא דקתניממעטין־כמש' ומתן‬ ‫מ׳׳^לא״שייסט ופ^י^הליפלטו'■• ׳כשאר׳‪-‬מליה^ז־יאלא‬
‫'אנןירו‪6‬יאף"משא ומתן ׳דעלמא‪-‬־והתם לא שייך׳^מר‬ ‫‪ .‬פצנק ‪4‬וצי‪1‬נו זק־‪ 3 -‬ל‪^61‬יד‪a‬גלגר^‪r/'0g■vi‬אי‪ô‬וזמ‪^p‬ן^‬
‫^־אין ־טסחין וניתניןכלצ‪--‬יןףזכדי ■אייו ולכך פי׳ דממעטן׳‬ ‫‪a 'iS ir‬״׳‪-‬‬ ‫■‬
‫'מרכראכלתכח^דאשי אירונזין־‪-‬כלאסשדה'דהוא חמוך‬ ‫‪ y V‬ג ס ׳ לני והא״ההיככטכריה וטבייס מוקע' וכו'‬
‫'מא' פאכ־אקצ‘ משאיומתןאיירי כשל שמחה וסי' ממעעין‬ ‫־ ׳ ' ׳‪iP‬נתן‪:‬מה‪.‬ר‪ ae‬ל ‪w‬־םכ״'א ‪ r‬מלש ‪^? 1pp‬ז^‬
‫צלל־־צלל׳‪-‬לא^אכל‪-‬שיזר משא ומתן דעלמ' אה״ג דמעעי׳‬ ‫®סיאיתתדרכיען׳׳ל כ ז ן » «‪• 1‬תומת' הויא מקופת הכל‬
‫מריכא דהוי כמו ט' כאכ“יל!>ן מה שהק׳ה׳יי■ אמקע״ש‬ ‫»‪l‬יקיס® ‪ t‬פ ל ‪i‬ענשו ‪ Ta‬ס ‪■x‬להך ‪T‬תני‪■.‬דשכ'‘י דלא^הויא‬
‫‪:‬לצחיד‪-‬יצ^ל׳ תננניוק הקודמים ככך‪,‬אמרו ■כמתני' דטטלץ‬ ‫®עהי^סמעוסו^אהלזל׳ל‪-‬מלימק׳יהכמ' לקמףמאן‬
‫י‬ ‫‪ ■.‬ר‪5‬ומת־וכו'■ ״‬ ‫ז^ישפ׳ומע^אמללתך דר‪-‬׳זסטעבפוריש ואפשר דהא‬
‫;וראיתי'‪.‬‬ ‫מזלזלר‪0‬ין״דאאל‪:‬סאקקל‪:‬דל לא ‪.‬נהוג א"כ מוי חזקיה‬
‫אסאגכמסיוזואלצלהךדמק׳מעיקדא והא־טכדילמיקפ'‬
‫‪ tj^'w‬ץ ‪ v‬ראיט‪ R‬י ז » ^‬ ‫‪.‬‬
‫^'"טסוחין׳ע׳ש ול^׳ע‬ ‫■כלא העודה;‬ ‫א ‪1‬צ‪:‬סוא‪»-‬כלךס^;ר>דלנ«רצ?לי\ אית כה צר המוקפת‬
‫קלין׳של־ש׳מיזהיאמא‪':‬ת;י‪.‬‬ ‫'דא״כ לפי‬ ‫ג'קשו‪.‬מהאלא^הד‪0‬זק';הואשלא הב‪.‬ץ^מהות מקו'‬
‫כישיאין אלאק^י רהתנא‪ .‬קח ‪ €‬כ כ ל מידל‪ .‬דשמח׳יממטה‬ ‫ן ‪}8‬ן;׳‪-‬מצאכה‪!&-‬א קיפל־ עז^זהו ;וכו' וק' דהוא היפך‬
‫למעלה‪-‬קחשיכ גהלשון אתנא^ככלמקוס ’לא יחא^ו‪..‬תא‬ ‫ע'ייפ‪.‬ספרייתא׳מתמדד ‪3‬עהן<וידלדהכרייתא כאה לוע׳‬
‫ינשאיכסאק האחלן^ו^הרכגנלמדשם דאם־ננכר ואירס‬ ‫דיש‪-‬המך להמכהנדעושישילתו י״ט לאהור כמלאכה‬
‫ג^מהשסק׳דפמ׳׳ס'פי^דשאר יכטינים‬ ‫לא‬ ‫‪:pnr.r‬‬
‫דואא כלמך לרזלח להריחה משח'כ ימנוילמ‬ ‫ושאי‬ ‫י ‪ 0‬ס ׳ ■■ואכיוללעללל‪-‬ככונטהקשה־הפד״ח ז״ל כהלכות‬
‫דאואלהמוחייאסוד^־וכו׳־״נרחהיידסוכרימ׳יש הא׳ן יל‬ ‫מנילה זהילתדצ׳צנןלאמל לא ־תיק לו כדלעיל‬
‫לסריוא« ‪5‬וח^הדוותת מ״קמליזי’ ‪ J^n£r‬הר״ן דקאמר‬ ‫יד׳דכימזעזהרכמשזנזבאדמהר‪.‬י‪5‬ל‪5‬ד שהשיג על הש״ע‬
‫^לוא ל מד ^ _דוק מד ה " ה ?כ‪5‬י^'כינייך^שיצטריך ^דאינו‬ ‫!לל^עדרכא׳ועהזזדסשגנווילקתא הוא משוס דנראה לו‬
‫^טי"_ולהיווחה־^'למ^עכ״ל^י;כרור ךמ*ש‬ ‫נעשה‬ ‫מ ^ ה מ ל ד ק א מ ־ הפודיהרצאתריני ולא לדידיה ולכך‬
‫דא'פי׳‪-‬י^נדי׳כי^מלשאינו לורך׳לו׳־אכל כטן‬ ‫קאמדמכאפדדדוציאפאתימא וכיגמיה ולכך מ ת ק אליכיה‬
‫דעומדלס׳שתנדיכו מ מיי צ ^ לו *קקריזאם "כךדק׳־יין‬ ‫‪_ ^ ,‬ל^^ו'!ג‪0‬מדי«ין ישל׳שמתה וכו' •‬
‫‪'D in‬־ ב ר‪ 5‬ה‪7‬רימקש‪1‬כי׳זדר‪!5‬לעונןדו מט' ולקוכעו‬
‫‪; i i snsr■;^,‬דרכי'ענכל^ל‪.‬ה« ונניץ ־ כהרשכ׳׳א רל‬
‫«‪ 5‬הד*ךאזעקדהתקנה פרצףרלא;קוי ■מכטל ע״ש ‪,‬‬
‫ונ^כ׳וכמךמדןמנ־־כדודות יאשונים• והכיאו ר* כמשנה‬
‫ןא‪3 -‬של שמח׳ע״ש נא־ירעתי^איך‬
‫פש‪-‬תך‪.‬מימרא רפהיאיסתוה׳^ל'־היא •‪:‬מימרת רשכיג‬
‫מ״ש התיס' אח״ד■" ר״ל ’;שלא ’יהיו י ששים■יכלל'‬
‫וקט ואיך יעלה על רעת יאילבטל תקנת ק ט • ועיק׳ מה‬
‫‪o‬הק'על‪:‬ה^יש^ז!עד ‪ bTf‬י‪s‬ן 'דכלפי»ה שא מ^ר״א דדצה‬
‫?קחנערזככנשייי'ד^‪1‬ה^'יזממי^יכעשירי יוקר מט^ לכך‬
‫'מ׳נלו מהךמעשסעיכא ט^■כשכת‪-‬ורצהילדוחקו לגמרי‬
‫‪.‬שהנץ כ כ י י י ת ® מ ׳ ׳ כ ד ת ׳ ^ ן ‪,‬‬
‫משנכנס־אכ ממננטין כשמחה וש^ממ;ע^ ^ צ ר‪,‬ו תו'‬ ‫ואי כרכייו צא היה דוחה אותו כיון דנעש׳רצוגו לקוכעו‬
‫‪>5‬נשימ ״אמנשעל תימן א‪-‬קשהירמה ראיה־הכיא• ממך‬
‫‪'*xn‬‬ ‫'יזי'‬ ‫מעט׳למותרכימ‪-‬גשמפשע׳רכרי׳אכי^סד^זכדא משמע‬
‫לתזוחו■ לנממיקאמיגגאפשר׳נדאו^׳אי״־כד‪-‬זכדא'הואי‬
‫־‬ ‫^ ^ שאפיךפך־זפישריו‬ ‫■‪■.‬‬
‫' ‪ & 1‬ה ף־ ^ו ק‪1‬המל‪$‬ו^ת ^'ל'כ!^צ*פמי ‪ 8‬אי'צ<' מסוגייא‬
‫י ^י ל ל׳ל־ מל” ק ‪ 1‬מאוי‪ '.‬סתס פיק ^ כ עו‬
‫‪m‬ס^ן ‪i^*pt‬אפיןי«מא‪cc‬אאאי ‪^ 8‬א‪p‬ו‬
‫״מדיכוי^‪.‬חןשל*שממה'‪^.‬א’ אמייק שאץ ‪.‬ששים כלל‪, —..‬‬ ‫■ימים אחרים‬
‫^י'‪-‬הק^ ‪ 7‬ק ^ ש ^ ^‪.‬י ק ט‪1‬והכרח'שנ׳ לח שיץ־‪.‬אלא*‬ ‫רא‪-‬יא•■‬ ‫נז ^זי ה ^ א בל ש כ א‬
‫אי קאידישללחה'לאודה ^ ־א^קאי"’ נמי אמו־־מ דעלמאי■‬ ‫^■«(‪-..‬נצ^כ ‪^-6‬זואאחחלה׳דפודצצ‪5‬וז‬
‫■כיון־׳ששלו׳־שי^מו^י*^? ן «ו לית׳ לןכה היי מ פו הז■‬ ‫^^אכל?איתהלעאל‪^5-‬אט“אנ‪5‬םכת׳צחילתי‬
‫■יוצא דדכמהם‪19‬סמםקנמ*ששפ' החולך ונ״כ הר״ן משם‬ ‫׳האילא׳מאן־‪-‬ידסכרזכ>?‪:‬לץי'בעל‬
‫■רג' ה איי־יג ת ^ ^ ^ סו א קאי אשל• שמחה וכס' החוס׳‬ ‫^יי ^ ש הי א ־י חי ד ץ כז ה אס ׳קצעו כ״ד אחר כמותו‬
‫ומעתה ■המ״א י׳ל שפסק דוקא של שמחה היא אחי לנ״ע‬ ‫■אקטהמוס מק״׳יכול לכטל וכו׳עיש ■וכזה;מתידצא‬
‫ואין'‬ ‫‪.‬‬
‫יגל‬ ‫‪-‬־מסכת מנילה •פרה א‬ ‫אברהם‬
‫מס' חתר וקח־א כט־י כדי לקיים מציתי לכתחיל׳והשיכו‬ ‫יאין מי שיחלוק מ ה וק"ל ‪ ........... -‬ז‬ ‫׳ ׳ ‪,‬‬
‫ר״אואמ״ל אף אנא י סוכר כן דאינו אלא לחעכד ואף‬ ‫' א״ה אמאי מהפק״ל עיין במהיש״א די‪1‬ץ נלע״ז*‬
‫ר"מ רצה להוכיח זה דא"כ עקית מנית כדכק יכו' ועיין■‬ ‫‪ . .‬ל דאס ק מאי ק״ל למזקיס דנימא דהכמיחאלאו‬
‫בפי׳־הרס קרכן העדהשאיט נדאה‪-‬לי המ כמר דמה‬ ‫כטבריה מיידי גס כלשק הכחייתא שהובאה בערכין איתא‬
‫שהק' להימס ‪ f‬כמלחמות זהו מה שסק' להיריש' הזיא‬ ‫כהדייא טבריה ע״ש ונ״ל דמעיקדא ה״ל דמאי דקאמ'‬
‫ופו' ואפש״ל ד׳לא אמי אלא‘לשעכד ר״ל דקדאה וכי■׳!*■‬ ‫קרא דטכריה הוי מבצר הוא משוס דהיס מיבניא לה אכל‬
‫ועבר ט״ו כלא קריאה לפך אמד מצא ולא הוי מעוות‬ ‫היכא דכעי׳ סומה כודאי לא מיקרי חומה ולכך הק' לו‬
‫לא יוכל לתקין ולעדן דחס חל ט״ו כשכת דקומן כי׳׳ד׳‬ ‫שפיר מקרא דטכריה הוי עיר מבצר וכיק ידלעמן מגילה‬
‫אכל אס קרא כי״ד וכא לשאול אס חתר לקמת כט׳ך‬ ‫לא כתיב חומה כודאי משכיק לה כתומים ואהא משני‬
‫ודאי חוזר וקורא כט״ו אלא כאמת לא ‪ .‬מצאתי־יס‬ ‫כיון דלשין התנא דנקט מיקפית חומה מימות ימשע כץ‬
‫כמלחמות יאדדכ'מצאתי כהדמכ״ן ו״ל שהביא הדשכ״א‬ ‫'הרי דכעי' חומה ולכך מספק״ל אי חומה אי לא ול ‪p‬‬
‫ז״ל דהך ס' סוא משים חסידית ואין כאן הוכקס‬ ‫‪.‬הק' לו רא"כ דכעי' חומה מאי מהפק׳ל מדתני' ופו'‬
‫‪■■::‬״‬ ‫'■‪: ■:‬׳‪ :-‬ר "■ ■ ’־■ כלל'‪-'■•:‬׳ ^‬ ‫ואהס משני דמהפק״ל מדלא נקט אלא פחים הט* כעי'‬
‫‪ 'B T l’TTOI‬הזה יש להוכיח ־דמכרכין כשני ידגיה‬ ‫’ ’ ‪ ,‬חומה וכוי לשק התנא כדוקא או לא ‪: ■ -‬‬
‫‪ ......................-‬ד ק א ס ר מי שקיא' כי׳ד וחתר וקורא'‬ ‫א כ ל קשה לפי מאי דאמח' לעיל דאף כי׳׳ד איכא‬
‫כט׳ושמא אק שומעק לו וכו' ואי כלא כרכה קאע'‬ ‫ל ‪....... :‬ולא יעכוי היפי קרו כי״דוט״ו וי״ל דליכ׳ולא‬
‫מה איכפת לן דאיט אלא כקורא כתודה אלא ודאי משום•‬ ‫'‪.‬יעכור אלאהיכא דלא קמ כי"ד אכל‪.‬אי קרו כי״ד אלא‬
‫חשש כרכה להטלה קאמר דחק שומעי] לי וא״ה י מתק*‬ ‫משוס ספק קורין נמי כט“י לית לן כה ועיין כמרדכי‬
‫■ ״‪r‬‬ ‫■'■■■■־■ ■־ ’‪ .‬משום דמיעקד זמן כדכין • ‪-‬‬ ‫ז״ל וכתב הד׳ז׳י״ן והרשג״א ‪"1‬ל מסס הגאונים 'כעיירות‬
‫דאכתי קשה מאי מספק״ל לחזקיס כטכייס•‬ ‫אלא‬ ‫׳המסופקות אזליק כר‪,‬ר רוכ עיייית של ^עולס דאין להם‬
‫והא המוכה לחמת מיל‪ .‬כדאממנן לעיל׳‬ ‫‪:.‬־ ־ ■‬ ‫‪:‬היקף מימית יהושע נ׳ץ וסיים הי"ן!"ל את״ל שהוא ס'‬
‫ופיק רתמת'מקפת תימס ־מקרא ‪ T‬ע מ מהצי סו״ל‬ ‫׳שקול‪-‬וכו' כיון דה' דרכנן לקולא וכו׳ונמצא אתה פוטר'‬
‫לטבריה ‪ p‬כרך וי״ל דחמת לחוד ותמתן לחוד דאל׳ק‬ ‫'בשניהם ומבטל ממט מ״מ׳ לפיכך קורא כראשק‬
‫תי־שי לר”י דה״ל׳יחמת ־ זה־טכמה •היפי פליג על‬ ‫’ופטור כשד וכו' ע"כ וב' הרב מ״ק ז״ל דכוונת הד״ן ז׳׳ל‬
‫המציאית דטבמה המוכה לתמתן ועה־אפ״ל דטכמס‬ ‫’במ״ש ס׳שקול משום דאמרי׳כל קבוע כמחצה על מחצ'‬
‫ותמתן דהמוכים להדדי הדהים חומה להם ממת אחד‬ ‫׳רמו וכו''ואינו נר' לע״ד דא״כ מאי שאפי'תאמר דקאמ'‬
‫וכן משמע מגמ' דשכת דקי״ט המתן כמי חמתן;כמי‬ ‫דמשמע שהוא ס' ועור דקאמד כסוף לשונו אלא שהוא‬
‫״ ' טכריה •והתא חילת ־ככלל הפק ■‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬יאוי לכ^ כי״ד מפד שהולכק אחר דוב העולם וכו׳וכיר‬
‫חמת זר טכמה ־וכי'■ חמת‪5W‬‬ ‫דף ר ד א גס'‬ ‫■דהוא קאי על ההנחה שדת דהוא ה' שקול ■משום דכל‬
‫‪ .*.‬־ ־ ל ■־■ חמי־גרראע״ג־דהניא כפרין‬ ‫■>‬ ‫קבוע ונו' א"כ ליכ' חכא שסולכק־אחחו־לכך נ׳יל ככוונ׳‬
‫ק' שדצים־דיוחצק כחמי נדד כחרד חמתן כמי־ טכמש‬ ‫רכחו דמעיקדא כ׳ משם הגאודם דדובא דעלמא אינה‬
‫דמשמע דשלשתן פלוקין בבד כתבתי מפשק־דחמת לסוד‬ ‫׳מוקפת ולכך או‪:‬ו קורא אלא כראשק ואח״כ כת' דאף אם‬
‫ותמתן לחוד אמנה ק' דמי הכריחם לזה ולאפוקי קרא‬ ‫נאמררהוא ס' שקול וליכא רוכא אפולו הכי אינו קורא‬
‫' '־ ממשמעותיה רתמת זו חמתן וצ״ע ‪ -‬ן■־׳‪.‬׳־;‬ ‫כשניהם כיון דה׳ררבנןלקילא ואיט קורא כלל ומשום שלא‬
‫^ ‪ 0‬רקת שאפי' רקנין מלאים מצית אע״ג דאממנן '‬ ‫לבטל ממנו מ"מ מוכרח אתה לומר שקור' כא׳ךמפני שיש‬
‫־ ‪ ' -‬על פ' כפלחהרמק ׳^תיך שאפילו‪ .‬מקנח‬ ‫לנו צר אח־ דיא סברא לומר דרוכא רעלמ' אינן מוקשת‬
‫שכך מלחיה מצית כדמק דהתה קאי על כללית ־ישראל‬ ‫;לכך כ ח לצאת מכלי צדדי הספקית קורא ביאשק וכן ‪ .‬נמי‬
‫■דרוב הריקנים שכהה ■מלחים מצית והו'ורכיתא רטכרית‬ ‫•מוכריח מרעת הד״ן!"ל שכתבכמתנו׳גכיאם חל־ו״ד‬
‫׳ דריקנק ■שבה‪-‬כולה מ־י‪-‬איס מצות וק״ל‪ -‬־־■ ז‬ ‫'כע״ש שמוקפוה קו ^ כי״ר משום דהיא זמן קריאה לרוב‬
‫‪- .‬אלא מעתה כלימ׳ שאשעשאו‬ ‫כד״ה‬ ‫^ ' ב ‪’ 'S H‬‬ ‫’ העולם ומעתה לא קשה מ״ש המ״ל ז׳יל מהך דכ' הר״ן‬
‫‪ ..‬־ ‪ / ,‬כראשק לא יצא עכ׳ל‪:‬דכא‬ ‫י ־־‬ ‫י‬ ‫'ז״ל גבי הסיכה רר' כוסות־דעכדינן הסיבה ככולהוע״ש‬
‫לאפוקי דסיפא מילתא כאנפי נפשה־לומ׳דבשנת־סעיכוו'‬ ‫■סה שחיי שהיא תמוה והעיקר ׳דשאד התם משום דלא‬
‫יכל! מצית הנוהגות השט טהגית כראשון חון־־ממ״מ‬ ‫'י‪-‬ננינן מאיזה ההם דעב־ינן הסיכה אבל הכא דיש לט‬
‫הא לענין פרשיות זה תה־שדן ולכתחילה קורין כדאשק‬ ‫'צ־ אח־ רשדא דוב העולם אינן מוקפות ולכך עכחנן‬
‫■ויה ליתא מן הנמ׳לכך כת׳דקאי אמשא יכן היא ממסר‬ ‫כראשון ול״ק נמו מ ‪ p‬דתחו ‪ p‬ומיספין ע״ש • ‪ .‬י‬ ‫’‬
‫‪ .‬י כהדא״ם ז״ל יוכן הוא כמנת התוה' ז״ל ‪.‬‬ ‫י‬ ‫ירצה להוכיח ה' המלחמות והביאו היב‬ ‫ומכאן‬
‫־ור״ח ונו'דרייק וכו׳הטהגו׳כראשק‬ ‫תוכי כד״ה‬ ‫ערוך השולחן ז״ל דס״ל״לחזקוה ורב אסי‬ ‫‪ :‬י‬ ‫■‬
‫’‬
‫‪ .‬י י ־ ‪ .‬־ ־ וכו' והא דקאמ' שנוהגות־■ כשני‬ ‫ראם הכרכין קראו בי״ר לא יצאו דאי •צאו אמאיץ קורין‬
‫לדבמהס קאמי ולולי דכמהם יראה דדייק מדקאמ׳און‬ ‫כט״ו ע״ש■ ואחד ׳המחילה אישתמיטיה הירוש' ד‪.‬פ ‪p‬ין‬
‫‪-‬קויקכשד ולא קאמי דאין צ ‪ p‬לקדית״יכשד דכיון‬ ‫'דשם נאמי על הך מימרא־דד״ח׳דהכל יוצאין‪.‬כי"דדד'א‬
‫דאקראו קאי אלא‪.‬דכא לומר דכשנת העיכור ־אק קורק‬ ‫לד”א לא מסתבר'■ אלא לשעכד‬ ‫'ור׳א הוי יתכין אמ״ל‬
‫בשני אכל אפ״ל דלאומין אף אס לא קיא כה'־ אין;קריין‬ ‫יאכל לכא לא והא תד ונו' ונ׳יל־ש^ פי' דכא לומדר׳׳י‬
‫־ ־ כשדי כלל ועיץ כהדשכ״א ‪j‬״‪. . J‬׳‪ - r‬״ ‪,‬‬ ‫דלא אמד י״ח דסכל יוצאין אלא־ כחעכר שעבד ק־ט״ו‬
‫‪ -‬רריהטא דמתניתין משמע כן דכו' ק״ל־י־פאי‬ ‫כא״ד‬ ‫וקרא כי״ר אבל לכתתיל׳אקקו^אלאיבט״ו והביא ראיה‬
‫‪-‬־ראייה ־ממתני׳ דכיק רכבי כ' ‪p‬משא־קאי‬ ‫‪,‬־־‬ ‫לזה מרת‪:‬י מ־ו'םטהגיןלקדו'בכ'הימי'קו^רהיינו עוד‬
‫דכאדר‪,‬ראשק‪-‬עדיין לא היו יודעין שצמכין לעכר אמנם‬ ‫שהיה ס׳ואסאיתא ראף לכתחילה יךרק‪.‬כי'’ר אמאי חתחן‬
‫כשנת‪-‬העיכור הו! כמו לענק פישיוק שאק׳נוהגק אלא‬ ‫>ץיין כט״ו אלא וראי כיק ־דלכקחילה אין קורין‪ .‬כי״ד‬
‫כשד‬
‫כג'‬ ‫מסכתי ׳ מ מ ל ה פרם א‬ ‫אברהם‬
‫לעצמי לולי דבריהם נ״ל ראי לאו אשר‬ ‫ו כי ש אגי‬ ‫‪3‬שני גסי למסקנא ככר כהכ הרא״ש ו״ל דקא היכא‬
‫פהח אהל מועדהו״א דקרא דכ׳אל יסוד‬ ‫דקדאו המגילה אכל כאי שנים המעוברות אינם אסורים‬
‫הוא קאי לכל מח שיש כו יסוד לכך אחא קרא למעוטי‬ ‫אפי'כהכפר ותענית_ינ'’ל רה״ל כמ״ש הכ״ח ‪"4‬ל כ‪0‬י'‬
‫ועייז ■כהאא״ם י״‪.‬ל שפי' קרוב לחי' השני דהתיס' ז׳׳ל‬ ‫י!רל"א דלמה׳קנא‪',‬לא'ין^!^ארישא י וכן משמע מרכרי‬
‫‪ ■•. ,‬דהכא •‬ ‫^מ^אדדי[ דאם קראו •המגיל׳‬
‫דן ^ ‪ %‬ע ״ א ד ‪ 1‬מ' ולא נאמרה ליכחב וכי' קשס‬ ‫כאלי 'ראשט^?^ץ?פ*כ כתכ‪.^,‬ינדם אקוייס כההפל'‪-‬‬
‫• • דא״כ היכי נתכינן לאסתר‬ ‫^^^^כדע׳ידה^ זמעי^ה'‬ ‫ותעכיגן‬
‫דקאמ‘ אסיע־ אינה מטמאה ופו' וגם כרייתא מפורשת‬ ‫^^^'^כמפשד'הרמכ״ם דממזייע■‪-‬‬
‫הי'א‪-‬־כפ^׳‪5‬ךרכתרא‪ .‬דאסתר ככלל כ״ד ספרים היא ע״ש‬ ‫מ;פי‪ 1‬ס^י‪ 5‬ג‪1‬דער‪-‬ק" ‪ 3‬כ ^ '^״פ״שלאיקראו את‬
‫ר״ל׳משום ע ת לעשות• כמ״ש כפרק הנייקין ד״ס גכי ס'‬ ‫ע׳^נסוא‪.‬מוש‪,‬לל־;הפרת^;"א^■ ע״כ זנ״ל‪-‬להניה ‪-‬‬
‫•‬ ‫‪ ..,‬אפטרתא וכו' •‬ ‫כרכריו ור״יידל אשי ככ‪/‬קשנים־אעפ״י שלאקמןואה‬
‫ת ^ פ ׳ ׳ כ ד ״ ה ;נאמרה ובו' דמיתי לקיות' ע״פ וכוי‬ ‫ע‪.‬״ש‪%‬ע ויאה מרכדי הרמכ״ס_וכו'‬ ‫העגיל? »לה‬
‫‪ ,‬עכ״ל •דקדקו כלשונם דמקר ולאל'‬ ‫וא^‪/‬םןעג^׳׳ ש‪-‬״אסו^^דדדיר וא״א כת?■ ג א׳ד‪i 58.‬‬
‫רמיחייכי לקיותה ע׳׳פ׳משוס‪ .‬דכריס שכע״פ אין אתה‬ ‫‪-‬‬ ‫‪■ ■ -, W‬‬ ‫■‬
‫רשאייי‪-‬לקתת ככתכ‪-‬דכען‪:,‬ד>כתכ'משוםעת לעשות כמ״ש‬
‫כנמ׳ תוןלא־סדי■ ככלל דכדים שבע״פ הוא אכל מ״מ‬
‫מותר ״קוא לקרותה על פה כיון דאיפש' דהא לא נייק‬
‫׳‬ ‫' ־■ ‪;:,‬־• •ליכתכ•‬ ‫י י '‬ ‫;א;‪.‬ת״^ ‪;;8‬אי‪,‬ת‪7‬להיכ_ארעא ךרכנן שהק' לדעת התוס'‬
‫כ א * ד ור״י נמיאמר דאם קרא כין הכתוכי׳וכי' הא‬ ‫^^^^ניגיךה;א 'לאו’ ^תא א"כ אמתי איצערין‬
‫דלא הק' משמואל עיין כמהרש״א ז׳ל ועיין‬ ‫־‬ ‫‪ ' ’^ » .‬ד ^ ^’'‪ 5‬ק‪,‬י ^' ^ךי ב & שנ ה' ושנה נ ק דאית‬
‫כתוה'■לקמן ד״ט כד״ה כשלמא ע״ש • ‪' .‬‬ ‫^^עעפ ‪5‬אין‪.‬ס'‪35‬ירק^«‪$‬י׳ תרכ_'!״ל דאי לאו קרא הו״א‬
‫ב א ׳ י ד ואכתי קשיא וכו'עיין במהרש״א וכש׳זרע־‬ ‫^^^ן‪«.‬ו'^‪,^,:‬תו‪.‬לה'‪,‬עדי^‪ ,‬מ׳״ע״ש ודכדיו לא נהידין‬
‫■‪■ ■ -‬צחק רל ע״ש כפי' הלשק יע״ש שדכריהס‬ ‫■■‬ ‫^^?^ג'להי‪,‬ית>טועה;דאדר סמוך לניק מטעם‬ ‫■‬
‫תמיהיס‪ -‬גם הרשכ״א־כשהכיא הלשון של התיה' הכיא‬ ‫^וד ^ולעי ‪5‬א;ת^'‪ ;.,‬ליקא‪.‬דאיצטמך קרא לומר דלא‬
‫אותו כלשוןקושייא■ אשר ע״כ נ׳ל להגיה ואין לומ' דהא‬ ‫סנ ^ ס‪ ,‬מנ ח ‪ J;pJ‬הטעמים הטכחס ע״כ ועתה‬
‫דניתן ליכתכמדרכנן לא;קת וכו' דתי' הי' אלחנן וכו'‬ ‫אמת אגייר‘ דרחיהי‪-‬ילהקאכ״א השמעתין שכתכ דאיצטדין‬
‫^!רל׳^פווצהם■■להקשית'ראם כן ניתן ליכתב מדרבנן מאי‬ ‫־ קרא לומ׳דלא מןכסו‪.‬הלא'‪.‬קעס אחת וששתי וצ״ל דהש״ם‬
‫■מקשהנתגמ' שס דלימא‪ ,‬דמאי דקאמר ניתן ליכתב הוא‬ ‫־ רלא‪-‬עביד‪-‬ינדיכותאי׳פי‪.‬אם‪ ,‬לפי טעם כ' דאגית הכ' ולא‬
‫מדרכנךכמו שנאמר לרעק שמואל ואהא כתבו ואיןלומ'‬ ‫■לפי׳עועםי^א' הואי לרכיתא‪ ,‬לאף דמכואר מהשנית לומ'‬
‫רהא דקאמר יהתס ניתן‪-‬ליכחב כודאי מדאורייתא קאמר‬ ‫'‪,‬ילא■ עכןאגן;‪,.‬אלא‪-‬כשג'יא>ה;הייתי■ טועה לומר דחף‬
‫דמדרבנן לא קרי ניתן ■ליכתכ דאי מדרכנן קאמר הדרא‬ ‫י■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪'1‬כשניתו'‪■,‬‬ ‫' '‬
‫קושיא לדוכתא ואף חנוכה וכו׳ודחו דתי'הר'אלחנן וכו'‬ ‫'■כא״ד_‪'.‬יאין‪».‬עכירין לכתחילה‪ .‬הא דיעכד שמ ונו׳‬
‫לחלק כין כתיכה דמגילה לחטכהלפ״ז קמיהא לי למ״ש‬ ‫‪./‬־כצ ‪0‬וכ;>דיעכד וכו׳״עכ״ל ושליעתי מקשים‬ ‫‪.‬‬
‫•הת״י שסכיומא ח״ל ומיהו כ״ע מורו דניתןליכק'מדרבנן‬ ‫‪ .‬משם מון׳ה־בל ‪-5‬פגח‪,‬הפ ‪,’4‬גןשנס; רקתני הס לא נתן■לא‬
‫■ונו' וכעי' נמי תפירת חוטין דגידין משולשים יכו' ע״ש •‬ ‫■ממל • ‪.‬ולעד''ן‪,‬ללא״ק''מ‪.‬דלא'קתכו התוה' ז״ל הפשיטות‬
‫הרי החילוק של הר' אלחנן ככד דמיו כדכדיהסדהמגילה‬ ‫׳•דאיצטריל‪-‬׳לנגפמבקבשיאיאלאדה״ל דאף דאית לןעעם‬
‫'צריכה חפירה וכו׳דמשא״ב כחנוכ׳וא״כ מאי מק' הגמ' •‬ ‫׳דאץמעכידין‪?-‬יא דאי‪-‬׳זותא■היינו‪ .‬לומר דלכתחילה הוא‬
‫אשר ע"כ נ״ל עיקר דלא שייך לקי' דמאי דקאמר דניתן‬ ‫‪-‬דמזהראכל ‪-‬אם! 'עכל•‪,‬אק נוי שים‪ .‬איסור ולכך איצטריך‬
‫■ליכתב קאמרינן הוא מדרבנן דהא הקדה קאי דמה שחר‬ ‫'‪,‬קרא ‪.‬לומר‪,‬דאס עכר‪ ,‬מיסוד מערמ‪-.‬עכר ־■על איסור‬
‫ונו׳ ■דאמר‪-‬ו דהמע״ה כרוח הקודש וככר אמר שמואל‬ ‫■‬ ‫‪■ '■ ■........‬י■■ ‪ - ■,‬ל ע ש ת‪.‬‬
‫הכא דנאמיה כרוח הקודש אכל לא לכקיכה ומשמע‬ ‫כ א ״ ד איצטריך קרת לאשמועינן‪:‬יסוד עכ״ל • וקשה■‬
‫רדרשא גמור׳ היא דקאמ' למה נמשלה וכו׳וצ״ל דנחסי‬ ‫דהא לא ידעי'יסוד מערכי כי אם ■מאשר‬ ‫—■‬
‫מדבריה' כאן הקי' יהתס מדאורייתא קאמרוכן הוא‬ ‫פקס אהל מועד ועליה מנןשינןלמ״ל א״כ מהו חה שכ'‬
‫‪.‬‬ ‫׳ •;• ■ "‪-‬כהרשכ״־א זל■ משמם ע״ש •‬ ‫לאשמנננק'יסוד‪,‬וסוא תימא וישיזעי־שתי' דמונתם היא‬
‫קיימת בנו ומשלוח מנקאיש לרעהו‬
‫י‪ ' ' ; '• •'-‬ומחנוח‪-‬לאכיונים עיק לרש״י שמחק ‪P‬‬ ‫'‬
‫■ ומתנות''לאכיוני׳אמנס כימש' איתא דשלח ליה מ ע ^ א‬
‫אדה אטע׳וגרש דחמר^וא׳׳ל קיימת כנו ומתנת לאביוני'‬ ‫׳^תו^&ם לגמר‪-‬דחיתי‪,‬ש״מ‪,‬הנל‪5 .‬שה דהתס דנ״ח ■קחמ'‬
‫וחור ושלא‪-‬לו׳יאחיתרוא״ל■ קיימת בנו ומשלוח מנות ובו'‬ ‫^דלקניםרלינ^״כחקן מאי‬ ‫־>!ש'^'א‪.%‬כללא‪.‬דכל‬
‫‪:‬והא‪-‬דשלח ליה־ מעקרא קיימק כנו ומתנות לאכיוניס‬ ‫»יה?אךלמא ’שיהיים כתיב כסו‪,‬אשרפ‪^,‬ש א ^ מועדע״ש‬
‫אף שהוא'שייך למצת טפי א פ ^ דכן היא התרה כיניסם‬ ‫׳ועאן כהתוס' ‪^.‬כסיס‪T..‬אי‪.‬סי■‪ .‬לש?‪;,‬שעמדו על'הךיתי'‬
‫מימי־קדם דנותןלו המתנות‪-‬והמנק ולכך השתא דשלת‬ ‫■•‪0‬דחו;אותנ׳סרטס; ‪5‬כאן' ולע>ן‪.‬דסלל■לאפי' לר״א אם לא‬
‫ליה מדי דמיכל וידע‪-‬שיכיא לו אח״כ שליחות המנוקפי‬ ‫קרא••כא'‪ -‬קרא■ כשניי ‪-‬וכיון דשניהם ראויים לקריאה היו‬
‫כן דרכו לכך הקדים כמתנות דהיא מצוה קודמת ל^ות‬ ‫כשני מצית ודכויתה הא דכתכו כ מנ חת דס״ג וו‪-‬ל וכן‬
‫המט׳דאית כה טדיז׳כולי האי הקניי׳וההכנ׳לא כןכמט'‬ ‫כ ‪ p‬דשמעתץ שנוטל מן הקרוע ע״ש אכל התוס' דהכא‬
‫דאינה נוהגת כי אס כשעת השעוד' כיון שהוא דכר מוכן‬ ‫ס״ל דאם לא קרח כא' לא יקרא כשני וכמ״ש הרשב״א‬
‫וכן משמע מהטור רהקייס דין המתנו' וכו' תי א מ א ע'‬ ‫ז׳׳ל•‬ ‫■ (‬
‫ומשלוח‬ ‫‪32‬‬ ‫‪3S‬‬
‫יגל‬ ‫בככת מגילה פרק א‬ ‫אכרהם‬
‫׳* ‪ • 0 2‬כמשנה איןכק יו״ט לשכת אלא אוכל■נפש •כלבד‬ ‫>משלוח ומת‪:‬ת משים דכבי קיבלו על עצמם מידליהס‬
‫עיין כירושלמי שהקשה והא איכא משילין ונניק‬ ‫‪:‬‬ ‫מנוי! ומשלוח מנות כמבואר בקריו לכך ה־ריג להם‬
‫■ כבכלי כפ' משילין שהק' והעמידה ככ״ש ע״ש והא דלת‬ ‫חבהס והותיף להם החיוב •‬
‫• הק' אות' בכאן ככר כתט התוק' ז״ל שם דלא חשיב אלא‬ ‫א י ל שיהיה לדאהן עלה אבשר דהש״ה שלנו ידע‬
‫• מילי דאורייתא ע׳ש ומה שדחה הדשכ״א ז״ל כשמעתין‬ ‫ככל אלה ששלח לו שתי השליחות ואמר קיימת‬
‫• דא"כ מאי מקש' הגמ׳לקמן דלא חשיב הך דמשום איכה‬ ‫>נו ומשלות ומתנות ולא הוב^ הש״ק לומר אלא החידוש‬
‫•כיון דלא איידי כדיכנ! ע״ש נלע״ד דלא דמי דהתם הך‬ ‫שנלמור מדכמו דקאמר וקיימת כנו ומשלוח מנית הוא‬
‫דינה דאיירי כיה ליחא מדרבנן ולכך אין לתק דמתניתין‬ ‫לומר דלא כעינ־ כשר מבושל כ־משמ־^מלשק מנות‬
‫דאורייתא קאמר אכל היכא דאיכא מלי דאורייתא ומלו‬ ‫דמזומן לגמרי אלא אף שהוא שתום הוי לשון מנה כמבוא'‬
‫דרבנן שפיר איכא למימר דלאחשיב י‪1‬א מלי דאורייתא •‬ ‫בקרא למשה היה למנה ועיין כמ״א שי' תרצ״א ס״ק י״א‬
‫כגק החולב והרודה וכו' עכ׳ל ולפי‬ ‫תוס׳ בד״ה‬ ‫שכתב משם מהדי״ל ו״ל דכעי כשד מבושל ע״ש והוא‬
‫גרסתינו שם כג מ' יראה דלק פליג‬ ‫תמוה ‪-‬‬ ‫י‬
‫■‪,‬ר״א ורבנן התם אלא כהמכבד והמרכך והדודה אכל הך‬ ‫במאי דקאמד ומתנות לאביונים‬ ‫•‪ DJJ‬א ה ה י צ נ י‬
‫רישא דחולב וכו' לאו תליא כפלוגתא ולא איתמר אלא‬ ‫בזה השמיענו דקבידת הכתוב‬ ‫‪,:‬‬
‫לשיעורא דנרונרק מדלא קאמר והמכבד ע״ש וכן משמע‬ ‫במאי דקאמד ומתנית לאביונים הוא דקא על המתנו'‬
‫מדלא הק' התום' התם אלא מרודה וכו' ועיין לדבריהם‬ ‫■ולא על האביונ־ם שהרי אף שלא נתן בי אש לד״ה שלת‬
‫בפהחיס משום דהך רישא מיידי כשבת ‪-‬‬ ‫לו קיימת כנו ומתנות לאביונים והיינו כיון ששלח חיוב‬
‫ב א ״ ד הכל אוכל נפש דעדיף טפי וכו' עכ״ל ועיון‬ ‫ממתנות לא איכפת לן אם נתנן לאדם אחר ובן העלה‬
‫כמסרש״א ז״ל שכתב דמ״ש דעדיף טפי הוא‬ ‫‪:‬הלק״גי ח״ב הי' ט״ל וה' ערך השלחן ז״ל השיגו מפני‬
‫לאו דוקא ועיקר‪ ,‬החידוש הוא בק מתקלקל לאק מתקלקל‬ ‫שלא יאה הירושלמי הנז' ומעתה מ״ש הפד״ח ז״ל כקימן‬
‫ולעד״ן כן דאל׳כ מה תי' התוק' כהך דהחולב והרודה‬ ‫תרנ׳ה דאש נתן כ' מנות וב' מקנות לב׳ אביונים לא‬
‫שנראה כחוש שאין כו עדיפות כלל וכן מצאתי הדפר‬ ‫וצא ואם לג' יצא ע״ש הם תמוהים כעיני דממ״נ לאס‬
‫מפורש כדברי ר״י עצמו הוכא כקמ״ג לאוין ע״ה ח״ל‬ ‫;המתנה אינה קרויה מגה אף לג' לא יצא טון דלא‬
‫או' ר״י כ״ש דמכשירין‪,‬דין הוא שיהו מותרין מן הקורה‬ ‫•הגיע לו אלא מנה אחת וחנן כעי' כ' מנות לאיש אחד‬
‫ככל עני; אם לא מיעערחמנ׳הוא שהרי כך יהיו טובים‬ ‫■ואם המתנה קמיה מנה אף לב' יצא דהא אמדינן הבא‬
‫אם נעשו אתמול כאלו נעשו היום אכל ודאי אוכל נפש‬ ‫•דנתן כ׳ מנות וב' מתנות לחביון א' ושלח לו דיצא ידי‬
‫אינו אסור מ; התור'אלא כרכר שאין מתקלקל אם עשה‬ ‫■שקיהן ונ״ל דה״ד אם נתן המנות כמקום המקנות‬
‫מאתמול ולהכי גורי' כפירות הנושרים גזרה שמא יתלוש‬ ‫גאכיו; הוא דוצא דעיקר המתנות עכירי להעודה אכל‬
‫■וכו' ע״ש וזהו דכיי דיי שהובא כדברי קרא״ם ז״ל ה מ‬ ‫המתנות במקום מנות לא מהני ולכך אם נתן לבל א' •‬
‫מפויש כל שאין מתקלקל אף שאין כו‪ ,‬עדיפות אסור מן‬ ‫»תנה אחת ומנה אחת אף לק' ידי מתנות יצא ידי מנות‬
‫התורה וזה דלא כהפד״א ז״ל א״ח סי' תדצ״ה ס״א כמ״ש‬ ‫■‬ ‫לא יצא■‬ ‫■‪■ ,‬‬
‫•׳בתי' הב' א“ נ התוס׳קיימי התם לדינא דאורייתא ולפיכך‬ ‫* ‪ 0 2‬לשנה אמר ליה ובו' כתב ה' ׳המאור משם הר'‬
‫בעינן דליהוי עדיף טפי כשנעשית ‪ .‬מעי״ט ע״ש ואחריו‬ ‫הפרים ז״ל מההוא עוכרא דקם רכה וכו' לשנה‬ ‫;‬
‫נמשך הרב ק"נ ז״ל• כריש פ'אין צריןע״ש שהשיג על‬ ‫גז׳׳ל נעביד וכו' אידחי ליה מימרא דרכא ובו' ע״ש נ״ל‬
‫מהיש״א אשר לא כדת כאמו' ויוקר נ״ל כדעת ר״י רהאו‬ ‫דה"פ מדאמד ליה לאו ככל שעתא איתרחי׳ניהא לכאורה‬
‫אוכל שחינו מתקלקל יאסור מ; הקור' הוא מקרא דמעטו‬ ‫צא תיקן בלום כיקדמיחייכלכהומי הו״ל למיח'אבני ביתו‬
‫מיניה כירושלמי קצירה ונו' ומפרש טעמא משוס דאינו‬ ‫רותי הו״ל לסעור עמו להזהירו אלא וראי רכל זה מדברי‬
‫מתקלקל והוא ו‪".‬כ דנית רש״י ז״ל בייש אין צמן אכל‬ ‫ר״ז לומי כיו; דלאו כבל שעתא מתרחיש ניחא לית לן‬
‫דעת התום'שם ס״ל דליכא חילוק כאוכל נפש כלל והך‬ ‫‪5‬מנקם אהך מימרא דרכא דמיחייב ובו'ומרוב אהבת‬
‫דירושל' לאו משום דאין מתקלקל כמבואר כדכריהס ד״ג‬ ‫קירוב החברי'אהדדי אין יבולים לעמו׳כעצמס ומתפתים‬
‫י‬ ‫ע״ש •‬ ‫׳ '‬ ‫■‬ ‫כיינם ועיין להפר״חז״ל■‬ ‫‪■ -‬‬
‫קשה לי מהא דכתכו התים' כפר' המצניע משם‬ ‫■אך‬ ‫מ״נו ימי משתה ושמחה בתי' הא דלא קאמר‬ ‫*‪02‬‬
‫ר״י גופיה דקצירה וטחינה אינה אסורה כי אם‬ ‫י‬ ‫• מקרא דיהימים נזכרים ונעשים משום דמשמע‬
‫מדרבנן משום דהוי דעוכדא דחול ע״ש וכן כתב הטור‬ ‫מיניה דאף כלילה נמי■ מחוייב בקעודת פורים דומיא‬
‫■א״ח הי' תצ״ה כשם ר״י דאינו אסו' כי אם מדרכק ומ״ש‬ ‫דקריאת מגילה אף שעיקרה כיום דהא ולא דומיה כתי'‬
‫שם הכ״ח ז״ל ליישב דלא כתב ר״י אלא כרכר המתקלקל‬ ‫כמ׳ש הקוק' לעיל ולכך איצנודיך ימי לומר ויכלילה איע‬
‫•ע״ש איט נראה לע״ד לחלוק כין תלישה וקצירה‬ ‫זמן קעורה כלל וסיים ‪.‬דאיצנוריך ר״ל לאשמועינן גבי •‬
‫•ואדרבה נראה כחוש דתלישה אפשר דמתקלקל‬ ‫מ"מ דחייב לשנותה כלילה ולא אמדינן לילו כיומו לכל‬
‫יותי מקצירה נ ם מהוס' דפ' האורג ^"ו ע"כ כתב כשם‬ ‫דכד דאי מיעוט לילו משמחה‪ ,‬והו״א אףלמ"מ אלא דיש‬
‫ר״י דצידק דגים איסורא דאורייתא והיינו כפיש״י דאפשד‬ ‫לדחות לזה משום רבתי' והימים נזכרים דנגשמע כיום‬
‫לצורה מכע״י ואינו מתקלקל ואף שהוא מתקלקל •ותרי‬ ‫‪,‬ולא בלילה כמ״ש כגמ' לקמן ד״ך אך דאיתי להמרדכי‬
‫מקצירה וראיתי לקרב■ק"נ ז״ל כפ ‪ p‬אי; צדין שכתב דהך‬ ‫ז״ל שפי' משם ראביי׳ה יחייב נמי לקעור כלילה מר>יקיש'‬
‫דכריכו התום' כפ ‪ p‬האורג משם ר״י הוא ■לשיטתם‪ ,‬שב'‬ ‫וכו' והוא תימא דא״כ הו״ל לרכה לומר סעודת פורים‬
‫בס' המצניע משמו דאין איסור קצירה אלא מדרכנן ע״ש‬ ‫שלא אכלה אלא כלילה לא יצא ידי חובתו ואפ״ל דקאי‬
‫והוא פלא דכקכו כהדיא דצידה דגים הוא דאוריית' ועיין‬ ‫אהיום שעשאה כלילה שאכל כ' סעודות והיינו דקאמר‬
‫לדבריהם כביצה דכ״ד כד״ה ותדח ע״ש והוא ה ה כ מ‬ ‫לב לרב אשי אפשר למיכליה כאויתא סעודתא יתירתא‬
‫שהביאו משם ר״י כפ' האורג ע״ש ‪-‬‬ ‫ואהא משיב לו מדרכא ועיין במרדכי שם •‬ ‫■‬
‫גס‬ ‫‪.‬‬
‫סד‬ ‫יג ^‬ ‫כסכה'מגירה פרס ^‬ ‫זי‪.‬ברהם‬
‫■‪,‬דהן דרורה לאו משום חולש היא דהא לאו מחוכר 'ממש‬ ‫' מ״ש דהתוש׳בס כ^צה דב״א שהק' מהן דרורה‬
‫■הוא דהח מלאפה שמתקנו לאניל׳והוי פמו אפייה ובישול‬ ‫; ‪ .‬הש משש ר״י‪,‬דש״ל דאינו אישור תלישה אלח‬
‫וההיקש דיער לייבש הוא לעכין החיוב ודוחק וצ״ע ‪.‬‬ ‫‪-‬מדרבנן הוא תמוה דשא כ׳ שש דאין לחלק כיז אששד‬
‫ג ם מה שהק' ה׳ שש למ״ש החוש' כאן רילמא מייד•■‬ ‫איך אכשד כדפי׳ לעיל ד״ג ע׳ש ונכרה' שה משם ר״ח‬
‫דאינו צריך ליו״ע ע"ש לא דאה מ״ש התוה׳ ‪1‬״ל‬ ‫; מחינק דהוי דאורייתא ובפרק חין‪.‬צדין עמדו עליו ע׳יש‬
‫‪.‬כפרק המצניע דביק דרייא ש״ל דאמרי' הואיל אף דאיט‬ ‫ללא אפשר דהק'‪ :‬כאן לרעת ר״יגס כפר'אין צדין‪.‬הו״ל‬
‫צריך לו פטור ואני קמיה דהרב ז״ל הביא רכריהס כ‪p‬מוך‬ ‫; להק׳ לדעא ר״י ואין להשיב ואפשר ליישב ‪ ,‬דהתוש׳ ש ׳ל‬
‫ע״ש •‬
‫מגילה גמראת‬ ‫פרק‬ ‫סליק‬
‫הישמטות‬
‫מערכא מאי כעו וצ׳ע • ועוד תפשוט ליה מכרייתא‬ ‫מסנת כרסות‬
‫הביא כפרתו אוכל כקדשים ודוק ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫ד ף ‪ " ^ D"2‬א ג ט ' הניא כן עזאי אומר פ־־א‬ ‫■ ד ן • ב ג ט ' כדהניא ובא השמש וטהר ביאת‬
‫נכגשתיוכו׳נ״לדזההמעשס‬ ‫‪,‬‬ ‫י ‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬שמשו ופו' דילמא וטהר טיהר גבר'‬ ‫;‬
‫קודם למאמר ר״ע דאל״כ אמאי נכנ‪.‬ם כן עזאי ללמוד‬ ‫■' ופו׳ א"כ לימא קרא ויטהר כמערכא לא שמיע להו הא‬
‫כיון ששמעו מד״ע וא״ה אמר לו כן עיאי ע"כ העית‬ ‫‪ .‬דרכה נו שילה ילפך כ‪.‬עו לה מכעייא ‪ -‬וראיתי להדב‬
‫פטך אעפ״י ^ ם הוא עשה כן אפש' שר״י גדול כיוחד‬ ‫•לחש שלמה שהקשה דאמאי לא פשטו לה מברייתא‬
‫מר ע ועוד אפש' אעפ״י ששמע מר״ע מ"מ לחיכוכ‬ ‫‪ .‬דקתני ניחת שמשו גש הקשה‪ .‬מכאן על מ״ש התוק' רל‬
‫‪ .‬התורה דחק עצמו ונכנה לראות אס נזהר כזה וק״ל ‪:‬‬ ‫כנדריש גבי מאי רבעי כגת' הני נהנים שלוחי דירן או‬
‫■■שצוחי דרהמנא דאע״ג דשייך פשיטות מדרב הונא מ״מ‬
‫‪ ,‬לא כעי למיפשט אלא מכמייוא או ממשנה והא הכא‬
‫מסכת •טבת‬ ‫לה כעי לפפשט אלא מדרכא כ״ש והיצרך לומ׳לא שמיע‬
‫•‪■.‬גהזולא מברייתא'ור‪,‬י'דחה״נ האי דקאמר לא שמיע להו‬
‫ד ף י*ג ^ ״ כ ג ט ' שלא נשא פנים לתודה שהרי‬ ‫■לאו רוקא אלא הברייתא גופה ל״ש להי' עכת״ד • ולי‬
‫אמדה תורה לא תקרב איכא‬ ‫‪.‬‬ ‫• נק״מ ־‪:‬מעיכת •משפקא להו פי'‪ ,‬הכתוב ולכך לא פעו‬
‫‪.‬למירקמ״ש שלא בשא פניסכיקרמקרא מפורש הגא וראיתי‬ ‫; גמיכש;■ מברייתא כיון'דכרייתא קאי אקרא דפי׳דקרא‬
‫להדתב״ן כה״ה ז״ל לשכת׳דהך לא תקרב הוא אסמכתא‬ ‫■ הוא כ־את שמשו עדיין קנעי להכרייתא דמנ״ל דפי'‬
‫ע״ש והרב מגלת אשתר כ' דקאי אמקום שהרגו ולא‬ ‫■■דקרא היא כיאת שמשו ולא ביאת אורו דק״ל דודאי אינה‬
‫■נשא פנים לתורקו ע״ש ואינו נדחה דהו״ל‪ -‬לומ' כתך‬ ‫• שגויה במדרש' ולבך פי'הברייתא רבה כ״שדרייק מדלא‬
‫המקום שהדגי ולא נשא פנים ופו' מר־אמד שלא נשא‬ ‫■ כתיב רג־הר והיינו דאיצטריך לי' הא דיבה לא ש״ל שפי'‬
‫פנים ידאה שהוא טעם למה שהרגו ונ״ל לפי מה דאמדי׳‬ ‫הכיייתת מכח דיוקא רויטהר ולכך פשטו דקתני משעה‬
‫‪.‬כשכועוי) דף י׳יח ע״ב דהאי לא תקרב פי' לא תפרוש‬ ‫; שיחכלו כתרומה שהוא כתרומה שהוא צאת הכופכי' ולא‬
‫ע״ש אמנס מדכתכיה כלשון לא תקרב אתי נמי להכי‬ ‫■ מק־אכידאי ירעינן דוטהי הוא כיאתישמשו מקבלה שיש‬
‫^והיינו דקאמר שלא נשא פנים לתירה ודקדק מלשין לא‬ ‫‪ ,‬להם■ ור‪-‬יי׳יף הקשה דאבתי אמאי‪,‬לא פשטו‪ .‬ממתני'‬
‫■■;‬ ‫הקדכ באמור ודו״ק ;‬ ‫י '‬ ‫■‪..‬ידקתני משעת אכילת תרומה ותי' דמתני' איימ בלינה‬
‫■' כפיה אבל מברייתא דייק לה וה־' לדכי צאת הכוככיש‬
‫י' ‪ 2 y‬ת ל ס' ב ד ״ ה הטומן ובו' ודוקא‬
‫הטומן אכל אם‬ ‫•‬
‫דף‬ ‫■ משמע לרנה דפי' דקדא וטהר הוא טיהר יומא ודחה‬
‫מתכוין לנטיעה חושש'משוס בולם עב״ל‪-‬וצ״ע איך כתכו‬ ‫‪ :‬אותו היכ הנז' רפגמ' הוכיחו דקמ״ל מחני' דכפרה לא‬
‫חושש משום כולם דמשמע דאף כשכת קאי והא ■אמרי׳‬ ‫מיעככא ולא מיכיעא הלכך הביאו ברייתא מפורשת ולא‬
‫לעיל דף מ״ה דחטיס שזרען כארקע אין כהס משום‬ ‫‪ .‬מיכטריך לרומיא ובו' נם כתב הרב הנז׳רעיקי הקושייא‬
‫מוקצה ומותר לאובלן כשנת וראיתי לככנייא סי' של״א‬ ‫נכללת כקושיית ה־וס׳‪-‬ובעיקר הקושייא תי' הר׳דכעייא‬
‫כת' דהתוס' לא קאי אשכת יעו״ש ובודאי שהוא דחוק‬ ‫דמעיכה הית חספי׳קרא דוטהד הוא טיהר יומ׳ומיירי‬
‫‪.‬כדכריהס גם ה' יד אהק ז״ל כסי' שי״א הכייא ראייה‬ ‫דלית כיה נכדה וצריך צ״ה או מיידי דאית כיה כפיה‬
‫■מפסקיהס ‪.‬ר"פ חלון דלא כתכו שכת ובו' ואינה ' ראייה‬ ‫‪ .‬והוא טיהר גברא וכתרומה א"צ צ״ה • ולעד״ן דליחא‬
‫‪,‬רה"נ לא כתבו כלאיס יעו״ש ופ׳יב ה' ק"נ כפי להרא״ש‬ ‫דאמאי קאמד כגמ' והא קמ״ל דנפ‪-‬־ה לא מעככא דצ״ל‬
‫דמפשט דכרי התוס' משמע דאף אשכת קאי אך מ”ש‬ ‫הא קמ ל משעת צ״ה אפי' כר כפרה ועוד דהיפי שייך‬
‫על המ״א מחי' הדשכ״א ז"ל שכת' דחושכ לשכת כהדיא‬ ‫לצדד רוטהר על כר כפרה מייח■ דהא כתיב כי לחמו‬
‫ונו' לא ידעתי שוס משמעית כדבריו ואדרכא הואלהיפך‬ ‫הוא ואין זה כי אם לחמי של כהןוכמ׳יש כמקום אחד‪ .‬הס‬
‫למדקדק כלשוט גם מ״ש דא״ב הו״ל למיתניה גכי שכת‬ ‫יחבלו כגחמו • גם הרא״ס ז״ל כתב דביק־שיס לא שייך‬
‫אפי' נקכוק לזריעה ובמ״ש התיק' לקמן לפי' הערון‬ ‫לומר לתמו דמשלחן גביה הוא יתגדל התימא אף על‬
‫ובו'‬
‫ינ ל‬ ‫ה׳טמטות‪.‬מסבת *צ‪:‬בת‬ ‫אכרהם‬
‫נ ם ׳ ת״ד תבואה צבורה ־וכו׳‬ ‫ל ף ק כ ״ז‬ ‫וכו' לא דמי דקא התם דכיק דיזני אס היו מקצתן חינו‬
‫מותר להסתפק וכו' הד״ב‬ ‫י‬ ‫חושש משמע דמוח מתני ■דאינו מותי עד שיהו מקצק‬
‫ט׳ז הק' לדבי• הכ״י תנשה חילוק כין דכי מנוה לדבר‬ ‫מגולין ואי שבד! אפי' מכוקין ח"כ ל^ני כהדיא כדי שלא‬
‫הרשית דר״ש מודה דאין מתחלין לדכי הדשות מאי מק'‬ ‫נשעה כיון דהוא היפך התנאי אכל הכא דאינו כלשון‬
‫הש״ס כלפייא ע״ש שהטיח כלפייא הכי ואחר המחיר נ״ל‬ ‫יזנאי איכא למימד דנקע האי לישנא משוס אחדינא ולא‬
‫דעת התכי הוא דוקא ג מ פינוי דלדכר הדשות אשור אבל‬ ‫הש לכאד גבי שכת גס מ״ש לחלק דוקא הכא משום‬
‫ג מ סיפוק כיק דצריך לו ודאי שיי ד״ש דלית ליה מוקצה‬ ‫דניתוקף וכו׳ לא ידנבתי לו טעם כלל כיון דכלא כוונתו‬
‫ודו״ק ‪:‬‬ ‫מלי היה טתוהף מכת טיכננו מאי אהניא כיה הך כוונה‬
‫איכעיא להו הני אדכע וחמש קופות וכו' מעוטי‬ ‫לאוהדי אשד ע״כ נ״לדדאי דחושש ליטלו כשכת הוא‬
‫בהילוכה עדיף וכו' הריב זל אישטמיתטיה ע״ש‬ ‫‪. .‬‬ ‫משום דכיק דכווכתו כזדיעה מיקתי תולש ואתי לתלוש‬
‫ונ״ל משום דאית דנפשטס דלמעוטי הילוך עמף והוא‬ ‫‪ :‬המשורש אבל התס לא נתית לומד אלא איסור מוקצה‬
‫הביא מתני' דארכע וחמש ‪:‬‬ ‫על אופן שאין עליו ‪ p‬סששא כגון שהיו מונחים על גכי‬
‫וכו' והא דאמרי' בפ'‬ ‫לב״^‬ ‫‪m 3‬‬ ‫ת‪'01‬‬ ‫קרקע ולא כתוך הקרקע ונגמקומו הוא מוכרת דאי‬
‫שואל דמלייא בחצבה רבה‬ ‫^‬ ‫מיידי כתוך ^ ק ע הא אמדי' הכא דכעי' שיהיו עליו‬
‫‪^ w‬ולפי מ״ש הפושקיס דלפי האמה לא נפשטה בעיית‬ ‫מגולים ולא שחוו העפר כידיס ‪:‬‬
‫הש״ש מאי מק' התיש' דילמא הש״ה משפקא ליה כהכי‬ ‫וחתה וכו'מ'מ‬ ‫דף פ״ז ‪ a y‬תוס׳ בד״ה‬
‫ונ״ל דלא שייך למימד הכי דאמאי אמר דמליין כחצכא‬ ‫נקרעמו עליו‬ ‫■ ‪. , ......................‬‬ ‫‪,‬‬
‫זוטא לא לימלו כרכה וכן הק־כיק דשפקלימלו הפי^‬ ‫׳לפי שאילו לא פירש מדעתו לא היה הקכ״ה מהכיס ולו'‬
‫‪,‬‬ ‫^ כחצבא רכה‪ .‬ואמאי לא משנו ודו״ק ‪:‬‬ ‫וקשה לי דא ’ כ למ״ל למידדש ק״ו כיק דכלא״ה היה פרוש‬
‫אע״ג וכו' א״דמפניהאויחישוכו׳ נ״ללהכיא‬ ‫בליי׳ה‬ ‫מקודם לכן ואפשר דדיש ק״ו לילל' דשפיד עבד שפי'‬
‫דאייה' לדכרי התיש' דאי אפי' כד' וה' קופות‬ ‫•‬ ‫‪.‬מדעתי אך קשה שדרשו בהפיי ע״פפהאלפהאדכ׳בואני‬
‫מפדן לצווארם אחד מאי מייתי דאייה' מינה כא'‪.‬‬ ‫שאמריד לו ואתה פה עמוד עדלדי והביאו יש״י בחומש‬
‫משילק דזנשילק פירות ד ‪ p‬אתהה ד' וה׳ קופות הא הוי‬ ‫ע״ש ולפי דכמהם מה חידש להם כתשוכה זו כיון‬
‫פי' מתני' דוקא לפי האודחין ואי תימא דההיא דמשילק‬ ‫דתרעומת שלהם על שפי' מדעתו ולולי דכדיהס נראה‬
‫בה' כט ^ ם א"כ אפי' טוכא נמי משילי! האיכא כני‬ ‫דאדק ומרים לא היו יודעים שצוה לו הקכ״ה לפמש‬
‫■‬ ‫ארש יותר ודו״ק ‪:‬‬ ‫■‬ ‫כלל שהדי לא אמר להם משה קרא דשובו לכס לאהליכם‬
‫^״ ‪ 3‬ל ש ״י ‪ m 3‬שהקדימו וכי׳ לקה וכו'‬ ‫ואתה פה עמוד עמדי כי אם כמשנה חורה והיינומשום‬
‫ע ק להדמכ״ס כה' תתמוון‬ ‫•‬ ‫עניתטתו של משה ההתירס משום דהוי ד ^ גדולה שבחר‬
‫■‬ ‫דאינו לקה‪.‬דפלוגסא כגמ' ע״ש ;‬ ‫כו מכל ישראל ולעד׳׳ן תהו כוונת הכתוב והאיש משה‬
‫‪ .‬כיון דחזיא לכהן וכי' אלא אישורא‬‫ל״ה‬ ‫‪3‬‬
‫’ ' ‪D^D‬‬ ‫ענו מאד דאיט ענק לכאן אלא לומד עטהניתו של משה‬
‫הוא דרכיע עליה הק' הרב למורי ה'‬ ‫י‬ ‫שלא אמר להם שציוה לו הקכ״ה לפתש הוא שגרס להם‬
‫‪ .‬כד״ו מהש״ש דף ש"כ ע׳יא דפריך מתפלין דקאמד הש״ס‬ ‫;לדכד כששמעו מאשתו שפירש מדעתו ולכך אחר שהקכ״ה‬
‫התם דנשים עם כפט עצמם וה״ק דקתני דהאשה‬ ‫אמד לסם פה אל פה אדכד כו אני שאמיתי לו כשיט‬
‫מכטשה תפילין ואשה פטורה לימא דלעולס התפלץ הוי‬ ‫ואתה פה עמוד עמדי שצויתי לו לפרוש לכך אמרוכמשנה‬
‫תכשיט צאשה ואישור הוא דרכיע לאשה דלא תלכש תפילק‬ ‫תירה ‪:‬‬ ‫ז‬
‫ע׳ש ולעד״ן דשאט התם כיק דהתודה פוטיתו אין לנו‬ ‫חהו כוונת הגמ' מ״ש ואית דאמדי פס אל‬ ‫ול^ד״ז‬
‫לעשות ח׳ח להוציא מד״ה לד״ה אכל הכא אפי' אוסיתו‬ ‫י פה אדכר כו דלכאורה קשה דמקרא דפה‬ ‫'‬
‫■‬ ‫התירה לעטיןמוקצהש״דודו״ק‪:‬‬ ‫אל פה לא ידעי' דהסכיס עליו אלא מקדח ואתה פה‬
‫וליטעמיך וכו'פי' כל השדה עכ׳ל‬ ‫תוס׳ ‪3‬ד״ה‬ ‫‪ :‬עמוד עמדי כאמור וא"כ מה חידש כיה דהיינו הך ולפי‬
‫יש מפרשים דהק׳להילהתישפות דאי‬ ‫האמור ניחא כיון דקרא דיאתה עמוד עמדי הוא נאמר‬
‫אמרי' כפירש״י ז״ל משום דנשיא א"כ דכי איך ישב יהא‬ ‫'אח"כ כמשנה תודה לכך ניחא ליה להכיא ‪ p‬קרא רפה‬
‫בנטנן כל אחד מפני לנפשיס והי' דלעולם ר' עימר ‪P‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אלי פס דהוא קדום כתורה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫לא עימד כל השדה אלא מקומו עכ״ל ואט אונלד דמאי‬ ‫ל ף ק כ ״ ן ‪ ■ '3‬מפנק מתני'והתורמוס היכש מפט'‬
‫קושיא הא חמדו התיש׳ לעיל דמפנים ד' או ה' ואפילו‬ ‫שהוא מאכל לערס ע״ב מ״ש כש״א‬ ‫‪ ,‬׳־ ’‬
‫לאדם אחד וח"כ ר' שק תשב עם האדם דפינד‪ ,‬ד' וס' ‪:‬‬ ‫‪■,‬לעניה נ׳ל דלא שייך למימר הכי כמ״ש התוה' לקמן דף‬
‫דאי כעי וכו' כיק דחזי עכ״ל ק י ק‬ ‫ד״ה‬ ‫‪DIH‬‬‫‪3‬‬ ‫קכ״ז ע״כ ד״ה כיון דמדי דלא חויא לעשירים אשור‬
‫דאי אמד טעמא דלעיל א"כ ק' מ״ש‬ ‫■‬ ‫• ' ' ■■ ;‬ ‫לטלטלו ע״ש ‪:‬‬ ‫־‬
‫רישא כתממה טהורה ומ׳יש סיפא דדמאי ואמאי תלי‬ ‫‪3‬ימ' השתא חמש מפנין וכו' ע ק מה שהכיא התי״ט‬
‫דמאי אכל לפי יז' הש׳יס אתי שפיד הא דנקט דמאי‬ ‫י י תוש' דמציעא ועיין לה' שעד יו ^ דף ע״וכמא‬
‫לרבותא דאי כנט מ פ ק לנכסיה ואע״ג דדין זה שמעי'‬ ‫'שהק' דמאי מק' הא כשתי תימת לא אמרי' זא״ז וצנ״ן‬
‫מכמה משניות מ־“ מ דדך התנא לאשמעי' בקצור כמקום‬ ‫‪,‬‬ ‫י כיכין שמועה והוא הביאו יע״ש ‪:‬‬ ‫'‬
‫־‬ ‫איד ודו״ק ‪■ :‬‬ ‫’‬ ‫'כ' לפי מ״ש הש״ש דנקט ד' וה' דד^ כני‬ ‫והתי"ט‬
‫ל ף ‪ a y n "3 3‬ג ס ' ‪ -‬חכילי קש יכו' עיין מס‪:‬‬ ‫אדם הכי וה׳ה אפי' טובא והחנה נקט ד'‬ ‫י ■‬
‫שהק' הרשכ״א ולכאורה‬ ‫י •‬ ‫וה' ולא נקט ג'וד'‪.‬משום דמש ‪ p‬ע״ש וה' קורכ״ן דל‬
‫ק' דזהו■ממש ׳קושיה הירוש' דפקין והנישא כקו' וראיתי‬ ‫כ' ונעלם מה' תי״ט תיש' לעיל ועוד הק' יכתודת משה‬
‫לה' ק״ה כתיס' שלו שהח' על תירק הרשכ״א מהש״ס‬ ‫כתיב ה' וד' ע״ש וצא הכנתי יכריו דמה ענק זה לזה‬
‫דכתיא יעו״ש וצא דאה מ״ש התוס' כייש פ׳כידהדאיכא■‬ ‫וכני' שהכק הכנה חתרת כדכיי התי״ט ע״ש ודו״ק ‪:‬‬
‫חילק‬
‫סה‬ ‫יגל־‬ ‫מסכת‪;-‬ג?רוי‪1‬ץ פרק א׳‬ ‫אברהם‬
‫ע‪ .‬עכקי •!ע! וקש וא״ה דחו שכת ואהא דא‪.‬מהומאי‬ ‫‪#‬ילורביןקשלתכןפס ממשגתיניהואמוכז־ח־קחד מ פ ק׳‬
‫דקא מיכעייא ליה לדוד לאומשוס איסור והיקר מיכעייא‬ ‫■וכ^של קב; וגכי קש קתני עד שיזמינו נפי' וכן משמע‬
‫ליה דהא פשיטא ל; דהדין הוא דמוקד והכריח זה למ״ל‬ ‫־כנ״מגם כעיקד פי' הירוש' הוא קמוה והעמידוהו כקושיא‬
‫לשאולכאודיס כיוןדב׳דשל שמואל קייס אלא ודאי דפשוט‬ ‫שאין דזץ סש״ה כנ"מ גס מאומדו וההניק משמע דלאו‬
‫לו דדחי שבק דקבלה היא כידס כדקני כברייתא ובא‬ ‫■‬ ‫־ קביעותיה על ‪ p‬משנה דחכלי קש ‪ :‬י‬ ‫י‬
‫‪-‬לשאול אי מצלק וכולי ואפשר להעמיש זה כקירק‪.‬‬ ‫פ״ג נ״ל דמך התיב ר״א אין מקום קכיעותו■‬
‫־•‬ ‫התוספות ; ־‬ ‫י‬ ‫לכאן אלא לעיל נכי הא דאמד ר״ז לא אקיא‬ ‫י■ ־‬
‫דף ק' ע״א חוס׳ ד״ה מ ק ארבע וכולי פיק‬ ‫אלאכר״ח יאמר עילי; הייני עס י' והיה אומר לנו וכו'‬
‫■דע״י פשיעה■ הוא כח ‪*OT‬‬ ‫י‬ ‫_‬ ‫ופי' הרב ז״ל דקאי למקני' דקני מפדן וכו' כד' דמתיר‬
‫ראיתי מקשים דהוא הפךגמ' רנדריס רצ״וע״ב דקאמד‬ ‫לטלטל מוקצה ואהא השיב לו משוס דהיי ככסא ואהה‬
‫גכי_עירכ חטאת עם שלמים ופירש״י שהתיך‪.‬־ שומן של‬ ‫כק׳ד״אעלסכדק ר״ח והקניה חכילי קש דהן דאינו‬
‫קטהת י ק אותי על חתיכה שלמים וקאמי שאם פסולה‬ ‫^דך כה הוקד ע״י מחשכקוז‪1‬א ודאי כיון ד ‪T‬שכ עליהן‬
‫תפסל ומקשה הגע' ואמאי ליחי עשה ולירחי ל״ת‪ .‬וכיק‬ ‫הו’ל היקי־ נמוד וא"כ ר' דעכד לאו משוס כ״ה הה■‬
‫דכא ע״י פנזיעה לא דחי כמ״ש התיס' והנימוס כצ״ע •‬ ‫אלא דכן היה מעשה אמנס כעיקר פי' אינו נוס לי דהיכי■‬
‫ולעד״ן דע"נ לא■כתפו החוספוק אלא דוקא גס כהטם‬ ‫ס״ד למימר דמקד' איירי כמוקצה דהא קקני אין מ פ ק‬
‫דאתרי׳ דזריזין הס והו״ללמידק אכל התם השלסיסנאכלק‬ ‫הטכל ותרומה טמאה ופו'גס לא ‪T‬מ^א להא דר' כלנ‬
‫לכל אדם ואדרבה מצוה דגכי אכילת קרשים למשקה‬ ‫רלא הקט אצלו מבע״י ע״י מקשכקו אבל מתני' אמי׳יי‬
‫כתיב ■לומר כדרך שהמלכים אוכלים וילא •ידע שהשוק‬ ‫רלא הקנה עליו מבע״י דגם לא מהני כיה קנאי אלא נ״ל‬
‫הוא פפול ולכך לא הה פנדעה • אכל קשה דאמאי לא‬ ‫‪ .‬דקאי על מ״דלעיל ?א טכל שיש עליו קנאי מוקד לטלטלו‬
‫קידצו אק עשה רוקה ל״ק כמקדש ואפשר לו' דרכי אשי‬ ‫לכך קאמר ר״ז גופיה לא אקיא אלא כר״ח אליבא דר'‬
‫קיק משוסדכקיכ קדשדהה עשהול״קואיןעשהדאבתלת־‬ ‫דמחשכה מוציאה מדי מוקצה לכך הכאגפי טבלדכאמירה‬
‫קדשים דוקה עשהול׳׳תומדאיצטדיך קרא להכי לומרדלא‬ ‫לאודה הגיא והיינו ר״ח דס״ל הביאך לסולקיס עליו ו־ס״ל’‬
‫יילפינן מפסחדאק עשה דופהל״ק שכעקדשמשוסחומיא‬ ‫דד' הצדיק מעשה לאו דאייה היא כמבואר לעיל כפ'‬
‫•‬ ‫דאתי משנה לשנס כעי* מצוה כקקכה ‪:‬‬ ‫־‪:‬‬ ‫כל הכליס ודחו ליה הקא הקם משוס דהוה ככסא■‬
‫מעיקרא שהוא מפוקק ומרובע ככר ולכך מסשכה‬
‫‪ .‬־‪. -‬‬‫מסבת פםחים פרק א*‬ ‫;‬ ‫בעלמא סני ליה המ״ש סקוש' שם ולכך מק' והתני' קש‬
‫דהוא מוקצה גמור וע״‪-‬י מקשבקו נעשו היקר גמור ה"נ‬
‫דף ג׳‪.‬ע״ב ירושלמי מפ״ק דפסחיס פ״כ מא^!א‬ ‫גגיטכל שיש עליו קנאי מוקד לטלטלו ומזה נשמעדמתני'‬
‫‪ ' ,‬־שטקיה דר״י דקפי ופו׳צרין לכדוקג'‬ ‫־‬ ‫ותני אכל לא את הטבל מיידישלא התנה עליו מבעז אכל‬
‫פעמיס מהשלא בשעת כיעורו ומ׳ ג״ל דהא דקאמר‬ ‫אין לומ' דקנא דמקני' ס״ל'דלא מהני עד שנותן עיניו‬
‫יצריך לפרוק ג' פעמים אחאן לד׳יי ואמילקייהו דחכמים‬ ‫כצד זה ואוכל כצד אקר ולכך לא מהני כיה קנאי דהא‬
‫!ן־י דאס לא כרק‪-‬וכו' מ א לבדק זמן כיעור נדי■'לבדוק‬ ‫אוקמוה כגמ' לקמןכפ' נוטל גכי הא דאמרי' מעלוןאק‬
‫‪.-‬ג פערים ואהה פריך דמה יצריך להכי דאף מעיקרא כמי‬ ‫המדומע כאחד ומאה דדכק ס״ל כר״א דפוק עיניו כצד‬
‫דיכת הכי דצדיך לבדוק ג'פעמים וכ׳יש הוא ומפר לא‬ ‫‪??H‬‬
‫זה יכו' המגה מדכדי ההספוק כ'כל הגט נראה ׳‬
‫נדיכה אלא אם לא בדק ■וכו' יבדק לאסל המועד וע״ז‬ ‫מהני האי קקנה דטקן עיניו וכולי אלא כמדומע‬
‫■איצטדיך ר״י למימר דאף אה יכרו־ לאחר המועד דחיט‬ ‫• ‪-‬‬ ‫■‬ ‫■ ע״ש־ז‬ ‫■‬
‫■אלא מדדבק ׳ צריך ■לבדוק ג' פ ע מי ם כעיקר הקקפס‪:‬׳‬ ‫גמ' ק׳ר מטלטלי; ■הקדדל וכו' דשכ״ג אומדוכו'‬
‫ופשיטה ליסלגמ' דאף ד׳׳י מודה במאי דקאמדי יכפן אס‬ ‫הר״מבמז״ל פסקדמטלטלי; הקדדל כדשכ״ג‬
‫לא כדק‪,‬ובו' דר״י לא מיידי אלא כלכקיזלה דצריך לבדק'‬ ‫והק' ה״ה ז״ל אמאי ‪ p x‬הקימא דמקני' וכסל‪ ,‬כדשכ׳׳ג‬
‫כג' זנזנים כנ״ל וס' קר‪-‬בן העדה זי׳ל פי' דדך רתוק כזה‬ ‫מלשנקינויע׳׳ש ואין להק' א"כ אמאי כהק ולא את הלוף‬
‫ואינו מקווד והעיקר כמ״ש והנה פי* לאחד סנזהעדמכואד■‬ ‫והא אמרי' הלכה כדשכ״ג דמשנקינוזאפי' כשטה עיין‬
‫דהוא קאי לאתר הפסח וכמ״ש ה ^ס“‪.‬בעפילקק ■יעי׳יש‬ ‫ה רזי‪ .‬שיטה איתמר‬ ‫מציעה ז ‪ :‬ה ט ע‬ ‫דזוס‬
‫ודלק נמ׳יש הדג ק״‪-‬ה ולענ״ד לייע דעת דש"י ז״לדקאי‬ ‫ע״ש ואפש' דרכינו אית ליהכד״א כס ע״ש אכל סהשהק'‬
‫הימשלמי נמי ס״דדהמועדדמי פירושו כו׳ כפי׳דש׳׳י‬ ‫הנ"מ דהיה לו לה׳יה להק' לדכינו הא אי; הלג‪____ ..‬‬
‫ז״ל והיינו פח המק׳מחלפא שיכוקיה משום דאף אסנאמ'■‬ ‫ע״ש ואח* המחילה לא הכנקי דכדיודהאה״ההמדכהדיא•‬
‫דקאי לכל החלוקוק עריק ומן ביעור הם אן והו חידוש‬ ‫דמתלוקת ד ^ ‪ f‬וק״ק דה״ק איה ליה דמי־י דתזי לאיניש‬
‫המקדן דפי' המועד קק־ הפקס פדי ^י מ הך כרייקס■‬ ‫לא מקצה וזו אפי' ד״ש מודה כמ״ש הדשב׳יא ז״ל ל ק ק‪.‬‬
‫די״י אך להשיייס^ דילן דל^ ליה־ ‪ p‬פיייתא והעמידו •‬ ‫■כשמעיקין אכל ד^״ג איק ליה אפי'■ מידי דחוי ליה‬
‫כמסקנה ראף ‪ n‬אה לא כדק ■קאמד לח מפקינן המועד‬ ‫מקצה הינ ‪ p‬ולא שייכא כמחלוקת דפל ־ ישיאל כ ד‬
‫מפשטיכ דפירושו בו' והיינו דלה הכיאו■ הקוס׳ו״ל ‪P‬‬ ‫־‪ ,‬־ ■‬ ‫מלכים ‪:‬‬
‫■•‬ ‫ירושלמי לדסות פידש״יי ז״ל ‪:‬‬ ‫■‬
‫‪-‬‬ ‫מסכתעירובץ‬
‫מסבת ביצה פרק א‪/‬‬ ‫■‬
‫ד] ? ‪ 'DJT H 'D‬אלימה אי שדי אי אכד וכו' עמק‬
‫כירושלמי בפ״ק דכיצה ת ק תטקהאומר ‪:‬‬ ‫ד ף י'‬ ‫מה שנדחקו כתוב' כפי' הבר״טה‬
‫לכט מע״ב 'כזויק■זו ומצא כווית אתדק‬ ‫־ ■■‬ ‫ולולי דגדיהס ‪b‬ע''ד דד' ‪■ :‬שתלזי ■מכחד ‪-‬וחזיצ ■■דהייתו‬
‫הדי אלו פולין ערקרי־שם ■מאקיס ומצא מנה הפל מפשל‘‬ ‫דמעי־יא הכיא כ־יתא דר ;ט דקבלהכידס דמיירישגאו‬
‫אמד‬ ‫י‬ ‫‪S3‬‬ ‫ל‪:‬‬
‫*‪h i‬‬ ‫מסכת כתובות‪-‬פדק א׳‬ ‫אבדהם״‬
‫וחי' דמתני' איירי כליכא כפיה אכל מכדייתא דייק ‪tS‬‬ ‫קאיוללייתדסייעתא‬ ‫איד■ ר׳יוסא דר' היא‬
‫ושי' לדכד צאת הכוכבים משמע לרכה דפי' דקדא־וטהר‬ ‫אקייא כד' דאסא הזיי ואמר אף‬ ‫דכי מיכי דההס כי'‬
‫הוא טיהר יומא ודרה אותו הרב הנו' דכנמדאהוכימו‬ ‫דהתס אתיא כד' הכא מצי אתי ככ״ע דשאני גח^^ת וט*‬
‫דקמ״ל מתני' דכפיה לא סיעכבא ולא מינמנא הלק•‬ ‫זהאמד אף ככציס דלית כהו האי מעמא ומתידן ‪ n‬תמן‬
‫הכיאו כמיתא מפורשת ולא איצטריך לממית ובו' נ ם‬ ‫אכיו הניח זכנו מצא פי' דע״כ לא אמת דכק דהנל‬
‫כתב היב הס' דעיקד הקושייא נכללת כקזשיית סתוה'־‬ ‫מילין משוס דתלזי בדעת אכיו דשמא בי ד הכי בא אכיו‬
‫וכעיקר הקושייא תי' הרב רכעייא דמעיבא היא אס פי'‬ ‫והעלם לידושליס אכל הכא דהוא עצמו הגיח לא אממק‬
‫קרא דוטהד הוא טיהר יומא ומיידי דלית פיה כפיה‬ ‫‪ .‬דשכח ולכך אחיאככ״ע אכל ק• דמעשד דמיידינמיכאמ׳‬
‫וצריךצ״ה או מיידי דאית כיה כפיה והוא טיהר גברא‪.‬‬ ‫‪5‬י אביו ודאי לא אתייא אלא כד׳ ילכך הודי ר׳ כוא‬
‫■וכתרומה א"צ צ״ה ‪ -‬ולעד׳ן דליתא דאמאי קאמד כגמ'‬ ‫כמע״ב כד' כיון ד‪ p‬חמאכי ‪T‬ם וכתכ ה׳ ק״ה ז״ל כד׳ה‬
‫יהא קמ״ל דכפרה לא מעככא דצ״להא קמ״ל משעת‬ ‫אד״י ח״ל או טעה כדכויז ומעיקרא לא שם אלא מנה‬
‫צ״ה אפי' כד כפרה ועוד דהיכי שייך לצדד מטהר ע ‪1‬‬ ‫עכ״ל והוא תמוה דהא לדבק גמי אף המנה־חולק ואולי‬
‫הר כפיה מיידי דהא כתיב פי לחמו הוא ואין זה כי אם‬ ‫דכהתהר׳סה לוללרדהך מחני' דמע׳יב אתיא כדכקוכאן‬
‫לחמו של כהן וכמ׳ש כמקום אהד הס יאכלו בלחמו‬ ‫מיירו ר ‪3‬ן כהניח הוא וגס זה לא יתכן דא"כ מחניתין‬
‫■ נ ס הדא׳יס ז״ל כתב דכקדשיס לא שייך לומד לתמר‬ ‫דכיצה לא מתיישכה אלא כד' כיון דאף לדבק אף‬
‫דמשלתן גבוה הוא ותגדל התימא אף על מעדבא מאי■‬ ‫כהנישהוה קאמר דשכח וכ״ה חולין לכן■ מ־אה עיקר‬
‫כעו וצ״ע • ועוד תפשוט ליה מברייתא הכית נפדתוי‪-‬‬ ‫'‬ ‫כמ״ש ‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.‬״־‬ ‫אוכל בקדשים ודו״ק ;‬ ‫! ‪ y j‬ד‪ 1‬מ דלא קידצו הכי כגמ׳ דילן משום דאית להו‬
‫הנירקא כפלונתא דד׳ ורבנן הטח מנה וכולי■‬ ‫י‬
‫מסבת כתזבות פרק דאיסק י ;‬ ‫הדי אף בהמחו הוא עצמו פליגי והשתא לחלמודץ הוא‬
‫בהפך דקי מתני' דמע'כ אלדא כנ״ע דידכא סילוק כין‬
‫דיג ה' ע״א הוס׳ ד״ה יוה״ך ומ' ידמא‬ ‫אמד להטח דע"כ לא אמח־ דהכל ה ע ‪ x‬אלא כאמד לו‬
‫־ אמרי לא הק'מאחד מר״‪:‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫אכיו דאמדי׳ דשמא לא שמע ממנו כלצרכו ומעיקרא לא‬
‫■ערקים רכו׳ ד״ל אם תל יו״ס כא' בשכת טחוש שמא•‬ ‫אמר אלא מנה וכיק דתלוי בדעת אחדים מספיקא אזליק‪.‬‬
‫ישחוט• ק עוף כשפס וצ׳ע מאי מקשו דכשחל יו־ט כא'■‬ ‫לחומדא אכל הן לאמד לו הרי בס מנה דאמדינן השאר‬
‫צשכת כבד קנו צודךיו׳׳טמעדכשכתדכנליס קאי דאדמדיש■‬ ‫חולין משום דלא בא לכלל ה' דאקיכיקדכודיה מנה משם‬
‫לו ככד מכרתי אמה לשחוט או כתה לשסוט וא"נ לא;‬ ‫הוא מעשר אבל הכא דהוא עצמו הטח לא אמדי׳דשמא‬
‫ישחוט בן עוף וחין לומד דאפי' הכי חיישי דא״כ מס־‬ ‫אקח מנה והמה מנר! דאץ דדך להפדידס כמ״ם דש״י ז״ל‬
‫ס ? סוף אתי ד״ה יום א'‪,‬‬ ‫תיקן פוס ראמיי' ניסי‬ ‫כנ״ל ועיין כחי'למס' פהחיס דף ע״א כמ״ש שם כס״ד‬
‫ואף דבבי קצה צורך ■"ס חיישיק לבן ערף אלא ודאי כיק•‬ ‫ועיין להר״ש ז״ל במס' מע״ב יעו״ש ואפשר דס״ל דלא‬
‫דככר קנס צוק־״י״ט תו לא חיישין אכל נכי סתן איני‬ ‫מחלקינןבהכי אלא גכי דישא דאמי לו הדי שם מגה‬
‫מוכיח מימנין לא הוכשר לו לעשר•} טשואי; כע״ש כי‬ ‫דאעדי' דטנתו מנה משם מעשר אכל נכי סיפא אין לחלק‬
‫אה אמד חצי סייום ויותר דאין לו פנאי לעשית צרכט‬ ‫ולכך כת' דאתיס כד' ורוק ‪:‬‬
‫וראיתי להיב רמת שמואל ז״ל שיצא לידק כדכר חדשי‬
‫דלד״י הגלילי‪.‬אף בעופדי) יש כהם משום חיא־ ואה בנו‪.‬‬
‫ולא דייש נדי לנמנוטי ע ש ומלכד דעעזלם לא שמעט‬
‫גב זדז היצמט״ה מסכת כרכות‬
‫כואתלכיתסירא מלכנו דלא הוכאסבשום מקום■ עוד‬ ‫׳ ד ת כ ' ‪!2JJ‬׳ כדקטא וכא השמש ושהר ביאתשמשו‬
‫דא״כ כברייתא דד}״פ דהכיאה הך דיפא דנדי למעוטי‬ ‫וכו' דילמא וטהר טיהד נכרא וכו'‪,‬א"כ‬ ‫■’‬
‫עופות הו״ל להביא הבית ד״י הנלי^ דאף עופות ככלל■‬ ‫לימא קרא ויטהר כמעדכא לא שמיננ להו הא דדכה כד‬
‫דהאקאמדכמתט' ובדברי ד״י הגלילי אף עי״ה בגליל‬ ‫שילא ולכך כעו לה מיבננייא • וראיתי להרב לחם שלמה‬
‫ד ‪ ^p‬מיורי כעופות ‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד*כ שהקשה דאמאי לא פשטו לה מברייתא דקחני כיאת‬
‫שמשו נ ס הקפה מכאן על מ״ש החוס' כנדדיס נכי מאי‬
‫מסכת קדושק פדק דא׳שק‬ ‫רבעי כנמ' הט כהניס שלמד דידן או שלוחי דיסמגא‬
‫דאע׳׳נ דשיין פשיטות מדו־כ סינא מ״מ לאכעולמיפשט‬
‫דר• כ' ע״א תדס' בד׳ה כפרוטה נראה‬ ‫נ‪1‬א מברייתא או ממשנה יהא הכא לא כעו למיפשט אלא‬
‫דהתוס׳לאניחא‬ ‫‪■ -‬‬ ‫מדרכא כ״ש והוצק־ לומד לא שמיע להו ולא מברייתא■‬
‫להו ללמוד שוס כסף מסברא כי אם מרינה דמכיטיא‬ ‫ותי' דאנה״נהאי דקאמר לא שמיעלהו לאו דוקא אלא‬
‫וצדק במהדש״א ז״ל ‪:‬‬ ‫הברייתא נופה ל׳יש להו עכת״ד ולי לק״מ דכמערכא■‬
‫כ ד ״ ה זפמה היא פמטה טסה ליה לפרש זבדי ב״ס‬ ‫מהפקא לסו פי' הכתוב ולכך לא בעו למיפשט מכחיתא‬
‫ואפ׳ל משוס דמתני' ככסף איידי היטקאמר‬ ‫נ ק דכייייתא קאי אקרא דפי' דקדא הוא כיאח שמשו *‬
‫בפרוטה לכך קאמר וכמה פרוטה ללמד שעיקרו כשף ;‬ ‫ולא כיאת אורו דס״ל דודאי אינה שגורה כמדרשה ולכן‬
‫דן^ ‪ t‬ע ״ ב ג ט' מקדשי והרד מהבלי פשיטא יש‬ ‫פי' הברייתא דכה כ׳׳ש דדייק מדלא כתיב דטהד והייט‬
‫לדקדק פיק דיש מחלוק' ‪5‬ק דכא‬ ‫׳ י‬ ‫ראלטדיך לו' הא דדכה ליש שפי' הברייתא מכח דיוקא‬
‫ואכיי ושאל מאי הוי עלה ונא ד״פ ופהק הדין כרכה‪.‬‬ ‫חיטהד ולכן פשטו דקתט משעה שיאכלו כתרומה‬
‫מאי מק' תו פשיטה זנדא׳ דהש״ס פשיטא ליה דמקדפי‬ ‫שהיא אחת הכוככיס ולא מקרא ובודאי ירעיק דימה'■‬
‫והדד מסבלי דתוששק לקדושקדהיא משנה ערוכה ואריי‬ ‫הוא כיאת שמשו מקכלהשיש להם ־ והרי"ף הקשסדאכתי‬
‫פשיטא ל ^ נמי דהפי תהטה כשגיה רמקני' אלת‬ ‫אמאי לא פשטו ■ממתט' דקתט משכנת אכילת תליומה‬
‫דה־והח‬
‫■סו‬ ‫׳יגל‬ ‫■»סכת קדדבין פרק א׳‬ ‫אברהם‬
‫משום ■דהיואה יראק דמגביהי• בשבת ולא ידעי “ משוה•‬ ‫״ מ יש לדחית דהא דקאמרמאי הוי עלה ^דע מחי‬
‫דכלח יה מחקן ליק דנתן עיניו כצד יה אבל זה לא יתכן•‬ ‫דקאמת רב הונא ויכה דמוששץ מאי דעהס כמהכלי‬
‫מדאמרי' כה' החולק דף• מ״ו לי״י כיק ‪-‬במילה לחידה‬ ‫והדד מקדשי דממתני׳ שייך לומד דחייריבמדךשי ומסב^‬
‫הגיא מטבלק כשכת משוס דכב‪ -‬מתיק? ולא אחרי׳ •‬ ‫דאין ה” נ אף המהבוא והדד •מקדשי נמי הוששק ולכך‬
‫הדוחה ילאה שלא עשה מילה ליא^נוליהוי הך טבילה‪:‬‬ ‫השאמד הך חלוקה דמקדשי ומהכלי חמה חה פשוש‬
‫חחי' תיקוניו לכך נר' דוקא הכא משוש דאף דכוקןעיניו‪.‬‬ ‫אללחז ממשכה לא מיה לו לומד אלא ‪ p‬חלוקה דמשבלי‬
‫כצ״ז מ״מ אינו ראוי אלא לדי־יה דיורע הישן קכע נד‬ ‫ומקדשי דלא ידעי' לה ממתלי׳ ואין להקשות דילמא‬
‫קחרומה והמעשר אבל לאהמני דלה י־עי אמה ‪.‬כד‬ ‫אתא ^{שמעיכן דמוששין דאי ממתכי׳ הו״א דמקודשח‬
‫התרומה כדי שיאכלו מצ־ לאח־ שהוא חולק כודאי אינו‬ ‫•«טרה ‪ p y :‬דמיידי דאק עוהקין כאותו ‪ p r‬פשיטא‬
‫■דאוי אך כשמנכיה ה־־ומה אז חיא לי‪-‬היקן לה׳יע ‪ :‬׳ •‬ ‫דאין מ אלא הששה ועוד דדכה דאייתי דאיה ממתני'‬
‫ו ב ד ר ך אגב או־יע למעיין מאי ־הק' לי הדב מ"מ‬ ‫קאמד דסוששין ־‬ ‫‪.‬‬
‫הד' י״ט ני־״ו דמשמע מ־ביייהש ימך■‬ ‫ו כ ה כ י ניחא לי מק שהק׳ הדכ״י ז״לדע״ה הא‬
‫מחשכה דנקן עיניו כצד וה מחנו כשבה‪ .‬והק' על זה ‪-‬‬ ‫דקאמד דכה דחוששין לשכלונות ע"כ מיידי‬
‫מיריש' ־פ"ב דעדלה דבש נאמד החי' תיקונו של טהל‬ ‫במיעסא דמסבלי דהדד מקדשי דאי ככולהי מקדשי‬
‫אסור כנו ק עיניו כצ׳יז ע״ש ־הדיחה לשש ילאה דלק״ע‬ ‫ואח״נ משכלי הא מקשי לקנק פשיטא וא״כ מאי דאיה‬
‫דהתש קאי להכרת דשכ״א דש׳יל דנוק עיניו למניקחא‬ ‫ממתנייולפי האמוד לק"מ דהאדמקשי פשינוא משוס‬
‫ס״ד דחף כטבל לחוד קאמד ־מקני וממילא דמי לטבל‬ ‫דידיעי' ממחר' ורכה מייתי דאיה ממתד' וכיון שכן לא‬
‫שחו מילי דחשיב החס ל ע ק ;טן ובעלים דלח מהני■‬ ‫שייך להקשית פשיטא ו ע ק לה' שע״ק כהל' אישות דף‬
‫כטבל כמור ובתל־ כשי מ ס ק דלדשב״א נמי מודה כודאי‬ ‫ן' ע״א שכתכ דהא דפדיך פשיטה דשמעינן ליה‬
‫לאשור אלא כמדומע אוח לשרי ולה דמי לטבל וממילא■‬ ‫_•‬ ‫מדדכה וככד כחכתי דליחא ו‬ ‫•‬
‫קטן ובעליששרי כמדומע ואף לדי נמי לשדי אף בהעלאה‬ ‫ב ד ״ ה חוששין קשה לקד׳׳ם וכו׳ והא כעי׳‬
‫היינו משום דלא דמי לטבל אבל חה"נ דד״ז מודה בטבל‪.‬‬ ‫שידכד מענין לענין כאותו עמן וכ^‬
‫׳־נותן עיניושדיכשכח וקרפלוכחייהוכהדמ‪-‬זת דלדשכ״א‬ ‫עכ״ל עיק מה שהק' מהדש״א ז״ל ומה שחי' דא"כ מאי‬
‫דטבל גמור חסוד כנו ק עיניו ‪x‬י במדומע ‪ P‬ל־״י‬ ‫•פריך כיון דקתד לאהד מכאן וכו׳ איט מדוקדק פיק‬
‫דש״ל דאף כטפל שרי בנוק עיניו כמדומע קי ל• טפי‬ ‫שהלך לשלוח שכלונות קוי לאחד מיאן ועיקד הוכחתם‬
‫שדי אף בהעלאה דלאדחח ליה להיייש' דחליקיש בשבחת‬ ‫מ־כתכ יש״י ושלח הכלידות כודאי‪.‬לא הוי כאותו עמן‬
‫הפוכית דלרשב״א מדמי לכהל כמור ולד״י מדמה‬ ‫דכעי' מיד כמו שקוכיר כקושיתו וכד מן דק דממתני'‬
‫ז‬ ‫‪,‬‬ ‫• לשוף הפרשה ודו'■־ ‪. . :‬‬ ‫•‬ ‫אין הכיחדשאני התה דככד קידש ולכך לא איכפת לן‬
‫חקי וכן ב״ח וכו׳ הדי אל‬ ‫‪ f p‬ל״ח ^"ב ־גם'‬ ‫אש שלח לאחד מכאןוכמו שאכקוכ אחד‪1‬ה ‪:‬‬ ‫‪■,‬‬
‫־לא יפרעו ופידש״י דע"כ‬ ‫'‪/‬‬ ‫ו ה ל ב שע״ה תי ק דקת ד״ק פשק פד״י דמקודשת‬
‫כדטעק היה לי ואבד דאל״ה צייכש ^ למימר דשפיעית‬ ‫כמודה דהיכי קאמד הכא‪.‬דחוששין אלא ודא־‬
‫משמטח ושח' ה'לחש שלמה דאין זה הכיח ־חינטדי' תנא‬ ‫דלא מיידי כהכי ע״ש ודכדיז תמוהים דא'כ מאי מקשו‬
‫לחדש חפי' יש כו אחדיית לדש או לד״י אק הו אחריות‬ ‫התיס' ד כ ק דהחס מיידי לענק קידושין כמורים לפך‬
‫ה מבו ^ פלוגחייסו זליהח דככד חק משמטח כין כ־ ט־‬ ‫פעי' מענקלעטןכאותוענקאכלהפא בשדיך לקהויהלה‬
‫‘ושלאכשטדובזה נדחה מהשכי'־‪.‬עוד דלח פפידש׳׳י דסא‬ ‫הששה ולע׳יד דלכך >חדו התוה' בוס הלשין ולא כד‪,‬בו‬
‫דקאמד חק וכו' הוא בכיחקח ה־מהו הו״ל לאקכוכניה‬ ‫י ה א שעסוקק כחוקו ע ק וכמאמר שמואל שש אליבה‬
‫על פלוגחא דלעיל כד״י ושמואל כמבואר ־‬ ‫דר״י דשלכתא כיתיה משוס דלא אמדו שש מ ע ק ל ע ק‬
‫משכנה‬ ‫‪ QJ‬מה ‪ 'p c‬ח" מק׳ •מק״קו־^כ‬ ‫פאיתז ענק אלא אליבא דד״א כ׳יש אכל אליכא דד״י לא‬
‫ואילך כעל חוב כובה שלח כפדהבול ■וכימי‬ ‫משני‪!:‬אעסוקק כאוקועניןשהוא קידושקממש אכל אס‬
‫האמוראיש כבד ק קנ ה התקנה כם זה אינו דא"כ למ״ל‬ ‫פשקו מקידושין זקע שקו ^ודכי הנישואון נמו שפידש״י‬
‫פלל לומד היה לי פדדיפול ואב־ דלא ימני' דפי'■ ה שב‪/‬‬ ‫עש אינה •מקודשת ואכא חידשו התיש' דלעדן הששה‬
‫הכי הלח אחדהמסקנא דאמדיק קנאי אבל לש״ד פיל•‬ ‫מדדה •יבי מ ע ק ל ע ק כאותו ע ק דלא ^הוי כלוגתייהו‬
‫דשכ״כ דמפד סכנש לח היו שוחליש ה קו כלל ■דמקתמא‬ ‫הפוכה ‪ p‬הקצה אל הקלה ‪:‬‬
‫אבדאכל חנאידאמדי׳לדק־מזינו כדיך בודאיפליגי כש׳‪ 1‬ס‬ ‫• כ א ״ ד תיישינן שמא קידשה ככד וכד‘ ק ש ה דלעיל‬
‫לת״ק אפי' שואליש אוחי אינו נ א ק ולכך אמדו' לדק־אבל‬ ‫בל־יכווחקאמד כהדיא כי משלר‪-‬קכלונות‬
‫סכמים דאמדו איע כדק‪ -‬משוש ק ׳ ל ד מ ק כשאלה‬ ‫דקידש‬
‫משוש ‪ I‬׳■‬‫הקש —‬‫י־‬ ‫דקח‬
‫ונד' ■' ‪' 1‬‬
‫—‪' r■-‬״■‬
‫ץ״‪c‬‬
‫•דושין ‪p‬‬
‫•וי ' ״‪1‬‬ ‫א‬
‫וכיון דחכמיש השי ק״ל אוקמיק הכי שכרת דשכ׳יג‬ ‫נכד ולכך כיק די־ע שהש פחות משוה פמטה לכך שלח‬
‫דאפושי פלוגתא‪,‬לא מפשיק אלא ודאי דכונקס הש לק״ק‬ ‫הכלונוק לשש קידושין זמהני אפי' כ שתיק ולכך קחד‬
‫דלה ש״ל הכי ל ‪ p‬מידשודאשאמד היה לי פדוווכול ק כ ד‬ ‫נ ק דמקדשי והדד משבא לא שלח ההכלונק אלא אחד‬
‫דגססןולכך סק' הש״ה מת׳־ק דאמד אף ‪-‬אמד טענה‬ ‫»קךדושק כמנהג המקום דחס לא ק פיה סוזר ו ט ק‬
‫‪■ ..‬‬ ‫זו לק‪ .‬מ סי ק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫־■‬ ‫פרוטה ודו״ק ז‬
‫ד״ה כ ק וכו׳ ^ כ ר ר׳יי‬ ‫ע׳א תוס׳‬ ‫‪ra‬‬ ‫דך‬
‫כיק דיש לו הפרס אין כאן‬ ‫י‬ ‫מסבת גיטץ‬
‫הילול השש והא דמננש לדקיכו אע״כ דליכא חילול השם‬
‫התם משום דעשה ה ק הדק שאק מחירין אלא בפניו‬ ‫דף►רא ע״א ד״ה כמחשבה זכו' אבלהחא'‬
‫כמו ■שנענשו הסנ הדק על זה אבל ככי‪.‬ככעוניכ לא‬ ‫תיקונו של טבל לא שדיק‬ ‫י‬
‫ידנטשל׳יןדכעי׳ כפניו‪.‬זיו־עע שיש להם הפרה ק״ל‪:‬‬ ‫ע״י שנור‪ ;,‬עיני• עליזה זכו' עכ״ל לכאורה נד' ככונתם‬
‫רף‬
‫'‬ ‫י ־מסכת סוטה פרק״א׳‬ ‫אברהם‬
‫המציי משום מדי "‘ מהינ‪’1‬‬ ‫ל ע ־במיקא ‪1‬דקתט ' חבל‬
‫ךף‪/‬ס״ט ‪DtTl‬׳‪rtT - ^6‬יוזכי׳יכד?כ ‪m‬‬
‫‪- .‬עישה^כ״ל־ דאיתי להד׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫קיהק׳אדנלתין משזפ־שאיעת כגדיס כיון דלא ידצנ־&‬
‫י‪,‬‬ ‫‪ .‬־כי״ית׳א דמייתייליהד‬ ‫י ‪ ..‬״‬ ‫מעיןבנים‪1‬ל דףמי אש׳הק' מהא די‪1‬מ’דו ביבמות ג׳כי אללזכה‬
‫צכ״נ דליתי עשה'ד&&''ו‪5‬דתי^ל'׳ל!'ולדכדי ־ התוס׳ ל^ה‬
‫‪!?,‬ז־‪ . , ^ 2‬ת ז ס ?‪ 2‬ד״ה ^ א כ ל׳ו ל א ^ ^ ^ו‬
‫‪■? ,‬ליביא"עשס ׳ורךז׳ת^■ יד?־״ דכיגעיתתיה' י לשום‬
‫■ י' ׳־ ־ י־ י' ’^^־־־ ^מה ’'הינס■■'ההדר וכולי‬
‫ת'^>‪^1‬יש^ו־א ‪1'!3‬מלא ^כא■ ־לאו‬ ‫ד‪ 5‬נ ^ ‪.‬‬
‫לגבה־^ואך דא^סבתוניזזשה־לאיש' ו ק■’ ‪"1^"5‬מכ'ואד‬
‫כגמ׳ דבמוא ‪ f t‬ע״הצין־ן ־דלגבי דידיהליכ;‪;*^-‬־^■ ‪g,pjj‬‬
‫למקיים עשה■אא לדידה'ליבא' לאדע״ש ־ואחי המדדלה לא‬
‫ידאה מ״ש התוה כמת׳■ כתיבות דף מ׳כיון־דהשלה הכתוב‬
‫‪ ,‬אףללגכי דידיה ליבה איסור׳ימשוס עשר\מ״מ־ע ‪^ 6‬דה‬
‫חידת; הסדד‪.‬ותניכח‬ ‫י;‪.‬״'‬ ‫■‪,‬‬ ‫דלשה עשה כלאו דהשיה פמקדמו עלמדוכ״ש למ ‘ש‬
‫א ח ^ ל ל ' ^ ?‪ 1‬הות‪£‬י‬ ‫לו לבקמן‬ ‫‘•התיה' דלתו דלא יתקהוקמ ביה׳לא תדחו^להזהיד׳אס‬
‫הסדר משוס דעד עהשת מ״די׳יבנמן ס ^ ' הסנילה‬
‫ועתה סיי אל הכעל‪-‬סמ^אשהי^מכיא״הלולז ב *‬ ‫הלתיס יל־־ני^הקו׳אב״ל ‪ b‬חדםואמתהר דק עללאודלא‬
‫? ‪c‬׳‪ rcr,‬דיו?״‪.‬‬ ‫י ^ ‪''.................‬י‬ ‫תהיה‪:‬אשת הסת החו‪5‬ה_א״‪ 5‬ש״עהבמ‪5‬ות‪'-‬כות?־חליצה‬
‫זבמקו־ס יכום ־ל^ בלום'הוא'צדאממ׳כמק' יבמות‬
‫^'למ״דיילאדנין^דכ^י׳ימקדיבותח^ך‬ ‫?‪ S 'j‬ד ״ ה‬
‫^^^^מיאהן׳יל‪-‬עדלז‪-‬קשה׳י־ממתלתין‬ ‫‪. .‬‬
‫ד־חני משקה ותת ךמקדיכזקתזי למ^^חעליה לשתות‬
‫ושי־ יתיתי להתי״ט שכקשקק ‪ xTs‬מה שתידן שדבריו‪,‬‬
‫■■‬ ‫מסכת‪:‬קוטה‪.‬פרק א׳■‬
‫קמוהיש ולעד ; דלק׳׳ע דכביאדקמק כ‪21‬מךא מעיע״ל‬
‫כייתהת ד‪-‬כך כ‪p‬כו לנגביעדיו ל^לישמ^ןין^רקה כע*כ‪1‬‬ ‫ד״ה מיה'וכי' וי״ל תקא עדיות דאין‬
‫דידעי כה דטהודה כמוזש^ירש׳ישש ובמשנה שם אכלאס‬ ‫להם היתד וכו' והקשו כמפדשים ו״ל‬ ‫׳_■‬ ‫__‬
‫לא כ מתי ם״ד דר׳אלמילף ק*ד'ולעד ‪ f‬דלק׳״מ דכבר‬
‫אינה דותתת ואמדה טהורה־חניבהאקתמדדמיגעק אוחה'‬
‫^לרו •בגמ לקאן דכ״א דד״י ם־׳ד דאף הימה נמי יש‬
‫כדי שתורה ילא תשתה השוםימימה׳אמטולמבי׳ימקשה‬
‫מ‪ .‬הי א־ דמחיל' לקייטייי אף אחי התירה ע ד ששסע‬
‫שפיר מהא דמתיימק דמיידי נמי כהכי שאמרת טהויגז‬
‫לה מדכקידלא מהני ליה הך מ^לה ולכך הדר כיה‬
‫ותינה מתחת ילק־ ליסייהיו ’לאתה שימתה כרצונה ול‪■«1‬‬ ‫־‬ ‫‪:‬‬ ‫'״'■ מק״ו־ד' ־■‬ ‫״'‬
‫י ד ‪:V ■ -‬‬ ‫י ■' כ ע ״ כ'‪'■’ :‬״■'‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪.‬‬
‫ב א ״ ד דס״ל הקייכ ואת״ךשותה וכי' האדלת אקמו־‬
‫‪ .‬ד״ה אעא כנייהו וכו' איכא‬ ‫‪;^^ TJ‬תלס'*‬
‫פל^תייהזבפשיטהז אר״א הכד אף‪ .‬דלאחא‬ ‫•‬ ‫כנייהו אשה ‪ ,‬אתית וכ^‬ ‫־ ‪ . 2 ,‬״ '‪'';''' 2‬‬
‫זאמיהת ל ‪ .‬י ^ א ^ תק' דכשעד ניקנוד באים כל הנשים‬
‫דנמתקה המגילה חהדמנן מלית שלא השתה משוס‬
‫ל־אויזה כדכתיי וניהדו ודוחק א־מר דהיינו מדתוק ולא‬
‫מיחםקנא דמאיימץ ליח ליה משוס ממזה ולבד כיון‬
‫כעמייה החת־חה מנ״ל וצ״ע • וכתב מהדש״א ו״למשם‬
‫דנמחקה מאיימקשתשתהכדי שלאתהיה״הממיקה להטלה‬
‫התוה ^מקדת דוהקדיכ׳אותה־לפמ ה' והעמידה דמשמע‬
‫דמשמע להי מדלאעי ‪ 7‬הגדל‘ מוי וכו׳כודאיק״ללהש״ע‬
‫ל‪-‬ןתי אתשה ולא המנתה דבתר הכי כתיב והקדיב איתה‬
‫לב'ע דמטהה על י ד מ מ׳ ש ע ק מקרבה דלפה פיגעה‬
‫'אל המוכח והקשהיעליו הרמ״ל ז״לדהא כתיב כתהה'‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ פיק'דמ׳איימק ד׳‬ ‫‪■.‬‬
‫והעמיד הבהןאח התשה לפני ה׳ ולא ראה ברייתא ערובה‬
‫ש^כי'ק' הקפד דנזיריזוטאי‬
‫י י י ‪,‬־ך׳״״יכיאעיסכיניחאנמידעולת‬
‫‪.V .2‬‬ ‫דף‬ ‫כהפדי ^יהביאה דשי כחומש מלמד שמהייעי! חותהממקום‬
‫■‪.‬־‬ ‫למקים כדי שתודה ע״ש ;■‬ ‫־'‬
‫■יולדת דתינה טעייתינס^רידאייל׳לשיטתיה דאמד ד״ש‬
‫; ‪ / p lH‬ד״ה^האיש־נהקל יוכו'למה לנו לנוולה ובולי‬
‫‪ 3‬פ בא היקדיולדח־לסי׳חוטאתיסית כשעה שכורעת■‬
‫תמיהא^י־הא קראיקאמר כפ׳תצאגכינערה‬
‫כשכעת א״ק דכב׳ כחדא־ידכיי^ית דכ״ה אוקי ליעת‬
‫^^תידהה ושקלתםי חיתם באבנים זמדלא קאמ' יהקלתם‬
‫ד ש ‪ .‬דיולדח כי קא_״ מ״אזא■ ץיב! לתישתיויי כאכילת‬ ‫יכקמ^כמ־ה כ_פ׳ דתהשמעי׳ דאף אשה נמי נהקלת‬
‫קרשים הדת קמייתת ותם״ כן הו״ל כמצררע דכועונוז■‬
‫מ ת מ ה וכן כת^ הפ׳ קדושיא ואיש וכולי כ א ק ידלמו‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫^^^^^■"'■ממם־וצייע‬ ‫‪, ^ .‬י‘‬
‫השה נשקלת עדומה‬ ‫^ ס ^י ה ^־ ע ם‬
‫‪ '.01/1 0‬׳ ד״ה מה מיש וכו׳ ש^דש ממנו ככד‬
‫ומ־הדיח תתה לו־' ' ^ ק ד ‪-‬דדשא דמ״תי הש״ס הוא לומר‬
‫';‪'.‬־׳‪,.,‬ז=זי^לקמןה־דקמו'ק‪-‬גדיהמהרש'׳יל‬ ‫״‪,‬‬ ‫׳^ותי משמע ־עאם והא דקאמרזלא חותה לאוממיעונו‬
‫ז ל רלע דמוא תמל‪,‬־ דא׳ה׳מתי‪-‬קתדרלה 'להקשות כלל■‬
‫‪¥ 1‬תילך־דישאלא־משוםדמ״שי' להדהוראמעקרי ד‪-‬׳ק‬
‫ביון דגקף הנדס ‪ ‘ S jtp‬מלתכק‪-‬מ״ל משום׳י׳דמיביע׳׳ל‬
‫בשה ותלהעשה־ ׳יירזר תמיהא‪-‬ליכפידש׳ילקמן דכ״ב‬
‫שיכחיש ־כ׳א^פ^יךנד׳ממניאו סתיכו והיקדאמדית‬ ‫‪.‬ע כ כד ה ודגמו וכו׳יתתא‪^-‬דהנדח ” הפמק של נעי ה‬
‫מ־א למת׳־^מם‪-‬מלאכק א׳׳ל תפשוט דאק־‬ ‫הכת‬
‫מקדש ‪p‬וכ_ףוחאת ‪F‬ידצו''אףדנימה■דסקדשמתמושלא‬ ‫המאורשס דמכדאד אף אשא נהקלת את ב ולדכי נקט ליה‬
‫‪.‬להתי משמעיתא דערוש כנת איש למימרא היא אותה‬
‫י‪-‬ק » ‪ j‬ה ^ן כלללת^בוי״מלתכה מ ע ת ה אין צורך למ״ש‬
‫בכסותהוציע‪*:‬י״־׳י״ ■ ‪.. V.• .‬‬ ‫״‬
‫מכדש קזי׳‪-‬ןדתס מקדשב־יעב'־ כישדיכמ״ש הדמכ״ס‬
‫ד ׳ ׳ ה‪ ,‬הטנא מו'מיהו העדק־ק כפירש׳י וכולי פי'‬
‫ע ש הב‪ -‬קשה לס׳׳דק־ה׳׳ל דנטילה היוייא מלאכה תיהשי‬
‫דמיכע״ל אה! כיייחא וקני מביא חבל המצדי‬
‫להו היני מי־ע״ל מתוכלידאדכ ־נבהל מקי־וש א׳ ואפשר‬
‫‪,‬דבר תם כות משום ס־ה ולכחשלה מהדרינן אליביה או‬
‫‪,‬גבי נטי‪-‬ה תחרת דתית מינה לא ‪.‬הוייא ‪ p‬נטילה א׳‬
‫משום שמיטת בגדים ולא מהדדינן תם אינו מצוו‬
‫ק‪,‬תכה ‪,‬גפה דנילה‪.‬קלת ויתצו ממנו אהרן ובניו אכל‬
‫ובהכי ניסא'‪,‬לי פ ‪ '#‬מיכע"ל מעקדא ביק דידע‬
‫ס? לועי דכיכע״ל אקימש א׳דא־־ב מתי פיכע״ל כיו^‬
‫דקרא‬
‫פז;‬ ‫יגל‪-‬‬ ‫יב!סכת סוטה פרק רא׳‪ 2‬ק‬ ‫אברהם‬
‫שמענו אלא שאק כותכין ג' חיכית כלא שרטוט ארבע‬ ‫>קר‪ 6‬כתיכ ויחצו אהקייכניו ממילא ■ידעי' דאין מק־ש‬
‫כתב דההוה' מפישיס דקאי כ■♦}‬ ‫פאית ולא לפסול‬ ‫»זונו‪,‬ואפשד דמיכע״ל מדאורייתא דאקפיחול מלאכה‬
‫שלטה לשיטה ולכך הקשה דמנ״ל הא אףס״ת לא מיפהיצ•■‬ ‫^‬ ‫כנעילה כי אס דדכק ‪:‬‬ ‫; ‪. .‬‬
‫■ ־‬ ‫־‬ ‫״‬ ‫■‬ ‫כהכי חמנו‬ ‫‪.‬מדיח ירו כהן כשדין ובו' עיק להרמכ״כו׳ל‬
‫משמעד‬ ‫־‪ ,‬־ ■ ■ ‪ -. ,‬כפי' ‪.‬המשניות שלא סי' כן אכל ס' התרומה‬
‫התיש' משמע כפי־ מהדש■‪:‬נ דנפי־מסדש ־? ד‪ ,‬הו״צ צהקשות׳‬ ‫הוכא ככ״י ו״ל סי' ק״ס פי' כפי' התוה' ‪. :‬‬ ‫‪:‬‬
‫מאי איצטדיך לו' דפשולה דהא לא גדיעי י מג' קיכיח•‬ ‫ד ה י״ז ^ ״ א גמ^ ד״מ הכי אליי‪ .‬אלות ממש‬
‫דביין יעיקי קושייחס מג' חיכח מה להם‪ ,‬ליחד דאף■‬ ‫משמע פשטא דאלות הס‬ ‫״ ‪.. .‬‬
‫ס״ת הגי ליה שרטוט כד' פאות דהא ליכא למיטעי‪:‬‬ ‫הכתוכיס כפרשה כהדיא ול ‪ p‬אתא ה״א לימת מחמת‬
‫דא^יידי כין השיטין כלל ובעיקר קושיית התוה' נ״ל‪,‬דל׳׳ק׳‬ ‫כרכות אלמס‪ .‬יה הלשון לא יתכן ברכיי ד׳י כסמוך גס‬
‫די״ת נופיה ככר פי' כמנחוק הא דקאמר התם כתכה■•‬ ‫‪! ,‬מאי דקאמד ס״א דכתיכא גבי ריכוייא ופירש״י דקאי‬
‫אגית לאו לענין שרטוט קאמי אלא לענק חתחת!‬ ‫מו כ ^ אץ לו משמעות דיכוי ע"כ נ״ל דאלות ממשהוא‬
‫דתיות אס כן מכייתה הכא לענק חשיית ויתרות‬ ‫כוללכל מץ אלה שכתורה שק משמע אלות לשון רכיס‬
‫״ • •־ ■‪ •■,‬׳‬ ‫‪ .‬קמיידי ‪••:‬‬ ‫׳ילנךאיצטי^ האלה למעוטי קללית שכמשנה תורהלומז‬
‫‪ 3‬ד ״ ה כחכה על שני דפק ונו' ל"צ דמעויה;וכולי‬ ‫כוקא אלוק דכתיכי כפישה מזאת ולא אחיס ומשוס‬
‫והקשה מהי״א כן מותא ז״ל כשיטה כי דהיכי‬ ‫י‬ ‫׳‪.‬דאיבא למיטעי יוקא אלית סמפירשיס לכך אתא ה״א‬
‫שיץ לו' דמעודה כין דף לדף ע״ש ואחי המחיכהנלאה‬ ‫‪.‬דהאלית לרכדי אף מחמת כרכות וכיי שלא תטעה‬
‫כ ‪ x‬נה יוצאה דהחם איצטייך‪ .‬להכי משוס דסתנה עמה‬ ‫;לרכויי אף ציזאות לכך אתא ה׳יא דהאלות למעט ולומד‬
‫דהנייר שלו ומשוס דספר אחי אמד‪.‬רחמנא לכך ‪.‬כעי'‬ ‫‪; ,‬‬ ‫דוקאשהיאאלה‪•:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דמעורה כאיתיו'ארונית ליקיאספד א'אכל הכא דנתן לה‬ ‫‪ 'D1/T‬ד״היילא על הלוח מ״ש כס׳יד ל״צ דלא הואיל‬
‫הנייר אףי דכתבו בב' דפק סגי כיק דמעויה כמירא׳אך‬ ‫י ‪ . . . ,‬וכו' עמ״ש מהדש״א י״ל והדין עמו שכן פשק‬
‫אני תמיה דגני ט״ת נמי כתי' ספי אפ״ס כיק דמעודה‬ ‫!יןדמכ׳ס ז״ל כפ״ט מה׳אי״ה די״א ‪,‬דאינו ׳מטמא את‬
‫’ ז‬ ‫‪,‬מיקרי ת׳ א'וצ׳ע ‪:‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫‪.‬מידים ע״ש ואץ להקשות מ״ש מהא דר״א כירושלמי‬
‫ה ל ס ' ד״ה חזר וחילקן וכו^‬ ‫ד ף ’" ‪H‬‬ ‫;שסכיאי התוס' כסמוך גכי אין כוחכין על עוד כהמה‬
‫■פלוגתאדראכיודכנןעיק‬ ‫^‬ ‫‪.‬טמאה תי מ ק דלא‪.‬ציינס ונולי דהתס שאני דהוי כיזוי‬
‫מהרש״ל ז״ל וכוונתו לו' דאיירי נסי כנדרי‪ ,‬הנאה דסוי^‬ ‫;שסוא ניכישהעורשלכהמהטמאה ו ק פ ס ק סר‪.‬מכ״םזל;‬
‫י‬ ‫• איסורה ולה מננונא ועיין כסהרש״א ז״ל ‪:‬‬ ‫^" ‪ 3‬ר■ ה דכתיכ וכו' עיין מהרש״ל ו״ל ומ״ש‬
‫‪ 3‬א” ד כלומי כו' מים כשעת מחיקה כעיק‪,‬נראכ‪,‬‬ ‫מהיש״א עליו אחיןהמחילס לא דקדמי‬ ‫‪., ...‬‬
‫‪ ..‬דסתיה'מפישיס^כעיהדקאמרחזרותילק•‬ ‫•‬ ‫לא ידע ככל אלה דכיונת דכריסס‪ ,‬פשוטה דל״ק^להואלא‬
‫אכוא א' קאי יה״נ משמע מסא דכתבו כראש כרכור‪:‬‬ ‫דדכק ולאאד' דדדיש מדכייס הדכריס ולא מהאלהמשו'‬
‫אכל^הכאדניכד הכתב ונתערב ולא כתבו הוכר •הכוס‬ ‫■רק״ל אדכנן דהוי הפך הדין אלא רמהיש״ל ?'ל ק״ל דלימא‬
‫שלה ינתעיב ולכך כחכו אכל על תערוכת דיו שלפתכי‬ ‫והיו לרישא אחיזתי והאלה אתא למפמנ ולכך כתב כיק ‪.‬‬
‫המגילה לא קפדיק לאפיקי מה״ד דקפדינן אדיו של‬ ‫•דגמייי‪.‬ככל לשון לא שייך למימי דהאלה כי כתיכא אך‬
‫הכתב‪ .‬דכתבו כראש סדכור חך לפ״ז היכא רמתקו■‬ ‫קשייא לי רס' סוטה נאמדה ככל לשון כדתנן לקמן בפ'‬
‫כב' כיסוק וגתערכו וחזר וחילקן כשר ועיק להרמכ״ם‬ ‫־ ‪ , . ,‬י ■ אלו נאמרין וצ״ע ‪:‬‬
‫ז״ל נ‬ ‫‪.‬‬ ‫;‬ ‫ד ' ך ן •קידם וכולי מיין מהיש״א שדכייו תמוהים‬
‫ד ^ ן 'אמן ירוש' וכו'‪ :‬אך מהברייתא דלקמן לא משמע‬ ‫ושו״ד למוהר׳י׳ל כספר זיע יצחק כסנסדרק‬ ‫‪■ ..‬‬
‫' אד"מ גופיה והיינו רהזצדך רש״י ול לפרש לא‬ ‫׳‬ ‫שהשיגו ע״ש ‪. . :‬‬ ‫^‪ , :‬־‬
‫־‬ ‫עלתה ננל דעת ר"מ ע״ש ‪ :‬י ‪.‬־‬ ‫ד ״ ה כתכס אגית וכו׳ מיהו לא ידענא וכולי וק' לי‬
‫^” ב י ד ״ ה אמדי וכו' ונעלה מעיני אישה ולא‬ ‫־‪ ■ .‬דא'כ מאי מקשה הש״ס כמנחוק מהאיתפילין‬
‫‪ .‬מעיריכמסיכו'עזקכמהרש״לזלונ׳ל•‬ ‫‪:‬‬ ‫שכ^■ וכי' והא כעי שיטוט כיין דכידו לשרטט עכשיו‬
‫דכונתו לו' דמ״ד דמותדק דיכוייא את אשקואתאדמקנין‬ ‫רש מי שאימי סי״ל לקנאלו' אף ע״פששדטטוליחא דא"כ‬
‫לה כשהיה שימית יכס יכן הוא מפורש כירושלמי ‪p D‬‬ ‫מאי מקשו התיש׳ לוקמהכמשויטטיןמדלה קאמדהתנא‬
‫ארוסה והייט דכתב מסדש״ל תיכת סקטןדאעה כידוש'‬ ‫אעי׳פ שהש משורטטק אק מורידי; והפשר דלא מהט‬
‫מ״ד אסודה׳אכללענקדמקנילה כיק דסיאמותרקלאמצי‬ ‫שרטוט אחר כתיכה כיחס ככתיבה שצריכה שינווט‬
‫למיתני אך לעטן קינוי ודאי מצי ‪ ,‬מקני לה אף דהיא■‬ ‫אכל תפילין דאיט בי שיטוט ככד איפהלא לה 'הכחיכה‬
‫מיתית דלא כעיליקת אשס דאית כס שוס דופיוכן מביאי‬ ‫‪,‬לנקיבה‪•:‬שצ־יכה שיטוט אך הא ק'לי דקאמר דבאכתכה‬
‫כפייש״י חש פ' אחסה ע״ש ומהד״א ‪ p‬מיסא •כשיכ׳י‬ ‫אגית ■פסולה והול׳ל כתבה ומחקה פסולה כיון דלא‬
‫כקב דהא יתני זה הכלל וכו' הוא קאי על קודם איחהק‬ ‫>ממקהאיתכיה תקנתאלשרפט‪.‬גסכפ' הקימק קאמד‬
‫והחי גיחשק ולא על שימית יכס דהוי מקצת אשתי‬ ‫רב כלמזיזה שאינה משורטטת ®שולה‪,‬ואמאי הא אפי'‬
‫ואינו טח לי דא"כ מהי הפחח יב סמסנא ממתני' ח ה‬ ‫גאר ^כיעיתהאית כיה תקנתאגס‪-‬מאדשנאמהא דכהכה‬
‫הכלל לומר דשימית יבס שדנתס א פותה פיק דלא קאי‬ ‫על כ׳י דפץ דפסולה אף דתפיהיאח׳ךכמ״ש התיספית‬
‫■י‬ ‫עליה ‪:‬‬ ‫•‬ ‫לקמן ותפש'לי' דההעק הוא דכמתי לשרטט אחי הנתינה‬
‫‪ T K 3‬לפי •הירושלמי משמע דפליג׳ ד'ינ אי •אד*‬ ‫אי מהני אי לא אכל אש כשעת הכתיבה נוכטזןשלא לשיט ט‬
‫ינאי וכו' ואט חמיה‪.‬חלמה פליג זדקא‬ ‫•‬ ‫•‪.‬‬ ‫‪:‬ככר נפסלה ־‪. :.‬‬ ‫•‪.‬‬ ‫י־ ‪.‬‬
‫כקידושקיהד דדך הוייה הוא ~פיד קרא אכל לא כזטת‬ ‫ב א ׳ ד מיהו לפי' עיין כמהיש׳ל ז״ל יהוק״ל לימא‬
‫וכן הוא מבושי כהימכ׳ים ז״ל הלכות א״ב ‪:‬‬ ‫דאיצטריךלפקול כמ״שלפימשס דמעולסלא■‬
‫ד״ה‬ ‫יד■‬
‫מסכת ממא ‪3‬דק חמ״םי‬ ‫אברהם‬
‫יחממית פ״ח משנה־ה' ונדק״להתונף ביים גי ס •־ ב®‬ ‫ממר שיתנה וכי׳ או מאמי פאק המיס כודקין‬ ‫דיה‬
‫מאיתיי‪-‬בהדכז׳׳ל״ שהקשה צנלזמ׳ש בידזשלדזיוצכר■ שנסגגת‬ ‫; י וכי' פי' מהיש״ל ז״ל כיק יאק האיש מנוקה‬
‫א'מהךואק‪-‬ידוע־איזסי‪-‬כולז־בטשיןבגוומאה ואמאי הא‬ ‫מננק שהתזירה‪ .‬אתי שנסלד־ה וכי' ק' ‪ 4‬דמאי מיכע״ל‬
‫אמדי׳בכישני מייק רדכיס הז^יג׳זסוי־ספק כי״ אד תפיז‬ ‫ס ק דהכי קי״ל דאס כא עליה בדרך אק המיס כודקין‬
‫סהוד־ע׳׳טזלעד״ן ^ןאמדדוקאמתש דססעקסרבדו^‬ ‫אותה כמפייש במתני' ואפשד ■לו' דהכא מיידי שלא‬
‫אכלוהכא; מיוריבאלעטמאדדאבזכקעד^עם הצפודח‬ ‫שתיה כעדיס ווהו שדקדק כלשוני וימנ כה ד״ל דליבא‬
‫עדים אלא ידיעתי‪.‬זאה״ך נסתרה כעדיס ומיכע״ל דאי‬
‫ידיעתי היייא כמקום עד׳יס ונאסיה עליו וכשהמזידה הדי‬
‫עץ יל ‪ p‬לא בדקו המיס אד לא הי כמקוס עדים ולא‬
‫דף־יג׳לד ?)” כ ‪ 1‬מ' בכל־^׳גלסמכוייאיהוא‬ ‫‪ .‬נאסיה עליו והיי היא סהויס ולפ״ז פסק הרמכ״ס‬
‫מלל‬ ‫ופידש״דזלא‬ ‫־• ‪:‬י‪ ” • .‬־ ־‪■;.‬‬ ‫! כע״כ מה״ש דפסקדנאסי־ס כידיעתו הוא מהיריש' הנא‬
‫‪,‬דפדט ■ע^יב־זקשה‪ ,‬דכדייהא‪-‬מפודשיד עכייתותדדכ״א‬ ‫מכ״מ ו״ל לא הראה לי מקוס ־ מדד אפשי לו' בפי'‬
‫דדריש כלל וכרטמקרהדכלד־לא‪-‬תאכלז״לעיק^יולכהמה‬ ‫הירישלגני‪.‬דמאי רנןאמר שתת לא אחד ^התיה עכשמ‬
‫‪,‬דתוד ואמר‪.‬נפש אשר קאכל־בל״כם ־ תזד ‪:‬וכלל מט׳^סדי‬ ‫אלא קודס שנסתרה ומיכע״ל דכשנקתר עכשיו לא‬
‫אףדמלת כל רמש ליה בכלל ופרט זאיןדלו' !משוס דכל‬ ‫כדקוה המיס על שפיעת שלא אטמא כד׳ימ מי אמדי'‬
‫דהתס לא דישי' ■ליה לרבות עוף״דענף נאמדגסל־וא‬ ‫ודאי טהורה היאדלא כספאתבשתידה זאת אואס נאמר‬
‫אכל הכא דשי? לו' ליגטתעוף לכך לח דרשי' ליס לכלל‬ ‫דאי^המיס כודקקכטשואין אחיוניס והוי ממש כעייא‬
‫ז‪.‬פדט דא״כ קראדככל קשד״קשאלןעו־אמקדדרשיצזיליה‬ ‫רהש״ה ‪.‬דיל! והכי משמע מהתיס' שהכיאו הך כעיא‬
‫'?יון דשייך לדכיה עוף גם קשה מהא דחמרי^כנזירדל״ה‬ ‫ריתשלמי על כעית מהו שיחמ אדס על נישואק‬
‫לכל דכי אתא לכלל‪:‬ופרט‪.‬־‘ ואפםד דהסע‪-‬ייא'‪,‬דהסם‬ ‫■ ‪,‬־‬ ‫■■‬ ‫אחיזניס ״‪.‬‬ ‫י‬ ‫׳‬
‫׳׳אתייה כמיד הכא דאף כל אתייה לכלל ופרט ועיין לסתיס'‬ ‫‪ 'D J‬אק האשה שוקה ושונה וכו' הנה הימ״ל ז״ל הק'‬
‫־דיומא ־ לעוד הפשר דלכל נמי הריכמו ככל ■ י‪.‬ונ׳^ל‬ ‫; ‪ .‬משם מהרימ״ט זיל כיון דקי״ל כר” מ דמשכיעק‬
‫עוד משוס דכככודוהדל״ז ע״א אוקי ■מתני׳ידלשס רכ׳ל‬ ‫אותה לנ‪,‬כא למה שיתה ושונה כיק דלא כדקו הלדם‬
‫בל^ריכריא הוא ולא דרשי' בכלל ופרט‪.‬אכל ‪ p‬דכחתית‬ ‫^ י טהורה היא והרב זיל תיק משום דחיישי' בשתיס‬
‫הוא ד״י דסקס סיפדה הוא ר״י דהמד בהדייא• נכי סל‬ ‫הראשונה שיש לה עדים כמדינת הים כר״ש עיש ואינו‬
‫דרשי' ליה בכלל ופרט ולק אוקי הך מתני׳ דהכה כרכט‬ ‫מח לי דא"פ אתה ׳מדהה המיס ונווציא לעז דר״ש לא‬
‫‪• ,‬י‬ ‫דלת דדשי ליה ככלל ופרטודז״ק‬ ‫־‪.‬‬ ‫קאמד אלא אמר‪ w x -‬לה ערים אתר ששתת דהר אסורה‬
‫‪.‬לכעלס ולער״ן דודאי ה ^ועה לא קאי אלא אהך כוננל‬
‫יכיק רלכה גס כו ונסידה עמי חיישי׳ שילא תשתר עמו‬
‫־ ; •‬ ‫;פרק שכדני‬ ‫■‬ ‫;‬ ‫הןזסיד עצמה מעדיס שלא תכא •לשתית פעם אחרת‬
‫תוס' דיה יהאוכו'אכל לגודע־‬ ‫‪3‬״ח‬ ‫תסכי כתיב זאת שלא השהה ע״י שמשכיעין איחה‬
‫מדש וכי'שמע^ מקשים‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫•י‬ ‫שלא תטמא תתתר להכא אלא דזה לא יתכן להרמכ״ם‬
‫משם היכ גי״ה כפיק דפגעה מקשה הגמרא ־ל״ל מדק‬ ‫זיל וכתב כאיש א' וכיעל א' אינה שונה לשתית ונאסיס‬
‫א״ל לה לה מחשה ולפי דכדיהס מאי מקשה דלה ■ילפינן‬ ‫על כעלה דכיון דמשכיעין־ אותה ולא כרקוה כשנסתדה‬
‫אלא להחמיר וניל ־דעיב לא כתבו כן הלא מקא התם‬ ‫אמאי אשורה וצדק לדחוק ■דמיידי שלה השכיעוס‬
‫משיש דהתידס מיעטה אשהמאים ולכך לא שייך לפוח^‬ ‫■‬ ‫כראשונה שלא תטמא להכא ‪:‬‬
‫כיון דהוא היש גמור והדרכה כאת החודה למעט אשה‬ ‫ת ל ס ' ד״ה כריה וכו' א׳ מ ק‬
‫מעבד ועורי״ל דקא סתם החומרה והקולא הוא כעכד‬ ‫טמאה ודאי שיצא הדם‬ ‫• י‘‬
‫גופיה אכל הכת החומרא הוא לרכו דעכד לית ליס כלום‬ ‫מנופה יכו' הרב הלכית י״ט ז״ל הכין שהתיש' מחלקץ‬
‫•ונכי סרב לא אמת כלל זה ועוי ^לדשאני הכארהתוית‬ ‫כק ק דחיטה ל ק דשני סיריס דאיכא חילוק כין טומאה‬
‫בילקה דנבי מציה דהעכד הוי בדין אשה נמויה דקקכי‬ ‫מגופו לרכר חיצוני ע״ש דף קל״ת ע״ד ואחר המחילה‬
‫הג״ש וכל‪.‬שאינה תייכה האשס כי עכר נמי איט חייב כו‬ ‫לא יתכן כלל ליון דשניהם טמאים מדאורייתא לא ישיק‬
‫קרי דהתויה גילתה כהדיה דילפינן גבי‪.‬מצוק הף להקל ‪:‬‬ ‫לס‪.‬ק ועוד דהא כתכו התיש' דלא דמי לשק דשק‬
‫אפשר שלא ע ע וטהור ומה להם גדי שוק כיק דהחילוק‬
‫‪-‬היא נכי שני נזיריס והתם טומאה ודאית דאמד לכו אנו‬
‫מסכת מציעא פרק דא^טוץ‬ ‫דאיתי לא' מכס שנטמא ודאי וננוד מאי הא דכתכו ׳ולא‬
‫דמי אלא לב' שכילק דאינו מו ק לפי דכדיו והעיקר‬
‫^״א ‪'Di‬־ ־יסכד ליהכד!כ וכו׳הק'הר״כ‬ ‫לף‬
‫־ כש"מ דלמ״ד פטודאףמדמי‬ ‫י ־‬ ‫דודאי התיש' י״ל לא ק' להו מק־דכ׳ימידים כלל דודאי‬
‫שעורים ליכא הודאה כלל וקו דילמא דשכ״ט דמחייכ‬ ‫מאי‪ .‬דאמרי' נכי ג' נשים ־דטמאות׳ היא סדרכנן והך כ׳‬
‫כדמי שעזדיס אבל כשבועה פטור דכעי הודאה ממק‬ ‫נזירים מדאורייתא קאמדדלא שיק לז׳‪-‬־דטמאיס מד־כנן‬
‫הטענה־ע״ש מה שד' ועיין כתיח' •דפי'סמטה שדתו‬ ‫ואכיאין קיכן דהר‪-‬חולק כעזרה אכלי״קזל ביון דילפי'‬
‫‪p p‬־‪ w‬והפש' דסיל לסרב כשיטה־ מהרש״ה ישם יעיש‬ ‫מהתם‪,‬דג' הוי רכיס והדי ג׳נשים־דהוי ר״ה גזרו רכק‬
‫■שהיןדכריו דזכיידין ולקושיא א' ככי תי' •התוספיה‪-‬שם‬ ‫טימהה ואמאי גכי שק לא נירו ואהא קידצו דיש לחלק‬
‫ובשכועותימשוס דאסולי מחליה ועיק כמרדכי פ ^ יין‬ ‫דקא התם דאיכא טומא׳ודאידיוצאהמגופהאכלגכישק‬
‫שהביא דאייה מ־אעדי' שם דף קל״ה עיש גס לקושיחו‬ ‫אין כקן טומאה ודאי דאפשד שלא ע ע ואהה כהכו דלא‬
‫הב נ ל דל■ק דאיכלמה נקט ה־נה פלעהייהו כשכועות‬ ‫למי אלה לב' שכילין דהתס ככהוכב״א נזדודככןדטמאיס‬
‫כחן דאין לה ענין‪ ,‬לשכועה ועוד כך תנחרכי אפטוריקי‬ ‫ביון דאיכא טומאה ודאי אף כריה וד^'ק • ועיק כהר״ס‬
‫אמאן‬
‫יג ‪ :. 6‬סה‬ ‫־ ׳ מ ס כ ת ‪ .‬פ ר ק ראשון‬ ‫אברהם‬
‫■הלכה ולכך כתבוטמשמע ליה דקטן מדלש ■ע׳יש ועי״ל‬ ‫• אמאז‪-‬דמייה נית דכ־עס״צ דכעי‪-‬ממי; הטעגה ‪■:‬‬
‫דלק״מ‪-‬והוא כהקדיס להק' מאי מק' החוס׳ת־ילמא ‪P‬‬ ‫ז ד מ ״־ ‪-‬׳קכ' סנמק״י ?״ל כפ'המניח דאכ׳דמאידחמדי‬
‫דקתני יד כ; כיד־אכיו הוא משום איכה ו ט' לימת משוס‬ ‫רכק פנוור מדמי חטים וחייבי כשעוריס‪ :‬וכולי‬ ‫׳‬
‫דמ‪.‬שמע דקטן למנש■איירי ■וכמ'ש החוס' אח־כ לשמואל‬ ‫מ מ אן דנועק‪.‬ליה דמי טד הסץ־ומודה ליה‪ .‬דמי כוד‬
‫וא"כ מוכרחהרא־מטעםתממצה ועורקשה־דננ״שה־ום'‬ ‫גמורים וכו'קמ״לידל׳־דדמי וכו^״ע״ש ומודיט הדב בס'‬
‫דמסתמא לא פליג־זכו'אהא לפי האמחפליג חכמה ■קת'‬ ‫זרע ילחק־בחי׳ לשבועות קו‪:‬ל ‪ 6‬גרו ג־לדעח הנמק״י!■'ל‬
‫די ל ראי■היל לד"י‪:‬דזכי"לנדרכנן ■ואכוה‪:■,‬לא ‪ -‬וכי'־ מינים‬ ‫דאף ד״ג ס״ל דכעי ממין הכיענה אלא דפלוגתייהואם‬
‫כלל א׳׳ה פליג א־תמיותדה״ל !!■ד ק;כיד אביו ווה לא‬ ‫‪ W‬כיעהמד חנויס ממסולאדהזימק הטנהה^מטוד או‬
‫מצינו דפליג אכל לפי■ כמסקנת ■דל׳ל ־דזכי מראודייקא‬ ‫התביעה היא דמים וחייב ד ב ^ דנעלס ממנו סוגיץ‬
‫דמדרכנן אין לתקן שתי תקנות״א׳כ האכהאתליאימאן‬ ‫זמזס בשמע דלאבדסי'בז־כדי“‪$‬דמון‪ .‬מין הטענה כלל‬
‫דס״ל דרככן מוכדחדס״ל יל כןכיד אביו א ן ק ט ן ממש‬ ‫ואן דהדהי׳ ליה ■מ"מ ‪ fT‬נ אינו מודה לומהוהאדקאמד‬
‫(׳מאןדס״ל דאורייתא ה״ל דוקא כשמוך ומשום■ איבם‬ ‫רואהאני־דכרי אדמוןהוא־לענין קנקטם וכמ״ש התוה'‬
‫וכיק דאיפליגו במתני' דמציאת חש״ו דרבנן ‪ .‬ס״ל דהוי‬ ‫שם ואפש' לייםכ ‪x‬דוידךדכ ‪i i‬ה ליישב הגמ' להנא דכי‬
‫דרבנן משום ר״ש ד־״י ה״ל דהיי גזל גמור דאורייתא שוב‬ ‫זאפטודיקי ‪,‬דיפמדפלובתייהו;דלא כעי ר״־ג מין טענה‬
‫לא איכפל תנא לאשמעי' פלוגקייסו ככל זמנא דלאו כי‬ ‫אךי לדידץ דס״ל כר׳ח אפשר ■להעמיד האי סכרא‬
‫יוכלא וכו' אמנם לס׳ידדהוי דרבנן לכ״ע וס״ל לר^ייעכי‬ ‫לנ׳ ע אלא דכאמת אין וה המשמע מדבדי הנמק״י‬
‫לקט יקטן יש לי זכייס וגם התם משנה דמציאת הש״ו‬ ‫■‬ ‫י־שם■ ‪r‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ס״ל דוני מדרבנן ולא פליגי אלא להוציאו כרייניןכדאמ'‬ ‫י ד ה י ״ ב ע ׳ א ׳ ת ו ס ' ב ד ״ ה ואמרשמואלוכו׳‬
‫ד״ח א״ב מוכרת הוא ■דמאי רקתני כסתם משניות דיר‬ ‫תימתיכו'ואיכא‬ ‫‪-‬‬ ‫‪, /‬‬
‫כן כיד אשיו הוא מסוס איכה והד סתם קטן הוא המוך‬ ‫‪:‬למי^ דמאיעקשו התוה' דטעמא דר״י הכא דאקליה‬
‫זא"כ שפיר מק' לשמואל דהו״ל לומר משום איכהכסתם‬ ‫זכייה דאודיית'אכל התם דסכרתו היא משוס דעשו‬
‫משניות דלה פליגר״יומעתה לא קשה מה שהק׳מהרש״א‬ ‫שאינו זוכה סוכה לא ס״ל כוותיה ף'ל דקושיית התוספות‬
‫■ ■ ■ ־ ז‪:‬‬ ‫ז״ל יעו״ש ־‪.‬‬ ‫■‬ ‫'לפי המהקגא דהכא דאוקימנא דטעמא דר״י משים‬
‫ו ר א י ת י לה' הגיליון ז״ל הובא כש״מ שהק' מס‬ ‫דעשו וט' וא״ה קאמד שמואל דהלכה בויתיה והתם‬
‫‪ .‬שהק'ותי'דמדרבק אין■ לחלק כין סמוך‬ ‫■‬ ‫■‪.‬קאללד כיחייאה וכו' ואיןצודך למ״ש ה׳מהר״ם שין !"ל‬
‫לאיןקמוך רכו׳ ע״ש שהביא ראייה ‪.‬מלשון התזס' דלקמן‬ ‫‪:‬דשתמא דהש״ה דהכאלא ידע מימדא דשמואל דככיאה‬
‫זלע״ד היא תמוה דהא ר'■ ייחק קאמד לא גתל ג ת ל‬ ‫;התמא דהש״ה התם וזהו דוחק בדול דא׳יב מאי מק' ההוס'‬
‫ממש אלא אף‪,‬קטן ואינו שמון מיקריגדול הה אן ד ק׳ ל‬ ‫מהאדאמדהש׳׳סהתסכיחידאה ובו' דילמ‪.‬א הש׳׳סהתס‬
‫דהוי דדכק א״ה מחלק כק׳סמוך זכו' ואפ״ל חהו דוקא‬ ‫־חכתי לא ידע הן מימרא דשמואל דהכא דאמר הלכת‬
‫לשמואל דלא מיסתכי ליה לאוקמי מקכי׳ נרי משו׳דק״ל‬ ‫הר״י ואפ״ל דע׳כ לא אמדה הדכז״ל אלא לס״ד דהש״ס‬
‫דמדרכנן אץ לחלק כין קמוך וכו'‪ .‬וא׳^נשפיר מק׳התוס'‬ ‫■‬ ‫דהתס ולא לפי המסקנא דהכא ודו״ק ;‬ ‫׳‬
‫דילמא משום איכה וסר קטן ממש דאין לחלקוכו'הפיר‬ ‫׳ כ א ״ ד כ״שהפלעי וכו' שמעתי מקשי׳ משםה' מגן‬
‫יקשה‪:‬הגמ' לשמואל לימא משוס איכה והד קטן ־ממש‬ ‫נכוריס ז״ל דכא סתם משנה הוי כד׳ימ וא"כ‬
‫אלא דלפ״ז תירצו התיק' שפיר דהגמ' משמע ‪.‬ליה דלכך‬ ‫■היי ■כרכים וע״ש שדחה לתקדכתוס' לא גרסי כגידהת‬
‫לא מוקי שמואל מתני' כד״י משוכדה״ל‪-‬דמדיכנן אק‬ ‫דש״י וככר כתכתי כמ׳יא דלא אמרינן דהלכה כס־ס‬
‫לתקן שתי תקנית וליכא משוס איכה כלל וא"כ מאי מק'‬ ‫!משנה אלא היכאי׳הוי הסתם כד"י או כד״שאוחדמשאד‬
‫הרב גופיה על מס שתי' דאין סכרא יונו' מר״י וכו׳ ג ס‬ ‫׳‪.‬קנאי מטם דהול״ל דברי פלוני אכל אי הסתם הוא כר"מ‬
‫הך דאייה שהכית מלשון התיה' דכסמדך שכתכו אלו היס‬ ‫׳לא אמדי' דהלכה כסתם דלא איכפת ליה לומ' דכיז ר"מ‬
‫זוכה מן התירה לא היה להם לתקן וכו' אינה דאייה כלל‬ ‫־ ■‬ ‫כיקדהסתסהוא ר״מינט״ש‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫רההם כאו למעט דאי מדרבנן ו־אי אק לסלק כקסמוך‬ ‫״ כ ד ה אי אמי־ת ונו' תימא וכו' עכ״ל נ״ל דהמשך‬
‫וכו' משוס דאין סכדא טהקנו שתי זכיית ונ מ׳ ה סתום'‬ ‫כלשון כך הואדהוק' להם מנ״ל לומ׳כדכרי‬ ‫;‬
‫לעיל אכל לפי ק״ד דמדדכנן נמי אכא חילוק כק‬ ‫■רי״ידזוכהיאודיית' דילמא דס״לכרבנן וא״ה קשהלשמו‪1‬‬
‫י סמוך וכי'קשה לאוקמי ‪ p‬מתני' כקפןממש ‪- :‬־‬ ‫דס״ל דאכוה זכי מיניה זאהא קי' מ ט ס דמהתמא לא‬
‫כ א ״ ד אק סכדאזכו׳עיק כמהדש״‪.‬לז"לשפי'דהתם‬ ‫יפליג וכו'וכיון יס״ל טדכןכידאכיו וכי אביו כהגכהתו וכו'‬
‫לאו שתי תקנית מיקרי אלא דמעיקרא ת ק ט‬ ‫■‬ ‫׳ואהא ‪ 'p‬דילמא הן דש"ל דיד כן וכו' הוא תשו' איבה‬
‫דקנק זוכה מפני ד״ש אבל אס יש לו'אב משים איכס‬ ‫׳ומעיקרא זכי איהו ואבוס מיניה זכי והוי פלוגתא דרבק‬
‫קיקט ד ^ זכייה דקטן הדא לאכ זאיהו לא זכי פלל‬ ‫ור״י בככי דרבנן ה״ל דטעמא הוי משום' מריצה וא'כ‬
‫פאהן דבסמוך הוי ממש ר״• ושמואל שדם כדינם אלא‬ ‫‪.‬לאזכי היכו כלל וד״י ה״ל דטעמא הוי משוס איבה‬
‫דלא פליגי אלא כאינו סמוך דלטעמא דשמואל משום‬ ‫■ומעיקרא זכי איהוגופיס ושפיר מלקשווע‪-‬יין קושית השי ש‬
‫מריצה אן דאינו סמוך לא ־זכי כלל אבל לדיי‬ ‫־היא לשמואל דכיו; דס״ל דהלכס כי״י א״ב הו״ל למינחט‬
‫זכי מ־דב‪ ;:‬והיינו דכ' רש״י ז״ל גכי ופליגא דד״י דם'צ‬ ‫‪:‬מעמה משום אייה וכוי ממש כקישיתם הדאשדנה אלא‬
‫דאית ליה זכייה דה״ט כאינו■ אמק ומעתה מוכרח לומר‬ ‫־דדחו הא דתי' דמהתמא לא פליג אהא כאבו דאן איהו‬
‫דאף לר״י טעמא דלקט משוס דעשו שאינו זוכה כזוכה‬ ‫■מודה כזס משום איכס וא״ת מאי מק' הש״ש ‪ :‬לשמואל‬
‫ול״ק מה שהק' מהיש״א ז״ל ועוד נד״ל דהאי דקאמ'‬ ‫דילמא משום דמשנלע ליה דקבק ממש כמ׳׳ש התוספות‬
‫דע ט שאינו זוכה כזוכה ר״ל מ־אורייתא כאלו׳ זוכס‬ ‫גמסקנא ר״ל כיא■דס"צ דהלכה כר״י דס׳ל דטעמא כוי‬
‫דאודדהא יכו׳ אלא דק׳ל לפי׳מהדש״ל ״"ל דאכתי לא‬ ‫משוס איבהא״כ מס לו אצל מתט' ולפסוק הלכככמותה‬
‫הידנו התיק' כלום דילמק דהא‪.‬דקאמר ר״י‪ ,‬דיש ■זכייה■‬ ‫צן לכסד דמשני ליה למיסכד‪.‬טעמא דמתני' ולאלפבוק‬
‫לקטן‬
‫יגל‪.‬‬ ‫בסבת מצימ‪,‬א פרק‪ .‬יא׳שק‬ ‫אברהם ‪.‬‬
‫ח ‪7‬שודא״ה לא דמי‪;.‬לתנאי נתוכה^לעח ‪:‬זה‬ ‫לק^ הוא‪-‬מדיכק זהך ד!ןתני ‪ r‬ק נ*ד אביו הוא‪.‬דנשו‪8‬‬
‫לאפוקי מהא יכתכו הכהות^׳השילי‪ ,‬ס״פ הננשא'‪,‬מסן‬ ‫קמק־'‪■,‬‬
‫דלקט ‪.‬מי;יי ‪5 .‬איט ‪. ...,‬‬
‫‪ 71‬אכל ־הן ‪y jj-.‬‬
‫איבה זאיידי בשמ^‬
‫הגאוניס‪:.‬דדמו לכתוכה לע!ךן‪.‬מ נמי‪,‬ךאינו גא>לטעון‬ ‫ולכךאיכו לאכיו דהוי לעצמו כיון דאי>;'ליק‪ .‬זכ״;‪ :5‬א’‪3‬ל־‪':‬‬
‫■■״■‬ ‫‪.. .‬‬ ‫מנן •ה׳לדאץ זכייה כלל ממעםי ד^סייסי׳״ולעו״יא"‬
‫כ א ״ ך ‪ 31‬ר ^ ‪:‬י ■ל^ל‪,‬ןן^‪,,.-1‬כתוהה‪-'.‬יט אין לה^צ‬ ‫ר״י ה^ל דהוי מדרכקיודמדן צומר־דהו^לןנו‪,.‬אד■‪ ,‬האק •‬
‫' לדמאי לאינו_מה;!ס‪1.‬שאצל דס!‪.‬פרע כנפ&ס‪.‬‬ ‫״‪‘:‬‬ ‫^ ־ '■דמשמלנ דאפ^‪-‬תמס‪^'/‬צ” ע‪^ 1‬י‪.‬‬
‫דע׳*?‪',‬לא אקרי' הכי‪,‬אלא ‪5‬מדי‪1‬לכעילכתי‪3‬ה ‪ 1‬חגו‪ 0 .‬מ ‪,‬‬ ‫י מ ה ח ט ״ א '־ ז״ל הי׳; דכיוץ‪ .‬׳דאף ‪^-‬נ;רול הייןנויע״^■■■‬
‫אל^כשטך״לכף אקרי‪/‬ך‪,‬צי^‪5‬או‪ 3‬ג טפך‪,.‬לשורעו ; ‪S m‬‬ ‫■■ י‪ ;■-‬י־ יןנךן דאןנו‪:‬אל^‪.‬ממוכנןולקך^‪:‬לא;סוי‪,,‬‬
‫פיוקג ס א' אכ ל הכא‪^^ .‬ו‪..‬צכת‪5‬״פלס‪'.‬לרפיה‪.‬כ‪5‬גל^'‪-‬‬ ‫וקשה דאכהי;אפ"^די״ל‪ ’8‬לתט■'‬ ‫מתי‬
‫מדיכק כיד ■הכיו־משו־ איכה יה”ל ‪ 4 1‬י^״?מי • ‪.-a7B‬‬
‫‪ .‬משים איכס וע״גדלא קאמ' שמואל נוע'מ| ‪7‬לנדיצ& ^ י‬
‫לדכקאבל לר׳יי דס״ל מבום_איכ ‪;7‬אה'‪/‬״^‪.‬ודה ‪5‬מו‪$‬ל^‬
‫‪..-,‬ד‪-‬י ■ ■ ״ ־ ־‪■^ r -;-‬ר״י ־' ״ נ־ד'״מ ‪? 3‬‬ ‫דאף■לגדולקיקנו משום איכה וכיון שכ‪1‬״גכי;קט; לעאן;;‬
‫לה‪:‬מפיצה ומיסויל דה‪.‬טענה‪,‬היח״ל‪:,‬זכחתי‪»5 .‬י}ט‪.‬מקגה‪.‬‬ ‫■ מכ''ש_מגדול_חמ^ךאורייהא_^‬ ‫שתי הקנות דכיק‬
‫‪.‬מע^נהיי ילי*‬ ‫וע"כ לא פליני שמואל ^ '”אלא‬
‫^^^^וצו^עיין‪.‬ל‪.‬כפ׳[הבוה‪.3‬‬ ‫ב א ״ ד כמגי‬ ‫■‬ ‫^מש וס‬ ‫משמע ליה‬
‫דף פ״ת דדחו;‪.,‬וה דאן=' דאגלזוכא גנגא; נאך‬ ‫_־■‬ ‫קט! אלא ‪ T^P‬יהיה משוס; ‪7‬כה אכל ‪ ,‬ל^;י דהף ׳‬
‫אינו מפטר כמגו דלא‪:',‬גיהתיך‪,‬וכן' ?נ׳ט צהן‪..',‬‬ ‫משוס‪.‬איכה כ׳׳ע שוים ד^נד׳קטן ממש ולאיגדזל׳ממשי‬
‫‪ - ■ '-‬י‬
‫מה״שאי׳ימןףננמולתלל‬ ‫מהרש״ה ‪V',‬‬ ‫ד״ל דס״ל לגמ' דהא דאשמיע ליה ‪.‬לשמואל ‪.:‬דקנון ממש‬
‫הגיליון בש"מ אךמה שהי'ד ‪7‬היי‪.‬המיונול^וכו'‪.‬ימא תמאס‬ ‫משוס דהוי ממיא‪.‬לגדול דלכ״עהוי גדול ממש דכיק‬
‫דא״כ היכי אמרו כנק' כפ'‪',‬הכורצכ’דנאמ{'‪.‬לו' ‪,‬פהננ«‬ ‫דוכי מדאומיתא לא תיקע משוס איכה ולא תיקנו משוס‬
‫כמגו דלא גרשתק וככר‪-‬הק' התיק'‪ ,‬זה‪,‬לקמן עי אג ט‬ ‫איכה לר״י אלא כקטן דכיון דלא זכי אלא מדדכנן הם‬
‫ראיתי למ״ה בק'זרע יצחק כפ"כ דכתוכוי^־ף‪,‬י"ג‪,‬שה‪.‬י'‬ ‫אמרו והס אמרו דהוי‪:‬לאכיו ולכך אי ס״ל לשמואלדלר׳׳י‬
‫משוש דסגט בידה ולכך ‘אינו יכול לומר‪.‬לא גישת ‪,7‬אבל‬ ‫בגדול נמי תיקנו מנ״ל דלא הוי קטן קמוך כמו‪ .‬גדול‬
‫ינול־לומר אין את אשרי משוס ■רעל‪ ,‬ספק'״קי'דושין‪,.‬ניתן‬ ‫דאיני המיך‪ .‬והוי כפשטא דמתד' דמציאת חש״ו דהוי‬
‫ע״ש ת ה לא יחוק כמ״ש ככיע ו כמגולאין את השתי‬ ‫לעצמי דאית ליה זכייה אך יקשה ^ה־ ךהא‪,‬־אך; אמרי׳‬
‫דהכא אין הגט מדה גס;י״ל אף דהגט‪ ,‬כגלה‪,‬איתיע‪:.‬ליה‬ ‫ת־״י מדאורייתאקאמר יה״ל דמישוס איבהיתיקמלאכיה‬
‫טענתיה ואין יכול ■לתקל יעל‪ :‬ה'‪^. ,‬תישיך‪ .‬וכו׳■ ד כ ק‬ ‫^^גדולי וא׳'ה‪:‬כתכרמתוספוק]’‬ ‫א״כ ליכא חילוק כק‬
‫דהכחישתו אשתו והפיאה כידה הגט;'’ ‪,‬שוכלאיט‪ ,‬נ‪6‬מן‬ ‫דנמזמעליה לשמואל׳דק׳טןידמקט^קגקיממש■ אכן‬
‫וראיה לוה מהא דאמיו כקידוטן דף‪-‬סלה׳געיהאומג־‬ ‫מ״ס לעיל א׳יש דאי ה״ל דוכי מדרבנן ומשום איכה א״כ ‪.‬‬
‫לא קידשתיך אם נתן לה גטלטתן;לה'?תלכי> גא&''‬ ‫הו״ל ליפלוג אכולהו‪ .‬משגיות אן^אן^אמרי' דס"ל‪.‬לר״י ‪.‬‬
‫'^ומקק'‪.‬לךותךא^ד‪]%‬ז‪,‬ד^*ד‬ ‫לטעק דעל ס'‬ ‫הכי מדאורייתא לא^יאיצט^ לאפליגי בכולהו משטות‬
‫‪...‬‬ ‫‪ -‬מעיקרא לא קידשתיך‪.‬‬ ‫׳‬ ‫דככר אשמעינן פלוגתקהו ג^י מציאת חש״ו ‪:‬‬
‫^^^״ש' ‪7‬גכי‪; 1‬תום^|ל‪|^!*,‬‬ ‫א מ נ ס כעיקר‬ ‫ל ה ^ייב■ רשי בד״ה הני מעי' המזיל‪-‬ונפל אתדע ה״ל‬
‫^ ׳ ג ^ ״ &‪ 1‬מ‪ 5‬ממה^&ולמ^לשנ‬ ‫■ ;■ ;‬ ‫• ‘ י■ אס היה כשי״היה גוהר כו עכ״ל וצ״ע דכיק‬
‫לקמן גפי ת ק א ^^^^^הצדגזכה אק״הכלק^אאיאמחת‬ ‫^ ף ד מ ט א ליד המלוה־אמרי' פיק'דנפל איתרע א׳־כ‬
‫דלא כד‪,‬ב לה‪.‬מאי גו כ ה; הכ ל לו כו' לומאי קושיא ד<למא‪,‬‬ ‫^כי' קי״ל ■דכשטר ‪-‬מקויי׳ם׳ יחזיר ■ולא תיישיק •למידי‬
‫^^ה‪.‬ת‪3‬ן'כמהל‪':‬לומל‪,‬אל^ודאי‪.‬‬ ‫דאית לה‬ ‫וכדתק כמתני' ילקמךדף כ׳יוכל מעשה כ״ד היי וה׳יחזיר‬
‫תנ׳׳פ עדים נאמן לטעוןפדעתי וכמחי נוכתארצלהכלוכו'!‬ ‫ימטעמא ד‪.‬מ־וייס וכן נמי אמיי'‪-‬םס ע״כ גכי ג' לווין•‬
‫ב ‪. ■n ' “D‬לא‪ .‬אמי^ץכללס ונו' ‪ .‬אנל״״עכשיו‬ ‫אמרי'^ממלוס נפול ד׳הא אי’הו הוא דעקיים שיטראוט*‬
‫‪ ,.‬לשככקוכתכידה תגכה וכו'עכ״לנ״ל‬ ‫ו‬ ‫והאי■ מאי ■אפי'איהו דמקייס מ״מ‪-‬״חיישינן שמא כתב■‬
‫דלאו דוקא הכתיכה כידה אלא הכתובה והגט כיחס‬ ‫ציית כניהן ולא לוה עדןק ^י ‪7‬הא כיק דנפל־ אי ת ^‬
‫דהא קיימי אליכא דיי׳״ימהוציאה הגט עידי כגט אכ)‬ ‫משוסדשטי פסול י הוא דמידל־מדקדס״לאכזהר‪-‬לשוממ■‬
‫קגט'נשאר כידה’אכל סחיס׳ כפ' רכייזכ ‪,‬קי ‪J‬מי‪.‬אלי^<ל‬ ‫^ לו ה וכן קשה מהא דאמר דכאסי גופיה לקקן משמיה י‬
‫דמ״דלדאין כותבין שובה דלדיייה הוציאה‪:‬קגנ ‪ 3‬נט ממ ט‬ ‫הנפקגוכה‪-‬מ^ם ד^חיישיצןשמא־•‬ ‫ייידמוצא שטר‬
‫וכמ׳׳שקיזיש' לשסי^אימתוה•' דלקנין‪'^.‬ש ”וכ‪.‬יו‪.‬ן_ש'כן‪,‬‬ ‫מזה ללית ולא ליה ו»' עיש‪-‬ד^ י”ז־יושא ע׳כ^ילודדש״י■'‬
‫מז כי ד ה ע־יקיטמנןלא ‪-lL T ® 7i‬‬ ‫^לולטעמיה אזיל שכ׳ דף יי?ע''פ צי׳׳ה?? מעצ‪1‬ס?רא"‬
‫ד ״‪ .‬ה ל הוציאה גט^יביי׳פטזדמף‪.‬מ! מ ט ^ ? ל ל ע צ ‪£‬‬ ‫שאין מקיימין אח השטר אלא ‪5‬פ'ני''כידדהיזנ^ ׳‪*5S‬ןכיי{■־‬
‫■ י ל‪.‬ל זי^ו דה^פצוודיז^משזס ‪-‬דמחיל‪/‬כיק‪5 1 '.‬ל ‪^5‬‬ ‫דהודה פשיעת קיוס שנתקכל לאמט^האוכיצן^ כש‪¥‬י' הף!־‬
‫לתבוע' מכל ולכך^אמריץד»נתיל משא״ב אכאל דל§■■ ^ ‪■7‬‬ ‫תפל אה"כ תו לא תיישיקלשאא כאכ ל'למ! ולא לוה ‪j b‬‬
‫טעס ^^יזלללזש״ג ■כיוןדיסוריתישאק לה‪,‬למזונהז‪,‬דאט‪.‬רס'‬ ‫‪T p S Ji‬‬ ‫חיישינן לפירעוןטסולע?‬
‫נחגישה־פגירקךה*נ ממש כאומי״חנולם ־יש‪,‬לי‪:‬כלךןלולא'‬ ‫‪ P‬ל ׳ א ת י ס ' ב ד ׳ י ק הטועןופו׳ משום‬
‫פעורים והלה הודהלוכשנבודיסהפטודיי״לנ״ע ומיעתא אף‬ ‫־^’■■ ‪■''■ ,‬קוספחו ‪5‬יילותוס^■‬ ‫■‬ ‫יף‬ ‫■‬
‫למאן דמח״כ‪-‬החםהכא‪.‬מודה’ דפטוריוכזה'־טחא־ מה'‬ ‫גדאהדאפי' א׳ל ההיי‪:‬וכו''עכ״ל הא ת!חבו"משו ‪6‬תו&'■■‬
‫שמק' ‪ -‬מהר׳לו שיף־זל ככתוכית על הרא״ש ז״ל כהמנית'‬ ‫‪7‬ל־־יליהוי כיד האשה ^־אייה שכ' לה התוה'׳ כמהמםו‪"8‬‬
‫ע״ש דש ראיה ליה מהא דהמח בכחוכית דף ק? נג'כ‬ ‫רלא‪-‬דמי לע־קד כתובס ואנה״נ אחד שכתכ^ילה התוספת‪,‬‬
‫גבי ששמעו בו שמת ומ׳ש עד כדי כתיכתה איהא דאפסדס■‬ ‫הוי כתנאי התיכה דדמי לכתיבה דאינו יכול לטעון ואהא‬
‫אנפשה‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫סם‪:‬‬ ‫יני־‬ ‫^‪,‬מסכת מציעא ‪3:‬רק חכףישי‬ ‫אבדהם‬
‫יהיעילו יכו הס״נ דגאמן ע״ש וגה יה נד' דל״ק דקושיל*‬ ‫מ^ףי&שא>נג‪ .‬כג‪/‬שמת‪.‬רד־יר רז ^‪/‬‬
‫י‪?1‬מ‪:.‬היא ‪1‬אם כאריהה נ״י יתאנו לכתוב כתוכה יא‪.‬ין‬ ‫גויזהוכרי^נג״שלא ^תגישה מש לה‪,‬מ«דה‪■.‬‬
‫יימאפ׳ס׳כלוושיהודיה «הגמשייאוז ^^■ ' ׳ ' ׳■‬
‫>ומ* דמן‪.‬הנישואין דואא תיקנו לעיה דליכא טנננת לנס‬
‫היעי״לי‪,‬נכו‪,‬ד‪.‬ג^נן‪,.‬ןלכ״‪..‬תואכי‪.‬כ־וכה ‪-‬ר־איני ■גא?‪.‬ן‪.:‬־וכו'‬ ‫‪rtm‬‬
‫■‬
‫י‬
‫מ מ ה לה כתאנה‪ .‬זו‪.‬כי‪;.‬י‪.‬דאס הי; לתבתוכר‪ .‬נאמן לומד‬
‫פרעתו״קיה‪.‬להב לתקן שלא יפרעו אלה ככתב‪!,‬נדים‪.‬‬ ‫‪<;r•:‬׳‪-‬־‪,!rK-"J‬׳ ‪3‬ג‪ .‬גע־י■‪.y.-V J'Ujs■i.‬‬
‫‪.,‬דהנ^רו_צום‪,.‬כהקגת‪.‬האשס ועוד דלפ״ז גדול כס‬ ‫שרותכיו‪:‬זז^ל‪>?;1‬י)א״כ?כ ‪.?.?,‬כמושא אשיפ ‪-‬רשיר‪,‬‬
‫אמקה סנשוההויציכא‪.‬נארפנ‪.2‬וכו' עי‪.‬ה להס לתקן גמי‬ ‫‪:‬לו?ש־^^ינ‪^;5‬מ־ש?‪,.‬ש?‪:‬כתי ?אג י‪7‬ו'ש‪-‬ז‪?:‬ומכ“‪1‬תיי‪.‬רי‬
‫‪,;.‬כחוכה כאדוהא כדי‪ ..‬שישתוו שניהם י ‪,‬‬ ‫מה‪:‬קמ ‪,-7‬לגידו^ין?נ>’גי האי ״"'ל ל??‪:‬ש ;יאיד «‬
‫ו?^רך‪,,.‬״ נלאה לאם נאמד דע״כ׳לא קאמר‪..‬הדא״ש‬ ‫^‪^ srpOTJ^SlLW .‬עידי הגט‪.‬וכ‪15‬גי?ן«‪:5‬אג‬
‫‪. >£,‬ד״• ‪ ! . .‬ל‪ ,‬הלת‪,‬כגתשה ״יש כאן ‪.‬עירי הגט שיוך!‬ ‫לעאש‪,‬לכתוש'‪,.‬אקרה‪.‬כל^ד)^ל?ר;‬
‫מחייתבפניהם דלא הגי‪ ,,‬כלא‪!',‬ה‪ .‬אך‪ .‬כאלגננה לאפשד‬ ‫^כ‪^c‬ד‪Ji5‬עי ^ ‪p |#‬ת‪3‬ך;ת*‪p‬ר ‪l‬כיהד‪.‬ק״ל כקללשאדאא‬
‫• ___‪___• •/‬‬ ‫‪•!—r.i‬׳‪V‬‬ ‫*‪Awiti‬‬
‫דליכא‪ .‬ע־'ם‪..‬כשרים‪,‬דאינם ■הלא גקדוכיס דאי; דדך דסת‬
‫מו‪.‬טל‪!.‬לפנית‪.,‬וה^‪.:‬לסיד‪.:‬אחד סעדים ואחי הקכעס‬
‫מזמרם לומל‪;.‬פלעתי‪',‬וכיק;!שכן■םיי ‪ 4‬כאלמנה מה הועי^‬ ‫;‪:‬ז ‪-‬שדעה גע ‪4‬כיע‪.‬‬
‫ילעך פייך שעיר מזש‪,‬מ;‪.,‬כנישואיז‪-‬דתקט‪:‬כחובה ולא‬ ‫^ין ש ^ " ם מי; ת; א‪11‬לא;־שמעינז חכא כשום דולתא‬
‫כארוסה ומכנתה מאי‪.‬רלע פיון‪.‬״מאלמנה ■;מן הנישואיך‪.‬‬ ‫•איןכיהןמי! ??; ‪ I'ri‬דכ‪:p;,‬ד־למאי דהוכיח איי> מאלמנה‬
‫י כמקום שאין‪. .‬בותכץ הוא כמ”ש התיה' ע״ש‪ :.‬י (‬ ‫>ן ‪-‬אדדואין^ש^ל_לגממ‪:‬כר"י דה‪.‬א ק״ל דהאי■ דכותנין;‬
‫^*‪ ■311‬לאיתי לש"מ ‪.‬שהכיס‪ .‬משום ‪,‬מראצש ^ן!‬ ‫^^^מא‪,‬משום‪&:‬יה«ון;ו'לא■ לבכיוה כלל א״כ לעי‬
‫כאלמנה מן‪ .‬הנישואין נננייכולה היא להתחא‬ ‫‪. .‬‬ ‫'?;אי״דא^ק‪ .‬נעל'ס״ל כ!ר> לגמרי ‪ :‬׳ ‪. ,‬‬
‫וראיתי שמפ' שם ‪:‬לכיי‪.‬אכיי■ ע”ד שכהכנו עיין שא‪,‬‬ ‫‪^', T S 5 3‬ני'מתיעיתדינו' '׳ואשסלכיא דק״ל לאביי לא‬
‫כלשונו דאף לתי' הב'צהיך נמי לפי'דברי'אכיי שכתכו‬ ‫־‪' :‬׳^אמר‪.‬הלוא‪:‬א'כ‪...‬לא^‪ .‬הגיא‪,‬דלא כתכה ‪6‬וכר‬ ‫*‬
‫‪4 ,‬‬ ‫‪.. . ; ^ .‬מזו' הא ‪:‬‬ ‫ד ל^דאמנגדאאמישס ש"מ כאכיכןשוכלר״ל והוי כדיי‬
‫‪ 3‬ד״ה‪,,.‬מןסאייו שין וכו' אם'נתן מעצמו ג' ‪, 5‬‬ ‫דלא אמיי^כ^הגלאשי'' מתלה‪.‬לתוכה ואהא ״אמד אכמ‪,‬‬
‫‪?- .‬ופגן‪-‬טכו'‪-‬והי ‪.4‬ע״כ‪ ,‬לא‪,‬כתב לס‬ ‫‪■ .- .‬‬ ‫מה‪.‬כא' לא ;!?לדוק‪ ,.,‬בלל דכלאו הכי מא לדו‪ 1‬ו מ‪ .‬דמתני'‬
‫מו' יאשס‪ ,‬דמימרא לההםו־ב כוא‪.‬דאמד‪.-‬לה" ואיסו‬ ‫^ ; כיג־ישלשא? ’כותבי; כירחי‪ .‬הכא ‪•; ■ :‬‬
‫דלאגר׳׳י‪-‬וק״לדנמקילומר פרעתי כמ״םסתיס' כהמוך‪.‬‬ ‫בא״‪-‬ז״‪ :‬פמפשיי כגט שנשאר כידה וכי' ולפי מ״ש‬
‫^‪,‬ק‪".‬אוךנשין ‪’,‬במאי ג^א ‪V0‬‬ ‫וא'כ‬ ‫; ‪_;;,_ ,‬לעיל משם‪ .‬מ״ה ב ל זרע וצח־ דאף הגט‬
‫־■‬ ‫״;’’‪'.‬סהעטן־אביי ת ■' ■■‬ ‫‪..‬‬ ‫ז*דה_אימפפהיד דאפש' דנבילכ עלה׳קידושיןוהיהיכול‬
‫לווידאיןאת״שתי אה אין א עילי קידושין^א ודאיכמ״ש ‪:‬‬
‫פ ד ק ל ח מי שי׳ ל'‬ ‫‪/‬‬ ‫‪.‬דללמא כמאוס שאין כיתביןדגט'‪.‬היינו כתיבה וכו'‬
‫י _הא^ד ‪0‬וצ^ לועד הגט‪:‬היןגו‪'-‬כתוכמ‪ ,‬ולא המכיק‬
‫סל‪,‬תנאי‪,‬כ״ד כמו אלמנה ‪ p‬הנישואי!‪ ,‬פשום דדוקאסתס‬
‫ד ה ס ־ א ^ ־ ‪ 3 3‬ת ו ס ׳’ ‪ 3‬ד ' ה ■ אם' איניעק‪.‬‬
‫עו'וא■תו‪'fe‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫דאא ס ר א כלום‪ .‬אכל הכמ‪,‬קאפשי •לה בגט לא נביא ער‬
‫א"כ כסן־ העל למ״ל עו' עכ״ל ד״ל ליכקע קרא לא‬ ‫??זייקי ליטא והא‪..‬במ?יה‪.‬שכותב‪. 5‬דלא נביא עד רמיימ‬
‫השק נשך נשך כל רבד אשי יתך מ"פ‘ דאדא לא‬ ‫כתיבה א ^ם‪.‬מדכיי היא׳ת ל׳ל בשמעחין משמע דאף'‬
‫נשך עאסה נשך אמיתי לך‪,‬אמר נשך כל דכד אכל אק‬ ‫?‪Tp ?. 5‬אלן‪ .‬כותכין אין‪ ’.‬המעין ’על‪.,‬תנאי כ״ד׳ ואה״נ‬
‫לרך‪,‬לכתוב נקך נשן נ^■ דא"כ אין לו משמעות ואי לא‬ ‫רנתמן לומד;פיעתי‪ ,‬ו^אלמככועלו;חכמים מזאנחס‬
‫כתע אלא לא תשקי כל דבר לא הדה ידעי' אלא מך‪:‬‬ ‫^?נילן הם התיית כיורשין שלא תארעוני אלא כפט פ'‬
‫כנקף וסיכל כדמשמע מלסא השק לק־ כתיכ‪-‬גלןיתירך‪.:‬‬ ‫י ל ננ״ש יהייגו דהיצרך‪ .‬אכיי‪,‬לומר דגט הייט כתיכתה‬
‫לאם א״ע לאוקמא ‪.‬אחכימ ;דאד‪1‬א נשך אחיייזי לנ^יש‬ ‫ון‪.‬ס‪.‬ההדיאלת מאלמנה מןאימהה־ולא מן הטשואין‬
‫וצ״ל לפ״ז דאשר ישיך מיאמינך ■לה‪-‬אמלע לאפנ‪-‬ריי‪.&>:,‬‬ ‫דהועילו‪ ,‬שכמיה כאמייימה םהא' ‪ 0‬יכ'»ע׳’מ‪.‬זל מדברי‬
‫צי־דק■אי לא״ס איננא דאאט׳כק; אעל כתב נשך אמדיתי‬ ‫קדת'ש ככ' שכיעת הדייק דלאשיגן להסימ אלא כשעת מחן■‬
‫לאואמא אמלל? וליקא לעיל ־הרשירה כקבה כהדיאנשך‪:-‬‬ ‫מ^וין או בפני‪ .‬כ״ד ג״ל‪ .‬לל!א‪:‬דבתט;‪,.‬שאגי‪.‬הכיש כה שהוטל‬
‫יתייה לאוקמא‪ ^ :‬נ ע ‪ ,‬א"כ‪,‬הא דבק״כ‪ :‬אשי ישך כיון•‬ ‫^לייילפדוע לא התלה ‪1‬לכך־»וןדמעיק^‪,‬הימנימ‬
‫דליכא י‪-‬רשא למי^ש כי‪ 5‬א‪.‬אי>' ;לגופע דאודרזיה ‪ ,‬דאדא‬ ‫?? ‪" jt?jf !5‬להשי כ היכל בכאדרמתסלתלשעה שסל‪ ,‬התיור‬
‫למימי הכי וזכל השקא‪.',‬ד^יא ;^ן ‪-‬דרשא לא מואמי'‪4 .,‬סי‪.‬‬
‫אלא ללדשא ועמן;צאזה;הנ!‪;/‬ומנ‪-‬יצסק ‪.‬ז״ל שריק ׳ ‪TO‬‬
‫‪-‬ולא מאיי בליציט■ יע״ש ־ ‪: ■ . V‬ו■■‪.:-‬‬ ‫י‪ !;.‬״‪.‬׳‪,‬‬
‫ח «’ פ ״ א ען׳ ‪;3‬ת©?^‪*..-‬מ'ה ‪-,‬־־י‪ ■.‬עיי תימא‬
‫??דמל‪-‬י';״ ?ל “ להא מעיארא גונמנית‪-‬דכיג; דלא מטא‪,‬‬
‫לאי;ב־ישאלא נאט משכק‬ ‫־ ד ״ ג ל !זי‬ ‫״‬
‫אלא לזכדון‪-‬מיוס עו׳ ננ על ולכאורה יקשה לי יהא‬ ‫זאן הפליצה‪,‬אימיד‪ .‬אישחלאג'יעו־‪,-‬ע‪.‬לתלא‪ ,‬ר ה ^ אין‬
‫ודאי לא‪,‬כתב‪-.:‬י‪:‬ש ‪4‬ז־ל‪-‬י״‪.‬א‪:‬משיעעיון‪’.‬דבי־ע אלא ’לשי״דד!‬ ‫מ טענא _״יעי דקא מעיאדא‪ ,-‬הימניה‪ .‬כשעת ־נישואא‬
‫דפליגי כיד"י״אכל‪-‬לפי המסאנא דנ׳יע איח‪-‬להו מיומה‪:.‬‬ ‫דהתס לה היכיי‪-‬לה הסיע להתיות״דאפש' דכעלה‬
‫דר״י ופלזגי בציק ללנשכק תו לא צ־יכא לומי לר'^‪::‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫יידבנש עי'‪:‬‬ ‫! ‪•.‬‬
‫לעדקדכיים; אלא אן דלנוכיינא כתטיעכיא רליבא■־‬ ‫‪ ,..‬מה שהא' מאי העיס‪-‬אביי ־ מאלמנה מן אילוסיז‬
‫;תם ‪r‬אא ד‪-‬שוה דמרי הועילו אכל הכא‬ ‫‪!-‬״‪^,‬י י ‪- -‬‬
‫דילמ‬
‫פרוטה לד״י דצדק למשנק לא הי ש״ש עיין שכן מאי‬
‫מקשיה‬ ‫‪50‬‬ ‫דה‬
‫מסבת‪:‬פרק‬ ‫אכדהם‬
‫^ טיס אבל אי ליכא־שטד ■אמרי'■לזכיק דכדיס‪3 ‘-‬ן‪3‬ויםז‬ ‫גלקביה החוש' לפ״ד דכלא״ה לא קאי דאן■ לדידיהי נמי•‬
‫ד‪.‬הא ליכא למיוביה מפרוטה דריי ביק דלייו ■■למשכק‬ ‫למאי דסוקימנא פלוגחייהו כת־״י ח״ל דד׳א הי ל לזכרון׳‬
‫'»ט'ולכן־מ־שו סהוס' ספיד‪-‬יואהה כתבו דנקנר^טל■‬ ‫בעלמא ק טיס דאי לא״ה מאי דעתיסדד״א לבנוגי בק‬
‫; ‪tr‬‬ ‫‪ ■ -‬צאורויי דשלא כשעת הלואהרוהו׳יק ‪:‬‬ ‫כשעת הלואתו דאן« דקז־א■ לא מיידי אלא שלא כשעת־‬
‫כלואחו מ"מ ניגמר •מיניה לשעת הלואתו דאין זה‬
‫פרק יסכיעי ׳ ‪• ■■' ■-‬‬ ‫•’‬ ‫\‬ ‫מעיקר סידושו לומ' היכא דגלי בלי אלא עיקר ■חידלש■‬
‫דקיא לענץ בהק העמוד וכו' אלא וראי משוס דאיכאי‬
‫ד ע״ ♦ ד׳היהא כעי סומה׳־וב^‬ ‫ד ף צ'‬ ‫למידחי־ דוקא סקס דנקטיה לנוכיינא ול ‪ p‬קני אכל■‬
‫■והיב• אתי לאו דלא חהסום‬ ‫‪.‬‬ ‫בשעה הלואתו דאיכא למימר לזכרון דב־ייס ל״ק וא^ג‬
‫זדהי ללאודלא הובל לאכול כשעייך ־ הא רקאמד לאו‬ ‫היקשי'ל^דהו אלא כיק דלא קאי כמה־נא לא איכפת‬
‫דלא תוכל הוא לאיסורא בעלמא אכל אינו עוכר עלמ‬ ‫!ל‪ :‬וא׳יב מאי מק' לפדש״י ונ״לדלפידש״י ודאיאףלמשקנ'‬
‫דאמד י״י כמכוהדי״ט רקא עד שיכנס לירושלס וכןפסק‬ ‫יציל לר״ה דחשיב ליה ש״ס משוס לזכרק דברים הוא ראי‬
‫הדמכ״ם כה' מע״ב• דין ו' דמני! אותו מכת • מידית‬ ‫לא׳ה היקשי לסקקנא דטעמיה דר״א הוא משום דליכא‬
‫וראיה מ־צדיך פדייה אכל התיה' כתכי שם •משום •עשה‬ ‫אתטה דד״י א״ב מאי קאמר זמורה ר״א שאס הלוהו‬
‫דכי אס לפני ה' אלהין האכלנו והא רלא מוקי היוייסו‬ ‫השטר ובו'דביק דליכא פדוטה דר״י ־דלהנאהו מיבוין‬
‫הר“י והא רקתניסיימ כח״ל כיוןדכסדי תי־ומהתני לפיכך‬ ‫ימס מועיל השטד וכוי אלא ודאי משוס רס״ל לר״א דאי‬
‫הוקמה משוס הקרש דומייא דתרומה כר'מ • ולפז דכרי‬ ‫' ‪p‬םיה לגוביינא הוי ש״ש דחשיב כאלו פירש לו אכד■‬
‫רש״י לא א״ש דכיון דעובדולקי דוחה אמנם לפי'‪ ,‬התוה'‬ ‫המשכק אבדו מעות ‪ 7‬וכמ״ש החוק'■‪ :‬לקמן אך אמנם‬
‫אתי עשהודתי'‪ . :.‬ז •‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ w h‬דוקא בדכהב ליס שסר דאמרי' ודאי לנוכיינא‪.‬‬
‫כס׳ד מסכת סנהדרין‬

‫וכו' עכ״ל ד״לסא יקחד וכל המומחה פטורימיידי^‪,‬‬ ‫‪1‬ף ב׳ ע״א רש״י בד״ה יאקדניזאתה‪px‬‬
‫בקבלו עלייהו וא״ל דיינת לן ד״ת‪.‬אפייתה הא שאינו•‬ ‫‪,‬דרכו ובולי‪.‬עכ״ול‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫מומחה דחייב וכמ״ש ל ק ק ואמאי כען דהוו ‪ ,‬כמומחים‬ ‫עיק כמהרש״ל שהק' דלא סוה לא כס״ד ולא כמסקנא‬
‫ליפרי פעו׳ דכשלמא א־לא ל־שו' וראי חייכי'כיין דקכלוס‬ ‫וכו' עכ״ל דהא וראי לפי המם־נא אף דדוניסשבטדייט'‬
‫וכו׳ועוד נד׳ רהאדאמ' ר״א הדד רינה ס״רהעאד ש^‬ ‫ליה כדינא רכא כיון רמיתיד פהיין הוא ככלל עשיית‬
‫להחזיר אכל אילה שייך להחזיר ישלם מכיתדכפ׳סדמכ״ם‬ ‫עיר סנדחת וה״ט רלא אקי כגמ' ‪,‬דמחני' כרוב שבט‬
‫ומשו' דלא סלקה הך כרייחא לא העמידוה' בהכי ועיץ‬ ‫דכי״י וערד דא״כאמאי נקיט רוב אפי' חציו נמי אשע׳יכ‬
‫‪. ; .. ■ .‬‬ ‫‪ ,‬במהר׳ימ שיף ‪' :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫•מוכרת לו»' בכומר‪ ,‬דש׳׳י כמ״ש מהרש״א ועיין להפר״ת‬
‫אי אפש' דליח כהו סר דגמיד משמע דנדאוייי'‬ ‫כס' מ״ח לה' קנהלדיו ועיץ לס' ביר‪ ,‬דוד ודלאכמוש^‬
‫• אד הדיוט ולא מומחה כשר וכן כחכו הרמב״^‬ ‫מו׳יה כ ל ז״י ע״ש ‪:‬‬ ‫^‬
‫והדמכי׳ן והריק אבלמ״ש וכן דעת דש״י לקמן ‪ ,‬גכי‪-‬זאם‪,‬‬ ‫־■בד״ה ‘ הנכדדאור‪ ,‬וכו' של כ״ב ככל עיר ועיר וכו'‬
‫היה מומחה וכו' לא ידעתי מהיכא משמעי ליה‪ ,‬ממו׳ב‬ ‫עכ״ל נר' שלא היה ‪ .‬גורק כמשנה לשכטים‬ ‫‪.‬‬
‫שם עוד כ' שם דאיכא מאן דמפ' דמדאורייחא״ בעג ‪jgp‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ -■< . -‬י ■ועיין כגמ' דף י״ו ‪:‬‬
‫מומחה וניל דהוק״ל מאי' ‪ .‬דאמדי‪:‬ן עי טק דהודא^‬ ‫מ תנ‪-‬י׳ ■לא כהטייתך ובו׳ לטובה פ"פ ע״א וכו׳׳ו^‬
‫זהלואוח עבדי' שליחותיימו והיי‪-‬אי צייד‪.‬לשליחו' כיקדלא‪,‬‬ ‫‪ .‬י ״‪,‬מנ״ל למידדש הב• לימא דה״ק קרא דלרעות‬
‫כעי מומקין ודוח־ לוע' דהחס אליבא’ רדבאולא כרכי‬ ‫לא הציה אחר א' כ״א אסר כ' והיינו דקאמר אחדי רבי'‬
‫א חא לכךיב׳דאפי' דב אחא נמי ריר‪',‬ליה רבעו‪,‬מומטי^'‬ ‫■ להטו'אכל לטובה לא בעי חבוי״ללהטויה למ״לוכמ״ש‬
‫מן התויה אכל משו' נעילק דליה היקק‪ ,‬היא דלא‪,‬בג ‪.5‬‬ ‫לקמן דף ג' יבזה מיושב דלא ת־שי להכית המק‘ לימא‬
‫מומסי׳אלאגמידוחולא ויבגמי׳‪-‬בזור כ‪.‬ח־ דמסליף ולאמש‪,‬‬ ‫יקרא אחא לאשמ^י' דלטיכה לא נלך כ״א ע״י ה־וכ‬
‫הש״סלכאד כיון דככד אחח לי? ‪ r‬ועיין להרמכ׳׳ככפ״כ‪,‬‬ ‫•ואי ליכא חב יוסיפו הלא משו'ךיד‪ .‬לא אכש׳דליכתי׳להטוין‬
‫מה' סנהדרין ועמ״ש לקלקדף ה׳ע'א תוס׳ב־״ה‪,‬באם יכו'‪,‬‬ ‫‪ . , .‬ותו לא ועיק כמהר״ס שיף ז״ל ‪, :‬‬
‫■‪.‬ריש״י ב ד יה‪ ,‬מ‪-‬־אודייחא ס־ ‪,‬זכולי ן^ן‪.‬פירוכ״‬ ‫^” כ ‪ 1‬תן‪.‬ס' כר״ה ליכעי וכו' ממעיט להי מרכתל‬
‫י ‪:‬י'‪. ,‬פרשייחלאאכש׳למידדםככדקלהכי‪.‬‬ ‫‪ . .‬לפניהם וכו' עכ״ל ועיץ ככ״ת סי' א'‬ ‫‪..,‬‬
‫כיק דסר‪,‬רי אהדדי וער־לא כהיקא ליה הודאות‪,‬והלואית!‬ ‫ס״ג שכתכ׳דהא ו‪-‬א־צטח' למיכת' לפטהס משום דאי‬
‫•‪.‬‬ ‫יותי גזנזלית וחכל►■'׳‬ ‫מאלהי' לא ודעי' אלה הנהו דכתי' כרו אלהי' אכל שאר‬
‫־לשלא ‘הנעול ־דלח זכו' א״מ דוקא‪.‬‬ ‫הו ס׳ ב ד ״‬ ‫‪-‬־יד ממונו'כג‪,‬ק הודאית והלואו‘לא שמעי'י‪ 1‬א מלפניהם‬
‫נזלזר‪ ,‬שע׳י חבלו' ובו' עכ׳ל עיין‪.‬‬ ‫דקאי אכל מיח דנד‪,‬י'כפרשה וכולי ע״ש בלשו' והוא‬
‫בהר״ן דכיהר דבריהם ודלה כמ‪-‬הלש אי אכל ודאי דהי״מ‪,‬‬ ‫תמוה דא׳׳ב מאי מק' הגמ' ודוח־ לומי דלא‪ .‬דייש‬
‫ה״ל יהך דקתד לי‪,‬ה לחכחה ■הוא‪.‬משו‪ 0‬דחפקקדכא‪',‬‬ ‫«>זורי‬
‫ריזר שחיק‬ ‫ריינייז יר^יי‬
‫ודע דמה‬ ‫‪,‬יהר־ר״ר כגיטין‬
‫ר‪-‬ייי• להישכ״א‬
‫!ירייר־ ועיי;‬
‫‪.‬לפריהס‬
‫בבי ק הפ ח חכלוק לחודייכו ל״ש ידלה' כמהריס שיף‬ ‫לבגיטיי אפילי דכפייה סוא אפי' ל־עח די ועיין כב״ח שם‪:‬‬
‫ב א ״ ד והיאך דנין וכי׳ כתב מהד״מ שין דאק לסין'‪,‬‬ ‫ך ת ‪^ 'j‬־'א רש״י כ־' ה אלא מעהה וכולי דניה‬
‫■ דאעומד כתרח אייח דעל סב״ד להוצי'טדף■‘‬ ‫דכרשי' רבנן נחתו ובו׳ הוו כמותהי'‬ ‫׳‬
‫משינזהם '‬ ‫י ׳ '‬
‫‪:.‬ע־‬ ‫»סכת _סנהדדין ‪0‬ךק‪:‬ראשק‬ ‫אברדע‬
‫זל־מן נמי נכי‪:‬נ כשית ע ת ר״ע דדיש תדוייהו כיק ‪■,‬דלא‬ ‫■•‪#‬שיניהם ע״כמעל‪-‬ם ממט דכיי■ התוק‘ ככ׳״קידשה דסו׳‬
‫■מכששי כא קיא לסייב על ב' מתי' ובא המשייה לזזיינ•‬ ‫‪.‬‬ ‫^ ■■ ■ ^ פי' זס^ע״ש‬
‫גנל מה א׳ והשי' ד״ע לאנטקימדריען ילא דרשי המקרא‬ ‫כ ז ל ה■ מק זכו' דהא‪ .‬מפיק בהפיכל וכי' אכל ■מקי‬
‫אכל י‪".‬ל יוקא הכא דודאי המ‪-‬יף־' עיקר זלהייב על כ'‬ ‫־ ‪ .. .‬קרן אמרי' דאק מועד יכו' עכ״ל היינו למ״ד‬
‫מחים אמנם מילתה דידעי' לס מכ״שמוקמי' לה אמסודדן‬ ‫פלנא‪,‬נזקא קנפא וכמו שפידש״י שם גכי אומדה הא כהם‬
‫אכל התםיאייכ' המסומ׳עיק' דאף כתתיכ׳א׳חייכ‪ ,‬ואילו‬ ‫יכו׳ אכללס׳ד ממונאגוכי־‪ ,‬ככבל וא"כ צ״לדאיידיכשור‬
‫דידעי׳מכ׳שמוקמי׳להמקדאחה לאיהק למאמרם ככ"מ‬ ‫שהייק ארס ‪:‬‬
‫ד ה ^י א עיקי וזה דעת התוס׳‪-‬דשוכה דלא ניחאלהו‬ ‫ן קן ס' כר’ ה אין דורשי' יכו' וכן משמע וכולי‬
‫כיה אכל דעה הקיש'כאןכיון דלת מכתשי דרשי תתייהו ‪:‬‬ ‫כפר לישנא וכו' ’!;״ל וגס מלישנא‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫ב א ״ ד * וכפ' לולב הגיול ופו' עכ״ל עיין כמסר״ם‬ ‫קמא דהיזס יש להוכיס כפשינזות רקאמר שס דכ״ע חד‪-‬‬
‫שיף וכוונתו כמו ה ד ^ ונר' דכתהו כוונל^‪,‬‬ ‫גגיפיה ופליגי אי סכרה כעי קרא אי לה אלא משום רלא■‬
‫‪ .‬לתת הך ‪, :‬‬ ‫קאמל כהריא אין מרשיס והנה דעת התוספות ע"כ■‬
‫ף ה ^ ״ א ת ו ס ׳ כר״ה מזציא ש״יוכו׳ כגק‬ ‫דמהציופס■ נמי ירעי׳ מומפי' דא"כ• לא מק' הגמ' דה״א ‪:‬‬
‫שהביא הכצלעדיסשזינהין‬ ‫־ ■‬ ‫דף‬ ‫גיכעי כ׳ מומחי׳וחדזא' הדיונו פגי ולכך הביאו הא‬
‫זכו' עכ״ל מפשט דכתהם משמע דהבעל איכניף למיק‬ ‫דפירש"י דפי' גכיה«פטדמשמע מניה הדיוע אכלהד׳ין‪. ■-‬‬
‫דיני נפשו׳ ודלאכמסר״ם שכ׳ דלא איכניף וכאילאסדה■‬ ‫‪. .‬‬ ‫כ' דנדהי' אל המשפט ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫עליו יתו לא דהה ודאי מעיקרא נמי חיישי' ללעז וכשירצו‬ ‫וצדי' לדקדק יכו' והנכמ״שמלטוטפותדאיתי‬ ‫'כא” ד‬
‫לדון ההשה יצטרכו הג' ועוד דנעלש מעיניו דכרי־י^ס'‬ ‫לה' ידון נחום כמש' מכחית ק;■ ה ד שתידז־‬ ‫■‬
‫לקמן שב' ■כד״ס סיששי' דלעולא ליה ליה »שו‪.‬ם ככור‬ ‫דהו׳׳ל למיפתב וליכרון כרכתי' בפרשה אתית וכמו שתי'‬
‫ראשוני' והכריתו מהא דאמדי' שהביא עתם והכיא סאב■‬ ‫הש״ם גכי אלקי' לר״י וגבי קלטת כ' דגבי קדשים שאני‬
‫עדי' והזימום ולא אמדי' חוששי' וכו' ולפי דכת ה' אק‬ ‫זנו' ולננ״ד י״ל דגכי קינות נמי ליכתי' שביב כמו גכי‬
‫כאן הוכחה דמיידי דמיעק' לא איכניף הבעל אלא ג׳■‬ ‫אשם אבל לא יתכן זה גבי יו־ד כהנ׳י' דלא שיין כיה שנוי‬
‫להוסיה עליי והשתא לאק כאן ככור ראשוני' וג"כ צ״ק‬ ‫לשון יהא ודאי חי לגופיה דליגעי כהן כמי גבי פוכה■‬
‫מ״ש לאכיי ולשאר אמויאי שם ‪ rb‬ודאי כיון דש״לחוששין;‬ ‫יה' הנו' כ׳לת־ן די״א פהני' כחי' בתי' והיינודאקדויש‬
‫לצעו אף דלא כא אלא לאוקת עליו כיק דצתן צדק‬ ‫קחלית וקמה על דש״י כמגילה ע״ש ולי הצעיר המיהא‪.‬‬
‫קהשה כעי' כ״ג ולפ״ז נ״ל מדלא קאמי יכא כ״ע אק•‬ ‫»לי מילתה איך משיי להו ליש״י וחוש' טועים וגם לא‬
‫יזוששי' ללעזדסוששי' לככוד ראשי' ו ב ת המצאה גופא•‬ ‫סוכירו הש״כומהגס דנעלס ממגי סוגיי׳‪-‬עיוכה כשנהירין‬
‫דעולא הוכיתי תהיה' דפי' אכניף דקאמ' רבא הוא האב‬ ‫דף י׳ד ע"כ הקדשות דמשלמי שתא ליכעי שתא ולרעת‬
‫והיינו משו׳ דעדיפא מי מ קאמ׳יכא כיון יאיתי כקכיעת‬ ‫ה' אק כאן אלא ממשה כיק דאין דוישי' החלות ואשא‬
‫האב חוששי' נמי לככוד א' שהביא האה וכמ״ש מהד״ס‬ ‫עיני וראיתי לרש"' שם שב' לכ ‪ p‬קהיה אחוזתו לאו ממנין‬
‫נופיה ועוד נ״ל דהוק״ל דאמאי קאמר כ״ע אין חוששין‬ ‫קוא וכי' ע״ש היי שדש״י כעצמו סש לה ולעיקר הקו'‬
‫ללעז דלשינזה רש״י מחא משו' ד"מ דאיק ליה כ״ד אכל‬ ‫נ״ל דוקא הפא פיק דאמדי' סד לגופיה ממילא משתמע‪.‬‬
‫לשיטתם דמיית כהוזען שיק שפיר אית לכו כעלמא‬ ‫דכעי כ ק זכז אמדו בה־׳יאכגמדא אבל גכי פונה לא•‬
‫דתוששק ללעז אלא משום כיקדאנניף האב לדיני נפשו'‬ ‫משתמע מיניה ‪ rb‬עשהסנךעל־גבי קונדיהין־זנס אלהי'‬
‫דעת' ;וממיס איס״ל דסוששי' ללעז ל״ל לר״מכ״ד הק■‬ ‫לא משתמע נ״ב דפאלי כיד' ‪ b‬המשפט • אבל יש לדתו'‬
‫דסצדיבו להוסיף לדק העת' והא לא שיק דמיייי קודם‬ ‫דכוונ' התיי־הכעיכהןכמושעדיקאומר לך וכן גבי כולהו ‪:‬‬
‫•‬ ‫ג מי דק למאי ההדק האב ‪ :‬י‬ ‫‪ 'QJ‬כשאר דינה פי שמעה ליה יעו'משמע דדי דאית‬
‫^ ' ב ב ד ״ ה דכא וכו' שהביא האה ע ת' להוימוס‬ ‫ליה ב״ד שקול אית ליה כי״י דאין דוישי' תחלית‬
‫וכי' עכ׳יל עמ״ש מהדש״א 'דדכתו‪-‬‬ ‫ומינה לי״ש יאית אה ב״ד ש‪-‬קול גכי שלש יכמ״ש לקמן‬
‫סמוהי׳דסא‪-‬דקאמ׳רש״י תנא אשתנא איידי אף שככר‬ ‫אית ליה דאין דוישי׳זק' דהא כגמיא דשיכה כעי למ^‬
‫גהרגו המוזמי' ועכשיו כא לגבי' ממק היי דלא חכע‬ ‫לתי לישכאדך״שאית ליה דורשי' קתלות ודיס־לומ' דר״ש‬
‫כלל נפשו' כ'•התיש'ילה הוי יינה אשייכאועודלעהי״ם‬ ‫ה״ל ■בעי חדשה כי'‪ ,‬לקמן דהא מיהיפא ד יס יישא נמי‬
‫לא שיק ה•' זה דהה ש״ל אף ב הו כ ^ שייך כבוד ונ״ל‬ ‫י״ש ודוחק צוע' דאתה ^־יסלשוס רישא והכאבעילמיע'‬
‫דליבה שפיר י״ל דאיית ילה חכע כפעל דק לאוסרה‬ ‫י ‪.......‬‬ ‫צכ״ע אק ‪r‬יםי' ‪< :‬‬ ‫י‬
‫עליי אף שהייה ע־י' שזינהה כהן דאין סוששי' ללעזשיק‬ ‫דיני נפשו' יכך' דבייש יכו' עכ״ל‬ ‫הוס׳ בד״ה‬
‫למיקככי ל לא ‪p‬דה עליו ואמ״ב‪ .‬יכניסו כג׳לדקהאשס‬ ‫מפקגי ל׳׳־־כ׳ילכי״י דלאאזילכתר‬
‫ואת׳ינ הביא האבי עת' והיימום ולא אכגיף לתני נפשו'‪.‬‬ ‫י ‪:‬‬ ‫‪■ .‬יוכה ועיי' במהי״מ שיף ‪:‬‬ ‫’■‬
‫;זכמ״ש התוה' ותבע ממק דהשתא ליכא צמיחש לככוד‬ ‫ונ״לדי־וכא ופו'זכינילה תשיביני הנךיתכא‬ ‫בא״ד‬
‫דאשומם בשלשה אכל לאכיי‪ .‬דש"ל דתוששים ללנט■‬ ‫‪ .‬זכו' עב יל וברכי ל״ק מה שכק' הדפי לשמו‪1‬‬
‫לא שיק לומר סכי דהתכיעת הכעל בעי כ״ג•‬ ‫ממתניתין דמכשידי' מצא •אבייה אש דוכא ישד' צייך‬
‫;■‪•:‬־‬ ‫וכמש״ל ‪■■ ■:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫להבתו דהאי ודאי לא ימיק הבל ק' מאי מ ל ן' הש׳ש■‬
‫ב ד ״ ה והביא האב זכו׳ מיהי י״ל וכו' עכ׳׳ל עיק‬ ‫לשמואל מל^־קוביוהטו׳וכו' לפי ךכ־י התיס' וכ״ל־כיונת‬
‫מה שהגיה מהדש״ל וצ״ל לפי‘ ד ת א׳׳נ לא‬ ‫־‬ ‫התיש‘ דיובא כהך ימפקי ממונא מהלקתי' לא ו‪~.‬דובא‬
‫ קאי אלא לתרוציהך קו' לד״ע אמאי אין פששי‘ ללעזוצו׳‪-‬‬ ‫יקוכוושטו'"להוציא מי־כעליס ושו״ר ליכי>הש כפ' המנית‬
‫' זלהו אק' קגדייזא ‪.• :‬־׳•■■ ‪* ■ - ,‬‬ ‫■‬ ‫דף נ״י ע״ב כ־כיי ע׳יש ‪:‬‬
‫ב ד ״ ה חוששי׳ ללעז וכל נפק״ל זט' שהביא ‪:‬האב‬ ‫ן*' ^ " א ‪ ,‬מיש' ב־״ה כזלהו וכי' יהדזס לא‬ ‫ךה‬
‫! ונו׳ו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪ .‬מנששי'זנז׳דמציתלסייכוכו׳עכ״ל‬ ‫י‬
‫ד׳ל‬
‫מסכת פנהדרק יפרק‪-‬ראישק‬ ‫‘אברהם׳‬
‫הפרא זו כדעת רש׳י מהד״ם שיףע״ש וליישב בדמזק^^;־■‬ ‫י״ל דלא אכניף ה?כ לי»ני נפשו‪ -‬דהיינו קידם נמר דין■‪:‬‬
‫דאמאי לא אוקי פלוגתייהו הגמ' כפלוגתא דר״ש יי״ע‬ ‫יבהירו' יסכ״א אכל אי אכניף לדון הערום כהמצאת‬
‫דרבנן אית להו כי״ש דהתקיים עדות'כשאר <ד'מ;’ם״^‪.‬‬ ‫יכה שיד שפיר לימי‪.‬דאוששים‪ ,‬ללעז לדון סעדיס‬
‫כר״ע ויזע כ־' ס׳ל אצא משו' דהיו רבנן דלא כסצכח>‬ ‫וכמש״ל ולא ניחא לסו ■למימד דאיירי לאחי שהרגו‪,‬‬
‫כד״ש ואי ככיונת עדית מייח אתו דכנן דלא כהילבתא;‪-‬‬ ‫‪■-‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י ‪ ,‬הערים ‪:‬‬ ‫‪■ .. v‬י‬
‫כי"'וככי אית‪-‬לן הלנה כר^ כדיני יהיינו‪ .‬דקאמיי?‬ ‫‪ T X 3‬י וא״ח וכו׳היכימוקמי ^דיזבע ממתכג׳וכו'‬
‫מדקאמד וקמפלגי דד' ‪,‬וד״י ר׳ל ולא קאמר כפלוגתא‬ ‫עב״לולפי דברי מהדש״לדאמל הכחש'גמורה‬ ‫‪:‬‬
‫דד״ש וד״ע וריתק 'אמנם עריק ק'דכיון דנעין‪.‬רשכ״א■‬ ‫לאחיישי׳לערי' אחדי' וכמש״למאימק׳התולדהא איכא‬
‫לארן חך קו' דלה חהאשמןעס גדילה מראיה והו' ומא‬ ‫לאוקומידמייחכהוכחשו א״ומשוס דא״לפשיטח מהר״ם‬
‫תי' כזה במאי רקאמי ד^ףקן‪5,‬״ד‪,‬גדא'ה בעלמא וכילי'‬ ‫י‪ .‬י' ‘ ראף כהכחשה חוששי' לככוד ראשו' וכמש"ל ‪:‬‬
‫ואפשר ליישב רכוינת רשבןא’‪.‬כי‪,‬א‪ .,‬דודאי רשכ״ס עיקר‬ ‫כחשה חכירה וכו' וסך דהכעו ממון דוחק לו צ‬
‫ראייהומד' דהכוונה סגיאאכ^לא הדוקלר״י כראיההגי‬ ‫באשה שאינה חכירה היא אלא שייך עמ׳דלאכעל‬ ‫‪ !,‬י‬
‫ותק' רלא חהאשמיעהו^ך כעילאוקוגנהכהעירמ׳׳ך‘‬ ‫‪...‬‬ ‫'‬ ‫"י וחזר וכעל ‪:‬‬
‫דהא ע׳יה רי״י אית ליס דכעי׳בהראס וא” כ ר׳דקאמד׳‬ ‫יט' ‪ 7‬״א ג ם ׳ וקמפלגי כפלוגתא‪ ,‬דר׳־י‬
‫בכוונה‪-‬הגי כפשעו אף ■דלא מעיד ככ״ד אמנם לס״ד־‬ ‫זרכקוהאי דאפליגו כס תנאי‬ ‫'י‪■. ,‬י‬
‫דהכא דקבירא לר״י כיאיס בעלמא על כרתין כהעימ‬ ‫כעלמח נ״ל דה"נ פליגי כהני דרכנן סכרי כיק דשייך‬
‫‪. .‬‬ ‫■ \ ככית דק ‪ •:‬־‬ ‫י‬ ‫הוי כ כ ‪ /‬אף דהשתא לית כיה קטלא כיון דהך ׳‬
‫א ך למאי דשמיעא לן רבעי התראה אינו לנוכיח‬ ‫מלקו הויבתקו מיתהש ל כהס כר^^י וחף רכנן הכי שברי‬
‫בהעידוכב״ד ועודנר׳דקו'ליחאדהא אף לפיצז‬ ‫ור״מ ה״ל אף כהאי כמי‪.‬קברי רבנן כר״י וניחא דלא‪1‬‬
‫לוש״ד למק' המג יציל דאפי' כראיה בעלמא הגי חק״ל'‬ ‫דןאמר אב׳׳א דכ״ננ ק״לכד׳י ופליגי רלאו שניתן לאזהרת‬
‫והא צא תהא שמיעה ובו' אלא ודאי דם"ר דאפש׳דפליג‘‬ ‫מיתת ב״ד ךר"מ שכד איז לוקין‪.‬ורבנן שברי לוקק אלא■‬
‫ד'''י ולא חש להשיבה היק דלא‪.‬־אי א״ב הנא נמי ס׳יד‬ ‫משו' דמאי ארייא מוציא ש״ךועוד‪ .‬דככר תנאי אפליגו■‬
‫דגמ' תפס הך שיעה ודננ דישב״א ודאי איח ליה כאמת‬ ‫■‬ ‫כהרי אהדדי ;■‬ ‫‘י" '‬
‫‪ p‬שיטת התוה' רמיייי כהעידו בכ׳יד מכח קו' דגיטי'■‬ ‫‪ 'D irt‬כ ל ' ה לא כא‪.‬השלישי וכו' דהא כיון דאית ־‬
‫וקידושין שהק' חתיה' ולדידי' ק' כדעת ר' דכנוונס סגי'‬ ‫ליה לר״ע היקשא וכוי‪'.‬ענ״ל ר״ל ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫';־‬
‫אבל כוונתו היא דאין להכריח מידי מהך כרכי אחדיע׳‬ ‫כיון‪-‬דלה־ל ולהחמי' יליף מהיקשא מ״ש להחמיר כזה•‬
‫רכתכי התוספות וכ"מ להדיטכ״א כמכית שנתב סאי•‬ ‫;אח״ז ולהקל־ככ״א אך לפירש״י דאית ליה להקל מקרא‪■:‬‬
‫פימש דכתכו התוהפו' משם דיי הביאו משם סרשכ״א‬ ‫ל׳ין אף דאית ליה להחמיר בזה אח״ז דלכך לא נפק״ל‬
‫־‬ ‫‪ .‬ע״ש ‪. ■ :‬‬ ‫■‬ ‫להקל מהיקשא והא דקאמי לא לי ד ביק דאית לך לא‬
‫ב א” ד והא דקאמד כמפוח לר׳יקאי וכי' עכ״לר״ל׳‬ ‫^•ןכא לך להוצי׳מהיקשא אבל וראי פליגי להחמי' מדקאמ'‬
‫י כיין דה״ל דהתיו לד' אלא ככוונת עדו׳יהגי־‬ ‫'‬ ‫; י־ ; נשפל וכ"כ הדיטב״א ודלא כסהדש״א ‪:‬‬
‫א״ב קאי נמי אכו^ה חנקה דר״י דהיינו אד״ן וכן מוכח‬ ‫ב ל“ד!‪ -‬בזמן וכו' ביק דבשעת ראיה רואין אותם‬
‫מהא דאמ' עלה מה יעשו כ' חחי' ובו' וזה אינו מוברח‬ ‫י ' ומחכוונים וכו'אפי'בזה״ו וכו'עכ״ל ואף‬
‫בשיטח ר״י דקאי נמי אד"נ וכמ״ש כמפוח דלא קאר אלא‬ ‫לפי המהקנא במקיימי דכד כעי' היינו' לאפוקי עדות‬
‫קד״מועמ״ש מהיש׳׳א שס וכל זה לשי' רשכ״א וריכדכרי‬ ‫דשננת ראיה אבל ודאי בהעירו גכ״ד מהני מך ראיס‬
‫; רבי'שמואל אכל לשי' ר״י גופיה קאי נמי אד"נ ‪■ :‬‬ ‫לופשול ה^ עדי׳ חמיני בשננת ראיה ומ"מ הכריחם לזה‬
‫‪ V '2‬ד‪ 1‬ו ס ' כד״ה כפלוגתה ובו' א"נ איידי יומי׳‬ ‫הך קו' דמר> יעשו וכו' וע״ב תי' דמהני פשול קתב אף‬
‫עכ״ל עיין כמהדש״ל ונכי נתב' לנניל‬ ‫■‬ ‫מלח״ז משום דלא שייך חששא ^ה כי אם יבאו ואח״ז‪ .‬תה י‬
‫דכטנחס בהאי תירוצא אינו אלא■ צפירש״י וארן להק'‬ ‫^וד‪.‬לע"ר כוונת־דכריהם במכית ומה שכת' ואפילו‬
‫רא"כ היכי קאמ' ר״מ בג' דהייט כשהבעל■ תובע‬ ‫^ירננ לאחד כ״ר לאו למימר דשיד עדותם כתוך כ״ד‬
‫לספשיד כחובתה הא אית ליה הכחשה דבדיקו' הוי‬ ‫‪. :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬׳ ועיין מהרש״א‪:‬‬ ‫י; ;‬
‫הכחשה דא״ל ה״ר לד"נ דכעי' די״ח אכל לא לד"מ וא"כ‬ ‫כ א ’ ד והא דמשמ׳ ל^ כראיה כעלמ' וכו' מדקאמר‬
‫לאוסמ על כעלה מהימני דלא כ' התוס' לעי' דכעי‬ ‫וכו׳כפלוגתאוכו'ענ״ל לאידענא מהיכא‬ ‫‪,‬‬
‫דרישה אצא לשיט' ד''חועוד‪:‬דכלא"ה בכי כ'כדעה רש׳יי‬ ‫לנשמע להו דהה אף דמיייי בכוונו להעיד שייך שפיר‬
‫הוכחשו ^ י ותוכע ע"פ ומה שהק' מהרש״א עליו נ״ל‬ ‫'לאוקומי רבנן דאית להוככ״ג אף דהוכחשו יחיישי׳ללעז‬
‫לתץ אחת'‪4‬זל אחת א' דאמאי לעיל לא מוקמו אלא‬ ‫משו' דק״ל בדי אף דכוונו לא מהני לפסול רבעי' התראה‬
‫כהמזה ולא כ־חש׳כמוכסיפחמשו' תזיישי׳שמא יביא עדים‬ ‫ןד״לנ ה׳יל כג' משו' דש׳־ל כדבי ולכך אף דחוששין ללעז‬
‫ויזים ע־די סאב ויצטץ‪.‬נמי כ״ג יאפ•' ץ'מ מודה ים”צ‬ ‫עדותם בעלה וכיון דאין כאן אלא ממק מאה כסף כג׳•‬
‫למהדש״ל ד ‪ p‬סברא‪..‬דג' החוש' עדיין היה עומדח ולא‬ ‫אם לא שנאמר רש״לכדש״י ראחכיעת הבעל קאו ואק‬
‫ידעתי למה לא הק״ל כ״א למהיש״ל ולא לפי' ה ה ק'‬ ‫מאה כהף כהוכחשו ולכך לא מצי אחי ר“ מ כר' דהא‬
‫לדעתו ד?"ל לפי סאי הי' לא קאי ‪ p‬ספרא דשנזא יזיס‬ ‫ה״ל כין דיני מלנינית כין ד'נ אם כוונו להעיר עייתס‬
‫אלנאי לח תי' הגמ' כהכחשה ומיידי דא״ל שם עד אחל‬ ‫כעלה ואיה צא שייך מאי דקאמי כג' יהא לא מחייכא‬
‫ימה גם צלעת רש׳׳י שב' דחס היכחשו חוזי וחוכע ע” פ‬ ‫מידי וזה דיחק אחר ימצא רשכ״א מחלוקת זו כירושלמי‬
‫א״ה הוי כמי ככולהי שמעתאידאאכיעת הבעל קאי‬ ‫אמאי לא מפרש כיית יאף ליעת יש”י מצי' למימר‬
‫ואמאי לחק נפשי' ואוקמק אחכיע׳ הדה לא משום‬ ‫^;ף דהוכחשו או עדותם כעלה חחיותוכע ע” פ להפסידה‬
‫חששא דסמא יזים ופו' • נם מה שהק' דינא‪ '.‬כהבו'‬ ‫מזו^דוקא גכי הזמה ניק ־אגלי דשקדא נינהו ועליהם‬
‫הקוק' לפיר׳׳ת דמיידי דאין שה עי א חי ואמאי נירך לזה‬ ‫שייד איכונמי הוי שקץ ואיע נאמן אף ע"פ וכן כתה‬
‫ניין‬
‫עא‬ ‫♦גל‬ ‫‪ .■■,‬מסכת סנהדק‪ :‬פדק‪1‬דא*&ק‬ ‫«בדהמ‬
‫דה'ר־ימק׳דסא לא שייך להק' ל^שה למחי וכמו‬ ‫מנןרמייריבהוכיושו־וכו' לאראה רדיקדוק ל=ו'לעיללפי‬
‫שפירש׳י׳י ולק״ מ' אך דאין מ^שין מ׳־מ קוכעין אותו‬ ‫הגהיי( מהיש״לדלא הזכיתשם עדאתי כיוןדלאהזכייו‬
‫הייש‪-‬ר׳׳ת־דאל״ני מנא ידע• וכמו דעכת' גפי תירש‬ ‫בק'‪.‬כ״א‪.‬לפיר''מ־אפ‪ 1‬כאן‪-‬דהק׳י ‪-‬נמי לפידשיי מוכיחי'‬
‫^ כו ה כ ל ל ש ‪epD‬׳ ‪ ;■ ■■ ■ :‬־‪':‬‬ ‫■־ ׳;־׳ “‬ ‫‪ o‬מ״ש דאמאי' הוכירי‬ ‫‪r‬‬ ‫^‪ '1‬שלא היה'שס■ ‪S 3‬‬
‫♦״?צ׳^״אלגמ׳ך׳^עמד ש«אל■ הקכיז ‪•n iS f‬‬
‫אני‪.‬הוא שעשיתי שלאכישו'‬ ‫‪................. ^,‬‬
‫הק''הנז"^ה^;^'אוכא תדישנצלהשלא כדשית״׳ילק״מ‬ ‫רינאאהדינאזאולי•‬
‫שככראמיויכירושלמי דאוקו קו ם לא^ע^והו ושמואל‬ ‫לוא׳ ‪ M'po‬אףיכהוכחשו"לא"הר׳־ידינא ■אהרינא דא״כ‬
‫שלא’י'עכריהו';יהיום‪,‬־ויצטק■ ■■לצאת איתי■שלא‬ ‫ל^ןו‪-‬דאלך הכתשה גמורה^לאייאישי׳^להה^מאי ‪[f.1r‬‬
‫כדשוק דהאו ודאי ידע־שמואל דיודע דכ נחמן דשמזאל‬ ‫מד פ' לעיל לא'כיי‪:‬זז‪£‬אד;אמ^ ודו׳״לאוקמה כהכאשה‬
‫■‬ ‫‪■/‬‬ ‫■ ־ ־ ־■'■'■י ■י'■־ ■'עלהכדשוק ;‬ ‫גמורה'ץצךד לות' ׳דע^ין־מהשי׳״לכב^‪■,‬דא״שודס ועמ״ש־‬
‫מ י ׳ ^ י מפדי ^ א' שנעקרו וצו׳ גכי שאלת‬ ‫■ דיי''לפמ^ש אין שאן•ה ‪ r r i‬דלק■ לא‬‫בעליו' ^־אב ‪1‬‬
‫■ י י י י ־ ■י=־ גשמיסכי״ו יוה־אחר התג וכו'‪,‬עכ''ל‬ ‫י מםוש דסתו'שיןשמאאיש‪-.‬לנידי אב וכו׳‪-‬ולעולא‬
‫ים מקשי‪./‬דכיק רלא יגיעו עד יום נו״וצייך׳לעכדמם^‬ ‫■ה״ל‪-‬ל^שיל^דמיקרי דינאאהדאגס‪-‬מ״ש לעי'קי' ד קל‬
‫אותו יום דהא יום ט^י׳דלטעז■ הוא ומב' דמיירי דנעקדו‬ ‫־השר‪,‬מן התללמך לאו קו' כלל יהא ודאי א ‪ T‬סאייתי'‬
‫ממקו׳ יום אחר ולא ינ^דא־דהא כ' התוה' יכול להגיננ‬ ‫כקי התרויברכק^ לא ה ת מכו וכ' התוה' אף כלא 'התיו‬
‫מי״ח עד פסחזלעיקי קד׳^לק״מדהאי ט״ו קאי ^זאלת‬ ‫'משום דאיכא למייזש־ וכו' אך כאמת ק־ קו' אמייתי‬
‫גשמי' שתרד •עליכס והם הגיעו יוס י״ד ^ציתהלכן■‬ ‫דא״כ לאכיי סוששק _לההזיז‪-‬נזפי■ מסק־ היא קו' חזק'‬
‫‪-;'-‬׳ז‬ ‫שואליןלילט״ו‬ ‫' '‬ ‫•לדעתמהרש״ל ־גכזץחק‪-‬יליישכ דפליגי■ אמוראי כהכי‬
‫כ ד ^ ן ‪:‬דילמא‪ .‬וכולי‪-‬נעשה'עסז■‬ ‫•ואילם ‪,‬דעת"התוה'י ני' כרוי־ כימ׳ש מהיש״א וכרמוכת‬
‫עכ''לדאילא״ה‪.‬עטהרא^‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫•מדכ' התוה׳ילנמל‪-‬מךקושא''דהק'לעילכיקדלאתיישי'‬
‫כיה לא הוה כ׳הכיכיק דהיא העיקר ‪■■'','■:‬ז‬ ‫י‬ ‫לשמא אים אמאי לא אוקי כגמ' ‪ p‬דתכעו מעון‬
‫‪ 'D 1 T‬כ ד ״ ה או דילמא ו «' וק' נמי ^כיכ מזי‬ ‫כהוכסשו ומיידי ־ כקקעח הכעל לאו קו' היא משום‬
‫דאורייתא וכוי יכן פייות האילן וכו'‬ ‫‪.‬‬ ‫־דדש״ייאזיל לשיטתי'‪ ;,‬דעולא אית ליה דחוששי' לככוד א'‬
‫עכ״ל אק להקשות דק״נ אי ליכא אכיכ וכו' כג' ארצות‬ ‫■יא״כ לא ‪ p o‬לומר הכי ז־הא״כעל מעיקרא אכניף כ״ג‪.‬‬
‫מעכרין לחודיה יחנא מיידי אי ליכא ככ' ארצית וכן פימת‬ ‫■אף דאכדור סושנדן ‪:‬לכבוד א' ■דהא סד דינא מיקרי‬
‫■ ־■ הקלן דא״נ אמאי כתקופה אק סעכדין ‪•■.'■■ :‬‬ ‫לפירש״י ול ^ תי' כסוזמו דהיי תכיעת האב דליכא ככוד‬
‫־ ב ר ״ ה ־ אין מעכדין וכי' והא דד״ע' עיכר השנה'‬ ‫א׳ ודו׳לן ועמ׳יש מהד״ם‪:‬סיף למ״ש התוה' לפ״ה ע״ש‪:‬‬
‫; י‪ -‬כנהרדעא ופו' עכ״ל יש' להק' פיק דאנוסהוא‬ ‫‪ :‬ב ד ״ ה ■ לרצונו יכו' א"נ התם כשרי משוה דיצת‬
‫־א"כ הוי כדיעכדי״ל דלא היה כעיכיי■ שום אונה אלא‬ ‫תוקפו וכו' עכ״ל;והא ודאי דלא כפירש״י‬ ‫•‬ ‫•‬
‫דד״ע איה ליה אושש משו' מלכית סיצא‪.‬מא״יוא״כאמאי‬ ‫•התם דמיירי כחשוד ולכך כ'■הנועם משום דכעי' רשע‬
‫לא הניחו לפני א״י לעפר אכל'מלשק הגמרא משמע‬ ‫■דחמה ר״ל'היינו הנאה אכל אי;מיירי ככה חמש והיי‬
‫■כעיבור איכא אונס דקאמר כשירדתי לעבד לקי‪>-‬די<ס‬ ‫■■*'ל מנאה מוכית’לעאש האי תמס ד״לדממק וכשטתיה‬
‫מדקאמ' ואם עיבדיה כגליל משמע אכל כס״ל כלל כלל‬ ‫יכיק דאעה הוא אף שיש ־כו׳מ^ן־ודאי כשר אכלהיא״ש‬
‫״‪.'■'-,■.‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫י‬ ‫כפ' ‪1‬ה כוידכ'' ה ^ חילוקא'לפירש׳׳י אף דמיידיככא‬
‫♦' ב ע ־ א ה ו ס ׳ כד״ה ראויה תיתה‪,‬עולי‬ ‫■ממש והייני כיק דיש כ ו מ ל ן ‪5‬א‪.‬אמרי' טעמא דאנוס‬
‫ויל דהא ש מ עי'וכי' ע מ‬ ‫‪.‬‬
‫‪:‬לף‪.‬‬ ‫כלל דאימוי‪ ,‬משוםי׳״הנאת‪ ".‬ממק הוא דעכד ונניץ‬
‫■עיין מ״ש מהרש׳׳אונ׳׳לדלק כתי׳מכעל שלישה וג׳ככא‬ ‫למהיי״לכק'זיע ילהק''שתמה על היא׳׳ש ילע׳יד‪-‬אין‬
‫■לכודיעפ• שהוא ככורים לומר שראויה להתעבר וראי ידעא‬ ‫־ ‪■..........‬‬ ‫כ אזי ^ מ ה‪-',:‬‬ ‫;‬
‫דאינה שביעי' רהא אק מעכיין כשביעי׳ •ועוד ד א א ^‬ ‫■ ‪ ..T K 3‬אין לש־ש וכו׳ ענ״ליד״ל דודאי כן פלינתא‬
‫מעכייןכשבי' הוא חקאמשום טעמא דהדרכי'והגשמא‬ ‫דר״י וייכימ^דים'■כה ‪ p‬דפליני גכי ערות‬
‫יאכל אי מדאורייתא צריכה לעבר לא דחי' מקמי טעמיו‬ ‫האפשר כל א' מודמ ל ח סכירו וכ׳ג כתוש' לקמןואיצא‬
‫■דדננן אבל גפי רעכד מתייך עליהם איסור חדש אפשר‬ ‫למ״ד עתת אביך ד״ל ודייס״ל כוותיה ‪ :‬י■■‬ ‫‪:‬‬
‫שימותרכרעב ומוכיח דעוכר ננל איסיי חדש ולכך לקצן‬ ‫ד ף ‪ t v‬ע׳ ־ כ תוס״‪ ;:,‬כד׳ה משום וכו׳ לא ענש‬
‫האי‪ :‬טעמתדאכיכ כשס וא״ת טפי מעכייה כקז״עזצקין‬ ‫״ ■ ךאא״כ הזהיר‪.‬וכו'■והיינו‬ ‫‪..‬‬
‫י;־' ‪.‬קלסרפב״פכפ׳דמס׳־קידושסחיש ‪-‬‬ ‫מלא תענה וכר' עכ״ל ^' דא״כ^ילקס ג' א' מלא תענה‬
‫' כ ד ״ ד ל ולא;משנה’ לתכיתס ונו' יאע״ג דלא‬ ‫יא'מאשר זמם דאזסימ''^י'^'מלא יוסיפו;ו'א'מקאי‬
‫‪. ;■; ' : .‬פ''מ יךק־מסשטן‪ .‬לסמוך עכ׳ל אף■ כשעין‬ ‫ק־א מסצדיקידא׳ל דאיצטיין ‪3‬א' לענ־יכו לומר דלוקה‬
‫׳סד;אקדמתשכק^כ־יזי'!''א‪''.‬ס;אק להמיך עלאותיתספק‬ ‫אףשאקכו מעשה ילומדד^קהאף שטתןלאזהרק מיתת‬
‫והא דקאמו־משוביימאפעין‪ ,‬גלמי לא מגלו ר״ל וכשעת‬ ‫כ׳ דכיק דנלי‪ :‬קרא דלקי ממילא־אמעונו תדווייהו וראיתי‬
‫■סגלי מוודק ומסשכק ■ומראי זה מתק גדול ■דא׳כ ‪-‬מאי■‬ ‫להריטכ׳׳א כמס' מפיתשב' הא דילפי' מקרא ■לא תענה‬
‫מסמלהו^תי שוב׳וגם את יה'לא ידננתי >‪1‬מאי; ‪pin‬‬ ‫למלקו' על כא ‪ x‬זמם הוא דוקא דכד שיש כו הזמה אכל‬
‫לפרש ספיולא פירשו'איתה׳לעמן גליי והוי כמיי׳ קמ»י|*‬ ‫•הך קרא חסבררקואיצטרין אף דאין כו הזמה ולכן לי״מ‬
‫‪f■'..‬‬ ‫זיאק לומר דהיינו ‪ P‬י‪■ • :‬‬ ‫■אף דילפי׳ מלא יוסיפו הוא לדכי שיש כי הזמה ו^ך‬
‫כ ד ״ ה ילא ג' שטם ולפירוש זה לא יתק וכי' ע ל ^‬ ‫‪ .‬לקי נמי מלא תענה ‪. ■ :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬עסשהק* מהיש״‪-‬א די ת יהתסישלא כ ש ^‪1‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫גמי‪ ,‬לעולם תשוב קתני וכק' ה׳תויח חיים‬
‫הרתק איילי מל‪-‬ר״ע דמדתק הוא ‪ -■XP7‬הכי ילית^‬ ‫־‪ . .‬־ • ‪ .‬כיו‪ •:‬ד?"ל דאין מקדנדן לוקעה ‪.‬עיכוי‬
‫דא'כ ־־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ע ‬ ‫לי‬
‫יגי‬ ‫מסכת ‪ p T jjo‬פרין דאעק‬ ‫אברהם‬
‫וננלה כדעתי לומד דרכאמפישדי״ש ייאי ס״ל דכשעיי(‬ ‫‪-‬דא׳כמאי מק׳כהיס׳לי׳ שוכגיכ׳ ^ןהתוס׳ד אףמע ת‬
‫דהוא קדכן צכוד לא כעי צץ דהוקיה■'הטומאה אלא‬ ‫המזק מיייי מ׳ל דללןיעדכמוס׳ס׳ל דהאי דמתקדכ׳ד ישכ‬
‫דמק' •מפי כ״ג דסוא יתיר ואפיה לא מהייי' אטומאח‬ ‫ק כ עי י״לועשו חמוןאמרולאישבועמוקאמרכפירש״י‬
‫דככי קי׳׳ל והייגו‪ .‬משו' צץ וד״י אה י י ליה דאף כזה סותיה‬ ‫אך האק'לדא'כקיכי קאמדולאג׳שניסכיזץדשמעי׳אף‬
‫הטומאה והשקא דכיי החוס' דהכא__והחס הם אח־יס‬ ‫•ממה לחכיחה אין מחמין כ׳ש ־היא ולא ■שי?ך לומי זן‬
‫דדאידקאמדהותרהכצכורל״דורכא ס״ל כריש אך מצאתי‪,‬‬ ‫ואצל״ז דככלל־מאתיס סגס וי״ל דצ״ל ליעיז החיה' דהא‬
‫להתוה' כה' ־ הוציאו לו שכ' יהא רקאמד רכא הוא לר״י‬ ‫■>זןאמד ולאי^‪1‬שני ‪■ c‬ד״ל דלא ימזשכי' כלל אפילו שלא‬
‫־ ולשיטתם מוכיח לונז^כ‪-‬כדי השעיה‪.‬וצ״ענ‬ ‫־לאמוך וכא י״ש לומד דכיון'די׳ע ^שבוהמכו עליוולא‬
‫ר י ע׳ י ב ד ׳ ה עיכד ני ק בטהן לאחר שקרשו לשם‬ ‫מציע שחזרו חכמים ועשו חשכון אחי א'כ אן< לכתחיל*‬
‫ני ק וכו'‪ ,‬עכ״ל י׳ללפי ה״דדמקשס‬ ‫׳ ■־■■ ‪' .‬‬ ‫מחשפין וסימכין ומסדרי לא דהחס נמי לא קודו ‪i‬‬
‫אמנם לפי האמת הוא לא קידש כלל אלא כיק דקאי כיום‬ ‫' חכמים אלא חזרו וקמע ודיע שלא כדין עכדז‬
‫‪:‬ל׳ אין מעכ ‪ p‬וכן מה שפייש״י כפסחי' כפ׳ מיש לאתר‬ ‫כ ל ^ ה מפני הטומאה וכו׳כגוןשהיק נשיא‬
‫שנכנה ניהן‪.‬וכו' הוא לפי פשט הכדייקא אכל לפי •האמת‬ ‫וכו' אכל אין לומד מפני טומאת‬ ‫;'־ ’‬
‫שה לא קאי אך דאיתי למהרש״לשם שכ' ולא הודו לו משום‬ ‫ע״א נחזקיהדהא ככר •בטלו יצר ‪-‬הרע דננ׳א כיסי‬
‫■שאחר שנכנה ניסן חזי וכו' ואיק לן זק ניסן ואין אתר‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫כנה׳ג ‪:‬‬ ‫■‬ ‫■י‬
‫■ ״ ‪ .‬ניסן וכדאמיי' כהנהדרין חח ה ‪ p‬סוניין ‪:‬‬ ‫מהדש״אידהא אית‬ ‫|‪QJ‬׳ ד׳ש היינו ת״ק‬
‫‪ 'QJJ‬רנ״א• מעוכד מקודש הק' מהרש״א דא"כ כ ‪b‬‬ ‫ליה דחויה היא כצכור ויד' דשפיי אית‬ ‫'‬
‫גוונא אית ליה דמעוכר מפני מה כקש רחמים‬ ‫‪.‬‬ ‫ליה יהוידס וכעי צץ והא דקאמר כיומא• מכלל דה׳ש‬
‫כנ״ע וכת' וז׳׳ל וחפש' לומר רמזה נשמר‪-‬ישי וכו' לאחי‬ ‫ס׳ל דחויה הוא משו' דפשטא דכיייתא הכי מוכחה ולפי‬
‫שקדשו כיד את התיש ע"כ והוא תימא דהא ודאי‬ ‫האמת דס״ל לד״ש דמעכ ‪ p‬לכתמי' א ‪ b‬ק* מאי מין‬
‫לא כ' הכי אלא‪ ,‬לסיד אכל לפי המהקנא לא אפשר לומר‬ ‫הש״ס החס לד״ש מהך כיייתא דמדצה על השוגג ונולי‬
‫ב ט ע ה חזקיה כקרא דמפירש כקורה ואפש' לדחוק ולומר‬ ‫ועלהצכור דמוכרח דחויה דאי הוקרה לאכעיצץלימא‬
‫־סהוא ה״ד דעייר ניסן‪,‬כניהן הייטדעשה ניסן אחדניק‬ ‫ההאי כד׳׳ש דהכי ס״ל‪,‬דגם לפי האמת שיין• לומר סכרא‬
‫וזה דקמק לש^;שאמר אץ מעכת' אלא אדר והיא עיכר‬ ‫•זו ועיקר קישיא לק״מ דאן< למאי דס׳ל מעברין מוכרח‬
‫•ניסן כטסן ולכך ‪ 'p‬לו מקר' וחי' דלעולס לא עשה שט‬ ‫דס^ דחויה מ'מ למאן דק״ל ראק ■מעכרק אפש' רה״ל‬
‫ניסני' אלא דלאסר דקידש צשם ניסן חזר ועשהו ארד קה‬ ‫נמי דחייה היא דהא התודה לא אמרה דנעשו מעוכרת‬
‫■וראי אסור מרקאמר שמואל אין‪ .‬מעכדין כל' הואיל‬ ‫והיינו זו הדחייה של הטומאה וכ"פ ה דמכ״ם כה' ק״ה‬
‫וראוי ל־וכעונישן משמע דאי קכע אותו ניסן אין יכולשוב‬ ‫מעכ ‪p‬אי׳דהוא פה׳כה׳כ״מכמ׳ידדסויההיאכצכוד‬
‫לעשותו ארי והוא טעה כהכי וש״ל דלא ■אמרי' הואיל‬ ‫ומהתיסה על מהדש'א דנעלם מ מ מז ה ־‪.‬‬
‫וראוי‪ .‬לקוכעו דחפי׳ קכעו לסם ניסן מיתי ואתי שפיר‬ ‫כ״ג וכו' דחמידהיה על מצחו וכולי‬ ‫חוס׳ כד־׳ה‬
‫הא דב' רש״י לאחד •דקדשו אפי' למסקנא והשתא ניחא‬ ‫עכ״לד״ל והוי מותי אף שלא כשעת‬ ‫•‬
‫»"ש מהרש״ל ע״ש אך מפייש״י דהכא דפי' ואין אחד‬ ‫»ו ד תו ואף כעי מינם או למיעל כ׳ה לא העש' להניחו‬
‫ניסן משקכעוהו לשם מסן אץ יכול לעשוי«■ אדר ואחר‬ ‫זכננ׳ש כיומא מ״מ שייך לדח^דלא היו עושין עכוזה עד‬
‫ניסן לא מש^נ הכי־ ולעיקר הקו' לק"מ דודאי כקש‬ ‫‪.‬‬ ‫שמניחו כיק שמוקד הו א‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫■רחמים על שעשה לכתחי' דכר שהוא מוקד כריעכד‬ ‫שטומאה הוקרה כצכור שהס פר יוה״כ ופסת‬ ‫כד׳ה‬
‫והא דקאמר ד״י מעשה דכקש רחמיס משו' דהכי סכרקו‬ ‫דקרכן דיחיר הוא ודוחס אק הטומאה[ ו כו‬
‫יכיון דכדיעכד מוקד לא שיין לומר דכקש רחמים כ ק‬ ‫עכ״ל אכל מדברי הקוה' כפ״ק דיומא דף ו' ע"כ כד״ת‬
‫דלכתסילה‪ •.‬וסכי מיכח מ ‪ p‬כיייתא דתני נמ' הכי‬ ‫אמר ר״ת משמע דס׳ל דסאי דקאמר •הוקרה כצבור הוא‬
‫שהביא הגמ׳ אמנס ק״ק סיל דמש׳יה כקש רחמים כיץ‬ ‫כ־וקא ואינה עגין לקך כרייקא וחקא הקם הוא כדלא‬
‫ז ט' ועור דנעלס עלזנו הרמכ״ס כייר מה' כ”מ ר‪ '3‬הכי‬ ‫אפש'לעשו'בטהרה עכדי' כטומאה אכל כצכנד עכדי'‬
‫־‬ ‫‪ ...........‬־ ‪ ■ :• -‬כהדיא ע״ש ‪:‬‬ ‫אף דאפשי כטהיה וקא דלא מ ק ק סכי בקוגיין משו'‬
‫‪ 'D W J *’ ^1*1‬ודיי וכו' דהא אפשי לתקוט וכ^‬ ‫דסמין אקו' וליטעמין ודלא כמ״ש השע״ה פ״ד מה'‬
‫׳ ־ ‪ -‬למלאית חל וכי' עכ״ל ע ק מה‬ ‫‪.‬ז‬ ‫כ"מ דין י״ד דכיון דקוא מדרבנן אין מעכריןדהא אמדי'‬
‫‪-‬שהק' מהיש״א דנעביד כ' חסייס נדי שיהיה‪ .‬כיוס ‪-‬סגץ‬ ‫לעיל תנל הליכיס צחודי' מעכדין ועור הא אמדי' לעיל‬
‫כמו שפיישיי ע״ש וליק דלא הוי יום הנון אלא לפירשיי‬ ‫דמעכיין על טומאת ע״ז דהיא מדרבנן נס‪.‬מה שה;ן‬
‫•־‬ ‫‪ r s'b .‬עיכור ח־ש ‪■ :‬‬ ‫•‬ ‫דא'כ לי"י מה יענה להא דפי כ ‪ /‬דננשייתו כפטם‬
‫כ ד ״ ה שמור ונו׳ מי ט התם ק' למ׳לנהנמא‬ ‫דליכאצק והוא קי ק יוזיד ע״ש שהניח כצ״ע ומס שהביא‬
‫‪ .‬משום אכיב וכי' עכ״ל אכל הא‬ ‫‪• . .‬‬ ‫מתיי דעך מקרי ‪ b‬צבור‪ .‬לע״ד הוא תמוה דהא כייל‪.‬‬
‫‪:‬דאחיים דרכא ליק דעשיטא דצא שמיע ליה האי דרשא‬ ‫לה כהיי קיבנות יחיד וכן מצאתי שם יה״ה ע״ב דקאמר‬
‫■דחנ האסיף אכל אמורא דהתם‪ .‬מאי נפק״ל דליכנכר‬ ‫שאני קדבטת צבור יכו'זקק' כתי הכי תיכח שעי' פר‬
‫מא׳להדיכהדיא משמע דמקדי יחיד רלעיקדהקו' ז״ל ’ משום נישן טפי מתשייותי׳ספירדאיכאנפקוחאדליכא‬
‫תשרי לפיד״ת או לינא טסן לפירש״י אכל ליכא■ למימי‬ ‫יכפר כ׳ ע מורו דלא עבדי כטומאה היכא דאפש׳‬
‫דהכא ל״ק משום דודאי חחדי' קיימי‪,‬משום תשרי נמי‬ ‫כשנניר דקוא ודאי קיבן צכוי הוא חלוק מפי ‪ b‬דעת‬
‫אכל נמדא יהיב טעמא משום גיסן ידוקא כי״ו מעכדץ‪,‬‬ ‫י׳ש' כיון דאיכא‪.‬תרתי צין והוא קיכן צבור לא מהדדי'‬
‫אכל אס נפלה בט'(ו אץ מ ע כ ^ אלא אדר ולא סנה‬ ‫אטהדה׳לר׳י ה׳ט משי' מידסוכ״כ התוס' כפ״ק דיומא‪,‬‬
‫אכל החס קא יסיכ טננמא ד מ ^־ין כי״ו משום‬ ‫אן הדמ־ הקפה היכי מצי‪ .‬לגממר דכא ‪ p‬חילוקא כדשמ‬
‫דמי הגיד לאחייס דדיי לא‪^;, ,‬אי טוקויהו עד שיכלוני‬ ‫‪ jw\\*S‬׳ ד ה ל ל ‪ .‬ד נ ט פהח דהוא קי ק יחיד ההזיה •‬
‫עליו‬ ‫׳‬ ‫'‬
‫יגל■ ■עב‬ ‫י■ מסכת ‪TTJD‬־ ‪ :p‬פדק'׳פני‬ ‫אברהם‬
‫דוקא כ׳ ולא נ׳ והייט דאידלהק׳ דלא ידעי פי' עדך כ'‬ ‫■^ו מו א לא קאמראלא משיס־״תשרי יעו‪ -‬דאחיים‬
‫ני אס אחר דנתי' א׳ אכל אי לא׳ה היינו יטליס ‪ 5‬מ י‬ ‫קיימי אעד כמה דקתני כברייתא וכ״ב מהרש״א לעיל‬
‫‪ .‬י‬ ‫•אחת מעריך‪:‬‬ ‫־‬ ‫מ^ם תשרי מ״ל‪ -‬לומר טעמאדמשו‬ ‫״‪W ,,-‬‬ ‫ליתן ‪r‬ליה‬
‫^לזדר^ ^■‪4‬‬
‫דניה ‪T‬י״י‬
‫ן^‪3‬‬
‫מזו‪-‬ולא אמדי׳ משוה דאין מ ע כ ח השכה אלא אדי‬
‫^■■■־‬ ‫פ ד ק‪-‬׳ טני ^'‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ניזיט לה ע״ש־‪:‬‬ ‫‪. .■.‬־■‬
‫■ ב ר ״ ה ןילעכייה לאדר ונו' מונח מתון תי׳דלאמי־יש‬
‫ד ף ח ׳ י ^ ' ‪ 3‬ת י ס ׳ •כד׳ה׳וה״א־איו מושיבין‬ ‫נמי פריך ונו׳ ותי' מאי קו׳ וכו' עכ״ל משמע על‬ ‫■‬
‫וכו׳דהאדאקמלךקה'מ‬ ‫; ■י ‪■:‬‬ ‫המתותנ\פיה ל״קלהורקאמר הא דמענרין דיקא אה כפלה‬
‫לכת וכו׳ ־עכ״ל וקשה דהא ודאי דלא שייך טעמא' אלא‬ ‫כיואכלמלה נט״ו מעברי׳ לאדר משו׳רשייךלומ׳רלעיל<‬
‫תענה על ריב אלא כר׳ין ולא כי*נל־‪¥‬יהא מתחיליז הז‬ ‫אר מעכדק כלל משוה דס״ל יוה הקופה מהחיל ולכך‬
‫הגתל וא"כ אמאי לא משט ־הש״ה דהכא מיירי כד"מ‬ ‫אס נפלה כי״ז מעברי׳ השנה דאין מעברי׳ החדש לצורך‬
‫ר׳לכיון דבד״נ אין מושיכק נזרי' נמי ■כד"מ דהא לא‬ ‫דאנב דמפ׳הכילכל התנאיה דלמעלה למטה קאמרהכי‬
‫כקיאי כדינא תנוד דלא תענה על תב איית נמי בדיד‬ ‫‪-‬אן לרעת אחדי׳ רכל אי המקשה לא הק׳ עלאחריהכלל‬
‫ממוט'אלא ראן‪ .‬דכתח לתוכה לית לן כה וא” כ הוי'‬ ‫■ ■‬ ‫ל׳׳ל ‪1‬קכ‪,‬א ‪-‬ער‪ ,‬אח‪• - 1-‬‬
‫‪.. .‬‬ ‫ע"פפ‪::‬‬
‫ננמרר ע ״‬
‫‪ .‬ננ מ‬ ‫ירו* י ״ ד ^ז״ב ב ד ״ ה נטערכעיוכו'וכן מוכח‬
‫ד ף י ״ ם ע ״ א נמ׳ היינו הגן היינו ממונה ומכאן‬ ‫כגמ׳ אבל הד״ש כפ׳יו‬ ‫^‬ ‫*‬
‫למרדש״י״זלכפ׳א״להממונהדהוא‬ ‫‪. ..‬‬ ‫; י־‬ ‫דמיזש'לפתוח היציאה כר אין דמא‬ ‫*חידריוז‬
‫דביק דמחש' לפחית‬ ‫טעה אחר‬‫לתן ייריר‬
‫הקגן וכן סכדת הדמב״ס בס' כלי המק־ש אכל התום'‬ ‫ירועיס והתו׳ ד־תקו עצמן ולא הביאו זה משוס דא״כ‬
‫צפ׳ק תומא דף ט״ו ע״כ כד״ק המי גת׳ דלהו היינו ^‪:‬ן‬ ‫הו״ל למר‪,‬ט׳ לפלוג כין שביעי׳ לשאר שניסדהא בשביעי׳‬
‫’ ואפשר דוקא הכא רגילה הש׳ס כהתה וצ״ע ‪:‬‬ ‫פי תן כשנוי ואין שחתק היציאה ולבך כ׳ דאף כזא‬
‫‪ 'D1H‬ב ד ״ ה אכל מלכי כ״ד •ונו׳ והא אמת לעיל‬ ‫כעיג׳■‪. . ..-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫אק■ מושיבי׳ וכו'עכ״ל לפי שיטתם‬ ‫‪-.‬‬ ‫׳ ד ף ט ־ ו ‪ H 'V‬ת ו ס ׳ כד׳׳ס האומר ובו׳ וכן‬
‫דרתיפי׳ סר׳ן לעיל ק א מק׳ שפיראכל לפי׳ הד״ן לק"מ רסא‬ ‫משמע התס דפייך לר"מ‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ,‬׳ ‪:‬‬
‫•מתר׳ איית לכת רהיכא טעמא ילא תענה על ת ב‪■:‬‬ ‫‪:‬פשיטא ובו׳ עכ״ל הוא קאי על מ׳׳ש שס ע״ב ולר מ‬
‫^“ ‪ 2‬ג מ ׳ מלוה ופמטה דעתי' •המלות הק' הרב‬ ‫‪.‬לל־׳ל ובו׳ ר״ל רב מה אהא לאשמועי' לר׳־מ האי תנא‬
‫מ״ק דהא ודאי ככד ידע תנא דהמקרש‬ ‫; ‪.‬‬ ‫השתא כארס וכו׳ וכמו שפידש״י ומהרש״א אתר המתי׳ ‪,‬‬
‫כמלות אינה מקודשת‪.‬וקי' דשאול טעה כהכרת דוד אף׳‬ ‫לא דק ־‪-‬‬
‫דאין האמת דאמד מיכל •אשתו ולא מירב עכ״ל ולא‬ ‫‪ V ' 3‬ב ד ׳ ה אימא לקטלא וכי׳ וי״ל דהחסכבמה‬
‫ידעתי האמת דסא‪ .‬דקחמר מיכל אשתו וכו׳ הוא אחר‬ ‫כתתה לאקשויי וכו׳ ולא שוי לבעליה‬
‫מיתת שאול ועוד לפי הכרתו דתדק״ל מקודש׳איך הותי‬ ‫י‪,‬אי לאו דמיייד וכו' עכ׳ל וכן נמי גבי אס כסמה אם‬
‫צו ליקת מיכל דהוי כ׳ אחיית ועוד ענק לו המלוה דהא‬ ‫■איש הוא מייקר דלא הול״ל לא ימיה דהא קאמר הקול‬
‫ככד קידש י מירב כמלוה ונ״ל דם"ל דלא אמת׳ דאינה'‬ ‫יסקל אה בהמה אה איש ועוד ניאה דהתה חר מיתה‬
‫מקודש׳ כ״ה כמלור^ לחודה הכל הם יש עמו קייושין אתיים‬ ‫אתתוייסו ולכך אף כלא יתור ילפי' אכל כתרי מ ‪p‬ות‬
‫כמו דהכא דהיינו פמטק ודחי מחני מלוה ומסברא‬ ‫כיק דכסמה כתי׳ כתשה לא ילפי׳ כלא יתור אכל ק'‬
‫דננחי׳ המלות דחשוכה ולפי האמת אף דאינה נךדושין‬ ‫כשתי׳ לו ה"כ ליכתו׳ בעליו ילישתוק מנ״ל לומר דאינו‬
‫• אחתס ‪ p‬דמלור^ לאו כליה היא ודעתה חפתטה ־‪, -‬‬ ‫מתוייכ מיתה לימה דמחריכ מיתה מכת וגס כעליו‬
‫‪ D1H ' 3‬ד ״ ה מצוה שאט וכה״ג לא משני הש״ם‬ ‫והתא יומת להקיש מיקח זל׳ז וכן דאיתי שהק' הרץ ק‬
‫וכו' עכ״ל ועיין במהדש״א שרכתי‬ ‫‪:‬‬ ‫וצ״ל דאה״נ דלפי‪.‬המקק מתוייב ר\א מיתה והקו' לא‬
‫תמוקי׳ לכל רואיו ולעיקר הקו׳ י״ל דש״ה משוה דאיכא‬ ‫הק׳ אלה על המק' דהתה קרא למיחה וקו לה דאין זה‬
‫זילותה תדקה כפניו ותשלוף נעלו אכל התש דליכא‬ ‫פשט סשונייא כשאומר לא ס״ד דכתי' הס כופר לאקאמד‬
‫סיון כ"כ כיק דאיכא מצות מות רבנן'דכיק ד ש ב ^;‬ ‫אלא וא׳׳ל רח־הי מקר׳ תומת לה משמע דלהקשדי אתא‬
‫מכמיס אין הביא לומי כר״י ‪ :‬י י '‬ ‫דאדיכס לחלוק כמיקו׳ משמע אלה כיק דמוגה כעליז‬
‫‪ *"S H‬כ ד ״ ה ׳ ולא תולצק ׳לאש^ מפני שאסויתז‬ ‫ידעי' דמשוייכ מיתיס ה״כ קרא תומת יראי דרשי' למעטז‬
‫• לינשא עכ״ל וה״ט דלה אמרו חליצה‬ ‫ממיתה משום דאין רמי אסר דכוי אלא למעט יזה ודאי‬
‫שתא יהיתיה והא דלא אמת׳ כשכיל לפטוי הבא עלינז'‬ ‫לא צריך תתיי׳ מתכרא הלה כה להקיש דכמיתת כעלים‬
‫מלאסתיקת יכם ד^־ין פיתחק לעבירה וס? דסתירולפלך‪.‬‬ ‫■■‬ ‫כעלמא כך מיחת השוד ‪:‬‬
‫לגיש וכמו שב׳ הימכ״ס אף שהינר^ נשאת משוה כ סר‬ ‫ד ה י״ו ?ז״ב ת ו ח ' כר״ה אחת או כ׳ וכי' פי׳אתר‬
‫המלך גוטה לא גזת אבלק׳דלי׳י שפיר הולך כ־י לינשא־‬ ‫‪ .‬י ככ״דא׳אוכ׳ככ׳כ׳־דומ׳עכ״ל‬ ‫^‬ ‫•‬
‫למלן אהד דסא ודאי לא פליג ד״י אלא כלת חולןובראה‬ ‫־ודחא דהשתא ‪ p‬כרייתה דקטא כויתי' דר׳י רקתני כגון‬
‫דכחכתו דכיק דאסודה לו לינשא אינו סולק והייט מכיזן■‬ ‫אתת כיהודה וא׳ •כנלול ולפי מתט׳ אפי׳ כ' כיאודס‬
‫י‬ ‫דהיט עולה ליבוה אק עילה לתליצס■‪:‬‬ ‫‪,‬י‬ ‫>נישק והיפי קהט כבתיתא דשתיס כיחידה אין עושין‬
‫‪jjjj‬׳ שאול מליה יפתטס דעתי' אמלוה וצ״ע איו‪.‬‬ ‫►אלא ודאי דמקני׳ מימיי בב׳ כ״ד דסייט כדייתא דר׳י‬
‫מתיישבי^תיירקאמד ית! ליאת מיכל‪.‬‬ ‫׳‬ ‫‪ .‬ממש ‪ :‬־ ‪.‬‬
‫לאשס והיאך נקנה לפלטי אח'כ וי״ל גתנסילי פלגזזב^‪■.‬‬ ‫? ‪ 'DIH 3 1‬ב ד ׳ ה אחת ) אי כ׳ וכו׳ פי׳ א׳‬
‫כתו׳ וכלא קידושי' יהא דנ׳‪ -‬סרמכ״ם‪-‬דסתונזי^ול*‘‬ ‫ככ״ר ( •ולח _ג׳ אין להיו‬ ‫־‬ ‫־'י׳‬
‫בפלגש הוא מדדכק האיל לא ■נתכוון להלכה ה׳ע׳מל‪'.‬‬ ‫דלישידק מא׳ ואנא ידענא רנניריך נ'ילה נ' דתפהח‬
‫א״נ משום■ גזרת ת ר שגזר על־פטיס ושאולי׳י^דם‬ ‫וכ^• עכ״ל ר״ל מכת דאית לן תפהת וכו׳ ידעי׳‬
‫ג‪1‬ר»‬
‫דג‪./‬‬ ‫מסכת סגהדרי‪-‬ן פרק‬ ‫‪-‬אכרהס‬
‫מכלל‪ -‬דדכנן אהר■ ופו' רק' >ד*ץ■‬ ‫עם ואמר אכיי‬ ‫'‬ ‫גור?‬
‫דאמאי לא הק׳ עתשא וכו' עוד פק' רילמא אידן‬ ‫‪ iVT‬־כ׳^א מ׳ א ■ כל׳ס דאי ס״ד לכי< עליה כי^וה‬
‫ליה כר' ע'ש זיל רקי' מתרצת סכיחה ד^יאי אכיי לא‬ ‫; •■כ' ‪ Sir‬עכ״ל והא דלא פי' הבי‬ ‫■‬
‫קאמי אלא יין ולא נילוס משמננ דס״ל כגיליה‪.‬כירק‬ ‫ככוונת דש״י לומר דאן־פיאהא׳כ׳א ככיקיולחכמלחמה‬
‫דאסרי וקי' לו דאדדכה יפשוט לו מוחי אף לרכק ‪:‬‬ ‫ואף שהיא קודם כל המעשים משים דקאמר יפלא לא‬
‫י ‪ □ 2‬ר׳א אמר וכו' עיין במהרש״א ולק״ה תקא היזם‬ ‫האמדוסכאתה ^תק־כיתך וכעלתס וא'כ מנין לך לידרש‬
‫כיק רגלי קרא ככואם אימור לא איחקוש אלא‬ ‫‪.‬‬ ‫נכיאהכלל ולא לססיתבגדים דסמיך ליה אכל השתא‬
‫לכיאה אך מהך כדייקא דקאמי איתקש למיקה ואף דאיט‬ ‫■מאמי‪-‬דלאמי כל המעש־ס אתי כפשטיה דכתיב כיה‬
‫מתכית שם וראי איהקו' לכל תגיי א׳ק דמאי ק״ל להגמ'‬ ‫ממי הכא אליה והשתא לפיר״תלא ילסצנה כמלחמה‬
‫לימא דר״א היל דיליף מקרא דראשיכס אל תפרננו‪ .‬ולא‬ ‫לובשות כל המעשים שם וכ־כ־קו' כקייו' ועיין‪ .‬כהלא׳׳ס‬
‫קמי ^ הא אם יעשו כן ימיתי ותי' ככ״מ כפכ״א‬ ‫בפ' תצא וס״ה דמק׳ יש״י דידי' אדידי' דכםמוך וגדאס‬
‫מס' כ"מ■ דאפפי לומי דאתא לומר‪ .‬דמותי לכס‬ ‫כ' גכי כהןמהוכיפ׳תפי' כמלחמה ואכליגו אמודאי‪.‬‬
‫לגלחוכו' וראיתי למהיש״אלקמן דפ'כ ח־חק‪.‬מהא‬ ‫ייהדלא ככיייתא לפי'אף כיאה א' ככיתו לאתר כל‬
‫דכ' הדמכ״ס דאיע נ‪1‬א אסמכתאולאראה היום הרמכ׳ם‬ ‫•‬ ‫‪■ .‬‬ ‫״ ‪ • . , • : .,‬המעשים נ •‬
‫שהביא ‪ p‬קיועי כג־ים מסך קיא דראשיכס גס לא־‪.‬ראש‬ ‫‪ 3‬א * ד ושמואל אמר אף לא כיאה א׳ וכו' עכ״ל‬
‫הכ״מ כעצמו שהביא■ דעת הימכ׳ן הלוו וייחם אותה‬ ‫ולפ״ז הארקאמישמואל שם גכיכהן דכיאה‬
‫להימכ״ס וכוונקו ‪ 'fn‬לאו היקשא תחזק' הוה מ ק מ ר‬ ‫א' מיתי ושניים אקור קוא מיית ככיתיואחלכל המעשים‬
‫לה להך דרשא אכל אקר דאית לן הך היקש מוקמי׳ ליה‬ ‫‪:‬‬ ‫; י‪ ,‬ודלא כפירש״י התם דמייי־י כמלחמה ; ‪,‬‬
‫‪r- ■.‬‬ ‫לפשטיה דקרא ונסן ‪■:‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬ג ם' ואידך עיין כמה־ש׳׳ל דני'‬ ‫‪ f)1i‬כ ״ ב‬
‫א״ל י׳ א לרכינא הה וכו'ר״ל ו מ ח ק לו‪ ,‬הקו'‬ ‫דלא יאה מ״ש דש״י‪.‬לעיל‬ ‫■‬ ‫‪■• ' ,‬‬
‫והכי גיים לה רש״י ולכך לא פי' אהך דימייא‬ ‫‪,‬‬ ‫ככי משנה כ' כמשמע לומי דהתנא לא יריש כ' אלא‬
‫זיק לעילדלא נתיתאלא כת לתק קו' והכי גיסי'כזכחים‪:‬‬ ‫ננכח מפנה והיינו דאי מקיא תעתה יכו' לא משמע‬
‫‪“J 2 ’"CH‬״ ‪ n‬כן אלעשס יכו' ולמדי לו אותה וכו'‬ ‫מידי לשננהולא לתי־ות אכל השתא לכתי' משנס למשמע‬
‫אכל מלשון להיאותכודקאמר משמע‬ ‫'‬ ‫‪P‬״‪ P‬אחי והיכא החסר הא' אס לא מקיא רועהה וראיתי‬
‫פזור ממון כ ת שתראה רתהפורח כגופו ובן הוא כהדיא‬ ‫כמסרש״א שכ"כאכל‪..‬מה שהכתת מקו' אכיי אינו מוכרה‬
‫־ ‪..‬‬ ‫כנדתם דף נ״א כרש״י ע׳ה ‪:‬‬ ‫־' ’ ‪ .‬׳‬ ‫וכוונת אכיי להקשו' רמנ״ל יאיט יכול להתנאות דהא‬
‫ככתית' לא קזעל אלא מלך שלא'תנאה והייעדמדדשת‬
‫‪ , .‬פרק יצל״שי ‪:r.r; , ' .‬‬ ‫לי המיוסד לו אכל משמעות לכם קאיאיכי׳ולאו אכל א'‬
‫וא' קאמר ולעולם מודה אכיי דאי לא ־המת לו אכותיו‬
‫דף■ כ״ג תוס' כד״ה ‪ .‬מאי וס ופו׳ מ׳ש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬צריך לכתוב ‪• ■ :‬‬ ‫•‬
‫דמיני' וכי' לא •סני‬ ‫ג ס ' דכתי' וראשם יגלסו ופרע לא ישלחו‬
‫כלא״ה וכי' עכ״ל והאי דפתך לקמן ועוד מאי זה‪.‬כיי־י‬ ‫ובו' וק' אמאי מייתי' ליה מדכרי קכלה‬ ‫‪-‬‬
‫הואקאי על ת' דקאמימשעע תין א' וכן ‪p p‬ו סדמכ׳ם‬ ‫■י׳לא מדכת תירס דכתי' ראשיכם אל תפתעי‪ :‬ואתקש‬
‫‪:‬והימב ‪ f‬ז״ל ע״ש ;‬ ‫פרע לפיע ו כ ס ‪ /‬עכיד ג״ש דפרע פרע כפ' ואלו‬
‫^]" ‪ 'J2j| 2‬משום ‪P‬כא ואכוך חוו לדעלמא וכי׳ ג'‬ ‫‪-‬מנלתין דף‪,‬י״ס ע"כ פ״ל דהי« ה״א דפי' דקרא סכי‬
‫‪ .‬רועי כקד כרן דפסול דייהו משום רלא‬ ‫■‪,‬‬ ‫הוא ראשיכם אל איתו שיעוי פיכנ אלא חגלחו^ככ׳׳ע‬
‫כקיתי השחא תדנני' להו זדכקיאיס חין יכול לחזור כיון‬ ‫ואנן כעי' למימי דהאי שיעורא לא מחייב אלא אייתי‬
‫דכשתס לעלמא והכי דייק לשין ישב"ס כפיץ רף‬ ‫משיעור פי ע ולכך הכיא קרא דיתזקאל דמוכח ‪ .‬מיניה‬
‫■ •‬ ‫י‬ ‫קכ״ח ע״ש‬ ‫•‬ ‫הבי יהא דקאמר סתם נ״ש דכעי' שיעור פריג ל׳ כנדר‬
‫‪.‬נמצאת יכו' דאינו נוג ע ב ע ת'ו כו׳‬‫ריע״י ■כד״ה‬ ‫לאו אכסנים גופיהי אלא אשאר אכלים‪ .‬דאמור הא אכל‬
‫עכ׳ל ולא ימי למ״ש‪-‬לעיל דכיק‬ ‫■‬ ‫שלא פרע דהיינו ל' חייכ מיתה אכל אחר דגלי לן קרא‬
‫■דס״ל דצ ‪ p‬לכת• מוכיח הוא כיריד דבריו ע׳י כת אח ‪p‬‬ ‫תחיקאל שפיר מצי' לפמשיקדא דדאשיכם אל תפתנו ‪t‬‬
‫כעתתןלאחשלפשולואמנסעכפיודא״צלברר אמאי טית‬ ‫חניתו איתי כ ת שניכי כו שיעור פרע אלא תכף כיוק‬
‫להכיאפק אחרק כ ק יככר וכהכעת׳הא' יהא פסול כע׳יר‬ ‫ל־א‪-‬גלסי איתי ומעתה שפיר אית לן למי' דג״ש גמורה‬
‫כהם אינו כלום ומדטיח• ויאי ~לו ה לפסיל דיתה יאנן‬ ‫יילא צמ״ש הר׳ן וא״ה מק'‬ ‫היא ואקרא דיאשיכם‬
‫מהמני' ליה דמוקמי' להו גחיקתייהו ואף דפסילים תיהו‬ ‫שפיר דהך ג״ש מיקמי' לה למילתא אחתתי דר\ימ‪.‬על‬
‫דגתם אנפשיה ופסלי' להו ־לא‪/‬זהו דכ^מהרש״ל ודלא‬ ‫‪,‬אבל כדאמת' כמ״ק‪.‬אכל גכי כהנים אדרכה אית לן‬
‫כמהרש״אדכיקדהכיאם קידם־פיהולו עתק יש לחוש שמא‬ ‫‪-‬למימי חלא לירכו כלל וכפשגייה דקרא דאל הפרש ‪:‬‬
‫היה יודע דפק מהם פסולה‪.‬־ממש מ כ ח ע ת ה כו ץ תז‬ ‫?‪ QS‬דומיא‪ .‬ת ק מס יין כימן כיאה וכו' וק' כילף מיין‬
‫ולכך פסל כעתמו הכק אתית כ ת שלא יפסיד אכל ■אנז‬ ‫‪.‬׳ן‪; , -■.‬דדוקא כני משמיתן או שעת עבודה אכל אי‬
‫עדיין לא הכיאום לא שייך חששא וי כיק ראיט מכידכהם‬ ‫לא״ה שת ומנ"ל‪.‬דכעי ‪ sph‬י מל׳ לל' אףדליכא שעת‬
‫כלל והכי ל הי ‪ f‬כתנת רש״י אכל‪ .‬קשי לרעק מהרש״ל‬ ‫עבודה יסך‪/‬ג״ש מהני‪..‬ל{ ללא‪-‬מתייב שעת עכורה כ״א‬
‫רללישנא קמח ל־עת דכנן אף דלא הכיאהכת אתית אלא‬ ‫כשיעור פרננ יי״ל ראה״ג רהא דמהתפי‪ .‬מל'לל' הוא‬
‫אחר פיסול כננ״ר ככת א'‪,‬א'ה;מקרי נוגע בע תת יומכי‬ ‫עריכק דכיק'דאיכאכסאי שיעזי־א‪ .‬קיוכ מיתה תקע‬
‫דייק לשק רש״י לעיל » ' הך המצאה נופה כ ל מ ורכנן‬ ‫‪ kwot‬לא ישא לית קיוכ וה ע״י דכל ל' מגלח אכל‬
‫ג;אי עליה וצ״ל דפליגי הת לישני הכי והא כעי■‪.‬תליכא■‬ ‫גכי^^ק‪ ,‬דליכא‪ .‬שיעור •כת״ג לא לצולתחמיר עליו שלא‬
‫דרכק משו'כיק דמעיקרא כשלי'ליה קו לא ססימן ‪•:‬‬ ‫;• ‪-:‬עתה מעולם עתי מרכיעית חיה אפשר ‪. :‬‬
‫‪:‬‬ ‫תוס'‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬
‫יגל‘‪:.‬‬ ‫‪,‬מסכת סנהדרין פרק‪-‬יטל״שי‬ ‫‪»,‬ברר‪.‬ם‬
‫ולא ראה דכייהם כר״ה והנק מדכדיסס כמציעא ^‬ ‫׳ ^ ‪ '0‬ב ד ׳ ה ‪ .‬ואמד‪..‬רב■‪ :‬דימי י וכו' אכל כחדא‬
‫ע״כ נד' ■דס״ל כקי' י״ג דהוי דאורייקא ק א מד■ רערב־‬ ‫‪ ..‬ריעוחא לאאמרר״מוכו׳ענ״לוהן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪:‬‬
‫ועדים עוכרין על לאתשימון והא דלא מנויערכ ועדי' כע'‬ ‫^ג* רועי כקד‪.‬כ׳‪■:‬קר״ן דלזיקרי קרי דיעותא כיון דג'‬
‫ז׳ה וכו' ואי דרבנן איירי לא מק' מידי גס ממאי לא יד'‬ ‫כמ‪.‬אדס‪:‬סש והכי דייק לשק רש״י לקמן דפי' כא דר״ד‬
‫דאף כיכית דאורייתא‪ ,‬כיון דמו״ל גופייהו דדכנן משו'‬ ‫מוא חי׳לר״מ משמעדלרכנן אפי' תיידיעותא אינו יכול‬
‫דלא משמע להו חף הערב ועדי' דאתו_מחמהיי‪.‬הו_אינם‬ ‫גלהורעהיינו משו' ‪ p‬רג׳ רועי כקד משמע דהוו כקרי‬
‫אלא מדרבנן וליה י״ל משו' דאית כהו נגעיה אכל'ע^‪:‬‬ ‫^יעוקא‪.‬ולכךפ' דחירושא לדג דהא לא שמעינן מהך דג'‬
‫ועדיס דלית כקו טעייה ק א *עבדו אלא תשימק כמזיד‬ ‫דדנני‪ .‬בקי דר‪.‬וו חדי ריעוקא ואף רעק הקוס' לקמן אי‬
‫אף שאין מדויחין לא איכפת לן כיון דקים לן כאביי וכס‪. 4*:‬‬ ‫לאו‪.‬ר‪:‬׳ד א׳;ל ‪ p‬דג' רועי כקד והך ד^כא ואביך מקמ‬
‫כ' היכ מש׳יל לענין מלקו''ע״ש אכל דקדוק‪.‬הא'‪ .‬דקדלק‬ ‫קרי דיעוקא וחרא דיעוקא לי‪-‬מ■י‬ ‫‪-‬‬
‫והל דדכתהם מכווני' הס למ״ש כאן' דמהני' דדכנן היא‬ ‫ד ה ‪ S 'V T 3‬ה ו ס ' כעדים פסולים ודיינים‬
‫וסיעוד יכדיהס כיק דננכר אדאותיחא אף שאין פ ס ^‬ ‫כשיים וסיפא כדיינים‬ ‫' ‪:' ,‬‬
‫אלא מדרבנן להא לית כהו מלקו' קי״ל כאכיי דכננב^‬ ‫‪.‬פסולים וכו' עכ״ל ואקא■ לאשמועי' לר״מ אף דנמצאו‬
‫דאודיית' לא בעינן חמוד ממון והסמכתההוכרי' דכעהיל'‬ ‫‪.‬אק״כ עדי' פסוליס כיה דמעיק' מהמני׳לגע״ד לפוסלם‬
‫דאורייתא‪.‬אף שפסולו מדרככ; אד׳ין תודה קאי דלא‬ ‫‪ .p‬לא‪ .‬אמדי' אגלאי מלקא וכמו דאמרי' לעיל לר״ד‬
‫חימוד ממון וכוונתם להק' יהא פסול מדדכנן ולכך‬ ‫זללישנא כקדא דפידש״ידאמיי' אגלאי מילקא ואינו יכול‬
‫דהכא כעבירה דדכנן ולכ״ע כעיק חימוך ממון גנוד‪,‬כ'‪ .‬חף‬ ‫'לפוסלם ‪,‬א^יגו קרי זימני לאשמוע' חודושא׳דס״א אפי'‬
‫פעכירה לאורייתא כיון דלאמשמעלהו אישור לא פסולי אף‬ ‫העדי' האתדוני' כשרי' כיון דמעיקרא דאסהיד לא מהימן‬
‫מדרבנן וגבי מליה כיון דיש כו חירי‪.‬וד ממון אף לליכא‬ ‫הוא׳דלא ידעי' להו דכשייס אזדא ליה ‪ p‬ערוק כלל ולא‬
‫מלקו' פסול מה״תוכסכית הרמב״ם ולכך משו׳י^ל^‬ ‫‪ ,‬מהימן כלל אח"כ והכי הברק יכגן כמש״ל ‪- :‬‬
‫משמע ליה איסור לוקמוה אדדכנן ומעתה הוו התוס'‬ ‫‪-‬דש״י ב ד ״ ה רבי הכר אמרי' מגו כעלמא' ובו'‬
‫מסכימים לדין רכערב ועדים‪.‬לית כהו מלקו' וגס מו ע‬ ‫ואי לא הכי ‪ .‬וכו עכ ל והיינו דלא‬
‫ודלא כה' מש"ל ע״ש שג' וז״ל אך מדברי התוה' כפ' א״נ‬ ‫פי' נפקוקא ראיכא בינייהו אליבא דרכנן דר׳ד ס״ל דלא‬
‫נראה דעידי רכית ־פסוליס מה״ת ולפי מ״ש אינוימוכרון‬ ‫‪^.‬אמרי' מגו‪.‬משו' דמנ״ל לרב דאיקלהו לרבנן מיגו וכהכי‬
‫גס לקו'‪.‬א' שהק' מ‪.‬שו' דעירי אלא תשימון‪.‬פי' ה'‪.‬לנני‪1‬‬ ‫ל״קהו׳מהדש״א ע״ש‪, .:. . :,‬‬ ‫‪■.‬‬
‫’‪f‬‬
‫כמונח דפיסולו־ מדרבנן גס ס״ל לסתום' דכעכירה‬
‫דאורייתא אףי שאין פיסולו מדרבנן דין קורה י״ל ונסכי‬
‫מהיימ״ט הובא כה'מש״ל והפכי ל״קמהשהק׳הר״ןלדע‬
‫כ ד ״ ה דקבליה עליה כחד וכו' אמד ד"מ יכול לחזור‬
‫כו ענ״ל וק' דהא ממקני'דהכאשמעדר״מ‬
‫אף בחל־א לריעוקא עול לחזוי גבי דור לי כחיי ראשך‬
‫התול־ דס״ל דמלוה כרכי'אפי' כרכית קצוצה דדכק מ^‪..‬‬ ‫וי״ל משו' דהקס לא חזי צעלמא ולפ׳ז אף לדעק יש״י נמי‬
‫נגק' הגע'והא לוה פסו''לעדות כיון דמדרכק כצי■‬ ‫הוירקג' חעיבקי חרא לריעוקא ומשוס דלא חזי‪ .‬לעלמא‬
‫הכרזה להכי נאמן לפסול ולכך כת' דמלוה ברכית איילי‬ ‫ממ״ש מהיש״א לעיל ואין הכיח מפי' דהוי חרא לדיעו'‬
‫כרכית דרבנן אכל כדכתדאוייית' פקול מדאורייתא ע״ש‬ ‫לכמ״ש לעי' והא דקאמר לעיל דאי מאקס ה״א דחד‬
‫ועריק ק' מאי מק' הש״ם על דכא לימא דמעשה כל‬ ‫לעלמא אף דדור לי כחיי רא ‪ p‬לא מוי לעלמא וקאמר‬
‫כינתיס איידי כרב^ דרכק ילעיק' הקו' י״ל דל׳ל להקוס'‬ ‫רבנן אק יכול לחזור משום דקולה כדעק עצמו‬
‫כחן דעכירה דאודיית' אוקמי' אד׳ת ולא כעי לא חימ^‬ ‫כמ״ש כש״ס לקמן והא דכתב דש״י‪ .‬דקאי לד"מ ולא‬
‫ולח הכחה ולעולם מלוה ירהית קצוצה דרבנן א״ק מ'^‬ ‫לרבנן כפשעא ישנמבקא משו' דסמיך עמ״ש כפ' שבועות‬
‫דאמדי' לקמן גבי מעשה דפר כינתיס והקורה אתרה אל‬ ‫הדיינין ההוא דא״ללחכייה מהימנק לי כל אמק דא״ללא‬
‫חש׳ת ' רשע עד לישמע דהוי דאודיקא וצ״ל לתגמיא‬ ‫פדענא כבי קרי רמהימן לכ״ע ואף‪ .‬דקרי ליעוקא והייע‬
‫כעלמא נקטיה וכן צ׳ל לדעת הנמק״י דפי' דמלוה בדכדן‬ ‫צדרכנן ולדעק התוה׳פי׳הרי״ףדההיא כקנין אכל הרא״ש‬
‫פסו' מדאורייתא חכ׳ל לוה הוא מדרכנן והט״ז הק' דמאי‬ ‫כ' דמיידי אף כלא קרן והא דנאמן משו' דקנאי שבממק‬
‫מק' לדכא ממקד' לאיירי כאינה קצוצה והקם לוה כשר‬ ‫וכו' וכול ההגהיק הס וכן דש״י לא הזכיר שס קנק כלל‬
‫ע"נ ולק״מ דנחשוה לוהירכיד■( קצוצהכיק דנחיה‪ .‬למדינא‬ ‫וד״ל דאפי' כלא ק;ין קבל עליה עכ״ל ולעד״ן דהואקמוה‬
‫וקי' דאה״נ דאיית כיכיק קצוצה ומלוה הכרזה הלכות‬ ‫דמאי ראיה מיש״י דמפיש קא דר״ד הוא קחי לר"מ‬
‫קקני דהייד לוה ככלל אכל ק' דקאמר והתוי־ה אמרה‬ ‫’‬ ‫אכל ליכנן אף כקרי רעוקא אי״ל ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫וגו' והא לדידי׳ לא שייך חיוב מריק ללוה ומוכיח לומר‬ ‫י צ ס ' ‪ f T l D‬רכא ^זמי וכו' ועי־ וכו'‬
‫כ^ש וג׳׳נ־צ״ל לדע ‪ p‬דקי״ל להש׳ס דהך מעשה דבר‬ ‫עכ״לעיקבמהיש״אילק״מ‬ ‫‪ .‬י‬ ‫‪. ...‬‬
‫כינקיש מיידי כר״ק וכ־משמע מהא דלוה כדכיק קתם‪,‬‬ ‫דאזכפוונת דכא לפסו־ דלעי נ״דיכול לחזור מנ״ל דלא'‬
‫\‬ ‫■‬ ‫״ ו ק א״ל לדעק הי״ן ‪:‬‬ ‫‪>..‬ךל לרבנן הכי ול“ פאלא אחדיג״ד אכל לפני ג״ד מולודיכו'‬
‫‪ T N 3‬דלא חשיככמקני' יק פסולי דרכ‪-‬־ן והו׳עכ״ל‬ ‫צח!וי ‪7‬ק‪,‬א רכק קקמא קאמדי ואקי כוליה דינא כרכק ‪:‬‬
‫וכן ‪5‬להה מלל“ דהמדי י' כפ' כל הנשכעין הא‬ ‫ב ^ ז ז '‪ .‬׳;‪.‬ואלו הן הפסולים דהאגזלנק לא קקני וכו'‬
‫קו ל״ל הכי פסולי דאורייקא וקני פסולי דרבנן ואי פסולי‬ ‫עכ״ל נ״ל אפי' לרכא דכע! רשע רחמה נימא‬ ‫ן; ‪. .‬‬
‫לעדו' מדאויייקא קמאי פסולין משבועה מדדכנן ‪, :‬‬ ‫פזלנן! נזבללאכיי לאו תקא גזלנק אלא אפי' שאר‬
‫‪ 3‬א ״ ך ' אפי' למ״ד אסמכקא וכו׳ עכ״ל וס׳״ל כ ^‘‬ ‫■ ’‬ ‫י‬ ‫־ עכירות שבקויהז‬ ‫'‬
‫דד״י משו'י״ט יאפי' דלאוכיח' אשמכקא הוי‬ ‫■ ב א ד‪ .‬ינגלוה כרב ‪ p‬כמי וכו׳ עכ׳ל ככר כו^ כחי'‬
‫והייט מקרא דיי׳ יפלא אכל לפי מאי דקי״ל דכי‪ .‬יפלא‪,‬‬ ‫־ למסב' ר״הליישב מה ש^' הט״ז מ ‪ p‬ברזיקא‬ ‫; ‪.‬‬
‫לדרשא חחרינא ולא הוי נויד מהיכא קי^ לן דאסמנתא'‬ ‫דלקמן ע׳ש וגס יאיתי להמש״ל כפ׳ר מה׳ מלוה הל*‬
‫ל״גן דאוריי' ולכן כ׳ אפי'למ״ר משו' אסמפתא דהייו‬ ‫די םכ״כ מסברא‪ .‬דגפשיק וכק‪/‬על הקוש׳ רלא כיקמ זה‬
‫דאןיריייתא ‪.‬‬ ‫‪S7‬‬ ‫לן‬
‫יבד‬ ‫מסכה סנהדרין פרק על״םי‬ ‫אברהם^‬
‫עיס ילא יז־ע‪-‬ולפ‪/‬במלנין א׳צחשי' מ}נליא עמו נגאץ‬ ‫דאורייתא וט' יעיי' למו״פ •כש׳‪-‬זיע יצפק ע״ש‬
‫‪■.‬יוכו׳ אכל ק' מפא דסדא לקמן אל תשת רשע עד אל‬ ‫כ ד ״ ה כל כ ה ‪ /‬וט' ועוד משמע• וכו' עכ״ל עמ״ש‬
‫קשת חמס עד אלו גזאכץ וט׳ ומק׳־מינה לדכא׳משמע‬ ‫מתיש ״ח ורכה התותי עשירית הס כמקומה‬
‫לאכיי ניחא‪ -‬דהא דאיצערך קדא אל תשה חמת ער‬ ‫■ ע״ש כמציעא ־‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫ולדידי' ת״ל מקרא‪:‬דרשע■ אלא לומר אף ‪,‬דהחייר פאול‬ ‫וח״א לדידי אוזיף כרכיתא פתליה ופו' ר׳׳ל‬ ‫גמרא‬
‫הפך דעת הקוס' ומכאן יצא לו להדמכ״ם כפיו׳ד מה'‬ ‫דלאו נב״א אהסידו ט ס דא׳כ הו״ל לאידך‬ ‫‪,‬‬
‫־ עדו'דחף דהחזירו גולנים פשוליס ■ע״ש ככ׳‪-‬מ‪ -‬וי׳ל‬ ‫לומד אתיף לזה פיק דסכירו כשעת הלזאה אלא כזא״ז‬
‫דאינעריך קיא לומר דאף שאיק כני מלקו' ולא מקדי‬ ‫רלכך האי דאמר לדידי אוזיף לא מיקד נוגע'כעדו' ‪.‬למציא‬
‫רשע כיון שאין חייכי' לשלם הוי רשע ■דחמש ופתול אי‬ ‫תיכית כמיטת ע"פ טון דליכא עד אחר ע מוועיק‬
‫לא החזיר והנס משמע דעת התיש' היכא רחזו דשקלר‬ ‫‪:‬‬ ‫כמרדכי■‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, - ...‬‬
‫יתייס כוו פתוליס מה״ת דלא גרעי מגזלן ולכך מק' מאי‬ ‫נ ט ' דאפי' כמנס לא עכיי עמ״ש הר׳ן דחף‬
‫האי דהוהיפו עליהם וקי' אף דהחזית ונו' והנמק״י‬ ‫למ״ד מפט שאין יושבק כישוכו של עולש‬ ‫‪. ,‬‬ ‫י‪. .‬‬
‫>מי סכי תכיחו שכ׳הא דש־לי יחירא לאו לעצנק דא'כ‬ ‫גיק שהוא כחנם מוכרח כי״ל אומנו' החיח ולעד״ן חה■‬
‫הוי מדאורייתא ואף דכ'החוש'היכא דמורההתירא לא‬ ‫■מוכרח ממה שלה חמדו כגמ' לעיל א"כ כחנס ועיין‬
‫פשיל אלא מדיכנן ה"מ דוקא כסברא דשיין לתעות שאר‬ ‫‪.‬כנ״מ כפיו״ד מה' עדו' שב' דאפילו בחנס חסוד דחזק'‬
‫;‪r‬‬ ‫‪ .‬איכשי ועיין ככ״מ פיו״ר מס'עדות ‪:‬‬ ‫דשוח־ כמעו' וצ״ל דהכא מייח דאפי' כחנם עם עט״ס‬
‫ל ף ‪ V D‬ע ״ א ת ו ס ' כד״ס לעקל כ ת הכד וכי׳‬ ‫דלא שייך כיס גז־ה כולי האר ;‬ ‫; •‬
‫והכא נמי לחייב משו'‬ ‫■י‬ ‫‪.‬׳ רי צרי‪ ,‬כ ד ״ ה לא חזרת דכייס שיפורו פירוק וכ‪'1‬‬
‫נוטע וכו' עכ״ל ולפי שיט' רשי החס דמיייי כנחכיק‪,‬נמי‬ ‫עכ״ל ד״ל לרכק ‪,‬חף דמפקירי'‬ ‫■‪,‬‬
‫לשמור לק"מ אכל החוש'אזלי לשיטתם דכחטכריש מ׳ק‬ ‫'כיותיהן לא מנכר כמו שעושה פיזור בידיס אכל ק' דמנק‬
‫אף דלא נתכוון חייב אן־מהשחיר׳משוס מלאכח מחשכת‪.‬‬ ‫‪. .‬לו כ־עת ר' נחמיה זה כיק דקאמר כסדיא דהך ממון‬
‫נתקשוכומהיש״ל ומר>רש"א ע״ש כדכייהם וכודאי לדעת‬ ‫י' שכי‪:‬ש מפקירין אותו לעניים ושמא דאיט גזל כידו'הן‬
‫מהדשי׳ל כיון דקאי אנוטע מאי הא דנת' והא אחעכידא‬ ‫‪' .-‬מעותכ‪-‬י להחזירו הלא כוונתו דעושה דכר דמינכל‬
‫‪ ,‬מחשכתו והא ודאי לא נתנוון להכי כלל ■יכלג״ש אכל‬ ‫י שחוזר בתשוכס אכל מדברי הדמה"ס מקמע הדכיים‬
‫דעת כדמכ״ס ש״ל דכשכיעי' אק איהוד כי אס כגתכוון‬ ‫־‪.■ . . ■-‬־‬ ‫‪.‬‬ ‫כפשטן‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫■ לזמור כפך דעת ההוש' וכ״כ כמש' שכיעי' דף‪,‬ל"ק ג ט‬ ‫‪ 'DIH‬כ ד ״ ה מפני ד״ש וט' ׳ עכ״ל ר״ל■ דסא‬
‫המזנב כגפנים לדעת ר״ע דיקק כדרכו כמות שהוא עושה‬ ‫ד־אמר א"נ מפני ד״ש הוא קאי‬ ‫‪.‬‬
‫כשאי שנים ולדננת החוס' מוכיח לומי■ דמיילי‪ ,‬כקשה‬ ‫־' ללשק דתקד^ וכו' הבל לדנ״ד היא אף שהוא מפט ד״ש‬
‫■דלא שיין נוטע ופלוגחא דחנאימשיס לדפדי ארעא‪:‬׳‬ ‫‪.‬י זכמכוא' בכדיא ממתני׳פטללמ״דוטעמאדלאגזרו משיז‬
‫^" ‪ f'C H 2‬כד״ס כשי לעדו' דכעיקר שעדחמה‬ ‫דלא ^יחא זהוצינקי לזה •מפני שיאיתי‪ ;,‬להט״ז בח״נן‬
‫‪. .‬וכו' עכ״ל ר״ל דביק ייצרו חקפו לאו‬ ‫•‬ ‫ק' ליד שב' הכנה אתדת כדמ׳י התיש' ; ‪ /‬׳‬ ‫'‬
‫רשע דחמס הוא דסא ליכא כיה הנאה כלל וכמ״ש סחו‪%‬‬ ‫ב ל י ה מעיקיא וכל ומשמע לחינשידוקא וכו' עכ״ל‬
‫ושא דכ' רש״י לקמן גכי לחיאכק משוס בזול ל״ד דאית‬ ‫ועיק מה שהכרח מהיש״א ולפי מ״ש הוא‬ ‫'‪■.‬‬
‫כיה ממון אלא משוה דאף כשי היתר י״ל הנאה לגוף‬ ‫עצמו שר משש דעת החוה׳דאף דפסול לעדות מדאוריי'‬
‫וצ״ל דשמן ול^ כה' מילתא פטקתא דחף דכחוש פסול‬ ‫אינו פשול לנמועה אלא מדרבנן אין כאן הכרח וכן נ ט‬
‫משו' דאינא ממון ומעתה לי״ק כלל מה־ דלרצונו ועיין‬ ‫שבק הכ״פדכוונחס מדאוריי׳יע״ש כפיו״ד מה' •עדית‬
‫מ״ש היא״ש ועיק למו״ה ז״י לעיל ואני המה דאמחי‬ ‫ובל״מ שש‪■ ':‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫• ׳‬
‫לא הק' אלת להכיח הרא״ש ולא לההוה' דמפר' כחשוד‬ ‫כ א ׳ י ד כיון דחזו דשקלי וכל ולא חוששין על‬
‫דוקה דמשמע אכל דכא מודה דפסול ואמאי הא כעי־'‬ ‫שלתפייסו וט' עכ׳ל דאיתי למו״ה כש' זרע‬
‫רשע דחמש וגש משמע מדכיי^החיס' לעיל דיש׳יידמפ'‬ ‫יצחק שהכין פשלוט‪ .‬ואקמוס הדין תודה וכל וק' אין־‬
‫דוקא כחשוד משו' להקהאיקישי׳ועמ״ש לערל ‪ i‬־‬ ‫קאמר גזדו בסו ד ^ אלא ‪:‬ודאי כיון דחזו דעכת‬
‫ב ד ״ ה ‪ .‬אדכעי' ככחפי ונו' אע״פ שחק שם התראת‬ ‫אדאורייחא ‪ n u‬אפי' כיוצה אני ועשו סייג לחייה וכן‬
‫וכו' עכ״ל ד״ל דאי כהחיאה חף למתןדכעי‬ ‫‪ ;,‬״ ‪.‬‬ ‫ראיתי לש״מ כמציעה שכ"כ משש היא״ש‪,‬ומעתה מ״ש‬
‫חימור מורה והן דליצוט ל״ק כלל מ טס דאיכא רשע‬ ‫כפ' הכונס מס כק חמסן לגזלן וכל הוא מדאורייתא‬
‫דחמש וכמ״ש ועיק למו״ק כה' ז״י שכ"כ משם הפר״ת‬ ‫ןדלא כהתו' שם ולכן כיון דמס׳יה פשולי והוי כגזלן ודאי‪,‬‬
‫מ״ח וב' שכן דעת הרמב״ס ותדזה עליו יזה לא יתכן‬ ‫נטל המקת אפל אי מ־יכנן הוא דפהול אפש׳דלא‬
‫אק כאן תימא■‬ ‫ולדעתו איז‬
‫‪,‬‬ ‫דחף לא החנו מ פסול‬
‫דהא פי' ‪,‬‬
‫_‬ ‫גזיו נ״ה לבטל המקח ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דהאפהק כאביי אכלליכאההכיא אמת דאי כהתראה אף‬ ‫ף צ ״ י כ ד ״ ה ‪ ,‬מגילק אחמרוכו' עבידא דמשמטא'‬
‫לינא חמס‪,‬אמנם ודאי לאו מילחא היא כלל דא״ש‬ ‫‪ .‬וכו'עכ׳ל ולא ידעתי למה לא הביא‬
‫הדמקשה לאביי מ ^ ברייתא ראיקוחכ תיק' מרגה לינא‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫• ‪ ,‬טעם הגמיא כמ״ש החיש'‪, ■:‬‬ ‫'‬
‫דסכיאה דישא דאל הסת רשע עד ותני מידי דחימוד‬ ‫ה ל ס ' ב ל ״ ה מגדלי וכל ה״ח ה״ס גסה וכו' עכ״ל‬
‫ממון וקו לא ואמאי לא חט ד‪.‬ירי דכהחיחה‪.‬ד?פקי מהןר‬ ‫וצ״ל ידכא‪.‬לא שמיע ליה הן ברייתא‬ ‫' ‪,‬‬
‫דרשא ועוד רהא לדחי ליכח ■נמי דדשא דישע אחא‬ ‫•שהטא תש*סשר ‪ p‬אע'כהריאדוקאד־האכלגסהמו‪n‬ר ‪:‬‬
‫למילחי' לסעחוייכ מלקו' פ ס ל אף כלא תמס וסמשאתא‪:‬‬ ‫‪ n ’" Q‬שתש וכו' דחע״פ‪,‬שהחזירו פשיליש יכו' דלא‬
‫לשאיט מסקיכ ‪-‬דסייט כלא התדאס זא"כ דאכיי ממש‬ ‫ידע למאן נשרי* עכ״ל ואף שאמת‪-‬כפ'‬ ‫■‬
‫והיט קאמר דשע דחמה כנטק טל״ל לא הוי •רשע‬ ‫פגוזצ י־כד' שאין מכיייז עושק בסן ציכי צבור אסר‬
‫‪ ,‬דתתירה אמית אם‪ p . .‬מ י ת תרשע וכשלמא לדעת‪.‬‬ ‫שעושיס תשוכה אכל כלא תשו' לא מאני הן תזרה כלל‬
‫‪ , .‬סתו?‪'1‬‬
‫‪7‬ך‬ ‫יג^‬ ‫מסכת סנהח^ ערק ׳טלי׳עי‬ ‫■אברהם‬
‫יוקא ההזמה דסתורה האמינה •המזימיקיותרמהלנכחישי׳‬ ‫‪ W s r‬דמיירי כחשוד ניחא דב' אע״ס שאין שם התיאה‬
‫ותדע־ דד׳ ן דמכשיי התס כהכחשה ודאי מצי אית ליה‬ ‫‘»כו' לומ' שאינו כד מלקות אלא;'להיא"ם ק' דיאמאי >‬
‫כהכיי וכהכי נמי ל־יח ליכח התוה׳ לקמן דלמאי ‪•WPP‬‬ ‫־‪.‬סאין שס כחדאה וי״ל כיק דס׳׳ל לד״ש כאביי אפי' דלא‬
‫החס דכא כ ל ליננכיד נמי א״כ הא דדב חהיא דללישנא‬ ‫‪.‬חחיו‪-‬נמי דכיק ■דעכד עכידה שיש כה מלקו'׳רשע‬
‫ייחייוש לית ליה כר׳ח ולליטא דפסידא איח ליה כי^ח‬ ‫׳מיקרי וכמ״ש הדמכ׳ים ואיך קאמ' ארבעי' וכו׳ ולכך ל‬
‫אלא ‪.‬היינו ילא פסיקא ליס דאף לליש' דפסידא מצי א<ת‬ ‫•■ אע"פ דהדק הוא אף כלא הקדו‪.‬מ״מ איכא ‪■ :‬‬
‫י ' ליה כד״ח ופפכיח ד״ן ולכךעכיד גוונא אחדתי ‪. .‬‬ ‫ג ד ״ ה ופסלינהו לעדו'וכו' דמשו' שכיממק‪-‬וכו'‬
‫‪ 3‬א ״ ד כיון שאוחם כ' עדיוח כקרקע א' וכו' עכ״ל‬ ‫י■־‪ ,‬־‪ .:.‬עכ״ל וק' דאמאי פי' כדכא ‪..‬יהא לא קי"ל‬
‫^ זהו לפי המסקנה וכ׳יב החוה' כהדיא כב'‬ ‫נוותיה ה״ל דכ״ל כשי' הדז״ה‪ .‬דדבינא וד"פ דשקלי וטיץ‬
‫מדוכה אכל_ לס' ד‪,‬דל׳יל האי הכיא ק' ומה גס רכ׳התוה'‬ ‫^‪:‬ני' ככי תשודאליכא די"; תי׳ל כווהיה והתם כשד משו'‬
‫דלס חריכה כי״ח לא אתי אלא כלישנא דפסידא דלקוחו'‬ ‫‪ ,‬דח׳לכעינן ישע יהמה וא"כ הכא אמאי פסלינהו ולכך‬
‫די ל דלה ד הא דפסל‪ .‬דכא כהכחשה היא משוס דמיירי‬ ‫י פי' דמוידי דאיכא ממוךאך חס לא אתי אלא לשי' הדא״ם‬
‫אבל לשי'התיש'התם כ^'חמס משו'דעכידה דדכנן הכל‬
‫הכא כעכידה דאורייתא לא כעי' חמס וא״ל דס״ל דלא‬
‫■מיקרי ישע אלא כמחוייב מלקות דהיינו בהתדו אכל‬
‫^^’ *כ ב ד י ה ‪ .‬וחויגו וכו'כן אחי חמו פסול ליואני‬ ‫אי לא החיו כעי' חמס הפך יעח הימכ״ס וי‪.‬כא כלא‬
‫פסול לו שאד כן החוח אכיו ותנן וכזצ‬ ‫׳ ;‬ ‫י ‪.‬‬ ‫התרו עוד א״ל יס״ל כשי' די״ו שתביא הכ״ח דפשול‬
‫כצי־ל ולאגיסי׳קאחותאמו דא־יכמאיק׳׳לככן אחי אשתו‬ ‫מדרכנן משו' דטעו וכמ״ש החוש' גכי מלוה גדכית ואי‬
‫זהאהד לה כעל אחוחאמו שהואפסוללי שאנולוכןאחל‬ ‫לאו דמיויח אף מדדבנן כשד וכמו עדב ועדי‪ '.‬וכמש״ל‬
‫אשתו וכן כן אחי אשתו דנפקת מכללא דכעל אחות‪,‬אכיו‬ ‫׳ולשינו' זו צ״ל דפידוש קא משמחיק לשו וידעי דאיכא‬
‫אלא וראי חס לא מיקיי קני לה כהדיא ועוד׳חו; ודאי‬ ‫הי^רא מדרכק דהא על עבירות ‪-‬דרבנן חייב נתי‬
‫מיקך הנן בהדיא כיק יסוא פשרל לי משו׳ כן אחו׳ אמי‬ ‫‪.‬‬ ‫ק״ל ‪. . . :‬‬ ‫י; ־ ל ‪■ . r‬‬
‫גם אני כמי מש״ה נ‪.‬מי כמו אחיו וכן דאיתי למהיש״א‬ ‫‪ 'T f‬מאי לאו שכו׳שוא ובו'וראיתי‬ ‫דף ‪Oi‬‬
‫דהכי גריס סדכיי דש״י ע״ש ‪: . ■_ :‬־‬ ‫י‬ ‫למהדימ״ט כחל' א״ה סיקן‬ ‫’ ‪-.‬‬
‫ז ב ל ״ ה ־־וכל הראי ליורשו וכו' ו‪.‬יסו נמי כשד יכו׳‬ ‫מ“כ שהק' למ״ל מקרא רחמה ה״ל מקרא רישע דהא‬
‫עכ״לאכלהרמכ״הודע׳׳כ פירשו ד ד » א ^ ^‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫קנן וחייכין על זמנם‪ .‬מלקו'וכו' וחי' דמיירי כנשכע■‬
‫זכל היאוי ליורשו הוא השלום משנת י״ע וכ' הקי׳נן‬ ‫שאו ‪ b‬ולא אכלע״כ ואני חמיהראמח׳כפ׳כלהנשכעו'‬
‫כסס רש"ל‪.‬יהוא מוכיח דלא כפירש׳יי ונתךטעס משוס‬ ‫דשכו' כטוי לא הני משיס דכי משתכע כאמת קא‬
‫דככלל דודו וכן דוח• אף מן־ החס דאינו ראוי־ ליורשו‬ ‫משהכע ובשד לשכועו' וכפירש״י ע״ש וכית דפהוללעדו'‬
‫וכוונתו פשוטה דחף אחי אכיו מן כחס דאינו יורש זא״ז‬ ‫נפסל לשבונט׳ומהנם רהביעתושל הדיכ״ש מכדע' דהיכא‬
‫כייתנן האחין מן האב לא נוטלין ולא מנחילין־ הוא ככלל‬ ‫רנשפעלהכא לאכול ולא אכל כיקדאיט לוקה כשד לכי‘;‪:‬‬
‫דודו ובן חדו יקתני דאף סוא נמי קרי ליה דורו וידכ‬ ‫ולשיטתו של מ‪.‬הרימ"ט דאף רלא לקי התא מקרא רחמס‬
‫איך ח‪:‬י וכל הראויליוישו וראיתי למו״ה כס'ז׳יי שהכק‬ ‫זסואהכיא כתק־ חשי' סדרת הריכ׳יש ‪b‬זו ולזה'י״ל דלפי‬
‫דמאי‪.‬דכ' מן האם הוא קאי האחי אמו ולכך חמה עליו‬ ‫המסקנא רכביייחא כד׳יי ולא קשה מינה לאביי אפשר‬
‫דהיגוס אודו הוא אח אכוהי ולא ידעתי ״‪ T‬לא השגיח‬ ‫דהדין הוא דשכועת דלהכא דאק בהם מ^שה כשמס‬
‫ביכדיולעי' סכתב דודו וכו' לאפוחי אחי כאם וכו' הי?‪,‬‬ ‫ועודדכיון רליכא כשבוע' שואהנאת ממק איךס״דדאתי‬
‫דההכי' לנסק׳יי כזה י חדו תק ככללו אחי אמו‪ .‬אלא ו ^‘‬ ‫•מקיא דחמס ונגיד כיון דהכיייהא ככיאה הב' דרשות‬
‫כמ״ש ופשוט גס מ״שדמנ״ל דלא כפידש״י הוח לשיטתו‬ ‫אמאי לא אמיי' דרש? רחמה י לנזלנק דאיז כהם מלקו'‬
‫דאף לה^״ב למאן יאיח■ליה■ וכל הראוי ליורשו ס׳ל‬ ‫ויש כהה חמה לרישא דמועלק כשבועות מקרא ‪.‬דדשע‬
‫דגיסו נמי דכשי וככר כ' החי״ט יכיון דהאהות ^ויים‬ ‫דה א אית כהו מלקיז וזה מוכיח רא״כ לאיזה ענין הכית‬
‫ליישזא״זא״כ אחי דאית לן כעל כאשחו הוו נמי כב׳‬ ‫‪.‬דרשא‬ ‫הכיי ‪p‬א■?ב' דישו' אלו היק דכילס נכקי‬
‫אחיוח והוי נמיכ״עכח״קודלאכמ״ש דג; מחלוקת‪ .‬כדבר‬ ‫דממה ואולי היכר הר'דהכיייתא ס"פ אלו לא נאמר‬
‫וזה ודאי דלא כפיד‪0%‬כ' דגיסו‪-‬כםד• אן‪ .‬מאי דק״ל סוא דמיך‬ ‫אלא אל השח ישע ער ולא חמס לא ירעינן'דישו' אלו‬
‫קאמדהס וכניסה דהא ודאי‪-‬כן גיסו אק ראוי ליורשו כלל‬ ‫ול^ הוק״ל שפיי יזה אינו ■דא"כ מקי הק'לאביי מכך‬
‫דחף אמי אינו ראוי• ליורשו‪.‬דלמשפחוהם לבית אבוקם‬ ‫ברייתא ילה קהני מומר להכעיס כי'ק‪.‬רהבד’י‪5‬זא לא קאי‬
‫כתי' ג ם כן אחו' אמו אין לו כלל כיחשה דהא אחו' אמו‬ ‫אלא לריש דישה רחמס וכוונת הכרייאא אלו‪.‬לח‪.‬מזמר‬
‫וגס חורגו אין‪ .‬לו בידושחו ובשלמח ־הנך אח״ני כגון אחי‬ ‫וכו' אלא ודאי דפי' הביייחא היא ל־דוש כ‘ דדשוח אלו‬
‫המו וכנו כיון דחמו יורשח כ; אחיה שפיר פסול לו‬ ‫כמ״הולכך הוקי לאכייכיקדנחתאלהכויאמאילאקאמר‬
‫משו' דסוא יורש אמו וג״כ כן אחיתו היא י פסול ל ק‬ ‫דרשא דישע אבל ליבא ניחא רהחנא לא נחיח אלא לימי‬
‫אחותו משו' דק אחותו יויש אותו מסכה אמו וכן נמי‬ ‫דכעי׳רשע יהמה ולכך הכיא ‪ .‬קיווייהו לומד ה״פ‬
‫הוא פסו' ל ק אחו' אכיו כיון דיויש אותי מסיכח אמו־‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫דקרא‪, . :‬־■ ‪.‬‬ ‫‪. ■ ..‬‬
‫ו ק חמיו וכלו ־נמי אבלהנך דאין להם יחשה אפילו־‬ ‫‪ 'DV1‬כ ד ׳ ה דכא וכו׳ כהכחשה וכו'עכ׳ל וכבר‬
‫מסיב' האס אין נפהלץ אשי ■ע"כ צריך לדחוק• כמ"פ‬ ‫^ ‪ .‬כ'התיס'התם דלא ק' אלא ללישנא‬ ‫•‪:‬־‬
‫מוחט ה' דג׳ מחלו' כרכי וכו' ועו־ א״ל דמחלו׳־ר׳ע‬ ‫ילקיחו' ע״ש וק׳יק אמאי לא קאמי א"כ הכחשה‬
‫ומשנה א' הוא מיידי כד׳ח אבל מ‪-‬דכנן מורו דפסולק‬ ‫דללישנא דחידוש כהכחשס פ ס ל למפמנ וללישנאדפהידא‬
‫מון דסם קרוביה אף דאיןפהס יחשה ונפ״מ להמקדש‬ ‫דלקוחו׳ אף בהכחשה כש‪ -‬וי׳יל משי' ילא פהיקא ליה‬
‫״ _ ‪3 . :‬פדהס‪.‬דחוששיןלקידושה‪, . .. :‬‬ ‫כוי‪ .‬הדין‪.‬בהכחשה דפסל דא״ל‬ ‫»^כא דאמדי'‬
‫יש׳׳י‬ ‫י‪.‬‬ ‫'‬
‫שד‬ ‫מסבת סנהדרין‪ ,‬פרק שליש'‬ ‫אברהם‬
‫אם ק אן< לדעת רש״י מוכיח לומר דכתמילת־טעכי(^‬
‫לא •־סען־א״ל־ כידי בלום דהיינו להר־מ־אלא■ כמודה•‬
‫אלו הןהקרוכינזוכויאי לתו הוו ככלג‬
‫‪ p s‬קרובים ד»פרשי' וכו' עכ״ל ר״ל‬
‫יש״יבד״ה‬
‫שהודה לו וא״ב איךקאמרכחדהכיא"לבידי־כלוםולמ‪4‬י»■‬ ‫יכללא דנפקי ■מק אקזו;דפשולילהוהוא׳לכן‪-‬אחיו■ משוי‬
‫ולוס‪-‬זיל דזראילא‪-‬מהני ■»ענח להד״מיכיאם א ח י ־ ש ^‬ ‫מוי ‪-‬י^ כן ־אחי אכיר גהאיך זדאי דעסול־לכנוייולחחט‬
‫עדי' 'שהודה׳בפניהס■■ והלא עכחי׳י‪-‬אויזם‪.‬זאומד‪ “,‬ל ^ א «‬ ‫ינמ״ש‪-‬כסדיאיגכיאחי אמג‪-‬וצךגמי ק אקויקו הדי׳מתני‬
‫אמדי■‘זכוידאיי‪-‬לאמיןיכך ואבא הההואה!‪.‬דפולתת דכדיוכוצ‪.‬‬ ‫'ק־אחי׳אמוזפמ׳^ומהמי׳לזמהדא״אפ״ש ד‪ -‬דזי‬
‫דאיך אפש' שיצקיש ■העדים־אכלמעיק׳‪^-‬ווישיכיאע^■‪:‬‬ ‫ב ד ? ה • ל‪.‬אלו;‪-‬מ קקיעבל זכו' ־אע״‪-‬נ;דכנו אתי״מצללא‬
‫איט;^צאמן דאפש׳רכשיביאו העדי׳ויודה להשיוהכי סוכמו■‬ ‫׳׳‪.‬דאחי־אמו‪ :‬מ׳'ד‪’3‬מ!ז‪:‬ו'‪-‬לא'אחי‪:‬מנללא■ כצ״ל‬
‫לומ'‪-‬כדעת‪9 :‬דמצ״ם’אףלפיעש"ל‪5‬כדעקדשזי<אקצוקנ•‬ ‫‪;:■ .,‬דפיקמהרס״ל־הסההש״א‘ ‪.‬‬
‫■‬ ‫לכל זה ועיין■• להד״ן כחי' ‪:‬‬ ‫‪ f n‬ב^‪^-‬ז״{ ^ ‪:‬רי ‪“^ 2‬ד כר״ה‪ :‬אקדטמ«‪1‬ף־וכ^‬
‫נמר‪;-:;{({,‬מניןשאק ש׳ועמן למשית ול(‪£‬לח ‪ 65‬י' ס § מ‬ ‫מכאעדז׳‪-‬ישיןילויתלירקו‪:‬‬ ‫*‬
‫■‪■,‬־'■ י י ׳ י דכיי הדב וכןדוואיכא;; למידק מנ׳יל■ דיכול‬ ‫איורי שהודית ובו׳ עכ״ל‪-‬זפיון כהמק״ילשהכייא מבאן‬
‫ליעטי‪ -‬הנחש בהאי טענה׳ לימ‪.‬א‪ .‬משום דלא׳מגינו עאל‬ ‫^ית ליה לרש־׳ייכש'״ הוז׳ע דהרמבז^שי׳בג״ם ומורמירכש'‬
‫התודה בולה‪:‬שזה נהנה וזהמתחיובזככראמדא סקודוא^‬ ‫ז״י תמה עליו־אזאפש׳שיתלוק על■ שמדא־ענזכהרוליךפ‬
‫מ״ג האומד לשלוחו נאואכוליהחלכי הוס־׳חניכ־זשוצתיי•‬ ‫דרעק רש’י לומר‪-‬דזץ^זיעל‪’7‬דנךען‪:/‬איהולא^'טע‪8‬ן‬
‫פסודיסדלא מציני■ ונו'זי״לידוקא־כדינידאהם ו ה כי מ אי‬ ‫משנוה אכל כלת ׳■נוענחד־‪:‬איהנאמד ^זה״מוהגדא־ערי'■‬
‫‪,?;irr‬‬ ‫התם ועיין מש״ל כפ״כ מה׳נרוצא״ב‬ ‫־׳‬ ‫שהודה לו ולא טגק■ משהם;כשהורי^אינמאמןדלא מ׳ן‬
‫ש ס כל המוסיף נודע‪,‬וכו׳רולא־יחסעד׳נץ׳ו^ יהק!ן■■‬ ‫סיי״ף והרסב'‪:‬םאך מאדדק'לי‪.‬איך והכיזח בדכדיל רש׳׳י‬
‫הא ככל מקו‘ עושים חכמים סייג וגדר ליזיה‬ ‫מבאן לכאורה היא קו* חול ובאמתזמדבחרש״י שלפנינו‬
‫ולא ר^י גורע ודרשו ^'ל עשו משמרת־דלמבאתזי ‪‘^ v .‬‬ ‫אין ^‪:‬רס כ"כ כלאכש׳‪-‬הילי״ן־ זהרמב■ ם‪,‬ואדיבה מלשו'‬
‫^ק״מ דלא היה כו איסור •מיתה יאכל כאן דהישקף‬ ‫משמע דש׳ילכוותתסי־משאלקאמר דמיייי בשמורה ככ״ד‬
‫כה איהור מיתה הוי גורע ועיין‪■.‬מהכת אבות‬ ‫שהודה לו אלא ‪ .‬וכפר ־‪,‬כעיקר החוב ואמר מעולם לא‬
‫" *י■ י‬ ‫• פ״ת ‪ :‬־‬ ‫• ־ ■ ■ ■י■ '‬ ‫הלויתי ממך־ולא לאתן‪,‬לן עד שתביא עית הלואה ואהא‬
‫ש ם ‪ .‬אמתים וחצי ארכרעיין‪:‬כפיש״ידשמעתי מפרשי'‬ ‫קאמר דכיון שהורה‪:‬לו ■זלאייסעיךימשכוס ■משלם והייט‬
‫דאי היה ■בתי׳אסתים וחצי אדנוהוהמשמ׳דנו^־‬ ‫כפי'‪:-‬הדי״ןו‪ :,‬והרמב״ם־ וסל׳ש־זהנמק״י־־אן־יעגדסתו׳‬
‫‪,‬־ י ארבע אמות ‪r‬‬ ‫כמנמק״י• כפ>דש■י דנמם אחדי כשהזדילדכעדי׳י‪-‬ויל שלם־‬
‫ת ו ס ' ב ד ״ ה דברי מי זכו׳■ כל מסית ייפטו'עצמי‬ ‫משמע וראי ;ימעיקיא'>''כפנד‪,‬ל“דעכפד הוידכהולאה‪-‬‬
‫כאותה סענה‪,‬יכו' עכ״ל ואףדקיזל‬ ‫וקאמי להד״מיאח■ע‪-‬עשהבוא לו‪;,‬עידי~מראס“עדיין^‬
‫בכל דוכתא אק שליח לד״ע מהאי‪ .‬טעמא דוקא הכא‬ ‫•מכחיש אוחםישלא־ההוהוכא׳יל לאי אימ־;מד‪£‬שי^יא"עידי‬
‫דגלי קיא כע״ו דחמייס ולכך ק״ל מהא דנחש דהוהנמי‬ ‫סלואה‪-‬וע") קאמדכיון מהודס־לויכעני^ערי׳־עמרי‪/‬לא‬
‫נתכוון לכפור וכמו שפידש״י בחומש א״ק דוקא גכי נמש‬ ‫זיל־שלס משמע דלא־ סייכיהז‪:‬בהנדאהרכ׳יא‪-‬העדי' ואי‬
‫דכיון דפטור מדיני אדם־ משום ■•דלאמצינו■ שום‬ ‫מע‪-‬יקיא הודה בפני כ?^עםסמהמאי‪,‬יבב^מו דעלמ׳הכא‬
‫נהנה חה מתחייב זכמש״ל מהני ליה ס״ט־לפוטח מד׳ש■‬ ‫אלמוראי־דמיירי דמעיק‪/‬כפד‪,‬בהודאע‪,‬וכו'‪-‬וזה ודאירלא'‬
‫אכל לעולם לא מהני ליס ‪,‬ה׳ם לפוטיו;׳מד"א'בכי ע״ז‬ ‫כהייוףיוהרמכ׳׳ס״״ידם״ל דמשעה‪ :‬שכפר ואמר להד׳מ‬
‫ולכן מסית חייב וי״ל רודאי לא ■מפשיק כ״ה כין ע^ו■‬ ‫מפי'‪-‬הביא‪-:‬אס״כ‪,‬עדו׳‪-‬יא‪:‬ן ■שענינןליס לולנ' מששת‬
‫לעלמאיהא כעלפאדאףדלא סהכייאהאיטענהלפוטמ‬ ‫■ ומילתת דכדי לאדכייי־‪3 ,‬נ'לכרור‪-‬ככווכת הנמק״י ‪ :‬׳‬
‫מד״ש אפ״ה מהטא לפוטדר‪..‬מד"א‪:‬וא'׳כדקכא דמהטא‬ ‫וראיתי■‪ ::‬להב״ש^סי׳ל״כ שב' כלעת רש״י •דאחד־‬
‫האי טענה לפוטרו מדיגושמים כ״ש‪-‬לפוטדו מדיטאדם‬ ‫םאמ'‪:,‬הבא צי עדי הלואה שוב חינו ■יכול‬ ‫• ; ‪;#‬‬
‫אכל טענת זה נהנה וכו׳־ אינה מהניה לפוטרומד׳שאלא‬ ‫לומר מששהוכו' ‪:‬דלוה כיק הנמיקי דלא כה‪-‬י״ן והרמב׳ים‬
‫מד^אוקו לא■‪■■:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עזשוהני ההריונו־לא ■סבנתיהכריו‪■ ,‬דהדי״ף שיין לומ'‬
‫‪ V ’ 2‬ג ס ' •ש"מ יכו'אכלאישתיק וכ^עייןכמהרש*ל‬ ‫שפיד‪-‬דאית ליה;כר‪:‬דבםיתרמ^'ס לא פה' ראם שען הכא‬
‫־ ‪ ■,‬וסש״ך קי' מקא הכא כיון דאמרלא•‬ ‫^‬ ‫לי עירי הלואה יכול‪.‬ל‪:‬ימ'■ עוד מששה וכו' יפי' דכריו‬
‫כהדיא סעני׳ליה אף ולא טען אהו אבל לעי' ככדייחא‬ ‫שייך־לופר׳בשי' רש״י‪-‬דכשאומיז׳־לווככר סודית כפני אלו‬
‫כיון דלא אמי־ לא כהדיא לא טעני׳ ליה וכו' וק' ל^יי■־‬ ‫וסלה הודה וממר םהו ‪p r‬יא ‪:■b‬־הכ■^ לי עיריסליאהודאי‬
‫מאי דייק מינה דאי שתיק לא מהנילומרמשטהכיקדהא‬ ‫שאיע־מלול צומ׳‪-‬שוכ פששסאכל ‪ ,‬סרמכ";םיקאמר ראם י‬
‫דקאמר לאימשו'‪:‬דסעני'ליהאי שתיק לא סעני׳ליקנמג■‬ ‫כשאומרים לי הודית»גי~מלי‪1-,‬יהלה ״אומ'‪-‬עששהולא‪.,‬‬
‫‪■ ,‬־‬ ‫דטען אימו ‪:‬‬ ‫• ‪,‬‬ ‫אמר^ןבא לי עידי‪-‬םליתה אן־רם''דיורס'‪ 0 .‬סרנ^ן‪:‬זסיימ‬
‫ך ן‪ 4‬ד׳י^זא‪-‬׳־גמ׳גא״כ‪-‬משוצדלא ? תלן»יל‪1‬צ<‪1‬י‪0‬‬ ‫ג‪1‬עמא‪-.‬רכיון שהודשלו כאמת‪^-‬א הששאהיושוב איגויכו' ‪:‬‬
‫־ ־■׳■י־‪-‬יאעא לסידק‪-‬אמתי לא קאמר אןב‪.‬‬ ‫י‬ ‫לשעק פ״א לש‪0‬ורימ"ש‪.‬וסיינפכמידסמגת־ז שיכ‪“-‬אחוז'מ■‬
‫מדבד־שקר תתזק?דהא‪:‬לר''ילאו להכי׳חייש׳זייזל‬ ‫וות‪-‬מוכרס לומ׳•‪.:‬לשישהרדסי‪w‬ב^' ‪'c‬אזיו‪,T‬דאחר‪^c -‬כיאו■^־‬
‫דאף ר״י ככה״טחינשלשקרא דהא לא קאיורלדיאצחא^‬
‫אלא ודאי ■דהוא‪-‬־םקד‪-‬במוד׳־סואיואף׳ דז׳ליקאמ׳ל״^ווי‬
‫דמחזי• כשקרא ־דאסיקיאיגנידיסו דיצא זכאי ■מכולם וא!זי*‬ ‫‪. .‬ק׳״ז־מקז‬
‫‪4‬די שקדי‪-‬אבלזהד׳דלאיקלך רכיל לא ס״ל אלא!לרי ^‬ ‫דכדשענת לה־מ״מ לא הוסז־ךפפק וכפסדגאזמכדאמר־‬
‫ר*ל ס־לדככה׳ב ליתכיה רכילות כללולא־דמי לדכי' דמחנ*'‪''-‬‬ ‫אין־לן בידי■ כלום וכסו‪ .‬םסק!׳‪:,‬לפיר^יז‪1‬עומ!דאיררש*יז^‪:‬‬
‫דההוא־זדאי הכל־גמזר הוא שהדיין כעצמו חוממ לו ‪:‬הןז‬ ‫נסי מודה דשענת להד״מיחפי׳ כלאסששקכפטדכהדי״ןי‪--:‬‬
‫ומארנפק״ל בהכיאם‪ ,‬לק ליכילו! נתטק‪,‬אכל הכא ד כי ת ^‘‬ ‫&רפכ”ם ■ וצ"פ אלא אי‪.‬אעתנן‪..-‬כנ‪1‬וף;■‪ :‬דכדיו‪.‬‬
‫השופיים‬
‫יגל ‪ ,‬עה‬ ‫‪W‬‬ ‫מסכת סנדןדדין פרק‬ ‫»ברהם‬
‫משו' כידי צחזיי הוא ‪:4‬כי שיטה וכו' ואף דצא כ' הימז‬ ‫מ מ י י ס ע'>י‪.‬כ״ד אי; כו רכילות כלל וה״ט דלא אמד‬
‫תליש‬
‫ס׳ל ״‬
‫הכא ”‬ ‫כיאה“ וניחה ׳‬ ‫אלא־ גבי‬
‫‪■-------‬‬ ‫כידו■ י'־‬ ‫‪ -------‬אין‬
‫‪---------‬‬ ‫דמיקדי‬ ‫ד?לכר'‪:‬׳אכית וייתייש לדכילו'כמי אלא ללא מצי צמעכד‬
‫א״ק לפי מ׳׳ש ■התושפות כחולין אהך יישא דר״שדבב‬ ‫כ^■ משוס דחייש לשק' הו״ל למיעכ־ נ‪" :‬א■ ^ס־ל^תי'‬
‫מידיעיתו כעי' ואף■ שעשה אח'כ ■תשו' לא מכני לקרבן‬ ‫קמאי ימשו' מנתא דידי׳קמפלגי ולא ס״ר דמחוי כשקרא‬
‫א״כ הכא דהפרישו כשעה ■שהוא מומר אף דלית ליה‬ ‫אמאייצא הק' לר״ל ממקד' ולוה י״ל ‪-‬דלא מיק' רכייאצא‬
‫דחייה לד״י לכ״ע שוב אינו נראה מיקרי וי״ל דע״כילא‬ ‫>גה שהוא אומר כך על לא דכי איל כשיש הכרח בדכי‬
‫פ' התיס' אלא אליכאדי׳״שאנלאליכאדרכנןלאהיצטריבו‬ ‫כנץ; האי דלא כעי לשלוחי צא מיק־י רכילות אכל מ"מ‬
‫להכי דקרא איצטד' למומר לחלב והכיאו לדם כמ׳ששם‬ ‫משמע יד״ל לית ליה רכי׳ כלל■ ולא דמי למתדיתק‬
‫כגמ' וא״ג כיון דרכנן מיידו כלז תשו' חפש' לומר כאם‬ ‫‪,‬וכע׳‪.‬׳ש התיק' ועיין צהר״ן ועיין כירושלמי דפיקי;‬
‫שעשה תשו' מהני ולכן אתא ר׳יי לומד דטעמא דדחיה‬ ‫■‬ ‫‪..‬ע׳׳ש ‪:‬‬ ‫■‬
‫לא מהני אמנם תה לא יתכן אלא כשנאמר רד״י ה׳ל‬ ‫מ‪2‬״י כ ד ״ ה ‪.‬והוא עד וכו' דאלו השכיע‪-‬ע״א‬
‫כדכנן אך כשכת יף ס״‪-‬ם מבואר דה״ל כר״ש ‪-‬ע״ש ומה‬ ‫‪ .‬פטור ענ״ל ר״ל• מכח ררשא דהן‬
‫נה דכתיה' כזבחי' ס״ל דאה הפרישו כעורו מומר^לי>^‬ ‫דמה ■אפ יכו' דהא פלוגהא היא כשבועו' דף ל״כ ע״ש‬
‫כיה יחיה לר״י וחדי ונד' וכי' ע״ש וק״ל דאשור מקראי‬ ‫ולסך מ״ד דמחייכ אע״ג ראיה ליה האי דרשא דכנה{אכ‬
‫דד״ש ועוד דהר״ן כ' כהליא לדחית דברי דש׳יי דע״כלא‬ ‫ילכ‪-‬ך ■מחייב כ עי הוטה וכמו שפידש״י שש אפ״ה מח«כ‬
‫קאמרי הך טעמא דמעם האק וכולי אלא כשהפריש‬ ‫‪3‬כי‪-‬ש‪3‬ועה בע״א רפיון דגילהקרא דכתביע׳תליאמילהא‬
‫בעויו מומר אבל אה הפריש והוא נהד לית כיה‪ .‬הך‬ ‫היל^כל היכא דמפהידו ממון מחייכ והכא כיון דנממון‬
‫טעמא אלא משים זכס דשעיס וכו' יהתיה' קיימי כהאי‬ ‫דמי הפתידו מיקרי ועיין כקוק' רהוטה דף ב׳ע״ככד״ה‬
‫שיטה דבפ״ק דקירושי' דהאי דהפדיש כעורו כשי הוא‬ ‫‪ , • :‬כ"מ ו ‪■- .‬‬ ‫‪;-‬‬
‫משים‪ ,‬זכק ישעי' וכו'והיינו‪.‬משום דס״ל‪ .‬דהך קדא לא‬ ‫'?!'ב גמ'•• רכ לטעמיהוכו׳לאומדכריהתמאדגמ'‬
‫מיידי אלא כשהפרישכשהוא מומר וכי' וא"כ איך כ' שם •‬ ‫אלא היום דכרי ר״ז להביא שיוע וחיזוק‬ ‫■ ■ ■‬
‫האי הכדא דיץכא דהפדיש בעודו מומר לא מהני אח"כ‬ ‫‪ ,‬לדבריו ‪:‬‬ ‫•‬
‫משוס טעמאדדחיהזאשרע״כנ״ל^דה^יל לכהוס' ־ע״כ‬ ‫לאו הייני מדאה אחי הלואה וכו' ד״ל דכשלמא‬
‫לא אפליגו תנאי אלא כשהעבירה היתה כעורו מי י האי‬ ‫‪.‬לקיר צ״ל חרוייסו כיון דחירוש הוא וכמו כן‬
‫ודאי מיקרי אינו שב‪ ,‬מיריעקראבל אם העכייה הית&‬ ‫דהיפאכמי דהלואהאחר הלואה וכו' דחידו' הוא כעי‬
‫בעודו כשי אף‪-‬דהפריש כעורו מומר'כשד דאז מיקדי‬ ‫למימי כל מאי דהידושא אמנס לפי האמת דאיכא תרי‬
‫בשעק החטא שב מידיעתו^וכ״כהחיה'שם דכעי'כשליה‬ ‫ההדי ליכא קידוש כלל ועמ״ש מהרש״ל ומ״ש‪ ,‬מהיש״א‬
‫שאכל שב מידיעתו וכו‘ משמע ראם כשעה שאכל היה‬ ‫‪•.‬‬ ‫■‬ ‫ל׳׳ק‪.‬־‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫שב מידיעתו כגון שהיה כשד ובשעה שהפייש לא היהשב•‬ ‫‪ r o i i i‬ע ״ א ר ש ״י כד״ה רהואיל ונרחונדחו‬
‫מידיעתו ודאי לא איירי ■כיה •קיא ואינו פהול ‪ rb‬משוא‬ ‫וכו דאי‪,‬משו זכח רשעים‬ ‫■■ ■• ; ‪- .‬‬
‫זנח ‪-‬שעי‘ וכן גמי •משמע מדברי הימכי׳ס דכשהכיא‬ ‫וכו' עכ״ל והק' הר״ן רהא כגמ' קאמר ר״י משוס זכח‬
‫דין זה כ פ ג מה' שנגית והלכו' פעה״ק כ' מומר לאכול‬ ‫רשעים ויוקר קמיהא לי דהאדש״י גופיה לעי'פי'הפריית'‬
‫חלב ואכל‪ .‬חלב בשגגה והביא חטאתו וכולי הרי‪-‬דכי׳יו•■‬ ‫משו׳זכחרשעלם וכוי ונ״ל דה״ללרשי דכי אמרי' זכחישעי'‬
‫כדורי' דלא‪-‬כאמיקאידינא אלא כשסעכידס כשהוא מוע'^‬ ‫ה׳יד כשעת הקיבתי הוא ישע אכל ‪-‬אם בשעה■ קרבן‬
‫אכל אס סעפירה והוא כשר ודאי לא כיה מפסיל ד״ש‬ ‫עשה תשו' אף שהיה מומר כשעה שהפמשי לא מפכי'‬
‫משום רלא ‪ x‬מידיעתו כיק דכשעת עכייה מיקרי שה‬ ‫עכשיו משו' וכת רשעים אכל מקרא דמע״ה ממעיט‬
‫מיתעקו ולא אכפת לן■ כשעת הכאה ומדלא אמרו בגמ׳‬ ‫מומר אף שעשה קשו' אח"כ וכ'כ התוה' בפ^ן דחולין‬
‫א"כ האי תנא משנדב ר‪.‬חף ת״ק מודה!ולכך כ׳רכי׳‪-‬קכי‬ ‫לי״ש וה׳יר ליכנן ולכך ככא גכי אכל תלב פייש׳י משום‬
‫אף לח״ק וא״כ היון דאה היה כשר בשעת עבירהובשעת‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫=ז׳ ״‬
‫קבה דמומר אמנם כה ד דהש ס שהביא הכדיית דקרשי‪,‬‬
‫הפרשה היה מו^־לא מפהיל אלא •משוםזכת ■רשעים‬ ‫מזכה ■יחותי דה׳יד אף דאקטול לא הד להו כפרה וראי‬
‫הרי ודה* צנ״נהאם עשה תשובה מהני חמטו להכיכתפו•‬ ‫הוי טעמא כפשסי' משוה חכנז ישעי' קועכה כדיאר'^‬
‫החום' דמטעמא דדסיה לא מהני וזהו דקדוק לשונ' דג‘■‬ ‫‪ cc‬בפ'חלק והיינו משו' דס״ל דלא כרב■ייהף ומעתה‬
‫לאפילו‪ ■,‬המיר רח והפריש קרבן‪-‬ולא■ כ' המיר דת‬ ‫לא‪ :‬אפש'ליה למימי טעמיה ח־מ־יה הואיל ונדחו ירהו‬
‫ואפל חלב והפייש קרק משוסדהאיך נפקא מקראיוכמו‬ ‫במימרת‪.‬ר״י גופיה הבא גכי חלב דהך טעמא לא שייך‬
‫שכתב' אך התוה' ־כתמורה כ' דחד מעיקרא נג ה המיר‬ ‫כ״א כעשהתשוכה אך לקברק דכיוהף ‪-‬כיק־ דאקטול‬
‫דת ואכל חלב והפי־יש יקרכן ונו' ואף שב' הח״בלכק׳על‬ ‫הד להו כפיה לא שייך טעמא דזכח רשעים וכמושכתכ‬
‫ר״יכימא כסכלתלב והמיר דת וה^ישקדכן■ הוא כדי‬ ‫■‬ ‫רש״י ז ‪,‬‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫■;‬
‫לאשמועי' רכיתאיאפ״ה לא מסני מטעמא דדסיהאכל■‬ ‫‪ 'D1H‬ב ד י ׳ ה אכל חלב וכו׳כדשמעי׳ לד־י לגבי‬
‫יאפשר דהדק דק אמת דאף כאכל חלכ והוא מומר לא‬ ‫ככמה של ב' שוחפק ■וכולי‪ ,‬עכ״ל‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,:‬‬
‫מפסי' אלא מפום דחייה ועלה בדעתי לומד דה״ל דאף‬ ‫לכאוד' דכייהס תמוהים ההא כזכחי' דף נ״ט מק' כגמרא‬
‫דהעבירס והוא מומר■לא ירעי׳מקיאי דשוב איןמקבלין‬ ‫‪».‬הא דחדין מעיקרא אך לר״י הרי משמע ‪-‬לא אמי ד׳י‬
‫אותי אף אחי החשלעל אותי חטא שחטאכשעתעכידה■‬ ‫אלא כני' ונדחה וכך כהמה של כ' שוחעיןככרכ׳החונן'‬
‫אכל עלחטא אחי שחטא עכשיומקבלין רסא ‪ p‬הכיש'‬ ‫דכיק דאין כידו‪.‬וכו' ע״ש א"כ הכא;בידו הוא כמ״ש‬
‫דהפרים לקי־ק כשהוא מומר לא חייל עליה ! כלל וכ">‬ ‫כג־מ' ולכך לא אמר ד״י אלא כה׳׳ג ונ׳ל דהחוס׳ ־דהכא‬
‫הד״ןוהוי כאלו ילאהוקרשגס אם הפדישהלחנואתוחמר‬ ‫ס״ל כמ״ש התיה';שס ךף ל׳ד ע"כ גכיהא דאמל ר׳א‬
‫מנשה תשו'גחחייב‪ ■.‬קרבן ■חטאת ׳אכל'מטעמ‪-‬דחיית‬ ‫כלשכיח■ לא ‪,‬כד דחד הא דאמרי' גכי אכל חלב וכו'נא‬
‫חזיק ציה אף מקרק אחיכיון דנדחה ממזבח שוב איט*‬ ‫מיקרי פי ‪ r‬כיד דאק דעתוילתזזר והא דעכדי‪ .‬כצריכיוק‬
‫נראה‬ ‫‪38‬‬ ‫דח‬
‫־•ער‪:‬‬ ‫■מסכת סנהדדין פרק‪ -‬שישי‬ ‫^^ברהכו^‪:‬־‬
‫ל‪ « 5‬ועיי' כש' ז׳׳ן‬ ‫לדי‪.’81‬למזכח כשום ‪5‬זופן' • לא‪:‬מצאתי דין זה נשוה‬
‫ע ״ א י כד״‪.‬המיאפזתה‪-‬יכילידמלו‪,‬‬ ‫ד ף ‪ -‬׳ נ׳‬ ‫מקיה והנדחה אצלי דשצח כדקדוק כקכו התוספות‬
‫־־ ■"■נשואה יט'עיין במסרש״א•‬ ‫׳■ ‪:‬‬ ‫מודנדואכל חלג וכו׳ועיין להמש״לפ״ג מש'שגגות שהארד‬
‫ואין ־לפקש־ו' דק״ו משייף־דקאמר הוא משוס ■דפושט■ייד‪,‬‬ ‫' ״■■‬ ‫׳‬ ‫׳ ‪-‬מ שעש״כ׳^י‬ ‫‪:.‬‬
‫פעי־קד כמ״ש כגמרא וח״טהו״ל למימר׳הכא משוסהן‬ ‫' נתעכל הבשר ־מלקצויךוכו׳־ולד״י‪ .‬ולר״ל‬ ‫גמ'‬
‫טעמא׳גופיה דתשקא־יה׳׳ל לדש״י‪:‬דשאנייהקםמשו׳דאיכא ‪-‬‬ ‫דאמרו מ ' ׳חלק דימיתו משו׳׳וכח דשעי׳‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬
‫; כ׳' ‪-‬‬ ‫" ■ ■ •' ;׳ ■ ■' ת ד ת י ש ד ‪-‬‬ ‫"‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ד;‪■ --:‬‬ ‫־;‬ ‫■ ואף־ ראקעול אץ להם כפרה ^דקתני נתעכל ונו' מיידי‬
‫ג מ ר א ; אדרכה חק‪:‬המור פשייף;‪.-‬וכו' ‪.‬־שמעתי מדף‬ ‫י כיח^ ולא כיכיס‪ :‬דהא אץ להס־ח׳לק קתכי ;־‪-‬־ י■‬
‫'י' ׳■־‪-‬ד; ;‪;':‬דלק״דידמק';למ״ללרבנן■ ג״ש דאכיה פיץ‬ ‫ב ל ״ ה ־ מ״ט וכו׳ד״ל וצו'עצ״לייאין לסק'‬
‫דשריפה חמורה מחנק נ״ש‪:;-‬דחמור‪.‬מ מסייףדהא חנק‬ ‫״ לישתוקמג״שולילף־כ׳מ״מדטפיהל״ל‬ ‫י;■ ‘ י‬
‫יזמור ימסייף־ ולק״מ ־‪:‬דאיצטריךדלמעוטי;;פכוייד■;דהיו‬ ‫‪-‬למילף מג״ש אף מע״ז גופה יראי הך סכיא ומשמשי'לא‬
‫כיו{ דמייירי כנשואה ‪ :‬לא ידעזנן‪ '.‬למעוטי‪ -,‬פנויה‪-‬א^<‬ ‫־׳‪;,.‬׳ ‪.‬־׳•־־• אמרי׳אלאחחרדחיתלןג״ש'‪■■ V ■ ■:‬״*■‪:‬‬
‫מג׳׳ש וכמו שאמר ככרייתאלקמן וחף; דאות^וו‪-‬מנות‬ ‫‪ 'Qj! n*D '^*T‬ואכיימ״ט־וכו׳דל״ל משו׳לחומיא‬
‫לדרשח אחריתי כיון דמרכויה׳‪.‬חי"ו‪:‬אתיא ;•נשואה■ ה^׳א■‬ ‫מקשי'דהא שכיה פשוטה משמשי'‬ ‫•■■‬
‫דאחיא פטיה‪:‬ד‪■:‬׳ ״‪' :1•'•^-‬ד‪-‬׳ל‪.■'■■■, .‬‬ ‫׳ ׳‬ ‫■ ’’ ׳‬ ‫עדיף'ועוד דהא איכא נמי קולא כמו גכייכיפא שהכיאש‬
‫>‪jp‬״ ‪ 3‬ג ס ' מה כשהוציא וכי''הף־ כשסוציאילהחמיר‬ ‫׳ הגמ׳‪-‬להק'על^דהסנד•־‪ - .ff .‬ד•‪-‬״;‪:-‬‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫י"מ רלמ״ל האיילפותאלי״שדהאע״צ‬ ‫ולטעמיך אלהיט למ״ל שק' כשפי גואד‬ ‫גס'‬
‫לדידי' שייפה חמורה מדאיצטרי'לזנית‪ ;.‬דאלחצה ■למ״ל‬ ‫' הלכו'דילמא׳להורגוכשקיל'ותייז דא״ש‬ ‫■ ״ י‬
‫לזנות לגלוי אכי תחל דלאו־כהלול שכאמיידי כיון‪:‬דהוא‬ ‫מלך למ״ל ע”ש ואץ דכריו מוכנים דהא למ״ד נכשיאש‬
‫בר שקילה׳אלא ודאי שריפה חמורה יומשו'‪:‬היכי כהל‪-‬‬ ‫למלך קיימי׳ ולעיקר כקו' ל״קיכיון דנוונאו ליורשו מאי‬
‫מצית כמ״ש‪ .‬כגמ' לקמן ומ״ה איצט^ לזנית‪ ■:‬וי״ל דה״א‬ ‫־‬ ‫נפק״ל■כאיזה מיתה ‪:‬‬ ‫י '‬
‫לזנות לדדשא אחריתי כמו שהוא־ לדעת רכנן רודאי כי‬
‫תחל לא קאינ‪1‬א כינותיהילול׳שבת כקקילה וחקי'תמורתי‬ ‫ס^יק ־פרק נגמר;■הדין •׳ ׳'‬
‫הכל אחר דידעי' ‪x‬יפה חמויהימהיקשא שפיר לעקמי'‬
‫'‪ ■■ -:‬למילתי' לזנית לגלד־ אכי תחל רשמיך ליה ‪■ ' :‬‬ ‫דף׳ מ״ט ע״א יי״א אףיש׳־ תמיד' וכולי ולע״ד‬
‫^ ‪ ■ □ S‬יכול הפי׳פנויהוכל־ילפ״ז אתיאהך־רשאדהיא‬ ‫אינרכדאה שיא״פ זאידך למצוה‬ ‫יי■ ׳־ י •■■ ־■ ׳ ־‬
‫י ״ כשהפה ואין כועלה כשריפה כנשואה אכל גפי‬ ‫וראיתי למו״ה ז״י שכ' דר׳׳י׳מורהשהוא למצוה וא״סמק'‬
‫פנויה דרשינן היה כמיתה ואץ כועלה כמיתה אכל אץ‬ ‫וכו׳־ונע״ד אעוניאה דא״כ אמאר לא אשי׳ קדד חליצה‬
‫שברא דהיא חייכת מיתה דה'א;קרקע עולם והיהדעכיה‬ ‫‪■:‬‬ ‫־■•‪-‬״" הלא ודאי משו'דחית־ליה עינוכא‪:‬‬
‫אישור מפטר וכה״ג אמה' כפ' כל הנשדפי' דף ע״ה‬ ‫■'מעכרץזכו' ביץ־דאיז עוכר ע״יז'‬ ‫•תיס' כד׳ה‬
‫גכי כתג מאנישתי דוקא התם גבי נשיאה דמוקמת אדיניס‬ ‫■ שמנים כטל זכו'עכ׳ל ר״ל'■'ומתני'‬ ‫; —‬
‫דכאעלא״ה כחנק אכל הכא דליכא■ ■דיניה■ בעלמא‬ ‫קדא־קתני דתני והדד מפיש כיצדמעכדין 'וכולי ראש‬
‫מחוייכ׳ שייפת כמיתה ולכאורה הפש' לקלק דיקא התש‬ ‫נעשו‪-‬טהיית ׳ותעבירו ע׳ג׳ ולא עכר ה״ז צכע ד״ל הרג‬
‫משו' ראינא איתור לגכיה־ משום קויכה ובעלמא הוא‬ ‫היא‪-‬כיטולו וכן כתכו־החוש'ישם ‪a‬שוף דכריהם אכל־אם‬
‫מחוייכ שהפה היכי שייך לומ' דכאן־פטור דמגרע גרע‬ ‫עכר על ידי השמנום ■אף על‪ .‬גכזדכטל־הוא להכא‬
‫דהאהיה משו' האי איסויא נופיהקא מחייבתוכהאיהוא‬ ‫שטהרות שעכרו שמאים כחן דמקפיד־ הוא עציו זעמן‬
‫דאמרי' השוה וכו'‪:‬אבל הכא דאין כאן אישור■ כלל והיא‬ ‫‪- .‬־ ‪C‬‬ ‫י כמסרש״א‪,'■:.‬‬ ‫־■ ׳■ ‪...........‬‬
‫דמחוייכת משים דמחללה עצמו ;‪ :.:‬־■ •‪- ■ .:‬‬ ‫־‪-‬׳‬ ‫בד״ה‪:‬־דמעכירין וס' ולטמא טהרות שנגע‬ ‫ריט״י‬
‫ה ו ס ' ב ד ״ ה האמרוכו׳רהו״אדג״שאצט׳למעוטי‬ ‫‪:‬־׳ ‪ : .................‬כהן או צכע הוא־ווהטהיותטהורות‬
‫־ ־■ פנויה וכו׳עכ״לוק׳דא״כ לפי החמת‬ ‫׳‬ ‫גנו' עכ״ל משמע מפי' הא דקתני החס'הטניצה נעשש‬
‫מנ״ל למעט פנויה מג״ש דהא ודאי מלזנות הוה ידעי'‬ ‫ע״ג־הוא פירוש כיצד מעכיץ ריישא וכן;סוא פירוש‬
‫שפיר פנויה וכדמשמע מפשטא דכהיתא דמחר דאית ליה‬ ‫התוהפות דהכא אכל רש׳״י שם •משמע דתיי;המציאות‬
‫לזנות קאמר יכול וכו' וג״ש חתא למילף׳ דשהפה‪.‬תמורה‬ ‫הס דדישא מיידי לעמן פיטול ואפי' דם נדה ודאי וכ"כ‬
‫מסנקמהקי׳‪-‬רהמור׳מחנק וכמ״ש הקוה' לעי' וי״ל משו'‬
‫דאנן לא אצטהך־לן־ג^ש לחכי אלא אחדדאית‪.‬לן למעוטי‬ ‫■בד״ה‪:;'.‬׳ פלמעשה יוה״ כ ‪t‬כו׳־לא איידי כדכדא‬
‫פנויה בישראל דה״תדאיךקומדא בכת כהן מכת ישראל‬ ‫־‪ ■:‬ידסנעשי׳־כחק־עכ״ל נראה דהוק׳ל‬ ‫‪ .‬י■‬
‫ושייך לומד להקל ככת בהן־ילכך אצט' הג״ש לומ' דתמיי‬ ‫■מפשטא דשמעתא־משמע־אף־ חיכא קא‪:‬מהדדוהאפיץ‬
‫הכל אי קו״ללוסךדפטיה התורה ככר‪ ,‬כהןו‪.‬מתוייכ'‪:‬מי‪;1‬ש‬ ‫׳לפלונתאיהיא לא איירי כהכי ולכך‪ .‬כ' התיש' דהכא לאן‪.‬‬
‫משא״ב■כישראל־ ממילא ה‪-‬עיק יכת כק‪.‬שמיר ושריפה‬ ‫פלוגיתא דלמ״ד‪.‬וכו'ןהא! דקאמי ‪ b‬״מעשה קאי כוותא‬
‫■ ■■■■ ‪ .‬׳;המייממימקוצא היצס׳־כ״שחם ‪ f C‬״‬ ‫זזה ודאי איט־מושכה הלא‪-‬לשי׳ כחוש' רש׳‪-‬׳ל דכמה לפרש‬
‫בד״ה■■ ;מה כשהוציאיוכז'שקי' חמורה מחנק ובולי‬ ‫‪:‬לעיין‬ ‫‪ ,‬י‬ ‫פ•‬
‫י ■י־■ ; "■ננ^לזהק׳מהר״םהגכייהקילהינמיזלאי^‬ ‫‪ 3‬ד ״ ה ;אפי' שדד‪-‬ההמיד־‪.‬זכול‪-‬אף‪:‬ל■ כרכותזכו׳ת׳‪.‬‬
‫‪:‬אלא מראפקה־א זכזפ׳׳נ נימה סראפקסיוכו' ולק״מ■דיוקא‬ ‫״־ 'תקיעותעפ״ל‪-‬ד״לדודתיהאי־ ‪p‬אמר אפי'‬
‫פ ק ס דאדושההצאק !נכלל נשואה והאין יזודאי להמידיו‬ ‫ק' קמיזן ה״ל‪-‬לההוא■ עיבוכיו־מדלא‪-‬קאמד■אף ה' חליצה‬
‫■דאדושחו מזנהכיק‪-‬אכיהוכמ״ש דש׳^י לעי'בסנמש‪:‬שה‪15‬‬ ‫והייניימשו'דק® שיר■ ואי למצוס־לאיהול׳לטכאי לישנא‬
‫על מהדש'’א;מכהיהא־דקתני שכן־מחללת ל״ק ‪.‬הוהאי‬ ‫כנזגמצוח קציצהזאכה‪-‬מקייהתיס';הא^תני בכיכדכות‬
‫שמין אג״ש;כנון‪:‬שהזא־סכרת‪.‬דל'ש ופניץ כמכרש״אשהל‬ ‫»יאי ■קקיעו'‪.--‬שלר)לשיטתו דשם‪ ;,‬עיטכא אמאי לק קסשנט■‬
‫‪.‬־ג׳״ג‬ ‫נם‬
‫י ^׳ ; ^ ד עו‬ ‫‪:.‬מסכת סגהדר‪-‬ק‬
‫ין‪ 13 .‬ר ק ; ; ! ט כ י ע ו י‬ ‫^ ^כרהם‬
‫•וישיטא להוהאי‪.:‬סשמעיח י״"״ אי‪ 1‬לירך למ״ש‪-‬גנהדי׳׳ל ‪:‬‬ ‫>‪4‬״כ‪,‬מד״‪-‬י דלקמן וא״ל דלא כ׳ מהיש״ל האי סבדא אלא‬
‫־ ב א ״ ד ונ״ל וכו׳עייןכמהרש״אועי׳כס׳יכין ‪ 6‬מועה‬ ‫חקא־כיעח ר״ש דמדקאמר מה כשהוציא ובו' אף ארוסה‬
‫־ ‪ :‬דף‪5-‬ף׳י‪,‬ע”כ‪-‬ע״ש ‪ - :‬״ " י ־ ץ־‪:‬ר־ז■■‬ ‫‪* .‬־ו׳>לא קאמי מדאפקא לארוסה כת כהן לשריכה וכולי‬
‫ע ד ״ ה לאחיו דכעי' כאשד זמם ובו' עכ״ל ואףידגם‬ ‫משמע ‪T‬ס״ל דסד״א דכא להקל וכו' וכלא״ה מה שסק'‬
‫■ י ; חי ‪.-‬אמרי' היאזולא זומסיה אמית כמי׳ת'‬ ‫*היש״א מר״י דלקמן לק״מ מדאי א ‪ p‬ליה גלוי מקדא‬
‫‪.‬הכיעל והוי כאשד זמס לגכיה כיון דאית ליה נדון כחמו'‬ ‫אסריכה‪-‬חמורה‪:‬והיא מדאיצט' קיא ‪■.‬לאחיו^ולא לאחותו‬
‫א"כ לא הוי כאשר חמס אלא ■המיתה החמורה דמעתה‬ ‫לימדדלא כעי' באשד!מס גכי אחותו וכמ״ש התוספות‬
‫לדכנן דס״ל דסקיל' ‪.‬חמורת ־מחא‪ :‬דקרה מיידי כנשוא'‬ ‫דלקיק מוכית;דס״ל דשייפה המי' דאל״ה כלא קיא יאק‬
‫דהכועל כחנק והיא כשייפה וניחא במי ׳־מ־א שהקשה‬ ‫אמני';דדוקא‪-‬הוא כשייפהחוממיהגסקי' דגדק בחמורה‬
‫■מהרש״א על מהיש"ל‪!7‬דכנןדס"לדשייפהחמורה מחנק‬ ‫*וי כאשי זמם לגבי כועלאלא ודאי‪-‬כיון דשדיפה חמורס‬
‫זע״כמדאפקת‪,‬ה וכו׳ע׳ישולפימ״ש לק״מגם לד״ש דס׳יל‬ ‫^‪ 1‬הו ה ממענזי'‪.‬גמיא ולא ווממיה ‪ .‬דנידוז ־בחמורס‬
‫דקדא מיידי בארוסה ונשואה מוכיח לומד דס׳ל דסקי'‬ ‫ויתקיים־ כאשר זמס‪,‬לגבה ועיין לקמן כביחיד הדכדים‬
‫קלס חכלל"מלאתויי‪-,‬דא'ה‪,‬מכאן כיקדמיירי נמי כנשוא'‬ ‫אך‪.‬־סדמ־‪-‬הק׳ לסכרתמהדש״ל מהחדאמיי' לקמן לעולם‬
‫אפש׳‪-‬לומ׳ דלעולא‪-‬סקילה־חמודה ואיצטדק• קיא לגכי‬ ‫א״א׳ כד״ש וק״ל דמה ארוסה מסקי׳ לה לשריפה מסקילה‬
‫גשואס‪-‬דםד'א; דהמיגט'‪1‬דהיא ולא • זוממיה כוא דוקא‬ ‫אף־נשוא' מסקינן מחנק לסקילה והא ודאי כורכאהאדלא‬
‫כארוסה אמר‪-‬דסס־נלודה כחמורה דסתנו בטקילה אכל‬ ‫ימני'דאדואה •משקי׳ לה אלא מכשואה ו א״כע׳ב קדא‬
‫בכי נשואה דהטעל כחנק'־ה׳א דהיא וזוממיה קתי׳ל‬ ‫זאיירי כנשואה דהיא כשריפה ויזי לא הוה גמרי הקל‬
‫קרא דלחחיו ולכך סכיא מדדשאאחייתא דשמפה חמולה‬ ‫מכתו׳ נכי״־כת כהן• וכי' וא״ל דק״ל‪ .‬כר״ם דשדיפה‪.‬‬
‫אמנם לר״י דס״ל דקרא מיירי כארוסה דוקא למ״ל קאא‬ ‫ממורה ולאו מע־עמיה דיליף שייפה חמודה מדאיצעריך‬
‫דלאחיו לוס'דחייכיס כמיתת הכעלוהא וראי מסחאא‬ ‫למית• לגלויי מכי תפל דלאו כשנת קא מיית דס״ד דניריז‬
‫אמדי' דהמיעוט דהיא לא מוקמי׳‪-‬־אלא גפי זוממיה מפו'‬ ‫כשריפה וכמש״ל וק׳ל דליכא דדשא החייתי כהאי לזנות‬
‫כאשי זמם;ונידון כסמודה דהיא סקי׳־ככועל■ אלא ודחי‬ ‫מו ■דשיין נופיי לומר דקאי למלתי' דסמק ליה ום' וה"נ‬
‫■ י ־ ׳‪-‬‬ ‫ד־׳דס״ל דהיא קלה‬ ‫;‬ ‫■‬ ‫'‬ ‫אמדי'כדעת ד״י ; ■ ־‬
‫• תו ס' ‪' ,T 1 D‬־די״י ופו' ד״ל דלה ׳תימא ונו׳ עכ׳ול‪,‬‬ ‫כ ד ״ ה ־ ת״ל וכו׳וצ״ל דס״ל כר־׳א וכו'עכ״ל‬
‫־;•פקמהיש״א ופדושו דחוקדכיקדלה‬ ‫;־' ‪.‬‬ ‫ד״ל והיא זונה ככמה כיאות וברייתא‬ ‫י■ ■■‬ ‫’‬
‫קפלה איךאמרהמעיקרחועודק״לדמ איתי'התיס׳לאפוקי‬ ‫כולהיד׳‪/‬ע כמו שתי'כתי' קמה ועיי; לה' קדכןאהק דף‬
‫מכנק אב דד״י יתיהפת פייא אוהיף קמחא דה״נלימא א מ י‬ ‫■‬ ‫־ ‪-‬‬ ‫■‪,‬־ ' 'דב״ה־ע״ש‪■:‬‬ ‫■ ‪■'••:‬זי‬
‫דנקאב למעוטיפט׳יכואהנייכוייאלגשואה ול׳׳לדלא אמדי'‬ ‫כהן ומכאן‬ ‫דן?‪ ,‬נ־׳ א ע ״ א נ ס ׳ ק״ל וכת‬
‫אהני אלא בג״ש דלאגיק לידדושדמ״ש מק״ו דגסזומי״ג‬ ‫־ ‪ -‬ק' למ׳י^ש‪-‬־הרמכ״ן דמאי‬ ‫־‬
‫מנדת שכתורהטעזכ נ"צעיקר■ כפי'מהדש״ל והפיהמשך‬ ‫דקאמר הגמרא לעי'לדעת דכק ומדאפקא ובו''הוא‬
‫■דכריהם‪.‬דורסי ס״ל־דהכר כיה‪-‬מהאי דדשא צאקמוס‬ ‫משו'‪ -‬דדרשי וכת אישי כהן האי איש יתירה לומד ׳וכת‬
‫‪.‬־לדרשא אחריתידסיזנגילומרדשדיפה אמידה מחנק וכמ׳ש‬ ‫צק‪-‬כי תהיה לאיש לומד״דוקא נשואה והא הבא ■דרשי'‬
‫התיס' לעיל לר׳א וע״כ‪:‬הקישא‪.‬דלמ״אדבויא דד״לדהא‬ ‫לה לומר דאיש קאי לאב־ שהוא ולא כעל כהן ואפש׳דס״ל‬
‫ודאי כק‪ ,‬דאית לן לאוקומי הג״ש למילתא אחדיחי ודאי‬ ‫צד״ע ל ק ק דס״ל דוקא לישראל ולוי דהיא כשדיפה־יכיק‬
‫לא מפקיק קרא מסתמיה דהיינו אפי' נשואה ותיד' דדדאי‬ ‫דהיא חחרת לאכול כתרומה הייה כק־ כהן והאי ל"צ קרא‬
‫לא חתא אלא לאפוקיימג״ה דאי ■לאו ובת הייא‪ .-‬לדרוש‬ ‫ז ק נמי להך דקני דר׳‪-‬אכין דפ' כל הנשדפק דף ע׳א‬
‫זהכנק אב דד״י דפשט‪ .‬־הבנין אב מיכח ‪.‬כר"• וע’ כ ג׳ש‬ ‫דמפיק ובת איש לדרשא החייתי הכיס״לוע״שכהתוס'‪.-‬‬
‫דמ־־אתא׳לאפוקי נשואה דאי לא כמאי מקמת לה דסא‬ ‫רייט״י ב ד ״ ה ־ מסלה‪ .‬וט' כ' חילולים וכו'‪ .,‬עיק‬
‫לא שייך׳לומר־דאתא‪ .‬־‪,‬לענק שריפה חמורה מחנק ופו'‬ ‫'כמהדש׳א ואק לשק דש״י■ סוכל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫מ ה ל א‪ -‬ט ק אלאיכשנאמר כ ק אכ״דר״ש ומיידי כבשואת‪.‬־‬ ‫פירושו הבל דאיתי כת׳׳ב דמשמ׳דיששםגירסאאחיתוב״ב‬
‫זג״כ לא הדה־ס׳יד דאיכא נמי׳דרשא אחדיתא דא"כ מאי‬ ‫כק״א בס דגי' וט' משום מדקאמד ולא ■יחלל הוא כ'‬
‫מק' הש״ס לר״י גופיה למאי־ אתא אבת וט' וה״ה‬ ‫מילוליןויאח הגי' נזדמנה לרש״י ומאידקאמר אף שהיה‬
‫דה"‪.‬מלתקלאפוקי‪,‬מבנין אב־לחודי' אכל קושטאקאמדי‬ ‫גשר מתחלל ו ט' הוא טעם אחד וכמ״ש ה' הנז' ודש״י‬
‫דכיקדמצי יעביד כנין אב־ דד״י;הד ג״ש לחכי אכל‬ ‫■ • הכיא טעם הפשוט נדרכו ככל׳התקוממ•)‪ :‬ג ־־‬
‫משתא־ד‪-‬אתא ■וי‪ ■/‬לרכות ■א"כ דרשי' בבנק ■אב •כר‪-‬״ש‬ ‫י ע י ב ג ס ' לעולם כר״שוקהבר ונו'והא דלחקאמר‬
‫‪.‬׳ י ־■־‪.‬־• ־־ ‪ . r‬וג׳־מ אתי לשריפה דחמורה ־‪........... .‬‬ ‫נד״י וכסברת ד״ימשו'ללאקאמר כהדיא‬ ‫־‪• ,‬ו־ ־■‬
‫גמ׳יה״א לחו • ‪x‬יפה היה ‪b‬ל■ד'׳‪S‬‬ ‫‪ ! ?1 T‬״ ב‬ ‫דשריפ' חמודה או משו' דלד״זידנשואה לא יצאת‪.‬כלל לא‬
‫■ר* דד‪• -‬י‪ -■•:‬־‪ :‬לא מקרי שדיפהלענין כ׳אדכמיסה‬ ‫אבל לר״ש דיצאת תהא‬ ‫קזס ת״ד־דמסקי' מאצק‬
‫גידי אהה דלא היקדי מיתת אדה עד‪.‬שהוא מחבל הגוף■‬ ‫ל‪7,‬׳'־־•׳ ד׳^פליג עלה'כחדה דיצאת׳לסקילה ׳נ '‬
‫זפיד‪-‬לר' אילאו הג״ש‪-‬ה״אתליכא ־שריפה כה״ג אף־במי‬ ‫‪ ■m D 'D lH‬הילכתא וט׳ ? ‪V‬׳ כד׳׳י' יוכו' עכ״ל‬
‫אהק וקדא דוימותו גוא דהתחילי מנואי כעין מיתה וסס‬ ‫פיק ־ כמהרש״איוכמי״ש ׳ מהדי׳י־ל‬ ‫ו•‪!;-‬־‪:‬׳׳•י■•׳ ‪:‬‬
‫כנפשיתם על עשקי‪:‬ינפשותס אכלאחד דאד‪,‬א הג׳ש כעחי^‬ ‫‪5‬מס׳'‪-‬זומא מלשק כמס' יומא ■•משפע‪;:‬דנפ׳־ל מהאי‬
‫מיקמת־לה אלא־ודאלאהא לוללי־ דאיכא ■שדיפה‪.‬בעונא_‬ ‫‪?1‬ילכת' לשט דאיט׳נצנשה הדיוט וכמושהכיאוהאיס מהסי'‬
‫אחדיתיעלגנ־־כיליףמכמ ■אהק־דס״ל הפשט דפסוקשמוזייה^‬ ‫דד״ג־ור״אמא״ר^היר עוטן ככור ודורש שכח א' וכ״כ‬
‫־ ;^ואידץ־ס״ללספך־דעייןבמהרש״א'־‪*’ ■ - .‬‬ ‫‪ ”!£‬כ היזו׳־שם■ דנ״ס הא שי® גוהנןף‪ ©:‬כבוה ‪ ,‬משוס‬
‫ל ^מ׳זלזכסלסאזעיר‪-‬־הנדחת זכו׳ן־‪-‬אלא^ציו־מאלן‬ ‫‪■f‬מעלין ולא ■מודידין סכל זה משמע־דשי׳ל דלד׳ימ אית‬
‫נאיכאלפידקהאיקשי׳עגגביקד קתן■‬ ‫דד ‪ex‬‬ ‫ליפ‪:‬סאי דמעלין כקלש ולא מוי^ק ״ולא י תנ קי מ טכא‬
‫דכדוצח‬ ‫’‬ ‫'‬
‫יגל‪.‬‬ ‫מסבת ‪ p i n r‬פרק‪,‬שביעי‬ ‫אברהם‪.‬‬
‫לא מצי למימי דאמאן חימייה לתנק אס לא לסתם‬ ‫^ י‪5‬חמנלןדהואבתייףהו״ללהקשו'שםכדוכתי'יאיכ^‬
‫דמלס מפירפד׳־באיזה מיתה יא׳ל דלאו כללח היא כ‬ ‫■‪3‬ר!ן‪ :‬היכא כתי' כיין דכקי' סייףכאודייקת מניה‪ ,‬גמריט‬
‫מקו' אלא הבדנדה כיד חכמים לקכוכנ מיתה החמודה‬ ‫ישייעיד שכ' ה' חורי! חיים דאי מעיד הנריזת לא גמיד‬
‫לחמוד והקלה לקל דמהני הסתס לסבי ולכך איצט' לימו•‬ ‫י משי'דכביא לא מליא לחוקה הגוים דדל^ להו כירג‬
‫דאין סכדא להחמיר וכולי ועוד‪ .‬דכא להכחח מכת•‬ ‫וכהכי ניחא לי מ״ש הרע״ש קרא ד»ךם ינקם ולא קדא‬
‫הסתם שהיא קלה אכל מהלכה לא ידעינן וכמו שפייש׳י‬ ‫■דלפי חרש דכתי' כהדיא משוס דההוא יאק למדץ מנעו‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לקמן‪:‬‬ ‫ליחיד דהיי‪-‬יזיקת הגי‪-‬ם ועיק להסי״ש שם ‪:‬‬
‫‪ QJJf‬נאמרה מיתה כיח אדם ונאמדה מיחהכי׳ם הא‬ ‫& ‪ Q‬אשכחן ^ ט ל עכדא ב׳יח מא״ל ולאו ק״ז הוא‬
‫דלא ע כ ח' ג״ש מיתה מיתה מרוצח יהוא כסייף‬ ‫‪.‬‬ ‫ועייןלהרא״סכפ׳משפטיסכד״הוהריהואככלל‬ ‫•‬
‫א״ל דלא ס״ל הך סברא דר״י דאק אתה דשאי■וכוי אלא‬ ‫יוני יכה וכו' דמשמע מדכדיו דלא וכד ש״דמהאיסוגייא‬
‫אדרכה ס׳ל כל היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומיא‬ ‫‪ ■1‬וכן חפה עליו הכנה״נ ע״ש דגם סזא לא דאה דכת‬
‫לחומרא מקשי' ועוד י״ל דהך ג״ש קכלה מקומות א"נ‬ ‫מהרי״ו שכ' משם ההוס' דכק״ו ילפי' והכנה״ג כ' מקא‬
‫דגם ר״י גמיי הלכה וא"כ אי ג״ש אקח לומד דכלמיתה‬ ‫׳הק״ו אכל מ״מ או ג״ש לא נמיר והרואה דברי התוספו'‬
‫סקס כסייף חנק אמאן תימייה לכך אוקמה הך■ ג׳ש‬ ‫סהכיא מהמ״ק כמקומם ידאה דאפי^ כמ"מ ילפי' כיק‬
‫לחנק והתא לומד דכללא הוא וכמש״ל לי״י כל זהלשיטת■‬ ‫רליכא פייכא גם מ״ש כהי׳הכ׳סוא תמוה וכמ״שכסמוך‬
‫מהדש״א אכל לע״ד לק’ מ וכמו שאכתוב כסמוך‪,‬‬ ‫ע׳ש ועמ״ש ה' יכין שמועה דף נ״ח ־ע"כ גם הוא יראה‬
‫‪. .‬״‬ ‫•‬ ‫כס״ד‬ ‫■־ ‪■ ■ :‬‬ ‫׳סרכריו־דלא עלה כזכרונו האי הוגייא דכהב ל ^' על‬
‫ש ם ואימא שייפה וכו' עיין כמהיש״א חש לדקדק‬ ‫היא״ם ממסדי׳יק דכ' כק״ו נמי ילפי' וה״נ ניגמר כק״ו‬
‫כדבחו חדא כמ״ש כתי' א' אימא רר^י לאפוקי‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫והוצין לר>ביא ראיה מרש״י דדרש ׳הצי קיו ולא ׳הכיא‬
‫משריפה קאמר לא שיין׳ למימי הכי כאחק מכל מיהוין‬ ‫‪-‬מסוגייח דילן דאמדו כק״ו ומס גם לפי שיטהו להק'על‬
‫קחמר גס מ״ש לד‪,‬רן עוד דקו' ר‪.‬גמ' דאין שם ד' מיהוק‪.‬‬ ‫הרא׳יס שהק' על הדמכ״ס דיליף מנקוס ינקם וכו׳וכתב‬
‫וגמרא לא גמיר דהש״ס לא אסיק אלא לך״ל קוא קמוה‬ ‫■ רל״ק דיה פוי דכי שככלל דצא ללמד‪.‬עלהכלל כולו דלפי'‬
‫דהא דלא אסיק לד׳^י הכי הוא לפי האמת דליכאק״ועליה■‬ ‫שפיר דמיתה הכקו' גכי ומכה איש ומת הוא שייף ומלי‬
‫וא״ל דהש״ס אכקי לא אסיק אדעתי' לומר דאיכאהלכק‬ ‫והוא"הפך סוגיץ דא"כ אמאי איצט' למילף ק׳יו ומהגס‪.‬‬
‫דא״ג הו׳׳ל להק' על י' יאשיה אך כיק דאהיק אדעחיה'‬ ‫דמק' לר״ש דש״ל דחנק חמד־ והא שפיר ילפי' מנח חה‬
‫דאיכא הלכה מאי ק״ל עוד;לד"י נימא דאית ליה הלכק‬ ‫י ‪.,‬‬ ‫■מדה שבתודה כמ״ש הרב‪' :‬‬ ‫י‬
‫וחיצט' ג״ש כמש״לגם אח השלישי‪-‬אינו מוכן דא״כאמ^אי‬ ‫יאחה תכעד וכו' כתב הד ‪ f‬אע''ג ‪T‬האי ‪.‬קלא‬ ‫־‬
‫לא ק״ל^כדעת‪-‬י״י וא״ל דהא ודאי לא שייך להק׳ לר'מ‬ ‫דדשי' ליה לנמצא ההורג אחד שנערפה וכולי‬
‫יאשיה כיון רה״ל כרבנן הפושט יד כעיקר ע ^ וסייף־‬ ‫נראה דראה כדש״י כתימש שהכיא האי לדשא מפסוק יה‬
‫חמוד וסקילה חמורה מסייףמשום דמדיחיכסקילהוא^ם‬ ‫ו צ ק הוק״ל אך ככד כ' החוספוה ככתוכית דף ל״ו ע''כ■‬
‫ודאי שחפה‪-‬חמודה מכולן ■מג״ש דאכיה כדאמח׳‪-‬לעיל‬ ‫דדש״י דנקט האידדשא הוא ילדעת‪-‬רכנן חלפי' בק״ו‬
‫אך לד' יונתן דס״ל כי׳ש דחנק חמוד ק״ל שפיר דהה‪,‬‬ ‫אייתי להו האי קיא להך דישא שכ' רש״י אכל לר״שדלית‬
‫מדיחי' בשריפה והיא ודאי סמויה מסייף הכלחנקחמיד‪-‬‬ ‫ליה ק״ו שפיר איכא למילף מהיקשא והך דרשא דנמצא‬
‫‪,‬מכולן דזה־אינו דהא לדעת דש׳׳י לי' יאשיה לא ידעינן■‬ ‫מהורגמפיק לה מקרא אחיינא כמבואר שם גסזהנעלם‬
‫שהיא קלה אלא מהתמיוק ולמ״ל ה״ט כיק דמוכרחהיא■‬ ‫מעיד הכנה"ג‪.‬שהבאתי לעילשב' לתיק לקו' הרא״ס כתי'‬
‫דידעי'שהיא■קלה משום דקתלכד‪-‬כנן‪-‬וכןכקב מהרשיא‬ ‫הב׳ דלפי האמת גם רבנן לא ילפי סייףאלא מהךהיקשא‬
‫דה״ה לעי' היל׳ל ה״ט להודי' ‪-‬אלא ודאי א׳^ל דלא ס״ל‬ ‫דננ״ע וא"כ לכ״ע דישה דהורג שנמצא וכו' נפיק מקרא‬
‫הרבנן דפושט יד כעיקר ע ח ףג ם ‪:‬מדכח התיק' משמע‬ ‫דולארן לא יכופר וא״כ היכי קאמר‪.‬ייבא ככחהוק דהאי‬
‫דפי׳קי׳הש״ס דאפי' להחמיר וכו' כמ״ש כסמוך כה״ד‬ ‫קראיאלטדיךלנעדפהאחד יה״ךוהוא נגדפחית׳עדוכה‬
‫גס ראיתי למו״ה כס' ז״י שי^' כ' קי׳‪-‬ע״ש ואינם‪.‬מוכטק‬ ‫נ ס החכתכו התוספות כהחא דרבנן ילפי לה׳ •כק״ו‬
‫אצלי ונ״ל דפסייךצ ליה להש״ס כיק דאית ליה כר״ש אתק‬ ‫ואייתד קך קדא להורג וכולי ‪ p‬מקנים כפיחש יש״י‬
‫כויתי' ס״ל דמחחי עידהנדסתכחנק דמיתה התה כסי'‪,‬‬ ‫־ ■ ‪ .‬־•‬ ‫כחומש ‪• :‬‬
‫ולית להו ג״ש •דדכנן דהוי כהקי' כמ״ש לקמן דף ‪ .‬כת»‬ ‫מ ת ג י ' מצוסהנחנקי׳וכו׳הק׳סלח״מ כפט״ו‬
‫וא"כ אי ליתליה סברא דלקילא כר' יאשיס למ״לג׳יש‬ ‫ימה׳ הנהדדין אמאי עבדי'‪ .‬ליה קשה‬ ‫‪-‬‬
‫לגלויי המיתה סתם דאינה בקייף דחק־ אפשר דמחק‬ ‫לתוך הרכה וגם משקעי'‪ .‬אותו דהא פידש״י הטעם נכי‬
‫כנדה וכהכי נמי ניחא דלא עב ח נ״ש מחצת דהויכהייף‬ ‫שייפה משו' דלה ישתפך האבר עליותהלא שיק־ כאןמ״ל‬
‫כיק דאין קכדא להיות המדיח כנדח ולכך עכיד ‪P‬‬ ‫דלדכי לק״מ דכיון דכעי מיתה שאין כה יושם ‪.‬א׳כ^הוי‬
‫למיתה כיש' דהוי כחנק ומינה שמעי' דהיא חמוד מסייף‬ ‫ממש כשדפה' דכעי' דהגוף קיים ולכך כעי' קשה לתוך‪,‬‬
‫ולכך סק' דאימא שריפה ואהה■קי' משוס דכיון דחיתלן‬ ‫קדכה שלא יחחכל גרונו וג"כ משקעי' אותו כ ח‬
‫לאו כשחפהסיאולדעין‬ ‫שריפהמכת כהן מכללדכת‬ ‫יהחכט כקרקננ ויעשו סכורה כגופו אך לי״י דלית ליה‬
‫‪.‬מסרש״ל דפי' לעיל דאי לאו קיא ה"א דהקל הכתו׳ככת‬ ‫החיג״ש מנ״ל הא ובבידוד משמע נק הכחיתא דת"כ‬
‫ההן ה״פ‪-‬מ״ש כת כהןאפי' כת ישד׳׳‪-‬גמי ואף‪-‬דמיצטל‬ ‫דרתי ל״ל ק• דמשקנני' אותו וגס קשה לתוך הק■ דשם‬
‫לומר ארדסהולאפוקי מכת ישר' דהיא כקקי' לע׳ילרפץ^‬ ‫כפישיזקדושי' ׳הביא הך פלוגתא‪-‬יכסמוך כדעת ‪S‬‬
‫_ ‪r-‬‬ ‫‪ :‬חי׳ולאתויינשואה ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬י'‬ ‫קיים‪-‬מכאן אמח מצית הגחנקק משקעים• אותו‬
‫ל ף ‪ tt'J f i ’ 2‬ח ו ס ' בד׳יה קמכלני וכולי דאק‬ ‫‪ ,‬ובו'־‪ : :‬־ •‬ ‫׳־'״ ■‬
‫״־ •סברא • להתמיד• כנשואיז‬ ‫‪•:‬‬ ‫־ ‪ .‬־‪:‬‬ ‫ש ם כל מקום שנאמד כתויה מיתה לא ישאי לי‪5‬זנדא‬
‫כת >שד' טפי פתיוסה ונו' ה״ס־לשנרי הכי וכוי׳ פנ״ל‘‬ ‫־׳ ־ ‪-‬עליה •ואע״ג ךמסיקידס״ל דד'‪ ,‬מיתות הלכ׳הם‬
‫‪ys‬‬ ‫■‬
‫♦גל■■ ‪;.‬ן‪:‬‬ ‫מסבת סנהדרין פרק שביעי‬ ‫אברהם‬
‫דוחק גדול דמ^אמראפי' תימא ל״י משמע ■דאתיא‬ ‫^ ל ד ^ ‪ ,‬הוה ידעדשייפהממורא מסקי' >מוא מדאפ;ןפ‬
‫ככלע‪ .‬למלד עונשנן &"ה ועלק דלמ״ל קיא דעריתאכין‬ ‫‪-‬דכדא חמורכ‬ ‫אמ׳סא מכלל נשואה אלא דסוק ק״ל‬
‫לרכות‪'.‬אחד‪,‬מיתה‪.‬תפ"ל‪..‬מקו מאש‪-‬ת אחי אביו •דאכיילו‬ ‫סויא‪:‬מיה)‪>5‬דו'א שריפה׳משרשדאיזכק‪-‬משש ולכך פקכו‬
‫לאהד סיההמדכתי‪ :‬דו״קןהיא‪-‬אשדע״ב צ״לדכללא הוא‬ ‫‪3‬תיה'‪-‬מ!ו״מ;‪:‬׳לש;ויי דקא‪.‬ארוסה‪.-,‬סקקולק‪-‬ואי;‪-‬סממ‬
‫‪-‬דמילקא‪.‬ל‪-‬קת־א^׳ו‪-‬גידתוכתב לה ־יש‪:.^■.‬־‬ ‫ל‪1‬נ&מיר־ומ'&כלזאפ נאמד דקו';ה^'ק‪-‬הוא דהונשרגפה‬
‫ד&וכ‪;..:-‬ראיתי;לה‪-'-‬די«‪3 -‬סק‪--‬לאויןכ'‪-‬זיף ת״ת‬ ‫קלס■^‪ ?,‬מופיפ לשנויי;מי־אמד״ ממנא‪.‬כת‪-‬ג‪-;'1!:‬לדי^י‬
‫שלל‪.‬כ‪-‬ואחדי‪.‬פעון‪,‬גנמה ‪-‬כ'‪-,‬דע»קי‪,‬הקושיא‬ ‫והאל״ל למ׳ל להש״ס לוממךמכלל נשואה אלא הול״ל‬
‫ליתא״מע׳׳כ‪-‬לת פליגי‪.‬ת‪,‬כילגדפא‪-|:‬א‪-‬כעונש‪ ■,‬ולאכאזהייה‬ ‫מדהו‪,‬ציאזא»ס^»‪3‬לל‪-‬א^©‪>“ 5‬ז‪5‬א‪:‬ז?פשנ^‪,‬׳ההו‪.‬א ‪a?,w‬‬
‫דאמהיל‪0 .‬מכות דאפ‪.‬י'‪,.‬למ"ד עונשי; ‪.‬מודה דאין מזהיהן‬ ‫לאיך״׳להזפי־כ^ל■כ־ארפהןזלמ־‪^1‬ךץקה‪-‬ולא ^ ג א ה ועוד‬
‫וכה״־‪-‬ה^ר‪^ .‬דתיי‪ .‬לישכו ■?''!‪.‬ו־אה״נ‪-‬דמזההןד״ מה״ר‬ ‫דאהדכה‪:‬הכ>ננדיףל?ק>»ון דקאי ‪«3‬ו;אק‪.‬השיכלויפגשואה‬
‫כמגד‪1‬םל‪-‬יגי‪^.‬כעוגשין אבל אכיד ודכא גופייקו■ ה״לדוקא'‪,‬‬ ‫‪-.‬‬ ‫״‪.‬ועמןבמ«">ל ד■;‬
‫־כעונשין ולה נעהחן נזה''ר‪ .‬זהו‪.‬כרור דכהו עש״ס ולא ‪.‬‬ ‫כדלה{‪5 : ':‬תי;‪-‬כ‪)3‬ות^ופתוץכו‪/‬כ''שמאיאסמ וס‪^/‬יץ‬
‫ידננהףמה הוקן כזה כיון דללישנא כתדא ה״ל‪.‬דננינשין‬ ‫‪■ ,‬מןאדשלל ומההש׳יאי וכ׳‪-‬כסידוכהנימשמב‬
‫ומהירוקמה'^־ א״כ נשדדא‪-‬קו'‪ .‬לרו כתא דל״ל‪ .‬קרא לחזה דת ‪,‬‬ ‫מ!א‪!-^ 1‬ס?!ו‪:'0‬דאיצנ‪'^ '3‬ם‪--‬לתילף‪-‬מא"א שה>א‪:.‬כ>ןנ?ן‬
‫ישא אב״אשד‪:‬גניהה‪-.‬ג‪,‬ילף‪ .‬מק׳׳ו מאשת אחי■ אכיו‪ .‬לאחר‬ ‫ונא‪55 -‬י*‪,‬פו;;‪.‬אלאגודד‪5‬ידפ'' ‪:4‬להתוקפית^דקוגייא א!לא‬
‫נניו‪5‬ה;והוא עצמו־הק'■ ‪>4‬י;תס"ל דמזהירין למ״ל קרא‪..‬‬ ‫אלך‪;05‬ךי^^א ‪?;5 $‬י" ‪-6‬גדכיייו תמוסי? דא"כ לפי האמת‬
‫דחחותו^!א‪.,‬שת‪.‬לנט ^םלזאת ‪.‬דעוד דמנ״ל דאכיר ויהא‬ ‫דהג ש דמיהס דמיהם וליכא נ׳יש דמות יומתו א'ל מנה‬
‫לא ק׳׳לידה׳' ה‪.‬כאזההה‪ .‬טון דג לוי‪.‬מיל תה ה וא■ ג ס עהא׳‬ ‫אביז^מננללל^י׳יזדהוי^בחנק לימה כשריפה ויה לא מצ!ץ‬
‫דנעלם מעיני •הרכ סוגיצא ערוכה כפ׳הנשרפין דףע״א‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬ז'אר‪*-‬י‪-‬יליך‪:‬יממיח_יו;מו; אניו מא״א ‪:‬‬
‫גפי פלוגתא דאכיריורבא‪ .‬בעונשין מה״ד קאמר אזהרה‪. .‬‬ ‫ש‪ :‬ר ש׳ י ד ב ר ״ ה ‪:--‬אלא אמדיבא'וכו׳דהארישא‬
‫לכתי מאנוסתו כשלמא לאבירורביא ‪-‬מהיכארנפק״לעונש ‪.‬‬ ‫‪. .‬ןקדאשסאשתאכהואדאד?ר‬
‫מהחם נפק״ל אזהרה‪ ,‬ופו'‪ .‬הרי דכת' כרורי׳ למכיןדאכיו‬ ‫וכו'־וליך׳נןשום‪-‬איקוד אס וכו^ ענ״ל נ׳׳ל רהוצ^ לזה ולא‬
‫דה״ל דעונש ה״ה לאזהרה ול״ד להן■דפ'אלו הן הלותי'דהתם‬ ‫קאס‪5‬י‪-‬כפשי‪ %‬דל'י איסליה‪:‬ג״ש וא"כ לא שיין לי מר‬
‫‪ ■ ■ ,- -‬לאו מ‪ 5‬ס קורכא• מייתי לה‬ ‫גזיא'״דאמף׳היא‪:‬א‪,‬תא‪-‬ןכדרכ שישא יכו' דעג״‪-‬ש מפיקליה‬
‫י ש ם ‪:‬וקמפלגיכפלוגתאדאכייודכא דמ״ה דארןעונ«ן י'‬ ‫וא״כ״איייזר־ליה‪-‬רןרא ףאמך‪:‬למ‪.‬עוטי איסו׳ אשתאכוקרא‬
‫״ וכו' ושמעתי;מק' לפמ״ש הרשכ״א כמכות דייר ‪:‬‬ ‫מנדות אטך^אתא■‪■-‬לא‪p‬ו' אל׳א ׳משום דאגתי מנל׳ל לרזי‬
‫פקרכן עונשון ה‪.‬יכ מהי ■קאמדדפליגי דאיכא מ״ד איק‬ ‫דאתא‪-‬קרא דאמן‪:‬למעוטי‪.‬אשק־אכ ולא ‪,‬למעונוי א״א‬
‫עונשק‪.‬ולע״ד• לק"מ כהד‪,‬־י'להק' לפמ״ש ה״ה בדעת‬ ‫וקדה דגנרות אכיךלמעינוי איסוד אם לכןג'דאיסו' אם‬
‫הדמכ״ה דהיכא דאיכאעינש מפורש מזהידין והא הכא‬ ‫לא אדנריול^ יאין׳לנולמעגוו אך יש לגמגם כזה דילמא‬
‫דערות אביו הו‪-‬א‪-‬ככלל העי‪-‬יית דכתי' כהו כית אלאודאי‬ ‫^זא‪:‬קראתלא ■נטעילומר;דהן קרא דעלות אמן לא תגלה‬
‫כיון דאין כו אזההה לא־נ־עי'‪ ,‬דיש בו כדת כלל וממנוי‬ ‫הוא כמשמע;‪,‬אמו שהיא■אשת אכיונמי והייכ עליהמשו'‬
‫האי דכתי' ונכיהו■ הנפשו־^לא^קאי אלא העייו' המפורשים‬ ‫אשת אכ‪-‬ומש^‪-‬אמו‪-,‬כמו ■הכרת‪■ .‬רכנן לכן אתא עראת‬
‫כקו׳וכמ׳ש התיק' כמכו!‪.‬ריד‪-.‬כד''ה ההוא מ״ל וכו׳ולכן‬ ‫אביןללמר דאיט׳קייכ‪;:‬אלא;‪-‬משוס אשת אכ וכולי ולגו'‬
‫רוציה להביא ■מק״ו דחייב• קרכן ויש כו אזהרה כמו אשו‬ ‫מהרש״א •ניחאזע‪^-‬ש‪-‬ולולי פידש״! נ״ל דלק״מ דודתי לדעיז‬
‫'‬ ‫אכיו והוי ככרת ככללהעדיות׳‪■:‬‬ ‫•‪,‬‬ ‫י״י‪,‬קראמאמן‪.-‬היאלא■ תגלה‪-‬עמקה הוא‪.‬מיור‪,‬ד דליכקו'‬
‫ש ם ולתייברמי משוסאשת כנו וק״ל מאיה׳׳דדלחייב‬ ‫היא ג‪2‬י עדות •אמךללא תגלה לדכאישור אס ודאי אק‬
‫משוה שמי השמות והה אינם' לומר אשת כנך‬ ‫‪.‬‬ ‫לנזלק כק מאייהלאוךרמיתהואלאודאי דכא לוע' דאמו‬
‫למעוטי א‪:‬והה‪,‬ומפותת כנו ונמ״ש כת"כ והכי‪,‬או כשזי‬ ‫שהיא אשת‪ -‬אכיו‪-‬הוא עוכר עליה ננשום אם •דעד‪-‬עכשיו‬
‫כחומש וי״ל דס״ל דתדתי■ שמעת מינה דאם בא לומד‬ ‫לא באה‪ :‬האזהרה בפירוש כא'הוד‪.‬אם אמטו להכי אמה'‬
‫דוקא אשת כנן ולא אכוהה ל״ל למי'‪ ,‬לאו אחדכללהיר‪,‬ל‬ ‫ראתא היא למעוטי אישו' אשת אכ‪.‬ננשו' דמשמ‪/‬מהשא‬
‫ערוק אשת כ‪:‬ן היא לא הגלס וקוה זשמעי׳ מינה לרכות‬ ‫רקרא אף אמו מחוייב הוא‪,‬משו’ אשת אכ והךקראדערו'‬
‫לאחר מיתה יכו' וראיתי למ'‪:.,‬דינא יהיי לאוין צ״כ שכימ‬ ‫אכין הוה לא״א דהשתא לא שיין לוניר דלמעיט איהוך‬
‫וז״ל דאי לאחר מיתה כלחוד הול׳לל כליזך היא ואינומיכן‬ ‫אם דהאכהדיא חייכיה רחמנא אמן היאלאתגלה עדותה‬
‫תלמה כוליה קר‪-‬א להבי הו‪-‬א‪:‬דאתה‪,‬לומר‪,,‬דמחייב תיתי‬ ‫ונכון‬ ‫‪ .‬־‬
‫אכל לאחי מיתה פטוד‪. .‬וא’ן‪,.‬לומר דס״ל כמ״ש דמהיא‬ ‫דן ^‪-‬ינ״ד־ע״־א‪ .‬גמל‪ :.‬וקמפלגי;;בפליגתא‪,-‬דהכןי‬
‫‪ .‬ילעי' צאחלננ דהא‪:‬תי';פא">‪.‬דצי‪,‬לוער יחייב משו׳אשת‬ ‫;׳גילכאופו׳‪-‬י״ל לדעת אכלי‬
‫כנו קיא דג'• למ״ל משמע‪-‬אחד ני‪.‬יתה לא י תני' מ ה ^‬ ‫»שזלקנינשק‪-‬מן‪.‬הדין‪:‬ח‪:‬כ לדעתיי;כק‪.‬ל'ל קרא;דערות‪.‬‬
‫ודאיתידלקד ‪_f‬שכ' •מננש ‪3‬ל‪-‬שון;הד‪-‬נ‪-‬ובו־אי דכוונתוכמ‪^ 5‬‬ ‫אגין^ילזמק״ו‪-‬ננאחי אגיו‪»,-‬ד\חק‪.‬לו»ד לאפישי‪:‬לאינן‬
‫•ד ‪p‬תיח ‪v‬ך‪>i -‬ג;לרכו‪,‬א‪.‬לאתר!■ מיתה‪.‬וג׳יב אשת אחי אביו‬ ‫■אתא׳א״ללדעת ^אביי הוי קיא ־עהותדאקוזאכיך;קיא‪-‬על־‬
‫מדודתן כיא‪5:-‬וא;;דיר^ןאתד‪,‬מיתה אבל ק׳גשיטתהננק'‬ ‫אשתדשז^זעלדאסייאביו לא‪:‬מלזייכ‪!-.:‬ט!א על‪-‬לאג‪-‬ואתיכד‪,‬‬
‫דלתיי‪.‬כ‪:‬כ'ז?א> את‪.‬א תצא‪:.‬לרכות אחל‪.‬מ כלאו דאשת‪:‬כנו‪.‬‬ ‫וקשתאררכזיהודא ^ א מי■־מחייב שתים ‪5‬שום‪-:‬דש״ל‪%‬אין‪:‬‬
‫ד‪<.‬יובק‪-‬עליו‪,‬א‪.‬ף לאח־מיתהוג״כ‬ ‫אכליכל־אי‪-‬דכלתיי‬ ‫סוומ‪1‬וףכללס'וכןהאיתילרש‪:‬מכתמנש‪.‬שפד'כן;ו'ל‪3‬אורס‪.‬דלא^‬
‫ק'‪ -‬עמ‪:‬א‪-.:‬קימכ״!ךשתכ^ית;‪,‬יזל"ן‪ .,‬למשמע דלית לי‪.‬י‪.‬דרשא‪,‬‬ ‫«נאףזלפמ!פ נישא אךלאחד‪-‬העיוןיאעמגל■‪ :‬דלאיתכ‪-‬ןזמ‪.‬־‬
‫דסיאזאג‪-‬נלשי^זהמךקד^לאו׳דאשת■‪,‬כנו ‪ .‬מנ״ל לנוהג‪:,‬אף‬ ‫אלא למ״ד עונשין אכל לע ׳ד‪-‬הק‪ :‬עיכשי' מנ״ל לננימר‬
‫אח"מ דהא מתמ' אף לאס"מ;‪.‬מיירי ונ״ל ‪-‬הדמכ׳ן אזיל‬ ‫אפיזלדעת רכ‪:‬ן‪.‬וראיתי לרש״ייכפ׳־אתמי^ת ע״פעהת;‬
‫ונטדהרדמאר! תוא‪-‬וללעי‪-‬ר כ‪-‬לקו‪-.‬דאשת כני אן' מ ע ם‬ ‫•נזדכנן לא תגלה שתפס הברת יבא דאקיעונש־ן‪.‬וא״־כ‬
‫־ךהוקלל‪:‬נלאן‪,:‬דפלתו‪.,‬מג‪-‬ל‪>-‬כמלש‪.‬לכך‪.‬־‪.‬כ' דכלתי הוא‪,‬‬ ‫חין^נהה כאן שבית ‪.‬אכיי גם נ‪-‬פשטא‪. .‬דשמעתא‪::‬הו‪.‬א;‬
‫משמע‬ ‫'‬ ‫’‬ ‫‪39‬‬ ‫טד‬
‫מסכת סנהדרץ פרק שביעי‬ ‫אכרהס‪.‬‬
‫יגל‪.‬‬
‫שרק' מה־ש״א‬ ‫משמע שפיר אח־מ וכח־י ניחא לי‬
‫■אחיתו שהיא אתית אכיו ואחות אמו שם א' הוא כ ^‬
‫•ילס״ד דמק׳ מאי ״ק' הש״ה לעיל ממקני׳ ליננק‬
‫דקאי‪ .‬אמק אחוה וכמ״ש הרב יר׳ל אף דכאמת יש כו *‬
‫‪:‬לאוק ולכך יקרא כ' שמות וכמו שפייש״י ככייתיתאפ׳ס‬ ‫אשת כק‪-‬לסעינוי א״א דלא לחייב משי' אשח כנו וכולי‬
‫;‪?.‬לש וכוונחי רצויה דהמק' דלעיל אד‪".‬נ דס״ל דלחייב‬
‫איצט׳ ^ א משו' דגוף אחד וכולס מין אחיה אכל אחוד‬
‫חיתי אכל ח׳לדכ״הדהו״מ רבנן לומי דלחייב ‪:‬מימשו'‬
‫כהבא על אכיו הסשמיחמחולקי׳ אף על הפעולהשלהס'‬
‫ושוב דאיתי להתיה׳ בכריחיח יף כ' ע"כ שכחכו קדו‪3‬‬ ‫■אשת כנו אלא משוש דבעו למימי חידוש דחייל איסור‬
‫לדכח וז״ל‪.‬וי״ל ד ק ט הא לדכותא אף על ג ב דכל שמתן‬ ‫י א׳א אאיחו' כלתו ודלא כעמק' דהכא דאל״ב לק"מ‬
‫שכה משל אתוס הש הפ״ה חשיב שמית מחולקין משמע‬ ‫‪.‬דסכית המק' להק' ממ״נ אי לר״י אי לדכנן דלא ס״ל‬
‫דאי לחו ‪ r p‬לא הוה שמעי' האי משוס דחשי' שם א*‬ ‫־האי מיעוטא יעיותה וכו' אמאי לא חשי' נמי איסור‬
‫יהך ד ‪p‬י להו שמית מחול^ מעי ‪p‬ח משו' הלאיין הוא‬ ‫אשת כנו אלא ודאי כמ״ש אמנה כעיק' הקו' לק״מ דאי‬
‫דקאמדאכלאיקשי׳על מהדש״א האקשי' דלפי שיטתו ‪p‬‬ ‫‪ .‬אתא ^ למעט אשת כט א״כ לישתו' קדא מיניה דאי‬
‫חכר דהכא^קוי כמישם א׳ ולא דמי רהכא על אכיווכו׳‬ ‫■לגלויי לאח׳ימ לא איצע׳רמהיא ידעי'נס לשי' הרמכ״ן‬
‫וא כ מ ה תי הקיש' כתי׳הכ׳דאחיא כר׳א וכיידמשמע‬ ‫נ ל ק‪.‬דאס'מככד ידעי' להמכל^זעודדלא שייך עמקה‬
‫אף שהוא שם אחד'קאמר ר׳א דהלאוין מחלקין וההוא‬ ‫‪.‬דכתיכא גכי אשת כנך אתי למעוטי איסור• אשת כנו (‬
‫גופיה קאמר נכי חלב מודה ר׳־י דאינו חייב אלח חטאת‬ ‫פתס־הכתו' בכלתו וכי' וא״ת לדעת אכיי למ״ל‬
‫אף שהוא חח לאיי כיק שהוא שם ה' ונמש״לועלהכדעיך‬ ‫האי קדא דאשתכנ‪-‬ך כלל דאי משו' למננטאנושה‬ ‫י‪,‬‬
‫ליישב דעת מהרש״א דוקא החס גכי חלב הוא שם א*‬ ‫_ומפותת_כ‪:‬ו היל״ל עיות אשתכנן היא לא תנלה וכסברת‬
‫ופעולה א׳ דה«ט אכיל'א' ישבה תדי לאד כההוא‬ ‫';סמק' וי״ל דש״ל ראנן לא ידעי' למעט אלא מכת אשטי‬
‫קאמר דחינו חייב אלא א‘ אבל כבא דאיכה תרי פעולמ‬ ‫דכתח ככלתו ושייס כאשת כנו ולכך כדי שלא תטעה‬
‫•דהוא שוכב תשכב מודה דחייב אף שהיא שם א' וכתירוז‬ ‫;‪.‬לומד דמחייכ תיתי אתא היא לגלווי‪ -‬ועיקר הלאו הוא‬
‫א ד ל דכיון שב' כיאיה הוו כב' שמות חבל לכתי תידח‬ ‫; לאחר מיתה והנה מאי דדדיש לקמן דף ע"‪ 1‬מאשת כנך‬
‫מורי דלא הוו כ' שמות וכו' ומעחה נחתה •ושקטה קר‬ ‫■ילא אשת כנה הוא מושכש נמי להאי דדפא מ־אימדשני‬
‫מהרש א לעיל מ'ש על האיש' דאמאי לא קאמר דככ‪-‬א‬ ‫;קראי‪-‬עי' להאי דדשא לקמן ואק לא דרשי' לומד‪ .‬שהיא‬
‫על הזכור חייב כ' לר׳יא וכוי' ולפי שיטה זו לק״ס כיק‬ ‫כלתו והיא אשת כט אלא מהיא וכמ״ש יש״י ועיק‬
‫■דפעולה א׳טאמורה לר״א־ אך לאחי העיק נראה חלאו‬ ‫;כמהרש״ל לקמן אך מאי דדיסינןכת׳יכ שהבאתי למעט‬
‫מילחא היא כצל דהא לקמן אהך דמויה כעצמו קאמי‬ ‫' אניסת כ ט יכו' מוכרת לומר לדעה!אכיי דתיתי שמעת‬
‫•ר״א דמחייב תיחי השוכב והנשכב ומוכיח לומד רח׳ל‬ ‫‪--‬״‬ ‫^ מינס ולכך דדיש נמי למעט‪. :.‬‬ ‫־‬
‫כד א דלמחן דכעי קיא לחלק קא מיידי החישפוח דלא‬ ‫לעיל^או״ד אחייא כרי'* יק״ק לפימ״ש ככריתית‬
‫מחייב אלא כהכת והכיא דאיכא כ' שמית ואי ר״א כמ<‬ ‫־‪ .‬״ ־ ‪ ;.‬דף ד' ע״א כד״ה מודה היה ד״י וכי' יע״כדלא‬
‫‪-‬לא מיידי חלא כהכי א״כ ד״א דלא כמאן והא ל״ל דר׳■‬ ‫קאמר ד׳ א דאק ממלקק לחטאת כגון מפטס וסך אכל‬
‫חסי דמתייב חיתי דקאמר כוא מלקו' ולשיטת ד״ירש״ל‬ ‫כרכר אחד לא אמר משמע דה״נ רהוא דכי אתד כנק‬
‫ק‬ ‫דלאו שניחן למיחח כ׳יד לוקין עליו וכמ״ש כחש‬ ‫שכא על אביו לא מחייב אלא מדא וג"כ ק' ל״ל מיעוגיי‬
‫‪.‬גט אשח אב ואמו ולדכנןדמחייכי הדחי וי״ל דהא דמחלקין‬
‫הלוקק אך ר' אכהו דקאמר מחייב תי־חי פסיקא להו‬
‫להתיש'לענק תטאח הוא דקחמר דשא קאמר דלר״ע‬ ‫■;החיס׳^ן דכר א' לב' דריי® לאי אפעילית קאי דא"כ‬
‫מחייב חדא ואי מלקות קאמי הא שמעי' לד'מ דלאו‬ ‫מאי מק׳ הש״סכדיש כריתות אהא גופיה דאסוהולמ׳ל‬
‫■שניתן למיחתכ״ד אק לוקיןעליו חה‪ .‬איט דהא ודאילר^‬ ‫■לימה דאיצט' לדבר שהיא[אחוחו ואתות אכיו ואחוחאמו‬
‫קרא דלאירטה ‪ n p‬אתא נמי לדדשא אהיינא כמו שהביא‬ ‫זכן הק‘ התיק' כפ' יאלו ק סלוקין ע״ש אלא ודאי נ׳ל‬
‫החדנום וא"כ הד לאו שבכללו' ולא לקי מ ‪ p‬קרח אלא‬ ‫־ ככיזנתם היא דמפטש ‪ p i‬כ' שמות אכל ‪ p‬דחלכ שם‬
‫ודאי משמע דלי״ח היכא יאיכא כ' שמית אף דהפעוצה‬ ‫‪.‬‬ ‫אחד הוא‪:‬‬ ‫י‬
‫א' היא מחייב כ' חטאית כמ״ש התיה' כמכות ע״ש א"כ‬ ‫ת י ס ' ב ד ״ ה עשו וכי׳ לחייב ב׳ משו׳ לא‬
‫מוכיח דמאי דקאמר דהכא על כזכד והביא זכר עליו‬ ‫יהיה קדש וכו׳ועיקכמהדש״א‬ ‫‪-‬‬ ‫־‘‬
‫מס ב' שמות א' משו' שוכב וא' משוש נשכב והד דומיא‬ ‫‪ .‬מי ק כמהח״ל כס‘ ז״י ימהש״ש דפ׳אלו הן הלוקין יראה‬
‫דהכא על אביו דלעיל ונ״ל דהמ ‪ p‬דכח התוה' דלמאן‬ ‫דאין דכדיו מוכיחין וכמו שמשמע מרש״י לעיל אמנם‬
‫דכנני קרא לסלק שפירידעי׳ הך דהבא עלאביו מהיקשא‬ ‫לדעת דש״י מק' שכיד אפי' למ״דדבעי׳ ח־׳י ודלת כר״א‬
‫משו' דכק דגלי ‪ n p‬כמפטסו ‪ p‬ה״ה ככולהו תמלאד‬
‫דר״י כיון דההי^ קחי נמו עליה אכל על הזכור דלא‬
‫קאי עליה ‪ p‬היקש משו' דככי׳כמולך מנ״ל לחלקדסא‬ ‫דמחייב כ^גס כעיק׳ הקו׳ אפש׳ לומד דכיק דאית לן‬
‫^קשא דד׳יי דהיקשו כל הננדיית לנדה שפירידת‪-‬לן‬
‫כעי ‪p‬א לחלק וכו׳ ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫למימר דמחייכ תדיד והיינו משום ד ‪ p‬היקשא על כל‬
‫ג מ ר א הנרכע לזני ולבהמה עיק למי״ה ז״י שהק'‬
‫^הננייית הכתיכי' כפרשה אכל לאי חכר נכר כ' התיש'‬
‫; על ככ״ש עיש ולפמ׳יש ס' עצמו לעיל‬
‫לק'מ רע"כ לא נ' ק' אלא גכי וכר דכיק דכחוכ ככל‬ ‫' כיכמית דלא קאי עליה כיק דהמולך הפהיק ואף דלא‬
‫סעחית הוי ככלל היקשא אכל קרא■ דלא יהיה קדש‬ ‫‪.‬יהיה ■^ש איניכתו׳שס כיקדלתיידכלהעריוא שסמווכח'‬
‫דאיט מוזכר שהלא הד ככללהקישאואף דגוכשמחולקי!‬ ‫־ יקאיעלייהו ‪ p‬היקש לית לן כה דההיךשכא לומ׳דהיכא‬
‫לח מס״כ אלא חרא אך הדכי הקשה דהדכ׳ישיהכיא‬ ‫ראיכא הדי לאיי כאלי העדיוק מחייב כ' וכיק דככא נמי‬
‫סברא זו מהדמכ״ם ככ״ה מה' שגנית ושסיאתיא כהדיא‬ ‫יש נ ו תדאי לאיי מחייכ כ' ועיין מה שאכקוכ כסמון‬
‫אף בהמה ומהקימא על מהדי״ל דהבק מ״ש כרמכיס‬ ‫כש׳׳ד‪:‬‬ ‫'י' ׳‬
‫כפיה סם אע"פ שכם כ' גופין ככשטש ולא שת לכו‬ ‫■בד״ה הכא כל הזכור יכו' כעי קרא וכו' עכ״ל עיין‬
‫■ להכ׳מ שס‪, :‬‬ ‫■‬ ‫כמקיש״א וביאור דכייו דמאי דקרי להך‬ ‫‪.‬‬
‫י ן׳‬ ‫■‬
‫עח‬ ‫ינל‬ ‫מסכת סנהדרק פרק •‪2‬כיעי‬ ‫אכרהם‬
‫הקו וה דלדכי מ«שה איצט' ונשא חטאו למי׳ בנח ולכד‬ ‫יכה יוסי את יוסי הא‬ ‫' ‪ Vlr in‬ע״א מתני‬
‫תי' הי״ל למכתב ונשא עונו וכי' אלא ודאי דאתא לאנמודי‬ ‫דנקטו החי סימנא ולא‬ ‫■‪■;.‬י־‪ .‬־‪-‬‬
‫ברת לפ״ב ודכדיו תמוהי*«דאי אף לר"מ נמי■ עיק׳׳קדא‬ ‫>מנוו סי' אחד דאית כיה ד' חוקיות משו' דהוי כחשבונו‬
‫דונשא תטאו לא קאי אלאאישד׳ ונמשי׳לדהא ו ד א י ^ ס‬ ‫סל‪-‬אלהים ושם המב^ לא בעינן שס המיוחד וכמ״ש‬
‫סימכ״ס זאכב דנקט יכה יוסי נקטו סימנא חד לקדוייהו‬
‫יסכידייקחלשוןדש״יונמ״ש התי״טאכלהדמב״ם כפה״מ‬
‫צפ׳ד דמס‘ שבועוק דייק מדנקכי קרריהו כקד סימנא‬
‫חטאו ישא לומד דיש בו כרת וגש החי' הה' היא תגמה‬ ‫צחשבי‪ :‬אלהים לומי דחן שס המקכיך ל״ד שס כן ד'‬
‫וכמב^ לכל מעייי; בז־ אשד ע׳'כ גיל בכקדי' להק' דגם‬ ‫אותיות אלא אפי' אלהיס חייב עליו וא"כ מאי דקאמרי‬
‫למיד בע' א סכתו' מדבר מגיל דאיכא כית כמ>רך את‬ ‫אבנן אינו חייב ‪1:‬א על שש המייחד ל'ד!‪ 1‬א משו׳דאלהיס‬
‫ה דילהא על הכנחיש ככית אף דא־כא הקיאה מל שס‬ ‫ימינו נמחק קדי ליה שש מיוחד לאפוקי שש הנמחקוא"כ‬
‫‪:‬׳ש‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫מחוייכ מזה דכל שש שא־נו נמחק כוי ככלל פס מיוחד‬
‫הכנמים‬ ‫והא דנקט האי סימגא לאפיקי שש כ! כ' איתיית וכמ״ש‬
‫ו משו'דק׳ילממאי‬ ‫לקמן ולכך ליק לאפוקי מאלהיש אבל שש כן כ' אותיות‬
‫נקט האי ונשא חטאו גבי הי יקלל הו־ל למכתה ובשא‬ ‫ל י מחייב וכן המתט' ד ‪x‬ועות לא הוזכר וצ״ע דכיק‬
‫הטאו אחד וניקב סח הענק כל א' הוא דאיכאמיתה‬ ‫שהוא'שש כפ״ע מ״שמשדי וצכאית דהוא נמיאינו‪:‬מחק‬
‫וכדת לזה ו^ה איו •מדנקט ונשא חטאו נכי כי'‪..‬וקלל‬ ‫ילדעת הרמכ״ס כחיבודו הא דקאמר לאפוק■ בן ב“‬
‫לומד דלית היה אלא עונש מנשא חטאו אך ודאי מודו‬ ‫חיתיות לחידו' אף שהוא משש המיוחד דבייע יו״ד ה״א‬
‫דכנןדהאי ונשא חטאוקאי אףאוסוקכמדהו״ללמיכ׳ומ•‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫פטור ‪:‬‬ ‫■■‬ ‫י‬
‫ינקוב וכי' דלזשמ‘ עט; אסר הוא אלא ודאי ■משום דהאי‬ ‫ג מ ל א גר ואזיח הסקילה וכו׳ והא דלא קאמר גר‬
‫ונשא חטאו לומר דקאי נמי אמקכ שם המיוסד דהוא‬ ‫ואורח וכו' הוא דכעי' שם כשם משוס דכיון‬
‫במי^כיכרק והשתא למיד מגדף‪..‬הד? מכדך למ״ל האי‬ ‫דלית לן גלוי כהש הפך יש^ מהיכא חייד לן לומ׳דאיכא‬
‫ונשא תטאו לומר דקאי אף הועקב אלא ^ י לאנמורי‬ ‫יחילו' בינייהו ואדרבא א״ל למד סחוס מן המפורש אכל‬
‫י‪ ■ ■ :‬־'־־׳■׳‬ ‫כדתלפ״ב‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫י‬ ‫גכי מיתה דאית לן שכל מיתה האמורה כהסהיא בסייף‬
‫^ ' כ אמי תנא דכי מנשה מפיק ‪ p‬וכולי ח״ל נףדא‬ ‫מיקמי' האי מיעוטא לאוקומי אדינייהו והיינו דלאקתני‬
‫־■‬ ‫דכנר כאזדח מאי דייש כיה‪:‬‬ ‫־‬ ‫כברייתא ונהובק אף דליהא שש בשש דהא קתני החילוק‬
‫כ ד * ה אכל תאכל אכל מקה מאליהשלוא‬ ‫'שביניחש והא ד־תני ^ ל מיתה החמודה וכו' הוא משו ‬
‫וכו' עכ״ל וכ'נ דבנק 'ישיי' ועמן‬ ‫י _^ ־‬ ‫■דחף דאית ל; לקרא דכגד ונו' מנ״ל דכסייף דילמא הנק‬
‫בהדא^׳ש בפי' החומש אכל יש לד^ק כיק דאזהי׳ה קודם‬ ‫'•‬ ‫אומיתההחרת‪:‬‬ ‫'‬
‫החטא דהוא זמן דליכא מיתה כעולש אפילו כעופות‬ ‫היש איש למיל וכו' הק' מהישיא דילמא אתא‬
‫וכמ ש כמדדש כא אדה והטבביס לכל מיט קמת גדי‬ ‫לדכויי ששכשש והי' משו' דלאצייך דילמודסתום‬ ‫י‬
‫שיהא כחס מיתה אכל החול שלא טעש לא נקנסה עליו‬ ‫יכו' ע״ש ודכייו חמוהיס דכיק דאינא ממנוטא דכגד‬
‫מיתה ח״ל דשייך עיף א' הדג חבירוכיק דאדס לא ימזגו‬ ‫וכאזרח לחייבו אפי' ככנוי חוה אמרי' דהתא לכל מילי‬
‫מוקד לו וכן דאיתי להדיי׳ן לקמן גבי הא דאמדי׳ ארסלא‬ ‫■למעט שש כשם נמי ולכך אתא איש איש לרפויי וכמ״ש‬
‫הוקי לו כשי הביא משש התוספות היל אבל אס נודן‬ ‫הרב כדעת ד״מולעקד הקו' ל׳ק דכיק דלדבכן לא דרשי‬
‫‪ ,‬אריה וכילי ע׳ש שהק׳ קושית מהרשי״א יתיק עיש ‪.:‬י‬ ‫סמוכי' וכל א' ע ^ כפ״ע היכא הוזכר שם כשש ככגוייש‬
‫אקרכו מאיש איש וכו'וכתר‬ ‫דלידכו גמש מאיש איש וכ"כ כד׳ין דככנוייש לאכעי׳שס‬
‫מהדשיא היינו לד'מ משוס‬ ‫'כשש כיק שלא הוזכר בנקבו שש אל? נכי שש המיוחד‬
‫דכיין דלית להו כנחיס כלל וכו' ולפי שיט^ אין הרכד‬ ‫וכהכי מקרצא נמי קו' הל דילמא לבקי' אתיכי דהא‬
‫מוכיחדש^ שכיד לימ' ראיתלהו כריכ׳יכדס״ל דמוזהי׳ק‬ ‫■ גבי דכוייא ראיש איש לא החכרה כו מיתה כלל‪:‬‬
‫אף על הכנחישמ^א דאלהים ול ‪ p‬אתא אישלתייכינסו‬ ‫ת ל □’ ב ל י ה ועל הכנוייס וכו'והי יקלל אתא לכיה‬
‫מיתה דלית ליה אוהדתן זו היא מיתתן והח ‪ P‬כדייתא‬ ‫וכו'עכ״ל דאייד לה'רינא דתיי לחוץ‬
‫דאיש איש ככיי׳ע יקרא דכנד וכאזיה אתא למבנוטי‬ ‫'*'ו דף י״ג שב' דהא דמק' החוהפת הוא לד״י דלא ס״ל‬
‫מסקי'כיק דאתיכו ף ס' ד” מ ‪ p‬למאי דאעייק לעיל‬ ‫'רכוייא דאיש איש אבל לד"מ לימא דהיצט' קרא דאיש כי‬
‫כיון דאיש איש לא קאי אלא ה ^א דכטייש לא ההכיה‬ ‫קלל לרבו־י לקוי וכו' עיש ולעד״ן דקו' אף לר"מ דהא‬
‫שס מיתה כלל ילא שייך לומ' דאתא הישאיש לרכות מיקס‬ ‫'ודאי לא שיק־ לומד דעיקי• קיא לא איצט' לישראל דאיב'‬
‫‪.‬מוכרת לומר ח־כ יו ^ כד"מ היל אמנם ליב ‪ p v‬שפי'‬ ‫ליכתו' האי דינא גכי כן נח וג״נ כלא רכוייא דלא קאמ'‬
‫איל רדל־שא דאיש איש אחא אף כרבנן לומד דמווהדקוקו‬ ‫אלא איש לחודה •דבבי' דקאי לגוי דהא ליש' לא איצטריך‬
‫לא וליק בהו לטתה הבל ודאי ל"מ למימי דהבדייתא‬ ‫ונדרוש איש מ'מ חפי' נר דאל״ה מחי‪-‬קאמר ר"מ איש‬
‫'דקד‪.‬ט דמוזהדק אד א אף כיבק ולימד דוקא‪ ,‬אזהרה‬ ‫; >י‪-‬קללמת"לדכיקדהוא ס״ל דאיש איש לרכות הגוי‬
‫‪ -‬דמדקתני ואינן נהדגץ אלא כסייף משמע דהרכח הוא‬ ‫מאמר דאת* כגד כאזרח לחייב מיתה ככנויי כדרשא‬
‫'לעני! מיתה החמי ולק־ איצט'לזמר דלאו לכל מילי‬ ‫דד״מ דהא ליק למעוטי סקי'■‪1‬א אחר דאית לן כישרא'‬
‫אקרכו אך השיה לעיל לא הי׳ל כסכית יב ‪ p v‬אלא‬ ‫כמיתה ואתרבו למיתה אלא ודאי משמע לקו דאץ ס'‬
‫כפי המסקנה מהחנק על הכל משוס דאזהיתן זו סיא‬ ‫דנניקר קרא לא איצטריך לגופיה אלא לעלמא ולכך כתבו‬
‫י‬ ‫■‬ ‫מיתתן ‪:‬‬ ‫דאיצטדיך לכרת אך הדכי הק' כיק דהך ונשא חטאוהוא‬
‫די טיי ב ל ׳ ה לבינה בעלמא וכו׳יאלא כרבם בפ׳ו‬ ‫בכנחיש מנ״ל להשיה כפסחי' לומד דאתא נ״ש לסדל‬
‫עכ׳ל משמע דק״ל דאיסור הסיחס‬ ‫י‬ ‫»' נ ניק דאיצט' לגופיה ‪ -‬וראיתי לה' הנז' שהק' זאת‬
‫׳‬ ‫לא‬
‫מסכת סנהדרין פרק שביעי‬ ‫אברהם‬
‫♦גל‪.‬‬
‫תמוה חרא דהאי קרא אינו כתו' גכי יוכל ועוד להא כ׳‬ ‫לאסוי הלא משום פ״ו ולכך ‪ p-'p.‬דמית ליה ההור לברכה‬
‫הרב עצמו דהיכא דנכתב אחר האזהיה לא דרשינן ^‬ ‫ואוגס מצווים על פו״ר מותדיס כפירוש יהא דלא הכי‬
‫וא"כ מאי ק״ל גכי יובל דהוא כ"כ אחר מיהרה ■וצרל‬ ‫פי < כהדי‪ :‬ז' מצות כיון דסוא עיקר קרא לא משי'‪ .‬אלא‬
‫דט״ס הוא וכיונתו על הך קרא דכ' גכי עריית דהוא■‬ ‫שיא״תועור דאכש'לא מחייב מיתה על כישול מצוק‬
‫צכתב קודם אוסרות עריית אך מהא דסיים וכתה וה־׳ס‬ ‫עשהןאן מ־^דזה לא יתכן רהא כיון דלפי המם־נא כני‬
‫כתחלת עריות ושמרתם את חקתי וכי' ולא חזינן מיניס‬ ‫‪ P5‬לאמצנווו‪,‬כמצות‪.‬פו״רמשום דלא כשני' לישר׳וכמ׳ש‬
‫איסור עדיות לכ״ן י״ל משום אויחיה ^ י א למיכקס‬ ‫לקמךוא'כ‪:‬מותייןכ"נ כשידום דהא חין אהורו אלא‬
‫חוקים ומשפטים בהדי אהדדי ע"כ משמע דעד השתא‬ ‫משו' פו״ר ולכך נ״ל דהאי דקאמר על הסירוס לאו תלית‬
‫לא איירי כה‪:‬ך קיאי יהחלת עריות וגס לא ודעתי אין‪.‬‬ ‫בפו״וראלא‪-‬אפי'‘ קייס פו״ר אפ׳ה מצווה על הסירוס‬
‫נעלם מעיני הר' סוגייא דשמעתא אחי־ שהכיא ה' לעיל‬ ‫מסוס חבלה ואפילו כהמה חיה ועוף אהוי וכרמשמע‬
‫כהמוך ונראה הוגייארשמעתין דהא הש״ס מק' קו' הד‪3‬‬ ‫ממס׳ מציעא דף ז' ע"כ וזה נשנהכישראל וכארצכסלא‬
‫״‬ ‫יתי' תי' אתר וצ׳יע ‪:‬‬ ‫^ שו■והיינו רקיליף מסיפא דקיא ולא הכיח מרישא אלא‬
‫ב ד ״ ה שם כן ר' וכו' כן מ"כ אותיות עכ״ל וכחכ‬ ‫הזאי חה איצו תלוי כמצות פו׳ר ומייתורא קרריש ליס‬
‫מהרש״ל נ״ל דס״ל כי״ה גאון דשם המפורש‬ ‫יאסאמתק דסאי דקאמר שרצו וכו' הוא לכיכה אכל‬
‫הוא מ״כ ועיין כאשירי ענ׳ל ולעד״ן דאף לדעת הרא׳ש‬ ‫ודאי יישיה יקרא אתא‪ ,‬למצוה וכדמשמע לקמן דקרא‬
‫יה״ל דשם היי״ה נמיהוי שם המפויש מידה ישם מפורש‬ ‫^‬ ‫דגכי נח הוא למצות פו״ר ‪:‬‬
‫דקאמר סכא אשם כן מ״כ קאי דסא חידישא דרב אחא‬ ‫‪ :‬ע ׳ ב ג מ ׳ והתניא וכו' על א״א נירק כחצקונו׳הא‬
‫הוא כשם סוי״ה וא"כ מה תירק לו מ״ד וכו' ואין לומד‬ ‫דלאק״ל מגיע גדע משו' דכיק ד‪,‬לא‪.‬‬ ‫<‪, :‬‬
‫דחי' דב אחא הוא לומר דאפי' שש אדנות דהוא נמי כן‬ ‫נפטר ממיתה לא מיקריגרוע אכל לעי'גכי ערי'והתראה‬
‫ד' אוחיוח מחייב עליו ולכך קאמי מ״ד ער דידכא שם‬ ‫דמיפטר כהכי‪ -‬ולסכי •ן״לאך מדברי מהרש״א לאמשמע‬
‫רכה דהיינו הייה יה אינודח״כמאי קאמר סימנאכעלמ'■‬ ‫■‬ ‫הניע״ ש! ■‬
‫נקט יהא כוקאי דוקא נקט לומר שם הוי״ה שהוא כן ד'‬ ‫ד מ‪ 1‬״ י ב ד ״ ה אןן כ''נ מוזהר וכו' דלרכנן אתרכו‬
‫איתיוח אלא ודאי מאי דקאמר שם כן ד' שם הוא אשם‬ ‫מחיש איש וכו' עכ׳׳ל ולכאו׳ק׳דמ״ש‬
‫הוי״ה קאמי ואשא קאמר היא שש דכה דהוא יוהר מד'‬ ‫מכרכת ס' כיון דאית כהו כרת ולא מיתה לא ילפי' לכ"נ‬
‫אוחיית ו ‪ p‬סימנא ל״ד ולפ״ז א״ל ח־ש״י ז״ל אף כסרא״ש‬ ‫■צמתה מקרא דאין כישר'אלא‪ .‬כאזהרה וכרת וכמ״ש ‪.‬‬
‫ה״ל אך מהא דכי דש״י כסמוך כשס המפורש כלו' שם‬ ‫התוה' לעיל ונ”ל דיקא ההם דלא ילפי' ■כרכת ה' דכ”ן‬
‫המייתר קצת ראיס דס״ל כד״ה גאון ולכך היק״ל היכיה'‬ ‫•אלא ממלת ה' משמע דו‪-‬״א לית להו אלא שם מיוחראסל‬
‫שם המפורש דמשמע חקא על שם כן מ"כ והא איית לן‬ ‫הכת דכקיכ לאמד סתמא אחא איש איש לגלויי פירוש‬
‫אפי' שש המייתר צריך לעמוד כיק דמתני' מיירי אפילו‬ ‫‪.‬לאמר אף תחייכי כייתוק וח''העיק' חיוב המיתה מלאמד‬
‫כשם המיוחד ולכךקאמר ל״ר כאלו אמי שם סמיוחדאכל‬ ‫ולא מתיש איש אכל ק' מאי מק' הש״ס מהתם נפקאוכו' י‬
‫לדעה הרא״ש דס"'’ אף ש־ ■המיוחד שם המפורש יתקרי‬ ‫יאפש' דהש ס מוקי לה אף לדגנת ר” ע דלית ליס חיוכי‬
‫■ ‪■.‬‬ ‫לק״מ ‪:‬‬ ‫כריתות‪ ,‬דסלכה כוותי' לגכי ר״א וחכמים קיימי אליכא‬
‫ומה עגלון שהוא צבי' ולא ידע אלא ככנוי דאי‬ ‫גט'‬ ‫רר^א ויעיין הדמכ׳יה ה"מ •והחה״ש הר״ר אכרהס טייב‬
‫לאי יאיר‪ ,‬לן רצכרי לא ירע אלא בכניי לא משתמע‬ ‫היי״ותי׳דחדא מתילת חניתה דאי מוקי לה לחייבי‬
‫מרכתי' אלקי״ם לוע' שהוא ככנוי רדרך הפסו' הוא להוכיר‬ ‫כריחו' לא הוה ילפי' חיוב מיתה לב"נ אכל כיון דאתא‬
‫מלת אלקי״ם ככ"מ והוא מודה על שם העצם וכהסיא‬ ‫קרא לחיוב מיתה לעכין נערה מאויסה מיניה ילפינן‬
‫דאמדי'כנכות כרך אלהיס צכות ומלך ובודאי על שם‬ ‫‪r‬‬ ‫‪.,‬‬ ‫לענין חייכי כריתות ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫אלהיט אינו נהרג נא"כ אין היגהי כ״י ועיין לה' קרנן‬ ‫הא לא״ה אסור כיון דאשתיי‬ ‫דף נ׳ה ע״ב גם׳‬
‫‪,‬‬ ‫אהק שפי' מכת'מלה אלהיט ע״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אשתרי וכו׳ומזתמתיצאקו'‬ ‫•‬ ‫'י־ ‪;, ■,‬‬
‫ש ם וני קרעו מאי היי הא קא שמעי' השתא מכאן‬ ‫■כפ קרישים כפ' חסי שהק' א׳׳ב השבטים איך הותרו‬
‫משמע יעדי' חיזת' ומגידי' מה ששימעין כפי'‬ ‫לאתיוקיהם ולפי דכרי הגמרא לק"מ דאחר דהחיר לקין‬
‫ודלא כהירושלמי דהעדי' אינה חוזרי' לומר הגירון< שמוי‬ ‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬ ‫התיר אף לכל ‪. :‬‬ ‫•־ ;־•־^ ‪.‬‬
‫ששמעו אלא אומרי' ‪.‬השם שאמיר‪,‬י כפני' איחי ז?לוכו‬ ‫‪ *DTTV‬כ ד ״ ה מ"מ לא נשא וכו'היחה ראויה למות‬
‫סכיוןדהעדי׳עכסיוצאחממ‬
‫רוי‬ ‫קלל והשתק לק מ קו' הש‬ ‫וכו׳ וב' היי׳ן כאי פיתשא לא נהיר‬ ‫‪,‬‬
‫מידי אק חייכין לקרוע והדיינים דקירעיס לא מפני‬ ‫דא כ מאי מק' הגמרא הא לאייה אסירא דילמא לעולם‬
‫שמיע־ש מפי העדי' גיייף השם אלא מפני שעכשיז׳‬ ‫■מ^ית וחסיהוא שנעשה עהחוה שנתלה העון ולאמתה‬
‫צת־רי לכם שנחגרף השם ולכן קורעי' שהיה לסם חידוש‬ ‫■וכו׳ ולדעת התוס' ל״ק דכש׳יס סמיך אמ״ש כת"כ ע^פ‬
‫אכל הערים שעכשיו לא היה להם תירוש שככר שמעו‬ ‫חסדיקוא צומי מה שהתרתי לקין יהוא משו' חסד וכמ־יש‬
‫וקרעו לא היי קורעי' עכשיו ובזה ניחא לי מס שהק'‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫רש׳יי‪: ,‬‬ ‫■ ■־‬
‫החיה'היאך אמרו למלך מה ששמעו כפי־יש ולא הקשו כן‬ ‫כ' ר ש ״י ב ד ׳ ׳ ה הכא כקו' ובו'ואף על‬
‫גב רגבי עריות כתי׳וכו'‬ ‫‪’ ,‬‬
‫ןדף‬ ‫י‬
‫בפשמיה דקרא אלא משוש דהיה אפש' לומררקרעהמלך‬
‫‪.‬על מה ששמע שנתגיף מפי רבש־ה ולא שמע הגידוף‬ ‫כצ״ל ור״ל אמאי איצטייך לעיל למילף מלאמי ולאילפי'‪,‬‬
‫מפיהם ילא א״ל אלא העכיז ולא המלית ששמעו מפי‬ ‫'יצהכא לענין עריוק ועמי׳ש ההוס' וכן נמי ראיתיכשיטת‬
‫רכשקה אפל לפי ראיות הש״ס משמע דהערים היו‬ ‫‪-‬הר״ן ש‪ ':‬וז׳ל וא״תוהאככמהקרדאשכחןדנ׳ח־תיולא‬
‫אומייס מה שאמר רבשקה כפיריש יהא איסוייש כדפי‬ ‫דריש ככו^י״ל יהכא שאני דמקחי דכ' אזהיה קאמר את‬
‫ולכך אחיו שהעדי' מעי־י' ככ ‪:‬ד ועיין לה' קרבן אהת‬ ‫ח־תי וכו' והא דנ׳גכי יוכל את משפנוי תעשוואתיזקתי‬
‫ו"‪,‬ל כפ' אמול מק‪ ,‬שרצה להשיב‪ .‬על קו' התישכות הלזו‬ ‫תשמרו ׳התם כתי' משפטי קמי‪.‬חקתי ע״כ'ולכאורה הוא‬
‫ש־בריו‬
‫עט‬ ‫♦גל־‬ ‫טסכת סנהדרין פרק ■׳עביעי‪:‬‬ ‫אברהם‬
‫עביר מכני הך הולכה לע׳א ומקרי עכורה א׳ואףדילפא‪,.‬‬ ‫ן־כריו יזמווזיה ובכר קמה עליו ה' דינא דחיי זל ע׳ש‪-‬‬
‫■‬ ‫מכ ‪ p‬אב לא ילפי' אלא מידי דעכורה אכל האי‬ ‫ה‪:‬ס ס׳מהד־ק סכיאו ה׳ כ״מ י' תייס משש שיטה א׳‬
‫עכודוק דלא מצינו לקו כשוש מקוש וראי פטודיש והיינד•‬ ‫■רכשקס ישר' מומר היה והיו גו‪ r:‬דרן^נו להורגו ולכך‬
‫‪,‬‬ ‫נהכדא א' של הרי ן ז״ל ז‬ ‫אמדו כפירוש מה ששמעו ער כאן ולכאורה מא תמוה ‪.‬‬
‫‪ 'D1H‬ב ד ״ ה וליחשוב ונו' דיין נהיפס וכו' עכ׳ל‬ ‫רלי׳ס דש׳׳לרדכשקה גד היה קשה קו' התוה' ואץ להשיב‬
‫אכל מקרא דחלב יבחימו אףדמונף‬ ‫ונן דאירי לה' מ׳״ק כפ׳ב מת׳ •ע״ז שתפס עליו כיה‬
‫להו כישראל מ״מ שמעינן מדקאמר חלב זכחימו לומר‬ ‫אמצי לפמ׳ש ניחא דר־ח ס״ל כהייושלמי דהע‪-‬יש לא‬
‫‪.‬‬ ‫דהתיש חלכלזכחי׳ דהיינו זוכחוכו' ודוחק ‪:‬‬ ‫היו חחדין לומר מה ששמעו כפירוש ולכך איןקורעיז אכל‬
‫ב ד ״ ה ווכח ונו׳ דאפילו ככיירכה לא מחייב אלא‬ ‫!זריינים דעכשיו נקחדש להס קורעץ וכ"כ כמלך שקורע‬
‫כעבודת פניש ענ״ל אכל וראי כשתחואס‬ ‫ולא קרעו העדי' אך לפי שיטת הש׳ה דס״ל שחחדץ לומ'‬
‫אתא לעצמה לשלא כרינה דאייי נדדנהמשו' דלאידעי'■‬ ‫כפירוש ומייתי ראיה מקראי צ״ל כמ״ש מהר^ ק ושוב‬
‫מזכיחה לא איצטדיך דהא אית ל; היקשא וישתחוו לו‬ ‫שמעתי דה' מרככת המשנה כתב זה משש מהריק ענמו‬
‫ויוכחו לו דהיא כ־דנה נמ׳יש התוה' לקמן ולפי שיטהזו‬ ‫לתק על קו' הכ"מ דהרמכ'ה אמתי לת הביא הך הנא‬
‫קך קרא דלא יזכחו כתב מהיש״א ז״ל דאתא לגלויי אף‬ ‫דידושלמי ע״ש ושמחתי‪; .‬‬ ‫י•‬
‫כלאו בעינן עבודת פניש ולכאורה דכריי תמוהים דא׳׳ב‬
‫מאי מק' לדכא כי סנן איכה יעבדו למעוטי מאי וטלי‬
‫המגפף יכו' עוכר כלא תעשה ע״כ‬ ‫ע״ב מתני'‬
‫הנה משמע דאין כחש אלא לא תעשה‬ ‫*‬
‫מהשתחואה נפקא והא לא ילפינן מכתם אלא למננוטי‪.‬‬ ‫אכל אין חייכי; מיתה אף כיש' אבל מ־כרי רש״י פרק ו'‬
‫מיתה ולא מלאו לכך אתא קיא למעוטי אף מלאווננמ׳ש‬ ‫הומא דף ס ’ו עמוד כ' כר ’ה גיפף ונו' משמע מפשט‬
‫לקמן ונלע׳יד לומר דודתי אי אחא לאזהרת מיתת כ׳דלא‬ ‫דכדיו דאף דאין ככש מיתת כית דין מיתה כידי שמיש‬
‫‪-‬הוה ידנני' מיניה דכי אחר וכמ׳ש התוספות לקמןאכל‬ ‫איכא ולא ידעתי זהמנ״ל אמנשראיתילהתוספתאכפרק‬
‫הנא דאיכא לא תעבדם לא הוכמוקמק ליהאלא כדרכם‬ ‫‪1‬׳ דפלוגתאדתנאי כרכר דקאמרד״י בקש דכשפככהעה‬
‫כשאר עבודות ואתא ללאו וקרא דלא תכחו אתא לומר‬ ‫איפא מיתה כך כגיפוף איכא מית• *ונו' מיתתו כי״ש‬
‫בלא כדרכה כעכודת פניה אכל ודאי קו' האתית שא‬ ‫ולעד״ן רזו היא פ^וגתא דאמוראי שש כיומא דחר אמר‬
‫קושיא חזקה דילמא דהשסחואה יצאת ללמד דאפילו‬ ‫דנתחייב מיתה כישראל משוש מגפף וח״א משוס דאין‬
‫כדינה כעיא דק־ כטד ומהדש״א תיק דא"כ ל״ל לאו‬ ‫באן עדי' ולכאורה כמה פליגחייהו אך ת״ק ה״ל כי' רה'‬
‫דהשתחואיתוט׳ללאו גדידאילפינן מלא תעכדשולכאוהח‬ ‫ה״ל(‪i P-‬‬
‫כת״ק‪V‬דלית כהס ולכך‬ ‫הש כהש מיתה כישראל‪ I‬ואידך ‪-11‬‬
‫איט מוכדח דהא לס״ד דכדייתא מוכרחי' אנו לומרדלא‬ ‫פי' משוש ראי; כאן עהש ‪:‬‬
‫קעכרש אקא ללאוי יתירי וא׳יב ה"נ כלאו דהשתחואם‬ ‫ר * ס'י ב ד ״ ה וליחשיב ובו' מקבל ומזל ‪ 7‬וכו׳דלא‬
‫נמי ללאוי יתרי אתאאמנש כא ודאיליתא דא"כ מאי מק'‬ ‫חשכת; רליהוו עכורות הנעשית‬
‫הש״ש לקמן דאי לנדדכה מאיכה יעכיו נפקח ומאיקו'‬ ‫לעי׳ז עכ״ל ונתב הר״ן ז״ל על זה אף על גב דמהקי‬
‫‪.‬וכו' אלא ודאי דבלל מסיייש הוא כידינו דבל דאיכא‬ ‫דילפינן מבני; אכ מזניחה וכילי אכל מוליך ומקכל ונו'‬
‫למידרש לא מוקמי' כלאוי יחידי אך לה״ד דכרייתאמשו׳‬ ‫בטור ועי־ אפשר לומר דני כתב רש״י ז״ל הכי מילי‬
‫דמוטב לאוקמי לא תעבדם ללאוי יתירי כדי לקיים מרה‬ ‫מקמי דאית לן כנין אב ונו' מיהו לבתי דגלי לן מכני;‬
‫שבתודה דנל דכי שהיה ככלל משום דלא מתוקה כלל‬ ‫אב ונו' אפילו מוליך ומקבל נמי חייב עיין שש‬
‫מדת דכר שהיה ככלל ואהא תי' דכלא״ה נמי מיאוקם‬ ‫ולעניית דעתי אחי המתילח לא יתכן זה כדברי‬
‫שפיר מדק כל דכי שכיה ככלל נכי וכיתה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דש׳יי שהרי כא״ד כתב וניק ראמדינן רכל עכוהת פניש‬
‫‪ Q JQ it‬כעיקי דכיי מהיש״א תמוהים לע׳יד דילמא‬ ‫חייכיש אפילו שלא נדרכה ונו'משמע כהי־יאדאף לכתי‬
‫אתא קרא דלאתשתחוה לגלויי אלא תעכדם‬ ‫דאית לן כנין אב מזניחה קאמר הני ועוד דעדיין ק'‬
‫דהתא לשלח כדרכה דוקא כעכד דרך כבור אכל לא‬ ‫נפי האמת דאין כנין אב דהנל חייכי' אמתי מתני' לא‬
‫פוער לנושקי' או למנפפים דשיק לומר דלא תעכדס‬ ‫נקט אלא ד' עכורות ולא תני מוליך ומקבל ועוד לפי‬
‫הוה שמעי^ מיניה אף פוער לזוכחי׳ ולכך אתא קרארלא‬ ‫שיטתו ז״ל דכיון רלא אשכח; להו בעכירות ע״א כטוהן‬
‫תשתחוה לשלא כדרכה לומר דכעיד ‪ p‬ככור ואיד־יקרא‬ ‫א״ב מאי מק' הש״ס יכול אני מרכה המגפף והמנשק‬
‫דכשתחואה אתא לגלויי הלאו של כדרכה דכעיא ד‪,‬רך‬ ‫והמנעיל ונולי וחיני תיקק ארעתי; לומד הכי והא לא‬
‫ככור ולמעט פוער לפעור אפילו מלאו וכני‪'.‬ש הרב ו'ל‬ ‫אשכחן להוכע״זדהא אף לאחר כנין אב דאית לן מזניחה‬
‫לעיל גפי קרא דלא תכחו וחר קרא ללאו שלא כדרכה‬ ‫הומ״ל דלא ילפי' מיקה מיל ‪ 7‬ומקכל ובו' כמ׳יש ה‪/‬ז״ל‬
‫ואי הוה פתי' חד לא מוקמי׳ ליה אלאלשלא כדרכה אכל‬ ‫ודוחק לומר דלא מק' הש״ה מהנך אלא ממנשק דמצינו‬
‫כדרכה חייב כלאו ולא מעטיה קרא דוישתחוואלא למיתה‬ ‫נושקין לע״ז ינוד' ונל הפה אשר לא נשק לו ולולא דברי‬
‫הו כלך לד ‪ p‬זו רחד קיא דכשתתואס אתא לאזהרת‬ ‫ה' היה נ״ל דנוונת יש״י ו־אי חייכי; מנח כנין אב הכל‬
‫מיתת כ״ד כיון דהמיתה היא כהשתחואה הנא ריצתה‬ ‫ג א דלא מקני להו דכיוןדלא שניחא דהא לתמצינוכקדא‬
‫יוקרא דפן ר־ריש הוא לכ‪-‬דכה אפי' כעכו־ת כזד ללאו‬ ‫רזהו עכורקו ולכך לא קני להו וכן שמעקי שהר״ר יונה‬
‫וקרא דלא תעכדש הוא לשלא כדרכה וכדי שלא תאמר‬ ‫פי' כך ככוונת דש״י ע״ש האמנש מדכ^ רש״י כפרק כ'‬
‫ניבי ממנו אפי׳ עכו' כזוי אתא קרא דהשתחואהלג^יז‬ ‫‪ ,‬דחולין דף ט״ל עמוד כ' משסע דלפי האמת אף דילפינן‬
‫חקא עכור' ככור וכהני ניחא לי מה שהק' מהרש׳א‬ ‫ןמכני; ‪,‬אב מזניחה לא ילפינן אלא מידי דנתיכאכקרא‬
‫לההוא סכרא של התוהפות דזכיחה יצאת ללמד לכדעס‬ ‫דהא כקב שאין מחשכה פיסלהאלא דנקב עכודו׳דכתיב‬
‫קרא דלא יזכחו למ״ל וכמ״ם יתיישב דו־אי קרא דל‪(1‬‬ ‫אכל לא מוליך ומקבל דלא כתיב ואי ילפינן מכנין אב‬
‫יזכתו אתאלאזכדתמיתתכ״דוקי־אדפןתרדושאתא ללאו‬ ‫•פל עכודו' שכפני' א'כ כך מחשכה פוסלת כחס זכאי‬
‫לשאר עבודות וקיא דלא קעכדם התא לשלא כדרכה׳‬ ‫דלא כתי'לא מכניא אלא‪-‬לומר דלא שכיקא אכל ודאי אי‬
‫ולעדין‬
‫‪40‬‬ ‫מ‬
‫י‪■.‬‬ ‫מסבת סנהדרין פרק‬ ‫‪.‬אברהם'‬
‫תנין דס״ל ריצתה השחחואה ללמד לא שיוף לקי׳ ‪1._ 1.‬‬ ‫ולצנר׳ן חהו כווני‪ ,‬מהר”& במה שכקכ לקק קו׳‪-‬יומשו‪■/‬‬
‫כלתי לה׳ דאיצט^ק ל ק רישא דכע׳־מ וכולי מוקח‪,‬‬ ‫דאק ליה איכה יעבדו לדכדי פיעל לפעור ואין יתכן‬
‫תמיהא לי על הי י דיר שהביאו הר״ן כחי' שהד' לו‬ ‫^תא השתחואה למעוטי א״ב לא ליבתוב לא היא ולא■‬
‫ע״סולא'‬
‫קושיית מהדש״א ותיק דה״הדהו״מלתק יכולי ע״שולא‪.‬‬ ‫יי״ו יכי' ע״ש ולבאויה לא תיק כלום דילמא איצטדיך‬
‫ידעתי למת נדחק ויעייל נפשיה כקופאימחטאבמה־‬ ‫איכה יעבדו לדבויי ללאו ולא יצאת השתחואה‪ 12‬אלמעוטי‬
‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫שאין צורך‪:‬‬ ‫^‬ ‫ממיתה אך לפמ״ש את־ שפיר דאיסוד לאו בבד ידעינן‬
‫ל ף ס” ד ^" ‪ '51H 3‬כד״ה למעביר■יכו' רלא‪.‬‬ ‫ליה מקרא דפן תדרוש דאתא לשחד‪ .‬עבודות ואפילו‬
‫הוה מוקמי׳׳ לעכו״ם‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, ,‬‬ ‫עבודק בוד ומהי גס אף אס נאמד יקיא דפן תירוש אתא‬
‫ובו עב ׳■ ואף שחזר וב' לאו ומיתה אף שהם בתוכי'‬ ‫'לאוהית ב׳׳ד מ״מ מקרא דהשתחואה ידעי' דלאימחייב‬
‫בהתא ^ ״ז שלא כדרכה משו' דביק דכהתא כתי׳ גבי‬ ‫אפי' לאו אלא דוקא ד ק כבוי • אמנם כבר בחב' ח ה‬
‫ע״א לא ילפי' מיניה דו־א הנך דחמית משו' ד' עבות'‬ ‫לא יתכן כיון דאר‪,‬א לאזהרת ב״ד ודאי לא שמעי' מיניה‬
‫פניה נינהו אכל היבא דקרא כתי' סהמא מאן ?ימא לן‬ ‫איסור דבר אחי וכמ״ש התום' לקמן ולא אינטדיך קרא‬
‫־אתא לעכו ^פניס דודןא דקרא כולל כל מילי ולכך בתי'■‬ ‫דהשד‪,‬חואה למעוטי ומוכיח לומד כמ"ש אך במ״ש‬
‫כ דה א דלא אתא נע א כלל וכן דאיתי למאיר עיני‬ ‫מ ^״ס דלפי הך שיטה שכתבו התוספות דהוה אמרינן‬
‫חכמים^שכ כ אכל יה חינו דאף דקדא החמא לא מקמי''‬ ‫ככדרכה בעי דרך עכיית פכים איכה יעכרולמ״לולע'^‬
‫ליה אלא כעכו' פנים ודלא כהבנת מהיש״א ז״ל דאיך‬ ‫לק'מ י ל ק שיטה הוי קרא דפן תדרוש הוא לאזהרה‬
‫יתכן דלא ראא מקיא מלא יחייב כו הכתוב מיתה אלא־‬ ‫לעבודת ■פניס ח כ הוי איכה יעבדו הוא לשאר עכורות‬
‫ודאי דכונתו היא משום עכוית פנים וכן מצאתי להדב‪r‬‬ ‫ונא קננכדס לשלא כדרכה ולא תכחולשלאכררכה לעבודת‬
‫החינוך שנתב מחלוקת כשברא זו הדמב״סוהרמכ״ן רשם•‬ ‫פנים דאי לא כתיב לא יזבחו לא מוקמיק קדא דלא‬
‫הק' קו' הוספות הלזו ותיק כשם הרמב״ם דא״ה כיון‪-‬‬ ‫י|עכרס‪ .‬אלא לשלא כדרכה כעכוית פנים דשייך בהו‬
‫רהדכר מנוער כיגקר החמייה הייה ונפלה אזהרה כו•‬ ‫׳^תה לכך אתא קיא ילא תכתו לעכו' פני’ אייתי לן לא‬
‫הת משוס דס״ל כה‪1 ,‬ספות כיון דקרא החמא לא מקמי'►‬ ‫תעבדם לשאר עבודות אך גבי האי דאמיינן השתחואה‬
‫כעבור'פנים דוקא אמנם משום יקשה לו מה שסקשיתי׳‬ ‫יצחת ללמד לכריכה ואזהיתה מלא תשתחוה א״ב הד‬
‫לתייק התוספות לאקס לתק כמו שתירצו ההוספות אן‬ ‫קדא רפן תדרוש היא לרפויי פוער לפעור ללאו אם כן‬
‫להרמכ״ן ז״ל ס״ל כרש״י דאף דקיא סתמה לא מקמינן‬ ‫איכה יעבדו למ׳יל ומוכיח לומר דאתא לדכויי למיתה •‬
‫אלא כעכוד' כניס וכמו שהביא תיתצו הרב הנזכר והנן‬ ‫;וכהייתי^כזה ראיתי לה'דינא דחיי לאוין י״ט דף כ״ב‬
‫רואה בעיניך דלפי מ״ש המעיין בהיב החינוך יתהלך‬ ‫עמודב' שהביא האיקו' מדעתו‪,‬ולא זכי מדכרימהרשי׳א‬
‫למישדים כביאור הדכתס ועיין לה' דינה דתיי ז״ל לאוין‬ ‫קאיתי שתיק ליה דא״ב הי״ל להוציא זכיחה ‪.‬‬
‫מ' ‪:‬‬ ‫יאי •ש״א כדרכה לא איצטדיך מזוכח נפקא וכולי ולא‬
‫נ מ ר א א״ל י׳י והלא ככד נאמר ונכיר‪ ,‬וכולי הנה‬ ‫ה«תי דכייו דאי ’צאת זכיחה ה״א דקא עבוד' ‪ .‬פנים‬
‫מוכן מהברייתא הלוו דר״י הוא כר פלוגיתיה‬ ‫אכל עבוד' חק אף שהיא ד ק כבוד פטור ממיתה ואתא‬
‫דד"מ דס״ל דמגדף הוא עוכר ע״ז ומכאן הק' ה' כ״ש‬ ‫היא חיכח לימי דחייבין אף שלא כדרכה ואולי דנבת‬
‫כריש כריתות היכי קאמי התם סתמה• דת למורא דר’"י‬ ‫הית י לידיי' אתא לומד אף ככדרכה כעיא עבודת פנים‬
‫ס^כי׳׳ע כענין מגדף והא אינו כר פלוגתיה דר״עכזה‬ ‫‪ p i‬ל למיננד קיא דדעברו לומי יחייב כריכה דהא‬
‫ע״ש ולע׳יד דפירש״י עע״ז כגון משורר לע״ז וא׳יב אי‬ ‫שמנניק מקרה חוכח דאף שלא כדרכה חייב וכל שכן‬
‫לאו דס' כי״ע דחף דאין כו מעשה חייב חטאת לא אתי‬ ‫כדרכה אך ודאי חה אינו משוס דאין עונשק מה״ד‬
‫מתניתין דכייתיד‪ ,‬דקתני מ ג ק כד״י אך כיון דס' כד״ע‬ ‫צכך ני ‪ 7‬הכתוב לחזור בהם מיתה כדרכה וגס ■ראיתי‬
‫דאף דאין כומעשה חייב לכך חייב במגדף דהיינו משורד‬ ‫בם כספי הנזבד _שכתכ תירק מהרש״א ודחה אותו‬
‫לע׳יא וכהני ?יחא לי מ״ש יש״י כנייתות מגדף איכא‬ ‫מכת ס ד דכיייתא ולבסוף העלה כוונת הברייתא‬
‫למ׳יד עע״י ואיכא למ״ד מכיך את ה' ולכאורה הוא‬ ‫כמש״ל ‪:‬‬ ‫־ ^‬
‫תמוה וכמו שתמה עליו ה' ח׳ין הי"ו ע״ש ולפמ״ש יבא‬ ‫ב ״ ‪ H‬המקטר ובו' אכל מקטר ו מנ ק לא וכולי‬
‫על־נכון ולא הוי ככלל עע״י יקתני מתניתין דהתם הוא‬ ‫‪..‬ענייל עיי; כמהרש״א שדבריו תמוהים לכל‬
‫כמעשה ולכך רוצה להשמעינו התנא יחייב אף כדיבור‬ ‫תאיו ולעד ן לומר דכיונתוהיא למ״ל זובח דמניה דרשי'‬
‫וכתנא נקט כלשונוהמגק דכולל לתיוייהו מכרך אתה'‬ ‫דבר שהיה בכלל ליכתוב כלתי לה' לביו ותו לא דהיינו‬
‫ומשורר לע״ז משום רהוק״ל לישי יאתר דאוקי מתניתק‬ ‫הו ל לימר עושה לאלקי׳׳ס כלתי וכו' או לומי כלתיגכי‬
‫כר״י אמאי לא תני מ כ ק את ה' כיין דאית כה כרת‬ ‫לאו‪,‬דהשתחואה יתיק דאי לאו זובח ה־אמדכי' מדכתיב‬
‫לכ״עוס״ל דלא בעיה מעסה לכך תיק התנא נקט לשונו‬ ‫ג‪-‬תי לה' כל עבודות ודרשי׳לקרא תישתחוו לדבר שהיה‬
‫בכ״ע דאיכא למ״ד וכו' אך דננן אף דה״ל דמגדף הוא‬ ‫ככ‪ ».‬ואילאו כלתי לא הוה ה־שינן השתחואה אלא לעצמה‬
‫משודר לע״א כיון רדריש קרא לעושה ‪ .‬למעצו שאין ט‬ ‫‪.‬משום דפשטיה דוילך מעבד לא חיית אצא ככדרכהאבל‬
‫מעשה פטרי מגיף שו״ד להיב ככ״ז שם שק־כתסאילא‬ ‫אחי רכתיב כלתי לה' ראף שלא כריכה מחייב מוכיח‬
‫שסיים לומר דרכנן נמי מחייבי כמגדף משוה דאית כיה‬ ‫נומר; דהשתחואה__ יצאת ללמד כנ״ל לדחוק בכוונתו אכל‬
‫כית כמקוה^קרכן אלא משום יס״ל דיט ככלל‪,‬הענציז‬ ‫‪.‬מה שתק מהיש א ליכא בי חנין ל מל כלתי ובו' לע״ר‬
‫דמהנייוק יי”י ה״ל דזהו כמעשה וזהו כרכור עכ״ל‪-‬ע^ש‬ ‫‪.‬ל קדהתוספות לא‪.‬מק'אלא לשיטת הכתיתא דהכיאהך‬
‫והוצק ליה דהוק״ל דא״כרכנן אמתי פטמיכמגדףיכיון‬ ‫דדשא דכ‪ -‬עכי״ות מכלתי לה' למ״ל האי דדשא תיפוק‬
‫דלדי־הו הוי משורר לע״א כמו ר״י וכו' ולכך כ׳^אה׳ב‬ ‫^מיוכח וכו' אכל ודאי עיקר הפסוק ל״ק למ״ל‬
‫ריזייכי^רכנן וכולי ולא הכנתי דבריו א"כ אמתי קאמר‬ ‫^ נ ט ק ־ למי‪,‬ש כפיק ר׳יי דף נ״א דאס יכח כע"מ‬
‫ס ל כר׳^ע והא אף כיכנן ■אתי דמודו דכחיב כיה •כמן‬ ‫ולכן צרכא כר‬ ‫נע ת פטור מכלתי לה' כל הראד‬
‫י■ כמקום‪:‬‬
‫‪p:‬‬ ‫יגל;‪-,:.‬‬ ‫י מסכת סנהדרין יפרק ■?‪y-g‬‬ ‫אבדהם‬
‫כמקום קי־כן דמחייכי א״כ לשיטתם דקרא •מיידי אף;■‬ ‫נמיןום קדכז־והק ל״לדלח שייךלומר דדכנן דלרידהוהוי‬
‫בע״ז אף משודר וכו' היכי פערי כאומי אלי אחה וכולי'‬ ‫ככ^‪■.‬העוכד^ה אינו מעיןקושיקהגמדח ועודגסלד״ע‬
‫אלאודאי האי סברא ליתא וכמ׳ישלעינ ואיל תשגיחכדכרי‬ ‫נמי סכי הזי ככלל העובד סוא ועוד דאי’כ רבנן מנ״ל‬
‫רש״י כגמרא דכריתית שכתב וז״ל ה׳יק אף מגדף דידך‬ ‫רמתניתין דקתני המגדף קאי אמכיד את ה' והוצרכו‬
‫ד״ל דוקא דידך הוא דפטור אכל דייי חייב והיינו משודר‬ ‫למענו מדכתיב לעושה וכו' לימה דקאי אמשודד וכולי■‬
‫משום דהד כמקום קרבן דא"כ ק' היכי פערי כאלי ■אחה‬ ‫והתס‪-‬מודו‪-‬דכתיב כדת כמקום קדכן ומתניתין אחא‬
‫אלא ודאי ד״ל מדקרא מגדף על מב ^ משמ׳דס״ל מגדף‪,‬‬ ‫צאשמועינן אפילו כדיבור ח«כ כק' ד׳ייועו־ מנ״לדר״ע‬
‫דקרא הוא מכרך ח״א לכך כ' דאתה קורא אותו‪,.‬‬ ‫רקאמד מגדף חייב הואיל וכתיב כדת כמקום קרבן הוא‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫מגדף והיינו מגדף לידך ודו״ק ‪:‬‬ ‫כסכיך את ה' עד שאמדו לו מי קברת מנדףהואמכיך‪.‬‬
‫כד״ה והנשאל וכולי דאיהרה‬ ‫דף ס׳׳ה חוס׳‬ ‫וכו' ומני; להם זה לימא דאה״; דברי ר״ע מגדף דהוא‬
‫לנשאל מלא ימצא כך וכו' עכ׳ל‬ ‫־‬ ‫משורד‪-‬חייב אף שאין כו מעשה משוס דכתיב כיה כית‬
‫וע״ץ כהחוססית ספ״ק דעדוכין כד״ה אל תפנו‬ ‫כמקום קדק ועוד דאי רבנן מחייבי כע״א אף דאין כו‬
‫דמפרשי' כפירש״י דהכא ע״ש וכ"כ הפד״ח כת' עכו״ס‬ ‫מעשם משום דכתיב כית וכו' א״ג היכי אמרו לעיל‬
‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫בדיש פ״ו ע״ש ‪:‬‬ ‫כשמעקי' דלרכנן אלי אתא פעור והא כיון דגלי קרא‬
‫הואיל וכו' דר״י ה״ל שגג כפרת אף על פי‪,‬‬ ‫כד’ה‬ ‫בע״ז דאף דאין כו מעשה חייי מ״ש ודוחק לומר היכא‬
‫שהזיד כלאו וכו' עכ״ל ועיין למו"ה‪.‬חק‪:‬נתן^‬ ‫■‬ ‫דגלי‪ .‬גלי דלא אמרינן יה אלא ככ'דברים כגון אליבא דר״ע‬
‫בפ״א מס׳כדיהותכהאיסוגייןכמ״ש ליישב דעת המלכ״ס;‬ ‫דגלי כמברך את ה' לא ילפינן מיניה דבר אחד ואפילו‬
‫לומד דר”י הוא אליכא דר׳יע דאמר הכי‪ -‬וכס״ד כתכו‪-‬‬ ‫עיאדאימור אידך עדיפא לוה וכר מן דין דב' התוספות‬
‫דכהכי ניחא קושיא התוספית כפ' ד"מ כד״ה הואילוכול‬ ‫לקמן דאף לר״ע ס״ל דילפינןשאד דכריס מיניה א"כ אף‬
‫ע״ש ור״ל דהכא אליבא דר״ע והתם ‪.‬אליבא ■דרכנן‬ ‫לרכנן אמרינן הכי • אשי ע"כ נ״ל דלרכנן המשורר נמי‬
‫והמעיין להתם יראה דרבנן דהתם הוא ר״ע וכן כ ת »‬ ‫פעור והוא משום דלא מיקרי כרת כמקום קרבן אלא‬
‫‪.‬‬ ‫התיס' שם יע״ש ‪. :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫במברך■ דאינו עני; לשם כלל דקראי כע״א משתעי ולכך‬
‫מאן תנא וכולי וי״ל דר״ע לדכדיהם קאמר‬ ‫סד׳ה‬ ‫אמרינן מדלא כתיב בעלמא כמקומו ונכתב כאן לומר‬
‫יכו'‪ ,‬עכ״ל י״ל דכשלמא לר״ל הוצרך לומר‪.‬‬ ‫דחייב עליו אכל לרבנן דאיירי קרא כע״א אין למידק‬
‫דר״ע לדבריהם דרבנן אכל ר״ע ה״ל אף שאין כ״מחייב‬ ‫ממע לחייכו שהדי אין כאן שנוי מקומות והיינו דהשיכו‬
‫משוס דאיהי ס״ל כפיפת קומתי לא הוי מעשה וא״כ הך‪,‬‬ ‫לו מי הברת מג־ף היא מכדך •והוי כדת כמקום קדכן‬
‫ברייתא דחט השתחואה כמא; אתיא אלא ודאי כר״ע‬ ‫מגדף דקדא הוא משודר ולא הוי כית כמקום קדכן אך‬
‫ס״ל הכי כעילמא אף שאין כו‪ .‬כרת דמקו'‪ .‬קרכן_‪.:‬אך‬ ‫ר״י ס״ל כר״ע דלא דריש ועשה כלל ואף שאי; כו מעשה‬
‫לי״י מנ״ל דד״ע פליג אדכנן ולית ליה קרא דעושה‬ ‫חייב ו‪.‬הא דקאמי התס הואיל וכתיב כמקום קדכן‪ .‬הוא‬
‫הא אפשר לומר דס״ל כרבנן ודיקא החס‪-‬משרדכ^‪/‬כית‬ ‫אליכאדרכק אבל לדידי' ס״ל דככל מקוס אף שאין מ‬
‫כמקו' קרבן ולולי רכריהם היה נ״ל דלא אמת'כש׳ס‬ ‫‪.‬‬ ‫מעשה חייב וה״נ הכית ד״י ‪:‬‬
‫דבתתו׳עעם ר״עמשו׳ דכתי' כרת כמק׳ אלא לד‪".‬ל ‪,‬אקל‬ ‫א מ נ ם ניאה דוה לא יתכן אלא לפי תירוצא קמא‬
‫לר״י אינו צריך והוא כהקת' להק‘ דמאי מק' הש׳׳סהתם‬ ‫של התיססות לקמן כד״ה מאן וכו' אכל לפי‬ ‫■‬
‫כללא הוא וכו' והא פסח וכו' דלכאו' לק"מ דהא אמרו‬ ‫מ״ש כתירק הב' דר״ע יליף מכדכת ס' דגילה כו קרא‬
‫כפ' אלו הן הליקין דאתקש כל התירה כילה לע״ז מס‬ ‫משום דכתיב כדה כמקום קרבן וכולי מוכרח לומר חהו‬
‫ע״ז שב יא׳ת אף כל שיא׳ית יצא פסח שאינו אלא קו״ע‬ ‫אליבא דד״ע דמגדף הוא מכדך אך לר״י דמגדף הוא‬
‫וא"כ האי כללאדכייל ר״עסואילויש כו כרת הוא במקו'‬ ‫משודד ולא היי כדת כמקום קרבן מנ׳יל דמגדף חייב ול »‬
‫לאו ולא פסח ומילה דאינם כלאו אלא כעשה וכמו‬ ‫דברי הכה״י שהבאתי יתיישב שפיר אמנם ק׳כמושסקשף‬
‫דאיהקש לע״א ואשר ע"כ‪.‬נ"‪.‬לעפמ"ש התיס' בם כמכות‬ ‫לכך צ״ל דמאי‪ ,‬ד־אמד התם סכר לה כד״ע הוא לענין‬
‫דהאי היקיש לע״א לא איצט' אלא למאן דלית ליה ‪n‬־ ‪x‬‬ ‫■רמסויב כמג־ף אכל לא מעעמה דלד״ע ילפי' מברכת‬
‫דוננשה יאית ליס אף שאין כ"מ חייב לכך איצט' היקןשא‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬ה'ואלו לד״י לא דדיש כלל ועשה להכי ‪:‬‬
‫למעוטי פסח ומילה משו' דהס מ״עאכל למאן רדתש‬ ‫לה׳ דינא דחיי ז״ל שהכי; מדברי סלח״מ‬ ‫וראיתי‬
‫ועשה למעט שאין כ"מ ממילא אמעיט גם פסח‪-‬ומילס‬ ‫ז״ל כפ״א מה' שגנית ראה״נ אף כע‪-‬א‬
‫זהי המתכאר מדברי התיס׳שס להמעיי; כהם א״כ לדגנת‬ ‫•פ״יל דכיתבמקוס ק־כן היי אלא דה׳יל דא”ה איןיהגזדס‬
‫ר״ל דדתש ר״ע ועשה למעשה זוטא וכפירש״י ודאי; ליק■‬ ‫•לחייבו קיכן ולכך ה' י״ל תמה עליו דאיך כתב בלשו;‬
‫ליה הך הקשא למע׳יז ולכך מק' הש׳יה שפיר ככתקנת‬ ‫‪v‬אפשד יהדי הדכד אוא מוכרח דאי רבנן מחייבי היכא‬
‫והא פסח ומילה וכו' ומוכרח לימד דפיה כמ ’ק אך ליז‬ ‫■דכתיב כמקום קרבן א"כ היכי פערי כאומד אלי אתה‬
‫לק"מ קו'הגת' משו'דאית ליה היקשא ■למעט פסח‬ ‫אלא ודאי ה״ל אף דהוי כית כמקום קרבן לא מחייב‬
‫ומילה ומפרש דבת ר״ע כפשטן דהיכא דיש כו כרי]‬ ‫■וכהכי יתיישבו דכרי ההוספות דאה״נ דר״י סייל דהוי‬
‫חייב אף‪-‬שאיךכ"מ ואין זה מן' התימא‪ ,‬דהתס ככריתית‬ ‫•כרק במקוס קרבן ומחייבכר״עחךכאמה המעייןכדכדי‬
‫אליבא דר״ל דהא לעיל מיניה קאמר אליבא דר״ל ולא‬ ‫סלח׳ימ יראה שאין הכנה וו ניכרת שם כלל דה' ז״ל קאי‬
‫לר׳י וכפדש״י זל שם זה נ״ל חייף ונכון אבלמדכתהתוס'‬ ‫התם על מכין ה' וקאמרדאפשד דרבנן אית להו אף דהוי‬
‫משסע דאף ר״י מודה להך סברא דלא קאמראלאכמקו'‬ ‫כית כמקום קרבן לא מחייבי אך אס נאמר דפי' דק־א‬
‫קרבן וא״כ מנליה דלדכנן הוא דקאמר ור״ע לא 'דריש‬ ‫הוא מגדף כודאי אזיל ומודה דלא הוי כמקום קרכןודלא‬
‫כלל ועשה וע"כ נ״ל דד״י יליף זה מדקתני מקני׳דכתתו'‬ ‫כס' ה' דינא דחיי ז׳יל דאףאס נאמד דקי־א כעז הרכדת‬
‫יהפסח והמילה מ׳ ע משננע הא דפטותס משום מציתי‬ ‫■ במקום קרבן דא"כ לשיעקו תק' לדכדי התוספית לקמן‬
‫עשה ואי ר״ע כעי מעשה ת״ל רלא אית כהי מעשהאלא"׳‬ ‫‪ .‬שכקכולסד ת ^ דלר״ע לרבנן קאמרדיודו סיכא דכתיב‬
‫ודאי‬
‫יגי‬ ‫מסכת סנ ה ד ק פרק שמעז‬ ‫אברהם‬
‫ואיש איש אתא לרכות כת ואתי כר׳י דדייש הכי י׳ ל‬ ‫‪4‬דאי רליע לא בעי ימנשה ו ‪ p‬סברא דברי! במ׳ק לרבנן‬
‫משום דכדייקא דדדיש אחד מיתה מקרא דאכיו ואמו‬ ‫^י׳ אן■ ק' לר׳ל רבעי לר״ע מעשה זוטא אמחי קאעך‬
‫קלל כמאן אקיא ולכךקאמד כד׳יומוכרח לומרדלאדדיס‬ ‫נוננמא דמצות עשה וצ״ל דאה״נ אלא נקט טעס‬
‫^‬ ‫איש איש ‪:‬‬ ‫ספהיט ‪:‬‬ ‫י‬ ‫'‬
‫‪ Qjy‬א’ כ ליכקוכ קרא וכולי כקב הר׳ן ו׳לוזל כלומד‬ ‫‪ 7‬ד ב כ ד ל ה יצאו וט' דלא בעי הקיאה וכי׳עב׳ל‬
‫כיון דפקכ ‪ p‬יקירא לא אמרינן דלא קיינ‬ ‫אע״גדהאדאמרי׳שלאניקנההחיאה‬ ‫■‬ ‫■‬
‫רחמנא אלא או כמי ששונה כגדולה או כמי ששונס‬ ‫אלא להכלון אלא לד״י ולא ליכנן היינו הקס הבקנת‬
‫כשפלוק שד ‪ p‬הפקוב לרחם עליו אלא אמדינן שפיטלן‬ ‫האיסור וההיקד וכמושפירש׳י בפ״ק דף ק' עמוד ב׳ אבל‬
‫הכקוכ כמי שהוא גדול וכמו שהוא שפל ו^א יקידהללמד‬ ‫;»דאי צרין הקראה להכתין שוגג כמעשה או מזיר בו אף‬
‫על טלם וא״כ מהבא ילפינן אזהרה למקלל חכירו שלא‬ ‫כסכר■שיק בכה״ב כן כקב הלק״מ כפרק י׳יב מס‬
‫לאביו כלבד חט למידין מב^ אלא לכל ישראל ואביו‬ ‫‪.‬‬ ‫סנהדרין‪:‬‬
‫ככלל ופו' ע״ש פירוש לפירושו דאחר דגילה לט קרא‬ ‫^ מ ר א ‪12‬א אמר רכא שאני עד׳ו הואיל וישנן כראיה‬
‫יקירה דלאו דוקא מי שהוא גדול או מי שהוא שפל א'נ‬ ‫ע“ כ הנה פלובקא כק ר לי והקול דליש׳י‬
‫מאי דפקב כקרא גדול ושפל הוא לומר דמגדול ועד‬ ‫ס׳ל יכעלמא קי״ל דעקימק פיו הוי מעשה וש׳ה נכי‬
‫שפל אקה מוזהר עליו א"פ מוכרח מזה ששאר כל אדס‬ ‫מגדף וגבי ער״ז רליכא כקו עקימת שפקיס פטורים‬
‫הוא מוזהר עליו גם כן וזהו נמי דננק הרמכ״ן כפרש׳‬ ‫ולדננק הקוספוק ה״ל דו־א היכא דכדכור ע ^ מעשה‬
‫^‬ ‫קדושים ‪:‬‬ ‫וג ט עד״ז משוס דאיכאכיאיה וק׳ל מהאדאמרי׳כשכת'‬
‫עד שיפרט לך ככקגכ יחדיו וק׳ל א'פ לד״י ^‬ ‫רף קלד ע״ב המקמד אחיכהמוק כשבקפטו׳מקטאת‬
‫לאו שככללוק והא פיון דפקיב טי׳ו כמאן■‬ ‫משום דאקקש לע״א דמעשה כגוטה כעיא ופידלי שם‬
‫דכקיכ או דהוי לחלק פ׳־כ אמרינן לעיל כיון לכתיב או‬ ‫דהאי לאו מעשה הוא כלל אלא קול בעלמא ובו' ולדידי׳‬
‫ידעוני כמיתה המ חילוק כין לר׳י כין לד״לוהנסמדכרי‬ ‫אף דלא הוי אלא קולהמ מעשה כגופיהגס לדברי ס קו ל‬
‫רש״י כפרק שקי מדוק דף צ״א גכי מ; הכקד ומן הצאן‬ ‫ז״ל היפא דאיקעכ ‪ T‬מעשק ע״י דבור הו• מעשה גמור‬
‫כקכ ר״ו דהמן הצאן שמעינן דכעינן שניהם ולא דמי‬ ‫ואין לומר דסוגייא דהכא ליק ליק קך דרשאדהקסדהא‬
‫לאכיו ואמו וכו' ע״ש דמשמע מדכריו דהיכא דסחילוק‬ ‫רכא גופיה קאמי סכי הקם גם ר״י גופיה ל ל הכי הקם‬
‫שמעינן כלא וי׳וודאי אקא הוי״ו לומד דמוסיףדאי לחלק‬ ‫ע׳ש וכשלמא לר״י גופיה ל״ק דהאי דקאמר עקימק פיי ‪.‬‬
‫למ״ל וי׳ו ולכאורה כוה ניחא ככל חכקא דהר לאו‬ ‫היי מעשה הוא לענין מלקוק אכל לענין קטאק דבעי‬
‫שככללוק למ״ל דליכקוב הוי״ו אלא ודאי בא להיסיף‬ ‫מעשה בגופיה מהיקשא יה לא מיקיי מעשהכגופיהאך‬
‫אמנם נ״ל דלאו כללא הוא דהא אמרינן כשכועוק דף‬ ‫לסוגיקדמ״מי אותם להדדי קשה וצ׳עאמנס לפי שיטה‬
‫כ׳ז גבי להרע או להטיב אע״ג דלר״י ל“צ קרא או לחלק‬ ‫• הר״ן שהביא משם י"מ יקיישנ על נפק ע״ש ‪■ :‬‬
‫דחף דאי כקיב להרנג או להטיב ולפי דכת רשי אדיכא‬ ‫ה ו ס ' כ ד ״ ה י"ל ופולי דהא ר״ל איק ליס דלוקק‬
‫מדלא כתיב להרע להטיב דהר משמע חלק יפקי׳טי׳ו‬ ‫עליו ובו' ע ל ל אכל מד״י ל״ק לקו‬ ‫‪:‬‬
‫הוי משמע להוסיף ופן כקב כפהוק אוקו ואק כנו ג ט‬ ‫מידי דמקאמר טעמא דידי' משו־ מנקי' שפתיו ר\י‬
‫ושוד ושה וטלי קאמד‪-‬דלד״יל״צקרא לחל׳והקסנמידאו‬ ‫מעשה משמע כהדיא ד ל ל דלאו שאין בו מעשה אין‬
‫הוה פקיב ושוד שה הוה משמע דקרי מינים נינהוומדלא‬ ‫לוקין עליו ולכך מק' ה ל ס בפיר ועיין כשכוננוק דף ג'‬
‫כתיב יחדיו שמעינן דחף פל א' כפני עצמו ואקאהר׳׳ו‬ ‫ע״ב כר׳ה הקראק ה' ו כ פ ^ השוכר אק הפועלים שסק'‬
‫להוסיף• אשד על כן נראה דוקאהקם גבי מן הפקד ויק‬ ‫•‬ ‫בהדיא לר׳יל ועיין כמהרש׳א ז״ל ‪:‬‬ ‫■ י‬
‫^צאן דכיק דהס פי' מן הכהמה הול״ל כלא ר״ו דה"פ‬ ‫ד רי ‪ V'D‬ע ״ א ג ם ' אביו קלל אמו קלל וק׳למ׳ל‬
‫לקרא מן הכהמה שאמדקי מן הכקר מן הצאן ואם כן‬ ‫למילף מדהמן אביו לקלל‬
‫מוכרח הוא לומר דכויי׳ו כא להוסיף אכל כעלמא דאק‬ ‫לאמו וכפירלי אימא מייקור קרא וי״ל משום ראיכא‬
‫ד ^ הפקוכ לכקוב כ' עניינים כלא ר״ו דאין לו שום‬ ‫קנאים דדרשי יקוד קרא לומר דאינו קייב אלא על שניהם‬
‫משמעוק אמרינן ודאי שהוא פירוש כמו או אך דאיט‬ ‫ולכך■ איצטריך לומד מדקמן ואק לומד דכוליה קרא לסבי‬
‫להקוספוק כיומא דף נ״ז כדי׳ה קניא שהק' מהא דס״ל‬ ‫הוא יאקא ולא לדרשה ר״ע הקס דא״ב לימא קרא או‬
‫לד״י גבי מדם הפד צמרם השעיר דאין מעדטן אלמא‬ ‫’את אמו ולישקוק אלא ודאי לקדוייהו ועיין לה' קרבן‬
‫ה״ל דא מדינן ר״ו לחלק וקידצו מדלא כסב מדם הפד‬ ‫■אהק שכתב דר״עה״ל פר״י ויו לקלק ואינו מוכרח פמ״ש‬
‫והשעיר ש״מ וכולי ולא הכנקי דבריהם דעדיין קק' להי‬ ‫_דננוד י״ל דהוה דדשינן ליה לרטק אחד מיקה וקרא‬
‫מהך רשכוננוק שפקב׳דההסודאי ליפא הפהקוהוידומ^‬ ‫‘ דומקלל לדבוק כק וכמ״ש לקמן כפ' הנחנקין לד״יואיש‬
‫דמן הבקר זמן הצאן ועוד ק׳יל תדבריהם יהקם גכיונק‬ ‫איש אחא לדבוק עכו׳ם וכמו שדרשו גבי עריוק אכל‬
‫הצאן דאי פירוש דצדיך להביא משניהם הו״ל לומר ‪P‬‬ ‫־השקא דאיקלן כך סכדא דמדעמך ודאי איה לןלומרדלא‬
‫הכקר והצאן דהוי פמו מיס הפר והשעיר ■דהאין מדם‬ ‫בא הכקוב אלא לחייב על אמו לחודי' וננל אביו לחודיה‬
‫קאי נמי אשעיי והאי מן נמי דגכי כקד קאי נמי לצאן •‬ ‫‪1‬א"כ ‪ p‬קרא דמקלל מוקמינן ליה אחד מיקה ואיש‬
‫וננוד אמאי לא ק״ל מ ‪ p‬דשכיעוק וקולק ובכמה דוכתי‬ ‫איש אקא לדבוק כק דטפי מוקמינן קרא כישדאליוקר■‬
‫דאמריק ר״ו לחלק וגבי מן הבקר ומן הצאן אמרינן וי׳ו‬ ‫מעכו״ם וכמ״ש הד”ן ז״ל אכל קשה מ״ש לקמן דד״י לא‬
‫מוסיף ונלע״ד דכוונהם נמי כפידש״י דהיכא דאין דיו‬ ‫'דדיש איש איש ולא מוקימינן ליה לדבוק עט״ם מפשר‬
‫הנקוב לכקוכ כלא ר״ו דאין לו שום משמעות ודאי‬ ‫'משוס דליכא מאן דס״ל הכי אכל דברה קורק כלשון כ״א‬
‫אמדינן לחל' כיקדלא כהיכביה יחדיו אבל ‪ P‬דמן הבקי‬ ‫מצינו כמה קנאים דהכי ס״ל ‪ p‬ק' לימא דס״ל כה^‬
‫זמן הצאן דהיכר מט' אף כלא ר״ו ודיף הקא להו^ף‬ ‫קנאים כק"כ דפ״ל דאקא קרא דאכיו ואמו לומר דכעי‬
‫ולכך הק' מהן דדם הפי ושעיר דאף דלא כהיב ר׳וסום‬ ‫אמו ודאית ואביו ודאי ואחד מיקה ש'מ מקיא דומקלל‬
‫משמע‬
‫פא‬ ‫ינל•‬ ‫מסכת םנהדדק פדק ‪:‬יםכי'>י‬ ‫אברהם‬
‫אמאי לא מחייב יי”ל דם'ל כי' יאשיה דסא לא כחייב‬ ‫‪:‬משמע נמי דקאי אדם פר ושעיר דמוזכייס ואהא סי ק‬
‫חי' אלא במיתה ולכך סלינ‪-‬י די׳יי פ״ל לא ילפינן■ מסי'‬ ‫■דאי אתא להוסיף ל״ל לכתוב מדסאחרינא אלא אכעיליה‬
‫המיתה ור״ל ס״ל שמה חלוקה אך לי' יונתן דה״ל לח'‬ ‫‪,‬למימר מדם הפר והשעיר ופירוש מן הדס של פי ושעיר‬
‫וכיו; דמפורשיס אף דבלאו אחד שתים כ״ע מורו לך‪“.‬י‬ ‫אכל השתא דכר‪,‬כ ומדם וראי אתא לומר מדם הפר או‬
‫דמחייב כ' ואף דפליני אליבא דד״ע אפשר דקי״לדר״ע‬ ‫מדם השעיר דהשחא צ"צ ומדם על כל אחד ואחר אכצ‬
‫לא ס״ל בר״י ורלא בהרב קרב; אהק גכי ברייתא דמקלל‬ ‫אי לא אמר ומדם אחמנא ודאי יהיה פירושו מרם של‬
‫חכיוכהך פלוגתא דרייי ור״ל כתב דר׳יע מוכרח ס״‪-‬ל‬ ‫שכיהם ח־ל התם גבי מן הבקר ומן הצאן דאי אתאלומ'‬
‫נרייי דיי״ו לחלק וכבד כתכט לעיל דאין■ ‪.‬דכידו‬ ‫כל א' בפני עצמו למ״ל למיכהב מןגכי חיוייהו כללביון‬
‫^‬ ‫מוכרחים ;‬ ‫דהם פירוש דמן הבהמה ומאיזו מהם כקד וצאן והוה‬
‫מרבדי התוספוחוהרא׳יש זל רפ' ח״ם משמע‬ ‫אמנם‬ ‫משמע כל א' כיון דלא כתיב יחדיו אלא ודאי לא כאה‬
‫דלא ס״ל הכי שכתבו שם דף ע״בי נכי חננייס‬ ‫פאי ומן הצאן לומד או מן הצאן וכו' לבך דרשי' מסוי׳״ו‬
‫וכו' כתבו כתוך רכייהם דהלכה כסנניא דהא ס"ל‪,‬כה\‬ ‫'להוסיף ודו״קננ״ל •ומעתה ודחי הך קרא רואת אמו לא‬
‫והל' כויתיה והל' בדכאלנכי אביי וכו' ע״ש ואי ס״לדר״י‬ ‫היי הפסק כלל ועיין לה׳שיח יצחק שם איך שיהיה •הדרא‬
‫וד״ל רשמעחי' לעיל לא ס״ל כר״י מאי היכחה הוכיסז‬ ‫קושיא לדוכתא דכיון דס״ל דמשמע שניהם כא' נמיא״ב‬
‫מדכא יהא לית הילכתא כויתיה דרבא לגבי ר'’י‪.‬וד״‪-‬ל‬ ‫אתא לומד אם עשי כל אחת לוקה ואם עשה שניהם‬
‫דהל׳‬
‫‪.‬‬ ‫דה״ל להתיספית והיא״ש‬ ‫‪.‬‬ ‫שנאמר‬
‫וצ״ע אם לא ‪...‬‬‫_‬ ‫לוקה א'ר״ל על שניהם ולא דמי ל ‪ p‬דשכועותדמחייב‬
‫ככתיאי אף לגני ר״י דהא ס״ל דחף לגבי רכההל׳כרצא‬ ‫על שתיהם כ'דשאני התם רגילה קרא דמאחת מאלה‬
‫דחף שהות רבו וכלז ש ה נופי הצנית משמם יע ש ‪,‬‬ ‫וכמו שדרשו כת״ב ה"נ דדישד״יוגם משום דרוקא הקס‬
‫ועוד נ״ל דלק״מ דהא וראי לא קאמר ר״י אלא כמיאי‬ ‫דשם א' הוא ולא הר לאו שכנללית ראינו ככולל דברים‬
‫דאיקור או במידי דדינא או כמידי דצווי אבל לענק מלקו'‬ ‫רכים ולכך חייב כ' וכן הך דאיאו ואתבנורמחייב כ׳וכן‬
‫וחטאת כודאי לא נפק״ל מילי רהא ס״ל דמשמע שניהם‬ ‫מצאתי הדבר מפורש כפרק שתי מדור‪ ,‬דף צ״א דקאמר‬
‫יבא' ומשמע א' כפ״ע רשלמא לעני; איסור או לענין‬ ‫לר״י איצעריךאו דה״א דאף אם עשה שניהם אינו מביא‬
‫צווי מקיימי' לתרוייהו אכללענין מליית אין אפש׳נדרוש‬ ‫אלא אחת קמ״ל או וא״ב הכא רליכא גלוי אמרינן אם‬
‫כ' המשמעית דהא דינא רבה נפיק מכינייהו דאי‬ ‫עשה שניהם חינו לוקה אלא אחת אף דהוא לוקה על הכל‬
‫משמיעתי' דקרא עד שיעשו שניהם אינו לוקה אלא אח ‪5‬‬ ‫׳‬ ‫כפ״ע ‪:‬‬ ‫י‬
‫וחי משמעו כל א' כפ׳יע לוקה על כל א■ וזהו נק' לאו‬ ‫א מ נ ם ' כל מה שכתבנו היא ליעת הרמכ״ם זי‬
‫שבכללות ואינו לוקה אלא א' עד שידרוש מאיזה מקי‪9‬‬ ‫כפירוש לאו יללות אך לפירוש התיספוה‬
‫דפידוש ־־רא לחלק וכ״כ נבי חטאות כגון ‪ p‬קרא דאל‬ ‫לק"מ ע*ש כ־כריהםבמנחיתוכמציעא אכלק׳לדכריהם‬
‫דכ״ע לא הוי חי' אי לאו רגילה י׳ל חי' דמיתה‬ ‫שכתבו דציכי יונתן דחם עשה שניהם כתחת חייב שתים‬
‫והיינו מטעם שכתבנו ו ‪ p‬דפ' הוציאו לו ראית‪ ,‬ליה‬ ‫■משום דכיון דמפידש בקרא או כיקדס״ל ד ק ר א לחל' וכו'‬
‫לד״י דאין מערכיךפיר כתבי התיספית שם משו׳דילמ^‬ ‫וכמ״ש כמציעא דף קט״ו ע״ב כד״ה שנאמר ונו') השתא‬
‫התיס מן המפורש כיון דלפני ולפנים מזה כל א' לעצמו‬ ‫כיק דס״ל לר״י דמשמע שניהם בא' אס כן אם עשאן‬
‫לקרא דליקח מדם הפר ופו' קוא כל א'‬ ‫מפרשים ליה ״‪'1‬‬ ‫כאחת אינו חייב אלא אחת וכמ״שבפדק כ' מרותשהכאתי‬
‫רא״ב גבי הך קיא דאל תפנו וכולי‬ ‫לעצמו אך הא ;ק״לרא‬ ‫וכשלמא׳להדמי״ם לא קשה מהם דאמדו שם כמשנה‬
‫חמהי קאמר ר״יו לעיצ דחינו מביא כ' חטאות כיון דאית‬ ‫וחייב על רחיס ורכב דוקת התש כיון דכתיב ורכב בקמץ‬
‫לן וי^ו לסלק ואף דמשמע נמי שניהם בא' ונמ׳׳ש מ"מ‬ ‫'■ולא כחטף לומר כתי שכתיב או רכב וכן כתבו התיספית‬
‫ילמוד סחים מן המפורש דהא גבי מיתה סלקה איחס‬ ‫עס ויד ייאשית אך להתישפית לא ס״ל הכי דהא‬
‫וכר מן דין לפמ״ש התוקפות כיומא שהכאתי דייתר ק'‬ ‫שיר‪ ,‬כל לר״י ניחא להו והיינו משום דס״ל‬ ‫‪rfv‬‬
‫^׳■'־‬ ‫שם ‪V‬‬
‫עצ ד‬
‫דה'נ מצי למיכתב אל תפני אל האובוה והידעוניס‬ ‫לחלק וכי' ולוה נלאה רנוונתם כשלמא לד'■' דה״ל לח'‬
‫ומרב' ואל הפסיק הענק נ מו מרם השעיר דילפינן‬ ‫א״ב אד‪,‬א קרא רורכב כקמץ וגם נכי שאור ומבושל כתי'‬
‫מיניה חילוק ולזה א״ל רהנך אמוראי• לית להו כר' יונתן‬ ‫ממנו לומר רחף בכ״א חייב עליהם כ׳דהא לחל' 'צ' אך‬
‫■‬ ‫וצ״ע ‪:‬‬ ‫לי' יאשיה לימא איצטייך לחלק ומנ׳ל לחייב כ' ונולי‬
‫^צם אלהיס למ*ל וק' לפמ׳ש החיספות בפרק אחהו‬ ‫ותהא תירוץ כיון ־חיה בהו חילוק ממילא משמע ־חייב‬
‫נשךדףס״אבר׳׳ה המרינן דבמההצד אקמזסי^‬ ‫ב'דלת דמי לבשר בש־ה וערפה דליכא חי' כלל אך‬
‫א״כ מאי מק'בגמרא לא ניכסיב אלדיס ותיתי'במה‬ ‫לפ״ז הוה ר״י וד' יאשיה הברית הפוכות דר' יונתן ה״לאף‬
‫הצד נימא לאיצטיין למלקיס וראיתי לה' באר יעקר•‪-‬‬ ‫דהוי לחלק כיון דמשמע נמי ב' כא' אש עשה ב' חינו‬
‫רפלוגחא'‬
‫י‬ ‫בקונטייש הסוגייה כל ' ט״ו שתי־ץ ילזה משוס י‬ ‫יזייב אלא אחת ולר״י ס״ל דחייב ב' חה תימה ועוד לתי'‬
‫דסנהדדין‬ ‫״ או לח ותן‪,‬‬ ‫דתנחיאילוקה‬ ‫גב' משמעי דלא ס׳ל עוד הך ס־רא שכתבו לעיל לר׳׳י‬
‫מדברי רש״י כפ״ק•‬ ‫אתית כמ׳ד הין לוקין ובו' ע״ש‬ ‫'דכתיכממנו ונז׳אלא ביון דמפורשיס כקרא חייבעליהם‬
‫דקמויס דף ה' בד׳יס ל״ה משמע דהאי ‪ .‬סוגייא הוא‪.‬׳‬ ‫כ' ונ״ל רס״ל להתישפית דוקא התם גכי נסכים משום‬
‫לענין מלקות ע״ש‪ ,‬וכן נמי דעת מר^־ש״א כסמון'•‬ ‫דהדין שלהם הוזכר כתו'בהריאולכךהייתיאומדפירושא‬
‫ואדרבה הוצ ‪ p‬לימי רקללת דיי; חתי במה הצרכיהיכי‪.‬‬ ‫יקרא הוא דכין אם אחד כפ״ע כין אם הניא ב' מייהי‬
‫דלילקי נס מלשון הרא״ש שהכיס היב יראה כהדיא דלא‪.‬‬ ‫הנך נהנים המהכי רהוא שיעורארחד אכל הנא רפירוש‬
‫קי״ל כאותו מ״ד דאינו לוקס כיוןרסדנן ליה בגמרא לר״י‬ ‫דקיא דכין אס עשה נ' או עושה אחת הוא כאיסור לאו‬
‫דקאמר כה־יא דלוקה וא״ב וראי כיו; דבגנגיח דיר; ס״ל■‬ ‫'ידוחק וע״ק לס' החוספיתרס״ל היכא דמפורשיס מחייב‬
‫בכל מקים הן דתיי משוס ח״ה כודאי איה ציה ד‪■1‬לקין‬ ‫כ' א״ב מאי פליני ר׳״י ור״ל גבי אל הפנו אל האוכותיו‪[:‬‬
‫ונ״ל כיון רגלי קרא למלקות מקרא ד׳לירחה את ה׳‬ ‫'ידהעוניס דלי״י לא מחייב ור״ל מחייב פיקי דמפוישים‬
‫שפיר‬ ‫‪41‬‬ ‫פא‬
‫יגל‬ ‫בסבת סנהדרין פרק‪-‬׳טכ^י‬ ‫אברהם‬
‫‪ .‬עדיף יהא אית כיה‪-‬נמי כיח ‪:‬‬ ‫מפיי אייתי' הקזהיה כמה הלי יהא לא מלקי' כמה‬
‫^ ״ ב ת י □ ' ב ד ״ ה מאי ל״ת וכו' דכפ' שבועת‬ ‫הצד ‪:‬‬ ‫׳‬
‫וכו׳עכ״ל ולפי דברי סדמכ״ן‬ ‫למ׳י אלדי' חול גמר קדש מחול ע"כ וא"כ לשון‬
‫כפי קדושים אין צו^ לדכייהם דהכא אלא מאי ‪w r p‬‬ ‫אלדי' דמשתמע מיניה חול למ״ל דליכחיב שדי‬
‫שם לא תקלל חיש ד״ל וקרא דנשיא או קרא דדיין עמו‬ ‫או חנון לא תקלל דכודאי דכהכי פליגי דד״י ה״ל כיו;‬
‫והיינו אחר דאית לן יתור א״כ מאי דכתב • קרא נשיא‬ ‫דכתכי' כלשון חלדי ם אחא לומד נמי חול דהא דיין‬
‫וחדש לומד למגמל ועד קטן אתה מחסר עליו וכן דעתו‬ ‫בלשון הלדים הוא אבל ד״ע לא ס״ל הכי אלא כולו קדש‬
‫בהשגותיו לס' המצות מציה שי״ס ולכך ה^״ם ז״ל לא‬ ‫זלדידי' איצשריך למיכח' אלדיס אכל לא ליכחוכ נשיא‬
‫השיג עליו ועיין כמהדש״א ז׳יל אכל כאמת קו' הדא״ס‬ ‫יהשתא אתי שפיר מאי דקתני כברייתא לכתוב נשיא וחיש‬
‫על הדמכ״ס ר^א קו' חזק' ויותר תמיהא על הרב מגלת‬ ‫אלקי״ם לע״ל דאתי כמ״ד אלדי״ס חול ועיי; כמהדש״א‬
‫אהתישה שהודה לו כזה וגסכשדשב' דף כ' כ׳סדמכ״ן‬ ‫ז״ל וכנראה דלא ידע ה׳־כ דזו כרייתא מפורשת כת"כ‬
‫כן וכ' ס' שם שזה אמת ודדשוה ממדה זאת כמה הצד‬ ‫ע״ש‪:‬‬
‫יאפשר לדחוק ולומי דסדמכ״ן ז״ל הוק״ל מלת א״כ‬ ‫ליכחוב קרא לא תקל עיי; מהיש״א שהק' על‬
‫דמשמעהך דינא עדיין קאי ולכך משמע ליה דה״פדאי‬ ‫הדא״ס והיא קושיא הראויה אליו אך מה שהק׳‬
‫אמדי' ‪p‬דא לא הזהיר כ״א במשדנה או כגדולה או‬ ‫פל הדא׳ים כמ״ש והוא שככר ביאר העונש ככל ענין‬
‫בשפלות לא ליכתוב חד מהנך כיק דהוא נמי ־משונה‬ ‫יעני; לא קשה על הדא״ם בלל דהוא לשון הרמב׳ים כה'‬
‫בגדולה אלא ודאי פי' דקדא הוא מנשיא ועד חדש אתה‬ ‫המצות מצוה ה' ע״ש וכוונתו לאו אקרא דאלדיס קאי‬
‫מוזהר עליו לומד ראף שאד כל העם ככלל ולהכי איצט'‬ ‫אלא ככל מילי דעלמאקאמד היכא דהעונש מכואר ככל‬
‫קרא לומד דיק לייחודי' לאו בפ״ע לבד מה שהוא ככלל‬ ‫עני; לא הוי לאו שככללית והכא ודאי פשטיה דקרא‬
‫שאד כל העם והשתא לא גדים כגמרא אס איני ענק‬ ‫מיידי כקללת דיק ונמ״ש הדאייה עצמו ולכך תרגם‬
‫לגופו תנסו ענק לאכיו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אנקלוה וכו' אבל מאי דמייתי' מיטה נמי אזהרה לכדכת‬
‫ב ד ״ ה עד שיהיו שניהם וכו' א"נ כדכנן ובאדיהה‬ ‫ה' לא הוי לאו שבכללות משום דביאד כו העונש וכולי‬
‫וכו׳עכ״ל יכשתא וחייבים משום א״אלהקאי‬ ‫ומשוס דלא ענש אלא אם כן היהיר ופשוט הוא כדכרי‬
‫אאם בא עליה יבם בפי' תוהפית לעיל אלא כפידש״י‬ ‫הדא״ם ז׳יל ועיק מ׳יש מהדש׳יה משום דכיון דאלרי״ם‬
‫דקאי איךדושיכסף דאל״כי^כשוט מהנא דכיאה אירוסין‬ ‫מפורש וכו' אכל לא יתיישב לפי מ״ש הכ׳ימ כס״ה מה'‬
‫עושה דאי נישואין עושה לא מחייה עד נץהיו שיין ועיין‬ ‫מממ ם דהאי אם כן הו״ל ליכתוב לאתקל הוא קאיללא‬
‫כפ״ק דקידושי' דף יו״ד ‪:‬‬ ‫תקלל היש והשתא ק' דהי״ל לאו שבכללות ומוכרח לומר‬
‫ב א ״ ד כיון דלא מיקי גס ב' אלא למעוטי מעשה‬ ‫כמ״ש הדמכ״ס כיק דפשטיה דקדא מיידי כקללת חרש‬
‫הורידוה וכו' עכ׳יל ד״ל כיון דהש״ם לא אשנא‬ ‫האי דאייתי' אביו משום דכיאר כו העונש וכו' ולי נראה‬
‫לאוקומי האי קדא אלא למעשה הורודוק ודאי משמע‬ ‫כיק דסחיוב דתיוייהו משום מקלל לא היי לאו שככללית‬
‫ליס דר״י ה׳יל ראן כנשואה כתיב לבדו והייט משום‬ ‫וכמו שכקכו התוהפות לעיל דף ה״ג ע׳יב כרייה שלא‬
‫^אי אד' יאשיס כמי׳ש מהדש׳יא ז״ל ונלע׳יד דזהו גטונת‬ ‫יכו' ‪:‬‬
‫‪.‬התיששת כפ״ק דקידושי[ שסק' בס׳יד לאמוראי דנפקא‬ ‫הק' מהרש״א דאמאי לקי אקללת דיין דלאו‬
‫מילקאדד׳ימ מלבדו דמחייכסנק קבעי התם גס שניהם‬ ‫שניתן לאיהיתמיתת כית ‪ p‬הוא ועל כן נראה‬
‫מאימיכעי ליהולוקמה לנשואה ותיק משום דאתי מתר'‬ ‫דקללת דיין אקי מנשיא וחרש ולאאיצט ‪ p‬קרא אלאלאכיו‬
‫דיוצא דופן אף כד״ע עד כאן והנה דמשמע להו כ ק‬ ‫ואפיו נמי אין לוקק עליו ע״כ אכל מפייש׳יי בחומש‬
‫דאוקימנא פלונתא דתנאי היא פלוגתא אמודאי אליבא‬ ‫משמע דלפי המשק' דאלהיס לא תקלל אתי לדיין וברכת‬
‫דד״‪-‬ע א״כ כשהק' כנמ ‪ P‬ואידך גס שמהם מאי עכיד‬ ‫ה'ואפשר לדחוק שלזה נתכוון כ ‪''P‬ם ז״ל אכל באמת‬
‫ליס נמשך מזה אף לאידך אמורא דאית ליה כהכד' ד״ס‬ ‫לק״מ דלפי מ׳יש התישפית בפ' מי שהחשיך דוקא סתם‬
‫דדייש לבדוואסא מק' דסהוא כנשיאה כשב אבל לתנאי‬ ‫גכי מתמרדפשטיסדקראמיירי כמלאכה גמורה שחייכק‬
‫ל״ק להו מידי משוס דק״ל דקדא דלכדו מיידי לתדוייהו‬ ‫עליה ולכך לא לקי אף המסמר אכל בעלמא שפיר לקי‬
‫דא״כ במאי פליגי כמ״ש מהדש"א בכאן אכל גבי מאי‬ ‫על דכר שאיט ממוייב מיתה כיון דפשטיה דקרא מיידי‬
‫דפדין והכתיב ג ם ב' ל״ק להו מידי ואף רה״ד דמכעי‬ ‫ב הכי נמי אך תירק מהדש״א^''לצו ‪ p‬לשיטת ר׳יתדהתס‬
‫דסך קדא כנשואהכמ׳יש שם התיהפות משוס כיוןדדיניס‬ ‫דלית ליה האי הכרא אמנם לשיטת הרמב״ם דס׳ילדלקה‬
‫בחנק כנשואה מטן לן סכדא דממעיט מקקיל' כמ״ש‬ ‫על אכת כשהוא סכמי אינו עולה יפה תיד ‪ p‬מהרש׳א‬
‫הסוס׳סכאאן לשמואל דס״ל דמאייכ בחנק מקרא דלבדו‬ ‫ועיק לסרב פקפד המצותמצוס שי״ז ושי״ת ע״ש ‪:‬‬
‫משוס דיה לא מקריא ^א ארוסה הו״מ לאוקוסיהן קרא‬ ‫ת ז ס ' ב ר ״ ה גמר וכוי'מס לבשר זדם שק דואגים‬
‫בנשיאה ועיין להע״י שם וק״ל ‪:‬‬ ‫ובו' עכ׳יל והא דאסדיק לקמן דף‬
‫רי ע״י בד׳ה מכשפהאחד האיש‬ ‫ד ף ‪t"D‬‬ ‫ע״ד דעוכד ע״א ניתן להצילו כנפשו מק״ו מ ב ^ ודם‬
‫יכו' דמכשפים וכולי איש‬ ‫דיקא התם כיק דאמדיק המודה כע״א ככופר ככל‬
‫או אשה עכ״ל עיין כמהדש״א ז״לולע׳יד נראה דלאיישג‬ ‫התודה כולה דומה למעקד אלסותו יתב^ ת״ווהויממש‬
‫כלום דכמו שנאמד לשאר התנאים כן נאמד לר״י דיליף‬ ‫דומיא לעקי' אדם משא״ב הכא א"נ דוקא סקס משום‬
‫מדבר שהיה בכלל ומה צורן להשמיענו לד״י טפי משאר‬ ‫דככד גילה לנו דבמסד כע״א כרוצח ואדדכה מינה שמעי׳‬
‫ח‪,‬נאים גם כעיקר תמיהתו אני תמה לדכנן ל ע ק »מ‬ ‫דפגס גבוה עדין דהעובד בקקי' והרוצח כסייףמשא״כ‬
‫שחמיו כ' כתובים כיון דילפי מג״ש דכסקילה יהא ודאי‬ ‫הכא דמנ״ל דמיזהר הוא על כיכת ה' כדי להענישו‬
‫אין לומר דיצאו ללמד שאד נהקלין בסקילה הא ודאי‬ ‫דהא אינא למיפק כיק דמיתה א' לשתיהס ועוד י״ל‬
‫בודכא היא‪.‬דכאסד הגי יעוד דמעזלם לא שמעי' דיצאו‬ ‫דאחד דנילה לט קדא דמחהד ודאי שמעינן דפגם גבוה‬
‫פב‬ ‫ינל‬ ‫בסבת סנהדרק פרק יטביעי■‬ ‫אברהם‬
‫מלמדי; דככל מקום משמע דפליגי מסברא אי המחנן‬ ‫‪..‬ב' ■הכתוכים ללמד ותרדנה קשה לפמ״ש הכריתות כל‬
‫ככני; הב טרח וכתב לה קיא אי לא ועיי; בהנחתות‬ ‫ל' שער א'‪.‬דשני נתוניה אי; למדיה מה‪ 5‬חף כג״שהכא‬
‫וצ״ע גס מאי דקתמר ר״י למה יצא ידעוני ד״לוליכתוב‬ ‫אין למידק שאר נהקלק מהה ולזה י״ל מקת סתם ניון‬
‫או לגבי לאו למיהוי חילוק חטאות לד״ל לעיל ‪:‬‬ ‫דמצי יליף הה' נתוניה מהדדי כג״ש אין למידי; מכה אף‬
‫ר׳׳ט״י כד״ה שוכב הא ילפינן וכולי מדמיהם וכולי‬ ‫גג"ם ועיי; להתוספית פד־ אייהי מקייק יעיק כהתול‬
‫עכ״ל נראה מפירושו דהכי גחס לעיל דף נ׳יד‬ ‫פ' תמי־ נשחט ע׳יש מה שאי;כ;הכא דכמ״מהוא דילפי‬
‫ע״ב וכמו שהביא כמהרש״א משה הסת׳יג עיץ שם ורף‬ ‫שפיר ילפי‪ ;:‬מינייהו כג״שאן לפידכיי הרב יכי; שמועה‬
‫חלפיק לפאי ממסית כפיי־ש״י שם איצטריך נמי לתאי‬ ‫שהכי; כ־כרי הכריתות יככ״מ לא ילפיקי ול ‪ p‬הק' עליו‬
‫ביו; דמוקמיק לנשכה לא ידעינן אלא מנרכעת ובא‬ ‫מהתוכפור‪ ,‬רקירושי; אמא' לא ת־״ל מהש״ה דהכאואין‬
‫דאפקיה כלשק שוכב הוא לאזהרה למ”ד וכ"נ מהתוספות‬ ‫לומר רוקח הנא ראף אחר הלימוד מהכ' כתוכים עדיק‬
‫שכתבו לר' אכהו איצטחך לכ"נ אכל ל ‪p‬ילה ידעיק‬ ‫‪:‬תוכיה לרדשא אחריתי דהיינו לעני; כי ת דוה‬ ‫‪.‬הוו‬
‫מאשה הנ מ ע ת ועיי; למו״ס בה׳ז״י כיכמות דף ד' ע׳ש‬ ‫ליר‪,‬א דאה כ; מאי קאמד ר״י למהיצאו לימא דיצאלענין‬
‫אכל הסמ״ג כתב מדאפקיה לסקי' ולפי גייסתו שהביא‬ ‫דצא קחמי ריי הלא כקרא דחיוכ מיתה‬ ‫ודרי דלא‬
‫כית הייא וראי‬
‫מהרש ת צ״עועיי; כמהרש׳יא כתוס' לעילכד״ הואפקיס‬ ‫ועליה קאמדדהוו כ' נתוכים אשד ע"כ נראה דלא קאמ'‬
‫ע״ש שאינת קו' ז‬ ‫הש״ה יהוו כ' התוכים אלא לד״י דאמד דמייתק הם‬
‫אלא אוב דדעו ני ככלל הוווק״ל דאמאילארליף‬ ‫דצאו ללמד על הכלל ולכן קאמר ניק דלא צריכי ליהוו‬
‫ר׳׳י מ ע ג״ש די״ע יהא לא שיז לומרלאקכלה‬ ‫כי■ כתונים אמנם ליכנן מצרן צייני ולא ילפינ; מהדדי‬
‫דנגמי מי״ע שהוא יכו וי״ל לפי ח״ש התוספית משוס‬ ‫דכל א' מעשם כפ׳ע וחפשי ליכנ; אף דהוו מכשפים‬
‫דפיו; דאיכא ג״ש ח־״י הגלילי ל ‪ p‬יצה להביא ממרת‬ ‫מנל מקום לא הוי דומיא למכשפה דקיא דהא הכתוכ‬
‫דבר שהיה ככלל לאופוחי הג״ש כר״ע וכן י״ל לב; עזאי‬ ‫לא הזהיר הדי; כ״א כמכשף לבד ולכן איצטייך למיכתג‬
‫אן לפי האמת אתא ג״ש לדרשא אתחתי א״נ ע״פ מ״ש‬ ‫באוב וידעוני מיתה בנפשייהו ולא במכשף אן ר״י לא‬
‫‪ ' 0‬ת״ח ש״א כלל ה' משם התוספות דפיק הזורק ■דף‬ ‫ה״ל הכי ‪:‬‬
‫צ״ז וז״ל ר״י לא גמיר ונגמר מד״מ שהוא קבל מרבו‬ ‫ו ר א י ת י לה' ■דינא דתיי ז״ל דף פ״א מה שתי' דשאר‬
‫ואיי׳ת שהי״לכקכלה מנין הג״ש וזי היהסיו‪s‬דהלפי ‪p‬‬ ‫קנאי ש״ל דאוב אינו ככלל מכשף אלא‬
‫לא קפלה ע״כ ‪:‬‬ ‫בכלל חרש אל המודם וכולי והוצרן הכתוב להוציאו‬
‫‪ "D IH‬כ ד ׳ ה וכי מפני וכו' דאיכא ג׳ש וכו' עכ״ל‬ ‫להשמיעינו חש בו מיתה וכו‘ והשתא ידעוני לא הוי אלא‬
‫ראיתי למי״הויננ יצחקבפרקאקמא‬ ‫‪-‬‬ ‫כתו' אסי ומלמד וכו‘ ע״כ ע״ש ולא ידעתי מאי יענה‬
‫דיכמות שהק' איך אפשר דר״י אית ליה ג״ש דר״י הגלילי‬ ‫למאי דאמח‪ ;:‬לעיל שואל אוב לאו היינו חרש אל המתים‬
‫הא ה״ל דמכשף כהקילה ע״ש ולפמ״ש כהש״ס לק״פ‬ ‫בם ההמ״ג והדמב׳״ם לא מיינו מיתה בדורש אל המתים‬
‫דגם ראיתי לה' יבק שמועה שהק' ד א ץ חפ ^ דר״עה״ל‬ ‫וחמק הוא לומד דפליני על רש״יכהא דהח מייתיראיה‬
‫המוכים א׳ב למ״ל ג״ש‪-‬דהא ליכא למימר משוסדאיכא‬ ‫לזה מהשמ״ג גם לא ידעתי איך הונח לי בזה דנדחש‬
‫ג״שדחה״ג דלאקכלה מרכוע״שולעד״ן דהג״שנתקכלה‬ ‫מדת דבר שהיה ככלל ול׳לב״ש וגס כ; עזאי דדדישמה'‬
‫תחיה תמיה וכהכי פליגי חס״ג ה״ל ל״ת ל״ת והאיבסייף‬ ‫מסמוכים דהא ידעוני דהוא מכשף מיותי הוא לכ״ע‬
‫וי״ע הכי לא תסיה לא יחיה זהו' הקילה ופליני ריה״ג‬ ‫אלא ודאי משום דהוו כ"נ ונ״ל כוונת הדב דה״ל לשאר‬
‫וד״ע כסכיא דנפשייהו משוס דמלית שוות או משום‬ ‫קנאי אי לאו נ״ש המוכים לא ילפיק מדבר שהיה ככלל‬
‫דישר' מישר' אכל לק עזאי ליה ליה מהפרא אלא משום‬ ‫לעני; הקילה למושכה להחמיר כיק דשיין לדרוש המדה‬
‫דאית ליה סמוכים מוכרת לאוקומי הג״ש לסקילה ור״י‬ ‫לעני; איש והשה אןר״י ה״ל דאי להכייצא ליכתו׳פכשף‬
‫משוס דס״ל דאתא ג״ש ומפקה מסמוכים לכן מוצק‬ ‫התה ‪:‬‬
‫לומר מדבר שהיה ככלל אך לכאורה לפמ״ש התוספות‬ ‫^ ״ ב ן^מ' מה חוב כהקילס וכו' הא דלא אמח׳כן‬
‫בפיק הזורק שהבאתי אי; מקום לקושייהה ב כ ק וצ״ל‬ ‫גכי ני ת ללמד על הכלל כולו משוס‬
‫ח־א התם דקחמר כהחא ד”י לא גמיר ולא ביקליאמד‬ ‫דהוי דבד חדש אכל לעני; סקילה דאינו אלא גלד ופירוש‬
‫דבר זה משוס דנית; לו מנין ג״ש בקפלה אכלככוקמנ״ל‬ ‫דלא תחייה ודמי לא הוי דבר חדש לענק דלה בלליהגמר‬
‫להש׳״ה לזמר דר״י לא גמיר ולא ה״ל סמוכי' הפן דעת‬ ‫מיניה כיון דאינו סותר כלליה ועיי; כר״פ איזהו מקונק‬
‫דכותיו כיון שאינו מוכית•‪.‬‬ ‫ופ"קחכמותדףי'ע"אנ‬
‫הק' ה' זרע יצחק שם מאתר דכעלמא דרישדי‬ ‫מה אוב וכולי וק״ל לפי מה דאמחק לעיל דף‬
‫המוכים לא ליב^ה דמיהם גבי שוכב ולידרוש‬ ‫ה״ה דאוכ' אית ביס מעשה במקטר לחפר‬
‫המוכים ממכםפהדכיק לא יהג״ש ע׳׳ב וצ״ל ר״עכמק^‬ ‫ואמדה קורה חכר זה כסקי' מאי קאמר ר״י למהיצאאוה‬
‫ד״י וד״ל דלמ״ל דמיהם גבי הניבעת ללמוד הקילה פיק‬ ‫דהא ודאי איצטחן לאשמועיק דתכד דאיט ככלל מכשף‬
‫דשוכב דאייח בנרבע הוא כהקילה מסמוכים מינקידעי‘‬ ‫גזייב מיתה ואפשר דד״י לית ליה הכי וע"כ לא אמרו‬
‫דאשה הנדכעת נמי אכל לא ק״ל למ״ל נ״ש דתהרגנו‬ ‫לעיל אלא לרכנ; גס אפשר דאסר דאמח לעיל זה כהכרת‬
‫קהרגנז ללמד לשוכב כהקילה דח״ל מסלי‪.‬וכים דהן קרא‬ ‫רכנן נם ד״ע יודה כזה וכזה אפשר לומר דס״ס נפל‬
‫מיידי כנשכב ואי לאו ג׳יש לא ידעיק דאיירי כנשכב ואי‬ ‫כדכדי הרב חנא דסיי שהבאתי לעיל וכוונתו לומרכמ״ש‬
‫לאו ג״שלא ידעיק דאיידי כ‪:‬כככ כיק דאילטיין לנופיה‬ ‫לא כ; ר״י ר‪ mp‬י בהחא דלמר‪ .‬יצאו וכו' משמע דלא‬
‫ללמד הקילה אק לגו לומר דלינחוב בהחא דמיהם בם‬ ‫ה״ל הכי והשתא מאי דקהמד הש״ס ליהוו כ' כתיבי'הוא‬
‫גכי שוכב ואק צוק לסמיכות כל זה הייתי טועה ולכך ק*‬ ‫לר״י כהכרה לא כ; לשאר התנאים ודלת כמהרש״א לעיל‬
‫דלמ״ל דמיהם כהלנשכב ועיק לה‘ חנא דתייי לאויןנ״ה‬ ‫אך כאמת ק״ל לדעת ר״י למ״ל חצאו כ' פחוכיס ללמד‬
‫שהק' זאת הקושיא ע״ש מה שתיק דאינו מת לי וראיס‬ ‫‪.‬בהד מינייהו הגי וחחק לועדללעד לעלמה דב' כתוכיס‬
‫שהביא‬
‫יגל‬ ‫מסבת סנהדרין פרק יצ‪1‬כיעי‬ ‫אברהם‬
‫כ'_דה"א לית ליה כניס כסמנים ועיין כמהדש״א לקמי‬ ‫פהכיא מהך דלעיל דילפיק מא״א אינו ראיה כלל כמו‬
‫מ״ס כתוספות בד״ה בידוע וכי' ע״ני יי*ל דק”ל כדב‬ ‫שיראה הריאה גס מ״ש דהך ג״ש אינה מקוכלח וכו׳ככר‬
‫זכיד דהתם דאמר דאין כניס כלא סמנים וכ' התוספוק‬
‫‪:‬יד‬ ‫כתכקי דג׳יש גמורר‪ :‬היא ולעיקר הקושיא נראה דלא‬
‫שם דהיינו על היובאכל יש מיעוט דיש בניס בלא סילק‬
‫ם‬ ‫עדיף מק״ו דאמרי' טרח וכ' לה קרא ‪:‬‬
‫ע״ש אכל ק׳ דמאי דקאמר ופליגא דרבא דמשמע דלא‬ ‫! כ ה כ י ניחא לי מה שהקשה הרב דינא דחיי לאמן‬
‫שמעינן האי שבדה אלא מהך דרכה ונ״לדודאי דלאדמי‬ ‫קצ״ח דלר״ע למס ינאה אוב וידעוני כיק‬
‫לקטנה דיש כס חלישית כח יותר מאיש וגם העוברדהוא‬ ‫דק״ל דמכשף בסקילה יתי^ הרב ז״ל דאיצטריך ללמד‬
‫לעלמא דלא כתיב בהי סקיל' וכי' וזה לע״ד אינו דנילף‬
‫מאשההנרבעק דכתיב דמיהס בס דהיא כסקי'מסמיכו'‬
‫‪ !•i‬נ נב ע ח ^ ברייתה דפ^ח‬ ‫_‬ ‫דמכשף דהה שוכב ונרכעת חראמילתא היא וכמ״שהרב‬
‫קמה דינמית דפחית מכת י״א משמשת בדרכה דודאי‬ ‫שם ולעיקר הקושיא נראה ייצאו מן מכלל לומד דאין‬
‫לה תתעבר אלא ודאי כמ״ש אך מדברי הגמרא לקמן‬ ‫מוזסדין כ״ד על מיתתן כלא תעשה כמו מכשף כמש״ל‬
‫משמננ דאשה ממתית להוליד יותר מאיש דקאמד והתם‬ ‫אכל ק' למ״ל כאבן ירגמו גכי אוב וידעוני נילף מדמי'‬
‫גכיכ״שדהולידהוכו׳ע״ש כפירשי ואין לו' דוקא כדודות‬ ‫כס גכי שוכב דהוא בסקילה כדו שהק' הרב ז״ל ולדעתי‬
‫הראשונים כיון דמני'נמי דאיש הוי בתר שנה מאשה‬ ‫הין תירוצו עילה יפה ונ״לדניחאליה לומד כמדיה מילתא‬
‫בגדלות וצ״ע ‪:‬‬ ‫דאתיא מסמוכים ועודנ״ל לומד ליישב הכל והוהדד״ע‬
‫ת‪1‬ס^ ב ר ״ ה קטן וכו׳^הא דאמדינן כפ' מ״שאין‬ ‫ס״ל כר״ש דאמד לעיל כ״ן מויהדין על הכישוף ויליף‬
‫זכייה וכו' ומיהו גבי צכוד וכו׳עכ״ל‬ ‫‪-‬‬ ‫מסמיכית וכו׳ע״ש וה’ כ יש הברא לומר דכיון דכלמיתה‬
‫עיין כמהי״ס ז״ל שפירש דר*ן דפ' מ״ש כקטן שאין בו‬ ‫כתודה סתס אינו אלא חנק אי אתה רשאי למושכה להחמיר‬
‫דעת _מיי'י ע ’ש ולעד״ן דעד השתא לא אסיק הדעתייהו׳‬ ‫מסמיכית כיון דאית לןלאוקומי הסמיכות לדרשת אחיייז‬
‫דחיכה חי' כין יש כו דעת לאין בו דעת אלה מהירושלמי‬ ‫ובהכי ניחא לד"ש התיסאות דכ״ע דרשי סמוניס ודקא‬
‫שהביאו לקמן דאש כן מאי מק' מהנך מקומות שהביאו‬ ‫הכא משוס ג"'ש ח״ב המוכים למאי התא הן עדיין ק'‬
‫דמשמע דלית להו זכייה וכאמת דמה שהק' מהך חשו'‬ ‫לד' יוסי דדריש ג״ש סמוכים למאי אתא דס״ל לעיל בל י‬
‫לא ניחא לסו כתאי חילוקא לימד דמיירי כאין כו דעת‬ ‫האמור כפרק כשוף כ״נ מההר עליו ואפשר דלשוסדדשא‬
‫משום דפחית מזה אין בו משום דרכי שלום ונם דהייט‬ ‫‪.‬‬ ‫אתא‪:‬‬ ‫_‬
‫שוטה והוכרחו לזה דא"כ מאי מק' הש״ס בפ ^ א קמא‬ ‫גמרא אין עוד מלבדו אמר דכי חנינא אפילו‬
‫דמציעא דף י׳יב מהך מתניתין דלא ילקט בנו אחריו על‬ ‫לדבר כשפים ע"כ נ״ל האדקאמ' ר״י שמכחישי'‬
‫הך מתניתק דמצאה וכו' דהחס ודאי כיון דיודע ללקט‬ ‫היינו גזית המזל דהיינו פמליה שלמעלה ר״ל ע״יהכישוף‬
‫הלקט היינו דהגיע למדת דאגה ונוטלו צרור הורקו‬ ‫משדד המערכות ומהפך מזלו' בין טוב לרע אכל גזרת‬
‫וראיתי להש״ך ח'מ סימן דע״ג סי' שערער על דברי‬ ‫יתברך הפי' דבר כשפים לאמהני ולכך הק' לו מרזדאפי ׳‬
‫התוספות שנקכולחלק במציאה לדעת ח חדת וכו'והעמיד‬ ‫אק עוד מלבדו היינו כלפי גזיתו יתב' אכל הי״ל לחוש‬
‫כק״ד החילוק הוא כין אין כו דעת ליש כי דעת ע״ש‬ ‫י‬ ‫׳לגזדת המזל וכו' ותי' דנפיש זכותי' ‪:‬‬ ‫■‬
‫מ'ש משם הירושלמי לרבנן אם הגיע לזכייה זוכה אף‬ ‫כלטיהם הליו מעשה שדים בלטיהם אלו מעשה‬
‫במציאה ולעיר נראה דודאי גבי לקט יש כו דעת כמ״ש‬ ‫כשפים עיין מהיש״א כחיח' אגדות שהביא הגי'‬
‫ומכהן מונח דלא כהידושלמי ועוד דאמדינן בפרקא‬ ‫מספר הערוך להפך וכן היא בהרא״ש והק׳הרב ז״לדהא‬
‫קמא דקידושין דכ״ג גבי גר שמת והיו עבדים קטנים‬ ‫לי אמר קדא כלהטיהם־אלא אחד שאמר למכשפים ע״ש‬
‫כל המחזיק בהן יכה בהן והכא אפילו יש כו דעת דקא‬ ‫ואפשר דכא לומר דעשו ג"כ החרטומים דהם מעשה‬
‫מייתיהתם הך מעשה דשלוף לי מסאני ואמטנהולכיתא‬ ‫שדים כתכשפים דאל״כה״ללומר ויעשו גס בלהטיהם ‪ P‬־‪.‬‬
‫ובן כתכוהתוהפו׳כהנזקיןדף ל״כי ושספ׳לומרהל׳כאבא‬ ‫ל ף ס ״ ח ^ ״ א שלו מהו משו' דככד קללו בחייו‬
‫שאול וכן כתב הש״ע סימן רע״ה ואם כן היכי קאמרי‬ ‫וא״ל כשחיטה השכתני כשחיטה‬ ‫‪_ ,‬‬
‫כפ' התקבל כ״ע דזוכה לעצמו אלה ודאי משום דדעת‬ ‫תהא מיתתו כמ״ש א״ד ולכך לא ניתנה שאלה זו אלא‬
‫אחרת מקנה יאפשר מאי דקאמר כירושלמי לרבנן זוכה‬ ‫לד״ע לומר כשחיטה ותו לא או לא והיתה השובה שלך‬
‫אף במציאה הוא לרבנן דאכא שאול אכל רבנן דדידהלקט‬ ‫קשה משום דזה עונש אחר הוא יאכל מדברי רש״י לא‬
‫ס״ל כא״ש ולכך הפילו הגיע לאגוז ונוטלו אינוזוכה דאין‬ ‫משמע כן ‪:‬‬
‫כיק דעת אחיח וניחא השתא דלמהקנא דהתס דס״ל‬
‫שמואל דקטן לית ליה זכייה מדאורייתא הקשה משמואל‬ ‫_י‬ ‫ס^יק פ׳ ד מיתות‬
‫גופיה דס״ל כפ' התקבל תוכה לעצמו והנא ודאי ביש‬
‫כו דעת דאל׳יכ מאי מק' מהך דלקט דהא התם •יש בו‬ ‫^ ״ ב ‪ 'D W‬כ ד ״ ה בן הסמוך וכולי שנה לפי‬
‫דעת כמ״ש ועוד אני המיה מאיראיה מייתי מ ‪ p‬דאיזהו‬ ‫גדלות וכו' עכ״ל ד״ל אכל‬
‫נשך דתלמודין הפך הירושלמי דהא דאמרינן התם דקטן‬ ‫משהביא ב' שערות הוי איש גמור כמו דעלמא ולפ? הך‬
‫הית ליה זכייה היא מ ‪ p‬משנה דפ' מ”ש כמ״ש רשיי שם‬ ‫דרשא דכן ולא אב לה אתיא אלא למ״דדקטן מוליד אכל‬
‫והתם מיירי באין בו דעת ובאמת דהתוס' כפ' התקבל‬ ‫למ׳יד אינו מוליד ובן ולא היאוי לקרותו אב קאמר כמו‬
‫ירדו לחי' זה ע״ש אכל הכא חין דעתם שיה אלא לתיירו‬ ‫שאמר לקמן לא איצטדיך להכי כלל כיון דמפטר כלא׳יה‬
‫ההחרון שכתבו שם דהתם מיידי כחליפין וכו' ע״ש אכל‬ ‫משהכיה ב' שעדות ואכשד דלה דדשינן האי דרשא אלא‬
‫ק' לפי מהי דהוכיחו רזונה מדאורייתא מה יענו להא‬ ‫למהקנא ודוחק ‪:‬‬
‫דאמריק דזכיה מטעם שליחות וי״ל דאה"‪ :‬דיש בו שליחו'‬ ‫ג מ ר א ולא לכן בן ק״ל ליב חסדא מצינו חמותה‬
‫דע׳יכלא אמרו דאין כו שליחות אלה משום דס״ד דאין■‬ ‫ממאנת וכמ״ש כפ״ק דיכמוקדף י״ב עמוד‬
‫זוכה‬
‫פג‬ ‫יגל■‬ ‫מסכת כנהדרין פדק‪3*:‬מיגי‬ ‫»ברהם‬
‫•דמיידי כדדכנןאין םכראדזיכהמדאיי?ית׳ דמהיכא תיתי‬ ‫^' ה זלית ליה יד דשליחוא מכוס יד את־באי אכל השקא‬
‫יכן נמי ^דלא ליקנילולכא לינוקא משי'כיון דמדדכנן קני‬ ‫‪.‬זוא״ל חוכה יאית ליה יד ודאי יש כו שליחיה וכן משמע‬
‫תי לא היי שלירהתירה המרה לכה משלכש‪-‬וק' כמי‬ ‫‪:6‬דכחה ‪ 0‬לקמן גני הך דמטכילית ־יכו׳ יכ"כ החי־פית‬
‫אמרי' מצית של •טבל אף דלא מכיל אלא מררכנן אינו‬ ‫‪'*.‬יטין אמנם כדשר שאין כי זכייה דלית ליה יד ודאי אין‬
‫ייצא כה יל״ד למאי דאמרינן כפ' הישן דמדאירדי' מחד‬ ‫‪ %‬שליחית יכהכי ניחא לי מה שה־שי היאשיניש לשכר'‬
‫חזיא ורבנן היא רגזרי כה דאינו אלא' משיש גזרה יעיד‬ ‫אתיספית הלזו מהא רפ"כ דקידישין דן< מ"כ עמיד א'‬
‫נראה דיקא הכא משיש הפקר כ״דהפקר יכ"כ הריטכ״ח‬ ‫אמשמע מהתס דזכייה לאי מטעה שליחית דהא קאמר‬
‫כחי' ׳שיכה ע״ש ישהכי ניחא מה שהק' הדשכ״א כחיידו'‬ ‫‪6‬קש מעיקרא דקרא דנשיא אאד י אתא ־ לשליחיר‪ ,‬יע״ז‬
‫לגיטין לשכדא הלזדמהא דאמדינן בפרק השילח דף מ'‬ ‫לידיך יהא איןשליחית יתיק דאתה לזניה יכו' הרי אן‪■£‬‬
‫ע׳א גכי ההיא ג־שיא'דאיל אקנייא לעב־״יה־לכני;‘ קטן‬ ‫דאין כי שליחית אית ליה זכייה ־יעיין להד״ן שש יעיין‬
‫קאמר התש מעמיד אפוטריפיש יכו' ואמאי נכפייה לאב‬ ‫למהרימ״ט שש בחידי' על הדי״ף יעיין להרשכ״א כחידי'‬
‫דליכתיב ג״ש יכו' יכמ״ש ניחא כיין דקטן קנאי מדרבכן‬ ‫לקידושין יעיד אני תמיה למ״ש התיספית עצמה כשמוך‬
‫־תי לא מצי מהני סג״ש של אפיי דאינו שלי דהפקר כ״ד‬ ‫ל‪-‬בי הך דפדק איזהו נשך יי״ש לא ג דשי מדרכק והיא■‬
‫הפקד אכל ק' מהן דפ' האיש מקדש משמע דאית ליה‬ ‫מראיריי' ואיך יתיישכ לפי דעתש דהזכייה מטעהשליחי'‬
‫זכייה מדאורייתא ואין לומר דש״ל דקיגיית פליגידא״כ‬ ‫יהא קאמד התש זכייה חית ליה שליחית לית ליה אן לפי‬
‫ימאי ק״ל חהן רמטבילין גריקטן וכי׳־ וראיתי לש׳׳מ‬ ‫מה שכתכני יתיישבישפירכיין דיש לי ידידאי יש לישליחי'‬
‫־כמציעא כפ' א״נ שהק'יאת הקישיא הרמכ״ן ו״ל ותיק‪.‬‬ ‫אכל דיקא כמידי דזכייה אמנה דריצה לימד דהן קרא‬
‫דלפי המשקנא לא ילפינן מהתש משיש דחליקה' היתה‬ ‫מיידי כשליחות ימינה יליף כק לוכית כין לחיכה דשליחו‬
‫'להם וכי' ע״ש אכל זק א־ני מעלה ארוכה לפירש״י שם‬ ‫‪.‬של אדה כמיתי לכן קמתמה יהא קטניש לאי כני[שליחית‬
‫שפירש דמהתש היא דילפינן הא ליכלןלאדם שלאכפטי‬ ‫נינהי ר';ל גכי חיכה ולכן תיק דמיירי־כזכין לאדה שלא‬
‫ואיתי ק״ל דאינו זיכה אלא מדרבנן יכמש״ל וייתרתמיהא■‬ ‫כפציי יהתש זכית היא ישפייזנין לקטן■ משוס די״ל יד־‬
‫לי על הריטכ״א ז״ל שש כש״מ דדחה'דברי הרמב׳׳ז ז״ל‬ ‫חית להי שליחית יהן דמציעא נמי יתיישכ כזה האופן‬
‫'כמהשפירש׳י דמהתס ילפינןוהעלהיכש״דחכימדאודיי'‬ ‫דכי חמרינן דחיתי כזכייה איהיה נמי כשליחו הכל שש־‬
‫'משמע אף ליש״י ה״א דהכא כתכ כהדיא כהן דמציעא‬ ‫ריציה ללמוד •זכייה משליחות דקדימה ולכן קאמר־דהא‬
‫דהיא מדרבנן גשבגיטק כתב כהדיא דה יא מדרבנן יאפשר‬ ‫קטן איר> ליה זכייה אן דלית ליה שליחית כתיימה יכן‬
‫•דאית ליה הגירקא כרש״י במי שהכיא;'הרבב”א בקידושין‬ ‫נראה מפירש״ישהכיא הרשכ״א כחי׳־ ע״ש אכל י הכי‬
‫־דמשמע מיניה דחודייתא יצ״ע יעיד ק״ל מהא דאמריק‬ ‫המיה דהא משמע מפי' ודאי דאית ליה זכייה עראיריי'‬
‫בפ״ק דקידישין דף־י״ט מ^יר רכא 'יכי׳אימר אדם לכתו‬ ‫וגהאי ש' צ יל דאית ליה שליחות ולכן פי' דהא דקאמר‬
‫’ קטנה קבל קידישין משמע דאית לה ידלזכית מדאיריי'‬ ‫הין כי שליחיה היא דאיכא חיכה ע״ש והיא הפן דעחי‬
‫כמ״ש התיקפית שש ועיין במ״ש הישב״א שש דרעת‬ ‫בפ' התקכל דה"ל דקטן איני זיכה אלא מדרכק יכן דעתי‬
‫^התישפית לפשק כרב'יאודה תוכה אף לאחרים ע׳ש‬ ‫כמציעא וגש הרשכ״א כעי לאיכיחי־דהיא מדרבנן מאי‬
‫'ועיין בגיטין דשש מכיחר דרכא גופיה ש״ל כשמואל‬ ‫מייתי מפירש׳י דמשמע דהיא מדאורייתא יצ״ע ישי״ר‬
‫'יעיין שש כתיקפית כד״ה וכנגק מהישכתכו בקיף‬ ‫הדבר מבוארכתיספיתפיקאקמא דכתיכי׳דן י״א ע״א‬
‫•י‬ ‫■ ‪........‬דכדיהש ע׳ש ‪ ■■:‬י ‪-‬‬ ‫’• '‬ ‫גכי הןרמטביליס יכי׳שכתבי כש״ד האי חיליקאשכהכתי‬
‫ג מ ' וכי ידד יאיש מזיד ומזריצ‬ ‫‪D' f]”r‬״ ‪D‬‬ ‫ע׳יש ילא דמי להן דקי' דאמיי' לחוב ע״מ לזכית דהתה‬
‫וכי'יפידש״י מדלח כתיב‬ ‫־ ‪ : -‬־־‬ ‫‪ :‬־‪-‬‬ ‫לא שיה להש להפקיד כלל אכל הכא היה מפקיד■משלי‬
‫וכי ירשיע ע״כ ומדלא‪ ,‬כתיב נמי יאש הרשיע שמעינן‬ ‫‪- .‬‬ ‫יעייןבפירש״ישש‪:‬‬ ‫■ ‪,‬‬ ‫'‬
‫יהא דכי חוקיה אחר התראה עדיין היא מזיר'כמישדהשו‬ ‫’ כ א ״ ד הייני דאק ממכה אחריש על פקחי עכ״ל‬
‫;לעיל דף מ״א ואי להכי אתא ליכתוב ואס הזיו■ אלא ודאי‬ ‫יעיין נמהרש״א ולפי דברי התישפיק נניטין‬ ‫■י‬
‫שמעיק הרוייהו אבל ק״ק א"כ מה יעני דז״לגכימווזם‬ ‫וקידי' אי; ני ק למ״ש מהרש״א ע״ש שכקכי דגילה קרא‬
‫חשין עבדן גערת זדיש ארירי׳יכן כל לשיןמדדשבמקד'‬ ‫כפקח שה לבית אפי' קטן יכי' אכלק״ל לפי דעתהתיש'‬
‫ונראה רוקח הכא דכתיב ביי״ד דלא ראוי לומר אלא וכן‬ ‫משא דאמרינן כפ' אין כי; המודד דף ל״י ע״א דשה‬
‫יזר בלא יי״ר שהיא נת שקיא פיעל עומד אכל השתא‬ ‫לכיתאכות לאו דאורייתא •והוכיחי שש ממתניתקדהאימד‬
‫דכתיב ביי״ד שמירה על הדגש שהוא מין הפעל לכך‬ ‫לסדיני שיחט יכו' ע׳ש וא"כ הדרא קישיא לדוכתה למאי‬
‫‪:‬דרשו מל' כשיל שמא נזיד ואף ויזד דהתש כאלי אמ׳דזד‬ ‫איצטרין קדא יי״ל דרב יאודא ק״ל דשה לכית הכית‬
‫'יעקכיכן כתכ הרא״ם כפ' יתיי כפ' אשד זדי עליקש אכל‬ ‫דאורייתא יהן מקניתי; מיידי כאמנינהי מעיקרא יכדאיקי‬
‫'רש״י ז״ל כפירוש החומש אדל לשטתיה דפי' הכא דרשת‬ ‫ר׳׳י להן סתניתין כפשחיש דף צ׳׳א יע״ש כתיקפיתיעיי;‬
‫'רז״ל מדכתיב יזיד ולא ירשיע ולכך הקשה הרא״ם מ״ש‬ ‫־בגיטץ דף כ״סזהשתא הוי הנן אמוראי כילהי שכרי‬
‫׳‬ ‫■‬ ‫מזדים יזט' ‪■ :‬‬ ‫‪:‬‬ ‫כרב קשדא דש״ל דאיט זיכה לאחדיש אן לפי ■דברי‬
‫‪ ' D1H‬ב ד ״ ה כידוע וכי' היי מולידים כח' שנים‬ ‫מהרש״א מצי שברי כרב יאירה ‪: :‬‬ ‫•‬ ‫י‬
‫יכו' עכ״ל יהר״ן' ז“ל תיק משים‬ ‫'י‬ ‫■ כ א ‪ T‬זכייה מדרבנן אית ליה וכי'עכ׳ל ■יהשקא‬
‫דיקא הני דגלי כהי קרא אכל על'הריב אין מילירוןולק•‬ ‫לית להו ‪ P‬דייקה דכתב'לעיל מה־ דפרק‬ ‫י־‬
‫קאמר כידוע שאין לי גיאלין משיש אף דאיכא מיעוטא‬ ‫־•מזקבל דר‪v‬יי דאורייתא ראיכה למימר דמק' לכ״ע יכן‬
‫דמילירים לא חיישינן וכי' ע״ש יח"כ נראה מזה לדכא‬ ‫' צ״ל לדעתרש״י דפירש הקשכשדיא דפליגתייהיכררבנן‬
‫יראי אש קטן היליד ויש לי כן יראי אין ניתנין לכקןדהא‬ ‫'‪.‬קכל מדאורייתא כ״ע מידי דלית ליה זכייה ועיר ניאה‬
‫ים לי גיאלין מקרי ונמשך מזה אש זה היולד שטלד לקטן‬ ‫יאה״נ רעה המק' ק״ל דפליגי כדאורייתא־ ולכן לא י‬
‫'שיפי לאיית כן שורר ומורה איני נעשה דגזית הכתיב‬ ‫'אלנז למי ־ יהיי ‪-‬ימי ‪ -V i‬ישיא ראשונה אך לכתר דתי' לי‬
‫לאיש‬
‫יני‬ ‫מסכת סנהדרץ פדק •טמ*ני‬ ‫יאברהם‬
‫ע״ש הכל נ״ל הה לא יתכן אלא לדעת ה״ס ז״ל בפי׳׳א‪-‬‬ ‫לאים ולא‪-‬לכן והס בן מאי קאמר כגמרא ופליגא דרכה‬
‫מה' אבידה דאף דמכרן למצוה לא מיהח בע‪T‬נא ע*ת‬ ‫׳ ‪ ,‬וסא שייך לומר דר״ח מורס לדינו של רכה וצ״ע ‪ ■:‬׳‬
‫ולבן הכה אי גייז בל שם ושחף ליה דנא מקיים לעשה■‬ ‫■^'■ ‪ 'DJt 2‬דל קרתי שני לקלק עיכורי וכולי עיין‬
‫לא הוו בעידנא אך לדעת הנמקי שס דס׳ל דהר בע ‪T‬גא‬ ‫בר״ש והוספות ולא ידעהי למה לא פירשו‬
‫כיון דמהיק במצור‪ ,‬א'כ מקרי נמי הכא בעידנא ונראה‬ ‫דב' בט' סדשים ואתי בשכעה סדשים ייולית לט׳ יולדת‬
‫לי דנ״שהואדהקם בשעה דעכר על לא תעשה לא מקייה‬ ‫למקוטנניס דהייט ח' וממצה והר כ' מים ואפשרמשים‬
‫מידי דמצוה כלל אבל הכא מקיים מיהא מייידמצוה והוי‬ ‫דדצה להוכיח דאיט מוליד כ״א בן שמנה ויום א' דומיא‬
‫דומיא למילה בציעת דאף דאית לן מל ולא פחע כאלו‬ ‫דכן ט' דכיאתו ביאה דאינו נק' כן ט' עד גמיראדהייט‬
‫לא מל מיקח שפיר בעידנא גבי מילה ביון שהוא עהיק‬ ‫‪.‬‬ ‫' יום א׳בעשירי ־‪.‬‬
‫קצת במצוס גיפה ולע׳ד ידאה דאף סרב ז״ל יזדס הכא‬ ‫אשתכח כי אולדה ת ק בס' וכו׳ עיק מה שסק'‬
‫ונם לפי מאי דכיילי לן פסקי התיספית ז״ל בזבקים דף‬ ‫מסר״סולפמ״ש כפשטא דשמעתאלק״מדהייט‬
‫צ״ז דבדבי שאין מתקיים העשה כלל לא בעי' בעידנא‬ ‫כת' ר״ל כתוך שמנה גם לפימש ההוספות ל״ק דלא‬
‫ע״ש אק מקום לקי' זה לכ״עואפ״ל דלא דמי כ"כ דהתה‬ ‫רצה להוכיח אלא דשייך בן שמנה מוליד ואף דאפשר‬
‫;‬ ‫לא שייך במציאות משא״ב הכא ‪:‬‬ ‫למצוא דמולדים לתוך שבעה אק למייי; מהם כן כתב‬
‫‪ ’”B n‬כ ל ״ ה ‪ ,‬מ ‪ p p‬ה‪p‬דאת עחם בעיוכו׳עכ׳ל‪.‬‬ ‫מסדש״א בק״א ■והפשר כיק דמצינו דמולידי' לתוך שמנה‬
‫נ״ל לר״י דאמחק לעיל דף מ' עד‬ ‫אם כן הר הך ראיה מכת שכע ואליע' הר כפשטה‬
‫שיהו ב׳ עדיו מתיק בו אם כן האי דקתני מתחן לאו‬ ‫דכולס אתליידו בסד זימנא ואין מחלקים ביניהם והוי‬
‫התיאה וכיק שכן אף לדכנןנמי דאק הבראדפליגרבסבי‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כולם כת' ‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫ומתניתק לאו כר״י וכן נמי הך התראת הפק לר״ל לא‬ ‫?)"א ‪ 'DJ1‬אינו חייב עד שיאכל בחבורה‬ ‫לף‬
‫אחי כפשטה ועיין לה' חנא דתיי ז״ל גס מה שסק' דלא;‬ ‫שכולה הריקי'יכו'ע'כ וק״ל‬ ‫■‬
‫הוי התיאת ספק אלא כגון אף לאחי מעשה איט לוקה‪,‬‬ ‫מאי האי דקאמר אבל בעיבור‪ .‬החדש וסתם ודאי בולם‬
‫ונטלי ע״ש לא נהידא והך דשבועית דפליגי‪ ,‬בכפר הוי‬ ‫לאו הריקים נינסו והחו״ש ה״ר אברהם טייב נר״ו ההוא‬
‫‪■.‬‬ ‫חיובחי׳ע״ש‪:‬‬ ‫אמר דהיא גופה קמ״ל מתניתין ביק דכולם לאו הריקי׳‬
‫^” ‪ 'DJ 3‬למדנו ייסחמויסחוכולי עיקבמהדש״ל‬ ‫נינסו ובסכי ניחא מה שהק' מהרש׳א בסמוך אמנם דברי‬
‫ולעד״ן הכיח כדכחו דאי כפידש^י ‪V0‬‬ ‫מהרש׳א צריכים לס״ד דתלמודא דטעמא דמתניי משום‬
‫הו׳ל למימי למדט ויסרו מכן וכן מבן ייסח מדהת‬ ‫מצוה דהא לא מק' התמא דמתט^ן אהדדי וכדמשמע‬
‫רהא לא ילפי׳מהכא עד חדעיק דהכא פייושו מלקות‬ ‫כסי בקמוך דקאמר אע״ג דאקיק •כשי ויק ביק דבמצוס‬
‫ועוד למ״ל לומר ייסח מבן דהכי הול״ל בן מבן ויההו‬ ‫מסיק וכו' וגםר"אטופיה‪ .‬מאי קמ״ל מתטתק היא אלא‬
‫מויהח שו״י הרבי מפורש ברש״י בכתובות ‪:‬‬ ‫•‬ ‫>דאי דשייך לומר דמתני' משום מצוה קאמר וקתט מידי‬
‫^‪ DB‬האמר ליה לתנא וכו' וק"צ דאכחי לסיועו׳מר״ש‬ ‫■דרבנן כמ״ש מסרש״א ;‬
‫דמייתי התם בכתובות להייעיה לדב שילא ודתי‬ ‫■‬ ‫ד] ? ‪ " ^ t t y‬א ג ם ' משל אחרים וכולי אף על‬
‫ליה התם לר״ש הוי פטיד לגמח וא׳ב הוי כר״ח דהכא‬ ‫גב דלאבעיתלא שכיחליס‬ ‫■‬
‫ואף ת״ק לא קאמד התם אלא משום דלא אשתני ■דינא‬ ‫ע׳ ב ואק ד»ני' דבר דממשיך וליכא ולכך כעיא עד‬
‫אבל הבא דאשתט ח ט ומיתתו מודה דפטור משו' דלא‬ ‫שיגנוב משל אביו ואע״ג תגבר אקולו של מקום תהו‬
‫עמי־ התטא כי אם כשנתמנה דסייט בידיעתו אבל הכא‬ ‫בלס קרא דלא הוי בן הורד ומודה אלא בסכי ונטד‬
‫בהיותו נ ר כבר עשה כל הענייה ודאי■ לי״ש חייב רש‬ ‫אפ״ל דקדא מיייי דוקא אאכילה כמ״ש ה' זרע יצחק‬
‫לכוין ע״ז פיי־ש״י והגמדא לשם ע׳ש וטחא נמילמהקנא‬ ‫^‬ ‫ע״ש ‪:‬‬ ‫;‬
‫יס״ל■ לר״י דתידון בהקילה הוי נמי כר״ש אך מדברי‬ ‫?‪ D1‬בקולטובו׳ופירש״ימדלאכתיבכקולינווכו׳והן‬
‫ההיספית סתם בד״ה אימוד וכו' לא משמע כן דא״ב‬ ‫רדשא דלעיל למעוטי קולו של מקוםאפש׳לומר‬
‫מאי קאמח דשאט סתם משום חולק בעזרה ת״ל משוס‬ ‫דנפק״ל לד״י מדבתי' בקול אביו ובקול אמואךק״למנ״ל‬
‫דלא שיין להכיאבלל וכמו שפידש״י ועודדמערקראלק׳ימ‬ ‫‪.‬‬ ‫למדי־ש ולא חישק וצ׳ע ‪:‬‬
‫דטעמא דר״ש לאומסום ספק דנימא דאזיל בתי ^ ל ס‬ ‫יביק דאיכא מזוזה לא אפשר דכתיב ל״ת ק וכו'‬
‫דודאי מודה רש״י הבאדכגמר העבידה נתחייב מההיא‬ ‫ע״ב והק' כס' ת״ק דליתי עשה וליתויל׳׳ק ע"כ‬
‫שעתא אכל הבא דלא עשה עבירה היכי שייך חיוב‬ ‫רלעד״ן דאיכא עשהגמי את ה׳אצהק■ תירא ואמיזק‬
‫‪r:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וצ״ע ‪:‬‬ ‫לעיל דשמעי׳ מיניה לפרושי את השם באותיותיו וב״ש‬
‫‪ B n ”’ 3‬ד“ ה שאני הבא וכולי דיינינן ליהברינא‬ ‫האי אכל לא מצאתי זה מפורש בשוהמקוסדהתהיש ה״ר‬
‫‪ .‬דסשתא עכ״ל לאו בדוקא הוא כל‬ ‫אכרהם הנזכר ההוא אמר רסכי קאמר דבה ‪p‬א גוונא‬
‫דלא אמחק אשתט דייטק כדהשתא דסא אמחנן אמד‬ ‫דאכדתם את שמס אם תמצאו שם שמים לא ידנשק‬
‫^ ל תנ א פיי ק סשקי' אלא גוזמא קאמי ה פןמאידקא ‪'9‬‬ ‫דאל״כ אמאי כתיב הכא וכיון שכן האי דכתי' כל שללה‬
‫פטור וגם אין לומר דככ” מ אזיל לסומרא דביאתה רשאי‬ ‫לא מיידי אלא כרליכא ש״ש ונכון • והן עתה נדפס וכא‬
‫למושכו להתמיד וננודדילפיק מה ננניהכמ״שכחוםפימ‬ ‫ה' למודי ה' למהד״י אנבא״ר הי”ו וראיתי לו לימוד ה'‬
‫בכתוביהע״ש‪ -‬מנוד אפשי לומד דקא הפא משום‬ ‫יד אסרן דביק דיש בה אזכרות‬ ‫שתיק משם‬
‫דאשתט דינו ו^נן ‪.‬נסתנה מיחחו נ״ב ‪ P‬כחיסא‬ ‫רכות הוי כמס ל״ת ואק עשה א' דוחס אותם ר״ל דהעשה‬
‫דקתני עשה ק בי ט ^ חייב כדינא דהשחה ממזיטעסא‬ ‫איט מקקיים עד שישרוף כל המזוזה וכקיוס הננשס סדי‬
‫רש לת«ת דלה אמחנן אלא להקל לא לסקמיד אבל אין‬ ‫בטל נמה ל״ת ואי נייזכל שם לקודים ושחף ליה דיי לא‬
‫להקשו' והא בעי סתיאס דביק ישעה העב‪T‬ה לא ניתן‬ ‫קיים העשה דלדעת הא' אינו מקיי' העשה‪!:‬אבשריפת‬
‫להתיאה אף דהשתא דיינינן ליה בהקילה על הננכירם‬ ‫טלה ומעתה לא‪-‬דמי לאונה שהכיא סרב להק' על תידון‬
‫שעשה‬
‫פד■‬ ‫יגל‬ ‫מסכת סנהדרין פרק •במיני‬ ‫אברהם‬
‫ליה כיק דאינו משלש אה שיכי אח״ך אכל להרמב"‪:‬ן‪ .‬זל‬ ‫שעשה כגיותוהוא ד־טלי‪ ;:‬ליה אך כיק רהעמיה כדין‬
‫ק' וי״ל משוס דאף כשבתנהי׳ג מחייה דכיון ראחרהשבע‪.‬‬ ‫^א‪,‬נודמת לו החיוב אזלינן כ־טלא דר‪,‬ר השתא ועיין‬
‫איתא כעיניה ומחייב ליה לשלומי מהשיא שעתא הויכאלו‬ ‫כרכי'יונה רל כ״י ;‬ ‫‪.-‬‬
‫גנבו כחול והוי דומיא להך סליתא שהביא‪ ,‬הרמכ״ךע״ש‬ ‫‪ 'DlO‬ב ד ״ ה קלה וכו' והא דאמר ר״י וכו׳עכ״ל‬
‫וכסכיניחא דלא קאמר רכס כפ'אלו נערות'גנה לשכת‬ ‫ר״לדודאיל״קלו אלאהדינאדר׳ח‬ ‫■‬
‫וטכס כחיל כיק דהוא כמיתה נמי אף אחר השכת־וכן‬ ‫דאד קכרא לומר דפליגי דהו״ל לגמרא לומר ופליגא‬
‫הוא כהדיא מכואדכסרמכץ זל ומעתה אני חמיה למ״ש‬ ‫דר״י כריך הש׳ה ככ"מ אכל מ ‪ p‬ברייתא וראי ל״ק‬
‫הש״ך ח"מ תי' שנ״א כשם מסר״ס ראש‪.‬אכדי אחר כך‬ ‫השייך לומ' רחייב כדמיעקדא ועקבמהרש״אזלולדבריו‬
‫חייב מנ״ל דוקא גכי מחתית וכו' אבל גכי שכת דננתין‬ ‫מ״ש רש״י גכי ‪ p‬כריית' דר' חנינה ודייניקליסכרהשתא‬
‫עליו■חיוב המיתה פטור וכו' ע׳ש כנראה שנעלם ■מננננ‬ ‫סר בדותא משוה דה״ל גכי בגהה תידון בחנק והוא‬
‫מגייא דשמעתץ וגס סרמכ״ס י״ל הביאו גכי ‪ ,‬שכת‪.-‬‬ ‫^נוה דא"כ מאי משני הסך דמק' עליה דד' שילא מ ‪p‬‬
‫כפרק ג' מהלכות גניבה עיק שם שהוא כלשק ‪:‬השול^‬ ‫ברייתא דמוציא שבתה דהא מתקנא דסש״ש סתם לומר‬
‫‪.‬‬ ‫עדיד■‬ ‫רמוטעת היא ואפשר דס״ל כדכא אף שהוא דחר וכנוד‬
‫‪ 'D1H‬ב ד ״ ה אפי'נטל וכו'ואמר רב ובו' עב״ל‬ ‫אפשר לומדדכיק דתרי כרייחות סס אמדיק ודאי דתיי‬
‫‪ .‬הא דל״ק להו מקיא תגגב ■מבית•‬ ‫'‬ ‫תנאי סס וכ״ב כשיטה מקובצת לשם ע״ש אכל אי אפשר‬
‫האיש עיין כמהיש״א י״ל שכתב כטוען טענת גנב ומלי‬ ‫לומר כן דא"כ מאי מק' מהך ברייתא לר״ח דכ״ן שכא‬
‫והא דלא ק״ל מ ‪ p‬מ״ד עדיכא להו ■לאקשייי סדרכ‬ ‫על א״א ישי' וכולי כיח דתנאי פליגי כהכי ועוד הו׳ל‬
‫גופיה ע ׳ש וק״ל לפמ׳ש התיספית שם רסך מתני' נמי‬ ‫לגמרא לומר כתנאי אלא וראי דכ״ע מות ממי' דאשתני‬
‫אתיא כמ״ד כטוען טנננת גנב מאי ק״ל לרב דהא ■שייך‬ ‫תנא וכמ״ש התוה' גשהדמכ״ם פת׳כריחופם' כדיע״ש‬
‫לומד דש״ל כ ‪ p‬מ״ד ואפיה קאמדרכ שפיר סתם דאיכא■‬ ‫והך ראיס שסכיא מדש״י לא מכתנא דקחמר על צד‬
‫חילוק כי; לפני יאוש לאחי יחוש ואפשר לומר היק דהך‬ ‫המדחה לומ' דליכאתייעתא וכמש״לגבי תייעתארמתני'‬
‫טעמא רדדשי' וגונב מכית האיש הוא מכו' שם בגמרא‬ ‫דקאמר אכל הכא אלו עביר השתא וכו' ודייניק יכו'ואף‬
‫ולא טעם האחר למ״ד כטו ‪ p‬ט״ג ואמר רב לא שט‬ ‫דקאמר ר״ח דפטור הוא אלא רקאמר לצד המרחה יגס‬
‫וכו' מסתמא אסך טעמא נמי סמיך וא״ה קאמרדלאקני‬ ‫פירושו לא יתכן כרבת התוספות דכמנ »תה קמייתא‬
‫וכו' והייט דכתכ פירוש וכי' לאפיקי דלא ממחדמתניתין‬ ‫אנא וראי כמ״ש וכן ראית להמש״לז״ל כפ׳י מה'מלכים‬
‫איירי בטיען ט״ג •וכו' אכל ק' מ״ש מהרש״אול כשמון‬ ‫שסכץ ‪ p‬כרכתהם אבל הרב ז״ל כ' רהוק׳להם מכריו'‬
‫פא״ד לש״ד אי נמי ליק ליה הא ריב כמתכס ו כ ו ׳ ^ י‬ ‫יקתני חייב ואינו מוכרע ‪:‬‬ ‫י‬
‫שיטה זו דרכ דאמי מ א קאי אף לע״ד כטוען ט״גאמאי‬ ‫ג ס ' אכל נטללאוסק׳הרמכין‬ ‫ד ף ?^״ב‬
‫ליח|ליהדסאשייך לומדדת״ל כרב רהכח ודהתס אכל ש״ל‬ ‫ז״לכמלחד^י לשיטת רשי‬
‫דמתניתץ איירי כטוען ט״ג אלא ודאי עשמע יהך תנא‬ ‫והר' המאור דהול״ל אכל לא שכר לא ולעד״ן דה"פ‬
‫דרב לא אידי אלא כמ״ר כטוען ט״ג ואיה מיד■‪.‬האידכ'‬ ‫מהתכרא מילתי דרכבשיברנמי וד״ל נטל ושיכר דסא‬
‫ה^שפית פירוש ועוד ק׳דאעאי לא סק' סתישפות מגנב‬ ‫נטלו סנזכדס ברבת רב ומשמעותיס נטל לחודיה ול ‪p‬‬
‫שני לאחי יחיש לכ״ע כ ט ^ ט״ג השט נמי וננ״ק אמאי‬ ‫הוסיף רכא ואמר ושבר והיינו דקאמד סכל נטל ר׳ל לחוד‬
‫ל״ק לסו מפשטא דמתניתק רקתני חין הגנב משלם‬ ‫לא ול ‪ p‬לא קאמד אכל לא שכר צא דלא הווכד כדכת‬
‫ק"כ דמשמע ת״כ אכל הקרן משלם ועוד אמאי ל״ק‬ ‫דב והיינו ‪p‬אמד אףדאפשר להעמיד ולומר דס״נ כוונת‬
‫‪.‬‬ ‫לסו מהך דהגונב כיס כשבת דחייב וכי' ‪:‬‬ ‫י ב אי אפ ‪ x‬וכו' ותחק אכל האק״ללשיטת רש״יוסתול‬
‫גמרא וכי השמש עליו כלבד זרחה משמע דלא ק״ל‬ ‫וכעל המאור ז״ל מסא דאמי דכא גופיה ככתוכות דף‬
‫■אלא מלת עליו אכל פשט הפסיק אפש' לפרש‬ ‫■‬ ‫ל״ד גנב וטכח כמחתית פטור ולרעתם זי׳ל מאי ^תיא‬
‫דכא לומד אבל כיום אהוד להורגו משוס דמשתמא בעל‬ ‫כמחתית אפילו חק למחתרת נמי כיון דמשעת גניכה‬
‫המת אינו כפית ולא אתא להרוג וכה‘ סראכ״ד יש״ל‬ ‫קננהו ואפשר לומד כיון רטכיסס היא חידוש לרכסרש״ל‬
‫דאף לאחר רישת הש״ש אק מקרא יוצא מידי פשוטי הבל‬ ‫חי' הוא כקש כיון תצא חק ועדיין הנמכה כית וההיא‬
‫לדעת הרמב״ם ה׳ל דחף כיום מו ‪ p‬להורגו מוכרח‬ ‫שעתא מתחייב להחזירם כיוןשהם כעיןמתתייכלטכיסס‬
‫לומר דבשטו יזיס כהכרת התרגום כשיש ע ת ם אהור‬ ‫דסא מתחייב אגניכסקרינס כיס אכל שבד לא כיקדל*‬
‫לסויגי יש׳ל אק מקרח יוצא מי ת פשוטו וכמו שהביא‬ ‫קנס הוא אלא תשלומי! אין כאן חידוש יכמ׳ש בתמוך‬
‫ש^הס ע״ש ולעד״ן תו היא נסי דעתסתיגוס דאף דלא‬ ‫כס׳׳ד יע״ש ככתיספות בר״ס משום ס״ש כס”ד ע״ש‬
‫הכיא אלא ‪ p‬דרשא דעינא רסהרייא וכולי מודה נמי‬ ‫וע״ש כמסד״ס שיף שנעלם ממנו סוגייא דשמעתק‬
‫לדרשת השיה דחל״ה עליו צ״ל והא דסכיא ‪ p‬דרשא‬ ‫וננ״ש למסת״ל ככפר זרע יצחק שלא ראה מ״ש הרמכ״ן‬
‫משוס דפשוטי של מ ^ א עתפא ליהובהתניסחלרמ״ש‬ ‫כאן במלחעש והנה דעת הכתפות שם אפשר דס״לכמו‬
‫סרמכ״ן ז״ל לדעת התרגום היבי אפרדה נטלפטורוכו'‬ ‫שאמד הכא דס״ל לרכס כיק ששיכר אח"כ פטור אף על‬
‫דקאי אכי יגנוב איש וכד ר״ל וסאיך איירי כלוקח מן‬ ‫הגניכה ואין להק' צמ׳׳ללרכה למי' הכא והתם דהכאבא‬
‫השרוי! דליכא מיתה כלל וכמ״ש הרמבים ילפעישניחא‬ ‫לומר ס ‪ p‬ר כ ‪:‬‬ ‫"‬
‫דקאי אאם זי־סס השמש דסייטכאכ על‪ ,‬ככן‪.‬דהר'‪ .‬ז״ל‬ ‫‪ O ff‬שהיי איתור שכת ואיסור גניכס כאין כא' וק*‬
‫מויה לתן הגמרא כזה אך מדכת רש״י כחומש משמע‬ ‫מאי מק' לדכא רוקא הכא במחתרת רכ^ןשיצא‬ ‫'‬
‫דדעת התיגוס אינו מודה בלל ל ‪ p‬כגמרא ע״ש ’!והכצ‬ ‫‪ p‬המחתית מ ט ר ממיתה וההיא שננתח דמתחייב‬
‫מטים רבת הדא״ם ז״ל יאע״פ כ; ליפד״ןדשפ״דקמתמה‬ ‫לא מ ה כי »י ת ס משא״ב כשבת אף אחר התכת‬
‫על הדמכ״ן רל דמתמההיכי אמד רב וכילי דשפידק^‬ ‫מחריב הוא מיתה אש יעידו עליו ולכך פטור ובשלמא‬
‫אאם ישעריס לדעת ההרגום דליכא מיתהוכמושיאסר‬ ‫ליעת רש״י וסייעתו ל״ק כ"כ דסא מחוייב מיתה ק ת‬
‫לדעת‬
‫על;‬ ‫מסכת סנהדרין פרק •עמיני‬ ‫אברהם‬
‫'הה״ד‬ ‫לרעת סש״ס בן הוא לתרגום וראיתי להיי״ך כ׳יי שתפס‬
‫‪ n y‬אה׳ינ וכו'אבל ליכא למימר^לא‪.‬‬ ‫דף‬ ‫כדברי סרא״ס לומר רקו' היא לר׳‪.‬גת התרגום ואין מקו'‬
‫‪ .‬אבירת גופו מיכשכותו לוכיון דיש‬ ‫י‬ ‫לקו' הרא״ם ע״ש ורכריו מן המתמיהי; ;‬ ‫י‬
‫סברא למטדא לאגורי טפי אית לאוקומי כהכי דליכא‬ ‫ת ל ס' ב ד ״ ה אפי' נמל ובו' אלמאקורם יאוש ובו'‬
‫מיתה כלל יוקר‪ .‬מדנקן להצילו ■וכי' אמנס רזה לח יתכן‬ ‫ועיין כסתרש״ה ז״ל וקי־׳ק ראמאי‬
‫אלא לס' הברייתא דמוקי קרא כאכידת גופו אך לסכריי׳‬ ‫לא קשיא להו מקרא רבי יגנוב איש וטבחו או מכרו וכולי‬
‫דמוקי לקרא לניתן להצילו כהרי יכולי‪ .‬ודא צ״ל דמפיק‬ ‫יל־עת רב שלו הוא מוכח שלו הוא מוכר כיון דקנם‬
‫אבירת גופו מוהשכוחו וכו' אבל ‪-‬ק' מאי ‪ -‬מקש' הגמרא‬ ‫כדמו ובשלמה לרכה דה״ל ביק דשכד אח״ב לק"מ דחי'‬
‫כקמוך והא מהתם נפקא י״ל דכל־ וה־קודם ששמעע‬ ‫הוא כקנס דההיא שעתא דחיתי'כעיניה ומתחייב להחזירו‬
‫מקוד זה הדקדניתן וכו׳יאבל אחר שידענו מההיקש אן‬ ‫בההיא שעתא קם ליה כדשותיה דמיי' להתחייב כקנס‬
‫סברא לומר דפליגי אהדדי ושפיר מצינו למימד ‪:‬התר‬ ‫ולא כתשלומין וכמש״לאכל לדעת רב קשה ומהגסלמ״ש‬
‫דידענואדדבה שיש מצוה להציל הייסוא ככלללאתעמוד‬ ‫מהרש׳א דהך מ״ד דלא כעי התלאה אף כגגו לית‪ .‬ליס‬
‫דשקוליס ויבאו שניהם דהא‪.‬ודאי אין להק' דה״נ במס‬ ‫דדה דהתם אכתי תק' ליס מקרא וכשלמא לרעת הראכ׳יר‬
‫דרשוח דרשו בהאי קרא כת״כע״ש ואהכי איצט' ללאווק‬ ‫ז״ג ל״ק כלל דמיירי כיוס וגס כלא״ה לק"מ דמיידי‬
‫דעת הדמב״ס ז״ל אבל דעת השמ״גדהךבדיית׳אודחייא־‬ ‫כגינתו וחורבתו כמ״ש הימכ״ס שס ע׳יש אבל להתוקפו'‬
‫ולפמ׳יש אין כאן הכרע ־‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫ז״ל קשה ‪- :‬‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫;‬
‫לכהן הדיוט י״ל מאיפגמיא‬ ‫י גרושה וחלוצה ‪->1.‬‬ ‫שם‬ ‫ג מ ' ל״ק כאן באב על הבן כאן ככן על סאב‬
‫איכא דהא לא נתחללה י״ל דמיידי ־כגרושה מן‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪ ,‬עייןככירש״יכחומשועייןכהרה״סועיין‬ ‫;‬
‫הארושין ראיכא פגמא בהשרת כקוליה ולכך פייש״י גכי■‬ ‫כמהיש״א‪.‬שדבריו דחוקי' ועיין למו״ה ידע יצחק יעיין‬
‫אלמנה משום חילול ולא מן האי־וסין משוסא־תני גדושה‬ ‫עוד לסדמכ״ם שכתב כלשק רש״י ממש וע״ש לה״ה רל‪-‬‬
‫״■'‪,‬־■‬ ‫וכו'והוי לא זו אף זו ; ! ■־ ‪.‬‬ ‫־‬ ‫והשה ש ה ר אברהם טייכ הי״ו ההוא חמר דברייתות“לח■‬
‫ש ם י״ל מושיע איןמצילין וכו' דאףדמפיק קדאדואיך‬ ‫פליגי וכל ח־א יש כה ב' דינים אלו• וה״פ חס בדוד לך‬
‫מושיע לה רצריך להושיעה ככל דבר ואפי׳כנפשו‬ ‫^‬ ‫שאין לו שלום הלגהו ואל תהרגהו כסתמא והק' סתמא‬
‫מ"מ אק מקרא יוצא מידי פשוטו דמשמע נמי ־דאס הית‬ ‫קמא אשתמא בתיה ותירץ כאן כאב על הבןר״לאסתמא‬
‫לה מושיע אין מצילין ונו' והנה נראה יחף דמאן דקן׳ל‬ ‫קאי וס״ק אם ברור לך הדבר כגון כן על האב הרגהו‬
‫דניתן‪-‬להציל כאחד מאבריו אינו נהרג עליו הכא מודה‬ ‫ואס לאו כגון אב על הכן אל תהרגהו וברייתא תניינא‬
‫והיינו טעמא משום דכיון דניתן להרוג ממנו אכד נ ק‬ ‫ה״ק אב על הכן אל תר»דגכו ואס לאו כגון כן על האב‬
‫אף לנפשו אכל הכא מיידי רשייך כשישיגהו אין עושיןצן‬ ‫הויגהו ומשמעות דודשין איכא כינייסו והשתא מישביס‬
‫חבורה כלל ולכך נהרג עליו והשתא ניחא לי מאי דקאמר‬ ‫דכדי דש״י היטב ‪:‬‬
‫סש ‪^1‬לעיל דף נ"‪ 1‬כיוצא כיו דשכיכית דמים ריכ״ש היא‬ ‫כיון דדודף הוא אפי'אחי נעי כן הוא כמהיש״ל‬
‫ופי׳־ש״י ז״ל דרבנן פליגי עליה ושבויי דמותד לא קאמר‬ ‫ואין במשמע לשוןדש״י י״ל והק' כס' ת״חלמ״ל‬ ‫■‬
‫כיוצא בו הא דיש לה מושיע דכ״ע׳ מודים כס כדמשמע‬ ‫והינה ת״ל מרוצח דילפינן מנערה המאורסה לקמן ועיין‬
‫מקוגיק אלא משוס דהכא איידי דליכא חכודה כלל ־ולא‬ ‫לקמן כתוספות ע׳־צ ולק״מ דאי מח“‪:,‬קרא ה״א לדשית‬
‫מיקרי כיוצא כודשפיכות דמים א־הכיאתיא ככ״עכמ״ש‬ ‫ולח לחוכה א־ מעיקרא לק׳־מ דכא במחתרת אין כו אלא‬
‫אכל הא ק״ל הא דמק' סש״ה לקמן מהך דאחיתו דאלי■‬ ‫ישית וכדמשמע מלישנא דקיא והונה וכן כתב הדמכ‪-‬״ס‬
‫נערות לוקמה‪.‬כיש לה מושיע לכ״יע וי״ל דאפשר מאי‬ ‫כנ״ט מה' גניכה ינ תב ויש דשות לכל אדם וכולי אכל‬
‫דקאמד אין מצילין וכו' ד׳יל דאינו‪ .‬נהרג אם הרגו ולא‬ ‫ככ״א מה' רוצח כתב דמצוה להצילו והיינו טעמה דוקא‪,‬‬
‫הצילו ולא הוי דומיא הך דנעבדה כה עבירה ולכך לא‬ ‫הה‪,‬ס כיון דדורף אחר חכידו להורגו כודאי נראה לעיניס‬
‫מצי לאוקמה לעיל ולקמן אלא כ־יב״ש יאית ליה דנסרג‬ ‫שרודף הוא אכל האי כיון דלא הוה מיתה אלא עדשיבא‬
‫לאו כד מיתה הוא אך אי ק' הא קשיא דמאי ראיה מסא‬ ‫כע״ה לפניו דהכי אמר אי אתי לאפאי קטילנא ליה וכ״ז‬
‫דמייתי מקראי דוחס אשק יהיה לומר ראם יכול להציל‬ ‫שלא כא כע״ה אין כאן מיתה לבך איצטריך קרא לומר‬
‫כא' מאיבריו וכו' לימאדאיידי דיש לו מושיע ונהרג עליו‬ ‫ביק דסוףסוף דעתולהרוגהוא בא מותר להורגו ולכך כ'‬
‫אבל חס יכול להציל‪.‬כא' מאכריו אינו נהרג סכח סכרא‬
‫שכתבתי‪.‬דסא לרבנן היתר גמור הוא כמו שפידש״י‪.‬ל^ול‬
‫והבא מודו ולומר‪ .‬דהכא נמי הא דקאמד יש לה מושוע‬ ‫ליף ‪.‬י׳י שם‪ .‬דף‬
‫ד״ל דיכוללסצילכא׳מאכדיווריב״ש היא זהלא ניתןלנאהי‬ ‫דפקוח‪.‬נפש רוחה שכת מכא כמחתרס לאיליף אלא משום‬
‫כיון דלא ביאר זה הגמרא •דדיכ״ש היא נגש׳זילא׳קאמר‬ ‫דכתיב כיה שכת כסכי‪.‬א אכל סאדמצוה לפקוח נפש לא‬
‫מנ״ל למיהכ‪.‬טעמא‪.‬משמע דהטעס‪.‬פשוט־‪.‬ננקר>ף‪:‬ןזו^ן‬ ‫יליף מהתס אלא מה־ דמצ;לי} אותו בנפשו כמ״שוע״ש■‬
‫מושיע לה‪.‬וצ"ע‪,‬גמרכדי הרי״ף‪.‬וסראלש י״ל־משמעלמלא‬ ‫לה' הנז' ז״לאכל ק' מאגדכחילשס‪-‬כגמדא אשכחן ודאי‬
‫גיסי לה גס מההמב״ס ז״ל הכי משמע‪:‬יגם‪.‬הר‪.‬אבלח»ל‬ ‫ספק מנין והא סתס אין כאן‪-‬מיתה כלל ואפ׳׳ה‪ -‬התורס‬
‫לא הכיא זו אלא ממכילקא כמכנאר מרבדיו •כפ״ט ■מס'‬ ‫התירתו דמו כ׳ש הא רענשיו‪.‬יש‪.‬ס' מיתה יאפשד‪-‬־דס״ק‬
‫גניבה ע״ש אבלודאי מאי דמשמעשם־ דרשתואקמ^וגנ‬ ‫דסתסכיק דאתי לירי‪ .‬ודאי פנתה אכל הכא לא‪-‬מתי לודאי‬
‫לה‪,‬לומר ראם ישלס‪:‬נט‪.‬שיעאי; גנציליןוכו'‪.‬צ‪"-‬ל כהש‪-‬ס‬ ‫■אלאספקכ־‪• ,‬ל‪...‬‬ ‫;■‬
‫‪..‬־‬ ‫■ •לית ליס הכי כמ״ש וצלע‪.:.‬‬ ‫ש ם ההיא ר״י ב״יהיא דאגני איןצייןסתדאה ולפמ״ש‬
‫‪ '0 1 H‬כ ד * ה ‪.‬אף ונו'עמ׳יש ■מהדש״א ז״ל דלא‬ ‫החוש' לעיל דף מ״א לר״יכעילעד שיתיר עצמו‬
‫‪ ..‬קשה אלא לפי תירוצו סכ׳שכ'לקמן‬ ‫•‬ ‫למי'השיא כחבר וחכד כאלו‪ .‬התיר עצמו כמ״ש התוס'‬
‫‪.,‬‬ ‫כתוש' ע״ב ;‬ ‫שם אכל צ״ע מאי דקקני והקויה אמדה וג״כ קשה לפי‬
‫ב־״ס‬ ‫■‬
‫יפה‬ ‫יגל‬ ‫פרק תיציעי‬ ‫מ ס ב ת סגד‬ ‫אברהם‬
‫הדרא קי' ל־וכתה ואפשר לומר לע״ד דזוהי כוונת רש׳י‬ ‫ב ל * ‪ n‬להצילו וכו׳־מ; העבירה וכו׳ ד־תמד דנית;‬
‫■רר‬ ‫ז״ל ועיין כה‪-‬״ן ‪ ,‬״‪■ . : V‬‬ ‫להצלו כנפשו ונו'עב״ל ר'ל אף דביר הוכיחו‬ ‫■^‬
‫כ ד ׳ י ה כמפותה ובו' וכ׳יח וכי' דהא קחני סיפא וכו'‬ ‫‪-‬דקרה אפגמא קחי ולא האיתור מ"מ התנא בחר לומר‬
‫עכ״ל עמ״ש מהרש״א י״ל ולע״ד אחאר‬ ‫זה הלשון משוס בהמה ועי! הק׳והא בכי נערה המאורקת‬
‫המחילה נראה דבריו תמוהים דהיכי שייך ■לומד דכך‬ ‫גקע להצילה כנפשו דקאי אנררף ומלשון המשנה אין‬
‫•סיפא לאאיידיכמפותה דא״כ למ׳ל צמינקט כתו דפטודה‬ ‫להכרע רשייך לפ' שמצילין אותן הנרדפים קחי כנפש‬
‫משום מיתית כ״ד דהי״ל לומי אחיתי אף שהיא"חייכי‬ ‫‪-‬הדודפין והד' קרכן ההין דף|נו' נזדמנה לו גירכא אהיה‬
‫כריתיח פטור משום דניקן להציל וכמו שהוכיח ה"פ‬ ‫■ע״ש והנס האי קו' דהקוספיה יישבו דש״י במק־ לשוט‬
‫בדישה כן הוא כסיפח אשר ע"כ נראה דכוונק התיספית‬ ‫שכחב מה נערה המאורסה ניחן להצילה מן העבירה‬
‫רוצים ‪-‬הק קו'הכחשה דהיכי קאמד פב־ור כיון דהוי■שלו‬ ‫•ונו'והוא משום דפי' במהניקין שמצילין מן ה־עבירהע״ש‬
‫^סשייךלמינקטלשו׳פיטוד אבל אי מתניתיןס״ל לעצמה‬ ‫■■והשתא אין להכרה מקרא דואק מושיע לה כלוס דההס‬
‫נזף דשייך להק' חתר דמוכדח מיידי כמפותה כמושכתב"‬ ‫נמי עבירה היא לבבה וקאמר ואין מושיע לה להצילה‬
‫מ מ ‪-‬שון פטור לא היי הפך המשמעית כיון דהוא שלה‬ ‫מן העבירה אבל מאי דקלי רהמנא השועה לה ולא לו‬
‫שבץ שייך למיקני פעוי• וכבר כ‘ ככ תובן דף מ״ג קשה‬ ‫■אן• דאית ליה עבירה ילפיק דאפגמה קפ‪-‬דכמ״ש התו׳ס'‬
‫סיפת והיינו משו׳דע״ב דמיירי במפונזה וע״ש כמהרש׳׳א‬ ‫אבל התנא נחיתלומ' לשון הצלה בעבירה דירי' משו׳דבעי‬
‫__ ועיי; כסהדי״ל בס׳ זריע יצחק שם ע׳יש ‪:‬‬ ‫למ‪-‬נקט בהמה ושבק וכוי במ״ש ‪:‬‬
‫ב{!} ך כגון שלא הספיקה לעמוד כדק עד שמת האב‬ ‫ב ר ״ ה ח״ל והכא לו יקירה עכ״ל והק' כספר דינא‬
‫וכו' עכ״ל וה״ה עד שלא בגדהובגדה והשתא‬ ‫דחיי לימא דר״ל קרא להכי הוא דאחא ולי‬
‫חזרו התוספות מסבדקס דב' לא שייך עמידה כדין כרכר‬ ‫לק״מ דאי הכי ליכתוב והשיב לו ד״ל כאלו אמד והשיב‬
‫שהות שלו והייט דלא בקבו והי״ה נ מ”ש הקיספוח כבתו'‬ ‫•נפשו ירצה שלא תל(־ נפשו מעליו וימוק אבל מדברי‬
‫דכיק דהוזכרוכדכריסספשוטהואועיקכמהד״םזלשנוא‬ ‫הרב קרבן אהרן ידאה שאין דרשא אסרק בפסוק עיי;‬
‫הברח להירושלמי ע״ש וראיתי למהרש׳׳א שרצה לחלק בץ‬ ‫‪ Cm‬נ‬
‫הך דבגדהלמתהאבוהנדאה מדבריו שנעלם ממנו משנה‬ ‫ב ל י ׳ ה חייכי כריתות וכו' מדאיתקש כל העריות וכו'‬
‫ערוכה כריש פרק כעדה שדינם שוה להדדי עיין‬ ‫עכ״ל דיל דאהקש שס זכור בהדי עדיות‬
‫■ שםז‪-‬‬ ‫_‬ ‫■'‬ ‫וכאן כתיב נער להביא את הזכור וא” כ למ״ל חטא^מזת‬
‫ב א ך דמאן דאית ליה חי' ס״ל כד״ע דמתניתיןזכל'‬ ‫לר״ב וח"מ והיינו דלא הוקשה ל‬
‫עכ״ל ולכאורה דבריהם קמוסים דהא ודאי‬ ‫!‬ ‫דהא זכור לא א^קש דהא איצנוריך קרא לס‬
‫•מתדתין לאס״ל הךחידו׳דחידשס התודה כקנס ובמ״ש‬ ‫כבהמה והי‪-‬נו משוס דהמו^־ הפסיק כמו שכתבו הקוס'‬
‫שש ע״ש ושו״ד לה' פני יהושע ככתוסו׳שהקשהזאת הקו'‬ ‫ביבמות דף ל״ד וי״ל דס״ל כמ׳יש שם פתירון הב' ע״ש‬
‫‪,‬‬ ‫יע״ש מה שתיק ‪:‬‬ ‫אבל מדבריהם שם דף כ״ם משמע כהדיא דנערה נמי‬
‫כד״ה ויכיל הנרדף או‬ ‫‪ t \ l‬ע״ד‬ ‫־א ‪p‬קש לעייית זהויא ככלל עדיות דהתס ואף שלא‬
‫הרותהו להציל וכו׳עכ״ל‬ ‫ההכת לשם אפשר דס״ל דהוי בכלל לא תקרבו לגלות‬
‫ודלא בסכית הדא״ס כפ' וישלח דחי? ליה דהנדדף אן<‬ ‫^‬ ‫•‬ ‫ערוה ‪:‬‬
‫דיכול להציל א' מאיבריו אינו נהחג משום דביק שהוא‬ ‫^” ב ‪ 'D ID‬ב ז ״ ״ ה ממונא וכר וי"מ אכל לענק‬
‫כחול על נפשו ע״ש ול׳יג דדש״י ז״ל הוכרח לומר ק‬ ‫קנה לא אתרבאי וכו' עכ״ל‬ ‫'‬
‫דהוק׳יל מאי מ ח ק אכיי כיון דלגכי מ־דף מחוייב היא‬ ‫ולפ׳יז מאי ראמדיק בבא עליה ועדין היא כתולה בולסו‬
‫מיחה סיחר להצילו כנפשו מיקיי דהה אינו נהיג עליו‬ ‫משצמי קנס הוא כגמר כיאה ולמ״ד העדאה זו הכנסת‬
‫'ואין לומד דכיוןרגכי נרדף הוא ישית ולא מלוה לא מיקרו‬ ‫עכירה הוי כמר כיאה כיאת המירוק וא"כ קש' מאי מק'‬
‫ניתן וכו׳ דזה אינו דא״כ מניללדינ״שדנהרגעליומקרא‬ ‫הניהא וכוי לימא דאיירי רב חסדא כשלא כדרכה דהא‬
‫אימא דלעולס ישית וכיון שכן איטנהרג עליו אלאודחי‬ ‫בהעדאהבשלא כדרכה נמי חייב דלאכדע מזכור דאמרינן‬
‫אף דדשוק היא כיק דבירו להורגו מ ק להצילו • מיקרי‬ ‫לעיל משככי אשק כתיב ושו״ד להתישפות ביבמות‬
‫וא"כ הדדא ק^ל ‪r‬כתה אלין ודאי דהאידינא דייכ״שאף‬ ‫שהק' כעי; קו' זו איכדא דלא הק' התוספות ככאןמ״ש‬
‫לנרדף קאמד ולרעת הראם ז״ל ל״ע • וראיתי נהשע״ה‬ ‫ביבמות דאפשד דדעקס הוא כיון דבהכי חייב רחמנא‬
‫כפכ״ד מה״ש שכתב יעיב לא כחש הדא״ס האי סברא‬ ‫רעושה אותה כעולה א"כ משעת הוצאת כחולים דע״י‬
‫אלאגם הריגה רהוא כהולעלנפשיאבלגכי נערה דליכא‬ ‫עושה חותה כעולה נתחייב ולכך בעלמא לענין סיוב‬
‫הריגה לא אמדינן ה״ט דכהול וכו' ’ע״ש ואחר המחיצה‬ ‫נניתה לאילפי' מהבא דכהעראה חייב דשאני הכא די‪u‬שה‬
‫אינונדאה חי* זה דהאי פגסדירההויכמוהריגהלאינשי‬ ‫אותה כעולה והיינו דש״ל דאי; סברא דאסי־ השדה בתולים‬
‫ועוד דהאי שכיא דהרא״ס היא הכית הי־יכ״ש וכמו‬ ‫הוא דמסייב ודוקא שלא כדרכה דליכא השדק כקוליס‬
‫שהשיא איתה המ״ל עצמו כפ״ז מה‘ תוכל עייש ■ומשם‬ ‫כלל הוא מסייב ■כגמר כיאה אכל ק' לוקמה ככה״ג כמו‬
‫שכתב'ואפשר משוס דניחא להו להק' קו' הכחשה ולולי‬
‫דכריהס היה נ״ל דלה כתכוהי׳׳מ סכיא זואלאלס״דוהוא‬
‫ששה‬ ‫׳‪ m‬יען<‬ ‫׳■וךע^׳־ו ׳׳׳‪^!-‬‬ ‫משוס דקשה מאי מ ק ק הש״ס ממונאלא משלסעד גמד'‬
‫המגיה בשה המ״ל ז״ל ועוד •מה יענה סיב לק־ ראיה‬ ‫כיאה והה משעת העיאה נגלי מחייב ולק חיק דדכק‬
‫כהכיא מקרא תאה יהיה אסק דנו' מאי ראיה היא אף'‬ ‫סבר דאהעראהלאמתייב קנס אלא עדגמדכיאהדהוא‬
‫דמיייי כיכול להציל והא עריק ניתן להצילו כנפשו גכי‬ ‫השרת בתולים ולכך מדתי ליס סברא זו למ״ד העדאהזו‬
‫גידף אף דיכול להצילו כא' מאיבריו והיכי מחייב מ מק‬ ‫הכנסק עכי־ה הרי כהעראה מחייב קנס דאחר העדאה‬
‫אכ לאאסון־אשד ע״ככראה דלק׳־מ דודאי לא אמריק‬ ‫מקריא בעולה ולא כתולה וקרא אבתולים קפיר ואם ‪P‬‬
‫‪45‬‬
‫יגל‬ ‫כסכה סנהדרין פרק ת״ציעי‬ ‫^}כר הם‬
‫ע״ש ‪:‬‬ ‫גכרא נד קשלא משוסידדתן אלא היכא דניקןלכלהעולס‬

‫כ א ״ ד דכיון דכתיב לא י קח וכו' עכ״ל הק' החה״ש‬ ‫אכל לגני ‪:‬רדף דהוא יחיד לא אמד־נ! האי סכראדהא‬
‫ס׳ר אכרהס טייש הי״ו דמשמע ד א ה‪/‬‬ ‫שייך הרזדף• להרוג אוחו ולכך לא מיקדי ניחן ונו' הבל‬
‫דהויא זונה אלא דלא מחייב משוס דכחיב לא יקח והיכי‬ ‫ק לח' סייכ׳ש והרא״ס מהא דאמרינן כחוף נגמד ה^ין‬
‫קאמר דנשייסו לא מפקדי ולא הוי יונה וכן נמי כ' דלא‬ ‫נכי דין‪-‬יוחכ דלכך קטציה לאכנרמשום דיכול להציל בא'‬
‫אסירא אלא לכהן אבל האי אסידא אף לישר'והיינו משו'‬ ‫■מחיכדיו של עשאו ולא הציל אלא הרגו ולכך נהדג עליו‬
‫הלכה דפוגעין כו וא״כ אמאי לא גזת וקאמר דנשייהו‬ ‫רהחם סוא נרדף וכיון דהוא בסול חיט נהרג ונראה‬
‫לא מפקדי ותיק דהשתא ש״ל הוא טעס לאישית ולא‬ ‫יהא דאמדינן איט נהרג אלא היכח דאין מוכח רחץ‬
‫לזונה וכמ״שמהדש״ח משם חושפות דחמוי־ה ע״שולע״ד‬ ‫כהול אבל‪ :‬היכא דמוכח דחינו כהול כמו החס דהא‪ .‬כיק ‪.‬‬
‫לק"מ מדאי לא גזרו על הניחית אלא משוס ישראלית‬ ‫ליה כדופן חמישי' ודאי נהרג עליו ומעיקרא דהשיכו לא‬
‫וכמו שפירש״י הכא וכע״ז ע״שולאהוי גזירה עדשנאמד‬ ‫יכיל עליו כלול נמי האי דינא ר״ל דכיון שהוא כה‪1‬ל לא‬
‫הכא על הכותית שזינחה תחת כעלה ובנן חיישי׳מכא‬ ‫יכיל למכוין ואשא חי' לו השתא כדופן חמישי' יכיל וכולי‬
‫על ישרחלית שזינחה תחת כעלה לגוי וכן פירש״י כע״ו‬ ‫רי׳ל כיון דאינו כהול וכו' לא מחייב ועיין להכ״ג כלשונו'‬
‫ועל האי קאמר דלא שייך האי גזירה כיון דנשייהו לא‬ ‫הדא״ס שהאריך כיה ־‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫מפקרי לא הוי יי‪:‬תה תחת כעלה ולא אחי למיכעל‬ ‫’ ‪ 'QJI, OS‬ולאמן הדין וכוי׳ ראיתי כחי' אנשי שם על‬
‫אשה זונה ישראלית ולא חיישינן אלא לאישות אכל‬ ‫הרי ף כפ הגוזל שהק על מ ש ולא מן‬
‫התוספות מק' ת״ל דמחייכי משום זונה דנכעלה לגוי‬ ‫סדן ואמאי דהא אמדי כקמא דף ל״כ דאס ‪ p‬כרחוח‬
‫וכולי ‪:‬‬ ‫דהיינו ליל שכח והזיק ארס פטור מפני שק כרשות וה"נ‬
‫ל ף פ ״ ג ^ " א ג מ ' לא משום זנות וכו׳החדלא‬ ‫דאין לך ק כרשיח יוחד מזה וקידז דמיירי החס דליכא‬
‫חני ולא משוס כע"מ כד‪,‬כ‬ ‫שהות כיוס ולכך אי אפשר כלא״ה אכל חכא מיידי דאפש'‬
‫המש״לכסוף הלכות כ"מ משום דאינואלא כאזהרה ולא‬ ‫כלאי׳ה ולנךמן הדין חייב ע״ש ולס׳הג״א שסשנ׳דמיירי‬
‫נתמעטו עכומח אלו אלא ממיתה אכל אזהרה איתכהו‬ ‫״ ק להכין צרכי שכח‪.‬ומיידי אפילו כחצי היוס לא‪ .‬תיק‬
‫אכל רכי׳וכו' ע״ש]ולכאו'שוגייא רשמעתיןהויא חיוכחיה‬ ‫לוס מדאי שייך כלא ריצה להכי‪ •).‬כיון דיש שהות וריצה‬‫כט!‬
‫דהא כעי למימד דטמא אין כו אלא אזהרה ואפ״ה לא‬ ‫•כי האי אינה מעלה ואינה מורדת ולעיקר הקו'‪ ,‬לק"מ‬
‫מחייב אלא אעכודה חמה דאין לומי דזהו לס״ד אכל‬ ‫וכנראה שנעלס ממנו מ״ש התוספות שס דמיירי כלא‬
‫למהקנא מחיי' אזהרה ואף שאינה חמה והייט מקרא‬ ‫נתכוון אכל כנתפוון להזיק אפי' רך כרשות חייב והבא‬
‫מלא יחללו והוי דרשאגמיי־ה למהקנאדאכתי חק׳לס״ד‬ ‫־מיידי כנחכוק כמושכתב השלחן ערוך ח"מ הימןע״ש ‪:‬‬
‫ונ״לל ליישב דהאי סוגיי‬
‫שוגייא ש״ל דזנות‬ ‫מ ונ‬ ‫צח חני כע‬
‫כע׳יס‬ ‫חמחי‬
‫אניאי לא‬ ‫‪.‬‬ ‫ן‬
‫מקרא דטומאה ועיין כרפ״ב דזכחיס ולכך דחף‬ ‫נפק ‪,‬‬ ‫ס‪ 1‬ר ר ל ‪ 1 0‬ר ה ‪,‬‬ ‫‪ ’7 0‬ק פ ר ק‬
‫דטוממה חין כו כ״א אזהרה אהני היקשה לכל מילי אף‬
‫לענין עכורה חמה משא״ב כע"מ דאין כו כ״א אזהרה‬ ‫פ ״ ב ^ " א ת ו ס ' כד״ה ו איק וכו' ועוד‬
‫ודאי לא חילף כמיתה כמ"מ ולע׳יד יש להעמיס זה‬ ‫ק' ופו' ואפי' לר״ש ל״ש‬
‫כדברי רש״י ז״ל שהכיא הך דישה דוינזדו ולא הך מי׳ד‬ ‫וכו' עכ״ל ע ק מ״ש מהדש״א כע׳ז דהשחא לא שייך‬
‫דאית ליה מק״ו כמבואר שם וכו־אי דאף להךמ״דאתיא‬ ‫למימד טעמת דכחיכ לא יקח דכיון שכאו ממקו' זימה‬
‫מקניתין והיינו דש״ל דילפינן כמ״מ כיון דטמא ששמש‬ ‫דאין שברא לומד דאין כה זכות והוי כפחותה מכת ג'‬
‫כמיתה חה כמיתה אמנם לש״ד דטמא חינו אלא כאזהרה‬ ‫וכן נראה מהתוספות דפ' הכא על יכמחוע״ש והמאה‬
‫ודאי לא אקיא אייא כמ״ד דכפיק מקרא דוינזדו אמנם‬ ‫לשס משמע ליה דהס הפך דכריו דאחר שב' הך סברא‬
‫נראה מפשיטא דקפרא דלא דאה המש״ל זל דכרי הנע'‬ ‫דכאה מסקו' וטח כ' לחלק מכח טעמא דלא יקחכמ״ש‬
‫■‬ ‫והתיש' דשמעסץ כאשד יראה המאה שם ‪:‬‬ ‫הנא וכאמר‪ ,‬דהחוהפוק הכא לא ס׳יל הכי וראיה שכקב‬
‫*‪ DSi‬טהורה אין טמאה לא פירש״י דקאי אדשמואל‬ ‫‪ .‬מהדש׳יא על האי סברא שכתכוה החוש' שש‪. :‬‬
‫דנקט כדבריו טהורה ונו' עכ״ל ומשמע דלא‬ ‫‪.‬‬ ‫כ א ״ ל והאי דקידושי ובו' לאו משום זונה ובו' ר״ל‬
‫גמש לעיל ככמיתא טהורה ולכך פי' דקאי אדשמואל‬ ‫דהוק' להם כיון יפחיתה מכת ג' לא שויךכה‬
‫ונו' ולולי פירושו נלע׳יד דנהפוך הוא דלא קאי אלה‬ ‫זנח אפי' כעולה אין בכך כלום כיק דאין לה כחולים‬
‫אנדייחא אכל לא גמש בשמואל דהא אמדינן כפיק כל‬ ‫והתוספות כיכמוק מכח קושיא זו הוצרכו לומר דאף‬
‫הבשר דף קי״ג לח־ חימך דשמואל ס״ל דאישוד סל על‬ ‫לדכא ש״ל הך חילקא דכ ‪T‬כ לא יקח וכו' ולכך אף דלא‬
‫איסור ומאי דקאמררכנן טמא שאכל טמאה שאינו בממ‪5‬ה‬ ‫דנתה משוס דפחוחס מכת ג' דהא כ' מעיקרא דגיוית‬
‫הו־ אליכא דרביה דהוא ר״א וכמו שפירש״יז לשוש־ ואי‬ ‫אף פחותה מכת ג' שנים מיידי וצ״ל 'משום דשייך כה‬
‫גמש בדשמואל טהויה ׳ומדייק עלה טהורה ■אלך־סמאה‬ ‫קיחס וכו' אך להתישפות דהכת דס״ל דלגכיגיורק פתוחה‬
‫לה הרי סבלת שמו‪ !2‬גופיה כסבר' ר״א דאיןאחננ״אולחשב‬ ‫סכת ג' לא מהני האי טעמא דקיחה דכיון דאיט ראוי‬
‫שיטח רש״י י״לאדיך ^־מס כמימרא‪ .‬דשמדאלזחמזתד‪{/‬‬ ‫לביאה כמ״ש מהרש״א לעיל לכך הוצרכו דהחסלאומשו'‬
‫כמי איק ולשיטתנו מתיישב הא דפי' הר׳י־ס^לתהפילזא‬ ‫זונה ובו' ודלא כמהדש״א עי׳ש ולעד״ן לומר דמוכרח‬
‫מ״ג דמס' פרה■ על הא דקחט *והאוכלה קייב;‪1,‬מ>שן‪!1‬‬ ‫דהתושפות דהכא ליק להו כהחושפוח דע״ז דא"כ אמאי‬
‫דקאמר מתניחין דלת כשמואל וכו׳ זלאחדננקי אוךזניסא‬ ‫כקכו הפא כסוף הדינור וצ״ל זונה לאו דקא לימא דסך‬
‫לו בזה דשמואל דחי סתם משנש זקופה הכדתד־א דהוא‬ ‫סוגייא כלכא דש״ל מטעם זונה אלא ודאי אף לדכא כ'‬
‫שמוחי אמנם כמ״ש א׳יש דשמיננ ליה הך כמיתה דקניא‬ ‫דלאו משוס זונסוכו׳ועקלהפר׳יחכק' מייסחייסכפי״ח‬
‫וכהן טמא שאכל‪-‬קרומה טהורה דמשמע דקא ■מהורה‬ ‫מה' א״כ ה״ג שכתב דדעח הראב״ד היא כדעת החוש'‬
‫וכי' ועוד י״ל דהך^מתניחין דפרהלא שמיעא ליהלשמנני‬ ‫כסנהדרין וכו' דמשמע שמפ' דכדי התוספות כמו שכקכ'‬
‫כיק‬
‫פו‬ ‫יגל‬ ‫מסכת סנהררין פרק ת׳ציעי‬ ‫אברהם‬
‫ע'ש בתוכפית חכחים דם מ״ו‬ ‫______‬ ‫נוק ‪ ,‬ימי _כני ישראל‬ ‫טהיירת‬
‫נלון דאינם שגויות כפי האמודהים בהם מכביז טהידרר‬
‫* ^ _‬ ‫»!‪ M l _______________ ________ _ ,‬ז׳•‬ ‫זמיירי;‬
‫וכמ״ש התיס׳ולעי־ר קו׳הי״שולנ״ל דההיך בזד ־תיירו‬
‫והנה לולי דכייהם כתמורה ‪:‬״ל דל׳יק דהך דקאמדדאחי‬
‫דא'‬‫ליי ‪...‬‬
‫דחני לוי‬
‫דירעי הך דחכי‬
‫קורם דידע‬
‫חילול הוא קודס‬ ‫דחילול חיצוצ‬
‫מג׳ש יחיצוצ‬ ‫ראק כו חילוק כין טמאה לטהורה וכמו שכת' הרמב״ס‬
‫פסול ניתר ־אמנם ■לכת־ רירע ה‪-‬דקני‬ ‫י‬ ‫שול^טומאה ־'‬
‫וא'‬ ‫פסול‪--‬־‬ ‫זיל ככ״ו מה' תרומות והיינו דלא קאמי שמואל טמא‬
‫לו‪.‬יי לה איצטריךאךלפי מ׳יש כתמורה דהארילוף מטומאה‬ ‫סהס אלא כהז טמא א־ כאמת ד!ה לא ותק ל־עת רב‬
‫היא אחר דאית לן ההיקש רק‪:‬י לוי ק' וליישב כדוחקנ״ל‬ ‫דס״ל לקמן ח י האוכל א'זת הקדומה לוקהוגסאינוחולק‬
‫דס׳ל להתוספית דביק דאו־ימנא להך בניישראל‪-‬הכתיב‬ ‫ל־ה״לדכהןשאכלקרומה טמאה פטורדמחו;‬
‫‪,‬‬ ‫'‬
‫עלשמואל רו‬
‫שפידש׳י‬
‫למעוטי תרומת גדם וכמו שפירש■»‬ ‫‪- -‬‬ ‫יחללו היא‬
‫ול־ _‬ ‫גב' ‪,‬‬ ‫היא ועיין לה' צח"מ ז׳ל כפי״ט מה' ^כהררין ועיין‬
‫‪-‬בזכחי' תו לח ממעטי' מיניה טומאה ונוקד דלא אחי‬ ‫לסרמכ״ם פ ‪ p‬י״ד מהלכות פיה רין יו״ד עיין‬
‫מרכוייא ואינם מפשכיי' דקדא דא"כ למאי איצטריך כני‬ ‫־‬ ‫שם ‪:‬‬
‫•שאא‪ .‬גכי אכילת קדש דממעטי' מיניה קדשי גמםדכהן‬ ‫‪ 'D1H‬ב ד ״ ה ולא משום וכו' י מיהו ק' הא דקתני‬
‫בחיסור טימאה כתיב‬ ‫יחללו דמיירי נמי ־‬ ‫יולא ‪,‬‬‫דהן ‪,‬י ‪. , ,‬‬
‫ר״ל וכיון י‬
‫דגלי‬ ‫‪.......‬‬ ‫וכו' ירד‬
‫עכ״ל‬ ‫ולא רחק ירו׳‬
‫’‬
‫כני הרא״הלא ודאי כמ׳ישאכל מדכריהסכפי׳קדקידושין‬ ‫כשלא רחק ידים ורגלים ילפי'מחוקר כגדי׳ מג"שדמח'ינ‬
‫דף ג' ע״א בד“ה והשה שכתבו כס״ד דהאי ג׳יש דחיל־ל‬ ‫אכיאה חקנית והשתא אין לומר דקנא כולהו משים‬
‫לא נהמר אלה להחמיר לה להקל וכו' ע׳ים משמע דהא‬ ‫זחת וראיתי לה' שע״ה שכתב הא דלא הק' גבי מחוסר‬
‫דילפינן גדם מג"ש דחילול אף להקל הוא שמיך אבני‬ ‫כגדיס דאפשר לאחר שנכנס הסיר הכגריס שעליו ועבד‬
‫ישראל דכקיב בגוויה מהא דקנילוי וכמ״ש כתמורה וכהן‬ ‫ע״ש והנה גכי רחק ירים נמי אפשר דאחר שנכנס הטיל‬
‫דאית לן בהדיא לא קיישינן אם הכיא זה החן מג״ש‬ ‫מ־ם כמקדש או הפיס דעתו וישן מעט אלא דהתוספות‬
‫דאגב רקחמר כל מילתי' בג״ש קאמר נמי האי ועיין‬ ‫לא ניחא להו כזה גס מפשט דברי התיספות לקמן כד״ה‬
‫להע י שם חש לכוון זה כמי׳ש כתירק השני עוד וכולי‬ ‫אק וכו' הכי משמע דרחו פי' הי"מ דמחוקר כגדי' לא‬
‫■עמיש התוהפוק וכו' והוא על מ״ש התוקפית כזכחים‬ ‫מחייב אביאה מכח קושייתם שככאן הגם שיש לדחוק‬
‫דף מ ו ע^א ע׳׳ש ואע״ג דאפשר לומר לפי האמת לא‬ ‫כוונתם דכוון דלא ש'יך זה גבי רחק ידים אף דכתיב‬
‫ילפינן מג״ש אף להחמיר אלא מדתני לוי מ"מ הראיה‬ ‫בבואם אין לפרש נמי גכי מכנסיים תדכתיב כבואם‬
‫־שהביאו לדכדיהם עדיין אמת היא ד מ ‪ p‬ילפוד)אדילפינן‬ ‫לח«כ אפילו אכיאה ריקנית ועיין כדבריהם פ״ק דיומא‬
‫נוקד מטומאה לענין חיוכ ילפינן מיניה לענין פטוד דם‬ ‫דף ה' ע״ב ע״ש ‪:‬‬
‫ומה גם דק'ל ז״ל דהגמ' לא הביא הך דתני לד אלא‬ ‫ב א י י ל וכן מוכרז וכי' יפייך לשית כתי' וכו' עכ״ל‬
‫לומדדכיון דתיוייהו כחד קרא לא עכח' ג״ש אלא נותר‬ ‫והתוספות כיומא דחו זה וכ׳דהשם אמזכח‬
‫מטומאה דלפי סאמק נמי איצכיריך האי ג״ש דחילו‬ ‫קאי ע״ש גסהר״ש כפ״קדכלים מ״ט מסת כד־רע ש‬
‫למילי טובא כדאיתא בפרק סנשדפין ע״ש ולכן נקטו‬ ‫ואני תמיה דברייתא ערוכה כת"כ כש;יייי רחק ידים לא‬
‫כדבריהם מלת ג״ש ע״ש אמנם כ״ז לשיטת מהרש׳יא אך‬ ‫דיזיד נתבארו‬
‫מחייב אכיאס מקני' דהא גכי שרןווו וץ י‬
‫לדעת מתרש״ל ודאי דהך קרא דטבל־לא מייח בטומאה‬ ‫חנים אלו קאמר שם דילפינן כג״ש מרחק ידים דאיט‬
‫■כלל גם מלשון התום' שכיחנו משמע כפי' שהביאו קרא‬ ‫אלא בשעת עבודה וצ״ל דלשיטחס נמי ל״ק דנזה דקאמ'‬
‫‪T‬וי‪:‬זיו את שם קדשי וצריך לדחוק ולומד דהאי ריבוד של‬ ‫בשעת עבודה אמזבח קאי ע״ש ‪:‬‬
‫■התוספות הוא קאי לקמן על טמא ששימש וכצ״ל מ"גנ‬ ‫ת ו ם ' ב ד ״ ה חילול וכי' ת״ל ולא יחללו את שם‬
‫יליף טמא ששימש מיניה וכו' מיהו לעיל קשה‬ ‫’אי הוה ’‬ ‫קדשי וכו' עכ״ל עמ״ש מהדש״א‬
‫וכולי למילף טבל מנוקד וכו כנ״ל לדחוק לדעת‬ ‫דנה יחצצו דהכח קאי נמי אטומאה וכו' וכן נדאס חהו‬
‫מסד !״■ו■‬ ‫‪.‬דעת המתרגם כפי' החומש ומעקה מ״ש רש"י כחומש‬
‫דעחין נ■ף <י‬
‫‪.‬‬ ‫וק'‬
‫הענין וכו' ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫הפסיק‬
‫‪,‬‬ ‫ו דב גם׳‬ ‫ואין צורך דאפשד לפרש וכו' צמ״ש הדא״ם ז״ל משום‬
‫מטומהה דטמא שאכל קדומה כמיתה‬ ‫דלשיטתי' אזיל שפי' כזכחים דהאי לא יחללו הואקחי;‬
‫דהא איפקש זר לטומאה ואי; היקש למחצה וי״ל דרכלא‬ ‫פסוק דוינזרו ובהכי מה שהק' התוקפות ברפ״ב דזכחיס‬
‫ס״ל כהך תנא דלוי דאיתקש זר לטומאה אלא כהך ‪•i'n‬‬ ‫לק"מ לשיטת התוספות דהכה אלא דהך טיסא דפרקא‬
‫דיציף זר מק ו וכמ ש בזבחים והא דאמר כסמוך כזר‬ ‫קמה דתמודה דמייתיקדאדרנזרוליתא להתוס׳דשמעתי'‬
‫׳ששימש משום דכתיב והזר הקרב יומת ולא קתמד משום‬ ‫■אלא כמו הגי' שהובאה כפ' כ״ש ע״ש ■וכהכי מתיישב לי‬
‫דאיתקוש משו־ דבעי למילף אף למאן דלא מקיש ואין‬ ‫ס׳יש התוספות כתמורה ד״ה רליף נותר חילול מטומאה‬
‫להק' למאן דמקיש למ״ל קדא דאיצטדיך כדי לגלויי דלת‬ ‫וכי' שכתבו לתק קו' וז״ל דיש לנו למילף טפי מטומאה‬
‫מחייב מיתה אלא העבודה תמה דכההוא קיא כתיב‬ ‫בחד קרא כדאיתא בזבחיםוכו'כב'חילולים הכתובמדבר‬
‫ועבדתם וט' דדרשי' מיניה עבודה קמה וכן גכי טמא‬ ‫א‘ פסול ניחד וא' פסול לטמא ואי ס״ל כהתיס׳ דזכחי'‬
‫ששימש ועיין להר״ן ז״ל נ ־‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫'■■לא;^‪p‬י ‪■p‬כלזס דכהוא קרא נמי מיידי בטמא ששמש‬
‫אם אינו עניןלטמא ששימשוכו׳וק' דילמא אתא‬ ‫;זאמבס־לפימש התוספות דהכא יתיישב שפיר טון דמנינו‬
‫לטמא ללאו לומר דחייב אף שאינה עכודי; תמה וכמ׳׳ש‬ ‫■ארגותיהמוומאס־כחד קרא כתיב ודאי לא ילפינן חילול‬
‫לעיל אזהרה ליוצק וכו״וכפירש״י ז״ל לעיל אם אינוענין‬ ‫דנוקר אלא מחילול טומאה דאיתקש כהחה ולא מטמא‬
‫לעבודה קמהתנהוענק לשאינה עבודה תמה ואיןלומ'‬ ‫‪t c‬ימש ^לא איתקש ד ^ ולא יחללו‪-‬מיידי בחלול זרות‬
‫מלא יחללו כפיק דהיינויקדי' חילולין דה״כ היכי קאמר‬ ‫;וכד‪-‬המר לוי‪ :‬גופיה כפ״כ חכחיס־ע״ש 'אכל אין לפרש‬
‫אם אינו ענין וכו׳ונ״לידס״ל לד' סימאיי״דזה לא צדיך‬ ‫כונתס דילפינן־טתד מטומאה כיק שהם כחד קראדא״כ‬
‫דכיון דגט עכורה תמה 'לא כ־יב אלא מיקה ודאי לא‬ ‫'־הויל הקש ואינו חוזר טתר ומלמד לפגול כג״ש וכמו‬
‫אמעוט אלה ממיתה ולא מאזהרה אכל קשה דהרמכ׳ס‬ ‫מג״ש‬
‫‪.‬‬ ‫שהוא‬
‫•סמכואר שם_ ועוד דכגמרא אמרויכהדיא ‪.‬‬ ‫_‬
‫‪.‬ז״ל פסק כפ” ט מה'כ"מ דאף בעל מוס לא מתייכאל*‬ ‫■אכל ק'דלמ׳יל ג״ש להכי ת׳יל דכהך קרא דמיירי בית‬
‫כעבודה‬ ‫‪-‬‬
‫יגי‬ ‫צבכת סנהדרין פרק ה*ם*עי‬ ‫אבר ה ם‬
‫‪:‬ייתם ועוד אכתי ק' מ״ש מאכיל'קיש להא איתקות■‬ ‫קושייתם‬ ‫כעכוד? תמה הלי אף ‪:‬הוא באזאדה אימעיט מדליתה‬
‫ביכמוק‬ ‫וי״ל דרוקא דבר שעיקר חיובו כאזהרה אבל דכדהעיקד‬
‫לתוספות ‪.. .......‬‬
‫‪• - ■,‬‬ ‫כמ״ש‬ ‫יאי;י; לימד דלא איתתוש להכי‪.. ,‬‬
‫דהתם לת כתבו זהטתכתירו ר ה דהינפנ‪-‬ילוידלאמיימ‬ ‫סיובו כמיתה כ ק דלא אימעוט אלא מסיתה לא ילפיק‬
‫לז‪-‬י ל רן ק ד ש ה ר ה די ל עו גי‬ ‫כמת נ השר ע כ‬ ‫אזהרה מיניה ‪:‬‬
‫׳רדול אכל ‪I‬ביאת מקדש לא ילפינן מעבודה דאת־כס‬ ‫מעבודה‬ ‫‪ IT‬ם ואיתק‪ :‬פרועי ראש לשתויי ייךעיין במהיש״א‬
‫מדגלי כעבודה משמע דאק חיוב על הכיאת‬ ‫ז״ל ועמ״ש בעניותי לעיל דף כ״ב גס ראיתי‬
‫איידי כ ה ^ כצינורא וכו' כ״ז הייתי טועה דלא מוקמיני‬ ‫לסהרש״א שכתב כתייו' א' ראי לאו היקשא הוה מוקמיק‬
‫ליהבדחיקי ולכך נלין■קרא‪:‬‬ ‫זכו' ולא ידעתי אמאי לא כתב כן כדננח הכ"מ ז״ל נ ס‬
‫כ א ״ ד לא הוה מוקמינן אלא במ^ז״כ וכולי עכ״ל‬ ‫•אמאי לארצה לומרכחידו׳תכימ ז״ל ויאמר אי לאוקמש‬
‫עמייש מהרש״אולכאורהדכריותמוהיםיהא‬ ‫זכו'אך כאמת‪-‬ק״ל דאי אתר דאתאתהיקש הוי ודאי סי'‬
‫סמון ונראה כתבו כקושייתם אינו אלא במח״נ אכל גבי‬ ‫דקדא ל ע ק עבודה א״כ קרא למ״ל והא איה לן מלכה‬
‫ט״י לא דרשינן כלל וטהר מכלל שהוא טמא ויש לחלק •‬ ‫וכמ׳׳ש לעיל כמכילתין זי״ל משום דלית לן הלכה כ״א‬
‫וכעיקר קו' נ״ל ד ^ תנא ס׳יל מת"כ דזב כזב דמיוסשתא‬ ‫בפרועי ראש וא"כ איצטמך קרא לקדועי בנדי' להקיש‬
‫לא קלישא ליה טומאתיה ולכך ל״ג ט״י רשיז מיניה גם‬ ‫לפרועי ראש שהוא כמיתה מנח הלכה ‪:‬‬
‫קו' השני נמי מתירצא כהכי דרכי שימאי ה"ל דלתו כזב‬ ‫וטבול יום וכו׳ההיא מתוסרתכפלס‬ ‫תוס׳ כד״ה‬
‫ולכך אף דאיקי קרא למח״כמ״מ דרשי' נמי וטהר מכלל‬ ‫וכי ■עכ״ל וכן כתבו התוהפית שם כפ'‬
‫שהוא טמא כיו; דגלי כמח׳יכ אף שקלישה טומאתיס‬ ‫הערל ואין זה סותר למ״ש דשי זל שם כד״הכאן לתרומה‬
‫זהחה״ש ה״ראברהם טייכהי׳ונ״ל לתרן לזה דכיקדאס‬ ‫זנו' דלענין ט׳ימ״ל כר כפרה וכו' דההוא אחד דגלי לן‬
‫היה מוקמינן לקרא במח״ב מ"מ ילפינן ט״י במה כצד‬ ‫ק־א דר' סימאי דאיקרי טמא אם כן מ״ל כד כפרה וכו'‬
‫מיושב ונמ״ש התוספות כסמוך ולכן אוקי לקרא כט״י‬ ‫זעוד אינו ענין לנאן כלל דהכא לאו לעני; דינא קאמרי‬
‫ולע״ר לא נהירא דמ״ש התוספות דסומ״ל מ״מ הוהקאי‬ ‫דהא אף דלא איקרי טמא אפ׳יה לא יאכל ■כתרומה עד‬
‫מחילול ולא אמיתה דלא ילפינן במה הצד דיושב ג״כאינו‬ ‫הערב שמש אלאלענין דאיקרי טמא לענין עבורה קאמרי‬
‫כמיתה ואין לומר דכוונת התוספות דאתי דידעיקשהוא‬ ‫זל ‪ p‬נ ת ט דאף כיולדת טי איינף־יטמא וממילא אינה בת‬
‫•מחלל עבורה הוה דרשינן ונימה וטהר מכלל שהואטמא‬ ‫עבודה ההיא משום מחוסית כפרס ואינה יכולה לעבור‬
‫והוי ככלל טמא שהוא כמיתה רזה אינו מדאי לא ידעינן‬ ‫עד שתכיה כפרה כלל^י; לא כן התק דכיוןדט׳^יולרי!‬
‫שהוא בכלל טמא אלא אחי דאית לן דחייב מיתס על‬ ‫מייל זכו'י‬
‫■הגי בהערב שמש אףדלא הביא כפרס אם קי ”‬
‫דמח‪:‬יי\‬
‫מהא דמת‬ ‫העבודה דהוי כמו טמא ששימש ממש אכל ;‬ ‫זעיין כמהרש״א ז״ל שם דף מ״הבחוס׳ד״ה דאיוכו׳מ״ש‬
‫עבודה לא ידעינן דככלל טמא הוא דלחייב מיתה כיק‬ ‫‪.,‬‬ ‫על רש״י ז״ל מהתוס' דהנא ע״ש ‪:‬‬
‫דקלישא טומאחי׳ועוד דאה כן למאי צריך קרא ולומר‬ ‫• כ א ״ ד ת״ל וטהרה מכלל שהיא טמאה ובו' עכ״ל‬
‫דס״ל מילהא דאתיא מבינייא טרח וכתב לה קרא העיקר‬ ‫ד״ל ואף ט׳יי •נמי מכלל שהוא טמא דלזה‬
‫חסד רכל כי האידתליא בפלוגתא לח הו״ל למישחק עלה‬ ‫הוצרכו להביא כ' ררשית דטמא יהיה ■ועוד טומאתו וכו'‬
‫ועוד סילחא כי האי לא הוי אתיא מבידיא דמון דגלי‬ ‫אנא מהחההוא דידעי׳לדדוש הכי ולכך לא זכרו כדבריהם‬
‫קרא וטהר מכלל שהוא טמא א"כ כתב קרא כהדיא אך‬ ‫אנא וטהרה שהיא המלמד והייט דכתבו כסירוצ' להק‬
‫כאמק לעיקר קושית מהדש״א אני חמיה איך לא השגיח‬ ‫ההיא דט״י משוס דקושייקם אתיוייהו אכל מהדש״אז״ל‬
‫כדברי הגמרא לשם דקחמי דלכך לא מוקי לקרא בקדח‬ ‫ה' דלא ק״ל אלא וטהרה וכו' דככר דישי' הכי אבל ט״י‬
‫קדחה משוס דלה פסיל כקדומה ע״ש ו ק •שמעתי שתפס‬ ‫אימא דלק כרמש כלל וכו' ע״ש ולאידעחי מס הונח לו‬
‫עליו כזה ה' צ״ק ע״ש וראיתי לה' מדאה כהן ז״ל שרצה‬ ‫■בזה כיון דדרשי' הכי גבי מח"כ אמאי לא דרשינן נמיגבי‬
‫ליישב עמ״שהחוקפיחלקמן לחרק הך דמח״כדיליףמג״ש‬ ‫ט’י ראיהו ביק דלאצריכי׳ליהלמידרש גכז עבודהדאית‬
‫דחילול מתרומה והא לא כסיל כקדומה ע״ש ולא ידעתי‬ ‫לן קרא אחרינא תו לא דרשי' אפי' כמקום הצ‪-‬יכיס לו‬
‫כוונתו דהתוש' אחר דאית לן מקרא דוטהדה ■מכלל שהית‬ ‫ועלה ברעתי לומר דוקא גבי מח"כ כיון דלעי‪,‬ל מיניה‬
‫טמאה א"כ הוי בכלל טמא דמחלל עכורה מוינזרואבל‬ ‫כתיב ואל המקדש לא תבא עד מלאת ■ימי טהיס ודאי‬
‫אי ליק לן קרא דמיקרי טמא כי אם מקיא דדלא יחללו‬ ‫׳שמעינן דהאי מכלל שהיא טמאה אביאת מקדש קאיאך‬
‫מני; לך דמיידי במחיב דהוי בכלל טמא דמחלל עכורה‬ ‫כדאה דזהאינו דה״כ לא תי'כלום וגס אי ס״ל דקאו‬
‫לימא דאיייי כט״י דפסי' בתרומה ‪r‬‬ ‫למאי דכחיב לעיל מיניה א״‪-‬כ לא מק' כלל קושי' לעיל‬
‫כ ד ״ ה זכו' הומ׳ילממנייא וכו׳ד״ל האדקאמ׳שאם‬ ‫דדוקאנבי מח"כ דקאי לעמן מקדש הוא דדרשיק ליס‬
‫עכדהילל׳מנין ■הז"מ למילף מבינייא אבלק'‬ ‫־‬ ‫לעני; ביכורה אכל ט״י בקאי;לאכילת תרומה לא ידעינן‬
‫■מנ״לדמוזהדט״י בעבודה כי היכי ‪.‬דנילף;■ מכינים‬ ‫‪.‬ליה לעבודה וכן תי׳הר״ןבשס הרכנ^׳ןילל ואח■"כ כ׳דעק‬
‫‪:‬שמוזהיין וכן מכו‪ ',‬בגמדא שה דלה עבדי'ימה;^ך‪,‬שר‬ ‫החוקי דמשמעד^ת להו האי סברא אכלק' צדעתהדמכ״ן‬
‫שהוא כמותס ע״ש והתו״ש ה״ר משה ב"מ קי׳׳ו תיק‬ ‫למאי אלטייךעוד טוסאתרלממ״יבכיוךדקאי על ביאת‬
‫■דשמעי' ליה אזהרה מהאדכתב קרא‪ .‬גכי פדהןקזה־לךההור‬ ‫■■מקדש וצ״ל דס״ל כר״תז״לידלח שמעי' מהאי קרא אלא‬
‫■לימדיעל ׳ט״יבכשר בפרה •משמע בשאדאש יכול‬ ‫יאיסוד לאו‪-‬אכלכרק לא ■מתייכהבלר‪-.‬קרא דלי^‪ -‬יתחננא‬
‫‪-‬י‬ ‫•>'‬ ‫י‬
‫׳ ב ד ״ ה■ ליתיעכו׳א״כ ש״י שאכל ■הדומה זהא‪.‬כמיתמ‬ ‫י ב א ‪ T‬זאע״ג דהוייצטמא לאכילתקכש־סיוט משו׳‬
‫■׳ד ‪ ...........‬זכו^עכ״ל ולולי קו'שייך לומר‪'.‬דלאחשיכתגא‬ ‫דאשכחןטמא לעבו'זכו'ויעכ^'ל‪.:‬נק^ דאכתי‬
‫־אלא דכד־ דנפוק מכ׳פהקי׳כמיטמא‪-‬אכל‪-‬סו דרינים‬ ‫לא חי' ^ו ס■גבי כיאת מקרש נמי דרשי‪ '-‬ליה דגלי ■לעני;‬
‫שלולא נפקיכ״א‪-‬מכסק אחד לא חשיב אלא דין ■איד‬ ‫■עכורה ולכאורה נדחה להגיה ואע^אג דהוי בטמא לענק‬
‫בהוא עתר ■פשוט כקרא •דולה יחללו לא קאי אלא‬ ‫‪• ,‬עבורה וכו' אכל גדאה שהוא יקר דכבר ■כקכו זה קודם‬
‫לעבודה‬
‫פז‬ ‫יגל‬ ‫מסכת סנהדרין פרק עיבירי‬ ‫אברהם‬
‫אכל ק' אמאי לא נילף ■מחיומה דמיחה עם חילול אף‬ ‫לעכודה ‪:‬‬ ‫>י‬
‫כאן מיתה עם חילול וכאלו אמד כהרית ולא ימלל ולא‬ ‫ב ר ״ ה אין ונו' וי"מ וכו׳ וא״א וכו' עכ״ל תכל התוס'‬
‫ימוק ודייקי' שפיר הא אחרמחללוימית והוי ממש רומיא‬ ‫פ׳יק דיומא קיימו פירוש זה ולדעהר צ״ל‬ ‫י‬
‫הך רהעראה דאף דלא איצטייךג״ש לנופיה כיו; דהתיר‬ ‫דהכרייתא לעיל כשהסיר קכנדיס כשנככק ועבדונש יישן‬
‫לו כיאה נמויה ג״ש העדאה מ"מ לדייקא איצטריך וכן‬ ‫כמקדש או הנויל מים או ההיח רעהו ונמו שכ׳סרמכ״ס‬
‫נמי גכי ג״ש דהנה הנה זימה זימה ע״ש וי״ל דהג״ש‬ ‫ע״ש שהוא פסל ענודה וממילא הייכ מיהם דהא פ'‬
‫דחןלולנתקבל׳כהריא לחיוכ מיתה ודוגמא ליסכת׳החוס'‬ ‫גני שהויי יי; פ״אדי״ו ראם שהה כמקדש וכיציאתד ענד‬
‫כפ׳יקדקידזשיןד״ג כר״ה ואשת בס״ד דלא נתקבלה אלא‬ ‫חייכ מיחס והוא משום דיליף מרחק ידיס ורגליסכמכו'‬
‫להחמיר דהיינו לסייכ מיתה ויה לא שייך ‪6‬כ"ג כלל ועוד‬ ‫פר!"כ רעשה שם יציאה כביאה וכו' נם הרמכ״ן נספר‬
‫דאף לשיטתס כיומה וכזכחיס דלית להו האי כללה אלא ‪,‬‬ ‫המציה מצוהע״ג כתכוז״ל ומאמרייהעלהורחצוידיהם‬
‫נחקכלה סתם י'ל דקא התה גבי העדאה משו' דמייתר‬ ‫ורגליהם ולא ימותו ולא זכר שם כיאה למדנו שאם נגע‬
‫ק הג״ש אכל הכא כיו; דאית לן הג״ש למ״א ודאו לא‬ ‫ככנים כדבר שצריך אחריו נטיל' או יש; מעם או הסיח‬
‫עברי' ג״ש דלאחיצטיק־ לנופיה כלל אלא לדיוקא ‪:‬‬ ‫דעחו צריך הוא לקרש ואס לא קידש חייכ מיחה ונעלם‬
‫גמר וכו'אכל אזהרה נמר ובו׳עכ״ל‪-‬‬ ‫רע״י בד״ה‬ ‫כל זה מה' ק״א שם שפי' רעשה יציאה נשיאה ראמלליק‬
‫אשל סרמכ״ם כפ״א מה' מעילה‬ ‫קי־ש ידיו ורגליו ופשט וכו׳דההוא ודאי אינו חייב מיחס‬
‫יליף אזהרה מקרא דלאתוכל יכו'ע״ש להראכ״ד׳זלולעד״ן‬ ‫ע; זה וההם אקידוש לא קאי אלא אפשיטה שפושט כמו‬
‫דלרכי' קשית־' דאי אזהרה ילפיבן מהכא סיכי יליף רכי ‪.‬‬ ‫שאר קידושי' ועוד הלמד אינו מענק המלמד וכמושפי'‬
‫ג״ש למיתה והא ודאי לא מוקמיק הג״ש פ״א לאזהרה ‪.‬‬ ‫הרכ נופיה שם כעני; יציאה דשהויי יק כשם הרמכ״ם‬
‫וכה״נכתבו התוספוק ביבמות דף יו״ד כד״ה חייכו' דאי ־‬ ‫ע'ש אשר ע"נ מוכרח לומר נפי' הרמב״ן ומעתה חנדל‬
‫לאו ממ״א לא ילפיקמיתה מהכא ע״ש ולרש״י והראב״ד ‪-‬‬ ‫סקימא על הו«ה' דמאי ק״ל דהא בנמדא אוקמוה להן‬
‫י״ל דוקא הכאדלאוומיתהמבואי׳ין כהדיא בקראדהג״ש■‬ ‫‪^,‬‬ ‫טמא כנה״ג וצ״ע ‪:‬‬ ‫—‬
‫■‬ ‫ולכך יבואו שניהם ‪:‬‬ ‫ואי; דנין יומת מימות הק'‬ ‫דף פ׳‪-‬ד ע״א גם׳‬
‫ד!\ס^ ב די ״ ה־‪ .‬כוולא בכ״מוכו'דדמי לתרומה טפי‪.‬‬ ‫החה ש ס ר תברהם טייב‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬
‫■מהני עכ״לוק״ל רהא אמרי' ביבמות‬ ‫^‬ ‫סי"ו דאמאי לא יליף מיומת דגכי מיתת השוד דכתי׳ונס‬
‫דפ״ו גכי^מעשר דיחענא קריית תרומה לומר דאסור ‪,‬‬ ‫בע ‪ 4‬ו יומר! יההוא כמיתה כי״שהוא כמ׳׳שכריש מכילתץ‬
‫לזרים ור״ל דחייכ עליה מיחס וכי' קאמר מיעט רחמנא‬ ‫די״ווי״ל הודאי לא ילפיגן אלא מפוטא לסוטאדהאהחם■‬
‫בו וכיק דסוא דמי לתרומה ודאי לא שמעי' מכו־‬ ‫יכול^לפרות עצמו כממון לא כן ככל מקום אכל ק' דסא‬
‫למעטורלא נרע מטבל וי״לדאףדרחמנא ק־ייהחרומס‬ ‫וראי יומת היא מכנין הפעיל דהוא ע״י אחרים ונ״כ‬
‫איט דמי נ״כ דהא קיל מחממה לענין טומאה יה״ט‬ ‫התוספות לעיל גבי אם בעליו יומת דסוא כב״ד והיכי‬
‫דפשיטא ליה לגמרא גבי מעשדומכעיא ליהנכיהתמת‬ ‫ילפינן מימות וכזה לא שייך יו היא שיכה זו היא ביאה‬
‫חודה במנחותלע״ז ע״ב ע״שוהיינומשוסדדמילתיומס‬ ‫ר״ל דוקא בכי מיתת קרש ומקדש דאף דכחיב יומת הוא‬
‫אף לעני; טומאה אכל ק‘ והתם מאי מ״ל וראיתי ■כהפר‪,‬‬ ‫כיי׳ש דהא לא מצינו כמיתת ק־ש ומקדש מיחס כיא ור׳א‬
‫הכקיר ס' למירי ה'שקק' האי קו' ע״ש וי״ל דוקא התם‬ ‫לא איצטריך לג״ש זו אלא לאפוקי מלימוד דר״ע ובזה‬
‫דלא ירעיכן לאו ומיתה ולכך ממעטי' מכו אף דדמיליס‪.‬‬ ‫ניחא לי־מ״שהשמ״ג מצוסש״ט הביאו מהדא״ס כפסוק‬
‫עשום רמהני'הדמוי ללאו וגשי תרומה דדמ' ליס טפי‬ ‫ומתו בו ע״ש שתמס עליו ולא זכר ש״ר הג״ש דשמעחין‬
‫מ״ל אכל הכא דהלאו מפורש ככל א' וא' מהני הדימוי‬ ‫להק' ע״ש וע״ע כדבמו בספר במדבי סי' נ״א שב' שם‬
‫למיתה והחי׳ש ה״ר משה כ"מ תי' דוקא הנא משוס‬ ‫פירוש השמיג וגם כתב שם משוס דכקיב כתייה ולא‬
‫דהג׳יש יתירה דאי ממעטי' מכו למאי אהני הג״ש ולכך‬ ‫יהיס׳קצף דהוא כי״ש ע״ש דלפי רשדינו אף רילפי' מקצף‬
‫יע״י הדמוי מסתברת לן לאקומי הנ״ש שהכי טפי מהנן‪.‬‬ ‫צריכין •ל־כרי הסמ״ג גס לא ראה דכרי הגמרא רילפיק‬
‫הלא דמי אבל סד‪,‬ס ההיקש איצטדיך ■למילחיה לומר א'■‬ ‫מימות דכתכגכי קרח דאי ידעינן מהתם דסוא מיתה‬
‫מארכעיס כדאית? התם ‪:‬‬ ‫בי״ש א"כ מ״ט דר״ע והא דנין יומת מיומת וגס ד״י‪-‬‬
‫גמר חט חט יכו' חימא וכו' וקצת‬ ‫בד״ה‬ ‫אמתי לא הביא לימור זס וצ״ע וע״ק אמאי לא ילפינן‬
‫יש לדתות וכי'עכ״ל^אכללא קשיא‬ ‫־ ■‬ ‫ממכה ארס יומר‪ ,‬דהוא כתנק דקאי אמכה אביו במו‬
‫ממאי דתני ‪ 550‬יש חורש תלם‪-‬א' וכו' כשור וחמור שהן‬ ‫שפירס״י כחומש‪ :‬־‬ ‫'־‬
‫מוק־שץ דנכר כתכוהתיס' שם דכאי עיקרסין לא קאי‪.‬‬ ‫ש ס י האאנןחנן ד״ע אומר‪-‬נסנקסו׳׳מלהק׳־לעיל‬
‫אסמורכיון דאיתי'בשאלה לא קפני ועיק לדבריסספ״ק■‬ ‫■ דקאמרד״עכהקיל׳‪-‬והיצקאמדלעי' שתיס' זי‬
‫‪•• -‬‬ ‫דתעורכד״ג ע״א ע״ש‪, :‬‬ ‫י‬ ‫ששימש גבי‪ .‬ואלו שבמיתה דהוא מיתה‪ ,‬בישראל והאץ‪.‬‬
‫•תוספתא־ היא ר״ג ‪12‬יכא דר׳׳ע וכמו שפכתו' לקמן בפרק‬
‫■סידיק‪:‬פרק משרפין ־ ^‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬ ‫'''''' ’'י‘״■'־׳•;‪• ■■■:,‬ששי‪'■■ :‬־־ב ‪--.‬ד‬
‫ת ד ס ׳ ״ כ ד ׳ ד ן ^■•וכל־רברונו'■וילפיקי■ חוקה חוקה‬
‫; ‪QJ‬׳ חלא מרכתיב מכה איש ימתיכילי ק״‪-‬ק‬ ‫־’־'־ ־ דוכו' עכ״ל ד״ל‪:‬דפיוןדמילהדעושיס‬ ‫׳■׳זי‬
‫למ״ד חנק קל למאי איצטדץ ‪.‬ימת רקא‬ ‫‪.‬‬ ‫ממנה‪-‬ג״ש כתוב כסדיא אף■ דאינו מוזכר הדין נ״א מן‬
‫;וראי מדאינטרין גבי‪:‬אביו לומר דאף בלא מיתה חייב‬ ‫־הכלנ־שפזר ילפיקמג״ש משא״ב הכאדאף מילחהג״ש‬
‫משנדע בעלמא כעי‘ ער שימית ד׳ל דאעטימך‪ 1‬ג י ח »‬ ‫אינה באה כ״ס־ען‪.‬הכלל ונ"כ הכריתות ע״ש ולפ״ו הק'‬
‫חף בלא מפיק לג!יתס כלל מלא רוץ כתוי אבל שאר ארס‬ ‫■מהן דשסיטהאף דלה בחיב אלא מכללא עבדי' מינה‬
‫כעי' ע־ שיהיה מחביוין למיקה־ דכא פת?ב משר ■ימוס‬ ‫גיש ותי׳ ־הךנ״ס נמי לאומבללא־איקער ;!־א מפשטי'‬
‫שה הכהן יעי״ל דאי לאו‪.‬ומק ה׳ח־אביו אףשצח‪-‬חכזמה‬ ‫;דדיא‪-‬יפי' ומינה י־ייקי' אכל הכא לאזאפשד‪-‬לומי סכי‬
‫‪44‬‬ ‫•בד‬
‫יגד‬
‫כסכה סנהדרין)‪£‬רק‬ ‫אברהם‬
‫מלאכה שא״ל לגופה פטור אכל לי’י חייב ואי׳כ שמואל‬ ‫זשאר אדם כעי' חכירה דתאי מכת אדם יומת השחא‬
‫דה״ל כר״י כמלאכהשאצ״ל דחייכ מאי דקאמר אתסגבי־‬ ‫■מיידי כחכורה ולא כאכיו ולכ׳׳ז האי דכתיכ ואיש כי יכה‬
‫פטורי דשכת הוא אליכא דר״ש ופןכתכו התוספות כ מ ל‬ ‫כל נפש היא חכודה כמו נפש כתמה ולכ־ אתא ומת‬
‫שכת דף ג ע׳אכר״ה כל משם ד״ת דשמואל ■אלינאי■‬ ‫לומד כעי' עד שימית ומוכיח לומד דה־ קיא מיידי כאכי ו‬
‫ך ׳ם וליה לא ה״ל ע״ם ולכך מייתי •ראיה מהך דחנן■‬ ‫יה־ דט יכה ‪ b‬נפש צ״ל ■מיתה ממש ולעד"! דזהו דקא'‬
‫ליטול בה את הקקדהא־לד״ש דאית ליה פטור אכל לדידי'‬ ‫כתי פכי ואילכיריך למיכ' וכו' חהו־ דוקא לפי' שיג־תו‬
‫חייב אשד ע״כ ניאהלי דהתוספות ה״ל כמו שכתב ה״ה‬ ‫‪p‬אמד חהכנס חכלכלהמקומיתדלאיתחייכ עדשימית‬
‫כפיו״ד מה שכת דיה לא הוי מלאכה שאצ״ל לת״ק וכו׳‬ ‫א"כ הך קדא דכל נפש מיידי א"כ כמיתה למאי איצטדין‬
‫וצ ל דה ל כרכינודמהייכמשוסמכה כפטישע״שוכהכי‬ ‫וכו' אכל כלא׳׳ה ל״ק דחיצשייך לומד אף כלא מיתה חייכ‬
‫מיתרצא מה שהקשו ההוהפות כפ״ק דכתוכית ד״ו ד״ה‬ ‫דאיצטדיך לומד ומת לגלויי אתך קדא דוכי יכה כל נפש‬
‫־ ■‪_ - .‬‬ ‫ואם וכו' ‪ :‬־'‬ ‫_‪:‬‬ ‫^‬ ‫‪,,‬‬ ‫דכלח מיתה איידי ‪:‬‬ ‫'‬
‫כ ר ״ ה ור״ש דכו' ועוד דאינה צ״ל וכו' ואע״גדפטו'‬ ‫ה״גנפשכלדהועכ״לועייןלמהדש״ל‬ ‫‪ 'D1H‬בד״ה‬
‫_ אכל אהוד והכת דשיי משוה־ צעדא דגופס‬ ‫ולכאורה נ״ל ע״פ מ״ש הי״ן שם‬ ‫‪-‬‬
‫כמ ש התוהפית כשכת דקט״ו דוקא הכה משום דאפשר‬ ‫כשס התיש' דהחס פליני כמשמעות דמל דריש מקצת‬
‫ד‪.‬ח עביר חרין ופן כתבו ככהובוק דף ו' עמוד כ' כד״ה‬ ‫ומר דמש כוליה וא"כ אתא כל לומר נפש כ״ד כאלו אמר‬
‫•‬ ‫■‬ ‫ואה ‪:‬‬ ‫_‬ ‫נפש כל אדם ועוד נ״ל דהיתי שמעי' ראי אתא לומ' כ״ד‬
‫ר ועוד דאפי' ר״י וכו׳כ״שהינח דאינומתכרן‬ ‫נפש הול״ל מקצת נפש אלא וראי כא לומר נפש כל דהו‬
‫אלא לגרירא וכו' עפ״ל משמע מיה דשירך‬ ‫זחי להכי אתא הול״ל נפש כל אכל ראיתי לה׳ת״חשכתכ‬
‫לומר הך גרירת מלאכה גמורה היא והר תולדה דחופר‪'-‬‬ ‫דהתס מכל קדי־ש והכת מנפש וכו׳אן מדברי התוהפוק‬
‫ולכך היצרני להוכיח דלר״י איני חייס עליי ■חטאת'ולס‬ ‫דלא גים׳ ה־ קרא דכל־מכה נפש משמע דעיקר הרישא‬
‫מהרש״א דלכך אסר גרידא ופו" ע״ש ‪-‬והשתא ה״ל דהאי‬ ‫מכל וכמו שהכיאו הך דפי' יוצא דופן לראיה והך קרא י‬
‫דקאמר כגמרא כלאחר יר הוא לפי הה״ד דלא התירר״׳ש'‬ ‫דכלמכה נפש לא קאי כל אנפש אלאאמכה שו׳׳ר היכר‬
‫אלא כדדכק אמנה לפי האמת ״מתיר אף מדאורייתא‬ ‫חכו' כ׳ת״כ כפ' אמור כפ' ואיש כי יכה כל'■ נפש‪:‬‬
‫שפיר הוי הך גרידא אף איפור דאייייתא ועיין להתוספות‬ ‫כדכמ הרכ ת״ח דשם קאמר אץ לי הלא שהכה איש קשה‬
‫כפ״ק דכתוכות כד״ה את״ל הלכה כד״י ונטין מה שפתה‬ ‫יקטן מ ח ת״לכי יכה נפש־וכו׳י כי כל נפש להכיא וכו'■‬
‫עליהם המש״ל י״ל כפיי׳א מה' שכת רץ ה׳ מפ' כירה‬ ‫‪' -‬‬ ‫ע״ש וצ״ע ■ ‪-‬‬ ‫’ ■ ■ ■‬
‫ועיק שם םסכיא מסם החיספית רבכויות יס״ל כסתום'‬ ‫צריכי וק״ק אין לי אלא מיש שהכה כין איש‬ ‫גמרא‬
‫רהכא ע״ם ועיין לה' ל"מ י״ל בפי״בדין א׳ כמ״ש לרישכ‬ ‫כק אשה כין קטן השם שהכתה אשה וקשן‬
‫דעת ה״ה ז״ל דלכך לא ‪ p'P‬שם דאתיא אף‪ .‬כר״י ולא‬ ‫מנין וכה״ג מצריפי' קרא לקטן גבי גונב נפשיע״ש וי״ל‬
‫אסר‪.‬אלא כדאודרתא ולא כררכק וכו׳ע״ש וצ״ל דס״ל׳‬ ‫דהכא פשיטא ליה מקרא דכלחכה נפש דאחר דידעינן‬
‫כס' התוה'דהכא ודככודוח אכל מהדיוק'דפ'כירה דמ'כ‬ ‫פל הינא דכתכ מכה ׳התם • הוא־קאי אאשה וג׳יכ מלת‬
‫ל א כד ס אפי'‪.‬משמ' כהדיאדר״יאםד אףשאינומתכוין‬ ‫נפש היא קאי אאשה וקטן תו לא צריך להביא הך קרה‬
‫‪.‬‬ ‫כאישודאדדכק וצ״ע‪. :‬‬ ‫^‬ ‫דפשוט הוא אכל האס דכוייא הוא ולכך הוצרכו‬
‫ס א ״ ד ולא משום דכעי מלאכת מחשכת ו כו' כצ״ל‬ ‫' ■■ י ־‪.‬־‬ ‫‪-‬לאומרו ■‬ ‫'‬
‫אפל יש לתמוה דהיכי שירך לומר הכי לר״ש‬ ‫_‬ ‫הי׳יא וכו׳תימא וכו׳הא מחייב מיתה‬ ‫תזם' כד״ה־‬
‫דסא אמיינן דמויה ר״ם כפסיק דישיה וי״ל דהיינו דוקא‬ ‫י ■ ■ ופו'עכ״ל מק'החו״ש ה״ר משס‬
‫כמתקן ולא כמקלקל ולכך הוצרכו להוכיח דאף כמקלקל‬ ‫כ״מ הי״ו יהא ודאי לא ידעינן דמיסיי׳בדמי'אלא אחד‬
‫‪V:‬‬ ‫דלא כעי ‪■ :‬‬ ‫י‬ ‫דאית לן קרא דמכה איש ומה וכמ״ש כמכילתא הכיאר‬
‫ג מ ר א כ הכהו הכאה שאש״ף ה"מ להק' מקיללו‬ ‫קדאדס כפ' ולא יהיה אקון וצ״ע ועיין לה' שכות ■יאודה‬
‫דחייכ מלקיח ואפ״ה קתני פטור גס כשתי'‬ ‫‪.‬‬ ‫ננל המכילתא שכקכ פי'אחר כמכילתא שלא כפ' הדא״ם‬
‫לי פטור מליית'ולעילם היא חרב עלקית מאי‪ ,‬אירירא‪■-‬‬ ‫• ״‬ ‫' ע״ש‪:‬‬ ‫■‬ ‫_‬
‫חזני גשי יוצא ליהדג אף כשאר כל אדם נמי וצ״ע ‪ :‬־‬ ‫מאן שמעת ליה וכו׳ועודדד״ש כעי׳כסיכל‬ ‫כד״ה‬
‫‪ ’*t i n‬ב ד ״ ה כא אחד וכי' קש״ד ממלקות‬ ‫ומבעיר עכ״ל הא דהק'יאת לפירש״י דף לפי‬
‫עכ׳ל לא ידענ׳א מאי קאמ'‬ ‫‪.‬‬ ‫•‬ ‫פירושם עדיין דק'ומוכרח לומר דאיכא גוונא דאיהורי‬
‫דהיכי שייך‪.‬לומר יחרב מלקות דהא קתני אם קיללו‬ ‫קנאה וכו'■וממילא מתיצאלדעת רש״י הוא •משום דמק'‬
‫פטור ושיינו מלקית זאקלומד משוש דמשלה דמי ההכאה‬ ‫לפירש״י אף לד״י אכל לפייושם ל״ק לר״י ער״כגק כוונת‬
‫■וכל המשלש איני לוקה מ ה איט וגסיקאי לפי־ המקקצא‬ ‫קמהרש״א וכ' ונגיין כתוהפותדפ' האורג ר״ל שלא הק'‬
‫דז‪.-‬דתהכי יצ״ע ‪■■ • :‬‬ ‫__‬ ‫כלל משום דמיירי כאיקורי הנאה וכן[כהב מהרש״א לשה‬
‫ב ד ״ ה ה ‪ /‬ד ם ' דסאמתכיישיש כציו והאיצמי‪-‬ל׳זש‬ ‫ע״ש ואט כ עד זלא אדע איך נעלם ' מעיניו דכדי רש״י‬
‫עכ׳צ משמע דהפיוב היא מצד ‪ .‬דמתכררשיפ‬ ‫ז״ל כפ' האורג דכתב אף ‪:‬לכשל קחת הקדרה הוי אינה‬
‫■כניו ננשום דחיהיתייל למיתס לית כיה כושת אמנם ודאי‬ ‫צריכה לגופה דמתקןהוא אצ״ל־הכושול ולכך לאהייך‬
‫מסיכתממתכיישיש כניו אין‪-‬מחחייפמלקות דדוקא ג ס‬ ‫אלא לשיטתם דהר בישול‪-‬יצריכה אכל מקלקל כיון דהוא‬
‫יד■‪,‬מון דההיוה הוא משום הכושת לא קהמלקו׳ולכףחק'‬ ‫אסור הגאה • י ; ז ־־ד זי‪ ,‬׳־ ■ ‪-‬‬ ‫‪’ -‬׳‬ ‫י'‬
‫שפיר רכאמת איט מתחייכ חלקית עלקקללהכיוןראזיע‬ ‫ותדע וכו׳המפיהמודםאפטור‬ ‫דף פ״ה בא״ר‬
‫■למיתה גכיא קטלא וכו' מ"מ»תחינכ יימוףעל ההכאא‬ ‫־ ומותר וט'עכ״לז לא ירענא‬ ‫‪■ .‬‬ ‫־ ‘‬
‫כשכיל בניו דמתביישים ואה א תיק לו דמיורי כאין בו‬ ‫ימאי יאים היא דהתם ארריאליכאדר״ש דהאקאמרהתם‬
‫שו"פ וליכא ממון אך לפי שיטה זו לא מקשה מיני‬ ‫דף ק״‪ 1‬ע״כ דהא דתנן המפיס מורשא פטור כד׳ש דק״ל‬
‫כתי‬ ‫•‬
‫פח‬ ‫יגל‬ ‫מסכת סנהדרין פרק עיטירי‬ ‫«גברהם‬
‫לאחד מיתה מקלל דלא גלי כיה חייב וכן גבי לא עשס‬ ‫כאד הכי מהא דאמרד״י דלוקה אן־ דבעלמא לוקה הכא‬
‫בו מקלל דגלי ■־חייב לא כן מכה וי״ל דסכא ס מק‬ ‫רגכרא קטילא כשור ע"כ נראה דלא כתב דש׳יי כהן אלא‬
‫קאמר‬ ‫‪U-‬‬
‫אמ"מ דעכיד מעיקרא• וכן כתכוהתוספות כפ״קדחולק‬ ‫ולכך ■‬ ‫האס דכיו; שהוא ישן אין כאן ביוש ” י‬
‫ן‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪, ..‬‬ ‫‪... .‬‬ ‫רמתכיישיס כניו אכל כאן הין צורך לזה דהה מאכייש הוח‬
‫ת ו ס ' ‪.‬ומה‪-‬־זכד׳׳־נילףליה שלא־עשה כו ובו' עכ׳ל‬ ‫וסא רב' האי נמי ל״ש ד״ל כיק רהתם אף דסוכו למות‬
‫ועיק־כמסדש׳׳א ^קבדי ש גויסין דמקלליליף‬ ‫מיחייב הכא נמי אף דסוכו למות ממייב וכן פי' הכ״מ;‬
‫ממכה וכו' ודמה לדכדיהס הר'■ ז״ל־ דהיכי ־שיק לומר‬ ‫פ״ה מה' ממרים כוונת רש״י ז״ל ע״ש ‪:‬‬ ‫־‬
‫דמקלל עשה כווכו'‪.‬דהא כידב כעמך ועוד־־זאחדיזכיש‬ ‫‪ 'D1H‬כר״ה הא כבנו ובו' ה'מ להלקותו ע״שד״ל אבל כאן‬
‫וכו' ע״ש ולא הכנתי דבחז דמה ‪ p x‬ב דהא כקי' כעמך‬ ‫איסורה כעלמה הוא וכה״ג תיק כגמ' דמכות‬
‫מתיקס באחר דהא גבי מקדים שבעמך אהאקראילמייפ‬ ‫די׳״ס ע״ש אכל דאיתי להדמכ״ס כס' המצות שכתב כיון■‬
‫לתחד מיתה ולאדקרא דכעמן לא איידי אלא כאחר אף‬ ‫דהעונש מבואר מייתי' האזהרה אףמק״ו ובו' יש לדקדק‬
‫הכת נמי אהא ק״ו לחייב שלא כעמך ולגלויי ‪ p n‬קיא‬ ‫דמה צוק לזה דהא אין להלקותומזאתהאזהרה כלל ואינו‬
‫דמיייי מוסד ואפשר ליי^ דצא דמי דוקא רכא משוס‬ ‫כי׳א להיהוראכעלמאונ׳׳לדוקא התסדכיקדאיןמענישון‬
‫דאפשילמיעכי סק ‪^ f‬יפנאולמופטי שלאכעמךכהכאו‬ ‫אותו כלל הוי ודאי לאיסויא בעלמא אכלסכאדמענישין‬
‫ומקוקם קדא‪-‬דכעמךלגכי מקלל כפשנוי' אף גבי אביו‬ ‫ע״י כאזהדס מיתה אין לן עונשגדול מזה ולכןלאמייחי'‬
‫אן מ׳י׳ש דאחר זוכיח אינו מוכן יל א אפש' לעשותויובית‬ ‫אזהרה מק״ואףלאיסודא כיון דהא כההתליאולהכי כתב‬
‫ננד הדתי שוה־לו‪-‬בסקדמהידאיללא״ה ליכא יומת דאיכא‬ ‫דביק דהעוצש סכואר לא דמיא למלקות דאפש' דיש כיה‬
‫למיפק ובו' אמנם נ״ל דהלק ע סו ולאו מטעמיה דודאי‬ ‫לימור כנזעית עי׳י־פירנה משא״ב הכא הדעונש כתוב‬
‫איכהלאקשוד דמה הק'התוספות זלדאפשרלמיעכדאק׳ו‬ ‫כתורה כסריא ולפ״ז צ״ל חהו נמי כוונת התיספו' דה"מ‬
‫ממכה ואפסי למיעכד הק״ו ממקלל וכל סד תיקו אדוכתיה‬ ‫להלקותו אכל להמיתו לא וכן פי' דכייהס הת״ח ככל^'‬
‫;אלא ולאי דוקא־הכא משוס דמיהרד דינא להחמידאו‬ ‫הק״ו ע״ש שהביא דשת הרמכ״ם שנתכתי ועיין לה׳כאר‬
‫■להקל ובעלמא אזליק לחומרא כמ״ש סת״ס כמדת סק״ו‬ ‫יעקב כלל ע׳׳ו׳ שתמה ־עליו מהתוספות רמציעא דס״ל‬
‫■ע״ש־אך‪-‬הכא גשי נפשית דאית לן ש' נפשות להקלודאי‬ ‫דילפינן מק״י לאיסויא ואני תמיה שלא תמה עליו מהגמ'‪:‬‬
‫לא עכדי׳ק״דאלא ממקלל דה וא לפיטוהאכל גמה דסהפכז'‬ ‫דמכות ובס לא ידעתי דאמאי לא הק׳לו לסרמכ״סז״ל‬
‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ד״רבזכונ^׳זטפיעדקנ‬ ‫‪:‬‬ ‫• ולפמ״ש לק"מ ‪ .‬ז ‪■ .‬‬
‫■רש״^ ב ד‪ -‬״ ה ־ ‪-‬מנר אשה לעוביה וכולי יש דרך‬ ‫כ ד ״ ה ו תא אמר וכו' כעיא ולא אצשיעא וכו' עכ״ל‪-‬‬
‫‪..‬עימגד‪.‬וכו'נ"לדאףלדכנ;מ!'לדאית‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫והמעיין לשם יראה דנפשעה שם הכעיא‬
‫להו דאף פחית משו״פ הד עימוד מ״ע כעי' דקתשמיש‬ ‫דפעור ו ק כתבו התוספית והרא״ש שם והכא לא הזכירו‬
‫ככן אבל האי דזגא‪,‬עליה או דאוקמא כתפי זיקא סאי‬ ‫מזה כלום ונראה )■התוספות דהכא ס״ל הפי' הל׳׳מ ז״ל ‪,‬‬
‫ד ק השמיש בכך או לא אן מהא דפ' הרמכ״ם כפ״ט‬ ‫כפי' הגמרא לדעא הרמב״ס דס״ל דלא נפשטה ע״ש‬
‫’ • ’ ‪-‬י ‪ . .‬מה' גניבה משמע בסדיא דמ״ל אי חשיב עימוד ולכן‬ ‫’‬ ‫וצ״ע •‬
‫כיוןדפ' כרכנןפשיטא ליה דסשיב עימוד ולכך מפ׳הכערא‬ ‫ב א”]“ כיישו חייב והיוצא ליהרג וכו' עצ״ל ועיון‬
‫על המכירה כשהיא ישן זכמ״ש ה״ה שם‪ .‬ע״ש אן ודאי‬ ‫למהרס״א שהק' להאי גי' דאמאי חייב כיון‬
‫צדדי הבעיא לא יתכן לפ' לשיטה זו וכנדאה דלא גדיס‬ ‫דאית לן כמקוייסוכו' ולא ידעתי במאי ניחא ליה לפי גא‬
‫דכי' ד ק עימוי־;אצא ד ק מכירה ב ק‪ .‬וכד' וכן כתב ס'‬ ‫רש״י טפי מהאי גא דר״ת גם מה שתיק דלת נפטר אלא‬
‫ת״ס ע״ש אבל ק׳־מאי אידייא מק ט אשה לעוברההול״ל‬ ‫ממלקות וכו' תינו נוח לירא״כ אמתי קתכי פטור והיינו‬
‫אשה לחציה או היש לחציו ובו' ועוד דמ"ש ־מכידס מגניבה‬ ‫אז־ על ההכאה דהוא תשלומין ובודאי להתי תימצא לא‬
‫דצנימובדמחייכ‪-‬אף־כשהואדישן־וצ״ע■‪ ■ :‬־■'■־‬ ‫איצטרק־ תו לומר דמיירי כהכהה שאין כה שו"פ דלא‬
‫‪ Q jy‬מכד אשה לעוברה סק' הר״עב״ם־סיאו דפ״ש‬ ‫משתמע בן מריהטת דגמרא דקאמר אלא וכו' ו ע ק‬
‫; רהכאפשנטאליה‪-‬דמהנימכירסילחכאוןובמדעש‬ ‫מאי אידייא דקתמד ר״ש ביישו הול״לאם הכהו הבאהשיש‬
‫■ק־ע״ס מ״ל לר';י‪,‬גופ>ה־‪.‬ע*ש דלי ‪ tfpB‬דוקא התם‬ ‫כה שו"פ חייב ונ״ל■דודתי כושחדכא מחמת הכתהרכיק‬
‫דמכדו דומיא וטבחו דהוא מלו אכל קשסדמהיבא ^חי‬ ‫דעיקר הבאה פטור עליה לא מחייב ככשת שלה אבל‬
‫לומר דמתייב עלגניבת דטכיית ׳הצטבר דהא כתי' איש‬ ‫כשת כלא הכתה כגון שרקק כפניו אהא קאמר ר״ש‬
‫שפ' ובודאי אתא למעוטי כפלוכ״ש עובר ובלע ^מדינן‬ ‫דמחייב דהא לית לך היקשא להבי אכל ראיתי להר״ן ז״ל‬
‫‪-‬לעיל גבי ומכה איש הו׳מדרשי' הכאדאי כתיב‪-‬צפשה^א‬ ‫שב' כדברי מהרש״א וכתב בהדיא דהך אוקמתאדאוקים‬
‫הפי‪/‬נפלפתב איש ובו׳ ואפסל■ דוקא התש ‪.‬בכי‪-.‬מיסה‬ ‫בהכאה שאין בה שו"פ עריק קאי‪ .‬למסקנא ‪.‬ושו״ר לה׳‬
‫דאפשר ׳דלאו בדקיימאותתיכה בעלמא אכל ה ב א ^ י ן‬ ‫המאיר שכן כתכומהתימה דאשתמיס מינייהו אכל ק״ל‬
‫■זמכידה דלינא מיתה דגזית הכתיב היא אפילו‪■-,‬עובר‬ ‫דכיון דס״ל להאי תנא דמקשיק כנאה לקללה דאחי‬
‫כמי שמס שאמד ואיש אפשד לדדסא אשחתי‪-‬אתא‬ ‫־®יתס‪-‬פטוד משתלומק אן־למחיים מקשיק דאק הקש‬
‫‪,‬־•־"■‪'-‬׳• — ד • ‪ ; , -‬יצ״עצ "■ ו■;‪;■:‬־‪■:‬‬ ‫׳ למחצה וצ״עי‪-‬ע;־‪ , ■; ■:.‬־‬ ‫ד‬
‫ד‪"?? T 2 ^1‬א ג ם ' אתמד עידי כמכה ועירי‬ ‫‪ m 2‬הכהו ונו' תימה וכי' עיק להחיס' דר"פ מי‬
‫■ י־‪ -‬מכירה ‪ “p t‬עיין במ‪,‬הדק‪1‬ל‬ ‫—‬ ‫י‪,‬‬ ‫שהחשיך דלפי תי׳ד״י שם לק׳׳מע״ש צ‬ ‫•‪:‬‬
‫׳ת״ל אכל לא ק״ל אמאי דפלעי גבי מלקות לקנק ק‪-‬לדאי‬ ‫^" ‪ 2‬ג ט ' ועור ק״ו וכו' ק״קומה ראיתי ליעכד‬
‫'פצעישגבב פצמו‪:‬לאהוכידעיק בעדי' דאק לקקילירי‬ ‫‪ ■■ --‬י ^■ק׳ו־יאיפנא ומס מקלל שהוא חייב לאחי‬
‫דעכדי על לאו דלא תענה דאףדניקן לאזהרת מיתת בית‬ ‫מיקה לא עשה־כו ובו'מכה‪ .‬לפטור לאחי מיתה א״ד‬
‫־דק ה׳׳א דלוקין דהא גלי כיס קרא דוהצדיקווכו' וכמ״־ש‬ ‫שלה עשה •ובו' והיי תדי קולי וחומי' דסתדי אהדדי וכל•‬
‫התיס' במכות‪.‬ד״רד"ה זרכק וכן כתכוע׳כ כפ׳מדובס‬ ‫שד תיקום אדוכתיה דמכה דגלי ביה קיא נפש דפטור‬
‫יגל ■‬ ‫מסכת סנהדרין פרק ע״שירי‬ ‫אברהם־‬
‫משום דמחמ בו למיתה ולמ‪-‬טלי' קאתו וכמ״ש התוה׳‬ ‫גני עייסשהוכחשודע״ר ע״שולכךפידש ד״י דאףהע־י'‬
‫לקמן שו״י לה' ל"מ כפכ״א מה' עדות סהק ׳ קו' ואת‬ ‫איל לוקין כיה דלא מסגי עדוקלכלום זשו׳יר לה׳סמחוד‪.‬‬
‫להכרתהרי׳ףותי׳דמהניילפוהלו לעדות ובו' ולא נהידא‬ ‫שנ׳׳ש ממש ושמשתי ומהתימא דאשתמיגו מהגאוניס״ול‬
‫דא"כ אם היה פקול ועומר אינו נהרג וכו' חה‪ ,‬מיט לכן‬ ‫וראיתי להדמב ‪ f‬ז״ל כשפי המלשמות שרצה ליישב הא‬
‫נראהכמ״ש‪. -:‬־ ‪’. .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ד ‪b‬יגינמימערתראבעידי‪ .‬גניכה ועירי מכירה להודיעך‬
‫‪ .‬ת ו ס‘ כ ד ״ ה דכר‪,‬וכו' ולא חצי דכי וכי' עכ״ל יש‬ ‫כחו דר״י דאי פלעי כגנה עצמו הו״א ריקה כגנב הוא‬
‫‪ ■ ■ .‬לדקדק דילמח התם משום דמייסר‬ ‫נהרג אכל‪.‬עירי נניכה אין‪..‬נהרגין‪,‬מתוך שיכולים לומר‬
‫דכר אכל הכאאיצטדיך לג״ש דכד דכד וכמי׳ש התוםפית‬ ‫לסלקותג‪.‬כאנו ווה ודאי לא הוי ערות שאי־ אתה יכול‬
‫כפ' ח״ה דהשתא אפתי‪,‬לא אהקי חדעתייהו לומר דהכא‬ ‫להדמהעאיגו נהרג אף הגככ דהא דנהרגאינו ע״פעידי‬
‫נמידרשיולחחצידכייויש לימד משוס‪ .‬דהך‪-‬דבר דגכי וקן‬ ‫גניכה אלא ע״פעידי מכירה‪.‬והם נהרגין ראיתליהאפי'‬
‫ממדא נמי איצטרין לגזירה שיה כדאמדימלעיל דף‪.‬ט״‪1.‬‬ ‫חצי דבר וא״ת היט שייך‪ .‬לומר לרעה ד״י להלקותו באנו‬
‫עמוד א' ; ■• ‪.i,, - - 1‬‬ ‫י‬ ‫הא הואדאמר אין לוקין וכ״ש‪.‬הוא דלא לקי וי״ל דהך‬
‫נ ס ' איהו לא לקי אינסי היכי •לקו ועיק מה ׳‬ ‫פלוגתא דלוקין לאהוה ידעיק לר״ידשמעתאכהדי הדדי‬
‫שהק׳מהרש״ה וכודחי להא דקאמ׳כגמ'‬ ‫איתמר דר״י אמד נהדגין ואין לוקין‪.‬ואי הוה אמד נהרג‬
‫איהי לא לקי ונו' הוא לר״י ילא לחזקים דא״כ הול״ל ואי‬ ‫ואינו לוקה עדיין לאהוה טעינן גבי עדי׳ידנהדגהדאימא‬
‫אמית איהו לא לקי ובו' וכן פי' כהדיא בעל המאור רל'•‬ ‫ע ‪ 'T‬גניבה אק ‪ .‬נהרגק‪ .‬ולוקק דיכולים• לומד •להלקותו‬
‫אכלק' לפישיטתו־דכתכ דלכך פליניכגעעננט‪.‬להודיעך‬ ‫זאיהו לא לקי משום דנהתג^הוא ע״ז זעודי מכירה ואגב‬
‫דחו דר״י ובו' א״כ מאי הוכיח הגמרא ‪.‬דביק דאיהו לא‬ ‫דנקע חוקי' אינו נהרג ולוקה נקנו‪,‬ר״י‪ .‬נהרג‪ .‬ואינו לוקה‬
‫לקי אינהו נמי לא‪ ,‬לקו ובו' בן הק' הר׳׳ן ז״ל ע״שולע''‪:‬ד‪,‬‬ ‫כנ“ל ליישב דבריו אמנם מהא דקאמד כגמרא תתתיים‬
‫לק״מ דכל‪5‬ה מהכרת המק' דלכך לא אפליגוגגנכלומי‪•.‬‬ ‫■ ‪ .‬וכו' לא משמע הכי ויש ליישבבדוהק‪:‬־־ ־‪'■.‬‬
‫דעדי' נמי אין לוקין •ואע״ג דגלי כהו מלקות דלהכי‪:‬‬ ‫^צ‪£‬ם דאמרי דכדואפי' חני דבד‪.‬וכו' ומכאזק״ללמה‬
‫נפקכ לאו דלא תענה אצל לאו דלא קגנוה לומד ‪ .‬דכיק‪.‬‬ ‫־ שכתבו ■התוספות כפ׳־ח״ה ‪.‬דמ״ש עידייחוקה‬
‫דאיהי לא לקי חינהו נמי לא לקו ומיניה נשמע לסזקיט‬ ‫רמאיעדות טסי מב'‪ .‬שטרות ובו' משום דמגו דמהני‬
‫דלא חמר גבי עדים דלוקין אחר דאית לן דאיהו‪ .‬לוקס‪,‬‬ ‫לעניףפירות וט' והא הבא לא מסני למידי וא״ה מיקמ‬
‫דודאי לא פליגי כהני והיינו דלא הוכיח מחזקיה גופיה‬ ‫רבר שלם לחייכם ועיין לה'‪ .‬המאור ׳‪ .‬כפרק ח״ה וע״ע‬
‫כיון דאית ליה אין נהד׳גק ודאי לוקק אלא אף דלוקק‬ ‫־להדמב״ן כה' המלחמות כפרק‪ .‬מרובה וצ״ל דה"נ מהני‬
‫העדים‪ ,‬לא ידעינן דאיהי ליקה אלא‪.‬מר"יוכמ״ש •־‬ ‫ההדותייהו לררדיהנפש לכעל>ו‪.‬גמ"מ ה״ל לדי דנהרגין‬
‫סליק פרק •אלד׳הן הנמקץ וס^יקו חי'‪ .‬מס'‪' .‬סנהדרין‬

‫בס״ד מסכת מכות פרק דאשון‬
‫‪.‬‬ ‫בוראי ■שאינו יסיר ‪,... :‬‬ ‫ד ף ■־ב' ת ו ס ' ‪,.‬ד״ה מ עז ^ הנר שחייב גלות ונו'‬
‫זוממי וכו׳ אלמא דהוא דממין כסנק אף על פי‪.‬‬ ‫ד״ה‬ ‫‪ -‬ושק' מהרש"‪.‬א‪.‬ז''ל‪.‬דהא אין חרס‬
‫•משים עצמו רשע כדאמדיק בבי הא דרכעט לרצוני והר'‬
‫דליכאדין מייז‪.‬הבבועלעכ׳ילולפמ׳יש התוספות‬
‫דהכידו כבועל ליכא דאיהוגסאיכאלמימר דמיתסכועל‬ ‫חוריס יתומים יף־ ל״ת כתב דלק״מ ‪.‬דזהו‪ .‬דוקא לדעת‬
‫אכל אס איט כמיתה ההכראנוטס שאינם תייבין דכתיב‬ ‫רכא אכל דג יוהף־ה״לדאדם משים עצמו רשע לכך מק'‬
‫‪...‬‬ ‫אשר זמס לעשות לאחיו ליכא‪:.‬‬ ‫■שפיר לדער‪ ,‬ד״י עג״ל ואחר המחילה לא נ״ל ביון דהתם‬
‫בעיק‪.‬יפו' מצרי שני ובולי לפשול ענ״ל ר״ל‬ ‫ד״ה‬ ‫■מיידי דהודה כעצמו‪,‬שהוא רשע איך אמר דכא אקאדם‬
‫•מע״ר‪.‬אלא כונתו ד‪1‬ענין עדוח‪:‬דקדוב אדס אצל עצמו‬
‫וא״ב הו״ל למתטתין לאומרו‪.‬ביק דטעמא דן'‬
‫גדושה משום ■ורעו ועיי; כמהרש״א ו״ל עיק‬ ‫אינו נפסל בהודאת‪:.‬פיו וכמו שפירש״י ‪£‬״ל בהטא שם‬
‫■אבל יבי יוסף ה״לדנפשל בהודאת פיראבל בעלמאכ״ע‬
‫■מודו דלא אמריגן טכול לזמר מזיד‪.‬הייתי דלא שויאיניש‬
‫פ ר ק‪ ■ .‬א לו ה ן ה ל ז ק ק‬ ‫עצמו רשע זכן מובח ־מהתוספות דכדיתות דף י״ב ד״ס‬
‫או דילמאדליכא מאן‪ :‬דפליג‪ .‬בהאי פכרה ואני תמיה איך‬
‫ד ף ^"‪y 1‬״ ‪ t i‬נ מ ' ‪ .‬הניחא למ״דקיימו״ר״לתא‬ ‫לא השגינז בדבמ; מה־יש״א <ז״ל■ •שהק'‪-‬מהך‪-‬־דרכננני‬
‫דדייקת בבריי‪-‬תפלו־קבסיגו‬ ‫לרלוני דלה‪ .‬שת לכוליס והתוהפותדכדיתות הכיאו‪-‬מת^ב‬
‫אלא •למ״ד‪ .‬קיימו‪;.‬ולא למ״ד ביטלו‪ .‬וכיון‪' .‬דכ״לזא־קממנ■‬ ‫דאמדד״מ אם אמר מתחלה מזירזהייתי שומעין־־לו‬
‫אין לט וכי' היא‪ .‬דש״לביטלי לאו הוא;‪!.‬את‪.‬ועעלס|אמל■‪,‬‬ ‫■;והיפי אמר דכא בכאן אף לדצנניאיך‪-‬שומעק ^־אלא׳ודאי‬
‫ועייל במסרש״א ■כתוש'‪.‬בד"ה סתם מה שהק׳‪-‬ובע׳שלא‬ ‫לכסיל עדיתקאמרובאמור וכ"כ בהדבא‪.‬התום'בכריתות‬
‫‪.‬־קשה יעו׳׳ר ‪:‬‬ ‫ע״ש ‪ .‬־‬
‫ד ף ט ״ז; ? ן א ‪ /‬ת ו ס ' ‪.‬ט־״ ה_‪...‬אי דקטלה וצ׳‬ ‫‪:‬זי מר '‪.‬קושית ■מהדש״א ז״ל י״‪-‬צ‪.‬דפונת התים־ לו*‬
‫דמ״רי שהרגו‬ ‫; דפנא■׳‪.‬ידעי שהוא ■כשעיג‪..‬דלמא‪ -‬במזיד‬
‫בשוגג‪-‬ומי עכ ^וכ ת ב מהרפלל ־ונאמר חייכי מותית‬ ‫‪:‬יכיזן שהדוג בפנימאפשד־שהיגובממלנזפמו שמציגוטמל‬
‫שוגגיסל^שייטם‪ :‬מלקות ומתרש"א‪,‬־תפס עלינמהוגיא‬ ‫‪ ■.‬לומד נמיר■הייתי ■עכשיו שהדרג‪.‬לפניט‪ .‬אפשר שהרגו‬
‫דכתובית יעי״ש‪-‬וכתב הוא ו״ל רהבא לאו ■משום‬ ‫׳במדד ■ואק בינתה לומר כאן נמו ׳־יכל לזמר;־ מייד‬
‫יעו״ם ודבריו •קמוהיס‬ ‫ה תג ה אלא עשוה שגדשה‬ ‫־יהיאי ואכשל־ שראה‪ .‬אותי שהוא נבהל ונדד‪ ,‬על מיששו‬
‫דלפי‬ ‫■‬
‫כט‬ ‫יגל‬ ‫מסכת מכות פרה שליישי‬ ‫אבדהם‬
‫טמאה אלא אחר גילוי קיא ־חלב יי״י אית ליה איסיר‬ ‫ללפי דכדיו דבכא חשיש בשני דכייש ושפיר אמדי' דלץי‬
‫כילל ולא ילפינן מחלב אכל קושיתי היאממתני׳ דמסכת‬ ‫א"נ כי אחרו לקשלה כמי יהא חייב ודוחק לומר דהא‬
‫■טהיית יעו״ש וכמו שכתכתי׳אך אמנס בנדני ■יפלח אין‬ ‫רפסייק התסבש‪^-‬ג לאו משעמא דד״ל רכיהינידאתרו‬
‫נעלש מעיני הרב סוגיה דזכחיש דשם נאמר לה־ ת;א‬ ‫כיה וכו' אלא מגזירת הכתוב פוא ועור מאי מקשה על‬
‫דאתאי חר טרפה למעוטי עוף'טמא ואש כן הכי כ״ל‬ ‫מהרש״ל ■מסוניא דהתס דוקא התם רגזיית הכתוב נכי‬
‫לחימוראי דהכא ־דשאני אתם רגילה קרא 'ודי״ק אמנם‬ ‫ממון אכל נכי מלקות שפיר דלקי וכן משמע מהאדאמ'‬
‫עריק קשה לטעם התושפיח דילפיק ■מחלב' ‪-‬הא שמעינן‬ ‫‪,‬בא לעיל בפלוגתא דרי ור״ע■בלא התרו כולמיתהזאתרו‬
‫■ליה ־לר”י דחית ליה כולל אף כאישור הכ^א מעצמו כפ"נ‬ ‫כו למלקותכ״ע מורו דלוקה אי לאו שניתןילאזהרת מיתת‬
‫דשכועיתגבי שבועה שלא אוכלנכילונן וא״כ^לרידיה ליכא‬ ‫כ״רוכן מונח כהדיא בפ' אוקווא״בדף פ״איע״ש כדש״י‬
‫'למילף מחלל וא"כ סיכי קאמרר״י^הכא אפי' החד וסוא‬ ‫וחוסכו' דלד׳י דקיימינן כיה לא ילפיג[ מג״ש דתלא דכי■‬
‫אפי' למאן דלית ליהאחע״א כמ״שההוא' וצ״ל דשם רצי!‬ ‫אוקיה אלא ממק גס הרמכ״ס ז׳ל פהק לענק מלקות‬
‫לאוקמה ככ״ע ■וליה לש״ל וכך כתכו התיש' בשולין דף‬ ‫ראותו ואת כנו כר״י דתייב ופסק כדתנא דכי חיקיה‬
‫'‬ ‫ק״גע״א‪:‬‬ ‫לממק דפטור אמנם מאידכתבמהדש״ל לשון ונאמ'אינו‬
‫ד ף ח ״ י ' ע ״ א ג ס ׳ ליכתוב דחמנא לא תוכל‬ ‫מתיישב שפיר כיק דמבואד הוא ־• ■‬
‫לאכלס וכו' ופי־ש״י ופיק‬ ‫י‬ ‫כיון דהרגו שלא כמתכוק וכו' עב״ל וצ״ע‬ ‫בא״ד‬
‫דמפורשי' לקי הכל חי והר ודע דאמרו בפ״ק דכדיתית‬ ‫דלוקמה מזיר ולא אתרו כו למיתה ושמעתי‬ ‫^‬
‫דף ד'השל ■מעשר דגן ותירוש ויצהי לוקה‪-‬ג׳ואוקמיהו‬ ‫א־מדיש כיון דדין ארכע מיתית לא בטלו שפיר אמריא‬
‫כגמרא מדהדר לפרטו אצל הלאו וככר פתכו ■התיספוח‬ ‫קים ליה כדרכה מיניה וליתא מההיא דרבא שכתבתי‬
‫פמנחית דףנ״ח ע״ב דוקא החס משוס דשם"אחד •הוא‬ ‫■‬ ‫לעיל ‪:‬‬ ‫'‬
‫•יעו״ש וא״כ צ״ל דהא דקאמר לא תוכל לאכלס אשאיה‬ ‫ב ד ״ ה משוס מית נבילה דכשכולעו‬ ‫ע״ב‬
‫דהא וראי צריך למיכתב מעשר ■ולפויטו אצל הלאו‬ ‫הוא מת עכ״ל והא דמקשס‬
‫־‬ ‫והכן‪■:‬‬ ‫'‬ ‫הש״ס כפ'ג״ה אהא דאמדיק אמ״ה צרי־ כזית מהך‬
‫י תו ם' ‪1 3‬״ ‪■ n‬איסור וכו'שלא מצינו פו עריק אישו'‬ ‫דאמר אכל צפוד בחייה ככל שהו משוש דגכי נבילה‬
‫■ ■ ■לאו וכי'עכ׳׳ל וקשה הא וראי ירעו'‬ ‫פשוט הוא דכעי כזית ומוכיח לומר רמאי דאמד ככל■‬
‫כחטאת וכעולה 'לפחות אישור לאו מהך דר״א דיזקשה‬ ‫שהו הוא לאישור •ימשוס דאכלה ־כחייה הוא אמנה‬
‫עינייהו לדכא •ור״ש גופיה אמא• לא מפיק ‪-‬מהקש ואק‬ ‫לפי האכ!חדאיכאכזית שפיר אמרינו לענק נכילש>כמ"ש‬
‫לומר דאי מהתסשיי לאושבכללותואיצטדיך־‪-‬קרא למלקות‬ ‫ה־מב״ש־ז״ל כה' מ׳א אך ממשמעות דש״־י לשם יראם‬
‫דא"כ מאי מקשה‪ -‬הש״ס ליכא לפיל' ר״י רשא ■משני ליה‬ ‫דש״ל כהתוק' יע״ש כמהיש״א‪ ::‬י‬
‫‘אה״נ ודוחק לזמר־דלא ■ידעיק ־רהך ■מיידי ■לאח״ז אלא‬ ‫‪ 'D til‬ב ד ״ ה היסק ופו' והטעש משוש דמצינו חל‬
‫אחד דאית לן קרא דלאקוניל ■וכו׳ז ומלכר״־זההא ■שתכו‬ ‫על אישיר חלב ואפי' למדק דלית‬
‫התוספות דלפד זריקה •כעולה אינואל‪-‬אאיסור‪-‬וא״־כפיק‬ ‫ליה ופו' ענ״ל זכתב מהרש״א ומאן דאית ליה אחע״א‪,‬‬
‫דמוכרח הוא לאח״ז א״ב משמע דתחא ■לאשור אף לכהן‬ ‫סיס־• ה־ דחלב משוס כולל ופו' וא"כ פליגי כפלוגתא‬
‫ולזה יש לומד דהך דר׳׳יא לחו כ״ע היא אלא פלוגתאהיא‬ ‫דת‪:‬אי ־ואין זה לפייוש ־החושפות ד״פ ק"מ וכמ״ש בכ^‬
‫פתודתכהניש ואיכא־מאןדלא ס"ל פכיייעו'שו'לפ’זשייך‬ ‫וג״ל רלא פליג־י אלאילסנך תנאיה דלית להו אחע״אאפי'‬
‫־לימד דר״ש לית ליה■האי^דרשא ומקשי הש״ס ■לרכאאמאי‬ ‫ככולל ולרעה לוייילפיק מחלכ ורב אמר ל־ החלב הוא‬
‫■לא קאמר לר׳יא לוקה שש ו ק נראה מן ■הגמרא •דמהכת‬ ‫אמדו כפ׳ ג׳׳י‪ :‬והנה לפי‬ ‫דחייל משוש רהוחר מכל‬
‫מנחיח דף ע׳ד אמנה לדכדי^החושפדת שש היט מוכרת‬ ‫■כלי התישפית דילפינן מחלש שפיר אמ י' דחירל‬
‫דשייך שפיר לומר־דאית לסו פהך דר״א אלא נקיט‪-‬דרשח‬ ‫איתליה‬ ‫חף אעון טמא משיש חומיתנכילה דדלא כ‬
‫הפשוטה ושיגרא דל־ישן היא וכןמשמע■ שש ־ף נ׳יחע״‪-‬כ‪:‬‬ ‫דלא חייל והוכחו דברי! כי ג״ה וב־איתא כמה טהרות‬
‫■ב א״ך וא״ק ומעשר גופיה אמאיארר‪ .‬יופרטיכיה‬ ‫מחלב‬ ‫זל ‪ p‬־לח ‪. 1,‬‬
‫־ילפינן ־‬ ‫ככולל ‪-‬‬
‫־־‬ ‫דהנהו תנאי ס״ל דאחע״א‬
‫־וכו' עכ׳׳ל צ״עלפי הגע' רכריתות שהבאתי‬ ‫אבל מה־ש״לכפ׳ג״ה כתכדגכי כסמה טמאה ׳גליקרא‬
‫לעיל מחי מקשו ואדרבא דמאי דקאמר פגמרא■לא תוכל‬ ‫רחל עליה אישור נבילה משא״ככעוףיעז״ש ורלא־כרכמ‬
‫התישנות רהכא וכן כתי מהרש״דז שש ’ רנעלה מעיניו‬
‫דכדי התושבות וכו' יעו״־ש דמרלאפתבו כפשיטוהטעס‬
‫איז ־זה מוכרח רשפיר קשיא‬ ‫;ל מהדש״ל וכו' ו‬
‫לחלק להש ל‪-‬או לכל אח־למ״ל לפירטש ליכתוי מעשר‬ ‫^■ה על רבריהש רמנ״!ל זה כיון ד‪-‬מדןכיתין רטהיותמשב''‬
‫ולכך ■י!ק^ה הש ש‬ ‫התש ולעתוכ‪-‬גכיס לק תיש‬ ‫דהלכה׳פשוקה היא וכ״ש דר״י שוה דאית ציי! הלכו!‬
‫' ‪ ■ :‬־ ‪•.‬׳ ־ •אמאי פרט גכי‪:‬‬ ‫מת׳ס׳׳׳משנה י והוא אמד נפ׳‪-‬אלו' הן• שלוקין אפילו איזד‬
‫■ביא׳ק“ י ‪ -‬ושייר ב מ ע ^ רהשתח לא־תושללאכצללחקאי‬ ‫והוא ‪^7‬ק־'פחכ מהרש״ל _דמסבירי‪5 ",‬ת לן ^אקמי ‪P‬־‬
‫־■ ■ ■ מעיקרא דכו' ננכ׳יל פצ״ל ■ר״ל דאי לא כתיב‬ ‫נילחירחני אלא ־כבהמה ’טמאה'דיש־כה המן מהכתיב‬
‫■מעשראלא‪-‬בעשה'לאהוה‪-‬יכול לומר ■דקרא ■קמח ■בא‬ ‫לן מאי‬‫דקרוייה^נכילו! מה שאין כן כעק־וכהכקאתנח ‪,‬‬
‫לאיסור חדש מדהוה ‪ 4‬ה לומר לא תוכל לאכלס וא״ב צא‬ ‫דקשהלן׳ע׳ל מהרפ״ל מההיא דאמרי׳י׳פפ׳‪-‬חטאת 'העוף‬
‫העיף‬
‫•הוכללאבאלייקאי‪^-‬אמעיקרח ■נמידהשתא לאשייך׳לומד‬ ‫דף ע׳ דחלב טרפה׳לר״י איצטריך למעט^כהמה ט ■‬
‫■לא תוכל־לאוכלם־דבא לחדשדלומר‪-‬רמעשר אק בו כי אש‬ ‫והקשוי־ה׳אי נמי קיפוק מנבלה' מי שאישרו ־ננשום‬
‫תישודעשה ‪-‬אי מקראקמ׳אשוכ־שמעי‪:‬ןשישלאודומיא‬ ‫ייצא^זה שאק'אישורו'משוש גכילה ואמאי ישא גלי‬
‫דדכד יחדש כמוישהכדיה‪.‬מש'"חנעיין‪.‬מ''־ש;מהים'אח'‪-‬‬ ‫־מאה לומד דקל עלה ׳אוהו־ כנילה‬
‫־ ■;בזהדדיריוהמיהישד‪■ ■ ■ ■ ■ '-‬‬ ‫־־'‬ ‫ע׳יפהאחורניחא רו־אילאמסט'צןהךטלדרככלתבשמס‬
‫;כר׳יז!‬ ‫■‬
‫‪43‬‬ ‫מזק‬
‫יגל‬ ‫מסבת מכות פרק שדיים♦‬ ‫אברהם‬
‫יעו״ש וצ׳ל כמ״ש הרא״ם דלא אמרי' רעשה כא לל־או‬ ‫כ ד ״ ה^ ולילקי משום זר ואף כי גמיי חט וכז' ליתיה‬
‫כי אס מיקוד כההיא דכהמה טמאה דכיון דכתיב אך‬ ‫אלא כש״פ >ישנו כמו אכילה יכו' ענ״ל ועיין‬
‫חת זה תאכלו אותה תאכלו למ״ל והש״ס עדיפא מיניה‬ ‫כמהדש״ל ומהרשי׳א ועיין עור כמהר״ם רכנר' שלא ראה‬
‫מקשה ‪:‬‬ ‫קוגיא ערוכה כפ"כ דפסחים רף לי׳ב ע"כ דשם מכראר‬
‫ד ף י״ ט ל י א ‪ 'D W‬ב ד ה ואי סכר‪-‬וכו׳‬ ‫דיכנן ק״ל דהעיקר כתתמה כי אס טית ואכא שאול‬
‫דגרית לעיל ואי‬ ‫‪- ■-‬‬ ‫•‬ ‫ה״ל הדעיקר סוא שו"פ וזוהי סכרת מהרש״ל ומאי‬
‫סכי לא קידשה אפי'־מעשר נמי לא יהא מתאכיל כלא‬ ‫דאמרו שם כגמ' על הךכרייתא דכעי שו"פ לאו למימרא‬
‫פדיון וכו'עכ״ל עיין כמהר׳יס שאין דכריו מוכרחים‬ ‫דכעי תרתי דמנ״ל לומר דפליגי אהדרי אצא דוקא התם‬
‫אמנם הא קשה לי דודאי דקושית הש״ס היא לפי שיטה‬ ‫שאין כו כזית ועיין מ״ש שם כת״ד ‪-‬וא"כ מתרצא שפיר‬
‫זו אינה אלא כגדל צפני הכית־ דאי לאו הכי לא ק״־מ‬ ‫דאי מהתם דוקא כשו״פ כין שיש כו אכילה כין שאין צו‬
‫ואדרכא נאכל ככל עדי ישראל כמ״ש התוס' וא״כ מאי‬ ‫אכילה לכך אמר מקרא רלא יאכל משמע מיניה דליתיה‬
‫ואין לתמוה דכקכו כתר הבי ץעלה כדעתי‪-‬לומד דהיינו‬ ‫‪12‬אככזית ולפזמאירקאמדי רכנן התם למאמרו שו״פ אלא‬
‫מאי דסיימו כלשונם אכל הכא מיירי שאין המזכח’;כטי‬ ‫לענין מעילה ר״ל לקרכן לא לאזהרה אכל קשה אמאי‬
‫וכו' ר״ל ואינו נאכל כי אס לפני המזכח אפי' הותרו‬ ‫לא אוכיחו ממאי דשני כגמ' ה"מ■ היכא דלהכהניס חזי‬
‫סכמות אבל ודאי זה אינו דא’ כ ■אמאי לא תירצו הכי‬ ‫וט' והא עיקר קרא דוחטאה כקדשי ה' כתיכ וא"כ כי‬
‫לעיל ועוד לא שמענו דמעשרכנני מזכח ומוכרח להגיה‬ ‫ילפינן האזהרהאכלמילי ילפי׳וצ״ל דעדיפא מיניה תירצו‬
‫האי דכתכו ואין לתמוה וכו'עד • וגריס וכן ‪ .‬הוא‬ ‫דקישיא מעיקרא ליתא ;• ‪-‬אך• היכר הקשה כמה‬
‫מבסיס ותמורה ;‬ ‫שראיתי להקות' כמנחות דף ע״ר כד״ה לאודזרות שכתט‬
‫ב א ״ ל נ‪1‬א שאז לא היה טועה וכו'דהיינו דמותיכשכן‬ ‫דהגי' הנכונה היא■ דמק' מקרא דקרומה ולא הכינותי‬
‫טעון מתן דמים עכ״ל ועיין כמהר״ם רדכריו•‬ ‫י‬ ‫מאי מיישכים כתירון הגמ' ועוד ־קושייתם שם עדיין‬
‫תמוהים ולע״ד נר' דשיעור דכייהם מתחילה כתכאדהא‬ ‫■עומדת לעומתם דכיון דתית צו‪.‬הג‪.‬מ' רלא שייך כי אס‬
‫דקקני ככורים יוכיחו הוא כשאינו דומה ולא חש התלמוד‬ ‫בבשר או כתרומה וכו' מאי לאו דורות וכו' ורותק לומר‬
‫להשיכ ביק דלא נשאר כמסקנא ולא כתכו היינו דמותיב‬ ‫דלפי האי גרקא ליתא הך גירת' ה"מ וכו' נ‪1‬א הכי איתא‬
‫משום דלשון הפרכא שכן טעונים משמע משום חומרא‬ ‫הקם אפילו כהנאה הכא דוקא כאכילה וכ״כ הקות' שם‬
‫ולא קאמר שכן לא הונחו ובקר הכי כתבו לחזק רכריהם‪.‬‬ ‫אקושיא אחריתי יעו״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דאפי' בכור נמי יכול להיות כשאינו דומה אלא דאז לא‬ ‫כ די ״ ה וליצקי וכו'דאוכל כשר מן■ החי וכו' שהרי‬
‫היה טועה התנא מעיקרא לדמות לו מעשר כיון דדינם‬ ‫כולל איסור מחיצה‪,‬וכו' עכ׳יל ועייןכמהר״ם‬
‫פשוט רבעי מתן דמים אכל בככוריס לא פקיקא ליה‬ ‫יעלה כדעתי לומד דהתוס' מק' אף לפי שיטתם דאינו‬
‫דכעו הנחה לעכב ולכך כתר דדחי בכור דכעי מתן דם‬ ‫אלא _אישוי מהא דאמרי' דאוכל כשר‪ -‬מן החי לוקה‬
‫קאמר ככורים יופיחו ופשיט ליה דאף ככורים נמי כעו‬ ‫וההוא הוי ככשר שיצא חון למחיצתו כמו שפי' רש״י‬
‫הנחה והיינו דלא חש להשיב אמאי לא קאמד דמה‬ ‫והקוק' כחולין ואמאי לוקה הא כולל נמי מחיצת העוכר‬
‫לככויים שכן לא הונחו ודחוק כנ״ל ‪:‬‬ ‫אכל מדכרי הקוס' דמנחות דף ע״ד לא משמע הכי‬
‫^)״ב ‪ ''D W‬ב ל ״ ה הואוכואכלעלגירסאוכו'‬ ‫דשם כקכו דהך דד״א הוי לאו שככללית ואף על אחת‬
‫קרינן וכו' משאו ‪,‬מבפנים‬ ‫חינו לוקה א"כ מוכדח דמאי דקאמר ולילקי הוא איתור‬
‫וכו' עכ״ל ועיין כמהרש״א וכונקו אף אם ת״ל דפי'‬ ‫והך דקהמי דלוקה על כשר מן החי הוא ענין אחר‬
‫הש״ס דמילאו כגופו וכו' ודבריו תמוהים רזהו לגרסא‬ ‫ושוכ ראיתי הדכד מכואר כתות' דיומא דף ע״ד ע״כ‬
‫‪.‬‬ ‫דממך לחודיה ומאי כיניהו ‪:‬‬ ‫כדברי מהר ה ז”ל יעוי^׳ש אכל הוא דוחק לומר דמאי‬
‫ד ף כ ' ק ״ א ‪ '!3 J‬נאמי כאן קלחה ונאמר להלן‬ ‫דקאמד הש׳ית דאית כיה לאו דכליל הוא לאיתור דלא‬
‫קרחה מה להלן וכו' ע"כ הק׳‬ ‫’‬ ‫‪ -‬דמי ללאו דזרות יעו״ש ‪:‬‬ ‫^‪.‬‬
‫כס' קרבן אהק למ׳ד מופנה מצד אחד למידין ומשיכק‬ ‫ואי כדקאמדת את זה לא תאכלו למ״ל‬
‫היכי אתיא הך ברייתא והא כיון דאיצט' לימכתב קרחה‬ ‫סמיך הוא אמ״ש כת׳כ כהדיא דכהמה‬ ‫_ _‬
‫ככהנים לחייכ על כל קי־חה וקרחה היכי יליף ג״ש‬ ‫טמאה אית כה עשה ול״ת אלא דניחא ליה'להקשות ליה‬
‫דליכא ל מפק שכן דיבה כהן מצות יתירות ותיק לימצי‬ ‫מקרא אף שאין מפורש כהדיא ועיק כזכחיס דף ל״ד‬
‫למיכתב קיח קרח כדאמרי' בקדושין ףלפי דבריו צ״ל‬ ‫■‬ ‫•‬ ‫■‬ ‫ע״א‬ ‫״‬ ‫‪,‬‬
‫דהאי תנא לית ליה הך דרשא דתיסי] לדעת אביי דמנ״ל‬ ‫‪ D lil‬ב‪""7‬ח כל שכקרש פסול‪.‬וכו' ק״ו מתודה‬
‫דהג״ש חתא לגלויי דלא הפסיק העניןכיק דאיצנודיך‬ ‫חישיי ולא מלקות עכ״ל ועיין‬ ‫־ ^■‬
‫השינוי לגופיה וגם איסי איק ליה דמופנת מצל‪, .‬אהד‬ ‫כמהר״ם שתיק לדעת ר״י ולא יתנתי מה תיקן כזה‬
‫למידין ואין משיכין הה דוחק וגם מדברי התוק' שם יש‬ ‫לדכא דאית לית לוקה משוס זר אף דלפני כפרה ע"כ‬
‫להוכיח להפך ואין להאריך ועוד לדכא דאית ליה קדק‬ ‫צ״ל דדב גידל מהאי קרא קאמד ר״ל אין לנו להלקות‬
‫קרחה לא משמע ליה מאי איכה למימר • ולעיקר הקושיא‬ ‫מקרא דונל זי‪ .‬לא יאכל קדש נמי רגילה הכתוב וכו'‬
‫נעלם מעיד הרב דכרי התוס' שם שכ׳הך ילפותא היא‬ ‫אכל מדכמ קרמכ״ם כפי״א‪ -‬מה' מעה״ק לא משמע‬
‫כמו גילר מילקא וילפי' לה כמ׳ימ וכן כתב הריטכ״א‬ ‫‪■-‬‬ ‫הכי יעו״ש ‪ :‬״ ‪- ..‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪,‬״‬ ‫‪ .‬ז״ל כשמעתין ע׳ש ‪:‬‬ ‫צ ט' אלא אי איתמר וכו'וקשה אמאי לא הניחו דברי‬
‫ר ש’*♦ ב ד ״ ה חייב וכו' דסא לאו מיחורא וכו'‬ ‫ר״ג כאמור וכאומרו דלוקה לאו משום לאו הוא‬ ‫י‬
‫וקשה לפי' דפירש כהם מכק יתודה‬ ‫כאמור אלא דלית לן ק״ו מקודה ושלמים ובכור לומר‬
‫ונרא' חהו הגמגום ‪:‬‬ ‫דנוקה ולפי שאין מזהייין מ״ה ל ק אמר משום רלאו‬
‫הכא מכלל עשה היא וכפי מאמר ה״ה כפ"כ מה' מ״א‬
‫מסכת‬ ‫י‬
‫ז‬ ‫יגל‬ ‫מסכת ז;•ז ‪3‬רק ראיבון‬ ‫אברהם‬
‫שלא נחשדו על הרביעה כשבויה‬ ‫ואפשר רה״ק מקום‬ ‫מסבת הודיות פרק ראיטק‬ ‫;‬
‫‪ ..‬״‬ ‫דמאיסא או משוס הפחשס ד ב ^ ‪r‬‬
‫ת ו ס ' ד׳יה מקום ופו' ומילא מפליג וכו׳אךמ'מחנ^‬ ‫זץ? ב ' ;ל״א ח״ש אין ב״ד חייכין עיין פירש״יזץ‬
‫לעיל נכי תרנגול לכן לא ק׳׳ל רפיון דמיוחד‬ ‫י‬ ‫ונ״ל שהוא דחוק דא״כ שו״ללשמואל‬ ‫; ׳‬
‫לע״ז אפי' אית ליה עוכר ולא ׳דמי לכוה של• יין לנזיר‬ ‫לקבוע דבריו גבי פלוגקא דר"‪,‬מ ור״י לקמן גם למ”ד‬
‫דאפשי דלא שחי ליה וכן משמע מהחוס'לנדל בד״ה מנין‬ ‫אציבור מכיאין היביקאמד אין ב״ד חייבין גס מה שכתב‬
‫_‬ ‫שלאיושיטע׳יש‪■V :‬‬ ‫־‬ ‫רליהוי חולה בב״ד הול״ל אין יחיד פטור ובו'ולב־נראה‬
‫ב א ' ^ וקשה ובו' ונראה דק׳״ל כיון דהחמירו על‬ ‫לי דאחא לומר דב״ד חייב היכא דיחיד|פטורועייןלהתוס'‬
‫עצמו שלא כדין לא הוי מנהג דאף דרכעו‬ ‫■ ■‬ ‫’‬ ‫דנהחפקו בזה ‪:‬‬
‫לא הוי עובד אלפני עור אך מה שהק' אימור לשחיטה‬ ‫? !' ב ג ט' פיצד הורו ב״ד ובו'י״ל מה ■הוק'לקנא‬
‫וכו' לא הכינותי דאף מדירה לא חיישינן כיון‪,‬ראם רבע‬ ‫באומרו ביצר ביון דאקדא קאי דאיירי‬
‫הוי איסור הס החמירו כמו מאי דאמרי' כמהקנא דחס‬ ‫בשעת מננשה דהיינו נתחלף לו בשומן וו״ל משוס דדמי‬
‫על בהמתו ואפי״ה הם החמירו והוי מנהג ביק ־‪.‬ראיית‬ ‫לחלוקת הוראת ב״דדידע דהוא חלב ואכלו דהואפטור‬
‫כיהמילחא ראיסורא וישלומררמק' לפי ס״רררכודו״ק‪:‬‬ ‫א'ב סן חלוקה דהעושה ע״פ עצמו נמי •איירי דידע‬
‫ל ״ ה ׳שלמין וכו'וכשבודק וראי לשתיטה זבנה וכו'‬ ‫דהוא חלב ואכלו דהוא חייב ולכך מק' ביצר חייב קרבן‬
‫' עכ״ל לאו דוקא לשחיטה רבגמיא לקמן גבי‬ ‫כדן דהוה מזד אכל קשה רילמא כאומר מוחי דהוי‬
‫בעיית שור של פטסקאמיבהרייא דקתמיהלאו לשחיטה‬ ‫רומיא'להוראת כ״דוצ״ל דהתנא נחיח לאשמעינן אף‬
‫קיימי אלא כיון דאינה כת מלאכה נמאן דלשחיטהזכנס‬ ‫רהוח כהודאת כ״ד כיון דננושה ע״פ עצמו חייב ולק‬
‫ודאיואףדעומדח לגדל ולמת נמי הוי כמו לשחיטהודחי‬ ‫קאמר כיצד ובו' ‪. :‬‬
‫ולא אתי לאחלופי כבהמה דכח מלאכה כמו פרה דאף‬ ‫‪ Q‬א״ה מאיאיריא דמהדר ובו' עיין התוה' שמחקו‬
‫דקיימא אצלווראוייה למלאכה כיון דכשעח המכרתלינן‬ ‫כל זק מהגמרא ופי' רמ״ש ובו' ואחר המחילה‬
‫לשחיטה לא איכפת לן והדכריסק״וומשנו שפיר כודאי לא‬ ‫אינו נראה דודאי כונח ר"פ היא כפירוש הברייתא רכיון‬
‫חיישינן לאחלופי אלא חיישי' לומר דשלמה זבנה דהוי כת‬ ‫דמצינו אילוק כין מיעוט לרוב כהוראה ה׳נ יש חילוקבין‬
‫מלאכה ורו״ק■ ומאי דקשה לזה מגמ' דככורות עיק‬ ‫מיעוט לרוב בשגגת מעשה גס כפירש׳׳י איחא כגירקת‬
‫' כמש״ל כס״ר ‪:‬‬ ‫הגמרא אשר ע״ב נראהלי דה״פ דרישא דכרייתא קאמר‬
‫ד ״ ה וכן בחירה ובו' דאפי' דכנן מורו וכו' נ״ל דאק‬ ‫כעשית' יבול יחיד שעשה חייב שנים פטורין ת״ל ובו'‬
‫כוונתם לומרדרכנן דהכא לא אסדואלאכמיוחד‬ ‫דמשמע אי לאו בעשותה דמשמע יחיד הו״א אפי׳רוכא‬
‫לעופות דהא אסרו כל בהמה גהה אלא כוונתם להקשות‬ ‫משמע ולכך מחמה הש״ה שפיר דהו״ל מעיקרא למהדר‬
‫עלרש׳י דנראה מדבריו דהן קכרא דאין בו חיוב חטאת‬ ‫חיוכא רמיעוט ולומר אי לאו בעשותה דמשמע יחיד‬
‫אינה אלת לכ״ב וזה אינו דאף רבנן מורו כהכי ומשום‬ ‫ה־״א רוקא דוכא דחייכין בשגגת מעשה ולא מיעועשכן‬
‫הך סוס דמיוחד לעופות אסרי כל הסוסים‪ ,‬כמו שכתבו‬ ‫מצעי חילוקכין רוב למיעוט בהוראה ולכן אחא בעשותה‬
‫כשבח משם ר״ח ע״ש גם מ״ש התוספות לקמן גכי רבי‬ ‫לחייב מיעוט ואחי דכחב בעשותה לחייב מיעוט הו׳יא‬
‫דג' מחלוקות כדבר החיוב חטאת קאי דרבנן ס״לראיכא‬ ‫דוקא יחיד ולא רוב שכן מצינו חילוק כין רוב גבי הוראה‬
‫חיוב חטאת כמיוחד לעוסוח וכ״ב ס״ל אף כמיוחד‬ ‫ולכך אחא מע״ה ובו' אלא וראי פשיטא ליה לתנאדיחיד‬
‫לעופות אי; בו חיוב חטאת ולכך כל הסוסים מותרים‬ ‫כהוראה חייב וא"כ היכיה״דלומ' דוקא דיכא אכלמיעוע‬
‫ורבי ס״ל ככל הסוסים איכא חיוב לכשיזקין ולעולם כין‬ ‫פטור בשגגת מעשה כיון דאפי' כהודאה חייב אשגגח‬
‫רבי כין רבנן רכל הסיסיס אסורים כמבואר כגמ' לעיל‬ ‫מעשה ולכך לא מיהדר אלא גבי מבא כיו; דפטודיס‬
‫ד״ז ע״כ ;‬ ‫כהוראה כנ״ל ‪:‬‬
‫ב א ״ ל דילמא טעמייהו כרבי וכו' עכ״לר״למדקא'‬
‫ריכ׳יב ור״ן אמדו דבר א' הוא משוס דהוק״ל‬
‫טעם רכנן דאהרי סוסים כיון דמיוחר לרכיכה ואין• בו‬
‫מסכת ‪ ry‬פרק ראיטון‬
‫שום מלאכה לכך הוצרך לומר דס״ל דאין חי נושא את‬ ‫דו« י״ד ‪ 2 y‬מתני׳ יי״י מתיר בשכורה עמן‬
‫עצמו וארהכי מוכרח לומר כ"כ ורי׳ן כחד סכרא קיימי‬ ‫להרב כ״ד שדקדק רלא‬ ‫׳‬
‫ואמטו להכי מק' שפיר דילמא אקדי רכנן משוס כלי זיין‬ ‫קאמר מחיר כשכויין כח״ק ע״ש דאין דבריו מכוונים‬
‫וכ"כ ליח ליה האי טעמא דכלי זיין ומעתה הא רקאמר‬ ‫להלנה ושמעתי דרבנן נקטו שכורין לומר אף זכרים‬
‫כ״ב כברייתא משוס שאין כו מלאכה לאו אדרכנן מהדל‬ ‫דאין מקיימין לגיל ויידוח ור״י נקט שכורה לרבותא ראף‬
‫אלא דיריה קאמר דכיון שאין כו מלאכה ליח כיה איסור‬ ‫דמקיימין אותה לגדל ולדות ביק רלא מקבלה זכר ואי לא‬
‫כלל אמנם מהש״ס לעיל גכי שמעחא דנחום מוכח‬ ‫מיתתפינא אמינא דוקא נקט שבויה משוס דלא מקבלה‬
‫דרכנן דכ״כ ס״ל כר' וכפירש׳יי שם אשר ע״כ נ״ל דהאי‬ ‫זכר ועיין לקמן כס״ד‪:‬‬
‫'דאמר ר׳י שם דכ"כ ור ‪ f‬אמרודכר א' הוא קודם ידיעתו‬ ‫ריט״י ד ״ ה מקוסוכו׳כגוןשלאנחשדועלהרכיעה‬
‫'להך כמיתא ד^ דאיכא טעמא אחרינא לרכנן אך אחד‬ ‫ובו'עכ״ל זהו לפי‪-‬מאי דפידש רכאן‬ ‫י‬
‫שראה ל ‪ p‬דר' חין צו^ לומר דכ"כ ור״נ כחד סכדא‬ ‫למהקנא רגיי חס על בהמתו לא נתשרו ככל מקום וק־‬
‫•־ •‬ ‫קיימי ;‬ ‫דחיישי כ ^ מקום הוא חומרא בעלמא ולא מדינא‬
‫׳ ב א ״ ד אלמא ש״מ כסיס נמי ה״ט עכ״ל וק״ק‬ ‫וכדפירש״י לקמן אך קשה מאידפירש^ ריש כבורות גבי‬
‫דהאיכא נמי גיעמא דמלאכה אחר כך‬ ‫מאי ראמרו שם ר״י מחיר בשכורה דמיירי כמקום שלא‬
‫לכשיזקין כמו עגלים וסייחים ראף דכשעח המכר לןת‬ ‫נחשדו וכי' והוא תמוה ועור כיק דמעיקרא דלא מקבלה‬
‫כהו איסירא רמלאכה כיה שמשהה אותן■ ככיתו אתי‬ ‫זכר ודאי תיישינן דהוי כמו יחוד דאסור מדינא ככל מקום‬
‫לאחליפי‬
‫י ג ^‪-‬‬ ‫מסבת ‪ t y‬פרק ראיטון‬ ‫אברהם‬
‫לקמןדכ״א לא ישכור שדהו מק׳ט וי״ל דוקא החס‬ ‫לחחלרפיוז־ו״ק■‪:‬‬
‫כשכירוק שדה לשנה אחה אי אפשל שלא תהיה הצלו חיה■‬ ‫ד ״ ה אמד רב וכו' וצ״ע ולמאי דהרי ׳כיה דב ניחא‬
‫אכל הכא כמכר כהמה אינו מוכרח שקהיה הצלו כח״ה■‬ ‫ענ״ל נ״ל גוונתסדלמאי דס״ד דרככ ^מקום‬
‫ועוד התם דוקא משוס דשמד עליו זלכך לא קאמר אלא‬ ‫שנהגו הוא דינא א״ג גכיכוחיס דקתכי נמי מקום שנהגו‬
‫' לא ישכור ‪■ :‬‬ ‫שלא למכודיסוא דינא •משום ״חשש דרכיעה דמובני לגוי‬
‫■דב׳׳י ד״ה שלשלאזק טו׳ ט ל הנך משוס דלה ליזקו‬ ‫'יא״כ הוי ■גזירה לגדדה ועוד דלגעי לפני עוד זלא שייך‬
‫כהו ישראל ענ״ל והא דלא קאמד מש! ס לפני‬ ‫למיגזר כולי האי וכמו שאנקוב לקמן כס״ד אך כהמה‬
‫■עור דמוזהרין על ש״ד דכבר כתבתי לעיל דאלפט עוד‬ ‫•נסה דאיק כיה יךיסוד לדידיה תיישי‪/‬ואהא‪-‬כהכודלמאי‬
‫לא גזדינן כולי■האי ‪:‬‬ ‫•דהדדכיהיוהוי חומדאכעלמאליה לןכהדההומירועליהם‬
‫‪ 'DVT‬ד״ה מי דמי יוכז' עכ״ל עיק כמהלש״א ‪ .‬שאין‬ ‫אך‪-‬דמדינא מוקד ות״ק*‪.‬‬
‫דבליו מוכנים וכבר תמה עליו הר"כ לשק‬ ‫דגוי חש על כהמחו ■וכו'‬ ‫בם׳‬ ‫דף ‪m‬‬
‫למודים וע״ש מה שהגיה כתוס' וכוונקם להקשוק קושיית‬ ‫וגכי זכרים כמי מס עליהם‬ ‫׳‬
‫■הגמרא ואקמהה איך יצאו דכריסהלו מפי קדיש ונראס‬ ‫שלאינסשוכן הואכגמ׳לקמן כריש פ״ב ועיוןבמהדש״א‬
‫לי לפרש כמו הגהת היב ז״ל ■וכווכקזס להכריח מסכרת‬ ‫לעיל ד״ז ע״־כ נ‬
‫כ״ש דלא אסרי אלא למכור כשכיעיק עצמה משום לפני‬ ‫שאלה קנייה ואגרא קנייא הא דלא ניחא ליה‬
‫עוד ולא אשרי אף קודם שכיעית משום שאלה ואתי‬ ‫למימד משום חשש דכיעה דסא לא חס דמה״ס‬
‫לעכור כה בשביעית כיק דמוזהר על ש־הו ‪:‬‬ ‫לא מייחדיק כהדייהו משום ■דלפני עור לא גזרינן כולי‬
‫ד*” ה ■והרי כלים ת־מא טו׳זנראהדלההיהכגירסתם‬ ‫האי כיקדלא עביר איהורא כמו ■מלאכה דמוזהי על‬
‫מתקיף לה רב אשי אלא קחמא דהש׳׳ס מקשה‬ ‫כהמחודהאאףלכ׳שדליח להי תלייה דשחיעה לקמן‬
‫לה ו מ קק טו' אך לפי גירהקנו לקמן דב ■אסי גופיה‬ ‫נכי פיה החורשת כשניעיח לא אסרו אלא כשמוכיס‬
‫מפריח סכרקו מהך משנהוק נראה מפייש״יזלדמקשה‬ ‫כשכיעית עצמה אכל קודם לכן לא נזרינן דמשהה ליה‬
‫‪-‬גופיה ש״ל דלית כיה תלייה ‪t‬‬ ‫לחלוש כה כשכיעית רכיו; רשעת המכדלית כיה איסור‬
‫^^''א ‪■ 'D J‬וכיון דמרביעין עליה ויולדת‬ ‫■לף‬ ‫לית לן כה וכןמשמעמפירש״י־שם ועוד לסכרק רכקלר'‬
‫■אתו לשהייה • נ״ל דאין זה‬ ‫י‬ ‫■פ־תלקמן־לא סיישיארכיעהלא שייך איסורכהמהגסס‬
‫אלא מפי' הש״ס ■לפרושי טעמא ה־כנן דכיון דמשהה לה‬ ‫אלא משום מלאכה ‪:‬‬ ‫׳‬
‫לולדות אתילאסלופי ולמיזבןשלימה והיינו משו׳דמשקו'‬ ‫ד״ה וד״אזכו' היכא דאחמור עלייהו דלא‬
‫■בפ״ק דבפוריחכהמה לעוכריה מיתית אך לס״ד דש״ס‬ ‫מזכני אחמור עכ״ל משמע אף דמדינאמוקד‬
‫שם דכעאלמפשטלהךכעייא מהאי הרייתא ■משוס דה״ל‬ ‫יחש וכו'אפי׳א אחמוד אך אי אמרינן דהוי כמקום‬
‫דטעמא דרבנן הוא דהו״ל כמכרה לעובדיה ואהא משט‬ ‫דחשודין אף על כהמקן אז כודאי אסוד מלינא ולא הוי‬
‫ליה דה״ק ■ומשוס דמשהו ליה וכו' א״ק למ״ל למימי שם‬ ‫•כמנהגאולא כהרכ פני מסה כפי' להירושלמי ע״ש וניל‬
‫לסכרתד״י וכו׳כיון דטעמייהו נמי משום הכי הוא דמאן‬ ‫דזהו דהכמחו לדש״י ז״ל ■בפסחים דפירוש משום גזרה‬
‫דחד ■כיה הגוי■אתי לזכוני שלימה■וצ״ל דכהס ס״ל ■להכעיק‬ ‫דכהמה גהה‪-‬מסט דלפי המסקנהדגויהסכודאי אקכו‬
‫דאהי לאחלופי‪-‬כעליהככמה נופיה למעק שלימה ולכך‬ ‫לקא דאיסודא ולא הוי מנהג ■כלל אן משום גזייה אף‬
‫קאמרד״י כיקחבנה לשחיטה לא את* לאחלופי ומהדרו‬ ‫המ‪-‬ינא מוקד דלא גזרי' הם החמירו וגזרו גזידה לגזירה‬
‫ליה רפיון דמשהה לה מאן ־דחזי לה אתי לזכוני שלימה‬ ‫•ודלאכהדכ שזך׳סי' קנ׳׳ג כמ״ש עלדש׳‪-‬י וקוהפותע״ש‬
‫טן מבואר כפירש״י שסדהדנו דוקא להכרה המיבעי אן‬ ‫ונא ירעקי מה יענה להך כרייקא דסתיס לקמן■ומה■גס‬
‫לפי המהקנא תו לא צריכין לומר דטעמא ‪-‬רבנן ■דאהי‬ ‫להכלח רבנן דפליגי אר״א רלאחיישילרכיעהדלאחשידי‬
‫■לאחלופי אלא משום דמשהי■ליה ואתו דכרי רבנן כפשטן‬ ‫>כלל לרעק ר'פרק כמ״שהתוש' כרישי פ"כ לקמן א״נמה‬
‫‪:‬וכהכי ניחא לי דברי החושפות לעיל ד״ה שלימין ונו׳ע״ש‬ ‫נועם־ל ‪■p‬מנהגוצ"ל■כמ"ש רש״יכפהחים ועיין במהרש״א‬
‫ולאפוקי מפייש׳׳ישס כמחניחק ושט ראי‪-‬ד^הדברעבואר‬ ‫זלקמן כד׳יה טמינהי■;‬ ‫'‬
‫■כירושלמי דפרקין דאין זה מהברייתא והעמידה ■משום‬ ‫‪”^ "O IH‬השרה ליה^וכו' וה״ר שמעיה וכו׳עכ״לעיין‬
‫עוכרין־ע״ש‪■-‬וראיחי להמכרשי‪.‬ס ז׳^ל שהקשו ■מרכרי‬ ‫כמהרש״א טוונקו היא דכשכורה דכיון דנאסיין‬
‫הש״ס דהכא על מ״שסרמב״ס כפיי' המשניוהגכישכודה‬ ‫עכר כשהיתה ■שלימה שיב אין להתירה משנשכדה ולא‬
‫דאייה ■למלאכה‪-‬ננ״ש ‪-‬ונ״ל דהמן על ■מה‪-‬שחיק ר״א‬ ‫דמי לספסידא רלא היה כגזרה כלל והעיקר דכהמה‬
‫לקמן דסה ס‪ -‬איי שכור אצל מלאכה ופידש״י ואתייא;מחני'‬ ‫כסה היי עולה חרא ־נזירה הך קשה דמ״ש מבהמה •גסה‬
‫כי״י וכאמה הוא חמוה דסהמא כר״י וגם דוחק הוא‬ ‫■לכוקים דלא הר גזירה לגזירה ‪.‬ואפשר דשאני ספסירא‬
‫לומד דר״א‪-‬כא לחדש־אפי'שלס כיון דלאועהלכחא לא‬ ‫דליתיה ■כגזייה רכל הני■ וכמבואר כגמרא לכך הוי ■גזירה‬
‫איכפת לן‪-‬גם פירוש התוספות אינו נוח לי דלשיטהם‬ ‫;לבזירה■קך ככותי דאיתי כהך גדרה דמוזהד אשכח■לא הוי‬
‫אזל' דלית להו החלופי ■כאמור לכך מפרש דר״א ס״ל‬ ‫׳‬ ‫גזילה לגזירה י‪:‬‬
‫דטעמא דרבנן הוא משט מלאכה ■ולכך אחי לאסלו®‬ ‫־מ״ט אי לימא משוס דמשידי ופו' ק״ק‬ ‫' ^” ב‬
‫אבל ארי דשכט אצל‪-‬מלאכה אף רבנן מורו■ ומעתה הא‬ ‫לימד‪ :‬לגזרי'דקה אעו ■גסה כמ׳יש רש׳׳י‬
‫■דקאמרי יכנן־מלא מרביעין וכו' לדבריו דר״י דלית ליה‬ ‫כפ׳ מ״ש ואפשר ילהכי מייחי הש'ס הך ■ברייתא דלא‬
‫■אחלופי ביק דאינה■ כה מלאכה •הראוייה לה והויכמאן‬ ‫‪-‬ימכור לכיתיס כלי דין דהיינו כיעמא משוס דזבני לגוים‬
‫דזכנה‪-‬לשחיטה כיון דמקיימין איחה לגדל חיישינן לומד‬ ‫דכוואה ^־כרייתא דכהמה דקהצמי משוסה״עדכההרי‬
‫שלימה היחה כשמבלה‪-‬והשתא התו דכטהש׳־כ כפשטיה‬ ‫’‬ ‫מיתנו;‪■ ■:‬‬
‫לכמאידקאמד דסתמיה לאו לשחיטה דכחושה ומשהולה‬ ‫־אלא •‪-‬משט דאתי ■לזכיד לנכרי וכו׳ ק״קלימא‬
‫‪.‬למלאכה‪.‬וכלא כפיישיי וחוס' דהוייא נגדל ולדות‪.‬ואתו‬ ‫ימשו׳ דאקולמיעבד מלאכהבחש״מונמודאמדי'‬
‫דברי ’‬
‫♦נל ״' צא‪-‬‬ ‫‪ :‬׳״־ מסכת ע״ז ערק רא־שן‬ ‫אברהם‬
‫משמע גם ממ״ש וג' מחלוקות בדבר לדינא כתכוכןללא■'‬ ‫>כרי רכ‪:‬ז דלא ‪:‬לכתה רטרפה'א>נב■יולדת ובתכי נמי •‬
‫לענין חט־את ודלאכמש״ל ולש״ז אף דסתיי למ׳ישבשכת'‬ ‫לא תקשי‪ :‬קו׳יהתוש' מב דשאני התם דהיכא תלייה'‬
‫לא ידעתי דעה יענו למ״ש כגמרא דרכנ^י אסת כל'‬ ‫דשחישהודו״ק■‪:‬‬
‫‪ -‬הסושים‪:‬‬ ‫‪-‬‬ ‫•‪ Qjy‬רבי אוהי ונו' משום כלי זיין • ‘מכאן תשובה'‬
‫‪ !T l‬אבל האי דאי משהי ליה אתי לכלל מלאכה וכו׳‬ ‫מוצאת למה שהקשה הרב לשק למודים על תך‬
‫עכ״ל וי״י מודה בהכי דקאמד להו לכשתלד‬ ‫כו־נייתא דדבי כפ״ק דתולי; דלא‪.‬מצאלהם תקנה ופידשי‬
‫ועיי[‪ j‬כמהדש‪-‬ה_ומ ש הדכ ל ‪ p‬לק מ דלא■ קאמד אכל‬ ‫ילא ■ן■ למוכדן לנכדי משו יהי‪ :‬מוכדין■לה ! בהמה‬
‫האי משהי ^ה למלאכה גש מ״ש דמקשו׳יליעח ר״ק‬ ‫גסה והא •יש להם תקנה‪,‬למוכר‪;:‬ע';י הכשירה ע״ש ‪-‬ף‬
‫אינו דכא ש״ל סתם שווריה לשחיטה אם לא ‪,‬שנאמר‬ ‫מ׳יח ולפי האמור לק"מ‪.‬דד' לשיטתיה אדל דמכ‪-‬ש‬
‫דלקיומיההוא‪ ’ :‬׳ ■‬ ‫למתניתק ׳משוס גלי זיק והתם־ה‪-‬ואמלי זיין ולכךאי‪ i‬לכ ‪x‬‬
‫י ‪ 7‬ב ח ז ז דב אשיוכו׳דדוקא אדי שסיוא שכורוכו'‬ ‫‪:‬תקנה אף‪.‬ע"יתכסוראעיקכפירש"ז לעילד'! דמכרש'‬
‫עכ״ל •יש לדקדק דמ״ש דדוקא אח וכל'‬ ‫‪:-‬‬ ‫_‬ ‫מתניתק כל‪ ,‬ע;'ש ג ס מה שהקשה לשם על מירושלמי ‪.‬‬
‫‪:‬ניאה שפת י׳קד דכיק דלא אתי אלא למעוטי דקה מה‬ ‫י דשביעית דקק'‪,‬זהרי חמור‪ .‬וגינל‪.‬זכו' ממתניתיןדאק‬
‫■להם לומרדוקא אדי שהוד מו ר וכו' לפך נ״ל כמהשי״ל'‬ ‫מוכדין בהמה גסה לק״מ רידושלמי אקרא קאי ׳ולכך‬
‫כאת־פתא־דד״ן דמאי נ״מ באדי בהוא גסה או דקה'‬ ‫מקשה הדי תמוד דמוקד למכוד־נק ■התורה ומשר‪ .‬שפיר‪:‬‬
‫דאף אם נאמד שהוא דקה איכא למידק דוקא דקה אס'‬ ‫‪.‬‬ ‫ע״ש־•‬ ‫'‪1‬‬
‫אק בו נוק מרכדין אפל בגסה אק ■מוכדין אלא צ״ל'‬ ‫וכיומשהה ליה זכו'אף דדחה הש׳׳ס גיעמאז‬
‫־קושייתו היא אתא לאשמונניק ^ ה לרבותא מתח אנפי‘‬ ‫דמשתייליה ^א משו'ביק דהן פיטום הוי עכוי־ת‬
‫סדא דאף דראויה למלאכה ■מוברין ולא ג!רו אלאכבהמה'‬ ‫כויון כפידש״ימ״מ מקשה לשיטת המיבעי ולי״ת לשיטת‬
‫גסה דעומדתילמלאכהמשיריביבחיה דקה דאינה עומדת'‬ ‫■הכשט; דהיכי ס"‪.‬ד הכי ■מותרנ״לתיב■אשי ש״ל דטעמא‬
‫למלאכהועודילחידושאבדקהדשייןבה חן נזקולאאתייא‘‬ ‫דר' אף דכעא למיעקד פויתא פויתא הוא משום דמשתי ‪.‬‬
‫מתני' לדיוקא ואהכיבתכו מדנקט אדי שהוא שכור ולאי‬ ‫ליה ועכיד מלאכת דהוי לתא דאיהורא דאין סכדיא דר"‪’.‬‬
‫נקט ערוד יראוי למלאכה ■מוכרח לומר דלא ‪.‬מתייא‬ ‫מפ' הך דככן הוא משוש ביזיק ואף דהמקשה הוא‪,‬‬
‫■לחידושא דמלאגל' ועוד דאי חיה דקה הוא ואתא לאשמוער'■‬ ‫כסתמא‪-‬הוי רב אסי וכדנ<‪:‬ינו כמקומוקדבים פגמ' ו ק‬
‫דחיה נמי אסייאדיש בה דק נזק א’ כ הול׳ל כל חיה שיש‬ ‫פראה מלשון ה״ה ז״ל ע״ש ‪:‬‬
‫כה נזק ובו' דמשמע אפילו דקה ‪-‬ועיין כמהדש״א ז״ל"‬ ‫חם״׳ ד״ה שאינה ׳יכולה להתדפאת ומסתמא‬
‫ודו״ק‪:‬‬ ‫לשחיטה‪.‬זב‪ :‬ה ופו׳ זאף דמד‪,‬ט'•בטמאים א״ב‬
‫ף ־י״ז ^ " א גען' זהנאני •הדכד ד״ל שהוחעני‬ ‫■לאכילת כלבים■‪ :‬י‬
‫■דף■‬ ‫■ר״דן אכל האי ונו' למכ‪.‬מ שירד־ שוודים לנכדי אף‬
‫דרשת הפסוק מאקנן ■זונה וכו'‬ ‫‪-‬‬
‫ומאמי בלמה הדחק^מעליה דד ‪ p‬כדדך הישות קאמר'‬ ‫•ראיידי ■במפרש כיון דקיימא השתא אתילוכוניה‬
‫ולאו כד״ת וכשכתפס חזר מדעתו דאף לד״ת קאי וה״ט‬ ‫•‬ ‫לקיומיש‬
‫דקאמר ודבנן^מאי‪-‬קא דרשי ובי׳־זאיכו •עדן ■ללא ‪-‬יזתן■‬ ‫כימוסיהית וכי דקחכי כימוסיהות של ^רו‪‘.‬‬
‫מלכים‬ ‫ד״ר‬
‫להם חן פמ״יש הל״ק־ז״ל ולעיקדבע״ת המין אינה‪-‬כלום‬ ‫כצ״ל ‪,‬והאדקאמר שם דנ״ג מוכח שנפגם‬ ‫וכו׳ ‪-‬י״‪1‬‬
‫‪-‬דנכר דרשיק‪:‬הסזלא שינוייהם כיון דהכא כא ע״י שינמ‬ ‫אסור ה״ד אחד שיהקייכו ׳עליו ‪ .‬אכל לא לאסור הבנק‬
‫י ימדקאמדלעשות^ממנו^כסא‪:‬‬ ‫עמהס ביון'דזקשמיש תשמיש לא התמידו‪:‬כולי האי אך‬
‫י ת‪ 1‬ס' ■ד״ה ניזיל ופו' ‪■ b‬מהביפול וכו' ד״ל‪,‬‬ ‫מגשון המשנה שם מכניישמעמידין עליה עזזכן פירש״י ‪.‬‬
‫אף דכשביל האחד■יש כו ■זונות ויכול‬ ‫‪:‬‬ ‫י ־שם וצ״ע ועיי; כתוש'־‪:-‬‬
‫להציל עצמו א ק לו לילך'לד^ ע׳׳׳ז קף רנ פ ק יצחה'‬ ‫ה ו ס ' ד״ה מיכיעי; וכו' ובזכר נמי וכו' עכ״ל ז ק‬
‫־משוס אל חק‪-‬ב■ וכו' קף כזמן הזה דנכיס ועמן לההב‪,‬‬ ‫הוא מבואר כירושלמ■ וצ״ל כשתי'■‪-/‬״' כאומרו‬ ‫י‬
‫מ” ק ז״ל ומ״ש’ההוספות מקרא דאל תקרב מייח רע׳ז‬ ‫לכשר‪1‬לד ומכרשיבגמדא דלא מקהלה■זכר קאי נמיאזבד ־‬
‫שמעקי •דאל תקרב מגלה■לן דקרה דהרחק מייח נמי‬ ‫■דלא מקבל נקיה ואפשי־דללל דיכר טריפה‪:‬מוליד כמ״ש‬
‫בררך ע ז ־ממש ־ולח •בר^ ויכוח ע מנ צ *כמעשה‬ ‫סימן ואכ״ל דיש ■לחלק בק טריכה לשכיר‪.‬‬ ‫הכי‬
‫־■‪,‬‬ ‫■ ‪■ -‬דד״חד‬ ‫■כ‪ :"::‬כת־קפו־ כחולין אך ממ״ש התום' כדןכור שאח״ז‬
‫תו‪.‬פ' ‪ .‬כ ד ״ ה■ ■הונהזכו'פ״ה‬ ‫‪ay‬‬ ‫•ד^' י׳׳ח‬ ‫לא משמע הכי ■ואפשר דס״ל ■חכר טריפה 'אינו‪..‬נטליד"‪,‬‬
‫בתרשו‪.‬כמ״‪?.‬‬ ‫‪ .‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גד קשה ל• דלשיטתש דםכיי דרבק טעעא״ דנפשייהו‬
‫אותיות זבו' וכן ■משמע *מדקאמר להתלמד■ יובא ■דאי‬ ‫ק‪ -‬מיי דמרביעין נ ‪:‬ליה ויולד ז הוי דלא כהלבתא דקי״ל‪.‬‬
‫כאורציות ההוי״׳ה לבד מה ביין לימוד בזה דזי‪.‬ל קרי‪.‬כך‬ ‫יולדת ולולי‬
‫וליצי דכייהש נ^יל ■יהנא מיידי‬ ‫י‬ ‫דגיריפה'י‬
‫■ ־ ■י‬ ‫י‬ ‫‪-- •• -‬דכ‪-‬יכוא‪::‬‬ ‫■כשאינה טריפה ■כגון מאדכיבה זלמטה‪ .‬זהא דקאמד‬
‫ג^ם־ארןלהזפירה׳ד‪-‬מאדצייי‪-‬ופו׳א׳׳לביאותיות‬ ‫‪:‬בא״ד‬ ‫■ל־התדפאתזלהיפיוק ד״ל להבראות ולהתחזק כדי לעשות‬
‫‪..‬־כיון‪-‬רהויבם‪-‬בפני‪-‬עצמודומיא‪-‬ח״הכמ״ם‬ ‫‪,‬‬ ‫מנאכה‪.‬ושיכ האיתי שכ"כ התום' נככורגת ועלך לכי וכן‪.‬‬
‫•חידאף אדני קוגבנללשם■ מיותר ‪-‬דהוא פינויו ‪'BfTO.‬‬ ‫‪■.‬גדאק מפיה״מ להדמב״ם ז״ל דאס סריפהממשלאשריך‬
‫'‬ ‫•סתוס׳‪.‬בםבועות‪-‬דל"ק‪.‬ע"ם לס'ר׳נחז‬ ‫י‬ ‫י ■לזפדשוכיאויה‪.‬לטחק‪.‬ידו"ק'פ ‪.‬‬
‫■דמה■ שהוא ■בחוב‪:‬בספיייס ■זפו' ■עצ׳׳ל־מה'‬ ‫;בא״ד‬ ‫לד״ה אלא וכו' לימת דלית‪-‬ליה מי■ משא ‪-‬את‪:‬עצמו‪:‬‬
‫‪ -, -‬שפי'‪.‬־מקרש*א'איכו צ׳ל־דהחם 'עשו‪.‬ק‪-‬דקאי‬ ‫זכו'עכ״ל משמלג מ־כדיהם‪-‬דזדכנן לא חסת‬
‫אשםהמיוחד־כם מנלן מהתס־דמיי־שסהיזלחקאיאמקד''‬ ‫־בפוש דעייפית דאל״כמאי מקשו ■דאף ;דרעופות מ״ל‪.‬‬
‫דשמעוד‪ ,‬דקתניבלשביע־אניצא ‪ t‬זבו׳זהקס ודוזידלשם'‬ ‫לכ״בנן בשא־ סוסים מאי ■תדיה ■גסה ■עליק •ר‪.‬משמע־‪-‬‬
‫‪,‬ברןכיי; והנראה ■דמהקם הוא‪:‬דרןפחקו לר"ז‪ 1‬זםל •לגרמן‬ ‫כה גם מכי‪-‬ה שתית דמוכו ג׳׳ע'ובו' נצי‪:‬‬
‫יבגנו'‬ ‫‘‬ ‫^‬ ‫מו‬
‫יגל‬ ‫בסבת ע־ז פרק דאיטק‬ ‫אברהם‬
‫רבותא דשיפא נקטיה אכל הרשכ״א ז״ל הכיאו הטות‬ ‫כגמ' א״ד מאדנ׳יי אינו נמחק ולכך כתרו אינו שם בפני‬
‫י״ר סי' קל'ג ש״ל כרוקא נקט כמאה פמטית אכל אס‬ ‫עצמו ובמז שפייש״י לשם אך ק' מהא דקקמד ביו״דה״י‬
‫אק בו שו״פמיחד ע׳׳ש יאק השברא ניתנת דביוןדקעיר‬ ‫>ךך מזכיח באותיותיו ל ל י״י וכן‬ ‫>יק שהוא שם‬
‫מחבית מאי אמי לן הא דלית בה שו"פ ואפשר כיוןדאת■‬ ‫קשה מהא דאמיינן בסוכה ד״ה גבי צק ע״שבהתופפוק‬
‫כו שו"פ בטל דהא דאמדי' אוסר בכ״ש היכא דהאישוד‬ ‫•גס מהך דפסחיס ד־אמד נכתב כיו״ד ה״י וכי' ואין לומ'‬
‫מבורר אכל הכא דאינו מבורר לא החמירו אלא פרוטה■‬ ‫־ת־״ל ת״ה שהוא שס דלא סז״ל לאומת במילואו ואפשר‬
‫דהרי מטכע ולאכטל ננ׳־ל ולא רמי למ״ש המרדני משם‬ ‫אלא בהוגה שס י״ה לכד‬ ‫דלא כיזב כן ר״י *■‬
‫ז״ל '‬ ‫י־‬
‫הי״ר משולם הביאו'המ״ל ז״ל כפ״א מה' מו"מ היכא‬ ‫אך אס כיון לשם כן ארבע מותי להזכיר סציו‬
‫דתחלת איסורו היה מעורב לא שיז ביטול דהתש לא‬ ‫באותיותיו ‪:‬‬
‫שייד לברד איסורו אכל הכא דשיק לביר איסורו דניתן‬ ‫וחכ״א מקו־ שמזבלין וכו' איכ״ל מפני‬ ‫■ע״ב גם׳‬
‫לו פרוטה אכל חבית וחכית לא מיקרי תתילק כיאחו‬ ‫מה פליג המקומות כיון דלא נ''מ לענין‬
‫מעורב ועוד אפ״ל דלאו מדין ביטול הוא אלא ביק דהא‬ ‫זיינא דלדכק נשא ונתן מותר ואכשי דנ"מ לשאת ולתת‬
‫דשכיו השיי איט אלא משום קנסת כרמסיק כר׳ם‬ ‫לכתחילה והיינו דלא קאמר לשאת ולתת א״ב ועוד לר"מ‬
‫לקמן לא קנסי אלא פרוטה דהוי ממק נ‬ ‫‪ -‬אפי' כנשא ונתן כיון תש דמי ע״א בודאי אזשור וכמ״ש‬
‫ב א ״ ד * לא היה הנכרי וכו' כן הוא מפויש‪ ,‬לקמן רף‬ ‫התוספות לעיל די״ב כד״ה דכותה ע״ש ונ"כ הדא״ש‬
‫ס׳ה גכי לנינו ע״ש ואף דהתם מיידי אף‬ ‫ל״״ז יל ׳ז‪ -‬אתגס לסבדת הת ׳ף ז״ל שהביא שס הדא״ש‬
‫דעולה שכר לגיט פרוטה הקם חקא אישי אפשיד‬ ‫ניאה ודמי ע״א ביד גוי מוקד ע״ש לא ידעתי אמאי‬
‫לנפשיס ‪:‬‬ ‫נשא ונתן אקודגסלה' התושבותוהדאי׳ש ז״ל תוקאהתם‬
‫דחיישינן שמא לנכי ע״א אבל הכא דיושכק ומתנדבק‬
‫לע“א כמושפירש׳יי אמאי נאשת המעות ואפ׳ילשכתובם‪,‬‬
‫פרק חמ״טי‬ ‫•יש לאס כבד דמי ע״א ונאספו להתנדב להוקוף עליהם‪.‬‬
‫דף ס״ז ע״א ‪ .‬גמרא אמר רי כל שטעמו וממשו‬ ‫■גם צ״ל דמה שהביא היא״ש דבת הרי״ף לאו לאנלוגי‬
‫אסור ולוקין עליו וזהו כזית ככדי‬ ‫‪.‬‬ ‫אר״ק הוא אלא לומר דאין להכתח מהתם ע״ש ‪:‬‬
‫א‪-‬ילת פיה טעמו ולא ממשו ‪ .‬אסיד ואין לוקין עליו‬ ‫‪ w tH ' 3‬ד” ה שמזנלין וכו' ו׳־״ת פי' מזבחים ונו'‬
‫ע״כ זעיק כיש״י כחולין דצ״ח ע״ה ד״ה לטעם וכי'‬ ‫ומדקאמר כגמרא נשא ונתן משמע‬ ‫_‬ ‫_‬
‫דס״ל דטעס בעיקר דאורייתא מותר ואשיי מדרכק‬ ‫כפידש י מו א מקדם‪.‬שממציאין המעיר! לע״א נ ס‬
‫יזהו מה שאמדו טעמו ולא ממשו אשדד ואין לוקון‬ ‫‪-‬מפירושו בראה שיש שש ע״א וא״ב ת״ל דאהוד ליכנס‬
‫עליי ■יעו״ם ועיין כתיש' ד״ס לא נצדכא וכו' וכתוש'‬ ‫לשש ונמו דהמד ד״מלעיל די״ב ו קנ מי יש להוכית‬
‫דמפילתקד״ה אמר ר״ו שחלקו על שברתדש״‪-‬י הלזו‬ ‫מרבת הישב״א זל שמפרש כפירש״‪-‬י ומדברי הגיור סימן‬
‫וש״לדטעס כעקראשוד מדאורייתאוסכיאו כמהדאיית‬ ‫המ נו משמע דאשור ליכנס לשש אן■ לצורך דכים או‬
‫•יעו״ם יעיין לה' יש״ש בחי' לחולק קי' מ״ו שהק‘ לסבר‘‬ ‫לפיקוח נכש ובהדיא אמייינן כפרק שואל ד ק ‪ /‬דהולכון‪.‬‬
‫התיש' ל״ל קרא בקדשים לטעה כעיקר ק״ל מק״ו‬ ‫לגירגייהות וכו' לפקח על דכים ע״ש ואפשר כיון דקי״ל‬
‫מחולק וכי קימא רזרוע בשלה יוכיח לא גמדינן מחיחש‬ ‫משום‬ ‫מקומית סאין מזבלין ואין איסורה‬
‫ו תי ק ד־ו ה 'ילפינן במה הצר מזרוע בשלה וגמד סולק‬ ‫מי‪:,--‬יסהתס ננדמיידיבטרטיאות שאין מזבלקדונדא‬
‫מקדשים כק׳יז ומשלת להיתר מצטרף לאיהו‘ זעו״ש‬ ‫דכ‪-‬שקיהות שאין כהס איסור כלישנא כתרא דרכא לעיל‬
‫ודברי ם ג‪1‬ותמוהיס כעיכי דאק לא סשגיס כסוגיאדפרק‬ ‫דכעה^‪-‬כתיד וכן משמע מפ ^א קמה דמגילה דף ו'‬
‫א״ע דמ״ודאמרינן ל־ע׳ד״ע ק־שים וחולק ב״ב הבאים‬ ‫‪ j - 7‬הביתי הך י״ישקיאית יע״ש כתוספות כ' פירושים‬
‫כאח־ ולדעת רבנן ילפיק קישים מחולין זקדא דקרשים‬ ‫יה! טיסיאות וני' זהס שני מקומוק לסברת דבק‬
‫להיתר מצטרף לאישור יעו״ש וכפי זה ג"כ לק׳ןמ דככר‬ ‫•‬ ‫דהכא ‪r‬‬
‫השיש להביא הדרשה פשוטה‬ ‫כתשו התיש' שס יכן‬ ‫ג מ ' אלא אמד רבה בד עולא וכו׳‬ ‫רין? *” ‪3‬‬
‫יותר ינט״ש‪.‬ועוד קמדה מסוניא דנזיד דל״ו דמצרך‬ ‫נראה דלאגדסינן אלאדדכה‬ ‫‪. :‬‬
‫צדיכי משוס דסנדר נזיר מקדשיש דאפילו חרצן אסיר‬ ‫סתת ‪-‬תסיקי מיל ‪T‬ה די' ירמיה דמוקי הא דר״א כע״א‬
‫יעו״ש וצ״ע נ‬ ‫עצמה דהכיפה נעברת ‪:‬‬
‫ז ה ג ה לפירש״י דפידש טעמו ולא ממשו מ־ו׳דנועש‬ ‫רייי! ’ ‪ 3‬ר ה ■ של ישראל וכו' או למוכרו לנכרי‬
‫כעיקר לאו דאורייתא כתש הכ״י ביו״ד סימן‬ ‫■‬ ‫כצ״ל ‪:‬‬ ‫^‬
‫צ״ח דדוקא כאין כו כזית כרי אכילת פרס נקר' טעמו‬ ‫מכיש אאמן וכי' אפי' פתיתמשיו״פ‬ ‫‪ D1A‬בר*‪!1‬‬
‫ולא ממשו וכו׳יעישי״ב מיהו התיש' נראה רס״ל ■כדעה‬ ‫^עכ״ל טעמס‪-‬דאמת'לקמןכמתני'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫יש׳י דאפילו דיש בו כזית כא"פ אס קוא טמוס דליכא‬ ‫כ פ השוני תיק יע״א אושתן בכ״ש ואינו כטל כרוכ יהא‬
‫ממסי של איסור נקרא טעמו ולא ממשו ואיט אסיד אלא‬ ‫דבתבו התיש' כסיף מעילה גבי כוס מבוסקקדש דליבטל‬
‫מדרבק שהיי •הקשו התוס' שס על סיטר! דש׳י מפיק אלו‬ ‫כרוכא אףדהקדש אוסר בביש כמבואדכנדריסדנ״טקתס‬
‫עוכדין דמכואד משם דטעס בעיקר דאורייתא יעו״ש‬ ‫קאי‪ .‬איתויייתא דקתני מועלין וכי'ועיין להמ״לבסוף‬
‫ואס איהא דדש׳׳י מורס היכא דיש כו כזית כא"פ דאע׳פ‬ ‫כלנית מעילה יעו״ש וכן מבואר בכריית' ל ק מ ן דס״הגוד‬
‫שנימוס וליכא ממשו דטעס בעיקר דאודיקא■ מאי‬ ‫מאה סביוקכמחה פרדטוק שכרו אסור ע״ש והייע משום‬
‫קושיא מ פ ^ אלו עוכדק דילמא דהתס איידי ■כבדת‬ ‫שבד ריק מעורב עמהש ותהא משט שפיר דכיון דלא‬
‫כא"פ אלאודאי יס״ל סתוש׳כדעתדשי ראפי' ^ש בו כזית‬ ‫קסיר הענוש אחרון דלית ביס שו״פ לא היי שכר ע״א‬
‫כא"פ אס ליכא ממשו של איסור מיתר מדאורייתא ונ״ל‬ ‫_זזכ‪ -‬כ־ש קפי־ אכל תלית ולכך אף דאין כהשי״פ‬
‫שזהו דעת הרמכ״ם בפט׳ו מס' מ״א הלכה כ״ג ועיין‬ ‫היסי יתז רקלזמר מתה חביות כמתה פדיטית משוש‬
‫•היטיב‬
‫יג^ ‪ ,‬צג‬ ‫פרק קבייטי‬ ‫מסכת‬ ‫אברהם‬
‫אבל מלקו' ליכא אלא ודאי עכ״ל כמו שכתבתי ולכאורה‪.‬‬ ‫)!יטיבבלשודושלא כדער! ‪b5 5‬ד •שהשגה דעחהדמב״ס‬
‫ק״ל נפי שיטת ׳ש״י דאיני לוקה ער דאילא טעמו‬ ‫לפי שיטתו כדעת דש'י ‪ -‬וכן •משמע מדכיי הדמב׳ס‪.‬‬
‫וממשו וכזית כדי אי׳ע מאי קא פ־י־ כפםתי׳דמ״ד ע״א ‪,‬‬ ‫גפ״ס מס'מימת דין ה״א שכתב וז״ל ו ק אם שיה פת;‬
‫גני שתי קיפוק ראמרי׳שאני אומר חילי! לתוך קולי; נפלו‬ ‫ביין והיה רכיעיתיק בפא״פ לק הפת ואפל נ' פ שנמצא‪-‬‬
‫ותחמ׳לתיך תדומ׳נפל'ופריך וא״אכדתכפח א"פ ראודיית'•‬ ‫שאפל ד־יעית יין סר״ו לוקה יעי״ש יעיין להפי־׳ח א״ח‬
‫אמאי אמחנן שאני אומד יכו' ע'פ וא״א לשיטת יש״י‬ ‫סי' תמ״כ שהקשה אמאי לא קכיא אם שיה עגכיס כמים‬
‫ז״ל מאי קושיא חלמא דאייח כדלינא ניה; טעם ולהפי‬ ‫ויש כו כדי א"פ לפי שיטת הב״י דס״ל כדעת הי־מכ״ם‬
‫אמח' שאניאומדופו׳דםפי־אדרבנן לקילא וליכא למימי‬ ‫דליקה אם יש בו כזית כדי א״פ אע״ג דלינא טעמי‬
‫דכיקדאייח כישכוכזיתכא׳פמסתמא יש בוכנות; טעם‬ ‫יע־״שולפי האמוד ניחאדק״ל להרמנ״ס דאינולוקה‬
‫שהח ע"כ לומר ראייח הכא כיליכא ניתן טעם‬ ‫אלא כפיית כא"פ כגיעמו וממשו אכל היפא דאינא‬
‫דשמעינן ליה לרשי׳י כחולין רצ״ס ע״א ד״ה כס' סיכא‬ ‫טעמו ולא ממשו אפילו יש כי כזית כדי א"פ אינו אקוד‬
‫וכו' דלעולה טעמא לא כטיל יעו׳יש וא"נ אמאי ל ‪i‬‬ ‫אלא מדרכנן ולהכי לא פסק דמי ששדה ענכים כמיס‪.‬‬
‫פריך כלאו הכי אמאי אמדיק שאני אומד ונו' הלאעכ״ל‬ ‫ומה שתיק הפ״ס משום חשתם טעם שאה בו עיקר‬
‫דאיירי ב־ליכא נותן מעם דהרדא קושיה לדוכתא אנינשג‬ ‫ולכך לא מהני להתחייב עליו עי״ש אנתי קשה אמתי‬
‫כר מעיינת שפיר לק"מ רמייש רש״י דטעמא לא כנדיל‪.‬‬ ‫לא אשמעונן דכי' הדמב״ס רכיקא שנתעיב יין כמיס‬
‫הוא מדדכנןל־ש״ל דטיכ לאו דאורייתא רטעם כטל‬ ‫ונאכד ממשו מסמת מיעוטו ויש כי מית טעם יין כפרי‬
‫‪.‬‬ ‫ואינו אקוד אלא מדדב‪ ;:‬וכדור‪: .‬‬ ‫א'פ דלוקה אלא ודאי עכ״ל כמו שפתכתי בדעת‪.‬‬
‫ר ; ו ד הקשה הפ״ח זייל שם לדעת דש׳ו דרכקדר״צ‬ ‫הדמכ״ס ז‪-‬״ל והבן היטב ‪:‬‬
‫לית לסו ט״נ מאי קת פריך שם כאלו עוכחן‬ ‫עלה בידן לשיטה הרמב״ם ורש׳י‬ ‫איך י‪£‬יהיה‬
‫ור״ע ט"כ מנ״ל חלמא ר'ע ל״ת ליה ט"כ כ*עת י״א‪.‬‬ ‫היפא דאיפא טעמו וממשו של‬ ‫’‬
‫ותיק דכי ין דמחייב כפת השמי אלמא אית ליה ט"כ‬ ‫אישור שאינו ממות לוקה ככזית כא"פ וסייא דאיכא‬
‫ומנ״ל ונו' יעו״ש ואתר המקילה לא מתייר לי שהרי‬ ‫טננמו ולא ממשו כנו; שנימוח אפילו דיש כו כדת כא״ע‬
‫כתב הימכ״ן כהדיא והביאו הישכיק כתידושיו לתולין‬ ‫מיתד מדאורייתא ואהוד מדרבק וראיתי להפ״ח שהד״ה‬
‫שם דאפי' מאן דאית ליה'מצטרף לאיסור אפשר רלייל‬ ‫הנה דש׳י׳י ופו' שהקשה לשיטת ההיכדיס דט״ב דרבנן‬
‫ט״ב ופו' יעוש״ב וא"כ טעם ר׳יע רמסייב בפת סשדמ‬ ‫מההיא דפד‪fep‬ו עוב' דפדיך אי הכי אמתי פליגי דכנן‬
‫כיין משוס ד ק מצטרף עס הפת ונ״כרש״יכהחא ועוד‬ ‫ע''יס די״א ות״א מאי קושיא הרי כקב דש״י כסיף‬
‫הרי ■מצינו לרכנן רפליגי אד״א ראית להו דסיתד מצטרף‬ ‫הסיני' ‪-‬לרכק לית להי כעיקר יעו׳ש ולע״י דלק׳־מ‬
‫עם הא ‪p‬ור כדמשמע להו ממשית*פרכתב יש״י ואפילו‬ ‫דסהם איירי כדאיכא ממשי של איסיי ולפי ס״ד דאיכא‬
‫הפי ליתלהו טעם כעייקרוהכק היטב‪ :‬י‬ ‫'•‬ ‫ככא” פ ולספי פריך שפיר דבהא כ״ע מוח דליקה במו‬
‫הקשה הפ״ת לדעת דש״ו דס״ל רלי״ל ט״כ‬ ‫שאמד דכי ייהק טעמו וממשו לוקק עליו ומשני דליכא‬
‫וא״ה קאמר הש״ס היכא דאיכא פז^ כ כ ח‬ ‫כזית בפח א"פ ו ק דאייד להיכ״ת כא״ח סי' תמ״כ‬
‫א״פ לקה משמע אף דל?א טעם לוקס יא״ב קשס‬ ‫הק״ז שנתב דכיתת הככלי יש פו ממשי של איסודיעו״ש‬
‫אמתי אצטדיך דכי יוסק לוע' טעמו וממשי לוקס‬ ‫קשס‬ ‫‪H )1-‬‬ ‫וביותר תמים לי שראיתי להדפ״ת שם‬
‫כרתמשי לחודיס וליכאטעמא לוקה ובסוף ר׳יה האמנם‬ ‫וכו' שדחה דכדי הכ״ח ופירש דליכא ממשו אלא טעמו‬
‫ופו' אבל ליסא לתיוצי להלין פעדרש״י דמא;ד‪,‬לי"לט"כ‬ ‫לחוד יעו״ש וכד״ה וסדמכ״ם בפיט״ו מסמא״ס וכוי‬
‫דאורייתא ה"מ בדליפא נדת כא"פ א ‪ b‬אי סיפא כדת‬ ‫פי ץ כפי שיטת דש״י כמו שפתינו דה״ל לדש״י דאס‬
‫כא"פ טעמו וממשו מיקרי וכמו שסכקסכ״יכיו״ד סימן‬ ‫איפא טעם לסיר ולא ממשו מיתי מ־אורייתא ואפילו•‬
‫צ״ת רהא וראי ‪ 4‬־א ופמ׳ש ל ק ק כאדונס כס״ד יעו׳ש‬ ‫דאיפא כדת בכדי א"פ יעי״ש ואס ק מס יענה כהאי‬
‫וצ״ע יעו״ש ועיין לסרב יד אהק כאו׳ת סי' קמ״ב דצ״ו‬ ‫קישיא דמאי קא פדיךא״סאמאיפליגירכ‪:‬ןוכו'וכשלמא‬
‫ע״ב י״ה ג ם מ״ש דליכא לתיוצי ולהלין כעד דש״י וטי‬ ‫לפי שיטת ככ״י דה״ל כדעק דש״י דהס יש פו כדת‬
‫לא הכנתי כוונתו‪ .‬וכג' ואיך כזס ידוסס פס שאנו רוצים‬ ‫כא"פ לוקה ואפילו היבא דליכא אלא טעמו לתור ניתז‬
‫להלין כעד יש״י ז״ל ולומר ו ^ וכשאין שם טעם אפילו‬ ‫דיריך לפי ם"ד דאיידי כדאינא כייח כא"פ ולפי‬
‫שיש ממשו של איסיי מית ככא״פ אק לוקין עליו וטי‬ ‫המשקנא דליכא כזית כא"פ כתב רש״י דרבנן לית‬
‫יעוש״ב ולא ידעתי מס תיק; כ מ דהא בפססים מייח‬ ‫להו טעם כעיקר יע״ש אכל לשיטת הב ׳ח קשה מס‬
‫כשאק שם ממסית פל איסיי והיא מרקאסר רש״ו ט״כ‬ ‫שהקשינו ועכ״ל כשיטת סכ״ח דאיידי כממשי של איסור‬
‫וכמ׳ש הפ״חלעיל ולשיטתיס אדל יעוי׳ש וא״ס קאמר‬ ‫ולספי פייך שפיר אמאי פליגי רכנן עליה דד״א ומה‬
‫סשיס אם יש כז כדר‪ ,‬כא"פ ליקה וכזונת^זפ״ס פשוטם‬ ‫שהקשס הפ״ח ז״ל משיף ססוניא דפייש׳׳י דדכק לית‬
‫אמנם לפי מ״ש לעול טכל לתק ולומר דרעק רש^י סא‬ ‫לסי טעם כעיקר יעי״ש משמע דקח לכיתת טעמו ולא‬
‫דאמח׳דט״כלאו דאוחית' ולאלקי ‪2‬י‪.‬אסכדליכאככא'פ‬ ‫ממשי יעי״ש לא קשה מיח שהיי לפי • מאי רמסיקנא‬
‫אכל סיכת דאיכא כדת ככא"פ»ורס‪.‬דלקי דביזן דמיקייי‬ ‫דדכיחח לית כיה כדת א"פ אם נאמר דס״לליכק דט׳יכ‬
‫ממשו ויש מ טעם סו״ל טעמווממשומ״ב שפיר מקשה‬ ‫דאורייתא ה״ל ליש״י ז״ל הים לוקס • ע^ו אע״ג דלית‬
‫הש״ס לדבק כיון דאעא כזית ככא״פסשיכ ממשו וכיון‬ ‫כזית ככדי אכילת פדסולסכי הכרית דרבנן לי״ל טנ״ר‬
‫דיש בו טעם לוקה ורש״י רחשיב ליס ט״כ לפי ס מ ס ^ א‬ ‫מרסכרי דלוקס על כיתת הככלי ולאו משוס דקרי לכותס‬
‫דליכאכדת כא"פ ולעולם יש"י ז״ל אזיל ומודה לדין אס‬ ‫■‬ ‫טעמו ולא ממשו‪ :‬׳‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬
‫אק בי טעס אף חש מ כזית כם"פ לא לקי זדו׳ק^ •‬ ‫ו ב ר מן דין ע״כ לועד •כן דס״ל דלמ״ד טכ״ד לוקה‬
‫פה מה שהקשה‪ .‬הרב יד אהקדמאי ראיה מהדמכ״ם‬ ‫־אל״נ היקשי ‪ -‬ליה ליש׳׳י ‪,‬דמנ״ל ררכק‬ ‫־‬
‫ופו' יעו״ש לא דעקי כוינקו• מה דאף דאק ליה לסר״ע‬ ‫לית להו טפ״ד־חלמא ם״ל דטכ״ד והיינו רמקא לאיסורא‬
‫*‪-b ji‬‬ ‫מסכת עזז פרק; קמ״שי‬ ‫זאברהם‬
‫מדידיה אדידיה ודו״ק‪:‬‬ ‫דדט׳ל ט״ב ■דרבנן מ״מ ס״ל היכתדאיכאטעס אן־ שאון‬
‫דעתדש״י'שכתב כתולק דס״ל לסניאמוד^«‬ ‫כזית בכא״פ‪ -‬מיקרי ממשוי‬ ‫כולןמשית חיבור ביון‬
‫_ ‪. .‬מזיר •וגיעולי •נכרים ב' פתוכיסי׳הכאים•’‪,‬‬ ‫ולקי ■יהראי־ס •ס>א‪':‬מיב’־יו־יימשמע רבכד תלתי‬
‫כאתר מקשו‪,‬־התופ™' והדשב^א בחי׳‪-‬לתולין דאיכא׳אלא■■‬ ‫^ר^רש“כז״ ‪0‬הק‪"-‬־היטכ ‪. , :‬‬
‫תר ק^*דל^*ע■ למרת‘לידאר מצטדןזצל^^ר אלידמ^א■‬ ‫גס ^‪ ^ ,‬ש‪,,,‬להדפ״א‪ .‬שבבשח''לדעק■^^ זדע ממ‬
‫נרעוא מדיה'אדמש■‬ ‫קרא דגיעו^ נכדיה‬ ‫^^'‪3 ,‬אוכרו‪,‬ם ־ב״כראוררחזא_;למאי חיצ^ך׳לר׳יא כל‬
‫‪p‬א וליסא אלא קרא דמירומהילשתי^ הרמכ׳ז דאיפא‬ ‫■ל־כי^^ר תצריבה‪,‬עמק'‪':‬ון"ל_־’ד‪:‬ו״כ דדאוי^יא זלדכין‬
‫תממויס;■לשיטת ר‪;|^’^ 0‬ל■'‬ ‫וחילק‪.‬ד ‪5‬לוגחא‪1‬ךר"א זרכנן;מיירי‬ ‫אמאי‬
‫שתירק קיס׳ת‬ ‫יחיזק "שנרא‪; ,‬כלזו מאא^ דאמדי^^בזיאכא״פ״דת^תא'‬
‫י מו ל או _־בחדת הד״פ'דגי;‪%‬־׳‪ .‬נכ׳דיס לתול■‬ ‫למ^ אי‪1‬טריןןא^^לא נאמר דלקכא טנלסיאעוש^ודברים^‬
‫^'רוש;וה^;כחרא’ ^שק •למשרת ‪ 5‬סעש'בעיקר■יעדש■‬ ‫אלי;‘הס_‪',‬פלאות בעיני דמלמא אי־־יאמדינך■ ‪4‬אי‪%‬‬
‫י ‪9‬א ס‪:‬סל ל^קמוס^יצי־בעיט׳^יס^‪-‬יי‪-‬ממת•;ר«מ§זת‪6‬ל"■‬ ‫כראיכא כזית בפא״פ שפיר‪■,‬יש ללומ־ דאקא קרא לאשור‬
‫דקאמי ‪f e u‬־‪ ,‬ולא ממ׳שו^מדרכנךהוח׳דשו^רתנןתאיק•‬
‫ליהוכפרלןייאלועתלדין ד^דח"להיתר ‪5$6‬ול»ר‪9‬אי^^<&‪*#‬א‬
‫^ה‪,,‬שתירן לס׳יל כדבנןי^רי׳ד^״מול־פנךז^כאןו״א■'‬
‫ללש^י לומד דה מודאי כתראלה״ל דהלכהי‪^-‬־פנףלעוי'•‬ ‫לאו‪£‬ר^^כ' נ״ל■‬ ‫רדכנת לאיסיי ^!’‪1‬‬
‫ק׳ל כמ״ש הרפ״ח רדש״ו'ה״ל ■לדשא'גמאיאא^ו■דקי^ל‬ ‫•לומר דפתוב‪^/‬לל^כרי‪_CTW7&r1tf1E3;I‬ש*ל ‪,ifcEL‬‬
‫■כרבנן ע״ש א״ב לא הי״לילדנר־ לומריןהמיכח^וצ׳ע•‪'-‬‬ ‫‪l^ ,v‬‬ ‫‪0‬‬ ‫‪r‬‬ ‫‪c‬‬ ‫‪5‬‬ ‫‪' f‬‬ ‫דמ^ת‬
‫ומיהו לזו הקושיא נ״ל לייישב דמ״הדשי^י תס‪3‬י‪.‬את^?ןאי‬ ‫לאואל|ורי>אא'; ;ולא'א אית ליה כדבק‬ ‫הוא ולצא‪,‬‬
‫על מה שאמר התנא ומכאןקתהדןלנל־אןהודיןשיב־חוניה‘‪,‬‬ ‫■למההיא' ’קראו‪0 .’,.‬ל?א'רןא;■לן־'ט"כ'■ דאורייתא ■ולהכי■‬
‫דטעש כעיקר ולעולה‪,‬דאית ליה דדסת‪-‬כמורה׳להצו^‬ ‫איא^^ג^ לאקגר‪;.‬טע‪.‬אכפיקד אלפינן‪;,‬מניה גלעלעא'•‬
‫דלת ילפיק מיניה משוה דהו''ל־ב'כתוכיא'הב'אים''&זתד^‬ ‫■כגללק‪]^¥‬גי\§‪'5‬תוקאלדט^ם'^עי'^ דאורייתא ורכנך‬
‫‘יאו^ מ‪.‬למלין’ '”'‬ ‫^^עליהד&דט^ב״ לאי‪,‬דאורייתא^ דלת הדישי פל‪:‬‬
‫‪ H D t‬שהקשה הרפ׳ית^הוג‪-‬יא■^■‪'%‬־הד)טא׳ובת^תנ"ט‬ ‫ולכאא־ה‪.‬היה'נ"ל ‪1‬לההיא'‪,‬ר‪.‬אי'ה‪■ .‬דהיזוהפות׳מוולשלדער^‬
‫וממתניתק דחלה״דעשהיעיסהיימן'הלזיטיזל ונ}ן‬ ‫דכק‪,‬גלז^‪.7‬ט'?^ואאי‪3‬ומא'ממ‪? 5‬א‪^'-‬הי ‪?4‬קילת׳‬
‫■■האוח והביאה הש״ה שה ועודהקשה;מפירש״ישש יעוש׳׳ב■‬ ‫דק״ןיקמחהן‪ ,‬וגמעו תייכ;דבתיג ?אש‪:‬וא^א דפ׳ע _ט"כ־‬
‫עיין להדשכ׳יא כחיח' ■לחולק שה כזפיזב' דסוביא' דס ‪p‬‬ ‫^אודייקז'ל’‪:--‬קריגמ'‪.‬ל‪.:‬דטל^ כאודיוקא‪£‬ל^לדא>דדננן;‬
‫ההעיינת איירי בממשו של אישור' 'ובכי‪■ -‬ה^ גמנא■‬ ‫פליגיוס״ל‪ ,‬־נו״כ‪£‬א‪.‬ו זנמו^ת׳‪-‬ליההאז שוגלמאתלאפרנק;;‬
‫מודה דש״י דחייב עליו מדאורייתא 'מראמד־ייכי יוחק׳‬ ‫■ולהכי איצטייל'ק־׳תידנפש >ה;“מ?א'!‪ 7‬ליאיבאריעקב דיז׳“‬
‫כועמו וממשו לוקן עליו ■כנ״ל■ 'ליישב דעת >ש'‪-‬י רל■‬
‫ת •הסוכריש דט‪'',‬כ‪-‬מר^מיחאיוש'ילנזקוראה•‬
‫■נתערב •חצי שיעוד איסור' זבשיתי־ ויש י בוז‬ ‫י‬
‫טעסהאישוד־לבד אשאמיינן"■ט‪-‬עסכעקר ■מדאוחיתא‪;■:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ ;w ^ j r r‬הקשו ‪!> ' p .k ,a‬‬
‫או לא וראיתי לה'לח״א בפט׳אמה׳‪-‬מא^ה שגתב יוז׳יל‬ ‫ליכקי^״הקןמשם‪ ,‬אתה‪.‬לן‪ ^ .‬התורה'‪ ,‬כילה' •יע״ש■וא״א‬
‫דהדמב״ה ה״ל כפיחש ^ קןי הי ^ א ש ח ^ ק עליו נדכא‬ ‫•לי‪^/‬ן^ןושיאמל^מנ^מיזי^ית׳^דט״נ לאודאורייתא■‬
‫דאיכא כזית כיותר מכיא׳לפ ■להימב״ש ‪-‬מדיבק^זלש״ד■‬ ‫אלאלו־אי ג״ל‪ ,‬דהתוהפות‪.‬מקשיש אליבא דמ״ד דנו״ה‬
‫•אליהו מדאורייתא יגנוש״ב משמעדדוקא ׳ ‪ P 3P‬תיסור■‬ ‫דל־ייתאל׳׳ל קראלהטמאיסהכא נמי הקושיא כמקומה'‬
‫■הוא דאהוד מדאודייהא אכלי מי שיעוד כ׳ע‪-‬מודודאמו‬ ‫■עוקדת'לג; הנ״ל ליישב‪ ,‬דע״ב"לא אמרינן דט״כדאודיא‬
‫הסוד אלא מדמכן וכ״כ ׳יה׳ בני ־שמואל •ודייהו רהימ‬ ‫■אלא כער^‪,‬דאכל‪,‬כלי ‪ 7‬הנתתו'כמו שאר אישודין שבתודה‬
‫להד׳זרע יצחק כחי׳לתוליןשב שחנקעלקכרא הלזווה״ל‬ ‫דפי‪;.‬י‪.‬ל‪,‬קי;אלא ב ^'‪.‬קגהחןזמה‪:‬ו!ךכ‪ .‬כההיא ■שוגיא‬
‫׳דאהור מדאורייתא והסא ראייה ■לזה ־מדקי״ל בעלמא‬ ‫דתולי! רהמחהו;וגמעו ראוי שלא כדרך 'אכילה ■ולהכי‬
‫דתצי שיעוד ההוד מדהידייתאייעו׳״ש ץרכמס ■הללו אינם‬
‫מתוודים כעיני דע״ב'לא הסדיינןדחצי שיעוריאש‪,‬ד מן■‬
‫‪-‬התורהאלאהיכאדס^הוד הואכעין אכל אספיאמעיי^;‬ ‫‪ r‬יזגינתו יע ש ■וכמו‪.‬שכהבנו‪'.,‬וכבן ועול ראף'ד‬
‫מהיכא מתי •לאמרי הימנה־מלכרי■ ■התיש'־ ■כפ''השו'כר‪5‬‬ ‫דאומיתא מ"‪,‬מ לית כיה כלת וקרא״דניפש ■איצעריךלכדת‬
‫־את הפועל דה׳״ח ע״אד״הואיד־ וכי' מבואר מדבחהם‬ ‫דמה׳יטלאאררעלהמכחהנאככמו שב' התוס׳שהע״של‪.‬‬
‫־דתפי'בח'נ; קיעור־אסורמןהתודה יעוש״ב־'‬ ‫ז ל י כ א ו ר ה שיש להביא ראייה ‪5‬היפן;‪..‬כסתוס'■‪V'p‬‬
‫‪ "ifflD i'D I r T‬מדרי‪.‬ו«'‪-‬ואין־זהכי אש ■עשס‪-‬וכו׳‬ ‫‪,‬־ ‪■ ,‬דליכא־מ״ד דט״כרתכק״שהדייהתוס'‬
‫■ י'עצ״לזילע־״ן דאין׳זהימוכרחדהלאו‬ ‫’‬ ‫בפהתים דב״ר ע״ב ד״ה ^אדכו׳־כת' מיהו יזי ‪5‬קלאמאי‬
‫של נכילהילא׳ימנ־נןדפירושו דוקא ■ממשו ממש מואפי'‬ ‫אמר דזיעה בעלמא הוא והא טעש אע ^ר א־תיליתא‬
‫;טעמוומרגלי־רחמנא נבימדיןדאשי־ טעמוידעי׳דהלאו‬ ‫■יע״ש שהניחו בתימה ■וירא מאי ■קושיא דילמא ההיא‬
‫‪.,‬‬ ‫‪-‬קתיאףיעל טעמוודו׳קק ‪,‬‬ ‫סוגיא ק״ל כמ״ד דט״כידרבנן אלא וראי' ג״ל דהתושעוי!־‬
‫־ ‘>" ‪ . 1‬ב ד ז ה ‪;.‬ואידך ובז׳ וכשתאגיון דש?ל(דכנן‬ ‫ק״ל דלינא מ׳׳ר דט״ב דרבנן ‪ p‬אמת׳שכתי ■וראיתי דיש‬
‫■דהחס יוכו׳עכ׳‪-‬יל לא ידעתי ‪:‬מה‬ ‫‪.‬נרחווזשהרי־כוגייארפססים ■אליכא ראביי והתוספות‬
‫״החרדה■ הזאת רהא דלאקאמר הכא ־דלד׳יש חידוש הוא‬ ‫בשוגיאדנזי'ובתולון דק^ח ע׳׳אד׳יה מבשל בחלב כתפו‬
‫■לפייה״דבלא ידגניק‪-‬קדא לנבילה‪.‬ולפן יהוי זפלוגתייהי‬ ‫"אליבא דאב•' דס״ל דט׳־יג ■דאורייתא ־ול׳הכי הקשו שפיר‬
‫‘ יכקלרה‬
‫פרס •תמייצי‬ ‫■מסבה‬ ‫׳««בדהם‬
‫פייתא ואק צו^ למה שדמקו התום' שס לומד דלדרשא‬ ‫קרא‬ ‫‪:‬קדי־המת‪-‬יומא אי פגמה או לה קי יזלזד‬
‫קחדיתי וכד דאפשי רליכא דרשא אחייתי ירמ״ל להקסית‬ ‫■נכילס‪,‬רעלה קמיך ר״ש שפיר נוכל לומר לד״ש דאף‬
‫ואפסי'להעמיס זה בדכדיהם ‪:‬‬ ‫־רף־יס בת דמא פנמה ומשום חידוש רלפ״ז ר״ע זרכק ־‬
‫‪ T N S‬ה״ד כשסאיסוי בעין יכו' שמעתי מקסיס‬ ‫־פסחים פלינ‪-‬י ב מר ת ר״ש ררכנז ־הביי דפנמס‬
‫מסס היב שע׳הז״ל דא"כ מסי הוכיח הגמד!‬ ‫■משום חידוש ור״ע סכר דלא פגמה כלל ילה הוי ג‘‬
‫■כשבועות מהךדד״ע רלאכר׳יש כיון דר״ם מודהכתעדוב'‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫מחלוקות ‪r‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ואפ׳ל לע״ד דהש׳ה קמיך על מימרא דר"ע כמתני*‬ ‫והא שמעיק לר״ש ■דא‪.‬מר כ״ש ‪-‬למכות וכוי'‬
‫דנדד נכי משנה אחיונה דמקיס שקיס לאכילה ור״ע לא‬ ‫עכ״ל ושמעתי מק' מחכמי דודינו■לפי מ״ש‬
‫מקיש והתם איירי בעיניה כמכויזי בסוניא ■שס ז ■‬ ‫היעזכ׳א ז״ל הכיאו הכ״ע ו״ל כפד״א מה' ביאת מקדש‬
‫קוס׳כד״ה ממר דב ■הונאוכו'‬ ‫ידו• ??״ה‬ ‫גבי הן דהניאככדיתוק די"כ יכול הפי׳ כ״ם ת״ל ושכר‬
‫אכל ק'וכי'עכ״ל הא דלאהקשו‬ ‫י‬ ‫רכעינן רביעית דמ ‪x‬ר וכו' וכ' הרב ז״ל דהא דקתר‬
‫מסכק נוייפס דס׳ל כחמק ולא כנני ליכק כבי כתב‬ ‫ני׳ש לאו דוקא אלא פירושו כזית ־וסך ברייתא מוקי לה‬
‫מהיש״אז״ל כחולין דף ח' ע״א ■וראיתי כספ'אהלי יצחק‬ ‫כמאן דיליף שכד שכד מנזיר ומאן ‪ ,‬דשמעק ליס דיליף‬
‫שב' עליו דעמלס ממנו דברי התיה׳ דע״א לעיל ע״ש‬ ‫שכר שכד הוא ר״ש כמבואר כקוניא דנזיר אלמא דאן‬
‫■וליתאדהת ‪ 'p‬דע׳ז קיימי אליבא דמ״ד בצונן ואינו ענק‬ ‫דס״ל לר״ש בעלמא כ״ש למכות כ־ט‪.‬אי!שורי סיר מודה‬
‫י‬ ‫לקושיית מהרש״א ע״ש ‪:‬‬ ‫דבעי' כזית יא"‪ 5‬שפיר איצט ‪ ■p‬משרק להיתר מצנורף‬
‫‪ T X 2‬ואומי י״ת דהא ד־י״ל דשכיןבעי ליסקהיכא‬ ‫לאיסור ע"כ יליורי ■אק זה מוכרח דאפשר הך קנא‬
‫דאיהורא בלע מו' עכ״ל ‪ S‬דר״ת לא קאי‬ ‫דבדייתא ה ’ל כד״ש דיליף שכד ®ד וס״ל כעלמא כיכק‬
‫■אקושייתם אלא לפסק הלכהדלעולם דגמ סיתרא כלע‬ ‫רבעי כזית אמנם ד״ש‪.‬נופיה אף גבי איסור סיר ס״ל‬
‫■אף כגדולים לא כעי ליבון וטעמו מרתק נבי קרשיס‬ ‫נ״ש למלית וכן סוא ■מבואר כפ' נ' מילים‪ ,‬ע״ש אלא '‬
‫השפוד והאסכלס מגעילן בקמק אמנם מדבריהס‬ ‫דבאמת אלי תמיה ראלך אפשר דהך כרייתא לאו ד״ש‬
‫■כחולזן דכתבו ועור אר״ת אקושייקם ע״ש נראה דאק‬ ‫דהא מדואר בגמרא רכזידדלאאיצשריך לומר ד׳׳ש דאייתי‬
‫לחלק ביןהייד־א־ לאיסורא וצ״לדם״ל דחמן־שמו עליו‬ ‫שכר לג״ש אלא משום דס׳׳ל ‪p‬דא■י־דמכל אשר יעשה‬
‫והוי איסודא ולפ^‪ -‬אפשי לומד דד״ק מספק״יל כזס דחמז‬ ‫מגפן ה ק זכו' חתא לומד דעי שיזיר מכולן וכפ״נ מינים‬
‫קרי היקדא קו אפ״ל־דבעי לתיוצי אף למאן ■יס״ליאיס^‬ ‫שם בנע' מבואר דלא עוקי י״ש קרא רמכל אשר■יעשה‬
‫איך שיסית ל ק לדעת הת^' דכאן ב ק לי ע ת הקוספית‬ ‫קושיא דס״ל בעלמא כ״ש למכות אף‬ ‫להכי אלא‬
‫•דחו ‪4‬ן'ראף כאסור קטנים לא כעיליבק מדקני השכק‬ ‫גבי נויר ■א"כ ‪'.‬שמעיק‪-‬ממאן רס״ל בעלמא דכעי‪-‬דזית‬
‫•כהדי שפודי‪.‬ן ודלא ■במסיש״ל ש״ללפסחש דף ל' ע׳ש‬ ‫אתי קראלפשלויהרמכל אשרמנשםצאיםורימידדמצעדפין‬
‫וצ׳׳ע־‪.‬‬ ‫כמבואר שם וא״כ לדידיה שפיר איצשדיך שבדנכי •גזיר‬
‫■ב א״ד וכן •כידשלמי דאמר ס״ד כקנינס אבל כגדולה‬ ‫לומד ימשני לתוריה הד מירולא כעינן עד שיזירמכולן‬
‫‪- ,‬כעי ליבון ‪.‬יכו' עכ״ל נ״ל דס"פ דכודיאי‬ ‫■‬ ‫כמבואר של «לא אתי לג׳׳ש ‪.‬ולפ״ו למוכיח לומד‬
‫הגזית דכנןדכליהניקס מן הגוי לריד לכבשידו להסיד‬ ‫ב־־ייתא דכייתית דקחט עול ‪-‬כ׳׳ש‪.‬־אתייא כפשלוא כיין‬
‫חיסור כנבלעלושכא לומדוב■תשמישו אף לצונן דתיישיק‬ ‫■דהיא י״ש לעד״ן דמהן־כיייקא הוא דיליף כעל הנמ'‬
‫שישתמשכו סמק ביק ■רהוא רזכ תשמישו עשוי לכך דהבי■‬ ‫לונמי ב ב'נ' מינים דד״ש&״ל־כ״ש למכות ■אף נכי גזיי‬
‫משמע תמהני' דקתני השפוד ואשכלה מלבנן באורהסבק■‬ ‫דאי לאו‪,‬הכי שפיר‪-‬איכאלמימר אף דכעלמא ס״ל כ״ש‬
‫שפה וגו'וכיון דאוקי תך דסכיןבצוק א"כ מאי מקתני‬ ‫למכות מ"מ נפיכדר גלי קדאדמכל א^־יננשה לצדומי‬
‫•השפוד מכלנן קסי אף‪,‬לצונן •ושפש ראיתי הדק מפורש‬ ‫איסורי‪.‬נזיד וכעי •כזית ■ומנזיר לא דלפינן משנס דחמיר‬
‫במרדכי ו”ל והביאו דמ״א כסי' קנ״א ע״ש וק״ל שכוונתי‬ ‫איסודיס כמבואר שס אלא ודאי מסוסדסךכרייתאדקתני‬
‫■לרעתו וצ״ל יכונקו לכלי ברוב תשמישי בחמין דהא‬ ‫■יכולכ״ש וכו׳דאתיא כד״ש וכמכוארמדבדי סישכ׳׳א ז״ל‬
‫•בגמ' קאמר לצו‪ ;:‬הגי בנעיצה ולכן גלי סכ^ין קטנה‬ ‫■ ■ ■ ■ ■■ ‪■ .‬‬ ‫ן‪ C; , • . . .‬ךצ״נג‬
‫דרוב תשמישו‪-‬כצוק א״ב אק איסורו לי אם השמטניית‘‬ ‫דזהי ‪ p w‬כגע' בשכועוק־רף ב׳א דכא‬
‫ולכך;יזכשירו‪ ,‬כנעילה להסירו אכל לדיכ׳א ו״ל דס״לאף‬ ‫ד ‪ . ,.‬ל ‪ .‬להוב־ח‪-‬יר״ע לית ליה כד״ש ‪.‬מהא דקאמר‬
‫קטנה בעי ליכק‪.‬מהשייך לחלק ־בין קטנס לנחילס אכל'‬ ‫נכי נדיר היקר מצגוד' ובו' והיננו דשמעי' לר״ש אן נכי‬
‫■יכינו •ברק־ ־!״ל מפרש דירושלמי■ לענין תמק דם'ל‬ ‫נדר דהוי ככ״ש כאמוד‪-‬וא״ב לדידיסמשיתד‪-‬איד^לגיעש‬
‫■‬ ‫‪-‬דנעיצס מפני‪ ::‬י‪■ • :‬‬ ‫־ ‪■ ,‬‬ ‫־‬ ‫כעיקי׳‪.‬וס״ל דגיעולי^‪,‬נזים הד חידוש משום• דפגמא‬
‫מי ק ‪7‬ל‪1‬ך זדשדפד את אתפו‪%‬‬

‫^י ס א ל ה ^ מ ס כ ת'‬
‫׳ ע׳ א‬
‫מסכת‬ ‫■מן‪■.‬‬
‫מסכת‪-‬כינחות‪ .‬פרק יטדייטי‬ ‫י־‬ ‫‪.‬אברהם‬
‫ר‪.‬פלכהלמשה מסוני&שרףוא'כ‪.‬מאימק׳ בתרסצייכיחאו‬
‫‪.‬‬ ‫מ ס כ ת‪..‬ז ב חי ם‪.,‬‬
‫קלמ‪1‬ד;טיעס ע'כ‪.‬וקושייתנו היא על התוספואמהיכא‬
‫משמיע דסכודק ליקרבסיארמהקם לעא הכרע מכל׳צד‬
‫י'יישכ ‪1‬וה והוא מדמק׳‪-‬׳לד ל־למ׳׳לד עיבה־‪-‬צודה‬ ‫‪ -‬־ פ ר ק ^ ט ב י ז ;’ ‪.‬‬
‫מ^מע דלר״י‪.‬לא‪-‬ישהפג כלל מדמק׳‪-‬לר״לדור^ו ולא לד״י‬
‫ילית לישו פפי׳‪-‬המפרש שש אמכם קושיא‪:‬הראשונה ^ ע‬ ‫‪ ^ v‬א תז‪.‬ס׳‪:-‬בד'דז ■ ו?יי י=י׳ ' ל ®‬
‫לגזעמיס ‪ .‬דיזק‬ ‫*‬
‫דה‬
‫‪ .‬זנר״ל דסתושפות לא‪-‬עקכך■■ כגע' ‪:‬י*סנ ‪-‬‬ ‫ליה איסור חל איסור נ״לדהקוש׳ ז׳ל אז‪5‬ללשט‪.‬תדהוךסת■‬
‫ר״י אומר ירקב ר"א‪.‬אומק‪.‬לנרכס ומק' סתישפות לד א‬ ‫דאמדו ׳כגמרא'כפ' אמדו לו גבי חלב מגו דאיתוסן־ביס‬
‫״‪:‬נאית‪-‬יליס קדיש לשצאקע^תיילוהילנרכס‪-‬למ׳׳לחןמדוכן‬ ‫באישור‪?••,‬ןה איתסדנמז כאכילה הוא מסוס דאיסו'חמור‬
‫‪:,‬צ״ל‪.‬לדעס םהמכ״^״לדפשק ■׳בפ׳׳ס מם'‪ .‬פ״ס^ דין ח‬ ‫קל על קל כמ״ש החוס'כחולק מ״י ע״ש הנן כתגו‬
‫‪C‬‬ ‫ממך■ עשירית פאזפס'יבקכ‪.‬ועיין‪.‬לה' כדם‬
‫^‬ ‫^‬ ‫גמי כפ* המרו לו דף ו'* ד‬
‫הכ״מדהאדקאמר דכי'‪-‬מויד לסמי תורס הוא נצמד‬ ‫דאיסור חמור חל שפיר על איסור קל כדפי״ל וכונתס‬
‫‪.‬ופו' וג'עליודאישתמיע מינים סיץא י י י ע ׳ ש ^ ^ ז‬ ‫דפי' מה שאמרוגכיאיסו' הגאה דלאקפידנש‪3 ,‬קיג?מ]זש‬
‫זעוונת'ספ״מסוא‪.‬כמ'ש הל''מ מניק ותכי; וקו זו של‬ ‫משוס איסור מוסיף אלא;_'משוסי־קמורעל‪-‬קל כמ ש‬
‫‪:!1 :‬ך‪.‬ם'^סיא קשי‪,‬א על דכי׳ נ״צ'‪.‬אש ל‪-‬א׳שתאמרכדכ^^א‬
‫כחולין כאמור יילא להריח^ן שם‪.‬שמ‪'-‬ב>ו_נ?י‪.‬ק י מ ^‬
‫‪-‬ומצאתי כירושלמי כסדיא דר״א אית‪.‬ליםלנדכס׳א ‪.;^.‬צ‬
‫דע׳׳ש נפל כדכריסס והוא ומיהו משום‪ ,‬הלכה ■קרי ליה‬ ‫^‬ ‫סוא חמורעל קל‬
‫■‬
‫אסע” ‪f f‬‬ ‫'‬
‫אבר והוא ממש תירק דגרוש׳‪-‬ע״ש וכוונקדםתיס'היאך^ו‬
‫' משוס הלכהיוט׳ יהא איפאדאיה מדקית‪-‬ציהמותרי‪,‬רקב‬
‫' ולמ״לכ! יפדהאלא הלכה‪.‬כז ניאהדמשוס הצנה יאבי‬ ‫׳‪ .‬מ ס כ ת ב ב חו ת‬
‫‪ ■ -‬כנלל וק״לנ' ‪ ,‬׳■‬
‫י‬ ‫פ ר ק‪^ :‬יי טי‬
‫מסכת בבורות־‬ ‫ל ‪ -‬ע ״ א דט״ייבד״ה ■־‪.‬אן־בא מצע שי ^{‬ ‫דה‬
‫־ ‪ .‬וכאמלעדףעכ‪,‬ג‬ ‫׳י ־‬
‫פרק^^סזשן‪-‬‬ ‫זהיא פלא ‪ f7rM‬דודאי קחדאסוד כאמצע ;הדף הוא■‬
‫משום חשש מאמרו ס״ח חסרדאק חקי'לקנ‪.‬י‪.‬ח‪,‬מלק>ולי‬
‫ז*וצ ב ' צן׳*א ; גמ' אכל‪ .‬מקנה'‪ .‬דקא מפקיע לים‬
‫>ןאי אבל אס קוא כאמצע שיסה להניד‪.‬חשש‪:‬כלל \אס;ק‬
‫־־ ‪ - :‬מקדשס וכו׳‪-‬יירל דמה לוילהנמיא■‬ ‫‪*-‬‬
‫מאדאסמ מ צ ע ס ד ף הו^כסוף שיפה;־וראה{י לה׳ לס®‬
‫להביא טעמא אחדינא כיון‪.‬דהתס הקנא קאמר‪.‬כסדמא‬
‫שלמהסהניסיסצ׳׳ע ‪..‬‬ ‫‪:‬‬
‫אעפ׳׳י שאינו דשאי ואפשר־דטונת הגמרא לפ׳ דחי דישא‬
‫ד ו‪ t S 4‬ז ז ״ ב תופ׳״ד״הסטדמ׳זזש נורס‪,‬ין‪.‬טו”}‪3‬‬
‫דמתניידן והיינו כפיי־ש״י השמש הוא ליענק‪ .‬שמכדקתני‬ ‫‪,,..^.‬וכו'‪;,‬ךלנורפקנוונונוו״נווהיהו‬ ‫>‬
‫אעפ״י שאיט רשאי ומעתה‪.‬ק"ל לרכרי‪-‬קחמןפות לשפתנו‬
‫משום דכפ' והיה ^יכיאך ‪3‬תתנ'לסוטפות וכפ' והיה אס‬
‫דה״ס רמס ל״י״י‬ ‫פמועכתוב לטוטפס ומזסיליף ר"מ‪.‬כיק‪,‬דטו"ט משמע‬
‫■דקיח׳■ בך״ךז‪., ;:‬והמשתתף‪.‬ונו׳ וע׳;ק וכו׳ נ״לסק צ‬
‫מתו‪.‬כ התירה'סר פעמים טו״ט ^‪:‬ךיליף ארבע ודלא‬
‫״ לדעת‪,‬רבא‪. .‬ור'ח רס"ל‪..:‬לקמן ע ל‬ ‫■‬
‫במהרש״איז׳׳לדננכרידסוהיהתום'לעל ומרוב פשיטוסו‬
‫שתעשה טריפה או צכילה'אן‪ .‬לי״ס דס״‪-‬לאפילו׳ אוט‬
‫דמקרא מלא הוא דב' פעמים' רןו״נן לא הצריכו לומ׳סא‬
‫איצעריך תרי קראי לרטת ‪:‬אפילו אזט דאי‪ ,‬מחד‪..,‬קרא‬
‫אמינא דעקי■‪,‬חיותיה אצל הגוי אבל עיקר סיותיא ג ט‬ ‫‪.‬‬ ‫כחידוש שמלת ־טרט הוא שתים‪.‬יק״ל ‪:‬‬
‫ישראל כגק שאק־לגוי‪ .‬אלס חוט אם"נ טיב לכן אתא קרא‬
‫אסרינא ואפשר פיק חנילס‪ :‬קדא בל בטר דכעינן טלו‬ ‫■ פ ך ק ‪ :‬ד בי ^‬
‫משמעי מיסה‪.‬אפי'‪ :‬א!ט מך קשהלא מאי מקקין לי®‬
‫ר"נ לקמן לימא ■ליס טול נתנן וזיל״ומה ‪W‬‬
‫ד ע ״ ב ת ז ס ׳ ב ד ״ ה ■ומחצהאבדק׳לר״א‬ ‫‪r‬ה‬
‫דאמרינן לעיל•‬ ‫י‪,‬‬ ‫‪",‬‬ ‫י ■‪ :‬י‬
‫דס״צדכעי' טריף ונכלהודו״קו ‪ ■.‬׳ ד■‬ ‫י‪ :‬י‪■:‬‬
‫קדושילחצאין ונו' רצ״עדהא־ אמדיק לקמן דף ק״ח ע״א'‬
‫וס״ה דמפיק‪ -‬סה ■מפל מקק■ יט‪. .‬י?יז‬
‫מות* עשירית האיפה ישליכ"נ ר"יאמרגד‪3‬ה‪,‬ר'א א^׳■‬
‫;כמכךש'אז"ל‪,‬וכווגקוסוא‪-‬כיקדענקידר‪6‬א‬ ‫•‪r ,‬‬
‫ירקב וא״כ מאי קושיא הא אפי׳ ימעית וניתותדו‪.‬איתליס‬
‫הוא מכל מקנך ופקק־ לא חטב יתירה אבלגט כקרכם‬
‫לד״א ירקב ולא אממ‪]:‬יפדה כיון דלא קדןש קדושד) דמים‬
‫דטא יתור גמור לא‪pI^.‬פי‪. •î:p‬מטם רהוא משנה תורה‬
‫■וא״כ מאי מק' זע״ק היכי משמיע מסירושלמקדאכודי^‬
‫וילמ דעיקר קושיייו^אתוספות הוא על קרא דנקיני‬
‫איודק לי־רב וספשתי״ואיני יודע טליין׳לסם יראיתוילס ‪.‬‬
‫דרשא‪.‬דכקרכם״ןניון‪.‬דככאן נקט ליה‬ ‫קי׳ן זל דסק' להסלסיפך מדאמדינן סתסמתע׳פליעאעל‬
‫ךכגמיא לקקן'ק־‪,‬כ׳ו נקיט אס ה^ן^־שא״ז־כקדכם‬
‫ר״ל וכו' ובודאי רפא ק מ ^ כסדיא מתרידןיפלעא על ‪.‬‬
‫על פקוק דאשריהיס׳צן הזכריש^דהוק‪.‬קסי ‪,‬צנלדעןיםן‬
‫ר״ל אבל על ר״י ליכא קו' כלל שהרי‪-‬מעיקרא לאו לחיכוד‬
‫‪.‬‬ ‫סירק סתית'■‬
‫־קיימי אלא יכולליפיה אותו'ולפיכך ה ע עיבור צורה א "‬
‫י ?! ״ ב ת ש׳׳י צ מ ד ״ ה ; מ ט נ ^ ו י ט׳ ^ ע מ ז ה‬ ‫לר׳׳ל קשייא דאמר מעיקרא‪'-‬לקיכוך‪-‬קממי‪'-‬וא'כ למ״ל‬
‫‪ .‬דכעוכד’’ דדמי‪’..,‬לשכורה‬ ‫^ ״ ״ ־"‬
‫עיבוד צורם וכן פירוש סמפרש שם ובודאי דסר' ‪5‬ל ספק‬
‫פשיטא ציה דקנהי' יאה וכו׳ וק׳ דא״כ אמאי לא קנהינן‬
‫פ־י'הירושלמי על ר׳׳ז וקו׳"סיא‪-‬ללר'י‪;:‬למ״ל עיבור‬
‫ליה כמתנייך; ג ט מוכר עו ט אף דצענין ככודהפטור‬
‫צירה משרף כלל כיון דקלוש לקצאק _ואוקמס כי י יפו‬
‫מ״מ קנהי' גבי שכת ומס גש לשיטתו ז״ל דפי' שם‬
‫דקדוהת‬ ‫׳‬ ‫ובודאי דבריו כלתי מוכגים דהא קו' וו תירצו עלסמשום‬
‫יגד ‪: . r‬עד‬ ‫■ מסכה בכויות פיק יא*^ח‬ ‫אברהם‬
‫׳חזכת ולא גיהימודאו לפנית התורה'דאיהוריגמה כיקאי‬ ‫מייושה שכת היא יהנדקד'ד‪5‬י‪p''i‬נפי'■י‪y‬יה'־‪5‬ל ‪ f‬מ י ק ד‬
‫׳קאי ועוכר עליו‪..‬אבל‪,‬ג‪1‬ללה‪».‬דמעיקיא היתה אוכלת‬ ‫;‪3‬גי‪,‬ידס ‪ v‬נמחמד ר״ל ל־מן' המיכר ‪.-‬כהמה■ ‪ J‬סה לגר‬
‫‪:‬ב־יומה עכשיו שנתפללה לא הסמירנ עליו •‪.‬כזר^גמוי‬ ‫זאבל הןנמשיס יאיד לאסלופי לח שי־ך קנסת ־‪.‬ופשסא‬
‫‪ .‬לעט ‪.4‬מיתה וגדולס< ‪0‬זג‪-‬פהק‪:‬ר‪3‬ו' כפזי‪ :‬מה' פרומות‬ ‫דכעי'א‪:‬מוכת לענץ׳ איסוי‪ :‬והיתייכעי' לס‪-‬ובן מבואר‬
‫שפטויה‪ .‬מפומש וכ'ל■‪Sf‬ר ‪ '5 T f‬שה'פ'^ ויזפידייקלשין‬ ‫ב־ג ח הימכ״ם ז״ל כל״כ‪-‬מה^ןיעו״ש ועיין לק' ח״ן‬
‫׳הגמ׳ ךקאמר אהדייה‪-‬לאנסודא‪ ,‬קניא־יי״ל קווה‪ -‬שנפהל‬ ‫רל לק»ן גס ד״י ותכמים לא■ עליני״אלא 'לעני; ככויה‬
‫■אכל גבי כהמק קדשים לא‪.‬שיוך לומר• זהקלסקיא׳גהון‬ ‫־דמפקע' ליה'■■ס^דכס‪-‬אכל מחקשכק ■כ״ע ־מורו דלא‬
‫;דסתורה אמרה‪ .‬קיא‪.‬בהרופח‪-‬הקחשנהילא תאהלהבהדלא‬
‫־‬ ‫''■;‪.‬לוהיף‪;:‬נלהטדוקק‪•.‬‬ ‫י כ ^ ה ״ צנליה אלמא■ מעמה‘ ' ^כק'יכו'זד׳׳י ־סלדר‬
‫״ ^^'‪-‬וא׳ל דסיום‪-‬יהגרייתאי דאמד־לסד ד״י‬ ‫• ;‪r‬‬
‫׳ ' פ ר ק ^ ל י ט י ‪ :‬׳■‬ ‫לנשחלדילאה״ימוה>ןמיה^ו‪ 1‬כךס מ הק הביאה !סיוחני‬
‫' ■ליה •'־ ” '■‬ ‫״‬
‫דן ^' ב ׳ א ‪ ”3?-‬כ תו ^בד״ה אף ופו' ואמר; ר״ש‬ ‫ה ו ס ״ כ ד ״י'‪■'-‬אסודייוכו'‪ ,‬כל־ סני■ עוב ה פליגי‬
‫’ קבוה‪.‬המט במעשר‪-‬בהמה־ ופו‘‬ ‫■ אאכוה דשמואל עכ״ל זק'דא^כ‬ ‫■‘‬
‫‪ .‬יאכל כקד‪.‬שים; מוהע‪,‬אף ‪1‬־״ש וסל;נ״ל‪-‬דהתוסענת הומייה‬ ‫הו^ל׳להגאי־יצאקשרי מכיייתארסתס על אביה דשמואל‬
‫־יסמאיפש״ה וח»'‪-‬נל^י'קדוש ר״ל ■אף ■לכתחלה‬ ‫דמחי■ ׳‬
‫־ ייי*’‬ ‫גהיהר^^^ע^רל׳יהלכה כוות־ק הפך ‪ b‬קנהו ■עוכדי‬
‫׳להקדיש מיהכיאעלה הך דאמרר׳ש נכנס‪-‬לדיו■‬ ‫מיתר ל‬ ‫‪ i .,‬־‪■:‬‬ ‫‪ .‬־‪-‬מ״ללד׳לא קאמד אלא לבהחלה ‪:‬‬
‫לכתפלה חה איט גקדשוםדקרא־מלא הוא דאין להקדיש‬ ‫מדי׳ףןי׳׳־אמא■ יוכו''ועוד'■מייתי ראייה ונו' מהדוס‬
‫לכתהלה כמו שכתכ רש״יז״לולכך‪-‬לתבודי‪-‬ניימ‪-‬במעשר‬ ‫"הרא׳ישז׳יל דאי אין מקכלי;שכועה ‪.‬אין לא‬ ‫"‬
‫ועיין לדבריהם בתמורה ־ו ‪ 0‬ס ס ק‪>3‬ף' קי"ד ע״ב בד״ה‬ ‫‪.‬׳ ■־׳‬ ‫‪-‬׳ ■■‬ ‫י הד׳סהדים‬
‫י היתר־‪:‬‬ ‫^’ ' א גמ'■' ‪ :‬ולימא ליה שקול אונך וזיל ‪S‬‬
‫ד ה ׳ ב ״ ג ? ‪ 1‬״ב״ר ש״ » ‪ r‬ןבר'האכלה^א׳יןלה של‬ ‫; דה״לךקראדבל ככוראסיותיה‬ ‫‪-‬‬ ‫■‬
‫׳' ■'מגע'מאכילת‪-‬נלכ ובו'‬ ‫קאי כרכה וכ״ס־דבהמק־^אין להק'■ לרבה ור״ת למ״ל‬
‫יקשה דממר?ק‪:‬בפז‪.‬בהעק ־הטקשה‪-‬רף■ מ״א ע״א‪-‬הפי‬ ‫קיא דכל בכור לר״י דש״ל כתמורה דכד שהנשממתלויה‬
‫טומאה‪.‬כלנעההניסא‪.‬לכ'‪1‬י‪.‬וכו׳•■■אלא לבר■פרא;׳ דאמד‬ ‫בי פשטה בכולה‪.‬משוס דגלי‪,‬קרא כשאר כהמה דהקרש‬
‫טומסהקלה״עלי ולבמ אי‪ .‬מעפילסי מר־מיון ‪ .‬דנומא‬ ‫אךכלא סיותא ולק־ אצטריך כל ככור לומד רביו; דאוערכ‬
‫כמגפי׳עדך״שתפה^פאכילת‪-‬כלב מאז מק' ■■כיון דעקיין‬ ‫‪ .‬בהיסוליןלא קרשי‪------ :‬‬ ‫י־ ״ ^ל־^‬
‫עימאנכמגע אמאי טסד״וצ^ננ״‪-‬וכן‪ ,‬ככל מקום ■מדש״ו‬ ‫ד ף׳יזי';■ ■נמדא ועור אס איתא אפי' מבכור בהמה‬
‫‪ ,‬טופאה‪-‬קללסוסאה אוכלין ‪ ■ - :‬׳■‬ ‫‪ .‬טהויה דפ טמ וכו'מדקאפד‪.‬כליהרו ולא‬ ‫י_‬
‫קאמר נפקעו‪-‬נ׳ל דקאי אבכודו' עצמןשיהו ‪a‬ט‪T‬דיןא ‪b‬‬
‫׳‬ ‫־ ‪ 3‬ד נ| ; ח מ ״ ? ז‬ ‫־‬ ‫שופקיעו ככור בהמה ■טהורה לא ־אפשר דכיון דקמס‬
‫קדושת הגוף במאי מפקיעק דאפילו פדייה לא ינהגו רעל‬
‫ד ן‪ 4‬ל ׳ א ^ ז א ‪ ,,‬רש׳ייהני׳ה‪ -‬הנאתן‪.‬לכעלוה וג ל‬ ‫כ; לא מפקיעה תוית'אלא בדביי׳ העומד לפחיה כגון‬
‫י ־ אלא בנאומדטכו׳‪/‬ק׳ידמנ״ל־הכו‬ ‫פטר סמור וכהיי אדה׳דזה פחונו בשה וזה‪ ,‬כסמש‬
‫הא מתכיתין קאמייושוקלקמנהכנגרמנה ■בככור‪-‬וכוחאי‬ ‫סלעים ולכך אמרה תוריהכלרס פורק בכור אדם ובהמתן‬
‫לאפיקי ליטרא ו ק משמעלשנאדקתט ונשקל ‪b‬יט״א‬ ‫פוריףפטי תמיי והיינו דק״ל לרכא א״כ מק״ו־עכדינן‬
‫משמע לאפוקי כבוד דנשקל ל!א כליטרא חבל הוא נשקל‬ ‫‪,‬טסכןרו ככוייית עצמן■ופטר סמור לא תיקדוש כמובכוי‪.‬‬
‫ע״י דבר אסר והיימ‪.‬דקשט;‪.‬ושוקלין מנה כנגר מנה‬ ‫ארס׳רלא קדשה פטררתס שלהן‪-‬זיעיין כרש׳< ו״לכסומש‬
‫להודיע אוק מכייתוזאפשרדאמרייק בפ' א״ל דף כ׳ת‬ ‫־■‬ ‫■ • י ;־זברה״סז״ל ‪:‬־‬ ‫’‬
‫גבי מחי דאמד רבווסף‪ ,‬דר'‪,‬יהושע‪.‬ראמי גושוקלק‪-‬מנה‬ ‫בס' ה"נ אשה יודעת ד ^ פ איסורא‬ ‫‪2y‬‬ ‫ט׳‬ ‫דף‬
‫כנגד‪ .‬מנה ובו' הוא מתנית׳ן■ דהבא וריסי אביי שה •דלא‬ ‫■ ^ת כיה ופיקה ‪ "ra‬ומתא* דקחני‬
‫קאמד ר' יהושע אלא כי'‪:‬ט‪1.‬לוכאבויק קדשים‪-‬אכל גבי‬ ‫המקדש בפ״מ אינה מקודשת סיירי כהתה רלא ■אמר‬
‫בכור דאיכא כזיון'קד;דס ‪.‬הון‪.:‬שוקלק‪,‬־גש״ג■ לדעתו צ״ל‬ ‫פ״ח אלא כסמוי אתס א"נ מיידי לאפר עריפה וד״ס‬
‫‪,‬ו־נעכד סאונלד דאק לועהרהפליג כעיקר ‪ ,‬הד׳ין■‪ :‬ד־סנול‬ ‫מלקמן א״נ דמיירי באינו שיה אלא שקל‪.‬עיין לקמן ד'»‬
‫מוכ ‪ p‬איתי ג ם ססיחשללא בפ״ג‪.‬דמ"ק משנה ג' פשע'‬ ‫־ ‪.‬‬ ‫■‬ ‫י ע״ב‪■:‬‬ ‫'‬ ‫׳ י■‬
‫דנמכך מאומה‪.‬וצ'ל דמאי' בקתנג■ ושוקלק פירושו אם‬
‫רצה כהנז‪ ’.‬מוקד ועקבדש״י בסולקוק■ ע״ד ע^כמייה‬ ‫‪..‬‬ ‫'‬ ‫‪ ;:.‬פ ר ק ^ני'‬ ‫^‪,,‬‬
‫״ ‪:‬בכויע״ש■‪. :‬‬ ‫״‬
‫׳ ת ו ס ׳ ‪ -‬כ ר ״ ‪ -‬ה ■סק וסי'■ ע״ב מראווחיתא הי^‪.‬ובוי‬ ‫‪ D lh‬׳ *די״ה^הני וכו׳נצחןלפלין‬
‫׳ ’ ולנמי‪-‬עדאודייתא־ ‪-‬אין פדיז;^את‬ ‫‪ ; .‬ננ״כ ומ^משום דלאכקןב‬
‫הקדשים'■‪:.‬להאשיל;‪'.‬לכ^ים אף;שהנאתן להוךיש משים‬ ‫בית־אצא בבהמה הדארק לקרבן הדפקיה ^"בל אוכל‬
‫דהוי כמס' גלולולאגמ^ש;המיה' ■לקמןדמייייגדכדשאיגו‬ ‫מלב גק הבהמה אשי יקדיכו ממנו‪.‬וכי! ור ה ^ לה׳מ״ל‬
‫' ' ‪.‬לאד י‪-‬ס^א‪-‬ש נ‬ ‫ז״ל מ״ א מה' ינעילה דץ ו׳ההק׳ ־דכפי כלל זה׳אה‪-‬כן‬
‫ב א ׳ ד ׳ •‪.‬שמא‪,‬עשר'קדאכפק״ל וכו׳וא״הרךא דכהמה‬ ‫חללס־שאכלה תרומהאמאי אינה ■כיפתה כזר ‪..‬והניפה‬
‫דנטדהפרסח איצסריךלמעט ככוראףשסוא‬ ‫בצ״ע ע״ש ולער־ן ירוקא הפא אמיעקיא היה בכלל‬
‫בבקו‪ -‬ט^ן לכל' ‪.‬דבר דוניק ‪ ,‬ש^ן עושק מ בזת הזי‬ ‫לחי'והדלה תגר דהא מיידי כקדם הקדשן את מומן‬
‫כ ק ר ש‪:‬‬ ‫־■‬ ‫־‬ ‫הוה ה׳ד כשנפהל היה פולין נמודיס אן הקא קרא‬
‫ע״ב‬
‫‪% ■ ,‬‬ ‫מסכת כבודות פרק■דומיישי‬ ‫אבדהס•‬
‫כגייס מאי־היבותצפו׳דגיאה לי‪.‬יאם ‪.‬ה^^לשק״הני!‬ ‫מכציעו וכיי אפשר ^זסוד‬ ‫>׳ב־תוס' מ־״ה‬
‫כגידן‬ ‫צ'^כיגד‪\-0‬כיק‪.‬ד‪1‬כמ‪ 3‬בלא‪?,‬ו^ר‪.,‬מיכיח‬ ‫־' ‪.?9‬י&א‪5 :‬כ&בו ‪ytio‬‬
‫ולכאורה קש'‪:‬היפך;!־מאונא;ן;‪,‬כלי‪,‬הקויה^דמיכא כגו‬ ‫■;מפיס‪1‬לא)צדלשיסז‪5‬יוה ‪ 3‬כפ' כ״א דל"מ בד״ה אבל ע״ש‬
‫כוו״‪:‬דג‪'-‬יה‪0‬ולועיךממאכ^ן;״‪.‬קפ^יל‪;.‬דהיי»‪:‬־‪&,‬מ‪:‬יש»‬ ‫‪^ ,‬‬ ‫■ ■ךמקלךיקגך ‪3‬קכה■‬
‫י‬ ‫י‬ ‫‪* 9‬ו * ל־' <‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫ך‪.‬ו» ‪:^ «* 7‬ןך ^; ^‪^ 1‬אל^לאזיא»^אזט כמעשי‬
‫ן^ן‪3-‬ן״!ך‪:‬ד''סךוזמז‪ 5‬ה א ^ כ ל מ ^; ^‪:‬ז > ‪3‬אמצע‪,-‬זפל‬ ‫■רכז' וק' למ״ד דמופנה מצד איזד‬ ‫י • ^‬
‫^^י׳‪..‬לגןוג ק?נולה‪..‬היצ‬ ‫קא‬ ‫כחרמים לא יגאל‬ ‫■מסיכק ^;א״ל‬
‫®קז־לפיימס^^‪ .‬פפימגואצהה‬ ‫ילא כקיב לא תפיס כמו כ כנוי הוא לגלויי ג״ ש מ מע ^‬
‫ונז הגי ה ק מ‬
‫זא׳סיר״ק וכן‬
‫‪f‬‬ ‫טעות וצ״ל בסגו״ל לל‪8‬ש‪3‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪T‬כד‪t‬ים;נ*‪:‬לא יג&ל'‪^:,‬‬
‫ה״ן ז״ל דכן גמי קרא דותתפשסו כבגדו כניקוו‬ ‫^שם ‪ ■'Q 1‬הוא ולא' כ;וי>ק״ל דלמ״ל למיכתב סוא‬
‫■‬ ‫' ■■י^י״יימד '‬ ‫‪-‬‬ ‫;למעונויבכוד(‪:‬ןאאצנויוך'־לא^תפרה״‪3‬כי‬ ‫‪.‬‬
‫כא־יד והמסורת משמ' טפי'לשק כגר וטלית מלשו‬ ‫בכייולא ילפיק ממעשי‪-‬מג׳ש‪., :‬העביה ; סעכאם‪ .‬דכא‪■:‬‬
‫״ עי ד ה *פדכק® כן‪3‬ןדר׳בל|‪» 1‬ז|ף ‪pepîi'Sjj‬‬ ‫מי עו טי מכירה‪:‬כמו ו מ‪02‬שהז;וא"^;;‪£‬ל»ילזמואגנלע'‪:‬ד;‬
‫רכבל כקכודאק רגילית‪.‬זכו'ונ״לדהתס כיון דסתסכגד‬ ‫משיכין‪.‬כיקאכאי;לא כידה׳סדאםנמעוסך‪5‬כבודזלא‪:‬זלפי';‬
‫בפליהתודה■ הוא בלא• יו״ך! אין!‪-‬רגול>ר‪-,‬לכקיכ>ז‪,‬ץ״ד‬ ‫כ׳׳ם ‪-‬העכמד‪-‬העככה מפע ם ר; ^!ן א סעכי ט ךמצמיג‬
‫^‪?■5‬‬ ‫‪0‬פעילה‪.‬בי‪,‬דיע אכל ■גכי‪.,‬בנירה; דלא׳מ^גיז '‬ ‫אייכה'למפמוי‪:‬נויופע‪3‬יאמרמן‪:‬כ>^ פליהאש»־ין‪:‬זלכך‬
‫בפעולה ול ‪ p‬בתכו״דמשמנמ‪ 0‬ק מ מד *!ייי ק טפי לשק‬ ‫כתיכהנא ^ולא עכור;לכי^יל‪:‬זיילפיק מג“ש ‪-,^pr‬׳ ‪■.n7« 0‬‬
‫בגד‪.‬ככל התויה שנכ‪-‬קב כלאדא״ד >גל^‬ ‫»יפגס'מ‪-<3‬צדדק‪-‬אאאומשוכיןוולכך‪..‬לא‪-.‬הקשה'הניהא‬
‫לזה כתב מהרש״לז״ל כקיךנשק אך^מ^׳שכנהרש׳ת ז״לשה‬ ‫•יהמך‪-‬הש״ס אהאי דסנאולא בכודאך למ״ד דאין משיבי{‬
‫אינו מוכן לי ת‪-‬אי דה״נ גכי כגד מיקרי ’פעולק‪.-,‬כמ;*ש‬ ‫־^‪:‬ואפשילשנםדרשא־איצע׳ג ■ ׳ ;■ ׳ ‪.‬‬
‫כיון ששרש טליתו‪.‬על‪-‬יה ‪4‬כ?ןג‪:‬שדקדקנ‪.‬סתוספוא ‪ 2‬ל ^‬ ‫^ ״ ב ־ ת > ס׳ ‪:‬ד'‪-‬ה‪.‬פשק‪.‬ומשמע נמי דמדרמן הוא‬
‫כאמור מו ד לע‪-‬דכריו רעיקרקושניק התוק׳שקקשועל‬ ‫׳־ ^ י ־ ׳ ‪-‬ידפליבי‪-‬אא״עדוכג׳^יכא לסידק דא"^‬
‫רש״י תהרו! יק השפר‪;,‬דלד‪.‬כדיו ‪,.‬קותי‪,‬מם »וא‪,:‬רןאושא;‪,‬ג?‬ ‫־ל ‪;i"s‬ק‪■f .‬כ>‪r‬ן■מליף‪,‬מצכי■‪.‬ואלל דמותי ■לנכרי ‪t‬לזה א״צ‬
‫כגד לא יצוייר־ לומד‪ :.‬בו‪1.-,‬ו'ך‪».:,‬י"ו ; ביגף;‪-.‬שמא‪,‬ישם‬ ‫^היגןשא רוכשים‪.‬־יהמד‪^.‬־^לא קאד‪.‬־פלאדא!ןם ‪:‬ואעשד‪,‬דאז‬
‫;‬ ‫‪.‬‬ ‫;דכי ‪, , ,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ילאו ק׳זילא הוש סזקמיכן‪.‬הףההןשא‪-‬ככצכי‪':‬וכאיל אלא‬
‫ד׳^ה ומי קניה וכו'שים לקלק‪,‬עפ״ל האילוקמכואר‬ ‫■לוייס‪.‬ימוקד כקדשים!ולא ‪-‬זלנכדיסגאכל•‪ .‬ד^זה ^דקאמי ;‬
‫כדכריסס כפ״ק לתמורה‪:‬דכיון‪:‬דסתורה התירה‬ ‫סשייס ואידך תלתא'קראי‪:‬כםוכי‪:.‬המשמצז־לאםדריש ליה‬
‫אס כפל מאליו הוי איט־מתועב רכ״ככפ׳כל סכשרמי׳ש‬ ‫לצזכי י״ל ד^א^!״קאמדגאזד ‪ q‬לפו‪B‬רוד‪af‬ן‪c‬ס‪3‬כוהה‪:>V‬ו‪B‬י‘‬
‫ואני קמיה דמה עגין זה לז‪,‬ה;ד‪,‬הא;■‪;,‬דמאז למיק?;לקיא‬ ‫■‬ ‫^ וכי׳פמדמסלכומיז®!•‪,-:‬‬
‫דכל תיעכה להכיכועאי אזיל‪ ,‬ו מו מ לאם ‪,‬גפ‪;-,:.>1‬מא^ו‬ ‫־‬ ‫‪ 3‬א "‪ :■:“1‬ץבםליפהדנמ ‪3‬אעז'ג‪/‬ונו';כצ"ל'־■‬
‫מוקראלא משום לקרא גתיככל פוס‪;;,‬לא‪.‬ךס‪ 5‬ם מץסוא‬ ‫‪ X '7 CH‬ע ״ א' ג ס ; דןאצ!אי‪.‬בכוי מתן תרא י ץ‬
‫מכד והטיל בו״‪-‬מום הוי׳ מתועכ<מ"ל‪.‬ד‪ 1‬ם^כ‪?3‬מ‬ ‫־ ‪!:‬כיון‪:‬דמאכילק‪,‬אותו לגדול‬ ‫־‬ ‫‘■‬
‫‪:-‬דשמודק‪-‬קכקבו״צזע‪,‬‬ ‫אק־מקדזשפ; כלל ;והא‪..‬דדאיז נשקלין באיסליז־ עשוס‬
‫■?!'כ ‪! jjn,‬ל״יהומקהצומזקלאןיאכג‬ ‫כדק קדשים‪.‬כפרהשיא‪-.‬אזשל קשה כיק דנמכר ככיתאמאי‬
‫‪.‬משעעדקאי דאני לא‪ ,‬ישחוט עולנאק‬ ‫׳‬ ‫איןקש״לקיצ=ל ישאכופתטמילס־קדא דכסמתךאכלהכא‪- .‬‬
‫לאו למימרא‪.‬דאס־שתע»וי!ל;>‪5‬אכ‪-‬ילה ומגנה נ^מגלי ®‬ ‫דאיתקש ל^יל ת צכי‪:-‬ואיל ימותה־אף‪ .‬לנכייס אף דפוגם‬
‫כמיחנא הכי ועיק‪-,‬לסש?ןץאי״‪-‬י?'ל‪-,‬שכחב שתם שחט■‬ ‫■ככשי ‪',‬ליק■לן כה אכל •לכ?ש‪-‬דס״ל ‪-‬דאסור ‪ :‬לנכדים‪ ,‬הה‬
‫מותר לאחרים ע״ש ^קאקש״ל לאנראז לאפירשוהכעיא‬ ‫פוגם הכשר דעומד לכלכיסאך תההוקא כככורדאיתקש‬
‫ליכק ■ראם מק ^דם;‪.‬ש?הל^פום סחר מהו לקמה כט‬ ‫■‬
‫עע״מלתם מובשרם יהיס^■ אבלפסוליהמו־־שיד־כקי‘‬
‫ואט‪.‬שוחבזו‪ :‬כי‪:‬אם;‪,‬עלמום■‪ ,‬אקר;• א"ד!לשוח®על^או^;‬ ‫■כסו׳כצבי‪.‬וכאיל אכס"נ דמותי‪ .‬לכלביס ומעחה לאהוה‪,‬‬
‫מום לאזן‪ .‬לומיקיון‪.‬לקוקו;מום‪: .‬אסור מדאורייתא ולאי‬ ‫ציקי‪-‬לקנק לו מי מ ק א ככור‪-‬דקדש מדתם‪,‬וכו׳־וי״לדזסו‪:‬‬
‫נאסר ר^דעל‪:‬כט דוא ל י תי דגיון‪,.‬דנפל פום‪..‬וראי‪,‬‬ ‫טע‪0‬לקרא‪:‬דל ‪ 4‬החמיקאלא‪:‬קמור אך ■לקמן כדשנ^א'‬
‫דמדאורייתא של״דאל׳יכקו;?! לשי־ק!‪.,‬בפיק לתמורה גכי‬ ‫דקאמד חק א כפ‪-‬יק״דאלישא ו?ו'‪,:.‬לא‪,‬אק״א‪::‬לא‪7 ,‬כ״פנ■ ־‬
‫פלוגתא‪-‬לאכיוודכאאנעכידמהני לוי‪-‬מדדבהניפצוגת״סן‬ ‫זלא‪:‬ככ"ש>ו‪.‬כ"ש לפי זג"ש^התוקפי^ידש‪,‬יפיקק־?׳ישזקל&ד‪.‬־‬
‫״ ‪ ’ • ■ -‬־ ׳ _ ׳‪^ 1____ I ____/‬‬
‫’"דאק‪:‬קגסגזג‪-‬פ‪^? 5‬ה»וי‪ '0 *,‬א‬
‫ד‪ 11‬ס' ‪.‬ד״הגעל מום רפו' ‪T‬לא עכר משום‬
‫‪.‬הודאי ^;ץ‪-‬ל‪1‬כ?ס‪-:‬לפי^•‪,‬‬ ‫^ ‪ .‬־ ‪’ .‬מנרל ‪1‬וום>אפי';כתםךוכו'זמא דאסיי*‬
‫כרי״פ כיצי מערימק מו תי להנויל מדם כבכור כזה ‪f‬‬
‫יגמן^‪%‬זפל'■‬ ‫קודם‪..‬שיצ‪#‬לאויד~‪-.‬הענלםג‬
‫דמשפע‪-‬ררעוכר־‪ -‬ימדאודטקא^‪-‬־ןהייכו רוקא כככור דאיגד‬
‫לא ד^יככזנלנ׳׳צדקושייתםיהגאמהא דאמיי כיכ מ מ‬ ‫ד‬ ‫עגמדלמיתה‪-‬וקדושתי ימיהם א‪;3‬ל‬
‫הלכה כר^ ש';‪^:‬י‪51:'|^.‬ל'^‪ 5‬לחמוס מאי‬ ‫‪ 3‬אז ד‬

‫^‪4‬ד»‪.‬גר‪^;%‬מ‪.‬׳ףר^ ‪ 0‬ן!^^ ‪5‬י?ן‪.^,‬גתה‪.‬‬ ‫‪;'■ ,‬ד‪-‬נלותר‪-‬וצ״עדעיקפמ־שנרישם־‬
‫ךעכ^דא‪.‬להגלויי סמך אקארדיזקא‪-‬ומינסכא‬ ‫^‪;:‬ךש״גי־^ק;׳עו־גיוף;?ו^ן‪<!.‬כפ‪-^^50‬‬
‫ל‪.‬מיכע"ל איזהטעם הוא העוקד וגן מבוקרכסיל־כן^ייא‪.‬‬ ‫■כתיבכלאיו״דוזהולשק‬ ‫י‬
‫ל‪.‬צ״ג '‬ ‫’ ’‬ ‫‪.‬‬
‫ע ה׳‬ ‫יגי‬ ‫‪w‬‬ ‫_' ‪0‬סבת בכותת‪3 .‬דק‬ ‫אגרהם‬
‫פרק יצכיעי‬ ‫ע״כ כד״ה ע״‪-‬ב ע׳ש ‪. ... :‬‬
‫ו*יףןד‪»-‬ק‪5‬ו‪%‬יד?לא ^הי^ניי־גשחנרץכו‘■■■דא‪:‬לי‪.‬‬
‫ד״הםכ‪J‬וכו׳ נשי( חשוכי‬ ‫‪*]I‬־ כ י נ ^ ב ^ ת ו ס ׳‬ ‫‪^5‬שתייהו‪-‬דשקק< צירי מוס‪?-‬שחנו־סוחי־‪.‬זלכן‬
‫י צתצו‪'-‬אינו^‪5‬שק&ףלכתי^י^ ‪.‬‬
‫ראיה כמו ומגכעותאשורכדותדבזבנויםכיחיה ועל זה‬ ‫■‬
‫‪»^f''w‬יןו^ישומימחה‪■■-‬לא■‪■S:‬ע'ז^‪i‬״ ‪y‬‬
‫‪1»1‬נידלדזימףןה;י‪^-‬מם לאפג?ף»הכי;‪..'?:‬־^ ‪r‬‬ ‫'‬ ‫כיו; דלא _אכשל כלאו‬ ‫מאי ק״ו דעפיד‪91 .‬‬ ‫•‬
‫^‪1‬מ>זה>‪5‬לל‪-‬י ^דיהשי^ש^^ד^ייצ^וקא'■כא‪ .| 1‬מ‪,35‬‬
‫‪-‬‬ ‫פ ד ק ־‪ ^ .‬ט מי ‪3‬יי‪-‬‬ ‫^יייל^י‪^-‬ל״‪ .‬לסתחלה‪ .‬סתז‪1‬ין'‪:‬ש‪5‬שה׳ ׳צגירי׳גנשת אף‬
‫‪ ^ ppjwW â‬מן » ע ‪*»55‬מ‪-‬א!ז פקלכות־כי׳יתתן*‬
‫ד ף ‪ T 'J'3‬ג מ ‪■ -‬כהפהף!האמור כתודה כסף‬ ‫"‬ ‫״״‬ ‫■'‬ ‫י'■ ‪.......... .‬‬
‫י צורינ״נלאודוקא דבעי׳כהף‬ ‫י‬
‫סמשיאלאייאש־זהוויזוחחך דשוה ׳שיעודירכםף צוח די»א■‬ ‫־‬ ‫\‬ ‫פ ר ר ן מ׳ ט י‬ ‫' ‪.‬‬
‫תנן‪1‬כולךגפרק‪:‬כהיהכהףי והייטדמקשה ממעשר משום•‬
‫דקניעבדייתא! הל־מן‪ :‬דאיצוכנפדה ■כשוה כהף ומעהה‬ ‫•»זד;‪■&1‬׳ ע׳ש‪-‬שנדיזקוכזה‬
‫לא;קשהמה‪1:.‬הקשעז‪:‬מהד‪:‬ל‪5‬יטזד‪.‬ל משם ‪.‬מהדיכ״ל‪ :‬ו‪-.‬ל '‬ ‫‘יי י^‪1‬צולי‪-‬דכריהם ד׳צש־ר לממ^ז‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫כקידושק ע?מ«אף •ןקשה היאמאי נלא״קש^ל ״מכייי־תא■‬ ‫לליקלא ק^ודמ^ם־יטכ! יל‪ %‬מ‪:‬ך» אייתי פסח;זעהו«■‬
‫למיידישי ‪ 4‬ו^«'^ישנא כארא■ למעושי מום עובד מעשינו‬
‫^‪1‬ז^ד=עור למעוע שינו ‪ :‬י‬ ‫'‬
‫^״כ;מאנזמקםה'‪.‬אדרכ׳לכןג^ללדה־ל‘‬ ‫ולאפוקי שוה‬ ‫של‪1‬נא יןמצשהיוס^א למחרוכו׳והקשה';‬
‫לש״ה דרכ אתא לאשמועי׳^יתן‪ -‬כהף״ ממנו דמיאשינטד■■‬ ‫י' ׳ ”^הישאלנות י^‪.‬גר‪-1‬ל‪-‬מהאדאמדי'בזכחיס‬
‫דכהף צורי ככר תנא‪ .‬כמתני׳זלבךיהקשה לואתצי במעות‬ ‫דע’^^‪i‬ום^נובד‪.‬דקדב למאד^ילפיק מקדא דמום בם לא‬
‫מעשי שני אףמכקיב כהףיומעתטצ״ל‪+‬כוו©"&!זנאד'‪%‬‬ ‫ירצה אבל עופר״ירצ^זא״פ‪-‬למ״ל קרי‪-‬קדאי ונ״ל דלק״מ‬
‫דשיק־ שוה כסף־מפל גמץוה אכייתן'מפכע לא יתן א ^‬ ‫דהא דתמ'יינף ‪ 1‬קיכ למסי אחי דאית ל;'הך קרא דמום‬
‫כסף וכהכינסי'לא!קשהזסה י שהקשה ‪»/‬היי‪5‬גל'ז“ל<'וכן‬ ‫‪0‬כ^‪,‬לא^א׳יה‪-‬־לא הואיידעןנןזמקרא׳אשדלא יקדיכושוס;‬
‫מכוהי‪.‬ל!קיקקאמר‪.‬כיוךילא‪.‬־כתיכ*שקליסאימא‪«5 -‬ז‬ ‫משמ‪.‬עיין‪-‬נ‪-‬ה*'אסאיידכתכ ממנו משום'דאורחיה דקדא‬
‫■‬ ‫‪.‬־‘‪! x ~ ; . s :‬י'''” געלפא־זכף;נרי‬ ‫‪ p p‬ליה ואין בו למשמעות למעט ומ״מאיצט׳להאיקרא‬
‫ד‪-1‬מהפויינרזעו‪-‬ציוצזינם רכשידא ככלי־הסלמלי‬ ‫י ‪.;:‬‬ ‫'■'צומי דאינונצדהצנליוי‪-‬ק״ל נ‬ ‫‪.‬י‬
‫׳‪.-:1‬־ דריימעותשעוצ‪-‬גש הקידושין ‪r‬תכ■הכי■ ונראה ‪%‬‬ ‫ך^^^'> רכרר־ה'כו‪<1‬כ^^יכול א׳ת לערש וכו׳ והיב לוית‬
‫דסוק״לדולגנאמעוי^כקףנלקאהכחחמהכיתכ׳שדנרל’^‬ ‫'יזן הקשיהנלשכרק‪ j»*l‬מהא דאמרינן כיכמית ‪:‬‬
‫ככל ההלע מעות זמשו^מ־תויהז־להי״׳לאחלוח ונפהדיה'׳‬ ‫פ'־האשא‪.‬דק'ן מעשה דשלשלויט לים וננלה בידם רגלו‪.‬‬
‫כמ״ש ■התום'!כצ'«הז'ה ‪ 3‬וההא^^הוששחלאישיק־ זה־ כי •אם'‬ ‫אמיו חכמים אם‪:‬מארכובה ולמעלה תנשא אשתיוהייני‬
‫■‬ ‫^‬ ‫דיכצחושת ‪.‬‬ ‫י‬ ‫משוס דלאאח ולסברת;ר?ת דאדם חש לו מזל חיי אמאיך‬
‫דף‪-‬נ״א־‪-‬ע״^יגט׳ז׳יימוציאששרעאיצטריכאליה־‬ ‫תנשאואד&הפצ״־עיולי לק״מ דככר אמרוכגמ'שם דשיהי‬
‫‪Z:‬‬ ‫י<••ס•יחי*‬ ‫'‬ ‫‪. ... t,-‬‬ ‫מכה‪-‬דמיזולה»י'א'ע'ם ’ז‬ ‫‪-‬‬
‫■ ׳־בשיטתו לקידושץיההקשהגזושייתדהסמ׳ע״שר•‬ ‫נ ט ׳ ~ ‪1‬הא‪-‬איןמומי; כלבן וכו'‪:‬‬
‫‪ D!T‬ג ט ' ולאיכהקדשיתיוסידהקשה הרבימלכיתןשי׳־‬ ‫‪ ,‬י" ‘'■■זק׳‪-‬דילמא כחיתא דתני‪-‬‬
‫הקצ^ח ל^מא' כו־״י׳‪-‬הגלילי'׳רהרל ימאלז׳־•‬ ‫איעכא היאד״מהנ(' לקמןוכלרנימקשו התום' לקמןד"מ‬
‫כעלים הוא‪".‬וא‪%‬ה אקפורקמשו׳ז־שיקדלאהיי ה׳סלעי־ם־‬ ‫• ■■־•־ ׳■ ■ע״כץתירוצסילא'שייךהבא־•‬
‫וכו' ואינו ׳כלום דכיון דדמי'שלמיס‪-‬הוו כודאי ידועי־דיזזך■‬ ‫ד ן‪ 4‬ט ״ל ‪N T‬י ג ט׳ ^לאישהוטי ־ ולאיפרוקי לא•‬
‫לו ה' סלעים ש־'מים ג'ש־‪:‬כיקידקכל■ עליה הך כ ה מא‘‬ ‫י ■■ ■ ‪ -‬איכע״ל‪-‬קש״ל היכי שייך■‬ ‫י‬
‫דשלמים כה‘ הליעים לית לןבה וכאמה דנתחלף לו מוקז־שיס'‬ ‫תשדר‪ ,‬מבפנים ניכר קודםשחיטה■ ונראה מתמעמכיצים‬
‫בהקדשות דהקדש־מתים־הואקדשי פ״ה' ומוקירשין־סהם־‬ ‫שלו וכמו דם״ד הש״ש לקמן ‪.‬דקאמר לימא כתנאי‬
‫הוא קרשי מזבח כמבוארכפל ■למשטות‪'-‬גם‪ :‬מהשהקשם‬ ‫‪.-‬‬ ‫‪ .‬ע״ש■;‪■■.‬־ ‪,‬ד‪.-.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫דלוקמה דנפרה כקרקע ־וצי' ׳׳ליתא דהתה שאני דקתני‬ ‫מ׳ א ‪ N T‬גט'■■־ מנא ה״מ דת״רוכו׳נראה‬
‫בהקדשות שלא נפדו‪:‬יולכךנאוק»וה' כגמ׳ שלאי נפדו■‬ ‫•‪:‬־ ‪-‬י דהא דבעי פש״ס מם״מ‬ ‫י‪:‬‬ ‫־‬
‫״‬ ‫צדק לארנן‪-‬בהרךישוח׳שתם'‪ ':‬י‬ ‫״ ‪.‬‬ ‫ק ^ע׳פ ערא דקתנימתני׳דלכאורה כיק דליכאכ׳עחם‬
‫לאיזחימיפהל ולכך הכיא מכחיתא דתני חכע ונוגח‬
‫■‬ ‫־ ■ ^! ■ק־תיטיעי־“^^‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫וק^'^]'הני ‘כני‪-‬קטלא צינהו ולמ״ל'•קרא דלמעטנכו■‬
‫ול^חדדא׳לר אפי' ע'פעדא׳'מיפ^‪'.‬וסיינו דלאקתני‬
‫ך ‪J-rt‬״ן;■^•״ן‪'J‬־ ‪QJ‬׳לר אא אינו'ענין' לבכור'■זכו׳‬ ‫מוקצה‪-‬ונעבד ‘כיק«'‪1‬לינונסו‪.‬בקנולא‪-‬־לא; ■‬
‫^איצאלמיידקראמאילאקאל*’‬ ‫•־־ ־ ־‬ ‫‪-‬אינפת^ליה;’צאשמועינן■ ועיק להקי'»ו‪,‬ולהדכ חקנק‬
‫שיש^ילקיח כודאי ההיין‪'6‬‬ ‫כפשטיהכיירן׳דציכודילח‬ ‫■‬ ‫' ‪,‬‬ ‫' ‪ .■r‬׳‬ ‫^‬
‫אתאלמעשדלויל׳דאיףן^דדןפלכצורעצמולטיפול^כמ^ו'‬ ‫־ תזס׳־■• ד״ההזכרדלאה׳־ל כרבנן‬
‫יכצהנא״צופיה לעיל‪ ’ :‬״‬ ‫‪.‬‬ ‫■■ ■כתראי■'׳‪ .‬מזיט מוכרה‬ ‫״ ‘ ־' ־ '‬
‫ף^ןט'‪ ■■.‬ןייהשא»רמ?"'מאחר דאפקיה־ רחמנא‘בלשון‬ ‫דדריש־ מוכי־ הזכר כמו ננרכי; גכ׳־פרהביים' כ ה' ^‪;:‬‬
‫־■ ׳ ■עשייה וכו׳־צקשההרכ־הלכותיי׳׳טו״ליינישא‪,‬‬ ‫ן אסרן עיש ולא רייש ליה לדדשא אמרתי•‪' ' .‬־"‬
‫דאזצסיין־‪^-‬טיפי^״^׳ש׳‪-‬ולק׳^מ ׳ליון' דכתי׳יכן־לםיודןיהו״ל'‬
‫כאלו‬ ‫■‬ ‫«‬ ‫‪:‬מח‬
‫דאמזן‬ ‫ח ^ ץ‪ :‬פ ר ק‬ ‫מסכת‬ ‫אברהם‬
‫והשתא‪.‬דברי ילהפשנוןקנלי׳זריאה'אני ימנישהבצ׳ע־נצ^'׳‬ ‫גתיכ ‪ P‬ל^ירדק לצל‪1‬נד!רדפען שפיר דהוסיף •לן ‬
‫ונ ל ירב נחמן דקדק‪ ,‬מלישצא די' שלא אמר נרא״ו^ת‬ ‫■‪:‬‬ ‫הכתיב עשייהזב^‪■:‬י‬
‫״משמע־די‪**-‬דשיפלזכת״הו‪.‬מראין חי לח^ייס ל ׳■‬
‫כ ה מ ה״‬ ‫^‬ ‫ה ד ח‬
‫״פרה^חמישי■‬ ‫יי ס די ה א‪ .‬־ ד ה ־ & ס בו ת׳ כ כו רו ת ר ״‬
‫יף;פ׳גז ^ ^׳ז < ‪ ^ 1‬׳ י כ ד ץ ז ל *דלית^גיהזזבזמזי‬
‫■ פ פ ״ ^ ד מ כ ב ו ^ ח ד ל ץ ־ פ ד רן ■ ר?ד &ון‬
‫וכיא הייט י ־מןג‬
‫דהחחיהרנשרוצה־לאמליכ״ה זמכהמהזוזכשעה‪^-‬שחזצה‬ ‫ז ל ף ^ ״ ^ ; ^ כ ר ת ו ס א ? ב ח ה ת ^ ^ י ד '‪ 4‬וראפד‬
‫צ ה ^ מבהמה אחיתהתתבו פ^זדעלזאכיל־תי■ מאמזביק‪:‬‬ ‫’ זמדי‪ 1‬מר‪-‬לקמף‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬
‫דקפק כב מ אפ ה זאיש׳מזייצ א ^ אחיזשמהתיאמרי‪.‬‬ ‫ויינמס נתן עיניו יכו' ־דלא שיי אלא^ במאי' וכתב־קדבז‬
‫רבק׳ דחייכ שתיים והכי'דיי־ לשון הננל׳ניקאאיגנכזאיז■‬ ‫שע״ה כה' תרומות פ’‪:‬ד ‪:‬דין‪.‬י״רדמד‪'.‬סשך‪-‬מ^ש־כמנזיך‪.‬‬
‫וכשתיהתדהית ולא אמדכשהי־ההיאית־״תיעאיאלאדואאן‬ ‫וכנוחת דאן< כטכלנמור&יי‪..‬ע"י מתןבגיניי‪-‬ןכו' נאתד‪-‬‬
‫המחילה ליקא רכק־ קאי״נגל׳התרומהזדכתיכזביוהינתשפ;‬
‫ד כ ע לאוכלן כשתי התראוח וכשתי אכי^ת׳אלק• "אם‬
‫אכק כתיך אפילת פרס הדאאכילה׳אחתזאינ‪-‬׳דמיא‪-‬ילשתיזו‬ ‫דמהניא כיהמחשכה‪'^■.‬הור‪ 3‬׳ « ת ף א ‪ te‬׳־במע ‪c x‬׳שאלנה‬
‫יתים‪.‬א‪-‬כ שאכלן ככ״א ראינו חייפ^לאאחיזזאאו־שאמת־‬ ‫באימב‪.‬אלא במדידה אי«עדוזידבנותן‪-‬י עימוזרכאביין■‬
‫כריש הסוגייא ודלא כמהרם״א ז״ל־שלי^־צניתידכנן׳שתי׳■‬ ‫דאבליבלאמעשיי‪1:‬כללזוורןאמהזמשוס‪:‬דנתן ועיניו לכך‪.-‬‬
‫י^י ח^כ שאכלן ■ככ׳א־ חייכשתישזוהוא ■היפף׳;משנה‪‘‘0‬‬ ‫הכדיחי דמארי‪ :‬כדמאי יתניממיסההתוה‘■ דגיטין עצמסז‬
‫ערוכה כתשיפ׳אמיול־לולכריתות; •י ־ ■‬ ‫סיומי גדכריסם ■ואפי׳^־מאי תתיר לתקן כשכת כדמוכח!‬
‫ספ^■ג^׳מ ‪a‬ע׳‪:‬נ ‪x‬שרי;לי‪-‬תן■עיניו‪ ,‬וכו' ■כדאמרינן ככיר״ע‪:‬‬
‫שאכל ■עלין של יקק וכמבואר ברכריהם‪■ :‬כחולין בד״סו‬
‫פרק‬ ‫' ‪:‬ץמלמא ע׳‪-‬שודר׳יק‪ , - . -r :.‬־‪r. • .‬‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪,‬‬
‫ו^וס'בד‪T‬ך‪:‬מדאאיי■דח־מנ‪F‬‬ ‫קט״ו‬ ‫דף‬ ‫ר ף!‪ -‬ל' ע א‪^1‬מ׳ 'ל^יב• יניאק מו׳‪-‬הר׳^לחס שלמהו‬
‫____ ‪'')■, :,‬לי׳יצה לפדשינראץדתיפא‪•.‬‬
‫וכו׳ דכתי' ומייוא'‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫לד' גיפיס לדמי‪.‬־דואה ־אני;‪ :‬דברור״י ■■באשפה *שבבית‬
‫השמיני והלאה ירצה ק’ל דאמאיילאכתכו כפשיטות ע״פ■‬
‫שמיתי‪.‬והק';‪:‬מםס‪-‬רבאחל?זמ'שסמכא דאמיז' זבמועה‬
‫מאי דאמרי' לעיל כתש ל חיתו ופת״כנו דנוהג כקדשים‬ ‫קכין‪.‬דף‪-‬י"ד‪.‬ע"א;גכייפלנגתאדחכמיסוריי׳ ‪3‬יצא־לשוכו‬
‫וא“ כ היי משוס מחוהרומןונל דס״ל דעיקר קיא כחולין‪:‬‬ ‫אם מנלח‪ ^ 3 --‬״ י ק א מ ‪0‬ר'‪:‬נרא;‪-1‬׳דכריסכמים‪’-^.‬י■ שאך‬
‫וכדמשמע מלשון הכרייתא' מנין‪:‬אנוהג נאףיכמוקדשיים■‬
‫«ד״י‪..‬מויהיונראי‪.1‬ךברי;דדג לפפמים־שאף ׳חכמיס ־מידימ■‬
‫וא כ‪-‬א שמעינן אלא דאסור לשחויט אכל מיתר להקתע■‬
‫הרי מוכח נדדה‪.‬דםיפההמו;נראה דדישא והניחה בקושי‪.‬‬
‫'־־■‬ ‫■ ■ אם שסט כחולי; י ‪-‬‬ ‫׳'‬
‫‪ ^ -‬כ ל״ש_ז"ל תי׳דלאיידענקש־ר^תאוסר באשפה שבשוק‬
‫א ‪ ’ 'D1H‬ד״ה הזרוע ‪•'W‬וראשית‬ ‫ר ף ‪■ p‬לי‬ ‫אלאמרקאמררואהאניד׳יח‪-‬כאשפהשככיח מניה ידעיק׳‬
‫״ ’ל הגז״אינו נוהנ^כמוקדשים‬ ‫• '■‬ ‫■חפלו‪.‬גתג'הי‪.‬כהכי■■זכו' ‪:‬ע״ש וק״ל' ■ימעיקרא עכדיק‬
‫וכו והק הרב אורים גדולים ו״לפלשונוק־הרר;׳ם דל״ס‬
‫■אוקמחא‪-‬׳כהכי‪■,■.‬דהיינו■ רפליני ׳כאשפה דכיתפי־היכי‬
‫‪ n‬ל א־כ קשה למאייאיצטתך צצק ואילללמעט‪ -‬פה״מ‬
‫‪-‬דבעיקלומך כ׳ע‪/‬מורידייב מצויקאצל שחיטהמומחי;‬
‫ממתנות‪.‬כפ כ דככירותל^ציקו דפה׳ימ הטיתם מראשית‬
‫‪:‬יפונמ! ‪-‬אוקומי פליגתייהי כאשפה שבכית מטעם דדרך‬
‫הגז לפי שאסוייןבניזה א‪-‬בממילא נפנזת ממתנוקיע׳׳א‬
‫לפטיל נבלתו‪. .‬כאשפה‪,‬שכפית או לא אלא מכח קו' דרי■‬
‫שהניחו כצ״ע ‪:‬ולק״מדכיק׳דיש בי‪-‬צד 'חולין־ דאובלין‬
‫‪.■.‬תדר‪..‬תי לו‪ .‬דלתו אגופיה קאי■ יאלא ■מפרש פלוגתייסו‬
‫הטמאזטהודיחתו‪-‬לא־׳ידעיק למאי מדמינן ליה ודאיה‬
‫‪ :‬כדפי‪.,‬רש ‪-‬י‪.‬ז ל הלא>וק^^ל על ׳הרככיס י״יל לזיך עלה ■על'‬
‫מדאמת־ כגמרא ישם דאמי אי מה צכי ואיל אין אותו‬ ‫דעתה זה הפירוש כנמ''‪:‬דאם;כרכריהס הי״ל להש״ה■‬
‫ואה בט נוהכבראףלפה״מי^ואיצ נוהג כו קאמרילמאי‬
‫■לכאנזה;‪.‬מיאיןרםיפאלאוגנראיךדדישא^א קאמר ונראין‬
‫מ־מית ל_יה■ כקמזוליךכיין מוקדשין נוהג כו וא־כ ממ״נ‬
‫‪ .‬וכי ״ מ « ע בכיתי דדמיא לחרישא ולא חש למאדיך גם‬
‫חייב רא כ הכא רלח ידעינן להיכא מדמיק ליה לכך‬
‫‪. VB‬יש‪.‬י‪,,‬ז‪,‬ל ככי‪.‬משמע ־דקאמר־ מדאוקי פלוגתייסו‬
‫'■‬ ‫איצטי־ך קרא למעט’;‬
‫סאפפס‪ .‬שככית מכלל שככית‪.‬־שמ זאי פי׳ ■ניאר דשיפא‬
‫^ ‪ ■: 'OJ 3‬דאתו ׳ליתה כטכלייהו וקסכר החי תנא‬
‫לג^יה הוא וניאין לו האשפה םכביתפר׳׳ס למ״ל‪.‬לומר‪.‬‬
‫״ מתנית שלא הוימו כמי'שהורמו״ד^יזן ■‬ ‫׳■‬ ‫'‬ ‫מכלל‪-‬שבכיר! שיו אלא■ ודאי^ימשום ‪-‬דנראין דסיפאקאי‬
‫כת‪;5‬היל׳ן ו־^^דאםל׳ישיאלישחט בהמה מפ־קידא־דאאל‬
‫‪ :‬על הניח לימי שריז■• מודהוהוה‪-‬זעיד אני■ תמיה ‪-.‬אוך‬
‫הכהז״זבה ממק‪-‬־>מח«ת וכו׳■'דקי׳־ל למתנוין״^שלא‬ ‫‪.‬נע‪-‬ם מהרכניס הנז''׳לשין'‪.‬סימב"־ם‪?:‬ל‪.‬כפ!ד ■פס׳שהיטה‬
‫הורמד‪-‬המו־שהיימה דלייא י■יהכיא' מידת^^רני&אריכא‬ ‫‪,‬תן‪.‬ן! שפתק יזל‪,‬יק _אם ■מצאווכאשפה שבכית שתוידאה‬
‫ד טע‪» p‬ג א ה ‪ Ir‬מו ‪q‬ע'׳נ^׳ד■‪r‬ל לאפיקי מא־א׳א ‪ 0‬׳‪5‬ןז*״הא‬
‫‪,‬דפליגי־׳כסתנמזשלתזכמ‪-‬מז ולהביא יאא־^הזלבמ!י&לא‬ ‫גיייי‪ 1‬דחיפה היד ־ לי; אוך־דפםק ‪:‬היפן ר' ;דפסה‬
‫ק י ח‪ .‬כאשפה שבכית מית״‪^ ..‬זדא^זנדאיךדם־פאזכמג‬
‫ניאי‪ .1‬דדשא‪,‬וד^ לא ג‪:‬ילפ ‪^’t‬נ‪p‬ו־^כזס ■■במאן^יס"ל■ ולכך‬
‫פסק רכל כר־״י ככל; אשפית \ ? ^י ^‪ :‬מ‪ .3‬עס?ש־מק‪ .‬ז׳ל‬
‫•י ע י ‪ j w‬כמו שהורמו מהתמה‬ ‫״;•* •״‪.‬־‪v‬‬ ‫״י? ל‪.‬פ ז ל ■הגנ^יז לא׳מרקי■פלרג'‪v‬יהו דלנ^ס‬
‫׳‪^.‬ףתה בהכ׳רע^׳שדלפנ^ד־אזצו מ ד צוי א אי ל ^ ז ‪f‬יכא‬
‫קיג!‪ .‬משיי להטיל כאשפס‪.‬כק־כשיקא!אגכ'ת^אייך''‪:‬ס"ל‬
‫»ל_יגס״הר;מנו‪5‬דת־ה‪:‬אה‪-‬גלדעא' ׳־י' טיכת הנאה' ממון‬
‫?י! ‪,‬עשי ■‪,‬לתנויל‪,‬לאשפ?‪.-‬אלא‪..‬כמכ‪.‬ירה או‪.‬כגתינה‪-‬לגל‬
‫דד״י כ״י ה״ל אינה ממק ומהם' ’ת׳׳ל כד'‪-‬וכיוי׳דר׳״י כ“י‬
‫ה‪:‬ל‬ ‫■‬ ‫'י ‘‬
‫בו‬ ‫יגל‬ ‫מםמ‪- :/‬זזו^ץ ערק שנים עשר‬ ‫«‪ 1‬ברהם‬
‫ק ו וא״כ אקנאסרו■ כעיר סנויחת הא אמייל בפ׳־מלק‬ ‫הידמר‪-‬מ^׳׳‪-‬ל״לאז‪-‬ןאדמו׳כמו שהק' ־‬ ‫;יל־אי‪)8‬ז‪-‬ממין‬
‫קי כ נכי שיער מי‪ ,‬שמחוסהקכיצס־ יצא ‪1‬ה שמחוס'‬ ‫הש"סזדו'ק‪»-_:‬‬ ‫■ ‪1” .‬״■‪; ’ .:‬‬
‫תלישה וקכיצהזכי' ה״נ כיין דמחיסר צידה מיקרות ואין‪,‬‬ ‫‪ 5‬ץ‪ '4‬מ ל י ג ע ׳ א ־ נ מ ' אמד׳ניס רכא לגמעיה‪1-‬כי‬
‫ני״ד^איל־קר״י־ההםלדלמ! ליק ‪3‬אי־ ■סברא דרכא‪.‬צר‪£‬‬ ‫לן מקנתא ובו' א ע ‪/‬‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫יהיה כדייתא ערוכה שם דף קי״ג גבי אילנית מסוכרי!‬ ‫רדכא כהן הוה מהא^ידאמיל׳כך״ה‪-‬דאכיי ורכא מכית‬
‫מיתיי; ;*אלוש?^‪!$‬שוהין‪;,‬ךנ‪5‬יןימ^־על ■הךמל"? ‪ 3‬הפסק‬ ‫עלי קאקו וכו׳ ק״ל לפי מה שפיי־ש׳יי דק־ שמעה שמש‬
‫כפי״א מה' ט"צ הן דד״ן ופסק כה' עכו׳׳ס הך פיייתא‬ ‫דרב אחא ‪3‬יה‪:‬א״כ היפי יהיה ליון־ מקמח ‪:‬דהא־^מק׳;‪:‬‬
‫יייל^^יז^ירידיש^וח‪:‬׳‬ ‫דאיל>י?! > ע‬ ‫כככידות־ דף כ״ץ ‪ ,‬ע"כ דכהניס אין נוהכין להם כפית‬
‫דלא איידי הלא־כלא היקה לו שעת הכושר ואי משום‬ ‫כמטכמם ■מתנות הפד‪-‬סעסייעיאמי־י‪/‬שס דף‬
‫דאסוד כהנאה מ ל ק לאו ■ליהנות' דיזנו אפו'■ קשה דהא‬ ‫סמאדיהיכזלפמעיה קמי!ת ק״ליוס״נני^כיון־ההזאזמדיכנן־■‬
‫כמרהיתיכק'יראתה רגילה לנו ככ־דיפה־אק לחלקשוכ‬ ‫און'כו»פום־מסי'ע‪:‬בדאמידיפא־כ«זי ‪"0‬כמתנוח דהם׳‬
‫אין צריךגילוי אתדכשלענין והכדיסוהדהרמנעכדדפ׳^■‬ ‫מדאורייתא אפי׳ימה״ז היכיייהיכיליה לשמעיה ואין לומר■‬
‫התסודיןוכןכתכוכנדהרף'מ״אוופחולין דףקט״ו ע' שול׳׳ע‬ ‫^ ‪r‬קא‪:‬בשכק‪r‬א ‪•b‬פ‪pp‬ם‪ .‬שרי־ א״כ■ מאי •תידושא' אתא׳‬
‫אם;עכי‪-‬וכו׳אם‪:‬קרק‪:‬כשדהיוזדלשריפה קיימא דכיק‬ ‫לאםממינןיו־כח»א‪-‬י־יהיפ לשמנרה‪-‬משוסדהואזמת־כק‪.‬‬
‫דככלכתפנהראוייז לכפיהפפנים מוכיסהוא רקתי אכהמ'‬ ‫אפי' מוייי תקי מי מותר‪v‬לומד‪:‬אפי' כשכיןא״כסעיקד•‬
‫דצפויים‪-‬אינס‪-‬־׳דפו״יס ‪-‬פפניס‪-‬אלכ מאי״מספק׳׳ל וחפשי‬ ‫חסר‪,,‬י‪5‬א'הספא‪,-‬אלא‪:‬וראי דשמעית קחמו משוס;זשכק‪:‬‬
‫דכונתס‪-‬היאחי לאו■‪.‬טהורות הו׳׳א רמשקס ישראל!מייוי‬ ‫י‪ » 8‬ה ה ^‪.‬לי*‪:‬משא׳ע״כ נ״ל דרכא לאוכסן הוהישמעיה‬
‫כלא היתה נו ׳שעת הכושר דדאוייס־ לכפרה כפטכוכיןן‬ ‫כיז^קמ^^ן־פוחרה־נקאיחו כפיתו של רכאקא כודאי‪,‬‬
‫דאין פיסולו כגופו כטיפהי־אך ׳'אסיד רגילה לט קדיו‬ ‫איבה‪:‬מיפ־מקכוחד‪,‬אלא לשמעיה של דכא כיא ראורת‬
‫דא^רוק א"כ ילפי' מכפר מפכשיקוארנם ראויים כפני ‪9‬‬ ‫אצלו ומשוס נפומ‪.‬של‪-‬רכא‪-‬ולכךאמ"ל דכא זני לי ובו'‬
‫יאהא הקשי איך שיין לומר דראוריס 'לכפמ!יכיון‪,‬דלשריפפ‬ ‫והיינו דקאמד כע״ג מזכה ליה ר״ל כיון דהוא שמעיה‬
‫‪■Vij: r i‬‬ ‫ר ‪ . -‬קרימינ;'■■‬ ‫־‬ ‫■־‬ ‫דדכא וכן פי' הרמ^ס‪-‬כפ‪-‬׳ע מה' כיכורים והך דאמד‬
‫א ך קשה איך שייך לומ׳פזהזמצק לאו ליהנות נתט‬ ‫אכיי ורפא מפית עלי גיסי' רכה כמ״ש התוספות שם‬
‫‪ ; :‬דכא משתרש כאיסורי הנחקיכמגילאמדי׳שקדף‬ ‫וכסגומקגעיין ילה'־ מקראי קורש ז״ל פכרכית שהק' על‬
‫קל״א שאט‪-‬התם דקמשתדש ליה ע״ש ואין לומרדאיצט׳‬ ‫‪ .‬פירש״י ע״ש ‪,, :‬‬
‫קי־א דקנהיצפודים מעיר הנדיזח רלא משתרש כלום וא!{‬
‫כו אלא הנחת ■מציה ■‪:‬שנתכפר פו דליתא ראם כן ■אמתי‬ ‫‪-‬פרק שנים עשר‬
‫אסירל ‪ rST‬אק תופסדמיז■ אלא״תקאכעז כדאמר שהסליס;‬
‫פע״ז זע ‪-: T‬רפא אמקיק‪-‬תמעלה דףי^׳זט‪ :‬ראס לקת‬ ‫יף־ ק ל ה ט ע״‪ -‬א ר ש ״י ■ ד׳ה דמחוסי הקרפה‬ ‫‪:‬דף‪-‬‬
‫‪:‬חטאתו‪ .‬מסעית הקיש‪-‬תעל ואף־דחייכ לתןקייןלסקדש‬ ‫• דכי אמר עלי עלי‬ ‫; ;‬
‫■כיק רנהרפר בונטי הנאה'‪.‬זתררה‪':‬כמעילה ולא אנמ־ינן‬ ‫^״ביאו צעזרה וכו' ק"צ דפפ״ק דמגילה קאמר משוס‬
‫מצית לאו ליהנות ניתנו ~גכי‪;.■:‬כפרק החטא והיינו■ ‪i i 7.‬‬ ‫דכתיפ ונרצה לו לכפר עליי ופירש־י ישם הכי דריש ליה‬
‫נקט התם ■אלא מחיסי כפרה‪ :‬יחטאה משום י דאית ליה‬ ‫לקרא מרנאולו •נדרו לכשיהכפר אכל מקמי כפרה לא‬
‫‪.‬הנאה כאכילת קדשים או פ כ פי ק ההניא ולפי ה א מ ק‬ ‫נרצה וא"פ‪:‬היפי‪ ,‬פירש'א׳‪-‬־עלילהטאו לעזרה דמשמע‬
‫ביתא דכונת ההישפיח לומרדאיילאו טהוריתהו״אדמהני‬ ‫משהכמולעזרה כבי נפער‪-‬זמאתריק ונ׳׳ל דדש״י הוק־ל‬
‫■לכפרה משוס דמצית לאו ■ליבנק ניתנו אך אתי דאתא‬ ‫מ ש ד ש כמעילה‪,,‬רו’ ט ‪-‬נכי מה ־שהוציא מן ההקדש‬
‫•טהורות לאורויי לן דמכשיר כפיל ולא אמדינן מצות■לאו‬ ‫כגק חטאקו ואשמו כיק רהכיאו לעזרה מעל ופירש״יז״ל‬
‫■■ליהנות וכו' א״כ אף מכפר כסיל ולא אמרינן מצקלאו‬ ‫כיק דהכיאו לעזרה נפטר מאחריותה והיכי קאמד‬
‫דליהנית ניחנו וכי' ואחיי כהני זה דאיתי להמ׳ל ז״לפ׳יב‬ ‫כמגילה עד שיתכפר וכוי‪:‬לכך מתק‪ :‬דש״י דר״ש קיל‬
‫•מה' א״מ תן ו' שהק' על רכיי האויס'יר‪.‬צמכו עיון‪1‬לעי‬ ‫ל שיטתיה דאמי בירושלמי־יסוף■ פ״ר רשקלים תני ד״ש‬
‫‪.‬מ״ש צק"מ ודו״ק נ ■ ‪: .‬‬ ‫•‬ ‫מיד מקכלק מעותיו והכהנים זריויס והוא קאי על מתני'‬
‫יייו״ר קושיית התיספק ‪:..‬נלע״ד־ דלא מעטינן‬ ‫י ו ב ע‘ י ק‬ ‫שש דקתנ■ משנה ט'ואינו מקכל מעותיו עד שיהיה‬
‫מ ל ח כ בייו ■אלא רוקה גיייפה דפיסל‬ ‫‪.‬י‬ ‫■‬ ‫המזפח מרצה ומזה אמרו כירושלמי פ״כ דשקלים הלכה‬
‫כעופות כמו כבהמה‪.‬־אכל‪■,:‬גפי ע״ס והחליפן בצנ״ז‬ ‫א' על מתני דקתני נהימה התרומה מעל וקאמרשס‬
‫‪,‬מקרקכעופוק מסרם תך קנא דכי ר״י דנפק״ל מקרא‬ ‫ותנא^־פי ר' כתקיפה ואמיו מאן רתנא נקרכה ר’ש‪.‬היא‬
‫ירכי משהקם כתם מום בס‪-‬תדישייכל שהמום פוסל כהס‬ ‫;דאמר מיד מקפל מעותיו וא״ככינן רנחרמה חשפי' ■לה‬
‫הסשחה׳פוהלת כהם ■דמהאי טכימא המתק כפרק כ'‬ ‫־!יתזיפמכיק דהיא כעזרה וכהטם‪ ,‬זדוויס סמכי' דנקרכה‬
‫ר דככירות המפע־ינדכעצכנפק להידלהתעשדיע״שונ^‪-‬יכ‬ ‫; וא״ק^ף״נ כיון דהפיאו לעיייהויסמכינן אכהמס ודאי‬
‫• הפא גבי עיפות‪-‬שא? המיס פוהל כפם ע׳׳ונמרז‪-‬ארן‬ ‫‪.-‬דרך‪1‬יחאמטאוח ואשמות וכו'־‪:‬וכאמק׳‪:‬דהוהיה דקתני‬
‫‪ .‬י‪.‬פוסל כקוכייז ^ן׳ל א״ שי ף להקשית מכשיר למכפר‬ ‫^צ‪-‬פי>!י^למעט דחס נפסל־ הופמשלא״יעלו״לו‪.‬ולפך‬
‫ר‪.‬לענק ‪r‬ה'‪.‬והא דלא‪.:‬קאמד נעכר ממש ■או מסים חיצא ‪.‬‬ ‫‪^:‬ת‪;5‬רש"{דמיןמי כפרה וכו׳־אכלזה״שנקרל דכיון דככנים‬
‫־•מילתאיאתמשוסקדגשא־אהא לאשמעינן■ דהר‪,‬ת‪ :‬קרא‬ ‫‪■,:‬זיייו® לא‪-‬חיישינן להכי ודוסק‪:‬ועייןמ''ס ■במעילה עלש ;‬
‫׳‪ :,‬לאסור אף שה״ג ■כיק־ דכאמת אסוייס שהכאה ומה‬ ‫־^ר^״ק^&״ע׳‪-‬א גם'‪; .‬אלאד־אל״ן״כ״י״‪/‬ילסעוטי‬
‫‪:,‬שנתכנניש^ ®הס״'’;^ף כחק ‪-‬רהס\ר כמוס׳יצ״ל‬ ‫'צפייד״ןנ׳פ•‪ :‬ק־נ רצפירי‬ ‫^ ־;•‬
‫‪.‬‬ ‫;;‪•:‬׳דולר‪-‬תזז יי‪ :‬טייפה ;‬ ‫‪-‬מנורעיפע''• דליסוו דרור נמכואדיכמשנההפיררננעיס‬
‫‪ :‬ו בי ה ב *' ‪:‬ניסא־לי מאי דק׳ל מהאלאמתנן בככורית‬ ‫‪:‬שחט אתת מהן ונמצאת שאינס דדוד״ימכיאזוגלשני־עלש'‬
‫■ ‪-‬ז־ף;מ"ב הנעכר והמוקצה‪ .‬וכו' ■מטמאק‬ ‫‪:‬‬ ‫‪:‬ופי׳יררוי שאינה מקפלת מרוון כמבואר שפ' סאודנ‪.‬דן‬
‫י‬ ‫בג־יס‬ ‫־‬
‫־‘ יבל^‬ ‫מ ס כו ? ע ר כ י ן פ ר ק ; ד א ש ו ן ^‬ ‫א ב ר ה ם *■ י‬
‫גריגי מיקדו לאו כייומשוכודכעי׳ג' ומי יימדדמ‪1‬דקי}‪2‬־‪-‬‬ ‫‪ }>'sy&iSb‬כצליעיד&וזסלמ׳י^ן׳דאיית"לן‪-‬ר\־שא דד״י‪-‬‬
‫ליה הכא כמי‪.‬כשאלה כיקדבעי ג' מיקרי לאדכיחולכן•‪.‬‬ ‫ג?עהמוס*פו‪9‬ל הגואחפ׳^^לתי‪-‬ירכו׳יומכאיגבי עיפויןז‬
‫גאי קנוניא ווטיהי^ודחו‪-‬״זק ;בידו •למהשל;אמנע;־^;‪*-‬‬ ‫כיאן׳שאא המו‪(5‬פוסל^אין השחחליעיכולא ואמאי מטמאין׳‬
‫קנוניא־ דכהי דנידשואשחווהו׳׳לדלמיז־ק‪.‬עד דמוק־ף ליס ז‪,‬‬ ‫צ‪2‬יי‪ 6‬ען הואר'כיכמי‪:‬ס •דף פ^לד־ע״־ו‪-‬־אך־־לפיד ל^אמ‪ 1‬י־‬
‫ולאמגדשיעו׳׳שנלעד^ףדלאדמילנלדוקאהססדחכמיס‪-‬־■‬ ‫ניחא דניון דאקא קר‪6‬ג'ז>*אוח־‪^5‬זלאאיויי לן אף של ע״ה‬
‫מיהא כעיק‪.‬ולדךכטודנגקויף ‪0‬ימצאםזחב ‪4‬ג'‪,;,‬הדייטותך<‬ ‫^^די‪'1‬נל^פי‪5‬ך»צפי‪i‬ממכ‪i:‬נא‪:‬דנעב'א‪'i‬‬
‫דש׳א^זנדדיבומצואס ‪:‬כשווקיס זיסרמהיחו^ואף■ לדכחפדל‬ ‫^נאמץליי״וא׳פגיון^אא׳תילויגילרתו לא מ־שינן‪.‬‬
‫הת ‪0‬פוח‪.‬־גקידושי'ן‪-‬פבד ?לא־שעי׳ומ‪0‬מסק;חכמ‪;5 ?,‬עיהא;‬ ‫בפרקאלקמא‪-‬דחולין&הי]'^■נמ^א זא‪5‬ןי■‬ ‫ל‪«0‬־ולף‪4‬׳■‬
‫בעימלא ססעסיבןימקי׳אעלדולותיכש ג‪1‬א;!מי»סין זחשיס‬ ‫הלף^א ^יאן עשו&‪&-‬ךיהאודי&' 'ומף'‪ ^ 5‬׳אימין עייף‬
‫דליתולףהמיכס יהכי׳מיין־וזשזי^נובע־ותזדף^׳^כןייס;‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬
‫דצעי‪.‬מטמשק'כי‪ .‬הנן‪-‬־יכיוםז'־נכ ‪ 6‬וכומשמנ‪4‬הד^ ?מסא;‪.‬‬
‫דאמיי'וכ'ת״ח עומדיסוע^נגיו מודיעין אותויוהק'‬ ‫^ ^ ^ ך פ ר ק׳י ע ^ו ח ־ ה רןןז פ לי ^ ד‬
‫כש״סוהואכעינןב׳־ומיאי קושיא־ניק הין׳מן^גיןליסג׳ד!‬
‫מניס'וכמו סחת! נדרים דדמו כהדיוטות כחד חכססגי!‪:‬‬ ‫‪ 9‬ה‪* ,‬״ מ ^ר‪ 7‬־דוו ‪»9‬ן;■‬
‫אמנס־׳הכא‪.‬דמתוית עדוא ׳הס^כשנייס ומידראלאוויאיו‬
‫ג׳־דנכיבר הם חכמיטיוהיינודכמוז לאודועאליס‪.‬מקצפ־;‬ ‫■ מ ס כ ת ^ ר מן ־ פ מ ף ^ שון׳ • ; ■‬
‫מצוית ודינם מ ה יהא עליהז כעי' דליהוואפעו‪/‬יל^ד‬
‫כ‪-‬ימשין לאו כידוכיק דהכמישאינשגנמצאלאמודקקי‪:‬־‬ ‫ד ה ה' ע ״ ב ; א ל א ׳ אמאשדכא משוש רפיון‬
‫ליה אכל ג'הדיוטות להתיהודאי מצויים כפלעת^מי^ייי‬ ‫”יאיש הוא ינתיב' ולכ״ע המן‬ ‫•‬
‫כייי ולא ייעה' ליעת־הרב־ו״ל דמהייענהילהא דאמרי ’■‬ ‫יףושזממויעשציגץ׳י‪-‬לנ׳עלנא־אים י ונידריש וחור ממ״ש‬
‫כפ' הלו עוכרין וכפ' ככל מעדכקאי כיעי מיתשי ‪4‬וכ!נ'ח‬ ‫^י׳מלוףל ^לידילזלציןאו־ליא אלאלידמחלוקחה כמו שהיא■‬
‫והא כיון דלאו כידו כגר;להריאמדעךהכו‪;,‬וכמה‪.‬זטא‪,‬מ^ן‬ ‫דכנייישראל^דנהיהגשו ימ״פרייכיןכל חחר דריש לטעמיה‬
‫כהן סוגיא דקידוםיןפ‪ 1‬א ודאימוכרחלומר כמו שכחכאוי‬ ‫'וןןעאהיייהאילדמלןשיא׳אש^ וא“י האירלאילבש מאי ידיש‬
‫דכיון‪,‬דכהיכ כיה משפט־הראוי לדון כ ^דיו היילרפ ^ו‬ ‫■ליהלהוזמ לאקשויי ל^ע׳נמיזמקאיאתדייכמהניתין דוה‬
‫של נ' ועיין לפיסקיה והש׳ע כי‪-‬״ד &ימן רס"ח ‪T‬עוד"אני*‬ ‫■יוה ■מודים תוררייש^מקרא דלא‪-‬׳לכש וכואואלא דניחא לוה‬
‫תמיה על הרב איך נעלם־סעיגיו ■?ןוגיא ערוכה כשכת‬ ‫'לאוזשווי־לר״גאףיהכמ^מ^יכין כן *‪-‬מוכדיו־לומר פייוש;‬
‫דף מ״ו דשם נ א מיעל שאל? צד!ןי‪5‬ז;‪.‬כקן דסגיי כשלשה‬ ‫קשונייא לרש״דוהוהאזלן^יול^ליהך ^«קשו‪-‬־רי!וספותגבי‬
‫הדיוטות לא אמי״' מי יימר דמז־קי ליה זלרעת הרכ‬ ‫קושיית הגמרא‪•.‬דתגיב^־אזץןלף־ו‪.5£,*.‬י ‪ #{r‬־'זהעוהדדר״ד‬
‫קשה דמ״ש מני וכו' ושוב ראיתי להבשי״א‪.‬כמוידל‪-‬יכמולן‬ ‫■רל דהקנאיש׳־קיימי‪-‬כמועאיסץוו^איהםודדיףואהאתנרצר‬
‫דף פ״ח שעמד על תידק יה וכתכדגכי גרכעי׳מומחה‬ ‫?מויל ■קדושה ׳?ר»א קדושה^רלנןיאה‪-‬׳דלד׳׳עיי דמעשיה‬
‫וגכיהתרה שגיכהדיוטותומ״שמומחס לאורוקאדפהדיא‪:‬‬ ‫׳מכני‪-‬ישראלאי׳ניה קדושה ‪43‬ל־׳אבלגמןא'דפלינדכמקכלץ‬
‫‘ אמדינן כיכמוח דף ■מ״י דלא כעי'■‪■:‬מומשק‪-‬אלא די״לז‬ ‫משמע דס׳׳ל׳כדילדלעןלצוקדאשפק גמעייךכק;?נודר‬
‫חכמים וע״ן להדב קיל יע־כ־ז^׳ט־שלו למהכתקילושק‪,‬‬ ‫וכהמ׳ניחא׳לי‪ -‬מ״ש״כדינוד‪ '-‬שאחי;‪-‬אה־לקמה כתנאי‬
‫זלעיקי הקושיא ■של היכ‪:‬שעל• הד״ץ־ליל׳צייתיס‪:‬׳ ולאף‬ ‫וכגון דליכא רפיוךולכאואה־קשה‪-‬היון דליכא רפיקלכ״ע‬
‫מטעמיה דדקח'ככא ‪ T‬מפנדחומי ‪0T‬קדש• דהוי לבכי‬ ‫'מדןבלון ’צמ״ש כמשנהמהחהימודים אלא ודאי דכוונתס‬
‫כאייה לא‪.‬שכיח להעיזדפניז'־לגזכד׳־ולספפןלמיתשיל‬ ‫דמעייניןיאף לר״י משוש •דלייצאדרפיקי וכאמור • אלא‬
‫עליה כמ׳שהתוספיתכפ׳״אלולעוכריןכד״כדהואיל‪-‬יע׳׳ס‪.‬‬ ‫‪ :‬דבאמחיילא תיפרק ■מחולשא כיון דמתניתץ מיידיכנדריש‬
‫ולכך גכי קנוניא זוטדתיידשכועה‪;.‬קיל‪;-‬ליה למעכד הך‬ ‫ולדכית מי הכדיחש‪:‬לומד דהכרייתית ס״ל כי״י והא אתי‬
‫קנוניא דאמידהכעלמא‪.‬אך‪.‬למזעכדמעשה־קפהכיה״ג‘‬ ‫אף־כדיימ ולעד׳ין דהתוהפית־■ שכחכו כדיכור שאח״י לא‬
‫מעיז פניו לגיכר זיאמ^לוידחמקד על‪:‬אשר עשיתי•‬ ‫י צתכאמיה ?לום והש׳עצמש־תכמה לגויוייהו אן■ חת וה‬
‫ומעתה לא קשה מהן דאמדיק כיכמוק דאיאמדנשאלתי‬ ‫ק׳ל^דאדרבא מדקחני״אק‪-‬־^מקכליך מופח דאינו קדוש‬
‫על •הקדש ‘‪.‬דנאמן משוס ;דכידי ■לאיתשולי דוקא התם‬ ‫כמכואר ■כמתניתין פיק‪::‬אז ישקלים גכי אין מקכלין‬
‫ביק דאמר דהעיז‪:‬פניו‪.‬לגזבר ולחפם ככר ונשאל‪ .‬לא‬ ‫‪ .‬סן‪:‬נמנרי קיני וכין'•זוכותיזהאיך ולאי ^לא נתקדשו כלל‬
‫שיין להכחיש אותכי דילן זישאל כדי ל ת ק דיכודיה;אבל‬ ‫•‬ ‫■ ־ ־^•‬ ‫דלצ״ע״׳ג‬ ‫׳^ ״‬ ‫‪:‬‬
‫קכא דלא־עלה‪:‬עלידעתו;לישאלודאי‪ .‬צח ■מהימן;'דלל‪'1‬‬
‫‪ .‬־■’‬ ‫חיישיצףלתיתשולי על־דכי ות^׳ל‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪ ,‬פ ר ^ ^ עי‬
‫‪ :‬מ ס כ ת ‪ -‬מ פו ^ פ ר ק‪ .‬ר א ש ת‬ ‫‪ W‬־ ה ^׳ לז כ ר ד ד ‪-‬סאלהדהקזיש‬ ‫ד ה פ ״ג‬

‫‪'-‬וכו׳ ר קנוניא‬
‫ד ה ל □׳•■ ‪ iS J‬האשה ג מיכי עבד ה ז^‪1‬ד‪.‬לק‪ 1‬א‪'1^ -‬ל‬ ‫ועכיעה דכיישהואקצ עביזי־^ומא משאל נ‪3‬ל יהקדש־מ^‬
‫‪• ....‬י ; ׳ ׳ ‪ P‬צהקדיףדמנ׳׳ללצש״שילגס׳מןז^‬
‫^עתהמק׳לסקודקכלל־ז^ידיטתדלא^סושוד^‬
‫■‬
‫י ברכד‪0 .‬יש‪.‬צו‪:‬מצבשה‪":‬דהא'כי יגנשרכנדכ;‪5‬ניר ‪0‬ת מ ‪5‬‬ ‫■קנוניא כפה ■טפי מקנוניא דמעשה וקשה הא אמדינן‬
‫ר^אפשה'‪.‬כיוףדכ״יי־ש׳ל׳‪:‬דכמימר; סשי?‪:.‬מננשת נ&י‬ ‫■ כקידושין אש‪:‬אמריע לי־צניצהנא^ו^ אי‪:‬משועוילפושמן‬
‫דכורו דא״ל לתנא לא‪-‬איתנדמימד לקמן לכן קאמ׳שפייי‬ ‫מחליצה כידולנדישהוחפטייוהאייאיאז^אאיתכה מעשה‬
‫דלקיאדזהו חידושו דקרא לרכיייאשה דצא כ עי׳נ ^ ^ז‬ ‫‪ .‬רסדזלא עכיד וכמ״ש הי״ךיתוש׳יודאיאזיל^ שעלה ? ‪i ' t‬‬
‫‪ .‬ממש אך לגיקתיני‪-‬קשה ד‪-‬למ"ל ליקור הכלל דלא השוו‬ ‫שתידן־צזהע״פמאידאמרינן‬ ‫‪.‬מה' יכוהיחללה דף ק״ו‬
‫אלא‬
‫צז‬ ‫יגי‬ ‫מסבת‪ :‬תפורה ‪ 3‬רק ראישק‪.‬‬ ‫אברהם‬
‫התיהפית כזכסזס שושיפו גניד‪-‬תייק אחר דדזש‪-‬לא‪.‬דדיש■‪.‬‬ ‫מ מי כ ל •ילאזרוומ־בכלל־דלא‪/‬רגד׳יפנו־גק‪.‬‬
‫לה׳ שלל יפליני כהמ‪-‬יעו״שסהק' מהן דערכיןדתאמי•■‬ ‫דכתיכ כלסיז זכר ולק‪ .‬איצש״ן־ זירכייד ‪1‬זשה ‪:‬דעושס‬
‫ועיכגעני׳כקשו מך־אמר‪-‬מועלק 'לימה דהיא• יסי‪-‬״ו?'‪-‬‬ ‫חמיד>ז'ולא^ לקיא‪ .‬ונ״ל דה‪''5‬סקי ‪c‬רלי‪-p‬כיו^' ‪T‬בלז•לזקרא‬
‫דלס זיעי^;מה קושיא רשתה י?"ל יקיא רגלה לנו במאי*‪.‬‬ ‫חעישה תעייה ‪:‬דל‪.‬קואד‪',‬זנככמדילושכא• ילקק‪ :‬דף‪:‬י״ז‪.‬‬
‫עוקמי לגש וצ״ע ־‬ ‫דפדבקי־מקדא;זליתיה‪:‬קור‪ 5‬לרביזז־‪.‬שובג כסמ״ז^הלקי ‪.‬‬
‫^״בייג־ט'; רלאו׳למעוטר הכלתי ‪ ,>:>?v‬נ;‪-‬ביק רתי׳ נר‪.‬‬ ‫סוזהייתורסתוספמ ש ^ מ פרי‪.‬לי ^א ^אמעת הק ‪53‬ק;‬
‫' ׳‪,‬דםקר‪,‬דומוא דשו‪.‬א‪,‬למ;הטי איכל^לאאכא■•‬ ‫היימכי׳ם יעו?'ש^ף;ח&׳ויקיימזק סליכמדלית למלזהו^‬
‫לימת דיו^קיאי למעוטי׳אושל׳ץכוז ו״ל קפ"^‪.‬זלהקד‪■ .-‬מק'‬ ‫דרשק־^רכויןזשת׳סיעמויב׳לקמ} •ק{׳ ו'־’נ־‪.‬מ'׳ד‪:.‬ז‪7‬נ‪5‬כבף•‪-‬‬
‫דוי® לקישא לרכריאכלתי‪,‬בקרבן נר‪:‬ע «ז ’ב; ממיא׳־‬ ‫נ ‪»6‬עילא׳<יידס־מל; ודשכיק‪-‬ודל‪5‬י‪6‬ה■ תמיהה‪:‬דלקי ^שהק‪:‬‬
‫דידה זו היא דרישא נמי למעוטי אכלתי ממלקות ולא‬ ‫ניחאצכעייא דדמייכלתשכקעזךךהכיקםן שק־‪-‬גלשודכק‬
‫דדשי׳ הך ררשא לשיא נד״‪,‬י ללמד דאכלתי חייב מלקית‬ ‫עי‪5‬פ<ו אמוששהתמזזזאעיזס^קיולל־יכתשמדעת־‪-‬‬
‫כן?איו ‪4‬הכ*צחךדאוקמאכדזע למעוטי אוכל יכי׳הק'■‬ ‫■־‬ ‫'‬ ‫‪. ,‬זכלליקללנ׳מנדעומ־‬
‫דמ"ש ר״ל דמ׳ש מהיפה דאקמת לה כאכלתי דליסתנרא‬ ‫ריצ^ליירבה״׳ףן' קואזי^תש ^'לזולאו‪:‬מ&ד‪.‬ה‪-‬דת?מיפ«‬
‫דמתניתין בשד נגונא״מיילי‪-‬תהי מה ש~־ק רש׳׳י ז׳׳ל‬ ‫■‪; car accc :.‬יזי‪-‬זז׳הטד‪-‬כנלילמשום דבחס ־הישי'‪:‬דלגתי‬
‫כלפינו ימ״ש דממלנט‪.‬אובל'ולא אכל ממלקית ‪ ,‬ומרבית‬ ‫הכי' כל‪•?4‬וכיזא קאפד אשז^יל־פי' הכיינ״ל שכקנידסזן^‬
‫אכלקי ולא^קלקרמ ‪0‬רפא‪:‬דשייב;קרבן דעיקד״קושייתו‬ ‫ס־צנפזה׳לאיא־עק•' תמדדס־יפהק‪-‬ככי ק ק כסכקזעיח׳■‪:‬‬
‫דמ״ש משיפא יכן פירש"י~כאדיא כשבדעות ע״ש ועיי]‬ ‫לעיא^כוהאלאתהאס׳דברייישדי ז״ל‪.‬ועיץ‪ .‬לה' ח״ף‪"1‬לז‬
‫_‬ ‫■ ‪ -‬גתיש׳׳‪-‬כדזה ימ״שת‬ ‫׳ ׳ ' ‪.‬׳זןדגיידתמזסיה‪-‬יעו״ש ד ‪• . ■ .‬‬
‫‪ ■: CET‬לא תיתני מימה ;ל׳בדיכירו עכיד ־ מעשה דע‬ ‫בךי׳יזיןת^התשמא׳א״ד‪-‬כיק‪-‬דלכפיף אתי כיד מתכפר‬
‫דהרמכ״ם ז״ל כפ״א מט'חמיי ש פסק שפךד^יר‬ ‫‪.‬׳‬ ‫‘ ־‪.‬־־‪-‬יחזיילמעכד כיס ־תמורה הפשה בה ק־ושת‬
‫כמי ששק' מד״ן ז״ל ע״ש יה' ח״ן תי' ‪-‬התמה רתלמודא‪.‬‬ ‫תמייא !ננכ‪-‬׳ל פי'‪:‬ועושה •הנוי המירה הוא כפי' הרמכ׳ים‬
‫לא שי׳ל כר״י ע״ש ומש"ש‪.‬ל־מן דף ד' עמיד כ' משמע;‬ ‫ז^דלתכמושמפז־שי׳דרשיש״ל דפי' הכעיאעל המתכפר‬
‫דס״לכר״י דהק׳ קמ״ש מ מי מי ‪.‬מפיה יכדכודו עכיזין‬ ‫‪.‬‬ ‫;‪.‬־במ״ש ■הראב״דא״ל‪ ■ :,‬־‬
‫מעשה שיי דש״ל כר״י ומה שהכריח מש׳ש‘־לעיל׳נבי;‬ ‫ת ו ס ״ ב ד ‪ -‬ה ‪ :‬׳יאיז מביאי; ופו' אכל ודאי בהדי‬
‫! ־' ■ד‪.‬־‪:.‬־‪ -.‬־•כתבתי‪ .‬דמוכרנז׳דש״ל נר״י‪..- -;.,:-‬‬ ‫׳ ^■ קרבני טעון כככיש יאה לא הביא‬
‫‪ : 0 J‬מ״ש‪-‬כתי'‪ ::‬הה' דרזא‪-‬שאלימד יתנא מיידי כציכור‬ ‫‪.•.‬ז‪-‬מייפץ!כספיה משל לכור בצ״ל ‪1 :‬‬ ‫■‪:‬‬
‫‪ :‬דכי'דלכן מק' הגמרא על רה לעיל ־מציבור‪ ,‬וכי?‬ ‫דףג׳י?^׳א־)״ט״יבד״ה ת״ל וכי' ולאוכו'‬
‫ליתא־דהעמק' מייתגיתקדקתנרדאש מימי ומימר וסופג‬ ‫הק' הרב ח"ן רל‬
‫את‪:‬י המל‪ :‬דשתם־ מיידי‪ :‬ביתיפ אכל ‪ .‬ציכיי תש״ג דלא לד^‬ ‫דמאי‪-‬סק׳יהגמ' ‪.‬דמנחית ובי' ע״ש שתי' ‪.‬קושייתו ע"פ‬
‫גפילג״ס־דהש׳קלעיל‪-‬דקאמרלאי שישיבו מעשה ישיק‪:‬‬ ‫מ”ש ‘הל׳׳מיז׳׳ל• יהואתמוס דרש״י ז״ל לעיל סגיה הבדיית'‬
‫בכל יכו';‪.‬אי‪.‬ננ; ‪w‬כזדהיקד■‪i‬ראשה •יתידה ®א‪ -‬לא‪-‬ילפיק;‬ ‫ול‪-/‬עליהתמכס סתני׳ דשקליש ואה בתי' הל״מ ״ו״ל‪.‬‬
‫אלא מיחיד‪.‬רכה־כא»תהשוהפים‪-.‬דנשישעמי איגסעושים'‬ ‫את'^‪^ 1‬צ ^יתא במתני' דש־ליס‪-‬ובעיקר קושייתו א;י•‬
‫תנטיה ומס >ם הלגי•‪ .-‬רש׳י■משוס דאין'כי מעשה ■ליתא‬ ‫תמיהקהג^‪-‬תו‪-‬ת מקשו‪-‬ממידיתק רש־ליה ונו' ואתר כך‪.‬‬
‫; ‪- .‬להך־גייסא רלאויהשיהככל■‪::‬׳‬ ‫א־ ‪ t‬מהףביייתאדאיליש‪.‬אהבןמוכדחרלאגרישעליהן ‪:‬‬
‫‪ 1‬ה ^י ק ר ־ אצל' ‪x‬רכינו■י'‪ M‬שמך א®גיא‪ .‬דלקמן‪ .‬י רי‬ ‫‪j j }■ '3‬עי~‪-‬פי''הל?מקלאני‪-‬תמישרא"כ אמאיקאמ'‬
‫■‪ . .‬אתרדפ־׳דתלי־ת ‪-‬ר״א ורי^ת‪-‬כלאו‪,‬‬ ‫‪■,‬‬ ‫■ ״ ‪ /‬יבמגתות־ליתא׳‪:‬ב־"י ׳דהא■ אתיא כייתיה ‪.‬ביק‪,‬‬
‫הניתק לעשה קאמר בתכא? וי‪-‬ל דפליגיבכליגתא ;‪.‬דד'י;‬ ‫רהניייתא‪;.‬איידי לתיבה‪? -‬אף רי״יה‪-.‬־מורה‪ .‬כזה רהא אם‬
‫אי״‪-‬י כלאו שאין בי מעשה‪ ,‬דר״א‪-‬דק״ל ־לוקה כ‪'5‬י‪.‬דפ?ל׳‪,‬‬ ‫ירצה“ קאמדדמביא יצ׳^ננ־והנניקר‪.‬׳אצלי כמ״ש הרי״ף‪:‬‬
‫לאו שאי; בי מעש' ליקין‪.:.‬עליולדיב"ח ה"לכד?יעקכ ראית‪:‬‬ ‫דהמך■על־הך ־כריית א דתמודהדגריפ■עליהן ימשו' דק״ל‬
‫ליס דאין ליקין עלק הרי‪1>:.‬כנאר‪.‬דלא'ש׳'ל‪-‬להש''סהך ‪S n‬‬ ‫קן מ‪.‬תני' דשקליה ‪-‬תייק‪-‬דההיא ■‪.‬מעיקר־התקנה ■דהקני;‬
‫דמשוס דבדבודו‪ p ;,.‬כ ‪ T‬ימעשש;כנ״ל ועיין מה שאכתוב‬ ‫‪ ■fa‬דמקכלין מהם ■אבל ההיגיא‪ :‬דמנחית דלא גדים‬
‫׳‬ ‫׳■ד‪ -‬לקצקפש^־ש‪■ :‬א‪ :‬י‬ ‫‪.‬‬ ‫עליהן וה״ל רמכיאיןעמהן‪-‬־נהכיהצ׳׳ל; דעולסיכלתכרתה‪.‬‬
‫‪::;., Qgf‬ארמא‪.‬ראפ^‪-‬םפמנח'זפמתי‪.‬וכ^?יהא־‪.‬רכתיב‬ ‫קאמי ולכן תירצו גבי מתני'‪ :‬רשקליס נמי הכי ומסרר■‬
‫לשיא משוס דמ"א' ;לא ®טג־י'ליה כמלקות‬ ‫‪,‬‬ ‫קש״ם ־קבנא‪-‬הך קושיא‪ .‬רש־ליס תתלה‪ :‬משוש ד‪.‬אתיאברי‪.‬‬
‫‪ . .‬כךכשמק״‪:‬‬ ‫מס״כ‪-‬תהסיא!קושיא דאילס ללא;א!ןיא;»ןר‪-‬עינייסו‪-‬דכ}‬
‫ת ו ‪ '0‬ב ר ״ ה ^ ל ו כ ו ׳ ^ ׳ נ מהאי‪ ,‬קדא גופיה‬ ‫׳ דלךיהש״ש ככ^מ^יסשנצלת׳;‪■■ ■:‬‬
‫‪ .‬־ ־ דאתי דש מי' אזסיה ־כמקלל שפיר‪.‬‬ ‫ת ו ס ׳ ‪ -‬ב ד ״ ה ‪ .‬רליף נוקד‪.‬ובו‪ ',‬כשני‪ :‬תלולק וני'‪,‬‬
‫יגיקמינז;ל״&ק אקי־ק'^ז^זד־רי‪:‬דגנצ>׳'‪.‬מקלל בשק‬
‫ולקי־‪.‬משא״כב‪1‬מוציארפש שמיש לבשלה אלא‪ .‬אשכחןכיה‬ ‫מכוומאזש דניחא ליה למימר דבכולקי;‪-‬כתיב דפימיאל‬
‫קזסחשקמי■®‘ דףן?׳א פאלישאמר‪.‬אםילא־ח‪:‬זמגוד^ש!מ‬ ‫^לי מי׳ישח^ זלא מיאש ^ ‪5‬ד^״שהיא‬
‫'‪L‬־‪^ Bn:®nT3*'KT.i‬־‪-‬מןאקאלא‪.‬תשמור פהו‪.‬א‪ .‬לאי־■‪.:.r‬‬ ‫^ ^' א' ^ ת‪1‬ר‪ 1‬ןל^כי‪.‬מתקמ‪3‬ה‪»-5‬ש‪.‬לימי כיוןדכתיב‬
‫רו ג־ טזנ ?‪$ \-‬־ א ףיי ^ז כ ד ^ ה ׳'׳‪-‬לא תקיל ■«ו׳‬ ‫^יקהו^^פוומאחגתי׳ממיקתוןלאאימללוו^ב^ע}‬
‫־׳ ‪. .‬דשתם ליכאאלא‬ ‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫‪»*1‬זעלפ!ימ ‪6‬ה׳? ‪1‬א> הוי כמאז‪5‬הען‪5‬בכ;גנ^?ס‪^.‬כ‬
‫‪».‬ל!ק»ג> ‪9‬׳ש‪:«5‬״‪ :4‬לם;מטמ‪5‬׳‪,‬מנ"ל ־ייש ־כו מלקות זכי‬
‫^תי‪^-.‬ן]'^דפהק'׳פ!‪,:‬׳‪:«3‬מ"ש‪.‬דמוקי‪'-.‬ליסהסםכמקל‪5‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪:■:‬שהגיחושפימה‪/*..‬‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫גשש‪:.‬ך‪.‬א?ני מאפיי‪:‬ןכו'טתמהא‪:‬דה‪.‬אמ ‪x‬ה פלממשטבי■‬ ‫«עאי> תרומס^כו׳־היייר‪-‬משישי‪-‬מתיב־קפקל^‬
‫עלזאב? ‪3‬ש>זג‪-‬מת המזוקר‪.‬עלעצמי ותכירו אףצפינףלן■‬ ‫יי ' עב■'־ל‪-‬׳י?)נ‪-‬א ‪.:4‬לר”ש‪:(,‬מהני•^' ‪!.‬לקפי‪?-‬אהל‬
‫יא*‬ ‫■‬ ‫‪.....‬‬ ‫■‬ ‫‪*9‬‬ ‫מם‪.‬‬
‫מסכת תמורה פרק ראשון‪,‬‬ ‫;אברהם‬
‫מציבור עזשה תמוהה מייהק ואף הצינור לא לקו ^אסם‬ ‫ואף לקכמן י׳ ח כי אייי‪,‬יהיכ‪6‬מ שם‪,‬כשכיעו‪.‬ת‪,‬דן‪-1‬ל״ר‬
‫מק‪/‬טפוי״מכקיכיחירלא‪-‬שיין‪.‬גביה ניתוק לקי י ל «‬ ‫דכולן השה המיוחד היינוי ק^יא^לשיטה דכתיכ יתן ‪'S‬‬
‫משני ״שאני כהניס דאחקור עלייהי גכי טומחה‪:‬כפידש<‬ ‫איחך כפירש״י שס‪,‬דהק״ק^מר‪,‬אל;רס תודה קלל‬
‫נ"ל>ל^ז‪.‬בין;לגירתל^ךקיילאוי‪.‬כק לגייחשא‪:‬שסכיאדם?‬ ‫חקלל וגס לא קי״ל כוותיו‪.':‬ולעד*ן‪5.1‬ס' מ ק דאית ■לסו‬
‫'ז״ל משוס יעשה איני שיהככל תיוייהי ס״ל דהלאוי‬ ‫אף ככינויי} הוא מהאו‪.‬קאא דלי‪3‬חס‪,‬אקה'‪%‬ד‪.‬כשי• מאת‪,‬‬
‫דתמימ‪ ,‬שווק‪ ,‬בכל אףרטטדלקוולא פליגי אלא כעשה‬ ‫‪ pwS‬אף'הבינמי]וכהגי‪.‬צ;סאלי‪ ,^>.-‬לאמיי^שמעון‘‬
‫י' י ק ל אף״דעשה״איטשוה ככל מנתק‬ ‫‪ -‬י‬ ‫פעסמוני היה' דמש ג'ל‪..‬אתי‪;.1‬ש‪.‬כתורה'כיק^שסגיע לאת‪.‬‬
‫העלא;רלעיל‪.‬מיניה^ילאק‪,‬‬
‫_ ’‪;^.‬את'ה'ולפ;^מור‪;.‬ליתא ‘‬
‫הלא^^ישננלמשו®&יש״כו־‪.‬־מגנשה־דנזשמא־‪:.‬מש‪1!:‬‬ ‫ב ד ה ״ ואס אמר וט' '‪,‬דהיינוי של זו‪ .‬טו'‪.‬ושל‪.‬זו‪,.«.‬‬
‫' ‪.‬‬ ‫‪■ :‬־‪ :‬אול•?•■?״‬ ‫‪‘ ,‬י ־ וכו'עכ׳ל מכא{ נראה שאין‪ .‬יכול׳להפריש‪^.‬‬
‫ו מ ^ ת ח; ‪•:,‬נלע־׳י; י‪-‬ייהאי •נזוכיאן נהכיוז;•פתיף‬ ‫מאחת על שתיהן וכן כתב‪,‬הרמכ׳יס ז^ל״כפא המש; א‪-1‬‬
‫■‪-‬יהרמכ״שז^ו־‪-‬רפהקייש ה׳־חסומס כצהמי‬ ‫» "‪ 1‬מה' מעשר נתכ‪.‬דיכול■‪.‬להפריש'עסאת^על ששיהןז‬
‫ןשותפק‪.‬אףראין עושק חמורה־לוקין‪-‬ואיףרצו!ק;ז‪,-‬לס! ‪0‬‬ ‫‪..‬־ ע״שועוקשהד״ש ‪ \"t‬י‪..................‬‬
‫‪7‬נד״ן‪1.‬רל שס ועיין לספר׳‪-‬חל״ל כה׳ »זחיזגל^׳‪-‬חמצרס‬ ‫^תא כי שוזד^ונגפמש‬ ‫כ ד ה מפני שהקדיס‬
‫וכס׳שכידות‪-‬ע״ע;‬ ‫כו'‪.‬ענ‪7‬ל'‪,,‬מלי‪,‬השת‪5.‬ש'וגכ‪.‬זמש^‪,‬‬
‫^‪ . 212‬כתנאי נלע״ד דסתמא דגמ'• לא־ס' צ׳כק׳תאבין‬ ‫כסמפמש כ ‪T‬ים^ק ‪ p‬ק ד‪.a^ .‬י ‪q‬ה‪ .‬המס; ‘ ^ןה יהא‪ .‬עיון‪’:‬‬
‫דפליגי ד״א וריכ״ח ‪.‬כלאונזניתקילננשהסמשיוס׳‬ ‫להפריש מע שיא' ש׳ל־שנישק״ואיג׳כ‪-‬מ׳׳כשל' שניהס‬
‫דה״לכר״י רכרטיו עכיר מגנשה•‪:‬אלא י ס׳׳ל‬ ‫ולומר דר*א דאמר לוקה;אי?מ כהכי דהפריש מעשר א'‬
‫מעשה ואפליגי בפלוגתא‪.‬דר״י‪--‬וי״» •כלאיהטאכ׳לנ‪-‬וכסר!‬ ‫וב׳^שלאחת לא היה אוקי!כהחלט דלוקה כנראה דמוכרת‬
‫כתכתילעיל דמהאי סוגיאיפסק •הרמכ"‪:‬םדל;דלא;‪-‬כי;?ה‪.‬‬ ‫דלוד^ז^אשר פ"כ!ניאס!לל הא דקממר חוזר ומפריש הוא‬
‫אכל קשה דמנ״ל לר״י‪.‬הגלילי;דמימר אף‪.‬יהאין צלמעשא‬ ‫כאמירהשלושאמר של זו מוזהו הפרשהשלהסוקמשמע‬
‫לי‪-‬זן עליו דהא בנשבנג ומקלל היג^ הש״ה־למנלףימסו‬ ‫מהי״ש ז״ל דלא‪.‬הק!‪,‬קך‪.‬קושיא אלא!כפיתשו להירושלמי‪,‬‬
‫דליקין וי״ל דהמ! חהך היגיא דלקמן׳‪-‬דף^לי׳ז מ<מדו שא■‬ ‫ילא הק'‪.‬אותה‪.‬חהך‪,‬מימדאדד'!חדאמר לוקה זהייטדמה‬
‫דקיאדיסיהקודש אתא לרטת־‪.‬שוגג כמזיד דלוקה וכתט‬ ‫שאמר והפריש הוא כאמירה וכמו‪, ,‬שפיכשו‪-.‬ג‪-‬תוהפות‬
‫סתיהפות שה דגזידת הכתוב היא ע״שוצתכושסהקו^‬ ‫׳״■' ‪-‬י'•■ ‪ -‬־‪.‬‬
‫אהך ליש‪5‬א ליבות דלוקה היא סאמקזקזפסק־סרמכ״ם‬ ‫‪ ' D W‬כ ד ״ ה ‪ . ,‬הא״לא’\מצס‪,.‬אמ ‪0‬ת‪,.4‬וכ>' רכיס‪,:‬‬
‫ז“ל ומינה נשמע דאף שאין כ"מ ;דלוקיןזואמםז״ לצכי‬ ‫מהמ‪.‬פלשיסאומיאם‪.‬דהתטשפות'־לא‬ ‫’‬
‫קאמר חק ‪.‬ממימי ואףד״י־שהיהטזס^ליזעמזש שם‪:‬‬ ‫גיסי הך דאי א'כ‪:‬ו'לעדזן!*חשתוה'גא^^אפו'קי׳;מפייש״ו‬
‫התוה' ומשוסדה׳לכעלמא‪.‬טק רכייכודה עכייגמעשה‪:‬‬ ‫דפי׳ דאזהדה י‪:‬מ‪-‬לל‪:‬כש ‪>!,5‬א^י^'לפי‪-‬מקאא״דלא‪-‬תקלל‬
‫חשיב מעשה לכן אמ״ל לא חיתני‪:‬מימי;‪.‬והא דלא‪ :‬שני‬ ‫דכילל היאילא חתא קך‪ ,‬ק‪''|<5‬רלילאש‪:‬את ס׳כי‪-‬אס למלקות‬
‫לד״ל גבי מהמס כקול כפרק הטעליסאק־־קושיא דהיף‬ ‫מ מ ע מזה דלא מוקמ?ן; ‪3‬תי‪!1'.‬קדא ! ליראה ‪ -‬את ה'‬
‫לו ר״י ממימר רשאני ־החס דגזימז‪-‬הכתוכהסיאדכאמיד־‬ ‫כמקלל ע־ דידעי אזהרה כמקלל;גשס״ולכך כתבו רזה‬
‫משוס דלדידיס דס״ל כר״ז דלאו־&אכ׳׳מ; לוקיןזעליו תר‪:‬‬ ‫אינו דכיונת הגע' היא יאיתלן אזהרה כמקלל ותו לא‬
‫לא שייך לומר גזירת הכתוככמבצאר' צ'סכוח‪.‬רף מ׳׳יע״ש‬ ‫לכך יטלט להעמיד קרא כמקלל‪.‬כשה‪ .‬טפי מלהעמידו‬
‫ולפ״ז הש״ס לעיל דמקש‪:‬להטדהמר‪'.‬כל‪.‬זל?משכ"מ• אין‬ ‫כמוטאישה שמיס דליכא אזהרה מפורשת לא תוציא‬
‫לוקק עליו ממימרעייזג‪-‬לאאהיק‪-‬ארעתיה ;■הךירשא־‬ ‫; ‪,‬ש״ש‪.;1 ::‬׳■ ‪...........‬‬ ‫'‬
‫דלקמן רהא הביא הן דר״י‪-‬דחסי לא תיתט־ מימר ־וט׳‬ ‫‪ iT T 3‬היו וכו' וכדמאי‪ ,‬מיידי •יט' וכמס׳ דמאי‬
‫ועוי דהו״ל למימי'חק ממימ^דאימורא הו״ל לפרש‪:‬ו׳‬ ‫_ ‪ ^^...‬מיתנייהעכ״לוזס איע מוכיחדכמהמשניות‬
‫ר ש ׳ י כ ד ״ ה ; ׳ שאני־ בהדס וכו׳‪-‬דאחמיי עלייתי‬ ‫קאממ ואסהיי שלדמאי‪ .‬גס כתיספת׳קאמדוככרניטלס‬
‫;וכו׳‪-‬דלילקו אף כלאו הניתק לעשה‬ ‫־ תרומתי וכן‪.‬הואכירוש׳ יננ״ש‪■:‬‬
‫וט' ט' לאו הניתק■בכרל־ כסנים •צנק חוגה ו כי' טון‬ ‫בדה;;‪.‬ואי‪.‬תמי^וכו'!אה‪.‬קכע‪ ,‬מעשריתיסן כקורס‬
‫דאיחמור גכייהו ■יכטומאה‪.‬דאי לא״ה לא משכחת לאו‬ ‫‪ .... .. .‬יכו';עכ״^פי'‪ .‬כשאמי מעשריק של‪.‬זושהיא‬
‫להדתקככייהו‪ :‬־‬ ‫המשונה ע כי בעשה‪,‬שט'ל‪'5‬כ';‪,‬סמעשיות יכיחי והוי‬
‫‪3‬‬‫‪D1H‬׳ ב ד‪1‬ץ־■‪ r r‬כ ‪d‬וכו'־•דהמיכי עשה •אלאוי ולא‬

‫'•׳סראהידהוצרכוללזה »שום'נותלגא‬
‫מהק־צ׳קדשהני‪.‬התנדדפשה מתקןהלאוגנשאזכמ«ר‬
‫כאלו קכע איתס; כתויס וכשחור!ואמרי‪ .‬כזו ‪.-‬עוכר•כלאו‪.‬‬
‫־‪■ .‬שהקיישוט'•‬
‫ב א י ד ׳ ליכא אלא עשא^כו׳י‪-‬וסא דצא״חטכ‪-‬ילאו;‬
‫ר ^‬
‫־וסגןגמת־תיומה ‪: :‬‬ ‫‪;..‬כשמפריש משוס‪.‬כאינו מננרהדאפשי מפריש‬

‫■()!נא־^אממוצא‪ -‬שיחט וכי׳״לפסול'^ ‪ifliR‬‬ ‫בד?ה‬ ‫א' של‪.‬שטהם וכ!&ל<שניהם‪•.‬‬
‫׳ דכתבי‪-‬׳התמ^כפ׳תמיד נשתגדמלו׳אלא &‪"SS‬‬ ‫ע ‪ :‬ב ג ^ ‪ .‬וסדי אמס ^! תי מ א‪5,‬י מוחימיו' ו»א ‪:‬‬
‫לעככ‪-‬םעני^אבימד׳ש?ל‪-‬דמהני •אך ‪ :‬לאכא־־י־סה״ל ‪!ihfi‬‬ ‫ככיכק״אי■אפשר לנתק יהרי^׳ל לאפי'‬
‫ממני־א?ל ^טבנ‪4‬י'בקדשים לעכב סיינא־דוקא־‪5‬כעש‪"6‬‬ ‫כלום גם פי' סתוס' ז''ל‪.‬אענ!נום_לי'‪%‬עשלקא״‪:‬התט'בכי ‪.‬‬
‫אכלתיכאמחה‪4 :‬או אף׳ דלא‪:‬שנס“»דגניצ״‪:‬לעככ ‪3‬יזן‬ ‫דידיה דעיכר‪-‬על שהקרים‪ ...‬ה » »ז לככויע״פי^דככיה‬
‫דה״לאלא^מהני‪-‬יוחכיומוכח ■לקמין־דמק'תשי״ט־ממימ׳ן(‬ ‫זיתיק גכי מעשר לתרומה משא!כ גכי!כי‪5‬זדלא‪;,‬שיוךכיס‬
‫כ״ע עדש׳ זסטאלדי גנוכס ׳מסאא־אמרינן כריט‪-‬פ_כל‬ ‫שים ניתיק אשי ע״כ >״ל ■'דכוונת_קו‪!:‬יית‪-‬סגמ'י‪.‬סיא‪-‬על‬
‫המנחית •דקאמת‪-‬ילעבכימצ״ל‪-‬רהשיכלו דכתיב לאחאס‪£‬ג'‬ ‫כתמורה לקי משוה‪ .‬דהוי תלי לאד יאכל לא‪-‬ק^‬
‫והייט;אס'‪.‬ל כחכא ‪.‬דהמר לאלמהד אן מאי דמק' ישם‬ ‫ייי לאו לא לקי דאתי עשה אף־־‪.‬רלטשוק‪:‬כנל דאין ‪.‬‬
‫יכינא‬
‫■‪:‬צח‬ ‫יגד‬ ‫‪:‬תמורה פרקידאשק״‬ ‫^גבדהם‬
‫מן'דננתהיידנר‪^1‬ן‪,‬פ'נכיומייתן ירעסי ׳רננה ‪lap ,‬‬ ‫למקס ק‪£‬זה־‪:‬צלאו יי^ענזו‪5‬י^ ‪ ^5‬יי'הס‪3‬‬ ‫מינ א‬
‫■ ׳־';‪,‬׳נדכמישוצ״ע ‘‬ ‫־‬ ‫‪.‬״‬ ‫»םום מ ״ ל■כאכיי דמהני יהי‪ 1‬־דאימייךהכ ^הא שם‬
‫‪ ^! 7‬״ה' גמ׳;‪,‬־תיוכ‪,‬תא‪'-‬דיכאג״ל דה׳‪:‬ידה?‪1‬ו־|ישצם‬ ‫ל»ילף נלעככ‪:‬פמצה'תהיה ■לדכא" דמהני היינו'משוסק^‬
‫אוןריתי דהק׳שס‪-‬דילמא לאי׳׳אאפה ’ חמן אלא׳־תלוע‬
‫הירוק‬ ‫‪'-‬‬ ‫; ‪e v‬־״ ־ ■ ■^■ ־‬ ‫־ '‪:‬־‬
‫‪3‬א״ן*‪.‬ז אינראהוי‪:‬אלא‪:‬אזנ‪ 1‬ע‪6‬־■ קלה וכו׳״עזףןמ^ל‬
‫י רנומא׳מאאהי׳״כ^א ^נכוהימכלל דל ^יו ה‬ ‫‪...‬‬
‫■«‪ _ ■.‬״ ״ __ __‬
‫הפועליא'דף־ק^‪.¥‬נכי‪£‬חצ־ל הצ^נא י ‪3‬דא^ ז^ליאהי?‬ ‫שיי ‪ psppw a‬ז!קמז‪-‬־'רף^^'י‪1!5‬י צליה״לה^•^‪-‬‬
‫והדנו‪ .‬משוב‪,.‬דלא לקי■’‪.‬ועךין ׳כתוה'‪:‬לקען‬ ‫זיו תר תי מ א ^ז ^‪1‬ו»«ושצרצ'‪'^1‬ה כל״יסתרנמלתיז־אמו‬
‫^‪ 1‬גי‪,‬ומימיל‪1‬להקדש?‪!-,‬ל שצ'לא'מהטמאי‪'.‬רעכי שול^‬ ‫שוףהצואקג^שיאמןידוס־מא׳^ן ^אמיהק׳^‪-‬בידהךקהי׳א‬
‫לההקדה ילצך״בשתיח לאכיי הו״א איסור' הוא• דעכתאו‬ ‫דצדס אונו‪-‬ואין לומד דקישייתה היא לר״א דה״ל‬
‫כעןליקדד וכו'‪:‬טרש״‪.‬י‪.‬אצלמילקא לא לק כררייקלישנא‬ ‫דפסיל מ ה ש מ ק ה ^ ד ‪ Iftpjr‬לזא תאכלרוכ^ ‪^%‬‬
‫איסייא הוא‪-‬׳דעצ־ ׳וכיאקלי'תיסורא ?עלאא הוא והיינו‬ ‫דכצסשמזןמודא אתותהו‪-‬וכהךמעשה’ דהוכא כמשנה‬
‫^; ^ כ ה ך סכמ‪,‬דמק‪/‬ךה"ל כיוךדכירו להמייר'‬ ‫רכמדוודדהתהזהו־אכמיס־ערש דן ל״ה ד ל א פ ל ע־ מ‬
‫^^^לאער^ ‪7‬ולא'‪,‬לקיא^‪.‬איט‪.‬מתקכ להחזיר ואתא‬ ‫י^יליתאמזדאגנאו אפי' דצהבו‪-‬הקוה'‪ -‬ועודמסהירצז‬
‫‪5‬ירס"י‪"1‬ל ולאו״‪-‬משנם‬ ‫דלא הוי דבר מתופכ‪:‬והאיד"א‪:‬דדיש ליה להכי ומה גם‪,‬‬
‫רהק וש עשה‪.‬דדיו^יגל^?ו‪15‬עשה ג»י לא' לק‪ .‬משום‬ ‫דק^יהקישיאיצ‪-‬ימ^ עדיין קשה ■מדאסד יחמנא אף כציה'‬
‫שהגוהע״ש■ '‬ ‫׳׳ י רכידו״להפזיר‬ ‫גווגדעאנלה־קהדישרי ונ״ל ■הא■ דאיצנזדיך איסוד נכוה‬
‫א ך מדכדי התו^_‪,‬משמ^נצא!צו׳לנה‪ >5‬שכתעלד^‬ ‫לנפלהמאליודנלי בו‪ ,‬־ןדא דמוחר להדיוט אבל גבי סירוס‬
‫^'מהני נידוקן;ראא‪:‬צ^ך‪',‬להקזירה‪.‬וצו‪/‬רל״ל^;^‬ ‫לאושייךכייאששנאואדס ול^קירצו דכק דהתורההתירס‬
‫כההאזהיכא'־דנפל(בו’מו‪:‬ה׳■ א״ב לא הוי דבר • מתועב‬
‫ולהפיגןלאמדקדנקי׳תאי'"קיא י התועבה ■והייט ממש‬
‫כדכ^ז‪:‬פאן‪1-‬סנך־רואה בעיניך ■שהיא׳ם ז״ל כפרשת‬
‫ולכך ק אמי‪|,‬ן כעי ליהדד אייכעי‪-‬לאיל^הרד ‪1‬לה"]ס‪.‬אי‬ ‫דאה ״‪•.‬נדוה ׳ ליד״תאכל ’ נעלם '‪:‬ממנו דכדיהס כאן‬
‫דקאמי׳י־איסידלד״הוא־ירעכה‪ .‬־אינו ■''מדוקדק'''■יבודאי‬ ‫‪:‬ופירשם■י‪- . :‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪.^ . ■ 1..:‬״■‪ . .‬לקי;‪ ':‬־ק‬ ‫‪ 3‬א״־רי אבלצדםיאנן ימגנילא מותי אינו ככלתאכל אפי'‬
‫ש ם ; לישנאאתדאנאזצו^קיובקא ‪:‬דאכיי י־ל דאמאו‬ ‫■ ‪ .‬״נננשהכידיש‪-‬עה״ליואקלה־שיתדא״כ מאי מק'‬
‫ז;־‪; :‬׳•*׳'^?'•!־!יהא‪-‬יר ס ^ל‪-‬י^־&לליאהא דרתמנא‪, .‬‬ ‫מש׳ה למנשה‪-‬שכלד‪^:‬תסרגכיון דאש'נתבשל מ^יו כגק שנפל‬
‫דלא מהני ולט'האמור כאןא ‪ 7‬לד^‪.‬דלא מכני הוי ‪,-P‬‬ ‫מ ד כקדירה יותחידיאק כאן עמר׳דשדיא״ב אינו מתועב‬
‫^ ^’‪^.‬אס^ל^^גינצאך' לאכ״דמסני‪,‬‬ ‫עשהייולא‬ ‫אפי'נעשה כידיס‪-‬דכען דליכאקדא ‪ .‬כהדיא דשדי לה^‬
‫ק״ל‪.‬צ>ון ‪,‬אמהמ ;אמ?ו ק ^‪,‬‬ ‫הוי עשה ק מ‬ ‫מק'שפיר מעשה‪ :‬שכת ליתסיו אפילו דנפל מאליו אן‬
‫מחזיר ואיה לוקה והכי נ»י'‪^,‬צדה' המק' "כמכות דן<־מ‪-‬‬ ‫קשה לה׳יאהדיס• כהפייכאו ק מהויהךדלא־ תאכל כפה״מ‬
‫‪ ■ :‬ד ת ^ ז ז י ן ל ה ו ״ ע ה ה צ מ א י י ה ס ע׳ק; ‪.‬‬ ‫דהוטל‪:‬כודמום‪:‬אן»דשיידקדא״‪1‬כהדיא־דנפל מאליו ‪P‬‬
‫ש ם ואם תים תיומתויתרואש תלמא מהט וכו' ‪yji‬‬ ‫פסקו הדמכ״ס כעי"‪:‬תמה* פס״מווזתל תימה על המש״ל‬
‫דיהןמתנג׳‪-‬ללקמןלרין^‪-‬גכ^ק‪,‬‬ ‫י"‬ ‫י״ל״שתמה‪?■.‬נלירועב״ל והאדסואז‪:‬עצמו ‪a‬כיא שכד' אהדים‬
‫באינו מינו דאין ■תדומתויתיומהירלידמהני'ואפשר ■יידע‬ ‫ישפיי■זצן כהכ‪0 .-‬ד־מ ו׳אל־ששולי&יז^׳למימד‪:‬דהתופפות‬
‫שפיר קרא דראשיתה‪,‬דשני);עלינ‪ 5.‬עככ חלא דהוקד ‪,:4‬‬ ‫מפרשים האדאוקמוהו״אשדיםדכפס״מילאו בהוטל מום‬
‫י לאמי למאי איצא'כי ‪5‬המוך‪ :,‬ל י'"‬ ‫'י'‬ ‫איידי אלא כפיקולואחר כגון־פיגולויוצאוביוצא דלא׳שיין‬
‫ש ם וכן אמי י* אילעאלראשית דהו'• ק!? דא"^הוג‪,‬‬ ‫בי אהע״י אדם‪-‬ולהכי־מק׳־המ״לר״ל־שהביא הי־מכ״ם‬
‫חיך צייז‪,‬ך מ מי'ל עיל‪^ ,‬לק־ ^ ‪#‬‬ ‫׳‪ • -‬י'‬ ‫ז'? הך דינא דקדשישכסוטלגו מום וט׳יתסד^תאשהרי‬
‫דולא חשאו עליוייזצוא׳דס‪ ‘^^^^.‬קחמרדשנה^מלע‬ ‫כספיי‪ -‬הייה דהכיאג״ש‪:‬תוכנכה ■׳תמנב‪/‬דאיידי‪ -‬כמום‬
‫^^)מנאתקושי׳יחיכא לרעמי'דהש׳ס‬ ‫לוע' ילא‬ ‫ואפשר־דהחוס' דהכא־ס״ל דהך‪:‬רספיז־אהסכתא כמ״ש‬
‫כ ■ךהוכאישנךהכצורנת׳וכיינודקאמד ‪;p i‬‬ ‫־ ־''־ ־••שתוספותכככומד‪?1‬נ?שנ‪ -‬־‬
‫^^קחםי_אך;'לר'‪5‬נס*יש'’יל‪.‬דכא‪5 :‬ו‪,%‬‬ ‫א ך מה שאני• תמיה־עלרהתיש׳זדבכורות דמעיקדא‬
‫י‪1‬יף״מהן■■' 'קראי' ח■^"‬ ‫דשנה עליו‪-‬ק'‬ ‫‪: I‬־כמגו‪.‬דדכק ש?לכאסיים‪::‬ימנקי*‪:‬הך‪:‬קר^דלא‬
‫י חשאו דמהני וללך‪,‬אוצ^^יאראיידלאמת׳ילשנה 'לי&לכה‪':‬ר־‪.‬‬ ‫תאכלדאחרי כפס״מ וכתכו‪.--‬עודדיי'*לי;ואק לאהוד שחיטה‬
‫^״'כך׳^ת■‪?.‬לדצא■ ענ^‪:‬צמלי־' דיאשית ■אלש'■'‬ ‫פג״אישי‪1‬זגוםר‪.‬גנלא;דתאכל־ מו^‪-‬״מם־לסלקלשעו׳רע׳^ש‪-:‬‬
‫^‪^,‬י’ ‪3‬לת‪:‬ךידג(' 'עכ״ל כדאה ד ג ^‬ ‫‪,‬‬ ‫דמשמע הךשיליקא‪:‬־הפהכו־זהתיסן‪1£‬מייהבאדרמןא כשר‬
‫התש סדיהיה׳רכאעמא רקאמהאינו צריך‪:‬־‪V:‬‬ ‫צ‪6‬לג הכשי׳עכהמשים״ז^פי^מגל^לייקאסור !ללשיאזה‬
‫קנוםיךצ׳ייאייתמייס ‪-‬איורי גמגפזמנמיביד אתי האי‬
‫גצך^יו^אאייד־זכל׳ק״ל ‪ 5‬מ איל ^‬ ‫ד ף־‬
‫_;' ^ה‪ .‬מהק ’‪-‬כי״מא'‪'.‬דפ" ‪.‬אלוי‪,‬‬ ‫_‬ ‫׳‬ ‫מ‪4‬מןא ‪*® ’t‬גדג״‪-‬ל‪-‬יהתיספות^ סייסימקא זהמוקרשין ‪i‬‬
‫מציאות' דקתני'*צאיי§‪^ 1‬צשה׳י׳לנלשכנו ■שלאיכישוה‪.‬לדננון‬ ‫דאפ‪ 3‬נפל;כהס;םנום‪:‬עינו• נזתידכי■' זאס;־כןידיק'בנשא^׳ג'■‬
‫יכא ־דת״לל^ילאי׳י׳ימאהיי^^^קאא ואפשי מםוסיימאיכא‪-‬‬ ‫»וד^ע^‪:‬זממ<;עיתד'ולגמרי■א״צ ׳אזגגמתגעכיולפ׳א■‪:‬‬
‫^שב^האי^ו׳פיה ד^י״אצשא לומ' דמשבט שלא■‬ ‫התיק' ׳הצאטי מ* ליךרי־כבורות ־כולהיםפמכימינוה‪-‬קייסזל‬
‫כישות אעויימאזיצי׳היתל^יאיתגוד אלא ודתידה^פזץ^‬ ‫דק‪.‬דדכם‪»:‬ננילממנקומךימעתהשי?־ליהיובנאדוה לס' ‪:‬‬
‫^דשהז^ג‪>1‬ן'ל^יאלאעל; משכת'שלא״כדשות‬ ‫■ שכלכלקומיולהימב״ס סש׳עה־עעל־‬ ‫ממנה אשמם ‪V t‬‬
‫לא ייתקלעשה^־היין^^^נן• אתא■ קרא ‪|(4‬גתרקי‪-‬‬ ‫קנהייתמתולמייליןמזל־זכמ׳׳שהתוה׳דשכנהרה זלק׳ע‬
‫לומד‬
‫מסכת תמורה פרק ראשק‬ ‫אברהם‬
‫אחד ונ״ל דכוונח יש׳י היא דכיק דנכי כנמשכן ■שלאל‬ ‫לומרדמסזיר וחיט ליקה תיחק לעסהיאכללזקמיאשיהיין•‬
‫כרשית חני להא״כ הו״ל לתנא לאשמעי'‪.‬דינו־ ולא‬ ‫דקדח דעד כא השמש לומ' דקני‪.‬כסוח לילה כיוס מלא‬
‫למיהחס סחומי דמשמע הדין שוה ככולהו וה״נכווגת‬ ‫דינחזיר לו ככל שעה ולכך ‪-‬סק' לו ‪-‬ממחני' דקאי‪-.‬מןן‬
‫‪. .‬ל‬ ‫החוס׳ז״ל‪. : :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י ;‬ ‫גאיהוי קחני דקני כסית ‪.‬לילה כיוס א״כ מה חיק'לו‬
‫ת‪ 1‬ס' כ ד ׳ ה שחני וכו' וא׳ק וכו' וצ״ל ליבא‬ ‫פמני הכא דכחי' השכ חשיכ דהא איצט' לנחוקי ללאו ולא‬
‫‪ ■; ■.‬־ הכי עכ״ל ולפי דכייהס ס״ד דמ^‬ ‫;‬ ‫קנל■ דלכך עלש׳י ז ’ל מרכוייא וכו' ונ״ל׳דלכך סמן קרא‬
‫לא ידעיל^ כיייחא ולפי מ״ש כגמ' לק'מ גס לא ידעתי‬ ‫ימכתשיב ולא אמרחשיכ וכו' עד כא ■השמש חשיכ לו‬
‫■ מה יקיצו כזה לס׳יד וכי איהגודי איהגיר ע״ש ־‪.‬‬ ‫לומד דהשכה אחד‪-‬השכה והיכי משכחא לה אלא לועד‬
‫כ א ״ ד אמאי‪ .‬א״ל זיל אהדר מקכאר מדכריהם דה׳ל‬ ‫ו קד וחוד■ ומשיכו לו אך לאכיי ליח ליה ‪ p‬דיכויק‬
‫דגכי כלי אוכל נפש וכגד אלמנה לא קאי‬ ‫■‬ ‫דס*ל דמסני ועיקר קרא לנחקי ללאו הוא דאחא כדעת‬
‫הניתוק דהשיכ תשיכ וכן מכואר כדכדיהס כפ' המקכל‬ ‫המק' וכיון דקרא דלא קכא לכיחו לעכוט הוא קאי כץ‬
‫וכן תנת הדאכ״ד זל שהכאחי כסמוך שהקשה מהכמיחא‬ ‫יעני כין עשיר א"כ הניחו־ כמי קאי אף לעשיר אלא‬
‫דקחד■ ולא ימשכן כלי אוכל נפש ‪,‬ממקני' דקחני‬ ‫דגכי עני ■הזהייה קורה להחזירו כלילה כי היכי דלא‬
‫ומחזיר המח־ישה ואי סכידא ליה דהדקוק ‪:‬קאי אף על‬ ‫ליעכור אלאו דלא חשככ כעכועו אנני' משכנו כרשוח לא‬
‫כלי אי״נ לק״מ אלא דהיכ ס״ל דמחיישה הד כלי אוכל‬ ‫■כן עשיר דלא עכר כהרי אס משכנו כרשוח‪■:‬‬
‫נפש וכן דעחהישכ״א והדמכ״ן שהכיא ה׳יי‪ :‬רלכפ׳״ג■‬ ‫דמכאן יצא לו להרמכ׳ס ז״ל דפסק כפ״ג‬ ‫י‬
‫יוה' מו׳ל דין ה' ע״ש שהכיאו ראיה מהייוש' ולרעחם■‬ ‫מה' מו׳ל דעשיד איד לוקה על‪,‬לאו זה‬
‫צ״ל דהניתוקקאי עליהם‪ .‬נמי אכל דעת סקוס׳דהניחוק‬ ‫משיס ינחק לעשה הוא ועיין להד' מ״ל ז״ל שם ‪ :‬׳‬
‫לא קאי עליהם לכן כקכוכפ׳המקכל דףקיגדהמחרישה‪.‬‬ ‫ו ב פ ׳ ע ט א ‪ .‬דשמעתא הק' הדאכ׳יר ז״ל הוכאכש״מ■‬
‫לא הד כלי א״נ יעו״ש כמהיש״א וכמהיי״ל כה' ‪.‬זרע‬ ‫שס על הך חנא דדריש קרא דאס חכול‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬
‫יצחק שדבריו אינם מוכנים ע״ש והקימה על‪ .‬מהיש״א‬ ‫אקכול כשליח כ״ר מנ״ל דקני אף כאיסורא וחי' ד ק תנא‬
‫שם שלא ראה למוי״ס והטו״י ז״ל שהביאו דברי‪ .‬ר״י הטי‬ ‫ה״ל כאכיי דמהני ע״ש ואני תנניק דאמאי לא הק' הש״ס‬
‫כה־'צ׳ז ה׳ח ע״ש כסמ״ע־ול ־‪ .‬ו■ ‪........‬‬ ‫>זק■ כיייהא לדכא ולומ' דקיל להך חנא דלא קני יה אי■‬
‫כ ד ׳ ה והשתא וכו' לרכא לא‪.‬מהני‪.‬גימשין ענ״ל‬ ‫•אפש' לאומרו דלא מצינו פלוגחא כקלייא ועוד אמאי‪.‬‬
‫ר״ל דנשכע שלא לגרשה לעולס לדכא כיון‬ ‫מיקי לה כאק לימא‪.‬דס''ל דלא קני‪ .‬ולעיקר‪ .‬קוש' נ״ל‬
‫דלא מסני צריך להחדרה ולאכיי כיון דעכר אשכועקו‬ ‫דהתנא איחליההךח־שא דפ׳אלו מציאית דאסןחכול אחא‬
‫‪..‬‬ ‫מהני ‪:‬‬ ‫־ ‪..........‬‬ ‫'‬ ‫למשכנו שלא כרשות דהכא ח־יש ממלת חחכול משלנע‬
‫כ א ״ ד ־ ‪ :‬וקשיא לי' כרוך וכו׳ ק״ל דמאי‪ ,‬קושיא כיון‬ ‫ליה רהתורה נקנהזלו רשות לחכול תה לא שייך אלא‬
‫■דגליק־א דלא מהדאמאי לא לקי״דע״ב לא‬ ‫■ ■‬ ‫כשליח כ״ד דכ׳ח נא שליך כיס■רשות דקרא כחי' לא חכא‬
‫אמי אכיי כיון דלא ־מהני לא לקי■ אלא היכא דליכא‬ ‫וכו' וק פירש״י שם כהדיא ואני חמיה דהרכ ו״ל פי' שם‬
‫גילד מקיא אכל ה־כא דגלי קרא הלאו‪ .‬כרוכחיס קאי‬ ‫ככרייחא הכי ‪,‬גם מה שהכריח מהך ‪-‬כרייחא דתני ^א‬
‫ולקי ולעד״ך רכן׳ הוא דעת הרמכ״ם ז״ל כמה שפסק‬ ‫ימשכנו כלי אוכל נפש ומתני' קחני ■מחזיר מחרישה ככי‬
‫דיש הלכו' חמויס דציכור ושותפץ לוקין אף דאק עושין‬ ‫כתכו התוה'דמחרישה איט ככלל כלי אוכל נפש ועיין‬
‫‪.‬קמויה ‪.‬משמע דאתי לכ״ע אף‪ :‬לאכיי דס"צ דמסני‬ ‫‪• .‬־ '‪,‬‬ ‫‪ • -‬מ׳ש כחוס׳כד׳ה שאני ‪:‬‬
‫מדלא אוקי פלוגחייהו כהכי דהיינו רוקח הכא ■משום‬ ‫גמ' תיוכקא דאכיי מפשסא‪.‬רשמעחא יראה‬
‫דגלי קיא וכבי כתאיקי לעיל דף ד' דמן יביט זל מכיאד‬ ‫דסקושיא היא מת׳ק דח״ל דמפרישאף מן סכרי‬ ‫;‬
‫שם כגמ'אליבא דאכיי ע״ש ‪ :‬־־ ■‪-. , ■.. -‬ז‬ ‫־‬ ‫וכן^פי' החותפק אכל ■מפירש׳׳י ז״ל משמע דהקושיא‬
‫ע” ב ‪ “■'OJI‬הכא מעניינא וכו' מכאן ק״ל ‪ ,‬לגירסא‬ ‫מי״י דס״ל רשינוי אינו קונה ונ״ל דהכייחו לזה דכיון‬
‫שהכיא הכ״מ ז״ל כפ׳יי׳יח מה' מעה׳־ק‬ ‫‪: ■ -‬‬ ‫דה׳ל להחמא דה^ה רפאה לאו הדת־ לעשה כמכואר‬
‫דין י״א אחא לה' לרכיר‪ ,‬שעיר המשתלח וכו' והכה קאמי■‬ ‫כמכות ‪.‬דף י״ו מאי ק*ל הכא ולומ' יהש״ס החם לפי‬
‫כיון דמעניינס דאל פקת לרכדי מוכיח־ אחא ■לה־'‬ ‫המהקנא יהכא דמפיק לנחוק מחעזוכ ■יתייא א׳״כ מאי‬
‫‪.‬למעינד‪..‬וכן‪ .‬הק' ‪-‬הל^׳מ ז״ל והרב ח ‪‘f‬ת׳יל חיוק דשני‬ ‫ק״ל לדכא דאיצטיי' להעמידו■ לכוצר‪ .‬וכו׳לימא‪ .‬ראחא‬
‫כייימוח הס ולא‪ :‬קיק כלוש דת ‪p‬שי קושיח הגמ' ואין‬ ‫לאנתוקי ללאו השר ע״כ יפרש דקישייחו מר״י דס"‪ !1‬רשינח‬
‫להשיב דהנא בש עיי המשתלח קאמר לרכות והכא קאמק‬ ‫■אינו קונה כי היכי‪ -‬דק״ל ליכא כסמוך מגזל דס״ל דשיטי‬
‫פחח‪ :‬הוא לרכות מדביק‬ ‫למעט דהכח מעניינה‬ ‫קונה ואסא משני משים דכתיכ תעייה יקירה לומ' רשינוי‬
‫מינה פרס והיינו משוס דסמימה ■דראדיה לבוא כפנים‬ ‫אנט קונה ואף ידאכיי גופיה ס״ל כיומא ‪ p‬דפאהפלגגחא‬
‫למפוקי כ״מ והחס קאמר ראל ־פחח ממעבויק מיד ם‬ ‫■רחנאי אי‪-‬הוי‪-‬ניחי־ או לא זה דרכו‪:‬של הש״ס^ממכ‬
‫דצ״ל דרכידלאהיהינורס־ככיייחאידהכא שעיר המשתלח‪,‬‬ ‫מכמתו^משום‪:‬דיגדיל חורה עשה‪ .‬עצמו כאלו לא ידע‬
‫מש־לו שייכיק״לפז׳א ־כפניס‪:‬דלויו‪-‬י‪:.‬לכך ■מרכען מלס'‬ ‫כיון רה״ל להידיה‪-‬דהוי ניתוק וכהכינמי מיקיצה קושיק‬
‫דראוי להכנה ■לפד־ה'דמעתה לא ‪•-‬קשה׳ מאש הל״מעוי‬ ‫הקוס מסך דאכיי גופיה קאמר לר*י לא דייש^חעאכ‬
‫דלמ״ל לה' דכו“ ימ״פ״דשמעחא ■כשתיק‪:‬לו‪:‬מת»' ■אחר‬ ‫‪.‬יקיראוכו דלפי המסקנה דפלוגיכשינר קונה חולת צריכץ‬
‫‪.‬הגילה גילה‪ -‬צר■ דלה'־ אחא לומר‪.‬כינןדרדאד‪^ ■-‬בנס‬ ‫‪ — -‬למנד דר״יה׳״לתעזוכ^תירס־;—־‪..■ . -‬־■‘■‪.‬׳■‬
‫לפני■ ס' להגדלה ולבך אחד הגרלה ■דאקשלג‪ :‬שייכוח ענד‬ ‫ר י ‪ ' 2‬י ‪ ,‬ב ד ״ ה ד • גכי ממשכן ■כע׳״כ ‪,‬קתד לה רכו■‬
‫הפנים ממעטינד‪-‬ל‪-‬יה מקדאדאל פחחדאינו ראוי ליכנש‬ ‫‪ ■• ■:‬י‪ . • -■.:,.‬ראיתי להי'>ז״‪-‬ן"זל^שכ׳‪-‬דגידסתרש״י‬
‫־כפדסדומיא י©רת חנואח ורלאכמאנוהיב ח״ןדכמיהא‬ ‫היא‪■ .‬זמחזייי ■אחר־ מזה ■מוכתז־ דשלא‪ .‬כיהיח יהוא‬
‫אמתני'■ ‪ vjfo‬כהכי ואכא מק''בפיר ל?א ‪-‬ישילר‪ ..‬שייכות‬ ‫זימדוקרק דגכי דה' רש״י ז׳ל לא ‪.‬משמעכן ועוד דאפשי‬
‫ליכנס כפנים‪:‬לודד חמנוהינן ליס מלה‪/‬זפשבי‪.‬הפנר‪.‬נלפ{‬ ‫‪.‬דנ ע‪ -‬גופי? נתן_לו שד כלים‪ :‬ילכן קאמר דמחזיכ;לו‬
‫מלה'‬
‫תפורה; פרק‪ :‬דא^ק‬ ‫אברהם‬
‫סלה' ידעי' דיכוי לשעיד‪.,‬ומיען‪3‬ו‪,‬ז‪1‬ע־ה‪'..‬לזש‪,‬לה^‪ :‬דמ‪':‬ל‬
‫דדיבוייעדשעייגגבי כ"מ’אף;‪-‬ק^ד ‪.‬ויד>יל ורבוייא‪.,‬גכן‬
‫שסועי חק־וקאקודס וידוי דשא]כי‪_13,‬ד‪ 3‬כ‪.‬ךכי‪1‬י‪ .‬נ!י‪0£‬ןגכןל‬
‫כעי' דיאוי הל פתח ודחילי־עף״ דאכוד ב״מ ומעחה‬
‫‪.‬לידה ‪ .‬ג‪-J&^{su‬ד ‪^.î‬ת^ןריכו'‪x .‬נה‪ . J^j‬ממל}^‬ ‫תא‪,‬דהמדי^ כגמ'‪,‬לאחר הגד^ה לינ>‪,‬תקא;א ‪1‬ר^אף‪,‬לן‪,‬חת‬
‫^‪3‬נינזא‪,‬מס‪:‬א»‪,‬ק^'ב‪4‬א; ו ד צ ה‪ .,‬ל ^! ־ ^‬ ‫מ־ויוק ‪-‬משחע‪-‬עכיע^יסי^׳ל‪' .-‬־‪1‬ל‪5‬י שחועי־חורכאכ‬
‫^ג א ך או ס א‪ .‬ל ע ע מןללדבא‪,‬־שה‪ ^.,,..‬״ ״‪.‬‬ ‫וימיי‪’,'JP .‬״‪JR‬‬ ‫‪ p‬־ ‪, 0‬וידוי‪.‬וגבי ב׳'?)‪ij ij B v c p s .‬‬
‫לא‪.‬ל ‘ ^‪ .‬״חכי' לדמי‪ ,.‬ךקתע‪;.,‬דל‪•• 5‬תקךגבו'^פיל קאקר‬ ‫‪..‬מס^ימעס׳׳גו^^מ^‪:‬‬
‫'^;ה שלמאי‪.‬הם‪'.‬אמר‪,.‬לעולה‪.‬יכי'א‪ -‬עולה'וג!מתונן|עבע‬ ‫לכ‪,‬ג^י תויגפי^י‪-‬ןראגיוי^מ^ז‬
‫צושכי‬
‫לך ^?‬
‫‪__ ................................‬‬ ‫דעיד‪.‬גן‪^;.-‬ל^״‬
‫‪,‬משנק״‪^.;_>-*.‬יי‪,‬נגג‪.,1‬סכי‪ 0 .,‬גג‪.‬מותד‪,‬נהקדישוצרמיה‬ ‫עתלכו'ע‪;.‬פענ‪:‬ל’‪5 ,‬ק‪."^:‬שלכתכ דלק יד;ני!י‪;,‬למ ‪5‬‬
‫לנך אדב]‪.‬קבאלמ‪1‬א‪.‬ירלק לגלקיילה^זןעקדישולדני‪-‬יהליתס‬ ‫הותלמעוקלע ‪'3‬בל;‪.‬גג‪,‬לשכרג‪..,‬דההיא; נדייתא' דמפין‬
‫;ניע'‪,‬פי‪.‬ל‪5‬נא!>בנקלתלגכ‪.‬א ‪3‬ך ‪1‬גמ‪3:‬דיצני קרכן '‪.‬דר\א‬ ‫^^גמעל‪.‬לס‪ 1,‬בל‪.‬חחילל‪0 .‬לי‪\.‬ע''ש כפ״א ‪p“^ 'pp‬‬
‫עלקב״׳לרלנק עהלי מהז'‪^.‬י‪-.‬העתיא‪,‬ק?ה'בגמ׳בפלוגתא‬ ‫‪,‬דביל פסק כלישנא ‪ ,‬קמת ‪ r ir .‬־ ‪[f‬‬
‫לבק!‪^ 1‬ז‪.‬סמא;‪’.‬קשמא‪ .‬דגמ' נאיד מתך דרשא‬
‫^^^כןנה'ת(‪%‬קעלדסמזנ‪.‬ח‪.-‬אהא‪.,‬לזדיקס ואתא ‪ .‬איהו‬
‫ואמד‪'-‬דמרל‪.‬ה‪..‬מןרלחותתפ(קבכיייתא ע״ב נדאהמשו'‬
‫דש׳יל לכקי לישנא לתללקיל על לחו‪.‬שבכללותוכיו; תייקה‬
‫^ק‪,‬א^עענה‪,‬מ ‪3‬ת‪ .‬ק'^'קתעד'דלוקק ‪,‬מכוש כל תזרקו‬
‫כיון דהקטיה סיוקה עתד לאי‪,‬ג‪.‬כקי‪,‬לכן קאמד דמעל‬
‫העזכח עגרשימ דקיא'תוא וגגיק מלא;תקריבו אן ליש‪:‬א‬
‫גג'ל‪.‬דלגקל ‪,3 4‬לאו‪..‬שככללית ולכך קאמר דנפי‬
‫שעשס;^ ‪.5‬ש‪,‬אנגהקס ךשהעל‪.‬א‪.,‬ייצה‪-‬ובו'האל איצ‪-‬ט'‬ ‫^‪£‬זבס‪,‬ועני;‪,.‬לג''לב‪,‬סוף■ הקוגייא וביון דקי״ל איזי!‬
‫&קךגשוג^‪:‬מעגפב'ל‪,‬י‪.‬אה הקדישו‪,.‬״‪.‬ל־^‬ ‫‪,‬צקי; ‪.‬ךפעקכל״ק‪:‬‬
‫^ ‪., ;0‬״פא ךא ‪5‬ד‪ .‬ד״י‪.‬גמנוץגמיו‪-‬הא דלאאק'מברייתא‬
‫• ^‪,‬דקתכי^גגובד^ משוס\‪-‬ה'‪ .‬שמות דלא קחשיב‪.‬‬
‫;ל‪-;£‬לדלחובתו‪-‬ולכו‬ ‫אלא לרעק״הכתוביש כבישה' אבל ר״י דקאמר נמנו ולא‬
‫‪,‬הכ> שרךעא־לאקמכךהע^יבקה״ןהיכזא תשלך לעול;^■‬ ‫; מ צ א ו מ ת ק ‪ .‬ק’';‪. I‬‬
‫!ה‪,‬שרוע שנשתאי־כ א'‪ .‬מאיבריו כצ״לד״ל‬ ‫רש״י‬
‫‪/‬ך^ןךשי!ינמל־ ‪^,4‬וששכי‪,‬הלקנ^י‬ ‫■‪□ S‬‬
‫■’‬ ‫רוי‬
‫דעו־ף‪.,‬אבר‪,,‬על‪.‬אבא ׳ י‬ ‫‪.‬‬
‫קבי יהי'‪-‬נ״אה ?־ךכ‪:‬י^‪,‬שמער־מת''ק דאמר אף‬ ‫ת ו ס ' ' ב ‪ ' 3‬ת ;‪•,.‬ןאלתכו;ו'>דיכל״מו ‪ .5‬מ ע חיו ונו'‬
‫•כדמי גסכיה לקיולכך‪-‬אמ''ל‪.‬במרצאת;הפו יקמ וכיומיד‬ ‫‪,‬לא״אשקןאאעתי‪ '.‬־ת!י להקרבה■ ולא‬
‫לעיל דכא מיברי ה"ק‪,‬אמו‪»,‬בואת‪.‬־קל'ל‪,‬הכי־אךב^מת‬ ‫לקייי׳ג יוקקד״בעקדיש שןדיכול לתלות‪,..‬ולומר ■ל־מי‬
‫■יש ליק־ק שביתקאמר יכי‪-‬־שכי^זק גופעהכתופ^ו^■‬ ‫מינווין ולא אמד‪,-‬מידי בודאי‪',‬ק^■כ ‪ i‬כתיאס אכל הבא‬
‫ונשכיה מאן דכד שמ״הו‪-‬ונ״לע״פ מאי‪-‬דאיתא בפדק‬ ‫כ‪,‬־‪',‬דק_‪-‬או‪--‬מ‪-‬־טיד‪.‬ךאין‪,..‬לו!גפעה״לתלות 'כוד‪-‬אי לא חש‬
‫הערל דף ע״ד ע״א‪-‬גכיעו׳׳כ‪-‬שמעמאזמותד״לסס־מעגו‬ ‫להתדאב כלל וקובר חדיק מיא‪-‬או מקטית עצים וכן ראיתי‬
‫ופו׳ ופ‪-‬יך דילמק ליקש ממע איין ותכר'כין;למה‪-‬ימשןו‬ ‫‪. .‬‬ ‫‪,; ■:.‬לה׳‪.,‬הץ‪:‬שנ^;־‪;; ■:^,‬‬
‫■מי זיציי׳א מקנר^‪.-‬מגופי;י“אמזל'‪--‬ממלא־־לא אכלשג■*®‬ ‫ב ד ״ ה ‪ ,‬אפי'ובו'עיק להיז‪.‬מ רל בפ״א מהל' א ’ מ‬
‫כתה מגופו אף הכא‪ :‬דצ^שבמצו‪.‬מי'מג>פו;־התי'‪.‬־מכואה‬ ‫‪ .‬יין נ' ע״ש ו־עידלפי ־נדיכס‪..‬דלא ידעי' הך‬ ‫‪.‬‬
‫לי׳ א אי לאו דא'ה‪-‬לן‪'.‬ה’קשחללרג‪:‬אכלתי• •פו״אכסמיו®‬ ‫חידושאדאפי׳לדמי לקי־אלא מדבמ'רנא;ובןגמי ‪-‬מחלאר‬
‫שורה אףלכבא‪.‬ממנומחמקיה לוקח אאקי‪:‬וכי';ע''& ולסך‬
‫■הכה דפתיב־ואשי לק״תתנ‪0‬ז>?ה ‪-5‬אתא מסס■;לוסד‪^.‬‬
‫הצש;מ?;צקמ‪ -‬״קי״שצ?ז^ על‪:‬״תמ!ב>‪ 1‬אפי׳ויגספיה סס!‬
‫ד'‪.‬רמשילמהכ‪-‬למקצתו;וא״כ איותד‪-‬ליס עלהמזכהלומ'‬
‫לזריקה כההוא‪ ,‬כיךלת״‪:‬ילעיל״ואי‪ .1‬להק' תאש‪,‬בן;־למ?ל‬ ‫^ ________ ____‬ ‫הבמב‪L‬‬ ‫‪...‬‬
‫דדשא‪-‬דלאגביצנש^ףדתכתיכ‪-‬זמהס• לסיהיד ‪.‬כל־‬ ‫המניה ^^^^?®^'‪#‬ו־ל‪.‬מ'דלפיש‪.‬חמ־ל‬
‫מממהיה‪-‬פנ׳׳^מלא‪-‬היה^מוקעינן‪-.‬־ליה אלא לדמי קל ק‬ ‫ק^ו^שעיטתדסאי‪ -‬יעו׳׳שאכ^צןעילבהאג המרו' ‪,‬לעול‪.‬‬
‫ךכ‪i‬צ?'ל‪,’Sf:?'?.‬ז?‪f2■B'î®5‬יזד^^כי פלעי ללק ול״כלפיל‬ ‫‪,‬הש;>בל;'ה''^'' שעשה‬ ‫??!^ל׳נל'מ' למזכת‬
‫יל"־ כע''ל^'?>»‪:‬אךאשתי? ‪ 10‬בדכנן דלית להוהך זריקה‬
‫מנצל;??'?? ;יל”^ &‪:‬ל‪-‬־הך ‪.-,‬כיייתא‪ .‬כהך כדייקא‬
‫‪-• -‬אמי אכמאפגדףימקצתילועייל־קכלח הדס מכאן‬ ‫דמיו קתיבץ מה‪ ,‬לי‪.‬תא‪,‬עראמר לעולהיקמב דמיו משמע‬
‫■‪ . . - .‬־מוכת־ך^^לילאטו‪ ,‬כל''ק דלעיל דק״ל תריקה‬ ‫המשא לא' יקריב ועוד‪.‬ד‪-‬א' נ לא ההיא אלא ‪ .‬כר־מ עלול‬
‫נפקא מלא קקריכועמעל‪-‬המזרח אויחיה; דקרא הוא‬ ‫ברכנן דאמדי א־ש ע־ניא דיריו לבעלה ימתש ‪-‬ק‪-‬אמד‪,‬‬
‫י‬ ‫‪■..... 50‬‬
‫‪u .‬״‪3‬‬ ‫'‬ ‫'־‬ ‫■‬
‫■ז‪-.‬‬
‫יגל^■‬ ‫מסכת תמורה פרק רקאיפ‬ ‫אכרהם‬
‫דכ׳קדף י׳יב ע״כ דוקא מחיים אכל לאחי שחיטה ליון‬ ‫דאל״ב מה קי ק דעייל קכלת הדם דאכתי קשה מזריקה‬
‫ציה זכייה דמשצחן גכוה קזכו ועיק להי״ש כפרק א׳‬ ‫'דנאיק מקיא דהקטיה דמעל קמזכח יהד ‪-‬ליאז•‬
‫דמננשר שני שהכית פלוגתא דנאמר כירושלמי וקיאמי‬ ‫שכגללוח ‪:‬‬ ‫*‬ ‫__ _‬
‫למ״ד רמוכרין אוחו מי ולא שחוט משוס דכתיכ וכשרם‬ ‫קשיא יש לדקדק במאי פליגי ל״ק ול״ב דל״קאמ‪4‬‬
‫יהיה לך כחיה החנופה לומר דאין מקדש׳ין כי וכו'‬ ‫קשיא ול״ב קאמר היוכקא הלא דכד הוא ונראה‬
‫דל׳קילא ידע הך כדייתא איך מקנייא ולכך ס״ד לומר‬
‫■‬
‫שאץ יכין וכו' אף פחד מחכפי ילאו‬ ‫תלס'־ כד"ה‬
‫‪n‬‬ ‫‪■f‬‬
‫דכרייקא היא ר״י כר יהולא וקמי מקצחן ועייל קבלא‬
‫לאפיקי כעלים אתי עכ״לר״לכהאי‬ ‫‪,‬‬ ‫‪r‬הדם ולכך קאמדקשיא אך לישנא כקרא דידער ‪p‬כדיית׳‬
‫גוונא דחטאי! דכהן י‪.‬ר כעליו כיון חכה כי כחייו לא‪.‬‬ ‫לומר דכולא ד׳יי כר י הי ^‬ ‫המחלוקת היא סניייה‬
‫אימעוטחכל כעלמא דמקכפר הר כעליויהמק־ישנחנו‬ ‫‪:‬היא אך קשה להך לישנא דלעיל דמכיק זריקה מעלהמוכח‬
‫לו כודאי הוי מתכפר דו־א חר\ שדקדקו כלשונם דכתכו‬ ‫קיקשי ליה דהוי לאו שבכללות ואפי' דסוגיא דהכא‬
‫כע^יי ו‪-‬א מקחש דלת שייך לשק בעליו כי אס גכי כהן‬ ‫'כהך לישכא אחיינה דהתיי לישנוקדהכא אילי לשיטתיהו‬
‫‪.‬‬ ‫ודו״ק ‪:‬‬ ‫■(דל״ק ה״ל דזדיקה נפיק מקרא דלא תקדיכו ולאו מעל‬
‫ל״שיכי׳ דקמייתא כבכור עכ״ל ק״קדמנ״ל‬ ‫כד*ה‬ ‫המזכח ולא הוי לאו שככללור‪ ,‬ואפיק הקכירת מקצתו‬
‫יעייל קבלת הדס והך קושיא דיכנן לית להו קכלת ה־יס‬
‫דמיירי כבכור חלמא בפסולי המוק' שלאי‬
‫נפדו אכל ככור דאינו צריך פ^ייס כודאי רעהו מיקרי וכן‬ ‫'לא מש לה דלנך נקט קשיא ולאי תיוכתא משוס דאפ׳ל‬
‫מכואד כס’ה ז׳ל כפ׳ י"כ מה' נ״מ דין י׳׳ט גם סתוס*‬ ‫ביכולה ר״י כר יהודאהיא ומשוה יקרא שהכיא הך כרייח'‬
‫כקמא כתכו דמיירי כבכור וכן'כפה“ מ שלא נפדו הלא‬ ‫ק״ל כגווה רקחשיב כולו ומקצתו ■והוי לאו שבכלליתלנך‬
‫דכא מת התוספות כאן מיאנו •כזה משום דאיירי כזמן‬ ‫קאמר משום ד י כר יהודה המרו דעיכר אף על קכלת‬
‫הכית ודכא דהוא כזמן הזה ולכך לא שייך לאוקמה אלא‬ ‫־הדסואי׳כ אפיק מקצתו יעיילקכלת הרס והאיחנאס״ל‬
‫כככורדנוהג כיה׳יז אלא דעיקרההכדיחאני דואסדאינו‬ ‫־דר״י כר יהודא אך ללישנא כתיה דה״ל לעיל דזדיקה‬
‫הכרח כלל דהש״ם מלא ראף חנאים ואמוראים פליני‬ ‫עפקא מעל המזכח ואאי ■הוי' לאי שככללית משוס‬
‫אף כזמן הכית ועוד פסולי המוקדשים שנפ־ו כיני‬ ‫חריקה והקטרה מאי לאו נפיך ולכך העמידה‬
‫■‬ ‫כתיוצאא ‪:‬‬ ‫■ ‪■ -‬‬
‫שייך כזמן הזה דהא תניא אין מק־שין וכו' ואם הקחם‬
‫כהמה תיעקר וכו' ואף להפוסקיס שכתבו רמיירי בלא‬ ‫^ פ ם כמשנה אמי לא ר׳ ע והלא ככר נאמר והיה הוא‬
‫פ־ייה היינו כמעיר‪ ,‬וכלים כמו שניאה מדכיי הראג׳ד‬ ‫וקמורקו יהיה והו' נראה ראף ריכ׳ן נמי ס׳יל‬
‫ז״ל סוף סל' ערכין ע״ש אלא דצ״ל יהקחש כהמהכע״מ‬ ‫•■הך היקשה דמיניה ילפיייאין המורהקיכהכ־מכדאמרי׳‬
‫דעומחז לפדייה ועייק כלא ר״ג *הכאתיקשילהו ממתני'*'‬ ‫>ככויות דף י״ר ע״כ אלא יס״ל'ילא מוקמינן ליהאלא■‬
‫ד'מ נ דקתני הבכור מוכחן חיתי תמיס וכ"מ חי ושחוט‬ ‫תלמידי דמיהתכי א^ר״ע ס״ל אתי היקשא ואפקליס‬
‫אלמא דעהו מיקח ?ף כזמן הכית אלא ודאי צ״לדמייר'‬ ‫מסברא ואץ להק' א"כ היכי אמרינן מתכפר עושה‬
‫כפה״מ שלא נפדו דעריף מבכור כ"מ כמבואר כמקני'‬ ‫'קמורה ולא מקדים דשאני התם כיץ שהקדישו בעליו‬
‫‪■.‬‬ ‫לקמן דף נ׳יא ;‬ ‫־ __‬ ‫^למתכפר א"כ הוי דכעליויאץלמקדיש עור זכות כו ודע‬
‫ואע״ג וכי' הא כר״י והא כרכק עכ׳ל ר׳ל‬ ‫כא״ד‬ ‫דמ‪-‬קדק לשון ר ע דנקט היכן קיושהעליו ככיק כעלים‬
‫דלפי הך דמק' לוקמה קר דס'נ כרבנן תו לא‬ ‫ולא נקט כיץ דהקרישו כעלים אף תמויה עושה כעלים‬
‫מציק לאוקחיה ‪ p‬דפ׳ הפיה נרכנן רהא ס״ל דכוה׳יז‬ ‫יראה דס״צכד״י דערכין דכ״טדאין ציץ לאקדושי לבכור‬
‫ככור ממיניה סוה אפי' תס ודי״ה ה״ל דאף כזמן הכית‬ ‫ע״ש ועיין לה' מ״ל ז״ל כפ׳א מה' ככויוק ומ׳־ש מפ׳‬
‫ממיניה הוא אך לכי המהקצאי דהיקמינן דאף ריהמו־ס‬ ‫'ייאשית הג! אפשר לחלק כין ככר■ למעשר חה צריף‬
‫כבכור משוס דמהנית כהונה משלחן גכוס קזכו א״ב לא‬ ‫לאקרושי ויה מצוה ‪:‬‬
‫פליגי רבנן ור׳י אלא כזמן הזה ולהכי מתוקמה שפיר ‪P‬‬ ‫כיץ דתם להקרכה הוא דקאי אין מוכרץ אוקו‬
‫דהפרה כיכנןאלא דקי״ל רמנ״ל דפליני אף ככע״מ דילמא‬ ‫קמים יזי ומכאן ק׳ל למ״ש יש״י כפ' ראשית הגז‬ ‫;‬
‫לא פליגיאלא כחס כיון דנזמן הכית לית ליה זכייה אף כזה׳ז‬ ‫דףק^י ע אב‪ .‬ה כר״ה כקדושה דהיינו ככור שמקרשים‬
‫לית ליהזכיה כיון דאינויאיי לו עכשיועד שיכול בו מום אכל‬ ‫^ו את האשה והא אמריק הכא דוקא כזמן הזה אבל‬
‫כשככל כו מום אף רבנן מורו דממוניה הוא ואכש׳ דכיון‬ ‫■כזמן כ ה אין מוכרין חוקו וא״ה דאין מק״שיןכוואפ״ל‬
‫דמחנות בהונה הוא משלחן גבוה קזכי וליח ליה זכייה‬ ‫■דס׳־ל להך לישנא כס״ד דמק' סכא יס׳׳ל דמוכדין אותו‬
‫מיקח אך יתי^ להחיס׳ דקמא־ף י'כ כ־״הואסשכח‪-‬כו‬ ‫■־אף כזמן הכית אך הדבר הקשה הוא כמס ם־חה רש׳יי‬
‫כסיף הדכור דטעמא דרכגןזיאםיד כע"מ מחיים משום‬ ‫‪-‬שה שכתב ולאו מילתא היה דא״ה ממק כעלים הוא‬
‫דאסוד בגיזה ועכורה ע״ש ולע״דק' דפה״מ שנפדו‬ ‫ומקרשין כידוני רלאחר שחיטה לאו דידיס הוא דמשלחן‬
‫•גכוס קזכו אכל מחיים חריה הוא ע״ג דה־כי מכואד‬
‫נמי אסי ‪ p‬בגיזה ועכורה ואפ״ה אמיינן כפי־ הפרס‬
‫דרעהו מי^י וכ׳ ל דלנייח כראמחק ב~ש כע'מ כמו‬ ‫יכגמ דקמא ילה קאי אלא השלמים וככר■ דאיהו ככלל‬
‫בכחכתי ולפיכך מוחיק כגיזה ועכורה כרקנן כפיקא'‬ ‫מהנות כהונה אכל כמעשר לא אלא כיק דקיא כתיב‬
‫קמא דבכוריח רף י׳ר ולולי דבחהס נ׳ל ד ‪ p‬דפי הפרס‬ ‫דאייו נמכר ודחי דאין מקדשים כו כמבואר שם רף י” ג‬
‫ע^א וגדולה מזו משנה ערוכה היא כפרק ה' דף‬
‫מיידי כתם יקיי ליס פס"מ כ־ין דלא חזי להקדכה ולכך‬
‫רכנןס״ל דלאוממוניה הוא כיון דכזמן הכיתלאוממוניס‬ ‫ה כ דאק מקדשין כו וצייך נטק וכן כתב ■דש”י‬
‫סוח אכל כע׳׳מ כזה״ז אף ייכקמודו דממוניההואכנ״^ל‬ ‫•‬ ‫»‬ ‫•‬
‫■‬ ‫יעיין מ״ש כסמוך כס׳יד ‪:‬‬ ‫■^ ‪ *'2‬׳ ב ד ״ ה ‪ p p w‬אוקו וכו' דבזיק קרשים וכו'‬
‫עכ׳ל לא ידעתי דמי הכריחו לזה‬ ‫‪,‬‬
‫מי שנאכל כתורת כהמקה‬ ‫גם׳‬ ‫ע״א‬ ‫דף ה׳‬ ‫■יאכי ליי ה ־ס נ דממק כעלים הוא ככראוקמוהפגמ׳‬
‫יצאו כטר ומעשי דקנן ו ט׳‬
‫אכל‬
‫יגל‬ ‫מסבה‪ .‬תמורה פרק ‪0‬ר‪2‬ק‬ ‫זלכדהם‬
‫וודברים פשוטים■ הם ;‬ ‫■‬ ‫‪ S?s‬יש״י כפ' ח^“ יף'קי״פ פייש י‪?5‬י בכוי ומעשישיש‬
‫וכו' ־או רע וכו׳‬
‫י‬ ‫ד ף ט' ^ " א ג ס ׳ אמ־ אכיי‬ ‫להם שס לוד מל־ד שלא ראה הש״ס בכאן דאמדבהייא‬
‫ה״ל‪ .‬דעו‬
‫דעונשין‬ ‫כיין דאביי _‬‫י״ל ‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_‪.‬‬ ‫על אכילה גופא שנמכר כאיטליז וכו׳ אלא שפירושו קשה‬
‫מ ה משום דהוי גילוי מלתת כ־כהמוך א''כ אמתי נקט‬ ‫אצל השם דהו״ל לומר מי שנקרא‬ ‫אכילה תצ>‬
‫דמי מנין ‪:‬ינה‬
‫כמלתיה הכאדהו״ללמיכתב או רע כו דלא ניכתוב אלא ‘‬ ‫כהמה סתם יצאו ככור ומעשר שאינו נקרא סתם אלא‬
‫טוב כיע גרידא ודע דחולץ כטוב דק־ש אתי מק״ו וי״ל‬ ‫ככור וגו' ‪:‬‬
‫דאיצט' למני׳דנתפהונ״ל שזהוכוונת־הרא״שז״לוהמפרשי׳‪:‬‬ ‫איקכיה כבכור נאמר לא תפ־ה ונמכי וכו' יש‬
‫‪.‬‬ ‫תמהו עליו עייע‬ ‫■‬ ‫ליק־ק דילמא ‪ p‬כ־ייר‪,‬א ר״י דס״ל ממק‬ ‫‪,‬‬
‫למ״ל למיכתכ תתייהו וכו'נ״ל ד ‪'b‬גי אכיי■‬ ‫^‪□2‬‬ ‫כעלים אכל דכנן ס״ל דאינו נמכר וי״ל‪-‬ככד אמרי'כקמא‬
‫ורכת במשמעוק דתרא רלאכייס׳׳לאיהיי כתב‬ ‫^‬ ‫דאף ד״י מודה רככור ממון גכוה הוא כיון דמשלחן‬
‫איתי כרע לא היה ידעינן איתו רקרא מאי ניהו ולקי‬ ‫גכוה קזכו כיק דמתנוק כהונה■ הוא אלא משוס דגילה‬
‫היצטריך לומר ‪u‬וכ כרע לפי־ושי טוב רחולין כרעד—ש‬ ‫קרא כהדיא דנמכד דדרשינן הוא ולא הככור כראיתא‬
‫ואהכי קושייתו דהת' ליכמב או רע כו ידע^ רע כד^‬ ‫לעיל לק־ ה' ע"כ והבכורות‪-‬ף ל"כ ע״ש וא״כי״ןדמהיק■■‬
‫לפחית אך נרכח ה^׳ל אי הוה כתיב חיתו כרע ידעי' שפיר‬ ‫ולכך‬
‫בזמן הכית איע נמכי הוא קאי כין לרבנן פין לר״ן י‬
‫■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ /‬ראותו דקראהות טוב‪:‬י‪-‬‬ ‫'‬ ‫ר״י ומעתה תגדיל‬ ‫דילמא ‘‬
‫לא מצי 'לקיוצי הכיייתות '‬
‫^ ‪ □ 2‬מי גי ע טוב; מרע ‪c p‬ה מהא דאמרי'כמכות‬ ‫התמיה על התוה ז ‪ I‬דכתכו דר ן הוה הליכה ‪ :‬ה‬
‫‪ ,‬דף ס'גכי אחיתי כת אמו וכת א כיו דילפדנן‬ ‫‪.‬‬ ‫חבל רכק ס״ל רממון גכוה דא היא ולא הככור •מאי■‬
‫מק ו מכת אמו שלא כת אכיי קחמר דאק מזהרקמ״ס‪.‬‬ ‫דרשי כיה גם דוחק אלומד כברייתות והמשניות דאמרי‪:‬‬
‫אמתי ל״א הא לאו דינא דמי גרע וכו' ככר כתכו התיש'‬ ‫קאמ׳שאני■‬ ‫דתלמורא ‪-‬ד^יי‬
‫>וד כיון דתלמויא‬
‫כרבנן‪1‬ועוד‬
‫‪,‬‬ ‫רנמכי כולהו רלא‬
‫כהכויות־ דף י״ד דשאני הקם ימיעט קרא ונט'ל״ל‬ ‫ככור רמתנוהכהונה הואוכו׳א״כ לא הוו פליגיר״יורכנן •‬
‫דהו ל לומר חסיתי התש דמשמע כל רמיתקריא אחיתי‬ ‫כככור כלל אשע״ב נלע״ד לומר דהך דפ' הפיה מיידי‪•,‬‬
‫יעיין להתישפיח דפ׳ ד'מיחית דף נ״גע״ב אכל הכא‬ ‫‪:‬‬ ‫כקישיש שלא נפ״ו כמש״ל ‪:‬‬ ‫•‬
‫חיצטריך לומר דצתפס‪ •:‬ודרך אגב יאיתי לכאיפי׳סתת'־‬ ‫וכמאי וכו' דלכ'!ע כע"מ הוא אכל‪.‬‬ ‫תוס' בד״ה‬
‫שם דכאכו ואין לחמיה ונו'ר״ל דסוק״ל דהפא קחמד‬ ‫מפידש״י דהקושיא מככור נמי אלא‬ ‫־‬
‫דמי גרע רניאה דילפינן מטוב כרע דעלויי וכי' ואלו כפ'‬ ‫דכבר כתבתי דד״י ורכנן לאפליגי כלל כבכור והיא רעת‬
‫הנשיפק קחמד גיליי מלתא אף כלא לימוד כלל והכי‬ ‫רש״י ז״ל הבל התוספות אזלילשיעתייהו מ״ש לעיל יע״ש‬
‫סגנון לשונם■ אין לתמוה מהא יאלי הנשדפין דאיכא‬ ‫אך ה־כר הקשה הוא כמ״ש דמעשר לכ׳יע ממיניה הוא‬
‫איפכא וכי'ותשיב ליה אכיי גילוי מילתא טפי מהכאולא‬ ‫דמשנה שלימה כפ‪-‬ארמ״כ דמעשראינו נמכר לאתמים׳‬
‫בימריק מהדדי וגני אחותו דאיצטריך קרא וכו׳מפיהחכם‬ ‫ולא כע“ מ ולא חי ילא שהוע ואוקמוה בגמרא דקמה‬
‫‪.‬‬ ‫חי טייב נד״ו ‪:‬‬ ‫דף י״ג אף לד״י דכן עזאי מפ׳^כרי ד״י כמ״שדש‪-‬׳י‬
‫■ ומשנינן וכו' ר״ל רקישית הגמרא‬ ‫רי‪2‬׳י בד״ה‬ ‫והתיספות שם ונדאה לי ע” פ מאי דהמרו בבכורות דלא י‬
‫היא דלמה לי תדי קיחי נל ‪- p‬משני‬ ‫י‬ ‫אמייק דאהי שהיטה אינו אלא מדיכנן דהיקיש גאולה‬
‫ר״ל דחוזיק וממירק וכו' וכמתט' גרפי ■שנאמר‬ ‫לתמורה דמחיים יכו' וה״נ יכע׳׳מ מדרבנן • דמקיש■‬
‫בהמה ככהמהוככריי׳ ס״ג ר״ש ונט׳ ומודהד״ש דממירין‬ ‫גאילה לתמויה מה תמויה אינה אלא כתמים דמעשר‬
‫ואוזרין שנאמרוהיההוא ותמורתו אפי'כמאה כהך ברייתא‬ ‫בע"מ אינו עושה תמירה דק־ס מומו להקדישו קף‪. .‬‬
‫דת״ר דר׳יל ולא חש ר״ל חלה לומ' דקיוייהו צריכי אכל‬ ‫גתולה אינה אסורה אלא כתמים ומהניתק דקתני ולא‬
‫ר״י דש״ל דאק תחיץ לא חש להך קושיא כיק דאיצטדיך‬ ‫בע"מ הוא מ־רכנןושוב מצאתי הדבר מפורש כהרמכ׳ים‬
‫קרא לומ' מן צאן על הכקד ‪:‬‬ ‫פ־ק ששי מהלכות בכורות יעו״ש ככסף משנה ושמחנץ‬
‫יי׳ אכין חדא מגו ח־א קמיכעיא ליס‬ ‫ע״בגמ׳‬ ‫־‬ ‫י■”'' •‬ ‫‪,‬‬
‫פי'דשי דקושית אכיי היא למ׳יללמיכעי‬ ‫‪.‬‬ ‫^}’ ‪ 3‬ג מ' ‪:‬ואומר לו ככור זה נ ^ לי במומו ובו' ן‬
‫כחרוייהו וכו' ליבעי לחדא ומשמע אי^ מינה וקשס‬ ‫שמע ‪ T‬מקשים מהא דאמדינן בכבודית‬ ‫^‬
‫דא״כאמאי מיהיר ליה חדא מגי חדי מיכעיא ליסמו״ל‬ ‫דף ל״ה נאמן הכהןילומי ככור ‪1‬ה נתן לי ישראל במומו‬
‫לומר כפדעית דמבעיא ליש כשני גופין ושתי קדישית‬ ‫דוץז התב יהכהן חשוד מירקה ויאמר האמתכי^‬ ‫>נ> ‪y‬ל דו ׳‬
‫ולאו כ־ס״ד לאפיי דכליג למילתיה אלא כולה חדא‬ ‫דמוכדח היא לעמיר על האמת ולישאל יש־אל שנתנו לו‬
‫מילתא לפך נראה דקושית אכיי היא דממ״נ אם שתי‬ ‫אכל ישרהל שאמד שנקנו לי כמן ישמו־ על אמונתי דאינו‬
‫ק־ושות גורם ח"כ לס״ל כ' גופין אם שני גופין גויס‬ ‫חשוד ולא מייתת ־‪.‬‬
‫למ״ל שת ק־ישית ול^ קאמר דאהי'נ דעיקר הגורם‬ ‫‪:‬א וכי גכי ספק ככור נעליו‬ ‫תוס׳ בד״ה‬
‫היא הקתשית ■אלא ח־א׳מגו סדא מיכעיא ליה דשט‬ ‫מעידין עליו וכי' יש לדקדק רהא‬ ‫;‬
‫גופק ‪p‬דו ‪c‬ה אתת פשיטה ליה ‪.‬ומכעיא ליה בגוף■ א'‬ ‫י״ח התם כליג עליה ואמי אין מעידק ואין לומר‬
‫ושני קיושית אי שני ^ושות ושני גיפין ולישנא קמא‬ ‫דהכיחם היא ממאי לאפליג הכת י׳ן דה״כי לא קאי^א‬
‫תפיס כ' גופק וכי קדושית ול"כ ימיה שקו קדושות‬ ‫מטעמה דכסן המקייעילכר לא פליגו״ל דאף ר״חדלא‬
‫וגוף אח־ ולא נפקא מינייהו לדינא דתיוייהו מכעי׳ל‬ ‫התם אלא כספק‪,‬בכור דמודה סתלא כיק דהיא ה'■‬
‫זו היא שיטת הרמכ״ם ז״ל ועיין להר' ל"מ ז״ל וסרכח״ן‬ ‫'‬ ‫אכל כייאי מורה דאיט חשוד ‪:‬‬ ‫__‬
‫ז״ל מפי הסכם י' אכיהש כן אחותי סי״ו וכהכי סלקו‬ ‫ב א ״ ל ונראה דלכך־יכו' ולא יאמר כהן נתנו לי וכו' ‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫דברי הר"מ ז״ל כהוגן ע׳ש ‪:‬‬ ‫ואהא ודאי נאמן משוס דכיק דרוצה ליתנו‬
‫מתכפר עושה תמורה אין להק*‬ ‫דף י'‬ ‫להכהן אין אדם חיטא וכו׳ ואהה כתבו ודאי יחשדוהו‬
‫‪ . ■. .‬דגל׳שעדהמר ר״ן לעיל ד כ ק ‪p o‬‬ ‫זזלמה לו לטרוחכשכילהכהןוכי״ועיק לס׳ס׳ןז״לשהצ״ע‬
‫ינל‬ ‫כסכה המורה פרה ראיעון‬ ‫אברהם‬
‫דרשכ״ג דאמר טומטום וכו' לא חלה עליהן קרושה אך•‬ ‫‪3‬כית אין בו!כייה מחייה כי הה אחי הקיבה ישהני‬
‫אחר דכהכו לחלק ביניהם אה׳יג דאיירי כולדי קדשים‪.‬־‬ ‫»!כא כיק דכעי שחינוה וזריקה לשמו הה נ; זני בו‬
‫כדמשמע בפשגיה דשמעתא ועיין כמהרש״א שס ‪ P‬־‬ ‫מחייה אכל ככור ילא נעי לשמו לא זכי הלא לאחי‬
‫דכאמתקשר‪ v‬מאי ק״ל מהךדרשכ״ג רסכר לא חלה עלי ‪p‬‬ ‫;‬ ‫'‬ ‫הקרבה‪:‬‬
‫לישעיה מר׳יא וי"מ דחיילה עליהן קדושה אלא דאק‬ ‫ואזדא ר״י •לטעמיה ניאה רמשמע ‪-‬ליה‬
‫עושין תמורה ואפשר כיק דר״ש השמיט הך דטומטום‬ ‫■ לגמ' דהמאי דקאמ' כד פדא אין קרושה‬ ‫י‬
‫ואנדרוגינוס משמע דס״ל כרשכ׳יג איך שיהיה כיק‬ ‫יולה על עוכרין ככל גוונה קאמד ' אפיי‪ ■:‬הפיישה‬
‫דסתמא דהש״ס ס״ל רמשכחת לה כולמ קדשים א״כ‬ ‫מעוכית ואיכא למימי היא ‪.‬וכל מה דחית כה קדיש‬
‫אף ר״א כמי רקאמר אין מקדשין מיידי נמי כהכי וס״ל‬ ‫אפ״ה אינה חלר\ על העוכר ולכך קאמר והזדא ר״י‬
‫כהוייהן הן ק־ושיס ולכך דכי' דפסק במעי המן ק‬ ‫‪:‬‬ ‫לטעמיה לאפיקי מכר פרא‪■•:‬״־■־‪.‬‬
‫קדושים לכך לא הכיא כך דאין מקדישים אף דאיכא‬ ‫‪ 'D in‬כ ר ״ ה היתמר ופו' רכן פית הוא ר״א כן‬
‫י‬ ‫גוונה אסריהי ‪ :‬־‬ ‫ביתעכ״לנ״לדלעולה ■לא קרי לר״א‬ ‫י‬
‫קדיש ולד ופירש׳יי ז״ל וליכא לתחצי‬ ‫^‪'QJ 22‬‬ ‫‪ p‬פית כן פית התה אכל כר פרא מציט לכר קפיא‬
‫דקדושת דמים וכו'אפי׳יצא ד ^ דחם ע'ש‬ ‫־ ■‬ ‫דקרי ליה כי יפרה ■בי' ‪'. ’ ■ ; :‬‬ ‫‪. ,‬‬
‫נראה דלשיטתיה אזיל רפירש לעיל נכי ‪ p‬ךמעיימדן‪-‬‬ ‫‪ 'D in D 'ff‬ב ר ״ ה כיתניא וכו׳ א״כ מהכיזא'‬
‫דאמר הרי זה עולה הוא לדמי אמנם לפי' התוה' לשם‬ ‫■לב׳־־עכ״ל‪-‬ד״ל‪-‬מ׳^שדכא'‬
‫רכהכו יקרב עולה משוס דנהחא ליה קדושה הגוף‬ ‫נקט יקרב וכב' נקטימכד כיוךדכ׳‪-‬ורמכרו‪-‬כפירשי הו״ל‬
‫כשנולד מהי מקשה הש״ם ובא דילמא דקדוש לדמי ולכן•‬ ‫למימי שניהה ימכיו וא' דמיו קודש זא'דמיו חילין כיק‬
‫דוקח כיוצא דופן דלה נחתא ליה קדושת הגוף אכלביצא‬ ‫־•• • ■‬ ‫; דלא כ ק ד י ש אלא‪:‬אחד ‪:‬‬
‫ד ‪ p‬רחם דנחתא ליה קדושת הגוף אה"נ דערשה תמורה‬ ‫י” א ‪ ,‬ז ‪ ”i‬א ג ס' '־ותניא‪ .‬אר״מ וכו'כמקדיש'‬
‫וי״ל כודאי'לא איידי ר"מ אלא כקדושה הגוף ראי איירי‬ ‫■ י יולד ויוצא דופן אבל כלאים‬ ‫יף‬‫‪.‬‬
‫בקדושת דמים ונחית לדיוקא ביצה ד ^ יחש א"כ מאי‬ ‫וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא כוולרי קדשים‬
‫רוחקיה לאוקמיה בכלאים וטומטום כגוונא אחריתי‪:‬‬ ‫וצד״י וכו' לישנא אחיינא?הלין הוא־דלא קדשי גופייהו‬
‫דילמה מיידי נמי כקדיש עוכר קדושת דמים וכיון דנולדו‬ ‫אכל עוכרין אחדים קרשי וכו'■ ה״ג הנה הרמכ״ם ז״ל‬
‫כלאים וטומטום לא נחתא להו קמשק הגוף אבל אם‬ ‫כפ״א דתמורה■ דין י״ז הביא הך‪ .‬דאמר ‪:‬ר״א כלאים‬
‫כנולדו כשחם'עושים קמורה משוס דנחתא להו קדושת‬ ‫וטומטום וכו' דאין עושין חמורה והק' הל״מ־ ז׳׳ל דהא‬
‫הגוף ‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫כגמ' אוקימנא לה כי״י דס״ל דולדלעושה תמורה־נכיון‬
‫הכי קאמר וכו' וכודאי אבד לחימה‬ ‫‪ 'Din‬בד״ה‬ ‫דדביט פס' דאין ■הולד עהשה תמורה־איך הכיא הךמונא‬
‫לא הקדישה אי נאו כצ״ל ר״ל כירן‬ ‫‪................‬‬ ‫יע״ש שנרחק בתירוצי ואחיזהמחנלה לא מק כדכת דכי'‬
‫דקני מ “ישין לכתחילה כודאי אכר א' לא יקדיש ‪:‬‬ ‫דאיירי שהימר כההולכךכחפמק ־הקמשה חלה •עליהן‬
‫רבה ס״ל דטרפה חיה וכו' י״ל ממאי‬ ‫^״ב ‪'QJ‬‬ ‫והרי הוא כמו שהימר כגמל־מניציוהך דאין מקדשין לא‬
‫דאמח' כפ׳יב דיכמוק דמעשה כעסיא‬ ‫‪.‬‬ ‫הכיאה כלל כיק יכתכ דאק מקדושה חלה עליהן ממילא‬
‫ששלשלוהו והעלו בידם רגליו וכא מעשה לפני חכמים‬ ‫אין מקדישין‪.‬אכל קשה אמאי‪.‬־לא■ סכיא דכי' הך‪.‬דעא‬
‫והמרו אס מארכובה ולמטה לא קנשא ואס מארכוכה‬ ‫דיוצא דופן אף רהקרישו המעי אמו אק עושה תמורה‬
‫ולמעלה קנשא וי״ל ככר תירצו כגמ' דהתה שאני משוס‬ ‫כיון דס״ל דקדושה חלה על העוכדין ואפשר חה נכלל‬
‫דמתו מיא ‪:‬‬ ‫כמ״שיכי' ומה כין אלו לכ"מ שוהקרב כמינו וכו' וכמ״ש‬
‫רש"י לקמן דף י׳יז למעט השחי חלוקות דאה מימו קדם‬
‫פרק עביעי‬ ‫■‬ ‫להקרשו חו קרס למומו וכ"כ הל"מ ז״ל נופיה כפ״ג מה'‬
‫א'מ דין י' ע״ש ועוד אפשר‪.‬דאף ר"מ ^אמד אי אחה‬
‫וכו' נראה‬ ‫ל־א ע׳׳א ח‪2‬״י ד״ה ל״א‬ ‫מוציא הלא במקדיש־ ונעשית טיפה וכו' אינו מוכיח‬
‫דנחית לפרש מאוירא‬ ‫_ י‬ ‫דהוה מצי למימד נמי כולה כחיא מחתא כילדי קרשים‬
‫קא דכייא ר׳ל אחר שגדל ויצא ממעי אמו אף דמודה‬ ‫כיון דס״ל כר״י דולר עישה תמורה וכן מכואר כפ' יוציא‬
‫לפי' קמא דלא נדל מגופה אפ״ה קאמר משני צדדים לא‬ ‫דופן דף מ׳־א דכולה שייכי כולדות ק־שיה כמו שפי׳יש״י‬
‫דמייא לביצה ומשמע ליה דהאי_ דגדל מארדא אויר‬ ‫ע״ש אכל הך דכלאיה וטומטום ואנדרונינום כודאי לא‬
‫העולם ואפמח גרל אף במעי אמו ונוקב הקרום ויוצא‬ ‫משכחת אלא כולדות ■קדשים ■יהא •;מחסלת ׳כרילתן‬
‫ואפרוח כיק דגרל מגוף הביצה אף דנדל מביצה ליה לן‬ ‫דנתקלקלו כמו שפי׳־יש״י לקמן‪.‬דף י״ז אך מיכדי‪-‬ההוה'‬
‫כה והוצרכתי לזה אף שהוא פשוט מפני שראיתי להיכ‬ ‫דפ' יוצא דופן ידאה חקא טומטום‪ :‬ואנדדוגיטס ‪-‬דמומן‬
‫כסא אליהו רק"‪ :‬שהקשה וז״ל דרך טעמא דאחר שיצא‬ ‫ניכר כגוקהוא דאק קדושה חלה עליהן אכל כלאים דאין‬
‫הולך וגדל שייך גס כאפרוח רומייא דולר • כהיןה ‪y*j1t‬‬ ‫ניכר כגופו קדושה מלה עליהן‪:‬־‪.‬דח"כ ‪ p -‬דאמר ר"מ‬
‫דהכין‪-‬לפי' ל״א ולד בהמה גדל מגופה והוא הק•‬ ‫כלאים אי ^אתה מוציא וכו' לאו חוקת וזה ־דוחק גדול‬
‫‪ii‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪ ■':‬המוחש ‪:‬‬ ‫>‬ ‫דאמאי ר"מ נקט כלאים ;כה^ •הנך ולא זקטיה כהדי‬
‫ד ף ‪ ^ X 7‬״ כ כ ר ע נ ה הפ‪3‬לה שליא קקכר‪,‬אעזנ‬ ‫יוציא דופן ע״כ נראה דודאי קדושת־ פה לא חלה עליהן‬
‫דכבד התם לן תנא כחש‬ ‫* ‪; ., , .‬‬ ‫כלל וכמכואר‪ .‬כפירש״י לקמן כאמור אלא‪ .‬דהתיס' כאו ■‬
‫פ' כיצד מערימין דולדור! ‪p‬שים ■כהוייחן הם ‪p‬ושים‬ ‫לימרכולדי ^שיהאה׳נ דחלה עלהכלאיהטפימטומטים‬
‫כמ״ש רש״י שם בד״ק לבהמת ה~ש ואמח' במנחות‬ ‫ואנדדוגינוה משוה דכלאיס אין‪:.‬כגופו ניכר מומו‬
‫דפ׳׳ג למ״ר כהוייחן הס קדושים אין שילייה מקודשת‬ ‫והשתא חות‪ .‬מ ‪ p‬הכדא דכחכו דקדושת פה חלה עליק■‬
‫החי תנא לא ס״ל כותיה דאין דנין אפשד משאי אפ‪%‬‬ ‫טפי מולרי קרשים רע״כ לא הוצרכו לזה אלא לתק הן‬
‫וכיח‬
‫‪-‬קא‬ ‫ינד‪:‬‬ ‫מסכת כתהות פרק‪ -‬דא׳שק‬ ‫אברהם‬
‫לקמן דף ד' בד״ה לאו יעדיית ע׳ש יכ'כ הת״< לקמן‬ ‫להנדז דאהי לידי ולד נמיר אי לחו ינפל חשכען ליה כילוד‬
‫דף ה׳ ד׳ה מודס ע׳׳שיאכל יש׳יי ו״לכהג״ה; כתב ק■‬ ‫א׳לא ממעטי' אלא ולד האסור כנא טומטוס וכיוצא כו י‬
‫דאחיתי שהיא אחוש אכיי לא לייד קיא כיון שיש כה ב'‬ ‫עיר נ״ל רהא' א־ם ס״ל כמעי אמן הם ידוסיס והפ״ס‬
‫לאייןאחייאמר״א והול־ך ל־חוק ולימד דקיא דכהכאנכי‬ ‫לעיל הי"מ לאקומי לה ככהמח חולין וס״ל כמעי אמך‬
‫מלבד‪.‬שזה מסל מן כשפי אני תמיהרא״כ מאי סיבעייא‬ ‫‪ P‬יז־וסיס אלא מסוס ירסכ״נ יהחס הכי‪-‬ק״ל מ קי לה‬
‫כל מקוה יכו׳וצ״ע‬ ‫הוא יל‬
‫ליהייע״ק כיה כיון דכלל כורינו' ייד‬ ‫מחיה וכן הוא דעת הימכ׳יס ז״ל■ ונ״ל ■רכן כמי כו‪:‬ח‬
‫ושוב ראיחי להתיספית כמרוח רף י"כנ ׳"ס ה״גשכחבי‬ ‫יחוס' כנדה דמ׳ה ד״ה אסכר דלא הקשו אלא לד״ש‬
‫די"מ שיש חילוק כמו שכתב' ודחו■ אוחו‪ :‬מסוגיק ‪:‬ע״ש‬ ‫‪ :‬ע״ש ועין קו ל חולין דע״ז ע"כ דיה דוכא ע״ש ‪:‬‬
‫ולפי מה שכשכתי יש ליישב כאמור וקלרו כמקוס שהיה‬
‫להס להאריך ולא ידעתי צשיטתס מה יננט למהשהקשיתי‪,‬‬ ‫מסבת כריתות פרק ראיטון‬
‫' וצ״ע ׳‪■■ , -' ■ ■ - .‬‬ ‫־‬ ‫■‬
‫ובמגדף ס׳ל כי״ע ר״ל דס׳י‪-‬ל דלא כעי' מעשה‬ ‫‪ *fT‬כ ' ^‪ ’"g n N"t‬ד״המג־ףוכו׳ואיכאלמ״ד‬
‫ולכך אף דס״ל ־מג־ף היינו ■עוכד ע^ז דאיהי‪-‬‬ ‫■‬ ‫מומדלע׳’זוכ^ •עכ״לנר'‬ ‫*‬
‫מזמר מ״מ חי־־ושא אתא לאשמועי' אף דלית כיה מעשה‬ ‫דהכדיחולזס דפשטיה דקרא הב• משמע־ כמו חידף‬
‫חייב ולכך חכלנים יאינרו יצא מביף ■דלית כיה מעשה‬ ‫וגידף דהוא כפיו יהא דהכריחו לזה אע׳׳ג דכהדייא■‬
‫קחי אתיוייהו כין אמכרך כין אזנזמר■ והדב‪-‬כה״ז כקב■‬ ‫איקמיהג^מ' כד״ע יה״ל מ ב ק אח‪-‬ה׳ משוסדד'יוחנן‬
‫דרככן נמי מורו כהכי וככר כאכתי בחידושי ■לסנהדדץ‬ ‫גופיה מוקי למתני' ■כרי ישמעאל דק״ל מגדףהואעוכד‬
‫דליתא ע״ש וראיתי להיב משנה לחס ז״ל שדחה דכרי‪,‬‬ ‫ע״ז כ־מבואד כסנהדרין ר ל ד ע״כ ועיין לה‪-‬־כ ח׳ן‬
‫הבה׳׳ז דכיון דאץ כו אלא ‪ ,‬לאו א' איך מניגהו כתיתי‬ ‫והא דלא פירש לקמן כ־״ה ועל בכי ע״ז שגגה של מזמר‬
‫ולע"; איני כלים דכיון דהשתחיאה לחלקיצתה ודאיתייב‬ ‫הוא מדוב פשיטיתו לא חש להביאו ‪. :‬‬ ‫‪.‬‬
‫על כל עכורה ועבודה יא כ אחד שהמומר הוא דרך‬ ‫כ מ' אדייי לכן ילתה כדת כאחותו לחלק וקשה‬
‫עכודחו כודאי חייב‪ :‬עליה וככר כאבתי דחידוש האי‬ ‫דלמה ילתת כיח באסיתו והא הואדאמ'‬ ‫;‬
‫אף ז־ל־ית כיס מעשה ולא סענא מתניתין על שם ע״ז‬ ‫לקמן בבי אוב וידעוני משוסדכלאו א' נאמרו וא״כהכא‬
‫■‬ ‫;‬ ‫■ אחד ‪:‬‬ ‫‪, ■■ ' .‬‬ ‫דחלוקין כלאוין סגי וי״ל כיק רבבת אחת נאמדו ל ^‬
‫ניחנינמי הכא על הבהדנה והכיא‪,‬בהמס עליו‬ ‫■ילתה ■כרת כאחיחו לחלק כרת לכל א' והא דאמר לקמן■‬
‫ה־כ ס'ן הגיה תיבה נמיוהוא דוחקבדול־דמשבס‬ ‫■‬ ‫דחלוקה דמיהה לא הוייא סליקה ד׳׳ל ל ‪T‬דה אלא בעינן‬
‫הספי־ס יאק זה י ק הג‪:‬נ■ ■להקשית ‪ ,‬כן ילע־״ך • דכה־‬ ‫לאדן ומיתה אן לסי המם־נא דילסי׳‪-‬מואל אשה דבופץ‬
‫כקכו התי׳ס' שס ■דד׳ אכהו לית ליה בופא מוסלקת‪-‬וקרא־‬ ‫מחולקת חייב אפילי בלאו א' כמו גכי שפחה לקמן וכן‬
‫■ דכל אשה מ‪.‬יקי לה' נשיס גדית ע"ש אך לי״י דס״ל קיא‬ ‫הסק הרמכ״ס ז״ל בבי■ הבא על הזכיר והביא זכור אחר ‪,‬‬
‫רוכל■אשר הקא ללמד על■כל עריות ‪-‬איכא בופק מסולקין■‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫עליו ‪.‬־■ ‪-‬‬ ‫•‬
‫וא כמכיארלקמן ד״ט ע״ש א״כ נועע‬ ‫חייב על כ‬ ‫ח*{ ‪ 3‬מה אחיחו חייב עליה ככ״ע וקשה ■א"כ ר״י‪,‬‬
‫;׳כר יז‪5‬ר״!רו‬
‫וצ‪-‬כהמה חייב שתיס ולכך מקשה שפיר‬ ‫‪ :‬לז!‬ ‫‪ -‬דאמר המיתו לחלקילהה במאי ■מתוקסומהבס‬
‫הא אמר הב״וכו• ולד' אכהוצ׳׳ל^יה״ל‪ ,‬כד״א‬ ‫■דר׳יביפיה ס״ל לקמן ר״ט דלת ידעי'חילוק כע^יתכי‬
‫דסיימינסו לכריתות וכזה אפ״ל רל״א‪ .‬נמי ס׳ל‬ ‫■‬ ‫אס ננואשה ע״ש ד״ל דד״י לא אמ־ אלא אחותי לחלק‬
‫כר״א דהמכיאזכדוכהמהעליואיגו חייכנ‪ 1‬אאסת>מת^‬ ‫וכ״ד דגמ' דקאי אעריח ובאמח לא קחי הלא אאחותי‬
‫' מה שהקשו התוס׳ז״ל■‪ -‬ד ■ ־ י ‪,‬‬ ‫■‬ ‫שהיא כח אביו וכדמסיק ‪:‬‬
‫‪ Qgt‬אר״י תנא ^ב ת שכת וכו' ירא דאיצטריד להכי‬ ‫ד׳־ה אשת איש ולא משכחת כהבחטחתכהעלם ‪.‬‬
‫בפ ע אלא עש‪:‬ה עס אחדיס כל״יל ר'‪u,‬‬
‫ר*ע״י‬
‫ולא קאמר יכלאו א'נאמת כמו בכי‪,‬ידעוט‪.‬‬ ‫י‬
‫לקמן דכיון דהכע־ר לסלקילתה הוי כאלו כתיב ‪:‬לאו‬ ‫ילקה א״א שאינו • ‪ L V -‬ונכיתו לה«כס בפ״ע אכל ^‬
‫ככל עכודס ועמדה וכן נמי בכי עי׳ז דילתס השתתאס‬ ‫שגג כא ה ו־סת מעייור‪ ,‬נקכפד כחטהח ש‪ :‬האתית‬
‫; ‪ ;■,■ .‬לסל־כדאמיי'בס'ד"מ ע״ש‪ . ■ . . . :‬־ ‪.‬‬ ‫‪. -.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וק״ל נ‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫^’ כ באומ־ מות־ דעי כאן וכו' דכשיטא ליה‪-‬לנכל*‬ ‫ר ״ ה ל־וט בכית והיה מלמד על הכלל כולו רולה‬
‫•■■ ■ דבאוני‪.‬־ מיתר עדיף מהעלם זה יזה כידו ולכך‬ ‫לומר אחר דאית לן ■הקשא דמרה ושהיה ככלל‬ ‫י‪.‬‬
‫•אי‪-‬אעיי' כהעלסזו״ז איכאצ־ דכטיר לגמרי א״ככ״ש‬ ‫•ככד נדחה בגמרא טשום‪.‬דאמרינן ילתס א״א‬
‫באומר‪.‬מוהר דפטוי יאהא קאמר ־לא בעי תלאדאי‬ ‫‪,, . . . ----- -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫וכו' ‪ :‬״‬
‫צמיפשט ■מהבא ‪ ,‬אהל‬ ‫מיחייב חיתי או לא ולכן לא מצי ■'י׳‬ ‫ד ״ ה היי שמית וכי׳ מקדאוח מחילקין וכו' ר״ל משוס‬
‫דס"ב‪:‬דקחמר תפשוט‪.‬ס״ל ‪.‬דכאומר‬ ‫סוגייאדכ׳ד״מ ■■‬ ‫דבנג' קאמר חחי טענני שמוח ■יגופין לכןפייש‬ ‫■‪,‬‬
‫מותר סויבהעלס זו״ז אך תמיהא לי ־שס ע ב קאמר‬ ‫‪, .‬‬ ‫■ בופקמכל אשס ושמית מחלתא קראי‪:‬‬
‫הגמ' כי הבא דע"כ יכו'■ע״ש ‪■; : :‬־‬ ‫‪ ‘X‬ע ׳ א ג ס ' לר״יג־אית ליהעיב‪:‬ן‪-‬בראית‬
‫הואיל וכלמה' נאמיואק להקשית דניסרופעיל■‬ ‫להו וכו'י״ל כרת ד״ישאלד׳י‬ ‫•■ ■ ‪.‬‬
‫כלאו א׳ נאמיו כמ״ש הרעב״ה ז'ל בסי״חכנס'‬ ‫;‬ ‫לדוט ככית לדבק ללמד על חסותו שהיא א ח ח אביי‬
‫כס״מ דין >' מקרח רלא יאכל כי ק־שהשליננ׳‪-‬הלסנדשילו‪,‬‬ ‫ואחות ■אמו וכן לר״י מאשיתי רסיפא ול־כק אתה‪-‬לשאק‬
‫בק־ש ובי' דכביב‪-‬ת®■ תתיש' כב' בל שעה דכ״ס סד״^ס‬ ‫עונשין מן ההין ו שעב דידעיק ליהמי״א רכל מקוםשיש‬
‫ק״‪-‬א דלגכי בוחי כ‪-‬קע הלאו כסדייא והפיגול‪• .‬ילפמן‬ ‫שני לפדן ובו' אפ״האילטרין להכיפשו' רלאדמילמפנוס‬
‫מעיה בג״ש ימון סכן ‪-‬סיו כ' לאוין ורכי^־לא מש ל מו‬ ‫וסן שהס כשניבופיסזסייט דמעעייא ליה לד״ע־בפ‘‬
‫זה ביו‪ ,‬שפסק בהלכית סגסדיין דלוקין עליהם יקעידנו‬ ‫אמרו לו לקנין על אחיתישכיא אחות אכט וכי׳והננימירו‬
‫מ‪1‬״י כהדיא גדיש מנזלתק ינייק להמ׳ל ז‪-‬יל‪-‬פ׳ד שח׳‬ ‫שס מחדא דאשויזו ולאנפק״ל מתא יי״א וכ׳׳כ‪-‬יש״יז״ל‪.‬‬
‫‪ 5‬מ«ז‬ ‫'‬ ‫י'‬ ‫■‬ ‫‪51‬‬ ‫נא‬
‫■ינל‬ ‫■‪:‬כסכת כריתות פרק שני‪:‬‬ ‫אבדהם‬
‫כלישנא בקרא דרבנן ה׳לילמד מעניינו אף לאו מכית)‬ ‫■‬ ‫שגגות דין י(' ‪:‬‬ ‫•י‪.‬־ ■'‬
‫כמבואר לעיל וכיון דכ״ע ס״ל ־חלב מוקדשי; אית כיה|‬ ‫ש ‪'•■ 5‬י*“י דאמי• כפיפת קומתי היי מעשה עקימת‬
‫תיי לאה כודאי חייב כ' חשאיח כמקדשין ול^ הקש*■■!‬ ‫'שפתיו נמי ניהוי מעשה ר״ל כי היג• דלר״ל הוו‬
‫שכיר וציחייב חטאת נמי משוש קדש אך רש״י דירע הך'‬ ‫מעשת לר״ע לר״י נמי ניהיי מעשה לרכנן ומשני שאני‬
‫כיייחא דפליגי ד׳יי ודכנן כהכי צנך הש־כ דאנה״ג חהא■־‬ ‫מגדף דישנו בלכ אכל כע׳יז ליחיה כלכ דקא הפוער‬
‫דקתני חייב שתים איירי כחלב מוקדשים ואתייא כר׳׳י•‬ ‫לפ^ד אף דמתכוין לכזוחו חייכ ומעתה קשה יהא ד״י‬
‫■•י‬ ‫כנ״ל‪•:‬‬ ‫גופיה אוקי מחניתין כרי״ש וכמגדף לע״ו דהוי משודר‬
‫ת‪ 1‬ס ' ד״ס שויוכר כחד סגי ע״כ ואין להקשיח דא״נ‬ ‫ש״ל כר״ע דאף דאי; כו מעשה חייכ כדפידשנו לעיל‬
‫_ הול’ל אתך ח־ מיחייב חדא ואכול; מ־חייב‬ ‫‪;,‬וק דס־יל אף לדכי; דהוי מעשה אמאיאוקידס״לכר׳ע‬
‫חרא כמי גכי אחיחו די״ל דווקא גבי אחיחי משוס דל א‬ ‫ואף רכנן דאממ‪-‬יצא המגדף לא קאי אלא אמפ ‪ T‬את‬
‫שייך לדרוש מלה שהיה ככלל ויצא מן הכלל ללמד על‬ ‫הי אלא ודאי ס׳ל לד״י דוקא כפיפד‪ ,‬קומה יזשיכ מעשה‬
‫הכלל כולו דהא־אשת איש לא דמייא לכלל אכל הכא דכ ‪3‬‬ ‫׳ נמוד דנכפף כל גופו משא״כ כעקימת פיו אמנס ^י'‬
‫הכהטים דמו‪-‬׳לכלל שכיד דרשינן להתי מדה דדכרשהיס‬ ‫התיש' שש כהנהדדי; שאני מגדף דישע כקול ניחא דקאר‬
‫ככלל מקיא לכל חלב ויצא ■חד מיניה ללמד על הכלל■‬ ‫נמי המגדף דע״ז דודאי דרך עכודתו כקול; השיר כמ שי‬
‫שחייב על כל א' וא' כמו גכי שבת דאמדינן הכעיה־‬ ‫‪-‬ל '‬ ‫רש״י כסנת־רין דס״ד ע׳ש‬
‫לחלק יצאה ומיחייב על כל א' וא' כהעלם א' כיון דדמו‬ ‫ת ל ס ' ד״ה ^למא וכו' דהא ונכרתו וכו׳^ר״לכיהיכי‬
‫לכלל וכהכי נמי ניחא למהקנא דר׳׳י !ש״ל דאייתי ע‪1‬‬ ‫■ דהתס דלשקדכיס קאיאנפשות ה״נלשקרכיש‬
‫לחלק ושוד וכשב אתי למישיי אליה כאולין■ אמאי לא'■"‬ ‫קאי• אאיש והשה אך מ״ש שחי מיחיח קחי אדמיהס־‬
‫אמדי' דאעז מיחייב חלא ולפי האמור ה״ש דהנא קאי■•‬ ‫בש קשה דאיצטריך ליכחיכ לג״ש כמכואר לקמן דף־‬
‫אנלל ולא דמי צהך דקלי דלקמן דהתש ליכא כלל אלא‬ ‫ה׳״אכלרש״י פירש כפרק ר"מ דכתיכ או ידעוני עיין'‬
‫מה דמיפויש כחייה לחש יקלי וכימל ולכן אמריק הא'‬ ‫‪■.‬‬ ‫■שש‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫’ ■‬
‫דאייתי■לקי ח־א ואשניש אחרים ח־א ‪:‬‬ ‫ד ׳ ^ " א 'כפלונתא דרי“ש; ורכנן גכי חלפ‬
‫ל ״ ב |‪ 'QJ‬ורכינן וכו' לאו מכיח לא ילפינן וקשה־'‬ ‫ראיתי להרד דכדי אמת ז״ל דע״ל'‬ ‫ו‪. , .‬‬
‫־דא״כ היקשי מהך כרייחא ללישנא כחרא'‬ ‫ע״א שהקשה ח׳ל יתמיה אני צמה לא הקשו לר״י א"כ‬
‫דלעיל רס״ל לאו מכרתילפינן וי״ל רס״ל ידכנזס״לדאין'‬ ‫אעז ליחייב ואפולהו ליחייב חרא כמ״ש־ גכי לחש וקלג'‬
‫לודףן על י כי א' על כ'לאיק וכהכי פליגי קרי לישני"‬ ‫וכרמל ו קנ מי אמאי לא הקשי ורינך כיק דעז מיוחד‬
‫דללישנא קמא ס״ל דמח־יב על כל הלאיין אף כענין א'‪-‬‬ ‫לימא חינהו אף דה״ל אין לוקין על לאו שבכללות אכל■‬
‫אי לאיו'מכררךתפינן' ולישנא ־כחיה ס״ל דאין לוקין ע ‪3‬‬ ‫אעז מיחייכ חלא ואפולהו מיחייכ חרא וכמ׳״ש׳גכילחם'■■‬
‫דיכוי לאהן בענין א' וכייין דקי״ל״כעלמא כל־שנא כת־א‪'-‬‬ ‫וצ׳׳ע‪-‬ואחה׳מלק״מדוקא התם דמיתה ודאי ולכךהוק״ל'‬
‫הכי נקטינן ולכן כתב הימכ״ם כספר המצית כעיקרי‬ ‫קיאכל הכא קאמד דלא ליייחי כלל וא״כ אעז אינו לוקה״■‬
‫סט' שאין ל^ן על ענק א' על דיכוי הלאוין עיין‪'fcc -‬‬ ‫ונר־מן דין הכא כיון דהעז׳ הוא ככלל הכלל דכל■ חלש'‬
‫ולעד״״ן דדכיע ז״ל יפיש ההונייא כמו שכתכתי ודלא‬ ‫א״כ כיון דמייתר ואתת לחלק רלא ליהו' לאו שבכללה_‬
‫~‬ ‫״ ׳' ׳‬ ‫כיש״י ז׳׳ל ‪:‬‬ ‫י׳‬ ‫ו‪-‬אי אכלל כולו קאי דהוי לחלק אכל התש דקלי צא הוי‬
‫כפלל לחש כודאי אמדינן לאלק לגופיה אתא וראיתי שכן‬
‫־‬ ‫‪......‬פרכ]‪.‬יצני■ ‪:‬‬ ‫•‬ ‫כתפו הת״י ע״ש כ‬
‫נילף שוד שוד משכת וקשה א״כלישתיק משור^‬
‫ל ת ט ' ע ״ ב ■תוס׳ ד״ת והיא וכי׳ גכי שחטה'‬ ‫■ כיון דאית לן כל ר"צ להוה תוקמינן ריכוייא דכג'‬
‫ואח״־ שחט כניה ומשום‬ ‫׳‬ ‫אתא■ לחצי שיעוד וכו׳נדאמדי' כפ' כתיא דיומא ו־חכס‬
‫דגופין מוחלקק וכי' עכ״ל וק׳׳ל דהחם לאו׳משוש גופיך׳‬ ‫ה׳׳ד ישועה ההן הי״ו אמד דצכך דקדק כלשינו חיה ועוף‬
‫מוחלקץ יהא קתני שחט כ' כניה ואחי׳ך שחט ההס‪-‬אמו‬ ‫משוש ‪p‬דא כר‪,‬יכ כחייה וחלה נכלה למעש עוף■'‬
‫חייב הלא מ' אלא היינו טעמא דכיק דאיכא כ' התיאית‬ ‫כדפידש״י כחומש ולבך איצעייך שור למילף אפילו עוף^^‬
‫חייב על בל א' וא' לא דמי לחמאד! שהם כהעלם א'■ ונ״ל•‬ ‫‪'I -‬‬ ‫ונסן־■ ■‬ ‫■‬
‫להגיה שחט כניה'ואחיין שחט האש ורצונם לו' דסימכיס‬ ‫* ‪ 3 B‬הא כעיא העלמיח מיח׳לקין וליכא וקשהיולמא‬
‫פליג אמשאכמו שפתכוהחוש׳שש ולפן לה הביאו מסיפא‬ ‫מאי דקאמר כ' ■שמית ד״ל חלה ודם וכ־תנן'■'‬
‫ודו'ק ‪ -‬ואולם ע ‪ -‬ק קשה קמאי לא הקפה להך אגמלא‪,‬‬ ‫כריש■‪.‬אמרו לו אכל חלב ודם ופיגול וניחי חייב על כל־'■‬
‫דקידושין'דע׳׳ז דאמוץ על הן דקקני ■אלמנה‪.‬אלמנה׳‬ ‫אחד ־ והחד ■מפני שהשי שמותימיחלקה ע׳ש ואפשי ׳‬
‫חינו חייה אלא א'■־'כיין״הרי נופק מוחלקק וכי' במאי‬ ‫דמשעעליה מאידקתני חלב וחלב קאי אשתיתלוקות '‬
‫השיטא ליה דאמרינןגכי צהרן‪ ,‬גופ;ן מוחל־ין'והא ? ‪J 0‬‬ ‫'‬ ‫ו צ ״ ע‪:■ ;.‬‬ ‫‪. ■•- .‬־■‬ ‫■ '‬
‫איצטדין וא״שיה וכוי ׳ומאכא צינת■ למילף יהימאיגכי'‬ ‫ניחייכנמי משושק־שפייש׳י אשם מעיליחיקשה _‬
‫כייחית שאד וכן הקשה ■‪.‬מהדימ׳׳ט ז^ שש מ ה טתיין‪.‬‬ ‫דלקמךיכ״ג הקשה כפ״ג וחיק ליח כיה שיפי‬ ‫!‬
‫י ”*”‬ ‫כשע"ה'ז ‪T‬כהלכוי‪i‬‬ ‫פיועסוועוד מהתייק ר׳ש חלב מוקרשיןחיקש"צ'ליחשוכ ^‬
‫שפחה דאמירינןגופיןלי^ימלקץילא דחה‬ ‫אשש ■מעילוח ופידש״י ז׳ל לא חשיב אלא שש א' דהייע־־‬
‫נמי מהך דשפחה ונ״ל דמה';לשנייכס־שכן'מחייתן קיק■;‬ ‫שש חלב שהיא שש א' יחייב שתיר אך■■ מלשונו דקאמרי‬
‫יאק למד־דוקא התשמשוש דשמוהימוחלקין ולכךפטי^ך‬ ‫ילידזייב נמי משוש ק־ש ^אאמדיניחייכ־נמיאששמשמע■ ‪.‬‬
‫ליה דחייל על כל איח־ וה' 'אף' כלא קרא יכה״ג ■א«!ץ‪.‬‬ ‫דאחעאת‪:‬קהי ולילי פייש״י־כלע״ד דהמקשה לא ס׳ד הך■ י‬
‫לקמן ■במכילחק דף נרי ה״דוכו' היי שמות מישלקיןכרי‬ ‫כ־יייתש ר׳פליני ד״י ידכנן אלא‪-‬רש׳ל דכ״ע חלב מוק־שיז"'‬
‫‪-‬גלפין מיסלקין יכו* דדוקא הד‪,‬ש ~ רי שמית מוחל^ן־‬ ‫איודפיה קרי לאז־ ת' חר־חזעול&‪-‬ואייץ‪-‬כליחלכ וס"^■‬
‫משוס‬ ‫•‬
‫ק ב־‬ ‫ינ ל‬ ‫‪.:‬בסכת^י כדיהות פרה ש^ישי‬ ‫אברהם‬
‫נדאמדי׳ גכי חלב'ישיא'תמיאי׳צמ׳א״אי^^ז״ל ולעכ״ר‬ ‫•>ץ׳!ום דמהלתא׳קיאי‪-‬איזרול^ כהיטא ליה דחייב עלכצ‬
‫כאנתי כשוטה לפי האמור דע 'נ לא פליגי רבנן אלא■‬ ‫^■זא' כקושפייש׳יי ז״ל כריש פדקקע״ש אכל הכיזמנ״מ■‬
‫משוש י מ ת ק דיבוריה אבל היכא'דלא מת־צינן דבוריה‬ ‫אס־היא אשת ראוכ! או אשש שמעון דעיקר הידשייעל■‬
‫כגק דאמר אכלתי שומן לא ■אמ־י׳'מגו־ראי־עי אמי‬ ‫האלמנה וכ״כ הדזוששו׳ז לקמן' די״א ע״ב דיה שאגיוז״ל■‬
‫מזיר'■הייתי דאין' אדש משיש עצמו ישע אף יכטנתו‪'-‬‬ ‫דסא שש א׳דליכא הלאלאויא' אקרדיהו הרי מבואר דאף‬
‫שלא להביא תולין לעירה וכנדשאתוה'•;■ ״‬ ‫י‬ ‫רכאיית א*נא כ' שמית פיגול וניתי כיון דמיוד קרא■‬
‫■ ■נטמאת וכאת׳למקדש־ע׳׳כ הא דלא‬ ‫ר ש ״י‬ ‫נפקי שש א' יתקרי וככר‪-‬צתכו‪-‬התיסשית שש דהךרשמית‬
‫‪ .......‬י ‪ - ........‬פירש ואכלת קודש"לנ״ל‪:‬משוש דגכי■‬ ‫מיחלקין בכיי כשכסדהכריתו לזה מ ה'ניי ת דחייכעל■־‪:‬‬
‫אכילת קודש ליכא מגדדאיתכחוש גבי מגע־־ודש ■יכמד‬ ‫כל א' וא' אפי׳‪-‬נשיומעש דשם■ר»איש איט מעלה ומוריד■‬
‫שמתק דכי־נא לקמן ־כמושמשמע סכרייתא' ל־מןדקאמד ‪.‬‬ ‫ועיין כמהרימ׳יע ז׳יל ואפ׳׳ל דלא לן"ל להתיש' אלא גכי'‬
‫ומוריש תכתוש צחלכים •וביאת מקיש וא"כ היכי קאמר‬ ‫או^ב דמעולש לא■ שמעע ‪r‬ג'כי־ כהמית אמרי' כופין‬
‫ר' אמיה״נ » ת ק דכוייהיצא עמדתי כטומאתי‪-‬ואכתו‪':‬‬ ‫מיחלקין אכל גבי יכרעדוהש׳׳ל לש״ש ניק דהתייס‬
‫קודש שוף׳שוןו*ויאצחוש־גכי מגע ודלת כמדב תק נתן‬ ‫השמידשכעדיותדחייכ עלכלא‘ מיניה ילפי׳ולאפרכינן‬
‫■שפי^ מגע תרומהלידעל טענתי השיבר‪:‬־ '■ ■‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪ :‬ודוחק ‪:‬‬
‫‪ 'D1H‬כ ד ״ ה ר 'או דילמא ונו׳ נ״ל דכינתש פשוטש;‬
‫• ■״‪ : ■-‬׳ יי' ״דאףז־אאיי'מגו משוס 'דמתחצינן■•‬ ‫‪.‬‬ ‫פ ר ק ש ^י שי‬
‫דיבוריה אפיה הוי ׳המקוש■עדיש מכחתפקיאית שהכיאו‬
‫'‬ ‫'‬ ‫דאף דמ‬ ‫ד ה י י ׳ א ^״ ‪D1H '3‬׳ ב ד ״ ה אמדי ונו' וצ‪-‬יל‪.‬‬
‫דמצי‪:‬‬ ‫וכו' דאש אמר‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‪,‬‬
‫עצמש‪-‬המי^דפוד הקשו־היכי מתדציצן■'‬ ‫איני■יומנ‪.‬פטור־וכי' וקיל דמה ענק‪ .‬דאשש גבי מטאת‘‬
‫והא אין ארם משיש עצמו דשע זלכן ה ירצו דמתקדיכודז'־‬ ‫דדיטהש חליקיס דכחטאת;‪.‬לא מחייכ על השפק אכל‬
‫דבשעה שאמד לא‪-‬אכלתי‪-‬יכינתו ־היא לא ■אכלתי שויגך‪.‬‬ ‫הרשש מיכה על הספקראקלומ' דקאי אתטאתדכהדיאז‬
‫אלא מזיד וכיק;דאמד־כהדיא ׳רדאר נאמן־ ולכך הק' מהף‪:‬‬ ‫כתכו התיש' כסמוך כד״ס אימא ואפי' אמד איני יודעי‬
‫דדבכט דאפי' אמאכהריאתאינור־נאמן״^יק' דשאני הכא‬ ‫פטור כ־פרישת יעו״ש‪-‬ושו׳ר שק' כןהל''מ ז״לולא תי'‬
‫דלעשית השיכה דאינו ־מבקימדלין‪:‬לעדרהדוכיון דיכשעה־‬ ‫כלום ע׳׳ש וע״ן■ לה' שמחת יהודה ז״ל‬
‫שאמי לא אכלתי כאלו־אמדה לא אצלתי שוגג לא הד‬ ‫ב ד ״ ה שאס יהא שש אחר היא דלינא אלא לאו חד‬
‫‪ ,‬זשמקוס־עידדש־ש״ ־ • ‪:‬‬ ‫■‬ ‫אתלמיהו ־חשה דא"כ ה‪1‬כי' מני‬ ‫'‬
‫ב ד ״ ה י■ רמויהיס זאל־רכק■ די׳אןהייטזדדהוילטעמיה‬ ‫הפיגול ונוקר כשניש ניק דכלאו אחד נאמרו דמ״ש‬
‫דאדם צאמןזכו׳־שצול ר״למזכעיאילזאירמך‬ ‫׳‬ ‫מאוב דדעוני ליעתרייי וכבר נתבאר אזהרתן‪:.‬מג״שז‬
‫דדלמ מ'‪'-‬צ־כד"י׳‪^.‬־לאאצק■‪ '-‬פשגנר^ה ■ילית‪:‬ליש'־כהאו'‬ ‫דעין עק כפ׳׳ש רש״י כמהני׳;דאלו מקרא‪ :‬דכל שכקידש׳־‬
‫דקאמרד תכמים!אבל^־מןודויאצידלאוהיינו־משומראן‬ ‫פשול כבר אמור בגמ׳כפשחישוכמכות^הטלאושבכללל‪-‬‬
‫כאן מנר כדמםיק ‪T‬אי■■יכנךש"ל‪:‬כי'׳דא''כ הוי׳ טעמיה‪-:‬‬ ‫וכפיק הליקין>מה איתש וי״לדלהכי׳אפקי קרא כלאוה‬
‫דארשכאמכזדו׳־וא׳׳כראמאי־פלעי׳ כטומ־ה‪.‬דלארבעי ־‬ ‫אח־ יליהיי שש אחד־ לאלטריפי דדבלח״ה לרבא ‪ ,‬דס״לל‬
‫■‪.‬צמימר־דחשמיכרלאוהויהר־דר״יד‪’ ' :‬‬ ‫כפ' השובר דבתי שמא אוליק אק מצטדפק ולאכיירס״ל‬
‫כ א ׳ י ד יוהך סיגייא דהכא קשה לרך דפ׳‪-‬׳ק‪-‬דמציעא'‬ ‫כקד טעמא אזלי;!‪ .‬כבר כקכו התוש׳־גשכת‪-‬דפ״נו פ׳כא‬
‫וכו׳ל‪ -‬דר׳׳ל״ דכמזכ‪-‬יא׳י‪-‬־משום■ דאפסיקאז‬ ‫‪:‬‬ ‫'‬ ‫■ דאיצט' לכ״ש ־‪ ■.‬י ׳ ■‬
‫ה?פתאכד*י מס׳׳ל‪ -‬דאדם־זאמך מכת־ מגז■וליק־ ליס;‬ ‫ד ף י ׳ ב ג ט ׳ ‪y‬׳ ‪ a‬מהו■ דתימאהתש הוא דמקדן‬
‫דאיתכחיש ■גבי זמגע־‪-‬כיון־דטענסז״כאכילה־השיבוצלא■‬ ‫־ לאאכלתיישל־ק‪-‬קמיהכריחו‪-‬‬ ‫_‪■■-‬‬
‫אכלתי‪:‬ושת ‪.0‬ודתירין‪-‬י''אמי לעיל דאמטודלככי־ קאמה‬ ‫לנמ' משיש מ ת~ יןכוריהכ^שלמא לרעת התיש'־ הוצרך‪.‬‬
‫הט׳ס‪-‬־ק״זטכז׳‪-‬וה ‪• f‬דלאקאמד •כדכק למטאעפקיחאבמ‬ ‫להכי משוש דהוי מגו במקוש עךי^‪.‬אך‪-‬ל־כנת ס״י‬
‫י' דאמר פ־מ־סאמרהו^אד'•■ ־‪ . -‬־‪•.‬‬ ‫•‬ ‫וייכ״א דש״ל דלא הוי במקיש ע־יש ״ל־עת׳ת״י שייא‬
‫ב ד ״ ה ‪ .‬זמתיולהתכו׳‪-‬שאש‪-‬הפסיק כק אכילה ;‬ ‫גמרו עדיתן דלא ירעי שוגג אי מזיד ■■ולריכ״א משוש‬
‫לאנילהזכשיעיי מדס־אק‪-.‬מצטדףוכיי‪6‬ו■■‪.‬‬ ‫דתק כאן הפשי לחבית א"כ כפשיטית‪-‬איכא למימר‪-‬ה‬
‫כמ־ש כגמ' רשועור‪-‬פדש מסשלתיאכיליכעד סוף אכילס‬ ‫היכי דאמרי' התש‪:‬מ‪0‬ו דאיכע'‪,‬ל‪-‬מימ'‪;,‬מזיד‪,‬הייתר‪-‬סכ‪-‬א־‬
‫דהייגדאפילההשיעיד ׳פדס ר־ה־איתי־ לרמכי‪-‬׳ס יז׳ל‬ ‫נמי איכא‪.‬מגו דאיבעי לומ'־«כלתי״וי"ל‪.,-‬משוש ׳דקי״ל‬
‫קי״ס׳יץ‪ .‬פ׳‪-‬מ׳י׳ת״ל׳וכיימז^ד׳יןלשקבתוש׳־קעש כעיט‬ ‫דאין אדש תשים עצמי ישע■ ואפי';•לדכ‪-‬יושף‪-‬הס׳׳ל‪-.‬גבי‬
‫דמשמע דכשכנוי■‪ .‬שפדיוא־זפדש‪:‬חאמצנורף׳‪.‬־וסא ליתא‬ ‫רכענו ‪ .‬לד‪:‬ור‪-‬־נאמן דו־א הקש ■•איהי‪:‬אסתיד אנפשיה‬
‫דיוקר מפיש הואי דאין מצטרף וכי' ואולי‪:‬טיש״יש יכו'‬ ‫ושמו^ש״ניכוכה־ו_ש' דאל״ה יב ■יוק־־׳פליג אכולי)‬
‫ע='‪-‬שזהוא־המוס‪:‬דודאר ‪0‬יפור ששייס'‪-‬שבין‪:‬כ*אכילית]&ץ\‬ ‫דאמ!מן>זןןיאךש משיש עצמו דשע‪-‬ו־לא כה‪ -‬אוריש‬
‫מצטיף‪.: :‬דבעינן׳־סשפייה‪-‬באכיליה ^עצמה‪.‬לאדכשהייס‬ ‫ותומע‪.‬עללי‪.‬זפגו_‪ .‬דכתב דפליגי‪. .‬ר?י;ו‪?.‬כא כהכן•‪ :‬אי‪^1‬פ‬
‫‪■,‬שכין־אכילמז(‘‪.‬־‬ ‫היי פל»‪^_.‬יגיכגצוגרדא דר'מ• ורכנן‪-‬־קכ^ד‪ {.‬ור^!‪ '^ •.‬ל‬
‫ב ד”ה‪:‬־־אוכליך■■ וכר'• בביז^ ■הבליעה‪ :‬וכק■ דטומאמ׳ש‬ ‫סתש‪-‬דאפל אקהיך אנפשיה אינו נאמן־לפהול עצמ‪-‬מוד?‪;:‬‬
‫‪ -.‬פית״השחריש■־לאי‪ •.‬נלוש היא‪-‬־אלא‪'.‬״וק‪« 6‬‬ ‫הכא ד‪-‬אממל^ידמשי‪,.5‬עצמו‪-‬ישעמשוס‪-‬תשיכ>ך■הלא■•‬
‫י‬ ‫'•‪;.‬כ^תזדזעוף־מהור דגילה‪-‬קיא‪ :‬י‬ ‫‪-'.‬לנ»ז^»ולק לנמהה‪-‬וכמ׳ש‪-‬שתוש׳‪-‬ךל ו‬
‫ד ף ■י׳ג ע;^א־ ג ^ ־ ;‪-‬ועוד מקוש חלכ‪-‬ממזקדמא׳!‬ ‫ו ס ? ; ת ת ; אתנח! לי•מ‪-‬ל‪-‬ש אכייתית‪-‬ידל •ש‪-‬כיאי ס׳ובק‬
‫— י ' ־ ־‪: :‬וכו'התוספותח״ל׳־כשכזזזףה■‬ ‫‪ -‬שמיעה‪-‬שיל■ תקשלח־‪-‬דמגו^‪-‬דלומד‪-‬ןמץה‬ ‫^‬
‫?מידשק־ דמאי׳ מק'סגמדא‪:‬דלתו מעיין הויהדילמאז׳‬ ‫ה״תי לא‪-‬אמילי'‪ -‬מפוש דאק■ אי®‪ -‬מ«ס■ ע‪6‬ער ־ח‪#6‬‬
‫ימי‬ ‫®ככת כדירות פדה של‪v^r‬‬ ‫אברהם‬
‫לו ענין לכאן ולומר שיש כתנור משקה ילבדכיון מט מ א‬ ‫‪5‬ו«( ינ א דקאמרמעיק הויו משקין טמ ‪ 5‬ים מזי' ‪T‬א׳'כ‬
‫האוכל מטמא משקה שכתנוד וממילא נטמא היזניד קה‬ ‫הו׳יל לרוכוחי מיישר דקקני ליצונו מנזמא ר״ל דלכך‬
‫חינו ^ תני מתייתקכיו; שהגיע לאויד התנור קנורטימא‬ ‫לא מצי לאוכוחי מיישתדס״ל להש״סיחלב שבפי היזיטד;‬
‫דיה מורה דנטמא ממה שנפל ולא ־ממה שכתוכו זצ^ע‬ ‫•סי״ל אוכל דלכך ק״ל מעיקרא צמאי איחכשר ילפן איל'!'‬
‫ואפשר פיק רחלב אינו מחבל טימאה שלא הוכשר; אטכן‬ ‫לאופהזי מסיפא דאעפ״י דלא גייזר ליה מכקיר וכיינו‬
‫‪ p‬טפה כטלה כרוב דומיא למאי דאמרי'כככירות ר ף‬ ‫משום דמעיק סוא אכל עדיין ק״ל לדצא למ׳ל לומר‬
‫כ"כ הלקח טר מע״ה אם מיעוט מים כטל‪ .‬כרוכ ולק■‬ ‫משוס דהוי מעין דמשקי[’טמאים נמי מכשירין ־‪.‬זן־ דלא‬
‫אמר ר״י דכאי טפה מטמא ומכשיר ;כאסח־־וכרחנן‬ ‫>יחא ליס דחק בייש מכשירין משקין טמאים מכשירין‬
‫כמסכת מכשיק דמשקיךטמאין מטמא ומכשירי‬ ‫עק לרצק כין שלא לרצק ולדברי הסיס' ניחא דלכיך הוצרן‬
‫י‬ ‫׳' ; שר'=‬ ‫■‬ ‫לומר מעיק לטמא אף חלב שכפי התינוק מיזום‪ ,‬כזרה‬
‫אכל אמר לא טחא טהור כוע־‪^.‬ל‪5‬ה‬ ‫ג מ'‬ ‫• דמעיין דזכה דאתי לומר דאין מעיין לזי;ה ‪ :‬־ ‪:‬‬
‫לאפו^ מסברתו רהממעק יאפי'לאגימא‬ ‫■‬ ‫א פ נ ם רש״י ז״ל מפרש דהא דקתני בא; לרצון כין‬
‫ליה מכשיר אכל ‪ p‬כיייחא ק תני טהור הכן הוא משום‬ ‫‪,‬שלא לרצון הוא קאי על חלב ‪9‬י;פי_‪.‬התינוק‬ ‫־‬
‫הפק ינק כשיעור או לא כתייק רכא ‪ p‬ראיתי‪.‬לגיליק‬ ‫שע׳י דצק התינוק להניק או לא יאהא ק׳ל■ הפי מטמא‬
‫שהכיא רש״י ז״ל שב' וז״ל אלא חמר דכא ומכשהאיכול‬ ‫»א לא ‪ .‬איתכשר וכו' דכעי' ניחא ליה‪ :,‬׳ ול^ הכנחיו‪.‬‬
‫לתיוצי לה כשלא ליטן ע"כ דניאה מזה שלא היו צריכין‬ ‫‪.‬דהיכי שייך לומר שלא לרצק שאינו רוצי‪ :‬להניק כיון‬
‫‪ .‬לתי׳ דכא משום ספק וק' איך אפ״ל יהכיייתא מיירי‬ ‫דכהכי עה־ינן לטמא החלב שבפי הלזיט־ היכי שיז‬
‫כחמר לא ניחא לי שלא רצה לס‪:‬ק דקא י ‪.7‬י התיתילה‬ ‫לומרשאינו כרצונו ועוד רנראה מרכייוידהא דחנימטמא‬
‫י‬ ‫‪■.‬‬ ‫להניח את כנה והוא טהור ‪:‬‬ ‫‪' .. .‬‬ ‫מוא טומאה ממש ומיכרח הוא ראשה טמאה‪ :‬היא א״כ־‬
‫יכול אפי' כל שהי'ת'ל וכי' קשר‪ .‬כיון דכר‪%‬כ ‪b‬‬ ‫‪,‬‬ ‫»אל לומר חלב הבהמה דאק שייך כס טומאה אלא‪.‬וראו■’‬
‫השת אק ס״ד דהמ כ״שכיון דקי״ל התש אכילה‬ ‫;‪- .‬‬ ‫באשה איית ופי' מטמא הוא מכשיר והאי לדטן ושלא‪:‬‬
‫בכדה ה"נ סתם שתיה ביכיעית ונ״ל דהך כרייתא היא‬ ‫לרצון אאשה קאי‪ .‬כין רצינה לחלוט כין שנפל מדדיה־‬
‫ר״ש דס״ל כ״ש למכות ול ‪ p‬קאמר יכיל כ׳יש וג”־ל הכיח‬ ‫שלא לרצונה מכשיר ואהא ק׳יל כיוןפמכשיראע״ג דלא■‬
‫לזה דהא כגמ' אוקסו‪,‬דהד תנא ה״ל ריליף שכי שקרי‬ ‫גיחא ליה א״כ יטמא• התינזק • אף דלא ניחא‪,‬ליה ‪:p a‬‬
‫ממיר ומבואר כסיר דף ד' מאן דאית ליה ג״ש סואד״ש‬ ‫טופס שעל פי הדד ואחא משני דכודאי חי המד לא גיהאז‬
‫‪-■.. . .‬‬ ‫־‬ ‫יעו״ש ‪:.‬‬ ‫י‬ ‫■־‬ ‫‪C-‬‬ ‫ליה לא מיכשד ל‪ ( ,‬־‪. :‬‬ ‫‪- , .‬‬
‫ת‪ 1‬ס' כ ד ״ ה ר' תטאיח וכי' שביעה שלא יאכלנה‬ ‫ספק ינק כשיעיד ואין להקשית דהא מדרכנן‬
‫ונו' ו־שה דהא אין שכועס חלה‬ ‫•‬ ‫;‪.‬‬ ‫מטמא כי׳ש כמ״ש התיספות כפ' כ״ש ‪ p‬לז ב‬ ‫‪-‬‬
‫ולומד כונחם ככולל הר חסד מן הספי ועו־ רכשכועית‬ ‫ימינו דמק' הא‪.‬מיטמא ליס מחלכ וסתמו אין פו שיעור‬
‫לא ה־' זה אלא ליכא דס״ל הכי אכל לי״י קאמר שם‬ ‫דהא ודאי התינק חפו נטמא מחלה ראהו מקכלטומאהר‬
‫רלא חייל ככלל יע״ש־ וכיון דקושייתס היאליכא היכי'‬ ‫אלא מאה הטומאה אלא ר״ל לפסול עוייה מיחטא'‬
‫ש ק לומד דהק' קישת הש״ס יסיק חיחק אחד ונראה‬ ‫הברייתא ולבך מק' איטמא מחלב דסתמו‪.‬פק‪ .‬פשיעוד־‬
‫לי כמאידכקכו שביעה הוא‪-‬כקו‪:‬ם רסייל״לדכר מצויה‬ ‫כיוןשסדדכפיו זמן מיוכה‪-‬הד>=נטמאהחלכ‪:‬שכפיומה־יר־‬
‫■ י" ' ■‬ ‫^’‬ ‫■ ‪; .‬לכ׳ע‪J . :‬‬ ‫ן• ‪.‬‬ ‫שהוא טמא שהוא דחשון לטומאה דאין שייך ‪ ,‬לומד דש״ד‬
‫ב א ׳ ד ‪ -‬שנשחטו ו מ ק דמן כהילכתח ליחיכבשאלה‬ ‫דמק׳דניטמח החלכ אפי' ככ״ש לפיסיל ניייה דכהמא‪.:.‬‬
‫יכו' הקושיא נזכוארת דהיא הפך כגמרא‬ ‫‪.‬‬ ‫איתניי' בכרייה' דאינו נפסל ‪ rb‬ככחצי פרס ומעתה ל״ק מ ה‬
‫דשבועוהוה' שעד המלך תי' קושיח ‪ .,‬הש"ם היא 'לדכא‬ ‫שסק' הרפ חיי אכיהס כפ׳־המצניע עלל־דעת הישכדא‪.‬‬
‫וחנן קי״ל כאמימוד יעו״ם וצחל ח ס לא יתכן כי אם לפי‬ ‫רש״ל דלעילם דאין אוכל מקפל ־טומאה הלא ־כככיצה‬
‫מ״ש קושייתם האכקונס דהוי לכ״צג אכל לכי מה שכתב‬ ‫אפי' מדרכק א״כמאי מ־' הגמ׳פאך־איטמי ■ליה ופו'‬
‫קושייתם היא ככולל ח ס לא שיק אלא־לרבא א"כ ■לא‬ ‫כ ק דאין פו‪.‬כביצה ע״ש שהניחו כתימא ולא ידעחי אמאי־‬
‫קשיא לאמימוד י־‪-‬ס״ל'כיר״י רלא חייל וככר כהכו‪-‬החיס’‬ ‫לא מק' ליה מהברייתא‪:‬ד־תט ■דאיט מזמר אלא ככחצי‬
‫שם יהאי תנא ליח ליהכולל ספי עצמו ‪ P‬להבא יאמר‬ ‫פרס חך אמנם מה שהק‘־ החוס' מ ‪ p‬דפסיסים דהצשא*‬
‫ל מ ק דאית ליס‪.‬בולל ‪ .‬ס״ל הפי' מפי עצמו לכך מק'‬ ‫‪:‬בעי שיעוד‪.‬וסכא אקכו שיעוי משוס רבעי שיעור כפי‬
‫ממתניהק ק ו ד אפ״ל קונילזם לומר להוגיא חדן דס"‪.‬ל‬ ‫;> ‪.‬־־ י הסמוק ולא הנכנס במיעיו ‪:‬־ ־ ‪::‬״ ‪.‬־ ל'‬
‫דמחביקין‪:‬איירי כאיסודמוהיף ק א מד דקחסהופו׳קלא‬ ‫‪ ' QSf‬ספק ינק כאכ״לתפרס מכאן מובס‪.‬דהא דאמדיק■‬
‫‪ .‬שייך לאקמי ככטד‪-‬כמו‪..‬ששיי»ורכדיהם לכךכקכולחק״ל‬ ‫■; ‪ ;.‬ספיקאדדכק לקולאהוא לדיעכד אבל לכתחילה■‬
‫כיון'שנשת׳ט ובו׳ליתיאכשאלה ‪ . ■ :‬ג ‪,‬‬ ‫ו‪-‬י •כגק ■הבא דקתני טהור בעינן ספק ספיקא־‬
‫א ז * יש לקז־ק‪.‬דענזל‪ .‬לימי דכעי׳ עד שנשחט ונזרק‬ ‫‪............ -‬‬ ‫ד ־ וע״ן‪ ■•:-::‬־־ ‪^ ::‬‬
‫‪ .‬־‪ .‬דאמח׳‪-‬צנרדיס‪-‬רף ליט דהממה■ ?‪ 5‬ושיהיה‬ ‫‪ .‬כטןפה המלוכלכת ע־פ הדד ואע״ג דקי״ל ראין■‬
‫בשאלה ביין שבאכ;לוד'ככז ליתיה‬ ‫‪--:.•-‬לאוכל מטמא ‪ p3r-‬לכתבולהתוס׳ בשבק לץ י‬
‫רכאה לי־ כזכי ל^הכשאלהוכן כיב הריטכ״אבגלכית‬ ‫מ״ד דניטמא התמד מטיפה ■לשע״פ הדד דמוו ‪ r‬דלח‬
‫דהוה מלי לימי ריאחא ליד זזכר יעז"שינ”ל‪ .‬רסהוס‪0‬ומ‬ ‫ניחא‪ .‬ליה ב ‪ p‬ט פ ה ולא הוי מש־ה הפא ' לאופל ‪ -‬והוי■‪.‬‬
‫‪■W‬יש להם־סמוכק •׳מהא דאנירינן ב^לז^'דף‪-‬י"?ו‬ ‫משקה גמורומסמאכליומעתאסא דקתנימתני' כפ׳יח‬
‫פלוגתא רי״ש ור״י בכי■ לקח ממעית בקדש׳רקנה בהם‬ ‫דכלים על הך דחלב שנפל מדדיה שהמשקס מטמא בין‬
‫הטאית וכו׳‪-‬לר^ש כ ק דסכיאם לזמרה ■זמעל■יי’*' ם"‪.‬ל‬ ‫לרצונה ךכ>ן שלא לרצונה אטפה תאי^הייט כיון ' שהוא";‬
‫‪ .‬ער שיזיק •ה־ם ‪-‬וכורש״יי שם רפלוגיזייהי‪-‬לר׳יש מ׳ל כיק‬ ‫מקקס גסיי‪ -‬מטמא אך קשה מאי ת״ליל־״י במאי‬
‫דסביאס יצא מידו‪-‬יןגזדיתן ור״י ס״ל לא ■יצאמאחרייחעד‬ ‫אינזכשר מאי נפקח מינה על האוכל טמא סולת כיק ד^ן‬
‫שיורקר‬
‫מג■‬ ‫‪*:‬גי‬ ‫מסכת כריתות פרק יעליישי‬ ‫אברהם‬
‫דף נ׳׳ד ע״כ דר״א גופיה ליא ליה טפין מחולקין כמ׳ש‬ ‫שמימן הדס ע פ וככר כתנת' ש® שהוא דחוק ופירשתי‬
‫האוספות שם אך ככר כאכאי אידיז ליה ■תמצאנו‪.‬‬ ‫שם דפלוגתייהו כשאלה ר״ש ס”ל כיון דיכיאס לעזרה‬
‫כחידושי להרמכ״ס ז״ל כ פ ^ ג' מהלכוא שגגוא דין ג'‬ ‫למדה כשאלה כמו ארומה אכל דיכול לישאל עד שנזדרז'‬
‫■■‬ ‫יעו״ש ‪:‬‬ ‫‪3‬דס וכיון שכן לא מעל עד שיורק הדם כיק דיכול לישאל‬
‫*‪ nSi‬דאין גופיךמחולקין אימא כי׳א י״ל הא דאמדי'‬ ‫עליו עדיין הס כרשואו ולא יצאו מרשואו עד שיזרוק‬
‫הכא אין גופין מוחלקין דילמא הא דר״אדגילה‬ ‫וניק ‪p‬י"ל כר״י לכך כאכו כיק שנזרק ליתיה כשאלה‬
‫קרא וכן הוא כפירוש רש״י ז״ל שכאכ אכל הכא דאין‬ ‫ודוקא ארומה דמצואו ליתנה לכהן גם קדשי כ״ה מצואן‬
‫גופין מוחלקין דילמא כד״א אף על גכ דאק‬ ‫ליאנן לגזכר וכיון דנעשה מצויזו אין כו כא לישאל עליו‬
‫גופין מחולקין כה משום דהכאוב עשאן זמה אחת ועיק■‬ ‫כיון דאינו שלו אכל קדשי'מצואו לא נעשיא מצואו עד‬
‫לה׳‪-‬ח״ן ז׳ל ולא דאה מ״ש החוהפוא ישנים שכאכו גדי‬ ‫שיצא אוכא נדרו ודקדקו לומר כהילכאן לאפוקי דנזרק‬
‫אחוא אשתו דהומכיס מחייב שתיהן גס מלישנא דגמדא‬ ‫כפסול ועעמא כאמור דלאנעשיאמצואו ;‬ ‫‪1‬‬
‫דאמ' אימא כד״א דהו״ל לומד ועוד כר״א דלא דרסינ‪-‬ן'‬ ‫כ א ״ ד ‪ .‬אכל ליכא למימי דאיירי ככנור וכו' והאס‬
‫י דו‬ ‫רעמא דקרא ;‬ ‫‪.‬דאוקמיה כככור דס״לדמאניאין ס׳לדאיסוד‬
‫דאפש' לעדכן נ״ל דלא פליגי אלא כאואו מקוס'׳‬ ‫‪ .‬׳ ‪.‬‬ ‫‪.,,‬‬ ‫חל ע׳א‬
‫שקצר ממנו גרוגרות חזר וקצר גריגייז אח־־א‬ ‫ג ס ' דאכל מיא פיגול וקשה לפי‬ ‫י ף ’ ‪T‬‬
‫דומיא דנדה אכל אס חזר וקצר ממקום אאר אף רכ יוהף'‬ ‫מ״ש האואפוא דוקא דנזרק‬ ‫י‬
‫מודה משוס דאי אפשי לעדכן וניחא ל* מאי דאמדו‬ ‫כסלכאן א״כ סכא דלא נזרק לא אמ ליה משוס דאיאיה‬
‫ככרייאאדרשכ״אלקמן דף י״ז דכעי ר״ע מד״א ככא על'‬ ‫כשאלה וי״לדפגולנמי ליאיס כשהלה כיק דהנהןמאוייכ‬
‫הנדה פעמים שלש כהעלסאאת וכו׳והשיכלוק׳ומשכת‬ ‫לשלם לכעליו היי אין שניהסיכולים לישאל ועוד ילדוקא‬
‫דחייב על כל אל מלאכה ולדכדי ר״י דקצד וקצר פעור'‬ ‫כנדר כעי' עד שיזרק אכל כנדכה אף כקדשי מזבא ניק‬
‫צ״ל דאייריכזרנג וקצר וא'כ מאי ק״ו דמה לשכא שכן‪,‬‬ ‫דהגיע ליד מכר איןיכוללישאלכיק דאינו אייבנתאדיואו‬
‫שני שמוא משא״כ כנדה שהיא שם א' אצא ודאי ראה‬ ‫והאוק' דכאכו כעי' עד שיזרוק הדס רצונם לומדדמיירי‬
‫קצר כשני מקומית דאי אפשר לערק מודה דסייכ‬ ‫אפי' כנדד וכ״ש לפי מש״ל דקמכו אהך כרייאא דמעילס‬
‫‪. .‬‬ ‫־‬ ‫שתים וק״ל ‪:‬‬ ‫■‬ ‫׳ ‪ , .‬דמיירי כתטאוא ואשמוא‪:‬‬
‫אכל ה' חאיכוא אתאן לא״ק‬ ‫‪ *"EH‬כד״ה‬ ‫דפקע פיגול מיניה והו״ל נואר נ״ל דהך פגול‬
‫וכו' הא דלא פי' דהוא סיום‬ ‫י‬ ‫‪.‬הוה עאד ולא חייל אפיגול ופיק דפקע מיניה‬
‫דכדי ד״י כר יהודא דא"כ מאי מק' הש׳׳ה■ דילמא ד״י■‬ ‫פגול חל עליה נוארכמכואד כגמ' דיכמוא דף ל"כ ע״א‬
‫כד יהודא לא ה״ל כד״ע דמחייה כהפ' מעילוא לכך פי^_‬ ‫ראמר ר״א איסור אסוא אשה סיאלא אלי וט' עיון‬
‫דאתאן לת״ק דכיץ דאוקימגא דא״ק הוא ר׳יע ל ^ מק?‬ ‫‪,‬שם‪■ :‬‬
‫שפיר אמאי לא תני הפק מעילות ־‪.‬‬ ‫^ ■‬ ‫ב ד ״ ה גיליק ואי אנחיה לפלגי חיא וכו׳‬
‫היר־ע עיקר וכיא‬ ‫רש‪-‬״י בד׳יה‬ ‫ט ״ז ע ״ ב‬‫דף‬ ‫לכאורה הוא אמוה דמאניאיז קאני‬
‫אכל כגופין ליכא'‬ ‫ממין אמד מצנורפין ולא כשר מינין ונ״ל דס״ל כה'‬
‫למימד וכו' ר״ל ומיידי כזדק שכא ושגגת מלאכית ועיק‬ ‫הרמכ׳יס ז׳ל דס״ל דהאדאני שר מינין אין מצעדפקהוא‬
‫לס' ח׳ן ז״ל וס״ה דמצי למידק מסיפא כפירש״י לשם‬ ‫קאי לסלכ ודם אכל פגול ונואד וכו' ועיין כתידושי‬
‫‪ • : -‬יי‬ ‫ע״ש ‪■ :‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫להרמכ״ס פי״אמפה״מ ע״שאךאמנסלא יכולאילהולמו‬
‫אין אכשרדיאקייכ על חצי סיעודמנ״שהרה חץ עלפי'‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫פרק רביעי‬ ‫‪.‬‬ ‫רכו של יש״י כמסכת מעילה ככר כאכאי שם שאין זה‬
‫■‬ ‫פיתשו ע״ש ‪:‬‬
‫מדסיפא ו >‬ ‫דף י״ז ע״ב ‪D W‬׳ כר״ה‬ ‫י >׳ ב ת י ס ׳ כ ד ׳ ה הכא וכו' דמשכחא לה‬
‫ומ״מהאי כזית‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫״* ׳ ׳‬ ‫‪ ,‬כיעקכ וכו' שהיתה לה‬
‫‪-‬אכל וכו' וקשה >״דן דשאי חתיכות יש ככל אחא כזית‬ ‫»יעקכ היי היא כא אשאו וכא כאו וכו' וקשה כיק‬
‫רדעיק דאכל כזייז היפי שילך להפוקי דלא אכל אלא ׳חצי'‬ ‫דעיקר קושייתם היא דכא כאה וכא ככא אחא למה‬
‫זיא ונר׳דאיייי דיש&סם יואר ‪,‬ממיא ואכל מאחת ■מהן‬ ‫להו לאשכוחי המצאה אחיהכהךגוונא דהק' כרישאסגי‬
‫ולא ידנני׳כמה אכל ונאבד הנואר והא דקאר אם יש כו'‬ ‫ועוד דעיקר דאפסו קושייתם הוא משום דהיפאלאניחא‬
‫כשיעור קאי על אכיצאו ולא אחלכ וראיתי להר‘ מי כ מן‬ ‫ליה אנא למינקנו כת כ מ וכיון דהקושיא הנא משום כת‬
‫המשנה כחי׳^להדמכ״ם שסק'לדכרי האיס' דס׳׳ל‪-‬כזית‬ ‫כאו מאי אולמיה רישא מסיפא ועוד כריש דכריהס כאבו‬
‫ומאצה למ״י איקכע איסירא 'פעור אמאי לא קר!מ‪S‬‬ ‫אמאי לא אני כא כנה וכא כאה ולא כת ׳כאו ע״כ נ״ל‬
‫לקלק מאי איכא כין רכא לדין כמו שאמד מאי איכא כין‬ ‫להגיה כדכדיהם ונשא כא לאס שהיאה לה מאחר וכו'‬
‫ר'^ וד״ן אלא ודאי משום דק־ נפקואא דאמד כק דכא‬ ‫היי היא כא בן אשתו וכת כאס"וכוונתה היא‪ .‬משום‬
‫כזיאומסצה‬ ‫וד״ז איאא נמי כקדכאוי־ץ היי ננכואד‬ ‫דסימא ״לא נסית למינקה כ ת " כ ^‪,‬ל כך איצהייכו‬
‫חייב לרין‪.‬עיה׳ ונראה דלק’ מ דמאי קאמד מאי איכא‬ ‫לאשכוסי ־ גוונא דאיסור כת־ כנה׳״הצת ’ כתה ‪ -‬כת‬
‫כק ר״ז ורץ כיק דככי אמד נפקואא דדק יכא ור״ז■■‬ ‫א א תר'־•־'*< ~‬ ‫‪■:‬‬ ‫׳ י '‬
‫שייכא נמי לר״ז ור״ן אלא ודאי משים דהיל לש״ס ^‬ ‫'‬ ‫ב א ‪' T‬ואס חמיו ואפי'לד'יוסי כצ״ל ‪:‬‬
‫אמוראי כל מד וסד אקא להחמיר על סכיו׳ו ולכן אמר‬ ‫ע ״ א ג ט ' דאמר י׳ א אמרד׳י וכו׳‬ ‫דף‬
‫נפקראא לעיל דד׳ז מחמיר־ על דכא ואאא צמימד כמי‬ ‫מכאןנר׳דד״אס״לכעלמא‬ ‫י‬
‫דד״ן מחמיר על ר״י ול ^ אמד נפקואא אחיא לועי‬ ‫כר׳ידאמיי'■ ^ ן >נחולקין ודוקא הכא דגילה קרא‬
‫די ץ מחסיר אכולהו והייט דקאסר לדכא פנגוי ואע״ג‬ ‫דעשאן כולןזמה אחת ונראה דזה היפן סש” ס דסנהדדין‬
‫‪ S2‬י‬ ‫וד‬
‫פ ר ק ש לי שי‬ ‫מ עי ל ה‬ ‫מסכת‬ ‫אברהם׳‬
‫דלא איצע' ליה אלא לאירועי די״ן מחמיר מכלהו ‪:‬‬
‫פ ר ק ר בי עי‬ ‫•‬
‫ג ט ' וכא ישראל ואכל אח סב'‬ ‫ד ף ’״ח‬
‫וקשה ‪ P‬אקמא לא אתיא‬ ‫■‬
‫ד ף ט ״ ז ע ״ א ר ש׳׳י ד ה וליי וכי' חייכיסהים־‬ ‫אלא כר׳ לקמן כסמוך ורכנן ‪.‬פליגי עליה ואמרי פעור‬
‫אחת משום טומאהזאחת‬ ‫‪,‬‬ ‫!‬
‫משוס נכלה דחיתי להיב כסא אליהו י ל ה״ה קול אליהו‬ ‫ודכי רמחייב התסככרפירשירס״ל רלאבעי׳שתי חתיכות‬
‫שהקשה וז״ל יהא ניחא ללקמ משום נכלה א>נל^לקגמ‬ ‫זא״כ ר'( רס״ל כרכ רכעי שתי חתיכות חיכי &"ל כר׳‬
‫משוס ככמה טמאה מי זה אמר שיצטרף נכלה‪-‬־הטה^יה‬ ‫מר' יס״ל לחש״ס כיון דהתה לן תנא לקמן כפ'כקרא‬
‫עס הטמאה^והלא אין כאן כזית שלם מן הטמאה זצ^ע‬ ‫דף כ״ג‪-‬ואם אכל חת השנייה מכיא אשם תלוי‪-‬ופירש״י‬
‫סס דלא כעי שתי חתיכית היכי שכיק רכ סתמא רמתני'‬
‫ייש״י י״ל קאי־על איסור‬ ‫ע׳ש ךק׳׳י ע״ד וחחה״מ‬
‫חע״א לומר דאם אכל כדק מנכלת כבמה סמאה״ש^ע‬ ‫דאתיאכר״אאלא ודאי ס״ל רכ״עס״לשתיחתיכיתוכסא‬
‫שתים משוס נכלה‪,‬ומשוס טמאה דכדת סאכל חל עליו‬ ‫פליגי דרכנן ק״ל כיון דכעת אכילת השיריה ליכא שתי‬
‫שני איסד״ס וכיון שכן אם אכל חצי יית־מנכלק טהזזע‬ ‫מתיכות פעור וד׳ס׳לכיקדמעיקיא הוו שתי חתיכותולית‪:‬‬
‫י וחצי דק מנכלת טמאה מצטדפין והואפשגנוזמ״ג־כ^‬ ‫לןכה יכיקדסתס מאני' אתיאכד׳לכך העמידר״ןכוותיה‬
‫ע * ב רש׳קכד״ה אכל יכו׳־זזאמר לררשי‬ ‫דף‬ ‫ו קנ ״ ל ד זהו שיטת הי מכ׳ס ז״ל פ׳ח ‪-‬מה״ש דיןב׳‬
‫וכמ״ש כחיל ושי לשם‪:‬כס״ד ־‪- .‬ד■ ‪,‬‬
‫וכו' משוס ניתי ומסוספגזל עכ׳ל‬ ‫^‬
‫נ ל מחי דכתב משוס פגול ומשום ניתי לאו למימייא‬ ‫^טם קכעת את הדאשונהכחטאת נ״ל דר״ל אתי לטעות‬
‫דחייכשתיס דהיכי שייך לומד דחייב מלקות עלי‪-‬׳פחמן‬ ‫דהיאשק הוא שאכל את החלכ ולכך חייכ חטאת ‪:‬‬
‫מכזית אלא משים דדננק רש^י לימי ייקא אס ■רוב נותר‬ ‫ע ״ ב ת ו ס ' ב ד ״ ה ‪^■:‬התניא וכו׳ואע״ג דיזיכי‬
‫זהקרו כו משוס נדקר הוא דחיכ וכן ג"כ פגול כעי׳ עד‬ ‫קאמר לה לעיל וכו' אכל‬ ‫■‬
‫שיהיה פו דוב הוא דמהכי החראקו אהל אם הוא חצי דת‬ ‫התוה' כשכועית כרסי ר״ש כ״י ול״ק קושיית התיס' ונ״ל‬
‫והתרו כי לא מהניא התיאתו אכל לדעת רבו אף ע ל‬ ‫דנפל טעית כדכייהס וכוונתם שם להק' מר״ש אר״ש‬
‫חצי זיק מסניח התיאה דכ״ון דמצערפין והקרו כו משום‬ ‫דהכא דהתס קאמר דפעור כס' ידיעה והכא קאמר רלא■‬
‫נוקר^‪,‬נע‪:‬זה כולו נוקר ע״י צירוף וכן גכי׳ פגול אף‬ ‫■ ‪■ :‬‬ ‫פליגיאד' אלא כאשם ‪: :‬‬ ‫‪.‬‬
‫הכה ז ז ל הכין כוונת רכו שחדב שתיים דהיינו אס‬ ‫כ א ״ ד אכל כידיעה לא קא מיירי וק׳ א׳־כ מאי מק׳‬
‫התרו כו משוס נוחר ומשוס פגול נעשה כולו נוקד מולו‬ ‫הש׳׳ס מינה ונד' דהא דקאמר התם כללו של‬
‫הגול שכתב על מ״ש רש׳׳י כד״ה ולוי ח״לדחייכ שתים משו׳‬ ‫דכד לא מיידיה קאמד אלא• מדודות הדאשומס היא ור״י‬
‫נכלה ומשי׳כהמה טמאה וכ׳הדב זל כדעת לכושל רשי ע׳׳ש‬ ‫כ"י מפרשו לענק המיניםהמ״ש התוס' אכל דכי מיידי‬
‫ואחד המסיל׳חיןזה כמשמעדא״כ אמא' לאהזכידשם דעת‬ ‫כידיעה ונקס‪-‬האי לישנא״דכשם שמ‪.‬כיא‪.‬וכו' ־‪- -‬‬
‫דכווננוד הו״ל להזכיר דעקו כמ״ש כאן ואמאי נטר עד‬ ‫^ " א■־ קשיאדר״ל■ אי״ל וקשה דלא‪ :‬אמר‬ ‫דף‬
‫הכא‪,‬ומאידכתכ שתים לאקאי אצירוףאלא קאי אמ״ש‬ ‫י׳׳ל‪-‬התם אלא לענין דמחלקק‬ ‫‪,‬‬
‫דס ל כיעלמא דאיסורחע״א ולכך כתב דיזייכ שתיסדאם‬ ‫להטאוה דהיינו דכי אקידע‪-‬ליה‪-‬מכיא חטאת ע״פ אחת‬
‫אכל כז ‪■ p‬מכםלא כהמה טמאה חייב שחים ודו” ק ושי‪5‬‬ ‫■ואחת אכל‪.‬מספק מכיא סטאת בלא ידיעה ודאית ליה ליה‬
‫ראיתי להתי ט שפי' כן יעו״ש וכן מצאתי הדכד מכודש‬ ‫נדאס דקושית הגמרא‪-‬כהדימת‪ .‬משוס רכבי מקדש לא‬
‫כדכדי דש"י כחולין דף פיג ע״א שכקב על הא דאמר‬ ‫כתיב אלא ונעלם כודאי מהט אף ס* ידיעה כיון דגכי‬
‫מ מ ד א דמיירי ש^ן כהס אלא כזית דיש מפרשיס ככל‬ ‫חטאת אף דכתיב יריעה ■מחני ‪P‬״ לסלק הכא מהני אף‬
‫א חצי זית ואק נראה כעיני דאס אכלו כקוך כדי אכילת‬ ‫לגכיק ט א ת‪:‬‬
‫פי ס הוי כב' א ואם אכלי אחי כיי אכילת פיס אין‬
‫מצטדפק ואפילו בשקי הקראות ואם כן הכא אף כשקד‬ ‫' מ ס כ ת מ ע י ל ה ■פרק ש ל י ש י‬
‫התראות איך מחייב שהים ממס נכשך אס אכלן 'ככ"^‬
‫לא למחייב אלא א' ואס אכלו כזא׳ו לא מחייב כלל ואף‬ ‫‪ “□ .‬״ ה סלכ וכו׳ אמחי‬ ‫ע״ב‬ ‫לף י־כ‬
‫למ שהדשב א ז״ל שס דאף דצזכלן ככ׳א חייב שתים‬ ‫־ ‪-■■ ,, .‬אין‪:‬מועילקוכו׳‬ ‫״‬
‫הייט לרכק דמסייעיאגיוין משוס כריה והוו כשתי זתים‬ ‫זי מ‪-‬זכי יאסור‪-‬גחצוב וכו' יקשה דהח‪.‬לקמן יליףכ״ש‬
‫חך לר״י דאין כסם אלא כז^ א' קחמי כהדיא דאינו‬ ‫מבכור דמועלק ככולו הף ‪-‬מוקדשין‪.‬נמי ואק לומר דוקא‬
‫יוייכאלא א' ולא אמדי'כיון דשם א' ■מצטרפין ס«פ‬ ‫להניקכמו לחלוב ד‪-‬הא‪-‬ילפיק מככור■ דלאו״בר• הנקם‬
‫אכל התראה והתראה דאין התיאוח מצגודפץ דמחלקות‬ ‫יעוד ק׳ כעיקר קושיית התיספות דמאי פק׳ דככר הק׳‬
‫וראקי למכיש״ח ז״ל שחק׳ דמג״ל ליש׳־י לומר דלרכנן‬ ‫כגמרא דמ״ש סי ס דממנלין יתיק דלאי מנופה כמ״ס‬
‫התישפות וצ״ע ואפ ‪ x‬דהש"ש‪-‬דהכאה"ל־דל^<המתני׳‬
‫ככ״א ‪ ^ OT‬כ אלח א' והא הד כאכל שט דתי ‪•j b‬‬
‫בהעלם א'ד״ל דהייכ שתיים והוא היפך משנה ערוכה‬ ‫דקתד אין רהנין ואין מועלק הוא ‪-‬מדרכה דונמא דכיצי‬
‫כייש פי־קאמרו לו ככריתת דאמדי' כסדיא אינו חימ‬ ‫תוייס ולכך הק' מ״ש מדם דאסור‪ .‬דאורייתא‪-‬ומועלק‬
‫אלא‪-‬אחקכס‪-‬׳‪-‬מדישהסוגיא■׳ דלשם קאייל * שוינמס‬ ‫ד‪-‬מתניתקדקתסי לא‪-‬יניקמאלסלוכיולכףלתי' ‪.‬מסוהדלאו‬
‫דס נ ס״ב שתנם משוס דס״לאכל שפיהזזי^ סלטכ*סעלם‬ ‫מגרפה ו^כך תיני אשומ^־לןלא מדדכפך־ תך‪ .‬ביון דסיכיתו‬
‫מסוגיא יחולק דאהוד מדאורייתא לא מסני לן הך‬
‫&' סייכ שסים והו״ק ‪:‬‬
‫חילוקא דלא מגופהדא״ב אמאי אסורדאויייחא״ילכךתא‬
‫•מסוס דלא סד קדושי •ה' וגם איט תלד סיעתה‬
‫פ ד ק ח מי שי‬
‫■‬ ‫וק״ל‪:‬‬
‫זץ^ ^י״ט ע ״ א ג ם׳■ מ‪.‬ק קניזכיןוקניזיי ת ^‬
‫נ״ל דנקט מני ילא הקדם‬ ‫‪.‬‬
‫‪ -‬דנדמם‪-‬‬
‫הד‬ ‫יני‬ ‫מסכת כעלה פרק חמי^שי‬ ‫אברהם‬
‫מוכנים דמ״ש דפי' ר״י הוא כעזרה לאיתנןדא״ב למס‬ ‫^נ־ריס ונדבות דוקא דחייש מעילה משוס דנרנה‬
‫שינה מדכיי ת״ק דקאמי בית הכתירה שהיא עורה‬ ‫מהנאת; דע״י מותד לאכול כקדשים ושוקל שקלו דע״ו‬
‫ועור לא שמעינן האי שברא דקרשיס שחייב כאסריותן‬ ‫נתכפר עונו כדאמרי' לא לן אדם כירושלים וכידו עון‬
‫הוו ממון אלא דוקא ר״ש ולא אישחמיט ככל מקום לומר‬ ‫ובתוספתא קתני נמי פסח דניציל מכית וכיון דהנאתן‬
‫אף ד״י ס״ל כווייה וידוע דר״י הוא בר פלוגתיס דד׳׳ש‬ ‫תלייה בזריקה לכן אמר ד״י עד שיזרוק אבל נדרים‬
‫גס לא ראה מ״ש ד״י נופיה בעכילתיןראמר ער שיזרוק‬ ‫וברכות הוא שחייב עצמו בהס מורס ר״י דכשהכיאו ‪.‬‬
‫הרם כיון דש״ל כר״ש מאי פליג עליה דהא ר״ם דקאמר‬ ‫•לעזרה מעל או אפשר דלית בו מעילה כלל רכל היכא‬
‫עד שיכיאם לנמרה הוא אזיל לשיטשיש כיון רככה; סייב‬ ‫דאיחיס כגיזא דיחמנא איחיה וליה ליס סנאה ולא פליכי‬
‫באתריוה; נסתלקו הבעלים ־‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ר״יוד״ל כחולין דף קל״ט אלא לענק אתדיות ־‪.‬‬
‫א ש ך ע״כנ״ל י פי' הברייתא על טיפול הבהמה‬ ‫! ב ע י מ ר פלונתייהו פירש׳י ז״ל דטעמיה דד׳ש‬
‫במזטת דת״ק ס״ל לעולם ת״ב בסזוטתיה עד‬ ‫משום כשהביאו לעזרה איפטד מאחריות‬ ‫*‬ ‫■‬
‫ההקרבה שהיא בעזרה אבל י״י ש״ל כיון שהגיע לבאר‬ ‫שלו וקדל דאמדינן כריש זכחיס כל הזבחים שנזכחו שלא‬
‫הגולה נפטר ממזוטת שלה ור״ל שהיא לשכת הגולה‬ ‫לשמן לא עלו לכעליסלשם חובה ואף ר״ש מודהכדאיתא‬
‫שהנזכרים עומרים שש לקבל מיד הנידרים ופיק שכידם‬ ‫התם ו ע‪ T‬קשס דר״ש נופיה קאמדכמגילס ע ל ^ מ ת ט'‬
‫לעכב הקרכן חייבים בטיפולה ונפטרו הכעלים דמצי‬ ‫דאק כק נרדים ונדכוק שהנדרים חייבי; באחריותו ניק‬
‫למימר דפשיעה היא לכם מס שעיככתס הקרכן‬ ‫טעם ר״ס מקרא דוזרקו אח סרס עליו דרמי אכתפיה‬
‫ממור מעתה לעד׳ן דהכי פידש״י ז״ל מאי דאמר חייב‬ ‫עד שיזרוק הדס עליו והיינו דכתיב ונרצה לו לכפר‬
‫באחריותן הוא אחריות הטיפול דש״ל כת״ק דשפדי דחייב‬ ‫דדמי עליו עד שיתכפר ואק כפרה והוא היפך דבריו‬
‫עד הנמיה וכיק דנפטר ע״י הכאתו ל^רס א״ב‬ ‫בכאן ולולי פירש״י נ״ל דפליגי באיכעי מיתשיל לד״ש ס״ל‬
‫יסתלקו הכעליש והוי כישות הקדש ולכך משך שעתא‬ ‫כיון דהכיאו בעזרה ליד גזבר אין בו כס לאיתשולי דיצא‬
‫מעל אכל ר'י ס׳יל עיקר הנאתו היא כפיתו ולכן ה״ל ע ד‬ ‫מישותו ונניקר מעילה הוצאה מרשות לרשות וכיון דיצא‬
‫זריקה והכי דייק לשון רש״י ז״ל מ״ש כס' ר״ש וז״ל יצא‬ ‫מישותו לישית נזכר מעל אכל ר״י ס״ל לא יצא מרשו^‬
‫ידי חוכתו ידי חשר‪v‬ת ר״ל כיו; דיצא מאחייית טיפולו‬ ‫עי שיזיק הדם וכיון דלא נזרק בכל אופןמחוייב להביא‬
‫מעל אכל כהה' ר״י כתב יצא מאתייית סוכתו דהיינו‬ ‫אחד הוי ברשותו ויכול לישאל עליו ‪:‬‬ ‫י‬
‫כפיתו כנ״ל אף שהוא דחוק קצת ‪:‬‬ ‫ן ד ע ד׳ ץ חה כמנת הקוס' דכייתות דף י"נ ע״ב‬
‫א ח ד ז מ ן מצאת בירושלמי דמה' שקלים פ"כ על‬ ‫י כי״ה ד' חטאות שכתבו וז״ל השתא סנשחט‬
‫י הן מתני' דקתני נתרמה מעל קאמר‬ ‫וטרק דמן כסילכק ליתיס כשאלס ונטי; בחי' שם‬
‫נתרמה מעל היא ר׳״ש‬ ‫אית קני ‪p‬דכס יאמרו הא‬ ‫ע״ש ‪:‬‬
‫דש״ל דכהמם זייזק הם דמינה ®אן י ת ד נקדכה היא‬ ‫א ט מצאתי כיייסא בספיי פד' ראה על פ' ‪P‬‬
‫ר״י דסוא בר פלוגתיס והיינו קך ברייתא השנויים‬ ‫' קרשיך תשא וכאת וז״ל שתייכ כמפול הכאתו‬
‫כאן ומננתה הדית ר״ש כיק יה״ל רכסנים זייזין הס‬ ‫ע ד שיכיאס לבית הכתירה ר״י אומר עד שיכאים עד‬
‫הו״ל כאלו נקיבה וכ״ש לסברתו כל העומד לזרוק כזרוק‬ ‫כאד הגולה חייב כאתדייתן מבאר הגולה ואילן אין חייה‬
‫דמי אף כאן כיון דסכיאו לנמרה ועופר להקרבה הוי‬ ‫כאח־יותן ע"כ ולפי פשטן נראה דרבק ס״ל כיון שהביאו‬
‫כאלו נזרק וק״ל ‪:‬‬ ‫לעזרה אס נגנבו ונאבדו אי« חייב באחדיותן ור״י ס״ל‬
‫והחכם סר' משה ניני הי״ו מתשכי צפת היכ׳ב‬ ‫לאו דוקא בנטלה ‪ rfe‬אף מסיכיאם ער באר סגולה שהוא‬
‫הכוא אמר ככוונה הכה״ז דבונתי היא‬ ‫קורס ממדה נפטר מאפרייתן זר\א דבר הימה דכ״ע‬
‫לומר דקאמר ר״לכשינניר הוא מנכלה טמאהולבןקאמ'‬ ‫לית להי סא רתק כל הוכחים סנזבסי שלא לשמן לא עלו‬
‫דסייב שתיה משוס מל ה ומשום ממאה אכל עכשיו‬ ‫לכעליס לשם חיבה גם הא דתנן מה כק נדרים ונדבות‬
‫דאכל שצי זית מגבלה יסניזיש מטמאה חייב משוס זית‬ ‫שהנדרים נגנגט או אברו חייב באחריותן ואק לומר‬
‫נבלה דוקא כיק דמצרפי ולכך כתב יעיין בי־ש״י משם‬ ‫דהכרייתא מיידי בנדבה וסיומא דמיירי אף בסטאות‬
‫רבו לומר דאף מ׳״ש שם דרזייב משוס טתר ומשוס פגול‬ ‫•ואשמות‪:‬‬ ‫•‬
‫ר״ל או משום מ תי או משום פגול חייב א' •חקא ולא‬ ‫ו ר א י ת י לסי' הפרי דבי רב שב ^ד ר״ו^ א מי באד‬
‫כפירש״י שס בענק רוב ^ ה ט תי יק׳ל וראיתי להר' ב ^‬ ‫הגולש ל׳ד אלא דפיתשו בעזרם ודאמר‬
‫• כהונה שפי' בו ב' פירושים יעו׳״ש ‪:‬‬ ‫צי ט שייב בחסייותז סוי סמק בעלים ע״ש דאי; דבריו‬
‫■‬ ‫פרק מ הנ ה‪ ,‬ק ההקדש‬ ‫הדרן‬
‫תם ונשלם‪ .‬אברהם'^ ז;^ הש״ס שבח ‪hth‬‬

‫‪...‬‬ ‫בורא עולם‬
‫א‬ ‫אברהם יגל‬
‫הלכות ‪ry‬‬ ‫חידרשיט על הרמכ״ם‬
‫ה ל כ ה ‪ '1‬כיי_ שלא יכנסו וכו' עיין מ״ש מ ק‬ ‫פ ל ק ג' ה ל כ ה ה' העובד וכו' וכוונתו למרה‬
‫ומ״ש הרב מ״ק ‪"1‬ל וכנראה דנעלם‬ ‫וחיי׳קיכן על שנגחו ע״כ‬
‫מעיניו ברייתא כפרק חלק דשם נאמר כהמא מקרבך‬ ‫וכתב הכ"מ ו״ל דרכי' מביש דמתני' לענק קרבן מתנייא‬
‫ולא מן הספר ובודאי משים דשקולים הם ויבואו‬ ‫דאי למיתה לא אבשר כיון דהוא מוטעה וכו' ולא ראה•‬
‫‪.‬‬ ‫שניהם ‪-‬‬ ‫מ״ש דש״י כמתני' דחייה מיתה והיינו כיון דאתיו כו‬
‫ה ל כ ה ה ' ו מ ת ק ככל אחד ואחד וט' עיין מ״ש‬ ‫ודרך עבודתה ככך אפי' מתכדן לבודה ודאי חייב מיתה'‬
‫הל׳ימ דמ׳ש ומ״ש כגמ' לומר ובו'הוא‬ ‫וכשט דכרי דכי' מודים כך דכהב הואיל ועבודתה ככך‬
‫קאי על מ״ש בגמ' לומד שצמכין עדים והתראה והתם‬ ‫ח'יב ומביא קרבן על שנגתו ולא כתב חייב להביא קדכן‬
‫מיידי כמרוכין דאקרא קאי ולכך תי' דמיירי על המדיחין‬ ‫על שגגתו ועוד לא דמיא לכך דד"מ דהתם לא נתכוון‬
‫כפי' רש״י אבל ודאי על המתני' לא קשה כלל דמיירי‬ ‫לעוב־ה כלל דהא לא ידע לה כלל מעיקרא וליכא ביה‬
‫■ כהדיא כיחידים וכמ״ש הכ״מ ועיין כמ״ק ז״ל דלא דק‬ ‫לא חיוב מיתה ולא חיוב חטאת אלא איסורא אכל רכיט‬
‫כזה וגירס׳מוטעית נזדמנ׳לו כדברי הל״מיאכלקש׳כמו‬ ‫■כתב העיכד פעור ככיור וכו'• משמע דנתכוון לעובדה‬
‫סהק' המ״ק ועוד קש״ל מהא דאמרי׳כפ׳ד׳מיתות דס״א■‬ ‫ונתכוון למותה‪ .‬והכי משמע מגמ' דקאמ' על מתניתין‬
‫ע״ב אחד יחיד הכיסת וכו׳מכלל רכים להחמיר על גופם‬ ‫דקתני הפוער ונו' ואע״ג דמתכוין לכוות׳והיינו דמשמ'‬
‫וכו׳וקאמר התם כגמ'מכלל דשאר דבדיס כי הדדי נינהו׳‬ ‫ליה דמתני' לענין מיתה מתניא דקאי על אלו הנהקלים‬
‫ואי כדברי הל"מ מאי מק' הגמ' הא ע"כ איכא כינייהו‬ ‫ותחשיב נמי הפוער וכו' וכן כתבו התוה' יע״ש • אך‪.‬‬
‫להתראה ועדים דלא כעו ואפשר כיון דאי?ח שם התרא'‬ ‫דאיתי למהרש׳יא ו״ל שם כתב דהך דר״מ חייב חטאת‬
‫כמ״ש הב״מ ז״ל אינם מחולקים מקרי והיינו טעמא■‬ ‫והביא ראיה מדברי מ ק ו״ל ע״ם וליתא אלא האמת‬
‫דלא קאמר ‪.‬כמהניתין נמי יה חומר כמרוכיס וכו'‬ ‫כמ״ש דאם איני מתכוין לעוכדה כלל אלא לכודה לית‬
‫■‬ ‫וק״ל•‬ ‫‪■ .‬‬ ‫כיה חיוב חטאת כלל אלא איסורא כעלמא הוא דאיכא‬
‫ואינו לוקס אלא הנודר‬ ‫פרק ה' הלכה י״א‬ ‫ונ״ל ראיה לוה מהא דאמרינן כגמ' שם נכי פלוגתא‬
‫כשמו ומקיים כשמו‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫רחביי ורבא כעובד מאהבה ומייתי אכיי ראיה מהך‬
‫ובו' ונניק כ השגות הראכ״ד ו״ל ועיין להרב כ"מ ז״ל‬ ‫דכהן משיח דקתני חייב חטאח על שגגת המעש׳וקאמ'‬
‫שתי' לזה יעו״ש ועיק להרה מ״ק ז״ל שלא ראה דכרי‬ ‫אי לא קיבלו עליה באלוה לחו כלום הוא ומאי קושיא‬
‫התוס' ז״ל כפרק ד״מולכך הקשה מה שהק'יע״ש‬ ‫דהא‪ .‬ר"מ נמי אע״ג דלא ידע לה כלל א״ה חייב חטאת‬
‫ונלע״ד דדכרי הרב כ"מ מוכרחין דהה מוכרח דמאי‬ ‫כיון דדדך עבודתה בכך ה"נ ‪ p‬אנדרטא כיון דהויא‬
‫דפלגינהו תנא הוא לומר דחר מינייהו לקי ואם כן ■ודאי‬ ‫ע״ו שמשתחמס לה לעובדה הוייא לה דרך עבודתה ככך‬
‫פי' דמתני' הוא מוכרח לומר הנודר ומקיים לקי משום‬ ‫וא"כ כיק דהשתחוה לה אף שכוונתו לכבוד המלך ודאי‬
‫דס״ל פר״י ולר״י דס״ל משו׳ר׳יי הגלילי דכלל״ת שאיןכ״ע‬ ‫חייב חטאת וכל שכן הוא תהך דר"מ גס לשיטתו דמפר'‬
‫אין לוקק עליו והא הוא דאמר הלכה כסתם משנה אלא‬ ‫דעת התיס' דמיידי לענק מיתה אכל לגבי חטאת לא‬
‫ודאי דוקא הבא משום חומר ע״ז • וראיתי להרכ ל״ע'‬ ‫כעינן עובד ואפי' רבא מודה א״ב מאי מקש׳אכד לרב'‬
‫שכתב דרכי' איירי שנשכע שיאכל ואכל ויש כה מעש'ופו'‬ ‫מחיוכ חטאת אלא ודאי כמ״ש ועיין להרמ״ה ו״ל כשי'■‬
‫ותמה עליו הרב מ״קז״ל דכשעת מעשה ליכאאיסור■‬ ‫‪.‬‬ ‫לסנהדרין יע״ש ודוק •‬
‫וכו' ונ״ל דאפשד איסור• שכועה ליתא אלא כשמקיים‬ ‫פ ר ל ו ל ' ה ל כ ה כ ' או;דהודחו מאליהן עיק‬
‫שכועתו דאז נראה כמודה לע״ז אכל אם נשכע כשמו‬ ‫כ מקשיש ט״ה בדבריו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יי‬
‫ולא קיים השכועה אררכה נראה דלאו ממש הוא לגכיה■‬ ‫ו־אחי להמגיה כהפר מש״ל שרצה להוכיח מהא דאמרי׳■‬
‫־‬ ‫וא"כ האיסור אינו כי אם כשעת מעשה י‬ ‫כפרק ד״מ דניהת מפי עצמו ובו' יע״ש • ולע״ד אינו‬
‫‪ 5‬ר ק ן' העושהאוב וכו׳עמןככ״מ במ״שופלוגתא•‬ ‫ענין לכאן דהכא מיידי אף דעכדו עיי א״ה ביק דאק‬
‫דר״י־ור״ל מדוע דהל'כר״י יע״ש‪-‬ושינטר־ר‬ ‫׳‬ ‫אדוקים כה אינם נידונים כמדוכים אלא כיחידים אכל‪.‬‬
‫דבריו ג״ל דס״ל דכי‪.‬אמר ד״י הואיל ו‪.‬כ' בלחו א' הייט‬ ‫התם מיידי כאמירה לחודה לא מחייב כיון דמימלך ולא‬
‫״ דוק'אס עשה שתיהןכהעלסאחד אכל אסעשה כל אחד‬ ‫עבד אכל אי עבד; מחייב ולא אמיינן חינו אדוק וכו''■‬
‫כפני עצמו חייב על שתיהן והיפי חייב על ידעוני אלא‬ ‫דטעס זה אינו מחכר שם כלל והעיקר כמ״ש הד' מש״ל‬
‫ודאי דס״ל דכידעוני אית כיה מעשה אכל ר״ל ס״ל דלית‬ ‫ז״ל ועיין כמה שהקשה הל״מ ובמה שתי' ועוד נ״ל דביק‬
‫כיה מעשה והא דקאמר ר״י מתני' ד״מ דלא כעי מעשה•׳‬ ‫דדייניק כיחידים דכעי עדים והתראה לכל אחד אפשר‬
‫לרבדיו דד״ל קאמר אכל קשה כיון דכתב רכינו קטודת‬ ‫בלא ימותו פלל דלא נמצא להם עדים והתראה א ‪ b‬אי‬
‫כידעוני א״^גם לר״ל הר מעשה דאין לך מננשה גדול‪.‬‬ ‫^יניק להו כמרובין אףלהך דלא נמצא ליה עדיסוהתדא'‬
‫מזה וזה ודאי מוסכם כין לר״י כיןילר״ל דבידעוט אית■‬ ‫מהיול כהדייהו כמ״ש הל״מ לקמן •‬
‫כיה‬ ‫■‬
‫יגל‪.‬‬ ‫‪ D’W r t .‬על הרמב״ם הלבות ע״ז‬ ‫אברהם‬
‫אחת דהייט נשהע להרע שלא לאוכלו ואכלו ונשכע‬ ‫כיה קטורק דליכא פלוגקא כין ר׳י לר״ל כענץ המעשה‬
‫להיטיב להיכלו ולא אכלו ההעלם אחד חייה שתי חטאות‬ ‫היאך היה היע יהא רב' יכינו קטורק כאוב הוא לע״ד‬
‫וכמו כן נמי הכא דכיון‪ .‬דאית לן וי״ו לחלק מחייב ע ל‬ ‫מלנ״ש כגמ' וכמ״ש הרב ל"מ ולכך דקדק כלשונו ולא‬
‫שתיהם כהעלם אחד • אך אמנם נ״ל דיה לא יתכן ולא‬ ‫כתכ לשד משוש דאס קיטי לשד אף שהוא לחכי חייב‬
‫דמי כלל להתם משוס דהכח שתי עניינים נפרדיס ולא‬ ‫משום ע׳יז ולכך ‪ p v‬דכא כפד׳ד״מ אלא כמקטר לחכי‬
‫מהני היי״ו לחלק אלא לומר דלא תימא פי' דקרא עד‬ ‫ולא וכד שד כלל ולא במו שהוכא כפ״א דכדיקוק וכ"כ‬
‫שיעשה שניהם'אלא אף אס עפה אחד לעצמו אכל‬ ‫השיך כי״ד הימן קע״ט ועיין להדב מ״ק שאי; דכריו‬
‫לעולם לא חתא החילוק לומר דהלאו קאי לכל אחד ואחד‬ ‫מוכנים ומעתה כיק דגם לד״ל ידעוני נמי איה כיה‬
‫דא״כ לי”י לא שייך לחו שככללית כלל כיון דחית כהו‬ ‫מעשה אמאי לא קני ליה כמקני' וככד קי' הרב ל'מ ז״ל‬
‫וי״ו ואחא לחלק אלא ודאי כמ״ש דאף דידעינן מהוי״ו‬ ‫משום דלאו מילד‪,‬א פםיקת׳כיקדאיכא ידעוני כלא מעש'‪,‬‬
‫להוא לחלק מ"מ מקרי לאו שבכללות דטא כולל דכרים‬ ‫ואפילו מעשה זוטא לית כיה לכך קנא ליה אכל אוב ליכא‬
‫הרכה וא״כ הכא דהוא לאו שבכללית לא מחייב הלתי אף‬ ‫הלא מעשה והקמו כפי' דאיק כיה מעשה ולכך קני ליה׳‬
‫לר״י ומה גם דמשמע שניהם כאחד ולכך אין קכרא‬ ‫במקני' כשקם ומעתה אפשר לומד דדכינו פשק כד״ל‪.‬‬
‫לחייט היתי וכמש״ל■‬ ‫■‬ ‫ודלא כמקכ״מ י״ל ודקדק כלשונו כהלכוק שגגוק וכקב‬
‫קשה מ״ש הרמכ״ס כספר המצית מצוה ט'‬ ‫ועוד‬ ‫ידעוני כמעשה מה שלא כ"כ כאוב משום דש״ל דלא‬
‫דלא היי לאו שבכללות כיון שחלק כעונש או‬ ‫■‬ ‫פליגי דיי ור״ל כמציאוק המעשה דגם לד״ל שקם אוכ‬
‫ידעוני יזה ויחי דלא כר' ונמו שהק׳הדמכ״ן ז״ל וראיתי•‬ ‫הוא כמעשה דר\ינו הקטור' ולכך כאוב לא כקכ כמעש'‬
‫להרב מ״ח שם ■שתי' דלא קאמי י״י אלא לענין לחייט־‬ ‫משום דשקמו כפי'אבל כידעוני כיאד וכקב ידעוני‬
‫שתייס כהעלס אחד אכל לעני; שתי העלמות‪,‬רלפי' דלא‪:‬‬ ‫כמעשה ודלא כמו שהנין הדפ׳׳ח ז״ל דמ׳יש אוב כשקם■‬
‫הוי לאו שככללוק וט׳ולע״ד אין דכריו כדוריס חדאי הא‬ ‫משום דק"ל דהקשק ודועוקיו הוי מעשה וא״כ פשק כד״י‪,‬‬
‫כסא תליא ועוד איך מנה חותם לשתי מצית כיון דאת‬ ‫ולכך הק' על מ״ש הכ״ז לקח דדכי' פשק כד״ל דש״ל‬
‫עשק כהעלס אחת אינו חייב חלא אחק וכמ״ש רכינו‬ ‫דחלוקה דמיתה שמה חלוקה מהא דשתם גכי אוב וש״ל‬
‫כעיק' ט' יע״ש ועוד אפי'הי לאו שככללוק מחייב תיט■‬ ‫הקשק ודועוקע הוי מעשה ולכך וכי' ולפי מ״ש איט‬
‫כשתי העלמוק וכמ״ש רכינו שם מצוה צ״ח רע״ש ■ ■‬ ‫מוכרח ובד נק דין אינו מ; הקימא דודאי לא פשקינן נגד;‬
‫ו ר א י ת י להרג דינא דחיי לאין ל״ט שנתב לחק‪.‬‬ ‫הכלל דקיק לן הלכה כד׳יו לגבי ד״ל אלא דוקא היכא‬
‫דע"כ לא קאמר■ר״י דחלוקה דמיתהלא‪:‬‬ ‫דאיק לן גילוי מכש״ם דש״ל כר״ל ולכך כדינה דמצוט‬
‫שמה חלקא היא לעני; חטאת חכל ודאי‪ .‬נימנק לב';‬ ‫הקמא דו‪.‬מ' טוקיה פשקינן כווקיה אכל כשאר דינים‪:‬‬
‫כיון דחלודףס כעונש יע״ש שהביא ראיה מלחם וקלי■‬ ‫דליק לן גילוי הדדי׳ לכללין דהלכ׳כד״י לגכי ר״ל ולכךנמי‪.‬‬
‫ומקלל אכיו זכו' וכתכ כסוף דכריו דאיך הרמכ״ן לא שת‬ ‫פשק דבינו כהשתחוהה דחייב משום כפיפק קומקו הוי‬
‫לכו לזה ע״כ • ולע׳יד נראה להוכיח זה ממ״ש התוח׳ז״ל‪,‬‬ ‫פר״י • ודאיקי למולינו הרכ‪ .‬חק נתן כפ״א מש׳ כדיקורן■‬
‫כמציעה ד־ט״ו ע*כ יהיכא דאיסור מפהיש כקרא חף‬ ‫שדחה דכדי הכ״ז ממאי דפשק כהשקחואה כד״י ולע״ד‬
‫דהוא לחו החד לקי על כל אחד ואחד אף כהתראה אחת‬ ‫אינו מוכרח כמ״ש גם דאיקי לו שכתב כדעק דכי' משו'‬
‫ואם כן קשה מאי יעתיה דר״י גכי הל קפנו אל החוכות‬ ‫דה"ל דלא אמר ר״י האי בללאאלא לר"מ ולא לרכנן‪.‬‬
‫לומד כיון דכלחו אחד נאמדו חינו חייכ שקיים כיון‬ ‫דלדידהו ק״ל חלוקה‪ .‬דמיק' הוי חלוקה וב' דכהכי מקורז‬
‫דמפורשים כקרא ואפשר דוקת התם דנכר ידעינן החילוק‬ ‫קושיית התיש' כפ' ד' מיקוק וכו' יע״ש וכוונקו לומי דהך‬
‫‪1‬‬
‫מסח דכקכו לעיל שם גכי טלם אכל הכא דלא כקיכ‬ ‫דאמה ר׳יי כפרק כלל גדול דשגג ככד' אע״פ שהויד כלאו‬
‫חי' אלא כמיתה ולכך פליגי וקדה נמי דלה הביא אקנז‬ ‫דמשמע דחטאו'למיקה קיימי ומיקה מחלקת הוא אציב'‬
‫זונה ומחיר כלב משמע חי' לד' ‪.‬יאשיה כמ״ש הקוס' ז״ל‬ ‫ררכנן וכו' ואחר התחילה ור> לא יקכןדדכקדהחםדעליס'■‬
‫כיכמוק כדף נ״ט ע"כ כד״ה שנים יע״ש ■ חך מדכרי‪:‬‬ ‫קאי ר״י‪ .‬הוא ר"מ וכמ״ם הקיש'הקם יע׳יש • ■‬
‫הסמיג לחוין שי״ח משמע דאף דלא משמע חי' כיק‪,‬‬ ‫ע ו ך ‪ -‬נראה לע״ד דרכי' ז״ל פקק כר״ו ובמ״ש מ ק ‪,‬‬
‫דמפודשיס מ‪ :‬מע שפיר חי' חף לד' יחשיה וכ"כ התות'‬ ‫ו״ל והא דש' כהלטק שגגוק דאם עשה המ״ג■‬ ‫■‬
‫כחולין דק"כ דאי בקיכ וטרפה משמע שפיר דלקי שתיים‬ ‫פהעלם אחד חייב מ״ג חטאוק הוא משוס דרכי'‪1‬קשיקיה ‪i‬‬
‫פיון דלאו קהי עליהם ומעתה אין צוע למ״ש החוק' ז״ל‬ ‫טון דקי׳יל נר' יונק; דיי"ו לחלק א'כ היו קדא דאל קפט ‪,‬‬
‫דיכמות שוכדקי וצ״ע • אך לפי דכרי הרב ניחא דוקא‬ ‫כאלו אמד או אל הידעונים ולכ״ע משמע להו דאי היה‬
‫הנח לעני; חטאת דעל סמיכות דחטאוק חלהוין קיימי‪.‬‬ ‫כקיב או משמע שפיר לחלק וא׳יב איך קאמר י״י הואיל ׳‬
‫לפי'עד שיפקוב ט לאו כפי'או ‪ ,‬שיכתוב או כפי'‪,‬‬ ‫וכלאו אחד ‪.‬וכו'‪ ,‬ול יל דהך שוגייא אליכא דר' יאשיה‬
‫■‬ ‫־‬ ‫■ ‪ .‬כדפי' •‬ ‫■‬ ‫אמנם קי״ל כד״י זכדמשמע כמציעא דצ״ה דרכא ש״ל •‬
‫א מ ג □ לע״ד נראה דודתי לא יננלה על לב הרמכ״ן‬ ‫‪ f-o‬ועיין כקוק' ד” פ או"כ דע״ט וכקמא דל״ד ע״א‬
‫ז׳יל דכר כזה דאחר שראה שכקב הרמכ״סז״ל‪.‬‬ ‫יע״ש ולכך כקב חייב מיג חטאו׳כיקדאיכא ואיו לחלק ‪:‬‬
‫כשורש ט' דהעניןתלד כמלקיוק דחס נמנין לב' תדע‬ ‫ואין להקשית דכיון דס׳ל לר״י דמשמע נמי שניהם כאחד ;‬
‫שהוא חייב שקים כהעלס אחת הכל אם אינו חייב אלא‬ ‫א"נ איך יתכן לחייט על כל אחד ואחד דהא גכי אוקו‪..‬‬
‫אחת חיט נמנה כי חס למצוה חחק א"כ הכח דחינו תייכ‬ ‫ואק כט לא מצריך או לר״י משום דש״ל וי״ו לחלק ואפי' ;‬
‫אלא אחת איך ימנה איחס לב' וקרמכ״ס ז״ל הוק' לו‬ ‫סכי אם עשה שניהם ככק אחת חייב על גל אחד ואחת ן‬
‫דכי זה לכך קי ק דלה חחשוב דהוח לחו שככללוק דאיט•‬ ‫ולוקה שמונים והיינו דכיוך דאית לןגלד דאףכאחק מהס‬
‫חייב אלא חחק ומש״ה אינו נמנה‪.‬לב' מפני •שחלוקים‪.‬‬ ‫טקה גם כשעשה שניהם לא מפטר וכן נמיגכי להרע‬
‫וט'ולכך הק' הרנזכ״ן ו״לוט') דכמקלל ומכה חכיו‬ ‫קו להיטיב כשטעוק‪,‬דכ" ‪ a‬דאף • ללא כקיכ‪,‬או שמעיק ‪.‬‬
‫דלק ניקנה להם הזקיה כיקוד אלח מקוס דפיט‪ .‬כסר‬ ‫לחלק לה״יה־כתי' וי׳יו והקם ודאי אם עשה שניהם ככק‬
‫כעונש'‬
‫ב‬ ‫יגל‬ ‫הרמב״ם הדכות;נ־ז‬ ‫חידףצ‪£‬ים‬ ‫אברהם‬
‫חליא וכיון דמשתחוה לו והוא נעכד לאפקי אנדרטי אין‬ ‫בעונש ואית לן לאענש^אא״כהזהיר(ואניקמיהעלהרב‬
‫לך קכלת חלהות גדול מזה וגדולה מזה המשתחוה ללכינס‬ ‫ז״ל דמאי ראיוה מייתי מה^ אהד דכולהו איה כהו‬
‫ולכיצה כקכלת אלהק ואפי' אינו נעכד חייכ כ״ש זה‬ ‫מלקות ודאי נמנין לב' ואדרבא מינה הכרה דכמקלל‬
‫שהוא נעכד והוא משתחוה לו כאלהות וכן ראיתי לרב^‬ ‫ומכס אביו דלא ניתנה להם אזהדה ביהוד אלא משום‬
‫כה' המצות מצוה ה' הזהיר מהשתחוו' לע״ז וכו' והוא‬ ‫רפי־ט כהו כעונש ואית לן לא ענש אלא א"נ הזהידכתב‬
‫מכואר שאמרנו ע״ז הרצה כו כל מה שיעבוד זולת האל•‬ ‫מימכ״ם ז״ל דלוקה ואף דהוא לאו שבכללות ואין לח'‬
‫וכו' יעו״שנרחה ככתר דאף המולך ככלל שהת כמצוה‬ ‫כץ מלקית לחשאת כשום פנים דכמו התעאות אלאוין‬
‫ה' כ' המולך כשם עכורה וראיתי להר' פת חדש כהי■‬ ‫קיימי כ"כ המלקות וכ״כ הרמכ״ן ז״ל כשורש ט' גכי‬
‫‪.‬עכו״ס שהודה ליכת מרן ז״ל וכתב שכן‪ ,‬נראה כס״ה־‬ ‫מין שני מלאו שכנללית יעו״ש אכל נדחה דאין מזה‬
‫מצוה ט' יגט״ש והרואה יראה שאיט ענין לשם ואולי‬ ‫! סתיד' לר״י דוקא התם כיץ דזס כעונש מיתה ויה כעונש‬
‫נתכוון למצוה ה' וכמ״ש ומ״ש מצוה הט' הוא טע״ס ‪:‬‬ ‫מלקות לא מקרי לאו שבכללות ועיין מ״א מצוה שי״ח‬
‫ונפלושתיס ליס הגמל הקרו כולן‬ ‫פרל! ז'הלכה י'‬ ‫מ״ש כשם הדשכ״ץ יעו׳יש ועוד אחר שמצינו דהרב ז״ל‬
‫והק' מ ק זל דאקמוה כגמ' חה סהכרין■‬ ‫׳‬ ‫בחיבורו כ' דחייבין על שתיהן בהעלם אחד ודאי מאי‬
‫ליתא אלא לי״א יכיי! ייני' הס ‘ כיכנ! אק פסק האי‬ ‫דקאמד כש' המצית לענין חטאת קאמר ‪:‬‬
‫דינאקי' משום דס״ל לרבי' משום ד ק דשחוטץ כ״ע■‬ ‫» י ט ר ע״כ נראה מזה כדור דפהק כר״ל והוכרח לו‬
‫מודו דנדחין דלא כר״א ולכן פסק ביכנן אבל בהך‬ ‫לדכי' כמ״ש הכ״ז יעו״ש וגס ביק דקי״ל כר׳י‬
‫דימקו כולם אעפ״י דפליג אד״א כתן התערובת כלאו;‬ ‫כמש״ל פהקינן כוותיה רריל משוס די״י אתי כותים רהא‬
‫האי טעמא דשחוטין נדחין וכו' כיון דס״ל לאינך אמוראי‬ ‫לר״י ל״ל למכתב או ידעוני כיון דס״ל דוי״ו לחלק אלא‬
‫מתיה נקטי' כותים עכ״ל ותמיהא לי איך נעלם ממנו‬ ‫ודאי דכא לומר דאף חלוקים כחטאת וק׳׳ל דחלוקה‬
‫דרכי' זל פסק הן משנה כצורתה ותחזור הקו' למקומה‬ ‫דמיתה הוייא חלוקה בר״ל ופלוגתא דר״י ור״ל הוא‬
‫' ־ועיין מ״ש כהלכות תחמות כס״ד יעו״ש ‪:‬‬ ‫■אליבא דד' יאשיה■ ותבלין מצאתי לזה מהאדאמרי' בפ״ה‬
‫רקידושין ד״י וכעלה וכו' עד דמקדש והדר כעיל והק׳‬
‫;‬ ‫הלכה ציצית '‬ ‫הישכ׳ח והריטכ״א זל לדכי נמי נימא הכי והמעיין יראה‬
‫דלפי דכדי רש"’ לשה לק'מ דכתב כד״ה דהואיל וכו' וזל‬
‫פ ל מ ג' ה ל כ ה א ' כסות שחייב לעשות יכו' קשיה‬ ‫דככעילם לחודה מקדשה ע'כ כי ק ח דיליף קיחה‬
‫מדתה כת שיתכסה כס קטן‬ ‫י‬ ‫קיחם אגמדים דככהף לחוד מקדשה וכו' יעו״ש משמע‬
‫ראשו ודוכו ע"כ וכל המפרשים ז״ל נתחכטו כזה דהוא‪.‬‬ ‫לרכינו ה״ל כיץ דגמרי' קיחה דכהף לחודיה מהני תו לא‬
‫הפך הגמרא עיין מר״ן ז״ל וככ״י מ״ש ולעד״ן לו מל‬ ‫מצי למטעא עד דקדיש והדר כעיל ודו״ק ולע׳ד ודאי‬
‫דרכינו מפרש דהש״ס מבין מדקקני אס יש כה שיעול•‬ ‫לא נעלם זה מהגאוגיס זל אמנם ק״ל דאיך אפשדדפליגי‪.‬‬
‫לכסות כו ראשו ורוכו של קטן חייב בציצית הא לאו הכי‬ ‫כהכי ור״י פלוג על דכי כסכדה ודוחק לומר דתנא‬
‫פטור אף שהוא מלובש כו הקטן אינו נקרא לכוש דאץ■‬ ‫יפליג דזה לא אמרי' לכך תי' דפליגי כפלוגתא דד״י ור'‬
‫לבישתו אלא עראי בעלמא ולפ״ז מחשה דהא קי"ל אץ‬ ‫יאשיה וד' כד״י ור״י כר' יאשיה ומה גס דר״ל ם"ל התם‬
‫עראי לכלאים וא״ב אפי' אין כו שיעור יש כו איסור‬ ‫כרכי דקים ליה כר״י ולכך פסק דכי' ז״ל כקיה כנ״ל‬
‫‪;..‬‬ ‫'‬ ‫כלאים ‪:‬‬ ‫י‬ ‫ודו״ק‪* :‬‬
‫ה ל כ ה ג' לפיכך העושה עכורה זו לעכו״סאחרת יכו׳‬
‫הלכות שבח‬ ‫‪ .‬ועיין בהר' כ"מ ז״ל שדצה לדקדק מדברי‬
‫רכי' דמולך ע״ז הוא ולתיכך הס עשה ד' עכורות לפניו‬
‫פלק א' הלכה ט' נתכוץ ללקוט שחורות וליקט‬ ‫קייכודלאכדשייעו״ש ולפז מחלקת התנאים הוא אס הוא‬
‫לכטתונו׳משום רהוי כ׳מינים‪:‬‬ ‫י‬ ‫ככלל הע״א האמורה כתודה אס לאו אכל ודאי אף למ״ד‬
‫כדמפרשי דב יהורם ורב הושעיא כמבואר כגמ' ואף לפי■‬ ‫דלאוככלל ע״א האמורהכתויההיינודוקא לענקאסעשה‬
‫המסקנא דפי' שם א' הוא אליבא דשמואל אן לרכא ואביו‬ ‫מולך לשאר ע״א אמנם ודאי זה המעשה הוא ע״ז ור״ל‬
‫מפרשי מתני' כפשטה דהווב' מינים אכל שניכם שחותנן‬ ‫מץ בפני עצמו להתחייב עליו כד' עכודית אכל לרש״י‬
‫או לכנות הוו מין א' והייט דלא מקשו כגמ' לחכיו‬ ‫זל ס״לחהוחק כעלמאולא ע׳׳א כלל לכך כ' אף אס עשה‬
‫ורכא ממתני' כמו שפירש״י ז״ל והס למקי דכת רכא־‬ ‫ד' עכורות לפניו פטור כנ״ל כונתו ועניין להר' מ״ק ז״ל‬
‫דקאמר לא איכוין לחתיכה דחיסורא דמשמע חס איכוין‬ ‫אך כאמת איני רואה ראיה מזה הלשון שב' לעכו״ם‬
‫לחתיכה דאיסורא תייב ומתני' קתני שחורותולבטקפטוד‪.‬‬ ‫אחרת הפך רש״י אחר שרש״י ז״ל בכר כתב כזה הלשק‬
‫אלא ודאי משוס דהוו כ' מינים ומעתה צ״ל דרכא ואכיי־‬ ‫כד״ה מסר יהעכיר לעכו״ם אחית שלא למולך וכו' אלא‬
‫מפישי מתני' פלוגתא דר״ש ור״י כמתעסק ברס״ד רכ׳‬ ‫ודאי אף רר>וא אינו עכו״ם כאמת מ"מ יקרא כשם עכו״ם‬
‫אושעיא ואף דפליגי אליכא דר״א מ״מ נפ"מ למץ ‪-‬א׳‪:‬‬ ‫והייט טעמא דהכיא רכי' האי דינא דמולך אחר אוב‬
‫דאף ר״י מודה דחייב ואכיי דס״ל דנתכוון ל ה ק את‪:‬‬ ‫וירעוני ולא קורם משוס דהס אינם ע״ז כאמת אלא מץ‬
‫התלוש חייב צ״ל דממת כמין א׳דאל״כ תקשי ליה מתני'‬ ‫ממיני עכו״ס וכמ״ש רכי' גכי ידעוט וכן כתב רש״י‬
‫דלכ״ע פטור כשני מינין אף נתכוק לחתוך את המחובר ••‬ ‫ז״ל כד״ה ג' כריתות כע״ז ולמ״ד לאו ע״ז מ"מ ע״ז‬
‫אלא דסאמת אץ סכיא אף דנתכוץ לחתוך את התליז־‬ ‫קרי יעו'ש וכן נמי אמדי' כפ' כן סורר דע״ד דלרשכ״א‬
‫מחייב אכיי ביון דלא נתכוק לאיסור ולכן כתכה״הזל׳‬ ‫יליף חילול חילול מע״ז והיינו ממולך אף דהוא ס״ל דלאו‬
‫דעיקר ספי' ונמצא שהוא מחובר■‪ : ' -‬־‪*■.‬‬ ‫מ״ז היא ■ אמנם כעקר הסברא נראה לע״ד דסכרא‬
‫שמאיקח מן הכלי שמןזס*•‬ ‫ה' הלכהי״ב‬ ‫פללו‬ ‫ככונם היא כמ״ש הכ"מ ו״ל ולאו מטעמיה תדאי אם‬
‫‪ . -‬וח‪p‬ור ליהטת וכר הק' הל״מ זל ‪f‬‬ ‫‪* -‬־‬ ‫עשם ד' עבודות למולך חייב דהא ■ע׳׳ז‪ .‬כקבלת חלהוק‬
‫דאמאי‬
‫יגל‬ ‫הרמב׳ם הלכות *עבת ‪.‬‬ ‫אברהם ‪ :‬חידדכים‬
‫גמורה דעשאה ■כלי ואכא ק״ל לרכי׳ז״ל להך ■לי»א‬ ‫דאמאי לא כקימשוס מכבה יעו״ש הנה הרבהכיןרמ״ש‬
‫דצרץ■ לכודקן ומשוס טרחא שלא לצודץ כמו שיפי' רש״י‬ ‫ואשוי ליהנו־ הוא טת; טע־ לשמא יקרן ויה אינו מדר^ ^‬
‫טס דלא הוי אלא אישור דרכנן מה יענה להך דקתניגותן‬ ‫דהי׳ל לומד דאשוד וכו' ועוד כדי; יו״ד שג' גכי שמן'צמ‬
‫את הקדרה חייב חטאת מאי קעביד ולכך צריך ‪ ,‬ל ת ‪p‬‬ ‫שמא י־ח ולא כהב טעשכ‪r ; :‬זה מורה דהטעס פשוט הוא‬
‫דכל העושה דכד מצרכי הבישול ה״ז מבשל ור״ל משוס‬ ‫משוס מכבה וכן כר‪,‬כ רש׳י זל ודכי' כפי' המשנה וכ"כ‬
‫דש״ל כהך לישנה משוס דמחשס לכך נח; טעס לטתן‬ ‫הש׳׳ע שי' רס׳׳ה כה־יא ע״ש ומ״ש ואשור כא לרמוז דין‬
‫את הקדר' הכי ולעולש הדין דין אמת דכל העושה דכי‬ ‫אחי מ׳יש כגמ' דמ״ה ואי; מוקצה לר״ש אלא■שמן שכנר;‬
‫מצורכי הכישול ה״ז מבשל ור״ל גופיה הוא ‪p‬אמר מאי‬ ‫שמן הנוטף כמ ש החיה שם‬ ‫משוס דהוקצהי צאישורה ופי ‪nn‬‬
‫קיעכיד ומשכי לפי שכרתו וכהנה רכות כגמ' כנ״ל ‪• :‬‬ ‫‪,‬גס ק״ל־לפי'הר'דטעמא הוי משוס מוקצה הוי גזרה‬
‫פ ר ק י ' ה ל כ ה י״* המפיס וכו׳ עיין לה״ה י״ל‬ ‫•_ לגזרה דכיו; דאק אישור מוקנה אלא מדרכנן ‪:‬‬
‫שכ׳דאף רי מודה כהכי כיון דרכים‬ ‫רמהי; ככדי שיעשו וכ' ה״ה ול‬ ‫פרק ו׳ הלכה ב׳‬
‫ניזוקים כו הוי כשכנת נפשות וכו' והוא המיס מדאמרי'‬ ‫נחלקו המפישוס אס כעי לישרנ‪ 1‬אחי‬ ‫י‬ ‫■■‬
‫‪ .‬כפ' כל כתכי ‪p‬כ״א ע׳יכ^על הך כדייר‪,‬א ^ תני ה׳‬ ‫ככדישיעשו נראה דנתכוו; ל־עת החוש' והרא״ש ז״לכפ'‬
‫נהרגין קאמר הש״ס מני אי ר׳יי הא אמר מלאכה שצ״ל‬ ‫‪,‬אין צדי; לרעת התיש' ש״ל אפי' לישראל אחר כעי ככדי‬
‫חייב עליה הרי אף שיש כו שכנה נכשות דבורחי ממיתין‬ ‫שיעשו וכמ״ש מהדש׳יה אכל הרא״ש ס״ל דמותי לישראל‬
‫כיון שאיט רק אחריו חייכ לי״י וק׳״ו להך דינא דרכי'‬ ‫אחד ע״ש ‪:‬‬ ‫י‬
‫דקאמר אעפ״י שאין ממיתי; וכו' נס מ״ש כתי' הא' כיון‬ ‫ומותי לקבור כו ישראל אחר וכו' כ' ‪.‬‬
‫ה״ה‬ ‫הלכה ה׳‬
‫שאינו צד כדרכו אלא מתעסק כולא ידעתי איך לא‬ ‫'אעפי כן יצריך אפי'לישראל אחר וכו'שלא‬ ‫וח‬ ‫‪, ■.‬‬
‫השגיח במתני' דכופה על עקרב שלח תישוך דקאמר י׳יי‬ ‫דהשגת הראכ״ד היא‬ ‫חילקו וכ״כ רש״י ז״ל ולא היכנותיו '‬
‫משוס ריכ״ז חוששני לו מחטאת והיינו משוס מלאכה‬ ‫לטעם רבי' בהמתנה היא דשלא יאמר לנכרי וכו' ואין‬
‫‪■;1‬‬ ‫שאינ' צריכה לנופ' חייבעליה‪:‬‬ ‫י‪,‬‬ ‫כת‪ :‬אפילו לישראל אחר דכשלמא לטעמא שלא יהנה‬
‫ה ל כ ה י ״ ט ‪ .‬אכל אס הפריח וכ‪ S‬הק' כל״מהול׳לל‬ ‫שפיר פשקי' אפי' ישראל אחר וא"כ אין נסתייע מדכד‬
‫צפור דרור ולק” מ כיק דפשק כרשכ׳׳ג כל‬ ‫• רש״י ז״ל ונתיב טעמא שלא יהנה וצ״ע‪;,‬‬
‫שאומר הבא מצודה וננודנו אף שאר צפור פטור כיון‪,‬דצריך‬ ‫ואס בישלבשוגנוכו׳יאכלמיד וכו'הוא‬ ‫הלכה כ״ג‬
‫מצודה אח״כ וכמ״ש דכי' שאין זה צידה גמורה ו ע ק‬ ‫משום דאזיל לשיטתי'בטעס המתנה‪,‬משו'‬ ‫■■‬
‫‪■ , ,‬‬ ‫׳להחוקפות כיצה דכ״ה ‪:‬‬ ‫שלא יאמד לכך הכא דליכא האי‪,‬טעמא יאכל מיד וק'‬
‫פ ר ק י ״ ח ה ל כ ה ה' המוציא שלהב'פטורוכי׳ וק׳‬ ‫אין פקק בפ״ג דין י״ב ואס עבר ושהה אסודין כמוצאי‬
‫דבב מ'אוקמוהכדאדוייאדויי וראיתי‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫שכת בכדי שיעשו כיון דליכא האי טעמא דשלא יאמר‬
‫להר' מרככת המשנה שב' משום דפשק כמתני' דש״ל‬ ‫ר״ל דוקא הכא דלא חייסי' שמא יבשל בשבת דאיסו׳^^‬
‫דאור קמא אזיל וכיון שכן מאי דעקר לא נח ולכך פטור‬ ‫אבל החס אישור קיל הוא דלא נתנו אלא‬ ‫'‬ ‫חמור הוא‬
‫אכל הך ברייתא דקהני חייב חוקמוה כברכות דקמא לא‬ ‫בע״ש לכך קנסו בכדי שיעשו וכ״כ הר״ן ז״ל כפ' כירה‬
‫אזיצ ע ש וצח דק דהתס דווקח משוס דשלהכת עצמה‬ ‫■יע' ש ומ ש ה ה והושב ז זצ צח הכריע הוח כחימשיו‬
‫אסורה ולכך מחלקינן כין העיקר לתוספת אכל סיפא‬ ‫לשב קנ״א יעו״ש ‪:‬‬
‫דשלהכת מותית ודאי אין לחל־ ולכן אע״ג דגכי הקדש‬ ‫אחד נתן‪ ,‬וכו'עיין בהשגת הואכ״ד‬ ‫פרק ט׳ דק ד‬
‫גזרו על השלהבת מ"מ לא נזרו נר מנד דלא ג דו‬ ‫ז״ל ולכאורה נראה דכונתו להשיג‬ ‫י‬ ‫’‬
‫־ ■‬ ‫כקשורה כנחלת הטו נחלת‬ ‫‪,‬‬ ‫כפ ג‬ ‫על רכי' ז"ל דלא הזכיר חדשים וכן הכי; הל״מ ז"׳' •־׳‬
‫‪ S J‬ראיתי להר' שושנים לדוד כפייה דכיצה שב' דהא‬ ‫‪................‬להשיגו שם‬
‫'כ הו״ל‬ ‫מהי״ט יעו״ש ואיט נראה' ל‬
‫דמחייכה הכדיי־ה כמוציא שלהכת הוא משום‬ ‫ח!‬ ‫החישוס ול• וזזרי!‬
‫‪c‬‬ ‫פסוכירו מצחכת‬
‫נחלת ע״ש ולא נהירא דא״נ במתני׳ גופה דתני פטור‬ ‫ור״יינ דהכי כוגחו דרבי נת טעם‬ ‫ו‪:‬‬ ‫הרה‬
‫מזכיר החישוס‬
‫הו״מ להק' ה״ד מוציא מוכרח לומר על ידי קיסם ות״ל‬ ‫אחר כמה כקב שבל העושה דכד מצדיכי הבישול ה ז‬
‫משוס נחלת אלא ודאי לא מקרי‪ .‬נחלת כיון דאינה עושה‬ ‫ובודאי לא הוצרך לזה אלא לנות; את הקדרה והכי‬ ‫מכשל ודי״י‬
‫כלום כמו נחלת דיכול לבער כו כמס פחמים ועוד דא"כ‬ ‫לישמעימכגמ' דלא הק' אלא כניתן הקדד' ולכן השיגו‬
‫מאי מקשה הנמ' ככרכוק דנ׳יג אמתי חייב דמאי שעקר‬ ‫רבגמ' אוקמוה‪.‬פק־דה חישה ולפי רכרי רבי'לא הוצרך לוה‬
‫לא הטח ביון דהחיוב‪ .‬משוס נחלתשפירעקרונחאשרע״כ‬ ‫וזהו ‪p ,‬דוק לשונו דסייס ומשוס ליבק רעפים נגעו כה ‪,‬‬
‫נ״ל דרכי׳גריס כגמ' אלא הא דקנן דשלהכת פטור וכן‬ ‫ואם איתח דכונתו על מלת חדשים שלא הזכירה מס לו ‪,‬‬
‫היא גירסת רש״י ז״ל והוק' לו לדכי' ז״ל דאמאי לא‬ ‫לסייס ומשיש ליבון וכו' אלא ודאי דכונתו שיא לסגדיל•‬
‫הקשה כי אם ממתני' ולא מהב־ייתא דקני מוציא שלהכת‬ ‫סתימה‪■,‬דאין‪ ,‬כדש טעם אחד מלבו‪,‬דהה‪,‬כנמ' מצאו׳‬
‫פטור אלא משוס דס״ל להנמ'דודאי ^ כרייהא פלינא‬ ‫נוננסגנר שדחקו עצמם דמשוס ליבון רעפים נגעו־ כה‬
‫כיון דתני של ע״א ולשון מותר מיקית כודאי דה״ל‬ ‫ונ״ל דכך הבין ה״ה ז״ל ככונת השנת סראג״ד‪ .‬ז״ל ולכן‬
‫דשצהכת משום דאין כו ממש לכן מותרוכיק שכן לא שייך‪.‬‬ ‫לא מצא מענהדאס הכין ככונתוכמ״ש הל״מ וללא היה■‬
‫חיוב כשלהבת אפי' ע״י קישס ולכן לא הק' אלא ממתני'‬ ‫שותק כתי' על רני' י״ל שכן הוא מליז כעדו ולרמת מ״ש ‪,‬‬
‫דלא תני הך התירא דשצהכת וא"כ דתני גכי תחומץ‬ ‫הוא עצמו כה' י׳יט ולע״ד נדאה לי להלק כעד דכי' ז״ל‪:‬‬
‫סשלהכת ככל מקום לאו שאין כו ממש אלא משום דלא‬ ‫דגרסי' כפי המכיא על מתני' דאין מלבנין את הרעפים‬
‫קנה שכיתה כלל וע"כ טרחו האמוראים לומד דמתני'‬ ‫ידי לשנות דר י חר המו דני ׳‪ - 1‬צכוד וחד חמד רצריך‬
‫מוסכמת עס הכדייתא והעמידוה באדרי אדרי ולכן פסק‬ ‫על הך כריית דאה־ נתן את‬ ‫לחסמן והק' בנמ'‬
‫דכי' כסך כוייתק דשלהכת אין כה‪ .‬ממש ואתיא מתני'‬ ‫־ מאי קעבי־ ותי׳ר״ל ומיידי כחרשיס ומשוס ליכון‬
‫‪: .‬‬ ‫כפשטק ומשוס דאין כה ממש ודו״ק ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫רעפיה ענט כס ליל משוס דמחסס איתה דהוי ריחי‬
‫מצאכה‬
‫‪PTD‬‬ ‫■‬
‫ג‬ ‫יגל‬ ‫הידועים על" הרפכ׳ם הרכות עבת‬ ‫■אברהם‬
‫אך לחק דקי״ל כר״י דפליגי כתממה לכך פסק ככ׳א‬ ‫*ר^כ׳הלכהא׳ ומיס עליי משאוי פנוו׳וס■'‬
‫דמתיחן ובשכת■ ההמידו משוס דחיכא איסור הוצאה‬ ‫כתב סיב המגיד רפסמי‬
‫מש״אקבי״ט ועוד אפשר לומר דדוקאהתם דסופרשו‬ ‫»דאורייתא אכל הרמכ״ן פ״ל דהלאו לא קאי עליו‬
‫מש”ה מוליכק אכל הכא פיק דלא הופרשו אינונוטלסכרי‬ ‫כלל אלא על החרישה והל״מ הכריע מלשון רכי׳כסכדין‬
‫להוליכם והש״ס דסביא פלוגת' דכ״ש וכ״ה הוא לומר‬ ‫הדמכ״ן י״ל יע״ש ועיק כפרק אלו דבריס דה״ו ע"כ‬
‫דאינא איסיר בהולכה ואין ה״ב■ דאף כ״ה מידו כזה‬ ‫דמשמע דאהור מדאורייתא דהק' שם והלא מחמי ותי'‬
‫ודלא כהמפיש שם שכתב יהפרשה מיתית והא ד פ ^‬ ‫נלאחמיד שאינו אלא מדרככן יפייך כלאחד יד נמי נהי‬
‫כפ׳ט מהלכיח מעשר דמפייש ואוכל סייט משום דלא‬ ‫דאסורא דאורייתא ליכא איהירא דרכנן מיהא חיכא יע׳ש‬
‫קכע לי מקום קי״ל יאק כדירה כמ״ש דכי' כפי' המשנה‬ ‫כפי' יש״י ו דק■‬
‫יעי״ש אכל הכא ‪ p‬כע לו מקום כמ״ש דידועים לי לכך‬ ‫קש מכר קונסים איתי וכו׳ואפי' שבוי‬ ‫הלכה נ'‬
‫כתב דלא יטלם אלא דכאמת מסתמיות דבח דכי‘ זלנדאס‬ ‫אק מוכרין וכו'הפה מדקדוק דברי רני'‬ ‫‪■1‬‬
‫דאהיר ליטלם כלל דאל״כ הו״ל לומר נדי‪ .‬לית‪:‬ס כיון‬ ‫*יאה ראם מסי שכוי אין קונסי; חחי והוא הפך פי'‬
‫כיחשלמיכךכפי' דמתד' גם מהא דכתכ אפי* ייסד מקימן‬ ‫יש׳י י״ל כדיש ככויית גכי כעייא כהמה לעוכיס מכו‬
‫קורס השכת חיט ע ק להולכה כלל^יק דמותי■ להפדיהו‬ ‫ופי' יש״י חם קינסין חיתו אם לאו היי מכיאר דשכוד‬
‫אכל אם ס ק לענק‪,‬הכישה תייושא חקא לאשמונדק‬ ‫לרכנןקמסין והיי הוא ככלל כהמה גסה דאמר‪ .‬ר״ל‬
‫■‬ ‫‪ .‬אף דמיוח־ אינו נוטלו כלל ‪:‬‬ ‫דמוכר כהמה גסה קונסין איתי וכו' וכן כמי משמע‬
‫א ע ל ע"כ נ״למ״ל לדכי׳זלניזןדלאפוי תקק לעולם‬ ‫התם כגמ' גבי הך כעויא קמייתא דמכעי לר״י דעוכר‬
‫דלדיחה הוא דהוי מ ה ^ משום דמכיד‬ ‫‪.‬‬ ‫ס י שכור או לא וקאמי ק אי אכהמה שהיא לפיטומא‬
‫קביעותיה אכל לאתריגי לא פוי מתוקן ול ^ אסור ליטלם‬ ‫ומגו דקנסינן ליה אכהמה קנסינן אעוכד הרי דפשיטא‬
‫פלל וכן דאיתי שהוא מכואד כיחשלמי פי דדמאידאמרי'‬ ‫ליה‪-‬דקונהין אכהמה חף שאינה עיקר הגזיה אלא משום‬
‫שם ח״י זייא הל־א אסיה טכל שיש על^ תנאי מ ק ר‬ ‫דאתי לאחלופי וכן הוא גכי שכור אך דכי' ז״ל מפרש‬
‫לטלטלו כיצד הוא עושה^ניתן עידו■ כמקצתי ואוכל את‬ ‫הכעייא לענין איסוי אכל קנס‪.‬איך קונסין אלא כעיקר‬
‫‪.‬השאר ואם איתא חמחי חינו מפחשו מ״ש מטכל של‬ ‫מגזרה וכפשט מאמר ר״ל אכל כל שהוא אשור משושי‪-‬אתי‬
‫תאנים דקני שם ופסקו הד"מ כפ׳יט מה' מעשדדמפיש‬ ‫לאחלופי אין כי קנס והא דקאמר די גכי הניתן לי כקכלה‬
‫ואוכל אלא ודאי דסתם מייח שק^ שם כלח ק כי ע ק‬ ‫אעפ״י שאיט ישאי קונסין איתי הוא משום ככור דס״ל‬
‫מקום ולכך צ ^ לספחש משוס דחק כי״־ה וכמ״ש רל^‬ ‫דחייב כבכורה והא רקאמי הש״ס מגו דקנסינן ליה‬
‫כפי' המשנה אכל הכא דנליירי ‪ p‬כע לומקוס לכך אסור‬ ‫אכהמהקכסינן אעוכי מ ק כדרך דחייה כעלמאולמהקג'‬
‫להפחש כיון חכול לאכול מצד האחר ולכך אמד ^‬ ‫כל דאסוד משום דאתי לאחלופי לא קנסיק ויש הכיח‬
‫עיניו כמקצתו שיכיר מקום קכיעקו ואוכל את השאר •‬ ‫לזה ממתני׳דקתני אעפ׳יי שאינו דשאי■ פטור ולא קנסיק‬
‫והירושלמי דפ״ד דדמאי ד מיז להך מתני' לענק הולבה‬ ‫ליס כדאוקמיה כגמ' וכיק דס״ל דפטוד מככורה לכך‬
‫וככ״ש נ״ל דס״ל דהלכה כי״י יפליג עם רשכ״א ‪*SO‬‬ ‫לא קנסינן ליה משום בהמה גסה כיק דאינו מעיקר‬
‫נוטל והוכא כירושלמי כפ"כ דערלה דס״ל דמעלק ‪:‬את‬ ‫‪:‬‬ ‫הגזרה יכאמור ורו׳׳ק ‪:‬‬ ‫■ ‪.‬‬
‫המדומע כאחד ומאס חף ישייך ליתן עיניו כצד זה זכו'‬ ‫־ ‪ OTS‬כ ״ נ ה ל כ ה ן' ואסיר להניח עלה של הדס‬
‫והיינו דלא חשיב ליס תקק אף דהוי מתקן לעולם ולכן‬ ‫וכו' עיק למהיח״א בס'‬ ‫‪' .‬‬
‫■‬ ‫מורן למתני' לעדן הולכה ‪:‬‬ ‫>‬ ‫מ׳׳ק ע״ש ואד חמיה א ז לא שלטו מאור עניהם כסמוך‬
‫דהכי‪ ,‬כינת דכי' כפי' המשנה דדסאי‬ ‫ונלע״ד‬ ‫ונראה דין ז' מ״ש דכי' גבי זמויה קשירה כטפיח שמא‬
‫דמעיקדא פי' כפשטא דמתני' דפי' סלא‬ ‫‪.‬‬ ‫קטום ופי' יש״י ז״ל דמתיך שהיא דכה נוחה לקטום‬
‫יטלס כלל ולכך כ׳ הך חיחשא אף שהם ידועים וחת״סס'‬ ‫יעו׳יש וצי׳ע ׳‬ ‫־‬
‫וכארי כגמ'וכו'כאלו חמד אכל כנ ס‘ כיחדו לסורק‬ ‫שזה דומה למקדיש אותם פירק‬ ‫הלכה י״ד‬
‫דכיחשלמי אקמוס לענק הולכה משום דס״ל דאץ‬ ‫שהפריש וכו' רש לדקדק דזה הטעם‬
‫מולידן כשכת מכל אנן קי״ל דמוליכין ככ״ה והייא‪.‬‬ ‫לאהתכדכגמ' ומ״ל לכרית מלכו ונ״ל דהמך על מ״ש‬
‫המשכה כפשטא לעדן הפרשה ולכך כעי' למודים שלא‬ ‫כפ״ק דכיצה ד״ו אמר רכא מי לא מודה שמואל שאם‬
‫יאמח תים כשבק ולכך הזמיט אבל לפי' הירושלמי ס י‬ ‫קדא שם שאסור לזדים ומפרש דכי' דהטעם הוא משוס‬
‫החששה משום מוליכין ואסור אפי' בכיתי וכמ״ש התוס'‬ ‫דהוי כמקדיש כיק‪ .‬דנאסר לזרים דאס לא כן מאי איסורא‬
‫■בפ״ק דכיצה יעי״ש ומ״ש שיקכיו העולם שהוא■‪flnp‬‬ ‫חיכאכיון דאין כו משום מתקן ופי׳רשי לא ניחא ליס כיון‬
‫כיו״ט תפסי עיקר הגזיה דסא‪.‬דאין מוליכק סואמשום‬ ‫דלא דמי לאין מגכיהץ דהוא ממש מתקן וכיון דרכי' ז״ל‬
‫י‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דאין מגכיסן תיומה כיו״ט ‪:‬‬ ‫־ ■‬ ‫פסק כאכוס דשמואל כהל' יו״ט לכך הוצרך להאי טעמא‬
‫• פ ר ק כ ״ ה ^ ה ל כ ה ג' כל כלי שמלאכתו להסי‬ ‫■‬ ‫‪-‬‬ ‫ו‪-‬ו״ק ‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכו' כ' ה״ה ז״ל ראף‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫‪ r‬לא יטלס נשכת וכו' ק' דכפ׳ט מהל*‬ ‫הלכה‬
‫■כמלאכתי לחיתי לא היתר הלא רמזמה לצל אכל שלא‬ ‫מעשר פסק היכא‪.,‬דהתנה מע״ש‬ ‫‪.‬‬
‫לצורך כלל אשור יעו״ש ויש לי להביא דאייה לזהמדאמרי'‬ ‫מפריש נשכת קוכל ומכת קו' אקמוה כירושלמי דפי'‬
‫כחש מפנין דקכ״ח נכי כד חוחא די״ח דקאמר לסו‬ ‫דמתני' לא יטלם כדי ליתנם לכהן וכן פי' רכי' ז׳יל כפי'‬
‫■חסחן כיס קחזינת כנת וכיון דס״ל דמקר לטלטלהדסי‬ ‫•יזחשנה יס״ל דאץ מוליכין את התרומה לכהן נשכת‬
‫לחומצא חמאי איצטחך לומד חסיון ניס וכו' אלא־ודאי‬ ‫׳וכק דפסק כפ״ד מהלכות יו״ט ‪ p‬נ׳ו דמוליכק ככ״ה‬
‫שלא לצורך אסור יעי׳י״ש ודלה כהי' מחנה דאוכן‪.‬דף‬ ‫■איך פסק כאן ככ״ש ונ׳ל רהירושלמילשיטתיס אזילדהכיא‬
‫ט״ל ע״ב שב' דאפילו שלח לצו^ כלל מ ק ר יעו״ס‬ ‫■כפ״ק דביצה הכר ר' יאודה רכתחמה כ'‪ ’.‬ע מוח דאין‬
‫'‪ :‬ז‬ ‫‪■.‬‬ ‫‪, .‬וח״ק •‬ ‫‪:‬־ י‬ ‫■מוליכיןקאמד התס דאף מתנה‪,‬מע״ ש אין‪.‬מולינין‬
‫הלכה‬
‫יגל‬ ‫חידי׳טים על הרמב׳־ם הלכות שבת‬ ‫אברהם‬
‫דלא קי״ל כר״ש ככלי מאוס והייט‪.‬ד ‪p‬רקו כ ל שונ סונ ^‬ ‫תחת הדלף וכו' הנה‬ ‫דמ^בה כ׳ה נוחרן כלי‬
‫ולספי אוסר שמואל‪-‬וכו'י ׳ולכאורה הוא‪.‬שפת יתר דמ®‬ ‫הטיי תמה על דכי' כמה שפתק‬
‫עסיקיקאלא לאורייו לן ‪p‬ושיית רכינא כמקומה עומדמ‬ ‫דיוקא כראוי דלא אקמוה כגמ' הכי אלא לר״י ול^‬
‫דהוא ט״ל יקיל כר״שאףכמקצהמחמת מיאוס ומהרש׳א‬ ‫קלבתא כייתיה עכ״ל יעו״ש וחימא על*ו שהרי כגמ'‬
‫זל סכיא משם תי דמתדצי נמי קושיית רכינא ולפי האמור‬ ‫? ‪ p c‬כירה העמידו מתני' כראר למ״ד אין מכטלין כלי‬
‫ליתאאך מרכיי סרמכ״ם ־ דלא הכיא ‪ p‬דינא דשפיר•‬ ‫מהיכנו דהילכתא כיתיה ונ״ל דס״ל לסנוור ?לרהךהוגייא‬
‫שצזןכי כשר מותר לטלטלו מירי דהוהקק כר״הכרכינא‬ ‫ז־כ' כייהלא אסיקאדעתי׳הא דתכיכפ׳משילץ דאסנתמל'‬
‫משמעכרט שכתכתי יס״ל כהתוס' דלא הוצק רכינא‬ ‫מכלי‪ ,‬שופך ושונה דמשמע מינה דמוחר כטלטול והוה‬
‫להך טעמא אלא לשמואל דק״ל מוקצה מחמת מיאוס‬ ‫ס״ד‪ ,‬דאהור כטלטול ולכן הק' על רב יוסף דאמר אתיר‬
‫אסור אמנם לרכיט דס״ל ‪p‬י״ל כר״ש אף מחמת מיאוס‬ ‫לכטל‪.‬כלי מהיכט והוצרך לאקמה כדלף הראוי אכל‬
‫גטתר לא הוצ^ להכיא זה הדין כיון דפסק כאן כלי‬ ‫אחר דתד כפ' משלין הך דשופך ושונה דמשמע מינה‬
‫מוקצה מחמת מיאוס מותלאח״ז ראיתי להרכ כ״יסי' ש״גן‬ ‫דמויד ‪.‬כטלטול אין צי׳יך לאו־מה כרלף הראר דע״כ‬
‫שפי' ככונת ‪9‬תוס' דמיירי שאינו מיותר לכך והעיקר חתר‬ ‫‪ p‬דקתני שופך ־ ושונה הוא כדלף שאיט ראוי ואתא‬
‫מן הספר ג ט כתכ משוס ר״י זי׳ל וז״ל רמאחר שאינו‬ ‫לאשמועיק דשופך ושונה ולא הוי עושה גרף של רעי‬
‫לכתחילה כיח שנתכטל הכלי ככר ונעשה גרף א ‪ b‬אם ‪ ,‬עושה מעשה כלי אלא מעשה קק כעלמא לא הכינו ^א‬
‫לצורך גופו וכן נראה סכר' זבוראי הכי סוכרים ת׳י‬ ‫איירי^כדלף הראוי קשה דמאי למימרא כיח דמים ראויים‬
‫ז״ל ולכך כתכו דאף קושיית רכינא מיחרצא כהכי • אלא‬ ‫סס והכל? עצמו כר טלטול הוא פשיטא דמותי לשפון‬
‫מעתה ק״לעלהריף והרא״ש ז״ל כפ' משילין דהכיאו ק*‬ ‫רלשנות אלא‪-‬ודאי דאיימ אף דאינו ^וי • אן כאננת‬
‫מימרא להלכה כיון רקי״ל כיכינא דחף מחמת מיאות‬ ‫להרמכ״ס דמפרש ;זך דשופן ושונה איירי כרלף הראוי ק'‬
‫מותי ואפשר לו' כיון דכי״ט קי״ל כר״י דאסר מוקצה לכן‬ ‫רמאי למימרא ואפשר לומר לדעת רכי' רכא לומד דוקא‬
‫הכיאו הך דינא רשמואל אלא דעדיין קשה על הטור‬ ‫׳‬ ‫כנקמלא הכלי דלא ליפיש כהלוכא ‪:‬‬ ‫׳ ‪.‬‬
‫י‬ ‫‪ ■.‬־ ■ דהכיאו כשכת כסי' ש״ח ע״ש ‪.:‬‬ ‫נ״ל דהטור מפרש רהמקשה על רב יוהף ס״ל‬
‫אוצר של תכואה יכו'‬ ‫פרה כ״ו הלכה^ט״ו‬ ‫דקורס נתיניז הכלי היה הדלףאינו דאו' ומכטל‬
‫•עיין לה״ה ולהר כ"מ‬ ‫י‬ ‫כלי מהיכנו והמתק תי' לו דכעת נחינת הכלי ה־ההדלף‬
‫שכ'דרכי' מפרש הן כרייתא דקתני אין מתחילק כאוצר‬ ‫ראוי‪.‬ואף שהיה אח"כ אינו ראוי ליתלן כה כיץ שנתכטל‬
‫אמרי לדכר הרשות ע״ש ומעתה ׳ מ״ש רכי' אלא נכנת‬ ‫ממילא ולכך קתני ככרייתא ראם נתמלא הכלי שופך‬
‫ויוצא כו ועושה שכיל כרגליו ק אי הדיש דינא דלדכר‬ ‫ושונה וכאמור‪:‬‬
‫הרשית וכו' והוא תמוה דא׳׳ב אמאי נקט כרגליו דמשמע‬ ‫‪ JlJnV‬ה״ה תמה על רכי' מעוכדא דכי דיחייא ומק ׳‬
‫משום איסור מוקצה וכמו שפי' רש״י גס מאי מקשה‬ ‫‪ , ,‬ז״ל תי' על רכי' דאכיי לא חזר כו אלא אמנות‬
‫הש״ס ־כלל והא אמרת רישא וכו' דלפנות הוא דטירחא‬ ‫זכו' ינט״ש וק' דמנ״ל צרכי' לפרש הכי ונ״ל דרכי' סמך‬
‫יתירה הוא דאסיר אכל לעשות שכיל'כדו שיכנס ויוצא‬ ‫על מאי דאמרינן כסוף ‪ p c‬טטל גכי תמרי דפיסייתא‬
‫לעשית צורכי יו״ט וראי ■מותר ונ״ל דמ״ש ונכנס ויוצא הוא‬ ‫‪:‬מטילטל להו אגכ לקנא דמיא ר״ה עכידלהו גרף של‬
‫קאי למ״ש ולא יככד ק ‪p‬עותו של אוצר דר״ל דהוא פי'‬ ‫דנני ומהרי ליה ר״א וכי עכדי' גרף של מני לכתחילה‬
‫שלא יגמור את האוצר דהיינו דצריך להניח תכואה על‬ ‫־ופי'‪ ,‬רש״י עושה אותם צכורים כדי שיתמאסו חורק אותם‬
‫ק ‪p‬עית האוצר שלא יראה הק ‪ p‬ע ועלה■ קאמר אלא‬ ‫ומרי ממש דמיא להך דרכה דפ' משיליןדא״להנחפויייך‬
‫עושה שכיל כרגליו אף תיאה קרקעית האוצר לא חמשי*‬ ‫זלהתם כרי שיתמאסו ואפי' הכי קאמר ר׳יא ראסור גם‬
‫לאשיו״ גומות כיון דאינו אלא ד ^ מעכר ולא חששו אלא‬ ‫‪:‬יכה דהוצ ‪ p‬שם לקנא דמייא ולא עכיר כשיטתיה מוכיח‬
‫דרך מקום קכיעותו ויצא לרכי' ריןזה מהאדכתכס הריף‬ ‫לומר יהדר כיה מ־אכיי ואין לחלק רהתם דאפשרכלקנא ‪:‬‬
‫זל כהלכותיו אף שהיא סתמו כר״י דס״ל מקצה דנ׳ע‬ ‫ימייא התם נמי אפשר עי דכי אחי וליכא פסידאכנ״ל■‬
‫לדידן דלח יגמור את האוצר דמוחר לעשות שכילוכאמור‪:‬‬ ‫וכלי הצואר מותר‬ ‫ז ‪3‬רק כ״ה הלכה י״א‬
‫מ״ש הראכ״ד ז״ל תי' ה״ה ז״ל דרכי' חית ליס‬ ‫לטלטלן כשכת וק' הא‬ ‫־ ^ י‬
‫גירסת ר״א דלא גריס ואפי' טוכא ע״ש ולא ראה‬ ‫•אממ' כפ' משילין דכ׳ח א׳ש גיף של רעי מותי להוציאו‬
‫מ״ש רכי' כפי' המשנה ייגריס ואפי' טוכא דכ' על דרך‬ ‫׳לאשפה וכשהוא מחזירו נותן כו מים ומחזי׳־ו ופידש״י א‬
‫הדיכוי ואפי' מניין גדול ע״ש • וכיעיקר קושייתו אני‬ ‫ומוקצק מחמת מיאוס הן ואי לאו אגכ מיא לא מצי‬
‫תמיה כיון דאיקמוה כגמ' אליכא דר״חי־הכל לפי האורחים‬ ‫לטלטלינהו וא"כ איך סחם יכינו ומתיר לטלטלם ועלה‬
‫א״כ ליכא נפקיתא לדינא כין ר״ח לשמואל אלא דר״ת‬ ‫■כד‪-‬עתי לו׳דשמואל'ס״ל כיכ אחא דס״ל כסוף פ' מי‬
‫דס^׳ל כר״י ניחא ליה ותיקו' מתני' כיחיה ולכך פי' רישא‬ ‫שהחשוך דהלכה כר״ש כמקצה לנר מחמת מיאוס ולק־‬
‫תיתי סיפאכר״י ושמואל‬ ‫’‬ ‫לא ה ^י לטלטלו כי הם אגכ מייא אך לריק דקיל כרכק‬
‫רישאימתני' כרחמרי אינשי כי סיכי‬ ‫דס״ל כר״ש סי' ^‬ ‫‪.‬‬ ‫ע ם דמקילי לכך התם להיתי ותכלק מצאתי לזה מהא‬
‫־כלא יגמור כר״ש ומעתה צ״ל דזהו ככלל‬ ‫דתיקו ילסיפא י‬ ‫דאמרי' ככיצס דכ״ח ע״כ שפוד שצלו כו כשי אסור‬
‫כעיית הגמ' דמיכעי לר״ח תי מניינא דמתט׳אפי׳אורחיס‬ ‫׳ לטלטלו ופידש״י משוס ינמאס והקשו סתוס' שם מרשלטאל‬
‫טוכא ואיכא נפקותא לדינא כק ר״ח לשמואל או דילמא‬ ‫■דס״ל ככ״ש רלית ליהו'מוקצה ותירצו לאחי מלאכתו אק‬
‫דהכל לפי האורחים וליכא ■נפקיחא כלל'וכאמור ולומר‬ ‫הורת כלי עליו ל ^ יש תוית מוקצה עליו ולכאודס לא‬
‫דפליגי כספנאה אפי'לאיס אחר דלר״ח חקא ארכע או‬ ‫^יצו כלום דכיח דמיוחד לאוחה מלאכה אף שאים עושה‬
‫ה' ולשמואל אפי׳ טוכא זה לא ניתן ליאמר ראק לך טרסא‬ ‫מלאכה אחית הח תוית כלי עליוכמ״ש התוס'כשכת‬
‫'יתירה יותר מזו גם מפי' רש״י נדאה‪-‬דלאישדען •אפילו‬ ‫‪:‬ורקכ׳ו ^"כ ד׳ס וכי ע״ש אלא וראי נראה דכונתס היא ‪,‬‬
‫טוכא כי אס לצורך‪.‬ע״ש גס מפי' רצי' כ פי'‪ ,‬ס מ » ה‬ ‫כקדלאחד מלאכתו נמאס כיט ׳שפייש״י יס״ל כרכ אתא‬
‫‪ -‬משמע‬ ‫’‬
‫יגלי‬ ‫‪ n’LriTn‬על הרמכ״ם הלבות ׳עבת‬ ‫באברהם‬
‫כבוד האורחים דמפנו לנפשייהו ‪ ■.‬׳‬ ‫•נשמע־אף' לשמיאל לא שיינן להפנוח לאדם אחד אלא‬
‫‪.‬‬ ‫דוקא ד' וה' ‪:‬‬ ‫■ ■ ‪,‬‬
‫דעת המום'יל ס״ל דכיון דלאדם אחד לא שדו‬
‫להו ך'וה' הי טרחא לגכיה ילכך הוכיחו מדלא‬
‫אך‬ ‫א י ב ר א מהרי״ף ז״ל שהכיא פלוגחא דרכווחא‬
‫^ דאיכא מ״ד כי״ח יאיכא מ״ד כשמואל‬ ‫•‬
‫» צ להש ם להך ס דד' וה' יוקא אפילי לאורחים טואא‬
‫■ אי חד גכרא מפנה לכולהו אולא משמע דלאדם אקר‬ ‫מ־אה יס״ל כהיאכ״ד ז״ל רפליגי אף כאדם אחד דד״ח‬
‫'מ ^ר כד' וה' ע״ש אלא דכאמא‪ ,‬דהכי משמע כפרק‬ ‫ק״ל דדוקא ד' וה' ושמואל ס״ל אפי׳טיכ' יכן יאיאי להחו'‬
‫משילין דאמרי׳־הקם ורומד‪-‬ר״י כאותה שפדכר מפכין ^‬ ‫ג פ' כנוח כותיים דל״ז ע״כ ד״ה ארכעים וכפ' כמה‬
‫וה קופיאוהי מאצז׳דקאני מפט האויחיס דוקאקימי‬ ‫אש ה ד״ס ע״כ כד״ה השאא יש״ל דלשמואל חפי' כאדם‬
‫אחד מוחד לפנוא אפי' טיכא ילא חייש לטיחא ‪n r p‬‬
‫כדעא הר המאירי מאי ראיה להאם ■אירי ליחיד ואין‬
‫^ ומעאה אפשי להעמיס כדכרי יש״י מ״ש כדשמואל ואם‬
‫לומר דמ״מ מייאי ראייה אףדלא דמו כיון דההסלן אנא‬
‫ינערך לי^ר יפנה יוחד י״ל ואם יש לו נחא רוא לפטת‬
‫^י!אם והמך ע‪ -‬השיעור דמוזכר גכי שכא ראם כן אמאי‬
‫יואר יפנה אך מדכיי דכי׳ כפי' המשנה מכואר להדיא‬
‫לא זכר שם הש ה ככעיא שלי לחלק כיניהס האי חילוק'‬
‫דוקא האס משום דאודחים טוכא ומהאימא על התוא׳‬ ‫דמאי דקאמר שמיאל חפי' טוכא ר״ל אס יצטרך לפנמ‬
‫ז״ל שלא הביאו ראיה מהאם וצ״ע איך שיהיה לה'היק‬ ‫לפי האורחים יפנה כפי מה שצריך ואפי׳ טוכא ‪:‬‬
‫המאירי ז״ל צ״ל כוונא הבעיא דמיכעי לשמואל אפילו‬ ‫ו ב ? ראיאי להיי' המאידי ז״ל כשיטאו למה' שכא שיר'‬
‫אורחין‪ .‬טוכא לא שרי אלא ד׳ וה' רקא א״כ ליכא נפקות'‬ ‫י מרכריו כדעא רכי׳שכ' וי״ל ד' וה' קופ^־שהחרט‬
‫לפני' לא התרנו לאד' א'אלא הכלןלפי האוי־חי' ולר״ח! אף ככמ'‬
‫^ לדינא בין ר״ח לשמואל וכמ״ש לדעא דכי' ‪ .‬י‬
‫אורחים אינו מפנה י^ר ולשמואל מפנה יוחר הכל כמו שצדין‬
‫״ אס נאמר דיכי' חזר מפירושו וס״ל כהגאינים‬ ‫ואף‬ ‫לו כן נראה ממה שעימי ר' אא כל משדה וכו' יע״ש •‬
‫‪-‬דפליגי לדיג אפ׳ ל דפס׳כר׳״ח לגמרי כמשמעו'‬
‫לשון מי״ףולא ידעתי דעא הראכ״דכזה שכ׳דפס׳ןכשמו^‬ ‫ונראה שמפרש מכעייא לשמואל רס״ל רארכע וחמש‬
‫גם ה ה ז׳׳ל רהודה לו כזה מאיזה משמעוא מלשק רכי'‬ ‫דקאני הוא כיאמרי אינשי דפירושו שאין גכול למט' דר״ל‬
‫להוכיח זה דאי משום דפהק כר״ש לאו משום שמואל הוא■‬ ‫כפי שצריך מא׳וער חמשה ■אכל יש גכול למעלה דלא‬
‫קואד לפנוא יותר מחמשה ואפי' איכא טוכא או״ר כשם‬
‫דהלכה רווחת היא כ פ ק מי שהחשיך וכאכה היי׳׳ף ז״ל‬
‫’ ואין לומר דאי לאו שמואל הו״א דלד״ש יגמור כל האו^י‬ ‫שאין גכול למטה כך אין ככול למעלה והאי רקאמר‬
‫ולא חייש לאשוויי גומוח חה לא שיץ כלל כפלוגאח דר״ו‬ ‫שמואל י' וה' כדאמיי אינשי הוא למעלה נמי וכאלו אמר‬
‫‪-‬ור ש כמוקצה ופסק רכי' כר״ח משוס דר״י כדיש ■פתק‬ ‫ואפי' טוכא נמי משוס דלא אמר שמואל אלא ד׳ וה'‬
‫משיליו ס״ל כר״ח וכדמשמע מהש״ס שם דקאמר כתר‬ ‫כראמרי אינשי ^ו לא וכגי' ר״א! כמ״ש ה״ה ז״ל וכמו‬
‫‪ .‬הכי ולשמואל דאמר מאי אכל לא אא האוצר וכו' מכואר‬ ‫שהכיאהה׳ז״ל לעיל אך לר״ח דה״ל דמאני' כתקא‬
‫דעי השאא איידי לר״ח ושוכ ראיתי להרמכ״ן ז״ל כק'‬ ‫גןאמר דכא‪ ,‬לומר ר' מאוצר קנח וכו' ליכא למיכעי כלל‬
‫המלחמות שכתכ כיכרי ושמחתי • וראיתי להרכ של^‬ ‫ואהא מהדר ליה מרעימר ר' וכו' מוכרח הוא דמפרש‬
‫מכויי' שכ׳ח״ל ואיכא מאן דפסק כי״ח דאם לא התחל‬ ‫סיעודא דסאני' כשמואל ולר״ח ליא ליה ‪ p‬שמועה דר'‬
‫כאוצר ככד להסתפק וכו' שאסור לפנואו משוס מקצה‬ ‫או אפשר דדחק עצמו כפי' דמאני' דלא כר' כי היכי‬
‫וכו' ע״ש והוא תמוה דמעולם לא עלה על שום דעת‬ ‫דחיקו מאני' אליכא דהלכאא כר״י וכן מכואר כדכייו‬
‫לפסוק כר'> כמקצה משום דר״ח אחי שנקכעה הלכה‬ ‫ז״ל עצמי לעיל ^ ה כ ויש פוהקיס כשמואל מאוך‬
‫כר ש כש'ס כ פ ק עי שהחשיך גס הרי׳יףהאם פהק הלכה‬ ‫שהעמידה כר״ש וכן נ״ל ממה שאמרו ועימר ר' אא כל‬
‫׳ בד״ש כלי שוס חולק וצ״ע •‬ ‫‪.‬‬ ‫־‬ ‫השדה כולה ע״ש ‪:‬‬ ‫‪..‬‬
‫כירושלמי כפיקין מהו לפנוא מן האוצד‬ ‫‪1‬רא’תי‬ ‫הדכ לעיל יש פוהקים כר״ח וכו' ומשום‬ ‫ו מ' ^ ‪2‬‬
‫_ _ כסדר הזה נשמעינה מן הדא ושוין ש^‬ ‫היגיא רשמעאא שאמרו הני ד' יה' קופות‬ ‫‪-‬‬
‫יגע כאוצר אכל עושה שכיל ונכנס ויוצא ופי' היב ק׳״ה‬ ‫וכו׳ היא קאי על ‪ p‬כעיא דקאמי הני ד' וה' קופות אין‬
‫■דממאני' יקאני אכל לא‪-‬את האוצר פי' שלא יגמור ‪'P1‬‬ ‫כיקן לא וכו' דההיא לא אתייא אלא כר״ח דלשמואל לא‬
‫והיא תמוה רעמילא משמע דמאחיליןונ׳׳ל דמכעיא׳ליס‬ ‫■נחית תנא למניינא כלל אלא כהשאל אאמר וכן מדוקדק‬
‫לישוא ומפני האויחים וכו' אויחא דמלתא נקט ומשט‬ ‫כדכרי הרש שכאכ הני ד' וה' קופות וכו' דהך כעיא‬
‫דקאני ושרן שלא יגע וכו' דכין ר״י ור״ש מורו דלישות‬ ‫תחרתי דהיא חליכא דשמואל לא נזכר שם קיפוק דלאו‬
‫‪:‬אסור וא״כ הא דקאני אכל עושה כו שכיל אתאן לר״ש‬ ‫אמתני' קאי אלא חמימרא דשמואלד' וה' כדאמרי אינשי‬
‫‪ ,‬ואתייא הכדייאא כפשטה אך לפי הכיייתא ‪-‬הובאה כש״ס‬ ‫דלא הוזכר שם קופות והא דלא מכעיא ליה אר״ח דס״ל‬
‫•דקאני אין מאחילין כאוצר דמשמע אס התחיל מכע״י‬ ‫דוקא‪.‬ד' וה' אפי' אורחק טוכא אי מפנה גכרא אכולהו‬
‫מותי מוכיח לא אתייא אלא כר״י ולכך העמידו ‪P‬‬ ‫■או כל ח־ לנפשיה משום דכיון דלדידיה ה' וד' לא הוי‬
‫דעושה כה שכיל כרגליו וכו' וכן מכואר כ פ ק המכיא‬ ‫•נורחא כי אם יואר מי' י ל ייאי ליא לן לספוקי ־דכא‬
‫דאין מפנה אחד ד' וה' הוא משום דלא צריך אכל היכא‬
‫■ד ‪ p‬כרייאא דאין מאחילין כאוצי אחי' היא ר״י ולא ר׳ש‬
‫‪:‬‬ ‫■ וקגדל התימה על ה״ה וננל מ ק ז ׳ל •‬ ‫;‬ ‫דצריך כגון אינשי טוכא שפיר דמי • ולע״ד נראה דהכדח‬
‫‪-‬היכ לזה מיקאני מפגין אפי' ד׳וה׳קיפית מפני האורחי׳‬
‫י ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים‬ ‫■הלכה י״ו‬ ‫■דאף דאוקחיס טוכא■יהכינן להו ‪ p‬שיעורא דקים להו‬
‫וכו' עיין מ״ש מרן ז״ל דרכינו פסק‬ ‫י‬ ‫י‬
‫כישכ״ג משום דהלכה כמ^ו כמשנתנו וכו׳והוא חמוק‬ ‫לךכנן דקך שיעורה ליא כיה טרחא״ ואמטו להכי אף‬
‫־דסמוך ונראה כא׳יכי' ולא אא הליף הפך רשכ״ג והעיקר‬ ‫■לשנטאל ל״מ להו להגמ' אי גכיא לכילהו אי כל חד‬
‫כמ״ש הי׳׳ן ז״ל דלכך לא הקשו כגמרא מרכנן דרשצ׳יג‬ ‫‪.‬לנפשיה אלא עד שנאמר דהכל לפי האויחים דכיק דלית‬
‫דמתני' איכנן דרשכ׳יג דכרייאא ודק • י■‬ ‫;‬ ‫;כיה שיעודא ו־אי הר טרחא לח־ גכרא או נאמר דאף‬
‫^ ‪ 0 2‬וסטלטלקכשי חי כץ תפל כץ מליח מפני שדאוו‬ ‫■דהר‪,‬ערקא יאירה שר יכנףלככוי האורחים דלחו מדק■‬
‫לאדם‬
‫יגל‬ ‫הרמב״ם הלבות‬ ‫חידרצים‬ ‫אברהם‬
‫ו ה נ ה כהאי דאמחנן כשד הפל חזי לאומצא לת ‪6‬‬ ‫לאד‪ , 5‬וכו' ק' דכגמרא קאמי שאט כי חוו‪1‬א דתד‬
‫התיש' שם כ פ ^ מפנין דמוקד לאוכלו י ‪5‬‬ ‫לאומצא אכלכשיחפל לא חזי ‪,‬לאומצא ואף דאמריק ‪,‬‬
‫י כלא מליח׳וכן יראה פשט דכח רכי' כאן שפי' כק ת&‬ ‫גסול^ די״ד וט״ו השיסנו כשבח מוקד לכייא לאוכלו ‪,‬‬
‫‪ .‬כץ מליח אך מדכח דכי' פ״ו מהלכוק מחכלית אשורוזן‬ ‫כאומצא מ"מ לא הוי דרך אכילחו ככך להחייה כטלטול‬
‫י^‪1‬ה פשוט שצ^ מליחה או חלטה כשנמקעייש • ו מע ^‬ ‫ודכו >תה אמרי' ככיצס כפרק אין צדין גכי כהמ' משוכנת ץ ‪.‬‬
‫■ כל מקום שאמדו' כגמ' חזי לאומצא איירי שחלטו כחומ^‬ ‫לא יעחוט אלא אם כן יש שהות לאכול כזית צלי וכן פשק‬
‫‪.‬ונ״ל דטעמו משוס דכשחותך ממט ללעיש אי אפשר שלא‬ ‫סרמכ״ם כפרק א'מהלכות יו״ט ודלא כד״ע דמתיר‬
‫יצא הדש ממנו מתוךחחקו וה״ל פירש ולפ״ז מאי דאמח'‬ ‫סואיל וראוי לאוכלה כאומצא כיק דלא הוי ד ^ אכילתו‬
‫פי״א דמנחוק דהככלייס אוכלין אותו חי היא ע״י חלטה‬ ‫לא מקמ ראוי ואפשר דוקא החס דלא מחלל יו״ט כי‬
‫כחויק ודלאכתי״ט שם שהצחך לומר דמיירי שמלחו‬ ‫אס לצוק־ שמחת יו״ט ואומצא לא הוי שמחת יו׳יט ונראה‬
‫אותו משוס דאין שכוק כמק־ש ראם כן מה יענה להא‬ ‫דיכיטגריש כגיישח המ״ף דפלוגחא דד״ה וד״ח הוא^‬
‫דאמחנן כעלמא דתזי לאומצא ומליחה כשכת אשור וכן‬ ‫בכשר חפוח וש״ד דמק' דהא דקאמד כשד חי כ״ע מותי•‬
‫כתכו החוש' כחולין די״ד וכקכה הרכ ז״ל ע״ש ‪ -‬אך קשה‬ ‫' סייח כמליחאכל תפל אף יחזי לאומצא כיוןדלאו אוחזי■‬
‫מהא דאמח' ככיצה דכ׳ידדאמד ד״ע אפילו כזית סי‬ ‫אין להחיד טלטול כשכילי והיינו טעמא דהתיר ד״ה הוא■‬
‫׳מכית טכיחתה והתם אי אפשר חש לו שהות לחולטו‬ ‫משום דחוי לחייה אי לכלכים אכל ד״ח ס״ל כר״י דאית^‬
‫כחומןדלכךאמד כזית חי ואפשר כיון דאין כו אלא כזינן‬ ‫ליה מוקצה ולכך כיק דנתפח כעסהשכת הו״ל נולד ולכך‬
‫אף רכי' מורס רלועשו ככת אחת וק״ל ‪:‬‬ ‫הקש' לו מהך יכר אוויא דהחיד לטלטלו משום דש׳ל‬
‫מוכן להדס הוי מוכן לכלכיס והיינו כי״ש ואשאי חי' לו‬
‫דכ״ע ש״לכיק דדאוי לאדה ע״י אומצא מותר לטלטל‬
‫■‬ ‫הלבות יום טוב‬ ‫ולכך התיר ר״ת הך דכד אווזא ‪-‬משוס דחזי לאומצא‬
‫ומעתה הך דכשד חי אחייא כפשטא אפי' חפל אך עדיין‬
‫פלה א׳ הלבה י״ב‬
‫אלא אם כן יורע שיכול‬ ‫קשה לס״ר דמק' אדמפלגי כקפיח ליפלוג כתפל■ ד״ל‬
‫לאכול ממנו כזית וכו'‬ ‫י‬ ‫כמ״ש ה״ה ז״ל משם הרשכ״א כשמוך גכי חרדל דמח‬
‫זהו פי' רשייי והדע״כ ז׳יל והקשה התי״ט דמה הוסיפו‬ ‫רחזי לאיניש לא משיי ליה לכלכיס אף לר״ש ולכך כשד‬
‫על המשנה וכו' והוא ללא צו^ והרה כ״י הכיא משם ד״י‬ ‫‪J‬‬ ‫קפל לכ׳יע אשור אי לאו דחזי לאומצא •‬
‫דפליגי דכא וד״ח אי כעי' גמד כלכו או לא צחך והשתא‬ ‫דכאמק ק״ל דמניין להם האי שכדא כר׳ש‬ ‫אלא‬
‫למאן דלית ליה הואיל צחך שיודע שצ^ לאכול ממ ט‬ ‫'דהאי סכדא דמוכן לאדם לא הר מוכןלכלכי‬
‫ואם לאו אהוד אך למאן דש״ל הואיל אין צורך ליחעיזו‬ ‫למא כגמ' אלא אליכא דר״י דש״ל ראם נקנכלה כשכק‬
‫כלל אלא תלד כידיעתט‪ ,‬דיש שעוק כיום לאכול וה״ט‬ ‫אשירה משים דשעה שהיא ראמה■ לאדם כשהיא כחיים‬
‫דקדוק התנא דלא תני אלא א"כ יודע שיכול לאכול אלא‬ ‫'אינה עומית לכלכי׳דכל מ ח דרזזי לאיטש לא שח לכלכי‬
‫אם יש שהות כיוס לאטל דהיינו יחעתנוולכךרש״יורע״כ‬ ‫אכל לי״ש יה״ל דאףדנחנכלה כשכת מיתית היינו משום‬
‫הושיפו מלת יודע לפרושי המשנה אף למאן דלית ליס‬ ‫דכשעה שהיא ראויה לאישיאויה היא‪.‬לכהמה נמי ועיין‬
‫הואיל אך לדכי' ז*ל רה״ל הואיל מ״ש יודע שצחך לאכול‬ ‫כפי' יש״י כ־יצה ד׳יו ד״ה מוכן וכפי' יש״י כפרק מי‪:‬‬
‫‪.‬הוא ללא צורך ולכך צ׳ל אלא אם כן ידהנ וכו' וד״ל שיש‬ ‫חשיך כמשנה מתתכיןוכו׳ ע״ש גס ■מהתוש' ז״ל יפרק «■‬
‫שהות כיוס לאכול וצ״ל דגם צחך שיש שהות לספשע‬ ‫מפנין כ־״ה כש־ הפות מכיאד דהך שברא ליתא אלא‬
‫ולחהק כזית וכן פי' דש״י כפסחים ולע״ד הוא מופרת‬ ‫לד״י מ־הוצרכו לאוקמי הך כחיתא■ כי״י והולידו ‪P‬‬
‫מדאמר ד״ע מכית טכיחקה כא להקל שאין למתוך‬ ‫ח־ש לד״י דש״ל כל ישראל כני מלכים ולא אחפוה כד״ש•‬
‫‪,‬ממקום שצחך הפשט לאפיקי מת״ק וכן יש להכחח‬ ‫כפשיטית יש״ל כה־יא *ישראל כני מלכים והיינו משום‪:‬‬
‫כיק דרמי כא לומר מרין דרך א ק להפשט קודם אכילה‬ ‫■‬‫י הך סכדא רכל מדי דחזי לאידש לא ש־י לכלכיס ליהא‬
‫מה לו לקכוע זה הרין נמשנתנו שאק לס עניין לזה גם‬ ‫■‬‫אלא לר״י גס ממ״ש ב־״ה דג הפל ס״ל ־טעמא דבשי‬
‫‪ /‬קפל משום רחזי לכלכיס לר״ש ולאו משוס דחזי■ לאומצא אמתי הוציך להכיא שייעתא לעניין ד ‪ p‬א ק כיון דאין‬
‫כו איסור כלל לכך ניאה דרמי כא לומד דלא קאמד קנא‬ ‫•וכן מכואד מיכריהס דפרקכידהדמ״ה כד״ה הכאיע״ש•‬
‫קמת מכית עכיחתה הוא משוס דרך א ק דאהוד לאצול‬ ‫' ן י * א עו־ אלא רנרא׳לע״ד שיש הוכחה לזה מדאמח‪,‬‬
‫קודם הפשט ולכך כעי שיעור כדי שיפשיט ולאכול‬ ‫‪.‬‬ ‫כפיק נוטל גכי הא דאמד דכא אי לאו דא־ם‬
‫‪.‬כחת והיינו דהכית סייכנתא מכיייתא ^ חני אשור לאכול‬ ‫חשוכ וכו' הא חזי לאומנא ומקשה הגמ' טעמא דחזי‬
‫שוס וכו' ועוד דדמי כר אכא ‪p‬אמד לימדה קורה דרך‬ ‫לאומצא הא לא חזי לאותצא אשיר למימרא ירכא כד״י‬
‫א ק איהו גופיה דקאמר נטיעה מקטעדגליהק דקצכים‬ ‫שי׳ל וכו' ומנא ליה דכי״י חקי כיק יאף לד״ש מ ח דחזי•‬
‫ופי׳רשי ז״ל משוס דפעמים נמצאה טרפה •וא׳יכ דרך ארן‬ ‫צחחה לא ש־י לכלכיס א"כ אי לאו דחזי לאומצא היה‬
‫הוא שמא ימצא טרפה ומעתה ק״ל עליהפושנףם דלא‬ ‫אשיר וראיתי לכישכ״א כחידושיו לשם שהקשה האי קושייא‪:‬‬
‫י‬ ‫הזכירו דכעי הפשט ‪:‬‬ ‫‪ .‬׳‬ ‫וקי'הא דאמד הא לא חזי‪ ,‬לאומצא כגק כשי הפות יע׳ש‬
‫ה ל ב ה י ״ ד שכל פק ופק ראד לתיטק עדן לס״ה‬ ‫ולא הכנלדו יעיקי קושיית הש״ש דהו״ל למימד דחד‪,‬‬
‫־ ז״ל ועיין להל״מ ז״ל כמה שהק'‬ ‫׳‬ ‫'צכלכי׳יאקייא כי״ח אלא וראי משום דפ״ל כר״י וכשכר•‬
‫ננליו ולא דאה מ״ש הדאכ״ר ז״ל כהשיגו על הד' המאוד‬ ‫י׳ ס רלא התיר אלא משום ה״ט דחוי לאומצא אכל איו‬
‫זלדאכיישהק׳לח הני סופלי וכו ׳ טעה כיה דש״ד דאקר‬ ‫אפשי לומי מלתא כלא טעמת ואמטו להכי כחד לו האי■‬
‫כי״ה אף אטלטול ור״י השיכו לפי טעיתו יעו״ש ^ ם‬ ‫גועמא ישזי לאומצא אף שיש לטעות ככשר קפוח ד^ן‪.‬‬
‫־לע״ד נראה דרכי' מפרש הך ופליגא קאי על מא י דמש;‬ ‫^א*יח כיה טפי מטעמא יחזי לכלכיס דהיא הפך ה‬
‫י״י הן דעגל טרפה הוה וס״ט משום רשתמא דכושת‬ ‫• דאייח כיה‪ ,‬דאיהו כשד קפל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪, .,‬‬
‫דעגל‬
‫יגל ‪ .‬ה‬ ‫ח׳דו־שים ;;ד הרמב׳ם הלכות יום;טוב‬
‫ועיין‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫עיין לה״ה ז״ל‬ ‫הלכה ח מצורות וכי'‬ ‫רעגל הוא כשתי קדרות ואפי' הכי כ״ל כיון דאי כעי‬
‫כמיכל מכל קדרה שפיר דמי ול! ־ הוצרן‬
‫להפר״ח ז״ל ומ״ש המ״ק >'ל דת״ק ש״ל‬ ‫לאוקמיזכטרפה‬
‫ספק מוכן מותר ומיידי שנפרשו ^י״ט ליתא דא"כ הו״ל‪.‬‬ ‫מוה לכך קאמר דפליגא דאמר אין מימנין כי״ט שמא‬
‫לרשכ״א לומר אם נפרשו מעי״ט וכא ומצאן מקולקלין‬ ‫ירכה כשכילו דהיינו כקדרה אחיה דאילו כקדרה אחת‬
‫כיון דת״ק לא איירי כהכי ועוד מנ״ל לאפלוגי דאףק״ק‬ ‫לא חיישי׳כלל וכ"כ הדא״ש ז״ל ולא מהני מה שטועה‪,‬‬
‫מורה בהפי גס מ״ש דרש״י דכקב ומצאן מקולקלון‪.‬‬ ‫•מכל קדרה כיון דחד טעמא הוא ועוד גכי נכדילאמהני‬
‫לאפיקי ת״ק דאף שלא מצאן מיתר לא ראה דרש׳יי עד‬ ‫קך טעימא משא״כ כני תילא אף ככמה תנורים שרי‬
‫כת״ק דשפק אשור ^"ל כיון דתני אלא א"כ יודע שניצודו‬ ‫דהוי כמו שכר אפייה כמ״ש התיס'‪"1‬ל ‪:‬‬
‫מעיו״ט וכמה יודע משום שנתקלקלו מעי״ט כמ״ש‬ ‫*שם עיהת הנלכיס וכו' עיין להל״מ‪"1‬ל שכתכ למאן‬
‫כירושלמי ולפן לא הכיאו הך דר״א וראיתי ככ״ילהד'‪,‬‬ ‫דה״ל הואיל מעלינן ליה דרגא ומוהר לשמרי וכר‬
‫משה שלום ז״ל שכתב דרכי' מפרש ‪,‬דכא דמסיק הש״ס‬ ‫וק' הה אינו אלאלהדשכ״א ז״ל דק״ללמאן דה״ל הואיל אין‬
‫דדשכ״א ש״ל דשפק אשור הוא הליכא דלוי יש״ל דד״ג‬ ‫כו כי אם אישור דרכנן אך לרכי' דש״ל דאשור מדאוריית'‬
‫מתיר אף כאכילה אכל לרב דש״ל דוקא כטלטול הוא‬ ‫א"כ גם דנחתי' דרגא כמעורה יהיה ההן כו שאין לוקין‬
‫דמתיר דשכ״ג אה״נ דדשכ״א ש״ל כד״ג ורישא דאשור‬ ‫עליו אכל אישורא דאורייתא מיהא אית כיה והאי־ ע״י‬
‫איידי כאכילה וסיפא דמתיר איירי כטלטול וכיון דה״ל‬ ‫הואיל מעלינן שני הדרגות ומוחי אף מדרכנן כיון‪.‬דהם‬
‫כתיק דמתני' דש״ל דשפק אשור לכך לא הכיאו הך‬ ‫אמרו דאין שומכין על הואיל לכתחילה ועיין מ״ש ככ״ו‪-‬‬
‫דרשכ״א וליתא דכהא דנתקלקלו דרשכ״א ליכא מאן‬ ‫וכן ראיתי הדכר מכואר כהדיטכ״א ז׳׳ל הוכא כש"מ‬
‫‪,‬‬ ‫דפליג עליה ;‬ ‫שכחה וזי׳ל וא״ח אף דנימא הואיל ליכא למשרי אלא‬
‫ה ל כ ה ט ' כיתשהוא מלאפירותדמוכנק וכו׳וקשה‬ ‫בדיעבד אכל לכתחילה אישורא מיהא איכא וכו' וכשלמא‬
‫הא ודאי מוקצה הוא כמו שהק' התיש'‬ ‫[<ר"מ דשרי מדאורייתא לאפות לנכרים ניחא וכו' אכל לדי״ה‬
‫ומה שתי׳דאתיא כר״ש לא אתי לדינא כיון דפשקי׳בי״ע‬ ‫ראשור מדאורייתא היכי שרינן לכתחי' משום הואיל וכו'‬
‫כר״י ומה שתי' ה״ה משם הדשכ״א זל לא יתכן דא״ה גכי‬ ‫ק ה מכואר אף דאית לן הואיל ומעורכ וא״ה אשור דלא■‬
‫שכך שיכה בפלוגתא דר״י זד״ש חוקמוה כגמ' כשוכם•‬ ‫בהל״מ ו״ל ‪ -‬גם הא דמשמע מדכייו דלמאן רליח ליה‬
‫רעועה ואפי״ה פליג ר״י ואסר משוס דס״ל אף כרעועה‬ ‫הואיל היכא דמעודכ אין כו כי״א אישור דרכנן ושכןדעת‬
‫לא אסיק אדעח‪.‬יה דנפיל וכפי' רש״י לשם ונ״לדמיירי‬ ‫מוהרמ״א כש' משחא דרכיחא יעו״ש זה אינו דר״י‬
‫כהתנה לכשתפול יוטל ממנה דכיק שהיא רעועה מהני‬ ‫דלית ליה הואיל מק' לר״א מקרא דלא תעשה כל‬
‫קנאי אף לר״י וכ"כ ה״ה ז״ל כפ' כ״ה מה' שכת דין'י'‬ ‫מלאכה אפילו מעורכ כמכואר ככרייתא כערק א^‬
‫משם הרמב״ן והרשב״א דמסני קנאי כנד שהודלק לאתר‬ ‫‪.‬‬ ‫עוכרין ‪:‬‬
‫שככה משוס שסופה לכבות אף לר״י כמוקצה מחמין‬ ‫^‪* 4‬שר ע"כ נ״ל לדכי' ז״ל דגכי אפיית חלם אוכלכים‬
‫אישור יעו״ש ונראה דזה מוכרח מהגמ' גכי הוכה דאוקי'‬ ‫כ״ע מורו דאמרינן הואיל ומותר לפתחי'כיון‬
‫רב מצשי‪-‬יא ‪ p‬דתני ואם התנה הכיל לפי תנאה אשכס‬ ‫דכידו לעשות הכל ולבלוע מכל חרא וחרא לכהן אולכלכים‬
‫דעלמא וההיא ודאי סידושא לרי דלי״ש לא איצטדיך ושוב‬ ‫אלא ע״י הואיל לא הטהחוהו חכמים כמ״ש התוה' כפ'‬
‫ראיתי להרשכ״א ז״ל גופיה כש' עבודת הקדש שעד כי‬ ‫אלו עוכהן משם רשכ׳׳א יעו״א ולא פליגי אלא כאופה‬
‫סי' ו' וז״ל היתה סוכתו דעועה והתנה עציה מותי‬ ‫לחול דלינא חרא דחזייא להדיה וכן אמרו כהדייא שם‬
‫שהרי עשויה לכך עיש ושמחתי ולעד״ן שכן כונת רכי'‬ ‫כפ' אלו עוביין והש״ ס דמק' הכא הוא משוס דש״ל‬
‫‪,‬ו״ל כמה שכתב בית שהוא מלא פירוק מוכנין דלכאודה‬ ‫כרמי כר חמא ששדמ‪-‬מי להו להדדי וליכא חילוקכיניהם‬
‫שפת יתד מי לא ידע שהתם פירות ה; 'מוכני; לאכילה צ‪1‬י‪,4‬‬ ‫וקם ליה ר״ח כר״י דלית ליה הואיל וכל חרא חזייא ליה‬
‫ודאי מ״ש מוכנין הוא לאפוקי מוקצה ע״ד אופן שיהיה‬ ‫ו‪.:‬פ־ היצטריך ‪ :‬לשנויי דמפייה כנבילה אבל למאן‬
‫ולא שיין זה כי אם אופן שכתב הרשב״א ז״ל ודלא כנ{<‬ ‫בזתול וכל חרה חזיה כר ה הנה נ מוקר לאפות‬
‫הרמב״ן ז״ל ומעתה מ״ש מר"; ז״ל לקמן דין י״ד צ״ע;‪:‬‬ ‫לכתחי' כאמור‬
‫*^ם העומד על המוקצה כעי״ט כשכיעית וכו'•משנה‬ ‫פ ר ק ב ה ל כ ה א ' אם היחה עומדת להפילה‬
‫כפ' המביא דל׳ד ופי' רש״י כגון •גדוגדות‬ ‫וכו' כתג ה״ה ז״ל לאפוקי‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬
‫וצמוקין דאחזו ולא אתיו יעו״ש ונ״ל דה"פ דיש כהים‬ ‫לחרישה וכו אכל נילר מן הטרפה מותר ננפני שהוא‬
‫דלא אחזו ולכך צריך שירשום הך דאחזו לאכלס למחר דאי‬ ‫מוכן הגב המו צפלבים והק כס' חמד משה סי' חצ״ח‬
‫‪,‬לאו הכי חיישינן שמא יקח מ ^ רלא אחזו כ״ה ואתזו‬ ‫הד שוגיה לא אתייא אלא לד״ע דס״ל אפי' נפש בהמה‬
‫למחר וכיק דאיתתזק אישורא לא המכינןאכרירא ומע^ם‬ ‫במשמע ולכך מותר לשוחטה לכלבים א־ אנן דקילכריה‬
‫הא דג' רש״י ז״ל כ־אמרי׳ כאין צדי; לאו חד גוונא כוא‬ ‫לא הוי מוכן אגב אמו עכ״ל יעו״ש וליתא דדב יושף‬
‫אלא כעק קאמר דההוא גוונא דאין■ צרין לא שייכא כלל‬ ‫דקאמר הוי מוגן אגב אמו לפלכי‪.‬ם איהו גופיה אוקי‬
‫להכא דכיון דאמר ־מכאן אני אוכל למחר ‪-‬גלי דננהיס‬ ‫להך דשמעון התמני עגל טרפה הוי ואוקמוה כגמרא‬
‫דדאויים אליו ושוב ראיתי שהפר״ח שי' תצ״ה ש״ד דחה‬ ‫רש״ל כרי״ה ולעיקר הקו' כבד כתב הימכ״ן ז״ל בשפר‬
‫פי׳ רש״י כמ׳׳ש ומה שתי'המ״ק ז״ללא הכנקיו רפיון‬ ‫המלחמות כהךשמעתאגבי פלוגתא דר״ע ורי״הדראוייה‬
‫דאחזו ולא אחזו ראויים אליו ולכך הכינם למחר מאו‬ ‫לכלבים וגש הרשכ״א כש'עבודת‬ ‫כשהיא חייה להשליכה י '‬
‫נ"מ אס מצא מחייכשים לגמרי ולקח מהה •מה הפסיד‬ ‫הוא'כוללגם ___‬
‫אכילת‬ ‫‪:‬קב לאכילה _ _____‬ ‫הק־ש כ״כ ע״ש ודכי' ‪.‬‬
‫כיון דאף דאחזו יכול לאכול מה־ ‪ .‬אין כה; הוקצה ‪,‬בלל‬ ‫כלבים ודש״י ז״ל ככיצה ד״ו כתב עגל שנולד מן הטרפה‬
‫והיכי שייך לומר הך רמתייכשיש ‪ .‬לגמרי הוו לא חזו כלל‬ ‫כיו״ט מותר רלאאשכה; מאןראשר ע’’ש ולא זכר הא דשני‬
‫כ ’ה והך דאחזו ולא אחיו דהזמינס עדיי; עומרי; כליתית'‬ ‫כירושלמי פ' אין צ־ין ס' ד' דקאמר התם עגל שנולד מן‬
‫כמו שקיו כ״ה אלא ודאי מהך דחחזו ילא אחיי יש מהם‬ ‫‪-‬‬ ‫הטדפה כיו״ט מותד‪;.‬‬ ‫‪,‬‬
‫־ שמקייכש‪-‬־ס ■ '‬ ‫״‬ ‫’‬ ‫■־‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪5‬־‬ ‫‪,‬ג‬
‫יגר׳‬ ‫חיד שם על הרמב׳ם הלכות יום טוב‬ ‫אברהם‬
‫כין לשאר אמודאי דלא מחלקי ועיין כמהיש״א שם ודוקצ‬ ‫שמיזייכפיס לגמרי ועו ‘ לפי דכייי לא תתייא הךכדייקא‬
‫ה ל כ ה י' גוי שהכיא וכו' הסויין ער לערב וימתין‬ ‫דאין צלין אלא כר״א דאיק ליהביייהוא״כ הו״ל לאוקמה‬
‫ככת שיעשו וכו' מבואי מרבדיו דאיט‬ ‫ריש כהש דלת חיו כלל אלא ודאי דאין כהש דלא ‪ V0‬כלל‬
‫אסור אלא כיו׳ט ראשון אכל כשני מ קר ולכאורה קשס‬ ‫ואין כהש דין כדירה וכיס נ־חה מ״ש על מה שהק'‬
‫כיק דפסק כפ״ו מהלכות שבת דטעם המ*נ' משוש שלא‬ ‫הפר״ח על הדע׳יכ שפי' כפדש״י‪":‬ל ‪:‬‬
‫יאמר א"כ אף כשני אסור וכדעת הקוס' כפיק אין צתן‬ ‫מה שהק' על הפר״ח דיש מהן שמתאחייי! וכו'‬
‫ע״ש ונ״ל דה״ל לרכינו דלא גזתנן מי״ט ראשון לשני כיון‬ ‫לק"מ דודאי לא הכין כי אש כממהרין להתייכששגם‬
‫דמוקר ממ"נ ועיקר הוכחת החוס' מלשון כת שיעשו‬ ‫עכשיון‪.‬דאוייש אליו לאכילה ולכך אמד דמוקד לאכול‬
‫שעה הראויה לעשיה לא שמיע ליה לדכי' ז״ל וכן פסק‬ ‫המתייכש ע״י שרידה דאמרינן הובדר שיו הומינש והייע‬
‫הדשכ״א ז״ל כס' עכוית הקודש אף שלא הכתע כשתי‬ ‫כמ״ש אך מ״ש משיש דמעלעל ושכיק יה לא אחי אלא‬
‫הסברו' יע״ש וכ"כ ה״ה כפ״א ועיין להיכ לח"מ ששוכן‬ ‫לקי' קמא אכל לפי קירק שני א"נ ימנץ דמשתכחי כלהו‬
‫הכיע הכ״י ז״ל סי׳תקט״ו ועיי; להדב ק״ן כחי׳להדא״ש‬ ‫כחושיש ומימנע משמחת יו״ט משמע דאף מטלטל‬
‫ז״ל■‬ ‫ושכיק שת■ ונ״ל עיקר כמ״ש כיון דידוע לנו תש מויןצה‬
‫רבי' והבא לישראל זה מחק לתחום מ ק ר‬ ‫גמור לא המכינן אבתרה וקכלין מצאתי ליהמהאראמדי*‬
‫וכו' לכאוי׳שפק יקר דכחק לתחום עסיק אלא‬ ‫ככיצה דל"כ ע"כ והוא דציידיה מאתמול ופי' רשי והנושה‬
‫לומר דכמינו כמחובר אסור לישראל אחד ומכאן יש ראיה‬ ‫כו הימן ומנתקו לצר אחר דמשמע מפי' דצתך לעשות‬
‫לה״ה ז״ל שכרלב בתש פ"כ מהלטת שכת דרכי' ס״ל אף‬ ‫כו סימן ומנתקו לצד אחר ולא כקב עושה כו הי׳שמנתקו‬
‫לישראל החי ע׳ש • ■‬ ‫לצד אחד אלא ודאי אף שמנקקו לצד אחר לא מהני‬
‫כלים שנשכת כי״ט חין מסיקין בהם‬ ‫הלכה י״ב‬ ‫דאיכא גוש אחד כלעדיו ולכך צרץ לעשוק כו סימן וסימן‬
‫וכו' כקב ה״ה אםעושין מעין מלאכתן‬ ‫לחותה לא מהט דקופד כי״ט ואש איקא ל״ל סימן כיק‬
‫ראשונה מסיקין וכו' ע״ש ונ״ל דיה מוכרח מהגמרא‬ ‫ונתקו לצר אחד סמכינן אבתרה דאמדי׳יהו שניתקךג‪1‬א '‬
‫כשהק' כפרק המכיא דל"כ כתיתוק תני חרא אין מסיקץ‬ ‫ודאי לא סמכינן אכדירה כיון דאיתחיק מוקצה לפנינו‬
‫כשבת כלי׳וקני אידךמסיקיןותי' הא ר׳יי הא ד״ש ואמאי‬ ‫ועוד אפשר כמ״ש התוספות משוש דדס׳יס כיחים‬
‫לא תירצו כולהו ד״י הא כעושין מלאכתן ראשונה הא‬ ‫החמירו כו ;‬ ‫>‬
‫כאין עישין אלא ודאי כעושי; מלאכקן ראשונה לא מחת‬ ‫ו ע ל מה שב' רכי' האי דינא כי״ט ולא כשכח כמו‬
‫שכד כלי כיון דס״ל דניטל כשכק כמבואר כשבת דקכ׳׳ר‬ ‫שהוזכר כמשנה כ' ה״ה י״ל משוס דקי״ל דאין‬
‫הת הוא קורק פלי עליו אלת דאפשד לדחק דאף לדינא‬ ‫מוקצה כשבת והק' הל"מ י״ל דכגדוגדות וצימוקיס מודה‬
‫כוי כמו כלי שלש מ״ס כלשק המשנה מקקדי שכד כלי‬ ‫ר״ש וקי' משוש דאיית חף כשאר מקנה ע״ש ולא ידעתי‬
‫וכמ״ש כמשנה דשכת כל הכלים ושכתהן ניטלין דכיון‬ ‫פירושו דהא ודאי לא שייך לומ' כשכיעית להודות כשאר‬
‫דנפרד מאביו שכד מקקת והשביס דחיקא ליה לאקמי‬ ‫שב‪71‬נ אסור לאכול משוש רקכע למעשר חפי' אכילת‬
‫כהכי משום דמאקין דומיא דאין מסיקין לכך אקמה‬ ‫עראי אלא חקא בגרוגרות וצימוקיש דאף דלא נגמרה‬
‫כקת תנאי וכזה נדחה מ״ש המ״א סימן תק״א ס״ג תצא‬ ‫מלאכתו שבת קובעת ואין כעולם מוקצה שחייב כמעשר‬
‫לירון כדבר חדש דכלי חף שהוא כתא ונשכר כי״ט שת‬ ‫אלא אוצר של תכואה ופירוק שעומק לסחורה והתם‬
‫לר״ש מדלא אקמי כגמ' כולה כד״ש וט' ע״ש ולפי‬ ‫ודאי כ״ע מודו דיש‪ .‬בתרה כמ״ש מ׳א והפד״ח ורמ״א‬
‫האמור ליקא דלכך נמי לא מוקמה כיק כנשכר כיו״ט‬ ‫ע״ע והקש ככר הוקכע למעשר ‪:‬‬ ‫׳‬
‫כאן כנשכ׳כעי״ט ועוד דאחוש ימאן זה דככלי ען ליקא‬ ‫ו ל ו ל י דברי ה״ה ז״ל נ״ל דרכי' י״ל חידושא אתא‬
‫להך סביא אלא ככלי חרס ועוד דאפשד דסש״ס קים ליה‬ ‫לאשמועינן דחף גכי יו״ט נמי דוקא בשביעית‬
‫כמ״ד חלוק ד״ש אף ככתא גס דאיתי לו שש שכתב קורא‬ ‫דאין כו מעשר אכל כשאר •שני שכוע צא יאכל ער שיעשר‬
‫כתאה שנשכדהלכ״ע אסור וכו' ואקמהה דכא כדיש‬ ‫משוש דאכילת יו״ט יש כו מצוק עונג כשבת ולכך קכעה‬
‫ביצה קחמד הש״ס דקי״ל כר״י כיו״ט משוס דסתם לן‬ ‫אכילתו אף אכילת עראי ואף כרכר שלא נגמרה מלאכתו י‬
‫כוותיה כההיא דקודא שנשכרה כמ״ש התיס׳ז״לשס ומה‬ ‫כמ״ש כפ״ו מה' י‪1‬ודיו כשש שמצוה לענג שכת ולככדוכך‬
‫כל ימיש טוניש שנאמר לקדוש ה' מכוכד וכל י״ט נאמד ‪ /‬שהביא ראייה מדלא קאמ׳הניחה כמ״ש הנז׳אינו מוכרת‬
‫דדוקא התם דהנבמיד המשנה כמ״ד מודה ד״ש ולכךהק*‬ ‫כהר מקרא קודש והוא מהמכילתא פ' כא מקרא קדש‬
‫למ״ד חלוק היכי אתייא מקני' כד״ש ע״ש אך סקמה‬ ‫כבדהו כמאכל ומשתה וכסות נקיה והש״ס מלא על כל‬
‫דהש״ס אפשר דס״ל כמ״ר חלוק וכו' •‬ ‫נחקיו דהתידו איסור דרבנן דלא אתי למימנע משמחת‬
‫א ך אמנם מ״ש ה״ה ז״ל כעושי; מלאכת; הראשונה‬ ‫יו״ט אמנש ד״א לשיטתיה אזיל דס״ל דשמחת יו״ט‬
‫וכו' ק״ל כ ק דהת״ף ודכי' פסקו כסתם מתני'‬ ‫י‬ ‫רשות ולכך לא קכע משנקו כי אם בשבת וכל זה נעלם‬
‫דכל הכלים דאף כאץ עושי; מלאכתן ראשונה הוי כלו‬ ‫מה' צל״ח כשיטתו למס' כיצה שכתב דכ יו״ט לא כתיב‬
‫אמא• הצתך כאן למלאכתן ראשונ׳וי״ל חקא הכא דתלוי‬ ‫עונג ולכך אין אכילתו קוכעק ומכח זה יצא לידון כדבר‬
‫ככלי כיון דעתי; נטשי; מלאכתן לא הוי טלד וכן מטאר‬ ‫חדש דאמידה מדיה דאומר מכאן אני אוכל קובע דלא‬
‫כירושלמי דקאמד אש יש כו קואד כלי מוקד •‬ ‫נדע מחול ע״ש וליקא דככר כתכתי כה' מ ע ^ פ״ס‬
‫טטלין וכו' כקב מדן ז״ל הא דלא‬ ‫ה ל כ ה י״ף‬ ‫דכ״ג חה הדין לא היה כעולם גם בזה נדחה מ״ש סרב‬
‫הביא דכי' ז״ל הך דאש הקנה משו׳‬ ‫ז״ל משש קדה פני יהושע על מ״ש דש״י ז״ל ד״ה פצעילי‬
‫דלד״י לא מהט תנאי עכ״ל הנה מפשט לשוט נראהי הא‬ ‫תמרה איית כי״ט משוש דאי כשכת לא אפשר לאכול‬
‫דאמתנן דלי״י לא מהד תנאי היינו דוקא ככתאה אכל‬ ‫משום דקכע למעשר משא״ב כיו״ט ולפי מ״ש אינו‬
‫כיעועה אית לד״י דמהני כה תנאי וכאמ' כן הוא מוכרת‬ ‫מוכיח אלא העיקר הא דכקכ רש״י כיו״ט כרי להקשות‬
‫מהסוגיא והוא ואש אמת' דלר״י מהני קנאי כדנטעה‬ ‫כין לסבית יב נקמ; דמחלק דמסלק כי; יו״ט לשכת‬
‫א''כ‬
‫ו‬ ‫יגל‬ ‫הדמכ״ם הלכות יום־טובו‬ ‫חידרטים‬ ‫אברהם‬
‫כתה דאיצטדן אף על גב דמסתכר טעמא דר^י‬ ‫א״ה האי דקתד ככדייתא ואה התנה וכו' הוא ארישא‬
‫ע״ש •‬ ‫‪,‬‬ ‫דבמיתא קאי דאושר ר״י הרעועה ועלה קאמר דאה‬
‫פ ״ ג ס ה ל כ ה א ' ואם עכר ושחט לא יכסה דמן‬ ‫התנה עליה מודר‪ .‬ר״י דמותי ומדר״י נשמע גם‬
‫עד לערב ע"כ מכאן משמע‬ ‫‪ p‬לר׳יש דאוסד כבריאה דאה החנה עליה מותי אך אם‬
‫דהכסר אינו מעככ האכילה דאי לאו הכי צריך לכסית‬ ‫נאמר דלד״י לא מהני תנא־ אף כדעועה אם כן הא דתר‬
‫כי סיכי דלא מימנע משמחת יו״ט וכן משמע כגמ׳ד״ח‬ ‫ככמיתא ואה הוא התנה הוא קאי אר״שדאוםר כבריאה‬
‫‪p‬אמר אכל ספק אימא משוש שמחת יו״ט לשחוט ולא‬ ‫והוא תמוה כיון דתנא דכרמת׳לא איידי כבריאה כלל אלא‬
‫לכסייה וכן נמי ^אמר רכס שש שחט מעי׳יט צא יכ ^ו‪/‬‬ ‫ביעועה דהיא מחלוקת ר״י ור״ש אכל בריאה דאסור‬
‫ביו״ט וכמו שפי' רש״י ז״ל שש ולפ״ו אמאי אסרו לשחוע‬ ‫לר״ש הוא סן הדיוק איך קאמר עליה תנא דכרזיתא ואם‬
‫לכתחילה ולא יכסנו משוש שמחת יו״ט ולעד״ן דזסו מה‬ ‫החנה כיון דדין דכריאה לא נזכר ‪,‬בכדייתא אלא ודאי‬
‫שהכריחו לסמרדכי ז״ל שהביא כפרק כיסר הדס משם‬ ‫רמהני תנאי לר״י כדעועה וכמ״ש וכיון שכן עריק קשה‬
‫ראכי׳יה שמצא כתשו'הגאונים וז״ל דמי ששחט והזיר ולא‬ ‫על רכינו כיון דר״י מודה דכרעועה מהני תנאי אמאי‬
‫ביק־ אסור לו לאכול ממנו אכל אחר מותר והוא חייכ‬ ‫לא הביאו דכי' דהגם דפהקינן כי״ט כד״י הא ר״י מודה‬
‫מלקית עכ״ל ■ ולכאורה אינו מוכן אמנם לעד״ן דש״ל‬ ‫כזה ומה הועיל מין ז״ל כתי' ונ״ל לתק דלפי מה‬
‫דהכיסד מעכב האכיל׳ וכיק דלא בי^ ככר אמרו כירוש׳‬ ‫סכתכתי לעיל־כ־ין ט׳גכי פית שהוא מלא פייות מוכרן‬
‫דהאוכל בלא ברכה מעל ולכך אסור לו והיינו דכתכ חייב‬ ‫דדכי׳איירי שהכשהתנ׳עליהה וה״ל ימהני תנאי כרעוע'‬
‫מלקות דהוי כדין מעילה ובודאי דמלקות דקאמר לחו‬ ‫ורמזה דכי' במ״ש מלא פירית מוכנין וכמ״ש שש אש כן‬
‫דוקא אלא דהיינו מכת מרדות וס״ל דלאו רוקח ברכת‬ ‫לכך לא הוצרך לחזור ולכפול בכאן ושמך ע‪ 5‬מ״ש שש‬
‫הכילה אלא כיק דלא שייך אכילה אלא כברכת שחיטה‬ ‫דלר״י מהני‬
‫י ••‬ ‫ואל יקשה כעינך יזה הרמב " ס ‪ V 'y‬סוכר‬
‫■‬
‫וטסוי מקרי ברכת אכיל׳ולכןהכח דלח כירך על השחיט'‬ ‫ביה תנאי ולמה לא פשק רבי' גבי נר דמהני כיה תנאי‬
‫ועל הכיסוי ‪-‬אסור ונ"מ דאם כירך על הכיסוי אף דלא‬ ‫דככי תירצו זה התיש' כפרק כירה דמ״ד ע״א ד״ה שכנר‬
‫כירך על השחיטה מהני כיון דהכסוי מעככ אכילה הוי‬ ‫יע״ש אך כל זה לא יחיישב אלא אש נאמר דרכינו לעיל‬
‫כאילי כירך על השחיטה ונ״ל דזהו נמי דעת רקכי״ה ז״ל‬ ‫גשי פית שהוא מלא פייית ונפחת איירי כרעועה וכמ׳׳ש‬
‫שפסק שש כשוף הפרק דאסור לשפר כין ברכת שחיטה‬ ‫שש הדשכ״א ז״ל הביאו ה״ה ז״ל אך לפי מ״ש הרמכ״ן‬
‫לכרכת כיסר ■וכתפה המרדכי ז״ל ולא כתב טעם ועם‬ ‫ז״ל דהתש איירי כפית בריא ולא הוי מוקצה לפי שחין‬
‫האמור ניחא דטעמא היא כיון דהכיסוי הוא להתיר‬ ‫הפירוק מוקצין מחמת עצמן וכתב ה״ה שם שכן דעת‬
‫אכילה כמו השחיטה הוי ממש דומיח דאפילין דאסור‬ ‫רכי' ז״ל א"כ חזיה כקו' כאן כמקומה דלמה לח פשק‬
‫לדכר ביניהם אלא הכא דהם מצות חלוקית ^כך הצריכה‬ ‫רכי' כאן דכרעועת מהני כה תנאי ונ״ל דרכינו מפרש‬
‫' כו כרכה ול״ד לתפילק • ^‬ ‫סוגיא רביצה דלא כפי' רש״י דש״ד רחביי ורבא דמתיצי‬
‫ןג״ין‘ שכך הכין הכ״י ככוונת המרדני יס״ל הכיסוי‬ ‫כאומר איני כורל לא ש״ל הך תירוצא דרב מנשיא דקאי‬
‫מעכה האכילה שאחר שהביא דברי כמרדכי‬ ‫אסוכה דעלמא אלא דקאי אשוכה דמצוה וקאמר ושוין‬
‫כי״ד הימן כ״ח כר‪,‬כ ח״ל ובא״ח הביא ראיה מהגמ' שאין‬ ‫כשוכת החג כחג שאסורין כין גוף וכין עטוריה ומ״ש‬
‫הכיסוי מעכב וכו' וכוונהו היא לומר שהה ק הוא הפך‬ ‫ואש התנה הוא קאי על העיטורין כהך ברייתא ומיירי‬
‫דעת המרדכי ופשוט דהרחיה ר\א כמ״ש וכן ראיתי לה'‬ ‫דקאמד איני בודל וט' וככר פשקה רכינו כ פ ^ ו' מה'‬
‫ערך השולחן שש שכחב כן אך מה שהניח‪ ,‬ראיה מהא‬ ‫סוכה יע״ש •‬ ‫‪.‬‬
‫דאמרו דמכסין כעפר עיר הנדחת ע״ש חינה ראיה ולא‬ ‫פי זה אפשר לומר דהכי נמי כוונת התיש' שם‬
‫ראה דכרי התוק' כחולין דק"מ דכתכו דמצורננ מכיא‬ ‫כד״ה אמר רכ מנשיא לא קאי כמשקנא אלא‬
‫כפרקו מציפורי עיר הנדחת משוס דמצית לאו ליהנמן‬ ‫נקט האמת עכ״ל ור״ל דלא קאי הסוכה דעלמא אלא‬
‫ניתנו ואף דע״י אוכל כקדשים אלא ודאי צא מקרי הנאת‬ ‫אשיכת מצוס וקאי חעיטררין ובאומר חיני בודל וכו' ועי'‬
‫הגוף‪,‬אלא דוקא דנהנה כעת העכירה וכמ״ש הטרד‬ ‫במהרש״ל ומהיש״א מ״ש והכי דייק לשון הגמ 'דאמר‬
‫ממעין אינו טובל כו כימות החמה משוס דנהנה גופו‬ ‫אכל עצי שוכה יחלה קרושה עלייהו דלכאויס הוא שפת‬
‫שעת המצו' גם מהא ראמר רכה שחט מעי״ט אין מכסין‬ ‫יתר אלא הוא הדבר ‪p‬אי אעיטורין דוקא וכאמור •‬
‫ביו״ט נמיאין ראיה דכוונקו היא ואין לאוכלו כיו״ט כיון‬ ‫* ‪ □ 2‬ובלבד שיהיה לו פיתחת וט׳עיקלה״ה ולח״מונ״ל‬
‫שאין יכול לפסוקו והא דאמרינן נמי גפי ספק לישחוע‬ ‫דרכי׳ול קשה ליה לפי׳רש״י דפי׳דהבעי לר״י ופשיט‬
‫ולה ליכסייה היינו משוס דאין מחוייב לכקקו טדאי לא‬ ‫ליה דתרתי לחולא ופי' רש״י מדקאמ' ר“י כל שנכנסין ט‬
‫הוי מעככ אכילה • __‬ ‫כפותח'למ״ל למימ׳עוד ואפי' כתוך תחוש שכת דמדקאמ'‬
‫ו א ^ כ ר אני אחזה לי דכינת הראיה דא״ח היא מהא‬ ‫כל אפילו רחוק משמע ומדקאמד אפילי תחוס שכת‬
‫דאמדינן כפרק אין צדין דס ח גבי גדיפת‬ ‫שמעינן דלא כעי פיתחת אלא לתחום שכת ע״ש ואהא‬
‫תנור דאש נפל ממנו כיו״ט דאף דאיהי מכשירין גורפין‬ ‫ק״ל כיק דעיקר ההוכחה היא ממכוייא דכל א"כ מאי‬
‫אוקו כיו״ט ואף דהר מוקצה כיון דצורך אוכל נפש מותי‬ ‫מיכעי ליה לר״י דאמר כל הסמוך לעיר מיידי דוקא‬
‫וכ"נ אמרינן הקם דל״א ע"כ גבי מאי דאמר ר מ פוחת‬ ‫בפיתחת א"כ דיכוייא רכל הסמיך לעיי מאי אתת לרכייי‬
‫לכתחילה ונוטל יאף דהוו הך אכניש מוקצה כיון דצורך‬ ‫מיכרח חתא לומר דכא לרכייי אף דלית פיס פיתחת אלא‬
‫אוכל נפש מוקר כמ״ש החיש' שש ואף לתיק דאסר הוא‬ ‫ודאי מלשון החנא אקלדקיק בזה דלשין תור'לחור ומעתה‬
‫משום דס״ל דסקר הכלא אסור אף כמדי דרבנן כדמשמ'‬ ‫אין להוטח דס״ל לד״י תרתי לקולא ולכך גריס רכי^להקל‬
‫שם כנמ' ואש איתא דהכיסר מעכב אכילה אמאי לא‬ ‫וקו לח וכראמר ר״י הלה' כד׳יוסי להקל ונראה לי דהיינו‬
‫ושחוט לכתחי' ויכסה כאפר שהוסק כיו” ט אף ■דאיהו‬ ‫דאצטריך לפסיק הלכה כר״י אף דקי״ל כעלמא ר״י יר״י‬
‫מוקצה כיון שמותי לטלטלו לצורך אוכל נפש חלא ודאו‬ ‫הלכה כר׳יי משוס חידישא חלהקל איצטריך אכל בש״ע‬
‫רהניסר‬
‫יגל ‪, -‬‬ ‫חידו־צים על הרמב׳־ם הלכות יום טוב^‬ ‫אברהם‬
‫מתקנו אף לב״ע לכך חין מגביהיז! אמכ‪ 3‬הכת'כיון הא‬ ‫רפצישוי אינו מעכב אכילס והוי מצוה בפני‪ ,‬עצמה ולא ‪.‬‬
‫והולך מותי לכ״ע לכך לא הוי העלאקו תיקון‪.‬‬ ‫‪■ -‬י• •‬ ‫אוכל נפש כנ י‬
‫•ל‬ ‫מקרי צוק־ •‬
‫כלל המכס דעת רכי' הוא כיון דאמק רבא מי לא מודה‬ ‫ניחא לי מה סהק' הב״י כא״ח סי' ת־י״ט על‬
‫שמואל שאס קרא עליה שם שהיא השורה לזרים משמע‬ ‫‪V ,‬‬
‫‪:‬ורך תו!‬ ‫התרדכי;"ל שכתיב האי דינא‬
‫דדינא הכי הוי| לכ״ע ומפרש רבי' דהא דקאמר מי לא‬ ‫נפש שדי לטלטל המוקצה וראייתו מהך דאמדינן פותת‬
‫מודה וכו' הוא משוסדהו״ל מקדש כיו׳יטולכך אף דאוכל‬ ‫לכתחילה ונוטל כאמור והק' הכ״י ז״ל דהמא• לא ישתוט‬
‫והולך ולא חשיבה הפרשתה תיקק מ״מ אשור להפמש‬ ‫לכתחילי‪ :‬ויכהנו כאער כירה שכושק־בי״וט ע״ש שהניח'‬
‫ומשוס אישור מקדיש נגעו כה כמכואר כדבריו פכ״ג‬ ‫כצ״ע ולכאורה אין תמיטתו תמיהת כיון דהכיסוי אינו‬
‫מה' שכת! ע״ש והא דאמר ר״י דמעלין את המדומע‬ ‫מעכב אכילה לא הוי צורך אוכל נפש וכן הק' הכנה״ג‪.‬‬
‫בא' ומאה התם דוקא משום דלת הד קריאת שם ממש‬ ‫והרב ט"; ע״ש ועס האמור ניחא דהדכ ו״ל ידע הך ראיה‬
‫דמעיקדא הממה והשתא תרומ׳משא״ג הכא דמע־קרא‬ ‫דא״ח שהביא מן הגע' שכתבה כי״ד היא מהך דפותת‬
‫סויא חולין והשתא תרומה הוי מקדי׳ממש כמ״ש הרמכ״ן‬ ‫כאמור ולכך מק' שפיר על המדדכי ז״ל דליידיה דס״ל‬
‫ז״ל כמלחמות וכיון שכן לכך פשק כאכוה דשמואל דאף‬ ‫דהכישוי מעכב הכילה כמו שהביא לשונו כי״ר סימן הס'‬
‫דמותר לאכול והולך מ"מ אין מפרישין ממנת קלה‬ ‫איך הביא האי דצודך אוכל נפש שרי לטלטל המוקצה‬
‫כיו״ט •‬ ‫דא"כ אמאי לא ישחוט לכתחילה וכו' והיא היא ראייה‬
‫ודע דמסתמיות דכרי רבינו נראה דאף חלת ק״ל‬ ‫א״ד ודוק •‬ ‫‪.‬‬
‫רינח כמו חלת ה י דתק יכול להכות!כיון דידן‪.‬‬ ‫ה ל כ ה ח' והלש עיסה מערב יו״ט אין מפרישין‬
‫יכול לאוכלה הכהן בו כיוס כמ״ש המרדכי ז״ל שהכיאו‬ ‫אותה ־‪''’.‬ט עיין כהראכ״ד ז״ל שהשיג‬
‫הכ״י שם סי' תק״ו והיינו משום דאף ח‪Y‬״ל אוכל והולך‪,‬‬ ‫על רבינו לומד כיון דקי״ל כשמואל דאוכל והולך שוב אין‬
‫ואח״ב מפריש כיון דאין יכול להפריש היום כי אס למחר‬ ‫כהעלאתו ומותר להפייש עכ״ל וק״ל מהא דאמרי'‬ ‫'‬ ‫היקון‬
‫אין יכול לאפות היום חלקו של כהןול״ד למ״ש ר״א גכי‬ ‫כשכק דקמ״ג גבי הא דאמר ר י מעצין הת המדומע‬
‫אופה עיסה כטומאה כפשח משוס דבל חדא וחדא חזייא‪,‬‬ ‫כאחד ומאה מקשה הגמ' והא קתתקן ומשני יס״ל‬
‫ליה ע״י שיכצע מכל חדת לכהן דדוקא התם משוס דאנוש‬ ‫כרשכ׳יח ראמ׳נות; עיניו כצד זה ואוב'כצד החד והא פריך‬
‫הוא דנטמאת העיסה כפסח ומשום דעוכר על כ״י וב״י‬ ‫והא מיפלג פליגי ומשני דר״י עדיפה מדדשב״א דר״י‪.‬‬
‫התירו לו הך הערמ׳אכל הכא נקרא פושע דהו״ל למידק‬ ‫ס׳׳ל כיון דככר מתוקן ע״י שנותן עיניו הך העלאה לא הוי‪.‬‬
‫כיון דהורחיה כהכי להפריש בלישה לא התירו לו הך‬ ‫תיקון אבל רשב״א ס״ל כיון דככר מתוקן הוי ככלל אק‬
‫מערמה כמ״ש בביצה ת״ו הערמה חמורה ממזיד ע״ש‬ ‫מגכיהי משוס דהד טרחא שלא לצורך וכיון דלא קי״ל כרי‬
‫ודלת כמ״א ז״ל שכתב דאס שכח מותר לאפו' דהמדדכי‬ ‫מתני' דלא התירה לעלות את המדומע והיינו‬ ‫הצר‬
‫עסיק אף כשכח ע״ש • אך אמנס אס אפה כל הפת מערב‬ ‫‪-‬יז־ט ■■ררי־״א א"כ הכא נמי אף דקי״ל כשמואל‬ ‫משוס דס‬
‫יו״ט ושכח להפריש אוכל והולך ואח״כ מפריש למחר‬ ‫דאוכל והולך אפי״ה אין מפרישין כס' דשב״א דסתם לן‪.‬‬
‫לכ״ע כמ״ש נטר״ס ז״ל ומעתה מ״ש המרדכי כפ' אלו‬ ‫הנא כותיס ואין לומר דת״ק דמתני' ה״ל דאפי' ליחן‬
‫עוברק וז״ל ומצית האפויות מעי״ט ושכח ולא הפריש‬ ‫עיניו כנד זה ואוכל כצד אקר אשור כשכת ודלא כדשב״א‬
‫חלה אין לסמוך על שיורי המצהלהיית אוכל והולךיאח״כ‬ ‫דאפושי פלוגתא לא מבשינן ועוד דהרי כחכו התוספות‬
‫מפריש וכו' צ"ע דאמאי לא יניח ההפרשה למחר ואפ^‬ ‫בגיטין דל״א ע״א כד״ה במחשבה דאף כתחילת תיקון‬
‫משום קנס כמ״ש המ״א ז״ל ודוחק ועוד דסיתר דכמוי‬ ‫של סכל מוקר ליהן ‪-‬עיניו כצ־ זה ואוכל כצד אחד כשכת‬
‫כפ״ק דכיצה שכתב וז״ל אס אפתה מעיו" ט ולא הפריש‬ ‫יעו‪-‬״ש ונדאה לחלק דשאני הר‪,‬ס הא דנותן עיניו כיון דלא‬
‫ממנה חלה מצי לאוכלה כיו״ט כשמואל ע״ש וצ״לדיש‬ ‫הוי•'מתוקן ע״י זה אלא לדידיה דידע לאיזה צד נתן עיניו‬
‫טעית סופר בדבריו כדמשמע מהיום דכריו • ‪.‬‬ ‫וקכע התרומה אכל לאחריכי דלא ידעי לאיזה צי־הוקכע'‬
‫א ך מ״ש הס היתה העיסה טמאה לא יכשל אלא‬ ‫התרומה לא הוי מתוקן לכך •אסור להעלותו כיון דע״י‬
‫’ ’ שירפה לא •מיירי אלא כעיסת א״י אבל‬ ‫העלאתו מתקנו גס לאקריני אבל •_הך דאוכל והולך כיון‬
‫כח״ל יכול לאפותה יליתנה לקטן או לגדול שטכל‬ ‫’‬ ‫דבלא העלאתו הוי מתוקן לכ״ע ’ ’ הוי‬
‫לקכיו וכמ״ש ה׳יה ז״ל והתיס׳והרא״ש כתכו תקנה אחרת‬ ‫תקון כלל ושרי י ' נרתת דזה מוכרח מהגמ דהק‬ ‫‪,, ,‬‬
‫לבטלה כרוב כדמוכח כפרק עד כתה ע״ש ונ״ל דה״ה‬ ‫־הש׳יס לימא דפליג שמואל אדאבוה ור״ל ניון׳ דש״ל דאוכל'‬
‫ו"ל נימוקו עמו שלא כתב הךתק‪:‬ת' דאזיל כשיטה הרי״ף‬ ‫והולך תמאי אינו מפריש הא לא הוי תיקון ולכאורה ק'‬
‫שלא כד‪,‬כה דכבר כתבתי במקו' אחד דקתס איירי כחולין‬ ‫דמאי קושייח הא אשכחן כשבת דאית ליה לרשב״א אף‬
‫■ןתיסוי כתערוכתן ואף‬
‫טהודין ותרומה‪.‬טהורה ולכך איןאיסו!‬ ‫דנוקן עיניו בצד זה ומותי לאכול אפי״ה אסור להעלותו‬
‫דאכיל לה כטומאה אןן בכך כ' וס 'אכל הכא דיש איסור‬ ‫אלא ודאי דדוקא התם דמתקנו אצל אחדים דלא ידעי‬
‫מבטלין ילכתחילה כדאמרינן כריש כיצה‬
‫’‬ ‫ודאי‬
‫כתערוכתן ׳‬ ‫היק הוקכעה התרומה לכך אסור להעלותו אכל הכא‬
‫ודקדק כלשונו לגדול שטכל למעוטי דלא אמיינן דשרי‬ ‫רכבר מתוקן גס לאחריט גם כלא העלאתו לא הוי‬
‫לאפותה משום דיכול לטכול דכיון דמחוסר מעשה לא‬ ‫‪:‬‬ ‫העלאתו חיקק ושה להעלותו ‪:‬‬ ‫■‬
‫שדינן עד דטכיל ורכותה אמריק איןשוקטין וזורקין ע"פ‬ ‫‪ 1‬ב ה כ י ניחאמהשהק׳ה' שע״ה כפ״ד דתרומוס‬
‫על •ט״ש מהאי טעמא והי״ן הכיא ראייה מפתח אהל‬ ‫דין י״ו ליעת המק' דהק' לימא פליגא דשמיאל‬ ‫‪•.‬‬
‫מועד ע״ש והא דכאכ כרא״ש ' יק אלו לנוכריין אם‬ ‫והולד שדי להפריש אסי ‪.‬כתקי'‬
‫‪. t .I t‬‬ ‫‪I .‬‬ ‫' 'י‬ ‫אדאכוה וס״ל כיון‬
‫יש כהן גדול שיכול לטבול מותר לאפותה לאו למימרא‬ ‫תיקונו א"כ אמאי אין מגכיהיןתרומית בשבת כיון דתפשר‬
‫טבל אלא כיוןדיכול;לטכול רי׳מרינן ציה טבוצ‬ ‫ל ‪ ;p‬עיניו כצ־ זה ואוכל כצד אחר כמ״ש התוש' כגיטק‬
‫ויחפה תותה כמבוחי סוף צשונו זב לא חמיר בהר‬ ‫דל״א ע״ש ועם האמור ל״ק מדי דדוקא התם הוא משום‬
‫רטכי! מטע"מת ודלא כהב^ח שכת׳דכוונתו אף ‪:‬‬ ‫הא דנות; עיניו אינו ניתקן בזה אלת לכעליו וכשמעלהו‬
‫ז‬ ‫יגד‬ ‫'אברהם " חידויטים־‪-‬על הרמב״ם הלכות יום טוב‬
‫כתלא וא"כ לכפות כסא עי• הכגדיה אשוד כיק דאינו‬ ‫דיכול לאפותה כיון שיב־ל לטבול דכיו; דמחושל מעשת‬
‫אוכל נפש אך מדברי דכינו שפתב מפני שכוא‪-‬מפכה ולא‬ ‫לא אמדינן הואיל אף לגבי טכילה כמ״ש הפוהקיה גם‬
‫כתב נמי טעמא דמוליד ריחא משמיע לאית ליה דליכא‬ ‫'מה שהקשה כיון דטכיל פשיטא דטהוד הוא לא דאה‬
‫איסור כאולודי ריחא וזהו כעצמו ההכרח של רב יאורה‬ ‫;ערב שמש וצכך‬ ‫מ ש יש י משש הש־צתות יד־ ה‬
‫שחידש יה כרין ע״ג חרס מותר מדקאמר רכ הונא ור״ן‬ ‫ח״ז רוי■^?‬
‫משצכית‬ ‫דטבל יג**ץיי■‬
‫אשיר לאשיתה ונ כ היתב ד ז צ פ ז‬ ‫אף ‪>-‬ז‬
‫משוס מבכה ומשוס מכעיד ולא אמדו משוס תולידי ריח'‬ ‫תלומו׳גש כתב חהו דעת הרי״ףוב־כ הח״ה והמלחמו'‬
‫ונ״ל גס כן דיהו דעח הלי״ף והדא״ש שהביאו הך דר״י‬ ‫ז״ל דצדיךטהדה גמודה דהיינו העיב שמש ונמצא שאינ'‬
‫ע״ג חלס מיתל מוכח לפסקו דליכא איסוד כאולידי ריח'‬ ‫לכו ביוש ודוק •‬
‫דאל״כאמאי הביאו הך דד״י כיון לפסקו כדכא ואפשר‬ ‫הלכה י' ואה אי אפשל ילאפות וכו' כתי ה״ה ז״ל‬
‫דוקא כתס משוסרלא מכוין אבל כופה כסא דמכוק אסו'‬ ‫אפילו נפל מעי״ט וכו' ע״ש וקשה דיה‬
‫אך דלפ״י אין הוכחה מהגמדא וצ״ע ועיין כמ״א סוף‬ ‫־הוי דלא במאןדאףלד״י דוקא באי אפשל לעשותו מעדב‬
‫סימן רנ׳יג ס״ק מ׳יא וסימן שי״ל ישי' תקי״א ס״יא וסי'‬ ‫יו׳ט כמבוא־ כפ־ק אי; צ־י; דף כ״ח ועו־ דמי הבליחו‬
‫תדנ״ח■‬ ‫לומד למעשה דד״ח ־אמי כיו’ ט לאו דוקא הפך דעת‬
‫ה ל כ ה ח' שפול שנדצף וכו' ק״ל דלא הביא רכי'‬ ‫ה־שב״א‪.‬ז״ל ואפשל דמיידי כטרוד מעי״ט כמיש רש״י‬
‫הך רינא דשפוד שצלו בו כש־ אשור‬ ‫ז״י‪ .‬שה א־ קש־■ •י‪.‬פי מ ש ה ה ז׳’‪ I‬לעת דבינו לפשוק‬
‫כיון דליכא מאן דפליג עליה ונ״ל דס״ל כמ״ש התוה' ז״ל‬ ‫ט' איך‬ ‫דגא כ־ י במכשירין חצת כלכנן כמ ש כפ‬
‫שס שהקשו מהא דאמד שמואל דהלנה כר״ש ותי' רשאני‬ ‫פסק כאן אס אי אפשר לאפית מותר והא לא אתיא אלא‬
‫הבא כיצןלתוית כלי עליו ולכאידה דבריהם תמוהיס כיון‬ ‫בד״י נמ״ש רש״י ז״ל שס והוא מוכרח מדאמר ר״ח דכ״ח‬
‫דש״ל כי״ש דאין מוקצה מנ״מ לאין תולת כלי עליו וככר‬ ‫שס גריפ׳תנור וכריס באנו למחליקת הרי מבואר דלרבנן‬
‫הק' יה‪.‬מהר"ס י׳יל וע״ש מה שתי' דמיירי שתיקן שפוד‬ ‫אסור אפילו לא אפשר רר״י לא התיר אס אפשר וי״ל‬
‫לצורך שעה כיו״ט ע״ש ולא נוח לי דהול״ל שפיל שתיקט‬ ‫דהתס בתנור ח־שה ואשור ‪-‬מראורייתא משוס מכה‬
‫כי״ט וצלו כשר ועוד דברייתא מפורשת כפרק המביא דף‬ ‫כפטיש וכיו; שהוא מלאב־ אשרו רבנן הכל סכא מיירי‬
‫ל״ד דאין מתקנין את השפוד ולא מחלדין אותו ואפשר‬ ‫וצכך שרינן משוס אופל נפש כמ״ש‬ ‫טצטול י‬
‫כתיקול ' י‬
‫דמיירי כדיעכד ועוד כיון דמיידי כשל עןלא שייךלמימ'‬ ‫‪.‬‬ ‫התוש׳ ז״ל■‬
‫מידי דהוה אקיןכר״ה דכשלמא אס של מתכית הוי גחלת‬ ‫ז ז ל כ ח י״ף כגון שריק־ מאחות הנפה וכו' וכן‬
‫ונכוה הלו־ך אותו ועול העיקל חשל מן הספר • אשר‬ ‫כתב הת״ף ז״ל עיין מה שהקשה‬
‫ע"כ נ״ל לכוונת התיש' פשוטה דמעיקרא הקשו לדכינא‬ ‫סלא״ש על רכינו וכתב דל־עת הת״ף יהיה פי' הגמרא‬
‫ותי' דקאי אשמואל ואתל כך הקשו אשמואל גופיה ותי'‬ ‫אנא תפתא מעליא כעינא ובשינוי אגכא דמהולתא אק‬
‫דשמואל ס״ל כיון דנימאש הו״ל מוקצה מחמת מיאוס‬ ‫מפת עולה יפה אכל שינוי אגבא דפתורא כעי והרב‬
‫להלכה כל״ש חוז‬‫לס״ל כר״א '‬ ‫י‬ ‫וס״ל דאין תולת כלי 'ליו‬ ‫ין"ן הקשה משש מהלש״ל ז״ל דאס כן הו״ל לר״י לומר‬
‫ממחמ׳מיאוש והיינו זכו בתירוצס ולהכי אוסר שמואל‬ ‫לאשתי שתעשה שינוי אח־ ותי' הרב ז״ל דר״י לא כעי‬
‫כתבו דכינא משוס דקאי אתידוצס דלעיל דכתבו‬ ‫שי‪:‬מ כלל ומ״ש שינוי דפתורא כעי ■משוס דקי״ל כר״א‬
‫ררכינת השמותצ קת ומעתה כיון לפשק רבינו כ־כינא‬ ‫ע ׳ש וליתא דהלא״ש כתב דלא כליגי ועוד הוה ליס לומר‬
‫דס״ל הלכה כר״ש ל‪ :‬ד מוקצה מתמת אישור א"כ שפוד‬ ‫הכצ שינוי דפתו! כעי כיון י ־תי תפשק וצח חר י ועיקר‬
‫שצצו כו כשר מיתל ורוק •‬ ‫הקושיא ליתא לכונת הלא״ש ז'"■י דאמר לה תפת' מעלי'‬
‫ה ^ כ ה ח' שני כליס וכי' מפני שהוא כמתקן כלי‬ ‫כעי' ואגבא דמהולתא אין הפל) עולה יפה ול^ עכי!‬
‫כתב הרב המגיד שהמפרשיס העלו‬ ‫שינת אחל אגכא דפתירא כדי שתוכל להניף כמהילתא‬
‫נדחה דרכינו צשיטתיה‬ ‫כהתי פי דרכי יע ש • ול!‬ ‫כ־רכה שיהת הפת יפה וצכך הכיח הדי ף זצ הך דר י‬
‫הזיצ שפי כפ כ דעדויות גבי ציפיסין חירוניית שעושין‬ ‫רמהולתא 'לא מהני ‪ ■ ' I‬הקשה על רבי'‬
‫י‬ ‫ללמדנו דאגבא‬ ‫"‬
‫שני כלים מודיוגית יאחר בישולן ■מחלק איתן לשנים וכו'‬ ‫שהביאתו להלכה • ולע־״ן דהרי״ף ורכינו מפרשי כוונת‬
‫יע״ש וכיון דמייתי כגמ'ללישנ׳ כתלא הן פלוגתי דעדויו'‬ ‫■‬
‫התעצל‬ ‫מעליא בעינן הוא ■לומר ■‬
‫שלא‬ ‫ר׳יי דתמר ריפתא ■‬ ‫‪-‬‬
‫משמע דבח^זגוונא איירי כמהני׳וכהכי ניחא לי איך דכי'‬ ‫כמלאכה מפני שאינו כדרכו ויהיה הפת מעופש כסוכץ‬
‫הביא ^מתני' להלכה דהא כין ללישנא קמא כין ללישנא‬ ‫שלו לכך הזהיר איתה שתניףאיתו הרבה כלי שתהא הפת‬
‫כתלא ודאי הוי דינא דמתני' ללא כהלכתא דהא סתם לן‬ ‫יפה ומ״ש הרב המגיד ז״ל נסמך על מעשה דר״א משו'‬
‫תנא כפ״ד דכלים דאין מקכליס טימאה אלא משיצלפו‬ ‫דמעשה דר״י ככר פתשיהו ספושקי׳כר׳ פפייס דלת כעי‬
‫ופשקו רבי' כהל׳ כלים יע״ש וב*ו; לקודם בישולן ככבשן‬ ‫שינד ולכך הכריח ממעש׳דכעי שינוי אם כן מעשה דר״י‬
‫אינו נעשה כלי לטומאה איך פסק רכינו כאן מפני שהוא‬ ‫במי כעי שינוי והיינו לכתב ונכתב כהלכו'לומר דאף הדיף‬
‫כמתקן כלי אמנם רבינו ז״ל לשיטתיה אדל דמפדש הך‬ ‫ו׳׳ל כעי שינוי הפן הפושקי׳דלא כעי שינוי ועיין להדמ״ל‬
‫רש״י‬
‫‪...........................‬צידיף וללא יכפי'י '‬
‫פלוגתא דראכ״ן ורבנן הוא אחר‬ ‫'‬ ‫ז״ליע״ש‪-‬‬
‫וצכך הוי מוסכם להלכה דאף דאית לן משיצרפו הוי כלי‬ ‫פרק ד׳ הרבה ו׳ מיו מעשנין וכו' כתב הרב‬
‫היינו למעוטי קורס צירוף אך אס אתר הצירוף עתק יש‬ ‫המגיד ז״ל ומוכח כגמרא‬ ‫’‬
‫והשתא ניחא‬
‫■‬ ‫כלי‬
‫צירוף לעשןזיתן י‬
‫‪,‬‬ ‫מלאכה אחלת לא מהני‬ ‫אפי' נתגמל ככלי אינו כופהו על הבגליס ע״כ והנדא'‬
‫יד מתני' כמהקת והייט‬ ‫לי נמי מה שהביא הרא״ש י׳׳ל‬
‫ז׳׳ל הך‬ ‫דאוכיח ק מהגמרא מתת לישני דאמימל לל״ק מק'‬
‫משוס דס״ל כהרמב״ס ז״ל וראיתי להיב ק״ן כתוס' על‬ ‫מהכיכו־י וס״ל דליכא איסור כאולודי תחא יל״ב מקשה‬
‫הרא ש ז ^שהקשה קישיא זאת ותיק רפיון דשתם תנא‬ ‫‪,‬‬
‫ומתק לב אשי מידי דהוה כשלא אגומדי‬ ‫מאולות ריחא‬
‫בבחירת'כווחיה ע"כ ור״ל דפ״עאית להי דלא כעו ^ו ף‬ ‫משמע דללישנא כתרח אולודי תחא אשור ולא היתל כי‬
‫אס כאוכל נפש מית דהוה כשלא אגומדי ופשקי' כלישנ'‬
‫דלכך‬
‫ינר‬ ‫חירו׳צ‪£‬ים על הרמב״ם נהלכות יום טוב‬ ‫אברהם‬
‫‪ ? V‬י י‪ ” -‬׳‪.‬חדמה יצא ואע״ג דמקמי' כר״י לנכי‬ ‫זולכך התם ל; תנת כפ״ד דכלים‪}-‬ומר דחזר כו‬
‫מיי כפ ח מהלכק ברכות יעו״‪-‬ש‬ ‫‪P‬‬ ‫קקס דתני בבסידת' דבשני קדרים יש סדר יליכא למימר‬
‫יח ניה נ‪ .-‬ה שנקט כדבריו דחתי כיחידאה אע״ג רכר‬ ‫עיון דאיכא תרי סתמי וכו' ח״א דמ״ל חד סימא‬
‫"י'־ ‪ P;-‬הוא יחידאה נמי כיון דאין הלכה כר"מ לגבי‬ ‫מ״ל תיי שתמי וכמ״ש בקתשי; דנ״ד ואף למ״ש התם‬
‫ד'י הו״ל כיחידאה לגביה וכה היאוני להיש״ש כפסקוו‬ ‫היאיל יתק ככסירתא כותיס אין לו ענין להכא דהסא‬
‫לביצה _שכ' דהכי מהקינן ביק דללישנא קמא לא פליג‬ ‫הוא לספן מהתם דסתם הקסם הוא כק' זרעיס ונ ק‬
‫עליה אלא ר״י פסקי' כותיה דד"מ יסתמא כותיה ולא‬ ‫לתק ככתייתא אוליק כתייס משים דיש סדר לא ק קפא‬
‫ידעתי דמה יענה לסתמ' דפ״ד דכלים דלא כותיה ואף‬ ‫דהוא להפך ועור דמה יענה להרמכ״ס ז״ל שפאק הך‬
‫דס״ל דחף כתיי ס־רי אין הרד מ"מ אזלינן לגבי ר''מ ורי כיון‬ ‫משנה יכלים יעו״ש ואפשר לומד דפיון דהרא״ש תתס‬
‫דלא מוכחיגן מסתם ואפשר דה״ל כמ״ש הק״ן דכיק דהך‬ ‫מריו ממילא משמע דליק ליס כסדמכ״ס ולכך לא הקשה‬
‫תנאים דכחירתא אתו כותיק דר״ע לכך פסקי' כותיה ואף‬ ‫ס אם להדא״ש ז״ל סך אמנם עדיין קשה איך פהק‬
‫דסתם לן תנא כתר הכי כר״י לא משגיחינן כ״ה כיק דאןן‬ ‫הרמכ״ם האי דינא דאין פיחתין כיון דהוא מחלקת‬
‫סדר אכל כל זה חסר ■מן הספר • גס מ״ש וללישנא‬ ‫כעמיות זהי״ל סתם ואה״כ מחלוקת ו^שלמא לדעת‬
‫כתרח דמוקי כיאכ״ז אינו יחילאה וכו׳ דת״ק ס״ל אפי'‬ ‫הק״ן ז״ל כחי' על סרא״ש לא קשה דלא‪-‬היי סתם ואח״ה‬
‫כלא פחיתה הוי מכא וכ׳׳ש דפחיתה היי מנא ע"כ ולא‬ ‫‘?זח״קת אלא ללישגא כתיא דאתי מתני' לומר דוקא‬
‫יכולתי להולמו דאס כן אמאי אוקי כגמרא כואכ״ז ולא‬ ‫כחקיקה ולח קורם כפירש״י וזה לא הוי אלא כראכ״ך אך‬
‫ככ״ע ואם מפני לשון המשנה דנקט אין פוחתין דמשע'‬ ‫צלישנא קמח דכא לומד‪ ,‬דחף כחקיקה מהני ולא כעי‬
‫ליה דאין איקור אלא כפחיתה א"כ אץ־ הביאו הפוסקים‬ ‫ביוף לא משמע דלא אתיא ככ” ע אלא שייך שפיר דאתייא ‪.‬‬
‫לכ׳יע ולכך תני אין פוחתין משום דתכי לכ״ע ופסק • האי לישנא כיק רקי״ל כת״ק וכרפס' הרמכ״ם ז״ל כפ״ד‬
‫מהלכות משכב ונ״ל דכוונתו רצויה כמ״ש לעיל דודאי‬ ‫גלישנא קמח משום דהוי לכ״ע אכל הימב״ס ז'ל דפסח‬
‫לא דקדק הש״ס דאתי כראכ״ץ אלא מלשון מפני שהוא‬ ‫גלישנא כתרח ולכך פי' מת‪:‬י' כגוונא דאייוניות וכמש״ל‬
‫עושה כלי דמשמע ליה דהוח גמי עשיית הכלי ולכך לא‬ ‫קשה ומה גס דפהק הרכ ז״ל כפ״ח מה׳ מ־ככ ומושכ‬
‫מחוקם אלא כראכ״ן הכל להרמכ״ס שכתב מפני שהוא‬ ‫גת״ק משוס דכיון ינתבשל הוי כלי וגהתם מתני' דכלים‬
‫כמתקן כלי אין כמשמעותו גמר עשיית הכלי אכל סוף‬ ‫וכן כד‪,‬כ כפי' המשנה יעו״ש ואף דהו״ל אח״כ חילוק לא‬
‫סוף הוא מתקנו ולכ ׳ע אסיר אכל זה לא יתכן לסברת‬ ‫מהני כיון דנתכשל • אשע’ כ נראה לי דנונת רכי' ז״ל‬
‫הרי״ף דהכיא המשנה כצורתה ואפשר דפסק כל״ק וס״ל‬ ‫לער כחן לא נחלקו התנאיס אלאלענין טומאה חכל‪.‬לענין‬
‫דאין קרר למשנה וכמש״ל •‬ ‫יו״ט כ״ע מורו דאקור אף דחיט כלי מ״מ מתקן מנא‬
‫!*עלב רא־תי להרב שע״הז״ל בכתב כרכיי ושמחתי‬ ‫‪.‬הוא לקכולי פשיטי כמ׳יש כגמ' וזהו דנקט רנינו מפני‬
‫אבל מ״ש שם דהכריחו לדכי' משום דגירסתו‬ ‫^‬ ‫שהוא כמתקןכלי והא ראמרו כגע' מתכי׳כר״ע או כראכ״ז‬
‫‪.‬ר׳׳י וכו'אינו נראה דסיףסוף הו״ל למיפלג אטעמ׳ועעם‬ ‫הוא משום רקני כמתני' טעמא מפד שהוא עושה כלי‬
‫־ רכינו ברור דלא מטכילת כלים דאסור גס מחלקת ת״ק‬ ‫ועשית כלי לא הוי אלא כצירוף ולכך ליפא לאוקמא אלא‬
‫ורשכ״ג כברייתא הכי משמע דת״ק ס״ל דאקור משום‬ ‫כר״ע ולע״ד נראה דלזה נתכוון הדא״ש ז״ל ולכך שינה‬
‫מתקן מנא וישכ״ג התיר כאלפסין משוס ככור יו״ט וכו'‬ ‫ר‪.‬לשון המשנה פלא כדרכו בכל המקומות אך מלשיןהטור‬
‫ואי ת״ק הוא משוס עשיית כלי א"כ מאי הביתי' דרשכ״ג‬ ‫והש״ע לא משמע הכי שב' כעורו רך כרי לעשותו כלי‬
‫דמתיי והא לא מצינו רמתיר מלאכה גמורה משוס י׳יט‬ ‫ואפשר לחלק והוא מבואר דפי' דבריו דכונתו לעשק כלי‬
‫כיון דאכש' לעשותו מערב יו׳יט אלא ודאי לכ״ע אין כאן ‪.‬‬ ‫אח"כ דהייט אחר צורוף ומ"מ אינו נעשה כלי פהך‬
‫מלאכה דאורייתא והיינו משום דאיידי אחר צירוף כבשן‬ ‫חקיקה אבל מפני שהוא עושה כלי משמע דבהך חקיקה‬
‫וכפי' רכינו ס״ל ללישנא כתדא וללישנא קמה ס״ל להני‬ ‫עישה הכלי ונכון ‪ :‬־‬
‫תנאי כר״י דכעי צירוף והשתא פקק רכיט הך ברייתא‬ ‫לע״ד קשה דלפי מאשפי' הרמב״ס האי מתני׳דאין‬
‫דמודו כ״ע •‬ ‫רוחתין הוא מיייי לאחי בישול דרומיא דאלפהין '‬
‫אך‬
‫ג ם ראיתי שהקשה הרב על רבינו מס שהקש' לעיל‬ ‫למאי‬ ‫כתרח‬ ‫כלישנה‬ ‫בגמ'‬ ‫שם‬ ‫מקשה‬ ‫מאי‬ ‫א"כ‬ ‫אירוניות‬
‫־ ותי' דתלמודא ס״ל דמיידי קודם צירוף והכרית‬ ‫חזו וחכטריך לאוקמא לקבולי פשיטי והא כיון דמיירי‬
‫הרכר מהח דפליו‪ .‬רשכ״ג וכו' כמ״ש מהר״ב כש"מ משם‬ ‫לאחד כישולשפיר חזי למל־יה ואפשר לישכ כדוחק דהש״ס‬
‫קרא״ה ז״ל וכו' ולא ידעתי איך לא ראה מ״ש הרב משם‬ ‫הכין דמיירי כשעדיין הוא לח כאוקמתא קמייתא והמתק‬
‫הדיטכ״ח דפי' דפליגי חף אחר צירוף ומ"מ ביק דחינו‬ ‫לפי שיטתו השיכ לו והרמכ״ם דהכריחו לכיש לאחר‬
‫עשוי הנר אלא לקבל השמן דהוא תשמיש מועט ונו'‬ ‫כישול הוא משום דקתם לן תנא דאין מקבלין טומאה אלא‬
‫אסור דאינו עיקר ביו״ט עוד הכריח דאי לאחר צירוף‬ ‫לאחר ציריף א״כ הך פלוגתא דתני בבחירתא הוי דלא‬
‫מאי קמ״ל מתני'וכו'ולפי מי׳ש הרב דמהני' איירי כאיסו'‬ ‫כהלכתא וזה אינו דסלכויז פהוקית הן לכך פי' דמיירי‬
‫עשיית כלי ממש דאקור דאורייתא אין כאן הכרח גם‬ ‫לאחר צירוף וכישול וק״ל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫מ״ש דלא״ד מתני' נמי אי‪-‬רי בקורם צייוף וא״ה קאמר‬ ‫! ד א י ת י להנסות מיי' שב' מגס ר״י אלפקי דלא‬
‫רחב ‪ f‬היא דע"כ כיון דמטהי ס״ל כר׳ ע דכעי גמד‬ ‫קי״ל כחך מתני' דאין פוחתין משוס דבין‬ ‫‪,‬‬
‫יי־ידר' וכו' יע״ש • דבריו תמוהים ראףדנימא דד״ע נמי‬ ‫ללישנא קמח דר״י נין ננישנא כתיא אתייה כיחידחה וכו'‬
‫ז‬ ‫ז•‬ ‫‪_____ r‬‬ ‫׳ ‪________ _____ _____________ 1‬‬
‫‪.‬׳ף דח־קן קורס צירוף לא נעשה כלי פית‬ ‫הכי;ס‬ ‫‪.‬קתם‬ ‫ע"כ והוא תמוה דלל־שנא קמח ודאי דהילכ‬
‫דצריך לחלקן אתר צירוף זהו גמר מלאכתן מ"מ כיון‬ ‫מתני' דאין פוחתין משום דהמחלוקת הברייתא וא״נה‬ ‫פתני'‬
‫דמתני' לא איירי בהאי גוונה כלל אלא דחיידי כשאר‬ ‫אף‬
‫דלים גם ללישנא בחרא ‪,‬‬ ‫משנה וכנו שבי הר׳ש כפ‬
‫כלי' דתקיק־ןזהו גמר מלאכתן מה לו להביא ‪p‬דראב״ז‬ ‫דאתי כיחידאה פקקי' ;תה משנה וכמו שהביא המ״פ‬
‫כלל ומוכרחים אנו לומר דק״ל כר״ע בפשיטות הול״ל‬ ‫פימת‬
‫על ־־ ־‬ ‫והרא״ש ז״ל כפ' ניצר מבדכין^הך סתם דכייך‬
‫‪.........‬יי‬
‫כריע‬
‫ח‬ ‫יגל‬ ‫אברהם■ חידושם על הרמב״ם הלכות יום־ טוב‬
‫‪,‬הלכה כ׳ לא ישקלו כמאזניס וכו׳מדיהטתלשוני■‬ ‫נריע ולדעת רש׳י מוכתזים אנגלומי דג' מחלקו'|כדכר‬
‫ידא'דהיינו שאין מתלקק כמשקל שאון‬ ‫ולישנא קמא ת״ל דמתני' דחף כחקיק׳עושה כלי וללישג'‬
‫משגיחין וכו' ולא ביאר אופן חלוקתן ראם לקחו שלס‬ ‫כתדא ק״ל דהכי פי' דוקא כחקי־ה הוא דעושה אותה‬
‫ורכיע כשיתשית אין יעשו כיון שאין משגיחין כמאוניא‬ ‫כלי אך להכית הדב דכין ללישנאקמא מן ללימא כתדא‬
‫והנראה דש'ל לרכינו כעוכדא דר״ח ור״ש וכר״י רפהק‬ ‫‪ i"p‬דאף כחקיקה עושה אותה כלי מאי כינייהו ועוד‬
‫ד׳י פרותיה דמיתד לחלק מנה כנגד מנה כ^א משקולות‬ ‫דמאי ק״ד דאכיי להק' דילמא דטנת ד״י דאמר דאכ״ז‬
‫ושמן על מ״ש בפ״א כהלכות כבודות דמותר לחלוק מנה‬ ‫קיא ומתני' נמי כהאי גוונא איירי אלא ורמי דס״ד דהן‬
‫‪ .‬כעד מנה ומה שהק' הרב כדכ׳י בשימן ת״ק חהו הפן‬ ‫‪ .‬פלוגתאדיאכ״ז ית״ק מיידי קודם צימףוכו' כמש״ל •‬
‫■ סוגיית הגמרא דש״ל דאיירי כמכירה ותי' משוס דל^‬ ‫ה ל כ ה י״ח לפי שהוא טהור מן התודה עיץ‬
‫הלכתא הוא משמואל וכו' ע״ש ליתא דשננואל מווש‬ ‫להרכ המגיד י״ל שתמה על הרמ'‪Y‬‬
‫דאיירי כמכירה אכל יש לחלק כין ככור ליום טוב וככר‬ ‫והדשכ״א י״ל כקישייתהעל דכינו ז״ל ונ״ל דהס מפישי'‬
‫כתבתי שם דאכיי לשיטתיה אזיל דס״ל דאיירי כמכימ‪:‬‬ ‫דדב כיכי דקאמ׳שמא ישהה כפי' דש״י דאתי לידי תק‪-‬‬
‫אכל דכא ש״ל דאיירי כחלוקהי יע׳׳ש ולפי זה שפיר פשק‬ ‫רשתמש כהן ת־ומה ויה ודאי לא שיין אלא גכי כהנים‬
‫ד״י כד״י דמתני' דככייות היייא שייעחיה אן קשה כיון‬ ‫וככר אמרו דכהדה זיייים הה ולא גורו רכנן ואמאי‬
‫דשמואל ש״ל אף לשומרו מן העכברים אהוד אסכן‬ ‫הכיא טעה אחד וכאמת ‪,‬דרכיט מפיש שמא ישהה‬
‫כ״ש מנה כעד מנה אשור ונ״ל כיון דמיירי כתלייי' נדרן‬ ‫בטומאתו משוס דכרגל צייכיס ליטמי כס וכליהם ולכן‬
‫מכירה ולכן הניח שם הכשר לשומרו מן העככדים לעי‬ ‫בחכ דוקא שהוא טמא מן התורה אבל כטומאה דדכנן‬
‫שאין יכולין לעלות שם א"כ מוכרח שכף האחית יש כה‬ ‫לא חיישיק לה כיון דרוב העולם משתמשי] כהם‬
‫אייה דבר ככד שלח להטח הכף השנית שיש כה כשר לירד‬ ‫‪.‬‬ ‫כטומאתן ;‬ ‫‪,‬‬
‫מפני כובד הכשרשיש כה והוי ממש דרן מכיר׳ראומרל'‬ ‫והנה לענין כלים ח־ש־ם נשהפק ה״ה והמהקכ׳שלו‬
‫הודע‪ -‬הוא משקל מה שמונח ככף האחית ולכך‬ ‫דאין מטבילין אכל הב״י ה״ל דמטכילין ע ש‬
‫׳‬ ‫אסור•‬ ‫י‬ ‫וראיתי להיש״ש שתמה עליו איך לא דאה לפשק הדמכ״ם‬
‫ה ל ב ה כ׳׳ א אפי' כלי מיוחד למדה ימלאט וט'‬ ‫כה'שכת שכתב דאף כלים חדשים אשורי'גס על ה״ה הק'‬
‫והיינו כאוקמתא דרבא כמ״ש הר’כ‬ ‫כיון דהרמכ״ס תפש טעם מחקן מאי משפק״ל גבי יו'ט‬
‫כמגיד ז״ל חבל כפיה״מ כתב אוקמתא דשמואל ואחריו‬ ‫יע״ש ואני תמיה על תמיהתו דאמאי לא הקשה על הדב‬
‫נמשך הדע״ב ז״ל והתיו״ט זי׳לכקב דלא עביר כעוברק‬ ‫המגיד ז״ל גופיה דשותר דבריו דכהלכות שבת פשיטא‬
‫‪ ,‬דחול ש־רן לקוחות לוי^ד ר‪,‬ן לי לוג ואין דרכן לומר כט‬ ‫ליה דאשור ובהלכות יו״ט משפק״ל אלא ודאי משוס‬
‫זה מלא לי בדרן מקח וכו' אע׳ג דמיוחד למרה יע״^‬ ‫דבשבח פשק דבינו דאף כטומאה דרבנן אסור להטביל‬
‫והוא סותר דבריו דמעיקרח קא מפי־ש לא ימלאט אם‬ ‫שכתב התם ולא חילק כמו שחילק כי״ט וגס כתב משיקין‬
‫הוא מיוחד למדה וצ״ע • וראיתי לה־כ שלטי הגכורים‬ ‫ככלי אכן ולא כר‪,‬כ ככלי עץ משמע דאף כטומא׳דרכנן‬
‫שכתב וז״ל ומיימק אושי ככלי המיוח׳ולא נהירא להרא׳ש‬ ‫חשוד !להטביל וכן הוכיחו התוס׳ כפ׳־כ דכיצה מ״ח ע״כ‬
‫ז והוא פלא דרכינו כתב כהפך והטול שכתב משם‬ ‫כ־״ה ושוין יע״ש לכן פשיטת ליה דאשור אמנם בהלכו'‬
‫הדמב״ן כמ ש הדא״ש‬ ‫הרמכ״ס ז‪1‬‬ ‫יו״ט שכתב דבטומא' דרבנן מטכילין לכן מהפק״ל והיינו‬
‫ועיין להכ״מ ז״ל •‬ ‫משוס דשכח חמיי וכן הוא כתיתא שם כפלוגתא דד"מ‬
‫פיה ה' הלבה ייג כרגלי מי שהופקד אצ^‬ ‫וחכמיס וכיון שכן לא קשה מי‪-‬י על הדכ״י ז״ל •‬
‫וכו' פסק כדכ וכן פשק‬ ‫י‬ ‫ךןקא דפש׳כה׳שבת טעמ'דמתקןובה'י"טטעמ'דשמ'‬
‫הדא״ש אבל המ״ף פשק כשמואל ונ״ל להכריע דהלכה‬ ‫ישהה נ״ל דהוק״ל כיון דמסד' הש״ש הביא כריית'‬ ‫‪.‬‬
‫כרב מדאמדינן כפ ‪ p‬משיליןמת‪:‬יתק דקסני השואל כלי‬ ‫מפורש'כיב ביבי אמתי כתר הכי הכיא דברי רכא דר\א‬
‫מערב יוס טוב הרי אלו כרגליו ופיין כגמרא פשיטא‬ ‫‪.‬הפן הברייתא ולומר דיבה לא שמיע ליה הן כריית' הו״ל‬
‫ומשני לא צדיכא דלא משד! אלא כי׳וט ואי אמרת גכי‬ ‫להזכיר דברי רכא קורס דברי רב ביבי ולהביא כתר הכי‬
‫פקדק כדג^ המפקיד והפיט ‪■jj:‬לעליו נטייתא מאי‬ ‫הייעתא מהן ברייתא לרב כיבי שכן דדן הש״ש ככל‬
‫וקאגכי שואל‬ ‫מקשה פשיטא אדרבא אצטרין לומי‬ ‫‪U|-.‬‬ ‫דובתק דמכיא מעיקיא פלוגתא דאמוראי ולבתר מהייע‬
‫פקדק‬
‫לאפוקי ‪, .‬‬
‫‪.‬‬ ‫דמחייב בחונהק והר כשלו ל‪.‬־ הוי כרגליו‬ ‫לחד מנייהו מהכמיתא ועו־ דאמאי הכריית' נקטה יו״ט‬
‫דלא מחייב הוי כדגלי המפקיד אלא ודאי ש״ל לגמרא‬ ‫ולא שכת ■ אש־ ע"כ נראה לרבי' ז״ל דטעמא דשמא‬
‫דהלכה כרב דאף פקדק כרגלי הנפקד ובהכי ניחא מאי‬ ‫ישהה לא שיין אלא כיו״ט והטעם הוא דבי״ט חייב כל‬
‫דק״למאי קמ״ל ר״י כיקדפהקכר׳דוסא כקונה מחברו או‬ ‫הרם לטה־ הוא וכליו גזרו רבנן שמא ישהה לטהר כליו‬
‫רועה אע"’ פ שלא מהרו אלא כי״ט הרי הוא כרגלי הקונ'‬ ‫כרגל ויכנס הרגל בעודו טמא וכיון שכן רב ביכי דנתן‬
‫או המעה ממילא שמעינן גבי שואל אעפ״י שלא משקו‬ ‫טעם שמא ישהה אף כשבת שהוא קחי על מקני' הוא‬
‫אלא כי׳ט הוי כרגליו אלא וראי להורות דנ״מ כשאר‬ ‫משוס דגוי שבת אטו י״ט ולכן הכיא דברי רכא לומר‬
‫הפקמן כרגלי הנפק־ כרב •‬ ‫■‬ ‫דבשכר‪ ,‬לאו משוס גזית י״ט אלא טעמא חחדינא משוס‬
‫ו אין להקשו׳דלסכר' רב דאזלי׳כקר הנפק׳אמאי קאמ׳‬ ‫מתקן ולכך אפילו טומאה דרבנן החמירו כו אן לטעמא‬
‫י ר' דוהא אףשלא מסרו לו אלא כי״ם הוי כרגלי הקיול־‬ ‫כאב‬ ‫אצא‬
‫»ימ ד ה ר‬ ‫דרב כיכי רגזיו שכת אטו יו״ט לא איורי י‪1‬‬
‫או הרועה דכיק דקנהישכית׳אצל המוכר הוי כפקדק ג"נ‬ ‫הטומא' והא דקתנימתני׳משיקק ככלי אכן לאו למימרא‬
‫המשאיל הוי איהו נפקד דככ׳תי׳בגמ׳דהוי כמי שהשאילו‬ ‫רככלי ^אין מטבילה כיק דהוי ולד הטומאה אלא משוס‬
‫כיתו כיון דנקרצו שניהם מעי״ט למוסרו לו • ‪,‬‬ ‫דאין מטמאין בידים וניחא השתא הא דקאמד כגמרא‬
‫פדה ‪ '1‬ה ל ב ה א' שק״ו הוא לשבת אינו מכשל‬ ‫איכעית אימא רבנן ומיירו בשבת היינו כדבא דלדב כיכי‬
‫כ״ש לחול ע” כ דע דגדשיק‬ ‫י‬ ‫_‬ ‫אין לחלק כק שבת ליו״ט ב־וןדסד טעמא נינהו • ‪.‬‬
‫כע' ‪-‬‬ ‫‪• .‬‬ ‫■‬
‫יגל‬ ‫ח ‪T‬רציפ על הרמכ׳־ם הלבות יום טוב‬ ‫אברהם■‬
‫ו־אי דלכל הפירושים פי' דמתני' הוא מדרבנן אלא פליני‬ ‫צפ' אלו עוכיין חיחיכיה רכהלר״ח לדידך דלית לך הואיל‬
‫חי אמרינן צרכי שבת נעשין כי״ט או לא ובאמת פשטה‬ ‫איך‪ .‬אופי; מי״וט לשכת א״ל משוסעירוהי תכשילין ומשום‬
‫דשמעתא הכי מונחה דכיק דאית לן דצרכי שכת נעשק‬ ‫ע’ת שרינן איסורה דאורייתא א״ל מדאורייתא צרכי שכת‬
‫כי” ט לכך דחקו אמוראי להמציא טעס לעירוב וכר מן‬ ‫געשין כי״ט ומדרכנן הוא דאסיד משום גזרה וכו' הרי‬
‫דקיאיך ןתכן לומר דאיסור הכנה משכחת לה כאין שהות‬ ‫מפואר דרכה וד״ח פליגי כהכי דיכ' ה״ל מדאוריית׳צרכי‬
‫דא״כ ל״ל הכנה כלל כיון דאין שהית הוי לוקה מן התור'‬ ‫שכת אק נעשין כיו״ט דאזיל לטעמיה דאית ליה הכנה‬
‫ודיחק לומר דהוי לאו ועשה ־ אשר ע"כ נראה עיקר‬ ‫כפ״ץ דכיצה אכלר״ח ליתליה הכנ׳ולכך ס״ל מדאורייתא‬
‫כדער‪ ,‬רכינו דסוגיא דפרק יו׳יט אזלא כמ׳יד צרכי שכת‬ ‫‪.‬צרכי שכר‪,‬נעסי«כי"ט וא׳יכרכאשי דקאמ׳כדי שלאיאמדו‬
‫‪ ,‬נעשק כי׳יט והכי נקטינן •‬ ‫‪.‬איפין מי׳יט לחול ס״ל כר״ח דלית ליה הכנה ומדאוריית'‬
‫א ך עדיין ק״ל דכיון דקי״ל יכרכה דאית ליה הואיל‬ ‫‪.‬צרכי שכת נעשין כי״ט ואם כן קשה על רכינו כיון דפסק‬
‫אם כן מן התורה מותד חיך אמי ר״א תקנת‬ ‫‪,‬‬ ‫כרכה פ״א די״ט דס׳יל הכנה והא דאופין כיו״ט משום‬
‫העירוב גזרה אטו מיו״ט לאול כיק ראינו אלא מדרכק‬ ‫‪',‬הואיל מוכרח צ״ל דמדאירייתא איןצרכי שכת נעשיןכי״כי‬
‫והפשר לומר יע״י היאיל איני לנקה משום דהו׳יל התיא'‬ ‫א"כ איך פה־ הא דר״א דס״ל דצרכי שכת נעשין כי״ט‬
‫ככק אכל לעילס אסור מדאורייתא אך אחר העיק נראה‬ ‫ונ״ל דס״ל לדכינו כ־עת החיה' דכיצה ד״ד ע”כ שכתכו‬
‫הה ליתא דא״ס מה שהקשה רכה לר״ח וכי מפד עירוב‬ ‫וז״ל תימה ה־איל והכנה דאורי^א איך אופיןמי״ט לשכר‪,‬‬
‫שדינן איסורא■ דאורייהא והיקשי ליה לדידיה אלא ודאי‬ ‫וכו' דרכה אזיל לטעמי' דס״ל הואיל וכו' ואן לדידן ניחא‬
‫דרכה ס״ל דלא הוי אלא מדדכנן ורב השי ע״ס ס״ל דהוי‬ ‫‪,‬דדבד האפוי גמכושל לא חשיכ הכנה שאיגו מחוסר‪,‬רק‬
‫דאורייתא ירכינו פסק כייתיה והכי דייק לשונו של דכי'‬ ‫‪.‬היקק בעלמא דמעיקרא הוה חר ליה רק גכי כיצה‬
‫דגכי מי״ט לחיל כתס ולא סותרה מלאכה שהיא לצורך‬ ‫■ שהוא דכר ח־ש שלא היה כעולם עכ״ל ופי' מהדש״ל דהא‬
‫אכילה אלה וכו׳וגכי מי״ט לשכת כהס ואיסו׳יה מדרכנן‬ ‫‪ .‬רכתכו ואפי‪ '.‬לדיק דהשתא דלית לן אורחים ע״ש והוא‬
‫ז״ל ס״ל‬‫ץ יז״ל‪ j‬ד;‪,‬ע■ ג ■שכתב דרכי' ■‬
‫וכן ראיתי להדכ מ״ק‬ ‫דחוק דאטו אורחים שקלת מעלמא ומהר״מ פי' לדידן‬
‫■‬ ‫דאסור מדאורייתא יע״ש •‬ ‫‪ .‬דלית לן הואיל ע״ש והיא תמוה דככר אוקמוה כמס־נא‬
‫אמנם עריק יש לנו לבאר דמהיכא ס״ד לומר דאף‬ ‫‪.‬כפרק אלו עוכדין דמ״ח דר״א ור״קפליגי כפלוגת׳דרכה‬
‫דאית ל; הואיל עהין איסירח דאוריית' הפך‬ ‫וי״ח וקס ליה רבה כר״א והתם פסקו כי״ח וכן מכוא'‬
‫סכית רכה ונ״ל מהאי ברייתא דקתני ה״ד אק אופין‬ ‫‪ .‬כתוק' ■שם דמ״ו ע׳א ע״ש ואיך כר‪,‬כו כאן לריק דלא‬
‫מי״ט לשכח וכ״ש מי״ט לחול כמו שהכיא' הדא״ש כפ"כ‬ ‫קי״ל כרכה גם מ׳י׳ש דקושדתס ר\א‪.‬קושיית הגמרא וכן‬
‫דכיצה והסתת היכי חתייא הך כרייתא דקתני ח׳יר כיק‬ ‫כמהר״ס שין ע״ש ליר‪,‬א דקיש*{ הש״ה קאי על איסור‬
‫דלדנג' רכה אק חילוק כיןיו״ט לשכ׳לי״ט לחול דכשניהם‬ ‫המלאכה ולכך אמרו ע״י הואיל אינו לוקה וכאמת הנא‬
‫אינו לוקה ואסוהס מדרכנןמחי עהפור‪ ,‬יש מי״ט לשכת‬ ‫אסור ול ‪ p‬הקשה איך אופק לכתתילה כיון דאסוי משום‬
‫מיו״ט לחול ולומר דק־ ברייתא ס״ל דלוקה וצרכי שכת‬ ‫הכנה ואהא חידשו דמועיל טעם הואיל אן לנכי איסור‬
‫‪,‬נעשים כי״ט דחיקא ליה לרב אשי דנעמיד סתם כהיר‪,‬א‬ ‫הכנה ואהא כתבו לדידן דקי״ל דצרכי שכת נעשין כי״ט‬
‫דלא כהלכתא דכבר פסקינן הלכה כר״ה בב' אלו עוכדין‬ ‫כ־כ אשי דטעם ע״ת משום גזרה מי׳יט לחול אכל מיו״ט‬
‫דס״ל להתנא דאן דס״ל הואיל דוקא לענין מלקות אכל‬ ‫לשכת שפיר אופק ומכשלין!והיינו דה״ל כר״ח כהא‬
‫איסירא מדאורייר‪,‬א מיהאאיכא ‪-‬‬ ‫רצדכי שכת נעשין כיו״ט והא אשוך מטעם הכנה ולכך‬
‫א ף עדיין קשה מהא דר״א דק״ל יאופה ואח״ב קו ‪S‬‬ ‫קירצו דאין איסור הכנה אלא ככיצה דקא וכו' • ושוב‬
‫שס משוס הואיל דכל ח־א חזיא ליה דכיקדהואיל‬ ‫‪.‬‬ ‫ראיתי צהכ״ י!"ל הי■ הקי'ט שפי'כן כדעת התוס׳ ז"‪V‬‬
‫אינו מועיל אלא למלקות אק אופה"לכתחילה וכן קשה‬ ‫ואהלות לאל שניי‪-‬תי ל־עהו ‪ -‬אך כתב דרכינו לא ס״ל‬
‫הא דאמרינן ככיצה דכ״א גכי מאי דאמר‪ .‬ר״ח דאפשר‬ ‫כהתוש' אלא ס״צ דרכה קיכלה מניה דר״ח דצרכי שכת‬
‫למפלגה הק' לו מעיסת הכלביס דקאמר נאפית כי״ט‬ ‫נעשק כי״וט ע״ש■‬
‫והא_הפפר למפלגה ותי' לו משוס הואיל יכו' ועדיין קשה‬ ‫‪1‬רא’תי להרכ יש׳יש שתפס על הדכ״י ז״ל חנסדמה‬
‫חק חופה לכר‪,‬חילה ועוד תיקשי ליה מר״ח גופיה דאהר‬ ‫שהק' דלא שייך לומר דקיכלה מניה דר״ח‬
‫לאפות העיהה משום דאפשר למפלגה כיון דמותר ע״י‬ ‫דעדיון עומדין כמחלוקתם אינה השגה דלאו הא כהא‬
‫הואיל וכלחדא חזיה ליה ונ״ל דוקא סקס דשרינן לסתתי'‬ ‫קליא גס מ״ש דר״ח ליה ליה הכנה מלכד דאפש' —כל'‬
‫משום רכל חרא חזיא ליה דמצי למשקל מכל חדת פויתא‬ ‫מניה מרכה כי היכי דלא היקשי רכ אדרכ מ”מ לדיק‬
‫כדפי׳רש״י כפסחי' דמ״ח ולכך ה״ג גבי כלכיסדשדי להו‬ ‫ראית לן הכנה אפ״ל דצרכי שכת נעשין כי״ט כאפייה‬
‫מכל חרא פורת׳ולכך אפ''לכר‪,‬חי'מור‪,‬ר משא׳יכ כחציה של‬ ‫וכישול כיון דלאו כר הכנה כיון ראי; כהס אלא תיקון‬
‫גוי דליכא למימר הכי ולכך לא שרינן לאפיתי לכתחילה‬ ‫כעלמא וראיה לוה דר־כ אשי דס״ל הכנה כמכואר שם‬
‫ע״י הואיל ואמטו להכי לא הקשה לו אלא מ'^ דיב‬ ‫דט״ל אפ״ה ס״ל הכא דצרכי שבה נעשי; כי״ט משום‬
‫חהדא דלית ליה הואיל כלל •‬ ‫‪' .‬‬ ‫רוקא עידוכ דהוא דכר ה־ש כמו כיצה כמ״ש התוה' ז״ל‬
‫ועוד נ״ל דלאו כל אפיית שיין דע"כ לא ס״ל לדכי'‬ ‫שם דל״ת ע״ש ומ״ש דד״א כא לומ־ על תקנת העירוב‬
‫דאף כהיאיל איכא איסורא דאורייר‪1‬א אלא‬ ‫וד״ל דלא הר‪,‬ידו כפשוכיו וכו' אינו נראה כיק דפי'דאין‬
‫בחופה לחול וכיוצא דחינו לוקה משוס הואיל ומקלעי‬ ‫אופק דמתני' הוא מדאורייר‪,‬א דמיידי כאין שהות איך‬
‫אורחים היינו טעמא משום דאין כידו ולכך אמרולן‬ ‫יהק להתירו ואף ע״י ע״ת אין להתירו כיק דלוקה עליו‬
‫הואיל לפוטרו ממלקות משים דהוי האיאת הפק והייט‬ ‫ולזה אפשר לומר דהוי כגמי התבשיל שהוא כחול וכמ״ש‬
‫דאיכא איסורא אכל הואיל דר״א דכל חדא חזייא ליה‬ ‫כספ׳׳ג לסכית ריב״א ע׳יש■ אך לפ’’י איך יתכן לומר ק״ו‬
‫דבירו לבצוע‪,‬מכל חדא אפילו איסודא אין כו וכן גכי‬ ‫כלל כיק דלאהקדו כי אסע״י עירוב וגסלא יתכן טעם‬
‫עישת הכלבים דכידו לפייק כנבלה כיון דהיא מצוייס‬ ‫כדי שיכיוד מנה ו!ט' כיק דמתני' איירי בדאורייתא אלא‬
‫גבי‬
‫ט‬ ‫יגל‬ ‫חידרטי על הדמב״ם הלכות יום טוב‬ ‫אברהם‬
‫וכי' השתא נמי אפוד וכו׳ עכ״ל נ״ל ידקדק כלשונו וכת)!‬ ‫נכי גויים וילת כהדכ מ ־ דקת״ד מ״ש ה 'נ דמותי‬
‫חסוי ולא כתכ עוכר משוםימ־אוייית'לא אמתנן הואיל‬ ‫וכמאמר ר״א כייש זכחים כל שכי־ו לא הוי ^‪n‬וי ‪.‬‬
‫הפילו לחומרא כיק שהוא מחוסר ממונח דהו״ל כמחוסר‪.‬‬ ‫מאכ‪-‬ין א־תה ומפ •ין וכו' ע ו י ן‬ ‫פ ר ק ?' די[ ד׳‬
‫מעשה ימי וכ׳’ כ התוס׳ז״ל כפשחיםלף ס"כ ע״ש וכהכי‬ ‫מ׳יש הי ה זיע ועיין לתתי״ט ו״ל‬
‫נ״ל מאי יק״ל לשיטת הימכ״ס ז״ל מאי מקשה כגמרא‬ ‫שהכיא ראיה מהא ייכי י‪:‬א־ ע״ש וכן חלוקה דמאכ‪-‬ין‬
‫אהא יקאמר לימא כתנאי ואישכרא אימא סיפא וכו׳‬ ‫למיה מירוש' דמ״ק ככ׳יכ משנה כ' דר״ש כר י' ינאי‬
‫רכרי הכל עוכר והא איפכא מכעי ליה וכו' ומאי קושיא‬ ‫קטף כימו כמוע־ קטשי כיי׳ע גתריה לשנה אחרת‬
‫לימא רלעולםכפלוגת׳ראמוראי קא מפלגי וה״ט יכסיפ'‬ ‫שכקיה לכימיה י״ש רכש ע"כ אכל יש ליחית יכל זה‬
‫כ״ע מויו יעוכי מישום יאמתנן הוא‪-‬ל וכו' ■א־ כרישא‬ ‫להיכיח לכ‪:‬י דייו יעשה ־כ־ מתמיה ואוושה מילתא כיי‬
‫דישראל שהלוה יליכא הואיל יהא אק כידו ס׳יל יאיע‬ ‫שי־עיהכלי ■ ” ‪■ ,‬־' ;‬
‫עוכר כיון דלמפדע הוא גוכה אמנם לפי האמור ניחא‬ ‫א ב ל ניאה לי יו־אי הגאוטם ז״ל לא איירי אלא‬
‫משום ילא אמיינן הואיל מדאורייתא לעכוי עליו כיון‬ ‫כלא עשאה כמוע־ ע־יין כמכיאי כלשונם‬
‫דהוא מחוסר‪.‬מעשה אלא מייכנן הוא יחמרינן הואיל‬ ‫דכתכו ומונעין אותי מלעשות איחה מלאכה אן רכינו‬
‫לחומיא לאוהיו כהנאה ומלשון הכיייתא‪ .‬יקתני דכרי‬ ‫ז"צ‪ .‬איייי ־ככי עשתה כמיע‪ -‬וי־עינן ‪-‬כיון עליה קוים‬
‫הכל עוכר משמע ימיאייייתא קתני ועיין להרכ מ״ק‬ ‫לעשיחה במו‪:‬נ־ ולהכי כ״ע מו־ו ימפקיין איחה ממנו‬
‫כיק ״ינתה כיונתי לפועל ‪-‬אינו אכו־ה איל אי י־עינן‬
‫ובאמת מ־כרי הל"מ ז״ל ל״ק מירי דאיהו אמד‬ ‫כיה שכיין לעשיחה וע־יין לא עשא׳ןאה״נ ימניחין אותה‬
‫היכא רקני הגוי לא אמרינן הואיל ולכף‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ונאכ־י‪ ,‬מאליה יהא עימ״ת לאכיון ולע־"ןיגםהגאו;י'‬
‫כשהעמידו כהרהינו וגוי קונה משכיןתי לא שייך למימר‬ ‫שהכית ה״ה י״ל הכי כי‪:‬תם ־הם גישי כשמעתא ימ״ק‬
‫דד״ה עוכר משום הואיל' וכו' יעו״ש ■ א־ לע״י נראה‬ ‫כגיישת יש״י ז״ל אה״ל כצים אווןככוי יקנסו כנוימשים‬
‫דוה לא יתכן יאף אס נימא יגוי קונה משכון מ"מ כיון‬ ‫יאיסירא יאייייתא וכו' ואמתי לא אמרו רהתם נישה‬
‫דאין הגוי יכול למוכרו ועדיין ישיאל מצי לסלק ליה כזוזי‬ ‫יהכא לא עשה כ־גיסי החיס׳שם משום דהכא נמי איירי‪.‬‬
‫הוי כישית ישיאל הוא עומד׳ייהא אף כישראל מישראל‬ ‫כ־עשה וכיון שכן מחניתין דקחני יאכיו צ״ל ימפקרין‬
‫יקונה משכוןמ"ק‪,.‬לא־מצי מלוה למוכין כיון‪.‬דמצי‪,‬הלוס‪,‬‬ ‫‪ ,‬״‬ ‫איתה■‬
‫לסלק ליה כזויי וכילז״ש כגמרא גם מ״ש דוהו מ״ש ה״ה‬ ‫‪ .‬מה שהביא ה״ה ראיה תצים אזן ככוי ילא קנסי‬
‫ז״ל ולפיכך וכו'הרואה יראה ילא נתכוון כלל להכי וכוונתי‬ ‫אלא שצא ישחט 'יל איתו מוס וכו'‪ ,‬לע״ד אינה‬
‫פשוטה יקאי על מ״ש כגמרא רגיי אינו קונה משכון'‬ ‫!קנה לישתט על מוםאחד שנפל‬ ‫יחיה‬
‫משוס הכי כעינן מעכשיו כיון דיש כו אסמכתא וכמ״ש‬ ‫מאליו איך מפסי־ין ק־שים ואן אם נאמר ימייתי ראיה‬
‫אח"כ ה״ה ז״ל • ובעיקר הקושיא של הל"מ יש לישכ יאף‬ ‫‪p‬י ‪p‬‬ ‫‪-‬מפס‬
‫מי״א ־ס״ל לא ישחט עולמית אה"נ מידה מפ‬
‫ד ‪ ',‬י ז דו‪:‬יון שהו‪ -‬הסמכת'‬ ‫כהגיע זמן קוים הפסח ויהי‬ ‫איתי ע״י שמכניסין איחו לכיפה שלא יכא לי תקלה‬
‫דהא מעיקרא לא הוי אלא משועכד לי' ולא קנה הגוי‬ ‫דגיזה ועכורה ילא שייך תיקון אחי דאי מפקידין אתקו‬
‫ולכך כשלמא לאכיי יס״ל למפ‪-‬ע היא גוכה אס כן ‪p ir‬‬ ‫אתי לאכול קדשים כחק ולכיפה אין לך איכוד גדול מזה‬
‫שהיה עליו השיעכוי חשיב כאלו קנאו מאותו זמן אף‬
‫ליכא יק'צ מכאן וצהכא הוא גוכה אם כן כישית‬ ‫‪ QJ‬אפשי ילר״א דנקט לא ישחט עולמית ולא נקט‬
‫ישיאל הוה קאי כל| זמן השעכוי ולכך תיק לו דאיירי‬ ‫ילא ישחט אף על מום אתר יכא לרמוז אף לאחר‬
‫כהיהינו אצלי ולק־כיון דקני משכון הו״ל משעת הדהנה‬ ‫מיתת הכעל ולא מכע״ל אלא אליבא דרכנןאמנםמ־כמ‬
‫קנוי לו יכיון שמשך ועוי נ״ל כיון יס״ל מכאן ולהבא‬ ‫דש״י ז״ל לא משמע הכי ואדרבא מייהטת לשונו משמע‬
‫הוא גובה הוי מפקיע מידי שיעכוי ובשלמא לאכיי ל ק‬ ‫דמכע״ל אליבא יי״א שכתב וז״ל ומת הצורם תהו לקטס‬
‫ליה הא יאדיר רכא בעלמא חמך מפקיע מידי שיעבוד‬ ‫כט אחייו שלא ■אכל עולמית יהיא הכית ר״א וכאמת‬
‫‪V‬‬ ‫וכמ״ש התיס' כפרק השולח ד״מ יע״ש •‬ ‫דר״ל אמאי לא תבעי נמי לרכנן יקנסו שלא ישחוט על‬
‫פרק ח׳ הלכה ו' ואח״כ כורך מצה ומרוד‬ ‫אותי מום קנסו כט אחי־יו או לא קנסי ל־ידיה קנסו או‬
‫‪ .‬וכו' עיין להראכ״י ז׳ל‬ ‫י‬ ‫לממונים וא־רכא איפכא מסתכרא דלר״א ילא יאכל‬
‫ומ״ש הל” מ ז׳ל ונ״ל דרכינו ז״ל ס״ל יהלל לא קשיי אלא‬ ‫עולמית אפקיעו רבנן זכיתיה מניה׳יאינו עומד אלא‬
‫אמצה ומרוד ולא אפסח ילא התכר כדבריו כלל והכי‬ ‫לכיפה ולאו ממוניה מיקרי כיון יגופיה לית כיה זכ^א‬
‫משמע כגמ' דקאמר והשתא דלא איתמר הילכתא וכו׳‬ ‫כנו מ״ל ימה שקנוי לו מוריש לכנו אך לרכנן דס״ל דאית‬
‫עכחנן תחייהו ואסעיקר קרא קאי הפסח אףהלל מודה‬ ‫תקנה שיפול מום אחי עייין זכותו עליו ומורישוילכנו‬
‫דכזמן הזה יליכא פסח לא עבדינן כריב'אלא ודאי דקרא‬ ‫דהוי ממונא והניחה ירש״י ז״ל כא לסתיי זאת הסברא‬
‫לא קפיר אלא אמצה ומרור לחמר שלא יצא ידי חוכת מצה‬ ‫לכך פי' דכעיה היא אףלר״א ומשוס יס״ל דהלכה כר״א‬
‫אלא כאכילת מרור עמו גם קרא הכי ת ק מדלא כתיב‬ ‫‪ .‬כימשמע מפי' החומש ועיין כרא״סז״ל •‬
‫ואכלי את הכשר• כמצה ומרוי אלא על מצית ומרורים‬
‫יאכלוסו דכא לומר דלא יאכל הפסח כי אם אחד מצה‬
‫ומרור חמה גס למ״ד חגיגת י״ד כאס עם הפסח ר׳ל‬ ‫'‬ ‫ה^מת חמץ ומצה‬
‫סמוכה לאכילת פסח כיי שיטעום כשי הפסח על השבע'‬
‫ולא סגי כאכילת מצה ומרור איך מפסיקין כק חגיגה‬ ‫חמצו יכו׳‬ ‫פדק ד' הלכה ה' ישיאל שהיהין‬
‫■‬ ‫לפסח כאכילת מצה ומרור •‬ ‫י‬ ‫והוא שיהי'אותו זמן־שקכע‬ ‫י‬
‫מ׳ש רכיטואם אכל ממר כפני עצמו וט*‬ ‫ואולם‬ ‫לו קודס הפסח וכתב ה״ה ז״ל אף לאחד הפסח לא פיחו‬
‫קשה מ ש הלת מ ז ל ומששתי׳ איטי ע ה‬ ‫»איגלי וכו' כיק שפתח היה בידו לשעתו אמדיק• הואיל‬
‫■‬ ‫ה ‪.■ •9-‬׳‬
‫■‬ ‫■‬
‫י‬
‫יגלי‬ ‫חמץ ומצה‬
‫‪f‬‬ ‫ח ‪T‬ףעים על הרמב*ם הלכות‬ ‫אברהם‬
‫אמר כפרק כ״ש קול אין כו מעילה יעיק להרכ מ״ק ול‬ ‫‪ •S‬דאה כ! הו״ל לדכינו לומד ואה אכל מצה כפני עצמה‬
‫אמנם ע־יין קשה לי דמנ״ל לרכינו דלמסקנא למנת דכא‬ ‫רמדוד כפ״ע תחלה לומד׳רצריך לעשיד‪ ,‬ש >יהן ועול ק״ל‬
‫איןכו דין מעילה משוס ‪-‬עכיד מעשה וא׳יה כיוןדמצות‬ ‫הו׳׳ל דכתחילה עושה מצה לחודה ומיוד לחוליה כמו‬
‫לאו ליהנק נ ק ע המ לא עכל כלל כיון דלא נהנה •‬ ‫ס מז היה ונ״ל לדכינו ה״ל כמ״ש הקוה' ללכ״ע יצא ידי‬
‫מוכתו ככדיכה אלא דפליגי למצוה להלל סכר ללכתחילה‬
‫ככדיכה ודכנן ס״ל לרצה זה עשה רצה זה עושה ‪-‬לא‬
‫הלכיתשק^ים‬ ‫• כמ״ש התוה' דלרכנן מקי ־יא לליעכל ע׳יש והשתא‬
‫שפיר ‪1‬פהר^‪:‬דעושה בכריכה לכתחילה דחייש ולהכרת‬
‫וכתב‬ ‫פרק ב הלכה ה׳ קודם יו'ע או אחמו‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫הלל•‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫מרן ז״ל והוכר דכינו לאו‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫א ך הא ק״ל דכשלמא אי אמרינן דהלל קפיד אכליכ'‬
‫דוקא הקממוהו וכו' וקשה דכגמדא קאמר דטעמא‬ ‫ולא מהכי אכילת מצה כי אה כמדור לכך כזמן‬ ‫׳‬
‫דרי׳ש משוס דכעי הכירא כין חדש לישן וכהלכות ככותיז‬ ‫הזה הויא מציה ככליכה מדלכנן דכעי; דאורייתא תקו)‬
‫לא נ קע או א ח מו וי״ל דהתס גכי מעשר כהמה דשיין‬ ‫אכל אי אמרינן דאף הלל מולה לאף כזמן המק־ש כל‬
‫כיה חלש וישן ■לכך לא נקע או אחמו חך גכי תרומה‬ ‫יזל לחודיה^מהני אה כן כזמן הזה דליכא ממד מאי מנוה‬
‫דלא שייך חדש וישן אלא כניסןולא הוי עעמא אלא משום‬ ‫איכא ככמכ' ודוח־ לומד משוהדלכת ‪T‬לה מציתןככייכה‬
‫דאי אפשל להייס כי״ע לכך נקע או אחמו והיינו ר ק ע‬ ‫דהתה מ־א משוה ־איכא ממר אכל כזמן הזה ד‪-‬ייכא‬
‫ר״ש ה״ע ולא נקע עעמא להכירא משוס דנקע עעמא‬ ‫ממר אף הלל תולה דעכדינן כל ת־ לתודיה וצ״ע ולמדי‬
‫דכולל מעשי כהמה ותרומה ודוק •‬ ‫אפשר לומר דהא דקאמר והשתא דלא איתמר הוא קאי‬
‫הלכה ‪ 'T‬חוזלין ותולמק משירי הלשכה עיץ מ׳יה‬ ‫‪1‬‬ ‫אר״י דס״ל לעיכוכא_ודוק •‬
‫מרן ומה שתי' ז׳יל ע"פ מ״ש כקידושין‬
‫דזו היא הכרח ר״י ולכך פסק כוותיה וכו'לעי׳ד איע‬
‫דע״כ לא אמרו שס הכי אלא אליכא דרכ אך לר״י שם‬ ‫הלכות;יטופר‬
‫אתי ר״ע כפשעיה ו‪.‬ם לא ידעתי איך נעלם ממע‬
‫מ״ש רכינויז״ל כסוף פ״ו מהלכות מעילה דלעולם אין‬ ‫‪ 9‬ר מ א ' ה ל כ ה ג׳ שופר הגזול שת־‪,‬ע כו יצא‬
‫מועלין׳כשירי הלשכה ולעיקר הקושיא ג״ל דרכינו ז״ל‬ ‫שו'ואץ כקול לק גזל יכו'‬ ‫י‬
‫מפיש לשון הברייתא יקתני נשלמה הג' חוזר ותורס ר״ע‬ ‫עיין כהשגית ועיין לה״ה שתי' דח־א מינייהו נקע כיק י‬
‫אומר חחר לשירי הלשכה דס"פ דלכ״ע חוזרין לשירי‬ ‫דתמוייהו אמת ועיק להכ׳׳מ שכתב שהוצלך רכי' לזה‬
‫הלשכה אלא דת״ק ס״ל אין מעילה כשירים ולכך צריך‬ ‫משוס מה"כ דלהך מ״ד לא חייש למצוה ה"כ ועיין ככ״י‬
‫לתיוס מח־ש משירי הלשכה‪.‬כדי שיוקלש קדושת הגוף‬ ‫וכה' ק״ן אכל ק״ל כיון לאין כקול דין גזל אמאי לכתחיל'‬
‫דלימעול אך ר״ע ס״ל יש מעילה כשירים לכך חין צריך‬ ‫לא יתקע ויש לומר דחיישינן שמא ירכה כתק־עות‬
‫לחזור ולתרום וללא כהתוס' ז״ל כפ' האיש מקלש לפירשו‬ ‫ויתקלקל השופר דלהכי לא רצה ליתנו לו לתקוע כו‬
‫חתר יתורס מת־לין חיחין דחסר מן הספר ע״ש •‬ ‫כתקיעת מציה אכל ודאי מסתמא לא חיישינן להכי וכן‬
‫פ י ־ ק ג ה ל כ ~ ח ' כני העיד וט׳ ועיין מ״ש‬ ‫פהק הרמי א זי׳ל עול יפשל דהכא חששו לגזול לכתחילה‬
‫מק ותי' דהך דכני כעיר‬ ‫י‬ ‫ולכך החמירו כו דאין לתקוע כו לכתחילה ועיין כל"מ‬
‫שוקלים וכו' ארישא נמי קאי וכו' ע״ש והוא תמוה דחס‬ ‫ז״ל שכתכ דהך ד ‪0‬תכ רכינו וא״ת והלא נהנה הוא קאי‬
‫כן מאי שנא רישא ומ״ש סיפא ‪-‬כהךנשכעיןלגזכרק וכהך‬ ‫אף אגזל ע ש ואינו נוח לי דכיון דאין כו גזל הרי מותי‬
‫סיפא לכני העיר וכן דאיתי להל' קלכןהע־ה בתוספותיו‬ ‫כהנא' וע״כ לא הוקשה לו לדכיע אלא גכי מעילה דסי׳ל‬
‫שתפס על מ ק כזה יעו״ש ולעיקר הקושיא נ״ל דלק״מ‬ ‫‪.‬‬ ‫דלא נהנין וכמ׳שהרכ גופיה •‬
‫דיצא לו צרכינו כן ממאי דקאמר כגמ' א"נ דלא ליהוו‬ ‫ע ו ד כתב הרמכ״ה ז״ל שופר של עולה לא יתקע וכו'‬
‫לתו פושעים ודכי' מפרש לקאי אכעלים דלח שלחו כיד‬ ‫ואין כקול מן מעילה וכו' עיין כל"מ זיל‬
‫ש׳יח‪-‬דממעע כשמירתן והוי פושע ולחייכ באחריותן ולכך‬ ‫ולכאור׳לא תי׳כלוהדאק אפש׳דרכ יאולה פליג אכריית'‬
‫נשכעין לפניהם בלי שידעו שנתנו לש׳יש אכל המק'‬ ‫דתני משוס ‪1‬כר קפלה דאין כו מעילה כ־איתא כפרק‬
‫ס״ל למתני' כש״ח וכמ״ד כידוש' דאוקמה כש״ח ולכך‬ ‫כ״ש ונלאה לי לכוונתו היא להקשית על הלמכ״ס לס״ל‬
‫הק' א״ה גזכריס מחי עכידתייהו עד דחידש לו דצא נישוו‬ ‫דאף התוקע לא עכיד מ ע ^ דהה גכי תוקע קא יהיה‬
‫ששעיס וק״ל ־‬ ‫טעמא משוס דאין כקול מן מעילה והייט משוס כיק‬
‫הלכה ט׳ שלחו וכו׳ונאכד ממנו כאונס וכו׳איפא‬ ‫דאיט יוצא אלא כקול לא חשיכ מעשה כ אזע תי ולכך‬
‫למידק אמאי כתכ רכיע כאונס דלא‬ ‫הק' דכין רכ יהודה וכין רכא כולהו ס״ל דתוקע עכיר‬
‫אצעריך כגמ' לזה אלא למאי דסוה כעי למימר דנשכעין‬ ‫מעשה והוי כמעילה והיינו דלא הק' הש״ס דפסמם‬
‫ליעול שכין אך למסקנא דתקנת חכמים אחייא מתנ^‬ ‫להש״ה דר״ה משוס לאיכא למימד דהאיך דקול אין כו‬
‫כפשע׳ונ״ל דה״ל דככלל התקנה עשו דשיש ישלם כגניכ'‬ ‫; מעילה הוא כלא מעשה אכל הפא לתקע דעכיל מעשה‬
‫ואכרה וש״ח בפשיעה דחי צאו הכי• לא הוי תקנה כלל‬ ‫י מעל אמנה להכלת רכינו דא!“ התוקע לא מעל ק' ולכך‬
‫דכל אחד יאמר פשעתי דפער אלא ודאי דהכי תחע ראם‬ ‫הי' זהו דוקא לרכ יהודה אכל רכא ה״ל אף התוקע לא■‬
‫לח נשכע משלם ואמעו להכי ■הוא רקתע ינגנכו‪.‬הנא‬ ‫••עכיד מעשה שן נראה מלתפס כקושייתו הכא משמע‬
‫באונס כמ״ש רכיט ומעתה מאי דקתני מתני' רהזהב‬ ‫ד ת ק ע לא עכיד מעשה שו' לאפקי מפשעת ישמעתא‬
‫ש״ש איט משלם הוא אדינא דאוחיתא קאי אבל אה'נ‬ ‫ימעתה■ מ״ש כתירוצו להכיא ראיה לדכא מהא דאמרו ג'‬
‫דמדיןהמשנה ‪.‬נמן‪.‬משלס ובהכי ניחא מאי ‪ .‬דאיתיןר‬ ‫זז־כמס •וכיו' ר״ל מןשתמא ■משמע^זףדתנבול מעשה וניחא‬
‫כירושלמי דשקליס מתע' בש״פ הכל ש׳^ש חייכ׳כיון ש ע »‬ ‫השתא ךאמר דכת' דאחד‪1‬ה ואפר זה לא ילה אף דהיהו‬
‫זגאכי‬
‫עי‬ ‫הידרצגים על הרמב״ם הלכוה ישקליס‬ ‫אברהם‬
‫אלא למאי דמקני נ־רכה ארישא ד ק הק' אלו הגהר‬ ‫ונאב־ וחור ואמי אפי' תימ' כש״ש ונגנב ע״י ליסנויס‬
‫וכי׳לא לשם כעליש הדאשוניס ולייייה נקיבה כי היכי‬ ‫היי מונח ־לכ״ע ש״ש חייב בגניב' אכרה ולכאור' הפך‬
‫דקהיי ליה הנאה דלימעולכאמור אן למאןדקני נקימה‬ ‫משנה ערוכה יהזהב יהקרשו׳ש״ש אינו משלש אלא ודאי‬
‫שפיי אית ליה הנאה כדמהיק משוש דעי השתא לא‬ ‫דהאיך לא מיירי אלא מריז תורה ‪-‬‬ ‫׳‬
‫ס״ד יהנאה הוא שלא למשכנו לכןתט נקיכהאףארישא‬ ‫א ל א ש־שה לזה מאי מ־שה כגמרא כחי הכי שש‬
‫אן כקד דמסי־ מה נהנה וקאמר משוס דלא למ ‪ x‬ט‬ ‫רשיהי הפועל לשמור הפרה דמשלס אמתני'‬
‫למ׳׳ד נקדמה לכן כקב רכי' גכי רישא נקימה דנהנס‬ ‫‪^P‬די איני משלש לימא ‪-‬ההיא אח־ סת־נה ולכך משלם‬
‫שלח למשכנו יתוכר רכי' ז״ל דהא ק א מ ר מה נהנה‬ ‫ולכאור' ‪ mn‬מה שהו־' לו להר׳המאור כה' הוהב דמפ׳־ש‬
‫הוא קאי למאן דקני נקרמה דלמאן דקני נקרכה אין‬ ‫ד־ישיית הגמרא היא מלשמור הז־עיש ־הוי מקיקעוא‬
‫צוק להן הנאה דשלא למשכנו וכאמור אכל קשה ‪4‬‬ ‫ודלא כפי' רש׳ י ז״ל ואש ק רכי' ז״ל מפרש נמי הכי אלא‬
‫במה שהקשה הירושלמי אלו הגונב וכו' שמא לא נתכפיס‬ ‫דנער־ין ראין וה מוכיח קושייא מעיקר'ליתאדהאי רמליא‬
‫הראשוניש וקי' כמהוייש כשל כיק ר״ג שמקכיין ל־וחפו‬ ‫דמתניתין רב יוהף הוא ־קא מרמה לרכה ורבה אזיל‬
‫לקופה ואח״כהק' יחש לומר דנפל לשיקש וכו' קשה‬ ‫לשיעתיה ילית ליה ה־ שיטייא רר״א לעיל ד ‪ p‬שבועה‬
‫כמה שקי' שמחפו לקופה מה קי' לו כזה'כיקדמקדיבין‬ ‫'תקנת חכמיש אלא ס״ל רנשכעץ ליטול שכק ולכן נמי‬
‫כסתס סר לכעליש הראשונים ומת תיק כזה כמה‬ ‫מ תק בהא להפש־ שכרן וכו׳ור״י נמי לא ש ׳ר הך שינוייא‬
‫שריחפו לקופה גס מה שיין להקשות וחש לומר לשירים‬ ‫די״א ולכך הוצק לשינויי׳כקנו מי־ו אכל אנן ית״ל כר״א‬
‫נפל כיון דקיק כבד שדוחפו לקופה ומ״ש הר' קרכן‬ ‫את״נ ־מת־צ' נמי הן קושייא כתריית׳וכהך שיטייא ^נו‬
‫הערה דחישי' דהר שימס לקופה הוא תמוה דע״ב לא‬ ‫מי־ו נמי מתיצא נמי קושייא קמייתא וכמ״ש המר־כי‬
‫אפליגו ר״ע ור״י אלא רוקח בשירים שלא נתרמו אכל‬ ‫כפר־ הזהב והב' תיווציש קיימי ל־ינא ולכן רכינו ז״ל‬
‫הן דקרומה כ״ע מורו דיש כהס מעילה ונ״ל דט״ס נפל‬ ‫כפ׳ב' מהלכית שכי־ותה־יא הן ר־נו מי־ווהכיא הן ‪-‬ר״א‪-‬‬
‫וכן צריך להיות כשתיח לו מתכוין ודוחפו לקופה צמך‬ ‫ו מ ע ת ה אפש ל יכוונק הרב המאור ז״ל דמשמע‬
‫לסייס שש וקודמו נשמי הנחמד אח״ב כירושלמי כי‬ ‫‪ .‬ליה ־הא לקתני לשמור את הפרה ותינק‬
‫הכא מקומו ואח״ב מקשה הירושלמי אסיפא דקתיט אם‬ ‫וזדכייש כחולין קא סיירי מ־לא קחני תיט־ות כמאמרם‬
‫נקיבה מעל ישמא שקלו לא 'נקרש כלל ונפל לשירים‬ ‫ככל מקיש גש הוקשה לו קונזיית התום' ז״ל דהק' דאין‬
‫ואהא תי' לו עוד ‪ fw‬כמשויש וכו' ר״ל אף התיפא נמי‬ ‫מותי להקריב ממנו לעומר וכו' יע״ש ולכן מפרשה‬
‫איידי כמהוייש וסקפרן למחפו לקופה והשתא לא צמך‬ ‫רכחילק מיירי ולא קשה אלא מזרעיש וכו' וכהכי ניחא‬
‫להא דאמר ותורמו לשמו כי אש לקירוצא קמא כנ״ל ‪:‬‬ ‫לי ררכינו כהלכית שכת פ״ו גבי השוכר לשמור אק הפר׳‬
‫כמאי רקאמר הייופלמי מאן דקני נקרכה‬ ‫אבנם‬ ‫וכו' שכתב ראש היה שכיר ח־ש אחריות שכת עליו ולא‬
‫הוא ילא כר״ש רס״ל מיד מקבל מיעותיו‬ ‫הביא הן ־קנו מי ‪ r‬והיינו משוש דמפרש כפי׳המאור‬
‫כהנים ומדן ה; וכו' ר״ל כיו; דקנו הבהמה אף' דלא‬ ‫דבחולי; איייי ולא מקשה הגמ' אלא מזרעייש ופיק שלא‬
‫נקרכה מעל משוס חמד; הן ובודאי יקריכוהו ואזיל‬ ‫הביא ‪ p‬חלוקה ^רעיש לכן כתב הן דקנו מידו ודלא‬
‫לשיטקיה כל העומד ליזרק כזרוק דמי והוא מוסכם‬ ‫כהרכ‪.‬לח"מ שכתב כפ"כ דשכימת דהמן על מ״ש כאן‬
‫במאי דה״ל במעילה כיון דהכיאו לעזיה מעל והייט‬ ‫יעו״ש •‬
‫טעמא דכזיוק דמי וכאמור ומעתה אין צוק למ׳ש‬ ‫ה ל כ ה י ״ א הנותן השקל מן הק־ש וכו' כתב מ ק‬
‫רש״י וטעמא דר״ש משושדנפטר מאחריוקודהוא תימס‬ ‫ז ׳ל משש הדע״ב ז׳יל תהנה שלא‬
‫יהא קנן כל הזכחיש שנשחטו בלא לשמן לא עלו לבעלים‬ ‫משכנו וכו'ולע״ד‪-‬כריו תמיהישיאמרינןכמעילה די״ט‬
‫לשש חובה גש כהדיא דייש ר״ש כמגילה גכי אין כין‬ ‫דבמוציא מ; הק־ש להק־ש אפליגו ר׳׳ש ור״י אמתי מעל‬
‫נרמס לנדבות יכו' קדריש ר״ש ונרצה לו לכפר עליו‬ ‫דר״ש ה״ל כיק רהכיאו לעז־ה מעל ופדש״י דנהנה שאין‬
‫■יונני שק באחייוחו עד שיזרק ה־ס אלא דגכי מעילה‬ ‫עוד אחייו' עליו ור״י ש״ל ער שיזרק ה־ש והתס איתמר‬
‫חשכיגן כזרוח דלימעול וצ ׳ע אלא דלפ״ז למאי‬ ‫שקל שקלו מןהה‪-‬ן־ש והכיא חטאתו מןההק־ש ועל נולש‬
‫נתרמה מענ דבודאי מעת שנקרמה הנה הכהמס‬ ‫אמר ר״י ־הלכת׳כווקיה ע־ שיזרק ה־ש רנתכפר לו ואין‬
‫לתמיד ‪:‬‬ ‫'‬ ‫לומר דוקא גבי חטאת אבל גכי שקלי' דחינו כא על‬
‫פ ר ק ד ׳ ^ ה ל כ ה ח ' ההיכל והעזרות וכו׳ באין‬ ‫חטא כעי' לנהנה ח יא דאמרי כעלמה לאלן אדם‬
‫משימ הלשכה וכו' הנס‬ ‫’‬ ‫כידושלש וכילו עון דתמידין דשידין מכפרין על של לילה‬
‫הקול כפ' האיש מקדש הק' כמיקוק אהדמ דגמרא‬ ‫ושל כין העדביש מכפרין על של יום רעולה מ כ פ ^ ע ל‬
‫די~ ו ‪T‬וםלמי ותי' דכמקא דקקני דכאיס מכ״ה ולא‬ ‫עשה מקכעי כדא ‪p‬א בדיש זבחים גס מ״ש דהקרש איט‬
‫משימ הלשכה הכר דשימ הלשכה אץ בו מעילה ולכן•‬ ‫יוצא מן הקדש כי אם ע״י שינוי א״כ תיקשי לר״ש דס״ל‬
‫כיון דהיכל יעייית קדושים יותר לכן כאיש מכ״ה דיש‬ ‫כיון ־הכיאו לעזרה מעל אףכלא שינוי והירושלמידאמר‬
‫כקמעילהוכמיתאדקתנידכאיס משירי לישכה הכד' מש‬ ‫דנהנה פלא משכנוהו אדישאקאי דהתס ו־איכיקדמויד‬
‫מ מעילה ע״ש ולא ידעתי אין נעלם מהם שק ס ל‬ ‫הוא יכונקו לגזול שיין שפיר לומר דחדעתא שלא‬
‫כירושלמי דפ״ר דשקליס כמיתית אה־מ יתי' דהו‬ ‫ימשכנותו אכל הכא דאיירי בשוגג לשכר דסולק הם‬
‫במיתא ה' כי״מ ודחו דלא אמר ר'מ אלא בתוך שניץ‬ ‫וכונתו לשקול שקלו מהי תיתי לומרדנונתו שלאימשכנוהו‬
‫יהכא קיימינן כלאחר שנתי ע״ש והתימה דסתיס' שם‬ ‫והכי ־ייק לשון רכי' ז־׳ל דלא כתב שלא ימשכטהו אלא‬
‫מעכר ל ק הביאו סן דירושלמי ומשמע מדבמהם‬ ‫אדישא ולא אסיפא ג ש כ ק דסיפא ככדכתכרכי' רל‬
‫דגמ' מדן מהכיס ל ל הירושלמי ואפשר לישב כונא‪b‬‬ ‫כה' מעילה משוס שיש לו חלק כבהמה יעו״ש ‪:‬‬
‫מ־לא הק' גס' מדן כדייתוק אהדמ מוכרת דלא ל ל‬ ‫מ״ש מ ק ז״ל משש הרע״כ ז״ל דרישא נמי איייי‬
‫הכמןפימשלמי ודאע ל ל אף לאתר שנתו יש בו מעיל*‬ ‫‪ ...‬גנקרכה לע׳׳ד איט מוכית דלא קאי הירושלמי‬ ‫‘‬
‫וכסברתם‬ ‫■‬
‫חידדכים על הרכב״ם הלכות יעקלים ‪ .....‬יגל‬ ‫אברהם‬
‫מקום ער שאפשר להקריכ ממנו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכסביתס כתי קמא ע'ש ‪:‬‬
‫ה ל כ ה ך ' על ג' ארצות וכו' שם וכתכ המפ׳'‬ ‫כיק דרכי' פשק ריש מעילה כשירים יפסק‬ ‫■ולפ״ז‬
‫שיש ג׳חילוקס ואס הגיע התקיפה ליו‬ ‫■‬ ‫כר״י דהכי ש״ל כמלש מ ק ז ל לעיל כפ״כ‬
‫כניסן והגיע האכיכופירות האילן מעכרין מפני סי׳התקוע'‬ ‫דין ו' ע׳ש אמעו להכי פשק כהן כקיתא ריי‪-‬ושלמי‬
‫לתוריה ועז הוק׳לוכיקדטעמא רמעכרין על התקופה‬ ‫דההיכל ועזרה כהים משירי הלשכה ול״ק קושיית מ ק‬
‫סוא מפני האכיכ הרי הגיע האכיכ ונ״ל רהתורת אמרה‬ ‫‪-‬כאן וכהכי ניחא ע״ש רכי' ז״ל פ״ח מה' מעילה דין כ׳‬
‫שמור את ח־ש התכיכ וחסרו רז״ל כפ״ק רסנהדדין שמור‬ ‫פשכונין כמקדש ועורות כוניי כחול כ־י שלא ישען‪ .‬עליו‬
‫את חידוש האכיכ ירצה יהיה לך המועד הזה כחידוש‬ ‫• וימעול וכו' אף דכתכ כאן דכאיס‪ ,‬משירי הלשכה כיון‬
‫הלכנה ומדקריא ליה רחמנא אכיכ לומר דטעמא קוא‬ ‫דפסק כד״י ריש מעילה כשירים ש״ד אן־ כל יה הוא‬
‫דליהוי אכיכ דהיינו חהו זמן האכיכ לפל השנים וכיק‬ ‫לדעת מ ק י״ל אמנם ככד כתכתי שם כפ״כחה לא‬
‫יהתודה קפ־ה דליהוי זמן אכיכ ככל השנים כודאי דאף‬ ‫יתכן לדעת רכי' ועל הכל צ” ע ‪:‬‬
‫אס הגיע האכיכ כמציאות הס הגיע התקופה לי״ו‬
‫בניסן מעכרין כיק דדדך זמן האכיכ ככל ‪.‬השנים‬
‫התקופה נופלת כי״ד ולכן אף דאיכא אכיכ כיון דליכא‬ ‫הלכות קידויש החדים‬
‫אלא חדא מינייהו אימעיט מזמן האכיכ דנתיכ כקרא‬
‫וצריכין לעבד גס מ״ש ראם לא הגיע התקופה ליי׳ו‬ ‫מעכרין‬ ‫פרר‪ .‬ד' הלכה ב' על ג' שימניש‬
‫‪.‬ועדיין לא הגיע האכיב או פיות האילן יראה לי דאץ‬ ‫וכו על התקופה וכו וחין‬ ‫׳‬
‫מעכרין שהמ יש זמן לאכיכ להגיע ופו' לא ידננתי‬ ‫חוששין לשימן אחי וכו' הוא ככ״ק דד׳ה שלח ליה ר'ח‬
‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫למה תלה ה־כר כעצמו ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫לרכא כי חזית דמשכה תקופת טכת ע־ שיתשי כניהן‬
‫ה ל כ ה ן' ולא מפני הטומאה ופו' אלא יעשו‬ ‫עיכדה להאי שתא ולא תיחוש לה ומשמע ליה לדכי'‬
‫כטומאה וכו' ופי' ר‪.‬מפ' כגק דהוו‬ ‫דכאי רקאמר ולא תיחוש לה הוא פירושו מתימן אחר‬
‫מחושיי כפרה ולא תהיה להם כפרתם כי אם אחי‬ ‫וכן נמי משמע מהא ראמרי'כפ״ק דשנהדדין אין‬
‫הפסח והוא תמוה דא"כ מאי דחויה או הותרה דקאמר‬ ‫■דעכיק את השנה קו־ם ר״ה ופסקה דכי' לקמן ואס‬
‫כגמ' רלא אמרי'דחויה או הותיה אלא כטומאת מת‬ ‫ד‪,‬פ‪:‬י ה־חק מעכרי; אחר ר״ה מיד וכיון דכעי' סי'‬
‫ומחוהרי כפיה ליכא נ!א כטומאת דכה והא ודאי לכ״ע‬ ‫אתי היכי שייך כה עיכור קודש אדר דכהוא זמן הוא‬
‫נדחין לפסח שני ואי הוו רוכ הין יכולין לעשותו כלל‬ ‫דידעי' אי הגיע אכיכ וכירות אילן או לא אלא ודאי‪.‬‬
‫וראיתי שפן הק' המפרשים ז״ל אכל נ״ל דודאי אזיל‬ ‫מיידי כתקופה לחויה והך דקתני‪ .‬אין מעכרין על‬
‫ומודה דאיירי כ׳־וכ ט"מ ולא היה להם אפר פיה ‪P‬‬ ‫התקופה הוא על תקופת תשרי וכמ״ש התוספות שם או ‪.‬‬
‫כודאי לעשות מפני זה קלקול המועדות לכ״ע פיון‪.‬‬ ‫אפשי דפליגי כהכי ואף על תקופת תשרי לחוד מ ע כ ^‬
‫דהתורה התירה להן לעשותו כטומאה ולכך כר‪,‬כ דהיו‪.‬‬ ‫ודכי' פשק כאחרים דלית ליה הך דרשה דחג האסיף‬
‫נמי מחוסרי כפיה וכיון דדוכ ט״מ אין יכולין לעשות‬ ‫והוא דאי אית ליה למ״ל לומר מטעם נישן ולא משום‬
‫פסח ופן פסק הרמכ״ם ה״ל ק"פ ור‪1‬יינו טעמה כיק‬ ‫השלי דקיימי כיה הנך תנאי דלעיל מניה ואין לומי‬
‫דהן פסח דעשו כראשק הוא כטומאה לא ידחו מחוס'‬ ‫ראתא לומר דאס נפלה כט״ו אין מעכרק שנה אלא‬
‫כפרה לכ' אפי' נטהמ וגם כראשון לא יעשו וכיק‬ ‫חדש דא"כ אף כתשרי נמי הכי הוי דהח ש״ל דלאחיישי'‪,‬‬
‫דנג‪.‬ק‪*.‬ים מצית פסח לגמת מעכמן קמ״ל דלא •והיינו‬ ‫לאד״ו והא דלא כיאררכי' ראם נפלה כט״ו מעכ ‪p‬‬
‫משום דהותדה טומאה כציבור והוו כמו שעושיןכטהרה‬ ‫לאדר הוא תה דרכו ככל המקומות למינקט לישנא ‪.‬‬
‫ושפיר ידחו לפסח כ' אמנם ד״י דס״ל דחויה א"כ עמין‬ ‫‪7‬גמ' ותו לא דהא קאמד ר״ה כי חזית דמשכא עד‬
‫כטומאתן כן עו מ ק ואין יכולין לעשותו כלל ולכך‬ ‫שיתשר כניש; והיינו ע״י עיכור אדר כמו שכחכו התוס'‬
‫מעכרין אמיס דכי' ודאי דס״ל כפי' רב האי‪ .‬גחון‬ ‫ועוד ניאה דהא כ׳תכ רכי' לעיל כפ״ג דכניסן ותשרי‬
‫שהכיא המב' וחזר כו מפירושו אן הא קשה לי דאין‬ ‫אין מעכתן לצוק ופיק דלעולם לפי החשכק דאדר הוי‬
‫פסק דאין מעכרין לכתחילה הא אמרי' כגמרא כפ״ק‬ ‫חסר ונישן מעוכר הוי כאלו כאו העדים והעידו על כן‬
‫דסנהדתן דלמ״ד דחויה היא כצכור מעכרין ופירש״י‬ ‫ולכך אין מעכ ‪ p‬אדר רדחו המועדוק ומשמע ליה‬
‫ז״ל כיון דכקושי התירו כל כמש דאפשר להדורי אטהרה‬ ‫דסוגיית פליגי או לא שמיע להו להנך אמוראי הא דאמרו‬
‫מסדרינן ולכן מעכרין וכיק דפס' פ״ר מהלכות כ״מ‬ ‫כר״ס דאי; מעכרין‪,‬החדש לצוק ועיין להתוק' כפ״ק‬
‫דדחויה היא חין פסק דאץ מעכמן וי״ל דש״ל לדכי'‬ ‫דשנכדתן ‪:‬‬
‫ז״ל דדוקא למ״ד מעכרין דלא שייך לומר דדעתו היא‪,‬‬ ‫ה ל כ ה ג'‪ ,‬וכן אם ראו כ״ד שעדיין לא הגיע‬
‫כמ״ד הותרה דא"כ אמתי מעכרין אכל מאן דס״ל‬ ‫האכיכ וכו' הוא כפ״ק דסנהדרק ת״ש‬
‫דחויה אפשר דס״ל דאין מעכרון והיינו דס״ל כיון‬ ‫על ג' דכריס מעכרין על האכיכ ועל פירות האילן ועל‪.‬‬
‫דכקושי מותר לעשותו כטומאה אין לך קושי יותר מזה‬ ‫התקופה ופירש״י הם לא כשלה התכואה מעכדין ואית‬
‫שאק לט לקלקל המועדות כשכיל זה וראיה לזה מהא‬ ‫דעפרשי לפי שאין להם מה־כן לסקריכ העומר וק' דסא‬
‫דפרין כגמ' אי הכי ר״ש היינו ת״ק דמשמע דאי לאו‬ ‫אף אם כשלה כיהידא מעכרין והא דלא הקשה רש״י זל‬
‫הכי ל״ק ותקשי לדידיה לס״ר דס״ל לר״ש אין מעכרין‬ ‫מהן ^אמר ועל פירית האילן משום דאזיל לשיטתיס‬
‫לכתחילה הא מקכדיקאמוכ ח דה״ל דחויה דאי הקרה‬ ‫דפי' דסוא קאיעל הקרכת ככוריסיכעצרר‪ ,‬ואדרכא הוי‬
‫לכ״ע לא כעי צק וכרמוכח כיומא ובפסחים אלא ודאי‬ ‫דומיא דידיה ‪ p‬טעמא ראכיכיאמנם רכי' מפרש סן‬
‫ן אף דק״ל יחויה אינו מוכרח דמעכרין כנ״ל ‪. :‬‬ ‫הגל פירות האילן‪ ,‬הוא משוס דאז מתקיים פי' אכיב‬
‫ה ל כ ה ט ' אין מעכתן את השנה אלא כמזומנין‬ ‫‪p‬רא משמע דס״ל‪.‬לאו מטעם הקרכה ו‪.‬א"כ מ״ש כדי‬
‫לה שם ת״ר אין מעכרין וכו' וכ^ן‬ ‫‪. , -‬‬ ‫*יהיהסאכיב מצוי לסקדיכ מי'‪.‬ה^ע‪^.‬היס מצוי ככל‬
‫י ‘ המפתן‪.‬‬ ‫י; י '‬ ‫י’" ‪ -‬י‬ ‫’‬
‫יגד יא‬ ‫חידדטים עד הרמב״ם הלכות אייטה‬ ‫אברהם׳‬
‫מוהר וכונחו כהכי כדי שיכין ר״ג ולא ילכין מי שעלה‬ ‫»!מפ־ש שאפשר להישיב מי שאינו מ‪1‬ומן לעיבור לא‬
‫שלא כרשות ושמואל היה יורע דהוא היה מזומן;מר״ג‬ ‫להענויז מ; מלעכיין אלא ללמור הלכה וכו' ואינו נר'‬
‫וכשיצא לא ביו יכולין לעכר מערי אותי רשלא כרשות‬ ‫לי דא"נ אמאי אמר ר״ג מי שעלה שלא כרשות יר־ והא‬
‫וכן אמרו כיד־ייא כירוש' פ״ק דסנה־דיז ראף ראחר‬ ‫וראי אף ־אינו מזומן לכך מוהר לישכ ללמור הלכה‬
‫דישכ שמואל ולא יצא אף עפ"כ לא עיכתהו מפני אותו‬ ‫ושמואל דאמר הכי הוא כלפי מה שעייה שלא כרשות‬
‫האיש הה מוכרח ‪ .‬רא"כ מ״ל לשמואל לעמוד ולצאת‬ ‫• היא אמר דעעיתי כהכי לומר כיון דאיני מעכר עמכם‬
‫כיון דמיתי הוא לישב ודוק ;‬
‫הלכות אייטות‬
‫מלוה כשער והחזיר לה השער כשעת הקידושץ מש כנייר‬
‫שו״פ הרי היא מקודשת דהו״ל כמקדש כמלוה ופרועס‬
‫ג׳ ה ל כ ה ה ׳ ו׳ וצריך שיכתוב לשה‬
‫האשה ומרעחה וכו' אינה‬
‫פרק‬
‫וכו׳ ונראה לי דפיתשו הוא ^׳־שה כשער חוב מדקאמר‬ ‫מ־ורשת ע"כ וק' אמאי לא פסק כחכמים רס״ל שמין‬
‫המק־ש כמלוה ופדועה ואי דקידקה כמלוה וכשעת‬ ‫את הנייר אם ישכושי״פמקו־שתאע׳יפ שנכת' שלאלשמה‬
‫הקידושין החייי לה השע־ לא הו״ל למימר מקדש כמלוה‬ ‫או שלא מ־עתה יכפ' האיש מק־ש ‪-‬מ"ח או־מוה להך‬
‫ופדועה ויזכייח זה מהגמרא רשר ליה דק־שה בשער‬ ‫כרייחא כ־כי אליכא ־■־כ ־אמר המק־ש כמליה א"מ‬
‫שאין עליו ע־ים ־במאי קמיידי דאי כתב שער לחודיה‬ ‫ונראה יש״ל רהא דאמיו חכמים שמין את הנייר הוא‬
‫ואמר לה התק־שי לי בשע׳זה מאי דעתי׳דר״מ ראמ׳אינה‬ ‫קאי לר"מ רש״ל א"מ ‪-‬אמת אינהו אם יש כנייר שו"פ‬
‫מקו־שת ־ ע' נ לא אמרינן אין דעתה אנייר אלא כשער‬ ‫מ־ו־שת ו־אייה לזה מאו־מתא ראשונה ראוץמוהדחיירי‬
‫מוב ־שי׳ל מלוה ופ‪-‬וע׳דעתה אמלוה משום דלא סמכה‬ ‫כשע־ שאלן בו עי־י חתימ' ו־אממ חכמים שמין השער‬
‫דעתה כי אם עלהמעו' ולא אנייד ‪-‬שוה פרוע'אכל היכא‬ ‫אש יש פו שו״פ מקו־שת ואם לאו אינה מ־ו־שת מוכיח‬
‫דליכא אלא שעי־ וקבלה אותו לשם קי־ושין בודאי דעתה‬ ‫קוא ד־אי לר״מ רלכך חמיו אינה מקו־שת והשי׳ש‬
‫חנייר דלית לה דבר אח־ לסמיך עליו אלא ודחי כוונת‬ ‫דקאמי מהפ״ל הוא ליישב הנייהא שיש כברייתא כרכיי‬
‫הש״ש לומ׳ כשער חוב עצמו כתב לה התקדשי לי כשער‬ ‫סכמלם רל״ג ואם לאו אינה מ־ו־שת אמנם ל־ירן ו־אי‬
‫זה כלא ׳שתימת ע־יש ולכך סבר ד״מ ־עת׳אמלוה ואינה‬ ‫ג־שי׳ לה כברייתא ואם לאו אינה מקו־שת ע"כ צ״ל‬
‫מקו־שת וחכמי'ס״ל כיון דאיכא שוה פיועה של הנייר‬ ‫דקאי א־״מ וליה לש״ל רהא קי״ל הלכה כי״יו ד־ס״ל‬
‫דעתה אפ־רעה ור״א סי׳ל עי־י מסייה ביתי ואפילו אין‬ ‫עי־י משייה כ־תי ואיך אפשר דפש־י' הפך חכמים‬
‫כו שו״פ מקי־שת זחו רעת ה־מכ״ן והדשכ״א ז״ל ואפשר‬ ‫דמשכ״ל ה־ין עם מי אלא ו‪-‬אי גישי' כב־ייתא אינה‬
‫שהסגדסי כב־ייתא המק־ש בשער חוב ואס ק כשתי'‬ ‫מ־ו־שת וכיח שכן לא שייך לומ־ רמשפ״ל אלא דבורת‬
‫כגמ' כגון שקידש׳■כשער שאין עליו ע־יס מוכרח דפידושו‬ ‫חכמיש הוא לשב־ת ר"מ ־אמ‪ -‬רשמין את הנייר ומעתה‬
‫•‬ ‫|כשע־ חוב וכמו שכתבתי■‬ ‫לכל או־מתא דאו־מי כגמ' הכי מתב־שא ורבנן כבר‬
‫ו ב ר מן־ין אשקדשה כשע־ חוב ובאות׳ שעה החזיר‬ ‫שמעי׳ להו בביייתא פ"־ י־־ושין די׳ט ־קתני כחכין‬
‫לה השער ודאי שמקודש'שהרי כשעת הקידושין‬ ‫על הנייד אע"פ שאין בו שו"פ וג״כ אמיו שש בברייתא‬
‫הגיע לה הנאה כשער והוי כמו שקידשה כמשכון דכתב‬ ‫מין כיתכין שיערי אי־ושין או נישואק אלא מ־עת שניהם‬
‫כסמוך וז״ש ה״ה ואפשר ישאף דהינו יודה כזה והק׳עליו‬ ‫ושת־ ־תני אעפ״י שיש כנייד שו"פ ולא אמ־י' דגם‬
‫כשהזכיר דין המשכון הי״ל להזכירו והגס שיש לחלק‬ ‫שכתבו שלא מדעת כ‪:‬ד כיון שיש בנייר שו"פ ‪:‬‬
‫דהתם המשכון הוא שלה והיינו טעמה דהנחתה מ״מ‬ ‫א ך אמנם ׳־איתי לה ׳ה ל־מן פ״ד דין י"נ שכתב‬
‫הו״ל להזכיר הם קידשה כשער חוב ־הויא מקודשת כמו‬ ‫י משש הדמב״ן וה‪-‬שב״א שפשקו כחכמים יעו״ש‬
‫שהזכיר כמשכון והפילו דאינו ח־ עעמא וכזה יתכאר‬ ‫ואפשר דו־א התם דמיייי כשעי׳ח ומשום ־קי״ל מלוה‬
‫לך דדכרי העור שרם לדכדי ה״ה ז״ל כדברי הכ״י ז"צ‬ ‫ופיועה רעת' אפיוע' ולכך שמין את הנייד ;‬
‫ועיין כמ״ש הלח״יז ז״ל כ־כריו אינם מוכני' דהיכי שייף■‬ ‫פ ר לן ג' ה ל כ ה ח ' מיה מ־כר עם האשה על‬
‫לומי ‪4‬הדכ המגיד מביא ל־ינא מק״ד דלא קאי‬ ‫עשזי ה־י־ושק עיין‬
‫‪-‬‬ ‫•לדינה •‬ ‫־‬ ‫להמ״ל ז״ל שכתב לענין אם שידוכין מקרו היה מרבד‬
‫פ ר ל ו כ ״ ד ה ל כ ה ט ״ן חו שראוהו מנשק ע״ג‬ ‫עפה על עשקי תידושין מגומגם הדבר ע״ש ונדא׳יחה‬
‫חלוקה וכו׳ניא׳שמפית‬ ‫’‬ ‫כמחלוקת הוא דלדעת רש״י נפרק האיש מקרש ד״ן גכי‬
‫דכינו מ״ש כירושלמי הוא גו חודה והיא גו חורותיה ר״ל‬ ‫הכלונות מבואר ידומה להיה מדכר עמה ולכן יזוששין‬
‫שמנש־׳י׳זא״ז בחיקם שכןתדגוס חיק חודה ומ״ש מנשקי‬ ‫אפי' כשתיקה אכל רעת הדי״ף ור״ח ור״י כעל התוסכו'‬
‫זא״ז הוא מ״ש שם פיו על פיו‪ .‬אכן יש לדקדק על מ״ס׳‬ ‫והדמב״ם כולהו ה״ל י־לא ‪-‬מי להיה מדבי עמה ולבך‬
‫רבי' כסמוך ראם רצה לקיימה הרשות כיד! ומהירושלמי■‬ ‫אק חוששין לקידושק‪.‬כלל אלא מוששין לשמא קי־ש נבר‬
‫משמע רנאסרה על כעלה דקאמר גבי רוכל תצא והך‬ ‫הרי דש״ל אפילו מנהג מקומו לק־ש תחלה לא אמיינן‬
‫דמנשקין זא״ז קאמי סוטה היא וכן כתב הדשב״א ז״ל■‬ ‫דהוי כמ־כר עמה ומעתה‪.‬כיק דהדשב׳ א ש״ל כסברת‬
‫כתשובה אלף דנ״א דהיכא רהוגפו דלתות אין כו יחוד;‬ ‫הגאוני׳ ־אף כמקדשי וה־ר מסבלי לא הוי כמ־בד עמה‬
‫דוקא כירושלמי קאמר תרעה דריק סוטה דהוא דחא‬ ‫מזס תכין מאי דקאמ'כ ‪p‬תשו׳ ואיןהשידוכין כמ־ד׳עמה‬
‫במנעול אכל כהוגפי דלתות דאף ליכנס שלא כרשות־לא•־‬ ‫על עס־ז קודושיה כיק רמנהג הנרק־ם וכו׳ לאו לרוקיא‬
‫הוי יחוד והוא כאמא תמוה רגבי מוגף קאמר כירושלמי‬ ‫קאמר אלא קושעא קאמר ■‬
‫־ צריכה ד?«ג' בעייא ואין פשיעא;להדכ ז״ל ‪-‬״ ;‬ ‫פ ר ק ! ‪ n‬ה ל כ ת *׳' ‪ J‬המקדש כמ^עה וכתב הי ‬
‫הלכות‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫’‬ ‫■ •‬ ‫ויש מי שברב שאש היתה‬ ‫׳‬
‫‪' 6‬‬ ‫ו‬
‫חידיטים על הדמב״ם היכות דדרצץ • ׳■ •יגד‬ ‫אברהם‬
‫ב־יכתיה ושפיר ק ל מהת לפסק הנמתי כפי המינמ‬ ‫‪ :‬הלכות גידרציז ־ ־ ■ •‬
‫ב־עק הלב לעיל דאף דלא משמע ליה באיסור דרבנן‬
‫פסול מ־דבנן ותי׳־החס כיון ימלוה עביל איסוא ע בי‬ ‫פרק ד הלכה ד היה הגנו כתוב ע״י עכי‬
‫הלוה אלפני עיי והשתא מתי ־כתב לעבר על לאו דלא‬ ‫ככתובה קעקע וכו' ה״ז‬ ‫י‬ ‫י'‬
‫השיך לאו ‪-‬וקח כיקדהוא בלכיר‪ ,‬לרבנן אכל לפ״ז מיכלת‬ ‫ייגר־שת וכו' והקשה הרב כ״ש והא הע־ים נפסלי ככך‬
‫לומר דאמרי כאיסור‪.‬דיבנן דוקא ולא משמע כ; מתתי)^‬ ‫‪1‬א"כ איך יוכשר הגנו ותי' הכר״ה משוס דכע' הכתה‬
‫“‬ ‫הפוסקים■‬ ‫והרב שער המלך חמה עליו דהא הנמקי פסק כפרק‬
‫‪ 0 J‬התום' בגיטין כסבו לח־ הי' דמיירי אף לאיכא‬ ‫זיב רלאיתו ע־וה לח כעי הכתה ומכה זה תמה על‬
‫י איסודא ־אייייתח ול־י־הי קשה לליפסולי הע־ים‬ ‫הש״ך ז״ל שכתב ‪-‬ליכא ‪:‬פקוח'כזה יעוייש ואח־ המהילה‬
‫דעבק א־אויייתא והי; להק משום ללא משמע להו‬ ‫לא ק"מ ולא י־עתי איך אישחמיני מיכייהו לכרי הוס'‬
‫היסורא כמ״ש הפר״ת ־הא כתבו כפרק‪,‬זכ בורר‪-,‬אפי'‬ ‫במציעא דע״כ ־'יה שטר רה״ל יאף ־אמרינ; דלאוחו‬
‫הכי פסול מדרכנן אמנם לפי מ׳יש משס־החוס׳־ למציעא‬ ‫ערוק לא כעי הכתה מ״מ כיון שאין מרויהיס כלום‬
‫ניחא להכא לוקא משוס לאינו מרוית וכו' ולכ״ז ניחא‬ ‫דשיריסשכח׳יז״ל רמיירי כד־ית דיבנן ולא ספסל כאיסור■‬
‫כמה סקש' על הש״ךלהק׳פל הב׳׳י זעל הסמ״ע ־הכיהו‬ ‫דרבנן כיו; שאין מלויחיס כלוס ולכאורה אי; צויך לזה‬
‫דביי הנמקי להלכה דלמאי נ' מ יתי' הלב י״ל ינ״מ‬ ‫דכיק ראיסור דרכק בעו הכתה ודאי כשירים אלא משוס‬
‫להאי להנא לאס הוייעו חול‪,‬־ החיסול הגט פסול‬ ‫דם'ל כסכיח הכמוקי ולכך נ ח ג כיון שאין מרויחים ואם‬
‫מ־לבנן אף כלא הכרזה‪,‬ומשוס דלהוהי עלית לח כעי‬ ‫כן ה"נ כיון שאין מיויחיס כלים כע־וה; כשירים ־הא‬
‫הכתה וליתא להכח כשירי' לגמרי משוס לבהיסורי דרכנן‬ ‫כאיסומ לרבנן כ״ע מי־ו ־כעען הימור ממק וכמ״ש■‬
‫בעינן תימור ממון והכה ליכא חימול ממון וכן פסקו‬ ‫מרן בב״י ח ’ מ סי' ל ־ משם רי״ו יע״ש ומעתה ג“ כ לא‬
‫■‬ ‫הכ״י ור"מ והסמ״ע ז״ל■‬ ‫■‬ ‫קשה מה שהקשה ה־‪-‬״ה כתי׳הכ׳שכתכ וז״ל רלא משמע‬
‫‪ OJ‬כהך המצאה דע־י יבית ־כתב סיב ליכא נפקית׳‬ ‫להו לאינשי אישורא וכו' מהא ־כתבו התיס' כסנהדרין‬
‫כיון דכעינן הכרזה אפילו להוא איסור חורת‬ ‫ראף דלא משמע להו פסול מדרבנן וכו' ־תק התם‬
‫ג"כ כעי תימור ממון וכיו; דליכא תימור ממון מיכשר‬ ‫טעמת אצא ״להכשירו‬ ‫ולחו נורירזרן‬
‫דוי־ירו האי‬
‫מ״וס דמרוילן ולעך צא מהני‬
‫וכייט ‪-‬כתכ הש׳יך ואם מעי־י; עליו שהוא לוה כמכית‬ ‫מלאולייתא וכ"כ התוס׳בעציעא שםרמשום‪-‬לא• משמע‬
‫הו״ל עדית אתית וכו׳י״לכיון ־הס כשירים לתותי עלית‬ ‫להו איסורא ׳מיכשל אף מ־רבנן ובאמת שרבדי הפר״ח•‬
‫דהא אין ממיחיס כלים ומהתימה עליי שלח השגית‬ ‫שכתב דכלא הביזה אינו מ־וקדק דהי״ל ‪,‬לומר משום‬
‫■‬ ‫כזה •‬ ‫דאינו מתיה וכו' אכל מ״ש לתק להכא כשחתמו כשוגג‬
‫ע־יק יש לתקוי לאס לקחו העתם מ ר‬ ‫ארנס‬ ‫וסכרי ־ליכא איסור כלל הוא תמוה להא כהכו דאףרלא■‬
‫הבטלה להעיד דקי״ל למוהל והעידו על‬ ‫משמע להו איסורא פסול מדרבנן ומ״ש ל״ח לוקא גבי‬
‫היכית או כהכוככהיכ׳קעקעאימיפסלי בהכי דהא ודאי‬ ‫לוה דפסיל משום־עבל אלפני עוי לית׳להא כתכו התוס'‪■-‬‬
‫מיויחיס בהכי אי לח כיק ־השנר לא נטלו מצד העבירה‬ ‫משמע ציה היסוית וגכיה‬ ‫דחף המלוה פסול אף ־‬
‫כלל דלה דמי למליה ולוה דמעית שהמיתו הם באו מכת‬ ‫‪ fr‬ללפני עור ועול לאין זה לומה כלל‬ ‫האי טעמת‬ ‫לא שייך י‬
‫’*‬
‫העבירה •‬ ‫להך ד־ושל ומתיר כששת כיון ‪-‬אינו מפור' כתורה כה־יא‬
‫שמא היא שכיה אותו‬ ‫פרק י״ג הלכה א׳‬ ‫דהוי מלאכה אבל האי ‪-‬מפורש כתורה כה־יא לא שייך‬
‫והקשה ה״ה זי׳ל מהיכן‬ ‫׳‬ ‫נמיטעי ולומד רליכא איסור כלל ובודאי לא כתבו ה‪:‬׳תוש־‬
‫יצא לרבינו ־קזה כיוןשלא נזבל בגמרא ע״ש נדא' לע״ר‬ ‫דאיכא למיטעי גבי מלוה לחף דהוא לאו מפורש אלא‬
‫דהוקשה לו מה שהקשו ההוב' ז"צ ככפירות דל״ו ע^כ‬ ‫־ין נפי ק־ח למשכנו יכית בע"כ וכמ״ש התוס'‬
‫גבי מאי לאיפסיקו דהלכקא כל״ק מילתא דעכיר' לגלויי‬ ‫‘ה יעי׳ש וכן כ״ל להכריח מהת לכתכ הסמ״ע‬ ‫‪3‬פ‬
‫לא משקלי אינשי מאי מבעי ליה הש׳׳ס גבי ער אחד‬ ‫צומי ‪.‬׳שוגג■‬
‫לנאמן **רמי‬
‫ומתיר “יידדוי‬
‫לקושר ירורזוי*‬
‫הך ■''לו״?•‬
‫גבי •ד‬
‫ז״ל כסימן ציזל ר‪•.‬ל‬
‫בקטטה מהו רעד אח־ נאמן משוס דלא משקד א״ד‬ ‫וכו' הא רכתכ לעי‪ :‬בהגהה גכי לאין כאמן לומר שכחתי‬
‫א"נ דילמה כיון‬ ‫משוס ללא טעי בעי־׳ה־י; וכו׳ילפ״ז •ע־ייןקשה דנאמן‬
‫לא דייק ע"כ יר״ל כיון די־ע הכנדסשונאה‬ ‫לה צא‬ ‫;‬
‫ריחמה צה‬ ‫גומל טעיתי וסביתי לאין איהור כלל אלא ו־אי כיון‬
‫צל דייק שפיר כמיתתו והע־ ב־דחי ליה;‬ ‫בודאי ל•‬
‫אוחי ־ ־־־‬
‫־־־־‬ ‫דהוא איסור מפיר'לא שייך לומר טעה כעיקר ה־יןועוד‬
‫משוס דמיחס צה שצח תהיה עגונה אמנם רבינו ס׳ל‬ ‫מללא חילקו הפוסקים כין שוגג למלל ‪ .‬נלאה לה־ין שוה‬
‫כיו; דנתקוטטס עמו והביאה ככל עליה והונחשו תיו^ •‬ ‫כשתיהם ועוד דנעלס מעיניו דברי הנמקי כפ' הרבית‬
‫י‬ ‫שמא שכיה נמי העד הזה וק״ל •‬ ‫’‬ ‫גבי ‪ p‬כ־ייחא ־שטי שיש בו רכית שהק' ואיך גוכה כוי‬
‫ל קק כיו; דהע־יס עוב״ם הלא תשימק נפסלין ומאי‬
‫קושייא לימה דהכא איידי בשחתמו בשוגג ולא ירעו שיש‬
‫;‬ ‫הלכות סוטה‬ ‫איסור לעלב וע־יש ו־יא ללא תשימון קאי למלוה ואף‬
‫איסור דלפ‪:‬י עוד ליכא דמיילי לשייך צהלות כלא הם‬
‫עליה ונו׳ ק״ג‬ ‫פרקדהלכהה' ומאיימק‬ ‫וכמ״ש התוס' כס־ף פלק הרבית יעו״ש אלא ודאי כיק■‬
‫מהא דאממנן בסוטה‬ ‫׳‬ ‫דקרה כלשון יביס קאמר קחי אעריס וערב ולא שייך‬
‫די״ד גבי הא דאמר ד״א למה מייגעיה משוב מיתית‬ ‫ליכא ילפרש ■לקרא‬ ‫דלפי טעיתי י ■‬ ‫הכא '‬‫׳‬ ‫לטעות וכל‬
‫וקאמד בגמ'יה״ל דמשקה ואח״ב מקריב והקשו בתיס'■‬ ‫‪. VU‬‬
‫מהא דאמרינן מאיימין עליה והיכי המרינן למאיימון‬ ‫להלק בעלו לכוונתו לומר לכייזללא עביר‬ ‫ואפיטד‬
‫בלא השתה יתי' דקנא דמהיימין יה״ל‪.‬כד'ש‪ .‬רמקרע‬ ‫הלח תיסורא דרבנן והוא שגגי וסבר ‪-‬ליכ'‬ ‫־‬
‫וקת״נ משקה ע״ש ולדעת רבי' דבסק כיבק רמשקה‬ ‫איסור עינשר ‪.‬־לעולסדאזיל_ומודה ־איסור דאוריית׳קאי‬
‫‪-‬ואס״כו ‪.‬‬ ‫י‬
‫יב‪,.‬‬ ‫יגל‬ ‫׳אברהם י חידדשיב עד הדכב״ם הלכות סוטה‬
‫קנטרן ה״ וא״ב היי רוח טימאה ‪.‬כמו בפי׳ דש״י לעיג‬ ‫‪,‬אח״כ מלך־יב היבי קאמר מאיימיןוי״ל דהתיה׳ ז״ל ס״ל‬
‫ד״ג וא"כ למ״ל מיעוגיא ריאת כיון דכתיב וקינא את‬ ‫דניתנת לי־ה ע־ שעת ה־יכה לכ״ע ולכךתה לא משוס‬
‫אשתי יכק למ׳יד רשות וכין למ״ר חובה פי' רות ר־יא‬ ‫מיאוס למה מייגעת ולכך כתבו דס"ל כ־׳׳ש אך ל־עת‬
‫רוח טהרה וכראיתא לעיל ר״ג וכתיב תירה לעכב א״כ‬ ‫דדינו ־פה־ כפ״ג לעיל ‪-‬נותכה לי־ה■ לפי שעה ל־"מ‬
‫ממילא נתמעט איש אחר וב'ביעלק ולמ״ל מיעוטא‬ ‫דפליני בהכי דתנא דמאיימי; לא ס״ל ־נ־יצנה ל ‪T‬ס עד‬
‫דיאת ומה גס מ״ט ‪-‬רכנןרמרכה נ‪1‬א ודאי ס״ללתלמודא‬ ‫שעת סקדכה אלא לפי שעה כאמור •‬ ‫׳‬
‫׳‬ ‫דידן דזאת קורק לא קאי אקינוי נ‬ ‫ה ל ב “ י״ ח מצות תכמים ל־נאותוגו׳עייןכמ״ש‬
‫מ ק ז׳יל ולכאוריידכריו תמוהוס רסא‬ ‫‪.‬‬
‫■כגמרא ומתק רהכא שקראי פליגי דמכואר משם‬
‫ה^כות איסורי כיאה‬ ‫‪ :‬דמ‪-‬אורייתא היי ולע״ר נרא'!‪,‬־רבי׳ קשיתיה הא ‪-‬מבע״ל‬
‫‪ i‬בגמ' דסועה דכ״ה אי מצי מתיל ■על קינויו או לא ומאי‬
‫פרק א׳ הלכה כ״ב הנטנא לאשתו וכ^‬ ‫מנעי ליה רהא תלד כעלוגקא רר׳יי ור׳יע דלמ״ד דשות‬
‫עיי*ה־אב"ר זלומ״ש‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬ ‫! מצי מתיל אך למ"־ תוכה היכי מצי מתיל ומה גס דאסיקו‬
‫ה׳יה ז״ל דמנ״ל ‪-‬רבי' א״רי כנאנסה וכי' נ״ל דמשום‬ ‫דמצי מתיל הפך|סכר''ר"ע דה״ל תוב׳וק'הילכה'אהילכת'‬
‫דהוק' לו מאי ארייא משוס דבעלה כהן ילוקה משות‬ ‫לכך{ צ״ל רלפי האי סוגייא ס״ל דר״ע ר־אמר מצוה לאו‬
‫זונה אף ־כעלה ישר' ■לו‪.‬קה משוס טימאה וכמו שפ' רבי*‬ ‫דאודיית׳קאמר אלא מ־רככן ור״י ה־יל ‪-‬אף רבנן‪.‬לא גזרו‬
‫בפי״א מה' גירישק דין י״ר ע'ש ומכת זה כתב ה״ה ז״ל‬ ‫כזה כלום והש׳יה דקאמר דבק־אי פליגי ע־יי; ■לא ס״ד‬
‫משוס ‪-‬הוי לאו שבכללות ואין לוקין עליו ע״ש ימזס‬ ‫‪ .‬״‬ ‫הא דאסיק ־מצי מתיל •‬
‫מ״ש פי״ת מה' אלו אשת כהן שנאנסה לוקה וכו' הוא‬ ‫ו כ ח כ י טתא לי מ‪-‬״ש רכינו ואס עכר וקינא וכו'‬
‫ש־גדא ‪-‬לישנא דרבא רס״ל ל־עת רבה דלוק־ן על לאו‬ ‫היז ■קינוי והקש' מ ק ז׳יל יכירושלמי קאמד‬
‫שבכללית וכמ״ש ה״ה ז״ל שס ע״ש שהצ״ע ולע״ד נראה‬ ‫דיון ־שנה לעכב לא מהני והקשו •המפרשיס ז׳יל ‪-‬מאי‬
‫דהא ראמרי' לאו שבבנות אין לוקין עליו הוא לענק‬ ‫קושיית דהירושלמי ס״ל ‪-‬אור׳מהני לעכב אכל כתלמוד'‬
‫דאינו לוקה עליהן שתיית אש עשאה כב״א אבל אס עשה‬ ‫ת ק ■במנתות ‪-‬ע״ו משיק דתודה לתו־ לא מהכי לעכב‬
‫אתת מהן לוקה עליי וכמבואר בשי׳ה שלו מנית ל״ת‬ ‫‪¥‬לכך פסק רכינו ז״ל דמהני ע׳יש ולע״ד נראה דלק׳־מ‬
‫מציה צ'ח ע״ש וכן פסק פ״ג מה' א"מ דין ז' ע״ש למיק‬ ‫דהא מסיק רכא בשועה ‪-‬י"ז ופסקה רכינו כת‪.‬כה קוים‬
‫ז״ל שס ה״נ אם עבר על שרציהה מתייר גרושתי ובעל‬ ‫שתקבל עליה פסולת שנאמר והשביע ואת״ב וכתב הת‬
‫אשר‪,‬ו אתר שנטמאה אה"נ אינו לוקה אלא אחת תבל אה‬ ‫מבואר דס״ל רהורה הויא עיכוכא ׳דהיינו משוס ‪-‬קורה‬
‫נז־מן לו איסור לבדו בוראי לוקה עליו גס מ״ש ה״ה ז״ל‬ ‫שנה כה לעכב ואע"ג‪,‬דדרשי'מקרא חאח הורת הקנאו'‬
‫על היאב״ד זי׳ל שפשק כל״ב מתא ראמר ר״ע אשת ישר'‬ ‫שס רי״ת ראשה שותה ושונה מ"מ כיון יה־ר כיציב‪.‬ועש'‬
‫סנאנסה פסילה לכהונה ־לא אתי אלא כל״קאינו מופר®‬ ‫לה כל התורה אתיא נמי לעכב וה"נ כונת הקוס' ז״ל‬
‫דכבר נתבי התיס' בפי׳י אתין ראת־ אף נל״ב גס הרא״ם‬ ‫שם שהקשו על הי‪-‬ושלמי ‪-‬ס׳׳ל ראינו מעכב על הסדר‬
‫ז״ל כפ' הבע״י כ״ב יוע׳יש ‪:‬‬ ‫מההיא דיומא דהיכא רכתיב תוקה מעככעלהשדר‬
‫הקו׳ על רבי' זי׳ל ילא נתב השת ישראל‬ ‫וכעיקר‬ ‫ומאי קושיית רשאני הכא דלא כתיב תוקה אלא תורה‬
‫ראיתי להל״מ ז״ל שב' כפי״א מה' גירושין‬ ‫וסי׳ל אף דמעכב אינו מעכב על הס־ר אלא ו־אי‬
‫דכיון שאינו אלא ע‪ -‬א' אינו לוקה ולע''‪ -‬אינו נראה‬ ‫דיון ־־‪:‬א ביה ק־א היה ליה כמי תו־ה אך מה שתירק‬
‫דב־ון דהאמינה תי־ה איתי נשכיס הוי כ' ע־יס גס קרא‬ ‫מ ק ז״ל רמשמע‪.‬ליה לדכי׳ רכי כתיב תויר‪ ,‬הקנאית לאו‬
‫דאתרי אשר היטמאה דהוא פדי למיקס עלה בלאו‬ ‫מקינוי קאי הוא תמוה ‪-‬הוא הפך הירושלמי אמנס ע"פ‬
‫הונטמאה וער אין כה קאי■ פירושו ע־ את־ גם מגע'‬ ‫מאמור ניתא דהירושלמי קאי למי׳ר תוכה וא׳יכ זאת‪.‬‬
‫דכוגיה ר״ה הכי משמע דקאמי סוגיה שהיא בלאו דהיינו‬ ‫•יזוד־ הקנאות קאי אקינוי אך לרבי' רפס־ מצות תכמיס‬
‫לאו ר ^ יוכל בעלה הא' ובו' הנז' כיכמית די״א ומ‪5‬ם'‬ ‫בו־אי לא קאי אקיני ‪:‬‬
‫הק' התיס' כיון רתיירי בס' היני לקי והכי מוכה נמי‬ ‫‪ 1‬ע ו ד אני חומר ררברי מרן ז״ל שב' דתורא לה קא‪‘.‬‬
‫מהא דאמי בסוטה שם גבי ב' ה״ה רידעי לאתרויי ביה‬ ‫הקינוי הס מוכרתיס ־ביון דבעיקר הקינד‬
‫ופי' התיש' שה דמר״דין בו למלקות יעו׳״יס ‪■ :‬‬ ‫איכא פלוג;זא דתנאי אי רשית או חובה ואי עיכוב דתורת‬
‫דמפי' רש״י שם דמפיש לאוריי ליה‬ ‫הן אמת‬ ‫קאי הקינוי איך אמר ר״י רשית וגס ר״ע למה כצריך‬
‫רבעי' האיש מטקה דב־קי לה מייא‬ ‫*‪.‬‬ ‫קרא אחרינא ולא שיק■ לומר דעיכוב קאי א‪-‬רשה דרות‬
‫מוכח דה״ל דליכא מלקי׳־צ ביק יכבד המרו ביבמות‬ ‫■קנאה דשמעינן מינה מתוך דבר אימה ולא קאי אגוף‬
‫דליכת לאו אלא בטומאה ודתי והכי מ־וקד־ לשון הגת'‬ ‫מקינדיאמנס אתרי שובי ניחמיצי דודאי עיכוב דקדא הוא‬
‫דקאמר דידעי לאהרויי ביה מה שלא נזכר בכל הש׳יה‬ ‫לומד רהס־ד קזה קינוי מעככה דכייאו קינוי לא מהני‬
‫גבי התלאה ומה שהביאו ההוש' מסך דמבוה‪:.‬מ"מ לא‬ ‫אך הרשית כי־ו דאי כעי אינו מקנא כלל והדרשה דרוח‬
‫קתמד לשון יריעה ובל״ה לא קאי במסקנא ולכך פי׳רש^׳י‬ ‫קנאה למעע שתו־ וכי' היא דמבעי' ליה לויושלמי אם‬
‫■כמו מסקנת ־!‪:‬רצש ראינו אלא לשון הו־עה והכי משמע■‬ ‫דוא למציה או לעכב ואהא קאמר כיק דכתיב תודה הוי‬
‫מלשון רבי' בה' שיטה שב' ה״ח ב־י לשומרו ושוב ראיתי‬ ‫לעכב הקינד‪ .‬ר"ל רהיי כמי פלא קינא בלל ומעתה לא‬
‫לרצחיה' ביבמות י' ס ט בי״ה כי ההירצ יכו' שכתבו וז^ל‬ ‫■קליא כלל בפלוגתא רד״י ור״ע וא"כ חוורני לרבת מרן‬
‫ולוקמה כשוטה שבא עליה כ־רך דלינא אלא עשה ‪,‬‬ ‫רהוא הפך הירושלמי ‪:‬‬
‫דונטמאת ובו' והוא הפך מ״ש לעיל די״ה וצ״ע ומעתה‬ ‫ו א פ י ע ר ליישב ררכי' קשיתיה הא ראמ‪-‬י' בסוטה‬
‫מ״ש כקוטה דליכא אלא לאו היא קאי על ■מדאי אבל‬ ‫די״ח ראשה שיתה ושונה רקאמר ר״י התא‬
‫‪:‬אספק שק מ אלא עשה■‪:‬‬ ‫‪1‬את‪.‬למענו‪ pp ,‬אמדיוב' כועלץ ועעמא פי׳ רש״י‪-,‬ד‪-‬א־ם‬
‫איו‬
‫אברה בחידרטיס^נל הרמב״םה^מת איסוד ביאה יגל‬
‫מהרימ״ט ז״ל ומה שתיק הרב שע״ה דילפינן משפלמ‬ ‫{!{ין* פיהיהידלאפליגי רש״י והתוס׳ אלא ‪ ■rp3‬אכל‬
‫תרופה אינו טח לי דמה לשפחה חריפה שכן חייב קיק■‬ ‫כידאי כ״ע מודו דלקה אף שאין כ ו אלא עד‬ ‫י‬
‫ולא דאה שכן ‪ 'p‬התום' ככייסות ד״ט ע"כ על מה‬ ‫איד ע'כ נ״ל דרכי' חידושא אתא לאשמועץ דאף אם‬
‫דאמרו כחולק שחטה ואח״ב שחט כניה לקה שמונים‬ ‫התרו בו משום דנה לקי ולא אמיי' דלא האמינה תודה‬
‫ומשמע לסו אף כהתראה אחת והיינו משום דגופה‪-‬‬ ‫ע ־ אח־ אלא נכי טומאה אכל גכי ‪-‬יונה כעי' כ' ע^ם‬
‫מוחלקין ולא תירצו משוס דאתייא משפחה ימעייות מש^‬ ‫ילק כ דהכא כ ק דאיכה רגציס די היי הוחזקה בו‬
‫דמה לה‪:‬ך דמ?!ייכל קרבן אכל חייכי ‪ p r i‬גייד ;מכצז‬‫י‬ ‫והייט ינ' הן דינה גכי דמלקין אחזקה ואולם כמה ששם־‬
‫‪I‬‬ ‫דק׳ב גבי הא דחמר די אב!‬ ‫ופן משמע מסא דפ' ג״ה י‬ ‫דכי' כלישנא קמא דאף כאינם יש כו משום זונה צ״ל‬
‫אפר מן הסי יכשר מן החי ליקה שתים ־אוקמה ד״י התם‬ ‫חנח ■‬
‫כל״ק‬ ‫כמ״ש ה״ה ז״ל משום ה־ דד״ע דלה א ‪:‬י ■‬
‫דחפל משנ• בהמית ע״ש ת ם איתא מ״ש דאנל אמ״ה‬ ‫אכל הראכ״ד ז״ל ם"ל דאתי יזף כל"כ כ כת התישפות‬
‫ובשד מן החי אפי' אכל אבי מן החי משרץ כהיטת‬ ‫‪ ,‬והיא״ש כאמור ‪• . :‬‬
‫תייב שתים דנופין מיחלקין אלא ודאי דגבי לאמן‬ ‫׳ב כשישתחיר העכדצייך‬ ‫י‬ ‫‪ 3‬רק י״ג‬
‫לא אמדי' גופק מוחלקין וכן משמע מתא יאמר ר״י‬ ‫וכי' כפני ג' וכו' ראיתי‬
‫בייש כדיתית גפי חלה שור וכשב ועז אצטריך עז לחלק‬ ‫רתק' לשיטת רכי׳ ז‬ ‫להע״י כפ״ג רקי־ישין דש"כ‬
‫לחייב על כל מין ומין דאי לאו הכי אינו חייב ולא‬ ‫דא״כ מאי מקשה הש״ם שם נכי האומ ככחתו היי חת‬
‫אמדי' גופ‪-‬ן‪ .‬מוחלקין דלת ילפי'׳ מחייבי כריתות ־‪.‬‬ ‫ק לו דגכי‬ ‫מקי־שת לאח־ שאשתחרר וכו' דכיון ד‪:‬‬
‫ו ה ג ל א ה לי בזה ליישב הסיגית ולומר דיה תלמ‬ ‫יקאמ' הוא‬ ‫^‬ ‫טכילת גר דכעי' נ' לאו כידו ותי' ‪I‬‬
‫כמחלוקת ר׳ י ור״ע בכריתות גבי שזחלו‬ ‫לכתחילה יעו״ש וראיתי למורינו היב כס' זרע יצח ז שכ'‬
‫ה' זבתיש בחק־לרי ילפינן ק״ו ממעילה ‪-‬אפי׳ב' תמחויק‬ ‫יזמשמעות ה ה יכתב זחת השכיח להרמכ ן ע"פ שיטתו‬
‫מחלקין כ״ש שני גופין כמבואר ככריחות שש וש׳יל רלא‬ ‫יעו״ש ואני הדיוט‬ ‫וכי' ■י‬
‫משמע רלהימכ" ׳הפי׳ דיעכר י‬
‫קיבלה ר״י מד״ע הך תשוכה וכיון דלר״י ילפינן מק״ו‬ ‫תמיהא לי איך ל■ ראה מ״ש ‪.‬הרמכי׳ם נכי גי דלכתחי'‬
‫דמעילה וכמעילה לינא כרת אלא לאז לכן ילפי' מניה‬ ‫הוא דכעי' ג' ׳זכל כ־יעכד הבנים כשירים וישראלים‬
‫כל חייבי לאמן דאמרי' כהו גופין מחולקין דהתש נמו‬ ‫‪-.-‬י׳ כיי ף ויחשה ה״ה להימכ״ם‬ ‫גמורים הם וזאת היא סבי'‬
‫אש אכל במזיד מג' תמחמין לוקה על כל אתת ואחין‬ ‫ז׳׳ל והימכ״ן לא חלק עליהם אלא כקכלת מצות אכל אם‬
‫וליפא למפק־ דמה למעילה שכן בשוגג חייב קרבן‬ ‫קכל מצות הכניס כשרים וכן היא‪.‬דעת התוס׳ז״ל וא"כ‬
‫■ דחייב על‬ ‫דכמד־מיהא ליכאפרפא יהא פשקא ‪f - r‬‬ ‫מ״ש ה״ה כפי שיטתו הואלאפוקיי״ח על הדמכ״ם דאפי'‬
‫כל זכח מת עילה חתי ככ״ע אף לרבי יצחק דס״ל חייכי‬ ‫לכתחילה לא כעי אכל ו‪-‬אי דעק הימכ״ם הוא דלא כעי‬
‫כ־יתית לאו כני מלקו ; נינהו במבואי כרישפדיתיתואפי'‬ ‫ג׳ כי אם לכתחילה ולא ייעכ־ גם כעיקר החירק של‬
‫הכי ליכא למיפק־ מה למעילה שכן יש כה מלקת וכו'‬ ‫הרב ע״י הוא תמוה יהא גכי גר נמי היא רוקא לכתחילה‬
‫ואפשר דסומכיס רמח‪-‬יכ ת־תי ואוקמוה הגמ' דה״ל‬ ‫ולא דיעב־ וא״כ מאי משניהש׳יס לאו כידו אלא ודאי כיון‬
‫גופין מתל־ין כ־אמריק ככריתת דט״ו ה״^ כר י‬ ‫דכשעת הקידושין רעתה להתגייר כדת וכהלכה ולהזמינם‬
‫דילפיק ממעילה גבי ה' זכחיש ששחטן כתק וש״ל דלא‬ ‫עת הטבילה לכך מקרי לאו כידי וכ"כ ה' החי־ושין‬
‫קיבלה מניה הך תשוכה רר״ע ומטה ילפינן ל־עלמא‬ ‫יעו׳ש הנא נמי כיק רלכתחי' כעי' ג׳וראי פונקו עליהם‬
‫דאפי' כחייבי לאוין אמיי' גיפין מיחלקין ואפש־ דס״ל‬ ‫ולעקר הקושיא נ״ל דלק׳ימ ל רקא הקם גכי גר דכיון‬
‫לגת' דאף רבנן דשומכוס הכי ס״ל ולא פליגי אלא כשיפא‬ ‫דכעי קכלת מנות ושכרם ועכירות ועונשם ו־אי כעי‬
‫משום דחד מעשה הוא יל׳יק תה שהק' התיש' דכי־יחות‬ ‫מכמים יהיינו כ״ד של שלשם וכמ״ש רכי' הלכך המרי' מי‬
‫יעי׳ש ואולם נ״ל להגיה כ־כ־יהם וקושייתס היא מרישא‬ ‫ייעד דמז־קקי ליה אכל גבי עבד דככר קיבל עליו‬
‫דקאמר שחט כ' כניה ואח״ג אמה סופגמ׳וככרנחבאי‬ ‫־המצות בג' הדיוטות סגי והם מצויים ככל מקום וכ־מוכת‬
‫כתיס' והביאה יש״' !"ל ‪-‬סומכיש פליג עלה וס״ל שיפג‬ ‫־בשכת דמ״ו וכ"כ הנמקי כפ' האשם רכה ועיין לה'‬
‫שמונים וכמ״ש התיש' שם ואהא הק' שפיר דמנ׳ל רגופין‬ ‫שע־ המלך כ פ ק זה ‪:‬‬
‫מוחלקין והא דלא הק' מסיפא מלתא הגב אדחייהו‬ ‫מצות עשה על כ״ג וכו׳■‬ ‫הלכה י׳׳ג פיק י״ז‬
‫שמעינן דסומכוס פליג ארישא■ המורם מפל זה דרבר זה‬ ‫עיקלהמ״ל כר׳ה וא"‪5 ,‬‬ ‫י‬
‫חס אמרינן כחייבי לאמן גופק מוחלקין היא פלוגתא‬ ‫וכתב בסוף לשונו ובר מן דין עכ״ל דהא דקאמר החיו‬
‫דר״י ור״ע והשתא הגמ' ר־י־ושין ש״ל כד״ייור״ג רס״ל‬ ‫לכם היינו לאחר שיגרילו דהא ד־אמר גד קטן מטכילין‬
‫דילפי' ממעילה רודאי י״ג ־היה שם הודה לר״י כזה‬ ‫אוקו ע"־ כ״ר הוא תק‪:‬ת חכמים וכו' והק׳ מהרח״אןכס'‬
‫ולכך העמידו התנח קאמר אלמנה אלמנה חיט חייב‬ ‫נשמת חיים דקראקאמד‪:‬כל דשה יול־עת איש המגו ול״ק‬
‫ונו לח מיידי של ג כני אדם והוגיית רב ג ה גפי אפר‬ ‫מדי היינו כשנחואל משה אבל מעיקרא כששכואותשכונתס‬
‫מן החי ש״ל כ־״ע דלח ילפ‪:-‬ן ממעילה ולא אמרי'גבי‬ ‫להטביל אותם מיד ואהא קאמד תה אינו דהח דמטבילין‬
‫‪.‬‬ ‫חייבי לאמן גופין מוחלקין ‪:‬‬ ‫הוא תקנת חכמים אלא מוכרח כשיגדיכו נ‬
‫א ך לדעת יכי' דפשק כר״ע דלא ילפי' ממעילס‬ ‫ה ל כ ה י ״ א מי שנתאלמנה מאנשים היפה וכו'‬
‫א"כ מנ״ל כחייבי לחיין דאמרי' גופק מוחלקין‬ ‫י‬ ‫איט לוקה אלא אחת וכו' משמע‬
‫ובשלמא פאתי יאת כנו דפש־ דחייב שמינים אכברדלא‬ ‫מרבת רכי' דאש ג' אלמנת מג' כני אדם לקה על כל‬
‫ס״ל ככתיס' ז״ל דמיירי פהתיחה אחת אמנם מאי‬ ‫אחת כיון רהס גופק מושלקין וכן מפואר בם בגמ'‬
‫רמשמע מ־כרי דבי' גכי■ צמנה יחייב ‪,‬‬ ‫דמנ״ל לומר גכי חייכי‬ ‫׳דרשיז יעו ש ‪:‬‬
‫ושין קים לה דאיפא בום ‪,‬‬ ‫הגמ‬ ‫ז גכי כריחית הרח דהמרי‬ ‫•צמוין גיפין מחיכקין‬
‫ו‪.‬ילמ ראמרי' גופין מוחלקין אף כחייבי לאיין ומעקה‬ ‫— י‪1‬י‪1‬‬ ‫גחל“‬ ‫} י־ו•*• •■יג•*!••‬
‫רחשה י'ח>'‬ ‫•גו‪-‬פין מהולקין משר;‬
‫מששפשק גכי או״ב ד־‪-‬יב שמ‪:-‬ים הוא אף כהתראה אשת‬ ‫ב־אמרי' כריש כר־ר ז ^ה; הק' שם‬
‫■■משום‬
‫אברהם חידויסים על הרכב״ם הלבות כאכלות אסורות יגל ■ ע‬
‫נמי הנינא וכו' דמהמע יכוא נמי כא לאלומי ליה‬ ‫ומשוה ‪-‬גיפין מחילקין יס״ל דאמיי' גיפין מוחלאין אף‬
‫דלא‬
‫מהים ד ל א‬
‫לאו ___‬ ‫מש;ה ינו' יעיד מאי האי ד־אמי כגמ' ‪.‬‬ ‫בכי בהמה ינסכית התיש' ה״י אך קשה על וה דה"כ‬
‫קאכיל להו דרך הנאתן הי״ל למימד דלא קאכיל לסו דדן‬ ‫אמאי פש־ רכי' כפ יו מת' שנגית שחט חמשה זכחים‬
‫אכילתן ובאמת שדש״י שש נשמר מזה ילנך כתב כ‪-‬״ס‬ ‫כחץ איכי חייב אלא אחת ואמאי לא אמ־י' כהי ניפין‬
‫שפיי ח יל ש"מ דאין לוקק אלא כירך אכילתן וכו׳אך‬ ‫מוחלקין ימה שתי' ה' שעי המלך‪"1‬ל משוה דשחיטץ הן‬
‫כי״ה אין כתב כ־ ^ הי‪-‬אתן והיא תימה ומפח זה משמע‬ ‫לא אממ' כהי גיפין מחיל־ין לא יתפן כלל ח־א ■אמיי'‬
‫ליה ליכי׳ דהה דקחמד אין לוקק ע^יהן אלא דרך הנאתן‬ ‫כעלמא מפדפה־ כחיה לכל יכייה יעיד דמה יענה‬
‫ר׳׳ל כאכילה נמי קאמד כל״ק ומיידי כאיסורי הנאה יאתא‬ ‫היכ ל ^ דאי כ יאף דשחיטץ הן אמיי' כהו גופא‬
‫לומי דחף כאיסורי הנחה חינו לוק' אלא כ־ ^ הנחת‬ ‫מחיל־ין לכן הכ״ל עיקי דש יל לדכי' דנכי כהמה לא‬
‫אכילה ולמעוטי הנאה שאין כה אכילה וכ״ש אכילס‬ ‫אמדי' מוחלץין ו־^‪-‬א כהתיש' ה"־ ודו־א גכי א־ה כמו‬
‫כאיסורי הנאה דהיינו תלכ של שיר הנסקל דכהכי פליגי‬ ‫‪:‬אלמנה היא יאמיי' גיפין מוחלקין יטעמא דפסא בכי‬
‫לישנא קמח עה לישנא כתדא דלל״ק ס״ל דלא קפיר קרא‬ ‫אי'כ דליקה שמיניש לאי‪,‬משוה ‪-‬לבכי כהמה אמ‪-‬י׳גופין‬
‫כי אס כחיסירי אכילה אכל איסורי הנאה אף דאינו דרך‬ ‫מיחלקין אלא משוה יאיידי ככ' התדאית יכמ״ש ‪:‬‬
‫הנחת אכילס מיחייב ונ״מ חס אכל דכי שהוא אשוי■‬ ‫א ך קשה מ״ש שרמכ׳׳ן ז״ל כס' מנין המצמ כשירש‬
‫כהנאס שלא כירך אכילתו לל״ק דמחייב כאיסירי הנאס‬ ‫ט' ־אה באי עמיני ומיאכי על כת ישדאל כשתי‬ ‫■‬
‫אף שלח כ־דך הנאתי מיחייס וללישנא כתרא דאית ליס‬ ‫הקדאית חייב דמכיאר ‪-‬כהתיאה אחת איני חייב אלא‬
‫דחף כאיסורי הנאה בעינן דיך הנאת אכילתו הכחפטור‬ ‫אאת יצ״ע דמ״ש מאלמנה ‪ ,‬דמבואר כגמרא דחייב‬
‫ואהא מייקי יחיה ר״ז מהך רעילה אף שהוא מאיסורי‬ ‫שתיס ;‬ ‫י‬
‫הנחה כיו; שאכלו שלח כדרך הנאתו פטיי יהיינו משום‬
‫י‬ ‫דשמעי'כלישנא כתיח ‪:‬‬
‫ל א מ ט ו להכי ק'ל לדכי' ז״ל דמנ״ל לח הכיכלישנא‬ ‫ה^בות מאבלות אסורות‬
‫דר״י דאין לוקין אלא כדרך הנאה; רצה לומר‬
‫כאכילה יכעי' דק־ אכילה דילמח כפשטיה דכא לומר‬ ‫פרק ו׳ הלכה י' ומניח במלחי כ־י מיל יפתה‬
‫דין ההנחה לחודה דלא לקי אלא ד ^ הנאה אלא ודאי‬ ‫ה״ה ‪1‬״ל יש סמך ליבמ‬ ‫‪:‬‬
‫דקיל ליז דאין לוקי; על ההנאה ולזה צ״לכיוכת ר״י כמ״ש‬ ‫דבי ממ ש גבי עיכי• העוד וכמה כ־י עכי־ה כמ‬
‫ולהכי מייתי סייעתא מ ‪ p‬מנילה כאמור ועלמד״ן‬ ‫היציךמיל יכי ודחיתי לה חהלי יהי־ח ויל שנ־פסמח־ש‬
‫דלזה נתכון הכ"מ ז״ל כמ״ש לקמן פי״ר דין י' על מ״ש‬ ‫שהביא קישיא על ה י! ז ■צ משה היחשיניה ש־כדיי הפך‬
‫דכי' שם כל החוכלין וכי' והו כלישנאכתיא ע"כ ולכאודס‬ ‫גמ׳ כחולין דקכ״ב ‪-‬אמיו כה־יא וכמה כדי עיבוד‬
‫ק' דמנ״ל חה לא אתי אלא כל” כ ולא כל״ק דבה^ ככוין‬ ‫א־בעה מילק יבשקי יכי' פ״א מהל' אבית הטומאה דין‬
‫דקחמד רבי' שם מידו כהן כ״ע אמנם נראה דהרב ז '‪5‬‬ ‫ט' יהניחיה רצ״ע ולי ה־ייט אחי המחילה ל״ק מידי‬
‫יפרש הגמ' כמ״ש ולפ״ז מ״ש שם או שעירב דברים כיין‬ ‫דה־ה מיידי שעירגתיהה נאכל כבשי ולכך לא נטהדי‬
‫נ ^ פטור לח אתי אלא ללישנא כחיא וכאמור ‪■ :‬‬ ‫מטימאתן ע־ שיעב־י כהן כ־י א־כעה מילין אכל הכא‬
‫ו ר א י ת י להמ״ל ז״ל כפ״ה מה' ישוח התויה שתמס‬ ‫מיורי ‪: I‬ע״יית שקינן נחכלין ואינן דכיה יכבד קשיש הס‬
‫על מר; ז״ל וכוזב מ״ש לייש־ ויחה אותו‬ ‫ולכך שגי להן כעיכי־ן כ־י מיל והייני דהיצ^ לשאול‬
‫חה אין ה־עת הובלתי יכיון דאין כי דיך אכילס אין‬ ‫‪ :‬הש פ יבמה עיכי־ן ולא סמך על משנה כשפת המעכדו‬
‫יתחייב על ההנחה וכי' ולא ידעתי מאי ‪.‬ק״ל כזה דכיק‬ ‫אלא י־אי משוה ־לא ‪-‬מי להתה כאמור י־י׳יק ושוב‬
‫דפלוגתא ־אמוראי הוא כנז״ש יסיב ז”ל כתב דהני לישני‬ ‫ידיתי לרש׳׳י ז יל כפסחיס דמ״י שב' ־כיון דרכיה הה‬
‫לא פליגי וכו' יעו״ש ולח ידעתי מה יענה להא ^א מר‬ ‫בעינן עיכי־ י' מילין ע״ש ‪:‬‬
‫אביי בם חכל מודים דכיון דמעולר לא פליגי לא שייך■‬ ‫י ג * ר או‪ .‬ץ נכלאתי ־כיין ־ה״ה כקב שכן אמרו‬
‫למימי ליבנא דהכל מודים וכו' אלא משמע כמ ’ש ‪:‬‬ ‫וכמה כ־י ע־כי־ כ־י מיל כי־אי שמצא‬ ‫‪,‬‬ ‫■‬
‫^■מהתיס' דפ' העוד והדיטב נראה כדור דאף‬ ‫איתי ככרייתית אי כפסיקחא והוא נעלה ממנו איזהו‬
‫יהוא שלא כ־יץ הנאתי מ״ה חייב על ההנאה‬ ‫מקימן ואיך מקשין עליו ילא דאי מהיכן מקימי גה הכ״י‬
‫שכן כתבו־ כ־ייה אלא וז״ל אע״ג דהוא אסיר ‪.‬כהנאס‬ ‫הביא ־כדי ה״ה ז׳׳ל והיא ז״ל הביא כה' א״ה הנ יא סוגיא‬
‫הנאת חמך ליח כיה כית וכו' היי דאף שלא כדרך‬ ‫דחילין ־שיעייי כי' ”ילין ילא תכה על ה״ה ז״ל כודאי‬
‫אכילתו מ"מ חייב שכן נהנה אלא שיש ל־ק־ק ל־כרי‬ ‫•דעתי כמ״ש י־י״ק ‪:‬‬
‫התיס' ע״ש מהא דאמרו שם ־מי היתים וני' דהוי שלא‬ ‫’ ‪ T‬כל מאכליכי׳ עיין לה־ה‬ ‫הלב־־‪.‬‬ ‫‪H‬‬ ‫פיק‬
‫כ־רך הנאתי ופטור אף שהוא אישורי הנחה ולומר חהו‬ ‫' ז״ל שכ' ל־עק דכי' דמ״ש־‬ ‫י‬
‫דיקא לשיטח ר״ז אכל לאכיי דדחי משוה חיעא בעלמא‬ ‫כגמ' אין ליקין עליהן אלא דדך הנאתן י״ל הנאת אכילה‬
‫הוח ח'כ דליכא למימי ‪ p‬םכ־ח דזיעא ה־דינן לומר‬ ‫וכי' ילע״י נראה דהוכיח יכי' לפ־ש הכי ומינה היא‬
‫שהוא חייב אף שלא כ־ ‪ p‬הנאה זה אינו דאכיי לח כא‬ ‫שלמ־ דאין ליקין על הנאה משוה ־כקד הכי קאמדכגמ‘‬
‫אלא ל־חית הראיה אכל מ״מ מודה היח כעיקי ה־ין‬ ‫ר! אף חנן נמי תנינן אין סיפגין אק וכי' מ״ט לאי משים‬
‫דחק ליקה אלא פ־ ‪ p‬הנאה דאין הביא דפליג אכיי '‬ ‫‪ :‬דלא קאכיל להי דרך הנאתן יכי' יאי כפי' רש״י דסא‬
‫הנך אמוראי דרב אחא ויב הסי ־ס״ל משמיה ־ י' האי‬ ‫לקאמ־ אין ליקין אלא כ‪-‬יך הנאתן מיידי כהנאה לח״ה‬
‫דינח ואכבד יכתבו הכי לל״ק דס ל ־כהנאה לחי־ה לא‬ ‫מחי מייתי מהך משנה ימיייי באכילה דאינה ענין לשש‬
‫כעי' ־ ‪ p‬הנאה א"כ למ״ל ק־ח הנכם ליכית וכי' ת״ל‬ ‫ולימי ־מייתי ־איה לכ״ע ‪-‬איני ליקה משוס דאינו כ־דך‬
‫רחייב משוס הנאה ואף שאכלו שלא כ־יץ אכילתי מ"מ‬ ‫אכילתי זה אינו משמע מדיהטא דגמ' דכתד ־קאמר‬
‫כ״ן דק־יכ‪-‬משוס סצאס לקורה דל‪ .‬אכלה• מהכא־פדי‬ ‫אשמי נמי לס״עי צלישנא נקרא קא»' אמני י ^ אף אט‬
‫נה‪:‬פ‬ ‫‪7‬‬ ‫‪i‬‬
‫יגל‬ ‫הידדסים על הרמכ״ם הלכות מאכלות אסורות‬ ‫אכרתם‬
‫דאצטריך ג״ש כדי שלא נילף מחמץ וחלכ ונבלה וכו'‬ ‫כהנה אף שלא כ־דך כנאה והששאמיתיצא קושיין לר»מ"ל‬
‫דאף שלא בר ‪ p‬אכילתו מיתייב וכרכעי׳ למימר כש״ש‬ ‫דהוא קאי להימכ״ס ו״לדה״ל דאיןלוקין על הנאה לחודה‬
‫שם ג מ הן דטכל וכו' וגס יתיישב ‪.‬כונת התיש' שש דלא‬ ‫כי אה ע״י^אכילס וכיון דאכילה אין כאן הנאה נמי אין‬
‫"זכיי משוס דלאכיי לא יתכן תירק יה *דביוף‬ ‫אלא לאו‬
‫הק' ״ י‬
‫י‬ ‫כאן אמנה ככד כתכנו חהו דוקא ללישנא כתיא אכל‬
‫דטעמא הוא משוסזיננא לא ש ‪ p‬למגמר ■מהנך שהוא‬ ‫ללישנא קעא ה״ל דלא הקפידה תורה אלא כאיהודי אכילה‬
‫ממחה גוף‪,‬האישור והש״ש דיליף‪.‬שס ש״ל דאין לח'\עיין‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫ולא באישורי הנאה וכאמור;■‬
‫כמהרש״א י״ל שם כד״ה אשור וכו' ע״ש אן אם נאמר‬ ‫ד‪ 1‬ו ד נ״ל ליישב דעת החוש׳ דהתס נמי הוי כדרך‬
‫לשיטת התיש'‪.‬דהך דחמץ וכו'מיקרי■ דרך אכילתו א״כ‬ ‫אכילה מון שהוא ממחק גוף האישור' ואוכלו‬
‫ודאי לא טעינן למילף מנייהו וא"‪.‬כ תו למאי א״צטייף‬ ‫ולא פרין הגמ' אלא משום דהוי שתיה ולא אכילה ואי הוי‬
‫‪■,‬‬ ‫ג״ש‪■ :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שנא כלרך אכילתו יימ״ל האי טעמא ת״ל דפטור דהא‬
‫א ב ? שכתי וראה דיוף אס נאמר דר‪.‬תוש' י״ל חית להו‬ ‫לנ׳ ע לא מיהייב אאכילה אלא בדדך אכילה ואף אם‬
‫^ דהך מיקרי לאו דרך אכילה כיעת רש״י מ"מ‬ ‫גאמר חה ככלל קושיית הגמ׳ידפדיך והא אכילה בתיכה‬
‫עדייז^קשה לר״ו דילמא התם דוקא דגלי קרא למעוטי‬ ‫' כיה ויה הוי שלא כדרך אכילתו א״כ כי משני כגמ' נפש‬
‫אכל שאי אישורין שפיר ילפינן סינייהו דאף שלא כד ‪p‬‬ ‫לרכות השותה א"כ דכי קרא אף שלא כדרך אכילתו ועל‬
‫הנאתו וווי היא עיקר קושיית התוש׳י״ל למאי י איצט ‪p‬‬ ‫זה יקשה דאין כיילי כולר\ אמוראי כפ' כ״ש רכבלאישורין‬
‫לומד משוס ייעא וכי' ת״ל מג״ש ואם כן שאני התם דגלי‬ ‫בעי' ר ץ אכילה והו״ל למימדסק מהכן דאתו מדיכוייא‬
‫קרא • אשר ע''כ צ׳יל דר״ו פליג כעיקר מג״ש או ש״ל‬ ‫דנפש אלא ודאי דהתס אינה ענין להכא כלל והוי דרך‬
‫דאתא למלת' אחריתי ולכך מקשו התוס' לאכיי דאי אפש'‬ ‫אכילה כיון דהוא ממוחה גוף האישור ועיין כתוש' שם‬
‫לומר דלאכיי נמי הוי שוגיא דהתם דלא כמשקנא דהכא״‬ ‫כ־״ה אישור הבא יעו״ש אכל הך רשותה מי תותים‬
‫ולכך תירצו וכו׳ אך עדיין קשה דאף‪,‬אס נאמר דר״י לית‬ ‫דאיט גוף האישור כ״ע מורו רפטור למר משום דהוי‬
‫ליה הג׳׳ש וליה ליה כריהטא דגמ׳שס מ״־מ מה יענה‬ ‫‪ .‬י שלא כד ^ הנאתו ולמר משוס ויעה ‪:‬‬
‫להך כרייתא דקתני הטכל וחדש וכו' משקה היוצא מהן‬ ‫מדברי רש״י‪ .‬כפ' כ״ש דל״ה משמע דש״ל‬ ‫אמנם‬
‫כמותן הרי כהדיא דאף שלא כד ‪ p‬הנאתו לקי משום‬ ‫דלא מקרי דדך אכילה שנ״ב כד״ה אין וכו'‬
‫דהוי במוחן ואין לומר דלדידיה לא מיתניא הך ברייתא‬ ‫ללאו דדן‪ ,‬אכילה קאכיל ליה יעו״ש ולדבריו צ״ל דשאכי‬
‫דכל כי האי הו״ל להש״ש לבאר וגס אין לומר דמיירי‬ ‫התה רגילה קרא אן כאמת ק״ל אמאי נקט טעמא‬
‫כיתים וענבים דהוי דרך הנאתו דהאתני חדש‪.‬כהדייהו‬ ‫אחרינא ולא הכיא טעמה דגמ' שם דקאמד לחם‪,‬אמר‬
‫ולומר דהך דחדש מיידי דממחה גוף האישור ואחדיני‬ ‫רחמנא וכו' יעו״ש ואפשר לדחוק דלאו ד^‪ .‬אכילת לחם‬
‫מיידי כיתים וענכי׳וכו' כל יה הייתי טועה • ואפש׳ןדהאיך■‬ ‫קאמר והיינו טעמא דגמ' וצ״ע ‪:‬‬
‫לענין אישור מיתניא‪..‬דלכ"ע ■אף שלא בד ‪ p‬הנאתו‬ ‫‪ ffTI‬עתה נדפש וכא ש'לימודי ה'וראיתי‪.‬לו כד"מ ■‬
‫מיהא אשור וכמותן רקאמר האישורא קאי אך מדברי‬ ‫י ע״ד שכחב וו״ל דכאישומ הנאה אף שאכלו שלא‬
‫התום' ;דנר׳דל״ב ע״א כד״ה ובשמן מפואר להדיא דדוק'‬ ‫כדרך אכילתו חייב שכן נהנה והכיא ראיה מהתוש׳רחולין‪.‬‬
‫כאישורי הנאה הוא דאית כהו אישורא אכל הך דמותרין‬ ‫שהכאתי יעוש״כ שהפריז על הנגידה דלאיכא דאמרי נמי‬
‫כהנאה איןכו אישור יע״ש ואפשר דמדרבנן קאמרי ועיין‬ ‫אס אכל חלב חי של שור הנשקל|נמי חייכוכעינייפלא מאי‬
‫להכ״י כפרק י' מהלכות מאכלות אשורו' דין כ"כ שהבאתי‬ ‫הא דקאמר ר' דר' אף אנן נמי תנינא יעו״ש שהינה אלא‬
‫לעיל דמשמע דיש כהן אישור תודה ודלא כהתוש׳י״ל‬ ‫תיוכתא ולא שיעתא דהתס אף שהוא אישורי הנאה כעי'‬
‫וראיתי להל״מ שם שהקשה לשכרה ר״ז למ״ל ג״ש ותי'‬ ‫דרך אכילס גם לא ראה מ״ש המ״ל י״ל שהוא להפך ועוד‬
‫משוס לגלויי דאין חייב על היתיס ועל ענבים אלא כערל'‬ ‫דהרי פשק רכי' דאה עירב דכריס כיין נשך שהוא פטוד‬
‫אף שהוא אישורי■ הנאה גס כפ״י מה' מ״אדין כ"כ כתג‬
‫פ ר י ן ’ ‪ T‬ה ל ב ה ג׳"’'‪.‬אפ^״לו אכל כחצי דת וכו׳‬ ‫דהכלאיס אם אכל שלא בדרך אכילתו פטור יעו״ש כל"מ‬
‫משמע מדברי רכינו אפי'‬ ‫‪,‬‬ ‫’‬ ‫ז׳יל וליה אפשר לומר‪.‬דלא קאמר אלא לשיטת התוש' לא‬
‫אכל כדרכו ונלעש ומקיאו לא הוי עיכול אכל החושפות‬ ‫כן לשיטת הרמכי׳ם וכמ״ש לעיל אך מפשט דבריו משמע‬
‫כמנחות דש״ט כד״ה דכלע כתכו דהיכא דנלעם כפיו‬ ‫ד־כר יה פשוט ואין כו מחלוקת כלל • גס מ״ש דהתוש'‬
‫הוי עיכול דדוקא היכא דכלעו והקיאו כשלימות אכל‬ ‫שהקשו אדאכיי הו״מ לאקשויי דאמאי צריך קרא כערלה‪> ,‬י‬
‫כשנלעס הר עיכול ונראה לי דדוקא הכא דהוא ‪ .‬בעצמו‬ ‫ק״ל רחייכ שכן נהנה וכו' ולא ידענא מאי קאמד דש״ד‬
‫אתשכיה לאכילתו ועיין מ״ש כפ״י מהלכות החלטת‬ ‫פתוס' דאצטריך קרא למעט וא״כ היכימק׳וכו׳ דאדרכא‬
‫‪.,‬‬ ‫■ יע״ש •‬ ‫■‬ ‫אצטריך למעט כדי שלא נאמר שכן נהנה ומס‬
‫פ ל ה ‪ V D‬ה ל כ ה ג' הואיל ויש כהן ‪ .‬כדת מן‬ ‫שהכדיס מקושית התוש' דחולין כבר■^שכתי דס״ל ■לתוש'‬
‫החלב לוקה וכו' ויש‬ ‫■‬ ‫‪, .‬‬ ‫דד^ אכילתו מיקרי וכאמור ‪:‬‬ ‫‪, ,: :‬‬
‫לדקדק דאמאי‪ .‬לא כתב דכינו דחייב כרת כמ״ש לעיל‬ ‫א ך אמנם עדץ ק' ליה‪ ,‬מאי דאמרו כגמ' על ק‬
‫פי״ד הל״ח ותפש' דוקא מתם דכעיניס אכל ע׳׳י תערוכת‬ ‫מתני׳דערלהראק שופגקאלא על היוצא מן היתים‬
‫אין כו כדת ‪ .‬ונ״ל דלטצא דין יה מהא דאמחנן כפר' אלו‪-‬‬ ‫וכו' דשי׳ל דון מינה ואקי כאתרה וכו' וגמר‪ ,‬ערלה פדי(‬
‫עוכדק דמ״ד וכיית ככח אכילת פדש דאוחיתא אס כן‬ ‫‪.‬פרי מביכורים וכו' והשתא לדעת‪,‬ר״ז למ״ל הך ג״ש ואף‬
‫אמאי פליגי רבנן על ר״א וכו' ואמאי לא הקשה על ר״א‬ ‫‪ ,‬אס נאמר ‪T‬הך סוגייא היא לאכיי אתייא ואצטדיך ג״ש‬
‫דפוטרו מכרת אלא וראי לא נתקבלה הלכה וו אלא‬ ‫‪ ,‬ל־כית כמ״ש התיש' כפ׳כ״ש יעו״ש מ"מ האודאיכורכא‪,‬‬
‫למלקות ועיק^ולק״ה י״ל כפ״א מהלכות חמץ שכתב‬ ‫קיא דיאמר דה״י פליג כעיקר קגלת‪.‬הג״ש וכשלמא אי‪.‬‬
‫דאף כתערוכת כזיק ככח אכילל{< פרת*״חייכ כרת‬ ‫אמרי' דהתוש׳י״ל אית להו כונתם כדעת רש״יזלשכתכט‬
‫■■‬ ‫'‬ ‫‪ . . .‬וצ״ע‪ ,-,‬י‬ ‫‪. .‬‬ ‫לעיל דס״ל דקך מקרי לאו‪ p i .‬אכילס ‪.‬נישא שפיר‬
‫־' פרק(■‬
‫‪w n‬ם־ עד הרמב״ם הלבות מאכ^ותאסורות ■ עד־ יד[‬ ‫אברהם‬
‫רש״י ז״ל משום ’ראם כן חכם מקיר לעצמו הוא תמוה‬ ‫פ ל ק ‪ T‬ה ל ב ה ב״{ אכל להאכילו בידים אתיי‬
‫והר' שעד המלך ‪"1‬ל קירן דפליגי קנאי כהכי וד״י דס״ל‬ ‫משמע אין כו מצקות וקש'‬ ‫’‬
‫דהקיר נדרים מפיק ליה לוה מקרא דאשר נשכעקי כאפי‬ ‫דשת־ שיף הלכו'כלאים המלביש את חכיד! כלאים דמלכי'‬
‫ה׳יל רמקיר לעצמו ע״ש איךדכריו מוכנים דככר פי׳רש״י‬ ‫לוקה ונו' ונתכ מדן ז״ל שם קדככיה לא תלכיש ואם כן‬
‫ז״ל שם כחגיגה דהכוו‪ ':‬היא כיק דאמר וחזרקי כי דיכול‬ ‫ה״נ דדיייש לא תאכלום לחייב את המאכיל כאוכל הרל‬
‫לישאל עליו ומקירי; לו ועוד איך לא פשק כהקם משנק‬ ‫כאילו אכלו הוא גופיה ונדאה דוקא החם דחכדו נמי‬
‫דנגעים כמ״שימק ז״ל ועוד להך קנא דש״ל אין |מקיר‬ ‫מוזהר על זה כיק דעובר כלא תעשה ולכך לוקה המלכיש‬
‫לעאמי ‪ Tp‬משה רכינו ע״ה הקיר לעצמו גס מה׳סהק'‬ ‫אותו אכל הכא יאינש מוזהרים ואין כ״ד מוזהי־ין להפרישו‬
‫החוש' ו״ל כפרק התפינה מהא‪ .‬דאמרינן כאפי‪ -‬נשכעקי‬ ‫ולכך אינו לוקה ואש"כ מצאתי הדרו כמחלוקת הוא שנוי‬
‫וחוזדנ^כי דמשמע שמתיר לעצמו לא ידענא מהיכא‬ ‫הכיאו הדא״הז״ל כפרשת שמיני לדכית ר' ישעיא אף‬
‫משמע’דמתיר לעצמו דכאמק זו דעת ר״א כפרק! חלק‬ ‫‪:‬מאכיל הקנונים לוקה כ־משעע מלשון הברייתא לחייכ‬
‫דדור המדכר יש להם*חלק לעולם הכא אך כיון דקור‬ ‫את המאכיל אבל הדאכ״ע י״ל סבר הא ‪-‬ד־תני לחייב‬
‫מאפו גשאל_למרע"ה והתי׳לו כמו שמציע‪-‬כעגל כדאיי['‬ ‫את המאכיל כאוכל אדעלמא קאי שהם גמלים ולק‬
‫פפדק אק עומדין ■‬ ‫לו ת ושייס הדא״ם ז״ל שם וכתב־ וגם שיתקיימו דכרי‬
‫א ש ד י על כןינראה לי כדעק יש״י ז״ל דכיק דעיקי‬ ‫■ר‪»-‬דמכ"ס שכתב המאכיל חת הקשניששהג־וליםשהאכילו‬
‫הנדר הוא ע״י שיכה שהיו מכקשים להורגו‬ ‫את הקטנים אין כו הלא אישור בעלמא וכוונתו פשוטה‬
‫כשכעלה ההיכה כנול הגדר חך מפני החשד צריךהתרה‬ ‫דמפדש כראכ״ע דהא דקתני לחייב את המאכיל כאוכל‬
‫וכהך טונא ‪p‬״‪ p‬מקיר לעצמו וק״ל ‪: ■• -‬‬ ‫אגדוליס קחי ר״ל אכל על הקטנים חיט חייב מנדס‬
‫דאינס חייבים וכמי׳ש ודוק • ‪. .‬‬
‫■ ‪;,‬‬ ‫הלבות נדרים‬ ‫‪•.‬‬ ‫הדבות שבועות‬

‫פרה א' הלבה י״ד וכן האומר כירושלים ונו*‬
‫דע ’כפרק האישימקדש‬ ‫•■ י‬ ‫‪ p l D‬ב^ ד’? ’ ‪ T‬יחזר כו תוך כ מ דבור וכו' עיק‬
‫דף נ״ד אוקמוה הך מקניחקדדקקני כידובליסלהיא כמ״ד‬ ‫למק והרמ״ל ז״ל הגיה לשוט‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫יש מעילה כשירי הלשכ' וכולה מקני' ר"י דה׳׳ל• סכי ■אכל‬ ‫זהר״ ‪ f‬אתו _אך מה שהקשה■ על מ ק והרא״ש ז״ל נראה‬
‫אם אמי ירושלים לא אמד כלוש'אפללק‪:‬חנא דש״ל אין‬ ‫לי ד^ק מ ולק דהה מ״ש התוס׳ז״ל כפרק מיוכה אהך‬
‫מעילה בשירי הלשכה ס״ל אף דאמד‪,‬כירושלס־לא אמר‬ ‫ח״וקה דאמר ר י אם לא נ^יון לכך דמיידי םשהר» כדי‪.‬‬
‫פלוס כיק דירושלס לא מקדשה וכן פי' רש״י והחוש' ז״ל‬ ‫דכוי קטן יהייט שחלק היכ צקלמיד וזה כמוכיח דאם‬
‫לשש ומעתה תגדל הקימא על רכי' ז״ל כיק דפשק כ פ ^‬ ‫כי היה ליה לר״י לקלק כנמלך גופיה כין דכוד גדול‬
‫ו' מהלכק מעילה דאין מעילה כשירים ופסק כפ״ר‬ ‫לדכוי קטן ועלה קאי ר"מ דס״ל דהוי סודה הדי דש״ל‬
‫מהלכות שקליס דההיפל והנשיות יי־ישלם נעשו;משיחי‬ ‫דתיך כיי דכיי לאי כייכור דמי ושוב ראיתי כפרק כל‬
‫הלשכה א"כ מוכיח הוא דירושלם נתקדשה אס ‪ P‬איך‬ ‫הזכחים ד ל יהכי חיתא כהייא ר"מ הכר מדהוה ליס‬
‫פשק כאן אס אמיכידושלש אשור כן הקשה הרב‬ ‫למימי תמורת עולש ושלמי' ואמר תמורת עולה ותמורת‬
‫עצמית יישף רל בקידושין ומה שתיק‪.‬דלרכנן אף דלית‬ ‫שנמי־ ש מ מהדי קא היד כיה ע״ש הדי מפורש יוצא‬
‫ליה מעילה מ״מ אסיר ]היא תמיה דא"כ אמאי קחמר הך‬ ‫ד־"מ תפילי תיך כיי יכיי קפץ לית ליה והכי שיעוד‬
‫קנא דאש חמד כידושלם לה אמד כלום משום דליק כיה‬ ‫פ‪.‬וגתייהו מדמי דקאמי קמולת שלמיס ש"מ נימלך הוא‬
‫מעילה כיון דליכא איסורא ולומר דאיכ׳קנא שלישי דר»כי'‬ ‫זאמו יכול לחזור ו־^ דאש נחכק ל ק שפיר איכא למימר‬
‫ס״ל ז״א כיון דאינו כנמל'ועוד דננ׳׳כ לא אמרינן מעיל'‬ ‫דשת יקחמד קמוית שלמים כי היכי דאקרכה כדאיחא‬
‫קוא דליפת אכל איסורח איפא הייט דוקא בהיהו* עצלט‬ ‫לשש יבנימלך עמי דינו כמו נקנוון לכך גם מ״ש המ״ל‬
‫אכל לא אליה למחפש נמי גם דאינו אלא מדרכנן• ו־לעיק׳‬ ‫ז ל טעם סדמכ״ם דפשק דלא כר״י משוגיא דנזיד כמ״ש‬
‫הקשייא אני קמה חיך נעלם ממנו פירו'|חרא״ש כנדדיס‬ ‫התיש' בא"מ עיין לחרב גיפיה פט״ו מהלכיה מעשה‬
‫די״א שהביא משם הירושלמי דהא דאמר כירושלים הוא‬ ‫הקיכנות שתמה ע״ד התיס‘ מה העלו מזוך לקושייתם‬
‫על' הקרבן דקיב כיחושליש ע״ש ולפ״ז הנך תנאי פליגי‬ ‫ולק מ דכנזיר קאמר תנ"ה וכמה כדי דכור כדי שאלת‬
‫בתיקי דת״ק ש״ל פיק |דחמר כירושלם משמעותי על‬ ‫קלמיד לרב והש דכיי התנא גופים ואם כן כיון דתנא‬
‫הקרב כירושלס או על ידושלם ]עצמה דהוא כנינה כיון‬ ‫דכיייתא פליג על ר״י ושתמא דגמרא קאמר הכי ככדי‬
‫דנכניק משיחם דיש בו מעילה והך מייד ה״ל חדושלים'‬ ‫•‬ ‫‪/‬‬ ‫ן דכור הכי נקטיק'‪. .‬‬ ‫י‬
‫לא נתקדשה דאין|בו מעילה וגס אין כו משמעו' התפסה‬ ‫פ ד ל ן ל' ה ל ב ה ‪ 'i‬ואין אדם רשאי להתיר שבוע'‬
‫כיק דאין הקרכן מכונה עליה עד שיאמר כהחיא כדכר'‬ ‫עצמו כלע׳״ד מן זה מאגד'‬
‫'‬ ‫הקר^בירושלים ודוק ועיין להר״ן שם■‬ ‫דמשכת כקרא דקאמר מי מפר לי וקאמר תלמודא עלה‬
‫פרלן ‪ '1‬ה ל ב ה ן' ובין קדשי מזבח נלמד מ^■‬ ‫כל רכס כר חנה וכו' דלא אמר מופר לך ואם איתא הו״ל‬
‫דאממנןכשכועות דכ״ד ע״כ'‬ ‫י‬ ‫מפיר לעצמו והכ״מ לא הראה פקידו ע״ש שוב מצאתי‬
‫דמקשה הגמ' על מה דאמר רכא דככולל תיילה שבועה‬ ‫כדבר מפורש כנדמה דפ״א ע״כ דקאמד לא ייחל דברו‬
‫אף דבא מעצמו ממקניתין דקתני יש אוכל אפילה אחק'‬ ‫מכאן לסכם שאין להתיר נדרי עצמו ע״ש והא דאמרי'‬
‫דחמאי לא קר דנשכע ככילל וחייב ו'‪ -‬חטא»ןעמשני‘‬ ‫כנדרי' דש״ה דמשה הלך למרק והקיר לעצמו אפשל דננל‬
‫מ ח ראיתיה כשאלה לא קקני ופחך סרי מקדשין ומשר‬ ‫פי הדכר שאני כיין דלא אפש' כלא״ה אכל משוס דאפשר‬
‫בבכור הד מטאר אף בקדשי מזכת מקני בו שאלה ועמן■■‬ ‫ומעתה מ״ש‬ ‫ל'לן‪i‬לפד‪ p‬להתיר כפניו ל ק אמד‪,‬לו‬
‫לשרב י‬ ‫״‬
‫ינל‬ ‫הרככ׳ם הלכות נדרים‬ ‫‪D*!nrn‬‬ ‫אכרהם‬
‫אפשר לומר דפליג אדיב ולק־ לא הביאו ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪ 1‬ה מ כ״מ י ל וראיתי להמ׳ל שהקשה על היא״‪ :‬ז״ל‬
‫‪.‬דזקא חכם שעוקר הנדר משוס ריש פתח או חיטה אכל‬
‫■‬ ‫קהל כשמתחרטי' ימת‪-‬מש רוקא מגא; ולהבא ולא למפרע‬
‫וזלכות נזירות‬ ‫‪^_^___ ___ I..‬‬ ‫י ‪.1 /‬‬
‫וכו' ולא ידעתי מה חילוק יש כיו; רהא רחכס ע י חרטה‬
‫כטקר הנדר משוס רחיע על מה ש‪:‬־ר וכרצונו שלא נרר‬
‫פ ר ק כ ' ד י ן י” ט כי׳י שיצטעי דחזוד לישק‬ ‫כלל גס הקהל נמי החיטה היא כרצונם שלא נדרו כלל‬
‫רפו קשה‪.‬דהאי טעמא לא‬ ‫‪.‬‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫וכ״ש לפי מ״ש הייכ״ש סי' קפ״ה רטעם דקהל מחירי;‬
‫חיחמי כגמ׳ אלא למאן דחק ליה דשמואל אכל למאן‬ ‫לעצעס דכשנררו או החרימו כאלו הקנו כשעת החרם‬
‫דלית ליה ישמואל מ־ינא אסור לשחק משוס דאין נפשו‬ ‫שאס ירצו להקי' כי; כטענה כין שלא בטענה אלא כיצון‬
‫קנויה לו וכיו; ריכי' פשק כה' עכדיש יציין ג״ש למאי‬ ‫פשוט שיוכלו להתיר וכיון שהתנו כן כשעת הנדר כו־אי ‪,‬‬
‫ציין להאי טעמא וניאה דרכינו גדים רכ״ע ל״ת להו‬ ‫נעקר מעיקרו ועיין להתיש׳ ז״ל כשכועות רף ג״ט ע"כ‬
‫דשמואל והוי סתמה דהש״ה מוסכס להלכה דקי״ל כר'‬ ‫כד׳יה כי ע'ש ׳‬
‫ור״י יש״ל דציין ג״ש כמכואר כהנח • ן ‪-‬ל״ז ראינוענץ‬
‫לכאן דהא לב״ע בכאן לא הוי הפקי־ אלא פליגי כקקנתא‬
‫כגק היחכה יכו' יש ליק־ק‬ ‫פרק ו הלכה ב'‬
‫חמאי לא כתב ג כ חומת‬ ‫י‬
‫ירכיה וכן פי' רש״י ז״ל ‪:‬‬ ‫■‬ ‫העיר ומגילוחיס וכל צורכי העיר דכאיס נמי משירי‬
‫שכל אח־ מהם כלאו‬ ‫פרק ה' הלכה ח'‬ ‫הלשכה כמ״ש פ^ר מהלכית שקלים והתי״ט תי' משים‬
‫את־ הוא ■וקשה רכל לאו‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫דאיכא למ״ד דאי; כאיש משית הלשכה וכמ״ש הרא״ש‬
‫יש כו ש‪:‬י דכריס כמו נא ומבושל וכן שאוי ו־כש ככר‬ ‫‪ '1‬ל כנדמס דף י״א ע״ש ואינו מעלה ארוכה לדעת רכי'‬
‫כתכקי כפ״ח מהלכות ק"פ ‪-‬כיון רהכא יש גילוי הוי כאלו‬ ‫ז׳ל גס מ~אמד השי׳ס ככחוכית דף ק״ג זוהי ששנינו‬
‫צ י־הכמח‬ ‫כקי' לאו ככל אח־ ואחד יע״ש ורלא כהצ מ ז'ז״ל‬ ‫קומת העיר כאין משירי הלשכה משמע דמוסכס וליבא‬
‫מכר^יקא רקחני לוקה חמש ייככר כחפ יש״י ז״ל כד״ה‬ ‫למ״ד דאין כאין גס מסיגיא רפרק האיש מק־ם ‪-‬ף ני׳ד‬
‫המ' י"פ י־בא‪-‬גיתק אפי' אכל צולם יח־ אינו לוקה אלא‬ ‫מוכח דהח דתנן חומת העיר כאין משירי הלשכה הוא‬
‫אחת ועו־ לפי' רכייו חיקשי ליה מאי ש‪:‬א מנא ומבושל‬ ‫מוסכם ואין מי שחולק כזה ראל״כמאי מקשההגמ^משם‬
‫וכמו שהק' הרב גופיה בהלכוק מו״ל ע״ש אכל לפי מ״ש‬ ‫דילמא ר"מ ס״ל כאיל‪-‬ך דר״י דאף דאמר כירושלס לא‬
‫אחי שפיר ויש‪.‬להכ־יח זה מ־לא הכיא הש״ס הן כיייתא‬ ‫אמר כלום יהכי עדיף מלהגיה יכריו דכמה סתמיות‬
‫אפלוגתא דאמוראיש כשום מקוש וליישבה לרעקש למר‬ ‫הועמת דלא כר"מ והך מ״ר רידושלם לא נקקרש' משום‬
‫כ־אית ליה ולמי כ־איח ליה ‪:‬‬ ‫דס״ל אין מועלין כשידי הלשכה ומעתה ציין לרחוק‬
‫יש להכייח מדפרין הש״ס כפ״ק יחמורה גפי לא‬ ‫כדברי הרא״ש ז״ל דסכר דחומת י־ושלם כאלו לא אתו‬
‫חקטייו אימורי כ"מ למזכחי־רכא ס ’ל אינו לוקה‬ ‫משירי הלשכה ולעיק׳הקושייא אפש־ לומר רתימת העיר‬
‫אלא אחת משום דהוי לאו שככללוק מביייח' רקד‪,‬ני לקר*‬ ‫דמותר לישכ בצלה דלא נקנה למלאכי השיק כמ״ש רש׳י‬
‫ולא הפיחו הן כי־יחא דלא‬ ‫חמש ואוקמוה כתיוכתא ■‬ ‫פ*ק האיש מ־־ש דהנאתי מיתיק לכך אינה תופס׳ אכל‬
‫קחני חמש ליתר דאינו לוקה אלא אחת משוש דהו• לאו‬ ‫הא ק׳ל יצריך להכין דמ״ש הר הכית יעז־ית יהוא של‬
‫שכנלליד‪ ,‬אלא ודאי פשיטא ליה להס״ה כיון רלינא גילח‬ ‫הפקר מרחב' ומיחן וכו' דהוו כל שותייז א״ו דהאי תנא‬
‫גפי נזיר כוראי לוקה'חמש^קאמר ולא פליגרכי איא‬ ‫ה״ל כהך כיייקא דפ׳ ש״רגזיות דק״ו ע"כ דקחני מזכח‬
‫דש״י‬ ‫אלאי ד מ כ ל אשד יעשה ‪-‬איני מפידש תמנם‬ ‫והעזרות כאיש מק־שי כ״החק לחומת •העזיה כאיש‬
‫דלרכא ס״ל דאף אש עשה פילס איני לקה אלא אחח א"כ‬ ‫משירי הלשכה זוהי ששנינו חומק העיר וכו׳כאיס משית‬
‫אמאי אקמיה כחייבתא כיח ‪-‬פשיטא ליה להש״ם דהן‬ ‫הלשכה וכיון דהכוי ועזיית שהם מכ״ס הוו של הפקר‬
‫כרייחאהכיס״לדאףאסעשהכילשאינו לק׳אלאאחת וכמו‬ ‫אכל חק לעזרה שכאיש משיייס דיר כל ישיאל כו הוו‬
‫שפי' בה־יא דיכא מחיק לה בטעמיה הי״ל לימד אנא‬ ‫של שקפי; חכו דקקני עולי ככל לדוגמא דהם התנ‪-‬כו‬
‫דאמיי ככן כרייקא ‪ -‬דס״ל דאין ליקה אלאו שכנללית‬ ‫לכנק הכיק אן לדכי' ז״ל דפסק דהכל כאיש משירי‬
‫יהבקיכאככאהיא םכיתאכייילעיד"ןדמכאן יצא לדני'‬ ‫הלשכה קשה ושו״רלרכי׳פיה״מ שכק' דכיון חכוק מועט‬
‫זל דאףבאישיר מפירשיחשיב לאי שככלליקדהכאאף דכוו‬ ‫הוא לא הוי ישוח ע״ש ‪:‬‬
‫מפקשק איצטריןלגלייי דלקי אכל ח־ ודלא כהקיס' וגבר‬
‫‪ ,‬בהל' ק׳יפ פ״ח כר‪,‬כתי רעחס ע״ש ירי׳יק ‪:‬‬
‫הנודר עייןמ״שהדאכ׳״ר‬ ‫פרק ט׳ הלכה י׳ח‬
‫ז״ל ומ״ש מ ק זי׳ל ע״ש‬ ‫׳‬
‫איני מכיא על טימאתו‬ ‫פלק ‪ '1‬הלכה ט״ן‬ ‫ולעד״ן דהראכ״ר ז׳ל לא נריסכגמ' אלא ראמד לאשחינא‬
‫אלא קרכן אתל־ עיין מ״ש‬ ‫ממים יאתא מפית אלא גייס קאמד רכ י^רא אמר רב‬
‫"ס‬
‫מרן ז״ל והל׳מ ז״ל וקשה לי לפי דבריי מאי מקשה הש"כ‬ ‫כל הנ היק וכו' ו ק התום' דככויוק דף'מ״ר הפיחו‬
‫לר‪ ^.‬יהול‬
‫^יהח‬ ‫־נלז ^ מי‬
‫ימי נ ה‬ ‫משוסס ־לא‬
‫דינחה מ שו‬
‫חקמיהכרכי דילמה‬
‫צח אוקמיה כרכי‬
‫אמתי לא‬
‫אמאי‬ ‫הן ררכ הנודר ממי פרק ולא הביאו ^נודר ממיא דאתי‬
‫טימאק מחולקק ימקחלה עלה כ־עקי לימד דרכי' היקשה‬ ‫ספוק דכיק דקושיקו היא דאמאי נחקר ככל הנהרק‬
‫לו מאי דאמר רכא ככייקיק רן ח' גכי מאי ראוקמיה‬ ‫אפי' ח־קל ופישק וגיחין דהא אין נקראים פיק משום‬
‫ברייתא כזב כעל ג' דאיק מק' יכא לו״ל למקנייר גכי‬ ‫דס״ר לאו מפית אתו ואחא השיכ לו דכל הנהרוקמפיק‬
‫חמשה שמכיאין קרבן על טומאוק■ הרכה ימאי קישייא‬ ‫קא אתו כיון דנדר ממי פרק אף המשכה שלו נאסית‬
‫כיק דטומאה אדיכתה קיא לא הי״ל למקנייה וכמו‬ ‫והיי ממש דומיא דסא דאמר יב כהנא הטרד ממערת‬
‫שהק' שש החי' ולכן מפרש רכי' רלדכא אקיזא מקני׳ אף‬ ‫פמיים אסיד ‪ s‬ככל הידק ואפי' נשתנה כיח דהעיקר‬
‫כרכי זכגק שנטמא כליל שמיני אקר טהיקו כשכיעי‪ ,‬וכי'‬ ‫המעיין נתפס כנדר והמיס הנמשכים ממט כולו אסיר‬
‫וכ’ ח דיצא לשעה יאחה לא הוי טומאה הדיכחס יריח‬ ‫רהא לא אמר מייא ראתו ממצית פמייס חהו דקיוק‬
‫רלא מוקי •לת כרכי משי‪ 5‬דת״ל לילה לאו מחוקר זנק‬ ‫ל‪8‬וט ‪ spsi‬דאמרי' לתס מעיי} הגדור ו ט' ולדעת' ר‪3‬י'‬
‫חז״כ‬ ‫’‬
‫יגל ‪ .‬טו‪.‬‬ ‫אברהם ‪,-,‬דדדלציפ ?;ל הדמי״ם הלכה* נזירות‬
‫לי‪-‬רק כזרוק דמי וכו' א״כ לפ״י אף לרבנן גבי נדדינקי‬ ‫ותייג ק־בן על כל אה‪ -‬והה״ס דדחי הי‪,‬ס ואמר הא‬
‫כיץ דעומד ליזרק כזרוק דמי ואף דנודע לו קו־ס זריקה‬ ‫כה‪.‬א תליא משוה דדיזיקא לומ' דר״ח לא אהי כה'לכסא‬
‫הציץ הרצה אלא דהא דכאכו דלגכי עושה פהח מיית‬ ‫דקי״ל לילה מהוהל זמן אבל יבא ס״ל רלא אמדי' הא‬
‫לומר דאתיא אף כד״א דל־י־יה אף דאמדי' גבי נזיר‬ ‫כהא תליא כיון דכביהר בשביעי וליל שמיוי כי‪,‬ק דמביא‬
‫כזרוק דמי כיון דמחוסר אגלחא ומעככא אףדנורעאחר‬ ‫קרק ליומו לכך קרי ליה נוומאיה הרבה והוי ממש‬
‫זריקה שואד לכן כאבו דמיית כעושה פסח ואאייא אף‬ ‫דומיא ‪-‬זב‬
‫אליבא דר'א אכל אה"נ ליכנן מיית כין כפסח כק‬ ‫א כ ל אה־ העיון נ״ל דלאו מילהא היא כלל דא״ה‬
‫כנזי־ ובהכי ניחא לי דלא כאבו ליישב ‪ p‬כרייאא דקאני‬ ‫לדכא מניכא למה ליה ד־ה‪:‬י חמשה דמכת זה‬
‫נזיר ועושה פשח טהור דמשמע כי הדדי נינהו אלא וראי‬ ‫אוקמוה בבמ' לאכוקי מדכי והיינו משוה רס״ל למסכי'‬
‫משוה דס׳יל דהך ברייחא כיכנן וכן נמי כוונאה כפי כ'צ‬ ‫דהא כסא סליא והוי עומאה אריכסה וצ״ל כמו שסי'‬
‫בכאבו האי שברא דעומד ליז ‪ p‬ולא העמידו הך בתיתא‬ ‫החיה' לחלק בון זב לנזיר אש״ע״כ נ״ל יש יל ל־בינו ז״ל‬
‫אלא ברכנן אכל לר״א צ״ל דלא אחא הילכאא אלא לפסה‬ ‫ע"כ לא אמ־ו בו‪.‬מ' יליל שמיני לא היי טימאיס ה־כה‬
‫ושמכו אדבדיהה בנזיר ודלא כמהדש׳א שה אכל ודאי‬ ‫ולכך לא מסיקמה כ־בי אלא דוקא משוה דליל ח' לאו כר‬
‫דעת הדמכ״ה ז״ל לא סי׳ל דכיון דנישחט כזרוק דמי‬ ‫קרבן ולכך לא חיילה עליה נזיריס כיה־ה כ־י ליקרא‬
‫דא"כ אף כנדר נמי ואיני יודע טעה לזה ל־עא הדמב״ם‬ ‫טימאיס ה־כה ולא חשיב אלא נוומאה אדיכסה אך‬
‫ז״ל ולחלק כץ נזיר לעושה פסח אה לא שנאמד דהכי‬ ‫לחכמיה היכא דנעמא כח' כו־אי ק־י ליה נוומאוח‬
‫גמירי כפסח ולא כנדר ודוחק ועוד קשה לי מאי ראיתא‬ ‫הרכה ראיסו יוה‪ .‬ראוי לקרבן מיקדי יצא לשעה ראזייה‬
‫כקיש' והביאו דש״י במאני'כפ' כ"צ דאמת קכרהאהום‬ ‫אלא לעניין מנייה גזית הכאוב ראינו מונה אלא משעס‬
‫היה בכית שנכנשא בו אס ע־ שלא הכיא פהחו נודע‬ ‫הקרכן ולע־״ן רזה מוב־ח דא״ב הו״ל להש״ס לומר‬
‫לו חייב כפסח כ' וכו' וא"כ היכי קחמד מר כר רב אשי‬ ‫לאפוקי מחכמיה כן נ״ל לרשב עשק רכינו ז״ל ורו״ק ‪:‬‬
‫אף דנודע צו קורס זריקה הציץ מרצה ופטור מפ"כ‬ ‫ה ל כ ה י יז ואהע־ הלאנזרקעליו אח־מןה־מיה‬
‫והתיש' שה הירצו לזה דמיית הכא אחד שחיטה והתם‬ ‫וכו' עיין כמ״ש מרן ז״ל דהא — אמי‬
‫מיי־י בקודה שחיטה ורבי' כאב כפ״ו מה' ק״פ דאם‬ ‫כגמ׳קו־הזדיקהרצ״לזרי־ס שאד רמיה ונכון ליאמרכרע'‬
‫נטמא כטומאא האהוס שוחט ואוכל פסחו וא"כ מס‬ ‫דכי' וע״ן להסוס׳כפ' כ״צרכסבו הפךזה והכריחו שה מהך‬
‫יענה להך ועוד קשה מ״ש הרמכ״ם שה תן י״כ מי שעשה‬ ‫לנאני' רקסני נזרק אח־ מן ה־מיס ונטמא אינו שוחר‬
‫פשח כחזקא שהוא טהור ואחייב נודע לו שהיה טמא‬ ‫ע״ש אלא שא;י המיה דמה ראיה' הוא זו דהאה מיורי‬
‫כטומאא התהוס אינו חייב כפ״ב וכו' דמשמע כדיעער‬ ‫שנירק כטה־ה ולכך אינו שיא־ אבל הה נטמא קורס‬
‫דוקא אכל לכאחי' צתך לעשוא פ״כ הה כחמא סואר‬ ‫זריקה בטומאה ידועה ונו־ע אחר זריקה ודאי שואר‬
‫דכתו לעיל שכאב שוחט לכתחילה • אשר ע"כ נ״ל ליישב‬ ‫וכמו שאמת במאני' כפ' כ״ל מפני שאמדו שיר ונגישה‬
‫הכלדרכינוהוקשה לו קושייההריוש׳‪-‬דהאוז־אי פיוןדזריקה‬ ‫פשח הליך מ־נה על טומאא ה־ה ואץ הליך מדנה על‬
‫מעכבא אפי' טימאת התהום סואר כמו לר״א ואין לאק‬ ‫טומאא הגוף והאה מיידי ביו־ע אחר זתקה לכ״ע וכמו‬
‫כמו שתי' התיש' דכיון שנשחט כזרוק דמי דא״כ אמאי‬ ‫שאמדו בגמ' דהך מאני' ע”ש אך כטומאא האהוס אס‬
‫קאמרי רכנן נזרק עליו אח־ מן הדמים וניטמא איט‬ ‫נודע אחר זדיקה אף שניטמא קי־ש זייקה הציץ מינה‬
‫סואד דכיון דאלוי כשחיטה הכי הו״ל למימר נשחט אחד‬ ‫וא׳׳כ מאי קושייא להו מאך מאני' ולא ידעאי איך ש״ר‬
‫מן הקרכנוח ונטמא ויש לחלק כזה כין טומאת האהום‬ ‫לפי דהך דקאמר מר כד רב אשי קודס זייקה הוא קודם‬
‫כין טומאה ידועה דהא הנק מרצה על התהום ואין מרצה‬ ‫זריקאשאר דמיה דהא דומיא דפשח קאמ־ ומכח זה ש״ל‬
‫על הגוף אמנם כידוש' דנזיר קאמר דכמו לר׳יא מחילק‬ ‫להרמכ״שולדמר כרי׳א לא קאמר אלא ככשחאבלג־י נדר‬
‫כיןקודסגילוחלאחרגילוחכךלרכנן מחלקיןכין קודם דרי^‬ ‫כעי' דנודע לו אחר זתיא האח־ ומעאה צ״ל ד ^ דאני‬
‫לאחר זריקה ואה איתא כין קודם שחיטה לאחר שחיטה‬ ‫כביייאא נזיר ועושה הפסח טהור הא ‪ .‬כ־איתא •והא‬
‫הו׳יל למימר ועוד דמנ״יי למימר דמאי דקאמרמר כר‬ ‫כדאיחא לנכי נדר טהור לזרוק שאר דמיה וגכי פשח‬
‫רב אשי קי־ם זריקה היא מיית לאחר שחיטה גס הברייתא‬ ‫טהוי‪ -‬לזת־ הפסח ומעאה שפיד ‪ .‬קמחמה על מי כר‬
‫דקאני משמע טהור אף קודם שחיטה ומהשהכתחו מקן‬ ‫רב אשי דוראי דלא אחא לאשמועי׳ אלא על הפשח דאי‬
‫תוספתא שהכיאה רש׳יי ז״ל לא משמע כן דשם קאמר תן‬ ‫על הנדר כבר שמעי' לה מהך מאני' דע־ שלא גילח‬
‫טומא׳ידועה דאף דנודע לו משעה שעשה פסחו צריךלעשו'‬ ‫נודע לו שואי והיינו משוס דבר המעכב מינה נשמע‬
‫פ"כ ובאר הכי מחלק כטומאת החהוה כין עשה ללא‬ ‫לרכנן דש״ל דודיקה מעכבא‪.‬ודאי בנודע לו קודש זתקה‬
‫עשה דהדכר ברור כגוונא דטומאה■ יתעה קמחלק‬ ‫אין מיצה ציץ ועוד מדקכע לפ' הך דינא גכי הך מאני'‬
‫בטומאת האהוס והאס ודאי איית כלאחר זריקה נמו‬ ‫דפשחיס ולא גבי דנדד משמע דתידושו לח בא אלא לפ'‬
‫אשד מכל זה ס״ל לרבי' דכבתיאא דאוס' נמי מיית‬ ‫נכי פשח ולכן מקשה שפיר מבתיאא דאני נזיר ^ושה‬
‫כאאדזרי־ה אך החם דוקא כידעי' דנטמא ודאי כטומאה‬ ‫פסח טהור ולגבי כשח טהור לגמת אף קורס זריקה‬
‫התהום וכמו שאמרו קבר אהוס היה ככלה שנכנסת בו‬ ‫ומשד דכי איאמר נמי דחפי' קורה זתקה נמי הציץ מרצה‬
‫או תחת האבן שישבה עליא ד‪,‬יראי ניטמא לכך מחלקינן‬ ‫ולא דמי לנזיר והשאא מאי דקאמר מי כר‪,‬רב אשי קורה‬
‫בין קודש וריקה לאחרזתקה אכל הך כתיאא‪-‬נקט גווגא‬ ‫זיי־ה אחי שפיר כפשטיה דקודס זריקה ממש ולא צתך‬
‫אחתאי דהמוצא מא מושכב לתחכו של ררךיולא נקט‬ ‫לידחק דקודס זריקת'שאר דמיה בהא לא‪.‬מיית כפסח‬
‫‪ p‬גוונא דאוש' הוא לומר דאף קודם זתקה הוא טהור‬ ‫ואין צורך למ״ש הכ“ מ ז״ל ‪:‬‬ ‫*‬
‫לזתק והיינו טעתא משום דלא נטמא כודאי ד אב ^‬ ‫ו ר א י ת י להר' ל"מ ז״ל שב' כן וכאב שכן אירנ־‬
‫שלא נגע וכמ״ש הדמכ״ס כה' ק"פ וארהכי כיק דבש'‬ ‫החיש' כפ' בארא דנדד יאתר המחיל' ליאה‬
‫טומאה קאי זורק לכתאילה ‪ .‬והלינו רמק' הגמ' ‪,‬מינה‬ ‫לע״רדהאכתבושהדכיוןשנשחט הפשח וכו' וכל הנטמד‬
‫צמר י‬ ‫'■‬ ‫‪8‬‬ ‫‪n‬‬
‫■יגל‬ ‫חירדכזם;גל־הדמכ״ם הלכות נזירות‬ ‫‪,‬‬ ‫אברהם‬
‫דכינו לא הכיא ריצוי ‪ p‬גכי ה' טומאה ולפך מ ת כ ^ן‬ ‫>»ד כי יב אשי דמיכיח הוה דסת רמחצק מר מיידי‬
‫דקתני כטמא טומאת התהום הצק מרצה עכ״ל דכודאי‬ ‫אף כהכק טומאה דאי כודאי לטומאה מאי אתא‬
‫טומאה הוא וכן משמע מלישנא דנטמא ומוכיח לומר‬ ‫לאשמעי‪ ;:‬דהא כיייאא ערוכה כחוש' מכואית היא אלא‬
‫דנורע לו לאתר לדיקה לפך אתא מר כד דכ אשי לומר‬ ‫ודאי דכא לומד־אףכהפקאיכא חילוקולכךה־׳שעירמהך‬
‫דאף דנודע צו קודם איי^ וזרק דיעכד הויצה ודקדק‬ ‫כדיי־א דכהפץ טומאת התהו־ אף קידם זדי־ה ומכס‬
‫כלשונו ואמר ל״ת דנו‪-‬ע לו לאחד ז־יקה הוא דמדצה‬ ‫י הגיה דכדיי ואין להקשית לפי' ! מאי חידושא אתא‬
‫הוא משוס רכיק דכודאי טומאה מיידי א כ דוקא לאחי‬ ‫דוקא אחי‬ ‫גיידה לומר‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫לאשמועינן משוס דמתני‬
‫ודיר ■ ‪.‬וגי נרצה לפך אתא לומר אפילו כורע לו לפני‬ ‫וריקה כמו טימאת הדס‪.‬לפן אתא לומר דלא ככל גווג‬
‫*‬ ‫‪1‬‬ ‫*‪•* 1‬‬ ‫*‬ ‫‪I‬‬
‫וחקה נמי מרצה והיינו מ־לח חצק חנח דמחניתין כין‬ ‫דהדהה גווכח ‪,‬יף ‪,‬קורס וריקה נמי‬ ‫י*‬
‫כפיומאת‪-‬דסהור‬
‫צצא‪ i‬נזרע כטומאת התהום משוס דכנזרק מיידי‬ ‫טדע ‪l l‬‬
‫‪.‬‬ ‫דמחלק כנויי כץ‬
‫'ן‬ ‫מרצה ולפ״ז טחא קושיית החיס' דהא‬
‫ואם כן אפילו נו־ע גו לפני זריקה מרצה פיון ןרכחעכד‬ ‫ולכך‬
‫‪.‬‬ ‫כורחי נטמא‬
‫■‬ ‫קורס גילוח לאחי גילוח הוא מיידי‬
‫הוא וככר רכי׳כיאי זה כפ״ד מהלכות ק"פ כמ׳יש שה‬ ‫קאמר •ראש יורע קודם גילוח כיתר וכמו כן לרכנן‬
‫כחן כ' נטמאו הכעלים אחי שתיטה לא יזרוק ואם זרק‬ ‫וכמכואר כתוכפתא וכהכי כמי אתנח לן ■מאי דאיתא‬
‫לא הורצה שאין הצק מרצה על טומאת הגוף אס נטמא‬ ‫כגמ' ‪:‬זיר דן‪ .‬ה״ג ע' כ גכי סך כדייתח ‪-‬המוניה •מת‬
‫כטומאת התהום ר״ל דאס נטמא אחי שחיטה חרק‬ ‫מהלך כרגליו חכל טעון ודכוכ אפי' כו־י ועושה‬ ‫כד״א כמהצן‬
‫הורצה הרי דאף דנודע ’‪1‬טי ■לי• זריקה ‪ p n‬הורצה והיינו‬ ‫מוכן ועיין שס כדש י‬ ‫איי לו‬
‫‪,‬‬ ‫פכת נמי טמא ו‪:‬״ידאאורה ‪,‬‬
‫•‬ ‫דכתכ נמי וכמכואר כה' כ"מ ורוק ‪/‬‬ ‫הגתכ טעית הוא אמנם לפי האמור ניחא דהתס מיידי‬
‫ה ל כ ה י ״ ח איזהו טומא׳התהו׳ועיי׳מ׳ישסראכ״ר‬ ‫כספק ולפן דוקא ■כמהלך דאפשר שלח יגע אכל אסהיה‬
‫דיש סיוע לפי' רכי' מדאמר כגמרא‬ ‫ג־עוןןדתי אפשר שלא יגע טמא וצריך לעשות פ"כ וקותר‬
‫תהזס דזיכה התירו ע״ש ואני המיה איך נעלם מעינח‬ ‫נזירות ופאמור כתוספתא■‬
‫סוסייא ערוכה דפרק פ״צ דשם אמרו כהדייא דהך כריית׳'■‬ ‫ו ה ע ת א אתו פשקי רכי' כהוגן דכהלכות ק״פ‬
‫דר' חייא אתא למעט ט״ש וח־הכי שפיר חמיו כנזיר‬ ‫מעיקר'כתכ דין הספק דהיינו הךהמונ^‬
‫דלנטלס ס״ל למפרע ז־אורייתא ותהום דזיכה התירו והך‬ ‫מת ונתכ כהדיא רפיון שהוא ספק׳ה״ז עושה פשחו‬
‫תנא ס׳׳ל דר׳סייא לא כא למע׳אלא ט״שוכמו שהעמידו‬ ‫■ לכתחילה עד שידע כודאי שניטמא כו ר״ל דהשתא אינו‬
‫כפרק כ״צ דמפשט פשיטת ליק דכהן מרצה כטומאת‬ ‫עושה לכתחילה אלא דוקא אם נודע לו לאחר זריקה‬
‫התהום יא׳יכ אקא ר״ח למעט ט״ש וא״כ איך כהכ דכיט‬ ‫כמו שמסיים שם והיינו הך דינא דתוס' וכאן כהלכות‬
‫דאתא למעט סרוג דאם כן מאי כשיטח ליה מהנא דכהן‬ ‫נזירות מעיקרא כתכ ^ן אש נטמא כודאי ולכך כתכ‬
‫מרצה כטומאת התהוס אלא ודאי דהך למעוטי הרוג‬ ‫נחלק כין נודע לו לאחר זריקה לנודע לו קודם וכפ״ט‬
‫נפק״ל מדכעי' שאין מפיח! אותו אח־ כסוף העולם‬ ‫מתלפו׳אלו כתכ חן הספקהךדהמוציא מתוכי' והיינו‬
‫חהו כוונת דכח הראכ״דז״ל • אצא דמה שחני המיה שלא‬ ‫ממש כפסח ודלא כהכ״מ והלח״מ ז״ל אלא דשם כתכ‬
‫תפס עליו מהגמ׳ ולכך כתכ ראתא למעוטי תהום חיכה‬ ‫דאפי' טומאה ידועה טהור וככר קמהו עליו הכ"מ‬
‫דס״ל כמ״ש כנזיר וחלמא תהום דזיכה החיח הוא כדרך‬ ‫והל׳׳מ ז״ל כזה יע״ש ‪-‬‬
‫דחיה אתמר דמפדע מדי כנן חו לא חצטחך לומר חסום‬ ‫ניחא לי מ שפסק יכינו ז״ל כפ״ד מהלכו'‬ ‫יבהכי‬
‫דזיכה התירו או אפשר דלדכנ! ש״ל תהום דזיכה לא‬ ‫כ״מ דין ו'כהן שעכד והח״כ נודע שהוא‬
‫התירו וכהכי פליגי דכנן ור״יו והך תנא דר' חייא אתא‬ ‫טמא אם יחעה כל קיכנית ־שהקריכ פסולין ואס היא‬
‫למעט ט״ש דלא כהל״ני‪ .‬ז״ל דכתב דר״י לית ליה הךדי'‬ ‫טומאת התהום ופו' יכל קרכנות שהקחכ נדצה ע"נ והק'‬
‫חיית והאי דכתכ הראכ׳יד ז״ל למעוטי חהוס חיכה ה״ה‬ ‫הכ״מ ז״ל דהא פסק כהלכות ק"פ דאף לכתחילה שוחט‬
‫דמצי למינקט למעט‪ .‬ט״ש וכן רש״י כנזיר דס״ג גני ולא‬ ‫ובו' ותי' דהתם שאט דהיא מצוה עוכרת וכו' ולא ידעתי‬
‫אמדו אצא צמת כלכד כחכ ת״ל אכל זב וזכה לא אלא‬ ‫איך נחה דעהו כזהידכיון יהרין דין אמת דמרצה אף‬
‫דאפשר שלא כתכ למעט ט״ש משוס דס״ל דעחין כעייא‬ ‫לר־ינו לכתחילה מנ״ל לחלק כזה שלא חילקו הו‪.‬מ' ומה‬
‫דרמי כר חמא קיימא כתיקו וכיון שכן צא אפשר לומר‬ ‫לכתחילה ‪j‬אן•‬
‫כפ״טדטהוד ’ ‪:‬תחילה‬‫גם■ דחף נכי נזיד פסק רכינו ׳'‬
‫למעט ט״ש אתא דאם ק תיפשוט למ״ד שואטין וזורקין‬ ‫התהום‬
‫לפי האמור ניחא טפי דהתס רוקא כטומאת התה!‬
‫עלט״ש אך לחרן ‪p‬י״ל דכל אח״ל כשיגיותא שיין לומר‬ ‫וכמכואד‬
‫____‪/ '_ ,‬׳ ‪.‬‬
‫_____ • ‪.‬‬ ‫‪- . I _ 1____ U //‬‬ ‫זז‬ ‫■י' ■ ׳’ ’י‬
‫י‬ ‫‪-----------------‬‬
‫‪.‬‬ ‫פק אכצ כיחזי רוקח כנודע חחר זריקה !‪-‬״׳‪-‬ויו׳‬
‫למעט שתנמי גס ■כירושלמי דפ כדנזיר הלכה כ הכיחו‬ ‫וכי' ‪I-‬‬
‫כל‬ ‫‪,‬ך כתכ דכינו <״ל כבן שעכד ואח״כ נודע ־‬
‫הך כרייתא והעמידה למעוטי זכ וזכה משוס דט ש הי‪5‬י‬ ‫הקרככות שהקריכ נדנה חך מ■■ש ואפילו נודע לו שהוא‬
‫מק״ו והיינו משוס דטומאת התהום לאו הלכה היא ע׳ש‬ ‫קורס זריקת הרם חרק הורצה שהציך מרצה על טומאת‬
‫אק שיהיה לא מצאתי סיוע לדכרי דכינו כמ״ש ‪ .‬דאתא‬ ‫התהום אף עלפי שהוא מזיר יש לתמוה דפמן דאס נודע‬
‫למעט סרוג ונאמר‪ ,‬דלשון־רכינו כחיכורו אפשר לדחוק‬ ‫לו קורס זחקה קת‪:‬י כבריח׳דסותד ומכיא קרכן טומאה‬
‫דמאי ‪p‬אמר אכל הרוג לא שהח יורע כו ומ׳הוא קאו‬ ‫הרי כרוד דאין׳ הצק מרצה כנודע לו קודם זריקה ומנ״ל'‬
‫אדיש דכריו דקאמ׳כל שאין אדם מכיר ופו' אן כפיה׳־מ‬ ‫לחלק כין לכתחילה 'ודיעכד כזה וי״ל דיצא לו זה מהא‬
‫כפ״כ דנזיד משנס ד' כתכ ת״ל ועוד אמרו לא אמרי‬ ‫‪p‬אמד מד כר דכ אשי אלא אפי׳קודס זריקה נמי מרצה‬
‫טומאת התמס אלא למת כלבד לאפוק הרוג דלא וגט'‬ ‫דכמאי קמייח אי כודאי טמא כטומאת התהום הא ‪,‬‬
‫־‬ ‫ע״ש וצ״ע •‬ ‫‪. .‬‬ ‫המחנן כהדייא רסיתד אי כס' טומאה וכי כחיתח אתא‬
‫פדלו ט ה ל כ ה י״ח ואעפ״י שהיא טומאה‬ ‫לאשמעינן דקתני טהור ואין לומר כמ״ש לעיל דנלתני'‬
‫■ ידועה עיין בהדאכ״ד‬ ‫־*‬ ‫טעיתיה ופו' דא'כ הו״ל למינקט לישנ׳דטהור כמו שהוא‬
‫ז״ל וכתב מ ק ז״ל דרכינו מפרש אחשא קאי ננ״ש‬ ‫ככחיתא אלא ודאי רכשפק טומאה לח כעי ציקוכדמשמ'‬
‫יצ״ע דא״כ אמאי לר‪,‬רומה טמא־כיון דהוא ספק כר״ה •‬ ‫מלישנא דטכור דאין כאן טומאה ־ליכעי צק עליה נ ס‬
‫פרק‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫יגל ■ ‪m‬‬ ‫ד‪1‬ידדעים על הרמכ׳ם הלכות ערכין‬ ‫אכיהם‬
‫הקשה על מק ז״ל דהא פסק רכיצו‬ ‫כחוקתי ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫ע ח פישת‬ ‫‪ D*Tfl‬י' ה ל כ ה ח ׳ אכל העילה ו ה מ ר אינן‬
‫עלי ניתן כסי נדרו ואינו מפל‬ ‫ילקמן נכרי שאמר דמי י רצו‬ ‫מעככין • עיין הראכ״ד זל‬
‫ללשכה אלא בודקיןאותו וכו' וא״כדאף לר"מ יגנזו ומינה‬ ‫ומק ז״ל כהכ דליכנן אינו מעכב ע״ש ‪":‬ל דכיונחו‬
‫אף לר״י יגנזו מוכח מכאן דרכא ס"ל דלכי ע דרשינןלא‬ ‫סיא דילןא הכא משיר דנדי הוא וס״ל לדכנן דאשר נדר‬
‫לכר ולא לנו • ואחי המחיל'לק״מ דדוקא לר״י דמן התור'‬ ‫אינו מעכב וצ ‪ _p‬גבי ספק מצורע כיין דנייד הוא‬
‫מערבין מוברק לקק י ענ ד אכל לי"מ דמן התורה אין‬ ‫אמרי' אינו מעכב‪-‬אבל מצורע להוריה ודאי אשמו מעכב‬
‫מערכין לכך אתא דכא לחזק דבריו מקרא דלא לכס ועוה‬ ‫ק כקב בפ״אמהלכוי! מח״ךהבל הלס״מ כתב דאףשאר‬
‫דהיכי שיק לימ* ל־עת התיס׳ז״ל דלר״י נגנז כיק דככר‬ ‫מצורעי׳אשמו איט מעכב •‬
‫העמיד אוחו משיר ייפיוץ גזרו רבנן וכר מן רין דככר‬
‫כ־כ יכינו כפ״ת מהלכית מע' דפי׳ הגמ' דלא כהתוס'‬
‫דפי' אין מקכלין ו־יוש ולכך השני הכיי^ית ס״ל כר״ו‪.‬‬ ‫הלכות ערכץ‬
‫משור דמררי אף כמעמכי; אכל רכינו מפרש הא דאמר‬
‫הא כתחילה הא כשוף הוא מדרבנן דמיירי כדבר שאינו‬ ‫יור הו‬ ‫הנעיך ן' שלשיר‬ ‫פרם א׳ הלכה ג׳‬
‫משריר אכל קרא דלכר ולא לנו מיידי כמסריס וכיו*‬ ‫פהית וכי' עיין מ ’ש מ ק‬
‫דלעולס ׳ הוא משוייס הוי׳ל תפארת בפנינו •‬ ‫ז״ל משר האיש' ‪1‬״ל ועיין להנ״מ ונ״ל דרבנן לשיעהייהו‬
‫וצאו הבא מכלל עשה עשה‬ ‫פרק ה׳ הלכה‪'1‬‬ ‫אולי דאמדינן בבכורות דמ״ט דיור שלשיר בלפניו‬
‫הוא וחמה מקז״ל חמאי לא‬ ‫ותמרו כגמ' דיליף חודש חו־ש ממ־בר וד״ע ס״ל דהוו כ'‬
‫כתב רכינו שהוא כלאו כמו שמפור' כגמ' והל״מ ז״לחיק‬ ‫כתוכיר ואין מלמ ‪r‬ן ומשפ״ל אי לגופייהו מלמ‪-‬ין או לא‬
‫שהוא אסמכתא עי׳ש והוא תמוה דאמרינן כסוף פרק‬ ‫וה‪:‬ה לכאור׳אפשר לומר דפציגי רבנן וד״ע בהא דליכנן‬
‫כ״ש דהברייתא דקתני אכל צלי מבעוד יום כלאו ס״ל‬ ‫ה״ל לנופייהו פש־טא דמלמ‪-‬ין ולר״ע משפ"ל ולפ״ז כין‬
‫כר״י דלאמר לאו חמור ע״ש ולעיקר הקושייא חני תמיה‬ ‫ליכנן כין לר״ע ס׳ל דב' כתוביר אין מלמ״ין אן־ בג״ש‬
‫חיך נעלם מהם כיייתא מפורשת כת"כ רחכמיר פליגי‪:‬‬ ‫דהא הנא איכא ג״ש דחו־ש חדש וא״ה אין מלמדין‬
‫על ר״י וס״ל דאץ כו ל״ת יע״ש •‬ ‫לעלמא לנ״ע אלא דזה לא יתכן דהבלל כי ‪r‬נו אף דשני‬
‫ואין אומדין אלו רצה היה‬ ‫פרק ז׳ הלכה י״ז‬ ‫כתוביר חץ מלמ‪-‬ין הוא בו־א כבנין אב אבל כג״ש‬
‫אומר כטעות הקדשתי וט*‬ ‫‪-‬‬ ‫מלמ״ץ וכמו שכתבו התיש' כפי־ השיג יד וככל מקור‬
‫והנה הרב מ״א ז״ל כהלכית ‪ .‬צדקה כסימן ה' הכריה‬ ‫וכמ״ש בעלי הכללי׳ע״ש גס ממקומו היא מוכרע דר״א‬
‫מסכרר‪ ,‬רכינו דבסקדש אינו ניר‪,‬ר כי הם ע״י פתח ולא■‬ ‫דיליף ג״ש כערכין דכעינן ח־ש ויור אחד מג״ש דמעלה‬
‫כחיטה לחוי ע״ש • ולעניות דעתי נראה‪ .‬דאין כחן‬ ‫ומעלה לא אתי לא כרבנן ולא כר׳יע גר אמיינן בבכורו'‬
‫ראיה דככרכתב רכינו כפ״ו מהלכות שביעית דאף שאר‬ ‫ת״ה ע ׳ב דאמ׳ר״ל אתייא ערך ערך מערכין ודוחק לומ'‬
‫נ־רים כעינן פתח כמבואר כלשונו שר אך למ״ד כחיטג‬ ‫דההיא לאו ג״ש רש ל־חיק דוקא איןמלמדין כ־כד ‪r x‬א‬
‫סגי אין להבדיל כין קודש לחול וכן מוכח מ־כרי הר״ן ‪.‬‬ ‫כ' כתוכיראבל ע ‪ p‬אח* שאיט מב״כ שפיר ילפינןונניין‬
‫ז״ל כנדרים דכ"כ ע"כ כד״ה נדרת נראה דש״ל דאף‬ ‫להרב הלבו׳יו״ט ר־פ״ו ע״א וכן מוכח נמי כפרק האשה‬
‫כהקיש סגי כחדטה » ת כ ויש ספישיר שאיתי נדר היה‬ ‫נקנית די״ז ע״א דר״ש יליף נתינה מעיכץ •‬
‫כעין דכר מלוה כגץ שנדר להתענות ולמה לא אמי‬ ‫א י ^ ר ע״כ נ״ל דפלוגתא דרבנן וד״ע אי הוו שני‬
‫שנדר להקדש או לעניץ שור דבר ולא סגי כחרטה וכן‬ ‫כתוכיר או לא דר׳יע ס״ל דחודש דננדכין דהוי‬
‫מכואי מ־בדיו דף ט״ו גכי ת־ומת דאקשינן בגמדא■‬ ‫כיור שלפניו ילפינן ליה משנה שנה רעיכין דהוי כיור‬
‫והרי תרומה דאי כעי מתשיל עלה וכו׳פי' הר״ן ז״ל ע״י‬ ‫שלפניו וכמו שפי' רש״י שר ולכך הוו כ' כתוכיר אכל‬
‫פתח או חיטה גס ממקומו הוא מוכרע דהר״ןז״ל חלק‬ ‫רבנן ס״ל דחודש דיעיכין לא ילפינן מדכתיכ גכי שנה‬
‫על דברי הימכ׳יןז״ל והביא משר התיש' דלא כעי פתה‬ ‫אלא מה־ש דמ־כר ולכך לא הוו שני כתיכיר ולהכי ניחא‬
‫כיין רחכר עוקר הנד'מעיקרו וכו' גר מיביי התוס׳ז״ל‬ ‫מ״ש התיש' שר כד״ה מת כיורשלשיר ה״ל ונראה רגרסי'‬
‫דפשתיס דמ״ו ע"כ כד״ה היאיל יראה דלא ס״ל חילוק זה‬ ‫»ת כתוך ל' דכיון דרבנן הכא ככרי יור ל' כיור שלפניו‪.‬‬
‫ממה שהקשו למאן דש״ל הוחיל היכי אמרי' אכל אתה‬ ‫וכו' מ״ל יוס ל' מ״ל כתוך ל' ולכאורה הש תמוהיר כיון‬
‫רואה של אחייר ושל גביה ע״ש והיינו כיון ראמריק גכי‬ ‫‪ :‬דהר כ' כתוכיר ולא ילפינן אלא ‪ .‬לגופייהו לעטן ככור‬
‫תרומה וחלה אי כעי מתשיל עלה ה״ה גכי הקיש ומה‬ ‫סיכי שמעינן מינייהו לעלמא ושברי כיור שלפניו והר‬
‫שחילק הרכיו״ל דוקא גכי חלה משור דמפדיש אחרת אין‬ ‫מ ל וכןהק׳מהרש״א ע״ש וערהאמו׳ניחא דדכנןס״ל לא‬
‫כו טער כיון רעקי־ היין אין לי תקנה כיץ דאין פתה‬ ‫הוו כ׳‪-‬כתוכיר וכן דשב״ג נמי ס״ל כרכנן וכמ״ש התוס׳‬
‫איך הקילו כו כיץ דלאו מצוה לאתשולי והר׳׳ן שר הקשה ׳‬ ‫ומעתה מ״ש רש״י דדכנן ילפי חדש משנה שנה דערכין‬
‫דמ׳יש מהקרש דאמרינן שיש לו מתירין מתרימה והיק‬ ‫איט אלא לר״ע ולא צרכנו דסכרי חורש דערכין ילפי‬
‫דמיירי כקב ה וכו' גם לא ידעתי מה יענה הרב ז״ל‬ ‫‪,‬‬ ‫מחו־ש דמדבר •‬
‫למאי דאיתא בסיף פרק ער כמס דרואה אדם את קרשיו‬ ‫שיהיה לדכנן ילפינן חייש דפ^ון מתו־ש מ־כר‬ ‫איך‬
‫וקאמר כגמרא דנאמן משור דאי כעי מתשיל והתם לא‬ ‫יאח״ב ילפינן דערכין מחדש דפ־יץ והשתא‬
‫דסדק האשה רכה •‬ ‫ז׳׳ל הך ד‪:‬‬
‫דתי' הרב י' !‬
‫אתי שפיר מאי י‬ ‫‪ p‬גירסא דגיסי התיס' ופ״ויו מכן ח־ש תפדה אתייא‬
‫ציה ‪ I‬יכירה חמורה‬ ‫ע כ ני״צ דכיץ דחשכינן ■יד‬ ‫אשר‬ ‫כפשטה וכן ראיתי לרבינו בפיה״מ כערכין דגריש הכי‬
‫התשיל עלה‬
‫‪ ...‬ו‬
‫דאוכל ק־שיר כחק אמדי'‬ ‫ומצרש כמ״ש ומהקימה על התוס' ז״ל ומק ז״ל והל״מ‬
‫ויעיז פניו לחכם למצוא לו פתח אכל כ ^ דמגרש‬ ‫ז״ל שלא השגיחו כזה •‬
‫־מסתמא לא שכיח ריעח פניו לחכס•‪,‬ולומר דנחמתי על‬ ‫ה ל ב ה ו' נכרי נ ע ק אכל לא מעדיך וכו' עיין‬
‫הקדשי ול ‪ p‬ידידנה אך עדוין קשה לי לפי מ׳׳ש התוה‬ ‫להראכ״דוערןלמקוהר׳מה־ח״א כספר‬
‫כפשקים‬
‫י^י*‬ ‫‪,‬חידדבים עי הרמב״ם הלבות ■ערכץ‬ ‫אבךהס‬
‫כזמן הכית דלא כקכ כזמן הזה אלא על הפ־י'וןו‬ ‫•צפסחיש ה‪:‬ז דג־ ק־שיס צ ה יזי כעי מתשע דכתיב‬
‫ההקדשות ועיין כתמורה דנ״ח ועיין כפ"כ מה' מע׳נ‪-‬‬ ‫‪-‬כהו צח' אין אחדי' נ‪ ;7‬דנחמן שקדשיש משיש דחי כעו‬
‫דין כ' ;‬ ‫•‬ ‫•מאשיל ונ״ל ־שונא הגע' היא לאו למימרא דעכשיו נאמן‬
‫משוה דאי כעי מתשיל אלא לומר דמה לו לש־י כיו;‬
‫דכי־ו *לאיאשולי למ״ל למימר מעיקרא דנעל כו מוש‬
‫הלכות כלאים‬ ‫קכוע ילך ויאשיל והוה אביל כהיחדא וכהכי אששחנא‬
‫הא" לחך או־מאא דגמ׳ דכלוגקא דד״א ור״י ‪-‬מ״ה‬
‫לא‬ ‫פדר‪ ,‬א' הלכה א' לוקה שנחמד שדך‬ ‫■לא אמרי' דאי כעי מאכיל ומיס אמרי' דאי כעי‬
‫'^י‪5‬ו^ רל‪-.‬י‪1‬‬
‫רלדרע כצתיס הבצ רש״י‬ ‫לר״י חיך מאירי; חמן של גכיה כפסח אלא‬ ‫מאשיל א' כ ‪.‬א־״ו‬
‫ז׳יל כתב דנלאי זרעים הוא מדרבנן והק' המיילדכקידושין‬ ‫■עש האמור ניחא דפלוגאייהו היא ל ׳ר״י ה״ל דודאי האי‬
‫כתי דהוא מ־אימיתא ע״ש־ ■ולעד״ן דש״ל לדש׳יי זי׳ל‬ ‫■ספרא דמגדש קושעא הוא דאס כונאו לקנוניא משוס‬
‫דלר״י דס יל דכעיק שלשתן כיתד כנל מקום קאמ' אן• כשדה‬ ‫רניחש על ההקדש למ״ל למיעכד מעשה קשה רגרושיז כיון‬
‫דלהכי כנט כימש' דלמ״ל ת־י קראי שדך• •וכרמך'כיו‪:‬‬ ‫דצא‬ ‫‪....................................‬‬
‫וי־שיצ המנם י ה ס צ כב ש‬ ‫‪.‬‬ ‫צךד‬
‫דשייך לאיאשולי יי‪1‬‬
‫ז״‪1‬‬ ‫דלא מקרי כלאים כי אש כשלשתן‬ ‫מהנייא ליה שאצה ׳הק־ש טעית הר הקדש ‪:‬‬
‫דהוכיחו מה־מש' דס״ל כלאי זרעים דאורייתא דלכך‬ ‫נמי ניחא הא דאמדי' כפהח־ל רפאצוגאא‬ ‫ובהכי‬
‫מקשה הירוש' כיק דמיחמב כלאי זרעים ת״ל דחייכ משו'‬ ‫‪ r‬ה״ל‬ ‫דד״א וד יי שש דאי כעי מתשיל‬
‫לאשור כסנאה‬
‫דאיצטרי' נחשוד‬
‫׳‪:‬נגרי‬ ‫כלאי זרעים דא''כ לא קשס כלל‬ ‫אמיי' אי כעי מיחשל ונו' וד״י ס״ל ל״א אי כעימיאשצ‬
‫< כאכיצה כדילק כריש מס'‬ ‫דכלאי זרציס מוקדיי יור‬
‫הף‬ ‫והיא הפן מה קנא ־הנא ג‪1‬א ודאי דהכא מיידי דעושה מעשה‬
‫נצחים והרב ע׳י ז״ל כקדושי; תירץ למ״ל לכותכו כלאו‬ ‫דשאלר וכאמור אכל האש מיידי מי אמרי' כיו; דאי כעי‬
‫כפני עצתו דהו״ל לכוללם כלאו אחד שדך וכרמך לא‬ ‫מיאשיצ והוי שלו עובד ואי' ס״ל כיון דחמץ היא‬
‫תזרע כצאיס פן תקדש ר״ל מ• ־‪,‬אמר פן תקדש המלאה‬ ‫אסיק הדעאיה למשאל אמנש הך הונייא‬ ‫לע‬
‫הזרע ור‪1‬כואת הכלם ידעי' דלח קחי אלא אכרמך ולא‬ ‫יור י נהך סוגייה דערכ־ן‬ ‫‪rr-‬‬
‫אש־ך ובחמת דצח רההדבייהם כב ‪ ,‬מעשר כתמה רדתו‬ ‫דפגיגי כפצוגת דכישיכ״הור״חס׳לדהקדש כטעות הוי‬
‫פי' זה ע״ש אך לס' רש׳יי ז״ל ל־"מ דכיוןדלא שייך נלאים‬ ‫איך ‪,‬ס״ל לר״א ‪.‬דאמדי' דאג כעי• מתשיל‬ ‫הקדש דא"כ ‪,‬‬ ‫‪,.‬‬
‫לר״י אלא כשלש־ן מכת הקבלה דלא ידעי מסיפא נפ״ל‬ ‫אלא דפליגי דר״א^ס״ל ניחא ליה לגרש טפי משאלה‬
‫כמ׳יש יש״י ז״ל כקדושי; א׳יב הו״ל לומד ש־ך לא תזרע‬ ‫דיעת פניו ולומר ניחמתי על הקדשי ור״י ס״ל לספך‬
‫פ; תק־ש וכו' ולכך תייצו למילקי שתים וכהני נמיניחא‬ ‫ועוד אפשר לומדד^סוגייא ס״ל כי״א דפליגי כברייתא‬
‫סך רב' איתי ואת כנו ילח מצי לאוקמי הך דהוורע‬ ‫וכמ״ש מר; ז״ל ואדהכי פסק דכי' נר״א עיין לה׳ה ז״ל‬
‫כלאים לקה דמיירי ככת אחת ולוקה תרתי לאפיקי מר״י‬ ‫פיית מהלכות אישית שכת' משום דסקמאדגמ' כד״אועיין‬
‫דאינו לוקה אלא אחת רנכר היכיחו כירוש' דלוקה שתים‬ ‫׳‬ ‫‪ /‬לה' ל״מ ל״ל שס ‪:‬‬ ‫■‬
‫כאמור ועיין להתיש' כככודות ;‬ ‫פ ר ל ן ה ' ה ל כ ה ' ח אין מקדישין וכו ואם‬
‫לא קשה מ׳יש התוס' על הד״ש זל כשומיא‬ ‫ומעתה‬ ‫עכר‪.‬והקדיש כהמה ופו'‬ ‫‪,‬‬
‫דככורות ומקידושין דשכרי דג; ודגן‬ ‫עיי; ‪ v!‘v‬הדאכ״ד ומדן ז״ל ואחד המחילה לא ידעתי‬
‫‪-‬געאורייחא דהתם אליבא דרככן אך לריק דקי■ל‪ -‬כ^י‪.‬‬ ‫כד' זוזי דודאי ניחא ליק‬ ‫דאמאי לא תיקנו דיפדה אוחו י‪'-‬‬
‫כ־מסיק הלכתא כגמ' לכך כתב דכלאי זרעים מדרבנן‬ ‫יותר מהפשד פולש ג״כ קשה לי מאי מקשה ר‪,‬גמ' כפ״ק‬
‫כי היכי דלח לןפליגו אכל שחש דמתניתין דמה' כלאים‬ ‫דעז די׳יג ע״א על הך ברייתא דקקני איזהו עיקיד מנשר‬
‫אך הא ק״ל דמלשון רש״י דבכורות דכתב וז׳יל דגן ודגן‬ ‫כרסיתיה דשאני‪-‬התם דליכא תקנה אחריתי אכל הכא‬
‫כלאי זרעים מדרבנן דגן וחידוש כלאי הכרם מדאורייתא‬ ‫דאפשר ליה כפריק לכך תקנו דנועל דלת משום דכידו‬
‫ולד׳יי הו״ל לומד דגן ודג; וחידוש ואפשד לדחוק דקאו‬ ‫לפדותי גה מאי מקשה הגת' שה ונשחטיה וכו' ואפשר‬
‫א־גן ודגן דכתב לעיל מינה ושש דגן קאמר ‪:‬‬ ‫לו' ניק דלא רצה לפ־יתי כמו שאמדו לו ונמו כ; לח רצה‬
‫ה ל כ ה ך' ומיתר לומע עיין מ״ש מ ק י״ל והניחה‬ ‫לישחל עליו קנסוהו‪ .‬להכניסו לכיפה שוב אין בידו לחיור‬
‫כצ״ע ונעלה ממט דרכי' ז״ל כתבו כפ׳ס‬ ‫?נריכורו • אבל קשה כיון דכוונתם לקנוס אותו על מה‬
‫דין ז' ועיין מ״ש שם כס׳ד ‪:‬‬ ‫שעבר על דברי חנמיש שאמרו אין מקדישין איך התירו‪,‬‬
‫אסורלזמע ירקות וכת' מק‬ ‫פרק ה' הלבה ז'‬ ‫על י־י פ־יק מה הועילו כתקיתש • והתום' תירצו דשתם‬
‫כשש הר"; ז״ל דרכי' איידי‬ ‫‪.‬‬ ‫׳‬ ‫כמקרקעי ופי' מאי דקאמר במקרקעי נמי דמשמע‬
‫חף כמין אחד קיש נ״ל משים דכחכ ונאשיו שתיהם ולא‬ ‫דתיירי נמי כמטלטלי; ולא התירו לו שחמק־קעי כמבואר‬
‫כתב נאסרו שלשתן ומה שכתב דכי' והגפנים‪.‬טעותסופר‬ ‫כ־כריה־ בבכורות ע״ש ולעד"; דאין זה במשמעית הגת'‬
‫וצ״ל החכואה או הירקות והגפנים ועוד מרב' העפ״ו‬ ‫ראמר ליה אחיל עלייתו וכו' ולישתיו לך דניון ששאל לו‬
‫שאינו לוקה ולא כאב שאינו לוקה על כלאי שכרש מפואר‬ ‫על הננשיש כולש מקרקעי ומטלטלי לא ייי״ל להתיס‬
‫דאף אזרעים אינו לוקה עליהם והיינו עשוסדאיידי כמץ‬ ‫ולישתרו דבודאי על מה ששאל התירו לו ע״י פדיון ‪ -‬ולג‬
‫אחד או תבואה או ירק וכן נקב מרן ככ״י סי' רצ״ו ע״ש‬ ‫ההדיוט נ״ל רהך מעשה דרב יהו־ה‪.‬מיירי כהחרים כל‬
‫ועיין מ״ש מ ק ז״ל כאן והנה ממשמעות דברי רכי' אף‬ ‫^ נכסיו כדמשמע מריהטת לשונו דקאמר אחדימינהו‬
‫דאינו לוקה אסור מדאורייתא וכ"כ מק ז״ל לקמן כפ״ה‬ ‫לניפהיה וכיון שנן התירו לו משוא תקנת נברא■ דסמ‪,‬‬
‫ע״ש ולכך האריך כלשונו וכתב ושורפקאתשתיהש שנאמר‬ ‫קנסי'‬‫לא ‪j p‬׳‬
‫היא נ ח‬
‫שכיחא ח ׳ ח‬ ‫דצח‬
‫ייייי נ ז ני נ ו ח‬
‫דמיצתה ‪ /‬נ ■‬
‫’‬ ‫ע ט כמשמעו וכיון‬
‫פן תקדש וכו' שלא כתב כן כזה הפרק אלא קידש ונ״ל‬ ‫כה רבנן חה אפשר כדברי דכיט שכתב מור‪,‬ד לפדות‬
‫כיון דקיא מלא הוא שדךלאתזיע כלאים קאי אף אחט ‪5‬‬ ‫ההקדשות וכו' ר״ל שהקדיש כל נכשיו ולא כתב' מיתר‬
‫וקרצן כמ״ש בגמ' כע' או׳יב אלא _דגילה לנו קרא אהד‬ ‫לפדות'הקדש וקו' ונטד אפשר לו' והקדשות שהק־שו‬
‫רכרמן‬ ‫‘‬ ‫'‬
‫יגי‬ ‫חידרעים על הרמב״ם הלכות כלאיט‬ ‫אברהם•‬
‫ומעכירין אוההוכו' והפילו מה בנטל וכו' הנה •התיי״גו‬ ‫■יייז ^ו־ר א^א ע־ שיהיו שלבד‪ ;,‬מוכיח‬
‫קאי ד ה י ש‬
‫דהייט‬ ‫הכוצהו ‪-‬י‪-‬ו‬
‫דהא ‪p‬אמר נטל כרישה יל־‪-‬י^ילו‬ ‫^‬ ‫ז״ל ___‬
‫היין‬ ‫‪.‬״ ‪I‬‬ ‫‪----- 1‬‬ ‫‪,.,‬י‪-‬ו ^ו‪-‬ןה‬
‫נטל ונפל ופירש והכריחו לזה מיקאמר קונשין אותו‬
‫ומעבירין ממט אף מה שנטל דאל״כ מה שיין קנה כיון‬ ‫®״‪f‬‬ ‫י^י‬ ‫>‪!,‬א מאורייתא ואמטו להגי‬
‫לאס אכל מהב נדת לוקה ולא ־^!ה מה בהק ה‪ ,‬מ ז ל‬
‫דלא קנה התא לאשמועינן ולע‪-‬״ן דקשיתיה• לדכי־ רל‬
‫‪.‬‬ ‫■והניח כנ״ע״‪.‬‬
‫דלא קתני דלא זכה וכל המחזיק זכה דומייה רננחי ייחני‪.‬‬ ‫מה בהק׳ הדב •ל בהמגמ׳ דפ׳ מ״כ היחקושייא‬
‫כמציע׳אלא ויא• דכא לומרדמעכירין אותו שהין מניחק‬ ‫חויהה ידיכיויז דר״י מו־ה •כשני מיניב דנאשיו‬
‫לו ליטול ואז ודאי לא הוי אלא 'ןמבח קנה ועיין להפרית‬
‫כספר מים חיים ע״ש■ ‪........‬‬ ‫■‬ ‫? י’דא״י״ ‪®4‬‬ ‫משי־ נלאי־ א'׳= א^ז־י^״ד‪-‬־י״״‬
‫דר״י ה״ל כרב יהו־א יני ע ־ חיני ני״ ל י״ ‪r i r‬‬
‫‪ 'D 1S 1‬ה ל כ ה ה ' החח שפזרה את העומרים‬ ‫או״ — ‪ -‬מ‪ -‬כ^א־‪-‬ם כלאים לומ־ דאיכאתיי גווני״‪-‬הים‬
‫וכו' שיעוד זה ד׳ קכין‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫חכואה לכל כית כור הנה כפרק המקבל איכעו אי האי‬
‫וחיל!״ ׳ ושעויה וחרצז ל?־חי‪.‬״י״‪^::‬י‪4 ^.‬‬ ‫חטה ; ‪4‬‬
‫'י מודה ככלאי זדעים‬ ‫וכיח‬ ‫הכרם‬ ‫וכלאי‬ ‫ןדע־ם‬
‫שיעורא למפולת יד או למפולת שווחם ועמדה כתיקו‬ ‫‪:‬הא דרככן דהה שני מינים ׳ו;■'יי־ לא נקט אלא כלאי‬
‫ורכינו ז״ל לא;הזכיר מזה כלום וכתר מסרש״ל ז״ל דכעיא‬ ‫‪I‬‬ ‫הוה דרבנן דהנו ■יו‪-‬׳ ׳'■' “ ׳ ״‪I‬‬
‫•־ים דפ^יני כיה לדכנן ב' מינים דהם חטה וחיל! או‬
‫דגמ׳ היא דפשיטא ליה דמדת כית כור הוא קהי על‬ ‫____ ‪ . 1 -‬״ ^ ‪..•.‬ייו*? ח ד וזו‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫׳ז־ ״־י ׳ ׳־ ״‬
‫מפולת שווחם אבל מבעי ליה אי הן מדה הוי במפולת‬
‫שוורים מה דינה אם נאמר דמדת ד' קבין דקאמר ר״י‬
‫הוא קאי על מפולת שווחם אכל מפולת יד הוי פחות מד'‬
‫קבין או קאי על מפולת יד והוי מפולת שווחם יותר מד'‬ ‫‪ :‬א‪.‬־‪,-‬״‬ ‫זרעים לא פליני יעייז‬
‫ה ד ת י׳ הריד־ןץ ^״ךן לא ילכש א‪ ^,‬כ‪-.‬ו ס‬
‫קבין ולכך לדידן דהתם זריעה הוא במפולת יד לכך התם‬ ‫עראי אפילו עג עשיס‬ ‫יי''־‬ ‫^’ ‪P‬‬
‫י‬ ‫י‬ ‫■רכינו ז״ל לתומרא •‬ ‫כגדים וכו׳ ‪ p‬פי׳ רביני כפיה׳ימ פ״ט־דכלאים משנה כ‬
‫ו ר א י ת י למהרש״א ז״ל שם שדחה דבריו וכתב דאין‬ ‫‪ pj‬פי' הדע״ב ז״ל וקשה כיון דמתניודן מיידי כמ‪,‬בוש‬
‫יה אלא דכח נשיאות ופי׳ הוא רל ד־אי‬
‫כני שלם מאי מקשה הש״ה דמנחוה על מה דקתני‬
‫על עיקר כית כור דחמרו דז״ל אם הוא מ־תה במפולת‬ ‫ככדייהא רמ״וגדאם אין כו ביעור דאבו ורוכו ש‪ -‬קטן‬
‫שווחם ובכוונת רכינו ז“ל לא דבר כלום ואפשר לומר‬
‫פטור מציצית וקתני וכן לענין נלאיה‪-‬ומקשה הנמ והתנן‬
‫דשמן על מ״ש מהרש״ל ^דסתס לחומרא אך עדיין קשס‬ ‫אין עראי לכלאים משמע מזה דמדקהני אין עראי הוא‬
‫דלענין מכירה המ המע״ה ואין לו אלא שיעור מפולת‬
‫לענין הביעור דהפילו אין כו ביעור אסור כ־׳א׳־‪-‬י־ח’‬
‫שווחם כחן תיקו דממונא והו״ל לרבי׳ ז״ל לבאר כפרק‬
‫רכינו לא מקשה מידי והפשר לידחק ולומד דאנה נ דעת‬
‫כ״י מהלכות מכירה כשהביא שם חן יה דביר‪ ,‬כיד ועוד‬
‫לדכחו הו״ל להנמרא למיכעי אלישנא דמתני' דבית מ ר‬ ‫^‬ ‫המקשה יקאי אף אביעוד ינחו־ י חיי ' ‪.T‬‬
‫לכישתעראי הו״ל לתנא לומי חין עראי ככ‪.‬חים ש״א‬
‫'■‬ ‫ולה אלישנא דד״י דלא קאמד אלא כור •‬
‫י׳יכש דאיי' ע״ג עביה כגדם אלא ודאי מתני מי‪-‬י‬
‫ן מ י ר י נ י הרב כס׳ זרע יצחק הביא ברייתא ערוכה‬ ‫מילי קתני איל האמת דתיק לו דקאיה^ין כציצי׳א^יא‬
‫דבית נוד שאמח הוא מפיל'יד ופסק' דכי'‬ ‫*‬ ‫מקני׳ כפשטא דקאי אלכישה דומיה ד‪.‬ה י״כש הפ■ ע«‬
‫בהלכו'עלפין!לכך כתב דלה מכעי׳׳ל לנמ׳ אלא ללישג'‬ ‫עשרה כגרים וכייתן ליאמר זה דהיכי ה׳׳ד לומד חירושא‬
‫דד״י דהוא אמורא אן דפשיטא ליה כלשון התנאי׳וככוונ'‬
‫אפילי פחות משיעור דהא קי׳׳ל אפי׳ חיט של פשתן כבגד‬
‫רכי־ו י״ל כתב דקאיל המע״ה ו ^ן כמפילת _שוורים‬ ‫א^י כד^־^יק כפ׳'המ^־ז;פפק;׳‬
‫הוא המום‬
‫תמוה‬ ‫ולע״ד הוה‬
‫ע״ש ולנו ד‬ ‫ה‪-,‬יז יו׳ ‪r‬‬ ‫פחות יז‪'-‬‬
‫מי׳ קבין‬ ‫לא יתן אלא ‪n ,n r ,‬‬ ‫■־ ־• " י ■'י׳י __________________________‬
‫דין ה אלא ולאי■ לא קאי אלא חלבישת‬ ‫בכ' יה ^‬ ‫______‬
‫ז״ל לעיל‬
‫דהכתי אמאי לא כיאר רביכו איל דין זה כדרכו ככל קקו‬
‫עראי דש״ל דהתורס לא־אש־ה אלא להתחמם כו ללוכשו‬
‫כהש׳יס ועוד בלקט הוי ספיקו לחימרא כמכואי בנמ‬
‫דיך הבע ולכך חידש התנא אפי׳ לבישת עראי נמי אסיר‬
‫כפרק הזרוע דן קל׳׳ד ופהקו רכי׳ לקמן דין ט׳ ועוד‬
‫כנ״ל ליישב דבח רבינו ועיין מ״ש כפ״ג מה' ציצית דין‬
‫כיון דחייב חים לשנויי כלישנא דרכיה מהינא תיתי‬
‫לספוקי כיון דלישנא דרכיה כשוט דקאי במפולת יד ונם■‬
‫זה דוחק נ־ול דהאי דמכעי״ל כנמ׳ ‪ ,‬הוא קאי נמי על‬
‫אפי! כמק־שלוקה וצ״ע‬
‫דסא כדי'תא דתוספי‪,‬א‬
‫פרל‪ ,‬י׳ הלכה ר ע‬
‫מימרא*'דר״י דלעיל מיניה • יאפשר לומד כיון דהך‬
‫דכלהים קר‪,‬ני כהדיא כהן הדיוט וכ״ג כנדיהם אין‬
‫מימרא ' לאו כהלכר‪,‬א לא חש לה וכל זה דוחק ועיין‬
‫כהם משום נלאים ואם יצאו כמדינה חייבים ובמקדש‬
‫שם כשיטה מקובצת שפי׳ פי׳ אח' שאינו מעלה ארוכה‬ ‫כין■לשרת כק שלא לשית פטוחם ואיך כתב ואפילו‬
‫לדבינו ז״ל• אשר על ‪ p‬נלע״ד בהקח׳מאי דאית כיחש‪.‬‬ ‫כמק־ש ^טקה וכיון יכרייתא קתני כהן נתל למה דכי' לא‬
‫פ״ז דפאה דכעו על מימ ^ דר״י דאמר ד׳ קבין לכור‬
‫נקטאלאכהןהחוט מדנקט אבנט מ־־ל למינקט כ״ג ‪.-‬הו״ל‬
‫הס הוא כור או כית כור ופי׳ הוא דנסחפקו כמאמר‬ ‫כלאים ‪ pn‬ואפוד וזו כוונת הראכ״ד ז״ל ומה שתי׳ מדן‬
‫דר*א דאמר כור אם הוא קאי על שיעור המקום ראם‬
‫‪*5‬ל דלאי תדיר אפי' הבי כיון דרכי' מעתיק הו״ל להביאו‬
‫הוא קאי על שיעור המקוס הוי פירוש כור דקאמר הוא‬ ‫וצ״ע‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כית כוי וימשך מזה ראן אס זרע שיעור ‪ p,3‬י ח כמפול׳;‬
‫שווריה ויש כו כמה יורין לא יתן אלא ד׳ קבין לכו‪-‬ם או‬
‫פי׳ כור ‪p‬המר הוא קחי על הזרע ואס כן אס זרעו‬
‫במפולת יד או במפולר‪ ,‬שווריה ליפה נפקותא ־ז־^יא־אי‬ ‫הלכות מתנות עניים‬ ‫'‬
‫־ ” ‪-S‬‬ ‫תי׳‪ .‬לו דאמחנן כהחא■ כית׳‬
‫מאיידמכעי״ל כנמרה ח ק האי כור‪■ a>:ppT‬ר״י פוא‬
‫עני שנטל פהה ‪ p n‬וכו׳‬ ‫הלכה י״ח‬ ‫ב'‬ ‫פרל‬
‫מפולת‬ ‫‪ -‬או שנפל וכו קונסיןסיתו‬ ‫^■ ‪-‬‬ ‫‪,‬‬
‫»‬
‫יגל‬ ‫•דדדרבים ‪7‬ל הרמב״ם הלכות ת־חמות‪:‬‬ ‫אברהם‬
‫דקי״ל דהמרכה כר‪,‬חמה ה״ז תיומה וכן מוכה מרש<‬ ‫מעולת־יד דמוי כאלו קאמ' כפדיא פית כור וליכא ■נפקות'‬
‫ז״ל כעירוקק דלי׳ז ע"כ יע׳ים ילא ידעתי אמאי לא הכיא‪.‬‬ ‫כין מקוס לכור דאידי ואידי הוי חד שיעורה או קאי על‬
‫מגמ׳ דמנחות דניידדמכואר דמיכה כתרומה יע״ש •‬ ‫מפולת שוודים ומה נפ״מ כין מקום לכור ולא פפטוה‬
‫ולעד״ן דלק״מ ־דהתס דוקא ־כמתכוין להיכית כיון•‬ ‫וןכיק דכירושלמי נפשטה הכעייא כמאמר ד״י גופיה‬
‫דהתיונז' אינה מחוייכ׳כמעשרו׳דהא כידו לעשו׳כל גרט‬ ‫כהריא פית כור לכך פסק רכינו ז״ל כיותיה וכתכ כלשונו‬
‫תחמה אי לאו דכתיכ ראשית דמשמע ולאו כל ראשית‬ ‫־‬ ‫לכל פית כוי ודוק■‬ ‫!‬
‫אכל היכא דאין דעתו לעשות •תרומה‪,‬אלא כ ח החיוב‬ ‫ה ל כ ה י ״ א ואפילו שכ־ו ליטול חצי הקציר וכו*‬
‫אס הוסיף אעה תחמה כמכואר ‪-‬כיכח רכינו כסמוך‬ ‫עיין מ״ש מ ק דאיפהיקא הילכתא‬ ‫■‬ ‫‪.‬‬
‫דק ה' ■ אך על מ ק ז״ל קשה וכמו שהק' המ״ל ז״ל‬ ‫כי״י כפ״ק דמציע׳ע״ש אכל איכא למי^ כיקדאוק^ס ־‬
‫גס מה שהק' מ ק■ז״ל על הי״ש ז״ל לק"מ דככי כתכו‬ ‫כגמ׳דש״ל לר״י עשו שאינו זוגה טוכה אמאי לא ממאי‬
‫התוס'בבכורות דנ״ח ע"כ כד׳יה כשס דכיון דכוונתו‬ ‫י יכינו כמו שהכיא זה הטעם גכי ככורות פ״ט מהלכות‬
‫לאמוד כעץ יפה לא הוי מיכה יע״ש והא דלא הביא‬ ‫ככורים ולעד״ן רש״ל לרכיט דע"כ לא אוקמוה כגמרא‬
‫רכינו ז״ל חן מחשכה משמע ליה דמחשכה היא מאומד‬ ‫סכי אלא אליכא דשמואל דם״ל דטעם מציאת קטן לאפיו‬
‫וכפי' דש״י כפ׳יב דככייית כפי' הב' והיינו משום דלא‬ ‫משום מריצה ואס כן משעת הגכהת הקטן את המציאה‬
‫איתמר נותן עיניו כצד זה ואוכל כצד זה כי אס כמדומע‬ ‫סיא לאכיו וכיון שכן גכי לקט דליכא למימד הכי דאכוס‬
‫כמבואר כפר'נוטל משום יככר הוא מתוקן כמ״ש התוס'‬ ‫עשיר הוא מוכיח לומר רעשו וכו' אכל לד״י דס״ל לשם‬
‫שם גס הך דפ״ק דחולין דקאמר וחלמא נתן עיניו כצד‬ ‫דטעם מתגיתין משוס איבה והקטן זוכה לעצמו ואכיו‬
‫זה ככר אוקמוה התוס' דאייח כדמאי והיינו משים רס״ל‬ ‫מיניה קזכי לה״מ דלעולס דס״ל לד"י דזכי מדדכנךואכיו‬
‫דכודאי לא מהר הך תקנה •דנותן־־נרניו יכו' ומפרשים‬ ‫מיניה קזכי ולכך מותי ללקט וא״ת דאף לשמואל נמי‬
‫ע״י מחשכ׳היינו אומד הדעת ואין להק' מתום' דככורו'‬ ‫איכא למימי הכי דע"כ לא קאמי הך טעמא דמדיצה‬
‫דס״ל דנותן עיניו מהני אףכודאיואפי״ה כתכו הך דחולין‬ ‫אלא לם' רכנן אך לר״י מודה דס"^ משוס איכה דז״א‬
‫מייח כדמאי ככר ‪.‬כתכתי כמקום אחר דלא מהני‪.‬‬ ‫רוקא לר״י דס״ל דאף כגדול חכי מדאורייתא תיקנן‬
‫אלא כתרומה אכל כמעשר דלא כתיב ונחשב לא‬ ‫מיכא דסמוךדהוי לאביו א"כ כ״ש גכי קטן דהוי מדרבנן‬
‫מהני ■ אך קשה ‪,‬דאמאי לא פסק רמנו דכדמאי‬ ‫דהיכא דסמוך הוי לאכיו וכיק שכן לא מיקח שתי תקנות‬
‫מהני דנותן עיניו ויייל ‪.‬דס״ל רכל וה מדעת המקשה‬ ‫דהך תקנה דקטן ממילא אתי וכ"כ צש"מ שם וכן כתב‬
‫חלמא דמייח כדמאי וה״ל דמהני כנותן עינו כאכא כן‬ ‫זמהיש״א ז״ל כתום' כי״ה אי וכו' אכל לשמואל דש״ל‬
‫גמלא והכחחו־זה משוס דלא מציגו כשוס דוכח' במתני'‬ ‫דכגדול לא תיקנו כלל כיק חכי דאורייתא א"כ גכי קטן‬
‫דדמאי לומר הך תקנה דנותן עיניו והא דקאמר כיחש'‬ ‫הוו שתי תקנות וכמ״ש התיס' ע״ש וא״ת דעדיין קשה‬
‫כפ״ד דדמאי אר״ז דנותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר‬ ‫ענ״ל לגמ' להקשות על שמואל נימא דלי״י דס״ל משום‬
‫לא להפחש קאמר ועיין מ״ש כפ״ט מה' מעשר דין ח' •‬ ‫איכה מודה שמואל דאף כגדול תיקנו כסמוך וכיון שכן‬
‫ראיתי ה־כר■ מפורש כיחש' דפ"כ דערלס‬ ‫ושוב‬ ‫גכי קטן ליכא שתי תקט' כמו י״י י״ל דא"כ מנ״ל דרכנן‬
‫גכי פ לו ^ז דר״ידרשכ״א גכי מדומע ~‪"0‬ר‬ ‫פליגי אד״י כלל כיון ‪.‬דאף ר״י ס״ל דכגדול עזי תיקנו‬
‫לומר דר״י עביר »‪1‬כסוף דהיינו דמאי ולכך מעליך‬ ‫אס כן הוי גדול דמתני' דומיא דידיה דמיירי כסמוך אלא‬
‫ורשנ״א ס״ל כחחי' הפרשה דהיילו טכל גמור ולכך אין‬ ‫ודאי משוס דס״ל לשמואל דכגדול כ״ע מודו דלא תיקנו‪,‬‬
‫מעלין ו־חי ליה ולא מודה רשכ״א ז״ל שאסור לעשות כן‬ ‫אף כסמוך א"כ מוכיח דגדול דמתני'‪.‬אפילו סמוך משוס‬
‫כודאי ד״ל והחם דמקיר רשכ״א מייח כת"מ של דמאי‪.‬‬ ‫רגדול ממש אם כן קטן דומיח דידיה אפילו אינו סמוך‬
‫ומאי כחן שלח יעשה כשכת כ ד ק שחוח עושה כחול‬ ‫משום דקטן ממש ואין לומר משוס רכנןדכדייתא דלקט‬
‫ר״ל כיוןדרשכ״ת מיידי כדמאי מפני מה לא התי׳העלא'‬ ‫דפליגי אר״י ז״א דאפשר דס״ל דאף כגדול הוי ידו כיד‬
‫ומשני שלא יעשה כ ד ק שהוא עגשה כחול ומעתה הך‬ ‫אכיו ופליגי אשתמיוק וכודאי זו היא דוחק ועי״ל שעדיין‬
‫דתנינן כפ"ז דדמאי דמותי להפחש כשכת היינו משוס‪,‬‬ ‫לא אסיק אדעתייהו הך כחיתא דר״י דס״ל משום איכה‬
‫ז״ל‬
‫’‬ ‫וכמ׳׳יש דכינו‬
‫י'‬ ‫ולכך ילה הוי כמתקן‬ ‫ד‬
‫^‬‫הוא ו‬
‫דע״י קנאי ״‪f‬‬
‫י‬ ‫אכל כתי חדעינן ‪ p‬סכרא די'יוחנן יתיקון משוס איכה‬
‫הח מבואר דכודאי לא מהני נוקך עיניו וכי'והא דקאע'‬ ‫א"כ הוי‪.‬ר״י כפשוטו וכאמור ודוק •‬
‫כשם שתרומה גדולה ניטלת כמחשכה לאו היינו נותן‬
‫■ עיניו אלא דהיינו מפריש בשתיקה דהיא כמחשבתו כפי'‬ ‫הלכות‪I,‬תרומות‬
‫דש״י ז״ל בפי' הב' וככר הביאו רכי' לקמן פ״ד דין י״ו■‬
‫‪ .‬ע״ש והרב כ"מ כתב ■שם כפירש״י והתוס׳ר' ל כפי' הב'•‬ ‫הדין‬ ‫פרה א׳ הלכה כ״ו יראה לי שהוא‬
‫‪.‬הא דפשיטא להו לההוס' דחולין דהוכיחו‬ ‫ומעתה‬ ‫כמעשיית וכו' ואע״ג‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫‪ .‬דמייח כדמאי מדשח ליתן עיניו וכו' הוא‬ ‫■דאמחנן כגיטיןדס״ה הכא כמאי עסיקנןכמעשרכזה״ז‬
‫מירושיימי הנז' ‪..............................‬‬ ‫דרכנן התם אייח כמעשר שני שהוא כי הכאה לירושלים‬
‫א מ ג ם ‪ ,‬הדכך ‪.‬הקשה הוא לדעת התוק' ז״ל רג‪-‬יטק;‬ ‫ו ל ק כזה״ז שאיט כי הבאה לירושלים ומדאורייתא אין‬
‫וככוחת מה‪,‬יענו להיחש' הזה דפי' מחשב'‬ ‫גו חיוב לכך‪,‬גזרו רבנן אכל שאר מעשיות דאין להם‬
‫ע“י נותן עיניו ובשלמא לפי' ?־ש״י ז״ל אפשר לפרש דהא‬ ‫שייכות כאק ס״ד דאף כזה״ז מתוייכים מדאורייתא לכך‪,‬‬
‫דמקשה הירושל׳ולא מודיירשכ״א שאסור‪ .‬לעשו' כן כודאי‬ ‫סידש לנו דאינס מחוייכים אלא מדרכנן כתחמה ועיין‬
‫אשכת קאי •ור״ל דלדיק דאמרה קשכ׳׳א עכיד כתחילת‬ ‫כמק ז״ל ענין להדב מחנה‪.‬אפרים ז״ל • ‪■ .‬‬
‫הפרשה ולכך אסורכהעלא' והא מודה' ישכ״א שאסור‬ ‫פ ר ה ‪ 'J‬ה ל כ ה ד ' אין תירמיןוכו'עיין להראכ׳׳ד‬
‫ליתן עיניו כשנת דהו׳׳ל תיקון גמור א׳יו דכ״ע כסוףג‬ ‫ומק ז״ל וראיתי לסרב ח"‪1-‬‬ ‫‪.‬‬
‫הפרשה ידלא היתר כהעלאה משוס של^ יעשה כשבת*‬ ‫רלכפיחהד כ״י לס' ירעיש שהק' על קראכ״ריומק‪,‬ז״ל‬
‫כ‪if‬‬
‫‪♦::‬גלל‪:‬־?יח‬ ‫אברהם ‪,‬־•■ דדדיעיס על הרמב׳ם היכותהדוב‪,‬ות‬
‫ואף דאפשרלדמויזהלתחמ׳מעשרכיק דהשתאאינהזאלא‬ ‫גיזיל ואף דכחול מוח• ‪.‬לית; עיניו היינו כשישות בידו‪-‬‬
‫מררכנן אפשר לדמותה לסחמה גחלה אך־ קשה רהא‬ ‫לעשיח מה שיילה אכל כשבה החמירו שאינו עושה אלא‪.‬‬
‫פה־ הש״ע כא״ח סי' ת־״ו עיסה שנילושה כעיי׳ה אסוה‬ ‫לית! עיניו לעשות סינוי מההול אך לרעת החוה׳ו״ל דס״ל‬
‫להפריש חלתה כיו״ה ואמאי דמאי שנא מתא דהמח'כ&‬ ‫דאף כשנ׳מת־ לית; עיניו לא י־עהי פי׳הירוש'לרעתה‬
‫נוהל ריאומראףמעלקאסהמדומעיאוקמוה כגמ׳דכיין‬ ‫ע־יי; קשה אמאי לא הביא דכינו הך רינא‬ ‫ואולם‬
‫דאפשי ע י תיקוןפרשכ׳יאמוקרלהפחש ה״נכיוןדאפשד‬ ‫דמדומעכלל|אףרמשמעררבנן פליגי אר״ו‬ ‫־‬ ‫■‬
‫כמחשכה ׳יהאמיתדזאין לומר כמ׳׳ש התוס' כגיהין דלי א‬ ‫דאין מעלין הייע ־ס״ל כרשב״א כיון דנותן עיניו הגי לא‬
‫כרייה כמחשבה חקא כמדומע שככר הוא מתוקן ונה'‬ ‫שרינן העלאה ואה‪ .‬כ; הו״ל לפסו־ כרשב״א ואהשר לומר‬
‫דלה כתבי כן אלא גבי הכל כחתמסדמעשר אכל תלה‪,‬‬ ‫דאיתא כיחש'פיק מפנין אית חני מטלעלין את ה ‪r‬מוננ■‬
‫כיון■ דאיכא חלה דמפחשין אותה כיו״ה כגין אם לשה‬ ‫וחית תני אין מהלהלק ומשני כאן לתיומה ההורה וכאן‬
‫כי״ה בודאי קיל מהבל ובן נ״ל מהא ־דאמח' בפ״ק‬ ‫לתחמה המאה ועור משני כאן שיש כו כ־י להעלו' וכלת‬
‫דכיצה ד' ה' לימת ׳שמואל פליגי אדאבוה חאמד שמוח!‬ ‫שאין כו כ־י להעלו' ומייד מהלהלי; ר”א היא דאמר שאס‬
‫ובו' ופי' רש״י־וא״כ ־ הפרשה לא בל כמינה כיק דאיכא‬ ‫שנפלה היא סאה שעלתה ע“ כ היי מפורש לתידוצא קמא‪.‬‬
‫תקק בלאו■סכי ולדעת התוס' אמקי ל׳יק ליה המתנו'‬ ‫דמייח כההויה לא הותר אלא הילהול היי סתס כחיחא■‬
‫דאין מגביהין תרומות בי״ה כ ק דאיכא תיקק בלא׳׳נ‪1‬‬ ‫ס״ל דלא כר״יולא בישכ״א ‪,‬דאל״כ לשמועינן רבותא■‬
‫והיינו ע״י מחשבה מגכיהק אלא ודאי צ״ל דהיינו ד קא‬ ‫דמותר בחכיצה ‪-‬נותן עיניו ואף דמייח שאין בו כדי‬
‫בחלה וכמדומע אכל לא בהבל וכו' וא״ב סדרא קושייא‪,‬‬ ‫להעלות סו״ל לאשמועינן היש הו כ־י להעלות היבא‬
‫לדובתא ואפשר לומר משוס דלא קי״ל כי״י ג‪ 1‬א ברשב״א‬ ‫דהת; עיניו ומ״תני ס־מ׳משמע אף דיש בו כ־י להעלו'‬
‫כפ' נועל דאית ליה ביק דאיכא תיקק אתר כלא הגבהה‬ ‫מותר כהלהול חקא גס בתי' הב' דמוקי לס כיש כו‬
‫אין מגכיהין וכתיחן הש״ס כביצה והא דלא קאמר‬ ‫להעלית וס ׳ל כר״א אמאי לא הותי אלא הלהול דוקא‪-‬‬
‫שמואל כי אם חלת ח״ל משום חיחשא אתא לאשמעינן‪.‬‬ ‫ורביה מפרש דתרווייהו בתרומה ההורה ולא כמפרשיס‬
‫׳ דאף דלא קבע לה מקום בעיניו אך וראי בי״ה שרי ליי ‪(5‬‬ ‫־‬ ‫שפי' רמייח כהמאה ע״ש •‬
‫עיניו כצד זה ותוכל ובו' וכמ״ש הקוס' דגיהין אמנס>‬ ‫ו ?| ו ד נראה לי עיקדררבינו הוקשה לי‪ .‬כמאי רתיק‬
‫באמת לא ירדתי לסוף דעתם כזה דהא אמח' ככחיתא‬ ‫הש״ס הוא דאמר כרשכ״א דתהא דשכ״א׳‬
‫דלוקח יין מן הכיתים כע״ש וי'‪,‬א קידש עליו היום מתנה‬ ‫אומר וכי'ואי הויא כך כחיתא דמייתי ליה כסמון דפליגי‬
‫עליו ואומר ובו' משמע אס ^־ש עליו היום^; ל־חקנה‬ ‫בה ר״י ורשב״א כוה חייתי ליה המקשה לשון הברייתא‬
‫וכן כתבו התוס׳בגיהי; ר' כ״ר וכסוכהיעו״ש ואם איתא אפי'•‬ ‫ממש אלא מקשה ליה והא מיפלג פליגי‬
‫בשבת ישלותקנה ע״י מיהד' דשיי' כשולי החבי' החחלג‪/‬‬ ‫אלא כיייתא אח־ר‪ ,‬דקאי ארבנן דאמח • מהלסל^‬
‫והמעשיות דהא ונחשב קאי נמי אף על סמשקי{•‬ ‫תת החמוע כמו שהוכא כירוש' ופיחשו חקא מהלהלין‬
‫דתירו׳ ריצה' וק‪-‬רמי חמי ריכפ' ככל מערכין מתנה אד'■‬ ‫ופליג רשכ״א דאף כאכילה מותר וכאמור ולכך המקשס־‬
‫על הכלכלה כ״א להכלה דמשמע דבל א׳אסורלאכלה ככל‬ ‫הביא כחיתא אחרת דפליג נמי על ר״י דס״ל דמעלין‬
‫אופן ואמתי והא שח ע״י מחשכה וכן נמי אמרי' כמס'‬ ‫וכהכי ניחא לי מ״ש הרע״ב ז״ל בפיה״מ דר״י ס״ל כר״א‬
‫דמאי הס היו לו התה' הכל והוא בע׳ש אומר וכו' משמ'‬ ‫ס״ל דלפי האמת‬ ‫‪n-‬״‪V‬‬ ‫רך'‬‫קשה דהךחקמתח נדחית דו‬
‫כו‪.‬מ‬
‫דאין בו היתר אכילה כשבח כיאם כזה האופן וגס מהנך‬ ‫דלא מהני ניתן‬ ‫לח איפרק מחולשא דאפשר‬
‫משניות דפ״ז הכי משמע‪-‬אע׳יכ נ״ל דנהונתסלומד רוקא‬ ‫עיניו כסברת רבינו‪"1‬ל וכיק דכירושלמי אוקמוה כר״א‬
‫תרומה משוס דכ ‪T‬ב בהו ונחשב אכל מעשיות ' כרדב‬ ‫‪• .‬‬ ‫לכך איהו נמי אוקמס כר׳א •‬
‫‪1.‬ו‬ ‫מחשכה יי^ד‬
‫וצכך כ‬ ‫בהו ונחשב לאמהני ‪-»“.r‬‬ ‫ראיתי לר׳יי הראשק כפדק נוהל שכתב וו״ל‬ ‫וישוב‬
‫כלל ע״י מחשבה כיון דע"כ צחן‬ ‫אע״ג רגבי הבל ורמאי אסור ליתן עיניו‬ ‫■‬
‫צריךלה־הת כע״ישימשוסקריאתשסכשבח אסודוהכי נמי‬ ‫בשבת ובו׳במחמע שח דשב״א משוסרבהל בק״ח ותו״ל‬
‫כוונת׳במ״ש התסרוקאמשו׳רנתקז אבל החילתיתיקוהשל‬ ‫חולין גמוחס ואי; צ־יך להחס אלא משום גול כהןורבנן‬
‫מכלובו'ר״לדוקא החס כיקדניתקן ככיואיןבואיסורכי‬ ‫פציגי עציס וס״■‪ I‬יי•; דחס־ו חבמיס צחכוצ עד שיחםי‬
‫אס משוס תחמה ואפשר ליתן עיניו כצ־ זה וכי' שרי אכל‬ ‫אסור ליתן עיניו דהו״ל מד ~ כשבת וכיש צהחם ור״י‬
‫תהילת תיקונו של הבל לא ש־יק להגביה תחמה משום‬ ‫ס״ל דמעלין ובו' ע״ש כלשונו שהביאו כרב עדך השולחן‬
‫אפשר כמהשכה כיון רעל כל פניס לא נ^קן משום‬ ‫א״ח סימן רס״א ומה שהק' עליו דהא דמאי חזי לחחס‬
‫מעשי וע״ש וזהו דקדוק התוה' דלא הק' כי חס על אין‬ ‫דאי כעי מפקד נכסיו כמו מהביל כליסע״ש לק"מ דר״י‬
‫מגכיהין ^ומוח וקשייה להו חמאי אין מגכיהין אף‬ ‫ס׳יל דלא מהני ‪ p‬כיעמא דאי כעי מפקד נכסיה אלא■‬
‫דעל כל פניסלא ניתק; משוס דלא _שייך להפחש המעשר‬ ‫אם אכלו כ־יעבד וכמבואר כברייתא כפסתיס דף קי״א‬
‫ע״י עחשכה מ"מ אמאי אין מפיישין ה^ומה וליתנה‬ ‫תניא אכלו דמאי ילא וע״ש בתיס' ז״ל והא דחני מתניתין■‬
‫לכהן והא דבתכו התיספית כבכירית ועי׳ה אמאי און‬ ‫יוצאין כדמאי הוא ב־יעב־ ודלא כרי׳י סנסתפק כזה‬
‫מגכיקין־תחמות ומעשחת כ־י נסכה דהא ודאי חקא‬ ‫כל סעה ע״ש‪-.‬אכל‬ ‫כמו שהביאו התוספות ז״ל‬
‫תרומה והא דאמדו שם אף מעשר ?יהל כאומד דקרי‬ ‫‪ p‬דהבילת כלים חזי ליר‪ .‬לחולץ אף לכחהילה הוה •‬
‫•תיומה הוא דוקא אליכא חוסי ין' יהודה לא כ; אבא‬ ‫אין שיהיה דר' ישעיה כתב בה־יא דרבנן פליגי אדשב״א‬
‫אלעזי ב״ג דמקשו עליה התוה' דקייפי רבנן כויתיה ליק‬ ‫וס״ל דלא מהני אף כמ‪-‬ומע הן דניתן עיניו ות״ל‪•.‬‬
‫להו הכי • |איך שיהיהלפיזה תרומה לחורה שריאלהכחשה‬ ‫* נ ‪ p‬לכוין לדע׳גחליסו־וק‪-‬תה אשי־ כתכ׳כמ״אבענו;‬
‫שנון‬
‫במחשבה וה״ה חלה ש־יא בי״ה כמ״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫חדיי ׳‬
‫יח"י לא יאב‬ ‫זה ווייל י“ר סי שנ״ג סעיף‬
‫ע־י; אני נבוך כזה מהא ראמח׳כפ״ג דעיחכין‬ ‫ואולם‬ ‫עד שיפיש ובו' נ״ל ■י׳נחו חקה עד שיפחש דס״ה אס נהן‬
‫‪ ,,‬״ ‪ ,‬ך"לץ‪ .‬עי׳כ‪-‬וליפיש על‪ .,5‬מעקוס אחר‪.‬וט'‬ ‫עיגוו‪-‬גנדזפואבצמצדסחך נהתדדהא מדמי‪)]:‬ק לקרובה‪•-.‬‬
‫ומסיק ‘ ■‬ ‫‪-‬‬ ‫‪• .‬‬ ‫•‬
‫חידדפים עד הרמב״ם הלכות תרומות ■ יגר‬ ‫אברהם‬
‫דהוא טת; עיניו כה כלא מכיר והיינו משום יפשיטא‬ ‫ומתק דס־׳ל כדבנן ‪-‬כל שהוא משו' שבות לא גזמ עליו כין‬
‫להו דרכור אשיי כשכת ולא ידעתי אמאי לא ק״ל כאמת‬ ‫השמשות והד ככלל אין מגכיהק תרומית ובו ו״דעת‬
‫על מ״ש התיס' בהמית דכמעשמת לא מהנייא מחשכת‬ ‫החוש' אעי' כשכת חזי ליס ע״י מתשכה ואף מ ש ככונת‬
‫דלא כתיב כסו ונחשב מסך דככר־ות וע' אך מס שדחק‬ ‫הלדת' אינו מעלה ארוכה לזה דסנא מיידי דנעב״‬
‫לפרש כונת סתום' דאפי' מחשכה לי! מהנייא כשכר‪ ,‬כן‬ ‫לתרומה לסודה ־•‬ ‫■‬
‫הוא האמת מסך רחלס שכתבתי אמנסמפשטאדספדא לא‪.‬‬ ‫^ ‪ 2‬ו כ ראיתי לה' שע׳יה ז״ל ככ״ד מה' תיומות דין‬
‫משמע הכי איך שיהיה לנדון דידן דחלס השוד לתקנה‬ ‫י״ו שהק'קושיא זאת על התום' ונ״ל דלק ע‬ ‫•‬
‫כשכת‪:‬‬ ‫דהתוש' מפרשיה דלת כפי' דש׳־י אלא ‪p‬אי על‪.‬עיקה■‬
‫כתב דאף כחול לא שמ מתשכה כי אס כשמפדיש‬ ‫הקושיא דפריך תרומה אפשר דמיקשיל עלה ומשני דגזרו‬
‫כימס והכריח דבר זה מתיס' דתולין יעו״ש ו ט‬ ‫עליו משוה שכות ‪-‬אק נשאלק על נדדיש כשבת ואףדאק•‬
‫כתב סשע״ה ז״ל דריוס' דחולין פליגי אתוס' דגיטין מו‬ ‫מערכין אלא לדבר מלוה לא התירו למישאל אלא ד ו ^‬
‫ואני תמיה אוך יצא דכר זה מפי קדושים דהה ודאי דע"כ‬ ‫לצורך שכת כנדר גס מה שהק' מכא דאמדו כיומא ד‬
‫לא כתבו התוה' דכודאי טכל מיתר ע״י מחשכה כי אם‬ ‫פ״ג לדכי א"צ לעשר דאמאי הא אפשל לעשר ע״י‬
‫מקא כתיומס דנתי' כה ונחשב ולא כמעשר כאמור‬ ‫מחשבה נ״ל דל״ק דכיזן רעל כל פנים לא נתקן מעכל‬
‫וא״כ סתם בתולין דקאמד פטור ממעשר מאי מק' תש"ת‬ ‫דסא לא מהני הן מחשכה להפריש לת ה ^ שר תינו‬
‫ודילמא נתן עיניו וכו' והא ודאי לא שמ זה כה״ג‬ ‫מיסיף איסור על איסורו אך‪ -‬מ ש על היב כש מ ‪,‬מה‬
‫לקביעות מעשר וזה ניאה לי להכריח מחא דכתטהתיס'‬ ‫כילה היא קושיא חקה ועוד ק״ל דהא לא מהני הפישת‬
‫וגכידמאי אסור לתקן ונו' ואע״ג דשמ ליתן עיניו הע׳‬ ‫מחשכה כמעשד אלא לסד לישנא אליכא דיוסי ן יהו־א‬
‫כראממ' כחולין וכו' ולכאורה קשה מה היה לסם להביא‬ ‫ולא קי״ל נוותיה ועוד ק״ל דהרב עצמו כתב כפ״ב על‬
‫סהיי דמרחקי והלא ממקומו הוא מוכרע דהא אפילו‬ ‫הא דאמד דביתהו דרב מ־לפא ליה כסיכהי והכיל וז״ל׳‬
‫כודאי טכל מתני ע״י זה הלא ודאי דלית ראיה מכאן■‬ ‫קדרי דנתקן מעדב דאל״ה אסור שאינו יכול לתקע‬
‫דדוקאתיומההוא דמהני אכל לגבי מעשר לא מהנירלנו‬ ‫כשנת ע"כ אך דעת התוס' לעולם תרומה כשבתמהנייא■•‬
‫אין מעשרין ונו' ואסא כתבו דוראי סך דחולין לא מידף‬ ‫מחשבה וה״ה לחלה דמהנייא ע־׳י מחשכה ואם כן אם‬
‫' אלא כה״ג דמשמע כדמאי‪,‬הקילו ועוד דהה המטכ״א‬ ‫לשה מעי״ט נעתר לאכול ממנה ע״י שניחן עיניו בלדה ־‪,‬‬
‫איה ליה כחולין כס' ר׳ת דלה מהני אלא כרמאי וכפ״ב‬ ‫א ך א מנס עדיין ק' לי מהא דאמדו כידוש' פ“ק־‬
‫דקידושין ס״ל כס' התוספות דבודאי טבל מהני ע״י‬ ‫דכילה הלש עיסה כיו״ט מפריש ונו' לשה כיי״ט‬ ‫‪•:‬‬
‫•‬ ‫מהשבת כאנער ‪.r‬‬
‫ושכח להפריש חלה אסור לטלטלה וא״ל לומר ליטול ממנה‪.‬‬
‫‪ “TlV‬הק' סרב ז״ל ה״ל ■זא״ת משוס דכליגי רכק‬ ‫ע׳יב ולפי מה שכתכתי ממאי אהור לטלטלה והא שרי‬
‫אדד״א רבעי אומד וכו' > כ מוכרח להיות‬ ‫*‬ ‫אף להטל ממנה ע״י מחשכה וכו' והפשר לרעת הריוס'‬
‫דמאי דאחרשאכל אוחו עלה ר"מ איך ינול לידע המשקל וכו׳‬ ‫יחלה הוי דומיא לחממות מעשר רלא מהני כה מחשכה‬
‫עכ״ל דמ״ש אליכא ה־כנן לאו רקא דהה תרומת מעשר‬
‫והכי' האמרכיקרעכשיו מדרבנן אפשר לרמיחה לתרומה‬
‫דפלעי כיה לאו איהו מתוייב להפרישו אלא הלוי ואירו‬ ‫ג־ולה אכל חיומת מעשר אף יהיא מדדכנן כעין‬
‫מויהי רלא להפריש‪.‬מאומד אך כמעשר דכ״ע נטרו‪.‬‬ ‫דאומיתא תקק מ״מ לא מהדיא אלא למעבד וזה מתק‬
‫' דלא מהני מאומד ק׳ ילע״ד נראה דלק״רנ יהא רבעי‬ ‫ספינקס מסתמיות;עייהס׳הכי משמע להו דלא‬ ‫ם‬
‫במרה המנס‬
‫אמנם‬ ‫אלה כמלה‬
‫מפריש י!א‬
‫שיזייייסחינו מפייש‬
‫‪,‬״״■‪■,‬״•י‪ ,‬כשעה שמפריש אינו‬
‫כמ״ס היינו‬ ‫___ ______ ‪:‬ג‬
‫מהני הך מחשכה להפריש כשכר! כיון דסוף סזף מתקן‬
‫ר״מ הכי עכיד דמסשב כעיניו המרה דמהני כמעשי‬ ‫להו כשכת הוי מ׳תק; ואין לתלק כין שתיקה לדיבור אשר‬
‫והא מונח כצד זה ומפריש כמדס כדמוכח במתני'‬
‫ע"כ נראה ולאי דכי״ט הין לי תקנה וכמ״ש כייוס יעיין‬
‫דהליקח יין רנות; עיניו בצד זה וכו' והיכי הוה כמעשי‬
‫כאוס' דפ״ס לחגיגה ד' ח' ע'ה כד״המשוס כמ'שכ& ד‬
‫אחי לשיעורו מפורש ככתוב אלא וראי רזה לא מקיי•‬
‫\‬ ‫יעו״ש■‬
‫אימ־ דהא מחשב כדעתי דעשיס דמינחס כצד זסכאלו‬
‫‪ 1‬כ * צ פי תי * צ פי תי לסי'‪ ,‬קיית מלך רב ח״כ סי‬
‫מפוישיה ימאי שנא ע״י דכיראי ע״י מחשכה כיוןדמהט‬ ‫ט' ושס ראיתי דעלה ונסתפק‬ ‫■‬
‫ולא ידעתי משקל דכתב הרב מאי עניינא הנא דהכא‬
‫דחם שכח להפריש מעי״ט מהו לתקוט כשכת וכו' וכתוך‬
‫כימניק הוא דהיינו אגורות ילק ור״מ ניתן עיניו כשאר‬
‫החשוכה הליא הרב זה הלשון של הר‪,‬וה' והק' ודנה‬
‫אגודות לקכוע עליהם מעשד ואכל עלה‪.‬משאר אגודוי‪5‬‬
‫לומד ככוגת התוס' כמ״ש ודחה אותו מסך דככורות וכו‬
‫ואין לומר דר״מ מעשר כמשקל דהוא משוכח חס לא‬ ‫ולע״ד אין כאן קושייא כלל דליוהי ן' יהודא ודאי לא‬
‫קשה ומוכיח לומר כמו שכמכתי משוס דמחשכס לא‬
‫קשייא לסו דילמה דלית ליה הך דמתני׳ דאין מגכיהין‬
‫מהנייא כמעשר וכו' ולכך לא אוקמיס אלא כדמאי‬
‫וכו'אמנם קשיא להו לרכנן ולאכא אלעזר ז' גמ‪,‬א‬
‫וצנעתה תגדל סתימת על מהיימ״ט דפייש דאיידיכודאי‬
‫דקיימי כה"ס וכיה ניחא לי מ״ש תתוס' כיכמותדף צ ג‬
‫אף דהוא ער החיהקות דמעילם לא שמענו חה מתני‬
‫ע״ב כריה אלא ח״ל ועודי״ל לשרי לתרום מו' כרי שלא•‬
‫גכי מעשר ומה שהכריח לזה דלא תיק ^לו כודאי איירי‬
‫יצטרך לטרוח כשכת רכל זה עונג וכו' ולכאורה ק יתן‬
‫לא ידעתי כונתו דקושיית הגמ' הוא דמנ״ל לרבי דהיירי‬
‫עיטו כצד זה ויאכל בצד אסל כדי שלה יטרח‪1‬לא יעשה‬
‫כודאי לימא דאיידי כרמאי ונסן עיניו וכו' ולכך מ ת ק‬
‫איסור לתתם שלא מן המוקף ואף דתימא לאסור כשכת‬
‫לו שפיר מזי מאן גכרא וט׳ איל וידע שפ‪ T‬דאכל כלא‬
‫כי־עת כפוכקם לא יהא איסות חמור יותרמלחדוסכידיס‬
‫מעשר או דמיירי כולאי או רמיירי כלא נתן עיניו ‪■ :‬‬
‫כשבד‪ ,‬אלא ו‪-‬אי משום ד מ דקא לא מהני הלא כתרומה‬
‫א ד הא קשה לי מאי■ דאמרי' כירוש' כפ״ז דדמא•‬
‫אכל כמעשר לא חשיב הפיפתי כי כ'ג והוי טכל וד״א‬
‫אר״ז ואת אומיה טכל שיש עליו תנאי מותר‬ ‫• י‬
‫נאייט ן' יהודא ומלשק סתיס' דככייות הכי משמע‪ ,‬דשם‬
‫לטלטלוכשכק כיצר עושה טתן‪.‬עיניי כמקצתו‪-‬זתמל‬
‫י■‬ ‫‪.‬‬
‫כנינו כ' עפלשים כמסשכס ולא הקשו כי אם על פי‪ ,‬השני‬
‫יט‬ ‫יגל‬ ‫אברהם חידר&ים על הרמב״ם הלכות תרומות‬
‫לרחית וכי' ועוד מניין לך דר״ג ס״ל כחכמיה וח״נ י׳־ל‬ ‫|ןין השאי‪-‬ע״כ היייחף דט׳כול למעשר מהרי ע״י מחשכה'‬
‫מעתה דכין ליש־׳י כין לתיש׳ ה״ל דכעי קכיעיח מאוס‬ ‫שמפריש כמחשב' וכן פה־ה ה״מב״םכע״ע מה׳ מעשר‬
‫וד‪,‬א כלנה־נת הרב ז״ל דהא דמייתי ראיה מ ‪ p‬דמזגו‬ ‫יעו״ש ואין לומד דו־א התה‪-‬משוה רניון דהוקכע למעשי‬
‫אחד המחילה דלדעתי קשה‪-‬לי הא דאמרינן כקיה׳‬ ‫לי‬ ‫מאתמול׳וקרא עליו שה ‪ p‬הפיש׳כמאן דלי־א ולכך הגי‬
‫והכיתה הימב״ס פ״ז מהלכות מעשר דהוקבע מעשר‬ ‫דהכי וכן כחכו החיה'כגיעין ד'הני' ישרי לאכול אף‬
‫כפיה לח ישתה משוליה דמשקיה מעורכין יע״ש והס כן‬ ‫גלא הפרשה חה אינו■ מדאי צריך הפרשה וכן פהק'‬
‫היכי תני כאן מה שהקכע כשולי הכוש הוי מעשד וצ׳׳ל‬ ‫ררמב׳ה גבי מי שיש לי תאניה וכי' כחב למחר צרין‬
‫כדמחי דהוא דרככן הקילו ה"נ כיון דהוא דרבנן הקילו‬ ‫;?פדיש ויאכל ואף כלא הפישה מהני ע״י שעתן עיניו‬
‫דאף כ‪.‬ח קכיעית הוי מעשר אמנה מהייוש׳ לא‪,‬משמע‬ ‫יכי׳ יע״ש כלשונו ובודאי הכי כונחי והיינו עעמא דכיון‬
‫הכי דהק' חה כאומר מכפר משקה מעורב הוא משמע‬ ‫דלא קבע לו מאיה משוה ד־אי ככין השמשית כמ״ש‬
‫דכיק דמעודכק לאמהני קכיעות וכמו שפה־ הרמכ״ם ‪.‬‬ ‫הר״ש על ‪ p‬דליקחיין וכי' ואה כן אף רעשה תנאי הוי‬
‫והיינו ביק דעיקד תרומה ומעשר הוא מן התודה לא‬ ‫טבל וחולין מעורכין דאין כדייה עד ^ןכ ע מ־וס‬
‫שיק לומר דרבנן וכמ״ש התיש' דערוכין דף ל״ב ואפ״ה‬ ‫למעשר וה״נ כוונת[התוה'דגיטיןידשרי לאכול כלא הפיש'‬
‫עיקר ראייתו איני מכיר דהך ודאי חש־ב קביעות מקונן‬ ‫והייט משוס ד־כע לו מ־וה‪,‬אך כ ‪ p‬דלקח יין מן הכותי‬
‫כיון דאמר כשולי הכוש וגם שאי מעשר שמוך לו אין לו‪,‬‬ ‫׳צח תבע פציגי וחי ו ׳ ■‪ 1‬׳ ״ מחוה משמע מהימג״ה רלא‬ ‫‪,;V■.‬‬
‫קביעות מקוש גדול מיה וכן הך דלוקק מן הנחתוש‪,‬ור^‪.‬‬ ‫'‪'1‬ןבע מקים‬ ‫מהני משוה דבלילי אמנה בשאד דכדיה‬
‫כאחד ה! משמע ‪,JiJuy I‬‬
‫חמה‬ ‫ות"מ׳•׳׳‪-1*1--‬‬ ‫‪ W‬תרומה‬
‫•‪•••#‬׳•י■׳;‬ ‫דרוצה להפריש‬ ‫למעשרותיו שגי בלא הפרשה ומעתה האי דלח קכע לו‬
‫יא' מק' הרי הוא כל־ וה ושאר מעשר סמוך לו והכי‬ ‫מקוש איט אוכל עד שיפריש וגס שייהטא דהש״ס הכי‬
‫קאמי כה“ייא כירושלמי פ יה דדמאי מהו‪.‬תראי כ״ר אר^‬ ‫משמע דקחמר כיצד הוא עושה וכו' ר״ל כיי לתקט‬
‫כדי שיהח קובע מ״א כצפון ומ״ב לדרומו וכו' ‪ v‬גס‪.‬מ ‪p‬‬ ‫■י׳‬ ‫ומשני וכו'••‬ ‫׳‬
‫דאומד^קדומת הכיי כתוכו הכי משמע ומה שדחה‪.‬הרב‬ ‫ו ר א י ת י למהדימ״ט ז״ל שרצה להוכיח דכקריחת שה‬
‫לומד וז״ל דשאני הכא דהוכדר הדבר כששייר‪,‬אבל כתורם‬ ‫הגי מלעבל על הטבל וכו'ולפי מ״שינדא'‬ ‫י'‬
‫מעח‪.‬ה כעי ק״מ ע"כ ואיני יואה שוש הפיש‪ .‬ביניהם‬ ‫ל״ה לא יתכן כ״אכדמאי דהוא דרבנן וכיון דקר שה הגי‬
‫דחף בתודה נמי כשיתדיה הוברר הדבר דזה היה כדעתו‬ ‫דאורייתא ללח הגי‬
‫דחמדי׳ יש בדירה אך כודאי טבל דהוח דחויייתח‬
‫כתחי׳ ועוד איך פשק הרמב׳ייש קבע כשיליה לא ישתה‬ ‫עד שיקבע לו מקוש והך ראיה דה־יח מהתול ויש״י ז״ל‬
‫מפיה ■׳משקין מעוי־בין כיון דהוא רוצה להפ״יש כסוף‬ ‫רגיטין בעכין כדירה רפקכו רשותה מיד' דכיון דקדא שה‬
‫אמ‪-‬יגן הוברר ‪,‬הדבר וכו׳ וכוונתי היא ישחה ממנה‬ ‫יצא מידי טבל ובו' אחד המחילה לח מכדעא י■'■׳' חה‬
‫‪.‬׳לכשישייר הוי מעשל ועוד כנראה דנעלס מעיני הרה‬ ‫וצכך כיין ילכשוף מפריש‬ ‫ברירה ^דד‬
‫מ דס'צ יש דדודי^‬
‫ידוש׳ דתדומות וכו' דשם נאמר על מתני׳ דאוסד חרוע'‬ ‫הוא הוברר הרבי מתחילה' כאלו הס מפוישיה יק• ל־יק‬
‫הכרי כתוכו טעמא דרבנן דכתב ונחשב וכו׳מה מחשכה‬ ‫ראית לן חק ברירה כל שלא הוקכע המעשר כאיזה מקר‬
‫כמשוייה אף התורם כמשוייס יע״ש ועיק‪ .‬להד״ש'‬ ‫הו״ל טכל וחולין מעורכין ע־ שיפייש וכמ״ש גס ‪ .‬מה‬
‫'שהק׳על מ״ש התיס' ז״ל כפ״ק ‪p‬ידושץדלא חשיב‬
‫א י ל שיהיה העולה מן המדב׳ר ודאי בעינן ק״ע‬ ‫הפרשה כי אס כקביעות מקוש ממה שב׳ כס־ק כל‬
‫לכ״ע ואס כן היפי אמרו כירושלמי כיצד‪ .‬הואג‬ ‫‪.‬‬ ‫הגט דחשיב אף כלא קביעות יכו' וכמו ברייתא ־הלוקח‬
‫עושה ניתן עיניו בצד נ־‪-‬קצתי ואוכל את השחר־ והא ודאי‬ ‫שכתבתי ׳אךמה שד ׳ מחי‬ ‫׳‬ ‫המחילה ילק"מ ונמו‬‫'‬ ‫וכו' אח־‬ ‫׳ ״‬
‫זה לח מהרי אלא כתרומה דכתיב כיה ונחשב אכל לא‪,‬‬ ‫חמת דדוקח‬
‫כמעשר ואפשר לומד כיון‪,‬דמאתמול קרא לו שה כדין‬ ‫פרשה לחכמה‬ ‫לענק תלול הוא דלא מהני אף דחשיל הפי‬
‫המעשי מהני דההוח אמי הך קריאת שה דעכדינן לה‪,‬‬ ‫נמ״ש התוה' עצמם ונ״ל ליישב דמי‪,‬‬
‫אקמול להוי זה הצ־ וזה מוכרח דהח קביעות מקוש הוי‪.‬‬ ‫יש ברירה ולא כעי קביעות מקיש די‪.‬הני נמי הך הפרש'‬
‫כמו הפ‪-‬שה ואין מכיישין כשבת אלא ודאי דוקא הנא'‬ ‫'לחילול דכוא אימי מעשר דאית בהאי הוא מהולל ו ק‬
‫•כיון׳דמאתמיל תדא לה שם לית לן בה ‪ -‬סחמנ' אחר העיק‪.‬‬ ‫דש”ל רבעי קביעות מקוש דאזלי לשיעתייהו דלח חשיב‬
‫’ דהא כתבו הי״ק והתוס׳ על ‪'-P‬‬ ‫י‪1‬ייו‪:‬ך אינו מאולל עי שיחול עליו‬ ‫ה פ ר ע ״י ז‬
‫קבע מקום משוס‪ ,‬דאיירי בכין‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כעי ‪-‬קביעות‬
‫‪------‬‬ ‫‪ ■,,‬דהח ‪-‬‬ ‫״‪ ,‬שפיר‬ ‫־מעשר והשתא מק'‪ .‬התוה'‬ ‫בס ‪,‬‬
‫וי צייו‬
‫השמשות דאין מעשליז את הו־אי והכת נמי איידי מחני'‬ ‫‪^,‬ענין_חי‪,‬ו‪ ,‬וודחי ש ‪ ,‬ר‪.‬א חשיב ־הפרשה דהא‬ ‫מקש‬
‫דהה לו‪.‬תאניה של ככה׳יג דאל״ה‪ .‬חמאי לא קבע לוימקו';‬ ‫ולא^‬‫ס׳יל דיש כדירה ' ׳‬
‫ואין צומי ־רבן גמליאל ‪.‬‬
‫ואס כן היפי קאמי הידגשלמי דקוכע לו מקוסוהח אפי^‬ ‫כעי קביעות מקוש כמ״ש ר' ישנמה מטראני ז״ל'לדעת‬
‫כין השמשו' אינו'יפיל לקבוע ועוד קשה לי לדעתם היכי'‬ ‫רש״י דלכך הביאו התוס׳ ז״ל הך עוכדא דישג״ג דס״ל‬
‫קתני מקניי' כיו לו‪ ,‬תאנים אומ־ מעשי וכו'‪.‬ואמאי מהני‪.‬‬ ‫רבעי קביעות מקוש משמע דאףר״ג הכי ה'ל והא‬
‫זה אי למתי מפייס הא כתכו התוס' ז״ל כיומא דאין'‬ ‫דלח הכיאו הקוש׳ מהך מתני׳ דקרומותידהאומד תרומת‬
‫מפדישין לודאי אפי' קיא שה עלה מע׳יש ואי לאכלס הא‪.‬‬ ‫‪.:‬הכרי בתוכה'לא אמד כלום וכו' נייל־דיש לדחוק דוקא‬
‫לעינן קכיעית מקום יליה‪.‬יי‪ .‬ל דהך מתני' יהיה כסתם‪.‬‬ ‫ן החס משוס דכתיב ראשית ששיריה' 'דכ־יס‪ ,‬לא כן גבי‬
‫משנה דהלוקח ־לא כעי קביננית מקוש זט^אס גכי חילול!‬ ‫'סעשרזזהיהיהני־חה להכייח מהא דאמדינן בפרק ג'‬
‫דס״ל יש כייייה_ופו' אך מההיארירושלמי קשה ‪-•?r r p‬‬ ‫■ךעירוכין לי״ש דתמ׳כתוכו קדח שם דאינא סביביו והיני‬
‫כיל־ הוא עושה משמע דש״ל"דכעיק קביעית‪ ,‬מקינא‬ ‫אתי ר״ש דאמר‪.‬כתוש' דמ״ב מ״ב "שכחפן זה מחולל‬
‫בקרומי‬
‫־וקא‪ r‬כת־ומ‬
‫לכך'צ״ל; ־ ‪p‬‬
‫‪ - - CV‬ך ;‬‫> •‪-‬מקום‬
‫כעי״קביעות‬
‫־‪1‬״ ^■י'‬ ‫דמשמע ‘דלא‬
‫גדפלו ׳^'‘״ ■^־^‘■י ׳התוס' זל‬
‫י‬ ‫מקוש‬
‫י‬ ‫‪%‬פליגי כ״יעוק׳‬ ‫ט^ ‪ %‬פ ל י ג ו‬
‫•ו כו ^‬
‫מימא ■לא משאפ ^היייעי׳ש מקשה מילה ׳לרשי׳י?ליידיש‬ ‫יזימא‬

‫עיניו‬ ‫‪10‬‬
‫הרמב־פ יזלבוז^תחמות ‪-......‬יגד‬ ‫מידיטים‬ ‫אברהם‬
‫קיה^נוועה א״כ שיייה שליח אף לטעיתי ולא דמי למנ ‪0‬ן>*‬ ‫‪-‬מידו כסכת חה אינו דאעייק כייוש' על מקני' ד ‪0‬מז‪,‬ען‬
‫ו‪-‬סש״ש מ ה־י ליה כהני למוחא דמלתה קאמד כ ק‬ ‫אז״׳י וצי׳יך ^לכחליע כשעתיו ר״ל כשעס סמפריש‬
‫• דמ״מ כשתש אך להי ׳ש ז״ל קשה מסתוש' זצ״ע ‪.. .-‬‬ ‫וכיפשנן הי״מ בפדק ע׳ מהלכות מעשי־ אך אפשר לימד‬
‫כסן ט»א אשיר לאכול‬ ‫פרק ‪ 7‬הלכה א'‬ ‫אית להו דפי' הגמ' רקאמדה וצדיך ליחוש וכו'‬
‫י״ל כלא הפלשה וכנוד שייך לומר דמפישיש אידחי קנא‬
‫קרומה כין טמאה וכל‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫עיין לסר' מ״ל י״ל שנסתפק אס ט‪-‬מאס מדרכנן הח ככלל‬ ‫ך״ל נדחה דכדיו מכח קושיא והא מת־ן נשכת ולכך הפא‬
‫ומתו כי אי לא ויאייז■‪ .‬להר' שכיתת יו״ט שהק' עליו ■מסא‬ ‫כירושלמי קאליי דנרתן עינח לכד ויה דוחק לכךנ״ל דאית‬
‫דאממ׳כפ' הפועליס גכי ממייא דכמיתית כענץ לאו‬ ‫להוי כפירישש כשיכה דדוקא איט מוקד להפריש כי אם‬
‫יחסימה דיש כתרומה אינו■ עוכר מיימ כגידולין שאץ‬ ‫מה שאכל ונ׳יל עיקר דמיייי שקכעלי מקום מאתמול‬
‫איסורו אלא מלרכנן סמ מכוחי דלה אזלינן כתר רדכק‬ ‫קודם כק השמשית אלא לא היה לי פנאי להפדיש והא‬
‫לאפקועי חישול דאומיתא והניחו כצ״עולילק״מדמשנפ‬ ‫דאמר נו ק עיניו כמקצתו הייני שיכיל מקום קכיעותו‬
‫ערוכה היא דגידולין תייכי־ כתממוק ומעשיית והוי‬ ‫‪,‬‬ ‫למעשר כדי שיאכל את השאר ודו־ •‬ ‫‪.‬‬
‫כמו חולין גייידיס אלא רכנן גזמ עליסש שאסומן לזרים‬ ‫קדומ׳יועשר אק מפרישין איתה מאומד‬ ‫הלכה י'‬
‫שלא ליייע חממה טמאה וכן פשק יכינו פי"א מהלכוק‬ ‫אלא מדקדק כשןעורה וכי' קשה לכתר‬
‫אלו וע״ש כגת' כאן כקיומת ודאי כאן כתיומת דמאי‬ ‫הכי כתב דהמונה משוכח ומודד משוכח ממנו וגרשינן‬
‫■‬ ‫‪.-‬‬ ‫ע״ש ‪:‬‬ ‫י‬
‫כירושלמי ממי משוכח אמר דייה‪ .‬מאומד משמע מאומד‬
‫הספק של הרכ אד תמיס דיה פלוגתא‬ ‫ובליקר‬ ‫מהני ואש כן לא אקייא מתני׳אלא כאכא אלעזד ן' גמלא‬
‫וכיון דאין תידמ‪-‬ן מאומל א ! פשק הך מתני' ‪.‬רהמונס‬
‫כירוש' דפ״ק דפשחיש חמישית דר׳׳י‬ ‫י‬
‫הקדשו מקודש הק־ש דמים עשאו קממה אינה תרומה‬ ‫משוכח יעיין תיש' דככילית דף נ״ח ע'כ ונ״ל דש״ל‬
‫תת; לי ילא לאויו אמי לק דכי יישי חילוף הקדישו איט‬ ‫ליבינו ז״ל דהיייש' ס מ! אהך דקני והשוקל משוכש‬
‫מוקדש שאין פולין את הקישים להאכילם לב לכיס עשאו‬ ‫משלש‪-‬ררסוכיק דליכא אלא שנים לכך לקלק לומר מדקתני‬
‫תלומה ה״ז תיומס אתה גזית עליה שייפה ושו״י הדכר‬ ‫המונה משוכח לאתויי מאומד אמנש כתי ריחו ליה‪.‬‬
‫מפייש כפ' כ״ש דכ״טגכי פלוגתא יאוכל חמן של הקיש‬ ‫בשלש־ןקאסר דלית למשמע מינה כלום ר״ל אף הדקדוק‬
‫כמועד אוקדב יוסף פלוגתייהוכפו^וכתכי‪.‬התוס' דהא‬ ‫אינו כלום והיינו דכחב דכיע משיכת משניהם וע״ש‪T‬‬
‫דאק פודין הוא מדרבנן והוי כליגתייהו למ׳יד מעל דלא‬ ‫האומר לשלוחו וכו'נתכוק‬ ‫פרלו ל' הלכה ז'‬
‫‪-‬‬ ‫אזלינן כהי דרכנן וכאמור ‪:‬‬ ‫לתיושככנוניו'יעלת'כידו‬ ‫_‬
‫באני המיה דכמש־נא מסיק רב אשי דכ״ע‬ ‫ומה‬ ‫אחד מאדכעים אי‪ ,‬אחד מששים תרומתי קיומה ואם‬
‫לתכוונו להושיף על הבינונית וכי' יעיין להר״ש רל ‪.‬שפי'‬
‫ס״ל אין פודין וניק דלת שח מידי לא חל עליו‬
‫שום קדושה דהח כמו שהקדיש עפי וא"כ כאן‪.‬כה ‪ 0‬מה‬ ‫המשנה כענין אחי להייני כין משא כין שיפה מיידי‬
‫שנטמאת כטימאס ררכנן כיון דלא שייס מידי הגי מחוללת‬ ‫כאינו יודע דעתו של כ״ה ושיפא מיימ כיודע ולכך מה‬
‫‪,‬‬ ‫יננומדת יצ״ע ‪- :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שהקשה כירושלמי הכא את אומר חממחו חממה והנא‬
‫היומת ח״ל וכו' וכילן שטבלו מיתיץ‬ ‫הלכה ה'‬ ‫את אומד אין תממתו תלומה חקר הל׳יש למצוא הך‬
‫כמיחא לתניא אין חממתו חממה וכתכ דאפשי■ דקים‬
‫לאכול וכת'היאב יד זלמגמ׳רככורות‬
‫משמע דאף אחי טכילה לא אכלה וכן דעת המ״ף זיל‬ ‫דה רכשים מקוסמיתנייא ולעד״ן‪.‬דרכי׳ז״ל מפלש דש״ד‬
‫דכן־עת השאלתית הביאם ישיזלרמש' בכייוק יכן דעת‬ ‫דרישא ישיפא איימ כמתכוין ולכך תקשה הידוש׳ מאי שנא‬
‫הימכ״ן במלחמות יאני המיה איך לח השגיחו כמשנה‬ ‫רישא לסיפא ותיק לו כאן כמתכמן כאן כאינו מתכויו‬
‫עריכה דקתד וט׳יי אוכלה חיתי המיהא לי על הרמכ״ן‬ ‫וה״ג דכינו כירושלמי דהךגידש׳דכאן לפחית פאן להוסיף‬
‫ז״ל שכת' ולא מצאתי זה הדין דט״י אוכלה לא כ מ ל‬ ‫אץ לס קיום דכמשא קתני כהמא פיחת אי הישיף גם‬
‫■ככומת ולא כמה' חלה והרי מכואי כמה' חלה כ ל ד‬ ‫הר״ש כתכ מש טעית כימשלמי ע״ש ומפלש יכינו ו"ל‬
‫משנס ח' ונ״ל ליישב דעת הגאונים חראי כיון דנטמאת‬ ‫כחין מתכוין רהייט מתכוין להמם ככיטנית ועלה‬
‫החלה טומאה דאורייתא מנדה אין' אוכלה אלא קנק‬ ‫כידו אחד מחרכעיםוכו׳וכן לאיתי מפייש כתוספתא‬
‫דאין טומאה יוצאה עליו מגופו וכה"ג כא׳יי עוכר עליו‬ ‫כ־כמ רכינו דקתני האומי לחבירו צא ותיום אחד‬
‫כלאוכמ״ש הרמכ״סילעיל מ! ח' לכך גדול נמי אין אוכלה‬ ‫מחמשים היסיף עשרה חו פיחת עשלה הלומתו ■ן‬
‫אלא כשערב שמש כמו תרומה דאורייתא והא דאמח‬ ‫קיומה האומר לשלוחי שתם יש לו לתלוש אחד מן׳ סמ‬
‫כ ממה ט״י אוכלה משום ראיירי כטומאה דרכנן דאק‬ ‫מכואד אף דיה־ע דעתי של כ׳־קדאמר לו צח ותמס אחד‪.‬‬
‫שעמים ולכן סקלו כה דאף ט״י אוכלה וכיון דהגאוניס‬ ‫מן' הרומהי תיומס וכמתני' תני אס נתכוון להוסיף אק‪,‬‬
‫מיירו כטומאת'החלה דאייייתא לכך כאב הרב כמלחמות‬ ‫קרומהו תיומה וצ״ל דכהיש' מיימ כעלה‪.‬כידו כלא‪.‬‬
‫דלא מצא סן זה בכל^מקוס והיינו ד ‪ p‬דנלה קוצה לה‬ ‫* כונ ה‪:‬‬
‫סלה לא יהכא אלא״לכהן קטן דנאכלת מיד הכל ^דול‬ ‫‪ .‬א ך הא קשה לי לש' מי' מהא דאממ' כסוף ככודוק‪..‬‬
‫צריך להשיטהה עד שיעייכ שמשו לא רצתה להתעכב‬ ‫גכי מס שסק' הש״ש למ” י לתקוני שדדתיך ולא‬
‫ולספי לא;מצאה כ ק ‪ p p‬אמח לה לשורכס ‪:‬‬ ‫מנחתי מהך מתני' דהכא יתי' לו דשאני הכא דאמר ליה‬
‫‪ -‬מס שסכיא הראכ׳יד י״ל דאייה מ הס׳ף‬ ‫ובזעתה‬ ‫דכהכי איידתק־ ילס' יכינו ■מיימ כלא כוונה היכי מצי‬
‫למימי כהכי א מי ת! וצ״ל דכיק דמצי למימי דכהכי‬
‫ז״ל אינה עני; לכא! ■דככי כתכתי דאף‬ ‫■‬
‫■ מת״פ מודה כהכי כיון דמתני' הכי■ מיתנייס ומתחילה‬ ‫אמלי־? לא _מקמ טנטת אמנם עמין ק״ל ‪ .‬מהך תיש'‬
‫עלה כרעתי לימד דאף הרמכ׳ם ז״ל מילה כיה עד‬ ‫יאמר לו צח ותרום אחד מן' דלא שייך לומר כהפי‬
‫םראיהי‪.‬לו כפ״ה‪.‬מס' כיכגריםאףרנדה קוצה ח ל ה ^ י‬ ‫■®ייתדיאייש תני תרומתי חיומה הפי' כטעות יאפשר‬
‫‪ .‬לגדול‪ ,‬הטבל לאוכלה והיא ודאי הקך הרי״פ ז״ל ‪:‬‬ ‫דכיק סקר טעיקידשכית‪.‬דשא גיטלק‪..‬מאנמר ־ ^ ‪i ?:9‬‬
‫סדק‬
‫ך‬ ‫יגל‬ ‫הרטב׳ם הלכות תחנזות‬ ‫אברהם הידועים‬
‫א ק ראיתי להדכק״ה בפ׳כ״ש אמקני' דהאוכל‬ ‫פ ר ל ן ה ה ל כ ה ה ' היי זה תירם הן השכוליז‬
‫י קדומק חנק •שיצא לירון כ‪-‬כי חדש דאף תחמה‬ ‫ע״כ ק״ל דתמייק בפ”ק‬ ‫י ־‬ ‫‪:‬‬
‫אף שאין כי שי"פ חייב לשלם כמו מעילה יכחב דהך‬ ‫דכיצה די״ג אהא דאמד דכה מדללק כיו״ט א"כ מצינו‬
‫היגייא רפהלזים ה״ל כמ׳״ר דלא יליףחטא חטאממעילה‬ ‫סזכאי ככדמקה ולפי דכרי רכי' ז״ל שתורם שכולים לימא‬
‫חבל למאן דיליף אה"נ ילפינן ממעי' אף שאין כי שו’ פ‬ ‫שתרם מאתמול וכא להודיענו שמותר למלול כיו״ט אלא‬
‫ומפח זה הגיה כיריש' הא דקאמר •דנהצה מן הקדש הוא‬ ‫ודאי משמע ראינו חה־ם אלא חטים ונ״ל דרכינו תפרש‬
‫כעי בהיוללה יפי'ואעו נראה רטייסהידושלמי נישמעניס‬ ‫חו מה ‪ 'Tn‬כגמ' הא ר' והא ר״י כ״י ומשום דהוקשת‬
‫מן הקדש ישלם ואיפליגו אמוראי‬ ‫מן הזץו ואת‬ ‫לי לפירש״י והתום' ז״ל דפליני כזכאי כהימתה איך יעט‬
‫לדכית אי למעט ואמרו מאן דאמר למעט היא לקרבן‬ ‫לכ״ש וכ״ה דכולהו ס״ל דאינו זכאי כהדמתה ולכך מפר'‬
‫ואי התרומה ליכא קיכן ועור מאי כתרומה כיון דכ״ע‬ ‫יכיטדי׳ה״ל כיק־דהכנים; למוללן ה^כעו ואהוד לאכול‬
‫ילפי ממעיל' ראף שאין כי שו׳׳פ ידיכ לשלה ומ״ש‬ ‫מהם עראי עד שיפריש וביין שהפ״ייש מאתמול מותר‬
‫דאיכא פליגתא כזה ליתא דדיני מעילה כולם ילפי'‬ ‫למלול כיו״ט ורי׳י כ״י ה״ל לא הו־כעועד שימלול וכיץ‬
‫מתרומה כמי שמבואר כפ' הנהנה רנ״כ התוהפוין‬ ‫שאינו זכאי כהדמתה אהור ^מלול כיו״ט ומעת'אין צריכין‬
‫כפסחים רףל״ג ועוד היפי שייכאג״ב להכי כיקדחרומה‬ ‫לומר דהכיייתא דקתני מוללין מעיו׳ט אגב רישא אלא‬
‫גילה קרא דכעי אכילה וכמעילה גילה דלא כעי חניצס‬ ‫ה״ל כר״י כ׳י דאשור למלול כיו״ט ורכא ס״ל כר' אלא‬
‫אדרבה נהפוך הוא דמעילה ילפינן מחממה רבעי בדלן‬ ‫רנ״ל חחק לומר דמאי דקאמר האר' הוא על רכא ועוד‬
‫אלא משוה דהנאה לא שייכא לשיימה כי אס כשו ’ פ ‪:‬‬ ‫ראם כן מאי מרןשה הגמ' ולד' מצינו שזכאי כהלמתת‬
‫ה ל כ ה ט ' זר שללע ובו׳ הנה מהר״מ ן' חביכ‬ ‫היכא דהכניהו לעיהה ונמלך כיו״ט למוללו ותאי קו'‬
‫ז״ל כה' כפוח חמרים הק' על רכי׳רל‬ ‫אה"נ דכההיא ר'מודה שאין לניוללו כיו״ט כר״י כ״י אלא‬
‫מהא דפסק כה' מ״א דאם אפל תלי זית חלב והקיאו וחזר‬ ‫י־אי משמע ליה להגמרא דדין רכא שמולל כיו״ט‬
‫ואכלי חייב והניחה כל״ע ע׳ש ומתחילה עלה כדעתי‬ ‫כ״ע מומש כו ופליגי כזכאי כהדמתה וצ״ל דש״ל כר׳זי‬
‫לומד דוקאככא משום דפכי נתחללה כאכילת הראשון כמו‬ ‫דפליני ב“ש וב״ה כתיומה ופליגי כזכאי כהדמתה וכ״ס‬
‫שנתבאר כפ״ק דפייתית כהן שהךכשמן של תיומה מביא‬ ‫ס״ל חנאי כהימתה אכל לפי קכית יכינו צ“ ע • ־‬
‫כן כתי ישראלי ומתעגל על גפיי יאיני חישש ימפרש התם‬ ‫א ^ ר ע״כנ‪-‬׳ל דרכינו רל מפיש כפי' התיש' דפליגי‬
‫דטעמא משום דככי נתחללה ישיב מצאתיו כתיס'‬ ‫כזכאי כהיימתה אכל הוקשה לרכיט מהך‬
‫דמנחית דס״ט ע"כ כד״ה דכלע ע״ש ויודע נסתרות‬ ‫^גיייתא ד־תני המוצל מלילית מע״ש יפי' ע״ש משמע‬
‫שכן היה• אכל אחי העיק איני ניח לי דדו־א התם כיון‬ ‫דמיירי דהכניהן מלילית יחס כן היפי חני למחר מנפח‬
‫דגעשית מלוהו שהכי כהן הוי מחולל אכל הכא דנעשס‬ ‫ואוכל דהא לד' הוקכעו למעשי ואסור כתפילת עראי‬
‫כאיסור עדיין כאיהויי היא עומד וכן מבואר מדב^‪/‬‬ ‫סילכך כימ דתידד שיכולין ומאתמול הפריש ולא נידת‬
‫רש״י ז״ל פ״ק דפייתית שפ' יו״ל אלמא כיון ד כטלה‬ ‫התנא אלא לאיסוי־ שכת ‪-‬‬
‫כהיתרא כטלה משמע דנתכטלה כאיסורא לא כטלה‬ ‫פ ד ל ‪ .‬ט' ה ל כ ה ן' הפיתה יכו׳ וכתב מ ק ז״ל‬
‫ועוד דא״ב חמאי אי! ניתן לו אלא דמי עצים כיוןדנחחלל‬ ‫ואמרי' התה דק״ק סכר‬ ‫’‬
‫ולא היי 'עיכול חייה ליחן לו דמי שייו • אשע״ב נראה‬ ‫מעוכב נ ט שחיה־ אופל כתרומה ואינו כנמצא שה וצדיך‬
‫לעיררודאי אף דלא הד עיכיל מ״מ נפשי של אדם‬ ‫להגיה ואמיי‘ ככייהית דכ״ד דר״ל יס״ל הנותן מתנה‬
‫קצ>בו אלא דהכא כעת אפילתי לא היה ידע שהקיאו‬ ‫ואמי אי אפשי כה הויי הפקר או־מיה כגמ' שה דס״ל‬
‫וא"כ אחד שידע לא הפסימ כלום כיין דלאו כר אפילה‬ ‫לת״ק דאמי מיכל כתיימה משום מעוב' ג״ש אוכל ולמ‬
‫וליכך אינו ניתן לו אלא דמי י עצים שהפסידו ועוד כיין‬ ‫רשכ״ג דה״ל חיט אוכל חפשי דס״ל דמעיבב גט שחרור‬
‫דאפילת אישור הוא לא היייא אפילה דומיא לכאידאמרי^‬ ‫איט אוכל ולכך כתב דיש מקום לימי דרשכ״ג פליג‬
‫ככבורית ר' ל׳יז המוכר כשר ונודע לו שהוא ככור מה‬ ‫•עליה כסא וכיק דמכפ״ל כמחן הלפתא פשק לחומרא‬
‫שאכלו אכלו ויחזיר לו הדמים וכמ״ש רכי' מן י' אכל‬ ‫ונ״ל ד מ מוכיח מדאיכעי' לן כמעיכב גט שחדור אוכל‬
‫התם כיון שחזר היא כעצמו ואכלו מ ’ מ הדי נהכהגרוט‬ ‫התרומה או לא משום דס״ל דדכנן וישכ״ג פליגי כהא‬
‫ככזית כיון ראחשביה ליה אכילה ודו־ק ‪:‬‬ ‫ולא^ידעי' הילכתא כמתן דאי לא״ה לא שייך למיכעי כיק‬
‫‪ H D /iT‬כ” ד אה היה כי פיית ואין כה שו"פ‬ ‫דנן״ל כר׳ל גכי הניק מתנה ואמי אי חפשי כה הד‬
‫משלם לכהנים יהק' מדן ו״ל דאממ‬ ‫‪.‬‬ ‫■הפקד וצ״ל דרכנן ה״ל מעוכב גט שחדור אוכל כתרומה‬
‫בגמ' אי אין כיה שי"פ ק־ן נמי לא ליחייב ולכאורה לק׳ם‬ ‫ומאי קמיכעי״ל אלא ודאי • ח־שכ״ג פליג עליה‬
‫דהת= קאי על פחית מפזית יפן יאיחי להיב מחנה‬ ‫■וע*ק להמ״ל ז״ל שלא יאה סיגייא דכייתית שהבאתי‬
‫אפרים כלקהויס שתמה על!ו ולע־״ן דמקז״ל נ‪-‬ימוק‪1‬‬ ‫ע״שודו־ ‪■ :‬‬
‫עמו והוא מ־הק' כתר הפי אי אית כיה שו״פ חומש מא‬ ‫ואינו מחריב עד שיאכל‬ ‫הלכה ב׳‬ ‫י‬‫פרק‬
‫ליחייב אש איתא דה׳׳ל למק' לרכצן דדדיש מלח ואצל‬ ‫‪ .‬כזית י׳ל אעפ״י שיהא כו‬ ‫׳‬
‫דתלוי כפיית מאי מק' אלא ודאי דמק' משוס דפיק דלית‬ ‫שו"פ לא מחייב אפילו קק כמכואד־כפ׳ כ״ש ק< ל"כ‬
‫כיה ש‪.‬י"פ לאו גזל מדי דנותן למחילה וא"כ אפילו כדנן‬ ‫דקאמיאי לית כיה שי״פ אפי׳קק לא מחייב וחי׳ ‪-‬לו‬
‫ואי אית כהי שו״פ חומש נמי ליחייב דהוי גול גמול•‬ ‫דמייחי דיש כי שי״פ יא׳ה כיין■ יליח פיה כזית לאמחייכ‬
‫ואסא חיק לו מ־מש מלא יאכל יחומש תלוי בכיית ולקי‬ ‫קומש ולא דמי‪-‬למעי'דאף יליתכיה סו״פתייכ לשלם‬
‫אף מש כו שו״פ אץ כו חומש אך עדיין איכא למימר‬ ‫דהתם ממוךדהק־שהואאכלהכאממקדכהני׳הואופסות‬
‫ספי‘ פיית כעי שו"פ כיון דניחן למחילה ני ע ת הנדן'‬ ‫משי׳פ לא ניתך להישכק וניתן למחילה אכל הקרש ליכא‬
‫‪ ipb‬הכיא ראייה מהימש׳ולעדץ דמניקומו היא מופיע‬ ‫» צן דיסחול יפמ׳ש‪:‬רכיט כסלכית מעילה פדק‪ .‬ז' דין‬
‫מיקאמד אבאישאולעד שיהא בו שו׳פ ואס ^ |‪PS ■jil‬‬
‫■ שיהא‬
‫׳ ‪ D ^ m‬על הרמב׳ם הלכות תרומות ; ‪ -‬זגד‬ ‫אברהם‬
‫שמחלק כהיפא ועוד ביק דמיירי כחולק‪-‬שפיר כתנ־הת‪’6‬‬ ‫שיהא מ שו״פ מיכעי ליה כמו סהק' הש״ת כתר הכי‬
‫משוה דאין כ' עושה ■ג'כחולין עכ״ל וכתי' הא' לא הונח‬ ‫אלא ודאי דקרומה שאני אף דליק כיה שו"פ מחייב‬
‫לי‪-‬דכיון דמיידי כג' פשיטאיהוא דאין כאן טומאה כלל‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬ ‫;'ככזית ודו״ק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫נם כתי' הב' יש לתמוה דאף דהה חולק מ״מ מטמא‬ ‫פ ר ק י ״ ב ה ל כ ה ‪ -‬י ״ א וקיסונננכיהוכו׳עיץ‬
‫משקין להיוק תחילה וכמקשמכואר כיה כהרכה מקונטת‬ ‫‪ .‬מ״שהכ״ממשההרי״ק‬ ‫■‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬
‫גם יש לתמוה ע^רכי' זל שכתב נכי קדומה דמהני פחית‬ ‫דר״י •ריחויא כעלמא הוא וכו' דהכי מקקינן‬ ‫ז״ל‬
‫מככיצה לטהרה לנסכין והא חיישיכן לתקלה כמו שמבואר‬ ‫התה‪-‬יעו״ש פי' דכדיו משוס דחמרי'כתי הכי דאף‬
‫כדברי דכי' כהמוך וכן הוא כגמ'וראיתי להד' זל שתי' דמיירי‬ ‫אנן נמי קדנא דאף ‪p‬י‪v‬שת פה עכור רכנן מעלה וכ^ן‬
‫בדיעבד אך מלשק דכי' שכ' ולא אמרו פחוחוכו' משמע‬ ‫דסכי מהקינן קו הוי הך מימרא דד׳יי דאמי הקדיש‬
‫יתקלה היא אף לכתחילה ולכך טעים למי^תיה לומר‬ ‫כפשטה דאמד דמיירי לכהכין אבל לקתמה לא עכוד‬
‫דלא תיקנו כביצה לכתחלה משוק גידה וכו' אשר ע"כ‬ ‫מעלה ועוד נ״ל מהא דאמדי שה כפ' כ״ש גכיהךממחא‬
‫נ״ל דודאי בונת דבי' במאי דקאמד״הוחכק ועושה אותם‬ ‫דל״י ^ ה וענכים שנטמאו דודכן פחות מככיצה וכו'‬
‫קדומה הוא כפחות מככיצה וכמו שביאר אח״ב גבי‬ ‫ומתמה התה מק־ דאמרינן קדומת <תיה וענבים אין לו‬
‫קדוקק במאי דקאמר והחנק פחית מכביצה וכן הוא‬ ‫כה היקר אכילה וכי׳ואס איתאיש כה היתל אכילה כיון‬
‫לשונו כפ״ו מה' איהירימוכח יעו״ש ועלה קאי ולא אמיז‬ ‫שידרוך חותה פחוק מככיצה ולפי הך הכדא מאי מק'‬
‫־‪■ .‬‬ ‫וכו׳כנ׳׳ל‪:‬‬ ‫י ■ ■‬ ‫‪ 3‬גמ' דשאני חרומה דמעלה הוא וכו' אלא ודאי ה״ל‬
‫פ ר ק ‪D‬״ ‪ 1‬ה ל כ ה ב' חבית התומה וכו' עיין‬ ‫לתלמודא דלא עבוד מעלה לקרומה כהכי אלא כקדשים‬
‫מ״ש מרן ז״ל וכלא״ה‬ ‫י ■‬ ‫זחףבקממת‬ ‫וכיון הכן דחה דכי הך הכלא דר״י ולו‬
‫האי אהודה אינו אלא מרדכנן דמדאורייתא חד בקרי‬ ‫מפקד פקידי כנ״ל ושו״ר להדב ו״ל כחיבודו שכ'כ ועוד‬
‫כטיל עכ״ל והא דהוצדך לומר וכלא״ה האי איסודא איט‬ ‫כתב להכייח שדכי' ה״ל הגידקא בגמ' כתי' הב' כמאי‬
‫אלא מדרבנן אף דככר חי ק דתממה כיה״ז דרבנן משום‪.‬‬ ‫דקאמד הקה דנגע כב' ושני עושה ג' כת־ומה ודש'^‬
‫דכא לקק נמי הך דטכעק של ע״י דפה' רכינו כהלכות‬ ‫מחק יאותה גירהא משום דר״י קאמר דמעלה עשו‬
‫עכו״ה דאזלינן לקולא אף דאיהורא דאורייתא לכך כתב‬ ‫כקרומה וכו' יעו״ש ומהאי טעמא ה״ל דהך דר״י‪ .‬לא‬
‫דאין איסורו אלא מדרבנן דמדאורייתא חד כקרי‪ .‬כטל‬ ‫קאי_ ולחויא בעלמא הוא יכו' ולע״ד הוא תמוה דאיך‬
‫והוציכתי ליה » נ י ש־איתי להדב מחנה אפרים ו״ל‬ ‫אפשד להך גידקא כלל דההיך מימרא דר״י דדרכן פחות‬
‫כליקוטיו להלכה קרומות שסק' וי״ל ק'דטכעת ע״ז‬ ‫מככיצה מיידי כת־ומה ודלאכרש״י דמיירי כקוליןישנעשו‬
‫‪ ■ ,‬דהוי דאורייתא והניחו כקושייא ע״ש ; ‪■ .‬־‬ ‫ע״ט קתסה וכמ״ש הלב שה דלרכי' נ‪-‬ל דוחק דא”כ מאי‬
‫ה ל כ ה ב ׳ הוקרר כולם ואומרץ של קרומה היא‬ ‫משני כגמ' לעיל כהך קושייא מהך דהרומת ענביה דאין‬
‫שנפלה עיין מ״ש מק ז״ל ובלא״ה‬ ‫כהה היקר אכילה■ משוה דחיישנן לתקלה וכו' והא ר״י‬
‫איסורו אינו אלא מד‘ י״( ■מ־אורייתא חד כתרי כטל‬ ‫מיידי כתרומה ואכ״ה קהמד דורק לכתחילה פחוק ו־ו׳‬
‫לא אמרי' הכי דאה ‪-‬לא כן‬ ‫כדקרשיה ‪rS‬‬
‫‪I‬‬ ‫וכו' מבואר דבבדיו‬ ‫ודמ תק‬ ‫ואין‪ ,‬לומר דהך סוגייה לעיל הוא ללי‪,‬‬
‫לא משני מייי כיון דמיייי נמיכליגתאדרבנןוד״א בדרבנן‬ ‫דהכא נמי כפחות קאמד ולריריה דכרירי כפשטן רמיירי‬
‫נמי ה־ר׳קוי׳ל אמנם התוה'כ־בו כפשיטיק דאף כקדשים‬ ‫‪,‬יהנא דמקק ■‬
‫דמיירי דנגע כא' והוי‬ ‫כחולין דמ"מ להך יין ׳‬
‫אמרינן מדאורייתא בטל כרוב ועיין כתוה' דף ע״ג ודף‬ ‫ב ושניעושה ג בתרומה ור׳יי כתיומ' מישתעיתיקשי ליה‬
‫■‬ ‫מ׳יז דזכחיה ־‬ ‫מאי ברייתא קרומקענכיה דאין לוהיקראכילה ואין לחלק‬
‫ג ם מ״ש מהדי״ק יל חינו נוח לי דתוס' י״ל כבר כ‪:‬תכו‬ ‫דאף מינה וכה ■לא אתייח דהא‬ ‫קאמר ־‬ ‫קושטא ■‬
‫׳‬ ‫כלל ו!ורש״י‬
‫וה החי' לרינא ואמאי לא הק'לסו מאי מק' הגמ׳‬ ‫לא קאמר נמי ^ועמא משוס דכיק דחיישיק הקצה וכו'‬
‫‪-‬‬
‫היכא‬ ‫\‬
‫דוקא‬ ‫אלא וראי הכא‬ ‫מבואר_ ‪*1-‬‬
‫‪-__ __L‬‬ ‫דכיון ___‬
‫דהחילוק‬ ‫דכיק דהן תקלה לא ידעי' לה אלא מהך ברייתא אחריתי‬
‫דאין מבטלין איהוד‬ ‫מהני‬
‫'׳■׳י׳*• ׳'•‪1‬‬ ‫לא‬ ‫ולכך‬
‫דהפילה‪- .‬כ^לבטל י־‪r -‬‬
‫י‪..‬״‪-‬‬ ‫עדיפא‪-‬יה לחקשויי מהך ליימרא גופא משוה מעלק ‪! :‬‬
‫לכתחילה וקנסינן שוגג אטו מויד אכל אה כונקו להמית‬ ‫אך ראיתי למהרש״א■‪1‬״צ שב' דלפי הך דאמרי׳משום‬
‫את כולה כודאי חשיב גדע מנפלה וא״ב לפ׳׳ו לא מיקרי‬ ‫מעלה בקיומה קו לא איצטייך לאוקמי‪ ,‬משום‬
‫■‬ ‫הפילה דאין כיונתי להכי כלל ‪:‬‬ ‫דחיישינן לתקלה ומדברי ר״י דקאמר הקדישן וכו׳משמע‬
‫וד? >ד״ן דידוע הוא דפלוגקא דרכנן ור״א כקדשים‬ ‫ריעכד קחמר וכן כתב רש”י י״ל והיינרמשוה־ יחייש‬
‫אינו אלא מדרבנן דלר״א דה״ל ראתא קרא‬ ‫לתקלה ועוד מדקאמרטמאים ודאי דיעב־הוא גהכעיני‬
‫ולדבוק אפי' תערובת חל־ בחד ולכן־ הית־ עי שקרב חחד‬ ‫כיס‬
‫יפלא״ דאיך אפשר־דר״י ‪ .‬ה״ל דלא חיישיכן לתקלה‬
‫משוסדתליק תה האיקוד אכל רבנן דלא דרשי הך■ קדא‬ ‫ס״ל דכהכידחי ■‬
‫דכי׳ ם' כ״ ה כמ״ש‬ ‫דכמס ^קנאים _הכי ‪P‬״’‬ ‫‪.‬‬
‫יל כהמוךע״ש וכן משמע מהא דקאמדכגמ׳ ור?‬ ‫מכ״מ ־■‬
‫י־י״‪1‬‬
‫להבי לכך לא התירו ע^יי קרב י אח־ בקדשים כן כתבו‬
‫התוס׳ד׳ע״ת כד״ה רכ‪-‬ע״ש וא״ב ע' כ לא כליגי אלא‬ ‫‪,‬ממד אפי' חיטי וחמאי ניחוש לתקלה הרי מבואר דאף רו‬
‫כקרשיס כדאמרי' אכל ־גבי חולין כ״ע מורו יתלינןלהקל‬ ‫מורק דחייש לתקלה ולוה י״ל דכיון דהך סוגייא עדיון־לא‬
‫אבל דעת המק''־ הצל היון ד עו תמירה' וראי דמיא‬ ‫ס״י הך טעמח ■דר״י משוס מעלה ■וכו' וצ״ל דד״י ה״ל‬
‫לקרשים ואהת תי* לי אתיכי״א דאףכק־שיס תלינן לקולא‬ ‫דקאמד‬ ‫דסייש לתקלק אמטו להכי' מקשה שפיר‬
‫אפי' חיטי ■וכו' כיון דסוא ס״ל יחייש לתקלה אמנם‬
‫יצא חייש■ נתקלה הך כבר‬ ‫צי"? ד״'‪,‬‬
‫דם"צ ■יר״י‬
‫הפש״צ דוז״ו‬
‫למהחבח החש׳׳ל‬
‫ץנלז‬
‫׳י‘ ׳‪ 1‬׳‪•■ -‬ן;^ ^ ׳‪-‬י ׳‪ 1.‬ו‪ uw ’rf‬־׳ינק ‪ pji‬ו כ‬ ‫׳יי־י‪-‬׳י‬ ‫כקכתי תה‪..‬לא יתכן וכאמור‬ ‫‪.‬‬
‫דרכי' הילכירעתיהתוה'; רובמי' דמ״ו■ בפי' י הא' ־דלרכנן‬ ‫‪.‬הק' הרי׳‪-‬ק■ צ״ל על־‪ .‬מ׳יש דכי' וקץ ‪-‬וענבים‬
‫כקראיה לא אמיי' אחרו דציה ׳להטות כיון דלא ‪-‬רר^'‬ ‫‪®.‬חטן■ ועושה! חוקן תממס ;רחמאי לח התב■‬
‫כס כהכי והך שוגייא דיומאיאולא כר״א ונ״ל דכן דעת‬ ‫דכעי' ""יק■ פחית ׳‪.‬וכו' ‪,‬וקי'■ משוס דחיירי ־בג' כמר‬
‫סתום׳‬
‫אברהם; 'דדדרעים על הרמב״ם הלכות מעשר ♦גל כא־‬
‫‪■.‬‬ ‫הלכות מעשר‬ ‫גחוס' שם כזכחיס דע״ג ד׳יה א‪1‬א וכו' שהניאו ראייה‬
‫»רנ שאמר גני טבעת דהלינןלההל משוה דק״למראוריית'‬
‫פ י ק א ׳ ה ל כ ה ה ׳ אי; משלמין לבעליהן ונוי‬ ‫כ מנ׳ נטיל והוא ס' ר״א ולכאורה הס תמוהים הא‬
‫חין לן כהן עד שירימו‬ ‫׳‬ ‫דהניאו ראייה מרנ דס״ל כר״א יניתו ראיית מרנק‬
‫אהן משמע מכתן אחר שהורמו אס חכל מהס חייבים‬ ‫דאזלינן לחומרא רמוקו נולן אלא וראי דס״ל דרנ‪:‬ן לית‬
‫לשלם אפילו עדיין הס כרשוקו ולא זכה כהן כהן■ וקשת‬ ‫להו הך דיכא דמראורייתת כטל כרוה והיינו טעמאמשום‬
‫דהש׳יס מקשה מכאן לר״ח והוצ‪-‬ן לומר דאתו לימ‬ ‫דלית להו ק‪-‬א לתערובת וכיון דרכ ה״ל כר״אלכך פשאינן‬
‫ככיבלייהו וס״ל כמי שהורדנו דמייח וכיון דרכינו ז״ל‬ ‫כויתיה וכן נמי כוונת התוש' שהבאתי לעיל ניון דש״ל‬
‫פסקכר” ח כהלכות’ כיכודים פ״ט‪.‬אין פשק כאן כסתם‬ ‫לדכי אליעוד מדאורייתא תר כתרי כטל אה כן קרא‬
‫דחייכיס לשלם הו״ל לומר דאתו ליד כהן כטבלייהו‬ ‫דתערובת לעכרח דאיימ חד כתד משמע לרכנן לית ליה‬
‫'‬ ‫כאוקמתא דגמדא ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪,‬‬ ‫■ ״‬ ‫האי דינא ‪:‬‬
‫! ב א מ ת מדברי רכי'כהלכות ביכורים מבואר דלא‬ ‫ו כ ה כ י ניחא לי מה שנשק דכי' פ; מה׳ימעילה גכי‬
‫איידי ר״ח אלא כמתנות שהם ורוע וכו'‬ ‫פ־וטה שנתעיכה ככל הכים כיון דיוצא כל‬
‫שהם חולין אכל קרומה שהיא קודש יוצאה בדייני; כ ק‬ ‫הכיה מעל והמפ' כולם תמהו ויכטיל כדוכא ומם‬
‫שתייב עליה מ ק ה או חומש וככל מקוש אמדינן מפני‬ ‫שתירצו התוה' שה דאי; כביה אלא ח־ אינו מעלה ארוכה‬
‫גזל השבט וכן משמע נמי מהא דאמדי׳כפדק ו׳דתרומו*‬ ‫לדכי' ז״ל שכ' ככל הכיש כמו שדק^ הפד״ח זל גש מ“ש‬
‫ופשקו רכינו כפ״י מהלכות תיומו׳דק י״ו כת ישר'שאכל'‬ ‫דמיית כנכרת וידועה אי; זה משפט דכריו רהו״ל לכאד‬
‫תרומה ואח״ב נשאת לכהן אס חממה שלא זכה הכהן‬ ‫זה אלא ודאי משוש ־ש״ל כ־־שיס לא ס״ל כטל כרוכה‬
‫הכלה משלמת קין וחומש לעצמה ואי אמרת תרומה‬ ‫והכי הכד?‪ -‬דכנן כאמור אלא דלפ׳׳ז כיא דאו־ימנא‬
‫ככלל מתנות כהונה למה משלת'כלל כיון שאין לו תוכעין‬ ‫הבית מ ק ז״ל דש״ל דכק־שיש אינו כטל כדוב מחי‬
‫רעור דלמל׳יל שנשאת לכהן אפי' נשאר‪ ,‬לישר‪ 1‬נמי ולשיט'‬ ‫מק' בה וניכטיל כדובח ואפשר דואא גבי חשיבות‬
‫הגמרא דש׳׳ל די״ח איירי אף בקרומות ומעשיות וקרא‬ ‫וכן נמי שברת התוש' שתי׳ משוש דש״ל רדבנן דאמרי‬
‫דמשלס מיידי כזכה כה כה; צרין לרחוק ולומר דמתני'‬ ‫לא יקרבו הוא מדאוריית' כדכנן דכרייתא וכחן שכיפשקו‬
‫דקר‪,‬ני נשאר לכהן אגב שיפא דאתא לאשמועינן יחומש‬ ‫כדמב׳ס והקוש' דמעילה כשאי סוגייא דלא המרי' כטל‬
‫לעצמה ומעת׳תחזור הקושי' כיוןרר״ח איירי אן בקיומו'‬ ‫כרוב‪.‬גכי קדשיש כיא דחשוכיש הש וכמו כ; כוונת הש״ש‬
‫והיצרן לגמ' לאו־מהץאתו לידיה בטבלייהו אין שתק‬ ‫שהק' כריש כל הזבתיש וניבטיל כרוכא ופ תק ליה משום‬
‫מיניה רכינו וצרין לרחוק ולומר דרכינו ז״ל המן עג‬ ‫דחשיכי ואפ ל עוד דלא נאמד זה אלא כקדושת הגוף‬
‫הלכוד‪ ,‬כיכוייס שהביאו שש שכן כתב מכני שאין לוחוכע‬ ‫אכל קדושת דמיש לא ואהא כתב כיו; דחשיב■ לא שנא‬
‫ידוע וי״ל שהפקיד אצלו הטבצ כמות שהוא וחזר ולקחו‬ ‫ולהטעים ה־כר כיא דהתויה לא יצתה להתיר ההערוב'‬
‫ממנו הוי ככהן חוכע ידוע כיין כזכה כהן כבד מבוס‬ ‫לומד דאו־דת אפילו ככל שהו כיא דהוא דכר תשוב‬
‫דכשהורמו דמיי; אמנה עדיי; לכי מגמגם כזה אמאי לא‬ ‫וכבר כתבתי כה' מעיל' דמהש׳׳ש משמע דמטכע חשיב‬
‫זכר שי מקנות ומעשיית כלל כי אס זרוע ולחיים‬ ‫ולא כטיל ע״ש ככ׳יד ואין לחלק כין כע״ע לשאר‬
‫ובו' •‬ ‫‪:‬‬ ‫חישוראדהא רבנן דכדייתא כחדא מח־נהו כמ״ש התוש'‬
‫כיייתא כת׳יכ פיסת אמור וכו' פישקא ו'‬ ‫וי״איתי‬ ‫ן ׳ל אן עדיין קשה להכרח התוה' ז״ל דאין אשח^ חלא‬
‫וז״ל יכול תהא כפתשקו מקרשתו לאייב‬ ‫מדרננן מה יענו להן משנה דקר‪,‬ני גכי פרוטה דמעל‬
‫עליו קק וחומש ר‪",‬ל ונתן לכהן את הקדש דברי ר״ע ר״ש‬ ‫כיון דכטיל מדאורייתא ואין לומר דהחי מעל מ־רכנן‬
‫חומר אף הפ‪-‬שקו מיתייב עליו קין וחומש ופי' הר״כ‬ ‫כמ״ש כריש מעילה דהא ד'ע ש״ל דמעל אף מהפק גם‬
‫ק״א ז״ל דפלוגתייהו על הפ־שר‪ ,‬קרומה דד"מ ס“ל דאיע‬ ‫ז״ל רידוע וניכרת איכא דשדי‬ ‫מה שכתכ הדכ‬
‫קייב עליו קק וחימש ע־ שיהנו לכה; ור׳יש ה״ל מכיק‬ ‫כיה נרגא כיון דכשעת הוצאה אינה ניכדד‪ ,‬כלל אמאי‬
‫שהכיישה חייב עליה אףדלא הגיעה לכהןולכאורה הוא‬ ‫מעל גס קחני פרוטה ככיק זה הקדש ולא ראה הפרוט'‬
‫תמוה דהוי ר׳יח כתנאי ועיר דהוי הן ברייתא דמקשי‬ ‫כלל וצ״ל דש״ל כתידוצא קמא דאין ככיש אלא אחד>‬
‫מינה לר״ח הוא אתייא כי״ש רס׳ל משעת הפרשה חייב‬ ‫ו מ ע ת ה נתבארו דכת מקז״ל וכוונתו היא דעיקי‬
‫עליה ומאי מקשה כיון דש״ל כד״ע דס״ל ע י שהגיע‬ ‫הקישייא של רכא על ד״ן לא קשייא משום‬
‫לכה; יהקימא על כיכ ז״ל שהביא הן מימרא רד״ת‬ ‫דכקדשים לא בטלי כרוב כאמור והוי אקוד מ‪-‬אורייתא‬
‫ושתיק עלה ואפ״ל יקושיית הש״ס מהלכה דקי׳ל כסתם‬ ‫הכל גכי ע״ז דמדאודיית׳ כטל ביוב דהוי אישור'מררבנן‬
‫ברייתא דהיא אתמה כר״א כי״ש דיריש מקרא אחרינס‬ ‫לפךתלינן לקולא ורכה דמק' ליה הכי משוסדש״ל כשוגיי'‬
‫רמשעת הרמה תייב והין י ח ס ל הפן הרין •‬ ‫דיומא דהכי ש״ל כמ״ש התום' ז״ל ולכן מקשה ליה לרכ‬
‫א ך רבינו ז׳ל מפר' דלא קאי ר״ח אלא אשאר מתט^‬ ‫והשיב'דלפי שיטתו דש״ל דמדאורייתא כטל וה״ה דהו״מ‬
‫דלא טכילי ולא קאי אתיומה מדלת הכיאו כגע'‬ ‫■‬ ‫לתל־ כין דדכנן לדחודיתא אלא רבעי למימי כיו; דרכנן‬
‫ברייתא‬ ‫הן פלוגתח דקנאי כלל והש״שידמקשה‬ ‫הוא רבנן מורו לד״א כיק דהוא מדרכנן וכיון דקי״ל‬
‫דתממה כוונתו לדמויי אקרומה וכן היא הגירשא הובא'‬ ‫י בסוגייה חכחים דהוח מדאורייתא לכךפשקינן|כתרווייהו‬
‫כספר קרבן אהק;!יל וחמאי ליהוי כמחנות כהונה וט'‪,‬‬ ‫כנ׳׳ל ילוק והא דהוצק מ ק להא דבלא״ה משוש דהוקש'‬
‫ו המ תק כפי שיטתו השיבו דאתי כטכלייהו אכל‪,‬כאמת‬ ‫לו" ביק דאיכ׳חילוק כק דאורייד‪,‬א לדרבקאמאי לא עבדי‬
‫לא דמו כללידכיון לחייב עליה; קרן'וקומש_ןראי יוצאה‬ ‫צריכותא כהני ה'ג כא לר‪,‬ק הן דטבעת של ע״ז דפשק‬
‫■ כדיינין יאלא״ה למה משלש כיון דאין לו ■'תוכעין והכי‬ ‫הרמב״ם בהלכו' ע״ז דאזלינן לקולא אף דאישורו דאוריית'‬
‫■אמיאק כמקני‘ פ״ז רתיומור‪ ,‬היה אוכל ב׳זמסה וטדנג‬ ‫״ועיין‪.,‬לסרב מקנה אפרים כליקוטירלהלכות תדומית‬
‫‪15‬הוא כן גיישה חייב קק וחומש דכרי ר״א ואףר״ילא‬ ‫י • ■‬ ‫יע״ש ‪, . ' -‬‬ ‫•• ‪■ .‬‬
‫פטר‬ ‫‪-‬‬ ‫‪H‬‬ ‫יא‬
‫ינל‬ ‫חידרעים על הרמכ״ם הלכות תרומות‬ ‫אברהם‬
‫משיפקסו דמשמע ראף כ כ ח ח״ב והיכי קאמר ד״א‬ ‫פטר כי אה טעה כדכ׳ימלוה הא לא״ה חייב ולמי משלס‬
‫מעריש ובו' ובאמת כלא״ה לי׳ק דהא דאמרי' מעדים‬ ‫כיון דאין לו תוכעי; פטה־ כ־אמר ר״ח אמכה לפי מ״ש‬
‫ובו' הוא קאי למאכל בהמה וכיפי' רש״י בב״ק דפהחים‬ ‫!!א ‪.‬אשאר מהנור■) ‪.‬‬
‫ניחא די״ח לא קהי אנא‬ ‫‪.‬‬
‫יאבילת בהמה לא גזיו שהיא אכיל' עראי אבל התום' אזלי‬ ‫טחא לי מ יש המ״ל ז״ל פ״י מהלנוא תי־ומו'‬ ‫וכהכי‬
‫לשיטתייהו שכתבי שש דף כ״חיע״א כר״ה מאי לאו דעי‬ ‫דין א' מה שהק' על הרב ק״א ז״ל וכתב‬ ‫‪.‬‬
‫העימה מתיראפי' לאיש והיאשיטת ה״ראפריס שהכיאו‬ ‫זה הפי'לא שמענו מעולה ואי־ לא ‪ 1‬כי שי שהוא תלמור‬
‫התוה' במנחות דף ס״ו ולא כההוס' שש ודפשחיש אך‬ ‫עדוךמימדחר*ח אלא ודאי משוש דפי' רכי' הנז' לא קאי‬
‫הרמכ״ם ז״ל סכייא ליה כדש״י דאינו מותר לאים‬ ‫אתרומה אלא אשאד מתנות והש״ה דהק' מהך כרייתא‬
‫וכו' וה״ל ראפי' לאכילת כהמה יש לה קבע וכמ״ש‬ ‫דקרומה הוא משוש דדמי ליה כאמור יתלמודא השיב‬
‫רבי' לקמן ולכך הול^ לתק דמיירי כזורה •מעט מעט‬ ‫לו לפי שיטתו אלא ד‪5‬אמ' הו'ללכאד כל זה ול״ע■ וכאמת‬
‫וכר אכילת עראי ומתרצה כהכי קו' מ ק ז״לולא דמי ל ק‬ ‫כ עקר הפי' של הרכ ק״א אני תמיה דקרא קאי כפי' על‬
‫ד־ילועין משיתחיל לשפשף נקבעו דהא אינו[מתחיללגמור‬ ‫כתשלומין דאחר דכתיכ ואיש כי יאכל ק־ש נאמי ונתן‬
‫אלא מעט מעט אכל ק' דלמ״ל ל ק טעמא דאינו‬ ‫לכהן את הקדש תשלוש למה שאכל וכן כתבו התוה'‬
‫מתחיל לגמור אפי' מתחיל לגמור מותר לבהמתו אכילת‬ ‫‪ .‬כפדק כ״ש דף ל״ב ע"כ כד״ה ואין נתינה יע״ש •‬
‫עיאי כמ״ש דכי' לקמן ונ״ל דאיצטיריך להתיר ק חדה‬ ‫מה שתפש הד'טעה המלך ז״ל על השע״ה‬ ‫‪1‬מעתה‬
‫מעט מעט אף לאכילק אדש משוש דאינו נקבכי למעשר‬ ‫כהלכות ביאת מקדש מי״א דאמר מחוייב‬ ‫‪.‬‬
‫כיון דאינו מתחיל לגמור אכל להתיר לכתחילה לאדכ‪-‬לא‬ ‫ק־ן וחומש לא קשייא כלל ולא דמייח למ״ש התוה' ז״ל‬
‫התירו דגזרו דאתי לאכול קבע וזהו מ״ש הרמכ״ש תיכת‬ ‫לכתושות ד”ל רלא מחייב אלא משוש כפרה דהתה שאני‬
‫לעולש דאפי' אוכל הוא ממני פטור מן המעשרות ‪:‬‬ ‫דמדינא פטור דקיש ליה כדדבה מיניה אבל הכא‬
‫א כ י י הא קשיא לי לשיטה יאת מאי מ ת ק בגמ׳‬ ‫דמדינא חייב שהרי אכל תרומה בשוגג דאף ר״י לא פטר‬
‫‪ ,‬כפ״ק דפהחיש כתי׳ הב' דאפשר דעביד להו כר׳א‬ ‫אלא'משוה דטעה כדבר מלוה כמבואר כפשחיהדף ע"כ‬
‫דפ״כ לא קאמר י״א אלא דוקא לזורה מעט ואוכלו אכל‬ ‫אין ה"נ דיוצאה כדייניה ור״ח לא קאי התיומה כאמור‬
‫הכא רמצא אותו ממייחיש אף י״א מודה דחייב לעשר‬ ‫)תדע שהרי כתבו התוה׳דאפי׳ןתח^עצמו לא מחיי׳ אלא‬
‫ואפי'למאכל ככמה ובמו שהק'ההוש'זנ״ל דההוס'‬ ‫קומש והקרן לעיצמו כיון דהוא עיקר הכפרה ואיך ר״א‬
‫לשיטתש אזלעיפ״ל דהנאה של‪-‬כילוי הוא מדאורייתא ולכך‬ ‫מחייב ק ק וחומש דהא לא גזל אותה‪.‬שהדי באה לידו‬
‫לא מהגי הךדחקת חכי להתיר איסור דאורייתא חך לרבי'‬ ‫בהיתר אלא וראי כיון דמרינא חייב דאכל תרומה בשוגג‬
‫דס״ל דהוא מדרבנן סמכינן אחיקת חכר להתיר לבהמה‬ ‫עכרינן ליה כרינו • אלא דכאמת כעיקר דבריהש אני‬
‫דאינו אלא דרבנן וכמ״ש רש״י לענין אכילת ארס דרכנו‬ ‫קמיה כיון רככר כתבו דכתממה לא אמיינן קיש ליה‬
‫אמאי לא סיחייב קק וחומש דמתניתין היא שהבאתי‬
‫‪.‬‬ ‫יק״ל■•‬ ‫^‬ ‫לעיל אש לא זכה כהן כהן משלמת קק וחומש לעצמה‬
‫ה ל כ ה כ ״ ד המוצא חיסזכו'עיין מ״ס מ ק זל דמאי‬
‫דקתני ופטורוק מן המעשר הוא כלפי‬ ‫כיון רנשאת לכהן הא לאו הכי מחיייכת לכהן ק ק וחומש‬
‫מה ששנה כחיוכ הזתיש וכו' לע׳יד הוא תמוה דהא פסק‬ ‫ועוד דכייית׳כה״ב שהבאתי פליגי אש ח'יכ כ~ת וחומש'‬
‫לעיל דין כ״א גבי המוצא קציעית דכטורות ממעשר‬ ‫^ או פטורה לגמרי גש לד״ח דש״ל משוש דא־ן לו תוכעץ‬
‫ואמאי לא פסקרמידיכי הפק כמו הך דהכא ביק דמאי‪:‬‬ ‫פטור משמע אף מחומש דא"כ מאי מקשה הש״ה מהך‬
‫דקתני כמחני׳ופטוריתקאי אכולהו הותדמיירי דפטורו'‬ ‫כיייתא דקתני אחה הימה חייב דילמא אחומש שהוא‬
‫נטדאי אכל מחוייב הפק גס כה' גילה ואכרה פט״ו‬ ‫עיקד| כפיה אלא וראי כיון דאין לו תובעין פטור לגמור‬
‫כשהביא רכיטששחן יה כקכדפטויותהן מןהמע שרהק‬ ‫דלמי משלש גש מ״ש כש״ד הא דקי״ל איט מוחל וצק־‬
‫מה שפסק כאן גס שא דכ' בס ופטירות מן המעשר איט‬ ‫להפריש פשטה דמקני' דקרומות לא משמע הכי דקתני‬
‫ענין לשש דשה מיידי לעני! גזל גס מאי דכתב הדאכ״ר‬ ‫התשלומין תרומה ולכך אינו יכול למחול וצ״ע ■ יי‬
‫זל משוש דשמא הפקירש וכו׳היאחמוהדהא קתני כהדיא‬ ‫נננישנכילפאה וירק ופו׳‬ ‫פרין ‪ '3‬הלכה י״ח•‬
‫אין כשש משוש גזל והיינו דאמרי' וראי הפקירש ואינו בא‬ ‫‪ .‬או שנפל וכו׳קונסין אותו‬ ‫‪.‬‬
‫לכלל ספק וכיוןשכן הי״ל להק' על רבי' רלא מחייב אפי'‬ ‫מזעכירין אותי וכו'ואפילו מה שנטל וכו' הנה התי״ט‬
‫מספקכקרבודאיהפקירס‪-‬אשדע״כנ׳׳לדדבי' ס״ל רמאי‬ ‫ז״ל כבין דהא דקאמד ברישא נטל קאי אכילהו דהיינו‬
‫דקתני במתני' ופטורות מן המעשר הוא קחי למאי דקתני‬ ‫נטל ונפל ופירש והכריחו ’ ליה מרקאמי קונסין אותו‬
‫מצא תתת תאנה הנוטה ל י ק דביק דהפקר הוא‬ ‫)מעבירין ממנו‪.‬אף מה שנטל ראל״ב מה שייך קנש כיון‬
‫א"כ פטור מן המעשר אך אמנש אש מצא תאנה תחת‬ ‫דלה קנה מאי אתא לאשמועינן ילעד״ן דקשיתיה לרכינן■‬
‫אילן כגינה שאינו מאקיח בהיי אין כאן עוכ ח דרכים‬ ‫י־לא קתני לא יכה וכל המחדק זכה דומייא דמאי דתני‬
‫וכמ״ש כש״מ למם' מציעא דנ״א א"כ עדיין ספק טמא‬ ‫כמציעא אלא וראי דכא לומר דמעבירין אותו שאין מטתיז‬
‫נפלו מן המעוש ‪ p‬או נפלו מן התאנה־ ופו' ומעתה‬ ‫לו ליטול ואז ה־אי לא הר אלא מכח‪ .‬קנה ועיק להפר״ח‬
‫כתנת היאכ״ד ז”ל כזה דה״ל דאף כגינה נמי א פ ק‬ ‫‪.‬‬ ‫דל בקפר מןש חייש ע״ש •‬ ‫ל‬
‫דמפקירא מפני גריעותא דנמאהת והא דלאקהניפמתני'‬ ‫‪.‬מוקד להערים על התבואה‬ ‫פרק ג׳ הלכה ן'‬
‫אלא מצא כ ד ק רהתס אין כהס גזל כודאי רכיק שיששם‬ ‫להכניסה כמושלה וכו( עיין‬
‫עופרי ררכיס אמיי' אייאוש מייאש אכל הנוטה לנר‬ ‫מהשהקשה מר׳ן ז״ל ולע״ד לק״מ דלכך סיישוכתב וזורה‪,‬‬
‫קגינה כיקדליכא עוכרי דרכיס אמרי' לא מייאש א‪ /‬י‬ ‫מעט לומר כדי שןהיה אכילת עראי אכל גבי אדש אפנ׳‬
‫מייאש‪ ,‬מפני גיייטתא ולכך היי ספק ולא אמרי כיהסתני•^■‬ ‫'‬ ‫אכילת עראי גזרו ‪:‬‬ ‫‪, ,‬‬
‫אכל דעת דכי'‪ ,‬ז״ל דוראי ‪ ,‬לא מפקר ולק ק ט ^הפק‪:‬‬ ‫‪ ' QSf‬וזורה מעט מעט וכו' נ״ל דנתגיק לתק קושיית‬
‫מ ק ם דנפלו מן המעיסיןן נמעתה איצט^ לפקק ק‬ ‫ה^ה׳־שהק' כפ' הפועלים אהארקאמר המת‬
‫דפטוקן׳ ‪.‬‬
‫יבב‬ ‫יגל‬ ‫אברהס ־דדדועים עי ההמכ׳ע הלכות תרומות‬
‫; א ך ק״ל דקררמק פירוק הוא דרכנן וכיק שכן‪.‬למע‬ ‫דפ טוק מן המפהד כה' גזלה דשס הוא דהכיא ‪P‬‬
‫דמפריש כיון דמררכנן יש כרירה ר״ל כמ״ש‬ ‫דינא דמתני' דמיירי כמצא כדרך ‪:‬‬ ‫־‬
‫קקוס' כעירוכין דל׳יז ע'כ כיון דעיקר קרומה ומעשר‬ ‫‪ D 1 3‬ה ׳ ה ל כ ה כ ״ ב היה אוכל כאהכולרכו׳‬
‫הוא דאורייקא אין כרירה אך הדכר הקשה הוא איך כקב‬ ‫עיין מ״ש מ ק ז״ל‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫י‬
‫כסמוך וטכל שיש עליו קנאי זה מוקד צטלכילו ונוק‬ ‫והקושיא מכוארה דא*כ מאי משני הגמ' וכן הק הרכ‬
‫עיניו כמקצקו ואוכל אק השאר והא כעי הפרשה כמ׳יש‬ ‫מ״ל ז״ל וקי' דכונת דכי׳דיעשי כשכת ומה שהק' על זה‬
‫כאן ונ״ל דרכי' מפרש דהקס מיידי כקכע לו מקום‬ ‫ליכ שע״ה ז“ל לק"מ דהכא ■שאני כיק דלא אעשר כלאו‬
‫לקממה ומעשר שכו ולכך אסור להפריש כיק דכלא״ס‬ ‫לכי דכא ‪ 4‬ע״י אונס הר כמו עכילי האידנא דמוקר‬
‫מקוקן הוא דהח קכע לו מקום והוי מיחא שלא לצוק■‬ ‫להפריש גס מלשק דכי' ז״ל הכי דר־ דכקכ ואם הניחם‬
‫והיינו רקחמד ר׳י כידוש' כיצד הוא עושהר״ל לאוכלי‬ ‫וקול״לומניחו וכו' ומה שקי' הי־כ ז״ל חינו נוח לי מלכד‬
‫כשלמא כטלטול מוקרשכיק שיחד לו מקום מוקרכטלטול‬ ‫דלשון הגמ' ■אינו מקיישב כלל דהעיקר חסר מן הס'‬
‫קרומה דחזייה לכהן אכל כאכילה ס״ד דאסור כ ק‬ ‫חנא דס״ל חצר אינה קוכעת‬ ‫דסו״ל לוע' דמכעי״ל‬
‫דקדומ' מעורבקבו ותהא משכי נויזן עיניו כמקצקו ר״ל■‬ ‫אלא אחר שעמרה ועוד מאי פשיטא ליה מר׳א ורכק‬
‫דיכיד מקום קכיעוקו ואוכל אק השאר הכל הכא דהוא‬ ‫ןיון דלא מכעי״ל אלא לקנא דאמר כהדייא חצר אינה‬
‫ככ״ה לא אפשר לו כקביעוק מקום ולכך צדך הפרשה‬ ‫קוכעק אלא כעמרה וע!ד דכאמק מה לו לקלוק כחצר‬
‫ולעד״ן דהדכר מוכרח מעצמו דמיירי כקכיעוק מקום‬ ‫‪.‬‬ ‫כי‪.‬ץ רפלוגקא רקנאי היא כשכק ‪:‬‬ ‫־‬
‫דאי כפשוטו משום דהוי כקנאי לכך מוקד לעשר על ידי‬ ‫ושמערד מקרציס משם הרכ מרככק המשנה ז״ל‬
‫שנוקן עיניו כצד זה אם כן הו ׳ל להפריש ממש דככי‬ ‫דקושייק הש ס דס״ד לגמרא דיגמור‬ ‫■‬ ‫■‬
‫אקמר כירושלמי דר״י הוייל קנאי כטכל ושאל לר״ח וחמר‬ ‫דקאמר ר״י הוא'כשבק ומינה לר״א דחמר לא יגמור‬
‫ליה למען קלמד ונו' ומוקד לתקנו ואפילו כשכק וכ"כ‬ ‫כשכק אכל למוצאי שבק יגמור ולכך מקשה ר״א ארידיה‬
‫הר״ש כפ״ד דדמאי ע״ש אלא ודאי דוקח הקם דלא קכע‬ ‫דס״ל דשבת קובעת כ־אמרגכיקרומה• גם זהנ״לדאיע‬
‫לו מקום ולכך צריך להפריש משום דאין כדירה הכל הכא‬ ‫שוה לי דח"כ למ״ל לגמ' 'לישקוק מינה עד דאמר ת״ש‬
‫ךקכע לו מקום אסורצלהפדיש דטרחא שלא לצורך כח״ש‬ ‫תרכנן כיק דקאי ארכ שימי ועור מהיכא פסיקא ליה‬
‫הקוס' פרק האשנדרכה כקך מעשה דר״י ע״ש ‪' - .‬‬ ‫למק' מאי דאמר ר״א לא יגמוד רוקא נשכת להק' כי היכי‬
‫‪ QJ‬את זאק הוד^' לו איך קני ככיייתא אחד קרומה‬ ‫דאמרדייגמור כין כשכקכין אקר השכקלא יגמור דר״א‬
‫טהורה ואקדחרומה טמאה מטלטליןאוקן והא‬ ‫'‬ ‫הכי נמי דאין חילוק כמו חלוקק חצר‪:‬‬
‫קנן קדומה טהורה מטלטלין אותה אכל לה טמאה‬ ‫ע"כ נ״ל ככקדיס להק' על רכי' ז״ל כיק‬ ‫אי ט ר ^‬
‫ומפרש כגמ' כריש מכנין משום דחזייה לכהן הכל לא‬ ‫דחידחו בגמרא כך פשיטוקא' מדכנן משום‬
‫טמאה ולכך מפ' ראיית כטכל שיש עליו ר‪,‬נאי ומעתה‬ ‫רדכורא דידיה דאמר מכאן אט אוכל הוי קכ־עוק אפי'‬
‫יצא לנו הדיןכעלמא דטכל שיש עליו קנאי‪,‬מוקרלטלכילו‬ ‫כחולאמאילא הכיאו לכלכה כפ׳ד דפסק שכק^אינה‬
‫אננל אינו יכול להפרישו דכא קרומה טמאה אינו יכול‬ ‫קוכעת אלא כנגמדה הו״ל לח־ש ולומר דאסיאמר מכאן‬
‫להפתשה כיק דלא חזייא ולכך קאמר כיצד הוא עושה‬ ‫אט אוכל הוי קברגוק כיון דע״כ לרי׳י דנו״ל׳אינה קוכעת‬
‫לתקנו טקן עיניו כמקצר‪,‬ו ר״ל דמניר מקום קביעותן‬ ‫אלא בנגמרה מקי מקני' משום תבורא דידיה הד‬
‫’‬ ‫וכאמור וח״ק ‪■■:‬‬ ‫קביעוק גם מ״ש ןדן ז״ל דהגירסא הפוכה דלכאורה‬
‫‪ p H S‬י' ה ל כ ה י ״ א מוד‪,‬ר להאכיל אק העניים‬ ‫אינה מובנקדמנ״ל לומר דר״י ק א מר לא יגמור לא קאי‬
‫ופו' אם רצו לקקן מר‪,‬קן‬ ‫_ י'‬ ‫הלא אשכח ולא חק ‪.‬לשכק דבחשא׳ קאמר קאי אף‬
‫כקב רפי' כפיכ״מ שלא הוקר הרמאי אלא כשאוכלין אצל‬ ‫לחס לחצ־ ו‪":‬ל דהכדח ר״ן הוא לפרש הכי משים דכחצר‬
‫כעל הכיח אכל הפירוק שבאים ליק חייכין לעשרן דמאי‬ ‫הד קכיעוק מדאורייקא ולכך חמר דר״ה דאמר יגמור‬
‫ודייקא נמי דקקני מאכילין ולא חונלין ע׳יש והק׳הקוי״ע‬ ‫הוא חק לחצר כ־י שלא נטעה גכי שכח דאמד יגמור‬
‫ז״ל מהך ידוש' שהביא הרע״ב ברישא והוצק לעשק‬ ‫הוא קחי על מוצאי שבק דומיא דתשא לכך אמר אף נלל■‬
‫יעשק ר״ל דמשמע דאינם חייבים ומכה זה כתב דכחכורו'‬ ‫השבק וה״ט כאמור ביון דאינו אלא מדרבנן ונ“ מ לר״י‬
‫חזר כו ואני קמיהדאמאילאהוק' לו ממקני' גוכהדקהני‬ ‫דאנלי לא יגמור הוא על שבק כל זה כ' מ ק זל שלא ראה‬
‫הם רצו לקקן מקקן ונ״ל דדכי' הק׳י לו כמקני' גופה‬ ‫פיה״מ לדכי'זי׳ל־ רגתס נכי שבק ר״י אומר יגמור ולפ״ז‬
‫דקקנתאם רצו לקקן ופו' דנראה שפק יקד דמהיפא קיתי‬ ‫צתך לומרדגר^ י״ן אומר לא אמר ר״א יגמור גכי חצר‬
‫לאקוד ער שהוצרך להם להר‪,‬יד אלא ודאי דהקנא הוק'‬ ‫צלח חק לחצר ולא אמרר״י יגמור גכי שבק אלא‪-‬ח ‪p‬‬
‫לו ברכיי כ״ה דאמת לנהנילק העניים דמאי דמשמע‬ ‫לשכק וגתס כגמ׳ק״ש למפשט מר״־י• דס״ל יגמור ופי'‬
‫דמדינא פטורים ואנן ■קי״ל פל דפטוד מן הדכיועוהסו'‬ ‫ר ‪f‬ייגמור חק וכן דאיקי לל כני שמוחל שכ"כ ע׳ש ׳‬
‫נקרא התוט לכך אמר התנא דאיט כן ־דכאמק משוס‬ ‫ומנלקה לא צדיבץ לידחוק ולומד דד״א ורכנןימשום‬
‫דהקילו על כ״ה אכל הם עצמם‪ .‬חייכים‪ ,‬ס פן‪,‬‬ ‫‪ :‬רדכויא תתה סדקביעוקכיקדלמסקנא הוי קביעוק‬
‫׳‬ ‫דפטורים ‪■_ :‬‬ ‫״‬ ‫'‬ ‫כשכק לכן חמיו כקביעות כת שיאכל כשבק גופיה‬
‫‪ • Q j‬ראיתי לה' קוספוק חרשים שהק' מק■ ר ‪ 'p‬כ״ה‪.‬‬ ‫■‬ ‫וק״ל ‪ :‬׳ ־'‬ ‫נ■ ׳‬ ‫י ׳‬
‫דאמרו שם משו' דאי כעי מפקר להו לנכסי‪,‬וחי‬ ‫'‬ ‫כיצדוכו׳ולמחרמפתה‬ ‫פרק ט' הלכה ל״ח‬
‫ליה וליעה דכי' הא לח חזי ליה ומזה דקה סכרק דבי';‬ ‫י ואוכל ואן כדמאי אוכל‬ ‫׳ ‪:‬‬ ‫■י‬
‫ודקתקו של רכי' י׳׳ל דנקטו לשק כ״ש הין מאכילין‬ ‫מא_ הפרשה ככת ־כקב רכי'כפי''המש'■ דכיק דחייה‬
‫לאשמעי' רכוקא דאפי' של כע^׳ה אהותן וכ״ש שלהם'‬ ‫מדאיייידזא נאק בדירה צתך להפתש ע׳ש ויאי' ‪ T‬לה'‬
‫»הכי כונק‪.‬הש"ס שהכית כתיקאידכ״ש אמת איזמחכילין‬ ‫»" ק כשורש כתרה דף‪:‬ע׳ שכקפיעל■ ‪ 1‬כת דכי' יהא‬
‫דמאי גגכ׳עיה^לדלק׳׳ע־דוקא התם גכי מצה כיקדאיט‬ ‫■וכלצולייקא אק‪-‬ג^מי>שדלציהג‪5‬היי נהוא‪^-‬לא ״‬
‫אלא‬
‫יגד‬ ‫חידרצים על הרמכ״ם הלכות מ^טר יעני‬ ‫אברהם‬
‫אסור ואין לומר דקרא אף למת חסוד אף שהוא מצוה‬ ‫אלא כזית הקילו כו אכל ק' מהן דפבח ^תני מטלטלין‬
‫דאין סברא לדרוש בקרא כלשון אף ולכך כתב רס' דר׳א‬ ‫ימאי משום מגו דחזי ליה‬‫הרמאי נשכת ואכי בק ‪rr•- k,.‬‬
‫ידרוש כקרא למת דהיינו האינו מתקיים כגוף לתי אשור‬ ‫ל^־ נראה חדאי מאי דקאמר רכי' דחייבים לאו דקא‬
‫וקא דנקט אמן יתבדכי; למת דיכא קאמר שהוא מת‬ ‫אלא הפך הם״ר דס״ד דפטודיס ואה״נ דהכחייה בידם‬
‫מניה כיין דאף לחי אסור ולאו מקרא קאמר ׳אכל מרן‬ ‫ולכך פיק דנודכו לעשות מצוה או לטלטל רכר הראוי לו‬
‫ז״ל פי' משוס דלת תדרוש דוקא למת חסוד הא לחי שדי‬ ‫כו‪-‬אי דקא ליס לאכול דמאי ולכך אמרי' מגו וכ״ש לצד‬
‫רזה איט דא"כ מנ״ל ילא תדרוש הכי לומר דאתא קרא‬ ‫של התוש' דסכת ‪3‬פ' כ״ש דאיידי כדיעכר לק"מ פיק‬
‫להתיר לחי ועור דככר דדשינן ככלל ופרט וכלל דלא‬ ‫רפוא דיעכד לא החמירו כו כ״כ לחזד אחד מנה הדאוייה‬
‫סוחר לו לקנית כמעשר כי אס דבר אכילה והא דדרשי‬ ‫לו לכתחילה ;‬
‫מקרא דלמת האר דכחם הוא לאיסור לאו דמפלל ופרט‬ ‫‪ QJJ‬מ״ש דכ״ש לרבותא אתא הוא תמוה דא״כ דהוי‬
‫לא ידעי' אלא היסוד עשה וראייה לזה דמשמע מדברי‬ ‫ה‪:‬ן משניות רפשתיס ועירוכין ופרכות ושהת רלא‬
‫הרמב״ן ז״ל רהא דאמד אפי' לרבי מצוה לאו אקרא קאי‬ ‫ככ״ש ועוד כנרמם דפ״ד דר״א ה״ל כמעשר עני ראי‬
‫דכתב משש אחריה דקרא רחמי למת הפי' למת ולא‬ ‫העי מפקד וחזי ליה ואין פליג על כ״ש דיהכמ לא חזי‬
‫הביא האי'‪,‬סברא משם רפי' ז״ל ומה שהק' הרא״ם ז״ל‬ ‫ליה וככל מקום רמי ליה הש״ש ר״א אכ״ש כמו שכתבו‬
‫לסברא זו מהא דאמת כגמ' דחתא למת לומד לחי מותי‬ ‫התוה' ככיצה דף ל״ד כד'ס ואומר מש^־ה‪-‬רוש' ע״ש ‪:‬‬
‫לשוך ומאי ראייה טמא דאהא למת חפי' למצוה ונער״ף‬ ‫ע"כ נ״ל ראררבה נהפוך הוא דדב הוכא כא‬
‫דלק״מ רוקה גבי אמן ותכריכין דלאיסגי כלאו הכי ל ^‬ ‫לומר דאף ב״ש אתי כמתני' דע"כ לא פל־גי‬
‫חמת' אפי' למתאכלסיכה דאינו מוכרחלא הוי מצור‪ .‬כלל ‪:‬‬ ‫אלא כמאכילי; רלא ליספו■ ליה סירים אבל ל־יריה ו־אי‬
‫א צ נ ם הא קשה לי דאמאי לא הניא רס' ‪ P‬דינא‬ ‫מיתר ראם רצו לתקן מתק; ואתי הך מתני' ככ״ע והרב‬
‫דר' הימאי דאתא למת לומר שמותי לשוך‬ ‫שושנים צרור ז״ל כתכ אם רצו מתקן השת״ח והנךחייכים‬
‫שמן שנטמא ומכ״ל לבמת סברא אתית שלא הוזכרה‬ ‫וליתא רא ‪ :‬ת״ח אסור כדמאי וק'^‬
‫כשום מקום ול״ל דדכי' ז״ל הוק' לו דר‪.‬א קי״ל מעשי ב׳‬ ‫;שמשות‬‫פרה ט' הלבהט״ו מעשיי;‪-‬מאי בי; תש‬
‫פודי; אפי' כירוש' וא“כ איך הותר לי לסוך כטומאה ועור‬ ‫משנה כפ כ מ ‪I P‬חשכה‬ ‫<‬
‫דר‪.‬א עו כ ר ?‪3‬לאו דלא פיעיתי ממנו כטמא ומפני זס‬ ‫מעשיי; את הדמאי ופשוט ‪-‬כשבת אין מעשיי; עיין‬ ‫__ ^‬
‫דתאו מהלכה דליא י"ל דמיירי כאדם טמא דלא כעי‬ ‫כיתש' 'כפ' אין ציין הלכה ד' שאמרו דמאי מדכריהם‬
‫פדיון וגם לא עכר על לא ביערתי דמקא כאחד מהן ‪,‬‬ ‫'‬ ‫מפרישין אותו כי״ט כתמיהא ‪:‬‬
‫טהור דעובר ר‪u‬ד קשה מ״ש הדמפ״ן ז״ל דככד ^ההולה‬
‫עליו לא היעיתי ממנו בטמא ומה שתי' הרא״ס פיק‬
‫דמיירי כמעשר טמא איצטריך להתורית כיון דעשאו למת‬
‫דהוי טמא כטמא לא נהידא דא"כ מנ״ל דאתא למת‬
‫‪.-‬‬ ‫ה^כות כעשר שני‬
‫להתיר סיכר‪ .‬דילמת איצט' דחפי' טמא בטמא אסור גם‬ ‫פ ר ל‪ ,‬ג ' ה ל כ ה א׳ שנא^לאכיעדתיממנו‬
‫מ״ש מהיש״א שש כיכמית פיק דמותי לחי הוי ביעור‬ ‫כטמא לכאורה קשה רכגמ‬ ‫י‬
‫לכך איצגי׳למת לומר דהוי כיעוד לא הבנתי דלא ידעי'לחי‬ ‫אמר«כיכן מוזהר על אכילה ומשני דאמר קרא צא תוכל'‬
‫מותי כי אש אחד דפתב למת ולומר דאיצטדיך למת‬ ‫לאכול כשערין וכו' הרי דלא •דעי' ליה מקרה דלא‬
‫ללמד על חי דמותי לא הו״ל לקרא ללמד זה בד^ וידוי‬ ‫ביערתי דאינו אלא וידוי דברים וכן הק' התוי״ט ז״ל על‬
‫פיק דככד ההודה על לא פיעיתי ממט כטמא וזה עיקר‬ ‫הדע״כ זי״ל 'ע״ש ונ״ל ריבי' סמך אהוגייא דפסחים ד'‬
‫כוכת הרמב׳ין ז״ל ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫■כ״ר רהביא לאו מקרא דלא ביערתי וס״ל כיק רילפי' לאו‬
‫*עיוב זיפני ה' וראיתי לדכי' ז״ל כפי' המשנה דמס'‬ ‫מקרא רלא תאכל א"כ ידעי' שפיר מלא כיעיתי דהוי‬
‫מעיב שהביא מימרא דפרק הערל ולא הביא‬ ‫לאו גמוי וה׳׳נ כונת דש”’ שם ומעתה ס״ללרכי' ז״ל‬
‫שמן שנטמא אלא מיירי בטהור וכונתו להוכיח דהיכס‬ ‫כיו; דאית לן גילוי דלא ביערתי דהוי לאו גמור מיניה‬
‫הוי כשתייה וכמימרא דר׳יא דהוכא פירוש' ולזה הוצין‬ ‫ילפי' דאף קרא דלא אכלתי באוט הוי לאו גמור ולפך‬
‫דכי' לומר‪ :‬דפי׳ למת הוא לשאדהנאית שאינו־ לקיום‬ ‫כתב אם אכלו בחניטת לוקה אך קשה גבי קרא דלא‬
‫הגוף ואיט ענק לטומאה כלל פיק יכפר התודה על‬ ‫נתתי ממט למת הד נמיבה מלקות כיו; דגלי קרא כאחד‬
‫הטומאה חהו שהסא דכי' דשיכה כשתייה ודו ק נ ■‬ ‫ה״ה אחטט כמ״ש רבי' גבי אנינות א"כ חמאי רכי'' גבי‬
‫ו ר א י ת י לר‪.‬ישכ״א ז״ל בפ' הערל שב' ח״ל זחיכא‬ ‫>א נתתי למת צא כתב שהוא לוקה ואפשר דה״ל פיק‬
‫לפרושי וכו' ה״ק לא נתתי ממנו למת שלא‬ ‫‪.‬‬ ‫זלח אכנו מעשיו דיאכל כמעשר כנגדו כמ״ש לקמן דין‬
‫לקחתי ארקותכריפק למח וה״ה לחי ‪ bn‬סיכה ‪.‬מיתית‬ ‫>׳ לכך לא לקי ודוקא כהנן דהעכירה חין כה תיקון‬
‫לשניהם כדכרי‪.‬ר׳יח חח• דוחק מאד דא׳כלמה מזכיר‬ ‫נדמייא לפ״ש בפ״ו מה' ככימת יין ה' ביק דלא אהט‬
‫למת והלא חי וללה שוק הן כדבר זה עד כיין לשייי‬ ‫_‬ ‫מעשיו איט לוקה ודוק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ונזה שכתב דהיכר‪ .‬מוחית‪ .‬צשניהס צ״ע ל־היני‬ ‫ה ל כ ה י' כלומר לא הוצאתי אותו כדבר שאיט‬
‫שייך לומר דשיכה מוחית אף למת והא עכר אקרא‬ ‫מקיים את הגוף הנה הרמכ״ן ז״ל תמס‬ ‫‪■ ,‬‬
‫דלאפיעיתי ממנו כטללא כשלת' לחי מיתר משוה דמ^ן‬ ‫על רכי' עד שאמר הלו דברי הבאי ע״ש ולע״ר נראה‬
‫לקיפס כמו לאכלס פיק דהוא טהור ואפשר ^לחגיה‬ ‫ליישב דעת רכי' משום דהוק' לו מאי דהק' כגמ' כפ' הערל‬
‫למחח תיכת ר״ח והא דקאמד לשטהס קאי‪ .‬חי'א‪:‬וד ע■‬ ‫דף מ״ד ואימא ליקח לו ארק ותכמכיןלמת ומאי מקשה‬
‫והא‪.‬דדןאמר הש׳׳ס ךלמא ליקס לו‪ .‬הדוןמכדיכין ולחי‬ ‫;^"כ לעח למ״ל כיק' דאשור ‪,‬אף לחיי דר;א כיקיתא‬
‫ימיתיד ככר פתב הר״ש ז״ל וז״ל מ"מ קידם הו"ל לחוקמלי‬ ‫כסיפת הכי' 'מיתטיא דר״א ק׳ל למת לא ליקח לו אדון‬
‫קרא לסשרי להו כמזוטת ולא קאי כשיכה דאמר^רסייי^‬ ‫ויזכריר״ יהשיד לו ר״ע רא״ג למ״ל למת כיק דאף לחי‬
‫כג‬ ‫יגל‬ ‫חידושם על הרמב״כי הלכות ביכורים‬ ‫אכרהם‬
‫דהוי דלאן כמא;‪^ ,,‬דכנן מי שאכל האנינות לוקה דילפי‬ ‫לא כיערר‪,‬י ממנו כטמא ומשני דדרשינן ממנו דה«נו‬
‫ממעשר כהיקש' ראם אכל מעושר לוקה כמ״ש רכי׳פ״ג‬ ‫‪. V‬‬
‫סיכה כנ‬
‫מה' מעשרכ׳יע״ש ולר״ש מת־ר לגמרי דק״ל דקר׳דכתיפ‬ ‫פרלן ה׳ הלכה י׳יד הפורט סלע ממעות‬
‫ושמחת הוא לזמן שמחה כמו שמפורש כגמ' ע״ש וזהר‬ ‫מ כ וכו ונתה מ ק ‪ t‬ל‬ ‫י‬
‫‪ p‬רוקהגמ'שםדאף רידע דיש'״ושמחת ככל הטוב א״ה‪,‬‬ ‫ומפרש רכינו שתיהן שהיה לו סלע ורצה להחליפו כמעו'‬
‫כיון דררשי' היקשא דדרשינן ליה לחייכו‪ ,‬מלקות מה דלא‬ ‫מ ׳כ נראה דהוק״ל אין סתם רכינו וכתב כין בירושלים‬
‫ידעינן ליה מקרא דושמחת ואפ״ל דס״ל לרכינו דו־אי‬ ‫וכין כחת וכו' והא שתיהן אינס שוות דכירושלים היה‬
‫דקרא משמחת כא לאסור אנינות וכיון שכן אין כו ^לזו‬ ‫הסלע מעשר וחק מירוש' היה הסלע חולין ובא לצרפו‬
‫וההיקש בא לגלויי על הך קרח משמחת כא לאסור‬ ‫ממעות מעשר לכך נתב ררכינו מפרש שתיהן היה לו‬
‫אנינות וכיו; שכן אין כו לאו וההיקש כא לגלויי על ‪P‬‬ ‫קלע קדוש ובא לצרפו כמעוח חולין ולא ידעתי איך יתכן‬
‫קרא משמחת למעט אנינות ולא למלקות וא׳יה מק'‬ ‫פי' זה דקתני הפורט סלע ממעור‪ ,‬מעשד ועוד דלפי‬
‫לר״ש מאי דמש כיה ודוחק וצ״ע ‪:‬‬ ‫דבריו הוי מקולי ב״ש ומחומרי כ״ה וככר הקשו התוס'‬
‫פרק ‪1‬׳ הלכה ט״ו אעפ׳־י‪ ,‬שתממה וכו׳‬ ‫והר״ש ותי' משוס דחייש לעיפוש דפרוטות ואם כפי'‬
‫עשאום כדכד שיש לו‬ ‫׳‬ ‫מ ק ז״ל לה יישבו כלום גס רכינו בפיה״מ פי' ככדייא‬
‫מתיריןוכו' והא דאמרינן רעולי; כאחד ומאה ‪,‬מיידי‪.‬‬ ‫דהסלע חולין שכתב ואף שרדנו מוציא אלא כפעם אחת‬
‫כנתערבו חק לירושלים דלא הוי יש לו מתירין להעלותו‬ ‫ר״ל רכשהיו פרוטות היה מוציא אותם אחת לאחת אכל‬
‫לימשליס כיון ריש לו טורח לא מיקרי יש לו מתירין וכ"כ‪,‬‬ ‫אם יעשה כולם סלע מוציא אותם פעם אחת משמעדהזה‬
‫התוס׳כפרק הזהב דף נ״ג ע״ש וראיתי להדב יש״ש כפר'‬ ‫דהסלע הוא חולין ועור ק״ל רהא תנן כ״ש אומרים לא‬
‫הערל סימן ל׳יד שכתב וז״ל ביכורים ומעשר שני אף‬ ‫יעשה סלעין על דינרין ואס כן איך הקיר בכאן כ״ש‬
‫דכטלין כחולין מ"מ לענין לאוכלו חוץ לירושלים לא כטיל'‬ ‫לחלל על הפרוטות ובאמת שראיתי שהק' זה בגמ' כפר'‬
‫דצריך להעלותן לירוש' ואפילו כאלף לא כטיל עכ״ל ;‬ ‫הזהב דמ״ר ותי' שאני פרוטות רחריפי■ אך הא ק״ל‬
‫ולדבריו הא דאמרינן דעולין באנןד ומאה הוא מיירי_‬ ‫דאמאילא הקשה כגמרא עד שהביא מחלוקת ר״י ור״ל‬
‫כנתערכו תין ירוש' והוא הפך דברי רכי' ואף לסי' הר״ש‪.‬‬ ‫כפירא על דינרין מחללין או לא דאמאי לא הק' על‬
‫דיש לו מתיק‪ .‬להעלותו לירושלים לא קאי אלא אכיכומם'‬ ‫'מתני' גופא לכ״ש אין יתכן לחלל על הפרוטות אלא ודאי‬
‫שנתערבו עם'התרומה אבל אס נתערב עס החולין עול'‬ ‫משמע• ליה לגמרא דהסלע הוא חולין ובא לצרפו על‬
‫כק״א לזד ובאמת מדברי הירושלמי מבואר כדברי דכיע‬ ‫מעות מעשר ולכן לא מצי להקשות על מתני' גופא אך‬
‫שאמרו עשו ידוש' כדבר שיש לו'מתירין ע״ש רק שיהיה‬ ‫למ״ד פירא על דינרין לא מחללין היכי קתני מחלל‬
‫מדכמ מהרש״ל שמפרש בטלים לחולין ואף לזמם אסורי'‬ ‫קלע על מעות מעשר דמחללין פ־רות על המנטת‬
‫הרי דאינו מפרש נפי' הד״ש וצ״ע ; ■‬ ‫‪-‬‬ ‫וצ״ע■‬
‫‪,‬ומה שדקדק רכינו לומר עשאום וכו' להומת שאיע‬ ‫פרק י״א הלכה י״א מי שהיו סירותיו ובו'‬
‫מדינא משוס דקי״ל כפר' הערל דפ״ב דאמק'‬ ‫עיין כהר״ש כפיה״מ‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬
‫דר״א כמתא הוא דאי לכה; משרא שרי ואי לזר לעולם‪.‬‬ ‫שכתב דלא בעינן קריאת שם אלא למ״ד מתנות לאו‬
‫אסור גם כש״ע י״ד סימן ק״ב פ' ימ״א דאם' נתכשל‪,‬‬ ‫כמי שהורמו דמיין אבל למ״ד כמי שהורמו אין צוק לזה‬
‫כשכת ונתערב כטל אף דלגכי אחדים הוי דכר שיל״ע‬ ‫אכל רכי' ז״ל ס׳ייל דאף^דקי״ל כמי שהורמו דמיין וכמו‬
‫כיק דלדידיה איי לו מתירי; הפא נמי כיו; דלזר אין לו‬ ‫שפסק ככ״ה מהל' אישות כעינן|קריא' שם משים דהתס‬
‫‪,‬‬ ‫מתירי; בטל•‬ ‫‪,,‬‬ ‫הטבל שלו הוא ואן למה שיפריש יהיה שלו ולכך אמרינן‬
‫פלק ל' הלכה י״א המערב קמח וכו' כתב‬ ‫כמי שהורמו דמרן דכיון‪.‬דסון סוף הוו לעצמו אכל הכא‬
‫מרן ז״ל להוכיח מאי‬ ‫י‬ ‫שמזכה להם אחה ובעינן שיהיו בישותו לא הגיא כלא‬
‫דאמר רשכ״ג עד שיהא כו כשיעורהוא לומר ער שיהא‪.‬‬ ‫ק־יאת שם ואף הך יפרק הזרוע אינה ענין לכאן דהתם‬
‫כו טעם דגן מדנקט ויוצא בו בפסח ר״ל משוס דנלל'‬ ‫דאתא לידיה כטיכליה אמרינן שפיר דכמי שהורמו דמיין‬
‫כידינו דכעי' טעם מצה בפיו נמו שפסק רכי' כהלכות'‬ ‫אכל הנא דלא הגיע בית הטבל שהרי לא אמר אלא‬
‫חו"מ ואי כשיעור אין כו טעם מאי קאמר ויוצא י״ת‬ ‫עישור כעי קריאת שם להך עישור שאמר וכן משמע‬
‫כפסח הכל ראיתי להדב מ״א ז״ל שדחה זה משום דכא‪.‬‬ ‫מהתוס' רפ״ק דמציעא שכתבו כתי' ר״ת וכבר הפדישם‬
‫לומר כיון דחייב כחלה יוצא כו כפסח ואינו נראה דאם'‬ ‫דהיינו קריאת שם כסתם דאף למ״ר כמי שהורמו דמיין‬
‫כן לא הו״ל לומ' כלשוןשלילה כיון דאמר אינו חייב כחלה'‬ ‫•יזהו כמשמע כלשון ר״ג שאמר מה שאני עתיד למוד‬
‫ער שיהא נו כשיעור הול״ל ואז יוציא בו י״ח כנסח אכל‬ ‫וגא אמר מה שאני עתי'להפריש דככר מפורשין ועומדין‬
‫עכשיו כא לחדש לנו זה המן כיון דכעי' טעם מצה דלא'‬ ‫ע״י קריאת שם שהרי הותרו ע״י כן משום טכל אך‬
‫ש־ין כחל'לכך אמר איןיוצא כפסח עד שיהא כו כשיעורי‬ ‫מדכמ התוס' כקידושין שהביאו תי' ר״ח לא בחכו מזה‬
‫כיון מש כוכשיעו׳יש כו טעם דגן נמי ועו׳לדכמו למל״ל‪.‬‬ ‫כלום דמשמע דס״ל דלא כעי' קריאת שם לכ״ע ואפשר‬
‫ואיןאדסיוצא כפסח ער שיהא כו כשינט' תה הכלל דאין‬ ‫לומד אס״ל דד״ג ס״ל דכמי שהורמו דמיי; ולכך לא כעי'‬
‫יוצא כפסח אלא א"כ חייב כחל' לא נאמר אלא למעוטי;‬ ‫‪-‬‬ ‫קמחת שם •‬
‫דאינו קרוי לחם כגון כוכא דארעא דלא הוי לחם ומינים‬
‫אחמם כמבואר כפרק כיצד מכרכין ובפרק כ׳יש ע׳ש‬
‫דאינו קרר עיסה והכא כיון דאמר העושה עיסה מקמק'‬ ‫הלכות ביכורים‬ ‫*‬
‫ומאות ירעינן שהוא קמי לחם מאי האי דקאמר עוד‬
‫וסין אדם יוצא■ ית קובה כפסח וכו' הוא נראה כשפ?ן‬ ‫אוקו‬ ‫פרק ג׳ הלכה ו והאוכלן באנינות מכק‬
‫’‬ ‫■יתרי■‬ ‫■‬ ‫‪■ ■.‬‬ ‫מכת מירוק עכ״ל יש לתמוה‬
‫הלנס‬ ‫‪.‬‬ ‫‪12‬‬ ‫יב‬
‫חידייכים על הדכב״ם הלכות ביכורים ‪ .‬יגל‬ ‫אברהם‬
‫עולה אין בה כי אם עיכוב גזכרים לשומה ותו לא והא‬ ‫ה י ב ה י ״ ו אסי‪ -‬לא־ה ובו' עסה עיסה ובו' עיין‬
‫כעי פדייה לעור דכיו; רחל עליז קדושת כ״ה וראי י־כעו‬ ‫מ״ש מ‪::‬דן ו״ל כחי' קושייה של ה־שכ״א‪.‬‬
‫פדייה כשעת העמ״ה והעיכה ולזה אפשי לומר יסוגייא‬ ‫ז״ל ב ק יכזלק הזה קף כה'י היה מדיכנן לה שייך לחלק‬
‫דהכא ליח לס הך סכרא רחל על העוד ־־ושת כ״ה רכיון‬ ‫כין א״י לח״ל ע״ש וצ״ע ‪-‬בכל מקוהרבו מלעגו'‪-‬מחלק‬
‫דהעור טפל לכהמה ועיקר התפשתו על הבהמה שהוא‬ ‫אף כחלה בק א ק ישראל לח״ל והיינו משושדעיקיה הוא‬
‫הכשר ולא על העור כיון דלא חלה קדושה על הבשר לא‬ ‫מדכייהס כמכואר כדכדי רכיט פ״ה לעיל די; י״ג‬
‫יזלה גס על העור שלא יהיה טפל חמור מהעיקר ויש‬ ‫ע״ש■‬ ‫‪,‬‬
‫ראייה לזה ממ׳׳ש כגמ' א׳ ה אימא סיפא ומועלין כ'‬ ‫פ ר לן ט ' ה ל כ ה כ ״ ה אכל אם היה בהן שמשו‬
‫מעילות ואי מררכנן אמאי ב' מעילית ר״ל כיון דיש‬ ‫של ישראל זה ובו' איט‬
‫מעילה דאוריית^א משום עולה אמאי רבנן מתקנין מעילה‬ ‫מזכה לו ע־ שיכיאי לידו שמא יזכה לו כע״ב היא‬
‫אחרת משוסבר״ה כיוןדכרילי מניה כמ״ש התוה' שם ואי‬ ‫מבואר כברק הזדוע אבל רש״י ז״ל כי' הא דאמד רכא‬
‫אמית דכעור חלה עליו קדושת הגוף לכ״ה מאי קא‬ ‫לשמע־ה זכי ליה מחנחא שמעיה של כעל מתנוח היה‬
‫מתמה דילמח שתי חעילית דחייייתא אחת על הכשר‬ ‫והוא לא רצה לקבל המחנור‪ ,‬משום חלקם שאלו בכיהס‬
‫משום עולה ואחת על העור משוש כ״ס אלא מוכרח‬ ‫וככי כחכו החיש' שם דיכא לא היה כה; כי אם רכה וכן‬
‫מרקאמר עולה אין כה אלא עיכוב גזברים ולא כעי‬ ‫גישי' כככוחח וכו' גם הרב מ״ק ז״ל תמה עליו מהא‬
‫פדייה לעור וראי ש״ל דלא תפיס ק־ושת כ״ה על העור‬ ‫דאמדי' ככחיכו' דכיחהו דאכיי אחח לקמיה דרכא אמר'‬
‫ומטעמא דלא יהיה טפל ופו' כמ״ש ‪:‬‬ ‫לו פשוק לי מזוני יכו' ואש איתא אדרבא אכיי חי יוחד‬
‫דבהבי ניחא לי מ״ש כתוש' כחולין דקי׳׳ז כד״ה‬ ‫מיכא־ לפירש״י דאמד מכיח עלי קאחי ואין לומר דגדיש‬
‫הוא לפני כפרה כש״ד וז״ל וכעור דליכא‬ ‫רבה‪-‬ככ׳ררכא ורב שפרא חברים הוו ועור ק׳יל דאמרי'‬
‫מעי' דאורייתא לא בדילי מיניה ותקנו דכנן מעילה ע"כ‬ ‫ככר׳ער כמה דפ״ז אמר דכא הרומח ח״ל אין כה משו׳‬
‫ובאמת הוא הפך תלמוד ערוך דזכחים דאסיקו רחל על‬ ‫פהן המסייע ד״ח יהיב ליה לשמעי׳משמע משום;תרומת‬
‫העור קדושת כ״ה מדאורייתא וא״כ איכא מעי'כעור‬ ‫ח׳ל שהיא מדרבנן ולכך יהיב לה לשמעיה אכל אם היא‬
‫מדאורייתא אמנם לפי האמור ניחא דכתושפות קיימי‬ ‫דאורייח' לא שוה יהיב לשמעיה משוס דהו״ל כהן המסייע‬
‫אשוגייח יחמורה דק׳יל דלא חל קרושה על העור‬ ‫בכית הגרנות וכיון דהכא מיירי כמחנות שהם דאורייתא‬
‫;‬ ‫' מטעמא דלא יהיה טפל חתור מן העיקר ‪:‬‬ ‫אף כח״ל ולאי אסור ליחן לשמעיה ואם כן איך אמד ליה׳‬
‫נ״ל דכיק דעיקר הכהמה לא כעי העמדה‬ ‫ליזכי ליה כמתנתא כיו; דכעל המחנות אשיר ליה ליחן‬
‫והערכה דהא לא תפיש חכשר אלא שומא לא‬ ‫המתנו'לשמעיה ועו־ אמאי ר״ח לא אכל^כיו; ררכא כהן‬
‫כעי גם לעוד העמדה והערכה דהגע עצמך אם התפיס‬ ‫א׳יב ראוי לו אלא משום חלקם שאלוי כפיה׳אמד לשמעיס‬
‫עור כהמה לכ״ה וראי מפשיטו ופודה אותו והכי אמרי'‬ ‫כרי לומר לבעל המנות ליתן לו והא ראמר זכי ליה ברי‬
‫בס־יא כגמ' כפ' ראשית הגז דכא אמר כמ ‪T‬יש גיזתו‬ ‫שלא יכיר כעל המתנות ועור איך יעלה על הרעת שמד‬
‫לכ״ה דלא כעי העמדה ופו' ע״ש וכיון שכן פודה לעור‬ ‫יוחנא לא ( יחן המחנות לדכא כיו; שהם אורחים אצלו‬
‫לב״ה ודיו וכהכי ניחא לי מה שהק' התוה' כזכחים למ״ד‬ ‫יו־ע כודאי שרכא יכה! ייתן אותס_לשמעיה וזה נמנע‬
‫דתפיס מדאורייתא למ״ל קרא וכו' ולכאורה ק' כמה‬ ‫דמי^וחנא לא היה יו־ע כרכא שהוא כהן ‪-‬ועור ררב‬
‫למ״ד‬
‫שתפסו קושייתם למ״ד תפשי מדאייייתא הא אף ' ‪",‬ד‬ ‫; יושף אמאי לא יאמר לו כי אמינא רוקא כישר' אכל ככהן‬
‫כיון רבעי‬‫קרא כיו‬
‫לא תפסי אבשר תפשי אעוד ולמ״ל ‪ ,‬י‬ ‫שרי כיון‪ ,‬דראוי לו אמנם לפי פי' רבינו רפי' דרכאישראל‬
‫העמדה והערכה לעור ועיין לה' ח״ן ז״ל שם דמדיהטת‬ ‫ולשמעיה כלו אומר יכא_ הכל על נכו; ורוי׳ק ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫לשונו ירחה דכונת התום' דכתכו רבעי העמדה והערכה‬ ‫פרק י׳ הלכה כ׳ כיצ־ הרי שהק־יש כהמות‬
‫הוא קאי אבשר אכל העור לא כעי כעמדה והערכה‬ ‫"לכי׳ה וכו' ע״י; מ׳ש מרן‬ ‫׳‬ ‫‪:‬‬
‫והוא הפך השי׳ס רפ׳ ראשית הגז דהתס קאי אגיזה ומק׳‬ ‫משם הרי״ת ומ״ש מק עליי היא דוחק גדול ולע״־נדאה‬
‫והא כעי העמדה והערכה ע״ש אמנם לפי האמור‬ ‫ליישב ע״פמ״ש בתמורה פרק כ' המקפיש עילתו לכ״ה‬
‫ניחא דדוקא התם כיו; דבכהמה גופה כעי העמדה‬ ‫הין כס אלא ע־כוב גזכייש כלבד ופי' התוספית ז״ל שם‬
‫והערכה א״כ גס'הצמר נגרר עמה וכעי העמדה‬ ‫דכא למעוטי רלא תימא ראסור לשיחטה ער שתפרה‬
‫והעיכה הכל הכא דסכהמה גופת אין כה העמ‪-‬ס‬ ‫רכיק רקרושה חינה חלה על גוף הבהמה ואי; עליו אלא‬
‫והערכה לכן העור לכדו אין כו העמדה ולכך למ״ר‬ ‫סוב כעלמא לכך ליכא אלא עיכוב גזברי כרי ש־שומו‬
‫לא תפיס כי אס העור הוא דנפרה העור וניתן לכהן‬ ‫איחס קורם ‪ .‬שחיטה רבעי' העמרה והערכה אבל אי‬
‫ולכן איצטר^ קרא לומר ילה עילת הק־ש והוי ממש‬ ‫אמרי׳ רהקרושה חלה על גוף הבהמה פשוט הוא רבעי׳‬
‫דומיה דגיזה דפ' רחשיח הגז ‪:‬‬ ‫ספ ‪ r‬ה כשעת העמרה והעיפה יהייט ‪.‬ד‪.‬קאמר הגמרא‬
‫א מ נ ם רכי׳ ז״ל ק״ל קושיית התוה' דזכחים דלמאי‬ ‫שם ה"נ מהתבדא מ־קתני' שיפת אם עכר ושחטה מ״ש‬
‫צריך קרה למעט כיון דכעו העמדה והערכה‬ ‫‪:‬‬ ‫עשיי ואי מדאורייתא תקכר מיכעי ליה והיינו רביו; רחל‬
‫א'כ אינן כת פדייה ולא שייך לומד דמיייי כהעמידוה‬ ‫על גוף הבהמה אף דשנט איתה מחיים כהעמ‪-‬ס‬
‫והעריכוה מחיים' כיון רבעי פדייה כשעת העמדה‬ ‫והערכה כרינס ומשפטה מימכיוךרשחטו אותה כלא‬
‫והערכה ועוד ק״ל דאמרי' בר׳יה שופר של עולה לא‬ ‫פייה נאס־ת רכנני' פריס בשעת העמדה והערכה‬
‫יתקע ואס •תקע יצא דכיק רבת מעי' היא ותאע יצא‬ ‫וכמ׳ש התוס׳יבפ' ראשית הגז ע״ש אך קשה על זה רהא‬
‫לחוליןואמאי כיק דכעי העתרה והעיכ׳אינו בר פ־ייה ויש‬ ‫אמרי׳ בזבחים ־ק־׳ג דאף לרעא המתק דש״ל רמ‪-‬רכנן‬
‫בו מועל אחר מועלוכ־אע־י׳כמעי' ק יט ע״כ ע״ש‬ ‫כוא רחל על גוף הבהמה היינו רוקח כשר רכיו; רחל‬
‫ק׳׳ל הא דתנן במעילה תלש מן כחטאת וכא חבירו ותלש‬ ‫עליו ככד ־־ושת עילה תו לא חל עליה ק־ושר‪ ,‬כ״ה אך‪.‬‬
‫כולן מעלו ולמה ליה לומר ובא חכירו וחלקדכותא סו״ל‬ ‫הגנור רסוא לכסטם חל עליו קדושת כ״ה וא״כ איך קאמד‬
‫’ לומר‬
‫אבדתם חידרשים על הדמב״ם הלכדת •שמיטה‪1‬יוכל יגל פד‬
‫והשי׳ת כיון שראה שלא נעלו ככזה נתן להם תרומה ני‬ ‫למלר תנש מן־החכיאת וכא הכירו ונהנה וכת הכירו מהנה‬
‫כן המרה ואעיפ שלא צוה אותם על זה הוראת שעה‬ ‫ר‪-‬למזהצמ־שתלשכולןמעלורהאלאוכר־ריההואורוח־‬
‫היתה וע׳יז קאמר ארמכיא ממדיין יכיא ראייה מסורייא‬ ‫לומר רנקט רומיא דדככ דרישאגה תמרי כככורותרכ ה‬
‫שפעורה ממעשרות במו מדיין משוסשיש להם חלק ככזה‬ ‫שי־יר שנש■ מ? העולה אינו אסור ‪ rk‬משוה גזרה ותע ל‬
‫ומוכרח אתה לומר הוי־את שעה היתה ומעתה חני‬ ‫דרסור דלאו כר פדיה וע״ש כהוס׳ ומכח קושיות אלו‬
‫אמיה על המ״ל ז״ל שהק' שאני קודייא שפעורה כמוח״יל‬ ‫ס'■י ^יכי׳ירכל אלו הסוגיות פליגי אסוגייא דפ רתשית‬
‫דמריין נמי פעורה מה הוכיח הדאב״ד ז״ל מי‪-‬יה‬‫יו‬ ‫וכיון‬
‫‪.‬‬ ‫הגז וס־־ל דלא׳כעי׳ העמ‪-‬ה והערכה כי אס ככהמה‬
‫אלא דכאמת מלת א"כ דכתב הרהב ׳ ז״ל לא הכנתיו‬ ‫עצמה דכיא עיקר ה־רכן הכל מידי דגיפל תס נפרד‬
‫דאף ספי' שכתב אינו נוח לי דאדרכה חידושא אשמעי'‬ ‫ממנו לא כעי העמדה והערבה ופ רכי בהק■ ^סוגץת‬
‫דלוקה ומעכרין אותה מידו ‪:‬‬ ‫רפ^יגי אסוגייא דפ' י‪-‬אשית הגז ושוכ דאיתי להר שע ס‬
‫דהכתי ק•‪1-•,- ’1‬י־ הדומות נתן טעם משום‬ ‫‘‬ ‫אל}‬
‫א‬ ‫שכתכ ‪ p‬והאל יורע האמת שפיונתי לרעתו ;‬
‫דסויייח כבשה דוד קודם ה י ולכך צא נתקדשה‬ ‫ר ד חגכ ראיתי לו שהק' על מ״ש התוס כמעי‪-‬ה‬
‫מ״ל להכית עעס אחד בכאן דלא נכנסה בכרית רהך‬ ‫ידיך די״א משס ה״ר הייש ראס העמידו הכהמנ^‬
‫טעמא רקודם ת״י סגי לן ונ״ל דהתם כא ליתן עעם‬ ‫מהיים והעריכוה ואת" כ מתה מיקרי כת פ‪ .‬יון יעו ש‬
‫מפני מה חכמים תקנו כסורייה על תרומית ומעשרות‬ ‫והק' עליהס ה' הנז' משוגייא רככורות יעו״ש שהניהה‬
‫יותר מכל המקומית לכן אמר משום דהיא קדובה לה׳׳י‬ ‫כצי׳ע ולע״ד לא קשייא מידי דע"כ לא כתכו התוהפות‬
‫יותר מכולםאלא מכניישככשה קו־ם אבל אם כבשה חחרהוייכ‬ ‫דפהעמרה מהייס מהני לתהר מיתה אלא דו‪.‬ןא כרתוי‬
‫כא״י ממש ולכך תקנו תרומות ומעשרות אכל הכא בא‬ ‫לפדיק כשעת העמ״ה אפלהתס רכשעת העמ‪ :‬ה מחיים‬
‫הפך הכתיב דלא‬‫תיקנו דמותרים הנחלתו ככזה ‪.‬‬‫אין ‪.‬‬ ‫ן‬
‫לתת ‪.‬‬ ‫‪-‬לאו כדיפ‪-‬יון דלא יגאל כתיב לא כנ״ל‪:‬‬
‫ינחלו נחלה כתוך כני ישראל ולכך נתן טעם משים דלא‬ ‫פ ר מ י ״ ב ה ל כ ח ן׳ עד שלשים יום וקשה‬
‫■‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫נכנסו בבריתי ‪:‬‬ ‫דהא רב נהמן פהק‬ ‫‪• .‬‬
‫‪ .‬ו ר א י ת י להמ״ל ז״ל שמפר' השגת הראכ״ד ז״ל‬ ‫כהפמים דפליגי אריכ׳׳י וס״ל תפדה מיד כמכואד שם‬
‫על סורייא למ׳יל למימר ניכוש יחיד כיק‬ ‫כדי׳יא וי״ל מדקאמר וכמה אר״י אפי' כת דנקא משמע‬
‫שלא נכנסו ככרית מגכית צא יעצו מפני שיש ‪.‬הם חלק‬ ‫דלת פשק כחכמים אלת לענין כל שהו ועוד ראיה דרכ‬
‫בכזה ומכת זה תמה ‪I Iv‬מרן ז״ל דקאמר סירייח תוכיח‬ ‫גופים מתק שם כגמ' די״ג דאם פדהו פדוי הכל לחקרם‬
‫ולי ^ראה דלק״מ הא דאיצעריכל לומר משום דכאו‬ ‫מצות פדייה עד שלשים וקיל •‬ ‫‪- ,‬‬
‫לתת טעם ת״ש לאחד כיבוש א׳יי קתה קדושה כא״י ול ^‬
‫אמרו כשלמח לאחר היובל ישראל ויהושע ודוד היו שם‬
‫‪:‬וכיון שהיא קדוכה לא״י היו שם מז׳ עממין והוי כנכנסו‬
‫כארית אכל עכשיו שככשה דוד לכדו אף שיש כס ו'‬
‫‪ a‬דו ב ^‬‫הלכות יטמיטה‬
‫’ עממין קצת לית לן בה מכני שהברית היה עם כל ישראל‬ ‫הנתבע איה‬ ‫פימ ט׳ הלכה כ״ד ואם טען‬
‫ולכך נתנו טעם משוס כיבוש יחיד וממילא לא נכנסו‬ ‫פרוזבול שלו אומרים‬ ‫י‬
‫בכיית וביה דברי מדי כדאי מוצק סודייא תוכיח שאין‬ ‫יכו' יראה מנכדיו דאין אנו טועניס עד שיטעון הנתכע‬
‫נכנסת כברית משום ניכוש יחיד ולכך פעורה מתרומות‬ ‫וציע רקאמר רב פתח פיך לאלם אעפ״י שלא טען כלום‬
‫מפני שיש להם חלק בכייה ודוק ‪:‬‬ ‫וכמעשה שהיה ו‪.‬עיין שם• גס מ”ש מדן רפי' רשכ״ג הוא‬
‫וכיטאני לעצמי נ״ל פי' הרחכ׳יד ז״ל להק' על כלל‬ ‫דמן הסכנה ואילך נאמן לומר פרוזבול היה לי ונאכר‬
‫של רבי' שנתב שכל האדנות נוחלים וחלקי‬ ‫ק׳׳ל דא״כמחי מק׳הגמ׳מתיקכיוןשזהסכרתרשכ׳׳גומה‬
‫ככזה ואינם לוקחים תדומור א״כ כסורייח למה תיקנו‬ ‫גם לכי מהששייהמק שב' דדשכ״ג־תוא מפרש רכדית״ק‬
‫ליתן תיומות כיון שלוקחים נחלה וביזה דהשתא מיהא‬ ‫וא״ל רלאידעי' רפי׳ רשכ״ג הכי אלא אקר דירעינן^את‬
‫הוייח סורייא ככל האיצות כיו; שכבשה יחיד ודחייה‬ ‫הסכיא דנאמן היא שכרת חכמים כברייתא ראמרי חיע‬
‫_ ממדיין שלא לאחו בכייה נתן להם הדומה ולדעת דכו'‬ ‫צרי‪ ,‬וכמ׳ש דש״י ז״ל אבל לפי הס׳׳ד פי' רשכ״ג הוא שלא‬
‫י״ל דאה״נ דחייכים להפריש ומוכרה לכהנים ־‪. , .‬‬ ‫היושיאלון אותו כלל ועיין מ״ש כגמ' כס״ד■'‬
‫פרק י״ג הלכה ז' כהנים ולויים וכו' וגואלים‬
‫כתי ערי חימה וכו ורכריו‬
‫ה^בות בית הבחירה‬ ‫קמוהים דזה סותי למ״ש פ״ח מה' רוצח דין ח' ע״ש‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫כמש״ל ז״ל וצ״ע;‬
‫פרק ב' הלבה י״ד ער שתעובר צורתו ותצא‬ ‫ה ל כ ה י' וכן לוי או כהן שנטל ככזה לקה‬
‫לכית השרפה וכו מכתן‬ ‫*‬ ‫וכתב הדא^׳ד ז״ל רח"כ לח יטצו‬
‫•יש להוכיח דרכי' פהק כר״י ראית ליה פסול הסח הדעת‬ ‫כהם תרומות ומעשיית נ־ הם היו תחת חלק ה אקע״כ‬
‫הוא משום חשש טומאה ול ‪r‬דוה מתוקמה האי בדויתא‬ ‫וכוונתו פשוטה דסו״ל למימי ואינם נועלים ■תרומות‬
‫חקתני שם היו זו^ן פסילי חטאת העוף עד שתעוכר‬ ‫ומעשיית כיון שנעלי חלת ככזה כי התדו?‪4‬ה ומעשר הם‬
‫צורתן היא כפיסול הסח ה־עת וכ־איתא כפסחיס דף‬ ‫סלף הנהלה והבזד; והביא ראייה לזה ממדיין שלא נטלו‬
‫ל״ר אכל לר״ל דאית ליה פסול הסס ה־עת הוא פמל‬ ‫סלקשבכזה צוה כשי״ד‪ ,‬לתת להםתיומה ואע׳יפ שלא‬
‫הגוף לא מיחוקמה האי ברייתא אלא כתנא דכי דכה ^‬ ‫נ»ית ככיית וע״ז תי ק מרן ז״ל נ״ל דסוכד משס ראייה‬
‫אבוה דאמר אפי' פיגול עעו; עיבוד צורה וכראיתא כגע'‬ ‫מיחזי‪-‬־ן י א ק שנכיתו עליה ציוה השי׳׳ת שלא יכילו ככזה‬
‫שם וכבר פסק דכי' כפ״ד מהלכיה ק'פ דפל שפיסולו‬ ‫ובמקין לח צור‪ .‬בוראי •התא לגלויי דזקא כאק שנכנסה‬
‫■גגופו ישדף ולא כע; עיבוד צייה והייט ר‪1‬א כרבה כר‬ ‫‪-‬גבדיקומאי דקהמר נטלו ר'ל יאוסליטוצ כיק שלא ציוה‬
‫הכוה‬ ‫י‬
‫♦גל‬ ‫חידו׳שים על הרמב׳ם הלכות כלי המקדיש‬ ‫אכרהם‬
‫כמ׳ש רכי׳כפ״י מהלכותייכלאיס גכי הקדש אסור אפז*‬ ‫'אכוס וא"נ איך פהק להאי כייית‘! יכעי עיבור צורה‬
‫כהצעה כיון דלאו עבודה היא‬ ‫אלא ודאי דפשק כר״י ומיתיקמה האי ברייתא דבהול‬
‫העאת העוף תפסל בהסת הרעת ועיין מ״ש פע״ו‬
‫מהלכית עסה״ע יעו״ש ;‬
‫הלכות כלי המקדש‬ ‫פ ד ר! ל ' ה ל כ ה ב ׳ כותל מכריל בין קרש ובין‬
‫קודש הקרסים עוביו אמה‬ ‫‪I‬‬
‫הדאכ׳ר‬ ‫פרה א' הלכה ב' המור וכו' כתה‬ ‫עיין כפיה״מ הש פ״ה תומא בכית היה שם פרוכת‬
‫‪ ; .‬רל וכ״ש דם חיה טמרס‬ ‫והביאו התי״ע שם וכן הוא כגמ' שם דנ״ד ע״א ועיין‬
‫וכו׳וכתב מ ק ז״ל כיון שנשתנה ■ועושה עפל וכו' דע שזה‬ ‫בתול שם דנ״ז ע״א ד״ה אני ועיק עך היים בלשונות‬
‫היא מחלוקת כ׳־״י והרמ״ס ז״ל כעטן אכילתו אס מיתר‬ ‫ד״ת ע״ב ונעלם ממנו מ׳׳ש פ׳ד מהלכות יוה״ך הן א'‬
‫והכיאם הלא׳יש כפרק כיצד מכרבין דר׳יי ס ׳ל דהוי פירש׳‬ ‫שיש פרוכת כמקדש אלא בכאן לא נחית אלא ליתן טעם‬
‫בעלמא ומותר כאכילה והרמ״ה ס״ל דאסור לאוכלו‬ ‫לספק שיש להם כבית שני ‪ :‬׳‬ ‫‪-‬‬
‫משוס חשש דם ורכיכו ס״ל כסכלת ה״ד יונה רמותר‬ ‫פ ר ם ל ' ה ל כ ה ן' ומניחיןאור‪,‬ן כנגד ראשיהן‬
‫’לאוכלר; משוס שנעשה ^עפרה בעלמא ולכך אזל לי ה‬ ‫ובו' וכתב מרן ו"ל דהא‬ ‫*‬
‫טומאתה ומותר להכניסו למקדש אכל הראב״ד ז״ל ס״ל‬ ‫דכתב כנגד ראשיהן משום דלא ליתהנו מינייהו והא‬
‫כסברת הרימ״ה לאסור לאוכלו משום חשש דם ולכך ■כיון‬ ‫דמשמע כתר הכי דניתנו ליהנות דוקתלכישהע כ וקשה לי‬
‫דעדייןשסרסעליו והוא בא מחיה טמאה אסור להכניסו‬ ‫■דא׳יב מאי קאמר הש״ה ונהי דניתנו ליהכות והא אפי'‬
‫למקדש אך כאמת יש לדקדק כיון רהוי פילש׳מאי דעתיה‬ ‫דניתנו ליהנות דוקא בלבישה שהוא דדך כזיון אסור אלא‬
‫מאן דאסר ונראה דם"ל דלא הוי פירשה אלא‪ .‬אם ירד‬ ‫ודאי כיון דמן הדין ניתנו ליהנית כל מידי דהנאה מותר‬
‫למקום הפרש דוקא אכל כשלא ירד אלא עומד כמקולט‬ ‫גם כמסקנא אוקמה רב אשי בקשין ולכך מניתו תחת‬
‫כיון דעיקרו דס אלה שהושחר כתי עיקרו אזלינן וכהכי‬ ‫ראשיהן ולא חיישי'לשהוא דרך כזיון גם זו? ההן כתבו‬
‫ניחא לי מה שהוקשה הטי ז כא״ח הימן רי״ו על הרא״ש‬ ‫מקו׳־ל כפ״ח מהל׳ כל• המקדש דין י׳יא וז״לואע״ג‬
‫ז״לדמשמע מדבריו שכתב על ה״ד ואני‪.‬אומר אף ראייתו‬ ‫דאסיק התם רב אשי דכגה כהונה קשין הן ולית כהו‬
‫צריכהאאאיה שדעתו לפסוק כהח״ה לאסור‪ .‬ובפרק כל‬ ‫משום כלאים היינו לענין הצעה ובו' הרי מבואר דהצעת‬
‫לאשר פסק כי״ת דכשרה שינקה מן הטרפה כיון שהוא‬ ‫כגדי כהונה מותי וליה כיה משום כזיון הפך מ״ש מרן‬
‫קרוש מותר להוי‪ .‬פירשה בעלמא ולפי האמור ניחא רוקא‬ ‫'‬ ‫ז״ל כאן ;‬
‫התם משוס הדד למקום הפיש כי שם מקומה להיות‬ ‫! ר א י ת י לר^לחם שלמה ז״לד״ו שהביא קושייא‬
‫פרש ’ומעתה סרה ראיית הפר״ת ז״ל בתשובותיו מדכה‬ ‫זאת על מרן ז״ל משם הר' עבודת ישראל‬ ‫י‬
‫ר״ת הנו' ולא שת לכו לקושיית הט״ז‪ .‬ז“ל שהקשה על‬ ‫‪ C5n1r‬אותו וז״ל דהתס מייה לענין כלאים הוא רהותיה‬
‫‪.‬‬ ‫הרא״ש ז״ל •‬ ‫כ ‪5‬געה אכל לענין משתמש ככגדי כהונ׳איפכא מסתפר'‬
‫ג ם הך ראייה שהביא הרפ״ח מהא דאמרינן סרוחה‬ ‫■־דהותה בלבישה ונאסה כהצעה חילא כיה מילתא עכ״ל‬
‫מעיקרא לא צריך קרא דפשיטא דעפדא בעלמא‬ ‫ולא הכנתי דבריו דהיתר בכלאים היכי מתוקם ביק רלא‬
‫הוא ראייה דהתה דוקא דהוי נותן טעם לפגם אכל הכא‬ ‫‪.‬הותר אלא כהצעה והצעה אסורה דזילא כיה מילתא ואס‬
‫דר‪.‬וא לשבח מאן לימא לן דכשהוא דם לא הוי לשבח‬ ‫כן הוי יציכא כארעא וגיור׳כשמי שמיא ועוד קשה דרכי'‬
‫דאפשר דהך חיה נודף ריחא והוי עיקרו לשכח ואף‬ ‫כפי' כמשנה כתב ח״ל וכיאל כתלמוד שאינם יכולים‬
‫דעכשיו הוי עפרא כיון דככחו אז כחו עתה כתר עיקר‬ ‫‪ ,‬להניחם החתיהם לפי שבגדי כהונה יש בהם שעטנז‬
‫אזלינן■ גם מה שהניא ראיה מחרצנים וזגים לאחר י"כ‬ ‫ואינו מותר ליהנות כהם &לא כשעת ‪.‬עבודה וגו' הה‬
‫חרש מיתרים אף כאכיל׳אין לה ענין לכאן דהתם ממשו'‬ ‫י;‬ ‫מבואר הפך דברי מ ק ז״ל■‬
‫האישור אינו ניכר כלל אלא דחיישי׳דנותן טעם יי״ן וקם‬ ‫ו ה ר ב לחם שלמה הנז' תיק מדידיה וכתב ה״ל‬
‫להוי לרבנן דלאסד י״ב חדש נפגם טעמו ואין לו טעם‬ ‫וביאו׳דבה רב אשי פשוט וברור דהכי קאמר‬
‫כלל גם לא ראה מ׳יש ר״ת דבעינן שהתמידו כמים אכל‬ ‫אס כאת לדון ולומר כנגד ראשיהןן משום רקא מתסני‬
‫לא התמידו כמיס אף שנשתהא י״ב חדש נאסר לעולם‬ ‫ככלאים אי מהא לא אידייא דאיכא למימד כגה כהונה‬
‫כמ״ש הש״ע כי״ד סימן רכ׳יג ע״ש גם לא ראה מה‬ ‫קשים הם אצל כלאים א^עיזדאי־משום משתמש ככגדי‬
‫שהקשה הרב מג׳יא ז״ל כסימן רי״ו מככורורצ גבי חלב‬ ‫ק־ש להכין אנו לומ'כ;גד‪'..‬רתש'הן ע"כ המכוון והמעיין‬
‫‪-‬‬ ‫ע״ש•‬ ‫יראה שלא תיקן כלוסימלכד דעיקד התי' חסל מן הספר‬
‫אשר ע"כ הנראה לי כיה דדוקא היכא דלא נשחנה‬ ‫גס דכי' כפיה״מ ימאן זה שכקב הטעם משום כלאים‬
‫טבעו מכמות שהיה דמעיקרא צלול והשתא‬ ‫אפילו כהצעה ועוד לענין מה הביא הש״ם כריית'דקתני‬
‫צלול אף דנשתנה מראיחו ;לית לן כה ואסיר ודקא״גכי‬ ‫מפני שניתט ליהנות כהן דאינה ע־נין לכאן יהכא אסור‬
‫חלב דחידוש הוא אכל אס נשתנה טבעו מכמות‪ .‬שהיה‬ ‫משום דמשתמש בכגה קדש אלא ודאי דס״ל להש״ס‬
‫‪.‬מותר‪ .‬ולא אזלינן כתר‪ .‬מעיקר'אלא כהר השתא ויש יאיה‬ ‫דשימושו והו הנאתו אשר ע"כ נראה לי ־דס׳׳ל לרכיט‬
‫לזה מדאמרינן' כחולין כשלמא הקפה את הדס •חייב שכן‬ ‫דקי״ל כסתמא דתלמודא כהש ערכין דקאמד לא הותרו‬
‫מחשוכי אחשביה ולמ״ל האי טעמא ת״ל דחייב משום‬ ‫כלאים לכהניס כי אס כשעת עבודה אפילו קשיןואפי'‬
‫דבתר מעיקרא‪ .‬אזלינן אלא ודאי דאזלינן מ י השתא גם‬ ‫להצעה אסוהן דס״ל כיוןדכתורה התירה כההא^עשית‬
‫מתא דאמרינן דם שכשלו אינו עוכר עליו משמע דאולי‬ ‫כלאים לעבודה הכו דלה לוסיףעלה וכי' וכל שאינו צו^‬
‫כתר השתא גם ראיתי להרב מג׳״א סי׳יזע״ה סיק״ד דס״ל‬ ‫עכודר‪ 1‬אסוהס ולכך כתב דהינו כפ״ח מכלי כמקדש‬
‫כתר השתא אזלינן והיינו משום דנשתנה יטבעו מכמות‬ ‫■נטהר ליהנות מכגה כהונה כלתי ■אכנט עמהם ע״ש‬
‫שהיה וחפשי שיש לדחורגכל אלו הראיות ולומר דוקא‬ ‫ואף דקי״ל כלב אשי דאם דבר קשה נעתר כר‪1‬צעת כלאים‬
‫ה^‬ ‫־‬ ‫י‬
‫כה‬ ‫אברהם חידרטים על הרמב׳ם הלכות כלי המקד״ט יגל‬
‫הך דת‪:‬י תנא קמיה דר״א כל שישנו כ ק ישנו ככל ייסך‬ ‫'‪6‬גךמשוסדנשתנו ע״י מעש' מ״מ יש להביא ראיה מהא‬
‫והכי נמי אמרי'כל שישנו ככל ייקישנו כ ק וכיק דרכה‬ ‫דתנן בפיק סעור והרוטב עור הראש כגדי הרך מטמא‬
‫אית ליה דר״י מחייב כסיכת כהנים ומלכים הגם דפוטר‬ ‫ואמרו כגמ׳ ב״ז שיונק הוי רך אכל לאחר מכאן הוי קשה‬
‫כנתינה לכך פשק רכיט דכסיכה חייב ובנתינה פטוו־‬
‫כנ״ל •‬
‫חק מן האבנט ו ‪b‬׳‬ ‫פ ל ק ה' ה ל כ ה י״א‬ ‫‪1‬‬ ‫‘‬ ‫‪a‬‬ ‫‪I /‬‬ ‫»‬ ‫^‬ ‫‪w#1‬‬ ‫‪w I‬‬
‫וכתב הראכ״ד ז״ל לא‬ ‫י י ‪.‬‬ ‫נימנין עליהה כמכואר כפרק כיצד צולין רף פ ד וחפילו‬
‫מחוור אלא כל היוה מוקד במקדש ע״כ עיין כמ״ש מרן‬ ‫כעידו רך איט מטמא דאזליכן כתר הופר ומעתה מ ש‬
‫ז״ל שסיעו״ש ובאמת פשט הבריית'מוכחת כפי' הראב״ד‬ ‫א״ו פי■ זמן שיונק הוא קורס חזרה כמבואר שם ומכחן‬
‫ז״ל וגם איתא כתוספתא הוכהה כתוש' דמנחות דע״א‬ ‫לאיה'לה׳־ר יונה שכתב גבי דכש כיק דשופו להיית דבש‬
‫‘ דקתט בגדי כהן הדיוט ובגדי כ״ג אין כהם משום כלאים‬ ‫‪ •m i‬גם הדא״ש ז״ל חזר והודה לו בכלליו כלל כ״ד ע ש‬
‫ואם יצא בהם למדינה חייב ובמקדש בין לשרת בין שלא‬ ‫והשיאו מט׳ז כח״ח הי׳ קק״ז ומעתה הך קושייא שהק‬
‫לשרת פטור הדי מכור' יוצא כשכרת הראכ׳יד וגם מוכת‬ ‫הט״ז היננן רי״ו דברי ה^‪"1‬ש אהדדי לק"מ ומעתה כיק‬
‫מהגמ' כהראכ״דז״ל מההכרח שהכריח כגמ' דהאי רתני‬ ‫דהיא״ש ק״ל כהר׳י ז״ל וגם מוכרח מר‪,‬גמ' כמ״ש אתי‬
‫תחת ראשיהם לאו דוקא משוס דמתהני מניה מכלאים‬ ‫פקק דכי'ברור וקיים•‬ ‫י‪. -‬־‬
‫וחי כהכית רכיט דלא היתר כמקדש אלא כשעת עבודה‬ ‫ה ל כ ה ן' ואחד ה ^ את אחרים שנאמר ואשר יתן‬
‫הא כיון דנסתלק כבר מעבי' מוכיח להשיר האכנט‬ ‫ממנו על זר וכו׳ וק״ל דפתח ככד והיים‬ ‫‪,‬‬
‫מעליו באותל רגע ולמ״ל להניחו עליו עד שעת שינס‬ ‫כחבית דקאי א ^ ומייתי קרא דנתינה ולא נקט קרא‬
‫אלא וראי נראה כסכית הראב״ד דבמקש מותר לגמרי‬ ‫דמייתי כגמרא דנתיג לא ייהך וקרי כיה לא יהיך ואפשר‬
‫בין כשעת עבוד'בין ש^א כשעת עבוד' ומה שהק׳מקעל‬ ‫‪. ,‬‬ ‫משום דקאי חחיוב כרת נקט ליה ‪-‬‬ ‫■‬
‫הראב״ד מסוגייא דעדכק דקאמר התם דלא הותר כלאים‬ ‫ה ל כ ה ן' הנותן וכו' והוא שיסוך ככדת עיין‬
‫לכהני‪.‬ם אלא כשעת עבודה • לא קשה דכבר כתב כשי'‬ ‫להראב״ד ז״ל‪.‬שהק'הא דכעי כזית דוק'‬ ‫•‬ ‫■‬
‫מקוכצית לביצה ףישוגיות* חלוקות דהוגיא דיומא ‪i"p‬‬ ‫כנתינה אכל סיכה מודה ככ״ש עכ״ל יע״ש■ ולא ידעתי‪.‬‬
‫רעדי כהונה מותרי; אף בלבישה והעלאה משוש דקשין‬ ‫לנאיק״ל דסאר׳י אסיפה קאי ואמר דכעי כזית והא‬
‫והיגייא תניכין ש״ל כש״ד דהכא דאשורין ילית ליה הך‬ ‫דאעד ר״י לממשח כהניס ככ״ש היינו משיח' מצוה יכ״כ‬
‫הכרא דקשק וסוגיית דיומא עדיפא שכן כדוכתא והיא‬ ‫מ ק ז״ל ע׳יש ‪ -‬אך קשה דכגמרא אוקמוה הא דפטר ר״ר‬
‫ע ק ר ואל יקשה לך ראליכא דשונייא דיומא מה יתיז‬ ‫כמלכים וכהנים משוס דלאו זרים ניכהו וא"כ איך פסק‬
‫לקושיית הש״ס דערכיןדלמ״ל למימ' כהני' לויים וישראלי'‬ ‫יכינו דסך כהזיס חייב גס רש״י כחומש פי' על זר שאיט‬
‫די״ל ביק דס״ל דכמקרש מור‪,‬דין כל היום כ״ש דניחא‬ ‫צוק כהונה ומלכות ופי' •הרא״ם ז״ל משום דכל שאינו‬
‫^■‬ ‫‪ ,‬טפי ־‪.‬‬ ‫י‬ ‫צורך כהונה ומלכית מיקרי זרים והיא סכרה ד"מ ודלא‬
‫^ ו ד נ״ל דשונייא דההם ו־הכא הס עולות כקנה׳א'‬ ‫כר״י והוא תמוס איך פסק כר״מ מיהו ליש״י ז״ל אפשר‬
‫וכולהו ס״ל דכמק־ש כל היום מותרים בלכיש*‬ ‫ליישכ‪-‬טעמא דפסק כד"מ משום הך כיייתא דתני קמיס‬
‫כגדי כהונה אף שיש כתש כלאים והא דקאמר היזשדלא‬ ‫דרכא מנק לב"ג שנטל משמן שעל ראשו ונתןע״ג מעיו•‬
‫אישתרי אלא בשעת עכורה היינו כל היום ור״ל כל היום‬ ‫שהוא חייב שנאמר על כשר אדם לא ייסך פי' סתם אדם ׳‬
‫מותר משום דשק לעבודה ולאפקי לילה דאשור דלא‬ ‫׳ ואפילו כהן ואם כן מ״ש הכתוב על זר אפי' כהן כמשמע׳‬
‫שייך כיה עכורה ורב אשי דהתיר הכא כקשין לא התיר‬ ‫משום רהשתא נמי מיקרי זר וחת ‘ קיא דעל כשר אדם‬
‫אלא כהצעה ייקא כמ״ש התוק' אכל בלבישה והעלאס‬ ‫‪.‬לגלות דלא בעינן זר מעיקרא וזהו כר"מ דלא כעי''זרים‬
‫אשור כיוןידלא שייך כיה עכורה אבל רש״י פי' כיון דקשין‬ ‫מעיקרא ומדשתיק ליה רכא ולא אמר ליה פוק תני לברא‬
‫מותי לגמרי וכמ‪-‬ינה אסור משוש שנוהג כהס מנסג‬ ‫רההיא ר"מ היא משמע דקיכלה מיניה והיק ליה הכי‬
‫ו ר ק חול משמע דהוא אהוד מדרבנן וק״ל דאה בן מאו‬ ‫הלכתא לכך פשק רש״י ז״ל כר"מ ועיין להרב נח״י׳‬
‫מקשה על שמעין הצדיק כיון דאינו אשור אלא מררבנן־‬ ‫■‬ ‫ז״ל •‬ ‫■ ‪.‬־‬
‫גבי מצוה ודאי לא ההיו ועוד האי דקאמד עת לעשות‬ ‫א מ נ ם ליכיט ז״ל דפה' גכי סיכה חייב וגבי נתינה‬
‫לה' הפרו תורתך יראה יאסור מדאורייתא ועוד דתניא‬ ‫פטור לא יתכן זה ולא ידעתי מניין לו חי'‬
‫כתוש'[ דנלאים כהן שיצא בבגדי כהונה למדינה חריכ‬ ‫זה ולענד״ן דרכי' גריס כ^כרי תנא קמיה דרבא וסך•‬
‫הרי מבואר דאשור מדאורייתא ובאמת דחזר ק רש״י ז״ל‬ ‫במעיו כמבואר כלשונו וקשייה ליה דכא מדשתיק ליס‬
‫בביצה שפירש גבי גמרא תרש כיק רהוא קשה מותי■‬ ‫דכא מוכרח דהכי הילכר!? ואיך הוי הילכתא דלא כד״י‬
‫כישיבה דמכוא־ דלבישה והעלאה אסור אפילו כקשץ‬ ‫דהא י״י קאי אשיכה כרקתני הסך כשמן המשחת וקתכי‬
‫י‬ ‫וכ"כ כהדיא היש״ש בביצה יע״ש ל‬ ‫פוטר ל ק מפרש דבינו דרכת יסכוד דד״י דאמר פטור‬
‫ו ר א י ת י להרב לחש שלמה דף ר' שיישב דברי רש״י‬ ‫לא קאי אהיכס אלא אנתינה משוס דר"מ מחייב אף‬
‫ככי׳התוס׳והוא דקאי אגמד׳דניש דכריכת'‬ ‫אנידנה חהו דקדוק התנא דאמד וכמה יכוך"?לא קאמר־‬
‫נימת על בשרו הר העלאה ואמאי מ ק ר ותי' משום‬ ‫וכמס יתן משום דכנתינה ד״י פוטר‪.‬וטעמא הוא כיק‪.‬‬
‫ו־ליי! כה חימום יכו׳יואיט מובן דלה אמרו חיישי'לכריש‬ ‫דקרא דסיכה כקיב בשר אדם וכנתינה כתיב זר לומר‬
‫טמא אלא דוקא כ ק וחהכי כא רב אשי לח־ש כ ק ק ש ה‬ ‫‪ :‬דודןא גב* סיכה מחייב אפיצו כהדס הכל גכי נתינה י‪.‬‬
‫לא חיישינן להבי ועור דח״נ חמאי פי' רש״י כממנ׳אסור‬ ‫פטורים משוס דכתיב על זד דכעי׳זד מעיקרא והכריח■‬
‫משום דהוי ד ק חול ולא משום כלאים כרעת התיש' ז"ל;■‬ ‫לדכא לכדש כן מכח קושיית הגמ' דהק' והא ר״י פוטר‬
‫’‬ ‫כיון דהר לבישת כלאים ממש •‬ ‫'‬ ‫כמלכים וכסניס לקי מפיש רכא דלא פטר ר״י אלא‬
‫ראיתי לשרב הט' שהקשה על מ״ש כגמ' דטהי‬ ‫בנתינה אכל כסיכה‪.‬מודה ר״י דחייב ועוד הכריחו נע‪1‬וס‬
‫דמותי‬ ‫^‬ ‫‪15‬‬ ‫יג‬
‫ממדיע ‪ :‬יגל‬
‫\י‬
‫חידרטים על* הרמב״ם הלכות ביאת‬ ‫אברהם‬
‫יודע שהוא דכר נתק וצורך שעה הוא לכך השיכו וכיק‬ ‫דמותר ליהנות כנגדי כסוכה הא קח קמתהני מכלאים‬
‫שהוא צורן שעה ואיע כנמצא לכך רביע ז׳ל־לא הביאו‬ ‫;ומאי קושיא כיון דמיירי כמקדש מותי כדקתני ככדייתא‬
‫‪-.‬‬ ‫■‬ ‫ודו״ק‪-:‬‬ ‫‪' .‬‬ ‫•‬ ‫סן כשעת עכודה ותי' דמיייי הכדייתא דאין שם אכננו‬
‫■כמ׳יש הדמכ״סז״ל ע״ש וק״ל דלדעת היאכ״ד ז״ל דק״ל‬
‫דכיייתא מיידי אף כאבנט כמו שהשיג על הרמב״ם מס‬
‫‪■ .‬הלכות ביאת מקדים‬ ‫י תק לזה • וכעיקר הקושייא נעלם ממנו התוס' כמנחות‬
‫דמ״א רהק' זאת •הקו' ותירצו כגיוכ עעש רהתש מיידי‬
‫שמא‬ ‫פרק א׳ הלכה ‪. •'V.‬אנשי משננר וכו'‬ ‫^כהצעה דאין כו צד היתר אכל כלכישה התורה התירה‬
‫‪' .‬שתהכלילהוישכיםלעכורתו•‬ ‫י‬ ‫■‬ ‫איתו כהדייא גכי עכורה ומעת' תראה כל מה שהאריך‬
‫ועדיין לח קריין מעליו עיין מה שהשיג הראכ״ד זלוהנה‬ ‫‪.‬בקושיות הוא ללא צורן והנה התיק' שס כמנחות פירשו‬
‫הרמכ״ם והראכ״ד פליגי כרינא דלהראב״ר כית אב היוצא‬ ‫רשעת עכורה ושלא כשעת עבודה רקאמר כערכין הוא‬
‫הוא דאקור לשתות אכל הנכנס מותי כיון דעכודת לילה‬ ‫קאי על הכהנים אש‪ .‬הוא מיוחד לעבודה והוא כמקדש‬
‫לאו עליה רמייח אכל לדכי'הוא להפך דכית אכ היוצא‬ ‫‪.‬אפי׳כלא עכוד' שרי ומעתה אפשר רזהו כוולת הדאכ״ד‬
‫מותר'לשתות אחר הקטר'ולא לילה כולה אכל הנכנס אקוה‬ ‫דההכיס הוגייא ‪,‬דיומא והוגייא דערכין אהדדי דה״ל‬
‫לשתות לילה כולה ונתן טעם הכ"מ ז״ל דלרכי' הכריחו‬ ‫‪ .‬כמ״ש התיה׳יע״ש • ‪ -............‬י‪,‬‬ ‫‪..‬‬
‫לפרש טעם זה ינשום וכו' ור״ל‪.‬הו״ל לפיש‪ ,‬מטעם‬ ‫■‪,‬פרלן י' ה ל כ ה י ״ א וכיצד ש ואלין ובו'עיין מ״ש‬
‫הקטרה ולעולם הד איסיד על היוצא ולא על הנכנס וסר'‬ ‫מרן ז״ל ראיתי להרב כהא‬ ‫‪■.‬‬ ‫■ _ ’‬
‫מ׳ק תמה על מרן וכתב וז״ל וליתא דלרכרירכי׳ ־האיסו'‬ ‫•אליהו ‪"1‬ל רק״ו שכתב ח״ל איני רואה מקוש לקושייא זו‬
‫מחמת יום הבא וט' ואינו מוכן דודאי כונת מרן כמ״ש‪:‬‬ ‫א״ה איצעריך לומר שהיו פניו פונים אליו דצריך שיכוף‬
‫הדין טתן שאסור לשתות לעולם אכל‬ ‫הלכה ן'‬ ‫באשו כדי שיהיו פנים מ־תכלין ע"כ וכונת מרן פשוטה‬
‫תקנתו קלקלתו וכו'וכתב מקז״לדסוכר‬ ‫־‪,.‬‬ ‫דודאי התנא הדר עמידתם קאמר אבל כעת התשוכה‬
‫רכר דר״י‪/‬א פליג אלא כאינו מכיר אבל כמכיר מודה‬ ‫לא צריך למיתני שהיו פניו משתכלין כו ביון רלא אפשר‬
‫לרבנן ע״ב ונראה ‪.‬משום דלא שייך •קלקול אלא כאם‬ ‫קון מזה ועיין עוד כדבריו בדקדוקים שלו שאין צו^‬
‫יאמר דאסור כל השנה והא דקאתר אכיי כמאן שתו כהני‬ ‫■‬ ‫להשיכ עליהם ‪- :‬‬
‫האידנא חמרא כר' צ״ל דהאידנא ליכא מאן דמכיר כלל‬ ‫כאמת ק״לדקרא‪ .‬כתיב ושאל לו כמשפט האוהם‬
‫' דאי איכא מאן דמכיר יהיה אסוי לשתית אף לן־כי דהא‬ ‫‪ ■ -‬לפני הי החי לפני ה'למאי ■אתא כיון דכתיב‬
‫רכי לא פליג אלא כאינו מכיר וכמ״ש מרן ז׳יל אלא ודאי‬ ‫‪.‬במשפט האורי׳שהם אוריש וחומים וחחריו להיכל והנשנ‪1‬‬
‫דהאידנא ליכח מאן‪ :‬דמכיר כלל וגם הא דמק' הש״ה‬ ‫קוצה לו ואינו רואה‪ .‬פני ההיכל שהאורות יוצאות משם‬
‫כקנהרדין גכי פרוע ראש אי׳ה האידנא נמי ר״ל דהאידנא‬ ‫אל כאורים לכך דרשו דקאי על עמידת ‪-‬אלעזר שהוא‬
‫נמי אף ראיע מכידין יהיו אסורים פמעיראש ואהא משני‬ ‫לפני כהיכל ששש האד? או קאי על האומש שהם לפני‬
‫דומייה רשתויי יץ דאינו אסור אלא כזמן כיאה אכל‬ ‫באדון ללמד שפני הנשאל לפני שכינה שהוא הארון כפי'‬
‫האידנא כיון דליכא מאן דמכיר מוחי ושוב הק' ויין שלא‬ ‫רכילז״ל ולפי זה יהיא פי'‪.‬דהשואל כלפי הנשאל מאחוריו‬
‫כזמן כיאה ר״ל האידנא דליכא מאן דמכיר מי שריוהתניא‬
‫רבי אומר וכו' מכלל דרבנן אקרי ולכך הק' מרבנן מלא‬ ‫& ‪ U‬ה ל כ ה י ״ כ 'ואץ שואלים ובו' הנה בגמ׳ לא‬
‫מרבי כיון דקושייתו היא אאינו מכיר ולפי האמת דמחלא‬ ‫[נתבאר ליה טעם והרב יפה‬ ‫■‬
‫דכפרועי ראש אפשר דמספר א״ב מותר בפרוע ראש אף‬ ‫מראה__י"ל הכיאו הרב פרשת דרכים ז״ל דמ״ו כתב מש'‬
‫ד■‬ ‫במכיר ועיין כמי׳ק יעו״ש ‪:‬‬ ‫רש״י ז״ל דהטעם הוא כדי שלא יהיה שעות ומ״כ הק'‬
‫מ״ש מ ק ז״־ל וכאיע מכיר אינו גורס מודע וכו'‬ ‫אך‬ ‫ליה ע״ש שהר' ז״ל דחה דכריו והעלה ראף כרכר נחק‬
‫דאל״ב לא הו״ל להשמיטו ■וט'הוא תמוהידכ״ש‬ ‫‪.‬‬ ‫אין שואלין שני דברים כאחד והיינו דקתם יכינו ואין‬
‫הוא רהא חף במכיר כיק דאינו יודע מותר רהא כתב‬ ‫סואלין על כ' דכריש אפילו כדיר נחק והא דלא הביא‬
‫רפי' לעיל ויודע וכו' וכ״ש כאינו מכיר דאם אינו יודע‬ ‫דינאדבריינזא יאסשאל משיכין לו על שתיכן משוםדלאו‬
‫שהוא מותי ואיך כתב רבי' כאן רמן• הדין אסור לשחות‬ ‫לענין דינא היא לא חש ליה ע”’ש וראיתי להיב בהא‬
‫אלא ודאי דכאיצו מכיר נמי חם אינו יורע מופי והא‬ ‫אליהו ז״ל שדתה דבריו ו‪"1‬ל דמה סכרא לומר דמן השמים‬
‫‪p‬אמר הכה רמן הדין אשור לשתות הוא כיודע והא‬ ‫יהיעוהו להשיבו כשתייש ואיגו רשאי לשאול שתיהן ועוד‬
‫דלא הזכירו רכי'הוא משוס דקאי ארישא דקאמר ויודע‬ ‫ק^דוד העלך יוכיס ששאל שתיהן וכו' ודוח־ לומר שטעה‬
‫וכן נמי כהך ככא־מציעתא לה כתבו משום דקאי ארישא‬ ‫מ״ו וכו ע׳ש והנך רואה שאינ' קושיא כלל דודאי ידעי'‬
‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫״‪:‬ודו״ק;‬ ‫‪,‬‬ ‫שככר ט עב כשחלה ראשונה היהגירוני כעלי קליע'הירד‬
‫ה ל כ ה י' כשםשאין הכהטס מוזהרים וכו' עיקימס‬ ‫ונו' הפך כדץ שאין שואלים כ' ‪.‬דבריה וכמשיב לו על‬
‫שהשיג ■הרחכ״ד ז״ל ומוכח מתוך דבריו‬ ‫הראשונה _וחזר ושאל עור כנו' כגמ'הכין להורות לו‬
‫דאסורדרכי' אייה •אף דלאנכנס ולכך פי' שעת כיאה‬ ‫שצריך לשאול כהדר ועדיין כאיתה טעייה כששאל על‬
‫לאו כיאה ממש ;אלא משמרתו ■וכונתו להשיג דמשמע‬ ‫•‬ ‫מעשה דצקלג‪. . :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ראם אין משמרתו מותר לגדל פרע אף יותר נזשלשים‬ ‫נראה לע״ד דההעם שאין שואילץ על כ'‬
‫וזה אינו קהא הרא כתיב ופרע לא •ישלחו וחייב הוא‬ ‫דברים כחהדמפני שהכהן מתכלכל כצידוק‪.‬‬
‫לספר משלשים יום לשלשים יום ודלה כמו שהכין כזה הר'‬ ‫וילתעכב יותר כתשוכתו ותולים ח׳יו כתשן שלא השיב לו‬
‫מ״ק ז״ל כדעח הראכ״ר ז״ל דכעי' שיהא נכנס דא^כ‬ ‫במהרה ולהכי התנה וסיים ראם דבר הנצרך משיכין לו‬
‫מה לו לפרש כיאה כמשמדחו ולשיטה וו אזיל הר' כ׳ימ זל‬ ‫ינשום דהוק'לו י ״ ז השיבו לו כשתים כפך הדץ שיש‬
‫דפי' שעת כיאה הוא הדגיל לעבודה ואף דלא נכנס אכל‬ ‫לנו שאין משיכי) לו •אלת אחת לכך רצה לח' ולוינר דהיה‬
‫‪ . ,‬איט‬
‫•כו‬ ‫אברהם חידרשים על הדמב״ם הלכות‪ .‬ביאת מקדיט על‬
‫הטמאים למת אכל לעולם טומאת שק נדחית כציכוד‬ ‫אינו רגיל כ ק דאינו נכנס מותי■ הכל כנכנס אף דאיט‬
‫אף לגבי כ״ש והטעם הוא פמ'ש פיק יקי״ל אין שוחטק‬ ‫רכיל אסור וכמו ‪ pprc‬דכי' לקמן זמעתס אידא לס‬
‫דזויקין על ט״ש א"כ ממילא נ־חית טומאת ש ק כציכוד‬ ‫חמיסההר' מ״ק יעו"ש‪-‬אךכאמתא‪:‬יהמיה דמנ׳ללרכי'‬
‫מטעם דכל שביחיד נדחה ונו' וכ־כחי' ואף לגבי נהנים‬ ‫לאיסור‪.‬זק קוא אפא כאינו נכנס ואדרכה משתויי יק‬
‫וכ״ש דנדחיד‪ ,‬ט״ש משום דקי״ל מככיין נמתכפיק והא‬ ‫ליכא למילף אלא נכנס וכמ״ש רכי׳ לקמן ואק לומר‬
‫דלא הוכיח כגמ' דס״ל לר״ח אין שוחטי‪ ,‬ייודקין על ט״פ‬ ‫דסמךאמ״ש רני׳ לעיל דק ו׳ דאנשי משמר אסורין‬
‫כלהוכיח לענק טומאה דחו״ה אפשר הו ודאי מכואדח‬ ‫לשתות יין‪ .‬כולי שכתן ואסא כתב כאן רהך פרועי ראש‬
‫בדכייו יותל מטומאה דחוייה ואין צלין להוכיח כן הו‬ ‫אסורין דלא רהא כחב שאין הנהנים מההרים משמע‬
‫אפשלדס^ל לל״ח שוחטין וזורקין על ט״ש ולא נדחית ט״ש‬ ‫אזהרה דאורייתא והן איסורא רכתכ רכי' לעיל אינו א לא‬
‫כציבור מ"מ לנכי כלי שלת דחייה טומאת שק כיון דלא‬ ‫משום גזרק מור לא ודעתי לדעת הראכ״ד ז״ל רה״ל‬
‫־אפשל ולית ליה לר״ח מכפהן כמתכפיין לכן לא הוכית‬ ‫דליקיק להאי כללא מק וענה לקושיית הגמ' דמקשס‬
‫פן ת"מ ללי" לקי״ל לאין שותטץ על טמא שקוב־פסק‬ ‫ק״ה האידנא נמי וכמ״ש וע"כ לומר דומייא דיין כמ״ש‬
‫לכי' ולאי דנלחית טומאת ש־ן בצבור וכמ״ש ואין לומר‬ ‫כג מ'וא'כ נימא נמי מה יין דווקא כשער‪ ,‬כיאה דהא‬
‫דש״ל לרבי' דמעיקל ההן שותטין על ט״ש אלא משום‬ ‫בכואס כתיב אף פרוע ראש דוקא כשעת כיאה אכל‬
‫גזיה דדכנן שמא לא יטכלו קאמל לאין שוחטי! וכמו‬ ‫שלא כשעת כיאה שרי וקרא דפיע לא ישלהו מיידי‬
‫דס״ר כגמ' למימי הכי בלעת רב‪:‬וכמו שהביא ’ הכ״מ‬ ‫כשעת כיאה רהא כנואם קתי נמי עצה • השע כ ‪“:‬ל‬
‫זל שם חה אינו להא פהקרבי' כפ״ה דהק״פ דין ד'טמא‬ ‫לומדרדכדי רכיט כפשטן דכשעתכיאה ר״לכעת כניסתו‬
‫שיכול לטהר כפסת ראשון שלא טבל אלא ישב בטומאתו‬ ‫דוקא והאי דקאמר כגמ' דכהן הדיוט מסתפר משלשים‬
‫ע ל שעבד זמן הקלבן חייכ נלת ואי מלינא שוחטיןעליו‬ ‫יים לשלשים יום הוא מדרננן דניון ^רא לא מהייכ אלא‬
‫•צא הו״ל לומר שלא טכל דהי״ל לומד שלאשחטלהטכיצס‬ ‫שיעור פרע לכן עשו תקנה שמעולם לא יתהייב הכהן‬
‫אינה מעכבת אור‪,‬ו מלשחוט דין תורה מיהו לזה אפשר‬ ‫כלאו זה ע”י שמתי‪,‬פר כל שלשים יום אכל גכי יין לא‬
‫לומר דכיון דרבנן כזרו שאין׳לסחוט הוי אנוש ולכן ת«כ‬ ‫אפשר צמיגזר לשתות פחית מרביעית לעולם והשתא‬
‫כרת על שלא טבל אלא דזה א״א דא” נ מאי הוכיחו‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ •.‬אתו דכרי דכי'כפשטן כנ״ל ודוק ‪:‬‬ ‫■‬
‫כגמ' כפ' אלו דניים מאותה ברייתא דם"ל דאין שוחטק‬ ‫נכנה המצורע ונו' או‬ ‫פרם ג׳ הלבה ט׳‬
‫על ט״ש מדקא מהדר אט ׳ש לימת לעולם תנא לברייתא‬ ‫‪ -‬מהושי ‪ .‬כפורים שנכנס‬ ‫י ‪,‬‬ ‫‪.‬‬
‫סבל דמ‪-‬אה ייתא שוחטין אט״ש אכל מדדכנןגזדו שלא‬ ‫לעזרת ישראל אעפ^׳י שאינו לוקה וכו' עייןכמ״ש סראכ״ד‬
‫לשחוט שמח צא יטכלו ולכן מהלל קיא אט״ש ואין לחוש‬ ‫ז״ל ותי' מרן ז״ל דרכי'‪>-‬ל כמ״ד מ״ד דזב לאו כזב דמי‬
‫שהביא קרא על נזירה דרבנן לכןנמי אמרו פכלק ארוס'‬ ‫וכו' ומ״מ צייך טעם למה פסק כן וכתב משם ‪.‬הרי״ק‬
‫דחם יש עכירות דדכק בילו אין המים כודקין מדכתיס‬ ‫דכגמ' העמידו ה׳ רכנן דלאו כזב גם ר״י הכי ה״ל נכי‬
‫וניקה האיש וכהנה רבות אלא‪ ,‬ולאי יהא דאמרינן אק‬ ‫ט״ו וכ״ש מחוסי כפורים עכ״ל ומלכרי דכי' נראה דט"י‬
‫שוחטין וכו' היא מ־אירייתא גם מדברי הכ״מ שם כריש‬ ‫שנכנס לעזרת ישראל הר כמיתה וא"כ _קשה הו‪■ :‬אתי‬
‫פ״ו משמע בהרייא דרכי' ס״ל כמ״ד אין שוחטין ראוריו'‬ ‫ני״י דל־ידיה אף ט”ן ’לאו כזב דמי■‬
‫וכ"כ כל"מ ז״ל שם גם הראב״ד ז״ל נראה יס״ל דאין‬ ‫הכל הטמאים כטומאה‬ ‫פרס ד הלבה י״ב‬
‫שיחטין ד״ת דמרלא השיג עליו כדין זה משמע דאזיל‬ ‫אחר‪-‬ת וכו' טןנאי ס‬
‫ומודה וא"כ מאחד שהוכחנו דאין שוחטק אט׳׳ש ולגכי‬ ‫_ ונכילה וכו' חייכק כרת על העבודה ונו' צ״ע ד‬
‫ציכוד נדחית ט״ש אס כן אמאי כתב יכינו כאן דט׳׳ש‬ ‫; דאף הטמאים בשק חייבים כדר‪ ,‬דע"כ צא נחלקו ת״ק‬
‫שנכנסו חייבין כית הביאה ועוד דמאי שנא נכי אכילס‬ ‫’ ור״א אלא בטומאת זיבה וכ‪-‬ומה דלא נית; ללחות אצלם‬
‫פסק רכיגו כפ״ח מק"פ דט״ש _אוכלק נמי כמו ט"מ‬ ‫אכל כטומאת שק• לניתן ללחות אצלה מגלן דחיובים‬
‫ואילו גכי כ״מ החמיל עליהן ואין' לומד דטעמא הוא‬ ‫ובודאי'מאי דנקט רבי'לעיל רבעי דהקהל והנהנים‬
‫כיון דאכש־ כלא׳יה שהלי שותטין עליהן וגיומאה לחוייס‬ ‫וכ״ש טמאים למת ה״ה אם‪.‬היו טמאים כשק ולא אתא‬
‫כציבול לכך חייכין בביאת מקלש אב‪ :‬לנכי אכילה דלא‬ ‫ל‪.‬מעט אלא טומאת זיכה וכיוצא דטומאה יוצאה עליהן‬
‫אפשר דאין אוכלים לכן פסק יכינו לאף שה; טמאק‬ ‫מגופן אבל טומאת שרץ דהיא טומאת מגע אדרבא ולפי'‬
‫אוכלין דהה ׳טומאה נדחית לגבי אכילתן ראם כן אףלגכי‬ ‫מטמא מת מק״ו וכ‪-‬איתא׳כפ״כ דזבתים יעו״ש ואף‪.‬‬
‫ט“ מ נמי אמאי פסק וכתב ויתעסקו כו הטמאים‬ ‫דקאמי התם מכפיין נמתכפדין טמא מר‪ ,‬אין טמא‬
‫והטהורים כאתר ויכנסו כולן לעזרה דמשמע דהומ•‬ ‫שק לא היינו דוקא לש' זקני דרום משום להבדי שוחטין‬
‫להן אף שהיכן לריכיס ומ״ש מט״ש ועוד דהרי כתב דחי^‬ ‫וזולקין אכל לדיק דקי״ל אין שוחטין וזויקין על טמא‬
‫מיהא על העכודה דמי לה איידינן יהנהניס כולן ט״ש‬ ‫שק וכלפש' דכי' כייש פ״ז דק"פ א״כ ודאי דהלין לין‬
‫דומייא דהיו זכים דאפי׳כולן והכ״ה קאמ׳דהייכיסמיתס‬ ‫אמת לנילחית טומאת שק כציזטר דקי״ל דכל ‪1‬שש‪1‬חיל‬
‫על העכורה סיף דכד שדכדי דכיט צל״ע ‪ ■ :‬־‬ ‫׳‬ ‫נדחה כציבור עכיי כטומאה וכמבואר כגמ' חכחים שם‬
‫מפי השמועה וכו' ידאס‬ ‫פרק ד׳ הלבה י״ז‬ ‫ובפסחים וכן מבואר בדברי רכי' ז״ל כפ״ז דק"פ ס״ט‬
‫לי שאינו צוקה וכו' כתב‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫שכתב דאם ‪ ,‬היו כלי שית טמאים בשק לא יעשה אלא‬
‫המ״ל ז״ל וכנה מיכדיית׳זו מונה כהדייה דכגדים הטמאי'‬ ‫הטהורים דננוטב שיעשו וכו' והיא סברק רב חסלא‬
‫כמת ובנמם הנוגעים כנבלה דינסשוה שהייביס מלקות‬ ‫קקסתים ה י כהליא דאף אם היו כלו שלתטמאיםכשק‪.‬‬
‫ופטורים מני ח וכעת צ״ע ודחיתי כמכתב שכתב עליו‬ ‫עושק כטומאה ולא כתב רבי' כאן גכי כלישדת טמאים‬
‫וז״ל ולעד״ן דלא אמרה רביגו אלא צענין ט"מ כלכד‬ ‫למת אלא לימד דאף היחי־ים הטמאים למת עושק‬
‫שאדם יכבגדים הנוגעים נעשים הב הטומאה אכל בנד‬ ‫עמהם אבל אם כיו כ׳ש טמאים כשק אף דנדחה ללס‬
‫שנגע כו ט"מ אחי שפי׳מן המר‪ ,‬שנעשה ראשון לטומא׳‬ ‫ק■ טומאת שק ייעושק כטומאה מ"מ אינם עושין הך‬
‫נחתינן‬
‫יגל'‬ ‫־דוידרטים על‘הדמת׳־ם הלכות ביאת מקדיט‬ ‫אברהם‬
‫כמקומה עומדת" כיון דתנאי פליגי כהכי איך‪,‬פסל;‬ ‫•מחינן דרגא ואמיינן דאינו לוקס אכל האוכל נבל' אפי'‬
‫כתתוייהו עוד הקש׳דמשמע כגמ׳דאם דיעכד מעוכרת‬ ‫נגע כבגדים כשעת אכילתו שיה^ האדם והבגדים הוו‬
‫לא היה צריך לרחמים וכיק דרכינו פשק דמעוכרת אין‬ ‫•ראשון לטומאה ולא מציע כאוכל נכלה דין אכ העומא'‬
‫צריך כקשת רחמים ותי' היינו לר״שאכל לר״י ‪p‬י"צ‬ ‫אלא אפי׳שעת אכילתו הוי דאשקלטומאה אלא דכבגדי'‬
‫כוותיס אפילו בדיעבד מעוכרת צריך בקשת רחמי'והנך‬ ‫יש חילוק כיניהם דאם נוגע כהס כשעת אכילתו נעשים‬
‫רואה בעיניך דסא הפךהגמ' דת״ק ה״ל דיעכד מעוכר'‬ ‫כולם ראשק לטומאה כמוהו ממש אכל הכגדים שנגע‬
‫והביא ראיה מדכקש רחמים ע״ז ור״ש ה״ל כויתיה דר״י‬ ‫׳כהם אחד אכילתו הוא ראשון כמו שהיה ואינו מטמא‬
‫כהא דבדיעכד אין צריך לבקשת רחמים דקאמר דאס‬ ‫כגדיס כמו שמבואר כדברי רכינו פ״ה מהלכית ע־ה דץ‬
‫עיבתה מעוכרת אלא מפני מה ביקש רחמים שעיבר‬ ‫כ׳ וכריש פ״ג מהלכות אכית הטומאה ולפי זה כוונת‬
‫ניסן הדי מכואר דר״י ור״ש לא פליגי כהכי ואדרבא לפי‬ ‫רכינו מכואדת דלגכי ט״מ; שאדם והכלים שנוגעים כמת‬
‫סאמתדפליגי ת״ק ור״ש כלכתחילה יש _ למוכיח להפך‬ ‫מנשים אכ הטומאה כזה אמדינן שכגד שהוא ראשק‬
‫דע״כ לא קאמר ר״ש אלא מפני מה כי־ש אלא לרעתו‬ ‫לטימאה איט לוקס עליהם דנחתינן דרגא אכל כטומאת‬
‫יה״ל לכתחילה לא מעכמן אבל לכתחילה אין מ ע ב ^‬ ‫ככילות דאפילו כשעת אכילה אינו נכנשה אלא ראשון‬
‫' אצא תעבד מודה דצמך רחמים הפך ר״י וצ׳׳ע ; ■‬ ‫לטומאה כין אדם כין כלים כזה ודאי מודה רכינו ז״ל‬
‫א י ^ ע ־ כ נ״ל דרכינו הוק' לו כגמרא מחי דפליגי‬ ‫דכנל רחיצת גופו עטש כרת ועל רחיצת כגדים;לקה והכי‬
‫תנאים מפני הטומאה או מפני ניתן והוא‬ ‫ימחכאר מלישנא דהיפרא שהביא הרא״ם זהרכ ק״א ז״ל‬
‫מקרא מלא מבואר דקאמר כי לא התקדשו וכו' דהייט‬ ‫כנ״ל וזאת ליהודה עכ״ל •‬
‫מפג; הטומאה אלא דכ״ע דחיקיה עיבר על שתיהן‬ ‫איך נעלם מהרבנים מה‬ ‫יגודאות נפלאתי‬
‫וביקש רחמים עלימם ופליגי אי דיעכד או לא ר״י ה״ל‬ ‫שפהק רבינו ז״ל לעיל כזה‬
‫מדאיצטמך לכקש מוכרח דק״ל דאף דיעבד לא מהני‪,‬‬ ‫הפרק דאין חייבים על כיאת מקדש אלא על דבר שהטיר‬
‫אכל ר״ש ה״ל כר״י דאם דיעכד מעוכריצ אה״נ אק‪,‬צריך‪,‬‬ ‫מגלח ומפיש כירוש' והכיאו מרן ז״ל דהיינו כל שהוא כר‬
‫כקשה אלא משוס טעמא אחמנא משום דעיכר נישן לכך‬ ‫הטוי שהוא טמא טומאת שבעה והא דכת׳רכי' ז״ל כאן‬
‫ביקה אף על הטומאה כיון דלכתחילה לא מעברינןוהייט‬ ‫כלים הנוגעים כט"מ חייב מלקות ראזיל לשיטתיה שפהק‬
‫דקדוק רכיט דקאמרועוד דגניכר בניהן למאי הילכתא‬ ‫פ״ד דט"מ דין כ' וז״ל אדם שנטמא כמת וכלים שנגעו‬
‫קתנילה אלא משוס דכא לתת טעם למה שכיקש על‬ ‫כארס זה טמאי' טומאת ז'ולא דוקא כיאת מקדש אלאאן<‬
‫הטומאה דלא כ מאן כיק דדיעכד מעוכרר! ות׳יק ס״ל‬ ‫אכילת קדשים שכן פסק כה' ט״מ פ״ה דק ס' וז״ל אכל‬
‫נמי מעוכרד! וא״ה חוקיה כיקש רחמים אלא ודאי ה״ל‬ ‫לחייב על ב־את מקדש או על אכיל' קדשי׳ אינו חייב אלא‬
‫כר״ש משוס דצריך כקשה על שעיכר ניהן לכן יכיקש ע!ל‬ ‫כצכד הרחשון שנגע כמת והשני שעע בו‬ ‫על השניים ’‬
‫הטומאה ומעתה פסק כת״ק ור״ש לפי השי' דפליגי‬ ‫כד׳יחושייסווכת' כמכוארכה׳מקדש לדכנוז הלשקשלפניט‬
‫נתעבר ולא לכתחילה ‪:‬‬ ‫וכיעתס הא דאוכל נכילו' ואכל קדשים דחייב כרת אע"פ‬
‫פ ר ל ו ה ' ה ל כ ה י ״ ב ובלבד שלא ישתנ׳מראיק‬ ‫בהוא ראשון מפני שהנבילה היא אב מאכות הטומאה‬
‫ונו' מרן ז״ל לא הראה‬ ‫׳‬ ‫מן התורה וכמו שפסק כמש א״ה ואע״ג דטומא' כית‬
‫מקומו כתב הרב נ״ל שהוציאו מסא דאמתנן כפ"כ‬ ‫כסתדים היא ככר כתב מרןז״ל דטומאת משא היא וסך‬
‫דשוטה רט״ו מה מים שלא נשתנה מראיהן אף אוכמי‬ ‫כדייתא דהק' המ״ל ז״ל לא מכרעא דה״ד דונשא עוט‬
‫ןנמי לא נשתנו מצאתי ‪:‬‬ ‫קאי נמי אכיכוס ולכך למד מק״ו רמת חמור וכו' אכל‬
‫ילא ־ל סמומין הכתובים‬ ‫פרק ר הלכה ד‬ ‫‪ .‬לענין מלקות מודה תנא דכרייתא כל אחד כדינו גם‪,‬מדש‬
‫כתורה כלבד אלא כל‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫כדה דאם הבגדים נגעו כט"מ אחי שפי' נחחינן דרגא‬
‫קמומין הנראים כגוף שנאמר כל אשר כו מוםמ״מ הנה‬ ‫ולוקה דמשמע שאינו מן הדין ליתא דככר נתן טעם‬
‫‪-‬בתש פרק מומיןאלו יליף הגמ׳מניין ליתן מומין הנאמ׳ן‬ ‫מפני שהתורה חמרה שטמאים טומא' שבעה ומרקאמר‬
‫כבהמה [כאדם ומומין הנאמר כאדם כבהמה וקאמר‬ ‫נסתינןדרגא שמעיק נמי ראם היו הבגדים עמו כשעת‬
‫מג׳יש דגרב גרב ע״ש ואמרו עוד כגמרא מניין שאר כל‬ ‫נגיעתו כמת היא אב הטומאה כמוהו לא ידעתי לידזס‬
‫המומיןדלא נחמרו כתורה כלל אמר ד״י דאמר קרא איש‬ ‫ענין ראם הוא חייב מיתה אף על הכגמם שהיו עליו‬
‫מזרע אהק מי ששוה כזרעו של אהין ע״ש ולפ׳יז יש‬ ‫הם סשליכס להמקדש זה ודאי ליתא דכיייתא אמרה על‬
‫לתמוה איך לח הכיא רכינו הך דרשא דר״י דכענן שוה‬ ‫ככוה בגדים כאזסר׳ולא כמית׳ונ״ל תניקר כמו שכקכתי‬
‫כזרעו של אהרן נם על ר״י קשה כיון דהך דרשא דרכיט'‬ ‫־ ■‬ ‫וכ"כ סדל״מ סרא״ם ז״ל ודוק ‪:‬‬
‫ז״ל היא כת״ב פדשח אמוד פ״ג וו״ל‪,‬אין לי אלא מומיו‬ ‫דין י״ז שאין מעכמן את השנה לכתחילה‬
‫אלו כלבד מניין לרכות שאר המומין ת״ל מוס תכה ד״ל‬ ‫מפני הטומאה משמע דחם עברוה מעוכרת‬
‫אין לי אלא מומיןד‪,‬נאמרו גכי הדם מניין לרכות מומין‬ ‫וכתב מק ז״ל דפסק כר״י ובעיני יפלא דר״י פליג ואמר‬
‫דנאמת גבי כהמס דשייכי גבי אדם ח״ל מוס ריבה וכהד‬ ‫כהדייא אינה מעוברת ועוד מי סני ליה מאי דקאמר‬
‫הכי קחמר מניין לרכות הכושי והגיחור וכו' ת״ל אישי‬ ‫ת״ק אק מעכרין מפר מטומאה ואם עיכרוה מעוכרת‬
‫היש ריכה ר״ל דלכךכתיכי ג׳קראי דאית כהסמום אתד‬ ‫ופסק רכי' כיותיה וכתב וכבד ביארנו דאין מ עב ^ מפני‬
‫להביא המומין דכהמה ואתד להביא מומיןדשייכי באדם‬ ‫הטולנאס לכתחילה דמשמע דבדיננכד מעוכית ‪:‬‬
‫ולא כבהמה ואם כן מנ״ל לר״י להביא עצות מרחוק■‬ ‫‪ Q J‬הקשס מק ז״ל כיוןדפליגי תנאי כהכי מתני‬
‫לכמת דדשא אחרת מלכו ולא הביא דרשא הכתוב' כת"כ'‬ ‫הטומאה או מפני שעיבד ניסן איך פקק רכינו‬
‫ונ״ל דר״י קשירציה הך כדייתא דהביאו כגמ׳תליף מג׳ש•‬ ‫כתחיייהו וחי' משום דהתם לן תנא דתוספתא הכי וכו'‬
‫ע"נ צ״ל דלת דריש מוס יתירה כהך כרייהא אס כן מנ״ל‬ ‫ל ^ פסק רכי' דחיתי עבד ע״כ וצא מכנתיו דהתם תנא‬
‫נטמיןר‪,‬מיוחתן לאדם ולכן‪,‬צ״ל דאית ליה דרש׳דמי ששוס׳‬ ‫יכייית' קאמר מפ« הטומאה ומאי אולמיה ועדיין הקו'‬
‫כזרעו‬
‫ר כז‬ ‫אברהם חידדטים על הרמב״ם הלכות איסורי מזבח יגל‬
‫‪ 1‬מ ע ת ה ק״ל למ״ש הל״מ ז״ל דטעמא דלקי אף‬ ‫כלעושל אהרן ומעקה הדא פלוגקא דתנאי דקנא דסכר‬
‫דאין כו מעשה ‪.‬משוס דכדיכור עכיד‬ ‫‪ ,-.‬א‪ ,‬לא ש״ל כך ג״ש ומומין דשייכי נכהמה‬
‫ייעשהוכו'ע״שמכוחיראף כדאמר הז עולה דאיןנדכייו‬ ‫‪.‬ק ‪],‬־ל‪,‬ל יליף ליה מכל השי בי‬
‫כלום ואפ״ס לקי ע״ש מסא דפש׳ יכי' כפ״ו מה' בכויות‬ ‫«ים לא תקייכו דכתיג נכי בהמה הכל הך תנה דיליף‬
‫נכי מוכי מעשי דאיט לוקה משוס דאין מעשיו מועילים‬ ‫־כירא לי־ רס־ך קיהי י מו־ לרישא חהריתי‬ ‫מגזייה‬
‫ולזה אפ״ל דשאני מקדיש יילפינן ממימי אף דאין‬ ‫ק׳‪-‬ל עלד־‪, ',‬״ל למה לה פשק כסן תנא ריליף‬
‫מעשיו מועילים בנק שוקפין ראי; עושין תמורה לקו‬ ‫יי״י ס״ל כוחיה ונ״ל דיכי' ז ל קשה ליה מה‬
‫ונמלה מזו כתב ה'כ"מ ז״ל כהלכות עכו׳ם נכי נודר‬ ‫^ ק׳ ‪ ^ 0‬׳ לר^א יש״ל יני ף אקא ללמד דחייז לא הוי‬
‫ונשבע כשם ע״ז אף דאק בו מעשה דלוקה דילפי'‬ ‫כמ^ום כשי‪ ,‬מנ״ל ליתש נ״שע׳ש שניקקו ללמי יכר‬
‫מנשבע כשס דלוקה ע״ש אבל קושייא אחדי' קשייה ־‪.‬‬ ‫״־ש'ויבי׳‪ .‬״ ק ק לזה ייכס ‪.‬ש״ל כהך תנה רילין לה‬
‫א י ט ז‪ 1‬״ כ נ״ל כהק־יס להק' מכיייתא כפ״קיתמויה‬
‫דקתני המקדיש כע"מ למזכח אעפ״י‬ ‫^‬
‫שעובי כל״ת מה שעשה עשד ולדעת י״ל כמארקמיייי‬
‫דאי במקדיש לדמי קרבן אמאי עוכר כל׳ת ואי במקדיש‬ ‫ר״י־ אשו־ יכעי׳שוה כזרעו של אכין ומו־ ישייכיכאדם‪.‬‬
‫לקרבן דהיינו כאימי ה״ז עולה או שלמים היכי קתני^‬ ‫ונכתב ככסמס גו א מג״ש ו ע־ האמור ניהא וחניתמיה‬
‫מס שעשה עשוי והא תנן אין כיכייו כלום ואי קאמר‬ ‫■ על‪.‬היא׳־מ שלא השיגו כזה ‪:‬‬ ‫■■■‬
‫ה״ז לעולה הוי קאי לדמי כית‪:‬ן התם הם חמי ה״‪1‬‬ ‫< מ ״ ח ך ן ;‪1.‬מס ״‪ ,pp‬לי דכיי יכינו זל כדין ו׳ שכתב‬
‫לעולה ימבי ויביא בדמיו עולה וצ״ל ימיידי כחומר ה׳ו‬ ‫־ץ‪.‬כי'‪,‬מי שיש לו מוס מן המיוחדין להדם‬
‫מוקדש למזכה ולכן קאמי י״ל אס כתם ונעשה כע״מי‬ ‫ועכא אעב ^ שס׳וא‪,‬לוקה לא חלל עכודחו וכו׳דלנאויה‪.‬‬
‫לוקה מדאי דכוונתו להקריבו כעצמו אכל כ״מ מעיקרו‬ ‫הוא הפן כגמ' יקאמי אין כו הלא עשה וכמושהק המ ל‬
‫לא ש״י להקריב אלא ימיו וכיייתא מיידי כתם ונעשת‬ ‫שסי נ ס קשה לי דבגת' קאמי מומא מיהל עכורה אינו‬
‫כע״מ ולכן לולןה ואפי׳ה מה שעשה עשר וימכי ובדמיו ‪.‬‬ ‫־שוס כזינלועזל אסק לא מיחל עכורה מכותי מזה רכך‬
‫יביא עולה • אתאן לדכי' ז״ל דמיידי יבכה׳ינ בהקדישו‬ ‫דיזנינן הכילו;ובו'כולסולא מיקיומוס ודכי _זל כייל להו‬
‫למזבח וכאמור ומ״ש כדין כ' נתכוון לומי עולה ואמר‬ ‫עם ססומיןזמשמע יהוו מוס אלא רעם האמור ניחא‬
‫שלמים י״ל לעולה יקאי לדמי ואמי לשלמים אבל אם‬ ‫כיון דרכי' פשק כהן תנא למפיק להו מקרח מכ‪ .‬איש‬
‫אמי ה״ז'עולה אה"נ דלא צקי כיון דאין כדבריו כלום‬ ‫אשר כו מוס ובו'‪ ,‬מכוחי דהכחוכ קיא חוקו מוס ולכך‬
‫כנ״ל ליישב דכיי הל״מ‪5‬ל אף שאין זה פשט דברי יכינו‪■:.‬‬ ‫לקי כיו* דיש לו לאו ור׳י‪,‬רצה לתת עעס להן תנא דלית‬
‫ה ל ב ה ד ׳ השוחט כ״מ לשם קיכן וכו' עיין מ״ש‬ ‫ליס הן דישא דמנל איש ובו' דיליף מקיא דאיע שוה‬
‫מין ז״לוהק' המ״ל דהא שעייהמשתלת‬ ‫בזרעו של אה־ק ולכן לא הוי אלא עשה ולח מיקרי מומא‬
‫יוכיח ע״ש ולכאורה ק' ימנ״ל דכשעיי חייב משןםכע” מ‬ ‫והא דכתב רבי' דלא סיסל עכודה ש־־ל לדכי' דל^ תנא‬
‫אף אחי ומי דילמא דקא קודס ומי ונ״ל דא״כ למ״ל‬ ‫דמפיק מיכוייא דכל מוס דלבן^ קפיר קיא ופיט המומץ‬
‫לה׳ לרכות כ״מ כשעיר כיון דמתייב עליו כשחוטי חוק‬ ‫ולא קאמי מום שתם הוא לומר דדוקא על אלו מומק‬
‫ודאי יאר לפתח א״מ ואסור במוס אלא ודאי דאתא קרא‬ ‫דכקיכ כפי' הוא דהוי כלא יחלל ולא על דאתו מיכוייא‬
‫לומר יאף חחי ומי דאינו ראוי לפתח א"מ עוכר עליו‬ ‫כנ״ל ודוק ‪:‬‬
‫משוס ב״מ וכן ניהה מלשון דבי' דגכי שחוטי חק כתב‬
‫בפי״ח מס' מעה״ק יהחי ודר פעוי ואלו נכי בע"מ‬
‫סתם כסיף הלכית עיה״ב דחייה ולה חילק בק קודם דדוי‬
‫לאחי וידוי• ולעיקר קושיית הרב מ״ל זיל נ ל דל ק ידוקא‬
‫איסורי כזבח‬
‫התם נכי שעיר כיון‪,‬דיש ל‪ 1‬שייכות כפתח א״מ לדמי‬ ‫‪ 3‬ר ק א ' ה ל ב ה א ' וכל המקדיש כהמה וכו׳‬
‫לכן החמייה הודה עליו לאהוד כו מום אף אחי וייד•‬ ‫לנכי‪,‬המזבח עוכיכל ת‬ ‫‪, ,‬‬ ‫׳‬
‫משא־־כ כקד‪-‬שיכ״ה דאין שייטת כלל כפתח א״מ ומ״ש‬ ‫ולוקס וכו' ניחס דמיייי אף כהקרישה ואמי ה״ז עולה‬
‫יכיט לשם קרבן נ״ל יכונתו לומד דחף הם היא כהמת‬ ‫או שלמיס וכן נמי מקבאד מדין השמון דכתכ אס‬
‫חולין ושחטה לשם קרבן והוי הקדש ושחיטה כאין כאחד‪:‬‬ ‫מתכוין לומי עולה ואמי שלמים אינו לוקה רבעי' פיו‬
‫י‬ ‫•‬ ‫אפי' הכי חייב כנ״ל‬ ‫ולכו ש! ים דמשמע אס המי ה״ז עולה לוקה ואף דתק‬
‫*•‪ DK‬לוקה ה' מלקיות וכו' עיין מה שהק' מין ז״ל‬ ‫כשוף כיל־ מעיימין אס אמי על כ"מ ה״ז עולה לא‬
‫ומס שתי' נ״ל יהאמח עמו ולאו מטעמיה דמה‬ ‫אמד כלום ופשקו סימכ״ם כפט״ו מס' מעשה הקיכנות‬
‫שהכריח מדלא חשבי בהדי יע״ל קג׳יס דלאו כלום הוא‬ ‫מ״ע ש״ל דלוקה עליו וכן ‪,‬נ״ל להכיא דאייה מסא‬
‫יכיון דהילכתא למשיחא לא חשכיה אלא נלע״ד מדפייך‬ ‫דחמרי^ כפ^ק דסמויה ד״ו נכי מאי דאמי ר״ל שמא לא‬
‫כפ״ק דכייתוח אי' אילא דאמי נכי מעשי לוקה והא‬ ‫שטט‪.‬אלא‪.‬בתס‪.‬ונעשה כעל מוס‪.‬אבל כ 'מ מעיקרו לא‬
‫אין לוקין על לאו שבכללות ומאי מק'והא תלייא כפלונתא‬ ‫ר״ל ■איט ליקה וסייט משוס דכת־ מעיקרו ס״ד לאיקרוכיה‬
‫דאכיי ודכא ככל מקוס אלא ודאי ינכי מעשי כ״ע מודו‬ ‫קמיכוין‪,‬אכל כ'מ מעיקרו אימור לדמי ק?}יכוק וכן פי'‬
‫דאין לקין כיון דמעשי חד שמה הוא וכ״כהתוס' במנחות‬
‫דנ״ח ואי איקא ‪ p‬כיייתא הויא תיוכתיה דהתס כהקטד ‪.‬‬
‫אמורים ‪ P‬שמח הוא גס מאי דאסיי' נכי יבי ישמעאל‬
‫ויכנן נכי הלב שוי ועז לימא יי״י סבי לוקין על לאו‬ ‫‪ r- ! sj‬חתיח ח;ח כרכה יש נ יחף דנח מכני נקי חן‬
‫שבכללות ומכה זה נדחק הש״ס ואוקמיה משום יתורס‬ ‫לאכיי כיק דלא מהני‪ .‬לא לקי אלא יכאמת ק״ל לאכיו‬
‫ומה סוק' לו לנע' כיון דכדייתא מפורשת כותים אלא‬ ‫אמאי לא חמי כלום ■כיון דש״ל דמסט וצ״ע ‪:‬‬
‫ודאי‬ ‫‪14‬‬ ‫יד‬
‫יגל‬ ‫חידרצים על הרמב״ם ה ל כו ת איסורי בז ב ח‬ ‫אברהם‬
‫כמטיל מוס כבע״מ דמשמע דאסור מדזורייתא והא‬ ‫ודאי ה״ל להה״ס דהך כדייתא אינה כי תמכה אכל מ״ש‬
‫קי״ל כיכנן דמטיל מום ככע״מ מותר וכרפהק שמואל‬ ‫דאיכא תנא יה״ל דאין לוקין על לאו שככללוק לכאורה‬
‫בבכורות כד״ש דכרייתא ימטיל מום ככע״מ מותר‬ ‫נראה דנעלם מעט ברייתא עיוכה כע' ג' מינים ד' ל״ח‬
‫כרבנן גס מה שהק' על רכי׳ דאית ליה רמטיל מים‬ ‫דאמר רכא שם דאץ לוקין אם עשה כולם אלא אחת‬
‫כק־שיס כזה״ז עוכר כל״ת ואילו נכי מטיל מוס ככעי־מ‬ ‫ומערש רש״י הא ■ץתני ככיייתא אכל לחים ויכישם‬
‫קי' ל דמותי וכפ״ק דע״ו הספרא היא כהפך לא ידעתי‬ ‫ות־נן‪1‬זנ ל ‪p‬ה לדכא מע' דאיני לוקה אלא אחת סרי‬
‫ארקשייא ליה יאת הקיש' על רכי׳ ז״ל אמתי לא ק״ל על‬ ‫דאיכא תנא דש׳יל ראק לקין על לאו שככללות והש״ת‬
‫‪,‬ךכ יהדוה גופיה רבע' כיצר מערימין משמע דאית ליה‬ ‫דאקמיה התיוכתא לא ימג הךכרייתא אמנם ככרןיכתבתי‬
‫דמטיל מום בקרשים כזה״ז אסור מדאורייתא ואלו כמטיל‬ ‫כע״ה מה' נזירות ה״ח דשאד התםראיכא גילוי ולכך פת'‬
‫מוס ככע מ פסקדכ יהורא גופיה כככירית כר^*ש‬ ‫רבי' יחייב על כל אחת ואחת ע״ש ולכך לא הכיא אותת‬
‫דכריית? דמוחר וההכרת כפ^*ק דעז להפך*אשע"כ נראה‬ ‫•‬ ‫מקז״ל ע״ש‪, :‬‬ ‫•‬
‫דרכי' סוכר דר‪ ^v‬דפהק רכ יהודא אמר שמואל כר״ש‬ ‫ועוד ג״ל דיכי' סמך אהאי דאמיי' כתמורה שם‬
‫דכיייתא הוא לענין דשוחט עליו יחינו מוזכר אלא‬ ‫גכי פלוגתא דר' ויכנן יקאמר יכי כהיצאת‬ ‫■‬
‫כברייתא דעיקד פסק שמואל כר״ש הוא כדבר שאין‬ ‫גופו הכתוכ מדבי למעוטי הקדש לרמי נסכים דאיט‬
‫מתכוין כמבואר כמאוס אחי ומשום ראינו צריך לכאן‬ ‫’לוקה אכל רכנן ס״ל לוקה כרפסק דכי' לעיל כתמוך‬
‫העמידו לענין שחיטה וכאלו אמי הלכה כי״ש רדכר‬ ‫והיק׳ לו ליבינו במאי פליגי דאריבא פשט הכתוב כרכי‬
‫שאין מתכוין מותר ושוחט עליו והיינו יבא לגלויי לןיר׳יש‬ ‫אלא ודאי דפליגי בקיא דואשה לא תתנו מהם רבנןסבמ‬
‫לא קאי אדרכנן אלא‪ ,‬איכי שאין מי כ ק ‪.‬דהא רבנן‬ ‫אתא מכם ליכית אפי' אקדשיה לדתי נסכים אכל רבנן‬
‫קחמרי אף כמקוס שעושה כו מוס ימשמע כין שאין‬ ‫ת׳יל דאתא למקצתו כההוא תנא וכיון שבן פסק דכי'‬
‫מתכוין כין כמתנוין לא ישחוט עליו ולכך קאמר ר״ש‬ ‫כרבנן דלית להו מקצתו ורוק ‪:‬‬
‫כאין מתכוין ישחוט עליו וה״ט יה״ל לשמואל לדעת ר״ש‬ ‫ה ל כ ה ה' או כע"מ עובי אם הקריבו עוכר‬
‫דקיא רתמים יהיה לרצון כאלמעט ממלקות ולכך עוכר‬ ‫י ‪ -‬וכו מדקדוק לשונו יראה דאינו עוכי■‬ ‫'‬
‫כלא תעשה אף כזה״ז כמטיל מוס כתס ואכיי ס״ל שם‬ ‫כב"מ על כל תקדישו כי אס מש‪ !^:‬הקדכיה ואילך וכן‬
‫כע״ז דאף כמטיל מוס ככע״מ ״הוד מן התורה אף‬ ‫משמע מדלא כתב כריש הפיק אפיי מוס עובי ולעד״ן‬
‫כזה״ז ולכך הק' לדכא ולהוי כמטיל מוס כבע״מ רהסיי‬ ‫דמשמע ליה לרבי׳ כן מדאמרי' כתמורה דל׳׳ג ע״א יכול‬
‫מדאורייתא אף כזה״ז ולמ״ל טעמא דניאה רהואמדרכק‬ ‫יפדו על מוס עיכי ת״ל אשי לא יקריבו ממנה שאינס‬
‫ותהת חירש לו דוקת מטיל מוס ככע״מ דאסודמדתוריית'‬ ‫קייכה כל עיקר יצאה זו שאינה קייכה היום אלא למסר‬
‫הוא דוקת‪ .‬כזמן הבית דחזי לדמי אכל כזה״ז דלא חזי‬ ‫א' כ ה״ה הכא גכי כע"מ עוכי כיון שהוא קרב למחר‬
‫לימי אה״נ דמותי אכל האי קרשיס כזמן הזה כיון‬ ‫אינו עובי כשעת הק־שו כיון דראוי למזכח עדיין וכן‬
‫דתמימים אסויץמן התייה לעשית כסס מום וישכהסל״ת‬ ‫מבואר כ־במ רכי׳ לקמן כפ״ב דין ט ׳ז שכתב כיון שהוא‬
‫רכל מוס לא יהיה כו ולא אמרי' כיו‪ J‬י עו מ’■ים למיתה‬ ‫ספק אס קבוע או עובר אינו לוקה ע״ש ונ״ל דחף דלוקה‬
‫הוי מומו עמו והוי כמטיל מוס בכע״מ כיון דהשתא‬ ‫כמטיל מום קבוע על מום עוכר מ"מ הבא כיק דהוא‬
‫מיסת תס הית חסיד להטיל כו מוס מיאויייתא ולא דמי‬ ‫הפק אינו לוקס רשמה מוס קבוע הוא וקי״ל מטיל מום‬
‫לאחוזת דה דאיתרע כו המום ולכך גזרו רבנן שלא לעשות‬ ‫קבוע על מום קבוע אינו לוקה וכרפהק רבי׳ לקמן דין‬
‫גיהטיה משוס‪,‬דנראם כמטיל מוס כקדשים ראסור‬ ‫^ ק׳ הדי משמע רבעל מוס עוכר עדיין יאוי למזכח הוא‬
‫מדאורייתא אף כזה״ז והשתא הא רנקט רכי' דמטיל מום‬ ‫‪.‬‬ ‫ומקיי תמים יהיה לרצון ‪:‬‬ ‫י‬
‫כבע״מ אינו ילוקה הוא כיקרוק וכונתו לומי שהוא‬ ‫ה ל כ ה ו אכל כזה״ז העפ״י שעובר כל״ת אינו‬
‫עוכר כל״ת וילא כמ׳׳ש הל"מ ז״ל ומעתה יתיישבו דכרי‬ ‫לוקה וכו' נלע״ר דרכינו סמך על מאי‬ ‫'‬
‫רכי'כפ"במכלכור‪,,‬כנורותדין יג דפס־ן כאחוזת דם כי״ש‬ ‫דאמרינן כע' כיצד מערימין גבי הא דתני מתני' כיצר‬
‫רבעי' שאי; מרכוין ודלת נחכמיס יע״ש כל״«עכמ יש‬ ‫מערימין ונו׳ ילדה זכר ה״ז עולה ומק' כגמ׳ לר״י דאמר‬
‫■ י שם ־‪.‬‬ ‫מיר‪,‬ר להטיל מום וכו' ומשני ראיייי כזה״ז ופריך‬
‫כאמת ק״ל ליעת הרא״ש וההוס'זל דכסקו כחכמים‬ ‫מאי למימרא ומשני ה־״א דניגזור דילמא נפיק רוב ראשו‬
‫דמטיל מוס כבע״ת מיתי א״כ מה יענו ל ‪p‬‬
‫אך‬ ‫”י ”א י'י' ” 'יי ע י א' הטיל לגוס אחר’שיצא‬ ‫י''"'‬
‫קישייא ריב יהודא אדרה יהה־א דס״ל דמטיל ככע״מ‬ ‫תכת השוד מדאורייתא אף כזה״ז ו‪3‬הכי ניחא מאידאמר‬
‫מותי וכמטיל מוס כקישיה כזה״ז אסור מדאורייתא‬ ‫רכת כפ ק רע ז רבדלזה כמנויל מוס כק־שיס מגמע‬
‫הסברת להפך וכאמיי יי״ל דס״ל ז״ל ע׳׳כ לא אמי רב‬ ‫דמטיל מום כקדשים חסוי אף כזה״ו מדאורייתא ולכך‬
‫יכודת אלת רוקח כככור דקיוש מיחס ואינו ניתר כי‬ ‫מדרבנן אסור לעשות גיסטרה כזהז משום דניאה כמטיל‬
‫חס ע׳׳י מוס שנפל מאליו ולכך כשהטיל כו מום עוכר‬ ‫מוס כקדשים בזה״ו יהיינו משוס דס״ל כרב יהירא דחף‬
‫מדאורייתא אכל שאר קרשים כזה״ז כשהקדישו הוי מומו‬ ‫כזס״ז אסור להטיל מוס כק־שיס מדאורייתא וכאמור ‪:‬‬
‫עמו דלמיתה אייל וכיון שכן מותר להטיל כו מוס אכל‬ ‫הרל־מ הק׳ על רכי' דאיך פסק דמטיל‬
‫הקושייא ראשונה שהקשיתי היא צ״ע לדעת הרא״ש‬ ‫מוס כקדשים כוה״ז עוכר כל״ה כיון דקי"}‬ ‫■‬
‫‪.‬‬ ‫והתום' ‪:‬‬ ‫כחכמים דמטיל מום כבע״מ אינו לוקה וחינו נטכר‬
‫ה ל כ ה ם׳ מ״ע לפרוח קרשים וכו' שנאמר רק‬ ‫כל״ת איך אפשר לומר דמטיל מוס כקדשים כזהז יהיה‬
‫ככל אית נפשך וכו' עיין לה' לח"מ ז״ל‬ ‫חמור יהיה עוכי‪.‬כל”ת והא כפ״ק דע״ז מוכח דמטיל‬
‫וה( הוא מבואי כס״ה להרמכ״ס ז״ל ע״ש ולכאורה‬ ‫מום בקדשים כזה״ז גיל‪ :‬ממטיל מוס‪ ,‬ככע״מ יעו”שכ‬
‫מכואר זה כרכתי יכי' י״ל שכתב וככי ביארנו כערכין‬ ‫ולע ד קשה על רבדיו דא׳יב כיון דקי״ל כרכנך־דמטיל‬
‫שזה שנאמר ואם כהמה טמאס אשי לא יקריט ו ט'‬ ‫מוס מוקד א"כ מאי מק' אכיי כע״ז על רכא ולהמ‬
‫שהוא‬ ‫‪.‬‬
‫כח‬ ‫יגל‬ ‫א ב ר ה ם ה ד ר טי ם על הרמב׳ם ה ל כו ת איסורי מזב ח‬
‫דה״ל דיש כריה ככיליא אחת^ולפ״ו״צ׳יע דכגמ' משמע‬ ‫שהוא מ־נד כב'מ ש‪ 5‬נ־ו דלנאירה הוא מיותי דככר‬
‫לכ״ע א= יח בייי׳ כחיליא אחי׳ לא היי הסיק וא"כ חיך‬ ‫ההוא קרא דרק אלא דר״ל כיו; דלמ‪-‬נו יה מקרא דאשר‬
‫פהק רכיני דהוי חהרון ופשולה ולע־״ן דרכינו הוק׳ ■לו‬ ‫לא וקדיבו צ״ל דאד!א קרא ררק ללמר שהוא מ״ע אלא‬
‫‪,‬כגמ' מעיקרא דקאמר הכדוה דכ׳ע אין כריה כאחת‬ ‫רנאמת י״ל דלא נחיה רכי' אלא לומר אוה; הפ״ייה שהיא‬
‫זפליגי אי הוי חשרון או לא א"כ כריית׳דקתני שתי הבלט'‬ ‫כהעמרה כמו שמבואר בק־א ראשר לא יקריבו ;‬
‫ולא אחת צ״ל דמיידי דניטלה כוליא אחת והא ‪,‬דומיא‬ ‫א ב | ראית׳ לה' הפרי דכי רב דר״ג ע״ג שפי' דברי‬
‫דשלש קתני כדמקש' כתר הכי גש כהך אוקמתא דר״י‬ ‫’ רבי' כפי' הראשו; שכהכתי ופשט דבריו אינו כן‬
‫המאי לא הקשה הש״ה הכי ומה שתי' רש״י ז״ל דכי' דל‬ ‫כמ״ש וראיתי‪.‬לו שהק' משש מהדא״ן ז״ל דלמה לח חיל'‬
‫לא טחא ליה ולכך מפרש דאף דאמדינןאין כריה באתת‬ ‫דכי' כין כע״מ קבוע לכע״מ עוכר ראינו נפדה ע״ש‬
‫׳הוא דוקא לרוב ־העולה אכל יש יחידי שנבראת כאחת‬ ‫ואש תמיה איך נעלש מהש מ״ש יכינו לקמן כפ"כ דק‪' 1‬‬
‫וכיון שכן דלה רמי לבריאת כל העולש היי חהרק והוי‬ ‫דכיאר החילוק יצו״ש גש מה בהק' למ״ל ר‪,‬די קראילע״ד‬
‫דומיא דשרועי כיק דלא דמי לבריאת כל העולש הוי נטם‬ ‫לק"מ דקרא דאשר לא יקריכו לא שמעיק מניה כלל אלא‬
‫לא כן אי אמרינן יש כייה כאחת לא הוי סהרון כיון דהוי‬ ‫דחי דידעי' מקרא דרק דמוש עוכר אינו נפדה משוש‬
‫דרך בריאתו ומעתה מ״ש דכי'כאן וכה'שחיטה שנבראת‬ ‫דחזי להקרבה לאחד זמן דאי לאו קרא ררק הו״א הואיל‬
‫כאחת הוא על דרך מקדה ולא על ד ^ בריאתו ולכך הוי‬ ‫ר' ד‪-‬יר״־י‬
‫ייו ל‬ ‫’’‬
‫חברון ומזה תבין מאי דאמדו כמשנה דככורות כעל‬ ‫הדתי‬
‫ול״ל י‪-‬״י‬
‫ירצה ‪w .‬‬ ‫■*יעכר‬
‫‪... ........‬‬ ‫התש מקרא דמוש כה לא ירצה הא‬
‫חמש רגליה או שלש צ״ל דש״ל אין בדיה כשלש על דרך‬ ‫וי״ל יהד‪:,‬א דדדיש מקרא ירק סי׳ל כר״א כזבחים דמ״י‬
‫! מקרה כאמור דהא תני שלש דומיא תממש ינ‬ ‫דלמעט חבירובת אתא ע״ש א״נ דאיצטדיך קרא דמוש‬
‫ד ! ל כ ה ‪ ! .‬ט ״ו לפיכך אה הטיל בו מוש אחר לוקה‬ ‫כש לומר דדצר לקרבן דהו״א דאינו נפדה כיק דאינו‬
‫וכו' ירצה דלא אמרינן דמטיל מ!ס‬ ‫קבוע אכל נדחה מק־כן וזה נ'ל כונת התוה' כזכחיש‬
‫ככ״מ איט לוקה אלא מי שהיה בו מוש קבוע דכמ■‬ ‫שהקשו דלמ״ל קרא דסוש כש דילפינן מבכור דאינו נשחט‬
‫נפסל ממזבח אבל לגבי מוש עובד דאינו נפשל למחר‬ ‫יעל מוש עובר מקרא דפהח ועור ותי' דאיצטריך הכא‬
‫ראוי למזבח מיקרי ונ״ל‪,‬דיצא לרכינו זה מהא ■דכתב‬ ‫כמוקדשין דהו׳א הואיל ונדחה נדחה ולכאורה דכריהה‬
‫הרא״ש כפדק עד כמה סימן ד' דרב גידל היה י״ת‬ ‫'המוהיש דהא כככירנמי לא אמדי' הואיל ונדחה וכו' אלא‬
‫ח־׳שיש עש הרועיש להתכונן כמומין לידע אש הוא‬ ‫■ו־אי משוש דהתש נמי לא ידע־' דקרב אצא דאינו נשחט‬
‫•עוכר או קבוע ע״ש וכיון■ דאית לן דמטיל מוה כבע״ע‬ ‫על מוש עוכר ומניח־ש איתו• עד שנופל בו מוש קבוע‬
‫מותר א״כ למ״ל כולי האי דכיון דנפל בו מוש מעיקרא‬ ‫לכך אתא קרא דמיס כש לומד כשעבר המוש יקרב ההו‬
‫■יטיל בו נטש אחר דשחוט עליו אלא ודאי דצא אמרינן‬ ‫שדקדקו הןןוס' שלא הק' מהך ברייתא דתמורה דדריש‬
‫הכי אלא כמום קכוע;דנפהל ממזבח לגמרי אכל נטס‬ ‫מאשר לא יקריבו ממנה לומר דקוש עוכר אינו נפרה‬
‫נטבר דעדיין ראוי למזבח אסור להטיל כו נטש אסר‬ ‫משוש דקרב למחר משוש דהחש נמי לא ידעי'‬
‫ולוקה עליו ‪:‬‬ ‫דקדב למחר אלא מקרא דמוש כש אכל ככור דמעט‬
‫ו מ ^ ת ה צ״ל דהא ןדהתירו חכמיש^ כפרק פסולי‬ ‫רחמנ׳ רחינו נשחט ס ד משוה דחזי להקרבה ולכך תירצו‬
‫המוקדשין גבי אחוזת דש דיטיל מוש אחד‬ ‫דהו״א דאינו קיב משוש דג־חה‪..‬ואיצטריך לומי דאינו‬
‫הוא מישוש דה״ל דאחוזת דש הוי מוש קבוע כיו; דאה לא‬ ‫נשחט לאוכלו על מוש עוכר ועיין לה' הי״ט שתפה על‬
‫יקיז ימות והא דלא ישחוט עליו אף רהוא קבוע הוא‬ ‫דברי■ החיה' חנש ע״ש ;‬
‫משוש גזירה דיטיל בו מושאףאש צא ימות וכמ׳יש התוה'‬ ‫כעל ה' דגליש וכו' ח״ל‬ ‫פרלן כ׳ הלכה ה׳‬
‫‪:‬ז״ל שש דל״ד די׳ה אלימא כתי' הראשון אך לפי תי' השט‬ ‫דכגמ' אמרינן אמר רכה‬
‫׳שכתכו דהוי מושיעוכר וכו׳צ״ל דאף כמוש עוכר מותר‬ ‫לא שנו אלא כיד אכל כדגל [טרפה נמי הויא וא"כ הו״ל‬
‫להטיל כו מים אחר הפך הכרת רכינו ז״ל וכן ררדיתי‬ ‫לדכי' לומד כעל חמש ידיש דהוי מיש לגכי קדשיש ולא‬
‫להרא״ש ז״ל■שש שהק' דאמאי לא ישחוט על אותו מום‬ ‫לומר כעל חמש^יגליה דה הוא אינו ■מוש לכד לגכי‬
‫דחחוית דש ותי׳ דחשיב מוש עובר ומכח יה הוק' לו על‬ ‫מדשיש אלא הויטרפהנמי אף לגבי ה־יוט ואשיר דאע״ג‬
‫רב דהיהי״ח חדשי׳עשהרועיס וכו׳ותי' דמדרבקמיהא‬ ‫דפהק כפ״ח^מה' שחיטה דין י״א ראש נחתך היד מותרת‬
‫אסור ע״ש ולא ידעתי למה שינה טעמי ולא תי' כדכתב‬ ‫מ״מ הו״ל לפשוק כאן דאהיר משוש מוש וצ״ע ‪:‬‬
‫לעיל מיניה דהא רלא התירו לשחיט על מום דאחוזת רם‬ ‫‪ 1‬ד ע ^ תב כ״י י״ד הי' נ״ה כשש הרשב״א ז״ל דהא‬
‫הוא משום דגזדינן אטו היכא דלא מיית כאחוית דס והוי‬ ‫דאמרי' כעל חמש רגליה טרפה היינג אש היא‬
‫כתם אמנם לדעת רכינו ז״ל דש״ל דלוקה כמטיל מוס‬ ‫דכוקה מארכיכה ולמעלהשאש תטול הוייא טרפה אכל‬
‫על כעל מוש עוכר לא קשה מידי מהא דדב וכו'‬ ‫יאט היא דבוקה מן הארכובה ולמטה כשרה ע״ש ולפ׳׳ז‬
‫וכאמור ‪:‬‬ ‫סא דחמר ר ה לא שנו אלח כיד אבל כרגל הוייא טרפה‬
‫׳ז‬
‫א ך ראיתי לרבי' ז״ל כפ״ב מהלכות ב מ ת ת ‪ P‬י״ג‬
‫שכתב דלא ישחוט‪.‬אלא על מום שאינו מתכו‬
‫ע״ש ואם כן רב לא היה אפשר ליה להטיל מושעל כע‪.‬‬
‫ולא בעי לאוקמה אפי׳ כדגליש ומיידי מארכובה ולמטה‬
‫לנשוש דלא פהיקא ליה דמתני' ה־מא קחמר ומעתה‬
‫הפשר לומר דהא דכחב רבי' כעל חמש ר‪0‬ל«ש הוי נטש‬
‫מוש נטכר כדי לשחוט עליו דהא קי״ל דאינו נשחט כית‬ ‫מיירי בהאי גוינא ודוחק ;‬ ‫‪,‬‬
‫דהיח מתכוין־אשע״כנ״לדדכי׳ז״ל אזיל לשיטתיה דס״ל‬ ‫‪ .‬ה ל כ ה ’**א כגון שנמצאה ככולייא אחת או ניטל‬
‫דהמקדיש בעל מוש עובר איני ליקה כמבואר לעיל‬ ‫הטחול וכו' מ־לא כתב שניטלה כוליא‬
‫בפ״א דק ה' ע״ש וכמ״ש שם יעו׳יש ‪:‬‬ ‫מחת או שניטל הטחול משמע דכוליא אחת דקאמדלאו‬
‫‪ p * l3‬ג ה ל כ ה ד שנולד את־ שנשחט׳ אמו וכו׳‬ ‫םניט‪,‬ה כיד איירי חלא איירי שנמצאת בבריאתה כוליא‬
‫תמה הרמ״ל ז״ל למה השמיט‬ ‫־‬ ‫‪ ppp‬וכן כתב כהדייא כפ״ה‪,‬מה^ שחיטה יעו״ש והייט‬
‫■ רבי;ו‬
‫יגל‬ ‫אברהם ‪ ,‬חידרעים על* הדמב״ם הלבות איסורי מזבח‬
‫לגכוה דהיינו דאו״כ מקרא דשור ושה וכאמור • וראיתי"‬ ‫רביע שמתה אמו ונ״ל שסדן על מ״ש כהלכות כנורות‬
‫להפ״ח ז״ל שכתב ה״ל קמיפלני כמחושד זמן וכו׳ ולכ״ע‬ ‫פ־ק ו' דין י״ד ע״ש ‪:‬‬
‫שאד פשולין אין כהן לאו ע"כ והוא תמוה רא״כ אמאי‬ ‫ה ל ב ה ה ׳ הנדמה וכו' כתב מ ק ז״ל דהוא ככלל‬
‫אוקמוה הך כדייתא דתני כל הפשולין ככלל לא •רצהכמן‬ ‫כלאים ולכך לא אחשכיה כהדי כל‬
‫דידעי׳ פישולייהו ממקום אחר ודאי לא התא קרא אלא‬ ‫האשודים לקמן ע'ש וקשה למה לא חשיכ לקמן טומטום‬
‫לאוקמינהו כלאו כרעת המקשה כמו שפירש״י ז״ל■ אך‬ ‫ואנדרוגנוש והעיקר כמ״ש הרב מ״ל ו״ל ‪:‬‬
‫עדיין לכי מההםכזהדכת"כגכיאו״כ קאמר מניין לאו״ב‬ ‫פ ר ס ג׳ ה ל ב ה ן׳ ויראה לי וכו׳ עיין מר״ן‬
‫כמוקרשין שהוא כלא ירצה ת״ל שכעת ימים וכי׳ ומיום‬ ‫דהמקשה ש״ל דהאי לח ירצה‬ ‫•‬
‫הח׳ והלאה ירצה ושוד או שה • הרי מפורש יוצא דמפיק‬ ‫היא לאו גמור שלא יקריבוהו וכו׳ ואיט נ״ל דא״ס מאי‬
‫מחושרזמן־או׳׳כמדשמךלמחושרזמן רז׳ ימים ואפשר דתמ‬ ‫מקשה ולילקי נמי לימא דמתני' איירי כשחיטה ותו לא‬
‫תנאי נינתו א‪-‬ק״ל רהא כתוהפתא תני כהדייא דמקדיש‬ ‫נפשל ולא איידי כה ‪p‬בה כלל וצ״ל כמ׳יש‬ ‫•‬ ‫‪-‬‬
‫וע״י שחיטה‬
‫רוכע ונדכע ומוקצה וכו׳ עוכר ככל השמות כללו וצ״ע ;‬ ‫דש ׳י ז״ל ע״ש גם מ׳׳ש הלח׳׳מ ז״ל אינו נוח לי דהו״ל‬
‫ה ל ב ה י' המק״ש טומטום וכו׳ עיי; להראכ״ד‬ ‫לדכינו ז״ל לומר כיון דכלאו א' נאמרו כדרכו ככל לאו‬
‫ומר״ן ולח׳׳מ ז״ל ואני תמיה מה השגה‬ ‫‘‬ ‫שבכללות כלא שיצט ‪ p‬לו' יראה לי • אשד ע"כ נ״ל דרכיט‬
‫•היא זאת רכודאי מ״ש כמשנה ימכרו ויכיח כרמיה עולה‬ ‫זל הוק״ל קושיית התוק׳דהוי לאו שבכללות לכך פירש שיטה‬
‫ר״ל ע״י פדייה דכהריא אמרו כמתני׳ דככודות די״ד כל‬ ‫אח״ת והוא דאתא שור ושה דכתיב גכי כעל ‪ CW‬יתר‬
‫הקדשים שקדם מומן להקדשן יפדו וכן פקק הרמכ״ם‬ ‫לנמדעל הפשוליס דנכתב כהם שור ושה שהוא כלא ירצה‬
‫לעילפ״א דין י' וא״כדכרי רכי׳ פשוטישדבהנך הוו חולין‬ ‫וש״ד דמקשם דאית כיה כל הלאוין דכתיבי גכי כעל‬
‫לכלדכר ואינם אסודס כגחה ועכורה וימכרו כלא פדייה‬ ‫מים דהיינו כל הקדיש וכל תשחטו לאחתי לאו אחר משום‬
‫דהכי משמע מדכתב רכי׳ פ' א מה' תמורה דין י״ז‬ ‫מאושר זמן וכנע שפירש״י ז״ל ואמטו להכי שפיר דלקי‬
‫שהומיד כגמל ולכן הוק׳ לו מה כין זו לכע׳־מ דחשורי'‬ ‫דהוי כמו׳סנכתב לאו כפ״ע ואהא תיק לו דכיוןדהכתוב‬
‫כגיזה'ועכורה מדרכנן וצריך פדייהולכך כתכדוקא התם‬ ‫ניתק מחושר זמן לעשה ה"כ לא אתא קרא למלקות ני‬
‫שיש כמינו קרכן אמטו להכי גזח כו ראתי למטעי חכל‬ ‫אם לאורויי לן הך לאו דאו״ב הוא נפשל ?מזבח ואין כו‬
‫הנך דאין כמינו קרכן לא אתי למיטעי ושוב ראית־ לדכי'‬ ‫לחו כלל דהה לא חשבי ללאוי כהרי הך ד׳ לאוין גכי כעל‬
‫כפיה״מ שכתכ כן כפי׳ ע״ש ועיין כרש־י ז״ל• כיכמית‬ ‫מום אלא לגלויי דלא תימא רהוא כעוכר על מצית או״כ‬
‫דף ה' ‪:‬‬ ‫וכשר והכי איתמר כל׳ק דתמודה גבי כל מילתא דאמר‬
‫רכי׳ כר״א אף דחכמים פליגי עליה כמ״ש‬ ‫רחמנא ל״ת ע''ש והיינו דלא נקט קרא יתורא דשור ושה‬
‫מרן ז׳׳ל כפ״א מה' תמורה ד׳׳ה כלאים־נ״ל‬ ‫■‬ ‫כי אם גכי לא ירצה ולא גכי לא תקמכו וכהכי ניחא לי‬
‫משום דסתמא דמתני' כתמורה ד״ל כוותיה דקתני כל‬ ‫מאי דקשייא לי כפשטא דשמעתתא טוכא חדא מהיכא‪,‬‬
‫הקרשים קנעשו טרפה אין פודין חותם וחוקמוה כגמרא‬ ‫פשיקא ליה להמקשם דאיירי כלל כאו״ב דלא נזכר כושום‬
‫כר״א ע״ש ‪ -‬אבל ק״ל דפלוגתא ראימוראי היא אי אמריק‬ ‫פישול דילמא איירי כשאר פישולין כגק כלאים ויוצא‬
‫מגו דנחתא ליה קדושת דמים נחתא ליה קדושת הגוף או‬ ‫דופן רילפינן פישולייהו מקרא רשור וכשב כי יולד לכן‬
‫לח וכיון דר״א ק״ל לא אמרינן מיגו היכא דלא חזי‬ ‫אתא־ קרא לומר דיש כהם לאו דכל תקדישו ופו׳ ועוד מה‬
‫לגופי־ והיא שכרת ר״ש כמכואר כתמורה די״ט ע׳ כ א"נ‬ ‫ת־ק ד׳זירא הנח למחושר זמן וכו׳ ומה ענין זל׳׳ז דהתם‬
‫איך פשק רכי׳ כפ״ד מה׳ פה"מ דין י״ו דלא נותיה ונ״ל‬ ‫מיידי אף ככלו חדשי ו דמוחר להדיוט אפי״ה אשת‬
‫דוקא התם משום דחזיא להקרבה חק מאשם אכל הק■‬ ‫הכתוב לגבוה מאיזה טעם ואנחנו לא נדע ולא אשרו‬
‫דלה חזו לשום קרכן כ״ע מודו דלא אמרי׳ מגו והייט‬ ‫הכתוב כי אם כעשה והתוק׳ ז״ל כתכו כיון דמציט‬
‫דלא אוקי כגמ׳ פלוגתא דאמודאי כפלוגתא דרככן ור שג‬ ‫מחושד זמן דנתקו הכתוב לעשה אמרי׳ ודאי דהלאו לא‬
‫ו ב ה כ י ניחא לי מ״ש רבי' כפיה״מ שאין חולק‬ ‫קאי אמתוש־ זמן דלא מוקמינן כלאוי יתרי א"כ לפ״ז‬
‫עליהם ולכאורה הוא תמוה דבגמ' אמרו‬ ‫אפשר לומ׳ דמחושר זמן דאו״ב לא מיתשר כלל וזה איט‬
‫כהדייא כשהק׳ לשמואל מהך משנה דכל הקדשים וכו^‬ ‫דכהדייא אמרי׳ כב' כ״ה גבי הא דאמח שם או"כ‬
‫השיכו האי קנא ש׳׳לדל׳׳א מגו משמע דחיכא תנאדאמר*‬ ‫ליתשר ומשני מראשר רחמנא מחושר ומן לגבוה מכלל‬
‫מנו וחולק על ר״א וכן נמי כשהק׳ מד״א משני ליה הכי‬ ‫דלהדיוט שרי ומנ״ל דאשר רחמנא מחושר^‪1‬יאו"כ כלל‬
‫אך לפי כאמור ניחא דפלוגאייהו אליכא ד^ננף רפליציי‬ ‫דילמא לא אשדה תורה כי אם מחושר זמן רשכעה ימים‬
‫אר״ש דשמואל ק׳׳ל ככל דוכתא קאמרי׳ מגו ור א ס ל‬ ‫אכל או"כ לאותו יום לא אשדה כלל אלא משום דאשור‬
‫דלא אמרי׳ מגו אלא התם דחוי להקרכה וכן ^משמע‬ ‫להדיוט יע״ש כתוש׳'דדכריהם תמוהים ובמ״א יישבט‬
‫מדלא קממד אנא דאמדי כרכנן דפליגי אר״א ודאי דקים‬ ‫אותם ‪ -‬אך לפי האמור ניחא דודאי מדנקט קרא רשור‬
‫לכו דאין חולק עליו ומעתה אין משניחין י כהך חושפת'‬ ‫ושה ולא כקר וצאן שהוא כולל כל הקרכנות לא איית‬
‫דהמאה שכרת דכק ודלא כמק ז״ליועוד ממקומו הוא‬ ‫אלא על דכר שנכתב אישורו שור ושה והיינו או״ב ומוכיח‬
‫מוכרע דליתא ‪ p‬גיישא כת וקפתאדהא כתר הכי קאמר‬ ‫לו׳ דאתא לגלויי לן דאו״ב עוכר ככל השמות משום‬
‫כתוש׳ הרובע והנדבע והנעכד והמוקצה ואתנן ומחיי‬ ‫מחושד זת; דהוא נמי פשול כדחנן כמתני׳ והשני הופג‬
‫עוכד משום כל השמות הללו והרי הם כבע מ שקדם‬ ‫ופשול ולכך ק״ל לילקינמיואהא תי ק לו כיון דמצינו מחושי‬
‫הקדשן למומן ואין יוצאין לחולין אלא על מום‪.‬קכוע■‬ ‫זמן דשכעה ימים אין כו אלא עשה איך שייך לומר‬
‫ואמאי לא קאמר נמי כלאים וכו׳ כיון דעושק תמורה‬ ‫דמחושר זמן דאו״ב נטכד כלאו ואין לך כו אלא חירושו‬
‫אלא ודאי תלמיד טועה כתבו משום‪ .‬דקתט כתר הפי‬ ‫דכא לגלויי רפשול מדנקט הך תבוייא דשוד ושה אלא גכי‬
‫ר״א אומר לשק פלוגתאולעד״ן חהוכונת רשי דכתכ וזל‬ ‫לא ירצה דאינו אזהרה אלא הודעה וכזה יומתק לשון‬
‫ה״ג וכו׳ ‪ p‬גרשא כריש׳ וכו' קשכר ר״א וכו' ואנא‬ ‫הגע' דכפ' כל ‪ .‬ה כ ‪ x‬מה דאשר רחמנא מקוקר זמן‪,‬‬
‫דאערי‬
‫אברהם חידרטים ‪7‬ל הרמכ'ם ‪-‬הלמה־■ מעשה הקרבנות יגל בט‬ ‫י‬
‫כוליהאי ועוד אנלאי הוצק הגמ' כפ' המקבל לומר הא ‪.‬‬ ‫לאמרי' כרבנן וכו' דהוק' לו מה תירן לו התי תנא ס״ל‬
‫כחדפי הא כאפלי כיון דשיק נמי כחרפי ע">‪-‬שדות‪-‬‬ ‫וכו׳ וכיון דליכא פלוגהא כהכי דמנ״ל דפליגי ■כלל לכך‪:‬‬
‫טוב^ לכך נקט‪ :‬שיעור המוגבל לכל שדות ודוחק לו׳‪.‬‬ ‫משני דמעיקרא ‪.‬ק״ל מר״א ומדקדק־ לשונו לחני ר״א‬
‫דאף־לכל שדות אין כהם זריעה אלא ע' יום קודם ל פ מ ״‬ ‫אומר ס״לררכנן פליגיעליה אכלר״א הכד‪ ,‬דאין זהדיקדק‬
‫גס אין לו׳־דרכינו מפרש איפכא הא גקדפי קאי אשעורים‪.‬‬ ‫^ליכא פלונתא כלל ועיין כפ"כ־ דככור^ ‪.‬דנ״ו דסחס‬
‫הא באפלי הוא קאי‪-‬אחטיס וכמאמר הנתוב כי אפילות‪.‬‬ ‫־ ס כ ד ה כר*א ־דכלאיס וחכליו לא קדשי כלל ופשקה‬
‫יזנה דהא קאי נמי‪:‬אעומר דהוא■ שעורים וכמבואר‬ ‫‪.‬‬ ‫הרמכ״ם ע״ש ‪:‬‬
‫כגמרא יע״ש ‪ -‬ע"כ נ״ל דרכינו ‪ -‬ז״ל ‪ -‬הקדל צפירש״י‬ ‫‪.‬דגרסינן כתמורה דכ״ח ע״כ ■והאי חנא מייתי‬
‫דהול״ל‪-‬הא כחריפי הא כאפילי דכיון דקאי אמין לכךג״ל‬ ‫■ י * לה מהכא דתניא הדוכע והנרכע ‪.‬והנעכד‬
‫לפרש דקאי אזמן ור״ל דהתנאיס מיירו כתחלת זמן זריעה‪.‬‬ ‫וכולס הס כקדשיס־שקדם מוס עוכר להק־שן וצריכיןמום‬
‫דמאימתי מתחיל זמן הזריעה אלי! שכחוך זלין •זריעה‪.‬‬ ‫קכוע לפדות עליהס ע״ש משמע הא דקאמר וכולסקאי‪.‬‬
‫התחיל זמן החורף וכן זמן הקור לחלק הששה ■חדשיה‪.‬‬ ‫על מתגי' דתני כל האסודיס וכלאים וכו׳ כלוליס■ עמהסוכן‬
‫לשלשה זמנים כמאמר הכתוב וד״ל איידי •כזמן״איסוה‪.‬‬ ‫הגיה הרנצ׳׳ק שסעפ״י מריש הילקוט ע״ש הרי מפורש‬
‫ל‪.‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪-‬‬ ‫הזריעה וכו' ;‬ ‫‪-‬‬ ‫‪,‬‬ ‫יוצא דרכנן פליגי עליה דר״א וס״ל דאמרי' מגוולענד״ן‬
‫א ל א שקשה לזה מ״ש רבינו כפ״ח מה שכירות ‪P‬‬ ‫יליתא להאי ‪.‬גירסא רהא קיליף מקר' דכי משחתס כהם‬
‫ה' כל זמן שראוי לזריעה כאותו מקום ופי‪-‬‬ ‫וכו'ואו־מוה כגמ׳ דאינו אלא דכר ערוה וע;יא דוקא‬
‫־ה״ה ז״ל שם וז״ל פי' כגמ' יש שיעורין חלוקין וכו' נראה‪.‬‬ ‫ק״כ מנ״ל כלאים וחכימו גס מהתוה' שהבאתי הון‬
‫שמפרש פלוגתא דהנאי הוא כין זמן‪ .‬התחלת הזריעה כין‬ ‫^‬ ‫י ■ תיוכתיה ודוק ‪ :‬־‬ ‫■ ‪. ,‬‬
‫זמן איחור הזריעה לכך כתב דכינו בכל‪.‬מקום לפי מה‪.‬‬ ‫ה ל כ ה י ״ א ‪ -‬נמצאו כל האשורין י״ד וכו' עייןמ״ש‬
‫שהוא שובת הזריעה וזה הפך מ״ש לדעת רכיט ז״ל‬ ‫• ‪ ■. .‬הראכ״ד ז״ל ומר״ן ז״ל תיק כשם‬ ‫■ ‪:‬‬
‫אמנם ‪.‬כאמרן לא ירדתי לסוף דעקו ז״ל דכיון דאוקמוס‬ ‫הרי״ק ז״ל דיתוס נכלל עם יוצא ־ופן וכו' משוס חהכי'‬
‫כגמ' דתנאי מיידי כחטים אכל כשעומס לכ"ע‪.‬יע‬ ‫למיתה וזה פי' לחיים לא אפשר לצמצם ע״ש ולפ״ו לא‬
‫שיעוד מוגבלככל מקום עדאדר כדאמרר״ל אמאי רכנמזל‬ ‫הוי יתום וקרא מאי דרישכיה וצ״ל דכוונת הכתוב דנזיל‬
‫סתסה־במם‪-‬אשר ע׳יכנ״ל דרכינו זל מפרש כפב' התום'‬ ‫לתומרא דשמא היו שוין ועוד ככר כתבו התוה' דאם יכא‬
‫דהך דקאמר וקיימא כימה אדישייהו קחי אשכט גלכך‪,‬‬ ‫אליהו ויאמר דמצוצמין היו ‪ -‬גס כעיני יפלא אין נעלם‬
‫הק״ל תך מתני' דמנחות ומתק לה כמו שתי' התוה' דיש‪.‬‬ ‫מהרכניס דכרי רכינו ז״ל כהלכות ככורוח פ״ו דין •י״ד‬
‫שדות טוכות שנמשך עד ה' כשבט לכך כתב כל זמן שראה‬ ‫‪0‬כתכ שמתה אמו או נשחטה עם לידתו דר״ל חה פי'‬
‫לזריעה כאותו מקום ייש מקוה ‪5‬פ‪:‬י חשעות נמשך להה‬ ‫׳למיתה חה ־פי'לחיים • והא דלא הקשה הראכ"ד;‪-‬על‬
‫הזמעה יותר‪-‬מזמן ההאוי • ובמה שכהכתי נ״ל ליישב‬ ‫הטומטום משום דש״ל דככלל כע"מ וא"כ י״ל על נדמה‬
‫פירש״י כחומש שהביא מהרש״א ז';ל כפ' ‪-‬המקבלע׳יש‬ ‫נמי כיון דהוי כננ״מ כמ״ש דכינו וכ״כ הרמ״ל ז״ל ולפז‬
‫פתירוצו איט מוכן דכיון דאמודאי ה׳ ל כי^׳׳ש א"כ הין‪.‬‬ ‫בהלכות ככודות לא כתב נדמה משוס׳דהוי ככלל כע״מ‬
‫הביא רש־יי ז" ל הבית ת״ק דלא כהלכתה ע׳יש ■ לכך נ״ל‬ ‫ולכך חייב כמעשר ונמו שהשמיט טומטום ואנדרוגיטס‬
‫דרשייי כחימש יפרש כמ״ש לרעת הדמב״ם ז׳יל אכל דשי‬ ‫אף שהה תייכיס־ כמעשר כת״ק דר״ש ודלא כשכרת‬
‫כגמרא משום דגריס שם כגמ' הא דקכלה כחרפי הה‬ ‫התוה' דכתכו שם דהוי ככלל כלאים • אך אמנם מש׳ים‬
‫דקבלה כאפלי לא‪.‬יקכן לפרש פי' זה אכל רכינו ז״ל לא‬ ‫דככורות די"כ מבואר כדברי התום' ז״ל דנדמה הוי ככלל‬
‫גרים אלא הא כחדפי הא באפלי וכן גרהי התוספות ז״ל‬ ‫לו' דילפי'‬ ‫כלאים ופטור ממעשר‬
‫כמנתית ע״ש שהעתיקו הגמרא דפי המקבל ודו״ק ;‬ ‫תחת מק־שים ילא מבכור דהא לחומרא ואפי״ה מיכעינא‬
‫לן כפטר המור דלא ילפי' חולין מקדשים ‪:‬‬
‫‪ p l f i‬ה '■ ה ל כ ה א ' ואס הקטיר שניהם כאחד‬
‫הלכות מעשה הקרבגות‬ ‫חיני לוקה אלא תחת‬
‫‪,‬קב מ ‪,‬ק ז״ל ‪.‬‬
‫ולשיטה‬ ‫אזיל לשיטתיה דכת' כה' המצות‪1‬‬
‫פרק ו' הלכה ד כשם שהדם בזריקה כך הכשר‬ ‫זוןיהא דאיפליגו אביי ורכא כעירוב ולא אפליגי כשאזל'‬
‫בזריקה ועייןלהדב לח"מ ז״ל‬ ‫■‬ ‫ורכש רכותא־לאכיי ונ״ל להביא ראייה לזה מהא דאיפליגי‬
‫בתי' בער רכיט דר״י ם"ל דשמעינן מיניה תרתי יע״ש‬ ‫במעלה אימורי כ"מ למזכח אם‪-‬לוקה עליהם או לא ואי‬
‫ודכמו תמוהים דא"כ מאי עכיד צמכיתא ב פ ק כיצד‬ ‫כדברי התיה' כיון דמפורשין כקראואשה לא תתט מהם‬
‫צולין ליבתו׳קרא כשלמי'‪,‬לאליכתוב כעולה יהא איצטרין‬ ‫להכיא כולו ומקצתו אמאי פליגי כיק רלכ׳ע חייכים‬
‫למכתב משום הך דרשה קמה דם כזדיקה וכו' ולומר‬ ‫ולשיטת דכי' ניחא ;‬ ‫'‬
‫דעכיד צייכיתא כדרשה דד״י דמצריך למדרש גס כעולה‬ ‫ערלה וכ״ה וכו' עיין להמ״ל‬ ‫הלכה ט׳‬
‫זה אינו דאיןזה כמשמעות הגמ׳דקאמר והני תיו קראי‬ ‫משום דאהוד כהנאה ולעד״ן‬
‫למ״ל ועוד דא״כ מנ״ל לר״י למדרש הכי כעולה כיון דלא‬
‫גלי קרא אלא כשלמים ‪,‬דאית כה תלי אכילות ועוד מאי‬
‫מק' התם לד״א ואימא כוליה להכי הוא ד־‪.‬תח דמ״ש‬
‫דניחא ליה לד״י וק״ל לר״א ואין לומד דק״ל לר׳א משום‬ ‫■יי ״ י מי‪ /‬מלי ת ל״ל ניתנו דיש לו הנאה שלא משכנוהו‬
‫‪.‬דהשיב לר״י דכך קרא דועשית עולותיך הכשר והדם חתא‬ ‫וכן מבואר כחיבית פ״ג מה' שקלים דין יו״ד ע׳יש ‪:‬‬
‫לומר דמה דם בזריקה והיינו לומד דכוליה להבי הוא‬ ‫וזורע קודם הפשת ע' יו‬
‫יום‬ ‫פרק ז' הלכה ר‬
‫דאתא לאפוקי מ־״י ישמעינן מיניה תיתי ואהא מק'‬ ‫וכו'עיין כסלח״מ ז״לכמ״ש‬
‫שפיר לקברתו ונו' דגם זה אינו דע״כ לאקאמי ר״א‬ ‫לדעת רבי' דיש שדית טוכק וכו' דזה דוחק גדול שנמשך‬
‫דקרח‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫‪15‬‬ ‫טו‬
‫יגל‬ ‫חידדעים על הרמב״ם הלבות מעיעה הקרבנות‬ ‫אברהם‬
‫ז״ל כמה שהשיג על הרמכ״ס ז״ל כשורש ל יעו״ש ‪. :‬‬ ‫‪p‬דא דועשית לאאתאאלא לה־ךש כשד לדםאלא אחד דגלי‬
‫ו ר א י ת י להד' מ׳יא זייל שב׳ שם וז״ל וכשמקשה ג״נ‪,‬‬ ‫קיא דודס יבחין לומד דים דם אעכ״י שאין כשד• יילפי׳■‬
‫להלקותו מלקור‪ ,‬ששי משים וכל זר להיאכל‬ ‫מניה כעילה אבל הנא דליכא גלד חה"נ דמודה דשמעי' •‬
‫קדש הוא ג״כ מטעם שיש כאן שם מוחלק ע״כ ובעיני‪,‬‬ ‫מדת תדאי ואבשד דהכי מק' הגמ' לי״א דמנ״ל ^ד א‬
‫יפלס אק יצא דבר זה מפי ק־וש דמה שם מוחלק שייך‬ ‫דועשית לא אחא אלא לדם בזריקת ליתא דאתא לומד‬
‫הכא אחד דהלקו אותו משום שם זה גופיה וגם לא דמי‬ ‫דחס אי; כשר אין דס כק׳ ר״י ותך קרא דודם זבחיך לא‬
‫כלל להך ענק דנזיד יע״ש וגם קשה ד־ושיית הרמכ׳ין ז״ל‬ ‫אקאאלאלענין דאין הכשדניתר לאכילת ובו'ויזיינו כי‬
‫שהק' מקרא דפליללא מיתדצה אשע״כ נראה דט׳יס כפל '‬ ‫סיכי דמוקמינן ס־ קדא דועשית כפשעיה אבל אה״נכהך ׳‬
‫כדכריו וכן צ״ל ופשמקשה להלקותו מלקות ששי משום‬ ‫דה בזריקה דליכא גילוי אס"נ דשמעינן מניה תרתי אלא‬
‫דכל מנחת כהן וכו' ור״ל דלהרמכ״ס איח ליה הך דלוקה‬ ‫דאמת דק״ל רודאי לא עכדינן היקשא אלא משוס יתורא‬
‫מקדא דונדריך^ הוא למעילה ולכך הקשה לילקי נמי‬ ‫דאינו ע־‪.‬ק לכאן אכל הכא דאתא למדרש אם אין כשר■‬
‫כאוכל בשר עולה משוס כליל והיינו שם מוחלק והא דלא‬ ‫קו לא הד מיותר להיקשא ומה גם דאף לד׳יי איצערין‬
‫תי ק איסורא קאמר משום חה לא נעלם מהרמכ״ן ז״ל‬ ‫לימדדהךאק הכשר ניתר לאכילה עד שיזרק דם מק״ו‬
‫אלא מק' לשיטת הרמכ״ס ז״ל דאית ליה כדעת ר״י ודאי‬ ‫ולא ניחא לומר דשמעינן תרתי דומיא דקרא דעולה ולזה‬
‫הא דקחמר ולילקי הוא מלקיר‪ ,‬וכמ״ש התום' ולפי״ז צ״ל‬ ‫אפ״ל דלד״י דאית נריכיות מוכרח לומר הק״ו כ־י להודיע‬
‫דרכא לית ליה דרשה דרב גידל דואכלו אותם וט' ‪:‬‬ ‫הדק כעולה וכמ׳ש התום' ז״ל אך לר״א כיון דמכל מקום‬
‫אילעדיך הק״ו לכך קאמר אף כשלמים נמי מק״ו ומ״מ־י‬
‫אמנם ודאי נראה דמ״ש הרמב״ס ז״ל דלוקה‬
‫כאוכל כשר עולה מקרא דונדרק הוא ודאי‬
‫אך‬ ‫אי; זה כמשמע מפשעא דגמי‪ -‬אשד ע"כ נ״ל דרכי' ז״ל‬
‫משום מעילה וכדמשמע מפשט לשונו וכן משמע מהא‬ ‫הוקשה לויכמאי דקאמר רייי שם רואה אני את דברי דכי■‬
‫דמנה הדמכ״ם ז״ל ככא; שלא לאכול כשד עולה ואי‬ ‫יהןןע בזכתיס דבעינן תרתי ומאי דקאמר רואה אנידכרי־‬
‫כדכר‪,‬כ הכ"מ דהוא משוס כליל איך מנה לתרוויהו כיץ‬ ‫י״ח כגמ' אוקמוה לענין דיעבד וכו' וא"כ יחוייב מזה‬
‫דהוא לאו שבכללות מיהו ח־ה לקי כיון שהוא שם אחר‬ ‫כיון דק״ל כר״י דבעינן תרתי מוכרח דדריש לקדא'‬
‫וכמו שכתבו התות' שם ולכך בפיר מקשה הל"מ דאמאי‬ ‫דועשית עולותיך הכשר והדם כר״י ולא לומד דמה דם‬
‫לאקאמר דלוקה מקרא דכליל אכל מאי דהק' הרב ל"מ‬ ‫כזדיקה וכויוא״כקשהדבזכחים אמדי' שאל ר׳יי ן' לקונייא■‬
‫ז״ל על מ״ש הרמכ״ם דלוקה‪ ,.‬האוכל מבשר החטאת‬ ‫■ ותתה תי ל‪1‬תה‬ ‫לי רי‬
‫והשיב צי‬
‫וכי' וק&יק‪.‬‬
‫רשג״י !‪W‬‬
‫■‬ ‫י‬ ‫היה‬
‫אומי ‪vjv‬‬
‫ר״י קו׳״ג־‬ ‫הר‪,‬‬
‫ו‪>:‬ג־ י‬
‫שנכנס ויצא מקרא דבשרבשדה וטי דאמאי לא כ' דלוקה נמי‬ ‫אומר כן הרי ככר נחמי ועשית עולותיך וכו' דמה דם‬
‫מקרא דלא תאכל וט' לק"מ דאין לוקין על ענק אחד‬ ‫לזריקה ובו' הרי משמע דם"ל כד״א וצ״ל דס״ל לדי כו‪-‬תיה‬
‫משני לאיין והש״ה הוה מצי‪ ,‬למימר הכי אלא מ ת ק ל\‬ ‫דרבי יהושע ולאו מטעמיה אלא דה״ל דקרא דודם זכתין‬
‫לפי שיטתו והייט דלא השיג הדמכ״ן ז״ל עליו הלא מהן‬ ‫והבשר תאכל אתא לומד אם אין דם חין כשר ומניה ילפי'‬
‫קושייא זיכליל וכו׳ועיקשס וראייהמסא דהק' מ ‪ p‬דר״א‬ ‫לכל הזבחים בם' ר״א דלית‪-‬ליה צריכיות גס המלת זבחף‬
‫אע״ג דהוי לאו שככללית ואפ״המתקלו לשיטתו ק״ל ‪:‬‬ ‫כולל כל מיד זבחים וכמו שפי' רש״י ז״ל כפ״ד דזנחים ד'‬
‫פ ר ק ט ״ ו ה ל ב ה ח ' ייידה טומטום אינם‬ ‫ל״ז יעו״ש וא"כ אייתי ליה כך קרא דועשית עולותין‬
‫קדושים וכו' הק' הל"מ‬ ‫י‬ ‫להקיש לדם ופו' וביון דרבי' זל פשק כותיה דרי לפן פתק‬
‫ז״ל דיה ס' רשב״ג ולית הילכתא טתיה כמ״ש כב׳ מייש••‬ ‫שניהם כנ״ל ‪:‬‬ ‫י‬
‫ותי' הא דאמרו ליה הילכתא משום דאיירי דנולדמכהמת‬ ‫פ י ק י ״ א ה ל ב ה ג' וכן האיפל כזית וכי׳‬
‫הקדש חבל אנן קי״ל כרבנן דקדושין אגב אימן ואחר‬ ‫כתב הכ׳ית משם מ'כ‬ ‫׳‬ ‫־‬
‫המחילה דבריו תמוהים כיון דכחולין כ״ע מודו דאינו‬ ‫ונראה דיש כאן כ' לאדן וכי' ואם אכל מבשר עולה לוקה‬
‫קדוש מה תיק רכא דמתני' דאינו נוטל הוא כרשב״ג‬ ‫שנים ולא ירדתי לתוף דעתי של רכינו יכו' עכ״ל ביאור‬
‫והרי אף רבנן מורו כר‪.‬כי דהתס לאו כהקדש מיידי‬ ‫דכייו דמתחלה כתי דמאי דקאמד רבי' דאוכל מכשר‬
‫וכע‪-‬קר קושייתו לעד׳ין דדכא מפרש פלוגתייהו דרשכ״ג‬ ‫עולה ליקה הוא מעילה ולכן לח כתבו כהל'מעילה שסמך‬
‫ורבנן דרשב״ג ס״ל דהוי בדיה כפני עצמה ורכנן תכרי‬ ‫פיית מכלהאימורין‬ ‫עלכאן ולכך מקשה א ‪ 7‬כ' ופן התוכל•יר״‬
‫דהיי הפיקא ולכך דכא דס״ל כפיקא לפך נוטל כפחות‬ ‫ו־משמע דקאי אהך לוקה דבשר עילה דהייט מעילת‬
‫שבשניהם ולכך רכינו דכתב הפיקא כמבואר כפ״ג מה'‬ ‫יא"כ חיך כד‪,‬כ כק לפני זריקה וכי' ותי' דאף עוזי דקאמד‬
‫איסורי מזבח דין ג' לכך פתק כרכא כהל' זכייה ומתנה‬ ‫דהאוכל מכשר עולה לוקה איט לאו דמעילה אלא משום‬
‫ואע״ג דרכא גופיה הק' להכרת ד״ח דה״ל‪/‬דספיקא‬ ‫ו־כל מנחת כהן וכו׳ והא דקאמר רבי' משוס דכתיב‬
‫ככפומת דמ״כ אפשר לו' למסקנא סודה לו וכן פי'‬ ‫ונדרך הוא משוס דתפת פשטיה דקרא שפן דדט בכל‬
‫רשכ״ם ז״ל כהדייח ונ״ל חה מוברח מדברי רשכ״ג דאי‬ ‫המקומו'ולכךתמסתיךלאמנה לאודמעילה כהל׳מעילה‬
‫ה״ל ספיקא אמאי לא חלה עליה קדושה כיון דחפשר‬ ‫ודלא בהכנת המ״ל ז״ל בפ״א מהל' מעילה יעו״שובהכי‬
‫להתברר ע״י שחיטה אם׳ הוא זכר או נקיכה אלא ודאי‬ ‫לא קשה מה שהקשה הרב לח"מ ז״ל דאמחי לא קאמר‬
‫כיק דנדד זכר ודאי והאי לאו ודאי הוא הוי כמין אחר וכן‬ ‫'דלוקה שנים משום קרא דכליל וכו' דאף מאי דקאמר‬
‫■‬ ‫פתט התיס' כריש פ' מעדימק ודק ‪:‬‬ ‫'הרמכ״ס ז״ל הך לחו דכשד עולה הוא משום כליל דדוע‬
‫פ ר ק י ׳ ח ה ל כ ה י אשם תלוי וכו' עיין להראכ׳לד‬ ‫מ־דפו של הדמכ״ם דאין לוקק על ענין א' משני לאוק‬
‫זייל ו מק ז״ל דהרחכ״ד ז׳זל‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫וכמ״ש הרב עצמו כפי״ב מהל' ענו״ם והש״ת ‪p‬אמ'‬
‫הי׳ל כמ״ש התות' שם לחכמים דפטרי משום דס״ל כר״מ‬ ‫’ולילקי הוא איקור וזה מוכרח דהא דכא דקאמר דלוקה‬
‫ועדיפא מניה אכל חכמים דפליגי על ר"מ במשנה דס״ל‬ ‫זד לפני זריקה אף כחטאת ואשם‪ .‬ובמשמע מק״ו דר״ש‬
‫דמקודש ויפלו דמיו לנדבה הוי כקודש גמור וחייבים‬ ‫יהח אמריי דפטוד משום דלא קדינן כיה ואכלו אותם וט'‬
‫' עליו מתום שתוטי חק וכיון קי״ל טוקייט כמבואר כפיר‬ ‫•אלא ודאי איקור קאמר וכהכי מיתדצא קושי' הרמכ׳ן‬
‫מס'‬
‫‪V‬‬ ‫יכל'‬ ‫חידמ‪£‬ים ע ל הר מכ׳ם ה ל כו ת תמידין ומוספץ‬ ‫^בר הם‬
‫המנויה אינה אלא כערב ולא כפיקי •אשע״כ נ״ל לדכי׳‬ ‫עה'' כסה״מ א׳־כ חוס' אחייא כהלג' אמכס ו^ינו‪5‬ל לא ס״ל‬
‫סוכר דפי' הטפה כולל כ' ענינים חשק והדלקה ולנ‪5‬‬ ‫כדעחהתוס׳ולדבכלמקוסמק' הכ״ס חכמים דר״מ עם‪,‬‬
‫פ>ון דפפוקר אם נמצא אחד שכפה חוזר ומדליקו הוינוה^‬ ‫סכמי׳ רר"מ גס מה שב׳ כיו! דגמי מקדש היי הקדש לחייכו‬
‫פכוקר ובערב‪ ,‬שהיא״עיקר מצותה לרסנה 'ולהדליקס‬ ‫כשחוטיחתזהלאיתכןיכגמ׳כפ׳המביאדנ״דהקש׳עלמ<‪,‬‬
‫כולה והחי שפיר לשק דקאמר מסיכה ואח״ב‪ .‬מדליקי‬ ‫וקחני הנסי יצא לביחהשייפה אלמא חולין ש; ב כס‪-‬ח׳׳‬
‫והנגנו נמי דקחמר כסמוך הדלקת הנרות הוא הטפחה‬ ‫ודמינהיוכו׳ הדי מפואר דאףדאמרי׳גמר ומקדיש דקתני‬
‫ונר שלא מחקנו לומר זהו ככלל הטבה שי״ל ■שלשון‬ ‫• ירעה עד שיהחאכ וא״ה קרי ליה חש׳ כ וכיון דהוי הקדש‬
‫הטבה הוא ^קון כין ככיכר כין כהדלקה ומעתה מ^׳ס‬ ‫נמורלסתחייכ עליוכחק איך קרי ליה חש כ והתיס שס‪,‬‬
‫פ׳׳ב דעכוית יוס הכפוריס כשחרית מטיב חת הנרוס‬
‫וכערב מטיכ את הנרות ולא זכר שם הדלקה כלל ודאי‬
‫נר׳ דהכי כוונתו כיון דהוא כולל ‪1‬טשק והרלקה לכך לא‬
‫זכי הדלקה כלל ושוב ראיתי הרכר מפורש כפיה״מ ליכי'‬ ‫מפני מה הטאח העוף אינה נחכצת ותשס_ ח‪,‬וי נ ~‬
‫פ״ג ממה' המיר כדפוס ישן נושןכאיתיות מרוכע משנס‬ ‫מפני שאין כו אלא איסור החד דהוא חש׳ כ הרי דחף‪,‬‬
‫ט' וז״ל ככר נחכאר כיומא שהטכת ניות הוא ניקה‬ ‫שנזרק ונקטר פהלכתו פיק דלא הוקכע איסורא כלא‬
‫הני ק והדלקה מה שפכה מסס וחלוף הפתילות ע"כ‬ ‫מכח ספק ד\י חש״פ ואין לומר דהך פיייחח פד׳׳מ הוא‬
‫וששתי ועיין להל״מ זי׳ל ודוק ‪:‬‬ ‫דש"ל הוי חולין גמוריס ורועה פעדר ^דהא כתפו‬
‫לישת; ועריכתן כחק‪.‬וכו‪1‬‬ ‫פרק ה' הלכה ז'‬ ‫מסנשחט ס״ל לר“ מ מקדישן ופן מכוחי פח פ ע‪ .‬פ ס ק‬
‫עיין מ״ש כל"מ ז׳ל דל^‬ ‫י‬ ‫משוס חשס מניין שמוחי פאפילה ת״ל אשס הוח ואפי״ו‬
‫מחו!לח ממנחות משוס שמן רבעו כמ״ש התוס' ז־ל יעו׳׳ש‬ ‫ליכנן דהוי קדוש פעי קרא להתירו כאכילה והיינו משום‬
‫והייט משוס דכיקדנקדשוכפליחולאאפשרלהוציאהכחון‬ ‫דלא הוקפע והוי הפק חש"פ לכך איצטריך קרא והתודה‬
‫אמנס להרמכ״ס ז״ל דס״ל דלא כעי כלי שרת חלח אחק‬ ‫התירה להקריכו פדי להגן עליו ‪:‬‬
‫אפייה פמ״ש כפי״ג מהלכית מעשה הקרבנות לא שיקז‬ ‫ו ר א י ת י להגאון צפי שהק׳ על רכי' מהא רפסה‬
‫חירון זה ועיי! להרב גופיה שס שכתב דרכי' לא ס״ל‬ ‫כפי׳׳ט שכל מה שאירע פיסול כקדש וקי״ל‬
‫פחוס' ז״ל רכעו כלי שרת יע״ש■ ולעיקר הקו' נ״ל לח ‪p‬‬ ‫אס עלה לא ירר ־ חייה עליו פחון וכו' ע״ש ונ״ל חהו‬
‫ע״פ מ״ש התיש' כפ' כ״ש דל״ו דה״ט דמאפה חטר‬ ‫דקי ק לשק רפי' שפ' ופסולו כקודש למעט שאיטפקז־ש‬
‫לישתן כפנים משוס דחיישינןלחימון כיוןדנילושהכפוש^‬ ‫■כודאי שאץ קדושו כקכיעות ופיק דחכמיס אמרו אין‬
‫ולכך כעי' שתהא הלישה כמקום אפייה והנס לטעם זק‬ ‫סייכ פש״ח כ״א איסורו כקביעות למעט אשס חלוי ודחי‬
‫הוא שוה לכל המנחית אלא דהתיס' שכתבו זה הטעם‬ ‫‪.‬אינו פשחוטי חק ומ״ש פיון יעלה לא ירד לא ידעתי‬
‫למאפה חנור דוקא הוא משוס דשאד מנחית לח איצטרכו‬ ‫מ ק לו גם הרמכ״ם ז׳׳ל לח כתכו רהא ראמדי' חם‬
‫ליה דאזלי לש־טתייהו רבעי' שמן כפלי שית חך לרפי' ז״ל‬ ‫עלה לא ירד כ״א כדפי העושה לחמו של מוכח ולא‬
‫דס״ל דלא בעי שמן כפלי שרת״אמרי' דהיינו טעמח ככל‬ ‫שייך זה אלא כדכי דהיסורו כקכיעית ועף־ כיון דאף‬
‫המנחות דכעי לישתן כפנים משוס דחיישנן לחמק אך‬ ‫כיאת אהל מועי לא חשו'עלה וכ״ש שלא יחושו על הך‬
‫גפי לחם הפנים דקרכן צבור הוא לח חיישנן לחי>^■‬ ‫אם עלה לא ירד גס כמשנה דאלו אם עלה לא ירדו לא‬
‫חדיזים טפי מחפהניס וכמ׳׳ש כב' כ״ש ופ״כ ‪-‬התוספות‬ ‫הוזכי וה והייט טעמא כיון דניכר שהוא חולין כודאי‬
‫במנחות ינ״ה ע׳׳א כר'ה כל יע׳יש ‪:‬‬ ‫דרכר פשוט ה ק שאין מקריכין חולין ע״ג המזפח‬
‫בחק הא כגמ'‬ ‫לישתן‬ ‫הא ק׳שה לי רהיכי פהירכי'‬ ‫‪ .‬ובמשנה דקחט נזיק ה־ס והכשר קייס יאכל וחס איחא‬
‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫אוקימנא לה כמ״ד מרת יבש לא נתקדשה ופינן‬ ‫אך‬ ‫מו״ל לחדש ולומד ומקטירין האימודין דהא כל כמהדלא‬
‫דרכי' פס־ בה' כלי המק־ש כמ״ר נתקדשה א׳ כ איך פסק‬ ‫מקטיר הכשד אינו נאכל אלא ודאי כיון דהפשר נעשה‬
‫ככאן דלישתן כחק ונ״ב החוש' שש במנחות ר' מ׳׳ך‬ ‫חולין ג מ ו ק אין צוקי לוה כיקדאסוי להעלודיו ‪. :‬‬
‫נתקדשה לח אפסר דלישת מאפה חנור כחק ועוד קשס‬ ‫דכרי יש״י ז״ל שכתב דהוי כשיפה משום‬ ‫ומעתה‬
‫לס' התום' דלחם הפנים חשיב ציבור כמנחת העומר נ‬ ‫דהיי כזפח פסול הוא מדוקק‪.‬דלא הוי‬ ‫י‬
‫;זכח פסול ממש אלא פיק שיש כו צר קדושה אחי למנועי‬
‫יבשאר קדשים ודלא פהתי״ט ז״ל כפ' המביא ע״ש ודוק‪: .‬‬
‫י ה ל כו ת פסולי המוקדישין‬
‫י פ ר ק א ' ה ל כ ה א ' כל הפסולין לעכוין!‬ ‫‘‬ ‫ה^כוח תמידץ ומוספין‬ ‫־‬
‫לשחוט לנתחי'חפי'וכו'‬ ‫־‬ ‫;‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫‪,‬ק־שיס ופו' משמע מ־ב^ו אפי' נשים כס' התיש' ■ריש‬ ‫והטכת הנרות כפקר וכין‬ ‫פרק ג׳ הלכה י'‬
‫•חולין ורלא כה' א״י והביאו ראייה מדהמרו נל הפסילון‬ ‫הערפייס מצוח עשה וכתכ‬ ‫י‬
‫מסוס דכעי לאתויי טמא ולא קאמר משוס דכעי לו^ד‬ ‫‪:‬מק‪.‬ז'למשמע מדכרי רפי' הטכה היא הדלקה ולפ׳׳ו‬
‫נשים דקתני ליה כיישא ע״ש• וראיתי להר' לחש שלמה שק'‬ ‫יחחייפ להדליק המנורה כפוקר ופערפ כמ״ש פהטיכו‬
‫ואחי המתי' ראייה זו יאני מכיר דאימא דמיירי באיש עומןד‬ ‫את הנמתייקטירנה קש״ל מהא דחמרו כפ' מחכלת ד״ן‬
‫על גפה עכ״ל השייך לעניננו ונוראוח נפלאחי חיך־י^ו‬ ‫ע״א כדקתט היסח ולא את המנויה אלא כשבעה נרותיה‬
‫הדכרי' מפי קדוש דע־יק הקו' עומדת הא ראחיי׳עומך^(‬ ‫בין הערכים ופי' יש״י דאינה קדושה אלא פהדלקח פין‬
‫לא מהנייא אלא בדיעבד כדקתני במתני' ריש חוליןוסו״ל‬ ‫‪.‬כערכים היי מפואר דאין מלוה כהדלקתה כלל ככוקד‬
‫לומר נשים דגסגכיטמחחש אחריש יוחין חיתן שחיטקו‬ ‫׳ויאיתי להר' חומת חנךשהכיא משם הרכניס רדכרי רפי'‬
‫‪:‬כשירה מרקאמר סש״ס בחולין למ״לואתייס יואין ןאוקו‬ ‫•& ‪ p‬פסוק כנכיאיס ד׳ה סי' י׳יגדחמר כהדייאדהדלקת‬
‫'ככמ י‬
‫יגל‬ ‫חידושים על הרמב״ם הלכות ^פסולי המוקדי‪2‬ץ‬ ‫אברהם‬
‫דאיתיה כעיניה יע״ש אלא דדואה אני רזה לא יתכן כדכרי■‬ ‫ככרי ליה םגי ליה דמשמע דאם־ אחרים■ רואין אמו‬
‫רבי' כלג דא״נ אמאי נקט גבי נטמאו כ' משוםדהציז‬ ‫פשוט שחיטתו נשיה וא״כ מ״ש דכיץ דנשיס מיירי כאי‪5‬‬
‫מרצה על הטומאה והן אמת דמאי דנקט שהצק מיצה‬ ‫עומ־ ע״ג טמא מייח כהכי ונ״ל דאייה ברורה רנשים שיחטין‬
‫על הטומאה אק ללמוד דהציז מיצר על אכי׳^טתדאפשד‬ ‫לכתחל'מדנאמניס על הניקוד שהוא ■איהיד כדת כ״ש‬
‫דמרצה על העולין רשיכא; חלב קיים אלא שק' דלמ״ל‬ ‫דנאמכיס על איסור לאי וכ"כ התים' כפסחים ד׳׳ל ע"כ‬
‫כלל האי טעמא ת״ל משוס דבדיעבד לא כעי'‬ ‫; כ־״ה הימנוהו וכ״כ׳כעדוכץ ד' ל' ורנ״ט ע״ש ‪■ :‬‬
‫ובדם לחודיה סגי ■אלא וראי משים דס״ל דאף דיעבד‬ ‫ה ל כ ה■ ך' בל הזבחים וכו'עיין מה שריק'■הלחם‬
‫געי'■תדחי לכך כת‪ :‬משום צק וכו'וכזה ניחא מה שלא‬ ‫משנה ז״ל איך פסק באן ראם ■נשאר‬ ‫; ’‬ ‫־‬
‫הגיה הלח׳ימ ז״ל גבי נשאר פחית מכזית ראם זרק‬ ‫פחית מנזית אם 'זרק לא הורצה כיון דפסק כר״י‬
‫הורצה וכמי שהגהר‪ %‬לעיל והיינו דס״ל דכריעכד כחרא‬ ‫באבוד ושרוף כי״א מהל' אלו ע’ש שתידך שהיא תמיר‪,‬‬
‫סגייח דא״כ קשה למ״ל הך טעמא שהצק מרצה על‬ ‫ונ״ל דרכי' הוקשה לו דלמסקנא דאכוד ושדוף לר״י‬
‫הטומאה ואפשר לומד דה׳יל לרבי' דבנפסל בכשר הוי‬ ‫אסיד בדיעבד א"כ היכי קחכי במתני' נטמאו שיריה יחי‬
‫כמו יוצא כיון שאין פיסולי כגופו אלא מחמת רבד אחר‬ ‫אב־ו פסילה והתה וראי מאי רקתני פסילה היינו לכתחילה‬
‫דהיונו מחמת הסיח דעתו ממנו ולכך בדיעבד הורצה‬ ‫רכנטמא קאמד ר״י בהרייא ראם זרק וראי הורצה ולומד‬
‫ולאו משום צק והיינו טעמא דלא כלל דבי' דין ניטמא‬ ‫דלצ‪-‬רין קתני דנטמא פירשו לכתחילה ובאברו פירושו‬
‫כהדייהו וכמאמר דכי יר‪-‬ושע משום רנטמא כיון דלא‬ ‫דיעכר זה לא ניתן לי אמר לכך ס״ל ליבינו דהך תנא‬
‫מהני אלא ע״י‪-‬ציך משוס דהוי פישולו בגופו ולדידן לא‬ ‫^דמלהי' ס״ל לר״י דכמנחית מורה אף • כאבוד ושרוף‬
‫מהני צק אפי' דיעכר לכך כנגימא אפי' דיעבדלא הורצה‬ ‫והיינו משום דעיקר קראי בזבחים הוא דכתיב וכמו‬
‫אלא דאכתי הוי דיט של רבינו דלא כחד ילד' יהושע‬ ‫שצ״ל כן לרעת הל"מ ז״ל ולכך ת‪:‬גהו כחדא מחתא לומד‬
‫ס״ל דצק מהני לדיעבד וכ״ש לפי' התיס' דמדצר‪ .‬אף‬ ‫דבדיעבר הורצו אכל בזבחים וראי לא אשמעינן כאבוד‬
‫לכתחילה ולד״י דהוא מאריה דשמעתא דאין הציז מרצה‬ ‫ושרוף ואדרבה מרנקע ר״י כמילתיה נטמא ולא אבוד‬
‫ס״ל דבדיעכד מודה לד' יהושע ולא פליג עליה אלא‬ ‫ושדוף ראף אס זרק הורצו משמע דבאיוד ושרוף ס״ל‬
‫במנחות לענין אבוד ושרוף דמקיל כולי האי וא"נ מנ״ל‬ ‫ראף דיעבר וכיון דסתם משנה היא פסק יבא כן וכל זה‬
‫לדכי'■לומר דאין הצין מרצה אפי' דיעכד וצ״ע ועוין‬ ‫לשיטת הל"מ ז״ל אבל באמת זה אינו אלא דברי נביאות‬
‫כפ״ד מה' ק"פ מ״ש שם ישוב לזה בס״ד יע״ש ‪:‬‬ ‫כיין דמנחית גופייהו ילפי' להי מזכחים א״ב מאי ראה‬
‫ו ה נ ה כעיקר קושיית הל"מ ז״ל שהק' דאמאי כציבור‬ ‫לחלק לענין דיעכר ומר! נס דלר״י דס״ל אין הציך מרצה‬
‫הורצה ביק דאינו מרצה יעל אכילות הפ״ל‬ ‫_‬ ‫יעל אכילות א״ב ק״ל רלכתחילההוארבעי תרתי רם וכשר‬
‫דאה״נ דאינו מרצה על אכילית אפי' בציבור הכל על‬ ‫אכל בדיעבד ס״ל יש דם אעפ״י שאין‪,‬כשר ולד מקיר‬
‫העולין מרצה על הציבוי לכ״ע כמ״ש במנחות דט״ו‬ ‫אף באבוד ושדוף מ״ש בזבחים דמודה בדיעבד ובשלמא‬
‫ע״א וא׳׳ב הבא דאף דנגימא הבשר ור!חלכ כולו כיון‬ ‫לד״י אפשר ■משים דס״ל דהצין מרצה וכמ״ש התוספות‬
‫דמרצה על העילי; והוי כמו חלב קייס וזורק לכתחילה‬ ‫דוצא משום דס״ל זריקה מועלת לווצא וכמ״ש התוספות‬
‫'ואין לומד דהרמב״ס ז״ל כפ׳יד מהלכות כ"ןר‪ -‬כתב כל‬ ‫כפשחום דל״ד ע״ב יע״ש והך מתט' דמנחות כר״ו וכיק‬
‫קיבנוק ציכוד דוחי; את השנית ואק מטומאה הרי דכלל‬ ‫דלדיריה תיודיהו שויןלדועבר לכך נקט פסולה לתרומהו‬
‫‪ b‬הקרבנית אפי' דעומד ושתי הלחם דליכא ג‪ 1‬א הכילות‬ ‫ויותר נ”ל להגיה כאן נשאר פחות מכזוח לא וזרוק ואם‬
‫וא"כ אמאי ריחי; את הטומאה כיון דאין הצק מרצה רזה‬ ‫זרק הורצה ואני תמיה דס״ד להיב להגיה שם ולא הגיה‬
‫ל״ק כלל כיון דקסק במנחות כר״י אפי' נאבדו ונשרפו‬ ‫כאן ואין לומד משום דאמאי לא עירבן עם הך דינא‬
‫‪.‬הדי רס״ל דם דבמנחות בדיעבד לא כעי צק כלל א"כ‬ ‫דנפסל ובו' כיק דהתם נמי הורצה משוס רהוא קאי כהך‬
‫גכי ציבור עשאיהי בדיעבד אבל לעני! ‪-‬אכילות דאון‬ ‫דינא לעיל מניה ואדרבא יש לזה סיוע מדלא קאמד אבל‬
‫^צין תרצה אפי' דיעבד לא היתד כציבור חף לכתחילס־‬ ‫נפסל וכו' כיון דהדי; בו להיפך וכדרכו כן ככל מקום‬
‫אלא דלפ״ז צריך לומר דמיירי רבי' י כלחם הכאי* עם‬ ‫■‬ ‫י כנ״ל ־‪.‬‬ ‫■‬
‫' הכבשום ולכך כאיס כטומאה כיק דיש דם אבל מתני'‬ ‫א ך אמנם כאמת עריק לא נתקררה דלנתי י כזה‬
‫דקתני ה' דכדיס באים כטומאה משמע דשתי הלחם‬ ‫דהרמב״ם ו״ל פ' די; ראודייתא לומד דלכתחילה‬ ‫׳‬
‫■’ כלא כבשים קאמר ולכך העמידו כגמרא דלא נר״י‬ ‫מרצה על העולין רכיק דמדדבנן אינו מרצה אין לו‬
‫ודוק ‪:‬‬ ‫להביאו אלא דלער״ן דזה מוכרח לומר כדבריו‪ -‬דהרי פ'‬
‫ר > ו ד ‪ ,‬ה ק' הדכז״ל על מ״ש דבי' ז״לידקרכנות‬ ‫נפסל הבשר אי שיצא חק לקלעים אם זרק הורצה והתם‬
‫‪ .‬י‪ .‬ציבור אפי' נטמאו כולן זא״ז הא ס״ל‬ ‫'ודאי משום ציןוכמ״ש בפ' כ״ש דל״ד דבץ לד״י ביןלד״ל‬
‫דאין מרצה על אכילות'ובו' והוא תמוה דכפ״ד' מה׳ ק״פ‬ ‫דפיסילו משים טומאה הוי ומיצה צק וכיק דפסק דאק‬
‫כתב ז״ל דהא דכתב דבי'דאין הצק מרצה היא 'לכתחלה‬ ‫•מרצה על אכילות אפי' דיעבד חיך ־פשק הך דנפסל‬
‫אכל בדיעבד מרצה וא"כ חפיר כתב דבי' באן דבציכור‬ ‫מכשרומהתימה מה׳שכנ״ה ז״ל דנעלם ממנו זה והיה‬
‫זורק לכתחילה והוא כפי' החום'ממש •וראיתי להשע״ה‬ ‫|י'ל דס״ל לדכי' דוראי אף דיעבד לא מהני ציץ חלאהתם‬
‫׳ כפ״ד מה' כ"מ שב' והרב חזר בי אלא הדבר הקשה הוא‬ ‫^וימק' משוס דס״ל דלר' יהושע מהני ציך על אכילות‬
‫דא״ב מאי'דקאמר שם רמדצה על דברים הקדיכק‬ ‫'ולבך מק' ומתק שפיר אבל לפי סוגייא דהכא דס״לדאין‬
‫' לכתחילה הוי א״ב היכי כתב כאן דנטמחו וכו' ע״ש‬ ‫'■קצק מרצה אפי' דיעכר והבא משום רלכתחילה הוא‬
‫וליע״ד נראה לומר רמאי דכתב רבי' שס דמרצה על‬ ‫‪".‬דכעיק תיתי אבל בדיעבד לא בעי' הדתי וים רם אף‬
‫טימאת הקרבי; הוא מדאורייתא דהא אקרא קא' וא"כ‬ ‫ךשאי'ן כשר וכמו שפי' רש״י יע״ש אה׳׳נ ל״ק סהך ברייתא‬
‫מאי דכתב ואין סצין מרצה על הנאכלי; 'הוא נמי‬ ‫על י׳ל ואין לומד דא״ב אפי' אבוד ושרוף ואמאינקטר'‬
‫מדאורייתא אלא ■דבזה דיקא לכתחילה אכל כדיננכד‬ ‫יהואע דוקא נטמא דככר כתב ישי כשוף הסיגייא משום‬
‫מרצה‬
‫אברהם חידרסים על הרמב׳ם הלכות פסולי הטוקדיטין יגל לא‬
‫א ך כאמת עדיין לא נתיישבה דעתי דכיון דל׳ד דהש״ת‬ ‫מיצה וכמ״ש כהל׳ ק״פ אמנה בכאן הוקשה לו שפיר‬
‫דהך דקאמד ר' יהישע גכי עולין הוא מדדכנן‬ ‫__‬ ‫דכשלמא לדעה התוה' כיק דס״ל דציז מרצה על אכילות‬
‫א'כ מאי דחי ליה הש״ס דס״ל לי' יהושע דאין הצק‬ ‫מל‪-‬אורייתא אלא מדרבנן הוא דגזרו לכתחילה גכי ציכוד‬
‫י מרצה על אכילות מ ^ ברייתא ולירחק לומד דלתו כחרא‬ ‫אוקמוה מדאורייתא אךלדכיי׳דה״ל דלכתחילה אין הצק‬
‫מחתה אדרבה דכיק דחדרז מנייהו דרכנן־כ׳יכליהוי אידך‬ ‫מי־צה דאורייתא איך כציכור ‪1‬ויק לכתחילה ומה גה‬
‫גם המתק איך הורה לו כזה ועקד ליה כך^ת־רוצא וחפש'‬ ‫דלשה מי' ז״ל שכחב אלא א״כ ר\הה הטומאה הדחויה‬
‫להעמיס זה ככוונת התוה' דמנחות דכתכי רכס' כ''צ‬ ‫הוא כציבור שהצק וכו' משמע דלא קאי אחילק דאין‬
‫אשכח] פלוגתא והיינו לס' רש״י גופיה דס״ל ראן כמסקל'‬ ‫אף עלקרכן‬ ‫״י ־ ‪ -‬־‬ ‫״ ‪■-‬‬
‫נמי ס״ל לר'‪.‬יהושע דאיןהצק מרצה על אכילות דאודיית'‬
‫״ף״‬ ‫סציז‬
‫צינור ולכך תיק שפיר דע ש חצא א כ וכו הוא קאי נמי‬
‫א"כ דומיא דידיה כעיליז הוא דאורייתא דאל״כ מאי מק'‬ ‫אתרי זיכיה וכו'ההוש־־ל הרב לומר דקרכן צבור_הצק‬
‫]‬ ‫השיס וא'כ הוי פלוגתא ולאו כ״ע ‪:‬‬ ‫מרצה עליו ואעכ״י שאין מדצה על קרבן יחיד ולכאורה‬
‫ו ה י ה נראה ליישב שיטת רש״י ז״ל דזהו כוונת‬ ‫ללא צורך כיק דאףלרעת התוס' נמי הכי הוא אלא ודאי‬
‫המתק ח־' יהושע ס״ל דלא מהני ציץ חלא‬ ‫משום רלרבי' הא דאין הצק מרצה עוא דאורייתא ואפ׳יה‬
‫כדיעכד ולכך קאמר ראם זרק הורצה אכל לכתחילה לא‬ ‫מרצה על הציבור )לן משמע ממה שהקש' אח״כ לר״י‬
‫חיי“ והיי תיומהו עולין ואכילות שוין כרינייהו ומתני'‬ ‫דה׳ל דאק הצק מרצה דאורייתא יע״ש אלא שקשה לזה‬
‫יקאמדה כאק לכתחילה משוס רהותדה כציבור וכן כתב‬ ‫דמנ״ל לדכי׳ דיש חלוקבץ עולק לאבילות ערשיאמ' דקרא‬
‫יפ״י כפ' כ׳׳ש דל״ד ע"כ רלר' יהושע לא מהני רצוי צק‬ ‫לאקאי אלאעלדכריסהקרכיסדלדבייהושע ודאי לא מציט‬
‫א‪-‬א כדיעבר והכי נמי ריק מחני' דפ' הקומץ דכ״ס‬ ‫שיש לו חילק כזה ואפ״ל לזה דרבי' ה״ל דלר׳יי דקאמר‬
‫‪,‬יקתד ניטמא הקומץ והקריבו הצק מרצה משמע דוקא‬ ‫אין הצק מרנה^נל אכילות א'כ במאי מוקמי' ליה ריצוי‬
‫דהקריבו והא דאמרי' כמנחות ומייתי לה כפ׳יק דיומא‬ ‫‪ 5‬ק דאי אפ״ל בדם דהעיד ר״י ן' קמצה על משקה‪ .‬בית‬
‫היה עומר ומקי־יב מנחת העומר ונטמאת אומרין לו‬ ‫טבחייא דכן וכדאמיר ר"פ בפ״ק דפשתיס רהלכתאכמירי‬
‫‪,‬הוי פיקח ושתוק שאני החס כיו; דלית להו מנחה אחרת‬ ‫לה ועיין להלח״מ בשמקולכך כ' דמוקמי ליה עלהעולק‬
‫ולא אפ' כדיעכד דמי אלא דננריין ק' דא"כ מחי מק'‬ ‫והייט טעמת דגדהי' בנמ' בפ' כיצד צולק ד' ע׳ח גבי‪.‬‬
‫הש״ס כפ' כ"צ והא מתני' כאין קחני דמשמע לכתחלק‬ ‫י”י כשלמא זבחים איכא עולק וכמו שפי' רש״י ז״ל א"נ‬
‫ומאי קושייא רכיון דהנא לח אפ' רהכהניס וכ״ש טמאים‬ ‫לנשוס לתניא כת"כ ונרצה לו'לכפר כדם וכו' ת״ל ונשא‬
‫הוי פדיעכר דאין'לומר דמחני' סחמא קחני ראך‪ -‬שנטמא‬ ‫אהק את עק וכו'והוא כרם וכו' מ‪:‬ק לרבות כלהעולין‬
‫קקרבן ראפשרלהוכאחרתואפי״ה קסנידכאיס כטומאה‬ ‫יכו' ת״ל לכל מתנות קדשהש אלמא משמע דכ״ע מורו‬
‫דזה חינו דא> אף למהקנא דכ״ל דהותרה כציכור‬ ‫כעוליןוכ"כ רש׳י ז׳לבפר' הקומץ דכ״ה ע״כוא״כמעתה‬
‫עדיין תיקשי דהא איכא למ״ד כפ״ק דיומא דאף למ״ד‬ ‫מ״ש ר״י אינו זורק את הרס הוא מדרבנן ‪ -‬ואולם ראיתי‬
‫הותיה מורה היכא ראיכא שדיים לאכילה וחמתי קחני‬ ‫להתוס' שם שכתבו ולא דק כקונטדיס דכפ׳ כיצד צולק‬
‫מכיאי; ואין נאכלי; אלא וראי מיידי כדלא אפשיכאחייתי‬ ‫אשכחן פלינתא וכו'ולכאוי־הילק״מ דהתם מדיכנן הוא‬
‫ועור דהרי כתב רש״י כפ״ק דפשהים די■'ו ע"כ גכי הא‬ ‫דקאמר ‪-‬ונראה ליישב דעת התום' כזה משום דהתם ס״ד‬
‫דקתני על מה הנק מרצה על הכשר קאמר דלדכי‬ ‫דהש״ק דהך ברייתא היא מדרבנן מדאוקמוה כד״י דלא‬
‫יהושע אצטדיך דקאמד הס אין כשר אין דס ה"מ יוצא‬ ‫קנים כין שוגג למייד והיינו דלא משני כדמשני הש״ה‬
‫זכו' אכל ניטמא וכו' הצק מרכה להתיר דס בזריקה‬ ‫כיכמ^ אהך קושיא דכרייתית הא דרכנן והא דאורייתא‬
‫דרכריו כדורים להמכין דהצק מרצה אף לכתחלה גס‬ ‫וכיון דמדרבנן היא אמתי לא תיקשי נמי מחלב דהוא‬
‫ממחי' ץאמר ה"מ יוצא וכו' ואי דיעכד הרי שמעי' לר'‬
‫׳‬ ‫פולין אן רעת דש׳יי היא ביק דמראורייתא כ״ע מורו‬
‫יהושע ■קאמינפסל הכשר או שינת רזס זד־ הורצה‬ ‫בעילץ אפש' דאף לר״י ש״ל דלא קנסו דכנן ולא ה״ל כר'‬
‫הצח וראי החס לכתחלה קחמר ומראורייחח אף לכתחילה‬ ‫־■ג‬ ‫יהושע בהא ולכך לא כק' אלא מאכילח דש״ל דאין הצק‬
‫כציץ מרצה וזורק וכמו שהעמידו הך ברייתא ביבמות‬ ‫מרצה דאורייתא אן אמנם לשיטת רש״י ז״ל דאף דשמער‬
‫יע״ש והכה דקאמר ר' יהושע הכל נטמאו כ' לא הוא‬ ‫ליה לדכי יהושע מהן ברייתא רכל היכא דהחלב או הבשר‬
‫מדרבנן וס׳יל כשיטת התוס' דהנא מעתה מחי דקאמד‬ ‫קיית יייץ את הדס אכל נטמאו כ' לא ומינה דןיייק‬
‫רש״י כפ' כ״ש דקשכר י' יהושע דריצוי ציץ כריעככהוא‬ ‫הש״סבפ'כלד צולין דק״ל דאק מרצה על העולק ולא‬
‫מרדבק גס הך מחצי' דמצחות דקתני נטמא וה^ריט‬ ‫על האכילות נ״ל דלאו בחרא מחתא נינסו אלא הא‬
‫אפשר אגב סיפא דקחצי יצא והקריב• לא הורצה וכו' או‬ ‫דאייייתא רהייט אכילות וכדקה״ר מעיקרא דה׳׳ל כר״י‬
‫הפשר מדרבצן גזרו אף על ה־ומץ או הדס דאין מרצה‬ ‫יעל מנולק הוא מרדכנן ילהכי סי' כמסקנא כאן כציכור‬
‫חלא דיעכד ועיין מ״ש עוד רש״י ז״ל כגיטין דנ׳יד בד״ה‬ ‫משום דהותיע והיינו משום דבתר דתי' לו רקשנר ר״י‬
‫במזיד •ע׳ש ועיק עוד בפ׳ק דכסחיס כד״ה שהותרה‬ ‫הצק מיצה על אכילית והק' לו מהך ברייתא דאין הציץ‬
‫ועיק כפ״ק דזכחים דכ״ג ע“ כ ד׳ה הה וצ׳ע ועוד‬ ‫מיצה קאמדאלא לעולם וכו' דמשמע רעקר ליה ‪ P‬תי'‬
‫דהתם קאמר דמשלחק משום ציץ יע״ש ‪:‬‬ ‫יס״ל הצק מיצה ולכך פירש משום דהותרה כציכוד לא‬
‫א מ ו ר מעתה כיק דמכואר דאף כעולי; נמימחלוקת‬ ‫‪ P‬י ע ת הקול שפי' דלפי האמת נמי ס״ל דהצק מרצה‬
‫וכמו בכתט התוש' ז׳ל צ״ל דרכי' פשק כר״י‬ ‫על אכילות נמי והתם מדדכק היא דאהוי לכתחלה‬
‫דמרקאמר אץ הצק מרצה על הכילוה משמע דכעולין‬ ‫‪ ,‬ו ה ^ תייייסו עולין ואכילות כחדא אינק ולכך קאמר‬
‫מרצה וכמ׳ש אך מרדכק מורה ד׳י דרוקא בדיעבד הוא‬ ‫נמי ל״ק כאן ביחיד כאן כציבור לומי דעקי ליה הך‬
‫דמהני אלא רכזה פשק כר' יהושוע דלרידיס‪ .‬שפיר חיכא‬ ‫טכרא דהוק מק־ סכרכרייתא למידחי ליס דסכרר׳יהושע‬
‫למימי דמחלק בק יחיד לציבור משח״כ לר״• וכמ"‪|5‬‬ ‫דאין הצק מרצה אלא דהציץ מרצה והחש מדרכק קאנע־‬
‫‪.‬‬ ‫סל"מ ז״ל ‪:‬‬ ‫ולכך כציכוד זורק ^חסלה‬ ‫‪.‬‬
‫‘‬ ‫טז ■ ‪18‬‬
‫הידו־צים ‪ 7y‬הרמב״ם הלכות פסודי המוקדיצץ• ' ■^גל־■‬ ‫אכד־כ‬
‫קקכר דקדק לומד אחד שנמלקה לאפוקי אש יודע■ לש‬ ‫פ ד לו ‪ '1‬די ? ט״ל וכל השם שנית־ לרעייה יכו'‬
‫קורס מליקה תצא לחולין כן מבואר ככרית ‪ p‬דכ״ו ע"כ‬ ‫הק׳ •כס׳ ל"מ דבכמדא לא‬ ‫י‬ ‫י‪.‬‬
‫כברייתא דקתני אס ע־ שלא נמלקה יודעילה שלח;לדה‬ ‫אמדו‪!.‬ה אלא למאי דס״ר דלא כעי עקירה אכל לא‬
‫תצא לתולין אך כפיה״מ כתב וז״ל וכל זמן שיודע לה‬ ‫אמרו זה הטעה כדי שלא יקרב ‪.‬לכתחילה ולכך כקב‬
‫שלא ילדה הדי זה אהודה בהנאה ולפיכך אמדי הדי זה‬ ‫‪ .‬דגדיה רבי' כמ״ש התוש' דמנחוח ולע״ד הוא תמוה‬
‫תקני והוא הפך־הכרייתא דקתט תצא לחולין ואין לומד‬ ‫דאדרכה כך גירהא קשה לדני' יוקר וכמ״ש הוא גופיה‬
‫דה״ל לרבי' ז׳יל דהך כי״תא פרי׳מ דה״ל גכי אשם תלוי‬ ‫‪ .‬כשוך דבליו ולא ידעקי מה הוק'‪ ,‬לו לכי גירסתנו דהא‬
‫אס נודע שלא חטא קודם שחיטה ת־עה בעדר דהוי‬ ‫אמרי^ כגמ^ ומנא ‪.‬קימרא והכי■ ראיה מהא דקקכי‬
‫חולין גמורים אך לדידן דקי״ל כרבנן משום דגמד ומקדיש‬ ‫ימכל ואיהו גוכיה לא קריב משוש גזרת דלאחד כפרה‬
‫לפיכך תי־כי דח"כ הי׳יל להש׳ס להקשיתאמקני' ולשנויי‬ ‫‪ .‬וכו' הלי טעש זה אמור אף דניתק לרעייא אין מקרימן‬
‫חתיא פר'מ אלא משום דשאני התה דכיק דאשס כא על‬ ‫אותו לכתחלה משוס גורה ולה הוא מוכרח‪.‬דכא קאמר‬
‫חטא ומתיירא מס' החטא לכך גמק כלבו ומקדיש ליה‬ ‫ושחטו לעולה כשר והא קאמ־ דימכר ואיהו גופיה ‪-‬לא‬
‫חבל הכא דאינו כא על חטא אלא לאשתיויי באכילת‬ ‫קריכ אלא ודאי דהתס לכתחלה ומשוס כך גזרה דלסני‬
‫ק־שיס אינו חדד בלכה להקדיש קדושה גמייה וצ״ל דהא‬ ‫’כפרה אמנס^לפי דכדי יש״י דמפרש דדאיה שהכיא הגמ׳‬
‫דקאמרי' ופל זמן שנודע לה שלא ילדה קאי איישא דקאמי‬ ‫הוא מד״י ולק מת׳יק משוס דלת״־ איכא ל ^ נ ד כיון‬
‫וכ״ז שנודע לה אחד מליקה לפך אמי הפא וכ״ז שנודע‬ ‫דאינו קדיכ אלא לנדכה ואינו קומך עליו לא יקדיכו‬
‫לה שלא ילדה כ^• גוונא דרישא שהיא אחי מליקה א״ק‬ ‫’לכתחילה לחוכקו וסומך עליו ואף דאינו סומך גזרה שמא‬
‫דלמה לא הזכירו כה־יח אס עד שלא נמ^קה נודע שלח‬ ‫יסמוך אך לר״י דס״ל דהוא קריכ לחוכתו וסומך עליי‬
‫‪.‬‬ ‫‪ -‬ילדה תצא לחולין כמבואר כברייתא ודוק ‪:‬‬ ‫אמאי חיכו גופיה לא קריב ול״ל גזרה דלפני כפדה וכי'‬
‫פ ל ס י׳י ה ה ל כ ה ה ' וכן קדשים ובו׳ עיין‬ ‫וא"כ לדעת רכי' דפסק כת״ק אמתי כקכ זה הטעסדהא‬
‫להר'מיילזל כפ״ד מ ל‬ ‫י ‪ ...........‬י ‪.‬‬ ‫הך עעמא לא אמרי לת״ק אלא אי אמרי' לא כעי‬
‫ככורית שהק' על רבי' מני; לי לחלק כין ק־שים לבכור‬ ‫עקירה זהו נ״ל ככוונת הל"מ זל ואולם אין זה מן התימה‬
‫שבשק כפ״ב דככירות דאינו אלא קנשא ע״ש שהניחה‬ ‫על רביט דכיוןדאיכא טעמא מפורשבדע'ר*שפיר’אמרי'■‬
‫כקושייא ואני תמהתי על תמיהתי דנן היא סכיתחחריס‬ ‫ליה אף לת״ק כיון דאינו מפורש‪. . •-.‬׳ ‪, r‬‬ ‫‪.‬‬
‫כספרי כמ יש התיש' בבכורו' דל״ד והרב זל הכיא שס דכריח'‬ ‫ע ו ל ה ק׳ ה ל ‪ -‬מי ל דאיך פקק רבינו רבעי עקירה‬
‫והא דניידי אחדיש מבכור ואוקמיה כפשיליהמוק' משים‬ ‫דהח כגמ לח קחי הך קי׳ דהה ‪.‬קהמר מדי הוא‬ ‫■‬
‫‪ ,‬דניון דאש נפל‪.‬מוש מנ‪1‬יו מותרא״כ אי; זה מתועב משא׳יכ‬ ‫טעמא אלא לרב יע״ש ולעד״ן לומר דמשמע ליה‬
‫בפה״מ דחף דנפל מוש מאליו צר־ך פריו; ח"כ דמי‬ ‫לתלמודא דדכ חיית כד גמרא ורב לא פליגי נקרתי אלא‬
‫לכשר כחלב דאש נפל‪ .‬מאליו אשור וכנראה ‪ .‬שלא ראו‬ ‫כחדא דרב‪,‬סי׳ל רבעי עקירה ור״ח ס״ל דלא כעי עקירה‬
‫דבדיהש כריש תמורה וכפ' נ״ה דקט״ו והכי נמי כוונת‬ ‫אבל כ״ע מורו דב״ח ‪ .‬אין נדחין ולכך מק' מדי הוא‬
‫דכדיהש ככפורות כמ״ש וחין לאשור שחיטה על איתי‬ ‫‪,‬טעמא י‪1‬א לרב הוא משום דמדקאמר חלא משמע דכיא‬
‫מוס כמו בשר כחלב שיש לחלק ופו' ר״ל ואין לאסור‬ ‫לקד׳ן אף לדעת רכ וכאמק אף דלא כא לקק כ׳׳א על‬
‫שחיטה על איתו‪-‬מוש הוא מושב על הכפור דהיינו דלא‬ ‫ר״ח שפיר מקשה וכמ״ש ולפי המסקנה דמשיק הך מקני'‬
‫כר"א וכתבו שיש לחלק יסמכו על מ״ש כתמורה וחולין‬ ‫כר״א לח אתייא כהלכקא דקא קי׳ל כד״י ‪,‬וכמ״ש פט״ו‬
‫גש אני תמיה דמשנה שלימה בחמורה דנ״ה דמחלק כין‬ ‫מה' אלו וסתם מתני; דפ' תמיד נשחט הכי משמע‬
‫ככור לק־שים ע״ש ;‬ ‫דקאמד לשמו כעוד‪ .‬וגס ר״ח הכי ס״ל אלא דקאמר‬
‫ל ר א י ת י להד' מ״א ז״ל שהקשה כיה הלשין של רבי'‬ ‫מהך מקני' איכח למידתי והבא קאמד כהש^‪.‬דאף מהך‬
‫ז״ל כמה שב' עד שיול־ להש מיש אחר‬ ‫כרייתא איכא למידתי כ־״א וכיון דקי״ל כד״י שפיראתיא‬
‫ויאכלו במומן דמני; לו זה כיו; דנאשר כבר מלא תאכל‬ ‫כפשטא ולא דחי לה מהלכה יסמכינן אהך שנויאדסתמא‬
‫וכי' ולא ידעתי דאמאי לא הק׳ על ר״א דש״ל כהפדי‬ ‫רהש״ס ועוד דרכי' ה״ל כסתם סוגיית דיומא דף ס"נ‬
‫דאסיר לאוכלו מלא תאכל והתיר כמום אחי ואינו אסיר‬ ‫ע״א רבעי עקירה יעו״ש ‪:‬‬ ‫•‬
‫מן התורה כיון דככד נאקר דהא לא קניה א)א לעולם‬ ‫פ ר ל ן ה ' ה ל כ ה י ״ א אפי' אמר אלו דמי‬
‫כדמשמע מלישנא דהש״ס דקאמר ומי קניה לעולם וס"נ‬ ‫חטאתי ואלו דמי עולתי‬ ‫’‬ ‫‪.‬‬
‫גבי נגעיש דמתיר כנגע אתר והיינו טעמא דכיק דנפל‬ ‫יש לו לערכ המיעית וכו' וק' כגמ' הק' על מימרא דר״ס‬
‫מאליו הך מום דנעשה כימם לא חשיב כלל והיי כתם‬ ‫דאמר אין הקינין מתפרשין אלא בלקיחה או כעשיית כהן‬
‫ולא אשרו לאוכלו אלא על מוס שנעשה בעכירה ‪. :‬‬ ‫מהך כריית׳ דקתני מוסיף על חטאתו ואין מיסיף על עולתו‬
‫) ה ר ב כני יעקב ז״ל תיק דמיירי כזה׳׳ז וכן ראיתי‬ ‫משוס דהוקבע לעולה אף כלא לקיחה ומשני ׳־סוקכעו‬
‫לר»רכ ח״ן ז׳יל ואני תמיה דכה־ייא רפי' פסק‬ ‫כשעת הפרשת המעות דאמד תלו לחטאתי ואלו לעולתי‬
‫בפ״א מהלשית ‪ .‬איסורי מזבח דמטיל מוס כזס״ז עובי‬ ‫דהוי כשעת לקיחה ור ח _חיידי דהפדיש המעות התש‬
‫כליז תעשה יע׳יש ‪■ :‬‬ ‫‪--‬‬ ‫ואח״ב פי' אלו לחטאתי וחלו לעולתי ומדברי דכי' דכתב‬
‫ו ר א י ת י להר' ספיי דכי רב דרי"ז שכתב לחלק כץ‬ ‫אפי' אמר נ‪ 1‬ו לחטאתי‪.‬וכו' הוא קחי אשעת הפרשת ה מעות‬
‫כשולי המוק־שי; לבכור דכה'מ כיון דקדישיש‬ ‫•‬ ‫ויא״ה קאמר דלא הוי קב־עות הוא הפך הגמ' ונ״ל דרכי'‬
‫ועומדים עד שיפדה הרי הוא מתועב לא כן בככיד דכיון‬ ‫מפרש דאחר דאיצטדק לומר לד' חגא להגיה הברייתא‬
‫שהוטל כו מוש מוד‪,‬ר לאוכלו כלא פ־יון ומכח זה כתב'‬ ‫ואח״כ ליקח תו לא אילטריך לדחקיה כפשין לר״ח לחדש‬
‫דהף הוטל כו מוס‪,‬ודבר ה' כפיהו אמת שכן כ' דש״י‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪ . .‬שעת הפישה כשעת לקיחה ‪:‬‬ ‫;‬
‫זלל בב'כ"ר»‪ .‬ךאף דנתבשל ע״י קטן או ע״י גוי הוי‬ ‫פ ל ק ‪ . .‬ה ל כ ה ‪ -‬י ״ כ נודע לו‪.‬שאיט‪.‬חייכת‬
‫מתועב אמנש רוקח הקס דאין היתר לאישורו ולכך הוי‬ ‫‪ .‬מאחד'שנמלקה ' הה זא‪.‬‬ ‫■‬ ‫ו‬ ‫‪.‬‬
‫מתועב‬ ‫'‬ ‫■‬
‫אברהם חידרטים על הרמב״ם הלכות פסולי המוקדיטיז יגל לב‬
‫וסצי זשית דם אין מצטרפין ע״ש הוא לאפויך פיגול ונותי‬ ‫»חועכ אבל■ הכא ראם כפל‪-‬כו מום ע״י גוי בוראי‬
‫דמצטרפי ודלא כהתיס' דב' דשני מיני; פטור דמחני' היא‬ ‫יכול לשהותו על'אותו מוס דווקא אקרה תורה שלא יתן‬
‫קאי על פיגול ונותר נמי ולכך אצייכו לומר דמצטיפי הוא‬ ‫בו מוס ואן הכי נמי אס יתן כו מוס מותי לש־ותוע״י‬
‫למלקות דפשטה דשני מנין הוא מידן ממש נמ״ש כס עצמם‬ ‫אותו מוס אעפ״י שלוקה וכמו כן כתי כפ" א מהל׳א״מ‬
‫די״כע׳יכד״המכלל יע״ש ועוד מנ״ל לרבנן לחלנ|כין מלקות‬ ‫המקריש כ״מ למזבח אעפ״י שלוקה פורה אותו ומעתה‬
‫לקרבן ועור נ״ל הכרח לדעת דכי' מהא דמק׳הגמ׳כפקחים‬ ‫בנ׳׳ש שס וה״ה כשאר שנפל כהס מוס לאו דווקא שנפל‬
‫_ דע״א לר"מ דה״ל כאיסורי נזיר היתד מצטדפי למ״ל מכל אשר‬ ‫מעצמי אלא אפי' ע״י ארס רומיא רמקריש כעל מום‬
‫’ יעשה מגפן היין ללמד על איסורי נזיד שמצטרפין השתא‬ ‫דהגע עצמך אס הוטל בו סוס קכוע ימות דאם ישהה‬
‫היתר מצטרף איסור מבעיא ומשני איצטריך לזה אחז ע״ש‬ ‫ער שיפול כו מום אחר יבואו לירי תקלה לגיזה ועכורה‬
‫והשתא לרבנן‪:‬מי דסייל היתר מצטרף כקדשים היכי קקני‬ ‫ועוד מ״ש מבכור ראס צרס גוי מיתר רהוי כמו שנפל‬
‫מתני' שני מיני; פטור והא כל רכן הוא אלא ודאי כי קתני‬ ‫מאליו כיק‪-‬דשלא מרעתו‪-‬ומ״ש לחל' משום דציין פדייה‬
‫שני מינק פטור איירי בחולין כגון חלב ודש אכל פיגול ונותר‬ ‫ולכך אסרה תירה אפי' ע״י גוי אינו נוח לי דכשלמא אם‬
‫ככלל מין אחי הס והכי נתב רש׳יי ז״ל שם דמ״ה כד״ה ה״נ‬ ‫הוא‪ .‬איסור דדכנן ■שייך לחל' דרבנן החמירו כזה יותר‬
‫אי חצי זית פיגול וחצי זית היתד ניגמור מיניה דחייב וא"כ‬ ‫ועוז־ רסייס הכי ער שנול^ כו מוס אחד ויאכלו במומן‬
‫אהני קרא רכל כקרש פסול דאף כזה אח״ז מצטרפין‪■:‬‬ ‫ומוכרח דאיירי אחי פדיון כרינו וא׳יכרשא נמידקאמר‬
‫א מ נ ם לרעת הייש' נ״ל ליישב כיו; דקרא דחטאת‬ ‫אם אכלו לוקה מיידי לאחר פייק וכן ראיתי מי שהק'‬
‫דילפינן מיניה היתד מצטיף לאישור לא מיידי‬ ‫למ״ל לדכי' לומר שהוטל מוס בקרשים דמשמע דהלכה‬
‫אלאכאיסור מלקות דוכל זרלא יאכל קודש א״נ לא ילפיז‬ ‫אפי' נפל מאליו לוקה כמ״ש רכי׳ פ״א מה' א"מ דין י'‬
‫מיניה לשאר קרשיסאלאלעני; מלקית וחתכי חהגי כל כקדש‬ ‫אלא ודאי דמיידי הכא אפי' אחר פ־יון ולעד״ן דליתא‬
‫פסול לחייב מלקות אף זא״ז ורש׳יי פי' ראש אכל חצי זית‬ ‫דהיכי שייך לומר אחר פדיון לוקה כיון דהוא חולין‬
‫פ‪-‬גולוחצי ייתהיקר דמצטרפין הייט לחיוב מלקות וכהכי‬ ‫גמורים וגדולה מזה מצאתי כככיורות דל״ד דקאמר ר״ע‬
‫אתנח קושיין דמנ״ל לדכי' לחלק כיון דלא גילה קרא‬ ‫סיצטדיך האי עמים לאפוקי פה"מ לאתר פריון סר״א‬
‫דמצטדפין כי אס כלאו הכו דלא לוסיף וכן מצאתי חכר לש'‬ ‫ביון דאקור בגיזה ועבורה אשור ליתן?ו מוס קמ״ל ולרבנן‬
‫רכינו ז״ל הרב הגיליון יהביאו רש״י ז״ל כפ' אמרו לו די"‪4‬‬ ‫לא לדין קרא להכי כיון‪,‬דהןא חולי; כודאי מותר ליתן‬
‫שב' וז״ל אלת ככזית החת וכו' דאין הקכירה פחותה מכיית‬ ‫בו מיס וא"כ ידכי שייך לומר דאף לאחר פדיון אסור‬
‫הרי מבואר רנזצי יית פיגול וחצי יית ניתר מצטרכי' לכזית‬ ‫לאוכלו ומה שהביא דאייה מפ״א דא"מ אינו ללקות‬
‫לקרבן וצ״ל דש״ל דהא רקתני מתני' כשני מיני; פטור הוא‬ ‫■יזאמר אלא קאי דצדיך לפדות קישיס שנפסלו כמוס‬
‫•‬ ‫קאי לחלב ורם ‪:‬‬ ‫■מקרא דככל אשר תאיה נפשך וכו' וכיק דבירו לפיותו‬
‫קש״ל מהאדאמרי' כפ' כלל גדול גבי מאי דמבעיא‬ ‫אך‬ ‫מה סי' יש כין קרשים לבכור דפדיון אינו מעלה ומוריד‬
‫■■‪:‬‬ ‫יעיין להמ״ל כפיגד דככורות יע״ש ‪:‬‬ ‫־‬
‫ליה ‪,‬נר חצי גרוגרת כז־ק שבת ושגגת מלאכות‬
‫וחזר וקצר חציגדוגר׳כשגגת שכת רדון מלאכות אי מצטרפי‬ ‫ה ל כ ה ט' שהיי ניתוק לעשה וכו' עיי; למדן ז״ל‬
‫אולא ופשיט ליה כיון דחלוקין לחטאות אין מצטרפין וד״ל‬ ‫והמ״ל ז״ל שהאריכו עיין מ״ש ולעד״ז‬
‫דחס קצר כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות וחזר‬ ‫ע"פ דאמרי' כמכות די״ו גבי פלוגתא רר״י ור״ל קאמ'‬
‫וקצר כגרוגרת כזדון שכת ושגגת מלאכות חייב שתים‬ ‫היוויהו אליבא דר״י וכו' ר״י דייק טעמא דכא הכתוב‬
‫דהיינו על כל אחת הרי לאמיקייהעלס א' וכיון שקהכא‬ ‫הא לא בא הכתוב לוקה אלמא התיאת ה' שמה התיאה‬
‫דקצי חצי שיעור לא מצטרפין כיו; שחינו בהעלם אחד הכי‬ ‫ונכאויה ק' למה לא הכייח זה מי' יעקב דנתן טעם‬
‫צמי טמא כיון דחלוקין לחטאת ראם אכל ניית פגול וזית‬ ‫מפני שאי; בו מעשה ■ולא משוס התיאת סב' משמע‬
‫נוקד בהעלם חייב שתים דמקרי שני מינין ולא מצטדפץ‬ ‫רשמה התראה י ׳ל ראינו הכרח כלל דאיכא למימי ח־א‬
‫ויש לחלק דוקא התם רשקראי נינהו דנלל כידינו דשש אחד‬ ‫מנייהו נקט ולכך הונ ‪ p‬לומד מדאיצטריך קיא לנתוקי‬
‫אפי' כמה יתים אינו חייכ אלא אחת ולכך כיו; רגבי כזית‬ ‫ללאו ואי התיאת ס' לאו שמה התיאה למ׳יללקיאלנתוקי‬
‫חייב שתים וראי דמיקרי שתי העלמות היכי שייך לומר הכא‬ ‫‪,‬דכלאו הכי איט לוקה ולכך רכי' •ז״ל יפסק התראת ס'‬
‫דמצט‪-‬פי כשני העלמות אבלהפאדמצטרפי אפי׳שהס שני‬ ‫שסה הקיאה לכך בחר כזה הטעס דממנו יצא לו הרין‬
‫מינים לא הוי‪ .‬שיתר הכלל רבד מיטם בהעלם אחת חיי•‬ ‫־ ועיין בפי״ו מהלכות סנהרדין וחלן ‪:‬‬
‫שתים''‪.‬‬ ‫■ לז ל ב ה י' והיכן הזהיר הכתוב על הפיגול וכו' לא‬
‫^^ך קשה דפשק יבי׳כה' נרמס פ״ד די; ח' דשני שבועות‬ ‫יאכל וכו'אע״ג דכתיב לאו כנותיוילפי'‬ ‫י‬
‫אין מצטרפין משוס דחלוקין לחטאות ‪.‬והקם הר‬ ‫פגול מג״ש דאי מקיא דהביא יכינו לא שמעי' מלקות‬
‫ממש דומיא דשני מינים דאינו שוקר הכלל אלא וראי ביק‬ ‫ממה יהוה לאו שבכללות כמ׳יש התיס' בפסחים דנ״ר‬
‫•דלא מחייב שתיסאלאןבשני מינים הררין לכללק דשני מינין‬ ‫‪ n :‬מ איצטייך להביא מקיא זה לומר שמצטרפין פגול‬
‫■לא מצטרפין • אשע״כ נ״ל דדווקח הכא רגילה ק' רכל‬ ‫ונותר והנה מפשט דברי רבי' ניאה דמצטרפין אף לקרבן‬
‫שבקודש פסול רמצטרפי' ועשאן הכתוב כמין אחד לענק‬ ‫׳דמצטרפין לכית והכי פשט דברי רב יכורא כגמרא‬
‫צרוף בקרשים ואין לממס מהם והכי דייק לשון רב•' שם‬ ‫דהעמיד‪ .‬המשנה דאמר פיגול וניתי אק מצטרפין הוא‬
‫שכתב היי הם כחלב ירס שאינן מצטדפי; לכזית ולא כתב‬ ‫■■לטוננאה אכל לאכילה מצטרפין הוא כולל בין למלקות‬
‫‪ -‬פיגול ונותר משוס דשאני התם רגילה קרא כאמור‪i-j . :‬‬ ‫בין לכית דאי •לא מי הכריחו לומר דמתכי' לטומאה ולא‬
‫■ א ק יש לרעת לס' רבי' זל מחי רקתני מקני' כפ' אמלץ•‬ ‫•העמידהי‪-‬כית‪-‬וכבי גתב דבי' בה' שגגות כל שמצטיף‬
‫לו אכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אח־כהעלסאחת‬ ‫י‬ ‫לס״קו מצטרף נמי לכיח ומעת' מאי ר״תני מתני׳מב' מינין‬
‫מעקאח׳חייב הוא קאיאף על כגול ונוקדדהאלא קתני אסל‬ ‫‪,‬הנזור הוא שני מיני; ממש דהיינו חלב ורם וכן מצאתי‬
‫הצייית סלבכ^תני כמשא אכל חלב וחלב וכו׳ופי' מעין אתד‬ ‫זפפורש כדכיי יכי‪.!,‬פ"ומס'שגנותדין‪.‬ז'אבל חצי זית חלב‬
‫הוא‬
‫יגל‬ ‫חידרטים על הרמב״ם הלכות פסולי המוקדיעין‬ ‫אברהם‬
‫מחני' אמד' כ; להביא ממחני׳רקחניתעוגד צורחווהייגו‬ ‫מוא כילו מק כפי לאפוקי ש‪:‬י מיניז דהי‪5‬א דהוא‬
‫;‪S‬‬
‫מטעם היסח היעת לכך בא י״י לרחיח היאיה קא'מד‬
‫הא ראסיר באכילה הוא מטעם חשש ניחר רהיסח הר‬
‫־ באכילה וא״כ שלמים גבי זר וחעאח גבי כ‬
‫הד‬
‫מלב ידס! וא״ב ק' מאי מק' הגמרא שס ממיז אחד‬
‫חי־וש אחא לא שמעינן לאפוקי ממהניחי'‬
‫דמעילה ־־חני הפיגול והניתד חי; מנגירפין לכן החח ל‪1‬מ׳‬
‫אמאי נאסרים באכילה מוכיח הטעם הוא משוס שמא‬ ‫דווקא לשימאה אבל לאפילה מצנזרפין כראמר רב לשסוצ״ל‬
‫נוחי וכיון רעקד החששה משום נוחי לכך חמדיקחעובר‬ ‫דר״ל בי סוטני דאוקמה כר׳י דחמחו״ץ מחלקי; לא ה״ד‬
‫צייחו להודיע איסורו משוס נוחי ורלא כפי' המפרשים‬ ‫מימרא דדבדאמר רוקאלטומאה ובהכי ניחא לי מאידפהק‬
‫ע״ש והא רלא הביא יבי' דינא דר״י דהסח היעח ה‪-.‬א‬ ‫רבי' בפ״ו מהלכות שגגות החמחויי; אינן מחלקק דלא‬
‫פיסול טומאה כבר כחב רבי' נפקוחא ריצד מפלוגתייסו‬ ‫כר׳י והוא תימא כיון דשחם לן קנא כוותיה ■אין־פהקדחץ‬
‫והוא ליצח י״י הא דחניא בפסחים גבי לול רבעי עובד‬ ‫י מחלקין וע־ האמור דחא ‪:‬‬ ‫’‬
‫צורה מוכיח הוא משוס היסח היעח דלא הוי פיסולו‬ ‫נמי ניתאמהשר‪,‬ק'כיייש'פ'כ?!גדולשלמיםנמי‬
‫כגופו אך לד״ל דס״ל דהוי פיסולו בגופו הוי הך כיייחא‬ ‫לימא רלחלקיצא על כל הקרשים לחייב על כל אחת‬
‫דלא נהילפחא דקי״ל פל שפיסולו כגופו לא כעי עבוד‬ ‫דהחחוח י־שי מזבח מצטרפין וכיו; דמצטרפין אין חלוקין‬ ‫*‬
‫צורה וכק דפסק יבינו בפ״ב מה' כיח הבחירה הך‬ ‫ולה'! בי׳זלח ;ק רפןרחלוקין מצטרפקמשו רגיצ קרפרכל‬
‫כיייתא דלול רבעי עבור צורה מוכיח דלא הוי פיסולו‬ ‫שבקדש פנגיל כאמור דב אמת מאי דקתנימחט׳כפ״ד דמעיל'‬
‫קרשי מזבח מצטדפין לחייב עליהם משוה פגולנוסי וטמא‬
‫ו מ ״י ע יבי' למי שעבד ואכל ר״ל שאס אכל זר חייב‬ ‫לאו רוקח משוס ‪-‬מצטדפין כל הקרשים לפגול אלא חפי'‬
‫מצילה לבד מי שאכל מה שנמצא כירושלס‬ ‫קודש פגול וקויש נוחי מצטדפי; לס' רבי' ז״ל וצ״ל דהירוש'‬
‫אינו חייב כלום מפני שהוא שלמיס ועל מ״ש סראב״ד‬ ‫לא ס״ל הא דרב כאמור‪-‬וכעיקר קושיית הירוש׳לא קשה לפי‬
‫ז״ל לס' מעילה כחב מרן רכונאו היא משום דס״ל דלא‬ ‫גמרי; ראיתא בבריתות ר״ד אמר ד' חנינא מודה ר״י לקיכן‬
‫מערלס ודאי ־‬
‫אלא‬ ‫■‬ ‫וראי י‬
‫ולכן אינו חייב‬ ‫וחטאת ־‬
‫־‬ ‫המ '‬
‫עולה‬ ‫שאינו מביא אלא חטאת אתת דלא דמי ללאו דעריות ופי'‬
‫ספק ונונתי היא משום רהא יתני חתיכית חטאת איט‬ ‫דש״י ז״ל ראיכא מילי טובא ולאו בכל ח־א המ אך לרידיה‬
‫'מוכרח דהוי חטאת ודאי דחף שלמיש נמי יש לאוכלו‬ ‫דיצאה עז לחלק ביק דשם אחר‪,‬הוא ולאו אחד הו? לח מהט‬
‫בזמרה אלא דמיתי לאוכלו ככל העיר גס גפי היכתס‬ ‫לקרבן ס"נ דפגול לאו אחר הוא ושם אחי הוא לא משני‬
‫'נמי דמעיקרא הוו חיבתה שלימים ואח״ב יוציאה לעיר‬ ‫•‬ ‫לקרבן ודו׳ק ‪:‬‬
‫ועושים חתיכות לאכילתו דהא אף דמצא חיכריס כעיר‬ ‫האמור הנה מקום אחי ליישב מה שסיים רבי' כל‬
‫הי שלמים אכל הין לומר רכינתי יס״ל לא הוי תקה‬
‫י ק ‪............................................‬‬
‫הפגולקוהניתיק מצטיפין ובו' דלכאוד׳הוא יתרפיון‬
‫'ירחית דהה מסיעת רקתני מצא איכיין כגכולין נבילות‬ ‫דפגול וטחר מצטרפקפ״שפגולין ונותרים לעצמן ומ״שמר;‬
‫'קחמי כירושל׳דלוקה עליו והביא יחיה מדקאמדפותתת‬ ‫ז״ל משנה במעילה ופו' התר המחילה לא יתכן דהסיא‬
‫יע״ש וה ’ כ הי חזקה אלא דווקא הנא יאיכא לספקי‬ ‫לעצק טומאה אתאמרה ולפי האמיר ניחאדבא רבי' לחדש‬
‫כשלמי' ולעד״ן דכוונהו היא דמוניח לומר פיק דאינו‬ ‫לומידהך משנה דקתט ק"מ מצטיפין לחייב עליהם משוס‬
‫'אלא ספק א"כ תנה דמתני' ס״ל כד״ע דמחייב על ספק‬ ‫פגול ונותר לאו למימרא פיגולין לעצמן ונותרין לעצמן‬
‫מצילות וכיון ילית הילכתא כוותיהלאהו״ל לרכינולפיט‬ ‫דמצטרפין כל הק־שיש הלא אפי' פגול מזבח אחד ונותר‬
‫זה כיון דאין פאן נפקיתא לתנא ילישב יצת רבי' נ״ל‬ ‫־‬ ‫מיפת אחי כיון דקי״ל כרב כאמור ז‬
‫דמתני' אתיא אף כרבנן ישקני הנא כיון דרוב היכתם‬ ‫איאפש' שיתחייב על אכיל' אחת משו'‬ ‫הלכה י׳׳ט‬
‫הש עילית אזלינן כתי דוכא וכן חצאית דרוכ אפילה‬ ‫פגוצ ונותר והק' מרן ז״ל הו ׳•> ‪,V‬צימר‬
‫כעזרה הוא חטאת לכך חייב מצילה כנ״ל ורק ‪:‬‬ ‫'כשני איכ־יס משכחת לה ילא ירעין איך אש^מיטיה מה‬
‫כל העצמית הקדשים וכו' חק מעצמק‬ ‫הלכה ט'‬ ‫שפהק לעיל דהפיגול והנותר מצטרפין והחש וראי מיידי‬
‫הפסח וכי' עיין להמ״ל י״ל שסק' משם‬ ‫' י‬ ‫־אכראח־לאשייךכמ'שככאן והבא לא נתית‬
‫כשני איכייס דכאכר אח־לאשייך כמ״ש‬
‫הת״ח ז״ל ומה שתיק' סיב ריבי' מפיש דלא כפי' רש״י‬ ‫לממני החטאות ילא שייך להק' זח הלא כהי שגגות שמנה‬
‫והדד אף לי״י אתר המתי' לא יתכןדמ׳יש דקדשיסדתל־נן‬ ‫רקט‬ ‫וכנק שני חבריה ריירז‬
‫הצת ‪,‬‬ ‫שש ד' חטאות הי״ל לממני ה' _‬
‫ששיכי איתי בעת אכילת הרצח ה״ג ביק דמ"מ עבר‬ ‫׳עתו ; ‪I‬הוא ’לומי אכילה אחתרסיינו‬
‫על השכירלהלינן כמו כן ששבר חיתו בעת י‪:#‬ילת המית‬ ‫פזית בגול רנותר משנו היבדיש לחייב שתיש כס' הגיליק‬
‫גס מלשון הנמ' דקאמר לבתר ניתר הויז דחלצינסו‬ ‫שהביא רש״י ז״ל בכריתות די״ג זה פינו דא״ב הו״ל לרבי'‬
‫כודאי מכח אומדנא הוא דתלינן גס מה שהביא מגייסת‬ ‫ז״ל לבאר זה יכתב לעיל דמצטיפק וחייב שתים אלא וראי‬
‫החוס' דאמת' הימור חט' משמע מפת ספק הוא זה לא‬ ‫דההברה עצמה אינה נותנת דתייב כית או מלקו־ על תצי‬
‫'יחפן רהה הק' כתי הכי והא ק ת ט ככתיתא מפני‬ ‫שיעור ובבר כתכתי כזס בחידושי למס' מעילה ע״ש ‪:‬‬
‫ההקלה ה ק קודם איסורו חס לח סייך כי אם לר״ש‬ ‫‪ p l S‬י ׳ ט ה ל כ ה ל ' הכל העובי צורתן מצאו‬
‫וכודהי האי דגדהי אימוי הוא מכח אומדנא ‪ :‬׳‬ ‫לכית השתפה שמא ניתר‬ ‫׳‬
‫שהכיה ראייה מפי' רש״י ז״ל דכתב מספקא‬ ‫ומה‬ ‫משמע מדבתו משוס תשש טתי■ לכך תעובי צויק קשה‬
‫לא שרפינן הט' דמשמע דס' י׳ן היא לומר‬ ‫•‬ ‫דכירוש' קחמר דטעמא דמתני‘ דחפסילו כסיסת הדעת‬
‫דמספקא הזלינן לחומרה אדרבא נהפוך הוא דנוונת‬ ‫רסייט משוס דה״ל כת דה״ל פיסול טומאה אך לד״ל דס״ל‬
‫דש״י דחף אס נאמר דר״ז ה״ל כר״י לא כעי לומר‬ ‫פסולמוף להכעי עבור צורה כמכואר כפסחיש דל״ד ע״ש‬
‫דמקשקא אזלינן לחימדאכיק דהוה מדרבנן ליכא סברא‬ ‫וג׳כ קשה מה שסק' המ״ל ז״ל אין יהי' ז׳ל לא הביא הך‬
‫דמחמתק ליה דליכעי שתפס ‪:‬‬ ‫פלוגתס דר׳י מ־״ל יע׳׳ש ‪ -‬ונ״ל דרבי' זל מפיש הא ק ח מ ר‬
‫ראיתי לה' ז״ל שתמה על מסת״א שכתב דלא‬ ‫בייוש׳ אד״י מתות הוא התמיה לאוכלה אי אח יכול שמא‬
‫■ ‪ .‬מתיקמה תיחן דר״י אלא אליבא מ־״ש דמטין לו‬ ‫גקקלקלטרסולפוסקצ״ל תעוכרצוריןו וה"פ משוס דקאמר‬
‫זה‬
‫יגד לג‬ ‫כ עי ל ה‬ ‫‪ ,‬חידרשים על‪ ,‬הרפב״ם‪ ,‬הרכות‬ ‫אברהם‬
‫דתף^כטמא מצי אתי מכח קושיא אתייתי וזהנ״ל לשיטת‬ ‫■זה דשפיד מתוקמא הכרייתה כד״י ועצמות הפשחדבעו‬
‫המק דלא הק' מקרא אלא ממתני' דערלה משום ת ה‬ ‫שייפה משוס איהוי שכייה ונו'אחי המתי' זה לא יתכן‬
‫נ ל פשוט לחלק כין טהור לסמא ולכן הניא הך מתני'‬ ‫רא"כ הברייתא מיייי דביקנום ומצאנו ש'ש כהס מוח•‬
‫דערלה דלא אתי סך תירוצח גבי פ״ח וכדמסיק והיינו‬ ‫ולכך קד‪:,‬י מפני התקלה שיש כהס איהוי שכייה ולפ״ז‬
‫דדקדק יכי' כלשונו רגבי שיער נקט טמא וגבי שק מתם‬ ‫לא סוי דומיא דרישת דעצמות קישיס מיייי שאין כהס‬
‫ולא ביאר דווקא טהור משוס דנשק אפי' טמא דינו‬ ‫מוח דאי יש כהס‪,‬מוח ליכעו שריפה משוס שמוש נותר‬
‫בשריפה וכריב״ח וגבי שיעי טהור פסק דינו כשריפה‬ ‫ועוד ר״ז רצה לומר דהברייתא כרב מ מ דשימוש נותר‬
‫כמ׳יש דין ו' ‪:‬‬ ‫כעי שריפה כתידק ר״ן וזה לא משמע מהכיייתח פיון‬
‫אמנם ראיתי לרש״י ז״ל שם כד״ה שנית כאן‬ ‫אך‬ ‫דאיירי שיש כהס מוח הכל הס נאמר דר״ז מוקי הכדייתא‬
‫_כשק כאן כשער שב' ח״ל ומתני' כשיער וכו'‬ ‫_‬ ‫כר״ש ניחא שפיר ולעד״ן הא דלא מוקי ר״ז כר״ן כיון‬
‫ואידי ואידי בטהור או כטמא ע״כונוראות נפלאתי דאוך‬ ‫י דחתיא כר״ש משוס דהוק' לו לשון הברייתא דקתני כל‬
‫יתכן לומר דשיער נזיד טהור בקבורה אחר שהתודה‬ ‫עצמות הקרשים האי כל מה כח לרכויי ולכך מוקי ■יה‬
‫חמרה כפי דינו כש־יפה אשע״כ נ״ל דמ״ס וצ׳יל ואידי‬ ‫כצכורים כיון דאיכא חלוצים כא>רכויי אף הצבוריס לא‬
‫‪.‬‬ ‫ואידי כטמא וכאמור ‪:‬‬ ‫»—י‬ ‫כעו כריקה כיון דתלינן דחלז הכל ‪:‬‬ ‫י ־‬
‫ל ע ו ד נ״ל ע״פ מחי דפליגי רבנן וד׳יי כפי ג' מינים‬ ‫ו ל ע י מ ר הקו' של מהרי״א ז״ל לער״ן ע"פ מאי‬
‫דמ״א דרבנן סבדי דאף בטהור אס גילח‬ ‫דהמרי' כזכחיס דצ״ו ע״ב דאתה קרא‬ ‫׳‬ ‫■‬
‫כמדינה יקבר ור י הכר כל טהור כשריפה והשתא חתי‬ ‫רועצס לא תשכרו בו כפ״כ ללמד שאין עשה דאכילת‬
‫שפיר דהך הוגיא אתיא כרבנן דאף בטהור אם גילת‬ ‫מוח רחי לאיסור שכירה כיון דהיא במקדש ואף דכמקרש‬
‫כמדינה יקכל■ ולכך כי!ב רש י דאידי ואידי בטהור והייט‬ ‫לאו דווקא שהוא נאכל ככל העיר כיון דקרוש הוא נפסל‬
‫כמדינה אן לרט׳דפהקכפ״ח מה' נזירית כר״י דכלטסור‬ ‫ביוצא מחברת הויקודש אבל אם הוא נותר דהוי חול‬
‫כשריפה לכך הוצרך לומר כחן כשיער נזיד טמא ועיץ‬ ‫•גמור דאף שריפתו ככגו וחצירו כמו שפי' ירכינו כדין‪.‬ז'‬
‫‪.‬‬ ‫לדבריו כפיה״מ דהוף תמורה יע״ש ‪,‬‬ ‫■‬ ‫שייךלומ' דאתי עשהדשייפת נותר דהוא מצות עבה כמו‬
‫שפי'רכי'כריש הל' אלו ודחי להורשכירה ומעתה אזלא‬
‫שפיר כר״י וכיון דמצאנו אותם חלוצים המרי' דכוונתו‬
‫דאתי עשה ודחי ל״ת וכיון ששמשו נותר כעו שריפה‬
‫■■‬ ‫ה^כות מעילה■‬ ‫כרב מרי והא דהמרו כגמ' לדחות הן ראייה ממתני'‬
‫>העמידה כר״י דם' דשכירת עצם נוהג כפשול‪,‬דווקא‬
‫‪ 3‬ר ק כ ה ל כ ה י״ל מחוסר זמן מועלין כתן‬
‫התם כיון רהוא כידנו לח דחי כיון דחפשר בקיום שניהם‬
‫ונו' הוא מבואר פגמי דיב‬ ‫לשרוף הכל כיח־ הכל הכא דמצאנו אותם חלוצים משוס‬
‫לקחמר מ'ש ממחיסר זמן דמועלין בו ונר' דדייק מדלא‬
‫דאין כידו לשרוף הכל דהוי טרחא יתירה ולהפהי־ עצים‬
‫קני במתני' מחיסר זמן לא נהנין ולא מועלין דכולל כין‬
‫כמו שפירש״ו לכך שכר אוחס והוציא ממנו מוח ושרפו‬
‫בהמה וכץ עוף משמע דדוקא עוף רמועלין בו לכך‬
‫'לכך בא התנא לומר א״ה כעי שריפה מפני ששמשו נותר‬
‫מתמה מ ש אבל רש״י פי' דקי״ל מחוסר זמן נכנס לדיר‬
‫והשתא כין לר׳ין כין לר״ז התייא מתניתאכר׳יי וסליק פהק‬
‫להתעשר והיא תמוה דבפ' מעשר בהמה אוקמוה דוקא■‬
‫רכינו ז״ל כהילכתח ודוק ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫לר׳ש וכן הק' המ׳׳לז״ל־ולער״ן כהקרים מ״ש התוספות‬
‫כזכחיס דקי ד ע'כ כר״ה היתר כסוף הדיבדר וז״ל ויש‬
‫האורג וכו' כשק ירלק ע"כ הואכפ״ב‬ ‫הלכה י‪:‬ב‬
‫‪-‬‬ ‫דס״ל לח ‪ V,‬״ ‪,‬‬
‫לרבח ירז״ז‬
‫טעם ז—ז־‬ ‫•י"‬
‫^תן‪- .......‬‬ ‫דתמודה ונ׳יל דרכי' ז״ל אזיל לשיטת‬
‫ושמא גמר תחת‬ ‫מהני וכו'‬
‫ד״י כ״ח ש־י' להן מתני' הא כשיער הא כשק דלתי׳דר״א‬
‫ייר יליגי‬ ‫‪.‬תחת ממעשר וכו' וביאור' דבריהם הו‬
‫‪ V‬לדיר להתעשר לכר‪,‬תי‪t.‬‬ ‫במאי דאמר ‪ .‬״‬ ‫'אר״שאלא‬
‫אלא ‪......‬‬ ‫סח בטהור הא כטמא מוכרח לתרך לחך סיפא דפטר‬
‫נכנס‬ ‫יאר״ש‬
‫ולכך קחמד הך קנא לקוח חל ‪Vv‬‬ ‫חמור כרי׳י דס״ל דחס רצה נחמיר וכו' כראוקי שם כגמ'‬
‫על מחוסר זמן משום‬
‫וכמו שפי' רש״י לשם וא"כ כיון דרכי' פסק כרכנןבהמוך‬
‫דראוי להתעשר כד״ש אבל דכנן ס״ל דאיףנכנה להתעשר‬
‫דכל הנקכרי] לא ישרפו איך הכיא הך משנת רפ״ח רהיא‬
‫לכתחי' ויש להכין כמא' תלייא פלוגתייהו כיק דאיד‪ ,‬לן‬
‫כר״י אלא וריוי דס״ל כהך תירוצא דריכ״ח ‪-‬לרירית אתי‬
‫ג״ש העברה מבכור ועוד הלכי יליף ר״ש‪.‬מבכורכיון‬
‫מתני' כפשטה דהחלוק מוזכר כמשנה לא כן הך חילוקה‬
‫דקדושקו מרחם ונ״ל משוס דכתיב בבכור כי יולד תקדיש‬
‫דר״א ועור דאתי מתני' אף כרבנן וזה נ״ל פשוט וכדור‬
‫וכו׳ וקי״ל דמצוה להקדישו ר״ש כ״ל כ ק דכתיב תקדיש‬
‫אלא שראיתי להד' יד אהין ז׳יל א״ח סי' תמ׳ א כהגהת‬
‫סמוך ליולר משמע אף מחיסר זמן תקדישו ורבנן ס״ל‬
‫הטור שתמה על רבינו דאיך הביא הך מתני' דהיא כר״י‬
‫תקדיש לחו סמוכה ליולד אכל ילפינן מבכור כיון דקדוש‬
‫מי' ע״ש דהניחה כקושי ואשתומם על המראה איך לא‬
‫מרחם אף דהוא מחוסר זמן ילפינן נמי מעשר דאס יש‬
‫השגיח כזה ‪:‬‬
‫עשי טלאים מח׳׳ז ואמר על אחר ה״ז מעשר הוא מעשר‬
‫יכיון דלכחחי' אסור להקדישו מקרא דמיום השמיני וכו'‪.‬‬
‫נ״ל דכוונתו כזה משוס דמדקאמר רכי'‬ ‫^ ואורם‬
‫שיער נזיר טמא משמע ודאי כהך חילוקא‪.‬‬
‫לח חל עליו לקוחולעד״ן רזה יש להוכיח מהגמ' ריש פ ‪p‬‬
‫וחמטו ■להכי‬
‫לטמא ׳‬
‫טהור י ■‬
‫^ רד א דלדיכ״ח אין לחלק כין ;וד‬
‫מעשרכסמה דמק׳שס על רידאמ‪-‬דלקוח לא חלעלנטכדין‬
‫’ ספיר מתמה וכאמור • אך וראו לאחר העיון נראה רזה‬
‫משום דכעו׳בשעת מעשה מדתניא לקיח חל על מחוסר׳‬
‫ליתה דודאי אף לתב״ח דמחלק כין שיער לשק מורה דהך‬
‫זמן ואפי' שלא כשעת מעשה יתי' זה אינה משנס ועדיין‬
‫קשה ‪-‬קי״ל מחוסר זמן חל עליו קדושת הגוף לכ״עואמאי'‬ ‫^נתט דיקני דווקא בטמא דהא קרא מלא דכר הכתוב‬
‫לא מיקרי כשעת מעשה אלא יראי כיון דאסור להקדישו‬ ‫ונת^ ‪ p‬החש ופו' והיכי קתני דיקכר אלא ודאי אזיל‬
‫ופו־ה ‪-‬הוי תירוצא‪-‬דמתני' איידי כטמא נ‪ 1‬א דכחך משנה‬
‫לכתחי' לא מקרי שעת מעשה ותירך לו כי״ש ס״לדמיתד•‬
‫דקתני^יי‪-‬ק לח כען‪,‬לאוקמה כחד גוונא דווקא כטהור‬
‫להקדישו ואץ להק' מ״ש מנטכדיןדמותד להקדישולכתתי׳‬
‫כדאמדי'‬
‫חידוי&ים על הרמב״ם הלכות מעילה‬ ‫אברהם‬
‫לכאורה הנראה לפי מה שחילקו הקוה' כנזיר דכ״ו ‪fi's‬‬ ‫כדאמרי' כריש כיצד מערימין וא״ה לא חל עליהם לקוח‬
‫כד״ ה ולאפוקי כין דאמד לחובתי וכין דלא אמר לחובתי‬ ‫דלא אהיה קויה אלא כעת שיכול להקדישו משא״כ‬
‫דהיכא האמי לחובתי משמע דהפדשה היתה לשניהם‬ ‫עובדי; כנ״ל ככוונתם ומעקה נקכארו דכרי רש״י זל כיון‬
‫ואיט יכול להביא מכול^חר אחד מהם וכיק שכן הוצ(ק*‬ ‫דעיקד הלמוד הוא ממעשר ‪:‬‬
‫לתה טעם דכינו משום דהלכה היא כמיד ודדמי ל‪ 1‬ס‬ ‫הא קש״ל רמאי מק' הקול ז״ל ככר הק'‬ ‫ואולם‬
‫דהיינו קינין אכל התם דלא אמד לחובתי כיון דיכול‬ ‫כגמ' על רכא דם"ל לא מהני מהא דהקדיש‬
‫להכיא מכולן קדכן אאר דהייני עולה לא הוצדכה הלכה‬ ‫כ״מ דאמרי' סרי זה קדוש ומשני מרכקיכ ולנדר לא‬
‫ליה ‪:‬‬ ‫ירצה רצוי הוא דלא מרצה משמע דהוי קרוש וא"כ לא‬
‫כאמת לא יתכן זה כלל כדכדי דכי' שהח פסק שם‬ ‫אך‬ ‫יהיה זה גרע מכ"מ ומה גם אףכמחוקר זמן דרשינ; הכי‬
‫' מדכתכ קרא מיום השמיני ירצה דמשמע הא קודם הח'‬
‫כהלכות פסולי המוקדשין דאף דאמד לחובתי אם‬
‫רצה להביא ככולן עולהאוחטאק וג"כ ק״ל לפי דבריהם‬ ‫לא ירצה משמע דקרוש וצ״ע ‪:‬‬ ‫׳‪.‬‬
‫מאי מק' הגמ' כפ"כ דכמתוקאמימדא רריחדאמד אין‬ ‫ושחט שתיהן כאחד וכו' ר״ל‬ ‫פרק ג' הלכה ו'‬
‫הקינקמקפרשין אלא בלקיחה או כעשיית כהן מהךכרייחא‬ ‫שחט וקכל כאחת דהייט‬
‫דקתני ואין מוסיף על עולתו דמשמע דככר הוקכעו וכו'‬ ‫בב' כהניס כמו שפידש״י ז״ל ודלא כפי' הקוק' שכקכו‬
‫מלמא דמיירי כדאמר לחובתי ולכך אי אפשר לשנות‬ ‫אן־ כשחט זא״ז וכו' דהא מכעיא לן כפ״ג דתמורה רכ״כ‬
‫דככר חלה על שניהם ואפ״ל כיון דכל״ה הוכרח ליישב‬ ‫ע"כ ופשקו רבי' כריש פ״ד מה' פה״מ אי אמרי' כזרוק‬
‫הברייתא לא אצטחך לאוקמא כהכי אמנם לפי דכח‬ ‫דמי וכשקכל דם אחת מה; ככר נפסלה אחרת אלא ודאי‬
‫הל” מ ז״ל כה' פה״מ בכת' גכי לחוכר‪,‬י אף אם רצה‬ ‫מיידי כשחט שקיהן וקבל כאחת וזהו מה שדקדק רכי'‬
‫להכיא כולן עולה או חטאת כיון רחזר מדבורו מ״מ אם‬ ‫לומר כאחת ודלא כהרב ברכת הוכה ז״ל שכתב דלא כפי'‬
‫מק ילכו לים המלח א״ש פהק רכינו ‪:‬‬ ‫רש״י והכי נוטים דברי רכי' כמ״ש ‪:‬‬
‫ו א‪ 1‬ל ם עדיין ק״ל ממה שפסק רכינו ז״ל פ״ט מה'‬ ‫א ך כאמת דק״ל דאף כזא״ז נמי כיון דע״י זריקת הא'‬
‫נזייות דחס אמד לחובתי הדי הם כמפודשים‬ ‫כבר נעשת האחית מחטאת המתוק וליק כהו‬
‫וילכו לים המלח דההלכהלאנקקכלה אלה כסקומים וא"כ‬ ‫מעילה כמו שפי' רש״י בזבחים דקי״א גבי הא דאמר‬
‫ביק דאמר לחוכתי אין כקב דיפולו לנדבה ופי' מדן ז״ל‬ ‫כמשנה שם שחט שקיהן כפנים שדם הא' פוטר אק חכרתה‬
‫דהלכה היא כקנין ובודאי דהא דכקכ לחובתי הוא שלא‬ ‫ממעילה ופי' רש״י משום דהו״ל מחטאת המקוה ע״ש ונ״ל‬
‫בדקדוק דרב אשי קאמר כגמ' ראם אמר לחובתי הוי‬ ‫דהא דכתכדש״יול משום דאוקימנא מתני'דהתם כר' דס״ל‬
‫כמפורשים אשד ע"כ נ״ל עיקר דרכינו מפרש דהא דאמר‬ ‫אבודה כשעת הפרשה מקה אך לר״ע דאמר במעילה‬
‫כגמ' הלכה כנזיר ודמי ליה כקינין הוא לה״ד דעחק לא‬ ‫דכנני׳שחט שקיהן ככ״א משום דה״ל כרבנן דפליגיחר'‬
‫ידע מימרא דר״ח דאמר אין מקפרשין אלא כלקיחת‬ ‫חש ל דלרעייא אדל וזהו שדקדק רש״י כלשונו במעילה‬
‫כעלים ולכך כשהק' לו מהן כחיקא דקינק דאמרה ראם‬ ‫יכקכ דהו' מוקד חטאת ולא כתכ דהוי מחטאת המקית‬
‫מק יפלו לנדבה הוצק לומר משום דהלכה נתקבלה לקינין‬ ‫ימעתה אני תמיה על הקוק' ז״ל כזכחים שהק' על‬
‫נמי אמנם אחר דהכיא הגמ' כסוף הסוגיא הך דר״ח‬ ‫פירש״י _ז״ל והוצרכו ^מר כיק דנשחטה כראוי אין כה‬
‫רגילה קרא דאין מפורשין אלא כלקיחת כעלים קו לא‬ ‫מן חטהית המתית ע״יש ואפשר משוס הך כרייקא דר״ע‬
‫צריכין לאוקמי ההלכה כקינין נמי אלא_כיון ראם רצה‬ ‫קאמרלהר״ש במעילה ‪,‬ע״ש וס״ל דאין חטאת רועה‬
‫לשנות דבריו אף אם אמר חטאת יכול לה?יא עולה לכך‬ ‫ואי; זה מוכרח דההס לא נחית אלא לומר חריקת האחת‬
‫^ ס מקיפלו לנדכ׳השהרי וכול להביא כולם עולה כמ״שרכי'‬ ‫פוטית חברקה וכ"כ הם עצמם כד״ה וה״ק ע״ש וצ״ע ‪:‬‬
‫בה^פה״מולכך הביא דכינוכאןדאמד לחובתי יפלו לנדבה‬ ‫פ ר ק ל ' ה ל כ ה ‪ 'J‬ומועלין כמקצתן הק' מ ק‬
‫לחדש לנו דלא הוי כנדרוק אלא אף דהוי כמפודשיס לית‬ ‫ז״ל דילמא אוקו מקצק הוא‬
‫לן כה כיון דלא הוי הפדשה אלא בלקיחה ומעתה צ״ל‬ ‫ממעית שלמים ומ״ש משם מהרי״ק ז״ל אינו נוח לי‬
‫כמו שביארנו ותו לא והוא קאי למ״ש כהל' פה"מ ודוק ‪:‬‬ ‫דמ״ש דמיירי ביוקר מדמי שלמים א״כ אפי' רישא נמי‬
‫ה ל כ ה ן' הנהנה מדמי חטאת וכו' עיין מה שקמ'‬ ‫גם מ״ש תי' הב' ביק דנקעדכו ככל זח יש כו חטאת‬
‫מרן זל ומ״שמשם הרי״קכתי׳הא׳דרצה‬ ‫>‬ ‫וננולה ושלמים ור״ל כיון דנהנה מהם כודאי נהנה‬
‫לחלק כין חטאת למעית כיון שאיט עיקר הקרכן אלא‬ ‫מחטאת ועולה אינו נראה דכשלמא אם היו סתומים‬
‫להקנוק כו חטאת החמירו כו רכל דהוא וכו' לע״ד אינו‬ ‫דאמר אלו לנזירותי שק לומר הכי אכל היכא דהפחש‬
‫נראה דמשנה היא כתמורה גס פלוגתא דרכי ורבנן אף‬ ‫כולם אלו לחטאת ואלו לעולה ■ואלו לשלמים לא שק‬
‫כמעוק וסכרי רבנן דאין המעות הולכין ליס המלח אלא‬ ‫לומר דככל זח מעורב מכולם ועוד ביק דמעילה אינה‬
‫אחר שנמצאו אקר כפרה ע״ש גכי מ״ש כתי' כ' דמיא‬ ‫אלא שוה פמטה אפשר ד ק הנאה באה לו ממעות‬
‫למ״ש רב הונא דכמשך וכו' ניחא מ׳יש רכינו חלוקה הכי‬ ‫מעשר אמנם לפי מ״ש לקמן פ״ו מן ו' לחלק כין אם‬
‫עדכן לדעקו או לא דהיינו אס ערכן לא אממ' כטל‬
‫דהפדיש ולא כלל אוקו עם הרמים שנשארו וקנה מהם‬
‫גרוב דעל מנר‪ ,‬כן עדבם דייא ניחא ליה ככטולם אכל‬
‫חטאת כהךשק לומר כיון דשניהם לפנינו ומשך הא' לכדו‬
‫אם נקעדכו שלא מדעתו דקים לן דמיעוט כטל כרוכא״כ‬
‫הוי דחייה בידים ולים המלח אזלי אך החלוקה הא' שכתב‬
‫הכאדנקעדכו שלא מדעתו אמח' דשלמים מועטים‬
‫רכינו טדע לו שמעל ועדיץ לא הפדיש איך שיין לומר‬
‫ר\י דחייה כיחס כיון דאפשר ששכח להפריש ‪:‬‬ ‫כטילי כדוב וזהו דקחק דכי' שכת' ונתעדוט וכו' וק״ל‪:‬‬
‫ה ל כ ה ד ' כמו שכיאדנו כנזורוק וכו׳כתכ מדן ז״ל־‬
‫נ'ל לע״ד_ דדכינו הוק' לו מה שהק' התיס'׳‬
‫דאמאי לא אוקמוה דרישה כדבי דפליגי‬ ‫משום דאמח' כנזיר הלכה היא כנזיר‬ ‫‪.‬‬
‫רכנן ודכי כהדיא דלא מציט פלוגתא דר״ש ורבנן כהדיא‬ ‫וכקינין ע״ש וק' דבפ״ה מה' פה״מ כקב הטעם מפנו‬
‫ומה שתי' משם הד’ מ וכו' לדעת דכי' לח נרצי שקיהם‬ ‫שראויים להכיא כיל! עילית ולמה שינה טעמו ככאן■‬
‫הוא‬
‫יגל‬ ‫חידדטים על הרמב״ם הלכות מעילה‬ ‫אברהם‬
‫מחוסר כפרה וחטאת ואשם ולא עולה ושלמים ותודה‬ ‫הוא תמוהדכהדי׳קאמררכיכמתט׳גכ^פלוגתייהו דיקרב‬
‫וכו' משוס דדוק' מחוסר כפרה דע׳י אוכל כקדשים דהר‬ ‫אחד מהם וה‪ '3‬תמות אלמא כשנמצאו כ׳ עומדות חי‪ 1‬ה‬
‫הנאת הגוף גס חטאת ואשם יאי‪ 1‬כאין אלא על חטא‬ ‫שירצח יקרכוכןהוא מפורש ככמיתא שה כתמורה דף ט״ו‬
‫והוי הנאה ככפדת חטאו אכל שאד^קדשים דאין מגיע■לו‬ ‫מנין שאיזו שירצייקרכת״ל חטאת מ"מ ע״ש ולעד"! חהי‬
‫הנאה כהם אלא הנאת המצוה לא‪-‬מקדייא הנאה ופטור‪.‬‬ ‫הבית דכי אכא דפליג על רכ הונא דק״ל דכמשן כ׳יע‬
‫גם הך דשוקל לו שקלו נמי אית כו הנאה וכמו שאמרו‬ ‫מורו דתמ;ח והך כדייתא מוקי לה כדאורייתא אכל‬
‫כגמ' לא לןאדסבירוש׳וכידו עוןחטא כלילהתמידשלשחד‬ ‫פדרכנן גזרז תמות משום דהוי דחייה כידים אך לד'‬
‫מכפר לו ואם חטא ביום תמיד של כין הערבים מכפר‪,‬‬ ‫אכא מוחי לה כפשטה ולא גזרו מעולם ולא כהד' ח״ןדכ׳‬
‫לו ואפשר כיון דניצול מכית הפסת חשיב ליה הנאה יותר‬ ‫ךא‪ 3‬דכו אכא מודה לי' הונא ראמיי' ליה אתכפר‬
‫מכפרת חטא והתנא אתא לאשמועי' חידוש אפי' כפרת‬ ‫כשחינה אכודה וכו׳ ומיידי ככא לימל־ וכו' ועוד כמתני'‬
‫החטא ואין להק' היכי מכפ־ תטאתו כיק דכאע״יעכירה‪,‬‬ ‫תנז גכי מעות דיכיא מאלו ומאלו חטאת והשאר יפלו‬
‫וכמו דאמדי' כתמורה ד^ ע״כ דאין אדם מתכפר כדבר‪,‬‬ ‫לנדבה ודייון כגמ׳דאם הביא מאחד מהן השאר ילכו לים‬
‫הבא בעכידה ואפי׳דיעכד אינו מתכפר וכן פי' רש״י שם‬ ‫המלח דראוין שתיהם להקיב איזה שירצה והר׳ כה״ז ז״ל‬
‫דשאני התם דלקי אף כשוגג ועוד לא דמי להתם דלא‬ ‫כתב כפשיטותדאכודהאינה ראויה ליקרה הפך האמור גם‬
‫שייך לבא התמורה כ״א בעבירה וכה״ג כתבו התוספות‬ ‫הדה צ״ק דרך דרך אחרת ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כהוכה דייל ע״א ד״ה משום ע׳יש ‪:‬‬ ‫ו ג ^ דפי׳התוש׳דמעיקר׳כתכו דלא שייך לומ' דאתייח‬
‫הדבר הקשה שסיים רבינו אבל מנחות וכו'‬ ‫ברייתא דקתני ילכו לים המלח כד' דע"כ לא‬ ‫■‬
‫אעפ״י שעבר עבירה לא מעל שאין כאן זריקת‬ ‫אך‬ ‫מאמר אף שאינה אהודה מתה אלאמשוםדלאנדאושתיהם‬
‫דם לכפר ■עליו לנדנקט לשון כפרה יראה דשאד קדשים'‬ ‫למזכח חפי' שעה אחת דודאי לא קיכאלא חדא מתרווייהו‬
‫שאינם לכפר וא״כ מאי איריא מנחות ואם ר״ל שאין זריקת‬ ‫אכל הכא דשניהם ראוים למזכח כגון אם יוסיפו עליהם‬
‫דם דראוי לכפר אמאי נקט כרישא חטאתי ‪1‬ואשמו וכו' ‪,‬‬ ‫כדי לקרה כדמה שמנה ודאי אפי' דכי מודה דירעה כיון‬
‫אפי' שאר קדשים נמי ועוד מאי האי דקאמר אעפ׳י•‬ ‫דשייכה ליקדב מעיקרא כשניהם עומדים ולכך כתה ודאי‬
‫שעבר וכו' כיון דאין עבירה אלא בכפרה וכאמור ולומר‬ ‫לא אתייא אלאכר״ש דמחמיר אף ארבנן דמקילי מדכי גכי‬
‫דלא אמרי' מצות לאו ליהנות ניתנו כ׳יא לדיעבד זה ליתא‪-‬‬ ‫הפריש שתים דרכנן ס״ל דאס קרה אחד מהן השניה‬
‫דאמרי' מכסין כעפר עירסנ־סת|ודווקא גכי ע״ז לכתתי'‬ ‫קרעה ור״ש ס״ל תמות א"כ הך דתני ילכו ליס המלח לא‬
‫‪.‬‬ ‫לא משוס דמאיס וצ״ע ‪:‬‬ ‫אתייא אלא כר״ש דאפי' ס״ל דשניהם ראויס ליקרכ או זה‬
‫ו ר א י ת י לרכינו ז״ל כפי' למש' שקל^ס כפ״כ דכתב‬ ‫או יה אפי״ה ק״ל רתמות כיון דקרה אחת מהן ה״נ לימא‬
‫על הך דשקלשקלו מן ההקדש דמעלמשוס‬ ‫דאף דשניהם ראויים‪ ,‬ליקרכ ע״י דיוסיף וכו' ה״נ אם ככר‬
‫דנהנה שלא ימשכננו אותו ככ״ד והוא הפך סוגיא׳‬ ‫■‬ ‫קרכה יפלו ליס המלח ודוק ‪:‬‬
‫דמעילה דהתם אין ממשכנין אותם כמכיאר כמשנה‬ ‫א מ נ ם רכי' ז״ל מכח קושיא זו רצה לומרדס״ל למק'‬
‫דערכין דכ״א ומעל כיון דנתכפד בזריקת דם והך דירוש'‬ ‫דכרייתא מיידי כנודע אחד כפרה וכדפי'‬
‫דקאמר מה הנאה ומפ' משוס דלא ימשכננו הוא קאי‬ ‫רש״י זל וכיון שכן כן לדכי כין לרכנן לא הויא אכודס ולכך‬
‫ארישאדקאמד אם נת־מה מעל אף שלא נקרבה הכהמה־‬ ‫אוקמוה כר״ש דלא כעי אבודה אלא דנתכפר כעליה‬
‫ויאינו דדייק רכינו ז״ל כלשונו גכי שוקל מן הקדש ימעול‬ ‫למיתה אזלא דלית ליה לר״ש רעייה כחטאת כלל והייט‬
‫השוקל שהדי חלקו כבהמה שנזרק דמה ע״ש ועיין מ״ש‬ ‫דס״ל דאף כאחייות מתה ולכך לדכא דאוקמוה להך‬
‫פ״ג מה' שקזים כס״ד ;‬ ‫ברייתא דנודע לו קודם כפרה הויא לה כאבודה כשעת‬
‫פ ר ‪ 6‬י ה ל כ ה י״ג ׳ אם כבר נתרמה התורמה‪-‬‬ ‫כפרה דאף רבנן מורו כהם רתמות ולרבי אזלי לים‬
‫מדין יי"כ‬
‫מ״ש מ ק‬
‫וק״ל מ ש‬
‫מעל ‪ ,‬נ‬ ‫’‬ ‫שהק תיש עליו מדכת‬‫מהשהק‬‫לא קשה מה‬‫וצעד ן חהטונתרשי ולא‬
‫דכתב עד שיורק דמה דהא דבעי' דנתימה משום דהד‬ ‫כני י‬
‫הקדש כמו שפי' דכי' כפי' המש' וכיק דהוי הקדש כעי'‬ ‫פ י ס ה' ה ל כ ה ך' נהנה היום מן ההקדש‬
‫עד שיזרוק דמה ועוד כירוש' אוקיס הך דתני נתרמה‬ ‫ונהנה אחר כמס שנים‬ ‫י‬
‫הוא כר״ש דלא כהלכתא וצ״לדמאןדתנינתרמההוא קאי‬ ‫כהעלם אחד הדי אלו מצטרפין לפרוטה ומעל ע"כ‬
‫כין ארישאכין אסיפא ולכך אוקמו' כר״ש דס״ל דכהטס זמוים‬ ‫וק' דכפ״ט מהלכות שגגות פסק דבמעילה תמחויין‬
‫הם אבל למאן דתני נקרכה ס״ל דבין חרישא וכין הסיפא‬ ‫מתחלקין וחייב על כל אחד ואחד ואיך כתב צירף את‬
‫צ״ל נקרכה והא דתני נתרמה כדי דליהוי הקדש דלימעול■‬ ‫המעילה אפי' אחר כמה שנים משמע אפי' כתמחויץ‬
‫וסיפא דתני נקרכה הוא קאי אף על דרישא וכ״ב'‬ ‫ונראה דרכי' ז״ל ה״ל כלישנא קמא וכן הוא מבואר‬
‫הדע״כ ז״ל וא"כ רכי' דאמד נתרמה הוא קאי אחשא‬ ‫כהדייא כדברי דכי' שם כה' שגגות וז״ל אס יש ככל‬
‫‪ .‬נמי דכתכ נקרבה ו דק ‪:‬‬ ‫אכילה ואכילה שוה פרוטה וכו' משמע דוקא שו"פ ולא‬
‫פרלו ?' הל ‪ 3‬ה ו' לא מעל עד שיוציא כל‬ ‫קאמר חמחויין מחלקין אלא לחומדא כעלמא כמבואר‬
‫הכיס והק' מדן ז״ל וליכטיל‬ ‫׳‬ ‫ככריתוא די״ג ע"כ ולכך גכי מעילה דס״ל דתמחוין‬
‫כרוכא ר״ל דהא דאמרינן דצריך ליטול פרוטה להשליכה;‬ ‫מחלקים הוא לחומרה ולא לקולא אך קשה דתקשי מ ‪p‬‬
‫ליס המלח הוא מדרבנן אכל מדאורייתא אין צריך כלל‬ ‫ברייתא לאידך דס*ל אפי' לקולא ואפש״ל דכיייתא לא מיידי‬
‫וק' א"כ מאי תיק משוס דשלי׳מ כיון דאינו אלא מדרצנן'‬ ‫אלא כפירות ולא כתבשיל ודק ‪:‬‬
‫כמבואר כסוף תמורה ע״ש וכ"כ התוס' סוף מעילה■‬ ‫פ ר ל ן ‪ '1‬ה ל כ ה י ״ א סמכיא חטאתו ואשמו‬
‫ע״ש ושו״ר להמ״ל י״ל שהק' עליו כן ע״ש ;‬ ‫ופסחו וט׳ק״לדכגמ'לא‬
‫ו ב ‪ ] /‬י ק ר דבמ התוה'‪.‬שכת' מטכע לא כטל דחיתי‪.‬‬ ‫אמדו אלא חטאתו ואשמו ולא פסחו והיינו טעמא משום‬
‫להר' הנ״ז שהביא משם מוסרי״א ז״ל‬ ‫י‬ ‫דקי״למצוק לאו ליהנות ניתט ולכך לא קחשיב כברייתא אלא‬
‫ראיה‬
‫יגל‬ ‫הידרציט עד הרמב״ם הרכות מעידה‬ ‫•אברהם‬
‫ולומד דקכעו לשונם כמשא דמתכי' וה״ה לסיפא וכ״ש‬ ‫יייה מי א ־כ; ביכיי דכה; אינו שוקל משום מנחת‬
‫»‬ ‫‪_________ ________ t ______ t -‬‬ ‫•‬ ‫‪.‬‬ ‫ז‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫י‬
‫גבי שקלים דכיון דהטיל להקופה כדי לזכות כקרכנותלא‬
‫שייך ביטול ומעתה תגדל התימה על יש״י שסיזב לדעת‬
‫רבנן דדל כתר דוכא דכתמורה דט”ו פירש שהרי יש להש‬
‫חלק בהן ולולי פירושו אפש״ל דפליגי כקרא דוכל מנחת‬ ‫ולעד"; דז;‬
‫כהן כמ׳ש לעיל גם ראיתי להרשב״ן זל הובאבמסרימ׳יט‬ ‫הנמ' בתי הכי דהר חולין כעזרה ביון דמן התודה כנול‬
‫שהביאו המ״ל ז״ל שב' כמעית כטל כמב כס' דש״י ז״ל ;‬ ‫־וי״ש *לפי דעת הרב דאף מ־דכנן כטל גס מ״ש דשוב‬
‫ו ד ר ך אגב דאיתי למסרימ״ט ז״ל שם שכתב דהא‬ ‫ראיתי ליש״י שכת' לדידן דקי״ל דזיל כתד דוכא כוונתו‬
‫דיש לומתידין ‪-‬ווקא לדידיה הגל הכא ראובן‬ ‫‪-‬‬ ‫לתפוס על הרב שהביא דאיה מש' ן' כובדי דלית ליה כטול‬
‫לגבי דידיס נדר שאי; לו מתירין הוא שאין כידו להתיר‬ ‫כרוב והא רבנן ה״ל דבטל כדוב לע״ד אחד המחילה ליתא‬
‫הנדר שאהי עליו שמעון ע״ב ונ׳יל דעת הרב כיון‬ ‫ר‪5‬וו‪:‬ד‪ ,‬רש״י היא כיון דנעשית מנחה חלק הכהן‬
‫דשמעון נמי יש כידו להתיר הנדר מיקדי יש לו מתירין‬ ‫כע^ריוב אכל ראיית הרב ז״ל מעיקרא כשהיו מעות‬
‫להתיד _____‬
‫דמסתמ'‬ ‫דשמעון אינו כעיד עכשיו כדי _ _‬
‫^‬ ‫ואין לומד‬ ‫חמאי'לא בטילי המעות ברוב אף לדבק אלא דק״ל לן'‬
‫דהרב איירי דאינא כמעון כעיר במ״ש מהרימ״ט ז״ל‬ ‫כ‪ !-;,‬אמאו אינם חייבים כדי שיזכו כתמידי] ומוספין‬
‫דאינו כעיר‬‫ולא ‪-‬כתב משום *‬‫דו •י־‬
‫יךך־‬ ‫הם לרן יל^ה לישחל‬ ‫ועומר ושחי הלחם כטעי כלוב והפשל דס ל כיון דכלזיב‬
‫ועוד היכי שייך לומד קונמות יל״מ דשמא לא ירצה‬ ‫וכל מנחת כהן דדשי' ליה אפי' מקצת מידי ‪,‬דהוה חצי‬
‫לישאל אלא כיון דבירו לישאל סגי ולא ידעתי מנין לו‬ ‫שו^ןך ךאסוי אפי' מעורב ולפ׳יז אכ״ל לרבנן אתיא וכל‬
‫זה שיהא תלוי כדעתו אלא אינו תליי אלא כאפשרית גם‬ ‫לרכות מנחת נדכה כמ״ש רש״י כחומש ‪' :‬‬
‫קשה ראמדי' כתמורה דף ט״ו ע׳יב שאין ציבור‬
‫מ״ש דמעות לא שייך ביטול דככל חדא יש לוחלקוכו׳לא‬
‫מכרעא דהך חלק נמי כטל כרוב ולא דמי לשאר חישורים‬ ‫מתיש משעידי רגלים דאמד רחמנא אייתינהו‬ ‫אך‬
‫דלא כטל האישור דהתם שאני דהאיהוד אשור לכל העולם‬ ‫מתרומת הלשכה דילמא מיחו מרייהו דהני זוזי ומאי‬
‫אכל גבי צדקה דנתכטל ככד לגבי אחדיני תו לא מיקרי‬ ‫קושייח ביון דכטילי כדוב לית לן כה ואין כמשמע לשון‬
‫אישור לגבי ראובן ‪:‬‬ ‫דאין לובור מתים מהאי הברא דכטל ברוב דא"כ אפילו‬
‫ג □ מ״ש טעם להתיר כיו; דנתנו ליד הגכאי והם‬ ‫של יחיד נמי ואין לומד יחיישינן שמא שעירי רגלים‬
‫כידו להחזירם פקע כחו ואינו מתקרי נכסי שמעון‬ ‫גויפייהו כולהו מזוזי רמתו כדמשמע מלישנא דגמ' דא״כ‬
‫ק״ל מהא רכן בוכרי דהתם נמי נימא שנתנו הכהנים‬ ‫אף גבי בהניש נסי חיישינן שמא העומר כולו מזוזי‬
‫שקליהסלירגזכרפקע כחם ואינם נחשבים שלהם ואין לומר‬ ‫הכהכים ואבשר דקים ליה לגס' דמתים הוו דוכא אך‬
‫רגבי תרומת הלשכה לא שייך לומד פקע כחם דה"כ‬ ‫מהא דאמרי' כשוף מציעא גבי שכר האומנים שלוקחים‪.‬‬
‫לא הוי של צבור א"כ גבי צדקה נמי אמרי' דשמעון לא‬ ‫מתרומת הלשכה המר ר״י כידם לשמור חנם ואמרי ליה‬
‫קיים מצות צדקה אשע״כ נ״ל להתיר מהא רש״ל לרבנן‬ ‫רבנן הרי עומר ושתי הלחם קרבין משל יחיד קשה מ”ש‬
‫דכהנים שוקלים הטעם משום דש״ל דככנים מהרי‬ ‫מהכהנים ראמרי' זיל כתר דוכא ומה שתי' המ״ל ז״ל‬
‫לצבור יפה יפה דכיון דכ״ע שקלי אדעתא דידהו שמכי‬ ‫כשני התרוצים ע״ש ע־יין קשה משקל הכהנים דאממ‬
‫ומשרי יפה ואף בן בוכרי הכי ה״ל דאי מהרי לנבור מותר‬ ‫רבנן שוקלי; לכתחילה ובטילי כדוב ;‬
‫דביק דמשרי לצבור אין נקיאין על שמן כמ״ש כגמ' אלא‬ ‫‪ Q j‬ממאי דכתב דש״י במעילה גבי מפריש מעות‬
‫דכהנים דרשי קרא רוכל מנחת כהן כרי שיפטרו את‬ ‫לנזירות דלה מועלין מטעם משום דמי שלמים‬
‫נשקול ע״י משירה לצבור אכל‬ ‫עצמן אבל כר יי כירם ■ ■‬‫‪,‬‬ ‫מעורכין כהש ואמאי לא אמרי' דבגיילי כרוב כמו גכי‬
‫לרבנן ץ"ל אף לכתחי' חייבים דקרא לא מיידי כתערובת‬ ‫שקלי כהניש ומ״ש המ״ל זל משום רלא אזלינן בהר דוכא‬
‫וע״י משירה לצבור לאיחיישי' דעומר כלו משלהם ולא‬ ‫לחייבו מעילה לא ידעתי זה מנין לו כיון דהחורה אמרר‪,‬‬
‫דמי להך דפרק הכית והעליה גני שומר חנם דחששו‬ ‫אחרי רביש להטות ומענישין על פיהם למם יגדע זה‬
‫רבנן_ שלא ימסרו יפה דהתם שאני שניחוהר'נתינה‬ ‫לחייבו מעילה ומכ״ש מיתת כ״ד או הלקות וגדולה מזה‬
‫ולער״ן דזה כוונת הש״ה כיומא דל״ה ע״ב דקאמד‬ ‫שמעתי ומצאתי מש' פ״ז דשקלים מצא נבילות כגכולק‬
‫מהו דתימא ניחוש דילמא לא ימשדנה יפה היינו טעמא‬ ‫חזקתו נבילה ואמרו כירוש׳ שם דלוקה עליו ובעלמא‬
‫שמחוסר נתינה ולמאי דמשיק דמוסרה יפה אף דניחושר‬ ‫אמרי' חזקת ורובא דוכא עדיף וכן נמי משמע מרישא‬
‫נתינה ככזיכתכו התו'שם משוסדבייג ובו'ומ'ש עוד כיון‬ ‫דמתני' רשקלים הנז' דקתני מצא חתיכות כעזרה הרי‬
‫דכל ישראל שוקלים ונו' נ״ל דכונתם במ״ש והכי נסי‬ ‫אם חטאת ונ"מ אם אכל זי חייב מעילה כמו שכת'‬
‫כונת הגמ' כתמורה שהבאתי לעיל רקאמד אין צבור‬ ‫הרמכ״ם כפיה״מ ע״ש ואעפ״י דגם שלמים נאכלים שם‬
‫מתים משעירי רגלים ר״ל כיון דמעיקרא משרו לצבור‬ ‫אלא שמותר לאוכלם ככל העיר מ"מ כיון ח־וב אכילת‬
‫יפה שוב אינם נקדאים על שמם אמוד מעתה הן דמדיר‬ ‫עזרה הוא חטאת אזלינן כתר רוכא לחייבו מעילה ועיץ‬
‫הנאה נמי כיון דאדעתא דרכים נח; חלקו שוב נקרא על‬ ‫מ״שפי״ט מהלכות פה"מ דין ד' ע״ש איך שיהיה מכל הני‬
‫שמו ומותר לדאוכן ליהטת ממנו ודו״ק ;‬ ‫משמע כש' התיש' רמטבע חשיב ולא כטיל הפך סכית‬
‫הרשכ״א ז״ל שכתב הר' ז״ל ‪:‬‬
‫א’צ!ר ע״ב נ״ל דלא אמח' כטל כרוב אלא ר\כא‬
‫דנתעדב שלא מרעת אבל אס נתערב מאעת‬ ‫‪.‬‬
‫ה^כות קרבן פסח‬ ‫לא אמרי' כטל כדוב כיק רערבו כיריס כרוב הוי כאלו‬
‫פרק ב׳ הלכה ‪ '3‬יחיד ששחט עליו הפסת‬ ‫התנה עליו שלא יתבטל גס יתכן לומר דאף התוה' ז״ל‬
‫וכו' ומשר־לין וכו' עיין‬ ‫_‬ ‫^‬ ‫מורו כהכי הלא דקושייתם על הך חלוקה דקתני מתני'‬
‫מ׳ש מ ^ ז״ל דרכי' קמך על קוגיא דלקמן דקאמרי‬ ‫פריטה שנבלה בכיס כמו שמשמע מלשונם ואין להתעקש‬
‫יעשו‬ ‫■‬
‫יגל לה‬ ‫הידרסים על הרמב״ם הלכות קרבן פסה‬ ‫אברהם‬
‫לאו דאוריית' הוא לענין מינוי כיון שאינן כני דעת לאו‬ ‫'»עשו אותו וכו' יעוי; שם לכאורה אינו מוכן דהר‪,‬ס איירי‬
‫כר מנייה הן אכל לענק פקח אהני דמחייכי מקרא דשה‬ ‫כפהח כ׳ דכתיכ איש נרחה לכך איצטריך קיא דיעכו‬
‫לבית אבות וכן משמע מדכרי רכינו ז״ל כפ״א מהלכות‬ ‫אוחו לעצה טוכה לאהרורי כי היכי דלהוי כפכת ראשון‬
‫אלו דין ז' ועיין מ״ש מרן ז״ל שם ודלאזדיעת התוה'‬ ‫‪5‬אינו כיחיד וכןקשס עלמהשהק' סתוש׳שסדה״למפסח‬
‫ז״ל כפסחיס כמ״ש לעיל דכתכו משוס חינוך ע״ש וכהני‬ ‫ראשקשאק שוחטין על היחיד דמאי קושייא דשאני הכא‬
‫ניחא לי ינה שהקשה הר״ב לחם שלמה ז״ל די״ח עמ״ש‬ ‫לגילה קראאיש נדחה גם מה שתירצו דהאי תנא ליח ליה‬
‫התוק' כקידושין דמ״ב ע״א ד״ה איש זוכהוכו' דאיצטריך‬ ‫סך דרשה דלא תוכל ליבות כאחד ופסח א׳יליף מפ"כ הוא‬
‫קרא דס״ד הואיל דשייך באכילת פסחים וצריך להמנות‬ ‫תמוס דא"כ מאי ק״ל כפ' הוציאו לו דנ״א גבי מאי‬
‫עליודכתיב שה לכית אפי' קטןוכו' עכ״לוהקשה הרכזל‬ ‫ק א מי קסכר ר״ש דאין שוחטין את הפקח על היחיד‬
‫מהש״ס דנדרים דקאמר שה לכת הכית לאו דאורייתא‬ ‫מוקנגה כפ"כ דילמא ס״ל כ האי תנא דאית ליה דפ״א‬
‫ע״ש שהצ״ע וכמ״ש ניחא דהא דקאמר לאו דאורייתא‬ ‫יליף מפ״ב דאין שוחטין על היחיד ועוד אני המיה‬
‫הוא לענין מנייה אכל כאכילת פסח חייב והתום'דקידושין‬ ‫מאןאמר רגמרא שם דצ״א מדר״י ס״ל כר״ש ר״ש ח״ל‬
‫דהכיאו מקרא דשה וכוי קאי אאכילת פסח צא אמנייס‬ ‫כר״י והיינו כיון דר״י שכיק דרשה דר״י דקרא דלא תוכל‬
‫ועיין לתום' כמס' גיטין דה״ד ע״ב ד״ה שאט שתופי ופו'‬ ‫לומר דאין שוחטק על היחיד ואוקמיה לדרשה דר״ש‬
‫ושו״ר שפן תיק הרב פ״י ו״ל כחיי לקידושין ע״ש ‪:‬‬ ‫לאהוד בכמת יחיד משום קרא דאיש לפי אוכלו וה״נ‬
‫י ושוחטין על הקטנים שיהיו מכלל כני חבורה‬ ‫ממא לר״ש ומאי קושייא דילמא ס״ל דאין שוחטין כפיא‬
‫ולא שתהיה חבורה כילה קטנים ונו' ע״ב והקשה‬ ‫משום דיליף מפ״ב ולומר דהאי דקאמר מדר״יה״ל כר״׳ש‬
‫הרכ״מ ז״ל הו״ל לרכי' ז״ל למעט קטנים מאיש ולא‬ ‫ר״ש קי׳ל כר״י לא מוכרח הוא וכדאמרי' כפ' מקום‬
‫קטן וראיתי להדכ לחם שלמה ז״ל די״ח שהביא קושיא‬ ‫שנהגו דנ״גע״כיהדוחק דלאו האילישכאכהאילישנאועוד‬
‫•על מר״ן ז״ל מהרב יוקף לקח ז״ל כפ' בא מהש״ה‬ ‫‪ :‬דמאי מקשים התום' דלמא ר״ש ק״ל דתרתי ש״מ ‪:‬‬
‫דמס' קידושין דמ״ב ע״א דדרשי' מאיש לפי אכלו‬ ‫נלע״ר ד־ושיית התוה' היא אף דגלי קרא‬
‫למעוטי קטן יתמה עליו הרכ מדכמ התוק' דמה'‬ ‫דאיש נדחה לומר דשוחטין על היחיד אהני‬
‫פקחים דצ״א ע"כ שכתבו דהאי סוגייא דפקחים ס״ל‬ ‫לן ככל חוקת הפקח לאהדורי וכי האי גוונא אמרו כגמ'‬
‫כריב״ק דנפק״ל מויקחו להם היש שה לכית אכותדמיירי‬ ‫דצ״א לר״י אף דגלי קדא דחטאו ישא למעוטי אשה כשני‬
‫כזכיה טסי מאיש לפי אכלו' דלא דריש ליה למעוטי קטן‬ ‫אהני לן ככל ח־ת הפקח לטפילה ואהא תירצו דלית ליה‬
‫ע״ש ולעד״ן דכוונת הרב ז״ל כמו שמצינו דדרשי מאיש‬ ‫סאי דרשה וה״ל כר״י דשוחטין על היחיד ואיצטדיך יעשו‬
‫לפי אכלו למעוטי קטן כמו כן דרשי' ומאן לימא לן■‬ ‫אוקו לאהדורי אף דגלי קרא דשוחטין על היחיד וממלא‬
‫דפליגי תנאי כהני ומה גם ייר' יהודה דק״ל איןשוחטין‬ ‫להר הדין אף כפקח‪,‬א' דגלי קרא איש לפי אכלו דשיחטין‬
‫את הפקח על היחיד איש לפי אכלו במאי מוקי ליה‬ ‫על היחיד נילף מפ"כ לאהדורי משום דלא גרע ומעתה‬
‫ומוכרח לו' למעוטי קטן אתא גם צר' יוקי‪.‬־ה״לדשוחטין‬ ‫תראה דפקק רכי' כדת וכהלכה ואפשר להעמיק כל זה‬
‫את הפסח על היחיד מקרא דאיש לפי אכלו אפשר לו'י‬ ‫־■‬ ‫ככוונת מ ק ז״ל ודוק ‪:‬‬
‫דס״ל כר״ש ותיתי ש"מ דאיש למעוטי קטן ועוד אפי'‬ ‫ה ל כ ה ד ' אין עושין חפורה וכו' לא •שתהיה‬
‫לריכ״ק דריש מאיש שה לכית אבות למעוטי קטן כמ״ש‬ ‫חכורה כולה קטנים שאינן כני דעת‬
‫התוק' כפסחיס ■ אמכם נלע״ר אחר המחילה דלק״ע‬ ‫ע״ב וכתב הכ״מ ז״ל וז׳יל ולטעם שנתן יכינו קשה מהי‬
‫דמה ש־רשרלמעוטי קטן הוא לענין זכייה שאיט זוכה‬ ‫תיתי לן דכעינן כשחיטת פקח כן רעת‪ -‬ע״ב ולעד״ן‬
‫אכל לאושרו כאכילת הפסח זה לא שמענו ובהרייא‬ ‫דדכרי רכינו ז״ל הם ש״ה ערוך כמה' נדרים דל״ו ע״א‬
‫אמרו כפ' לולב הגזול קטן דיכול‪,‬לאכול כזית שוחטין‬ ‫דר״י הכלצריכין דעת חק ממחוסרי כפרה וקאמ' הש״ה‬
‫עליו ע״ש ‪ :‬י‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫אלא מעתה אדם מכיא פקח על חכירו שפן מביא על‬
‫כשר פקתוכו' עיין כהל״מ‬ ‫פרס ד' הלכה כ'‬ ‫כניו הקטניק ותי׳דשהלכיתאכות לאו דאורייתא ופירש״י‬
‫ז׳יל ולעד״ן לומד דרכי' לא‬ ‫י‬ ‫והרא׳יש ז״ל דמאורייתא אין חייכין כפסח כלל ואינם כר‬
‫ניחא ליה בפ>{והתוס' מכמה טעמי חרא דפשטה דמתני׳‬ ‫המנאה אלא מדרכנן חייכי אותם כאכילת פקח ע׳י‬
‫לא מוכחא הכי דא״ב הו״ל למימר ונודע שנטמא דקאי‬ ‫המנחת אכיסם משום חינוך וכמ״ש התיספות בפסחים‬
‫אדם גופיה אבל שהוא טמא קאי אגוף הפסח גם כפי׳‬ ‫דפ״ח ע״א ד״ה שה • ומעתה הא דאמרי' כפ' לולב הגזול‬
‫שהכינו לדעת רש״י ד ^ מתני' כמ״ד דאכילה לא מע‪ 5‬כ'‬ ‫קטן שיכול לאכול כזית שוחטין עליו הוא מ־רכנן ואשמכו'‬
‫ומדרבנן קאמר ק״ל לרבי' דהוא תמוה דא״ב מאי מק'‬ ‫אקיא והיינו עם אחרים כמו שפייש״י זל שם אכל כפ״ע‬
‫ר‪,‬גמ' לעיל מאי דוחקיה דרב לאוקמיה מתט' רבי נתן‬ ‫אין שוחטין עליהם ומעתה מ״ש רכינו ושוחטין על‬
‫ולא רבנן ומאי קושיא כיון דסיפא דמתני' היא רבי נתן‬ ‫הקטנים שיהיו מכלל בני חבורה הוא חיוכו מררכנן ולכך‬
‫לכך העמיד רישא ג״ב כר״ן כי היפי דלא תיקשי רישא‬ ‫כתב לא שתהיה חכורה כילה קטנים שאינן כני דעת‬
‫הסיפא וכמ״ש התוה' שם דע״א כד״ה נימא יע״ש ועוד‬ ‫‪ ,‬וכסברת ר״י כנדרים דהכל צריכין דעת למעוטי קטנים■‬
‫אמאי לא משני הגמרא הא דאורייתא הא דרבנן‬ ‫; אכל קשה מהא דאמרי' כפקחיס דפ״ח ע״א וכולן ששחטו‬
‫ולומר כמ״ש התוספות ביבמות דקתמא דמילתא‬ ‫‪ j‬ישחט יכן עליהן אין יוצאין כשל עצמן דמשמע דמשוס‬
‫כיון דכזמן הברייתא נישנית לא הוה מינקט דיכא‬ ‫דשחט רב; עליהם הא לא״ה יוצאין כשל עצמן והא פקח‬
‫דאורייתא זה נראה לרכינו דוחק דכמה כיייתות‬ ‫^א שייך לגבייהו ואיך הפסח כשר וי״ל דודאי מאי דקאמר‬
‫ומחני' מוקמי לסו כגמ' א־ינא דאו־ייתא גם לדעת‬ ‫וכולן ששחטו מייח ששחטו הקטנים והעברים דכיון‬
‫רש״י ?ל לא ניתן ליאמר כלל שהרי כת' כפ״ק די״ו ברייתא‬ ‫דעכדים חייכים אלא דהקטנים נמנים עמהס שכיר דמי‬
‫גיפא דמתנייה לר״י דק״ל אין בשר אק דם הנ״מ ייצא‬ ‫דיוצאין כו • וליישב דעת מדיין זל נ ־ל כדעת התום' והר׳'ן‬
‫אכל נטמא הורצה להתיר דם בזריקה עפ״ל הרי נראה‬ ‫ד״ל שם כנדרים שכחכו דקא דקאמד הש״קשה לכיתחכות‬
‫כמר‬ ‫‪18‬‬ ‫יח‬
‫יגל‬ ‫הירויבים על הרמב״ם הלכות קרבז פסה‬ ‫אברהם‬
‫שמרצה אפי' מזיר ונו' דהתס כיון ראית לן דכחרא פגי‬ ‫כרוי דלר׳יי מרצה לנתחי׳ אנטמא דאי כייעבד קאמר‬
‫כשד או חלב ח"כ כשנטמאו תרווייהו ונזרק אפי' מזיר‬ ‫א"כ אפי' יוצא דהכי שמעי'ליק לד״ידקאמד ניטמא הכשר‬
‫סוף הוף מרצה אחלב וכאמור והמ יש שם חלב והודנה‬ ‫או שיצא אה ‪ p i‬הורצה אלא ודאי מאי דאמר רש׳יי קנ"מ‬
‫אפי' שאין מרצה אכשד משום מדד וזהו שמדקדק רכי'‬ ‫יוצא הלנתהיל' קאמר ואפי״ה קאמר דכנטמא אפי'‬
‫כאן שכתב שהציץ מרצה על שגגת הכשר שנטמא וכו'‬ ‫לכתחילה יזר־ וא׳יכ קשה דהא שמעינן ליה לד״י כדע״ז‬
‫ולא כתב שהציץ מדנה על השגגה ותו לא אלא דכא‬ ‫דכנטמאו ב' לא יזרוק ע״כצ״לדהן ברייתא מדהודי׳קאמר‬
‫לומר דהאי חלוקה לא נאמד אלא גכי אכילות דהיינו‬ ‫אבל מאי דקאמר רי לא יזרוק הוא מדרבנן וכמייש התוק'‬
‫כשר אכל אעולין אפי' מזיר ומזה אני תמה על הל׳׳מ‬ ‫דע״ח יע״ש ולער״ן חהו כוונת מהרש״א ז״ל שב' וה״ס‬
‫ז״ל דמה לו ליכי' כזה דתיקשי כגמ' לרכינא רפ ׳ל דאינו‬ ‫דקוה מ״ל הז דאורייתא קא דרככן שלכאורה הוא תמוה‬
‫מרצה אלא על קשוגג תא ברייתא מפורשת היא דמרצה‬ ‫ונעלה מעיניו דבריקס כיכמית אכן לפי האמור דכיון‬
‫אף על קמזיד והוכחת שם דע״ז דקתני נטמא הכשר‬ ‫דמק' לדעת רש׳יי לא יתכן לתק בדכריהה כפי שיטתו‬ ‫‪:‬‬
‫וכו' ר״א אומר יזרק ד’’י אומר לא יזרק ומודה ד״י שאם‬ ‫וכאמור ומכח קושיות הללו הוכרח לרבי' לומר דהכא‬ ‫'‬
‫זרק הורצה הדיאףדנורעקודם זריקה קאמר ד״ידתורצת‬ ‫מדאורייתא קאמר וחתיא אפי' למ״ד דאכילה מעכבת‬ ‫^‬
‫וי״לכשלמא כפשטא דגמ' ל״ק משוס דהא דקאמראזריק'‬ ‫ות־ינו כיון דכשעד‪ ,‬זריקה לא נודע שהוא טמא א■'כ דכי ‪.‬‬
‫דווקא בשוגג הוא קאי החלוקה דרס והיי‪-‬־ו להתיר בשר‬ ‫אזדריק דם שפיר איזרריק דכיק דבהך שעתא איזדדיק‬
‫כאכילה וכמ״ש תתוס' אבלאחלוקה דהבשד שנטמא לא‬ ‫לאכילה והכי אמרי' כהריאכפ׳כ״צ ד''פ ע״כאמרנזרכ״ר‬
‫גזרו כו רבנן לתכיא חולין לעזרה ולכך כההיאכמיתא דמיירי‬ ‫אשי לא שנו אלא נודע לו אחי זריקה וכו' אכל קודם‬
‫כריצוי קרבן קאמד אפי' מזיר ולכך לא הק' נ‪1‬א להדמכ״ם‬ ‫זריקה לא מרצה הרי אף מדאורייתא נמי שפיר מחלקינן‬
‫בק‪ .‬שוגג למזיד ואף למ״ד דאכילה מעככא קאמד מר‬
‫י״ל •‬ ‫״‬ ‫‪L‬‬ ‫כר רכאשי דקא להלכה קאמר ה"נ במתני' ראם נודע לו•‬
‫א ב ל קש״ל לשיטה זו דמאי מק' כגמ' מהך כמיתא‬
‫דקתני כין בשוגג כין במזיד דע"כ דהתה‬ ‫אחר זריקה קצין מרצה על שגגת הכשר אכל אה נודע לי‬
‫מיידי כנטמאו כ' דאי כנטמא כשד או חלב למ״ל ציץ‬ ‫קודה זריק' אין מרצה על הזדון וחייב לעשות פ"כ כיח‬
‫לרצותו הא קי״ל נטמא כשד או חלב זורק את הדם‬ ‫דלא^יצא מדאורייתא והך ראייה שהביאו התוה' מפ' האש'‬
‫לכתחילה אלא ודאי כנטמאו ‪ ,‬כ' מיירי וכיון שכן שפיר‬ ‫רכה לאמכרעק לדעת רכי׳ דאטו היכא דמצינו מקום‬
‫קאמד דמדצק אפי' מזיר משום חלב והוי כאלו החלב‬ ‫דמחלקי רבנן כין שוגגלמזיד נשוה לו כל מקום דמח' כק‬
‫קייס דקודצה קרבן אכל במתני' דאיירי כפשח דאף דחלכ‬ ‫שוגג למזיד לומד דהוא מדרבנן ומה גם דמצינו דמחלק‬
‫קייס אינו זורק אק הדס לכך קאמר דאיט מרצה אלא‬ ‫כין שוגג למזיד מדאורייתא וכמו שהבאתי גם היא משנה‬
‫שוגג דכא אאכילות תאי דהוא כשר ויש לישב רדחיקה ליה‬ ‫מפורשתכנזירדמחלקכין נודע ללא נודע והיא מדאורייתא‬
‫להש״ה לאפהוקי הברייתא דהך דקתני על הדם הוא‬ ‫ע״שדה״גע״א וכן כתוהפת'שהביאה דשי כהך משנה גופה‬
‫כנטמא לחודיה והך דקתני על הכשר ועל החלב הוא‬ ‫הלא דהתם כה'האשת דכה דמחלקכין שוגג למזיד העמית‬
‫כנטמאו כ' אלא כחד גוונא איידי דנטמא כל אחד‬ ‫מדרבנן לתק הך קושייא דהך כרייתא אחייתי דקאמד על‬
‫לכדו והא רקתני הצק מרצה הוא לאקכועי הך כשד או‬ ‫מה הציץ מרצה וכו׳על השוגג ועל המזיד לכך העמידוה‬
‫חלב כפיגול ולהוציאם מידי מעילה מידי דהוה לד״א‬ ‫מדרבנן אכל אין לומד דהתם כדם מיידי דהוא טמא‬
‫דם"ל דיש דם אף שאין כשד וא״ה קאמד הציץ מרצה על■‬ ‫מדרבנן וכמו שהעמידוה כפ״ק דפהחים דא"כ מאי קאמר‬ ‫‪.‬‬
‫אכילות וכמ״ש שם דע״ח ולכך מק' שפיר דקתני דמרצה‬ ‫והא הנא רמדאודייתא מרצה דתנייא על מה הצק מרצה‬ ‫י‬
‫על אכילית אף כחדר ומתיץ לו דקאי אנטמא אכל‬ ‫על הרם וכו' על השוגג ועל המזיד ואיך ניחא ליה כזה‬
‫זריקה אינרדהלא בשוגג ואף חה ודאי לא קאי אלאאהך‬ ‫דכיון דהך ברייתא נמי קתני רם דהוא מדרבנן קת קאמר‬
‫חלוקה דכשד שנטמא אכל שאר חלוקות דהיינו חלב‬ ‫דאף מ־דכנן ליכא חילוק כין שוגג למזיד אלא וראי‬
‫ודם הוא מרצה אף במזיד ואין לתמוה כזה דהוו הך‬ ‫דהוגיא דגמ' דהתם ק״ל דטומאת דם מראותיתא וכמ״ד‬
‫חליקית לאו כחדא מחתא אינון דאף• לדעת התוס' נמי‬ ‫לטומאת משקין מדאותיתא והוה מצי להק הכי כפ״ק‬
‫דאיירי מדרבנן ג״כ לא קחי הך פלוקה דשוגגיומזידכ״א'‬ ‫דפהחיס וכמ״ששם החוק' ע״ש ועוד דהתש אעולין קאי‬
‫על חלוקתדם דהיינו להתיר בשד כאכילה אכל ע ל הב ^‬ ‫דהיינו דם וכ״ע הציץ מרצה אעולין מדאורייתא וכיס‬
‫וחלב דאיירי לרצוי קרבן מיידי אף במזיד דלא מצו‬ ‫שכן מאי דמחלק כין שוגג למזיר הוא מדרבנן אכל‬
‫לאתויי חולין לעזרה אלא ודאי כיון דאינם מכוארים‬ ‫אכשל קאי דאין הציץ מרצה על אכילות לכ״ע כ״א ר״א‬
‫כברייתא אין קפידא אס אין דינם שוה אבל אס נאמר‬ ‫דלית הילכתא כוותיק וכמו שפה' רבי' כפ״ד מה' כ"מ‬
‫דסחליקית המכוארים כברייתא אינם שויס יש קפידא‬ ‫ראשמעינן מתר' דהיינו דוקא מזיר אכל אס נזרק בשוגג‬
‫לכך העמידה כחד גוונא דהיינו נטמא כל אחד לכדו‬ ‫הורצה והשתא מק' הש׳יה שפיר מהך ברייתא דקתני תציץ‬
‫ועי׳יל דמשמע ליה דהכרייתא קתתא קתני אף כקרבן‬ ‫מרצה על הכשר כין ■שוגג כין במזיד הת אף על אכילות‬
‫פהח דעיקד הכשר ולכך אף אם נטמאו ב' לא מרצה‬ ‫מרצה כמדד ומתק לו דקכא קאי אנטמא ופו' ‪^ :‬‬
‫כמזיד צא מרצה הכשר וחלב כמאן דליתיה כנ״ל ‪:‬‬ ‫ו מ ^ ת ה מ״ש רבי' כס' כ"מ וכן הציץ מרצה על‬
‫א ל א מ נ ם הדכד הק' הוא דהא ודאי לשיטה זו‬ ‫הדכתס הקדכין ולא על הדכריס הנאכלי'‬
‫ד ‪ p‬דאמד ר״י ניטמא הכשר או‬ ‫הואקאי למ״שלעיל דהציץ מדנה על טומאת התהום!אפי'‬
‫שנפסל אס ‪ p i‬הורצה שהכאתי לעיל מוכרח לומר דמיירי‬ ‫מדדלכךכת' וכןהציץמדצה עלטומאתתדכדים הקדכים‬
‫כנטמא החלב נמי דאי כנטמא הכשר ונאבד החלכ"‘‬ ‫י״ל אפי' מדר אכל אינו מדציז על הנאכלים כמדד‬
‫או נשרף צח הורצה אף דיעכד דאק מרצה על אכילות‬ ‫אבל ת; שוגג לא ביארו שם וסמך על מ״ש כאן וכדרכו‬
‫במזיד אלא ודאי מיידי כנטמאו כ' והאי דקאמד כשר‬ ‫ככל מקום לבאר פל מן כמקומו וכהכי אתנח לן מ״ש‬
‫לאו דווקא דעיקר פלוגתייהו נמי דקאמרי אין כשר אין‬ ‫קל"מ ז״ל מ י ז שפסק כפ״א מה' פה"מ גבי כל היכקיה‬
‫דם‬
‫יגל לו■‬ ‫חידרעים על הרמב״ם הלכות קרבן פסח‬ ‫אברהם‬
‫הרב קיית הפר דלד״י ק״ל דמיעוטא דקרא דאיןשואטק‪-‬‬ ‫דם צ״ל דהוי י‪1‬לכ ככלל דאס ר‪1‬לכ קיים זורק לכתחי'‬
‫הוא כשכת אכל כחול מותר לשחוט כפ״ע והתא קדא‬ ‫וא''כ מאי הוכיח הגמ׳ מינה למיל דנו"! דכדיעכד מודה‬
‫דכל חוקת הפקח להתיר טפלה כשכר‪ ',‬ונ״ל דהכריחו‬ ‫ד׳׳! ‪-‬הצק מדצת על אכילות דילמא דוקא התם משום‬
‫לזה מאי דקאמד ר״א כשני רשות דמשמע יצו שוחטין‬ ‫דלגדצה על החלכ דהוא עולין אכל לגכי אכילות דמתני׳‬
‫ואוקימנא ליה כר״י וזה דלא כר׳׳י דקאמר אי; שוחטין‬ ‫דו יו עומד ושתי הלחם דלית כהו עולין מאי היכא למימי■‬
‫דמשמע איהורא ולכך כתב חהו דוקא כשכר‪ • ,‬אכל‬ ‫‪'-.,‬היא קושיית הש״ס מעיקרא וי״ל דהיינו דווקא‬
‫קשה לוה דאף כחול נמי איכא איסורא דחולין שנשחטו‬ ‫‪!,‬יד‪,‬יא אך לד׳ שילא דם״ל דמתני' דקתלי נודע לחחר‬
‫כעזרה דלדידה דליכא חיוב הוו חולין שנ"כ וא"כ חין‬ ‫ךייקא וק״ל יצק מרצה על אכילות אף כמזיי‬
‫כתכ דשוחטי; עליהם כפ״ע דכה״ג אמרי' כפ׳אין דורשי;‬ ‫א’ כ אתידכדי ד׳ יהושע ככ‪:‬טן‪-‬מיידי ככשר לחודיה ולכך‬
‫דלמ׳יד קמיכה כנשים רשור‪ ,‬אינה אלא כאקפויי ידא דחי‬ ‫ראיוק מיניה וה׳הדהמק יכו‪, ,‬הק הניחת >ר‬
‫ככל כחה הוי עבודה כקדשים הדי כיון דרשות הם הא‬ ‫״■יא אלא לדכינא מא״ל אלא דעדיפא מיניה פדיך אף לד‬
‫דעבדי קמיכה הוי עכורה כקדשים ולא דמי לאנשים א"כ‬ ‫םי‪1‬א ולפי המהקנא אתי שפיר הן מתני׳ אף בד■י לכ״ע‬
‫ה"נ דרשות הם לא מנו‪,‬שחטי כפ״ע כיון דאינם מחוייכי'‬ ‫אמור מעחה לרפי׳ דפהק כרכינה דקין מדנה כמזיד‬
‫כקרכן פקח ואינו כא כנדכה הוי חולין שנ״כ ואף דר״י■‬ ‫לכך לא כתב הן דנטמא הכשרבפ׳א מה פה מ חלת‬
‫ק״ל דחולין שנ״כ לאו דאורייתא וכמ״ש כפ״ב דפקחים‬ ‫‪ -p - ,‬ר‪:‬טמא כ׳ הצק מדצה והא דלא כיאר שם דאם׳‬
‫ככר כתב רש״י ז״ל דהייט דוקא כהנאה אכל כאכילה‬ ‫נטמא* הכשר ולא נודע כ״א אחר זריקה דמרצה משום‬
‫מודה דאהוד • ועוד לרבינו ז״ל דפקק דחולין שנ"כ‬ ‫רתמן אמ״ש כיא; אלא מ״ש שם דנפשל הכשר הו שיצא‬
‫דאהור דאורייתא לדעת רוב המפרשים ז״ל אין כתכ רצו‬ ‫‪ ^,,‬יזרוק ואם זרק הורצה צל״ני דכגמ׳ אוקימנח מאי‬
‫שוחטין כפ״ע ועור דאף למאן רק״ל דרכינו ק״ל לאו‬ ‫ככסל כהיסח היעת רתרקימגר! דהיסח הדעת משיס‬
‫דאורייתא מ"מ מדרכנן מיהא אקור ולזה י״ל דרכינו ס״ל‬ ‫ביהו״ל טומאה הוי ומשום צק כמ״ש כפ' כ״ש דל״ד ע״ש‬
‫כדעת רש״י כפ' כיקוי הדם דפ״ה דלר׳ יוקי דק״ל דנשים‬ ‫וא״כ א‪-‬ך כתב דאף דנורע לו קודם זריקה דהורצה והיינו‬
‫קומפות דשות עכדי קמיפה ככל כחם דהתורה התירה‬ ‫משום צין והא אין מרצה על המזיד וככר עמדתי על‬
‫להם והך קוגייא דפ׳ אין דורשין כבר תרגמה הר״ב‬ ‫זה כפ״*א מה׳ פה"מ ע״ש ואפשר ליישכ דכיון דלאו טמא‬
‫קרבן אהרן פ׳ ויקרא דמ׳׳ג דמיירי בקדכן שחינו שלקם‬ ‫ממש אלא משום היהח הדעת הקילו כו ואף על המזיד‬
‫ע״ש שהאדין וא"כ ה"נ דכוותת כיון דהתורה התירה‬ ‫מדנה ודו״ק■■‬
‫להם לשחוט כפ׳׳ע לא הוי חולין שנ כ אן לגבי שכת‬ ‫פ ר מ ה׳ ה ל ב ה ח׳ נשים שנדפי לשני וכו׳‬
‫דהוא איקוד חמור מוקמינן מיעוטא לגכייהו • אבל ק'‬ ‫כתכ מד׳׳ן!ל דרכינו פהק‬ ‫)‬
‫לזה מאי דקאמר הש״ק גבי ר״ש וכ״ת א״ה אפי' טפלה‬ ‫כ־׳יי דנשים חוכה כחול וכשלת רשות והיינו משום ר״א‬
‫נמי ומהיכא תיקק אדעתין דניתקר הפי׳ בטפלה אפילו‬ ‫דקאי כויתיה וכו' ולכאורה תימא דכיון דר״א ק' ל לגמרי‬
‫כשבת כיק ראין כאן איקור כלל וכשלמא לרעת ר׳׳ידק״ל‬ ‫כר״י מנ׳׳ל לדכינו זל לחלוק עליו ועוד קשה מה שהקשה '‬
‫בעלמא דנשיש אהורין לקמוך א"כ כי מיעט רחמנא‬ ‫עליו הלח״מ ז״ל ומה שתיק הרכ מ־׳ק ז״ל לכאורה‬
‫איש ולא השה לו׳ דאיקוראאית לגבה ושפיר איבאלמימר‬ ‫לא יישב כלום דודאי הוא דלא ידעי׳ דנשים חוכה כי אם׳‬
‫דאף מטפלה אימעיט לו' דלא שיין פקח לגבה והקורה‬ ‫מקראי דר׳ יוסי וא"כ ממילא משמע דכני כרת השוא״כ‬
‫לאכול אף כמנייה הן לר״ש דק״ל דמיעוט התורה הוא‬ ‫הין כתכ דנשים רשות ולא דחו שכת ־ אשד ע"כ נ״ל‬
‫לרשותכמ״שדנשיםקומכותרשותוא׳־כמ״שאיש ולאאשה‬ ‫דרכינו הוק״ל דאמאי לא קאמר ר״א דהלכה כי׳׳י וכה ׳ג‬
‫היינו שהן דשית ולא דחי שכלג כס ע הסל כחול יכו‪-‬ין‬ ‫מקשה הש״ה ככמה דוכתי אלא ודאי דה״ל לד״ח לענין‬
‫לשחוט א"כ מינה כשמע דשייני בכסח וכר מנייה סם‬ ‫חול כד״י דשוחטין עליהם כפ׳׳ע והיינו דנפקא ליה‬
‫ובשכת יכולין לעשות טפלה דאון כאן איקור כלל וכשלמא‬ ‫מכבל חוקת הפקח לומד דדמו לראשון דשוחטין כפ״ע‬
‫לפי פשטא דשמעתא דפלוגי כחול ה״ש דאף בעלמא‬ ‫והש״ה דהוצ״ל דנפק״ל לר״י מדכתיכ כפ"כ ונכרתה‬
‫ה״ל לד״ש דנשים קומכות^רשוי‪ ,‬היינו דוקא כאקפווי ידא‬ ‫הנפש משום דכעי למימד דאיכא כרד‪ ,‬לנשים כפ׳יכולכן‬
‫אבל הכא דאיכא איקורא דחולין שנ״ב ואיהו ק״ל כפ״ב‬ ‫דחי שכת ושהכי מיתרצה קו' התוק' ז״ל כד״ה ונתיש וכו'‬
‫דקידושין דחולין כעזרה דאורייתח ודאי מיעוטא דקרא‬ ‫ע״ש■ והא ליכא לעימד דר״י נמי ס״ל דלא דחי שכת‬
‫הוא לגמרי וא״ב שפיר איכא למימר דאימעוט אף‬ ‫ואד‪,‬י מימרא דר״א ככ״ע ואתת לאשמועי' דלא ילפי'‬
‫מטפלה דאינה כת מנייה אן אי אמרי' דפליגי כשבת‬ ‫מככל חוקת הפקח כי אם לענין דשוחטין כפ״ע דזה‬
‫אבל בחול כ״ע מורו דיכולין לשחוט מהיכא תיתידניתקי‬ ‫ליתא רמדקאמר ואצ״ל כראשון דמשמע דמשני נפיק‬
‫טפלה בשבת ואין לומד דהכי דדיש אליבא דר״ש כתיב‬ ‫והא צריך לאימרו לומר דכא' דחי שכר‪ ,‬לא כ; כשני אלא‬
‫היש בא׳ לו׳ שאינה מחוייכת ופ״ת כיון דאימעיט מחוכה‬ ‫ויאי ק״ל לר״י דאף כשני דחו שכת וכן הוא כירושלמי‬
‫חימעיט אף מחוכת טפלה אהני ליה כמפקת נפשית‬ ‫ריש פ' האשת דקאמרכה־ייאר״י ואפי׳ כשנת ואישר‪,‬מיט‬
‫לחייבה בטפלה רזה לא יתכן כלל מכמה טעמי חרא‬ ‫מהילח׳מ ז״ל ולכך איצטיין לו' טעמיה דכחיכ כשני‬
‫דעיקד פלוגתייהו הוא לאיקורא דמדר יהודה נשמע‬ ‫ונכדתה הנפש וכו׳ דכר כרת הם אכל י״ה ה״ל דנשני‬
‫לר״ש דלד״י ק״ל דהא דעושין טפלה הוא להיתרא דהא‬ ‫נית כהו כית דאיש ולא אשה אבל לא אימעיט אלא‬
‫כשני רשות ק״ל ‪ -‬ועוד מאי ק׳יד כר ש דק ל דחוכה‬ ‫מכרת הכל לענין כפ״ע אהני קרא דנל חוקת הפקח‬
‫כטפלה עד רמקשה וכ״ת • ועור ק ח מ ר כר ש ממאי‬ ‫ר‪-‬״י ק״ל דחימעט אן מה;י וקרא דפל חקת הפקח‬
‫קממעיט ליה רוי מחיוכת וכ^ הלח לחו מטס‪-‬ה רכו הרי‬ ‫‪5‬טפלק והא דלא ס״ל כרי׳י דקדא דאיש ל ^ו טי קנק‬
‫כהדייא כדור דהארקאמר לטבלה הוא לרשות ולא לחובת‪:‬‬ ‫משום דע'כ לקטן שהגדיל כי; כ' פקחים פמ״ש התו^‬
‫י מ ע ת ה ג׳׳ב קשה לשכרר‪ ,‬רש״י ז״ל דק״ל לרעת‬ ‫הה ‪-‬לא פר' לקמן דהלפתא נוותיה■ והדג מ״ק ז׳ל‬
‫ר״ש דקומכית נבל כחש ח כ מוכח רמתי‬ ‫דדיה אמד דק״ל ליכיט דפלוגתייהו כשכת דוקא וכ״כ‬
‫דקאמר‬ ‫■‬
‫יגל‬ ‫חידרסים על‪ .‬הרמב״ם הלכות קרבן פסח‬ ‫אברהם‬
‫משים דמעלות השחר עד הנך החמה הוי ה' וגניין כמ״א‬ ‫דקאמד הש״ס הכא ־דעח ד״ש איש ולא אשה הוא לו'‬
‫•‬ ‫סי׳ צ״ט הק״ב יע״ש ‪:‬‬ ‫‪ 5‬ק רשות א׳יכ מאי קאמר ונ״ת טפלס נמי וצ״ל דאץ ‪,‬‬
‫טמא וכי׳ עיין הראכ״ד‬ ‫הלכה ב׳‬ ‫י‬ ‫פרק‬ ‫לדמית דרשות חכמים להדדי דאף דה״ל דמיעוט דכתם‬
‫ז״ל ובאמת אחד הרואה‬ ‫י‬ ‫הוא לרשות אפשר דהכא ס״ל דמיעוט לגמרי הוא‬
‫וח' השומע חמוהי קמתמה איך יצאו דפרים אלו מפי‬ ‫ואיסורא חית לגביה ולכך איצטריך ליה למכסת נפשות‬
‫הלח״ם והמ״ל‬ ‫זי" ‪1 . -‬י ה כ■ ‪ ,. .‬וכמו שתמהו עליו י '‬‫‪V".‬‬
‫מר״ן‬ ‫להתיר טפלה והיינו טעמא דכיון דאיקור חולין כעזרה‬
‫ידר״יי' רי ו מ וןי שלא היה כגירסתו כהראכ״ד עד‬ ‫ז״ל ע"‬ ‫הוא אפי' כהנאה לכך אמרי' דאתא קרא למעט נשים‬
‫אחר זמן שחיטה אלא ער אחר שחיטה והמגיהים הוסיפו‬ ‫לגמרי אך אחד דאתא קדא לגלויי דמוחרין בטפלה ודאי‬
‫מלת זמן כדכריהר״ח ומשם העתיקו' הסופדים כדברי מר״ך‬ ‫מוקמי' למיעוטא דקרא לרשות וכיון רהוי רשות לא דחו‬
‫■•‬
‫כשהכי׳לשון‬ ‫פ׳כה‪- -, 1,, :‬‬
‫ותך‬ ‫‪...........‬‬ ‫■‬
‫כהשגח' וכן ת־אה כהרא״ס זל‬ ‫■‬
‫שלא‬ ‫בכת אמנם כחול אם רצו שוחטק כדין סמיכת רשות אלא‬
‫■ין‪,‬יו מ״ש מר״ן‬
‫הדאכ״ר לא הביא לשון זה כ־כריו לפך כקשה" ’‬ ‫דעדיין אינו מוכרח דאיכא למימר דלא התיר הכתוב‬
‫זלע״ש‪-‬גם מ״ש וכיבתרדעכדין וכו׳כוונתוהיאדלאשיין־‬ ‫אלא לטפלה דלא ילפי' מטמיכה וכדעת המקשה ור״א‬
‫לשון שאלה אלא לפי תהדק ידיעתם כ־ין א"כ כיק שהם‬ ‫דקאמר כשני רשות הוא קאי לטפלה אכל ככ״ע מודה‬
‫מסופקים לא יהיו יכוליים לעשית קודם ידיעתם אלא ודאי‬ ‫דאסור וכן סוא‪,‬מבואד כפ״ק דערכין ק! ד' ע״ש‪,‬ואפשר‪.‬‬
‫דמיירי קודם שחיטתן והכי מוכח לשו; ספרי שאמרו א״כ‬ ‫־ דשאני הפא דגלי קרח כמפסת נפשות ‪:‬‬
‫יוד־ הדס לטמאי וכו' ולא ידעתי מה תיק כזה הרמ״ל‬ ‫ה ל כ ה ט' מי שהיה ופו' עס עליית השמש ט״ו‬
‫ז״ל שכתב ובזה נסתלקה מה דהכיא מספרי ובו' גס מ״ש‬ ‫וצו' הא דפי' היב מתחלת שעת‬
‫משס התוסהית דמיירי ששחטו עליהם ואח״ך הקריבו‬ ‫שחיטה עיין כתוה' דמנחית ד״ך ע״כ כד״ה נפסל וכתב‬
‫קיבן אתר הין זה במשמע מדבריהם ועוד דדכר זה‬ ‫הרב כ"מ ז״ל דפשטא דסוגייא הכי מוכח דאמרי ט״ו‬
‫קוא דוחק דהכהניס השוחטים לא היו מכירים מבעלי‬ ‫מיל מצפרא לפלגא דיומא ע"כ ואינו מוכרח דהא התמר‬
‫הקרכן דשמא יהיו טמאים גמורים ולכך כיון דהביאר‬ ‫נמי ט״ו ■מפלגא דיומא לאורתא ולעד״ן דהוק״ל לפירש״י‬
‫הקרבן שלהם אף שהם טמאים ולא היויכולין ליכנהלעזו י‬ ‫דא"כ פליגי כמציאותדהא קחני מן המודיעים וכו׳ וע״ש‬
‫לא היו הכהנים מניחין אותו ליקרב שכך צוה להם משה‬ ‫מן מודיעים הוי ט״ו מיל‬ ‫מפרש ודאי לכ״ע ‪,‬‬‫ולכך ‪.‬‬
‫כתוס' ‪, .‬‬
‫‪. .‬‬
‫וכשבאו הטמאים אצל משה אמד לכס הין קדשים קרבים‬ ‫וכהא פליגי מה הבד ט״ו מצפרא הוא ומר סבר מפלגא‬
‫בטומחה וה ד דמשה חף טבול יום הסור ול ;ך המד‬ ‫דיומא וא"כ ע"כ דבתחלת שעת חכילה ותחלת שעת‬
‫‪, 1,‬‬ ‫‪ - ■I‬י ‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫שחיטה איירו והכי משמע ריכטא דגמדא דלא פליג‬
‫השפים לדעתו דידחו לפ״ב והיינו דהקשו התוה' דאף אם‬ ‫ר״י אעולא אלא חדרך רחוקה ולא אמודיעים דקאמר‬
‫נאמר דמשה היה טועה למה השי״ת הכפיש לדעתו לי'‬ ‫עלה ט״ו מיל פליג ולפ״ז מאי דאמרי ט״ו מיל מצפרא‬
‫דידחו ולא אמר להם דיטבלו דהא שוחטי; על ט״י לכ״ע‬ ‫וט״ו מיל מפלגא הוא קאי אף להברת ר״י ודלח כהרכ‬
‫ולכךכ׳דאנה״נעשוכך וכו' ועיין בתי״ט ריש פ' אלו דברים‬ ‫כ"מ ז״ל שכתב דתפיס ליה שיטת עולא משום ר״י דקאי‬
‫שתמה עליהם ולפי מ״ש אין באן תימא • ומ"מ רכינו‬ ‫כיותיה דלמנ״מ פלגינהו וכו' והא דלא קאמר מהנץ עד‬
‫מיאן כזה דא"כ כיון דס״ד דמשה דט״י עדיי; טמא הוא‬ ‫שקיעה שלשים מיל משוםלישנאדמח‪:‬י'דנקטמןהמודיעי'‬
‫מהיכא חיתי לו' דלמהקנא דשוחטין על ט״י ואף דתיס'‬ ‫והוא ט״ו מיל והכי מוכת אף לפירש״י דפי' לדעת עולא‬
‫כתבו משום רטמא כתיב כקרא והאי קלישא טומאתיה‬ ‫דשעת שחיטה הוא הוף שעת שחיטה אמאי לא קאמר‬
‫לא ניחא לה ^‪5‬בי' דהא׳ס״ד ומשה דאף ט״י מכלל טמא‬ ‫מהנץ עד שקיעה ל' מיל אלא דמתני׳קתני מן המודיעים‬
‫דהוזכד כתורה ואם כן מה שהשיב׳ לו איש כי יהיה‬ ‫יכו' לומד דפתית מט״ו לא הוי ד ק דחיקה לכךפלגינהו‬
‫טמא אף אט״י קאי ועוד דאמרינן במפות ובנזיר‬ ‫ועוד נ״ל דרכינו קשיתיה הא דהקשו התיש' שם דצ״ג‬
‫טמא יהיה לרכות ט״י ואם כן כיון דגלי קרא בעלמא‬ ‫ע״א בד״ה אלא למה נאמר וכו' קשה לרב יהו־ה דאית‬
‫דהוא ככלל טמא ה"נ טמא רקרא בכלל ט״י אלא‬ ‫ליה כל שאין יכול ליכנס כשעת אכילה ד ק רחוקה לו'‬
‫ודאי דאה״נ דאף ט״י כמשמע • אבל דוקא ט״י דמת אבל‬ ‫‪-‬פטור מכרת למ״ל כא לא חזי לאכילה וע״ש כתוה'‬
‫ט״׳ דשי|ר טמאים שוחטין והוא דגזרת משוס חומרתו ‪-‬‬ ‫דלא תירצו כ״א על הפסוק ולא על הברייתא דאינה‬
‫ולעד״ן דתשמע להו ל^"ל דוקא‪.‬התה אסור ט״י משום‬ ‫כוותיס ולכך מפרש יבינו דהא דקאמד רב יהודה כל שאין‬
‫דקרא נתיב ויהי אנשיס אשר היו טמאים לנפש אדם‬ ‫יכול ליפנס בשעת אכילה החלת שעת אכילה קאמר ולכך‬
‫מיותרת דמאי נ"מ כאיזה טומאה מיטמו אלא דכא‬ ‫תני בברייתא לפוטרו מכית לו' אף הבא כשעת אכילה‬
‫הכתוב לזימד דמשום דטמאיס לנפש אדם לכך נדחו ולא‬ ‫פטור מפית כ׳ון דלא בא כתתלת שעת אפילה וא"כ אף‬
‫א״ל משה דיטכלו אף דקי״ל בעלמא דשוחטין על ט״י •‪.‬‬ ‫דקאמד שעת שחיטה הכי הוי כנ״ל • אך צתכין אט‬
‫וליישב דעת התוה׳נ״למשום דאמרי' בכריתות ד״ט דלמ״ר‬ ‫למודעי מאיזה טעם פסק רבינו כעולא ולא כרב יהודה‬
‫ט״י דזב כזב דמי אין שוחטין על ט״י ע״ש וא"כ מוכרח‬ ‫וראיתי להבה״ז דמ״ב ע׳יב בחידושיו להרמב״ם נתב‬
‫לו' דאמוראי דהפא ס״ל דלאו כזב דמי וא"כ מוכרח לו'‬ ‫משום דהקשו התוה' לדעת ר״י מהך ברייתא לכך פסק‬
‫' דלית להו ב ק ברייתא ק תני טמא יהיה לרפות ט״י‬ ‫כעולאולע״ד דבריו תמוהים דלשיטת דכינולק״מ קושיית‬
‫דההיא ס״ל כזב דמי ועיין ברברי מר״ן פ״ג מה' כ״מ‬ ‫התוה' וא"כ א״ש אף לר״י ופמ״ש ‪ -‬גם מ״ש הב"מ ז״ל‬
‫ועיין להתוה' כפ״ק דינמית וכפ'כל הפסילין דלא משמע‬ ‫איט מופיח וכמ״ש ועוד דר״י גופיה לא פליג וכמ״ש‬
‫סכי ע׳ש וה"נ כו‪:‬ת מד״ן כמה שהקשה על הרחכ״ד איך‬ ‫כגמרא ועוד ק' איך פסק הרסכ״ם ט״ו מיל והא הקשו‬
‫יצאו דברים מפי קרוש דהא ס' ל דט״י חייב כרת מכת‬ ‫ולזה יל דלא‬ ‫כגח' אנטלא מד״י ואוקמוה כתיוכתא ’‬
‫טמאיר\ה וא״ב ה"נ כיו; בלא העריב שמשו נקרא טמא •‬ ‫בריס לה ולאו קושייא היא דאיכא למימר דחית להו‬
‫ועוד נ״ל לדעת החוש' דכיון דמרע״ה נסתפק לו אם ט׳י‬ ‫כסתם מאני' מן המודיעים דהיח ט״ו הד ד ק רחוקה‬
‫זה או לא א״כ אמאי השיבו בלשון‬ ‫■הד ככלל טמא‬ ‫אפילה קאי והיינו ודאי‬
‫ומופיח לו' דלזמן שחיטה או זמן א כ י ל‬
‫טמא‬
‫לז‬ ‫ינל‬ ‫אברהם ; חידרטים על הדמב׳־ם הלכות קרבן פסה‬
‫שהעמידוהו כע' כ״צ דפ״א■ דאי; לו' דה״ל לגמרא כמ׳ש‬ ‫נומא החם דעייי; הספק כמקומו עומד אלא לו?ןר חקא‬
‫התיש' דהתכא לא ם"ל כר״י לגמיי אלא לעני; רשות יתר‬ ‫נ‪1‬מא גמור דלא דמי לעלמא דעסה הפעולה הנאסיה‬
‫לא תה ודאי דוחק גדול ומה גס לדעת רכיני זה לא יתכן■‬ ‫ככנודו ט׳יי אכל הכא לעני; שחיטה ותו לא דהא לא אכל‬
‫לו' דהך כהיחא כמ״ד שוחטי; דא"כ תקנזי ליס קושיית‬ ‫עדדהעריכשמששפיררמידשוחטיןאמנסכל זה לא ידעי'‪.‬‬
‫התוש' ואי; להשיב דהתוס' ז״ל הקשו דכיון דלמ״ד שוחטק‬ ‫אלא כתשוכה וכאמור אך ודאי מקרא דויהיו אנשים אשר‬
‫טמא דקיא היינו כו' א"כ מאי דמתמה הגמ' דאיצטהך‬ ‫‪ to‬טמאיס שפיר איכא למימד אן־ ט״י כמשמע לפי‬
‫קלא לאי עכיד לא שכקי' והא נמי נפק״ל מ‪-‬דא‬ ‫הכייל כעלמאדט״יאיקריטמא והיינו דתפש על הראכ״ד‬
‫דלפי אכלו ומ״ש דכוונת הגמ' לאתמוהי על מאי דקאמד‬ ‫»אאו מפי קרוש ולא דמי לסי‪-‬נין התוה' ז״ל •‬ ‫‪-,‬ו‬
‫לפוטיו מכיק וכו' הס דבדיס דחוקיש דא"כ אמתי תפיס■‬ ‫^ ־ מה שהקשה‪.‬א? קאמד ולא יכלו כיוס ההוא וכו' אף‬
‫הגמ' כמלת א״כ למה נאמר דכיק דעיקד תמיהתי היא‬ ‫דלא היה בנידהתו זמן שחיטה לק"מ דהא דקאמד ולא‬
‫למאי דקאמר לפוכירו מכ‪-‬־ת ועוד דעי־ר הקושייא חסר‬ ‫^לן לעשוק קאי דהיינו שעושי; כעצמן ולכך כיום ז׳ אף‬
‫ה; הספד דכיינת הגמ' היא לו* שאינו מיותי דאינטהך‬ ‫לאחד הזאה רטכילה לא יכלו ליכנה לעזרה לעשות פסחיהן‬
‫לאיש נדחה וכו' ועוד קשה היכי דייק מהאי דקאמר‬ ‫בגופן אכל למסר יכולי; לעשותו כיו; שהעדיכ שעש; וכ"‪5‬‬
‫לפוטרו מכית דאם זרק הורצה דילמא איצטריך לפוטרו‬ ‫התוס׳ז״ל‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫אף אס הזיד כשני • וכשלמא ל־עת התוס׳ לק"מ דלכך לא‬ ‫נ״ל הכרח לדכינו לחלק כין ט"מ לט״ש מרחנן■‬
‫מוקמינן לפוטרו מכרת אף אם הזיד בשני משום דאתייא‬ ‫פ' מי שהיה טמא לפוטרו מכית והקשו התוה'‬
‫דלא כמא; דאי לי״ןולי״ח דס״ל תשלומי; דראשון ודאי לא‬ ‫שם דהא כברייתא קחנידט״שחייכ כדת כיון דיכוללטכול‬
‫צריך קרא דככר ידעי' זה מקדא אחיינא וכאמור שם‬ ‫מזי׳דמתני׳ ס״ל דשוחטין על ט״שע״ש ולכאורה דכדיהם‬
‫כש״ס דאי ליכי דש״ל דשני רגל בפ״ע ואס הייד כשני אף‬ ‫תמוהים דא” כ מאי הוכיח ד"; ממחט' לד״ש ראם זרק‬
‫אס שגג כא' חייב א"כ אף דדך יחוקה לטמא דמי אם‬ ‫מיצה לימא דהחם משום דש״ל דשוחטין וא״כ טמא‬
‫הזיד כשני ליפי חייב הלא ודאי דמיירי לפוטרו כא' אף‬ ‫דקדא מיימ בו' שאץ ראוי לאכילה אכל דק־ דחוקר>דראוי‬
‫אס שגג כשנו^ולכך מתמה שפיר חה ודאי לא צריך קרא‬ ‫לאכילה ודאי אסז־קהודצהאךחנאדה׳׳ל דאי; שוחטי; והוי‬
‫דאי עביר לא שבקי' ליה אך ליכינו ז״ל דס״ל דטמא ודרך‪-‬‬ ‫טמא ם'‪-‬א"כ שפיר ילפי' דרך דחוקה מטמא דאף דדאוי‬
‫רחוקה אף אס הזיד כשני פטור ח״כ מאי מתמה הגמ' • אשר■‬ ‫לאכילה לא הורצה וכן דחה ד״ן ראיית ר״שככה״ג כסמוך‬
‫ע״כנ״ל לדכינו דסאי תנא דכדיי׳הוא ד״י דאוקמיה הגמ'‪,‬‬ ‫וי״ל דס״ל דאנה״נ הו"מ לתדוצי ליה הכי אלא דקושטא‬
‫לעיל דהליביה דריש לאיש ולא קטן שהגדיל כי; שניפסחרזם‬ ‫קאמד ליה מכח דיוקא דדב אשי דקתט חייכק ועוד י״ל‬
‫כמ״ש לעילומיני' ידעי' דשטהשלומי; דראשו; אך היינו ד ק א‬ ‫דהתול לשיטתייהו אזלישכתכו שם דר״שור״ןתרווייהוש״ל‬
‫למאן דלא חזי כא' אכל אס שגג או נאנס דחזי כא' אהני‪,‬‬ ‫דשוחטין‪..‬אלא דפליגי כלימודייהו דד״ש מרמס ליה‬
‫קרא דרכי דדריש כי קדק ה' לא הקריב וכו' חטאי ישא‬ ‫לטמא מת אף דלא דמי ור״ן ס״ל לא ילפי' אלא דדמי‬
‫למיסוי רגל כפ״ע לימי ראם שגג כא' והזיר כשני‪.‬‬ ‫ודכי' ז״ל יפאן כזה ביק דאינו אלא מה מצינו מאי‬
‫דחייכ ומיתדצא כהכי קושיית התוספות שם כד״ה איש‬ ‫דעתיה למילף כיק דלא דמו וגס תי' הראשקנראה לו‬
‫ועיק שש כמהיש׳׳א ז״ל • השר על כן מאי דקאמר׳‬ ‫דוחק דמאי דעתיה דד״ן להביא לו ראיה ממתני' אחי‬
‫• ככתיתא לפוכירו מכדר‪,‬על כרתי; לו׳ לפוטרו מא׳ קאמר‪,‬‬ ‫שחשוכתה כצדה דכמה תנאי ה״ל אין שוחטי; כמ״ש‬
‫דאי לפיטת משני כודאי לא צדוך קרא דכיון דלא חזר בא'‪.‬‬ ‫הרץה' ומס גם דסתם מחני' דלעיל ס״ל אי; שוחטי; וכמו‬
‫ולכך מתמה שפיר הא כיון דאי עכיד לא שבק•' לה כודאי‬ ‫שדייק מינה הש״ס לעיל לרב וא"כ היי סתמיות התרי ‪.‬‬
‫לא חזי כראשון ומהיכא■ חיתי דסייב גם מס שהקשו‬ ‫לשר על כן נ״ל לרבינו דלעולם דמתני' ס״ל אין שוחטי;‬
‫התיס' דלעיל אוקימנא למ״ד הורצה ס׳ ל כמ׳יד שוחטץ‬ ‫ואפ״ה פטור מכרת משוס דאף דטכל והזה אין כידו‬
‫ל״ק לדעת דכינו ז״ל דהא ודאי מסלוקת ר״ע וד״א לקמן‪.‬‬ ‫לעשות ואי עכיד לא שכקי' ליה וזהו דקדוק לשין התנא‬
‫כמחני' לעמן ד ק רחוקה מ; המודיעיס או מאסקופת‪.‬‬ ‫^אמר יכיל לא יהיה ענושכרחוכו׳ערלוט״ש מניןואמאי‬
‫ה^דה תלוייה כאס ילפינן מטמא או לא דסא ר״ע דס״ל‬ ‫לא קאמר ט"מ דמוזכר כקרא רחל ז' כיון דאיהו ס״ל דאין‬
‫מן המודעים הוא משוס דס״ל דילפי' מטמא דאין ספק‪.‬‬ ‫סוחטי; אלא ודאי ‪-‬כהך אזיל ומודה דפטור דמקרא מלא‬
‫כית לעשות וכמ ‪5‬שהובא כספרי כמ״ש החוק‘ שס אך‬ ‫דכר הכתוב והאיש אשד הוא טהור וכיו; ד ^ טמא‬
‫לר״א ה״ל דלא ילפינן מטמא משום דטוכא חיכא למיפר}־■‬ ‫דמישתעי כיה קרא דהיינו חל ז' שלו כערב פסח א"כ‬
‫כמ״ש התיש' שס בד״ה ה״ג ע״ש וא"כ לר״א אף דס״לאין‬ ‫אמאי קפיר אטהור לגמה לעני; כדת אהך נמי ליחייכ‬
‫שוחטי; וכסברת דכא כפ' אצו דכריס דק״ט ע״א אפש״ל‪.‬‬ ‫כיק דבירו לטכול ולומד דנפיק מדכוייא דחיש כצ זה‬
‫דה"צ נמי כדי׳ן דכ ד ק רחוקה אם זרק הורצה דהא דמ״ד‬ ‫הייתי טועה לו' כיק דקדא נייד מהך דטמא דהוה חל‪'1‬‬
‫אם זיק לא הורצה הוא משוס תליף מטמא אך למאן‬ ‫ודאי לא מדכינן שאד טמא כיון דהתודה מיעטה אלא‬
‫דס״ל דלח ילפי' שפיר איכא למימר דכיון דראוי לאכי‪.‬לה‬ ‫ליה‬ ‫ג־אי משום דהתם לגמה מיפטד דאי עכיד לא‬
‫לפי אכלו קרינן כיה ושפיר איזדריק ולייחס הוא דחס■‬ ‫ולדעת התוס' י״ל דקדא דכי יהיה טמא כולל שאד טמא‬
‫רחמנא אלא דהתייה התמידה גכי טמא משום חומרתו‬ ‫אף מ' ולכך איצטהך לומ' אשד הוא טהור למעט שאר‬
‫דהכו דלת לוסיף עלה והש״ס דמחק אליבא דד״ן הוא‬ ‫טמא ומדכוייא מהאיש מרכינן טמא כז' שלו דדמי‬
‫משים כלפי ראיית ר'ש דמייהי מד״ע דהלכתא כויתיה‬ ‫לטמא שק ‪r‬‬ ‫י‬
‫דילפי׳ מטמא הוצקלומ׳דאנס"‪ :‬דקי״לכהא כד״עלגכי‬ ‫־ יש לוהכרחלרבינו מדאמרי׳שספ׳מי שהיה גבי‬ ‫ועוד‬
‫ד״א אך ממנס לענק שוחטי; קי׳׳ל כסברת מתני' דריש‬ ‫הךכהיתא דקר‪,‬ני א” כ למה נאמר טמא ומתמה‬
‫פרקי; דס״ל דשוחטין וכמו שהוכיחו התיס' דאין לו'‬ ‫הגמ׳למה נאמר דאי עביר לא שכקינן ליה וכו' דלכאודה‬
‫דלעולס אין שוחטי; ואפ״ה פטור מכרה‪ ,‬משום דאף אם‬ ‫היא תמוה דאדרכא היקשי ליה דחייב כיח דהא הך‬
‫טכל יעכיר■לא שכקי'‪.-‬ליה כסכית יבינו וכמש״ל דיה‪.‬‬ ‫כהיתא אוקימנא לה כד״י וההוא ק״ל דאי; שוחטת וכמו‬
‫ליתא‬ ‫«‬ ‫&‬
‫ינל‬ ‫חידדבים על הרמב״ם הלבות קרבן םסח‬ ‫אברהם‬
‫דרכינו פהק כפ״ג מה' מע״ב ופ״ה מה' מו"מ דין ט׳‬ ‫ליחא אלא למ״ד אי; שוחטי; דמוקי לטמא דקרא מ' א״ב‬
‫דמטמא למפרע א״כ איך פהק כאן דפטוריש מפ״ב ואין‬ ‫אמאי נדמו וצ״ל דאף אש טבל לא מהני וילעי' לט״ש‬
‫לו' ד ‪ p‬דפהק למפרע טמא הוא מדרבנן דליתא תו־א‬ ‫כהדדגית וכמ״ש מר"; ז״ל אך למ״ד שוחטץ אי; להוביח‬
‫דאק פסק כר״י לגכי דכנן ועוד די' אושעיא מקני‬ ‫מזה כלום דהא טמא היינו כו' • וכהני ניחא לי מ״ש הרג‬
‫כוותיה והלכתא כוותיה לגבי ר״י דהוא תלמידו וננוד‬ ‫מהדל׳א כ ל עץ חיים בלשונית הרמכ״ם כ‪1‬ה הלשץ‬
‫לר״י דלמפרע מטמא מדרבנן ה״ל דלא יסתוי ולא יומו‬ ‫לדעת רכינו ז״ל דל׳ל דטמא אף אס טכל לא עכי!־ א"כ‬
‫כמ״ש ר״י דס״ל כוותיה וכיון דרביט פסק‪.‬דהיתר ‪1‬׳‬ ‫מה תירץ בגנן' דר״ןל׳ל כמ״ד שוחטי; אכתיאיכא למילף‬
‫א״כ כודאי דס״ל כדכנן למפרע טמא דאורייתא• ד״ל‬ ‫מטמא מת ^רא דאף דראוי לאכילה נדחה וע״ש‬
‫דס״ל לרכינו דע׳יכ לא אוקמוה כגת' הט אלא לה״ד‬ ‫שהניחה כקושייא • ולפי האמור לק"מ איך שיהיה דלר״ן‬
‫למידחי הך פשיטוקה דהכהן לא מיצה כטומאת התהום‬ ‫התש מתני' כמ״ד שיחטי; וכיו; שק לא קי״ל כהא כי״ע‬
‫ולומר דמילתיה דד״ח ׳דאמי ל״א אלא לטומאה הא‬ ‫וא"כ ע"כ לא קאמי החש דילפי' אלא משום דש״ל אין‬
‫למעוטי תהוה חיבה ולבך אמרו דר״י דקאמר ופטורים‬ ‫שוחטי; והוו דמו להדדי ולכך ילפי'אך לדידיהידש״ל‬
‫מפ״קהוא משוס רס״ל מכאן ולהבא הוא‪ ,‬טמא אך‬ ‫דשוחטין וטמא ^רא איידי בו' א"כ צא שייך למילף וכהא‬
‫למהקנא דקאמר הגת' שש גכי הך כעיא ריתמיר את״ל‬ ‫אף ד״ע מודה דלא ילפי' אמנם כל זה דוקא לר״ע אך‬
‫דכהן המרצה הוקרה לה וקי״ל כל אה״ל פשיטוקא ה ח‬ ‫לר״א דל׳ל דלא ילפי' מאיזה פירכא א״ב אף דל׳ל אין‬
‫דהש״ס מיהדר מהכדתיה ולהעמיד ‪ p‬רקני ר״ח ל״א‬ ‫שוחטי; והוו דמו להדדי לא ילפיכן ;‬
‫אלא לטומאה הוא למעוטי טומאת שק א״ב כטומאת‬ ‫’ א מ ו ר מננתה דכיו; דהאי ברייתא היא ר״י ולטעמיה‬
‫התהום דזיכה כ״ע תודו דהותרה וא"כ אפי' רבנן דה״ל‬ ‫אזיל דה״ל כמשכה דלקמן כה' ר״א דדרך‬
‫למפרע כיון דכהך שעתא חריקה עחין לא ראתה הוי‬ ‫רחוקה היא מאהקופת העזרה א״ב לדידיה לא ילפי'‬
‫הפק והציץ מרצה ונמו רס״ד דמקשה וכן אמרו כהחיא‬ ‫מטמא כר״א וכיק שכן אף דש״ל אי; שוחטי; מ"מ כדרך‬
‫כמס' נזיר דט״ו למידתי לעולם רה״ל לר״י למפרע הוא‬ ‫יחוקה מודה דאה זרק הורצה ולדעת התוה' י״ל דודאי‬
‫דאירייתא ותהום דזיבה התירו הרי אף דה״ל דטמא‬ ‫דלכ״ע ילפי' מטמא אלא משוש דנקור על דרך רחוקה‬
‫למפרע מ''מ פטו ^ מפ״ב משוש ציץ ‪:‬‬ ‫ללמד אף שיש הפק כידו לעשות הוי כמו גילוי דלא ילפי'‬
‫א ך מק שאני חמיה על הראכ״ד ז״ל דמדסתס כאן‬ ‫מטמא אכן מלשון הכיייתא דהפרי לא משמע כ; ע״ש ‪-‬‬
‫משמע דאזיל ומודה לדינו של דכינו זי׳ל ומוכרח‬ ‫ועוד קשה לשיטתם אמאי לא הקשו כגמ' לרב ששת כדדך‬
‫דס״ל דטומאת התהום דזיכק התירו דהא אזיל ומודה‬ ‫הש״ה ככל מקום מהברייתא דקתני אש זרק הורצה‬
‫ג"כ במאי דפהק קדמב״ס דלמפרע הוא מטמא וכאמור‬ ‫דלפחות הו״ל לגמ' לומר תניא כוותיה דר"; אלא ודאי‬
‫וא"כ איך כתב כפ״ו מה' נזירית דין י״ח דהא דאר׳יח‬ ‫משוש דלה פליגי ר״ש ור״ן אלא אליכיה דר״ע דאית ליה‬
‫ל״א טומאת התהום אלא למת הוא אעושי פהח קאי‬ ‫מלפינן מנלמא ולכך ר״ש ה״ל דלא הורצה כטימא אכל ר״ן‬
‫למעוטי טומאת תהום דזיכה ונ״ל דלהימנא בעלמא‬ ‫כיון דה"ל דשוחטין מודה ר״ע דלא ילפינן אכל לד״א כ״ע‬
‫נקטיה ולעולם דק״ל דכא למעוטי ט״ש דהא ס״ל אין‬ ‫מודו דהורצה משוש דה״ל דלא ילפינן ולכך כיון לאוקמי'‬
‫שוחטי; ווורקין על ט׳יש כמבואר כדכחו לעיל מזה‬ ‫הך ברייתא כר״י דבשיטתיה דר״א קאי לא מייתי מינה לא‬
‫ועיקר כוונתו לומר דלא מיעט ר׳יח אצא כעושי פסח‬ ‫מייעתא ולאתיוכתא ׳ איך שיהיה כיון דהאי תנא ה״ל כר״י‬
‫צלא חש לדקדק לומר טומאת שרץ או טומאת «כה‬ ‫א׳כחודה הקושייא עומדת לעומקו מאי האי דקאמר דאי‬
‫׳‬ ‫ודוחק וצ״ע ‪:‬‬ ‫■‬ ‫עביר לא שבקי' ליה רהול״ל דחייב כית דכידו לטבול וכמו‬
‫ה ל ב ה ן' ט״מ שחל ז' שלו וכו' אין שוחטי; עליו‬ ‫שהוכיחו התוה' לעיל מתקני' דקתני!' פטודין והתוספות‬
‫‪ 1‬וכו' עיין מה שהקשה הצח״מ ז״ל וכתב‬ ‫דלה הוכיחו מזה דהאיקנאה״ל דשוחטי; משושד־ושיית'‬
‫השער״ק דלא אמח' כי אה לפי הס״ד ולא למהקנא‬ ‫ריא לפי האמת דהקנא לא מיידי אלא כדרך רחוקה א"כ‬
‫יע>'ש ולעי"; דקשה אף למסקנא לפי' הדמכ״ש דפי'‬ ‫טמא לתאי אתא מוכרח אתה לו' דהכרת המקשה דאי‬
‫למסקנא דמרצה דקאמר ר״ע הוא שחיטת הפסח וככר‬ ‫עכיד לא שבקי' ליה ואהא הקשו דהאי נמי ידעי' מלפי‬
‫כתבתי דעתו כמ״א דר״ע שמע מרבו דקז;ןק שטת ותו‬ ‫אוכלו ומהשתא לאמצו לא וכחי מדקתני לפוטרו מכרת‬
‫לא וד״ע חית ליס אין שוחטין וזורקין ובמ״ש כפיה״ע‬ ‫דהאיך ארק־ רחוקה קאי וכ"כ מהרש׳׳א ז״ל ע״ש ולפי‬
‫ולכך הקשה צו אף שהיא מלוק ק"פ צא דחי ור״א השיכו‬ ‫תירוצם דהמקשה קאי אלפוטרומכרת דמשמע ליה אטמא‬
‫דאש כסכרתך ודאי דחי וכו' אך קשה דמנ״ל לרכיט ‪P‬‬ ‫ולכך קמקמה הא אי עכיד לא שכקי' ליה ולא מקשה‬
‫חילוקאכין ט"מ ובין ט״ש ולעד"; דס״ל לרבי' דט"מ שהנדר‬ ‫ככת דר\א הפך הדין דאית לן דחייב הוא משוה דס״ל‬
‫מגלח עליו אף ט״י מחריב כדר‪ ,‬על ביאתו למקדש וכוי‬ ‫דהאי תנא הי׳ל שוחטי; וט' אכן לדעת רבינו רה״ל דהאי‬
‫כטמא לכל דבריו וכמ״ש כפי׳ג מה' כ"מ דין י׳ד ע׳יש‬ ‫תנא אית ליה דאין שוחטי; א"כ קשה הו״ל להקשות‬
‫אין שוחטי; עליו דהא בשעת שחיטה מסוייב כרק על‬ ‫להפך ולכך מ תק רכינו משום דקרא מיידי כטמא מת‬
‫אכילתו דמקשינן ^ש למקדש בב' כל הפסולין דל״ג ע״ש‬ ‫וא״כ כיק דאף אה טבל והוזה לא מצי עכיד לכך פטור‬
‫וא״כ כסך שעתא לא חד ולמד כן מהא דאמרי' מישהיה‬ ‫מכרת והיינו דקמתמה הא אי עכיד לא שכקי' ליה כנ״ל‬
‫כ ד ק רחוקה ושחטו עליו' לא הורצה ואפי' בא כערב‬ ‫‪.‬‬ ‫לדננת רכינו ז״ל ‪:‬‬
‫ואוכל מן הפסח והיינו משוש דכשעח שחיטה לא חזי‬ ‫ואש דאה זוכ אקר שנזרק ה״ז פטור‬ ‫הלבה ג׳‬
‫ולכך שחטי' על ט״ש אכל •אחר שטבל דחזי לאכילה דחיט‬ ‫מלעשות פ"כ • כתב מרין ז׳ל כפ'כ״צ‬
‫חייב כדת ולא קרב; שוחטי; עליו וכן מוכרח למי׳ש‬ ‫ד׳י אומר זב בז' שלו שוחטי; עליו ואס ראה אח״ך איט‬
‫ה־אכ״ד ז״ל להסביר דעת רכינו ואף דגלי קרא וטומאתו‬ ‫אוכל ופטור מפ״ב וכו' וקשה דהא או־ימנא כגת' דר״י‬
‫עליו דאיט מחוייב כרת על אכילתו אלא עד שיהא כל‬ ‫צשיטתיה אזיל דה׳׳ל מכאן ולהכא הוא מטמא אך לדננת‬
‫טומאתו עליו‪.‬ככר כקב הרמכ״ס ז״ל כפ' ח״י מה' פה"מ‬ ‫לכק דק״ל מטמא למפרע צ״ל דחייב לעשות פ"כ וכיק־‬
‫דלא‬ ‫‪,‬‬
‫יגל לח‬ ‫אברהם ‪ .‬חידרסים על הרמב׳ם הלבות קרבן פסח‬
‫אכל נא וממשל כאחת‬ ‫פרין ח' הלכה ך'‬ ‫דלא אימעוט אלא מכרת ומחוייב הוא מלאות אכל אשה‬
‫אינו צוקה ‪.‬אלא א לפי‬ ‫י‬ ‫דסא מחושי כפוריס נמי כמלקות ואמתי כתכ רכינו‬
‫שנכללו כלאו א'וכו' אכל דער» התוה׳ כמנחות ש״ל‬ ‫ככא; טעמא רשמא יפשע והא מדאורייתא לא חזי עד‬
‫דפלוגתא דידהו דוקא על לאו כי אם צלי אש אכל נא‬ ‫סיכיא חרכנותיוונטד קשה דהרמכ״ה כפיה״מ גבי כל‬
‫ומבושל כיק דמפורשים כקרא לא הוי לאו שבכללות וכ״ד‬ ‫מטעח כיאת מים מן התורה הוא קאי על מה רמפורש ‪,‬‬
‫הדמכ״ן ז״ל כמ״ש מר״ן ז״ל אכל מפ׳ ג' מינין משמע‬ ‫נקיא וקרא כתיב או ככהעה טמאה או ככל שת טמא‬
‫כדעת' רכינו ז״ל דהקם הובאה הגידקת הכי דאכיי ש״ל‬ ‫‪ 4‬ועיין להכ״מ שה■ אשרע״כ חפש ל דהוקשה לרכיט‬
‫דלוקין דקאמר אכל זג וחרצן לוקה ג׳ דכא אמד ^נו‬ ‫מהך משנה דריש פ׳ מי שהיה על הך כיייתא דקתני‬
‫לוקה אלא אחת שאינו לוקה על לאו שבכללות ואם‬ ‫בה־ייא דחייכ כרח ולא נראה ליישב דש ל דשוחטץ וכו‬
‫איתא לוקה שתים מיכעי ליה דהא לא הוי לאו שבכללות‬ ‫ך‪1‬א אחמא‪-‬כהלכה ולכך רצה לחלק דמתני׳ איירי כט־מ ‪.‬‬
‫כ״א הלאו דמכל אשד יעשה מגפן היין אכל מדצן וזג‬ ‫‪,‬ל‪-‬ד כיון דאק כידו לעשות אן־ כטבל ער שיעריב שמשו‬
‫דמפוישים לקי תרתי הלא ודאי כיון שנכללו בלאו א' אן‬ ‫פטור ענית והך כרייתא מיירי כט״ש דכידו לטכול‬
‫דמפוישים הר לאו שבכצצו! וצ״ל דהתוש' ז״ל מפרשי‬ ‫ולשחוט פשחו והא דהקשו מינה כפ אלו דכדים עלד״א‬
‫כפירש׳יי שפי׳ דצא קתמ! דכא דלוקה אחת כ״א על‬ ‫דש״ל דפטור מכרת לא מצי לתיוצי דאיירי כט־ש דהא‬
‫חרצן לחודיה וקאמר אחת למעוטי מכל השר יעשה אכל‬ ‫פיון דלדעת דכיט אן ר״א איידי ביום שביעי שלו שתל‬
‫רבינו מפרש דקאי דכא על מימרא דאכיי אן על שלש‬ ‫” כי״ג וכמ״ש הלח״מ ז״ל הוי כט״ש ‪:‬‬
‫מדצא מחלק ביניהם •ומעתה אני תמיה על מהשהקשס‬ ‫אמנם קשה לי דאמרי' כירושלמי דפ' אלו דכדיס‬
‫מר״ן דלמה פשק כלישנא קמא כיון דרכא קאמד דלוקם‬ ‫גכי הא דאמדי' חמן תנינן איזהו דרך רחוקה‬
‫אחת דודאי לא פליגי התרי לישני כי אם על לחו דכי אם‬ ‫מן המוריעיס וכו' ד״א אומד מאשקופת העזרה וקאמר‬
‫צלי אש כדפירש״י והתוש' והכי משמע מלישנא דקאמר‬ ‫ר״י לא אמי אצא לפוטרו מנית ואמר ר״א מתני' אמר'‬
‫רלא הוי כלאו דחקימה אכל הך דמפורש הר כלאו‬ ‫כן השיב ד״ע הזייה תוכיח וכו' ותפתר שחל ז' שלו כי״ד‬
‫דחשימה • ויותר תמיהא צי איך לא השגיח על דכת‬ ‫וכו' ר״ל וראוי לפהח אן דאינו יכול ליכנס לעזרה וד״ה‬
‫רכינו כקמוך ונראה כצלאו ואח״ך בישלו או בישלו ואח״ך‬ ‫אמר תפתר כחל ז' שלו כי״ג אכל כי״ד אינו דארליכנש‬
‫צלאו חייב וכתב הוא ז״ל שהוא כרייתא מפורשת כגמרא‬ ‫לעזרה ופטור מפסח לרעת ר״א ובתר הכי קאמד אשכח‬
‫ואם איתא אמאי לא הקשה מינה להך לישנת דק ל אפי'‬ ‫הני כהדין קרמייא ר״ל דכדייתא כהדייא אשכח כשחל ז'‬
‫אחד לא לקי • גם מה שתירץ ואפשר שטעמה וכו׳דהוקל‬ ‫שלו כי״ד זורקין עליו ותיובתא לרבהושעיא ומשני ההיא‬
‫נקטינן וגו' אינו מוכן ונ״ל להגיה כלשונו אלא דהול״ל‬ ‫חפתד כמאן דאמר מאשקופק ירושלם ר״ל כד״ע ש״ל‬
‫נקטינן וכו' ור״ל דמעיקיא תיק כיון דלא אתבריר לן‬ ‫ראן חק לעזרה זודנףן עליו הרי כהריא אמור דלר״ע‬
‫מהו לישנא כקרא לכך פשק דחייכ דשמא לישנא כתדא‬ ‫שפקק רכינו כוותיה לעיל כפ״ה דין ח' אן רחל כי״ד‬
‫ה״ל דחייכ ואח״כ תכרים לגזחיה ואמר אלת דהול״ל‬ ‫זורקין עליו אחר שטבל הפך דעת רכיט וראיתי להשע״ה‬
‫נקיטינן וכו' דר״ל כיון דהפיקא הוא הו״ל למינקט לקולא‬ ‫רל שכתב וז׳׳ל שו״ר דדין רכינו כמחלוקת היא שטייה‬
‫כנ״ל ועיין כה' הנהדרין שכתבשם דפשק כלישנא קמא ‪:‬‬ ‫דאמרי' התם אמד ר״ע וכו' ומצות להזות וכו׳ תפתרוכו'‬
‫א מ ג □ דאיקי לרבינו כהלכות נזירות פ״ה דין ח'‬ ‫ופשק רכינו כר״ה וכו' ע״ש שעמר כזה ולע״ד הוא‬
‫שכ׳נזיר שאכלכיית ענכיס וכייתצמוקים וכרת‬ ‫קמויעדודאי הך פלוגתא אינה אלא לדעת ר״ח דק״ל‬
‫זג וכזית חרצן לוקה ד' ל א'מהם כלאו א' הוא ואע״פ‬ ‫דדחוק מעזרה הוי דרך דחוקה אך לד״ע פ״ע מורו ראן‬
‫ני דברים משמע מפני שסם‬ ‫כי׳ד שוחטין עליו והרב ז״ל הכיא דפליגי על מילתיה‬
‫מפורשים הלאו קאי על כל א' וא^ ומאי שנא מנא‬ ‫דר״ע שהיא פהקא דמתט' וליתא אלא הוא שיום ראיית‬
‫ומבושל ושאור ודבש ושו״ד להלח״ם פ׳ג מה מו'^ שסק‬ ‫ר״א וכמו שמפרש הד"כ קרכן העדה ואולם לזה י״ל‬
‫ע״ש •• רואפש‪ -‬דוקא התם רגילה קרא דאמד ענכים‬ ‫כן ע״ש‬
‫כן‬ ‫דכוונת ר״ה הכי דלא רצה להכיא יחיה ממתני' משום‬
‫י•לחים ויבפיס לסייכ על זה כפ״ע ועל זה כפ״ע צגלגי‬ ‫דלפי דעתו לא שייך לפרש מתני' כי אם בי"כ משום דאי‬
‫אאישורים ותשמע ליה צרכינו לגלויי אאיקוד טיר כיון‬ ‫כי״ד אינו ראוי אן דיכול ציכ‪:‬ש וכש' הרמב״ם אמנם לא‬
‫דכתיכ לגכיה אבל הש״ש קאמר כהדייא מכאן אתה ק‬ ‫ידעתי איך יפרש הא דאמרי' אשכח תני כהדין קדמייא‬
‫לאיקורין שכתורה ומכאן ראיה למ׳ש התושפות דהיכא‬ ‫ומשני תפתר כד״ע דמבוא‪ -‬דאן ר״ה מודה דלד״ע אן‬
‫דשנים מפורשים כקרא לא הר לאו שככללית אכן מגע‬ ‫כי״ד שוחטין ודו״ק ‪:‬‬ ‫־‬
‫דקמודה משמע כדכדי הדמכ״ם ועיי; כמ'ש כפ'ה מה^‬ ‫והלא ההזאה שכות עיין להלח''מ ז״ל שהקשה‬
‫א"מ ע״ש ‪ -‬שו״ר להתוש' שם כנזיר דגרשי ומכאן אתם‬ ‫מהן ברייתא דקתני הזאה תוכיח ט"מ שחל ז'‬ ‫־‬
‫למד לכל אישורי נזיר ומעתה מ״ש התיש' הוא משברא‬ ‫שלו כע"פ וכו' ונדחק ליישב דל״ד כהא דאמדי' כפ'‬
‫דכיון דמפורשים לא הר לאו שבכללות ‪ -‬אך קשה דלמ ל‬ ‫קאשה גכי מצורע דקאמד שחל ז׳ שלו הוא ל״ד ע״ש‬
‫גילוי כנזיר כיון דכך היא המדה ככל התורה כולה־ואפשר‬ ‫וגייהתנו בגמ' היא שהל שמיני ועתה הקושייא צע״ד‬
‫לו' כיק דכתי' מחרצנים ועד זג משמע עד שיאכל‬ ‫דלא קשה די״ע ש״ל דר״א קבר שוחטי; וזודקין עלטי׳ש‬
‫שניהם ולכך כא הגילוי לחייב על כל אקד לחודיה כמו‬ ‫וממילא ט"מ שחל ז' שלו דשוחטק עליו ופן אמר דכא‬
‫שפירש״י שם ‪:‬‬ ‫שם דקשכר ר׳יא דשותטין ווורקין וכו' וה״ה ט"מ שתל ז'‬
‫ה ל כ ה ח ׳ צלאו ואח׳יך כישלו וכו' עיין מ״ש מר״ן‬ ‫שלו כע"פ דשוחטין ושפיר מקשה ר״ע לפי שיטתו ומה‬
‫ז״ל ופי' דבריו ד ^ ^אמר איכא‬ ‫“*כס דשייך לומר אן ר״ע מודה כזה דהא כפ' הישן ליח‬
‫בינרהו צלי קדר הוא למאי דש״ד דצא דרשי דבנן ריכריא‬ ‫ליה דד׳׳י דדריש הן דרשא דמיירי כחל שכיעי כע"פ‬
‫דכשל מכושל אך למאי דקאמר דש״ל לרבנן הך ריכריא‬ ‫וא'כ לדידיה איכא למימר דשוחטק עליהם ואפי׳ה אין‬
‫׳גמי הך צלי קדר דחייב דהוי עדין נכלל ככץול יותר‬ ‫מיין עליהן כשבת ולהכישפ ‪ T‬מייתי ראייה מיניה ודו״ק‪:‬‬
‫‪ .‬יגל‪.‬‬ ‫חידדסים על הרמב״ם הלכות קרבן פסח‬ ‫אברהם ‪,‬‬
‫שבכללות והוא גמלא ערוכה •‬ ‫״‘לאו ואה״ן בישלו דומייא דרס ולפ׳ז הוי כינייהו צלאו‬
‫פ ד ל ‪ ,‬ט ׳ ה ל כ ה ז' המאכיל כזית וכו׳_ ואי« ‪-‬‬ ‫ואר״ן בישלו ולא חש להאריך דהרי הוא במבוארוהלה״מ‬
‫לוקה וכו כתב מר ן ז״ל ’‬ ‫■ *‬ ‫ז־ל תירך רהוק״ל קושיית התוה' לכן פי' בר' ומעתה צ״ל‬
‫משמע לדבינודלא מזהיר אלא לישות! מזהיר שלחיאכילוס‬ ‫דאע״ג דהש״ה בפ' ב"מ דתי רשאני התה רכעינן נועם‬
‫וקרי כיה לא יאכל ומ"מ כיון דלא כתיב כהדייא לאיי‬ ‫מצה ולפ״ז צ״ל אף לר״י דשאני הכא רגילה קדא והוי ה‬
‫תאכילום אין לוקין עליו ע"כ וק' מאי שנא מהא דכתב‬ ‫רבנן אף לר״י והך הונייא רפהחיה רלא נהלכתת ופמ״ש‬
‫כקוף הלכות כלאים המלביש את חכידו כלתיס לקה וכתכ‬ ‫התוה' שם מ"מ ככר כתב מהרש״א שה דהתוה' מפרשי י‬
‫מד״ן זל דקרי ביה לא תלביש הרי אף דלא כתיכבלנדייא לוקס‬ ‫כוונה אחרת כגמרא ולפן כתב מ״ש אך לפי פששא‬
‫אף על הקריא׳וב' מדיין זללקמן ועודדקרא דתושבלאכא ‪.‬‬ ‫רשמעהא לק״מ דאף גבי פשח נמי בעינן ביעה צלןןה‬
‫אלא להזהיר ישראל מלסאכיל תושב ואמאי איט לוקה‬ ‫כ־ייו ע״ש ועיין מ״ש המ״ק כפ״ו מה׳חו״מכבל זה ע'ם■ •‬
‫ונ״ל כמ״ש כס״ד סוף הלכות מאכלות אסירות רדקא■‬ ‫^ננם ממ״ש הרב״־ז״ל כהי' שי״ח לא משמע כן רכתב‬
‫מלכיש כלאיס משום דחבידו מתהר עליו גרס לו לעמר׳‬ ‫שה גבי הכרת המ״ק יעתב ריש בישול אחר צלי^והיי‪^.‬‬
‫עליו וכיון דסביח לוקה לכן לוקה ר\א אכל כמקום‬ ‫ראיה מפהח דצלאו ואח״ך בישלו חייב רחה הרב זל רלחו‬
‫דהאזכלו אינו מחהר עליו כלל לכך איט לוקס וכבר‬
‫יי' ‪U‬‬ ‫משוה רמכעל צלייה אלא משוה^ראמי‬
‫כתכתי כס״ד דלדעק ר' ישעיה ‪"1‬ל דק״ל דלוקה ע‪..‬‬
‫^ ^ יי’*'‬ ‫מבושל מ"מ וכדאמר‬
‫אכילת הקטניס א״ב ה״ג לוקה ודו״ק ‪:‬‬ ‫דאף כפהח לא כעי מעם כמצה • והנ״ל בזה דתע ג‬
‫פ ר ל ) י׳ ה ל כ ה א ' הסובר עצס הז לוקה וכו ;‬ ‫דכתב רכינו בפ״ח מה' חו'מ כמתן דאמר חין מפעירין‬
‫ער כ כסא אליהו הביא‬ ‫*‬
‫מחר הפהח רבעי' שעה פהח כפיו היינו מקרא דבי אם‬
‫קישיית הר״א פרוזד דמנ״ל דקדא התא לאזהרה דילמא‬ ‫צלי אש דמשתמע דבעת אכילה כעי צלי אש ואי לאו‬
‫דא״ל קאמר דאזליק כתי־ דוכא ותיק משום דאמד קראי‬ ‫הפי לא קיים המצוה אמנה לא הוי בכלל בישול למילקי•‬
‫כו ולא בפסול משמע דקדא לאזסיס אתא ע׳־כ ולדידי‬ ‫עליה מקיא ילה תאכלו מבושל רהתה לא מיירי _חלא■‬
‫אינו מוכרח טמא דאתא כו למעט סגיגה לשוברו משים‪:‬‬ ‫כמבושל מעיקח והוי רומייא לחי וחמי נוכריה ד־הור‬
‫ב‪1‬ח שיש ט דכיון דס״ל לתנא דקניגה כעייא צלי כפסת■‬ ‫משו' צלי ולכלל בישול לא בא ולכך מוברח לו' דקרא כא‬
‫דקתני הלילה הזה כולו צלי לכך אתח קרא ללמד‬ ‫לגלויי דבישול מבשל להך צלייה והוי כאלו לא נצלה כלל‬
‫השבירס דחגיגה צריך לסוכת ־ וכעיקר הקושיא נ ל‬
‫רכבי כתט התיש' כזכסים רכל סלאוין שכתויה מודה‬ ‫יי”’ ” י”! ׳‪'’'^’r 7‬‬ ‫ומכאן אתה ק■ אמנזי לי’”'‬
‫התה דגילה קרא • איך שיהיה לפ׳ז דברי הל מ זל אינם‬
‫דלאזהדה אתו הלא דוזק סנא דכבר ירעינן מקרא‬ ‫מוכרחים ‪ -‬ואשר אני תחזה לי ררכינו זל הוק ל לפי מאי•‬
‫דוהקתכו דלחלק אתא כק עילת העוף לחמאת וכיון‬ ‫דאמרו שה כגמ' גבי מי שאכל נא מבע״י רלר׳ חייב‬
‫רעולה הצריך הכתיב להבדיל מסילה שמעינן דקרא‬ ‫ומקשה הגמ' והא אפיק ‪T‬ה וכו' ומשני הול״ל כשל כשל ‪,‬‬
‫דולא יבדיל דגכי סטאת דאין ציין לככתל ‪ -‬ג ם כעיקר‪.‬‬ ‫וכו' ואמאי לא פריך הכי לדכנן כמ״ש לעיל אלא וראי‬
‫קושייתו אט מגמגם דכהב דהר״א דצריך לשבור דשמא‬ ‫דהכא נייר הש*ה מהא דאוקי לעיל היכא כינייהו צ‪,‬י‬
‫ניקב קרום של מוס קמ״ל דניזיל כר‪,‬ר דוכא ואי מסא‬ ‫קדר דאף לרבנן נמי חייב משינר דקרח ולא קאמר בם‪,‬‬
‫לא *ירייא דכפר ילפינן מעילם ולא נחחיה לנתחים אלא‪.‬‬ ‫כשל וכו' ומוקמינןפלוגתייהו בצלמו ואחר בישלו כך ואין‬
‫דסד״א דמחוייב שבירה ליקס המוח כרי שלא יכא ליד'‬ ‫להקשות לזה דמנ׳׳ל הא דילמא משום דר' ק״ל כר׳יי דלא‬
‫ט^■ דלהני צריניס שריפה וק״ל נ ‪.‬‬ ‫דכרה קורה כלשון כני הדס ולכך אף ^תיכ כש‪ ,‬כ״״‬
‫ודאי אתי לדרשא אבל לרבנן אימה רה״ל דברה תייא ‪-‬‬
‫ולכן צריך לכתוב בשל מבושל דתו לא הוי כהוג^דכיס‬
‫‪■^ ,‬‬ ‫הלבות חגיגה‬ ‫קורה כיון דהמילית אינן שוות כמ״ש הדא ה ז ל כפ‬
‫כד כזה ע״ש תה אינו דהתה דוקא דאין דדשא אבל היכא‬
‫‪F_L‬‬ ‫פרה ב׳ הלכה ירד ______‬
‫י ד דשות ונו לפיכך‬ ‫י‬
‫דאיכא דרשא כ״ע מודים דלא אמרי' דברה הורה ונו'‬
‫״■‬ ‫כנ״ל‪:‬‬
‫אין ארס יוצא כה חובת חגיגה וכו' עיין מה שהקשה‬ ‫ו א ו ל ם שמעתי מי שמתק לדברי רכינו דהוק״ל‬
‫הדאכ״ד ז׳׳ל וראיתי להפר״ח כס׳ מיס סייס שתי' שאם‬ ‫מ״ש התוה׳ דכיון דר״י ס״ל דאף גבי מצה‬
‫פסק חובה הח ככן תימא דהוי יוה וצילה ותפסל בלינה‬ ‫דכישול מבטל תו למ״ל קרא גבי פהח^להכי ולכך מ ת ק‬
‫דנו' ולע״ד כוא המיס דהא ודאי מלשונו משמע אן‬ ‫רכיט דאנה״נ דאחד דהודע לו הן דד״י דהוח מסברא‬
‫דעיכב ולא שחטס כי״ד מדלא קאמר ושחטה וכמ״ש‬ ‫מוקמי' בפשיטות הן ריבדיא לצלי קדר ובו' אלא דנ״ל‬
‫כגמ׳ועור דהא פסק הדמכ״ם הוא כמ ד דחגיגה‬ ‫חה לא יתכן כלל דא״כ תיקשי מאי כינייפי דאין לו׳‬
‫מדאורייתא מקרא דלא ילין כמבואר בה' ק"פ א"כ חם‬ ‫איכא בינייהו צלאו ואח״ן בישלו דמאן לנמא־לן דר׳ נמי‬
‫נאמר דחוכס קאפר מודה‪.‬קזיל לק־ ראמת' יוצא בה‬ ‫’ לא ס״ל כר״י דמסברא ידעיק ליס דסייב כיון דאף לרבנן‬
‫משוס שמחה גם מ״ש התוה' מורו צררכק הם התנה‬ ‫כמי לא ידעיק להו אלא מסכדא • והרב מעין גנים ז״ל‬
‫עליה יוצא כה ופו' הוא תמוה דהברת התוה' היא ד בק‬ ‫כתב דהא דקאמר איכא כינייהו צלי קדר לומר דלקי עליו‬
‫דאינו כא אלא מן החולק הם שחט מעי״ט אף חם‬ ‫משוס כי הם צלי אש ולרבי לקי תרתי משוס וכשל מבושל‬
‫התנה עליה מיתזי כנדתס ונדבות וזה ההבדא חתילרכץ‬ ‫גמי ולכך פסק כרבנן ע״ש ובאמת כעיני יפלה אין לא‬
‫דאי לאו הכי אמאי אין יוצא כה משום חגיגה דקאמר‬ ‫יראה מ״ש רכינו כ ס ^ ראף נא ומבושל לא לקי הלא‬
‫דכין אי כלא התנה קאמד היכי אתי קרא דקאמד שבעה ‪.‬‬ ‫‪-‬קדא משוס דלא לקי אלאו שבכללות הין לקי אצלי אש‬
‫ולא שמנה ואק לו' מצוה מן המוכסד דא״ב מאי‪.‬הוכיחו‬ ‫•גס לא יאה מ״ש רש״י כגמ' גבי אצלו קי דקאמר ת״ל‬
‫מזה לעולה‪.‬וק‪.‬ל ‪'■ ........... .-‬‬ ‫פי אס צלי אש דכקב ה ל והאי תנא סכר אין לוקין תלאו‬
‫פרק א׳‬
‫יגל ד;^‬ ‫אברהם ; הידרצים על הרמב׳ם הרכות בכורות‬
‫ס״ל‬ ‫אכל התה דאיכא כזיון לא וע"כ אתה צ״ל‬ ‫ה^כות בכורות‬
‫דנמכר מאומד כלא משקל כלל דמיז״ד כאיזה אופן נמכר‬
‫■פרס א' הלבה ח' הבכור נאכל כקוך שנקר‬
‫כין תם‪ ,‬כין כע״ח וכו'‬
‫מדכרי רכינו יראה דאף אנילה כע"מ כתוך שנחו היא‬
‫דמשמע דככור אינו נשקל כליטרא אכל נשקל שלא ע׳י■‬ ‫מדאורייתא וכן משמע מדבריו פ ‪ /‬מהלכות אלו מן י״א‬
‫ליטר' דאי לא״ה הול״ל ונשקל ותו לא דהת' אטליז הוא כליטר׳‬ ‫וראיתי להרב טורי אכן כחי׳ למה' דייה ד״ח שהביא‬
‫ו‪-‬כך רכינו י״ל לא חש להזכיר אופן מכירתו דכיון דכתכ‬ ‫ראיה דאנילת בע"מ תו־ שנתו מדרבנן ממ״ש הבכור‬
‫דמוכרין _ אותו ה׳זמו כפירושו משקל י וכמ״ש כפ״א‬ ‫קימתי מוניז לו חי א משעה שנולד וח׳יא משעת הרצאה‬
‫מה‪-‬כות היהודי מזכח ראינו נשקל כליטרא אכל נשקל‬ ‫ול״פ הא כתה הא ככע״מ ומקש' הגמ' היבי מצי אכיל והא‬
‫ע״י דבר אחר וזהו יהכ‪-‬יח לרבינו זל לומר יהא דקת י‬ ‫־'לזי‪-‬־׳י כתוך‬
‫מצוה לאוכלו‬
‫וה־_ איתא מדאורייתא ״'‪-‬י‬
‫הוח ואה‬
‫נפנ הוא‬
‫נפל‬
‫מת־י׳ ישוקלין מנה וכו׳ לא קאי א־־ור כע״מ רמ; ‪3‬א■‬ ‫‪ ,‬י י ] ־ יי‬
‫דפשיטח הוח רכיון דתני כרישה ונשקל כליטרא חק מן‬ ‫קינה נכלים אלא וראי הא דמצוה לאוכלו כתוך שנתו‬
‫הככורשמעי' דאינו נשקל כליטרא אלא ע״י דבר אחר‬ ‫הוא מדרבנן והם אמרו והה אמרו ע״ש ולכאורה הוא‬
‫דהה לא קחני ונמכר ככית ולכך העמידה כתם דהכי‬ ‫תמוה דמאי מקשה הגמרא ולומר הם אמרו וכו' הן‬
‫מ־התבר טפי דאי כפייש׳יי הול״ל כנגד מנה חולין ועוד‬ ‫ד־אמר‬ ‫' ׳‬
‫‪1‬‬
‫אמת דככר כתבו התוש׳ בבכורות ד״ך ע״ב דהא‬
‫וראיתי להרב כרכי יוסף ז״ל‬‫‪ -‬דלה תני מעשר כהדיה ן ‪ , - , / .‬ן‬
‫פחות‬
‫‪a‬‬ ‫־ ‪L‬‬
‫הא‬ ‫רשב״ג כל ששהה כבהמה ח' ימים אינו נפל‬
‫אסור הוא מרדכנן דמדאורייתא אזלינן‬
‫שנתקשה ליעת רבי' דמיידי כקם ובד^ חלוקה דחי אביו‬ ‫יי־יי י־א‬
‫כפ׳ א״צ דהתה לא מיחזי כעובדיו יחול וע׳׳ש כא״ח סי׳‬ ‫קיןשינן למיעוטא ע ש ולייש־ י^ת י־י־י ־׳ל י־יי‪1‬‬
‫י‪ .‬י ^‬ ‫‪.‬‬ ‫' י‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫מיקרי ‪ ^ . 1-‬״ — ‪■ ,‬‬
‫דכוותה‬ ‫מדאורייתא ר * « ‪ - . 0‬ן י‬
‫חזי ר ו י י י ד י ‪ -‬י ו ו י י ^‬
‫לא ז ח ז ו‬
‫לאוכלו ‪r 'V‬‬
‫דמדרבנן אסיר א ל ‪ - ,‬ר » י ^ י‬
‫ת ק • והפשר כיון דכע״מ מותר כמשקל והם לא עשו‬
‫כ א מנה כנגד מנה לא מיתזי לאינשי כעובדין דחול‬ ‫כפ' הישן גבי העושה סוכתו על האילנות כיון דמדרבנן‬
‫דטעו לומד דכע״מ הוא אבל התם ר״ח ור״ש לאו ברי‬ ‫אסור לעלות לה כי״ט לא חזי מדאורייתא וכן אמרו כפ'‬
‫מכירה הס■ אלא כחלוקה הוי כעוכדין דחול משח״כ‬ ‫■ שבועת העדות יע״ש ‪:‬‬ ‫■ ‪,‬‬
‫כמעשר דאסור כמכירה ולכך אפי' מנה כנגד מנה■‬ ‫ה ל ב ה י״ג ה״ז לא נפסל אלא מקריבו ע״כ •‬
‫כפ״ק דד״ה אמרו נדכה תעשה אותו‬
‫■‬ ‫ייהיי •‬ ‫״‬ ‫אותו כלא ירצה ואין מאחי‪,‬כלא ירצה והקשו התוס' ז״ל‬
‫ל ע ו ד נ״ל דאכיי דדחי התם לשיטתיה אזיל דאין‬
‫מוכרין מעשר של יתומים כ״א כהכלעה‬ ‫‪ .................‬ה ל כ ו ת‬ ‫׳‬
‫דגידיו וקרביו וחלבו משוס דס״ל דמדאורייחא אינו נמכר‬ ‫כצ חועבה הו״אדאסור‬ ‫תאכל כל‬ ‫דמקרא ־דלא הה״‪-‬ל‬ ‫כקב ־!• ־!‬ ‫י״ט ז״ל ‪,‬‬
‫אף אחר שחיטה ובהבלעה מוקד מן התורהאלא דמדרכנן‬ ‫וכו' ולכאורה י״צ רוקה התם יבא ע״י מעשה אכל הכא‬
‫אסור גדרה אטו מכירת בשדוכיתומיסאוקמוהאדאודיית׳‬ ‫דשש ואל תעשה הוא לא מיקרי תועבה • אך ק' דפסק‬
‫הרמכי׳ם י״ל בפ״א מה' פרה דין ז' דעכודה אינה פוסלת‬
‫וכיק דנמכר כככלעה דגידיו והנהו לאו כר משקל נינהו‬
‫וחלבו אף דכר משקל הוא כיון דמועט הוא לא חשוב‬ ‫כק־שים ואף שיהיה ע״י מעשה • לכך נראה דלא מיקרי‬
‫ה פ מתני' דקתני חק מבכור ומעשר לא קאי מעשר‬ ‫מתועב !‪ t'-f‬היכא דכא הדבר מכח העכירה • אבל הני‬
‫כקרבן אינו כא מהעבירה • אבל נראה דאמרי' כחולין‬
‫אלא אחלוקת ‪-‬נמכר כחיטליז כצ הך חלוקה דנשק‬
‫ד"פ ע״ב מנין לכל הפסולין שבשור ושה שהוא כלא ירצה‬
‫בליטרא רלא שייך גבי מעשר לה^תנא ושוקלין מנה כנגד‬
‫ק״ל ושור ושה ש־וע ונו' ולכך איצטדיך אוחו למענו‬
‫מנה בכבור להודיע אי‪3‬ן היתר מכירת' ולכך לא תנא‬ ‫־‬ ‫ן‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫מע‪ • :.‬גביה אבל לרבא דס״ל ׳מעשר נשקל החייה מתני׳‬ ‫'לכאורה האי דקאמר כל הפסולין שבשור ושה לאי ייקא‬
‫י־כתוב בהם שוי אלא כל דשייכי כשוד ושה אך החר‬
‫דנשקל בליטרא ‪ ,‬יי נמי אמעשי א״כ אם התנא נחית'‬ ‫‪,‬‬
‫■ דכתיכ‬ ‫׳גלי קרא דאיתו למעט אר‪,‬א לאורויי‬
‫להודיע אופן מכירתם אמאי לא תני ושוקלין מנה כנגד‬
‫מנה בכבוד ומעשי אלא ודאי דתנא לה נחית להני‬ ‫כהו שור ושה ולכך תני לא תעבוד דלא נאמר כהם שור‬
‫דאופן המכירה ככל אופן שיהיה מוהר לאפוקי משקל‬ ‫ושה לא מיפסל דילפינז מכל תאחר וניחא השתא לדכא‬
‫וכ״ש לרכא דס״ל כחולין דמ״ד ע"כ דמוכר בשומא ולכך‬ ‫דס״ל רכל דאמדה תודה לא תעכיר אי עכיד לא מהני‬
‫ולכך‬ ‫א"כ מנין לנו לומר דעכוי־ה אינה פוסלת ועם האמור‬
‫צ׳׳ל דהך יתני ושוקלין מנה כנגד מנה איידי כתם ■כך‬ ‫ניתח ‪:‬‬
‫לא תני מעשר ואיירי שפיר כדרך חלוקה ולפ״ז ז ח ור״ש‬
‫שקלו‬ ‫שפיר עכרו כמתני' דהכא וכרב יוסף והח‬
‫מוכרו בכית'אכל לא כשוק וכו' הגה‬ ‫הלבה י״ח‬
‫מנה כנגד מנה חולין דלא הוי כג‬ ‫רכי' לא כתב מכירתו כאיזה אופן‬ ‫^‬
‫ן דחול כיון דאיירי‬
‫ורש״י ז״ל פי' דמכירתו‪,‬מאומד וגבי מאי דקתני ושוקל‬
‫ככע״מ וכזה״ז כבר‪.‬כתב הרב ; ‪.‬״‪ V‬ד‪,‬׳הם החמירו ע״ע‬
‫מכה כנגד מנה כבכור פי' ששוקלכנגדו כשר חולין שיש בו‬
‫ונו' ועיין להיב הלכות ט■ דקכ ז ע ד שתפס עציו‬
‫ליטר'ולא ידעתי מנ״ל לפרושו דמכירתו באומד פיון דהתנא‬
‫חנם ‪:‬‬
‫ואם תקפו כהן אקמוציאין‬ ‫פלה ב' הלבה ן'‬ ‫קחני ושוקלין וכו' דפידושו כליטרא כשר דסתם מכירה‬
‫מידו עיין מ״ש מר״ן ז*ל‬ ‫מוא כמשקל אלא דאין שוקלין בליטרא משום זילותא‬
‫ועיין להלח״מ שכתב דרכינו זי ל סמך על מ״ש כפ״כ‬ ‫דמעשס חולק הוא והכי הוא פשטא דמתני' דמעיקרא‬
‫דכתובות דה״ל אם תפס אין מוציאין וכו' ולא ידעתי מס‬ ‫תני נמפדין כשוק כליטרא חק מבכור דנמכר ככית‬
‫יענה להך ראייה! שהביא אכיי מהך ברייתא דהספקית‬ ‫\שוקלין_ מנה כנגד מנס כבכור דכא לומר אופן מנייתו‬
‫מחעשרין רמשמעמינה דאם תפס מוציאין ועו‪,‬ד דחכיי חינו'‬ ‫ראי לא ה למאי תנייה דל״ל דכא למעוטי מעשר דכיון‬
‫מודה כיה דכפל מקום דאמריהמע׳יהדאס תפסשכננמ‬ ‫רנמפי היא ד״אי כשל יתומים מ״ש מבכור ועוד ראמרי'‬
‫קוי תכירו מוציא אלא ודאי דוקא התם משום דמלוה‬ ‫כביצה דנ״ח ע״כ לא קאמר ר׳יי הכא דליכח כזיון ונו'‬
‫טוען‬
‫‪20‬‬ ‫ד‬
‫ינל‬ ‫חידדעים על הרמב״ם הלבנת בכורות‬ ‫אברהם‬
‫פ ח אנה נ דמוציאין משוס דפ׳ח גופיה אתחזק כ‪,‬ך‬ ‫טוען כמא ולכך אם תפם אין מוציאי! אכל גכי ככור‬
‫ישראל וכו עש"כ ואני חמיה דכהך מתני'דה׳ ככודוק‬ ‫דאין א' מהם עונק כייא כיק דכודחי נולד כרשודן‬
‫דפשיט מינסרב המנונא דאי! מוציאץ קתני כסדייא אתד‬ ‫כעליה מאריה הוא ולכך מוציאי! והכי דייק לישנא‪.‬‬
‫ככור כהמה טהור' או ככור כ המה טמאה דהיינו פדיון‬ ‫דמתני' דככורות דככל ספק נקיט לישנא דמפייש טלה‪-‬‬
‫פ׳יח קאני עלה המוציא מחכידו עליו הראיה דמשמע‬ ‫והיא לעצמו לימד דאין כאן לכסן כצום גם כברייתא‪-‬‬
‫זץזין מוציאי! ואיך אפש״ל תש חילוק כיטהס^וצ״ע• ועוד‬ ‫שם די"כ ע"כ תניא מודה ר״א כישדאל שיש לי הפק•‬
‫דאמת׳ כככורית די״ח ע"כ כפלוגת' דר״ט ור״ע דמיימ‬ ‫פטר חמוד כתוך כיתו שמפדישטצה והוא שלו וכן מפורש‬
‫דאקנו ליה כחצידו וכו' דנדאה ככד דלכ״ע אי לאו‬ ‫כמתני׳‪-‬די״ו ע"כ וכר ונקכה אין כאן לכה! כלום ומעתה‬
‫משוס דאקני ליה הו״ל כעל הכית מוחזק כהפק ככור‬ ‫מך כרייתא דקתני המע״ה אכהן^קאי וכן מכואי כלשק‬
‫כיון שטלד כישואו • גם מהך סוגייא משמע דס״ל ראם‬ ‫רכינו ו״ל לקמן כפ״ה ע״ש • אשר ע"כ נ״ל דרכיע ז״ל‬
‫תקפו כהן אין מוציאין דקאמד משל דד״ט וכו' ומשל‬ ‫קוק״ל לדכ המנונא דפשיט ליה ממתני׳ דה' ככורות־אין‬
‫דד״ע וכו' כלומי כהך פליגי ואמאי לא קאמד דפליגי‬ ‫מוציאי! מה יענה להך כמיתא דההפיקית מתעש^‬
‫דד״ט ס׳׳ל דאס תקפו כהן אין מוציאי! ולכך כיון דכהן‬ ‫שהכיא אכיי דאייה רמוציהין ואין נראה לו' דלא ידע לה‬
‫יש לו זכות כגוויה לכך יחלוקו ודכי עקיכא ס״ל‬ ‫דא"כ לא הול״ל להש״ס לשתוק ולהעמיד רב המנונא‬
‫דמוציאין אלא ודאי משוס דס״ל לכ״ע אין מוציאי! והא‬ ‫כתיוכתא ומוכרח לו' דרכ המנונא יפרש הך כרייתא‬
‫לא שייך לו'לכ״ע מוציאי! דא״כאמאי אמד ר״ט יחלוקוכיק‬ ‫מיייי דעשדס כולהו הם ההפיקית ולכך שפיר קאמר‬
‫דאפי' תפה מוציאי! ואזלי׳ כתי כע יה דמוחזק אלא ודאי‬ ‫דמתעשרין אכל אכיי ה״ל דהא דתני הספיקות ד״ל א'‬
‫אין מוציאי! ולדעת סדשכ״א ו״ל י״ל דשאני התס דיש‬ ‫מסהפיקית וסמך אמתני' דככודית ד״ט דקתני נכנס לדיר‬
‫לכעל הכיח אקד• כודאי ולכך אזל״כן כתי■ המוחזק‬ ‫להתעשר דמשמע אפי' יחיד אך רכיני י ל הכריחו לו'‬
‫ודו״ק ‪:‬‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫דהדין עם דכ המנונא מהא דאמדי' כככודות די״א על‬
‫'אמדאלו^ ככלבככורזה מוס וכו׳ והקשה‬ ‫הלבה ט׳‬ ‫הך מתני' דתני נכנס לדיר להתעשר הכיא הגמ' ת״ר‬
‫הלח״מזלדאמאילאאמדאסגעשה וכו'‬ ‫כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר וכו' כישראל שהיו לו‬
‫כדכת דכא ונ ל דלק״מ דהא דחיצטדיך דכא למימר‬ ‫עשרה ספקית פ״ח שמפריש עשיק שיין ומעשק והן שלו‬
‫אפי' אם נעשה הוא לאפוקי מד״ח דמדקדק מלשון אס‬ ‫ולכאורה קשה דפתח כלשון יחיד ומסיים כלשון דכים‬
‫היהדמשמעהיהמ‪12‬יו ולא עי'אדם ולכך כיוןיכיט לומד‬ ‫וג־־כ קשה על ד״ן שם דנקט ג־־כ לשון דכים ולא סגי‬
‫אס נפל דמשמע ממילא אפילו ע״י אדש ולא נקט לשק‬ ‫ליה למינקט לשון מתט' דקתני אף כיחיד דנכנס לדיר‬
‫‪,‬‬ ‫היה ‪:‬‬ ‫' יק‬ ‫להתעשר לכך מפרש דכינו י”ל דהאנא פוק״ל כדכדי‬
‫ככור שאחזו דס וכו' עיין מ״ש מד״ן‬ ‫הלבה י״ג‬ ‫רכזתינו שאמת נכנס לדיר להתעשר רהיכי שייך לו'‬
‫והלח״מ ז״ל ולע׳יד לא יכולתי להולמם‬ ‫דספק ככור דסוא יחיד נכנס לדיר להתעשר עם תשעה‬
‫דאמאי לא פשק כך תנא דכתיתא דאף כמתכוין למום‬ ‫שיין שלו והא כיון דאין מוציאי! מיד כה! הו״ל ממוןדכק‬
‫שוחט עליו גס מדכדי רכינו שכתב וכנכד שלא יתכוין‬ ‫ואיך פוטר את שלו כממונו שלכהן והיא קושיית אכיי לכך‬
‫לעשות כו מום נדאה דהוא הפך דינה דכרייתא ונ״ל‬ ‫פא התנא לו דהא דאמדו נכנס לריר להתעשר דהיינו‬
‫דדכיט קשיתיה מ״ש האיש' הא דאמדי' פ״ק דע ז וליהוי‬ ‫הס יש לו עשי ספיקית מעשרן וכי' ווהו מה שהוצ^ר״ן‬
‫מטיל מוס וכו' דמשמע ליה דאסוד דלא האי חצאכר״מ‬ ‫לפרושי מתני' דקתני נכנס לדיר וכו' ומעתה לא ק' מה‬
‫רהוא הפך מאי לפשק שמואל כר״ש דס״ל דמותי ולכך‬ ‫שהקשו האוס כמציעא דף ז' כד”ה מפריש וי ל ותו מאי‬
‫מפיש דהלכה דשמואל אתה לאותיי דרי׳ש לשיטתיה‬ ‫קמ ל מאני‘ היא דההפיקות נכנסין לדידלהאעשדדאהא‬
‫אזיל דאמד כמשנה משוס שאין מקכוין דוקא וצא קאו‬ ‫לי ד‪-‬ה כאכיי דמפרש א' מן הספיקות וכפשטא דמתני'‬
‫אחכמיס אדינא דמתכוין אלא אשלא מתכוין וה״ט דס״ל‬ ‫דקאני נכנס לדיר להתעשר דמשמע אפי' יחיד ומשום‬
‫דמטיל מוס כע"מ אשור מדרבנן אף דאינו לוקה וצא‬ ‫דה ל ראם תפס אי! מוציאין ומוכרח לו' דאיירי כעשרה‬
‫ס״ל לחלק כמ״ש התוס' • ולעד"! יהכי נמי כוונת כרב‬ ‫הפיקוא ומעאה יצא דינו של דכינו שריר וקייס • גס מה‬
‫מח״א ז״ל ע״ש בנימוקיו על הדמכ״ס אלא דסרכ ז״ל‬ ‫פהק' לק לדמפריש עשרה שיין דהא ת‪:‬ן פודה וחוור‬
‫ופודה וא כ כחד הגי ועם האמור ניחא דאיצטתך לו'‬
‫מפיש דרכינו קשייא ליה מה שהקשה כדא״ש ז״ל דאמאי‬
‫עשרה שיי! כי היכי דמעשין דאי כחד אינו מאעשר‬
‫שמואל פסק כר׳יש לגבי חכמים דגזרו שלא לשחוט ולכך‬
‫אמנם עדיין קשה סיף הוף היכי דמעשדין כיק דאם‬
‫מפיש דד״ש קאי אשלא מתכוין דלא שייך כיה גזרה הכל‬
‫חקפו כ ק אין מוציאי! והו״ל ממונו של כהן א"כ הוי‬
‫כמתכוין ס״ל יאסור וכי' ע״ש וזה אינו דאיך שמזהלפסק‬
‫לקוח כיד ישראל ופטור ממעשר ונ״ל דלק־־מ דא‪-‬־כאמאי‬
‫דלא כחכמיס אף כמתכוין מותי וליכא איסורה ‪:‬‬
‫לה הכריח הש ס אלא מכח דאינו פוטר כממונו של כהן‬
‫מותי להטיל מוס וכו'הנס כגמ׳אמר‬ ‫הלבה י״ד‬ ‫וגא הכריח משום דהוי לקוח ופטור ממעשר אלא ודאי‬
‫רכאגדייא כאוניה ואימדא כשפוותיה‬
‫דש לח‪,‬ק דכש‪,‬מא אם הפטור משוס ממונו של כהן‬
‫נר' דכא לומישלאהטעה לומ' דרי כפשטיה ^אאפי' אחר‬
‫א ש דככל מקום דאיאיה הוי ממונו אכל אס הפיטור‬
‫יציאה וכלכי קודם יציאת ר‪.‬רוכ וא"כ אמאי יכינו זיל‬
‫הוא משום לקוח כל כמה דלא וכה כיה כה! לא הוי לקות‬
‫לא הכיאו ונ״ל משוס דיכא ס״ל דמטיל מוס כזה״ז הוא‬
‫וכהכי נמי מיתדנא קושיית החוס' י״ל קושייא ג' שהקשו‬
‫אהוד מדרכנן הלכך אחי יציאה קודם יציאת הרוב‬
‫למ צ למימד שהוה שלו כיון דאמד מעשרן פשיטא דהן‬
‫מותי • אך לפ' מ״ש יכינו דהיא אסור מדחותיתא כמ״ש‬
‫סט ע ש דהכי קחמד דלא תימא דהוי לקוח ולא מצי‬
‫כפ״א מהלכות א"מ לכך לא הכיאו משוס דגזדי' אטו‬
‫מעשר דכיוןיהסשלו ולק יכה כהם כהן לא מיקרי לקוח ‪:‬‬
‫אחי יציאת הרוכ יכיא יחודייתא אמנם מדכת דכא‬
‫גופיה כפ״ק דע״ז גכי אין מקתשין כזה״ז מפני דנראה‬ ‫?ל*א*תי להרשכ״א יל כשאלותיו סי' שי״א שכ' לסלון‬
‫■כעד רכיט י”ל דרכ‪,‬המטנא ס״ל דפדיון‬ ‫‪,‬‬
‫כמטיל מום כקדשים משמע דה״ל מדאותיאא אסור‬
‫‪ .‬ילכן‬ ‫‪.‬‬
‫יגל‬ ‫אברהם ■ ‪,‬חידרעים ער‪ .‬הרמב־ם הלכות בכורות‬
‫ד״ה התם וכו' שכתב מי יטרח לחפש אחר דבריו ולשאול‬
‫‪ ^ p h‬־ ז אן־ שא;; ניו־חי ״‬
‫לאיתי ישראל אם נתנו לו במומו ע״ש אכל הדכ״יוהלח״מ‬ ‫ע*‪ ■0‬אשר ע כ נ ל דרכינו ‪ 1‬נ הו‪ !-‬נ קושיית התוה שם‬
‫כתבו לרעת רכינו ורש״י ז׳יל לא סי'ל כהרא״ש ז״ל ע״ש‬ ‫מסא ‪-‬א״ר הוכא למפרע שוא קרוש וכתכוכהיףדכריהם‬
‫ואין להקשית לפ״ז מתי מקשה הנמ' מכך דמעשר כיון‬ ‫‪ cfi‬לא שנחלק כין מכירה להנך ולא כתכו החילוק ונראה‬
‫דהכא איירי כקרא לו שם די״ל דאף התם איידי בקיא‬ ‫להכינו!"ל דוקא גכי מכירה משום דלא נעשה מעשת‬
‫לו שם מדקתני סיפא אס אמר קח לי מפלוני ולא קחני‬ ‫‪3‬כן‪5‬ו ולכך כיון רלמפרע הוא קדוש נמצא דבטל המכירה‬
‫אם קרא לו שם משמע דברישא אף דקיא לו שם אינו‬ ‫א‪^-‬״ה־ דלניכעייא ליה רב עמרם לר׳יש כהך דאמר ה״ז‬
‫נאמן דאישתמוטי כמו שבירש״י והיינו דקאמר סיפא‬ ‫‪ ,'C‬דקא עש יציאת רובו הבל כמיעוכיו כיון דעריין‬
‫מסייע ליה כיון ‪-‬ליבת אישתמוטי וכהכי ניחא מ״ש‬ ‫לאי^־יש אי־כ חל עליו שם עולה ולכך פסק יכינו רל עם‬
‫הלח׳ימ ז״ל דאמאי רבינו גכי חבם נקט טעם משום דלא‬ ‫רובו אכל בהך דאמר רב יהודה מוסד להטיל מום‬
‫נחשדו דהוא לש״ד ובו' דכא לחרש אף דלא קרא שם‬ ‫‪^,‬ן‪-‬צן‪ ,‬לא איירי אלא כקורס יציאה כלל אבל כיצא‬
‫החבס כיון דמיירי כמומין שאינן מוכהקין ולא נחשדו‬ ‫^מיעוטו הן אמת דאם כבר נעשה בו מום חו לא קדיש‬
‫לאכול קרשים בתו; לכך נאמן אף דלא קרא שם החכם‬ ‫‪:‬אכל לכתחלה ודאי אשור ביון דככד התחילה כו צד‬
‫וג״ב הדא״ש ז״ל■ אך אמנם מ״ש הדא״ש רמתני' איירי‬ ‫^^שה וא״כ רכא יסייל אפי' יצא מיעוטו מותר מוכיח‬
‫כקרא שם לחכם לח הכנאיו רכגמרא אוקמו מתני'‬ ‫דלא כר׳ה וכיון דפסק יכינו בד״ה לנן צא הכיא דכמ‬
‫משוס רלא נחשדו ומוכרח לו' דמייריכמומיןשתיןמוכהקין‬ ‫רכא כנ״ל ‪:‬‬ ‫׳ ‪.‬‬
‫דהכי ריהטא דלישנא דמתני' דקתני הראתי איתי לחנם‬ ‫ה ל כ ה י״ן כר״א שהיה רועה ישראל וכו' הנה‬
‫ובע״מהוא דהחב' הואשא״לכעי׳מ הוא משו' דאיהומובהק‬ ‫רכינו פשק כלישנא קמא דנאמן ישראל‬
‫ולא כעי שיזכיר שם החנם אלא א־ הוא מום מובהח‬ ‫על הבכור ונ״ל דטעמו של יכינו משום דד׳ינ דאמר‬
‫דלינא חשש לאכילת קרשים בחון ו־לא במ״ש הלח״מז״ל‬ ‫בעלים מעידין עליו מוברח דפ״ל כלישנא קמת ור״ח‬
‫וצ״ל כ־ברי הר׳יד יונה ז״ל שאם אינו מובהק ובמ״ש‬ ‫כ״ל כלישנא בת־א וכיון דקי''ל כר"נ לנכי ר״ח במו‬
‫הש ‪ f‬ז״ל • גם מה שהקשה הלח״מ ז״ל על הדב״י ז״ל‬ ‫שבשק יבינו לקמן כפ״ה דין ‪ '1‬לבך פש־ כלי״ק אך‬
‫נ״ל דלק״מ דוראי לפי תירו; הגמ' דהתם משוש תובע‬ ‫להרמביין והרא׳יש וי׳ל צ״ל יס׳יל כל׳יב ופליגי כררשכ״ג‬
‫אף דאיירי הנא כקרא שם פלוני לתתשעייה מירי דמימד‬ ‫ריח ס״ל דדשבי׳ג קאי אשיפא דמתני' דקתני ישראל‬
‫חמר כיו; דליכא שום קובע אחרי איני טורח לחפש אחר‬ ‫אינו נאמן על של חבידו אתא רשכ״ג ואמי על שלחבירו‬
‫הישראל לשאול אותי ולכך פסקו כלישנא בתדא דלא‬ ‫נאמן לא על של עצמו ור״ן ליל רקאי אכהן לכהן‬
‫כייתיה ואני המיה איך לא השגיח כפייש״י שם ‪ -‬אלא‬ ‫כירליי ז׳יל אכל ישראל אף על של עצמו נאמן אבל ק'‬
‫דכאמת כעיקר ה־ין אני ר‪,‬תיה דאמאי בעי שיזכיר שם‬ ‫רא״ם לי־״ח מה בין ישראל לנהן רקי״ל דכהנים חשידי‬
‫הישראל או התבם דבורתי האי כה; מי־תת שמת ישאלוהו‬ ‫אכל לא ישראל ובאמת דרי׳ח קאמר בהרייא כפ״ק‬
‫על כעליו ונמצא מתב־ה ויש ראיה לזה ראמרי׳כיכמית‬ ‫דהמורד‪ v‬די׳ח ע״ב רילמא שיי כיה ישראל מומת וכו'‬
‫דכ״ה גבי מתני' דקתני חכם שאשר אשה על כעלה לא‬ ‫והתול שם הקשו מאי אהני ליה דאמר דבהן נתנו לו‬
‫ישתנה קאמר כגמ' אי כחלתא מי תשירי ופו' ולפי מתי‬ ‫במומו כיון רהוא חשוד ותירצו שאמר ישראל קמי דירי‬
‫דקי״ל אין צריך לפיט כ״א לא' מהשיישהפמ״ש הש״ע י״ד‬ ‫נבל ע״ש ואני תמיה רר״ח נופיה ליל דאינו נאמן על‬
‫סי' רכ״ח מאי מקשה הגמרא לימא ראיירי כהפי דלא‬ ‫כל עצמו ביון יהוא רוצה לעכבו לעצמו • גם כלזבו עור‬
‫גילתה אלת לא' מהם ואהיה בפני חכיריו אלה וראי‬ ‫היני חייש וכו' הרי לא נחשדו ובו' וא״ל דל'מ כודאי‬
‫דמייתת שמא ישאלוהו חביריו איך הוא המעשה ומוכרח‬ ‫י ככור וכו' דאמר ר״ן גבי קפק ככור בעליו מעירין‬
‫לו לומר האמת וצ״ע ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נעליו ונו' אתמהה דר״ח פליג עליה ואמר אין בעליו‬
‫־ פ ר ה ג' ה ל כ ה א ' כל הכבודות ארם רואה חון‬ ‫‪.‬עעירין • ונ״ל רהתוש' ל׳ל דוראי ר״ח דקאמר האי דינא‬
‫מככורי עצמו וק' לי כיון‬ ‫*‬ ‫י‬ ‫הוא קאי לדיין רש״ל רמוברק אותו תם מל׳ז דוקא מכהן‬
‫דהוא גלד לכל א״כ אמאי מומחה אינו רואה ככודית‬ ‫•לכהן דליל דצריך להביא עמם שמאליו נפל כיון דהוא‬
‫׳דבשלמא אס המוס אינו מובהק שפיר תינו רואה בכורות‬ ‫חשוד אבל ישראל רא"צ ערים דהוא ליל ‪-‬בעליו מעירין‬
‫עצמו יארש קרוב אצל עצמו תכי' אה הוא מומחה אכל‬ ‫עליו חיישי' דשדי כיה מומא ותולה ככהןוכו' והוא מעיד‬
‫כיו; דכר)ב אף אם הוא גלוי לת יחידו אלא מומחה איך‬ ‫עליו ולב־ הקשו היכי חשדינן ליה ואייל יכו' דרי׳ן נופיה‬
‫כתב אינו רואה בכורות עצמו ואפש־ לומר יהא דכתב‬ ‫קאמר דהבק בכור נאמן בעליו ותירצו שפיר ביון דיכול‬
‫‪:‬כל הבכורות ארס דואה ובו' לא קתיא־לעילאלת הכפויות‬ ‫צתלות חיישי' ונ״ל רזה כוונת רליי י״ל שם שפירש כר״ה‬
‫׳דעלמא ראינו גלוי אכל קשה דאמדי' כפ' כל פ״ה דלייו‬ ‫ככור זה וז״ל צריך להביא ע־ים שמאליו נפל כראמרי'‬
‫ע"כ כהך עוכדא דשרוע קאמד רג אשי מיב־י ידע‬ ‫יונו' רועי ישר>‪ 1‬נאמנים רועי נהנים אינם נאמנים דהייט‬
‫'דהאי מום מובהק הוא מ״ט אתיוס קמי רכנן משום‬ ‫‪T‬לי"ק הה תימה דלר״ח לא שייך למימר דס״ל כל״ק ועם‬
‫'ככודו של חנם וכו' דמשמע דלאו מדינת י‪,‬יא ויש לחלק‬ ‫האמור ניחא רש״ל דר׳יח ללן קאמד אך אמנם רזה‬
‫'כין מומין רכריאחו לנין מימין שלא כשעת בריאה יהא‬ ‫׳תימא לר״ח ליכא חילוק כין יש־אל לנהנים כזה ויותר‬
‫׳קאמר כגמ' שם יאפי' מים מובהק תם יש שם מומפח‬ ‫•נ״ל דוקא לא קתמר ר״ח אלא בספק ככור דמ‪,‬ורההיתרא‬
‫'צא יתירו אלא מומחי אך מ־כרי יכינו ז״ל לקמן לח‬ ‫‪ .‬לומד שאינו ככור‪.‬וכן מבואר ככנורות די״ב ע״ב ‪:‬‬
‫'משמע הפי דפתכ היה מום גלוי כגון שנקטעה ירי ופז'‬ ‫ה ל כ ה ’ "ט וכן נאמן הכהן וט' שמא ישאלו‬
‫הואיל והראהו לחכם המומחה ה״ז בחזקת מ־קדק נבל‬ ‫בעליו ויאמרו תמים היה וכו'המדקדק‬ ‫■‬
‫יעצמו דמבואד אף דמום שאינו בשעת כריחה איט צרוך‬ ‫כדברי רכינו יראה דהנהן אמר דפלוני ישראל נתנו לי‬
‫לר‪,‬ראיתי למומחה מדינת ונ״ל רמיירי‪ .‬כזה״ז דליכא‬ ‫כמומו ולכך נתב דהוא מתיירא שמא ישאלו כעליו ולא‬
‫'מזימקם ולכן בג' ‪.‬כני הכ;םת הגי והנא מדקדק‪ .‬על‬ ‫•כקב שישאלו על נעליי וילך וישאלהו‪-‬וק משמעמפירש״י‬
‫עצמו‬
‫יגל‬ ‫חידרכים על הדמכ״ם הלכות בכורות‬ ‫אברהם‬
‫קתני אס ע נ י והקדיש תעקר יע״ש ונעלם ממנו‪ .‬מ׳ם‬ ‫■עצמו והראהו לחכם ולא כג' כני הכנסת לפיכך וט' •‬
‫התיס' שם דהיינו דוקא כהקדש אכל ככטר כיון דלאו‪.‬‬ ‫וכהכי ניחא לי מה שה־' הלח״מ"זל דלמ״ל לכתוב תיפק‬
‫כר פחון הוא לא קנסו וא"כ ה״ה כמעשר • אכל הא‬ ‫ל• דכ״ם הוא ע״ש וע"פ האמור ניחא דס״ל אף כמקום‬
‫קשייא לי דאמרי' שם דש״א דהך דקתני ימותו הוא כזמן‬ ‫שיש חכס מומחה ניתר ע"פ ג' כני הכנסת וכמבואר‬
‫הזה ומשום תקלה הח מכואר דאף כמעשי ילאו כד‪,‬‬ ‫‪ pD‬עוברא ת־כ אשי כאמור אכל כ א ק כיון רמצוי חכם‬
‫פחק הוא קנשו כו מיתה■ ונ״ל ד ‪ p‬תנא לית ליה ‪P‬‬ ‫מומחה אינו ניתר ע"פ כני כנסת יכן מדוקדק לשון מרץ‬
‫סכרא וכיון יהתס לן תנא כבכור נקיטינן כוותיה אף‬ ‫ז״ל שכתב דאע״פ שנולד כאק■ איט צריך מומחה וט'‬
‫כמעשר דכח־א מחתא איד‪,‬נהו ככוצי מר‪,‬ד' ואין לומד‬ ‫ולכאורה סוא תמוה דרכינו איירי כמקום שאין מומחה‬
‫דוקא ככור דקיושתו מרחם אכל מעשר דכא ע״י״קרושתו‬ ‫הכל אס יש מומחה צריך מומחה אלא ודאי כרכתיכנא •‬
‫לכך קנסוהו דא"כ לא הוו מקשו התוס' מידי אלא ודאי‬ ‫אך מרבת התוה' שס לא משמע הכי שכתכוכד״ה משוס‬
‫לאו משוס קנק הוא אלא עשו תקנה כ ח שלא יעשה‬ ‫וכו' כראמדי' לקמן כמקום שיש מומחה לא והייני משום‬
‫איסור כהקדש ועיין לתום' דככויות דכ״ח ד״ה עד‬ ‫רס״ל אף כח״ל דינא הכי דלא מהני ג' כמקום שיש‬
‫' ■*‬ ‫יכג ש ׳‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מומחה לכך נדחקו לו' דמשוס שלא עכרו להתיר ע"פ ג'‬
‫הלכה ה' ריאה לי שהמוכר מעשר לא עשה‬ ‫כי אם ע"פ מומחה זהו כבודו אכל מדקאמר מ״ט‬
‫כלום ולא קנה לוקח וכו' יש לדקדק‬ ‫אתיוה קמי רכנן משמע כרעת רכינו דאינו מחוייג‬
‫מזלה הדבר כעצמו והוא ש״ש עחך כתמורה דף ה'‬ ‫מדינא והא דכתב רכים אפילו יצא מ אק לח״ל נ״ל‬
‫ע״כ שהקשו לאביי והד מעשי דהתויה אמרה לא יגאל‬ ‫דאזיל לטעמיה דפסק כד״ע דכיצא מ א ק לח'ל פעור‬
‫וכו' ותנן כילם יש להם פ־יוןחוןמבטר ומעשי תיוכתא‬ ‫מתח מות ומעשרות כמבואר כפ״א מה' תרומות וכיון‬
‫דאטי ומשני שאני התם דילפינן מככור יע״ש נ‬ ‫רר״ע יליף בכורות ממעשר דאין מכיאין מח״ל לאק‬
‫פ י ס ח ' ה ל כ ה ך ' יצאו ט' וי' כאחד וט׳‬ ‫מ׳ה דיליף נמי לענין זה דאס יצא לת״ל פקע מיניה‬
‫עיין להלח״מ ז״ל שהצ׳ע‬ ‫’‬ ‫קדושת ה ארן ‪:‬‬
‫ולעד״ן שיבינו הוק״ל על פייש״י זל דפי' דלוקה על לאו‬ ‫והביאו לחכם המומחה ואע״ג דכתב‬ ‫ד‪.‬לכה ג׳‬
‫דלא תעבוד דהא אמרי' פ״ק דככורות די׳יד דכל הקדשים‬ ‫לעיל שאינו ניתר אלא ע"פ מומחה‬
‫שקדם מומן להק־שן אי‪-‬יו אשור בגיזה ועכויה ומעילה‬ ‫שנטל ישות מנשיא שכא״י ורב אשי כזה״ז הוה מ״מעיקר‬
‫אלא מדבריהם וכמ״ש יכינו פ״א מה' מעילה שכן כ־פ‬ ‫קמיכתו הוא מרב שנטל רשות מדכי שהוא נשיח כא״י‬
‫קשנמזכח הקרכי; ע״ש וא"כ הכא כתשיעי שקראו עשירי‬ ‫•‬ ‫ונמשכה עד רב אשי ‪:‬‬
‫כיון דאינו קרב אינו לוקה עליו משום גיזה ועכורה דמ״ש‬ ‫ה״ז אשור ויקבר • הוא כד"מ דס״להאי‬ ‫הלכה ר‬
‫מכע״מ מעיקיו ולכך מפרש דלוקה משום לאו רלא יגאל‬ ‫גזרה היא ולא כמ״ש התוס' דהוי קנס‬
‫ולכך מחלק כין שקראו תשיעי לכין שקרהו עשירי רב קראו‬ ‫ה״ל דאייה לזה מדאמח' כשוף פ' כל פסולי המוקדש־ס‬
‫השיעי דהוי חולין אינו לוקס חבל אס קראו עשירי דהוי‬ ‫גכי פלוגתא דת׳יק ורשכ״א כאחד המוכר בשר ונמצא‬
‫קדש לוקה אך כל זה הוא לשיטת רכא דש״ל כל מ‪.‬ילתא‬ ‫ככור ת׳״ק ש״ל אף דככר •אכלו אינו מחזיר הדמים‬
‫דאמי רחמנא ל׳ית אי עכיד לא מהני ולקי משום דעכר‬ ‫ודשכ״א ש״ל דמנכה לו מה שאפל בזול ומקשה הגמרא‬
‫המימרא דיחמנא ולכן מחלק הכא כין תשעי לעשירי‬ ‫לישב״א דאמאי מנכה לו כיון דהוא אשור כהנאה ה'כ‬
‫אמנם לשיטת אביי דס״ל היכא ‪-‬לא מהד לא לקי אין לחלק‬ ‫^ מה הפשירו ותירן לו דש״ל כר״י דשייך כו היתד משמע‬
‫כין תשיעי לעשירי דבכל נוונא יאכלו במומן וכיון •ז־רניט‬ ‫מזאת השוגייא דהש״ס ס״ל כר"מ משוס דהוי גזרה דאי‬
‫ז״ל פשק לעיל?;'ו דין ה' כאביי כיון דלא מהני לא לקי‬ ‫ק‪:‬שא לא אשרי כהנאה ועוד נ״ל משום דרכינו פשק כר"מ‬
‫וכמ״ש הדמ״ל ז״ל שם לכך כתב כאן כין קראם תשיעי‬ ‫לדעת אכיי כפ' אין צדין דכ״ז ע״ש ורלא כהתוס' שם ‪:‬‬
‫כין קדאס עשירי דין אחד להם כיון דל־כא מלקות אבל‬ ‫ככור שנמצא עריפה וכו' והכשר‬ ‫הלכה יו״ד‬
‫כחלוקה שנייה שיצאו שנים כעשירי כחך לחלק כיניהס‬ ‫יקכר וכו' והקשה הרמ״ל ז״ל משם‬ ‫■‬
‫דאם קראם עשירי הוי מעשר מעורב כשלמים וצריך‬ ‫מתי״ט ז״ל דכהלכור‪ ,‬א” מ פשק רבינו ז״ל דכשדכשמפה‬
‫תיקון לחלל חלק השלמים על המעות והוי חולין ונאכלין‬ ‫ע״ש גם מר״ן ז״ל כתב דקורס הפשט העור הכשר‬
‫כמעשר כמבואר כפ״ומה' פסולי המוקדשין ע״ש במר״ן ד'ינ‬ ‫כקבורה ע״ש ואני תמיה על הרבנים איך נעלם מהם‬
‫אכל אם קראם י״א הוי חולין ומעשר מעורכין וא"צ‬ ‫מ״ש יכינו ז ’ל כסוף הלכות פ״ה רכתב קודם הפשט‬
‫להם תיקון כלל אלא נאכלין במומן • אך ק' לי הא הנן‬ ‫ישיף העור עם הכשר אכל אחי הפשט העור ישרף וכ'‬
‫פ״ג דתמורה כל הקדשים יש להן ולתמודותיהן פ‪-‬־יון חון‬ ‫מר״ן ז״ל שם שהוא משנה כזכחיס ע״ש וה״ט כמ״ש‬
‫מן הככור ומעשר דנראה דתמורר‪ ,‬מעשר אין לה פדיון‬ ‫התוה' בבכורות משוס דאינו כלה מיד לכך טעון שריפה‬
‫וכן פשק רכינו כפ״ג דתמוריז ע״ש וה"כ איך אפשר‬ ‫לפיכך אס הוא קודם הפשט טעון שייפה כעור ע״ש ;‬
‫לעשות ‪-‬תיקון היכא שיצאו שניהם כעשירי לחלל חלק‬ ‫וכא לירי אישור כית ששוחט‬ ‫פרק ו׳ הלכה ב'‬
‫שלמים כיק דככר כתב רכינו כסמוך שהי׳יא הוא תמורה‬ ‫קדשים כחון • דקדק יכינו‬ ‫‪,‬‬
‫ונ״ל דככר אמרו כתמורה די״ג דתמוית שמו נגאלת‬ ‫; לו' איסור כדר‪ ,‬משוס דקי״ל דאף כזמן המקדש אס שחט‬
‫וקרבה וקאי על הי״א ולח על הד‪,‬שיעי ופרש״י שם משום‬ ‫| כחוף קודש פתיחת היכל פטור מכית וכן הוא דעת יש׳׳י‬
‫דכיון דשלמיס הוא כשנפל בהם מום הוא נגאל כדי שיכול‬ ‫ז״ל שכתב כככידות דש״ה כד״ה כזה״ז וז״ל או לשוחטו‬
‫לאוכלו ע״ש■ ועיין כעירוכין ד״ן כתיש' שם■ אך מה שאני‬ ‫כלא מוס דהיינו משוס שחוטי חק ולשיטתיס אזיל כפ״ק‬
‫תמיה דרכינו ז״ל לא פשקה להלכה גס מה שאמרו שם‬ ‫רע״ז די״ג ונחה ושקטה קושיית ההול שם יע״ש ועיין‬
‫תמורה שמו לא חלה אלא ■על דכי הראוי זה לא הובא‬ ‫עוד כפ' תמיד נשחט רנ״ג גבי מ׳ש אשור לאדם לומר‬
‫כשום דופתא ואדרבא מצינו להיפך דהתורה ריכר‪,‬ה‬ ‫כשר זס לפסח עייש כיש״י ותוס' • ועל מ“ש רכינו ואם‬
‫דמקדיש ולד כע"מ לרעייה כמו שמטאר כחמורה ריש‬ ‫עכר ועשי יאכל במומו ק ש ה הלח״מ ז״ל דככחיתא‬
‫פ״ג‬
‫יגל מא‬ ‫• חידו׳טים על הרמב״ם הלכות יצגגות‬ ‫אברהם‬
‫מציה יהא לא עקר שש פסח וכמ״ש כגמרא • ועור ק״ל‬ ‫כ״ג כיון דנתיב קרא לא‪ :‬יכקי אץ שייך לומר דיפדיש‬
‫דהא פשק הדמכ״ס כפ״י מה' הרומית די; י"כ דכהן‬ ‫נע״מ מן העדר כ^ שלא יעבור ועוד כיון שכא־ז‬
‫שאכל הדומה ונודע שהוא כן גרושה פטירמהומש והיינו‬ ‫החכיה דתמוייו שמו נגאל מה ל־ו לחוש לוה ול ע ‪-‬‬
‫עעמא משוס דטעה כרכר מציה וכי אמדו כפ' ר״א‬ ‫ודאיתילה^טזל כהוףככויותש־תב וזל ומ ש היב הלכה‬
‫ופ' אלו רכריש וכיון רפס־ כר״ש ליחייב כיון דלא‬ ‫פאי; הי״ה עושה חמויה דתמקת כנוי קיבה כדחניא‬
‫עשה מציה ועור רגבי שחט אחריש לשם ■פשה פתכ‬ ‫כ ־ > דתמורס; וכו׳ והוא משו ל הבנה ופל המפרשים‬
‫רפטיי מפני ששחט כישית יהיל״ל משני שעשה מפיה‬ ‫קהמ ליישכו ולא יכלו לכך נ ל יציק להגיה כלשוני‬
‫יעיד גכי המוציא לולב כרי לצאת כי משמע אע"פ שלא‬ ‫'דהמורס שמי קרכה כדאמדי כתמורה די ג ע ש ;‬
‫יצא כי יעוד קשה איך פסק הא דר״י דכעל יכמתו‬
‫פטור משום רעשה מציה יהא כגמרא משמע דאיתיתב‬
‫דהא לא מציכי מאייה מקום הוציא דין יה • אשר ע"כ‬ ‫הלכות יטגגות‬
‫נ״ל לומר דרכינו פש־ כר"מ דאף רלא עשה מציס‬
‫דפטיר וכמ״ש הכ"מ י״ל ולכך פשק הך דנורע רפטוד■‬ ‫מציה וכו׳‬ ‫פיה ב׳ הלכה ב׳ כל העושה‬
‫והכריחי ליה מהא דאמדי כגמרא ואי ר״ח חעאת נמי!‬ ‫עיין להלח מ ז ל שכתב‬ ‫‪I‬‬
‫ליחייכ כיון דליה ליה טעה כרכר מציה משוס רר״י ניחא‬ ‫רכהק רכינו ו״ל כר״ש ולכך תמה אמאי לא חילק רכיגו‬
‫והיינו כר'מוכיין דשתש ל; ה‪:‬א כייתיה פסק כמותו‬ ‫גכי הימורי צכור כדוקת דקד‪ :‬ושחטיכהו כיישח וגכי‬
‫ולכך תלה כהנך ככי הטעש הפני שהוציא ברשית והיינו‬ ‫דרריר״רג יזו^הר‬
‫חיצקו כגמ׳‬ ‫שצ ע״ש קחצה דכנה‬
‫ומל ‪V,‬‬
‫תיכוקוה כקדם ‪W‬‬
‫כעעה כרכר מציה אך היינו דוקא רומייא דהנך ככי‬ ‫לי״ש יע״ש דהכיתו כצ״ע■ ולער״ן דמכואר הוא כדכרי‬
‫רלינא ריעותא גביה וגש רכר שאץ לו קצבה הוא אכל‬ ‫רכינו ו״ל שכחכ וז״ל וכן אם שחע ייתר על חוכת‬
‫אס הוא דכי שיש לו קצכה ואיכא ריעותא גביה אף ר"מ‬ ‫היוה חייב על התיל דמרקאמר ייתר משמע דכברשתע‬
‫מודה רכעי'‪,‬שעושה מציה ומשמע לרכינו כן ממ״ש בגת'‬ ‫חובת היום וכן מרקאמר תייב על התיהפת הכי משמע‬
‫כפ' ׳!ודבריס אמר ר״ל נתחלף לו שפורשל נותר כשפוד של‬ ‫יהראשון ששחט אף דלא היה מטלאים המכוקריס אינו‬
‫צלי ואכלו חייב והיינו טעמו משוש דלא עשה מציה ור״י‬ ‫תייב עליו כ״א על השני וגם גכי תינוקית הזכיר זהוהוא‬
‫פליג דפטור אן כלא עשה מ^יה יהרהר קשה איך פציגי‪.‬‬ ‫דכתב על שניהם והוא לכל הפירושים דחוק אלא ודאי‬
‫אמוראי כפלוגתא דתנאי דר מ ירייש לימה כהדיא הלכס‬ ‫כוונתי היא דכודאי לא שייך דימול שניהם כיון דלא יש‬
‫כר"מ או כר״ש ועור אמאי נקט ר״ל נתחלף לי שפוד של‬ ‫שראוי למול כשכת כי אם א' איך עלה על דעתי למול‬
‫ניתר כשכור של צלי דמשמע דיש כאן שני שפורין וכמ״ש‬ ‫שניהם אלא מיידי כקדם ותל שאינו ראוי לימול ואח׳יך‬
‫רכינו דכיון דטעמו משו־ רצא עפה מציה אף דלת היה‬ ‫נודע לו ימל של שכת כימני כיאיי אח״ך והשתא קאי הך‬
‫אלא שפוד של ניתי לחודיה ושכור שהוא צלי ואכלו חייס‬ ‫דמל כ' אכולה חלוקה שכתב רבינו ומוכרח סוא לזה‬
‫אלא ודאי נראה רקושייא מתרצת חכרתה דכא ר״ל לומר‬ ‫אחד דפהק נר״ש אמכם הרבי קשה לי דכתב הלח״מ■‬
‫דהיכא דאינא שני שפודין לפניו ייודע שודאי דיש שס‬ ‫דפה־ כל״ש מהא דפשק הרמכ״ס שחט ונמצא טריפה‬
‫שפור של ניתי יאפלי כשכיר שהוא של צלי חייב דשוגג‬ ‫כסתל פטוד ולר״ש הוא חייב כיין דלה עשה מציה וכ"כ‬
‫קרוב לפושע הוא דהו״ל למיד־ ולכך אף לר"מ מורה‬ ‫התום' וכן דאיתי שהקשה יאת הקושיא הלח״מ זל• ואולם‬
‫וי״י פליג ריקה כאשתי רהי״ל לשייי!ה אבל כה״ג דלא‬ ‫לוה י״ל דס״ל דזה אתי אף כר״ש משום דאניש הוא ובן‬
‫הי״ל לשיייליה פטור והוי כשיטחי ככל מקיש דאף כלא‬ ‫אמרו כירושלמי שכן נצ־כה לחלל והך ראייה שהביאו‬
‫עשה מציה פטור והכי ניטיש׳רברי החיה'‪ ,‬כשיכה דמ״ב■‬ ‫התיש' איכה ראייה דהתה קאי על הך כבא דנודע‬
‫שכתכו פליגתא היא ובו' כנתתלף לו שפוד וכי' ולא כתבו‬ ‫שמשכו הבעליס ממנו דהיה לו לבדו־‪ ,‬קידש שחיטה‬
‫שהיא פלוגתא דד״ש וד"מ משוש רד"' פליג אכל אמוראי‬ ‫ולא היי אינש כלל • 'יהיותר חמיקא לי על החושפות‬
‫דאמדי לכ״ע חייכ והא ר״י ס״ל רפטיר לשכרת רכ הינא‬ ‫רכירושלמי אמדו כהרייא דהך לנמצא טייפה כשתל היא‬
‫ולפ״י רעת ר״י לומד דאף ר"מ לא אמר דטעה כרכר‬ ‫כי״ש והיינו וראי משוש דאנוה הוא ולא רמי להך דנורע‬
‫מציה דפטור אלא כרכר שזמנו כסיל הייני משום רלא‬ ‫דמשנו הבעלים וכי' אל רזה יורד קשה איך פשק הך‬
‫עשה מציה אבל הינא רעשה מציה מידה אף כרכר‬ ‫דנורע שמשכו דפטור ויה לא אתי אלא כר"מ ונרמוכח‬
‫שאי; ימנו כהיל כמו יבמתו ועיין להלח״מ י״ל ‪■ :‬‬ ‫מתלמיד רירן כמ״ש התיש' והלח״מ תירץ ליה דיה ודאי‬
‫קשה לפי שיטה זו הא רקאמר ר"מ כתינוקות‬ ‫אך‬ ‫עשה מציה דהא הך ברייתא אוקי כגמרא כר״א דאית‬
‫דפטור והא תינוקות היי דומייא להך דצלו תינה‬ ‫•‬ ‫ליה אחריש לששפהח פשיל אבל לדידן רכש' ה־רכןדקי״ל‬
‫כהך דמל של ע״ש כשכת כיון רעשה מציה שפיר פוטר‬ ‫כי״י מיקרי שפיר עשה מציה ע"כ • ולכאורה קשה דהא‬
‫ר״י ולא דמי לצלי דלא עפה מציה אמנם הך דמל שלאחר‬ ‫וראי לר״י פשיל רכיין רנשחט אחד תמיר של בין הערכים‬
‫השכא כשבת דליכא מציה מאי איכאלמימר וליסי״ל דמיירי‬ ‫נפשל וכמ״ש כגמרא ולא אוקי כגמרא כי״א אלא מאי‬
‫שמל שניהש כשכר! דסא ודאי עשה מציה מ״מ וכיון דאיכא‬ ‫דקרי ציה פישילו כגופו • אמנם לק"מ דה״ל לרבינו‬
‫מציה הוא טרודלגכה ולא דק טפי יכדכתב הלח׳ימזל כדעת‬ ‫כמ״ש התיש' פ' התכלת דמ״ט ע"כ דאף דמיהי לירק‬
‫י״ש ע״ש • והשתא א״ש הא דכתכהרמכ״סגכי מי שהיה‬ ‫הרס מ"מ כיון דלכתחלה אשיר להקטיר דיני לישרף כיון‬
‫לפניי שני שפידקשל ניתר ושל צלי ואפל ניתר דחייה משוס‬ ‫שאין לי אוכלין ועיין להמ״ל י״ל בפ״א מה' חמו״מ‬
‫שלא עשה מציה דמשמע הא אש אכל שניחם פטור כיון‬ ‫יע״ש • אך סרכי הקשה לי רהא רמוקמינן הך •כרייתא‬
‫דסיף סוף עשה מציה ייש להביא ראיה ממ״ש התיש' כשבו‪.‬‬ ‫?‪:‬ל׳׳א הייני למאי דאמרי' רלא בעינן‪,‬עקילה אך א'המרי'‬
‫דמ"כ ע״א ד״ה מ״ד ה׳ל ואי־ הפריס רגרסי יכו' דה״ע‬ ‫כעיק עקידה אתי כיייתא כפשטה דהו״ל; פשה פישילו‬
‫מציה רימי עליה אכל מצוה ‪-‬לא רמי עליה ונו' ומשמע‬ ‫כגיהי יאתייא אף כל"' וכיו; דרכינו פסק כפ״ד מה'‬
‫דלהני שפרי'ניחא רלא הוי רדגהונה פלוגקח דד״יור״ל‬ ‫פשילי הלי‪-‬יקרשי; ־־עי' עקירה חיך מיקרי הכא עשה‬
‫‪21‬‬ ‫כא‬
‫ינל‬ ‫הידיכים על‪.‬הרמב״ם הלכות •עגגית‬ ‫אברהם‬
‫לא פשק רכינו הך דאמר רכהינא עילת עיף שנמצאת כץ‬ ‫׳ לק‬ ‫די' אלו דכמם כמ״ש ־ודם זה והיו‪:‬ו משום ישייך לומר‬
‫אגפיים ואכלה פטור ומהרמש״ח ז״ל תיק דהיא פסד‬ ‫דאפלה ואפל עמה חעאת העוף וא"כ שפיר מיקרי עשה‬
‫כיי׳ש דשעי' רעשה מנוה ולפי מ״ש ליתא • אשד ע"כ נ״!;‬ ‫מצוה ורש הונא דלא פיאר זה דתפס לישניה דד״י דמהני'‬
‫דרכינו מפ־ש האי דקאמר ר״י שאיט מבוקר שהלכתי הוא‬ ‫דלא אמי ועשה מלוה אלא דעיקר חידושו שאפיל' העולה‬
‫זדאי שע” מ ולא כמו שפי' התיש׳ ז״ל ומקשה הש״ששפיד‬ ‫דפעוי אלא דלא ניחא להו לההוש' שה־ גייסא משום‬
‫על ר״ה משיש דהתם נמי הוי ככע׳ימ דהא עולת העוף‬ ‫קושיית הש׳יס אח״ך ופן יאי^ למהר״ם חשיש ז״ל שפירש‬
‫הוא מבדיל הראש אשל לא דחעאית ש״א שעת אכיל׳ ווה‬ ‫כן ודלא פמוהיש״א יע״ש • אך שאמת לפי מ׳יש ניחא לי‬
‫שמצאה שם דלא היה שעת אננילה ודאי לא היו מש^לין‬ ‫קושיית התוה' דלא הוי רש הונאשפלוגתא אפי׳לפיגירהא‬
‫אלא דעת דייה היא רכיק דמריד שמצית אכילת חטא־ן‬ ‫דרן רלפך אמר רש כונא כין אגפים רר״ל שי; חטאו‪-‬ת‬
‫לא נתן לשו נבדוק אחדיו כיון שהו' מצוי אצל מקו'החטא'‬ ‫החלוקות רהייגו הנאכלות וכמו שפירש״י שהייא דשכעין‬
‫ילכך הקשה והה שע"מ ואף דהשיאו מלשכה המשוקרק‬ ‫זה עשירי איגשי דמעו שהשיוש״ל דכלל החטאות הם אשל‬
‫זהוא טרוד שמצית תמיד אפ׳׳ה קייב כיון דהי״ל לבדוק‬ ‫ו־אי אם מצא חטאת העוף שמקים עילית וכקשור שיאשל‬
‫ומשני שפיר דלא היה אלא בלשכה שאין מבוקרו׳ והשתא‬ ‫החטאת יאשל העולה תייש דהוי ממש שהך דשפודין רפ'‬
‫הוי ירושלמי ותלמוד דידן אחדים הם ולא פליגי דלר״י‬ ‫הלו דשרים רפיון רריעותא לגשיה לא מיקרי טועה והוי‬
‫שחטו ונמצא שע״מ דש' אלו דב^םדאיירימל ‪x‬ו'המכוק׳‬ ‫קרוש למזיר דכ״ש רש״יששושה גשי שהשיא מלשכית שאינן‬
‫פטור והשתא א יש הא דכהכי החיה' פלוגתא היא שפרק‬ ‫מכוקרותיע״ש■ אשל ערק קשה לי לשיטה זו דרשינופשק‬
‫אלו דברים דהתסנמי אףדדיעוחא איכא לגביה כיוןדחר‬ ‫כר״מ איך פשק שאימורים של צכור דחייש והא משמע‬
‫מינייהו איכא שיה מצוה הוא טריד לגביה ולא חש לפרוק‬ ‫כגמ' רל‪-‬עת ר׳־מ אפי' שק־ש ושחטן פטור והוא משום‬
‫והוי ממש דומייא דכיולת העוף ולא דמי להשיא מלשכה‬ ‫דגיתן לירסית אצלו ולזה יש לומר ררכינו לא פשק כר״מ‬
‫שאין מבוקרות דמה שבלשכה חין טרוד לגשייהו ולכךשיק‬ ‫כזה משוה דשתם לן ת־‪.‬א דלא כוותיה דקאמר אמר ליה‬
‫דהעמידו שגמ' דפשחיס דר״י ודייל דאמרי תריייהודחייב‬ ‫ד״א אימורי בשיר יוכיחו והיינו משום רש״ל דלא אמרינן‬
‫גשי שפודין ה״ה נמי הך עולת הלנוף ולכך לא הש'או דשי'‬ ‫ניתן ששת לירחית אלא אצל תינוקית דניתן לירחית לגשי‬
‫ז״ל ואין לדחות נמי דוקא התם דיודע הוא שודאי שיש ח'‬ ‫הך גשרא אשל תמירי צשיי לא ניתן לירחית אצל ההוא‬
‫שהם נותרדהח נשי כע״מ אף דהיה שהם בלשש׳כמשוק'‬ ‫נברא רלא רמיא עלים • עור נ״ל דוקאגשיתנוקותרטעי‬
‫אחד שע"מ י'א מחייב ביון דהוא טרודשהך לי^'מיקרי‬ ‫כהכי לומר דשניהם נולדו שששת וששי! ניתן לידחית אצל‬
‫שפיר טועה שדבר מצוה וכמוכן הך דשפודין דכיון דהוא‬ ‫כמת תינוקית שבזמנם אשל הך ראימוריה לא מתן לידחית‬
‫שירוד לגשייהו פטור ננ”ל דעת רשינו ז׳יל • ואין להקשות‬ ‫אלא גשי המיר יתי לא ניתן לירחית ולכך לא הוי טועה‬
‫דודאי לא הוי דברי ר״ה בפלוגתא דאמודאיאלא לפידש״י‬ ‫;שתא הא דקאמר רבינו ומל שניהם הוא שדיוק וקאי‬
‫דפי' שפוד של צלי הוא דאכילת התטאר ‪y‬הוי דומיא ממש‬ ‫אכולה מילתא ו־לא כמ״ש הפ"מ ז״ל דאל״ש מאימורים‬
‫להך דרש הונח חך לפי' רכינו דמפרש בצלי של פשח לא‬ ‫קשת והשי מדוייקים דברי רשינו שפיה״מ שכתש וז״ל ולפי‬
‫דמי לר״ה ומצינן למיתר דע"כ לא פליני' אלא כאכילת‬ ‫שהם ידועים שמנין ו^ן רשות לכל אדם להקריש; יהיה‬
‫הפשח דלא מעכבח ולכך ס״ל דחייש עד שיעשה מצזה‬ ‫השוחט לשמן חייש עי׳ש ואק להקשות א״ש מאי מקשה‬
‫אכל אכילת חטאת דמעככא דאין כעלים מתכפרין אלא‬ ‫הגמ׳ מד> דתיניקית של מתני' דרכר קצבה לימא דוקא‬
‫באכילת כחניס מודו כ״ע דפטור דהא ודאי הא דשתש‬ ‫תינוקית דניתן שש־ לי־חית שכמה תינקית עשיר איניש‬
‫צלי של פשח לרשו־א נקטיה אף דרמייא עלי' דאיניש דלא‬ ‫דטעי אשל אימורים דלא ניתן לידחית אלא על דבר קצוש‬
‫שגי בלתו איהו הכיל השל' הן דחטאת לא רמייא עליה‬ ‫לה עשידי דטעו די״ל דלפי האמת דאוקי טעמא משוס‬
‫דאכשד ע׳יי כהן חסד ולכך פשוט הוא דחייש ‪:‬‬ ‫דניתן לידחית לא קשיא כלל והשתא אק לחלק כלל שין ק־ס‬
‫א כ ג ם עדיין קשהלי החדאמרוכידושלמי שכן נצרכה‬ ‫ללא ק־ם ואף ר״מ לא פטר אלא דוקא שלא ק־ם והש״ש‬
‫^ __ לחלל אבלבגלויחייב חמרד״י דו"ש כיחהמר‬ ‫ליתק ליה הכי לפישיטתו רמקש' ומעת' אתי פשק הרמש״ם‬
‫ישש ל דד ש ופי' שה המשרש דהוכר כיון שחין שעשייתו‬ ‫כסתס מתני^ועוד כדחהדההדפסק הימכי״פכד׳ימ משוס‬
‫מצוה חיישאע ג דטדידאשל לר"מ ראד שיהיה פטורע׳יש‬ ‫דר״י ש״ל כוותיה דאמרי' שסוכה דש״ל לר״י דאף רלא‬
‫הדי שהדיא דלר״מ שחט ונמצא שגלוי פטור ואיך פכק‬ ‫ננשה מצוה פטור אך כעינן ד טעה ב־שר מצוה וכמ״ש‬
‫דכינו דחייש ועוד קשה לי מ״ש משע״מ דאמרו שם אף‬ ‫לעיל וכן אמרו שייישל' שפ' אלו דברים אכל מאי דמשמע‬
‫ד״מ מודה דדשב״ל אמד משוהדלא עשה מצוה ור״י אמר‬ ‫שסדפוטר ר״י אףששע״מ חק נראה דשהד־א אמיו שנת׳‬
‫מפני שחין מתרזלף ועוד איך רשב״ל גופיה קחמר דוקא‬ ‫דידן בשוכה דמיחייש והא רלא השיא רשיגו הךדאמרר״י‬
‫ד שולח ר'מ הא הוא דאמדדר״מכעי דיששעשייתו מצוה‬ ‫השיח ט את התמיד שאיט מבוקר שהייכתו שששת חייב‬
‫נ״ל רשיון דהעמידוהו שגמ'שהשיא מלשכ' שחין מכוקרק‬
‫ונ״ל דה״ג אמר ר'י דר״מהיה ד''אמי כשה רשש״א דר״ש‬
‫■היא וקחי על הך ששח דנודע שמשבו שעליה חת ידם דר׳יי‬ ‫א כ הוי טעמא דייעיתא איכה לגביה והוי ממש דומיא‬
‫דהך דשפודיס וכשד פשקה רשינו אשל מהד״מ ש״ח ז״ל‬
‫אמי יוקת כר"מ אתייא משוס יאית ליה דאף דלא עשס‬
‫מצוה פטור ורשש׳יל דס״ל דאף לר״מ בעינן דעכד סצוה‬ ‫רצה ליישב דהרמש״ם מפרש האי רקאמר שאינו משקר‬
‫שא לומד חף ר'ש היה דמודה שיה ר״י דשעי' עשה מצוה‬ ‫הוא שע׳־מ והרמש״ס השיאו • ולע׳־ד איני נראה ראם כן‬
‫והיינו טעמא משוה דאנוס הוא ‪:‬‬ ‫•‬ ‫מאי מקשה הגמ' מהך שדייחא על רש הונא דכיק דאיירי‪.‬‬
‫^ ‪ " 1 3 7‬י ו׳ ד המוציא את הלולב ונו'כדי לצאת‬ ‫כשע״מ ל' מיקרי טועה ולא דמי להך רעולת כעוף‬
‫זת שין סטאת הנאכלת וזהו הכרח התוה' ז״ל רהא‬
‫כו פטור■ הקשה הרש מ׳יק דהא'‬
‫אוקמוה שנמ' כשהפכו ואמתי לא השיאו רכינו ותיק‬ ‫הך מתני' דקתני שחטו ונמצא שע"מ אף כר"מ אתייא‬
‫מהרמש״ח שק' כפיא תמדיה דדכי'המךעלהוו‪.‬רו'דפשחי‬ ‫ראית ליה אף דלא עשה מצוה פטו־ ושן אמרו שגמ' שפ'‬
‫דמשק־ על הנענויעיס ואינו נראהדהא קרמב״ס י״לפהק‬ ‫א^ט דבריה והיינו משום דלח טרידכיה • אבל קשהחמאי‬
‫שהדייא‬
‫יגל מב‬ ‫זדדושם על הרמב׳ם הרבות יטגגות‬ ‫'אברהם‬
‫ולכן לא תנא ידעוני לשיימינהו לכריתות משום דשכי״ל‬ ‫כהרייה פ״ז מהלכו' לולב ‪ i'np1s'inp-p3m‬נוטלווח״כ‬
‫כד"י דלית ליה הך שברא דלשיימינתו ודלא כהתוש' שם‬ ‫כך' כשייתא דנטלו ה״פ כשהוא נוטלו לצחת רוקה לה׳׳ד‬
‫שהניחוהו בתימא ע״ש • אך קשה איך פשק כר״ל לגבי ר״י‬ ‫הוא דפיתשא הכי כגמ׳דנטלו כבר ומכ ‪ p‬על הנענועים‬
‫חי ק הרב ז״ל מדקאמר הש״ש הא ד־תני מהניתק אף‬ ‫ג'ם מ״ש משום דס״ל אף דיצא פכי כיון שהוא טרוד כו‬
‫מגדף משום דלאתני ידעוני הוא משוש דש״לכר״ל ע׳יב •‬ ‫וחושב דלא יצא פטור וכמו גבי תינוקו׳ ראףרמל כשחרית‬
‫יכבד כתכו התו' דלד״י אתייא מתני' כפשט' ד־אי אפהס‬
‫דמילה אשר ע״כ נלע״ד דרבי' ז״ל הוק״ל מאי דקאמד‬
‫כגת' גכי פלוגתא דר״ע ורבנן דאמר ר״ע מגדף ננכיא‬
‫קרבן הואיל ונאמר כו כרת וכו' ומקשההגת' וכללאהוא‬ ‫כיס וליך לא אפשדשיטעה כתיתי ועודדהריכ הרמב ם‬
‫והא כשח ומילה וכו׳ומאי קושיא דפשח ומילה אף שיש כו‬ ‫כ‪-‬י לצאת כו ולעד״ן דסמן אמ״ש כה' לולב רחץ יוצאין‬
‫• כדת כיו; דאינו אלא קום עשה ודאי אין כו חטאת אכל‬ ‫גדילתו ‪:‬‬ ‫כו אלא‬ ‫י‬
‫מגדף דיש כו לאו פשוט מקרא דאלהים לא תקלל לכך‬ ‫ע ח טרע לו אח״ך שמשכו הכעלים וכו׳ עיין מרן‬
‫חידש דמגדף הוא מ כ ק את השם וכתב כו כרת משום‬ ‫שהקשה הלח״ם!"ל ע״ש ונ״ל דרכינו ז״ל תכי״ל‬
‫דקי״ל אי; חטאת כאה על דבר שזדונו לאו וכת! • גס‬ ‫דוקא התש משים כיון דידע שיש חתיכות נוסד הוה ליה‬
‫הוקשה לדכי' ז״ל מ״ש התוש' בב' ד"מ דש׳יה בד״ה הואיל‬ ‫לכדוק ולכך כיון דלאעשה מצוה חייכ והכימשמ׳דקאמר‬
‫לד״ע היפי חייב ידעוני ושא ליד‪ ,‬כיה כרת במקום קרבן‬ ‫בתיו לפניו צלי של פשח ושל נותר ולא אמד הנוד שלבשת‬
‫ולכך מפרש דכי' דהש״ה אליכיה דר״ל דש״ל לרייע כעי‬ ‫ונמצא טתר דומייא דטדיפהגלוייה אבלגכי מתני׳איט‬
‫מעשה ומגדף לית כיה מעשה לכן מקשה הגמר' שפיר‬ ‫יו־ע לשאל גם ר״א מיידי כהכי דכהן השוחט מצא ככש‬
‫דקאמר ר״ע כיו; דיש כו כרת מיחי־כאף דלית ביה מעש׳‬ ‫כעזרה דיאוי לפשח ולא ה״ד למישאל ואפ״ש חייב מוכרח‬
‫מאי שנא מפשח ומילה דיש בם כדת ואפ״ה לא מיחייב‬ ‫דלית ליה טועה כרכר‪ ,‬מצוה דהא עשיק כשחיט' הפשחים‬
‫כיו; דלית כהו מעשה ולכך משני דהתודה ריכתם אותו‬ ‫דהיא מצוה ועשה מצוה ודסייא לב' תינוקית דמל אותם‬
‫כיו; דכת־ב כדת דידיה כמקום קרב; וכיו; דהש״ש ה״ל‬ ‫בשכת ואפ״ה ר״א מחייה ורוק • ובהכי ניחא לימת שהקשו‬
‫כר״ל לכך פשק כוותי' דידעוני דאית ביה מעשה לכך חייכ‬ ‫התיש' דע״ג בד״ה שחטו והא לא עשה מצוה ומתנית־ן‬
‫ככדי אוב אף דבלאו א' נאמרו ודק • אמנם מה שהכריס‬ ‫אוקימנאכר״ש וכו' יעו״שדמתני' נמי איירי ככהן השיחט‬
‫הרב ז״ל מנוקר ופיגול דכלהו אחד נאמרו ואפ״ה לכ״ע‬ ‫הבהחיש וכודאי עשה מצוה ולכן אף כאלו לא עשה‬
‫קייב שתיים ופו' לא ידעתי מה יענה ר״י כזה דהא הוא‬ ‫מצוה כיו; דכהול בשחיטת הפשחיס פטור ‪ -‬ולעד״ן דזס‬
‫דאמר מניינא דריש כריתות לומר דהעלם א' חייב עלכל‬ ‫מוכדח<דמה תי' דר"מ קאמר לה והא ר"מ גופיה אמר‬
‫א' א' ומתני' קתני כנותר ופיגול וכנראה שלא ראם דבת‬ ‫של ע״ש בשכת חייכ כיון דלא עשהמצוה אלא ודאי דוקא‬
‫התוש׳ז״ל בפ' כל שעה דכ״דכד״התא דלגכי נותיכתיב‬ ‫הכא דנדחה שכת אצל פסח אחר דהוא כר מצוה וכיה‬
‫קרא דלא יאכל ופיגול יליף מיניה כג״ש וב; פירש רש״י‬ ‫נמי ניחא מה שהקשה הרש מ״ק ז״ל דף קל״ד עמ״שרש״י‬
‫במק ני' ריש כתתוק יע״ש נ‬ ‫י״ל גבי צלי של קויש ונתחלף לו בנותר חייב דלא עשה‬
‫ה ל ב ה ;‪ 'J‬מכאן אתה לעד שזה שאמרו‬ ‫פ״ה‬ ‫מצוה מ״ש מהא דכתב מר"; ז״ל דאשמל שלאחר השכת‬
‫וכו' כד״א וכו' אכל אם היה‬ ‫כששת בטור אף דלא עשה מצוהע״ששהצ״עדשאניהתם‬
‫זכור אחד חייב ע"כ גוף וגוף • קנה מקור דין זה הוא‬ ‫דשכת נדחה אצל גבי של שבת והוי סול דלא שייך זה ‪.‬‬
‫כשכהדדין דנ״ד ע״ב הביא זכר עלנו לר״ע אינו חייב אלא‬ ‫נכי אכילה ‪:‬‬
‫על א' כיון דשניהם בלאו א׳■ אך מ״ש בד״א כגוף אחד‬ ‫ה ל ב ה י״ך מי שהיו לפניו כליל פשח וכו' הקשה‬
‫קבל כשני גופי; חייב על'כל א' וא' הוא הפן הש״ש שם‬ ‫היב מ״ק דלפי מ״שמד״ןלעילדאפי'‬
‫דראמר הנדכע לזכר או הנרבע לבהמה לר׳יי איט חייב‬ ‫שלא מל אלא של אישור לחור בטור מ״ש רגבי צלי דחייב‬
‫קלה א' היי דגופי; מחולקין ליח לן כה פיון דשניהם בלאו‬ ‫דכשלמא לשי' הרמב״ש ניחא דאכילת פשחיש לא מעכבא‬
‫ק' ואף שכתבו התושפית לד״י ליח ליה הך הברא דגופין‬ ‫א־ לפירש״י דצלי דחטאת דמעכב מאי שנא מתינוקות‬
‫מוחלקין הוא תמוה דמנ״ל לד' אבוה דר״י פליג אכולהו‬ ‫ע"כ • ולק״מ דוקא נכי חטאת משום דלא רמייא עליה‬
‫קנאי דה״ל דגופי; מוחלקין חייב שתיים אף דלאו א' הם‬ ‫דהחי כהן דאפשר בכהן אחר אבל תינוקות הוא דמחוייב‬
‫זאף לרכק דפליגי אשומכוש כחולין דפ׳יב גבי או״כוש״ל‬ ‫למול וככר כתבט לעיל כדעת הרמב״ס ז״ל רלא‬
‫דאמרי' גופיןמוקלקי; ככר כתב דש״יששדוקא התשדסד‬ ‫כהפ״מ ז״ל ‪:‬‬ ‫!‬
‫מעשם הוא וחד הקראה ע״ש ועוד ק' לי דאיקא בכריתות‬ ‫‪ T 0‬ה ל ב ה א ' אפי' עשה המ״ג אלו וכו‘‬
‫דט״ו דאמ' ר״א גופיה משוס ר״י גכי אשה וכתה דלא אמרי ׳‬ ‫סייבמ״ג חטאו' וכו' ותמה‬ ‫^ _‬
‫גופין סוחלקין משום דגילה קרא רעשאן הכתוב זמס‬ ‫הדמ״ל ז״ל דהיכי חייב מ״ג דכגכמ ליכא אלא מ"כ והיא‬
‫אחת לכולן משמע דכעלמא מודה היכא דגופין מחולקין‬ ‫קישיח חזקה ואפשר לומר דכיו| ררבי׳פשק כד״ל דאפילו‬
‫חייב שתים אשר ע"כ נלע״ד דש״ל לר״א דלא אמרי'‬ ‫כלהו א' חייכ שתים כמ״שהרב ז״ל א"כ שפיר איכאמ״ג‬
‫גופין מחולקין אלא דוקאגבי כט אדם דכהו גילה קרא‬ ‫דהיכא דהכיא וכד אחד עליו דחייב שתיים כמ״ש רכינו‬
‫אכל גכי בהמות לא אמרי' נופי; מחולקי; ולכך הנרכע‬
‫לזכר ולכהמו‪ :‬אינו חייכ אלא על הזכר ואפשר לו' דה"נ‬
‫כוונת התוה' אך לפ״ז תגדל התימה על רביט ז״לשכקב‬
‫האשה הנרבעת לשקי כשמות חייכת הפך קברה ד״ס‬
‫וצ׳יע■ ושוב יאיתי להירושלתי ■‪:‬פ' כלל גדול דד״א גופיה‬ ‫חחיות משום דגיפי; מחולקין פיו; דכלאו א' הם ומזה‬
‫אוקמיה ר׳יי כר״א דה״ל רכל מקום שאתה מוצא שהי‬ ‫הפשר ^לומר דאף ר״ל מורה בזה ולכך איצטריך לו' כיק‬
‫׳לאוין וכדת החד הטיל כדק לכל א' וא׳ומעחק לאדריש‬ ‫דס‪.‬יקץ במיתה הוי כמו חלוקי; כלאויןומוקי מתני׳כר״י‬
‫והשק‬
‫יגל‬ ‫הידועים ע?‘ הרמב״ם הלכות עגמת‬ ‫אברהם‬
‫משום דלא אייתר ואם איתא למה להו אילו־ כלל כיון‬ ‫ואשח לחלק אלא ללמד על חמש נשיו כמ״ש התוק' ו ק‬
‫דנופין מחולקין הוי כה' זכתים אלא ודאי ס״ל כד״ע‬ ‫שפחה וכו' ולכך גבי נרבע לזכר ולבהמה כיון דלישא‬
‫דלה ילפי ממעילה וכיון דכולהו תנאי ס״ל לר״ע לכך‬ ‫אלא לאו אחד אינו חייב אלא אחת קך לר״י דדישי' והשה‬
‫פסק יכינו ז״ל כויתיה ועיין מ״ש כהלכות א״ב • אך‬ ‫לחלק כמי׳ש ככריתור‪ ,‬ד" נו דכעא ד' חנינא מי' יוחנן‬
‫עדיין קשה דר״י לא קאי אלא אקדשים ולכך שפיר יליף‬ ‫יכו' ואמי ליה לאו אמית גכי עדיות ואשה לחלק ונו'‬
‫ממעילה דהיא קלש אבל חולין היכי יליף מקלשיס ‪.‬‬ ‫אנה” נ נדכע לזכר ולכהמה חייב שתים וה״ל לדכינו ז״ל‬
‫וי״ל דמצינו ד״ל כר טוטני דס״ל דדין ר״י איירי אף‬ ‫•דמהיקשא דדייי דהוקשו כל העריות להדדי אף הכהמה‬
‫כחולין יהא אוקי הך ברייתא דריש כדיתית דף ד' דקתני‬ ‫ככלל א"כ ^ררשא דואשהלחלקקאיאףעלהבהמו׳ולכך‬
‫גכי חלכ שני שמות כהעלם א' חייכ שתים דמיידי כחולין‬ ‫כתכ ראשה הנרכעת לשתי כהמות חייכת שתים ־ וכזה‬
‫דהא ד״ש דמוקי לה כקדשים נדחה מלהמר עלס אלא‬ ‫לא ק' מה שהקשה השע״ה ז״לפי"כ מה' ה'כ על התוה'‬
‫אמד ד״ל דעקר מהקדשים ואוקי לה כר״י דס״ל לתמחויק‬ ‫דסנהירק מהונייא דקידושין גבי אלמנה של נ' כני אדם •‬
‫מחלקין גם כריש המלו לו לקתני מתני' מין אחל חייב‬ ‫דחייכ על כל א' משום דגופין מחולקין יע״ש דהנא‬
‫ואוקמה ר״ל כשני קמחויין נראה ברוד דאף כחולין‬ ‫קיימי אד״י דאית ליה כר״א דלחלק לא צריך קרא משוס‬
‫נאמרה שכלת ר׳י והיינו דקים ליה די״י לא פריך‬ ‫הכלל הוא כידינו דהיכה דאיכה שני לאוי; מחולקין והך‬
‫כלל ממעילה ואף את״ל דכוונת ל״ל לאוקי מתני'‬ ‫תנא דוהשה לחלק על ה' נדות וכן קפחה דזהו מדוקדק‬
‫כקדשים ושני תמחויין אף אנו נאמר דפלוגתאלהומכוה‬ ‫כדכדיהם שנתנו לד״י לית ליה גופין מחולקין והיינו‬
‫ורבנן איירי כקלשים כדי להעמידם ע"פ הסברא וכהמת‬ ‫כמ״ש כירושלמי דה״ל כד״א כאמור אכל הך סוגייא‬
‫כיון דלא אישתמיט תנא או אמורא לחלש ׳־ה הדין‬ ‫לקידושין ה״ל נר״י דואשה נפק״ל לחלק ולכך נכי אלמנה‬
‫דתמחייין מחלקי; כי אם ר״ל אליבא דד׳יי הוא יחידלגכי‬ ‫אמר דחייב על כל אחת ‪:‬‬
‫רבים ולית הלכתא כוותיה דודאי קיבלה ר״י ומעתה‬ ‫שאין התמחויין מחלקין‬ ‫פרק ו׳ הלכה א'‬
‫צדקו דברי מל"; ז״ל שכתב מלשתק ודאי קיבלה מיניה ‪:‬‬ ‫וכו' כתב מד״ן זל ומשמע‬ ‫י‬ ‫י‬
‫ה ל ב ה ב ' למה זה דומה למשתחוה לה ׳ צורות וכו'‬ ‫דר״ע פליג עליה וצריך עעס למה פסק כר״עוכו' וקשה‬
‫וצ״ל דכוונתו למש־חוה כזא״ז לכמה‬ ‫כיון דלנכי נ ופין פסק נד״ע משום דשתק ד״י כמ״ש‬
‫צורות כיון דגוף העכירה שם א' הוא ועל מה שהקשה‬ ‫מר״ן כסמוך ה"כ כ״ש דאין תמחויין מחלקין ועוד מאי‬
‫הרמ״ל ז״ל על ריא״ז שמעחי שהקשה עליו הרב דברי‬ ‫מיכעי ליה כגמ' ר״י קבלה מניה אי לא תפשונו ליה‬
‫אמת דהא כתב הדמב״ס לעיל פ״ג דאשה הנדכעת‬ ‫מדי־יש לקיש כר טוטני דהוקי מתני' דפ' אמדו לו כר״י‬
‫לשנים חייכת שתים דגוף הבהמות מחלקין■ ונ״ל דלא‬ ‫דס״ל דתמחויין מחלקין ה"כ לא קבלה מיניה וצ״ל דודאי‬
‫ק' דכבר ‪ vdp :‬שם דנפק״ל מקרא דואשת לחלק עלמה‬ ‫קי״ל לש״ק דלה קיכלה מר״ל אלא ד״ל פחד הנא או לא‬
‫שכפדשה כמ״ש רש״י ביבמות דנ״ו וכיו; דכהסה ככלל‬ ‫יה״ב היכי שייך לו' דשתק וקבלה הא ר״ל צווח ככרוכייא‬
‫עדיות א"נ החילוק קאי אכהמת נמי ואף שכתכו התוס'‬ ‫כס הלח"מ ז״ל כתב דד״י הפק וכו' הוא תמוה ■ ע״כ‬
‫ביבמות דנ״ד ע"כ דההקש לא קחי איכר וכהמה וכו'‬ ‫נלע״ד דרכינו ז״ל הוק״ל מה שהוקשה לתיס' שם במאי •‬
‫רכיני י״ל ס״ל כתידוצא קמא משוה דלית להו מקור‬ ‫רקאמר כנמ' אלא לאו ר״י וקתני כה' העלמות וכו'‬
‫ולכך איצטריך קדא כהעדאה דמ״ש כתירק הב' דלית‬ ‫והקשו התיש' המאי לא מייתי מרישא דקתני התמחויין‬
‫להו כיאה והביאו דאייה מדלא איצטדיכו כגמרא קרא‬ ‫אין מחלקין וא׳יכ אזרא ליה הקו' ומה שתירצו משוה דלא‬
‫לאשה הנשפכת הוא תמוה דכהדייא דרשו כתייכ מלא‬ ‫מיכע״ל כתמחויין הוא דוחק גדול כיון דהא בהא תלייה‬
‫תקדכו ‪,‬ע״ש ועוד נראה דאחר דריכה קרא דכהמס‬ ‫דאין כאן קו' כמ״ש כקושייתם וראייה לזה דהך תנא‬
‫ככלל העדאה מודו־ התול ז״ל דהוו ככלל היקשא וכן‬ ‫דאמר ס' העלמות והוקימנא כד״י הוצרך לו' ה' המחויין‬
‫הוא מבואר במתני' כ®' אמיי לי לט״י לקתני הכא על‬ ‫לחרש דלה מהני אלה כה' העלמות • ולכך נראה לרכינו‬
‫הבהמות וכו' • ובאמת עיקל הקושייא של הרב על‬ ‫דרישא דכדייתא ■ודאי ה״ל כר״ע דמכעי״ל הך תנא דנקט‬
‫ריא״ז ל״ק דריא׳יז גופיה מחלק כי; חיין לשחוטין והיינו‬ ‫כה'העלמו'אתיכר׳יהושע וכיוןדתנא ור״י כד יהודה ס״ל‬
‫דעומדין למיתה יל״י היא ל?״ל לאפי' תמחויי; מחלקי;■‬ ‫כד״ע לכך פ־ק כוותיה ■ ואץ להקשית כיון דר״ל אוקי‬
‫ד א פי' מ חי ם ל א אי נ פ ת לז ו לי ת ס ל כ ת א כ וו תי הו כ כ ד כ ת כ ת י‬ ‫להתס משנהכר״י כפ' אמרו לואמאי פסה כתנאדכייית'‬
‫לעיל דהומגיס ס״ל כייתיה ‪ -‬וכזה ניחא מאי דק' לי‬ ‫נכד כתכתי כפי״ח מה' פה"מ דר״ל לא ס״ל כרב דאמר‬
‫לכאורה מאי מבע״ל כשוחט ה' זבחים כחוץ מאישנא‬ ‫כמעילה הפיגול והטר‪,‬ר מצטרפי להכילה וא"כ לא קשה‬
‫מה' נשיו נלית דחייב על כל אחת ביק דגופק מוחלקין‬ ‫‪.‬‬ ‫כלל קושיא דר״ל קחנו משם ‪:‬‬
‫יכמ״ש ר׳׳ע כמשנה שלפניה וכליו כ! קי״ל הבהמית‬ ‫נדאה דרכינו הוק״ל מאי דאמרו כפ' אותו‬ ‫ועוד‬
‫גופי; מוחלקין הם וכן נמי אמרי' ככליתית די״ז לרכס‬ ‫והת כנו ראם שחט אמה וכת כתה ואח״ך‬
‫דס״ל דכעיא דד״ע וכו' אי כגופי; וכי' תני נלות וכן‬ ‫שחט כתה לסומכוס קופג שמונים ואוקנניה כגמרא‬
‫נמי תני בהמית הרי מבואר דכהמית אמרי' גופיי‬ ‫דטעמיה משום גופין מחולקין ומאי שנא מה' זכחיס‬
‫מחולקין ולפי האמור ניחא דמיכע״ל אי אמדי' כשחוטה‬ ‫ששחטן כחק דאמרי' דפטור ועוד סיכן מצינו כחייבי‬
‫גופץייחולקקכיק דתפססחייהאולא־ולעד״ןדזהו כוונת‬ ‫לאוין דאמרי' גופי; מחולקין והא גכי עליית סיצטדיך‬
‫הראכ׳יד ז״ל הוכח כקדכן אהרן דצ״א כפ' ויקרא שכתב‬ ‫ראשה לחלק וכן ^שי התיס' בכריתות ד״ט ע״ש לכך‬
‫משמו ז״ל דגופי נדות פשיטא ליה דחלוק הוי מיהו גופי‬ ‫נלאה לדבינו ז״ל דפליגי רבנן והימכיה כפלוגתא דר״י‬
‫כהמור‪ ,‬מיכע״ל אי חשיכי לחלק אי לא ע"כ והתשהעליו‬ ‫וד״ע וס'’ל נת״ק דפליגי בשהט ה' זבחים כחק יסומכוה‬
‫הרבז״ל מאי מ־כע״ל מאי שנא מנדה דפשיטא' הוא‬ ‫ה״ל כר״י ריליף ממעילה ולית ליה הך פירכא דד״ע הכל‬
‫כיק דנ־ה אמדי' גופי; מוחלקין כמו כן כהמוח נמיומהן‬ ‫לכנ; ק״ל כד״ע גם מהך פלוגחא דר״י ורבנן כדיש‬
‫שרצה לתדן משוס דשס זבח שיה ואיני חילוק וכו' אינו‬ ‫כליתית גכי חלב דר״י ק״ל חתא עז לחלק ודכנן ליה להו‬
‫נוח‬ ‫•‬
‫‪:‬יגד‪ .‬מג‬ ‫‪ :‬ח‪T‬ושים על הרמב׳ם הרכות י&גגות‬ ‫אברהם‬
‫על התטאות ולוננד דכוונק מד״ן ז״ל דס״ל דכירן ‪7‬דלמ'ד‬ ‫נוח לי ד!‪1‬ם!נדה שפוא‪ .‬גודם כאימיד נמי איני מלוק אך‬
‫ידיעת ספק פליגי ר״י ור״א עליה רר' וס״ל דאינס‬ ‫לפי האמור יקיישב שפיר ודוקכלשונו שכקב גוסיסכסמו' ‪.‬‬
‫מחלקה כך למ״ד ידיעת ודחי מחלקת ס״ל ר ד ד ‪ %‬א^‬ ‫שד׳ל אף אס הם שחונוים מ״מ גופ; ניכר לעין כלשהוא‬
‫פליגי עליה דר' וסי׳ל אפי' ידיעת ספק מחלקת דאין‬ ‫מלוה מחכירו וכן נמי כיונק הכעייא האוכל מה׳ זכחים‬
‫סכדא לו' דס״ל אף ידיעת ודאי אינה מחלקת הפך■ הדק‬ ‫כיון דכאו סגופין מקולהין ומעתה אני המיה על מ״ש‬
‫ולכך _כקפ הא רפה־ רכינו דק׳ ידיעה אינה מחלקת‬ ‫■קד׳יא ז׳׳לח״ל ולא רמי לה׳ נרות משוס רליק בהו אזהרה‬
‫בחטאות לא'חתי אלא כרכי■ זה לא יתכן הכמה אנפי‬ ‫דעיקר הכעייא אי רמייה לנדה אי לא מאי מקשה‬
‫חדה דא״כ הוו להו סברוק הפוכות דלר״ל כיקדר' איירי‬ ‫ונ ע‬
‫כספק ידיעה שפיר י״ל דר״י ורי׳א ור״ש ס״ל דלא הוי‬ ‫ה ל כ ה ט' וכן יראהלי‪.‬שה״ה כפעילות• וכתכ‬
‫ידיעה ולי״י דס׳יל דר' איירי כודאי אך רבנן ס״ל אפילו‬ ‫מיץ ז״ל רהחידוש הוא אף שהכעילס‬ ‫‪.‬‬
‫ידיעת ספק הוייא יריעה ועוךפיוןדאיידי בשפ־פדמשמע‬ ‫בגוף א' ופו' וקמהני אק יצא מפי קדוש רכרייקא היא‬
‫מלשונו דרכי אררכא פליגי לומר דלא הוי ידיעה‪ .‬ועוד‬ ‫מפודשק ככריקוק דפליגי קנאי כיה ופסקו דכינו ז״לדיש‬
‫לר״י דס״ל דקפק ידיעה הוי ידיעה לרבנן א"פ ‪.‬קשה‬ ‫פ״ה וכקב מר״ן ז״ל שהיא פלוגקא רקנאי ופקק כקכמים‬
‫אר'ש ור'י ור״ח דס״ל דלא הוי ידיעה ואפי' דלא כתיכא‬ ‫ואיך כקפ פאן יראה לי דה״ה פפעילוק גם כריש פ ‪p‬ין‬
‫הלא מונעלם כפא דכקיכ כהדיא ס״ל דהוייה ידינני! ‪ b‬א‬ ‫•כקכ רכינו דין שגגת המאכלות כ^ן שגגק הפעילות‬
‫ודאי לר״י פ״ע ידיעת ספק לא שמה ידיעה ואתי פ סק‬ ‫‪.‬הרי דדק הכעילוק פשוט יוקר מהמאכלות ■ גם מ”ש‬
‫‪ .‬י‪■ .‬‬ ‫רפינו פכ׳יע ונ״ע ‪:‬‬ ‫מר׳ן פתי׳ השני רהחידוש הוא משוס ראי אפשר לערכן‬
‫פ ר ל ן ח ' ה ל כ ה כ ' אפל חלב וכו' אם היה פו‬ ‫הוא מפואר ככריקוק רט׳ו רלא ‪ .‬נאמר הלא לד״א אכל‬
‫כזית ופו׳ מדלא כקב אם‬ ‫_‬ ‫•‬ ‫לרכנן ליק להו האי ספרא כלל וכיון רהפי ספרק רכנן‬
‫אכל כזיק משמע דקאי אחלס והספק הוא אם יש פו כזית‬ ‫אין קלה הדכר כיראה לי• אשר ע"כ נ״ל להגיה כדכרי‬
‫וכן הוא לשק המשנה אס יש פו כשיעור דקאי אחלס‬ ‫רכיט שה״ה כמעילוק וכוונקו היא לפי מ״ש לקמן פ״ט‬
‫ולא על אכילתו מדלא קני אס אפל כשיעור וכיון ‪ n‬דעי‬ ‫■דקמחויין מחלקין לאשמות ופקק שם רפעי' יריעה‬
‫כ״ע דהיא חלב הוי האיסור נקבע למ״ד רבעי' תיקבע‬ ‫כקחלה שחטא ואת״ך קריפ אשמו והיינו רכקכ כאן כי‬
‫איסורא וגרע ממ״ש רביט‪.‬לקמן עד א׳ אומר‪ '.‬לא אפל‬ ‫היפי בגפי חטאת ריריעוק מחלקות וחייכ על פל יריעה‬
‫חייב משום דנקפע איסורא ע״פ עד א׳‪.‬ואפי׳ ‪.‬פמוכחש‬ ‫ה״ה כמעילוק דידיעוק מחלקות לאשמות ומפני שלא‬
‫ופ״ש הפא דאינו פמופחש דכ״ע ידעי שהוא חלב ו מעקה‬ ‫חמרה המשנה פכ' ספק אפל כ״א אשם תלוי ^ריעות‬
‫כפוית ומחצה למ״ד איקבע איסורא חייב ודלא כספרין‬ ‫ספק מחלקית לכן כקפ כאן דה״ה פאשמות וראין‬
‫התוה׳ כמ׳׳ש סלח״מ ז”ל ודלא פהרב ח״ן כשיטתו‬ ‫■‬ ‫‪^ -‬ז עוק מחלקות ורו״ק ‪:‬‬ ‫■ ‪,‬‬
‫לכריתות שהשיגו ע״ש ■ ומה שהקשה מר״ן ז׳׳ל‪ :‬מ ה‬ ‫ה ל כ ה י "כ מי שאפל וכו׳ ' שיריעק ׳ספק ופו'‬
‫שפשק כר׳ין ושפיק רפא תיק הלח״מ ו״ל משוס דסקני'‬ ‫אינה מחלקת לחטאת ‪ -‬כתפ מר״ן‬
‫בפ׳ כקרא דכדיקות מופחא כוותיה ופ"פ התי׳יט והרס‬ ‫ז״ל ומשמע לרכינו דהלכה כר' מדשקלי וטרי אמוראי‬
‫כה״ז ע״ש ואני קמיה דא"פ אמחי לא מקשה השיס‬ ‫לפרושי מעמיה ע״ש ושוקיה רמר לא גמירנא ראם‬
‫על רפא ועל ר׳ זירא מהך מקני׳ מוכיח לומר דפשיטא‬ ‫בוונקו על חילוק חטאוק לו' רוקא יריעת וראי אכל‬
‫ליה לאוקומא כמ״ד לא פעינן חתיכה משני חח‪.‬יכות‬ ‫ידיעת ספק אינה מחלקת מאי ראיה מייקי מהא דש קלי‬
‫כדפירש״י ז״ל שם ואיך כקב הבה׳יז דלא כרש״י וכנראה‬ ‫ומיי‪ ,‬אמוראי דכא קאמר כגמ׳ הא ר' והא רכנן‬
‫דהוא מוכרח כאמור ופן ראיתי להרב ח׳ין פפ״ט דמנחות‬ ‫ופירש"י ר״י ור׳יא דפליגי א"כ הרי מפואר דאף למ״ד‬
‫שהקשה עליהם פן ולע־״ן ליישבכוונקס מהא דחמ׳רפא‬ ‫דס״ל ^דיעה מחלקת מודה לרבנן דוקא ידיעת ודאי‬
‫א״ר חתיכה הפק של חלכ ספק של שומן ואכלה פאט‬ ‫ולא ידיעת ספק א״כ ^ט של רפינו דפסק ידיעת קפה‬
‫למחלוקת ר״א ורפנן ומפרש רבי' דר״א ה״ל לא ‪ .‬בעיק‬ ‫חינה מחלקת אתי כד״א ור״י דפליגי עליה דר' דקי״ל‬
‫חתיכה משני חקיכוק דלא כפירש״י ז״ל שפי' מחנרב וכו'‬ ‫נותייהו לגכי ר׳ דרבים נינהו ואם כיונתו על סוף הדין‬
‫ואס איקא למה ליה לומר ר״א ‪-‬משמע ר״א לחורי׳ זהא‬ ‫דחייכ אשם על כל אחת ואחת לאפוקי ר״י ור׳׳א מאי‬
‫כלנה תנאיס ס״ל כן פמפואר כמשנה דלקמן אלא ודאי‬ ‫קאמר דפסק פרכא דכתרא הוא ופר״י לגפי ר״ל ועוד '‬
‫צ״ל דלא ס״ל הך ספרא דלא פעי׳ חתיכה משני חתיכות‬ ‫■דאסיקנא ר״ל פקושייא לענין אשמות ואין צורך לזה דפ״ע‬
‫אלא ר״א לחודיה ומעתה צ׳׳לדס״ל לרב גופיה פר״ן דס״ל‬ ‫ק״ל דפאשמוק חייב על אחת ואחת ולא פליגי אמוראי‬
‫איקפע איסורא והך מקני׳ דלקמן דפ' כתיא ס״לכד״ן‬ ‫כפירושא דר' אלא פחטאוק ועוד סתם משכה פהדיא‬
‫והנך אמוראי לה ס״דהך מימרא ריב ויהביטעמא אחרי'‬ ‫כר' רקקני חס היתה ידיעה כשם שמחלקת לחטאות פך‬
‫פרברי רב כן נראה לי פוונקם דלא ליהוו ח״ז טועים■אף‬ ‫מחלקת לאשדטת והיינו פלא הודע כדקקני פרישא וא׳יכ‬
‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫שיש לרחוק‪.:‬‬ ‫י‬ ‫השני דיני'מכוארי׳ פמשנ׳ופלשכן לדעת הקוק'דס״לדר״א‬
‫א כ ל לענד׳׳ן הכיח רכינו דפסק פר״ן חרא דלרכא■‬ ‫יר״י מורו לי׳מאידקהמר הא רפי הארפנן הוא קהי על‬
‫ור״ז רבע׳ שקי חתיכית מוכרח לומר דמקני<‬ ‫•‬ ‫סקס משנס דקקט כשם ^ר'עק חטאת וכו׳ דאיירי‬
‫דקקני ואפי' אכל ספק יש בו כשיעור הוא קאי על רישא‬ ‫כידיעת ודאי דקקני אס היקה ידיעה וצ״ע • וראיתי‬
‫דמקני' דספק אכל דמיידי כשתי חתיטק ומוכרח דמיירי‬ ‫לסרמ' ל י״ל שסקשה מקוס' דשפוננוק לורנר דר״י ור׳א‬
‫בס״ס כמ״ש הקוס' תה ה ‪ p‬הוא חידוש גדול דהוא הפך‬ ‫לנידה לי' ילא■■ראה פירש״י פפאן כאמור גם מ״ש דמר״ן‪.‬‬
‫‪ p a‬דקי״ל כעלמא ס״ס לנוקר לגמרי וכמ״ש ספר׳׳ס‬ ‫?אי^ננל סיף הדק לא ידעתי איך לא השגיח כדבייו■‬
‫כי״ד סי' ק״י ע״ש ועוד דנ״ל דה א דקתני אס יש■בו‬ ‫וכע ש וננוד קשה דלקמן פ״ודק ז' פקק רפינוז״לפהדיא■‬
‫כשינטד דמשמע ‪p‬אי על כחלב ולא על אכילתו ■מרלא‬ ‫יחקב אשם על כל אחת ואתת וכקכ מר״ן שסרפסק כר'‬
‫אמר אם אכל כשיעור רמייה‪ .‬ככזית ומתלה ולכך כשאסל‬ ‫לנשום דאמוראי‪ -‬שקלו ומיי וכו׳ת״פ מ״ש כיה הוא קאי‬
‫חתיכה‬ ‫■‬ ‫כב ■ ‪ 22‬־ ■‬
‫יגל‬ ‫חידושים עלתרמב׳ם הלכות ^‪ 2‬עות‬ ‫אברהם‬
‫נוטע יכו' חשה כיץ דככל מלאכה יש פס קלייה'יפ‪,‬ן‬ ‫יזתיכה משתי חתיכית וחתיכה אחיזת נאכדה לכך אמרי׳‬
‫ח״כ חטאת ממ״ן כיון שהוא שם א' כמ״ש דכי׳ ז״ל ל ^‬ ‫הפק אכל סלכ או שומן ואס אכל הפק אס אכל חצי ‪pT‬‬
‫‪ p‬יו׳ד וננוד הדי לא ידע חופן מלאכה מה ע‪j)p‬‬ ‫שאין כו כשיעיי ואין זס פשנוא דמתני׳דסויאוקמתא דלא‬
‫וצריך עיץ ‪:‬‬ ‫;‬ ‫הווכרצבש״ה דהו״ל לכאר כש״היאת סאוקמתאועודהו״ל‬
‫ה ל כ ה ג' האוכל חתיכה ונו' עיין מ״ש הראכ״ד‬ ‫להקשח מינה לדכא דק״ל כדת ומחצה פטור אלא צריך‬
‫ז״ל וכתכ מרץ ז״ל ואפשר ‪-‬רכי' או‪1‬ןץ‬ ‫לדחוקי נפשין ולומר ראם יש בו כשיעור קאי על אכילתו‬
‫כהכי ונ״ל שכן כוונתו ככ״י א״ח הי' תרפ״ח כמה שהקפן‬ ‫ראיןזה כמשמע כאמו' ועוד כיקדשניחדייכו' ססכשיעור‬
‫על מהד״י ז״ל דא״ה אפי' נחלקו כקכלת׳ לא מיקריקכוע‬ ‫א״כ כשאכל לפנינו חתיכה אחת יראי כשיעור אכל ואם‬
‫ל ע ח אשם תליי והיינו משו' דאדיל לשיטחיס דתיק לסתי‬ ‫אכל שלא כפניע והורה שאכל לישייליה אם אכלה כולה‬
‫קידוצא דכעי' שני חתיכוד‪ ,‬כמ״ש הראכ״ד ו׳ל אכל הד‪,‬ס‬ ‫אז לא וצ״ל דמיירי שיש כהם יותר משיעור והורה שאכל‬
‫דליכח שתי חתיכית דליכא אלא עיר אחת העדים אינת‬ ‫מאחת מהם וחינו יודע אם אכל כשיעור ועוד דכ הונא‬
‫מועילים כלום והכריחו לזה הרכ״י ז״ל מדלח הכיאחית‬ ‫מאי מקשה אי־כ אסי דאמר חתיכה א' שנינו מסיפא תקשי‬
‫אלא מב' חתיכית ולא מלשון שאחריו גכי עדים א' אומר‬ ‫ליה לרידיה מתני' דפ' כתרא דמוכרח לומר דסכי״ל להני‬
‫אכל חלב וא' אומר לא אכל חלכ דחייב אשם תליי דהוא‬ ‫קנאים חתיכה א' שניע כמו שפידש״י שם ומוכרח לו׳ חו‬
‫דומה כדומה משום דשייך לכישו כפי' א' דסרחכ' ד‪1‬״ל‬ ‫ואצ״ל זו קתני כיון דהדין חתיכה אחת שנינו כיהיכי דלא‬
‫ולכך הכיא מכ' חתיכות ממש ולכך מקשה שפיר • וכאמק‬ ‫קוי משני ‪ p‬סתרי אלא ויאי משום דרכ הונח ס״ל כרץ‬
‫אץ זה הכרח רעמה הוו כשני חתיכית לכך הכיא ‪pip‬‬ ‫דאיקכע איסויא ולפ׳א צ״ל דמתני' איייי כ ‪ Tc‬חתיכית‬
‫מהמח־ם וכן״ראיתי להרכ מ״ק ז״ל דקמ״כ שתפה עצת‬ ‫ומשום איקכע איסור׳חייכ השני ולכך מקש' שפירמישיפא‬
‫כזה ומה שת־ק דהתה איירי כזא״ז ולכך איקכע איהורא‬ ‫כשחי חתיכית משמע חתיכה א' פכיור אלא ודאי ר׳ה ס״ל‬
‫משוס דעד ראשון הוי כשנים לא ראה מ׳יש התיש' י״ל‬ ‫כי״ן דאיקכע איהורא ולכך הך מתני׳דפרק כחרא איירי‬
‫כריש פ' אמרו לו דלא איירי אלא ככת אחת אכל כזא״ז‬ ‫כשחי חתיכית וכיון דר״ה ה״לכר״ן לכך פסק רכי׳כוותיה‬
‫לא שיז אשם תלוי כיון דנתקכלה עדותו כשנים מיחייב‬ ‫וזה ג״ל כוונת הלק״ם והתי״ע והכה״ז ז״ל ועוד דלרכא‬
‫‪ ,‬תטאחוזה תימה ג־ולה‪.‬ואפשר לחלק דוקא החם דעד‬ ‫ור״ז סו׳׳צ לרכ לומר אכל חתיכת חלכ וספק אם יש כה‬
‫הכ' קאמר לא אכל כלל והכחיש הא' וכיון דר‪.‬וי נשנים‬ ‫בשיעור פטור רחידיש הוא עפי מהא דאמר ספק חלכ‬
‫עד ‪p‬ו קיימת וחייב חטאת אכל הנא דמירה שאכל אלא‬ ‫ספק שומן דלא הוקכע האיסור • אך עדיין קשה לסכית‬
‫שאמר שאכל שומן לא הוכחש הראשון דאפשר דכן הוא‬ ‫‪.‬דכי׳ז״ל רחחיכה א' חלכ יספק יש כה כשיעור הד א ק כ ע‬
‫האמת‪ .‬ומשוס דהוי כשנים מיחייכ^אשם חלד ודוחק‬ ‫!א"כ אמאי לא אמי הש״ה איכה כינייהו חתיכה א' הפק‬
‫וצ״ע • אך אמנם דכיי מר״ן זי׳ל לא יכולתי להולמם דא"כ‬ ‫יש כה כשיעור לרכא ולר״ו פטור ולר״ן חייה דכשלמא הא‬
‫מה יענה לה׳א דכת' אח״כ יכן הכא על אשת איש שעד‬ ‫דלא קאמר איכא כינייהו ה״ה דלרכא ורכי זירא תמכים‬
‫א'אומר מת ועד אומד לא מת חייה אשם‪,‬תלד והא‬ ‫ולר״ן פטור דמחני' איירי כספק אחד משום דהש׳יס קי־׳ל‬
‫ליכא שתי חתיכות ואפש״ל לזה כמ״ש התוה' כפ' ספק‬ ‫ראמוראים פל א' מחמיר על חכירו אתא ולכך לא אמר‬
‫אכל רכיון שהיתה אשת איש הד איקכע איהורא • ואולם‬ ‫אלא נפק ‪ 'p‬דר״ן מחמי׳עליהם כגק שהנכרי אפל הראהו'‬
‫היכר הקשה הוא שרכינו לעיל פ״גפהק דין יה כפי' דחלכ‬ ‫אן האי נמי דחתיכתחלכוהפקישכהפשיעור דרי׳ןמחמיר‬
‫נקכע ע"פ עד א'ואם אכלו יתחייב חטאת ואפי׳ע׳יפ עד‬ ‫עליהם אמאי לא אמרי' האי נפקיחא • ונ״ל מכח קושיא זו‬
‫א' והחימא מהדאנ״ד שהודה לו שם כזה וכאן השיג עליו‬ ‫צ׳ל דחש״ס ס״ל דמחני' דפ' כחרא אידיא פר״ן יס״ל דשני‬
‫גם כפ״ט מהלכות נדיותפהקזה הדין וסויה לו סראכ״ד‬ ‫אכל את השנ‪,‬ייה חייכ דמיקדי איקכע כיון דה ‪p‬ה קיימת‬
‫ז״ל ומר״ן שם הייה מקומו מירושלמי דנזיר ע״ש והתימה‬ ‫הראשונה אצל השנייה מעקרא ולכך כחד כהאי נפק ‪p‬א‬
‫על הרמ״ל ז״ל שלא ראה זה הלשון מדלא הכיאו וצ״ע ‪:‬‬ ‫לחדש לן דהדיןכר״ןדהתםמשנ'אתייאכווחיהולכךרכי'זל‬
‫ה ל כ ה ה ' חלכ ונ ‪p‬ר‪ ,‬ונו' הן עתה נזדמן לי לפי‬ ‫»‪ 1‬הק כר‘ן לגכי חכמים כיון דסחס הש״ס כו ‪p‬יה כאמור‬
‫ישעה ספד ח״ן שכתב להק מה שחמה‬ ‫^‬ ‫וכהכי מיחרצא קושיית מר״ן ז״ל ‪:‬‬
‫מר״ן ז׳ל דאיך כחכ לעיל דין כ' כעושה מלאכה ואינו‬ ‫ש ם ולא ידע מעין איוו מלאכה עשה ה״זמכיא אשם‬
‫יודע מעין מלאכה עשה דחייה אש= תלוי וכו' וכתכז״ל‬ ‫תלוי • ע^מ״ש מר״ן ז״ל ומ״ש הלח״ם ז״ל איט‬
‫דוקא כה״ש דפטור מטעמא דד״י אכל הנך היחי חעושה‬ ‫‪,‬נוס לי לומר דרכינו הכיא ‪ p‬שלא הוזכר כגמ' רהךגוונא‬
‫מלאכה ואינו יודע אם כשכת אם כייה״ך או העושה‬ ‫דמתני' מיידי ודאי שעשה מלאכה גמורה דד״א מחייג‬
‫מלאכה ואינו יודע מעץ מלאכה חייכ אשס תלד דמלאכת‬ ‫ךזטאח ועוד ק' לי ררכי' לא הכיא ‪ p‬מנא דר״י דלאידע‬
‫מחשכת אסיה חורה ואין זו ידיעה ויכינו נתכ חדא וה״ה‬ ‫איזה מלאכה גכי מנך חלוקות דמחנו' לקמן ‪ p‬ת' וגם‬
‫לאיק ולא נקיטינן כר״י ודלא כמר״ן ע״ש והנך תאה‬ ‫ןלעיל כפ״כ דין ג' ולא ידעתי למה • אשרע״כ נ״ל דרכי'‬
‫כמס גמגומץ יש כרכתי דמעיקדא כחכ דוקא נקם‬ ‫ס׳ל דת״ק דלא נקט ל ^ תנא דר״י דלא ‪ T‬ע מעק‬
‫דכינו כה ש ומטעמא די׳״י דה ליקא דרכינו פסק‬ ‫מלאכה עשה משוס דאפשר דלא ידע אם עשה ‪.‬שיעור‬
‫דכה׳ש ספק וכמכואר כ ‪ p‬כתיתא דחמד לסו דקדקח׳ אחרי‬ ‫סחיוכ כמלאכה המוזכר כה' שכח ‪ fs‬ופ״ח ולכך חף ר״א‬
‫ופסקו דכיט כהלכות שכח ולכסוף כחכ דלא נקיטיק‬ ‫מודה דפטור אמנס ר״י ס״ל כ ק דמודה רעשה מלאכה‬
‫כר״י גה מ״ש דכהנךח ‪p‬י חיכ אשם משוס דמלאנת‬ ‫כודאי‪ .‬דיש כה כשיעור אכל ח״ק ה״ל אץ חיכק מלאכה‬
‫מחשכת אסרה חודה איט ענין לכאן דהכא נתכוון לגוף‬ ‫גודמח השמנוד ולכך לא הביא ‪ p‬דינא כלל כיון דפסק‬
‫המלאכה עצמה ולא הוי מתעסק ונ״ש לדעת רכינו‬ ‫כק״ק ולכך מכיא אותו לענק אשם תלוי כיון דמהפק״ל‬
‫דפי' מתעסק כהיתר כמ״ש כה' שכח פ׳׳א ע״ש • גס‬ ‫אסחטא אולאכנ״ל• ומדכ ח״ןזלכשישחולכדיתות ההוא‬
‫מ״ש דכתכ יכינו חדא וה״ה לאיק די״ל דעשה מלאכס‬ ‫אמר דנהתפק אם קצר חטים או אספסחא שיש כה שני‬
‫ולא‪ ,‬ידט אם כשכת אס כיה״ך לא ד ^ק כדכת רכינו‬ ‫סטאוק קוצר וזורע וכיץ דנסחפק לו כאספהחא שיש »‬
‫נפ״ב‬ ‫'׳‬ ‫׳■‬
‫יגד מד‬ ‫דדדרטים על הרמכ׳ם הדנות יטגגות‬ ‫אברהנ^‬
‫י אכילה מתכה ארדפה יפה לו להכיא כ' אשמות ‪■:‬‬ ‫מ” כ^!כיא הך‪-‬דינא לענץ חטאה יה״ל לו׳דחייכאשם‬
‫א מ נ ם כעיקר הדין כיון דס״ל דכעי ידיעה לא‬ ‫זמזה נסתר מ'ש דלא נרןיכיינן כרי דרכינו הביא הנך דינים‬
‫‪ .‬מהני תנאי ולכך רכא רקתי אמתני' דקתני‬ ‫דד׳ד ודאי לא קאי אלא אחטאח וככר כתכחי לעיל ישוב‬
‫דמורה לו ר״ע קאמר מדכרי שניכם נלמור דלא כעי‬ ‫נכון לרעה רכיט רל ע״ש ‪:‬‬ ‫•‬
‫ידיעה■ אמנם ■לאחר דשמע מתני' דר״ע גופיה קאמר‬ ‫ה ל ב ה ץ׳ •האוכל וכי' כאכ מי״ן ז״ל ופםרן כר׳‬
‫דלא מהני תנאי ודאי דחזר אף דכא דאמר מדכרי‬ ‫זאע׳פ דפליגי רכים עליה משום דמפרשי‬ ‫י ‘׳‬
‫שניהם דלא קאי אלא אר״ט לחודיה דק״ל דמהני תנאי‬ ‫אמודאי למילהיה ואי; צורך לזה דהחם משנה כוותיה‬
‫כיון דהמקשה דאמד סוף סוף לא מקשה אלא למאן דלא‬ ‫רייין פ־ש פ ‪ f‬דין י"כ וכן סתם כרייתא תניא כוותיה‬
‫כעי יריעה גס אין לחלק כין אחר לשנים כמ״ש מהרש"ל‬ ‫ד־תניכשס שמכיא חטאת על‪.‬כל אחת ואתת כך מכא‬
‫ז״ל דא"כ הא דאמר ר״ע גופיה כאחר דאכל הראשונה‬ ‫אשם תליי על כל אחת ואחת ‪:‬‬ ‫•‬
‫דיכיא אשם תלר וכשיודע לו יכיא אשם ודאי ולמה לא‬ ‫=ל המחוייכ אשם ודאי‬ ‫פרה ט׳ הלכה ירד‬
‫יכיא אשם כתנאי ויפטר מאשם וראי כשנודע לו ואץ‬ ‫צריך שיורע לי חטאו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪.‬‬
‫לומר דכא להודיענו דנטקר הדין דמחייכ־השס תלוי‬ ‫חחלס וכתכ מר״ן ז״ל דפלונתא דר״ע ור״ט ו פ ק כי ״ ע‬
‫לאפוקי מחכמים כיו; דככר החכיה פלוגחייהו כמשנה‬ ‫יאט תמיה איך לא ראה מה שה־שו התים' שם דהוא‬
‫קמייתאיאלאוראידכאלהוריענודלאמהניתנאי כין כא׳בץ‬ ‫דפך ש״ס ערוך ככריתית דאמר דכא שם מרכרי שניהם‬
‫כשנים ואמטו להכי פירש״י רזהו פלוגת־יהו דרייע ור״ט‬ ‫כלמוד דסי׳ל לא כעי יתעה כתחלה ולולי דכרי מי״ן‬
‫וה"נ כוונת מי־״ן ז״ל ודו׳׳ק • הן ה־וס נרפה ה' טוכ עץ‬ ‫בלע׳ד ע'פ מאי דאמיז ככייתית ד״ז גכי מה ראמר‬
‫למהר״י אזולאי וראיתי לי כדף כ״ו שהארץ כלשון זה של‬ ‫כמאט' רי אכל אם היושתיהן עומדות שתיהן מכיאיןןקרכן‬
‫דכינו וכסוף כתכ דרכינו ז״ל פסק כר' יוסי דאמר כפ"‪3‬‬ ‫א' ונאכל דפריך כגמ' מרי דה״לאיןתנאי כקרכטח ומשני‬
‫דכריתות דאין מכיאין כ' כשותפות ומפרש רכיט משוס‬ ‫רוקא מט חטאת דתלוי כידיעה יכו' ע״ש ולכאורה הוא‬
‫ראשם כעי ידיעה כתחלה ע״שולעד"; דאיט למוכרת‬ ‫חמיה דהא גכי אשם כמי אמר ר״י כהך משנה דכ״זג‬
‫רכוונתו היא כיק ראם יודע לו כעי לאתויי אשם ודאי‬ ‫דאין שנים מכיאין אשש אה־ וצ״ל דת׳יל חף גכי אשם‬
‫למה להו לאתויי אשם כשותפות ולכך פירש"י ז״ל דס״ל‬ ‫בעי ידיעה כמו חטאת ואמר ר״ן שם דמאן ת״ק הוא‬
‫אין תנאי כחרכנות דהא ר״שדה״ל מכיחין אשם כשותפות‬ ‫ר*י וכיון דשתם לן תנא כוותיה לכך פשק רכינו כוותיה •‬
‫מוכרח דס׳יללכשיודעלו מכיא אשם וראי דהא גכיחטאת‬ ‫‪1‬לעד״ן תהו כוונת י״מ שהכיא מהרש״ל ז״ל לשכת דע״א‬
‫דאמר מכיאין חטאת כשותפות צייך אתה לו' כש־ודע‬ ‫ע״ה שכתכו דד״י דהמר אין תנאי כקרכנית משום דם״ל‬
‫מכיא חטאת דגכי חטאת לא מהני אלא כידיעה לכ״ע‬ ‫‪T‬אשם כעי יריע^ע״ש ולכאורה אינו'; מוכרח דהא כתב‬
‫דמקדא מלא הוא ‪■ :‬‬ ‫ז‬ ‫דש"י^''ל דה״ל או כרכנן דפטרי או כר"מ דמחייכ שניהם‬
‫היה טמא וט' עיץ‬ ‫פרק י״א הלכה ח'‬ ‫יזלא דכלל כיריט שאץ תנאי כקרכנות אך לפי האמוד‬
‫להכ״מז״ל ועיץ להח׳ן‬ ‫•‬ ‫’‬ ‫‪:‬‬ ‫ניחא דלכך סכר אין תנאי משום דל׳ל דכעי ידיעה‬
‫ז״ל כחי' למס' כריתות שהקשה עליו לרכריו הו׳יל לרכינו‬ ‫באמור גס מ״ש מהרשי׳א שם דחכמים דפטדי משים‬
‫ז״ל לפסוק הא דר״י לעני; טהיור‪ ,‬דמותר ליגע ודוקא‬ ‫דס׳יל דכעי יריעה אינו מוכרח רחכמיס כעוקר דינא‬
‫כינו לכיןעצמו ולעצמו ומכח זה כתב ‪-‬ר״י פליג על ר״ן‬ ‫היית דפטדי מאשם תלוי לאפיקי מר״ע • המנס כאמת‬
‫ואישחמיטיה שרכינוז״ל פסק הא דר״י פט׳יו מהלכות‬ ‫לא אוכל להתאפק מה יענה רש״י ז״ל כקושיית התוס׳ז״ל‬
‫אכית הטומאו' ‪ p‬יא ע״ש והיא משנה ערוכה פ׳׳יה דטהרות‬ ‫‪7‬נ"כ נלע״ד לו' דרש״י ז״ל הק״ל כמאי דאמד ר״ע גכי‬
‫ולא כא ר״י לחרש אלא על ר״ן שכתכ הלכתח למשיחא‬ ‫שנים שאכלו א' חולין וא' הקדש שמכיאין כ'■אשמות כיק‬
‫וכל מקום שפסקו הלכתח למשיחא היה מקשה ר״יעלס‬ ‫דמורה לר״ט כאכילה מועטת דיכיא כתנאי למ״ללהכיא‬
‫ולכך הכא דפסק ר״ן כר״י כא ד״י לומר הכה לאו‬ ‫כ' השמות כיון דהריא חתיכה אחת אין לך אכילס‬
‫סלכתא למשיחא דאיכא נפקותא לזה"! למגע טהרות‬ ‫מועטת פחותה מוו ומשמע אפי' אין כה אלא כוית‬
‫ואגכ מפרש דינא דמתני' דוקא כיט לכין עצמו וכו' ‪-‬‬ ‫זמ״ש מהרש״ל לדחות הי"מ כמ״ש לחלק כין אחד לשנים‬
‫אך אמנם ק' לי דלפי פסק רכינו דחכמיס מודים לר"מ‬ ‫־דוקא גכי אחר מהני תנאי אכל גכי שנים לא מהרי תנאי‬
‫דהיכא דמכחיש את העדים אינו נאמן איך יתפרש ‪P‬‬ ‫לא ידעתי פירושו דהסכרא היא להפך דנכי שכיס דאץ‬
‫סוגייא דריש מציעא גכי ק״ו דר״ח דקאמר מה לפיו‬ ‫‪:‬אשם מתחלף לקדכן אחר לא מהני תנאי כ״ש גכי אחד‬
‫שכן נאמן להכח־ש את הערים ומכח זה אמרו דס״ללר״ת‬ ‫דהאשם מתחלף לנדכה דהיה נאכל ועכשיו הר כליל‬
‫כר"מ והא כ״ע מורו כהכי וכשלמא לפסק הדאכ״ד רל‬ ‫דלא מהני תנאי ומעתה הראייה שהכית מר״י גופיה רלא‬
‫רפסק כר״י אתי שפיר דסוגייא דהתם אזלא' לפי מאי‬ ‫מליג אר״ט אינה ראייה דר׳״י איצטריך לחידושא אףדחק‬
‫דפסק ר״ן כר״י דנאמן להכחיש העדים והא דהעמידס‬ ‫^׳חשם מתחלף לקרכן אחי לא מהני תנאי וכ”ש דהחד‬
‫ר״ח כרי־מ הומ״ל כחכמים אלא דחדא מינייהי נקט אך‬ ‫'רהוא מתחלף דלא מהני תנאי • ונ״ל דעיקר ראיית‬
‫לרכיט דפסק כחכמים הוייא תיוכתיס ומס גס דראיתי‬ ‫מהרש״ל ז”ל היא מר״ע גופיה דס״ל דכאכילה מועטת‬
‫להרה מח״א כנימוקיו להלכות שגגות פ״ד שכתב ח״ל‬ ‫מהט כיה תנאי איך אמר נכי שטם דיכיא כ' אשמות‬
‫ופסק הדמכ״ס כחכמים וכן מתכאר מסוגייא דדיש‬ ‫והיא ה^שיא שכתכתי השר ע"כ נראה דמאי דאמר ר'‬
‫מציעא ומכח זס תמה על מהדימ״ט שפסק כר״י ע״‪6‬‬ ‫דמודה י׳ ע כאכילה מוכנטת הוא משום דאער ר״ע‬
‫והוא פלא וצ״ע‬ ‫‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כיאין דכמ ר״ט כאכילה מועטת לכך אמר ר' דמורה לו‬
‫פ ר ק י ׳ ב ־ ה ר כ ה א ׳ כל דכר שחייכין על‬ ‫סהייהייט יעדיין לא שמע הא דד׳ע דחמר ג ם כ'‬
‫שגגתו וכו' כתכ סדמ׳׳ל‬ ‫'■‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫^ י ‪ -‬ה מוננטת ילא תהט תנאי ומעתה הא דאמר‬
‫זל לר’ מ דמחייכ על ספק מעילות אשם תליו יוה׳ך אינו‬ ‫מ־אין דכייו כאכילה מועטת היא לסכית ר״ט כאלו‬
‫מכפר ע״ש ולע׳יד ריני ייח ל’ דא!’ נ קו׳ל למ^גי‬ ‫תמר דודאי אס אכילס מועטת טחא ליס טה אכל אם‬
‫יגל*‬ ‫חידויסים על הרמב״ם הלכות מחוסרי כפרה‬ ‫אכרהם‬
‫דמה לו למי״ן להכיא פי' רש״י כיון דהיאאוקמת'אחריתו‬ ‫ומר‪,‬ני' קתני אשה חלוי יוה״ן מכפר ומה שהביא ראיה‬
‫גס כזה נדחה נמי מ״ש ככוונת מד״ן להצילו מקוש«ת‬ ‫מהש״ס דקאמר אממונא לא מכפר דוקא ׳התס באשם‬
‫הלח״מ דהיינו דמצי לאוקומה כרבנן ומיידישילדה נקכס‬ ‫ודאי וה הס הוא רקרי ליה ממונא ביק דמיחייב להכיא‬
‫ואח״ן ז‪:‬ר ולרבנן דמונין משני יכול להכיא כפרתו של זכר'‬ ‫ודאי מיתקרי ממונא אכל אשם תלוי דאינו מחוייב אלא‬
‫כיום פ' של נקבה רככר כתבתי דאין יה כמשמע דכמ‬ ‫משפק לא מיתקרי ממונא פיק ראי נודע לו פטור מאשם‬
‫מר״ן ומלכד זה נראה דהוא הפך כרין דלרכנן אף דס״ל‬ ‫וראייה לזה מהא ראמרי' בכריתות דכ׳׳ו שד״א דו־א התם‬
‫דמנינן משני מ"מ לא שייך להביא קדכן אלא אחר כולס‬ ‫באשס ודאי דאינו מכפר יוה״ך משוס דממונא הוא ובו'‬
‫וכ״כהתוס'ישנים שם כד״ה קולא ע״ש וכיק דהכפרהקאי‬ ‫ולכאורה ק' אמאי מכפר אאשס תלוי כיון דממונא הוא‬
‫אף אנקכה אין אוכלי‪ ,‬כפסח יום פ' לערב והכי קושיית‬ ‫אלא אשם תלוי לא מתקרי ממון כיון דספק הוא כאמור‬
‫הגמ' מעיקרא עד כאן טמאה דהא מחוסיתכפרה ולכך‬ ‫■‬ ‫ודו״ק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫אוקמה כר״י דס״ל אינו מביא קרבן אלא ארהשון ושני‬
‫כמאן דליתיה א״כ שני לאו מחוסר כפרה והר מחוסר‬
‫הערב שמש כיק דטכל קודם שחיטה שפיר מני אכיל כפסח‬ ‫^‬ ‫הלכות מחוסרי כפרה‬
‫ולא מיקרי יום מלחת וכמ׳״ש■ גם יאיתי להרב שרצה לו'‬
‫דראיית היב מגדל ער מהא דאמ' כגמ' דכייתו' פשיטא‬ ‫ולדות‬ ‫פרק א׳ הלכה ה' אפי' הביא על‬
‫ומשני הפלת תאומים איצטריכא ליה לר״י מ״ד וכו' והק'‬ ‫הראשונים וכו' עיין‬ ‫י‬
‫הרב דאמאי לא הקשה כן לרבנן פשיטא ר ת ק לו ■הכי‬ ‫להראכ״ד ז״ל ולעד״ן דוקא התם דכאין על חטא ולכך‬
‫מפלת תאומים איצטרי״ל כמו לר״י וכתב דאינאנפקותא‬ ‫מותר לשלוח קרכנוחיו אף כימי טומאתו לכפר עונו אבל‬
‫כזה היכא דילדה מעיקרא נקכה ואח״ב זכר דאי אמרינן‬ ‫הכא דאין כאין אלא להכשירה כאכילת קד־שיס כמבואר‬
‫משני מנינן יכול להביא כתוך מלאת של נקבה כיוןדכלה‬ ‫בכריתות דכ״ו ונית שהיא טמאה דאינה ראוייה לאכילת‬
‫טוהר של זכר ואי אמרי' רעל שניהם הוא מביא אינו יכול‬ ‫קדשים לכן לא תביא • ועל מ״ש מר״ן מיתנייא כהפדא‬
‫להכיא תוך מלאת של נקכה ע״ש ולא ידעתי חין נעלם‬ ‫דחף כהון מלאת תביא תיק משר הרב מגדל עז דאתר'‬
‫ממנו הגמ' לקמן דאוקי הן כחיתח דששים יום דכעינן‬ ‫כר'אכל רבנן כליגי עליה והכי' הן כריית׳דשוחטין וכו׳ע״ש•‬
‫רצופים אף לרבנן דריירי כתאומים די)דה נקבת וכתרה‬ ‫כרם לדידי אין צורך לכל זה דרכי' זל תפס הןכריית׳דמיתניי'‬
‫זכר ומנינן משני כמ״ש רש״י ז״ל ויכול להביא חחד מלאת‬ ‫כנזיר דס״ד דקתני יביא על אחד מלאת ולפני מלאת ר״ל‬
‫של זכר ואינה אוכלת כי אס אחר טוהר של נקכה וכמ״ש‬ ‫דמפרש רכינו יכול כהון מלאת להביא על אחר מלא׳ת״ל‬
‫ת״י כמש״ל • והאמת כיון דרבנן סבי׳^ל מולד שני מנינן‬ ‫ובמלאת ימי טהרה ר״ל אינו יכול להביא אלא כזמן שהוא‬
‫והכפיה קאי אף על הראשון אפי' מביאה חון מלאת של‬ ‫טהור וא״ר כהנא הטעם כיון שהוא מחוסר כפרה וכיק‬
‫דאשוןלא מיקרי תוך מלאת כיון דזהו כפרתו אן לדכי' ז״ל‬ ‫דהן ברייתא מסכמת לזה והובאה בחלמודין לכן פסק‬
‫דמיירי דולד שני לא נולד כ״א אחר מלאת של ראשון וא"כ‬ ‫רכי' כוותה ושו״ר שכ"כ הק״א ז״לת״ל • והצח״ם ז״ל כתב‬
‫ולד שני צריך כפרה כאפי נפשיה ודא^ לא מהני להביא‬ ‫רראיה זו אינו מכירדאפי' תימא תכיא על הראשק עדיין‬
‫כפרה תון מלאת השני כיקימחוסד כפדה וכמ״שלקמן •‬ ‫הוא כתוך מלאת ולד שני ואינה יכולה לאכול את הפסת‬
‫גס מה שהקשה דאמאי לא הקש' כן לרבנן לק"מ דמקשה‬ ‫ע'ש ואמת דהרב אזיל כשיטת מר״ן דיום מ'לזכר הי תוך‬
‫הש״ס אלשון שלו דקאמר כשהמצי לומ' לר״י משמע ליה‬ ‫מלאת וייעד״ן דאינו כן דע"כ לא כתב רכי' ז״ל דתון‬
‫כמסתפק כדעת ר״י ולכן הקשה לו פשיטא ולכן משני‬ ‫מלאת אסור אלא דוקא כתוך ימי טומא’ ממש כיוןדאהור‬
‫חידושא לר״י כתחומי' אכל לרבנן ככדשמעי' להודאמת‬ ‫כאכילת קדשים כיון דהוא מחוסר כפרה אכל הכא דככר‬
‫כמתניתין דכתאומיס חרא קרבן אכולהו • גם הן ראיה‬ ‫נתכפר בהכאתו על הראשק תו לא הוי מחוסר כפרה ולא‬
‫שהביא מסנדל רגבי כייתו' לא מכרעא כאמור • אמנם‬ ‫הוי אצא מ״י דטכלה ושוחטין עליה וכשיעריב שמשה‬
‫הרב ז״ל כשיטת הרב מגדל עוז אמרה דכהב דר׳י ס״ל‬ ‫יגולה לאכול פסחה לערב • וכזה נלע״דחהו כוונת רש״י‬
‫דתוך מלאת מור‪,‬ר מדאמרי' כפר' ד' מחוסרי כפרה וככר‬ ‫ז״ל דפי' כגמ' לר״י דס״ל שני כמאן דליתי' דמי מהכינן‬
‫כתכתי דאין ראיה מכאן • ולשיטת הרב מג״ע אני אומר‬ ‫ליה ימי טוהר דילה מכש׳־תו כאכילת קדשים רש לתמוה‬
‫דמ״ש דד״י ס״ל דתוך מלאת מותר הוא מדיוקא דלישני'‬ ‫דא׳יב יום מ' דעדיין כימי טוהר אין מותרת כאכילת‬
‫דכתב כמשנה מביא על הראשון ואינו מביא על הבי מכיא‬ ‫הפסח וכן הקשי עליו תוס' ישנים שם ועם האמור ניחא‬
‫על השלישי וחינומכיאעלהד' ולא אמר כקיצור אינו מביא‬ ‫דה״ל לדש״י ז״ל דיוס מ' לא מיקרי תון מצא'כיון דמותר'‬
‫על השני ואינו מכיא על הרכיניי ור‪,‬ו לא אלא דכא לומר‬ ‫לאכול לערב אכל אס ■עדיין היא כתרן ימי טוהר דהייט‬
‫מביא על הא' אפי' כתוך הב' ואפייה כשיגמור הב' איט‬ ‫כתוך ל' חיישינן כהבאת' כפרת' על הראשון תאכל בקדשי'‬
‫מביא עליו ומ״ש ררכנן פציגי הוא מהן ברייתא דמיר‬ ‫ועדיין היא טכולתיום ממש כנ״ל • אן אמנם דכרימר׳׳ן‬
‫שכתבתי לעי' וכל עצמוכא לומ'דהן כריית' אינהנטטעי'‬ ‫ז״ל לא יכולתי להולמם דהיכי שיין לאוקומי הן כדייתא‬
‫^‬ ‫אלא כר״ישהיא סכית סיפרא וקי׳ל ‪:‬‬ ‫;‬ ‫דשוחטין כרבנן ומיידי ככן גוונא דכיוס מ׳לשניהואמ״א‬
‫ה ל כ ה ז' חטאת העוף הכאה על הספק נשרפת‬ ‫לראשק והכיח כפרה על הראשון והר יום מלאת לשניכיק‬
‫• וכו'שהןאסוריןכהנא'וכו'והקש'השע"ה‬ ‫דהכי״ל ■מנינן משני הוי הראשון פטור מקרכן ולא שיין‬
‫ז״ל מהאדפסק רכינוז״לפ״ב מה'שחיטה הנוחר והעוקי‬ ‫לאוקומה אלא כד״י והחימא על הלח״ם‪.‬שלא תפס‪.‬עליי‬
‫כעזרה הח הן מותחן כהנאהע״ששהצ״ע ‪ -‬ולעד׳יןדלא‬ ‫ביה • ושוב ה‪-‬אוני להרב משנה לחם ז״ל שהקשה כן על ‪.‬‬
‫קשה רוקח התם דלעולם צא הר שחיטה הבל גבי מלקה‬ ‫מד״ן והלח״מז״ל ותיק דכוונת מד״ן היא דאמאי לא‬
‫כיון דכודאי‪ .‬הוי שחיטה הוייא ראויה להתחייב‪• .‬ע ‪ 4‬ס‬ ‫אוקמה כרבנן וממה‪.‬דכיום מ' לשני הביאה כפרתה •על ׳‬
‫כעזרה אן קשה מהא דחמדי'בכריתות דף כ״ו ע"כ אלא‬ ‫ריאשון שהיה עליה זמן מדוכה אלא ע"כ דאינה מביאה‬
‫מתני' בנודע‪.‬לו‪.‬שלא ילדה וכחן‪.‬הוא דמותרת כהנאס‬ ‫תין מלאת ע"נ קושיית הלח״מ קושייא חזקה ואיט טסלי‬
‫ומאי '‬ ‫•‬
‫ינל מה‬ ‫אברהם • ‪■d’etith‬על הרמבים הלכות תמורה‬
‫אכל אם דאה שתים כליל‬ ‫ומאי הקכד מדדכנן סדי אף גכי מליקה לא הוי חולין פרק ג׳ הלבה ה'‬
‫שמיטוכו׳ואינומבי׳קרבן•‬ ‫שיניב כמו שפי' דש״י שם דלא אסיה חורה אלא שחיעה‬
‫הקשה מר׳ן ז״ל והא ר״י ס״ל דלילה אינו מחוסר זמן‬ ‫ולא מלקה ואיך כחב רכינו רהוי חוליןשנ״ב ונראה לי‬
‫ק י ק כתידק הב' דסוגמא דגמ' קאמר דכ׳יע סכרי לילה‬ ‫מירא ד ח מ רו' ריזו ר רי‪ -‬״יו *י יי‪.,•* - .‬יי‬ ‫•״‪k‬‬
‫־מחוסר זמן ולכאורה נראה דאין ראייה מהחם כיון דהוא‬
‫כדרך דחייה ונ״ל דדאייחו היא מדלא קאמר דנ״ע סכרי‬ ‫דאינה אלא איסורא רהיינו חולץ שנ'כ אכל הכא איכא‬
‫לילה הין מחוסר זמן ולמ״ד אינו מביא הזככעל כ׳ראיק‬ ‫נ׳ אי‪p‬ו ‪ p‬נכלה וחולין שנ״כ ע״ש הרי רה״ל לתנא גכי‬
‫ולמיד מביא איירי כזב כעל ■שלש ולכך מביא שתים והכי‬ ‫מלק' הוי חולין שנ״כואין אפשר דהחמא דהש״ה רבחתו׳‬
‫מוכרח לר״י דס״ל לילה הין מחוסר זמן ולכךנטמאכלילה‬ ‫פליג אכמיחא דהחס ולכך צריך לו' רהחמא דהש״ה פליגי‬
‫מכיא היכי מוקי ‪ p‬פלוגתא לקנאי אם לא על פי‬ ‫אליכיה דר״ש דס״ל הטחר והעיקר לא היייא שחיטה לכך‬
‫האנטר ;‬ ‫שחרק כהנאה דהיגייא רכריקו׳ה״ל כיון דמליק׳לאהוייא‬
‫ססיט' מקרת כהנא׳ורמייא לנוחר וננוקיוה״ל אין שחיט׳‬
‫לעוף מן התיר' כסברה ר״ל שם ולכך האדקתני כברייתא‬
‫הלכות תמורה‬ ‫הס מדרבנן כרמהיק שם אך הוגייא רנויר ה״ל כר״י דיש‬
‫שחיטה לעוף מן התירה ושני איהייין יקהני הס מראוריי׳‬
‫הוא שעושה‬ ‫פרק א׳ הלכה ד' המתכפר‬ ‫ומליקה הומא שחיטה ולא דמו לנוחר ועוקר רהתם לא‬
‫■תמורה ולא המקדיש •‬ ‫הוי שחיטה כשום מקום אכלמליק׳דכודאי הוייא שחיטת‬
‫דע דכתבו התוס' כתמורה דף ז' ע״כ ד״ה אין זכין וזיל‬ ‫לכך הוי חולץ שנ'כ אכל אין לומ' דקוגייא דנויד כרבנן‬
‫דד״ל אף כתר המתכפד ולאו לאפוקי כעלים אתו ע"כ‬ ‫דפליגי אד״ש דה״ל אף דלא הוי שחיטה הוי חולין שנ״ב‬
‫ולפי פשטן הם תמוהים מהא דכעי רמי כר חמא דף יו׳ד‬ ‫והוי כתנאי ו כ ק דפליגי אליכי׳דר״ש לכך פהק רכי׳כוותיה‬
‫המקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה ופשיע‬ ‫ועיין כמר״ן ז״ל דכתב וצריך טעם למה פהק כר״ש ‪.‬‬
‫ליה מהא דצכור אין עושין תמורה היי מתבאר דמתכפר‬ ‫ועוד נ״ל דוקא הכא דכיק דטרע דלא ילדהאיגלאימילתא‬
‫דוקא הוא דעוש' חמור' ולח המקרי' וראיתי להרב שכיתת‬ ‫למפרע שאינה יןדושה כלל דהא על תנאי הפרישה קינה‬
‫יו״ט שהכיא קושייא זו על התוש' משם היכני' ז״לוהצרי׳י‬ ‫דהא לא שייך לו' בל דלכו נוקעו גמד ומקדיש דהא תניא‬
‫עיון וסרב המחבר הנז' י־צה לישב הגמ' לדעת החוספית‬ ‫כייתיה דר״י אם ער שלא נמלק' טדע לו דלא ילדה תצא‬
‫דדמכ״ח פשיטא ליה דהמקריש עושה תמורה שהוא כעל■‬ ‫לחולין ולא אמרי' גמר ומקדיש כמו דאממ' גכי אשם ואין‬
‫הקרכן אכל מרחפק כמחכפי ג"כ או לא ואהא חיק לר‪.‬‬ ‫לומר דאתייא כר״מ מדלא מקשה ליה הש״ה ומתק ליס‬
‫דאי מקדיש דוקא א"כ צכור עושי; תמורה וכו' אלא ודאי‬ ‫דשאני התם דכיק דכא על חטא וידא מחטאוגמדומקדיש‬
‫שהמתכפר עושה תמורה ג״כ וכיה לאאהני חמורת השלית‬ ‫אכל הבא דאינו כא אלא לאכילת קרשים לא קפיר כוליה‬
‫כיון שהמתכפריס הם רכים וקי״ל אין עושין חמור'וכעטף‬ ‫האי ‪ :'%‬ביק דהוי חולין גמומם ומליק' גכי חולק לאו‬
‫כזה דהמתכפדאיט עושה המקדיש ג"כ אינו עושה הואיל‬ ‫כלום הוא ולא הוי שחיטה כלל לכך הוי חולין שנ״ב אבל‬
‫ורכים מחכפריס כו עכ״ל והו? תמוה דמ״ש ממחכפר‬ ‫גכי הפק שיש כו צר קרשביון רמהנייא כיה מליק' והוייא‪.‬‬
‫יחיד דאם עשה שליח להקדיש לו קרבן דינול לעשות כו‬ ‫שחיטתו לכך הוי חולין שנ"כ מכח צד החולין■ אך אמנם‬
‫תמורה אף דמחכפר אינו יכול אכל אי אמדי' דמחכפר‬ ‫ממ״ש יש׳׳י ככריתק רכ״ו ע״כ כד״ה ואהודה וכהנאס‬
‫עושה תמור' ולא המקדיש שפיר מוכיח דאי מקדיש עושה‪,‬‬ ‫נמי חהורה דשמא קודש היא ולא כתב משום דהוי חולק‬
‫תמורה מצינו חמודה כקרכן צבור גם מלשק הכעייא‪.‬‬ ‫שנ״כ בדאמרי כסיד משמע דה״ל כמונח דמליקה לא‬
‫דאמר חומחכפ׳ולא קאמד אף מחכפ' משמע דמיכעי״ל‪.‬‬ ‫היייא שחיטה כמ״ש לעי' וליח ליה הך חילוקא שכתבתי‬
‫נמי במקדיש ואפשר לומד תהו מה שהכריח רכא דלא‬ ‫> חפשי דהכריתו לזה האי סוגייא דס״ל כד״ל דחין שחיטה‬
‫אפשיל דהמקדיש עושה חמורה אף המתכפי• איט יכול‬ ‫לעוף מן התורה והך ברייתא דנדר דקקניכ' איהורין הם‬
‫לעשות תמורה אלת ודאי אף מתכפר דיחיר עוש׳חמודה‬ ‫מ‪-‬רכנן כמבואר שם אל יידישג הך כריית' רקתני אסורה‬
‫ולכך המקדיש עושה תמורה ‪ -‬אמנם נ״ל דהתוס' עצמם‬ ‫כהנאה כיון דה ל כר״ש דמלי־' לא הוייא שחיט' ומותרת‬
‫כדיי דיה אמר דכא מפרשים כרש״י והימכיס דכתכו‪,‬‬ ‫בהנחה במו טחר ועוקר לכך כתב משום קודש הוא ובו'‬
‫אי מקדיש עישה חמורה מציט והא דכתכו ולא מציט‪,‬‬ ‫כנ < •^ומן האמור הנה מקום אתי ליישב מ״ש יש״י ככריתו'‬
‫למימר אי מתכפר עושה חמורה וכו' רצ״ל כיון דצכור‬ ‫ד ז ע כ כד ס מכיתה ונו' ומשוס חולין על המזכח לא‬
‫הקדישו ומתכפר עושה חמורה מציט חמורה בצבור ואם‬ ‫איכפת לן יכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיכא אכילס‬
‫כן מה שהכריח רכא‪ .‬דמקדיש אינו עושה תמורה מה‬ ‫דאמאי ‪-‬ת פי דכמליקה לח חשיכא שחיטה כמו שפירש‬
‫ראית דשייך להכריח מזה דמחכפר אינו עושה ת מקה‬ ‫כ ק ו‪-‬פי האמור ניחת דהתם קחני מתני' דאסור' כהנאה‬
‫ואהא חיק כיון דמתכפר יחיד לית לן כה והרב זיל רצה‬ ‫והייט משוס או‪-‬ק ש‪ :‬כ ולכך לא שייך לומ' דמליקה לא‬
‫ן‬ ‫לפרש כחוס' דצכוד עושק תמורה ואין זה כמשמע וכיו‬ ‫חשיכא דאעשר ‪1‬ס״ל למחני׳ כחכמים דפליגי אר״ש דאף‬
‫כטחר ומעקר הוי חולין שנ'כ אואפשר דסייללתנאדמתני'‬
‫דאין זה אמק אק להאריך כדבריו ולעיקר סקושייא ע_‬
‫החוספק ככר כתכתי בליקוטי למס' תמורה דאינם ענין‬ ‫^ שחיטה לעוף ימן התורה ומליקתוזוהי שחיטתו יס״ל‬
‫‪ .‬זלהש״סכללוכמושייא'המעיין קחנומשסודו׳ק ‪:‬‬ ‫אף כר ש דטחך מקר כהנאה אלא דק״ל על ההכאה‬
‫ה ל כ ה ו' אין ק־שיגויםעושים תמורה■ עיקמ׳ש‬ ‫מ ד ק ע‪ .‬המזה ויכר חולין ולכך כחככיון דאין בו אכיל'‬
‫מרין זיל ומ״ש הלח׳מ דמתכפד נתן לוי‬ ‫‪,‬למבח‪-‬ק לן כהואכ״הכתברכנזירמפקינןמקראדמכיאק‬
‫רשות לעשק תמורה קשה דוקא כעל הקרכן יבול ליתן‬ ‫לומד דטעמא הוא דאין בו אכילת‬
‫דשות דהוי כשי״והו אבל כהן דעדיין לא זכה כו לא מיקרו‬ ‫»כ ח וחפ הכהבד׳׳חע״א ד״ה ואין השארדכקושיהתיוז‬
‫בעליו ואפשר דמיירי לאחד שזכה כו נתן רשות לגוי אן‪,‬‬ ‫מליקת ספק למזבח ‪:‬‬
‫קשה‬
‫‪25‬‬ ‫בג‬
‫יגל‬ ‫הידרמים עלהרמב״ם הלכות תמורה‬ ‫אברהם‬
‫קרא אף בבהמת כע״מ דאין כה קדושה אלא לענין גתה■‬ ‫פשה ר א אין שליחות לנוי גס כעיר יפלא ח ה קושיית‬
‫ועבודה אפ״ה יש כה נח להקפיק כתמורה ע״י קמתפיה‬ ‫קגמ' קא מד תפשוע דאר״י מתכפר עושה קמורה הרי‬
‫להקריבה ה״נ כיון דעדיין אקורה בגיזה ועבודה יש כק‬ ‫אף רמק־יש אינו עושה תמורה מקכפר עושה תמורה ואס‬
‫כיד המחפים להתפיסה• אך כאמת לח ידעתי מ״ש רש״י‬ ‫ק כא; איך הגוי עישה שהוא המקריש • גם מה שהשיג‬
‫ז״ל כפ_' הזרוע עושין תמורה קודם פדיונן מה יענה להך‬ ‫על מר״ן וכתב דפשט הכעייאמורה כהכרת רכינודהגת‬
‫ברייתא דקתני כהדיא אף אחד פדיונן מצי להתסיס וגס‬ ‫שמימר אדרכה נהפוך הוא דכאמת מעיקרא הוה כעי‬
‫הרע״כ ז״ל פי' כן ואני תמיה על התי״ט ז״ל דכל רז לא‬ ‫אס הנוי מימר אך אחר דהקשה לו מכרייתא דאין הגוי‬
‫אניס ליה איך נעלם ממנו האי ברייתא ולא השיג על‬ ‫מי מי פירש כעייקו על ישראל מתכפר עושה תמורה כיון‬
‫הרבנים כדרכו ככל מקום ואולם י״ל כיון דקנא דמקני'‬ ‫דהגוי אינו מימר ומקשה לו מר״י דאף דהמקדיש אינו‬
‫חני וההשוטן כחוך חייב דצ״ל קודם פדיונן לכך פי' נמי‬ ‫מימר מתכפר מימר ואהא קי ק דוקא התם משום דמקדי'‬
‫הא דקני ונבושין תמורה קאי נמי קודם פדיונם דפשטא‬ ‫כי תמורה כדידיה חהו כעייקו מי כענין מתחלה וע״ס‬
‫דמי!ניתין הכי מוכח אכל להרע׳יב ז״ל דכונתו לפקוק הדין‬ ‫כ־שות דתיקוכרשות ^כוללעשות תמורה או לא וכן פירש״י‬
‫לא הו״יל לפסוק הפך הדין וצ״ע ‪:‬‬ ‫כהדיא ואדרכה אני תמיה לפי' רכינו דהכעייא היא גוי‬
‫פרק ח הלכה ג׳ במעי אמן הן קדושיסעיין‬ ‫מימד או לא מה תיק על קושיתו דהקשה מר״י דחף‬
‫המקדיש ישלאל אינו מימר כ״א המקכפר כ״ש גוי וא״כ‬
‫מה שהקשה מר״ן זל וראיתי‬ ‫‪ ! t‬״ ״‬
‫להלח מ ז״ל שתיק דרבינוז״ל פי' מקני' כחולי■ וכיון ישכן‬ ‫מה תיק לו להתס דאקי מכח ישראל אהני תחלקו וסויט‬
‫שפיר חממ' דדשכ״ג ק״ל כמעי אמן הם קדושים והש׳יק‬ ‫ביד ישראל שעושין קמורה אדרכה כ״ש הוא דמקדיש אינו‬
‫משום דרצה להעמידה כהק־ש דומייא דככור לכך קאמר‬ ‫פושה המורה כיש הכא גוי אינו עושה תמורה אמנם לפי'‬
‫דרשכ״ג ק״ל כהוייתן וכו' ולא הבינוחיו כיון דלשיטת‬ ‫הראכ״ד אתי שפיר וכמו שפירש״י ז״ל גם ק' לי לפי' רכינו‬
‫הש״ק דאוקמה כהקדש ומוקי לה נרשב׳יג ק״ל כהוייתל‬ ‫)'ל דכתכ מימר הגוי מדרכנן וכתכ מר״ן דיצא לו מהא‬
‫מאן פליג עליה ורכינו דמכישה כחולין משום ד ק ג‬ ‫דקני ולא מועלין דאוריית' דהתם קחי על מעיל' וכן הוא‬
‫כההוא תנא דמביאו כגמ' דק״ל ממעי אמס הם קדושים‬ ‫כריש מעילה קאמר מדרכנן יש מעילה ע״ש אכל תמורה‬
‫ומיהו גם לסי מ״ש הל"מ גופיה סט״ו מה' מע״ה דין ז'‬ ‫ליון דהתורה מיעטה דכקיכ כני ישראל מנ״ל לרכנן‬
‫דרכא דקאמר כס' מי שמת דף ק״מ מקני' כרשכ״נמשום‬ ‫לחדות׳ דין חדש וכ״ש למ״ש הקוק' כיון דאין ההן קדושה‬
‫דמפרש לה כהקדש וא״ב מוכרח לומר דק״ל לרשכ״ג‬ ‫לפיגול ונוקד אין כו קדושה נמי לענין דאורייתא ואמאי‬
‫בהוייתן הס קדושים ואיך רכינו דחה דכמ דכא וקוגיית‬ ‫רכנן לא גזרו שם דהוי פיגול ואפשר דיצא לרכינו זה‬
‫הש״ק מהלכה דקי״ל כרשב׳יג דק״ל כהוייתו ותפש דיך‬ ‫מהא דאמח ככרייקא אר״י רואה אני ככולם להחמיר‬
‫אחר^ ובאמת לסי מאי דפי' הלח"מ ז״ל דיכא מפרש הך‬ ‫ומשמע ליה חומרא כעלמא דהיא מדרכנן ולכך כתכ‬
‫דדשכ״ג כהקדש אין צ^ לדבריו כאן כלל דהא קאמר רכא‬ ‫ומדכרי סופרים גוי מימר אכל מ״ש דהוא הפק משמע‬
‫דלית הלכתאכרשכ״גואמוראישכידו כח לפסוק נגד הכלל■‬ ‫דמפדש דהכעיא הכי וליקא כדאמרן ועוד דהתוהפות‬
‫וכיון דפקק שם נדכא נדחו דברי רשכ״ג אך לפי דבריו‬ ‫בזבחים כת־ו ד־״• מחמיר מדאורייתא • אשרע״נ ני׳ל‬
‫כפ״ח מה' זכייה ומקנה דין ו' דהוא עצמו חבריה לגדזיה‬ ‫דדכיצו ז״ל גדיש מיכעי מתחלה וע״ם דקיקו כרשות מאן‬
‫כמבואר שם זה לא ניתן ליאמר יע״ש • אשד ע׳יכ נלע״ד‬ ‫דעכיד תמורה והכא דנכדי עכר קמורה מדרבנן תיקו‬
‫דרכינו ז״ל סמך אקוגייא דבבורוק דט"ו ע"כ דקאמר רב‬ ‫מתחצה וע׳' ס ברשות‬‫י‬ ‫י‬
‫דכעי׳‬ ‫ור״ל דו־א התם דמקכפד‬
‫ששח מנין שאין מקפיסין הולד אלא לקדושת אמו משוס‬ ‫‪:‬י״' שהוא קוף‬
‫ישראל ולכך אינו מימד כי אם המתכל‬
‫דילסי' מככור כיון שחל עליו קדושת ככוי אין יכול‬ ‫סכל הנא שאינו ישראל כעינן תחלה וקוף שיכריי לעשות‬
‫להתפיקו בקדוש' אחרת כך ולדי קדשים אין יכול להתפית'‬ ‫‪.‬קמורה וכיין דגוי עושה תמורה די אפילו דנכרי או‬
‫כקדוש'אקרתכיוןשחלעליוקרושת אמו והיינו משום דה״ל‬ ‫דילמא כעינן דוקא ישראל או משום שאינו עושה תמירה‬
‫ממעי אמן הס קדושים כמ״ש הקוק׳שם אמנם הקוק' קיימו‬ ‫מן הקורה לא הוי תחלה וקוף ממש כיון דדתכפר מן‬
‫ואפי׳למ״דכהוייתן הס‪.‬קדושים כיון שעומד ליקדשכשנולד‬ ‫הקורה לא דמו להדדי ודש״י ז״ל מפני שמפרש כהראכ״ד‬
‫כקדושת אמו תו לא חייל עליו קדושה אחרת אך לער״ן‬ ‫מזה גירקא זאת כדמשמע מלשונו וכיון דפשיטא ליה‬
‫דהם דכריס תמוהים א״ב מקני' דקתני שם ואם נקבה‬ ‫דעישה תמורה מדרבנן לכך פקק האי דינא והכי דייק‬
‫תקרב שלמים ואוקמוה כגמ' כהקדש כדשכ״ג דק״ל‬ ‫לשון הגמ' דלא אמר מתחלה וע״ם ישראל כדאמר‬
‫בהוייתן הס קדושים ולפי דכדיהס אף לרשכ״ג לא אתייא‬ ‫לקמיה ‪:‬‬
‫י■‬ ‫‪L‬‬ ‫■‬
‫כיון דעומד ליקדש כקדושת אמם כשיולי תו לא מתפיס‬ ‫' המקדיש וכו׳ והמיר כו‬ ‫פרק ג' הלכה ד‬
‫קדושה אחרת וא"כ הך מתני' דלא כמאן דלמ״ד מ מעי‬ ‫אחר שנס־ית ה״ז תמורה'‬
‫אמן הם ק־ושיס ■ודאי לא אקייא כיון דחל עליה‬ ‫הקשה הלח״מ ז״ל מ ש מוצד קלשיה וכו ע״ש‬ ‫ויכו'__ ‪,‬‬
‫קדושת אמו ודא' למיתה אזלא וכך כקב דכינו עובדיה‬ ‫שיהצ״ע ואני כעד ולא‪.‬א־ע איך אישתמיטתיה ברייתא‬
‫^"יי‬
‫שם דהך מת‪-‬י_[ לא אתייא אלא למ״ד כהוייתן הס קדושים‬ ‫עמכה כפ כ דככורוק דט ו ע כ דקתני כהדיא כין‬
‫ונ״כ הקי' ט ז״ל • אך מה שהקשה ממה ששנינו אין משנין‬ ‫לפני פדיון כין לאחר פדיון עושין תמורה ואוקמוה צגמר'‬
‫מקדושה לקדושה לא הכנתיו דהא אוקימנא לה כמ״ד'‬ ‫די׳ו דמקה משים דמק־ושה דחוייה קא אחייא ואין לה‬
‫בהוייתן וא כ לא נתקדשו כלל דלמ״ד ממעי ארנן אנה״נ‬ ‫כח לסיקפק פ־יונה לכך מתה והוא כלשון רכינו ממש ‪.‬‬
‫דאק משנין והולד ימוק כמ״ש התוה' שהבאתי כד׳ה הרי ‪.‬‬ ‫הנה שהקשו מ״ש מולדותככר כתבו הקוק' ז״ל לחלק ולפי‬
‫איך שיהיה דב ששת ודאי ס״ל כמ״ד ממעי אמן קם‬ ‫שרכים משת‪-‬כשים ככונקק נ״ל פשוט דכוונתם לחלק •‬
‫קדושים דלא כדשכ״ג ואמורא יש כיי־ו כח לפ ‪ pp‬כנגד‬ ‫בשלמא הולדות לא כא לו הק־ושה אלא מכח אמו ולכך‬
‫הכלל ולכך פשק רכינו י״ל פווקיה • ועו־ נראה ממקומו‬ ‫אפי' אחר שנס־ית עדיי[ אשורה בגיזה ועבודה כיק דהוא‬
‫הוא מוכרע דקאמר ר״ה דהיכי ליעבד ליק‪-‬בינהו מכק‬ ‫דבר קיל אין לחול על הולד אכל כתמורה כיון רגילה‬
‫״‬ ‫ק־ושה‬
‫טו‬ ‫יגל‬ ‫הידיים על דזרמכ״כ הלכות תמורה‬ ‫אברהם‬
‫שייך קדושת דמים דאי הכי אפי' ולדות כשרים אינם‬ ‫קדושה'דחוייה' קאתו_ול ‪;3‬״ד'כהו'ייתן אק בהם קדושה ־ ‪S‬‬
‫קדושים מאי אירייא כלאים■ אכל קשה דככד חמדו לעיל‬ ‫כיה דאמן ככד נפדית נסתלקה מקדושתה וכשילק הולד‬
‫כולדי קדשים מודה דקדשי ואפשר דלא שמיע ליה לסאי‬ ‫חולין זסיכי שיק 'לומר‪-‬ליקדכי־הו ואיצטריך לו מכת ‪%‬‬
‫לישנא■ הלא דעדיין ק' לי לכד פדא דס״ל עוכר ירך■‬ ‫^ רדושה דחמיס הא■ אין כו קדושה כ ״ הלא ודחי דס‬
‫חמו מאי שנאדהקדיש א' מאיכדיסדקדיש וימכרלמחוייס‬ ‫כמעי אמן הס קזלשיה ולכך אפי נפמת אמו יתדיין ה_ו‪-‬ל‬
‫קרכן ח‪.‬ק מאותו אכר ועלה כדעתי לומד משום דהו!‬ ‫נקדושהו אלא משום דאתי מקדושה דחוייה ולכך תיט‬
‫מחוסר ומן ולא דמי לאחדמחיכדיה אך ככר כתכוהתוס'‬ ‫ראף ליקרכ וכיון שק גס מתני דאמדה הולד חקור צ ל‬
‫דלא שייך מחוסר זמן כ״ה אחר בנולד ונתבו ומייתי לה‬ ‫רק׳ל כמ״ד ממעי אמן הס קדושיס וכיק דמתני' כוותיה‬
‫ככפויות מקרא וחיפשתי כדף י״ד ולא מצאתי אך כדף‬ ‫' ׳‪ .‬וגם האמודאיס ס״ל הכי לכך פסק רכינו_ניחייהי ■״‬
‫ט״ז מצאתי מקרא דכל ככור אשד יכוכר לא יקדיש איש‬ ‫א ל א שדאיתי להתוס' ז״ל כתמודה דל״א ע"כ ד״ה‬
‫אותו ודרשו ממנו כתמורה דכ״ה משיכוכר אי אתה‬ ‫י ולדן וכו' שכתכו כסוף הדכוד ןז"ל ואף למ״ד‬
‫מקדיש הבל חתה מקדישו ככען ע״ש■ יכאמת למסקנא‬ ‫כסריתן וכשעת הוייתן אמן חולין מ"מ תפסינהו קדושה‬
‫דאוקי פלזגתייהו כעוכר של כע"מ לק"מ ־ ואחרי כותבי‬ ‫כשעת הוייתן ע"כ והס דכרי'תמוהים אללי אסלאשנאמר;‬
‫ראיתי להרה אורים גדולים לימוד ט״ל שהכריח מזה דאף‬ ‫דדעתס ז״ל כיק דאיעכר כקדושה הך חלק קדושה שדאוי‬
‫דכעלמא קי״ל חין אדם מקדיש רכר שלא כא לעולם‬ ‫לכח כשעת לידה כבר נפיד מאמו והיה חופף עליו^‪,‬ער‬
‫כקדשי מזכה קדיש ולה נאמר כלל זה אלא כקדשי כ׳׳ה‬ ‫עת לידה וכיון דנפרך ממנה הך פדיןה לא מהנייא אלת!{‬
‫ונאים הדכרים למי שאמרם אך ראיתי שם לימוד מ״א‬ ‫הך‪ ,‬קדושה שעליה ולא ימה שנפרד _ממנה וצ״ע דה"כ‪3‬‬
‫שהקשה עליו הרב מחנ״ח ז״ל דכמשקנא אוקמוה‬ ‫אמאי קאמר רשכ‪ /‬גכי טומטום אין"קדושה חלה עליסש‪.‬‬
‫לפלוגתייהו כולד של כע"מ ולכד פדא אין כו אלא קדושת‬ ‫קדושה שחלה ’עליהס לשילדו מה תהא עליה וכן‬
‫דמים הרי כהריח אפי' כקדושת כ״ה חלה קדושה עלי‬ ‫משמע מתוס׳דנדה דמ״א דהקשו לר״שדס״ל כהוקתן הם‬
‫העוכר ע"כ ואחר המחילה לק״מ דהא דאתרי' קדושת‬ ‫קדושים היכי קאמר כתמורה קדשים שהפילו יקכדו הא‬
‫דמים הוא למזבח וכיון דאזיל למזבח קדושת הגוף קרי‬ ‫לא נתקדשו אלא עד דיליו וכו' ע״ש הרי דס״ל למ״ד‬
‫ליה וכמכואד כנמ' דבכורות די״ד ע״ש ■ וראיתי להרק‬ ‫כהוייתן לא תחול עליהם שום קדושה אלא כשעת לידה‬
‫מטהאשדדמ״א ע״ג שהקשה דברי רבי'אהדדי כה'מע״ה'‬ ‫וכז מכואר כדכריהם‪,‬ריש פ' כיצד מערימין■ עוד לאלוה‬
‫כתב הם תלד זכר ה״ה עולה ילדה זכר ה״ז יקרב עולה‬ ‫מצין לע״ד‪ .‬מהא דשנינו כסוף תמורה ואלו הן הנקכריס'‬
‫ופ״ו מה' ערכין דין כ' כתב מה שתעלה מצודתי קדש‬ ‫קאמי הפילה שלייא תקכר ואמרינן כמנחות דפ״ג ע״א‪.‬‬
‫לא אמר כלים שאין אדם מקדיש דבר של כא לעולם‬ ‫מה אשם אין שפיד ושלייה קדוש כו אף כל אין שליל ושפיר‪,‬‬
‫ע״ש והנך רואה שנעלם ממנו ברייתא ערוכה גכי ככור‬ ‫קדוש כו דקסכר קדשים כהוייתן הם קדושים ומעתה צ״ל;‬
‫סמקדישו בבטן לקדושה שירצה והיינו דוקא לקדושת הגוף‬ ‫דמתני' דקתני תקכר צ׳ל דס״ל כמעי אמן הם קדושים‬
‫והכו דלא לוקיף עלה ‪:‬‬ ‫;‬ ‫לכ"כ התוס' שם על קושיית אחריתי ע״ש ולכך דכינו ז״ל‬
‫פסק כהחי סתמא כתרא ודו״ק • וכיון דרכינו פסק כמ״ד‪.‬‬
‫ממעי אמן הן קדושים א"כ אף דילדה טומטום ה״ז קדוש'‬
‫הלכות טומאת מת‬ ‫‪:‬‬ ‫ישכן מבוארכגמ׳דחמ' דאי ממעי אמן הס קדושים אמאי‬
‫לא חייל עלייהוקדושה האתפסיכהוקדוש׳דאימייהו ופסקו‬
‫לתוכו‬ ‫פרק ט' הלב ך! י״א כור שמטילין‬ ‫‪ :‬י רכיט לקמן דין ח' ומר״ן לא הראהמקומו ודו״ק‬
‫נפלים וכו' נתב מר״ן‬ ‫י‬ ‫ולד כע"מ וכו' וק' לי דאמרי' כריש אלו‬ ‫הלכה ט'‬
‫כפ״ק דפסחים והיינו ילא התירו כנמ' אלא משום דספק‬ ‫קדשי'דולדבע"מאןקרביןאלאלר"א דס׳׳ל‪_ ..‬‬
‫הוא דסאי כור לא הוחזק כהכי אבל אם הוא הוחזון‬ ‫' נכי מפדישנקבה לעולתו ולדה יקרב אמנם לרכנן דס״ל ירע‬
‫שמטילין לתוכו המ ודאי ולית ליה כתי' כר־א דודאי‬ ‫משוס דלת חל על אמו קדושת הגוף ידעה וכיק דרכינו‬
‫וודאי הוא אך מדברי מיןכפי״אמה' אלו דין ט' מבואר‬ ‫ז^׳ל פסק כקמק כרבנן דולד עולה ידעה איך פסק כאן‬
‫שכך הוא לשק התוספתא והוא חימא דא'כ מאי פרין‬ ‫דיקדב■ וראיתי למר"ן\ל שהביא מוצא דין זה מפלוגתא‬
‫כפ״ק דפסחיס מהאי ברייתא דקאמר דכי יהודה‬ ‫דכריפדא וכו׳וכוונתו על הך פלוגתא דפליגי אי חיילאעל‪.‬‬
‫ליסייעיה מהך ברייתא דקתני כור שמטיל •כו נפלים‬ ‫העוכדק או לא ונ ׳ל דכונתו דאוקמי פליגתייהו אכיי‘‬
‫גימח והיינו משוס דאין ספק מוציא מידי ודאי וגם‬ ‫כשוף הסוגייה מחלוקתם כעוכר במעי כע״מ ודי ס״ל אף‬
‫הגמרא לא מייתי מינה ראיה לדכייו ועוד קשה לתיחק‬ ‫'דתימיהילתקדשה לגופה ולד מיהא קדיש לגופיה ולכך פס‬
‫שני של הגמ' דתאמר הקש ודאי וודאי הוא תיקשי ליההך‬ ‫רכינו כר״י אף דאמו לא קדשה לגופה ולד ק־יש לנופיה‪.‬‬
‫ברייתא ועוד קשה דמעלם מעיניו מ״ש הר״ש כפרק י״ו‬ ‫דאי לא׳ה מפלוגתייהו דקדי‪.‬ש חל אעוכרין לא מכדעא‬
‫מאהלות משנה ח'דשם הביא הברייתא דקתניכורשמטילין‬ ‫דהתס משנס דהקייש הולד ולכך חף רחמה כע"מ חל‬
‫לתוכו נפלים טהור אד״י מעשהוכו׳היי חף דהוחזקדבור‬ ‫הקדש עליו וכיון דולר הוא תם לכך חל עליו קדושת הגוף‪,‬‬
‫טהור הפך דברי רכינו וייקר יש לתמוה עלמאי‪ -‬דמשט‬ ‫אכל הא קשייח לי מאי מקשה הגמ' ללישנא כתרח מפלחים‬
‫כגמ׳לתירקא׳דהכא אפי' ודאי אמרי‘ אתי ספק ומוציאצ‬ ‫זכו דקדישי מפח אמו על כר פדא״ילא איידקאלא כהקדש‬
‫וכן ראיתי להר״ש שם שהקשה כן■ ולעד"; דהתם כפ׳ק‬ ‫ננוכר ולכך לח חל עליו אכל מ־״ושת אמו אנה״ג מודה•‪.‬‬
‫דפסחיס לח איירי אלא כחכף ומיד דחזינא דש קל אממ^‬ ‫דקחש וכי פליג כד פדא על התנאים דפליני חד חמר‬
‫דצדיך לבדוק אחריו וע״כ הוקשה לו מהךדמדורות הגרם‬ ‫'כהיייתןוח״א כמ־גיאמןהסק־ושי ■ועוד דכריית'מפורש‪,‬‬
‫דאף אם לא דד בכית כ״א מ' יום אמדי' אפלתיה וכןכמי‬ ‫הוכאהכריש פ' מערימקדככוד כמעי אמו יכוללהתפיסו‬
‫הך דהטילה כפניט נפל לכורוכא הכהן והצין מיד אמדי'‬ ‫לקדושה אתית כפך כד פ־א ונראה דס״ל להש״ס דמאי‬
‫אנלתיה אכל הן־ דמטילין לבור ל ׳ק ליה דהתה כיון ד׳־ש‬ ‫'דאמרי רכק ולדי קדשים הוא קדושת דמים הכל הכא לא‬
‫יגל‬ ‫חיררטים עלהרמב׳ם הרכות תמורה‬ ‫אברהם‬
‫דקאמר גכיחדק דאין ספק מוציא מידי ודאי שפיר אינא‬ ‫בו זמן תלינן שאכלו כאותו הזמן כיי! ילא ראינו אימת‬
‫לחלק פין ספק לידאי דלא כד״י פנ״ל ;‬ ‫הונול ואימת הציץ • ונ״ל הכרח לזה דהא אממ' מקום‬
‫פ ר ל י ״ א ה ל כ ה ט ' מדור גויס וכו' כת‪3‬‬ ‫פאין מכניהין כו ח^אין צריך כריקה ואפי' ראינו שכתוך‬
‫הדמ״לז״לכסוףדפמו‬ ‫^‬ ‫•השנה מוליכי! העכברי' ממקום החמץ ככל מקום לסחמא‬
‫ה צ ודע דהתוס פו פתפו דהלכה פרשכ״ג יעו״ש ואו;‪,‬‬ ‫קתני ואף לפי' הרמכ״ם כה' חו״מדפי' הא רתני ממקום‬
‫מכץ דפדיודאס כוונתו להורות דלא פהדב פ״מז״ל דפקכ‬ ‫למקום הוא קאי למקום שאין' מכניסץ מ״מ הדין אמת‬
‫דאין הלכה כרשכ״ג אינה ראייה מהתם פלל דהתם מייוץ‬ ‫דוקא היכא דשקל כשעת החיוב פכדיקה פיון דלא תלינן‬
‫כהך שעתא דאכלו מחייכין אותו לברוק והכי דייקי דברי‬
‫ן ררשב ג רחמי העיר שחיכה‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬

‫מו דאינה ענק לדבריהםאלא הגייסאהיתה לפניהם דשכ״ג‬ ‫טהור כמ״ש הר״ש ולא הקשו שם כלום וכנראה דפשיעא‬
‫אומר מדור הגויס טמא מפני שהנשים קוברים נפליהס‬ ‫להו הך חילוק שכתבתי וראיתי למהיש״א שם שכ״כויודוע‬
‫שם ופן הפיאה הישפ״א והימכ״ן ז״ל שס יעו״ש • גס‬ ‫תעלומות שכיוונתי לדעתו ושמחתי • אך את זה ראיתי‬
‫מדפמהם שם מוכח דלא גיסי ופ׳ה אומדים אם היה‬ ‫לתתוס' שם שכתבו כד״ה שהעילה וצ״ל שנבדק הפוריוכו'‬
‫חולדה וכרדלוס מצויין א"צ כריקה הרי כהדיא מוכת‬ ‫וכיון דרגילין להטיל פו נפלים ע"כ • והנך רואה לפידברי‬
‫דלא כישכ״ג יעו״ש ‪:‬‬ ‫מהרש׳א ז״ל אין צריכין לידחק פכך פיוןרכבר נודע להם‬
‫פ ר ל ן י״ג ה ל כ ה א ' אחדחורוכו׳כתבמר׳ן‬ ‫חילוק זה מדלא הקשו כלום מרישא דברייתא ואני תמית‬
‫ז״ל פ' י״ג דאהלות דף‬ ‫^‬ ‫איך שגג ברואה • ובאמת שדבריי התוס' הס תמוהי' דמה‬
‫ס״כ ע"כ והוא תמוה דהא התם מבואר דכעינן שיעור‬ ‫יענו להך רישא ואין לומר דאיירי כנ ב ^ דא״ב מאי אתא‬
‫כמלא אגרוף ופסקו הרמכ״ם לקמןפי״ד ואין לומ׳דהכא‬ ‫לאשמועינן • אשר ע״ב נ״ל רודאי התוס׳פשיטא להודלא‬
‫מיידי כחשב עליו דלא הו״ל למסתם ונבר כיתכו לקמן‬ ‫ק״ל מהך רישא דאינו אלא סכרר‪ ,‬ר״יידקאמד ר״י אומר‬
‫ונ״ל דמוצא דין זה מהא דאמרו כפ״ג דאסלות אחד חוד‬ ‫משמע דרבנן פליגי עליה ) גס דשמעינן להו דלית להו‬
‫וכו' כלשון יבינו ואע״ג דאמרינן דשיעור כמלא אגרוף‬ ‫האי סברא מהא דאמדי' כפרק י״ו מאהלו' כור שמטילץ‬
‫הכא מייריכחור שהואכקיקעית הכיתדכיון דאין כפותח‪.‬‬ ‫בו נפלים נ כ ק וכו' ואי כר״י למ״ל בדיקה כלל אבלודאי‬
‫טפח נכלל פ ק ק' הכית ומטמ' את הכית דטומא׳כוקע'‬ ‫ראיה גמורה אינה דאיבא למימר דלכתחלה קאמר אכל‬
‫ועולה אבל אם יש כו פותח טפח לא א מ מ׳ ב ק ע ועולה‬ ‫אנה״נ אם כא כהן והצק מורו רטהור דסמכי' אחולדה (‬
‫אך מלשון רכיט נראה דאיירי דאף דהחור בנ ק ל ונראה‬ ‫ולכך לא הוק״ל אלא מהך מעשה דיטיהרו חכמי' משמע‬
‫דהכא איירי כדין הכאת ?טומאה דהייט אם הטומאה‬ ‫דקכמים מורו לר״י ואהא תיק רכא דמיירי כשפק אכל‬
‫כחור והכלים עמה׳ ולא נדעו כס אם יש כו טפח הרי‬ ‫בודאי מורו דלא אתי ספק ומוציא מידי ודאי דלא כר״י‬
‫האהיל על הכל ומביא טומאה על הכלים והיינו דלא‬ ‫ואהא כתבו התוה׳ דמיירי בנבדק וכו' כיון דחכמים ס״ל‬
‫הכיא זה הדין גבי כיב קמור תחת הבית כפ״ב מהלכות‬ ‫סיכא דאיב' ודאי אמיי' לא אתי ספק ומוציא מידי וראי •‬
‫אלו ה״כ דהתה איירי משוס הכלים סמכולעות כקרקע‬ ‫וכתירק הב' קאמר׳ דאנה״נ דהתם מורו רכקלד״י משום‬
‫הכיתוהך רבעי'כמל' אגרוף מיידי לענין הכנקתהטומא'‬ ‫ראיכא ודאי וודאי וכן נ׳׳ל חוהי כוונת יכיע כמה שפסק‬
‫רציאתה כמ״ש יכינו לקמן ‪:‬‬ ‫ככור שמטילין דטמא דקי״ל כתירוצא קמא דהוא כשיטת‬
‫סמקשה קאי דאפשר דרבנן פליגי אר״י ומה גס דפשטא‬
‫דמתני' שם כפרק י״ו דאהלית משמע הכי דקאמר בור‬
‫שמטילין פו נפלים נכדק וכו' ואי כר״י למ״ל כדקה כלל‬
‫ה ^ כ וות פרה אדומה‬ ‫דפלא״ה טהור ואף שיש לדחוק לתירק הב' דלכתחלה‬
‫פרס י״ג הלכה ג' גוזז כמספייי׳ואינוחושש‬ ‫קאמר כודקין ואין הכהן רשאי לעכוי על סמך החולדה‬
‫וכו' דלא נתכוון לגזוז ונו'‬ ‫מ"מ לתייק הא' אתי פפשטיה גם דמשמע מהתוספתא‬
‫זה דעת רש״י כככורקאךהתוס' הקשו עליו דהיינו פסיק‬ ‫שהפיח שם הר״ש דר״י פליג אמאי דקאמר דצריך פדיקה‬
‫רישיה ע״ש ואפשר לומר יה״ל לרש״י ויבינו כיון דפסיק‬ ‫אף לכתחילה • ועוד נ״ל דפהק פשינוייאקמאמשוס דרכא‬
‫רישיה איסורו מדרבנן גבי פיה דלא שכיחא ודמיה יקרים‬ ‫חכי מ ת קשם אהך מיורק הגוים לא הגי כודאי גררוהו‬
‫לא גזרו ויש לי ראיה לזה מהא דאמרינן בפסחים דף י״ז‬ ‫כ ק דאין לנו מקוםמיוחדלאסויתלינן פכלמקום דגררוהו‬
‫דאמי י״י ס״ל כי״ע ופירש״י שם דניון דאין משק׳מטמ׳‬ ‫לשם אכל הגא תלקום האיסור הוא ידוע אמרי' ודאו‬
‫אצא מדדכנן מילתא דלא שכיחה לא גזרו רפנן ופן פסק‬ ‫גררוהו מהך כור ואז נטהר ולומד דודאי אכלוהו לא ס״ל‬
‫׳ רבי פ״ט מה'אלו ועיין מ״שפס״דודוק ;‬ ‫חהו אליבא די' יירא לשם דכבשר לא משיייא אבל לדכא‬
‫ה ל כ ה ‪ 'T‬פלהמומין וכי'• יתירה פרה וכו'דילפי'‬ ‫חפשי דמשיידא וכן אמרו כגמרא • ואולם עדיין קש״ל‬
‫ג״ש רעול עול ופו' קקשה מהרי״ל ז״ל‬ ‫^‬ ‫לתייק הא' דלא טיהרו חכלייםפ״א כספק א"פ מאי הביא‬
‫כס' זרע יצחק דמתכאר מן הסוגייא דמאן דיליף ג״ש‬ ‫ראיה ר״י לדבריו מהך מעשה דמיירי כספק להך דינא‬
‫ס״ל דפיה נמי כעי משיכה כמו כעגלה וא"כ כיון דפסק‬ ‫‪.‬דידיה דמיירי פכק שמטילין פו נפלים דהוא וראי ולומר‬
‫כמ״ד מג״ש איך פסק רכפיה פעליה סגי ותיק כמש‬ ‫דכל זה דלה פ הפ ק י״י ליתא ישתקע הדכי ולה יאמר‬
‫שיש להקשק דמאי מקשה הגמ' דילמא ס״ל לד״י כמ*ד‬ ‫ואפשר לדחוק דה״ק רקי״ל ביה״י אף דאיכא הפיקי טמא‬
‫אוקי כ^אתיה וכו' ועדיפא מינה דמאי מקשה‪-‬דילמא האי_‬ ‫וסר כודאי טומאה ואפ״ה מטהרי רבנן משום הפק הרגיל‬
‫קנא ס״ל פמ״ד אוקי פהתרס ולזה י"ל רכיון דפלוגתא'‬ ‫הף דאליס האי ספק ומוציא מידי וראי אמנם לתנא דיק‬
‫דרפנן‬
‫יגל נזז‬ ‫חידרשיב על הרמב׳ם הלבות פרה י^דומה‬ ‫אברהם‬
‫להק זאת הקישיא וז״ל והעיקר דס״ל כד״ש דמ״ש בייש‬ ‫דרכנן וכו' בזגחי& דצ״א ע״ב כהני ודכנן ק״ל דון מינה‬
‫פידקין שלא יאמרי שתים שהשי יאף דאיתה משמע‬ ‫ומינק לא כעי לאוקמה כר׳ וכן מבואר כמנחוה ע״ש‪.‬‬
‫דהיהה לברה ולא עמעשי' אלא פרה יגייתה ובהמה‬ ‫והסבה ר'■אברהם טייב תיק דמוכיח דהאי ת‪:‬א ה״ל דון‬
‫אחית לא חיישי׳ שמא יאמרי שהכיה לא מבתי אדעתייאי‬ ‫מינה מינה דהא מעיקרא הוה יליף מק״ו וא״ב נימאדיו‬
‫שנשתביה בהמה אחית עמה דכ״עידעי דתיפשל' כמלאכה‬ ‫ליסות כנדון רמה עסלה במשיכה אף פרה במשיבה‬
‫אחית ע׳יכודבריו נכלאו ממני דא״ב מאי קאמרר״ש שלא‬ ‫ונשחזי ולמדו כג״ש אין סברא דחזר הדין לביית פרס‬
‫יהמרי שתורה דהיכי תישק ארעתין הפן התורה ר־אמיה‬ ‫לזה דדככר‬ ‫הנו *נריבין‬
‫‪^......‬זה‬ ‫אלא דבחמת הין —‬ ‫כהעלייה ‪.‬לחודה■ ‪*1-‬‬
‫י׳‪•-‬־‘ •‬
‫אדומ׳יהשתא ק״ו רמ לאב' ראיניאלא בב״ד משקי הרעתייהי■‬ ‫גמי לא‬
‫הף־עגלה נמ‬
‫‪.‬‬ ‫דדבינופשק‬
‫‪1‬‬ ‫כפ״י מיי'‬
‫מהלכו'דוצח ‪. . .‬‬ ‫י‪.‬י ר ״י‬
‫כתבתי בב‪:‬י‬
‫שתורה לא משקי ארעהיהי יביעו • גש לא ידעתי מה פי'‬ ‫בעי משיכה כשהר‪ .‬עבורית א״א בעי״ כ‪^.‬שטה ‪. .‬ן׳‪J‬‬
‫הגמרא דמקשה ות״ק כתיב איחה והיק לו נר״ש דדחש‬ ‫מכיר\ אלא כעול ע״ש ולא פשק כר״י ביה יהשתא‬
‫טעמאד־רארשלא יאמרו ששוא גזרה דרבנן • אלא העיקר‬
‫דנויכת ר'ש היא שלא יאמרו שתורה שתשו דהיינו עם‬
‫ספדה כיון דהוציאה עמה יהמרי שחייה שחגיו עמה‬
‫‪ i‬הפיה כמלאכה והוי פי' ' ׳ ראואה ללמדנו‬
‫‪1‬‬ ‫יליף ג״ש מנ״ל לפסול כעגלה והכשר דש ל כמי ד דבעינן‬
‫הישור מצתבה הנעשית עמה ■ודע ש‪:‬זתר שכתבתי רחיתי‬ ‫קרא כרכתיב • אמנש עדיין לן״ל רלהנא דיליף ג״ש מכ״ל‬
‫• התיש‬ ‫לרש״י ז״ל שפי' כן ע״ש ומעתה מה נפלאו לי‬ ‫דבעיל אף שלא כשעת מלאצה ומה שתירץ מהד־ל ז״ל‬
‫כחולין שהקשו לרב^ למ״ל איהה תיפוק לי משוש מצאכה‬ ‫דסו״ל לכתוב כהדיא אשר לא עובר בה ואייתר ליה עול‬
‫מלאכה כי• אס מאותה מאי מקשר‬ ‫וכיון דלא ידעי' אישור ‪,Vr‬־«‬ ‫ללננד חף שלא לרעת‪,‬ע״ש אינו נוח לי דמ׳׳מ כשתא דלא‬
‫גם מה שחייצו דאיצטריך איתה להביא דנשתטו שניהס‬ ‫כתיב אשרלא עוכד כה לימא דקרא לגיפיה איצשריך‬
‫לשה פרה דליכא מלאכה וכוי הוא הכן י״ש דקאמר שלא‬ ‫צומר‪,‬דלא אשיה תורה גכי פרה הלא דוקא עול משא״ב‬
‫כיי! דלית‪ .‬בהו מלאכה ולזה‬ ‫ככן ‪,‬‬‫יאמרו שתים שחטו ומה ‪.‬‬ ‫בעגלה דקאן גלי לן‪,‬דאתא עול לג״ש‪,‬כלל ועוד דכשלמא‬
‫אפשר לו'‪.‬דש"ל לתישפית דאף דאין כהש מלאכה מיפסל‬ ‫לדננת רש״י ־אייתר לן עול גבי עגלה דילפי' משאר‬
‫וכ"כ‬
‫אלו ״‬ ‫מכלכור‪ ,‬׳ י‬
‫’‬ ‫פ"‪,‬ז‬
‫הרמכ״ם ׳'‬
‫״‬ ‫כתישת הדעת וכשבית‬ ‫עכורות והי״ל‪,‬מופנה מצד א' למדין ואין משיכין כמ״ר‬
‫התוס' כפשתים‪ .‬די''ח בד״ה כטלו וז״ל ‪.‬ומלאכת אינה‬ ‫בפ' המפלת דכ"כ ע״ש אתי שפיר אך להרמכ״ש ז״ל‬
‫פוסלת כהם מפני שהוא אחד הקידוש ובטלובמעיה מפני‬ ‫דקאמד כפ״י דה' רוצח דעול גבי עגלה איצטריו ללמד‬
‫היסח הדעת הו־ דש״ל דתיי מילי‪ .‬נינהי וראיתי להיב‬ ‫שלא לדעה ולדידיה אייתר ליה עול רגבי פיה לג״ש מאי‬
‫שהקשה עליסש משוגייןדלר ‪:‬ן כדה שרה ונחתכה דלעת‬ ‫חיכה למימר • ועור א"כ מנ״ל דשאר עבודות פוקלות‬
‫מנח‬‫ד־ו מ ד‬ ‫‪3‬נ"ע בשיה וצדבדיהש חף ׳ניכה מלאכה‬ ‫בעגלה כיו; דאיצטריך עול גכי פרה‪-‬לשלא לדעת דהא‬
‫צק"מ‪ .‬ךהתס נעשית‬ ‫היסח הדעת והניחה כו ’ ע ו ד ‪>1‬׳‪,‬‬ ‫לא ידעי' פסולות אלא מג״ש פמכואר בירושלמי ע׳׳ש ונ״ל‬
‫מלאכה גמויה ששתת מהן הפרה ולכך‪ .‬אף דאינה פוסלת‬ ‫עיקדכיון דאית לן ק״ו מעגלת גלי לןדאייקרלן עול לג״ש‬
‫לנ"מ היסח הרעת איכה ששתת מהן תפ־־ללידשהניחיה‬ ‫כי היפי דלת פדכינן דה"נ כוונת הברייתא דהכיאה ת״ל‬
‫לשתית ולה הוי למשמרת וה"‪ :‬אף רלא חשיפה מלאכה פיון‬ ‫ללמד יעיל יתירה לג״ש והוי כמו גילוי מילקא ודו"ק‬
‫באחת מהן הוי היסת‬ ‫מ'מ בעור שעוקק י‬ ‫שהיא ילשש פרה “‬
‫׳‬ ‫שפט את הפיה ונשתטה‬ ‫פרק ד הדנה י״ח‬
‫הדעת לחח׳־ת אכל כשנשחטה שלא כנונה אין היסח דעת‬ ‫בהמה אחרה עמה כו'‬ ‫‪■.‬‬ ‫• ׳‪.‬‬ ‫‪’ -‬‬
‫כפרה כלל ‪, :‬‬ ‫‪1‬‬ ‫כשליה כו' כתב מר״ן ז״ל דגירהת דכינו דשניהם כשרות‬
‫ה'״‪ V‬כחולין דמלאכה‬ ‫;‬ ‫ז״ל‬ ‫‪ w‬מ נ ם יש‬ ‫^‬ ‫ע״ש וראיתי להרב לסם שלמה ז״ל שהקשה משם גדול א'‬
‫משוס היסח הדעת שכתב וז״ן‬ ‫וז״ל ורן' לגירסת רכינו ראותה לא ממעט אלא כהמת‬
‫לרבנן וכו' דטעמא דמלאכה אחית משוס היסת הדעת‬ ‫קדשים הבל לא כהמת חולין ובפ' טרף כקלפי המרי' אין‬
‫מפיס הוא והיכא דלא אכוין למלאכה ליכא היסח‬ ‫פרה רוצה לצאת אין מוציאיןעמה שחורה פלא יאמרו ונו'‬
‫הדעת ואף דאפשר לו' כמ״ש דכיון שלא ככונה ליכא היסח‬ ‫יזו משוש דנתי' איתה לברה ואמרו כגמרא דאיכא כנייהו‬
‫הדעת אך מ׳׳שדטעמא דמלאכה הוא משוש הישח דעת‬ ‫ח_מןר הרי דמאיתה ממעטי' אפי'חמור ונ״שבהמת חולין‬
‫מוכרח דש״ל כסדאכ״ד ר‪.‬ל • אך ק' לי דאמרינן כיומא‬ ‫עכ״ל והרב‪ .‬האריך היפה כישופה • ולעד״ן רהחש דוקא‬
‫דמ׳יבדאיצטריך למכתבלפניוולעיניו לאהוד הישתהדעת‬ ‫אליבא דר' רש״ל רגזרה איתה דוקא פלא טעמא ולדיריה‬
‫ולמ׳יל כיון דכתיב ושחט איתה לאסור מלאכה ממילא‬ ‫ב"צ ס״ל רגבי ושחט אותהנמיגזיה בלא טעמאאך לדידן‬
‫ידעי׳דהישח דעת פוהלכיון־טעמ׳הואמשוס הישחדעת‬ ‫דפשקי' כר׳יש־ דדייש טעמא דקדא א"כ טעמה ראותה‬
‫ואפשר ליישב דהישחי דעת של מלאכה יותי מהיסח רעת‬ ‫נכי ושחט הוא משוש מלאנה ולכך נשחטה שאין כס‬
‫של כטלה ולהכי איצטדיך ודוחק • ואולם נ״ל מאידקאמר‬ ‫מלאכה מיתי אמנם גכי כהמת קרשים אף שאין‪.‬כה‬
‫שלא יסיח מקיח דמלפניו והוא פירושו ע״י מלאכה דהין‬ ‫מלאכה אשור כמ״ב הקוק' שם דהני משמע מרישא‬
‫נקט קרא דושחט איתס לפניו ולאו'ממלת לפניו יליף‬ ‫דיזלתה ולא את חביתה והכי דייקי רבה ר״ש דאמר שלא‬
‫אלא מאיתס יליף דדרשו מיניה תנאי למלאכה ובאילרמוז‬ ‫יאמרו שחטו שניכם קכאמת יש לשאולדאמאיגכייהוצאה‬
‫’הכתוב כמה שחמיו במשנה והביאו דמלאכה כושלת‬ ‫מותר לר״ש אף‪ .‬במתכוון להוציא חסוי ולח אשיי' ליס‬
‫בפרה משעת' שחיטה ער שתיעשה אפר דמלאכה כוסלת‬ ‫מ!וס מלאכה כמו אוהה דושחט ונראה דקא התש דסוא‬
‫הרי אף דיליף מעיניו היסח דעת המשנה קראה ‪:‬אותה‬ ‫^כמצוהשהיא השחיטה ולכך כעת המצוה אשורה כמלאכה‬
‫מלאכה מוכיח לומר דמלאכס היא משום היסח סדננת‬ ‫יסכל כהוצאה אין כו מצוהכלל ובזה ניחא לי דפהקכר״ש‬
‫‪ . .‬וזה ראיה כרודה לשיטת דש״י‪.‬ז״ל ככל‪ .‬ודו^׳ק ;‬ ‫הףיקי׳ל דהלכס כרבי מסכיח משוש דהניתכחי רבנן‬
‫‪ .‬פיה ששתת מי‪ .-‬חטאת‬ ‫פרק ט״ו הד כה ז׳‬ ‫וני ? ק^ל ■כי״ש דדייש טננמח דקדא משרש מלאכה וכר‪.‬‬
‫‪ . .‬כשיה‪ ..‬טהור שנאמר‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫מן רק משום דהתת לן תנא כר״ש ‪ -‬עוד כתב הל״ש ז״ל‬
‫לחשמדת‬ ‫י‬ ‫‪24‬‬ ‫כר‬
‫יגל‬ ‫הידרבים עלהרמב״ם הלכות תמורה‬ ‫אברהם‬
‫כשאר טומאות משקין דעלמא • וראיתי להתי״ט כפ׳ע‬ ‫למשמרת ובו' ונתב מד־ן ז״ל וסבר ר״ח לר״י כטלה‬
‫דפדהשכתב משם דכצמח גאון דסתס משנה ר״מוסלכה‬ ‫לגמרי ובו' וכוונתו כזה משום דמקרא לא ידעיק אלא‬
‫כר״י לגכיה יע׳׳ש ואפיריין נמטייה להדב ז״ל שיכמו זל‬ ‫לטומאה ולא למומחה קלה ול ‪ p‬איצטריך טעמא דדב‬
‫הן הן דכיי היי״ף ז״ל כפ' כל הכליס והביאו ה^ח״ש זל‬ ‫יושי לומר דכטלו לגממ אפי' ממומאה קלה ונ״ב הר״ש‬
‫ע״ש וראיתי להרב ק״נ ז״ל כפי' לסרא״ש שהקשה מסא‬ ‫כפ"כ דמקואות ולע״ד זה לא יתכן ברכיי רהיט שלא‬
‫דאמרי' כריש ביצת וכו' יע״ש ואי מהא לא אירייאדע״ק‬ ‫הכיא טעם זה כלל דמשמע מדכמו דל^ טעמא ניחא‬
‫לא המר לה רב צמח גאון ז״ל אלא מקא גכי ר"מ משוס‬ ‫לן אף לטומאה קלה ועוד דהרי מש‪:‬ה שלימה היא ישתה‬
‫דכללא הוא כירינו דסתם מחני'ר׳ימ ולכך אין למ‪4‬יןמן‬ ‫משקין טמאיז וחזר והקיאן עייין כטומאהן הן עומיין‬
‫הסתס־דהלכה כוותי^ הכל לגכי ד״ש ושאר תנאים‬ ‫ופסקו יכיט כפ״י מה' ט״א יע״ש ולדעת ר״א ודאי לא‬
‫דמדסתם סתומיולא קאמרדכרי ד״ש ודאי כוונק‪ -‬׳ר׳‬ ‫!אתי כר״י דהא ודאי ס״ל דמסתמא נסרחו אכל אין לומ'‬
‫לסתום הלכה כוותיה כמ״ש התיס' ככלה ‪T‬ל''ח ע''י‬ ‫דההיא אף לר״י ודוקא הכא משוס דמצ״אותן כמעיה‬
‫ד״ה ונפחח יע״ש • ולעד״ן חהו־ ־שהכריחו• להגאק‪-‬זנל‬ ‫השיכי כמי שיצאו מלמטה דמי חה אינו דכיון דעייין‬
‫מהח דאמרי' כפ' החולין דמ״ב גכי הא דפסק■ ר״י שס‬ ‫‪.‬לא ירדו למקורן להשתטת מים הוא דחשיבידאף כשהקים‬
‫כר״י קאמר מכלל דיחידאה פליג עליה אי‪ 1‬יכו׳^ע״ש‬ ‫מלי ממעיו הקיאן אכל אפשר לו' דבשהקיאן לא יחזור‬
‫שהביא לו סברת ר"מ הרי אף דסת< לן כוותיה קרי ליה‬ ‫אלא מיס אכל הכא דכשנמצאו במעיה ודחי הק כאן מים‬
‫יחידאה משוס דמחלוקת כצדו דלא הוי כסאי סתמי‬ ‫צלוליס אס לא שנתלכלכו כעיפוש סמעיס דלהכי קרי‬
‫דמדלא הכיח ד' מחלוקת כצדו אמרינן למסתס כוותיה‬ ‫‪.‬ליה סרוח דמימענו נמי מאשי ישתה ככל כלי אמנם‬
‫נתכוק ועיין כפ' כ״ש רי״ג וכפ' ז"כ דכ״ג יעו״‪-‬שוהשתא‬ ‫'מסתמיות דברי רכיכו משמע כת״ק דלא ־הוי סתח י‬
‫ע"כ לו' דמאי דאמרי' כריש כלה גכי ר״ש דקתס וט'‬ ‫‪.‬עוד ק' לי דרב אשי דק״ל דמשקה סרוח אינו מקכל‬
‫הוא משוס דהול״ל דכמ ר״ש זכמ״ש ע״ש כתוס'•‪ .‬תך‬ ‫נוומאה הוא משום דק״ל כד״א דדריש כת"כ מקרא אשר‬
‫ננדיין לכי מהסס דמשס תכראלדכמגאק ז״ל דמדקאמד‬ ‫ישתה למעוטי סרוח כמ״ש רש״י ז״ל כגמרא והיינו לומר'‬
‫מכלל דיחידאה והוצרך להביא לו חה הכית ר"מ‬ ‫די״י ס״ל כר״ה וכיון דרכינו ז״ל פסק כרכנן דס״ל דאף‬
‫כברייתא מכלל דכעלמא לא אמרינן כן למדחי הסתם‬ ‫דנשיח לא פקע טומאה מיניה כמ״ש כפ"כ מה' ט״ה‬
‫מהלכה גס בעיני יפלא אק אפשרדהאי מתט' היאר״מ‬ ‫דין כ״א ע״ש כמין ז״ל איך פסק כאן כי״י דהוי משקה‬
‫כיון דשמעי' ליה דטומאת משקין דרכנןודאי ה׳׳ל דטהור‬ ‫סלוח כיון דמעיקראהוי חזי ונטמא שוב לא פקע טומאה‬
‫לגמרי וכמ״ש לעגל מהגמ' יע״ש ולזה אפשר לדחוק‬ ‫מיניה • עוד כתב מר״ן‪-‬זי׳ל דפהק כר״י ולא כת״ק משום‬
‫ולומר דס״ל דכהפי פליגי דר"מ ס״ל דאף כדדכצן‪ .‬גזרי'‬ ‫חקניס ור״י ור״ט סוברין כד״י ע״ש ולע״ד הקזה הכרא‬
‫וד״י ס״ל לא גזרינן ועיין להדב חקרי לב חי״ד דף ק״ח‬ ‫רע״כ לא מטהרו אלא מטומאה חמורה דהא דיה וי׳ ע‬
‫יעו״ש ‪:‬‬ ‫יי׳יש הכי שסוכריס דטומאת משקין לטמא אחרים‬
‫הלכה ח'‬
‫המזה וכו' מחלון וכו' חייב וכו' כ' מר״ן משו'‬ ‫מדאורייתא ומבואר כגמרא דלמאן דסוכד דאומיתא‬
‫דהפק טימאה כרה״י טמא ונו' והקשה‬ ‫‪,‬ודאי ס״ל דכשיה טמא עד שכא ר״א ואמר דהוי משקה‬
‫הוד״טז״לדלמ״להזאה כיק דספק טומאה כרה״ר טהור‬ ‫סלוח וא"כ תיקשו ליה ‪ p‬כיייתא אלא ודאי צ״ל לענק‬
‫ונ״ל החס דוקא כעיקר טומאה ספק נטמא או לא אבל‬ ‫טימאה חמורה וכדמשמע ליה מקרא דלמשמית •ועלה‬
‫הכא דהוא טמא ודאי אלא לאשוקי טומאה מיניה • גס‬ ‫כ־ננתי ליישב דעת רכינו ז״ל משום דקושיית הגמרא‬
‫מ״ש עוד היכי שיק לומר דחייב משוס דהוי חולין כעזרה‬ ‫רקאמי טומאה קלה מיהא ניטמו הוא משוס דמשקים‬
‫נ״ל דלא קשה דקי״ל דחייה עליה קרכן כמ״שרביט פי״א‬ ‫גופייהו איטמו מחמת עצמן דנטמו כמי חטאת כמ״ש‬
‫מה' אלו דין ז' וכ"כ סתוש' כשבועות די״ט ע״א ד״ה‬ ‫רש״י ז״ל שס והיינו משוס דש״ל לרי טומאת בית הקתמם‬
‫הלך ועוד כרה״י שפקו טמא ילפינןמסוטה והתם טמא‬ ‫מטמאה ולכך לדידן דאין טומאת בית הסתיים מטמאה‬
‫ודאי דהא מביאה קרכן על הספק ועיין להרה מ״ל ז״ל‬ ‫כיט שפסק רכינו ז״ל כפכ״ג מה' כליס דין ט׳א״כלק״מ‬
‫כהלכות שגגות שם דהא ^תני במתני' דאין מכיאק על‬ ‫ולכך לא הכיא רכינו ז״ל אלא הן קרא דלמשמית דאין‬
‫השפק הוא קאי לאשש תלוי כמבואר כגמ' מג״ש ע׳ש‬ ‫עליו דין מי חטאת ולכך כפי' המשניות כיון דאין הלכה‬
‫י‬ ‫חכל קרכן עולה ויורד חייב ודו״ק ;‬ ‫כיי כתכ הטעס משוס דכטלו במעיה דהוי סרוחה ‪:‬‬
‫א ל א דכאמת זה לא •תפן כלל דהך פלוגחא דטומאת‬
‫כית הסתרים היא ר"מ ורי דר״מ ה״ל דמטמאה‬
‫ה^כות טומאת צרעת‬ ‫ור״י‪.‬הוא דס״ל דאין מטמאה וא"כ מאי מקשה הגמרא‬
‫דאי ה״ל כר״י הו״ל לטמא טומאה משוס דמעו בעצמן‬
‫פרק י״א הלכה ן' ומאימתי תיאסר משעת‬ ‫כיון דלי״י גופיה לא מטמאה משוס דבית הסתדיס היא‬
‫שחיטה וכו׳הנה כגמרא‬ ‫י"■‬ ‫י‬ ‫מאי מקשה אלא ודאי דה״ל לגמ'דגלי מיס לא הוייא‬
‫אוקיטה ר״ל דש׳ל מחיים משום יש״ל כתנא דד״י דיליף‬ ‫כית הסתרים משוס כשרואה המיס רואה אמצעיתו עד‬
‫מכשיר ממכפר ואמרי' כחולק דק״מ משוס דס״ל׳למתני׳'‬ ‫תחתיתו לא בן כג' על ג' אינו דואה תוכו■ אשד ע"כ‬
‫כר״י ריליף מכשיר ממכפר למעט טמפה לכך אייתיי‬ ‫נ״ל דלאו קושייא‪.‬היא כלל דמכואר כגמרא דמאן דס״ל‬
‫טהורות טהורות לציפורי עיר הנרחת וצ״ל לדעתרכינו•‬ ‫דטומאת‪ ,‬משקין מדרבנן ודאי דס״ל דטהור לגמרי וא"כ‬
‫דסומ״ל מעיקרא כי שוק״ל י^״ש מסיפא דקאמ' טהורות'‬ ‫ק״ק דמקני' הוא ר״י דס״ל דאומיתא וכיון דרכינו ז״ל‬
‫לחו מכלל למעוטי טמאות סוה מ ת ק ליה ר״ן ל מ עו ^‬ ‫פהק‪.‬כפ''י מה'‪.‬א"ה כר"מ דס״ל דרבנן לכןפהק לכאן‬
‫צפורי עיר הנדחת אלא דהש״ס דצה להוכיח דקזה מתנאי‬ ‫דטהור לגמרי ומשוס דהוק״ל דשאני הכא דטומאתו‬
‫דר״י דיליף מכשיר ממכפר למעוטי טריפה א״כ טהורות‬ ‫דאורייתא לטומאה חמורה וכ״ש לטומאה קלה לכך כתב‬
‫למעוטי מאי• אך קשה דאממ' בכריתות דכ״ה דר׳ה‬ ‫תך קדא רלמשמרק דלית כיה טומאה דאורייתא כלל אלא‬
‫דס״ל‬ ‫■■‬
‫יגד נ?ח‬ ‫‪:‬אברהם* ‪ D’riTn‬על הרמב׳ם‪.‬הלכות טומאת צרעת‬
‫‪-‬כטומאת מנ ע לק״רל דככר כתכו כהלכות ט׳א‬ ‫דס׳ל רעולה ערופה מחיים אסורס משוס דק־־ל כר׳י‬
‫‪:‬‬ ‫כאמור ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫רילין מכחיד ממכפר והוי כר״ל חש״ל דצפורי מ ^ ע‬
‫וכן גגו של חכר כצד‬ ‫הלכה י״ט‬ ‫פרלן‬ ‫ינאםרין מחיים וכיון דפסק יכינו פ״י מה' רוצחתנגלה‬
‫גגושל ע״ה וכו׳טמא‬ ‫‪. .‬‬ ‫י ‪ .‬י ‪, ..‬‬ ‫מרופה נאסיס מחיים איך פסק כאן כי׳־י דלא נאסרה‬
‫עיין מ"ש מר’׳ן‪,.‬דדכדיו הם תמוהים רלאו רישיס סיפיה‬ ‫א‪1‬א משעת שחיטה ונ״לז־רכינו תפס קוגייא ‪ .‬דקידושי!‬
‫ונ״ל דט‪-‬״ה נפל כדכדיו‪ .‬וכצ״ל והו יישוב דכרי רכינו יהא‬ ‫רי^ ינאי יליף דאסויה מחיים משום דכתיכ כה כפיה‬
‫דאמרי' כגמ׳אישתמוטי מישתמיטוכו׳ י״לדההיא כאותו‬ ‫כחדשים■ והול מחיים כהדשיס‪-‬ולעד״ן דר׳׳י נמיריליף‬
‫חכר וכי'היא הכיתרשכ״ג ופו' אכל הלכה נקיטינן‬ ‫נעשיר ממכפרמשום דה״ל דעגלה ערופה דהיאמכפית‬
‫כה״קהכל קשה דשה גיסי' גגו של חכר כצר גגוהל ע״ק•‬ ‫משוס דש־׳ל‪-‬דכפרה■ כהיכ כה כקדשים ודלה ■כפירש״י‬
‫ופו' אע״פ‪-‬שידו של ע״ס מגעת לשה טהורית ויל דהתה‬ ‫ככדיחות‪-‬ק־ ‪-‬׳יו״דש־ענ‪-‬לה־ עתפה ‪,‬דהיא מפקדת יליף ‪,‬‬
‫מיידי כחלוקה רמסיפס דהא רב ור״י איפליגו התה כחצר‬ ‫ממכפד דםעיר׳המשתלח למש ‪ p‬דכקט כתכהי ולח חמד‬
‫החלקה כמהיפש וכו' ומדמה לה להא דגגו של חכר כצד‬ ‫כפ ‪c‬יסו‪i^p‬שרם ‪T‬כפרה כתיב כה כקדשיס משוס דמם‬
‫גגו■של ע״ס ולכך אע׳׳פ שידו של ע״ת מגעת‪ .‬לשם‬ ‫רכדי ‪ 4‬ינאי‪T-‬הוא אמורא ולא שכיק מתני' דס״ל כשעת‬
‫טסריתיו טהורות ע״ג וכן הוא מבואר כפי״ג מה' מ״א‬ ‫עריפה לכך הכיא תנא דר״י דהוא תנא יפליג אמתני^ •‬
‫‪..‬‬ ‫ע״ש להרב כ״מ שם ‪:‬‬ ‫‪- .....‬‬ ‫וכרכי ניחא לי מה שהקשו התום' כחולין דפ כ כד ה‬
‫אלא הרי וכחיו כחזקת‬ ‫פרק י״ג הרכה ח'‬ ‫ננגלה עחפה ה־ל ולמה לחק לו' לימא כתנאי כדאמרי'‬
‫‪ ,...... - ■ .‬כשיית • עיין להראכ״ד‬ ‫י‬ ‫ככייתות דתנאיפליני כהכי ולכאורה אינם מוכנים דהיכי‬
‫ז״ל ולעד״ןדקא סתהדמפשיד‪ .‬שכרו שהיי הפהימכידים■‬ ‫שייך לומר דד״ש ס״ל כתנא דר״י דיליף מכשיר ממכפד‬
‫הכל הכא שאנוס הוא‪.‬שכאת נדה והגיעה ולא ■וכנ כה'‬ ‫האאיהו ס״לי־רצפורי מצורע אינן נאסרין אלא משעת‬
‫שהיא טמאה עד אח״ך או שמצא שק כטהיוח ‪.‬וזהו‬ ‫שחיטה כמבואר‪.‬כקידושי; רנ״ו אך לפי האמור ניחא‬
‫דקדוק לשונו שאמר נטמאו ולא אמר טמאתיס ו ק נתפנלו‬ ‫רתנא דר״י גופיה ס״ל דעגלה ערופה דאסורס מחירם‬
‫לסייות שהוא כשוגג למה יפשיר שכרו ומהתימא על‬ ‫איט אלא‪.‬משוס דכפרה כתיכ כה וכיו;שכן הוירא אסורה‬
‫מר׳ן י‪-‬ל שהודה לו כזה וכתה שילמוד משה לכאן ■ואף‪.‬‬ ‫מחיים משוה דהוייא פקדשיה וילפינן מיניה דעגלה‬
‫שפיגל זכחיו אי; כאן שכר כלל שכהן שכמשמר ‪ .‬הוא‬ ‫ערופה‪:‬אסורה מחייה דלא כתנא דמתני' דנמצא ההורג‬
‫שמקדיכ איתי ‪:‬‬ ‫י ■; —‬ ‫וכו' ילא ס״ל כוותיס דיליף מכשיר ממכפר אלא דס״ל‬
‫מננת דאיתעכיד כה מעשה כר' יוחנן ולית לסו כפי'‬
‫סתיה' כקידושק דילוף מכפר ממכשיר דאץ יה כמשמע‬
‫׳טאר <גבות הטומאות‬ ‫ההיקש וק״ל ;‬ ‫י‪,‬‬
‫פ י ק א ' ה ל ב ה י ץ נכלה ופו' עייןככ־׳מ‪.‬‬

‫ו״ל שהקשהמ״ש מחיית‬ ‫■‪. , .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י‪.‬‬
‫דם ופו' ותיק משם סרי״ק ע״ש ועיין להימ״ל ז״לכפ׳יא‬
‫‪:‬‬ ‫;‬ ‫‪.‬הלכות מ שכב ומו׳טב‬ ‫■‬
‫מה׳מו״משהק׳דהוא‪:‬הפך גמרא דככורות דשם הקשו‬ ‫שאין מטמאין אדם אכל‬ ‫פרק א׳ ■הלכה י״ו‬
‫קושייתו וע״ש שהניחה כצ״ע ונ״ל דלק״מ דהש״ה קתי‬ ‫מטמאיןכלים מד׳יסעררן■‬ ‫י‬
‫על מימית ר״י גכי ציד דדמי לחדית דם ע״ש ואף דפסק‬ ‫מ'ש סדאכ״ד ו״ל ולעד״ן דודאי רכינו ו״ל לא איירי אלא•‬
‫הרמכ״ס כפי״ו מה' ט״א הך מימרא דר״י דציר ככר‬ ‫כטומאת מגע שהרי כתב הכל מטמאים כליה והתם לא■‬
‫כתב היב כ"מ כאן כיון דאהיק כקושייא לא חש לה ועיק‬ ‫שייך אלא מגע ומ״ש עוד הראכ״ד ז״ל ומטמאים הידים‬
‫לשרב ח״ן ע״ש ‪:‬‬ ‫והכלים כמשהו ככד כתב רכיט כפ״ד מה' ט״א דין כ'י‬
‫ואין המשקי; שנטמאו‬ ‫פרק ז' הלכה א׳‬ ‫וגם שם כתב דין שתייה כרכיעיה■ ומכת יה תמהני על■‬
‫מטמאק דבר החר ‪ .‬מן‬ ‫י‬ ‫מר״ן שכתה יה כמהתפק וייתר תמיהא לי על תמ״ל י״ל‬
‫התורה וכו' הכית ר"מ כפ״קדפסחיה אך‪ .‬ר״י ור״ש ס״ל‬ ‫שכתב דמר״ן י״ל לא הרגיש כיה דכיו; דכהב רכינו מיידי‬
‫דאף מן הקורה מטמאק וא"כ קשה למה פסק כר"מ ע ד‬ ‫כמגע אין עוד חשש י אלא שראיתי להב״ז בכריתית די״ג־‬
‫רכים ונ״ל משוס דסתמא דש׳יס כפ״ג דבכויות דכ״ג‬ ‫שתפס על מד״ן חנם דמה שהקשה והלא ככדייתאמפורש'‬
‫ע״ה כר״מרקאמר איכעית אימא דטומאקמשקי; דרכק‬ ‫רמשקין טמאי; מטמאי; אדם כדכיעית דהא התינוק היא■‬
‫והייט ודאי לטמא אחרים גס שם דף ל' ע"כ האמר‬ ‫כשיעורו מסמאוכי׳ולא יכולתילהולמודהאודאידמטמא‬
‫הגמ'ר־כ״ש וכ״ר‪ v‬סכריידעד‪,‬כמס מקכלין‪.',‬ע"ה להיות‪.‬‬ ‫‪ :‬ה־ס כרכיעית לא כמגע איידי אלאכשתייה לפסול גוייה׳‬
‫מסתכמס למשקי; ל' יום ופירש״י משום■ טומאת משקין‬ ‫י סאינו‪-‬יכול לאכול כתרומה ואף התינוק נמי לפשולגוייתו‬
‫י דרכנן ע״ש ור^יינו כר"מ ע״ש ;‬ ‫■‬ ‫לתרומה ■איירי דהא תני ככרייתא מותי להניק את כנס־‬
‫פ ל ק ח ' ה ל כ ה ן' אין טומאת ידים וץ׳ כין‬ ‫וכנה טהור‪-‬ולא קתני מותי ליגע הכנס והוא טהור‬
‫שעע חק למקדש וכו'ונגע ‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬ ‫י‬ ‫יכלק‪:‬ראשה היא■ ראשק כודאי■ אין עמא כמגע דאיט‬
‫כקדשים כמקדש וכו' צ״ע מנ״ל לדכי ט יה דכגמרא‪.‬לא‪.‬‬ ‫נטמא אלא‪ .‬מאב הטומאה אלא ודאי לפסול גוייה איירי■‬
‫אמרו אלא כשעע כטומאה כמקדש דמחט נמצאת‬ ‫מכר כתכאי יתן זה‪-‬ככי כתפו רכיט כה' ט״א ע״ש •‬
‫כמקדש אכל אס נגע ח ק למקדש ונטמאו אח״ך כשנכנס‬ ‫‪,‬כיה״מ״ש ההשגות סיאכ״ד דרכינו כתב כרכיעית והשיג'‬
‫למקדשטומאה שכהן להיכן הלכה ומאי שנא מהא דאמרי'‪:‬‬ ‫עליושסוא כמשהו ודאי לא עלה כיעת היאכ״ד יהשהיר‬
‫כפהחים די׳ו משקי מטכחייא שנטמאו כפנייה' והוציאן■‬ ‫יכינוילא־כתכ שיעיר הכאן כלל אלא על עיקר הטומאה׳‬
‫לסק טהירין נטמאו פתק והכניסן טמאים ופירש״י כיון‬ ‫סכתב אינו מטמא אדה כתב עליו הילי׳ל מטמא • אדם‬
‫דנטמאו נשהה חולין וטומאה ככר יירה להם מי‪,‬עקעת■‬ ‫כשתייה ולומד שיעורו כרכיעות ואס נאמר דרכינו מיירב‬
‫וחפש־‬
‫ינל‬ ‫‪ D»tnTn‬על הרמב״ם‪-‬הלכות אבות הטומאות‬ ‫אברהם‬
‫לטומאה מדכריהם כלבד הרי דגם שלישי ורביעי בקדנג‬ ‫יאפשר דיקא הקם דאיי! לה עיקר‪ .‬טומאה מ־לוורייתא‬
‫אי אפשר להיות‪ .‬דאורייתא והיינו משוס דאית ליה ■אין‬ ‫ונכך החמירו כנזדקם כשל תירה אבל הנא דאין לטומאק‬
‫ידיה עיקר מן הקורה לא החסירו בגזרתם כ"כ ■ אמנם ■ ‪ ,‬אוכל מטמא אוכל אף כקדשים ווה״נ כתב הדמכ״ם‬
‫כהקדמתו לם' טהרות ' וכהכי נמי ניחא לי מאי דהוה‬ ‫עריין קשה דמנ״ל לרכינו ז״ל דכיון דבגמ' מבואר להפך‬
‫קשייא לי כמ״ש דכיכו לעיל כסמוך והמשקין יהיו ג' וד'‬ ‫דהקם קאי על מי שנגע •במקדש וקאמישהירים טהורות‬
‫מדבריהם כלכד ולכאורה הוא תמוה דאמאי לא יהיי^ג'‬ ‫דגזדו שלא ירדה להם טומאה כלל דמשמע דאה ירדה ‪.‬‬
‫מדאורייתא כגון שק כלי אוכל דהא קרא כתיב טמא הוא‬ ‫להם טומאה אין לחלק כין חולין לקדשים ‪.‬והכי משמע ;‬
‫ומיניה דרשי' דאין עושה כיוצא כו ומדאי^טרק דאין‬ ‫נמי מהא דקאמד אין טומאת י־ים כמקדש ה־״ל דהיתס־‬
‫עישה כיוצא כו שמעי' דמטמא משקה וכן הכריח דש״י‬ ‫אין עליהה תורק טומאה וממ׳׳ש רכיט ואם'נגע ח ק‪.‬‬
‫ז״ל שם • ואולם לוה אפשר לו' כקושיית מהדש״א שם ע׳׳ש■‬ ‫למחדש ה״ז מטמא וכי' אין להכריח דאפשד דקאי ‪.‬‬
‫אך מדקדוק לשון דביט ידאה דאין אוכל אפי' דאשק‬ ‫אחלקה שנגע בטומאה חק למקדש דירדה להם טומאה‬
‫מטמא משקין שכן כתב וכן אם נגעו בשני כין אדם כין‬ ‫מעיקרא אכל אם ע ע בטומאה במקדש דלא ידדה להם‬
‫כלים כין באוכלין נעשו ראשון וכו' הדי גבי טומאה‬ ‫טומאה כלל שנגע חק למקדש ה״ז טהור ונראה דס״ל ‪.‬‬
‫דאורייתא דקדק ולא כתב אוכלין וגבי טומאה דרבנן כתב‬ ‫ליבינו דהאי דקאתר דידיס טהורות ד״ל מלטמא אכל‪.‬‬
‫כין באוכלין דמשמע כמד דאין משקה נטמא מאוכל כלל‬ ‫לעולם ודאי ידדה להם טומאה וכהא דתנן הפיגול והטקר‬
‫ואפי' להיות ש‪:‬י והדראקושייא לדוכתה אמנם לפי האמור‬ ‫מטמאין את הידים וזהו שכתב דכינו אם נגע כמקדש‪.‬׳‬
‫ניחא דע"כ לא מ־ייקינן מהוא טמאאלא דוקא למ״ד דאוכל‬ ‫באוכלין טמאין ר״ל כפיגול שהוא ראשון לטומאה כמ״ם'‬
‫מטמא אוכל בקדשים אך למ״ד אין אוכל מטמא אוכל ניחא;‬ ‫שם והשתא קאמד דאף דאמרי מטל‪/‬א את הידיס היינו ‪,‬‬
‫דאיצטריך הוא להפי לומר דאין אוכל מטמא אוכל וכו׳וכ״כ‪.‬‬ ‫ריקא דצדיך טבילה לכתחלה^ משום חשידי כהונה אבל‪-‬‬
‫התוס׳שס וכיון דרכינו פהקכמ״ד אין אוכל מטמא אוכל‬ ‫אס נגע באוכלים קודם טכיל' לא נפהל כהכי רלא גזרו^‬
‫הפי' כקדשיסלקי״כתב־איןאוכלמטמא משקה‪-‬איךשיוהיה‬ ‫על הידים לטמא כמקדש והשתא חתו דברי דבינו כפשטן‬
‫הדרן לדאתאןעלהכיון דרכינו ס״לכמ״דאין אוכל מטמא‬ ‫רהאי דקאמד ואם נגע חק למקדש וכו' קאי לנלהחלוקו'‬
‫אוכל כקדשים היאך אפשר לומר דשלישי דאורייתא • אשר‬ ‫והיינו טעמא דניק דידדה לתם טומאה ' לגופן אף‬
‫ע"כ נ״ל דודאי דבינו ז״ל יפרש דהאי דקאננר רי׳י ולמדנו‬ ‫כעזרה דשם הוא דלא גזרו אבל לחק למקדש חזיה‬
‫שלישי מן התורה הוא מכח אסמכתא ולאפוקי מק״ו‬ ‫טומאה לדינה והשתא ה״ש מ״ש דהינו אף אם נטמאו‬
‫ק אמד דג' רמזו אותו מן התודה ולא מק״ו והכריחו לדכינו‬ ‫‪ pp‬למקדש ונגע כמקדש האו^ין טהודין והיינו דכיק‬
‫לזה הוא ממ״ש במס' חגיגה י״א מעלות שנו כאן משמע‬ ‫^מדי' דאם נגע כמקדש באוכלין טמאים נטמאו הידים‪,‬‬
‫שהם מעלות מדרבנן וקנסיב הש״ס״ק״ודד״י משמע דאינו‬ ‫א"כ מי‪ 1‬לי נטמאו במקדש מה לי חק למקדש כיק דככל‬
‫אלא אסמכתא וכן נמי הך קרא דכתב ללמד דג'‬ ‫מקום מקבלין טומאה • וראיתי‪ ,‬להדב מ״ל ז״ל כפ״ד‬
‫כתרומה הוא אסמכתא דהא בגמ' לא ילפינן אלא מק״ו‬ ‫מה' כ"מ שהכיא משם הירושלמי ציץ מהו שירצה על‬
‫וק״ו פדיכא הוא דהא אמדי' כחולין דקט״ו ע״ב דכל‬ ‫■ טומאת ידים וכו' יע״ש מה שהקשה דכיון דפהק הרב ז״ל‬
‫מה הצד פדבינן כל דהו וא"כ לא אתי אלא בסברת דור‬ ‫דאין טומאת ידים אף שנגע חוץ למקדש א"כ תו לא■‬
‫תחר דאין לו מקרא מן התודה וכ"כ הריטב״א פ' א'‬ ‫מיכעייא ליה ואיך יכדש הדב זה הירושלמי ולכאורה‬
‫דמכות דף ד' יע״ש וא"כ צ״ל כוונת דבינו הוא למצוא‬ ‫נראה דה״ל לירוש' דהך דאמד' אין טומאת ידים כמקדש‬
‫רמז מן התור' לתקנת חכמים והויגותיהם כנ״ל■ ובזה‬ ‫היינו דוקא אם נטמאו כשאר טומאות אמכם אחר שגזרו‬
‫ניחא לי מאי דק' לי כמ״ש דביט ורביעי בקדש ממחוסר‬ ‫רהפיגול מטמא את הידים מצינן למימד דגזדו עליהם‬
‫כפותם דהא בגמ' אקשו על ק״ו זה ואמרו דאוכל דיכא‬ ‫אף לטמא חוכלין יאהא שפיר מיכעייא ליה דאף דגזרו‬
‫מט״י יוכיח דפושל כתרומה ואינו עושה רביעי כקדש ואף‬ ‫עליו טומאה וכעי טבילה להתחלה אם עבד כלא טכילה‬
‫דאמח שס כאבא שאול ס״ל ודחו וכו' הרי דבינו לעיל‬ ‫והרי נטמאו הדם ואימו ‪ p‬הציץ מרצה או לא ■ אך‪ ,‬את‬
‫כסק כדעת רבנן וא״כ איך הביא האי ק״ו דתשוכתו‬ ‫זם לא יתכןמ״ש כ״עתהדמב״ס זל וגם מסתמיית דבריו‬
‫בצדו אלא נראה דמפדש דכינו דהש״ם הנא משמע ליה‬ ‫משמע דאף כפיגול לא גזרו לידים לטמ' אשד ע״כ נ~ל דרכינו‬
‫דהוי ק״ו דאודי'הה משוס דדמי לג' דהוא דאודיר‪3‬א‬ ‫הוק׳ל לפי גירהת הירושלמי דמאי מיבעייא ליה דהשתח‬
‫כדמשמע מכשטא דד״י ולהכי אקשי שפיר מהך דאוכל‬ ‫כחיסוד תורה הציץ מרצה כאיסור דרבנן מיכעייא ומהיכא‬
‫הבא מט״י דס״ד דהוא דאורייתא וכמ״ש התום' במעילה‬ ‫חיתי דחמידי מדברי הורה ועיין להרה קדכןהעדה יל שם‬
‫יעו״ש אך לדידן דהחי קי׳י הוא דרבנן לק"מ דזהו על‬
‫דרך אסמכתא ‪ -‬ואין להקשות אמאי לא גזרו גבי אוכל‬ ‫פ ר ל ן י ״ א ה ל כ ה ' ד ׳ '‘ י ומנין לשלישי כקדש וכו׳‬
‫הבא ‪ .‬מט״י דעושה רביעי כיון דפוהל כתרומה‬ ‫'‪ /‬שנא' והבשי אשי‪ ■.‬יגע‬ ‫‪■• ,‬‬
‫דאין לדמות גזרות חכמים להדדי דאפשפ כיון דטכל‬ ‫וכו' הנה מפשטיה יסיפדא משמע דהוא דאורייתא וא"כ‬
‫וקליש ליה טומאה לא גזרו ודו״ק • אך מה שיש לסהתפק‬ ‫דק״ל לדכינודאוכל מטמא אוכל כקדשים וכן הכרית‬
‫כדעת ד״יכפוונתו להקשות על הך ק״ו דר״י מאוכל הבא‬ ‫רש י ז״ל כפ״ק דפשחיס •די״ט ד׳יה ואם איתא יעו״ש‬
‫מט״י מה היא דעתי דאפשד ילו' דדעתו היא משוס דאית‬ ‫ודלא כפי' הקוק' שכתבו‪ ,‬משום חיבת הקדש וכו' וככר‬
‫ליה אוכל מטמא אוכ■' וא"כ פשיטא דקרא דר״י הוא‬ ‫פהק דהינו ז"ל| פ״י מה ט״א דלא מהנייא חיכת הקדש ‪.‬‬
‫דרשה גמורה או אפשר דדעתו ר^א ודאי אין אובל מטמא‬ ‫אפי'‪.‬לאיםהולי גופיה דאורייתא‪.‬וע"ש ככ״מ ‪1‬״ל ובאמת‬
‫אובל ‪ -‬אך מלישנא דד״י דקאמד ולמדנו ג'מן התורה‬ ‫דמשמעות לשוט פרק ז' מהלכות אלו דאין אוכל‬
‫משמע ליה‪-‬דדשאגמורה וצ״ל דק״ל לד״י דאוכל מטמא‬ ‫מטמא אוכל אפי' כקדשים ועיין להדבימחנה ראובן שם‬
‫אוכל • והיה נראה להכריח כצר הראשון מהא דאמרי'‬ ‫כפשחים ‪ -‬ועוד אני תמיה דהא כהדייא כתב הרמכ״ס‬
‫כפהחים פ״ק דט״ו ע"כ אמר ר״י מחלקת כו' אכל ז'‬ ‫כע' הקודם ליה הלכ' ט' והאוכלים יהיו שלישי ורכיעי‪■.‬‬
‫מודה‬
‫אברהם ח‪T‬ר^‪i‬ים על הדמב״ם הלכות טומאת אוכלץ יגל מט‬
‫ובו' וזל דשאני החם שלא נולד הספק כ״א יכו' אבל הכא‬ ‫מודה ומשיק אליביה ר׳ יימיה ש־ דמתני כבשי‬
‫דנולד כספק ככת אחת לבי שסהי לישאלזה אחד זה דינם‬ ‫שנטמא •במשקי! וי״מ לטעמיה ירי לטעמיה יכו‬
‫כבאי לישאלבכת אתת וכו׳יעו״שולעד״ן דבר זה במחלקת‬ ‫‪,‬ריייח רש״י י״ל דוראי לר׳ ירמיה ‪ p‬ל היכל מטמא‬
‫ראשוני' ה״ה הדמכ״ן והדשכ״א כת״ה והביא מחלוקת' הבי‬ ‫א^‪-1‬יעו״ש ואם איתא דר״י ס״ל דאין אוכל מטמה‬
‫כירשי׳קי״אעלענק איהירשנפל לה' משניקריו' של היתר‬ ‫‪ Q‬מאי משק‪.‬ר״י רהא לא שייך לאוקמה הכי דא כ‬
‫דהרמב״ן ז״ל ה״ל רבי היכי דאמרי' כשני שכיליןכוה אחר‬ ‫מאיהוהפת טומאה •איכא • אף האיגעיו; נרהה דלהו‬
‫זה מיתרין ה״ה הבא אבל הרשנ״א •ז״ל ש״ל לא דמי לש*‬ ‫היא האפשר •משים דס׳לנר ירמיה כעלמה היכל‬
‫שכילין ואסודק אפי' כזה אח״ו הרי אף דהכא נמי נולד‬ ‫^מא‪-‬מינ‪-‬ל‪-‬לפד העמיר האי אוקמתא לסבית ר י‬
‫הספק כאתר והוי ממש כדין כ' נזידין שכפל טומאה על‬
‫א' מהן אפי״ה ש״ל להרמכ״ן ז״ל דדינו כשני שבילין וא*!‬
‫לחלק כין נולד הספק נאח־ או כזה אה״ז אך הדשכ״א‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫אופל יהוו;»יקמי למת'■'‬
‫ש״ל דוקא התם בשני בבילין דהספק טל־ כזה אח״זולכך‬ ‫כאן‪)1-‬ץר״י ס־׳ל דאוכלמטמאאוכל שכן מציגו לו כהדייא ‪,‬‬
‫מחלקין ביניהם אשל הבא דהספק נולד ככת אחת לכך‬ ‫דלא‬‫מטמא אוכל ‪.‬‬
‫אוכל‪..........‬‬
‫ראי! ‪.‬‬
‫~?שלישי‪.‬מקראו>מסיל ■‬
‫ד־ייששני■* ‪- - ......1- -‬‬
‫אין לתל' ועיין להט״ז שם שהקשה לסברת הרשב״א ז״ל‬ ‫מציטשישייר טומא׳ עושה כיונה בה טא רי וה כ מעתה חי!‬
‫דמאי שנא מש' שבילין יעו״ש שהניחו בקושי ולפי האמור‬ ‫כאן ספק דכלוגת'ראמיראי הוא אף להברת ר'יוחנן ומ״כג‬
‫לק"מ • ומעתה שדי ליה מאריה להט״ז כסי' ק״ז שכ׳יה‬ ‫זכינו־ דר‪ v‬א יזכחב רכינו שלישי מקרא לאי היינו ריפרש כן‬
‫דבי!בשם הא דקאמרכ׳נשיס שנתעשקו כצפורא׳אסודים‬ ‫ימ־כרי‪-‬ד״י שה>א אסמכתא וכמש׳׳ל דהא לכ״ע מורודר״י‬
‫אפי' באו לישאל כזה אח״ז והשיג על הכ״ת ו״ל שכתב‬ ‫ז~שא כמורה קאמר כאמיר אלא רכיכו טעמא דנפשיה‬
‫דוקא כבאי לשאול ככת אחת אבל כזא״ז טהורים יעו״ש‬ ‫קאמר ׳דרבותיני יש להה סמך ורמז לזה מן הכתוב‬
‫שהביא ראיה ממ״ש הדשכ׳יא גבי ג' נשים ובו' דטמאית‬ ‫כמנהגו ככל המקומית וכמ״ש לקמן פי״כ הלכה ז' ‪:‬‬
‫הפי' כזא״ז יכו' ולפי האמיר אינה דפיה כלל דהתס איירי‬ ‫פ ר ק י ״ ב ה ל כ ה ‪ 'f‬אפילו שאין לו תוך מצרף‬
‫פג' נשים שנמצא פקס כיניהם והוי ממש דומה לב'נזירי}‬ ‫מה שעליו לקדש וכו' כתיב‬ ‫■‬ ‫■‪ :‬י‪.‬‬
‫יב' קדרות דהשפק נול־ כב״א ולכך אין לחלק אכלהכא‬ ‫מר״ן ז״ל‪-‬כע' חומד כקדש יעו״ש יק' לי דע"כ לא אמדו‬
‫שבתנו התיש' דמיירי שנתעסקו בצןור זא״ז א״כ השפן‬ ‫כגמרא דאפי' שאין לו תוך אלא אליכיה דרס תנין דס״ל‬
‫נולד בזא״ז אף הדשב״א ז״ל מוד!ש דכאו לשאול כזא״ד‬ ‫צירוף דאידיתא אכל אליכיה דר״י דס״ל לרכינו כוותיה‬
‫טהורים וכדעת הב״ק ז״ל ועיין ככנה״ג שם כהשיגו על‬ ‫נע״ל לומר אף שאיןלותוך ונ״ל דרכינו קשייא ליה ממ״ש‬
‫•הט״ז כתב דהישכ״א כשיטחיה אדל וני' וככר כתבתי‬ ‫במס׳ עדויית העידר״ש על הפד תטאת שנגע במקצת‬
‫דאף להדשב״א יש לחלק אך מה שאט תמיה דשכית‬ ‫פסל את כולו דהיינו מדק צי־וף כלי א״כ מה הוסיף ר״ע‬
‫הרמנ״ן הוא ש״ש ערוך כפ״ק רפשחיס ד־אמר צבור א'‬ ‫תי דהנלי מצרף יכו' ולכך צ״ל דבא להוסיף אפי' שאין לו‬
‫שלסזק וב'כ תים בדוקים היינו שני שבילק ובו' ולפי‬ ‫תוך וכן הש דברי יבינו בפי' לשם ע״ש והשתא צ״ל‬
‫דברי סישב״א ז״ל מאי מרמה הש״ש הך דצכור א'‬ ‫דהש״ס דמקשה על ר' חנק ה״ה דהומ״ל וליטעמיך א"נ‬
‫דהספק נולד בא' לב' שבילין דהוא נולד הספק כזא״ז‬ ‫מעיקרא לה שייך להקשת על ר״י דאיכא למימי דהישיף‬
‫■ועו־ כלא״ה היכי קאמר היינו שני שכילין ומוהדים בזח?‬ ‫ר״ע אף לגבי טבול יוס דקלישא ליה טומאתיה וכ״ב‬
‫ומאי ש‪:‬א מה' ק־ייה של היתד דאשורים דאפשד לומד‬ ‫התיס' כיומא ימ״ח ע"כ אמכם אחי דתיק לו ל־עת‬
‫דהרשב״א ש״ל כהימב״ם שם דש״ל דחף כב״א מוהרי®‬ ‫ר״ח דכא לומר אף שאין לו הק־ תי לא צדיכין למימר‬
‫משים דאימור אנלתיה כמ״ש מד״ן זהר‘ שם ולפ״ז צ״ל‪,‬‬ ‫משוש טבול יום לדעת רי דאפושי פלוגתא לא מפשיכן ודו״ק ‪:‬‬
‫דהש״ש דקאמי היינו שני שכילין לדוגמא בעלמא נקטיס‬ ‫יתוש לעצמו עיק מ״ש‬ ‫פרק ט״ל הלכה י״א‬
‫זעיק להטוד שם ‪:‬‬ ‫מר״ן ז״ל דלא כהי״ש‬ ‫׳‬
‫ו׳׳ל ותמהט אמרם נאמן ע״י■ עצמו למאי מהני כיון‬
‫דיתוש לעצמו וצריך לטכול קודם מגעו ועוד דהוא נגד‬
‫ה^בות טומאת אזבלין‬ ‫גמרא ערוכה ככריתית די״ב ע"כ דלמאי דקאמד שם‬
‫הלכה כר״י רנאמן ע״י עצמו אמר ר״י לא אמרו אלא‬
‫‪3‬דק ב׳ הלכה■ כ״א כל משקה וכו׳ שאי}‬ ‫כינו לשק עצמו ופירש״י ז״ל דחלוקה דבינו ובין עצמו ר״ל‬
‫משקה יוצא וכו' ע״י‬ ‫כלא יאכל כפני אחרים שלא יזלזלו בטהיית כיון דאינא‬
‫הפלש לעולם • ופא דאמרי' בפ״ק דפשחים ‪ ,‬די״ס אמר‬ ‫•ערים ששיא טמא ולעצמו ר״ל שלא יאכילאסדיסומעתה‬
‫ר״א משום דהוי משקה שרוח לאו הלכתא היא אלא לומר‬ ‫^ מ״ש התיה' יתוש פירושה היי יחיש שלא יאכל אלא הוא‬
‫דד״י דאמר בטלי במעיר! משוס דר״א כליג ארכק אכל‬ ‫ן עצמו דוקא ולא יתן לאחרים וכן פי' מד״ן ז״ל פי״א מה'‬
‫לפשק חלפה רשינו פשק כרכנן אך ק' משא דפשק יבינו‬ ‫! שגגית דין ת' ע“ש ומעתה פי' הר״ש הוא עיקר • אלא‬
‫כפי״א מהלכות אלו ופ״י דין ח' שתה משקין סמארן‬ ‫׳;דכא‪,‬מס הך חלוקה דכיט וכין עצמו לא משמע כפייש״י‬
‫ונשיתו והקיאן טהורין ואמתי כיון דעדיק ראויין לכצכ‬ ‫;;דכתיספת׳תני אק אומרי׳עסוק כטהחתוא״כהוי פירושו‬
‫בטומאתן הן עומדין אפי' נתלכלכו כלכלוך כגוף דאייין‬ ‫המוץ דנאמ' הוא אלא לפינו לפין‪ .‬עצמי ‪-‬ר״ל דעשה‬ ‫‪:‬‬
‫הן לכלב והתיש יעיד על זה • ודאיק להגחק מהד״ו■‬ ‫מאליו ■אפל אק מורי; לי לעשית ופיק שכן יחיש לעצמו‬
‫אכוהב ז״ל שהגיס כחברי רבינו או שנהיחו ונתב הניתכ‬ ‫מפליו‪.‬לצריך ליזהר דהא אם פא לישאל אק מורין לוונ״ל‬
‫שם שכך •היתה גייפת מד״ן ז״ל וטרחתי ומצאתי הגירס®‬ ‫דהה דאמד ולעצמו הוי פירושו לצורך עצמו כדי ליטהר‬
‫כתוספתא ע״ש ואט אומי־ אינה ראייה דסתישפתא ה״ל‬
‫כר״אדת״ש אבללרפקליתא ו־אייה ממתניתק דמקואות‬ ‫שגי פיילין וכי' כתב‬ ‫‪3‬רק י׳יט הלכה'‪.‬א׳‬
‫שלא הביאה זה הדק דנ‪-‬שרחו משים דס״ל י־רנן ־ר׳‪-‬יא‬ ‫הדמ״לזלבר״השובדאיתי‬
‫יגל‬ ‫‪ n»nTn‬על הרמב״ם הלכות טומאת אוכלין‬ ‫אברהם‬
‫ויצאו ממנו סרי אלו לרצון לאפוקי מה שעודן עליו גס‬ ‫דאפי' נסיחו עדיין טומהתן עליק ולפ״ז מ״ש מר״ן‬
‫מד״ן ו״ל לא השגיח עליו כזה • ונ׳לדכוונתו היא דכמשנה‬ ‫> ^דק הב' דאס נטמאו ותח״ך נקדחו לנ״ע כעומאתן‬
‫איתא אפי' אב הטומאה איט ככי יותן ואס ניער ככי‬ ‫גטמדי; א"כ מ״ש כתוספתא הס' אק נקמזי טהור•]‬
‫ייתן וקשה כיק דאיידי כאב הטומאה הול׳׳ל ככי יוקן‬ ‫זאמאן חרמייס וצ״ע ;‬
‫ומטמא כיון דנעמא ע״י סיישתו מאכיו וכה״ג הקשח‬ ‫פ ר לן ג' ה ל כ ה ן׳ כ״ז צרי־ מחשכה וכו' יש‬
‫דג יוקף כפ' אןיו לו על הן ברייתא דוב וטמא מק‬ ‫לדקדק ביון דכצקהואאוכל‬ ‫י‬
‫דקת‪:‬י יצאו מכוצן היי מכשירין אמאי לא קקני מכשירין‬ ‫נמוד מחשכה למה לי ונטד מה שקיים ואין הכצק צדין■‬
‫ומטמאין לכך מתי' כניתן כל כוחו ולכאורה קשה אמאו‬ ‫הכשר והא מוכשר ועומד ונראה דכוונח רכינו ז״ל כיון‬
‫לא תקשי ליה ליש יוקף אהאי משנה דתני ככי יותן ותו‬ ‫דחיפה הכשר ככצק שוכ נתכטל מאוכל דנמאס ולכך‬
‫לא ‪ -‬וצ״ל כיון דקני וניער דכר כשוט הוא ככל כוחו‬ ‫צמך מחשכה ^חדו לאוכל ולכך צריך הכשר אחר כיון‬
‫הוא מנער כי כן דדך הניעור ומעתה קשה על רכינו‬ ‫דנתכטל מאוכל הכשר דמעיקרא ככר חלף הלך לו וכן‬
‫ז״ל שכתב ומימן שהס טהורים אץ מכשירין ואם ניער‬ ‫נראה כוונ^ כ ^‪ '1‬גכי מת כתב צריך מחשכה שהרי‬
‫הרי אלו לרצון משמע רזה הדין דו־א בהדס טהור אכל‬ ‫כקל הכל אצל כל חדק דכיון ־צייף איתן למת היינמאס‬
‫כטמא מכשיר ומטמא וזהי הפך המשנה דאף אס הוא‬ ‫ואינו ראוי לשום אדס לכך צריך מחשכה ־ אך קשה מה‬
‫טמא אינו מטמא רקתני הדי הוא ככי יותן ותו לא זהו‬ ‫שהקשה הראכ״ד ז״ל דכגמ' מוכח דאף אם חישב עליו‬
‫שכתכהדאב״ד ז״ל כי הניעור הוא שיצאו מכולן ולכאורה‬ ‫לא מהס טומאת אוכלים ע״ש ולעד"; דרכינו ז״ל ס״ל‬
‫הוא יקר אלא ר״ל שיצאו מכל וכל שלא נגעו כאכיו והיא‬ ‫דר״ח ק״ל דאף כאדם נמי יש כו טומאה קלה ע״י צירוף‬
‫קושייא תיקה כנ״לוהי׳ק‪:‬‬ ‫פחית מכית כנבלה ולכך צ״ל דכרייתאדקתני מה כהמה‬
‫יש כה טומאה קלה וסמורה איירי כחד דוכתח דהייט‬
‫(ככזית תהו דקדוק לשוןהכיייתא דלא קתנייש כה טומאה‬
‫הלכות סהואות‪.‬‬ ‫קלה רש כה טומאה חמורה דשמיע ליה הך דוכתא דיש‬
‫כה טומאה קלה יש כה נמי טומאה חמורה דהיינו כיית‬
‫פרה ג' הלכה כ״ו כד״א לתרומה אכל לקודש‬ ‫נכלה דחמורה כמשא וקלה כמגעו דאין כה אלא טומאת‬
‫אץ מטכילין ופו' ואפילו‬ ‫אוכלין ורב חכינא לא פליג אר״ח אלא מודה לו כזה דהך‬
‫היה כקל וכקופה ופו' ולכאורה הוא תמוה דפ' סומר‬ ‫כרייתא דנכלת כהמה מיידי אף כחצי יית נכלה אלא‬
‫כקדש רכ״כ מפואר לדכא דכקל וגרגותני לא גזרי' גפי‬ ‫י‪ 1‬קתמא דהש״ק פליג דקאמר עלה לאפוקי מת דאף‬
‫קרש דקאמר שם קל גרגיתני איכא כינייסו למ״ד משום‬ ‫כחצי יית לא מהני מחשבה לכך קאמר רב חנינא דמיירי‬
‫חציצה איכא לע״ד משים גזייה ליכא ורבינו‪.‬דפקק נרפא‬ ‫נמי ‪ p‬כרייתא ככיית מחופה ככצק ומהני לצירוףככיצה‬
‫דמשוה גזירה הוא וכמבואר כפי״ב מה' משכב ומושב‬ ‫לאפוקי מת דלא מהני משוס רטומאה כוקעת וכו'‪,‬‬
‫א ז כתב כאן דאץ מטכילין כקל וקופה וכו׳ וצ״ע■‬ ‫ומעתה הך ברייתא דלעיל דאמרה מה כ המה שיש כה‬
‫דלער״ן אין כאן קושייא כלל רהא ^א מר איכא כינייהו‬ ‫טומאה קלה וחמורה מיידי ככזית וזהו דקדוקלשונורקאמר‬
‫קל וגרגותני דיעבר קאמר אכל לכתחלה כיון דגזרינן‬ ‫אפי' תימא דהר כזית הוא קאי על הך כיייתא דנכלת‬
‫לקודש אף כקל לא יטבול משוק גזירה דשאי זכרמוכח‬ ‫בהמה דר״ח קאי עלה ומאי דקאמד לאפוקימת הואקאי‬
‫מהנך הנחי רקאמרי כגמ' קל וגדגותט שמילאן כלים‬ ‫על הך כדייתא דמה בהמה וכו' וד^' התוק׳זל שנדחקו‬
‫זהטבילק כק לקודש בין לתרומה טהודיס ולכאורה קשה‬ ‫כזה ע״ש ולעו ן דזהו כוונת מר ‪ f‬ז״ל שכתב שאין זה‬
‫דאמאי נחט לישנא דדיעבר ולא כצישנא דמתני' דנקט‬ ‫מוכרח ויש מקוה לפי' רכינו והרב כה״ז קפק עליו חנם‬
‫אף לכתחלה אק לא שנאמר משוק דאיירי אף לקודש‬ ‫וכתב שחץ מקום לפירושו ע ש גס דחיתי להח ן בשיטתי‬
‫דש־יכי ביה גזירה נקט לישנא דדיעכר וכן מופחמהתוק'‬ ‫לש ס שכתב דפרים תמוהים לע״ד ע״ש וייי^י! ־‬
‫שק דלא הקשו כ־א לאבא שאול ולא לת״ק דאמאי נקט‬ ‫פ י ה יי ה ל כ ה ח ׳ מפני שלא טהרו‪,‬ביציאתן‬
‫לישנא דדיעבר‪ .‬והיינו וראי כמ״ש ואפשר דאיפא למימד‬
‫לחירושא לאבא שאול כקטיה ולכן לא פקשז אלא לאכא‬ ‫שבטלה טומאתן כהייתס כ ת ז מעיו ע"כ וקשה דא״כ‬
‫שאול • אך מה שאני תמיה בעיקר קישייא זו דהא אמדי'‬ ‫מאי קשייא ליה להש״ק כפ״ק רפקחים די״ח גכי ר״י‬
‫קנאי היא דרכא כת״ק ור' אילה כאבא שאול וכיון דלקכרת‬ ‫רקאמד בטלו במעיה נהידטומאה תמורה לית ליה טומאת‬
‫ר' אילא משוס הציצה אפי' דיעכד נמי לא רהכי קאמר‬ ‫! קלה מיהא ליטמו ומאי קושייא לפי דברי הראכ״ד דכטל‬
‫&ל וגרגותני שמילאן פליק והטבילן איכא כינייהו הדו‬ ‫טומאתן כהייתם כ תז מעיו ואפשר לו' דסתס מייח‬
‫דלר' אילא אף בדיעבד קאמר ומה להק להקשות קאכא‬ ‫כתץ מעת לעת ועדיין לא נשתט אכל הנא מיידי אחר‬
‫שחול ־ אשי ע‪-‬׳ב נ״ל דכוונתם לומר רפיון דליבא נזירק‬ ‫■ מעת לעת ‪ -‬אכל ק' א״כ אמאי גפי משקין אע״ב שטבל‬
‫כשל דליכאמי שאץ כפיו כשפופרת הטד שרי אף לפתסלה‬ ‫ה״ז טמאין והא כטלה טומאתן כ ת ז מעיו וצ״ע גס מ״ש‬
‫ומה גס רקאי פלוגתייהו אלכתחלה דמתני' דקתני אץ‬ ‫רכיט אם נ ‪p p‬ו הס טהורין קשה דסא פתק לעיל אם‬
‫מטכילק לקידש וא"כ מאי דקאמי בגמ' לישנא דדיעכד‬ ‫׳ נטמאו הרי סס בטומאתן לעולם אע״ג שנקרחו וצ״ל‬
‫זלא קאמי להטכיל פליק כשל איכא כינ״הו צ״ל דלאו‬ ‫דכחיתא דקתני אס נקרהו טהורים היא ר״א דפליג‬
‫דוקא וקידכא דכדייתא נקט • אכל קשה לסו מגופא‬ ‫‪ i‬קרכנן וראייה דלא הוזכר זה כמשנה משוס דק״ל כקברת‬
‫דכרייתא כיון דאיידי כמעבד אמתי לא שרינן ‪ -‬ומעתה‬ ‫אמרו המוזכר כת"נ ‪:‬‬ ‫!‬
‫יצא לו להרמכ״ם רץ זה מפח קינרית התוק' ז״ל וכאמור•‬ ‫'פרלן י״ב ה ל כ ה ך׳ ואם ניער הרי אלולרצץ‬
‫זלעדץ חוסי כוונת הי״ש כפ״י ממק' מקואות משנס ה'‬ ‫כתב הראב״־ רל כי‬ ‫’‬
‫גכי אם סיס שק ופו' כתג ז״ל וז״ל והא ראמרי' כקל וכו'‬ ‫הטעור ס ה שזאו מכולן ע"כ ולכאורה איט מוכן מי לא‬
‫מלא אפי' אין קמים מתעיכין אלא דרך נקכיס וכו'‬ ‫ירע זק גם לשק דכיט ז״ל מורה כאצבע מכיץ שניער'‬
‫ולחוליו‬
‫יגל ‪^ .‬׳ן‬ ‫הץ־רטים על הרבב׳ם הלכות מקואות‬ ‫־‪.‬אברהם‬
‫בא לירי ולכן אף דעכשיו נעשה שינוי רשות דמיס מיהא‬ ‫ולחולד דלא נזדינן הוה ‪ !x‬להטכיל אפי חין כפע‬
‫בעי לשלומי אכל לאיכאדאמתם״ל דהאי תנא ס״ל תחוש‬ ‫כפפופרת הכוד וכו׳ ולכאורה הוא קמוה דמאי רזידירא‬
‫כדי קני ומחייב דמים אכל היכאדאיכא שינוי רשיתפטוד‬ ‫סולין דלא גזמכן דהא כבר כתב דאן־ לקודש מפי חין‬
‫מכלום ואם כא להחזיר וכו' וכיון דקי׳יל בעלמא תאוש‬ ‫מתערב מדדן פיו שמא התיס אלא מקערב מה־קכיס‬
‫כדי לא קט לכן תכקינן כלישנא קמא ואין זה מחהרק‬ ‫אפ״כשדיכק דכל השלים שוקדאינם מקזיקין מים כלל‬
‫הניכר דלא קתני כברייתא מחזיר דמכח זה לא הקשה‬ ‫וא״כ כמו כן גבי שק וקופה כיון רכל השקים שיין דהין‬
‫לרבא דס״ל יאוש כ ת קט מהך ברייתא דש״ל דיאוש לא‬ ‫מתזיקיס כלל אפי׳‪-‬אין בי כשפופרת הנוד שרי ומדאיי״א‬
‫קניוכ״ככתים' דלרכה דמייתהבתיתא לענין דמים ועוד‬ ‫חולין• אשר ע"נ ‪:‬״ל דה״ל כהכית הימב ס ז ל ולה‬
‫י״ל דלכך לא הקשה לרבה משוס דק״ל ^כלישני! כתדא י‬ ‫סי ^ו הל גבי קדש אלא בדיעבד ולכך כתב דלחולין רלא‬
‫ושוב מצאתי הדבר מפורש בהרשכ״א ז״ל כפרק כתרא‬ ‫מדינן שת אן־ לכתהלה ומרבדים ככתבן דוקא משוס‬
‫דקמא משם הראב״דז״לבהתיאוז״לדאע״ג דיתושושינוי‬ ‫דלא מריק בחולין אבל אי לאו הכי הוה גזרינן כשהר‬
‫רשות קט דמים מיכא כעי לאהדות משום דכאיסודא‬ ‫כלים אף דלא דמו כלל לשאר כלים וכן נמי ‪ P‬דפל‬
‫אתא לידיה תאוש כדי לא קני ע״כ והובאו דבתו ככ׳א‬ ‫‪.‬וגרנותני וכן מוכת לשק רכינו י״ל דנקט אבל לקודש סין‬
‫סי' שנ״גהת מבואר דה דאב״דס״ל ברכינו כזה ומהתימא‬
‫מטבילין וכו'ודו״ק •ועעמא איכה למ״ד משום חציצה‬
‫שנעלסמה׳יה דכריהדשכ״א ז״ל הללושכת' משסהראכ^ד‬ ‫פשל אף דיעכד משום דלא ידעיק בהאי חי חצץ או לא‬
‫ז״ל אלא דבאמת ק' לי דמאי קשייא ליה להדשב״ח ז״ל‬ ‫■אבל למ״ד משום נזדה בהאי ודאי טבילה כתקנה היא‬
‫על סדאכ״דמ^ דזבטתו אקא וכו' דכיון דקני ליס קייג‬ ‫ולכך‪,.‬עלתה לו טבילה ודו״ק ‪■ :‬‬
‫הגוף אלא הדמים מיהא כעי לשלומי • אשר ע״כ‪-‬נראה‬ ‫קדשים קלים שאק בהם‬ ‫פיס ח׳ הלבה ‪j‬׳‬
‫דהרשכ״א ז״לסבין כדעת הראכ״דז״לדמאידקתטככריי‬ ‫דין מעילה חייפין כמקין‬ ‫‪r‬‬
‫ומחזיר לבעלים ד״ל דקאי אגוף הגזילה ומסזיד הדמים‬ ‫כתב הלח״מ ז״ל דרכינו מפרש דר״יק״ל אף ככודומעשר ‪.‬‬
‫שנותן לו הבעלים והיינו משום דלא קט ליס קטין ס ץף‬ ‫ככלל ‪ p‬פירש״י כתמויה ע״שיואף דכתיב כמעשר לא‬
‫ולכך מקשה ליה שפיר וכצ׳ל כדבת הראב״ד ז״ל ^ ע ׳ ג‬ ‫ימדר ולא יגאל מ״מ גובה מבשרו כמו שלמים וחודה‬
‫תחוש ורשות קני כדמיס מיהא כעי לאסדיף צסי’ י ק‬ ‫כמ״ש רכיט ו״ל ועיין להדב כאד מים חיום שכחב על‬
‫מצאתי כקשוכת הדשכ״א ו״לסי' תתקה״חוז״ל ותקשייא‬ ‫הלח״מ דאישתמיסתיה לשק רכינו כהלכות בכות'שבהק‬
‫סא דאמרי' כפ' הגוזל ונו' ומחזיר הוא לבעלי הראשונים‬ ‫הן כתיתא דמעשד לא ימכר ולה יגאל ע״ש ולא ידעתי‬
‫קהכר יאוש כ ת לא קט וכן סתן לכל גזילס ואביר׳ וגניבה‬ ‫■‬ ‫אסאי ל״ק ליה מקרא וק״ל ‪:‬‬
‫ק״ק הרי אלו שלו אלא שמסזיר לכעלים בדמים כן תי ס‬
‫פראב״דז״ל עכ״ל ויודע תעלומות שכיוונתי כזס לאמת‪-‬‬
‫ומעתה יתיישב לשון הדאכ׳יד שסכיא העור סי שנ ז ה ל‬
‫והרחכ״דז״ל כתב דמיירי אפי' לאתר שנתייאשו סכעלים‬ ‫הלבות גניבה‬
‫שגס הוא סוכר שאין יתוש ושינוי רשות קונס אלה לעניין‬
‫פ ד ל ‪ ,‬ה ׳ ה ל ב ה ג׳ נתייאשו הבעלים ונו׳ «‬
‫שאין צתך להחזיר הגניכס אלא הדמים ע"כ וסוס קמוה‬ ‫עייןכמ״שה״הז״לשנוסח'‬ ‫’‬
‫כמ׳יש הכ״י ז״ל ולפי האמור נראה דט״ס נפל כדכת‬ ‫‪ ,‬שיש לנו ברבת רכיט היא מתייקת ודלא כלשון שנזדמן‬
‫הטור וצ״ל אלא כדמ;ם • אך מעתס מ ש העוד הימן‬ ‫ויהו הנוסחא‬ ‫להטוי ז״ל בם' שנ״ו וכמי׳ש הרב כ"מ‬
‫שס״ח וז״ל ופי' הדהכ״ד ז״ל שקונה גוף סגניכס אכנ צרת‬ ‫שנזדמנה להדאב״ד ז״ל ולכך כתב דמוא שיבוש המעתיק‬
‫ליחן לבעלים דמים ע"כ הוא תמוה גם מ״ש סכ י דל‬ ‫הבל מה שפי' ה״ה עוד דאף על הנושחא שלפנינו משיג‬
‫ג ם זה נתבאר כקינק ש;"ג סוא קאי על סלשו; שסביא‬ ‫הראכ״ד זל דאמאי יתן דמים כיק שקנה ביאוש ושנוי רשות‬
‫הדשב׳׳א ז״ל ובאמת כעיט יפלח ראם סדכרים כפשטן‬ ‫וכי' אינו נראה לע״דדעל זה אינו כותכהראב״דז״ל והוא‬
‫מחי מקשה סרשכ״א ז״ל וכן מצאתי כשימ ק כפ סגהל‬ ‫שיכוש המעתיק כיק דשייך נברא לזר^ והוא משום דקוף‬
‫ומאכיל ■וז״ל וסראכ״ד ז״ל פי' דכי קתט מתני סדי אלו‬ ‫סוף לה דמייא לאבירה דבהיתדא באה לידו אכל האי כיון‬
‫שלו דלה מפקי מיטה בעלים כלא כלום קאמר משום‬ ‫דיאיש נעשה כיד הגנב דבאיסודא אתא ליתה ויאוש כדי‬
‫דקני ליה ביאוש ושיטי דשות אכל בדמים מיסה כעי ליה‬ ‫לא קני הו״ל טד כלקח כאילו אין כאן יאוש בלל ולכד‬
‫לתסדורי משוסדבאיסודא אחא ליתס ומעת ^דלסקושיו‬ ‫דמים מיהא בעי לשלומי ועוד מהא דש״ל תאוש כ ת‬
‫שהק ‪ x‬עליוהרשכ״ח ז״ל מאהא דרג הונא וכו׳ואפשד‬ ‫קני דשמע למ״ד דכעי יאושושינת רשור‪ ,‬דהאלמ״דדקט‬
‫ליישב דאנןקי״ל כלישנאכתרא דאמת׳אס גאלספזירוכו'‬ ‫דמיסמיהא משלם כמבואר בגמ' ועליה קאי למ״דדכעי‬
‫וממדת החסידות זמ׳ הא מתנא איט מתייר וכוי ע׳יש‬ ‫קרוייהו יאוש ושינוי דשות ועוד קי״ל תאום שלא מדעת‬
‫בסרשב״א ז״ל • אך ק׳ לזה מאי ‪p‬אמר הראב״דז צ על‬
‫לא הוי יאוש וא"כ היכי אמת' ככיליה תלמודא תחוש‬
‫קך מחני׳ דסמכיד כליו וכו׳ דאפי׳ לאתר יפוש מיית‬ ‫ושינר רשות קט אלא ודאי דע״ב לא קי״ל לא הוי יאוש‬
‫וכמ׳׳ש הטורז״ל •‪-‬אשר ע״ב נ״ל דמאי דכתב הדאכ״ד•‬ ‫אלא לעמן דליפטוד מדמים וכו' • גם נלע״ד דרכינו ק'‬
‫ו״ל ואפי׳ לאסריאוש ד״ל ואפי' נתייתש כשהובא ליד לוקס‬ ‫ליה מס שהקשו סתוש' כב׳ מרובה דש״ז ד״ה אמד עולא‬
‫והייט משום דס״ל דלא קנה אלא מקא כשנתייאש כיד‬ ‫ממתט' דנטלו מוכשק וכו' וע״ש מה שהוצרכו לידסק‬
‫■הגנב דהוי יאוש ושיטי רשוק אכל הם שיטי רשות קדם‬ ‫דהכתיתח לא קאי אמת‪:‬י' אלא דמיית שהבעלים לא‬
‫לא קני כלל אלא משום תקנת השוק מיכעי ליה ל’יז! גר‬ ‫מדיאשו וכו' דהעיקר ססד לק השפל ולכך מפרש רביט‬
‫רמים אכל אין זה מתפרש ברכת הנווד ז ל גס לפי זה‬ ‫•דהבתיתא אמחט' קיימא ובאה לכרש דקתט והן שלו ר״ל‬
‫אפשר דהרהב״ד ז״ל מודה לדעת ר״י דהיכא תחיש קדס‬ ‫גוף הנזילה אבל מחזיר הרמים לבעלים הדאשוטם ואהא‬
‫לדשיח דקני לגמת ‪■:‬כהכי פליני קת לישני שבגמרא‬ ‫קאמד כש״ם משום דש״ל לתנא דבתיתא תאיש כדי לא‬
‫דללישנא קמא ס״ל דביק תתיש כת לא קני א־כ כאיסורא‬ ‫^י ולכן כשעשה יאושביד המוכסאיטכלוסכיק דכאיסו'‬
‫אתא‬
‫על‬ ‫חידרשים עלהרמב״ם הלכות עיבה‬ ‫אברהם‬
‫שפיר קני וכמו שהוכיחו התוה' זלכפ' מדובה דה״ו ‪f s‬‬ ‫אתא לידיה ולא ק‪:‬י כלל אלא דאהני ליה הך שיני דשות‬
‫ד״ה ה״טע״ש ■ וכשלמא לי־ננא י”י יהיעהו לק'מ‬ ‫לאהדודי בדמיה וללישנא כתיא דאה״נ ד־ני לגמדי דהוי‬
‫דמשמע ליה לגמ' דמ״ש כברייתא דמה שנתן נקן ‪ap‬‬ ‫‪ p‬יאוש שביד גנב מייפהכחו והויקני לשיהי׳בא כהיתיד'‬
‫בלא דמים קאמר■ אך להדמכ״ם דק״ל דאף ביאוש ואח׳ן‬ ‫ליד לי־ח אבל אין לומד דללישנא כתיא הך דקכי לעני־ן‬
‫שינוי רשות לא קני אלא קנק הגוף ודמים מיהא כעי‬ ‫קניין הגוף ומיבעי ליה להחזיד הדמים דא*כ מאי קאמד‬
‫לשלומי א"כ מוכרח הוא דהא דתניא מה *שנתן נתן ר״ל‬ ‫אה נא להתויד דהוי מדת חסידית הי״ל לפדש דכרייתא‬
‫וחייב ליתן דמים וא"כ מאי ק' ליה לאביי ■ ויודע‬ ‫הכי קאמר ויחייד הדמים כיון דקני ליה קטין הגוף אלא‬
‫תעלומות שאח״ז ראיתי להש׳׳ך ז״ל הימן שנ״ג ק״ק ‪'1‬‬ ‫ודאי רק״ל דקט לגמרי והשתא מיושבים דבדי הרהב״ד‬
‫שהקשה על הרמב״ם ותיק דמחלק בין מכד למתנה‬ ‫ז״ל בהשגותיו אף לגירשא שלפנינו וכמ״ש הה״מזל ומשיג‬
‫ע״ש • ואין זה כלום לע״ד דאין הברא לחילוק זה גם לא‬ ‫עליו בתדתי דכחלוקה דיאיש קודה ה״ל להראב״ד ז״ל‬
‫דאה לרכינו ז״ל כפ״ב מה' גדלה דין ג' שכתב כהדייא‬ ‫דקני לגמרי ובחלוקא דשינוי רשית קודה ה״ל להראב״ד‬
‫דאף לגבי מתנה נמי אף אם יחוש אחד שינה רשות קנה‬ ‫ז״ל דלא קני ליה קנין הגוף וצריך להחזיר לו גוף הגזילס‬
‫ע״ש וה״ל לרכינו ז״ל דאין לחלק בין גזלן לגנב כלל‬ ‫כשיחזיר לו הדמים נמצא לפ״ז הברת ר״י היא ממוצעת‬
‫כמבואר שם פ״ה ע״ש ‪:‬‬ ‫׳י‬ ‫כין שתי הכרות דביאוש קודה ה״ל בהראב״ד ו״ל ^ני‬
‫ו ב ע ^י ק ר קושייתו ככר כתבנו לעיל דרכינו ה״ל דלא‬ ‫לגמרי וברשות קודם ק״לדקני ליה קנין הגוף ואינו מתייר‬
‫אמר אביי דכעי' יאוש מדעת אלא ליפטד‬ ‫אלא דמים כהימב״ם דל ‪:‬‬
‫לגמרי אכל לענין דמים אף יחוש שלא מדעת נמי ולעד״ן‬ ‫א מ ג ם נראה חה ליתא לדעת ר״י ובודאי דלגמרי‬
‫דזה מוכיח כדברי אכיי דהא איהו ה״ל דיאוש כדי קני‬ ‫ה״ל כהראב״ד ראם שינוי רשות קודם לא קני‬
‫מדמקשה לדב יוקף מהך דגנכ עורות כפ' מרובה דס״ו‬ ‫כלל דע״כ לא קאמר ר״י דיחייר הדמים הוא רוקח לדעת‬
‫‪ .‬ע״שוא״כ היכי קאמר כפ'אלו מציאות דיאוש שלא מדעת‬ ‫רכה דה״ל דיאוש כדי קני וא"כ אף שיטי רשות קודם‬
‫לא הוי יאוש אלא ודאי צ״ל דלא קאמר התה דקני אלא‬ ‫תיפוק לי ד־ט משום יאוש לחודיה ולכך כתב דאה״נדקני‬
‫לערן קנין הגוף אכל דמיה מיהא כעי לשלומי וכהני‬ ‫לענין קנין הגוף ויחזיר הדמים אך למ״ד דיאוש פדי לא‬
‫ניחא לי דלא מקשה כגמ' התה בפ' אלו מציאות אדאכיי‬ ‫קט דהלכתא כוותיה ודאי ל? קני ליה כלל אלא דכהכי‬
‫מהך מ‪*1‬ט' דגנב עורות ופו' והימב״ן ז״ל תיק לזה‬ ‫פליגי ר״י והדאב״ד ז״ל כפי' דשמעחא דלד״י הבי״ל‬
‫דהתה מיידי בחשב עליו אחיזמן מרובה משנגנכ שבודאי‬ ‫דהכיייתא מיידי שנתייאשו אחד שינוי רשות ולפ״י קי״ל‬
‫ידעו הבעליה ונתייאשו ע״ש בשימ״ק ולא הכינותיו‬ ‫כצישנא קמא אכל הדאב״ד!“ל ה״ל דמיירי ביאוש קודם‬
‫דלאכיי ה״ליאוש שלא מדעתלאשמיתיאושואפי׳ידעינן‬ ‫וקי״ל כלישנא כתיא וקר לגמרי■ אלא דבאמת מלשון‬
‫אח״ך שנתייאשו הכעליה כפי' מ"מ לא‪.‬שמיה יאוש כיון‬ ‫הדאכ״ד שהביא הרשכ״א ז״ל יראה דה״ל דהלכה כלישנא‬
‫דלנעיקרא כאיסזרא אתא לידיה וכ״כ הרמכ״ן גופיה‬ ‫קמא ולכך כתבהישב״א ז״ל מיהו אנן קי״ל כלישנ' כתרא‬
‫ע״ש ועיק עוד כשימ״ק יש״ג ע״ב וכיון שבן אף‬ ‫וכי׳ דמשמע לאפלוגי אתא ולעד״ן דקים ליה להדשכ״א‬
‫שנתייאשו אח״ך מ"מ ברשיתא דמאריה קאי כיון דלדז‬ ‫!״ל כדעת הדאכ״ד ז״ל דס״ל דהלכה כלישנא קמא ולכך‬
‫שמיה יאוש ומאי מהנייא ליה הך מחשכה דבנב • אמנם‬ ‫כקב עליו מ״ש • אמנם מהא דכתב ונראה שזה עיקר‬
‫לפי האמור טחא דהתם דכיוןד‪:‬תייאש קני ליהקנין הגוף‬ ‫אין כמשמע דה״ל דהלכהכלישנא קמא דאפשד לומד שזה‬
‫וחינו מחוייב אלא דמיה ולכך אהט מחשבתו דגנה אן מהן‬ ‫עיקר לפי' דשמעתא ולאו להלכה; אך אמנם דלכאויה‬
‫כריית׳דקתני מה ש‪:‬תן‪:‬תן משמע ליה דלגמיי קני ל־ה ולכך‬ ‫יש להביא ראיה לקברש הרמב״ם זל דהיכא דשינוי רשות‬
‫מקשה ליה שפיר■ אךהדכרהקשההואדמרמב״הה״לדהך‬ ‫קדם דקני לקנין הגוף מהא דמקשו כפ' אלו מציאות דף‬
‫כריית' דקתני מה שנתן נתן הוא ע״י דמים קתמד וא"כ מאי‬ ‫כ״ב מהא דקנייא הגנב שנטל מזה ונתן לוה מה שנתן‬
‫קשייא ליה אראביי • אשד ע"כ נ״ל דמשמע לגמ' דמ׳׳ש‬ ‫נתן ואמאי והא לא חיי ליה דמייאש וכו' ע״ש והתם ודאי‬
‫הברייתא מה שנתן נתן הוא קחי על מ״ש נטל מזה ונתן לזה‬ ‫דנא ירע כלל אלא לאחר נתינה לאידך דהא קאמר נטל‬
‫דמשמעתכף ומיד קודם ידיעת הבעלים ועליה קאמר מה‬ ‫ינתן וכ״כ הרמב״ן והרשכ״א י״ל הובאו דבריהם כשימ״ק‬
‫שנתן נתן ואפי' קורה ידיעת הבע^ם ואהח קש״ל שפיר‬ ‫שם וכיון שכן תיקשי ליה לדידיה כיון דשינוי רשות קדם‬
‫דכשלמא לרפא דאמרי' איגלאי מילתא למפרע א"כ שפיי‬ ‫לא נתייאש אלא כיד לוקח א"כ היכי קתני מה שנתן נתן‬
‫הוי שלו לקדש כו אשה אף קודם ידיעתו כיין יהוף הוף‬ ‫כיק דעומד ליאוש א״ב כיון דמייאש אמרינן איגלאי‬
‫הוא מתייאש זטדיעתו איגלאי מילתא למפרע דקר ליה‬ ‫מילתא למפרע דמהשתא הוא דמייאש וכיון שכן הו״ל‬
‫משעה שהוכה לידו אך לאביי דה״ל דלא אמדי' חיגלאי‬ ‫יאוש משעת גניבה ואח״ך שיני רשות אך לאכיי דלא‬
‫מילתא א"כ לא קני ליה כ״א משעתידיעת הפעלים ואילך‬ ‫אמרי' איגלאי מילתא א"כ הוי שינוי רשות קודם ולא קני‬
‫וא״ב היכי קתני בברייתא דמשעה שהובא ליד לוקח היי‬ ‫כלל ואהא משני דמאי גנב ליהטיה וכו' • אלא לפ׳׳ז הך‬
‫שלו אף י ע י ק לא ידעו הבעלים כלל כנ״ל ודו״ק ‪:‬‬ ‫דשיטי רשת קדם הר תלייא כפלוגתא דאכיי ורבה‬
‫דלרכה דק״ל דדבר העומד ליאוש אמרי' איגלאי מילתא‬
‫א'כ שפיר דקני ולאכיי דס״ל דלא אמתי איגלאי מילתא‬
‫זז^כותגזי^ה‬ ‫ל״ק וכיק דקי׳ל כאביי א״כ כודאי לא קר עד דהוי יאוש ‪.‬‬
‫כיד הגנב אן להרמב״ס ז׳ל דה״ל דלא קני אלא לענק‬
‫פ י ק א ' ה ל כ ה ט ' וידן לזקין על זה וכי׳‬ ‫דמים א"כ מאי מקשה כגמ' לאכיי מהך כרייתא דע׳ב‬
‫כתב ה״ה ז״ל ואע״ג׳‬ ‫לאקאמר אכיידכעי' יאוש מ־עת אלא דוקא לערן‬
‫חי עביר‬‫קעכיר אי‬
‫נת תעכיר‬ ‫רחמנא לא‬
‫דאמר רק׳גגק‬‫דאמי דכא כל מילתה ׳ יר*^ג‬ ‫ולכך בעינן‬
‫דמים ׳״‪1-‬‬
‫כלא ׳ ״‬ ‫ליפטר לגמרי אף‬
‫־יי״״־‘‬ ‫רבעי‪ .‬־‬
‫אכירה ‪ .‬ך‬
‫> ‪—-‬‬ ‫__ ____ ‪r. I . . -‬‬ ‫‪>1‬‬
‫אן ‪ .‬בג־ים ונו׳ אף‬ ‫___ •‬
‫___ ועש‬
‫צמי‬ ‫היי ^ היא כעדן גוזל‬ ‫‪.‬‬
‫ל״מ ובו'‬ ‫בהיתרה כה לידו אכל לענין דליקני גוף החפן כרמים‬
‫ללמינו‬‫‪.................‬‬
‫רגילה ילן קדה השד גזל‬ ‫פי' ביץ י‬ ‫ע"כ ־‬
‫‪ -----------‬״‬
‫כהן בדמיה‬‫־״‬ ‫אף אביי מודה ראף דלה נתייאש כ״א אחר שהובא לידו‬
‫היכא‬
‫ינל נא‬ ‫‪ D’jnTn :‬על הרמכ׳ם הרבות גניבה‬ ‫’ אברהם‬
‫דאינו קונה אלא קנין הגיף לא יתכן פי' זה והפ״מ ‪i'f‬‬ ‫‪<9‬כ& דאילא ■קנק מאני ה'נ ה ק דאיכא קנין מהני • אך‬
‫קי ק דסכי פי' כיון שטה כמכירה וכו' ולא ירע שהיא‬ ‫ר׳ לי מסא דפסק סדמכ״ם פ״ד מס' עכריס דחם מכר‬
‫גזילה א״ה הוי כהיתדא בא לידו ושפיר היי שלו מדינא‬ ‫אמס עברית לא עשה ולא כלום והיינו משוס דקי״ל כדכא‬
‫והש״ס דקאמר יחוש כדי קני הוא כלפי מ״ש כלישנא‬ ‫דלא מהני וסתם קנה כרמים■ ואפשר דשאני התם דכתיב‬
‫קמא יאוש פרי לא קני משום דכאיסורא אתא לידיה ל ק‬ ‫לא ימשול דאינה תחת ממשלתו למוכרה ואתי אפילו‬
‫קאמר הפא יאוש כדי קני רי׳ל דבהיתרא פח לידו כן צריך‬ ‫כאכיי והייני מעמא דלא אוקי כגמ' פלוגתיחו דאכיי‬
‫לדחוק בכוונתו ואפי״ה לא איפדק מחולשא דלפ״ז עקר‬ ‫ורכא כסכי • אכל ק' דהא פהק הרמכ״ם כפי״ז מה׳‬
‫הטעם ללישנא כתדא דהוי שלו מדינא הוא חסר מן‬ ‫מלכים דין ו' המוכר יפ״ת אינה מבודח ומחזיר הדמים‬
‫השפר גס לא ידעתי מה תירק לעיקר הקושייא דכעלמא‬ ‫וקייכפי״אמה' שמיטה רוכל פסק ראם מכר א״י לצמיתות‬
‫קי;ל דלא קני אף דאיפא שינוי רשוח כיון דכאיסוראאתא‬ ‫איכה מטרה וכן פסק פ״ג מה׳ ככורית גכי כפור ומעשר‬
‫לודיה משום דהכא הוי כמכירה וכו׳ והא בעלמא כמי‬ ‫דאיט מטר • אשר ע״כ נראה דוקא החס דמכייה גופה‬
‫אף דמכר ללוקח מכירה גמודס ולא ידע כודאי שסיח‬ ‫היא האיסור ולכך המקח כטל דקי״לכרכא רלח מהני אכל‬
‫גזולה וכו' ואפי״ה לא קני וחייב ליתן רמים וצ״ע ■‬ ‫הכא המכירה גופה אינה אסורה אלא החימוד ומכירה‬
‫ואפשר לומר ררכינו לא איירי הכאאלא לו' דמוסד ליהנות‬ ‫טא טמרת הקנין הגע עצמך אם אין חילטד מותי למכור‬
‫מאותה גדלה ולכך הביאו כפא; ולא הכיאו לקמן כפ״ו‬ ‫ודמי למ״ש ר^»כ״ם כסוף ה'מכירם דהמוכר כשנת מקחו‬
‫דמייח שם דליתוי שלו לגמרי אלא ודאי דכאן מיידי דהוי‬ ‫קיים וסטעם דכיון ראם אין שכת מותר למכור נמצא‬
‫שלו לענין דמותי ליהנית כאותה גזילה וטעמא טעים‬ ‫האיסור איט כמכירה גופה ודמי להא דאמרי' טכל מוכן‬
‫דהוי כמכירה וגם חיקתה שנתייאשו הכעלים מגוף החפץ‬ ‫היא אצל שכת שאם עכר ותקנו מתוקן גס מהא דאמאי"‬
‫דלא הדרא כלל משוס דידוע אצלם שהמוכס מוכר אותה‬ ‫מכי וטכח כשכת חייה אלא די״ל רוקק מעשה שכת דאית‬
‫מיד ואינו תובעו כ״א בדמיה וגס ‪4‬ינו ידוע כודאי שהיא‬ ‫לן גילוי מקרא דמהני כדחמרי' כפ' כל הכשר דהיאקדש‬
‫גזולה כל זה להטעים הדכריס להיתר הנאת הגזלה אכל‬ ‫ואין מעשים קדש ושוכ ראיתי להסמ״ע כח"מ סי' כ״ת‬
‫ודאי לענין קנייה לא קנה כ״א גוף הגזילה וכמ״מ‬ ‫סק״ג שכתכ החילוק המ' וע״ש כש״ך י״ל שהכיא מהך‬
‫למעלה והיינו שכתב אח״ך ואס היא ותק ומחמיר ע ל‬ ‫דטכח כשכס ולפי מ״ש חין ראיה גס ראיתי להמ״ל ז״ל‬
‫עצמו מחזירן לכעליס ר״ל גוף הגזילה אף שאינו מחריה‬ ‫כפ״ח מח' מו״ל שכר‪,‬כ חילוק הסמ״ע ו״ל • ותמה על‬
‫'להחזיר גוף הגזילה אף למאי דקי״ל דאוש כדי לא קני‬ ‫הכ״י ז״ל אך מדכרי התוס' כפ״ק שהקשו לדכא ח'כ שוחט‬
‫כי אס עס שינוי ישית ־ וה״ת לפ״ז אמתי הוצרכו כגמ׳‬ ‫על החמן ליפסול משמע דלא ס״ל חילוק הנו' ונ״ל רכל‬
‫ללישנח בקרא לומר דיאוש כדי קני והא אף ללישכא קמת‬ ‫זה לא נעלם מס״ס ז״ל אלא רק' ליה כיון דמכירה‬
‫נמי דינא הכי אס כא להחנזיר עליו ולהחדד גוף אכירה‬ ‫ט מי ת ה ל או‪:‬‬ ‫י■‬
‫מחזיר לכעליס הראשונים כמ״ש רכינו ז״ל וי״ל דאנה״נ‬ ‫פרק ה'הלבה יוד נטלו מונסין וכו׳ הרי‬
‫אלא דכא הגמ' לו' דלא ק' מהאי כ‪-‬ייקא לרבה דס׳־ל‬ ‫אלו שלו וכו' ■וק' רסא‬ ‫•‬ ‫‪,‬יי‬
‫דיאוש כדי קני לכך אוקמה כיותיה כנ״ל לדחוק לדעת‬ ‫דביט ז״ל שמוך ונראה פסק שדין הלוקח מן הגנכ דאינו‬
‫דכיט ז״ל ועיין בשלטי הגבורים כב' א״מ דמ׳יה סוף‬ ‫קונס אלא הגיילה עצמה וחייכ להחזירהדמים לכעליהם‬
‫■‬ ‫ע״א ע”ש רדכדיו צ״ע ודו״ק ‪:‬‬ ‫ועיין מ״ש כפ״ה ליס' גניכה דרכינו יצא לו דין יה מהך‬
‫יאוש ל״מ וכו' אינו‬ ‫הלבה ה'‬ ‫’ ‪T‬‬‫פרלו‬ ‫כדייתא ״קתני ונלטיר לכעלים הראשונים רקאי על מתני'‬
‫יאוש עקה עד שידעו‬ ‫■‬ ‫^תני הרי הן שלו ע״ש וא"כ'איך פסק כאן היי הן שלו‬
‫הכעלים שנפל אבל אס עדיין וכו' עד אין זה יאוש ע״כ‬ ‫כפשטא דמתני'ולכאורה י״ל דרכינו ז״ל ס״ל רודאי‬
‫ואיכא למידקדאול״ל דאינו יאוש אא"כ ידעו שנפל דהוי‬ ‫;הכיייתא פליגא אמתני' אך מהא דלאקתני במתני'אלא‬
‫הבירה מדעק ועוד מאי הא רקאמד אכל אם עדיין וכו׳‬ ‫מיכש ולא כגזלן משמע דכגילן ס״ל למתני׳כתנא דכרייתא‬
‫לישמועינן יכותא טפי אכל אס לא ידעו כשנפל אף אה‬ ‫וכ״ט דכמוכה כיוןדמשעה שבא לידו הוא מתייאש דהא‬
‫ידעו אח״ך ונתייאשו אין זה יאוש ונ״ל דרכינו ז״ל לא‬ ‫חי אפשר עוד להציל ודמייא ליוטו של ים לכך היי אלו‬
‫ס״ל כ־עק הפוסקים ז״ל דאף אם נתייאש את״ך לא הוי‬ ‫שלו והיינו דנקט ליה בהדי ליסטים וקתני מפנישהכעלים‬
‫יאוש אלא ק״ל דאס אח״ך נתייאשו הבעלים זכה המוצאי‬ ‫מתייאשים והוי כמו כהיתיא כא לידו אכל כשתם גזלן‬
‫ופלוגתא ראכיי ודכא כגמ' אי־ה אלא לענין דהוי שלו‬ ‫דאינו עשוי להתייאש כ״ח אחד זמן לא שמיה יחוש אכל‬
‫משעת מציאה או לא ו‪":‬מ אס כשעת מליאת הדינר יכול‬ ‫‪:‬זה לא יתכן כלל דהקשו כגמ' שם ממתני' דמוכהין על‬
‫לקךש כי אשה דלדכה ה״ל דהוי שלו לגמרי משעת מציאה‬ ‫מתני' לגנב וגזלן דרכנן ור״ש דמשמע דהיינו גזלן היינו‬
‫ולאכיי לא הוי שלו אלא עד אחד יאוש נעלים • ונלע״ד‬ ‫לטכס וכו' ועו״קמ״שרכינו זל ותזקתה שנתייאשו הבעלים‬
‫הכיח לרבינו ז״ל מהא דה״ל לאכיי גופיה כפ' מדוכה‬ ‫ממנה משמע אפי' בסתם היי יחוש ולקמן כריש פ״ו פסק‬
‫דיאוש כדי קני מדהקשה לרב ייהף ראית ליה דלא קני‬ ‫דכמוכס גוי חייב להחזיר עד שידע כודאי שנתייאשו ועיין‬
‫ממתני' דעויית ע״ם דש״ו וא"כ איך קאמר הכא ראף‬ ‫לסלח׳־מ'זצ שכ' לקמן דהכא אייריבישראל וכו׳ע״שואינו מובן‬
‫דנתייאש אח״ך אין זה יאוש כיון דכאיהירא‪ .‬אתא לידיה‬ ‫דהא כתר הכי קאמדכד״א כו' כזמן שהמוכס גוי משמע רעד‬
‫ולשאר הפוסקים י״ל דס״ל כמ״ש סתיש' סם רע״כ לא‬ ‫השתא כמוכס גוי קאמד ודוחק לו' רקאי על הדין שלפני פניו‬
‫קאמר אביי כפ' א“ מ דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כ״א‬ ‫ולא אלפניו ועוד לשון המשנה סעמודוה כגמ' כגוי ולא‬
‫ליפטר לגמרי אכל הא דקאמר התם רקני הוא לענין הנין‬ ‫ט'ל לרכינולמסתם כאותו לשון כאופן אחר רהייני כישראל‬
‫הגוף אכל דמים מיהא כעי לשלומי אבל רכינו ז״ל ס׳׳ל‬ ‫כ‪.‬א כיאור ועו׳ ק מ״ש ואם היה מחמיר וכו' החו דוקא‬
‫רמעיקרא לק"מ דהאי דקאמי אביי דיאוש שלא מדעת‬ ‫ללישנ׳כתד׳דס׳׳לדיאושכדיקכיועייןלהלח״מזלבפ״כמה'‬
‫לא הוי יחוש הוא לענין דלא הוי יאוש למפרע הכל אנכ״נ‬ ‫אלי שתייק קושייא זוע״ששנקכוון לפי׳הרמי״ן זלכמלחמו'‬
‫משעת יאוש קני והיינו דלא ק״ל לגמ' מהך דגנב עודות‬ ‫כפ' הגייל ע״ש אך לפי מ״ש כה'גניבה דרכינו למד מכאן‬
‫וכו'‬ ‫‪26‬‬ ‫בו‬
‫על‬ ‫דדדרכים עלהרמב״ם הלכות נניבה‬ ‫אברהם‬
‫ככל רגע לבל יסיח ויעתו״ממנה ■לשונחה ישם ובסיא!‬ ‫וכו' משום דהתם מיידי כי ד עי הב ע\ = ע‪ :.‬ב והיז^ךקישב‬
‫•שהלךשם ולח מצאה יוחק כקושיית קרמל ‪ f‬וה״ק ■זץ‬ ‫וכמאמר אביי שס דהקס לאח־ ימיש הב‪ r , ,‬ק ‪,‬יר> בע‬
‫שכתב שפא לידו קודם יחוש וכו׳ דפשיטא צהו דנקייא(‬ ‫א׳ימכ״א מהךבריית'דת‪:‬י ש;כןל מזה מת; ‪,‬וה למשמע ד‪,‬יז‬
‫אח׳^ו ואין להקשות דחיישי' לספק אבוד דהקם ודא(‬ ‫ידעכללוכ"כקרמב";זלסכיאובש־מ קשםה;המתהרמכ ן‬
‫דמיירי כלכל שידעו כו הבעלים דהאיתור לא בא לו אלא‬ ‫ז׳ל נופיס ק״ל ולא־״ ס״ל אף דנתייאש אח;ך אינו כלים‬
‫מצל הינוח ולכך כקב לאפי׳ נהתפק לו וכו׳ ‪ .‬אכל אס הוא‬ ‫רעייזמ^׳שכפ״יה מה׳ גניבה ע ש*וב*ה ניחת מ ש רכיט‬
‫דרך נפיצה כודאי שחזקתו ידעו בו‪ .‬הבעלים משעמיס‬ ‫ז״לכלי; שאח׳׳ז ואפי׳ החדל לו לי‪-:‬אה־_ שנתייאש מתנה‬
‫י‬ ‫המוזכרי; כגמ׳ כנ״ל ודו״ק ‪:‬‬ ‫היא זו וכו׳ ולכאורה הוה הלגיה כיו; דתי‪!- ,.,‬ה ה״‪-‬תא‬
‫פ ר ק ט ״ ו ה ל כ ה א ‪ :‬בל המוצא אכילה כין‬ ‫כאביי דאף דנהייאשאח״ב מה שייך ‪.‬ימר מהנההיהוכו‬
‫‪ -‬שיש כה שימן כק שחין‬ ‫י‬ ‫^כיון לקאי ברשו‪-‬תא למאריה לא ‪-‬ייך לומ־ מתנה כו ורבא‬
‫כה שימן אם מצאה דרך הנחה וכו׳ הנה לכאורה נראן‬ ‫רתמל הכיכפ׳א׳ימהואלעעמיהדה־;[־מיק'ייאושושפ»•‬
‫דרכינו למד זה משא דתניא כב׳ חלו מציאות מצא טלית‬ ‫קני ליה ולכך שיין■ שפיל לשו; מתנה חמנם ‪,‬פי החמור‬
‫או קורדום כצד הגרר ה״ז לא יגע כו והחש כדבר שיש‬ ‫ביחא לאף לאכיי נמי אס נתייאש חח ך קני ו‪,‬כך ר>וי‬
‫כו שימן מיידי גס מהך עוכרא דר׳ אכא כד זכדא‬ ‫מתנה וה״ל לרכינו ז״ל דכיו; לחבית הגמ הך מי‪-‬תת‬
‫שבירושלמי הכי משמע דמשתמא הך חפיסה דמכישהכת‬ ‫דלכא נכי מילתה פסיקתא משמצ לאת‪-‬יא כהלכתה לתי‬
‫החמור יש כה הימן\אפ"ה קחמרדבלאיאית עבדת‬ ‫לא לא הו״ל להגמ׳ להכיא מילהא ללבא הח־ לתיתותב‬
‫ולאש״ל לדחית כמ״ש התיש׳ יהנזהו מיידי במשתמר‬ ‫כשתם דפול״ל ואזדא דכא לכיעמיה וכ■ הלה ןלתי ליזף‬
‫לגמרי דא"כ מאי דעתיה רד׳ אכא ליכילו והא משנה‬ ‫י״י״׳‪-‬י' י‬ ‫לאכיי נמי אס נתייאש אח"־ זכה המינרו‬
‫ערוכה היא דכלי המכישה באשפינ לא יגע כו אלא‬ ‫אלא לאכתי ק׳ לי כיי; !•קי״ל ליאוס כרי לת קני _מסוס‬
‫דלפ״ז מאי מקשה הגמ' וליהוי קשר ומקום הימן וכמו‬ ‫דבאיסורא התא לידיה ודאי לא קני לית ביהוס ו; ל דזהו‬
‫שהקשה ה«״מ ומה שחיק אינו טח לע״ד דא״ב אמאי‬ ‫מ"שהת"מ זלנוםתאכתבור> כהלכות ובכיר ח ז נוהשיגו‬
‫משני ליה משוס דהוה ליה שימן הינוח וכו׳ לישני ליה‬ ‫‪.‬‬ ‫על^ה ע״ס ז‬ ‫‪•. • .‬‬
‫דחף אס יש כו שימן לא יגע >ט ‪:‬‬ ‫;‬ ‫‪,‬״ל אפשל לייסי ‪-‬יקא הבא נכו‬ ‫ולד»ת‬
‫ה ל כ ה ט ' ראש נפתחו ‪ .‬האוצרו״‪ .‬וכי' הרי אלו‬ ‫אכילה דמחיייב הוא לכיענה ולהתזירה‬ ‫^‬
‫שלו וכו' עיי; מ׳׳ש הרפב״ד ז׳׳ל דמיירי‬ ‫לבעליה יא״נ הכא לנטלה על מנת לגילה תאיסיר ^ני‬
‫ברקתא רנהרא וכו׳ ■ע״ש ולכאורה קשה כיו; דאיירי‬ ‫‪_,‬ש‪.‬י‬ ‫געשה בנטילה דמחוייב הית לטכ־‪,‬ה ה‪.‬ת הת‬
‫כנפאחו האוצרות מה ענין רקתא דנהרא לכאן ועוד אי‬ ‫כשמענכה אצלו ולא החזירה ךל^ך ללז מיקרי כהיכודה‬
‫בר־תא דנהרא א"כ מאי צריך חי למימר לאחר שנפתחו‬ ‫אתא לידיה אכל גבי גדלה וגניבה דת־שי' נגמר משעת‬
‫האוצרות אפי׳ קודם שנפתחו האוצרית נמי הרי אלו שלו‬ ‫נטילה מיקרי שפיר כאיהורא אתת ‪,‬י־יה ו‪.‬ת ו^מי ‪,‬לכר‬
‫ומר‪,‬ט׳ יחייב ‪ ,‬להכריז מיידי בלא יקתא דנהדא ואביי‬ ‫שיש כו שימן דמיהרי כאיהולא תתת ‪,‬ידיה להת־ לחו כר‬
‫דמו־י התם לאחי שנפתחו האוצרות הוא משום דש״ל‬ ‫יחוש הוא רהמוצאה היא לאייתי ליה ליאיש כיו; לנטלה‬
‫מקום לא הוי הימן אכל לדידן דס״ל רמקוס כוי הימן‬ ‫דקי ‪ ,,‬דכיזה גכ‪--‬ה יהוש‬ ‫מא אכריז והוא דמי ממש‬
‫ומיידי כיקתה רנהדא‪.‬א''כ אפילו קור‪.‬ס שנפתחו נמי •‬ ‫בעלים מ"מ הוא ראייתי ליה ליאוש לת כ; הכת למשעת‬
‫גס מ״ש ה״יש ז״ל דרכינו סמך אמ״נהלקמן ברה״י חייב‬ ‫נפילה באהיאוש ממילא ולכך לא מיקמ בח־הולת כת לידו‬
‫להכריז הוא דחוק דהא כדה״ר נמי אם הוא ר ק הנחה‬ ‫אלא על דילע■ אך הלכל הקחה הוח_ לחמל רבח_כפ‬
‫קייב להכריז ודוקא ככריכות דמשתנפי ואיןלומקוס הוא‬ ‫מלוכהיאוש דקני לא ילעי‪ ;:‬תי ל־ולייתתתו לרכ‪;:‬ו‪-‬ןחמר‬
‫דאינו חייב להכריז וא"כ כול׳׳ל כהדא כרקתא דנהרא ‪-‬‬ ‫מוצא אבילר לאו כיו; רמייאש מ־ה מינת מקני^ לתיתי‬
‫והנלאה אצלי דרכינו הכי־א ליה דדוחק הוא לומר‬ ‫לילי קני ליה וכו' הדי מנואל ל‪:‬מנ‪-‬חה_לק‪_:‬י בי־יש הייז‬
‫דאביי הבירא ליה למקוה לח היי סימן מדלא פליג‬ ‫דוקא דאייאוש מלה מינה מ ק‪ -‬ה המניחה חב‪ ,‬תי ‪,‬ת ה‬
‫אנירבא לכך יש לימד להא לאמדינן דמקוה הד סימן‬
‫^‬ ‫־‬ ‫לא קני אפי׳ גבי אכילה והי‪-‬גי‬
‫הוא משוש ללח איחלמי דקלה אחד אבל תפק כזה כאותו‬ ‫רתוכ' שש■ וי״ל הלבינו ז״ל קשיתיה ח נ הך ללב ‪,‬ח התי‬
‫מקום שחב־ לו זכ וכמ״ש התיש׳ כמציעא דנ״ב ד״ה אי‬ ‫טא כאביי אמתי לא אייתי הייעת׳ מיכה הגמ ל־־־י הכיי‬
‫ע׳׳ש אכל לע״ד דמקוה צא הוי הי ק דאמדי׳ איתלמי‬ ‫לכך נראה לרכינו ז״ל דהתה מ>ילי ב־כ־ שיש כו_ הימן‬
‫וכמבואר בגמ׳ שם כלישנח כתלא ללב מרי ע״ש ואמטו‬ ‫ולכך כעי;; למייאש מקמי לתיהי לידיה לכתו כל תייחוש‬
‫להכי אמרי׳ לזהו דוקא ללא איתחזק האי חפק אצל כל‬ ‫הוא והוי דמי לגזילה וגניבה ־לאו בד יחוש הוח ותף‬
‫אדם אך אחי שנפתחו האוצרות להלכה קונים הסכיות‬ ‫דקי"ל‪,‬דשתם גניבה יחוש בעליה הוא מ"מ_ בחיהודא‬
‫א"כ שפיר אמרי׳ כי היכיראיחדמי רעמל לפוש זה כאותו‬ ‫רתא לידיה כאמור כנ׳יל ללתוק ל־עת יכינו ז ‪ - ,‬וכהכי‬
‫מ־וס אלם אחל נמי עמל שש דסא כלקתא לנהלה נמי‬ ‫אתנח לי מה שפה־ לפיני זי ל לקמ; כלי־ כט ו גלי‬
‫צ׳׳ל כי היפי דאיתלמי להחי מק‪-‬ס מהוייס איתימי‬ ‫הפק הינוח לאם היה דבל שאי; בו ה־מ; ה ז זכה מ‬
‫לחכליה והיינו כיון לשניחי רכים כעלי חכיית ה"נ כנפתחו‬ ‫המוצאו וע״ש כהשגת הראי״ל ז״ל וג; תמה ה ה ז ‪-‬‬
‫האיצלית דשכיחי יביש אמרי' למיתלמו ונו' וא״כ לפי האי‬ ‫וכה‪ :‬משם הלמכ״ן זלואיהו לא ק‪-.‬י בהא‪ -‬יתוש לבחישור‬
‫תילוצא לנפתתו האוצלית תו לא צדיך לומר כדקתא‬ ‫התא לידיה וכו׳ ולפי האמול לק״מ ך־ביני לטעמיה תזי‪4‬‬
‫דנהלא והש״ס לפוצק לד‪,‬ק בלקתא רנהלא הוא משום‬ ‫דתם יזמנו ה־עלים מותלת לו והכא כיו; ־מנל ה^כוס‬
‫דה״ל כההוא תירוצא לרב למידי כישום וכו'פנ״ל לדעת‬ ‫הוא דאהוד כודאי ידעי כו הפעלי־ שהיי ~'יי‬
‫רכינוז״ל ולדעת הלחב״ל ז״ל י״ל רלא למי לרקתא‬
‫‪^'^?'1.‬‬ ‫'‬ ‫'‬ ‫הנחתה ולא מנייי״‬
‫מהלא דה־ש הוצרכו כ״ע להניח כיקתא דנהלא כשירדו‬ ‫מפח־י; לביו; לממשמש כניהו בי־אי היח בח נ״ריעת;‪,‬‬
‫מ; הספינה‬ ‫ה"נ אמדי׳ ביק דהניסה בספק הינוח כו־תי לננתי ע‪.‬יה‬
‫פיק‬
‫יגי ‪:‬נב‬ ‫‪ :‬דדדרטים עד הרכב׳ם הלבות גניבה‬ ‫'►אברהם‬
‫דאין עליי עדים קאמי אק לך דיחק יוקר מיה דהעיקי‬ ‫‪ !r » fi‬י ״ ח ^ כ ה ה ׳ •מצא שטרית וכי׳ ‪3‬תכ‬
‫קסי לק הספר ולכך מיקמינן ליס הרישא דמתני' דמצא‬ ‫ה סוליה למדמהמשג‬ ‫‪r‬‬
‫וכו' ואתי להשמיעי' אף דמצא עם שטיות המלית‬ ‫^י־ימסא שם כגמ' יאע״פ שיש מישלא פיישה כך ומ"מ‬
‫הכשרים דלא איתרע דכיין דנמיא השוכר כייאי דהחיירי‬ ‫^ ^ ד כ ינו י ״ ל אמת לדכייהכל ע׳'כ יעיין מ״שהימ״ל‪.‬‬
‫לו הליס כמ״ש רש׳יי י״ל ••‬ ‫»״ל דע״כ לא איקמוה כגמ' כשטיות קריעיס הלא דוקא‬
‫א מ נ ם עדיין קשה מה? יפשק שם הימב״ס רל ‪P‬‬ ‫כיוצא מתחת ידי מלוה אכל כיוצא מתחת המוצאו לא‬
‫דמצא שימכין כין שטרותיו של מלוה שהם‬ ‫כעיין שערות קריעיס כיין דאיתיע כנפילה ע ש ולפ ז‬
‫קרועים דמשמע דמפרש הרמנ״ס הך דהס יש עמהן‬ ‫סי״ל להקשות דאמאי מקשה כגמ׳ על רב ממתני׳ דכיין‬
‫המפין הוא קאי המלוה וא"כ אק פשק כאן ‪ P‬דמצר‬ ‫דאיירי כמציאס לדעת יבינו ז״ל כפי מ״ש ה׳ ה וכמו‬
‫שטרוד‪ ,‬מהיכן למד יה ומסתימי על ה״ס ז״ל שכתב כא‬ ‫שנראה מפי' רביע ז״ל כפי' המשניות • סן אמת דמאי‬
‫דרכינו מפיש דקאי על המוצא ושם כתב דמכדשכפיישי‬ ‫דקתני אס יש עמסן סמפק יט' לא קאי כודאי אמאי‬
‫דקאי על סמלוה ע״ש ינ״ל עיקר‪,‬דאנס״נ דרכיע מפרש‬ ‫דסליק מיטה דמצא שטי בין שטייתיו יכו' דא״כ היל״ל‬
‫כפירש״י דקאי אמלוה הלא דיצא לו ליבינו דין יה דמוצא‬ ‫דיהא מונח כיין דאינו יודע מה טיביוכ״כ הריטכ״א ול‬
‫שטרית הוא מסברא כמ״ש ה״ה זי׳ל לי"מ ע״שוכן ראיתי‬ ‫והובא כשימ״ק ויהו מה שהוכיח יש״י י״ל לפרש במשנה‬
‫להלח״מ ז״ל כפי״ו מה' מו״ל שנ׳יכ ע״ש אמנם מהתיס'‬ ‫דמילי מילי קתני חך אמנם איכא למימי דקאי אמוצא‬
‫משמע דאם מצא כין שטרית קרועים אף בלא סמפק‬ ‫שטרות ושמפונות עמהם ריעשת מה שבשמפונותולעד׳ין‬
‫יחזיר דקתני כין שמצאן כשוק כין שמצאן כין שטיות של‬ ‫חהו כוונת רש״י י״ל שם כגמ' דכתב וי' ל אס יש עמהן‬
‫אכיו כללו של דכי אס יש עמהן סמפונות יעשה מס‬ ‫וכו' והבא כמלוה עסקינן דקתני מצא שטר כן שערותיו‬
‫שכסמפוטת וכי' יהא ודאי הא דקתני כין שטרותיו של‬ ‫ל‪•''” ,‬‬ ‫ע"כ ולכאורה אין לו מוכי‬
‫אכיוהוא לומר דכין שטיותשל אביו הקרועים וכדאוקימנא‬ ‫קתני ילא קאי אמצא שטר יכי' יעיין כמהר״מ •שיף י״ל‬
‫בצמ׳ יאמאי לא קתני הכי גכי מצאן כשוק משמעדהתם‬ ‫שנדחק כפי׳ע״ש ולפי האמוריתפרש כפשוטו דכא ^פוקי‬
‫אף דלא מצאן כין שטרות יחזיר וה״נךדכיון דמצא שטד‬ ‫מפי' הדמב־ס י״ל דקאי אמוצא יכו' דקתני המוצא שטי‬
‫ושוברו עמו כודאי ידעי׳ דמיד הלוה נפלי דמעיקרא‬ ‫כין שטרותיו ר־ל ימצא שעד יכו' דקתני כמתני' קאי‬
‫דאיתיכס‪.‬למליס השטר כתב לי שיכר ואח״ך כשמצא גס‬ ‫אכולה מילתה כאלי תנן מצא שטר וכו' ואינו יודע וכו'‬
‫השטר מקרו ללוה וכרכם גכי הדדי אבל אצל המליה מחי‬ ‫מצח שטר וכו'‪.‬ייש עמהן סמפונות יכן פי׳ במתני׳כהדיא‬
‫ילק‬
‫‪ t‬׳‬
‫דמשיס ‪.‬דנפרע השטר‬ ‫‪.‬‬
‫ודאי‬
‫■‬
‫אלא‬
‫־ ■־־‬
‫הדדי‬ ‫בעי גבי‬
‫‪ -‬״ ■ ־ ־ ־*־ ■‬ ‫קתני‬
‫שטיותי! ^ •‪- 1‬‬
‫דכין ״׳■‘ ׳ ו ׳ ! ‘‬
‫כודאי כמלוס עסקינן ׳ ׳ ‪ • -‬ן‬
‫שכן ‪■|i , U‬‬
‫וכיון ‪-C1‬‬
‫‪IP S l‬‬
‫איצטריך לומר כין שערותיו דהף דהין מונחין זה הצ‪ -‬זה‬ ‫אכל הדמכ״ם ז״ל יפרש דקאי ארישא דמתני' דקתני מיא‬
‫כיון דמונח אצל השכימת ■קרועים אמרי_ חזקתי פרוע עי‬ ‫הכריך של שטרות אם יש עמהם סמפונית וכו' א''כ מאי‬
‫השובר שנכתב ולה'י אפשר דהדין דין אמת כדברי רביע‬ ‫מקשה הגמ' וכי' ולעד״ן לומר דביק רמצה עם שטיות‬
‫ז׳ל אלה דלא הביא דכיט ז״ דיןהתוספתת■ ‪-‬‬ ‫סמליה ידעי'כודאי שנפלו מיד המלוה דאי כיד הלוה‬
‫מאי כעי גבי שטרית דמליס וכיון שכן הרי הם בחזקת‬
‫■סמליה כמי מאי דאמר רשכ״ג‪ .‬שם כמשנה דמחזיר‬
‫הלבות רוצח‬ ‫למלות מכח האי סברא ע״ש וא"כ שפיר מקשה הגמ׳על‬
‫רב דאמד סימפק היוצא מתחת יד מלוה פסול דסכא‬
‫פיה א' הלכה ן' שנא׳ יקצור‪,‬ה את כפה וכו'‬ ‫ודאי ידעי' דיוצא מתחת ידי מלוה ואפי״ה אמיי' דיחזיד‬
‫כתב הראב״ד ז ל כספרי‬ ‫י‬ ‫לליס והייני ודאי דקף דיוצא מיד המלוה כשד דהשתא‬
‫קדריש לה הכי עכ״ל ילעד״ן כוונתי לההיג על רכינו‬ ‫ו־אי לא אמת' דאיתדע בנפילה רמשים פיסולי לא נזהר‬
‫דתא משמעות הגע' לו' דסך קרא לא איירי אלא כממון‬ ‫לשומרו דהא נפלו עמו שאד שטרי־ הכשרים ימאי הו״ל‬
‫כד״י דבפרי דכא כעי מנ״ל יאיצטדיך להביא מק״ו‬ ‫למיעבד ואהא משני דשאר שבירית המונחים עמו הס‬
‫או מהיקש ואי הך קרא מיידי כהכי אמאי לא מייתי מיניה‬ ‫קרועים ואף אם הס כיד סמליה הודע כחן ונ״שכשנפלו‬
‫אלא ודאי איידי כממון ונע׳ והרב כ"מ ‪.‬־"ל הכין דכא‬ ‫־‬ ‫אלא דעדיין ק' לזה דלפי המסקנא דנמצא כין שערותיו‬
‫להודיע מקוד דדין זה יזה אינו לע״ד דהול״ל כן הוא‬ ‫דהר־ ודאיאמרינן‬ ‫‪-----------------‬‬
‫דנמצאעמהס שוכר‬ ‫א׳יכלמ״ל ־ ־־‘ ‘־‬‫‪.‬קרועים ׳־״־‬
‫כספ‪-‬י ות"נ כעונת רש"י כחומש שתמס שיטת רי דמפדש‬ ‫דמשום פיסולי לא נזהר לשומרי ־ אשר ע"כ נ''ל דמשום‬
‫בממון לגבי רבנן הוא משוס דסיגייא דגמ' אזלא כוותיה‬ ‫ייעיתא מפילה לחוד לא אמדי' דיחזירו ללוה כיון דתם‬
‫ועיין בהגהית ולדעת דכיני י״ל דאי לאי דאית לן גילוי‬ ‫היא כיד סמליה לא הודע כחו כשביל דמונח בין שטרות‬
‫מוקמינן הך קרא אלא לממקאך‬ ‫‪, _,‬‬ ‫דניתן להצילו ‪:- 3‬שו לא‬ ‫קדיעיס יכמ׳יש דכינו‪,‬־״ל כפי״ו מס' מו״ל עייש יהו״ל‬
‫לכתר דשמעי' ליה א"כ י״ל דהך קרא דיקצור‪,‬ה יכו'‬ ‫כשטח חוב דעלמא דע״י דאיתדע כנפילת אמדי' דלא‬
‫‪............‬ללאו וכמו‬
‫כפשטיה דאין סברא דסוגיין דלא כ ‪:--‬ן ואד‪,‬א‬ ‫יחזיר לא לזה ולא לזה כנ״ללדעת ה״ה ז׳׳ל • אבלאיקשייא‬
‫כן דאמרי׳ דאתד דאית לן ההיקש שמעינן מקרא דלה‬ ‫על יכינו הא קשייא דשם כס' מו׳׳ל פקק רכינו ז״ל ראם‬
‫תעמוד על דם רעך נמי האי סברא דסא כברייתא תני‬ ‫■מת השליש ונמצא סמפון כק שטמתיו ה״ז כשר ע״ש א"כ‬
‫בהדייא ימוכרס לומד דלעביר עליו כשני לארן כמ״ש‬ ‫שפיר היכא למימר דמתני' כפשטה אתייא דהא דקתני‬
‫־‬ ‫דכינו כסמוך ;‬ ‫קם יש עמהן סמפונית אדסליק מיניה קהי דהייני השליש‬
‫ה ל ב ה ‪ .‬י״ג כל סיכול להציל וני' אכל אין ממיתק‬ ‫•זכיין שבן מאי מקשה הגמ׳ ובאמת דכתכתי שם דאין זה‬
‫אור‪,‬ו■ נתב הכ"מ ז״ל דתא דקאמר‬ ‫כיי מ רכיע שם אמנם ל־עת הלח״מ ז״ל שם קשה וי״ל‬
‫דיכ״ש נהרג עליי לאו דוקא ובהכי ניחא לי כמאי דאמד‬ ‫דמשמע ליה לדכינו דהאי דקתני סמפונות סת* כיש‬
‫קדא כגנב כמתתדר‪ ,‬והו נה ומת אין לו דמים ואי‬ ‫עליו ע־יס ‪.‬קהמ ואי קאי אשליש כשיביא ד ‪:‬ך לה‬
‫יכול להציל ילה הציל נהרג ז ‪.‬ו בב״ד אמתי אין לי דמים‬ ‫ומיקמיק• ‪11‬ציה כמקויים משום דכשיטא דיחזיר ללו ילימ'‬
‫וחין‬
‫יגל‬ ‫הדרכים עלהרמב׳־ם הלכות רוצח‬ ‫׳אברהם‬
‫כחזקיה דמנ״לדקרא מיירי כנחכוק לאשה דילמאכנתכוק‬ ‫ואין לו' דמיירי כאינו יכול להצילו ד “רא החמא כתיב‬
‫לחבית והפיל ולדות האשה וכה״ג כתכו התוה' כפ' אלן‬ ‫ודאי אינו נהרג וקרא כמיתת כ״ד קאמר ולכך אמר אין^‬
‫נעמת דתשא דקרא איית כנתכוק לחכית ומזה סק‪pT‬‬ ‫דמיה ולדעת הטור י״ל דקרא מיירי כאינו יכול כמו‬
‫לדכת הרב מני' ית״ק ‪ -‬וסחה״ש ה״ר משה כר מאיד‬ ‫דמוקמינן הך קרא דענוש יענש כיכול • אכל קשה איך‬
‫מי״ו הקשה אלי מהא ראמת' כפ' הנשיפק גכי תוכשין‬ ‫פהק כריכ״ש לגכי רכנן דפליגי כמ״ש רש״י ז״ל כס' ד'‬
‫צמיחה דלמתה מקרא דונקה המכה מלמד שחוכשק‬ ‫מיתית דנ״ז גס כפ' כן הוררמשמע כהדייא דרכנן פליגי‬
‫אותו אימת קטלינן ליה דאי לאו שכחו יחן וכו' והכא כיק‬ ‫רקאמר אכיי אמר וכי' וריכ״ש היא וכן הקשה הלח״מ‬
‫דנחכוון למיתה הו״ל רודף ודתן להצילו כנפשו והיכי‬ ‫כפ״ט מה' מלכיה ע״ש ולעד״ן דפליגי רש״י והרמכ״ה‬
‫מיחייב ממק ואפי' למ״ד מיתה לזה ותשלומץ לזה חייה‬ ‫‪"1‬ל כתאי דאמרי' כפ' הנשרפין דף מ״ט דחזקיה מפקא‬
‫פכא מודה דהא מיחהותשלומין לה'הוא‪ -‬וקמיהליאמחי‬ ‫מדרכי ומרכנן וכתכי התיה' שה דלחיקיה מפרש' קרא‬
‫לא הביא זה כעל הגמ' שוב ראיתי לכש״ס כ‪!} '3‬ונערות‬ ‫דאה אשק כנחכיק לאשה ואם לא יהיהאהון איידידליכא‬
‫שהכיא ראיתיו לענק אחר ה־חו תלמא לאוכמזידמישתעי‬ ‫מיתה כלל וכי' הנה מפשט דכדיהס משמע דליכא כוונת‬
‫קרא ג‪1‬א כשו‪5‬ג ומאיטגקה המכה מגלית ובהכי אתנח לן‬ ‫מיחה^כלל ולהכי אין להכריח הכרת ריכ״ש וזוהי דעת‬
‫שלא הכיא עוד ראיה זו למקום אחר ‪:‬‬ ‫רש״י ז״ל אכל הרמכ״ס מפרש דקרא דלא יהיה אהק סיירי‬
‫פרק ג' הלכה ט' או שכנה עליו מקום עד‬ ‫כנחכוון למיתת אשה ולא הרגה אלא הפיל הילד והאיך‬
‫שמנע וכו'עיין מ״שמד״ן‬ ‫ודאי מיחייכ לתיקיה ממון כיון דליכא מיתה כלל אכל‬
‫ז״ל דהך דכעיק דארליק שרגא היינו משום שהיה פחח‬ ‫מיהא מיקרי ניתן להצילו כיק דנתכוון למיתה ולהכי‬
‫לכיתא דשישא וד״ל אף שהוא סגור דהא אין הכל הנר‬ ‫מוכרח לו' דמיירי כיכול להציל כא' מאיכריו כריכ״ש וכיק‬
‫יכול להוציא מ"מ יכול ליכנס הרוח כדוחק ובהכי אפשר‬ ‫דהלכתא כוותיה שפיר פקק הך דריכ״ש וליה מוכרח לומ'‬
‫ליישב למה שהקשה מר״ן ז״ל בסמוך מאי שנא מכפאו‬ ‫דמאי דקאמר ריכ״ש היא הוא משוס דקה מר לה כהדייא‬
‫עליו כלי משוס דכיון דאין כאן כנק אפשר דיכנס התת‬ ‫ולאו משוס דפליגי עליה ‪:‬‬
‫מתחת שולי הכלי ובעיץ!' הקישייאנלע״ד דלא קשייאדיש‬ ‫להרכ כאד יעקב כחי' לח״מ סי' תכ״ה‬ ‫לדאיתי‬
‫לחלק כין מקום לכית דהף דכנה עליו פחח הכית מ״מ‬ ‫שכתכ דפלוגתא דרש״י והרמכ״ס י״ל הוא‬
‫מאויר שבכית לא מנע ממנו ומיסתייה לחיית כו אכל‬ ‫כמאי דאמדי' מיחס ליה ותשלומין ליה חייב■ וא"כ אין‬
‫הכא מיית רכנה עליו מקום כמדתו דאין כאן אויר‬ ‫להכריח סכרת ריכ״ש דהא אמרו כגמ' דס״ל דמיתה ליה‬
‫כלל ומההיא שעתא ניכר ההיזק והד חמה לחנק אותו‬ ‫וחשלומין ליה פטור ומוכרח לומר דהך אמורא ס״לדפליגי‬
‫כמ״ש דבינו ז״ל ובחר ‪ ■ :‬־‬ ‫;‬ ‫רכנן עליה וכי' ועיין עוד כתירוצו הכ' ומשמע מדכריו‬
‫הלכה י״‪.‬א וכן הדוחק וכו'וצ״עדאמאי לא הכיא‬ ‫דחכיי נמי^ס׳׳ל כרכאדמיחה ליה ותשלומין ל‪:‬ה חייכ ולכך‬
‫‪ ■ -‬רכי׳זל הך דסממניס דקאמר רכא ואק‬ ‫הזכרת רש״י לומרכדכרי אכיי דקאמר ריכ״ש היאלאפוקי‬
‫לומר דמשמע מהךדתריסכיח דהא רכא קאמר לה ועוד‬ ‫מרכנן דלא ה״ל וכ״כ כהדיא כחי' השני רלכך• הוכרח‬
‫כעיא כגמ' עלה ואמאי השמיט כל יה וצ״ע ‪:‬‬ ‫אביי לומד דרבנן פליגי עליה דריכ״ש משוה דרכנן ס״ל‬
‫פיק י' הלכה א' המתכוין להרוג את זס‬ ‫כנתכוון ליה והרג את יה חייכ כרמוכח כפ' הנשרפין‬
‫‪ ,‬פטור וכו' כתב הראכ״ד‬ ‫‪.‬‬ ‫ולנך אין להכריח קברת ריכ״ש משוה דכיון דמיתה לזה‬
‫זה כר״ש ופו׳ר״ל דאף דמוקיבגמ׳ר״שכרכידמתייכהיינו‬ ‫ותשלומין ליהחייכיעוש״כ • ונוראות נפלחתי איך יצא יה‬
‫קודסדמייתיהאדחדקיהאכלכימייתי דחזקיהשפיראית לן‬ ‫מפי קדוש דהה ר״א דאסיק כפ' הלו נערית דמיחס ליה‬
‫למימר ר״ש כחיקיה ומפטר לגמתגלכך משיגהדאכ״דזל‬ ‫ותשלומין ליה פטור הוא לאביי אכל לדכא חייכ ויהו‬
‫כיון דחיקיה כר״ש ואין הלכהאלא כרבנן דמחייכי וה״נ מוכח‬ ‫סנפקו‪-‬־ה דקאמד שה לאביי פטור לדכא חייב כמכואר‬
‫לשון הדאכ׳יד י״ל כפ״ד מה' חובל •שכתכ ואיהו גופיה‬ ‫שה כסוגייא והיינו נמי דקאמר בסוגייא דפ' כן הורד‬
‫פסק כחזקיה דלא חילקת כין מאכוין וכו' והיינו דקחי‬ ‫ומודה לדעת אביי כשהקשה יילמא משוס דמיחה ליה‬
‫על מ״ש הדמכ״ה ז״ל ככאן וכייק לה״ה ז״ל שה דהכין‬ ‫יתשלומין ליהקאמר דל״ש וכו' ואפשר לו' ליה משוסדס׳יל‬
‫השגתהדאכ״ד ז״ל עלהחלק הראשון דכין שוגג למזידוכו'‬ ‫כ־יב מ שבתכו התוק' לגכי רודף כ״ע מודו דפטור •‬
‫ולעד׳ין כמ״ש דא"כ המאי הביא הך חילוק דאין מחכוין‬ ‫אכל קשה דא"כ מאי מוכיח רש׳יי ז״ל דלרכא דאית ליה‬
‫וכו' ע״ש • ועל מה שפסק ככאן כחזקיה ע ד רכנן תיק‬ ‫מיתה לזה ותשלומין ליה חייב מוכרח לומר דרבנן פליגי‬
‫הכ"מ ז״ל משום דרכא ס״ל כוותיה ועוד פ' אלו נערות‬ ‫אדיכ׳׳ש וכו' דהא כיון דגכי רודף מודה דפטור א"פ‬
‫נקיט לה לעיקר מהטעס שכתבו התוה' זל• ואחד המחילה‬ ‫מוכרח קרא דמחייכ מיירי כיכול להצילו כריכ״ש • אך‬
‫אין ראיה ממ״ש התוה' דאי למ׳יש דמיחנייא כי ר' חייא‬ ‫לפמ״ש יכה על נכון דפליגי כדחיקיה כאמור ובאמת‬
‫וכו' הוה להפוקי מסך כדייתאדר' תנא דאימור דמשכשחא‬ ‫שהשכדה מוכדחת כדברי רש״י י׳ל דמנ״ל להוכיח כסברת‬
‫היא והיינו דמשמע מינה דאף כשוגג חייכ ילית ליה הך‬ ‫ריב'ש כיון דשייך לאוקומיה לקרא כלא נתכוון למיתה‬
‫היקשא כלל אף לענין שוגג למזיד אכל לרבנן ור' דפ׳‬ ‫כלל ולה ניתן להצילו מנ״ל האי דינה ול־יעת הרמב״ס י״ל‬
‫הנשרפי^מודו כהך חילוק יכין שוגג למזיד ולכך מק'‬ ‫רפיון דמנינו דכל התנאיס ס״ל כריכייש מציגו למימד‬
‫שפיר כפ' אלו נערוק ומי איכאלמ״ד משוה דקיימי כהך‬ ‫דגה חיקיס יודה כיה דכיק דרישא דקרא מיידי כנתכוון‬
‫חילוקא וכו' אכל להך חיל יק דאין מחכוין אנה״נ דפליגי‬ ‫‪p‬המר ונתת נפש וכי' גס סיפיה מיידי בהכי אבל קשה‬
‫ובעתה כרבנן כזה החלק‪ -‬ולעד״ן‬ ‫דחיקיה והלנ‬
‫רכנן עליה ׳ י״ץיפ‬
‫׳ ״!‬ ‫ותשלומין‬
‫משוס דמיתה ליה ‪,- - i.w,-,‬‬ ‫הש״ס ■דילמא‬
‫‪.... .........‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מקשה‬
‫‪,‬מאי ‪ v ,‬־‬
‫דה״ל להרמכ״ס ז״ל דהא דמקשה הש׳יה כפ' אלו נערות‬ ‫ג ת‪-‬י מ״ דס צ כ ^ י ה דמיידי כנתכוון לחשה והוי מיתה‬
‫רכנן ‪»-» I‬־!‪ .‬על‬
‫דאיכא • *׳‪.‬ן‬ ‫דהן‪-‬‬
‫■ ‪J1‬‬‫וכו' משוס • •‪•1‬‬
‫איכא מיח ־‬
‫‪-‬‬ ‫ומי‬ ‫יתשלומין לחשה כמ״ש הרב הנז' משם הת‪ , 1‬ר״ל חה‬
‫חיקיה מ״מ ודאי ר״י ה״ל כחיקיה כיק דהוא רכו ולער״ן‬ ‫•ילמא ר‪..‬ר ר״ ‪,‬‬
‫יי‬ ‫בכלל קושיית הגמ' דמנ״ל דקדא כחיקיה ר ‪. . . .‬‬
‫רגהי כוונת התיק' דפ״ק דקגיגה די״א ד״ה לא נצרכת‬ ‫ומשוס מיתה לוה ותשלומין לזה ‪ -‬א"נ אף אס■ נאמר‬
‫ופו'‬
‫גג‬ ‫יגל‬ ‫חידרעים על הרבכ׳ם הלכות רוצח‬ ‫אברהם‬
‫כן ביית ודכנן מחייבי אף על נתכוון לוה וי״ש ש״לדפטור‬ ‫«י׳ שכחכו דר״י דאמר חייכי מיחוהשוגגיץ פטו^מוקי‬
‫אף על הך המצאה דכשבוד מקרא ומנ״ל ליבינו להכייע‬ ‫לר לאידך דרכי וכו'ולכאורה מאי קושייא דהכשר מתי‬
‫הבית שלישית מלכו הלכך נ״ל דפסק כחזקיה ורבינו ז״ל‬ ‫׳רראמר דחייכי מידות שוגגי! כטורי! הוא משוש דס״ל‬
‫ס״ל דחקיה דפטר הוא ■משוש דלא הוי התיתה זלכךכהך‬ ‫כ חזז ר כחלק הדאשון דכי; שוגג למזיד אכל בחלוקה כין‬
‫גוונא דכשכור דהוי התראה מיחייב מיתה והוכיח רבינו‬ ‫״^יויי ללא מחכוין ס״ל כד' והיינו משוש התש מתני'‬
‫לומד זה משוש דלחזקיה מנ״ל הא דאמלי׳ ככל דוכתא כל‬ ‫כותיה וכ״ש לפמ״ש התוק' כפ׳הנשרכי; דר׳ כ״ל בחוקיה‬
‫קכוע כמחצה על מתנה דמי כיון דהך קרת רואיה ^לו‬ ‫כקל‪ -‬הא' א"כ ה״לכד' לגמרי אמכש לפי מ״ש אתישפיר‬
‫מוקמי ליה לנתכוון לזה והדג לזה דפטד וכשצמא לר״ש‬ ‫י דמסתמא ד״י ק״ל בחוקיה דהוא רפיה ‪:‬‬
‫אפשר לו' דלית ליה השל לתזקיה דהלכחא כויתיה איך‬ ‫♦זךד כתב הכ״מ ו״ל לכן נ״ל שפה־ כרבנן ובו' ועיין‬
‫הפשר דלית ליה הך הברא ואף לר״ש נמי אפשר לומד‬ ‫ללת״מ כפ״א מה' חובל שתמה עליו וע׳יש‬ ‫■^‬
‫ש״ל כד' ח־ריש ונתת נפש ממון יתייהד ליה וארב לו לקבוע‬ ‫שהקשה עליו מכ' שוד שנגה ולא מהש״ש דבתובות גופיה‬
‫•‬ ‫כמ״ש התיש' שש עע״ש י•‬ ‫•‬ ‫וגם כפ' הנשדפין איתא כן בהדייא • גס מה שהכץ‬
‫ז ר א י ת י להד״ן ז׳׳ל כפ' הנשרפין דרכה לו' דאף‬ ‫הדלת״מ ב־עת מד״ן דלח פליגי דכנן ור״ש כדינא אינו‬
‫למאן דדריש וארב לו לנחכוון ה״ל דקכוע‬ ‫מוכן דהה כמתני' איתת כהדיא נתכוון להכות את הגדול‬
‫כמחצה על מחצה דמי סדדכק וזהו שאמדו כשפ״ק‬ ‫והלכה על הקטן חייב והיינו דכ״ל דנתנוון י להיוב את‬
‫דכתיכות ומדאורייתא מנ״למשמע רעד עכשיו לא ידעיק‬ ‫זה והרג את וה חייב וגש מרישא דמתני' דלא נקט אלא‬
‫שהוא מדאורייתא ופו' ע״ש וא"כ אפשר לומד ראף‬ ‫נתכוון לבהמה והדג את האדם וכידייק כגמ' • אשד‬
‫דפהקינן כתזקיה שפיראית לן הך שכרת דקבוע מדרכנן•‬ ‫ע״ב נ״ל דכוונת הכ"מ ז״ל כמה שפהק כדכנןהואלענין‬
‫אן לע״ד אחר המחילה אינו נראה כלל דה" כריכי אמרינן‬ ‫כהכור דאובן ונמצא שמעון או דאמד לחד מינייהו אני‬
‫להקל כיון שהוא מדרבנן לגכיאישוד מרתורייתת ואדרבה‬ ‫מתכוין והיינו כלוגתייהו דד׳יש ורכנן הוא משוש תחדתה‬
‫היינו דקמתמה הגמ' מדאורייתא מ^׳ל כיו; דאמדת אף‬ ‫רלד״ש נתכוון לזה והיג את זה הדי לא קכל התלאה על‬
‫להקל משמע מדאורייתא כו' ומכת קושייה זו הוכרח‬ ‫השני ולבך פטור אכל ליכנן כיון דמיהא קכיל התראה‬
‫רבינו ז״ל לפרש דתזקיה ש״ל יפטור לתו מקרא דואדב‬ ‫על כן כרית והרי השני כ! כרית כאלו הותלה נמי עליו‬
‫לו אלא משישדש״ל דלת הוי התדאהוה״כ תייתר ליהואדב‬ ‫אכל כזורק אכן לג' כי׳ע מורו דלא שייך התראה דאינו‬
‫לו לקבוע וא״ש ודאי כהך המצאה דלתד מינייהו‬ ‫רוצה להרוג ככל כדי שיתרו כו לא תהרוג העדה ויתרו‬
‫או כשכיר ע"כ תזקיה ש׳׳ל כרבנן דמתייכי כיו; דהוי‬ ‫בו לא תהרוג כן כרית אי מזה ואיזה הוא ולכך כיון דלא‬
‫התיאכ וליפה קרא לפיטרו וחרוב כעיני לומר דט״הנפל■‬ ‫תנה התראה כלל אף רכנן יודו כזה דלת דמי דנתבוו!‬
‫■בדברי מרן וצ״ל כחזקיה כמקום ישנן • וכשני ניחא לי‬ ‫לזה והרג אר‪ ,‬זה דקכל התיתה מיהא אכל כהך דהכד‬
‫מה שפשק הדמב׳ים ז׳יל כפ״י מת' נ’ מ דין ט' דמשמע‬ ‫רחוב! ונמצא שמעוןכי־ע מורו דהוי התלאה דכיון דקבל‬
‫מדבריו דנקכוון להרוג לזה והדג לזה חייב כמ׳־ש ה״הזל‬ ‫התיתה על ההוא גוף גש אי אמר לחד מינייהו מיכוין‬
‫שם ולכאורה הוא תמוה וראיתי להלק״מ ז״ל כפ״א מה'‬ ‫ה־י כידי לעתו כשעת התלאה על איזה מהן שימותןהוא‬
‫תיבל שחיק לזה דרבינו מפרש דלתו הה כהא תלייה ולא‬ ‫מיכוין ועליו קכל התראה ולזה איצטריך ד״ש קרא וארא‬
‫מקיש האי תנא הך היקשא וכו' ע׳׳ש שדבריו כלתי מובנים‬ ‫לו לפטור אף כזה ולכך דבינו ז־׳ל דפהק כר״ש שנתכוון‬
‫דכיו; דהיקש הוא מוככם וכמו שפרק רכינו זל שם המתי‬ ‫לזה והיו‪ .‬לזה פטור לאו משום דס״ל קרא דואדב לו כו'‬
‫לא אמדי' נמי לתאי • הבל לפי האמיד ניחא דכיק רכשק‬ ‫כר׳יש דא"כ הו״ל לפטור אף־כשכורדאובן ונמצא שמעון‬
‫כתזקיה דטעמה דפטוד הוא משוס דלת הוי תתדההא׳׳כ‬ ‫י[אמשוש דזה לא הוי הקרא' רחוייב מזה כהך המצאה‬
‫לא שיין היקש בזה כיו; דהן טעמת לא שיין כשור דלת‬ ‫דכפכור דהוי התיתה חייככדכנן להא לא פשק'נןנד"ש ‪k‬א‬
‫עכדי היקישא אלא היכא דטעמא דאדש שיין נמי כשור‬ ‫משום חזקיה אכל כהך המצאה דלית הכרע מחוקיה‬
‫אכל לר׳יש דפפיד מקרא היי חד טעמה לתדוייהו • ושי׳׳ר‬ ‫הדרונן לכללין לפשוק כיכיס וזהו שכתב מי׳ין ז״ל כשוף‬
‫שכ"כ התיש' בפ' הנשיפי; דע׳׳ת ד״ה שור יעו״ש■ אפל‬ ‫דבריו אע׳יג דנקט יבינו ז״ל לישנא דל״ש ר״ל וח'כ הוי‬
‫יש לדקדק דלת כתפו התום' ז׳יל כ; אלא אליבא דרכה‬ ‫מטעם וארי לו לפטור אף ככככוי וכו' אין ככד כלום‬
‫דמתייב כשיד טריפה הבל לרש אשי דפטי מכת היקש‬ ‫מטעם אהד וליידן מטעם התיתה ולכך מפליג כין‬
‫■משמע דש״ל דלא הוי חר טעמה והמרי' הקישה ודכיט‬ ‫מתכוק לזה וכו' בין כשבוי וכי' והיינו דלא כתב יכונו‬
‫ז״ל ש״ל כרב אשי בפ״י מה' נזקי ממון■ ויש לרשות יזהו‬ ‫אלא לתוך עלהמישיאל משוש דוה לא הוי התיתה לכ״ע‬
‫שברת דבאאנל לרב אשי ש״ל אפי' דמי טריפה אינו משלם‬ ‫והיינו דלא כרש״י ז״ל כשפ״ק דנתובות שרצה ל‪-‬מויי הך‬
‫כיו; דשוד כר קטלה הזא ולכך לא הוי בר הזמה אף‬ ‫דזויק אכן לגוי להך לנתכוון ליה והדג לזה דיב המיחק‬
‫דהכהידו כהנאתו דהה הם מת מאיליו מותר למוכרו לא‬ ‫ביניהם כמ״ש אכל ולאי הא דלא קאמי ככולה ישדתל‬
‫כן אם נהקל • תן קשה ל‪ -‬דהא תמרי' כפ' הנשדפיןדע׳׳ח‬ ‫משום דא"כ לא איצטייך קיא כיון דלת היי התיתה אלא‬
‫ע"כ רבנן סכרי כמיתת הכעליס כך מיתת השוד ואין‬ ‫דקרא מיידי כאומד לאותו שעומד שש אני מתכוין ופמ׳יש‬
‫גזמרי; דינו של שור אלה כפניו ופכקו הדמכ׳ים זיל פי״א‬ ‫תתיש׳ז״ל לדעת י״ש כפ' הנשיפין כנ״ל לרחוק לרעי)‬
‫ה' נ"מ יעו׳׳ש והכה דתך טעמא דאדס לא שיין כשוי•‬ ‫הכ״מז״ל והיינו דלא הביא ראיה מדש״יז״ל כב' הנשרפין‬
‫ומעתה תגדל התימה לדכא דלה ס״ל • ואין לומר דרכה‬ ‫בד״ה הא נתכוון לכתב כה־ית דה־יאת ודאי היא אלא‬
‫דלא מוקי פלוגתייהו הכי כמו שיראה הרואה שם לאש ל‬ ‫ודאי משמע פ־נתיכנא אכל יש ללקלק מ״ש יש״י ז״ל‬
‫הכי רזה אינו דאמרי' כפ׳יק דמ׳יה דזהו פלוגתייהו כין‬ ‫פד״ה ל"צ ודכנן אית להו נתכוון לזה והרג לזה חייש‬
‫רכנן וכי; ר' יעקב דאמרו שם דרבנן מקשו למיתת‬ ‫ואפשר משום דכהוף פ״ק דכתוכות מכואד יותי • אמנם‬
‫'הבעלים וד״י דלה מקיש משום דלאו קדטעמההואיע״ש‬ ‫כהמתהת קשיית ימנ״ל ליבינו ז״ל האי סברא כד״ש‬
‫ודודק נומי דרבא כד׳יי ורב אשי כרכנן זצ״ע‪ •.‬ולעד״ן‬ ‫נימת ‪-‬כ׳יע אית לי•־ יפוי הת־אה כיון דקיכל מיהא של‬
‫ד‪:‬ד‪,‬ו‬
‫יגל‬ ‫חידרםים עלהרמב״ם הלכות רוצח‬ ‫אברהם‬
‫דסוף סוף עדיין איכא למידק דוקא היכא דשניס אערץ‬ ‫ח‪3‬ו כוונת יכינו כמ״ש כפ״א מה' חומ״ז דנתכויז לבייש‬
‫דנטמאת לא היתה שותה הא חד וחד סיתה שותה אלא‬ ‫את הקט; וכייש את הגדול וכו' לגדול וכו' ולכאורה הוא‬
‫ודאי מבואר דמתני' גופה אתה לאשמונני' דעד פסוללא‬ ‫המוה דהא כש״ה קאמר דר״ש דס״ל בקטלה פטור ה״ס‬
‫הוי בכי תיי ולכך חזלינן כתר רוב דעות ולאו לדיוקא‬ ‫פכאן דמיפטד וכו' וראיתי להלח״מ ז״ל שכתב דרכינו‬
‫אתא • ועוד איכח למימר דהריוק הוא היכא דאתא ע‪-‬‬ ‫אינו מפיש כפירש״י יע״ש ולא ידעתי היכן מצא מימית‬
‫כשר מעיקרא לא היתה שותה וכן כסיפא דוקח היכא‬ ‫ר״ש גכי בושת ועוד דאמאי קאמר כקטלא מה קטלא‬
‫דאתה ע־ פסול לכסוף אכל אתא נטי לבסיף היתה‬ ‫ו!ט' בושת נמי עד דמיכוין ליה וכו' דהיל״ל מ״ט דכתיכ‬
‫שותה ואפשר לא שייך דיוק כי אש כמוזכר במשהן ולא‬ ‫והחזיקה במבושיו וכו' ולפ״ז פייש״י דלא ידעי' הא' דינא‬
‫במשמעית • ואולס דעי! הראכ״ד והרשכ״ח ז״ל דכחנ‬ ‫לד״ש אלא מכח קטלה אמנם לעד"; דזהו דוקא לר״ש‬
‫דנראה מהגמ' שזה שיבוש נ״ל דק״ל כיון דאוקי כגמרא‬ ‫משום דקא יליף מקרא וארב לו ה"נ איכה קרא דמבושיו‬
‫דתרתי כפסולי עדות ואיצטריךסיפא לקולא למה לי רישא‬ ‫אך לחזקיה דפסק יביט כוותיה דלית ליה מקיא שפיר‬
‫ולכך כתבו איצטריך רישא לדיוקח הא חד וחד לא היתה‬ ‫אית ליה יחייב דהא דפטד התש בקטלה משוש דלא הוי‬
‫‪0‬ותה‪,‬משוס דהאמינה תורה וכו' וסיפא לדיוקאאיצטריך‬ ‫התראה משה’ כ הנא ולכך פשק יבינו יל גבי קטלא דפטו'‬
‫דהף‪,‬לקולא אמרי' דאזלינן כפקולי עדות בהד רוב ולא‬ ‫ונכי בושת דחייב דסתש ברייתא היא ומסתמא לא פליג‬
‫אמרי' דשתי נשים חשיבי כחד ולדעת רכינו י״ל דהוי‬ ‫חזקיה כסא דלא מצינו שחולק כזה ודו״ק ‪:‬‬
‫כד ^ לא זו אף זו ככל הש״ה דחמרי' משנה שנשנית לא‬ ‫נמצאו זה ע״ג זה וכו'‬ ‫פרק ט' הלכה ירד‬
‫זזה ממקומה ואיצטריך לגופה ועיין להלח״מ ז״ל כפי״כ‬ ‫עיין להיאב״ד זל וכפי'‬ ‫י‬
‫מה' גירושין כמה שהקשה על רכינו ז״ל יעו״ש וככר‬ ‫מי״ן ז״ל שכתב כיון דמתני' קת‪:‬י ולא צף ע"פ המים‬
‫כתבתי דלק״מ יעייש■ גם מה שהקשה עצ מ ש דכינו ?‪I‬‬ ‫משום דדוקה צף ע"פ המיס ובו' ואינו נוח לי דא״ב גכי‬
‫כאן אבל אם באו שנים והכחישיהו הוי עדות מוכחשת‬ ‫נימון נמי קתני ולא טמון כגל דמשמע דוקא כגל אלא‬
‫^דכגמ' קאמר פשיטא דאין דבריו של ה כמקום שנים‬ ‫מתני' לא דיכיה אלא כהוה דסתם צף ע"פ המיס וסתם‬
‫שלא הקשו כש״ס דסוטה‬ ‫יע״ש לא^דעתי מה ז ק 'לזה '‬ ‫כימו; כגל ואנה״נ כיוצא בו ולער"; דרכינו ז״ל מפרש‬
‫כפשיטות האי קושייא וכבי כתבו ההוס' ביבמות דקי״ז‬ ‫דלא כפייש״י ז״ל וס״ל דכעיא ראשונה כפשטה מדקתני‬
‫תקא התם דתקנתא דרבנן ע״ש ‪:‬‬ ‫י‬ ‫כברייתא כיון דהחזיק ובו' משמע דוקא משוש דהחזיק‬
‫‪ 7 ^ 1‬מ״ש הראכ״ד ז״ל אבל ובו' א״א גם זה שיבוש‬ ‫אבל צף לח הוי כיון דהוא מינו ולכך כהך כעייח דשני‬
‫וכו׳הנה מר״ן ז״ל יש לו גירסא אחרת כקניעו'‬ ‫ימחיש זה עג״ז פשיט לה אביי דהר כבן עזאי ההוא יומא‬
‫הראב״ד שניהם וכו' עד אין עורפין וכו' והכין הרב ז״ל‬ ‫מהך ברייתא פשיטה ליה כיון דקתניכה כיון דהתזיקוכו'‬
‫דהשנתו היא כיון דמשמע מינה הא חד וחד לא סיתה‬ ‫לא הוי צף אלא כסך כעייא דטמון מסתפקי כה חכמי‬
‫היא דהא •דבתב יכינו ז״ל שנים‬ ‫ולעד״ן דכוונתו י‬ ‫שו׳תה '‬ ‫מישיבה מה היא כוונת אביי ולכך מעיקרא סכמה ודחי לה‬
‫אומרים ראינו וא' אומד לא ראיר‪,‬םלא היו עורפין כודאי‬ ‫וחוקמוס עצ החמד‪ ,‬דהוי טמק ‪:‬‬
‫איידי ככ״א דאי בזה אח״ז כבי כתב יכינו ראם באו כ'‬ ‫כין שבאו בבת אחת כין שבאו זה‬ ‫הלכה י״ד‬
‫אחר שהעיד הראשון אי; עויפי; וא״ב כשנתב כד״אוכו'‬ ‫אח״ז וכו' עיין מה שהשיג הראב״ד‬
‫אבל אם אמד עד א' וכו' ושתי נשים אומדים לא ראינו‬ ‫ז״ל ודעתו פרעת הרשב״א ז״ל עיין כדבריו ביבמות דף‬
‫אי; עורפי; מיידי בכ״א וחיך כתב אין עורפי; כיו; שסם‬ ‫לך"ז אבל רבינו ז״ל ס‘ל כ־עת רב־״י ז״לדמשמע מדבריו‬
‫ככ״א הוי כחד וחד ‪:‬‬ ‫דלא אמדי' הכי אלא דוקאכעד כשר אכל לא כפסול דכן‬
‫מ״ש יכינו ז״ל שתי נשים וכר ועד חומר וכו‬
‫עורפי; כתב הרחב' 'ר ז״ל שלא אמרו אלא דאתא‬
‫יל‬ ‫כתב כד״ה כי פלגא וכו' ואי כזה חח״ז וההוא דהאמינה‬
‫הורה קרים ואתא ברישא הו״ל כשנים והנך כחד משמע‬
‫עד כשר מעיקייח וכו' טעמו‪.‬מרהתם יכינו ז״ל משמע‬ ‫דוקא דעד כשר אתא ברישא גם כתב והיכא דשנים אומרות‬
‫ליה דחיירי אף כזה אח״ז ולבך השיג עליו לשיטתו דס״ל‬ ‫נטמאת ועד כשר אומר לא נטמאת היתה שותה ובודאי‬
‫אף עד פסול דאהא מעיקרא נאמן כחיי וכל שכן שנים‬ ‫דאיירי בזה אח׳יז דאי כב״ח כתב ברישא כדבמו דככ״א‬
‫פסולים דאתו מעיקרא יהא דקאמי השי׳ש שתי נשים ואיש‬ ‫אוקי תרי לבהדי ח‪ -‬ומה לו לשנותה פעמים גס איס״ל‬
‫דאיתי‬‫‪..........................‬‬
‫א' כי פלגא איית ככ״ח ולא ק' ק שיי' מר׳יןז״ל וכן‬ ‫רכזה אח״ז אפי' פסול מהימן כבי ר‪,‬רי מה לולתק ולומר‬
‫להלח״מ ז״ל כה' גירושין שפי' כן‬ ‫רמר‪:,‬י' איירי כחד פסול הא אפי' חד כשר כיון דשנים‬
‫אצא דק"צ דכהשגה דקודם לזה הבין היהכ״ר ז״ל דרכינו‬ ‫אתו ראשונים ודאי מהימני דאפי' חד מהימן כבי תיי‬
‫ז״ל איירי כב״א וא"כ מאי השיג בכאן ונ״ל דכוונ׳רכיט‬ ‫וכ״ש שנים ועיין במהרש״א ז״ל שם דמלבד דלא יתכן‬
‫ז״ל כיו; דכאשה והשה כאכרכינו כין כב״אכין כזה אח״ז‬ ‫פירושו כדברי יש״י ז״ל כאמור אף לא יאה שכן‪ .‬כתב‬
‫ל ק כתב שנים אומדים ראינו וא' אומר לא ראיתם וכו'‬ ‫רכינו ז״ל • ולעד״ן רזה מוברח מהגמרא דקאמר היכא‬
‫מיידי אף כזה אח׳א כי־י לחלק ולומרכג' פסולים אכלעד־‬ ‫דאתא ער נשר מעיקרא ואפי' מאה כעד א' דמי והכא‬
‫כשי אתא מעיקרא אף כשבאו שתי נשים אין שומעי; לה;‬ ‫כמאי עסקינן דאתאי אשה מעיקרא היי מבואר דאיימ‬
‫וכן נמי כדאתא עד כשר לבסיף אין שומעי; להן דאזיל‬ ‫כזה אח״ז ואפי״ה קאמר היכא דאתא אשה מעיקרא אתו‬
‫לשיטתיה דלא אמר עולא אלא כ עי כ‪:‬ר כמו שפידש״י‬ ‫היי ומבטלי לה ואין לומר דכן הוא המ־ס אפי' כקדם‬
‫כהדייא וכאמור • ומה שהכריח הלח״מכה' גירושין מסא‬ ‫עד כשר אתו שני אנשים ומכטלי לזה רא"כ מאי האי‬
‫■דכה‪ :‬רכי' ז״ל שם היכאדנשאת ע"פ אבה ובאו שתי נשים‬ ‫ערות אזלינן בתר רוב הא אפילו‬ ‫דקחמר‬
‫ויזמת לא מת וכו' משמע דאם באה אשה אחרת אץ‬ ‫ודאי היכא דשלשתן פהוליס אפי'‬ ‫הכי אצא ר‪ -‬הו‬
‫י‬ ‫ככשתס תנא‬
‫שומעי; לה דראשונה נאמנת נשנים וכן מ־כתב שם דין‬ ‫כזה אחז לא אמדי' האי דק־ם נאמן כבי ר‪,‬רי ונ״מדהיכא‬
‫כי׳א אשת אומרח מת ובו' ואח׳יך בא עד כשר ואמר לא‬ ‫יאשה קרתה ואח״ך נחה אשה אחרד‪ ,‬לא הוייא כבי תת‬
‫מת ה״ז לא ת‪:‬שא וכו' דמשמע דאם באה אשה אחרת‬ ‫ואתא אשה אחרת ומבטלי לה‪.‬ועוד דמאי תריק לו בזה‬
‫הייז‬
‫יניד נד‬ ‫‪ D’srrn‬על הרככ״ם הלכות רוצח‬ ‫^;«ןברהם‬
‫מאן דפליג עליה ונ׳׳ל דס״ל לדבינוורש״י ז״ל דכיון דמתני'‬ ‫מ׳ז תנשא משום דהראטונה נאמנת מני ם וכו'■ לע״ד‬
‫יע״ע משמע מינה דלא כעי' משיכה כעגלה כאמור‬ ‫לא מיברעא דהתס ד״ל אס נשאת תצא והתם דוקא כבא‬
‫וקי״ל הלכה כסתם משנה ומה גם דמבואר בגמ' דר״י‬ ‫עד כשר או באו שחי נשים אבל אם באה אשה אחית‬
‫לא ה״ל כוותיה דקאתר משיכת עול לרחכו טפח ועדיין‬ ‫כיון דנשאת ע״פראשונ' בביהוחק' בנישואין ע"פ עדות'‬
‫צריכין למודעי גבי שאר עכודית משא ככמה כיון דאין‬ ‫ושוב ׳לאתצא משפקננ״ל ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫למשא שיעור אלא ודאי ס׳יל דלא כעי משיכה אלא כעול‬ ‫פ ד ל‪ ,‬י ר ד ה ל כ ה ג׳ בל העבודות פוסלות‬
‫גס ממאי רבעי משיכת עול ככמה נראה דלא כעי משיב'‬ ‫בעגלה במו בפדה ופו'‬ ‫‪I‬‬
‫אלא כעול גם מהירושלמי מבואר דכולהו אימוראי ס״ל‬ ‫שנאמר אשר לא עובד כה ולכאורה יש לדקדק ביון דבתו'‬
‫דלא כעי משיכה אלא כעול ע״ש דפליגי כמשיכת העול‬ ‫מבואר איסור עבודה למה לי למוד מפרה ונראה דכא‬
‫דמר הכר דלא כעי משיכה אלא כחידוש שהוא שלא לדעת‬ ‫לומר דקרא דלא עובד הוא לעכב ולא למצוה דילפינן■‬
‫דכדעת הוי כשאר עכורות דלא בעי משיכה' ומ״ס דביק‬ ‫מפרה דכתיב כה חקה וכן הוא מבואר כירושלמי דפ'‬
‫דגזייח הכתוב היא דכעי משיכה כעול ל'ש ואוקמוה‬ ‫עגלס ערופה • 'והנה המדקד׳כדכיי רכיט יראה דכעכודו'‬
‫כגמ' שם דפליגי כפלוגתא דר״י ורבנן ומאן דסכר דלא‪.‬‬ ‫עגלה לא בעינן משיבה דלא זבד משיכהכ״א כעול אכל‬
‫כעי משיכה אלא כחידוש ס״ל כרבנן ואדהכי פסק רכיט■‬ ‫גבי שאר עבודות כתב אבל שאר עבודות אין פיהלות אלא‬
‫כייתיה ולכך כתב כיון דמשכה כעוליטפח נפסלה אע"פ‬ ‫עד שעת מלאבה ולא כתב עד שימשוך כשעת מלאכה •‬
‫שלא חיש כה וכו' הרי מבואר דלא הזכיר משיכה אלא‬ ‫גס כדין ד' כתב כגון שפי'טליתו עליה לנושאה הדי מבוא'‬
‫לגבי שלא לדעת דמפדש רכינו ז״ל שלא בשעת מלאכה‬ ‫דלא בעינן משיכה■ הן אמת דבקרא מבואר דלא כעי‬
‫ודי״ק‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫משיכה כ׳יא כעול אך מסוגייא דפ' עגלה ערופה מבואר‬
‫ה ל כ ה ‪ 'f‬ה״ז מותרת כהנאה כתב מר״ן ז״ל ח ה‬ ‫דאף שאר עבודות נמי כעי משיכה שכן אמד ר״י הניח‬
‫נלמד מדברי רב וכו' ע״ש והוא תמוה‬ ‫••‬ ‫עליה עודה של ■שקין פסלה ובעגלה עד שתמשוך והוא‬
‫דרכי' פסק כהלכות פה״מ כר״י דפליג אדיב דאסורה‬ ‫מוסכם דאין מי שחולק עליו גם המקשה שהקשה עליו‬
‫כהנאה וכן ראיתי להרכ ח״ן ז״ל שהק^ה דברי רכינו‪.‬‬ ‫מהברייתא נערה לו מה דעגלה כעי משיכה ולא הוק״ל‬
‫התיאינינהו ע״ששהצ״ע • ולעד׳׳ן דפסקדכי'ז״ל מבואר‬ ‫על מי'‪,-‬‬
‫כחציקת פיה נמי רבעי משיכה והתימא ■‬ ‫‪.‬אלא ‪,‬‬
‫כגמ׳דשס נאמר מתיב רבח שור הנסקל אינו כן אס עד‬ ‫ז״ל שלא הרגיש כזה • והניחה אצלי דרכינו ז״ל הוק״ל‬
‫שלא נסקל יצא וירעה כעיר והכריח שם דאיירי כהוומו‬ ‫דהך דינא דר״י גבי פרה היא משנה מפוישח כמס' פיה‬
‫העריס ודכוות' גבי אשם תליי בעירי הזמה פליגי וממיל'‬ ‫דהניח טציתו או מוסרה פסלה ור״י חידושו גבי עגלה‬
‫הך סיפא רקתני בעגלה ערופה אס ער בלא נערפה תצא‬ ‫ער שתמשיך הפך המכואר כקרא רלא זכי משיכה אלא‬
‫ות׳יעה כעדר מיירו נמי כהכי כהחמו העריס ומעתה •‬ ‫גבי עול ובא לומרדקאי נמיאשארעכודו' וא"כ כשהקשה‬
‫קשה לדכא דהעמיד המשנה כעיריהזמה מאי שנא רישא‬ ‫כגמ' על חלוקת פיה רבעי'משיכה נמי כמו עגלה מכח‬
‫דפליגי רבנן ובסיפא מורו וצ״ל דוקא התס כיון דידע‬ ‫ג״ש אמאי לא הוק״ל על מתני'דפיה דאמיה אן כהנחה‬
‫שאכל חלב יספור שהוא שומן ובאו הערים ואמרו לו שהוא‬ ‫נמי פסלה ולומר דמתני' נמי איירי כמשיכה מלכד שאין‬
‫ספק חלב והפריש ע"פ משום רלט נוקפו שמח חטא‬ ‫הרעת סובלתו א״כ ליפלוג וליתד כדירה כלצורכו נמי‬
‫וגמר והקדישו אן דהיזמו העדים כיון דהקרישו הקדש‬ ‫כשרה היכא דלא משך אמאיקתני לצורכה כש־ה השר על‬
‫גמור לא פקעת ככרימשא״כ כשור הנסקל ועגלה ערופה‬ ‫כן נ״ל דהמקשה ודאי כוונתו להקשות על חלוקת עגלה‬
‫דלח שייך האי טעמא כודאי כיק דהוזמו העדים אינו‬ ‫יס״ל ער שתמשוך דא״כ אן פדה נמי עד שתמשוך ומה‬
‫נסקל ואינה צריכה לעגלה עיופה כודאי מותרים כיקרלח‬ ‫צו לחלק ביניהם הלא וראי גבי עגלה י בעינן משיכה‬
‫נעשו אלא ע"פ העמס שהוזמו אכל הכא רחש לעצמו‬ ‫רהארקאמ'‬
‫‪,‬‬ ‫כשאי עכורות • חה'נ״ל כוונת דשיי ז' ■זרי אב‬
‫כיון דירע שאכל חלב והק־ישו שוב אין לו היתר כן נ״ל‬ ‫וממקום שבאת לאו כרייתא קתני לה אלא הגמ' מפרש‬
‫'‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ומעתה אני תמיה !‬ ‫תיוכתיה ואזיל וכו' וי״לרמנ״להא רככלדוכתא מצינוחה‬
‫‪,-.‬נ‬ ‫לישנא רכר״תאכמו שמכור'בת׳יכ ע״ש חרונם לפיהאמו'‬
‫כהלכה ודו״ק ;‬ ‫ניחא דהוק׳יל לרש׳יי ז״ל ראמאי לא קשייא ליה למקשה‬
‫על מתניתין רפרה רקתני כעלייה לחורה מיפסלה ולכך‬
‫מפרש דק״ל על ר״י דמחל־ כיניהם אכל הברייתא ס״ל‬
‫ה^כות מכירה‬ ‫דאין חילוק ראן גבי עגלה נמי כעלייה לחורה מיפסלא‬
‫וכן נמי מתני' רפיה הכי ס״ל וה"נ מוכת מתני' ריש פ'‬
‫פי‪-‬ק י״א הלכה א' המתנה וכו׳כין שהתנה‬ ‫ע״ע דקתני מכיאין ע׳יע אשר לא‪ :‬מש כעול ולכאורה‬
‫המקנהביןשהחנ'הקונ‬ ‫י‬ ‫עבודות אלא _‬
‫רהתנא‬ ‫_‬ ‫יש לדקר־ דאמאי לא ‪,‬ן־ני נמי שאי‬
‫וכו' נקנה הרבי שהוקנה וכו׳וק' לי דאמרי' כפ' א״נדס״ו‬ ‫נחית לאשמועי' מאי רינא דלא בעינן משיכה כ״א בעול‬
‫ע״א רהיכא דהתנה המוכר כטובת הלוקח לא הוי תנאי‬ ‫כפשטיס רקמה ולכך שאי עכורות המפורשים כקרא אשר‬
‫והרפטומי מילי בעלמא ואין לומר דוקא התם משוס דלא‬ ‫>ה עובי ■די ■יא ‪,‬חש להזכירו וה"נ כוונת רש״י ז״ל שכתב‬
‫הוי בדרך תנאי אלא משוס יחזייה דעניב הלוקח הוא‬ ‫ד״ה א"כ אפי' ה יחו עליה להקל משא מי־ו ולא למשוך‬
‫דאמר ליה המוכר הכי לפייסו אכל אם הוא דרך תנאי אף‬ ‫ולח כתג ולא משך ומ"נ כ־״ה אלא בשעת עכורה שהניח‬
‫אם התנה הלוקח כיון דעמר המקח ע~פ הך תנאי אין‬ ‫שק עליה ולא לר>וליכו משמע ראם נתן עליה שק כתורת‬
‫יכול להחזיר רזה אינו רח 'כ מאי פריך כגמ' שם מהא‬ ‫משא להיליכו אן שלא הלכה מיפסל' כהכי ;‬
‫דאמר ליה הלוקח לכשיהיו לך מעות אחזיר' לך וכו׳דהקס‬ ‫א ך קשה ל־ כיון ‪-‬חך כיייקא מוקסינן לה כר״י דס״ל‬
‫מאליו הוא ראמר לו ולא משוס רחזייה דהוה עציב ו!ט'‬ ‫רבעי ע־ שימשוך איך כתב רלא בעינן משיכה‬
‫וכיו; שכן אן רהתנה אותו הלוקח מיקרי תנאי כיון דננמ'‬ ‫נם רכיט יייל איך פסק רלא כוותיהכיון־לאהוזכרכגמ'‬
‫המקח‬
‫יגל‬ ‫חידושים על הרמב״ם הלכות מבירה‬ ‫אברהם‬
‫לאוקו״ה כיכית קצוצה דלאביי ס״ל כד״א דיוצאה ודכצן‬ ‫המקח ע״י אלא דלענין יניח כיון דלא התנה אותו המוכר‬
‫ש״ל כד״י דאינה יוצאה ופירש״י ז״ל והתש ליכא קרא ‪jji‬‬ ‫םע"מ כן הוא מוכר לו אלא מדעתו ורצונו הוא נתחשד‬
‫הכי ולא הכי וכו' והשתא לדעת רכינו‪.‬ז"ל דס״ל רכל לאו‬ ‫עמו בכך לא אמרי׳דהמכד הראשון הוא כטל והוי מעות‬
‫שניתן לתשלושאק לוקין א״כאקאפשד לאוקומיפלוגחייהו‬ ‫גכית כהלואה אלא אמרי' כאילו חוזר ומוכרה לו אלא‬
‫לאביי ס״ל דאינה יוצאה והא קאמד כהדיא דאי^ש״ד לא‬ ‫'ראי כל שהתנה לו הלוקח לא הוי תנאי וי״ל דלכי מ״ש‬
‫מהני אמתי לקי והשיבו דכא דאף דמהני מ"מ לקי משוס‬ ‫סתיס' שש דהיינו דוקאכדכד שנתרצו שניהס ועמדו ע״ס‬
‫דחין כאן ניתק לה״ד■ אשד ע"כ נ״ל דמהתש הוא דיצא‬ ‫לה־נת שלא כאחריות וכו' אכל אש כתחלת הרבריספתת‬
‫לדבינו חן זה דקי״ל כאביי דכיון דלא מהד לא לקי וכמ״ס‬ ‫המוכר קד לן שדה וכו' לא הייפטומי מילי וכריך הש״ס‬
‫בהדיאכפ״י מה' ט״צדין א' נכי התולש הימן וכוי׳ דאינו‬ ‫שפיר דאי הת‪:‬ה הליקח כשוף המקחהויפטומי מילי ל״ל‬
‫לוקה עד שיועיייו מעשיו וכ"כ הלח״מ ז״ל כפ׳יו מה'‬ ‫לדכא לאוקמה דא׳׳ל מדעתו לוקמה כשוף המקח ולכך‬
‫ככו־ית דין ה' דרכינו ז״ל פשק כאכיי ע׳׳ש וכיון דלדיק‬ ‫אש התנה המוכר תנאו קייש ולכך אהוד אכל אש התנה‬
‫דקי״ל כד״א דיוצאה כדיינין לא לקי כיון דקי״ל כאביי וח'כ‬ ‫הלוקח הוי פטומי מילי כיון שאין עליו להתנות ומשני‬
‫ה״ה גבי אונאה ודו״ק ‪:‬‬ ‫ראה״נ היינו דאמר דכא כמאן דאמי ליה מ־עתו כיון‬
‫פ ר ק כ' ה ל כ ה ך' נאמן וכו' כתב הדכ‬ ‫שהתנה כשוף המקח אכל אש כתחלת הדכריש אין חיצוק‬
‫המגיד ז״ל ומתוך'ריח‬ ‫כין אש התנה המוכר או הלוקח והיינו דינו של רכינוז״ל‬
‫המחבר נדןה שהוא גורק ולא ידע פיחש שאף המוכר‬ ‫אלא דקשייא לי דאמאי לא הכיא רכינו הך דינא דגמרא‬
‫איני יודע אי נמי אש ידע המוכר וכו' ד״ל דלפי‬ ‫דהיכא דהתנה המוכר כשוף המקח לטובתו שללוקחדלא■‬
‫פידש״י הנז' דאשיפא קאי גרקי' ולא ידיע אכל מדברי‬ ‫אוי תנאי ולא היי אלא פטומי מילי וראיתי לתטור ז״ל‬
‫המחב״ שנתב ולא ידע נראה שהוא גורס כן כגמ' ולדעת‬ ‫שתפס על רכי' ז״ל כזה שלא חילק כין אש התנה המוכר‬
‫יש״י ז״ל זה לא יתכן ולכך כתכ שהוא מפרש ולא ידע ר״ל‬ ‫לטובת הליקח וכו' ע״ש • ואף דככד כתבתי דרכי'איירי‬
‫דמהתמא לא ידע דמיתב כלא דעתו ולהכי כתב שאף‬ ‫כחחלת הדכייש מ"מ כוונתו להשיג שלא הביא תלוקא‬
‫המוכר אינו יודע מנח המציאות■ וכאמת רזה לא ניתן‬ ‫הנז' כגמ' והכ״י ז״ל כתכ דרכי' מפרש כהדאכ‪/‬־ דליכא‬
‫ליכתב לע״ד דאי רכינו מפרש דקאי אהיפא א"כ כ״ז‬ ‫חילוק כין אם התנה המוכר או הלוקח אלא החילוק כין‬
‫שמקחו כידו נאמן אף דנקיט מתרתי והייט כמו שפירש"י‬ ‫קודם המכר לאחדהמכיע״שודכדי הראב’ ד הללו הובאו‬
‫ז״ל דקאי כמי*שפרע ולכך דייק ו־׳׳כ מאי האי דכתב ולא‬ ‫כש"מ שש ע״ש • אלא שקשה על מ״ש הכ״י ז״ל כיו״ד‬
‫ידע וכו' דפי' מכח המציאת אף כשמקחו כידו אינו נאמן•‬ ‫שי' קע״כגכי משכינא כאתדאדלא משלקי ואמר המלוה‬
‫היף דכד דכח ה״ה כפשוטן לא יכולתי להולמה■ והעיקר‬ ‫משתליקנא צדיןק‪:‬ין וכתב הרכ׳יי ז״ל וז״ל ובאמת שלדע'‬
‫נ׳׳ל דרכינו לא גדיה כלל כקידושין הך דלא ידע כפירש״י‬ ‫הדמכ״ש ורש׳יי קשה דא"כ דכשעת קניין דשכירית התנו‬
‫ז״ל אלא דהאין גידשא דכתכ ולא ידע הוא נתבאר‬ ‫כן אמאי צריך למיקנא מיניה ואפשר דטעמא משוש דכיון‬
‫מריש מציעא וכמו שנתב הרב משש המאור ז״ל‬ ‫דליה איכעי לאתנויי ואתני מלוה פטומי מילי כעלמא‬
‫וכן נראה גי׳ב מלשון הדי״ף ז״ל כדיש מציעא דאחר‬ ‫הוא אי ליכא קנין עייש■ והא הכא פשק כהדייא רכי׳ז״ל‬
‫שהכית כדייתא דקיחשין ומאי דאיתער עלה כגמ' כתכ‬ ‫דאף דהתנה הלוקח הוי תנאי והיינו כמ״ש הדאכ׳יד ז״ל‬
‫וק״ל הא דגרשי' הכא ולא ידע וכו' והיינו משוש דהתם‬ ‫רליכא חילוק אלא כין קודם המכר לאחר המפר‬
‫כקידושין ק״ל לגמ' העיקד דינא דכחיתא דקתני נאמן‬ ‫וצ‪-‬יך עיון‪■:‬‬ ‫‪,‬‬
‫ואינו נאמן למאי נפק״ל בנאמניתו כלל ליחזי ממאן נקט‬ ‫ה ל כ ה ב' כ־״אוכו׳עייזלה״הז״לשהקש׳לרכינו‬
‫‪ w‬וכה נ פריך כהמוךשש על הך כבא דהדיין נאמן וכו'‬ ‫ז׳יל מהך דהלוהו על ש־הו דמשמע‬
‫ע״ש ילנך משני שפיר איצטריך הכרייתא לנאמנוו?רמשום‬ ‫דליקח אובל פיריתואפ״ה כעי'מעכשיו ודחה ראיה דמאן‬
‫דנקיט מתחייהו א׳'כ אין ראיה כלל מזוזי אלא מפיו של‬ ‫לימא לן דהכי הוא וכו' ע״ש ולא דאה שכתב כן רכי' ז״ל‬
‫מוכר מי הוא כע"כ מי הוא מדעתיה ולכך אש מקחו‬ ‫כפ״ו מה' מו״ל דין ר' וזי׳ל המלוה וכו' לא ק‪:‬ה מפני‬
‫כידונאמן־ימשתמא דייק אכל אין מקחוכידווכו' אכל כחש‬ ‫שהיא אשמכתא לפיכך מנכה כל הפידית שאכל וכי' ע״ש‬
‫מייעא ק״ל נשאל למוכר משוש דקאי אצריכות' דר״פ דקאמר‬ ‫הדי מכואד דכמוחזק ביד המלויה איירי וכתב הלח״מז״ל‬
‫דמקח וממכר מורה היקדא אמד חכרי דמי קיהיב אנא‬ ‫דחיך אפשר הלוקח איכל פידות ואפשר דינכה לו מחוכו‬
‫נמי דמי יהיבכא דמשמע ליה דקחייהו נתנו המעות‬ ‫יע״ש משמע דאף לכתחלה מותר לאכול פיחת על מנת‬
‫למוכר ודלא כפירש״י שכתב דמי דיצה ליתן ולכן הקשה‬ ‫שינכה לו לחוכו והכי משמע מלשון ה׳יה ז׳יל דאף לכתחל'‬
‫שפיר וליחזי זיזי ממאן נקט והיני שייך קביל מדעתו‬ ‫לוקח אוכל פירות • וק' דאמרי' כ' א"נ דהיכאדאמר ליה‬
‫משניכש אש לח מא' כע”כ וא"כ נשאל מי הוא מ״עתיה‬ ‫מעכשיו משלשין את הפידות והי׳ט משוש דקי״ל כרכא‬
‫או שייך לומד דלא נתן אלא אח־ וח״ב נפל צד הצחכוהא‬ ‫רש״ל דרכית ע״מלהחזיראשור וכן פידש״י גכי הלוהו על‬
‫ולבך חית לו לעולש דאייח דנקיט מתרוייהו ומיירי שלא‬ ‫ש־הודהפירות משצשין מותש ע״ש ‪:‬‬
‫ידע והיינו דלא קאמד הכ״ע בדנקיט מקרוייהו דלתו‬ ‫פרק י״ב ה ל כ ה א' ואע״פ שהוא עובר‬
‫אוקמתא מחדש דהמקשה נמי סייד ומעתה ל״ק מה‬ ‫כל״ת חיכו לוקה מפני‬ ‫׳‬
‫שהקשה הדא״ם ז״ל דמאי דוחקיה לגמרא לאפוקי מתני'‬ ‫שניתן להשכון ועיין לה״ה ז״ל שכתב רזה נלמד מההיא‬
‫ממשמעותה וכו' דניחא ליה לתדן אף לדעת המקשה‬ ‫דמכית דאתרו כיון דאיתא כתשלומין וכי' ולכאורה אין‬
‫דס״ל דמיצני' מיידי כהמקח כידו ומה שהקשה ‪-‬וא״ת‬ ‫ראיה מכתש דדוקא החש התודה ניתקה אותו כפי' ולכך‬
‫ח כ אמאי לא כקשה הרי״ף ז”ל כ״א עלהמתרק מדיוקא‬ ‫כיון דעריין מתוייב כתשלומין הוי ככלל ניתוק אכלהכא‬
‫דלא ידע ולא בפשיטות על המקשה י״ל דלא נתגלה לנו‬ ‫דיוין כאן ניתוק אף שהוא מקוייב כתתלומין חייב וראיה‬
‫דעת המקשה דקהי המוכר אלא מהא דשני ליה ולא ידע‬ ‫לזה מהא דאמרי׳נפ״קיתמודה גבי פלוגתא דאכיי ודכא‬
‫ראי לא״ה הו״א כפיי ד״י ז״ל דקאי אעדיש וכו' אכל קשה‬ ‫והשתא דשנינן כל הני שינויי אכיי ורבא כמאיפליגיובעו‪.‬‬
‫מהא‬
‫נה‬ ‫יגל־‬ ‫ח ‪T‬רעים על הרמב״ם הלכות מכירה‬ ‫‪.‬אברהם‬
‫מני די!• שכרעה לב' והא‪ ',‬חפשי בשיש שס ■עד לא־י‪6‬‬ ‫מסא יאמרי' כגמ' סימכיה אלא מאי דנני הא■ אמדי׳‬
‫עליו חיוב שבועה מפני עד מסייעו ולכך משני הקנא‬ ‫המע״היסאי מאי מקא החס דלא תפיהי תיייהו אכל‬
‫מיידי דלא ידע המוכר ולכך רכינו דהכיה הגידסא ולא‬ ‫הכא דתפיסי חיוייהו וכו' תינח מציאה מו"מ דלא תפישי‬
‫ידע ומפיש כפי' ר״תוהמאור צ׳ילדעד א'פוטרו משבועה‬ ‫מאי איכא למימי • ואף לזה י״לדכיון דמוכדקכילהמעו'‬
‫כותייהו כמ״ש ה״ה ז״ל • ואין להקשות לזה מהא דכתכ‬ ‫מחלק ממקחו והמ כמופקד כידו מחמת ההעצמוחס‬
‫הימכ״ס פי״ו מה' טו׳ין דין ה' ע״ש דמשמע מדכריו‬ ‫כדין ואמטו‪..‬להכי חשיב כאוחוין וכמ׳׳ש התוספות דיש‬
‫דאף דער א' מסייעו אפי״ה חייב שבועה • דככד כתב‬ ‫עציעא יעוד‪ ,‬י״ל דהדי־׳ף גייס כגידסת התוק' ז״ל שפתנו‬
‫הב״ח סי' פ״ד דמשס אין ראיה כלל דאף כשני עדים נמי‬ ‫אית דגדסי החס יחד מעייהו הוא וכו' ע׳יש ‪:‬‬
‫חיוב שבועה וכו' והי׳ט משוס דאין עדותם כדודה יאפשר‬ ‫א כ נ ס דעתיכינו ק״ל כדעת הדי״ף כפי' להך‬
‫דחכלה כגזל יעו״ש ומהתימא מהב׳׳י ז״ל הי' ע״ה שכתב‬ ‫קידושין א־ לה־ פי' שפי' כהך דמציעא לא‬
‫ומשם יתבאר שהדמב״ם ז״ל חלוק כזה וס״ל כדעת‬ ‫ניחא ליה מכח הקושיות לכך מפיש כדעת י״ת וכמו‬
‫התיומות שהדי דכיי הדמב״ס הס דכיי הטור סי' קמ״ה‬ ‫שפי׳הדכ המאוד ז״ל וכמ״ש ה״ה זל ומעתה כיןלהיי״ף‬
‫ע״ש ולדידיה הו‪-‬״ל להקשו‪/:‬על ה״ה ז״ל מהדמכ״ס דס״ל‬ ‫כין לדכיגו ז״ל היכא דנקיט מחד ודאי לא מהימן דאזלי‬
‫דעד דמסייעו אינו פוטי^• ואין לו' דוקא כשבועת היסת‬ ‫כתי מזי וכקושיית הגמ׳ולח איצטדיך נאמנותו אלא היכא‬
‫חייב אכל בשבועת התורה או שבועת המשכה פטור‬ ‫דקיט מתיוייהו ולה איצטדיך דכיט לכאד ־זה משוס‬
‫דא״ב מנ״ל להכ״י ז״ל שימן ע״ה דהתיומות והדמב״ם‬ ‫דק״ל כגמ' אמאי דחיק לאוק־מי דנקיט מתדוייהו חד‬
‫חולקים ב ‪ p‬זה דעד א' מסייעו פטור משבועת התויה‬ ‫מדעתיה וכו' לימא דנקיט מחד ולא ידיע מהי מינייהו‬
‫כיון דלא קאמרי אלא שכועת היסת וצ״ע■ גס מדברי‬ ‫ולכך איצטדיך לנאמנותו לומר מי הוא שנקן המעות ולזה‬
‫הדמכ״ס כפ״ג מה' עדות יש להוכיח דס׳יל כדעת הטור‬ ‫י׳למשוס דהו״ל למינקט כברייתא נאמן לומר מזה ק־לתי‬
‫והיא׳יש זל דעד א' מסייע פוטרו משבועה שכתב אמר‬ ‫ומזה לא קכלתי אלא ודאי דמיידי דנקיט מקרוייהו ולכך‬
‫אחד תנאי וכו' הדי כאן עד א' ואי ק״ל כהדמ״ה ז״ל‬ ‫נקט■לזה מניתי ולזה לא מכרתי ד״ל דאף ששניהם נתנו‬
‫דאינו פוטר א''כ הו׳יל כשנים כמ״ש הטוי כשמו כסימן‬ ‫המעות מ"מ לזה מניתי דהוא מדעתי ולזה צא מכיתי‬
‫מ״ו ופי' הטעם כב״י דס״ל ^עד האחר אינו פוטרווא"כ‬ ‫דהוא כע"כ ומעתה מאי רנקש יכינו הך לישנח הוא‬
‫כיון דעד אומר אינו תנאי מחייב שבועה ‪■ :‬‬ ‫כמכואד דמיידי דנקט מקדוייהו והאי דקאמר לפיכך אס‬
‫נטל הדמים וכו' אף שהוא מיידי כההוא גוונא שנה כה‬
‫משום דכי שנקחדש בה דהיינו לא ידע דע"כ מיידי כידע‬
‫■‬ ‫הלכות זכייה‬ ‫■‬ ‫וכאמה אינו דוחק וק״ל • אכל נ״ל דודאי מאי דמשני‬
‫כגמ' דנקיט מתיוייהו ומחר מרעתיה ומחר כע”כ הוא‬
‫פ ר לן א ' ה ל כ ה י ״ א כל המפסיקי| קפאה‬ ‫שיגראדלישנא החמוד נמציעא נקט ואנה׳־נ דהו״מ לשנויי‬
‫מפסיקין כנכסי ה^ד‬ ‫‪,‬י‬ ‫דשנים הביאו מעות לשיתישלא כפניו וכשבא לביתו הקנה‬
‫עיי; מ״ש ה״ה ז״ל ופירושו נ״ל דכווכת הש״ם לומד אחד‬ ‫לא'והלה טוע; לי הוא שהקנה ולכך קאמד דנאמן המוכר‬
‫שחירש לנו ד׳יי דחצב מפסיק כככנסי הגד א"כ כל מקום‬ ‫לומד למי הקנה וכהאי גוונא לא אחי שפיר לישנא דלא‬
‫שמציטשישדשות מחני לנכסיהגדלכ״ע מכת ק״ו ואף למאן‬ ‫ידע אכל כמציעה דמיידי שלא ירע המזכר נמי לכך נקט‬
‫דפליג כמקומו משוס דלינא ק״ו גביה וחע״ג דחמודחי‬ ‫הך גוונא דח' מרעתיס וא' כע״כ לומד לא ידע מהי‬
‫ה״ל דחצב לפאה ולטומאה ולשבת כיון דדב אשי אמר‬ ‫מרעקיה ופו' והשתא דכדי יכינו מ־וקדקין דגכי נאמן‬
‫צא לפאה ולטומאה פסקיכן כוותיה גס לשבת פסקינן‬ ‫דרישה לא הוצרך לומר הך גוונא רא' מדעתיה וכו' אכל‬
‫כדבא‪.‬דדוקא דה״י ומה שהביא גבי טומאה סברת ד״ת‬ ‫כסיפא דכעי למימד רלא ירע המוכר הוצרך לבאד הך‬
‫הוא לידע הרשות גבי טומאה וסמך למה שפסק כחפמיה‬ ‫ו‪.‬וונא דא׳ מדעתיה וא' כע״ב כל זה למ־תי מפי' הפ' מ‬
‫ועתה יתויצו קושיות הלח״מ ז׳יל • ו‪.‬ה מ״ש הך דפסק גבי‬ ‫ז יל • אפל מה שהקשה על ה״ה רמכי; לו לרעת יכינו‬
‫טומאה אליבא דדכנן הוא חמוה אמאי הש״ס הביא‬ ‫שיהא פוטרו משבועה ונו' לכאויה הוא תמוה דה״ה‬
‫פלוגתא דד׳יא ודבק ולא אליבא דרככן פיון שהם שתי‬ ‫קא יר‪,‬יכ טעמא למילתיה מ־נקט ולא ירע וכן השיג עליו‬
‫בקעות אלא ודאי משום דדצה להביא דומייא לנכסי סגד‬ ‫הע״י ז״ל במק' קידושין• ובהמת רפיונת ‪-‬רב בזה ‪-‬מכייל‬
‫שהם בקעה אחת ושדות הרבה פיון דלא עכר הבקעות‬ ‫דקובד יכינו יער א' פוטרימשביעה דילמה לעני; לחייב‬
‫כי אם ע׳יי גדר • ועוד כ״ל דהכא מיידי בימות החמס‬ ‫מי שכנגדו ש״ד וקו לה והכי מדוקדק בלשוני יעייש וה"נ‬
‫דאף יבק מורו דהר דשות הרבים ולכך כיון דהך שדה‬ ‫כוונת היאכ״ד זל ולא ידעתי אי‪-‬זאי לא הפס על הראב״ד‬
‫מחזקת לטומאה הוי דשות לעצמה וה"נ גבי גר כיו! דהי׳‬ ‫‪"1‬ל כזה■ אמכם לעריין רההמת עש ה״ה בזה רבתחלה‬
‫מחזקת לטומאה הר דשות לעצמה ובעי קנייה לעצמה •‬ ‫יש להקשות לרעת יש״י שכתב ש־ כדיש מציעא דלא גיסי'‬
‫אך הא קשייא לי דדכא דאמד אף לשבק ‪ .‬מחצב מפסיק‬ ‫ולא ידע אלה ולא יריע משום דק״ל אף דירע אינו נאמן‬
‫אמאי לא אמי פישלת דהו״לל מחצב וב״ש פיסלא וכדכתב‬ ‫וקשה יאף דאינו נאמן לממון מ"מ נאמן לשבועה‬
‫דשב״ס דלא גדע מחצב והא דאמד ואזדא לטעמיס‬ ‫כדקתני ככיייתא היי הוא ככל איש וא"כ מוכיח לומר‬
‫שיגרא דלישנא רמס'שכת נקט דהתה לא הרכד הך דחצב‬ ‫דלא ידע דאי ידע מיחייב ע"פ ש״ד וצייל ־הה לא ק'‬
‫ולכך הוצ״ך לומד סך ואזרא לטעמיה אכל הכא לדכא‬ ‫דאפשר לו' יהתנא נחית דצייך שבועה לב' אמנם כשיש‬
‫גופיה קשה ומפח קושייח זו אפשד דפי' הגמרא אכל‬ ‫עד א' ודאי ישבע דאורייתא והקנה לא מיידי נסכי ואמטו‬
‫לענק פאה וטומאה לא רצ״ל הרשויות שיש לענין‬ ‫להכי הוצ״ל לד״ת לפר' דפוונת קישיית הגמ' היה לפוטרו‬
‫פאת וטומאה חי! מפסיקי; כנכסי הגד ואתו שאד‬ ‫משבועה דאי לחייב מישככגרו ותולהלהק״למי־י־אנה"‪:‬‬
‫אמודאי לומר אף רשויות רפאה וטומאה ושכת מפשיקי!‬ ‫ישפע יאויייתא והתנא נחית לומר די; שבועה ולה מיידי‬
‫לנפסי סגר אבל תצב לפ״ע אינו מפסיק אלא לגר ודבינו‬ ‫כשיש עד כדכד • תך לפוטרו ק׳יל דאיך הקנא קפקיק‬
‫פקק‬ ‫‪28‬‬ ‫כח‬
‫יגל‬ ‫חידרםים עלהרמב׳ם הלכות ^טבנים‬ ‫אברהם‬
‫המחילה זה לא יתכן דהא מאי דפתג יכינו שלישו ^‬ ‫אשק נשאר אמודאי דפליגי ארב אסו משום דלא ‪,‬גרע‬
‫משימתו הוא משוס דהה פמו קצך דהוי ודאי פיק‬ ‫‪-‬‬ ‫> מחצב ודו״ק ‪:‬‬ ‫־‬
‫לוקח מגוף הייוח אכל הך דחיתי שליש הוא לוקח ‪pp‬‬ ‫‪3‬רמ ר הלכה ג׳ זיכה לו ע״י אחר ונו' ה"!‬
‫שיתי על הייוח דהוא ספק הו׳יל לרכינו לאשמועי' ‪JJ .‬‬ ‫פי הרב המגיד‬ ‫הפק‬ ‫׳‬
‫נראה עיתר פפי' שט דמר"; ז״ל דהוא מהתוספות ן ‪-‬‬ ‫דאיירי כש״מ ומינה לבריא ופו' והקשה הלח״מ ז״ל‬
‫לקמן די‬ ‫ז״ל ‪—I‬‬ ‫‪Ml. A‬‬
‫כרמז‪:‬ז‪ .‬כדכח רכיט *״‪I‬‬ ‫דמותי שציש ‪m‬‬
‫כח‬ ‫מדכתב רבינו כפ״ט כש׳׳מ שחק וצווח קנה שרבת ש"מ‬
‫כמ״ש דכי מועט וכפי'י' הראכ״דז״ל וכן נראה מההגפוק‬ ‫ככתוכין וכמשורין דמו וליכא הפיקאונו' ואה נפשך לומר‬
‫שם ע ש‬ ‫כיו; חיכה לו ע״י חסי הדי כמתנת בריא לא היא דכתב‬
‫רבינו ש״מ שזוכה מדין מתנת ש״מ היח וכו' וי״ל דהיינו‬
‫דוקא שאם עמל חוזי וכו' ע״ש ולא דתה מ״ש הח״ו‬
‫הלכות עכירות‬ ‫כהגהות הדא״ש פ״ק דגיטי; דכתג כהדיא דש״מ חפי'‬
‫ע”י דכויר\י כנתוכק וכמשו ‪ p‬גס מ״ש שם לרעת רש״י‬
‫שחס פשע‬ ‫פרק ‘ג' הלכה ג׳ יראה לי וכו'‬ ‫זל דש"מ כידו לחזור הייטדוקא פלא נעשית מחשכתו שלא‬
‫כמזיק וכו׳עיק להלח״מז)‬ ‫דכה אלא לראוב; ולא לבניו • ומה שהקשה מכחא ל״ק דלא‬
‫והמש״ל ז״ל שיישבו ראיות התיש' ז״ל לשיטת רכינוולעד’‬ ‫מייח אלא כהתמא דאנן סהדי דלא נתן אלא לאי ולק‬
‫דאין אט צמנים לזה דכבר כתכו התיס' כריש ככ״ק‬ ‫כיון שהולך לאו כיני לא קנו כניו ודומיא חדיה כש"מ‬
‫וכריש הניזקי; דמדק הק־ש פטור מן התייה וכן פסזן‬ ‫כיו; שהולך כזכי ולא חזר זכו כניו מכח ירושה■ אמנם‬
‫רכיני כס' נ"מ יע״ש וכיק שכן אם פשע כהקדש פטור‬ ‫כעיקר הדין ראם זיכה לראובן אינו יכול לחזור דדכמו‬
‫דלח עדיף ממזיק דהא בהא תלייה וזהו שפיט דכים‬ ‫ככתוכק ופו'• גם נוראית נפלאחי איך נעלם מהלח״מ ז״ל‬
‫וכתב קרקעות ועבדיה ושטיור‪ ,‬כרי להוציא הקדשותומעתה‬ ‫מ״ש רכיט כפ״י מהלכות אלו די‪ 1‬י"כ ש״מ שנתן מנה‬
‫הנך ראיות שהןיא הש״ך סי' ס״ו ס״ק קכ״ו לרעת רכיט‬ ‫לאחד וכו' ינתנו ליורשי מי שנשלחו לושדכיי ש"מ ככתוכין‬
‫מהא דאמר ר״א כפ' הזהב דשכועה זי תקנת חכמיםונו'‬ ‫ונו' ע״ש • וכעיקר הקושיא נ״ל פהקדיס להקשית דמנ״ל‬
‫דמשמע דחייכים כפשיעס ונו' יעי׳ש ליתא לע״ד רהא‬ ‫לרכינו זה כיון שלא הוזכר כגמ' אלא ודאי הוציא זה רכימ‬
‫אף יבינו מורה כהקרשות דפטור מפשיעה גרעתהתוק׳‬ ‫מהכית רשב״ג דלא פליג את״ק אלא משום דלא כאה‬
‫דשקליס ' ןאמר כהדיח דש״ש כהחדן‬ ‫'‬ ‫דכירושלמי‬
‫'‬ ‫ומה גם‬ ‫לידו ולכך אמר כשיכא יצווח אכל אם פא לידו המתנה אף‬
‫רכיון יתקנו שזטעה‬ ‫חייג כגניבה וחכירה יע ש וע"‬ ‫רשכ״ג מודה כיון דשתק מעיקרא ככר זכה כה והנא‬
‫שלא לזלזל גם זו ככלל וכבר כתכתי כזה כפ״ג מה‬ ‫מייח שהגיע השטר לידו אכל לא החזיק כנכסים וכיון‬
‫שקצים יעו ש ‪:‬‬ ‫דדכח ש״מ כמסורין דמי חשכינן כאלו הגיע כל מה‬
‫כפת ולא‬ ‫פרק ״כ הלכה ט' ולא'‬ ‫שכתוך השטר וזהו שדקדק ה״ה ז״ל שם וה״ה לכמא‬
‫במצח וחס קצן ונולי‬ ‫י‬ ‫כשיגיע ליד מקכלר״ל נמוהכא שהגיע השטרלידוודו״ק ‪:‬‬
‫אוכל אותו בק כפת כי; כמלח ווט' כתב הראכ׳יד זלדוקא‬
‫אחת כהפיתת מלח עראי אכל לא מליחה גמורה וטלי‬
‫משמע מדבריו אלו ז ף כתחת חס מציחה גמורה הסורה‬ ‫הלכות עננים‬
‫^פ"כ ■מעשיות משנה ג'‬ ‫דאמרי' "‬
‫׳‬ ‫ולע״ד הוא י תמוה‬
‫הנוטל זתים מן המעט; טונע׳אחת כמלח ואוכל וחם‬ ‫ופו' עיין מ״ש‬ ‫פרק ר הלכה ח׳ כית הכד‬
‫מלח ונת; לפניו חייב ותמרו כירושלמי חם מלח טוכצ‬ ‫הלח״מ ז״ל דאישתמיט‬ ‫‘‬
‫למ״ל צירוף ואם ציחף טובל למ״ל מלח ומשני ע״י זה‬ ‫מיניה מ״ש הדמכ״ם ז״ל פ״ה מה' שכירות דין ח' ופ״ו‬
‫וזה עכ״ל ונראה דהכריחו לירושלמי לזה ולא פי' המשנה‬ ‫דין ד' כהכיאאיתש שם כי שם כיתו ודוי׳ק ‪:‬‬
‫כפשטה דמיירי לעני; צירוף כמו הך משנה ־המקלף‬ ‫ה ל כ ה ט ' שתי גנות וכו' והקשה הלח״מ ז״ל דהא‬
‫שעורים דק‪-‬תני ואם קילף ונתן לתוך ידו חייב דהתס אין‬ ‫כגמ' השוו דין העילה לדין מו״מוכיון‬
‫כקליפה שוס חיוב אכל הכא רכמליחה הוקבע למעשי‬ ‫דדכינו פסק גכי איסורא דלא שיינן נ״ש דגכי מו׳ימדלא‬
‫ושינתה המשכה כלשונה לו מי ואם מלח ונתן ולא אמרה‬ ‫שדינן וא‪-‬נו מ־וייק דע"כ לא אמרו כגמ' הו״א דוקא‬
‫ואס טבל דכהכי עסיק אלא לומד דמיייי במליחה גמורה‬ ‫נכי איסורא הוא משום דאמרי׳דכעלמא כמוי׳ממספק״ל‬
‫ולכך מתמה שפיר ביק דמיירי במליחה גמורה למ״ל‬ ‫ולכך לגכי איסודא אזלי לחומרא ואי אשמועינן גכי‬
‫צירוף ומשני דכעי' תיוייהו וא"כ מאי דתכי המולח קובע‬ ‫מו׳יימ הו״א דהא דאמר ר״י של כעל האילן הוא משוס‬
‫הוא רוקא ע״י צירוף אבל אחת אפי' מליחה גמורה איט‬ ‫ספיקא ולהכי מוקמינן ממונא כחזקתיה של כעל האילן‬
‫קוכע ‪ -‬והנראה כיה ליעת הראכ״ד ז״ל דהירושלמיסוכי‬ ‫הכל גכי איסורא אזלי' לחומרא אמנם אם הדק פשוט‬
‫כאכיי דס״ל כחלמודין דכח״ל אפי' שתייה לא קבעה‬ ‫לנו גכי מו"מ א"כ מהיכא חיתי לן להתמיד גכי‬
‫דכהכי מיידי מתני' דקתני כיישא המטביל כשרה פטוי‬ ‫■‬ ‫איסורא ‪:‬‬
‫וא"כ מוכרח מאי דקחני ואס מלח ונו*‬ ‫תייכ וא"‬
‫־יי״י חייב‬
‫וחצו ‘כמק‬
‫י^יייי‬
‫הוא במליחה גמורה ולכך ע׳יי צירוף חייב אמנם לרכא‬
‫דאחת לא קכעה וכשתיס קכעה אתי מחנתין כפשטס‬ ‫ה^כות עלוחין‬
‫דקתני המטכיל כשדה פטור מיידידוקא כאחק וא״כמאי‬
‫דקתני כיישא המולח אפי' כאחת והך דנקט ואס מליו‬ ‫פרק ‪ '1‬הלכה ב' ואם היה לו עסק אחי ופו׳‬
‫הוא פי' ע״י טיכול ־ אך את זה ראיתי כש״מ למציעא‬ ‫אפי'העלה לי דינר ככל ימי‬
‫גכי מאי דאמרי' כארץ אפילו אחת קכעה כתב כש^‬ ‫השותפות דיו ונו' וכן אס א״ל וכו' שלישו או עשיחתיוכו'‬
‫הראכ״ד ז״ל וז״ל ואי ק״ל הא דתנן כמעשיית המטביל‬ ‫וכקכ מר^ ז״ל דהייט מאי דאמד מותי שליש וכו' ואחר‬
‫כשדה‬
‫נו‬ ‫יגד‬ ‫הח־דצים על הרמכ׳ם הרכות •עאלה‬ ‫לאברהם י‬
‫חמך לא שייך לומד רשמא יעשם תחמה דכיק דהש חמך‬ ‫נשרה פטור אינא למימי ספיחה המליחה גמורה לאכיי‬
‫ואין ראויין שיב לעשוהם תחמה דזת לא יתכן דעריין‬ ‫ואין סברא דפליגי אכיי ויהא כהני וא״ה סותר דהרי‬
‫איכא למיחש רמקודש לכן עשאס תיומס ולא שייך למתק‬ ‫עצמו ומה גס דספיתה היינו טיכול כמו שפירש״י רל‬
‫אלא לכהנים ואיך התיר רכי למוכרן כשוק אלא ודאי‬ ‫ונ״ל דלאו היאכ״ד דהשגות הוא • אמנש מ״ש ולא עש‬
‫כרכחיכנא • וראיתי עוי כש״מ לשש שכתב משש הגאוניש‬ ‫הפח משום אישור טכל■ לא ירעחי פי' אך ראיחי כש"מ‬
‫דלא גיסי' כגמ' ולר׳ ן ונו' וכוונתה כזה דלפי המשקנא‬ ‫לשש גבי וכפתן לא יאכלו כתה כשם הראכ״ד ‪"1‬ל ח״לוני‬
‫לא פליגי ד״י וד״ן כזה ואנס״נ דד״ן מיידי ככרי חשחנן‬ ‫הכיתה יוחי היא קוכעת מאכילתן עם הפח וכו' ופי'‬
‫וכו' ולפ״ז יתיישבו דברי רבינו על נכון • אמנם נראה‬ ‫רה״ק כפתן לא יאכלו אא"כ נטלו ישית מכע״ה ו>ט'‬
‫דכד מעיינת כה שפיר ליתא כלל ראן לפיגירהח זוע״ב‬ ‫אכל בנטלו רשות מעשרין וכו' הרי הרכמס ברורים דס״ל‬
‫צ״ל דפליגי י״ן ור” כ כזה דאל׳כ מאיהיכח כיינייסווצ״ל‬ ‫להיב ז״ל דאבילר> עם הפת היא קוכעח למעשי והיינו‬
‫דפליגי כהכי דלי״כ מתני' איירי אף כפירות מתוקנים‬ ‫דהשיג על רבינו שכתב דאיבלעס הפת וכו' אמנם לעד״ן‬
‫ולכך לא יגע כהם דארס רוצה וכו' ולד״ן לא אייח מתני'‬ ‫חה לא יתכן כפי' ככיייתא דא"כ ליערכינהו וליחטנהו‬
‫אלא כפירות שאינם מתוקנים ומטעם שמא עשחן וכולי‬ ‫וכפתן ובמלח לא יאכלו אלא א"כ נטלו דשות ו' ‪ u‬־ אץ■‬
‫אכל כפירות מתוקנים דליכא ‪,‬האי טעמה שפיר ח ג ע‬ ‫יעלה על הרעת דאכילה קובעת למעשי והא ככל מרןום‬
‫כהם וכהכי ניחא לי כווגתיכרי התום' שם שהקשוחלמא‬ ‫אמרי' אוכל מהן עיאי והא רחמיי' לא ישפות כמלח‬
‫לא פליגי ביוקר מכח חסרונן ותחצו משש י’ ת דמשמע‬ ‫לאו משוס דאכילתו כמלח היא גוימת הקכיעות דהא‬
‫ליה מקני' כבל גוונא איידי אן כפיחת שאינם מתוקנים‬ ‫אמתנן כהריא דספיתה קבעה אלא משוס ראמרינן‬
‫וצ״ל משוש דאדש רוצה וכו' משמע דכש״ד דקושייתם‬ ‫המולח זיתיו קכעה למעשי והיינו משום דגלי ארעתיה‬
‫ש״ל דפליגי כפייות מתוקניש וכו' וא"כ לפי׳ז אמאי פשק‬ ‫חהו גרט לכך גורו אף כשפיתה ווה הטעם לא שייך‬
‫רכיט כשתם והול״ל רכפיחת מתוקנים יכול למוכרם ומה‬ ‫כפת וצ״ע ‪:‬‬
‫גש מפשטדכרידכינומשמע דהאדקאמר לאיגעכהןהוא‬
‫אן על פידות מתוקנים מדנקט הך טעמת דשמא עשאן‬
‫י גכי מכירה לכהניס ולא אעיקר ה־ין דלא יגע כהן ‪:‬‬ ‫הלכות עאלה‬
‫הרכה כ' המפקיר מירון אצל חכידו והרקיבו וכו'‬
‫ומוכרן וכו' לכאורה קשה דהח כגמרא‬ ‫יותר מכרי‬ ‫פרס ז׳ הלכה א' אכל אם חשיו‬
‫אוקמוה דמיירי ככרי חסרונן וא"כ לדידן דקי״ל כדכנן‬ ‫חשיונן מוכרן ככ׳יד וכולי‬ ‫י‬
‫דרשכ״ג הי׳ז לא יגע כהן וכמבואר כדין א' ומכחזסכתפ‪.‬‬ ‫זוהי רעת י״י כב' המפקיד ואמרו שם רנכ״י פליג עליה‬
‫רח״ף ז״ל דהך פלוגתא דר"מ וחכמים לא קאי כלל כסך‬ ‫וש"ל|ראף כיותר מכ־י חשיונן נמי לאימכור רחיישי׳שמא‬
‫פירות וכו' ראן חכמים מורו לר'מ כזה כיון דלא עמדו‬ ‫יעשם תיומה על מקים אחי והרי''ף ז״ל פשק כד״ילגכו‬
‫ואן ’למכקיר‬
‫נפקיר ידוע שלכךהיו‬ ‫לכל ‪,‬‬
‫אלא כרי הסחנן הידוע ’ י‬ ‫’ י’‬ ‫י׳ין ותמה עליו היא״ש ז״ל כיק דר״ן'ן כתיאה‬
‫כר‪,‬ראה הוא למה‬
‫בקנקנים רוסו הפשרשאיט‬
‫פליגי אלא •‪-*-‬י־דיוייי‬
‫ת לא רז ^ו רי‬
‫אמנם‬
‫עותחן מדורי‬
‫ד יו ר ו ״ ע ו‬ ‫^ז דלא‬ ‫כיון‬
‫ז״ל דו‬
‫היי״ף ז ‪S‬‬
‫לא פשק כוותיה ע”ש ובאמת ליעת ה רי ” ‪0‬‬
‫ראוי לידע ולכך הוי כמו יוד‪,‬ר מכרי חשיונן ולכך חששו‬ ‫פליג דיין אלא משוש טעמא רשמא יעשם תרומה וכולי‬
‫אן שהוא דכד מועט ור"מ ס״ל חקא כיותר מכדיחסחק‬ ‫ח כ כזה״ז דליכא למיחש להכי מורה ר״ן לסברת‬
‫דהוא הפשר מחכה״ ולכך דמייא חיוכא עליה להשיב‬ ‫דכיתי מכרי חשיזנן ימכור כיון ימורה הוא להך טעמת‬
‫אבירת אחיו אך להפשר מועט כזה לא הזקיקוסו ליטפל‬ ‫דר״ן רארשדוצה וכן יאיתילהמע״מ בש' פלפלה חייפתא‬
‫בו כנ״ל כרעת סרי״ף ול״ק מס שהקשה עליו כעל‬ ‫שכ כ יע״ש■ אך אמנם יזה לא יהכן אלא להרי׳יף ז״ל‬
‫המאור זי׳לדאיך אפשר לחכמים דיחושולהפשר הקנקנים‬ ‫דחין דרכו להביא כהלכותיו רין תרומות וכמו שלא כתב‬
‫ולא להפשר כדי חקרונן ‪:‬‬ ‫הך חכניני לכהניש כמ״ש ה״ה ז״ל אך להרמב״ס ז״ל‬
‫דמיידי כזמן דאיכא תרומית אמאי כתב סך דיכא דר״י‬
‫דיותי מכרי חשתנן הרי זה מוכין ושלא כ־עת ר‪ :■:‬״‬
‫הלכות מלוה ולוה‬ ‫הוה ממתי דגדסי‬ ‫■ולכאורה נ״ל רגיעה הרמב׳יש ז״ל הוא‬
‫כפי׳ק רפשחיס גבי הך מעשה דיוחכן חקו־אה דהתיר לו‬
‫אותה לא‬ ‫פלק ג' הלכה א' אין ממשכנין‬ ‫רבי למוכרו כשעה חמישית ושכרד׳יי רהךמעשהכרשכ״ג‬
‫כש‪ :‬נח כלואה ולא שלא‬ ‫ודחה אכיי כיון דאמר ד״י רוקא ככיי חסרונו וכו' הזי‬
‫בשעת הלואה ופו' עיין השגת הראכ׳׳ר ז״ל ועיין לה״ה‬ ‫נמי יותי מכדי חשיוקהיאהדי רלרנכ״י דס״ל ראן ביותר‬
‫ז״ל שהביא ראיה לכיאב׳יד ז״ל מהא דאר׳יש וכו' יעו״ש‬ ‫מכדי חסרונן אין לו למוכרן א״כ הוי הך מעשה דלא‬
‫ולער׳ין כהק־יש להקשוח על רכיט דכש׳יש כמציעחדקיג‬ ‫כסלכחא דלא אתי אלא כישב״ג וכיון רקי״ל דמעשה רב‬
‫גבי הא דאמר שמואל שליח כ״ד מנתח נהיחי הקשה לי‬ ‫קי״ל הלכה כרבנן ררשכ״ג וגם אכיי ש״ל הך דר״י • לכך‬
‫מקיא ילא תחבול כגר ומלא יחכול רחיים ונו' ותיק לו‬ ‫פשק יכינו כוותיס ומה גס דאף שתמה דש״ס רלא‬
‫לעכור עליו בב' לאוין ע״ש וא'כ כיון דפשק כשמואל‬ ‫כינכ״י דהאקאמר דמוכדו לנכרים ולרעד‪ ,‬י״ןלאמוכנינן‬
‫בסמוך גבי עכוט א"כ הול״ל הכא אם חבר ונשרן לוקס‬ ‫ליה אלא לכהטש דחיישי' שמא עשאן וכו' ואין לרחוק ולו'‬
‫אלא ודאי דרכינו י‪(.‬שיחיה הא דאמר‬
‫א"נ י‬
‫שתיש וכן גבי י‬ ‫דהיירי כפימת מחוקניס• אך אמנה ראיתי כש*מלמניעת‬
‫ר״ש רוקי ענייה אין ממשפננין אותה ואחא קרא לומר‬ ‫שכתב וז״ל ומיר\ אע׳׳ג דלית ליס הכא לי״ן הך מילתא‬
‫דלה קני כלל ימחזירין מיד דמנ״ל הא דילמת דלעולם‬‫די^ו‘‬ ‫יד״י כההוא עוכרא דפ״ק רפשחיס וכו' התם סוס מורה‬
‫אפי' עשייה ואתא קיא לעכור עליו כב׳ לאורן לכך ^צ״ל‬ ‫י״ן דהתה לא שייך למישי מטעמיה דהכא רזימנין יכו'‬
‫מילתא‬
‫י ‘‬ ‫דחיקא יליס‬
‫‘‬ ‫כיק דדדיש בעלמא טעמא ‪.‬ן‪.‬‬ ‫יכוונתו כזה הוא לומר דמיידי כחמך ממש רהואכתדלא‬
‫לטפויי ■'אווי כל שיפת דחיפא צמדדש והשתא דאסית‬ ‫שייך למימר שמא עשאן וכו' אכל אין לפרש דכיון דהוא‬
‫להני‬
‫■יגל‬ ‫חידת‪£‬ים על הרמב״ם הלכות מלוה‪-‬ולוה ‪.‬‬ ‫אברהם‬
‫לן בעלמא בא לאשר■ רכואו שניהם כיון דשקולים י וכהןו‪.‬‬ ‫להכי מד״ש נשמע לר״י דק״ל דלא דרשי' עעמי( דקרר<‬
‫קשבחנא פתרי למס שהקשו‪.‬התוה' כפ' הפועליש חפ״‪3‬‬ ‫ויאפי׳ עשירה כמשמע א״כ אתא קרא לאשמיעי' דחף‬
‫דתמורס על מס דאמר אביי לההוא גברא דחכל הכינא‬ ‫בדבר היתר כגון שמשכנו בשעת הלואתו דליכא לאו דלא‬
‫דהשכתיה זיל אהדר והא אביי הוא דחמר אי עכד מהני‬ ‫ת־א אפי״ס אזהר רחמנא גבי אלמנה דגזירת הכתוב היא‬
‫ותירצו דע״ב לא קאמרדמהני אלא היכאדמיכמן לעכור‬ ‫והשתא ל״ק מה שהקשה ה״ס ז״ל דפליג כתיתי ניקיסא‬
‫יע׳‪-‬שוק' לי דא׳ייב אמאילחמוקי פלוגתייסו דאבייורכא‬ ‫בהא תלייא לא חש תנא למיתנייה ימה ס‪-‬יז תיק הגמ'‬
‫כהכי דלאכיי דמהני איני מחזיר כיו; דמכוין לעבור לדכא‬ ‫כשס־שה לו מקרא דלא תחבול ‪ p‬משום דאכתי לא אשי ‪f‬‬
‫לא מהני ולכן מחזיר ולעיקר הקושייא ל״ק דניון דעיקר‬ ‫ארעתיה הא דהגיה רבא כברייתא דקי״ר ע״ש בד״אוכג'‬
‫קיא לא אתא אלא לאשמועי׳‪ -‬דלא ‪-‬קני ימחזיר‪-‬מיד הפן‬ ‫אן לאחד דגלי לן רבא כברייתא דאיבא חילוק כין משכנו‬
‫דעלמא ובאמור אף אביעמי מודה כיס דלה‪-‬מהני ילעד״ן‬ ‫בשעת הלואה לשלא כשעת הלואה א״ב אתי ק‪-‬־א דלא תחבול‬
‫דזוהי דעת רכי'ז‪".‬ל‪.‬שבתכ ומחזיךיןכע'ה‪.‬לגמר‪.‬דלא קני‬ ‫לגתיה לאשמועי' אף כשעת הלואה אשוד ‪, :‬‬
‫כלל ומסויד מיד • אלא דבאמת אפתי ק"ל‪-‬ךאמאי כתכ‬ ‫’‪ DC‬ואס חבל מחזירי; ממנו כע"כ כתב ה״ה ז״ל וזה‬
‫רכי' דאה אכרלוקהדמאי אידייאאכד דביק׳ דקי״ל ברכא‬ ‫ניתק לעשה שאמרה תורה אס תכול תחבול‬
‫דס״ל דאע״ג דלאמהני לקי משוס דעבר אמי;נך'דדחמנת‬ ‫ודרשו ז״ל אפי' שלא כרשור‪ ,‬וכו' ע״ש וק' לי דא״כ;אמאי‬
‫א"כ משעה דחבל תייב אף דמחזיר אחי׳ך • אשר עליכן‬ ‫לא בתב רבינו דאס חבל אינו לוקה כמ״ש גבי מלוה‬
‫נ״ל דרכי' ז״ל ק״ל מאי דאמד אבי׳ בסוף ■המקבל שדה‬ ‫חכירו כשמון ועוד דכפ' אלו מציאות מצריך להו קראי‬
‫ובו׳זילאהדד וכיון דה״ל דמהני אמאי אמר״לההזיל אהדר‬ ‫לבשות יוס וכהות לילה ולא קאמר דאיצעריך לבגד אלמנה‬
‫כקושיית התיש' שס ולכן ס״ל דהא דאמר‪ -‬אביי; דמהני‬ ‫גס תניא בברייתא שס בהן קדא דאס תכול הס ב״ח הדי‬
‫‪.‬׳לקי אלא כגון הן דשינוי קונה כדחוקי פלוגתייהו כפ״ח‬ ‫כבד אמוד לא תנא הל ביתו ואס איתא הרי כבד אמור‬
‫דתמויס דגזל צמר ועשאן כגדיס דאין כאן תקנה כחזרה‬ ‫תתכול הול״ל וב״ב התוש' כב' הפועלים דף קש׳יו כד״ה‬
‫אבל הינא דאפשרבחזרהשייך לתקוני ללאו‪.‬ולא לקי ולכן‬ ‫וחייב כסופו דאין כלאוין אלו שוס ניתוק גס מדכדי‬
‫ח״ל זיל־אהדר כי היכידלאלילקי ולכן גבי לאודאובלנפש‬ ‫הדאכ״ד ז״ל שהובא בש"מ דקי"ג ע"כ יש להוכיח דש״ל‬
‫ולאו דבגד אלמנה דאין בו ניתוק אמר הן לישנאידמחזיר ק‬ ‫דאי; בו ניתוק שכתב וז״ל וה"נ משתברא דהא האי קיא‬
‫לו כע״ב דלא לקי לא בן גכי השבי! העבוט דכשמוך כיק‬ ‫ובו' כי האי ש״ל דשליח ב״ד ממשב; ואפ״ה קאמר לא‬
‫דלאו ניתק הוא לא קאתר האי לישנא דמחזיי כ ע״נ אך‬ ‫ימשכן בלי אובל נפש ורבנן מחזיר את המחרישה ביום‬
‫לתירק התוה׳שתירצו דלאאמררמהניאלאככוונתולעכור‬ ‫ומתני' ד״ה היא ובו' פי' דבריו דש״ל כרעת הרמב״ן ז׳יל‬
‫והתם בשוגג איייי עיין לרכייהס בב' הפועלים וככ״ק‬ ‫והדשב׳א ז״ל שהביא ה״ה ז״ל דמחיישה הוי כלי אוכל‬
‫דתמורהקשה אי׳ב אמתי לא מוקי פלוגתייהו דאכיי ורנא‬ ‫נפש וא״ב היכי תני מחזיר המחרישה דמשמע בלי■ אובל‬
‫כהני להוי ־אלמנה ואוכל נפשכיון דלא גיקוק הואלאכיי‬ ‫נפש ממשכני; ולבן תיק ש״ל כאביי דאי עכד מהני ואי‬
‫דמסני א"צ להחזיד ולדכא דלת מהני צריך להחזיר אמנם‬ ‫ש״ל דכר ניחו־ הוא לק"מ וכ"נ הגהות מימוניות על‬
‫לפי האמו' ניחתכיו; דאכיי גופי׳אמר זיל אהדרא׳יב ש״ל‬ ‫הברת רבי' דלא הוי לאו הניתק לעשה ונו' ובן דעת‬
‫■‬ ‫דצריך להחזיר כי היכי דלת לילקי ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫הדיכ״ש ז״ל כמ״ש ה‪":‬מ ז״ל ו־לחי׳מ ז׳׳ל לא ראה בלזה ‪.‬‬
‫‪ 3‬ר ק ל ' ה ל כ ה ג' ואע״פ שהמלוה וכו' עיי;‬ ‫ונפיבן תמס על הריב״ש דהא כהן דאלמנ' ובלי אוכל נפש‬
‫מ״שהלח״מזל ומה שתירץ‬ ‫אמר קרא בהו השב תשיב ובו' לא‪,‬ירעחי אחקרהו דאין‬
‫ותמצית דבריו הוא דוקא מלוהוערב דאית כו קום עשה‬ ‫זה עני; לו גס הייה ז״ל כתב הנתוק מקרא דאסחבול כיון‬
‫כין קודם גבייה כין לאחר גבייה הוא דפטורין■ רהייט‬ ‫דהלאו דאלמנה וא״ב בת־ לישנא דחבלהלבן נתב דקרא‬
‫קורס גבייה אית כהו קום עשה לקרתני «ירא ולאחר‬ ‫ראס חבול קאי עלייהו לניתוק ואולי כוונתו היא דעיקר‬
‫גבייה אית כהו קום עשה לאהדורי המעות אבל עדים‬ ‫קיא אתא לנ‪-‬ית יוס נ־אוקי בגמ' דאס חבוללבסותיוס‬
‫ליתכהו כהני ולכן מחייבי על לאו דלא תשימו; ע"כ ־‬ ‫והשב תשיב לבהות לילה אן נקע קיא לשון חבלה לנתק‬
‫ולער״ן אחר המחי״ר דאי; זה במשמע מדברי רבי' חרא‬ ‫כל האהוד בלשון חבלה להביאו נכלל השב תשיב דהוא‬
‫דת״ב לא הו יל למישתס ולומ־ מפני שניתן לתשלומי; דלא‬ ‫עיקר הניתוק אן באמת לשין רכי' אינו קובל זה כלל‬
‫קאי אלא לאחר הגבייה דעדיי; לקי הלאו דלא השימון‬ ‫דאמאי לא כתב הן לישנא דבתב כהמון גבי עכוע אלא‬
‫קודם הגבייה והו״ל לבאר ולומד דהן שברא רניתן לקרוע‬ ‫יצא לידו; כרכר תרש גס לא ירעתי ככלי אובל נפש אוך‬
‫שטרא ועוד איך גילה לנו רכיט רהע־יס מחייבי תלאו‬ ‫שיין כו דין קנייה בשלמת בגדיה אפשר לכהות יום‪ .‬וכהות‬
‫דלא תשימון מלקית ואדרבא מפ׳י״ח מה' סנהדרין דמנה‬ ‫לילה דכסות לילה קנאה כיוס ונשות יוס קונה כלילה אך‬
‫רבי' כל מחוייבי מלאות ולא מנה חיובי העדים דרכית‬ ‫כלי אוכל נפש אין זמן ועת לבל חפן גם מה יענה להא‬
‫מבואר דאינה כר מלקות • גס לא ראה מ״ש הכ"מ כפ'‪,‬‬ ‫דאר״ש בברייתא ענייה אין ממשכנין שאתה חייב להחזיר‬
‫יו׳ד מה'עדות גבי עידי‪-‬רכיה זזל שאע״פ שעוברי; על‬ ‫לה ומשיאה ש״ר בשנינותיס ר״ל דלכן כתיב לאו מיוחד‬
‫לאו לא תשימון כיון דאינס כני מלקות ובו' הדי מבואר‪.‬‬ ‫כפ״ע ולא בלל אותו בכלל דלאתבא אל ביתו לעבוט עכועו‬
‫דאק כהם מלקות וא״כ הדרא קושייא לדוכתא‪-‬דבון‪.‬לרןןא‪,.-‬‬ ‫שא״ב נתחייב להחזיר לה ומשיחה ולכן לא קאי קרא אלא‬
‫וד״ג ובין לרבנן נ״ע מורו דיש כהס מלקוח ועוד דע״ב‬ ‫כעניי' דיש בהדי; חזיה דהשבתשיבואתא קדאלאשמועי'‬
‫לת אוקמוה כש״ש פלוגתא דר"א‪.‬ורבנן בלאו דלא תשימון‬ ‫גני אלמנה דלתקאי כלל ומר״שנשמע לרבנן דאויריקרא‬
‫הלא רוקה לר״י דש״ל לנ״ע דאין מוציאי; הרבית ואס כן‬ ‫אן בעשייה ולנופיה אתא לאשמועי' דחלוקה מעלמא‬
‫מאי דאמר ר״א מפני שיש כהס קום עשה הוא ‪ .‬לקרועי‬ ‫דלא קני כלל ומחזירמידוב״ב ה״ה ז״לגכי משכנו בשעת‬
‫שטרא וא"נ יוצא מיס לדעק רכנן דפליגי עליה משום‬ ‫כליאתו ע״ש ואין להקשות דמנ״ל לר״י דאתא קרא להבי‬
‫דס״ל רשימה מילתתהיא אמכם לר״אדה״לדיוצאהכרייגין‬ ‫רילמא אתא לאשמועי׳ראף כשעתהלייאהנמי קניומחזיר‬
‫תו לא צריכי; לאוקומה דברי ר״א דאמר מפני שיש כהם‬ ‫דניון דאתא לאשמועי' הפך דעלמא א" כ בלההית׳להןת‬
‫קום‬
‫‪U‬‬ ‫׳אברהם ■!חידדעים על הרככ׳ם ׳הלכורנ מ^וה־ ולוה יגל‬
‫המקשה הוי נייטורו ממלקות ואס לפי שכרת המתק הוי‬ ‫־»(‪ 81‬עשה לקהועידשטיא הלה אתי כפשעיה דקום עשה‬
‫המדת־תים‬
‫•קיש‬ ‫יטודו מלא תצנשה וכאמור ודואק • אמנם ה מ;‬ ‫פיטוו‬ ‫■לאהרא* המעוק ורכנןפליגי עליה וסכמ דאינה יוצאה‬
‫שהביא ה״ה ז״ל ש״ל דלר״א דה״לריוצאה ‪■ i‬ייניס לוה כ‬ ‫זלנךמחייכין אכל כלאו דלא השימון אפשר דלנ״עמחייכין‬
‫כד״י דמוקי פלוגתי־הו כשימא וכו' אלא מוקי פלוגתייהו‬ ‫ידאפושי פלונתא לא מפשינן ועוד דמאי שנא גכי לוה פהק‬
‫דאם קרא דוחי אחיך הוי ׳ניתק או לא דלי״א ש״ל דהר‬ ‫רכי' דפנוודאףשאק כידו לאגכייה ולא קריעה וגכי ע ^ ‪c‬‬
‫'ניתק ודכנן ה״ל לא הוי ניתק כיון דלא אמי־ה הורה כפי'‬ ‫פסק •דסיע מהך סעמא דאין כידס לנהוקי ‪ -‬גס מה שפי'‬
‫והשיב כמו גכי נזילה ולדידהו אף דה״ל דיוצאה כדיינים‬ ‫בדכרי ה׳׳היז״ל כמ״ש ויש מדקדקים בהפך ר״ל גבי לוה‬
‫אפי״ה לקו אלאוין דרכית וכיון שכן קי'^ כרבנן לגבי ר״א‬ ‫יוכו' אין יה נראה דמלשונו משמע דקאי אכולה כבא גם‬
‫ורי׳ג דשתם מתני' כוותייהו ולקו שפיר ועוד יש לפרש‬ ‫מה שפי' כפי' הב' אינו מוכן ואפשר דט״ס נפל כדבריו‬
‫דהמדקדקים ש״ל כפי' החוש' דאף לנ״ע דיוצאה כדיינים‬ ‫’ונצ״ל ר״ל דפהק כר״א משום דאית ליה ובו' כדפירשו שם‬
‫ולא לקי אלאו דלא תקח מ״מל־י אלאו דלאתשימין דאינו‬ ‫כתוש' ואינחו אית להו כפירשי זל וכו' וכוונתו לומד דכאו‬
‫ניתק ואם פן לא קאי אלא אמלוה דעובר על לאו דלא‬ ‫‪.‬לקלוק על רכינו שפקקכר׳יא הוא משוס דש״ל כפי' התום'‬
‫> תשימון ודו״ק נ‬ ‫דמוקי כגמ' דלכ״ע ס״ל כי״א אבל המדקדקים הכי״ל‬
‫פיק י״ו הלכה ח׳ ' וכן אם מת השליש וכו'‬ ‫’ כפא רשי ז״ל וכיון דמוקי כגמ' כר״י לכך פשקינן כוותיה‬
‫ה״ז פיוע אעייפ שאין‬ ‫*‬ ‫וו^ינו דקא דתי להאי פייושא משוס דה״ה י״ל לא עשיק‬
‫יעדים על הכתב עמ״ש ה״ה ז״ל דנלמד זה מהך משנה‬ ‫כהך פלוגתא דר״א ן״י כ״אלבתרכנ״ל כוונקו כלי פקפוק‬
‫’דשפ״ק דמציעא כו' והלח״ח זל כ' דש״ל כפירשי זל חה‬ ‫‪v‬אפ"ה לא איפרק מחולשא וכנראה דנעלם מעיניו דברי‬
‫׳ כורר דהאי דקתני כברייתא ואין עליו עדים הוא אין ערים‬ ‫יהגמ' שם דש״ה דקאמר כהדייא והלכתה כר״א גס מדברי‬
‫’כלל קאמר ומפרש רכינו דא‪-‬־ת ליה שטר דהו• מיגו ואפי'‬ ‫׳ס״ה ז״ל הכי משמע דהוצע להביא ראיה לדבינו דפשק‬
‫איתחזק וכו' כמו שפי' התיש' ז״ל ע״ש ולענ״ד לא ירדתי‬ ‫•כר״א■משים דרב ספרא דאמר הכי וכ׳כז״ל והכין ד׳ל‬
‫לעומק דבריו דע״כלא מהמניקליה לשליש אלא לאמירתו‬ ‫לדמאי דאמרו כהלכות והלכת' כר״א משמי׳דנפשיהקאמר‬
‫'שהוא אומר כפי' ידענא כיה דהא^‪ .‬שטרא שהוא פרוע‬ ‫י‪. .‬‬ ‫הכי וצ״ע ‪:‬‬ ‫‪ f ■'■.‬־‬
‫אכל כשמת ולא ידעי' מעדותו כלום מאי מהני הך שוכר‬ ‫ו ל ע י ק ר הקושייא על רכי' נלע״ד דרבי' ז״ל מפרש‬
‫דמצינו כין שטרותיו דאימור דהמלוה מסרו לו לישיפרע‬ ‫כפירש״י ז״ל אך לר״א ודאי לאו תנאי‬ ‫י‬ ‫‪:‬י‬
‫'לו הלוה יהא מצוי למועדו ללות ועדיין לא נסיע דהגע‬ ‫וכסברת המקשה דלא הוצרכו לאוקומה כתנאי אלא לר״י‬
‫'עצמך דאס השליש עצמו אינו יודע מה טיכו של השוכר‬ ‫אכל לר״א ודאי כ״ע מורו דיוצאה כדיינין והלוגי‪,‬א דר״א‬
‫כודאי יהא מונח ואין לו' דודאי כיון דניתן השוכר לידו הוי‬ ‫ורבנן הוא בלאתשימוןוכדאוקמו' לר״י וס״ל לרכי׳דלמ״ד‬
‫'כאלו נמסד לי־ הלוה כיון דהוי ידו כי־ו דזיל לאידך גיסא‬ ‫יוצאה בדייכין אק כאן מלקות כלל פיון דלאוי דרבית ניתנו‬
‫ידידו כיד המלוה ועוד דא"כ מאי מקשה הגמ' כפ״ק‬ ‫לתשלומין א"כ אין כהס מלקות כלל דהגע עצמך דאיסור‬
‫דמציעא עלהך דאמר רב סמפון היוצא לניד מלוה ממתני'‬ ‫ל‪.‬העדכ והעדים הוא תלוי כמה שגרמו לנשך את כלוה אם‬
‫דאס'■יש עמתם סמפונות וכו' לוקמה כשליש וככר כתבתי‬ ‫כן כיק דניתן לתשלומץ ואינו לוקה המלוה א"כ אף הערב‬
‫■ישוב לזה כפי״ח מה' ‪-‬גזילה ע״ש • אשד עכנ״ל דהאי‬ ‫והעדים נפעמ ולכך רבי׳ז׳׳ל לא כתב אלא המלוה והלוה‬
‫דכתב דהינו ונמצא כתב יוצא מתחת ידו שמעיד על השטר‬ ‫דעיקר האישור תלוי כהס ורמז לנו יה היין נכי לוה דלפי‬
‫שמונח אצלו שהוא פרוע ודוק כלשונו שכתב שמונח אצלו‬ ‫הטעם שניתן לתשלומק איע אלא לגבי מלוה ‪.‬אבל גכי‬
‫ה״ז פ מע אע"פ שאין ע־יס על הכחב והיינו משום דקאי‬ ‫לוה דעבר על לאו דלא השיך ואין כידו לתקן הלאו אמאי‬
‫אדיש דבריו דכיון דאלו רצה לשורפו וכו' הוי נ ה ^ כדכדיו‬ ‫לא לקי אלא ודאי כיק דעיקר הקפידא הוא שלא לנשךוגם‬
‫שהוא פרוע ולכך כתב וכן אס מת השליש לומד דמה לי‬ ‫כלוה מוזהר שלא ישיך כיון שיש כידו יכולת להוציא ממט‬
‫רכריו או כתכו וזהו מ״ש ה״ה ז״ל וכיון שהשליש נאמן‬ ‫המעות שנתן היי נתקן הלאו דנמצא שלא השיך את המלוה‬
‫רבדיו וככתבו‬ ‫משניהם יעשו ככתכווכו' אכל כשציש ה‬ ‫וכמו‪ .‬כ; ערב ועדים נמיע״י שמוציאין הדיינין ממנו היי‬
‫למלוה דאמדי' דאפי' נמצא כק״י שהוא‬ ‫דמי ;ימא‬
‫ע"כ ולא ■‬ ‫נמצא שלא אר>נו מעשיהם ׳שלא שמו עליו נשך‪-‬ולכך לא‬
‫פרוע פסול דשתם משוס דכעי למוקרו ללוה דאינו נאמן‬ ‫לקו וזהו מ״ש יוצאה כ ‪r‬יניס ר׳׳לאף שלא תבע ממנו הלוה‬
‫מלוה גכי לוה אכל גכי שליש דאיהו מהימן משניהם לא‬ ‫‪..‬אפי״ה ה־ייניס מאיליהן מוציאין ממט‪ .‬וכיון שכן כולם‬
‫'כעי כתיכה ומשירה ללוה דכאמירתו למלוה שהוא פרוע‬ ‫לאו כני מלקות נינהו ועיין בשמ״ע שי' ט' וללא כהט״ז‬
‫שגי והאי דכתב שהוא פרוע לזכרון דברים ולפ״ז הא‬ ‫שם יע״ש • ומעת' מאידאיכליגור״א ורבנן בשימה מילת'‬
‫'דקתני כברייתא אין עליו עדים ויוצא מתחת ידי שליש‬ ‫היא הוא על עיקר אזכרת הלאו דלר״א הכי״לדלא נגמר‬
‫כשד לאו דוקא דאפי' כלא כתב כלל כיון שאמר פרוע הוא‬ ‫האזהרה אלא עד שיגכודכלזמן שלא גבה לא מיקרי שימה‬
‫נאמן והיינו דקאמד דהא הימניה מלוה וא"כ כלא כתכ‬ ‫כיק‪.‬דאפשר שיקרע אשטר אכל רכק ש״למשעה שנכתב‬
‫נמי אלא אגב דידצא אחד חיתום שטרית נקט לר> ועוד‬ ‫השטר‪ .‬הוי ישימהדאי׳כ כככי פליגי ר״י‪ .‬וי"א דר״י ■רס״ל‬
‫אפשר לומר דהתם בלא שטר קאמר ומפרש רכינו דהאי‬ ‫דאינה יוצאה ולאהוי ניתק לכ״ע כיי פלוגתא דר״א ורבנן‬
‫'דקאמר אין על־ו עדי קיום קאמר וכמו שפירש״י ז״ל‬ ‫כשימה לענין מלקות ולר״א דש״לדיוצאש והוי רתק לכ״ע‬
‫כמציעא ואז אינו נאמן השליש אלא משוס השוכר שיש‬ ‫הוי פלוגתייהו לענין העבית כלאו ואפשר זהו שדק‪-‬ק רש״י‬
‫כידו ומיגו דיהביה ללוה וזהו דקאמר דהא הימניה מלוה‬ ‫ז״ל שכתב פוטריןאת המלוהינט' מןל־״הומלקות דלכאור'‬
‫ר״ל דמשר לו השובר ולא חשש למיהכיה ללוה אבל יקשה‬ ‫אינו מוכן דהא ודאי אף דאית לן לאו ■הניתק לעשה אין‬
‫לזה דאמאי רבינו ז״ל לא הביא האי חנא דברייחא‬ ‫לגקין עליו אכל עכיריז הלאו‪.‬מיהא איכא וזהו דקאמר‬
‫כפסקיו • וחק מדברי ה״ה ז״ל אפשרילומר דרכיט יפיש‬ ‫אץ לוקין גס אמדי' כפ' הוציאו צו ומתודה על לאו שניתק‬
‫הך ברייתא דיוצא מתחת ידי השליש מיירי׳כהכי ככתב יד‬ ‫לעשה ואי לא עכר על לאו כלל אמאי מתודה אך לפי‬
‫וכאמור ואין להקשית דמאי משיים דכיט כתי הכי אפי'‬ ‫מ״ש אפשר לומר דכיונתו היא לצדדן ד‪,‬אמד דאם להכרת‬
‫שיה‬ ‫‪29‬‬ ‫כט‬
‫‘יגל‬ ‫חידושם על ‪5Dnn‬׳‪ a‬הלכות‪^-‬טח^ן ‪-‬וגטק‬ ‫אברהם‬
‫‪:‬מדאומיתא •פטורק׳ הקנושכזי ומשוס‪-‬דיש לחלק ; ‪jppi‬‬ ‫■היה ככת״י המלוה והא כני!כ ידו עשיקנןדי״לעי השתת‬
‫■ילאו כר שכועס דאורייתא• הוא לכן תקנו בו‪-‬רנןן‬ ‫לא אמרי' נכתב ידו ממש אלא כחתימה לחוד הגי אכל‬
‫•שכועס אכלתכא‪.‬ררשכס ככלל‪-‬שבועה‪•.‬והתורה פטדק‪■2‬‬ ‫השתא כא להודיע אפי׳ הנתב היה ככת׳׳י המלוה דאיכא‬
‫‪:‬אין לסם לחכמים לתקן להס שיטעה הפך תתויה ■מען‬ ‫למימר דכידו לנתכז ככל ימן שירצה אפי״ה פקול משום‬
‫ל ק הביאו ‪ 'sr-p‬הכותכ‪-‬דסתסנמי מיידי ל ע ק קרקע׳‬ ‫דאתי ככין השמשותהדאוקי כגמרא'‪•■:‬‬
‫'דפטומם מדאומיתאלואפא׳התקט לסם תכמיס שכיועק‬ ‫פרה כ ‪ T‬ה ל כ ה א׳ ככד כיאדנו‪-‬וכו׳ןניין‬
‫דחק כלשונו הצח ‪ .‬שבתה דין •קסישת דידוע לככל דני‬ ‫״; ־מה שה־שה‪:‬ה‪-‬הז^ל‬ ‫‪...1‬‬ ‫‪.‬‬
‫■כפירהימט׳טסחט‪-‬דינא דד?ן וחח״ד־כתשלזיש ליה סען‬ ‫דלמה חילק ביניהם והצ״ע ועיין כנ״י •‪:‬ל כהפ״ק■ דמציעא‬
‫בפ׳תכותב ‪■ p‬כתוב•‪.‬כהלכות‪•:‬ךבא • לפיש^דק מאין‬ ‫שהכריח משם הדנכ״ד דלא חיישי' להכי‪ .‬חלא‪-‬דוקא גבי‬
‫■שהביא מזלכית חינס אלא לסמן‪ :‬בעלמא‪:‬מניין• להנ״ק‬ ‫הלואה ולכך כעי ק‪:‬ין אבל כשאר רכמס לא חיישינן‪-‬דמצינו‬
‫ז״ל כסי׳צ״סוסכיאוהש׳׳ןזל שם ע״ש אלאטכאמת דמלשק‬ ‫‪,‬‬ ‫המונית לדכרי דכיט י״ל ודו״ק ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫רכינו י״ל שכתב שיטעתוהיסת מלשק‪:‬ההי׳‪:‬ף‪-‬שכתכ;‪'!1‬ל‬
‫שכועס דרבנן ולא היכיי סישת ירחה‪:‬דרב סמרשקכיניסס‬
‫דכזזנת‪:,‬רביט פיא לומר דחס מ^ד לשומד‪-‬עכריש‪.‬׳או‬
‫קרקעאו שטמת לשמור וסלה חומד‪ .‬להד‪,‬״‪.‬מ‪ -‬דמיחייב‬
‫הלכות טוען וגטק י‬
‫היסח ככל כופר ככל דעלמא והיינו‪ :‬דכתב‪-‬רמנו אס‬ ‫פרק ב׳ הלכה א׳ כליהחשודאינו נשכעדכו'‬
‫קיתה שם טענת ודאי הוא לומר דכפדיבערקרתשמירה‬ ‫■ דזלא■ שבועת הישת‪-‬וכז‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫אכל אס הודה לו כעיקר השמידה אלא■ שטעט שאבד אק‬ ‫עיין ה״ה ז״ל דכתב דמפורש בשביעת הדיינין שאין חשוד‬
‫כיה שבועת היהת כיון שאק כאן טענת ודאי דאפשר‬ ‫נשבע חפי' היסת וטעמו משוס דמאי דאמיי' יתקנתא‬
‫אמת הוא שאבד וכמבואר כל יה כהמון דין ו' • א ‪b‬‬ ‫לתקנתא לאעכדינןד״ל עלעיקדהשבועהקאמד דשכיעה‬
‫קמ״ףי״ל שכתב ודוקא שבועה דאקייקא אבל כדרכק‬ ‫שהיא דאורייתא עכדינן לה תקנה שלא תיעקר לגממ‬
‫נשבעין דמשיק פרק הכותב ובו' אינו ענין להיסת כלל‬ ‫דרמינז לה לשכנגדו אבל הישת שהיא מדרבנן לא‬
‫אלא לעכ״ד רה״ק דלאו כללא ה«ה‪;.‬־דארן נשבגניןעללהן‬ ‫עכדינן לה תקנה שלא תיעקר דלא איכפת לן אם נעקרה‬
‫כלל אפי' מדרבנן דשא גבי פוגמת דמדדבק משכנטק‬ ‫‪:‬דאל״ב מה לו להזכיר שם תקנה כלל דהכי הול״ל‬
‫■‬ ‫‪ . * pi‬״ ‪. , , , ,‬‬ ‫‪,.‬‬
‫מדאורייתא מהפכיכן ומדרבנן לא מהפנינן דהוי דכי‬
‫■והפנו ויסב טעמא כיון דשכועה מדרבנן לא‪-‬אינפת לן‬
‫&לא וראי אף שכיעת הישת אינו נשבע וכן הוא מכואר‬
‫ה^כות סנהדרין■‬ ‫שפ״ק דמציעא גבי ההוא רנגייאלרקאמר דחייכיה ■מדלן‬
‫ומשני דר״ן תקכתא וכל ודוחק■לומר‪-‬רה״ק נחייכיה ממון‬
‫פרס י״ט ה‪ S‬כה א׳ האופל הטתןזכו'הפיגול‬ ‫פ״י שישבע הישת מי שכנגת •ועוד לפי■ האמת הו״ל‬
‫וכו ק״ל דאיהרה שלק‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫לאשכועי כישת ההוא דעייא ויה לא מצינו ועיין לסלח״ע‬
‫מקרא דלאיאכל כי קדש‪ .‬הם ו‪-‬אמר ר״א כפר' כתרא‬ ‫ו״ל ע״ש • עוד נתב הימכ״ס'יל ואפילו רצה התובע אץ‬
‫דמכור‪ ,‬מ״ח אתא לומד כל שכקודש פסול כה הכתוב ליק‬ ‫שומעין לו עיין הטעם כה״ס־ז״ל וסנה הר״ב כש'מ‬
‫ל״ת על אכילתו וכמ״ש דכיט כש״ח מה' פ״ס דין יו״ד‬ ‫למציעא ד”כ גבי הא דקאמד ליח^א דלא כבן נ‪:‬ש הקשה‬
‫וכתבו כתוש' שם דאין כו אלא איסוי‪-‬א בעלמא כיק‬ ‫לרבנן דכן ננס מ״ט והתנן החשוד על השבועה שכנגדו‬
‫דהוא לאו שבכללות וכיון שכן איך כתב דכיט‪ -‬ז״ל דלוקרן‬ ‫לשבע ונוטל ותיק דהתש לא הוי טעמא משוס חשש‬
‫פליסס וי״ל כמ״ש התוס' כפשחים דכ‪-‬״ד ד״ה הא‪:‬דלגכי‬ ‫שכיעת שוא אלא משום דהאיך אינו דוצה לקבל שבועתן‬
‫כותר כחיד קדא דלא יאכל ופיג^־ אלד כג־‪-‬ש‪:‬מנקר‬ ‫הוחיל •ואתה חשוד עכ״ל משמע כהדיא דס״ל דאס רצה‬
‫ולכך חשבינהו תנא ככלל א ל‪ /‬ק הלוקק ע״ש ;‬ ‫התובע לקבל שביעתו שומעין לו הפך דכדי הרמב״ס ז״ל‬
‫פרק כ״ו הרכה ב'‪ :‬המקלל את המת פטור‬ ‫דלעיקר ה־ושייא נ״לדשאניהתם מדעי' שהואחשוד כודאי‬
‫י כתב הכ"מ ז״ל דנלמד‬ ‫'־‬ ‫‪. * .‬‬ ‫ולבך לא משמנן ליה שבועה חבל הבא דלא ניכר מי הוא‬
‫סדאיצטרין למייב על־ קללת אביו ואמו לאתר מיתה‬ ‫■החשוד ואף לאחי השבועה לא ידעי' לכך משיינן ליה‬
‫משמע הא שאר כל אדם פטור ע''כ ולע״ד הוא תמוה‬ ‫והיינו דלא משבעינן לרו ככת אחת כמו שמבואר‬
‫דאיצטריך כדי שלא‪-‬נלמוד מק״ו מהכאה דפטור לאחר‬ ‫‪........‬‬ ‫כמקומו ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫מיתה ואין לומר אחד ‪-‬יוכיח שלא כעמך ונו' וחפי״ה‬ ‫פרק ה' הלכה א‪ :‬ועל כולם נשבעים שבועת‬
‫חייב לאחד מיתה־ דמה לאהד שק איט כמיתה ועוד‬ ‫‪ ■ .‬הישת ובו'כתב ה״ה י״ל‬ ‫׳‬ ‫_‬
‫דאיסו גופיה׳ ייתי כק״ו מככאכ דפטור זלאשר מיתה‬ ‫וי״ל דין ההיסת ידוע שהוא בכל רבד כפייה מאחה דכי‬
‫ועיקר דינו של הביט ז״ל הוא מבואר כש״ש שם נכי‬ ‫שיהיה ויש חמך ליה כפ' הכותב כ"כ כהלכות כ פ' שבועת‬
‫יוצא ליסדג קתט ;דאס קללו אחד פטור ואמדוד■ טעמא‬ ‫המינין וכי' עכ״ל ונ״ל דכא‪ .‬להק מה‪-‬שסוק״ל ברכיי‬
‫כגמ' במקריים שבעמך שכחוכ מדכר וכן־פהק שימכרם‬ ‫!המ״ף והרא״ש י״ל כפ׳ש״ה דכ״ע נשכעק והביאו‪ .‬לחיה‬
‫‪ •::‬״ ־‪':.‬־‪.-.‬זרל‪ :‬כפי ה מה"מ דין ‪-‬י״ב ע'ש ‪ • ;:‬ג~ם‪ ,‬וזי‪-‬ם‬ ‫מפ' הכותב דאינה ראיה‪-‬דדקאיהתם ‪.‬משום־‪ .,‬דחמרי?ן‬
‫הלכה יג' •ואח־ המקלל וכו׳ עיק‪-‬לההאהרד ז׳ל‬ ‫דמיפיע מיק ולכך החמייו עליו כשבועת• המשנה שהיא‬
‫ד ־ י ומ"שהכ"מ ז״ל־ולעד״ן‪.:‬דאי ־הראכ"ד‬ ‫כעין של תייה אכל סכא דליכא האי טעמא בודאי ליפא‬
‫ז״ל נזדמנה לו פך גידסא שהביא הכ״מ ד״ל יכודאי■לא‬ ‫שכועס דדכנןויסו ילא קחני לס‪.‬כמשנה •אבל משכיעין‬
‫ריס משיג‪ .‬ע ל יביט כלוס אלא דנייש אמדין■ סכדייא‬ ‫אותן מדרבנן יכו' ולכן כא לומד‪ .‬דכודאי ■עיקר שכועת‬
‫היט לקש א״ר יוסי משוס דהוי לאו שטן■בו מעשה ע"כ‬ ‫היסת לא גלמיס •אלא מדי״ן דהתם בכופי הכל אף■‬
‫וב! היא כהדא״ש ז״ל כשי״פ שבועת הערות וה ש^‬ ‫מדאורייתא פטור אפי׳ה תקנו רכק שכועה ה"}‪ .‬אן‬
‫קשירא‬
‫יגר ה‪m ::‬‬ ‫‪^.‬הידזרביס על‪ ,‬הרמב״ם■ הלבות‪;? :‬דות‬ ‫לאברהם‬
‫למיסתם ■הלכה דלאו שאין כו מעשה ■איעיפשול ■עליו‬ ‫» ^ו‪1(5‬ייהלסדאכדדז״צ^רהיכו‪•.‬אמרז־״י־משוס ההד לאו‬
‫^^י״קר^^יקי‪-‬ב הלב יש זי^ל ׳ כפ^ ׳ קדכיה'דכנלג‬ ‫דרלמדכבמ^ לזוזימרשררר ימומז•‬
‫יעדיס פהוליה כיון‪.‬דאין כו מעשה■ אך ■לכי מ״ש■ גיחא‬
‫רויאי הא דגהב הרי״ף כתשובה ‪.‬דבעי לאו שיש‪ .‬כו‬
‫מעיה הואלעוהלו׳מן התודה אכל מדדכנךאןשאין־^ כו‬ ‫־זסהס־לההוא ■שם המיוחד ד&יפיה דקרא יוכיח אבל‬
‫מעשה פסול■‪ .‬ולעד״ן הכיח ־לזה■ ממ׳יש הכמק־י ■רל‬ ‫‪-.‬קפיפד דלית לן גילוי הדדיכן לכללין דלאו שאין כד מעשם‬
‫גופיה כפ'־‪.‬ז“כלדהלוה לא יהיה פסול אלא מדרכנן משום‬ ‫למןין עליו אכל הדמב״ם ז״ל ס״ל כפדא״ש ז יל ■דהא‬
‫דלא משמע וליה איהזדא אלא למלוה דמרויס ולא ללוה‬ ‫ה‪1‬זאמ‪5‬י‪:‬ו־^התם;‪:‬משוש י״י חוק ממקלל אף ככינוי ■קאמר‬
‫וא״כ־כ"שעדכ ועדיש^דלא משמעלהו איהודא כיא^דלא‬ ‫עלכן פגק‪.‬דכוכא כגמדיןפלי חול־אידחייא הןדידושלמי‬
‫מיויחיס‪:‬דהא ‪:r‬תן העעם ־לליה דקא מפקיד משום‬ ‫‪.‬עגמלכהיאמנסילעד״ן־דאף ׳ככינוי' חייב כהדמב״ס ז״ל‬
‫דכמו דהמלוה מיויח כך הלוה מיויח במעות ג‪1‬ו שלוקח‬ ‫‪:‬דאונכשל׳הד‪-‬אכ^ד■ ז״ל למ״ל‪..‬למיכתב כנקכו שש ללמד‬
‫אכל לא יהא עדיף מעדב ועדים כשביל זה דאדדכא יש‬ ‫;עלזאכיגדשעדישש‪.‬המייחד ידמסיכא תיתי דהה ודאי‬
‫הברא לומר כערב ועדיה כשמם לגמרי דאין לכם הנאה‬ ‫&וסמ!יהיהוא משאר כל אדם לכ״ע אלא ודאי דהשאד‬
‫אמנם כיון דאיקודייהו מדאוריי' הגי לן האי טעמא דלא‬ ‫‪■.‬כליאדס׳לקרככינד ולכן איצשרין ללמד גבי אביו דפוא‬
‫יהאפהול ג‪1‬אמדדכנןאלא ודאי נם כוונתו כפ' הדכית הוא‬ ‫‪.‬כמיהה דפעי שש המיוחד ולעד״ן דיצא להש מקיא‬
‫׳מדרבנן כמ׳ש • אך■ק' לי לזה דהא ק״ל להנמק׳׳י;ל ■דחף‬ ‫■!לי^ה את השש דמשסע דאף ככינוי ואף דסיפיהדקדא‬
‫דהעכירה ר\א מדאומיתא ב‪-‬ק דפיקולו מדרבנן נכיני‬ ‫‘־סייהיפשס המיוחד‪.‬מ"מ שמעינן תדוייהו ועיין להפריית‬
‫כיה כל מידי דרבנן והוא מדקאמר כפ' ז״כ גכי ׳כד‬ ‫‪•/p x‬מום חיים כליקושייו לר^רמכ״ש שדבריו צ״ע ‪• :‬‬
‫כינתוה דמקשה הש״ק ואמר רכה לוה פקול לעדות‬
‫והק׳הרב ז״ל והא כעי'הכחה המ אף דהעכידה דאומי׳‬
‫היק דפיהולן מדרכגן ופו' וא״ב הגה נכי ערב ועדים‬ ‫■ י ■ה^כות עדות‬
‫לא יהא נפקל אף מדרבנן כיוןדכעי׳חימוד ממון כפיקול‬
‫דדכנן ואפשר דלא ק״ל הכי אלא אף דעכירה דדבנןילא‬ ‫פ ד לן ■א' ה ל כ ה נ׳ כ׳יג ונו׳ עיין מ״ש הנ״מ‬
‫'כעינן רשע רחמה וכן נראה מפהק ■מר'ן כש״ע ועיק‬ ‫ז״ל וראיתי למהיח״א ז״ל‬ ‫‪ . .■ ;;;; >:r,‬־ ‪:‬‬
‫■‪,‬‬ ‫■ ־ ׳■י■ כדבריו כפ'ז״כ יע״ש ;‬ ‫י‬ ‫בס' מ״ק החי' הלכות מלכים פ"כ שיחה ראיית הלח״מ‬
‫■ עכר עבירה שיש כה מלקות ובו' עיין‬ ‫הלכה׳ ‪J‬׳‬ ‫ז״ל משוף הקונייא דקאמד שב ואל תעשה שאני יע״ש‬
‫’ ‪ - ......... .‬כמ״ש הכ״ס וז״ל ובהפ״קדר״ה מוכה‬ ‫ונעלם מעיני הרב תיש' דשכועוח ד״ל ע״ה יע״ש ולא‬
‫כהמא דאיכא פקולי ע ח ת דרכנן ואיכא פהולי עדוה‪.‬‬ ‫■ידעתי דמה יענה הדש למ״ש הדמכ״ס גבי חכם דאין‬
‫דאומיתא וכוונתו למאי הלכתא מנירכינופיקולדאוריית׳‬ ‫תכמה והו' והא אמת' שב ואל תעשה שאני ‪:‬‬
‫או דרכק ולכן כתב דנ"מ הא דאמח שם גזלן דכמהס‬ ‫פדל! •י' הלכה ב׳ איזהו רשע כל שענד‬
‫כשר לעדות אשה ולא היה צמן לזה דכהדיא פקק רכים‬ ‫עבירה שתעכק עליה מלקו‬
‫כפ״א מה' אלו דין‪ .‬ו' דאיכא נפקותא לענין הכרזה נס‬ ‫■וט'הנה נתבאר כשפת‪ .‬כל הדאשונים ואחרוני' ז״ל‬
‫ליכא למימר כוונת■ הכ"מ ז״ל על עיקר פסולי ’דדכ^‬ ‫דכדכר שאין כו מלקות אינו נפסל עיי״ע אן מדכרי‬
‫דהאאממ' נמי ומסריאי יונים דהם מדרכנז ו ע ק‬ ‫‪-‬החוש׳ז״ל כפ' הרכית כענק ערב ועדים משמע דסי׳ל‬
‫כמהדימ״ע ז״ל ח״כ קי' מ׳ג דר״ל מפמחי יוניה ומשחק‬ ‫'דאף דאין בו מלקות כיון דאישודו מן התודה דעכד על‬
‫כקוביא חשוד דאורייתא ‪:‬‬ ‫'ל״ת פשוליש די;א ערב כיון דהואלאושאיןכומעשה אים‬
‫וליקחיןוכו׳הקשההכ״מללרהאי־^‬ ‫' ה ל כ ה ל'‬ ‫ל^יקס ואפשר לו' דכוונתש ז״ל להקשות דאמאי לא יפסל‬
‫לא הביאו כגמ' אלא אליכה דדכא מליף‬ ‫מדרכק מיהא כיון דעבר ■אדאי׳יייתא וכשלמא אי קי״ל‬
‫’מיניה אף שיש כו מלקוק כעינן עד המס אכל לרכיש•‬ ‫כרכא ל״ק כיון דאיקוד דאורייתא ליכשל אינו אלא ברשע‬
‫רס”ל דלא בעינן רשע דחמה •א"כ ת' ל משוס דדשע הוא‬ ‫דחמה הכא דליכא ממון דהא אינו מרויח כשד אן«‬
‫דהא עבד על לאו מפורש ולכן כתב דפי' דקרא‬ ‫מדרבנן אן כיק דקי״ל כאביי דאף דלינאממון פשיל‬
‫דאף דאינן כני מלקות אלא השלומין חמש מיקמ ■א»‬ ‫מדאורייתא הכא דניק דעכד אדאודייתא דעובדין כל״ת‬
‫לעולם הדין דק אמת דלא פליג אכיי אלא כדכר שיש&ו‬ ‫’ מ ף דאין איסורו אלא מדרבנן יהא פסול אף שלא הרויח‬
‫מלקית דמי־מ רשע אכל כלאו כני מלקית כעיק חמא‬ ‫ו הק׳ל שפיר דאמאי לא מני ערב וע־יש כיון דפיקולש‬
‫מיהא לפיסלו מן התירה והכי כאב לקמן ועיק צהלימ‬ ‫•אינו אלא מדרכנן והשתא הוו‪ .‬דכרי התוש' ז״ל מושכמיש‬
‫מישנה ז״ל • וכמ״ש הכ"מ ז״ל על ר״י כ^פי׳י®‬ ‫’ למ״ש בפ' זה כודד דמתני' לא קא חשיב אלא פישול‬
‫דיש מפרשיסדהחמסנים פקוליס דאומיתא מהא דאמאו‬ ‫דדכק ־ ויאיזד לסמש״ל כפ״ד מס' מו״ל שנתב כתין‬
‫‪.‬הוסיפו עליהם הגזלנים והחמקניס וכו'ראיתי להרב‬ ‫■דכמו׳רדעק התוס' ז״ל דאף שאין פהש מלקות פשולק‬
‫יעקב־ז״ל שתמה על זה משם פנים מחירות כחי' לח״לג‬ ‫ילפיגמ״ש אינו מוכיח גס מ־כרי הנמק'י ז״ל כפ'הרבית‬
‫קי׳ ל׳׳ד דס־יל כמ׳ש התיס׳ כפ׳ רכ דהוא דאורייתא יע׳ש‬ ‫אי|‪:‬פסיה דשיין לפישו כמ״ש כטונת ■התיש' • אמנם מ׳׳ש‬
‫והשיב משום דקשה קושיית מהרש״א ז״ל דא כ אינו ׳נאמן‬ ‫’כשם היכ כ״שז״לבדעת הנמקי ילאדדוקא חייכי מלקו'‬
‫על השכועה‪-‬אלא ודאי דהוא דדכק זכו' והכרח זה‬ ‫אלא־קל שעובמש על ל״ת קמ ליה חייבי מלקור! ודעתי‬
‫לפ״ד מהדש׳א ז״ל כעצמו כפ׳ק דמציעא שכתב דסא‬ ‫׳קלוהייכי ל״ת שתש פסוליש מן התויה ע״כ היא תמוה‬
‫דמקשו התם הוא לפי הכית ר‪-‬י החסיד שכאב לעילוי־'‬ ‫ייל‪ 5‬ןדאה ‪.‬מ"ש הנמק״י ז״ל גופיה כפ׳ז״ה גכי חשודוז׳ל‬
‫<א"כ שיין לומר דאף דפהילי לעדות מדאורייתא לא פסלי‬ ‫מתט׳‪-‬היי״ףז״לדלא מיפשלאלא בלאו דתייכיש עליה‬
‫לסבועה אלא מדרהנן והמעלים תמס;ור‪,‬ו לא גזח^כה״׳ס‬ ‫‪:‬פלקית כגק לאו שיש כו מעשה ונשבע ופימר ומקלל‬
‫התיה' ז״ל קתה אן כחמת‪-‬דכת ‪-‬מהרש^׳א רל האם‬ ‫’ תכייז כשם ע״ב הרי דסביא סן תשוכה כלי חולק ודעתי‬
‫תמוהים‬
‫יגל‬ ‫חידדכים על הרמב״ם הלכות עדות‬
‫מלקח ולא חמה יהא נקב יכיגי ”י היחלל יוע״כ פק‪,‬י‪,‬׳‬ ‫יזמוהיס דע"כ לא אמדו התיס' החס דגילן אף דכ?ול‬
‫וכו' וכן היא דעת ר״י הוכאו ‪.‬דכריו ככ׳יחזכק' מש?'‬ ‫לעדות מלאייייתא לא פשיל לשכועס אלא מדרככן הייט;‬
‫פ״ד מס';מו'ל יע״ש ד‪%‬שוד דאורייתא דליתכו‪ .‬מלק«‬ ‫דוקא אלא אש נאמד דלא אמרי' מינו דחשול אממונא;‬
‫אינו אשור• אלא‪ .‬מדרבנן וא״כ ה"נ כוונתו לה־׳ רליפהול‬ ‫חשיד אששיעתא אכל אי אמדי'מינו דנמו שססשוד פקול‬
‫מיסא‪:‬מדרבנן רכיון דעכיי ®״"י י״ה השימין וגע׳ ונ־■;‬ ‫נעדויצ ־מדאורייתא כךפשול לשכועה מדאורייתא‪,‬זכו'‬
‫קרסיית סתוש׳ שכב׳ אצ'נ דע׳יב ‪,‬יש לפרש דשכי כוונקש‬ ‫והל^ הייט‪.‬דתתמה מהישיא ז׳יל הכא‪.‬כשנהדדץ דסיכי‬
‫וליפהל־מיהא מדיכנךוכבר פי' יה כחי' לקה' הנקדרד‬ ‫ה׳יד דהתוש' ז״ל■ דפשילי לעדות מדאורייתא ולכך שפיק‬
‫ועכג'ל‪-‬כמ"‪,‬ש‪,‬הרב ז״ל מבם ש"ה‪.‬יכיק דלא משמע לא‪5‬‬ ‫קמשמה‪.,‬היככ"מ>'ל על ר׳יי ז״ל דלא‪.‬שייך מי‪-‬שישבור‬
‫אישירא כשיאף‪,‬מדיכנן‪.‬ורלא‪.‬פמ‪-,‬ש ס קול ז׳יל‪-‬כפ'‪1‬״נ‬ ‫דכוא״דאודייתא‪-‬ולעד"! לו' דש״ל לד׳לדז״ל דהא‪:‬דאמדנ' ‪.‬‬
‫אף דלא ‪,‬מקמע ליה‪,‬איסור• עדיין אסוי'‪,‬מדדכנ; ואו‪.‬‬ ‫דלא תשמור לאינשי כלא דמי משמע הוא דורןא;למאנ'‪,‬‬
‫לפלק לוקא התם משיה דמרונחולכך אקוג מיהא‪ .‬מ ד ר בנן‬ ‫דהוה ש׳יל מעיקרא דאמרי' מינו דחשוד וכו' אכל למאי‬
‫אכל‪ ,‬הנא שאינו מרויח כשר דא לרעה‪,‬רכינו‪..‬י״ל יהא‬ ‫דאשיקנא דלא אמיי' מינו דששוד וכו' ואף לאכיי וכמ״ש‬
‫כקב‪ ,,‬דפסול מדרבנן אף בעכירה ד‪-‬איט ‪ .‬מיוי‪,‬ח וליתא‬ ‫שש סדא״ש ז״ל כפ״ק דמציעא שייך שפיר למימר דלא‬
‫לחיליק זה אלה ל ל התיש' ‪,‬דבעבירש דרבנן כעי' הימור‬ ‫תתמוד אף כדמי משמע להו ואפי״ס דעכי כלא תספוך‬
‫ממון וכמ״ש הש עצמש שש ומעתס נכי סמצמין משוס‬ ‫נאמן עלש כשבועת משוש דשמיראליה וא״כ מאי ראמדג‬
‫דאית לן כלא דמי משמע להי ואף מ־רככן כשד ולכך לק‬ ‫כפ'ז"כ מעיקרא יהיכ דמי צ״ל כמ״ש החוש'כתירוצם‬
‫מכי לסו כמתני׳ אך את׳יך כשראו דאתי לידי גיל נורו כו‬ ‫כשני ר׳יל ומפיישו דליבא אישור תורה כיון‪,‬דחזו ליה דלא‬
‫רבנן‪.‬ופשוע■ אכל‪ .‬אני תמיה כמה שהקשה הכ"מ ולנכי‬ ‫ימפיישו אהדרינהו לאישודא קמא ‪-‬דהוא דאורייתא ו ק‬
‫תמשכין ואע״ג כלא רמי משמע להו וקושטא לא הוי‬ ‫יאיתקלש״מ זל כמציעאשכ׳ האי שיעה משש הדא״ש זל יע״ש‪:‬‬
‫וא"כ יהיה פהול מדאורייתא וכו' ונמייש לעיל דהני‬ ‫אך אמנה אני תמיה עלהרככאר יע־כ זלשכד)־ רשכ״מ‬
‫כוונחו מאי שנא מהא דכתב ה״ה נכי ערב ועדים דכשר‬ ‫ד׳׳ל הכין ככוונת התוש' ז״ל כמ״ש מהרש׳יא דהוא דרכנן‬
‫משום רלא משמע ליה אישורה וסכיא דכריו הוא ז״לואף‬ ‫רליקא דהא מקשה על רכינו לקמן כמ״ש נכי תמתן דהוא‬
‫דקושעא לא הוי וצ׳יל הנא כיו; דכאיסוד ר(<דה ופסול ען‬ ‫מדרכנן וז״ל ואע״נ דאמרי' כלא דמי משמע להו לאינשי‬
‫התירה קאמר וככר כתב רבינו דששול מדאורייתא כעילן‬ ‫דוקא ד״ל וא"כ הר איקודו מדאורייתא ככר כתכו התיש'‬
‫עירי חמק ולכך אמרי' דוקא התם משום דליפא ממק‬ ‫‪"1‬ל דכןהוא האמת ע''כ היי הדכדיש כרודיש דהכין דהוא‬
‫מהני כמו עעייהאכלכאיכא ממון לא מהני להו מידיהן‬ ‫דאורייתא וצ״ל דש״ל כמ״ש מהרש׳׳א שש דפשול לשבועה■‬
‫נועייה ומעתה אתה״מ מהרב פר״ת שקורץ לקושיית הכ״ם‬ ‫הוא מדדכנן וכמעלים חמשניתו וש״ל דאף דאמרי' מינו‬
‫זל משום דכיון דלאמשמע להו כשר ודומייא‪ ,‬לתך דערג‬ ‫עייין קאי הך שכדא ומעתה מאי דקש״ל להכ״מ ז׳׳ל עיל‬
‫ועדים איך שיייה להדכ׳ימ ו"ל כטועה ח״ו מכיו; דשמק‬ ‫ל״י ורכינו משוש דניון דשיף שיףאיןנא מק תמשנין דהוא‬
‫■וניאה הביא דברי ס״ה‪ .‬דערב ועדים כשרים משוס דעז‬ ‫רדכנן כדתניא הוסיפו וכו‪ ',‬לא היה להש לפקוק דפמקניש‬
‫־משמע להו מאי מקשה בקר הכי וצ"ל כמ׳׳ש ויש תילק‬ ‫שקש פשולים מן התודה אכל כפי׳יכ לקמן כקכ רביע או‬
‫‪,‬אחד עיין לקמן נכי מוכס ‪ -‬אך>אמק מה _שקיק הדכ״נג‬ ‫שתמס או שגול יע״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫זל רש״ל לדכינו דכן היא האמק היא‪.‬תמיה וכמ״ש הלת״ס‬ ‫כתכ הכ"מ ז״ל דהא רנתכ דכינו אע"פ שהתש‬ ‫עוד‬
‫ז״ל וכוונת הלת״מ ז״ל לתי' רה״ל כמ׳יש התיש' ז״ל‬ ‫כערות ממק ושילש וכו‪/‬י ע ש הכל מאי דפתכ‬
‫כתירוצם השני דמעיקרא הוו מפיישי ואין באז אישור‬ ‫לכל ערוק בקראה הראיתי ולא כתבו גכי פסרליסארןדיש‬
‫•כלל אבל עגשיו שראו דלאמכיישי ועכרי אדאודייתא גזרו‬ ‫וני׳ל רפליני כירושלמי דפ' ז"כ ראיכא למי׳ר ראש הו!ש‬
‫‪.‬רכנןאף דמפיישי ועשונדילאיקוד דאורייתא כדרכשכנל‬ ‫לע־ית נפשית לכל ערות נ"כ נפסל אבל לערוק ממון‬
‫‪,‬מקוש ואתי שפיר לשון נזרו ועיין למורינו הרג כש׳זי כפ'‬ ‫לא נפפל לעדית נפשית ואיכא מ׳׳ד אף דהוזש'לממון‬
‫‪ ■.‬ז"כ שתמה על הלח״מ ז״ל ע״ש ;‬ ‫;‬ ‫נפשלאףלעידי נפשיתולכך כתב דכינוהאילישנא לאפיקי‬
‫א ב ל ק״ל דאי אפי' כרוצה אני נזרו רבנן הא אמרי'‬ ‫‪,‬ממ׳ד אכל מאי רכתב דכינו ושילש צ״ל כמ״ש הכ"מ ז׳ל‬
‫; תלייה וזבי; וביני ואמרי' בב' הכונש משים‬ ‫‪.‬‬ ‫עוד כתב הנ"מ ‪"1‬ל מששר״י להקשור! רעדב ועריה נראה‬
‫דאמר רוצה אני ולא‪,‬היי חמה; יכן הק' לפי' ה״ה ככ׳יי‬ ‫‪.‬לנדכריו שה־ פסולים וכתה הרג ז״ל דאין זה מיוחשלרכיט‬
‫י מה' מכירה ונו' ונ״ל דכשלמא אי 'אמרי' דהוי אישיר‬ ‫דשא משנה ערוכה וני' וכוונתי הי״ל להקשית על שתש‬
‫דאורייתא וראיכטלהמקח והתשבב' הבונה מיידיכחמאו'‬ ‫משניית דפ' זב דלא מנו ערב ועדיה ומפ' הרכיתמשנענ‬
‫‪.‬דאורייתא אבל תמה; ררכנן לא גזרו כולי האי דליכטיל‬ ‫דה® ^שיליף ורעק ר׳יי כזה הוא פרעת התיש' ז״ל כפ'‬
‫‪,‬העקח • ושו׳יר לשרב ז״ל כפ״ד מהלפית אישית שעמד‬ ‫כרכית דע״ב דכיו; דמליה הבאה כיכית קת‪:‬י ה״הערב‬
‫על כל זה וכתב דרכינו דחה הך קונייה מהלכה יעוש״כ‬ ‫יעיי® דשא לא קחני מלוה ולוה והא רקתני‪•,‬ככדייתא‬
‫ולעד״ן ליישב כוונת הכ״מ ז״ל דסכא מיידי כנת; המעות‬ ‫בפ' ז"כ דכ״ה ע״ת אח־ המליה ואשר־ הלוה‪ -‬לאו‬
‫קודש לקיחתו‪-‬כתפץ ולכך אינו נזל אלא מירב‪ ;:‬אכל‪ ,‬אס‬ ‫‪,‬למעש עיב ועדיה אלא רלאו למימר דוקא מלוה אלא‬
‫מעיקרא לקח‪ .‬כחפץ שלא כרמיה אע׳יב שנתן הדמיס‬ ‫קף הלוה ופי' דמתני׳‪-‬מליה הכאה‪.‬כרכית‪’ .‬הגא ומינה‬
‫אח׳ד יוקר משיעורו כבר עכר עליו משעה שלקה‪,‬אותי‬ ‫^י‪.‬דעי' אף ערב ועדיש ככלל'ולא כן לרכינו ד ^ כ כהדייא‬
‫ומעתה ה"נ כווגש רכינו כה' נזילה שהפציר כי כדמים‬ ‫שמלוה והלוה ולא כתב ערב וערים משמע רכשדייס ‪•.‬‬
‫עד שלקהי ממנו ועד ההיא שעתה לא הוזכר שם דמי‪5,‬ז‬ ‫■גם מ״ש משוס דאינן כני מל־ית וגס‪ .‬אינם עירי ממה‬
‫וקאמר אע״פ שנתן דמים ר״ל אתר כך וכו' והוא כיה‬ ‫‪ .‬כשיים‪,‬רהא כתב יכינו לא שייך פשיל לערות אלאכמלקות‬
‫דהעכייהככרעכו־לא מהנימידי סך נתינה ודמי למ׳׳ש‬ ‫מו עירי חמש וכו׳ אינו נראה לע״ד דשא דכתי וכינו‬
‫‪,‬הימכ״ס לעיל נכי ■ועוד רשעים וכו' ומעתה כוונת‬ ‫מצי הי־ רוקה לפשול מדאורייתא אכל מדרכנן לעולם‬
‫פשו< דהא וראי רלא נרע מאישור דרכנן דלה בעינן לא‬
‫*^'ל‪^ .‬ל^ י ”י ״ש״ע להי י”ל ®שעת נתינת התפץ‬
‫־ ולכך ■‬ ‫'‬ ‫'‬
‫ינד נין‬ ‫״^ןברהם ‪■ .‬־״תדדציב על הרצב׳ם הלכות עדות‬
‫דפ' הרכיתישכאכידהכא מייי׳י־כרכיתידרכנן וכשדיםטון׳‬ ‫‪,‬ל^אינז אהודלןלא מדמגן’ ומי דומ״א להן דכימ‪-‬כיץ‬
‫שאין מתיחיה וה״לימטס דכלא הכרזה הם אלא דצאותו׳‬ ‫«‪ « p‬דמי גפי פקדון‪-‬כיוןדמשעה שכפר רוצה לשלה הרי‬
‫ערות לא ‪-‬נרנד הכאהגם מדבריהם כפ' ז״ב מוכרח דס״ל‪:‬‬ ‫מ ע ת קמן והמיןשה לא משמע ליה וכי' ועיק כש״עפי'‬
‫כהנמק״יידדעחם־רל דמו״ל הפי' ברכית ׳קציצה חינם‬ ‫שנ׳נן שדעתו ■לפהק דלא כהרמניס ז״ל אלא ראינו עוכר‬
‫פהוליסיאילא״מדרכנן וא’ כ מאי מקשה הש״ס גבי■ כר‬ ‫כלא תחמוד‪:‬אלא משום דלא יהיכדמי הכל אי יהיכדמי‬
‫פינתום וט׳׳אלאודאי־דס״ל כהנמק״י ז״ל אמנם נראה‬ ‫כ תכ ^יך ע' ד אינו פהול אלא מדרכנן ומע־ה־מ״ש‬
‫דיש^לדחוק דלעוציס )‪'1‬צ להתוס' ז״ל־ דאף לאוד•‪,‬ו זעדהד‬ ‫מ מי ע ה ס אף דעוכר על לא ־קחמוד כמ״ש כהעיף■‬
‫וכפ' הרטה‪ .‬קושנוא' קאמרי דאף לעד‪,‬ק אחרתי״לה מצוי‬ ‫שאגףךלאיידננתי מהיכא משמע ליה דאףרעתן הדמיה‬
‫צאכרוזי עלייהו ולפסול להו דכיו! שאין מיויחין ־כלום‬ ‫עונד■ ‪T]TO‬הש''ע לא כיזכיד נתינת הדמים כלל •־ ולעד ‪f‬‬
‫וכשרים לעולס״׳גם מדכדיהם כפ' ו״כ אין להוכית־ זהי‬ ‫רהכיימזמסא דכתכ כ‪ 1‬דכ^שייקנהוגם כתב אח״ך‬
‫דאיכא למימר יס״ל כיון דהעכירה דאורייתא אף דפסילי ‪,‬‬ ‫כ נ ק ^ימודאע״פ שהדכה כדמים והפציר כדמים יט'‬
‫מדייבק לא בעו הכייה וכמ׳יש מהדימ״ט ול שהביא היפי‬
‫שם אך מ׳שלכ״ע ואין מי שיחלוק כזה והקשה עליו•‬
‫מהריכ״ש ז״ל הוא תמוה דהרי הנמק״י ס״ל דהא‪:‬‬
‫דמחי׳יכ הלוה הוא דוקא ברכית דיזורייתא דאלו כרכית‬ ‫כלא’דמים א"כ גם כתימוד עוכר הוא כג׳לאוין ומאי‬
‫דרכנן צא מיפסל ועלה מקשה דמאי מקשה תלמודאכיוך‬ ‫אירייא אם גזל וט' שכתב אלא וראי עוכר כלא תחמוד אף‬
‫דבעי'כיכחה הדי אף'כעכמ־ה דאורייתא כיון דפסילי‬ ‫דיהיכ’‪.‬דמיתדלא כמ״ש ז״ל אך מה שסיים כדבריו וכתב‬
‫מדרבנן כעי הנחה וג״כ הר״ן ז״ל הכי ס״ל ד הא אזיל'‬ ‫ועייך_לעיל קי'';ל"ד’ ו ט' הוא תמוה דשם כתבדכן האמת‬
‫ומודה דנרבית דרבנן אינם פסולים אלא מדרבנן אכל■‬ ‫וכדמים איעיע״ובר גס סיים שם ואינם גוזלים ככת אלא‬
‫כדבית דאורייתא חלק על התוס' דס״ל דפסוציס מדרבנף‬ ‫משתדלים מהכעלים עד ריהיכלהו כלא דמים ע"כ‬
‫מכח קושית הנמק״י ואי ס״ל כס' מהרימ״ט רל'•מאי‬ ‫דסוק׳יל דא״כ כיון דכלא דמים הוא היינו גזל ולא תיק‬
‫הכרח הוא הלא ודאי דס״ל כיון דפסילי' מדרבנן עבחנן‬ ‫כלום דהא אממ' דאם גזל אחר השתדלות מיידי לא שייך‬
‫כיה דינא דרבנן ישו״ר לסרב ז״ל משם הרב פ״מזל שהקשה‬ ‫כס^בזלילטידבריו דהא אינו עובד על לא תחמוד אלא‬
‫כזאת על מהדימ״ט ז״ל יתיק יע״ש■ איך שיהיה ■לדאתן‬ ‫עדישילתחו ממנו וכיון שלקחו ממנו אין כאן גזל אבל אס‬
‫עלה לדין של הנמק״י דלאוקו ע ט ת לא כעי הכהה לא‬ ‫נאמר דלא תחמוד כדיהיב דמי שפיר נלוכר כג' לאוין‬
‫דאיתי מי שסוכר כן לכאורה אמנם מצאתי להתוס' ז״לן‬ ‫משום דהשתדלות שעושה הוא עבירת כלאו דלא תחמוד‬
‫כפ' הכונס'דס״כ ע״א שכתכו גכי חמסן יהיב הא תירצו■‬ ‫כיון שלקחו ממנו אמנם אם לא נתן דמים הוי גזל בידו‬
‫ככ"מ משום דלא משמע להו ולא ^סיל משוס דכעו‬ ‫גם מ״ש בסי' שנ״ט בסע״ז דהא דנקע הלאו דלא תחמוד‬
‫הנחה ואפי׳תימא דפסול כלא הכהה כיון שנעשה חמסן‬ ‫קוים ללא תתאוה דהזיל לשיעתיה דאף דנתן הדמים‬
‫כענין זה מכל מקום לא ראו חכמים לפוסלו או להכחז■‬ ‫עוכר כלא תחמוד וכמיש וכו' וליתא דהא הרמכ״ס ז״ל‬
‫וכו' הרי משמע דסבירא ליה כרעת הנמקי יוסף דלאותו‬ ‫אף דלא הזכיר כענין זה קודם קדם כלא תחמוד משום‬
‫עדות לא בעי הכחה והא דכתבו או■ להכחז לכאורה‬ ‫דסדר התורה■ נקע וגה לא הוכא לא‪ .‬תחאוה אלא‬
‫משמע דלא קשה קוטיק הנמקי יוסף כפרק זה בורר‬ ‫בדכרות האחרונות ולכך אקדמיה סוף דבד דכט הסמ״ע‬
‫דכוונת קוש״ת הגמאא והא אמד רכא לוה פסול‬ ‫ז״ל שגט ממני ‪:‬‬ ‫■ ־ י‬
‫לעדות ויכחז עליו לפוסלו אבל ודאי עד כאן לא‬ ‫ע ו ד ־ כתכ הכ״מ ז״ל וצ״ע אם הוא פסולמדאודייתא‬
‫קאמרי התוספות אלא דוקא התם דמשעה שנעשה‬ ‫משום דמודה וכו' ולפי מ׳יש לעיל דעת רכינו‬
‫אשור לממון יכחז עליו וממילא יפסל לשבועה אכל‬ ‫אףדמורה היתרא פסול מדאורייתא וכמ״ש גכי מלוה‬
‫הנא כיון דנולה ככת אחת אף דיכריז עליו אחר כף‬ ‫ולוה אין כאן ספק וי׳׳ל דקא התם דאיסור מפורש‬
‫מכל מקום הך ערות דקודם הנחה היא כשרה ומעתה‬ ‫מדאורייתא צא מהני כיה היתירא גס אפשר דלא שייך‬
‫לא תשייא על הדבהנמק׳׳י ז״ל רשם כפ' ז"כ גבי חמסנים‬ ‫להטעות והא דמהני גיעייה לעדכ ועדים שמא משום‬
‫הקשה דמאי מקשה בב'מ דמיגו דחשוד אממונא חשוד‬ ‫דהתם טעו בעיקר האיסור דאין עליהם כלל אבל היכא‬
‫השבועה והא מדרבנן כעי הכחה ולפי מ״ש הוא עצמו‬ ‫דמודו דאיכא איסור אבל מורה היתידא איכא איסור‬
‫דלאוהו עריה לא כעי הכחה אלא ודאיטקא התם מיקרי‬ ‫מדרבנן וע־ין לעיל ‪ -‬אבל הנמק״י ול בב' ז״כ כתב דהיכא‬
‫כעדות אחרח דהיינו לשבועה ובודאי כעו הכחה ולא‬ ‫דלוקחים היתר לעצמם הוו גזלנים לפסול מדאורייתא וכן‬
‫דמי למ״שלעיל גבי עובדא דבר פינתוס וכמ״שאבלדעת‬ ‫משמע מ־כרי רכינו כפ״ה מה' גזילה דמיירי כגזילה‬
‫התוס^ כיון דאמדי' מיגו מיקרי כעדות אחת ועוד' איכא‬ ‫דאוריי׳ומנה הגכאים והמוכהיס יעוין שם וכן משמע‬
‫למימי דאפילו מיקרי כולה עדות אחת לדעת הנמק■’‬ ‫ד־כרי הלוסשת ז״ל בפדק זה ^כודר דף כ״ה דבור‬
‫לא שייך לתק דלאותועדות לא כעי הכחה דא״ככשתיס‬ ‫^ ■‬ ‫המתחיל סתםינ‬ ‫\י'‬
‫דלא משמע נהו לאינשי וט' ע־יין קשה ליפסול מדרבנן‬ ‫זפפסול מדכריהם וכולי‬ ‫הדבה ■ו׳‬ ‫י״א‬ ‫פרק‬
‫אפי" יהיב דמי ולאותו ע מ ת לא ■כעי הכחה אלא ודאי׳‬ ‫"כתכ׳המש״ל ז״ל נראה‬ ‫־־;י״ ‪ ....‬י ‪, .......‬‬
‫אוקא התם משום דמעלים חמקנותו‪,‬לא ראו חכמים‬ ‫‪.‬מדברי הד ‪ f‬כפ' האיש מק־ש חילק על הכית הרא׳יה ול‬
‫לפוסלו בלא הכחה ולכך הק' כיון דכעי■ הכחהוט'■ויש‬ ‫‪.‬דלאותו עדיתילא כעי הכרזה ע'כ'ואינוצריך לזה דבהדיא‬
‫לדחות דכוונח"התוספות כזה דחפי' הוא ידוע אצל הכל‬ ‫‪ .‬כתב הר״ן בחידושיו■ לסנהדרץ דאף לאותו ערות כעינן‬
‫לנעשה חמסן בעינן הכרזה יסילדכלדידעיאינט כעבירה‬ ‫ומכח קושייא זו של הנמק״י שהיצק'לתק לאותו ערות‬
‫הלו לא כעי הכדזהומעתה לרעת הנמקי זל הא דתנן הנוטל‬ ‫■לא כעי הכרזה כתב הר״ן ז״ל רחיוב המלוה ולוה הוא‬
‫שנר ׳וןדיניובטליסילאורוקא דיניוכיוןדכעוהכחה גם‬ ‫ימראורייתא הפך דעת התוס׳ז״ל • גם ראיתי להדב רל‬
‫לתייק א' רלא אמרו דכעי הפחה אלא לענין לקורזית ואף‬ ‫כפ״דמה' מו״צ‪ .‬שהכריח דין זה דהנמק״י מדברי התיס'‬
‫לחוקו‬ ‫‪50‬‬ ‫ל‬
‫ינ ל‬ ‫׳חידרביס עדהדמב׳ם רזלכות עדות‬ ‫אברהם‬
‫דשע דחמס דהא דלא כהלכתא ואף‪-‬אליבא דיכא לא‬ ‫לאותו עדות או לאותו דין א״נ סיכי פסיק יתני דינע‬
‫אתייא דהא קאמד לרצונו פסול‪-‬יכתחק יל דמוירי דננול‬ ‫בסלים והא גכי לקוחות כעי' הכרמ אף לאותו דין אלא‬
‫שכר דהיינו אתנן אכל הכא על עייית דאיהו‪-‬קאתפסיוי‬ ‫ודאי דהנמק״י ז״ל אזיל מלודיה לדינו של הד״ן ז״ל כזה‬
‫דא״כ הו״ל לבאר זה רבה נס אף אם ת״ל דרש׳י‬ ‫‪.‬‬ ‫• דלענק זר‪ 1‬לא כעי הכחה דקנס הוא לזה ‪:‬‬
‫בחשוד איית דהוא דרבנן ולכן כעי חימוד ממק כדעת‬ ‫ו ה נ ה מדברי הנמק״י זל הלזו חשוכה למה שנסתפק‬
‫הסוכרים יה משמע מדכתו דמפי־ש אכל ככא עלעתוק‬ ‫מהד״י אלבאד ז״ל כס' ארעא דדכק דהא‬ ‫‪.‬‬
‫ממש לכ׳ע אמאי יהא כעי' רשע‪.‬דחמס אלא ודאי לאו‬ ‫דאמרי' אין אדם משים עצמו דשע הוא חקא לפסול‬
‫דוקא ממון אלא כל שיש בו הנאה לנוף מיקת חמס‬ ‫אותו מדאורייתא אבל לפיסלו כרכי ■זה כמו פיסולי‬
‫והכא גכי עתות תצהו נ^יקפו ליכא הנאה ולכך כק‪5‬‬ ‫דרכק אנה״ג דאדם משים עצמו רשע והוא דכפסולי‬
‫דכעי' רשע דסמס והא דפידש״י גבי לתיאבון משוס■‬ ‫דרבנן לא אסיק אדננידה דאיניש למיהד רשע והרב פשיע‬
‫דשכיח בזול לאו חקא אלא משום דגם כהיתר ריכא‬ ‫לה מקשוכת מהרש״ל ז״ל יעו״ש ולפ״דהנמק״י ז״לאיכא‬
‫הנאה לגוף ול ‪ p‬פי' דהנאתו משוס כזול הוא ולהכי לא‬ ‫ראיה פשוסה מהא דאמר רכא והביאה סרב ז״ל דפלוני‬
‫פליגי אכיי ודכא אלא בלהכעיס ולא בבא על עתות‬ ‫רכעו לרצונו פלגינן דיבוריה ומסימן לגביה חכדיה‬
‫דהוא מיתשא יותר אלא משום דכהא אפי' רכא‪ -‬מורס‬ ‫ומצסדף הוא ואחי להורגו אכל הוא עצמו נאמן והא‬
‫כמ״ש אבל ודאי לפי שיעה זו כפירש״י י״ל וכך מפרש‬ ‫הכא דלאוחו עדית לא כעי הכתה וג״כ דליכא פסידא‬
‫הרא״ש ז״ל יש ראיה לדברי דכינו דכתב דש״י ז״ל וז״ל‬ ‫דלקוחות איך הימנוהו רכנן והורגין הדוכע ע״פ כיון‬
‫ארכעין בכתפיה וכו' אע"פ שאין שם התראה וכי' הת‬ ‫דהוא רשע ומיפהל מדרבנן וגם אס נאמד דלית להו‬
‫דס״ל אף דאין שם הקראה כיק שהוא כד מלקית ומלקין‬ ‫לתיס' ז׳ל הכי ומ^־צים לקושיית הנמק״י באתן אחי‬
‫על לא עוכה‪ ,‬השמועה פסולואמתנר׳ככוונת דשיזלדאם‬ ‫ונמ״ש לעיל מ"מ אפשר לומר דמות כעיקר התן וכן‬
‫מיה שם החרא' לא היה מכשיר ר״ן ואף דליכא חמס והיינו‬ ‫מביא הב״י דכת הנמק״י להלנה כלי חולק גם אף לדעת‬
‫משים דלא פליגי אכייורבאאלא בלא התראה אבל כהתרא׳‬ ‫התיס' לעד״ן דאין כאן ספק מההוא עובדא דכר כינתוש‬
‫מידו כ״ע ואף דקאמד לרצונו רשע משוס דאיכא חמנ‪1‬‬ ‫דסק' שם והאמר דכא לוה פסול • ומוכרח וראי לומר‬
‫כמי׳ש והפשר לו' יהכי ס״ל לרביט ופסק כאביי‪ ,‬אמנס‬ ‫לדעתם דמיית כאופן דלא כעי הכרזה ואפי׳ה תיק לו‬
‫מסוגיית הגמ' משמע דלרכא חף דאיכא התראה וצ‪/‬נ ׳‬ ‫דרכא לנועמיה דאין ארס משים עצמו רשע■ וע"כ לא‪.‬‬
‫ומעתה מ״ש גבי הנהו קכודאי דפהלינהו לעדות משוס‬ ‫קאמר רכא אלא התם דליכא הפרזה ולק־ נאמן אלא‪.‬‬
‫שנד ממק הוא משום יה״ל לדש״י ז״ל כדעת הח״ה ו״ל‬ ‫וראי אף כפיסול דרבנן אמת' אין אדם משים עצמו רשע‬
‫דמדקא מפישי רכינא ■ודפ פפא דכת ר״ן גבי חשוד‬ ‫כיון יסוף סוף הוא מיפסיל כהכי ודוחק לומר דנסתפק‬
‫משמע דס״ל כויתיה ובשי דכעי' חמס ולכן פי' הא‬ ‫הרב לדעת הד״ן ז״ל דלא■ס״ל כדעת הנמק״י וכמ״ש‬
‫דפסל ‪. p‬דקכוראי רב פפא משום דאיכח ממק • ע‪1‬ד‬ ‫קמש״ל ז״ל וגם ק״ל דהא דלוה פסול הוא מדאותיתא‬
‫כתב וכן המשחק כקוכיא וכן מוכס ו ק נכאי שמוסיף‬ ‫ולא כעי הכרזה וכמ״ש כשיטתו לסנהרתן ולדעתו שייך‪.‬‬
‫לעצמו צתכק העדים להותעו שהעושה זה פסול לעדות‬ ‫דכפיסול מדרבנן ארם משים■ עצמו רשע יהא ודאי לא‬
‫יא"כ האי דכתב■ הלמב״ס ז״ל לעיל דהגבאיס פסולים‬ ‫■ ‪-‬‬ ‫‪ ,‬פליגיכהכי‪:‬‬
‫מוא מיידי אחר שהודיעוהו העתה כמו משחק כקוכיא‬ ‫פיס י״ב הלכה א' על דכי שקרוב להיות‬
‫יכמ״ש כאן ומעתה קש״ל על מ״ש הכ"מ ז״ל שם‬ ‫שוגגוכו׳כתבהכ״מז״ל‬ ‫■ י■‬
‫דאפשד לוי דמדדכק הוא דמיפסיל משום דמורה היתרא‬ ‫כלמד מה־ דקכוראי שהביא הש׳ס כפ'זב דאף‪.‬דלאהתת‪.‬‬
‫■ דראד ליטול שכר מעכ״יו וכיק דאיית כסודיעוסו און‬ ‫כה; היו נפסלין לרב פפא יעו״ש ולפי מ״ש רש״י דהתם‬
‫אפשר דמויה היקרא‪,‬וצ״ל דמאי דקאמד צדינין העתם‬ ‫מיידי כשכר אין ראיה ולכאורה נראה דזוהי קברת רש׳ג‬
‫להותעו כת לפושלו מראותיתא וכ״כ הב״ת ו״ל ;‬ ‫!•''ל שפי' משום שכד שנעלו נפסלים ולפ׳יד אביי דהלכתא‬
‫ה ל כ ה ך' אע"פ ששילמו צייכין תשוכה נ׳ל‬ ‫כוותיה אף דליכא ממון היו נפסלק אלא משום דס״ל‬
‫דהוציא דביט תן וה מסח דסמרו כפ'‬ ‫דע״כ לא קאמד אכיי אלא תקא כהתראה משום רכיון‬
‫ז״כ מיתיבי אל תשת רשע‪,‬עד סל תשת תמס עד יכו'‬ ‫רכר מלקות הוא הוי רשע כרכתי' אס כן הכית הרשע‬
‫ומקשה מינה לדכא אבל לאכיי ניתח פיק תש כחס לאו‬ ‫אכל אי לאו כר מלקות לא הד רשע ולכך אי; לפוסלו אי‬
‫אף שאין כהם חילטד ממון פשולים וק' דהא אף לאכיי‬ ‫לאו מקיא דחמס נם אפשר להביא ראיה לדכת רכיט■‬
‫קשה דלמה ליה רישא דאל השת חמק עד דמדדשא דאל‬ ‫מהא דאמדו כפ״ק דסנסרדק ופסקה רכינו לקמן דפלוני‬
‫השת ישע עד אתו כולהו יהא ליכא למימי דאיצעתן‬ ‫רכעו לרצונו רשע ופסול לעדות ומהדר רכא משוס דאין‬
‫^א לומד דחף דאין בו מלקות כיוןשיש חמה פסולים‬ ‫ארם משים עצמו דשע והתם ליכא עדים והתראה דא״כ‬
‫הא ודאי ליתא פיק דהוא לאו גמור שמחוייכ ממט‬ ‫איך אמת' דאין אדם משים עצמו רשע כיק דאיכא‬
‫מלקית ככלל רשע הוא ולאו דקא שיהיה מולקה וכן כמי‬ ‫עתם ואפ״ה קאמד דפסול לעדית דהד רשע אלא ודאי‬
‫‪ .p‬דקכודאי אף דאיק‪,‬כני מלקות ואף ילית בהו תימוד‬ ‫כקדעכראלאו דיש בו מלקות אף שלא התרו כו‪-‬‬
‫ממון פסולין והייט כיקשיש כמינן מלקו' אלא ודאי דאיצעתן‬ ‫מקת רשע ופסול לעדות • אמנם נראה דאין דאיה כלל׳‬
‫קרא דאף דהתזירוסגזילס או הגניבהכיון דמעיקדא נעשס‬ ‫רא"כ תיקשי לרכא גופיה דלית ליה האי סכדא דאמת‬
‫דזמסןאוגנבנפהל עד שיעשה קשוכה וכ"כ רכינו כהלכ^‬ ‫כעינן רשע דחמס התם היכי מיקת דשע אלא ע"כ לו'‬
‫קשובה וא״ה אףדהתזידמיצוטאיכא למימי איעתמיקא‬ ‫דהאי נמי מיקת חמס כיק תש כו הנאה לנוף ולאו‬
‫■מעתם אכל דעת העור דמתמה על רכיגו‪-‬משמעדה׳׳ל‬ ‫דוקא קאמד רכא חמס דממק אלא כל דכר שיש ‪P‬‬
‫‪p‬דאדאל תשת חמס לא באאלא לומד ראף דאינם כני מלקות‬ ‫הנאה ועוכר על דעת קוט הד נמי חמס לקחק ממון■‬
‫כיק דחמס כפפיהם פסולים ולא דמי לחייב מלקית ואץ‬ ‫להעיד שקי וכ׳כהתוס' ז״ל שם וכהכי ניחא לי מ״ש‬
‫כו חתיחה וכן נמי דעת התוק׳ ז״ל כפ' ו"כ דכ״ה ע״פ‬ ‫יש״י ז״ל כפ' ז'כ גכי חשוד על העחיית כשד משוסדכעי'‬
‫ד׳ה‬ ‫‪.‬‬
‫י‪3‬ל ‪D ;, ,‬‬ ‫הרככ׳כ הלכות‪^-‬עדות‬ ‫הידרכיס‬ ‫* !אברהם‬
‫למאי דמסיק הכ^ח דאס לה סוחק גזלן אף דלא‪ .‬הושכ‪-‬אלא‬ ‫‪-‬׳יס;שחס גבאי ומשמע דס״ל דגזלניס שהתזידו כשמס•‬
‫ככפייק כשר לעדות ומדסשיכו לו מקרא ‪-‬דחכול ובו'‬ ‫ע״ש ‪ -‬והנה דאיתי להטור ז״ל שתמה דאמאי לא יוכשח‬
‫משמע דאיירי קרא ■אן כלא הוחזק כדוד והרב ‪ t‬ל שם‬ ‫אחי שהחזירו ונו' ע״כ משמע דבעיקד הדק אזיל‬
‫הי״ב הכיא דכרי המרדני דיליף מהאי קרא למיהוי פהול‬ ‫ינטיס ואף שאין בו מלקית פסול זהייט מקלא יהמה‬
‫וכדויחק■צ״ל דקרא מיידי כמי שמשלם שוד‪ .‬הגדלה ולא‬ ‫התא לו׳ אל תשת חמס עד ואף שאין כו מלקית ולא נפק‬
‫הנדלה עצמו וכמעשס דו־ והטור והתוש׳ רל מיימ‬ ‫מקרא דאל תשת רשע עד כיון דיש בו חמס פסיל והכי‬
‫שהחזירו סגדלס עצמה דכ"כ כשם הרמב ם ‪ 1‬ל דהן‬ ‫מכואד בגס' כפ' ז״ב דמקשה ■'דכא מכדייתא דאמדה‬
‫שהחזיר הממץ שגנב או שגיל פסול ולכך תמה ע״יו כיון‬ ‫אל תשת רשע עד הל תשת חמס עד אל‪ •,‬גזלנקומועלין‬
‫שהחזיר ‪.‬הגזל כצורתי מאי הו׳״ל אצל הנגזל אכל אס לא‬ ‫בשבועות ומסייע לסבית אכיי דפי' שכועח הוא אפילו‬
‫שילם אלא שומו ע־יין הבעליס לא מחלו •י‪-‬פה אן שנתרצו‪.‬‬ ‫שבועת שוא ואידך נפי־ מדרשא דאל תשת רשע עד כיון‬
‫בדמים וכהכי נמי ניחא מה‪ .‬שהביא ראיה ספר״ק ז״ל‬ ‫דבר מלקות ובזלנק נפיק מקרא דאל קשת חמס עד הה‬
‫כליקוטיו מסא דאמרו כסוטה דעכד תשוכס ויהיב דמי‬ ‫י‬ ‫ברור ופשוט • אלא מה שאני תמיה על הרלח”מ שתמה‬
‫ינו׳דסתסנמי לא החזיר הגול כעצמו ןכר מן‪.‬די‪.‬ן אינה‬ ‫על רביט לעיל שפסק דאפי' חמס כהבית רבא'נס על‬
‫ראיה כלל חרא דפי' דעכד תשוכה דסייט ריהיב דמי‪,‬‬ ‫הדכ”מ ז״ל לע׳ד אט תמיה דמה לו להקשור‪ ,‬על רכינו‬
‫ועוד אפשר לו' דלת יפסל לעדות כשביל זה ונ״ל עיקר‬ ‫אחר דהוא מבואר כנמ' ומעתה הטור ז״ל מקשה על‬
‫כמ״ש דקרא איירי ככפייה וכיץ דנקיא רשע ויפסל‬ ‫לביט דמנ״ל אע"פ ששילמו וק סבדת התוספות‪:‬״צ כע'‬
‫דאורייתא לא סו״ל לאיניש למיעכד סכי אן להשיב מרטנו‬ ‫(״כ דכ״ה כמ״ש לעיל • אבל נלע״ד להכיא ראיה לדברי‬
‫אכל לעולם לא יפסל כשביל זס זסו דעת התוס' והטור‬ ‫דבי׳זל מהא ראמרו כפ' יום הכפורי׳ופסקורבינו כהלכות‬
‫דדלא נהמרדכי • אושיק■ לומר ל ה ^ דסיכא‪ .‬דדעתו לגזול■‬ ‫חשוכה דאף משלם הגילה יי? תשובה גם אמרו כפ'‬
‫או להזיק ולשלס ודאי פסול אפי' שילם משוס דכיון דכשעין‪.‬‬ ‫הכונס חבול ישיב רשע הנזילה ישלם אע"פ שהגזילח‬
‫■ לשלם איט טכר כשעס שישלם דחזר‬ ‫האיסור דעי‪8‬‬ ‫משלם רשע סיקרי וכיק רנקרא רשע ר\"ל פסול■ וראיתי‬
‫בתשובה אפל אי מעיקרא נזל ולא סיס בדעתו לחזור‬ ‫■למהריס״ט ז״ל כתא״ה סי' מ ‪ /‬שרצה לדון דהיכא דחבל‬
‫וראי בשראיט אותו שססדר• סממון ‪ .‬לבעלים מרצוט‬ ‫בסכירו שיש כה שוה פמטה אינו נפסל כיון שאיט לוקס‬
‫ולא דמי לע״ש המרדכי דמריס יד עד תכירו נקראדשע‬
‫כיון דהתודה פטיתו ממלקות וכו'וכר^‪ :‬אע״ג דכתיב‬
‫חבול ישיב דשע ודרשי' אע״פ שנזלה ישלם רשע מיקרי‬
‫‪.‬דצריכץ תשובה ו תיק ■דאנס״נ דפשוליס מדרבנן אפי'‬ ‫י״ל ררשע דדכרי קבלה לא חשיב רשע לעמן מה שפסלה‬
‫החזירו מיצונס אלא מדאורייתא כשיים ו^ן זס כמשמע‬ ‫תורה לעדות ע״ב ואט תמיה ראיך לא ראה מ״ש‬
‫מדברי ■סטור גם קושייתו ל'ק כיץ דאס ע י כפדס נמך‬ ‫המדדכי נופיה בשם ה״ר יקד דהמדק לחבירו כמדד‬
‫תשוכס הביא ת ט של סרמכ״ס ז־׳ל דככר כתב דמיירי‬ ‫אע"פ שדעתו לשלם כשעה שמדק רשע דחמס נמורהוא‬
‫בכפייס • עוד בתכלדשב שיטת סדמב ם ז ל‪.‬משום דקרא‬ ‫■ופסול לעדות ולשבועה וכדאמרי' ‪3‬פ' הכונס אע"פ‬
‫דחמס איורי אן כהחזיד דאי כלא כחזיר לה יצא מכלל‬ ‫שנזלה משלם רשע הוא יעו״ש בלשוט ומביאו הב״ח זל ז‬
‫מלקות ויש לכוץ ספרא ■זו כ־כרי הכ"מ ז ל כפ י מס‬ ‫וכעיקר תט של הי־כ ז״ל יש לפקפק לביק דמשעה‬
‫עדות במאי דכתב וק אסר אע־’ פ שהחזיר ולנאורס סוא‬ ‫‪:‬שמרים יד הוא נקיא רשעונפסלאק־אח״ךשהכהונתחייב‬
‫יתי יעוק שס אך אמנס איט הכרס כלל דה* ככל לא)‬ ‫כתשלוסין איתבשר ועוד דגמדדכי חירושא התא‬
‫שניתק לעשה נמי אע"פ שאין כסם ממון חם ע ד ק‬ ‫לאשמועי׳ אפי' כמרי' לבדדבודאי רשע דקראאן־ על הכאה‬
‫לא קדם סעשס יסא כקול כיון שלא יצא מכלל מ״קיה‬ ‫קאי ואץ תילוק כץ יש כה שו"פ או לאו ‪p‬־ כתב המדדכי‬
‫עד שיקייש העשס שבו וזהו הפ‪1‬־ שיטת ספושקים וגס‬ ‫זל רחוכל כחכירו פסול מדאורייתא ולא תילקבץ אית כס‬
‫משמע מדברי הרמב״ס ז״להק זסשפתג יש רשעים שהם‬ ‫ש־״פ או לא אלא אפי' עשלס פיק רתשלומין אתו מתמת‬
‫פסולים אע׳׳פ שאינם כני מלקות ויש תשלומין וסביאקדא‬ ‫עבירה שעשס נפסל וכמו הגזלזק דאף דרצו לשלם כיון‬
‫דחמס ומאי אירייא דסט וגם ל? שייך דרשא דסמס עך‬ ‫דהקשלומין מחמת עכייה הוא נפסל מחמת הך עכידה‬
‫י ן שיאמר אע״פשססדרו וכז׳אלא ודאי כמש ל‪T■ - ■-‬‬ ‫ואך שהתודה פשיתו ממלקות ‪ -‬איך שיהיה ילא שייך לומ'‬
‫ה ל כ ה ‪ 'M‬וכן טבח שבודק לעצמו וט' סדי הוא‬ ‫כמ״ש הרב דמרשע רדכרי קפלה לא ילפינן פיסול עדות‬
‫■ככללאו ‪b‬י נכילותוט׳עיץ מ״ש סטור‬ ‫•‬ ‫‪.‬דסא המרדנייליף מיניה לפוכלןואף מדאורייתא ומעתה‬
‫דנתב הכ״יל ז״ל דהא דכתב ה״הבכללאופלי טריפה אינו‬ ‫יתיישבו דברי רכיטז״למשוס דס״ל כהמרדכי ז״ל אבל‬
‫כמשמע דעופר על ולפט עוד וט' דאינו נפסל בשביל‬ ‫דעת סטוד והתוס' מוכרח לומר דס״ל כסברת מהרימ״ע‬
‫זה אלא משוס דגיץ דמאכיל מסתמא הוא אוכל ועוכר‬ ‫•‬ ‫ז״ל ‪:‬‬
‫על לאו דכשר כשרה טמפה זכו' וכיס אפי' אין ט רסע‬ ‫•המנס דודאי ע״ב לאקאמד מהיימ״ט ז״ל אלא‬
‫דסמס נפסל דקי״ל כאביי יזס פשוט בדברי סכ"מ ‪1‬״ל‬ ‫לפוסלו מדאורייתא וכנראה מלשוט אכל ודאי‬ ‫אך‬
‫וראיתי למסרימ׳״ט ז׳׳ל כסי' סט' שתמס עליו משום שהכץ‬ ‫מדדכק פקול דלא ‪ i‬רעדכ^ קפלה מאיסור ררכנן ומפשט‬
‫מ”ש ככלל אוכלי טריפות פירוט מתכילי טריפית ולא‬ ‫‪.‬דכרי סתוס‘ והטור ז״ל משמע דאף מדרבנן פשר‪ :‬וגם‬
‫■י■•־‬ ‫■ראס דכריהכ״מ‪:‬‬ ‫•‬ ‫■מסק לומד דקרא מיירי בגזשבה ע׳יי כפייה רא״כ מאי‬
‫'‪.‬יץ‬‫הלבה א׳ חכלשאי סיד; ”‬
‫האס אינם כשוליש אלא‬ ‫‪;,‬‬
‫פרק* י״ג‬ ‫;השיזט לו ליוד שרצה לקח סעודיס כדילהשיב להס עדשי'‬
‫זכמ״ש כפ' הכונס מקרא דחבול ישיב וט' דהתם דוקא‬
‫מדבריהם נ״ל דאיכא ■נפקותא במקיש בפטהס דתושטיך‬ ‫■מפום דאיט משיב אלא ככפייה ול ‪ p‬כיון דלא חזר‬
‫לקידושיו דלא אקי דרבקועקר קידושץמן התור' וכמטאל‬ ‫•בתשובה ישע מיקרי אכל דור דמעיקדא דנזל דעתי‬
‫כה' אישית יע”ש אבל קשה דהא כנמ׳אסחו כסדייאדהת‬ ‫‪’.‬להשיב מלצוט הטוב ודאי לאו דשע מיקרי וכיש דק'‬
‫דאורייתא‬
‫יגל‬ ‫‪^.‬רטיס על הרמב״ם הלבות עבדים‬ ‫אברהם‬
‫ז״ל כפי' להיא״ש ז״ל פפ' השולח סי' נ״ח שהקשה על‬ ‫דאורייתא יתייז הכ״מ ז״ל כיון יהררשא■ כוי כתם אינו‬
‫היא״ש שפהקכי״י מש״ס דנזיי יס'כ דמוכחמשם יהלכ"'‬ ‫ענין לאו דרשא גמודההיא ולכאורר*קשס דכא אמרו כפ'‬
‫כשמואל דאין צריך ג״ש ע״ש • שלא ראה דהקנאיס ק״ל‬ ‫שבועות שתים לשוא לשיא כ' פעמים אם אינו עניןלשוא‬
‫כי׳יי גם רכי הכי ס״ל כמבואר שם כפ' ‪.‬השולח וכר מן דון‬ ‫קנהו עני; לשקד ולקי ופשקו דכי' אף דהוא כפך פשט‬
‫ל״ק כלל חהו דוקא ר\כא דלא שייך לאוקומי פלונתיית!‬ ‫הכתיכ י׳יל משום כיק דרכי והופכו הוא דרך מנתו'לשנוי‪,‬ו‬
‫כי אם אליבא דשמואל ולכך כיון דלח רצה לו' דכ׳יע לית‬ ‫לגמדיאמנם לא ידעתי מדי! זה לרכי' ונאמ' דהא דקאדד‬
‫להו דשמואלמשמע דקאי לדינה אבל היכא ישייך לאוקונלו‬ ‫מדכריהס לאו דוקא אלא כיון דנדרש מדקיהמדותנקדא‬
‫פלוגתייהו אף אליבא דר״י ליכא למימי הכידאיכ' לחימד‬ ‫מדכריהם ולכך לא חילק ככאן כין פיסולי דאודיי' לדכייה'‬
‫חדא מנייהו נקט ‪ -‬אכל קשה לשמואל מהא דרכיוחכמית‬ ‫כיון דכולם•פסולים מדאורייתא וכ"כ דכי' כהלכו' אישות‬
‫ודשב׳יג דכולסו ס״ל כעי ג״ש ואפשר לחלק דוקא התש‬ ‫ככי קידושי כסף דיש לחלק כי! ד״ס כין מדבריה' ולעד״ן‬
‫משום דמייאש ולא אמר כלשון הפקר גם חכמים ורשכיג^‬ ‫דשם כמשנה אמדו אמד ר״י ד משנת דכי עקיכא אכל‬
‫לאו לשין הפקד אלא אמד אי אפשי ושייך לפיש‪.‬לכטלה‬ ‫משנה ראשונה דודו וכן דודו כלומר דוקא מן האב והך‬
‫*‬ ‫וק״ל ;‬ ‫■‬ ‫דקאמר וכל הראה ליורשו הוא תשלום משנתו של ד״עוכן‬
‫כתב הרמכ״סז״ל כפיה״מ שפולעד״ןדהכריתו לזה משום‬
‫דכיון דכל הראוי ליורשו אתי למשמע אף קרוכי האם‬
‫ה^כות ממרים‬ ‫‪,‬‬ ‫וכמו שפירש״י ז״ל הוא הפך דודו וכן דודו ולכך כתברהוא‬
‫מדכדי ר״ע ולפי שיקשה דאי מדברי ד״ע הא אמר גיסו‬
‫פ ר ל ן ל ' ה ל כ ה ב ' הרי זה חולקכדכדשזדוט‬ ‫פסול וגס כן אחות אמו דאיט יורש ולא מוריש פסול‬
‫כרת וכו' הקשה הלח״מ‬ ‫י‬ ‫מוכיח לומד דהא דאמר וכל הראוי ליורשו הוא לפוסלו‪:‬‬
‫ז״ל גכי חלב איך הפשר שיתחייב‪,‬עליו‪ .‬אס מחמיר דהא‬ ‫מ־אויייתא אכל מדרכנןהנך קרובים כילן פסולי'והשתא‬
‫כתב רכי' דאף מתמיד חייב ותיק יאפשר דאף אס הוא‬ ‫פלוגתא דד״ע ומשנה ראשונה הוא דיקא לדין תודה וממאי‬
‫מחמיר אתי לידי קולא כגקאם קידשה וכי׳וכמ״שיהתיס'‬ ‫דקאמר ד״י זו משנת ד״ע אכל משנה ראשונה משמע ליה‬
‫יעו״ש■ ודבריו לע״ד תמוהים ח"כ אמאי כר<כ הרמכ״ס‬ ‫ליכי' דכא לומר יחידאה סברא זו ולאו כר■ סעכא אלא‬
‫ז״לגוונא אחריתי כדכר המכיא לידי כרת כיון דכהך' גוונא‬ ‫כמשנה ראשונהומעתה מוכיח לומררמאיידקאמרהש״ס‬
‫דחלב נמיישכו דכד המביא לירי כית כגק דהוא מחמור‬ ‫אשכחן קרובי האב קרוכי האס מנ״ל הוא לסבית ר״ע‬
‫וכו' ועוד‪.‬דהא ודאי רכי' ז׳יל לית ליה האי סברא דר*תוס'‬ ‫ולא היה שקיל וטרי למיפסק הלכהא כמותו נגד דכים כיון‬
‫יהא כתב לקמן אכל אם אמי זה טהור תה אומר שני■‬ ‫דלא היה אלא להכין טעמו • ושו"ר לר‪,‬כ"מ רל כיישפ ׳פ ‪.‬‬
‫לטומאה פטור וה״ט כמ״ש הכ"מ ו״ל משום יפטור על‬ ‫מה' אכל שכתב דחף דכתב הרמב״ם מדכתהם הוא‬
‫'כיאת מקדש וכו' ואי ס״ל כסבית החוה' למאי נפ"מ אי‬ ‫מדאוריית' ממש ומשום דאתי מדרש'קדי‪-‬ליה הכיומעת'‬
‫פטור על ביאת מקדש כיון דשייך ככבד ד ע ע כזה הטמא‬ ‫שפיר איכא למימר דה״ג כוונתו הכא ואפי״ה שפיר ק״ל‬
‫וקידש כו למ״ד דהוא טהור מקודשת ולמ׳׳ד‪.‬דהיא שט‬ ‫מהך דלזכית וכו' דלא קרי להו הרמכ״ס ז׳יל מדכריהם •‬
‫לטומאה אינה מקודשת כיון דלא חזי אלא להסקה אלא‬ ‫אמנם דאיתי לה״ם ז״ל פ״ד מה' אישית שכתב להדייא‬
‫ודאי ס״ל כיון דחזי להסקה ודאי יש כו שו"פ דמאי שנא‬ ‫דפי' מדכדיהם דכתב כאן דכי' מדדכנךממש ואי; כו ריח‬
‫הנאת אכילה דאמרד‪ ,‬דשו״פ מהנאת היסק תהו דלא נתב‬ ‫תירה וכן ראיתי להכ״ח ז״ל סי' ל"נ שהבין כך כדברי רכי'‬
‫האי גוונה דככד גכי טמאאלאכימ״ק והיינו כ^׳שואפי'‬ ‫וגהכי צ״ל לדעתם כמ״ש כרעת רכינו • ושו״ר למוד״ם‬
‫הכי קאמד התם דחפי' מחמיר חייב וא"כ קושייתהלח׳׳מ‬ ‫כהג״ה שהכין כך וע״ש כש״ך שהק' דהיכי ס״ד לפרש הכי‬
‫זל מעיקרא ליתא דודאי ה־מכ״ם ז״ל ס״ל דחפי' מחמיר‬ ‫דכיון דהגמ' קאמ' בהדייא דאוריית'־ יעו״ש נ‬
‫נמי חייכ שהיי עיקר חיוכושל הזק; ממרא הוא על המראתו‬
‫וא"כ אס הם מתייין והוא אוהי אמאי לא מיחייב כרי‬
‫■המיה עליק ולא ירעהי מי ככייחו לימי דהרמכ״ם‬ ‫ה^בות עבדים‬
‫' מוכרח דה״ל כהתוס' אחי שהוא כתם כהדייא יאף אם‬
‫החמיר עליה; מיחייכ ואין לומד רכיון דילפי׳מהודא׳כ״ד‬ ‫פ ר ל ן ‪ H‬ה ^ ב ה י״ג המפקיר וכו' וצריך גט‬
‫■דכעי' שיתירו ולא שיחמיר רזה אינו רכל חדמענייניה הוא‬ ‫שחדור וכו' ע"כ וכתב‬ ‫י‬
‫ועוד דהא לי‪-‬רכינן חפי' אומייסעלשמאל שהיא ימין ועל‬ ‫מר״ן ז״ל מימית דדב וי״י וכו' ומלכי זה אף חכמים‬
‫ימין שהוא שמאל והמיה עליהן שהוא מיחייכ• וראיתי‬ ‫ורשכ״ג הם ס״ל דמפקיר עכיו צריך ג״ש והוא מדאמריק■‬
‫נ^הר״ן■ ך״ל כחי' שכתב כדעת הלח״מ ז״ל רמ״ש הרמנ״ס‬ ‫ככייתות דכ״ד אמדד״ל הנותן מתנה לחכירוואמרהלה• ־‬
‫ז״ל ימחמידחייכ היא משום דאתי לירי קולא וכמ״שהתוס'‬ ‫איאפשי כה היי היא הפקד וכל הקודם זכה ומקשה הגמ?;■‪,‬‬
‫'פכל הנך והכיא הכיח לוה מהא ראמיי' דאינו‪ .‬חייב עד‬ ‫מכדייתא דאמיו רבנן משקבל המתנה רכו שני אמר אי■‪/‬‬
‫’שיורה לעשית ולא שייך מעשהעדשיויהלהתייוכז׳ינט״ש‬ ‫אפשי כה אם הוא כהן אוכל כתרומה וחמאי כיק דאמר‬
‫וככר כקכתי דלא ס״ל להימכ״ם ז״ל כס' התוה' ז״ל גס‬ ‫אי איפשי כה היייא הפקד וכל הקוי־ס זכה והוי‪-‬זרואיך‬
‫כהכדח שכהכיז״ל אינו מוכיח דמ״ש עד שיורה לעשות‬ ‫אוכל כתיומה‪-‬ומשני קסכרי רבנן דהוימעוכנ גט שחרור‬
‫פי' עד שיאמיי׳הלכה למעשה לאפוקי ממה שאמר מחוך‬ ‫וס״ל דמעוכב ג״ש אוכל כתרומה אכל ישב״ג ס״ל אינו‬
‫משא ומתן שלו דכי זה אסור או מיהי ושמע מי ששמע‬ ‫•או ‪ b‬כ‪-‬יון דמעובכ ג״ש וכיון‪-‬דקי״ל כי״ל כמו שפסק רכך'‬
‫והלך ועשה ע״פיאו לימד לאחייס שדכי זה חיתי •או‬ ‫פ״ד מה' זכייה מוכיח דההן הוא דהמפקיד עכרו צייך‬
‫אסורפתיית לימוד הוא עוסק אכל אם אמי להם זה מותי‬ ‫ג ’ש כרב וי״י כמ״ש מד״ן ז״ל • גם כפ״ט מה' תיומוק‬
‫לעשיר! או אסור לעשית או כא מעשה לפניו ואסרו או‬ ‫פסק ■אינו אוכל כתרומה משום יספק הלכתא כישכ״ר‬
‫‪.‬התירו חייב וזהושלא כקכרכי׳כאןעדשיאמילהסמותדק‬ ‫או כיבנן ‪ -‬יהוצרכתי לזה מפני שיאיתי להיב קיכן נ ק ט‬
‫אתם‬ ‫■‬
‫יבל_■‪ :‬סא‬ ‫י אברהם הידדכים על הרמכ׳ים הלכות ממרים‬
‫עיין כהשגת■‬ ‫הלכה ג' חק ממצוה חפילין וכו'‬ ‫ממם צעשית כמ״ש בה' שגגות גבי הודאת כ״ד דהא לא‬
‫הראכ״דז לוכמר‪ .‬שפי הכ'מ זלבכיונת‬ ‫י‬ ‫»צ»י'התם אלא מהנא• ועודאמאי כתב שם ער שיאמר‬
‫דבריו הס המוהים לע״ד ראשונה כמ״ש דהדהכ״ד ז"צ‬ ‫מותריןיאתס לעשוק לא יאמר אלא יורה לעשות ואני יודע‬
‫קוק״לדאיר״י ^א מחייב אלא כד‪,‬פילין הו׳ל להזכירו‪.‬‬ ‫‪4‬ילא מיית אלא להתיר אלא ודאי דלא ילפי' הג״ש דרבד■‬
‫קורס ד"מ ובו' ולא ידעתי מה יפרש בקושייתו שכתב‬ ‫זיכד ־אלא להזכיר מלת לעשוק דלכך התם דכעי' שיתיר‬
‫ולרעד‪ ,‬ר׳־י ר\א שחייב כתפילין וה״ה שאר מצות וכולי‬ ‫ל&ם ׳דמיירי לענץ קרבן לדין■ שיאמר אהה מוקרץ לעשות‬
‫שד״ל דמקשה לו כממ״נ דאי בר״מ דוקא חייכי כריתות■‬ ‫אבל הכיא־דמחייכ אפי' הוא מ חמיר בחב עדשיורה לעשוק‬
‫ואי כר״י חפי'לולב וציצית ובו'ואמתי לא הקשה דאיך‬ ‫א״ל שיאמדילהם אסור לעשוק או מוקר לעשוק וכל זה‬
‫פסק דחייכי כייתור‪ ,‬חייבין אלא ודאי דזה לת קשה דודאי‬ ‫צדיישיתצרליז מהוראתו •הלכה למעשה וכמ״ש‪ -‬ואולם‬
‫ר״י לתוסופי על ר״מהואדאתא והוא מכת קושייר‪,‬התוס'‬ ‫נדצנק הר׳׳ן׳רלי׳׳‪-‬ל דצ״‪-‬מ בקלכ לאו כמ״שהלח״מ ז״ל‬
‫ז״ל שה שדחקו עצמה וכתבו דר״י לא חייש להנך קראי‬ ‫‘ךז״א צע׳׳ק לעיל מהך" דפסק יכינו גבי טומאה ועוד‬
‫וכו' • עוד כתכ והראכ״ר ז״ל מפרש דר״א אמר לי׳׳א‬ ‫דמה וע’נה“למ^'ש רכינו אס'היא עיוה הס לא ותפי׳׳ה‬
‫אילו ר‪,‬ניח כדעתך שיצטקתנאי אחי והוא שצריך להוסיף‬ ‫קאמראס־הוא‪.‬מחמיר קייב • אשר ע״כ נ״ל ליישב‪ -‬דעת‬
‫וכו' משמע רעיקי הדבר ריש כו להוסיף ואס הוסיף וכו'‬ ‫‪.‬קר״ן ז״ל דשייך נפקוקא אס הוא חלב ואכלו הוא מפריש‬
‫לא תנד‪-‬ו אילת ר״א ולא ר' הושעיא וכן הכין הלח׳־מ רל‬ ‫ק־בן והשתא אתי לייי כדק אס קירש כו אשה או אכלו‬
‫ואק זה אלא ר ק נכיאור‪ ,‬גס הראב״ד בר‪,‬ב כהריא ור״א‬ ‫בטומאת הגוף וכמ״ש רש־׳י ז״ל בב' הנחנקי; גכי ערכין‬
‫קילמידוהוא שאמד אין לנו ובו' • עור כתב לה תמצאשהוא■‬ ‫וחרמק יעו״ש אמנס מפשט דברי רכינו משמע דאפילו‬
‫מתחייב אלא בתפילין ובו' ר״ל וה"פ אם תניח כרעתך•‬ ‫מחמיר חייב וכמ״ש לעיל וכ"כ הת״ח כשיטתו לסנהדרץ‬
‫שצריך תנאי כרי שיהא חייב שהוא מוסיף גורע לא תמצא‬ ‫■ ‪; .‬‬ ‫■■■■■ י''■'■׳ ז ■'־יע״ש ;‬
‫איוב זה אלת בתפילין אכל כשאר דברים _ודאי ‪ ,‬הוא‬ ‫י צ ס כגון נגעי וכו' מותי ליכנס למקדש וכו' שסכגמ'‬
‫פטור כיון דלא משכת כהה מוסיף גורע אלא גרוע‬ ‫■‪:‬׳*' ’ ע עי ארס בפלוגתא דרבנן ור״י דאס הפקטמא‬
‫מעיקרו והשתא כשאמ' הש״סגכי לולב ובו'גרוע מעיקרו‬ ‫ור^׳י כיהה'וטיהר וא"כ אם הזקן ממרת ה״ל כר״י א"כ•‬
‫הוא כפשטיה ואינו הייב מיתה וכולי וא״ב אמאי כתבי‬ ‫מוקד ליכנס למקדש ולדעת רבנן חייב ני ת וק'‪ .‬דלפי■‬
‫הראב״ד ז״ל ומ״ש כגמ'ונו'גרוע ועומד לאו לפטור‬ ‫מ״ש יכינו כה' ט"מ פ״י דבל דבר שהוא הפק הוא אסור‬
‫ממיתה ובו' והא שייך לו' כפשטיה דלענין פטור המיתה׳‬ ‫מדכדיהס ה"כ־ הכא דטמא מספק הוא ^מדרבנן וא״־כלא‬
‫הוא אכל כל זה כעולם התוהו דתה חנית ברעתך שצריך‬ ‫יתחייב כרקיאס נכנס למקדש לכ״ע וכ׳־כ הרמכ״ם בה'‬
‫תנאי ובו' אכל לפי האמת אינו צריך תנאי ובו' לכך נראה■‬ ‫שגגות פי״א הלכה ו' גבי כ' שכילק דאס כלך כראשק‬
‫דהוקשה להדאב״ר ז״ל דאדרכא גרוע מעיקרו הוא גדוע‪,‬‬ ‫ונכנס פטור מסט שהוא הפק טמא ועור קשה ד ה א פ «‬
‫טפי וכמ״ש הלח״מ ז״ל וב״ב הר״ן בחידושיו ולכך לא‬ ‫מימכ״ס כפ״ג מה' ט” ן דיראה לו שטומאי!ו כספקר״ל‬
‫שק לו'דפי'ר־א שאמד אין לו אלא תפילין הוא לומד‬ ‫מדרבנן ולא הוכלין ולא שורפין וראיתי לקרב המגיה כס'‬
‫שאק תיוב אלא כר‪,‬פילין ואהבי אתי הש״ס כפשטים‬ ‫מש״ל שס שהביא קושייא וו משם הקי״ט ותיק הרב ז״ל■‬
‫דמ״ש גרוע ועומר לפוטרו ממיתה וכו' לכך פי' דודאי'‬ ‫״נהי דבנדון זה אינו חייב כרק מ"מ הוא דכד המביא‬
‫לא אקא ר־׳א למימי אלת רבעי' שתם יהיס מוסיף פסל'‬ ‫לידי כרד‪ ,‬כגק אם נגע כככר של תרומה ובו' ואס קידש‪:‬‬
‫שת‬ ‫נו אשה אינה מקודשת כיון דלא חזי אלא להסקה וכולי‬
‫הל‬ ‫יע״ש ודכייו תמוהים רכהך גוונא דנגעי אדם קיהיב‬
‫מעם משוס דנכנס למקדש וכו׳גס מ״ש דנ'מ לבכר ככר‬
‫את העיקר ר״ל דזהו חידושו של ר״א ולכך כת ר״א ואמר‬ ‫בחכתי חה לא יתכן בסברת ■יביט מכח הה דפקק לקמן■‬
‫דזה הלשון שאמי ואס הוסיף גורע לא שייך ‪b‬׳‪ r‬כתפילין‬ ‫גבי זה אומר כ' לטומאה וכו' ולעד״ן דלזה כיוון התי״ע‬
‫אכל כשאר דבריה צ״ל ואה הוסיף פהל והיינו דמקשס‬ ‫כמה שימז כדבריו ועיין ׳ספ״דוכו'דהיינו דלא שייך למימי‬
‫ליה והאיכא לולב וציצית דשייך כהה זה הלשון נמי' ^אף‬ ‫המצאה רכבי וכו' ולער״ן דלת דמי דוקא כרכר שהוא■‬
‫דשייכי הך תנאיה לא שייך ביה לשון מוסיף גורע דסא‬ ‫עומד לכסקהכיקדישבו היקר הנאה ודאי האשה מתקדשת‬
‫גדוע מעיקרו אלא אם הושיף פסל חהו שכתב לאו לפוטרו ‪,‬‬ ‫כהנאה שבו אכל אס הוא הפק טמא דאין ראוי להסקה‬
‫וכו' ועיין להר״ן ז״לשדחה דברי הראכ״ד ז״למסאדאמר‬ ‫וכס אין בו היתר אכילה הרי אינו שו״ף כלל דהא קדומה‬
‫אין לנו&תתפילין[ד”ל ותינו חייב!‪1‬ת בתפילין ופכר כתבתי‬ ‫טמאה אין כה סיקר קנאה כלל כ׳יא להסקה תחת תבשילו‬
‫פי' הראב״ד זל ואין בו דחייה ודו׳יק ‪:‬‬ ‫וכמ״ש התוה' כפסחיס דמ״ו ד״ה לא יעו״ש א”כ איט‬
‫^‪ 1‬ו ד כתב אכל טעה הלולב וכו' ללמוד וכולי אכל‬ ‫שוס לכלום להתקדש בו ומ״ש יכינו נפקותא לסכנס‬
‫התוה' תירצו וכו' עיין להלח״מ ז״ל דאף הלולב‬ ‫למקדש צ״ל דלא קאי אגוונא דהכיא כגמרא דהא איכא‪■:‬‬
‫יש בי תעשה ונו‘ אכל זה אינו אלא ללישנא כתראדהתם־‬ ‫פלוגתא אחחקי גכי נגעים זה אומר טמא חס אומר‬
‫אבל להך לישנא אף רנדיך אגד לא ילפינן סהוכה■‬ ‫טהור כמס' עעיס כמו שיראה הרואה וגס גכי פלוגתא‬
‫עי' תעשה עדיה לא חיק כלום חהו דלא תירצו;‬ ‫דעקכיא בן מסללאל דפליג כשער ספקודה וסש״ס סדא‬
‫־התוה' משום תעשה וכו' דהיינו משוס דאינו מוסכם הפנס■‬ ‫■עינייסו נקט וק״ל‪ ■:‬׳‬ ‫‪ ,‬י‬
‫נראה דלכך התיס' דקדקו כלשונם להקשית ואח׳יך אבד׳‬ ‫? ‪ : Qg‬ה ‪ f‬אסויס ליבמה ובו' סקשס מר״ן ז״ל דהא‬
‫עמהן מק אחי דזדיזי כהך אגידה מעשה הוי ולא מיקרי‪:‬‬ ‫‪■■.‬ליכאכדתוכו׳ע״כקמשמעמהאדאמדי׳כפ״ק־‬
‫תעשה זלת ‪ p‬העשוי אלא כתיחב כמין כתוך התגודה׳‬ ‫‪ ,‬מו ט ס ואם מת תולכת ולא מתייכמת ומק' בגמ׳ אמאי‬
‫תמייא רציצית אך מרבדי כראכ״ד ז”ל לא משמע הכי‪:‬‬ ‫לא תיץיבס וכו' תי כאיסור כית קאי •מאי־ מקשה הגת'■‬
‫דא״כ עדיין קשה קי' התיש' ומוכרח לתק כמו שתירצו׳‬ ‫יכ״כ‪-‬ה״ה ז״ל כפ״י מה׳יבוס והכיאוהלח׳מ זל כאן וכל‬
‫הד‪,‬וס' • ואולם עדיי! קש״ל כדברי הראכ״ד שכתב דכק‪:‬‬ ‫זס נעלה מהרס מ״ק ז״ל יעו״ש ‪:‬‬ ‫■ ■‬
‫דאית‬ ‫‪51‬‬ ‫לא‬
‫ינ ל‬ ‫חידרעים על הרמב״ם הלכות ממרים‬ ‫אברהם‬
‫ה״ר אברהם טייכ הי״ו ‪-‬דוהי טינת היאכ״ר ז״ל כהפיגו‬ ‫דאית לן כי״י חפי' לולב וציציח נמי יכו׳ והיכי שייך• לומד‬
‫לרכיני ז״ל לימד דלא מצא חיוב אלא כתטלין וז״א אלא‬ ‫^ש מ איסור כ״ת לשיטתי כמ״ש כס' לולב פ״ח רפיון‬
‫אף כשאר מצית מיחייב כגודע ואק לימד ראף הימכ״ס‬ ‫דהאי לחידיס קחי אין כי איסור כ״ת יעיד אף את״ל דיש‬
‫ז‪-‬׳ל הכי ה״ל דלא הכיא אלא מה שהוזכר כגמרא דקא‬ ‫כו כ״ת חמאי מיחייב מיתה אלולכ ■דהא קי״לדא״צ אגד‬
‫כתב ידבר זה מפי הקכלה ייש לכרן זה כדכיי הכ"מ ז״ל‪.‬‬ ‫והעשה מתקייס פיק דהאי לחודיה קחי וי״ל דמ״ש אפילי‪.‬‬
‫ודאיסי להר״ן ז״ל שידק לקושיית ■הראב׳יד ז״ל כיון דאון‬ ‫לולב למגמא נקטיה דידאי לא שייך אלא למ״ד צריך אגד‬
‫איסור נטילת דכר אחר הי״ל כאלו נטל אגידה שלי זיק‬ ‫ומיידי כשהוסיף בו שלא כמינו כמ״ש כה' לילכ■ אך‬
‫וכמו שחק כתן מציהכללכי׳יעי״ש בדכתו־והקשההחה״ש‬ ‫קשה מהא דכתכ כפ״א מה' ציצית גכי הטיל למוטלת‬
‫הד״א טייכ הי״ו ךהא תניא כספרי מנין שאין מיספק על‬ ‫דמאי דאמרי' כפ' הנחנקין דאס סיסיף חיט פסל ל״ת‬
‫ד' מינק שבלילכ ת״ל לא ^סיפי ולדעת סד״ן ז״ל סין כאן‬ ‫הוא משים חציצה וכי' משמעדאף כמינו איכא כ׳יתישמא‬
‫איסור כיק שמין כחן מציה כלל ולי לק״מ דלא כתב הד";‬ ‫דס״ל דה"נ איירי כשלא כמיני וכ״כ הר״ן ז״ל כחי' כפ'‬
‫כן אלא למ״ד צריך אגד כיון דכהך אגודה יש ט דכר‬ ‫הנחנקין לדעת סרמכ״ס ז״ל יעו״ש • אכל עדיין קשה גכי‪,‬‬
‫כסיל הוי כל המינים כאלי הם של זית וכו' אכל אס‬ ‫הטיל למוטלת קאמר הש״ס כסדיא דאיכא כ״תאףדהוא‬
‫אין צריך אגד ודאי היד לחודיה קאי אכל היא עוכר על‬ ‫כמיני דקאמר אס טינתו לכטל הראשונית ויל דיקא התם‬
‫כ״ת וכמ״ש הרא״ס י״ל יעי״ש ואין להקשית לפ״ז מאי‬ ‫»שיס דכ ^ היספס ייצא חוכת המציה אכל גכי לילכ‬
‫מקשה הר״ן ז״ל מכך דכ'‪ Y‬וכו' כיון דלא קחי אלא למ׳יד‬ ‫^א מר דליכא כ״ת מיידי דהיסיף כד אחד של ערכה אי‪,‬‬
‫צריך אגד רזה איני דקושייתו היא דכיון דהייס ברכותיו‬ ‫כד א' של הדס דליכא כהך היספה חיכת מציה כלליכהכי״‬
‫הו״ל כאלו נטל אגודה של זית חחי שיצא י״ח דלולכ שאק‬ ‫ניחא לי‪ .‬מה ש^שה ה״ה ז״ל שס כה' לולב על הראב'‘“‪.‬‬
‫כאן איסור כהך נטילה וכמו שהכריח הוא ז״ל לעיל ולכך‬ ‫ז׳׳ל מההיא חיג של תפילין יכו' דהתס נמי כהך היספה‬
‫קי ק וכי' ‪ -‬אכל הא קש״ל תינח גבי לולב גכי ציצית מאי‬ ‫דייסיף יוצא י״ח אכל אם הוסיף מין א' כלולב אף דהוא־‬
‫איכא למימי דכשהיסיף הט' וכטל מצית צילית קננכר‬ ‫ראוי לצאת כי י״ח ליטלן אחד אחד וכמ״ש הדמכ״ס ז״ל‬
‫אדאוריית' כלבישתי כלא ציצית דלא דמי ללילכדאףדכיטל‬ ‫פס מ"מ השתא דאיןכינתי לצאת אלא כאגידהאס־היסיף‬
‫קמציה מ׳׳מלאעכיד איסור יכו' וי״ל דמ׳יימ איןכיאלאלאו‬ ‫מין אחד כאטדה ^ן יאיי לצאת כי מיקרי אך יראי אם‬
‫‪-‬‬ ‫הכא מכלל עשה ודוחק ‪. :‬‬ ‫‪, :‬‬ ‫נטל שתי אגודות של לילכ ואתרוג יש כי כ״ת כתפילין• אך‬
‫פ ל ס ה' ה ל כ ה ב ' איט קייכ עד שיקללם‬ ‫קשה א״כ שייך רטהין■ גורע בלולב אף למ״ד אין צריך‬
‫כשם וכו'עיין מהשהקשה‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫אגד כלולב כה״ג יכשלמא להראכ״ד לק"מ דס״ל כהלכות‬
‫הכ'מ ז״לולעד״ן דס״ל לרכיט דסאדקאמר שמואל טעמא‬ ‫לולב דליכא גידנג ואיט פיסל אכל להרמכ״ס ז״ל קשה ‪.-‬‬
‫משוס דהדד קיאכנקכושם ט א משום דלא ידע האדר׳יי‬ ‫והחה״ש ה״ר אכרהס טייכ הי״ו ההיא חמר דלא קאמר‬
‫כל מנחם דדריש ליס למקלל אכיו ולכך דרישליהכפשטיה‬ ‫רבינו דאש היסיף פסל אלא מדרבנן אכל מדאורייתא אק‬
‫אך לדי כר מנחם‪,‬דאית ליה דהך כנק ט שם אתא למקלל‬ ‫לו שיעיד לענין למעלה ול^ התם כפ' הנחנקין דמיירי‬
‫אכיו ומטק הך רישא דמברך ה' מדכתיב ונוקב שס לא‬ ‫כאיסור כ״ת דאורייתא יכמ״ש הד״ן כחידישיו לא שייךלו'‬
‫קול״ל אלא ונוקב ה' יומר! מאי שם אלא לו' דבעינן‬ ‫הני גווני • אך חה לא יתכן לדעת הכ"מ !"ל כפ״א מה'‬
‫שם בשם ואף שמואל לבתי דשמיע ליה הך דינה דר״י כר‬ ‫צינית שכתב דרכינו יפרש דהך כ״ת דסנחנקיןהוח כאיט'‬
‫מנחם הבי ס״ל‪:‬‬ ‫>‬ ‫דדכנן וכי' יעו״ש ולעד״ן דסתם וכיון דמקרא מלא■‬
‫ה ל כ ה ‪ 'J‬וכן המקלל אכי אכיו וכי' ועיין להכ׳׳מ‬ ‫סיח דעושין ד' ציציות כד' כנפית וכן כתפילין וכן כלולב‬
‫ז״ל ונעלם מעיניו ברייתא עמכה כח״כ‬ ‫י‬ ‫דהתירה אמרה כפת כלא וי'ו כמ״ש כפ' לולב הגזול■‬
‫פ' קדושים דדריש את אביו ואח אמו חת אכיו‪ ,‬ולא א‪3‬י‪.‬‬ ‫יאק זה ככלל מ״ש ר״א ופי' מדכיי סיפרים ולכך לא‬
‫אכיי ואת אמו ולא אכי אמי הרי הוא כהדיא כלשת‬ ‫משכח אלא כהנך גווני דקאמר דהיינו על מנק המיני]‪.‬‬
‫‪.‬‬ ‫רכינו ז״ל ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫והחונרן והכתים ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ה ל כ ה י ״ ב ואם ביישו וכו' פיק מ״ש הכ״מ ז״ל‬ ‫ע‪ 1‬ד כתכ הראכ״ד ז״ל כסוף דכריו א״א דמידה דיי‬
‫דנלמד‪ .‬ממה שחמיו גכי ישן דאם‬ ‫דחייכי כייתית אע"פ שאקכהס זה הדקרו־וט'‬
‫בישי חייב יה״ה הכא כיוצא ליהיג יע״ש והיא תמוה‬ ‫קשה לפי מ״ש לעיל דאף סדאכ״ד ז״ל מעיקרא הכיס״ל‬
‫דא"כ אמאי פסק כה' חוכל סך כעיא דכיישי ישן ומת‬ ‫א"כ מה חידש ככאן לדעת י״א וי״ל חהו חידושו דאע״ג‬
‫וכתב דפטור ואס תפס לא מפקינן מיניה כיי; דאית ליה‬ ‫דילפי' מקרא דכעי' גורע אכל גרוע פטור ווה לא שייך׳‬
‫הנירסאכאן כד״ש ביישו ישן ומת כרש׳יי י״ל יהא תייס‪.‬‬ ‫אלא כתפילין ולא כחייבי כייתות לכך תיק דלא מעיט‬
‫ע״כ נ״ל דגדיס בר׳ת שהביאו התיס' דהאי כיישו קאי‪.‬‬ ‫קרא אלא כמ״ע וכו'■ אכל קש״ל לשיטת הראכ״ד ז״ל׳‬
‫איוצא ליהרג והתימה מהרב דאישתמיטתיה דברי התוס'‬ ‫דמ״ש דנקט הש״ס איסור מיסיף ולא משום איסור גורע‬
‫■‬ ‫אלו ודו׳יק ‪:‬‬ ‫דהייט היו ד' חיטק או ד' מינק או ד' כת־ס וגרע חחד‪-‬‬
‫מהם הרי פסל המציה וחייב וכשלמא לדעת הימכ״ס זל■‬
‫לק"מ דלבך כ‪-‬תכ ודכי זה כקכלה לומר דלא שייך■‬
‫הלבות מלכים‬ ‫חיוכ זה אלא כה״ג אכל אם איסור זה מקרא המ‬
‫מכואר אף איסו' גודנג ושייכי אכילהו מצית וי״ל‪.‬‬
‫פ ר ל ן כ ה ל כ ה א ' ובןלאישתמשכא׳מעבדיו‬ ‫דגם הי־אכ״ד זיל ס״ל דכאה לנו הקכלה לגלמי דאין‬
‫וכו' חלא מלך אחד משמ*■‬ ‫*‬ ‫קיוכ אלא כאיסו' מוסיף אך הכ"מ ז״ל כתכ דלהראכ״ד־‬
‫דאף מלך אסר לא ישתמש אלא כיכר דלה שייך מ שריפה‬ ‫לית ליה הקכלה ואפשר דהדין אמת דאף בשאר מצית־‬
‫והא דהדטכי שלמה על פרדת אביו וגס ישב על כסא■‬ ‫מיחייכ היכא דגדע המציה אכל הש״ס כא לומר דגט־■‬
‫אביו היא משום דכיון דאכיו עריק חי לא עכיד כהו מידי‬ ‫איסור מוקיף לא שקחיוכ אלא כתפילק ומזהפי׳החה״ש׳‬
‫וגם‬ ‫‪.‬‬
‫על ‪ .‬־סב‬ ‫הידועים על הרמ»‪':‬ם הלכות כלבים‬ ‫י‬ ‫אברהם‬
‫היא גירסח הרמכ״ן והראכ׳׳ד !”ל יעו״ש ולעד׳׳ן ■להכיא‬ ‫» ז אפסר ברשחו היה להורות דהמלודה לו כקונה ילא‬
‫ראיה מהא דאמדי' כפ' כ״ג דוד ושאול פליגי כקידושי‬ ‫^ןיווכ״ב האחרונים ככידוד מת כשכת אף דשרילנולטל‬
‫מיכל דשאול ס״ל דלא הוו קידושץ ולפן נקנה לפלטיותד‬ ‫י ‪ . ■-‬משום כקוקו כיון דנשדפין לא חשיכי ‪:‬‬
‫ס״ל דהוו קידישץ אך מ״מ קשה יהא קרא צווק ואומי‬ ‫ה ל ב ה ר׳ אינו נושא אלמנתו או גיושקו של מלן‬
‫ויקן לו אק מיכל כקו לאשה וא״כ• עדיין הקושייא עומדת‬ ‫אחי וגכי כ״ג כתב יבינו כה' כלי מ־דש‬
‫כיח דקזד דוד וקדשה לפי סכדק שאול איך נקנה לפלטי‬ ‫רי״ש״ככ״מז׳ל וכקכ כאןהלק״מ ז״ל רכיון דאין חולצי;‬
‫בלא גידושין מדוד אלא ודאי נתנה לו לפלגש ולכך כיון דלאו‬ ‫לאשת המלך והיינו מפנישאין ראויה לינשא והיינו נועמא‬
‫כת קידושי; היא לא כר‪ ,‬גירושין היא אך ראיתי לה״ה!ל כ פ ץ‬ ‫דאין נושאין אלמנהו וככ״ג קקני כהדיא מותית וכולי‬
‫מא׳אישות שכתכ דגירסקדכיט פילגשיס כלא כתובה אכל‬ ‫והקשה על הכ״מ ז״ל דנתן טעם אחר ולא עיין ככ״מ‬
‫כלא קידושין אשיר ויש כו מלקות וכדמשמע מדנדי רכינו‬ ‫■ז״ל כאן שכי?‪ :‬טעם אמר כהן דאין חולצי; לאשתו מ « ס‬
‫לדעקהראכ״ד ז״ל והכיא ראיה מהא דאמרר׳׳א פטיעם‬ ‫דכנאי הוא למלן שאשתו חולצת מנעל ונולי ושם ת»ו‬
‫פנויה הוייא זונה ואף דלק קיל הכי איסור' דאוריי' הוי וראיתי‬ ‫הדטעמא משום דלטננש אחי שכתב כא; קשה דא״כ‬
‫לקרב מ״ק דקכ״ט ע״ב רדתה ראיה זו וכתב דסתס מיידי‬ ‫לר׳יי ראית ליה דמלך נושא אלמנתו של מלן דאמאי אץ‬
‫כמופקדת וכדמשמע מדברי רכיטכפי״ח דא"כ ע״ש ואט‬ ‫חולצי; לאשתו וכהא ודא• מורה ‪:‬‬ ‫■‬
‫הרואה ראיקי דהיא שגגה היוצאה מלפני השליט דסא סכרין‬ ‫ה ל כ ה !‪ 'J‬וכן כית שאי אפשר ל‪-‬יכה את אשתו כן‬
‫ד״ע מתם כיבמיח דלא היייא זונס אלא מופקרת וקאמר ר״א‬ ‫אי; חולצין וכו' והיינו מרקנן כיכממן‬ ‫־‬
‫אפי'פנוי עם פטיה הוי זונה ורכיט כא למענו סכרי‪ ,‬י׳ ע‬ ‫בל שאינו עולם ליבום איט עולה לחליצה וכקכ הכ״מזל‬
‫דאפי' פנויה דהיא מופקרת לא הוייא זונר‪ ,‬וממילא נדחית‬ ‫אין מייבמי; לפי שהיא אהורהנם אין חולצץ משוהשאפי'‬
‫הברק ר״א גס מה שנקשה לס' ה״ס ז״ל חיך ^סור‪,‬מ‬ ‫כי חלצו לה אהורה לינשא וככר כתבתי כוק אמנם לא‬
‫פילגשים למלן לא ידעקי אין לא ראה דכרי ה״ה ז״ל‬ ‫ירעקי סנ״ל להביא טעם אחר כיו; דרכינו כתב הטעם‬
‫שכתב דגידסת רכינו קדושין כלא נקובה גם מה שהקשה‬ ‫כסריא וקנה ידאה ל ‪ p‬טעמא דמפני שאהורה ליגשא‬
‫■מהא דאמרי' יחיד דפנרה מגזרק דוד היא ואמאי לא‬ ‫הוא מדרבנן שלא יאמרו חליצה שרייא כמו כט ואתי‬
‫אמרי' מדאורייתא הוא כיקדישבו לאו ול״ק דומיה דאמו‬ ‫לנישואי( ולפ״ז אס עכרו וחלצו אותה הבא עלים איט‬
‫בעינן דהעריוק ריש כסס כרק הקורה החמירה כהם ‪W‬‬ ‫לוקה מלאו חיקתיכס■ אן מס שאד מסתפק אס המלך‬
‫לא וכ״כ סרשכ״א ז״ל כתשובה ‪ Sp‬יו״ד ‪ -‬גס מה שהקשס‬ ‫חלן לאשק תחיו מהני^ חליצה לפוטרו או לא והנהנמנא‬
‫לדבריו גם אונה ומפתה לא ישלמו קנם כיץ שלחקין ‪t i‬‬ ‫דאמד רכא כל מילתא דאמ״ד לח תעביד אי עכיד לא‬
‫יאה מ״ש הכ״מ ז״למשם הר״א בנו של רבינו כפט ו מס•‬ ‫מהד כ"נ לא מסד ודמייא למ׳יש הפד׳יח כפ״ג מה' אלו‬
‫א״ב דאף איכס ומפתה יש בו מלקות אם התרו כו ולא‬ ‫נכי עדות׳סמלך שהעידלאו כלום הוא מסאי טעמאע״ש‬
‫ישלמו קנה ומעתה צייך לרסק מ״ש רכיט כפ כ מה‬ ‫ואפשר דלא פליבי אביי ודכא אלא כלאו ולא כעשה סייע‬
‫גערה ח״ל שלא יאמר סאה קואיל ולא‪,‬קייכס התודה ליזונק‬ ‫שאין כו לאו הכא מכלל עשה כגון הך דלא קשאו עליו‬
‫ומפתה אלא כדי שיק ממץ לאב ר״ל ואין לכקו מלקות‬ ‫סטר דאי לא הוס ‪ 'v :‬הו״ה דמצוס מ; המובחר הוא ולא‬
‫אלא הדרכה נשכר ונו' גם מ״ש אח״ן שזה קורה ץונה‬ ‫אקי ללאו הבא מכלל עשה דלכופיר‪ 4‬אקא אכל סכאדודאי‬
‫ומפקה ממון ולא מלקוק ר״ל ולא חייכה מלקוק צכקו‬ ‫ללאו הבא מכלל עשה אתי דלא שיין לומר למצוה מן‬
‫דוקא שלא הכינה וכו‪/‬וזה ודאי דוחק גס רכי=ו קיהיב‬ ‫המוכחר הוא אן ודאי זה איט דסא גכי אונס סגירש‬
‫טעמא לטעייק האכ דעישה הכי משוש לס ד דאין כו‬ ‫רמדי' אם כהן קוק לוקה ואינומחדר ואיאמדקלהמרד‬
‫מלקית והיינו משוס דלא הקת בו אכל בסתת כי היא‬ ‫היכי חיילי הך כידרשק דלל והכא עליה ליסייכ משום‬
‫חייכת וצ׳׳ע • גס מס שהקשה על מח־ ם ז ל שכתב‬ ‫אשת היש ובכר בקבו התיס' שם הטעם דאיתקש למיקה‬
‫להרמכ״ס ז״ל אהוד הדיוט כפלגש ו״הראכ ד מיקר‬ ‫וכולי וה״ה סכא דהא חליצה ליבם הוא הגט דעלמא וצ״ננ ‪:‬‬
‫ממ״ש ה״ה דלהראב״ד ז״ל אינק אישיר עשה הוא המוס‬ ‫ה ל כ ה ך' מק צו מת אינו יוצא וכו' עמ״ש הכ"מ‬
‫דהה הראכ״ד ז״ל גייס פלגשיס כלא קידוסין וחין א פ ^‬ ‫ז״ל ועמ״ש דכינו כפ״ז מה' אכל שכתב‬ ‫*‬
‫דאיסיר עשה יש אבל דכרי ה״ה ז יל נכונים לסכית‬ ‫דהא דדוד‪-‬שיצא אחר אבני הוא לרצות כו' משמע דאם‬
‫הרמכ״ס ז״ל תמ״ש הלח״מ ז״ל גס הראב־׳ד טת טס‬ ‫רצה אי; שומעין לו ‪:‬‬
‫כספי סדמכ״ס דסדיוט אסור כפלגס כדי לסש^ונמ ש‬ ‫פ ד ל ‪ ,‬ג׳ ה ל כ ה א' שנאמר וכיתה ובו׳ הקשה‬
‫הכ״מ צהדמכ״ן ז״ל אבל מ״ש דהרמב״ם _ס ל מקא‬ ‫הכ״מ ז ל‪,‬למה לא הכי‪6‬‬ ‫*‬
‫מופקית וכמ״ש הדמכ״ן ז״ל נראה שהוא האמת כדכמ‬ ‫יכינו דקולה אוקו סרועו ועושסו כמין קמיע וכו' ונ״ל‬
‫רביט וכ״ב ג' כ הלח״מ ז״ל ונמצא עכשיו ג חילוקים דחס‬ ‫דדכיט מכרש הסוגייה כפי' מהרשי׳לולפז פסק כר״יוכדב‬
‫קיא מופקית חייב כלאו וסם‬ ‫וכמר!וטרה דאמוראי ק״ל הכי ‪:‬‬
‫קכינס עצמה יש כי היסוד עשה והשתא ליכא ל‪-‬ו׳(שיי‬ ‫ואין למלן רשות להחוכ ‪.‬אלא בסייף‬ ‫הלכד‪ ,‬ןק'‬
‫מה שסק' ה״ה ז״ל והס הוא ייחדה אצלו דהיינו פ^ש‬ ‫בלכד הוא כירושלמי בפ״ד מיתיק על‬
‫זהכעילית שעושה הוא לשס אישור‪ ,‬ולא לזנוק אי; כה איסור‬ ‫מקט' דד׳ מיתות נמסרו לב״ד ולרשות אץ רשוח ניחןאלא‬
‫כללולנןמוקר' למלן ולה־יוט מיהא אשורמגזדק ידדוחילן‬ ‫הדג ודקדק רכינו לומד כסייף דאזיל לטעמיה דפסק‬
‫ומסתמא לא גזר על המלכים והא דאמרו כהנהדדין גכי‬ ‫בפט״ו מה׳ סנהדרין דמצוק הנהרפין סוא כסייף ודלק‬
‫אכישג הקורו לו ליחי משוס איסור י״ח נ‪:‬ץם הוא דנגע‬ ‫כד״י דלמדיה הוא כקופץ וכן כקוספתא קאמרי דבנן‬
‫כה ‪ -‬אכל היב מ״ק כתב דסא דאסוד להדיוט■הלא משום‬ ‫‪ .‬ולרשות צא ד ק לקרוג אלא נכייף וקח פליג ר"ו דאיט‬
‫אישור עשה והוא לטעמיה אזיל משוס דדוד ■לא גזר‬ ‫‪ .‬אלא כ־י‪-‬יז ‪:‬‬
‫כיסיה לו לכצגש אלא כאקי‪-‬אי עינולייצ״גדא״כאף‬ ‫פ דל! ל׳ ה ל כ ה ך׳ נסיסבכתוכהוכו׳פילגשי׳‬
‫צ‪-‬מלן מסוד דאין הותי צו לעכוד על איסור עשה המפורש‬ ‫וכו זהו גידסתו כגמ וכן‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫כתורה‬
‫יגל‬ ‫חידרעים על הרמב״ם הלכות מלכים‬ ‫אכדהם‬
‫ממק ע״י כיזת פמלכיס ש' ‪u‬שק אכל אין המלך עושה‬ ‫כקורה ועוד דהא כסה סרמכ״ס ז״ל דביסוד כלבד קונס‬
‫מצתמה אלא כ־י שתתפיסס אלהותו יתוי״ש דהייט‬ ‫מוקה דמשמע דהיינו קידושיה וכדק אמה עבריה אחר‬
‫מלתמת ה' דכתב יכינו ז״ל מניין כ ל מ”ק י׳ל דכ״ד‬ ‫מנוד דקיא לא אזהר אלא לאשה דאין כה קנייה אלא‬
‫ע״א ‪:‬‬ ‫ק‬ ‫■‬ ‫בקידישץ|אכל הן היינו קנייתה ‪ -‬אכל עדיין קשה כת״ש‬
‫א׳ הנוטע וא' המכיזךוט׳‪-‬‬ ‫הלכה ן'‬ ‫פלק‬ ‫הכ"מ ז״ל כאן ומאקר שפסק רכיע דהכא על הפנויה‬
‫שלא לשס קידושין לוקה א״כ הדיוט אסור כפלגש והוא‬
‫עמ״ש מד״ן ז״ל ולעד״ן‬ ‫’‬
‫דהכתחו לדכיט לפרש כן משוס דלפייש״י קשה נימת‬ ‫עצמו הכתה לגזיויה כה' נערה ודאיהי להרב מ״ק שהמה‬
‫דלא כר״י הגלילי וכדמקשה הש״ס גכי גזלו ע״ש ואף‬ ‫עליו אבל מ״ש היפוק לי דרור גזר וכו' הוא סוהר דברי‬
‫למ״ש מהרש״א ז״ל דאיירי דההכיכ וכו' ע״ש מ"מ כיק‬ ‫עצמו דהא לעיל סמוך ונדאה כהכ דלא היהה גזית דוד‬
‫דלאו איהו שעשה איסור לא מיקרו היככת איסור ועוד‬ ‫במיוהדק וכו' ואפשר ליישב דבתו כיון דפסק רכיט שיש‬
‫הוק״ל לפירש״י ז״ל מס תיק הש״ס גבי הברכה דמה‬ ‫לאו כמופקדת עשו רבנן סייג וגדר אף כמיוהדר‪ ,‬והוא‬
‫סיק לתק כריכת איסור ומוכיח לועד דגכי כריכה לק"מ‬ ‫דוחק גדול דמנ״ל לרבינו זה‪:‬‬
‫דמתני' איידי כנפסק וכדייתא מיידי כלא נפסק וכ"כ‬ ‫ו ד ^ שראיתי להיא״ם ז״ל כפ' תצא שכתב על מ״ש‬
‫הרשב״א והר״ן ז״ל ככ״ק דד״ה ד׳יטאכל גבי מרכיב‬ ‫הרמכ״ס כה' אישותשפירושו דלאו מופקרת דוקא‬
‫הוצרכו לידחק כילדה כזקנה ‪.‬ע״ש וכנראה דזסו כוונת‬ ‫הוא דאסור לא אפי' באקראי הוא לוקה ותימאדהואעצמו‬
‫ה־וס' כפי׳ק דר״ה והד״ש ז״ל כפ״ק דעדלה כמ׳יש וצריך‬ ‫הכיא הך דפ' נערה דכתב כהתא דכאקדאי איט לוקה‬
‫לדקדק אי הוה שייך לשטיי הכי כפ' משות מלחמה גבי■‬ ‫וכן הקשה הלח״מ והמ״ק י״ל תמס עליו דמאי קושיא‬
‫חוזר מעורכי מלחמה משוס מידיך דמשט כאן כהדככת‬ ‫דהרא״ס הכק דלאו דוקא מופקרת אלא מיוחית אכל‬
‫אי^שור כאן בהיככת היתד ע״ש דלכאורה משמעדכוונת'‬ ‫באקראי אינו לוקה וכמ״ש לדעת הראב״ד ז״ל ולק״ע‬
‫לו' דהך תירוץ הש״ק לא אתי אלא לקושייא דמרכיב אכל‬ ‫דהרא״ס כפ' חיי שרה תמה על רש״י דס״ל דמיוחדת‬
‫לקושייא דהבריך לא שיק לתדוצי אלא כנפסק וכו' ח״א‬ ‫אסורה מן התורה מהא דאמרו כת"כ יכול על מעשה‬
‫דאף כהרככה נמי צריך לחלק כק נפסק וכמבואר כפ״י‬ ‫יחית דהייט מיוחית ת״ל זמה ומכת זה פי' דכרייתא‬
‫מה' מע"כ ע״ש וא"כ מאי מקשה ממרכיב כיון דצרין‬ ‫מיעטה מיוחדת ממלקות ולא מאיסור תודה ואס הכין‬
‫לקרוצי הכי גכי מכריך ולכך מפרש דהיככית איסור‬ ‫בדכדי רכינו במיוחדת לוקה הו״ל להקשות על רבינו‬
‫הרכבה דכאה לי^ איסור עילה דהייט דנפסק מאביו‬ ‫מהן ברייתא ואק להשיב אבל השתא דהכין דרכינו כאקדאי‬
‫דקאי על שניהס אכל קשה הא דקאמר השי׳ס האיהרככת‬ ‫לא קש״ל מהך כתיתא דוקא במיוחדת רלח שייך כה זמה‬
‫היתי היכי דמי ואוקמה לד״ה ראשונה לסייגוכו׳ולדכתו‬ ‫כלל כיון שהיא אצלי תמיד אכל כא־רחי כיון שחינה עמו‬
‫לא מיתוקמא מקט' נ‪1‬א בהדככת אישור דנפסק מאביו וא״ב‬ ‫תמיד אפשר דכמו שעשתה עמו קעשה נמי עס האחד‬
‫הול^ הרבכת אישור כיכי דמי ונ״ל דהרמכ״ם ז״להק״ל‬ ‫ואף שאינה עמו מופקרת ושייך גכה ומס • ולעיקר‬
‫דאח״כ דאוקי מתני' דילדה ראשונה לסייג וכו' א"כ תו‬ ‫מקושייה על סדא״סאני אומד דס״ללה־ח״ס כמ״ש הכ"מ‬
‫לא צריך לאוקומה בהיככת איסור וכו' סול״ל דהתייהו‬ ‫ז״ל כשס הר״א כנו של דבינו והכאתי דכתו לעיל דכאונס‬
‫כהדככת‪,‬היתד ומתני' איירי כהרכיב ילדה כילדה רנטעה‬ ‫ומפתה אף שהס באקראי לוקץ אס התרו כהס ואין‬
‫לסייג דלא כטלה וכיייתא איידי כהדכיב ילדה כזקנה‬ ‫משלמין ק‪:‬ס וכו' ומה שהצריך רביט להיית מוכנת לדבר‬
‫דכטלס דאק לוס' דאנה״נדיהו כוונת 'הש״ס דתו לא צריך‬ ‫זה כדי שתהא לוקה וכ״כ ג״כ שס והשתא שפיר דלא‬
‫לתך אוקמתא דהא לא קאמד אלא • אשר ע"כ מפרש‬ ‫קש״ל להדא״ס יכרי יכינו אהדדי חבל להראב״ד זל קשה‬
‫דמתחילה משמע ליה לתלמודא דסא דקאמר הרכבת‬ ‫דא״כ מאי מקשה מאונס ומפתה ודו״ק • אך קשה‪.‬מהא‬
‫איסור ככידש״י י״ל אך לאח־ דאוקי מתני' דילדה כילדה‬ ‫דכתב הרמב״ס ז״ל כריש פי״א מהלכו' א״ב גבי הכא על‬
‫א"כ נתחדש לו דזהו פי' הדככת איסור שכאה לידי ערלה‬ ‫הכותית דאש יתדה לו חייב משוס נשג״ז ואס אינו אלא‬
‫וכפי' הרמכ״ס ז״ל • אמנס כל זה הוא לשיטת »)י״ן רל‬ ‫כמקרה אינו חייב כ״א על כותית הדי משמע דק״ל‬
‫אכל האמת נ״לדלא שיק להק הש״סדכמיתא מיידי כלא‬ ‫כיח־ה צו דתסוד מן התודה החמירו כו ־בנןאכלכמקיה‬
‫‪.‬‬
‫מיעוטא‬ ‫מה ‪.‬צדק‬
‫______‬
‫‪ L‬דה'כ‬ ‫ילדה י __ ‪.‬‬
‫כזקנה‬ ‫___‪- . 1‬‬ ‫_‬
‫חובהרכיב‬ ‫‪.‬נפסק‪.‬‬ ‫הפך מ^‪-‬ם‬
‫מ׳יש‬ ‫לח החמירו כו הפד‬ ‫כו איסור מ! התורה לא‬ ‫דאיז‬
‫דאין כי‬
‫לזה מדלא כתיב לא חיללו וכה' כוי״דלמעט וכו'ואף‬ ‫וכמ״ש הייה ז״ל ונ״ל דל ׳ק דהא דאמיי' דאי; איסור‬
‫מגופיה דקדא נמעטו דכיוןדבטלס ילדה מקנה לח שיין־‬ ‫במיוח־ת משוס דכיון דיחדה לו להיות לו לאשה הוי כל‬
‫כזה חילול דכיץ דלא שייך כיה דין עילה ומה בחיק‬ ‫כעילה לשס אישית ולא לשס זנותוהכי דיק לשק הרמכ״ם‬
‫ז״ל דכתב כל הכועל לשס יטת לוקה צא כן במיוחדת‬
‫הש ס כאן כהדככת איסור וכי' קאי נמי עלהכרק זמורת‬
‫דלא הוי לשס זנות כיון דהיא אשתו וכמ״ש הרעב"; ז״ל‬
‫אילן זה אצל^אילן החד כלא הדתקה דהוי כלאיס וכן נמי‬
‫הכל התס דמיידי ככותית דהא תחרה לו ודחי כזנות‬
‫כוונת התיש' דצריך לדקדק אמאי הוצק לשנויי כאן‬
‫והכי דייק לשק רכינו שכתב דיחדה לה כיטת והיינו‬
‫כהרככת איסור ולא משט גבי מבדק כאן כנפסק וכו‬
‫אי שייך לשנויי סס הכי אלא דלזה י״ל רנקט תירוצא‬ ‫משיס דלא שיק כה לשס אישות כיון דלאו כת אישות‬
‫לתרוייהו ולכך הוצק לתק כאן כהלסכת איסור דהשהא‬ ‫מיא וא׳׳כ היא חמויה דעל כל כעילה הוא עושה איסור‬
‫איצטרק מיעוטא דוי״ו כיון דחייב כערלה וחילול אף‬ ‫לא כן גבי מקרה ולכך החמירו כמייח־ת ולא כמקרה‬
‫דנעשה כאיסור דדוקא כלאי הכרם עס התבואה הרע‬
‫הוא דאהית כהנאה וכפ״ש הכתוב ק הק־ש המלאה‬ ‫ה ל כ ה יל״ד שאקיממליכק תחלה אלא לעשות‬
‫חרע יתכוהת הכרם ודריס מיטה י' יאשיה עד שיזרע‬ ‫משכטומלחמית שנא׳ושפטנומלכט‬
‫חטה ושעורה וחרצן וכו' אכל שאד אילטק אף סיש איסור‬ ‫וכו׳ וגרקי' כפ”כ דקנהדרין ע״ז שאלו שלא כהוגן ופירש?‬
‫ז״ל משוס דתלו עליו מלחמיתיהס נ״ל דרכינו מפרש ביק‬
‫בזריעה מ״מ לא נאסר כאכילה וכמו שפסק רביט כה'‬
‫כלאים בפ״א דין ז' ע׳יש וע׳־נ נ״ל עיקר כמ״ש הלח׳מ‬ ‫דאמדו דיעשה מלחמה ככל הגרס והייט להרנית להם‬
‫דרכינו‬
‫יגל סג‬ ‫חידרטים על הדמכ״ם‪.‬הלכות מלכים‬ ‫אברהם‬
‫אף דידדש כס דכי לאו חדש מיקרי דדהזא חדש שלא היה‬ ‫רדדינו חפה הך ■שינוייא ; דמסקנא דהן כדייחת ראכ׳י‬
‫כרשיתו כלל ודמייא להא י פ ^ הש״ע י׳ד חי' רי״ו אם‬ ‫‪,3‬א ודלא כהלכחא ומעתס לק"מ מה שהקשו החוס'‬
‫חמד קונם כיתן ופו' עלי אן דנפל ובנאו אסור כיון‬ ‫^ר‪-‬״ש וסר״ן מסך דחט כספמ ונטעהם למעט הרכבה‬
‫דעדיין שמו עליו וא״ב ה״נ אהא חרש למעוטי אכל דכנן‬ ‫'‪.‬וכייכה דההיאראב״י היאוכ״כהרמכ״ן ז״ל ע״ש ‪:‬‬
‫ס״ל דאדרכא אתא לרבות אף דנפל וכנאו דמותי רהעיקד‬ ‫ד ל כ ה ח ' המתזיר גרושתו כי' כתב הדמ״ל ז״ל‬
‫תלוי בשמחתו שתהא כיח שהיאחרשה אצלו ולא דמייא‬ ‫ומיהו אפשרלו' דשאני השה דכחיב‬ ‫‪_,‬‬ ‫יי‬
‫אלא לאמר קונם כית זה ראם נפל וכנאו דמותי דלא‬ ‫כיס חרשה למעוטי גרושתו אבל גבי בית דליכא מיעוט‬
‫מיקמ בית זה דפנים חישית באו לכאן ולכן היה מצדד‬ ‫אפשר דאפי' מכר ובו' ורכיס ראו הס תמהו איך נעלה‬
‫הרכ לומר דמכרו וחזר וקנאו לכ״ע חוזר לד״י דעיקר‬ ‫ממנו קרא דנתיכ גבי כיח ואיש אשר יכנה בית חרש ובו'‬
‫קלוי ברשותו כיק דיצא מרשוקו חדש מיקרי לו וכ״ש לדעת‬ ‫‪ .‬ודאי למעוטי מכר וחזר וקנאו כמו מחזיר גרושתו ‪ -‬ואשר‬
‫דכנן דהעיקי קלוי כשמחה ‪ -‬ומעתה אחי דלכ״ע תיכת‬ ‫■אני אחיה ליכהק־יה מה שיש ל־ק־ק כפלונתא רר״י‪.‬‬
‫חדש איצטריך למילתיה א"כ ליכא מיעוטא למעט מכר‬ ‫ורבנן‪ ,‬גבי סתר כיח וכנאו ל^נד‪ ,‬רכק חוזר במאי פליגי‬
‫וחזד וקנאו ועיין להרכ חיים שאל חי' פ״א ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫וצ״ל דפלונתייהו דר״י ה״ל כיון דכית עדיין היא ברשותו‬
‫ב״^‬ ‫ת״ו‬
‫כס׳ד חרושים עך השע אורח חיים‬

‫וה״ה לשלשה‬ ‫סימן קצ״י סעיף ג' ־‬ ‫ב ' הגה״ה ‪ -‬וחיישינן‬ ‫סיק קיל־כ סעיף‬
‫שמודרי הנאה‬ ‫׳‬ ‫י י‬ ‫שמא ידלג א'מסממני'‬
‫ופו' שאינה מצטיפין כ'כ התום' בפ' ג' שאכלו יע״ש וכ'‬ ‫יוכו' • והב״י ז״לכתב דאץ חיוב מיתה אקטורת אלאאכיא'‬
‫ככ״י וטעמה דאין יכולים לישאל על נדרס נ״ל משום‬ ‫•ריקנית וב' המ״א ז״ל משם הרב כ״ש ז״ל דהוא הפך גמ'‬
‫דא"כ כי כהניס אכלי חתמה ת״ל חר נמי מצי אכיל דאי‬ ‫■דיומא דקאמד כגון ששגג ככיאה והזיר כהקטרה ע״ש‬
‫כעי מיחשל וכו' עכ״? • וקשה לי דהה חמרינן כנדרים‬ ‫וראיתי להיב פני יצחק ז״ל שב' רפי' הגמ' כיון דהזיד‬
‫דהדומה כיד כהן לא מצי למיחשל עלה ועודדמהיקהחם‬ ‫כהקטיה א’ כ חייכאכיאה ייקנית אכל על חיקור הקטוד'‬
‫דוקא תרומה לא אמרי' כה אי כעי מיקשל משום דלאו‬ ‫'ל־ת ל; כה וכמו שפירש״יז״ל כחומש על פסו־‪ ,‬ובמתכונתו‬
‫מציה היאלאתשוליה אכל נכי קונם ונרד דמצוהלאיתשולי'‬ ‫■■דכעי' שלימה ונו' ע״ש ואינו נ״ליא״כ למ״ל מיתה גבי‬
‫שפיר אמדי' האי טעמת וכמו ‪ p‬קשה על הרשכ״א ז״ל‬ ‫מטורח‪ ,‬כיון דאינו מחייב אלא אכיאה וקושיית הגמדא‬
‫שנשאל כתשו' והביאה הד"כ הגה׳ס כסי' תרמ״ט ס״כ‬ ‫כמקימס עומרר‪ ,‬ועור כיון רשגג כביאה איך יתחייב עליה‬
‫ה׳ל היכא דאשר על עצמו לולבו מהו שיצאכו יי׳חמשום‬ ‫ועורמה יענה לתידוך כ' של סגמ' דעייל אחת שלימה‬
‫דאי כעי מיחשל ונו׳והשיב דאינו יוצאדא״נ אף כאתרוג‬ ‫ואחת חק־ה דלא אכש־ להתחייכחכיאה ומה שהביא ראיה‬
‫של תרומה טמאה כיד ישראל יוצא כה די!ת אי כעי‬ ‫מפי' רש״י ז״ל אינה כלום דהתם אעשיה קאי רלא יתחייב‬
‫מיתשיל וכו' ע״כ ומאי ראיה מתרומה אחר יהש״ס‬ ‫כי אם על השלימה ואררכה משם ראיה להיפך דכיון‬
‫מחלק ביניהם וראיתי לה' שער הפריס כתשו' ל״ה חלת‬ ‫■•דכמקרש לא יתחייב אלא על השלימה אכל חסרה פטור‬
‫א״ח שהק' עליו כן גם הק׳עליודגכיתיומה אףדמיתשל‬ ‫חס כן אעשיה נמי פטור כיון דאינה ראויה למקדש‬
‫עלה הריא לטבלה ולא שייך להפריש עלה עוד דהא‬
‫ביו״ט הוא ואהוד להפריש חיומוח ומעשיות כיו״ט וכו'‬
‫יע״ש ולזה אפשר לומ' רפיון דראוי לו כזמן שיהיה חשיב‬
‫הגה׳הוה״ה מיס שהנחתו'‬
‫מריח כהסימו וכו' כן הוא‬
‫‪,‬סימן ק״ס סעיף ג'‬
‫דידיה ויוצא נו וכן רחיחי להשע״ה ס' לולב דף צ'ו ע"כ‬ ‫‪.‬סברק התוה' כסוטה דט‘ו ע"כ ד״ה מה מים ונו' ע״ש‬
‫שפ"כ והכמה הדבר מסח דאמרי' של דמאי יוצא כו‬ ‫והתימה על הרבנים דנעלק מהם עיין כט״ז והדרכה‬
‫מטעמא דאי כעי מפקר‪.‬ואף דאין מפקימן כיו״ט כמ״ש‬ ‫;לס' הדמכ״ם ז״ל ק״ל מאי מיבע״ל כזכחים דנ״א מסו‬
‫הריטכ״א זל יע״ש ‪ -‬אן אחד העיון נ״ל רליחא אחי המחי'‬ ‫נקדש כתוכו ונו' כיון דעשה כהם מלאכה מקידוש אחד‬
‫מלכד דמצד עצמו הוא חלוש דלכם כעי' כיום א' עוד‬ ‫המ ככי נפסלו ואפשר כקידוש א' מיכע״ל ועור שאני‬
‫נ״ל דסוא הפך סיגייא דעידוכאראממ' החסדף ל' ע"כ‬ ‫‪-‬הקם דכחי' ירחצו ממנו אהרן ובניו רמשמע לאחר קידוש‬
‫דלסומנום אף דאממ׳דאי כעימיחשליחד ליה כיון דככר‬ ‫>א' לא הוי בשופכיןועור דוקאהכא רמשירהליכלק•שבידיו‬
‫קידש סיום דהא כרבנן ק״ל דעשו אוחו כשכח וכו' ולפי‬ ‫‪,.‬‬ ‫ולכך חשיב מלאכה ודו״ק ;‬
‫דכמ‬ ‫'‬
‫■‬ ‫‪32‬‬ ‫לב‬
‫על‬ ‫א״ח‬ ‫חידרטיס על‬ ‫אברהם‬
‫דלית כיה היקר אכילה ואסאי לא אמרי' ביק דאי כעי‬ ‫יכיי הרב מאי משני דהא כקדראד לו כתיזהזמזשיהיה‬
‫מיקשילוחוי לאכילה השקא נמי לכסקרינאומתני׳סקמא‬ ‫רשיב דידיה לענין יה ומה שהכריח מהש״ס דסוכה נ״ל דל״ק■‬
‫קקני אף שנטמאק כיד ישראל דיכול לישאל • ונ״ל דלק׳נג‬ ‫דככר נקבו החול דהךטעמ׳לא קאי דאיכאטעמ׳אחרי'‬
‫דלא אמר' סכי אלא כקרומה טהורה דהשתא מיהא חזו‬ ‫הואיל ושוי לעני ואף דאמרו הכי כעירובין אף דליכא הך‬
‫לשום א־ם אבל טמאה דלא חזייא לא אמר' הכי וכה׳ג‬ ‫נועמא להומנוה לק״מ דו־א הנא דלא חיישי׳סמא ינקוב‬
‫מחלקין הקוש׳ כעירוכין דף ל׳ ע״ב כד״ה וליפרש יעו׳ש‬ ‫דאין בוונקו לינוק בו אחייס ונ״כ הרב ז״ל עצמו כסמוך‬
‫אך מדברי הרשכ״א ז״ל בקשי' שהכאתי לעי' לא משמע‬ ‫ונראה על דברי הריטכ״אי״ל ומעקה שכיר קיק מהד״מ‬
‫הכי דא״כ מאי מייקי דאייה דלא אמרי׳ אי בעי מיתשיל‬ ‫ן' חביב לדעק רש״י דאין פודין ביו״ט ולא אמרינן מגו‬
‫כנדר מלולכו מההיא דקרומה טמאה דוקא הקם דלאחזי‬ ‫דאי בעי פדי ליה ונו' ולעיקר הקושייאעל הדשב״אלק״מ‬
‫אבל גבי נדר מלולבי על עצתו דחזי לאחדיני שפיראמרנן‬ ‫משוס דלל כדעק הרמכ׳׳ן דיוצא ביה ונ״כבה־ייאב חי'‬
‫איבעי מיקשיל וצ״ל דשאני קרומה טמאה כיון דהוייא מיהא ’‬ ‫לשונה יעו״שגס הקושייא ראשונ׳ לק״מולא ידעחיאדקשי׳‬
‫כהנאה של כילוילכהןדדמייא לאכיל' שפיר אמר׳ אי כעו‬ ‫ליסעלכרשב״א אמאי לאק״ל על הש״סבעירובין דקאמר‬
‫מיקשיל ומוקדכאכיל׳ קרינןביה וייצא כווייכך מייקישפין‬ ‫ואילו גבי נייר ל״פ מ״ט משוס דמיתשל ה״נ בתרומה‬
‫הדשב״א מינה דלא אמר׳איכעימיתשיל ונ״ל דה״טדכיו;‬ ‫איבעי מיתשל ונו' ומאי קושייא דו־א גביקונמו׳דמצוק‬
‫דהמר' דאין נשאלים על הנדרס כשכק ה״ה כיו׳יט דהא‬ ‫לאיתשולי אבל גבי קרומה דלית ביה מצוה לא אמרינן‬
‫אמרי' אק כין יו׳ט לשבת אלא אוכל נפש כלבד וכל שבוק‬ ‫האי טעמא ומעקה לא שייך לומר קירוצו דאדרכא כיון‬
‫דקשרנן כשבק כמו כןכיו׳יטוכדאמדי' ככיצ'וכיון דמייר‬ ‫דמצוה לאיקשולי ולא איקשיל קייס לנדריה יהא באמת‬
‫כיו״ט לא שייך לומר אי כעי מיקשיל כיון דאיסורא הוא‬ ‫ניעמא דסומכוש כנזיר דמותי ביין הוא משוס דאיבעי ‪-‬‬
‫וכהכי ניחא מאי דאמר׳של קרומה טהורה אס נטל כשר‬ ‫מיקשיל וכוונק הגמ׳ דניון דכידו להתירו הו״ל דבר שיש‬
‫וטעמה דהואיל וחזייא לכהן ופי׳ לכס דקדא מקצק מכם‬ ‫ל• מקידין אך דוקא דאיכא מציה כשאלה אכל גבי קדומה‬
‫ואמאי לא קאמר משוס דאי כעי מיהשילוחזי לגופיה וכן‬ ‫דליכא מצוה בשאלה לא אמרי' ה״ט ומאי מק' ומוכרת‬
‫נמיאמדי׳כפשחיס דאיןיוצא ישראל כחלה וכקרומ׳ואמאי‬ ‫לומר דכוונק הש ש דכיון דבעי למיעכד מצוה אכן שהדי‬
‫לח אמר אי כעי מיקשיל וקנמי מעשר כ׳חון לירושלים‬ ‫דלא ניחא ליה כקיוס נדרו ושפיר אמרי' אי כעי מיקשיל‬
‫והיינו טענגאכיוו‬ ‫מיקשיל והי'‬
‫אי כעי מיתשיג‬‫אמדי' הי‬
‫ולא שמיי‬
‫כו ונח‬
‫יוצא נו‬
‫אינו יינק‬
‫חיני‬ ‫כן‬
‫שקיק ‪-‬ן‬
‫ז״ל ‪1-‬‬‫להי' י ‪-‬‬
‫ושו״ר ״־׳‬
‫להדשב״א‪ ,‬ז״ל ■‬
‫״‬ ‫ל״ק‬
‫ובהנ^ נמי י‬
‫הא ‪I‬ק' צי הה דחמר'‬ ‫דאישייא שוא לא אמיי' הבי ואולס‬
‫״ ‪ V‬־‘‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫‪..‬‬
‫משסי מ ודחה הרב דמנ ליהולע ד ה־כי מוכי׳מהש״ס‬
‫כפ׳ אלו עוכרן דמ״ו ע״כ פליגי ר״אור״ייכסואיל ואי בעי‬ ‫דאיןי לו אקרוג אלאמקרומה ‪.‬‬ ‫מיוי‪-‬י י מ י‬
‫שבקכתיאךמ׳יש‪ r‬דדמיירי‬
‫כמוו ש ר ח ד חו לזד מ‬
‫גמ‬
‫מיתשיל והא כיקדמיר דאישוד' הואלא אמרי׳אי כעי מיקשיל‬ ‫טמאה מגמ' לא משמע הכי דא׳יכ מאי מקשה לשומכוש‬
‫ודוחק לומר משוסדלחומרא הוא כשלמא לדעתהקוספוק‬ ‫ל־מא דמיירי דאפשד לולמיעב' כחולין והכי דייקה לישנא‬
‫לק־ מ דלעולס אף כיו״ט נשאלים על הנדרס וה״טדלא‬ ‫דקאמר כחולין ועוד‪,‬מדרבנן נשמע לשומכוש דהא רבנן‬
‫אמר' גכי אקרוג של קרומה הכי הוא משוס דש״ל דאין‬ ‫מקירין אף דאית להו חולין ועלייהו קאי שומכושאלא ודאי■‬
‫יוצא כטבל וא״ב אף דאמר' דמיתשיל עלה הלרא לטבלה‬ ‫כיון רבעי למיעכד מצוה אף דשייך כחולין שפיר אמרינן‬
‫ואין מגכיהין קרומוק כיו״ט ;‬ ‫•‬ ‫וט' והיינו טעמא משוש דגני ק־ומה דאמרי' אי כעי‬
‫מיתשיל משוס דאנן שהדי דניחא ליה הכא נמי כיון דהוא‬
‫^קמיהא לי על הקו' דש' אלו עוב ‪ p‬שהק'‬ ‫‪.‬ומעתה‬ ‫רצה לעשוק המצוה כקדומה גלי דעקיה דלא ניחא ליס‬
‫בד' ה הוקי'מהך רחמיי'לד” מ אין יוצאין כמע'‬ ‫^‬
‫כקיוס נדדו ;‬
‫כ' דאמאי לא אמרי' אי בעי מיקשיל וכולי ומאי קושייא‬
‫והא הדרא לטבלה אך לה־שכ״א ז״ל דה״צ כדעת‬ ‫נקיישכו גס דכדי הכ״י שכקכקי אך קושייא‬ ‫מעתה‬
‫הרמכ׳ןז׳לדיוצא בטבל וב־כקב כהדיא כחיד&‪£‬יו לסוכה‬ ‫רחשונה קשה להשיב וכש' אליה רבה כקב‬ ‫‪•,‬‬
‫ומייקי מינה ראייה לתשו' השואל ק' אמאי כאמת לא‬ ‫דוקא הכא משוס דמצטרפי לא אמדי' הואיל ונו׳ וליקק‬
‫דהא אמרי' דאוכל דמאי אף לנקחלה משוס טעמ׳דהואיל‬
‫אמרי׳ הכי מוצא כו אשר ע"כ נ״ל דס״ל להדשכ״א ז״ל‬
‫דל״ג הכי כפ׳ אלו עוכרק והכי כקב רש׳׳י ז״ל כשי!<‬ ‫ולע״ד נראה דכוונק יברי הקוק׳ דלאאמרי' הואיל משוס‬
‫ו‬
‫בקדושין‬ ‫להכרח מהא ‪. . .‬‬
‫דאמר'‬ ‫הסוגייא שם ע״ש עוד ‪.‬״‪1‬‬
‫נ״ל‪, V‬‬ ‫דאיידי לענק דמומניןעליו לכקחלה והאי טעמה לא מהני‬
‫דש״ב דמיר דלאו כידו כגון גר דכעי קלקא לאו כידו‬ ‫להתיר לכקחלה כיון דהוא תלוי כמעשה וכ"כ הקוש׳כפ'‬
‫מיקר דמי יימד דמיקקי ליה וכתבושם הקוש׳דהאיקלקא‬ ‫כ״ש דל״ה ע׳ככד״ה יוצאין על מגו דאי כעי מפקירוהח‬
‫לאו מומחין הס וא"כ קשהמהך דפי אלו עובדין דאמר'‬ ‫דאמרי' כשבת דמפנין לכקחלה דמאי וקאמי דאי כעי‬
‫מפקר ככר כקכו הקוש' דשמך על טעמאאחרינא הואיל‬
‫אי כעי מיתשיל והא מי יימי דמיקקי ליה קלקא להתיר‬
‫וחיי לאחריני דליק כיה מעשה והנא דקאמר דמומניןעל‬
‫לו נדר ועיין לה׳ קול יעקב בחידושיו למש' קדושיןשסנית‬
‫דמאי משוס דאי כעי מנקר משוסדאיכאטעמא אחרינא‬
‫קושייא יו כצ״ע והנה מצד !ה מוכרח לומר דלא גרשי׳‬
‫לה אך עדיין קשה מהך דאמרינן בעימבין גבי מערכץ‬ ‫דהואיל וכעי לאכול חולין עם אחיו אך צ״ל דאס שלשה‬
‫אוכלים יימאי אין מומנין וכו' דהשקא ליכא למימר הך‬
‫לנזיר כיין משום איכעי מקשילונו' ונ״ל דודאי דוקאהקם‬
‫משוס^דחכמיס הם ולכך אמרינן מי יימר דמזקקי ליה‬ ‫טעמא דאי כעי מפאר אך קשה הא דאמ‪-‬י' כעירוכין‬
‫דמערכין כרמאי משום טעמא דאי כעי מפקד ודאיקי‬
‫^ג הדיוביית לשאלת הנדר דמצוייס הס ככל מקום‬
‫‪- VI-‬יהוגכיגר ודאימומחיןהואדלאכעיאכלחכמים‬ ‫מד ‪,,‬‬ ‫לש׳ כ״ח שקי' כעירוכין הקילו וכתב ה>כ אליה רכה ו׳׳ל‬
‫מיהא כעי דלא ממעטינן מלדורוקיכסאלא מוני‪.‬חין והיינו‬ ‫דלק מ דוקא התם משוס דאיכא טעמא חחרינא דחזי‬
‫דליק ל^שמיכה והכי משסע מדכתב רש״י י״ל ביבמות‬ ‫לאחדיני ונו׳ וליקא דהחס אליבא דסומכוק נמי קאמר‬
‫ו ע כ כד ה דכעינן מומחק כי הנך רבנן רכרכי‬ ‫דליק ליה האי טעמא •‬
‫יכו' משמע דחכמיס כלא שמינה מיהא כעיוראייה לוה‬ ‫^^מ‪ DJ‬הא ק״ל הא דאמדי' כפ' לולב הגוול אקרג‬
‫מקא דאמר' הקם וב׳ ה״ח עוננדין על גביו ומורעק‬ ‫של קרומה טמאה פסול ואמרי' טעמ׳משוס‬
‫‪'w‬‬
‫יגל סד‬ ‫חידרשים ^י' הע״ע'א״ח‬ ‫אברהם‬
‫איני י״ל להכחיש הדן משוש דלא חזי לאומצא אלא ידסי'‬ ‫‪ *SaY‬והק׳ כש״ס הא כעי ש'‪:1‬זה ומאי קושייא הא כיון‬
‫לפי גרסתו כגמ' ואני חמיה איך דש״י ז״ל יכחיש שסרי‬ ‫דת״ח רוינון לא ליכעי שלשה וכמו התיר‪ ,‬נדריס וגכי גר‬
‫כפ״ק דחולין רי״ד גבי הא דאמדי׳ דאסוד לאוכלה ליומא‬ ‫גיון דמתורת עדות הש ליכעי כ' חכמיש אלא ודאי אף‬
‫פייש״י ז״ל לאוכלו חי■ גש כדט״ו שש קאמר כהדה דשד‬ ‫שלשה הש חכמיה והכרא הוא כיו! רבעי לאודועי ליה מקצת‬
‫לאוכלו כאומצא גם משנה מפורשת כפ״ג רביצה גבי‬ ‫מצות ודאי הוו חכמיש ‪:‬‬ ‫*‪,‬‬
‫כהמז מסוכנת קאמ׳ר״ע אף לאכול כזית כשד חי מכית‬ ‫\ ש ו ב ד א י ת י להרשב״א בחידושיו ליכמות דכי׳ח‬
‫כיכיחתא ע״ש דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא משוסדלא‬ ‫שעמד על תידס וה דכגר כעי‬
‫■‬ ‫הר שמחת י״ט כהכי ‪:‬‬ ‫מומתק אכל גבי שאלת נדר לא בעי הלא ג' המוטות‬
‫‪ D j D K‬מדביי החוק' ז״ל דכיצה דל״ג כד״ה ‪ .‬כו'‬ ‫ובודאי דמ״ש מומחין לאו דוקא דהא בה־יא אמדי' שש‬
‫משמע יאין לחלק כהכי שהק' לפיש״י מהה‬ ‫דמ״ן דלא כעי מומחין אלא ר׳יל חכמיש ודלא כמו‬
‫לאמרי' כשר חי כי' והתם מיידי כמליח הנאכל מחמת‬ ‫'‬ ‫' שהבין הריב הנז'■ ‪:‬‬ ‫י‬
‫מלחו אבל תפל דלא חזי אלא לאומצא שפיר ס״ל לדכא‬ ‫ו ל ו ד קשה לי הא דאמרי' כנדריש דע״ה ע״א קונה‬
‫דאשור לטלטלו וכאמור אכל בני מעיים אין נאכל אף‬ ‫כהניש נהנים לייטלוכע״כקאמרטעמאמשוש‬ ‫^‬
‫כמליח כי״ט ‪:‬‬ ‫דשוייא כעפרא בעלמא וכו' ואמאי לא אמרי' אי כעי‬
‫ל"ךק אלא א״כ נמן לתוכם מים וכו׳‬ ‫מ־תש־ל על נדריה והוי טובת הנאה דממו! הוא לכעליש‬
‫והק׳ הכ״א‪-‬ל הא ל״א ככר‬ ‫וראיתי להרשב״א ז״ל שש שב' דכיון דהשתא מיהא לא‬
‫ותינוק אלא למת כלבד תי' המ״א ז״ל לכלי מור‪,‬ר ואינו‬ ‫חיתשיל לאו ממוניה הוא ונ״ל דש״ל דוקאבשעושה מצוה‬
‫נראה דוקא התש תורת כלי עליו אכל הבא דנמאה אץ‬ ‫כגון עירוכין מטתמא ודאי ניחא ליה דלא יתקייש נדריה‬
‫עליו תורת כלי ונ״ל דוקא ככר ותינוק דלא שייך לאותו‬ ‫אכל שלא כמקוש מצוה לא אמדי' הכי אלא להחמירעליו‬
‫דבר הוי הערמה אכל מים לא הוי הערמה ביון דשייך‬ ‫כההיא דפ' אלו עוכרין וכההיא דאמרי' כנדריש דאי כעי‬
‫■‬ ‫■‬ ‫לכלי ;‬ ‫•‬ ‫מיתשיל כדי דנהוי דשיל״מ דאוהר בכל‪-‬שהו דהא דאמרי‘‬
‫ל ״ן כדי להוציא כשימחה ומט״ז‬ ‫יטם‬ ‫כפ״ז דנדריש דמיקמ דשיל״מ משוס אי כעי מיתשיל לאו‬
‫ומ״א ז״ל כתבו כגון מזמן ‪1U‬‬ ‫׳‬ ‫למימר' אע״ג דלא מיתשיל הו״ל כאילו איתשיל אלא הכי‬
‫כשבת יע״ש ותמוהים דכריהש דהא פסק לקננן דמותי‬ ‫'פיישו כיון דאית לן דשילי׳מ לא כטיל מאי מיקרי דבר‬
‫לזמן גוי כשכת ועוד דמלת כ־י אינה מוכנת ונ״לדמקור‬ ‫שיל״מ כיון דמצוה עליו להתיר נדרו הו״ל ישל״מ וכאהר‬
‫דן זה הוא סוף פ' נוטל גכי גרעיני אדמייתא ^א מ' רב‬ ‫עד דיתשיל נדרו ‪:‬‬
‫הונא עכיד להו גרף שלדעי ופרשי עושה אותם צוכרין כ ד‬ ‫עדיין ק״ל מהך דפ׳ןאלו עדכרין וצ״ל דוקא התם‬
‫שיהיי גרף ויוצא אותם והך מזמן לגוי לא ר\י גדףשלדעי‬ ‫להחמיר עליו הואדאמרי׳הכי וכן ראיתי להתוה'‬ ‫אך‬
‫משום דאפש' דליכא שיורי כוסית כלל ולא מיקרי עושה‬ ‫שם כד״ה הואיל שכת' כן יע״ש מטעם דלא שכיח אך מה‬
‫׳ לכתחלה ועוד דאיהו לא עשה כלום ונעשה ממילא ‪:‬‬ ‫שהכיאו ראייה מהא דהמרי' שם גכי לחם הפנים דלא‬
‫אבל אם אינם ראורם‬ ‫סימז ש״י סעיה ה'‬ ‫אמדי' איכעי פריק לע״ד נראה דלא דמי דוקאהתכמשו'‬
‫וכו' • כתב הט׳יז ז״ל'‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫דאסור לפדות כי״ט וכן כת' רש״י ז׳יל ככיצה דכ״ז ע״ב‬
‫קק״ד וז״ל תמרים שנותנים עליהם מיש כגיגית מע״ש‬ ‫כד״ה ככהמת קדשיש יע״ש ועוד קשה מהאדאמרי׳כפ״ז‬
‫ואינם ראויש ובשבת נעשה ראויס מותייש כשבת ע"כ‬ ‫דנדריס דגכי תרומה משוש דלאו מצוה הוא לא אממנן‬
‫ולע״ד אין נ״ל דא״כמאי ק״ל להב״י זי׳ל דכיון דכ״הלא‬ ‫אי כעי מיתשיל ואפי' להחמיר עליו לאסור אור‪,‬ו ככל‬
‫ון דנתקללע‬ ‫חזו צריך לטעמא דגמיוכידי אדם חד‬ ‫שמו גש מ״ש משוש דלא שכיח וכו' קשה לי דכא המרינן‬
‫התמרים כ״ה הוו כגרוגרות וצימוקים וכ׳יכ רש'י ז״ל כפ'ן‬ ‫חוצא כדמאי מגו דאי בעי מפקד וגו׳־ אף דלא שכיח ולזה‬
‫'יה וכן התה חומר וכו ועוד‬ ‫כידה דף מ ה ‪I‬‬ ‫נראה דוקא התש בדיעבד הוא וק״ל נ‬
‫דאינו ראוי כ״ה לא מהני דגמרו כידי אדם כמ״ש התיש׳‬ ‫או ישראל מגוי כו' כת'‬ ‫סימן רצ״ח סעיה ו'‬
‫שם דףמ״גד״ה כעו־ן ע״ש גם לא ידעתי פי' דהכל כו‬ ‫המג׳יא ז״ל רעל התוה‬
‫כתי כבריא חי חזו להו כתר הכי כליל שבת או כליל יו׳ע‬ ‫דהיתירא הוא מכרך ואינו מוכרח דע"כ לא אמדו כגמרא‬
‫שלקחו טעם היין מותר לשתותן כיום שגמרו כידי אדם‬ ‫כן אלא להך כרייתא דמוציא שהלבת חייכ אמנם לדינא‬
‫אם שהו כפי הצורך וכו' ונ״ל דבלילה חזו לשתייה כיק‬ ‫דמוציא שלהכת פטור שכיר אמדי' דקמא אזיל והד כולו‬
‫דנתן טעם היין אבל אם שהו כל הצורך נתקן היין לגמד‬ ‫כיתיא ‪:‬‬
‫ונעשה יין גמור ולכך הק' הכ״י ז״ל ביון דכ״ה הוא חזי‬ ‫כשד חיוכו'עיקכט״ז‬ ‫ל״א‬ ‫סימז יט״ח‬
‫הוי כשאדפידת דלא הקצו כלל ועוד דהני ודחי לאוגמניו‬ ‫ז״ל שכת' לחל' למאן‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫־‬
‫כידי אדם והיינו כאמור כיון דלא חזו וק״ל ••‬ ‫דאית ליה מוקצה כעינן שיחזיק לו כו' ע״ש ולדכריו צ"ל‬
‫‪ fD ’D‬ש צ י' ! ס;;י ך‪ .‬ג' אלא א״כעשה מלאכה‬ ‫דד״ח ס״ל דכשר תפל אסור לר׳יי והא דקאמר כשר חי‬
‫גמורה בו' אכל הטור‬ ‫י‬ ‫מותי הוא כמליח וזהו שכת' סיי״ף ז״ל כשר חי כיןימליח‬
‫כר‪ ',‬אף דהוא מחיצה ררכנן כגון הידור לבנים אסורוכו'‬ ‫סין אינו מליח והך כרייתא יתני כשר תפל ומליח מותר‬
‫כשבת אינו עירוב כי״ט הד׳יז עירוב והק' המ׳יא ול לפי‬ ‫לטלטלו אתיא כר״ש ודג תפל אסור דאינו ראוי לבהמה‬
‫מ״ש סי' תקי״ח דאף כי״יט אהוד לשותלו וליטלו וכו׳ותי׳■‬ ‫ודלא כה' ק"נ ז״ל שהשיג עליו גש מ״ש כתי' ק' דד״ח‬
‫זיכיון דמותר לטלטל משום אוכל נפש‪,‬כמ״ש התוה' הכל(‬ ‫דס״ל תפוח אסור משוש דק״ל כר״י דמוכן לאדם לא הר‬
‫ויצריך לעירוב רמימנע משמחת יו״ט התירו לי לסותרו‬ ‫מוכן לכהמה ע״ש הוא תמוה כיון דסרוח לא מוה מוכן‬
‫אכל התם דלא צריך לפירור‪ ,‬כ'כ ולא מימנע משמחת‬ ‫‪,‬לאדם כלל ואולי כונתודנסרחכשכת והריא דמייא ממש‬
‫יו״ט לא התירו לשיתח ע"כ ולפ״ז מאי דקאמד כגמ'‬ ‫דנבלה דאייד כיה ר״י גם מ״ש לדעת דש״י דכשרלא חיי‬
‫הא מני ר"מ היא דאמר פוחת וכו' משוס ד־אמר האי‬ ‫לאומצא ואזיל לשיטתיכדפי' מך דנשכרה מכדקת לקודרה‬
‫דינא‬
‫יגל‬ ‫ח ^י ם‪ .‬ע ל דדע״ע א״ח‬ ‫'אברהם‬
‫ברכי יוסף הי״ו א ‪ b‬הרמכ״ם כת' כיק דעיקר הביטול‬ ‫דיכא כהדיא אכל דודחי חף לרבנן אתי האי דיכא‬
‫והוא ככר נעשה מכוץ כעל משמע אס אינו נעשה שיוך‬ ‫דכעירוב הקילו ואתי שפירפם־ סיא״ש דשם כביצה עחק‬
‫לכרך כלמ״ד וכן משייע מהרא״ש דאף שכת' דאון‬ ‫כת״ק וכעירוכק הביא קך משנה דהוקי כגת' בד״מוכיה‬
‫מכרכי; על הכמקה משום דכולל נמי כיטול הוצרך לקק‬ ‫לא קשה מה שהק' כ ל הק״ג כביצה על המ״א ע״ש גס‬
‫טעם נמי למה שחין מכרכי; כלמ״ד והנה מדברי כולש‬ ‫מס שתי' הרב ז״ל דס״ל כרכי רכל דכי שהוא שבית לא‬
‫למדנו שאין צכ ‪ p‬על ס^יקת חמך משום דעכשיו נמי‬ ‫גזרו עליו וכו' הוא תמוה דהא הרא״ש שם חילק כין‬
‫איכא כיעור לחמך שאינויך־וע דהוא ביטול וכן כתכו כל‬ ‫יו״ט לשכת ואי כרכי אפי' כשבת מותר דלא גזיו וכמו‬
‫המפר'זל ועיי; כמ״ש מור״ס כהג״ה כי״דסי׳כ״ח הכ״א‬ ‫שכתב הדמכ׳ם כפ״י מה' עירוכין אלא וראי דס״ל כרבנן‬
‫שרצה לדמויי הך דכהוי הרם להכא ולפי החמור אין דימוי‬ ‫דרכי רגזת עליו כ״ס וגם הטור אזיל כשינות אכיו ז״ל‬
‫‪.‬‬ ‫וע״ש כש׳יך ‪:‬‬ ‫כמ״ש המ״א ז״ל ־‪.‬‬
‫ש ב ה ג ה ״ ה י ב ^ כ״ז שלא סיים כריקתו משמע‬ ‫■ ‪ tD ’D‬י ט צ״ז כ ^ י ה י' שנים שלקחו כהמס‬
‫מזה ראם סייס כל כריקתו הפסיד‬ ‫כשותפות וכו' הרי כל‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫הכרכה ולא יכרך אף שעה חמישית וכ"כ הפר״ח ז״ל‬ ‫■הבשר כרגלי שניהם וטעמא משוס דיונקים האיכרים‬
‫וכן פשק הכ״ח ז״ל והכיח ראייה מהרמכ׳׳ס שכה' דאין‬ ‫מהררי ואפי' שמתבטל כדוב היתר כמ״ש הרשב״א ז״ל‬
‫לכרך אחר שנעשית המטה וכו' יע״ש ותמה המ״א ז״ל‬ ‫כס' עטרר‪ ,‬הקורש כיקררשלי״מ הואלא כטיל ול״רלמ״ש‬
‫דהרי כת' כל מציה שיש לה משך זמן חייב לכרך יע״ש‬ ‫כשי' ש״ך ס"כ ראם נתן ענבים בגיגית ונתכקעו מותרים‬
‫ואחד המחילה לא דמי כלל דהר‪,‬ם דכשעת תיקון הכיכה‬ ‫יונת' השמ״ק כיק רלא ניכר האיסור לא הוי דשי״מ הכא‬
‫קאי על לכישתו כל היום אכל הכא לא תיקנו הכרכה‬ ‫שאני כיק רחלק אחר מהם נתגרל מנח חלק האחר‬
‫כ״א כשעת הבריקה ולא על שעת כיעור‪ .‬ולא ידעתי‬ ‫היי האיסור ניב' כ"כ השע״ה ח״א רנ״ט ע״שוליתארה׳׳ג‬
‫דמה יענה למ״ש הרמכ״ם שם רמכרך על כיעור משוס‬ ‫נתגירל יין שבגיגית מכח יין שכענכים וארדכה דהתם לא‬
‫דהמצוה כבי נעשית וכיון דיש לה משך זמן מכ ‪ p‬כלמ׳^ר‬ ‫נ־כר האישור כיון שכל א' ניןגרל מחלק חכירו לא כן‬
‫כמו שכק׳שם לעיל גכי עטיפת טלית ותפלי; וישיכא‬ ‫ככא היין שבגיגית הולך וגרל כיק דלא חישר ממט כלים‬
‫סוכה אלא ודאי רזה לא מיקרי משך זמןכמ״שוהר״ב מ׳ק‬ ‫ונ״ל רשאני הכא רניכר האישור מעי״ט כעורה כחייה‬
‫דל כתב דכנדק דיר; כ״ע לא פליגי וליתא כאמור ולער";‬ ‫שכל חלק גסה מהש אשור על חבירו אכל התם לא היה‬
‫■רזה דמי לברכת כקירושך שעיקר תכלית המצוה הוא‬ ‫איסור כלל רהיין שבגיגית והענבים הם מותרים ולעיקר‬
‫לפריה ורכיה ואמרה קורה לא תקח אשה הלא ׳כקרושק‬ ‫הקושיא לא ק"מ רככר כתכו התוה' כביצה רט׳יל כר״ה‬
‫וכת' סרמכ״ם כפ״ג מה״א דאה לא כ ^ קורס ה^דושי;‬ ‫משום רכתחומין החמית ואל תשגיח כמ״ש התוס'‬
‫שוב לא י ב ^ והיינו דלא תיקנו אור‪,‬ה כ״א כשעת‬ ‫כעידוכין דמ״ה ע"כ כרייה איכא רכתחומין הקילו אפי'‬
‫הקירישין ואין לומ' דוקא התם דלשון הכרכה הוא מקרש‬ ‫כרכר שיל״מ יכתכו כן לס״ר כגת' רבעי למימי כס'‬
‫ע״י וכו' והוא על הקידושין אכל הכא דהוא על כיעור‬ ‫דבריהם הקילו כתתומין ולאקאי כמסקנא וכן פש׳כש״ע‬
‫ונגמד כשעה ה' שייך לב^ ליתא דעל כיעוד קאי על‬ ‫כי' שכ״ה סק״ט וכן פי' כפסקי תוש' דדכר שיל״מ לא‬
‫כיטול דשער‪ ,‬כריקה נ‬ ‫כטיל חפי' שלא כמינו ועיין להמחנה ראובן ז׳יל ־‪' .‬‬
‫■אך ראיתי להיפ״ת בחידושיו לי״ד שפסק עקר להך‬ ‫סי מ ? ת כ ״ ב ס ״ י ף ב' וקודין כו׳כתכהמ״א י ל‬
‫הגהות אשירי יע״ש שפסקיו סקראי נינהו והך‬ ‫וזל כהב״ה משם רי״ווז׳ל‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬
‫ראייה שכת' הש״ך מש״ס דפהחים דחה הפר״ח דא"נ‬ ‫הע"פ שיצא מוציא ודוקא מי שאינו יודע לענות אכל‬
‫אמאי נקט טכילה וראיתי למהדח״א כס' עך החיים כס'‬ ‫אם יורע לענוד‪ ,‬אינו מוציא אא"כ עונה אחריו הללויה‬
‫שלח דפ״ר ע״ג שכת' וז״ל וליתא ‪-‬א״ה אימא דטבילה‬ ‫ע"כ וצ יע היכי איתא כגמ' עכ״ל וכת' כמ״א רישא‬
‫לכתחילהיכרךאח״כאך שאר מצות דשית נתונה פידז יע״ש‬ ‫דמילתא הוא שיש ערוך כד״ה וסיפא רמלתא הוא משנה‬
‫ונ״ל דדזייה היא לגבי שופר והכי דיהטא דגמ'‬ ‫כסוכה וכו' והרב ק^ק נתנאל כפי' להרא״ש כפ׳יגדסוכה‬
‫דמעיקרא קאמרי כירב חק מן הטבילה ושופר ולכסוף‬ ‫כת' וז״ל ולא עיין יפה רהא במתני' לא מיפליג כין כקי‬
‫מסיק דוקא טבילה מרלח חני כברייתא‪.‬שופר ראפי'‬ ‫לשאינו בקי כין שיצא או לא יצא צריך לענות הללויה‬
‫לכתחילה אין לבק כ״א אחר עשייה כטכילה אכל אה"נ‬ ‫ואינו מוכרח דשייך לפרש וחכא לו מארה שעשה‬
‫לא נחית הכא לשאר מצות מרלא הביא הך ברייתא ארב‬ ‫שלוחים כאלה ולעולם ככקי הוא אכל אם אינו כקי אינו‬
‫יהורא דהוא מרי דשמעקא ודר׳ק ‪• :‬‬ ‫צריך לענות גם מ״ש רהך ררי ה לענין כרכור‪ ,‬אכל לענין‬
‫ו ה ג ה משרי‪.‬ע מלשק הש״ע שאין ־לבק שהחיינו‬ ‫רריאת הלל לא דכר שם כלום יראה רלא יאה סיים הפרק‬
‫והיינו משום רכיון דרשות הוא כמ״ש כ״י ז״ל‬ ‫לשם דאמדו שם ובהלל ובמגילה אע"פ שיצא מוציא הרי‬
‫‪ .‬אכל הרא״ש ז״ל כת' דהמכינן אומן דרגל כסוכה ועיין‬ ‫דקאי אף אקריאת הלל אכל מעיקרא אני תמיה דאמאי כעי■‬
‫מה שהק' מהד״של וקיר' בכ״ק ול דהאי דהצריכו כריקה‬ ‫ער שאומר אח"כ הללויה דוה לא הוי מחרף ומגדף כיו;‬
‫משוס שמא יכא לאוכלו כמועד וכו' יע״ש ורכרוו‬ ‫דמוציא אחדים י״ח רהאימתני' איירי כין יצא ללא יצא‬
‫תמוהים דאף איסור אכילה היה עליו משעת זכיחה‬ ‫ואפ״ה אמרי' שמע ולא ענה יצא וגס כתבו התוס' ראם‬
‫וכמו שפסק הרא״שגופיה ולכאורה נרא' לומ' דס״ל להי'‬ ‫אינו יודע אינו צריך לענות זו היא כונת הכ״י ז״ל ‪:‬‬
‫ז״ל כמ״ש המדרכי וקד"; זל דעיקר התקנה היא שלא יכא‬ ‫‪ TD’O‬ת ל ״ ב ס‪; 7‬י ף א' יברך על כיעוד‪.‬‬
‫לאוכלו כמוע־ דאית כיה כרר‪ ,‬וזה לא שייך משעק זביחס‬ ‫חמך וכו הטעם‬ ‫י‬ ‫י‬
‫אבל ודאי זה לא יתכן כדכיי הרא״ש שכת' כפ' אלי‬ ‫שיכדך על כיעור ולא לכער כת' הח׳י משום רעל כיעור‬
‫עוכרי; להך טעמא דשמא יכא לאוכלו חין להשהות חמן‬ ‫הוא לשו; רכים ככולל ביטול וכו' ר׳יצ כיון שהוא שם רכד‬
‫טקשא אכל לטעמה דהחמירה הורה וכו' חמך נקשה‬ ‫כולל מיני כיעור אכל לכער דה! א מורה על הפעולה‬
‫דאין עוכר עלץ לא וחי הך טעמא דשמא יכא לאוכלי‬ ‫איט אלא על הוצאת החמן מן הכית לכערו ועיין להר'‬
‫הוא‬ ‫’‬
‫יגל ‪-‬סה‬ ‫חידרשים״ על ה*ט״?;א״ח‬ ‫אברהם‬
‫מבהיק בו כמו לילה‪ ,‬ובדקו לאוי הנר •ליום י ‪ /‬אין_ צוק■‬ ‫!;& משום דאית כיס כרת‪ .‬נכי לכל הנזעמים חמץ נוקשה‬
‫לחזור לכ‪-‬וק ליל י״ד כיו; דלא הוי טעמא אלא משום‬ ‫•מותר להשהותו ואי! להק׳ לדעת הד״ן ז״ל דכת׳ כע'‬
‫דלא החלוק כ>; כיעוד לכיעור ודלא כהכ״ח ז״ל שכת'‬ ‫עוכדין דח״נאקוד להשהותו משום דלא בדילי מיניה‬
‫דצדיך לחזור ולבדוק והביא ראייה מירוש' דאכי'■ בית‬ ‫דא״ס סחמיח חכמים וכמ״ש הי־שב״א בריש מכילתין להך‬
‫אכל כמ״ש בסי' תל׳יא וכו׳יע יש דאי; הנדון דומה וכמ״^‬ ‫טעמא דהתמירה חודה נכו׳יע״ש ועיין להמ״א תי'‬
‫אך אמנם מדברי סמדדכי ז״ל שהביא הד״ב ז״ל מכואר‬ ‫סק״ה ‪:‬‬
‫תמ״א הק״ה‬ ‫;‬
‫כדבריו וצ״ע ומ'מ הדק אמת דחפי' כיח אפל כ״ב אין‬ ‫ו ר א י ת י להד' ק״נ ז״ל שתי' דה״ל להרא״ש כהמרדכי‬
‫בדיקה וכ״ב‬
‫וכ״ב‬ ‫מהנייא כךע בדיקה‬
‫לא מהכייא‬
‫ולכך לא‬
‫כלילה ולכך‬
‫כמו כלילה‬
‫מבהיק כמו‬
‫חורו מבהיק‬
‫חורו‬ ‫ובו' יע״ש ולפ״ז מוכרח לומ' דטעם הרא״ש‬ ‫‪.‬‬
‫■‬ ‫הפד״ח ז״ל מהאי טעמא ‪:‬‬ ‫דא״ק מפני מה דסטכינן אזמן דדגל משום דשייכי לה‬
‫שם ואכסדדה שאודה רב אס כדקה לאוד החמה‬ ‫כסוכה ועדין איבא חילוק מהרש״ל כמקומו עומד גס‬
‫דיו זהו לשון הדמכי׳ם והוא תימא דניון דידיתי‬ ‫‪,‬‬ ‫מ״ש דה״ט דלא מבדכינן זמן הזכיחת פסח אינו מוכרת‬
‫כאס לא בדק כלילה א״ב הפי' לכתחילה בודק לאוד סיום‬ ‫דככד כת' מודם כהג״ה כי״ד סי' כ״ח משום דמזיק‬
‫כמ״ש לאודה נבדקת וכן הק' הגהות מימוני' ולפי מ״ש‬ ‫לבדיה ואפש' דהדב מסביר אף לפי הטעם של הש״ך‬
‫ה״ה ד ע דקאמד הדמכ״ס אין כודקק ובו' מיידי שרוצה‬ ‫משוס דרשות הוא א״ב הכא דהוא חובה אמאי לא‬
‫‪.‬לבדוק מכע׳יי א״ש דודאי לכתחילה בודקי; אותה כלילה‬ ‫מכדכינן והוצע להק משוס דהוא בא כשותפית ומעתה‬
‫וא״ב מוכלח מאי דקאמד דיא לאודה נכדקת איוס‪-‬י״ד‬ ‫כשאר זכתים של מצוה מכרכי; עליהם ומהש״ה דברנות‬
‫קאי חהו מס שהוצע ה״ה לומד א"נ ונו' דמה לו להביא‬ ‫דל״ח משמע דוקא מנחות ולא זבחים וה״נו מטעם‬
‫תירק מלבו שאיט מוזכר וכו' אך את זה לא יתכן כלשון‬ ‫‪.‬‬ ‫דמזיק לבדיה ‪:‬‬ ‫י‪.‬‬
‫הש״ע לכן נ״ל דסמכו בזה על מה שאמדו כיחש' גבי‬ ‫דאיתי הדבר מבואר כתוספתא רבדכית ד מבע‬ ‫שוב‬
‫כתי נניסיות מהו שיהא צריך לבודקן כתחילה כיום‬ ‫על שחיטת קדשים שהחיינו דקאמד ר\ה עומד‬ ‫‪.,‬‬
‫לאוד הנר ד״ל דכיון דאוק רב ואק עושין הנד דק שלא‬ ‫וומקריב זכחים מברך שהחמט וכשהוא בא להקריב אומר‬
‫■תחליק כין כחקה לבדיקה ולא שייך בכאן לא כמה‬ ‫אשר קדשנו ומ' להקריב ומדתני כשהוא בא להקריב ונו'‬
‫דמנהר וכו' ביק דאי; הנר צחך לו לא דמי להך מבואות‬ ‫משמע דסא דחברך מעיקרא שהחיינו הוא קאי על‬
‫אפילות ומיתר לבדוק כיוס י״ג או לא וכו' ומשני א״ה כדי‬ ‫הוכיחה והתוס' כמנחית דע״ו הביאו התיספ' הליו‪ .‬ע׳ש‬
‫שלא לחלוק יכו' הרי כביאור אעי' כמקוס שאוח רב כעי‬ ‫ולדברי המ׳יא צ״ל דקאי אקבלה וזריקה שהם עכורות‬
‫‪-‬אור הנד וכדי שלא נאמר דפליגי אש״ס דיק צ״ל דמאי‬ ‫ולא אשחיטה שאינה עכורה ודתני כשהוא בא להקריב‬
‫דקאמר לאודה נבדקת לאו דוקא ועיין כב״ח ז״ל ולע‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫קאי על הקטרה‬ ‫'‬ ‫י‬
‫דדך זה יש לפרש דזהוצונת המדדכי כמ״ש מיהו כתלמ^‬ ‫יש לרון לטעם היב ק"נ ול אמאי לא מכדכינן‬ ‫אבל‬
‫יש הכהדדה לאודה נבדקת אך מרבת רש׳יי ז״ל נד' כ ח י‬ ‫על חגיגה של ט״ו שהיא חובה ומוכרח לומר‬ ‫‪.‬‬
‫דאף כיום י״ג בודק לכתחלה לאורה יס״ל הא דקאמר‬ ‫׳ביק דסיא באה לנוע המועד דוס הוא זמנה סמכי;ן‬
‫כגמ׳כשעס שבני אדם מצדים ככתיהס היינו דקא‬ ‫ארגל ומהאי טעמא נמי דלא מכדכינן אאכילת מצה‬
‫למעוטי יום י״ד כדי שלא יפשע ולא יבדוק ולכך מחוייב‬ ‫ומרוד שה ‪T‬ינו א״כסייטטעמא דפסח נמי דאףדעשייתו‬
‫הוא לבדוק בלילה דלא יסמק‪.‬לבדוק כיוס אבל ודתי אם‬ ‫הוא קודם הדגל כיון דאינו נאכל דאין עיקר מצותו אלא‬
‫הוא‪ .‬כטל ודיצה לכדו׳^כיום י״ג דשאי אס לא משום‬ ‫כמועד הד כסוכה ממש דכ״ע המכינן לה לדגל ‪:‬‬
‫דהנד יפה לבדיקה כלילה‪ .‬וכן כת' כהחא הדמכ״ן ז״ל‬ ‫! ר א י ת י לה׳‪.‬פר״חז״ל שהביא ראייה ממ״ש הי״ן‬
‫כס' המלחמית יע״ש ולכך הכא דאינו צריך לנר קאמר‬ ‫דאם כי ע זמן כביתו וכו' ■הדי דאק זמן‬ ‫י‬
‫׳רשאי לבדוק לאוד הי! ם ועיין להדפ״ח ז״ל ואולי דהכין‬ ‫דרגל פוטר אמצוה שנעשית ובו' והמ״ק ז״ל דחה דוקא‬
‫הד״ב בפדש״י ז״ל דמייח כי״ד וד״ל דאין צחך לבדוק‬ ‫התם דאק ברכה שלי עכשיו פוטרת של מחד ע״כרלע״ד‬
‫אלא מניח ליוס ובודק ואמטו להכי מיתיב שפיר מהא‬ ‫דעדין יש להביא דאייה דלא אמרי' דשמכינן אזמן דדגל‬
‫דמצויים ככתיהם אכל זה אינו עולה על הדעת כלל‬ ‫כ״א כעשיית תכלית סמצוה בדגל ולכך סך זמן שעשה‬
‫דהיכי שייך לומד דקאי כעת התקנה שתיקט חכמים ואור‬ ‫כביתו אינו פוטר זמן עשיית סוכה ודכיותס הבא גבי‬
‫הנד יפה לבדיקת מפקחנן כילי האי ‪ .‬ואדרבה כל כמה‬ ‫‪:‬‬ ‫כיעוד והכי כוונת הפד״ח ז"^ ‪:‬‬
‫לאהדודי ולעשות המצוהכתיקנה מהדח'ועוד מאי קאמר‬ ‫ס י מ ? ת ל ״ ג ס ; ; י ף א ׳ ואם עבד וכו׳ לא‬
‫איןיצחך להכיא לה אוי הנד כלילה כיק דכלילה קאי אי‬ ‫יבדוק לאוד התמה‬ ‫י‬
‫אפש' שאינו כנד אבל משום דקאי כיוס י״ג קאמד דאק‬ ‫אלא לאוד הנר משמע אם כדקיום י״גלאמהני אף בדיעבד‬
‫צחך להמתין כלילה כ ח להביא לס אור הנר וכן כת'‬ ‫אך מלשון הד״ן משמע בדיעבד אס כדק יצא שכת' אם‬
‫סכ״ח ז״ל דיעת יש״י ז״ל אף כיוס קאמר אך מ״ש חסו‬ ‫בא להקדיס אינו דשאי וכן משלנע כידוש' דקאמד מהו‬
‫דעת היי״ף‪.‬זי׳ל אינו מוכרה וכ״ב הפד׳יח ז״ל גם מ״ש‬ ‫;שיהא צריך לבדוק בתשלה לאוד כנד ומשני וכו' משמע‬
‫הפר״ח ל״שב לשק חעבד דלכתתילה כעי לבודקה כלילה‬ ‫דוקא לכתחילה ונ״ל זהו לדעת המק' אכל להמתע אפי׳‬
‫וכ״כ הכ"מ ז״נ משס הי"מ ז״ל איט מדוקדק כלשון‬ ‫‪.‬דיעכד לא מהט והיינו כיון דל״אכמס דמנהר וכו'‬
‫־‬ ‫הש״ע‬ ‫‪-‬‬ ‫■קיישיק שמא‪.‬יש שם חמץ שלא ידאה רק באוד מבהיק‬
‫ע ו ד שם לאוד החסה משמע דקא כחמה ממש‬ ‫■ולכך לא תיק לו מטעם דאין לחלוק כין כיעוד לכיעוד‬
‫אכל לא לאור סכא מן התמה ולזה כת ט‬ ‫כמו רמשני התם כתר הכי דהאי טעמא לא מסני אלא‬
‫המ״א דאכסדיה עלגכי עמודים דע״י כך זודחתהחמה‬ ‫•׳לכתחילה וכדמשמע מ ע דנדה כהנת דודאי אם טבלה‬
‫ככל קרקעית האכסדרה אך המ׳יא כעלה כסמק מלשון‬ ‫גלם חפיפה איץ צדיכה לחפוף ראשה ולטבול אח״כ ביק‬
‫שה׳יג דאף דאין דחמה זורחת בודק לאור היום וכ"מ‬ ‫דאיט אלא משוס גזדה דמפני סדואק דלה מצינו דמשוס‬
‫לאודה נבדקת אכל מ״‪-‬מבעי' שהחמה זורחת‪-‬כעיר אן!‬ ‫צ‪-‬זיה אסור אפי' דיעב־ ונ׳ימ אם בית אפל דאור‪ .‬הנר‬
‫שאיט‬ ‫‪33‬‬ ‫לג‬
‫יגל‬ ‫‪:‬חידרעים על ^ט^א״ח‬ ‫אכרהט‬
‫■ זקוח לכדוק ולא אמר לכעד־מייה כס' וכ״כ הפר‪/‬ז ! ‪y‬‬ ‫שאיט מניע ‪ •ph‬ארוכה דאל״כ לא חיי מידי יהוי כיומא‬
‫כסי' חל״ו ה״ז אכל אחר העיון אינו נר' דהאהגא דקאלן‪,‬‬ ‫■‬ ‫דעיכא ‪:‬‬
‫א"צ כהקה מיידי כודאי כת' הגהות מיי' דרכא מייס‬ ‫שם ולא כנר של שמן וכ' המ״א י״ל יאסור אף‬
‫טדאי חמץ ואפ״ה קחמד איט ציק כהקה והיינו משו‪5‬‬ ‫כריעכד ועיין להק״נ ז״ל כפי' להרא״ש יע״ש‬
‫רכיק דאיכא תלייה בעיטת ‪ elr‬לשון כריקה אף על‬ ‫^דמקיר דיעבר וכן מסיק הכ״ח והפד״ח ז״ל ‪:‬‬
‫הודאי ולא דמי להך דהר״ן והפר״ח ז״ל דליכא קלויק‬ ‫שש כקג״ה ודוקא נר יחידי אכל שתי נדות כו'‬ ‫עוד‬
‫והשתא דאתית להכי מאי דכ' השמ״ק הא לחצר וכו׳‬ ‫דינם כאכוקה צ ע דא כ חמאי לא קתמר כנמ‬
‫■ כספק חמץ הוא אפי' ודאי אך כיון דאינו נר' מיקרי ה'‬ ‫ככי מאי ואומד דאי מהתס סו״א שתי נרות מותי ולכך‬
‫דאימר אכלתיה אבל כודאי חמץ ר״ל דחמץ הנר' צהן‬ ‫ילפי' מנר דכעי' שהוא יחידי וכפשנוא דשמעתא ל״ק‬
‫לבערו ושוכ ראיתי לה' ח״י ז״ל שפי' ‪ p‬כרכה הסמ‪/‬ן‬ ‫דג׳ש ר^א דכי היכי דמצי' חיפוש דאית גכיס נרות סכא‬
‫יעו׳׳ש שב' שהאחרונים ו"ל שגגו סס שהב׳יי קיצר כלשה‬ ‫יבמי כאלו כתיב גכיה נרות דהך נד אקכ״ה קאי וכמ״ש‬
‫וט׳ולא דאה ולא ידע דסב״ח ז״ל הביא לשון זהכרמקו‬ ‫התוס' וכן הוא האמת גם מ״ש רש״י ז״ל שש דכתי' כנר‬
‫ואפ׳ה לא ניחא ליה ס ה דאץ פשט הלשון מורה ע’כ גס‬ ‫יחידי לאו לאסוקי נועמא הוא דהא סייס לקמיה פדיך‬
‫‪-‬לא ידעתי מס יענה להא דאמרי' דאי; ס' מוצא מית וראי‬ ‫יוכו' ועור א"כ הי״ל לומר דכתי' ני יחידי אלא כונתו‬
‫דא״ל כמ״ש המ״א ז״ל גם דמה יענה להא דכת' הסמ״ק‬ ‫היא דכתי' כנד של יחידי וקושנוא קאמר שכן דרכו ככ״מ‬
‫■דכוראי צריך וכו' והגהות כת' דמותר להשליך וכ״ש שאין‬ ‫דש ליישב רזה פשינוא ליה דהאי נרות הוא שש דכר‬
‫לבער ומוכרח לומר דאייה אחד איסורו זהו כמ״שהמ״א‬ ‫רמחפש ידוש' כנרית דככל מקוש נר אחד ־‪.‬‬ ‫׳‬
‫ז״ל הדי דככלל דכההם דכהו וחפש' דכיון רעורכק‬ ‫ס ע י ף ‪ '1‬וכן אמצעה של חצר וכ"כ הרמכ״ם‬
‫תדיה באמצע החצר אמרי' שאכלוהו ודאי כתו לולין של ‪.‬‬ ‫וכת' ככ״ח ז״ל דאתא למעוטי חורק‬ ‫י‬
‫התרנגילים אפי' וראי מותר ודלח כהב׳׳ח ו״ל שגת' טקא‬ ‫שכצדדין דצמך כריקה לאור הנר כיון דאין החמה שולט‬
‫כסתם ויש לדחות רוקח לולין שהוא מקום דירתן שאי אפש'‬ ‫הס שאין לתלות שש בעופות וכו' ולפי דבריו דזה גרע‬
‫להעלם החמץ מהם לא כן הכא דמפוור אנא ואנא‬ ‫מאכסירה דשש אור החמה מאיד כה וא"כ לא כעי■ אור‬
‫■ועוד התרנגולים של כעל הכית דחיותם עליו ומנית‬ ‫הנר אבל כאן בחורין אף דמאור החמה יגול לבודקו כיק‬
‫אותם לאכול אמרי' וראי שיאכלוהו ומהאי טעמת גחט‬ ‫שאין החמה מגעת כתוט אינו מאיר כ"כ והוי וזמיא‬
‫הרשכ״א ז״ל דק ‪ p‬ע הכית אינו צריך כריקה מפני‬ ‫לצרדין שכהחדד ממש ומהתימא על הל״מ שכת' למעוטי‬
‫שהתדנגולים יאכלוהו והיינו משום רחינם יראים מלאטל‬ ‫צדדין ולא כת' חויין ועיין להכח״י ז׳׳ל דכנרא' שלא‬
‫אבל עופות רעלמא אף שהם מצויים כחצר מ"מ יש להם‬ ‫דקדק כרב־י הב'ח י״ל שכת' בחורין שבצדדק יע״שאמנם‬
‫יראה כ"כ שאין יכולים להשתהות שם כדי שיאבלי כל|מה‬ ‫זה הדבר ה־' לדברי הכ״ח ז״ל אמתי חורין שבאמצע‬
‫שהוא שם והוי ממש דומה לחולדה דאמרי' ה' אכלתיה ‪:‬‬ ‫מחצר א"צ כיון שאין לתליה כעופות שיאבלו מהשכחודק‬
‫׳ א ך מרכה הכ״ח נרא' דהא דכת' הרשכ״א ז׳יל דא״צ‬ ‫■ומדברי הי׳ין משמע דכא למעט חורין אף שבאמצע‬
‫כריקה הוא כמקומותשאי; רגילים אבלחםרגיליס‬ ‫׳‬ ‫החצר ומ"מ א״צ בדיקה לאור הנר כיון דאור החמה עליו‬
‫לאכול שם הוי כודאי חמץ ולא תלינן וכו' ולע״ד אינו נר'‬ ‫כאכסדרא דמי א' את זה לא יתמעט ממילת אמצע‬
‫דמשתמא כבל הכית רגילים לאכול ולכך צריך כהקה וכן‬ ‫החצר ולכך פי' הפר״ח ז״ל דכא למעט חורין שבכותל‬
‫משמע מדברי מהרי״ו הכיאו המ״א ז”ל סיח שכתב ו‪"1‬ל‬ ‫אכל חורין שבאמצעהחצר אף העופק אבלוהווצ״רלדפת‬
‫וכמקום שאוכלים כל השנה וליבה שם תרנגולים צדק‬ ‫שלכקר שכת' מהרי״ל ז״ל ־ובאמת'רדכרי המ״אז״לכשמוך‬
‫לבודקו וגו' הרי כרוי חי איכא תרנגולים אינו צ״ן כריקה‬ ‫דסא דקאמר מפני שהעורכיש מצויים דאתו מעלמא וט'‬
‫אף מקים שאוכלים בו כל השנה והיינו דכיון דה^רעוליס‬ ‫יתבאר היטיב דלמעוטי צדריןאתא דכיק דלא קפדי כחצר‬
‫זהו מלאכתם וחיותם לחפש אתר אכילתם תלינן שאכלו‬ ‫אינם אוכלים אלא מה שהוא באמצע החצר מפני יראתם‬
‫‪.‬כולו דהיי ספק הרגיל ומוצא מירי וראי כמ״ש התוספות‬ ‫‪,‬והשתא ניחא דלא שיז להק' לוקמה הך כרייתאכצדדין‬
‫ד״ט דאמרי' חף לגכי איסור דאוריית' יעי׳ש וכ״ש הכא‬ ‫דהאודאי רלאנרע מאכסררהדא״צלאור הנר אכל הדמכ״ם‬
‫דכלאו הבי מככרין אה הכית תו אין צריך כריקה ואל‬ ‫רמייה כאק צרקברקהכלל הוצרך למעט צדדין דכדיקה‬
‫תשגיח כמה שנר' מדכח המ׳יח זי׳ל דאויל׳ ומודה לדין‬ ‫‪ .‬מיהא לאור החמה ‪:‬‬
‫הכ׳ח דבודאי חמץ צייך לבדוק אלא דחלק עליו אס הוא‬ ‫^ ‪ 0 2‬וה^מ משפק החמץ אכל ודאי חמץ לא ועיין מ״ש‬
‫קודם הפסח וכו' רז״א דהא כת׳איהו גופיה הך דינא‬ ‫כב״ח^ז״ל דהיינו טעמא דאין ס'מוציא מידיודאי‬ ‫^‬
‫דמהיי״ו אלא דמיירי שאין התרנגולים שם ואפ״האסהוא‬ ‫‪1‬כ"כ הפד״חרלודחה המ״א ז״ל דודאי גיייזהו אמהנן‬
‫קודם הפסח לא הוי וראי ואין צריך כריקה וזהו דלא נקע‬ ‫כמבואר כגמ'• ולע״דאקראייה כלל דהתס מייהכחתי'‬
‫כלשוטגכיספיקיטוכאדתדעולים אכלוהו ‪:‬‬ ‫־‬ ‫אחת כגון נפל אכל הכא הש חתיכות הרכה אימוד לא‬
‫א מ ג ‪ 0‬ממ׳יש הרמכ״ם גבי לולין אם הכניס חמץ‬ ‫נידרוהו אלא מקצחו והיינו דאמרי' שמא יניח עשר וימצא‬
‫צריך כריקה משמע דלא תלי' גכי תרעוליש‬ ‫תשע וא״ש מ״ש כהמ״ק אכל ודאי ־לא ומ״ש דלא תלינן‬
‫דודאי שאכלוהי וכ׳׳כ הכ״ח ז״ל ודלה כמ״ש המ״א דלא‬ ‫שאבלוהויואש העוטת מצויים שש צריך ‪-‬לבדוק אבל; אם‬
‫דק כלשונם דקאי על אוצרות וכו' אלא דקאי נמי על ראש‬ ‫העודביןכחין וכו' איט מוכן דכנדאה מרכהו דמייהדאץ‬
‫הרין הך דחורין הגכוהין וכו' וכן הוא מבואר כירושלמי‬ ‫העודכק מצייי׳שם ולכך לחתלי' וכו' דוה חינו דהאיקאמ'‬
‫היא אמרה ׳שלא נשתמש שם ‪ p n‬אכל אס נשתמש ש!ז‬ ‫הא רחצר א״צ בהקה היינו כס' אכל וראי לא ואפי' כהך‬
‫חמץ צריך כריקה אפי׳גטס מאה אמה ע"כ • וא״כ מוכר'‬ ‫נזונא דדכח רמייה בעורכק דכחין ממקום אחד וננוד‬
‫הוא מאי דכת' הרמכ׳ם אלא א׳יג הכניס שםאככאטלה‬ ‫דאי הכי חזיה הקושייא למקומה דמאי מקשה הנמ' וט'‬
‫קאי יאפשר משום ראק רגילים להכניס שם חמץ כי אצז‬ ‫ולכחודהנ״ל דהא דלא משני הכי משום דקתני אין טדקין‬
‫יתכואותוכ ‪ p‬איכא■‪'’P‬סדשמאלא נקחמץ ואפי' נתחמץ■‬ ‫דמויה על הס' כמ״שהד״ןו׳ילגכי יוצא כשירה מדקאמר‬
‫שמא‬ ‫■‬
‫יגל ‪ :‬סו‬ ‫■ ‪:‬חידר׳צים על דדש״ע א״ח‬ ‫‪ê‬ברהם‬
‫בש״ש דפחרא מחתא ־נינהו וע״פ הנר' דאף הרמכ״ם‬ ‫‪5‬מא אכלו ונ״ללחלקדוקאההםדודאי מתתמ׳כיוןדנותנין‬
‫מודה בזה דהיפת שהכפר קטן דאמרי' אפלתיה וצעיקי•‬ ‫להם ממז הרכס לאכילקס אבשרדמשיירין ואינונמכלאבל‬
‫הקושיא של הט״ז רל לק"מ ד ‪ p‬טעמא איצטתך אן<‬ ‫‪ 3‬נא דודאי לא יפלוממץכעק אכילהשמשותגדולו׳ויניחו‬
‫דחזינא דשקל ופדמשמע מדברי התוסשית שש פד״ה ולא‪,‬‬ ‫‪ :‬אותם שס אלא פקיקן וההיך ודאי לא ״‪ P ”C‬ואע״ה יש‬
‫חיישינן וכ״כ מהרש״א ז״ל שם ה; אמת ^דמ״ל ז״ל שכת'‬ ‫לדתות דכלול שיש כו ניוול התרנגולים ודאי נפשי התמז‬
‫דהימב״ם אדל בשיטת הח׳׳ה ז״ל דסוגיקפר' זייאדש״ל‬ ‫־ונחכר ואין לך כיעור יותר מזה הילנך נראה דהא דכתב‬
‫דכלחש משיירת ודאי אין להתיר אפי' כה״ס אפל ודאי‬ ‫הרמכ״ם אלא א"כ הכניש ס= יז״ז לא קאי אלא אה״ט‬
‫פל הפישקיש לא ש״ל הפי למידתי רפא מהלכה חדא■‬ ‫ואין משתמשיןשם תמך ולא מטע' רתלינן כאפי' רההי' אפי'‬
‫דגם ר' זירא לאקאמרדמשיירחודאי ופ׳יכ‪-‬שתוה׳ששועוד■‬ ‫כוראיא״צכדיקה וכדפנת המ״א ז׳ל ‪:‬‬
‫דפבד כתבו התוה' דמיירי פפפר גדול גס נר' מדפרי‬ ‫‪ p ’D‬ת ל י ׳ ט ס ; ] י ף א' כהג״ה מיהו אם‬
‫סמ”ל ז״ל גופיה שתזר פו מהאי שברא דשייל להדמב״ס‬ ‫הכבר קטן! דחליק‬ ‫י‬ ‫י‬
‫פשיטת הח״ה ז״ל שאת כת' לתק הקושיא של ה׳יה על‬ ‫•ןאילן אין צריך לכרוק ןקייט משום רש״ש הוא ולא רמי‬
‫רפי'גפי פ' שבילין וזל ה״נדבדיקה זו אין תיובא אלתמשוס‬ ‫צעככר שנכנה כמ״ש כשי׳תל״ז דצריך לכדו־ אפי' כיטל‬
‫ס' ואפי‘ ראינו;הפנס העפכר צפית אימור אכלתיה וכולי‬ ‫דהתס ביון רודאי הוא לא אתי ה' ומוציא מירי וראי אף‬
‫יאיס׳ילפהרז״הלאשייך לומ' דאכלתיהפיוןדהלחש משיירא‪,‬‬ ‫מדרבנן כ״ת ז״ל וכת'הפר״ת ז״ל רלק״מ רשתם מיירי‬
‫פד״ז גם מרבת הרב המחבר שלא הפיא טעש זה של‬ ‫בכפר גרול ולכך לא אמרי' אפליה אפל ככפר קטן אתי‬
‫הח״ה לא פכ״י ולא פפ"מ משמע דלא תמצא הוא ובפי‬ ‫הפק ומוציא מירי ודתי ררפנן ופו' ודפריי תמוהים ראף‬
‫כתבתי דל^ טעמא דה״ה מופרת לומ' דמחיר כס״ש‬ ‫'םפ"כ התום' כתי' הא' מ"מ כתי' הפ' הורו דאף‬
‫ודלא פהרב פ״ח ז״ל שפק' לרעת הדמפ״ס לא שלק ‪p .‬‬ ‫־כדרבנן לא אתי ש' ומוציא וראי ופן מוכת מהא דכת'‬
‫פכר קטן לגדול משוס דבנדו; דידן‪ .‬החמייו על הס'‬ ‫גפי תינוק רמיירי שיש פירורין פרי פל הפכד ואמאי צריך‬
‫שיחויב מזה דהא דפק' רמ״א מיהו‪.‬ופו' אינו אלא לפרש‬ ‫להפי פיון ראיפא פירורין אמרי' ודאי דזהו של תינוק מן‬
‫ולא לחלוק והיינו שלא פתב דין הביטול אלא דאי; גריך‬ ‫הפפר שהפניש והשאר אפלו' התינוק אלא וראי ראזלי‬
‫לבדוק משום דקאי פשיטת הש״ש אף אספיטל חייבמשו'‬ ‫ומורו רלא אתיה'ומוציא מידיודאי ררפנן דשתמא איירי‬
‫דתחילה על הס' החמירו ופ׳יב הע״ש ודלא כה' חק‬ ‫אפי' פכיטול דאי לא״ה לא מצריך ליה ‪ -‬לאוקמיה פפפר‬
‫יעקב ז״ל‬ ‫־‬ ‫■גדול דפ״ע דלא אתי ה' ומוציא ודאי דאורייתא ופ״פ‬
‫ו ה ג ה הראב״ר ז״ל בהשגות ש״ל פהטור ז״ל לענק‬ ‫סטור דכעי' שיש שש פרי פל הפכר יע״ש גם לא ידעתי‬
‫ביטול אבל לענין בדיקת שפיקא דרבנן לקולא‬ ‫‪.‬‬ ‫■מהיפה פשיטא ציה להתוש' דפת' דמיירי פפפר גדול‬
‫ופן היא ספרת שח׳יה ז״ל ומחלפה שיטתיה דהראפ״ד ?ל‬ ‫■הוא קאי למימרא דרכא שהוא מימרא פפ״ע הו״ל לומ'‬
‫דשש כש' תמים רעים השיג על המאור דאף לעניןפתקס‬ ‫כשדי' כמקומואלא ודאי פיו; דאיידי בודאי לא צריפין למדתק‬
‫כמי חייב‪,‬ופת' שם טעם ה׳יה משוס דעל הש' נתקנס‬ ‫דאיירי ככפר גדול ולתי' א' מיידי פלא פיטול דהוי ודאי‬
‫יע״ש שהתיר פש״ה ופמש״ל ובאמת לרעת זו אתי הש׳׳ס‬ ‫י דאורייתא וכן משמע מדקאמרי ואפי' לרשב״ג ופו' דאי‬
‫פפשטיה דמיירי פפלגוונא חף פקורש אישורו דפידוילכטל‬ ‫;בפיטול מאי ק׳ל פלל אך הפ״ת ■ז״ל מקשה לדעת שטוד‬
‫אך לדעת הטור מוברח לומ' דמיירי אחר אזשורוושוב אין‬ ‫דלא תילק בזה משמע דאף מדרבנן צריך לפמק ‪:‬‬
‫לו תקנה כ״א פבדיקק ופ״ב סע״ש זדלא פהפ״ח ז״ל‬ ‫׳ ו ר א י ת י להטז!ל שסק'לדברי הטור מהגמ׳דמשמע‬
‫כשי' תל״ח שפי' אף בקודש אישודו אכל הוא חינו רוצס‬ ‫דצא מהני ש״ש פזה פמו דלת מהנישפיקא‬
‫לבטלו דודאי ע׳׳י דאמדי' ליה דצריך לבדוק יבטל כלא‬ ‫דרבנן לקולא ופו'‪.‬יע״ש ולא הבנתי דפריו דמה לו אצל‬
‫טירחת גס‪,‬מדברי התום' יש להוכיח פס' הטור ז״ל דכתב‬ ‫הטור בזה דגשלהרמכ״ס קשה דהא ודאי דהארלאמסני‬
‫דמיירי כלא ביטל והנראה דחף רעת הטור והתוספות‬ ‫■ספיקת דרבנן היינו דותא היפא דנקפע אישורא דהיינו‬
‫מיית אף כקורס אישות אך מחלקינן פין כיטלכפרקו־ם‬ ‫׳שראינו שנפנה לבית אבל היפא שאין האישור קבוע כגק‬
‫שחל הש׳ דהר ודאי דרבנן או חל הש' ועמן לא פישל‬ ‫כ' בתים ופו' או ברק וצא מצא או פרק ומצא אמרי' פהו‬
‫והטעם משוש רפיון רחל הש' באישור דאורייתא איך לו■‬ ‫דשפיקא דרבנן לקולא פמ׳יש פהדיא והיינו טעמארילפי'‬
‫לבטלו ולעשותו דרבנן פ״כ הפ״מ ז״ל משש שר"מ אך‬ ‫מתהילה שיש האישור קבוע פיון דפכל השנה יש פהש‬
‫לדעת הרמב״ם דלא חילק משמע דאף בפיטל פפרצתן‬ ‫י חמך וא"פ ה״נשאין האישור קכוע כיון שבדק פבר אמאי‬
‫לבדוק ולכך הצטת' ס״ס לטעם הדז׳׳ה והשתא ניחא‬ ‫'לא אסרי' ש״ש ולמאי איצטרי' הך טעמא דאין לדפר סוף‬
‫דלא נקטו כלשונם החילוק פין קודם אישורו לאחדאיסורו‬ ‫ועור קשה דאדרכה משם תיברא דמהני ש״ש גם גפי‬
‫וכהכי ניחא ליה מאי דתק כפ״ק דפשחיס ומס שמשייר‬ ‫•חמך ולכך לא קאמר רפא אלת משוס וראי וש' ואין ש'‬
‫בצנעה כדישצא יצט^ פריקה אחתו ופדש״י׳זל מה שמשייר‬ ‫ופו' דאי להפרת הט״ז הו”ל למימ' דהכא אפי' איפאתמ‬
‫מאכילתו ולדעת הטור קשה דיכטל אותו דע׳יכ קודש‬ ‫י ספיקי אי; להתיר משום דתחילתו על הש' הוא פא וצ״ל‬
‫איקורוהוא דלאחר אישות ככרנשרףאלא וראי כיקדמררי‬ ‫■ הרי מדורת הגויים יופיתו דתתילתו על הס' ואפיה גפי‬
‫בלא ביטל שוב אין לו תקנת בביטול כאמור ואף לריק‬ ‫ה״ש התית וא"פ נפל ישות של הרב דדצה לומר דהא‬
‫דמפטליגן ‪,‬פשעת בדיקה כתקנתדב יהודא מ"מ ‪p p p‬‬ ‫׳בהא תליא ובהפי ניחא לי מאי‪.‬דהיה קשה לש* המ"מ‬
‫שמשייר לא היה ככלל גטטול דאין מפטלין כלילה אלא‬ ‫ז״ל שכתב משם הרז■”ה ז״ל שאני בתקת תמך דתחילה‬
‫חמך שאיט נראה ופמ״ש סטור שי' תל׳׳ד ופ"כ הי׳־ן דל‬ ‫'החמית על שש' א״פמאיפהך כגמ' מהך מדורחהגויים‬
‫דכחמך שנפנה בו העפפר צתך לו ביטול ועיץ להמ״א‬ ‫׳דשאני בדיקת חמך דמתחלה על הס' נתקנה אלא ודאי‬
‫‪ .‬י‬ ‫ז״לסי׳תל״ד ־ ■‬ ‫■ ־‬ ‫^משוס דגפי מדורת הגויים נמי דמתתילה תיקנו פתקה‬
‫המ״א זי״ל רגבי הך דעפבר נפנסופו׳ועפפד‬ ‫וכתב‬ ‫■זמשוס ס' אפי״ה גבי ש' אפלתיהמהני לן דלאצתךכריקה‬
‫לא שייך ש״ש יע׳ש ומצהתי‪ ,‬ראייה‪ ,‬פרודם‬ ‫‪i‬‬ ‫יא"פ מזה מוכח כשתיק לו דשתם משני כס״שה״נמשני‬
‫משא‬ ‫■‬
‫יגל‪,‬‬ ‫‪ o’riTn‬עלדדע״ע א״ח‬ ‫אברהם‬
‫או לא אין זה כ׳א ספק א׳דמה לי נכנס לכית שאיטכלץק‬ ‫מהא דאמרי' כפ״ק דפסחים ד״ט גבי מר שהטילה כו■‬
‫אולעלמא ומוכרח לומרלהפר״חזלדקא גכי עכב' נ ע‪p‬‬ ‫כמין נפל דטהור משוש ס״ה משמע דוקא דסטילה כמין‬
‫רלא מהני ‪ p"p‬משום דהוא ודאיוכמש׳ל משס המ״ל רל‬ ‫נפל אכל אס הוא וראי נפל לא ואמאי לא העמידה אפי'‬
‫ואפשר לומר דאף דעת המ״א ז״ל כן וטעמא טעים דלא‬ ‫כודאי כשיטת המק' ומשום ‪p‬״‪ p‬דשמא אכלוהו ואפילו‬
‫אמרי' ס״סנה גבי ודחי משום דמיקרי ספק א' וגכי ודאי‬ ‫לא אכלוהו שמא גררוהו אלא ודאי חה לא מיקרי ‪ p"p‬אלא‬
‫צא שייכי קדי ספיקי לכל זה ולכך כייל לן דלא אמרי' גכי‬ ‫ס' אחד אך שראיתי להמ’ל ז״ל כפ״כ מה' חו"מ הי״ג‬
‫ודאי אכל‪.‬גכי ספק מודה דאמרי' להו כנ״ד ושוב ראילןי‬ ‫שה־' האי קושייא עצמה של המ״א וכו' ותיק כיק דהיא‬
‫דרכר זה כמחלוקת הוא ‪.‬שנוי כין הרז״ה והראכ׳יד ז׳ל‬ ‫ודאי לא מהני כיה הך ה' אכלתיה דהוא גרוע יע״שולפי‬
‫דלהח״ה ס״ל מהני ס״ס זה להתיר אף כלא כיטל וכמו ־‬ ‫רכדיו מיתדצא נמי הך דפסחים שהבאתי אך התות' שם‬
‫שמפ' גבי ס' על‪.‬ה‪1‬לא על ולהראכ״ד לא מהני שקכתכ‬ ‫כתכו דהך ה' אכלוהו הוי ‪ 'p‬הרגיל וחשוב דמהט לן אף‪.‬‬
‫כספר קמים רעים ס•' רמ״ה בהשגותיו וז״ל והנהו ח־י‬ ‫ברה׳י ואפש' דלא כתבוכן אלא גכי ה'‪,‬ולא גכיודאיאלא‬
‫הפיקי דפריש כהו האי לאו כלום הוא דלא‪.‬דמו כלל לחרי‬ ‫דלפי ‪1‬ה הוי המק' והמהק הכרות חלוקות דלהמק'‬
‫ספיקי דכקעה וכו' ודברים כפשטץ דוקא גכיכקעה דהס'‬ ‫ס״ל דמהני ה' אכלתיה גרידא אף לגכי ודאי ולמתק לא‬
‫הב' כא להתיר אף אס נכנס אבל כאן דהשני ספיקו׳איק‬ ‫מהני אף לגכי ‪p‬״‪ p‬גס התוה' הכיחו ראיה לזהמה׳המק'‪.‬‬
‫באות אלא כלא נכנס לבדוק והוי כחד ספיקא • וליישב‬ ‫ואפש' לחלק כי! חולדה ונפל לכין עכבר ולחס אמנם‪,‬‬
‫דעת הח״ה ז״ל נ״ל דהכא נמי כחצר שיש ט כ' כתיש א'‬ ‫בעיקר הקושיא נר״ל משוס דלא טדעו הספיקות יחד‬
‫כדוק וא' שאינו ברוק ומעיקרא נסתפק לט‪.‬אם נכנס לחצר‬ ‫דמשעה שנכנה חל הס' דשמא לא אכלו וחל חיוב הבדיקה‬
‫ואף אם נכנס לחצר נסתפק לנו אם לכרוקנכנס דהוי ממש‬ ‫ואח״ך כשראינו זה יוצא חל הס' הב' וככר נתחייב כס'‪,‬‬
‫דמייא להך דכקעה דעיקר האיסור תלייא בכניסתו לקכר‬ ‫הא' דבמוכרח הוא דנתעלס מן העין דאל״כ אין כאן‪.‬ס'‪,‬‬
‫או כאן לבדוק והשתא דאתית להבי דיט של הפר״ח ז״ל‬ ‫‪.‬‬ ‫וכמ״ש המ״א כסמוך משם ד"מ גופיה ־‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫נמימייריככה״גומהתימ'מה׳רנעל׳ממנוכלזה‪. :‬‬ ‫הפר״ח ז״ל דגדא' צו עיקרכדעת העורמהא‬ ‫וכתב‬
‫^ ו ד שס ואחר שאינו כדוק נ״ל דוקא דאיכא בית שאיט‬ ‫דפשקהש״ע כי״ד וכו' ולפי דברי הרז״ה ז״ל‪.‬‬
‫כדוק דתלינן דחמק אזל ליה והוי ס' שאינו קבוע‬ ‫אינה ראייה הקא התם משום דקפיקא דרבנן לקולא אכל‬
‫כמ״ש המ"מ■ז״ל כפ״כ מה' חמק אבל אי ליכאכיתשאינו‬ ‫גכי בדיקה דמתחלה תיקנוה על הש' משום דאתי‬
‫כדוק הלא כית כדוק וא' מהם ודאי נכנס הוי ס' ק ט ע‬ ‫לאכילה דהוא דאוריית' והעמידוה רכנן כס' דאורייתא‬
‫וכיץ דמעיקרא נתקנה כריקה זו על הס' צרץ לכדק‬ ‫א״כ השתא נמי הררא למי‪.‬עקיא‪ .‬דהא אזלא לה חזקת‬
‫וכמש״ל ומכ״ש מס' על ס' לא על דצרץ כריקה וכ"נ‬ ‫היקר ביון דאיתיע ע״י כניסה אך גבי כ' בתים דליכא‬
‫הראכ״דזל בס' תמים רעים יע״ש אך לס' הטור וח״י ז׳ל‬ ‫ריעותא דלא החמירו רבנן ועשאוהו כס' דאורייתא‪,‬אלא‪,‬‬
‫דאף כס' קבוע אזלי' לקולא א"כ הכא דאיירי ככיטלאף‬ ‫כנקבע האיסור כתחילתו אכל היכא דלא נקבע הא־סוי‬
‫דל־כא כית שאיט כ ד ק תלינן דלא עייל אלא מצה וכהסיא‬ ‫כההיאדב' בתים לא החמירו כו והוי‪,‬כשאראיסוהן דרככן‬
‫קוספת' דתרומות שהביאהפר״חזל לעיל וא״כ הו״ל לומר‬ ‫ולכך הכיאו ראייה מהך רב' קופות וכו' ־‪.‬‬ ‫'‬
‫רכותא טפי דחף דליכא למיתלי אין צריך בדיקה ואפשר‬ ‫? ‪ "Ilj‬שם ואם פירש וכו׳אין צהך לחזור ולכרוקוה״ה‬
‫לחלק דקא התם דאימור האיסור לא נעקר ממקומו כלל‬ ‫דאין לכטל דחף כנמצא כאכילה מור‪,‬ראם נמצא‬
‫אכל הכא דנטלו כ' עככריס הרי יש קכע לאיסור עד‬ ‫כיון דמדמינן לט'חניות ואף שזה באיסור לאו וזהכאיסו׳‬
‫דקלינן להיכי הלך ועוד הכא גכי חמך כיון‪,‬דנטלו שני‬ ‫כדת מ"מ הא אמרי' כפ״כ דיכמוק דמה לי איסור לאו‬
‫עכברים צריכין כריקה עכ׳יפ על העכבר שנטל החמץ‬ ‫מה ל' איסור ברק ומשום דלאו מילתא פסיקא חה לא‬
‫ולכך כל המקומות צריכין כריקה דאין לסקל כזה המקום‬ ‫שייך אלו כמקומות שעושין העצה כעין החמק אכל שאר‬
‫לומר רכזה נכנס המצה כדי להחמיר על מקום אחר כמ״ם‬ ‫מקומות שעושין שינוי כניהס ומינכר אס הוא מצה ‪.‬או‬
‫קתוס' בד״ה ס' ואי ראינו שאחד מהם יצאןלחץ הייט‬ ‫> ‪ pr‬לית דין זה לכך לא כת' הפוסקים ז״ל אך הח״י ז״ל‬
‫^‬ ‫כית שאינו כדוק ‪:‬‬ ‫כא' דליש״י ז״ל אסור באכילה ולא ידעתי מנ׳׳ל לחלק כץ‬
‫שם וכן כ'בתים כרוקין וכו׳כן היא לשון הרמב״ם‬ ‫רש״י והתוס' כזה ואף רחמיי לענק ביטול יותי משאר‬
‫דכתב כסתם וככר ה׳יה ז״ל רצה לתת טעם‬ ‫איסודין מ׳ימ אין לנו לגזור מדעתינו אס לא כמקום‬
‫לרכריודדוקא גבי טומאה דאיכאטומא' וראי ולכך החמי'‬ ‫שאמדו רז״ל בפי' ואדרבה מצינו לח״ל שאין לחלק כזה‬
‫משום דמיחד כשקרא הבל ככא דלה מיחד כשקרא דלהכי‬ ‫מהא דאמדי' כפ׳׳ק יפסחים ופסקו הש״ע סי' תמ״ו דהפח‬
‫הצריכו ביטול כנ״ל טונתו והכ״מ ז״להוק' לו כזה דא״ם‬ ‫שעיפשה מותרק כאכילה משום דילפי' ממעשר דאזלינן‬
‫עדיין צריך לבדוק כמצית חכמים והוצרך לומר כיץ דעשס‬ ‫כתר כקרא וא״כה״הכאן תלפי' דאזלי' כקרחכא אץלח'‬
‫ככר תקנת חכמים וכדק לא הטריחוהו פעם‪.‬אחר'וכתב‬ ‫ביניהם ומותי כאכילה וכ"כ הפר״ח זל ‪:‬‬
‫עוד נ״ל היינו טעמא דכיון דהוא מדרבנן גכי בדיקת‬ ‫‪ '3‬כ' צכורין וכו' שם כגמ' וכת' התוהפו׳‬ ‫סעיף‬
‫חמץ דרבנן העמידו דבדיהס על דין תורה ר״ל דהכא נפל‬ ‫דלא אתי אלא לר״י ולא לר״ל רסכי״ל‬ ‫‪.‬‬
‫לט הספק כבדיקה דהיא מדרבנן אכל התם גכי טומאה‬ ‫רכעי רכייה וכו^ ועיין להש״ע י״י סי' קי״א ראף לד״י‬
‫דהוא ס' דאורייתא אלא משום דהיא ספק כר״ס התורם‬ ‫כעי' תערוכת חר כחי ועיין מ״ש כעניותין שם ונניין‬
‫התירתו ואתו יכנן ועשאוהו כס' טומאה כרה״י דטמא‬ ‫‪,‬‬ ‫להפי״ח ז״לשם ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫אכל הכא גכי כדיקת החמץ דמיירי אחר הכיטול אין ס'‬ ‫הפר״ח ז״ל ראם היה צבור א' שלחמץ ולפניו‬ ‫וכתב‬
‫דאורייתא אלא עקר גזירת דרבנן דחיישי׳שמא יכא לאוכלו‬ ‫כ'כתיסא׳כדוק וא׳שאינוכריקוכו׳ימספק׳‬ ‫‪..‬‬
‫ולכך כס״ג העמידו דכתהם על דברי תורה כנ״ל טונתו‬ ‫לן אי עייל אי לא עייל כיון רחיכא תיי ספיקיאפי' כיטול‬
‫‪ ,‬ועיין כמהרח״א כס' מ״ק ומעתה יש חילוק כק תירץ‬ ‫לא כעי ע"כ ולפי מ״ש כשעי' א' משם המ״א יראה חק‬
‫קרב וכץ ה׳ה ולא ראי‪ ,‬יה כראי זה ועיון להמ״ל זלועוד‬ ‫צא מקרי ס׳ס כיץ דמספקא‪,‬לן אס נכנס לבית כחנן‬
‫נראה‬ ‫’‬
‫סז‬ ‫יגד‬ ‫חידרעים עלימן־ע א״ח‬ ‫אברהם‬
‫מילתח ויש עוד'להסכידיהדכרים כיק דהוא איט קמן‬ ‫(ראפידוקא החט דאס יטמא ודאי אן שהוא כד״ה טמא‬
‫הוו מלירכנןחוכא וטלולאדמימראמרידשמאאכלתיה•‬ ‫מזהסויה לכן גזיו רבנן הכא מניח דאיכא טמא ודאי‬
‫ואן לפי האמת לאאעדי' שמא אכלתיה כמבואר כיכרי‬ ‫אנל ג מ כדיקיז חמן אן שיש שם חמן כודאי אין כו איהור‬
‫יכינו כמ״ש מ"מ ביק‪.‬דאיט אסוראלא משום חוכא וטלולא‬ ‫דאורייחא כיח שכיטל לכך לא החמיח כזה • וכהכי טחא‬
‫יהא אוקיגכרא אחדקחיס וכמ״ש התיס׳ כנדה ד״ס ע״א‬ ‫לי מ״ש סמ״ל ז״למהא דאמרו שם גכי טומאה דדככן כן‬
‫הבא דאיכא סברא דלא הוו כי תוכח שפיר אמדיק ליט‬ ‫רהקס שאני דאיכא דכוותא דאורייחא ולכך גזדו על שש‬
‫דאין צריך כריקה ונ״ל להעמיס זה בטנת המ׳ץ‪ .‬ז״ל ולא‬ ‫טומאה וכעין זה איתא כעירוכין דל״ו לא כן גכי כדיקה‬
‫קשה כלל ממה שרצקשיתי לעיל אבל ודאי אין ראייה מ ^‬ ‫דליכא דכוות' איסור דאוריי' כיוןשכיטל ••‬
‫הנתונות כללדהתם מדינא הואדהאיסויהוא חיסור מספק^‬ ‫»ןןי* נרצה הכ"מ ז״ל ח״ל וניח דמדאודייתה אפילו‬
‫אכלהכא הוי ודאי כיקדלא אמרי' אכלתיה אלאימשוסדלא‬ ‫ככ״א כטומאה דרבנן שניהם טהלדיס ה״ה וכו'‬ ‫■‬
‫מינכראמלתאכ״נ הואדשרינןליה אךלר>טורזלה״לכיח‬ ‫ר״ל ראן אה הוא כרה"י דאוריי' אס הוא טומאה דרכנן‬
‫דהככיגדול דדכדיחוק שיאכלנו אץ כזה כדי לתלות‬ ‫שניהם טהורים ולכך גכי כדיקת חמן ראן דהוא כרשות‬
‫וכוי כאיסור המונח אצלנו אמנם ודאי לא דמי להתם‬ ‫היחיד כיח דהוא דרכנן וכו' ועיין למהרח״א זלשהשיגו חנם ‪:‬‬
‫דהכא כל אח־ ואחד יש מ חזקיצ טהרה ולכך ככאו זא״ז‬ ‫‪ , n w‬כתב הכ׳׳מ ז״ל א"נ משום דהוי ה״ה וכו' נ״ל‬
‫מטהרין אכל התם אין כוחזקה וחיכההעמדהדסכתזקת‬ ‫דאן דאמרי' כל שאתה יכול להרכות ספי־י‬
‫תחום כיתו ועיין כעדוכין דל׳יו ועוד הכא מבואר חצלט‬ ‫גיה־׳י טמא דוקא הכא דהוא קרוב לודאי שאכלו רעל כן‬
‫דחד מיטר\ טהור ולכך כל אחד ואחד אמרי' זהו הטסור‬ ‫נטפל כו וכ"כ התום' כפ״ק דפסחים ד״ט יע״ש ועיין לה'‬
‫אבל התם סדין שוה כשניהם ועוד דהתם השט הדינים׳‬ ‫יד אהק ז״ל עוד נראה דהשתא נאיד הרב מהך תירוצא‬
‫התרתי נינהו דאי חפש' לקמם את שתיהם ולכך חמדינן‬ ‫דהעמידו דנדיהיס על דכרי תודה עד שהוצרך לומר כיון‬
‫דשניהם לא קנו אכלהכאאפש' לקיים שניהם אלא משום‬ ‫דסוא רה״י הו^ל להעמיד ויכו' אלא דהשתא ס׳יל דאין‬
‫•‬ ‫ומה ראית מטהרין כ' ‪:‬‬ ‫י‬ ‫לדמותו לס' טומאה כרה״י וכו' ולא העמידו דכדיסש על‬
‫ע ו ך ראיתי להמ״ל ז״ל שהק' מהך רה' נכנס וכולי‬ ‫ד״ת ולעיקר הקושייא נ״ל דוקא הכא משום דהוי ס״ס‬
‫יע״ש שהטחו בקושי וכו' ולא ידעתי אין נעלס־‬ ‫'‬ ‫וכו'וכן ראיתי להמ״לז״ל שתי'כן יעו״ש שהביא ראיה‬
‫ממט מ״ש ה״ה כזה גם מה שהביא רא״ה מה' שכילץ‬ ‫מהך דכתוכית ולפי מ״ש הרמכ״ם כה׳איסודי כיאה יראה‬
‫כרה״י אינה ראייה דוקא התם דלא תלינן ס־אורייתאאכל‬ ‫שהוא להיפך דוקא התם לאהתידואן שהוא מס' אלאמשוה‬
‫כדרבנן תלינן שאני אומר זהו שלא נכנס כו ולעד״ן ‪cn‬‬ ‫דאית ליס מגו דכמרס לא נטמאתייע״ש • גם לא ידעחי‬
‫הכרח מן הגמ' לזה דכה' על ס' לא על איצטדיך ללמור‬ ‫מס יענו להא דפסק הרמב״סגכיט' צכוריןדצדיך לבדוק‬
‫מסך דכקעס דתליא כפלגיתא ואמאי אצטדיך לזה והא‬ ‫ולא אמל‪.‬־' דילמא אכלתים והוי ה״ס אלא שלזה אפשר‬
‫כמכ״ש אייתינןליה מדינאדכ׳שכילין דלעיל מיניה ובודאי‬ ‫לומר חקא התם כיון דקודס שנכנס נולד לנו ס' כמקום‬
‫לח דמיא‪.‬אלא לזא״ז ולא לכ״א דהחם משוס דאיכחודאי‬ ‫קכיעותו המ הך פמסה שכפה סעככר איסור גמור ולא‬
‫ולכ״ע כואז טהורים אלא ודאי משום תש לחג' משוסדאיכא‬ ‫מהני כיה לומר אכלתים כיון דנעשס דבר איסור מכת‬
‫תלייה וכו' ולפ״ז צ״ל דמיית כביטול וכ״כ הרב גופיה‬ ‫קכיעות אך מ׳יש המ״ל זל דלא צריך לס״ס דחן אם ראינו‬
‫וכ״כ הכ״ח ז״ל והחחתנים ז״ל אך ממשמנטח הכ"מ ז״ל‬ ‫עכבר שנכנה לפית אימור הכלרדה הוא תמוה דהא ודאי‬
‫כתי' הב' משמע דאן מדאוריימא סמכינן אס״ס אמנם‬ ‫כיק דהוחזק הכית כחמן לה אתי ס' ומוציא מידי ודאי‬
‫נר' חה התי׳הוא קאי נמי אמ ש מעיקרא דכדיקת חמן‬ ‫ואפי' מדרבנן וכמו שהוכיח ר‪.‬רכ גופי' לעי' ועוד דככר‬
‫דרבנן וט' הלא דכונר‪,‬ו כזה לתק קושייתו שהבדיקה כדה׳י‬ ‫כקב הדב גופיה דהרמכ׳יס ס״ל כשיטת סרז״ה ז״ל דסוגיין‬
‫ומן התויה ספיקו טמא וע״כ כתב ' דכיון דאינא ס״ם‬ ‫כר״ז דכלחם משיירא וכיון שכן לא תלינן כאכילה כלל‬
‫דמדאורייתא טהור אן כרה״י שפיר אמרינן העמידו‬ ‫וצ״ע • ועוד ק'לי מהא דכר>כ הדמכ׳ים גבי ס' נכנה ס'‬
‫דכריכסאדכרי תורהוסמכינן אס״ס כאיסור דבריהם אכל‬ ‫לא נכנס צריך כדיק׳והתם נמינימא אכלתי' ויותר תמיסא‬
‫ודאי מדאוריייצ' לא חשיכי הכא לתיי ספיקי והיינו משום‬ ‫לי על מ״ש הכ״מ ז״ל ומ״ש לכולהו וכו' וחימצו כה הר״ן‬
‫שאינו חשוב וניחא השתא מה שהק' המק' ממ״ש הכ״י‬ ‫וכו' דתירק ה״ה לא שייך אלא לפי שיטתו אכל לדעת הרב‬
‫דלא אמדי' ס' אכליציה וכו' יע״ש דהתם אדחורייתא קאי‬ ‫דחמדי' ס' אכל^ה והוי ה״ה גם שם יחולו הב' ספיקות‬
‫ובלא״ה צ״ל כן דהא ודאיכל זה מיידי כככרגדולוכדמוכח‬ ‫וצ״ע • ואפשר לומר דלאמהכי ס״ס אלא הכא דאיכא ביר!‬
‫מהך דב' ציבודיין וכ' בתים דהמרי' שאני אומר כדרכק‬ ‫ודאי דלית כיה חמן אכל התם דהוחזק שם חמן לא מהני‬
‫ואי כככר‪.‬קטן חן דאוריית' וג"נ הךדהניחכזויתזוומצא‬ ‫ספקספיקא;‬ ‫י‪,‬‬
‫כזיית' אחרית והניח תשע ומצא עשי דאמרי' דצרק־לכדוק‬ ‫ו ל ע י ק ר הקושייא על רכי׳זל נ׳יל דסמך כזה על מ״ש‬
‫מיידי כככד גדול וא"כ איך אמרי' אכלתיה אלא ודאי‬ ‫כעידוכין דע״ו גבי כ'חצירורצ וביניהם כ'‬ ‫י‬ ‫■י•‬
‫כלפי שאמר כרה״י וט' כת' כיק דאיכא ס״ס כגק שהטיל‬ ‫כתים שמהם לא קנו עירוב דפדיך כגמרא מהא דאמר‬
‫לכור כמק נפל טהור לכך העמידו דכריהם אד״ת‬ ‫דכאוכו' שניהם קנו עירוב ומשני‪-‬התם הפק יממא■‬
‫ואחשבום לס״סזה כמו ס״ס דאודיית' כיון דאיכא תליה‬ ‫‪ 'p‬ליליא לא מנכרס מלתא אכל הכא אי לגבי האי בית‬
‫זכ״ז והשתא ניחא דסמם ולא תקשי לטלהו תי' וכו' וטחא‬ ‫וכו' ופרשי׳י ז״ל לא מיגכרא מיליצא ולא הוו מילי דרבנן‬
‫נמי מה שהק' המ״ל ז״ל דאמחי אצטיי' לס״ה ועוד חפש'‬ ‫כי חוכח וטלולא הכל הנך בתים הא קיימא קמן ואי משוס‬
‫"‬ ‫לפרש יכריו כמש״ל בטנת המ״ל ז״ל ‪:‬‬ ‫י‬ ‫‪.‬־ככא הכי והכא הכי הוו חוכא וטלולה ע"כ הרי דלא‬
‫א ך הדאכ״ד ז״ל ספוק• מספקא לי אי מייח■ הקא‬ ‫י מיקרי חוכא וטלולה כ״ח כמידי דקיימא קמן במוחש‬
‫לבדיקה או אן לביטול דומיא דטומהה וצ״ל‬ ‫י‬ ‫‪,‬כמו גבי כתים וכמו כן גבי טומאה דר‪.‬כ' כני אדם הס‬
‫דגריס בדברי ר״י טהורים כגידסת הר"כ המאו׳ר‪ .‬ז״ל‬ ‫אצלנו והטומאה ודאי יש כאן קמן אבל ר‪.‬ך דכ׳יה ו ^‬
‫וכ"כ כל"מ זל אכל המ״ל‪:‬לכ־כ דאייריכזהז וכגידסתט‬ ‫כדיקת חמןדדכד הס׳אינו מונח הצלט וכהכילאמינכדא‬
‫ופכז‬ ‫‪5-4‬‬ ‫רד‬
‫יגל־‬ ‫הש׳ע א־״ח‬ ‫חידרשים'‬ ‫אברד?‪0‬‬
‫■‬‫צבויזן מודהדצדיך כדקה וא״כ רעת^הש׳׳עי נמי הכי ‪p‬״‪i‬‬ ‫יפנק כר' ימ׳ה נפל כדכדיו וצי׳לופהוןלד׳״ע יע״שאמנם‬
‫כ ק דאייל כשיטת הימכ״ם וצ״ל דש״ל דוקא ככ״א‬ ‫מדכריו גש' תמים דעיס יראה כהדיא ךמ«די ככא ליש‪11‬‬
‫דצדיך לכדוק אבלמא״ז‪.‬לא‪.‬וכההיא רב' שכילנן אמנס‬ ‫עליו■ועל הכיח דהוי ודאי טומאה וכסדיא כתוב שס^‬
‫ודאי‪-‬זה דוחק גדול לדעת הרמכ״ם ניק דהש״ש אינו רוצה‬ ‫דגריהכדכריר״יטהודיסזמעתהלא קשה מה שהק' הט״ל‪:‬‬
‫ל־לטת לגמרי‪ p ,‬דצכור אחד לב' שכילין א״ב לא הויא‬ ‫יוקא התם דה' כר״ה טהור משו״החולין זה כוה וכו׳דהא‪:‬‬
‫ליה למישכק הךדינא דב' ציכויים לדמותו לגמרי לכ׳‬ ‫מיידיגכא לישאל ככ*א כפדש״י ז״ל דהר ודיף טומאה׳‬
‫שבילץ וכשלמא‪ .‬לדעת הטור ניחא דהש״ם מייתי גוונא‬ ‫ואפ״ה מטהרר' יוהיד הלנה כוותיה לנכיה ר״י כדאמרינן■ ‪.‬‬
‫אחיינא לדמיתה לב' שכילין ונ״ש הך גוונא דכ' שבילן‬ ‫גע' מי שהוציאוהוואפי׳שניהה נכנהו למרךשאיזמכיאין■‬
‫גופה' וניא׳ דאף להשוכרים שם דיש לח' כין כ״א לזא׳־ן■‬ ‫אשה תלוי והייט דאיצטי׳לפיש להשיא אחרונה דמיירי■‬
‫היינו דקאהתם דאה הפק נפל האיהוד ‪,‬אזלינן לקולא‬ ‫בכיטול דגה כטומאה מיידי לאוכלי טהרות דהה מדיכנן■‬
‫ולכך כשבאו זא״ז כלאחדאית‪-‬כע ס׳חהינפלאולא ואזליק‬ ‫‪,‬וד״לאכל לענץ נופה צריכיה טבילה והזאה וכולי אבל‬
‫לקולא כדינו אכל הכא לרעת הרמכ״ם דה״ל כה' נכנהש'‬ ‫מדברי התיה' דאף כב״א שניהה טהודיה מדאוריית' לכך׳‬
‫לא נכנה צריך כדיקה נ״ע מורו הכא דאף כשבאו ‪ ,‬זא״ז‬ ‫כת' רצדיכין טבילה דשמא ידעו כאחד והוי ודאי טמא ‪i‬‬
‫צריכים כדיקה דמנ״ש הכא דנפל לט ‪.‬השפק כמה‬ ‫וכשנכנהילמקרש יהא חייכ וכן היא הכית הרז״ה זל ועיין‬
‫'‬ ‫שנכנה ‪:‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪■-‬‬ ‫כריפכ' נזירין יע״ש ‪:‬‬ ‫‪ ■:.:‬׳‬
‫‪ .‬לפ״ז להש״ע דהי׳ל כה' נכנם דלא כהרמב״ם שלא‬ ‫אך‬ ‫כא לישאל עליו ועל חבירו _נחלקו בו יש״י‪:‬‬
‫הכיאו בפהקיו א״כהויכשאראיקו־יןואיה׳׳ל גס‬ ‫׳‬ ‫י■ ‪.‬י והתוה' ז״ל דלרש״י כפ״ק דפהחים פי'דנשאל‪:‬‬
‫כשאר איסירין איכא חילוק כין כ״א כין כזא״ז א"כ לא‬ ‫פל שטיהם כב״א אכל אם נשאל כזאז כ״ע מודו דטהוריםי‬
‫סו״ל לגמ'למיהתם מלומר הך דינא דשוה לב' שכילין‬ ‫אך התיה' כפ"כ דכתוכותה״לדאם נשאל כנ״א כ״ע מודו■‬
‫לגמיי‪.‬כיון דדינא דגמ' אינם דומים להדדי ‪ .P‬לדעת‬ ‫דטמאים לא נחלקו ^אכשאלו זא״זוכו׳יע״ש ועיוןלהמ״ל■ ‪.‬‬
‫הסוכדים דס״ל כהרשכ"‪.‬א ז״ל דאף כזא״ז אהרינן ניחא וכן‬ ‫זל כפי״ט מה' א״ה דהאריך יעו״ש ונכר כתכתיכעניותי‬
‫משמע מפסקיו כי״ד סי' קי״א יהי' ק״ץ ה״ק י״ז והס״ט‬ ‫פחי|ילמה'פהחים כזה אך‪.‬את זה דאיתי להפר״ח ז״ל'‬
‫וכ"כ ככי׳ישס סי' קי״אדהטור זלס״ל כרשב״א זלולע״ד‬ ‫שתמה על התוה' מהתיהפת' שהכיא׳הרמכ״ם יע״שוהתיה'‬
‫נרא' דזה מוכרח מן הגמ' רבעי' גכי כ' ציבודיןב' כתיס‬ ‫שלפנינו אינה כן ונמו שהביאה הי״שז״ל אלא דהרמכ״ה׳‬
‫‪.; .‬‬ ‫ולא סגי ככית אחי כדוק וכו'וכמש״ל‬ ‫נקט המכוון היוצא ממנה לשיטתושפהק כחיכורו כשיטת‬
‫כאמת שקשה לש' הרשכ״א הלזו מהוגיא דפ״ק‬ ‫אך‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫רש״י ז״ל יננ״ש ‪:‬‬ ‫‪■. .‬׳ י‬ ‫‪,‬‬
‫דפסתים דצכוי אחד של חמץ וב' בתיה ‪..‬כדוקים‬ ‫י‬ ‫כתב הפי״ח ז״לולפ״ז חפש' דאש שאלעלעצמו■‬ ‫עוד‬
‫היינו כ' שבילין וכו' ואין לומ' דש״ל כמ״ש התיש' דמיידי‬ ‫וטיהרוהו וחח כ שאל על חכירו דמה לטהרו■‬
‫כלא כיטל ומשוס דאוקמה אחזקתה דכ״ש דאמרינן כן‬ ‫וכו' וככר כתכתי חה דעת רש״י ז״ל‪ .‬כפ״ק דפשחיהומת י‬
‫כאישור דרכנן ואמאי אסר אף כזא״ז אלא ודאי ס״ל כיון‬ ‫שהק'‪ .‬לוה■ מ ‪ p‬קוגיא דכתוכית נכר כתבתי כחי' יע״ש■‬
‫דאישור ניכר לפנינו ונפל אחד מהם ליכא חזקה ובאמת‬ ‫■‬ ‫■; ' ■ועיין להמ״ל ז״ל ‪:‬‬
‫מדכדיהט׳׳זי״ד סי׳ק״ץ ס״ק י״ז משמע דה'ל כפי׳התיה'‬ ‫שם וצבור אחד של תמך וכו' והיינו כיק דליכא■‬ ‫עוד■‬
‫דיו־ריית' וכ"כ הרב כתן וכבר השיגו בס הש״ך ז';ל ועוד‬ ‫; למיתליהיכן הלך האישורכי אם כאחתמקאתה‬
‫קשה היפי אחי דינא דכי שיילין לדעתי ותי' הט״ז משום‬ ‫צריך בדיקה לכ' דמה יא;ת לתלות כזה יותר מאחר ומתי‬
‫דה' כר״ה להקל וגרע מהשיקא דרבנן לקולא כשאר איהורין‬ ‫נה לדעת הרמכ״ם דהחמירו כבדיקה שעל הה' נתקנה‬
‫אלא שהק' לזה מהא דאמדו כירוש' על הך מקני' דאכל‬ ‫א"נ כזה אפשר אף כזא״ז יש להחמיר רגבי כל בית וכית■‬
‫אחר וכו' הך פלוגקא דב' שכילין וכו' והניחו כצ״עולע״ד‬ ‫יש לנו הפק א סנכ מכו החמך או לא דלכך אצטרי׳ה־ש״ס‪,‬‬
‫נדא' אימהאלא אירייאדהתס מיירי לענין תשלומיןדכעי‬ ‫לומר גבי כ' נכורין כ' בתים ולא הגי בית אחד ונמש׳ל׳ ‪.‬‬
‫לשלומי מה שאכל ולכך אמרי'המוציא מחכידו עליו הדאייה‬ ‫ואין לדחית דהנא דוקאמשום ראיכא פית אין בו החמן■‬
‫וכן הוא משנה ערוכה כפ' המניח דל״ו ^‪'.‬כ וכר מן דין‬ ‫בודאי דאדרכה זיל לאידך גיהא כיק דאיכא כית שנכנת‪:‬‬
‫לק״מדהתם מייתי ראייה מר׳יוהי דאהי התה כזאזוא״ב‬ ‫כו החמץ כודאי אכל פית אמרינן יזהו שנכנה כו החמץ‬
‫כ״ש כאן דאסור ותי' רכזא״ז אף ר״י מתיר ובאמת דלאו‬ ‫ניק דקחילה על הם' נתקנה ולא דמי לצכוד אחד דלא■‬
‫מהקס ילפי' לה וכזה נמי ניחא לי מה שחק' הדש"ך שם‬ ‫אמרי' הכי דהתה כיון דאיכא כיתודאי לא נכנה שה כלל‬
‫סי׳ט מהא דאמדו ככתובות וכו' דהתה נמי מייתימכ״ש‬ ‫הרי עומדת כחז־תהי שהיא כדוקה ואין לנו לאהיר איחה‪-‬‬
‫דאקר ר״י כב״א וכמו שפירש״י ז׳יל וגם לפי' התיס' שם‬ ‫מש' כיון שאינו קבוע אכל הכא דכשניהם נכנה כדי אין‪,‬‬
‫דמייתי מכ״ע דאסמ אף לגכי ם' הי״ה ותי׳דהכא משום‬ ‫כאן חזקה והיי ה' קכוע וכן ראיתי להכ״ח ז״ל כיד שימן‪.‬‬
‫דמעיקרא הוי ס׳וכו' אן הדבר הקשה הואמסוגייןדמדמי‬ ‫קי״א אדכרי הטור ז״ל שכת' דאין חי^טק כין שניכניאדם‬
‫צכור אחד של חמץ לב' שכילין וניל דס״ל כרמכ״ם דלאו‬ ‫לאדם אחד וכו' כת' ה־כ ז״ל דוקא כב' נפילות וכו' אכל■‬
‫לגמרי מדמה להו דאף בכ״א א״צ כריקה וכסי הטעמים‬ ‫כנפילה א׳מחלקינן ונו' והכיא ראייה מכאן יע״ש והיינו‬
‫כאמור לעיל יע״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דאיכא למימר מטעמאשכקב' ועיק לה' ט״ז והש"ך ‪"r‬ל‬
‫א מ נ ם עדין קשה להטור ז״ל דה״ל כהרשכ״א ז״ל‬ ‫שם שדחו שירא הלזו והעמידו דאף כזה איכא חילוק כין‬
‫א"כ איך כת' באן לחלק כין ככ״א לזאז וכאמת‬ ‫^‬ ‫■ ככ״א כין כזא״ז ובתיך דברי הש״ך שם ה״ק י״ט דהטוד‬
‫לדעת ככ״ח ז״ל שם דלה ה׳ל כירשכי׳א ז״ל אלא דוקא‬ ‫' דלא מחלק בהכי הות מיירי כידהור דאורייתא ובעיני‬
‫כב' נפילות ניחא ‪ p‬לדעת הט״ז שם דאין לחלק ככך‬ ‫יפלא דכרזה דכהדיא כת'אפי' כאישור דרבנן ועלים קאמ'‬
‫קשהידהא אייל ומויה לדינו של הרשב” א\אפשר דאף‬ ‫■‬ ‫דאק חילוק ונו' ‪■:‬‬
‫שהעתיק שה ה' הרשב״א מ"מ לא נקכע להלכה כמותו‬ ‫ו י א י ת י להכד־׳חזל שם יגס הוא מהיעתושלהש״ך‬
‫וכ״ב הש׳ן סי״ט ולע״ד להכיא ראייה לזה ממ״ש הרט״ז‬ ‫יע״ש וכנא! העמיד לדעת הרמב״ס דכב'‬ ‫‪.‬‬
‫שי'‬
‫יגל סח‬ ‫חידדשים על דד‪2‬״ע; א״ח‬ ‫אכדהם‬
‫הד״ש ז״ל כ פ ‪ /‬דתיומות כין כ׳ שכילין‪-‬להךדשתי קי פ ף‬
‫ומעימ אפי׳ להפוסקים‪.‬דדחו שם ס' הע ח‪.‬זלדאין ^‪1‬‬ ‫שי׳־חץ סי‪/‬לחלק כין ההיא דחמז להך דכחכוכו׳מ^‬
‫כין נפילה‪-‬אחת־ לשתי נפילות היינו■דוקא לענין■צירוף דאין‬
‫!‪,‬סיאולא אזלינן לקולא לכן מקיליזיכזאייני יחיס ל‪,‬‬
‫ייי׳י! יאס כם' נפל החיסור חולינן‬ ‫־“ ' ® ‪ .‬״ ג‬
‫סברא לחלק אכל הנא דעיקר טעמח‪ -,‬ד^ילין; הוא‬
‫משוס דאזלינן כחר חקה הכא‪ .‬דליבא חזקה_לח חז‪-‬י^‬
‫לקולא ורישתא מדקדק השי׳ס לכזי׳ע^ל‪-‬א סכיה סך דינא‬
‫‪-- - ■,‬‬ ‫‪;^ ■s‬״י ז״ל שחכיא סס מחצזקת ‪■■J‬‬
‫דה' צבורין וכו' ומעת׳י״ל דעה סכר‪ ,‬הטורשם‪.‬ותי^זי^‬ ‫צחפודד^דמכ^ן;‬ ‫^‪%‬דופיט דכת׳ ואין חילוק‪.‬ו־ו׳ סוא‬
‫וכו' משוס דפוקק כר״ע■ דסא‪.‬מיירי‪.‬כס‪ ,‬נפילות חך חס‪-‬‬
‫כיה ה‪ .‬ה ‪°‬‬ ‫'ל משמע דחף כנפ>לה איות דפליגי‬
‫הוא נפילה אחת מודה ‪-‬אזיל לקולא כ ע ‪ ,‬ה‪3‬מר דחולן‬
‫וכן הוא מדקדק לשוט דדוצה ללמוד מב ־שכי״ין ו ה ^‬ ‫” ^‬ ‫לתס״ר כסישב״א וכ׳־כ מס'=״ל י ל‬
‫לא למד משם גוונא ‪7‬כ' שכילין ממש משוס דחזי ■ומוד*•‬ ‫׳‬ ‫״״י״את״ל^וכבר^‬
‫י ””’’‬ ‫דאסור כיח דלית כיי' חזקי'‬ ‫‪'1‬‬
‫יתיישב שפיר כמה שחלק כאן הטור ז ל כק ‪,‬ככ ח ‪,‬‬
‫דחי ס״ל כהרשכ״א צריך לדחק כ־מש״ל והיא סברא ג‪:‬חן‪.‬‬ ‫‪/. 1 .‬‬ ‫מעמיס דסדמכ״ם צח מהכי ‪ wn‬ז‪^-‬׳ו•‬
‫דאפ״ס מיחד כי חוכא והייט דימוי הגמדת דליסוי כ^‬
‫הכ״י וסכ״ח ז׳ל כת' שס ח ס דלא כהרמכ׳ק‪.‬ולח ידעת•!‬
‫מטן להם זה וצ״ע וזהו שלה כת' הטור ‪,p‬׳ ק״ן‪ .‬סע ט‬ ‫‪ , ,‬״‬ ‫שכילקלגמדיג‬ ‫■‬
‫א מ נ ם עדין קשה לס׳ סישי״א• מחא דאמדי כפ ז‬
‫גכי ‪ .‬ג' נשיס שנמצא כתם‪.‬כיניהס‪:‬נטמאית הפיט ז ח׳‬
‫לתוךחוליןחינס‬ ‫‪-‬דתממותמ״ו נפלה אחת מהן‬
‫כפ״ש כאן סימן קי״א ואק חילוק‪ .‬וכו' ז ק כקב כרשב ‪r‬‬
‫׳‬ ‫הכיאו הט׳א שס ע״ש ‪^ ■ :‬־‬ ‫■‬ ‫מדמעתז וכו' נפלה אחרת לתוך אחר אינה מדמעתןו‪-‬י‬
‫?אןך שםונכנסאחריווכדקולאמצא‪.‬ונו'כחכמ‪-‬י דתליק‬ ‫ולדעת״ י' י‬
‫ש־יהס אהורין‪ ? 4‬ל׳ ל‬
‫י״'■הי״'' ודאי י'י'י‬
‫כעורב שאכלו ואף דהתס גכי טומאה דאורייתא‬ ‫^‬ ‫הי‪-‬‬ ‫הרשכ ח‬ ‫אכל ככ״א‬
‫וכדאוריי' לא תלינן וכמו שאמרו כפ״ק דפשחי'‪.‬שאני ‪fop‬‬ ‫יי'■״ ” ‪fr‬‬ ‫שייך יר*ו מותרין וכן להכ״ח י״ל כיעיי‬
‫כיון דלא מצאו הוי ידים מוכיחות;וכמו כן הכאדאף ‪t o‬‬ ‫מיידככ׳נפילית וכ״ל דמיירי דנאכל הרתשונה_ קודסש‪.‬ע‪-‬‬
‫ביטל תליי' שאכלו כ"כ התוה'ואע'פ שהכפר גדו״וכמ^‬ ‫'■ ‪i f‬‬ ‫’'י’*‪,‬‬ ‫השנייה וכיון שנן תלינן דמ״‬
‫‪ &1‬כמשנה כפ״ה דטהיות מ״גדכ שכילין וס‪.‬ן כ‪.‬ןיו<‬
‫הר‪,‬וס' דכולה שמעתא מיירי שהככר גדול כיון דלא מצאי‬
‫אמרי' שחזר העכבר ואכל מהששייר מיהו צפ‪ /‬צ׳לדמיירי‬ ‫״ ■‬ ‫‪ T‬י■׳'"‬ ‫מהן ועשה יהי' ייאהלי יהלד‬
‫דיש כו שהייה קצת ולאגכנס אחריו מיד;או שהכית נדוצד‬ ‫ולכאורה דמשס נר' כדור■ דינו של הדש״ א ‪!-‬ת‪-‬י ‪^ P‬‬
‫'‪f‬‬ ‫כ"כ שכשעה שר‪,‬וא בודק זוית זו יש כ®‬ ‫‪“ -‬יר״יי ”דמי‬ ‫אם קיימים "לי ייילי ’'ל’’'''‬
‫העכבר כזויתאחית ונראה שזה שהכיייזי ‪, - "z 1‬י**‬ ‫דיי ל ה‬ ‫כשכאולישתלככ"אטמ״?=י״י‬
‫דמיית כביטול ולכן כיון דמדרכנן הוא תלי ‪.‬דנחכ‪ _,‬חף‬ ‫״ ‪,‬״לי‬ ‫ע״כ וכן ראיתי להמ״ל־'"ל‪-‬כסין‪.‬אל ״ “ ‪/‬‬
‫שהוא גדול כיח דלא מצאו ‪ -‬ועוד נראה בדעת רש י ז ‪3‬‬ ‫כמחלוקת הרמכ״ן והרשי״א‪,‬״ל ולכן הק לה מה ^ ״יד‬
‫דקא הקס כיון דהגיע לקדקע כתולה כודאי ידוע שאינו‬ ‫אמאי לא פליגי ר״י ור״י כאן כמו כתיפא חבל להרשב נו‬
‫שם אכל הכא דאפשדשלאכדק יפה ולכן לא תלי כה‪-‬ילה‬ ‫ניחא ולא היקשי מכ׳ שכילין וכ' אנשים וכי_^ע ה ה‬
‫‪.‬דוקא סיכת דאיסור מכח חד ולכך אמרי' כזא״ז אסורים‬
‫ומה ג־ יאס היא קיזי־* ״’ ״ייי‬ ‫אכל אם הטסחת אינס אסוריס כי אס כשני אדס הרי‬
‫יעו' ר‬ ‫דטומאתו של זה אינה של זה וככל חד וחד הוי ^ספי‪.‬ןא‬
‫^‬ ‫!עניןנדיקי• ^‬ ‫ולקולא וכן הוא מכואד כדכדיו שש הלכה א ^ני ה ? ה‬
‫עוד הכרח להדמב״ם דהכחגכי עכב חיישי‬ ‫וכו' יעו״׳ש ומיתרצא כזה קושיית הדמ״ז שהק' להדשש א‬
‫י ׳ ^' י דגירדוהו לחורו ולכן כיון שהוא כרשקי‬ ‫מהן דכ' שכילין אן לפ״ו הכא גכי כדיקר‪ ,‬חמך דחמ^‬
‫עוכר עליו ומה גם דאמרי׳כפ״ק דפסחיס^נכץ דשיי^‬ ‫צכור אח־ של ‪ p n‬יותר מב' צכורין וזה דלא נהב ח ז ל‬
‫משיידא מיגרר ודאי גיררזם וכו' ואי אמרי הכי^לקו^‬ ‫דכת' לספן גס הפן דכרי הטור שנת' על הן דכ כפי‪,‬מ‬
‫כ׳׳ש דאמרי׳ הכי לחומדאאך לענק כדיקה אין צדי ^לחזוי‬ ‫וחין חילוק וכו' וכת' הכ׳׳י זל דהוא נלמד מדינו ש‪ .‬ה׳ שכ א‬
‫^כדוק דחו לא חיישי' שיוציאנו העכבר והח דחמת ב‪«■ .‬‬ ‫^‪,‬‬ ‫ז״ל ולכי דברי הרב אין דאייה משם■■‬
‫ב״ש דאי הנחתיה מיאת מצנע וכו׳ פי׳ ולא עכר עליי‬ ‫למחלוקת הרמכ ן׳‬
‫‪.‬‬ ‫עכין‬
‫הכא אינו ‪,‬‬ ‫‪..........‬‬
‫נלע״ד ‪. -. .‬‬ ‫’ ע״כ‬
‫דקא התם דאפשר דאכלו ולכך לא עכר ע״יה במזיד וכן‬ ‫והרשב״א ז׳׳ל דכיון דעל כל פניה רעשה השני‬
‫כתב ה־ר׳ח ז׳ל סי׳תמ״גיע״שאכלהכא דמיירי שהככי‬ ‫טה‪-‬־ות והוי הוא עכשיו כתז־ת טמאא״כ כששניהקיימת‬
‫גדול דודאי משייר סדי עובר עליו במזיד י־ניי יי" י? ?‬ ‫ודאי טמאים דהרי אין בהס חזקה דאיתרע חזקתיה וע ‬
‫דאי משיידא מיאת מצנע וכיון שכן יתן לכו ל כ ט ^ ב ל‬ ‫ידו דהדי טמא לפניך אבל כשני אנשים דלא נודע לט‬
‫כאחד מהם שהוחזק טמא לכן אזלינן ככל חד צקו‪.-‬‬
‫בהמה דחזי ליס לא יתז ל=י =;יז ; =’ י ‪-,? V‬למ״יה ^‬ ‫המנם הכא גכי מחלו־תס דלא איירי אלא כנפילת חיסור‬
‫אסיק מדעתי' ומשהה עד לנזח יזיא'‪,‬י״‪ ,''’ ^^1‬יי '‪ , 1‬״‬
‫‪ 1‬א ד רכד‪ ■ ,‬מהתם קשה לס ‪ .‬התוס ז ל דכת דפ‪ -‬ג י‬ ‫לתוך קדרה ותו לא הרי האחיד‪ ,‬נשארה כחזקתה כמות^‬
‫ר״מ ורכק־כפיסול דהא^אמרי; ד ח ט‬ ‫שהיא ולכן כזא״ז תלינן לקולא לומר שזו היא שעומדת‬
‫עוכר!טון שאינו מצוי כמ׳׳ש התוק' שם וכ״ש הכא דכדק‬ ‫כחזקתה ולה־שכ״א כיון דאושר ח־דתה לח ת‪,‬ינן כההי‬
‫ויא מיא וא״כ לד״מ למ״ל ‪,3‬סולכלל ויש לומר רהכא'‬ ‫ומזה נרא' דאף הרמכ׳‪-‬ןז״ל מודה דהיכא דהיו כ נפילות‬
‫אי^י בככרגדול־לא אפשר דלא משיירה כמ ש וטעמייסו‬ ‫'דלא אזליקבהו לקולא דהכאנמי ציר‪ ,‬כיה חזקה כמן שנפ ‬
‫‪ , ,,,‬״ ק‪ ,‬ל א ״צא ״לינן ויו׳ ועוד יש ליישב דעת‬ ‫‪ , ,‬דכר שהוא ס׳ חיסור וכ׳׳כ התוס׳ ביבמות ד_פ כ וזהו■‬
‫שה־לין דה־ס‬‫מדיעי לר״ל רבייה ול״ ייייי ייר' ־ “‬ ‫_‬ ‫מוכרח‬
‫‪p,pp‬׳ חקא דעעיקרא הונח לפניו להוכט ו‪-‬נן המרינן‬
‫דשמת‬ ‫>> ‪-‬י ‪1‬‬ ‫איכא חוקר‪ ,‬גכרא וכמ״ש הקוספית כדיש כדה וכן מחלק‬
‫יגל‬ ‫חידודים על דדם׳׳ע א״ח‬ ‫אברהם‬
‫נדאח דלק׳מ דהטור ז״ל מפדש דק־יהנזס‬ ‫‪.‬דשמא לא שייר אבלהכא לר״מלא תלי' כלל כאכיל' דשמא‬
‫עשר מיידי ככיטול ולכך כ״ע מורו דתליק‬ ‫אק כוונתו לאוכלו כי אס אחיין ועריק הוא מונח שם אך‬
‫חהו שנאכר וכמ״ש כאן אכל הרב המאור ז״ל ה ’ל דאף‬ ‫לרכק יתלי' כאכי' ה״נ תליק שאכלו ומעתה אפש״ל דאף‬
‫כלא כיטל קאמר ול^ צ״ל דס״ל כר' יע״ש והדמכ״ם ז׳ג‬ ‫כ כני קטן ה״ל לר"מ‪.‬דכעיכיעולאךיש לרתוח דוקאהתס‬
‫משמע כדכדי הטור דוקא כביטול מדכלל הדינים יתד‬ ‫דאק עורב לפנינו אכל תכא דהעככיהוא דהכניה החמז‬
‫כמ״ש הפר״ח ”•לאלאשהוא זלכר‪',‬משוס דעמ־צריךלכטל‬ ‫לפניט תלי' שאכלו שכן הוא דרכו אס לא שהוא גדול אכל‬
‫מדרבנן ולפי מ״ש אין צריך לזה ור^ינו ילא הכיח הך דינא‬ ‫קשה לתירון חתוה' דמיירי כלא כיטל א"כ לאחר איתויז‬
‫דר' כפ״ט מה' ט"מ וסתם ה־כריס דמשמע לאסודאפי׳‬ ‫‪ .‬דאין‪,‬יכול לכטל איך יעשה לד"מ ‪:‬‬
‫מצא אח״ך וקצת נראה להביא יאיה דפש׳כדשכ״ג מהא‬ ‫א י ע ל ע"כ נראה לומר דלד״מ דצי־ין לכדוק פעמיס‬
‫דכת' כפ״ג מה' א״מ ס' י"כ דכל האסורין לגכי מוכת‬ ‫‪ -‬ושלש יפה ער שהוחז־שאק כו חמזודוקאהתס‬
‫אסורין ככ״ש והתם קאי למנה האסודין למזכח ובכללס‬ ‫משוס דאין עורכ לפנינו כמ״ש וכן כתכ הב״ח ו״ל כשם‬
‫כע"מ דלנשמע רעליה נמי קאי והיכי שי ‪ 7‬כיה תעמכת‬ ‫מהרש״ל י״ל לחדן קושיית התוה' וכן היאסכדת הרמכ״ם‬
‫כיק שטכד שהוא כעל מום והש״ס ככפודות דף כ״ה ע"נ‬ ‫ז״ל וכן ת' דש״י ז״ל גס הד״ן ז״ל הכי ס״ל דלרידיה לא‬
‫מכח קושייא וו העמידה כפלוגתא דרבי מאיר ודכנן‬ ‫שייך תירק התוה' כמ״ש הפר״ח ז״לאלא שלפ״ז קשה מאי‬
‫או כפלוגתא דד' ורשכ״ג ולומ' דכונת דכינו כפלונתא‬ ‫דקאמר פלוגתא וכו' דהא אף לרכנן רמקילין התס מקא‬
‫דר״מיורכנן זה לא שייך דכהדיא פסק כרבנן כפ״ט מה'‬ ‫ככדיקה אחרה דמגיע לקרקע כתולה אכל הכא אק צחך‬
‫ט״מ וצ״ל כלישנא כתרא דפליגי כפלוגתא דד' ורשכ״ג‬ ‫כריקה כלל משוס דהוא מדדכנן וא״כ לד״מ מנ״ל להחמיר‬
‫ופסק כת״ק דאתי כדשכ׳ג ומעתה י״ל דה"נ כונתהטור‬ ‫יהיינו שכתב רש״י הנא ליכא פלוגתא ונו' ואפשר ליישב‬
‫דפהק כדשכ״ג משוס דאתי כת״ק דלישנא כתדא ואין‬ ‫דעת הרמכ״ס דהוא כהדרגת דיכנן דמקילין התס ע״י‬
‫צדיכין גמי לחלק כין יחיד לדכים כמש״ל ועיץ לה' כ״מ‬ ‫כריקה אתית הכאכדרכנן לא מציכי כריקה כלל אךלך״מ‬
‫כפ״ג מה' ככורות הי״ג יע״ש וכ"כ דיא״ו דגכי כריקה‬ ‫דלא מהני התס בדיקה הכא כדרבנן מהנייא אכל ודאי ‪.‬‬
‫אמדי'זהו שנאכד ולא גכי כיטול דהיא מדאורייתא‬ ‫‪ ,‬צריך בדיקה דלא הלי'שאכלו עד שיכרו' יפה כעין דאודיי'‬
‫והיינו דפסק כרשכ״ג אך מדכח ה״ה משמע דאף כלא‬ ‫וננוד כדי דהרמכ״ם יפיש דהך פלוגחא דר"מ ודכנן הויא‬
‫'כיטול קאמר וככד כתבתי דמשמע מהדמכ״ס דפסק‬ ‫נמי כדרבנן וכגון שהוא כי״ה ואפ״ה החמירו כו כיון‬
‫כישב״ג אמנם לפי מש״ל משם הד״ש דהך דשדה שאכד‬ ‫שהוא הפק לכל ודמיילשדה שאבד כה קכר דאף שהוא כד״ה‬
‫כו קכד אף כר׳׳ה קאמר אתי שפיר דר' ורשכ״ג לא מיידו‬ ‫החמירו מה״ט וכ"כ הד״ש כפי״ח מאהלתמ״ג יע״ש‬
‫אלא כר״ה ולכךקאמרד׳והו שנאבד משוס דבדרכנןתליק‬ ‫וכהני דהטא הוגיא דגמ' כנדה דה״א דקאמ' למ״ל‬
‫שאני אומד אכל אס הוא דאודייר‪ ',‬איך תלינן שאני אומר‬ ‫למתד למה הדכד דומה' ולא קאמר‪ ,‬קושיא דהנחשה‬
‫והייט שכת' ה״ה כד' משוש דהדמכ״ס מפרש דסוגיא‬ ‫רהיכי מצי למתני וכו' דהתס דאורייתא והכא כתמים‬
‫כולה לענק כריקה ופמ״שה׳ה לעיל והשתא ניחא טפי‬ ‫דרכנן יע״ש ועיק מ״ש כסמוך כה״ר והשתא אתי הש״ם‬
‫מאי דפ' הטור כלא ביטל דצריך בדיקה הוא אפילו כר'‬ ‫כפשטיה דמיירי אף ככיטול לדעת הדמכ״ם הכל כלא‬
‫דע"כ לא קאמד אלא כדרכנןדלעולסדאיןהלכהכרשכ״ג‬ ‫כיטול צריך לחזור ולכדוק לד"מ אך היינו דוקא כככר‬
‫כברייתא אך מסוגיא דבכודות שכת־תי משמע דפליגי‬ ‫גדול אבל כככר קטן כיון דכדק ולא מצא תלינן שאכלו‬
‫אף כדאוריית' ואפש' משוס דכיק דהוא מעורב לאהויאלא‬ ‫וכן כחכ דיא״ז הוכא כשה״ג יעויין שם ואף דהתם‬
‫מדרבנן דמן התודה אףדחשיכי כטל כרוב וכ״כהדשכ״א‬ ‫לדכנן לא הגי עד שיבדוק משום דאין עוד־כ לפניט‬
‫כת״ה והכיאו המ״ל ז״ל כה' מעילה וזהו דלא הכיא הך‬ ‫כמש״ל ‪:‬‬
‫^כא הרמכ״סכה׳ט״מ דהמךאמאי רפס' ככ״מדכדדכנן‬ ‫ע ו ף שס או שכרקקצת ומצ׳וכו' הואכר' דאמדזהו שאבד‬
‫א"מ‬ ‫תלינן להקל אכל לפ״ז צ״ל דהרמכ״ס כפ׳ג‬ ‫' זהו שנמצא כ״כ המ"מ י״ל ומשמ׳אףדלאכיטל‬
‫לא קאי הכעל מום וכהכי מיתרצא קושית הכ"מ כה'‬ ‫וכן פסק הדכ המאוד והכריח זה מדין הניח עשר ומצא‬
‫כמדות דלכך פסק כאוקמתא דרבא משוס דאתי ת׳ק‬ ‫תשע דש״ל כד' וכו׳וכ״כ הפד״ח ז״ל וכנראה דנעל׳יממנו‪.‬‬
‫' כהילכתא ‪-‬אן לאוקמתית דד״י לא אתי כהילכתא‬ ‫ינרלא הזכירו וכן ה' הראכ״ד ז״ל אך הטור סכי״ל דוקא‬
‫כאמור ‪:‬‬ ‫ככיטול אכל אס לא כיטל צייך לכדוק כל הכית וכתכ‬
‫גוי שהפקיד חאצו‬ ‫ס י מ| ת ״ ם ס ע י ף א'‬ ‫הכ״י רפס' כדשב״ג ונ״ל דס״לדהא דאמדי' הלכ׳כרשכ״ג‬
‫ופו' זהו לשון הדמכ׳ם‬ ‫׳‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫כמשנתינו לאו דוקא דה״ה אף בכריית' ולכך אף דאמדי'‬
‫ז״ל וצ״ל דמיירי כקנק דאי לא״ה לא מיחייב דאין שמירה‬ ‫דחכמים נמי ס״ל כד' וכמ״ש היכ המאור ז״ל מ״מ כיק‬
‫לגוי וכמו שפסק כח"מ סי' ש״אס״דוכת' הדמכ״ס כפ״ב‬ ‫דהא קי״ל דהל׳כדשכ״גאף לגבי דכים שפיר פסקי׳כוותיה‬
‫מה' שכידות והדי״ף כפ' הזהב ומהחימא מה' ש״ו‬ ‫אן הר"כ המאור ז״ל ס״ל חהו דקא כמשנה אכל ככריי'‬
‫סי' קכ״ג ה״א שכת' דאין כגר קונה כחליפין מדהשמיטו‬ ‫לא פסקי' כוותיה אלא לגכי יחיד ולאו לגכי רכים והיינו‬
‫י הפוסקי' מלומר דמהני קנין וכו' יע״ש הן אתת מלשק‬ ‫שהוצרך לומד ■־חכמים כד' משוס דס״ל דה' פרשכ״ג אף‬
‫הגמ' אין להוכיח פלוס דאפש' לומד הא דקכל אחריות‬ ‫ככרייתאואףדקי״ל דה' כר׳מחכידולא איר‪,‬מ' לגכירשכ״ג‬
‫ר״ל דאמר לו הנח לפני ומחייב כפשיעה כדין שמירת‬ ‫' ■■ו ‪,‬‬ ‫כמו דלא איתמר לגכי ד״י ‪:‬‬
‫המי דלא קביל דאמ' ליה הנה כית לפניך וכן מוכת‬ ‫א ך קשהדהאפהק׳הטודכסא תל״ג כרכנן דפליגי‬
‫לס' הגמ' לפיש׳י לפי דעת הר׳ן אך זכו דוקא לשיטת‬ ‫י אדשכ״ג וכת' הכ״ח שס דס״ל הלכ' כיבב‘ ג דוקא‬
‫הדמכ״ם דפסק החס דחייב כפשיעה אך לס' הטור‬ ‫כמשנה ולא־ככיייתא הפך מזה וצ׳׳ל דהתס דוקא לנכי רכים‬
‫והדא״ש דס״ל דפטוד אף מפשיעה ופסקו מור״ם שם‬ ‫דהכי משמע דכייו שס אכל לגכי יחיד פסקי' אףכבייי'‬
‫כהג״ה לא יתכן לפ' הגמ' כ״א כקנין ולפי מ״ש לדעת‬ ‫ומעתה קושיית הפי״ח ז״ל ע־יין כמקומ' דהכאנמילגכי‬
‫סדמכ״ס איט מוכרת ושוב דאיתילהר׳אודיס יתו'שנדפס‬ ‫רכים דחכמים הכי ס״ל ‪ ■ :‬־‬
‫מח־ש‬
‫ינל סט‬ ‫‪ D’enTn‬על דדט״ע א׳ח‬ ‫אברהם‬
‫להמ׳א ז״ל כה' מ׳א ת׳ ה ע׳א שדחה כן יע׳ש■ אכל‬ ‫^ודש סת״י קע״א •שתפס עליו מלשח ‪0‬גמ' וכתב דמזג‪4‬‬
‫מ״ש עוד דאקחייב הנפקד לבערו משום דכיק דנאסדתו‬ ‫הרמב׳׳ס דאם הגד היה אלם עוכר דמדינא אין‬
‫לא בר מדי ואינו כאחהותו וכו' אחר המחילה אינו נרא׳‬ ‫כמציאות דתתייב אחריות לגדוכו' ע״ש דמלשק הגמרא‬
‫דכיון דקודס איסורו אם נגנב חייב קיס ליה מההיא שעתא‬ ‫א״לכמ״שמעתה מ״ש הפד״ח דהימכ׳״ם יצאלוהאיןדינא‬
‫כרשותיה להתחייב עליו אח״ב ועוד דא"כ לא שייך נפקד‬ ‫מהא דאמרו לסלק כק קכילאחריות או לא אינו נר׳‪,‬דהא‬
‫לעכור ככ״י אף כאחריות וזהאינודע כ לא פליגי הגאונים‬ ‫סרמכ״ס הואדה״ל דסייב כפשיעה ואפ ‪ x‬ליישב דא"כ‬
‫והדא׳ש שהביא הטור דכמהם אלאדוקא גבי מפקיד אכל‬ ‫למ״ללמימ' קביל אחריו' כללדאיט מהכר ככמית' לימא הא‬
‫גבי נפקדכ״עמומדעוכדוכןאיתאכהדיא כפ שורשנגת‬ ‫רקכלוכפקדק האדלאקכלוכפקדק ור״ל אפי' כסתסוהכי‬
‫דמ״ה דלא פליני תנאי התם אלא ראיתיה כנניניה אכל א*׳<‬ ‫דייק לשת הכמיתא דקאמד יכול קביל פקדונות ופו'אלא‬
‫לא״ה כ״ע מודו דחייב לשלם ואף דנאסר כהנאה ושוב ראיתי‬ ‫ודאי כא־לומרדבעי׳שיקכל אחריו' כפי' והיינו דגנב' ואכד'‬
‫דהרכעצמותבריה לגזיזיהשםדס״ח = ‪.‬‬ ‫׳‬ ‫דאי אחריות דפשיעה אפי'כסתם אך להרא״ש ודאי דה״ל‬
‫ג ם מ״ש שם להוכיח כס' הרמכ״ס ז׳־ל דכיון תתנה‬ ‫דמן הסתה פעור אפי ' מפשיע' אין לדייק כלל מהכא דכעי'‬
‫• ״ כמקום דראר לשמירה שוב אין עליו שמירה משא” כ‬ ‫שיקבל גנכהואכדהדהא ודאי כעי'שי קכל כפי' גס אחריות‬
‫כשו״שיוכמ״ש הטורוכו׳לע״דאיט נד' דהתם רוקאלעטן‬ ‫דפשיעה לכך הוצרך לדיוקי מהא דר"נ וכו' ועייןלהמ׳ק‪:‬‬
‫הם נגנב בעודו שם כמקום המשומד יש חלוק״כיט‬ ‫ו הנ ד > ראיתי להר' מחנה אפריםזל דה״כ ע״א שעמד‬
‫לש״ש דאף אס נגנב כעות שם חייב אכל אה״נ יש עליו‬ ‫‪ ......‬כזה‪ ,‬איך יתחייב ישראל כגנכה ואבירה כיון‬
‫דין שמידה שישמור הדלת מלפתוח דהר פשיעה אם נגנב‬ ‫דאין בו ‪ p‬שמירה ותירץ משם הריטכ״א ז״ל דכיון דנתן‬
‫“‬ ‫בעודו פתוח וברור ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫המעותשל השכירות הדקנין להתחייב כמה שהתנהע״כ‬
‫ו א ו ל ם ככר כתבתי תנת הרמכ״ם דיצא^לו רי‪ 1‬זיי‬ ‫וצהכי נמי טחא מה שהק' הד'כ אורים יתומים כסי'הם'‬
‫מהאדקאמ׳דקכל אחריותוכו׳ו^צמ״שהפי ת‬ ‫מהך דנכי הקדש יוכו' יע״ש אמנם חה לא יתיישב כ״א‬
‫וכן משמע עוד מהא דאמדי׳כפ' חלק ‪-‬קי״ב אהאדאמ‬ ‫לפי שיטת הדמכ״ם ורש״י דס״ל דגד קינה כין ככסף כין‬
‫רב חסדא פקדונות של עיר אחרת מותרין קאמר הב ע‬ ‫כמשיכה אך לדעת הטור והרא״ש ור״תדה״ל דאינו קונה‬
‫דקיכל עליו אחריות מ״ד כדידיה דמי ואי אחריות רפשיעה‬ ‫ל״א' כמשיכה לא יתכן פי'זה וכמכואר כדברי הר״כי״ל‬
‫חשוב בדידיה מאי קאמר הכ״ע דקיכל אפילו לא ^קיכל‬ ‫דנ״א ע״ב ועיין עור כדכד־ הרב ד״ן ע״א ואף דחזינן‬
‫מיחייב כאחריות פשיעה כיק דמופקד אצלו וה״נ קתני‬ ‫דגוי קונה ־ומקני ככסף איט אלא מנהג בעלמא לא שיהא‬
‫כברייתא הפקית אצלו זקוק לכעד והיינו משום דסתם‬ ‫מעיקר קניינו כמ״ש הרב שם והן לא יהיה נ״א מתקנת‬
‫פקדוץ הוא כאחריות פשיעה אלא ודאי אף רכסתם ישבו‬ ‫חכמים מ"מ כיק דהכא אמרי' דעובד דאידייתא כעי'‬
‫אחריוח פשיעה מ"מ לא חשיב בדידיה לעכור עליו עד‬ ‫שיהא קניינו דאומית' ואף למה שכת' התוספות בפסחים‬
‫שיהא כאחריות גנבה ואע״ג דהתס אמרינן אף שהוא‬ ‫דל״ח כד׳ה אכל לחד צד דכיק דאהור מדרבנן חל עליו‬
‫כאקריות גנכה לא חשיב כרידיהו ומותיין דוקא התם‬ ‫חיסור דאוריית' לא דמי להכא כלל דשאני הכא דכתי' לך‬
‫דאימעיט משללה ולא שלל חכרתה וכמ״ש הדמכ ם כה‬ ‫דמיניה הוא דמדכי' אחריות דכעי' דכד הקנוי לך דאומי'‬
‫עכו״סאכל הכא אתא לא ימצאוריכהוהאדפסקהרמכ ם‬ ‫וכן ראיתי להר' גופיה דיא שכת' כעיןזה יעו״ש ‪:‬‬
‫כפ״ה מה' י״ט דייג דפירות המופקדין כרג‪,‬י הנפקד‬ ‫ו ה ג ה מתוך דבריו משמע דס״ל דלא מהניכגויק״ס‬
‫אף שלא כאחריות גנכה דוקא ה‪-‬יי‬ ‫י דהא כת' שם דכקנין מהני להתחייב כגנצה‬
‫דוקא שלךולכךכיאתאריכריא לאמקמי' ליה אלאלאחריות‬ ‫ואכידה וא"כ מאי קשה ליה כתר הכי אלא ודאי גכי גוי לא‬
‫״‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫גנבה דדמי ללך יע״ש •‬ ‫מהני ק״ס אך מדכמו ד״ן ע״ד משמע דאזיל ומודה‬
‫ו מ ״י ט כהג״ה ואפי' חזר והפקידו כיד גוי אתר כ נ‬ ‫לדינו שלד״תדמהני ק׳יהכגו• וצ״ל דמק' ככאןלהחולקים‬
‫ריא״ז ז״ל הביאו הש״גז״ל והיינו דקכלו לרשקו‬ ‫על ר״ק דה״ל דלא מהני קנין לגוי והוצ^ לחדן רקנה‬
‫כאחריותוניהתיא שעתא הוא דידיה ומחייב לכערו ולכך‬ ‫כמעוק ולכך לא הק' שם למ״ד דכעי משיכה רזהודוקא‬
‫כי תזדוהפקידוהר חמצו של ישראל אצל גוי דמחייב ע‪,‬יו‬ ‫‪ ,‬לר״תולדידיהלק״מדאיהודס״ל דמהני ק״ה כגוי •• _‬
‫ולא דמי לדין ר״ת ז״ל דהתס לא קבלו לרשותו כלל‬ ‫! ה ג ה להאי סכדא דהרמכ״ם ז״ל הכריח הפד״חז״ל‬
‫דמתחלה ייחד לו כית ולכך איט מצויקריק ליה וחף לפי‬ ‫מהא דאמרי' גכי מעשה דיוחנן חקוקאה‬ ‫‪.‬‬
‫מ״שהד״ב המאוד זל כפ' כ״ש כהך שמעתא דב ח למפרע‬ ‫דאמרו שם לה״ד אף שהןאכודין לא יגע כהן והייטמשום‬
‫וכו' וז״ל א"נ במייחד לו כית כל ימי הפסח דמשמע אף‬ ‫דיאיט עובר עליו כיק דלא היו כאחריות גנבה ואבירה‬
‫דקבלו לרשותו מותר תקא התם דהחזיר לרשות הגוי כננל‬ ‫ע״כ ולא ידעתי חיך נחה דעתו כזה העדין קשה לשיטת‬
‫החמץ והיינו דכיון דברשות בעליו לא ניחא ליה״‪.‬נע‪-‬יי‪•.‬‬ ‫הדמכ״ם דעובי עליו המפקיד מחרוב הוא למוכרו כדי‬
‫דמהני אחריות שלו להבעיר ממונו וכן פסק היי^א ועוד‬ ‫שלא יעבוד המפקיד דשמא לא כיטל אותו וכן הכהח‬
‫דכיון דהחזירו לבעליו הוי כמו שלא קבלו כ‪ ,,‬לח כןחם‬ ‫הרב גופיה לקמן כסי' תמ״ג ס"כ רותר נפלאתיעלמ׳ש‬
‫הפקידואצל גוי אחראבל מדבריהפר״ח זל דהא בהא^תצייא‬ ‫שם דאחר שהעצה דאין מחריב לבערו כיק דאין אחד‬
‫ולכךכתכדוקא לא אתי כי אם להרמכ״ם אכל לר תאם‬ ‫משניה'עוכרכת' דמזה הטעם השמיטוהו סה”ף וסרמכ׳ם‬
‫״‬ ‫י ‪11‬‬ ‫הפקייי יי"‬ ‫;‬ ‫ולא הביאוהו כ״א לגכי השבת אכידה והוא תנטה דהא‬
‫ו ל ע ״ ד אחר המחילה דבריו לא האירו כל״ דמ ש‬ ‫• הרמכ״ם הוא מכת הסוכרים דהמפקיד עובד גם למ״ש■‬
‫דהדמכ״ס הוא דס״ל הכי היא משוס דפסק‬ ‫‪.‬קרכ כאן משם הד״ןז״ל דאף דלא עבד מחייב לבעורי־‬
‫דמפקי>אצל גוי עוכר וממילא משמע דאף אם קיבל‬ ‫מדרבנן גם שם נמי מחייב לבערו דסא ודאי לא שר מידי‬
‫אח׳־יות על חמצו של נכרי כדשקו של נכרי עוכרוכמ״ש‬ ‫דלאחי הפסח אסור כמ״ש הר״ן ז״ל ־‪.‬‬
‫הי'ב עצמו לעיל מזה וזה אינו מוכרח דוקא התם משום‬ ‫ו ב ע י מ ר הקושייא לא קשה דא״ה צמך להטחו עד‬
‫דהוא גופיה כעל החמץ ולכך לא מהכי האדאיתיה כרשות‬ ‫אחד איסורו ולשורפו וכ״ב המ״ק וכן ראיתי‬ ‫*‬
‫הגד‬
‫‪53‬‬ ‫לה‬
‫יגל‬ ‫חידרםים״־על היב״ע א״ח‬ ‫אברהם‬
‫כפשיעה ובו' משמע דלדידיהלא‪-‬ה״ל ול״ל יהכא קאמ'‬ ‫;קגוי אבל הבא דלא ליחייב עליו מצד אחדיוקמשו׳דקי״ל‬
‫ליישב פרש"י‪,‬ז״לואיהו מצי'למימר דהכי א”־ל אשיטק‬ ‫דלאו בממא דמי אלא משום דבתי' לא ימצא וביין דאינו‬
‫הרמכ״ס ז״ל וה"נ בונת הדכ״ישכה' ולדננת הי’’ן יפו'הא‬ ‫•מצוי אצלו מוקד ולא ידעקי דמה יענה לס' הרא״שדס״ל‬
‫ד־חמר וקיבל אחריות לאו דוקא הוא קאי על פרשי דען‬ ‫;כהרמב״ס ז״ל דהמפקיד עובר וגס ס״לבר״קדאס קבל‬
‫נמי כק' כפי' הגמ' כלשון הטור אכל ודאי^זיטוד ז״ללא‬ ‫על חמצו של בוקי ברשוקו מוקד גס למ״ש דלדעת ר״ק‬
‫מצי סברהכירכהדיא פסק כח"מ סי' ס״ו וסי' ש״ארפטו׳‬ ‫אן< אס הפקידו אצל גוי אחר מוקד לא ידעתי איך נעלם‬
‫אף מפשיעה ועיין לה' מח״א דס״א ע׳׳ב ומעתהלדעק‬ ‫מעיניו דברי ריא״ו‪"1‬ל גופיה הביאו הש״ג דבתב האי‬
‫הכ״ח ז"צ הש״ע דלא הביא דין זה לא שייך לזמר דאזו‪1‬‬ ‫סברא דר״ק וההוא אמרהאי דינא ררמ״א זלאלא מוברח‬
‫בקר הרמכ״ס דמפ' כפרש״‪-‬י ז‪-‬׳ל ובו' רהא איהוס״ל דאינו‬ ‫לומ' דאיבא חילוק ובמ״ש ומה גם דהרב גופיה בסוף‬
‫חייב אף בפשיעה גם מ״ש דהרמב״ם הבי ס״ל דהפקיד‬ ‫מקי' נסקפק ביה דאס הגוי הב' קיבל אקריוק ובו' ולפי‬
‫סתם חייב יה לא יתכן דהא כת'כהדיא דכעינן שיקבל‬ ‫מ״ש באן דלדעק ר״ק דהיא הנבונה מוקר אין לספק‬
‫עליו אחריות ■גנבה ואבירה ועיין כל"מ ז״ליראיתי לה'‬ ‫בלל‪:‬‬
‫שה״ג שכת' דהרי״ף והרמכ״ס ס״ל כרש׳׳י ואפשר דס׳׳ל‬ ‫לה׳ מחנה אפריס ו״ל בסי' הנו' דגס הוא‬ ‫וראיתי‬
‫רייחד כלא אחריות מיידי ולאו דיקא ״חד וכמו שהביאו‬ ‫דחה סברק הפר״ח שייחס דעח רש״י ו״ל‬ ‫‪.‬‬
‫הקוק' מדביי רש״י ז״ל אך עלין קשה מה שהק' הקוס'‬ ‫להרמכ״סזל והוא מהס'שכתבתי אכל לא זבי שהיא דעה‬
‫ומ״מ קכייא להו כרש״י וכן דעת סדשכ״א ז״ל ולע׳ד‬ ‫הרא״ש ז״ל אך מ״ש שס רמותי להניחו אצל גר אחר ולמד‬
‫נר' לומ' תנרמכ׳יס ז״ל יפרש כפי' התוספות דמיירי אף‬ ‫‪ p‬מס׳רר״ק ונס׳הפר״ח ו״ל הוא תמוהועייןעודכשו״ת‬
‫כאחייות אך זהו דוקא אליבא דרב השי אכל לרב פפא‬ ‫‘‬ ‫הרב פנים מאירוח ח״ב סי' מ״ג יע״ש ‪:‬‬
‫דמפ' הך קרא ארישא קאי לית ליה החי דינא דייחי וט'‬ ‫הרדב"ז ו״לח״אבמחורשות סי' קק״ב וזלוא״ק‬ ‫כתב‬
‫ביק דשכירות לאקכיאולית ליהכמ״ש התוס' דמסכראידעי'‬ ‫^ כיון רנועמא הוי משוס חומרא אמא׳ עיבר‬
‫לה דהא ס״ך דמק' אף כקרא דלא ימצא לא מהני כיון‬ ‫עליו וי־ל רקכלת אחריוקאינו מוציא אוחו מרשות כעלים‬
‫דשכייות לא קניא לכך נ״ל דר"פ יפרש הברייתא כשלא‬ ‫ומש״ה חמצו של ישראל כדשוק גר עוכר עליו אכלשלןגוי‬
‫קבל אחריות ואיצטרי' ייחד לו בית לוח' דאין זקוק לבער‬ ‫ברשוק ישראל אע״ג דעדין לא יצא מרשוקו כיון דקכל‬
‫אף מדרכנן דחיישי' שיב' לאוכלו דכיון דייחד לו בית הוי כיבד‬ ‫עליו אחריותו החמירו עליו שיהיה זקוק לבער עכ״ל‬
‫ולאיכא לאוכלו והשתא רב יהודא דקאמר עושה לו מחיצה‬ ‫ולע״ד הוא חמוה והוא הפך גמ' ערובה כפ״קדפסחים‬
‫כא לומר לאו דוקא «חד לו בית אלא אם עשק לו מחיצה‬ ‫דשם נאמר דאף בקבל אחייות על חמצו שלגרהואעוכר‬
‫סגי והשתא פסק רכיט כרב פפא משום דסוגיא בעלמא‬ ‫וקאמר כגמ' דלא מכעיא למ״ר כממון רתי דעובר אלא‬
‫כדתיהראמדושם לעיל הניחא למ״דוכו' נואלמ׳יד כממון‬ ‫אפי' למ״ד לאו כממון רמי הבא שאני דכחי' לא ימצא‬
‫לא ימצא למ״ל ז לדעת ר״א מאי קושייה לימא דאיצטמן‬ ‫פי' לא ימצא לך רקיינו שיהיה כישוקך לעשוק בו כחפצן‬
‫להכי להתיר כייחד לו בית אלא ודאי משמע ליה דאדדכה‬ ‫וביק ‪p‬יכלו כאחריוק הרי זה מצוי אצלו דהא כהשוקו‬
‫לא ימצא הואלאיסו׳ולא להתיר וה״נובר׳יפולכךהרמכ׳ס‬ ‫סוא וב״ב התוס' ז״ל בפסחים דף ל״א ע״ב כד״ה שקונה‬
‫זל לח הביא סך היחד להלכה כיון דהביא דינא דרכיהודה‬ ‫משכון דעוכר עליו ביק שקבל אחייות יע״ש ומעקה אי‬
‫דסגי כמחיצה כנ״ל ודו״ק ‪:‬‬ ‫ממצו של ישראל כרשוק גוי נמי עוכר דהא כרשוקו הוא‬
‫הרכ״י ז״ל דהא דנת' הטור וכן פדש״י ה‪:‬ה‬ ‫ובתב‬ ‫אף רהגר קבלו כאחריוק אי כע יי הישרהל ליקחו ממנו‬
‫בית לפניך הנח כמקום שקרצה ולה פי' הדן‬ ‫לעשוק בו כחפצו הרשות כידו ולכך מיקרי כרשוקו ואני‬
‫זוית משוס דפשיטא הוא רשרי ומאי אתא לאשמעי׳ע׳׳כ‬ ‫חמה על הרא״ש ז״ל שלא כת' האי סברא כפ״קרפסחיס‬
‫נ״ל דקאי לפרשי זל ור״ל כיון רכלא אחריות הוא וכשרקד‬ ‫ואף להגאונים ז״ל רס״ל רחמצו של ישראל כרשות גר‬
‫לו קרן זוית סמ לא קבל עליו שמירו; כלל וא״ב אמאי‬ ‫כטור היינו כיון דאינו כישוקו אין כוחו עליו מיקרי אכל‬
‫איצטרי' קרא להבי ומאי אתא להשמעי' וכן הוא כהדיא‬ ‫כחמצו של גוי אצלו דכוחו עליו וכדשוקו פשיסא דעוכר‬
‫כפ' משילין ד"מ ע״א דקאמר התם דכיון דייחד‪,‬לו קרן‬ ‫וצ״ע ‪:‬‬
‫זוית הרי לא קבל עליו נטידותא וכיק דאף בעלמא הדין‬ ‫ו כ ת ב עוד וכיון רהד״י והרא״ש ז״ל דכקראי נינהו‬
‫כך מאי קאמרשאני הכאדכתי׳לא ימצא לפךכת׳דמיידי‬ ‫ק״ל דעובר הכי נקטינן וקמהני דהה הרב‬
‫כאומר לו הנה הבית לפניך ורכותה הוא דא״ה הוי ייחד‬ ‫גופיה סי' ר"מ פסק להיכך וכק' ר״ל דהא קי״ל דחמצו‬
‫כה״ג וכ"כ הכ״ח ומעתה קמיהא לי על הרב ז״ל שהכק‬ ‫של ישראל המופקד אצל כגוי מדרבנן הוא רצריך כיעור‬
‫מדברי הכ״י דקאי אף כאחריות וז״א אלא עיקר‬ ‫אכל מן הקורה איע עובר עליו כיון שאינו כרשוקו‬
‫כמ״ש ועיין לה' מח״א דכ״ג ע״א מס שהק' על הר״ןז״ל‬ ‫וצ״ע ‪:‬‬
‫ולפי מ״ש לק״מ ולזה נקבוון הכי ז״ל ‪:‬‬ ‫כ' ואס איט חייב באחריותו אינו חייב לבערו‬
‫ככ״ח ז״ל בשם מהרי״ל וכו' וכיצד יעשהוכו'‬ ‫ובתב‬ ‫כן הוא לשק הרמכ״ם והא דלא הביא דין‬
‫יחד לו ביק כקב הכ׳יח רל דס״ל כפרש״י ז״ל ובולי ומזק‪.‬‬
‫ואז אס נאבד או נפקד הוי של גוי ובולי ופי'‬ ‫‪. ,‬‬
‫הרב ז״ל דס״ל ני״ת ובו' ואינו נטכן דא"כ אמאי הוי של‬ ‫מוברח דס״ל כשיטת רשיזיל דכקכל סקס חייב אף שאינו‬
‫גר כשנאכל כיון ^בל עליו אחריות גם מ״ש דקאו‬ ‫מבואר כדבריהם ובו' יע״ש והנה להאי שיטה שנת'הרב‬
‫אהינא שלא קיכל אחריות הוא דחוק וגס מוברק לומר‬ ‫בפדש״י וכן היא שיטק הר״ן י״ל מוכרח לומ׳דס״ללדש״י‬
‫דס״לכשיטק רש״י ז״ל לומ' דבסתס חייב בפשיעה וזס‬ ‫דאף דאין כגר דין שמירה ה׳ד לעניןגנכק ואבירה אבל‬
‫_יזינו מושכס מהפוסקי' נמש״לרוקר תמיהה לי עלהרב‬ ‫לענין פשיעה חייב ובן היא שיטק ה־מכ״ם זלכפ‪-‬״ב מה'‬
‫זל רפסק כשיטד רשי זל ראית ליה אף כסתם חייב כפשיעה‬ ‫שכירות וכהכיניחא מאי דבק' הר״ן זל הביאו הר״ב כמקוכצ'‬
‫והוא גופיה פסק כח״מ סי' ה״ו וסי' צ"ו כהרי׳ ף ול וכהרא״ש'‬ ‫למציעא רק״ר גבי ד׳יק דורש לשי' ה־יוטוק דש׳יח אינו‬
‫ז״ל דפטור אף מבשיעה וצ״ע ‪:‬‬ ‫כפשיעה שכן כת' ואפילו לדברי האומרים דש”ח חייס‬
‫ופירוש‬
‫יגל ‪ ■:‬ע‬ ‫חידרבים ־על ה״ט״עיא״חי‬ ‫;‪:‬אברהם‬
‫הדמכ'ן‪.‬כפי'‪:‬התורה הניאו ה‪-‬ה ז׳׳ל ופשוע‪ :‬הוא‪ :‬דמאי‬ ‫נ״ל כפשוטו רקתי אגיי‪.‬‬ ‫ופירוש מהר־״יל‬
‫דכתבו וקכל‪-‬הנפקדאחדיות הוא קאי לחייכ הנפקדאכל‬ ‫‪ .‬מלס דהוה כופה אותו להיות‬ ‫‪,‬׳‬ ‫‪-‬‬
‫לפיעוד המפקיד אף דלא קכל‪,‬הנפקר‪.‬רזחדיית^פטוך‪v‬כן‬ ‫משומר אצלו כיצד יעשה ■ידאה לו חדד ויאמר לו שישימנו‬
‫הוא כהדיא;כמכלתא דמיירי דחף‪.‬שאין כואחדעהיסמיא‬ ‫לשם להראה לו ראף אה נאכר אין עליו כלוה והוי כאלו‬
‫דדישאלרכחרא מחתא נינהו והכי משמע■ עוד ■מדקאמר‬ ‫סת;ס עמו‪.‬דאס נאכד על הכוי כה״ג מותד דהא ההיא‬
‫יצא של ישראל כרשות גוי שהוא•שלו■ ואינו ברשותדדעשמ'‬ ‫שעתא נחרצה כנוי לומר שאינו כופה אוחו לשלה ‪:‬‬
‫דעיקד כיון שאינו כרשותו‪-‬וק הוא־כהדיא כהי־א״סשכת'‬ ‫^ו ר־ שם וצריך לעשות מחיצה י״ט כדפרש״ידאףרלא‬
‫וז׳יל יש מן הגאונים ופו'•>קיכל ■עליו תנפקד‪-‬אקדיו!ן‬ ‫קכל אחריות כעי מחיצה משום היכר אכל המ"מ‬ ‫‪-‬‬
‫אין המפקיד עוכר עליו דמשמע דהדכר תטי ‪-‬כקבלת‬ ‫ד׳־ל כתכ כשם הרמב׳‪-‬ן ו״ל דהא דכעי מחיצה דוקאהיכא‬
‫אחריות והיא תמוה ולכאורה נראה דס״ל להעור"!לרמאי‬ ‫‪-‬קיכל אכל אה לא קיכל צא כעי ■מחיצה ולא שוה היכר‬
‫דקאמרכיון‪,‬שאינו ברשותו וכו׳לאו היינו רשותו ממש דא׳׳כ‬ ‫יע׳ישונ״ל דטעמו כיון דשל גוי הוא וכלא אתייות ה^‬
‫אמאי קאמר וקיבל הנפקד אחללות דאין ענין לו ורכוקא‬ ‫כמל מיניה והוי כהקדש אכל אה הוא כאחייית הר שלו‬
‫הו״ל לומ׳‪-‬דאף שאין כאחריות פעור ונו' אלא ודאיז״א‬ ‫ולא בדיל מיניה וכהכי ל״ק מה שהק' הפר״ח רל אך‬
‫והיינו דקאמד כיון שאינו ברשותו ר״ל דאין רשותו וכוחו‬ ‫דעת הדאייש ור״ת אין כו הכרע דאפשר ־ה״ל כפרש״י‬
‫עליו שיהא מצוי בידך לכל חפציך וכיון רכח אחד • עליו‬ ‫מדלאפי׳כלוס ואפש' דכיון דרכ הונא קאיאכריית׳דייחד‬
‫איתרע ליה כח בעליו ממנו אך נרא' דוהו דוקאהסהוא‬ ‫החמו כפרושו דמייריכקיכל אמנם מדברי הטורזליראת‬
‫מונח אצל הנפקד אכל אס הוא גכי המפקיר אלא ‪.‬שהוא‬ ‫בהדיא דחף להדא״ש ור״ת אף בלא קיכל אחריות כעי‬
‫כאחריות על אחר חייב המפקיד והיינו כיוןדהוא ברשותו‬ ‫מחיצה י״טדהאאית ליה כהכרתם דכייחר הגי ופסק הך‬
‫והוא שלו אין כו כח יותר ממנו ודלא כהפד׳יח !"ל‪ ,‬ו!הו‬ ‫דמחיצה אף כלא קיבל ונראה לי דהכדיחו דא״ה אמאי‬
‫שהוצ ‪ p‬לומרישראל שהפקיד חמצו ולא הגי ליה כאחדיו' ואין‬ ‫קאמר דכא ואס של הקדש וכולי ליפלוג כדיריה‬
‫להק' דממ״נמי הוא גור׳ החיוב דעיקד ה חיוב מן התור* הוא‬ ‫אכל כלא אחריות אין צריך והוה ידעינן הקיש‬
‫למי שיש לו כח בו וביארו לנו חכמיה מי ההוא יקרא הכת‬ ‫מכ״ש אלה ודאי אף כלא אחריות צדיך מחיצה וה׳יט דוקא‬
‫כידו אבל לפי שיטה וו אם הפקידו כלא אחריות מיחייכ‬ ‫הקדש דקאי עליה כאיסוד ולכך בדיל מיניה אבל כלח‬
‫המפדףד חהו היפך המכילתא וכמש״ל ונ ל עיקר כדברי‬ ‫אחריות כחמצו של גוי כיון דליכא איהור לא כדיל מעיה‬
‫הטורשמ׳יש כיון שהנפקד קפל עליו אחריות לאו כדוקייא‬ ‫וכן העלה הכ״חזל כרע' הרא״שור״ח יע״שדלאמטעמא‬
‫אלא ר״ל כיון שקבל הנפק‪-‬אחריות וחייב הנפקד עלע‬ ‫דילן אבל מה שנתברר מדכמו דל׳־עת הדמב״ן ז”ל כעי'‬
‫י י הרי איט כרשות המפקיד ולכך אינו עובד עליו ‪:‬‬ ‫מחיצה עשרה דאורייתא אנו נראה מדכמו כך אלא דאף‬
‫■ ו ב ה כ י ניחא לי מה שהק' תדב פניה מהירות ז״ל‬ ‫כלא מחיצה כיון ראתני דליהויהךמקום החמך דשיתהגוי‬
‫כחשו' מ״ו כח״ב על ס' הגאונים מהא דאמת‬ ‫י‬ ‫מהני וכ"כ ז״ל גבי דורון של נכדי ו‪1‬הו דלא קתני בכדיי'‬
‫כפ' הלק מ״ד בדידיה דמי קמ״ל דעיקר כתר המפקיד‬ ‫אלא «חד וכ"כ הל” מ ז״ל אך מה שנדאה מדבריו שכת'‬
‫יע״שדהצייכו עיון ואני הצעיד הכאותיו לעיליע״ש ובאמת‬ ‫דעת הרא״ש ונו' י־כלא קיבל לא כעי מחיצה הוא הפך‬
‫י לק״מ דהא ודאי בעלמא קי׳יל דהגודם ממון צאו כממון‬ ‫דכדי הטור ‪"1‬ל כמ״ש •‪-‬‬
‫למילף‬ ‫ודוקא הכא דגלי להימצא כמבואר‬
‫מחמץ משום חומראדעי׳ז קמ״ל ועיין כמ״א הי' תקפ״ו‬
‫עדין קשה כדבדיהעורשכה' כרמזים שלו ושל‬ ‫ואולם‬
‫נכרי המופקר אצלו עושה לו מחיצה והתם‬
‫ה״ק ח' ועוד דשאניחכא דאימעיט מבתיכם דערשיהא‬ ‫כקרון הוא ש״ח והוא ז״ל פהקדאן‪ -‬כש״ח מקרי כאחריות‬
‫כרשיתו ויותר תמיהא לי דמחלוקת הגחונים והיא ש ^ל‬ ‫משמע דכעי אחריות ‪ p‬הק' הק׳־נ זל ולע״ד לק"מ דהא‬
‫הם פלוגתא דאמודאי כסוף משילין ד״מ ע״ח והדא״ש‬ ‫הם‬ ‫דאמרי' התם פקדון ש״ח דוקא כיש‪U a U :‬‬
‫כצ כגוי __‬
‫והדי״ף והרמכ״ס נולסכהקו דהרי הם כתדהנפ־דגדירו‬ ‫מסתמא לא הוי ש״ח כלל ואינו חייב אף כפשיעה וכמ״ש‬
‫כה' הגאונים ו"ל אלא דמן האמור ליכא לא קייעתה ולא‬ ‫העור הי' ש״א וא"כ מוכרח הוא מאי רפה־ העוד דחף‬
‫תיוכתאומעתה מוכרח לומ' רגבי עירהנדחתדלחחמרי‬ ‫אם הר ש״ח חייב הוא מיידי כקיכל כפי'ועל פי התנאים‬
‫כתר הנפקד גרידי משוס דאימעוט משללם כמש ל משם‬ ‫שכתבנו לעיל ומעתה מ״ש הדה״ש זל מכאן ראייה דש״ח‬
‫הרמב״ס ‪1‬״ל אלהשיש לדקדק שש כסוגיא דקחמד סב״ע‬ ‫הרב לכער יסתס פקדון ש״ח הוא הדבר קשה לע״ר‬
‫דקכל עליה אחריית ואמאי צריך לזה דאף דצא קיבל אלא‬ ‫דוראי הוא דמיידי כקבל כפי' וכמ״ש וא"כ אין דאייה‬
‫כקתש פקדון אמרי' כפ' משילין דהר בדידיה ואפשר‬ ‫מזה כלל ואין לומ' דאף דעכשיו לא מיחייב מידילגויכיון‬
‫־‬ ‫ד מ ת קש ש לכ ״ ע ז ־‬ ‫דכדין ישראל מהני הך קבלה שיהא חייב עם ישרנ‪1‬חכירו‬
‫אן * קשה לשיטת הגאונים מהא ראמדו הגונב וכולי‬ ‫שלו קרינןדזה לא ניתן ליאמד כלל וע״כנ״לל־חוקככונת‬
‫ולא מכית הקדש הרי דחף כהוא כרשות הנפקד‬ ‫‪:‬‬ ‫הדח״שדלכךלא קתני ברייתא הך קבלת הישראל לגוי משום‬
‫לא אימעיט מכחיכש הפך המכילתא ולעד׳ן דוהו מה‬ ‫דהוא כשתם פק־ון דעלמא ודו״ק ‪:‬‬ ‫״‪,‬‬
‫שהיק' להד״י שהביא סרא״ש זל ודלא כמו שפי' הדכ מ״ק‬ ‫כ ת ב הכ׳יח ז״ל כחמך של נוי כיון דאין עובר עליהן‬
‫ז״ל דהיק״ל לשר? מהא דקי״ל כרבנן דפטדי אף כאחתות‬ ‫לא איצטרי' לאזהורי מעכבר ע"כ ונר' דהיינו‬ ‫;‬
‫דמה לו להביא קרה ועוד רזה קושיית הגמ' ומתקרשחט■‬ ‫ידוקא כלא קכל אחריות אכל בקבל אחריית וייחד‪.‬כית‬
‫הפא דנתי' ופו' ומ״ש דזוהי כונת היא״ש מ"‪.‬מ זה ודאי‬ ‫וראי חרשי‪ /‬לעככר דיכיאנו לרשותו ־רעבור עליו אך נ״ל‪.‬‬
‫לא נעלש מהד״י ז״ל ומה גש רזה באמת לא ■דמי כלל‬ ‫דלא חיישי' כ׳יחכשיטולעככרכפניו והבא כיון דעשה לו‬
‫להש״ט דהתה קאי לחייב הנשקד מקרא דנתי' לא ימצא‬ ‫מחיצה לא חפש' שיעול לפניו ועיין כהי'■ תל״ד ה״א;‬
‫‪-,.‬׳■‪ .V‬שיהא מצוי לכל חפציך וכמש״ל וכן פרשי להדיאד״ו‬ ‫ישדאצ שהפקי‪:‬י חמצו וזע היאה הרה ש‬ ‫ס ‪7‬ף ר‬
‫ד״ה לעולם וא׳ינ מהאי טעמא לא איתרע פח המפקיד‬ ‫אכצ >שאר גאונים שוברים‬‫‪I ..‬‬
‫ורי כפי׳ק דפהחים‬
‫כיון דהואשלו לגמרי אלאלאוקופי חיוב על הנפקדדאמרי(‬ ‫ררהיהי וכן היא ה'‬ ‫פיק תאינו‬
‫שחיט כישוז‬ ‫עליו ריוז‬
‫שחין המפקיד עובד י^‪1‬ו‬
‫דהוא‬
‫יגל‬ ‫א׳ח‬ ‫חית?{ים על‬ ‫«נרר&‬
‫הסמ׳ג פהתא וז׳ל ואולנר ר״י שכר שלט שהוא פכ׳ו‬ ‫דסוא נמי יש לו בו נח מחמת האחריות והוי ככלל לא‬
‫לכ״ע שיש פו נדת פא"פ וכו' יע״ש דאין לדחוק משוס‬ ‫ימצא והיינו שלא הכיאו הגאונים ראיה לדכריהסמהש״ת‬
‫דה״ל דיש פו כיק אפל להרמפ׳ם ז׳ל דמיעטו מכתן‬ ‫אלא מהך דמכילתא ואהא ק״ל להד״י דודאי הגמ' דיק‬
‫אק עופר עליו פפ״י דמנ״ל לה״ה ז״ל לחלק בכך וגס‬ ‫לית ליה כמכילתא ונ״ל רוקא התם גכי הקדש דאמרי׳כל‬
‫מלשונו משמע דאף לר״תאין פו כיהיע״ש ועוד דאפי׳ס‬ ‫סיכא דאיידה כרשית כיה גיזא דרחמנא איתיה ולכך‬
‫אמת' דרשות הקדש עליו משא״כ הכא אף ראמדיק כל‬
‫סיכא ראיתיה כישותא דמתתאיתיהגכיאיהוראלאאמת׳‬
‫הכידהכי משמע מתא דאמת' כפ׳ק דפהחיס גכימשכיר‬
‫לאו באכילתו כ״כישלאועל ביעות והיפא דמתני'‬ ‫כית לחכירו או תלמא על השוכר לכתק כיק דכרשותיה‬
‫לא ארישא דמתר' מתנייא וההיא אוקימנא כר״א אכל‬ ‫קאי ומאי קא מיכעיא ליה והא התם מיידי כתמק שלו‬
‫ק' כיק דהוא מותר כאכילה מן התורה איך אפשרשיחויב‬ ‫וכעלמא אמת' דכרשותא דמתה איתיה אלא ודאי דגכי‬
‫לכערו דהא טעם■ כעיקר דרכנן ואף למ״ד דאותיתא‬ ‫איהודא לא ניחא ליה כיה לא אמדינן כרשותא דמריה‬
‫גם חמן דאיט אלא לקיוהא מורו כמ״ש הטור ז״ל ולפהק‬ ‫איתיה ויש לדחית דהתס מיית ככיעול ומיכעיא ליה על‬
‫המחבר לק" מ דלכך לא כתב זה גכי אכילה משום‬ ‫כווית הכתקה >ה״נ מוכרח לפרש לשיטת הרא״ש‪"1‬ל וכן‬
‫דסמך אכל איחורין שכתורה דכדת כא״פ הוי כולי איהור‬ ‫כמי פי' רש״י ז״ל ועיין כשו״ת חכם צכי הי' קל״ט ונטד‬
‫וכחכמים וא"כ כל מחמצת אתא לאהורא כעלמאכמ״ש‬ ‫איכא למימר דהא דאמת' כל ראיתיה כדשותא דמתה‬
‫התוה' ז״ל וכיק דמן התורה אסור לאוכלו ואינו לוקה‬ ‫איתיההוא מדרכק אכל הך דאמת' גכי הקדש הוא מראותי'‬
‫ראין פו שיעור ולעניין קיום דיש פו שיעור עוכר ככ׳זי‬ ‫כדמשמע כפ״ק דר״ה ד״ו ע״א יע״ש ‪:‬‬
‫אך מ״ש הרב ז״ל על הכ"מ ז״ל ודאי ק' דהא כתב ז״ל‬ ‫אתא| לשיטת הרא״ש ז״ל דש״ל דהמפקיד עוכר‬
‫לדעתי■ דאיצטתך קרא לפוטת וא״כ לא ידעינן לאסור‬ ‫י משום דהנפקו השאילו כיתו א"כ אמאי קאמ'‬
‫תערוכת‪.‬וכיון דאית ליה טעם כעיקר דרבנן לא יתכן‬ ‫כש״ה הפקית אצלו זקוק לולכעדלימא דהשאילו והויכמו‬
‫לעכור ככ״י ונ״ל דהרב ז״ל אזיל לטעמיה דהוא פסק‬ ‫שייחד לו כיק דאין זקוק לכער כן הק' הט״ז ז״ל ותי׳החי‬
‫כד״א דהחמירה תורה כחמק אף דשייף ליה דלוקה‬ ‫ז״ל דהתם כיק דהגוי כעל החמן דאיט כר כיעור חל על‬
‫ומינה דהחמייה נמי כאין כו כדת כא״פ דאיסורא אית‬ ‫הנפקד חוכת כיעור כיון שהוא כרשותוכמבואר הי׳תמ״ג‬
‫כיה כמ״ש כהתא כפ״א מהל” חמק יע״ש והכי תשמע‬ ‫ע"כ ואיט מוכן דהתם דוקא דכיק דהחיוכ על המפקיד‬
‫לי מדכתב הרמכ׳ם ז״ל אסור ואי; לוקק עליו וכ"כ‬ ‫דמייאואיטכאן מחוייכ הנפקד לכערוכדי להציל המפקיד‬
‫הכ"מ ז״ל כדעת הרמכ״ם ז״ל ולכך לח חילק כאיסור‬ ‫מידי עכירה דעדיף מהשכת אכירה אכל הכא דמפקיד‬
‫פ״י וכהכי טחא לי מ״ש הטור ז״ ל ופסק סרמכ״סכר״א‬ ‫לאו כר הכי אמאי זקוק לכער כיק דאינו מחוייכ אלא‬
‫שב' תערוכת חמק עוכ ‪ p‬עליו ככ״י ולכאורה ק' דאף '‬ ‫מחמת המפקיד ועוד לא ידעתי מה יענה להאדאמתק‬
‫דמפרש כפי' הרמ'‪ Y‬ז׳ל מנ״ל דפסק כי״א דאף כרכנן‬ ‫יכול יקכל פקתטת מן הנכת ת״ל לא ימצא ואמאי לא‬
‫אתי וע״כ לא פטרי רכנן אלא כאכילה דאי; כו שיעוד‬ ‫אמרי' דהשאילו כיתו והוא אינו מצוי אצלו ‪:‬‬
‫אכל לענין כיעור מודו והב״י ז״ל כתב דפשק כסתם‬ ‫ו א ו ל □ נ״ל תדאיאף דהשאילו כיתו להמפקידמ״מ■‬
‫ר‪,‬נא דמתני' דהוא כד״אואי; לו מוכןאךכמ"ש אהי שפיד‬ ‫פיתו של נפקד הוא ממש וזה להתחייכ נמי‬
‫דלא שייך לומר דפשק כרבנן דאף דמורו ככ״י כיק‪.‬‬ ‫המפקיד אמת' דיקרא נמי כיתו' כיון דהשאילו וכולי‬
‫דהדמכ״ם איתליה דאק איסורו אלא מדכתהם איךאפשר‬ ‫וכן מצאקי כרכיט ירוחם שכתב משם הדא״ש דנטכר נמי‬
‫דחמיר מן התורה לענין כ״י ולכך כתב דמדכתב דעובתן‬ ‫המפקיד ורו״ק ‪:‬‬
‫עליו כב״י משמע דפסק כר״א כאכילה דאף דאי; כו‬ ‫‪ P ’D‬ת מ ״ ב ס ^י ת א' תמ״כ תעתכת חמן‬
‫כזית כא"פ כטיכול מחמב ומש״ה יש סברא לומר‬ ‫עיכתן ככל ידאה כן‬ ‫י‬ ‫י‬
‫דתעתכתו מיהח אסורה מן התיה אך היינו דוקא אם‬ ‫היא לשון הרמכ״ם רל ולשטתו אזיל שכ' דאף כאין בו‬
‫פדשתף ציה אית כיה כדת כא”פ הכל אי לית כיה אפי'‬ ‫פיית ככת א"פ עוכר עליו כיון דיש כו שיעור איסור‬
‫פדשתף ודאי אין כו איסור מן התירה דלעולס אינו כא‬ ‫הוא מצורף ממילא ולכך עוכר על קיומו פפ׳י ולפ״ז‬
‫לכלל מלקות והא דלא תלק הרמכ״ם משום דאף התם‬ ‫מוכרח לומר דה״ל כפידש״י ז״ל דאלו עוב^ פכ״י‬
‫כיתח דלית כיה כדרך טיכולו אית כיה כרשדיף ליה‬ ‫קאמרוכ״ככפי' סמשנה דאי כר״ת לא מחייכ אלא‬
‫וכדמשמע מהגמרא ועיי; להמ״ק ז״ל ולהפר״ח ז״ל‬ ‫ככזית ככא״פ דכיון דלא מצתך קרא לרכויי כאכילה‬
‫שתמהו על הי' המחכר ז״ל ימה שכתכו על הכ"מ ז״ל‬ ‫ודאי משמע דהת הוא ככלל חמק גמור דלוקין על‬
‫עיק עליהם ‪:‬‬ ‫אכילתו ועל שתייתווקנמימשמעממ״ש הרא״שזלדלדעת‬
‫א מ נ ם הה דקא לס' ר״א אכל לרבנן דאינו אלא‬ ‫ר׳ת איכא חילוק בשהייה פין הטעמים ואח״ה כתכ‬
‫איסור כעלמא אין כו מלקות אכל מ״מ‬ ‫דפשכר המרי דיש פו כדק פא״פ אומר ר״ת דמחויב‬
‫מחוייב לכערו ומעתה דכה הטור ז״ל תמוהים כמ״ש‬ ‫לבעת דמשמע אף לאידך טעמא דהחמידה תורה והיינו‬
‫דליכנן מיתי להשהותם נמי ומינה דלדעתו רלא מיעט‬ ‫משום דעוכר עליו והא דכתב ה״ה ז״ל דהדמכ״ם ז״ל‬
‫כדת כא"פ מכרת א"כ קרא דכל אתא להעחכת ואיך‬ ‫אית ליה בפי' דש״י ז״ל הוא לפי' הרמ״ך ז״ל כמ״ש‬
‫אפשר דמותי לקיימו ולזה כתב הכ״י'"ל יס״ל כההוא‬ ‫הלח״מ ז״ל ודלא כמ״ש המ״ק ז״ל דכיון דליכא כית איט‬
‫טעמה משום דהחמירה תירה וכו׳ודלא כהר'כעט״ז ז*ל‬ ‫עוכר ומה שהכיא ראיה ממ״ש הכ״י ז״ל דלר״ת ז״ל כק‪.‬‬
‫דכתב לרכנן ליכא איסורא מדאורייתא יכ״ב ה' ידאהת‬ ‫דאיט אלא לאו ופו' לאו ראיה היא דהוא ממת כאין בו‬
‫ז״ל אפל מ״ש עוד דאף לרבנן איכא איסודא דאוהיתא‬ ‫כזית כא"פ וכונתו כיון דאינו אשור כאכילה אלא מרכוי‬
‫מהן חצי שיעיי ליתא דאין ח״שהלא כעיניה למ״ר טעם‬ ‫דלחו וגם ממ״ש התיש' כתש מכילחון אין ראיה דההוא‬
‫כעיקר דרכנן ואף למ'‪ Y‬דאורייתא איט אלא לקיוהא‬ ‫כאין בו כזית כא״פ דעלי' קאמרר״ת דמותי להשוהתווכ׳נ‬
‫ודוקא‬
‫יגל עא‬ ‫הזדרטיפ^עלדדט׳עאזח׳׳‬ ‫אברהם‬
‫לתח מ'מהכי עדיף לכערומןהעולסדאף כמפרדעתין‬ ‫!זיולןא כמה הכ״מ לל ד״א דהרזמייה תירה וכ״כ ה' מ״ק‬
‫איכא למיחש וס"נ דכעי׳שתפה ל^יכגד ולא הגי לחותכו‬ ‫ן»ל■ ול‪-‬עק רכנן מוכרח לומר דגלי קרא ולהך טעמא‬
‫ולקוכת ואף רכק לא הוצדכולהך תקנה חצאמשוםדשמא‬ ‫דסממירס תורסוכו' ה״ללהצוורכיק דאין ם לאו כאכילה‬
‫יתעכב משום עצים ויש איסור דאותית' כשהייתו ומעתה‬ ‫אנןכולאו כשסייה וא"כ הא דכתכ לה' ר״א אסורלהשהותו‬
‫גס לגירסת הת״ף והרא״ש ז״ל יתכן דטפי עתף לשורפו‬ ‫■פוכר כה' הרמכ״ם ורש״י ז״ל והשתא מק' שפיר דמר״ש‬
‫והייני טעמא דכיק דרבנן לא נקטי תקנת קבורה משמע‬ ‫‪,‬רלא קניה משמע דאינו עוכר יתי' וכו' אכל המצא כתוכ‬
‫דשיער נזיר וכאמור‬ ‫דחיישי לתקלה וא״כ הוי ממש‬ ‫גוא הפך דכריו כן הוא כונח הכ״י ז״ל אך כמה דס״ל‬
‫וכן משמע מהא דאמרוכגמ'והתורה אמרה השביתו ככל‬ ‫לסטור דיש כואיהורראורייתא איפכא שמעי' ליה ומוכרת‬
‫דכר שאתה יכול להשביתו אלא תש לדחית דהתס אקרא‬ ‫לומר דה״ל דקרא לרכנן איצטריך לח״ש כעיניה כר״י‬
‫קאי דליכא גזרה אך אנן לדידן דגזרי' לכך לא חמת רבנן‬ ‫ךמחלכ לא שמעי' ליה דאין לו שעת הכושר כמ“ש הש״ה‬
‫שתפה כלל ומ״מ נראה דהדין אמת דכיק דמן התורה‬ ‫■כמה' חולין ע׳ש חהו הכרח כדכרי הרי״ק ז״ל דאינו‬
‫‪ .‬משכיתו ככל דכר לא הוי מהנקכתן לאסור אפרו וכיק‬ ‫'אלא איסודא דרכנן ועיין לה' יד אהק ז״ל אמנם מ״ש‬
‫שכן אס כא להחמירולשרוף ולקכור אפרו שפיר דמידהא‬ ‫כל הטור ז״ל דכתכ מותר להשהות הוא ל ‪ p‬טעמא‬
‫‪ ,‬לא שייך למיגזר כיון רעיק' הנאת אפרו אינו ‪ fih‬מדרכק‬ ‫רהחמירה תורה וכו' הוא מוכרח דחף דאץכו איסור אלא‬
‫ומעתה אזרא לה התימא של המ״א ז׳ל וכן העלה הח״י‬ ‫מדכריהם אסור להשהותו וכן משמע מדכרי הרא״ש ז״ל‬
‫ז״ל אך מ״ש לדע' סרא׳שז״ל דפ' כר״י ראסרצהלהחמיר‬ ‫דהא כתכ לטעמא רדילמא אתי למכליה אסור להשהותו‬
‫וט' וכת' הטעם משוס יסתס לן הנא כוותי׳כמה׳ערלה‬ ‫דאץ לומר דהתה אליכא דר״א אכל לרכנן דליכא איסור‬
‫ו«' הוא תמוה דהא ה״ל דכתרי הדרי אין סד'■ וכן כריש‬ ‫אלא מררכק מותר רליתא כיק דאית ליה רהלכה‬
‫פ' אין מעמידין דחה ‪ p‬התמא מפני מחלוקת דמסכת‬ ‫׳כחכמים מאי נפקא ליה כס' ר״א כיק דאינו להלכה אלא‬
‫פרה וכו' ומ״ש ועוד גם זה אינו מוכרח דלאידך תירוצא‬ ‫ו־אי רנפקא לן לס' רכנן דאף ראינו אסור אלה מדרכנן‬
‫דייכ״א שם כתמורה הוי הך מתני' דעדלה אף כרכק‬ ‫אסור להשהותו דרילמא אתי למכליה ולאו גדרה לגזירה‬
‫וכוותיה קי״ל וכמו ■שפסק הרמכ״ם כפ' י״ט מה פה"מ‬ ‫הוא ומהתימא על הרכ כ״ח ז״ל דרחה דכרי הכ״י ז״ל‬
‫יע״שותודהא הדא״ש גופיה פס' כפ'הלוקח כהמ'וכפי*‬ ‫ולענד״ן דהכ״י ז״ל לא כתב זה אלא מדקדוק לשק הרא״ש‬
‫כל פס"מ דהעור כקכורה ולאכשריפ' כהך גירס׳שהביא‬ ‫ז״ל אך הוא הכק דאיסורז מדאורייתא והואמכחדהתורס‬
‫רש״י כפ' ט״י דף ק״ד ע״א והנך חכמים ודחי■ לא ס׳״ל‬ ‫החמירה וכו' ושייך לומר כהאי' לא פליגי הרא״ש והטור‬
‫כר״י דאם רצה להחמיר וכו' ועיין להטור יורה תנה‬ ‫ז״ל דלדכק אינו אלא איסורא דרבנן ואפי״ה אסור‬
‫י‬ ‫סימן ש׳א ‪. :‬‬ ‫י‬ ‫להשהותו דדילמא אתי למכליה ושו״ר להפ״י ז״ל כסי'‬
‫‪ QJI‬כהבנתו כדכרי הרא״ש ז״ל הוא תמוה ולא ידעתי‬ ‫גי״ו שהק' על הכ״י ז״ל מה שהק׳ ה' כ״ח ז״ל וכתב דאין‬
‫מהיכא פשיטא ליה דנתכוון היא״ש זיע לפסוק‬ ‫י‬ ‫ראיה לזה ממ״ש הרא״ש וכו' דאיט אלא לס' ר״א אכל‬
‫הלכה כר״י כלל דאק כאן מקומו ודבריו כמרים דכא‬ ‫לרבנן מותר להשהותו וא״ת מאי נ״ל מיטה י״ל דנ״ל‬
‫להכריח דאף לרבנן שתפה חמורה ולכך לתדהו איכא‬ ‫לרכנן דמודו ליה ככדח בא״פ ל־ש׳׳י ז״ל לקאי אכל יראה‬
‫פירכא ובו' מהא דקאמר ר״י אס רצה להחמיר ולשתף‬ ‫כי היכי דרכנן מחייכי אאכילה מתייכי נמי ככ״י לכל‬
‫וט׳ולא פליגי רבנן עליה אלא משום דעיקרתנוכקכור'‬ ‫הטעמים ולר״ת ז״ל רקתי אאכילה א"כ גם כזית כא״פ‬
‫וגזתנן ליהנות באפרו רכלמ״ממודו כעיקר סתןדשתע'‬ ‫ייט אשור כי אם כאכילה ולאככ״יעכ״לודכדיותמוהיס‬
‫חמורה וט' גס כס' הק״נ ז״צ כפי' על הרא״ש שגג כזה‬ ‫וככרא' רלא ראה סיום דברי הרא״ש ז״ל דכתכ כשכר‬
‫דכת' הא דנת' הרא״ש ז״ל לכך ראוי לשורפו הוא לצאת'‬ ‫שלנו דיש כו כזית בא״פ אסור להשהותו והיינו וראי לכל‬
‫יתהטסקי' כר״י ולכךהק׳שס מהשהק׳יעו״ששהע׳כדע'־‬ ‫כטעמים וגם ההמ״ג כתב משם ר״ת ז״ל דעוכר עליו‬
‫‪,‬‬ ‫המ״א ז״ל ולעד״ן פשוט כמ״ש ‪:‬‬ ‫במ״ש לעיל ושו״ד לה' ק״ן ז״ל כפי' על הרא״ש ז״ל שתמה‬
‫ת מ ״ז ס*^יף י״א כטלכס׳וטיקהוא תנת‬ ‫כל הכ״י ז״ל וכמי׳ש לא יתכן לסבול ה־וחק דרצה לפרש‬
‫הטור ז״ל וכתב הפר״ח‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫כעדו■ עוד ראיתי לה׳הנז׳דרצה לפרש רמ״ש הטור‬
‫ז״ל דדעת הטור היא משום דכיון דע"פ אין להכטסווט'‬ ‫ריהורא דרככן הוא לנוקשה יע״ש והכ״י ז״ל כעצמו פי'‬
‫אק להתיר נפחות מס׳ וט' ה״ה נמי לאחר זמנו דסא'‬ ‫דאתי על התערובת וגס לשיטתו צ״ל דקחי לטעמא‬
‫בחרא מחתא מהתינהווכי' יעו״ש יחחר המחי' נרא' תה‬ ‫משום דהחמירה תורה כמ״ש הרא״ש ז׳״לוא״כ הוי סתיד‬
‫לא יתכן ואישתמיטיתיה להרב רכת הרא״ש ז״ל כפהקיו‬ ‫דדיה אדידיה וה' ז״ל הק' על הטור ז״ל מהרא״ש זל ולא‬
‫שכתב דלכך לא קאמר הלכה כר׳יש דליהוי משמע ככל‬ ‫מדידיה ומוכרח לומר כמ״ש לעיל ודוק ‪:‬‬
‫דכתו אלא חמך לאח׳זמנו קאמ' וט׳והייט דכלהאמוראי'‬ ‫‪ TD’D‬ת מ ״ ה ס ‪ 7‬ף א' שורפו או פוררו‬
‫לא איית אלא כדברי' שהוא חידוש כיפך ש^ האיסורים‬ ‫וכו' כ; הוא לשק■‬ ‫י‬
‫אך חמך מו' שעות שהוא ככלל כל האיפות' למד כדאית‬ ‫הרמכ״ם כהסכמת כל הפוסקים ועיין מ׳׳ש המ״א ומה‬
‫ליה ולמר כדאית ליה לא איכפת לכו והכי משמע מלשק‬ ‫שתיק הוא תמוהדא׳יכ אמאי מהדרו ליס רכנן צר״י איט‬
‫הטור וכרמזיס שלו דרכא לא קאמר אלא כלאחד זמט‬ ‫עותר לשנות כיק רמעיקרא אמת כל סנקכדיס לא ישרפו‬
‫אכל הך דו' שנטח לא איירי כיה כלל יע״שגס מ״ש לדעתי‬ ‫ואיהו פליג אלא ודאי דכא ד״י לונלראםרצס לשרוף ולנהוג‬
‫הטור דמאי אתה לאשנטעי' דמוקר כר״ש וכי' לא ק"מ ‪,‬‬ ‫דין נקכ ‪ p‬לקבור האפר רשאי לכך אמת לו דאינו נטתר‬
‫דאפש״ל משום לר״י הוי בששים מדאותיתא ונפקא מינה‬ ‫משוסגדרה וכן פידשי כהרייא כגמ׳שס ולעד״ן לומ' לעיקר‬
‫לספק'ראותי'אך לר״שיהויספיק' ררכק אך מה שהקשה'‬ ‫■קקושייא ע״פ מאי דאמת' שם כתמוי־ה דסאורג מצמר‬
‫הש״ס מהא דאמד רבח דקניס וכו' הוא תמוה ל ‪ p‬נ׳ל‬ ‫ככור ידלק ואף שהוא כקכורה משוס דחייש להקלה וכמו‬
‫דנפ״מ להיתר הנאה דלר״י כיון רכעי ס' מראותיתא כל■‬ ‫שפירש״י שם וא"כה״נאףדדינןכקכור' כיון דאיב' למיחש‬
‫דפתית מס׳קוי הסוד כהנאה ג״כ כיון‪.‬דלא נפיק מחצי י‬ ‫לתקלה מודו רכק דכעי שתפה ולומר דאפשר כמפרד‬
‫שיעור‬ ‫‪36‬‬ ‫לו‬
‫יגד‬ ‫י‬ ‫א׳ת‬ ‫^;ל‬ ‫אברהם‬
‫והייט נמיילאתטכמתני׳אלא היתי הנאה וא״כלאשיין‬ ‫שיעוי אך לי״ש דאינו אלא משום קנסא לא שייך כויויסוד‬
‫למיקנסיה אלא כיוצא מתחת ישראל דשייך כיה עכידןן‬ ‫הנאה והיינו דמקשה שפיר והא קנים ר״ש לאוסת בהנא'‬
‫אכל כיוצא מתחת עכו״סנההיאדהתוס' וכההיא כדייתא ‪.‬‬ ‫יתיק לא קניה אלא כעיניה ולא תערוכת וגו׳והייט דה״ל‬
‫דחנות לית לן לאוסת דלא שייך למיקנהיה כיון דלאו כר‬ ‫להטור ז״ל דכיץ דנתערכ כטל ביוב א״ב לא שייך קנהא‬
‫׳‬ ‫עכירה הוא• ‪:‬‬ ‫■‬ ‫;‬ ‫כיון דיכול לערכו ולכטלו ומהאי טעמא אהיינן לכטלו‬
‫סימן תנ״ג סעיף ח' וכשעתהדחקמותדלקת‬ ‫לכתחלה מנשי אותו כשאר איסורי; כמ״ש הרא״ש ז״ל‬
‫וכולי וכתכ הת״א ‪ t‬׳ ‪i‬‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫ואמטו להכי כת' הטור דכטל כששים כמו שאר איסו ‪p‬‬
‫והרפ״ק ול דלא מחזקי'איסוראילתתי ואף דאמרינן התש‬ ‫ומעתה ר׳י דמתיר לר״ש משוס דס״ל דלא קניה ומוקי‬
‫נדם לתתי ה«ט ככרכין אכל לא ככפרים וכמ״ש כפ'‬ ‫מתניתין כר״י כאקמתא דר'‪ ,‬אחא כי יעקכ יהא דהדר‬
‫כ״ש כ״כ הק״י ז״ל אך ממ״ש הדמכ״ס כפי״ו מה' ט״א‬ ‫מיניה משום לאוקומי הך כיייתא כר״י ור״ש חהו דקאמר‬
‫רק א' משמע דאין לקלק כזה וכן הוא משמעית המשנה‬ ‫בגמ' והדר כיה מההיא דתניא וכו' אך לר״י אית ליה‬
‫יע״ש וככר ראיתי לה' קוו״; ז״ל שש שכתכ דכרייתא \‬ ‫שיטייא אחרינא וכן יש להכייח מהא דכת' התוה' ז״לשם‬
‫משכשתא ע״ש שתמה לדכייהס והעמיר כדעת הט״זז׳ל‬ ‫כפ' כ״ש כדעת י׳ת דרכא ק״ל כר״י לגמרי והא דלא‬
‫וכ"נ מהא דאמרו כצקות של גדם ממלא כייהו והתם‬ ‫קאמר הלכה כר״י דלא אתי למיטעי מקא ממט משוס‬
‫כסתם גויס דלתתי קאמר אלא יראי משום דלא מחזקינן‬ ‫^אמר דכא גומה דקניס ר״ש וכו' משמע דלר״י לק״ע‬
‫איסורא דלתת כדרך שנתחלק אך מדכרי ת״ה שהכיא‬ ‫דאיכ' למימ' לדידי' דר׳ש לא קניס ומתני' כאוקמ' רר״א‬
‫הכ״י משמע דכמקוס דלתתיהד חמזגמור וכמ״שכמ׳יא‬ ‫‪.‬‬ ‫כר״י וכאמור ודלא כהפר״ח ז״ל ‪:‬‬
‫ז״ל רש לדחות דקא הקם דכיון דעושי; קולת נקייה כ״כ‬ ‫ו ר א י ת י להרכ מ״ק ז״ל שתי^ רמ״ש דכא כר״ש‬
‫ער שמזיינין כו הצקר חוששי;ששהוכו כלתיתו ערשנתחמץ‬ ‫למעוטי מו' שעיתדפסיק דכא גופיה כר״י‬
‫משא״כ כסחס סולת אמנה מרכרי הכ״י הי׳תקז אין לחלק‬ ‫ונא כטיל כס' מטעמא דילמא וכו' ואחד המתי' זה לא‬
‫כזה דשם כת'לאסור הרכש משוס רמערכין כו הסולת‬ ‫יתכן כלל דהעול והרא״ש פסקו כהדייא דמו' שעות הוי‬
‫דהוא חמץ גמור כיק דלתחי והכיא ראייה מדכיי ת״ס‬ ‫כשאר איסורי; גס הרא״ש ז״ל כפר' כ' תנ״ז כת' דכיון‬
‫הנז' ע״ש וגס החולקי' שם להתיר הרכש הוא משום‬ ‫רהחמירה תורה לכך החמירו כמשהו וכו' ולאכת׳טעמא‬
‫תתכטל וכו' ע״ש אכל לכ״ע מחזקינן כו איסור קמץ‬ ‫דיש לו מתירי; ומוכיח דה״ל כדעת המרדכי ז״ל דכיון‬
‫ומעתה נ״ל הא דאמד' כצקות של גויס ממלא כריסו‬ ‫דתווי לאיהו' לשנה אחר' לא הוי יש לומתיי״ןוכ״כהיפ״מ‬
‫מהן הוא רוקא דכקיאי כלתיתא והיו עושי; כו מיס שהין‬ ‫ז״ל הק״א וכ"כ המ״ק הק״ט ;‬ ‫‪.‬‬
‫כו כדי להחמק גס הגרם שלהם לא היו עושי; אלה כדי‬ ‫איך כאמת הא ‪.‬ק״ל לדעת ■הטור ז׳ל דכיו; דלר״ש‬
‫הלתיתח אך כזה״ז שאין כקיאין יש לחוש ולעד"; דמטעס‬ ‫י מיהת הד כשאר איסורי; א״כ אמאי מוקי סכית‬
‫זה השמיטוהו הרי״ף והרמכ״ס זללהך דכצקית וכו׳דכיו‪:‬‬ ‫רב דוקא כר״י ולא כר״ש ומ"מ כמיט אסור משוס דדמי‬
‫דהאידנא אק כקיאין מחזקי' כו חמץ גמור ולפ״ז צ״ל‬ ‫לשאי איסומן ואפשר יס״ל דלא הוי כמשהו אלא כאיסו'‬
‫דמכיר כגרשאיני לותת לוקח ממט קמח אף שאיט משומר‬ ‫דאורייתא אכל כאיסור דדכנן מודה רכ דכטל דהא ר״י‬
‫למציה ומאי דכתכ טורי זהכ ז״ל דלח מחזקינן‬ ‫גמי לא פליג אדרכנן אלא כדאומיתא וכי׳כהכנה״ג כי״ד‬
‫איסורא הוא קאי על הטחון של מיס דלא מחזקים‬ ‫סי' צ״ח יע״ש אך מהגמ' דפ' משילין דף ל״ח משמ' דר״י‬
‫שניתז עליו מים מן הטתו; וכמ״ש הרכ לעיל מזה דצדיך‬ ‫דס״ל לא כטיל אף כדרכנן קאמך דלמימ דרכנן קאמר‬
‫שמירה לזה ‪:‬‬ ‫■‬ ‫ליה יעו״ש ועיי; להר' שע״ה כפ' ט״ו מה' מ״א ינט״ש‬
‫‪ fO’D‬תנ ״ ד ס ע י ה א׳ אין יוצאין כפת סוכק‬ ‫כדתה דכדי הכנה״ג יעו״ש אכל חפש' לומר דאף דר״י‬
‫ולאכפק מורס; כתב‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪.‬הכי ס״ל רכ לא ס״ל כוותי' לגמרידכיון דרכנ;לאמתממ‬
‫המ״אזל מוכחקצתדכאלידי חימקדהיינוהסוכיןדיוצאים‬ ‫‪,‬‬ ‫כיה לאיסור משהו ‪:‬‬
‫כהם כפסחסוכין ומויסןלרעתהדי״ף וחח״ככת׳רקליפת‬ ‫‪ [D’D‬ת מ ״ ח ס^יך‪ .‬א' חמץ של עכו״‪-‬ם שעכר‬
‫חפש׳ דמחמץי וגס ‪-‬הי ‪-‬תפש‪ -‬וכו‪, 1,.:‬‬
‫החיטים היינו הסוכין ‪ -‬־‬ ‫עליו הפסק מותר אפי׳‬
‫ועיין לח' ק״ן כפיתשו על הרא״ש ז״ל רלא הכין כך‬ ‫כאכילה וכו' ולאפוקי מס'העיטור שהכיא הטורז״ל דס״ל‬
‫כרכיי המ״א ז״ל יע״ש והיינו טעמא דאקיוצאין כקוכין‬ ‫דאסור כאכי' ומותר כהנאה יעו״ש והקשה הפר״ח ז״ל‬
‫משוס דלא חזי לאפילה וכדתנן כמסכת חלה וכולי ורלא‬ ‫מהתוה' יה״ד וס״ג יע״ש ומהא י״ל לעני; הנא' אתמר‬
‫כפרש״י ז״ל וכת' הפר״ח ז״ל דשאני הכה דכתי׳לחס עוני‬ ‫נס מהך דאמדי' דר״י שרא להו למתכן הך חמירא דכט‬
‫•ולחם התמה לא מיקרי והכית ראיה מדאמרי' גכי כוכא‬ ‫מילא לא מכרעא כלל דאפשר להנא' קאמר ומייתי ראיס‬
‫דארעא יעו״ש ר״ל דאף דתית לן ג״ש דלחס לחס מחצם‬ ‫שפיר דכר״ש אתי דלר״י כיק דאסוד כהנאה אסיר ■להו‬
‫תקא דליהד שלכם אכל לענק דפטור מחלה לא ילפינן‬ ‫נמיזכן ליהנות כו אך מהך כר״יתא דחנות שהקשה הכית‬
‫דאוקי כאתרי; דהכא אהני לן עוני לרכות ולא מצינן‬ ‫חרש ז״ל היא קושייא חיקה והט״ז ז״ל תיק דפסק‬
‫למיגמר חלה מיניה רגילה קדא עריסותיכם דרך עיסה‬ ‫כר״י יעויק שס והוא תמוה ראם כ; אפילו כהנאה‬
‫שנו כאן וכמ״ש הרמכ״ס ולשיטה זו אסניטלסוכהואחייב‬ ‫נמי כיון רמקרא מפיק ליה ואפש' ליישכ דכריודכק‬
‫חזר לתוכה שפיר יוצא כה דלת דמיא ללחם חלה ומ׳ש■‬ ‫רמתני' לא קחני אלא היתר הנאה לומ' דלענין אכילה‬
‫הפר״ח ז״ל על מה שמצא כתו'כס' כ״מ ז״ל ואין זה דעת‬ ‫כר״י קי״ל דאסור כאכילה ומלשון הרכ העיטור זל משמע‬
‫הפוסקי' היא לפי מ״ש הש להסמיר כשיטת הפוסקיםי‬ ‫ראינו אלא דרכנן ונ״ל דכונר‪ ,‬כעל העיטור זי׳ל דכק‬
‫דילפי' מחלה לגמרי ואק כאן ספק הרכ מ״א ז״ל ושיק■‬ ‫ראמרי' דקנסוה כשל ישיאל מימר אמר דהואשל עכו״ם‬
‫לומד דהכי כונתו כמה שדמז לרין חלה ועיין להר' מ״ק‬ ‫ולכך קנסינן ליה אף של עכו״ס דאהור כאכילה אמנם‬
‫ז״ל אך מ״ש יאיה‪ -‬מכו?א דאדעאשיק■ לדחות דלא תימא‬ ‫להנאה אי; למקנסיהכ״כ דודאי לא יערים להנאה וכמ׳ש‬
‫כיק דחיט הלא לתעטג הד מצה עשייס כיון דכלילתו‬ ‫הנ״ח ז״ל גכיחמן שכיטלו לדננת הר״כ העיטור זליע״ש‬
‫■ רכה‪,‬‬
‫עד׳ עב‬ ‫‪w x‬‬ ‫‪ a w‬על‬ ‫‪n‬‬ ‫‪{< -‬כר ה ם‬
‫ואפאן כתנור מז׳ה אומר אץ יוצאק כהס כפסיו‬ ‫דנה לסם עוני קרינן כיה וכימיא י‪ '5‬האולז אוישליילד‬
‫מפני שהיא ־עשירה ול״נשמאחי שאין כהה שאי משקץ‬ ‫ניי! דהיא דרך עניית דאופק כלןדקע שפיי יוצא כו ודלא‬
‫אלא מים כלכדלסס עוני הוארוצאק כו כפסחוכו׳יעו״ש‬ ‫כ« שדתה סרכ מ״ק זל יחלה תוכיח אף דמכרכיןכמ'מ‬
‫ולכאורה הוא כנגד נמ׳ עדוכה כפ׳ החולן ד״מ ^אמר‬ ‫ולאי נהמא הוא סייכ ידוחק לומ' דכונתו כמ״ש ונם‬
‫לומר אע־־ג דחלטיה מעקיא כיון דהדי ואפייה כתנוי‬ ‫מהכרא מכי משמע וכן כגמ׳ דשכת אמיו שכן עני אוכל‬
‫לחם עוני קדינן ואדם יוצא י״ח כפסח וכן הכיאההרו״ן‬ ‫פתו כעיסה כלימה ולכך כת׳ הרמכ׳׳ם דאק יוצאק כפת‬
‫ז״ל ולומר דס״ל כס'התוס' דהתם ככלילתו יכה דהוי‬ ‫שוכין אלא כעיסה כנוסה שזה הוא דק■ עניית ואף מ״ש‬
‫עומ אכל כלילתו עכה כהא הוא דמעכוי' כפ' כ״ש מ‪-‬חם‬ ‫דש״י ו״ל פת קיכרשייך לפ' דהוא עיסה כלוסהאלאדניטל‬
‫עוני משום דהד מצה עשירה והרב ז״ל דחה האי _סכרא‬ ‫הדיה דהיינו הסולת והשאר מעורה אך מדכרי היא״ש‬
‫משוס דאף כלילתו עכה לא מיקרי עשירה כיק דאק כו‬ ‫ומטורז׳׳ל לא משמע הכי יעו״ש ועיין כס'הק״ניעו״ש‪- :‬‬
‫משקין ומינה הך דכפ' כ״ש מיידי כחלטו כמשקין כמו‬ ‫ןמ'^ ‪ 2‬יוצאים כמצה מסולת ^יה מהרמכ״ס משמ'‬
‫‪ .‬שכת' הרי׳׳ף ז׳ל עוד אפש' דכיק דלא היה כו משקה חץ‬ ‫י אף לכתחלה וכן סוכת מהכרייתא דקתני יכול‬
‫לאסור כאפאו אח"כ והך דפ' כ״ש מיידי דלא הדר אפייה‬ ‫איע יוצא אלא כפת הדראה ת׳׳ל וכו' ואפי' כמצתו של‬
‫וכ"כ התוס' כס' החולן כמבואר כסוף לשונו אלא דכלזס'‬ ‫שלמה וכ״כ המ״ק ז״ל וכן נמי מוכח מהכדייתא דקתני‬
‫צריך כיאור ולפי שקשה לזה דכיק דלא נאפה אח"כ אינו‬ ‫יוצאין כפת נקיה ופת הדראמוכסריקין וכו׳ אעפישאמרו‬
‫קרר לחם דאיט חייכ כחלה וא״כ היני ממעטי' מעוני‬ ‫‘שאין עושין ואי הכיייתא אית לה דאין עושין פת נקיא‬
‫דמשמע דהד לחם ולכך כת' ונראה כעיני וכו' ר״ל דכיץ‬ ‫־אמאי לא תני אעפ״י שאין עושין וכן נמי מוכח מהא‬
‫דכלילתו עכה אף ידעתו אח"כ לחולטו ואיט אופה אותו‬ ‫דאמר רכא מותי ללתות דתניא יוצאין כפת נקיה והיינו‬
‫כתנור חייב כחלהוכ״ב י״ת רל אלא שהוא ז״ל כת' טעם‬ ‫ע'י לתיתא ולא אמרי' יההיא כדיעכד איידי והא דלא‬
‫אחר משוס דמשעת גלגול כפר נתחייכה וכו' ונ״ל משום‬ ‫הכיא דאיה ממצתו של שלמה דאפשי ילאו ע״י לתיתא‬
‫דאזיל לשיטתיה דלא אזלינן כתר כונה אכל הרב שה״ג‬ ‫הוא אלא לוקת תטים נאים ולוקח הסולת שבהם אבל‬
‫ס״ל כרעת הר׳ש שהכית הרא״ש ז״ל דאזלינן כתר כונה‬ ‫הא דקתני פת נקיה משמע אף דאינה סולת ואפילו‬
‫דמיירי דדעתו כשעת גלגול לאפות אותה כתנור אכל‬ ‫סולת אינו נופל עליו לסון נקי אלא אם תאמר דשייך‬
‫אח״כ נמלך וכו' הכל אם כשעת גלגול דעתו הוא שלא‬ ‫סולת שאיט נקי כגון דאינו מילתת והא דכתכ המחכר‬
‫לאפות פטורה ואהא קאמר אף דדעתו להכי מ"מ כיץ‬ ‫מסולת נקיה לאו דוקא דהאידנא אין לותתין אלא‬
‫דכידו לימלך סיישי' וחייב כחלה ושוב ראיתי כשיטת‬ ‫מסולת דחטים נאים ולא דמיא לפת נקיה כמ״ש ועיין‬
‫י״ו הא' שכתב דגייס כפ' החולן לומר שמותר לאוכלו‬ ‫■‬ ‫להפד״ח ז״ל ז‬
‫'‬ ‫כפסח ‪:‬‬ ‫י‬ ‫י'‬ ‫‪ 0‬עיו» ב' עיסת הכלבים כזמן שסדועיסוכו׳משנה‬
‫ו ר א י ת י לה' ז״ל שהכיא לשק ריא״ז ז״ל שכת׳ כדכף‬ ‫כפ״א דחלה והבד' הרמכ״ם היא דאף‬ ‫י ^י‬
‫דהיחלוק הוא כין נאפה וכק לא נאפה !‪ 1‬א‬ ‫רדארה היא כעי' שיתכוין לשם אדם כדי שיהא משומד‬
‫דהוא ז״ל ס״ל כרעת הר״ש לגמרי דהיכא רנתכוקלתולטו‬ ‫צשס מצה וס' הי׳שז״ל לדעתהגה׳דאף ילא שמי אותם‬
‫ולא לאפותו אף דבלילתועכה פטורה וצ^׳ל דהךדמעטינן‬ ‫לשם מצה כיון דדאויה ‪.‬לאדם וכו' והק' הפי״ס ז״ל מהך‬
‫כפ' כ״ש חלוט הוא מלחם וכדעת הרז״ה ז״ל עוד כחכ‬ ‫דחלות תודה יעו״ש והיב מ״ק ול כת' שה דמייא לעשאן‬
‫דיוצאין כמצה עשוייה כאילפס חע"פ שהדביק וכו׳נ ל‬ ‫למכוי דכיון ראית ליה נבילה וכו' ולעד"; דלא דמידשאני‬
‫דאף דהויכיקקודס שהרתיח לא חיישי׳ לחימק דבודאי‬ ‫התם מסתמא דמיכוין הוא כעת עשייתה אי לא מיזדבן‬
‫דע׳יי הרתיחה מעט הוא נאפה מעט ואינו טדידלהחמץ‬ ‫ליהוי לדידיה דחייה על ממוניה שמח לא ימצא לקוחות‬
‫ולא דמי למכושל כמים דהמים ייתיסו קודם הקמחוכית‬ ‫ויהיה מוטל כאשפה אכל הכא מסתמא לא נבלה כדעתו‬
‫דהרלהופושרין חחדין ומחמיצקהקמח וכן פרשיפ׳כ^ש‬ ‫ריוצא כהם דהא עשאה אותה לאכילה פלכים ולית ליה‬
‫י דט״ל ע״כ וכן הוא מכואר בגמרא כהא דמקשה הש״ס‬ ‫נכילה דיפיים הכלבים אלא משום דאית לן הואיל אמייגן‬
‫לר״ל מ ק ברייתא דקתני יוצאין כמצה עשיייה כאילפס‬ ‫דיעשה אותה כי״ט ולא איצטייכו לומי דאית ליה נכילה‬
‫ומוקי להכה־תיס וכו' ולפי מאי דה׳דדמיידי כהדכיקוכו'‬ ‫אלא למאן דלית ליה הואיל וכיון דמוכיח לומד לדעת‬
‫היכי קתני יוצאין דהא חיישי' לחימק אלא ודאי כמ”ש ‪:‬‬ ‫המק' התם דאיירי בנתכוק נמי לשם אדם מנ״ל לומ׳דלא‬
‫ל כ ת ב היא״ש ז״ל משם ויב האי דהך דפ׳נ״שמיידי‬ ‫קאי הכי לדינא גם מ״ש לחלק רוקה התם משום דכעי‬
‫כסלטו כשמן הילכך אין יוצאין כו כלילה הא'‬ ‫שמוי לשם זבח ובו' אבל הנא דלא פעי שימור כלל לא‬
‫וכו' וחלוטה שחלטו כרותסין יצא כו אם סזד ואפאו ע"כ‬ ‫כעילשם מצה וכו' אינו כלום רגבי כלבים נמיבעי שימור‬
‫וכדור הוא דמ^׳ש אס סזר ואפאו אינו תנאי למ״ש יוצא כו‬ ‫מחמן דהא קאי עליו כב״י וב״י כתוך הפסח וגם נמי‬
‫דא׳׳ב אמאי איצטרי' לאוקמיהק דפסחיס כשמן לוקמה‬ ‫חסוי להאכילו לחיה ולבהמה וה“ה לכלבו והד ממש‬
‫כשלא סזר ואפאו אלא ודאי דכעי לומר אס סוד ואפאו‬ ‫דומיה דח״ת דקיא לא כתי' דכעי שימוי לשם זבח אלא‬
‫לאפוקי מחלת המשרת דלא מיקרי לחם כלל הוא משום‬ ‫יהיו משומיין מסמן שיהיו יאדם לזכח ה"נ יהיו משומרין‬
‫דלא סזד ואפאו וכן הוא דעת ר' אפרים זל והביאו הו^ן‬ ‫'צנחמז שיהיו יארס לכלכו ולכך כעי נמי לשם אדם שיהיו‬
‫ז׳׳ל ומעתה לא נתכאח דכדי הרא״ש ז״ל שכת' עליווצ״ל‬ ‫לאכילת מצה וכמ״שהפי״ח׳זל וכת׳המ״אז״ל דלהימכ״ם‬
‫דהכא מיידי ככלילתו עפה וכן' דמה הוצרך לזס^ כ]ץ‬ ‫אם כיק אפי' הוי פת קיכד יוצא י״ח וכאמת זה איט דהא‬
‫דהחילוק מכואד כדכדיו משום דלא סזד ואפאו וט׳ ונ״ל‬ ‫כתב הרמכ״ם דאיט יוצא כפת סוכין וכויאי אפילו כיץ‬
‫משום ההוק' לו כדכריו דאמאי לא קאמר ק דחזדואפאו‬ ‫' לשם מצה ולפי מ״ש לעיל דסוכק לחוד ופת קיכי לחוד‬
‫כי אס כפ' החול[ ולאאהךדפהחים רמשמעאףדלא הדר‬ ‫אתי שפיי ■ •‬
‫ואפייה ולכך כתב דפשיטא ליה דמיידי כעכה אכל הך‬ ‫חליטה וכו' הנה יאיתי‪.‬להי׳ שה״ג‬ ‫‪*I’VD‬‬
‫דפ' החולז לא כעי לאוקמי כהכי משוס דאהך‬ ‫ז״ל ‪.‬שכתכ תלען כיותחץ‬ ‫‪,‬‬
‫דק״ר‬
‫על‬ ‫דדדרםים ‪K )r r n 7 r‬־־‪n‬‬ ‫אברהם‬
‫דאיהיר מוקצה מייכק דאי מדאוייית' ליכא סילוק וא«‬ ‫דש״דדמהנילכל המנחית קאמר דמהנילפשת והתסאיכא‬
‫דבלילתו דנה ולכן הוצרך לאוקמה בקזר ותפאוקבלודאי ״ חמיה על מרכצים שלא השגיחו כזה והתוספות דפ' לולב‬
‫הגזול נתחכמושלא הביאו הן הייו^ ‪.‬לראייה לדכייהס‬ ‫אי כלילתו עכה מודה דלא כעי אפייה ודלא כהיפ״ח‬
‫משום דהתם דאימו לא עבר מדי ועין לקרבן העדה שס ■‬ ‫שכת' דרכ האיי י״לוהרא״ש פליגיכהכי ולאדמה שהרא״ש‬
‫ושוב ראיתי לסר'כי י״ד סי' שים שהמא לסירוש' הלז ופי׳‬ ‫ז׳ל גופיה השכיס דכרי רכ שאיי לדכריו וגס קשה דאיהו‬
‫‪,‬‬ ‫דכתמיהא קאמריעו׳ש ‪:‬‬ ‫נופיה כתב דמיקי הן דסלת המשרת כרנה ד»מ״נ דאי‬
‫סימז תנ״ה כ?;יה א' אין לשין אלא כמיס‬ ‫ת‪1‬ד ואפאיאפי' רכה נמיואי לא הזר ואפאו אפילו עכה‬
‫שלט וכו' כת' הפר״ח‬ ‫י‬ ‫נמי דלרידיה מכל תלוי כאפייה ויש ליישב כוונתו דהוק״ל‬
‫ז״ל ח״ל איכאלמידק שהרי לא כד׳׳ו פסח וכו' ולע״דאיט‬ ‫כדכרי הדא״ש כמ׳ש ולכן ר״ל דמשמע ליה דכולס מיירי■‬
‫מוברח דמא אף לזמן רבא מקדשין ע"פ הדאייה וכמ״ש‬ ‫כאפייה ואפ׳ה קאמד הן דתלת המשרת מיידי ברכה■‬
‫הרמב׳יס כפ״ה מקידוש מהדש וכן מגמ' דד״ה דכ׳א‬ ‫הרי אף דמיירי כאפה אח"כ לא מקרי לחם ומ״ש כ ‪.p‬‬
‫מכי מוכח ינט״ש ‪:‬‬ ‫דהקולז דמייריאפי׳עכה ט״סוצ״ל אפי' דמיירי ריקא כעכ'‬
‫כתב הרפי׳ס ז״ל להק' על ב״ח ז״ל ח״ל המ‬ ‫אדככרכתכתי חה לא יתכן דשם מיידי דוקאכענה וגם‬
‫מוכח כהריא וכו' דאץ למס תקנה דאלת׳ה‬ ‫ליכא מ״ד דאפ״ה כתנור לא מהני כרכה וכעיקר דכרי‬
‫כשלמחר אייתו כ״ע סצכייסו פשוט שנשאר להה מיס‬ ‫הדא״ש אינו מוכרת וכאמור ו‬ ‫■‬
‫וכו' או שלשו ממים ידועים וכו' יעו״ש פונתו למק' דאי‬ ‫ודע דכידוש' קאמ' א"כ מה ת״ל לתם עוני פרט‬
‫כמ״שהכ״חדאיכא למיחש שמא נתערב עם מיסשנשאט‬ ‫לתלת המשרקולתשישה וכפ ק דחלה חהןמתר ‪-‬‬
‫אחד תחלת סלילה א"כ מאי מיית• ראיה■הראיה■•ל דאס‬ ‫דסשופגנץ וכו' קאמר מאי איהקריטין חלוט דשוק ומאי‪:‬‬
‫נשאבו מבע״י לא מהני מהא דמייתי דאייה הר״א ממק‬ ‫מלת ממשית חלוט דמוי ע"כ ומדקאמר כחלת המשרת‬
‫ז״ל מהן ^פוניא וכו' לימא דלעולם אם נשאבו קודם‬ ‫דמוי משמע יחלוט דשוק הוא כמשקין נדי שיקפצו עליו‬
‫תחילת הלינה מורןמן מיד ואפ״ה מייתי ראייה הר״א‬ ‫זכיני וא"כ מדכר כדור דכפ' כ״ש דמיעטו חלת המשרת‬
‫ממק מסן דפפוניא משום דלא ש־ין למימך דלשו ממיס‬ ‫מלחם ננוני הוא משום דהוא חלוט שלא כדברי רב האיי‬
‫שהיה להם דאיכא למיחש שמא נתערב עם מיס שנשאט‬ ‫ו״ל ור' אפרים ז״ל והא דלא העמידה כחלוט דשוקדעשוי‬
‫אחדתחילת הלילה ולדיעת הב״חאפש' לדחוק דמאי דנת'‬ ‫כמשקהמשו׳דא״כמאי איייא חלוט אפי'אפוי נמי ובריית' ‪,‬‬
‫הדא״ס שלשו מהמיםשבבית שנשאבו ביוסר״ל עישישאט‬ ‫סידושא אחא לאשמעי' דלכן לא קתני מן דנילוש במשקה ■‬
‫עתה נילושו מיד אן מה שהוכיח מדברי הרא״ס ראיתן‬ ‫‪,-‬‬ ‫וניט שאמרו שם דאיט יוצא כו יעו״ש ‪:‬‬
‫שנשאבו בעוד היום מותרין לאקר צינה מהא דנר‪,‬כ על‬ ‫הפי״חזל ראיה לדברי הרו״ה מכאןיש לדחות'‬
‫הסמ״ג‪.‬פי' עם כמיםשנשאבו כתחילת הללה וט׳לע״ד‬ ‫דמיירי כנאפה אמ"כ דמה אולמיה משישדילן‬
‫אין לו מובן דכת' כן משום דכא לאפוקי מים שנשאבו‬ ‫דהעמידוה כהני ואדרבה מצאתי ברייתא בתוספתא דפ״ג‬
‫כעוד היום להרא״ס‪-‬אין לי תקנה ולא שיין לומר דאיסור‬ ‫רפסחים ■מפן דבריו ו!"ל אין לשין מצה'כרותחין מפד‬
‫זה לפידשי כיון דעבדו עליו יב שעות ואולי דאזיל לשיטתו‬ ‫שהן חולטין אין לשון בפושרין מפני דמתמציןומדברכיול‬
‫דמפרש לרעת רש״י אס לנו לילה אחת שלמה אף דאיט‬ ‫דמאי דקאמר מפני שהן חלוטין הוא• לענין עוני דאלו‬
‫■י״ב שעות מותר וא"כ אמאי לא פי' דמיירי בנשאטקודם‬ ‫לענין לחם כיק דבלילתו עבה וגם נאפה אח"כ כתטד‬
‫‪,‬‬ ‫התחלת לילה וח״ק ‪:‬‬ ‫כ״ע מורו דהוי לחם וגש זה הפן‪,‬דברי ה״ר אפרים ז״ל‬
‫ל' כשידה כיון שיש בה נדעם מצה וכו׳כת'‬ ‫דאף ברותחין קאמר דהוי עשירה וצ״ל לדעת כגאונים‬
‫הסד״ח זיל דהראכ״ד רס״ל דלא עבדי'‬ ‫י‬ ‫‪1‬״ל דאין לשין דחיישינן כיק דנחלש אין סוור ואפאו ולא‬
‫תבלין כעיסה מטס חימק ודלא כה״ה וכבד הכרחון‬ ‫מוי לחם‪.‬ודאי תה דוחק גדול אך לדעת ר״ת והרא״ש‬
‫כסי' תס״ב כדבריו ומה שהק' הר״ב מ״ק ז״ל דאמאי• לא‬ ‫יל יתיישבשפיר ולא עוד דמשמע מלישנאדכריית׳דכלילתו‬
‫י השיט בפ״ה לא קשה דסמן אמהשהשיגו בכאן ואף לדעתו‬ ‫עבה דומיא דאין לשין בפושיין ודו"ק ‪:‬‬
‫ליקשה דאמאי לא השיגו אחר דהשיג כה' מעה״ק וראיתי‬ ‫ס ^י|? ך' אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה‪.‬‬
‫לה' ז״ל דכיג שכת' דהתם דנתן תבלין ממכות ובפסח‬ ‫וכתב כפר״ח דמ״ן בס'כ״מ ראם הוציא‬
‫הוא דבר מיעט ע"כ והוא תמוה דהא אמיי' במנחות‬ ‫מצה מרשות לרשות אין יוצא בה י״ח והש־גו הרבדאיכא‪.‬‬
‫למ״ד בתר מבטל אזלינן אוקמיה האי כמיתא דלא אפיש‬ ‫סילוק בין גזולה לזו כמ״ש התום' בס' לולב הגזול וכולי‪.‬‬
‫ב‪.‬ה תבלין וכיק דהלכתא נוותיה מוכרח דאיירי ‪.‬במועט‬ ‫ועלה כריעתי לומר כדכריו דוקא גזילה דכשעה שהוא‬
‫ועיר דתוהפתא דקתני יוצאין במצה מתובלת לא משמע‬ ‫עושה מצוה הוא גמר המכירה שאינו יכול למחזיר אותה‪,‬‬
‫דהיא מועט והקושייא שהקשה על הכ״מ ז״ל לא ק' דלא‬ ‫ודומיא למאי ראמרי' דאינו יוצא בטבל אבל האי ביעת ‪.‬‬
‫קאמר חרידן הס אלא כוונתו דיכיל לשומרה כנט מים‬ ‫אכילתו אין כאן עבירה והא רלא כתבו התוס' מכי משום‪.‬‬
‫ופירות דהא התירו להם טשרין ביק מטל לשימק ובכאן‬ ‫דהתם נמי דאף בשעת ממצוה איכא עבירה דלא ידבק‬
‫נמי לא קשה דלשיטתיהאזיל דמי פימת ומים יכול לשומרן‬ ‫בידן אן מגמ' דירוש' משמע כרעת סכד׳הכ״מ וב״במפרי״ת‪.‬‬
‫מחימק אבל דעתהראב״ד ז״ל גם במים ופירו' אקיכולין‬ ‫והמ״ק ז״ל כת' דפי' כתמיהאוכו׳ינט״ש ולע״ד נר' רוסק'‬
‫לשומק והא דאמח' מגבלה במים זריוין הן אבל גבי‬ ‫ופי' הירוש' הוא דוקא גבי קריעה ביק דהיא מצוהדרכנן ‪.‬‬
‫תבלין לא מהני זריזי! אן קשה לזה מהא דכת' הראכ״ד‬ ‫אמרי' האי חילוקאאבל גבי מצוה דתוייית' כיון דאיסורא‬
‫הובאו דכמו בס' תמים דעים הי' כ״ז דמצה של מצוס‬ ‫דאוריית' הוא לא אמרי הכי שכן אני אומר ראם מוציא‬
‫‪6‬ק טתנץ בה מלח מפני שהיא כתבלין ומצה עשיר' היא‬ ‫מצה מרשות לרשות אינויוצא ובו' ומכי איקא בגמ ‪p‬כפ'‬
‫אכל כשאר לחם מותר ע"כ המ משמע מאי דאסור הוא‬ ‫אלו עוברין גבי הא דאמרי' אין מכיאין נסכיה מןהטבל‬
‫מטם מצה״עשירה וכמו'שהכין ה״ה וניל דאה״נדמקרי;‬ ‫משום אישורו מחמת גופו אכל מוקצה מחמת ר״א והוא‬
‫מלס ע*יה אכל אסור אף לקאד לחם משום חמק וכן‬ ‫הוא דעבר הרי חילוק הירוש' וא׳׳ה מדייק הש״ש מכאן‬
‫משמע‬ ‫י‬
‫עג‬ ‫יגל‬ ‫חידרטים על ה?‪5‬״ע א״ח‬ ‫אברהם‬
‫ונדרים לא שמיע להו הא ^אמר ר״א לר״י וסדי הוא‬ ‫»םמע מסא‪r‬דכת' רכל בו מהמו והביאו הכ״י דל ח״ל‬
‫עוכר וכמ״ש סוא עצמו ככאן אכל דיכ״כ ממקומו הוא■‬ ‫שאין גותניןהמל׳יתכלץ דכמתחין דמו וחם נ ק וכו׳נאס'‬
‫מוכרע ודלא כהתי״ט שכת'‪ ,‬כודאי מאי ‪p‬אמר סש״ס‬ ‫ואם נתןיכה מלח מענו תאפה ימיר ונאכל' וכי' הדי הדבר‬
‫דכ״ע טוכת הנא׳אק ממק סואקאי לר״א ור״יאכלדיכ״ב‬ ‫מזר תגשוס‪ .‬אלהיד ‪ pn‬אית‪-‬כיה וגם מזה משמע דלא‬
‫כודאי הפי ס״ל וכן מצאתירפירש״יכחולין ^'ל ע"כ על‬ ‫שתלרבמוננע דיעכדכ״א כמלח ולא כתכלץמשמ׳דתכלץ‬
‫הא דאמדי' דיכ״כ ס״ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו‬ ‫‪1‬אף דיעכד אקוד אפי׳ מעע דהוא חם יוהד ממלח ודלא‬
‫דמיין ופירשי ז״ל טכה כהס ככק והיינו משוס דטוכיד‬ ‫כהמ״ק שכתכתי והיור‪,‬ר חמיה' לי על הכי זל דפי' השגת‬
‫הנמס א"מ דאי ממק ודאי לא זכה עד שתכה לו כעלים‬ ‫הדאכ״ד ז״ל כמ״ש ה״ה ז״ל וכקוף דכריו ■כתב ומ״מ‬
‫ואף דפיר׳הכי שם ^ל״א ל״א דכעליו זכהלו וס״ל טובת‬ ‫ילפי' דתכלק אינם מחמיצקע״כ משמ' דה^ כדודלכ״ע‬
‫הנאה ממון לאו כדוקא הוא אכל אה"נ דמצי הכר טובת‬ ‫וסא ודאי ידע לדעת הראכ״ד ז״ל כמ״ש לעי' דכדיה ‪b‬‬
‫הנאה א"מ ועיין כמ״ש הד״ן שם דמאן דאית ליה כמי‬ ‫כי משם קדאכ׳ ד ז״ל וגם כפי׳׳כ מה' מעה״ק ■ אשד‬
‫שהורמו דמיק הוא משוס דטוכת הנאה ממק הוא תמוה‬ ‫על כן גדאה ככוונת היאכ״ד שאהוד משום חימ^ והך‬
‫מהא דאמדי' כקידושין דכ״ע טוכת הנאה אינה ממון‪:‬‬ ‫ירושלמי והתלה' איידי כנאפת ומעתה דכדי הפד״ח דל‬
‫ומתטת שלא הורמו כמי שהורמו דמי ועיון להפר״ח ז״ל‬ ‫תמוהים כמ״ש לא כדכדי זה ולא כדכדי זה ונו' והכיא‬
‫י״דסי' ה״א ה״ק מ״ז אך אף דס״ל טוכת הנא׳א״מ והכא‬ ‫ראיה מידוש' דהא ודאי לדעת הדאכ״דהירוש׳אה־יכנאה'‬
‫משום דלכ״עעיכר עליו אפ״ה לא אמדי' הואיל לאפייה‬ ‫ספת קה׳יד כמתוכלת משקין דהיינו אחר דנאפ' מטוגנ'‬
‫בשמן כמו הופגרן ולכך‪ .‬מק' הש״ה לכ״ע דהא יוצאין ■ משוס דהוי לקול' ולא אמדי' סואיל מדרכנן ומ״ש אי איכא‬
‫כהן קטן מותר לאפותה כמרדכי כתוכ אף דליכא כ ^‬ ‫הף לנתחל׳ היא ומשני כמתוכלת שומשמין וכו' והכי״ל‬
‫מותי הואיל ואי חתי וחזייה ליה ונ״ל דגם המרדכי לא■‬ ‫להראכ״ד דוקא ‪,‬דנמשח כשמן או מטוגן דניון דנכנה‬
‫התיר אלא לאפותם עם הפת שלו ולא לעצמם דהא אף‬ ‫השמן כגופוהי״ל כאילולשהכשמן ולכךאם תכל'כשומשמין‬
‫רכה מודהדאיכ׳איהור' דרכנןאכלכיק דאיתלןמערע'‬ ‫כשדה והשתא ניחא הא דהקשה הש״ס גכי חלות הודה‬
‫אשה וט' מותר והתם‪.‬דוקא משום דאי מקלעי ליה אורחים‬ ‫ידקיקי מיד תיפוק ליה משוס מצה עשיר' והע׳׳גדרקיקין‬
‫וחזי ליה וכמ״ש התוה' כביצה רכ״א כד׳׳ה עיסס יעו״ש‬ ‫אינו מושח אותם כ״ה אחר אפיוה וכמ״ש הרמכ״ם ואף‬
‫ולכך כתב דהכא נמי חזייס לכסן אם איתיה ודלא כמ״ש‬ ‫הראכ׳ד הכי ה״ל מדלא השיגו שם ואין לומר דמקשה‬
‫היכשע״ה ז״ל ח״א דנ״אע״ג דהטו׳מיידי כפסח ומשום‬ ‫הש״ה מחלו' תודה לחוד׳‪-‬דזה לא קשהדילמא נקט טעמא‬
‫כ״י התירו דליתא דהא אפשר ליה למיעכד כר״א דליכא‬ ‫דשי ‪ 7‬לתרוייהו ;‬ ‫י‬
‫איסור דרבנן ומ״ש דחף לר״א איכא איסור משום דאפשר‬ ‫סעיי‪ .‬ב' הלש עיסה כיו״ט‬
‫למפלגאליתא דכיק דעוכדככ״י לא אפשר למפלג׳מיקרי‬ ‫‪ .‬וכו׳לא יקראלה שם‬ ‫‘‬ ‫‪..‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫;‬
‫והכי נמי כוונת סתום'גם מס שהוכיחמהא דאוקירמכ״ח‪.‬‬ ‫עד שתאפה הלא הברתד׳׳א ומכואר כהלכות דהלכ'כלותיה‬
‫רכה כר׳יא ואף דאיפא איסור דרכק כהואיל ליתא חקא‬ ‫דחי"ל הלכה כרכי מחכידו שפהק כר'א ועייין להפר״ח‬
‫התם דכידו הוא ולכך אפי' איסוראין כו וככר כתכידכחי'‬ ‫זי ל שיישב דכדיו כט!כ טעם דהינו טעמא דלא יאפה‬
‫לשם מה אכל כאמת בעיקר הדין כיק דלא שכיח ‪ .‬לא‬ ‫'אותה משום דאדרבה היא עדיפא מהטלה כצונן שמא לא‬
‫אמרי' להתיר וכ"כ הפי״חומה שהק׳הר״ב מ״ק ז״למהף‬ ‫קזהד ויכה לידי איסור דאויייתא דמפקע לה מחלה ולכך‬
‫רביצה ד^‪ :‬כדלה שכיח אמה' לק"מ דהתם מיידי בכשר‬ ‫מפני תיקון חלה שדינן להטי'לצונן‪.‬ולא ח־ישי' ועיין כמ״ק‬
‫של גויים רהוא בזול ואף דמיידי כנכלס ממש לא קשה‬ ‫והנה לדעת הפד״ח ז”ל כודאי דעת ריב״כ הוא כדעת‬
‫רוקח התסדהךסואיל כא להתירלהו איסורא דרבקרכיק‬ ‫ק״ק דפליג על ר״א דאית ליה בחלה אין מצטרפין כתטר‬
‫דמעורכת עם שלו חד טירחא א יתכסו וליתכיה איסודא‬ ‫או נהל עד שישוט כתנור דא"כ הו״ל לפלוגי כהדייהו‪.‬‬
‫דאורייתא אך כיון דאפשר למיפלגא אסור מדרבנן ולכך‬ ‫וא״כ כפהח דאהיד למיעכד הכי מופקע מחלה ולפי זה‬
‫אמדי' הואיל וזסו כמוכדח דהא כיון דרכה מודה דאיכא‬ ‫מאי דקאמרי ת״ק ודשכ״ג כברייתא הכרות שנושכות לאו‬
‫איהורא דדכנן היכי קתני ונאפת כיויט לכתחילה אכל‬ ‫לעניין פהח חמוד אלא לענין חיוב חלה ודלא כדבריו‬
‫הכא דמדאורייתא אסור לאפיתה אין לט לסתירו על ידי‪:‬‬ ‫כהי' ק״ה ה״ה שכת' דמיית כפסח דמותר לכתחי' יעו״ש‬
‫הואיל דלא שכיח ומהתימה עליו דלא דאה דכרי התוס'‬ ‫גם מ׳׳ש דסא דאמרי' הואיל לחומרא ולא לקולא הוא‬
‫רב' הלו עוכרי; שכת' דבהואיל דלא שכיח לא שרינן לאפות‬ ‫מדרבנן ונו' משמע הנא מפ‪:‬י הקו; חלה שדינן וכו'‬
‫יעו״ש ויטד דלה דמי להואיל דרכה דהתס מידי רמקלעי‬ ‫הוא התיר לפ״ש ‪ ■f' p fi‬דכיון דאיכא איסור דרבנן לא‬
‫ליס אורחיה מאנשי חותס העיד דהא ניו״ט לא יכואו‬ ‫‪.‬אמרי' הואיל דאל״כ אמאי יטילנה לצונן אם‪ .‬קרא לה שם‬
‫אורחים והוא כבר כקש להיות כהן בעיר ולא מצא וסא‬ ‫וגס מנ״ל זה כדברי ריכ״כ לימאמשוס דס״ל טובת הנאה‬
‫לא אמדינן שמא כתיך התחום לנו כדאמרינן כפ ^ קמא‬ ‫ממון והא דלא דחה דכריו מהלכה אלא מכח דכי משום‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫דפהחיס דף י״ג‬ ‫דסית ליס דהלכס טובת הנאה ממון ימכח זה הק' הר״ן‬
‫ומ״י ‪ 2‬או גדול שטכל לקרייו כן דעת כל הראשונים‬ ‫ז״ל דילמא ר״א אית ליס טובת הנאה‪.‬ממון כיו; דהלכתא‬
‫אכל לא אמרי' אי כעי טכילוט׳כ״כ הדמכ״ן‬ ‫הכי הוי ומ׳ש דהכי אסיקנא כפ' האיש מקדש הוא קאי‬
‫והיץ■ ואני הדיוט חמיהאלי מהא דאמרי' כקידושץכפ(‬ ‫על מסשפסק הוא בעצמו לכס דכגמ׳דהתם אשיקאיפכא‬
‫האומר רכל שמרו לאו כמחוסר מעשה והכי נמי כיק‬ ‫ולזה י״ל משוס דאמדי' כקידושי; לימא כתנאי וכו' ודחי‬
‫יהאעדאי פליגי תנאי כהכי דכא ריכ״כ ודאי ה״ל' הכי_ ‪ ,‬דבירו לאו כמחוסר דמי ולא דמי ל^ דסגרלס ופתיחת‬
‫הסיכל דכשעס דשחט אותן כחק אק כידו לעשות ‪P‬‬ ‫וכן כנדרים דק' יישא להיפא לא אשכח תנאי דפליגי כהכי י‬
‫הגרלהיולפתוח ההיכליהך דאמר רכס דשוחט לערלים‬ ‫ואמאי אלא ודאי דמשמננ ליה דלינא הוכחה כלל ■מר״א‬
‫כשד ולא אמדי' אי כעי מתק; נפשיה משוס דכיק דמתו‬ ‫וליכ״ב דס״ל דטוכת סנאה ממון ואף לפירש״י דר״א ור״י‬
‫אהיו מתמק מילה אין בימ לעשוק וקוי מחוהי מעשה‬ ‫עליגי כטובת הנאה ממו; אפשר לקר! דהךהוגיא דקידושין‬
‫מ‬ ‫לז‬
‫ינל‬ ‫‪; o’cnTn‬ןר ‪ jrrn‬א״ח‬ ‫אברהם‬
‫ראב־ן כמי מודה כםך ‪T‬יאמרו ניל•הסיי‪T‬ןילו'רפאכפ׳‬ ‫אכל האי כיק דכמונרחהוא לטכוללטהד מטומאתווהוו‬
‫■צ״הדק״וילפי' מעה לאיסור‪.‬כ' אחים המפקידין לע‪5‬ין‬ ‫כיח ודאי אמת' הואיל ועוד דאממ' דיוצאין כמעשי כ'‬
‫כשד וגכינה משום חאמדו כל הסחקין וכיון מנוכדא‬ ‫אן־ דכתיכ ככל מושכותיבס כי^ דאי איטמי ופח־ ליה‬
‫דראכץ •דסילכתא נוחיה ה״ל דלא גורינן משום חאמוז‬ ‫נאכל ככל מושבית השתא נמי מיקח ככל מושכותיכס‬
‫קשה היכי מייתי הש״ס החס ‪ p‬מילתא דלא כהילכת^‬ ‫ואף ע״ג דאפילו אי^מי עדיין מחוסי כחיה אלא ודאי‬
‫אלא ודאי דאף ראב״ץ נמי ס״ל דאמח' ליה גכי שאד ^‬ ‫כיק דכידו הוא שפיד אמח' וכן נמי דעת הרמכ״ס כהך‬
‫אדם דאהוחסמשוס שהייה דגזח אף כדפוס משו' ד י א מ ד ו‬ ‫דישדאל שהלוה על תמצו וכו' דכתכ דאסקכעלו ומן אחר‬
‫וכו' אבל לא גזחנן נחתומין חטו שאר כל אדם כיק‬ ‫הפסת אוהד והייט דכידו לפדותו ואף לדעת התולקיט‬
‫דמסרימין דכקיאי לא טעי כהו והייט דקא מדמה הש״ס‬ ‫וה״לכיון דמחפי' ממוכא לא אמח' הואיל דו־א התם משום י‬
‫התם ל ‪p‬דסכאדהתםאמח' כשאין מכיחן מותרכמכיק‬ ‫דכיון דהדשית נחונה כיח לפחת או לא‪ .‬כיון דמתהיא‬
‫־ אסור‪-‬דסיישי' שמא יאכל של חכיח ולכך כשאין מכידק‬ ‫ממונא לא אמח׳ הואיל אכל הכא כיון דאיטמי מתוייכ‬
‫ימוקד רהו״ל גזיה לגזרה דגכייהו לא שי ‪ 7‬עיקר גזרה‬ ‫סוא לפדותו ולכך אמרי' הואיל דכל העומד ליפיית כפדיי•‬
‫אך אי כמכירקכגון אחין אף דמקפידיןאסורמשו׳דאמח"‬ ‫דמי וכן היא דעת רש״י ו״ל כפהתים דל״ת ע״ג כד״ה‬
‫יאמרו כל הסחקין־וכו' ואדרכה מהתם משמע ר\פךדעת‬ ‫א״ד כמ״ש כחלת מ"כ תח הואיל ולא תלתא הואיל ינטש‬
‫הרא״ש וסר״ןז״ל דאף לדכנןדס״ל הך חאמרוכל הסחקין‬ ‫פכא נמי כיון דמוכיח הואלטכול וכיח הוא אמח׳שפיר‬
‫וט' מחלק התם כין מניחן לאין מכיחן וק' ואמתי לא‬ ‫הואיל וה"נ כונת התוה' כפ' תמיד נשחט כמ״ש דמעשה‬
‫מחלקינן הכא כין כקיאי לאין כקיאי אלא דאפשר לומד‬ ‫דמילה חשיכ טפי ר״ל כיון דמעשה כחל דהא מתו אחיו‬
‫דשאני התם רדוכא אק מכיחן ולכך אין לאסור הכל‬ ‫כשכילו הוי מחוסר ימנשה ודלא כהיכ מ׳ק ז״ל דכתכ‬
‫אכל הכא דדוכא אין כקיאין הסח' אף הכקיאין כרן‬ ‫משוס מתקן הוא אכל כתישה לא חשיככיון ראפש׳כלא״ה‬
‫דמיעוט׳נינהו ‪. :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫וכו' דהשתא מיהא לית ליה עפר מוכן וחשיכ ‪ p‬מעשם‬
‫א ך דאיתי להיחש' שהביאו הך כחיתא דשאל בן זוק‬ ‫לכתישה וככר כתכתי כמ״א חהו דעת כעל המאור ז״ל‬
‫• לר״ג וחכמיסונו'והשיכוחאמרו כל הסריזןוכו'‬ ‫דלרכה דאית ליה הואיל אי איכא כהן טמא שפיר‬
‫הח ברור דאף ד״ג הכי ס״ל וא״כ היכי אתית הך עוכדא‬ ‫!אופין אותה לכתחלה אכל דעת הגאונים ס״לדלאאמח'‬
‫דראכץ אלא ודאי דהך מלתא ‪-‬רבנן גופייהולא קאיאלא‬ ‫‪,‬‬ ‫הואיל וצ״ע‪:‬‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫־‬
‫אשאר כני אדם וכ״כ הדפי״ח זל אלא דלכ״ז ללישנאקמא‬ ‫‪ fD’D‬ת ״ ס ־ ס ^י ף ף' אין עושין קחקין וכולי■■‬
‫דאסח בנחתום הר כן זונן נחתום וללישנא כתרא הר‬ ‫כן פסק הטור והרא״ש‬ ‫’‬ ‫י ‪- .‬‬
‫בע״ה ונ״ל דזהו דהוק' לו להרא״ש ז״ל דלא מצי לפ' הכי‬ ‫ז״ל אכל הח״ף והרמכ״ם זל לא פהקו להתירמשו' דמעשס‬
‫וננור מלישכא דקאמח מפני שהאשה שיהה ומחמצתס‬ ‫רכ אף שהוא נגד‪ .‬רכים ומ׳׳ש הרא״ש דמ״ש מהך מעשה‬
‫משמע ככע״ה מייח גם כן זונן מסתמא לא היה נחתים‬ ‫דר״ע דקאמר אי לאו עוכדא וכו׳׳ני״ל דשאני התם משום‬
‫דאכר ממונה של כית ד׳יג היה כמ׳יש כש״ס דמ׳יט וכית‬ ‫׳דד״ע דמדיה דפלוגתא הוא דעכד מעשה וסהניס עמו‬
‫רללישנא קמא צ״ל פליגי ארכנן ה׳יה ללישנא כתיא כנ״ל‬ ‫ל״א■ור״י וכיון דר״א צית הילכתא כיתיה אף לגכי יחיד‬
‫עונתו‪ .‬ודלא‪.‬כה'מ״קזלשכת' דאמיו סת׳ כל הסחקיןוכו'‬ ‫לא חייש ינן ואף דר״י ההנים עמו מ"מ הו״ל מעשה‬
‫דהך לאו סתמה הואדכיוןדהך דאמרו אעפ״י שאיןנטשין‬ ‫יחיד אכל הכא מעשה דרכים הוא ונולהו כני הילכתא‬
‫מייח נה“ ג ככע״ה וגם כן זונן דשאיל לא שאל אלא‬ ‫י רנהו ונטר דאפשר כיון דהוא!חו טפי לכך שתקו עליו‬
‫ככע׳ה דודאי ראה ככית ר״ג דשל נחתום מור‪,‬ד לא‬ ‫ואץ למיחן ממנו לקכוע הלכה לשאר כני א־סאףחחוין‬
‫חשו להאחך כל הסחקין דכע״ה וכולי דעסיקי כיה‬ ‫נ״כ וכן פי' הראכ״ד!"ל כפ״ה מה' חו"מ יעו״ש דודאי‬
‫ושפת יתד הוא ‪ p‬נראה כמו שכתבתי ‪ .‬ועיין לה' ק"נ‬ ‫עיקר האי מילתא תליאכוחיית ולכךהביא ראיה מעוכדא‬
‫ו״ל יע״ש ‪:‬‬ ‫דחכ״ל דאמר לכנייה ונו' והא ודאי לא הוו וריזין כמו‬
‫א מ נ ם דעת קח״ף והרמכ״ס ז״ל כיק חרוש' ס״ל‬ ‫כ״ע ועוד דהו׳ל לתיש לפחית אי לאו דסי׳ל דהוי נמים‬
‫דלא פליגי וגס כש״ס ללישנא כקרא מסכים‬ ‫•‪,‬‬ ‫מכל הכא דקאמר ליה משוס דלא אסרו כלל כשלנחתומין‬
‫לזה הכי נקטינן אלא דעחין קשה לזה הא דהמרוכירוש'‬ ‫ועכד עוכדא שפיר פסקינן כייתיה והו לדעת הרא״ש ז״ל‬
‫נכי כהטם דטלושו כפושחן אסירק אף דלענין מנחות‬ ‫אכל הר״ן ז״ל ק״ל דגם הח״ף פסק כחכמים דאין לחלק‬
‫אמח׳ חדהים הסגזחנןגכי מנה כח שלא לחלוק כק‬ ‫בין נחתום לשאר כל אדם ודלא כראכ״ן יעו״ש כפי' לשם‬
‫מצה למצה ואמאי שחנן לשל נחתום ולא המחק משום‬ ‫ודלא כה' מ״ק ו״ל שהכין דכרי הר״ן לכ״ע ינט׳ש אלא‬
‫דלא נחלוק יט' ד״ל משוס דהתם אסחנן דיעכד ולכך‬ ‫שקשהלור» דהד״ן"זל גופיה כסיף פ״ק גכי י״ד שחל להיות‬
‫מחמחנן אף הכהניס אכל הכא דאק כאן איסור אלא‬ ‫•כשכת כת' דמעשה רב אף לנגד רכים יעו״ש ומ״ש הכא‬
‫לכתחילה הר כעין גזרה לגזרה ולא מחמרינן כולי האי‬ ‫דפסק כחכמים נגד מעשה ועוד קשה דמה לו‪,‬להכיאכלל‬
‫ועוד שאט התם דאיכא מהכהניס גופייסו רלאהווזחזק‬ ‫‪ p‬דשל נחתומין דהר אשור מרינא או לא כיק דדכח‬
‫כגק דלא הוו כר• עבודה ואינהו ודאי אסירי ולכך לא‬ ‫ח׳ק היא לאסור הכל וליישב דכדי הרץ נר'כדוחק דהדיף‬
‫סילקו כח שלא תחלוק וכו' אכל הכא צנחחומיןדלא סר‬ ‫ודאיס״לדהך מעשהדר״נ הוא קודם למה שאסרו חכמים‬
‫נחתום עד דהוה כקי כמלאכה ולכך לא גזרו אטושאר כל‬ ‫לכן זונן משום חאמח כל הסחקין ונו' וכיון דלאאמרו‬
‫אדם ועיין לה'מ״ק ז״ל ‪:‬‬ ‫מעי^א אלא כשל כל אדם ל ‪ p‬עכד עוכדא כנחתומק‬
‫ן ך ^ דמלישנא דהח״ף ז״ל ‪p3i‬כ אכל של נחתומי‬ ‫אךלאחר דאסח חכמים לכן זונן אף כרפו'משו' דכל הסחקין‬
‫‪ ,‬דכקיאי לא שט כהו משמע אף כלא דפום‬ ‫וכו' אקח ג״כ •אף הנחתום אלא‪.‬דלפו גייהת הכי ול אין‬
‫>‪v‬ת ‪ p‬וכ"כ הטור משם הד״י ז״ל וכ"כ הרמכ״ם ז״ל ‪P‬‬ ‫׳ ‪•.‬‬ ‫לה קיוס ינט״ש כהמ״ק ז״ל ‪:‬‬
‫המרדכי כת' לדעת הח״ף ז״ל דשל נחתומין שיש להם‬ ‫אמנם מדכח ה״ה ז״ל נרא' דהרי״ף ו״ל כהרמכ״ם‬
‫־‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ ,‬י ‪ .‬י• ‪, .‬דפוס ינט״ש ‪:‬‬ ‫_‬ ‫ס"לדפסקנהך‪.‬עוכדאדראכץונדא דאף‬ ‫‪,‬‬
‫עעיף‪.‬‬ ‫׳‬
‫עד‬ ‫ער‬ ‫דדדרטימעל דדט׳עא״ח‬ ‫אברהם‬
‫תמיהא לי דהרי׳׳ף גופיה הכיא ‪ p‬לילזנא דנפישאכלישא‬ ‫‪ mmw‬ך}׳ אקעהזיןפתענהכק׳המ״אז״לדלמסקנא‬
‫כפ״כ דכיצה ולזה י״ל משים דהתם איירי לעניו יו״ט‬ ‫דמוקי כפת מרוכה א"כ שרי לעשות פת‬ ‫®‬
‫שפיר מחי הךלישנא אן הארכת' הדמכ״ןז״ל שם דהדי״ף‬ ‫עגה •מדא׳^משום דלא פליגי כ״ש וכ״ה אלא לעשותסרדין‬
‫גרים כהדיא כהן ברייתא די״ט פת מדוכה ולכן הכיא‬ ‫״ררין אכל;^נשותן פיח גדולים נ״ע מורו דשרי אף‬
‫אוחי כקיצור הוא תמוה דהא איצטריך לתק שם משום‬ ‫‪ npjj‬וא^פי׳ התוה' ו״ל הא דאשד כ״ש הוא משוס‬
‫דנפישא פלישה והתדקאמד הכא פת מדוכה הוא מפימשו‬ ‫גודסגמ״ש ?ידוש׳ וכן לפי' הד״ן ו״ל משום טידחאראותו‬
‫ולא מגירסתו כגמ' ולעקי הקושיא נלע״ד דמיירישככר‬ ‫ספת מרוב גודלה יעו״ש והא דלא מיקי לה כפת •עכס‬
‫לשו מיתה ייתר משיעור זה‬ ‫כפשטה דכרילתא משום דלפ׳׳ו העכוי איט גורם האיהור‬
‫שכת' הרא״ש והר״ן ז״ל וכמו שפסק ח״י יל סי׳תנ״ו ע״ש‬ ‫כימיעקראא ‪î‬הגודלול ‪p‬קרי לה מיוכהאלא דממילא‬
‫וכהא היפליגו תנאי כאפיין אן כ ‪ p‬כרייתא די ט‬ ‫פמעי׳ למא;‪.‬קמתיר אף שהיא עכה וכן מדכרי התום׳‬
‫שפיר מיידי אף לכתחלה כלישה ולכך כת' דזהדוקאכשאר‬ ‫דפ״ב רביצה דכק גדיצין ובי; רקיקי; שוין הם כעכין‬
‫י׳יט אכל כפסח אסיר ללוש לכתחילה ואין להק' לזה דמאי‬ ‫ע"כ אכל המ״ק‪,‬ז״ל כת' משום דמצא ברייתא וכולי וז׳יא‬
‫קאמר משוס דתנא כפסחקאילימח דאיצטדין לאשמעיק‬ ‫דהש״ם הוא דמצא לו סייעתא מהברייתא אך ודאי לא‬
‫דמתירי; לאפותו כיק דנפישא כלישא ולא אמרינן(־דא ‪ p‬י‬ ‫ודעי^ אם עוכי טפח מותר ויש לדקדק מדלא קאמר אלא‬
‫דיעכד די״ל דמתק ליה אףללישנא דלאו נפישא וכאתייס‬ ‫משמע דהיין אמת אלא משום תקט כי״טכפשח דחיקא‬
‫ד ‪ p‬תנא ופו' ‪:‬‬ ‫ליס לאוקמא לענין סמק דמאיאיריא כי״ט ולכךאוקמס‬
‫•סימז תס״א סעיף ב׳ כאלפסכלאמיסוכי'‬ ‫לטירחא וקרא כפסת‪.‬קאי‪-‬אך יש לדחות דאף לס ד נמי‬
‫כתהפרחזלאףחם‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪,‬‬ ‫לרכותא לכ״ס קאנ‪ ■8‬כי״ט ולא חיישי' לטידחא ואמטו‬
‫מיתית המסכת יפה ואף כדיעכד יש לאסו' וכמ״ש הרמכ״ם‬ ‫לסכילא אמיאלא וההגו דלאקאמר נמיכמסקנא והפריית'‬
‫והמ״מ ז״ל יעו״ש והרואס לשש אין ראייה לאסורקיעכי‬ ‫לענין טירחא כיק דאף לס״ד נמי מודה לטירחא אלא‬
‫דלא כת' שם אלא לכתחילה גם כיק דהרא״ש ו״ל כתב‬ ‫משום דהוק׳ לו על‪ .‬פת עכה לכךמוקי לה כפת‬
‫משם כס״ג דמוקר לכתחילה וכמ״ש הטור ז״ל מקיליק‬ ‫״ ״‬ ‫מדוכה =‬ ‫‪-‬‬ ‫־‬
‫דיעכדאןנרא' דיה דוקא כשמן דטכעו אק‪»;:‬ככס‬ ‫א מ ג ם לאיהכן יה כ״א לפי' ההוס' וסר״ן רל אן לפי'‬
‫היידחה וזימנין דידלק השמן מרתיחת המסכת‪ ..‬כששיא‬ ‫; ‪ v‬י רש״י ו״ל הר נרי־חאדס״דלא דמיא למקקנא‬
‫נקיקת יפה אכל המים טכעו הוא מכנס ו*נו‪?,‬י}*‬ ‫דהך דפ״ד מיידי משום פת גדולה אך למסקנא משום פת‬
‫הרתיח המתכת יפהכששופן כתיכה המים היא‪ ,‬מצננת‬ ‫הנונה דהוי לישה ועריכה לכל אחת וגדהה דהכריחו נזה‬
‫מהרתיחס ושוב אין כס פח לאפות אותו מיד ־וקדוג‬ ‫דקאמר פת מיזכה ר״ל פת הרכס אין שיהיה מהש ס‬
‫״■‬ ‫'‬ ‫‪r‬‬ ‫לחי״יז י‬ ‫‪.‬‬ ‫הילן אין ראייה כ כ דמתיר לכתחילה כעוכי טפח גם‬
‫•ומ״? ‪ 2‬וישאושרי׳וט' כת׳הפר״חזלדזוהיאדעחר״מ‬ ‫^וש׳אין ראיס לכתחילה‪-‬והא דלא קאמר חעעי שאין‬
‫שכת' סטור ז״ל ורוקא לכתחילה אכל דיעבד‬ ‫י‬ ‫■עושין כמו גבי קריקין התם לישנא דכרייתא אכל הכא‬
‫מותי וכו' ע״ש וכת' המ״קז״לוליהא דלר׳ישדי לכתחיליז‬ ‫פ‪T‬טא ליהדיעכדכיון דחוסהתנורגדול כ כודלאכהמ ק‬
‫ופו' ע״ש וטדאות נכלאתי אין תליא זה כפלוגקא דר י‬ ‫■ז“ל יכת' לכתחילה קאמי״‪.‬דה_ירוש׳ ס־׳ל לקמן הן חי׳‬
‫ור׳׳ל דשא לא איפליגו אלא לעניןאם יוצא כו י״ח כפסת‬ ‫■דכהכיס ןך‪1‬ץרן ן;ו' ןא״כ אין ראיה מלחם הפנים ^להחיר‬
‫משום דהר לחם או לא אכל לענין חימוץ‪ ,‬כ״ע מות גם‬ ‫לכתחילה ודמיא נמי להן דקאמר יונאין כמצה נא דפי‬
‫מלשון הרמכ״ס דפםק'כד"י לא משמע אלא ייעכיי® ®‬ ‫ל־יעכר וכ"נספד״חולומ״ש לאיסור דיעכד ממים פושרין‬
‫מלשון ר״ע יראם דאף דיעכד אסור נרא' דהוא לסיקן‬ ‫׳אין ראייה כ"כ דהתם כיק דסמיס ‪ pew‬אין כו כח‬
‫מדקאמר אסהדכיקואח״כ הסיק משמע דלכקחילהקאמ‬ ‫לאפות וחתרין ומחמיצי; אכל הכא מכח חוםהתטרשסוא‬
‫וכאלו אמר אם כא להדביק ואח״ב כא להס]ק י’־ול’_]ק‬ ‫ברול חמימותו זו היא אפייתו ועיין לס' ו ‪ .‬כסמוך כד ס‬
‫נמי סכין יה כדכתו הטור ו״ל דהא קאמר אב‪ .‬״הדכיק‬ ‫עוד כת׳ א״ח וכו' גם כיק שהמים כלועין_ כתוכו חק‬
‫תחילה ואח*כ להסיק אשור דמשמע מזה דוקא לכתחילה‬ ‫ממהר להחמק ודמי להא רפס־ כרמב ם כפ ימס ‪pn‬‬
‫וכחר סכי קאמר והכי אמר ר"מ ז״ל והו' ואי ר״מ קאמר‬ ‫דמצה העשויה כאילפס אף דהדכיק ואח כ סרקיח‬
‫הפי' תעכד היכי מייקי מיניה ראייה לסקור והכי נמי‬ ‫מוחד וכ״ש הכה דחום הקטר הוא גדול קדם צודשהייה‬
‫משמע מדכת הטור שכק' לקמן יוצ^ כמצה הא ^ה‬ ‫מועטק מועלקלו לאפוקו ואין■כושיעוד כדי להחמקואט‬
‫באלפס ולא חילק כין הרכיק תחילה ללא סדכיק וכר' א״א‬ ‫חמיהדספר״ח גופיה העלסשסאף לאוסרים יתירו דיעכד‬
‫ודאי ׳משום דהקם איירי דיעכר ל ‪ p p‬לחלק גם מ ש‬ ‫־‬ ‫וכ״ש הוא כחמור •‬ ‫־‬
‫דר"מ פוסק כר״ל ופו' מא תמוש דמנ״ל דהמק ‪,‬ומתת‬ ‫כ ת ב הפר״ח ז״ל אע״ג דאממ' וכו' דפי' פח עכה‬
‫פליגי כהכי כיון דהמקשס ‪ To‬דלא היה כו חימק כ״ל‬ ‫הוי דנפישא כלישה כלו והקטר גדול יכל השס‬ ‫י‬
‫אלא ודאי לא ^ידי ר״מ אלא כתעכד >ה'׳נ כינת‬ ‫לשהכשיעודחלה ואין כמשמע לשון נפישה כלישהדהעיסה‬
‫המק' דסכדייקא דיעכד קאמר וכמ״ש ספר ס _י ל‬ ‫נדולה היא יכן פירש״י עכס שיא העישס כשהיא כו״ה‬
‫הראכ׳ד ז׳ל ס״ל דאף בתעכד נמי אסור אלא א״כ כיסה‬ ‫כישר ע"כ גס תירוצו הה׳ איט מוכן דגכי פסחנמי‬
‫אח הכיסוי וכו' וכדוד הוא דהוצק לוה ליישב דמאדדס ד‬ ‫קאמר לימא דעכה דלא האי אלא לאפייס דהלישס לא‬
‫דמק' דהכרייחא מיית כדהכיק תחילה וכקכ וכו וכק‬ ‫שיין דשא אמד רב קבא מלוגנאה לפשחא גם הרי ף ז ל‬
‫דהרי״ף וסרמב״ם וה^״ם ז״ל ש״ל דממך■ דיעכי ®י‬ ‫לא זכר מזה כלום גש לא ראש מ״ש הרמכ״ן ז״ל דסך‬
‫נקטינן וכ"כ המ"מ ז״ל וכדמשמע מהטור וסש ע ז נ ‪.:‬‬ ‫לישנא ‪p‬אמר משוס דנפישאכלישס‪ W‬קאי כס׳רב דש ל‬
‫ןךצז * דכלזה נעלם מהרב ק״נז״ל כפי' להיא״ש כפ‬ ‫»ןכא מלוגנאה לפישחא וכי' יעו״ש אלא שקשה לי לדכדיו‬
‫‪ ^ :‬כ׳ש סי׳ ט ‪ f‬שסק' על מ׳ש סרא״ש משם כה׳ב‬ ‫דסא עיקר האי תירוצא הוא מפומיה ח־כ היש לתרי‬
‫דאם צק העיסה ואת״כ הרקיק‪.‬המתכת מהא דס״ד דמק'‬ ‫>זלשםק ולריריס מחק משום דנפישאגלישא גס כיותר‬
‫דאף‬
‫יגל‬ ‫‪ Q*snTn‬על דד‪8‬״ע יא׳ח‬ ‫אברהם‬
‫ועדין מכנניא ליה בהיתייז מכחתש‬ ‫דאן כהיכיק קחילה ותי' דמיידי בחלוט וכו' ע״ש ואין ‪.‬‬
‫א מ ג ם יראה דה״ד לפי הס״ד דמיירי באלפס צפיימ״י‬ ‫זה‪.‬כמשמע דהכיייתא מיידי כחלוט ואף דלפי האמק‬
‫ז״ל אך למסקנא דכת' דמיירי כקנור שפיד‬ ‫מיידי כ ^;י ח החילה ■מ׳מ מכא דאמדינן כידוש' גבי‬
‫איכא לסימ' דכהיתיח מכפטם כ״ע מויי ולא פליגי אלא‬ ‫מחלי^ י״י וד״ל והכיאו החיה' והיא׳ש י״ל שם ואדם‬
‫כתיתי לריעותא כמ״ש הרא״ם י״ל וכן ראיתי להרמפ״ן‬ ‫יוצא י״ח אף כהדכיק החלה ולא אמר דמיידי כחלוע‬
‫ז״ל כס' המלחמות כפ' פ״ש שכ״כ והכרינז מסך כוכא‬ ‫משמע ככל גוונא גם מדכיי הפוסקים מפואר דכמעכר‬
‫דארננא ינט״ש וכ״ש דסקס מרי דשמעתא׳^אקאמ' גיכלא‬ ‫מוחי כאמור ואף לדכרי היאכ״ד זל הוצ^ לומר דמיירי‬
‫בעלמא הוא דמשמע דוקא לענק פרכה אכל לחלה חיי'‬ ‫בכיסה וכו׳גס הך ראייה שהכיא מהרא״ש דל לא‬
‫הוא רב יוסף ואיהו גופיה ס״ל כר״ל כדמוכת מההיא‬ ‫מכרעא כלל דהחם מיידי כמשקיו לכך כשירקחו חוורץ‬
‫דמיפעיא ליה כפ' כ״ש גכי אכוקה כנגדו יע״ש כתיס'‬ ‫ומקמצין גם מעככק העיסה מלאפוק עד זמן מדוכה‬
‫וגם הדמכ״ן ז״ל כ״כ כסמוך ומכלל דכמו למדט‬ ‫ולכך אס הדפיק החילה אסור אפל הפא דמיידי כלא‬
‫דכסיתיח מכפניס ליכא משום חימק וקאמר ■ואדם יוצא‬ ‫מ ש ^ דכלאו הפי מודה ר״י דלא הוי לחם ופמ״ש סחוס'‬
‫■‬ ‫י״ח כו כפסח יעו״ש כמ״ש ‪:‬‬ ‫והרא׳ש ז״ל למדו כ״ע דמותי דיעפד וראיה לזה דהא‬
‫כ ת ב הדי״ף ז״ל וחיכא מ״ד כר*י דאק לחם אלא‬ ‫הטור‪.‬ז"ל פסק פהדפיק כאלפס דמותי דיעפד והנאהך‬
‫האפוי כתנור פלכד אכל מעשה אלפס וכו'‬ ‫־‬ ‫פסקא דהיח״ש גכי טיגון כשמן דכה״ג ■דאסור דיעפד‬
‫ואשכחן עליה פדכא וכו' אלמח אע״ג דחלטיה מעיקרא‬ ‫ועוד למה הכיא הן דיכא דהדפיק משם אכיו ו״לגם‬
‫כיק דחפייה כתטד או כחלפס לחם הוא ויוצא כו י׳ח‬ ‫הימפ״ם דל אף יס״ל דהדפק מותי פסק פפ״ה גכי‬
‫כפסח ועיין לה' המאור ז״ל שהשיב דהך פוסק מיימ‬ ‫טיגון פשמן אף דהיתיח תחילה אסורופמ״ש המ"מ דל‬
‫כלישנא קמא והרמפין זל השיב דכיק דלאפסק כיתדאס‬ ‫וכ״כ דיחזזלהכיאיהשה״גפפ׳כ״ש ועיקמ״שפסי' תנ״ד ;‬
‫הלא משום טעמא דהוא רפא מט' צ״ל כלישנא כתרא‬ ‫‪ 1‬ר א * ת י לה' המאור ז׳יל גפי מעשה אלפס שכת'‬
‫ופ״כ הר״ן‪.‬ז”ל יע״ש ואט הדיוט תמיהא לי מלתח דאיך‬ ‫משם ה״ר אפרים דנקטינן כחלה כי״י וגכי‬ ‫‪. .‬‬ ‫י‬
‫נחה דעת הגאונים כזה דהך פוסק ס״ל פלישנא בקרא‬ ‫מצה כי״ל ע״ש ולא הכנתי כונתו דהא ילפי' מג״ש‬
‫דח ’ כ איך קחמר דמעשה אלפס אף דהרתיח תחלה לא‬ ‫מהדדי ומאי חולמיה תומרא דפסח לענין לחם אם לא‬
‫הוי לחם והא ודאי הך לישנא היא לר״ל דס״ל דפהיתיח‬ ‫שנאמר משוס חמק הוא וכונקו היא דפליגי המקשה‬
‫כ״ע מורו דחייכין וכמו שהעמיד ׳הך פמיתא מעיקרא‬ ‫יהמתק כהכי דלס״ד דמק' רה״ל דמיירי כהדכיק תחילה‬
‫האי מאי דקאמר דכ״ע פטור אף כהרקיח תחלה חם ‪P‬‬ ‫צ״ל דלא חיישינן לחימק אך למתק דמיירי כהרקיח א"כ‬
‫הר ריש לקיש כתנאי מ ‪ p‬ברייתא דקתני חייפין ועוד‬ ‫דויט ל^‪-‬דחיישינן לחימק ואין להק' א״ב אף לרי׳י נמי‬
‫דאמאי לא קאמר דפליני כהרתיח תחילה דת״ק‪.‬מחייב‬ ‫לימא דהדכיק קחילה אסור והברייתא מיירי כהרקיח‬
‫דהר כעין תנור ור״י פוטר דפעי' תטר ממש ולאו‬ ‫תחילה דז״א דא״כ סו״ל לפחר פעל הפרייתאדמייריכהכי■‬
‫לדחיקי נפשיה לאוקמה כתנור אחר דהוא חקר כברייתא‬ ‫כיון ראף הדכיק קרר לחם אך עדין קשה מהא תדוש'‬
‫ועקר דתייק הש״סלומרדלי״ל הויככ״ע דכהדכיקנ״ע‬ ‫ראמר שם י״ל דהדכיק תחלה אין קיר לתם יחין אדם‬
‫מודודפטודין וכהיתיח כ״ע מודודחייכין גם כעיקר קושיי'‬ ‫יוצא י״ח ומאי איריא דאין יוצא כו י״ח ופו' ה׳ל דאף‬
‫היי״ף ז״ל לא קשה כ״כ דהא דקאמד דכעי* תנור אחד‬ ‫כשאר ימים אהוד משום חמן אלא ודאי היכר כמר דלא‬
‫לאו למעוטי חלוט דההיך לאו ככלל אפייה אלא ככלל‬ ‫פליגי י״י ור״ל אלא לענין לחש אבל לענק חימק כ״ע‬
‫בישול ולא קאי המיעוט אלא אחפייס דכעי כתנור אחד‬ ‫‪. .‬‬ ‫מומ וצ״ע ’‪:‬‬ ‫י‬ ‫י ‪t,‬‬
‫וכמ״ש כקרא ואפו כתנור אחד ו ק טעמא דר״י לא קאי‬ ‫ו נ ״ ל דאם היתיח המחכת מבפנים מורו כ״א‬
‫בגמ' ‪ rb‬כאפו באלפס וחזר אפאו כחנורופירש״יולא פי'‬ ‫‪■.‬דמוקר דביק דהחוס שולט כפת כלי הפסק‬ ‫■‬
‫רק אחלוט דמוזכר פכדייתא ונטר קשה לידעדין תיקשי‬ ‫לא חיישינן לנתחמן קודם שנאפה וגס ד״ל מודה כזה‬
‫ליה ל ‪ p‬פיסק מ ‪ p‬גמ' דהחולן דקאמד פין כאלפס‬ ‫ז־מיחייכ כחלה‪,‬דהר כתנור ופ"כ המח־פי פשסהרא״ם‬
‫היי לחם חלמח האילפס עשאו לחם ואיך פסק כר״י דאף‬ ‫ז׳ל דפלוגתא דד״י ור״ל הוא כתיתי לדיעותא אפל גם‬
‫בהדתיח תחילה לא הר לחם רוקד תמיהח לי על ס'‬ ‫כהיתיח מכפנום אף יהדכיק‪.‬כתחילה חייכ לנ״ע כיק‬
‫‪,‬‬ ‫המאה־ שלא ה^יח כזה ‪:‬‬ ‫דאיכא חרא לטיכותא עיש ולפ״ז הש״ס דהק' לר״ל מהך‬
‫א י ט ר ע״פ נ״ל חוהי כונה הדי״ף ז״ל כקיש״תו מפ'‬ ‫ברייתא דאלפס הו״מ לתק כהרתיחמכפניסוחראמינייהו‬
‫החולץ וכונת ‪ p‬פיסק הוא מלי»א קמא‬ ‫י'‬ ‫‪ p‬ט והכריחו לזה משא דאמדי' שם כגמרא פעו מיניה‬
‫דכהכי אוקמא ר״י • ולא משגחינן כ ‪ p‬אוקמתא דההיא‬ ‫’ מעולא הרתיח מכחק מהו ומאי מפעיא ליה דהאי‬
‫אליכא דד׳ל דלית הילכתא כוותיה לגכי ר״י ולסך לישנא‬ ‫פלוגתא ראימוראי כמאי מוקי לה אלא ודאי ה״ד דפליגי‬
‫צ״ל דלגמדי פטר ד׳י אף פהרתיח תחילה דחי כהדתיח‬ ‫כהדתיח מפפניס ומיכעיא ‪ .‬ליה לר״י פהרתיח מפחוץ■‬
‫כיע מורו דחייכק א"כ הוו פלוגתא דאמוראי היא‬ ‫מיחרב או לא והשיב ר״זהי ניהומעשה!‪ 1‬פס דפליגי כיס‬
‫פלונקאדתנאי לאודאידלד״יפוטד אףפהרתיח וכעי ת טי‬ ‫אכל הרתיח מכפניס כ” ע מורו ואפי' כהדכיק תחילס■‬
‫ממש ופליגי אילטראי כס' ת׳־קדלר״י מחייב אף כהדכק‬ ‫רכהכי מיכעיא ליה אכל התוס' ז״ל ס״ל דאף דהשיכ לו‬
‫ולר״ל לא מחייכ אלא כהרתיח ואהא פטר ר״י• אף‬ ‫ר״ז הי ניהו מעשה אלפס לא נאיד מהך סכרא דרכהאלא■‬
‫כהדתיח ולא מחייב אלא כתנור וכיק דלהאי לישנא הר‬ ‫דחידש לו דפליגי נמי כהפי ור\ינו דק״ל דמאימיפעי ליה‬
‫ר״י כה' חכמים דכאידך מקני' דהס נמי נקטו לישנא‬ ‫לר״י כאכוקה כנגדו וכו' כיון דפליגי פהרתיח מבפנים‬
‫דר״י נקטיק כיתייהו והייט דלא ק”ל להדי״ף ז״ל‬ ‫היינו אכוקה כנגדו‪ .‬ואי כדמסיק ר״ז דפליגי פהרתיח‬
‫חמאי לא פקקינן כאידך אימוראי דר״י וד״ל משום דלפי‬ ‫מכיץן דוקא לא ק"מ ‪ .‬אלא ודאי דס״ל דע ‪ p‬קאי ‪; P‬‬
‫האמת לא פליגי אלא כס' ת״ק והייט דלא קאמרי הלכה‬ ‫‪.‬הכרא דרכה למסקנא והיינו דלא קמיכעיא‪ .‬ליה לרכה‬
‫כפליט ואהא קי׳ל להדי״ף ז״ל מפ' החולן דהתם‪.‬אמממ‪.‬‬ ‫כסדתית מפפניס פמו‪.‬דס'ד‪,‬דפליגי ‪.‬כהיתיח מכפטם־‬
‫‪-‬‬ ‫אע״ג‬
‫יגל■ עה‬ ‫חידרטים על דדט״ע א״ח‬ ‫אכדהם‬
‫יוצא כה י״ח דוקא בים כו מים דקרא כתיב ושמדתס‬ ‫אע״ג דחלטיה מעיקרא ולא הוי לחם כיון דהדד אפייה‬
‫דכעי' שיהא משומדין לשם מצה וכו' יע״ש שהביא ראיה‬ ‫באלפס קמי לחם וכשלמא למאי דפה־ בר״ללקימדהחם‬
‫מהירוש' אכל הל"מ ז״ל כת' דהף דלית כו מים יוצא יכו‬ ‫כהרתיח תחלה חך להך דפוהק דתן הרתיח מעיקרא‬
‫י״ח ומוכרח לומ' דקרה דושמדתם הוא שןשמרנה שמא‬ ‫פטריק א"כ אין יתחייב באלפס גם אין לומר דמיירי‬
‫יפל׳ עליכם מים וכרמשמע מלישנא דהימב״ם■ דפ״ס‬ ‫בהרתיחו מבפנים ואף ר״י יודס רגמו דנחמעט הדחיח‬
‫דין ט' והראיה שהכית מהידוש' אינו ראיה דכגמ' ‪ 7‬ץק‬ ‫תחילה ממלת תנור בלבד ה״ה ארתיח מככנים דהא כל מדי‬
‫לאאמדוהכי דאמרו■ כפ'החולץ דאע״ג דחלטיה מעיקרא‬ ‫דלאו תנור אימעטבנ״ל רעת הדי״ף;צ כלי פקפוק ‪' :‬‬
‫יוצא כו י״ח ואף דאממ' כברייתא כפ' כ״ש אלו דברים‬ ‫דקתמד ׳חו‬
‫'‬ ‫ו ל י י’צ‪£‬כ דעת הפוקק חפש׳ לומר דהך‬
‫שאין באים לידי חימק חלוט וכי' וקיא דלא תאכל‬
‫עליו חמץ ופו' הוא למינו וכ"כ הימ״א כריש‪ ,‬סימן תנ״ד‬ ‫צהו‪.‬חליבת דתנאי דלחד כתנור ולאידך אף באלפס דלהכי‬
‫חך באמת ניאה מהש״ק ופוסקים וכעי' שתהא משומרת‬ ‫י •ייי•—יי ^אף לר״י דפטי באלפס אך ראיתי‬
‫בלישה לשם מצוה וגם מקרא רלאתאכל הכן משננע דהא‬ ‫י דנקט אלפס מכוס‬ ‫ציכמות‬
‫‪i‬״‬‫ה־סב־ א ז״ל כתי'■י י‬
‫אמר ד״ל כב' כ״ש דכדיס דאין יוצא כסס י״ח אין חייבים‬ ‫מדאיצטרי' רחמנא למעטיה מכל כמנחית ש"מ דלחם‬
‫על חמוצו כדת וכיון דדבדים דיש במינן קאמרינן אמ^‬ ‫הוא אפי' הדר אפייה באלפס ע^ש משמע מזה דהוא‬
‫אין חייבים על חימוצו כרד! ואין יוצאין כה דקדא גלי‬ ‫מוס ז ע אמנם לא אופל להתאפק מאי ראיה מהך‬
‫לחם עוני אלא ודאי דקדא לא מיידי אלא כאותו דכר‬ ‫דמנחות דההם איידי ב ‪b‬ילתו עבה ו‪- :‬ז הד‬
‫"ו‪ ,‬דחפייה‬
‫דיוצת כו כעי' דיהא בא לידו חימק ותף‪ .‬דאידחי ‪ ,‬הכרת‬ ‫לחם איקדי דהא התם מיידי כאופהו כמשקין וילכ״ע צא‬
‫ר״ל לא נדחה סברת ההיקש ושוב ראיתי לסרמכ׳׳ן־ז״ל‬ ‫הוי לחם וכמו שאמרו כימש' וכן כת'התוה' שם דמשם‬
‫כס' המלחמות שהביא ראיה זו ומוכרח לומד מאי דאמרי'‬ ‫הביאו ראיה להיכא רכלילתו עבה אף דמטוגן כשמן‬
‫דיוצאין בחלוט משום דשייך כו שימור שלה יתן הקמח כי‬ ‫מב ^ המוציא ע״ש ־‪.‬‬
‫הם־במים רותחין ולא כמיס פושרין ועוד שייך לומ׳ דמיירו'‬ ‫איברא דביני כיני אשכחן פימקא להך פירכא‬
‫אחי רלש אותו במים חלט‪ .‬אותו ברותחין אבל אי‪,^1‬ומר'‬ ‫דהרי״ף ז״ל דהתס איידי כבלילתו עכה‬
‫דאית ליה כדבא דקדא דושמדתסמיתוקס ללתיתהי^מוד‬ ‫דדמ‪:‬ה להך דמנחות ולכך כיון דנעשה לחס מעיקרא אף‬
‫דלישה לאו שימור הוא דהא הש׳יע אחר דפסקדאץלותתין‬ ‫דחלטיה בהי הכי ונקבטל מלחם ‪ p‬הפייה דאלכס‬
‫פהקרהאירנא לא כקיאין‪.‬לחלוט וכיון דאין לותתקמרינא‬ ‫מיסתייה ליה לאהדודי למעידה או איכא למימר דהקם‬
‫אין לחלוט אלא וראי כמ״שומע^‪ :‬תמוהים דברי קפד״נן‬ ‫איצטיי' לאפיית אלכס לאקימי ליה לחם עוני ולבטוליתך‬
‫דשביק הש״ס רידן ונקיט מהייוש' וא״ב ‪.‬דין הרמב״ס‬ ‫עשירות דחליטה וצאו לענין לחם הוא אלא כיון רכלילתו‬
‫מיידי כיש בו מים כמ״ש ה״ה ז״ל אכל קמה הפר׳יח ז״ל‬ ‫עבה נעשה לחם וה׳יג כגמ' כיק דהדדבאלפשלחשעוני‬
‫דמנ״ל לחלק כמי פייות ועור מידוש' לא משמע לחלק‬ ‫קרינן ליה וכו' ו ‪ p‬דמעטינן חלוט מעוני כב' כ׳יש הוא‬
‫מדלא קירצו דהאיך מיירי בסאד משקין עם המיס וכי"‬ ‫מיידי כלא אפייה והך חלת המשרד! מיידי נדכה אבל‬
‫ע״ש וכתב סמ״ק זל בקי'לע״א דגם לרירית קשה סידוש'‬ ‫הרי״ף ז״ל גורס שם לחם איקרי ולכך חוקי כך דפ' כ״ש‬
‫מרלא הביא קרא רלחם עוני מוכרח דאית ליה ברי הגלילי‬ ‫מיידי כשמן ורע שלא היה כן כדביי הרי״ף זל;‪1‬א הכניסו‬
‫דמעורב עם מים לגיקרי לחם עוני וה״באמתילאאוקמוה‬ ‫זה מרבדי ה״י אפיים יי׳ל שהכית המאור ז״ל ועיין‬
‫‪ p‬ברייתא רמתיבלתכמעורב ננם מיס עלב‪ ,‬ומוכרש‬ ‫כה־מב״ן ז״ל ע״ש אמנם לפי הך גירסת ־מצאתי כשיטת‬
‫ואף‪-‬דלית ‘‬
‫ליה'‬ ‫‘‬ ‫'‬
‫לבתתלה קאמר‬ ‫דיולאין '‬
‫‪,‬‬ ‫לומר ■משמנ ‘ליה‬ ‫ר' ישעיה הא' בפ' כ״ש לק״מ רשם כת' רגריסבפ' החולץ‬
‫לחם עוניהיינולעיבובאאבל למצום אית ליה ולבן לאמצי‬ ‫אמד רבינא לומ' ראע״ג רחלטיה מותי לאוכלו כפקת‬
‫למימד רמעויב עס מיס ומקרץ ליה שפיר בשומשמץ וכו"‬ ‫ועיין מ״ש בסי' הס״א ‪:‬‬
‫והיינו רנת' כרמב״ס כפ״ה מיתי ליתן התכליןוגו'ובתכ‬ ‫‪ 'J! *1^ 0‬אין חוטין נמשפין וכו' כ‪ '‘ :‬הפר ח משם‬
‫ה' המ"מ דהוא מתוק' וזה דלא כח״ש‪. .‬המ״ק דחיליה'‬ ‫־‬ ‫‪"^, ,‬ייי‬
‫דהדמב״ס ‪ p r‬הידוש' דמתוכלת כשומשמין וכולי דהא‬ ‫ועיין כסי' רנ׳יד רשם החמיר לחצי בישול ועיין כתוספית‬
‫כת׳ הלמב״ם מצה שלשה במי פ‪T‬ותובו' דמשמע‪-‬דוקא‬ ‫דמנחור‪ ,‬רנ״ו ע״ב רכת׳דקרימת פנים הוי שיעור מאכל‬
‫דיעבר וכמ״ש מר״ן ז״ל ונרא' לי חה כונת הדאכ“ דכמה‬ ‫ן' רויסאי יעו״ש והפי״ח זל העלה דגם לעני; חמן בעי‬
‫שהשיג עליו בהך דמצה שלשה כמי פייות אע״ג ד‪-‬תוס'‬ ‫קדימת פנים וכבית ראייה מהך רב' כ׳יש ע״ש וכן הביא‬
‫תכי יוצאין במצה מתובלת ובו' ההיאמשנאפתע״כואמאי‬ ‫קמר־כיז״ל כב׳ אלו עוברין ע״ש ולא ידעתי דמהראייה'‪.‬‬
‫לא כה׳ דההיא דלא נהילב‪-‬תא ובמ״ש כ״ה ז״ל אלא‬ ‫היא זו דהתם לענק לחם הוא רבעי' ‘לחם כאכילת מצה'‬
‫וראי משום דאף ר״י הגלילי מודה רלמציה נאמד וכמ״ש‬ ‫ורמיא למצה כאצפס וגם‪ -‬כעי' לחם גבי תורה ואפילו‬
‫בירוש' ועוד אמאי לא אוקמה בתכלה הקצת‪ .‬שומשמץ‬ ‫כחלות חמץ קחמיולנך לא פרש״י אלא לעניו קידוש הלחם‬
‫‪,‬‬ ‫‪ .‬־ ‪ -‬כמ״ש כירושלמי ‪J . :‬‬ ‫אכל לענין חמץ מכי נתבשל חצי בישולו קגי גס הךרשכת‬
‫אער ■ ע״ה נ״ל דכונת השגתו על הרמכ״ס הוא על‬ ‫כעי׳ננציהך שיעורא משום דכעי׳ידאוי לכל ארם'אכ^‬
‫י ־ ‪ .‬מצה שלשה כמי פירור! יוצא ית דהוי פ' פ ומיס‬ ‫אינו קרוי חמץ משום דחינו ראר לאכילה והוא משו^‬
‫ומחמק ואע״ג דת‪:‬י התוה' ולח אס־ו משוס חימק הוא‬ ‫תומדא דהחמי‪-‬־ו גבי שכר! דכעי' ראמ לכל אדם וצ״ע‪-‬‬
‫משנאפת ודלא כמ״ש המ״ק דלא השיג עציו ‪ :‬כבאן וב•‬ ‫אכן‪ .‬כת היתוס' כמנחות דנ״א ע״א דהיינו שיעור מאכל‬
‫הבין קפר״ח ז״ל‪-‬כסי' תנ״ה ומס שתק' סמ’ ק דאמאי לא‬ ‫וחיישי‬ ‫ן דירסזי וח ־ פחית מזה תינו נקפה‬
‫השיגו ־לעיל לח ידעתי איך הונח לו דהא סראכ״ד ז״לכת׳‬ ‫לחמק ינ "ש‬
‫כה־יא בהשיגו להרמב׳ה כפי״ב ממעה״ק משום איסור‬ ‫ה ס ״ ב ס ע י ף יא' מוקד לאכול כפסח‬
‫חמץ ואמתי לא השעו כאן ומוביח לומר לסמך על מה‬ ‫מצה שנילושה כמי פירו'‬ ‫‪. ,‬‬ ‫‪,‬‬
‫שהשיט שה עור הק' על מה שפירשו כתיסב' כתכלץ‬ ‫וכו כתב הפר״ח ז’ל על מ”ש קדמכ׳ס דמלת מי פירות‬
‫שומשמין‬ ‫‪38‬‬ ‫דח‬
‫יגל‬ ‫חידרעים עד הש״ע א״ח‬ ‫אכדהם‬
‫כיון דאיכא נמי חומן דמסייעו לנישול אכל לעיל ממז«‬ ‫ומשמין ממ״ש ה׳ס ז״ל על מ־ש הימכ״ם מותי ובולי‬
‫כקכשיל כמים ‪:‬‬ ‫הוא תוהפתא וא"נ מה חידשה פהע״כנם כ » ‪,‬אידעתי‬
‫לא ילעוס דתן ע״ג‬ ‫סימן תס״ו ס״יה א'‬ ‫איך הזבח לו דהא לא מצינו קושפתא אחרת א‪,‬א זו וא׳ ב‬
‫מכתו ובו משמע‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫איך רמז הדי! גשס קוקבחא אחר דהוא פירש אוחה ד״א‬
‫דמוקר ללועהן ולכולען דאק מחמיצין מיד מ״א ז״ל וכן‬ ‫פהילפתא אלא ודאי דמשמע ליה דמיימ כנל גוזנא כין‬
‫משמע ממ״ש הסרדכי ז־ל כשם הרוקח והכיאו הכ׳יי ז״ל‬ ‫דסיא ~■‬
‫ר״י הגלילי‬ ‫הכלה כשמן וכתי ־‬ ‫מכלה כשומשמין כק י‬
‫»ןי' תה״א דאין נותנק המצות ככלי שיש קמח שמא ידכק‬ ‫אן דוקא לעקמצה עשירה אכל לעגי! חימק כ״ן״עמודו‬
‫הקמח כמצה ואח״ב ישרה המצה כמים וכו' דכא ליח‬ ‫רלא מחמס והיינו דהוצק־ לתק כדי הגלילי ודלאכהראב״ד‬
‫חימק ע״כ משמע דלא חיישי' אלא כשיכא לשרות אבל‬ ‫דא״כ מנ׳ל להדמכ׳׳םק־דמותרלתת תכלקמהך תוספת׳‬
‫לא אקר בשיכאו לאוכלו מפני הדוק כיון שיש בו עהק‬ ‫כית דמיימ כאפוי ועוד עדיין ק' על פירוש ה״ה דהיא‬
‫נ"כ לא אתי לידי חימק אן הרב שיימ בה״ג בת' כסימן‬ ‫מיותרת דהא לעיל אמרו פתיספתא דיוצאין כסופגנין‬
‫קס״א והכיאוהפר״ח ז״לשסדלכתחילהאהורללעוס יע״ש‬ ‫וההיא ודאי ליתא לכ״ע כיון דמטוגן כשמן ואין לומר‬
‫שהכיא דאייה ממ״ש העיטור ז״ל דלכתחילה חין להמון‬ ‫דחד מהנהולאשמעי' דיוף דאיןכו מיס יוצא כו דהאודאי‬
‫ע״ז דא"כ ישהה העיסה וכו' ולע״ד ל״ד דהקס מיימ‬ ‫ליתא לפ״ע דהא כעי' ושמיתם ולזה נ״ל דהאי דקאמר‬
‫כלא עהק אלא ישהה אותו לפני הקדרגוליס קודם שיעור‬ ‫יוצאין כסופגנין הוא כוכא דארעא דאמדינן כפ' כיצד‬
‫מיל וכמ״ש הטוד סי' ‪ ’pp‬ח ולכן כק' דא״ב לכתחילה‬
‫מכרכי! וכן מבואר כירוש׳מאיסופגנין הואערוקניןועיין‬
‫ישהה העיסה בלא עשק וכמ״ש הב״י ז״ל ואף למאי‬ ‫'‬ ‫פס כהרא״ש ז״ל ‪:‬‬
‫דקאמרדסתנדנוליםמ‪:‬קדיסאו‪,‬תדהר אק כידו ואין לשפוך‬ ‫‪ J D H JD’D‬ס ^ ף א ׳ מותר לחיוך שני‬
‫לכתחילה הן מ"מ יש להחמיר דכיון שיש כו כ"כ קמח‬ ‫שכולין ונולי דקי ל‬ ‫׳‬ ‫י‬
‫שכיכות המלוכ״טאש כשיכא לחתוך כפיו קצר‪ ,‬ממט‬ ‫כדכא כ״כ המ״ף ז״ל והדא״ש ז״ל ונראה דלא גרפי‬
‫ישאר מעט דוק אגב חתיכקו רחמן הסולח שיש שם הן‬ ‫גגמדא ואף אכיי הדר כיה וכולי והיינו נמי דלא‬
‫כנדון הרוקח שאין כו כ״כ ‪ p p‬לא חיישי' אלא בשהייה‬ ‫נקטוכדכריהס ‪ p‬דינא דאכישנא משום דהתם אף‬
‫דאז כודאי איכה גרעין סולת ונשרה‪ .‬עמו ועיק^ככ^י‬ ‫אכיי מודה כזקיפה וכן משמע מדכרי רש״י ז״ל כגמרא‬
‫‪ p"p‬תנ״ט מ״ש כשם ת״ה יע״ש ועיין במ״א ז״ל שם‬ ‫דקאמד ס״ג וכו׳ וכ"כ ההגהות מיימון כפ״ה אלא שמ״ש‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יע״ש ־‪.‬‬ ‫שס העעס משוס דממהר להחמיז משוס דמיחרך כאש‬
‫‪ M ’D‬ת ס ״ * ס ע י ף א ׳ דנן וכו׳ כת׳הסודז״ל‬ ‫מוא תמוה ונהפוך הוא דלפי• גודל האש תרכה אפייתו‬
‫דאיט ניכר החמן‬ ‫י‬ ‫׳‬ ‫‪.‬‬ ‫ולא אתי לית חימק ונ״ל דעת ר‪,‬די"ף כזה גכי חדיכת‬
‫משמע דאה ניכד ה ‪ p r‬לא היה חשש כיה כשמוכדה‬ ‫שיכולק לא אמרי' אגכ מידלייהו דכיק דכל שעת מהפך‬
‫לגר וכן משמע מדברי רש״י ז״ל ע״ש אך מדברי הד״ן‬ ‫להו לצדדין אף המורס מהם כיוצא כהס דיתהפפו עמהם‬
‫ז״ל אף דהיה החמן ניכד מ"מ חיישי' שמא יטחן הגר‬ ‫ודלא כה' ח״י ז״ל ע״ש אלא דק״ק על הכ״י ז״ל דלא‬
‫ואי! החמן שבו ניכר ועיק מ׳יש ה' ע״ש ומ״ש המ׳יא ז״ל‬ ‫הכיא גרסת רש״י ז״ל כדרכו ככל המקומות גס ההגהות‬
‫הוא בדור ועמ״ש סי' הנ״ג ודלא כמ״ש הח״י ז״ל וכ"כ‬ ‫מיימק הכיאו שם גירסת רש״י ז״ל כשם הרא״ם ע״ש‬
‫קט״ז וה' ק״נ ז״ל כפי' על היא״ש ע״ש גס כאמת הן‬ ‫וצ״ל לדעת רש״י דמ״ת כשיתהפך המיס הוי אגב‬
‫‪ 'p‬הר״ן ז״ל איט מהכס דכיון דטחן אוהס ליכטליה‬ ‫מידלייהו ‪:‬‬ ‫’‬
‫כס' וכמ״ש סי' תנ״ג גבי אכילת עככדיס ע״ש גם‬ ‫שמא לא נקלה כאוד יפה וכו' כ״ה לשח‬ ‫‪fl’VO‬‬
‫השע״ס ז״ל כה' חו״מ דע״ז ע״א הביא מהשו׳ הר״ן‬ ‫הרמכ״ס דס״ל דאם הקמח קלי ש״ד וכת'‬
‫׳‪V‬‬
‫וצחכוצ‬ ‫המבוקעות ‪^,‬רס הפשח‬
‫■ן ‪.‬‬ ‫החטים‬
‫דיכול לטחק ‪u'upij‬‬ ‫פ׳ה ז״ל שפן מבואר כתוה' ובת' הפר״ח זל דאינה ראיה‬
‫כפסח ע״ש ועיי! כתשו' הי״ן ז״ל שהביא הב״י ז״ל דשם‬ ‫דהתס מיידי לענין דעמד להחמק ע״ש ואפשר דה״ל‬
‫נתבאר דמותל אלא שלא מלאו לעשיתמעשה גס נתבאר‬ ‫לה״ה ז״ל דא"כ הו״ל לומד כל היום כולו דמשמע מיניה‬
‫שס כהן תיטיס שרישוק נינד מוקד למוכרן לגרם ולא‬ ‫דכיק דטדיד לדלוף עליו אפי' שהה כל היום אינו כא‬
‫חיישי' שיגיחק אור‪,‬ה ולמוכרה רעיק לה׳ ט״ז כי״ד הימן‬ ‫לידי חימק משא״ב להתוה' דקתנישירד לתוכו דלף אק כו‬
‫פ״ד ע״ש ועוד דכודאי ביון דמ״רי כשיש ששים אין‬ ‫משום חימון דמשמע תו לא הח חמן אפי' שהה כתי‬
‫מבוקעות כ־משמע מלישנא דהר״ן ז״ל למ״ל לזבוני כלל‬ ‫דנפהק הדלף מוכיח לומר משום קלי הוא דהא ודאי אין‬
‫דהא לנ״ע מותר להשהותה ע״י ביטול כמי׳ש בב״ח ז״ל‬ ‫לומר כתי דנפשק אפאו ולא שהה דמאי למימרא והך‬
‫ובדוחק נ״ל דאית נט מכיקעור‪ ,‬יותר דליכא ששים‬ ‫קמחא דאבישונא דאסמ' בג־מ' מיידי כקמח הכאמכדמל‬
‫דהיתרא לבטלו ואפ״ה טעי כהו הקינה ‪:‬‬ ‫קלוי וכ״כ דשי זל דכנדאה דס״ל כהרמכ״ס זל מדהוצרך‬
‫ו ה ) ‪ £‬ר ״ ח ז״ל הק' דאמאי צא נתן תקנה לערכם‬ ‫לפ' דכא מכרמל ולא כת' דהוא גופיה קלוי אך התוה'‬
‫כס' וכו' ולפי מ״ש ה' גופיה כסי' תנ״ג‬ ‫ש״ל דהך קימחא דאכישונא ממדי אף כקמח קלוי ^ולבך‬
‫דחמן שמו עליי הסוד לערכו לכתחילה לק״מ ואק לחלק‬ ‫מוצרכו לתק דהך חסיסי מיידי כקמח עדשים לפירשי דפי'‬
‫דוקא לענין אכילה איתמר חם איט דאף להשהותו נמי‬ ‫התם דכא מכרמל דכיון דהכאנמי מישתם סקומי וקאמר‬
‫שמו עליו היק דאסוד להשהותו כ״א ע״י תעחכת הוי‬ ‫קימחא דחכישונא משמע להו שפיר דכחד גוונא הוא‬
‫ממשכמואכילהגםמלשונודהכאדקאמר לפתור‪ ,‬להשהותו‬ ‫ולכך ק״ל שפיר ודלא כה' ח״י ז׳ל וכנדאס דאישתמיט‬
‫דמשמע דמישתרי נמי כאכילה ע״י תקנה זו אלא דרצם‬ ‫מיניה פירש׳י ז׳ל דנדריס דמ׳׳ט דכת' להדיא הך פי׳‬
‫להחמיר וכו' ול^ קק' דלמ״ל להתמיד גס להשהותו‬ ‫מסיסי קמח שכא מקלוי ע״ש כתוס' ז־ל אלא דלזה נ״ל‬
‫'‬ ‫וכו' ;‬ ‫לתק כעד רש״י ז״ל דהכא ממרי כחומן רהוא נמימכשל‬
‫מוכרו מע ט וכו' הא דלא■‬ ‫ע׳ש סעיף א׳‬ ‫קצת למאי דקאמד עולא אחר זה וכו' ולכך ביון רהוא‬
‫נתן תקנה כזה שיאפט פג^‪,‬‬ ‫ק*י אפר מעיקרא תו לא חמשי' ל ^ דלא כשיל שפיר‬
‫וימכרו‬ ‫‪,‬‬ ‫’‬
‫יגל ‪ ,‬עו‬ ‫חידודים על היט״ע א״ח‬ ‫אברהם‬
‫רא"כ מאי מקשה הש״ה דפשחיש לדכא דילמ' שאני הכא‬
‫דאיכא ש״ש שמא לא ימכרם כלל לישראל ואת״ל ימכרם‬
‫שמא ימכרם מעט דןכלה קודש הפסח אלא ודאי דאף‬ ‫דהף עת שצ גרס‬ ‫פ'ה שנדפש‬
‫כה״ג לא מיקרי שפק דאנן נחתינן כשפיקא שמא ימכרם‬ ‫פ"מ יויישי' ליק לפעליו ע״ש יליתא דכיון דאפוייה אצל‬
‫כולו לישראל דהא אף כנד נמי איכא שפק ס' רשמה לא‬ ‫גטי ר\״ל ‪ p n‬גמור וליכא למיעעי אבל מתא דלא נתן‬
‫ימכרם לישראל ושמא לא ימכור אלא מעט דאין נו כלאים‬ ‫הו תקנה דקכא שש בי״ד משמע דלת מהדי בשאר אישור־ן‬
‫ואין לומר דהתם אף כשפק בקרא מידי הפיקא צא יצא‬ ‫אלא רוקא הפא משוש דאיכא ‪ p"p‬דתית שמא ימכרנו‬
‫אכל הכא נכי פשח דאי אמרי' דימכור מעט אי; כאן ש'‬ ‫^שראל כודאי יכלה קודש העשת אבל התש עדין תיישי'‬
‫כלל דפשיטא דינלה קודש פסח דהכא נמי מי יימר דאין‬ ‫שימכרטלישראל ע״א ובהכי נישא ליגרשת ה״ה להרמב״ש‬
‫להשהותו דהא להרמכ״ש מעט מעט לישראל אשור כלא‬ ‫ן"ל דלא גריש לישראל אלא לעכו״ש למ׳יל למ"מ ‪P‬‬
‫הודעה והיינו דחיישי' לשהויי ליה אן נכי נוי דאיכא ש'‬ ‫ג־עמא דכלייא קמי פששא וכו' משוש ראילא״הלא שרינן‬
‫שפיקא שרי אן ראיתי להרב שה״ג ז״ל שנתב להדמכ״ם‬ ‫אן‪ .‬קכא קכא לנד כמו כשאר אישורין דלא נהפר״ש ז״ל‬
‫דלישראל נמי שרי קכא קכא בלא הודעה דמ״ש מגלוי‪.‬‬ ‫ומהתימה דהרב נופיה כת' האי ש' כששינו להש״ך‬
‫דלאו כר הודעה ושרי יעו״ש ולפי האמו' איןנר׳דוק׳התם‬ ‫ני״ד שי' פ״ר ע׳ש וכ"כ כא; לרעת הר”ן ז״ל וכעיקר‬
‫דהאיכ' ש״ש ועיי; לה' כה״ג ע״ש ‪:‬‬ ‫תמיהתו להש״ן וט״ז ז״ל לק"מ דהכא נמי נכי קמח‬
‫אע“פ שלא נתפקע אשור וכתב הק״כ‬ ‫ס ע י| ? ב '‬ ‫מהולע איכא ש׳יש שמא ימכרנו לישראל או לא וא״ת‬
‫ז״ל דהנריחו לוה דאי ■נתכקעו שמ‬ ‫י‬ ‫שימכור לישראל שמא ימכור קמח שניכר וכו' נ"כ הריב‬
‫לזכוני ולא חיישינן שמא נתכקעו ונתייכשו דניון דבלא‬ ‫ע״ה נר״ו משש ה' כ״ד ע״ש ועוד רהקש נמי היכא‬
‫נתבקעו שרי ע"נ ולפימ״ש הר״ן דחיישי' שמא יטחוןוכו'‬ ‫ש״ש שמא לא ימכר׳פי׳שמאלא ימכרנולישראל וכמ״ש שש‬
‫אין הכרח ועיקר משום דלא מפליג רכא כמ״ש הר״ןז״ל‬ ‫הש׳ין הי״ח ואף דלא קי״ל הכי גכי קכא מקילין וכו' אך‬
‫והכ״י ז״ל אבל הדא״ה ז״ל כת' משום דכחיטיש לא כעי‬ ‫וראי נראה דוה לא יתכן הך דכת' הע״ו שש שי' קל״ד‬
‫ביקוע דר״ל כיון דשרו כמים נ"כ וכן כת' ריכ״ש הביאו‬ ‫שק״ו דמשמע ראן‪ -‬דליכא האי ש' דה״ש אפ״ה שדי לזבוני‬
‫הגהדת וכ"כ האגור משש אביו נמ״ש הכ״י ז״ל וכן פירש‬ ‫מעט נש משש נר' כדור דדעת רמ״א כהג״ה כדעת‬
‫הפר׳יח ז״ל אן מ״ש דמשתמע מיניה אף כלתיתה והק'‬ ‫הש׳יך והט״ז והביאו הכ״י משש רי״ו ע״ש אלא שראיתי‬
‫עליו מ״ש לא נהירא לע״ד דהרא״ה לא קאי אלא להכן‬ ‫נהמ״א ז״ל שדחה זה מכונת רי״ו וכת' דכונתו היא דאי;‬
‫פושקים כשמואל יכעו נתכקעו ממש ואףבנפוחיש כ״ב‬ ‫יכול למכור יחד חון מדמי יי״ן שבו וכו' ודכמו נעלמיש‬
‫שיתבקעו ע"פ הכיב ש״ל דמוחר לכן כקב רזה דוקא‬ ‫דזהו לאו משוש חומר ע״א דאדרכה קולא היא כמ״ש‬
‫בשעומש אכל כחיטים כיון שנתפשו כ"כ לאצבעי ניקוע‬ ‫רש״י שש דמ״ט ע״ש נש מ״ש כיון דהיין כרגש ואין וכו'‬
‫וכן משמע דלת הכיא הר״ן ז״ל ש' הרא״ה ז ל ‪ .‬אלא סן‬ ‫לק"מ דשש כת' הטעש דחיישי' שמא יחזור הגוי דמכור‬
‫•סברא ע״ש נם ה״ה ז״ל לא כת' ‪ p‬שברא דהרא״ה ז״ל‬ ‫לפועליו לזה הישראל והוא מוקר כהנאה דכתן רהן ישראל‬
‫כשמואל רבעי' נקנקעו ממש‬ ‫דמקירין ‪! • / ■ ) / i f‬‬ ‫הכשיל‬
‫׳» ; ‪I-‬‬ ‫‪‘Wi‬‬ ‫אלא נכי‬ ‫ידע כיה שהוא חתם יינם וכ״נ רי״ו שש ת׳ ד נכי פת של‬
‫____ דאזיל ומודה הרכז״ל כתחלת לתיתה דחיטיס‬ ‫_‬
‫אכל לעו■'‬ ‫נויש משש התוש' כזה הלשון אלא דלא כת' שש הן תקנה‬
‫קילי טפי משוש דשמרן כמ״ש כגמ' אן כמקום רבעי‬ ‫דלא ימכור יחד לגד ע״ש ואפש' משוש דקאי אמתידיש‬
‫ביקוע כגון דכתפחו דבהכי פליגי אמוראי חיטים חמירי‬ ‫למכור יחד לכן כת' והתוש' כת' דלא ימכור לנוי ר״ל‬
‫ואמרי' דכמי דנתכקעו דמי והד ממשדומיא דהן חיטים‬ ‫‪ ,‬יחד ונש שמן אמ״ש נכי יי״ן ע״ש אמנה מדכיי התוש'‬
‫דנפל עליהש דן דאמדי' דכמו דנהכקעו דמי רסשש נמי‬ ‫היבמות משמע רלא חיישי' להכי אלא גבי פת ונו' ולא‬
‫כיון דנחת להו דין הביקוע אמרי' דכמהן דנהבקעו ונו'‬ ‫גבי יי״ן ונר' משוש דהן חששא אינו אלא לישראל גופיה‬
‫■וכהכי כמי ניחא לי מאי דאמרי' כנמ' מאי שעורים ומאי‬ ‫אכל הן פת חיישי' לכל ישראל ולכן החמירו אן כמעט‬
‫קושייא דאימא משוס דכעי למתני ראם לתת ולא נקכקעו‬ ‫מעט ולא דמי להן דבריא דחיטי דהר‪,‬ש קלי איהורה‬
‫מותרות דלא שייך זה כחיטים • אן לפי החמור ניחא רזה‬ ‫ומותר למכור אף דמי יי״ן שכו כמ״ש הפד״ח ז״ל לקמן‬
‫לאשיין אלא לשמואל דכעינתכקעו ממש אן למרעוקכא‬ ‫הק״י ‪:‬‬
‫‪ ,‬דמייח כנתפחו אין חלוק כין שעורים לחיטים וכמ״ש‬ ‫וה* צ‪ £‬ת א דאתיה להכי מהתם לק״מ רכיק דאיט‬
‫קר״ב ע״ה נר״ו שי' תנ״ג ע״ש ‪:‬‬ ‫אלא משוה חומרא דע״ז מקילינן למכור‬
‫נם הרי״ף ז״לאפשר שישכור כהדא״ה רל‬ ‫מעט מעט דהא מדינא שרי' למכור וה«נו דוקא משוש‬
‫וכדמשמע מדברי ה״ה ז״ל די״א הוא לש'‬ ‫דהד חששא רחוקהוכן נראהמהא דלא כת' הן תקנהכהי'‬
‫הרי״ף לא כ; ש' הרמכ״ס דכת' נכי תכשילחיטי'ושעורים‬ ‫ר‪,‬מ"כ לעניןפת שלע׳יז והיינו כמ״ש רי״ו ז״ל משש התוש'‬
‫דמבואר דדינס שוה דהתכשיל מוקר דאף החיטים כעי'‬ ‫רתיישי' למכור לפועליו וכמ״ש אלא שראיתי להש״ן שש‬
‫ק״ח שכת' דללוכח מירושלמי דמוקרלמכור לנוי וכו׳כענין‬
‫שלא ימכור לישראל וכו'‪.‬יעו״ש וכן כתבהפר״ת ז״ל לקמן‬
‫״‪ I‬׳•י‬ ‫‪' ) J r r‬׳ («׳* <‪ fa‬נ ־ •‬ ‫‪j‬‬ ‫^ ז‪W‬‬ ‫קדק‬ ‫?;י ק ‪p‬‬
‫קק״י יע״ש ואפש׳ דאזיל לשיטין' דכל מעט אין דרן לזכוני‬
‫דאחר שכת׳ דכמ הרי״ף נכי שעומס שנמצאו בתבשיל‬ ‫זאם כן הא דכתכו דחיישינן למכור■ לפועליו דו;!א‬
‫ונו' כת' ולפי מש״ל משם הר״מ אשור אפי' צא נתכקעו‬ ‫בכולו •• ‪■-‬‬ ‫י‬
‫ע״כ ונ״ל דט״ש נפל ושייך למ״ש משם הרא״ש דתיטס‬ ‫ו מ ע ת ה צ״ל אף מ״ש רי״ו ז״ל משש החוש' הוא‬
‫שנמצאת כעיסה ראש לא פתנקעה מוידת ונו' שיין כאן‬ ‫בכולו ושמן למ״ש הר״ן ז״ל וכמ״ש נס‬ ‫^‬ ‫־‬
‫ולפי מש״ל ונו' ‪:‬ל‬ ‫מקוף דבריו שש משמע דכולש שויס כדין ואין חילוק כלל‬
‫העוש'מלאכה וכו'‬ ‫תה״ה ס;זיך‪ .‬א'‬ ‫ועיין לדבריו כשי' נ׳׳ז שנראה כדור דלא שרינן מעט אלא‬
‫הנה התוש' כ ת ט‬ ‫*י‬ ‫יי‬ ‫^אופן שיכלה קודש הפשח ע״ק אלא דיש כו מקוש עיון‬
‫הטעם‬
‫■יגל‬ ‫חידףצ‪5‬ים עד דדע״ע א׳־ח‬ ‫אברהם‬
‫משום דאף כזה״ז איכא כמי הוצאית לצורך המועדולכ'ןן_‬ ‫כנועה משוש דכזמן המקיש יש איסור כדכד מפני שהוא‬
‫אסור אכל מהא די״ש דיתיב כתעניתא כמעלי יומא‬ ‫יו״ט ועכשיו היא עומד כאיסורו אכל לא כת'טעס למנהג‬
‫דפסחא הכי משמע דקאמר הש״ס כפ' ע"פ משו' דס״ל‬ ‫מהוא דאין עושין כל ה־זס ה־ש״י כת' הטעם כרי שיזהר‬
‫דפסח זמנו כל היום ואף דאינו כזמט ודוחק לומר דהייט‬ ‫מלשכת כיעוד חמצו ואש עושין מלאכה חיישי' שמא‬
‫דמדחי תלמודא החסדפשטאדמילתא משמעדלאתכמח‬ ‫כתי׳ ״׳רש״י ז״ל‬
‫ימשך כמלאכה אכל ה׳יה ככ״ח מה' יי׳ט ‪1‬‬
‫יס״ל דכן כתידה דא״כ היכי ס״ד למימד הכי אכל מפי׳‬ ‫כא ליתן נועם איסור מלאכה מחצית הייש ואף דעיקר‬
‫רשכ״ס זל שם נר' דמפדש הכי כפי' הגמ' שכת' גכי הא‬ ‫האיסור הוא כדי שלא ימשך מלשחוט והוא ככר שחט אפי'‬
‫דמכעיא ליה סמוך למנחה קטנה ומשום אכילה דמצה‬ ‫הכי גזרינן כרי שלא ימהר כעליית הפסח וכאפיית מצה‬
‫הא דלא קאמר משוס אכילת פשח רכיתא הוא דאףכזה״ז‬ ‫כדי שיחזיר למלאכתי וכ"כ התיס׳כפ' ע"פ לענין אכילה‬
‫דליכא פסח ונו' קרי דס״ל דכדכר שהיה אקוד כזמן כי׳ה‬ ‫יעו׳ש ולכך האי גם ערכ הסיכות נמי יאסר כמלאכה‬
‫אינו נוהג עד עכשיו וא"כ יפיש משושהכילאניחאלכה׳ג‬ ‫וכי' והפר״ח ז״ל ה ‪x‬יש עמו דהעיקר כטעם הירושלמי‬
‫לומר דהפי דעת ר״ש יע״ש כתוק' זל‬ ‫יעו״ש • ולע״ד נד' לומר ררש״י ז״ל כת' ‪ p‬לאשמועינן‬
‫‪ P ’D‬ת ל ״ א ‪ i l ’VD‬ב ' קודם שעה עשירית‬ ‫דאף כזה״ז שייך נמי איסירא כיון דהטעם הוא משוס‬
‫מוקד לאכול מצה‬ ‫י‬ ‫גזרה דשמא ימשך השתא נמי דאית לן כיעור חמן ואפיית‬
‫עשירה וכת' המ״א ז״ל יאפי' מי פיחת עש מיס אין‬ ‫מצה אסרי' ליה מדינא ונש הירוש' הכי סביר ראיך אפש'‬
‫יוצאין כקש י״ח והכיא ראיה מהא דהק' הגמ' מחלות‬ ‫דרש״י ז״ל געלש מעיניו רכרי הירוש' והוכרח לימד כן‬
‫תודה וכו' ועוד הק' דא"כ למ״ל ללחם עוני פשיטא ע״כ‬ ‫משוס דלפי דכרי הירוש' אין אישיר זה קיים לעולם דהא‬
‫כינתו מוכרח לומר ראיירי ר״ע כעיסה שנילושה כשמן‬ ‫כיון דאיחלן כטלהמג״ת א׳כלאאסיי׳ליהכמלאכ' משום‬
‫לחודה וא"כ כלאו לחש עוני ידעי' לה כיון דכעי' שימור‬ ‫דהיה יו״ט ומרינאנמי מיתר להתענות ולהספיד כוכיוס‬
‫וזה שיתר למ״ש כסי' תנ״ב כיון דכא ממק התמן שפיר‬ ‫כיק דכטלה מגילת תענית דהא דהיה אסיר תענית כח'‬
‫יוצא כו יעו״ש ופןהק'ג״כ הפד״ח זל על הכ״ח זלוהמ״ק‬ ‫נישן הוא משום דהיה קלכן הנשיאים אומשוסמ״ש כש״ס‬
‫הכי; דמלא תאכל נפקא ולכך הק' דקוקר למ״ש כסימן‬ ‫דתענית יעו״ש וכ״כ הכ״י קי' קל״א יסי' קכ״ט והכיאו‬
‫תש׳יב יע׳יש ואני הדיוט תמיהא לי איך שגג לדאותבאותו‬ ‫הפר״ח סי' תכ״טדאין אישור תענית כרסן האירנא‪.‬אלא‬
‫מקום עצמו להפר״ח ז״ל שכת' דמלא תאכל ליכא ראיה‬ ‫משוס מנהג והךעוכדא דר'צדוק דמייתי מינה' הדא׳יש‬
‫אבל מושמרתש את המצות היא ראיה ברורה ואיכ מק'‬ ‫ז״ל ראיה איכא למירחי דק״ל דמגילת תענית לא כטלה‬
‫וכה״ג הקשה‬ ‫ידעי' חושמרתם ■■‬
‫׳‬ ‫לחם עוני ׳‬
‫הא‬ ‫למ׳יל לח‬
‫שפיר מ׳יל‬ ‫וכ"כ התיס' כפ״ק דתענית די"כ ע״א אבל לדידן דמגי'‬
‫שם על רש״י ז״ל ור ' ‪ V‬לה' קדכן העדה בתוספותיו על‬ ‫תענית כטלה מיתר להתענות כאותו יוסשהיה יו״טכזמן‬
‫דצחשעוני‬ ‫•יל המ״א חידוש׳ רקאמד^דא‬
‫וד ר ‪ -‬ל ח ‪ -‬ד‬ ‫היחש שה; ע‪-‬‬ ‫כ״ה ולכך לא שייך לומר דאסוד כמלאכה כיק דנאשד‬
‫אתא למצוה וכו׳יעו״שולע״ד אח־ המחילה ליתא דודאי‬ ‫‪.‬מקודש והרמכ״ם למי קאי לזמן כ״ה והאידנא כמי אסיר‬
‫׳‬
‫דקה‬ ‫הא דאפליגו שם היא לי״י הגלילי לפיס במ' דיד ן‬ ‫ולא חש לפרש הטעם והקו' שהק׳ה״ה ז״ל נר' לע״ד דלא‬
‫תני משו'‬ ‫מייתי ראיה לדכריומהך ברייתא דרכופה ולא קר‪-.‬‬ ‫קשה תקא התם משום רכיק דטירחא דסוכה מרוכה לא‬
‫דכתי' לחם עוני אלאודאי משום דס״ל כר׳י הגלילידלחס‬ ‫אפשר שיעשוק כמלאכתי מאליו דמימר אמר אין שהית‬
‫עוני אתא למצוה ומקרא דושמיתש כעי למעטאףדיעכד‬ ‫לי כדי להעשיתה ולכך לא אקדו עליוהמלאש' דאש עשאה‬
‫אך לר״ע דקאמר פרט לעיסה שנילושה וכי' משמע אף‬ ‫מקודם שפיר ואש לא יעשנה כ״א עי״גי אין צריך לגזור‬
‫דיעכר קחמד ועור דאיך אפש' לומר דקרא אתת למצוה‬ ‫אכל נכי ביעור חמן ואפיית מצה כיוןדאין כה עשקגדול‬
‫והא לא כעי עיכוכא אלא כ־־שים ופי' הידוש' הוא קאי‬ ‫וכטירחא כל שהו יכול להעשו׳אותם שייך ימשך במלאכתו‬
‫‪ iV,.‬יהה כה משקין‬ ‫צחך י־‬
‫■קאמר ‪,‬‬ ‫דריכ״ל ן ‪.‬‬
‫'‬ ‫י '‬ ‫לטעית אחר סברתו לומר דעדין איכא שהות להעשיתס‬
‫משניע אף דנילושה כמיס ופליגי כיה למצוה או לעיכוב‬ ‫כיק דאי; בהם גיייחא כ"כ וכין כך יעכוד זמן הביעור‬
‫אכל קדח דלחם עיני לא אתא אלא למעט מיעשר שני‬ ‫וג"כ שחיטת הפסח אינו מוכרח להוליכו לעזרה הוא‬
‫בד״י הגלילי דאי קרא מייח לחציה א"כ אף מיעוטא‬ ‫'בעצמו אלא יאמר לשלוחו צ'‪ i‬ושחיט עלי את הפסח ויותר‬
‫דמעשד שני הוא למצוק הה אינו למצוה לכ״ע כמכואר‬ ‫הקשו הכי על‬ ‫לא ‪rrp‬‬
‫קמיה־ ; ■יי' וה״ה והפר'ח ז״ל ראמאי צא‬
‫אך מה שהכחח המ׳יאז״ל מדכח הד”ן ז״ל שכתב דיכול‬ ‫‪ :‬במאי דמכעיא ליה סמוך למנחה‬ ‫הש ק ערוך בש‬
‫ומשום דילמא אתי למימשך ואתי לאמנועי‬ ‫‪,V,..‬‬
‫לאכול מצה עשירה דיש כה שמן מעט אבל דיש כה הרבה‬
‫אי; מברכק כלסיכי' אין זה מוכרח דפיו; דאס קכע עליו‬ ‫מפסחא דמאי מיכעיא ליה דודאי מנחה קטנה ת‪:‬ן דאי‬
‫מכרכק כ ה כי״טיאוכל קכיעיתיה יהא דפתלקרמכ׳׳ם‬ ‫לאו הכי מ'ש ערב פסח אפילו ערב הסוכות נמי לא‬ ‫ל או‬
‫כל שמבךכין כ״ה יוצא י״ח למעוטי הנך דאף קכיעית‬ ‫טירחא־ דסוכה ומשמע‬ ‫כהו טירחא‬
‫יכו' כיון דאית ;ו‬
‫דידהו לא מכדכק עליה כ״ה וכהחא א מ ח ק' גכי כוכא‬ ‫ודז' ‪.‬מ״ש ‪:‬‬
‫דאדעא כיון ראם קכע ליה מכדך כ׳ה יוצא כוי״ח ועיין‬ ‫א מ נ ם נ״ל דהא דאמרי' כטלה מגי' תענית ומותר‬
‫במ א סי' קס ח סק׳ל ועיין עוד שם סי"ו ועיין עוד סי''‬ ‫להתענות וכו' אלא דוקא כיוס שהיה יו״ט‬
‫ד״ח סט׳׳ו ומה שהביא ראיה מהש׳יס דכרכיתכת׳המ״ק‬ ‫כזמן כ״ה עכשיו שהיה חיבן כטל ממני תוית יום טוב‬
‫‪5‬ל שאניקתס דכקכיעוק סעודה נמי מכרך במ״מכמ׳יש‬ ‫אכל יש מקומות דאף אחד החדבן של כ״ה עושק גזיות‬
‫הרמכ״ס כפ״ג דכיכוק ע"כ יהמעיק לשם יראה להחא‬ ‫יסייג למסרק יכנה כ״ה והיינו טעמא דכימן הכית נמי‬
‫דמכככק עליי המוציא כר״ש ועיקר קושייא לא קשס כע׳ש‬ ‫יש הך גזרה ולכך אף אם כטלה עדיין האיסורקייסמשום‬
‫הב"מ זל שם ועיק שם בל"מ ז״ל יעו״ש ‪:‬‬ ‫מהרס יכנה וכו' ויטעו כ־יןיכןמצינו כהדיאכפ״קדמ״ק‬
‫סיק הליג סעיף ד׳ ושני תבשילין אחד זכר‬ ‫דלא יעורר על מתו וכו' קאמד התש טעמא משוש עליית‬
‫לפסחואחדזכרלחגיגס‬ ‫כרגל וח־ אמר שאין המת וכי׳וקאמר מאיכינייהודעכד‬
‫משמע חף דכא כמ״ש עישין כ' תכשילק ואף דאין כאס‬ ‫כחנס ולא קאמר איכא כינייהי פזס״ז יכו' אכל יש ליחות‬
‫חגיגה‬
‫יגל' עז‬ ‫‪ .‬הידועים על הש־־ע א־ח‬ ‫אברהם‬
‫טדוד וגמ קופק הוא פנוי אלא ודאי לית ליה האי חלות^‬ ‫‪,‬ן־סיגיה ולא כדעת הדא׳ש שכת' דכיון דחגיגהאינו דוחה‬
‫וק״ל ‪:‬‬ ‫שכת אין מסאי! זכר לה יעו״ש והכה דעת הדא״ש ס׳ל‬
‫‪ QjJ‬מה שהק' הרב מהא דאמרי' כל מלאכה שאפשר‬ ‫כדעת רש״י רל כע' אלודכריס דלכן תימא אף דאית ליה‬
‫ובו'לא דחי שכת מאוהאדקאמר אי תוכה היא תיתי‬ ‫דהגיגה דאוריית' לא דתייא שכת‪ .‬כיון דהוקשה לתגיגת‬
‫כשבת וכו' והא אפש' וט' לע״ד לא קשה דהא שמעי'‬ ‫׳ט’ ו דגלי כה קרא חה מוכרת מדכרי י״א שאמד אכן‬
‫לר׳יש דס״ל חביבה מצוה כשעתה וא׳ב ה"נ אף דהפשר‬ ‫טעמא רפרושיס וכו׳ משמע דלית ליה האי הבדאכ״א ן׳‬
‫מע״ש כיו; דקכוע לה זמן כשבת דוחה את השבת והן‬ ‫דף־תאי והא רקאמר ש״מ לאו תוכה היא לאו פירושה דהוי‬
‫דאפש' לעשותה לא נאמר על גוף המצוה עצמה הלא‬ ‫דרכי; אלא למיהוי כתובית שאין קכוע להש זמן וראיה‬
‫על המכשרין דלא שייך לומ' חביבה מצוה כשעתה ואף‬ ‫לזה מרלא קאמר הרישא דמתכי' דכזמן שהוא בא כשבת‬
‫דרתי התש בפ' ד״י משוש דדחחה שחיטה את השבת הוא‬ ‫אי; מכיאין חגיגה וכו' מתכי' דלא כ ק תימאוכו׳ואףדלא‬
‫דעת ר״א דלה פלוג אראבוה ולכך קאמד נמו אן דעת‬ ‫קאמר בהריה כיק דשמעי' מיניה שפיר דמי דהא רב‬
‫רבי כ; דכיון ^יש ליה לר״א כ; כדער‪ ,‬אביה איך פליג‬ ‫חהרא על מתני' דהלילה כולו צלי קאמד כבן תימא כיון‬
‫רבי ארבו אבל כיון דמצינו רחכמיס קהמרי התם‬ ‫דמוכרח היא וני'אלא ודאי דאף לב; תימה לא דחייה שבת‬
‫דרוחה את השבת וקתש לן נקצר כווש כשר ועור סתם‬ ‫פיק דלא כתי' בה במועדו ולע׳^ד נרה דזהי מ ש התיק‬
‫לן כאותו פ' דס״ה דחומר‪ .‬כשבת זה אומר הן הדי‬ ‫בפ' תמיר נשחט דלבן תימה לה דחי שבת כרמובת התש‬
‫דכקצורה דוחה את השבת הוכרח לומר דלאקשו הסתמיות‬ ‫והיינו רפפק הרא״ש זלכההיא מת‪:‬י׳ רהלילה כולו צלידקאמ'‬
‫הרהדרו הא דקאמד ר״ע דוקא במכשרין ולא כעיקר‬ ‫והשתא דליכא פסח לא אמרי' משוש רהלכה כבן תי^מא‬
‫המצוה כיון דחביכה מצוה כשעתה ואין לחלק דדחתה‬ ‫ואפייה לא דחי שבת וכן פסק הרמכ׳יס ז״ל ועיי; לה' יד‬
‫שחיטה וכו' כנ״ל כרעת הדמב״ס והגחונים ז״ל וע״ש‬ ‫אהק שהק' על דכריהס יע״ש ולע׳ד נר' נמ״ש גש‬
‫כל"מ ז״ל ‪:‬‬ ‫מ״ש מהא דאמרי׳ בגס' לעולס דכנן וכגון שבא בשבת‬
‫א מ נ ם אך קשה לדעת הר״י מקודביל זל מאי דקאמ'‬ ‫’‪.‬ימא אן כבן תימא וכו‪.‬וץ שבא בשבת דהא לבן תימא לא‬
‫כגמ׳גכי יהודא כן דורתאי דפירש וישב‬ ‫•‬ ‫■•חי שכת לק"מ רהא ס״ד ׳ימימר רוקא אתי ככן תימת‬
‫כרחש כדי שלא יעלת לוחש' ויתחייב כחגיגה והא אפש'‬ ‫‪.‬״ ‪.‬‬ ‫ואהא מתקדארייאףליגנ^‬
‫להעשותה מע׳יש וג"כ קשה דחגיגת ט״ו חמאי אינה‬ ‫א מ ג ם רעת הר״ימקורבי״ל ז״ל הביאו הרה״שרהף‬
‫באה מע״ש דקרה כתי' שבער‪ ,‬ימים ולא שמנה דכשלמא‬ ‫דלא דחי שכח‪ .‬היו מביאי; אותה מע״ש ולא‬
‫לשיטת התוק' ניחא שכת' משוש דהוי דבר שבחוב ה ואינו‬ ‫מיפסל בלינה לס״ש דאוקי וכו' ו‪ :‬ל רעת הר י מקורביל‬
‫בא אלא מ; החולין צריך שישחט נמי כשעה ה־אויה‬ ‫ז׳יל דוקא הכא כיו; דלאו זמן הק־כתו הוא אינו חשוב מ;‬
‫לחגיגה וכמו נ; נמי גבי חגיגת י״ד אך לרעת הגאונים‬ ‫המט; אבל וראי בשאר ומור‪ ,‬השנה אש שחט אותו בזמנו‬
‫דליה‪ ,‬להו האי ס' רהאמיתר להביאה מע״שוגש להרא׳ש‬ ‫לא שיין לומר אוקי לילוד‪ ,‬ובידו להיכלו ליל ט"^ והיינו‬
‫שנת' הטעם דאי; מכיאין מע״ש הוא משוש רר‪,‬יפסל‬ ‫דקר‪,‬ני מתני' ונאכל לש' ימיש ולילה א יפשוט וכ כ הר^‬
‫בלינה ולא קאמר מהך רבת' התיש' משמע דלא ס״ל הכי‬ ‫נ■‪".‬־ ז״ל ועור נ״ל להביא ראיה מחא ראמרינן כריש‬
‫וא׳יב חגיגת טי׳ו אמתי אין מביא•; מע״ש הא לא שייך‬ ‫פסחיש ר״ג יכול יהא נאכל אור לשלישי תייל והנותר ער‬
‫הן טעמא רפסיל לינה אמנש לזה י״ל רס״ל כהראכ״ד‬ ‫יוש שלישי בעוד ייש וכו' הרי יוש שלישי להכילתי כזמן‬
‫ז״ל רהא רקאמר נגמ' שלמיש ששחטן שלא לשש חגיגה‬ ‫הקרנתו אינו נאכל ללילר‪ ,‬של אחריו בבא כע ש דהינו‬
‫אלא וכולי דאי לשש חגיגה יוצא י״ח והא רכתיב שבעת‬ ‫זמן הקרבתו וגס אינו אוכל כאור‪,‬ו יוה נא קרינןכיה יוש‬
‫ימיש רי׳ל מנוה כתקנה דהיינו כשער‪ ,‬דאי־חו הקרבתו‬ ‫שלישי לוביחתו וכו' ועוד נ״לראי בכל מקוש המרי' הו ”‬
‫אינו אלה שבער‪ ,‬ימיר אכל שבר‪ ,‬אינו כ; אלא מהתמול‬
‫אך מידוש' משמע דאינו יוצא כו י״ח דקהמר כהחא‬ ‫‪' ”F‬‬ ‫לי־יי'• יי"^ י י ן ' י י’’'* ׳’"‬
‫דוק• יוש ט”ו כה־י יוש י׳יר ויהה נהכל ליוס כי ו וה כ‬
‫כפ״ר ד־וכה שלמי חגיגה ששחט; וכולי ואפשר ל־חוק‬ ‫מאי ‪-‬אלי‪ -.‬כגמ' רפסקיש דע׳יא הכי נמי משתכרהרהא‬
‫רשלמ^ש דבאיש עש חגיגהקאמדאיךשיהיהלכ׳עחגיגת‬ ‫ררייתא היא ־; ת־מא והיכי קתני יוצא בה משוש שמחה‬
‫גי״ו קרישה כמי׳ש אך הקושיא הרתשונה צ'ע אמאי פירש‬ ‫הא איכשל בלינה ימאי קיהייא אלא ולאי כיי; ‪-‬נשהט‬
‫ואפשר ל״חוק לרעת הגאונים דהה דפירש לאו שיצא‬ ‫בזמנו וכהלכתו קרינן ביה וכיוס זבהכיס יאכל ׳•‬
‫מירוש' אלא פירש מ; החבמיש שאימריס אינש דוחי;‬ ‫הק' היש הנז' ז״ל מהא ראמרי' לעיל קופץש‪,‬עה‬ ‫אך‬
‫את השבר‪ ,‬כלומ' דלא ס״ל כויתייהו אמנם אחר העוון‬ ‫ומטבילכגון שבא בשבר‪ ,‬והאמכיאי;איתההע״ש‬ ‫’‬
‫קושיאמעיקרא ליר‪,‬ארוראיס"ל להגאונ^ש והרה״שכשיטת‬ ‫והניחה בצ׳יע ולע״ר לא קשה כלל מקוכן דו‪-‬אי אפשר‬
‫התיס' אן חגיגת י״ד הוי רשור‪ ,‬ולא תוכה אף לכן‬ ‫גוליה לא שייך שבירת עצש כ״א בשעת‪ .‬אכילה אכל קשה‬
‫תימא וכמ״ש הכ"מ זל כה' חגיגה ואתי שפיר הה דקאמ'‬ ‫מסך דקר‪,‬ני כו״ג שונה ומכיביל ואמאי והא חזי לשחיטת‬
‫רב אשי ש"מ לאו חובה היא ר״ל אף דהיאמדאוריית׳לאו‬ ‫_‬ ‫■‬‫חגיגה ■‬
‫חובה אלא רשות ז‬ ‫‪,‬‬ ‫ו ר א י ת י לה' שע״ה זל שרצה לתק‪-‬דהא דכי״גשונה‬
‫{יז ב ל הא קשה לו דאמרי' כירוש' ‪ ,;p‬חג וגה הכאה‬ ‫ומטביל הוא משושרחיישי' לטומאהדרבנן‬
‫עמו מר‪,‬כעדת עמו והק' כתר הכי חגוגס‬ ‫ולכךכי״ד שוחט מיד משושרכו״ד טהור ובורהיהטבילה‬
‫נאכלת לב' ומיש וכסת ליוה ולילה ותיק תאמר בעולה‬ ‫מאתמול אבלקופק הוא בנוי ובידו להטבילה בלילה וכו‬
‫ופו' יעו״ש והשתא לדברי הר״י מקורבול מתימק׳הורוש'‬ ‫י יע״ש ובודאי כנדא׳ידט״ה נפל ברבדיו דבודאו לרעת הד״י‬
‫לימא רהך מתניתא איירי כשחל י״ד כשכר‪ ,‬ולבך אינה‬ ‫מקורביל'"ל לח צריך למימר טעמא דטרוד אלה משוש‬
‫נאכלתה‪1‬א ליל טז ותו לא כפסח ואי; צורך להגיה סכחית'‬ ‫ככר הטבילוה מאתמול לצו^ החגיגה הבאה כע׳שועוד‬
‫לומר העולה עמו וכו' אלא ודאי משמע דהיכי דחל‬ ‫אי ס״ל הך חילוקא רטיור ובקיתיז הוא פנוי ה' כ מהי‬
‫כשבח אין מביאי; חגיגה כלל ואפש׳לתק דקאמרהכהה‬ ‫'דוחקיה לאוקמה כשבת לוקמה אפי' כחול וגבי קבין הוי‬
‫עס‬
‫‪59‬‬ ‫לט‬
‫ינל‬ ‫זחידרעים על הש׳־ע א׳ח‬ ‫‪^ f‬כרהם‬
‫מיוכל אף דידעי' הדין מקרא דההוא ע״ש כפירש״יי‪,‬׳^‬ ‫פ® הפסרן משמע דכאה עמו כיום י״ד ווה לאשייך כ״א‬
‫ואפשר לומר דרכי שנשתנה ע״י מעשה לא הר ככלל דב‪,‬‬ ‫כחול ווהו דקתגי מתני' אימתי מכיאין עמו חגיגה‬
‫שכממן דחררייתת דכיק דנהתכה לל‪ 1‬זהו דכל“ הנח‪p‬ר ו‪3‬א‬ ‫ודו״ק ‪:‬‬
‫דמי לחלכ וצ״ע נ‬ ‫הככותת מתענין ונו׳‬ ‫סימ? ‪ ft’VD TH‬ה׳‬
‫אסו׳ להתענו׳כמוצאי‬ ‫סימן הצ״ד סעיף ג׳‬ ‫נתכ‪.‬המרדני ו״ל בשם‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫חג השכועית וכתנ‬ ‫’‬ ‫י‬ ‫קר״ר ימיאל ו״ל דמותרין לאנול מיט תדגימא והכיא‬
‫קמ״א ז״ל מפני כשחל עצרת כשנח היה י״טאחרה^ה‬ ‫‪ ,‬הפר״חזל יאיהמהירושלמידאמרר׳לאאניללא חמןולא‬
‫ע"כ והמעיין כגמ׳ ידאה דדכמו שלא כדקדוק אכל‬ ‫| מצה וקאמר משוס יהיה ככור משמע אכל מיני תלגימא‬
‫כעיקר הדין אני תמה דמשמע הא דחשוד משוס דהוא‬ ‫י מוקדע״ש ולעד״ן דאי; ראיה משם דא״כהו״ל להחירמצה‬
‫יום טכוח שהקרינו קרכנותיהס ולכך לא כת' כן רק גני‬ ‫עשירה דהא דאינו אונל מצה משוס דר' לוי הוא דוקא‬
‫שכועות ולא כשאר מועדים והא ק״מא ל‪,‬י כמה' ד״ה‬ ‫מצה דדאויה כלילה ועלה קאמר דככור הוה ואק לומד‬
‫דכטלה מגילת תענית והאדגרסי׳כגמ' דר״ט לאהניחש‬ ‫דמעיקד' הר פירושו מצה ענייה והשתא הוי פירושו מצה‬
‫לספו‪ -‬אף דהיה אחד חרבן משוס לחפש' דס״ל כמ״ד לא‬ ‫כתס ואפי' עשירה דאין זה מן הדרך להעיד עלות שאינו‬
‫כטלה וכ״כ התוה' כפ״ק דתעניה גכי עוכ־א ד״א כד‬ ‫מכואראלא ודאי דעדותו מכואדת דהוא ראה רהכיאו לפני‬
‫צדוק'דהא דלא ההענה כעשיה כאב משוס דנץס להס‬ ‫ר' חמץ ולא הוה אכיל הניאו לפניו מצה עניה ולא היה‬
‫קרבן עצים כו כיוס משוס דה״ל כמ״ד לא בטלה ועיין‬ ‫אוכל ולכך מעיקרא ה״ד דק״ל נד״ל וכן כתידא אכל‬
‫במ״ש כעניותין כהי' תס'ח ועוי קשה דא״כ יהיו שכעה‬ ‫באד דכייס היה אוכל ואהא דחה לו דילמא הא דלא אנל‬
‫ימיס אחי שכיעות אסורים כתענית כיון רסס תשלומק‬ ‫משוס ככור הוא וא"נ אפי' שאד דכריס לא היה אוכל‬
‫כדמשמע כגמ׳ ועוד כיק דלאו כ״ע עושין כיוש אחד‬ ‫אפי' מיני תלגימא גם מ״ש דפי' מתענק לאו דוקא איט‬
‫קרכנם חמחי יהיה אסור ככל כלילית ישראל משוס קדק‬ ‫נ״ל דהא אמרי' כר״ח אסור להתענות ואף דאינו חייכ‬
‫•יחי־ וראיה לזה מהת דאמר•' כמגילת תענית מריש ידחא‬ ‫לאכול פת■ ע” כ נ״ל דה‪-‬״ר יחיאל ז״ל קאי אאהטניהין‬
‫ע ־ תמניא כיה איתוקס תמידא ומתמניא ונו׳ולא קאמ'‬ ‫דעלמח דניוןדכאו לגרר לא חיישינן ולאפוקי מה' רי״ו‬
‫נשיהיס ■הקדי־כו קרכנס בימים‬
‫נועם פשוט משוס די'י כ ׳‬ ‫והניאו ההגה לקמן או אפש' דמיירי כהתה חסטניס‬
‫חלו אלא ודאי משוס דאפי׳כזמן הק־כן מאן דאשורכיוס‬ ‫יה*״‪V‬‬‫אבל יודע בעצמו דאף מיני תיגיע תיקנו לח ׳‬
‫שלישי• מוקד כעס דכיעי וכו' ולכך אין גוזריס ס־יג על‬ ‫‪,‬‬ ‫כההיא דר״ן ;‬
‫הציבור מטעס קרבן יחיד ועיי; כ־״י סימן תכי׳ט וכמ״ש‬ ‫ת ע ״ א ס ע י ף ג' כהגה אכל ניצה‬
‫הפר״ח זל לשם ושוב ראיתי שוקעות• בזה הרכמ״לככ״ח '‬ ‫שיוצאין בה כלילה‬ ‫י‬
‫מה' כלי המק־ש יעו״ש ‪:‬‬ ‫אסירים ופו' ונהכ הח״י ז״ל ראם ‪:‬תכשלה דאינה ראויה‬
‫‪ Y 'JH ?D’D‬כתב כפד״ח ב־יני המנהניס סי' ט־ו‬ ‫נכלילה מותר ע״ש והד״ב יוסף אומץ ז״ל הכיח משם‬
‫משס הרב צ״ץ זל דאס הסכי^מו הקהל‬ ‫^‬ ‫הרב כית יוד ו״ל שאוסר ויאייתו מדתינן כמה' ע״א‬
‫שלא יקנו הדגים ב' קודשים ש׳יד והביא דאיה מ ‪p‬‬ ‫חומץ שעיקרו יק אסיי ומק' הש״ס פשיעא וכן גכי יין‬
‫דאדשב״ג המעי; היה וכו' עוד הביא ראיה מהך דכ״ב‬ ‫שכשלו ע״שה־י דפשיטא ליה נהש״ש כיון שנאס‪-‬־שוכאין‬
‫דביצה וכו׳ וכת' המ״ק ;ל דה״ל משוס דהדין כך דרש להו‬ ‫נו תקנה זהדכ השיב בזה רוקח הנא משוס דאיהודו‬
‫זכו' ומ״ש דאיה מנאכד העירוב וכו' משוס דאי לא הא‬ ‫לו מהה דחממ‬ ‫דזמן גוי ושוב הוק‬
‫;וק' צו‬ ‫לאו מחמתי חצח‬
‫רייר ^זי‬
‫לא קיימא הא וכי' ע״נ ולדית יכה כיו; הרב דהאשדש״י‬ ‫•מי‬ ‫שנשצו א־כו עובד גליו ע׳יש סנדחקולעד״ן■‬ ‫דס ‪-‬זי‬
‫כידיא הא ידשכ״ג משים עת לעסות וכו' וגש הרמכ״ס‬ ‫כלל דהתה החששה היא שמא נת‪:‬סך ככד וכיו; שנ ן אין לו‬
‫כ׳ג־״כדקש״ו‬ ‫בחיכודו הכי מכיש ואף לשיטת דשב")‬ ‫היתר כיון ד־‪-‬אה־ אבל הכה דהאיסור הוא משוה דראוי‬
‫לכ׳יד ולימד‬ ‫דש״ל ־ רשב״ג כליג את״ק מ"מ איך‬ ‫וכיק דאינו ראוי א"כ אינו בכלל האיסודגס הךדדס שבשלו‬
‫לעסות כדכתו כיון ־פציגי וש״ל דהשאר על־ס תוכה מחי‬ ‫יייייי^י‪ -‬כו‪.‬מ' דקדא‬ ‫דהר ■'זיי‪-‬ו‪-‬‬
‫צזתקה וכמכו׳‬ ‫דהתישוד הות מש־ש ד ־ ■‬
‫•כר חחי מפורש כקורה וגס הס‬ ‫משכי תקנה זו‬ ‫■ ‪1‬ג‪,‬רז‪,‬‬
‫לחשוד‬ ‫כתי^ב כי ח־ש הוא ב‪ :‬פש יכפר ע״ש אך נלע״ד‬
‫חיך העמידו תקנה זו אצ‘ ודאי משוש דניק דדוב הזמן‬ ‫ז״ל כהגה כי״ד הי'‬ ‫כמ״ש ה' ב׳יד ז״ל משא דפשק מודם י‬
‫לא יחיש מצר אפי' אח־ ואוכלות כקדשים כטומאה‬ ‫קט״ו ש״ב גכי חלב שחלבו גוי ואין ישראל יואהו אשור‬
‫גמי דאכשד עדוב שיותר שלו‬ ‫העמידו הקנה זו !‬ ‫‪ .‬כוי׳ס שנאקד אינו מועיל אס יעשו‬ ‫וכת ה׳ ז •‪I‬‬
‫כדוב הזנק לא יהיה •מצוי כלל ויבטל תענוג שבת והר‬
‫■דומיא ל ^ דעירוב ממש דקיכשר יכטל תענוג שכת ולא‬ ‫שיעשו ממנו חשוד ע ש שת מבואר דיזף דבטל טעם‬
‫יכמד ודלה כשרב ז׳יל דמרקקן ‪:‬‬ ‫האיסור כשמעמידין חיתו דקי״ל חלב טמא אינו עומד‬
‫ע ן ך כקב כהי' ט״ז דהיכא דאינה •אישור דרבנן לא‬ ‫הכ״ה כיון דנכי חל עליי אישור שוב אין לו תקנה‬
‫ינהוג כו היקר כמקום שנוהגין זכו' והביא ראיה‬ ‫ורואה אני ששדכדיש ק״ו דהחם העמידו דכריהש אף‬
‫■ללהא דלוי איקלע וכו' וכת' המ״ק י״ל משוס דשי׳ל כדכק‬ ‫להפשיר כגכינה הו החמאה כ״ש הכא שאינו יבוא לידי‬
‫דש״לדאשו׳מדאוריית'ומפניכךלאאינפתליה כמחלוקת‬ ‫הבשר וסר כד שיש שיש לו מתירי; דיכול לאכול‬
‫כיון דפליגי כהכי לא מיקת מסלוקת וכו' ע"כ■ולא דק‬ ‫כל‬ ‫לחשוד דהא קי״ל‬
‫‪.................‬‬ ‫לעדי ועוד נ״ל מעש ’אחד י ’‬
‫דהדא״ש גופיה חית ליה דדכק לח כליגי חד״ע כבשי עוף‬ ‫‪-‬בד שבמנין צתך מנין אחר להתירו ואף דכטל‪,‬הטעם‬
‫יעו״ש גס מ׳ש דליכא מחלוקת היכא דאיכא פלוגתאלא‬ ‫עתן האישור כתקומועומד ואף כאישור דיכנן וכמבואר ‪.‬‬
‫ידעתי מהיכן למד זה דכיון דקבעו להס רכותם דמיתר‬ ‫כדיש כיצה וכן ראיתי לככד״ח זל כי״ד ע׳יש אלא לטעם‬
‫חיך היה כייו כח לאשור הפך דעה מאריה דאקדא דסו ‪t‬‬ ‫זה ק״ל הא דאמרי דש שבשלו אינו עוכר עליו ו‪9‬ו' הא‬
‫שש כיון דלאי איהו כד פלוגידס ורכה כד כי חנא נמי‬ ‫המת' כ־הודייקא צ־יך מנין אח־ להקית אף דבטל‬
‫סע״ג דמסלוקתש כפלוגתא דקנאי היא וכמ״ש הר״ן נע׳‬ ‫הטעם וכמבואר כגמ' רמפיק ליה מקרח דכמשוך‬
‫מ״ש‬
‫עח‬ ‫יגל‬ ‫‪.‬הידרטים על הש׳ ‪ 7‬א״ה‬ ‫אברהם‬
‫כלה תנאי וכו' או דס״ל כמ״ש הר״ש ז״ל דמסני כליאתנאו‬ ‫‪ V 0‬אפ׳׳תלא היתי צו לעשות כדעת הך תנא ‪ p c‬דמאריה‬
‫וכו' ע"כ פי' דמספק״ל דריינו טעמא דכתב אק להניח‬ ‫ןון^ןרא דעתו לאסור אין כידו נח לעשות הק־ סכיתו‬
‫משוס דס״ל כדעת הגאונים ז״ל דכעי תנאי ולכך חכא‬ ‫כמקומו ולכך לא תקירו לו אלאכצנעא ‪:‬‬
‫דליכא תנאי רמיירי רנזכד כליל י״כי שני מק להניח או‬ ‫*ין ך מהאדאמרי׳שס כהךעוכרא ררב כר שכא‬
‫בודאי ה״ל כדעת הר״ש דמהני כלא חנחי אך הרוקח ‪Sf‬‬ ‫דאייתו ליה נכרא שליקא ולא אכל הכי מוכת כיון‬ ‫;‬
‫ס״ל דאין להניח כי״ט משוה דמחקן הוא ול״ר למניח‬ ‫דאית ליה דאיכאאיסורא דרכנן וכמ״ש התוש׳ שה יעו׳יש‬
‫‪3‬י"ט ראשו; דניון דע״י קנאי הוא לא מקרי מתקן כי״ט‬ ‫>נר"י ן' כרוקה כראיתא לשה לא יכול לשעת אף ראיכא‬
‫דהוי חול ולזה הכריע הרב דכיון דדין התנאי עדיין לח‬ ‫מחלוקת רהא רכ נחמן איקעד וקאמרגאמולשכא והיינו‬
‫כתבו נ״א אחר זה כודאי הא דכת' אין להניח לאו משום‬ ‫משו׳ראיז הלכה כאותוחנא דה״ל כוותי' כיון דכמה אמודאי‬
‫ר‪1‬נאי קאמר אלא משוהי״עוזהו כודאי משוהיה״להמהגי‬ ‫עכדי דלאכוותיה הכרח עליו דליכטל רעתואכלכמקומות‬
‫כלח חנקי כדעת הר׳יש כנ״לכוונחו ועיי; כה׳מטהיהודס‬ ‫כאין להם הכרע אלא מקכרא דנכשיה קכע להה הלכה‬
‫למהר״י עאייש ז”ל ועיין לה' אליה רכה זל ולחי' יד מ חק‬ ‫כאותו תנא להקל או להחמיר אף דכא חכה אחד לשה‬
‫זל ולא ידעתי מה הבינו ככונתי עד שמקשי' עליו ולע״ד‬ ‫ואינו רוצה כהך קכיעות הלנה רנהי דהר מחלוקתכמ״ש‬
‫גר' להכתח יה״ל כרעת הר״שול דאי ס״ל כדעת מגאונים‬ ‫מ״מ אין לו להכריח עליו לעשותכמותו ולכןכהךי‪1‬וכדא‬
‫דאין להניח כלא תנאי ומש״ה אסו' להניח א"כ מנ״ל לחלק כין‬ ‫דלוי לח הכריחו עליו אך כודאי איכא מחלוקת כיוןדנבר‬
‫לכתחילה לדיעכד מהך דאין מגכיהין קרומית ומעשרות‬ ‫הורה היתר מאריה דאתרא ונו' ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫דאין לו ענין לכאן אכל אה נאמר דהא דאהר למניח הוא‬ ‫ו ב א מ ת נרא' דהתה לא ידעי כיה דאינו אוכל‬
‫משוס תיקון כי״ע הוי דמי להך דאין מגכיהין ממש‬ ‫מחמת שהוא אסור אלא משוה דאימור‬
‫ומכאן הוכיח הרב דס״ל כהד״ש ז״ל ‪:‬‬ ‫דאנינאדעתיהוכמ״ש הכי עלר״ה גס מ״שדהיכאדאישו'‬
‫ס * מ ז ת ס פ ״ ו ס ע י ה ג' והוא שלח נתכוון לזכות‬ ‫דרכנן הוא מבואר שיי מפני מחלוקתאינו נראה דהאודאי‬
‫כו וכת' המ׳׳אז״ל משם‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫דכרפשוט הואכיוןדאיכאאיסורכדכדקרי כיה ופורץ גדר‬
‫הכ״ח ז״ל דחס הוא של כעלים חפי׳ נתכוק לזכות יוצא‬ ‫ישיכנו נחש ובכ״מ אמרינן מנהגא כמקום אישורא מי‬
‫כו ותמה עליו מסוגיה דפרק הצלמים דקאמר דילמא‬ ‫ככקינן לה והך דנהגו כו היתד הוא משוס דלא צייתי לן‬
‫מגכה ליס וכו' וראיתי לס' חדי משה שתמה עליו דהתס‬ ‫דהא ודאי לא נתנו דבדיהה לשיעורין וככל מקוה וככל‬
‫מיידי כהפקר וכמו שפירש״י ז״ל וליקא רת׳יכ הו״ל למימד‬ ‫זמן לא פלוג דכנן כגזימת וכאיהורוהא דכה' הפי״חזל‬
‫הכיחא כהפקר הס יש לו כעלים לואי אינא למירנר ומ״ש‬ ‫דאי מ‪-‬רכנן לא יזקיקו לכעי לא דמיא להכא כיון דלא‬
‫כידש׳י התה לומר דין קנייה כהגכהה ילפינן מהפקר‬ ‫אמרו דכ־ן יבעי ביעוד כ״א כנה״ג מעיקרא לא מצו‬
‫אכל אס"נ גורינן הגבהה אף דיש לה בעלים ואין להק'‬ ‫אמרי הכי כיון דכא לידי מחלוקת אכל ב־כר שיש בו אישו'‬
‫מהא דאמרי' כע״א דנ״ג ע״ב דמק' הש יה על מקני'‬ ‫ררכנן בעלמא אף דאתי לידי מחלוקת כשאר מקומות לא‬
‫דקתני אין ישראל מבטל ע׳א של נכרי פשיטא ומאי‬ ‫יעשה דאין פלוג באיהור דדכריהה שוב ראיתידהוא עצמו‬
‫קו־ייא־ילמא אינטריך לאשמעי' הפי׳ של כעליה המרי'‬ ‫קבריה לגזיזיה לקמן יעו״ש גס מ״ש ‪-‬כמקיה שנהגי והוי‬
‫מ־או־ייקא קנייה דכלא׳״הקשהדאיצטרי־לאשמעי' אפילו‬ ‫איסודאדרבקמוקדלהנית וכו' לא דמי כלל כיון דאינואלא‬
‫של הפק־ משוה ■ילמא מגכהה לה אלא ודאי חך סיגייא‬ ‫מכח מנהג ומ‪-‬ינא מות־ וכו' ‪:‬‬
‫כ־""י ־נשתברה מאליה אסירה וא״׳כ הין זה חרוש דע"כ‬ ‫ס י מ ן ת ק ״ ו ס ^י ך‪ .‬ג' אנל עיהה שנילושה‬
‫לא המרי׳ חך הירא דגזרינן ‪-‬ילמא מגכה לה הלא לר״ל‬ ‫כעי״גי אקוד להפ־יש‬ ‫‪I I‬‬
‫כמבואר שה ‪:‬‬ ‫בי״ע כאנגיה דשמואל רפליג ארכה אכל התוס' פקקוכדבה‬
‫ג ם על הף שכת' המ״א ז״ל שלא תירצו התוה' כסיכה‬ ‫דהוא בת־א יעו״ש ‪:‬‬
‫הכי כת' הרב הנז' ל־חית דהתיק' ס ל כננ ד גזל‬ ‫ע ו ד שה כהג״ח ומוק־ לאפית הכת ע״י שאוכל ממנו‬
‫הגוי מיתר מראוריית' וקני ולכן הוצרכו לתרץשלחנתכוון ‪,‬‬ ‫רלא נמ־־כי ־איה־ ונס' הכ״י ז״ל נהק' על‬
‫לוכיתאכלאק קי״ל דאהיר מראורייתח ולח קני יעו^ש‬ ‫המר־ניולשכ־‪',‬א ן כיללאונלהימה שתי'העז;ל ־מ״ש‬
‫גה זה ליתא דקושיית התוה' היא אליבה דרכה דס״ל‬ ‫המדדכי אין יכול לאוכלה קאי אכהן אינו נוח לי דמהיפא‬
‫כר״ע דגזל הגוי אהוד מדאורייתא כמבואר כפ׳ סגתל‬ ‫דקאמר מצי לאוכלה ודאי לא קאי אלא אכעליס ומה‬
‫דקי״ג ע״ש אן מ״ש מ״ה ז״ל דכיון רחייב באחריותו הד‬ ‫שכקב הב״ח ז״ל דאין יכול לאפותה משוה חציה של גוי‬
‫שלו כמו גכי חמץ אין ראיה רשאני התם רכתי' לא ימצא‬ ‫אין ראיה דהכא שאני דכי־ו לבצוע מכל ח־א וליתןלכהן‬
‫דהא גכי ע״ז יעיר הנרשח פה־ הרמבייה ו״ל כפ״ס‬ ‫וכן כת' התוס' ורש"י ז״ל כה' אלו עוכייין דאפי' איהורא‬
‫מה' עפו״ם יין יו״ד דפקרונות של עיר אחרת כתוכה‬ ‫ליכא וה"נ כונת המ״א ז״ל שהביא ראיה משה ועיין לה'‬
‫אף דקכל אח־יוח מותרין רלא הוי שלו ולא ילפי' מחמץ ‪:‬‬ ‫ערך השלחן נרי׳ו ‪:‬‬
‫ד צ ו ב ראיקי רה־ק זה כתחליקת הוא שנוי כין רש׳י‬ ‫ג ם הק' הע״ז ז״ל אמאי אין יכול לחסותה רזה דמיא‬
‫והתיש׳ ז״ל כפ' השוחט ד" מ ע״ש כתוס'‬ ‫לבהמה דכיון דאין יכול לאפוחהוכו׳ותי'כיון דמיה‬
‫בי״ה רכוצה ומ״ס ראיה מגזל ולא נתייאשו הבעלים‬ ‫יכול להפריש מאקמול וכו' ואינו מוכרח רמילאעהקינן‬
‫אינו יכול להק־יש היינו מ־אודייחא אכל גכי ע״ז רכק‬ ‫דשקעה עליו חמת ואין לו רשית להפריש ועיקר הקושי'‬
‫החמירו וגזרו משוש ע׳׳ז של ישראל עצמו וכ״ב הב ח‬ ‫ל׳יק כיק דמנית יוקר מחלה כדי להפריש החלה לית‬
‫ז״ל גופיה כי״ד הי' קמ״ו ה״ב וצ״ע ולח ידעתי מה יעט‬ ‫לן כה ‪:‬‬ ‫■‬
‫התוה' למאי דאמרי' כע״ז מגבה ליה והוי שלו ואף‬ ‫ס י מ ן ה ק ב ״ ? כתב הב״י משם הרוקח ז־ל דמי‬
‫לאוסח׳על כעליו שאינו יפול לכטלס ולמוכרה לישראל ‪:‬‬ ‫ששכח לערב כי״ט ונזכר כיע^ילה‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫י‬
‫‪ ^ ’ 0‬ת ד י ד ס ; ז י ה א ׳ כלהשמניסכשדיסוכו׳‬ ‫י‪1‬ק להניח וחש הניח מחני ודמי להנככה תיומית ונולי‬
‫אס גזל שמן מחכידו‬ ‫’‬ ‫>‬ ‫ע״נוכת׳הכ׳יזלואי‪ ':‬יודעאהמשוה ־ס״ל דאסיר להניח‬
‫והדליק‬
‫יגל‬ ‫דוידושים ער הש׳ע א׳ח‬ ‫אפדהם‬
‫לייי אליכיא דרכיה הול״ל מתני' דמגילה רכים דר״ף‬ ‫והדלירן כונר חנוכה נ״לדיצא כיון דמצוה דרבנן הוא לא‬
‫קוא אלא ודאי מרקאמ׳ ר”י אליכא דרכיה הוא קאו‬ ‫אמרי' מצוה ה"כ ונמו שפסק הש׳יע א״ח הי' תרמ״נן‬
‫על מאמר דר״י ולא על מאמר ת”ק ‪:‬‬ ‫ואן« להכית מוד״ס ז״ל שם כהגהה התם שאני דלולב‬
‫להפר״ח ז״ל כס' מיס חיים כמס' כרכוק‬ ‫וראיתי‬ ‫יום ק' מ־אויייתא ולכך כיון דעכדינן זכר למקדש כל‬
‫שהק קושיית הדשב ה ז ל הליו ותי משוס‬ ‫דתקק רכנן כעי; דאורייתא תקון וכ״כ הרא״ש ז״ל כפ״ג‬
‫דהא דקאמד ור׳יי מכשיר כקטן הוא לדיעכד וא"כ לא‬ ‫דקוכה יע׳יש ומהאי טעמא נמי ניחא הא דאמרי' כפ'‬
‫שייךלמתני מכשיר כחרש ובקטן וכו' יעו״ש שהכיא ראיה‬ ‫כ״ש גכי י^ות דיוצא כדמאי ופי' רש״י ז״ל כטכל לא‬
‫מתוס' דפ' כ״מ דלשון נשר משמע דיעכד ולע״ד דאחד‬ ‫משום דהוי מצוה ה״ב כדאמרי' כטכל דרככן יע״ש‬
‫המחילה לא רמייה לשון כשד ללשון מכשיר דלא שייך לשון‬ ‫ולכאורה ק' דמנ״ל לדמויי מצה דאורייתא למרור דהוא‬
‫כשר כי אם אחר הפעולה כמו התם דקתני כתכו כדיו‬ ‫דדכנן דקי״ל כדכא דמרור כזמן הזה דרככן אלא וראי‬
‫וכו' כשר אכל הנא קאמר מכשיר כקטן ודאי‬ ‫כיק דהוא זכר למקדש אמדו' כל יתקון ונו' וכן מכואר‬
‫לכתחילה קאמד דומיא דהכל כשדין רמתני' ועוד דנד'‬ ‫כפ' ע"פ רף קי״ו ע"כ אכל ק' לשמואל דה״ל גכי לולב‬
‫דנעלם מנינו ברייתא כפ״ב רמגילה דקאמד שם אמד‬ ‫רלא אמדי' מציה ה"כ כמצוה דרככן היכי אתייא מתני'‬
‫ר״י כשהייתי קטן קייתי אותה על ר״ט וזקנים וכו' אמרו‬ ‫דקתכי כרמאי ולא כטכלואין לומר דהך מתכי׳כזמןשב״ה‬
‫לו אין מביאי; ראיה מן הקני; וכי' ע׳יש הרי מבואר‬ ‫קייס דהוא דאורייתא ולכך הביא רש״י ז״ל דא־ה ממצוה‬
‫דמאי דקאמר ור״י מכשיר בקטן הוא לכתחילה דהא‬ ‫אף דעכייה רדכנן ונו' דהא ליתא דהא הרמכ׳ים כל פסק‬
‫מביא ראיה מתך עוכדא דקרא לפני רי׳ט וכתם ודאי‬ ‫כשמואל דלא אמרי' מה״ב כמצוה דרבנן ופהק הך מתני'‬
‫לכתחילה הוא דאל״ה לא הו״ל לר״ט וזקנים לצאת ע״י‬ ‫כסתמא רמשמע אף כזמן הזה דהוא דרבנן כמו שפסק‬
‫כיק דאשור לכתחילה וזהו שהוצרך הישכ״א לומר דמתני׳‬ ‫כפ״ו מה' חמך יע׳יש וכ״ל דהרמכ״ם ז״ל ס״ל כמ״ש‬
‫‪,‬‬ ‫ר״י אליבא דרכיה הוא ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫התוס׳ ז״ל כפ' ע״פ דף קי״ד ע"כ בר״ה אכלן דטעמא‬
‫א ל א דכאמת ק״ל לש' הרשכ״א ז״ל דלס״ד דגמ'‬ ‫דמרור ראיתקש למצה ולכך אף כזמן הזהרהוא דרבנן כיק‬
‫רר״י לכתחלס קאמרועדין לא אסיק ארעתיס‬ ‫דמצה דאורייתא תקון כמצה דאיתקשו להררי וכן מבואר■‬
‫הך ברייתא דראנ״ע אמאי לא ק׳יל ממתני' דקתני ור״י‬ ‫כפ' כ״ש דף ט״ל ע' כ לחד לישנא דפי' רש״י ז״ל יעו״ש ‪:‬‬
‫‪-‬‬ ‫מכשיר כקטן ולא קתני כחרש וכקטן ‪:‬‬ ‫אם היה הקורא‬ ‫סימן תרפ״ט סעיו? כ׳‬
‫הלועז ששמע וכו'‬ ‫סינ׳ן תר׳ץ סעיף ח'‬ ‫חי״ש וכו לח יצא‬ ‫י‬
‫ככת־» הק״ש וכו'‬ ‫בפ״ב דמגילהחכןהנלכשריםלקדור‪ ,‬חוץמחש״וואוקמוהו‬
‫משמע דוקא אשורית הכל יונית אינו נשי אלא למכירו‬ ‫בגמרא כר״י דאמר דיעכר לא וכו' וכת' הישכ״א ז״ל‬
‫וכרמוכח מסבר־הרי׳יף זלוהך דאתמר כגמ' דכושמואל‬ ‫כש' היה קורא דמא; דאוקמה כיי לאו משום רש״ל כר״ח‬
‫דאמרי תרווייהו יוני לכל כשר כת' הרא״ש ז״ל דמשמע‬ ‫דס״ל דר' יהורא אפי' לכתחילה וכו' ראם איתא לא הול״ל‬
‫ליה דרש ושמואל לא ש״ל כרשב״ג אלא מפרשי אליביה‬ ‫מא; תנא חיש ר״י היא ועור דאי איתארס״ל כד״י ואפי'‬
‫ילית הילכת' כרשיכ׳יג ע"נ והק' היפר״ח י״ל רהא כגת'‬ ‫לכתחילה אמאי נקט קטן וששקיה לחרש ונו' ע"כ נ״ל‬
‫הק' ולימא‪ .‬הנכה כ־שב׳יגומתרן וכו' וכן הק' הל"מ ז״ל‬ ‫דהאי ועור דקאמ' לאו לאוכוחי דר' יהורא צא ס״ל הכי‬
‫ולעי׳ר לק"מ רכייןרש״ר דליכא חילוק כי; מגילה לשפרים‬ ‫דר״ח קאמר הכי בהריא כס' ר״י דאפי' לכתחילה וא"כ‬
‫א"כ מאי דקאמר רשב״ג הוא הרין כמגילה נמי ולכך‬ ‫לרירית תיקשי הול״ל ור״י מכשיר כקטן וכחרש אלא וראי‬
‫מק' מאי חירושא אתו לאשמע׳' רב ושמואל אש לא לעני;‬ ‫כונתו היא לומי דהא ררב מתנא לא בעי לומר כר״ת‬
‫הלכה ומשני הירובא אתו למימר ררשכי׳ג נמי איימ‬ ‫דר' יהורא אכי' לכתחלה משום רק״ל דהול״ל קטן וחרש‬
‫במגילה ראיכא לחלק וכו' ולכך לעני; הלכה קי״ל כרבנן‬ ‫וכו' ע"כ וני אהיקכא הא דידיה הא דרכיה מתני'‬
‫דאיכא חילוק בין מגילה להב' וכי פשקינן כ־שב״ג דוקא‬ ‫דמגילה ר׳יי אליכיה דרכיה היא ונו' ר׳ ל והויא מתני'‬
‫להפ׳ולאלמגילה והנה מרבייהרחיש משמע דכ״לכמ״ש‬ ‫ר' יוסי היא ואתא ד׳יי למימר ראף לדכיה דפליג עליה‬
‫הר״ן דממתני' אין ראיה רליהיי שת־ משנה ורלא‬ ‫כחרש וס״ל לכתחילה לא מורה הוא כקטן דחף לכתחילה‬
‫כהרמב״ן ז״ל דאלי׳כ אמתי דת' ראינהו מפישי רכרי‬ ‫כשר אך אם נאמר דמתני' רביה הוא ואתה רי לאפלוגי‬
‫רשכ״ג ולא ס״ל וכר' ראפי' תימא רכ״ל כרשב״ג דכיון‬ ‫עליה א״כ הול״ל קטן וחרש וכהכי יתיישב מ״ש מהרש״א‬
‫• דאית לן סתס משנה ואמר ר״י הלכה כשתש משנה‬ ‫ז״ל על שברש״י להאי אוקמתא דמתני' ר״י היא ולא‬
‫אירחייא דברי רכ ושמואל לגכי י׳יי וכמי׳ש איהו גופיה‬ ‫אוקמא כרכיה דר״י ע״ש ועיין לה' יר אהרן ז״ל שהכין‬
‫סי׳ ה׳ כפ׳ כמה בהמה וכפ' כירה הי' ג' אשר ע"כ‬ ‫ככונת הרשב״א ז״ל דמתני' ר״י אליבא דרכיה הוא קאי‬
‫מוכרח צומי רס״ל כמי׳ש הי״ן רתנא דמתני' לא מעייל‬ ‫על דינא דמתני' ולכך תמה עליו וכו' ע׳יש רמה שתי^‬
‫נפשיה כבלוגתא ומה שהק' הכר‪-‬״ח ז״ל מהא דאמרו‬ ‫הוא ז״ל אינו נר' לע״ד דאף למאי דאוקמי' לה כרכיה‬
‫דרכ ושמואל כעלמא אתמר ולא העמידו דבריו על י‬ ‫צ״ל רחירושא אתא לאשמעי' גבי מגילה ראי לא״ה לאשמעי'‬
‫מתני' נ״ל רל׳יק דזהו דוקא לשיטתו דפירש כגמרא על‬ ‫האי רינא גבי ק״ש וכמאמר ראב״ע גופיה אלא וראי‬
‫קושיא ראשונה והא אמית וכו' רש ושמואל וכו' בלעז יוני‬ ‫דכא לאשמעי' רכי דל״ת דלא קאמר ראכ״ע אלא גכי‬
‫ר״ל וכשר לפל א"כ לפי המסקנא נמי יעמידו רכרי רב‬ ‫ק״ש דכתי' ביה שמע וכו' אלא אף מגילה רלא כתי'בה‬
‫ושמוחל על מתני' אך פירוש זה אינו כר' רא” כ אמאי לא‬ ‫הכי אפ״ה מודה רלכתהילה לא ואמטו להכי הו״ל לר״י‬
‫הק' לו ממתני' גופה דקתני ולועז ששמע אשורית יציו‬ ‫לומד קט־ וחרש וכמו שנאמר אי מוקמי' לה כר״י ועוד‬
‫דמשמע רוקח אשייית ולא יוני אלא מכיייתא אף רהוא ‪.‬׳‬ ‫מאן לימה לן ררכי לחי־ושא אתא דוראי צ״ל חק מחיש‬
‫כהדיא ועור היכי אתי מתני' לפי' ד־תני ללועזות כלעג‬ ‫כיק רנקט לשון הכל כשרים לרכויי נשים דזילא מילתא‬
‫משמע כיישון שמביני; הו״ל למימר לליעיית בלעז יוני‬ ‫לפרכמא לכך צ”ל חק מחרש וכו' וכוכת הרשכ״א בדורה‬
‫ר״ל לכל הלועזות בלעז יוני אשר ע” כ נ״ל דה"פ כלעג‬ ‫כמ׳יש דאי נהכנת ה' יר ההר; ז״ל למ״ל להדשכ״א לומר‬
‫יוני‬
‫עט‬ ‫יגל‬ ‫הידרעים על היצ״ע יורה דעה‬ ‫אברהם‬
‫שכתב שם ואפשר ראם נודע לו שהוא כס' קודם שעשה‬ ‫‪♦-‬וני ר״ל וכו' דללועזות יוני בלעז יוני ומשמע השתא‬
‫צוהרייד‪ ,‬אם היה עושה טהיות את׳יב היו טמאות ונראה‬ ‫‪^.‬ןקא יוני אבל שאר לשונות אף דמכיכיס לא יצא ובתר‬
‫דזהי בונתו רביו; רקורם שעשה בטהרית מטמאינן ליה‬ ‫‪8‬כי הלן' והא אמריק כברייתא יונית לא יצא וע״ב אף‬
‫מבס ס' הוי כמו טמא ממש שנגע כטהיות א־ אם לא‬ ‫׳ליונים דומיא להנן ומשני לא דמיא אלא להיבא ר־תני‬
‫נודע ב״א אחר שעשה טהיית לא נתבדר לו הטומאה‬ ‫כסריא דיצא וק' אמאי שמואל מו־י ביוני ליונים ולא מרית‬
‫הפק ואזלינן לקולא גבי טהרות כיו;'‬ ‫ודתי נ‬ ‫למדיים אלא לשמואל הא ד־אמר יוני ר״ל לכל כשי והא‬
‫דלית כהן תקנה ולפ״ז נתכרר דינו של הש״ך ז״ל דהוא‬ ‫׳־תני דומיה ללועזות‪.‬‬ ‫‪-‬קאי למתני' דבצעז ‪,‬‬ ‫לר שייך לומר ‪,‬‬
‫ממש דינו של הרי׳ש ז״ל והשתא מוכיח לומד דהך ‪.‬דאמר‬ ‫דאס 'לא ; הוה ליה למימר כלעז יוני ובמ״ש ולכך אמדו‬
‫ליטמא ולטמא טהור היא דוקא כנודע חקר‬ ‫ר”י‬ ‫כעלמה ‪-‬התמר‬
‫י ‪-‬‬ ‫>‬
‫שנגע ואפש' רכהכי הוא‪-‬קאמרי התוס' דאזלינןבתר חזקה‬ ‫ש שב‬ ‫ל ר א י ת י להיב קרבן נתנאל כ׳!פי‬
‫דידיהו אבל אס נודע לו‬ ‫דכת' הרא״ם ולית הלכתה ‪:‬רשבייג כסא‬ ‫‪.‬‬
‫שלאיסור ונגע פשיביא הו דטמא ואף דנימא דהתוס' לא‬ ‫משוס דאיפא סתם משנה דירים ונו' ר' דרב ושמואל‬
‫ה״ל כהי״ש היינו דוק ‘ התם רכ״ע דמדינא נמי מותר‬ ‫לית להו כרשב״ג משום דס״ל הלכה פס‪ ; :‬משנה אבל‬
‫דספיקא דרבנן לקולא ר ־ אם ארסס״ל דזהו דוקא בטהרות י‬ ‫לא ס״ל הלכה‬ ‫מה שסיים כתוך דבריו צ”ל דיג ושמואל !א‬
‫משום דלינאכהותקנה‬ ‫‪:‬לכת׳כ‪-‬שב״ג‬
‫■ ■ ■‬ ‫כסתם אמנם לריר; רקי״ל כס‬
‫כראמדי' כפייכ יע״ז דאמי להו ר' ינאי זילו טכילו■‬ ‫'כמגי' ע"נ הוא תמוה א״ב מאי דכת' הדא׳יש דלאו‬
‫כנהיא וגו' גזרו על גופו טומאה עד שיטבול אמנם‬ ‫‪fvi.‬‬
‫אליבא שייהו קאמרי אלא אליבא דרשכ״ג הוא לל'‬
‫כנ ד דתות מדינת אסור דעשאוהו סגופו של חיסור‬ ‫כרשב ג כיה ‪-‬ן‬ ‫צורך הוה ליה למימר אף דס״ל‬
‫לא שייך סו חזקה כיון דבוראי נפל חיסור דחהור•‬ ‫רך צ כהתם משנה חידתו ונו וכדברי הרמכ ן ז צ ותם‬
‫'‬ ‫מדינא ‪:‬‬ ‫נפשך לומר דלנך הדא״ש ז״ל לא כתב פן משום דקבי״ל‬
‫‪ QJ‬הך יחיה שפתב מהתוספתא והביאה הי׳ש כפ׳ס‬ ‫'להרי״ף ז״ל דאין הלכה כר״י לגבי רב ושמואל נמ״ש‬
‫רמקואית גני שני מקואות חסיריס פו' קאמר ר״י‬ ‫הרא״ש משמו ■בפ' חבית סי' ד' ובג' הדי סי' כ' ועיין לה'‬
‫דסטהיות טהודור‪ ,‬מיידי נמי כנודע לו אחר שטפל ונגע‬ ‫ק'נ ז״ל כפר' ע׳׳פ סי' כ' א״כאירחו דברי הרב ק״נמ״ש‬
‫כטהיות כאמור וראיתי לה' מש״ל כפ״י מה' מקואות דק‬ ‫'כבאן ונם היכי כתב הדמב״ן ז״ל כשיכיר‪ ,‬הרי׳ף רקי״ל‬
‫ו' שהק' לדברי הי״ש שס ראיך יעלה על הרעת דאדם‬ ‫>םתם משנה כיון דרעת הרי״ף לפשוק כיב ושמואל גבי‬
‫טמא ובטהרות טהורין ופו' והשע״ה ז״ל שס דע״ט ע״א‬ ‫״‪■ V‬‬
‫ר י וכמו שהק הפד ח ז‬
‫רצת ל י ק דהר״ש ס״ל כהתוס׳רערובין דס״ל דגכי טהרות׳‬ ‫אישר ע"פ נ״ל דוקא‬
‫אמרי' אוקי טהלות אחזקתייהו ופו' יעו״ש והוא תמוה‬ ‫הכאדפליגי ככלל וכיון דהפלל משו׳ הוא‬
‫דהר״ש גופיה ס״ל ראם נודע קורם שנגע מודה דטמא‬ ‫רצמודא ־‪1‬יהש ם כפ מ מר־' מיניה אף על אמורא אחרינו‬
‫היי דלא אמיי' אוקי אחזקתייהו ואם נאמד ראף התוה'‬ ‫‪. ......... . .‬תו לכרי רב ושמו;!‬ ‫‪. V‬‬ ‫‪,‬‬
‫מו־ו כהני ולא מיידו אלא כנו־ע לו אחד שנגע א׳יש‬ ‫והכי נוטים דכרי הרש ק"נ ז״ל גופיה במם'פיצה סי׳כ״א‬
‫׳‪ V1‬וכמ״ש ואפשר יהא'‬ ‫אבל אין ראיה צל ‪r‬נונו שצ השייך ז'‬ ‫‪.‬ת' שם ה״ל ורבי' השמיט ופו' ‪ i V -‬כלאה לו לפרש כן‬
‫התוה'הוא לומר דאיכא למימר אוקי טהרות'‬ ‫וכוי ותו דקי׳׳ל כר״י ‪:‬ל' פהתם משנה‬ ‫רד!‬ ‫רב ת‬
‫דעת יד‬
‫אחזקתייהי אך להר״ש איכא חילוק כין נודע ללא נודע‬ ‫ושמואל ו‪ : :‬ור״י ^קי״ל נר״י כמו שהק' מהרש״ל ז״ליעו״ש‬
‫מהסברה שכתבתי • ולעיקר הקושיא נ״ל דככר כת' הד״ש ׳‬ ‫ובודאי לכרי תימא הם למאי דסבילא ליה צה־ייף‬
‫טעמא משום דאףמ־יכא טהור אלא משוס דאפש' לטכול‬ ‫ז״ל גופיה דלית הלכתא כויתיה לגכייהו אם לא נאמד‬
‫ונו' משא׳יס כטהרות ‪:‬‬ ‫נ מ”ש יעי׳ש ‪:‬‬
‫ס י מ ן ‪ P p‬ס ע י ף א ' בל דכרשאכודימן התורה ובו'‬ ‫ג □ מה שהכיאדאיה דלית הלבתאכישב״גממה רהר‪,‬ם‬
‫אסור לעשור‪ ,‬כו מצאכ' וכו' כת' הטז‬ ‫י ׳‬ ‫לן תנא דאקמטמ' אלא אשורית והאיך איירי כמגי'‬ ‫•‬
‫דיכרים המותרים מן התורה כפי' אין כח כיד חכמים‬ ‫■רפא ־'"צ כדשב״ג כספריש ונמו שבשק ר״י לע״ד אינה‬
‫לגזור בסס ע״ש ועיי; לה' באר יעקש שהארק ועיין לה'‬ ‫ראיה דבמוברחהוא דהך משנהלידישאיייי בשאר הפרים‬
‫שע״ה ז״ל כס' יסודי התודה ד"כ ע״ג ועיין להתוס' בפ‬ ‫ובשנוייאלרבאשי ־הוא בל‪,‬ד' וכן היא לעתד״י דאיצטרק‬
‫א"נ דף ה״ד ע״ב כר״ה ולא שכה' וז״ל ולפי שהתורה‬ ‫לפשוק כרשנ״ג דאף דהוא כלל לן כנ"מ פל מקוםששנה‬
‫התירה כקדיא לא רצו חכמים להעמיד שם דבדיססע׳׳ש‬ ‫׳רשב״ג ימשנקינו הלכה כמור‪,‬ו הפא איצטדיך דאיכאנמי‬
‫וכדבייהס מצאתי כע׳ א״נדה״זע״כמאן דאכילכנכייתא‬ ‫כללא הח י דה ליה כשתם משנה צפי תירוצה דדבאשי‬
‫מ״ד משיה אחוז' וכו' והאהתםמאן דלא אכיל סואמשום‬ ‫דישכ״ג והכי נמי כוונת‬ ‫ז־ד‪.‬׳‬ ‫כה לוצומי רהנה קי‬
‫ררל‬
‫דס״ל דהוי אכק רביק וכ״ש לפי מאי דאמרו שם וצורכא‬ ‫הימב״; ז״ל ולא ידעתי מה תיקן לדעת הרמכ״ם ז''צ‬
‫מרבנן לא ניכול דאינו אלא חומר' וא״כמאי ראיה משדה‬ ‫דפסק נרשב״ג ו־ו״ק ‪:‬‬
‫■ אחוזה דמן התודה שריית אלא ודאי משוס דכיון דסתורה'‬
‫התירה כהדיא לא רצו חכמים להעמיד דכויהס ואפי'‬ ‫‪.‬‬ ‫יורה דעה סימן ק״י‬
‫לעשות חומרא כעלמא וכ"כ שם בש"מ ע״שאלארמסיים‬
‫בס ח”ל אלאדאכתיקשיאלילדכהכר דכ הונא וכו' דחפי'‬ ‫ו כ=‬
‫כאתיא דמסלקי וכלאנכייתא מישראשדי דכדתורסוכו'‬ ‫יי־־'רדכנן‬
‫^יאיסו'‬
‫הי׳ ^ איי ם‬
‫ובקי עדי חומה התידסהתורה כפי' מפני מהאין מיתית‬ ‫נתערב הד בחר ונאבד אקר הו ל אחד כטפו'של איסור‬
‫להם לכתחלה ואפי' מדרבנן ולמה מחמירין כס ורכינא‬ ‫׳ יעו״ש והשע״ה ז״ל דחס זה סדין מסה דנתבו התוס' בס'‬
‫לח החמיר כמה שהתודה התירה בהריה ובו' ד״ל דע'כ‬ ‫כ"מ וסו' יעו״ש בה' מקואות דע״הי ע״ב^ ואני ה־יוט‬
‫לא שיייא אלאכננייתא דמיחזי בעין חנילת פימת ומודל‬ ‫מצאתי להד״ש זל כפ״ה מטהיור‪ ,‬מ״א שבת' כדעת סש׳יך‬
‫גניה‬ ‫‪40‬‬ ‫מ‬
‫יגל‬ ‫רדדרטים על היב״ע יורה ד?;ה‬ ‫אברהם‬
‫הוו ג' כ״ד וכאמת לא אסרה כ”א אחד מהם ולכו אמדת‬ ‫גכיה אכל כלא נכייתא מימזי כרכית■ וחיישי' דלא ליתי‬
‫מתני' לא ישאנה ולער”ןרלק״מ דשאט סתם כייז שיש לו‬ ‫ליגע כשל תירה כרכית דעלמא ע״כ הרי מכואר דלא‬
‫תוכע מירתקרחייש שמא ישאלו לו כמה אסיתאותהעל‬ ‫המרי' האי כללא רהיכא רהתורה התירה אין להם לגזור‬
‫כעלה ומוכרח לומר האמת כמו שאמר הש״ס דכטמח‬ ‫וכו' אלא רוקא היכא רליכא גזרה כשל הורה אלא משוס‬
‫דל' ע''כ וגדולה מזו כח׳הרמכ״ם סיף פ"כ דככדית דאף‬ ‫חומדא כעלמאככי הא אמרי' כיון רהתורה התירה כפי'‬
‫דאיכא תוכע דמירתר‪ ,‬וכו' ולנאחר שכן חשיב דין של ג'‬ ‫מין להחמיר אכל היכא ראיכא גזרה כשל תורה כגון‬
‫ולכך מק' הש״ס שפיר וכאמתהך ראייה שהכיא מירושלמי‬ ‫רכית כלא נכייתא אף דהתורה התירר‪ ,‬כפירוש אפילו‬
‫ממעשה דר' כין לא מיכדע' ראפש׳יחיד מומחה היה וראיה‬ ‫‪,‬‬ ‫הכי גזרינן ‪:‬‬ ‫■‬
‫מסוף לשונו דאמר כרוך שכחד וכו' התרתיהו לך ועיין‬ ‫•קשה הא ראמרי' כערכין ככתי ערי חומה רכית‬ ‫אך‬
‫מ”ש כס״ר כחל' ככורות שכחכתי מזה הענין יע״ש ;‬ ‫גמורה והתודה התירתו ולא העמירו רכריהם‬ ‫*‬
‫אבל ח ^ א ״ י לא‬ ‫סעיף א'‬ ‫‪W’D‬‬ ‫סם ואמאי כ ק דאיכא גזירה כשל תורה אלא ודאי דכונת‬
‫יאכל ער שיפתש‬ ‫’‬ ‫התנא לומר דלא גמרינן מיניה אך דלא תני הכי כשרה‬
‫וכו' נ״ל לאו דוקא עד טפריש דה״ה אם נתן עיניו כצד‬ ‫אחווה הוא משום דגמרינן מיניה למאן דאכיל כננייתא‬
‫זה ואכל מצד אחר מותר דהא מרמינן לה לתרומה ואף‬ ‫ומאן דלא אכיל ה״ל רשאני התה משום דהקרש הוא ולא‬
‫דאכשר לדמותה לר‪,‬רומת מעשר כיון רהשתא אינה אלא‬ ‫רמי לרכית כלל ולכך לא תני הכי גכי שדה אחתה ‪:‬‬
‫מררכנן אפשר לדמותה לתרומה גדולה אך קשהדהאפסק‬ ‫‪ ?D’D‬הי״ך! ס;זיך‪ .‬ן' שאין הי' שחיטה סי'‬
‫הש״עכא״ח סי' תק״ו עיסה שנילושה כעי״ט אסור‬ ‫לסמוך עליו וכו' כ"כ‬ ‫י ’‬
‫להפריש חלתה כי״ט ואמאי דמאי שנא מהא דאמדי' כפ'‬ ‫הרשכ״א ז”ל כת״ה לאפוקי מרעת כעל העיטור ז״ל שכת'‬
‫נוטל ר״י אומר אף מעלין את המדומע ואוקמוה כגמ'‬ ‫דמותי דחיתוכה דישדאל מידע יריע וככי דחו הא'‬
‫כיון דאפש' ע״י תיקון כרשכ״א מיתי להפריש ה״נ כיול‬ ‫סכרא מגמ' ראלו מציאות ע״ש וכן הוכא ג"כ כנ״י ז״ל‬
‫דאפש' כמחשכה יהא מותר ואין לומד כמו שכתכו החוק'‬ ‫שם ע״ש והרכ הגדול ד' יעקכ מהוראד ז״לה״ה כחי'‬
‫כגיטין דל״א כד״ה כמחשבה דוקא כמדומע שככר הוא‬ ‫למס' מציעא כ״י כתב וז״ל ונר' ליישכ דכרי כעל‬
‫מתוקן וכו' דלא כתבו כן אלא גכי טבל כתרומה ומעשר‬ ‫העיטור דלאו קטיל קני כאגמא שלא ירגיש כזה אלא‬
‫אכל חלה כיק דאינא חלה דמפיישין אותה כי״ט כודאי‬ ‫שלא כר‪ ',‬כן אלא כשולח ע״י נכרי רהשתא כיון דכונתו‬
‫קיל מטכל וכן נראה לי מהא דאמח' כפ׳יק דכיצר‪ ,‬ת״ג‬ ‫לשלוח גדי שחוט ע״י נכדי עושר‪ ,‬סי' כשחיטתו שעושה‬
‫לימא דשמואל פליגאאדאכוה דאמר שמואל וכו' ופירש״י‬ ‫שיטי כשחיטתו משחיטת נכדי וכן ההיא דשולח ירך אכל‬
‫וא׳יכהך הפרשה לא כל כמיניה כיון דאיכא תיקון כלא״ה‬ ‫כעלמא שאין כונתו לשלוח ע״י נכת אין עושה שיטי‬
‫ולדעת התיס' אמאי ל׳יק אמקני' דאין מגכיהין תרומות‬ ‫כשחיטתי משל נכדי ודו״ק עכ״ל ואתי המחילה ליתא דאי‬
‫כי״ט כיון דאיכא תיקון כלא״ה דהיינו ע׳יי מצלשכס‬ ‫הרכ כעל העיטור מיית כעשה שינוי כשחיטתו א"כ מאי‬
‫מגכיהין הלא וראי צ״ל דהיינו דוקא כחלה יכמדומע אבל‬ ‫צריך תו להך טעמא דחיתוכא דישדחל וכו' ת״ל _דעשה‬
‫לא כטבל וכו' וה"כ הדדא קושייא לרוכתא ואפש' לומר‬ ‫דהתם קחתר דשוצח י ^‬ ‫סי גס הך דירך הינו ענין ;‬
‫משום דלה קיימא לר כר׳י אלא כרשכ׳יא כפ' נוטל דאית‬ ‫משוס דתיתוכא רירית משונה משל נכתס מ^יו ולאו משום‬
‫ליה כיון דאיכא תיקון אחר בלא הגבהה אין מגכיהין‬ ‫דעכידאיהיסי׳משו׳רכונהו לשולחודא׳יג מאי שנא ירך אפי'‬
‫וכתייק הש״ס ככיצה והא דלא קאמר שמואל כ״א חלת‬ ‫ס־יכה ועושה כה סי' אלא ודאי משוס דסי' ניכר מאליו‬
‫ח״ל משום חידושה אר‪,‬א לאישמעי׳דאף דלאקכעלה מקום‬ ‫ע״י חיתוך הגידוהכא נמי קאמר ה' כ״ה ז״ל דשחיטה‬
‫בעיניו אך וראי כי״ט שת ליתן עיניו כצד זה ואוכל‬ ‫דישראל היא משונה משל נכרים מאליו ולכך מתמה‬
‫כצד זה וכו' וכמ״ש התוה' כניטין ‪:‬‬ ‫הדשכ״א ז״ל שפיר דמהש״ה משמע רליכא חילק כין‬
‫כהמר‪ ,‬לא ירדתי לסוף רעתם כזה דהא אמת‬ ‫אכנס‬ ‫סחיטת ישראל לשחיטר‪ ,‬נכתם אם לא שנאמר דכזמן‬
‫כברייתא הלוקח יין מכק הכותים כע״ש ולא‬ ‫ההוא של כ״ה לא היו הנכתסשוחטין אלא נוחתן וכו' ‪:‬‬
‫קדש עליו מיוה מתנה עליו ואומר וכל משמע ראם קדש‬ ‫ג ם ראיתי להריטכ״א ז״ל כפ' אלו מציאות גכי הא‬
‫על־ו היום הין לי תקנה וכן כת' החוש' כגיטק דכ״ה‬ ‫דר‪.‬תירו לו משום שחיטה דהק' וז״ל והא כשר‬
‫וכסוכה יעו״ש ואס איתה אפי' כשכר‪ ,‬יש לו תקנה ע״י‬ ‫שנתעלם מן העק אסור ואית דמתרצי שהשחיטה סי'‬
‫מחשכה דישייר כשולי החכית הקדומה והמעשמת דהא‬ ‫לכשרות ודחה הדכ ז׳ל כמו ש־חה הרשכ׳א ז״ל יעו״ש ‪:‬‬
‫ונחשב קאי נמי חף על המשקה רתימש ויצהר וכן נמי‬ ‫כתכ סכ״י ז״ל ולענין י‬ ‫‪ fO’D‬מנ״א סעיף ה'‬
‫אמר ר״י כפ' ככל מערכין מתנה אדם על הכלכלה כא'‬ ‫מה שקונסין אותו עד י'‬ ‫׳‬ ‫‪.‬י י‬
‫לאוכלה כשני משמע דכא' אסור לאוכלה ככל אופן‬ ‫כרמיו וט' לא היה צדק־ לכותכה משום דליתא כח״ל וכו'‬
‫ואסאי והא שרי ע״י מחשבה וכן נמי אמת' כמס'‬ ‫עכ״ל ותמהני איך נעלם ממנו מ״ש הטור ז״ל סי' רס״ז‬
‫דמאי אם סיו לו תאנים טכל והוא כע״ש אומר וכו׳‬ ‫בענין המוכר עכרו שקונסין אותו וס״ל כרעת אכיו‬
‫משמע דאין כו היתל־ אכילה כשבת כי אם כזה האופן‬ ‫סרא״ש זל דהאדאין קונסין כח״להיינו קנס שכתוב כתודה‬
‫‪/‬ו ג ס מ הנך משטות דפ״ז הכי משמע ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫אכל קנס שעושין לעשות סייג עושין וק״ל ‪:‬‬ ‫■‬
‫א י ש ל על כן נ״ל כוונתה לומר רוקח תרומה משום‬ ‫‪ P ’O‬ר ל ״ ח ס י ע י ף ’ ‪ Y‬ומיהו כשיפרוע‬
‫דכתי' כהו ונחשב אכל המעשרות דלא כתי'‬ ‫לאחד מן המקי ‪p‬‬ ‫^‬
‫ונתשב לא מהני מחשכה ולכך ככל הני לא מהני לעשר‬ ‫־סגי והק' היד כסא אליהו ז״ל דא״כ מאי מק' הגמ' גכי‬
‫ע״י מחשכה והכי נמי כונתם כמ׳ש דוקא התם משום‬ ‫מאי דקתט מתני' כפ״א תכמית חכם שאס׳־ אשה על‬
‫דנתקן אכל תחלת^קונו של טכל וגו' ר״ל דוקא סתם‬ ‫בעלה לא ישאנס שמא עיניו נתן כה ומק' הש״ס אי כג'‬
‫כיק דנתקן ככר ואק ט איסור כי אס משום תממס‬ ‫אין אחר מעשה כ״ד כלום אפי' אי כ״ד מיידי תדע אחד‬
‫ואפשר ליתן עיטו כצ״ז ונו' ושדי אכל תאלת תיקוט סל‬ ‫הענין וכיק דאין צתך להודיע לתכיריו והסכימו לדעקו‬
‫טכל‬ ‫'‬
‫ף‬ ‫יגל‬ ‫‪ .‬חידרטים על היט״ע יורה דעה‬ ‫אברהם‬
‫הביא הלב זה הלשון של התוה' והק' עליהם ממהשהק'‬
‫ורצה לומלככונת התוס' במ״ש ולחה אותו ‪ p o‬דככודות‬
‫וכו' ולע״ל אין כאן קושייא כלל דלאיסי כן יהודא ולאי לח‬
‫קשה להו דילמא דלית ליה הך מתני׳ דאין מגכיהץ וכו'‬ ‫» ו ם דקריחת שס כשכת אסור חהו דקלח סתיה' דלת‬
‫אמנם קשיא להו ללבנן ולאבא אלעזל כן גמלא דקיימי‬ ‫ד״א על אין מגביהיז חלומות וקשיא לשו אתאר אין‬
‫כחלא סכלא‪:.‬‬ ‫‪ p S‬אף לעל כל פ־יס לא ־תקן משיש ללא שייך‬
‫ו מ ה ניחא לי מ״ש התוס' ביבמות לצ״ג ע״ב בל״ס‬ ‫לה״ליש התעשר ע׳י מחשבה מ"מ אמאי אין מפלישין‬
‫אלו ו;ל ועי״ל לש־י לתלוש וכו' כלי שלאיצטלי׳‬ ‫מחלומה ולית־ה לכהן והא לכת׳ התוש׳ כבכולות דכ״ק‬
‫לטלוח כשכת לכל זה עונג וכו' ולכאורה קשה יתן עיניו‬ ‫אמאיאין מגכיה־ןחלומות ומעשמתכ‪-‬י נהכה להא ולאי‬
‫כצד זה מאכל כצל אחל ב־י שלא יטלח ולא יעשה איסור‬ ‫ךקא הלומה והא לאמלו שם אף מעשל כיעל כאומל‬
‫לתלוס שלא מן המוקף ואף לתימה לאסול כשכת כדעת‬ ‫דקרי תלומה הוא לוקא אליבא דל' יוסי ן' יהולא לא כן‬
‫הפוסקים לאיהא איסורו חמול יותלמלהלוםבידיםכשכת‬ ‫לאבא אליעזלב״ג למקשו עלית התום' ^יימי לב־ןכוותיה‬
‫אלא ולחי משום לזה לקא לא מהני אלא בחלומה אכל‬ ‫ליק להוהכיאיך שיהיה לפ״זתלומהלחולא שליה להפלישה‬
‫כמעשי לא חשיב הפלשתו כה״ג והד טבל וללא כאיסי‬ ‫כמחשבה והיה חלה שליא בי״ט כמ״ש ‪:‬‬
‫כ; יהודא ומלשון התוה' דככולות הכי משמעלשסכת׳ב'‬ ‫ן או לי ם עיין א‪:‬י נבוך כזה מהא לאמלי׳כפ״ג לערובין‬
‫פירושים כמחשבה ולא אקשו כי אם על פי' השני להוא‬ ‫ד״ל ע״ב וליפלוש עליה ממקום אחל וכו'‬ ‫■ ‪.‬‬
‫נותן עיניו לכל כלא לכול והיינו משום דפשיטא להו‬ ‫ומסיק דס״ל כלבנן לכל שהוא משום שבות גזלו עליו כין‬
‫דדכול אהול כשכת ולא ידעתי אמאי לא ק״ל כאמת על‬ ‫השמשות והל ככלל אין מגכיהין תלומות וכו' ולרעת‬
‫מ״ש התוס' כהליא דבמעשלות לא מהנייא מחשכה דלא‬ ‫התוס' אף כשבת חזי ליה ע״י מחשכה ואף מ״ש ככו־ת‬
‫כתי' ונחשב מהך לככולות ובו' אך מה שלחק צפלשכונת‬ ‫התוה' איט מעלה חיוכה לזה דהכא מיידי לגעבל‬
‫החוש' לאפי' מחשבה לא מהנייח כשבת כן הוא האמת‬ ‫‪,‬לתלומה לחולה שוב לאיתי לה' שע״ה ז״ל כפ״ד מה'‬
‫מהך לחלה שכתבתי אמנם מפשטא דסיפלא לא‬ ‫הלומות לי׳ו שהק' קושייא זאת על התוס' ז״ל ונ״ל ללק״מ‬
‫משמע הכי איך שיהיה לנדון לילן לחלה אקול לתקנה‬ ‫דהתוס' מפלשיס דלא כפילש״י אלא דקאיעל עיקל‬
‫כשכת‬ ‫הקושיא לפליך תלומה אפש' דמיתשיל עליה ומשני לגזלו‬
‫ע ו ף כתב לאף כחול לא שלי מחשכה כ״א כשמפליש‬ ‫עליו משום שבוק דאין נשאלין על כללים כשבת ואף לאין‬
‫כילים והכייח ה־בל זה מאוס׳ לחולין יעו״ש‬ ‫מערכין אלא ללכד מצוי לא התילו למישאל הל? לוקה‬
‫וכ״כ השע״ה ז״ל להתוס׳ לחולין פליגי אחוס׳ לגיטיזמי׳‬ ‫לצו^ שכח כ־זיל גם מה שהק' מהא לאתלו כיומא דפי׳ג‬
‫ואני תמיה איך יצא לכל זהמפיק־ושים להה ולאילע כ‬ ‫ללבי א"צ לעשר דאמאי הא אפש' לעשר ע״י מחשכה נ״ל‬
‫אם‬ ‫לא כתבו התוה' לכו־אי טבל מוהל ע״י‬ ‫דלא קשה לכיק לעל כל פנים לה נתקן מעכל להא לא‬
‫כתלומה לכתי' כה ונחשב ולא כמעשר כהמו^ וא״כהתם‬ ‫מהני הך מחשבה להשליש את המעשלור‪ ,‬אינו מוסיף‬
‫כחולין לקאמל פטור ממעשר מאי מק' הש״ס ולילמא‬ ‫איסור על איסור ז‬ ‫‪.‬‬
‫נתן עיניו וכו' והא ולאי'לא שלי זה כה' ג לקביעות מעשר‬ ‫מ״ש על הלב כש"מ למס' ביצת היא קושייא חזקה‬ ‫;אך‬
‫הה נל' לי להכריח מהה לכתבו התוס' וגכי למאי אסור‬ ‫ועול ק״ל להא לא מהני הפלשת מחשבה כמעשר‬ ‫י‬
‫לתקן וכו' ואע״ג לשלי‪,‬לית; עיניו וכו' כלחמלינן כחולין‬ ‫אלא לח־ לישנה אליבא ליוסי כן יהודה ולא קי״ל כווהיה‬
‫וכו' ולכאורה קשה מה היה להם להביא סהלי דמלחקי‬ ‫ועול ק״ל להלב עצמו כתב כה׳׳ג על הא לאמל לכיתהו‬
‫והלא ממקומו הוא מובלע להא אפי' בולאי טבל מהני‬ ‫ללב מקלפא ליה בסיבסי ואכיל וז״ל מיילי לנתקן מעלב‬
‫ע״י זה אלא ולאי דלית לאיה מכהן דוקא תלומה הוא‬ ‫דאל״ה אסול שאינו יכול לתקנו כשבה ע״ג אך לע‪-‬ת‬
‫דמהני אכל לגבי מעשל לא מהני ולכך אין מעשלין וכו'‬ ‫‪.‬התום' לעולם תלומה בשכת מהניא ע״י מחשבה וה~ה‬
‫ואהא כהכו לודאי הךלחולין לא מיידי ^אככיה״גדמשמ'‬ ‫‪.‬נחלה למהנייא ע״י מחשבהוא״ב אס לשה מעי'ט מוחל‬
‫דבלמאי הקילו ועול להא הליטכ״א ז״ל אית ליה כחולץ‬ ‫לאכול ממנה ע״י שנותן עיניו כצ־ה ‪:‬‬
‫כסבלת ל״ת ללא מהנייא אלא כדמאי וככ״ב לקידושין‬ ‫אמנם עלין קי־ל מתא לאמל כילוש׳כפ״ק לכיצה‬ ‫אך‬
‫ס״ל כס' התוספות דכולאי טבל מהני על ידי מחשכה‬ ‫הלש עיסה כי״ט מפליש ונו' לשה כעי״ט ושכח‬ ‫י‬
‫כאמור ‪:‬‬ ‫'‬ ‫‪.‬‬ ‫להפייש חלה הסול לטלטלה ואי; צ״ל ליטול ממנה ע״ב‬
‫ע ו ד הק' הלב ז״ל ת״ל וא״ת משום דפליגי רבק‬ ‫ולפי מ״ש אמחיאסול לטלטלה והא שלי הףלאכול ממנה‬
‫אדל״א לכעינן אומ־ וכו' וא״כ מוכלח להיות‬ ‫^‬ ‫ע״י מחשבה ובו' ואפסל ללעת התוה' לחלה הוי דומיא‬
‫דמאי לאחל שאכל חיתו עלה ל״מאץ יכול לידע המשקל‬ ‫לתלומת מעשר דלא מהני כה מחשבה ואפי' האמל כיון‬
‫וכו׳עכ״ל ומ״ש חליכא‪.‬דלבנן לאודוקא דהה תלומת‬ ‫דהשתא מללכנן אפש׳ל־מותה לתלומה גדולה אכל תלומת‬
‫מעשל לפליגי כיה לאו איהו מחוייב להפרישה אלא הלד‬ ‫מעשל לאף היא מללכני כעין לאורייתא תקון מ"מ לא‬
‫ואיהו מוזהל ללא לל^פמש מאומד ‪ p‬כמעשל דכ״עמודו‬ ‫מהנייא!‪1‬א לליעכל וזה דוחק ונם כל הפוסקים משתמיות‬
‫דלח מהני מאומד קשה ולע״ד נלא׳ דלק׳׳מ להא דכעי‬ ‫דכריהם הכי משמע להו דלא מהני ‪ p‬מחשבה להפחש‬
‫כמלה היינו כשעהשמפליש לא מפמש אלה כמלה אמנם‬ ‫כשנת דכיו; לסוף סוף מתקן להו כשבת הוי מתקן ואין‬
‫ל"מ הכי עבילדמחשב בעיניו כמדהדמהני כמעשלוהא‬ ‫לחלק כין שתיקה ל־יכול אש־ ע"כ נלא' ודאי לכי״ט אק‬
‫מונח כצד'זה ומפריש כמלה כלמוכח במתני' להלוקתיץ‬ ‫‪:‬לי תקנה וכמ״ש בילוש' ועיי; כחוש' דפ״ק לחגיגה ד״ח‬
‫דטחן עיניו כצל זה וכו׳זהיכיהוה כמעשל אחל לשיעתץ‬ ‫ע״א כד״ה משוס כס״ד יעו״ש ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫מפולש הלא ולאי דזה לח מיקלי אומד דהה מחשב כדעתו‪,‬‬ ‫ו כ צ פ י י ת י צפיתי לה' קלית מלך רב ח״ב סימן ט'‬
‫דעשלה למונחים כצל זה כאלו מפולשים ומאי שנא ע י‬ ‫ושם לאיתי רעלה ונסתפק לאס שכח‬ ‫■‬
‫דכור ‪ p‬ע״י מחשכה כיון דמהני ולא ידעתי משקל‬ ‫להפדש מעי״ט מקו לתקוני כשכת וכו' ובתוך התשוכס‬
‫דנתב‬
‫יגל‬ ‫חידדבים על ה*‪:‬ךע יורה דעה‬ ‫אברהם‬
‫והשתא מק' התיה' שפיר דהא כעי קכיעית מקוםלען״‬ ‫דכאי ה*"כ מאי ענייני' הנא דהנא כיינין הוא דהיינו אגוד'‬
‫חילול וודאי ה׳יל דלא חשיב הפרשה דהא בהא תליא ואין‬ ‫י־א ור"מ נו־ן עיניי בשאד אגודות לקכוע עליהסמעשד‬
‫לומר דרכן גמליאל ה״ל דיש כרייה ולא כעי קכיע«‬ ‫ואכל עלה משאד אגודות ואין לומד די"מ מע‪:‬ר כמשקל‬
‫מאום כמ״ש דכי' ישעיה מטיאני י״ל לדעת רש״ו ('‪J‬‬ ‫דהוא משובח דיה אינו ומוכיח לומר כמו שכתבתי משוס‬
‫דלכך הכיאו התיהפות הך עוכדא דרשכ״ג דה״ל דכעי‬ ‫דמהשכה לא מהנייא כמעשי וכו' ולכך לא אוקמוה אלא‬
‫קביעות מקום משמע דאף ר״ג הכי ש״ל והא רלח הכיאו‬ ‫כימאי ומעתה תגדל האימה על מהיי׳יט ?ל דפירשדאיידי‬
‫התוספות מהך מתני' דתיומות דהאומד היומית הנרי‬ ‫כודאי אף דהוא נגד התוס' דמעולס לא שמענו דזהגנהני‬
‫כתוכי לא המר כלום ונו' נ״ל דיש ליחיא ייקא התם‬ ‫נכי מעשי ומה שהכרית לזה דלא תידך לו כודאי איידי לא‬
‫משים יפתי' ראשית ששיריה ניכרים לא כן גבי מעשר‬ ‫ידעתי כונתו דקושיית הגמרא היא דמנ״ל ליכי דאיירי‬
‫י ה היה נר' להפייח מחא דאמדי' כפי׳ג דערוכין לר״ש•‬ ‫כודאי לימא דאיייי כדמאי ונתן עיניו וכו' ולכך מ ת ק‬
‫רחמי כתוכו‪,‬קיא שם דאיפא הכיכיו והיפי אתי ר״ש‬ ‫ליה שפיר חיי מאן גכיא וכולי ר״ל וידע שפיר דאכל‬
‫דאמד כתיש' דמ"כ מ״כ שכחפץ יה מחולל דמשמע דלא‬ ‫‪ .‬כלא מעשר או רמיידי כודאי או דמיירי כלא נתן עיניו ;‬
‫כעי׳ קכיעית מקום לכך צ״ל רוקח כתרומה ו!ט' ופליגי‬ ‫א ך הא קשה לי מאי דאמרינן כירוש׳ כפ״ז רדמאי‬
‫כקכיעק מקוש גופה ואף מדכרי התיק׳ דיומא לא משה'‬ ‫אר״י זאת אומדת טכל שיש עליו תנאי מותי‬
‫הכי יעו״ש דמק' מיניה ליש״י דיש לדחית וכו' ועוד מנץ‬ ‫לטלטלו כש־תכיצד הוא עושה נותן עיניו במקצתוואוכל‬
‫לך דר״ג ס״ל נחכמים וא"כ י״ל מעתה דכין לרש׳יי כין‬ ‫את השאר ע"כה ‪ r‬אף דטכול למעשר מהני ע״י שמפריש‬
‫להתיל ה״ל ד־עי ק־יעית מקום ורלא כמהקנת הרע‬ ‫כמחשבה וכן פהקה הרמכי׳ס כפ״ט מה' מעשר יעו״ש‬
‫י״ל דהא דמייתי יאייה מהך דמזגי לו יכו' אחי המחילה‬ ‫ואין לומד דוקא החס משוס דכיון דהוקכע למעשר‬
‫דליעתי קשה ל' הא דאמיי' כתיש' והכיאו הרמכ״ס ז״ל‬ ‫מאתמול וקרא עליו שש הך הפרשה במאן דליתא ולכך‬
‫כפ״ז מה׳ מעשר דהוקכע מעשי כפיה לא ישתה משוליה‬ ‫הגי כהכי וכ"כ התיש' כגיטין דף הנז' דשדי לאכול אף‬
‫דמשקיס מעורכין יעי’ש ות כ היפי תני כאן מה שקכע‬ ‫כלא הפ־שה ־יה אינו‪-‬ודאי נייך הפרשה וכן פהקהרמב״ס‬
‫כשולי הכיש הוי מעש־ וצ״ל כדמאי דתות דרכנן הקילו‬ ‫נכי מי שיש לו תאנים וכי' כת' למת׳־ צריך להפדישויאכל‬
‫ה נ כיון דהוא ררכנן הקילו דאף כלא קכיעותהוי מ'‪1‬שר‬ ‫ואף כלא הפרשה מהני עי שנותן עיניו וכו׳יעו״ש כלשונו‬
‫המנש מהירוש' לח משמע הכי דהק' אש כאומר מנכר‬ ‫וכודאי הכי כי‪:‬תו והיינו טעמא דכיון דלא קבע לו מקום‬
‫משקה מעורב הוא משמע דכיק דמעורכבין לא מכני‬ ‫משוס^דקאי כנין השמשית כמ״ש הר״ש על הך דהלוקח‬
‫קביעות מקום וכמו שפסק הימכ״ם והיינו כיון דעיקר‬ ‫יין וכו' וא״כ אף דעשה ־נאי הוי טכל וחולין מעורכין‬
‫תרומה ומעשר הוח מן התורה לת שייך לומד ררכקוכמ״ש‬ ‫דאין כדירה ע־ שיקכע מקום למעשר יה״נ כינת התיה'‬
‫התיש' רעיוכין דל״ב ואפ״ה עיקל ראייתו איני מכיר‬ ‫דגיטין דשרי לאכול כלא הפרשה והיינו משוס דקכע לו‬
‫דהך ודחי חשיב קביעות מקוש כיון דאמר כשולי‬ ‫מקוש אך כהך דהליקח יין מן הכיתי דלא ק־ע פליגי ואף‬
‫הכוס וגם שהי מעשי המוך לו חין לך קכיעוה מקוש‬ ‫דקבע מקים משמע מהדמכ״ס דלא מתני משום דכלילו‬
‫כזה וכן הך דהלוקח מן ה־‪-‬חחוה והך דרוצה להפריש‬ ‫אמנש כשאר דכריס אם קכע מקום למעשרותיו הגי‬
‫ה־ומה וק־יעוח מקוש כאח־ הכי משמע דקאמיח׳מק'‬ ‫כלא הפרשה ומעתה האי דלא קכע לו מקוס אינו נאכל‬
‫הרי'הוא כצד זה ושאר מעשל המוך לו והכי קאמרכהדיא‬ ‫עד שיפרש וגס מריהטא דהש״ה הכי משמע דקאמר‬
‫כהייוש' פ״ה דדמאי מהו תנאי כ׳יר חר״י כרי שיהא‬ ‫' כיצ־ הוא עושה וק' ר״ל כדי לתקנו ומשני וני' ‪:‬‬
‫קוכע מ׳יא בצפון ומ"כ לדרומו ונו' וגם מהך דאימר‬ ‫ו ר א י ת י למהדימי׳ט י״ל שרצה להוכיח דבקריחתשם‬
‫תרומת ככרי כתוכו שכי משמע ומה שדחה הרב לומר‬ ‫הגי מלעבוד על הטכל ונולי ולפי מה‬
‫וזל דשאני הכא דהיכדר כש־שייר אכל כתורם מעתה כעי‬ ‫שכתכתי נראה דיה לא יתכן כ״א כדמאי דהוא דרכנן‬
‫קכיעית מקום ע"כ ואיני רואה שוס הכיש כנישה דאף‬ ‫דכיון דקר־ ש ס הגי דאמרינן יש כדירה אך כודאי ‪iwU‬‬
‫כתורם נמי כשיתיום הוכיר הרכר דזה היה כרעתי מתחילה‬ ‫דהוא דהידיית' לא הגי ע־ שיקכע לו מקום והך ראיה‬
‫ועוד איך פסק הימכ״ס ראם קבע כשוליה לא ישתם‬ ‫דהכיה מהתוש' ודש"י ז״ל דגיטין כענין כדירה דכתכו‬
‫מפיה דמשקין מעורכין כיון דהוא רוצה להפריש כשוף‬ ‫דשיתהמיר רפיון דקרה שסיצאמידיטכלוכו׳חחרהמחילה‬
‫המרי' הוכררהדברונ‪,‬־'וכינתוהיא ישהה ממנה ולכשישייר‬ ‫לא מכרעא כלל דיה אליכא דר"מ דה״ל יש כדירה ולכך‬
‫הוי מעש־ ועוד כנראה דנעלה מעיני הרכירוש׳דתרומו'‬ ‫כיון דלכהוף מפריש היא הוכדד הדכד מתחילה כאלו הם‬
‫וכו' דשס נאמי על מתני' דאומר קרומת הכרי כתינו‬ ‫‪,‬מוכרשיה ייך לריק דאית לן אין כרירה כל שלא הוקכע‬
‫טעמא דרבנן דנתי'ונחשב וכו׳מה מחשבה במסוייסאף‬ ‫‪,‬המעשר כאיזה מקוס הו״לטכל וחולין מעויכין עד שיפרש‬
‫התורס כמסייים יעי״ש ועיין צהר״ש זל ‪:‬‬ ‫‪.‬יכמ״ש גס מה שהק' על מ־ש התום' נפ״ק דקדושיןדלא‬
‫א י ך שיהיה העולה מן המדברי ודאי רבעי' קביעות‬ ‫חשוב הפרשה כ״א כקכיעור‪ ,‬מקום ממה שכת' כאן כפ'‬
‫מקום לב"ע וא"כ היכי המרו כידוש' כיצד הוא‬ ‫כל הגט דחשיכ כלא קביעות וכו' וכמו כיייתא דלוקח יק‬
‫עישה ניתן עיטו כמקצתי ואופל את השאי והא ודאי זה‬ ‫‪,‬‬ ‫וכו'אחד המחילה לק״מ כמ״ש ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫לא מהני אלא כתיומה דנתי׳ כיה ונחשב אכל לא כמעשי‬ ‫א ך‪ ,‬מה שהק' מאי ■ראיה מייתו מהך תוס' ■דמ״ב‬
‫ואפש לומד כיון דמאתמול קרא השם כ ^ המעשר מהני‬ ‫‪ • , ,‬הוא דקדוק אמת דדוקא לענין חילול הוא דלא‬
‫דסהוא אמי הך קריאת שם דעכדינן לה אתמול להוי זה‬ ‫‪.‬נגהני אף דחשיכ הפרשה לאכילה כמ׳יש התוה' עצמם‬
‫הצד חת מוכיח דהא קכיעיחמקוס הוי כמו הפרשה ואין‬ ‫‪ .‬ונ״ל ליישב דמק'‪ ..‬לרש״י י״ל דה״ל דלמ״ד יש כרירה ולא‬
‫מפדישין כשכת אלא ודאי יוקא הפא כיון דמאתמול קרא‬ ‫כעי קביעות מקים מהני נמי הך הפישה לחילול דהוא‬
‫השסליתלןכה‪:‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪ ,‬אומר‪ ,‬מעשר דאית כהאי הוא מחילל אהך דהיל דכעי‬
‫ה א מ ג □ לאחיהעיוןנר' דלאימילתאהיא כלל דהא'‬ ‫קביעות מקום דאייל לשטתיה רלא חשיב הפרשה ע״י‬
‫כתכוהר״שוהתיש'ז׳יל על הך דהלקחיי!‬ ‫כחרה ולכך אינו מחולל עד שיחיל עליו ‪ .‬שס מעשר‬
‫דלכך‬
‫פא‬ ‫יגל‬ ‫ח‪T‬רעים על היב״ע ח״מ‬ ‫אברהם‬
‫דע"מ כדתי וש״ל נמי הך הנא דהיכא דכתב ולא מסר‬ ‫ולכי‪.‬לא קכע מקום משום דאיירי כנין השמשות דאץ‬
‫ואח״ב מסר לשני וס שמסר לו קנה אך מהא רקאמ׳אכיי‬ ‫מעשהו את הודאיוהכי נמי איירי מת‪:‬י' דהיו לו תאנים‬
‫הנא גכי שוכר דקנה הכעל למפרע ע ׳י מסירתו עתם‬ ‫של טכל כני האי גוונא דאילא״ה אמאי לאקבע לו מקום ‪,‬‬
‫ולכטל שטר המכירהשל הלקוחות לגמרי ודאי זה החידוש‬ ‫וא״כ היכי קאמדסירוש׳ דקוכע לו מקו־ והא תכי' כין‬
‫ע״יו לא שמענו תהו שכת'החיה' ואע״פ וכו' וגסהכיאו‬ ‫משמשות איט יטל לקמע ועוד קשה לי לדעתם היכי‬
‫ראיה משחרחת דדמי להכא ממש ולכך הק' מה־ ־סכר אביי‬ ‫קתני מתני' היו לו תאנים־אומר מעשר ונו' ואמאימהני‬
‫כר״א וכו' זה נר' לי כרור ככונת התיס'זל ־‪.‬‬ ‫זס אי למחר מפהש הא כתבו התוסטת ז״ל כיומא דאין‬
‫ר צ ו ב ראיתי להגליק בש"מ שכ״כ ות״ל שכונתי‬ ‫מפהשין לודאי ואפי' קרא שטעליו מע׳ש ואי לאכלםהא‬
‫לרעתו הדמה ואהא תירצו ראם הכתיכה‬ ‫־‬ ‫כעי קביעותמקום ולזה י״ל דהך מתני' היא כסתם משנס‬
‫נ‬ ‫והמסירה כיום אחר לא אמי־י' ע“ כ ז״ל וע״ז הל‬ ‫דסלוקח יין דלא כעי קכיעוח מקום כ״א גני חילול דה״ל‬
‫נימת דהיישי' שניהם כיום אח־ ואז ל״א עבז״ל וע"נ‬ ‫יש כהרה וכו'■■‬
‫הוצרכו לידחק דלא חיישי' ליוסי אחד גס לפ״ז דרכי אבא■‬ ‫מההיא דירוש' קשה דקאמר כיצר הוא עושה‬
‫כר ממל לעיל לא ס״ל כותיה דאכיי וכמ״ש התוספות‬ ‫משמע דש״ל כעי קכיעות מקום והיפי שרי‬ ‫אך‬ ‫‪,‬‬
‫שם וא"כ הו״ל לאקשויי סניחא וכו' וצריך לדחוק דעדיפא‬ ‫להפהש כשכת ואין לומר חקא הכא משוס דהוא קוכע‬
‫מינה פריך‬ ‫נעיניו שה כשבת אך התם דאייה שיאמר כצפוט וכולי‬
‫א י ט ר ע"כ מכת הקושיות האלו תפס הה״ף ז״ל דדך‬ ‫אסור וא"כ הן תאנים אתי ככ״ע ע״י דטתן עיניו כשנת‬
‫אחרת דמההיא דשוכר לק"מ דהתס מ ה‬ ‫רזה אינו דאמרי' כירוש' על מתני' דהמזמן אר״י וצריך‬
‫דמחילה היא דהיא כתכס התקבלתי ממך כתובתי וכית‬ ‫להחליטכשפתיו ר״לכשעהשמפריש וכו׳וכדפסק הרמכ״ם‬
‫שכן אפי' לא מטא לידיה ההוא שטרא מעולם קנה הכעל‬ ‫כפ״ט מס' מעשר אך אפש' לומר דהתוש' אית להו רפי'‬
‫ומעתה ל׳יק קושיית התוספות דלעולם מודה אכיי להיכא‬ ‫כגמרא דקאמרם וצהך לרחוש וכו' ר״ל כלא הפרשת‬
‫דמכר ונתן ואח״ב מקר ודאי לא אמדי' עכז״ל אלא הכא‬ ‫יעוד שייך לומר דמפרשינג אידחי תנא ר״ל נדחה דבהו•‬
‫משום דמחלה גכי מש_עת כתיכר• והראיה דלא בעיית‬ ‫מכח קושיא והא מתקן כשבת ולכך הנא כיחש' קאמר‬
‫דממטי ליה שטרא ליחה ומיירי ודאי כאומרת התקבלתי‬ ‫דנותן עיניו לכד תה דוחק לכך נראה לי דאית להו‬
‫ולא כשטר משילה דכתבה ליה כשטר גון המחילה דא"כ‬ ‫כפירושם כסוכה מקא איט מותר להפהש כ’ה מס‬
‫לא קני עד דמטי ליס שיטדא ראדעתא דהכי כתבה ליס‬ ‫‪,‬‬ ‫שאכל ■‪-‬‬
‫אלא ודאי מיידי כמ״ש אן אמנם זהו דוקא לס׳ אכיי‬ ‫י נ ד א ה לי עיקר רמייה שקכע לו מקום מאתמול‬
‫דס״ל דאמה' עבז״ל ולכך אמרינן כיון דעכשיו הודית‬ ‫קודם כין השמשות אלא לא היה לו פנאי‬
‫שנפרעה ממנו הבתוכה קנה הכעל משעת החתיננה‬ ‫נהפריש והאדאמריטתן עיניו כמקצתו היינו שיכיר‬
‫ונתבטל השטר דביני כיני אמנם להחולקים על אכיי‬ ‫מקום קכיעזתו למעשר כדי שיאכל אק השאר ודו״ק‪:‬‬
‫דס״ל ל״א ‪.‬עכז״ל אלא כיון דעכרה כיני כיני תו‬
‫פקע זיכוי החתימה דהא נגמלה זיבד החתימה לן;ת‬
‫׳ אח־ הודאתה שנפדעה הכתובה אכל אי לא״ה אין כהך‬
‫ח״מ סימן ט״ל‬
‫מחילה כלום דאימור כתבה התקבלתי ולא נפרעתי‬
‫‪ W ’D‬ט ״ ל ס ?יי ה י״ג כותכיןוכו׳כר״אכשטר‬
‫וסמכתי על מה שאמר לי זיל כתוב שובר וחפרע לן דהא‬ ‫שיש כו קני; וכולי עיין‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪:‬‬
‫קתני כסיפא אין האשהתנודה ר״ל שלא נפרעה עדק לא‬ ‫י כהה״ף ז״ל כפ״ק רמציעא ועיין כמה שפירש הרא״ש זל‬
‫יחזיר וכיון דעדי; אין הודאה כ״א אחד כתיכת שטר‬
‫שכונתו ועיין במה שהק' כש׳׳ו ז”ל ולעע״י ‪,F‬־'^ '‪' 1‬‬
‫המכירה נמצא שעכשיו הוא שלבה הכעל כקנייה ואיט‬ ‫רהנה התיס' זל כמציעא דייך •‪:‬־"השוכר כתשו וזלאע״פ‬
‫כלום כיון דק־ם שטר המכירה דאינטר לא נפרעה כ״א‬ ‫ששטר המכירה נמסר ללקיתית תחלה אינו מועילוטורף‬
‫אחר המכירה אחר שנתבטל זיכוי החתימה או לא נפרעה‬ ‫סכעל ב־ין וכן אמר לעיל גבי שחדוה עבדיה ובו' וכתר‬
‫כלל ולא דמי למ״ש מוד״ם ז״ל כשי' מ' ^משם החטב א•‬ ‫הק' מתא דסנר אכיי כר״א דאי־ ליה ע"מ כרתי וכו'‬ ‫נז‬
‫׳‬ ‫‪ - .‬״‬ ‫‪-‬‬
‫גן י ‪.‬‬
‫‪ ,‬דהיכא דכי‪ ',‬לו התקבלתי הויא מחילה אע״ג דידעי‬ ‫צמות! דתכיי‬ ‫ע׳יש ואיכא למי־ק לכאורה דשריהס‬
‫דלאקכיל‪-‬דהתם מכי מסר השטר ליד סמלוה זכו אכל‬ ‫דסכר כתחלת הסוגייא דעדיו כחיתמיו זכין לו היינו אף‬
‫הכא דנפל איתרע ואימור דלא כא ליד המלוה כלל ועוד‬
‫דהמוסדשטר המכירר* מתחלה ללקיחות אתי מלוהוטריף‬
‫דהתס לא ביטל השטר אבל הכא דכיטל השטרעימכירת‬ ‫כדין וא"כ מה חידשו הפאדהן סן דכה אביי לעילגם לא‬
‫הכתובה ו־אילא זכה והיינו ד־אמר הש״ס ואשיי לטעמיה‬
‫הביאו ראיה מ־בריו לעיל כלל כי אס מ־אמ' הש״ס גבי‬
‫וכו' ולכך פליג רבא וס״ל ש"מ דאיקא לדשמואל וכולי‬ ‫שחרור גם חך קושייא דאביי דס״ל כר״א אין כאן מלעמה‬
‫ומעתה מ״ש הדיטב״א זל וסובא כש"מ וזלאביילטעמיס‬
‫כ״א כתחלת סשוגייא ‪:‬‬
‫פי' ומייח שהשוכר הזה כעין שטר מקנה וכולי אכל‬ ‫ע"כ נ״ל כחר דכונת התיס' היא דע״נ לא‬
‫כשוברים שלנו שהוא מוחל אי מודה לו וחין השטר א‪.‬א‬ ‫‪ .‬אמדאכיי עדיו כחיתמיו זכק לו אלא דוקא גכי‬
‫לראיה בעלמא אפי' רכא מודה דמשעס שמחל והודה‬
‫שעכוד דע״ישטידמטא לי־יה דמלוס לא נתבטל שטר‬
‫נפסד הלה ע"כ הוא תמוה דהרי״ף ז״ל לת מייח א״א'‬
‫המכירה דהא שייך לסלקו כז‪,‬חי דה_א אין לו עליו אלא■‬
‫כשוכרים שלנו ראי כשוכר רכר‪,‬י' כיה גוף המחילה דהוי‬ ‫מכר‬
‫כשטר מקנה איך קאמד דאע״ג דל־ מטא לידיה וגדו״ה‬ ‫אכל כא דמכר לאחד ‪..‬ולא ‪.‬מסר ואח״ב‪ .‬״‬ ‫‪ :‬שעמד י‬
‫ומסר לשני אף דמסר אח"כ לראשון לא קנה דהא ע^׳י‬
‫מזו כת' הב״י ז״ל כסי' פ״א העין ל־ג דהכא מיי^ דלא‬
‫מסירתו לראשק ‪.‬נתבטל השטר של שני‪ ,‬לגמה‪ ,‬ונס״ג־‬
‫אמרה לערים כתכו דאי אמרה לערים כתכו איך קאמר‬
‫־מודה אביי דלא אמה' עכז׳׳ל דאררכא ע״י מה שמסר‬
‫דאע״ג רלא מטא ונו' אלא דתמהנידא׳כ איך קאמראק‬
‫לשני כטל כח חכותשל השטר שכת' לראשי; כיו; ‪-‬לא אפש!‪.‬‬
‫האשה מודה לא יחזיר יהא כיק רסודית כפני ערוסותס■‬
‫כתבו‬ ‫לקיומי תיווייהו וכיון שק אתי‪.‬שפיר מסדס״ל לאביו כד״א‬
‫‪<1‬‬ ‫מא‬
‫יגל‬ ‫חידועים על דדש״ע‪,‬ח*מ‬ ‫אברהם‬
‫מהוא שיטרא משום פשיטי דהיפחא אכלהךחששאדיפ‪ 5‬״‬ ‫כקנו' מאליכס נשוב אין נדכריהסממשלומדלאנפרעתי‬
‫ולא ■ימסור ומוכי אח’כ וימלן ומזן לראשון יה לא חיישי'‬ ‫‪*r‬״^‪ ,‬דה׳ק ממן שסאשה מודה שנפרעס מקודה ואמדה‬
‫כ״א כנפל דהשתא הוא דעכדקטטיא אכל לכתתילה ל‪#‬‬ ‫׳‪-‬כעני'עדים ה־ ^לתי והסכתכו מאליהש לדאיה כידו‬
‫טיישיק' להכי ושוכ דאייד ה־כר מפורש ‪.‬כש"מ כפ״ק‬ ‫׳יהזיד אכל אק האשד^ מודה וטענה היא שאמד כתיכ לי‬
‫דמציעא גכי הא דאמד הא כבריא הא כש"מ שסכיאמשס‬ ‫׳שוכד ואפרע לן כתוכתין והיא שתמרה לעדים כתכו‬
‫הר״ן זל הן קושיא באריכות וג"כ הק׳מהן מחני׳דכוקכין‬ ‫לי שוכד שהתקבלתי ועלין לא נפרעתי לא־הזיר ויהודוחק‬
‫למוכי ובו' ותי׳כך יעו״ש גס מס שהק' מהן רגעשחדה■‬ ‫גדול ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫וכו' לקיימ דההם נמי כיק דמוחזק העבד כגופו ניתן‬ ‫‪ 7 t‬ב ד נלע״דדאן־ ראמרה האשה כתבו לא דמי למ״ש‬
‫למחילה וזוכה משעת תחימה גס מה שהק' על הרי״ן‬ ‫כש״ע טי' רמ״ג דכל זמן שלא הגיע השטר‬ ‫*‬
‫זל דמנ״ל האי חילוקא וכולי ככר כתבתי הכיח הדין זל‪:‬‬ ‫לידו יכול לחזור דהתס שאני שבעל המתנת הוא דקאמי‬
‫ו‪/‬ןי* פי סברת הדי״ן "ל הלזו ישבתי דכרי הי״״ע ז'ל‬ ‫כתבו ולכך גלי דעחיה דלא הר מתנה עד דמטא שטרא‬
‫סובא כש"מ ח״ל הא דאמר אפיי ‪.‬עכי״ל ס״ד‬ ‫‪:‬‬ ‫־ לידיה אכל הכא דהכעל הוא דמחזר על הכתיבה דליהר‬
‫כשחזר כו מכי מטח גיטא לי־יה וה"פ איכא למיחש‬ ‫כידו לראיה א״כהאי דאמדה האשתכת' הוא למלאות רצונו‬
‫שיחזור קודם רמטא לידיה שטרה אע״ג רמג־א לידיהע״ב‬ ‫דכעל ולאו למימד דלא מהני עד דמטא לידיה דלדידה‬
‫והוא תמוה דא"כ לעיל נמי חיישינן שיחזור קודם דמטא‬ ‫דאף כלא כתיבה גמרה ומקנייא ליה ולכן אמרינן דאף‬
‫לידיה וע"פ סאמזר ניחא ‪:‬‬ ‫דלא מטה שטרא לידיה ד־נה משעת חתימה כיקדהויא‬
‫‪ W ’D‬מ׳״ט ׳ ס ^ י ף ט ' מלוה ונו'והיו משולשים‬ ‫מחילה מעיקרא ‪:‬‬
‫וכו' עיין בכ״י"יל שהק'‬ ‫י‬ ‫ו ה * & ת א דאתיתלהכי יש ליישב נמי דכדי הריטכ״א‬
‫למה פסק הטור ז״ל נר״י דמתק הכי ולא כאביי דסוא‬ ‫זל דהדיף מיידי כמי בשוכר שכתוב בו גוף‬ ‫‪.‬‬
‫כתרא והטחו כצ״ע ולדעתי נד' דכיוןדסתמאדגמ׳בכ״ק‬ ‫המחילה ואפ״ה כיון דלדידה בלא שטרנמי מחלה לו והאי‬
‫דמציננא ודב ספרא כולסו ה״ל כד״י לכן פסק דכדיו‬ ‫הכעייא שכיר הוא לרצוד‪ ,‬הבעל א״כ אן כלא נקיט ליה‬
‫להלכה ואדרבה יש תימא על הדא״ש י״ל שלח הכיא הן‬ ‫זכה דלא דמולמ״ש הדמכ״ם כפ' כ׳יז מה' מו״ל והביאו‬
‫‪ ,‬סירוצא דד״י דכיון דהתמא דגמדא ס״ל הכי וגדוחקיש‬ ‫הטור טימן ה״ח דשטר מחילות כיון דאינו קונה כ״א‬
‫ליישב דהגמדא הביא ממט סימנתא להמציא תירק ‪1‬ס‬ ‫גשטר לכן פהול כערכאית וכו' ע״ש וכאמור ותה גם‬
‫כעולם והטור ז״ל לא ש״ל הכי ‪:‬‬ ‫לס' הריב״ש ז״ל שהביא הכ״יז״לשם דאפי׳כשטרמחילות‬
‫ונמצא אצל המלוה שוכר מקייים וכו' הש״ן ו״ל‬ ‫שבתכ כו גון המחילה השטר כשד כיון דסון טון חיט‬
‫תמל ע״ז דהא כמקייים תק ציין שיהיה כין‬ ‫•אלא לראיה דכא הה מחל לי אפילי שלא כפט עדים‬
‫שטרות קחכנים ולע״ד הוא תמוה דא״כמהי מק' כגמרא‬ ‫מהני דלא איברו עדים אלא לשקדי וכו' ולא דמי למתנה‬
‫כפ״ק דמציעא מ ^ מתני' על ד' ירמיה לימא דאיירי‬ ‫דצדין קטן והוא הקנה לו כשטר ולכן כיק דאין קטיתו‬
‫כמקויים ובשלמא על ‪ p‬מתני' דיש עמהם המפונות לא‬ ‫אלא כשטר לכן כעי' דמטא לידיה וגבי עיכאות פהיל‬
‫מצי לתדוצי סכי משום דח"כ מחי אתת לאשמעי׳גם אה!־‬ ‫לא כן המקילה כאמור כנ״ל לדעת הטמ׳יע ז״ל שםועיץ‬
‫מתט' דשכועותלאמצי להקמה כהכילישוס דכיתדחששא‬ ‫‪ .‬מ״ש שם ‪:‬‬ ‫•‬ ‫■‬
‫דחוקה דנתנו המלוה ליד הלוה לקיימו וחח״ב חזיוהפקידו‬
‫אצלו וסאמיניעתה ולא קורס ע"כ מק נזקקן לולהשכיעו‬
‫משתמיית היא״שז״ל הגי משמע שכת׳וז״לאבל‬
‫כשזוכה כדכד שכבד תחח ידו זכה כשעת‬ ‫יק‬
‫ע׳׳ז אכל כאינומקויים דאמד לו המלוה אני כתבתי ומחר‬ ‫החידמה וכו' דהעיקד תלר כשכבד תחת ידוולא ככתיבת‬
‫אתננו לך עד ששכח וכמו שפדש״י ז״ל שם במשגה ע״ש‬ ‫השטר והש״ן ז״ל הק' לזה מתא דחמדי' לעיל גבי הא‬
‫לזה נזקקן דקדוכה להיק אן ב ^ מתני׳ דשני יוהן וכו'‬ ‫דתק מצא גיטי נשים וכו' דההיא כדלא מטא לידיה וכולי‬
‫שפיד חיכא לאוקמא כהפי דאיידי במקוייס פיון דתנא לא‬ ‫וקאמד כהדייהו שוכרין ואני לא ידננתי אמאי לא קשה ליה‬
‫כא לאשמעי׳ על דיןהשוכר כי אם על השט השטריתלומ'‬ ‫משיפא דכיייתא דקתני אין האשה מודה לא יחזיר והא‬
‫ששטהס פחהנים ‪•:‬‬ ‫ביק דמחלה ליה נמו שמוכיח השובר נבר זכה משעת‬
‫א י ט ל ע"כ נ״ל ודאי דאי כמקויים אמאי לא יעשה‬ ‫החתימה ולא גל כמינה אלא ע"כ דלא אמדינן דזכה‬
‫שילוש כשוכיו כמו כשטדו כ ק שבא לידו עת‬ ‫משעת חתימה כ״א אחד הודאה שכפדעה א״ג משעת‬
‫הקיום אבל אה אינו מקויים כיון שהאמין המלקכמהמח‬ ‫חתימה קמה ליה בדשיתיה אכל אה אינה מודה שנפרעה‬
‫שכת' לו שוכר לה״ד דלישייליה דודתי לא עשתו כ״א כדינו‬ ‫אין כאן מחילה כיון דאיתרע כנפילת ואמטו להכי היינו‬
‫וכמשפטו כשילושדהח קאי על שטרי שנעשה כשילושולהס‬ ‫דתק מצא שוכדין לא יחזיר כיון דנפל המדינן דלכן לא‬
‫מק' הש״ס שפיל וכו' וא׳״כ מ עי ק חיכת מתקיים כדברי‬ ‫נזהר לשומרו משוה דלא נפרע והה דנקט לשון נמלן‬
‫הטור ז״ל והמחכר ז״ל אין לה קיום ודלה במו שהגיה‬ ‫)דיוקא נקטיה לומר הא אמר תט ‪-‬נותכץ כדאמר‬
‫הש״ך או נמצאו ואפ״ל כדוחק ריהו לכי הה״ד דמיירי‬ ‫‪.‬‬ ‫■ כגמרא ‪:‬‬
‫כהשטרית ליתכהו דמנוקא אכל לפי המכקנא דהשטרות‬ ‫ג ם מה שהק' מהא דתנןכפ' ג״פדכותבין שטרלמוכר‬
‫נמצאו כין הקדועיס א"כ תלינן לומד שפא ל ‪ T‬לוה לקיימו‬ ‫אעפ״י שאק לוקח עמו לאכיירלא מוקילה כשטך‬
‫והא דלה עכיד כיהשילוש משים דליהזי האי שובד אקמוייהו‬ ‫אקנייתא ניחושוכו׳וכנר'ראישתמיטתיהלה' דברי הכיול‬
‫אן חח זה לא יתכן כלל דקי״ל על כעל השובר להכיא‬ ‫שהק' משם הראכ״ד ז׳ל גכי הא דאמר ניתנק ניטושוכו'‬
‫דאייה וא״כ חק ישמע לו זס כדכיי הכל שלו אשי‬ ‫ותי' כיו; דמילתחדלא שכיחא ורכר רחוק לכתחילהכותכין‬
‫ע"כ נ״ל עיקר להגיה תיבת מקויים כמ״ש ודצא כמ״ש׳ ‪,‬‬ ‫וכולי ע״ש פירוש רכשלמא גבי הא דמק' הש״ס כפ״ק‬
‫׳'‬ ‫הש״ןז״ל‪:‬‬ ‫י‬ ‫דמציעא על הן דכיתבק שטר ללוה אעפ״י שאק מלוה‬
‫‪ W D *TD ?D’D‬י ״ ח אפי׳ אס הוא כ? הלוה או‬ ‫עמו מילחא דשכיחא ועכידא דאתי דהכטיחו ליתן ולא‬
‫המלוה עצמו ז ט' ה ט ע ם הוא‬ ‫׳‬ ‫י•‬ ‫נתן ואח״כ מכד ונשילוה פעם חתית מן המלוה יתן לו‬
‫שמא‬ ‫■‪. -‬‬
‫ינד ‪3 .‬ב‬ ‫היט״ע ח״מ‬ ‫חידדשיפ‬ ‫ו?ברהם‬
‫שטרותיו קרועים וכן פי' ר״ח לל שהכית המטכ׳יא זל נ&‬ ‫שמא הכינו המלות באומיזו שמא כין השמשית ייימן לי‬
‫מדכרי כעל קעיטור־שהכיא סרב ז"ל שסוכד כפייש' י ז״ל‬ ‫למדועזכו' וכת׳הש׳ץ ו״ל דוקא שכתוב כתעיאת עיים‬
‫לא משמע כן דא״כ מאי האי דקאמר יעשה מה שכסמפוטש‬ ‫דאן־ דיודע לכתוב מ״מ חשש שמאכ׳יה לא רודמןלועדים‬
‫ביק דעסיק כסמפון‪ .‬והכי הו״ל למימ' איט תלא‬ ‫אב■! אש ^הואיקה־את עצמו וכו׳מר״י וכו׳ע״ש ומלקאמד‬
‫כמשחק ופסול ואס נמצא כין שטרוחיו קתעיס כשר אלה‬ ‫גייימשמשות ולא נקט שמא יזדמן לו בלילה מבואר דאף‬
‫וראי ט״ס יש ־כדבריו וצ״ל ואם נמצא השטר כין שטרות‬ ‫כלילת כיון דיודע לכתוב ואינו מצט^ לשום אדם כגון‬
‫קרועים יעשה מה שבסמפונות ונקט לישנא דמתני'‬ ‫^ מיתה מפי עצמו כודאי כשד היאדהא לא חשד מידי אכל‬
‫‪.‬‬ ‫יייק■‬ ‫‪,‬‬ ‫'‬ ‫‪ :‬החשש תוא שמא יבא לפרוע כין השמשות דע״ש דאו אין‬
‫^‬ ‫‪ tT V‬הקרועים ונו^ היי■‬ ‫י עול לכתובדהיא מלאכה דאורייתא ולכך הכינו והכי דייקי‬
‫גזלה וכמ'ש הכ״י ומהתימה ננל מהדש ‪ ,‬ז ל‬ ‫־‪.‬‬ ‫לשון הסמ״ע שכת' ולא יהיה אז עת לכתו' וכי' היי מבואר‬
‫בהגהותיו למל מציעא שהגיה פיועיס •כמקום קרועים‬ ‫דאף גוף ‪I‬הכתיבה אינו יכול ולה כמ״ש הש״ךדלא יזדמן‬
‫‪,‬‬ ‫׳‬ ‫ע״ם ־■‬ ‫‪ :‬־‬ ‫לן עדים ועוד אני קמיה י יא כת' הש״ע אפי' אס הוא‬
‫־אפי׳ אין על השוכר עדים וכו'כ״ב הרמב ם‬ ‫וחתום בו המלוה דאי אפש' לומר כלא‬ ‫יי הלוה ר״ל‪. 1‬‬
‫י' יד‬
‫כר‪',‬‬
‫והטור והיינו מדלא משני הש׳יה גכי סמעק־‬ ‫חתימה כלל דא"כ מאי אפי' דאף למאי דש״דגכיפמפק‬
‫כשנמצא כין שטרות קרועים וכו' ומזה נשמע דאף‬ ‫שאיי עליו עדים כלל ה״ד ככת' יד המלוה עצמו אכל‬
‫לפידש״י ז״ל דקאי השוכר ־מ"מ הדין ‪ p‬אמת דכנמצא‬ ‫אס הוא כ״י הלוה דאדרבה כיון שהביאו לו לחתום ולא‬
‫השטר לחודיה כין כקדועים נמי וכמי‬ ‫תקס הוא משוס דלא נפדעגם חין לומדדחתושכהעדאת‬
‫ואין לחלק כין כשהמלוה טוען כרי וכין יורשיו דא״ב מאי‬ ‫עדים דא״ב הוי הטעם משוס דלא יזדמן לו עדים וחינו‬
‫מק' הש״ס לימאדדב מיירי כשמלוה טוען כדי כדמשמע‬ ‫קלוי כבין השמשות ועודכיון דני‪,‬חכדו יחד הלוה והמלוה‬
‫מהא דקאמד מתחת ידי מלוה אלא וראי משמע דמתני'‬ ‫בשעת הכתיבה והודאתו כפני עדים מ״ל עודאצלהמלוה‬
‫כמי איירי כשמלוה טוען כרי דקתני מצא שטר כק‬ ‫היה לו להוליכו לעהם לחתום ולהניחו אצלו אלא ודאי‬
‫שטדוקיו דקאי אמלוה גופיה ולע׳יד נד' דזכו בונת רש״י‬ ‫דחמר ללוה לכותבו ולמוסרו לו לחתום עליו והרי הוא‬
‫ז״ל כמ״ש כגמ' אמלוהקאי דקתני מצא שטר בין שטדותיו‬ ‫חתום א"כ ההכרח טתנת שבכר פרע לו כיון דנתחביו‬
‫דלכאורה אינו מוכן ומ״ש מהרש״א ז״ל דכא להפוקי לוס‬ ‫יחדיו הפ׳יה אמדי' דאמר לו לכתוב כרי שיהא מצוי אצלו‬
‫וכונת רשי זל מצא דקתני מצא שטר כין שטדותיו דמשמע מצא‬ ‫כשעת נידנת המעות וכן הוא כסמ״ע הדי מבואר לכדיא‬
‫שטר ההלו‪-‬אה שנעשה עליו הסמפון והיינו ־מלוה דאי‬ ‫־יאף אם הוא כתב הודאה עצמו אמיינן כן ועו־ דא"כ‬
‫מהא דקאמד כין שטרוקיי הין להוכיח מידי דאפש' כץ‬ ‫דמאי מק' הגמ' ממתני' מש עמהם סמפון וכולי לימא‬
‫שטמתיו של לוה דאיהו נמי מלוה לאחדים הוא מחק‬ ‫‪-‬איירי ככתב הודאה אלא ודאי נראה עיקר דאין לחלק‬
‫ז־מ״ל לרש״י ז״ל לאוכוחי להבי והא ודאי מלת? דפשיטא‬ ‫כזה ■‪:‬‬
‫‪ fro‬גם מ״ש מהי״ס שיף ז״ל הוא דוחק דננקד חסד ‪P‬‬ ‫אלא א״כשהשטד שהשוכר עליו מונח בין שטמתיו‬
‫הס' אמנם לפי האמור ניחא דהיק' לו ז״ל דילמא דיד‬ ‫ובו' זהו לפי' רבותיו של דש״י ז״ל אכל לרש״ייזל‬
‫איירי כמלוה קיים וטוען כדי אכל כמר‪,‬ני' איירי כיורשיז‬ ‫קוא קאי על השוכר וכת' הש״ך ז״ל דפי' נכו^הוא כש״ס‬
‫זלכךאמיינן דאיר‪,‬רעכח השטר כ״ש דהלוה טוען כרי‬ ‫יכן הק' התוק׳זל על פי' רבותיו והעמידו כפירשי זל והביאם‬
‫ולכך אמר דקתני מצא שטר כין שערותיו משמע דהמטס‬ ‫המטכ״א ז״ל כמו שמבואר כש"מ ע״ש ולע״ד נראה‬
‫קיים דאל״כ כין שערותיו של הכיו הו״ל למימ' אלא ודאי‬ ‫דאדרבה דיהטא דשמעתא אזלא דקאי על השטר דהא‬
‫מיירי כמלוה גופיה ואפ״ה מתזק כנמצא כין שטרות‬ ‫‪-‬עיק' קידוצא דדב ספראהואקאיעל הךקושיאדשבועית‬
‫קרועים לחוד הגי וא״ב מינה כנמצא השטר לידר סנייי‬ ‫■כמבואר כגמ' והתם ודאי לא מיירי אלא כשטר ראי‬
‫אף כשמלוה טוען כרי וכ"כ הריטכ״א ז״ל וו'ל וה״ה אם‬ ‫השוכר הו״ל למימר שלא נמצא כין שטיוק קרועים‬
‫־נמצא שטר החוב כין שטרות קרועים דמפסיד כחלקה‬ ‫מצאנו שטר וכו אמטו‬ ‫דהא קהי השבועה שלהם ‪:‬‬
‫זו לכדה ע״כודוק כלשונו דכת' דמפסיד ^אי אמ^וס‬ ‫לסכי כיון דעיקד תירק רב ספרא הוא קאי על השטר‬
‫׳דמשמע דאף דטוען כת וא"כ הדדא קושייא לדוכתח‬ ‫הו לא קש לבאר שנמצא השטר יותר ממה שאמרו‬
‫קמאי לא משני גבי הך דסמפון כנמצא השטר כין שטרות‬ ‫דלעולם ישנה אדם כלשק רבו גם לפי פירש׳יי גם‬
‫חליי י״יי’‬ ‫קרועים‬ ‫אם נמצא השטר כק שטרות קרועים לחיד הוי השיברכשר‬
‫דאיקרע השטר ע״י שנמצא כין קרועים ודלא כהש ך ז״ל‬ ‫וכן העלה סריטכ״אזלדלדידיה בחד ריעותאסגי א״כצריך‬
‫‪-‬אלא דכאמת לדעת רש״י ז״ל אין כאן הכרח כלל דאי ‪P‬‬ ‫נ"כ להשביע־ היתומים שלא מצאנו שטר כין הקרועים‬
‫־דסמפון מיידי כנמצא השטר כק הקרועים למ״ל סמפון‬ ‫זל־יך לדחוק ולומ' שלא מצאנו כין שטדותיו הקרועים‬
‫כלל דהא ס'ל כנמצא שטר כין הקרועים לחור מפסיד‬ ‫דבד שממנו נודע ששטיזה פדוע וכולל כל מיני חששות‬
‫אלא ודאי לדעת רש״י ז״ל ליכא נפקיתא ! ^‬ ‫י‬ ‫‪:‬וזה ודאי דוחק גדול שאין‪.‬זה כמשמע מהמשנה ולהכי‬
‫עדין אנו צריכים למודעי לדעת דש״י אם‬ ‫נמי לא קאמר שנמצאו וכו' דהגמ׳ בא להו־יע לך תירוצא‬
‫השוכר כלא עדים ומונח כק קדועיס מה‬ ‫י‬ ‫דרכ ספרא דקאמר על קושיא אחריתי כשנמצא וכו' ה"נ‬
‫‘‪.‬דיט דא^יל כיון דאין עליו עדיס הד חספא כע‪:‬מח והכימד‬ ‫כאן ולא חש לקדק ומה ^ ק' על פדש׳׳י דקאמד שנמצא‬
‫בין קרועים או אפש״ל דהיה לו להניחו אצלו כדי שיהא‬ ‫קשטר הוא אזיל לשיטתיה וכו' שטר דקאמד הוא שוכר‬
‫׳מוכן לו כעת הפירעק לסותמו למוקרו ללוה אכן י ל‬ ‫■‬ ‫ובאמת הוא חחקועיק במהרש״ח ז״ל ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫כיון מש זנק כשוכר ושוב אין העדים יכולין לחתום ע^ת‬
‫‪ QJ‬מה שהכריח הש־ך מסא דקתט דנמצא כין‬
‫לכך הטהו כין קרועים ומעיקרא פקכו לשמא יפרננ ״‬ ‫שטרותיו דמיירי כקשטמחיו קרועים ואשיכי קאי‬ ‫’־‬
‫כיום הכתיבה ולכך כיון שנתאחר שוב לא חזי למימ ולכך‬ ‫וכו׳ איני כלום דהא קר‪,‬ני נמי מצא שטר בין שטדו‪-‬יו‬
‫הניסו כי; קמעיס אך אם חין זמן כשוכר צ־ע‬ ‫י•‬ ‫דעלה קאי כמו שפרש"י ואקא משט ד ^ שטר נמצה כין‬
‫יגל‬ ‫‪ D’tnTn‬עד הש׳ע ח״מ‬ ‫אברהם‬
‫שהק' כתי הכי הכ״י ז״ל וקשה בעיני ובו' משמע דרףל‬ ‫‪ fljj‬מה שסכמח הש״ן ז״ל ליעת דש״י דנעי' על‬
‫ברכת העוד והוא ממה שלא מפיש ה ט דכרי העוד‬ ‫השוכר עדים דהל״כ חשפא כעלמא הוא ולא שייך‬ ‫‪.‬‬
‫כמ״ש ודו״ק‬ ‫לומד שהיה של לוה והלוה שכחו כיד זה דהיאך יקח הלוה‬
‫ו א ק למק' דא״ב מאי מק' הגמ' פ״ק דמציעא על‬ ‫שוכר כלא עדיה שהוא חשכא בעלמא ע״כ ע״ש כם״ק‬
‫׳ י רב ממתני' דחם יש ע מ ק שמפועת לימא‬ ‫נ׳יה ובנד' דנעלס ממנו דברי רש״י במשנה שש שכת' \‪i''s‬‬
‫דהתה מיידי כשליש דשליק מיניה ולכך אף דלא ידע‬ ‫ואעפ״י שהיה לשובר היה להיות מונח ביד הלוה אמרי'‬
‫נאמן די״ל דשתס שמפק הוא כיד המלוה אכל מד‬ ‫האמינו הלוה וחומד מחר יתע לי ושכח ע״כ הדי מבואר‬
‫השליש קרוי שוכר כיון דנאמן אצל הליה נמי הוי ידו מד‬ ‫בלא כה כלל ליד הלוה דהאמי; המלוה כמאמרו שכח'‬
‫הלוה דהביייתא דקרי ליה סמפון גכי שליש אכג רישדן‬ ‫‪.‬‬
‫שערותיו‬ ‫‪ ..............‬כ ת ' כד״ה ‪,‬‬
‫בין‬ ‫הסו כונה רש״י ז״ל כגמ‬‫השובר ‪. .‬‬
‫___‬
‫דמיירי כמלוה נקטיה אך עדין קשה דא״כ מאי‪.‬קא'מי‬ ‫ובו' והשוכר הזה אין צריך למלוה הזה אלא ללוה והלוה‬
‫כגמ' דהא הימניה מלוה וכו' ומאי מק' מהן כרייחק‬ ‫‪.‬‬ ‫שכש מד זה ילפיכן י‬
‫ופו׳‬
‫כפ' ז"כ דהה אין תלוי כאמייתי כלל אלה כיון ד^ח‬ ‫אעפ״י שנמצא כין שטרות קרועים לא גרע‬
‫ממנו השטד והשוכד יחד אמדי' ודחי דפרוע הוא ^ל‬ ‫‪ .‬וגובקבווכו'הואכה' הראשונה שהביא כעהי׳ת‬
‫דש״ל כדעת ד'ת שהביא הגהת מדרכי כשוף פ׳יק‬ ‫כמ״ש הבי זל אכל להחול־יסה״ל כיון דחיהרע השטר שיכ‬
‫דמציעא וז״ל ואפי' חש אק השליש ירע אם פרוע אש‬ ‫אינם יכולים לגכית כו ע״שועיין לה' גי"ת שתמה עליהם‬
‫לאו רק שזכור כדבר שמקד לו שוכר אמדי' ליה מדמשו‬ ‫מסוגיית הגמ' ומה שתי' הש״ך ז״ל אין ני' לע"‪.‬ד דכבר‬
‫ליה השטר כודאי פרע ליה ע"כ וה'כ צ״ל •דמיידי‬ ‫‪.‬כתבתי‪ .‬הכרח בהן דרב ספרא דלא קאי אלא אשטד ועור‬
‫דהמלוה אומר שלא כתבו לו שוכר מעולם והלה משיב‬ ‫כת' לרעה יש״י ראף בחזקת השטר לכדו שנמצא כק‬
‫שהמלוה מקרו לו נאמן כיון דהמניה מעיקרא עי שמשר‬ ‫הקרועים מפסיר אף אם ר\א טוען היי וח״כ היכי שייך‬
‫לו השטר כ״כהש״ך ז”ל ‪:‬‬ ‫י‬ ‫לומד דהך י״א ה״ל נרש״י ז״ל הא ש״ל ‪.‬דבחזקת השטר‬
‫ו א ו ל ם עי־ין הנו צדיכים למודעי דאמאי נאמן‬ ‫לכדו לא מפסידוכמ״ש בעה״תיזל ועודא״כהי״ל לבערי״ת‬
‫השליש כזה דאינא למימ' דנתנו לו המלוה‬ ‫זי׳ל להביא ה' הי״א הלזו על עיקר היין דפליגי בנמצא‬
‫להזמיגי הצלו כדי ליחנו ללוה כעת הפיעון היברא דר״ת‬ ‫כשטר וס״ל רנמצא השובר ולא להביאה בכאן רמשמע‬
‫ז״ל לא מיידי אלא כטענת המלוה שחמד לא מסרתי‬ ‫דאזיל ומורה בנמצא השטר ואפ״ל דהי״א שי׳ל דלמשקנא‬
‫שוכר מעולם ולכך כיון שאמר לו אתה משרתיו לי נאמן‬ ‫דשיכר מ־וייה נשר דאינו מקיימו אלא הלוה תו לא צריכין‬
‫‪.‬כיק שהוכחש מפי השליש הכל כודאי הה אין המלוה‬ ‫לדברי יה ספרא דאפ״ל דמשכיעין לתו שלא מצאו דבר‬
‫בפנינו או טען עליו להמר שהזמינו אצלו להיות מוכן‬ ‫שמבטל שטר ההלואה והייט שגבר מקויים אבל הי״א‬
‫לו כעת הפדעין והלה משיב איני יודלנ כזה כלום נאנק‬ ‫קמא ה״ל רלח שייך לאוקומי‪ .‬הך שבועה לענק השוכר‬
‫המלוה כזה וכהכי מיחרצא נמ• קושי־ן דמה מק' ה^נג'‬ ‫ינקוייס רזה חששת רחוקה דככר נתט‪ ,‬ללוה לקיימו וחזר‬
‫ממתני' דאם יש עמהן וכו' דמשמע ליה כיון דקאי‬ ‫כלוה להפקידו הצל המלוה ‪.‬זניון דחששא‪ .‬דחקה חין‬
‫יי?‬
‫ארשליק מיניה דאמרי' יהא מונח וכו' דההם אק המלוס‬ ‫כזקקין להשביעו ליירשיו ע״ז‪ .‬הבל ‪• .‬הי״א בתרא ה"‬
‫ו"צ‬
‫לפנינו ה"כ דומיא דהכי נמי אם יש עמהן דשיפא מיידי‬ ‫דכיק ראיט אצא גילגול שבועה משכיעין על כל מה‬
‫ב כ ה‪ /‬יהתם וראי יהא מונח ולכך אוקמוה כמלות וצו'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬דחפשר וק״ל ‪:‬‬ ‫׳‬
‫אכל מהתמיות הטור והמחבר ז“ל שלח אמרו שזוכ'‬ ‫‪ ”’ ^ ’1*0‬ט אם השובר‪ ,‬כיד שליש ואמר שהוא‬
‫השליש שנמהר לידו מיי המלוה שניכר מזה טענת‬ ‫פרוע נאמן וני' ואפי' אין ע״ע ואפי'‬ ‫‪.‬‬ ‫‪...‬‬
‫המלוה משמע שאק לחלק כזה נ‪1‬א כיוןשיצא שכיר ושוכר‬ ‫מת השליש כשר השוכר ודוקא וכו' משמע מזה שהם שתי‬
‫מיד השליש אמרי' שנפרע דהא מי שיצא ממנו השטר‬ ‫סלוקות הראשונה בשוכר לחודיה כידו אבל יש עליו ערים‬
‫יצא ממנו השובר וא"כ ניחוש לשמח הזמינו לו וכו' לכך‬ ‫י^רר כיו; שאמר פרוע נאמן משו' מגו דיהביה ללוה אפי'‬
‫נר' ליישב דגכי שליש לא חיישינן לחכי כלל דדקא גכי‬ ‫זימור דבתרהכי‬ ‫ר רד־■ ד ר״דדודו ילא א*‬
‫מלוה ולוה דאין נאמן הד לגבי חבריה רזה לא יתן‬ ‫‪.‬פרעוומכ־ו לו ואח״ב מתחיל החלוקה השניה ואפי' אין‬
‫מעותיו כ״א כלקיחת השטר או השוכר אמרי' הזמיט‬ ‫עליו עדים ואפי' מתינו' וע״ז כת' ורוקא שהשט״ח כידו‬
‫‪.‬הצלו וכו׳אך לגבי שליש דשניהם האמינוהו אין לו לרזמיט‬ ‫ר״ל יהשתא מיידי אפי' לא אמר שהוא פרוע אכל אמר‬
‫כדי שיתן לוה מעותיו דהא נאמן אצלו מקודם אלא וראי‬ ‫שהמלוה מהרו לו ואח'כ כהב תירוש אחר דאפילו מת‬
‫רהלוה פי ע לשליש ע״מ ליקח השוכר מיד המלוה וחשש‬ ‫‪,‬השליש ולא ידעי' מי מהי לו כשר השובר דאזקתו הוא‬
‫לשמא ימצא השטר כיד רמלוה או כיד יורשיו אחר‬ ‫כא מן המלוה ועל החלוקה‪ .‬זו נתב ורוקא שתש׳יח כידו‬
‫מיתת השליש לכך יהא כידו או כיד יורשיו קי שוכר‬ ‫משום רע״י זה נעשה שליש דהא‪.‬אק עליו עדים ואינו ניכר‬
‫לראיה והשליש לא ירד‪.‬לכל זה לכן לקח מיד המלוס‬ ‫הכצ כבא אחת כח' ‪.‬כת'‬ ‫שצישזתו מהשובר ורו־ כלשונו ‪...‬ז‬
‫השוכר אף כלא עדים דל־יייה א"צ לכל זה אלא‬ ‫;אמן ובשניה כת' השיבר כשר והיינו משים רלא אמר‬
‫לזכרק דברים לשמא ישכח גם הוא הפריעה והכי‬ ‫פיוע כ"כ הסמ״עוכן נמי הכ״י לא הקשה כהן חלקה‬
‫נמי כונח ד״ת כמ״ש ‪ p‬שזכור כרכר שמסר לו שוכר‬ ‫רמת למ״ל שובר כי קם על כעס׳ת רבת' בהריה רבעי'‬
‫ואם הרבדים כפ^טן"תיכת כרכר יתירה דהו״ל לומר‬ ‫נמי שיאמר פרוע דהא כת'‪ ,‬כי אמר פריעא הוא נאמן‬
‫שזכור שמכר לו שוכר גם סו״ל לומר שזוכר ולא זכור‬ ‫וכי' אכל על הטור לא קשת מירי ימשום רהוק' להבלי‬
‫דהק' אפי' שאינו יזדע כבידור שהוא פרוע או לאו אלא‬ ‫ז״ל מהיבא למי הטור כן לכך הכיח לו המוכות מדברי‬
‫שזכור בפריעה ע״׳י שמסר לו השובר כאלו אמד איני זוכי^‬ ‫הימכ״ם ז״ל והיינו משוה רתוק' להס קושיית הכ״י‬
‫אס פרע לפט או לא אלא אני זוכר שפרע ע״י השוכר'‬ ‫דלמ״ל להבדייהא יליתני שיבר כלל פיק דאמפ פרוע‬
‫שנמהר לי עכור הלוה וכא להק לזה רמש״ה צריך לשובי‬ ‫נאמן רכא השטר כידו ולכן תירצו אף רלא ירע‪ ,‬שהוא‬
‫משום דלא ידע שפרוע כ״א ע״י השוכר ‪ ,‬ואף מעלוק‬ ‫פרוע מיידי ולכן בעי' שוכר יוצ‪-‬א מתתת ידו חן מה‬
‫מכחישו‬
‫יני■ י' פג‬ ‫■הידועים ■על ה^ע״עזהי־מ‬ ‫‪omnse‬‬
‫ה״ח ש״ש וכתב •סי־שכ״־א‬ ‫ביכ״ן ע״כ־םע*^‬ ‫'&ני(ישר‪--‬למלד שלא לתן■ לו־שוכד כ׳יא להימנה בעלמא■‬
‫ז״ל אפילו אחי ■שפרעו‬ ‫’‬ ‫•‬ ‫‪ -‬י‬ ‫עינו■ ל ^ ‪'df-‬‬
‫‪-‬אן־■‬ ‫ומעתה זדירו־‬
‫ז׳׳ב ימייחיר‬
‫הש״סכפ׳ ז״ר‬
‫‪r«» •wn‬״‪ nn n‬׳‬ ‫| »יינו»—‬
‫דקפריך‬
‫ועיין להש"‪.‬ךז״ל שהק'‪.‬למהדשד׳׳ס ז״ל ממתניתין ד פ ^‬ ‫;■ליצא כשוכר אחר מיתת השליש נמי כשר השוכר דהא לא‬
‫כחומניס ומ״ש הוא ז״ל אינו נרא' לע״ר דהא רחמריכן‬ ‫'»וכא לו אלא מ; המלוה אחר שכרעו דהא לא שיין גכי‬
‫שם טעמא דאומנים דנעשו ש״ש משום דחפיה אאיגדיס‬ ‫* שליש הזמנה כלל‪ .‬מהטעם שכחכתי ואף דהכרייתא נמי‬
‫הוא ■לס״ד לאמרי' שוכר ש״ח הר ולכן מחלקינן כיגישם‬ ‫מיידי כהכי מ"מ מק' הש״ה שכיר וכאמור ־אף יהמלוה‬
‫משום יתפיה וכוי■ אך אחד דקי״ל רשוכד הר ש״ש ■משום‬ ‫צווח שמקרו לו להזמנהמ׳׳מכיוןדאית לןדלאשייך הזמנה‬
‫דשכיק כ״ע ומיגיד לדיריה א"כ אן־ האומנים נמי הוו‬ ‫נכי שליש והיינו משוה דנאמנוחו■של שליש גרמא תןא״י■‬
‫־ש״ש מטעם זה כמכואדשס כגמ' ד"פ ומהתימה שסרב‬ ‫‪:‬ש׳יך ז״ל דלא ידר‬ ‫י‪-‬עינן רמזמן שליש נכי מציה ור‬
‫גופיה כ"כ הי' ש״ו ע״ש וכעיקי הקושיא נ״ל רשאעהתם‬ ‫לזה וע״כ כת' ראם מק השליש אף ר״ת מדרה רמא; לימא‬
‫רגילה כרעתו שאין חפן עור לשומרו וכיק שכלה זמן‬ ‫לן שהמלוה מקר לו השוכר וכו' ע״ש ולפי מ״ש הדכי‬
‫שמירתו דהיינו שגמרו וא״ל טול את שלן תו לא הר ש'ש‬ ‫קוכדח‪/‬מענמו רהא לאו כרשיעי עהיקיכן שכק' השוכר‬
‫ומינה אף שקיכל עליו לעשוקו לזמן אף שעכד הזמן כל‬ ‫השליש מעצמו גם מ״ש לקק לרעת הדמש׳יה שכח' אה‬
‫זמן שלא אמי לו טול את שלן ערין חיוב השמירה מוטל‬ ‫מת השליש וכו' כיק שלא קרעו וכו' אינו כלוה דאינו‬
‫עליו ודמיח לשואל לזמן אף דעכי הזמן עדין הוא ש״ש‬ ‫יירע השליש שימות דמיתה לא שכיחא וכשהובא לירו‬
‫וכמו שפסק הש״ע לקמן סי' ש"מ ה״ח ע״ש ז •‬ ‫‪■.‬‬ ‫■ כשביל■ הפירעון הוא ב א‪:‬‬
‫‪ fD ’D‬ע ״ ג ‪ 6‬ע י ף »’־ ‪ f‬והמותל יהיה מתנה הר‬ ‫דככד כקכתי כרעת הרמכ״ס •ז"ל דהא‬ ‫אמנם‬
‫אסמכתא ונו' ועיק מ״ש‬ ‫■'‬ ‫‪:‬‬ ‫דקאמד דכתב יוצא מתחת ירי ישליש ר״ל כלזב‬ ‫■‬
‫כהמ״ע דכיון דמ״ש שיגכה מעצמו חיכו הוי אסמכתא‬ ‫יר שליש וכתכקי שכן נר' מדכרי ה״ה ז״ל והיינו רמפרש‬
‫גם כמיתר הוי אסמכתא וכו' ע״ש ולעד״ן' דכיון׳ דגלי‬ ‫רכי׳ הכי כה־ ברייתא משוה דכיון דשלושוח השטר יירו‬
‫איעתיה להקנותו כמתנה ע״י מעכשיו א"כ ודאי דעתו‬ ‫למ״ל לשלישות השוכר גם לא יצטרך עור לשוכר כלל כיון‬
‫להקנותו אף מה שכנגד חיכו ואיכא למימי דהאי‪-‬דנקס‬ ‫דהשנור הוא מונח כיד השליש יאף‪ .‬אם השליש חומר‬
‫■מעכשיו לכסוף אכולי קנין קחי וגדולה מזו‪ .‬כת' הכ״יז״ל‬ ‫שנאכד ממנו ככי נאכד השלישוק ממנו ויכיל■ להכחישו‬
‫כשם הישב״א ז״ל כהי' ר״ז במחודשין מ״ו ח״ל ועוד כיון‬ ‫המלוה ככל מה דכעי ואףרמקודם היה מאמינו עכשיו‬
‫רהת־־ה ופו' מודע כאמת שיפיע חלק כנין העיר וצא ינצל‬ ‫אינו מוכרח להאמינו והראיה דנחן לו השוכי כלא עריה‬
‫' מצד אהמכתא ה״כ כדוקא הלדנה ־שכדגוד א'■אמדה ואין‬ ‫שאין נד' לו להאמיט עוד ‪-‬אשר ע"כ נד' לי לפ־ש דמאי‬
‫דיכור א' מתחלק לשנים ע״ש ועיין עוד להסמ״ע בהילק‬ ‫רקתני כברייתא ויוצא מקחק ידי שליש הוא קאי על כתב‬
‫ר״ז הק יש שכת' ל־עת דש״י והדא׳׳ש זל דאף ‪T‬לעני‪1‬כוצד‬ ‫ירו אכל הכ״י ז״ל לא הכין הכי כדכרי הדמכ״ס ז״ל ‪■:‬‬
‫הויאסמכתח מ"מ לענין מהשיגכה חובו לא הוי אסמכתא‬ ‫ס ע י ף ך ' ואפי' כמקצקו וכו' עיין כסמ״עדפי'‬
‫ע״ש וא"כ ה״נחף דלמקנהכנגד חוכו סר השמכתארכול‬ ‫מקצתו למעלה ‪.‬ומקצתו ‪ :‬למטה וכו'■‬ ‫׳‬ ‫‪,‬‬
‫לסלקו כקרקע אחד מ'מ לענין׳ מור‪,‬ר לא הר ■אסמכתא‬ ‫וסייע משוס דחל״כ נאמן כמגו דאי כעי גייזיה וכו'‬
‫וקנאו כיון דאמר ליס מעכשיו וכ"כ הש״ך דל ‪ :‬׳‬ ‫ע״ש וזיע מוכיח דאיכא למימד דכתוכ לאחי חתימת‬
‫“די‪-‬י״י* דיריה אמד משוה דצגכי קנס לא מהני‬ ‫וה^ס״ך‬ ‫העדים ממש דאי גזייה הו״ל לקיומי שטריהכלפופיטירא־‬
‫מעכשיו והשיא ראיה ממ״ש הנ״יזל יעייש‬ ‫■‬ ‫חחיינא כ"כ הימ״ך ז״ל הובא כש"מ ‪:‬‬
‫ולעי"; דאינה ראיה לל דהתם לא איירי כמכעשיו אלא‬ ‫ס י צ ז ‪ H"D‬ס ^ י ף א ' אבל שטרי מקנית וכו'‬
‫משום דסי׳ל דלגבי זכיני לא הר אסמכתא משוס רקד‬ ‫אז שטרי מחילות וכו'‬ ‫‪--‬‬ ‫‪ ,‬י•־■‬
‫משכק ולכן אם המי הזכה כמשכוני ואני אתן לן וכולי‬ ‫כת' השמ״ע דמיירי כשטר שכת' כו גוף המחילה ובו'דאי‬
‫א״כ לא הר זכינא והוי אסמכתא אכל חם אמ׳לומעכשיו‬ ‫לאו הכי אינו לשטר אלא לראיה בעלמא וא״ב הר כשטרי‬
‫אזיל ומויה דלא הר אסמכתא אף לגבי קנס משוס דע'■*‬ ‫מו״מ דכת׳ כש״ע רכשרים כערכאות ואיך הדמב״ם‬
‫מעכשיו קנייה להך משכון כמתנה משעח הלואהוהחוב‬ ‫והטור ז״ל כיילי ליה כהרי שטרי מקנה דאין הקנין חלח'‬
‫עדיין עליו כדקאי קאי והיינו דה מדינן כיו; דאמד ליס‬ ‫כשטר אלא וראי דה"נ מיירי רנוף המחילה נכתב כשטר‬
‫מעכשיו אמרינן רעתיס רכיוון להקנותו ולא הר אסמכתא‬ ‫וכיון שכן לא מתני אלא כשטר ולכך פסול אבל הריכ״ש‬
‫וכן הוא מבואי כשיטתו לנדרים גבי מתפיש זכיתיה דהוי‬ ‫למתנה‬
‫יגוף המחילה בשטר לח‪.‬רמי למתנו‬‫ככהי׳גרגוף‬
‫יל ראף ככהי׳ג‬ ‫זל ה '‬
‫נמי קנה וכא' וז״ל ונמצא פהקן של דכרים כל היכא‬ ‫דלא הגי כלא״ה אבל המחילה דאפשד אפי' כינו לכינו‬
‫דאיכא מעכשיו לית כיה אסמכתא וכו' ע״ש כדבריו גם‬ ‫מהני דלא איכרי סהדי אלא לשקרי ולכך כעי ערים א"כ■‬
‫ממקומו הוא מוכיח דאף צגכי קנס מהם מעכשיו דסא‬ ‫אין השטר אלא לראיה כנ״ל לפרש רעתו אכל מהא רכת'‬
‫קאמד כסוף דכריו ככה״ג לאו זכיני נינהו אלא ער טן‬ ‫הריכ״ש ■ז״ל כסי' תצ״ג ח"‪.‬ל כשטרי׳ מחילה נמי אי■‬
‫וקנס כי האי דשמעקין וכי' ולעיל סמוך ונד' גבי ע ר ^‬ ‫לאו דחזורמחל קמייהו לאמרעונפשייהו וב־כור ‪-‬המלוהי‬
‫כת׳דמהט מעכשיו גס הן ראייה שהביא מתוספות דע״י‬ ‫החוכנמחלושטרארדדהכעלמאע׳כמכואררהכיןכרכרי‬
‫מעכשיו הר כזכיני ליתא לע״ר דאין כילת התיש' לומד‬ ‫הרמכ׳׳סזולרשטרמנחילותלאו כנכת׳גוףהמחיל׳יאלאמיירי'‬
‫דהוי כזכיני דוקא אלא לאפוקי הלואה דאין כו איהנה‬ ‫דמתל לפניהם ע״ת ולפ״ז אפ״ל דהרמכ״ס מיידי כנכתב‬
‫רכית והייט כיק דאמד ליה מעכשיו נעשה כמי שהקנהו‬ ‫‪ .‬כשעדגוף המסילה ולכך כיון דלא מחל לו כללכ״אכשטד׳‬
‫כשעת מת; מעית דאק כאן איסור רכית דהוי' זכיני‬
‫אמנם לעמן כיטול דחשמכתא לא בעינן דהוי כזכיני‬
‫השטר עקדהקנין־וננודחפ״ל^רהרמכ״סאייריכלילוה׳‬ ‫! הר‬
‫' בשטר וכיק שכן ־צריך ‪.‬קנק במחילה כיק דלא החזיר לוי‬
‫אלא■פיק דגלי היעתיה להקמתו ולא להסמיכו מהני‪■:‬‬ ‫'שטההלוה כמ״ש כסמ״ע הי' י"נ ה״ח ואמטו להכי הר י‬
‫ככזנת הדא״ש ז' ל דהא דלא מהני מכא‬ ‫השטר הוא הקנק וכהכי כ״ע מודוזעיין כרמ״או״ל הי׳י‬
‫מעכשיו מ « ם דצשיטתיה אזיל■ דכתב ‪'t o‬‬ ‫; רמ״אלדלא ה״ל כקמץיעע״‪-‬ש‪ :-‬־ ך‪ ■-.‬־‪: :‬ר‬
‫א־נ‬ ‫מב■‪42 (:‬‬
‫יגל‬ ‫'‬ ‫‪:‬חידר‪8‬יפ‬ ‫ז‪8‬כרהס‬
‫חשוב או לא וגם לא משמע ק ‪ 3‬נמ' ^א ■בפוסקי® ^‬ ‫■ה׳נ דלא ה מ י מעכשיו אלק דוק' כהלורי עלשיהו ו»'ל‬
‫דא'כ מאי קאמרי ההגהות והמרדני ז״ל דיש״יחולקע!‬ ‫אש לא •אפרע וכו' יהיה שלן כיק מזחלת המשכנת' הוי‬
‫פה' מהר״ם דפ ק דמהי־״ם מיידי דיזפים אף כשעק העעתז‬ ‫כעין הקחוכו'ונש •עשה לוטוכה מהני מעכשיו אכל גבי‬
‫^ ב ק א״כ אף דס״י ז׳למודה כזה ובאמת צעי׳ג מאיהכזס‬ ‫עאד אחמכתית לא מהט מעכשיו לחוד מדקחני ככ״י חשוב‬
‫■ ‪,‬‬ ‫בכונת רס״י ז״ל וצ׳ע ‪. :‬‬ ‫״‬ ‫יכו' ע״ש ור״ל דכיק דקנין המשכק מתחיל משעת מתן‬
‫ה ' קיימאעדיתבמקוסע״‬ ‫‪D 'p TD’D‬‬ ‫‪-‬מעית להשתעבד וכו' א״כ כוי־ מעכשיו לגמה־ ידקנין‬
‫עדיה וכי' י ע ק כהש״ן‬ ‫י‬ ‫‪11‬‬ ‫ולהסזיקו לבטל האסמכתא אבל כשאר אשמכחית דלא‬
‫ז״ל סכת' ודוחק לומר דכחש״ס המט משוס דא״ל כ־פימן‬ ‫היה כסש החחלת הקנין לא מהט מעכשיו וכמו ההיא‬
‫מעדי עדית לא מגכינא לן ופו' דלא משמע ‪ p‬וכולי‬ ‫דמתפיסזכיתיה וא"כ ה"נ הן המותי לא היה כחחלת‬
‫ולעד״ן חה מופרס דאמתק כפ״ק דב׳ק ד׳ח דהינא‬ ‫הקנין דקקנין אינו אלא מה שכנגד מעיתיו דהאכמר לו‬
‫דבשעת הלואה היס לו עדית וכינינית חיכויית ו א ק‪/‬‬ ‫כשעת הליאה דלא קני מהמשכין אלא כנגד מעותיו וכיק‬
‫מכד היעדיח לא אמרי' קיימא ‪ p‬כמונית כמקום עדית‬ ‫שכן הר כשאראסמכתיחדכעי׳קנק כנ״ד חשוב והכידייק‬
‫פיק דכשלו סיימיק ואינו גובה אצא מן הזכויית דביק‬ ‫לשון הדא״ש שהביא הטור שכת'דהוי טפי אסמכתא כיק‬
‫דכשעת הליאההיה לו עידית א ־כ נשתעבדה לוהכינוטק‬ ‫שהזכיר מותי גלי דעתיה דלא קני במעות שלו כ״א קלת‬
‫וכן פסק הטור והסחבי• בהמק ה״ד ופיק שכן א”כ היכי‬ ‫‪.‬מהמשפון וא״ב לגבי המותר לא קני ליה כלל אבל אי לא‬
‫אמרי' כאן קממא עדיתכמקוס‪ .‬עירי עדית כיוןדכשעת‬ ‫הזכיר המור‪,‬ר אלא אנזרליהיהמשכק יהיה שלך כיון דא״ל‬
‫הלואה תל שעבודו עלהעדית אלא ודאי דוקאהתס דאמ'‬ ‫מעכשיו קני כנ״ל ועיין כש"מ למציעא דמ״נן כשמעתא‬
‫ליה בפי' מיעדי עדית לא מגכינא ופיק דקיימא ציה‬ ‫דננרכיני‪ :‬יקה כד״ה והוי יודע דמשמע שס כמ״ש‬
‫כמקום ע מ עדית לא מגביהו ממנה וחפש' דניק דידע‬ ‫• ■•‬ ‫ע״ש ‪:‬‬ ‫׳‬ ‫■‬
‫שיש לו עדי עידית ותתנה עמו שיגבה לו עדית הויכמאן‬ ‫א ך ׳י־אמנס מה לא יתכן אלא לדעת הרא״שאך לדעת‬
‫■‬ ‫‪ .‬דפי'‪ ■i ,‬שלא מכה לו עדי עדיח ‪:‬‬ ‫‪’:• %‬הש״ע דפסק לקמן כסימן ר״ז סי״ד כהרמכ״ם‬
‫‪ P ’D‬ק ל ״ ח ס ע י ף ן'‪ -‬בהג״ה ■ר׳א וכולי עמן‬ ‫ז״ל דק״ל דלכל אסמכתא מהני מעכשיו הפך דעת‬
‫בכ״ת שהשיגו והש״ן‬ ‫י ! ־‬ ‫הרא״ש איך הביא האי דינא דהרא״ש פיק דלשיטתיה‬
‫תיק דהכא נמי אדישא קאי ע״ש ׳ואתר המחילה ליתא‬ ‫■‬ ‫אזיל וכאמור ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫דהכא ליתא להך רישא כלל להא קאמר אע"פ שחזר וציות‬ ‫מ״י ‪: £‬ואס א״ל קנה מעכשיו אס לא אפדט וכולי־יש‬
‫ופו' אבל הטור כת' הב' דינים ולכך אפשר לומר דאיישא‬ ‫‪■.‬מ”ש דלא הר אסמכתא ובו' הש״ך ילהק' בכאן‬
‫■ קאי ויטה נד' להכרית דכחזר וצווח והביא ע־יס דמהני‬ ‫קושיא הראויה אליו דכיון דהוא ■ש׳יה ערוך אין לומר יש‬
‫מהאדקתטככיייחא אכל אם היתה‪.‬מציאה יוצאה מתחת‬ ‫מ״ש וכו' ובאמת משוס דהגהית כתבו דרש״י חולק ע׳א‬
‫ידו הממע״ה ופיש״י־זל אם הביא עדים והעמיתהכגמ'‬ ‫לכן כתכו כשס יש מ״ש אכל קשה לאיך אפשר ‪.‬שיחליק‬
‫כשת־ ואח״כ צווח הרי דכצווח והביא עדים דמהני והא‬ ‫רש״י על סיגיא דפ׳ א"נ וליה תי ק כב״י דרש״י מיידי רלא‬
‫ליכא למימד דלפי המהקנא ליחא להאי דינא דא"כ הו׳ל‬ ‫אמר מעכדו והרב ו״ל דחה תירק ־יה דכיון ׳יכתב רש״י‬
‫להק' והא קתט הממע״ה והיכא לטסק אדעתין לומר‬ ‫ק ט כב״ד חשוב ודאי מיידי אף דאמר מעכשיו וכו׳יעו״ש‬
‫דמיידי בכה״ג אלא ודאי דאף לסהקנא איתיה אלא דדחה‬ ‫ונעד״ן מה׳ליתא עש מה ■שנקדים להק' דפיו; דהחס‬
‫לו דלא מיידי בהכי כלל יק יאיתי להט״ז'שהשיגו לדמ״א‬ ‫ממדי בתפס א"‪.‬כ מהו זה שכח'ואסמכתא ל״קאילאתפיס‬
‫כזה אך מ״ש על הרא״ש ז״ל מהימן קכ״ולק״מ ■דהתס‬ ‫אלא ודאי‪ ,‬דיש״י לשיטתיה אייל שכת' בפ״ר רנרדיסדהך‬
‫ממדי שלא הודה כפט עדים אכל אם הודה לפטנו כודאי‬ ‫קסקא דאמרו והילכתא אסמכתא קניא מיידי כלא תפיס‬
‫י‬ ‫‪ .‬מפי'הביא עדים לא מהט ‪:‬‬ ‫־‬ ‫ועליה קאמר שס רבעי' הדתי קנק וכבד״ח כמבואר שם‬
‫ג ם ^‪ -‬מ״ש סש״ך דברי ימ״א נדאין אף הסיפא נראה‬ ‫וא"כ הוא היכא דחפיס סלקינן דרגא דלא בעי‪ .‬קנץ‬
‫דהוא התיר דברי עצמו שכתב סימן ה'דכחב‬ ‫וכב״ד חשוב אלא קכין לחודיה או מעכשיו לחודיה מהני‬
‫דסיכא דשתק מתחילה א״י לחזוי־ ולתקוף ממנו ובשתק‬ ‫וה"נ יאמתו‪ .‬בכאן דאממ' כנרריס אי לא תפיס ולא קט‬
‫ילכסיף חזריכוללתקוף ע״שגסשסכת' דדמ״אקאי ארישא‬ ‫מיניה כב!ד חשוב לא קנייא וא״כ הכא אף דחפיס ■כיון‬
‫ופכר כתבתי דליתא ודו״ק ‪:‬‬ ‫דליכא‪,‬קנין או מעכשיו לא קניא ומשש תדמה ותבין דלא‬
‫ס ע י ף ח ' וזה טוען שכרתיה‪ .‬לו ופו׳‪-‬לבק הרמכ׳ם■‬ ‫במ״ש סש״ך ז״ל ככונת רש״י ז״ל דס״ל כמ״ש הר״ן יעו״ש‬
‫חה טוען מכייזיה לי יכו' משום רגדיס‬ ‫■‬ ‫דסא כת' כהריא דכעינן ג' הנאים ובו' וקט; וככ״דחשוכ‬
‫כגמ׳אוגדתיה לי דה«ט מלשוןגודיאיגוד וכן גייס בגמי‬ ‫יהיינוכמ׳׳ש הד״ן שם כשם ר״ת ינטי׳ש וזהו שהכריחו‬
‫תלמיד הל״י ז״ל זהוקא כשטען‪.‬שכיקיה או מכרתיה או‬ ‫לרש׳יי ז״ל כנדרים לפ' דהך פסקא סיירי כלא תפיס משוס‬
‫חטפה אכל חמר‪■.‬בתסיהדלולאמפט שאין זהדרכן שלבני‬ ‫סוגייא דא״נ דקאמר מעכשיו לחוד מהני ולכןפי׳דהחס‬
‫אדם אחר שידיט להם•‪.‬לריב ולתפיס זה כצד זה נאמן‬ ‫דתפיס וכמ׳ש שם כפ' א״נ כד״ה ואיבעיתאימאוכו׳וזל‬
‫‪-‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪ , p , - ^ p . ., .‬״ ‪ j . ,‬׳ ‪, . y‬‬ ‫‪. ..‬‬ ‫‪,‬‬
‫שע"מ מכד גמור החרק בה מעכשיו וכו' דלא כהש"ןזל‬
‫או נתגבייעלי ותנופה והטעם בת' ההס׳יעכק‬ ‫; ‪.. - , .‬‬ ‫‪'^Zn. .‬‬ ‫‪.‬‬
‫דידע דכואגפלן סו׳׳ל להשמרוליקס עדים גנ״מ‬ ‫התימה על ההגהית והמלדכי שכתבודייש״י‬ ‫ותגדל‬
‫ואין ביה טעם‪ ,‬דאין;רק־ של כט אדם כ ק אלא הטינסז‬ ‫‪ :‬ז״ל מיידי כמעכשיו ואולי דס״ל כדעת דש״י‪,‬‬ ‫־‬
‫כס״ש הרמכ״קעהובאכמקוכצת דכיקדעד השתאריי‬ ‫ז׳״ל דביק לכשעת העמדה כיין לא תפיס שנלעון אלא‬
‫‪,‬הפיסי תיוייסולאאמדי'השתא איבריהאיוככד מחכריס‪/‬‬ ‫דהמשבק‪.‬אצל יהויאלא מהני כ״א קנין ככ״ד חשוב והאי•‬
‫והקפה ע"כ ופיל;בצ״יח׳ל ומזצוכ״א ‪.‬ז׳לבתכ דניתי‬ ‫דבעי' הפיס הוא כשעת העמדה ככ״ל אלא דמל^ד ת ה‬
‫דהוחזק‪ ,‬בכיד ויזף‪-‬גזלן ג‪-‬מור לא מחזקי‪.‬קן ליה כגזלז■ ונ׳‪-‬ל'‬ ‫לא טתן ליאמד כלל דודאי אס כך יתפיס ‪:‬מיידי כשעין‬
‫דלפי דעת הרמבז'ס‪:‬הה‪.‬סן כקיתא‪:‬כפשטא‪.‬דככלגוונא‬ ‫>ענ‪3‬נדה כ ק אינו מעלה ומוריד דאס‪ .‬הקנין איה'ככ״ד‪,‬‬
‫אמדי'‪■-‬‬ ‫■‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ינד'‪3 :-‬ד‬ ‫^ ף‪2‬ים‪-‬־עלי ה^ן׳עזח״ם‬ ‫<גברהם‬
‫אעתיה ד ח ק כשויו ונ״לדזהו שהוכיח הדא״ש ז׳ל למאי‬ ‫‪#‬מדי' כמדע״ה אכל לפי דעת הימכ״ן צריך להעמיי‬
‫דאיידי שהלוקח ח ק להחזידו וד״ל דקלקח מהנאה פל‬ ‫!*וייתא‪-‬כתד גומא והם כן הי״ל ליפלוג וליתניה‬
‫קנייתו כשידע שהוא יוחד משוויו והוא עצמו אינו יכול‬ ‫׳‬ ‫כרידה‬ ‫‪.‬‬ ‫;ד״־־•■‬
‫לחזוד כיק דאין אונאה ולכך בא כעלילה על המוכר שהוא‬ ‫‪ Qgf‬־ הממע״הנרא' היינו דקא ס־כא שלא השכיעו‬
‫שליח כן המצר ואם כן רמציאינוקפקניכלל ליח ;;יןדחזיה‬ ‫מתחילה דהיינו שמחלו כשכועק זל״י אכל אם‬ ‫״■‪:‬‬
‫דקנייא ללוקח אכל פיק דהמצדן חפץ כוחיב נעשה הלותו‬ ‫השכיעי איתם הריינק ויצאו לחלוק דמיה שיכ אינו נאמן‬
‫וקי״ל דכשליח יש הונאה‪.‬וכמו שנתבאר כסי' רכ׳י ע״ש‬ ‫לומר אודויי אודי לי וכר נשכעלשקי כ׳יכ הרדכ"( הוכא‬
‫והיינו דכת הרה ש ז ‪ :‬וקהמוי ד״י על מעשה כזה וכולי‬ ‫כמקוכצת ונ‪ S‬דהיינו דוקא לי' יוחין דלא חייש למלוח‬
‫וו'י״ל ילא חידש לו דאין הונחה ‪-‬אף לכני הישיכה נמיהכי‬ ‫ישנה אכל לפכיי דחייש למלוק ישנה איפשד לומד דהך‬
‫ה״ל הלא יהידש לי י־כה״ג לא מיקדישליח וכמ״ש התיא'‬ ‫שביעה משוס מלוה ^נה היא ועכשיו אודי ליה דהעליק‬
‫בפ' המקכל והעיד ו״ל דלא כת' שהלוקח ח ק להחזיוז‬ ‫&לי הוא ומחל לוכק‪-‬׳מלוה ולכן לא חילקו כפוסקיש‬
‫קיצי בתוכן יעיין להט״ו שהצ״ע ולעד׳ין כמ׳׳ש ‪ :‬־‬ ‫בזה דקי״ל כאביי וכוי נפקיתא כוש לענין דינה כין לאברי‬
‫מ״ש לעצמי דהוי יומיא לקלקלכשדה דהייכלשלס‬ ‫נם‬ ‫וד״י ועיץ להרא״ש שש שכתב דליפה נפקוקא לדינא‬
‫וכילי לעד״ן ■דלא דמי ‪ .‬דההס שאני כיק דידע‬ ‫‪.‬‬ ‫ע״ש ‪:‬‬ ‫■‬ ‫״‬
‫דרשות המצר עליה הד פשיעה כחיחי קלקול אכל הכא‬ ‫ד״א שאפי' אם הוא מצדן משלקו השוהף‬
‫דס״ד דלח ימכור כ״א כשיווי זה ואגב חכיכוחית לא‬ ‫ועיין כהמ״ע ומ״ש הש״ן ז״ל אינו נראה‬
‫איכפת ליה ה"כ גס המצר נמי אגב חכיכיתיהלא איכפת‬ ‫דהא הרהיש ז״ל הוציא זה ה־ין מדכדי רש״י וכן כקב‬
‫׳‬ ‫ליה וק״ל ‪:‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫כהדיא הכ״יז״ל וז׳יל אן‪ -‬אש קנאו ינו׳כ״כ היא״שכשס‬
‫ס ע’ ף י״ן* אחד שלקח מה' שדה אחת וכולי ■אלא‬ ‫רש״י ע״ש גס מלשין הרשכי׳א ז״ל כתשו' שככיא הכ״ר זל‬
‫א"כ מסלקו מכולה או קציחי ככולה וכל‬ ‫משמע שהק שוס חולק עליו כזה ולעד״ן דכת׳הטירסנ״ו‬
‫הוא לשון הדמכ״ס פי'ג מה"ש וכת' הל״מ‪-‬ו״ל ילמד זה‬ ‫משם הר' יהודה גכי כעלים ראשונים דאס קדם המיצרן‬
‫ממ״ש כפי״כ גבימכריכלשיותיו לאחי יכו'דאה כןהמצר‬ ‫קנ ה אין מסלקו‪.‬וכן לאשה יליתמי ולשוהפי ע״כ היי‬
‫רצהלקניתכולס הרשית כידו ולפן כתב כאן דיכול להקנות‬ ‫מבואד דהשיתף אין מסלק החצרן ומוכרח דלאו היינו ה^‬
‫כולה ולא חציה הן לפי מ״ש הדה משם הימכ״ןזל דהן כן‬ ‫יהידא מכיצלוני שכת' העוד לעיל ■משמו כס״ה דשיתן‬
‫המצד אינו יכיל להקנות כילה לא יחכן זה יעש ולא יאה מיש‬ ‫מסלק המצק ואין לומר דה־ דכת‪ 3‬הטור ז״ל משם ר״י‬
‫הש״עסלו דיןהימב״ן וכאן פסק האי דינא אסדע״כ נ״ל‬ ‫כדצלוני דשיתף מהלק המצק הוא לפי פי' כשמעקא‬
‫דהתס ה״עי כיון דאינו כן המצר אלא לשדה אחת ימן הדין‬ ‫דביני חסי ושותפי‪ .‬אבל כה־ שמועה ריתמי ושותפי הוא‬
‫אינו יפיל לסלק הלוקח משהי שדוח וא"כ אינו יכול לחלק‬ ‫‪ 'so‬כפי' י״משהכיאהדא״ש ולכך קאמד דהסקדסהמצק‬
‫הקנייה אכל הנא שהוא מצי לשרהסילה אלהשאיןמשיג‬ ‫קנ ה אין השותפין מסלקו וזה ודאי ליהה דהן שמועה‬
‫לקכית כ''ה חציה כלבד ודאי הדין אמת שאס כא להקנות‬ ‫דייני חחי ושותפי פי' בהריה הד״י כדצלוני כך פי' די"מ‬
‫כולה הישית כידי ■גס לא ראס מי׳ש הרא״ש הטעם של‬ ‫‪";3‬ז גפי יתמי ושיתפי דכת' הכי !דל בס' כ״דע״ש וכהן‬
‫הימכ״ן משום דאין מצוי שיקנה כל שדותיו ולכן ‪,‬לא‬ ‫ליכא משמעית להאידינא כלל ולומר דכחג האי‪ ,‬דינה‬
‫תיקנו דין בן המצד משא״ב הכא רהק ■כרן דלא שדה אחת‬ ‫משמיה דנפשיה ולא מלשק כגמר שה דחוק מן ה־עת‬
‫ז‬ ‫דשניחי לקנית ^ודאי יש כו דין כן ■המצד ‪:‬‬ ‫דמנ״ל הא ועוד צמ״ל לגמ' לשנית הדןן פעמים דניון‬
‫ס ע י ף ל ״ ד כהגה אס רוצה להקנות וערק כסמ״ע‬ ‫דהן דכיני שותפי כוי נמי פירושו כהן גוונה ממסדיתמי‬
‫(״לדקאי על החד מקרוביו שרוצה‬ ‫•■ ‪■.‬‬ ‫ושיחפי אלא ויהי משושדמפ׳קדיתמיושיחפי כדפדש״י‬
‫שלפנינו ח״ל או‬ ‫להקנית כשכילו וכ״ה כהדיא במרדכי י‬ ‫זי׳ל ולפ״ז מוכרח מאי דכת' העור משה הד' יר\דא גפי‬
‫שדץנ׳כשכילו‬‫אחדמקדוכיואומאהכיוחפז‪.‬ל ‪,‬ן״‪-‬ית ונוי והיינו ‪.‬‬ ‫יתסי ושותפי דאה קרס המצק וקנה הין השותף יכול‬
‫ושפיר השיג על הע״ש דמה שרוצה ליישב הש׳ן ז׳ל‬ ‫לסלקו הי א ודאי פליג אכאידינא דרי כונולוני משוס דה״ל‬
‫ל״נ דמאי איכפת לן כהודעת דעת המצרן שרוצה לקנות‬ ‫ביון דקאמד כגמ' אשפ ויקמי ושיתפי בחרא מהתא הף‬
‫כיין שאין כאן מי שקונה בשבילו ותא אין לשהית וכו'‬ ‫נולהי סד דינה דהס ק־ש המצרן אינו מסלקו אבל לרש״י‬
‫■‬ ‫והמוכר צדין‪'.‬למעיה עכשיו ‪:‬‬ ‫והיא"ש ז״ל ור״י כדצלוני!”ל דאיע מוכיח דשיו כילהי‬
‫יל״?■■ כהגה סמצק יכיל לסלקו יכח' הש׳ן‬ ‫י ה ל ״ז‬ ‫כדינייסו כיון דאין טעמס שויש ואמעו להכי כתבהעוד‬
‫הגועש דלא מיקרי■ כעלים ראשונים‬ ‫ז”> ואפי אס קנאו כתב ה ה היה'ש ז״ל שכשיתף מסצקו‬
‫אלא כשמכרה המוכר לאותה שקנה ממנו דחל׳יכ אין‬ ‫מדכתב כלשון כתב וכו' ולא כתכו כסתם משמע דהיכא‬
‫לדכי ■היףעכ״ל וכאן יהיה מקיס קכיעיתו ולא נ סו‬ ‫מאן דפליג וכ"כ הכ״יכס״פ ה״ל והיה נ״ל דכיין שכן הן‬
‫■׳‬ ‫״ שלפנינו וקדל‪■ ":‬‬ ‫■ ■‬ ‫אסקדסוכו' מסלקילמ״דשיתןמסלק המצק ולכן כחנו‬
‫מני ‪ r i‬ליתן מנת המלך וכו* אק‬ ‫סעיף מ׳־ב‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫כש״ע כלשון י״א‪:‬‬
‫כי דין המצי וכי'וכת' ה ס מיע ח׳ל‬ ‫קנאה כר'ואינה שים‬ ‫סימן קע״ב סעיף ט‪:‬‬
‫מפני שלכל אלו ציין מעות כמהירית ונו' עד סופות‬ ‫אלא מנס אם כמצק‬
‫כחייו שיין לזה יכהן יהיה מקום כבודו ולא נמו שלפניט‬ ‫» ק כה צרין‪ :‬לקן ד' וכתב העיד‪ :‬ז״ל ולא המרינן‬
‫נס סייהיה שהביא מסי' ק׳ט מוכיה■זה וק״ל ‪:‬‬ ‫כיק שסלומ־ לתד^ני ‪.‬שידיה ילא '־לעויתיה והק‬
‫‪ fD ’D‬ר ב ״ ^ סמחלין וכי' אפי' הם סליקת טוען‬ ‫כאן שליתית דתכסל המכר שאין‪.‬זה עיית שפעמים‬
‫כריה ומופר טינק שמא על הלוקת‬ ‫י‬ ‫אדס קונה ‪x‬ה ככדבה •עתר מכדי‪ .‬דמיה מפע שחק כה‬
‫להכיא ויחיה וכי' יעיין כסמ״ע ז״לומה שרק“ עליו הינ‬ ‫ע׳׳גוי״ל אמאי ק כ על ה מ כ ד כ ק שהלייןח ח ק כו ולומר‬
‫ט״‪-‬ז ז״ל לה^׳מ דהגמ' לא הק׳זה כ״א■ על •המשנה‬ ‫דס׳ד דיש אונסה ז׳ה דככד פסק ?כ‪ '".‬כסי' דכ״ע דאין‬
‫דאמרהיתליקו אכל תדמני׳ם דכת' הלוקח מביא ראיה‬ ‫&ונה‪ 5‬עד פלגא‪.‬ועוד רכיק דלקת‪ ,‬רוצה‪-‬כי היי גלי‬
‫התמו‬
‫ינל‬ ‫חידרטים על דדט״ע‪:‬ח־מ‬ ‫»ברהם‬
‫ו ר א י ת י לסרב הגמל ד' יעהב מוהיאי ילה״א כחיו‬ ‫פתמו נפי' דהמוכר הוא מויזק ולא כעי למימי מי‪-‬‬
‫•‪ . . .‬למציעא כ״י וי״ל ואני אומד ‪ ,‬א י ^‬ ‫שהולד כידו על סב' להניא יחיה הוא להשמיענו רכותא דתף‬
‫דאלרכא דתי' הב' הוא עיקר לאס חיתא לתי' א' אדדנא‬ ‫במוכר טוען שמא חס לא הוי כ״א כמוחק המוכר אכל‬
‫הו״ל למילק ולד‪,‬רוצי הכי כיק דגכי׳פורגיית לא שייך לן‪<1‬‬ ‫אש מוחזק סלוקח לא מהני טענת שמא כיון דלא כא‬
‫רוב טכחי ישראל כדאמרי' גכי גלי משום ראק טכח‬ ‫■לידו כ׳יא אחד שנולד הספק וכ"כ סתוה' כפ ׳ק דמציעא‬
‫לעופית וכיק דלא אסיק אלעתיה לומד יוכ ציידי ישראל‬ ‫ד׳ט כד״ה פטדי וכו' וכן מדוקדק כלשונס כפ' השואל‬
‫איך המין אמה' שאממ גכי גדי אלא העיקר כזה ‪mp‬‬ ‫שכת' וז״ל אכל אס טוען שמא סברא היא שלא תועיל‬
‫ב' דאע״ג‪-‬דפשטא דמלתא הוא לאכילה היכא דלא‬ ‫תקתו מספקע׳׳ש וכ״ש לפי פשט לשק הש״עשב׳ ומש־ כעל‬
‫מצית לפישו כפשוטו מתפרשת להנאה וכו' וכאתת‬ ‫הפרה את החמוד ועדיין הפיה ככיתו וכו' דהדי כיחד‬
‫דשייד לישנא חיל שקול לנפשך אף להנאה כדאמד ליב‬ ‫כהדיא דהמוכר הוא מוחיק וא"כ מ״ש אח"כ אפי'■אין‬
‫רב לההוא גברא נכי כוכהא דמעצרר‪,‬א כפ' אלו מציאוק‬ ‫ספדה והשפחה כרשות מוכר וט' סוא דין אחי וכמ״ש‬
‫אלא דיש ללסית לבמירי דלאו אפילה אץ לתיש אכל כמידו‬ ‫הסמ״ע ‪:‬‬
‫דכד‪,‬אכילה לאהו"ל‪.‬לאהדורי ליס בהאי לישנא דפשיטו‬ ‫נ״ל דלא מה ני חיקת מרא קמא להעמידה‬ ‫ולכאורה‬
‫על האכילה ומכח זה כתב הש״ע כאן דמותר כאכילה‬ ‫כרשית מוכי כ״א כטוען כריח אכל‬ ‫;‬
‫ואיכלכמו ז״ל המן יוצא דאיטימותר אלא כהנאה‬ ‫כטוננן שמח לא מהכיא סיקת מדא קמא דהוא עצמו‬
‫וכעיקר קושייתו על הרשכ״א זל ל״ק דכונת הרשכ״א ז״ל‬ ‫הבמה לנייזיה כיק שאינו תפוק וא'‪'-‬כ מוכיח הוא מאי‬
‫דכיון לשיק המצאה אף כדוב גויס שייך מב ישראל אצל‬ ‫רכת' אפי'המוכר טוען שמא מיידי כתפוס ומוחזק ופן‬
‫שחיטה א"כ קל כעיניו למצוא המצאת אחדר‪ ,‬ככל אופן‬ ‫הס דכרי התוה' כפ' השואל ד״ק כד״ה וליחזי שכת' וז״ל‬
‫שיהיה ועוד דהיינו ה־ לכיון לע״י דוכ צייח ישראל הוי‬ ‫חבל מוכר אם הוא מוחזק מועיל אפי' הוא טוען שמא‬
‫דוב טבחי פורגיות הס ישראל אפשר דכדור לו דדובצייר‬ ‫ע"כ דלכאויה קשה למ״ל למימ' אס הוא מוחזק‬
‫ה ס׳ ישראל אלא ‪,‬דבאמת לא שייך זה אלא גבי‬ ‫לישמועינן‪ .‬אפי' אינו מוחזק כיון שיש לו חזקת מדא‬
‫פורגיות ־אינם כשתים ואינם נתפסיס כי אס ע״י צידה‬ ‫קמא ונמו‪,‬שהק' כגמ' ונוקמא כישות מרא קמא אלא‬
‫וכיון דרוב ישראל הם ציירים א"כ הוי דוב הפורגיוק‬ ‫ודאי דוקא סתס דטוען כריא אבל כטוען שמא כעי'‬
‫הנשחטים הם של ישראל ולכך הם מותייש אכל כשאר‬ ‫שיהא מוחזק ואין להק' לפ״ז דלרכס דמקי לה כשמא‬
‫עופות הנרליס כשתים כגון התיעילים דרוב מציאותם‬ ‫ושמא אמאי לא מוקי לס אפי' כיכק יהתוהפות אולי‬
‫הוא אצל כעליהם ואינם של הפקר כרי שיצוח דכיון‬ ‫לשיטתייהו דהך אוקמתא דעומית באגס לא קאי ולכך‬
‫להעיר דוכא נכמם א"כ רוב הנשחנרס מהן של הנכמם‬ ‫לא מיתוקמא כרבנן ודלא כפי' ר״ש שהביאו התיש' שס‬
‫ה; להא אץ טכח לעופוד‪ ,‬וכיון שכן אם נמצא מ ק‬ ‫מילא אמר אלא משמע דלא הדד כיס ונטרה סומכוס‬
‫להש״ע ילמיסתה דכמצת‬ ‫סחיט היא אסור א״כ לא הו ל‪..........‬‬ ‫סיכא דמיחזק וכו' ע״ש דא"כ לא חיק הגמ' כלוס דהא‬
‫עוף שחוט מיתי למשמע תף ידנגולים ככלל זה ורוחה‬ ‫חית לן חזקה דמרא קמא ועלה משני סא מני סומכוס‬
‫אני שדברי הש״ע הם ש ׳ס ערוך לאמרי' כפ' אלו‬ ‫דלא אזיל כתי חזקה ואק לומד דהן חיקת מדא קמא‬
‫מציאות דמי שאבדו לו גדייו ותרנגוליו ומצאן ■שקטץ‬ ‫לא הוי חיקה כ׳יא דיקא תיקת ממון דא"כ מאי מק'‬
‫אמי י״ח דמיתרין משים שחיטה והייט משוס דרוכא‬ ‫הגס' דמנ״ל דפליני רכנן וסומכוס כהך חזקה אלא ודאי‬
‫טבחי ישראל אף דרובא גויים נינסי ע״ש היי אף גכי‬ ‫דה״ל דחיקת מרא קמא חשיבת חוקה כחיקת ממון ולכך‬
‫תיעולים דלא שיק בהו דוב ציירי ישיאל אפ״ה מותרים‬ ‫רבנן ־ס״ל דאזלינן כתי חזקה הוי חוקת מדא קמה ככלל‬
‫משום דאמרי' רוב טבחי יש־אלדלא נהראכ״ד זל■ולעד ‪f‬‬ ‫ונכך משני סא מני סומכוס דלא אזיל בתי חזקה אמנם‬
‫דלת‪ .‬ס ל גכי פורגיות‬ ‫חהו שהכריחו להראב״ר‬ ‫■‬ ‫זסו דוקא היכא דטוען כיי ‪:‬‬ ‫'״‬
‫דר״י ז״ל‬
‫ז׳ל מכא‬ ‫ן‬ ‫משום דרוש ציירי ישראל כמ״ש הרשב"׳‬ ‫ל ל ט ס » י ף ן' מקום שדוב גויס ודוב‬
‫הן יתינגולים שהבאתי ולבך צ״ל דאיי;די כרובא ישראל‬ ‫טכחי ישדאל כהמה או‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫ואכ״המותד משום מציאה רהלכה פרשכ״א אף ברוכא‬ ‫עוף״סנמצא שס שחוט‪ .‬מותי והוא של מוצאו וכו' משמע‬
‫ישראל אכל דעת הדשכ״א והר"( ז״ל דהך יאכח גדייו‬ ‫דמיתי סוא כאכילה שכך כתב דמותי וסוא של מוצאו‬
‫ותרנגוליו מיידי שמצאן כמקום שדוכא ישראל או מיידי‬ ‫אבל כשיפא לח כתב אלא של מוצאו וסיינו משוס דכיון‬
‫כרוב גנבי ישראל וכ"כ הרא״ש ז״ל כפ״ק דחולין ע״ש‬ ‫דסוחוק לן דמונח אצל עוף אימית מדוכא דעלמא‬
‫אכל הן דמצא פויגיות מיידי כדוכ איידי ישראל והייט‬ ‫אייתיס והוי נבילה אכל גכי נמצא דכיק דליכא מעיתא‬
‫שדקדק כדכחו כי״ד סי' ג' גבי מישאכדו גחיו ותרנגוליו‬ ‫אמדי' כאן נמצא‪,‬כאן היה וכיק דיוב טבחי ישראל הוא‬
‫שכת' דדובא ישיאל‪ .‬ולא כת׳ דרוכא גרם ודוכ טכתי‬ ‫כתי רוכא‪ .‬אזליק‪ .‬ומותי אלא דאכתי ‪.‬איכא למדנן‬
‫■ישראל ומעתה יתגדל התימא על הש״ע כתן ששר‪,‬ה ‪':‬‬ ‫דכשלמא גבי בהמה מהני הא דרוב טבחי ישראל אכל‬
‫^ טוב דאיתי לה' ש״ך שש שכת' אדהכא דמיידיכעוף‬ ‫גבי עוף דנקטלא מהני וכמ״ש היא״ש משם סראב׳׳ד‬
‫■ גדיל יכי' יאין הדעת סוכלתו דכשד סעיף‪ ,‬אף‬ ‫זי׳ל כפ' אלו מציאות ולזה י״ל כמ״ש סרשכ״א והי״ן ז״ל‬
‫שהוא גדול נמכר כמוקלין דא״כ למ״ל לדחוקיהדשכ״א‬ ‫הובאו דכריהס כה' אסיפת וקיניה שם■דג ס דגכי עופות‬
‫ז״ל והר״ן ז״ל‪,‬דמיית‪-;.‬כדוכ• ציירי ישחאל הו״ל למימי‬ ‫גמי‪-.‬איכא יוב ציידי ישראל ודרכן של ציידין לשחוט כדי‬
‫דמיידי כפורגיות גחלים דהר נמי כההוא תירוצא ממס‬ ‫שלא יברזשו מענו וסיים עוד ומש״ס לא דקו עלה לימא‬
‫דרוב טכתי‪ .‬ישלאל דאין לועי דאץ כמינס ‪.‬גמלי*‬ ‫הלכה כר׳יש ‪-‬א®' כרוב ישראל כדדייקי' הכי גכי ג ח‬
‫הנמכר כעקולק ראה אף בשאר עופות נמי הר מילתא■‪.‬‬ ‫ודחי'כדוב טבחי י ‪x‬אל דמידע ילע דכהא נמי איפש'‬
‫רלא שפיתא דבמינס גדולים כ"כ ע־‪.‬שנמכד כמקזלץ■נ‬ ‫לאוקעיא כהכין ואפשר נמי דלא שיי אלא משוס׳‪-‬מציאה‬
‫‪ . OJI‬יאיתי‪ ,‬לספד״ח ז״ל שם שדרך כזה כ־עת הש״ו‬ ‫וט׳והא' נ״ל יותד דמלאמדיק ליה שקול לנפשן אפילו‬
‫‪.,.‬גס ‪,‬כת'‪i‬ד ‪,,p‬ךאכדוגדייי■ ותתגולע‪.‬לצדדין‪,‬קתני‘‬ ‫‪:. , , .‬‬ ‫‪ ,‬כאכילה משמע עכ״ל‪;.‬‬
‫■ דנכי‬ ‫י‬ ‫’‬
‫יגל פה‬ ‫חידרעיס על ה*צ׳ע ח״מ‬ ‫אברהם‬
‫הכין כדעה המתיניס שתי׳ גבי גמימשוס דשלם הוא^‬ ‫‪^ .‬ני חדנגולים מיידי כרוב צייה ישראל ואחד המחילה‬
‫מחמת ככידוהן ולכן צריך‪ .‬לליצוא טעס אחד כפרגיהז'‬ ‫' >ד' חה ליתא דא'כ מאי ק״ל להיאכ״ד ז״ל עד שהוכרח‬
‫אלא דלפ״ז הו״ל להמתרצי^עצמם ליישב חך דפיגימ׳‬ ‫לפ׳דהלכה ■כרשכ״א תיקשי ליה להדיה דאק טכח‬
‫לשינותס כי ון דקי' לא מעלה ארוכה לפודגיוה ‪ :‬י'‬ ‫■לעופות מהא דהתיח כברייתא קרנגילין וכמו שצ״ל‬
‫איער ע״כ נ״ל ד‪w‬ו‪rf‬ת‪ w‬בוי! ד*»יו! ‪/‬י^הוק של^‬ ‫דלנייה כדוב צייה ישראל ה״כ גס כפודניות כמי אמדי'‬
‫דהינו קדוב למאכלם עד'‬ ‫כן אלא וראי אדהתם לא ק"מ רמייה כרוכא ישראל‬
‫שינתחוהו אין משגיחין כו ולכך כקבו אץ דרכם אלא‬ ‫לכ״ע דהא לאו במציאה קאי דבמכיק שהן שלו קאמר‬
‫חתיכ ועוד נלע״ד דחף לם׳ הדא׳ש ז״ל ‪ Cw‬שלרך‬ ‫ר ‪u‬ד דככר כתבתי דכתרנגוליס לא שי ‪ 7‬רוב צייה‬
‫היה‪.‬‬ ‫העורכים ליכיול בהמה׳ שלימה חיינו רוקה‬ ‫ישראל ‪:‬‬ ‫;‬
‫מ וכשעת מהעודה שאין בה חיסור כלום וקרוב‪-; ,‬״אכל ם‬ ‫׳ ו מ ע ת ה שה ליה מאריה לה' מע"מ כתי׳להדא״ש‬
‫אבל אס עדין מחובר כה העוד וכן העוף שהוא בנוצה‬ ‫ז״ל כפ' אלו מציאות דאהא שכת' ובלבד‬ ‫’‬
‫חיישינן לעורכים וסא דקאמד כפי‬ ‫‪,‬‬ ‫שילו כ׳יע מודו דלת‬ ‫שיסו רוב גנבי העת־ ישראל כת' וז״ל ותמיהא לירלמאי‬
‫גיד הנשר‪ .‬נכי רב דתלי חיוקא מיידי יתלוי מופישע‬ ‫דמהקינן כדוב עכו׳ס ורוב טבחי ישראל א”כ ה״נ אפי'‬
‫ולכן הכה״ דקאמר נדי שחוע ופדגיוק שחועיז‬
‫‪.....‬‬ ‫־מהעור י‬ ‫רוב גנבי גוים אזלינן בקד דוב הטבחים משום דמסחמא‬
‫אל^י שחיכיה כ ע מודו דלא‬ ‫דמשמע דאין בהם '‬ ‫הכל טתנץ לטבחים לננכור כמקולין ע״ש שהניחו בקושי‬
‫חיישינן לתו כנ״ל ‪:‬‬ ‫רסנה ה' ז״ל הכץ דהא דמכקינן רמייה כהב טבחים‬
‫גבי עוף וכו' הרי הוא של מוצאו כת'‬ ‫ועל‬ ‫ישראל הוא קאי אאבדו גדייו וכו' וזה ליתא דא״ב תיקשי‬
‫הסמ״ע דמיידי שחטף לפנינו כשד ונו'‬ ‫לתראכ״ד ז״ל דס״ל דאין טבח לעופות אלא ודאי דהך‬
‫ומצ הה חסר מ־כרי הש״ע לא ידעתי מי הוקיקו לזה‬ ‫דאכדו לא מיידי אלא כרובא יש־אל לכ״ע והש״ס לא קאי‬
‫דדברי הש״ע הם מכותרים דלא מיידי אלא לענין מציאה‬ ‫אלא אהא דמצא ג ה כמבואר בגמ' וכאמור ‪:‬‬
‫שכת' הוא של מוצאו ולא כת' דמותר כמו ברישא וכמ״ש‬ ‫ע"כ נד' כדעת הש״ע דס״ל דהרא״ש והדאב״ד‬ ‫א*בר‬
‫וע״עלא הקשו כנמ' גבי הו אלא משום ד־אמר ליה זיל‬ ‫ז״ל פליגי בהכי דלהרא״ש ס״ל דהא דאמרי'‬
‫שקול לנפשך דמשמע כאכילה התירוולכך הוצ^ לאוקמה‬ ‫דהב טבחי ישראל אשוחטק ממש קאמר דהיינו שמב‬
‫כעומד ודואהו אכל כל שלא ראהו כודאי אסור וכן‬ ‫העיר אף• הגויים מוליכין לשחוט אצל ישראל כין בהמה‬
‫הוא צשון הרמב״ם וכמ״ש הר' ז״ל ע״ש־‪-‬‬ ‫כין עוף אכל הראב״ד ז״ל ס״לידלא קאי אלא אמקולין‬
‫ס י מ ! ר״ □ ס ע י ף ט ׳ ואס היה דבר שאק בו‬ ‫ולכך הוק' לו מק שהק'והיינו דכת' הרא״שזל גביפורגיות‬
‫ואיט חייב להחזירו וכו'‬ ‫׳‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫והא דלא מדקדק וכו' ולוקי ליה כרוב טבחי ישראל איבא‬
‫כ״ה לשון הרמב״ס וע״ן להראב׳יד וה־מב׳ן שהביא ה׳ס‬ ‫למימר ונו' הה דכת' לההא רגבי פורניות משוס דרוב‬
‫ז״ל שהשיגהו כזה והש״ע לטעמיה אזיל שיישב ככ״י'רכיון‬ ‫טכחי ישראל ורלא כהראב״ר ז״ל ולכך !שתם הש״ננ‬
‫דלא ניכר לו כעלים הדי הוא שלו והא ראמדי ישל״מ לא‬ ‫כדעת הרא״ש דקאי אליכא דהילכתא ומהתימא על‬
‫הוי יאוש הוא דוקא אם נתכרר של מי הוא ולכך אף אס‬ ‫הש״ן והפר״ח ז״ל שנעלם מהם דכה הדא״ש דחף גבי‬
‫נתייאש אח״ך אינו כלום אבל כל זמן שלא נתכרר של מי‬ ‫פורגיות קאמר דרוב טבחי ישראל ••‬
‫הוא יוכל זר‪ .‬לעשיקכו מהישידצר‪ .‬בן פי' הש"‪- 1‬עתר‬ ‫שראיתי להב״י בי״ד שם שכת' וז״ל וכתב‬ ‫ואודט‬
‫ולע׳יד אינו נד' דהא‪,‬כת'ואינו חייב להחזירו מבואר‬ ‫הרא״ש משם הדאכ״ד דלגבי פורגיוק וכו‬
‫דאף דנתכרד בעליו ע"פ ערים ככר זכה בו ואינו חייב‬ ‫לא מהני רוב טכחי ישראל כי אינם שוחכיין אלא כשר‬
‫להחזירו רהא וראי לא קאי אמקוס שהיה מונח לשם דהו״ל'‬ ‫הנמכר כמקולק ולא שה אלא כרוב ישראל ע"נ יהרכר‬
‫ל‪-‬ומ' לשם ועוד דככד כת' ואסור לו להחזית לשם גם‬ ‫חמוה כיון דהרא׳ש פליג עליה כמו שנקכאר איךהביאו‬
‫אין לומר דהך ריאוש ש״מ אייה כירעי בעליו ולכך כיק‬ ‫■‬ ‫לסלכה וצ׳יע ;‬ ‫’‬
‫דמעיקדא דירעי כעליו אתי כאיסורא לידיה כיק שלא‬ ‫א מ ג □ דאכתי איכא למירק כדברי ר‪.‬ש״ע שכת'‬
‫החזית לו הכל אם לא הוכר לו כעלים כלל דמוקר • דזה‬ ‫כאכילה ת״ל אסור‬ ‫הנמצא; שחוטין מותי ■ י‬
‫ליתא דא״כ מאי מק' כגמ' כל הנך תיובתא אדאכיי‪-‬‬ ‫משום כשר שנתעלם מן העי; ומס שתי' הסמ״ע ע ש‬
‫כיק דמתרי כלא הוכרו הבעלים‪:‬‬ ‫אינו נכק דא״כ העיקר חהד מן הסכר אלא נ״ל כזה‬
‫דהכא מייה שנטלו‬ ‫ובסמ״עבתב‬ ‫דפש״ע ה״ל רע״ב לא אשהנן משוה נתעלה מ״ה אלא‬
‫דלהחזירו וכו' פי' וטזן שכן לא‬ ‫חתיכה אבל כהמח שלימי‪ .‬לא תיישינ; לעויבין וכמ״ש‬
‫מיקה איהורא כא ליה ודלא כהש'ן ולכן יאוש מועילכו‬ ‫הש״ך ז״ל כסי׳ ס״ג דלא כהרא״ש ע״ש וזהו ‪-‬לא כתכו‬
‫ע"כ אלא דאררכה הסברא להיפך כיק דנטלי אדעתא‬ ‫הש״ע שם אף למאי דמסיק כרב ימה״ט לא אקשו בגמ'‬
‫להחזירו הוי קחי כרשוק כעלים שאק יחוש מועיל כו וכן‬ ‫'בפ' אלו מציאות גכי נרי וכורגיית והאמריבשר שנתעלם‬
‫כת' סכדא וו הרמכ״ן ז״ל כס' המלחמות בפ' אלו‬ ‫מ״ה אפוד כיי‪.‬י שסק' גבי דיו וכ"כ ההטב״א ז״ל בשיטתו‬
‫מציאות יע״ש ולדעת סרמכ״ס ככר כתבתי ישוב לזה‬ ‫’למציעאוז״ל ג ה שחוט וכו' וק״ל אין התירוהו ור‪.‬א כשר‬
‫כפי״ד מה' גדלה שאינו מחישב ל־עת הש״ע ע*ש וננ״ן •‬ ‫פנתעלס מ״ה אסורשלא ראהו משנפל יאיר‪ ,‬דמתיצי דלאו‬
‫■ •‬ ‫מ״שכקי׳רס״ב י‪.‬‬ ‫־ ■‬ ‫דרכו של עוף דלשקזלגה שלם אלא חתיכה ע"כ נ‪1‬א דק״ל‬
‫‪ 'jj‬אעפ׳ישנתייאש אס״כ‬ ‫סימן רס״ב סעיף‬ ‫על מ״ש שם נכי פרגיות וז״ל וליכא צמימ' משיש בשד‬
‫’ י י כיק שכא ליה קודם‬ ‫י ■‬ ‫םנתעלם ‪ p‬העץ דאיבא למימר כעומד ודואכו ע"כ‬
‫יאוש יסי' וז״ל הימכ״ס בפי״ד מי‪ '.‬נדלה דק ה' יאוש‬ ‫דכיון דשייך למימד נכי מציאה עומד ורואהו שנפל משם‬
‫ש״מוכו' ה ת זה איט יאוש עתה עד שירעו הכננליס שנפל‬ ‫‪$‬כל לה ידע ממי נפל א"כ אף נכי גרי נמי י״ל כך אלא‬
‫וכו' מדקאמד איט יאוש עתה עד שידעו כבעלים שנפל‬ ‫‪.‬זדאי כ ק דהש״ק לא הק' וחיק כמו גבי הו משום דאית‬
‫משמע •דכל זמן פלא ידעו הבעלים אינו יאוש אכל‬ ‫׳'‪4‬יה תי' פשוט‪,-‬דלא שיץ־כ‪-‬דיז ז ק המת הריטכ״א ז■ל‬
‫כשאת״כ‬ ‫‪. 45‬‬ ‫מג‬
‫ינל‬ ‫זדש׳־ע דרט‬ ‫‪d’KITh‬‬ ‫אברהם‬
‫כמו שיש בו אוננים ואמטו להכי אתא ר׳־פ קאמר‬ ‫»אח״כ ידעו סיי יאש והיימ דלא י!אמד עד שית ‪8‬‬
‫שיק־ שפיר לאוקמה כולה ככלי שיש כו אוגניסאלאדאיטן‬ ‫מ ע לי ם כשנפל ולא כא לאפוקי אלא דלא יודה להם‬
‫חילוק כק אישתייר ללח אישתייר וה״נו דנת' רש’י כדנד!‬ ‫יז־יעה כלל כמו שסהיים אכל אם עדין ופו' וע ^ מר‪,‬‬
‫ר״פ דשתם צנא אית כה אוגנים וכו' ר״ל לאפוקי מקי׳‬ ‫שכתבתי שס ליישכ שיטה »ו ע"פ סוגיית הגמ' ומעתה‬
‫ד״ז' דהתם מיידי כאין כו אוגניס אבל גדכדי ר״פ צ״ל‬ ‫קמיהא לי שלא הכיאו הפשקיס סכדא זו דהרמכ״ס גס‬
‫דסתם צנא יש כו או(גנים ולכך ליק דלא הישתייד הד שלן‬ ‫ככר בחכתי שם הכית לזה מדכדי הרמכ״ם שם שכת'■‬
‫וכשנידא כתדא דר"פ קאמר לחלק כתי' ד״ז כין יש ט‬ ‫ככי נטלה ולא וכו' ואעפ״י ‪x‬תייאש והחדיה מת‪:‬ה היא‬
‫חוגטס אף כצנא ני^יה ו כ ק דלעטן דינא לא פליגי ד׳ע‬ ‫יכו' מדקאמר מתנה היא מכואד דקגה אותה ביאוש ע״ש‬
‫‪1‬י״ז נקיטינן כ ^ פ למ״ש הדא׳יש ז״ל ומעתה שפיר‬ ‫שכתבתי רזה לא מיקדי כאיסודא אתא לידיה הן אמת‬
‫מתמה הכ״י ז׳ל על הטור ז״ל שכתב דסרא״ש מסיק‬ ‫שדאיתי להרי כעל המאור ז״ל שהק' זאת הקושיא על‬
‫כהתוספות ‪:‬‬ ‫!‬ ‫קדי״ף ז״ל שהביא לשון זה כדכריו ומה שתי' עיין‬
‫א ל א דגם כזה נלע״ד דיצא לו להטודז״ל מדסתם‬ ‫להרמב ‪ f‬ז״ל כס' המלחמות שדחה אותו גם מה שתי'‬
‫הרא״שזלגכיכובאולאביאד אי ס״לכפירכזיוהוי‬ ‫‪.‬קרכ ז״ל דהכא שאט שנטלה ע״מ לגתלה וכיק שכן הוי‬
‫כצנא שיש לה חוגניס והוי שלו או כפי' סתוס' דהד כצנא‬ ‫כ מונ ח ת ע‪ /‬קדקקנ עד שנתייאש ולכך קונה אותה כיאוש‬
‫שאק כו איכניס וחייב להכדחמשמע דס״ל כפי' התוהפד'‬ ‫פי' ולא דמי לגדלה ממש דלא אמרי' דהוי כמונס‬
‫ז׳׳ל ול ‪ p‬שתה הדכדיס דאחי כמכ״ש דחף כצנא ופירי‬ ‫כקיקע עד שנתיאש והוי יאוש קודם שנטלה וקונה אותה‬
‫שאיט דפוק וכל אחד נפרד מחכייו אמרי' דחיג להכי׳(‬ ‫פיאוש מדאודייח׳דהכא שאני שאין איסור כנסילהדמחוייב‬
‫ס ב א וכתנא לכ״ש ואפשר דזהו דעה הדי״ף והרמכ׳׳ס‬ ‫הוא לנוטלה להחדרה לא כן גכי נזילה וכו' אכל נכי‬
‫ז״ל שלא קכיאו ‪ p‬תירוצה דר״ז דס״ל כדעת התוספית‬ ‫אכירה דלעילס לא קניכיאוש כיון שנטלה ע״מ להחזירה‬
‫■‬ ‫כאמור ‪:‬‬ ‫הד כרשות הבעלים דלא שייך כיה יאוש כלל‬
‫אפש' לומד דס״ל כדעת י״מ שכתב הריטכ׳א‬ ‫ועוד‬ ‫וכו' יעו״ש ולכאורה הוא תמוה דכפ' מרובה קאמר‬
‫ז״ל הובא במקוכצה לשה ת״ל וי״מ דכולה‬ ‫דגדלה לא דמיא לחכירה משום דהכידה כהיתרא אתא‪.‬‬
‫מילתה תלית או בכוכא חו כצנא דה״ה כוכה ופירי או‬ ‫לידיה וכו' ^מאדקולא דאכדה מגדלה הוא משם דכהיתרא‬
‫צנא וכיתכאאלחדאורחאדמילתחנקטוכו׳וא״כ היינו ממש‬ ‫אחא לידיה וא"כ הבא דנטלה ע"מ לגתלס דכאיסורא‬
‫קידוצא דד״פולכךכיון יהכיהותירוצא דר״פלאהיוצריבים‬ ‫אתא לידיה וראי לא מהני כיה יחוש וכן דאיתי להד"ןז''ל‬
‫להביא דד״ז ודלא כהבי ז״ל יעיק כהל״מ ז^׳ל ‪:‬‬ ‫עליו ק יעו״ש ואפש' ליימ דעת‬ ‫הוכא כש"מ‬
‫מדברי הטור ז״ל כפסקי היא״ש משמע‬ ‫איכרא‬ ‫הדמכ״ן ז״ל דהש״ס דמחלק כהכי הוא לגכי נזל גמור‬
‫דהיא״ש גופיה לא הכריע פס' הכ״י ז״ל‬ ‫דהחם וראי מיקרי כאיסדיא אתא לידיה שאק לו רשית‬
‫זיאיתי להד' יעקב מוהדר ז״ל בסי' למציעא כ״י שכתב‬ ‫לנוטלה כלל אכל גכי אכירה שמחוייב לנוטלה להחדרה‬
‫על תמיהת כ ’י על הטיי וז׳ ל ואני אומי שאין כחן‬ ‫לא מיקדי כאיהויא אתא לידיה אף שעוכד עליה משעת‬
‫•תמיהא דמ׳יש הטור וכ"נ א״ה אק י״ל וכ״כ א״ה כרעת‬ ‫שנתכוון לגוזלה גמלא לדעת הדמב״ן ז״ל היכא דנתייאש‬
‫ד״י אלא דמ״ש יה"כ א״ח קדיו י״ל שהביא דברי שניהם‬ ‫הכעליס מקודם שנטלה הד של‪ 1‬מן התודה כיון שזכה זה‬
‫כמו ^תכתי ולא הכריע כים־י מי כמו שלא הכרעתי‬ ‫מן ההפקר והיכה דנטלה אדעחא להחדיה לא מהט‬
‫אני ור״ל דדבייו הס כדבריו שכלז' ככ״ט דדכושלהיא״ש‬ ‫כיה יאוש כלל דמשעה שהגביהו הד כרשות הכעלים‬
‫ז״ל כשמביא ■כ׳ ריעות מכדיע ואומד מסתברא כדעת וו‬ ‫והיכא דנטלה ע"מ לגתלה מכני כיה יאוש דהא לא הד‬
‫או יש יאייה לדעת זו ודו׳׳ק ואף שחק זה במשמע לשק‬ ‫כרשות כעלים והד כמו דנתייאשו הבעלים קודם הגבהתו‬
‫הטור ככד יש לי סמוכות ממ״ש ככסקיס שכתבתי ; ■‬ ‫דמהני כיה יחוש כיק שיש לו דשות לטטלה אכל גכי נזל‬
‫את זה לא ידעתי דמהיכח כסיקא ליה לקטוד‬ ‫אכנס‬ ‫גמור דאין לו רשות לנוטלה כלל לא מהני כיה יתוש ‪:‬‬
‫ז״ל דפליגי רש״י והתיש' כמציאות כק־דכוכא‬ ‫י׳יט שאלו נשפכו מהכלי היה נשאר מהם‬
‫יכתנא דלעד״ן דלענין דינח לח פליגי כלל ‪-‬לדש״י ו׳יל‬ ‫כתוכי מפני האוגנים וכו' וכת׳הסמ״ע‬ ‫‪,‬‬
‫היכא דהכייזנא עשוי חבילות ד‪-‬דכי היא להתגלגל‬ ‫ז״ל כגמ' חילקו יכו' וכן פקק היא״ש ז״ל לחומרא וכולי‬
‫מהכוכא ולירד אה"נ דחייה להכריז ולהקוס' היכא דאינו‬ ‫ע״ש שמכח יה תמה על מוד׳יסוכו׳משמע דהביןכהרא״ש‬
‫עסויחבילזח אלא מונח זה ע״ג זה בודאי אין דרכולה‪-‬ד‬ ‫דפק־ כהתיס׳מדקאמ׳דכ פפא לא פליג אדרה זכידדלא‬
‫כולו וסוי שלו אלא משוס דהתחיל וקאמר הא ככוכחוכו'‬ ‫כהכ״י וכן השיג עליו ג"כ ה' מע״מ כחי' להדא״ש כפ'‬
‫משמע ליה לרש״י כודאי דקאי המתכי' דהיאכרישאולכן‬ ‫אלו מליאות ולעד״ן דהאי דקאמר הרא״ש דדכ פפא לא‬
‫פי' דאיית דהפשתן איט עשד חכילוח ולכך מסתכך עם‬ ‫פליג וכו' הוא כין לשיטת דש'י כין לשיטת התיספו' והוא‬
‫החבית ומתעכב שם ול^ כיון דלאנשקדד הוישלוולההיס‘‬ ‫רא׳ה תיקשי לשיטת רש״י ז״ל ר‪%‬ו רה זכיד ור"פ פליגי‬
‫דק״ל מלת כידית לכך פי' לה^זהכתנא עשד חטיליתוכו'‬ ‫כמליאות דלר׳יז אפי' לא נשתייר חייב להכריזדפיייעכימ‬
‫וכ"כ הדאיש משס ק ‪ 'p p‬ז״ל וכ״כ הריטכ״א והרינכ״ש‬ ‫ולר״פ לא עכידי דשיקי כולו ופו' ואין זו שיטת‬
‫ליעת התועך דמ״רי בהכי וכיון שכן ליכא נפקותא כלל‬ ‫פ‪-‬תלמוד שיכא י“ פ להפך דבמ ר ‪ f‬וכמ״ש כריטכ״א ז״ל‬
‫כין ל־עת רש׳י וכק ליפת החיס' ואמטו להכי לא הכריע‬ ‫אלא ודאי דר״ז לא מיידי אלא כלנה דאין לה אוגניסול^ ‪,‬‬
‫קדא״ש ז׳יל כחך דכוכא כלל דאם היא עשויה קכילייז‬ ‫י חייב להכייז דאפש' דנפלי כולסו אכל מתני' מדריככוכא‬
‫אם ‪ p‬סד כצנא שאק לו אוגניס יחייב להכריז וא‪6‬‬ ‫דכיק דכיתנא לא שריק הדכ^יאיתליהאזגניס וכיקדלא‬
‫אינה עשדה חכילות הר כצנא שיש לו אונגים וה^ י‬ ‫אישחדרר\ישלוועקדהמכוק בר‪,‬י' ח היא לחלק כח דכר׳‬
‫‪t‬‬ ‫שלו‬ ‫שיש לזאוגדם להק לו אוגנים אלא שאקנוח לו לחלק בדבר‬
‫לא ייעתי מסיפא פסיקא ליה לסטור דבכובא אף‬ ‫א׳בק ישכואיגטסלאי;כוולכךדלה להעמיד כולה בדכי‪,‬‬
‫דלא מהדר אפיה לנכי כתנא דתייה להכריז לרעי!‬ ‫שאין בו אוגנים אלא מצד הדכר המונח כו נעשה הכלי‬
‫פו‬ ‫יגל‬ ‫חידרעים על דדט״ע ח״מ‬ ‫אברהם‬
‫ולכך מק' שפיר דעריין יש לטעק דימכי־ אותו כשוק שכא‬ ‫‪ >S‬דלפ״ז הוי ד״ז וד״פיפליגי דרא ד״פ ק״ל דהיכה יגא‬
‫אחריו אמנם לשיטת הדא״ש י״ל ניחא דהדשר חצוי כשעת‬ ‫‪ w‬חוגניס הוי שלו ח ’א דככד‬ ‫מהדר אפיה מף דלית כיר‬
‫החזית וכו' ולכך כתכ הסמ״ע ז״ל ליינא דאס׳היה לו‬ ‫כחב קרא״ש ו״ל דר״פ וד״ו לא פליגי וראיה לוה ממ׳׳ש‬
‫יין מיום השכירה עד עכשיו ר׳יל ‪ n‬ש לי יין מהדר ליה‬ ‫פרא׳ש ז״ל כדעת התוה' כתי' ר"( כצנא ופירי דאית כה‬
‫חכיתא רחמיה והיינו דקדק לשונו שכ' אס היה לו יין‬ ‫אוגנים וכוכא דלית כה תוכני וכו' ולכאורה הוא תמוה‬
‫עד הנה וכו' ‪:‬‬ ‫דלמ״ל תרי טעמי כס התוה' לא כתכו אלא הן טעמא‬
‫שיטת יש"י אפ״ל דהאי דאמד ולא א מק‬ ‫וליי׳טב‬ ‫דהפירוה נפידי וכו' וכיתנא עשוי קכילית וכו' אלא ודאי‬
‫ונו' לאו איום השוק דשכייה קאי אלא איום‬ ‫משוס דהוק' לו להרא״ש ו״ל דהא ודאי דהך כוכא וכתנא‬
‫השוק דחייה קחי וה״פאם מ היי ליס כחמאדשוקאדהייט‬ ‫מיידי כמיהדד אפיה לככי כתנא וא״כ היכי קאמד כצנא‬
‫קודם שיניע יוס השוק מהדי ליה חכיתא כיק שיכול‬ ‫ופירי אף דמיהדראפיה צככי פידיהוי פלו כי‪p‬דלאנשתייר‬
‫למוכרה כיום השוק ומיידי כגון שהוא יוס סשוקיוסיכיעי‬ ‫והא ד"פ קאמד כתי' הכ' דאף דלת נשקייד כיון דמיהדר‬
‫ומהדר ליה כיוס שלישי אכל אי מהדיליה כיוס שלאחריו‬ ‫אפיה לככי פירי חייכ להכריז ולכך קאמד ל תק וה רר׳ו‬
‫דהוא יום חמישי מהרד ליה חמשה ועלה קאמר‪ ,‬וצא‬ ‫נמי איירי כדאית כיה תוכני ולכך אף דמיהדראפיהלככי‬
‫אמרן דמהדר ליה ה' דלית ליה חמדא לזכוני וכול' הכל‬ ‫פירי הוי שלו כיק רלא נתעככו שסאככ אוכני היימכיאד‬
‫אית ליה וכו' מ היי ליה חכיתא דחמרא דא״ל אכעי לך‬ ‫דס״ל להרא״ש ז״ל דככוכא נמי כעי' מהדר אפיה נמי‬
‫לזכוני דהשתא לא תקשה קו' היא״ש ז״ל דאף דאית ליה‬ ‫וכדוחק י״ל דק״ל להטוד ז״ל כהפך כיון דהחלוק כין‬
‫חמיא ימכרנו כשוק הכא אחייו וכו' דהשתא נמימהדד‬ ‫כוכא לצנא לר״ז אלא משוס דצנא אית כה אוכני וכוכא‬
‫ליה וימכרנו כשק הכא אחריו עם היי; שניתורןרלו כיום‬ ‫לית כה א"כ למ״ל להתיה' לומי הךטעמא רעשרחכילית‬
‫השוק שעכי והדמכ״ס י״ל מפ' כפידש״י ז״ל שנתב והוא‬ ‫וכו' אלא ודאי לומד דאף דלא מהדר אפיה לכתנא חייכ‬
‫שלא היה לו יין למכור כיוס השוק אכל אס היה לו יק‬ ‫להכרח משוס ‪ p‬טעמא דמקושדות דע״כ לא אמר ר"פ‬
‫מחזירין לו שלשה דנישמע קאיאיוס השכירה דאי איום‬ ‫דכעי' מהדר אפיה אלא כצנא ופירי רנפדרים ודרכן‬
‫החזרה כפי' הדא״ש ז״ל הול״ל איפכא דחס הי״ל יין‬ ‫להשתייר ול ‪ p‬לא מחייכ אלא דמהדד אפיה אכל ככוכא‬
‫מחזירין לו ארכעה דהוי כרידיה כשאי יומי כיק שיש לו יין‬ ‫וכתנא דאץ דרכן להשתייר משוס דמקושרים א"כ חיישינן‬
‫אלא וראי דקאי איוס השכירה כפייש״י זל ולכך כיוןשיש‬ ‫‪w‬תוה'כרודאיידי‬ ‫דנהפך הכליוכא לאחוריו וא״ת דמנ׳ל לר‬
‫לו יין כיוס השכירה איט מחזיר לו כי אם שלשה דאמר‬ ‫אף כלא מיהרר אפיה ד״ל דהכריחס לזה אמאי לא חילק‬
‫ליהאכעי לך לזכוני‪.,‬ואמטו להכי כתכ הטור ז״ל על‬ ‫כצנא כופיה כין אית לה אוכני לאי[ לה אוכני‬
‫פייש״י ז״ל וכ״כ הרמכ״ס ז״ל דהקו' שהק' הדא״ש רלעל‬ ‫כמו שחילק ר'פ אלא צ״ל דכא לחדש אף דלא אהדר‬
‫פירש״י ז״ל ק' נמי על סדמב״ס ז״ל וזה נ״ל פשוט ודלא‬ ‫אפיה ולכך אוקמה ככיכא וכתנא והא דהוצ ‪ p‬הדא״ש‬
‫■‬ ‫כמ״ש הרב ל׳ימ ז״ל יע״ש ‪:‬‬ ‫להך טעמא ראית ביה חוכני הוא משוס דכיון דהךדכוכא‬
‫!‪ □ T'i‬ע י ף ה' והשחילה לאחר וכו' אס‬ ‫איירי ככל כוונאדחייכ להכריז כין מהדר או לא מהדרא״כ‬
‫עכר על ציווי חכמים‬ ‫׳‬ ‫כה הך דפירי וצנא נמי מיידי ככל כוונא דהוי שלו ח״א‬
‫עכ״ל הסמ״עולעד״ן חה מוכיח ודלא כמ״ש הש״ך ז״ל‬ ‫‪w‬יכא דמיהדר צנא לפירי חייכ להכריז‬ ‫דהא ד''פ ס״ל דר‬
‫דמיירי כש‪:‬תן לו ישות וכו' יהא מדסיים המחכר ואם‬ ‫ולכך צ״ל דרזמיירי כצנא דחיתכהאוכניככ״ל לדעת הטור‬
‫המר לשוכר אס תרצה ■תשאילנה וכו' משמע דדישאמיירי‬ ‫אף שהוא דחוק דלפי זה להו״ל להדא״ש ז״ל למי‪ p‬תסכ ‪p‬‬
‫כשלא נתן לו רשות ומ״ש כגמ' דמתני' איירי כשנתן לו‬ ‫דינא כיא דלא דמיא לצנא ופירי וצ״ננ ‪:‬‬
‫ישות הוא דוקא אליכא דאכיי דש״ל דטעתא די״י הוא‬ ‫ו מ ע ת ה מ״ש השמ״ע דהדא׳ש פסק לחומרא הדין‬
‫משוס דאין רצוני וכו' אך לדעת דכא דק״ל משום דהאיך‬ ‫דין אמת מדסתם ולא הביא ‪ p‬דכוכא‬ ‫י‬
‫צו מהימן לי לח איצטרי' לאוקמא כהני וכמכואר כנמר'‬ ‫וכתנא כלל וכמ״ש דנפ״ל כמכ״ש ודלא כהכ׳יי ז״ל ודלא‬
‫שס ע״כ וגם לשיטת המק' צ״ל דאיירי כאס עכר וכולי‬ ‫כה' מע"מ ז״ל מכח הא דכתכ הדא״ש הך מלקא דרב‬
‫דדוחק הוא לומר דהומ״ל ולטעמיך ועוד דמאי מק'‬ ‫פפא לא פליכ ד״ז וכו' וכיא שכן מעתה דברי מוד״ס ז״ל‬
‫הש״ס שס ליכא דס״ל מלאך ס מ ק מ״ל הכה מ"ל‪ ,‬התם‬ ‫כהכהתוככאן הוא לאין צורך כיון דהרייף והרמכ״ס והדא״ש‬
‫מדאצטרי' לשטיי ר' אכא כי ממל כשנתן לו ישית וכולי‬ ‫ז’ל כולה מהכימיה לדעת אחת דהיינו הך תירוצאדרזהוא‬
‫ולא משני ליה דמ״ה מ״ל הכא וכו'דילמה משוס דקושטא‬ ‫־‬ ‫תי' דד"פ וכאמור ודו״ק ־‪.‬‬
‫הוא דמתני' איירי כהכי משוס דאין השואל דשאי ונו׳גם‬ ‫ד״*מ כ ע י ה ה ' הסכל ששכר חכיחשל יין‬
‫לא יאההש״ךזל מ״ש הריי׳ף ז׳יל כפ' המפקיד נכי הילכתא‬ ‫וכו' עמ״ש הסמ״ע ז״ל‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬
‫דשומר שמסי לשומר וז״ל דסאדאין השואל ישאי וכו׳ה׳ע‬ ‫ומ״ש עליו הש״ךז״ל מלשון הדא׳ש ז״ל ולער״ן דלאיישכ‬
‫לכתתילס אכל דיעבד לא מיקרי פשיעה דסא נכי השיכר‬ ‫כלום כנט שיראה המעיין אך נ״ל משוס דהתמאדתלמודא‬
‫פיס וכולי לק מחייב שוכר לשלומי אף על גכ דהשאילה‬ ‫דמיידי כהחזיי־ לו אחר כמה שווקיס וקאמד ראם החזיר‬
‫לאחר וכולי ע״ש ואי מיידי כנתן לו דשק מאי ראיה‬ ‫לו כשאר ימים והיה לו יין כיוס השכירה יתן לו ארכעה‬
‫‪■ ,‬‬ ‫מהתם ‪:‬‬ ‫ואמטולהכי מק' הרא״ש ?ל דאף דהיה לו ק כיוס השכירה‬
‫מדכרי הרמכ״ס כפיה״מ משמע דס״ל דלרכא‬ ‫אמנם‬ ‫היה לו למוכרו בשוק שכא אחריו דהא אק לומר דמיירי‬
‫נמי מתניתין איירי כנתן צו ישית ‪ P‬ממה‬ ‫‪ ,‬כיש לו יק עד עכשיו כשעת החזרה דא"כ מה היה לו‬
‫שהכריח דהאקיצשומרשמהר לשומר ח־יב הואצ״עדלדכא‬ ‫לתלית כהיה לו כשעת השבירה כמו שאומר אכעי‬ ‫‪1‬‬
‫לא קשיאכלל וכמבואר כגמ' ופן תפס התיט על סדע״פ‬ ‫י ‪1‬לן לזכוט דמשמע אף שאח ’ כ לח הו״ל יין כיץ דכיום‬
‫ולא ראס דהיא תסס לשון הרמכ״ס וצ״ע ‪:‬‬ ‫השכירה דהוא יוס השוק הו״ל יין שיכאיט יכול לטעקעור‬
‫תם ומשלם ישבח לאי בורא עולם‬

‫ליקוטים על הרא״ם‬ ‫אבדד״ם‬
‫קאמ' ליקח לו ארק לחי יייתר אבל למת אשיי אכלכשתיק‬ ‫פריטת יטמיני כד” ה ויעשם כמש‪ 6‬ט דהכיא היכ‬
‫לו ממנו מגופו חידש לו דליקת לו הדק מיתי רדוקן]‬ ‫זל פי' ישי זל דכחב וז״ל המפורש‬
‫מגופו הוא דאסוד ומוכרת מזה דמתני' דקתני לא לקחתי‬ ‫כעילת נדבה בויקרא והרב ‪1‬ל הכין דפידושו על השמינה‬
‫ממנו ארק ותכרינין הוא מיידי בטהור ולכך נדחק לפרש‬ ‫דמפורש'בעילת נרבה וכמו שאמרובכיצ׳ע״ש יאשלזהכיון‬
‫דהתנא פי' כד״א ולכך כתב לא נתתי לאונניס אחרים‬ ‫הרב?ל היא תמוה רבע'ויקרא פידשיבה־יא על פסוק ושמך‬
‫להנצל מקושיית ד״ע דאף לחי אסיד לכך כתכדעיק׳הוידמ‬ ‫ידו על ראש העילה דכא ללמד על עילת תוכה לשמיכה‬
‫הוא לאונניס אחריש מפני שאמד קיא לא אכלתי כאוט‬ ‫והובאה כת” פ וכמו שפי' הרא״ס ז״ל שם וכפסיק ויעשה‬
‫דמשמע דוקא אנינותשלו לכך אהאקדא אחרינא לאנחתי‬ ‫כמשפטידדשי שם כת"כ כמשפט עילת נדבה להפשט‬
‫ממנו למת ד״ל לאונן של־מית כל דהו אפי' דלאו מדיה‬ ‫וניתוח וזריקת דש ובו'ולא הזכירו שס ענין שמיכה והיינו‬
‫רהיה פירוש למק לגופו או לאוננים שלמת ועיק להתי״ט‬ ‫משוס דש״ל להךקנא דת"כ רקרא דכמשפט הוא מיירי‬
‫ול מה שהק' כנראה שלא דאה דכייי הדמב״ן הללו אכל‬ ‫בעולה של צכיר כדמוכחי קראי כמ״ש התיש' כביצה רף‬
‫שחוק' פי' לפי המסקנא דממנו מגופו לאו למימרא מגופו‬ ‫כ' ע״ש אכל הך תנא דכיצה לא רריש רבוי דעל ראש‬
‫דוקא אלא מגופו נמי וכ״כ הר״ש ז״ל כשוף מע״ב ע״ש ‪:‬‬ ‫העולה אלא לרבות הצאן ולכך דחיק נפשיה לאוקי הך‬
‫ו מ ׳ ׳־ם הרא׳יס ז״ל דר"ע ראמד אס למת אסור ביק‬ ‫ררשא דכמשפט בעילת אהרן למדרש דין השמיכה לתוכה‬
‫דלמת אסור לחי נמיאשר' אינו נ״ל דא"כ לימא‬ ‫ו‪1‬י‪:‬ו דקדוק כדברי רש״י ז״ל דלא הזכיר סמיכה כפסוק‬
‫דקרא דלמת להפי הוא דאתא דלתי נמי אסור ל־חפוקי‬ ‫דכמשפט משום רתפש כהך תנא רה"כ דדריש סמיכה מראש‬
‫מס' הרדלב״ן ז״ל כיון דלא מקיים כיה קרת דואנלתונגוד‬ ‫העולה משוס רכמשפט מיירי כניכזר ואפשר לומר דלא‬
‫אמאי שיכה מוקרת כיון דגלי קרא דלמת אסור ה״ה לחי‬ ‫נחית הרב ז״ל אלא לפרש רעת רש״י ז״ל שבגמ׳אפי׳שאי;‬
‫ולומר דרוקא סיכה ביק רעמי; טמא הוא לא קדינןכיה‬ ‫■‬ ‫זה דרכו דככר פירשיהי התיש' שש■■‬
‫ואכלת אכל ליקח כו ארו; כיון רנחחלל והוי מעשר שפיר‬ ‫פ ד ט ת ר א ה כצכ‪-‬וכאילשאיןקדכןכאמהשפי'משו^‬
‫קריק ואכלת דשייך ליקח בו דבר אכילה א"כ מאי מק■‬ ‫דכעילמפטרפסה״מ מןהמתנו' דלא‬
‫הגמ' ואימא ליקח לו אדו; לימא אנא ה״ל כד״ע ועוד‬ ‫תימא כמן דמכח קדשים קאתי יהיו קייבין כהן וכו' דכים‬
‫מאי ק״ל לר״ע למת למ״ל לימא אתא להיכה אלא וראי‬ ‫תמהו דהוא הפך משנה ערונהכתולק ריש פ' הזמע בתולין‬
‫‪,‬מה ההוד הות בהמיה תם התת‬ ‫מיידי בטהור ו‬ ‫אכללאכמוקדשין ולעד״ן משישדהא דפי' דשי לפוטרו מן‬
‫ללמד למת הוא דאסדר למ״ל דהא לחי נמי אסור כיק‬ ‫המתנית הוא ברייתאשנוייהכפ״בדככודות דף ט״וולהאי‬
‫דהוא טהור וכ״ש למת משוא דרך בזוי מנוה ‪:‬‬ ‫תנא לא דריש מיעוטה דקדשיש מאיתס כתנא דמתני׳אלא‬
‫‪ 015‬מה שהק' על פי' אחייש מהגמ' לא דאר‪ v‬שהם‬ ‫מפיק לה מהבא וכונתו היארלא תימא כמןדמכחקדשים‬
‫‪.‬דביי הדמב׳ישז״ל בפ׳יג מה' מע״ב ע״שולעיקי‬ ‫קאתי ואית לן ק״ומחולין רפטרימתזה ושוקואפ״החייכק‬
‫הקו' נ״ל רל״ק דכנ״כ לא אמוד שהוא מציה אלא נכי ארק‬ ‫כמתטת כמבואר במתני' שש קמ״ל כצבי וכאיל דא־רכה‬
‫ותכייכין דלא שגי כלא״ה אבל גבי סיכה דהינו אלא דדך‬ ‫נהפוך הוא כיון דיש כהה צ‪-‬קדושה דחייבין כגיזהזלנבודס‬
‫ככור לא הוי מצוה והוצרך לפי' זה לקדץ קו' ד״ע על‬ ‫פטודין מן המתנית אך הא ק״ל מאי דכתב רש״י ז״ל‬
‫■ ■‬ ‫ד״ה דקוי כ״ש ‪:‬‬ ‫שאין קרבן בא מהס כשלמא לגבי טומאה וטהרה א״ש‬
‫ומה שתית על קו' הדמכ״ן זל דאיידי כטמא כטמא‬ ‫דאינן בני קרבן אינן מהרין בטומאה אבל בכי מתנות‬
‫לענ״ד לא משמע ככימהרמכ״ן ז׳יל אלא דאיידי‬ ‫אדרבה כיון דאינן כני קרבן דהוו חולין חייכין כמתנות‬
‫בטהור דהא לא קאמר מע״ב שנטמא והיינו ראמ' כקר‬ ‫ואפשר משיש דכף הדמיון מורה דיש שווי דומה לצבי ואיל‬
‫הכי ובגמ' פ' הערל קאמר שנטמא וכר' וכמת דךשייתו‬ ‫■ ־ י‬ ‫^ לכך נקטיה ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫כיון דהוא סהור היכי שייך לומד דנקן ממנו למיד כהז^‬ ‫פייטה ‪ H’m‬כי תכלא ולא נתתי ממנו‬
‫שבכד התוודה לא ביעדיזי ממנו כטמא כודאי לא נתן ״‬ ‫למת ובו' עיין מה‬ ‫י‬
‫ממנו למת ול״ק מה שהק' כתל הכי דאמהי לא הק' על‬ ‫שהק׳“ הרא״ם ז״ל על הדמב״ן ז״ל ולעד״ן דכונת הרב ז״ל‬
‫היתד הסיכה דכהן דטהייי הוא שפיי הוא להק■ וראיס‬ ‫להשיג על דש"י ז״ל שהביא הך דרשה ■לעשות לו !ארק‬
‫לזה דהך ד״א דירושלמי קהי אדי־שה דלא נתתי ממנו למת‬ ‫יחנריכין כשתם אפי' טהור דמשמע מניה דוקא למת הא‬
‫ומשיק דמיידי כשיכה שהוא מיקד להי וסוס למדד'סימא*‬ ‫לחי מיתר וזה איט דכיון דהוא טהור לא טתד אלא לאכילה‬
‫דהובא כפ' הערל דכיו; דמשיק דמיי״י כסיכה א"כ מיניה‬ ‫וראיה לזה מ ^ דספיי דהשיב ד״ע לר״א דא"כ אפי' לחי‬
‫נשמע דשק טמא מיתי לשק■ איתי ולה קאמר הךדינא‬ ‫אשור ומעתה מה שפי' אחרים דר״ל אף למת שהוא מצית‬
‫בייוש' דכמן דאיירי כטהוד ליכא חידוש ומה שתיק הדא״ש‬ ‫יכו' הוא נסתר מתשובת ר״ע ולכך הביא ברייתא דספרי‬
‫ז״ל דאיצטריך לטמא וטמא דלא נפיק מלא ביערתי ק״ל‬ ‫אחר מה שהביא פי' אסריס פור הכיאדאיהמהיחשלמי‬
‫דא״כ מנ׳יללומדדלסי סויד לימא דאצטריך למת לגופיה‬ ‫דקאמר אף לחי אסיד ומעתה מה שהק' הדא״ם יל פליז ‪,‬‬
‫דאפי' טמא בטמא אסור‪,‬אלא ודחי קרא דלא ‪ .‬ביערתי‬ ‫דמייי׳י כמעשר טמא הוא תמוה רא״ב מאי קאמר אף‬
‫כולל כל מידי דטמא והפי' אתר מהש טהוי■ נ ם מה שתי'‬ ‫אסורומוכדח דאיירי כמעשר טהור והיינודתמסהיכי‬
‫מהיש״א ז״ל ‪ 3‬גמ' כיק דלתי מוקד לא הוי כיעוד ולק‬ ‫שייך לומד דהך הוא למת כיק דטהוד הוא וככר התודה‬
‫איצטריך למת■מט' איט מוכן רלא ידעיק דלתי מוקד ני‬ ‫עליו שלא כיעיתי כטמא וכיק שסך בו המת ככד נטמא‬
‫אש אחי קדא דלמת־ע״כ נ״לעיקרכמ״ש דהידוש' מיידי‬ ‫כמת וסרא״סזלתפס עליו בזה דביק דמיירי כטמא וכולי‬
‫כטהזד לכך שק' הדמכ״ן ז׳יל שפיר דאי כטמא לק״ע‬ ‫ולפי מ׳יש מכואד דלא שייך לומר רמיירי כטמא והייט‬
‫‪V‬‬ ‫דאיצטרין למת לגלויי דלתי ■מותי וחו״ק ‪:‬‬ ‫רסייס בדבריו ‪ p‬דע'הערל דמפרשדמיידי כטמא ולכן‬
‫תם ונשלם אברהם יגל”* ׳טבח והודאה לאל‬

‫א‬ ‫אברהם _יגל‬
‫ליקוטים ז ; ל ה שי׳ ס‬
‫מסכת ברכות‬
‫לאחריה היא מפרשימ״דישיחנה מדעחו כינד^י‪6‬י'מנה‬
‫מ־עתו הוא ע׳יי שישיחנה לאחריס אכל נשהה כרעתו‬
‫^סגי‬ ‫פרק‬
‫לית בהס סשיח ורמו לרכר עשה ה' אשר זמם אכל‬ ‫ף ה יין ה ״ א אמר ר״י אשיי מי שגדל כתודה‬
‫כשישיחנס לאחריס אז סס בטלים ורמז לדבר הנסה ה'על‬ ‫ועמלו כתודה עושה נאת רות‬ ‫־■‬
‫■‬ ‫הרעה אשד דיבר לעשות לעמו ‪:‬‬ ‫ליוצרו גדל כש״ט ונפטר כש״ע ועליו אמד שלמת‬
‫נחכמתו ט״ש משמן טוכ ע"כ ■י״ל מה שאמר שעמלו‬
‫;‬ ‫מסכת כתובות‬ ‫בתורה ולא הגייתי כקורה כמ״ש והגית כז ועוד מ״ש‬
‫תו־ה מכל המצוות ועוד מאי דקאמר גדל כש״ט כו־אי‬
‫‪ 'f‬ל ׳ א ג ס ' וראה כניס לבניך שלוס על‬ ‫קאי על גחלו כעולה שהוא עת למורו א"כ מה ראיה‬
‫יהדאל אמר רב הונא שלוה על‬ ‫׳ י ^‬ ‫מביא משלמה דאמר ויוה המות מיום הולדו רקתי חיוה‬
‫דייני ישראל ‪-‬לא אחי לאנצויי ופידש״י ז״ל מי קודם‬ ‫הגידה דאינו ענין לכאן דאין לו לא קורה ולא מצוות •‬
‫לנחלה וי״ל למ״לע״י כניה‪.‬לכניה ונ״ל משוה דידוע‬ ‫ונ‪-‬אה דכא הקנא להיייענו גודל הלומד תורה לשמה‬
‫רמציות פ״ו עד ‪?:‬וליל־ו בני בניה והיינו ‪-‬קאמד כנים‬ ‫הככל ידו מייחד הדודים למעלה שהה ש״ט יהוד ומלכות‬
‫לבניך דאה בן אס־ יש לו כניה וכן אס־ אין לו כנים‬ ‫הה לו כי אה מאהבת התורה והתשוקרןוק שלו כתודה‬
‫אקו לאנצויי מי קורה לנחלה דיש סברא לומר דההין‬ ‫ולכן אמר שעמלו כקורה שכל יגיעתו בקודה היא‬
‫דיש לו כנים קודם לנחלה דע״י קיים מצוה פ״ו אכל‬ ‫מאהבה וע״י זה עושה נחת רוח ליוצרו שע״י‪,‬מתייחדים‬
‫השחת דיש כניה לכניו לא• אתי לאננויי ‪:‬‬ ‫■‬ ‫ה־ודה■ וסיים אח״ך ג־ל כש׳יט בחיו ונפטר כשה טו'‬
‫! ת מ י ־ א מ ׳ א אמד יב ענן כל הקכוד‬ ‫שהנשמה שלו עולה ונעשית מ׳ן לצ־יקיה לקק להה כת‬
‫• כירושלים כאלו קבור‬ ‫י '‬ ‫להומר להם שפע מלמעלה שהוא שמן טוב חה שאמר‬
‫תחת המזכת כו' מזה נשמע שאין בה חבוגי הקכרבככד‬ ‫שלמה ע׳ה דש״טנחשלהה משמן טובע״י יום המיתה‬
‫נתקדש דהא כתיב כל אשד יגע כמזבח יקדש וכיון שכן‬ ‫של צדיקיה והיינו דאמר‪ ,‬כמו יוה בא הלידה על ידי‬
‫‪ .‬אין להם רשות ליגע בו ואמרו כמדד' כעת התחייה‬ ‫ש״ט כן ע״י המיתה עולה לשה כדי לסכיא להם משחן‬
‫אומר השטן להקכ״ה היק רנשתעכדו תחת ירי‪ .‬וקגיתי‬ ‫'■ '‬ ‫טוב‪:‬‬
‫אוחם כשינוי דמעיקדא כשר ועכשיו עצמית תי; אני‬
‫מוציאה מתחת ידי השיכו הקב'יה שלכך התהייה חינה‬
‫אלא כייושליס שהיא קודש והק־ש משקיע מידישיעבוד•‬
‫;‬ ‫פרק חמישי‬
‫וכיה נראה לי כוונת הפסיק יגע־ ה' בך השטן ויגננד‬ ‫אמדי״של״שאלא נחש אכלעק־כ‬ ‫ךן{‬
‫ה' כך הכוחד כידושל•־ כיו; שכח־ שאין התחייה אילא‬ ‫פוהק מתיבי נפל וכו הא דלא‬ ‫’‬ ‫י‬
‫כירושליש ממילא נתבג־לה טענהו‪-‬ו־ק־ק לומר יגער‬ ‫כל ‪ 7‬אמחניתין דקתט אפי' נח‪ :‬כרוך ע״ע לא יפבוק‬
‫ס' כך מפד שאמצע אותיות שטן עולה כ״ושהסחשכק‬ ‫דאכשי לומד שלוחי מצוה אינן ט־ין ־הוא עיהק‬
‫הוי״ה וניונת כפסוק ה' שכך הוא יגער כך‪-‬וזסו כוונת‬ ‫כתפלה אכל אר״שפריך שפיר ועיקלה'מ״ק!"לעיי״ש;‬
‫הפסוק הס כל כשד מפני ה' חע"פ שקנס או־ס כשבני‬ ‫* ‪ Du‬ע ״ ב חמר ר”ח הכל כי־י שמיס חק מיראת‬
‫מפני שניעוי ממעק קדשו והקרש מפקיע מירי ־שעכוד‬ ‫שמים רכתיב ועתה ישראל מה ה'אלהיד‬ ‫‪-‬‬
‫השטן כאמור• וזהי אתי שקבל ^נו ונתכפר עונו דאל״כ‬ ‫שואל מעמך כי אה ליראה והק׳כגמ' אטו ידאהמילתא‬
‫אין ט״מ ולפ״י יש חבוט הקבראף כירושליש לכד מי שמת‬ ‫ווטרתי היא והכתיב יראת ה' הית אוצרו■ וכלא ר״ח לא‬
‫ע״ש אחר שעה חמישית כמ׳יש כאד״י זלכ׳יה כתחלת‬ ‫תקשה קראי הדדי ראכ״ל הא דאמי קיא כי אס ליר־ה‬
‫ק'הכינות ועיין י לה' כתי כהונה ז׳ל שעמד ע״ז‬ ‫הוא פירושו עשיית המצוות כמש״ה ייא את • ה' ׳וסור‬
‫עיין שם ;‬ ‫מרע דהיינו עשיית המצוות שהיא מצוק עשה וסור מרע‬
‫אמד י״א ע׳ה אינה חייה שנאמר כי טל‬ ‫שם ע״ב‬ ‫היא מל”ת והיינו רא״ק כי אס ליראה‪ :‬דחפי' מצוהקלס‬
‫אורות טלק* מי שיש כו טל תורה טל‬ ‫י כמאמר י״י אפי' מנוה קלה זוכה כה לח”ה ככח וכתנאי‬
‫אורה מתייסו מי שאין כו טל תהיה אק טל אורה מחייהו‬ ‫שתהיה ככל לנו וע׳״י זס יחשוב לו לשמיר אק מציות ה‬
‫ע^כ־כ^לדדדיש לידכקט רןורוח־לשון רכים כשני טללים‬ ‫כ‪1‬ו קייס כל המצוות כלן אכל ד״ק דאמר רהויא יראת‬
‫הכתוב מרכר־שהוא טל קורה שהיא נקדאקאור■ ולכאו'‬ ‫ה' ממש שסיאלא כשמיס וא״ס קתמי שהיא זוטרתיחללו‬
‫ק' ראמדיק כל הקולא ק״ש ערכית ושחיית ‪.‬הוי מקיים‬ ‫‪: ,‬‬ ‫‪ . . .‬מק'‪.‬שפיר‪ :‬״‬ ‫‪, .‬‬
‫והגית כו יומם ולילה וא״ב חפ' ע״ה שקורא ק״ש יש כו‬
‫מל תורה• ונראהדר״י דייק מלשון טל להורות לט שהוא‬
‫ת״ס ממש והוא דכריאת אדם הוא כל״ב נתיבות הנמס‬ ‫מסכת יומא פרק ׳טמיגי_ ‪,‬‬ ‫’‬
‫כידוע ליודעי חן וא׳כ כל אדם יש לו לב נ״ח וכששיבר‬ ‫ע ׳ ה ‪ N"V‬ג ם ' דאגה כלב איש ישיחנה‬
‫מרע״ס הלוחית עשה כ־כ״ה טיבה לישראל שה־יתיות‬ ‫חר אמי ישיחנה מדעתו‬ ‫^‬
‫פורחות כאויר כ ה שישתכלו ישראל כאותיות ויטלו כל‬ ‫וחד אמר ישיתנס לאתריה• ונ״לדלא פליגידמ״ד ישיתנה‬
‫אתר‬
‫א‬
‫יגל‬ ‫לימוטים על ‪rn‬־‪D‬‬ ‫אברהם‬
‫^‬ ‫הקשס‬ ‫מזה כלום יל ‪p‬‬ ‫ידע‬ ‫לא‬ ‫ייסף‬ ‫‪•wi‬־ כפי כחינתו הראוי לו ועי״ו קונה כחי' אח־תועס‬
‫שהקשה ‪:‬‬ ‫הלב נ״ח הוי ל״ג וזה כונת ד׳ה ע״ה שאמי גל עינו‬
‫והביטה נפלאוח מחוריזיך יראה שע״י שהביטו עיני■‬
‫מאמרי ‪Vn‬‬ ‫כיזותיוק כשבית הלוקוח קניחי בחינה אחית והיו לי‬
‫נל כחי' עס הל"כ נ״ח ועי"ז יש לי פלאות מחודקיך •‬
‫א מ ר ן רז״ל ס' לרה לנל אדם ארכע אייות לת־־ח‬ ‫חה כונת ירמיה הנכיא ע״ס שאמר במגלת איכה פלגי‬
‫מיל ל־בו כמלוא עיניו• נ״ל דכינתס כוא‬ ‫מיש יידו עיני על לא שמיי חויחין דלנאייה קפה‬
‫משוס דלשק לרה שילוה שם הרה עם ההילך לשמרן‬ ‫הל׳ל על לא שמיתי תודהיז‪-‬אלאמיכי על ע״ה שלא‬
‫כדרך ולכך לבל אדם ד'אמות כמלד ד' אותיות שסהרה‬ ‫נתן לב ליאות כבחינת האויות לזכית ולקנות לעצמו‬
‫כשוט ולח״ח כנגד חשבוני דהיינו חכה׳יזלד כה' עולה‬ ‫איחה כחיי שהביטו העיניס כשבית הלוחוקוע׳זקאמר‬
‫ן' והכה וי׳ו בה'עולה ל' סך ככל עולהשמניס כחשנק‬ ‫לא שמרו חו־חץי וא״ב הת״חיש לו ל״ג בחינות ועתהששה‬
‫מיל וליבו יכלול הייה ואדם שעולה צ״א כחשכא‬ ‫‪I-‬‬
‫‪.‬‬ ‫כמלא ‪:‬‬ ‫‪■ ,‬‬ ‫נוכלית של חכמה ולפ י יייש שפיר מי שיש בו טל תורה‬
‫א * ח א כהדר אליה רכה אליהו חד אמר מכני‬ ‫ולפי זה שפיר אמר ר' ^יעזד ימצא להש רפואה על ידי‬
‫נפתלי וחד אמד מבני ראיכן אדהכי אד‪,‬א‬ ‫שמהנה תלמיי חכם מנכסיו רובן על פי מה שאמרו‬
‫אליהו ח״ל במאי עהיקקו אמיו ליה בהדך אמד להו‬ ‫שהמהנה לתלמיד חכם זוכה ויושב במחיצתו כעולם‬
‫מכני רחל אני והק' יהא מר כהן הוא • וק' מעיקרא‬ ‫הכא ומלמדו התויה וא"כ כשעת החחיה ככר הוא‬
‫אמתי לא תקשה להו דח״א מכני נפסלי וח״א מכני‬ ‫ת״ח ‪:‬‬
‫דאוכן יהא כהן הוא‪-‬ונ״ל לדידהו ל״קדהס אומדים על‬
‫אמו מכני נפתלי או מכני ראובן אכל אביו מלוי אכל‬ ‫בסבת נדה‬ ‫'‬
‫כשאמר להם מכני רחל ולא קאמי מכני יוסף או מכני‬
‫בנימין משמע דאתי מקרוירהו אביו מיוסף ואמו‬ ‫דו■ ל ״ א ע ״ ב שאלי תלמידיו לר״ש מפני‬
‫מבנימין או להפך וע״ז קשיא לתו והא מר כהן‬ ‫מה יולדת מביאה קיכן א׳ל מפני‬
‫הוא ‪:‬‬ ‫שכשעה שכודעה לילד קיפצה ונשבעת שלא תז־קקעור‬
‫לכעלה • ושמעתי מהיב יצחק פינטו נייו שהק' תכמי‬
‫ז׳ ל‬ ‫ליטונות הרדב׳ז‬ ‫מדאנש מהא יאמר ר״ש גופיה מפני מה מילה נחנה‬
‫כשמיני שיהיו אביו ואמי שמחים • ולפי דכריו ח״א‬
‫הידכ״ז ז״ל בחסיכית סי' לאם אמד אחי‬ ‫כתב‬ ‫להזיק־ לבעלה עי אקר מלאת שתביא קי ק ואיך אפשר‬
‫לחכיו הר היה כממזר והשיב צו חכיו חחס‬ ‫להזדקק כשמיני• ונ״ל דבויאי השבועה לא חלה כלל‬
‫ממזי פטור ימז לדכד אמרוישיאל כסדום היינו והשיב‬ ‫מפני שהיא משיעית לבעלה אכל מפני שבועה שוא‬
‫להם קציני סייס • והקשה היב קהלת יעקב ז״ל וצריך‬ ‫תביא ק־כן ולהקל עליה חס רחמנא בקיק יולד־ עילה‬
‫עיון מהא דאמיי חל יפתח ארס פיו לשטן עיין שם‬ ‫לשניהם והכי איחא ככ־יתית דף כ״ו שתי' הש״ס לר׳ש‬
‫ואפשר דאי מפח דאל יפתח פיו הל״ל להם בקציני‬ ‫דעיקי הקיכן לא כשכיל החטא אלא לשיויי כק־שיס •‬
‫סדום כמי שפתחו הם ומדאמר להם סדום משמע דנן‬ ‫אכל רש״י פי' שס משוס ינדכפד החטא כצער לידה‬
‫‪.‬‬ ‫היא המרה ‪ :‬׳‬ ‫ועיין כמס'סוטה דף ט״ו• וקשה והא אמי ר״ש משוס‬
‫כ ת ב הדדב״זז״לסי׳תרנ־כיז״ל וא׳׳ח כיון שהוא‬ ‫רנשכער! והא נחכפי כצעי ועוד הדי מצויה פרוסה‬
‫אשיר מאי קמ״ל כי קפיא וי״ל שאס יכוא‬ ‫על כל התייה בעצב חלדי כניס■ וראיתי כזוהי הק' ח״ג‬
‫כקי שאמד אס היו נוסניס כה רכש סיס ריחו חזת‬ ‫דף ק״ט כי"מ דחשיב מנין המציית מצוה י״ב חשיב‬
‫אומרים נכר קדמךכ״ק עפ״ל‪-‬ולא הכנתי דכדיו שהתי‬ ‫קרכן יילית כיוס שמיני ומציה ן' חשיב ק־בן יולדת‬
‫אינו מעין הקו' דכיון דהתייה אסיה חוקו בודאי הם‬ ‫סתם והקשה לגניייי׳א ז״ל בהגהותיו תימה איך מנה‬
‫יכוא כקי שאסר שהוא טוב לקטורת אין שומעין לו ניון‬ ‫קיכן יילדח לשנים וג״נ חמה על קיכן חטאת שמנה‬
‫רהתויה אשיר• איתי אכל אם הקו' היא דמנא ידע ראם‬ ‫איתי לשנים ע׳יש־וגכי חטא־ אפ״לילעיל מייריכמטאת‬
‫נק; כה רכש אין אדם יכול לעמוד מפני ריחה כיון‬ ‫של צכוי וכאן מיידי כחטאת של יחיד במבואר כלשוט•‬
‫רהוא אהוד יביא התי' על נכון דאה יכוא כדך ובר‬ ‫אכל גבי ייליח קשה ומה גם כיום שמיני מאן דכר‬
‫והתוה' כמס' כייחית דף ה' ע"כ ד׳ה אס הכיאו הפיחו‬ ‫שמיה דלא שייך להביא קיכן כי אם אחי מלאת כמה‬
‫מח” כ וז״ל דכש אין לי אלא שאין הרכש יפה לה מניין‬ ‫שכתב ‪-‬כסדיא בקרא • אשר על כן אפשר לייחק‬
‫לרפיח הקטורק‪.‬שהפטמיס חומריה שהדכש יפה לס ונו'‬ ‫רסכידא ליה לדכי שמעון משוס דנשכעת מביאה קרבן‬
‫עיין שה • אמנה לעד״ן דכי קפרא ס״ל כרכי‬ ‫משוס שכועת כטוי ולכך תביא כיוס שמיני כ מ‬
‫אלעזר דס״ל י דאף ‪.‬ערוכו כלאו מדכקיכ כי כל כמו‬ ‫שתזיקק ליל שמיני שיהיו שמחים וכן הדין גבי‬
‫שמפורש כפשחיה כפי כל שעה עיין שה וזכורני שאחי*‬ ‫מצויע שמותי לשמש כליל שמיני וכיום שמיני יכיא‬
‫זמן‪.‬ןאיתי שכןכתכו התיס' ז”ל ושכחתי איזהו מקומן ‪:‬‬ ‫קדגן כי קסיתה קכלס כידס כזמן המקדש אכל רב‬
‫יגל‬ ‫חידדםי תנ׳ך‬ ‫אברהם‬
‫‪3‬רשת בראשית‬
‫ומה שהרגם אנקלום והלק חנוך כדמלחא דה' פוא יחי‬ ‫ה' אלפים אח האי® ע פי ״ז ראדמה פ״ב•‬
‫דככי אמודלעיל• ונראה עפ״י ׳מ׳ש רז׳ל כזמן שהחי‬ ‫לכאורה ק' למה צדין לומי על עסי שהוא‬ ‫‪:‬‬
‫אינודאוי הקכ״ה נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם ופירשו‬ ‫‪»,‬ן מאדמה מי לא ידע דעפל הוא מ; האדמה •ואכ״ל‬
‫כזיהד על פשו־ להנחס על כניה כי אינני היא עלימוד‬ ‫מסוס דוייצר הוא כשני יוח; לומר חנ ה האדם לשני‬
‫זו׳ן ולכך אמר הכחוב פיק שנתבקש כישיבה של מעלה‬ ‫יצירות ומפיש משום דכחאחו הוא מן העפר דהוא‬
‫קודם זמט ידעינן שאיט כיחיד וכודאי נשמתי עולה‬ ‫עילם העשיהוכשכיל שהוא מן האדמה שהיה אקישת!‬
‫׳‬ ‫למעלה להיות מ״ן לזו״ן ׳י י‬ ‫העשיה חתרה להיות יצירה לכן זכו האדם לשתי‬
‫יצירות ‪■ :‬‬ ‫■‬
‫פרשת נח‬ ‫ו ח ר א האשה כי כוכ ה ^ למאכל וכי תאוה הוא‬
‫לעינים ונחמד הען להשכיל־ ו־שה מנא‬
‫א ל ה“ תילריה נח נח • יש לסאול מהו הכפל שאמי •‬ ‫■ידעה אלו התואייס ומה שפירש״י ז״ל האמינה לדכרי‬
‫דדאס סיס כעולס ג' סיני תילדית ■אחד כגוף‬ ‫•מנחש אלו החותרים לא ההכיו כדכדיויואפסדכ־ילאמת'‬
‫ואחד כממק ואחד כתודס ולכך אמד הכתוכ המוכחלי‬ ‫אצלה טענת הנחש שאמר לה לא צוה הי״ת כי אם על‬
‫שבהם הוא נח והנן תילדית הה פסוליס ולכך אמד אלה‬ ‫הען ולא על הפח לכך אכלה מן ה ^ חצי זית כיון‬
‫קולחת נח ואח״ז אחד מהו נס הוא איש צ־יק שהם‬ ‫שאין אשוי אלא ככזיה כ־משמע מלשון אכילה שהיא‬
‫תולדות חידושי התי־ה שהם העיקר שמוליכיש איתי אחד‬ ‫בכזיח וכשיאתה שיש כו אלו התואחם האמינה לדכח‬
‫מיתתי לעולה הנצחי שזכה י־יאה חי העולמיש • והולך‬ ‫הכחש שאמי לה לא צוה השי״ת כי אס על העז ולא על‬
‫ומכאי הכתוש ששארהתולדיתהש פחותים שלאישינולא‬ ‫הפח ולכך לקחו מפחו ואכלה ואפילו כני הענישה‬
‫כהש להצילו מהעונש דאס תולדות הממין לא יועיל‬ ‫השם יחכ^ מכיק שאמי לא תאכל ממט משמע אפילו‬
‫לו כיום עכיה כעת מיתתי תמיי היא כארגז'שלהש‬ ‫מקצתו וכמ״ש כמסכת ‪,‬חמורה דף י״ר מקצתו מנין‬
‫שלא יתנדנד ממקומו גם חולדות הכנים מוליכין אותו‬ ‫חלמור לומד ואשה לא חתנו מהם • ואפשר דכאי ממנו‬
‫לקי ‪ r‬ותח׳יז יחזרו לתק דיריתס • אכל את האלהים‬ ‫אתא למלת־ה לאסור כל דאתי מחמתיה וכמו שדרש רכ‬
‫התהלך נס שהוא הצדקות והתייהשהש מג; וצינה להצילו‬ ‫אשי כירמוח כפרק הערל דף ע״דנכי ולא נתתי ממנו‬
‫׳‬ ‫מכל דע ולהכיאו ע־ מקוש השכינה ;‬ ‫למת ע״ש והיינו דהשיכ לפס השי׳ת כלא צויתיך ומעז ‪,‬‬
‫יפת אלהיש ליפת וישכן כאהלישס־נראהמפניי‬ ‫הרעת צא תאכל ממנו ייצה דהלכה כרע אשי דממנו כל‬
‫י שימע שאם י^אל לא היו עושים רצוני של‬ ‫■‬ ‫■ י‬ ‫דאתי מניה ; ־‬ ‫‪.‬‬
‫מקוש ב״ס השפע לא ירד כי הס לצורך ז״א אכל לא ירד‬ ‫ואכל וחי לעולס •יש להקשוחוכי ח״ו עינודעה‬
‫חלק ה"מ פיק שאין לה מה ליתן שישראל אינש י‪-‬אוים‬ ‫כמה שיחיה הארס לעולס • ונראה לטוכתו של‬ ‫‪.‬‬
‫לזה וכמבואר כזוסר כפ׳ סאזינו ע''פ שחת לו ופו ע׳ש‬ ‫אדם נחכון ע'פ מ״ש כגמיח כד סליק ד׳׳מ מספרא‬
‫לכך פא נח להתפלל יפת חלהיש שהיא הכינה יפת שהות‬ ‫דאיוכ הוא אמי סיף כהמה לשחיטה סוף א־ס למית‬
‫דיכוי השפע שהוא ז׳א כלי שישכון באשלי שם שהיא‬ ‫והכל למיתה הס עומחס וכתכו המפרשים זיל דר"מ‬
‫■■‬ ‫המלכוד‪: ,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫בא להורות דהמיתה היא טוכה לאדם חוכה לראותפני‬
‫אלהיס חיים ודר\ה מכהמה רע׳י השחיטה זוכה לכעל‬
‫פרשת לך לך‬ ‫חי מדכי • ונ״ל ידקדקו כי מסיום ר'מ הפ*א דאייכ‬
‫יאף כעה״ז ע׳׳י הצרה שעכדה עליו נתן לו הי״חטוכה‬
‫‪ 1‬ש ד י אשת אפרש לא ילדה לו ולו יכו' • יש לרמויז‬ ‫כפליים ומינה למד דאף המיתה ע״י הצער שלה ניתן‬
‫הפסוקים על המקריסשאייעו לה׳׳תש־זמיננו‬ ‫השי׳׳ת לאים שכרו כפליים לעה” כ ‪ -‬והיינו דקאמר וחי‬
‫שסם ענייםמכלובלואקאישלחוש ולהחזי־ כתירחש ויהיו‬ ‫לעולם ושוכ איט זוכה למחיצה למעלה לפני ל‬
‫בטילים מח״ת לחזר אחי מזוניתס • לנ"כ באה הנשמא‬ ‫כ״ה נ‬
‫ליען לנוף לומד לו שיש לייתי הפליטה מהנדוניא שליי‬ ‫תהימקזימיסתכאקיןמנחהלה׳‪-‬ולכאוד'‬ ‫מן ך‬
‫קחס נא ויהיו לן למעזור בניס או ג' שעית ביוש לשאת‬ ‫קשה מה עלם כיעתו של קין להכיא‬
‫ולחת כהס כדרך כל התק יהי״ת יתן לך מזונותיך כהם‬ ‫מנחה לה' • ונראה משוס כשילדה חוה אח קין חמיה‬
‫ואת״כ חשב על לימודך כצי שוש טילה ותהיה סיר ^‬ ‫קניתי איש אח ה' דהיינו שנראה אוחו שיאים עוכד ה'‬
‫שלימה • וזוהי כוונת הפשיקיש ותאמר שיי חל אכרם‬ ‫מנעומו וקין עלה כדעתו כיק דאינא מאןדאמדכגמ'‬
‫דהיינו הנשמה אל הגוף הנה נא עצרני ה' מליח דהייט‬ ‫אשרי מי שמחגכד על יצח כאיש אס כן יש לו חיקק‬
‫החידושים של החידה כא נא אל שפחתי שהיא כיכודה‬ ‫לסוף ימים שיחזור אל ה' ולכך אמררהי מקן ימיסויכא‬
‫שכן שפחה גמהפר קטן עילה פגי' עכידס אולי אכנה‬ ‫קק מנחה לה' הכיא קדכן שיתכפר לו על מה שעשה‬
‫ממנה ויזמץ לך השי"ח דיות כזמן מועט כדי שחשב על‬ ‫זיחזור לעכוד ה' כמו שאמיה אמו• אכל היל אחיו ס׳ל‬
‫למודך כדעת שלימה יתחדש חידושים כתורה שהיא פ״ו‬ ‫דהעיקי שיעשסתשוכה כעודואישדשמא לאיהיה יכולת‬
‫כתירה כיין שאתה כן עשל שנים למשנה • וזהו כאמר‬ ‫• כידו לעשית חשוכה יימוס רשע ולכך אמ׳שהייאמככורות‬
‫הפסיק מקן עשר בניס לשבח אכיש • וכששמע לקולה‬ ‫צאני להורות שיעשה תשוכה כעידו ילד ‪:‬‬ ‫■‬
‫והלך לשוק לעסוק כפדקמטיא עמר ש״מ לנגדייהדציח‬ ‫י}{‪ £3‬ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח איתי‬
‫לו דיות עצום וע״י זה נתן כרעתו ליכטל מתורתי כסו‬ ‫אלהים• הנסהפסוק הזהכפול ומכופלמעיקרא‬ ‫■‬
‫חרש ימים ע י שיריית הרכה יהתר דושב ' וצימ‪ -‬רירלניא‬ ‫אמי ויתהלך תנוך אח האלהיס רצוני הוא שלקח אואז‬
‫שלימה מה עשה ה'מ בכל יום ויום המצי^■ שלח כדרך‬ ‫חלהיס מהו שאמר עוד ואינט כי לקח חיתי אצהיס •‬
‫הטכע‬
‫ינל‬ ‫חידושי תנ״ך‬ ‫אברהם‬
‫כשביל כנו אס חני אומר לו שישחוט אותו סיה שוקעו ‪.‬‬ ‫הטיעי עי שביטל חידתו מכל ו ״ יי(ז מה שהיחס‬
‫׳ויש לשאול דהמעשה היה כזמן שנמל אוחו ועכשיו ‪pij‬‬ ‫שפחה חי־ה להייח גבית • וע״ז אמי הפסיק וחיה ני‬
‫אמי אחי סמוך ונראה דקייט‬
‫יסייע‬ ‫ואיך חמו‬
‫יצחק כן ל״י שנה וחיך‬ ‫היתה וסקל גכיחה כעיניה ותיא ■עס י' איחיית ני'‬
‫אחר דכייו של שטן והוא לא קטרג כי אש כזה הזע‪.‬‬ ‫ככיתה עס הכולל ע״ישהיתה כממון ועשתהפ״ו חיצונית‬
‫ל׳׳י שכה שחשב השטן אש היה הקנ׳ה‬ ‫שהיה יצחק כן‪-V .‬׳‪.‬‬ ‫•ואו חמיה לו הנשמה חמשי עליך אנכי נתחי שפחתי‬
‫גויי עליו לשוחטו כויאי יצחק היה הורג חת אכיווהו‪5‬ן‬ ‫כחקך אני שנחתי לך‪ .‬מסניוניא שלי כיי להיויח דכד‬
‫לא ידע שיצחק היה מכבד אח אכיו ושי למשמעתו ואפי'‬ ‫יוש כיימי יחשב על לימירך יתעשה חידישיס כתייס‬
‫להויגויויהו שלא אמיוהאלהיש נסה את יצחק דלקו‬ ‫כממון ושכחתני‬ ‫זשיוש‪.‬כלכת חחי‪,‬יצה’ר ועשית‬
‫חידוש כיון שהקכ״ה אמי לו כודאי שיעשה רצונו קני‬ ‫מכל וכל אחי ‪.‬שתלך כעוה״כ ריקש מה תיכר וסח‬
‫החידוש הוא שהתיר •עצמו למיהה לעשות ככוד האב ‪.‬‬ ‫יזצטיק• ויה אומרו ישפוט ה' ניני יכינך• וכששמע הגוף‬
‫ועוד י״ל ע' פ מ״ש הרכ הלכות קטנות י״ל על ק‬ ‫אלו ה־כמש חיי כתשוכה והחזיר הממון למקומו ואמר‬
‫מעשה כאחי שהתיר עצמו למיתה על חכייו שלא יפה‬ ‫לה הנה שפחתך יכיך וגייש העכורה וחזי וישב לו על‬
‫עשה מפני שעכרעמ״ש כחויהואהכת לרעך נמוך נמו‬ ‫לימויו בכיאשינה ואי השי״ת שלח לו מלאך שהיאיצ״נף‬
‫שאתה יש לך צער על פרייתך ממנו כך חכירך יש לו צער‬ ‫נכיתך והתעני החח ידיה‬
‫‪.‬‬ ‫ואמי לה להעכויה שוני אל‬
‫נ' כ ולכך נסה לאכרהש להיכית שניו לגודל צערו על‬ ‫לומר שתמציא לו ממון דכי יום כיומו שתהיה תויקו‬
‫פרידתי ממנו ‪:‬‬ ‫קכע והמלאכה תהיה טפלה אליה ‪:‬‬
‫‪I-‬‬
‫ויאמר אלהיס יראה לו השה לעולה כני• יש לי‬
‫למה חמר אלהיש יראה לו ולא אמר אלהיס‬ ‫‪,‬‬ ‫י‬ ‫פרשת וירא‬
‫אמדלי •ויראה לפי שטען יצחק ואמר לאכיו ויאתראכי‬
‫רצונו לימי אתה אכי יתיך יתכן היחמנות שלך כשאתה‬ ‫■יזי יש חמשיש ;־יקיש וכו • יש לדקיק מאי רעתיס‬‫אול‬
‫הורגני עכשיו יאמרו העולש שאניכאתי מחכימלך ולבך‬ ‫דאביהם ‪ :‬נ״ה להתחיל למניח מנין חמשיש‬
‫השיב לו אכיו אלהיש יראה לו‪.‬השה לעולה דקי״ל דחפי'‬ ‫יתח״כ חיסי עש־ה עשיה מ׳יט צא חיס־ חמשה חמשה‬
‫נדמה פשול לקיכן ופשאמי לי הקכ״ה הק־כ לי יצחק‬ ‫כדמעיקדא־ועודמ׳יט מעיקרא לא התחיל למנות אלא‬
‫לעולה בוראי ידעו העולש שאתה כני ולא ממזר וח 'נ‬ ‫חמשיש‪-‬ועוימ״ט כשהגיע צמנין עשרה לא חיס* עו;‬
‫אתה ראוי לקרבן ‪:‬‬ ‫י‬ ‫חמשה־ונ״לדאאעיהמעיקדאהתחיצצמנוח חמשישכנגד‬
‫ו י ש ב אפרש אל נעריו ואע״ג דלעיל א״ל ונשובה‬ ‫הכת' שהוא כלול מ״ה פ‪-‬צופיש וכל פיציף כלול מעשר‬
‫אליכס והבטיחש שישיב עמו יצחק • כיון‬ ‫‪.‬‬ ‫שחש חמש־ש שהיה רחמיש גמוריש וחח כ חיסר חמשה‬
‫שככיא עמו עורו של איל שהקייכ תמיית יצחק שהוא‬ ‫כצגרהדעח‬ ‫לכד כ;‪4‬ז‬
‫עלתמשה צכד‬
‫•המשפי עצתמשה‬
‫כוויתו ר\א שיעמו־המשפי‬
‫של המקייב היי כאלו יצתק שב עמו מה לי הוא מס לי‬ ‫שהוא שורש ה' קציוח • וכשהשיכ לוהי״ת אש אמצא‬
‫קמה־תו והאיל נהעכיה בו כשמ‪-‬ת יצחק אע״ה מסטרא‬ ‫ארכעיש וחמשה מיה ידע דלא מהני זכית חמשה לכד‬
‫דנוקכא וקרב קמורקו ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫ולכך כשהגיע לעשיה לא אמר פלוש ואח'פ מספר‬
‫הרכעיש כנג־ חו״כ ותו״מ ואחיכ מכפר עשריש כנגד‬
‫פרשת תולדות‬ ‫קו"מ ואח״נ מסב' עשיה כנגד המלכיח שהיא כלולה‬
‫מעש־ שהיא כחי' הגכוייח ואין מקמתק הדין חלה‬
‫ו ת א מ ר א״כ למה זה אנכג ותלך ל־רש אתיה' •‬ ‫כשוישו כיכיח עש־ה צדיקיש‪-‬דיהומ״ש דהע״ר‪ .‬כחהלים‬
‫נראה כשראתה עשו מפרכס לצאת ראשק‬ ‫־‬ ‫שלח מלך ויתירהו מושל עמיש ויפתחהו ‪ -‬מושל עמיס‬
‫א"כ מחוייב יעקב כככודו כ־רישינן ככל אה אביך‬ ‫ויפתחהו י״ל המלכות שהוא מושל עמים יכירו לפעול‬
‫ליכית אשת אכיך ואת אמך ליכית אסיך הגדול וכיון‬ ‫הרין היא יתיר ייפהת דהיינו שיהפיך מ־ת ה־ין למית‬
‫מ״ש שהיה שמעון ' תעמסוני‬‫‪.............‬‬
‫למה ילי חייס• אכלצפי‬
‫שכן י‬ ‫•היסמיש • וזוהי ג״נ כוונת המשורר תחוש פי שטן ואל‬
‫רוישכל אחין שבתיי' יכיקשהגיע לאת ה'אלהיך תירא פירש‬ ‫ישטין עלינו זעיש בו יייוס ו־עמור מלץ טוכ וכו־‬
‫ער שכח ר״ע ולמד א־ ה' אלתיך תירא לרכיח ת׳יח‬ ‫יהוצ צ והעמד־ מלץ טוב כיון שמ‪-‬כר לנוכח נמו‬
‫ולפ׳יז אדרבא עשו חחוייכ ככפור יעקב שהוא ת׳ח‬ ‫שחמ־ תתיש פי שטן וני' אלא‪,‬כוו‪:‬תו הוא שבעל הרין‬
‫והיקש כבודם לככור ־המקום ■וי״שוחלך לדא־וש חת ה'‬ ‫כעצמו הוא יחוור דחמיש רעמורמלץ טוב לצדקנו ‪:‬‬
‫כ^ין עם מי יהשיב לה ורב יעכיר צעיר דהיינו דדרשי'‬ ‫ולא ידע נשכבה ובקומה • כתב האר״י ז״ל כל‬
‫פר׳יע שעשו אעפ״י שהוא גליל ליחוייכ ככפור יעקב‬ ‫מקוש שהטילה תויה אית יתירה משש הוי׳יה‬
‫אע׳ה שהוא ה״ח ‪:‬‬ ‫'‬ ‫כ״ה קרע שיש כו צי קיושה ולכך הכא כמואביה שיצא‬
‫וימצא כשנה ההיא מאה שעריה וכו' ויהי לו‬ ‫ממנר‪ .‬רהע״ה הטל וי״י יתייה כמלה וכקומה • ועפ״ז‬
‫מקנהצאןומקנהכקי־וכו׳רקכאוכופלשתיס•‬ ‫‪..‬‬ ‫■‬ ‫פירש ה־כ נהם פי ז׳ל פשוק הנאמר כרית כטרוש יכיר‬
‫יש לי‪-‬קרק מי זוטר הכיכה שמצא מאהשעריס שהוא‬ ‫חיש את העהו כחוב יי׳יו יחידה כמלת כטמס להורות‬
‫חץ מף‪.‬סטכע כמ׳יש רי״ל מאי שנא דלא נתקנאו כי‬ ‫שרוח הקרש חמיה שכח העת שיצא דוד המלך לעולם■‬
‫אה כדכוי‪/‬המקנה שהוא כדיך טכע;■ ונראה ■לפי מ״ש‬ ‫שהיי הי״ת הטיל חית יי״ו יתירה כמלת והקומה כטרס‬
‫כמסכת עקכין‪;.‬ג‪5‬י אבשלום שאמר לאכיו אלכה נא‬ ‫•יכיר איש את דעהו כאותו הימן שלא יש •אנשים כי אם‬
‫לחכרון ואשלם לכרי‪1‬ר‪.‬ק' כגמרא ישי יש מיכח בחכיץ‬ ‫ליט ובנותיו ובודאי שכח העת של הקדושה נ‬ ‫•‬
‫וחי'כגמ'מפני’שחכרון אינה ראויה ■לידיעה ממילא‬ ‫ויהי אח־ הרכריס האלה •אמרו כילקוט אחר‬
‫שמן קניינה וביה מוכן שהמקיס שהיא יאר לימעה הין‬ ‫דבריו של שטן שקטיג עליו כיוס קגמל את‬ ‫‪.‬‬
‫המקנה גרל שש • ולפך פשיאו פלשחיה שהיו לו ‪-‬מאה‬ ‫•צחק אמר מכל מה שעשה לבנו לא סתייכ לפנץ תור‬
‫שעמם ויש לו מקנה רב ראו גודל הנה העצום‪ -‬שהם‬ ‫אי גוזל והשיג הקכ״ה כלושנל‪.‬הכפור שעשה הלס‬
‫‪ .‬הפכיים‬
‫■יגד‬ ‫חידושי תג״ך‬ ‫אברהם‬
‫שהמלאכים למעלה אינם מבינים גלשק חרגוס ולכן‬ ‫וזפכייס ולכן כח־נאו והיינו נמי טסמכה החור'והיה אס‬
‫היקה מחשבתו לעכור זה הפרית שכיח עם יעקב‬ ‫שמועואסכת דג^ ואכ״ה ונתחי עטכ כשדךצכהמתן‬
‫ולכן קיא אוקו כלשון ת־גוס שלא יכין איהו השר שלו‬ ‫‪,-‬‬ ‫•שהוא שלא כדרך טבע ‪:‬‬
‫ואינו נענש• עליו וכש־אה שנתחכם־ יעקב וקראו‬ ‫א ם חעשועמט יעה כאשי לא נגעכוך וכו'־ יש‬
‫נלשין הקודש אז גם לכן הויה וקראו כלשון הקו'‬ ‫לד־־ק כיא שלא נגעו כי מהיכא חיתי שיעשו‬
‫•‬ ‫כמ״ש דאמר לכן הגל הזה עד ‪:‬‬ ‫להם רעה ועה־ אומרם עשינו עמך ‪ p‬טוב כיו! שהוא‬
‫טוב מהו המיעוט שבו■ וניאה ע"פ מה שאמרו ח״ל‬
‫פרשת דשלח‬ ‫דהעושה לוייה לחשיו לא יאמר לו לך כשלום אלא לך‬
‫כשלום‪ r‬י‪• 1‬׳‬
‫ולכך‬ ‫לך ר^^י‬
‫‪;, - p i j j‬״‪ V‬ויד‬ ‫לשלוש ‪ p c j ,‬לקן‬
‫חמור וכו' שנס בט חשקה נפשו ככתכם‬ ‫וידבר‬ ‫המרו לו דאו ראינו ני היה ה'ע ‪,‬ך ני העושה לוייס‬
‫חנו וכו' י״ח חשתה נפשו ככחכר חט‬ ‫לחשירו כונחו ל־ב־ עמו איכעה איתיית הדה כ״ה‬
‫נפש חטה ‪ .‬ן' תדדיון כמ״ש האר״י זציק״ל שהיתם‬ ‫לעזור אוחו כ־־ך וא"כ אם תעשה עמנו רעה כאשד‬
‫־‬ ‫מעורכת עם הק״ל שהוא שכה ‪:‬‬ ‫לא ננענוך ני אס כבה ונאשי עשיט עמך רק טוב‬
‫ו י ק ב ר ו איתי עשו ויעקב כטו כאה התודה ללמד‬ ‫שהוא ונשלחך בשלום ולא אמרנו לך לך לשלום אכל‬
‫ד ע ^ עומד כמית‪.‬ולא למד מישמעאל‬ ‫י‬ ‫עתה כרוך ה' שראינו שהיה ה' עמך ואז ילהק אשינו‬
‫שחור כחשופה והקים יצחק לו לפי^ לא‪,‬זכה לקטתן‬ ‫ע״ה שלחם מאתו כשלום כמש״ה וילכו מאתו בשלום•‬
‫עצמו‪:‬‬ ‫שמעתי מפי אבא מאריז״ל כחישפות נפך משלי‪:‬‬
‫וי ת ל לך האלהיס מטל השמים ומשמני האק ורב דנן‬
‫פרשת וישב‬ ‫י ותירוש■ איכא למי־ק כאמדו ורוב דגן ותירוש‬
‫‪r‬‬ ‫היינו טל השמים ושמניהאק־עי הגשמים שיורדים מן‬
‫‪ T‬הולדות יעקב‪ :‬יוסף שכע עשיה שנה ופו ‬ ‫א^ה‬ ‫השמים השמן האין להוציא דגן ותירוש וא"כ היינו הך•‬
‫כחן רמז שיוסף הוא יסו״ד שנק ׳ טוכוהטעם‬ ‫ועוד מ״ש דנקט דגן ותירוש ותו לא ‪ -‬ונראה דיש ג'‬
‫משוס דת׳ית שהוא תמז כוי״ו וכשתכתוב ר׳ו היא‬ ‫מיני תולדות כעולם וכולם צריכים לאדם והם בנים‬
‫מולדת‪ ,‬וי׳י אסד׳ שהיא זעירא שהיא ישו״ד ביק תי״ו‬ ‫וממון ותירה ויצחק אבינו ע״ה כא לכרך את יע־כ‬
‫הגיולה היא ת״ת א״ככיון שהיא זע־רא חשכו ההוי״ה‬ ‫אביט ע״ה בשלשחן אכל רכוי הממון והכנים ממעטין‬
‫שלה הוא כמספד קטן ומיה כמ״ק עולה טוב לכך‬ ‫ממנו עסק התורה כמו שידוע לכך קאמר ויתן לך‬
‫יקיא יסוד ססוא טדבדזהו סאמדי אלס חולדות יע־כ‬ ‫מגיל השמים הם הכרם דתליא כמזלא ומשמני הארץ‬
‫שהיא ת״ת יוסף וכיון דהוא ילד סלו הוי״ו זערראוכיץ‬ ‫סוא הממו; שבא מהאדן אבל התורה רמוזה ללחם‬
‫'־‪1‬‬ ‫שהיה כן ט״ו־ מסשל״ס ז״ל‪:‬‬ ‫־■ ■‬ ‫המש״ה לכו לחמו בלחמי ושתו מיי; מסכתי הרמוז‬
‫ב י■ כן זקונים הואלוועשה לוכחונח פסיס אונקליס‬ ‫לתורה שבכתכ יתויה שכע״פ ויה ויאי צריך לכדך‬
‫חדגס זה בד חכיס הוא ליה והא דלא קאמר כי‬ ‫;•‬ ‫כרבדין וי״ש ורוב דגן ותירוש ‪:‬‬
‫כן זקן הוא לו לרמוז שיש לו שט‪ .‬חנמוח קפשט והסוד‬
‫וזהו רמז פסיסב׳תיכות סורים ד״לשעל ידי שני חכמות‬ ‫‪, -‬‬ ‫פרשת ויצא‬
‫אלו זוכה לי״ס העליון שהיא הבינ״ה ומה שאמר‬
‫כתונת פסיס לרמוז נמו הכחונה שהיא מעדנת גוף‬ ‫א ב ל יש ה׳פמקוס הזה ואנכי לא ידעתי • לרמת‬
‫הארס וכלכר שתהיה תחת הכגליס ‪ .‬כולה הא לאו‬ ‫י מ״ש בגמ' פקח כאנכי לומד אנא נפשאי‬
‫כני אינה מועלת כלום כך השני חכמות אלו צייך‬ ‫כתכית יהכית לאפיקי המלאכים ממצרנית■ לכך תמה‬
‫שחהיה חכמת ההוד נסתיח החח חכמח הפשט ואז‬ ‫יעקב כיון הקנ״ה שיכן עמנו כמקומינו א"כ לט‬
‫חכמת כסוד מעדנת הנשמה לעיה״ב ‪:‬‬ ‫העצרנית ולמר‪ .‬פתח כאנכי • ואהא קאמר וידא ויאמר‬
‫ו י ק נ א ו כו אחיו ואכיו שמי את‪.,‬ה־כד• מעיקרא‬ ‫אין זה כי אם כית אלהים אכל וזה שהיא התירה כגי'‬
‫‪ ,‬כשסיפר להס החלום ופירשוהו לו לא‬ ‫■ י‬ ‫עסק עם הכילל שער השמים וכיון שכן הם מצרנים‬
‫נתקנאו כו משוס דחלמא ח־וחיה מסחייה חבל הכא‬ ‫עם החפןכך שמעתי כתיס' נופך ‪:‬‬
‫דגמד ודאי יחקייס לכך נתקנאו בו ז‬ ‫^ ת ה ילוה אישי אלי כי ילרתי לו שלשת כנים כו' •‬
‫ו ה ב ו ר דק איןבומיס דרשורז״למיס אין נו אבל‬ ‫הטעם שאמרה דהא ילדתי לו שלושה כנים‬
‫נחסים ועקרביס יש כו והוא מדלא אמר‬ ‫י‬ ‫משום ‪-‬קי״ל א' רוצי; וניזוק שנים רוצין ואינן ניזוקו;‬
‫רק מים גם י״ת אין בו אכל נחשים ועקדכים יש כי‬ ‫אבל שלושה אינן רוצי; כלל• ולכך בשנים הראשונים היס‬
‫יסאדאמדת חויה אין כומיסלאאשמער׳דאפי׳אק כי‬ ‫צריך יעקב ליטפל עמהם ג״י שלא יהיו רוצי; כלל‬
‫מיס אפ״ה יוסף הצדיק ע״ה לא הויק יש כו מיס אפי'‬ ‫אבל עכשיו שהם שלושה אינם צריכים ליעקב כלל‪-‬ומס‬
‫אדם אסל לא יחק דאית לן דחס א־ס קרס למיס לא‬ ‫שאמדו גבי זבילון הפעם יוכלני אישי כי ילדתי לו‬
‫ייזק כמו ר' חטנא ן' דוסא דאכיי עינא דמייא נכי‬ ‫ששה כנים ■נראהלצו־ עילאה ימלל ר״ל שהשפיעהלוי׳ו‬
‫ערוד ולהוכיח השיטים ז״ל דאע״ג ראיה לן נפללנוכא‬ ‫שהוא תפארת מ; הדעת שורש שש קצות חסדים‬
‫דיש בו נחשים ועקרביס מעירי; עליי שמת דאגב‬ ‫‪ .‬שכדעת נ־י שיהא ראוי לייווג עם לאה ‪:‬‬
‫אצצא מזקי אפ״ה יוסף הצדיק לא הזיקו אותו ולא נגעו‬ ‫ו י ק ר א לו לכן יגד שה־ותא דעקב קרא‪.‬לו גלעד‬
‫כו כלל ־‪.‬‬ ‫כטעם שלכן קראו כלשק תגרוס דעקב‬ ‫י‬
‫ו ה י ה ׳•ככויב כלדחה אותו • כקכ דכי' כחיי ז״ל‬ ‫■קראו כלשון הקורש הוא ע"פ מ׳ש כזוהר הקדוש ע״פ‬
‫‪ .‬וז״ל מה כא להודיענו סהיה ואודה כמקום‬ ‫ואחשוך גם אנכי איתך מחטו לי כשאת־ למטה כטוס?‬
‫פלוני■ ויתכן לומד שככתוב הזה בקתר ומלת כויב הוא‬ ‫עושה עבירה מענישין למעלה השד שלו ע׳ש • דדוע‬
‫משפר‬ ‫^‬ ‫כ‬
‫ינד‬ ‫חידושי תנ׳ך‬ ‫אברהם‬
‫זעצום ממט הכה נתחכמה לו לעמו של יצה״טמן‪-‬‬ ‫■»‪ 5‬ג י המהחליף כשם המיוחד כוז״ו ומכם שם זה זכה‬
‫היא העצה כרבות האכילה והשתיס כמ״ש ויחיל‪,‬‬ ‫יאודה כחחומיס עכ״ל ודכמו י‪.‬או החומים • ולע״ד‬
‫וישתו ויקומו לצחק שהיא ע״ז וג"כ כתיכ וישחן‬ ‫נדחה הדכי י־וע ששם־היונא אחי שם הוי״ם רחמים‬
‫ישורקויכעט■ וזהו אומרו ויק עדימהבנית לפרעה ‪pp‬‬ ‫•ריין שכא אחד הרחמים לא כן השם היוצא מאותיות‬
‫פתים ואת רעמססשפידוש' פיתום ורעמהש דהוי האכיל'‬ ‫^ודמוק שם הר״ה הוא דין ולק עשה יאודה יחוד‬
‫וידוע שהנפש ניזוית מכרכח המזון ולזה פי' הד' כקו‬ ‫ככח השם הים שהוא רחמים שהוא על שם הפשוק‬
‫כהונה מ״ש הכתוב נפשנו יבשה חין כל בלחי אל המן‬ ‫שחמדרחם אדחמנונאם ם'על כן יכה יאודהלתאומים•‬
‫עינינו ד״ל כיק שמזון הנפש נחק מהברכות כמ׳ש‬ ‫וכעיק־ קו' נ״ל משום דהמנהג ‪ .‬שלהם הכן הא'‬
‫הכתוב כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם לין‬ ‫קורא שמו הזכר והק הב' קויחה שמי הנקבה שכן‬
‫מתרעמים ישראל על אכילת‪ .‬המן שאין כו אלא ניכה‬ ‫לגעי קרא שמו ייהודה וכאון קראה שמו אשאו והק‬
‫אחת וז״ש תכחוכ נפשנו יכשה מפני שאין כל ואן‬ ‫■הג'מן־ הראוי שיקרא שמו יאודה לכן אמר שהיה‬
‫למ״ש דז״ל דסמן יש כו טעמי' הרכס היינו דווקא‬ ‫‪-‬ככייכ ולכך קראה שמו אשקו ; ־‪.‬׳‬ ‫‪,‬‬
‫כשירד לגוף אכללעיכים אינו נד' אלא־מן כצורתו ולכן‬ ‫דמא? •י יוהף יש כו שלשלת שבא ^רמוז שאת״ל‬
‫אין כו אלא ביכה אחת • וז״ש כלתי אל המן עינינו‬ ‫׳ ־ • דאד הים יע־כ אכינו ע״ה לירד למצמ'‬
‫וכיה נ״ל כיונת הפסוק צ־יק אוכל לשובע נפשו ובע;‬ ‫גשלשלאוח של כתל וע״י יישף הצדיק שמיאן כעבירה‬
‫רשעים חחהד כוונתו היא דאם יש כסעודה נמה‬ ‫״נפהק אותו השלשלת וירד ככבוד גדיל ‪- . :‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪■.‬י■ ‪V‬‬ ‫‪.‬‬
‫מינים דצדק שכיונתו למלאת נפשו ככדכיח אוכל מכל‬
‫מין ומין אבל הדשע לח שת לכו ליאת כי אם למלאות‬ ‫_פךשת מקץ‬
‫כטנו ולק־ אם ערב לו מין א' אוכל ממט כדי שכפו‬
‫וממילא חחסד הנפש שלו מיכוי הברכות •וכיקדישיאל‬ ‫ועתה ירא פרעה וכו' נראה תה תשלום פתרון‬
‫כוונתם למלאת נפשם כנרכוק א'כ העצה של יצה״ד‬ ‫• ׳ד׳ די‪ •:‬החלום־של פרעהשתלם' עומד על היאור‬
‫'לא עלתה כידו ולכן כתיב ונחשד יענו איתו כדבוי‬ ‫לומר דכמו'שהיתוד־־דדכו להשכיע לכל העולם כן‬
‫האכילה כן ייכה וכן יפרק ע״י דכיי הברכות והייט‬ ‫פרעם יהא משפיע ולפי שאין כבודו כזה לכך אמי לו‬
‫דנחיב ויקוצו מפני כני ישראל ;‬ ‫ירא פרעה־ כיו; שעל מאמיו הוא הוי כאלו הוא‬
‫ב י כבד פה ונכד לשין אנכי כו' פי' ה' רכיט כחיי‬ ‫׳‬ ‫־ ■משפיע ‪:‬‬ ‫' ‪. .‬־■■‬
‫י״ל שהם דטלנ״ח חששד׳ין נ״ל אוחיוק הלשון‬
‫והשנים ולמה לא אף כומ׳ף מפני שאף שריפא אותו‬ ‫‪ -‬פרשת־ דגש ‪..............‬‬ ‫‪ -‬ע■‬
‫שאמר לו ואנכי אהיה עם פיך אמד לו ואני ערל שפתים‬
‫והא דלא ריפא אותיות בימ״ף כדי שיכיר חיתו פרעה‬ ‫דאמר •פדעהאליוהף לאמי■ אכין ואח^כאו‬
‫שהוא משה ;‬ ‫אליך • יש לדקדק מה כא להודיע נם‬ ‫־‬ ‫־‬
‫ו ש מ ת ם על נניכם וכטחיכם ונצלתסהחמצר־ם‬ ‫־נתינת שלום נכד אמד כשהציגם לפניו • ועוד מאי‬
‫פו'• חיכאלמידק שמלוק מאיעכידתייהו‬ ‫דקחמד‪.‬לאמד אינו מוכן •ונראה משו'דפיעה חש לכבוד‬
‫כיון דאיכא כסף וזהה וניהה משים דאיכא בלויי‬ ‫זיםן< כיון דיוכ מצדים אינם מכידים אותם כודאי‬
‫סהחכות דלא שייך לשתיל כסף תהה לכך אמר להם לשאול‬ ‫! נגכדם חיתם ואינם מככדין כמי יוסף וממילא מתבזה‬
‫בגדיש חשוכים ושמתם על כניפסוכניחיכס ונשדואי׳‬ ‫‪ :‬ייקף־ לכך צוה לו שיאמר לקמכי המלכ־ת שבאו חכיו‬
‫דלובשים בגדים יק־ים ודאי ניתנים להם כסף וזהב‬ ‫‪ :‬זאחיו כדי לככדס ושייך ש־העשת כשביל המנקות‬
‫כשאלה• וכיה נתבהר ניונת הפסוק פישת כא וישאלו‬ ‫שמביאים להם לכבוד ייהף ‪:‬‬
‫כלי כסף וכלי זהב ושמלית רלכאודה מה חידוש יש‬
‫כשמליח אחד כסף חהכ וכזה יוק פי' הפסוק רע״י‬ ‫פרשת דחי‬ ‫■‬
‫השמצות כה להם כסף חהכ‪-‬אבלרש״י ז״ל כחב דהוא‬ ‫‪,‬‬ ‫־ ‪•-‬י‬ ‫‪€‬‬ ‫‪-‬‬
‫יזשוב יוחד שכסף וזהב ר״ל למצרים מפני שכיון‬ ‫אלסים אני וכו' ר״ל כאלו אמי את‬ ‫התחת‬
‫שנותנים אותם לילדים הם מכלים אותם ואינם ראויים‬ ‫האלם־ם אנייראשהיאכניחותא‪-‬וישלפיש‬ ‫' _ ^‬
‫לסס כחזדתס לא ק כסף חהב ופי' הפסוק לא זו אף‬ ‫שהיא היתשאין התימה וכוונתו דדכר ידוע יודע תכלית‬
‫זו‪:‬‬ ‫ה־כי כי אם ה׳י לבדו נא"כ איך לעשות לכם‪ .‬גמול‬
‫נ־נזו מעשיכים שאין נו עתה וני אני יודע תכליתו‬
‫פרשת בא‬ ‫וראיה מכס אשד מכרתם איתי ופוונתכם לדעה‬
‫חשבה לטוב' ־ והרב גרשום מתושבי צפת קוכ״כ פי'‬
‫י ה י כן ה' עמכם כאשד אשלח אתכם יאת טפ‪:‬ם‬ ‫שאחי אותייח אלהים שהכמוכ״ןוהוא דין גמוי והיינו‬
‫ראו כי רעה נגדפניכס כו'• ני' לשי שיש לחלק‬ ‫דאמר לסם אני איני מושפע אלא משם אלקיס שסוא‬
‫כלשק השער ר״ו מוסיףאו לחלק ולכךאהדלמשה יהי‬ ‫רחמים יותר מאחוריו וראייה שאלתים חשכה לטובה ‪:‬‬
‫כן כ' עמכם דכד עמכם כלשין הזה שתלכו כולכם ולא‬
‫דכדיך ח"כ לשק הקב״ס הוא וי״ו מוסיף א״כ ראו כי‬ ‫פרשת שמות‬
‫רעה נגד פנינים כיח דאף כלשון סשטד הוא מוסיף‬
‫‪,‬‬ ‫י'ועדין הימן לצאת ‪:‬‬ ‫;‬ ‫דקם מלך חדש כי' •האר״י זציק׳ל מלן חדש הוא‬
‫ל א כן לט נא הגכריס ועב־ו אח ה' כי אותה‬ ‫יצה״ר על מצייס הוא הגון השד לא ידע‬ ‫׳‬
‫החם לגבקשים נו' • איפת למידק דמלת נא‬ ‫את יוסף הוא הקנייהשהוא בגי' ו’ הויו"תויאמרג‪ 1‬ע מו‬
‫אינק מוכנת ולמ״ל לומי מלת אתם כיון דעסיק‬ ‫שהש חיילותיו הנה עם כני ישראל שהוא יצה״ר רב‬
‫' עמם ‪3‬‬
‫ד‬ ‫‪ * -.‬ג ר‪.‬‬ ‫דדדוש♦ הנץ‬ ‫אברהם‬
‫למימר ויקרע הים • אלא נר' ‪,‬כשהתנה עמו שיקרע‬ ‫עמהה דיו לומי אוחה מכרןשים■ ונראה משו‪^ 6‬יל״ן‬
‫קשש הים שישאד־נמו כן ולכך התנה עמו הים שישוב‬ ‫זינשים אינם כמציה הקיכיוה כיו; שהיא מ״ע שהז״ג‬
‫לקדמותו כמו שהיה ולכך אמר ר‪ 5‬כ היה לתנאו‪- :‬‬ ‫‪st‬יא כיוס ולא כלילה ולכך אמד להש לנו נא הגכרים‬
‫ר ר א י ‪x‬אל את היה הגדולה אש־ עשה ס'‬ ‫‪5‬כי׳ עכשיו לבי שאקס מכקשים לזאלז המצוה ולא‬
‫כמצרים• איכ״ל מאי יד כגדולה כיו; שסיא‬ ‫אנשים • וכאמת ניונחס שכחיו כיתת המצוה מעני‬
‫דרך טכע כשיחזור עליהם קים ודאי שימותו • ונראה‬ ‫שנייניס קרכן הזאה וטבילה ל־כלת התורה וככראמי‬
‫ע׳יפמאידאיחא כגמ׳כחיב עיט ה׳אלצמקי'יכתיב עץ‬ ‫להם משה רע״ה כיציאתס תעכרון את האלהיס על‬
‫ה' אלימאיו ל״קכלקמחככה כאן מיראה• ולכאורה י״ל‬ ‫ההר הזה שהיא קבלת התירה ואבשר שאף הנשים‬
‫כלפי שמיא איך־ אפ״ל עין אחה־ליכא אשגחותא כולי‬ ‫חייכות שיש להם חל־ בתודה ‪:‬‬ ‫י‬
‫האי • אלא נראה משוס דלעילא אית עינא ימינא‬ ‫דבר נא באזני העהכו׳אמרו תלאין נא‪1:‬א לשון‬
‫ועינא דשמאלא נלכגי עוכר מ‪-‬אהכה משגיח עליוכתרי‬ ‫כקש אמר הקב' ה כב־ש ממך לך אמו להם לישראל‬
‫עיינין דלא די דמשגיח כנטנא דיחמי להצילו מכל‬ ‫וישאלו שלא יאמר אוהו צליקועכרוס וענו אותם קיים‬
‫צרה אלא אן כעינא שמאלאישהוא״דין משגיח עליה‬ ‫רווי כהס • הנא‬ ‫בהם ואחרי כן תו כרכוש ג־וצ‬
‫זרואה במפלת שונאיו אכל אם היא מיראה־ איטי‬ ‫הקושיא מפורסמת כיון רלשון השטר הכטיחם כזה מאי‬
‫משגיח עליו אלא כעינא ימינא להצילו אכל אינו רואה‬ ‫שלא אמר אוקו צדיק והר' ערשת דרכים זל כתב משום‬
‫כמפלת שונאיו כיון דאינו משגיח בעינא דשמאלא‬ ‫דספקא הוא דבליגי ד״י ורי כויו לחלק או להוסיף לכך‬
‫ולכך גבי צדיקים נאמי עיני ה' אל צדיקים ואזניו ־ ‪t‬‬ ‫אמד שלא יאמראיתו צריק‪-‬ולנאורה לא איפיק מחולשא‬
‫שועחס וסמיך ליה פני ה' כעושה רע ■אבל כיראיו לא‬ ‫ועור מאי האי דקאמר וישאלו ולא אמר להם כימי‬
‫כתיב אלא להטלו ותו לא וכן נאמררטן יריאיויעשה‬ ‫החושך שינצלו אח מציים כחזקה‪-‬ולע״דנראה ע"פ מ״ש‬
‫ואח שועחס ישמע ויושיעם אכל שומר ה' אח כל‬ ‫בתוס' כפ״ק דמציעא גבי מ״ש תקפו נהיו מוציאין‬
‫ההכיו ואח כל הרשעים ישמיד שזוכה־ ורואה כמפלת‬ ‫הותו מידו מ״ש מהא דאמר שמואל גח״ו מעוכרדאם‬
‫שונאיו‪-‬לכך תמהו ישראל כקדיעתי״ס דלא דישסקכ״ה‬ ‫יא כסוף התו' אי; מיציאין מידו כיין שהוא סעק ותי'‬
‫הצילם משינאיהס אלא זכו‪:‬וראוכמפלהם ולכך אמרז‬ ‫רוקא התם כגון שכא לידו כהיתר עי׳ש • ולפ״ז כניון‬
‫זהו יד כגדולה שעשה להם ה'כרחמיו יחכ ‪ p‬לפי שאין‬ ‫דידן כיון שהוא ספק ובאו ליד פרעה כהיקד הוחזק‬
‫להם עבודה ר״ל אלא מידאה דכחיב דראו העם את‬ ‫בהם לעני; עכרות דאל״ה הוי מחוייכ רלשון השטר‬
‫‪:‬‬ ‫־‬ ‫כ'ד‬ ‫אמד כ אק לא להם ולא אמד פרעה אלא כיון דכאו‬
‫ה ' איש מלחמה ה' שמו • לכאורה יפלא לענק מס‬ ‫לידו כהיתר הו״ל מוחזק ואין מיציאין אותם מידו• ולכך‬
‫נשנה ה' פעמי'ועיר מי לא ידעששמו ה'ונר' משו'‬ ‫־‬ ‫גכי רכוש אמר שיקחו כשאלה כ־י שתהיה תססיתס‬
‫דהוק״ל אומרו ה'איש מלחמה היפך שם העצם שהוא‬ ‫כהיתל והיינו דרק־קו כלשונם רחמיו שלא יחמי אותו‬
‫דחמיס גמורים לכן אמד מ״ש ה'איש מלחמה הוא‬ ‫צ^ק ועבדום וכו' קיים כהס ר״ל עשה כהס דרך‬
‫קאי על ישמו שהוא אדני שהוא דין ‪:‬‬ ‫־‬ ‫קיר־ שאי; מוציאי; מידו ולכך גכי רכוש עושה כהם‬
‫ויורהו ה' ען וישלך אל המיס • פירשו מוהר‬ ‫דרך היתי והיינו ראמי וישאלו דרך היתר ‪:‬‬
‫הק' שברק אותם כסוטות וק' והא בעינן‬ ‫ה ח ן ' הזה להם י״ח ראשון לכם לחו׳השנה כו׳לכאור'‬
‫מחיקת השם ונראה שהשם הנמחק הוא שט הויות‬ ‫כפול ומכופל • וניאה דמעיקדא אמר צו‬
‫אחר כתוב ישי ואחד כחוב הפץ וכשחחשוכ אותם‬ ‫למשה החו' הזא שהראה לו דמות הלבנה ואמר לו‬
‫עולים כגימטריא ק״ס והוא כגי' ען ועל זה נאמר‬ ‫כשתראה זה הרמות תרשו אותו לר״ח ואח״ך אמר לו‬
‫ויורהו ה' עץ ולח אמד קח חת הען ‪:‬‬ ‫זה החו' שהוא ניס; יאשו; הוא לכם לחרשי השנס‬
‫והיה אם שקוע תשמע לקול ה' אלהץ • כא‬ ‫שתמנה איתו ראשון לה־שי' עד כלות החדשים שיהיס‬
‫לרמוז מה שאמרו כמשנה הרוצה שיחכים‬ ‫קיר הוא י"כ לח־שיס • ותיכוה היא לכס לחישי ר״ת‬
‫וכו' ישמש שמעו; כן ננס ‪ -‬לכאורה ‪,‬קשה מה ההילק‬ ‫הלל לרמוז רכד״ח קורי; הלל ‪:‬‬
‫הוא זהשסופו למוח ולאקדיומה ישמש־וכתכוהמפרשי'‬ ‫ד י ל • שמירים הוא לה'הוא הלילה כו'■ ולכאורה הוא‬
‫ז״ל הסימן הוא ננס ואין ראוי לו שיאזין אליו אליו‬ ‫כפיל • וניאה דירוע דליל הוא מויה על המן‬
‫תשמעון כיון שעיקרהדכר מפי הגבורה והיינודקאמר‬ ‫ולכך הוקשה לו איך מכנין שמו של ה' עליו ותי' משים‬
‫והיה לשון שמחה דאפי' אתה חכם גדול ושמוע‬ ‫דקי״ל ליל •שכת כראשי' היה אוד גדול ולכך‪ .‬בהבדלס‬
‫שאתה בעל שמועות אפ״ה תשמע מכל אדם אפילו‬ ‫חנו מתח?י; כי; קו' לחול וכין אוד לחושך משום דלא‬
‫אינם ראוים לך מפני שעיקר הדכייס מהי אלהץ‬ ‫בא החושך ני אם ליל א' והיינו דקאמר אפי' ציל הוא‬
‫מיוחס לה' שהוא רחמים גמורים וראיה ליה הוא‬
‫־‬ ‫פרשת יתרו‬ ‫כלילה הזה לה' שהוא אור גדול דכחיב ולילה כיום‬
‫יאיר והכטיחנו ה' דחף לדורות יהיה אור גתל ורחמים‬
‫ו י ה י שם עם ה' איכעים יום ואדכעים לילה לחם‬ ‫גדולים כידוע ליודעי חן ולכך קאמר שמורים צפל כני‬
‫לא אכל ומים לא שתה • איכ״ל דנראה שפת‬ ‫ישראל לדויותס ‪:‬‬
‫יר‪,‬ר הוא דכבר שמעינן דכעלותו השמים לא אכל ולא‬
‫‪,‬‬ ‫פדטת ב ^ ח‬
‫נ‬ ‫׳« — ־ ‪ - -‬״־־ ־• ‪.......‬‬ ‫'‪1‬‬ ‫וי* ‪ 2‬ב הים לפנות כקד לאיתנו כו' אדז״ל ששב‬
‫על שלחני של כעל הכיח כ־י שלא יחשדוהו שנותן לו‬ ‫לתנאו הא' משמע מרב־יסם שהים התנה‬
‫כת קיבר והוא אוכל הולח • ועי׳ז אמר דהע״ה והיו‬ ‫הקנאי ואינו כן שה' התנה עמו שיקרע • ועוד דקו׳ל‬
‫כאוכלי‬
‫יגד‬ ‫חידושי תנ״ף‬ ‫אברהם‬
‫פרשת תרומה‬ ‫באוכלי שולחניך וכזה מדוקרין■ דכי' ח״ל שאמרו‬
‫כמשנה מפני האודחיה ומפני כינוול כיח המדרש ולא‬
‫ועורות תחשים פירש׳י ז״ל ולכך מתוע ‪6‬‬ ‫קאמרמפני כינוול האורחיסוכיח המדרש משוסדלגכי‬
‫ססגונא‪-‬תיכח ולכך אין לה מוקונדאח‬ ‫אויחיה אינו חלוי ככיטולס אפי' יש לו מקום פנוי כיץ‬
‫כיון דשאי; לו שה שכא אחר אדה״ר דקויא השמוק‬ ‫דכעל הכיח רוצה לאכול ככיח התכן צריך לפנות להם‬
‫לכך מתורגם ע״ש סגוונין שלו כיון שלא קיא שמו ;‬ ‫כ"כ כיו; שצריך שיאכלו עמו על שולחנו■ ועתה כנ״ר‬
‫^ ״ ש ועשית איון אמתים וחצי אורכו ואמה וחצי‬ ‫כיון דמרע״ה אורח אצלו כודאי‪ -‬שיאכל על שולחנו‬
‫יחכו ואמה וחצי קומתו• יש לשאול מאי שנא‬ ‫מפתו יאכל וידאע הוא צריך שיאכל מאיתי השפעשיזון‬
‫ארק דכולהושנטד יוקר מכלהכליס‪-‬יאפשר דכא להורות‬ ‫ממנות'וזכו‪.‬מה שאמר ויחזו אח האלכיה ויאכלו‬
‫לט דת״ח צריך להיות ענו מכל האישים דאע״ג דהוא‬ ‫וישתו לזח אמר מפני שהיה שה עס כ' לכך לחה לא‬
‫חכם גדול ועשיר וזקן יותר מראי אפ״ה צריך להיות‬ ‫•‬ ‫אכל ומיה לא שתה ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫ענו גדול • זו שרמז לנו התורה אפי' אמחים אורכו שיש‬ ‫ל א תעשון אחי אלתי כהף ואלהי זהכ ‪-‬כא להזהיר‬
‫לו אריכות ימים אפ״ה צריך לחשוב כרעתו שיש כידו‬ ‫ישרג‪ 1‬שידכקו כיראח השה כמ שיהיה כ קרוכ‬
‫חצי איבו וג"כ אם הוא חכם גדול אמס יחכו שהוא‬ ‫להה ככל עת שיצעקו כצרתה מיד נעניה אמנה אה‬
‫כמו שאמי הכתוב ויחכה מני ים יחשוב שהוא חצו‬ ‫כ"מ יהיו דחוץי' מעכודתו ית' אן הוא יכיה דחו־‬
‫וג'כ כעל קומה שהוא עשיי כמאמי ואת כל היקום‬ ‫מהה ואינם נענים ונראה להה שאינו שומע לצעקתה‬
‫יחשוב כדעתו שהוא חצי ‪:‬‬ ‫‪:‬‬ ‫והייט דאמר לא תעשון אתי אלהי כהן שאינו שומע‬
‫וחיכי עונה • שמעתיו מהדכ הגדול מורי זקיני היד‬
‫פרשת תצוה‬ ‫מגדול אכרהם הכהן זל ‪:‬‬
‫ואתה קצוה את כני ישיאל ויקחו אליך ולו' • י׳ל‬ ‫פרשת משפטים‬
‫כאומיו ואתת תצוה שאיט כשום מקום‬ ‫י‬
‫ולא אמר ואתי‪ :‬חרב־ כריכו ככל מקום • ועוד מאי‬ ‫כ י יפתח איש כור או כי יכרה איש כור • יל אמאי‬
‫דקאמר ויקחו אליך ולא לי או ויקחו םתם‪:‬ונראה משום‬ ‫־ כור ראשונה מליאה והשנית חסר ונראה משום‬
‫דשפיס כפומייהו דדכנן לומר משה שפיר קאמית‬ ‫דאמרו לרכות כורה אחר כורה כמו שכתכ רש י ז״ל‬
‫וכתכו המפישי' ז״ל כל ת״ח יש כו ניצק ממרע״ה‬ ‫הכל כפתיחה ראשונה צריך כז כשיעור ולכך כא הכור‬
‫אמנם איט זוכה לי? ל־נוח לו הניצק הנז' כי אס יש‬ ‫שלו מלא לומר שהיה כו שיעור מלא אבל כפריהש הוא‬
‫לו ג' דכדים האחת שיהיה לומד לשמה שהיא לשם השם‬ ‫כהון ל״צ לכך בא חסד לומר אפי' אין כו כשיעור‬
‫שהיא השכינה ליח־א כבעלה ולא לשום פניה אחלת‬ ‫חייב כיו; שהשלימו • שמעתי ‪■ • : :‬‬ ‫‪,‬‬
‫כ״מ אש־ ע"כ טוב לימד ליקכה״ו קודם לימודו •שנית‬ ‫ש ל ש רגלים תחוג לי כשנה • יל ד־אמר כתר הכי‬
‫לא ינהוג עצמו בתענוגי העה״ז כלל כמ״ש הכתו־‬ ‫שלש פעמים כשנה יראה כלזכורך ולמאי‬
‫אדם כי ימות כאהל‪-‬ג' צריך ללמ״ה לאחדים זהו עיקר‬ ‫אתא קרא דשלוש רגלים החוג לי רנראה שהוא יתר‬
‫ביאתו לעולם להשפיע להזולת • ז״ש ואתה תצוה לשון‬ ‫וגם היסין מלת לי דאין צייכה • ונראה משום דהי״ת‬
‫הצותה לבני ישיאל ויקחו אלי־ ניצק משלך כדי שיזכו‬ ‫מכחההכחוקרא אותר כשמו הגדול כאמור וכשמי‬
‫מתורתך ביראת השם ע"כ אמד כתנאי שיש לר^ם ג'‬ ‫קריהיולכך אמר החוג לי לשמי כמו שדרשו גכיויקחו‬
‫דברים אלו שמן יית זך שמן שהיא התורה ע״ש ושמן‬ ‫נ‪,‬י קרומה ר״ל שליש רגלים תחוג לשמי דצייך לה־כיל‬
‫על ראשך אל יחש־‪-‬כתית שיכתית עצמו כשבילהתודה•‬ ‫פני רבו כדגל רהוא קרוי כשמי וכא ללמדנו דאן למי‬
‫למאור שילמדה לאח־ים כאמור וכזה זוכה לשני עולנטת‬ ‫שאיני יכול לעלות לרגל מחו‪.‬ייכ להקביל פני רכו‬
‫'‬ ‫כאומרו להעלות נר תמיד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■‬ ‫ועולה לו כאלו הקביל פני השכינה ‪:‬‬
‫כי שמי‪.‬כקדכו נראה לפי מ״ש הזוהר הקתש‬
‫פרשת כי תשא '‬ ‫■‬ ‫דמטטרון נקרא נהר ר״ל שהוא שם אדני ה'‬
‫גבורות עולים שכ״ה הסי ממנו ה' אלפי; שהם רחמיה‬
‫ל מ ה ה׳׳יחרה אפך כעמך‪-‬וקשה מאי דאמר למה‬ ‫ישאר ש״ך דיניה ולכך אמר כי לא ישא לפשעכם והיינו‬
‫ה' יחיה אפך למה לא יחיה אפו כיון רלסון‬ ‫־קאמר כי שמי כק־בו שהיא שם אדנוק שהוא שמושל‬
‫ארכעים יום לתכלית התודה עשו ע״ז וכי ‪#‬י שעושה‬ ‫פה יהו״ה ‪:‬‬
‫השלום יבוא כחוקה ‪ -‬אלא משום דדיך המלכים לעולם‬ ‫ויעל משם אל הסי ויכם הענן אח ההד •‬
‫לא יחיה אפס כי אם כרכר שאינו יכיל לעשית חוקו‬ ‫נראה דצריך הענן לכסות את ההר כדי שלא‬
‫כיצונו כגון שעשה כנו דכר שחייב עליו מיתה וכיון‬ ‫יכול משק לירד מן ההד וגס כשירד ם' אל ההינה כסה‬
‫שאינו יכיל להורגו וראי מחחפם מעלם דמו לראשו‬ ‫כענן ■ והא דלא עלה משה אל ה' כיון שה' קרא‬
‫דתיס אפו • לכך אמי משה למה ה' יחיה אפך שהחס‬ ‫אותו • הטעם משו־ שאיכעים יום מוכיח משה לישב■‬
‫מלך מלכים ובידך לעשות חפצך ורצונך ואיןמישיעככ‬ ‫עם ה' כמו שאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום‬
‫על ידך הלא ודאי משום שהם עמך וכיון שכן וכור‬ ‫^ וכאות; הימים היה ניזון עם ו' שהוא שפע רוחט ולכך‬
‫לאכיכס ‪:‬‬ ‫־‬ ‫הניחו ששה ימים כהי לכדו כתענית כדי שיהיה נקי‬
‫ע״ש ילד נא אדני כקיכנויש לשאול מה ראה משה‬ ‫מזוהמת אכילה ושתיה כדי לקכל שפע רוחט מק׳ולנן‬
‫לשאול שילך עמו שם אדני ולא שם כויס‬ ‫כיוס השכיעי קרא אותו ‪ :‬״‬ ‫‪.‬‬
‫שסואכעיל ה־חמים •וניאה משוה דככישח משפטים‬
‫א״ל הנס אנכי ושלח מלחך וכו' הל קמר כו כי לא ישא‬
‫לפשעכם‬
‫יגל ה‬ ‫חידרעי תנ ץ‬ ‫אברהם‬
‫־‬ ‫פרישת דההל‬ ‫לפשעכם וט' ופייש׳י שהוא מנוטיון ופי' כזוהישהוא‬
‫■נעי שהוא ש״ך דינים שהוא כולו דינים שאין כו ה'‬
‫נשא לכן אוחנה כחכמה מיו ^‪ 1‬ת‬ ‫הנשיס‬‫וכל‬ ‫אלפין למחקו וזהוכוונקפתנה שלקח ם' אלפין שאמ'‬
‫העזים כו' • יש לשאול מ״ש משאי נשים שטוו‬ ‫אמד אויכ וט' לפעול הדין כלי מחיק וסו מ״ש לו ה׳‬
‫תכלת וארגמן וכי מפני שהם חכמים גדולים טוו את‬ ‫ויאית את אחוח ופני לא ייאו שהם ס' אלפין שהם‬
‫העזים הגרוע והרכ 'מלאכת מחשכת תי' ע"פ מ״ש‬ ‫פנים לכן משה יכע״ס הזכיר י״ג מדות שאינן חוזיות‬
‫כגמ׳ כל המתיהר אס חכם הוא חכמתי מסתלקת‬ ‫ריקם שילך שם אדני מלא שהוא שם מלא ואין כו‬
‫ממנו וכל הנשים אשי נשא לכן ומתיסטם מכח חכמתן‬ ‫דינין כלל • והא יאמר וסלחת לעונינו ולחטאתיט‬
‫מסתלקת ואינם יודעים לטוות כי אם העזים וללמד‬ ‫ונחלתנו לכאורה הוא שפת יחי כיק דאמר לעונינו‬
‫דעה אל הארס כת הגאיה מס זאת עושה לא כן‬ ‫וכ״ש לחטאות אלא משוס דדרך כני איה אף ימחל‬
‫האנשים הצנועים נאמר כהה ויכיאו אליו כרכה ‪jnp‬‬ ‫לחכירו ואינו מענישו אפ״ה כיי לעשות לו טוכהציין‬
‫ככקי ככקי להוייח העטה שלהס דלא ט שהתנדמ‬ ‫שיהיה מחילה גמורה ולכך אמי אף על החטאות כדי‬
‫כל ציכה כפני הקהל הראוי להס עוד סטאו כצנעס‬ ‫לעשות לנו טוכה שהוא ונחלתנו ‪:‬‬ ‫•‬
‫שלא י עי שום איה כהס ככקר שהוא כ וקר לכקט‬ ‫ולא שתו איש עדיויעליו ויחאכלו וכתר כן‬
‫נדכה אחיה ואפי' משה לא ירע כהם שהכיאו הנדכה‬ ‫אמי ועתה הורד עייך מעליך ואדעה מה‬
‫והניחוה לפתחו של משה לכשיצא ימצאם ואינו יוהש^‬ ‫אעשה לן ואח״כ אמי ויתנצלו כני ישיאל את עדים‬
‫מהם כלום על כן הוציך לעשוק כטז שלא יהנרכוז’■‬ ‫מהר חורכ• יש להקשות מהו שאמי ולא שתו וכי' כיון‬
‫עור ולא יספיק לו שיחזיר להם כשיטאו עוד ספמז‬ ‫יידוע שעיים הם שני כהיים שלקחו מהי חויכ כיוס‬
‫הצנועים שאינה מכיאיס כפהרשיא כפני שום אדם■‬ ‫מחן תויה כנגד נעשה ונשמע מהו שאמי ולא שתו‬
‫ונטד י״ל כשמפטשין אוקס יהיו קדושים ולא מהט‬ ‫איש עדיו כיק דהוא אוי פשוט איך כידס להסירו‬
‫לסס תזרה ‪:‬‬ ‫ולהשתמש כו ועוד מאי קאמר הורד ע ‪ r‬ו כיון דלא‬
‫שתו ועוד האי דקאמד ויתנצלו משמע כע״כ כמאמר‬
‫פרשח ויקרא‬ ‫הכחוכ כמדין ימסרו מאלפי ישיאל וכשלמא‪-‬התס‬
‫שציין כע"כ הטעם שהוא תלוי כמיתתו של מרע״ה‬
‫א ר ‪ 0‬כי קריב מכס קרכן לס' דמעיקרא אמר‬ ‫אכל הכא מאי טעם נתישלו כיון דמעיקרא כרצונם‬
‫קיכן לס' ולכסוף אמר הקריכו אה קרכנכם‬ ‫היו איתו■ ונראה דמעיקיח היו הכתייס מגולים לפני■‬
‫ודאי לה' הוא ועוד קרבן לס׳ קרכן מן הכהמס נמי‬ ‫הכל מימין ומשמאל ליאות חיכתן לפני המקום ולשמור‬
‫ונראה דככר כתכו דכוקעו רכשעה שהדור פרון‬ ‫אותם ואח״כ עשו להם כלים כסף וזהכ שהם חסד‬
‫מסתלק ת״ח מכיניהם ונשמה שלו תעלה למעלה‬ ‫וגכויס עשה ולא תעשה כנגד נעשה ונשמע לישיכתם‬
‫לעשות יחוד וגורם מ׳׳ן למלכו׳ לכך אמר שע׳יי הצעד‬ ‫ילתפאיתס ולכך עתה כאכלם ל!א שהו הכלים עליהם‬
‫שמתענים על הת״ח שנסתלק וע״י מיתתי חוזטם‬ ‫והניחו הכתרים כדנזעקרא מגולים ומרע״ה צעק‬
‫כתשוכה הוי כודאי קינן לס' וזהו שאמי אדם כי‬ ‫עליהם על זה והניחי אותם עד שהקכ״ה אמר להם‬
‫יקטב כודאי שסוא מכם כדי שיחזרו כתשיכה שלימה‬ ‫ועתה הורד עדיך מעליך כיון שהתחלתם כפורעטת‬
‫ועל ידו עושה למעלה יחיד וזהו קיכן לה' אכל א«‬ ‫וארעה מה אעשה לן לפי שלא רצה להענישםכעו*‬
‫תקטט מן הכהמס לא הוי קרכן לק' אלא' קרכנכם‬ ‫סהכתייס עליהם אקאעפ״י ששמעו דכי ה' והוריט‬
‫דאיהו דיה ניתח ‪:‬‬ ‫הכלים של הכתייס מעליהם מ״מ האורות לא רצו‬
‫ליפיד מהם וחסו על יש־אל כיי שלא יויקו ע י שכע׳כ‬
‫פרשת צו‬ ‫נטלו מהם וז״ש ויתנצלו על ידי אחי כע"כ ולכך אמר‬
‫מסי תורכ לסו־יע שאלו עדים הם האורות שקכלו‬
‫? א ת תיית העולה היא העולה על מוקי־ה על‬ ‫כהי תודכ מעיקרא ולאפודף עדים המוזכרים שהם‬
‫סמזכח דכא לרפוי מ״ש בגמרא אור תורת‬ ‫הכלים ואלו הכתיים האויית זכה כסס מיע״ה וז״ש‬
‫מכלה אויהשל גהינם ק״ו מהלמנררא לכך כאללמדנו■‬ ‫הכתוכ כי קרן עור פניו להוי־ות מגודל האור של כל‬
‫שכל איש ישראל ידכק נפשו כקורה לפי שהיא העולה‬ ‫ישראל לכך נתפשט■ האור מראשי ועד פניו ואלו‬
‫על כל סחכמיה שכעולס וכיאר אק היא העולה לפי‬ ‫האודות נתנו כו כת ללמד תורה לששים רכוא ישראל‬
‫שהיא מוקדה על המזכה כל סלילה והיינו כחק הגלות‬ ‫וכזזכר המעשה הזה להודות לטרוח שע״י זכות משה‬
‫דדמי ללילה היא יוקדק כל המשטניס דהס דומים‬ ‫והחרכקוהוכחלהיוועטתנותו שהיא כלולה ככל התירס‬
‫למזכח דאכלה כל שאר אשין וע"כ ישתדל כל האיש‬ ‫והמלות שאף הוא כלול ככל המעשים שקראה אותו‬
‫הישראלי לקטע עתים לתורה שהיא תחלת ט ט כידוע‬ ‫התודה איש האלהים ואפ״ה לא נשתכח אלא כמרת‬
‫ואין הקכ״ה כא כטדוטא עס בטוקיו ‪12‬א כיק ^ כ ע‬ ‫העניה לא כן הס שקראו לעצמי מדת הגאוה שהיאשורש‬
‫לו מקום לשמה הגי אכן העיקר שלימד כעיון נ מ ק‬ ‫כל העכירות עד שעשו העגל וכפט כהשי׳ת לכן‬
‫ולא הוי כתוי־ת נשים מלומדה וזהו שאמר שזוכה כ ה‬ ‫היסט מסם כל סטוכות שעשה לסם האל ית' ונתט‬
‫לחיי העולם הכא שהואעי■ סכקר וכחנאו שאש המזכין‬ ‫למשה וכל זה נער כתורה להוטע לעמו שיתדכקו‬
‫‪.‬‬ ‫חוקר ט כגופו ‪:‬‬ ‫כמרת הענוס שהיא גורמת התרכקתו מראתו לסשם‬
‫אשד ע"כ החי יתן אל לט אתר שראה הזכית והעוש‬
‫^‬ ‫פ ^ ת שמיני‬ ‫•‬ ‫כיטע ‪:‬‬ ‫•‬
‫הו א אשי דכיהילאמרפקרכי אקיש‪-‬ט״לאמיז‬

‫אמר‬
‫יגל‬ ‫חידושי תנ״ד‬ ‫אבדהם‬
‫הדשב״ח ז״ל ושו״ד לח' קרכן אהק שחיק כן וששתי‬ ‫אמר משה לאהק מתהילה הייתי סוכי או בי או כך‬
‫‪.‬‬ ‫נעל כל הון ‪:‬‬ ‫עכשו הם גדולים ממניוממך־ישלרק־ק למהמעיקיא‬
‫פ‪ ■%‬באתי‪.‬מהס •הגי ולפי האמת חזי מיעחו והצדיך‬
‫פ ר ש ת ב ח ק תי‬ ‫׳‬ ‫לםניסס • ונראה דמעיקיא ס״ל יש אס למסוית ולכך‬
‫כאחד מהם סגי אך כשמתי שניהם וראי הוי יש‪ .‬אם•‬
‫א ‪ 3‬כחקחי‪ -‬במדרש מכאן שהשי״ת רוצה שישראל‬ ‫למקרא ולכך אמל‪.‬כ־ולים‪.‬ממני ־וממך דצייך לשניהם‬
‫■ ‪ .‬ילכו כדרכיו ע”כ• ולכאורה הוא תמוה ונראה‪.‬‬ ‫אק‪,‬צ"ע;נילף »הכאדלא דרשינן־מהורת ‪, , :‬‬ ‫‪.‬‬
‫שככר‪,‬אמרו כמדרש אם כחקחי שלא חלכשו שעטנז‪.‬‬
‫ולכך הוק״ל והא קי״ל כל תנאי בעינן הן קורס ללאו‪.‬‬
‫וא״ככאןאיך פחח כלאו ולכך תי' עפ״י מה שתי' ד‪..‬תי'‪.‬‬
‫‪ .‬פרשת‪-‬אחרי מות‬
‫כקידושין נכי מאי דאמרו הנקי חנקי כתיב והקשו‪.‬‬ ‫‪ ^ 3 3‬חטאחכם לפני ה' תטהרו אמדו ח״ל גדולה‬
‫החוס' והא בעינן הן־ קודם ללאו וחי ׳ מפני שמא‪.‬‬ ‫‪ .‬תשובה שמגעת עד כסא סככוד ונראה‬ ‫־‬
‫רוצה שלא תשתה לכך פחח כלאו וחס לא שכב והייט‬ ‫כיק דמגעת לשם‪-‬כודאי‪-.‬נקי וכד בהגיעו לשם ווהו‬
‫דקאמד במדרש מכאן שהשי׳ח רוצה שישראל יל«‬ ‫אומרו שיכה!שיאל‪-‬עד■ ה'אלהיך והו לכסא הכבוד‬
‫כדרכיו של החוקים יותר ממ״ע וו שמעחי מפה הרב‬ ‫ולכך' אמד; כי כ־שלת כעוניך ד״ל‪ .‬דאם אינו מנעת לשם‬
‫‪,‬‬ ‫י' אשר הליי מתושבי ירושלים תוכ״כ‪■:‬‬ ‫•כידאי יש שם• איוו מכשול ע*כ אני מוהיד אותך‬
‫רתעשה תשובה שלימה ונקיה שאין כס שום חטא‬
‫פר ש תג ש א‬ ‫דפי'‪ .‬שונג‪.‬וכיינו דאמדקרא כי כיום הוה יכפר עליכם‬
‫‪.‬אפי'‪ :‬מכל חטאתיכם מפני שלפני ה' תטהרו שהוא‬
‫י ‪ 3‬ר ‪ 3‬ך יארישא •שמעתי מחכם שדקדק מת‬ ‫‪.■.‬‬ ‫כסא הכבוד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫■ ‪..,‬‬
‫דאה השי״ת לברך ישראל בג' ברכות אל«‬ ‫*‬
‫מפי הנהנים דוקא■ ואמר מפני שישי^ עשו לכהנים‪.‬‬
‫נ' טוכוח לכרך ראשון וליטול מנס יפה ראשון ולקרוא‬
‫פרשת קדושים‬
‫ראשון ולכך נגד הג' טוכית נתן להם נ' כרכות כנגד‬ ‫תהיו איש חמו ואביו תראו■ נראה דכא‬ ‫הדושים‬
‫ל כ ק ראשון שהפסיד בשבילו ממון לעשית לו סעודת‬ ‫הסמיכוחלומר אס תרצו להיותקדושים׳‬ ‫*‬
‫כ־י לכרך ראשון לכך בירכו כממון ■כמ׳׳ש יברכך‬ ‫ותהיו פרושים מעריות אתן לכם עצה שיהיה לכס‬
‫כממון וישמרך מן המזיקין וכגגר לקרוא ראשק שה^;‪.‬‬ ‫קדה שתחשוכו בפרצוף אביך ואמך כין עיניך וכהכו‬
‫כיור התורה לכך כרכו כחודה כמ״ש יאר ה' ויחנך‬ ‫■‬ ‫מעולם לא תנדה כך יצר סוטת ‪:‬‬
‫כתורה ובנגד ליטול מנה יפה ראשון כרבו כשלום‬
‫‪,‬‬ ‫כמ״ש דשם לך שלים ‪:‬‬
‫ב י ו ם הראשון נשיא לבני יהודה וכו' וקרבנו • י״ל‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫פרשת אמור‬
‫דאמאי קאמר וקרבנו ונכי יששכר כתיב‬ ‫‪ 3‬י אס לשאיו הקרוב אליו לאביו ולאמו • הנס‬
‫הקריב אה קרבנו ונראה ־כא ללמד את העם דכל‬ ‫כח"כ מ־שו נאמר לאמו שהיא מתחללת ולא‬ ‫‪j‬‬
‫מגמתו צריך ליחד ה' לו' כדי שיתייחדו הדו־ים^ ולכך‬ ‫לאביו שהוא מתחלל מה לאמו שיהא כידוע תאמר‬ ‫■‬
‫גכי יהודה שהוא רמוז לה' הטיל כקיחנו אות ו' ליחד‬ ‫באביו שהוא כידוע ועיין־לס' קרכן אהק ז״ל שם‬ ‫;‬
‫שמו של הקב״ה וכיששנר שהוא רמוז לי' הטיל כקדבט‬ ‫שהביא קישיית הדשכ״א‪1‬ל• וראיתי לה' קול כן לוי זל‬ ‫‪-‬‬
‫‪.‬‬ ‫אות ה' ליחוד ה'■‬ ‫'‬ ‫בתי' עפ׳׳י מה שאמרו ביבמות דף ק' שהקשו קושיית‬
‫הרשכ״א ו״ל ותירצו כממאנת ע״ש וה"נ י״ל ראיצטרין‬
‫פרשת בחעלותך‬ ‫לאביו להיכא שזינתה אמו החת כעלה מכהן אחר‬
‫ונולד לס כן והו״ל כהן כשר שהקדושין של אמו כטילין‬
‫י ע ן ‪ .‬כי מאסתם את ה'אסר כקדכנם וכו' נראה‬ ‫פיק •שהיא ממאנת וקידושין על תנאי ולכך אצטריך‬
‫* לפי מ״ש הכתוב ועל נסיחס את מ' לאמר היש‬ ‫לומד לאביו שרוב כעילית של אביו ולכך מטמא לו •‬
‫ה' כקרבנו חם הין ופירשו כמדרש רבנן אמרי כך‬ ‫וראיתי לה'מטה אשד ז״ל שהקשה עליו ה״ל ואני‪.‬‬
‫אמרו אס אנו מהרהרין בלבנו ויודע מה כלכט‬ ‫הצעיר לא זכית* להבין דבריו דודתי זה לא עדיף יותר‬
‫נעכדהו ואם לאו לא נעכדהו דין אמר כך אמת‬ ‫מט' לראשון או מז' נאחיק ותני כסתני' דהוא לא‬
‫ישראל אט‪.‬מכניסין סמן כפינו אם יודע מה טעם‬ ‫יטמא להם והניחו כנ״ע ע״ש כדף נ״ז •ולעד״ן דלא‬
‫יורד כלכנו וכו' ונראה די״ן מפ' דכת חכמים איד‬ ‫קשה מידי דלכך בחר התנא כזה מפני שנסתלק כעלה‬
‫אפ״לדהית משיב לכל אחד מה הדסך אם לאעינסיון‬ ‫הראשון לגמרי ולכך לא שייך לומר שרוב הכעילות־‬
‫וזהו מיש הכתוב וינסי אל כלככם עיי לשאול ‪ .‬אוכל‬ ‫הצלו אכלכל שהיא תחתיו ואירע מקרא שזנתה פעם‬
‫לנפשם וזהו מ״ש כאן יען כי מאסתם את ה' אשי‪.‬‬ ‫אחת ודאי אמדי' שפיר דוב בעילות אצלו לא כן התם‬
‫כקרבכם כיוןדע״י הרהורים שיורד לכס כשר טועמים‬ ‫ששסתס עמו ער עכשיו■ הכל קשה דל־׳ל לאביו‬
‫טעם כש* למר‪ .‬לכס עוד לומי חנה לנו כשר אלא‬ ‫להודית שרוב כעילית אצל אביו נילף ממכה אביו ואין‬
‫ודאי משים דס״ל לא מה' היתה ואח כי אם במקרה‬ ‫לתלק כין ספק לודאי ונ״ל דאצטריך לומד דחייב‬ ‫*‬
‫ולא בהזדמן ולכך אמ' כי מאסת' את ה' שיודע שמתאוים‬ ‫להטמא לו דע"כ לא פליג ר״י כקרא דלה יטמא אלא‬
‫לאכול כשי וטועמים ואפ״ה מתרעמים אלא ודאי■‬ ‫כאחותו משום דאס היא נשואה אסיר להטמא לס‬
‫כוונתם לשוב למצרים ‪:‬‬ ‫ולכך מעלינן דרגא דמותר ליה'אכל נכי אביו שאין‬
‫כו חילוק מידה דמצוה היא לו וכזה מתרצה קושיית‬
‫״ ואצלתי‬
‫ו‬ ‫יגל‬ ‫חידרשי הנץ‬ ‫אברהם‬
‫ומהו הדיבור שידברו‪ .‬לא התכי כפסיק •‪ .‬ושמעתן‬ ‫מן הייח■ אםי־עלץי‪-‬סמתי עליהס•‬ ‫ואצלתי‬
‫שהדיבור היא שיאמרו סלע הוציא מימיך שגן אמצעית‬ ‫‪- -‬אינ ל■ דלת אמר ול־חתי ונראה משוס‪,‬‬ ‫‪■.‬‬
‫קיבת סלע הוא מיס והיינו דכתיב ונתן מימיו שיוצא‬ ‫ילא הוו כמשה ממש מה עשה יכה האור של משה•‬
‫כאוהכח מרובה■ ומהחות' ניחן להס ולא מהעיקר וכן‪,‬‬
‫קשה למה סיצק להב'תי פעמי' ביק דכהנאה ^‬
‫ככר עכר ורש״י פירש משום דבסכאה א|‬ ‫אך‬ ‫הינש וארכי • ועוד נראה לפרש מאי דאמר מן הריח‪,‬‬
‫אשד עליך לא מן הדוח שהיה כיד משה אלא מבחינס‬
‫הוציא טיפק לכן־ חזרי להכיתי פעס‪.,‬ב' גס ■פירש״ז‬ ‫שלקח משה דק־ משלמכחי' סדעק מינה נדבי או׳חס‬
‫דמעיקדא דכי אל הסלע ולא יצא מיס ממני משום‬ ‫ולית; ממנה אל סזקניש ר״ל מאותו הדיבור‪ -‬בהמור■‬
‫שאינו‪.‬עימד לכך • ק״ל רא״ב כיון שידע שאינו ־איתך‬ ‫ומעתה מה שאמר ויאצל מן הרוח אשר עליו לא על‬
‫הסלע עד שהזמין להס איתי הסלע של מיס א"צ‬ ‫‪.‬‬ ‫משה קאי ‪:‬‬ ‫־‬ ‫‪.‬‬
‫למה הכו איתי ולא דברו אליו בכדאשונה ואם ללן‬ ‫־משה ענו מאד• יש לדקדרן מאי שיאטיס‬ ‫והאייש‬
‫ידע שהיא אחי יכדיכוי לח היעיל א"כ כשיצא ממ^‬ ‫■שכח משה לכאן • ונ״ל דכא להו ‪r‬עך■‪.‬‬ ‫‪:‬‬ ‫־‬
‫טיפין למה לא חשש שמח זהו סלע אחד ומצוקי כייבוק‬ ‫מכתוב דמשה הוא שהטעה איחס כשאמר לו ה״ו‪.‬‬
‫לכך לא הוציא ‪ .‬אלא טפין • ועוד קשה כיון דדכס‬ ‫רתחה פה עמוד עמדי מרוב ענוה שצו שלא רצה■‬
‫כראשונה במצית ה' למה לא‪ ,‬הזמין לי אנתי• סלע של‬ ‫לגליחה שבחר כוהית מכל ישיאל ולנך כשגילה אותה‪,‬‬
‫המיס• ואפשר לפי שכעס ואמרינן‪.‬כל הכועס אם חכק‬ ‫ה־״ת כדדרשו בספרי והביאו רש"י כחומש ע"פ פס תל‬
‫היא חכמתי מסתלקת ממנו היינו טעיתי ובמ׳ת‬ ‫פה חדכר כו אני שאמרתי לי יאחה פה עמוד ע מ מ‬
‫‪ ,‬רש"י ז״ל כפרשת מטות ועיין כהרא״ס ז״ל ‪, :‬‬ ‫לכך גילה אותה משה ברברית אחרונות • והא דחשר‬
‫ול ^ ^י ק ר הקושיא למה איצטדיך להכות פעמיה‬ ‫היוד מתיכת עניו הוא משיה שלא יחלק השכח לעצמו‪:‬‬
‫י • כדי לחייב אהק שלא מיחה כובהכ^ןק‬ ‫שהוא עניו מאד וכתכ ענו כדי להוכיח מיית הכאוס‬
‫ראשונה לא ה״ד שכא להכותו אכל כשידיס המטה‬ ‫חם גזר ר\"ק על אח־ מן הדורות להיות ממשלה כידו!‬
‫פעם שנייה היה לו למחית איתי ולבך נתחייב אהק‬ ‫על הקהל לידית אותם ולהדריכם בדק• ישיה והקהל‬
‫■‬ ‫•■ ‪ P‬וק״ל‪• :‬‬ ‫דברי אתי קשית לא יכעט בשליחותי של מקום והיינו■‬
‫דאמד והאיש משה ענו מאד לומר לך אעפ״י שענו‪-‬‬
‫פר^טת בלק‬ ‫מאד עד שאמד עוד מעט וסקלוני וג”כ דרשי ח״ל‬
‫ע' פ והכיטו אחרי משה שהוא לגנאי אפ״ה א״להי״ת‬
‫מ ה טיכו אסליך יעקב משכנוחק ישראל כנסליה‬ ‫עבוד לפני העם ק״ו בד ק׳יי יתמי דיתמי איך תעלה‬
‫נטיו כגנות עלי נסר כאהלים יכו'• יש לדקדק‬ ‫‪.‬‬ ‫על רוחה הנפסדת עד עם ה' וכדי כמון וקצף אשר‬
‫מה כוונתי כזה ומה הוא הנמשל כדי שיכא המשל■ן‬ ‫ע״ב צריך לבעל הישית לעביר לפני העם בחייו‬
‫ונראה דכוונתי כזה לגלות לשאר האומיח שחק אומק‬ ‫בדעת יחכה ונפש שפלה ולהדריכו בדרך ישרמישכרס‬
‫ולשון יכולים על ישראל לפי שהוחזקו כקורה משא ' ‪5‬‬ ‫כפול ומכופל ;‬ ‫־‬
‫כשאר החומות לכך אמי מה טיכו אסליך יעקכשהס‬
‫כלס חהלי חייה ואין טוכ אלא קורה אפי' שהם כשן‬
‫יעקב שהש שלא לשמה וכ״ש שמשכניתיך ישי אל‬
‫•‬ ‫פחטת קרח‬
‫שלומדיס לשמה יתנא והדי מפרש מה הטוב שאמדתי‬ ‫כדיאה>יברא ה'■ י״ל מי איכא ספיקת קמי‬
‫כנחלים שידוע דהחויה נמשלה למיס וללחם שהיא‬ ‫משה והא קי״ל דפי התק כין סשמשית ככר‬ ‫‪:‬‬
‫חייה שככתכ וחייה שכע“ פ והיינו יאמר כנחלים‬ ‫נכדא ונלע״ד לתק משוס דככר כתיב גבי קין שהדג‬
‫נטיו שהם נגייס קמיד שת״ח משפיעים קמיד ליש־^‬ ‫את אחיו אשד פצתה האדמה את פיס לקחת אח דמי'‬
‫ללמי־ גם כגנית עלי נהר שלומדים לחינוקית חי־ס‬ ‫אחיך מידך ד״ל מפני שלא יראה הדש וידעו הכל‬
‫שכבתב כנגד הפירוק שסם עומדים^ לאכילה ושלא‬ ‫שקין הדג את אידו לכך פצתה האדמה את פיה לקחת‬
‫קאמרשיש להם הפסק לכך חמר עלי נהי שהם‬ ‫אק דמו מידו וכיון שכן דככר פתחה חת פיה לכך■‬
‫מושפעים תמיד והיה נותן לאומוח סימנים כאהלים‬ ‫■‬ ‫אמר משה אפ״ה יברא עכשי ‪:‬‬
‫נטע ס' שהתירה נמשלה לאהלים שיש בהם ריח טיג‬
‫יעוד נמשלו לארזים שלעולם יהיו טובים כיק שעל‬
‫מיס נצכיס וכיון שהתירה נמשלה להם אין שים חומק‬
‫פר׳טת חקר‪■.‬‬
‫יכולה להס ‪:‬‬ ‫ק ח את המטה ובו' ודברתם אל הסלע לעיניהם‬
‫ונתן מימץ והשקית ו‪5‬ר'־‪-‬יש לדקדק כיון‬ ‫י‬
‫פריטת פינחס ‪.‬‬ ‫דנניקר הצואה היא הוא הדבור למה לו לצוותו ליקח‬
‫אח המטה שיבוא לטעות■ ונראה ־דמשו״ס אמר לו‬
‫פ י נ ח ס כן אלעזד בן ההק הנהן פייש״י־י׳ל לפי‬ ‫והיצאת לסם מיס מן הסלע והשקית את העדה ואת‬
‫‪ ,‬שהיו השבטים מכזיש אותו שפיטם אבי‬ ‫כעירם • ולכאורה הין בו צוק ביון דאמר ונתןמימיו‬
‫אמו עגלים לע״ז ומהרש״י הקשת דחמאי לא פידן‪.‬‬ ‫ממילא ישחו בל הערה אלא משוס דטכע המים‬
‫ג״ב שמבזים איתי מצד יוסף שיש לסם פתחח פה‬ ‫הולך למעד המעין ולא לצדדק לבך ה״ל קח את‬
‫כדבריס החלה שיש ע״ז כמ״ש במדרש פוטי פרע‬ ‫^ המטס יעל ידו תחקוק להם שכילק להגיע להסהמיס‪.‬‬
‫שפרע עצמר לע״ז וחי' משום דמעשה יוסף הוא ב «‬ ‫■לבל שבט ושבט עד אהליהס תהו שאמרו יש־אלכ^ית‬
‫נשכח זכרו אפל לי כיזו א^ו כי אס על יתרו שהיא‬ ‫הכא' כמחוקק כמשענותם הוי קאי על משה ועל‬
‫כזמנם ע"כ זהו לשיטת רש״י שכתב שהיא כ־ פוטיפד‬ ‫אהק שחקקו כמטה שכילין שיגיע להם בחנייתם‬
‫ונהתיס‬
‫ינ ל‬ ‫חידושי תנ*ך‬ ‫אברהם‬
‫לעשות הלביש מפני שהיה ערום ומתכושש כמאל^י‬ ‫ינסחיה על יוקן אכל לפי פיקי יל״א שהיתה כת‬
‫הכחוב ויתכוששו וידוע מה שאמרו רכוחינו ז״ל‬ ‫שכס ויעקב רתכילה שה ותלה איחו עליהושלחס‬
‫מה שהתלמיד וחיק עתיד לחדש כילו כחוב כחויה‬ ‫לופשהוידד מיכאל והורידה למצריה לכיתו שלפוטיפר‬
‫וא"כ אלמלא לא חטאו אנו כמי שלא כאני לעולס‬ ‫■ל׳ל אלא משנס ולא מפוטיפד לפי שאינה כתו לפי‬
‫שאין לנו לכוש כיון שלא היו החידושים מדעחינו ‪.‬‬ ‫שהוא סריק מעיקרו • ולעיקר הקושיא נלע״ד מפני‬
‫אמנם אחר החטא כשנשכלו הלוחות עשה הי״ת כ«‬ ‫שנשאה יוסף על ידי מכיית ה ^טים ליוסף למצרים‬
‫לזכות אח ישראל החידושים של כל ישלאל שהיונחוכיס‬ ‫לכן לא כזו אותו כזה כרי שלא יוכיו ‪.‬עון שלהם‬
‫כלוחות פרחו כאויר לעיניהם של כל ישיאל וכל אתר‬ ‫וק״ל‪:‬‬ ‫׳‬ ‫־‬
‫ואחד כשהיה מביט קונה כתינה אחת מהחידושים‬ ‫עון * שם וראית אותה ונאספת!( עמך ואחרכן אמר‬
‫שלו להוציא מכח אל הפועל לעשות לכוש לנשמקו‬ ‫וידכד משהוכו' יפקר ה' וכו' איש על העדה‬
‫עפ׳ל• והיינו ^אמר להומשה לישראל פן חשכת את‬ ‫וכו׳‪ -‬ישלרק־ק משמע מהכא דמשה נייוא ליה כמיתה‬
‫הדכתס אשרראו עיניך ר״ל החינה של החידושיהשלן‬ ‫שנתאוה כמיתתו של אהק וא"כ אמאי תזד מרעתו‬
‫והא להזהיר אוחו שלא תחזיק טוכה לעצמן אלא‬ ‫והתפלל כמני!ואתחנן ער שהשיכו ה' רכ לך •ונראה‬
‫שציין להשפיע לאתרים שחפחו' אותם החידושים לבנין■‬ ‫דהאמת נתאוה למיתת אהק מפני שכנו לקח גדולתו‬
‫אלו התלמיתם וחלמית תלמידך וזהו דאמי והודעתם‬ ‫אכל כא; לא אמ־ לו כלום מזה וחשש משה רכיט‬
‫לבנין ולפני כנין ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫םח*ו השש שכח מזה לכן אמר לו יפק־ ה' אלהי‬
‫ש מ ו ר אח יום השבח • הא רכחיכ שמור ולא‬ ‫הלוחוה ובו' כדי שיזכור ויאמר לו שכ ‪ p‬ישכ כמקומך‬
‫זכור כמו כרכיות ראשונות לומר דהא‬ ‫וכשאמר לו יהושע עומד במקומן'צל לו עד מאד‬
‫דכתב זכור סיס עמו שמור ולומר שבדיבור אחד‬ ‫והתפלל על שאמר לו רב לן חידש לו הלכה יהושע‬
‫נאמת ‪:‬‬ ‫שנעשה רב הוא שלן וככל אדם מתקנא חון מכט‬
‫ייטבלן‪-‬וקשהדכרכתח ראשונות לא נ?מ'‬
‫כהם למען ייטב לן■ וניאה דדכדות‬
‫למק‬ ‫‘‬ ‫י‬ ‫ותלמידו ‪:‬‬ ‫’‬
‫ראשונות רמז לכתתח ודכתח אחיונוח רמז לסוף ימיו‬

‫של אדם ובודאי יש לו כניס ולכן כדכיוח אחרונות‬
‫‪.‬‬ ‫פרשת מטות‬
‫נאמר למען ייטב לן כמו שאתה עושה כמד לאכין‬ ‫כני גד וכני ראובן לאמר אק אשר דכר ס'‬ ‫רענו‬
‫כמו כן כנין יהיו עושים לן ‪:‬‬ ‫‪.‬י‬ ‫נעשה • מכאן נשמע דחיכה יתירה אצל‬
‫חכלדס לפני ס' עי שנקיאו כשמו הגדול כמקום‬
‫פרשת שופטים‬ ‫שאתה תוצא גלולתו אחה מוצא ענותניתו ומכאןלמדו‬
‫חכיריס רר״ש שנולס קראו ר״ש כשם כ' כמבואר‬
‫‪ 3‬י תקיכ !‪ 1‬עיר להלחם עליה וקראת אליהלשלום•‬ ‫כאדרא דכא ע״ש‪-‬וכהכיניחא לי מ״ש ד' יצחק בשעה‬
‫יראה דכא לרמוז לנו מלחמת יצה״ט עס יצר‬ ‫שנכנס ערב כע ת ענה ר' יצחק ואמר ה* עשקה לי‬
‫הרע דידוע לנו דהגוף נקיא עיר קטנה וזכה מ‬ ‫ערבני ולכאורה אינו מוכן אן פירושו הוא כאלו אמר ‪,‬‬
‫יצה״ר וחיילותיו י״ג שנים וכהגיע עח לכא יצה״ט‬ ‫כ' עשקה לי ה׳ ערכני ^אי על שניסס וה' קאי על‬
‫לחון הגוף כודאי תקרא מלחמה ביניהם על כן כא‬ ‫שניהם ‪:‬‬
‫כעל השלוה להודית לנו הדרן אשרינלכו כה ואמר‪,‬‬
‫שהתחילה תקיא אליה לשלום דהיינו שחתן שלום‬
‫כיניהם ואס יצה״ר יתווך לן לשלום זהו שמחתן כאמור•‬
‫פרשת ואתחנן‬
‫והיה כל הנמצא כן יהיו למה ועבדוך דיתע שעיקר‬
‫העכורה שיצר הרע יהיה לן לעזר וכמ״ש המשודד‬
‫אלפים אחה החלות להלאות אח עבדן‪• .‬נראה‬ ‫ה׳‬
‫דנכל כחכו המפרשים דהמיחה סיא מוכיחח‬
‫חתום סי שטן ואל ישטין עליט הנים הו דרום ויעמוד‬ ‫»ש'וס דכהיל לחסתכולי כאפיה ולכן משה רכיניע״ה‬
‫מלק טוב לציקנו הוא יגיד ישרנו ולא אמי ותעמיי'‬ ‫מחיעם על המיתה לאין צוין דככר כחיים ‪.‬חייתו‬
‫מלין טוב אלא דהעיקר לא די שתחתום פיו של שנק‬ ‫קנס תענוג עולם הכא זהו שאמר אחה החלות להראות‬
‫מלהשטין אלא אף הוא עצמו יננמוד מלי; טוב‬ ‫אח עכ־ן כל המרות שלן ואף דתחני שבהם כשהיה‬
‫לצדקנו על כן אמי יהיה דכייט השמחה היא שיצה״ר‬ ‫בשמים לכן השיב לו הי׳יח מטעם אחר למיתה שלן‬
‫וחיילותיו יהיו לן למס ועכתן שיהא הוא עצמו יגיד‬ ‫שתהיה רב כעה״כ ותהיה משפיע ‪ .‬לזולת והדכרים‬
‫ישרן ויהיה עלק מלק טוב ואם לח ישלים עמן יצית‬ ‫עתיקים שכעת מיתתו עלה לבינה ‪, :‬‬
‫עליה ר״ל חצוי על פין וציור תענית וממילא ונחנה‬ ‫פ ן חשנח את ה־בתם אשדראו עיניך •איאאלמידק‬
‫ס' כירך לפי שעיקר יצי היע תלוי כאכילה ושחייה‬ ‫* מה שיין ראיה ברכתה דלא שייכי אלחכשמיעה‬
‫כמ״ש ויאכלו וישחו ויקומו לצחק וישמן ישויק רכענו‬ ‫זנראה דידוע הוא שכשכייח הלוחית פרחו האותיות‬
‫■‬ ‫וכיון שכן יוחש חילו ־‪.‬‬ ‫כאויר והיינו דקאמר ואשברם לעיניכם ולא אמי■‬
‫לפניכם'והטעם על שיזכו ישראל להוציא החידושים‬
‫פרשת כי תצא‬ ‫שהיה כחוכ כחויה לכחינח כל איש מישראל להוציאם‬
‫מן הכח אל הפועל ועפ״ז פי' הר' עמודיה שבעה‪,‬‬
‫‪ *3 1‬יהיה כאיש חטא משפטמית והומת ותלית‬ ‫מאמר'כגמ'מנ׳ז דאמת ישראל אלמלא חכוחינו לא‬
‫אוחו עלען־נראת דכאלסויות לנו סשיתעל•*‬ ‫‪.‬‬ ‫נןטאו אנו כמי שלא כאני לעולם דאכונס היא‬
‫חכם שמח שיצטרכו הקהל לחזור כחשובה שלימה כיין‬ ‫דהחידושים שמחדש הח׳ח עושה לנשמתי לכוש והיא‬
‫שמח כעונה והיית כמדת מרחמים הראו יאליו ‪.‬רצה י‬ ‫דנקיא חלירא ־■'כ‪:‬ז שחרא עיקר ביאתו לזה הננולס‬
‫ל ‪^x1‬ם‬
‫ז‬ ‫חידדעי^י׳הנץ‬ ‫אברהם‬
‫נחל כעתשידתש סיכ ותקכלו ממטסדרשא בודאי‬ ‫ז^כומהמלא יהיה מתעויי עליהם והיינו ^אמר‬
‫יש כירכם יכולת לתיור ולשנותה לפי שעה אכל עת■‬ ‫מי יהיה כאיש תטא משפט מות והומת ר*ל ‪1‬ה‬
‫'שאין כאן דרשא יושבים וכטילים אמנם אם תל^ו ‪.‬‬ ‫סת׳תאין לותיוכ עתה ואפיה והומת ותלית אותו‬
‫התירה מאליכם'לעולם ׳לא תעקר מכם וזהו שאמר‬ ‫על עזיהייט עו; ציכוי דכך היא המרהדטטלצ‪pr‬‬
‫יקודם כל דבר אני אומר לכם יעחף כמטילקתי ר׳י‬ ‫מכיניהס ולכך קאמי לא תלץ נכלתו על ה^ יץ‬
‫כמושיש למטר ליפהק כמוכן הלוקת מאת כט אדם‬ ‫אם הקהל עושץ תשוכה כיאיי ע׳י מיתתו המיתה‬
‫'ששופו ליפה־ דהיה פי׳ יעיוף כמו עגלה עייפה‬ ‫»לו תהיה שחוטה כראוי ועולה לקיכן ה' ליתד‬
‫יצא כן‪,‬המיתי שהיא מאלי ולא מאתחס לעולרלא‬ ‫סדודים העליוניהאכלאם אינם עושים תשוכהכראד‬
‫‪■ .‬‬ ‫נפהקכטל‪:‬‬ ‫אז תהיה מיתתו קרמה נכלה והיינו דאמר לא תלץ‬
‫ש ח ת לילא כניו מומס דיעקש ופתלתול‪ -‬יר׳ק‬ ‫לכלתו קאי אציכידאלא כי קכי תקכי־ט כיום ההוא‬
‫דפי' דקיא הוא משוס דיחע דהשפע‬ ‫׳‬ ‫דהייט קכר כקכר כאותו יום תקכרט כמתיצגץ‬
‫שיודדימצמעלה הוא לצויך ישראל וא׳׳כ אם כ'מ‬ ‫העליונה כאמור ‪:‬‬ ‫י‬
‫ישראל ^נם עושי׳ רצוטשל מקום א"כ יכטל השפע‬
‫מכל וכל ולכך אתא קיא לומר דיה אינו דלא יבטל‬ ‫י‪:‬‬ ‫פרשת ם הבא‬
‫כיאס מכניושהם כ״מ אינם ראויה לשפע העליק‬
‫וה"פ ריךא אס תאמרשתת לולא דהשחתה אינהאלא‬ ‫אם לא תשמורלעשות את כל דכרי התורה הואת‬
‫לכניו ולחזק זה אמר הלא ה׳ רבתישהיא הכינה אינה‬ ‫‪.‬הכתוכים כהפר הזה ליראה אתהשם הנככד‬ ‫י‬
‫יורדת אלא לה׳ולכך יש מקף כיןהה״י לה׳‪,‬אכל ע׳׳י‬ ‫והטרא היה את ה' אלהיך כו׳‪-‬יש לדקדק דלפה ליה‬
‫עונותיכם מפחחם השפע מהמלכית וא’כ מסיק‬ ‫צמימר אתהשם הנככד ככינוי כיון ראחר זה קאמר‬
‫יורד לכם אם לא על ידה כאמור וקתן טרף לבתה‬ ‫את ה' אלהיך כהדיא ועוד הו״ל מיותר • ונראה לי‬
‫וע'כ אמר תגמלו זאת שהיא המלכות תגמלו אותת‬ ‫רכא לדרוש אק ה' אלהיך לרכות תית כהכרת ר״ע‬
‫‪' ..‬‬ ‫‪ ..‬ע׳ש גמולה מחלב נ‬ ‫ודלא כשמעון העמסוני דפידש' מדרשא ראקדכל‬
‫מתורה ואנן קי״לראתין וגמין רכויין ולכך קאמר אם‬
‫פרשת וזאת הברכה‬ ‫לאתשמורלעשוקררשאדאתכל דכדיהתורה הכתוכים‬
‫וממילא ליראה את השם הנככד הנזכר כמקום אתך‬
‫כאל ישורון פי' התרגום אין אלהא כאצהא‬ ‫שהוא את ה' אלהץ לא תירוש ע׳י כן והפלא ה' את‬
‫_ דישראל • קשה דלפי׳ זה התואר הוא שאק■‬ ‫מכותך וכיוןשאץ כאן מקונט לכך קראו ככינוי ינליה‬
‫כמוהו כאליהת והא דנקט ישורון הואלסימן■בעלמא‬ ‫סמע דלאשייך לרמש את ה׳ אלהיך לרכות ת״ה כי‬
‫דנדע שהוא האל ישוחן ולאפוקי אלוהות אתרים‬ ‫אס מהאיקראדאת ה׳אלהין־תירא ולא מקרא אתרינא‬
‫והו״ל לקמראין כהוי׳ה ולא נצטק־ להיסן ועוד הוה‬ ‫נמו שהקשו המפרשים הנה הס כהפיתס עיק‬
‫ליה ציכקד כשכאשהוא המוכה וצא מוקדתת • ורש״י‬ ‫‪....‬‬ ‫על'הם =‬ ‫‪.‬‬
‫פי' הודיע לישירקשאין כאל ואיט פשטי הלשק‪-‬ונ׳ל‬
‫דסקואי היא צישו^ וכאלו אמראיןכאלאשד לישורון‬ ‫;‬ ‫פרשת גצכים‬
‫ההושכתד הקכ״ה כאומה׳ הנכחית מכל סאועת‬
‫‪.‬‬ ‫שקראה הגולתא ‪:‬‬ ‫^אהכה אתה׳אלהיך לשמוע‪.‬כקולו ולדכקה‬
‫!ימת שם משהוכו׳־ישלשאול מהוהשמיכותדלא‬ ‫כו כי הוא סייך וארך ימיך וכו׳ •מה‬
‫קאמד וימת שם עד שאמר נשבעת?‬ ‫שאמי ולדבקה כו איט מוכן כי כלתי אפשרהוא‪-‬אלא‬
‫לאכדפם וכו' לזרננך אתננה •ונראה דקי״ל אין בעל‬ ‫להורות לטדרך העכורה השלימה שתקיים מצותיו‬
‫חוב גובה חיכו כי אה שליש כית דץשנכנה לכיק‬ ‫מדרך אסכה ולא כע'כשל ארם אלא בהשתוקקות‬
‫למשכט והכא שהוא טטל הנשמה למשכן כעי סחיכ‬ ‫האהכה דהייט כינת עשיית המצית תיחד לשם ה״ו‬
‫אי איפשר לבעל הכית ליטלה כיק דאק ישראל ככר‬ ‫כדי ליתד הדודים שננ״יכן הקט כס לוי״ו למעלה‬
‫נתנה לישראל הי׳ל כיתו ולכךאי איפשד ליטול נ‪6‬מת‬ ‫ונתן טעס־כיהוא חייך ואורך ימיך על ידו יורדשפע‬
‫משה הקכ׳ה כעצרט כ? אם כח״ל־ונטד נראה ע״פ‬ ‫מלמעלה יהיה פי׳ ולדכק׳ה כיו כאלו אמי ולדכק‬
‫מאי דאמח כגס׳ גכי ההוא מינא דשאלכי קכחה‬ ‫ה׳יכוייו‪ :‬״‬
‫‪.‬למשה כמאי טנל והקשי התוה' היכי מיטמא לו והוא‬
‫כהן וקי׳ דכהן מיטמא לכטוהקשי המפרשים דלוהא‬ ‫פרשתהאזיגר‬ ‫■‬
‫כ״גהוא• ונראה ליילאקשה דככר כתב הזוהרהק־וש‬
‫דלא סייכיג כי כא׳׳י דכתיב גמל ומהולל כעיר‬ ‫^ ר ף כמטרלקחי תיל כטל אמיתיכו* • נראה‬
‫אלהיטהדקדשו ולכךכיון רחצה ליטול נשמתי הקכ׳ס‬ ‫י דכא להוכיח את ישיאל על התויה ולכך‬
‫כעצמו לא שיץ אלא כת״ל• ונ׳ל חה כוונת המיר‬ ‫ויקשמים ואלץ להיאית להם לפטהסשקכלו עליהם ‪.‬‬
‫דאמרלמשה אס אתה נכנס לאק אין אני קוכיא‬ ‫להגות כתייהשהיא לקיוםשמים ואת ככתוב אם לא י‬
‫עכשיושאתה כחיל אני קוכח ואין להק׳ דתיכי סייד‪,‬‬ ‫כריתי יומם ולילהחקיתשמים ואק לא שמתי אכל‬
‫תהיית המתים על ידוממש דכיק דעתידלהתיותילו‪,‬‬ ‫יש טענה לישראל דנכר יש לט הדק שומע כעונה‬
‫הוי עננא כלל כ'כ התיס׳ כנדה גכי אליהו‘'שהיזה'‬ ‫לכך אק אט צריכים להגות כקורה אם אט שולנעים‬
‫י"י י‬ ‫‪ p‬השונמית ע׳ש ‪:‬‬ ‫הת־שא מפי היכ ת לט לכך השיג להם דש הפוש‬
‫מזמור‬ ‫*‬ ‫ד‬
‫על‬ ‫‪y m m r n‬‬ ‫■אברהה‬
‫‪ :‬רירוע כשישראל עושים רצוט טל עקום ה?ו ^‪.‬י‪1‬ןן•‬
‫‪ .‬כלי'הפסק ע׳י יחודס למעלה שיתן'‪.‬לס ‪ .‬חלקה כלן‬
‫שתתן טרף לכיתה לישראל אמנם כ"מ אס אינסעושיק‬ ‫■ ‪© *r t h t b‬׳ ‪S i r o l‬׳ משפנו עשה כ ^ ! ב פ י‪1‬‬
‫‪■ -‬יוכו' • לכאורה זה‪,,‬הפך‪,‬המיס שלו •״‪,‬רצונו של מקום אף שמלמע' אין לי‪ .‬הפסק מ״עאינק‬ ‫‪ .‬׳ ‪,‬‬
‫״ לינקחת כדי שלא חתן למטה ומוכיש‪.‬טטל צדיק‪.‬א׳‬ ‫&‪1‬ה השם הואי מיהו בעל דסלניס נמוריס ^ין יהמר‬
‫י מישראל כדי שיהא כס כת ליקח חלקם ‪ .‬הסו שאמו‬ ‫כשעל כפיו נוקש‪.‬רשע‪ ,‬ולא יאריך אפיס לפניו ל‪ 1‬ס‬
‫השיב דוד ססע׳סיאדרבהזהו רחמים שלודהסישיכו ■ י'לשלמה שמלכות שלו אלהיש שהיא ‪.‬הכינה תשפיע‬
‫■ישעיס לשאולה כל יהנוים שכחי אלהיסיגשרואם ■ לשלמה כשביל‪.‬המלך כת שתשפיע לישראל‪.‬על ’ידי‬
‫‪:‬׳שעשה התן •שהוא וצדקתך לכן מלך יאף לאמליק‬ ‫יושבים לבטא'איש לדרכו פנס במעשים אשך לא יעשו‬
‫מאן מלכי רכנן מכל מקום גפי‪ .‬מלך צתן לומר לכן‬ ‫מעולם לאיידיו כאשוכה כיון שהשפע יורד עליהם‬
‫מלו ;‬ ‫חסו שאמי טדע ה' משפט עשה לעולם פוקד עליכם‬
‫וכל קרני רשעים אגרע תרוממנה‬ ‫מזמור ‪,n'V‬‬ ‫‪ . .‬עונם כדי'שיזכו לנט״ס ‪. :‬‬
‫' ק־נות צתק■ יש לדקדק אמאי נכי‬ ‫׳ ב מ מו ר ר ׳ ו אל הכואני רגל נאוא ויד רשעים‬
‫רשעים אמד לשק דכים •ונפי צדיק אמר לשון יחיד‬ ‫י אל חמתי וכו'•ידוע מ׳ש שלמה‬ ‫‪,‬‬ ‫־‬
‫וניאה לפי מס שאמרו כנמ' אין כן דוד בא עדשיכלו‬ ‫המע״ה נאוח אדם אשפילט ופירושו הוא דקו״ח‬
‫נשי הרות ולכן קרנירשעים שסס החיוממות אגדע‬ ‫נאוה עולה יפול לכך אמר דוד ביון דמתזו שהוא‬
‫דגלו גסי' סתת תרוממנה קינית צתק שהלא קן‬ ‫הגאוס מכל וכל‪,‬כוראי מובטח לו שלא יכא לו רגל‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫שגאולה ;‬ ‫נאוה דהיינו נפילה ועוד יכא דדך רמו דאפי' שמינית‬
‫חשד ואמת נפגשו צדק‪.‬ושלם‬ ‫מזמור פ׳ה‬ ‫לא היה לו שכן רגל כמ׳׳ק עולה שמונה ‪:‬‬
‫נשקו • ולכאורה איט מוכן דסיכי‬ ‫‪,‬‬
‫שייך לווונס דלא יחי זהכדאי זס ךנראה תדועדסקכ״ה‬
‫‪__,‬‬ ‫קוה אל כ' ושמור דרכו וירוממך‬ ‫מזמלר לי׳׳ז‬
‫י לרשת א ק כהכרת רשעים תיאס‬ ‫‪,‬‬
‫דצה ליכיתאת ישלאל‪,‬לפיכן אין לתכמיס עוקל כ ת‬ ‫ובו'■ יוכן כמאי דאסיו’כגמ' כתיב הנה עין ה'אל‬
‫לזכות המון העש לחח לשש שיפוקס עמוד חוית '‬ ‫וריאיו וכתיכ עיני ס' לצדיקי' ל״ק כאן מאסכה כאן‬
‫וממילא יורד שפע מלמעלה לחח חלק למחזיק וע׳י‬ ‫מיראה ר״ל מאהכה זוכה ורואה כמפלת שונאווהייט‬
‫זוונם למטה גורמים זיווג למעלה תדוע הוא דיחוי‬ ‫ושמור דרכו דהיינו מההוא רחום־ אף חתה רחום וזה‬
‫שלמעלה חלוי כמעשה הח״ח והיינו יאמר דהמע׳ס‬ ‫לא שיין כי אם מאהבה ועי״ז לא די שירוממך לרשת‬
‫חשד ואמת שכעל חסד גומל‪-‬חשד עש‪.‬שכירו חורת‬ ‫א ק אף כהכלת רשעים תראה■■‬ ‫י‬
‫אמת בודאי למעלס צרקדשלש נשקו ‪.‬שהם זו״ן וממט‬ ‫‪ 13‬ז ס ו ר נ ״ ח ויאמר ארם אך פרי ■לצדק אך יש‬
‫נקח לעכול‪.‬אתס'אלסיט ‪. :‬‬ ‫‪.‬‬ ‫י אלהיס שופטים כ אק לפי ששמח‬
‫מ ז מ ו ר ‪ y‬זיסי נועם ס' אלסיט עלינו ומעשה‬ ‫הצדיק כשרואה הישעמתלוכד בנקמתו מפני עוט ולא‬
‫ימט כוננה עלינו ומעשה ידינו‬ ‫י‬ ‫יהק לצדיק ממנו לכך'אמר אדם נס אני שמך בשיש‬
‫כוננהו • לכאורסכפול ומכופל׳ונדאס דבל מוצאי שכת‬ ‫צער לצדיק לפי משיכתו לא יש אלהים שופטים באין‬
‫אימא עילאה טת;ת אור קדוש על‪ ,‬ישראל כמצות‬ ‫חקו דאמר כשיש מיעיטפרי לצדיק ידוננ שיש מיעוט‬
‫השכח וכל אחד מישראל לפי מעשיו י‪.‬אש זכס נוטל‬ ‫‪:‬־‬ ‫דיןיכעילם‪:‬‬
‫שלק ממט ועושה מלכוש לנשמתו ואסגכה וותרסרומם‬
‫אותו דסייט שיצתוכ עליו כל שמצות שעשה וממילא‬
‫ולך ה' חשד כי אתה תשלם לאיש‬ ‫מזמור ס״ב‬
‫כמעשהו• יראה ע"‪,‬פ מ׳ש כזוהי‬ ‫_‬
‫אין‪ .‬שום מחכל יכול לנגוע אליו •וזכו שרמז שלמה‬ ‫הקדזש או טדע חטאתו וכו' אס הדם חטא ונעלם‬
‫המע״ה ככל עת יהיו‪.‬כנריך לכנים ושמן על ראשן‬ ‫ננמנו הקכ״ס מזכירו ע״י שיתן' כאותו אכד מוס כדי‬
‫אל יחסי לפי‪.‬שהשמן ילכלך מכל משקין וכ'ש לק‬ ‫שידע חטאו משום מיתו של הקכ״ה מיה כנגד מדה •‬
‫לכן מזהיד‪ .‬אותו ככל עת ישיש מלטש שלך שעשית‬ ‫ננ״ש• וליה אמד שזהו חסד שנטשה ע ם כייותיו שישלם‬
‫יסיו לכנים ע״י‪-‬חודש‪,‬ומטת שהם זכים מכל משיףן‬ ‫לאיש כמעשהו שהוא מיה כנגד מדה לכלתי ידח‬
‫רסייט שיהיו לשמה דאין כשם שום מפי וע׳י ‪ P‬אין‬ ‫ממנו נדח וישוב כתשוכה על החטא שחטא הסו ס׳ש‬
‫מחכליטל ללכלך סמלטש מפני שהתויה וסמ^ן‬ ‫הכתוב אמיתי עולם חשד יכנה ס׳ת •מדה שזהו חשח‬
‫שהם ששמן שהם עלראכון סס שומרים אוחך מן‬ ‫׳‪.‬‬ ‫יאכרך‪:‬‬ ‫י‬
‫החיצונים ‪:‬‬
‫לזי״ט‪ . ,‬גמל על עבדן ‪,‬אאיה ואשמיס‬ ‫מזמור‬ ‫צמאה לך' נפשיוכו' מפני שהמאני‬ ‫מזמור פ״ג‬
‫' מתארה לתורה■ יוקר מהגוף נכי‬
‫מ ז מ ו י ׳׳‪ r .1‬דכתך‪-‬לכןכאהמלתנמל כלא‬ ‫נפש אמד צמאה וגבי כשי אמר כמה ‪ .‬לך בשדי ולפי‬
‫שהיה כמדבר כאין ציה ועיף כלי מיס שהיא‪.‬הקורס ■ ‪,‬ויךו לרמחדודוננ‪,‬דיש נ' סיט תולדות כנטלס חיליית‬
‫הבנישותולדות הממק ותולדות התורה שהם האידושים‬ ‫לכן אמר כן כקודש חייתק כשנבוא לאק הקוישלראות‬
‫ואם ח״ו יחשר לאדם אחד מהם תורתו מתכטלת מי‪.‬‬ ‫‪,.‬‬ ‫י עזך ובכו'שהיא התורה ־‪.‬‬ ‫י‬
‫” ‪ *r‬״‬ ‫שדעתו מהכלכלח‬
‫אמנם אס ה' עושה רצונו' ומשלים ' לו גל התולחת‬
‫לשלמה אלהים משפסק למלך תן‬ ‫מזמור ?ג״ב׳‬
‫וצדקתך לכן מלך ע׳כ‪-‬לכאויה‬ ‫־• י‪.‬‬
‫כודאי הויתו משתמדה כקרט שדעתו נשס עליו‪.‬וע‪,‬‬ ‫קשס דמעיקרא־ אמד מלן ולבש^ אמר כן מלך‬
‫ידי זה נורמת לו חיים לכך כאה כלא וי״ו לרמוז סג‬ ‫יומעיקרא אמד משפטק ולכסוף אמר‪.‬וצדקתך שיחע‬
‫תילדות שהם גוף ממון לימוד כודאי סיש לן ‪•fi«p‬‬ ‫דהמשפנו הוא יתמי‪.8‬והצדק הוא דין• אלא נדאה לפי‬
‫'עדי‪.‬‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫‪ ....‬־‬
‫יגל‬ ‫‪ ’{riTn‬תנץ‬ ‫אברהם‬
‫ונראה לפי מ״ש ח״ל ע״ה הנאמר כבית המקיש‬ ‫^ ‪ ■p‬ככתינ ני היא מיין■ ואו^‬ ‫ע^י שאשמדס‬
‫מלכו לאלהים שמתים וטוכי לבשמצאו נשותיהם טהורות‬ ‫‪.‬‬ ‫ימין■ ;‬
‫הה שמלת וטוכי לב מורה על כהינת הזיווג אף כאן‬
‫מ״ש ויאכל כגט משת מיטב לכו מורה שיהיה לו כהי‬
‫זיווג ואז סשתומר על הענק הזה איך נעשה לו זה‬
‫תרי עי&ר‬
‫הנס אמנם כשהרסמלפת והנה השה וכוי אז הניר כנסו‬ ‫מלאכי סי׳ א׳ אם אב אוי וכו׳ואסאדוט׳וט׳•‬
‫מדע דמאת ה' היתה זאת דראויה לו ולכן קפן ונשכע‬ ‫סא רנקם גבי אב לשון יסמ■‬ ‫‪.‬‬
‫לה שכטה כה' שהכקר יכא הגואל דלא עכיד ■ניסא‬ ‫ולא אמדאכינם וגבי אדונים אמר לש^ רכים ולא‬
‫לשקה וז״ש הכתוב והנס הגואל עוכר אשד דבר כעי‬ ‫א ^ כמו אב משום כשישיאל יהיו אסדות ביניהם‬
‫דבורו של כעז הוא שהביא הגואל ‪:‬‬ ‫ועושים רצונו של מקום יקיא הי״ת אב אסר ואם ס״ו‬
‫ישראל יהיה פרוד ביניהם ואין עושין רצוט של מקום‬
‫מגילת אסתר‬ ‫לא יכנה הי׳ת כשם אב הלא כשם אדוןרכיון שיש פדוד‬
‫כיגיהם כל אסר קונה אחן לעצמו וא״ב לכללות‬
‫ו ת מ א ן המלכה ושתי אז״ל היא היתה מצה לבוא‬ ‫ישראליקרא הי׳ת אחנים ‪:‬‬
‫י לפני העלך אכל ראתה שיצא לס ק ת‬ ‫‪,‬‬
‫במצתה ואפ' לרמוז השכק ותמאן כהשכק קרן במצתק‬
‫ע׳ה ומתכתי ותמאן ‪:‬‬
‫‪ .‬מגילת רות‬
‫ר ‪ 2‬ד י הרע לי • איכא למי^ דמן השמות כלם לא‬
‫מגיד‬ ‫נתיעמה כי אם כשם שדי ולא כשם אלהים‬
‫שהוא מקור הרין■ ונראה לפי מ״ש ח״ל כשאמר יעקב‬
‫ה ש ת א הכא לשנה הכאה כארעא השראל השתא‬ ‫אננ״ה ואל שדי יתן לכם רהמים לפני האיש כוונתו מי‬
‫הכא עכדי לשנה הכאה כארעא רי ‪t x‬‬ ‫שאמר ללנולמו רי יאמר לצרקי רי ולכן זהו שנתרעמה‬
‫כני חורין • נראה רכבא קמא לאנשי ח״ל וכבא כתרא‬ ‫נעמי אהד שעשה הי״ת ההן כאלימלך ובניו מן‬
‫לאנשי א״י והא רפלגינהו ולא אמר דאף כט ח״ל שולים‬ ‫הראוי היה שיעשה הדין גס כה וכשהגיע לה‬
‫הכל משוש דכני ת״ל מעולם העשיה וכני א״ימעולם‬ ‫אתר ה ‪1‬הו שאמיה ושרי הרע לי שנתקיימה אתר‬
‫היצירה וצדיקים ירננו רצון ולכך אין רשאין להתפלל‬ ‫■‬ ‫כלם■•‬
‫אלא שיזכו לעולם חמד שהוא למעלה מנטלס סעשיה‬ ‫ו ג א ל ת י ד אנכי חי ה׳ שבכי עד הבקר • אינא‬
‫רהייט עולם היצירה אכל כני א״י מתפללים שיזכו‬ ‫למידק היכי ס׳ר לגאלה כיון דסיב‬ ‫׳‬
‫לעולם דכמאה דאית כה חירו דכולה כידוע ליורנטחן‬ ‫כולי האי אין כו עור כה מנוד אמרו ח״ל שהגואל היה‬
‫כיון שהם כנטלם היטדה ;‬ ‫רתק ממט ארבע מאית פרהה והוא אומר לה ככקר‬
‫תם וגשלם חידושי תנ״ך שבח לאל בורא‬

‫■‬ ‫עודם‪:‬‬ ‫'‬
‫ספר‬
‫‪:‬‬ ‫זכר צדיק‬
‫ו הו א פירוש ‪9‬ר המשניות ?‘כמה מסכתות מסדר זחגים וסדר סועד • ?‘הרב הטובהק חיק‬
‫כמוהרי יטמרייא מאטאריואס זצוק׳ל‘‬
‫מסכת פאה פרק א׳‬
‫הח שהיה שדהו קטנה כיותרוכו׳שאינו מועיל לעד וכו'‬ ‫מ י ‪ 2‬נ ה א ' אלו דכרים שאק להם שיעור כו׳ כיחש'‬
‫וכתב התי׳ט שה^ו מפ' כו' לפי איכות השדה אס גחלס‬ ‫פריך אמתי לא תני‪,‬תרומה ומשני מפכי‬
‫אם קטנה ע ’ש ודכחו תמוהים שהדי לפי דכח הדמכ״ם‬ ‫המחלוקת ע״ב ועיין כמ״ש התי״ע משם הד״ש ורתיס'‬
‫נדא' כהחא שאינו מב' כ"א דוקא כקטנה שאינו ■מועיל‬ ‫פ״ק דחניגה ולע׳׳ד נימה לפ' מפני המחלוקת כפשופו‬
‫לעני לכן נדא' דהכי מה' דשיעור א' מס' הוא לבי הגודל‬ ‫דהיינו פלוגתא דר״א וד״י ור״ע וד״ע כפ״ד דתיומות‬
‫שאם הוא ג חל ניתן השיעור כיון שמועיל לעני אכל אם‬ ‫משנה ה' דלרעת ר״א ורי אם הוסיף יותר משיעודשלהם‬
‫היא קטנה כיותר צחךלהוסי' ואפש' שגם התי״ט כיקלזס‬ ‫מיכא איסודא משא״ב לר׳יט ור״ע ומפני מחלוקת זה לא‬
‫אלא שקיצר כמקום שאמרו לסאחך ‪:‬‬ ‫הזכיר תרומה כיון דלדעת ר׳יא וד״י איכא איסודא כתוש'‬
‫מיצ‪ 5‬נ ה ‪ 'J‬וכלכד שיתן כשוף כשיעור • פי' הד'כ‬ ‫חע ג דאין הלכה כן • עוד כתב הד ש וערד המ״ל‬
‫תשלום שיעור א' מס' והדמכ׳״ס פי'‪,‬‬ ‫כדמשגי אאינך שאק כתוספתן מלוה ותחמה אדרכא‬
‫כשיעור פאה הצריכה לכל השדה כו׳וכתכ התיטדכחיכויו‬ ‫כשמוסיף הוא עכירה כו' וכתס התי״ט דע"כ לא הוי‬
‫חזר כו והדין עמו'שסח כיחש' אמרו כשיעור של שיהו‪,‬‬ ‫עכייה אלא כשהוסיף אחד שהפריש כו' ודכיתהגכיפאה‬
‫או כשיכנו'המשתייר ומסיק כשיעור המשתייר ע״ש ו ת ^‬ ‫כו' ע״ש ולע״ד נר' דלא נעלם מעיני הי״ש דכי־ פשוע‬
‫תמיהי קחוינא דאיך אפ' דהרמכ״ס נעלם ממנו הירוש'‬ ‫כזה אלאדכונתו רצויה לחלק כין תוס' פאה לתיס'תחמה‬
‫הזה כשבא לפרש המשניות ועוד אני רואה שדכח הי"כ‬ ‫דכתוש׳ פאה אע״ג דאין חיוב כתופי זה מ״מ לא שיין■‬
‫ג"כ הסך היחש' דלפי פירושו אם קצר חצי השדה והוציא‬ ‫לאהוד כתוס' משום שמעדכ הטכל מפני שחיוכ הפאה‬
‫פאה פחית מס' דכי מועט אינו חייב להוציא מחציו הב'‬ ‫קודם המירות ואע״ג דכשמיח העני זה התוספת אינא‬
‫אלא הדבר מועט שחסר מחצי הראשק אע״ג דאס כי‪5‬‬ ‫כתוס' משום טכל מ"מ כשע־ הנתינה ליצאתיסו' כתיס'‬
‫להוציא מה שמגיע לשיעור א' מס' היה הרכה מאדמ״ע‬ ‫משא״כ כתרומה דכשעת הנתינה איכא איסורא ואע״ג‬
‫אינו מחיייב להוציא אלא תשלום מה שחסר ולפי דכת•‬ ‫דלדעת ר״ט וד״ע כשעת הפרשה יכול להוסיף הייני מפני‬
‫הירוש' נד׳ כשיעור המשתייר דהיינושחייב להוציא א' מה'‬ ‫שהתורה התירתו שלא נתנה שיעור אכל אם היה שיעוח‬
‫מחציו הב' וזכו דעת הרמכ״ם כחיכודו כהחא שכתב‬ ‫מפורש פשיטא דהיה איסור כתוש' משא״כ כפאה דאפי'‬
‫כשיעור הפאה הראויה למה שנשאר לכן אני אומ׳דהר״כ‬ ‫היה שיעורו מפורש אין איסור כתוספת כיק שעדיין לא‬
‫והרמכ״ס פליגי כפי' הירושלמי דלדעת הד״ב כשיעור‬ ‫נתתייכ ולא עכר אלפני עוד וא"כ כיון דהסכרא מסכמת‬
‫המשתייר שאמדו כיחש' כל מה שנשאר מחוייב לתשלום‬ ‫‪-‬איכא איסורא כתוש' הלא שהתודה התירתו אין סכרא‬
‫א' מס' אס מעט ואאל הרכה ולדעת הרמכ״ם ר״ל שיעור‬ ‫לומר דאיכא שצר כתיס' הזה משא׳׳כ כפאה מש״ה לא‬
‫מה שנשאר כשדה ולפ״ז אני אומד דהדמכ״ם לא חזר כי‬ ‫תני תחמה ;‬
‫והכל אקר ומ״ש הרמכ״ם וכן הרב פאה הצריכה לכל‬ ‫מ ‪ HJw‬ב ' הכל לפי גורל השיה ולפיחכ העניים •‬
‫השדה ר״ל כל מה שיש כשדה היום שעדיין לא נקצר צחן■‬ ‫פי' היכ לפי גודל הש־ה כששיהוגדולה‬
‫ליתן שיעוד א' מס' למעוטי לדעת הרב דאיט טתן אלא‬ ‫׳עניים מועטי' ע׳יס ונר' דכ״ש עניים מרוכים והוצק■‬
‫תשלום מה שקסר ‪:‬‬ ‫לס' כהריא מועטים כי היכי דלא נימא רוקא מחכים‬
‫‪ 3‬ר ק ל ' □ ש נ ה ט ' ר״א אומר זכה לו • כתב‬ ‫צרק־ להוסיף מפני שמגיע להם דכר מועט דת״ס ליתני‬
‫הר״כדפלוגתא דר״אורכק‬ ‫‘‬ ‫לפי חב העניים לזזור והוה משמע כין ש־ה גחלה כין‬
‫אי אמדי' תדי מיגו יק' דלפי מאי דאמרי' כפ״ק דגיטין‬ ‫שרה קטנה ומ׳יש התי״ט רכזה א''צ להוסיף שהרי הפחה‬
‫דטעמייהו דיכנן דכתיב ולקט קציק־ לא תלקטלעניוגו‬ ‫נמי גדולה והר״ש לא כתכ ככאן שצחך להוסיף וכ״נ שלא‬
‫דרבנן דרשי לא הלקט לעני שאי; אתה רשאי לזכות כשביל‬ ‫בא לאשמיעי' אלא שלא יפחית מה' אף שעניים מועטים‬
‫העני א"כ ל״ל טעמת משום דתרי מיגו לא אמח' ח״ל‬ ‫ע״ש דבריו תמיהיה דמהיכא תיתי שיפחית מפני מיעיט‬
‫משוס דקדא אסר כהדיא ואב' דמשיס דר״א דחשדרשם‪,‬‬ ‫העניים כיון שנתנו שיעור א' מס' ולדכחו כתרומה וחלה‬
‫אחדינא דהיינו אזהרה לעני שיש לו קרקע שלא ילקט‬ ‫שיש להם שיעור מררכנן למה לא השמיענו שלא יפחית‬
‫הלקט שלו מ״ה הוצרכי לומר דל״א כדדריש ר״א משום‪.‬‬ ‫אף שהכהניס מועטים ומ״ש דהר״ש לא פי' כאן שצריך‬
‫דתרי מיגו לא אמרי' ואין להק' דלפי‪ ,‬מאי דאמיי' כפ״ק‬ ‫להוסיף לפע״ד אין זה הכרח שיסבור כן ואדרכה מדכח‬
‫משנה ו' דאפי' לסייע את העניים אסור משים דכתיכאל‬ ‫היחש' ‪,‬שהביא הר״ש שאומר לי הבא גמלים וטעון אף‬
‫תסג גבול עולי‪ -‬כ׳ש לזכית כשביל עני ^;עזיד לעניים‪,‬‬ ‫שיתעשר מכאן מוכחשצריך להוסיף שרחוק כרכר שכשיעו'‬
‫אתחם דככר כתב דש״י כפי׳ק דמציעא דהכא כאיניש‬ ‫א' מס'יתעשר אף שהשדה גדולה מאדאם לו שנא' כפי'‬
‫דעלמא ועוד דחפי' מיידי ככע״ה שאד הכא דככר זכה‬ ‫ר^׳׳כ שאם הש־ה גדולה מאד צריך להיסיף כברבת ה'אשר‬
‫אלא ד!פ"ז קשה ל'ל לדש״י לחיקומי דבח ד״א כאיניש‬ ‫נתן לו אף שיתגדל הפאה לפי גורל השדה י־לא כת'ש‬
‫דעלמא ואי משים דר״א דייש לא תלקט לעני אזהרה‬ ‫התי״ט • והרמב׳ ם כחיכורו רות אחרת אקו שכתב כיצד‬
‫לעני ■‬
‫‪1‬‬ ‫א‬
‫״לדיר!‬ ‫מסכת פאה פרק א׳‬ ‫זכר‬
‫‪ .‬זמדגתב תעזוב מפיק תדתיהו ומ ש התי״גי כאן דמ'ת‬ ‫לפני שלא יל־ט את שלו וא״כ לה מצי זכיילנפשיה אך א‪1‬‬
‫אותם מיותר ליתא לפע״ד שסח איצטיק למ״ש ביחש'‬ ‫פעי מעקיד לנכסיה שאני הכא דככר וכה זאפ' משתילוק‬
‫דפ׳ד דממלת אותם קא רחש אותה שאין כהט הפנח‬ ‫כין י״ת ליכדי קכלה דקרא דאל הסיג גדול עוליה דכדי‬
‫י‬ ‫‪,‬‬ ‫ע״ש ד״ה מוחד ‪:‬‬ ‫הבלה וס״ל כרנא דאמר כפ״ק דהמורה כל מילתא דאמר‬
‫ע ד שיופקר אף צעשיחם כשמגיה כתב היד״ט וכ״ק‬ ‫דחמכא לא תעביד אי עביר לא מהני ודוקא כד״ת אבל‬
‫תעזוב ■אותם מיעוט? פו' וכ״שונטשתה מיעוטא‬ ‫פדביו קבלה לא אכל ככתובות אמדי' דאפילו מילתא‬
‫בו' וק' שהח איאטריך אותם למאי דדרשי' רפ״ד דכע״ב‬ ‫דאמוד דככן לא תעביד אי עביד לא מהני כ״ש דברי‬
‫מוריד ומחלק וע״ק שהח כמשנה ה' בליגת? דכ׳יש וכ״ה‬ ‫קבלה וכבר הארכתי במקום אחר • וכפ״ה משנה כ'אמר‬
‫דה''ה דרשי קרא דלעט ולגי שהם שטם וכ״ש דרשי קרא‬ ‫ד״א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא בא לרשותו‬
‫דצגר ליתום ולאלמנה ולא ירכינן טעמאאמאיתפיהכ״ה‬ ‫ואמרי' בידוש' דלדכדיהס דרבנן קאמר דלדידיה הא ס״ל‬
‫סאלקיה טפי מהאי קרא דכ׳יש וכן לנ״ש אמאי לא דדיש‬ ‫דתרימיגו אמרי' והק' הד״ש דלדבדי רש״י דפלוגתא דר״א‬
‫כב״ה ‪:‬‬ ‫ורבנן באיניש רעלמא אבלככע״ה עני לאמציזכילנפשיה‬
‫וכיה אומדים שכחה • כתה התי״ט‬ ‫מיטגה כ׳‬ ‫וא״ב למה הוצרכי לומר כיחש' דלדבריהם דרבנן קאמר‬
‫וטעמא אינא למימר דכשהחזיק ולא‬ ‫והלא הכא מיירי בבע״ה ואכילז לחדיה לה מצי זכי‬
‫קניחו פמקוס מהוייס אע״פ ששכחו לא הוי בכחב‬ ‫לנפשיה דכחיב לא תלקט לעט ‪ .‬ותיק התי״ט שם‬
‫דושנחת משמע ע״י עצמך ולא ע״י ד״א הגורם‬ ‫כמשנה ה' דחפשר דהירושלמי לא סכר דר״א דריש‬
‫לו והפא מה שלא הניחו כרכר מסוים גרש צו‬ ‫אזהרה לעט כוי יע״ש ולדבריו צ'ל דגם דרשת רבנן רחץ‬
‫השכחה וכיוצא כיס כתה כמשנה ד' כשנים שהתחילו‬ ‫אתה רשאי לזכות כשביל עט לא ס״ל להירושלמי ראי‬
‫באמצע שורה כו' של אתדיהה אינו שכחה שסמכו זה‬ ‫ק״ל א״כר״א מאי דיישומ״מאני מורה להתיט כזהדאס‬
‫על יה ושכחת משמע שלא ע׳יו אחי שעמך כו' יע״ש‬ ‫היתא דהירוש' ס״ל האי דדשא דפ״ק דגיטין למה הוצרכו‬
‫ודבריו תמוהים דאף כשלא החזיק נמי ניחא הכי דמי‬ ‫לומר דר״א לדבריהם דרבנן קאמר הא ק־״ל כל מילסא‬
‫נרם לו ה ^ס ה מין שלא החזיק וא״ב בטלת שכחה ‪P‬‬ ‫דאמר רמח' לאתעסר אי ע ס ד לא מהט והיכימצי הכד‬
‫התורה ועוד אפי' הניחי כדבר מהחם אפשר שישכח שהדי‬ ‫ד״א מיגו חכי צנכשיה והלא קפכי אמימרא דרחמנא •‬
‫מתני' מיידי שהחזיק כדבר מהחם וחעפ״כ שפתו וההיא‬ ‫עוד כתב התי״ט שם א"נ ה״ל דדדיש הכי מ״מ דוקא‬
‫דשנים שהתחילו האמצע שויה ל״ד כלל לנ״ד דהתה לא‬ ‫כשדה שצו אבל כקח מיגו דהייני מיגו דאי כעי מפקיר‬
‫נשכח כלל חה סכור שחב״־ו יקחנו ופז תפיח והק זה‬ ‫לנכסיה כו' תו לא מיקרי כעל הש*ה כי' ע״ש וק' לדבריו‬
‫‪ .‬שכחה אלא כטעות‪ ,‬וחתי היה ניל צומדדכשהסזיק להוליכו‬ ‫דא"כ מי הכחחו לרש״י לאפושי פלוגתא כין הירוש' לכבלי‬
‫לעיר אע"פ שהניסו כשדה היינו מפני שלא הקפיד עליו‬ ‫ולאוקומי כאיניש דעלמא אימא דגם הככלי סיכר כן‬
‫כיון שנכד החזיק בו ולעולם לה שכחו ומה שהניתי צפי‬ ‫‪1‬אפילו ככע״ה ומ״ש דהבבלי פליג אידוש' מההיא‬
‫שאינו יוצה בו זה״ל כמו הפקד דהוי אפי' לעשיחס ואינו‬ ‫דחולין דקל״ד לע״ד לא מיכרעא מידי דשאני‬
‫שכחה אכל כשהניחו ג"כ כדבר מהחם ודאי שמקפיד‬ ‫כתם דהע״ג דהא הדר תכי בגוף הקרקע חייב‬
‫עליו דאה איתח דאיט דוצה בו לא היה מטחי כדכר‬ ‫כמתנות ענייהמתעווכיתיראכדדרשי' כב' הזרועמשא״ב‬
‫המסוים הבל אה לא הניחו ביחו ביבר מסיים ‪ fk‬שהיה‬ ‫לגבי אותרה לבע״ה עט שלא ילקט את שלו זה לה שיוך‬
‫‪.‬מונח כצד הגת או ק ד הפרצה כההיא דלקמן לא הח‬ ‫אלא כבעל השרה ממש ועוד אני אומר דההיא רחולין‬
‫שפחה שחין איה שוכח דכי המונח כדקד המסיים זמה‬ ‫מיירי דהדר וכי כגוף ה ק ק ע מ״ה חייב כמתנות ומ״ש‬
‫שהטסו שם מפני שאינו דוצה בו ה־ויק ‪:‬‬ ‫התי״ט דא"כ פשיטא לק"מ דהו״ח כיון דהפקירו ופקע‬
‫‪ H X 'D‬ט ' אם כאת ישית לעט כחמצע אינן‬ ‫מאלו הפחת תיוב המתטת אע״ג דחזד בו הגס כגוף‬
‫מצטרפין׳כתבהתי״ט ויזימא דמשגתת‬ ‫א ק ק ע תו לא מחייב כאותן הכירות‪.‬ער שהדננ פעם‬
‫בפאת דשייכא כאילן אלה כיון דמחיבר מציל כדלעיצובו'‬ ‫שנייה דפנים חדשות באו לכאן קמ״ל דתייב וכ*נ דאטו‬
‫עד סוף הלשון ודבריו תמוהים כמ״שכיון דמחוכר חציל‬ ‫כשופטט עסקינן דאה חוד בו חן ההפקר למה יוכה‬
‫וכו' דהא דמחוכר מציל היינו כשעדיין צא נ מ ת וכימפט‬ ‫בפילוח ולא כקרקע ומ״ש עוד דאי זכה כגוף ה ק ק ע‬
‫שקודה שנשכח מציל נאמד ג״ב אחר שנשכח ואע״ג‬ ‫למה פטח הדמכ״ם מהמעשרות לק״מוכדכחיכנא דכיון‬
‫דפאה אינו תלח כשפת' מ"מ פכי ופה כ ע ט ומפסיק‬ ‫שהפקיר ופקננ חיטה חיוב המעשדית תו לא מיחייב‬
‫משא״ה ההיא דלעיל דהמחובד מציל כיון דלא זכה בו‬ ‫כאותן הפיחת ומתטת שאני משום דאיכא יתודא דקרא‬
‫העני וצע״ד מ־אה דמ״ש הרמכ״ס בץ כתלזש כץ‬ ‫דתעווב דמייח כלקט ושכחה ומ״ש עוד דמדאיצטחך‬
‫במחובר כונחי על השכחה השכח קצתו הין שהיה נץ‬ ‫קרא דתעזוב דע״ב דמיידי כשלא זכה כגוף הקרקע‬
‫התלוש כק שהיה פו' ואח״כ שפח קציזו האחר בזה הוא‬ ‫לפת״ש גם זה ליתא ומחוודחא דהידוש׳ליתליההך דרשא‬
‫דאמרי' ח־שית העט מפסיק כגון שהיה לקט כין שט‬ ‫דר' אלעזד דאזהרה לעט וכו' ) א״ה זה נרפה כה' אסלי‬
‫ההאין אכל אי שכח שני ‪ -‬ההאץ ככת אחת אינו מונניל‬ ‫‪,‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יצחק כחי' חולין דק״ל יע״ש ( ‪:‬‬
‫התכה־ ולפ״ז לא פורש בדבריו כאילן מה דינו ואפשר‬ ‫פ ר ק ל' כ ד צ נ ה א ' הפקר לעניים הפקר‬
‫דדוקא הלקט מפהיק היק שהוא דומה לשכחה משא״ב‬ ‫כהב התי״טואע״גדדרשי'‬ ‫׳‬
‫הפחה בידן שכדעתו מטח אינו מפ הק ‪:‬‬ ‫כו' מ"מ שמ־^ מיניה כמי להך ועוד י״ל דמאיתה דריש‬
‫מ י ט נ ה י' וחכמים אומדים יש להה‪.‬שפחה ‪ -‬כתב‬ ‫שהוא מיות^ע״פ וברפ״ר דרשי' נמי הכת לפניהם והם‬
‫^ התי״ט ןכנאן נ״ל על ד ק שכתב הרב‬ ‫^‬ ‫יפתו וכתב התי״ט מדה״ל למיהתב יהיה ע״ש וכהפ״ד‬
‫ה״ע פו' וה״נ דכיחה דאיכא למעט עליההטמוטס כו'•‬ ‫כתב ונ״ל דאי ל ק לחודיה התא ה״ל לכתרה עזוב בו' ואי‬
‫יע״ש ורבריו צא יכוט דלפ״ז צריך לומר רפליגי ר״י ורבנן‬ ‫ל ק לסוריה ליכתוכ תתן ע״ש ולפע״ר לא היה צחך ליה‬
‫כהאי הללא יהא ייאי ליתא שהרי כהט תלח מיעוטי מן‬ ‫דתד מהט דרשות מפיק מדה״ל למכתב יהיה ‪r‬תב עזוב‬
‫‪ -‬הכתמת‬
‫‪-‬צדיק‬ ‫מסכת‪.‬עאה פרק א׳‬ ‫ןבר‬
‫דאב' דלית כיה האחים אכל בשדם דחוק מאד לומד ק‬ ‫‪ 59‬כמכ מן הבקר הוי לכולי עלמא ועוד קשה כמ״ש‬
‫ודכרי הראכי דאינה מובנים לי דמי הכריחו לאוקומי‬ ‫זזאיצטמך לעליה‪ .‬הטמונים נו' דחס העלין טמונים למ״ל‬
‫מתני' דהכא בזחים תלושים ואי משום דלא מסחכד כשני‬ ‫"קד מיטוטי ולפי הניאה דמלת טמונים הוא ט״ה או‬
‫אילני יתים שיהא שכחה לוקמה כמחובר וכאיל; א' כגון‬ ‫אפשר דצ״ל עלי הטמונים ועכ״ז דבריו אינם מוכנים לי‬
‫ששכח שני זתיס עורן מחוכרין וכ‪-‬כתיכנא וע״ק דלפי‬ ‫‪.‬דאין אפשר דהמיעוט בא למעט עלין המגולין כיון‬
‫דכריו ק' מתני' דלעיל דקחני כ' ציכויי זיתים שכחה ודייק‬ ‫רהמיעוט לא כא אלא למעט הטמון ועוד דאינו ענין‬
‫בייוש' הא זתים אי; להם ועכ״ל דהתה כתלוש והכא כמחובר‬ ‫למה שכתכ הל"כ ה׳יע דהתס כל מיעוט הוא ענין כפני‬
‫כמ׳׳ש ה ^ט ואכש' דהדאכ׳דאינו מחלק כיןהלוש למחוכד‬ ‫עצמו ככון למעוטי הנרבע ולמעוטי המוקצה לע׳יז‬
‫אלא החילוק הוא כין צבות; לשאינ; צינות; דציכורין היי‬ ‫משא״כ כנדק דידן דהכל ענין אחד לכן נראה לי דלר״י‬
‫גמי״ מלאכה ואפי^ יותר מסאחיס הוי שכחה מהשחץ כן‬ ‫‪-‬איצטריךשדך למעוטישצפו עומדין לתוך שדה חבייו וליכא‬
‫שאינן ציכורין דעד סאחיס דוקא הוי שכמה בין כתלוש‬ ‫הדי מיעוטי ורכרןמש־ה שדך כ־אמדינן כריש פיק עכלה‬
‫בין כמחובר והא דאמרי' שתים שכחה ומוקי לה היתב ד‬ ‫ערופ׳וקרא חשכח' עומדבשדה כין לרבנן כין לר״י איצטריך‬
‫כחלושח היינו ששכחן כפעם אחד • וכד׳יה ר׳יי אומראין‬ ‫לשכחתקמה ולפי הסוכי' דריש עכלה ערופה נר' להדי׳דקדא‬
‫שכחה לזחיס נהב הד״ב דר״י כימי אנדריאנוס שהחתב‬ ‫השכחת עומר כשדה לרבנן לרכות הטמון ולר״י לרכות‬
‫את האק ולא היו זתים מצויין כו' ונראה דפלוגתייהו‬ ‫שכחת קמה ורבנן שכחת קמה מבשרך והרב רנקט קרא‬
‫דלדעת רכנן אן שאינן מצויין נ״כאק לכטל דין השכתה־‬ ‫השכחת עומר כשרה לשכחת קמה נ קכ התי״ט דהיינו‬
‫והרמב״ם כתב כמתני' דלקמן חית שנמצא עומד דלמה‬ ‫לפי סוגית הירוש' ולפ״ד נד' דאן^ לפי סוכית הכבלי איכא‬
‫אמרו דת כלבד שהיה חשוב כא״י והשיג עליו הראכ״ד‬ ‫למימר דלדכנן כשרן משמע כתוך שדך לרכות הטמון ‪.‬‬
‫שז״א אלא לי״י וכתב התי״ט כלימר דיחידאה הוא ולמה‬ ‫והא דנקט תלמודא מקרא דושכחת משום יגדיל תורה‬
‫משיק ניתיה ולא הבינותר דכריו דאיך אפ' דפהק כותיה‬ ‫להק' לר׳יי דהאי קרא דושכחת מאי עביר ליה אכל אי‬
‫שהדי לדעת ר'”י חין לייתי' שנחה כלל ונ״ל דכונתהראכ׳׳ד‬ ‫כוה אמר מעיקרא לרבנן מקרא דבשיך לא ס״מ להאריך‬
‫לומר דלדעת רכנן א‪-‬ן חילוק פקדתיס לשאר אילנות ולפי‬ ‫נ"כ ולפ״ו אף לפי תלמוד ככלי קרא דושכחת עומד‬
‫דכרי הרמכ״ם דוקא כזית אמרו דין זח אכל שחר אילנות‬ ‫כשרה לשכחת קמה ־•‬
‫אף שהוא עומד כין ג' שורות הוי שכחה אלא דאין זה‬
‫השגה דהפש' דמודורכנןתש הפרשכיןזיה־סלשאראילנות‪.‬‬
‫ואס היה מתכוין כו' עיק כתי״ט‬ ‫מיסגה י״א‬
‫וכאמת שרכריו תמוהים כמה שפי'‬
‫מפני שלח נמצאין כ"כ חכללפוטק לגמרי פליני אר״יוזה‬ ‫הירוש' דלא מיכעיא גסין דכפונה מלקט הנהין כו' דאץ‬
‫מוכרח מדנקט די; זה כדר‪ ,‬חקא ולדעת הרחכ״ד אין זה‬ ‫שייך לומר דאין שכחה לרכר שהוא מלקט כיריס וככונה‬
‫הכרח דאגכ דנקט ברישא זית לחשמועי'דעד‪ ,‬ד״י דחק‬ ‫ומהיכא תיהי שיהיה שכחה נס מה חידוש כדקין שאץ‬
‫שכחה לזקיס נקט כשיפא נמידת וחתי'ט כחב דרכק‬ ‫נהם שכחה כיון שאינו מלקט אותם הטנתו שיקחס איש‬
‫ור׳׳י לא פליני ומר כי אתתהולעיל י^׳ל שאמרןחןזהכזית‬ ‫•דואהפשיטא שאין להם שכחה לכן מפ' הרא״ש ‪ -‬כונה‬
‫מפני שאז נמי היה קשוב כא״י ע״ש ודבריו תמוהים‬ ‫אתית כידוש' וה"פ לא סוף דבר גקיןאלא דקין ד״ל דמה‬
‫דסשתחדאתית להבי דחפי' כזמן רבנן היה הדת חשוב מאי‬ ‫שאמרה כמשנה מתכוין ליטול הכסין אין כונתו שלא נטל‬
‫דוחקיה לאוקומי דרבנן ויי ל"פ ;‬ ‫דקין כלל אלא אפי' נטל דקין כהרי כשין שלא כמתכוץ‬
‫זית שיש כו האד‪,‬ים כו' כד״א כזמן שלא‬ ‫משגה ד'‬ ‫אפ״ה אין לו שכחה כרקין כיון שכונתו‪.‬לכחון כנהיקדוקא‬
‫החסיל כו בו' פי' ה‪-‬״כ אמתני' דלעיל‬ ‫המ״ש וכי מאמר שרדפו לכחון בגהין אפי' דקין אי; להם‬
‫קח מהדי וכתב הר״ש דלפ״ז אס הר‪,‬חילכאיןכו סאתים‬ ‫שכחה ר״ל מאחר שכונתו רו־א על הגסין אפי' נטל ג"כ‬
‫שוין נטופח ושאינה נטופה שישלהסשכחה וביש כוסאתיס‬ ‫דקי; אין להם שכחה ומכ״ש כשלא נטל דקין כלל דאין לו‬
‫הדרכה חלוקים בהתחיל דנטוףאיןלו שכחה ושחינונטוף‬ ‫שכחה אבל כגהץ פשיטא דיש לו שכחה כיון שכונתו‬
‫שכחה וכלא התחיל שוין שאין לי שכחה ע’ כ וצתך לדעת‬ ‫עליה ובזה צדקו דירי הרא״ש והוכרח הידוש' לזה דאי‬
‫מנ״ל להד״ש לב' כן דחלמא כיש כו סאתיש אי; חילק‬ ‫פי' דמתני' דאין לסם שכחה על הנשי; דכר זה א״א‬
‫דלעולם אינו ^ ח ה כין החחיליכין לא התחיל כין נטוף‬ ‫לאמרו דכיץ דכונחו על הגהין למה לא יהיה להם‬
‫כין שחינו נטוף ואב' דס״ל דכמו דהסאתיס גורם שלא‬ ‫שכחה ואי פי' דמתני' על הרקין ולא נטל מהם כלל נ״ז‬
‫יהיה שכחה כן כאי; בו סאתיס הנטוף גורם שלה יהיה‬ ‫אינו דככיט' דאין להם שכחה כיון שלא נטל מהסזהניחס‬
‫שכחה וא״נ יש כו סחתיס ואינו נטיף אי אין כי סאתיס‬ ‫שם ככונה אלא ודאי דנטלג״כ דקץ אלא שלא כיוןעליהס■‬
‫ונטוף שק וכי חיכי דאמרי' כאין כו סחתים ונסוף חש‬ ‫וקמ״ל כיון שלא כיון עליהם אין להם דין ^ ח ה כמה‬
‫הילוק כין התחיל ללא התחיל הה"‪ :‬כיש כו סאתיס וחינו‬ ‫ששכח והניח כשדה ולזה כיון הרא״ש ודו״ק !‬
‫בטוף אכל יש כי סאתיס ונטוף דאינה תרי? אפי' התחיל‬ ‫פ ר ק ‪ 7‬כ י צ נ ה א ' ושאר כל הזיתים נו' משמע‬
‫אין לו שכחה ות״תזמנ״ללהתוספחא דהאי כד״א אדלעיל‬ ‫מקוך דברי התי״ט רהר״ש‬ ‫‪.‬‬ ‫י‬
‫קאיחלמא אדסליק מיניה ואפי' יש כו האתיס ונטופה‬ ‫מוקי מתני' דהכא כשני אילני זתיס ולפע״ד מתק• לשק‬
‫יש חילוק כין התחיל ללא התחיל ואפש' דהוכרח לזה משוס‬ ‫פר״ש לא משמע כן דהכי הל׳ל שנים שכחה שני אילט‬
‫דמתני' קשיתיה דחס יש כו האתים ונטופה יש חילוקכץ‬ ‫זתיסלכןאני אומרדכונתהר״ש לומר דהכא מייריכמחוכר‬
‫התחיל ללא התחיל כל שכן נטופה וחין‪,‬בו האתיס וא׳יב‬ ‫וז״ש כאילן עצמו דהיינו כאילן א' שכח שני ז׳‪T‬ם עודן‬
‫מתני' דלעיל למאי איצטחך ומ״ה סוכרדו«לומר ^ אי‬ ‫מחוכריס וכזה תיקן כ' רבדים לתק הה־א דלעיצ דסתס‬
‫א‪-‬לעילמיניה אלאדעחין ק' דא"כ כיש בו סאתיס אימא‬ ‫מייה כתלוש וליישב מה שהק' הדאב״ד דלא מיההבראילן‬
‫דלעולס לא הוי שכחה ומנ״ל להד״ש דכאינה נטופה יש‬ ‫שלם שיהא שכחה אכל יש לתמוה שהדי לקמן דקחני דת‬
‫חילוק כין התחיל ללא התחיל וככר ישכתי לזה ואיט מוכיח‬ ‫שנמצא עומז־ כו' משמע דמיימ כאילן דכדת חלוש לא‬
‫ואפש' דש״ללהר״ש ראם איי‪,‬א דהינא דש כי קאתים לנטלש‬ ‫שיק• לומר עומד ועכ״ל דכאילן מודה הלאכ״דדוהוישכחה‬
‫חיט‬
‫צדיק‬ ‫מסכת פאה פרק א׳‬ ‫זכד‬
‫אפי' לכתחי' ומדכתב חחלה סתמא משמע דלא כד‪^ 3‬‬ ‫איכו שכחה למה הפסיק נכא זו ננתיס אלא ודאי דסאי‬
‫ועודדל״ללהדמב״ם לכפולהלשק כיק דלא נחיתאלאלעקןן‬ ‫כד״א קאי נמילבבא זו כשאינה נטופה ולשיטח הרמכ׳ם‬
‫דין ועוד דלפי דרכו המ מצינו דאפי' שידנן מתוקט^‪,‬‬ ‫דס״ל דביש כו סאתיס לעולה לא הוי שכחה קשה למה‬
‫מוקד לנרוס טומאה כההיא דפ״ג דחלה והוא המי‪5‬‬ ‫‪......................................‬‬
‫מזהוכהב דכיון דנולד ספק טומאה קרי ליה מתיקניסכן‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬
‫נד' מתוך דכריו אכל כאמת אין הדעת סיכלתי ואמז■‬ ‫ללא התחיל ומכ״ש כאיןכוסאתיס ונטופה דיש חילוקוין‬
‫הרואה דאף אי נסבול כל הדוחקים האלו עדיין צדיכיזאט‬ ‫דא"כ למאי אלטריך רישא מכ״ש נפקה ואפש' דאיצטמך‬
‫למודנט דלפי דעהו לא התיר הרמכ״ס כ׳א כמתוקטן‬ ‫דלא נימא דהיכאדליח כיססאתיס אפי'נשיפה אק חילוק‬
‫אכל שאינן מתוקנים אפי' ד ק גדמא אסור ויה הימק‬ ‫כין התחיל כין לא התחיל ולעולס מוי שכחה ואיצטרין‬
‫שהרי למשנה אחרונה דפ״ו דדמאי דמיתי למכור ז‪p‬ו‪5‬‬ ‫נמי כיש כו סאתיס ונטופה דלא טמא דלעולם לא הר‬
‫אף למי שאיני תכד מיידיכשאיק מתוקנים מדקאמרכ״ס‬ ‫שכחה קמ״ל דאפ״ה יש חילוק כין התחיל ללא‬
‫אף למעשר וע'כ מכאן מוכח דדדך גרמא מיתר אףשאינן‬ ‫התחיל ‪:‬‬
‫מתוקנים וכ"כ הרמכ׳יס כחיכודו כפ' עשירי מה'מטמאי‬ ‫העוללות לעטים סו'כתכהתי״סואע״ג‬ ‫משגה ח'‬
‫משכב ומושב לכן אני אומד דיש ליי^ דעת הדמב״ס‬ ‫‪ .‬דר״ע שמלכה כמותו מחכידו אמדלעיל‬
‫כמה שיש ל‪-‬קדק דתם א־תא דאף לכתחילה מותי למס‬ ‫שאין לעניים כי^ללות קודם לכציר מ' ושלא כדקדוק כת'‬
‫במשנה אסדונת לא התירו כ״א ד ק גרמת לישמועינן^י'‬ ‫דהאי דרשה שאין לעניים כעוללות פו' אפי׳ ר״א מודה‬
‫לכתתי' אלא ודאי דלא התידו אלא חקגדמא והאדמשמע‬ ‫כה כמ״ש הד"כ כמשנה דלעיל והתי״ט הביאו שם וא״נ‬
‫כגמרא דאפילו למטמא כידיס קרי ליה גרמא סוכר‬ ‫בחנם כתב דהלכה כר׳יע ואפ' דכונתודאע״כ דר״אנמי‬
‫הרמכ״ם דקרי גרמא טנהו דהיינו ההיא דכ״ו דדמאיהוי‬ ‫מודהידדשה זו מ״מ לדידיה קרא דוכימן לא העולל אתא‬
‫גדמא ממש דאינו מטמא כימו כלל משא״כ משנתיט‬ ‫להזהיר לכע״ה שלא יזנה בעוללות ר^דםהכצדכמ״ש‬
‫ד א ע‪ /‬דאינו אלא מסייע דכלא״ה העיסה היא נטמאת‬ ‫הד"כ שם וא״כ לק"מ לדעת ר״א אכל לדעת ר״ע דקדא‬
‫עכ"פ מכת אשתו של ע״ה ומפט זוקדי ליה גודם ומ"מ‬ ‫דוכרמך לא תעולל אחא לדי־שא דאפי' כולו עוללות לעניים‬
‫אסייכיוןדעושה בידים וכן ההיא דפ׳יגדחלה כיון שנולד‬ ‫א"כ‪ ,‬מנ״ל דקודם הבציר אינו יכול להקדיש העוללות כיק‬
‫לו הפק טומאה קמ ליה ט׳־ם משום דבלח״ה חסויה‬ ‫שאין לעטים זכות כהם ‪:‬‬
‫ומ״מ אסור מפני שעושהבידים אבל בההיא דפ״כדחלה‬ ‫נאמנים על החיטים ‪ -‬לשק‬ ‫פרק ה׳ משנה ג'‬
‫מותי לטמאה כידיס כיון דעיסה הטהורה בכד נתקנה‬ ‫הד כ לומי של מעשר עני‬ ‫*‬
‫וא"כ מ״ש הדמכ״ם מיתי לגרום טומאה בו' דסשמע‬ ‫הם וכתב התי״ט ואולי משום דבסיפא ‪ pp‬נאמנים על‬
‫אפי' חולין שאיק מתוקנים היינוגימא ממש כההיאדפ״ו‬ ‫השמן כד' ולפע״ד כחנם דחק עצמו רדפת קרב באו‬
‫דדמאי דמותי למכור זתיס אף למע ‪ x‬והייט כמשנה‬ ‫בדקדוק דא״אלפ׳כלקש שכחהובאהדאק דדך ליתןחטיס‬
‫אחרונה וכמ״ש הכ׳׳מ ומ״ש דתולק מתוקנים מוד‪,‬ד‬ ‫בלקט ועוד מדקתטואין נאמנים על הקמח ואי בלקט‬
‫לטמאן לכתחילה היינו ההיא דפ״ב דחלה א״נ חדהתירו‬ ‫פשיגיאדאק נאמנים ניק שאי; דדך ליתן קמח ומ״שהר״ב‬
‫שאינן מתוקנים לגדוש טומאה משמע דבמתוקניס אפי'‬ ‫בסוף המשנה אכל ע ט האומד קמח זה אי פתיה מלקט‬
‫■‬ ‫לכתחילה מותר ;‬ ‫שכחה ופאה ■שלקטתי וטחנתי כו' אינה דאיה כללדשאט‬
‫שכרו מותד■ כתכהתי׳יט‬ ‫פרק ח׳ משנה ד‬ ‫התם שאמד שטחנתי ט' ‪:‬‬
‫יא״ח ומ״ש מצוכע נשכר‬
‫זי״ל דדמי ל ח מ ^ ■ויין נסך דנפיש איגמהכדאמרי׳כד״פ‬ ‫מסכת ש בי ^ ת‬
‫השוכר ע׳יב ודבריו תמוהים דא"כ למה לא קזכידו כפ'‬
‫השוכר בהדי חמדק ו ק נסך הך דצוכע ולפי ע״ד לק״מ‬ ‫פרק ה משנה ט׳ אבל משתסיל המיס‬
‫בו׳‬
‫דההיא דהצוכע מיידי בצכתחי' ^קיזט ולא יצבעבשכ‪-‬‬ ‫כתבהדמכ״סכפ״הדגיטין‬ ‫י‬
‫והכא שכרו מותר דיעכד ועד־ נ״ל דהנא הוי כשכירות‬ ‫דמשנה יו אקיא אף למשנה אחרונה משום התדומה שכה‬
‫ולאו דמי שביעית טנהו משא״ככההיא דהציכע שהמעות‬ ‫וכהוף מ' טומאת אוכליךכתב מותר ליגרום טומאהלחולק‬
‫שלוקח כעד הצביעה הוו דמי שטנטת והפי׳א״ל לקט לי‬ ‫שכא״י ויש לו לטמא החולק המתוקטם לכתחי׳ופי׳הכ״מ‬
‫בו ידק היום דאיכא למימד דכשכד טזדחו נתן אפ״האסוד‬ ‫דחולין שאינם מתוקנים לא הותר כ״א לנדום אכל מתוקנים‬
‫משוס דהאי לישנא משמע לשק » ‪ x‬מכ״ק הצובע‬ ‫אפי' כידיש אכל צ״ע מפ״ק תימ־> ומס״פ הנזיקקומרשי‬
‫שהמעות‪:‬זלקח הוא כעד הסממטס שהוא מכר ממש‬ ‫פ‪ '-‬כשם וטנתו שהרי כמהני׳כ׳דפ״נ דחלה וכן מחט'‬
‫זדו״ק ‪:‬‬ ‫דפנא וכן כםפ"כ דחלה מיידי כמטמא בידים ואפ״ה‬
‫אמרי' כנמ' לטן גרמא אלא ודאי דלמ״ד מוקר לכדום‬
‫מסכת הדומות‬ ‫אפי' לטמא בידים מותר ואפי' איק מתוקנים שהדיייתט'‬
‫דהכא במטמ' כידיס ואינן מתוקני׳ואמדי׳כהנחקק דטעמא‬
‫‪ p l 5‬ב ' מ ש נ ה ח ׳ קודמין בצל קטן שלם ט‬ ‫משום דאסוד* לגרום ואי כיפרי הרמב״ס אפי' למ״ר י‬
‫כתב התי״ט ומיהו איכא‬ ‫־‬ ‫מוקד לנמם מודה הכא טין להוי כידים והתי״ט מתק‬
‫לרטמד דלדחייה כננלמא קאמד כו' גדתה מרברד דסך‬ ‫דכדוו בי' דדצה^ ליישב זו דלגרום לאו דו־א והביא ראיה‬
‫פלוגקא לאו משום מתקיים הוא אלא משוס דשלס יש לי‬ ‫' ע״זע׳״שול‪-‬עע^ד עיקר קושייתו של מ ק הוא יה כיק‬
‫חשיבות ג״כ דאל״כ אימא דהי־״ב זהר״ש ק״ל הכי אלא‬ ‫דגורס לאו דוקאהיכי כתב דיש חילוק טן כורם למטמא‬
‫ודאי דאי אמדי' דכין יש שם כהן כק אין שם פליני ע"כ‬ ‫בידיס ומי׳שכחי״נו דהימכ״ס תנא והדד מב'כמו<זדאה‬
‫טעמיא דשלם לאו משוס מתקיים הוא דכיון דסכהן שם‬ ‫המעיק דכייו לא יכונו דלפי דרכו ק' דהכי הל״ל מותר‬
‫מתקיים אלא טעמק דשלס פשוסחשימת דא״כהר׳פ‬ ‫לגרוס טומאה להילק שכא״י המתוקנים ויש לו לטמאן‬
‫להד״ש‬
‫צריה‬ ‫מסכת תרומות פרק ג׳‬ ‫זכר‬
‫פ ר ל ו ‪ ‘X‬מ י ט ג ה ד כד״א כשלא דבר כו׳ פי׳‬ ‫־זגזר׳ש שפי׳ טעמאדשלסמשום מתקיים ע״כ לא ס״לאלא‬
‫הר״כהאדפליגי׳יעלעיל‬ ‫‪I‬‬ ‫דלפע׳ד א״א לומר כן דח״כ היכי קקני כשיפא וכן היה‬
‫ואמר תממה כו׳ עיין כמ״ש עליו ההי״ט ואני אומר‬ ‫»יו״א תורמין בצלים מכני המרינה על הכופרים אע״פ‬
‫דשיי ליה מאריה שהטיח דכדים כלפי הרב דדב גוכריה‬ ‫שהכופייס מתקיימין יוקר מכאן נר׳ כהר־א שהמחלוקת‬
‫וכ״ש שדברי הר״ש מופיחין כן לכן אני אומד דא״א לפר׳‬ ‫שלסהכע״ש הר״ב והר״ש מטעם מתקיים אלא דא״כק'‬
‫היפא זויכ״א לרכיי ר״ע דאמר קרומה ואין השותף יכול‬ ‫מההיא דפ' כ"מ דלפי הש״ד רמוקי פלוגתייהו כהבי היכי‬
‫להפריש חלקו של חכירו אפי׳ שהיה ראשק כהפרשה לזה‬ ‫סוה גיחא ליה האי סיפא • לכנ״ל ראן־ לפי הק״ד טעמת‬
‫מחלק כסיפא ראם הרשה אפי׳ לכן ביתו ועברו וכ״ש‬ ‫דשלם משום דמהקיים יוקד חהו החשיכית שלו ואפי'‬
‫שותף קרומת הראשון קרומה כיון שהורשה אכל אי קדם‬ ‫מנהישה פליני אי מתקיים ע‪-‬יף_ אע'גשהואגרועמפ‪:‬ו‬
‫השני כהפרשה אע׳פ "סנק ישות להפריש מ"מ יכול‬ ‫שיכול להניחו ימים דכים וא״ב מ״ש הר״ב והר׳יש טעמא‬
‫לבטל רשוקו וכיון שהפריש הין לן ביטול גרול מזה אכל‬ ‫כהתי״ט ‪:‬‬
‫"‬ ‫ודלא‬ ‫דשלם משום דמתקיים אתיא ח=י׳ לש״ר‬
‫‪..............‬‬
‫לדעת רבנן דס״ל דאפי׳ כלתי רשוק קדומת הראשק‬
‫קרומה דק״ל דהשותק יש לו רשות להפריש חלקו של חבית‬ ‫״ י‬
‫!ה הכלי‪ ,‬כל שהוא כלאים כחכירו כו־‬
‫הנה כיפ״ט דככורות אמרי׳ דטעמא‬
‫מי&גה וי‬
‫כלתי רשות א"כ הא דאמיי' ראם היפה קרומקוקרומה‬ ‫דכתיכ כל חלב תירוש וכל חלב יצהר תן חלב לזה וחלב‬
‫א״א לפר׳ רקאי לראשון שהפריש דהא כלא הישאה נמי‬ ‫לזה אשכחן תירוש ויצהר דכתיב חלב ככל חד תירוש ורנן‬
‫ס״ל דקיומת הראשון תרומה ואם נפרש ‪p‬אי לשני‬ ‫דגן ודגן מנ״ל ק״ו תירוש ויצהר שאינם כלאים זה כזה‬
‫דאפי׳ קדם א׳ מהם קרומת השני קרומה כיק שנתן■‬ ‫אמרה תודה תן חלב ל!הוחלכ לזה תירוש ודגן שהם כלאים‬
‫לו ישית להפריש ג״ז פ׳א בשים פנים דכיון דס״ל לרכק‬ ‫לכ״שע״כוק״לדלפ^׳ז חפי׳ אינו כלאים כתבירואיןתודמין‬
‫דהשותף אפילו כסתם שלא הורשה ה״ל כאילו הורמה‬ ‫אפי' מהיפה על הרעה כיון שהם כ׳ מינין וא‪:‬ןתנןדוקא‬
‫ח"כ אף שנתן י רשית לשני להפריש כיון שהוא קרם‬ ‫נל שהוא כלאים כחכירוולזהאפש׳ לומד דמה שאמדובגמ'‬
‫כהפרשה הרי ביטל הרשאתו ולמה קדומתהשכי קרומה‬ ‫תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה היינו שאין כלאים‬
‫לכן הוכיחו לפרש הר"כ והר״ש דסיפ׳ זו לח אקיא אלא‬ ‫בנטיעה אכל לעולם יש כלאים כאילנות ע״י הרכבה‬
‫לדברי ר״ע ודו״ק נ‬ ‫ומש״ה אמדו במתני׳ כל שהוא כלאים כחכירו דה״נואפי׳‬
‫מ^‪ ! 2‬נ ה ט ׳ ר״י אומר אין לגוי כרס רכעי וחכ״א‬ ‫בהרכבת כגון אילן כאילן אכל דבר שאין כו כלאים הפי'‬
‫יש לו כתב התי״ט משמע דלכ״ע‬ ‫בהרכבה לה יתרום אלא מן היפה על הרעה הכל מן‬
‫ערלה יש לסם כו׳ וקיובתא לפי׳ הד"כ כפ״ק דערלה‬ ‫הדעה על היפה לכתחילה לא יתרום ואם תרם תרומתו‬
‫ע"כ ולפע״ר אין כאן חיוכתא דמ״ש הר"כ גכי והגוי‬ ‫תרומה ולקמן כרפ״ג משנה א׳ התורם הכית של יין‬
‫שנטע בשיה של ישראל לאו למימרא ראם נטע כשדה‬ ‫ונמצאת של חומץ הם ידוע שהיתה של חומץ כו׳ כתב‬
‫שלו פטור כמו שהכין התי״ט דא״כ ק׳ כיישא דמקני'‬ ‫הר״ב שהיין והחומץ כ' מינים הם ע״ש משמע דאסידוע‬
‫דהתם דקתני עק שבאו ישי׳ ומצאו נטוע פטור נטעו‬ ‫שתיתה שלחומץ אפי׳אם תרם אין קרומתו תרומה ובאמת‬
‫אע' פ שלא ככשו חייב וכקב הי״ב שם רטעמא דפטור‬ ‫ק׳ כיק שהיין והחומץ אינם כלאים זה כזהלמהאיןתרומתו‬
‫קודם שפאו לארץ משום דכתיככיתבאו אלהאקונטעתם‬ ‫תרומה לפי הכלל הזה רכל שאין כלאים זה כזה אם תרם‬
‫פרט לנטוע קורם ביאתן לאק ואי נעיעת גוי כשלו‬ ‫קדומה וק״ו הדברים דאפי׳ מן הרעה על היפה כגק‬
‫פטורה מערלה מטעמא שנטעו ־ודם ביאתן לאת אפי'‬ ‫קישק ונמצאת מרה דאינו ראוי לאכילה אפ״ה אם ר‪,‬דם‬
‫נטעו אקר ביאתן לאק פטורה ואין לומר דחינטמןלהיכא‬ ‫קרוננתו תרומה פ״ש יין וחומץ דשניהם ראויין לאכילה‬
‫שנטע כשדה של יש׳ דקודם ביאתן לארץ מהיכן היה להם‬ ‫ותפש׳ לומר דמ״ש וכל שאין כלאים זה כזה אם ר‪,‬רם תרומתו‬
‫שרוק לישראל שם וכן מאי דאמרי׳ נטעו אע״פשלא ככשו‬ ‫תרומה היינו כשהן ממין א׳ וצ״ע למה חלה ככלאים־‬
‫חייבוכ' הר״כביןיש׳כין גוים משוס דכתיב כל עץ לרכות‬ ‫תפש׳ דאגה רישא נקט היפא וא״ל דטעמא דיין וחומץ‬
‫אפי׳ נטע גוי'מכאן משמע דנטע גוי כשדה שלו חייב‬ ‫משום דהוי מן הרעה על היפה דתם כן אפילו אם‬
‫שהרי קודם כיבוש השדה הוא של כוי ואפלה חייב ומ״ש‬ ‫•דמנ שהיתה של חומץ למה אינה תרומה משו"ה‪ ,‬כתב‬
‫התי״ט כמש׳עדלה דמיירי כשנטעו גויס ליש'נפלאה‬ ‫הר״ב משוס שהם כ׳ מינים ולפ״ז כשהם כלאים‬
‫דעת ממני איך יצא מפה קדוש דבר זה דקורם כיכיש‬ ‫אפי' מן היפה על הדעה ואפי׳ דיעכראין חרומתותרומה‬
‫מהיכן היה לישראל שלוק ועוד דלא הו״ל למיסתם לכן'‬ ‫וכשאינם כלאים והם מיןא׳מןקרעהעלהיפה לא יקרום‬
‫אני אומר דלעולם דעת הרב דהיכא דנטע גוי כשדה‬ ‫ואם תרם קרומ‪-‬ו קרומה וכשהם ב' מינין כגון יין וחומץ‬
‫שלו פשיטא דחייב ומ״ש כסיפא וגוי שנטע דמייריכשדה‬ ‫אעפ׳יי שאינן כלאים זה כזה אפי׳ דיעכר אין קרומתי‬
‫של יש׳ לאכא למעוטי דהיכא דנטע כשדהשלו שפטור מן‬ ‫י ת־ומה אלא ראם לא היה ידוע בשעה שנתרמה דהוי‬
‫הערלה שהרי מוכח כהריא מרישא דמקני׳ לחיוכא וק'‬ ‫שוגג תרומתו קרומה ויש חילוק אחד כתורם מן הטמא‬
‫רישא לסיפא אלא דהוכיח הרב לפ׳ סיפא דמתד׳ כטט'‬ ‫י על הטהור דחפי׳ אינם כלאים^והם מין ג׳ בשוגגקדומתו‬
‫כשל יש׳ דהיינו שלא כרשות דומיא דגזלן דה״א כיון שירד‬ ‫קרומה ודוקא שנטמא אחר שהגיע לעונת המעשרות‬
‫שלא כרשות דלא יתחייב כעילה אכל בנוטע בשלו פשיטא'‬ ‫הכל נטמא קו־ם אפי׳ שוגג אין קרומקו קרומה והטעם‬
‫דחייב כדמשמעי כהדיא ממשא ואין להק׳^דהייט גזלן‬ ‫דחולין שנטמאו קורם שהגיעו לעונת המעשרות איכן‬
‫וקרקי ל״ל דתיי מילי נינהו דגוי שנטע כיףק־ע של יש'‬ ‫חייכין מן הקורה כלל כיון רהתיומהאינה ראויה לאכילה‬
‫שלא כרשות לא‪,‬בזל הקרקע אלא הנטיעה היתה כגזל'‬ ‫ולשריפה עומדת אכל כשנטמא אחד שהגיעו לעונת‬
‫משא״ב ו‪.‬זלן דגול גוף הקרקע והוי לא זו אף זו ופי׳ זה‬ ‫׳ המעשרות אע״ג דלשדיפה עומדת מ״מ ככר נתחייכו‬
‫ניחא טפי מדסמך ליה לגזלן משמע דכי הדדי נינהו •‬ ‫ולא פקע חיוכיה מיניה ומשום פסידארכקאמרי׳רכמזיד‬
‫איביא דל‪-‬עק הרמב״ם שפי׳כה־יאדמקאבשל ישי* חייב‬ ‫אין קרומקו קרומה אפי' נטמאו אחר שהגיעו לעונת‬
‫הכל בשל עצמו פטור ק׳מנר דאין יפר׳משא דמתני׳דמשמע‬ ‫‪ .‬המעשרות■■‬
‫כהדיא‬
‫צדיק‬ ‫מסכת‪ ,‬מעשרות פרק כ׳‬ ‫זכר‬
‫והסולין שנכבשו א ק משקה אלא שני מיני או ג ל מ ^‬ ‫גהריא דחייב כמ״ש אכל ממחני' דפ״ג דתתמייז דפליגי‬
‫ר׳י ורבנן ככרם רכעי מכלל דלכ׳׳ע חייב כערלה לק״מ‬
‫יזכז‪ ,‬סם׳פפ דנןו‬
‫וראיה לוה שהרי תנז‬
‫כסס נח‪ .‬לבלוע זה מוס ״‬
‫כבשים השורים הרי רתע ג דסתרומה והחולין מ ו ^‬ ‫דאיכא למימך דפלוגתייהו מ־״י ורבנן כנועע כשל יש'‬
‫מ״מ המיס נאשדו והטעם מפני שהוא משקה וא״כ ^‬ ‫ודלא כמ״ש התי״ט דהויתיובתיהדהרמכ״ס והרב וליישב‬
‫שיש להס כח להפליט יש להס כת נמי להבליע • ומ־״‬ ‫דעת הימכ״ס נ״ל דס״ל דהא דמשמע מרישא דמהני'‬
‫עוד מההיא דפ״ט דהשוהש שלשה ככשים ע״ש תמהתני‬ ‫דנטע טי כשל עצמו חייב היינו משוס דא״י מוחזקת היא‬
‫איך לא השגיה בפי' הד"כ שס דפי' למיידי שנככשוכצד‬ ‫כידינו מאבותינו וה״ל כנוטע כשל יש' חבל אי קנה הגד‬
‫וכהומץ דחליפי ויהכי טעמא • גם מה שהק' דאמאי לא‬ ‫משל יש' כרמיס ואח״כ נטע לעולס פטור ומעתה ל־״מ‬
‫מניאו סייעתא מהני מתני' לי״י דאמר כפ' ג״ה דכטיש‬ ‫מההיא דפ״ג דקרומות דמשמע דלכ״ע יש ערלה לנוי‬
‫אינו כמבושל יתיוכתא לשמואל דאמר דהיי כמבושל‬ ‫דהתס מיידי כשלא קנחה כדמיס מישראל אלא מיידי‬
‫ולפמ״ש ליכא סייעתאמכאן ילא תיוכתא דע״כלאפליגי‬ ‫כזה׳יו שא^ כיד הגויס רכזה כ״ע מוריס ריש להס ערלה‬
‫אלא כשנכבש כעשקה כההיא לשביעית אכל כשניאוכליפ‬ ‫וכן ההיא דסיף מסכת ערלה דאמיי' הפק ערלה כא״י‬
‫לכ״ע אינן נותנים טעם זה לזה ■ ומה שתק' דההיא‬ ‫אשור מידי ככה״ג ובלא״ה ל״ק מההיא מתני' דאיכא‬
‫דשביעית תיוכתא דר״י הא וראי ק׳ ואב' דאפי' רי דאמד‬ ‫למימר דסיירי כס' ערלה של יש' אכל הר״ב לא פי' כן‬
‫אינו כמכושל מודה הוא דהד כליתח דצלי דכעי קליפה‬ ‫שס ומעתה לפי שיטה זו אין אנו צריכין למ״ש הכ״מ‬
‫והכי קי״ל וא"כ לגכי שמן דלא שייך קליפה חסוד הכל‬ ‫דה־מכ׳׳ם מזר כו בחיבורו דאפש' רמ״ש בחיבורו דנטע‬
‫ואפי לגכיווידלח שייך קליפה מ”ה חהור‪.‬הכל וההיא‬ ‫כין לישר׳ בין לעצמו חייב מייריככה״ג שלא לקתה כימיס‬
‫דג' ככשים לק” מ כרכתיכנא דהתם מיידי בחומן וציר‬ ‫אלא רעכ״פ ק' דאס דעתי כך היה לו לחלק בהבי ומשו״ה‬
‫כמ״ש הי״ה שש • גס מה שהק' רהירוש׳ פליג עם הבבלי‬ ‫הוצ^ הכ׳׳מלומרדחזד כוהרמב״ם אכל דעת הרב אפשר‬
‫לפמ״ש נתיישב ג״ז דהף רס״ל לר״י דאינו כמכושל‬ ‫‪ - .‬שהוכר כך וכ‪-‬כתיכנא ולק״מ ‪:‬‬
‫מ״מ מודה דהוי כרותח דצלי כדכתיכנא וממילא‬ ‫פ י ק ה ׳ מ ש נ ה א ׳ תאכל נקוריס■ כתב הת?ט‬
‫נתיישב גם כן מה שהק' להימכ״ם ־שהביא כהוף הלנות‬ ‫ונר'דהירוש'ק״ל ראי לשון‬
‫תרומית המשניות של תיימות לענין כבישה ולבמ״ש‬ ‫יוכש הייט או קליות ע״ש ודכריו תמוהים ראררבה לפי‬
‫‪.‬‬ ‫ניחא ורו״ק ‪:‬‬ ‫היייש' ק' ייתר דאי פי' ניקודים הוא כחצי ביצה היינו או‬
‫יתחלקו לעיהי׳ דקתני אח״ב ובשלמא לפי' הר״ב והי״ש אפש'‬
‫מסכת מעשרות‬ ‫לפך' ניקודים כיובש כלתי קלייס עי האש וקלדס עי האש אבל‬
‫לפי׳הירוש׳רטקודיס אינו לשון יובש אלא שיעשו אוקסכחצי‬
‫פלק ‪ '3‬משנה ח' רי״א המחליף לאכול חייב‬ ‫ביצה באמת שהדבר ק' מארוע״קכמ״ש התי״ט רלמה‬
‫ילקצית פטור■ כתב הרב‬ ‫הר“ כ והר״ש לאהכיאופי׳הייוש׳כלללכןאניאומרדלעולס‬
‫והלכה כדיי וכ' התי״ט וטעמא דמתניתין דלעיל התמא‬ ‫הירוש' מפ' נקרדיש לשון יובש ומ״ש כהדי חציי ביצים‬
‫והכא מחלוקת וככה״ג אין הלבה כסתם ע"כ ודבריו‬ ‫ר״ל לאפי' כשאוכלן כיובש אינו יכול לאכול אלא פחות‬
‫תמוהים רסברת ת״קרר״י היא בסתם וא"כ הלכהבהתם‬ ‫מביית‪ ,‬כדאמרי'כפ״ק דשכת גבי י"ח רבדיה שגזרו כו‬
‫ועוד דכמשנה ה פליני ר"מ ידיי הי מקת קובע ברבר‬ ‫כיוס וא' מהם דהאוכל אובל ראשון פיסל את התרומה‬
‫שלא נגמרה מלאבקו ובמשנה ז' סתם כר"מ דהוי מחלוק'‬ ‫ודוקא ככביצה שהוא שיעור המטמא דטעמא דגזרו‬
‫ואק׳כ התם דה לכס כשתם וע״קרכיק דסתס כדי במשנה‬ ‫כאוכלין טמאים דילמה שדי לתוך פיו משקין של תרומה‬
‫ה' דפ״ק דקהני איזוהי גר‪:‬ן למעשיית כו׳ש־׳א כמוליך‬ ‫בעודן האוכלין טמאי! תוך פיו וא"כ לא שייך למיגור אלא‬
‫לשוק דהמקה קובע אבל כמוליך לכיתו ער שיראה פני‬ ‫שיעור כביצה שמטמא אחרים ומש״ה אמדו דאפי׳אונלן‬
‫הכית מהכת משמע בהריה דהמקח אינו קובעאלא ברבר‬ ‫ניקויים דהיינו כיובש אפ״ה דוקא כחצי ביצה ולפ״ז‬
‫שנגמרה מלאכתו דאל״ב לישמועי׳ יכיהא דמוליך לשוק‬ ‫הד"כ והר״ש לא פליגי חיייש' ומה שלא פי' שיאכלן כחצי‬
‫אפי' לא נגמרה מלאכתו וא”כ הר סתם ואח"כ מחלוקת‬ ‫פיצה משוס יסמכו על‪ .‬מתני' דפ"כ דטהדית והוצרך‬
‫דהלכהכסתם ומ״ש עור משום רכירוש' איר‪,‬א יד״מ וד"א‬ ‫רירוש' לפ' יה לענין אכילה דממתני' דקאמר אי יתחלקו‬
‫אמרו דבר א' וכמו שאין הלכה כ־״א משום דרשנן פליג‬ ‫נעיהית לא משמע אלא לענין הלישה אבל מלשון הרמכ״ם‬
‫עליה ה"נ לית הלכתא כר"מ לא ירדתי לסוף דעתו‬ ‫לא משמע הכי לכן נ״ל לומר כפשט הלשון של הירוש'‬
‫דפשיטא אי התם י' כיייא הלכה כמותו אפי' נגד חכמיס‬ ‫דלשון ניקודים ד״ל שיעשה ככחת קטנים כחצי כיצה‬
‫שהרי ג׳־כ קי״ל הלכה כר״י נגי ד״מ‪ ,‬ואפ״ה אי התם‬ ‫ואע׳פ שהסיפא אמד או יתחלקו לעיסות א' לענק אכילת‬
‫כרי מ פשיטא דהלכה כרי״מ ועור דמתניתין ז' הוי סתס‬ ‫‪,‬וא' לענין הלישה וה"פ יאכלו ניקודים דהיינו כחציכיצה‬
‫כר"מ ופלוגתא דר״א ורבנן הר מחלוקת והלכה כר״מלק‬ ‫או קליות או ילושו כמי פייית דאין כאן הכשר אק צורך‬
‫נר' כמ״ש הכ"מ ‪:‬‬ ‫להזהר הלישה כ״א כאכילה אי יתחלקו לעיהו' כשלהן‬
‫כמים כגריך להזהרנם כשעת לישה מפני התדומהוא״ת‬
‫מסכת מעשר שני‬ ‫למה הוצרכו לפ' לחלק העישית כחצי כיצר‪ .‬אפי' יתחלק‬
‫לשיעור כ^_‪,‬ליכא למיחש יאי כל הכיצה חולין ככר היא‬
‫פרק ה׳ משנה ‪ '3‬ותנאי היה הדכר שאימתי‬ ‫טמאה מ ^ ם הלישה ואם יש כו תערוכה תיומה א"כ‬
‫שירצו כו' נתב התי״טולא‬ ‫יחסד מהחולין ואינו מטמא אחרים ואפשללהששו לטעות ‪:‬‬
‫סגי ככיטול טעם האיסור משים דמהקי' כפ״ק דכיצה‪,‬‬ ‫פ ד ק י' מ ש נ ה י' כל הנכבנוס כו' כתב התיט‬
‫דכל רבי שכמנק נו' עש״כ ולע״ד ק' למה הוצרכו לימי‬ ‫יתמיהא לי דבסבז דשכיעית‬ ‫‪ ,‬״‬
‫ד־כר הנההי כמנין כו׳תייל־איזכ״דיכוללכטלרבריכ״ר‬ ‫כי׳ע״ש לפער״נדלק״מדשאני התם דהככישה היה כשמן‬
‫תשירי ועש ל דמאי ראמרי' איןב״דיכול לכטל הייט כיטול‬ ‫‪ ,‬שהמשקה נ״ט כיק שהיא דבי לח משא״כהכא דהתרומה‬
‫לגמרי‬ ‫‪,‬‬
‫צריר‪,‬‬ ‫מסכת מעשר‪ .‬יטני פרק ה׳‬ ‫זכר‬
‫אמרו מפני שמעמי־ק אותם כעור קינת נכילה ועוד‬ ‫לנמרי דכ״ד הדא ‪ x‬ן אהת והס מתי ‪ p‬כההיא דר' וכ״ד‬
‫אני אומר דאעיקרא הקו' ליתא דאף לדעת הראכ״ד צדוך‬ ‫*מידו את השמןכדאמרי' כע״ו מטעם דאין רוב הציבור‬
‫מנין אחד אלא רלאכעי גדולים מהראשונים וא"כ משו״ה‬ ‫»כולין לעמוד אע״ג דכ״ד היאשק ידעו טעס זה חה‬
‫הוצרכו לתנאי כדי שלא יצטרכו קיבק חכמים כדי להתיר‬ ‫בינוול לגמת ואעפ״ב מטעם דאין רוב הצבוד יכולין‬
‫אלא מאליו יהא מותר • עוד כתב התי״ט דלמה הוצרכו‬ ‫!לעמוד יכול לבטל כ״ד חבידו לגמרי אע״פ שאיט גדול‬
‫■לתנאי כיקדלאהיה שם תקנה אלא לעקור תקנה הראשונה‬ ‫מפנו וגדולה מזו כתבו התוספות כפ״ק דמגילה במאי‬
‫כו' ותי' דהתקנה היתה דמי שרוצה לעלית שאין לו רשות‬ ‫דיומדי' ביקש ר' לעקוד ט״ב דכיקש לקובעו כעשית‬
‫ודק־ק כן מלישנא דמתני' דקתני התקין ע״ש ודבר זה‬ ‫ואע”ג דאק כ״ד יכול לבטל בו' כיון שלא ביטל לגמרי‬
‫•כמו זד נחשב לגזור על מי שרוצה להחמיר ולעלות הפירוק‬ ‫יכול לכטל ע״ש ויש סתידה לזה מפ״ק דמגילה כמה‬
‫שלא יהא דשאי ולפע׳ד נר' רלי׳ק דכיון דכאו להעמיד‬ ‫שתיקנו לכפרים י״א וי"כ וי״ג ופריך והא אין כ״ד יכול‬
‫הדבר על דין תורה חששו דאף אס יתמעטו הפירותישאר‬ ‫לבטל כו' והרי הקם איט ביטול לגמרי והר״ב בני חיי‬
‫הדבר על דין תורה מ"ה הוצרכו לתנאי שיחזרו לחיוכן‬ ‫כליקוטיו יישב לזה וככר כתבתי כזה כמ״א כס״ד אכל‬
‫•הראשון וכזה ג״ב נתיישב מה שהק' לדעת הדאכ״ד ומה‬ ‫מ״ש רברהנאסדכמנין כו' היינו כשנתכטלהטעש שבגללו‬
‫שרקרק מלישנא דמתני' דקתני התקינו אין זה דקדוק‬ ‫היה האיסור כההיא רפ׳יק דכיצה ראע״ג דלא נאסר‬
‫רעקירת תקנה הראשונה מיקרי תקנה וכיוצא כזה‬ ‫לישראל לפרוש מנשותיהן כ״א מפני קבלת התורה אעפ״כ‬
‫מצינו כפרקא קמת דכתוכות די׳יב על מתניתין ה' כית‬ ‫הוצרך להתירו ובזה אין שייך לומר דאין ב׳יד יכול לבטל‬
‫רין של כהנים כולי דשתי תקנית תיקנו כולי יע״ש ומ״ש‬ ‫כו' רהכא ליכא ביטול כלל והתי״ט תלה זה כזה וליתא‬
‫׳התי״ט דטעמו של ת״ק שהתקינו שלא יעלו הפירוק‬ ‫לפעי׳ד וא״ת כיון דאפי' כלא ביטול אין יכולין כ״ש היכא‬
‫מפנידס״ל כר״י כפ״ד דמציעא דלא יפחות השער ומפני‬ ‫ראיכא ביטול ועכ״ל רהיכא רליכא ביטול צריך קיבוץ‬
‫ריבוי הפירית יכאו לפחית השער ור' ס״ל כחכמים התם‬ ‫חכמים להתירו אע"פ שתינן גדולים מהראשונים משא״כ‬
‫שאמרו זכור האיש ההוא לטוב ומ״ה פסק הרמכם כר״י‬ ‫ביטול לגמרי הה ג'‪4‬נ סתירה להתי״ט שכתב דצדיך מנין‬
‫זהת״ד ולפע״ד דכדיו לא יכונו לפמ״ש ועוד דלפע״ר נר'‬ ‫אתר גדולים מהראשונים וליתא לפע״דואפש'להלין כעדו‬
‫דל״ד לנ״ד דהתם בחנוני שכונתו לפחית השער ועי ‪f‬‬ ‫בזה דמ׳יש אין כ״ד יכול לבטל מ' היינו כ״ד אחד אכל‬
‫כולן רצין אחריי ומזיק לאחרים משא״ב כנ״ד שכינתו‬ ‫‪-‬אוחו כ״ד עצמו כשנתכטל טעם הגזירה א"צ מנין אחד‬
‫למצור‪ ,‬להעלות הפירותדאע״ג דהתורה פטרה אותו מפני‬ ‫משו״ה הוצרכו לומר דאפי' אוחו כ״ד עצמו צריכין קיבק‬
‫משאוי הדרך מ"מ המחמיר לעלות מצוה קעכיד זב״ש‬ ‫להתיר אע"פ שנתבטל הטעם אכל אס אותו כ״ד לא‬
‫שעי״י יתרבו הפירית כיחש' ויודו מצויין לכל ואע״ע‬ ‫התירו דכזמנם לא נתבטל טעם האיסור ובאו כ״ד אחר‬
‫שעי״ז ■יהא נפחת השער אין כונתו לזה ועוד אני אומר‬ ‫להתיר מפני ביטול כטעם בזה אפשר דכעי' גדולים‬
‫דאף אי כונתו לכך אין טעם לגזור עליו שימכור הפירות‬ ‫מהראשונים כמ״ש התי״ט הה ני׳ל שהוא דער! הדמכ״ם‬
‫כדי שלא יפחית השער משא״ב בחנוני שעומד למכור‬ ‫כפ״ב מה' מממש והיאכ״ד חולק כזהדאפי' אינןגדולים‬
‫פיחתיו כזה אהר ר״י שלא ימכור פחית מהשער שלא יזיק‬ ‫מהראשונים יכולין לבטל אבל מודה הדאכ׳יד דצריךמנין‬
‫לאחדים אכל מי שאינו רוצה למכור לחייב אותו למכור‬ ‫חתר והק' התי״ט דלדעת הדאכ״ד למה הוצרכו לתנאי‬
‫זה מן המתמיהין ועור אני תמיה דאף לפי תיחצו עחן‬ ‫ביון שנחכטל הטעם ונ״ל דסוכד הראכ״ד דדוקא היכא‬
‫ק׳ למה הניח הברת ק״ק ופסק כד״י ואי משוס ייר״י אחי‬ ‫שאמרו כפי' שמפני טעם יה הם גהרק אי נתבטל• טעם‬
‫כרבנן דהתס ליפסוק כד' יהודא דלא יפחית השער‬ ‫זה נתבטלה הנזירה אכל כשלא אמרו בפי' דכד זה אע"פ‬
‫'משום דאתי כת״ק דהכא רהלכתא כיתיה לגבי ד״י לכן‬ ‫שאנו יודעים בבידוי שמפני טעם זה גזרו אין לו כיטול‬
‫חני אומר דטעמו של הרמכ״ם דאדל לשיטתיה דפסק‬ ‫ער שיהיו גדולים מהראשונים והטעם דאפשד דדעת‬
‫כפ״ב מת' ממחה דאע״ג שנתבטל הטעם לא כטלה‬ ‫הראשונים לנזוי אף שיתבטל הטעם כדי שלא לחלק‬
‫הגזיר׳וא״כלדעתת״קדמפני חבוי הפייית בטלו ההקנס‬ ‫בגזידקם ראפ' שיחזור הטעם למקומו ולא יחושו לגזור‬
‫י‪,‬א' ק' דאיך יכולין לבטל דאיףלומר דב״ד של אחריהם‬ ‫כעס שנית ומשו״ה הוצרכו לתנאי ועוד נ״ל דמה שהוצרכו‬
‫היו גדולים מהראשונים רזה נמנע וכ״ש דאין טעם לבטל‬ ‫לתנאי מפני שלא היו יכולין לבטל מה שגזרו הראשונים‬
‫גזירתם מפני חבוי הפירות דכרכות הטובה רבו אוכליה‬ ‫שלא היו גדולים מהם והתקנה היאשונה היתה סתמית‬
‫ויהיה מצוי לכל משא״כ לדעת ר״י דלת התקינו ‪ p S‬אחר‬ ‫ואפש' דרעתס דאפי' יכו הפי־ית שיעלו הכרם רבעי‬
‫הח־בן שהיה כיד האויבים כזה פשיטא דכהבטל הטעם‬ ‫דברנית הטובה רכו אוכליה מ״ה הוציכו לתנאי רכזה‬
‫בטלה הגזי' רה״ל כאלו אמרו כפי׳ דלא גזח אלא כזמן‬ ‫מורים דלא באו לבטל גזירתם לגמיי ואין זה מבטל ב״ד‬
‫שכה״מ קיים ;‬ ‫י‬ ‫חבירו והתי״ט נתב דל־עת הראב״ד מה שהוצרכו לתנאי‬
‫עי״ט הראשון כו' והדמכ״ם גורס‬ ‫מ ש נ ה ו'‬ ‫חפי' כשלא יתבטל הטעם ולע״ד אין טעם ל־נדיודכיון‬
‫האחחן והנה הראיה שהביא הכ"מ‬ ‫י‬ ‫דנתנו רשית לבטל גזירתם אפי' כשלא נתבטל הטעם‬
‫מרבדי היחש' לכאורה נד' דאדדכא איכא למילף איפכא‬ ‫ק"נ מה תיעלת כגזיית'ם בתגר זה לתת רשות ולבטל‬
‫מדפריך לענין הכיעור אלא ודאי דגחס עיי׳ט הראשק‬ ‫גזירתם כלי טעם ויותר טוב היה להניח הגזירה כמקומה‬
‫בגי' הר׳יב וכ״ה כיחש' ומ״ש הכ"מ ^אי גריש מי״ט‬ ‫עד שיתכטלהטעם • וכי״ד כשי' קט״ו הכיאהכיפלוגתא‬
‫הראשון הרי אין לו לאכול כרגל אינו ^•־ ת ראף אי‬ ‫דרכוותא כענין גבינות הגוים דאסדו חי״ל מטעמא‬
‫גדסי' האחרקתיקש' אמאי לא יהו־ה כשתחת ועכ״ל כמו‬ ‫שמעמייין אותם כעור קיבת נבילה והאידנא שמעמידין‬
‫שתי'‪:},‬יחש' דע'כ הוא מצוה לאכול אע״ג שכבד כיער‬ ‫י יזיתם כפרחים איכא מאן דשרי מטעם דכיון דנת־ טל‬
‫מאתמול וכנ״כ לומר דאע״ג שביער כל זמן שלא התורה‬ ‫הטעם נתבטלה הגדרהוא״צ מנין אח־ג־ולים מה־אשוני'‬
‫יש לו לאכול ועל התי״ט ) אני תמיה כמה שהק' על‬ ‫דלפמ״ש אין להק' מכאן למה הוצרכו להנאי רשאני הכא‬
‫היחש' עמ״ש ע״כ הוא מציה לאכול ר‪,‬ח כיער הכל‬ ‫שהגדרה הראשונה היתה סתמית משא״כ בגכיעת דכפי'‬
‫מאתמול‬
‫צדיר‪,‬‬ ‫מסכת חליה ‪3‬רמ א׳‬ ‫‪r‬נ ר‬
‫והואיל וכן אק הכרע ממשנתי׳ אי כט״א אי כזד לאיס^‬ ‫מאתמול ולא ידעתי למה לא יק' ‪ P‬על תי' דאשק‬
‫להכ״מ לר»ביא ראיה ממנה לפסק סרמכ״סישהור ב מ ^‬ ‫דמאי משט דהטעת שתיקנו הוידוי כי״ט האי‪1‬רון בדי‬
‫דדילמא כטמא מיידי כו' ע״ש ולננ׳׳ד ני' דיראיה‬ ‫שיהיה לו לאגול ועיד ( אני תמיס כמ״שדא״ל דאשידית‬
‫מחני'’ משמני‬ ‫ילד״יי משייע ליה‬
‫ניה מתני‬ ‫ישמרו כירוש'■ נד‬
‫י‬ ‫היש דכיון‬ ‫די״ט פייד‪ 1‬כו' ילא ידעתי איך עלה על דעתו דכי• וה‬
‫כהדיאדפשטאדמתני׳אתיאכרזוכן נר' דאי כרב לא ‪Y-a‬‬ ‫שהדי הידוש' מתחילה פדיך ויתודה כי״ט הדאשון דלמה‬
‫למתני' לסתוש והכי הל״להחלה והתרומה כהניש טמאים‬ ‫אמח כי״ט האח־ון וע״ו משני כדי שיהיה לו מה לאכול‬
‫חייכין עליהס מיתה והתי״ט כתב דט״ש יש ■כירוש' וצ״‪1‬‬ ‫כרגל א״כ איפא איך יכול אח"כ להק' שיתודה כשחרית‬
‫מתני' פליגא ארב ואשוריש לוריש תפתי כו' ולפמ״ש א״צ‬ ‫של י״ט ראשק ועדיין י׳יט אחרון שחייב לאכול וכשדר‬
‫להגיה דכיק דמתט' שתמא קתני שפיר היי סיוע לדש‬ ‫המשנה ר\דוש' גמש כאן הראשון ובמשנה דלקמן ל״ג‬
‫ווה^ראייתו של הכ״מ ‪ -‬עוד ראיתי להתי׳׳ט שהק' להר־־כ‬ ‫האהרק וכתב התי״ט מדילא ‪ .‬גרים לקמן האחדק ע"כ‬
‫והד״ש שפי' ואשורים לומס למ״ד חצי שיעוי אשור מן‬ ‫דל״ג כאן היאשון ע״ש ובאמת שדכייו תמוהין דאיך‬
‫התורה דלמה לא פירשו אפי' למ״ד דהר מדרכנן ע׳ש‬ ‫מכריח דהגיי'של כאז היא טעות מכח דל״ג ששהאחמן‬
‫ולפע״ר לק״מ ר ^ן דרישא דמתני' אתיא כר״ר א״כ‬ ‫ודילמא איפכא דהגיר' של כאן היא העיקי וכיון דגריס‬
‫שיבא נמי אתיש כותיה וע״ו פי' הירוש' למ״ד דאורייתא‬ ‫הראשק ע״כ דגריה שם האתרון ‪:‬‬
‫שהיא שכרת ר״י ;‬
‫■‬ ‫מסכת חלד‪,‬‬
‫פסכת ערלה‬ ‫כחדש מצפט‬ ‫פרה א׳ מיענה א׳ וחשו^‬
‫פ י ק ב ' מ י ע נ ה ‪D‬״‪ f‬חתיכה שלק״קשל פיגול‬ ‫הפשח ומלקצור מלפני‬ ‫׳‬
‫ושל נותרכי׳אשורהלורים‬ ‫העומר ‪ -‬הדמכ״ה כפ״ז מה' תמידין כקב חשוד לקצור‬
‫ומותר לכהניס כו' פי' הר״ש דרכנן לטעמייהו נו' ע”ש‬ ‫כא״י כו' קודם קריאת העומר ותמה הכ״מ דבגמ' משקי'‬
‫וצ"ל דמ״ש של פיגול ושל נותר כאלו אמר או של נותר‬ ‫לפני הכאת ^‪:‬עומר דאי לפני קציית העומד ליערכינהו‬
‫דאל״כ ק' למס מוקר לכהניש־ דאע״ג דבשי ק״ק מותר‬ ‫וליתנינהו ע״ש וכתכהתי״ט ותימא דל"פ אלא כח־ש כו'‬
‫לכהנים ויש כדי לבטל הפיגול מ"מ הנותר מצטרף עם‬ ‫ואין ש' שרבת התושפות הטעהו כו' וכן נכק להגיה‬
‫הפיגול לאשור כיון דשניהש אשורץ לכהט' אכל לפי'‬ ‫כדכריהה כו' ע״ש ואני אומר דשלי ליה מאריה אשד‬
‫הרמכ״ם נישא דפי' דטעמא דמוחר לכהניש משוכדלגכי‬ ‫הטיח דכייס כלפי מרן דנהייי ליה שבילי דנה״ר דיע״ה‬
‫כהניש אין איסור הפיגול והנותר חמור שהיה להש שעת‬ ‫כמיש ליס מכהיש ועוד שהגיה ככל שפרי התלמוד אשר‬
‫הכושי ולפי טעש וה אף שנתבשלו הפ>גול והנותר יסר‬ ‫לא כתוב כשפר ומי יאמין לו כרכר הזה ואככ• המאה‬
‫מותר לכהנים משום דאין שיהוק חמור ועכ״ל כן ראי‬ ‫לפע״ד שמה שהכריח כטלהא וו ולהעמיד פשק הרמכ״ס‬
‫היל כפי' הר״ש ד ^ מקני' מטעמא ימשני' דלעיל למ״ל‬ ‫ברכריש אש־ כדה מלכו אין וה הכרח כלל דאש דכר וה‬
‫מטעמא‪ .‬דאין איסורן שמוד ת׳יל מטעמא שנתבטלו‬ ‫מוכרח א״כ לפי גירשתו של רש״י שהיא הכתובה ככל‬
‫כששיש ולגבי וריש אשוימשוש דבשי קרש קרשיש אסור‬ ‫השפריש איך יתיישב לפי דעתו דע"כ אקה חומר לרעת‬
‫להש ומצטרף סש־גול עש הבשר של קדש קרשיש‬ ‫רש“י שאישור אכילת החדש עד הכאת העומר דמקרא‬
‫לששוי‪ .‬אלא ודאי דלפי פירושו אץ טעש משנה זו כמו‬ ‫פלא הוא עד יוש הכיאכה את עומר התנופה וא״כדכמ‬
‫משני' דלעיל ולא מטעם צירוף נגעו כה אלא רלפ?‬ ‫כתוש' מוכדחין רל״פ הני אמוראי אלא אמלקצור וא"כ‬
‫ק' כיון דאיכא ש' למה אשיר ילזריש והתי'״ כת׳דשומרא‬ ‫היכי אמרי' דלמ״ד קודש קצירה תנן ליערבינהו כו'‬
‫נד' ינק' הדק הוא אשור דרבנן‬ ‫אדרכה למ׳יד קודש הכאה הנן היה ראוי לרערכינהו כיק‬
‫אפילו‬
‫וא"כ לזפינו‬
‫שלשה שמית מצגייפין יח ע‬
‫או ‪v-w- m‬‬ ‫דשטם‬
‫«י ‪h-‬‬‫לטעמייהו י'י‪1‬י«־׳‬ ‫דאגילת החרש וקצילתו שניהס שוין כאישוק ער שעת‬
‫־ידכא ןש' 'לכל איסור כפ״ע מ״מ בהצטרף הפיגול עם‬ ‫דידכא‬ ‫הכאת העומר וצכ”ל לפי גירשה וו הכתובה לפניטשהיא‬
‫שנותר ליכא ש' אלא דלגבי כהניש דאין האישור תמוד‬ ‫הנו‬ ‫גי' רש״י לדעת התי״ט‪,‬דשק' דלמ״ד קודש קצירה תק‬
‫רבנן‪ J‬ראץ מצטוץין ולפמ׳יש הנך רואה רלפי'‬ ‫שכיי כנ‬ ‫ליערכינשו דלפי שכלא זו אחר קצירת העומר פשיטא‬
‫סדמכ״ס! ‪I‬צ׳יל דמ״ש של ק״ק של פיגול ושל נותר היינו‬ ‫דמותל לקצור החדש דמהיכא תיתי לאשור עד שעת‬
‫‪............‬‬
‫דהיינו‬ ‫ניתר‬‫___ או של ‪.‬‬ ‫שלשתן יחד ולפי'סר״ב צ""ל ‪.‬‬
‫של פיגול‬ ‫הכאה דדוקא כשכילה תצה רחמנא בהכאה אכל קצירה‬
‫שנתבשל כפיגול עש הק״ק או עש הנותי רומיא דמתני׳‬ ‫אינו תליי אלא כקציית שעומר כמ׳ש הכתוב ראשית‬
‫דלעיל והתי״ט הפך השיטה וב' דלפי' הימכ״ש לאודוקא‬ ‫קצידכש יש כ ליערכינהו ושנן ידעי' ראכילת החדש תלוי‬
‫שלשתן יתר וליתאלפע״ד וכן נדא' בהדיאמלשקהרמכ״ם‬ ‫כהכחה וקצירה תלוי כקצייק אכל למ׳׳דקודש הכאה תנן‬
‫כפי' שב' וו״לואמי כי כשנתכשלו אלו הג' חתיכות כולי‬ ‫וינא לירון כרכר שרש יאפי' הקצירה תלש כהכאש הפך‬
‫ע״ש אלת דץ"ק לפי' כימכ״ס למה נקט מתני' כלל כשד‬ ‫כשביא מש״ה הוצרך להאריך לאשמועי' דאפילו הקצירה‬
‫ק‪-‬קותפש׳ ראגש יישא לקט סיפא •והימכ״ס כתיכו' כפז‬ ‫תלש כהכהה ומכאן אתה למר רמ“ש התי׳׳ט רל“פ הני‬
‫מה' מעכ״ק כתב חתיכות של ק״ק הו של פיגול או של‬ ‫המורשי שלש כשלש שלא כריקדוק כ"כ ומוכרחין דכמ‬
‫נותר נו' מיתיות לכהניש וכתב הדאכ״ר והוא שהיהכשל‬ ‫כתוש' דל"פ אלא אמלקצור וא"כ גס לרעת רש״י צ״ל כן‬
‫היתר כדי להעלות את האישור וכתב ככ"מ דרכר פשוט‬ ‫ושש כן יפ ‪3‬י^תכ הכ׳׳מ דפשק הרמכ״ש הוא הקך‬
‫הוא וכתכו יכינו כפי' המש' שש אכל ק' דלא קל״ל או‬ ‫יישקנת^^ הגמר־ לפי שגירשא שבידינו ואף אש נאמר‬
‫ולע״ד נר' דכונת הכ"מ דלפי מ״ש כפירוש‬ ‫^ע'כ י‬‫׳צ״ע ״‬‫או וו"‬ ‫שהרמכ ש היש לו גיישא אשית מ״מ ההכרח ^!כתכ‬
‫המש' גר׳כהריאשנקכשלושלשתןיתדכמ״ש לעילומהלשון‬ ‫•‬ ‫^ ^ התי״ט להכדיש כגידשא אחית ליתא לע״ד ‪:‬‬
‫שכתב או חונרא' כשנתכשלו כל א׳לכרווהתי״גיכתכדלפי‬ ‫ט' החלה והתרומה חייבין עליהס מיתה‬
‫דכר‪ ■p‬ניחא ואני אומר דלא עלה על דעת הכ״מ פי' וש‬ ‫■וח \לודיס ■ כתב התי״ט‬ ‫׳‬
‫ואשוריש‬ ‫וחומש‬
‫מעולם‬
‫צדיק‬ ‫מסכת שבח פרק■ ח*‬ ‫זכר‬
‫הדמכ״ס מקני' דלקמן דספק' חשכה אין תעשדין אז‪5‬‬ ‫»עולס וסוא דחק ממד שתר‪v‬א משנה זו משונה מכל‬
‫הודאי ואס איתא דס״ל דלא גזרו סכות כין השמסוחא״כ‬ ‫ממשניות דלעיל מינה ולא מ«רי באיהוד כלל וכשיטה לי‬
‫הוו קרי פיקקי דסקדי ה־די ומכי'ש נפי מ״ש הכ׳יי כסי'‬ ‫דס״ל' להכ״מ נמ״ש לעיל ומש״ה הניח הדבר כנ׳יע‬
‫רס״א דההיא מתני' דס' השיכה אין מעשדי' את הודאי•‬ ‫ולפע״ד צדיך להגיה ושל פיגול מושל נוקד וכידושושהק״ק‬
‫מדקתני סתמה משמע דאפי' לדבר מצוה אין תעשיין‬ ‫גהכשל עם הפיגול או עס הנוקר ווה נפי' הד״ב והר״ש‬
‫ומה שהכריח התי״ט מדקתני עם השמם אין זה הכרת‬ ‫ותזד כו ממ׳יש כפי' המש' ואף לפי גי' הספד אפ' לדחוק‬
‫דאיכא שקיעה אקדונסדהוי ודאי חשיכה יא"כ אין הפרש‬ ‫ולומר דמ״ש או פיגול או נוקד שנקכשלו עה חתיכות‬
‫כין קוים חשיכה שנתב הדמכ״ס לעס השמש דקחט‬ ‫אחתח ר״ל או פיגול שנתבשל עם כשר כקדש או נותי‬
‫כמתניתין ומזה יתבאר לך שמה שהק' התי״ט כס עמ׳יש‬ ‫כמו או זה או זה וכן נמצא כדברי חז״ל ע"פ כקרובי‬
‫הרב קקכר האי קנא דגזיו על השכזת כו' משמע דאנן‬ ‫תקדש שאמד משה לאהק הכור■ הייתי שאין הכית הזה‬
‫לא קי״ל סכי והא ב״ה לא החייו אלא עם השמש ונטר‬ ‫‘‬ ‫‪ • ,‬־־ ■מקקדש נ‪1‬א או כי או ‪ p‬כו' ע״ש ‪:‬‬
‫אמאי לא פי' כך לעילכו' ע״ש לפמ״שלק״מ דננם השמש‬ ‫פ ר ק ‪ U‬מ ש נ ה ן' כולן ידלקו • כקבו הר״ב‬
‫דאמרו כ״ס אפש' לפרש כשקיעה'החמנה שהוא ודאי‬ ‫והר״שוהאדלאהמרי׳ימכדו'‬ ‫י• י‬
‫חסינה נדכתיכנא• עוד ראיתי מה שהוכיחשם מדאוקמי'‬ ‫כי' והר״שהוסיף להק' דלמה לא שיק הנא כהולכת הנאה‬
‫מערכין דסיפא דלא כחחומין והרי קי״ל דאין מערכק‬ ‫צ־ס המלח וקי' דשאני ע׳יז דתופהת דמיה כו' א"נ משום‬
‫תחומין אלא לדכד מנוה כי' ע"ש ולעד׳ינ דאין זה הכרס‬ ‫דאק האיהוד כעין כו' ונר' לע״ד דקי' זה עולה לקושיא‬
‫דאע״ג דאין מערכין עיחבי תחומין אלא לדכד מצוס‬ ‫ראשונה ג"כ הלא דק״ק דא׳׳ב ה״ל להזכיר תי' זה כקו'‬
‫מ׳׳מ לאו מציה גמורה היא דאפי' לשמוח עס קרובו או‬ ‫ראשונה והקיט כ' דקי' ב' איט עולה למשנה ד' וה׳ע״ש‬
‫עם אוהבו כפסח מערכין אע״ג דאין זה חיוב גמור ‪- rb‬‬ ‫ואפ' לומד דנקט סיפא אגב רישא אבל מה שהק' התיט‬
‫דלגכי עירוב נקרא מצוה כיון דאיכא מילי' אחדיני דלית‬ ‫לפמ״ש הר״ב כפ״ב ד^נ״ז והדמב״ם בחיבו' כפט״ז מק'‬
‫כהו מצוק כלל דבנה״ג אין מעיבין קרי להו מצוהודאיס ‪,‬‬ ‫מ״אדל״ק ישנ״ג אלא כהתש יינם נו' קו' מעיקרא ליקה‬
‫מדאמרי' כפ״ג דפסחי' משנה ז' ולשכיח שכיחת'הרשות‬ ‫דהנא דהר דאורייתא הוי כמו יין נ ^ ממש ע׳׳ש לפע״ד‬
‫יחזור מיד והק' התוס' כרפ״ח דעירוכין דהא קי״לידאין‬ ‫לק"מ דהתם כיין נהך ממש אף שמתבטל כאלף אהור‬
‫מערכי' אלא לדבר מצוה והיכי קחמר ולשכות שכיתת‬ ‫מדאורייתא דע״ז אין לה ביטול מדכתיב ולא ידבק בידך‬
‫הרשות דמשמע דיכול;לערב אפי' לדבר הרשית ותירצו‬ ‫מאומה משא״נ הכא דאע״ג רעילה דאורייתא מכל‬
‫לשבוק שכיתת הרשות שהולך לשמוח כפקח ככיח אוכפו‬ ‫מקום מדאורייתא כדוכא כטיל וא"נ ל״ר לע״ז וליין נהך‬
‫או קרובו ותכן כמשנה כ' כפ' כקרא דכינה ואלו סן‬ ‫'‬ ‫אלא לסתם יינם ‪:‬‬
‫משום רשוק כו' והיו מילי דמצוה ואפ״ה קרי להו רשות‬
‫ע״ש מונח מהכא דאע״ג דאין מערכין אלא לדבר מצוס‬
‫לאו מצוהגמורס היא ונקרא רשות וא״כמ״ש הכ״מדלרכר‬
‫מסכת שבח‬
‫מצוה פליגי אי גזרו אי לאו הייט מצוה גמורה שר\א‪:‬‬
‫מחוייב כה מן הק;דה משא״כ לשמוח עם קרובו ואוהבו‪.‬‬
‫[ ה' מ ש נ ה ב ' מפנדקיןלק׳׳שואקמפהיקין‬ ‫פרק‬
‫לתפי'■ כקב התי״ט וא׳׳ת‬
‫אין זה חיוב סן הקורה וגדולה מזו אני אומר דאפי׳מד״ס‬ ‫וכי גרע ת״ק מאומטק כו' וקי' כשם הר״ב המאוד כין‬
‫אינו מקוייב דיכול לשמוח כלא קרובו וחוהכו ומכאן חתה‬ ‫איכאשהוק לליכא שתות ע״ש ויש לדקדק כתי' זה דלפי‬
‫רואה שמ״ש התי״ט כפ״ו דפהחים משנה כ' ד״ה מה‬ ‫רטעס שהנו מפיהיקין לאומנות כ״ש לקפי' משפע אפי'‬
‫ראיה דשות למצוה וז״לואב' נמי דל רבדיו דר׳יי קאמרכו'‪■-‬‬ ‫דאיכא שאות שהרי אנו מפסיקין מד״ק לאומנות אפילו‬
‫ואפ׳׳ה קאמרר״י משום דס״ל דכל שמחת י״ט מצום‬ ‫דאיכא שהות לאומנות דאין זמנו קבוע ויוקר היק נ״ל‬
‫ואע״ג דהלכה כד״י מ״מ לענין עירובי תחומין מקרי•‬ ‫לקק דמאי דאמרי' ואם התחילו אין מפסיקק היינו שאינו‬
‫רשוק נמ״ש כמשנה ז׳ פ''גע"כ לפע־ד ל״ד לההיאדפ״ב‬ ‫מחוייב להכשיק אכל לעולם המחמיר תע"כ אכל גכי‬
‫דהתס מיירי הקו' בגון לשמוח פכית אוהבו או קרופו‬ ‫ד״ח היה ה''ד לומר דאקור להפסיק אפי' לתפי' רקורה‬
‫דאין זה חיוכ כלל משא״כ כפלוגתא דר׳יא ור״י דמיירי‬ ‫עדיפא מתפי' כדאמדי' ככרכוק משיר אזנו כו' קמ״ל‬
‫פעיקרשמחת י״טדהיינו כגוף אכילס ושתיה ועודטראות‬ ‫׳מכול להפשיק כיון שאנו מפסיקין אפי' לאומנות כ׳יש‬
‫גפלאתי איך יצאו דבריס אלא מפיו שהדי מדברי התות׳‬ ‫לתפי' אכל לעולם דאינו מחוייכ להפסיק כיון שככר התחיל‬
‫נר' להדיא דלשמוח ככיק אוהבו או קרובו מיקרי מצוה‬ ‫וכ״ש הוא דאכי' מאומנות לתפי' אינו מחריב להפסיק‬
‫לענין עירובי תחומין נמו שכתבתי וא״נהיכיכת׳סתי״ט‬ ‫כ״ש מד״ת לתפי' גס מ״ש הקיט לחלק כין ’התחיל‬
‫דלענין עירובי תחומין שמחת י״ט לא מיקרי מצוה אלא‬ ‫כאיסור להתחיל כמתד ודחה זה דהסכמת הפוסקי׳דאם‬
‫רשות ‪:‬‬ ‫התחילו הין מפסיקין אפי' התחיל כאיסור ע״ש לדידי חזי‬
‫פ ר ק ה ׳ □ ש נ ה א' 'ומזין עליהם וטובלים‬ ‫לידכלא׳׳הא״אלומד קדלפיהטעס שאמרואסלאומנותנו‬
‫במקומן • כתב התי״ט‬ ‫•‬ ‫קנו מפסיקיןניש לתפי' אפי׳התחיל כהיקר צריך להפסיק‬
‫דלדעתהי״ב והרמכ״ם שם נב' דאיצטריך לאשמועי׳דלא‬ ‫שהרי אט מפהיקין מדברי קורה לאומנות אף על גב‬
‫ניחוש לשמא יתכוין להזות על הבהמה ו^זה על הכלים‬ ‫דהתחלת הקורה היתה כהיתר דאין איסור להתחיל כתודה‬
‫דהכלים‬ ‫פו' ע״ש ודבר זה לפע״ד כמו זר נחשב‬ ‫קודם האומנות ‪:‬‬
‫טמאים איך ניחוש שיתכוק על הבהמה ויוקר היה נראה‬ ‫מ ש נ ה י ר ר אין נותנין פת לתנור עם חשיכה •‬
‫כמה שנש לדק^ עול• דמה ענין הזאה וטבילה אצל שכת‬ ‫כתכ סתי״ט על דכמ ה׳יס לכאורה‬ ‫\‬
‫וכן דקדקו כד'פ במה אשה במאי דאמרי' שם ולא תטבול‬ ‫‪9‬י' שכא לומר דהדמכ״ס מאחד הזמן עד שחשכה ודאי■‬
‫כהס עד שקדפס ואמרי' דמה טעם קאמר דמה טעם‬ ‫בו' אלא דק״ל לומר כן שמלשון ממשנה מתבאר לחומדא‬
‫לא תצא דילמא אקדמי לה טבילה ושרי לסו ואתי■‬ ‫כו' ע״ש ולדידי קד לי דכלא״ה א״א לומר כן שהרי פקק‬
‫לחתוייצסי‬ ‫‪3‬‬ ‫ג‬
‫‪pn */‬‬ ‫מסכת ?זבת פרק ‪ 1‬י‬ ‫זכר‬
‫ודא; יה״ק וכן היוצא כתפי' פטיי ישייז ל ע ח‬ ‫לאתייינהוכו' ע״שא״כלפי׳הר״בוהדמב״סאפ' דאיצנודיך‬
‫אכל לעוצם דחיכא טעמא אחיינא כתפי' משא״ככאי״‪.‬‬ ‫לומר ומזין עליהם וטוכלין כמקומן ילא קקשי א ‪ 7‬אנו‬
‫ד ק דדך מלבושו כתיל ומ׳׳מדכיי הי״ז ללא־לוין דל^]‬ ‫מקירין ההוצאה ב‪-‬אפשי וחועם ופרימכיא ושיר ודילמא‬
‫איצטייך לומד כטעם הפיטור שכן דרך מלבושי כ״‪1,‬‬ ‫איקרמי להו טבילה משי״ה הוצרך לומר ומזין עליהן ועוכלץ‬
‫דמשמע דאי לאי האי טעמא אפיי יתא ויאי ליתא דאע‬ ‫כמקוכק וליכא למיסש דילמא אתי לאהויינהו משא״ג‬
‫פיק■^‬
‫פטיי פיי! פלת פיציאו כ‬ ‫בתכשיטי אשה יצריךשיהוו רפויין ואגב שבא לרפות אותם‬
‫אם איט מלבושו כחיל ‪. .‬‬ ‫היישי' דילמא אתי לאתורינהו אבל הכא בבי נהמה דרבן‬
‫י‬ ‫המוניחק ‪:‬‬
‫מ ש נ ה ה ' וכלבדשלאתק לכתחילה •כתככקי״ט‬ ‫להיות רפויץ אלא דק״ל למה הוצרכו התישפית לומר‬
‫משם התוה׳ מפני שנר' כמעימק ולפז‬ ‫דאיצטריך לאשמועי' דלא ניסוש לשמא תפול ההזיה על‬
‫כל מנך דלעיל מוך שבאזנה ושכהנדלה אהווים לתת‬ ‫כבהמה ת״ל משום מאי דבתיבנא ואפ' דהתישפית לא‬
‫לכתחי' ע״כ ולע״ד נר' רליתא דתקא כפלפיל וגרגדמלח‬ ‫הוצרכו ליה אלא מפני ההזיה דקי״ל שאינה דישה את‬
‫שאין דיכן כי אס לחולי השיניס חיכא למיחש שמעדמק‬ ‫השבת וא״ב ליכא למיסש דילמה אתי לאתויינהו אבל‬
‫להוציא אע״ט דלית לה חולי השיניים אכל מוך שכאזנה‬ ‫לענין וטובלין במקומן איצטריך למאי דכתיכנא ולפירוש‬
‫ישבשנדלה דלעולס דרכן בכך ליכא *למיחש להכי וכ”כ‬ ‫כר״בוהרמב״ם אפ' ראבבשהוצ^לומר וטובלין ובמקומן‬
‫—‬ ‫מתיש' גכי פויפת על האכן ע״ש ;‬ ‫נקט נמי הזיה ומן התימה מהתי״ט שכתב דהא דקתני‬
‫המכבה והמכעיד• כהב‬ ‫פרק ד משנה כ׳‬ ‫וטובלין במקומן איצטריך לאשמועי' דלא חיישי' לשמא‬
‫התי״ט ילי אכתי ק' דהא‬ ‫לזה ‪• :‬‬ ‫יטביל אותם בלא ריפוי זלפמ״ש אק‬
‫כפל חינך כו ונר דמשו״מאיסר התבערה משוס ר״י דק־ל‬ ‫א ׳ ולא בקטלה • בתב התי־ט‬ ‫י פ ר ק ו'‬
‫הבעיה ללאו יצאת ע׳יבולא‪,‬הכינותי דכייו שהרי‪ ,‬המבכה‬ ‫‪ -‬וק״ל דאבתי ליתט במשא‬ ‫*‬ ‫׳‬
‫עצמי אינו חייכאלתכעל מ>ת להבעיר וא״כמ״ט להקדיש‬ ‫קטלה החונקת כי' ע״ש ולא יררתי לקוף דעתי דלפי‬
‫הכיכר כיון דהכיכוי עצמו משום מבעיר ועיקי קושייתו‬ ‫דברי התוה' דקטלה הוי תכשיט ואפי' כרפוי אשור איך‬
‫לפע״ד אינה בלוש ד א ע‪ /‬דבשאר דכדים שמי התנא‬ ‫אפ* למתני כיישא קטלה החונקת דטעמא דאישורא‬
‫השדר מ"’ מ תלתודא לא‪.‬מק' אלא גבי שידורה דפתדבולו‬ ‫־ משוס דחונקת דמשמע שאם אינה סונקת מותר והא‬
‫;‬ ‫כשדי זולת ז ה‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫זדאי ליתא דאפילו אינה סונקת אקוד משוס דהוי‬
‫א ר כ ^’ ם מסי אחת ־ כתב התי״ט דאמאילאאמר‬ ‫תכשיט ‪:‬‬ ‫ן‬
‫ל״ט ורצה ליישב בהא דאמיינן בתופר‬ ‫־‬ ‫ו ל א במסט שאינה נקובה • כש״ש למאי סזייה אמר‬
‫דאינו סייב עד שיקשור דנמצא שהש ארכעיס אלא שאינו‬ ‫דכא טש של זהב יש בראשה בחול תולקה‪ .‬שעדה‬ ‫'‬
‫חייב על קשירה זו אם עשאן כב א כיון שככר נתחייב על‬ ‫'כשבת מניחתה כמד פיחתה ע״כ ונר' לפ׳ דמאי דפרק־‬
‫הקשירה ואין כחן חילוק מלאכית ע״ב ולא ירדתי לקוף‬ ‫'צמאי חזיא אינו ד״ל דכיון דאינו תכשיט ה״ל משוי וסיבי‬
‫דעתו דכיון ישס חכות מלאכות קחשיב היכי קתני מ'ואי‬ ‫' קתני דאינה חייכת חנואת דאפי' איט תכשיט אין כאן‬
‫׳משום דקשייה שעשאה כ' פעמים מ״מ שם קשירה אתת‬ ‫איוב חטאת דמתני' מיידי כמוציא דרך מלבוש דלא הוי‬
‫היא ומ״ש דליעת הכ״י יה׳׳ל דאיני סייב על הקשירה ק'‬ ‫מנדי אלא ה"פ למאי קזיא וכיון דלא הוי תכש־ט אמאי‬
‫מההיא דאמד הכיי פו' ואי סייטי לפומיה סייב ינופיישי‬ ‫׳עדכינהו כהדיתכשיטיין ומעתה מ״ש התי״ט למה השמיט‬
‫הושיף ■כק תופר וקושי שצריך לקשור אחר התפירה ע''כ‬ ‫הרמב׳ ם כפירושו טעמא דמניחתה דאע״ג דכשכת‬
‫אב' להלין בערו דיש לחלק כין שתי תפירית לתפירית‬ ‫חולקת שערה אפ״ה לא שיי יהנתי לאו תכשיט הוא בו'‬
‫■הרכה דכשהן כ' תפירות אין לתייב על הקשירה כפ״ע‬ ‫‪ ,‬ע״ש והנה מ״ש דאפ״ה לא שיי אינו מדוקדק שהדי במתני'‬
‫כיק שאין התפירה יכולה לעמוד כ״א ע״י הקשירה משא״נ‬ ‫כאיהורא קמיית וצ״ל דה״ק דאפ״ה אינה פטורה מקדכן‬
‫בתפירות הרכה שאפשי לעמוד התפירה בלא קשירה ביה‬ ‫ולפמ״ש דליתניתין מיידי במוציאה ד ^ מלבוש משו״ה לא‬
‫מודה ה ס דחייב ג״ב על הקשירה אע״ג דסילוקזה‬ ‫כוצ^ הימב״ם לב' דמיימ כמניחתה כנגד מוציאה אלא‬
‫לא כא כפי׳ ברכיי הכ״י מ"מ חילוק נכו; הוא ועור אני‬ ‫דרך מלנוש אפי' אינו תכשיט אין כאן חיוב חטאת ולא‬
‫אומר דאפשי דדש׳יי אייל לשיטתיה דעלהתיפר חייב שהים‬ ‫נפקא חידי לענק דינא ויבא לא איצטדיך לפר׳כמניחתה‬
‫משו״ה פי' כן על ההיא דאכיי אבל הכ׳י אפ׳ שהוא מפ'‬ ‫^כדי לפטרה מקרבן דהא כלא^׳ה פטורה כרכתיכנא‬
‫אחת על התפילה ואחת על בגמר המלאכה יכל דבר‬ ‫אלא משום דכייל וקד להו בהדי הכשיטין אכל לענין‬
‫שהוא גמר מלאכה קייב משוס מכה בפטיש כדאמדינן‬ ‫כטור מקי־כן עכ"פ פטורה כיק שאינה מוציאה כדדך‬
‫כר׳יפ הבונה י עור היש־ף להק׳ דליב דאמר דהשוחט‬ ‫המוציאין ‪:‬‬
‫חייב משום צוכע_ומשום נטילת נשמה א״ב ה״ל מ׳־א ׳‬ ‫מי צ!נ ה ב ' ולא כתפי׳■ כתב התי״טוכטא״ח סימן‬
‫גס כזה לא ידענא מאי קאמר דשני קב־רות בס א' הוא‬ ‫ש״א כתב ג״כ זה הטעם נראה שפוסק‬
‫וכןב' צביעות ומתני'‪,‬שש אבית מלאכות קחשיככדכררבנא•‬ ‫דשכת ומן תפילין ולאכ״ב כסי׳ל׳אאכלהדמכ״ס כו׳עמ״ש‬
‫עוד הק' משש כנו בהא דאמרי' דארכעים חשד א' בנגר‬ ‫כאורך כד"פ כתרא דעירוכין כס״ד ונר' שמה שהוצרך‬
‫מלאכה מלאכתן מלאכית שעמר למנק ומצא יותר‬ ‫הטור לזה הטעם מפני דהפי' למ״ד שכה לאו זמן חפי'‬
‫מאדכעיס ורצה ליישב דלח חשיב אלא כל מלאכה דלית‬ ‫אין טעם לחכור ההוצאה כשכר‪ ,‬כיון דדדכו ללובשן כחול‬
‫כיה לחאיהיה ולא עונש והביא ראיה מפ״ב דיומא ממ׳׳ש‬ ‫' הו״ל כמי טנוכש מלבושים של חיל כשבת דאע׳׳ב דאין‬
‫התוה' דלא חשיב אלא עינויין הנאמריןיבלשון ציווי‪,‬אכל‬ ‫דרכן ללכיש אלו הבג־יס בשבת הפ״ה לא אהדו משו״ה‬
‫עינויין דאינן כלשון ציווי לא משיב ע״ש ולפע״ד לא דאי‪,‬‬ ‫'הוצרך הטור לומד דטעמא דאקרו דילמא אתי ליתויינהו‬
‫זה כראי זה דהא ודאי הסכיא מחייכת שייא יכנש כחשבון‬ ‫וה־־מב״ם נ"כ אייל לשיטה זו וכ"נ מלשונו שכתב וכן‬
‫הלח עינויין הכאי; כלשון צויי כ ון בבא לחייב כסמבה‬ ‫היוצא כתפילין פטור ואם איתא בטעם פטור ההפי'‬
‫עינויי; משא״ה הבא דלא נחיר‪ ,‬אלא למניינא ■מה‬ ‫ששיצ‪-‬אן דדן מלביש למה לא בייל להו בהדי אינך אלא‬
‫טעם‪.‬‬
‫ו‬ ‫צדיר‪,‬‬ ‫פסכת יטכת פרס ט׳‬ ‫זכר‬
‫לרבה דאמר דחיתי קתני מ"מ לא פליג ארב אשי כחז*‬ ‫»וע‪ 6‬לחלק נסכי ועוד סרוב המכין של הל״ט אינוכלשון‬
‫ושכח וכו' מרנקט מקני' ונזכר ולא פי' דאפי' חזר ושכח‬ ‫‪-‬‬ ‫ציווי ‪:‬‬
‫פטור וכ"נ מלישנא דמתני' תחילתן וסופן שגגה ומ״ש‬ ‫תכלק כרי לתבל ביצה‬ ‫ה'‬ ‫פרלו ט'‬
‫התי״ט על מ״ש התוה' דאיןר״ייודע לרכא דאמר תיחי‬ ‫קלה • כ' התי״ט וחמהני‬ ‫*‬
‫קקני אמאי חיצטדיך למיתני ההיא דחכורה ואני ‪,‬א‪:‬ני‬ ‫דכפ״ב רעילה מפ' דחכלק הסדכייס שמתכליי בו והפי'‬
‫יורע גם לדעת רב אשי למאי א־צטייך ע׳יש ולפע״ד‬ ‫שום נו' ע׳ש ואיני מכיר קמיכה זו דאע״ג דתכלין כולל‬
‫לק"מ דאע״ג דרב אשי אמר כד״א כו' הא כקכו ‪,‬החום'‬ ‫כל דכי •שמתכלין ואפי ׳ שוש מ"מ הנא א״א לפ' דמיידי‬
‫דלאו חיקורי מיש היא ממש קאמר דמגופא דמתני' יש‬ ‫בקבלין הראדן לאכילה כגון שוס ובצל שהרי מפורש‬
‫לב' כן ע״ש וכיון דלא הוזכר כפי' חזר ושכח הלא מדיוקא‬ ‫‪.‬שיעוק שהוא בגחגית דאפי' בעלין של שוס ובצלים‬
‫הוצרך לפ' דהזורק לעשות חבורה ונזכר פטור דמרישא‬ ‫המרי' כספ״ז דלחין כגרוגרת כ׳יש הבצל עצמו וא״ב‬
‫ליכאלמילףדלא פטר אלא מטעמא דקלטה ואע״ג‬ ‫מוכיח הי־מב״ם ‪ 'si‬דתכלין רהכא היינו דכריס שאינן‬
‫דקקני תחילתן שגגה וסוק זדון פטור אגב דנקט תחילתן‬ ‫ראויס לאכילה ואק לתמוה יקרי להו תבלין החמא רפיון‬
‫וסופן שגגה חייב נקט נמי האי ; '‬ ‫•‬ ‫דמפורשכמקוס אחר דרכי הראוי לאכילה שיעורו גורגית‬
‫הקורע בחמתו ועל מי?‬ ‫פרק י״ג מי&נה ג'‬ ‫התמו כפירושו מה שא"כ כתבלין האמורין כפ״ב דערלה‬
‫בו' כתב סתי״ט עמ ש‬ ‫•‬ ‫;‪ .‬׳‬ ‫'•הדבר תליי בנ״ט ואין לנו שום הכרח להוציא מהכלל‬
‫הדמכ״ס דהקורע על מת שחייב לקרוע חייב משוס‬ ‫השום והבצלים מ״ה פירש הרמכ״ם שס שבכלל התבלין‬
‫דדעחו מתיישבת וחומו מתפשר והלא דבר זה אסורכדתנן‬ ‫הם השום והבצלים יא״ת אע״ג דרא^ לאכילה כיון‬
‫קייב הדם לברך על הרעה ע״ש ועוד יש להק' דאין צוו‬ ‫דראוין לתבל היה לנו להחמיר כשיעורא זוטא נראמרי'‬
‫חכמים דיני אכילות וג' לבכי ח' להקפד ול' לתספורת‬ ‫כפ' רלעיל משנה א' גבי דבש הא ל״ק רשום ובצלים רובן‬
‫וכיוצא דכ״ז מורה שאינו מקבל הדבר כשמחה וחף אס‬ ‫לאכילה ובזה מתוק ג״ב מ״ש כמשנה ו' על מ־ש הר״ש‬
‫נאמר דזה לכבוד המק שמצטער עליו דא״ב למה צריד‬ ‫דפלפל שלנו ככלל תבלין דרישא הא לא אירייא רהא פי'‬
‫לנחם אכלים לכן נ׳יל דמ״ש חייב אדם לכרך על הדעה‬ ‫הר׳בכרכש כו׳ע׳שילפמ״ש לק"מ דפלפל שלט ידוע לכל‬
‫היינו לענק שלא‪.‬יתרעם על מדותיואלא יהא שמחיעל‬ ‫דעיקרו לתבל ואי׳ב אף רנימא דמועיל לריח הפה מ׳׳ימ‬
‫שייכפרין לו עונותיו וזמ״ש נ״מ לקכלינהו בשמחה אבל‬ ‫‪.‬כתר עיקרו אולי' ול״ד לדבש למנכיד להכי ולהכי ועוד‬
‫אם לא יצטער כלל ולא יחוש לאותה רעה לעולם לחישוב‬ ‫דרפיאת הדבש לתת על ראש הכתית רשכיח שכן דיז‬
‫מדרכיו ועוד דאף אם נאמר דאסור להצטער כלל מ״מ‬ ‫■רוכן של גמלים שמתהיה להם חולי זה משו״ס הלכו‬
‫חכמים ירדו לסוף דעתו שא״א לענטר האדם ככא אליו‬ ‫כשיעורו לחו׳משא״ככריחהפה רזה אינו כנמצא אחרמעיר‬
‫הרעה שלא יצטער ואין אדם נתפס על צערו תשו״ה ציו‬ ‫וא״ב אף אם נאמר דעיקר הרכש לאכלה לא אזלי' בתר‬
‫על הקריעה ליישב דעקו ולפשר חומו ומ״ש עוד דלמה‬ ‫עיקרו זמ״ש שם התי״ט דמה שהכריחו לפ' דאין זה פלפל‬
‫■לא חמר הרמכ״ס דטעם חיוב הקריעה מפני תיקק‬ ‫שלנו מרקתני בלבלת כתי״ו אינו מוכרח שהרי בפ״ו משנה‬
‫המצוה ג״ז ל״ק כמ״ש התוספות יתיקון מצוה לא מיקרי‬ ‫ה' דקתני בפלפל ובגרגיר מלח פי' הר"כ דרחוי לריח‬
‫חיקון ונ״ל דאפש'• דניק דמצות לאו ליהנות ניתנו קיום‬ ‫הפה ע׳׳ש • עוד כתב התי״ט שם דמיני כשמים דקתני‬
‫המצוה לא סיקרי הנאה ומ״ש התיה' דמה שמיקרי תיקק‬ ‫הייט שאינן דאוק לתבל כלל דע"כ לא אמרי׳־ דשכיח‬
‫הקריעה היינו משום דמלכד המצוה מתקן הבגד דיכול‬ ‫ושכיח אזלי' רשכיח לחומדא היינו כשהדבר הכרחי כמו‬
‫ללבשו בכל שעה ואק בי חימום ע״ב ומדברי התי״ט נר'‬ ‫הדפואס משא *כ הריח שאיט הכרחי במו התיבול כזה‬
‫שהבין שע״י הקריעה אק בו חימום ר״ל דמשכך חמ^‬ ‫■אזלי' בתר ההכרחי יוקר ובחילוק זה אין אט צריכק‬
‫זלפע״ד נר' דלשק זה איני הובל פיחשו דלפי רבדיו היה‬ ‫לדברי התי״ט ‪:‬‬
‫להם לומר ועוד דאי; כו חימום כיון שהם ב' דכדיס וגס‬ ‫‪1‬׳ הזורק ונזכר לאחד שיצאת‬ ‫פ ר ל ן י״ א‬
‫לשון ואין בו חימום לפי דרכו הין לו שחי והכי סל״ל‬ ‫מידו קלטה החד בו כתב‬ ‫י‬
‫דמהלק חימומו לכן נ״ל דכן פימשו דע״י הקריעה יכול‬ ‫הד״ב ומקני' הכי מפרשה כו' א"נ לאנזנרכו׳ כד׳אכו'‬
‫ללוכשו בכל שעה דמיירי כבגד שהוא סתום מלפניו וע״י‬ ‫ובאמת שהלשון קמוה דארככהאקרי רפשי וכמ״ש התי״ט‬
‫הקריכנה נפקח ואינו מחמס כ"נ ויכול ללובשו ככל שעה‬ ‫ע״ש ואפ' דם"ל דאפי' לתירק רבה דתיקי קר‪.‬ני עריק‬
‫וא"צ להחליף שמלותיו מפני החום כדרך העולם והר׳ב‬ ‫הדבר ק' דלמאי איצטרין למיתני חלוקה זו דקלטה אחר‬
‫חכמת שלמה הגיה יחית בו חימים נר' דגם הר״ב סוכר‬ ‫ואפי' לא נזכר דאפי' כלא קלט״ פטור מפני שסופו כידון‬
‫כמ יש דס״ש התיס' דא־ן בו חימום קאי על הבגד אלא‬ ‫ואפי' נחה כ׳ש כשלא עשה ההנחה כלל דלא נתקיימה‬
‫דהוקש' לו רהיכי נ ת ט דראד ללובשו ככל שעה מפני‬ ‫מחשכתו ועכ״ל רסלוקא זי אתא לאשמועי' דהא נסה‬
‫שאין בו חימום ראע״ג רכימית ה ‪ T‬ז הד תיקון מ״מ‬ ‫אפי' נזכר חייב חה א״א דהא קחני סיפא דהופו כזדק‬
‫כימות החורף הד קילקול מ״ה‪ .‬הגיה ואית כיה חימום‬ ‫הטור אלא ודאי רחלוקה זו לא איצט־יך לגופא דאי‬
‫ר״ל דל״ר‪ ,‬ראיט ראוי ללוכשו הפני שאיט מחמס ע״י‬ ‫לאשמועינן דאי נחה חייב כשלא נזכר כלל ג׳יו לא איצטי־יך‬
‫הקריעה רמ"מ יש בו חימום ‪:‬‬ ‫ועכ״ל דאתא לחזר ושבח והוצדן רכה לפ' רתרתי קחני‬
‫ומחלליר^ליה את השבח‬ ‫מי שנ ה ‪'j‬‬ ‫פיק י״ח‬ ‫דאי כרב אשי דלאאיצטדין ‪ r t‬לחוד ושכח א"נ הכי הול״ל‬
‫כגמרא פזטךלאקדי מאי‬ ‫׳‬ ‫קזורק ונזכר וחזר ושכח וכו' אלא ודאי דעיקר מתני'‬
‫ומשני לאתדי הא דק״ר אס היתס צריכה ל‪:‬ד חביתה‬ ‫כשלא מנר ואע״ג דלא איצטרין לגופיה מוקמי ליה‬
‫מרלי^ז לק את הנר • וכתב התי״ט דמכאן ראיה לפסק‬ ‫^ לחזר‪,‬ושכח נמצא דרכה לא פליג איב אשי ואתיא פי'‬
‫הרי״ף דתחומין דאורייתא דאי דרכנן מאי פרק לאתדי‬ ‫י היב כרבסויוקרנ׳לדצדיןלהגיסכדכרי הר״בוהרמב״ם‬
‫מאי כו׳ראע גדאין בו כיתיסקילה ס״ר דמק' דלאשייק‬ ‫כקב כד׳׳א כשלא חזר ושכח ואתא לפ' דמאי דאמרי'‬
‫אלא דבר שיש בו מלקית בלבד ט' ע״ש ולא יריתי לסוף‬ ‫כלישא ראם נזכר פעור היינו בשלה חזר ושכח דחפי'‬
‫דעקו‬
‫צדיק‬ ‫מסכת שבח פרה י״ט‬ ‫זכר‬
‫הפירור‪: ,‬מאשי! י^ייי ’®יל לשל“® ל‘ י ‪ P‬״■‪ T‬סג«מ‬ ‫דעהו דאי סכית המק היהה כ; כיני‪.‬מפיס דעתיה‬
‫כו׳והק' כתי ’ ט דאס כאבן נעשה דופן למה צריך תנאי‬ ‫בתירוצא דהתיל; וכי לא ידע החיצן דלשק מחללי; סייך‬
‫אחר ע״ש ואפ' לומר דאפי' נעשה האבן דופן לא הד«ז‬ ‫אפי' כמית דחית כיה כית וסקילה ואי פליג עליה איך‬
‫אלא כפירוק דמטנפי ומ״ש הכ"מ מההיא דפי״ז מאק‬ ‫נתפייס כתידוצאדהתיצ; ועוד דלפי דרכו סל התיטאימא‬
‫שיקרויה אפ' לחלק דשאני קרויה דדרכו כפך כדי להכביד‬ ‫דלעולס תחומי; דרכנן וסי׳ד דמק' דלא הותר אלא מידי‬
‫הכלי משא״כ בכלכלה שאין דק־ לסותמה כאכן לד‬ ‫רויכנן ויותר היה נד' לומרדס׳ידדמק'דלא הותר מלאכה‬
‫נפחתה ולפ״ז א״ל דלא גדיס אלא וכ"כ הכ"מ דה־ג‬ ‫גמורה אלא ע״י גוי ומ״ה פריך לחתויי מחי דכיון דהותר‬
‫ולינערינהו נעורי אמר ד״ח כו' כלומר דמקני' מיידז‬ ‫תחומי; אע״ג דאסמכוהו אקראי כ״ש סכות ותי' דאפילו‬
‫כנפחת ואינו יכול לנער הפיחה לצדדי; וי״ש הר“ נ‬ ‫ע״י‪ .‬ישראל מותר ומש׳ה הוצרך התרצ; לומר חכילתה‬
‫ומקניקי; מיידי ככלכלה שנפחתה כלומדומ״ה א”א לנעד‬ ‫מדלקת אלא דאכתי ק״ל דאמחי לא משני דחס צריכה■‬
‫הפירוק לצדחן ולנער האב; ולעולם מיידי כפירוק‬ ‫צכשל או אייה רפואה דמותי וליה חכשד דמכל‬
‫דמטנפי וא״ת לפמ׳׳שהכיימדש״ללהדמכם דד״ח כראשי‬ ‫שפ; נפקא דאף כלא נר אפשר ליילד אותם ‪.‬‬
‫קאי אפייוק דמטנפי הא לא״ה אשור מ״ש מתחמה‬ ‫ע״י טורח ואי אמרה היולית שהיא צריכה לנר‬
‫טמאה עם הטהורה דאוקימנא כפיחת דמטנפי ושרי‬ ‫אע״פ שאט יודעי; כודאי שמניעת הנד אינו גורם סכנה'‬
‫כלאו האי טעמא דנפחת דהקם לא שייך האי גיעמא‬ ‫אעפ״כ להפיס דננתה חכיתה מדלקת וכ״ש אי אמדה‬
‫ואפ' דהתם ח"א לנער כמ״ש התוה' דמיירי שהטמאה‬ ‫כריכה כישול או אייה רפואה עוד אע' לומר דס״ד דמק'‬
‫מונחת ככלי לכדה ע״ש ומה אפ' לקיים'פם־^הימכ״ם‬ ‫רמי׳ש ומחללי; עליה קאי החכמה ומ״ה כי ‪ 7‬לאתויי‬
‫כחיכורו דמיידי בכירות שאינו יבול לצער וכ״נמלשוטשכ'‬ ‫מאי‪ ,‬דמה חילול שכת שייך כחכמה יותר מהכאה מחק‬
‫דמשום הפסד התירו ולפז א״צלמ״שה׳יהדל״ג ולינעדינהו‬ ‫לתחום דכשכיל היולית עצמה פשיטא דמחללי; עליה‬
‫ולא אלא ע״ש אכל מלשון הדמכ״ם לא משמע הכי אלא‬ ‫פיק דאיכא סכנה ומשני דאף כשביל החכמה מחללי; את‬
‫הטהורה והטמאה ככלי א' וצ״ל כמ״ש ה״ה דל״ג‬ ‫השכת שאם היתה צריכה לנד דקי הנאתה חברתה‬
‫ולינעחנהו ולא אלא ונ״ל להכחח בדכחו שהרי לגכי‬ ‫מדלקת והטעם כיון דבשכיל היולית עושי; מותר ‪:‬‬
‫קיומה אוקימנא כפירוק דמיטנפי ולא פיק־ ולינערינהו‬ ‫מל ולא פרע כאלי צא‬ ‫פרק י״ט םש‪ 2‬ח ו'‬
‫כו'‪.‬ומ״ש הכ״י בסי'ש״ט דחפי' הניח האבן מדעת‬ ‫מל• הק' התוס' דלמאי‬
‫מוקר כיון שנעשה כהיס לדבר האיסור ולרכר המותר ק'‬ ‫איצטדיך דאפי' ציצי; המעכבי; דהיינו דוב גובה העטרה‬
‫שהרי כאבן שע"פ החבית אמרי'רוקא שכח אכל מניח‬ ‫ורוב הקיפא כ״ש כשלא פרע דמכוסה כל העטדה וכה־‬
‫אסור אע״ג דהחכית נעשה כשיס ליין שהוא רבד המותר‬ ‫התי״ט דלגי'דש'י ל״קדטוכאאשמועי׳דאע״גדלאניהנה‬
‫ולאבן שהוא דבר האיסור וכ״נ מדכיי התוספות ששק'‬ ‫׳פדיננה לאאע״ה אפ״ה מל ולא פרע כאלו לא מל ע"כ‬
‫חיתי ל״ל ותירצו דאי תני אכן ה״א דאב; וראי שח‬ ‫ולא הכינווץ דעדיין קו' ההוס' כמקומה עומדת דכיון‬
‫כששכח דדמי לכיסוי כו' משמע כהריאדמאידאוקימנא‬ ‫דאשמועי׳ דאפי' ציצי; המעככין נקרא ערל מדקתני ואינו‬
‫כשכת אתרוייהו קאי ‪:‬‬ ‫■‬ ‫אוכל כתרומה כ״ש מל ולא פרע דאין סברא לחלק■‬
‫פ ר ל ן כ ״ ג מ ^ צ ג ה א ' וכן האשה מחכיתה‬ ‫רהיכא דלא פרע לא הוי מילה כלל משא״ב ציצין‬
‫כברות• כגמ' אוקימנא‬ ‫המענכין דנקרא מהול קלת דוה מני; לו ואין לתמוה‬
‫לה אפי'כהילל דהכא מייח כאקד דחיק דמיה ויקב‬ ‫דצפ״ו ת׳יא לא קיים מצוח מילה כלל דאב' דניתנהתורה‬
‫התי״ט דאע״ג דכיין ושמן נמי שייך טעמא דחבית מ״מ‬ ‫ונתחדשה הלכה ועוד דככד כתבו התוה' שם דאכדהם‬
‫חיק תלמודא כככדוק משום דהלל מייח כככרות כו'‬ ‫שקיים אפי' ע״ת לעולם עשה הפריעה אלא דהדור שלו‬
‫ע׳יש ולע״ד נד' דביי; ושמן פשיטה דמייח כדקיק דמיה‬ ‫לא נתחייבו כפדיעה עד שנכנסו לאק דנאמי ליהושע‬
‫דביי; ושמן לכ״ע איכח משום ריבית אלא רלענין ככרות‬ ‫■‬ ‫ע"פ כקבלה ושוכ מול את כ״י וגו' ‪:‬‬
‫ה״א ראפי' כאקרא דלא קיין דהכי קי״ל משו“ ה הוצרך‬ ‫פ ר ל ( כ' מ י צ ג ה כ ' ומשכני; את היין בהודרי;‬
‫לומד רמתני' אפי' כהילל והיה ס׳יד דחלוקה רככרות‬ ‫וככפיפה מצרית • כתב‬ ‫ד‬ ‫׳‬
‫מייד כדלא קיק דאי כקייז היי זו ואצ׳׳ל זו מ״ ת הו צז‬ ‫הד״ב שלא תהיה הכפיפה גבוה מקרקעית הכלי טפח‬
‫לומד דלעול‪ :‬כרקיין ואתא לאשמועי' דחפי' בנכדות אי‬ ‫משום אהל עראי והד"; דחה פי' וה דא"כ גם‪,‬כסודדק‬
‫קיק אין אילאלאוה״פ וכןלעניןככחת כמו היק והשמן‬ ‫איכא משום אכל עיאי ולמה צא אמדו כ; אלא ככפיפה‬
‫דכעי' דקיק דמיה ואי אמרי' דלא כהילל ה״ק וכןהאשה‬ ‫ונתב התי״ט דמייאי שהסודד מונח מבע״י והכריח כן‬
‫‪ .‬כו' אפי' דלא קיק ‪:‬‬ ‫מהכפיפה דמיד שנותט ככלי נעשה האהל יע״ש •‬
‫ב ' וכלכד שלא יתכוין כוי' כגמ' אוקימנא‬ ‫ולפע״ד נד' דאי; זה הכרח דחפ' לית; הכפיפה כשבת‬
‫לה דחיסיח מחשדא ע׳יש ויש לתמוה‬ ‫כלתי אכל דייו; דהכפיפה מצירי הדקל יכול לכפיתה‬
‫דבפ״ג דסנהדחן אמר דכ ששת דטעמא דמשחק כקוכיא‬ ‫מבלתי שיעשה אהל ועוד נ״ל דדכדי התי״ט אין קיום‬
‫משוס דאינו עוסק כישובו של עולם ולאמטעים אסמכתא‬ ‫דאי מיידי דהכפיפה היתה מונחת מכע״י א״כ אפילו‬
‫ואמח' מאי כינייהו דאית ליה אומנות אחריתי וכן פסק‬ ‫מכניס אותהתוךהבליאי; נא; איסור אהלדכבר היה עשוי‬
‫הטור כס' ע־ות דמשחקכקוכיא ליק כיה משום אסמכתא‬ ‫מכע״י וא״ת הע״י‪ .‬שמכניס אותה הוך הכלי ה״ל אהל‬
‫ע״ש ומעתה ‪ p‬מתני' ע״כ דלא כיב ששת דהכא א״א‬ ‫‪ ,‬מחדש א״כ^רא קו' לדוכתא דכשמתח־ל להכניס חותה‬
‫לומד דמייח היכא דלית ליה אוחנוק אחדק דהכא אפי'‬ ‫‘ תוך הכלי מיד נעשה אכל אלא ודאי כיק שכונתו למעט‬
‫ד ^ מקדה על השולחן קאסד ואפ' ליישב כדוחק דלדב‬ ‫קוקו מקורת אהל אין כא; איסור וא״כ אפי' מנית‪,‬כשבת‬
‫ששת מתני' מייח כשכת דוקא וכ״נ דכשכת אייח ולא‬ ‫כיק דכונתו למעטו מקורת אהל אין כאן איסור ‪:‬‬
‫משוס קיכיא קאסר אלא משום דדמי למקח וממכר והא‬ ‫פ ר ק כ ״ א מ ש‪ 2‬ח א ׳ וכלכלה והאב; כתוכה‬
‫דנקט קוכיא משום דשם השחוק נקרא כך ולעולם‬ ‫כתכ‪,‬הר״כ וכ; שיהיו‬ ‫׳‬
‫דכחול ־‬
‫צדיק‬ ‫כסכת יקבת פרק כ״ד‬ ‫‪r‬כד‬
‫שמחת יום טוכ שהיא מציה כדאמדינן כפרק ו' דפסחיסי‬ ‫רכחול מותי כיון שאין אומנותו ככן תלח דלמ״ד משום‬
‫אלא אין הדכר תלוי אלא כרכי שהוא צי^ יום טוכ וא״א‬ ‫אסמכתא קש'דמאי איריאכשכת אפי׳כחולןנמימ״ה הוצרך‬
‫לעשותו מאתמול נדקי״לדמכשייין שאה' לעשותן מעז׳ט'‬ ‫לומר דהכא כחול איירי ועיין עוד כסמוך ‪• :‬‬
‫■■ ־‬ ‫אסיי לעשותן כיי׳ט ‪:‬‬ ‫'‬ ‫■‬ ‫א בי לא על המנוח • פידש״יוהר״כ מנור! של קדשים‬
‫פרלו ב ‪, njvTO T‬ך' מחתפין את הדילועק‬ ‫של אתמול הכל הדמכ ם כפי המשנה כחכ‬
‫לפני הכתמה פו'כתבו‬ ‫כהדיא על מנוח של חולק ע״ש ואפ' דלדעת רש״י והרכ‬
‫הקוס' כפי ק דחולין רקמ״ל דמשוי אוכלא שרי ולא תני‬ ‫מכ״ש נפקא דאפי' כקדשים דאיכא חיכוכ מצוה אסור‬
‫לה גכי פקיעי עמיר ואינך משוס דמילי דחיתוך חניכהדי‬ ‫כיון ראפ' מאתמול כ״ש חולק גמורים ואפ' לאידך גיקא‬
‫הדדי ופהכ התי״גי ול״ג דאיצטריך למיתני כהרי נכילה‬ ‫דדוקא ק־שיס דאתמול אע״ג דאיפא תיכוכ מצוה פיק‬
‫לאשמועי' דנכילה דומיא דדילועין פו' ע”ש ולא ירדתי‬ ‫ראפ׳מאתמול לא שמנן משא״ככחולקגמומס אע״ג דליפת‬
‫לסוף דעתו דגם נכילה משוס משוי אופלא הוא כדאמ'«'‬ ‫מצוה כיק דלא אפ' מאתמול הוי כמו צו ‪ p‬י״ט ושרי‬
‫כגמרא ככשר פילי א"נ כגורייקא זוטרי וא' פ ק' ליתני‬ ‫ולכאורה נר' דאסוד מדאמרי' כרישא ומפיס עם כניו‬
‫דלועין ונכילה כהרי פקיעי עמיר דכולהו משוס משוי‬ ‫ופו' ולפי מאי דמוקמי׳כגמ' משמע כהדיא דכאחר אפי'‬
‫אופלא הוא אלא דפונת הת׳וס' דמיל״ דחתוך חט כ הד‬ ‫אינו מתכרן גדולה כנגד קטנה אשור ונד' דמ״ה פירש״י‬
‫מדדי דפיק דל״ד לההיא דפקיעי עמיר דשם א'צ חיתוך‬ ‫כקדשים של אחמול דאי כחולין מרישא שמעי' לה אלא‬
‫לאשוויי אופלא מ״הלא תני להו פהמיהו נ‪ 1‬א דלשקהקוס'‬ ‫דלהרמכ״ם איפא למימר דפיק ילא הוונר כרישה כהדיא‬
‫לא משמע פן לכנ׳׳ל דפונק התוס' דאע״ג דנכילה משום‬ ‫הוצ^ לפרש כסיפא ופן ד ^ המשניות ולפי מה‬
‫אסוויי אופלא מ״מ פיון דאיפא פלוגתא דר״י דמופןלק‪»5‬‬ ‫שאמר לעיל דלדעח רכ ששת מחניהין מיית כשפת‬
‫לא הוי מוכן לבהמה דלא שייך גכי פקיעי עמיר מ״ה'‬ ‫ורוקא כאחד א^[ור לכמן גדולה נגד קטנה משום‬
‫קני להו כהרי נכילה דהוי מילי דחיתוך אכלדכריהחי״ט'‬ ‫דלמי למקח א׳׳כ פשהמניח שוין מותר מ״ה ה‪1‬צ; ‪ 7‬רש״י‬
‫תמוהים דאי משו׳לאשמועי' נפילה דומי' דדלועי׳אדז־כא‬ ‫לפרש דכקדשיס של אתמול מיירי ומעתה מתניתין‬
‫יוקר ק' דליתני נפילה ודלועין גכי פקיעי עמיר ומיהו ק'‬ ‫חתיא ככ״ע דלדעת רכ ששת דרישאמיירי כשכח ולא אסר‬
‫דגם כדלועין שייך ה״ט דמופן לארם כמ״ש הר"כ וא״כ‬ ‫הלא דרך מקח אכל כשוין מיתר א‪-‬כא למימר דהפה לא‬
‫אסר אלא כקדשי' שלאתמול וטעמת משום ראפ'מאתמול‬
‫אכל היכא דלא אפ׳מאחמול אפי' של חולין מוחרולמ״ד‬
‫קיימה;כהמק דחין שוחטין נ‬ ‫דרישה מיימאפי' כחול אכל כשפת אפי' כשוין אסורמפ'‬
‫להאכילה לפלכיס כלל ‪:‬‬ ‫דחחיא מק״ו דאפי' קדשים דאיפא חיכוכ מצוה אסורכ״ש‬
‫ה' ומדכריהס למדנו שפוקקין ומודדין‬ ‫חולין גמורים אע״גדלא אפ' מאתמול והרמכ״םכחיכורו‬
‫וקושרין כשכח • כחכ הרש שהמרידה‬ ‫פ״ד מהי״ט ס״ל דשל קדשי' אפי' דאתמול מוחי מדלא‬
‫תהיה של מצוה משמע דכפקיקה וקשירה לא כעי מצור*‬ ‫חילק כק של היום לשל אחמול ופן הכין הדאכ״ד וה״ה‬
‫וצ״ע למהונ״ל דכפקיקה כיוןדקי׳ל כרכנן כפי? דפוקקין‬ ‫ודלא פמ״ש התי״ט מדנקט טעמא משום חיכוכ מצוה‬
‫פקק החלון דס״ל דמוהר להוסיף על אהל עראי מ״ה לא‬ ‫דאי משום הה לא איריא דאיפא למימד דה״ט לא מחני‬
‫כעי מצוה כפקיקה ופ״ש לדעת הרמכ״ס דככלז לכ״ע‬ ‫אלא לקדשי' של היום דלא אפ' מאתמול • עוד כח׳החיט‬
‫פוקקין כמ״ש התי״ט‪ ,‬ד״ה פוקקין וכקשירה ג"כ כיו}‬ ‫דלרש״י והר״כ דמיירי כקדשי' של אתמול צ״ל הטעם כי‬
‫דהוי קשר שאינו של קיימא כמ״ש הר"כ גכי וקשרו את‬ ‫חיכי דלא ליחוילאינצויי וכקדשי' של אתמול לא חיישינן‬
‫המקייה כגמי ע״שוכהדיא קנן כאלו קשדים דקשרשאיט'‬ ‫לאינצויי ע״ש ולא ירדיד לטף דעתו דגם לטעמאדחיכוכ‬
‫של קיימת ואינו מעשה אומן מוקד לפתתי׳ לנ״עכההיא‬ ‫מצוה נימא הכי דכקדשי' של אתמול לא חששו לה״ט ונר'‬
‫דקישרין דלי כפסיקיא וכיוצא ואין לומר דהכא מיידי■‬ ‫דפלוגחייהו דהרמב״ס ורש״י כפי' דגמ' ראמרי' שם מאי‬
‫כמעשה אומן דלמאי נ׳ימ עשו מעשה אומן כיון דאפש'‬ ‫אכל לא על המטה אר״י אכל לא על המנית שלחול כיט‬
‫כלא"ה ומ״ה לא פתכ ה־ככקשייח ג"פ דכעי מצוה|זכ״כ‬ ‫פשיטא מ“ר דפתיכ ועמך כמריכי כהן כו' ע״ש והנה‬
‫שהוא דעת התוה' ידלאפמ״ש התי״ט דליתא לפע״זיועור‬ ‫לדעת דש״י ר״ל ק־שי' של אקמול שיהיה חול ופ” נ דאי‬
‫דלישנא דלא כעי' של מצוה שכתכו התוספות לח משמע'‬ ‫כדכרי הימכ׳יס אכל לא על המטת של חולין כי“ ט הל״ל‬
‫כמ״ש התי״ט אלא דלדכרי הרמכ׳ס ק' שהתנה כקשירה'‬ ‫יע יק לדעת הרמסס דכמנית חולין מיידי א"כ היפי‬
‫ג"פ שיהא של מציה ואפ' לדעתו דע"פ לא שדינן התם דלי'‬ ‫משני משום דפתיכ ועמך כמריכי כ ק אי מתניתיז מיידי‬
‫כפסיקיא אלא כדכר שיהא צו^ כגון ההיא‪-‬דקושרין דלי‬ ‫כחולין ממשמהענק פהנים לכאן דאיסוד זה לאו ככהנים‬
‫להוציא מיס מן הכור ופן מפתח חלוקה שיש צורך לאדם'‬ ‫לכד מיידי ולזה אפ' לומר דאע״ג דאיסור זה שוה ככל‬
‫הכל ללא צי^ אסור והוה ס״ד 'דהיכא דליפא צורך שכת'‬ ‫מ״מ מחני' לא איצטרי' לגכי יש' תה פשיטת אלא אפילו‬
‫אפי' דאיפא מצוה לא התירו שהרי מצינו שהתירו כי^׳כו‬ ‫ככהנים דאיכא טעמא דחקו לאינצויי אסור וכזה א״ש‬
‫מלאכה גמורה לצו^י״ט ולא התירו שכוק■אפילו ■כמקום׳‬ ‫דלא תיקשי למאי איצטרין סיפא דמרישא שמעי' לה לפי‬
‫מצור‪ .‬כגון להניא שופר מן האילן ■או חין לתסוסימ׳ם‬ ‫מאי דמוקי דחיסורי מיחסדא אלא דהפא אשמועי' דאפי‬
‫הוצ^ הדמכ״ס לומר דדוקא של■ מצוה תתירו יאכל כלאל‬ ‫כפהניס דאיפא טעמא דאתו לאינצויי אמ׳המותד ולרעת‬
‫מצוה אפי' קשר שאינו של קיימא ואיט מי^יז אומן״ללא*‬ ‫רש"י דמיירי כקדשי' של חול ק' דאמאי לא קאמר מ״ד פיון‬
‫צו^ אסוי ומ׳יש התי״ט דמ״ש פקיקה דלה התנה שיהא'‬ ‫ראיכא חיכופ מצות פי' דקל זו הכריחו להדמכ״ס לפ'‬
‫של מצי*‪,‬ה נ״ל דלפי מ׳יש הרמכ׳ם דככלי דלא מבטל ליה'‬ ‫דלא כרשי׳י אלאדלדעקרש״י איפא למימר דהיתר מלאנה‬
‫לכי׳ע פוקקין משייה לא התנה שיהאשל מציה דלדידןרקיץ׳‬ ‫כי״ט אינו תלוי כדבר מצוהשהמ הזיה מצור‪ ,‬ואינה דוחה‬
‫כרכנן דמותי להוסיף על אהל עראי ואפי'מבטל ליה א׳ג'‬ ‫את השפת וגם לא התירו שנית כי״ט אן על גב דאיפא‬
‫כבלי‪- -‬יי‬ ‫‪...‬‬ ‫‪- ,.‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ד‬
‫?‪p’T‬‬ ‫מסכת עירובץ פרק ‪7‬‬ ‫זבר‬
‫דמהמשנה ליכא לאקשויי דאיכא למימי כמ״ש הדא׳ש‬ ‫ככלי דלא מבטל ליה מיתר אפי' ללא צוין ומ׳ש עוד‬
‫דמילתא כר‪,‬נפי נפשה היא אכל מדכיי דש״י מוכחכהדיא‬ ‫הקי׳ט דכס׳פכקרא דעייזכיןמשמעדלא התית הקשירה‬
‫דלא ס״ל הכי וכ"נ דאי כדכרי היא״ש למה שתק הש״ס‬ ‫אף שאינה של קיימא אלא כמקדש דאיכא מצוה ע״ש‬
‫רביצה‬
‫כפ״ה לניצה‬
‫‪I-‬‬ ‫מערכק כדאמדי'‬
‫^‬ ‫ככאן_ולא אמי תני ואין‬ ‫לע״ד לק’ מ דשאני התש דאע״פ דהקשירה מותרת מ"מ‬
‫תני וחפד כירה מוכ‪ 1‬הוא ומכ ש דעירוכין קודם כינה‬ ‫איכא איהורא אחיינה דמתק! כלי שיר ואפילו הריקוד‬
‫והחי״ט רצה ליישב דעת רש״י ולאירדקי לסוף דעתוכמ׳יש‬ ‫והטיפות אקרו מה״ט כ״ש לקשור נימא ככינור דאיכא‬
‫דחיתי כעי' שלא יתכוין הנחתום וכן הנותן דלפמ״ששהמ‬ ‫למיחש טפי ‪:‬‬
‫לא נתכון לזכית כו' משמע דהכל תלוי ככונת הנחתוס‬
‫וממ״ש לקמן נר' דהכל תלוי ככונת הכע״ה ועוד שחח‬ ‫מסכת עירובץ‬
‫קתני שאק מערכי' לאדם אלא מדזנתו משמע דאפי' כיץ‬
‫הנחתום אינו מועיל כיק דהוי שלא מדעת הכע״ה ועוד‬ ‫פרק ‪r‬׳ משנה ו׳ וננ״י אשתי • המה התיטעל‬
‫אני תמיה ממ״ש עוד התי״ט וז״ל ויש לי הוכחה גדולה‬ ‫הכ״מדהאמכוא׳שהרמסם‬ ‫*‬
‫‪ -‬יוחי מזה מדאמרי' כגמ' דאם אמר לו ערג לי אפי׳רכנן‬ ‫פוסק כר'מ כנדמה ע״ש ואנכי הרואה דלפי מ״שהתי״ט‬
‫מורו משום דעשאו שליח ואי איתא כדכמהכ״י שלא היה‬ ‫פפ״ב דנת־יה דהימכ״ם פהק כרכנן דאפי' ליכנן כעי'‬
‫שם זיכוי כלל מחי עדיפא האי לישנא דערכ לי ע״ש ילא‬ ‫שיאמר ע"מ שאין לבעליך רשות ומה שתרצי תעשי וכ״כ‬
‫הכינותי דכדיו דמי גילה לו שהכ״י סוכר ילא היה שם‬ ‫התי״ט כאן א"כ יפה כתב הכ״מ דהרמכ״ס פוהקכרכנן‬
‫זיכמ כלל דהכ״י לא קאמר אלא דל״ג וזיכה לזה דזהא״א‬ ‫רמה שהק' דאפי' לרבנן כעי' שיאמר ע"מ שאין לבעליך‬
‫כשום פנים אכל לאחרים מודה הכ״י ד־‪91‬ח אור‪,‬ם ע״י‬ ‫ישות וא״כ סיכי פסק כהאי מתני׳דמזכה ע״יאשהוסתם‬
‫ר‪,‬חריס ומזה הטעם עצמו הגיה כדכרי הטור תנה כלא‬ ‫דמשמע דלא כעי' שיאמר להעזמ לפע״ד קו' זו כלא״ה‬
‫יו״ד והתי״ט עידנו עומד כש־טחו גס לדעת הטור ונכר‬ ‫ק' דלפמ״ש לדעת הדמכ״ס דאפי' רכנן מויו רבעי'‬
‫כתכתי דאין זה מוכרח ועוד דלפי דכדי התי״ט דמה'כן‬ ‫שיאמר ע'מ א"כ משנה וו דלא כמאן ועכ״ל דהכא‬
‫כדכרית״קא״כ הטור פהק כת"ק וכגמ' איפהיקאהלעתא‬ ‫דמזכה ע״י אשתוכשכיל אחמם לא■כעי' שיאמר לה‬
‫בר״י דמערכין לאי‪-‬ם שלא מדעתו • הן אמה שיש מקום‬ ‫ע' מ שלא יהיה רשות כה לכעלה דכיון שאומר‪ .‬לה כפי'‬
‫עיון כדכרי הטור דפסקדאם אמד לו ערב רקנה עירוב‬ ‫שהמתנה לאתמם הו״ל כאומר לה שלא יהיה לו רשות‬
‫וזה לדכנת ח״ק נאמר כגמ' דלדעת ר״י אפי' צא אמר לו‬ ‫כה‬
‫עירב לי דלא עשחי שליח יכול לערב כיון רס״ל דמערכין‬ ‫מ ש נ ה י׳״א וחכ״א לא זכו לו מעותיו • כתב רש״י‬
‫לאדם שלח מדעתו וכישוב קי' זו יתוק מה שהק' החוס'‬ ‫דמנטת אינן קונית ואפי' עירב לאחמם‬
‫לרש״י דכחנם כתב דלא נתכון הנחתום דאפי' נר‪,‬כוןאיט‬ ‫הכה גם לזה אינו עירוש שהמ לא נתכק לזמתלו כמתנת‬
‫מיעיל דשלא מדעת הכע" ה עושה כו־ וצפעד״ן דנשאמ־‬ ‫קנס כו' וכתב הכ״י כסי' שס״ט דסגירהא היא וזכה כלא‬
‫לו זכה לי ולא נודע אם הנחתום עירב לו כדינו אפי' ר״י‬ ‫יו״ד וכן הגיה כטור ונ״ל יגירהא וו מוכרחה מצדעצמה‬
‫מודה דאינו מועיל דמסתמא ודאי לא כיון הנחתום לזכות‬ ‫דאי גרהי' וזיכה כיו״ד ק' כאמת אמאי אינו עירוב כיק‬
‫לו כדין עירוב דמאי איכפת ליה אבל כשאמר לו עירב לי‬ ‫חיכה לו ע״י אחר ועוד דסותר דבריו ממשא לסיפא‬
‫מסתמא אמח' דזכה לו כחן עירוב דכיון דעשאו שליח‬ ‫דמתחילה כתב חיכה גם לזה דמשמע ע״י אחר ואח׳׳ב‬
‫חזקת שליח עושה שליחותו וא״כ זה שכת־ הטור דאם‬ ‫כתב דאיט עירוב משום דלא נתכון כו' וחי זיכה אותוע?‬
‫המר לו עירב לי איצטחן אפי' לד״י ול' פ ר‪,‬״ק עם ר״ו‬ ‫אחר מה כונה שייך כזה דהא אי כונתו דמעות קוטת‬
‫אלא כשאמר לו זכה לי ונודע כבי״ור דעירב לו כדינו‬ ‫למה חכה אותו ע״י אחד משו״ה כתכ הכ״י דא״א לגרוס‬
‫לדעת ת׳יק אינו מועיל כיק דעושה שלא מדעת ולדעת‬ ‫היכה כיו׳׳ד ומה שדקדק התי״ט דאם צא היה שם זיכוי‬
‫ר״י מערכין שלא מדעת וא"כ מ״ש דש״י שהדי לאנתכון‬ ‫איך שייך לומר שלא נהכון לזכותו והלא לא היה שם זיכוי‬
‫כו דמשמע דאם נתנון לזכות דמועיל לת׳יקאה״נדלדעת‬ ‫כלל לפע״דאיןזה דקדוק דודאי זה הנחתום שזיכה לאתמם‬
‫ת״ק אפי׳נתכון אינומועיל אלאדאתאלאשמועי׳דחלוקה‬ ‫ע״י אחד ודחי דנתן הסת כהתם וכונתו לזכות לאתמם‬
‫זו אקיא לכ״ע דמתני' ההמא מייח וכזה אפי' ד׳יי מודה‬ ‫כמתנה וליה שנתן המעה שיקנה כמעה שלו אבל לא גילה‬
‫אכל לעולם לדעת דכנן אפי' כיין אינו מועיל דכעי'דעהו‬ ‫דעתו כשעת הזיכוי לומר חס לא חכה כמקנת תנסדמאי‬
‫ועוד אפ' לומר דהכח עכ”ל דשני מחלוקת יש דפלוגתא‬ ‫איכפת ליה כזה ומ״ה כתכ רש״י דאע״ג דנתן סתם הפת‬
‫דר"אודכנןה«נו אימעוק קונות כענק כעירוב ומחלוקת‬ ‫אעפ״כ ות שנתן המעה לא קנה מפני כונת הנחתום‬
‫אחד כין ר״י ורכנן לענין אי כעי' דעתו של כעי׳ה ומ״ה‬ ‫דלא נתכון וכו' והתי״ט חשב כדעתו שלא היה שם דכוי‬
‫‪.‬לגכי פצוגתא ת־״א דס״ל דמעות קונור! לז״א דמעות‬ ‫לדעת הכ״י אלא כל א' הכיא ככרו וליתא לע״ד דלעולם‬
‫אונן קונות ואפי' עירב להחחם שהח לה היה כאן עירוב‬ ‫לאחמס עשה ע״י אחי ‪.‬ואעפ״כ לא רצה הכ״י לגיזס‬
‫אלא כמעות שלא נתכון לערב לו וכ״נ מדכרית״קדנקט‬ ‫היכה כיו״ד וכדכתיכנא ומ״ש התי״ט דמשיכה א״א ע״י‬
‫לא זכו לו מעותיו דמטעם מעות הוא דקאתי ולפי טעם‬ ‫שליח אלא א״כ עשאו שליקמשא״כ כמחנה ולפע״דכנ״ד‬
‫זה אס היה העימכ כדינו אפי' שלא מדעתו קנה עירוב‬ ‫חכות הוא לו פשיטא דכה״ג אמרי' וטן לאדם שלאכיפטד‬
‫דאלא״ה לישנטעי' רכותא דאפי' מעות קונית דלא קנה‬ ‫אכל כעלמא אפ' דחוב הוא לו דאינו יכול לחזור כו אכל‬
‫עירוב משוס שהיה שלא מדעתו מ״ה פייש״י דסנל תליי‬ ‫חכית הוא לו פשיטא מכול לזכות לר‬ ‫כנ׳ר דאנן‬
‫כטעם דמעות אינן קונות ולגכי פלוגתא רד״י אי כעי'‬ ‫כמשיכה חף שלחעשאו שליח ומעתה נכא להבין מה שהק'‬
‫דעהו או לא נ״ל למשנה מדמודו רכנן כשאר כל הדם ‪,‬‬ ‫פתוס' לרש״י וז״ל ובחנם פי' כן דאפי' כיון לא מהניכיון‬
‫משום דהוי כאומד ערב לי דנעשס שלוחו משמע דכלתי ’‬ ‫שעושה שלא מדעת כע״ה ע״ש שכתבו וכ״נ מלשון'הקונ'‬
‫שליחות לא מסני משום דכעי' דעקו וד״י פליג עליה‬ ‫הן' דלמה לא הק' לרש״י מהמשנה עצמה דקתני שאץ‬
‫נמצא דדכח רכנן הראשונים הם נגד סכרת ר״א דהכל‬ ‫קערכץ לאדם אלא מדעתו הה שלא כדכמ יש'י ואפשר‬
‫תלוי‬
‫צדיה‬ ‫כסכת עירובי] פרק י׳‬ ‫זכר‬
‫דאישתמיט ליה דכת מהיש׳׳א והד״כ מגן דור כסי' ש״א‬ ‫»;לוי אי מעות קונות וכדכתיכנא • ומ"מ עדייןיש לדקדק‬
‫רצה ליישב קו' התי״ט דהטעס שפשקו הפוסקי' זוג א'‬ ‫רמנ״ל לרש׳יי יאפי' עירב לאחת' דלה אמדי' כמו שעשה‬
‫היינו משום דהאידנא לא ידעי׳ מקום תפי' לכוין שנים‬ ‫לאחרי' עשה נס לוה דמה איכפת ליה לנחתוס כזה ומהיכן‬
‫כראש ע״ש ודכתו תמוהים דלפ״ז פסקינן כי׳׳ג ועוד‬ ‫מוציא רש״י האי תנא מדכדי דכנן דילמא ככה״ג מודו‬
‫דהדמנ״ם דדדכו להעתיק דבתהקלמודלמה פסק זוג א'‬ ‫רכנן ואכ' ת״ל מדכיי רכנן דקאמדי לא זכו לו מעוחיו‬
‫ועוד דהטוד בסי' ל' דפסק דמוקד להניח כ' הפי' דוש׳יי‬ ‫ולמה שינו מלישנאדר״אדקאמד וכה לו והכי הל״לוחכ״א‬
‫וד״ת אלמא דאפי' האידנא ידעינן ‪ -‬ואגב ראיתי מ״ש‬ ‫לא זכה לו אלא ודאי דאתו לאשמועי' רלא זכו לו מעויויו‬
‫הדמכ״ס כההי כלוגתא דת״ק ור״י הגלילי דפשק כח״ק‬ ‫כשוס אופן אפילו עידכ לאחתס • ועוד ים לי תמיהא‬
‫ראמד לובש כל מה שיכול ללבוש וכו' וכתב המ” מ נתבאר‬ ‫גיולה כדכדי התי״ט לקמן כד״ה שאין מערכין כו׳שכתכ‬
‫כדבת רכינו אי חוזר ולובש וכו' ונתב הכ"מ דמשמע‬ ‫על דכת הדא״ש וז׳׳ל ולפמ״ש תמיהה השניה לא הלקא‬
‫מדכת ה״ה דמסתפק כ דכ ת הרמכ״ס אי ס״ל דחחר‬ ‫וכיעמא רכה איכהדאע׳׳ג דגילה דעתו להמהניכו׳ע״ש‬
‫ולובש או לא וז״ה דמדהשוה אוקס לאוכלין ומשקין‬ ‫ונא הכינותי דכריו שהדי תמיהת הדא״ש היא על רכת‬
‫משמע כהדיא דס״ל דאינו מהד ולובש \טעמו רס״ל‬ ‫מתוק' שכתכו כהדיא דאפי' זיכה לו הנחתוס ע״י אחי‬
‫דהא דאמדי' וחתר ולובש הס דכדי ד״י הגלילי אכל לדעת‬ ‫דלה מכני משוס רעשה פלא מדעת הכע״ה וע״ו חמה‬
‫ת״ק אינו חוזר ולובש ופסק כת״ק והנדיח כרכר מדלא‬ ‫מדא״ש דלמה לא יזכה כעידוכ כיק שגילה דעתו דחכץ‬
‫הוזכר ברכיי ה״ק וחתר ולובש כדאמדי' ככתיחא לדעת‬ ‫כעידוכ ואף התי״ט כעצמו מודה כזה דאס זיכה לו לכדו‬
‫ר״ע כו' יע״ש ודבריו תמוהים כמ׳׳ש מהר״י קונקי הובאו‪.‬‬ ‫הכהכמ״שכהדיה כתמי' לשונו ומדכתכתוה׳שכתכורלא‬
‫דכתו כס' מ״ק וכן ברכדי הד״ב כני חיי דמהאי סוגיא‬ ‫עהני הזיכוי מטעסדעשה שלא מדעת הכע״הנד׳כהדיה‬
‫דעירובין משמע כהדיא רדכתח׳יק הם דכדי ר׳ע ע״ש‬ ‫ראפי' זיכה אותו לכדו אינו מועיל משוס דהוישלא מדעת‬
‫כרכדיהס סי'ש״א ועוד אני תמית דלפי דכריו דפוסקרכיט‬ ‫כעל הכיח וצ״ע ‪:‬‬ ‫׳*‬
‫דאינוחוזר ולובש ח"כ היכי פסק גכי תפל דמכניס זוג זוג‬ ‫פ ר ם י' מ ־ צ נ ה א ' המוציא תפי' מכניסן זוג‬
‫דהיינורלוכשזוג ופישטוחוז־ ולובש זוג אחד תההפךדכריו‬ ‫זוג • הק' החי" ט על מה‬ ‫י‬
‫ואין לומר דיש חילוק כין דליקה להפי׳דבר״פ המוציא פרכי'‬ ‫שפסקו הפוסקי' כח״ק וכנה' אהיקנא דטעמה דחנא‬
‫מ־ליק׳לחפי' ואפי דלגכי חפי׳מקילי׳טפי מדליקה משום‬ ‫המא דק״ל שכת זמן תפי' וההכמח כל הפוסקיס דשכח‬
‫כזיון חפי' רמאי דפ־כי'מ־ליקה היינו משו' דכדליקהמקלי'‬ ‫לאו זמן תפי' הוא וכן פסקמדן דחסוי להניח הפי׳כי ט‬
‫דלוכש כל מה שיכיל ללבוש ובתפילין דוקא זוג אכללענין‬ ‫דשכת דלא אחי אות ומכחיש אוח וזה דעת ד״ע דס״ל‬
‫תוזר וליבש ליפה לאקשויי רדילמא לגבי תפי' הקילו משום‬ ‫דשכח לאו זמן חפי' וכן אמרי' ככדכות רנשיס פטוחת‬
‫כזיון חפי' ולקושית מהד״י קונקי אפש' לתין דמאידאמת'‬ ‫מתפי' דהוי זמן גימא דלילה ושכח לאו זמן חפי' ע״ש‬
‫דת״ק דר״י הגלילי היינו ד״ע ס״ל למק דמאי דהתת׳‬ ‫‪v‬אפש' לומדדס״ל להפוסקי' דמאי דאמרי' כנמ' יטעמא‬
‫אפי' חימא ד״ע קאי למתני' דלוכש כל מס שיכול ללכוש‬ ‫דח״ק משוס דס״ל שכת זמן תפילין הה״נ אפילו הי שכת‬
‫וה״ק דלדידי אפ' לומר דהאי סתעא לאו ד״ע היא מדלא‬ ‫צאו זמן חפי' זוג ה' דוקא משוס דכחול ליכא אלא זוג א‬
‫קזניד בדברי ת״ק וחתר ולובש אלא דתנא דכדייחא סוכר‬ ‫אלא משוס דאמת׳דמהני' אתיא כד״ע וד׳יע ס״לכהתא‬
‫שכס ־בדי ד״ע אלא אפי' תימא ר״ע יש לחלק כין חפי'‬ ‫דשכח זמן חפי' מ״ה אמדו דטעמא משוס דשכת ומן תפי‬
‫לדליקה נמצא דחלמודא לא פסיק למילתיה לומד רח״ק‬ ‫אכל אה״נדאפי' למ'דלאוזמן הפי' זוג א'דוקא והוכרח]‬
‫היינו ד״ע אלא לדברי' המק' קאמר הכי והר״ב כני חיי‬ ‫גזה דכיון דשתס לן ‪ S‬דזוג א' דוקא ודאי דהכיקזלוכגמ'‬
‫יצא לירון כדכד ח־ש דמ־אמדי' לימא ת‪-‬ין סתמא רלא‬ ‫משמע דלכ״עשכד‪ ,‬לאו זמןתפי' זולת ר״ע ודי מ״ה הוצרכו‬
‫כי״ע ול״א מתני' דלא כמאן משמע דכר׳יי אתי ואם‬ ‫לומר דהאי סתמא אתית אפי' למי׳ד שכת לאו זמן תפי'‬
‫איתא דמ״ש וחוזר ולובש אקאן לת״קב־כת דש יוהרא״ש‬ ‫ועכייל כןמדפריך לימא חין התמא דלאכד׳׳ע ומאיפדין‬
‫‪.‬א"כ אפילו כר״י לא אתי דלר״י איט חוזר ולוכש‬ ‫שאני תפי' דהיכא ‪3‬ל קוקיף אלא וראי דאעי' למ״ד שכת‬
‫וכמתני' אמדי' זו^ זוג משמע יחתד ולובש אלא ודאי‬ ‫לאו זמן הפי' זוג א׳דוקא כד^שליכש כחול וזה נ״לכונח‬
‫דש״ל לחלמורא דמ״ש חוזר ולוכש סס דכת ד״י הגלילי‬ ‫יש"י שכתב שכת זמן תפילין וטפי מזוג לא הוי תכשיט‬
‫אבל לדעת ת״ק אינו וחתר ולוכש כרבת מק ע״ש ודכתו‬ ‫וכ״ש דאתי איקוד כל תוסיף כי' והינדך לזה דאי מטעס‬
‫תמוהים דז״ה הכיח כלל דדילמיי ס״ל לתלמודא כדעת‬ ‫כל ההיף לחוד א"כ מאי פת־ לעיל לימא ר‪,‬נן סתמא‬
‫הדיין והסמ״ג דחתד ולובש אתיא ננ״ע ואי משוסההכתז‬ ‫ילה כר׳יע ומאי פ־יך שאני הפי' דאיכא כל תוסיף הלא‬
‫בל מ ק שכתכ מדלא הוזכר ברכת ת׳״ק חתר ולוכש א״כ‬ ‫ודאי דאפי' נימה דשכק לאו זמן חפי' דליכא כל הוסיף‬
‫התפדח של הד״ב כני חיי למאי איצטדיך כיק רחיט‬ ‫זוג א' שוכ מניתי כדכרי מהדשי־׳א שכחכ סברא זו‬
‫מוכרח כ־נתיבנא ועוד חמיהא ג־ולס כדכתו כמ״ש‬ ‫כהתא על הא דהמתנן מאן שמעת ליה שכת זמן תפי‬
‫דאתיא דלא כמאן משוס דר״י ס״ל גכי דליקה דאינז‬ ‫וכוליר׳יעהיא דחניא המוציא חפי׳מכניסן זוג זוג א׳סהיש‬
‫חוזר ולוכש והנא תנן זוג זוג ולע״ד חין זה הכרח כלל‬ ‫‪.‬וא' ההשה א' ח־שוח וא' ישנות די איסד כח־שות ומי!]ר‬
‫שהדי הדמכ׳ס פסק גבי דליקה דאינו חתר ולובש וגבו‬ ‫כישנוחע״כ ל"פג‪1‬א כחדשות אכל כאשה כ״על״פכו׳ע ש‬
‫קפי' פסק זוג זוג ועכ״ל כ‪-‬כתיבנא דצגכי חפי' הקילז‬ ‫דמדלא הכתחו מדל״פ כמכניסן זוג זוגש"מ דכ״ע סכת שכת‬
‫משוס כזיק דחפי' ועוד אני חמיה דלצפי״יבתו איך‬ ‫זמן תפי' משמע דמהכה לינה למשמע מידי דאיכא‬
‫הפריחו כסוגיא זו דת״ק דר״י'הגלילי ה״ט ר״ע ומ״ש‬ ‫■ למימר כדכחיכנא דאפי' למ״ד לאו ימן תפי' זוג א'‬
‫דאינו ‪"7‬ל שהם דכת ר״ע אלא אף ד״ע אין דבריו‬ ‫דוקח נדרך שלוכש כחול אלא דתלמודא כיון דמסיק‬
‫מובטס דכיון דלדעת ר״ע חוזר ולובש כדקתני ככרייתא‬ ‫'כדעת ר"מ דס״ל שכח זמן תפי' והוקימנא מתני׳^נותיס‬
‫ולדעת ח״ק אינו חתר ולובש א"כ איך אפ' דאתיא כר׳ע‬ ‫מ״ה קאמר דטעמו משוס דס׳׳ל שכח ומן הפי' הכל‬
‫ואע״ג דאתיא כותיה כמקצת מ"מ א״א רסחס כותית‬ ‫סס״נ דה״ה למ״ר לאו זמן תפי׳ ומסקימא סהתי״ט‬
‫כמקצ‪-‬ז‬
‫מסכת עירובין‬ ‫זכר‬
‫במרןצת ועוד דמדן כתב שאינו ר״ע אלא חנא אהד ואין‬
‫לומד דטנתו לומד דאאיח כר״ע נמי אכל לעולס דאיט‬
‫ר״ע אלא תנא אחד דסוכר כותיה כמקצת ג״ז א״א‬
‫יך מלכושואפ״ה‬ ‫לאומדו דלעע״ד נד' דהלמויא ע׳קי קושייחומדכדיר״ע‬
‫הוי משאוי כשכת שאני מתט דמלאכתי לאיסור משא׳כ‬ ‫עצמו דאל״כ ק' למ״ללתלמודא לקכועפודכא וו עלדבח‬
‫חפי' דאע״ג דשכת לאו ומנו מ״מ ליכא חיסורא כשכק‬ ‫ר״ע כלא״ה איכאלאקשויו ד־שיא תתמאאתתמאדמהכא‬
‫אכל ק' דלדער‪ ,‬מרן דפסק בסימן ש״א דאיכא אישורא‬ ‫משמע דשוקש דוקא ווג ושש תתם דכל מה שיכול ללכוש‬
‫כהנחת תפילק כשכת א"כ למה אינו חייב חטאת מ״ש‬ ‫וא"כ לא היה צריך תלמודא לקכוע קושייתו על דבדי ד״ע‬
‫ממחט הנקובה ואין לומר דס״ל דר‪,‬אי מתני' דתפי' אחיא‬ ‫ועכ״ל דכלא״ה אין כאן קושיא דאיכא למימר דלגכי‬
‫כמ״ד שכת ומן תפילין שהרי פסקה הרמכ״ס והטור וכל‬ ‫דליקה דהתירו כל מה שיכול ללכוש לא התורו לתווי‬
‫הפוסקי' ואפ' דה״ל דהאיאיסודאלא הר דאודייתאועדיק‬ ‫וללכוש אכל כתפי' דלא התירו אלא זוג א' התירו לחוור‬
‫הדכר ק' דלרעת ת״ק דקי״ל מתיה ה״ל דדוקא ווג א'‬ ‫וללכוש וטעמה דמילתא משוס דאינו יכול להציל כ״א‬
‫אכל טפי מזוג הר משאר כמ״ש רש״י כהדיא וא"כ למה‬ ‫ב' ווגות משא״ב מלכוש דיטל ללבוש אפי' כפ״א מאה‬
‫לא יהא חייב חטאת ואין לומד דטפי מזוג איכא כלתוסי'‬ ‫יותר ומשוס הצלת תכי' התירו להציל ווג זוג אפי' ק'‬
‫ומשוס אישורא דכל תוסיף דהר דאורייתא משוי ליה‬ ‫פעמיס משא״כ מלכיש שלא התירו ללבוש כל מה שיכול‬
‫כמשאוישהרי רש״י כתכ כ'‪,‬טעמים כדעת ת“ק דכלאכל‬ ‫ללכוש אפ״ה ס״ל דחחד ולוכש מ״ה פריך מר״ע וא” כ‬
‫תיסיף מיקרי משאויונ״מ^״ד דבומט כעיכונהוכמ״ש‬ ‫היכי כתכ הרכ כני חיי דאפי' דלא אתיא כר״ע פרין‬
‫מהרש״א ואף אס נאמד דלרעת מד״ן ס״ל דכ״ע הר‬ ‫תלמודא דליתא ;‬
‫תכשיט ול״פ אלא כבל תיסיף כלכד דא"כ לרש״י ק' למה‬ ‫? ה שייך לעיל על מ״ש מהרש״א דמה שלא דייק‬
‫לא יהא חייכ חטאת ואפ' דמ״ש דש״י דהר משאוי הייט‬ ‫תלמודא מדברי ר״ע דה״ל דשכת ומן תפי' ממ״ש‬
‫מדרבנן אכל לעולם מדאורייתא לא מיקרי משאר ול״ד‬ ‫מכניסן ווג ווג מכוס דאפי' למ״ד דשכת לאו ומן תפי׳‬
‫לטבעת ■שאין עליה חיתס שאין דיך האיש ללכיש טבעת‬ ‫מכניהן זוג זוג דוקא כיק דכחול נמי אינו לובש כ״א ווג‬
‫שאין עליה חיתם כלל משא״כ תפי' דאע״ג דאין דרך‬ ‫א' יש לדקדק ע״ודא״כהיכי דייק מדקתני א' האיש וא׳‬
‫ללכיש כ' זוגית מ"מ דרכו ללכיש ווג א' ועוד אפ' לומד‬ ‫האשה אימא דלעולס שכת לאו ומן תפי' ואפ״ה אשס‬
‫דכווג א' אע״ג דשכת לאי ומן הפי' טון דבחול דרכו בכן‬ ‫יכולה להציל אע״ג דלגבי דידה הוי ומן גרמא ואינה‬
‫אינו חייב חטאת ולח סר משאוי אכל כשט זוגית אעיג‬ ‫מחייכת שהרי גכי איש אע״ג דאינו מחייכ כשבת יכול‬
‫דליכא בל תיסיף למ״ד כזמנו כעי כונה מ"מ כיון דלאו‬ ‫להציל ואפ' דאע״ג דאיט מחייכ כשבת מ"מ כיון‬
‫דרכו כחול בשני זוגית הוי משאר וחייב חטאת ^א דא"כ‬ ‫דמחויב כחול כדרך שעושה כחיל עושה כשכת אבל‬
‫ק' דמתני' דקתט ולאכתפי' ולא כקמיע כו' ואם יצאאיט‬ ‫האשה דאפי' כחול אינה מחוייכת למה יוצא כשכת אלא‬
‫חייב חטאת מיידי כזוג א' דוקא וזה תימה דח 'כ היה לו‬ ‫ודאי משוס דשכק ומן תפי' וה״ל ומן גרמא ועדיין לכי‬
‫לתנא לחלק וע״קדככ'זוגות איכאיכל תיסיף־דסויאיהורא‬ ‫מגמגס כישוכ וה דאס איתא דמשום ר״ע אמרי' דס״ל‬
‫דאורייתא ומשר ליה כמשאר כמ״ש רש״י וא״כ היה‬ ‫דשכת ומן חפי' א"כ לפיתי׳ראשק דפליגי כדדכ שמוזכר‬
‫לי לתנא לחלק דכב' ויגית חייב חטאת ולזה י׳יל דאתיא‬ ‫יצחקאס ישמקוס כראשלהניחכ׳חפי׳ועכ״ל דלפי תי׳וה‬
‫כמ״דשבתלאי זמןתפי׳היא יליכא בל תישיףודלא כהתיט‬ ‫דכ״ע שכת לאו ומן הפי' דהל״כ לדעקר״ג עוכר על כל‬
‫שכהכ כפ' כמה אשס דאתיא ככ״ע ע״ש ואפשר דס״ל‬ ‫תוהיףואפ' דלפו תי׳וה דכ״ע שכת זמן תפי' ואפייה אינו‬
‫דמ״ש רש"י דאיסיר כל קיסיף משיי ליה כמשאר הייט‬ ‫עוכר משוס כל תושוף דה״ל דלא כרכא בפ' ראוהו כ״ד‬
‫מדרכנן דכיק דכחיל הוי תכשיט משום איהורא לא פקוע‬ ‫דכומנו לא בעי כונה אלא אפי' כומנו כעי כונה לכ״ע‬
‫שם תכשיט מיניה וכן הדעת נוכיה ול״ד למחט דליתכיה‬ ‫ופליגי כדרשכ״י וע־יין קשה דלפי תי' כתרא דבלעכוי‬
‫שס^תכשיט כלל אט' כחול ‪ -‬רש לי מקום עיון בדשרי‬ ‫שלא כזמנו לכ״ע לא כעי כונה ועוכר ככל תוסיף א"כ‬
‫רש״י ו״ל כמ״ש תרי טעמי בהאי פליגתא דת״ק ודייג‬ ‫מוכרח לומד דלכ״ע שכת לאו ומן תפי' ואפ' דדוקא‬
‫דלדננתק״ק דשכת זמן תפי׳ס״לדטפי מזוגלאהר תכשיט‬ ‫נההיא היחצא דפליגי כשכר! ומן תפי' אמדי' דמשום ר״ע‬
‫וכ״ש דאתי איסיי כל תוסיף ומשיי ליה כמשארע״כוצריך‬ ‫אמרי' הכי דס״ל דשכת ומן תפי' כיון שהיה יכול לאוקומי‬
‫לדעת ל״ל תיי טעמי ומהרש״א כתב דאיצטרין טעם‬ ‫פלוגתייהו אי הוי תכשיט או לא ודכ״ע לאו ומן תפי'‬
‫הראשון למ״ד דאפי' כימנו כעי בונה ע׳יש גס פות לא‬ ‫אבל כתירוצי חחדיני דליכא לאוקומי בע״א אה"נ‬
‫נחה דעתי דל״ל טעם שני ועוד דלט דבריו הל״ל וכ״ש‬ ‫דמוקמינן דלאכר״ע ‪:‬‬
‫למ״ד דכומני לא כעי כונה ופו' וע״ק למה איצטרו׳לומד‬ ‫^ ו ף ראיתי מה שהק׳ התי״ט כפ'במה אשה על‬
‫״ ומשר ליה כמסאיי ת״ל מטעם בל תוסיף לחוד וכ״כ סר״ן‬ ‫הטור כסי'ש׳יא שכתב הטעם שאין יוצחץכתפי׳‬
‫כעייוכין ואק לומר יהאי ומשיי ליה כמשאיי הוא טעס‬ ‫כשכת דילמא כשיכא לפנית יכיאס כירוד״א ולפיססכמת‬
‫ג' חדא דלישנא לא משמע כבי ועוד ל״ל ועוד דכלאיה‬ ‫הפיסקי' דשכת לאו זמן תפי' לא היה צדיך לס״ט דת״ל‬
‫‪.‬כתב דתיי משאיי ימה בא להוסיף והנר‘ לע״ד דסוכרח‬ ‫דהפי' דרך מלבוש אשור כיון דלאו ומן תפי' הוא ע״ש‬
‫דש'י לכי י יאי פלוגתייסו אי מיקרי תכסיטאו לא לאסיה‬ ‫ולער״נ רל־״^דאפי׳ למ׳יד שכ־ת לאוומן תפי׳הואמ״מ‬
‫צדיך לנרמר דפלוגי אי שנתימן תפי' ראשי' תימאדנ*ע‬ ‫מדאורייתא• ^זו משאוי דאל״כ העו אמת' הכא לדעת‬
‫שכת מין תפי׳פליגי אי הוי תכשיט או לא אלא ודאידמשו'‬ ‫ר״ג דשכת לאו ומן תפי' ואפ״ה התירו להכניסן שנים‬
‫איסורח דכל חיסיף הונק־ לומר די״ג ס״ל דלא הוי שכיז‪,‬‬ ‫שנים דאין לומר דמשוס הצלת הפילק התורו איסודא‬
‫זמן מ י' ומשוס כל יזיסיף לחוד א״א דא"כ ל״ל לאפלוגי‬ ‫דאורייתא וכ"כ רש״י כהריא דר״ג ס״ל דהוי תכשיט‬
‫במוציאתפי' כדס״ר כיק דמשוס הוצאה לאנ״מ מידי כיון‬ ‫ועכ״ל רמה שאסרו לצאת כתפי' בשכת היינו מדרבנן‬
‫דכ ע סר תכשיט ואיןטמר דנ"מ דתיסור כל תישיףמשוי‬ ‫וטעמא דאקדו משוס דילמא אתי לחתויי ד׳א כיה״רכשכא‬
‫ליה‬
‫ט‬ ‫צדירן‬ ‫מסכת ?)♦רובין פת־ו'‬ ‫זכר־‬
‫גר' דטעמא רמקא שנעשה כאיסור דמקחו קיים מישוט‬ ‫גי^כמשאוי ומש׳״סנקטערירר' ■דס״ל דאי הוי הכשיס‬
‫דיכול לתקן האיסור ולפי טעם זה הקונה כשבת דא״א ‘‬ ‫^ןין הניא לומד דהאיקור מפקיע מיניה' שם תכשיע‬
‫לתקן האיסור דמאי דהוה הוה היה נד' דחסור וכהדיאי‬ ‫^צרך ^מד דמשי ליה כמשאוי דאי■ מטעס איהוד כל‬
‫אמרו כירוש' דהוי קנין ופסקוהו כל הפיסקי' ואפ'■ משום‬ ‫הוסיף ־לא שייך גבי הוצאממדס״ר ואע״ג דלקמן מוקמי'‬
‫דאין לדמות גזירות דרכנן להדדי כמ״ש הפר׳ח כדיש ה'‬ ‫פלוגתייהו כלעבוד לאחד זמנו וכ״ע הוי תכשיט הייע‬
‫בשד כחלב וקרע שהדי גכי אין מבטלין איסור לכתחילה‬ ‫משום דאי אשמועי' פלוגתייהו במניח כ' זוגות תפי׳כשכת‬
‫אם ביטל כמזיד לא הזי ביטול אע״ג דאין איסור הביטול‬ ‫אפי' כביתו איעובד אי לא לח שייך למימד דפליגי אי כעי‬
‫אלא מדרבנן ה״הכנ״דגכיריכית דרבנן היה ראדלהחמ‪T‬‬ ‫כונס אי לא דהא ודאי כשמטח; כבית לקיים מצותתפילק‬
‫גגכי קרן בשכת ראוי להקל דיעכד אכל מסוגיא דפ'‬ ‫מכוק משא״כ כמוצא תפילין כדה׳׳ד דאק כונתו למצוה‬
‫מדוכה גבי טבח ומכר כשכת דהוי מכירה אע״ג דהוציא‬ ‫אצא להצלה בעלמא וצפמ״ש יצא לנו לענין דיצא דהיוצא‬
‫מדה״י לדה״ר ק' אמאי לא אמרי' דלא מהני כיון דא״א‬ ‫לרה״ד ככבד כלאים דרך לבישה לא אמדינן דאתי איהור‬
‫לתקן האיקוד למפרע לפי חילוקו של הסמ״ע ונד' לע״ד‬ ‫ומשוי ליה משאוי דע״כ צא קאמר רש״י דאתי איסור כל‬
‫דכיון דהמכירס גופא מוארת כשבר‪ ,‬מד׳ית אע״ג דעכד ‪,‬‬ ‫תוסיף ומשא ליה משאוי אצא כהנחה סוברת דתפי' לא‬
‫אישודא כהוצאה ללרשות לדשו׳מ״מ כיון דהיה;כול לעשות‬ ‫מיקרי ־תכשיט אכל בגד שהוא מלבוש מודה רשידסאיסור‬
‫המכירה כלי הוצאה אין איסור ההוצאה מבטל המכירה‬ ‫■ ■‬ ‫' ■ לא מפקיע מיניה שם מלבוש ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫אכל מ״ש הסמ׳׳ע כההיא דאמרי' כב' א"נ ד ב די\ כ ה‬ ‫ו א ג ב נהתפקתי כמי שעבר ככל תוסיף אי יצא י״ח‬
‫עצמו דאם לקח גלימא דדכית גלימא מפקינן מיניה פי‬ ‫• ■ ״מצוה או צא ולכאורה היה נד' דר‪".‬צ־ מצוה‬
‫היכי דלא לימיו גלימא דיכיתא קא מכסי כיה וליל האי‬ ‫הכאה כעכידה ולא יצא אלא דזה כמחלוקת שנויה במ״ש‬
‫טעמא ת״ל משום דעבד אמימדאדרחמ׳ע״ש ולדידי חזי ;‬ ‫הקוס' ‪ *5‬צולב הגזול דצא אמדי' מצוה הבאה כעבירה‬
‫לי דלק״מ דשאני התם דעכ״פ עובד דאפילו לא לקת‬ ‫אלא כגזל צולב דע״י הגזל יצא י״ח משא״כ בלולב של‬
‫הגלירלא היה לוקח המעות כמקומו וא"כ מכירתהגלימא‬ ‫אשירה ע״ש וה״ה כקב דלדעת הדמב״ס ההיא דאשידה‪.‬‬
‫אינו גודם האיסור וזה פשוט לע״ד וראיתי כשיך שסש^‬ ‫משום מצוה הבאה כעבירה היא ע״ש כה' לולב אצא‬
‫דלפי דכיי הסמ״ע יתיישב הקוגיא דפ' מדוכה וכן ההיא‬ ‫דאיכאצמימד דהכא כ״עמודו דיצה דל״דלההיאדאשידה‬
‫^רוש' משוס דאפשד לעשית כהיתר ודכריו אינם מוכנים‬ ‫דכצא המצוה איכא עבירה ■ליהנות מהאשידמ וכן כגזל‬
‫דלפי חילוקו של הסמ״ע לא יתיישב זה וכדכתיכנא לעייל‬ ‫כלא המצוס איכה איסור גזל משא״כ כנ״ד דכלא המצוה‬
‫ועכ״ל כמ״ש דההיא דמיובה אינו ע ^ למחלוקת אכיי‬ ‫ליכאשוס איסור כתוס'זה ככה״ג אפ' דלאאמדו מצוה‬
‫ודכא וכדכתיבנא‪ -‬עודיאיתי שתפשעלהשה״ג במה שהק^‬ ‫ככאס־כעבידה וכ״נ כסדיא מדברי יש״י כהיגיאזוכמאי‬
‫דל״ל להרמב״ס והדי״ף למילף מהירושלמי דמקח שנעשה‬ ‫דאמדי' מצוק צריכות כונה אינה כנייהו דת״ק ס״לדצריכות‬
‫כאיסור רמ‪.‬קחו קיים ר‪",‬ל מתלמודא דידן דפ' מדוכהול‪-‬‬ ‫כונה והלכך אי כיון חד מנייהו הוי משאוי ואס צא כיון‬
‫עז דמפ׳מרוכה ליכאלמילףדלעולס מקח הנעשיכאיסור‬ ‫חרדיהו הוי משאייע״ש נד׳בהדיא דאי כיק לאהוימשאוי‬
‫אפי׳איסודא דרבנן מקחי נטל ושאני התם דלא אתי היסו'‬ ‫אצא חדא מנייתו ואס איתא דלא יצא׳י״ח מפני איסור‬
‫דרבנן ופטר ליה מתשלומי דו״ה ע״ש ולא הכינותי דבריו‬ ‫כל תוהיף א"כ אפי' כיק תדוייהו הוי משאוי כיק שלאיצא‬
‫דהתם מיידי אפי' עבד איסודא דאורייתא כגק שהוציא‬ ‫י״ח • אכל תמיהא לידהא קיל כרכא דאמי בפ״ק דהמורא‬
‫מרשו־ לרשות כמ״ש דוא כעצמו כתחי' דכריו וא"כ ק^׳ו‬ ‫דכל מילתא דאן>ד דחמנא לא העביד הי עכיד לא מהני‬
‫הדברים דאכילו עכר אישויא דאורייתא הוי מכירה כ״ם‬ ‫ומ״ש הכא וראיתי להסמ״ע כח"מ סי' ר״ח שכת׳דאע״ג י‬
‫קקונה כשבת דאין איסורו אלא מדרבנן ואין לומר ככונק‬ ‫דמקח שנעש'באיסור כגון שהוסיף על סשערבשביל המתנת‬
‫הש יך כמ״ש דאפקר לעשות כהיתר דהיה יכול לעשות‬ ‫תמעות מקחו קיים כמ״ש רכינו האי גאון יהדא״ש וכ״פ‬
‫המכירה כלי הוצאה ונמ״ש דא"כ גבי הקונה בשכתדא״א‬ ‫ה״הכפ״ח מס'מלוה מ"מ מודים כמי שנשבע שלא למכור‬
‫להקנות אם לא יעבוד מה יענה היב ועכ״ל דכונתולימ'‬ ‫ומכר דמקחוכטל משום דא״א למכה־ הם לא יעכודעל‬
‫דאפ' המכירה כהיתר כיום חוליולפע׳ד אין זה מסכים‬ ‫השבועה משה׳יכ כהוסיף על השער שיכול להתקיים‬
‫צחילוקו של סמ״ע וכדכתיבנא ‪ -‬ולפ״ז מי שעבר על כל‬ ‫כהיתד ■ננ״י חזית התוה' ע״ש ות"נ ס״ה כנ״ד יכול לקיים‬
‫תוסיף לא קיים מציה משום דאחי שעבי על כל תוסיף‬ ‫המטה ע׳י הסרת התוה' ;אנכי המאה דאף בשכוע׳אב'‬
‫ת׳יאלתלק ועבר אמימדא דדחמנאולא מכני ולדעת הש״ך‬ ‫להתקיים כהיתר ע״י התרה וכן דעת סרה״ש בתשובותיו‬
‫•צא כיון דחפ' לעשות כהיתר ובזה יתיישב הא דקילדלולב‬ ‫במ״ש מוד״ם בהגהותיו כסי׳ ר״ל והכ״י וכד״מ דחר‬
‫הגזול בי״ט א' דלא יצא מטעם דבעי' לכם ות״ל מה׳ ט‬ ‫סברת ■הגסות מרדכי כמי שנשבע שלא למכור דמקחו‬
‫דיכא דכל מילהא דאמר רחמנא וכו' דכיק דאפ' לעשות‬ ‫קיים מכח ההיא דרכינו האי וסיא׳יש כמי שהוסיף על■‬
‫בהיתר וליתן ה־מים יצא מ׳ס הוצרכו לטעמא דלכם■‬ ‫השעדדמקחו קיים ולכאורה היה נראה לחלק כיןאיסודין‬
‫דש לידון כרכר חדש כ ‪ p‬קריעה אם קרע על משכשכת‬ ‫דרכק לאיסודק דאורייתא שהיי פקק הרמכ״ם כסוף ה‘‬
‫כגק על אביו אם יצא ידי קריעה ויש לדון דלא יצא מקרי‬ ‫מכירה ד׳הקונהבשכהמעשיו קיימין וכ״פ מד״ןסי' דל׳יה■‬
‫טעמי חרא משוס מטה הבאה כעבירה ועוד■ מטעמא‬ ‫וקצ״ה והוא מי כ מ הירוש' אכל תמיס לי דבש' מציאת‬
‫דיכא דכל מילתאדאמד רחמנא וכי' יהלפוש כה' קר ^ם‬ ‫האשסאסדרב יוסף דאפי' כמידי ח־כנן אי עכדלאמהני‬
‫פסקדלאיצא מטעם מה״כוהסד״ח סלק עליו ^' א מ הי ב‬ ‫‪. .‬ולמס פסקו כדכמ הידוש' ואפ' דס״ל כיון דפליגי הכיי‬
‫אלא כשמהייע'העביר־ כדי לעשית סמצוה כמ״ש התום'‬ ‫ורכא כרפ״ק דתמודה ככל מילחא דאמוד רחמנא צא‬
‫כש' לולב הגזול ולפע״ד אק הכיח מדברי החוק' דגס‬ ‫‪,‬תעביד אי מהני או לא מכלל דכדרבק לכ״ע מהני וכ״ש‬
‫בקריעה העבידה מסייען ראם לא סלל שכת לא קייס‬ ‫דכידוש' אמרו כן אבל דאיתיבדכרי הסמ״ע שרצה לקיים‬
‫מצות קריעה ואע״ג דאפ׳כחול ז׳א דגם כגזל לולב אפי‬ ‫דכרי הגהות מרדכי מכחההיא ח־כ יוסף ע״ש ולכאורה■‬
‫כלא גזל‪ -‬ואפ' דההיוע ת!‪/‬א שיוצא י״ח כלא דמיס‪-‬ויש לו‬ ‫»ד'‪ ,‬דכהכסת קפוקקי' דלא כרב יוסף ■ומדגיי הקמיע‬
‫הנאה‬ ‫‪5‬‬ ‫ה‬
‫צדמן‬ ‫&סכת פסחים פרק א׳‬ ‫זכר ‪■,‬‬
‫'‪1‬‬
‫שממזי אחדיו חיישי׳תלמא חתילמיכל״־כנן ש״לקע׳י‬ ‫» א ס ממזל סשא׳נ היןריננה כשנת מה הנאה יש לו‬
‫שהוא מחזר אגזייו כיק שהיא כדננתי לשורפו ישיבדעתי‪.‬‬ ‫כחילול שכת אכל מנועמא דיכא ‪-‬לכאורה נראה דלדננת‬
‫‪.‬־ולא אתי למיכל וטעם ‪1‬כ חינו משפיק כ 'א ער ‪ 0‬תח«‬ ‫הסמ׳יננ לא יצא כיחשאין לו תקנה לתיח האיסורשל חילול‬
‫דליכא אלא לאו גדידא‪-‬אכל תוך ספשחדאיכאגרת ^‬ ‫שכתילרגנתהש״ן ינא‪-‬כיחיאפ' כהיתי לעשות הקריעס‬
‫■ושתי' טהכיאיאיהלפירש״י מההיאדחמדדכא כפ' הגוזל‬ ‫כחול והה';נ למישתלש אתרוג או לולכ כי״נו מן המחוכר‬
‫פנציש הגוזל ממך לפני הפסח ובא אחי ושרפו כמוע‪,‬‬ ‫‪>.‬עכד איסורא דצא מה הלולב איכא לספוקי אי יצא י״ס‬
‫■פטורכי'לאחר הפסחפלוגתא‪.‬דר״שורבנן ימ^אמד‬ ‫&ו‪.‬לא ולכאורה נר' דפשיטא דליעת הלבוש דלא יצאאלא‬
‫אחי הפסח ולא אמר אחי המועד כי סכא משמע דאתר‬ ‫•ריק לכע״ד לחלוק ולומר דלא מיקרי מה"כ אלא ככה׳יג‬
‫המועדהייט אחי־ מועד הכיעור כמו סכא מש״ההוכמז‬ ‫גזל דכשעת עשיית המצוה שם גזל עליו משא״ב‬
‫לומר אחר הפסח ולא הכיטתי דכריו דא"כ ‪ .‬למה שינה‬ ‫כשתלש מהמתוכרכשעת עשיית המצוה •אץ שמו עליו‬
‫לימי יכא אחי ושיפוכמועד ולא אמר ושרפו כפסח כמ״ש‬ ‫יסעכייה ככר אזדא לה אכל יש להסתפק אי מיתילכתחי'‬
‫לאחר הפסח וא״כ אין זו ראיה לדכרי רש״י ועודאניאימ•'‬ ‫•מחר שתלשו ליטלו ולצאת כו א״ד כיון שהוא מוקצהאסור‬
‫דאדרכה משש סתירה לרכדירש״י דלדפייו כהיך המועל‬ ‫גטלטלו ו א ע‪ /‬דככר עכר על המקצה מ'מ כשעת‬
‫היינו שעה ששית דוקא יהכא כמועד עכ״ל שהוא כל ימי‬ ‫;כטילק‪.‬עובי פעם אחי־ת ואפי' את״ל רלזה מותר ארס‬
‫הפסת וא"כ מכאן ראיה דכתק־ המיננר דאמרי הכה כעי'‬ ‫•אחד מהו ואין לומר רילפי' משופר רלא התירו לעלות‬
‫מתיס' ואפ'דמשו״ה שינה לומר■ ושרפו כמועד ולא כפסח‬ ‫‪.‬צאולן ולשוט כנהר כת להכיאו דשאט החם דעובר כקוס‬
‫משוש דא״א לשרפו כ״א כחי^חנזועד דלשק מועל כלשק‬ ‫•עשה משא״כ כטילטול דלא הוי מעשה ולכאורה נר׳דאץ‬
‫חכמים הוא חס׳ימ • ואפ' לי לומר דמה ־שהוכרח דש״י‬ ‫צהתירשהתלאהתירוכמצוהאלא שבות דשכות מכלל ישבות‬
‫לפי' זה ‪.‬מדנקט הכא לישנא דכחוך המועד ראם א־תא‬ ‫לחור לח התידואפי' דליכא מעשה כגוןלהכיאו דדןרה׳׳ר‬
‫רפי' כתוך המועד ר׳יל תוך הפסח למה נקט דוקא כחוך‬ ‫>נ'י ציי דלא הוי אלא תר דשכוקוליכא מעשה ויש לדחות‬
‫הפסח דמשמע דוקא כתוכו דלפי פי' זה הכדיקה היא‬ ‫זה׳ועי!ן_ אבל מההיא דפ"כ דחולין דאמת' שם דהשוחט‬
‫ככל ימי הפסח לכך הוכרת לב' דתיך המועד ר״ל תוך‬ ‫כשכת אע״פ שמתחייב כנפשו שחיטתו כשידה משמע‬
‫שעה ששית ואע״ג רכל שעה ששית זמן הקבוע לכיעור‬ ‫כ־כ ת הש״ן דלא אמת' כל מילתא דהמד רחמנא וכולי‬
‫מ״מ נקט הכי כי היכי דלא נטעה לומר שהוא כמי כל‬ ‫אלא כשא״אלעשות אותו מעשהכלח עבירהחבלשחיטה‬
‫מועד דעלמא ולפי' שתוה' אפ' לומר דנקט תוך המועד‬ ‫א?'‪ ,‬כהיתר כ חול ועיין מ״ש מהרי״עכפ״ק דקירושיןעל‬
‫משוס רכיוס יאשון ויום אתית אסור לכעיו משוס ראקו'‬ ‫מתני'כל מצות ה ק על האב דמילה שלא בזמנה אע“ פ‬
‫לטלטלו ולרש״י י״ל יליכא למיטעי כיוס ראשון ויום‬ ‫שאינה‪ :‬דוחה את השכת אס מל כשכת מילתו כשירה וא"צ‬
‫אחיון שסוא י״ט דסהס מועד לא מיקרי חלאחייסכמ״ש‪.‬‬ ‫להטיף ממט דם כתק חה ג"כ מסייע להשי׳ך והרא״ש‬
‫■•‬ ‫הר"כ כפ״ק דמ״קע״ש ‪■ :‬‬ ‫כסקיכפ׳ר״א דמילה ראם מל כז' דא"צ להטיף ממטדם‬
‫מ* ‪ 2‬נ ה‪ .‬ו' אי"מ מרכייהם למרנוכו׳עיין כתי׳טשכ'‬ ‫■ נלית אע״ג דרחמגא אמר וכיוס השמיני דוקא ‪:‬‬
‫‪ .‬דלדעתהר־כשפי‪'.‬לעילדאיןאוכלמטמא‬ ‫־‬
‫אוכל מדאורייתא צ״ל'ומיידי קוים נזייה עש׳כר״לדכ׳יק‬ ‫■‬ ‫מסכת פסחים ׳‬ ‫‪: V‬‬
‫דהוי קורס גזיר' נמצא להכשר הואשלישי ואהני ליס זה הכשר‬
‫דנעש׳ כ׳ולעול׳ דאין אוכל מעמת אוכלאלא‪ ,‬יתמיה' לי מילת'‬ ‫פ ר ק ■ א' מי ש נ ה ‪j‬׳ לא כדק ‪.‬כתוך המועד כו'‬
‫כיון דאין אוכל מטמא אוכל א"כ מאי אהניל־הזס הכשי‬ ‫כתכ הר"כ כפי' א' כתין‬
‫הטמא' דאוריית' כיין שאינו מטמא אותה מדאייייה ואע׳יפ‬ ‫המועד שעה ששית לאחי המועד■ עד שתחשך וכן‬
‫שחתר להיות כ' הייט מדרבנן וא״כ אף הם ע ע כדאשק‬ ‫פירש״י' וכתכו התוספות דלטעמיה אדל דס״ל דטעמא‬
‫דרכנן נעשה כ' ול״ל לאוקומי כטמאה דאורייתא ואפש'‬ ‫רכריקה שלא יעכוי אכל יראה וכל ימצא ולאחר הפסח‬
‫דיש הפרש כין תיתי ריבנן לח־א דרבנן הינא דהוי‬ ‫ליכא כל יראה ע׳יש ולע־׳ד אין זה הכרח כלל דהתם גמי‬
‫דחשון דרבנן היי תיתי דרבנן דהוא עצמו דדכנן ומכ״ש‬ ‫חיפאפיתשאאחתנא וא׳יכ איך יכול להכתת פי׳יהמכת‬
‫לטמת אחייס משא״כ ראשק דאורייתא אע״ג ראינו‬ ‫אותו פי' ותלמאטעמא דכדיקהתלמא אתילמיכלמיניה‬
‫מטמא אחליס מדאורייתא מ׳!מ איהו גופיה טמא גמור‬ ‫רכזה א"ש‪.‬פי' כ' דהכא וכ״ש דפי' ראשון דהכא ק' מאד‬
‫ואינא זילי־א לתממה טהורה לשוי־פה עש הטמאה‬ ‫כמ״ש הר״ן ואפ' דלישנא דתק־ המועד ואחי המוננד‬
‫אע ג דאינו מטמא אותה א"נ חיישי' דילמא אתו להתיר‬ ‫רחיקא ליה לרש״י לפרשועל ימי הפסח דא"כ כתיךהפשח‬
‫טהור עס טמא כרכר המקכל טומאה דאורייתא משא״ב‬ ‫ולאחר הפשה הל״ל • ונטר תמיהא לי איך אבשר דטעמא‬
‫קרהי דרכנן^פ' דכולי האי לת טעו אינשי אלא‪.‬דיש‬ ‫רכתקה משום כל יראה תקא ולא חיישי׳ משום תלמא‪.‬‬
‫לדקדק דאי ס״ל לר"מ דאין אוכל מטמא אוכל דאורייתא‬ ‫אתי למיכל שהת הכא לרעת ר״י לא התיר לכרוק אחה‬
‫ל״ל לאוקומי כמשקיו ואפשר דלעולס לר״מ מיידי כין‬ ‫הכיעור מה״ט דילמא אתי למיכל מיניה ואפילו לדעת‬
‫כאעל בק כמשקין ימאי דנקט כמש־ין משום •־'■י דס״ל‬ ‫יכנן מפני שהוא מחזר אחתו לשורפו הא לא״ה חיישי'‬
‫דלא מיידי אלא כמשקין דמטמאי דאורייתא ו־אמר ר'מ‬ ‫ועוד דלפי פירש״י לא התיח לבדוק אפי' לדננת רבנןאלא‬
‫דאפי' תימא רמיירי כמש־ין יש ללמוד כן משוס דמשקק‬ ‫עד שתחשך דלנכא כרת אכל תוך הפסח דאיכא כרת אפי'‬
‫נמי דרכנן אלא יאכתי ק' דנימא די״מ וד י כהא פליגי‬ ‫מחזר אח»ו לשורפו לא שתנן ליה לבדוק דתיישי' תלמא‬
‫חי אוכל מטמא •אוכל דאורייתא או לא‪ .‬וככר הודעתי‬ ‫חתי למיכל מיניה כמ״ש הר״ן ואפ' דכשאינו מחזר לא‬
‫שאי; כידי ספריס לעמוד על כודיין של יכריס כי כל זס‪.‬‬ ‫חיישי' תלמא איד למיכל מיניה דמכתמא חמך״מידוע■‬
‫כתבתי דרך הילוכי ■דדך ים ואמי לי■ לכי‪ ,‬דאפשר כיון‬ ‫ככר הוציאו מהכית שלא לעכור עליו ולחמך שאינו ידוע‬
‫שמחלוקת זה הוא פלזגתא דאמודאי דא״א דפליגי תנאי‬ ‫כיון שאינו מחור אחתו לא חיישי' תלמא אתי למיכל‬
‫פככי משא״כ כמשקין חס געצנט נ״ל לפי ח־כו של דש^‬ ‫עשא״ב הכא שהוא‪ ,‬מחזר‪ .‬אחתו כזה פליגי דרי ס״ל כיק‬
‫צדינז‬ ‫כסכה ־פסחים• ‪3‬רק ב'‬ ‫^כד‬
‫כתממס אק אצו צדיכין לטעמא דאיךאז־ם לוקה ו נ ^ ם‬ ‫‪.‬וכ׳לג סכיידאוכל מטמא אוכל א׳כר׳א ל״ל לאוקומי‬
‫דת״ל דחמן לאובר דמים הוא יזה דלא כפירש׳‪-‬זדהריג‬ ‫נמשקין לוקמה כאוכל’אלא עכ״ל דמשוס ד״מ נקט הכי‬
‫שפי' דהזיד קאי לתממה וטעם הפיטוד משום ■דלפי‬ ‫יאינן ומנ״ל לד׳מ דמיירי כמשקין וללמוד ‪ p‬זה דילמא‬
‫רמים משלם ולדעת הרמכ״ם ■הדד קאי לחמן ונוננם‬ ‫מיייי כאוכל ואפ'דה״ל דכיק דנקט שהמא כשי שנטמא‬
‫הפיטור משום קי״ל כ"מ ונ״ל דטעמו של הדמכ״ם‬ ‫כולד הטומאה ׳משמכנ כין דנטמא כמשקין כק נטמא‬
‫מיתורא■ דסיפא דלפידש״י והד׳יב מרישא שמעי' דדוקא‬ ‫כאוכל וראיתי כדכת ההי״ט חסמן לשון כמ״ש ^פ״ז‪.‬‬
‫שוגג חייב‪.‬ומינה דמדד פטור אכל לפי' הדמכ׳ם ניחא‬ ‫‪ .p‬הוגיה שהכאתי לעיל כו' אתיא כמ״ד אוכל מטמא‬
‫דאיצטריך סיפח לאשמועי' דאין אדם לק ה ומשלם ומכאן‬ ‫אוכל דאורייתא דלא צריך לאוקומי למתני' כמשקין כו'‬
‫נד' לדננת סדמכ״ס דאפי' נתחייב ממון מכח איסוד‪-‬א^‬ ‫‪*,‬לכאורה הוי דכמם הותדיס דאדרכא אי אמדי' אוכל‬
‫ומיתה מכח חיסור אחד אפ״ה פטור אן אמנם לכדיי‬ ‫■מטמא אוכל צדיך לאוקומי כמשקין וצ״ל דה״ק ע"כ‬
‫תמוהים דמהש״ס נר' כסדיא כיכדידש״ידטעמאדפטוד‬ ‫אתיא כמ״ד אוכל מטמא אוכל‪■.‬דאי לאו הכי לא היהצריך‬
‫משום דהדד כתרומה ולפי דמים משלם וחמן לחו כי‬ ‫לאוקימי כמשקין־וכו'ודו״ק ‪:‬‬ ‫י ־ ‪.‬‬
‫■דמים דאי כפי' הרמכ״ם דטעם הפיטור משום רקי״ל‬ ‫ל" האוכל תדומת חמן כפסח‬ ‫פ ד לן ‪3‬‬
‫ה״מא״כצ׳ל דהתמ כו וכיון דהקרו כו מאי• מחקיה‬ ‫כו' כמוידפטודמהשלומין■‬ ‫‪ ■' ,•■-‬י ־ ־ י‬
‫לאקומי מקט' כינכ״ה אפי' כדכנן אתיא וכ׳׳ת דמ״ש‬ ‫כתכ התי״ט דכחנם כתמ רש״י והר״כ אפילו שגנכחמן‬
‫■הרמכ״ם אין אדם לקה ומשלם מהטא דלישנא ■נקט‬ ‫דננ״כ האי סויד כלאעדים והתראה דאי כעדים יהתיאס‬
‫ולעולם כלא הקת ואתיא כדנכ״ה מ"מ מדפ^תלמודא‬ ‫ת״ל דאין אדם לוקה ומשלם ע״ש וכונקו לומד דכיוןדע"כ‬
‫■למאי דדחינן אימא סיפא ומוקי כד' ‪,‬נסנצגו משמע‬ ‫כלא עדים והתדאה מיידי א"כ אין הפדש כין שוגגלמויד‬
‫דלאקומקא דלפי מדה משלם סיפא ככ׳יע •ועכ״ל‬ ‫‪1‬ל‪-‬נ"ד‪:‬נר' דאפי' כלא עדים והתראה איכא דכותא כין‬
‫פפירש״י והי״ב דמיירי כהדר כקדומה דפטוד דחמן לאו‬ ‫שוגג‪ .‬למדד שהדי פלוגתא רד' נחוניא ן' הקנה ורכנן‬
‫כד דמים והרמכ״ם כפ״י מס' קדומות יפסק דכיןכשוגג‬ ‫כמזיד כלא התיאה דלד' נחוניא ן' הקנה פטוד דיליף‬
‫כין כמדד פטוד דלפי דמים משלם וחמן לאו כר דמים‬ ‫אסין אסק ולדכנן חייכ דלא ילפי אסון אשון וא"כ איכא‬
‫הוא והשיג עליו הדאכ״ד ז״ל מסתם משנה דלפי מדה‬ ‫רבותא‪,‬לרנכ״ה ועוד נ״ל פשוט דאיכא רכותאאפי' לרכנן‬
‫■משלם ואע״ג דדחי לעולם לפי דמים ור״י הגלילי ■היא‬ ‫ראע״ג דהזיד כתרומה ולפי' דמים משלם וחמן לאו‬
‫לית הילכתא כ^יה ע״ש וכתב מד״ן כיק דד״ע וראכ״י‬ ‫כד דמים הוא מ"מ כיון דשגג כחמץ ה״א דהו׳יל כאילו‬
‫ש״ל דלפי דמים משלם והלכה כותייהו ככ"מ לא דחינן‬ ‫שגג כתרומה כיק דשט האיסורין כגוף אחד ויהיה חייב‬
‫הכרתייהו כדי שלא נעמיד מחני' דלא כהילכתא ע״ש‬ ‫לשלם לפי מדה קמ״לועוד דאפי' תימא כעדים והחדאס‬
‫•ולא זכיתי להכץ דכמו דאף אם נאמד דמקני' סבדה‬ ‫לן מ דאיכא למימד דע״כ לא אמרי' אי; אדם לוקה‬
‫דלפי מדה משלם לא פסקי' כוותה כיק דד׳׳ע וראכ״י‬ ‫ומשלם אלא כשהמלקות והתשלומין כאים מכח איסור‬
‫חולקין ומתוך דכדי מר״ן נר' דאי מתני' סכדה לפימדס‬ ‫החד‪ .‬אכל כנ׳יד דהתשלומק מפני התרומה והמלקות‬
‫משלס מוכיח לפסוק כסהם מקני' וציתח דא״כ השתא‬ ‫‪:1‬פני החמן לוקה ומשלם אלא דלפירש״י כש״ס והדמכ״ם‬
‫נמי דמקמת לפי ‪-‬דמים משלם יד״י■ הגלילי‪.‬היא נפסוץ‬ ‫כ«'‪ ,‬המשנה נר' דלא ש״ל הכי כמו שאפרש כע״ה ועוד‬
‫כיתיה כיק דסתס כיקיה אלא ודאי דלא ‪ .‬סמכי' אמתני‬ ‫דעכ׳יל דהאי מדד כלא התדאה מייח מדאמיי' כש׳יס‬
‫ביק דאין הלכה כד״י •הגלילי א"כ אף לפי אוקמקא דלפי‬ ‫ה״ש בשוגג משלם כו' אא"כ צפי מדה להכי משלם■ אלא‬
‫מדהמשלס לא סמכי' אמחני' כיק דדי־ע ודאכ״י חולקק ‪:‬‬ ‫רי אמית לפי ■דמים חמן כפסח כד דמים ודחי לעולם‬
‫פ ל ס ג' מ*׳ ‪ 2‬נ ה ‪ 'J‬ר״א אומר לא קקדא לה שם‬ ‫לפי‪ ,‬דמים והא מני ר” י הגלילי כו' א״ה ידמא סיפא‬
‫עד שתאפה כו' כקב הרג‬ ‫*‬ ‫י‪.‬‬ ‫כמדד פטוד הא מני ד' נחוניא !' הקנה כו' ע״ש מכאן‬
‫דאע״ג דקודס שקיא שם הד טכל יכול לאפית הואיל‬ ‫מוכחדבלא התראה יאי כהתיאה מאי דיחקיה לאוקומי‬
‫וכל חדא וחדא חדיא ליה ואס יקרא לה שם אסירלאפזתה‬ ‫כדנב״ה וטעמא דמילתא דס״ל לתלמודה דע"כ כלא‬
‫ואס יניחנה יחמק דס״ל לר״א׳יסקיל ואי כעי מיתשיל‬ ‫הי^־אה דאי כסתיאה ליפלוג כמדד גופיה כין התרו‬
‫עלה ועכד והיי הקדש כטעית ולא הוי הקדש ע״ש והנה‬ ‫ללא התדו ■דש לדהות דלפי אוקמתא וו דלפי דמים‬
‫רש״י והתיס' דחו גידסא וו מטעם דאי סי"ל לד״א הואיל‬ ‫משלם וחמן כפסח מותרפהנאה ועכ״ל דטעם הפיטור‬
‫ואי כעי מיתשיל עוכד א"כ אמאי לא פליג ר״א לעיל‬ ‫מטעם קי"ל כדרכה מיניה ואי כהתמ כיה מיידי וכרכק‬
‫דתנן אכל אתה דואהשל אחרים ושל גכוה ודש״י כתחילת‬ ‫א”כ ליפלוג וליתני במזיד גופיה כין החדו כין לא החרו‬
‫מסיגיא פי' אי כעי■ מיתשיל דכל דכר הקדוש בפה שואל‬ ‫ולנדלא מפליג אלא כק שוגג למזיד ע"כ דנכ״ה היא‬
‫'לחכם ומתי ד לו משמע מדכמו דאפי'הקדש איתיה‬ ‫דאפי‪.‬לו כלא התיו אמת' קי״ל בדרכה מיניה אכל אי‬
‫כשאלה ובאןף השוגיא דחה גי' זו דא"כ אמאי לא פליג‬ ‫ממדי'לפי מרה משלם וחמן בפסח לאו כד דמים הוא‬
‫ר״א לעיל הואיל וכעי פריק ליה ע״ש וצ״ע למה נחצפס‬ ‫וטעם החיוב משום ד ‪x‬ג כקדומה א״כ יכולין אנו לומר‬
‫שיטתו מדלעיל דכל דכר הקדוש כפה שואל לחכם ומתיר‬ ‫דאפי'הויד כחמן כע־ים והתראה אפ״ה חייב כיק‬
‫לו ולמה‪.‬נקט הואיל וכעי פריק • והתיייט הקשה להד'ב‬ ‫שהמלקות והקשלומק אוק כאיסור אח־ אכל הרמכ״ם‬
‫דהיכי כתב דס״ל לד״א הקדש כטעויף לא הד הקיש‬ ‫כפי' המשנה פי' כמדד פטור דנקיב כי כל אוכל חמן‬
‫שהת כפ״ה ס״ל הקדש כטעות הד הקדשאידהפ׳שדכרי‬ ‫דאינו לוקה ומשלם ע״ש והק' התי״ט דכיון‬ ‫ונכרתה‬
‫'רש״י הטעהו שכ' כחחיל׳־הסוגיא דאפי׳הקדש איתיה‬ ‫דלפי דמים‪.‬משלם ל״ל מטעמא דאק א־ס לוקה ומשלם‬
‫כשאלח והנה מ׳ש דדש״י לא כ׳יכ אלא מקמי דדחי גי'‬ ‫ק״ל‪:‬דחמן לאו• כד דמים הוא ועוד דגם כתממס איכא‬
‫זו עש״ב ו־כייו ליחא שהת רש׳י והקוס' לא דנד גי' »ו‬ ‫גאו חכל ‪1‬ד לא־ יאכל קודש ע״ש ולעד״ג דכונקהרמכ״ם‬
‫אלא מטינה דא׳יכ אמאי לא פליט ד״א לעיל ולפי דבריו‬ ‫לועד דאפי' ‪ x‬ג כהממה דחייב לשלם לפי מ־ה אפ״ה‬
‫לק” מ דשאני הקדש דאין נשאלין אכל חלה וח־ימה דאי‬ ‫גטודמשוס דקזיד כחמן אכל אי ‪ xa‬כקסן והדד‬
‫שחיצ‬
‫צדיק‪:‬‬ ‫מסכת פסחים פדרדג׳‬ ‫זכר‬
‫רש״י לני' זו מדאממנןישס דרכה יר״ס פ ^ני־כפל מו מ‬ ‫•‪8‬תיל‪;-‬הרד לטיכליהמודה משאלין־ ועוי יאק הפרש לדעת‬
‫דד׳א ור״י ודחי' ע״כ ל״ק ר״א ראמי׳י' הואיל משוס ‪t o‬‬ ‫דש״י כק ■לס״דיפק לסמקקנא אלא דלפי הת״ד חמרינן‬
‫חדא מזדא חזיא ליה ואף כלא הואיליזכול להפריש מכל■‬ ‫הואיל'כית־שאיע כישותי אכל אי שאיל לחנם מחר ‪p‬‬
‫חדא‪,‬פורתא אכל החס דלאודחץ חזי ולדידיה לא מזי לא‬ ‫ולדביז‪-‬התי״ע אפי'איי שאל אין‪.‬מתירי; לכנ״ל דעיקד‬
‫אמרי' הואיל וע״כ לא קאמרר״י רלא אמדי'הואיל משום‬ ‫קושייתי מההיא דעיכין ליתא ה’ל הש״ם המקדיש נכסיו‬
‫דאיכא חראדלא סיי לאלדידיס ולא לאורחי; משא״כ החם‬ ‫והיה^עליו כתוכת ‪-‬־אשה רא״א כשיגדשנה ידיר הכאה‬
‫רלאורסין מיהא חיי ואע״נ דאי מפריש מכל חדא פירתא‬ ‫ממנה רי״אא״צכמאי קמיפלגי כו' ר״א שכר חיישי' שמא‬
‫חזייא לדידיה ולאחריד מ"מ כיץ דאיכא טייחא טוכא‬ ‫עשהקנוניא על ההקדשמ״ה ידיר הנאה ממנהור״יסכר‬
‫לא סמכי ׳ אהאי הואיל וכ‪ 5‬לענץ האפייה דר״א היכר דאופץ‬ ‫אין 'אדם עושה קנוניא על ההקדש ואכע״א כשאלה‬
‫כי״ט אף שהוא טבל הואיל וכל חרא חזיא 'ייה ור״י לית‬ ‫כהקדש קמיפלני ד״א הכר אץ נשאלץ כהקדש דהקדש‬
‫ציה האי הואיל ואינו יכול‪.‬לאפותו אכל כפלוגתא‪.‬אי יטת‬ ‫כטעות הוי הקדש מ״ה עושה קנוניא וד״י סכי נשאלץ‬
‫החלה ייחמין דר״א ס״ל דעוכר הואיל וכעי מיהשילוד״י‬ ‫כהקדש דהקדש בטעות לא הוי הקדש וכיו; דיכול לישאל‬
‫ס״ל דלא אמדי' הואיל עכ״ל דפליני כפלונת^רכהוד״ס‬ ‫לחכם למה יעשה קנוטא‪ .‬ותניא‪.‬דארשכ״א פלונתא דר׳א‬
‫וכשלמא ר״א איכא למימר דאע״נ דהכא ס״ל דאמרינן‬ ‫ור׳יי‪ .‬הן ק דכמ כ״ש וכ״ה דכש״א הקדש כטעות המ‬
‫הואיל היינו להחמיר אכל■ הואיל ולללקעי אויחץ ולפוטיז‬ ‫הקדשוכה״א לא הוי הקדש ע׳״כ והנה לפי תי׳ראשקאפ'‬
‫מהמלקות להקל לא אמדי' אבל ר״י דאפי‪/‬להחמיר ס״ל‬ ‫^ ר דר״א וד״י סכיי ככ״ה דנשאלין כהקדש דהקדש‬
‫רלא אמרי' הואיל כיש להקל וא״כהיכי אמרי' דרי הואיל‬ ‫כטעות לא הוי הקדש ואפ״ה ש״ל לר״אדעושה קנוניא‬
‫ורזקלעי לים אזרחי; אית ליה ומפני‪ ,‬קו' זו דחם רש"י נ^‬ ‫ואיטישואל על נדדו דניחא ליה לעשות קנוניא■ וערמה‬
‫זו ולדעת הד״ב רמקייס‪.‬גירסא זו י״ל דאף על נה דאית‬ ‫מלישאלעל נדרו תילא כיה מילחא דנראה כמתחרט על •‬
‫ליה הואיל ומקלעי ליס אודסין להקל משוס דהוי הואיל‬ ‫נר^זד‪:‬י הכר דטפי ניתא ליה לישאל לסכם מלעשות‬
‫רשכיח אבל הואילוכעי מיתשילעליה לא שכיח וכןכתכו‬ ‫קטניא; וערמה כהקדש ודוחה לומר ■דה״ללד״אור״יככ^ש •‬
‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫הקוהכות ‪:‬‬ ‫דהקדש כטעו' הוי הקדש ולפי תי‪:‬־ כר‪,‬רא אמרירן דהא‬
‫הק׳ התי״טכיץ דאמיי' טעמא דהואיליכלחדא‬ ‫עוד‬ ‫כהא תליא דר״א דהייש לקנוניא הכי הקדש כטעות הוי‬
‫וחדח חזיית ליה ע ‪ /‬וחגכ חורפיה לא דק שהרי‬ ‫הקדטור״י דלא חייש לקנוניא ה״ל דלא הוי הקדש ולפ״ז‬
‫טעמא רסיאיל וסעי מיתשיל לאמהט אלא לסחמירשאם‬ ‫סוגיא‪:‬דפהידם‪:‬דקאמד דלד״א הקדשאיתיה כשאלה ה״ל‬
‫יניחנה ויחמין עובר עליה מטעם הואיל ‪.‬וכעי מיתשיל‬ ‫כתי׳־קמא דערכץ ולק״מ אלא דהרכשס‪ ,‬הביא תי' כתיא‬
‫אכל להתיר לאפות לא אמרי' ו כ ‪ /‬הקוס' ואף דהמרק •‬ ‫די״א ס״ל דהקדש בטעות הוי הקדש והבא פסק כר״א‬
‫הואיל וכלחדא וחדא להתיר וכן הואילומקלעי ליה אורחיו‬ ‫דלאתקרא לה שם עד שתאפה ולא יניסנהשתחמז הואיל‬
‫שאט‪-‬התם דהויהואיל ישכיח ורש׳ייכתכ וא״ת תקרא לה‬ ‫וכעיימיתשיל עלה להקיש כטעות לא הוי הקדש ווה‬
‫שם ותאפה מטעם הואיל וכעי סיתשיל וי״ל כל היכא‬ ‫תלתידבהרי לזה י״ל דה־׳לדכ׳התירוצין אממאלאדכעמין‬
‫דמצינא למיעכדכלא הואיל עכדי' ולכאורה‪ ,‬דכריו החומים‬ ‫מכיא תי׳שני משוס דככדייתא אמרו כן כסדיא דר״א‬
‫דכיק דעכ״פ צריפץ אט לטעם הואיל דאף אי לא תקיא‬ ‫ס״לי■ הקדש כטעית הוי סקדש אלא דדחיקא‬
‫לה שם איטיכול לאפות כיון שהוא טבל וננכ״ל מטעם‬ ‫לי מילתא כיון דככרייתא אמיו כן כסדיא דר״א ס״ל‬
‫הואיל רכל חדא והדא חזייא ליה א*כ מה הפיש כץ האי‬ ‫דהקדש כטעות הוי הקדש ממילא^נדחה תידון א' ואף‬
‫הואיללהאיהואיל ולמאלמימ' משום דהואילוכעומיתשיל‬ ‫את״ל דלא נדחה אפ'דלפי תי' א׳כ״ע סכמ הקדש כטעות‬
‫הוי דלא שכיח‪ .‬דאין זה מוכן מדכריו לכנ״ל דה״ל דהחי‬ ‫הוי הקרש לק אני אומר דמ״ש הי״כ דהקדש כטעות לא‬
‫הואיל וכל חדא וחרא תזייא ליה לא חשיב ליה הואיל כיון‬ ‫סוי הקדש היינו כ כ ה‪ /‬דמקשילעלסחלה שהפרישומוציא‬
‫שיכול להפריש מנל תדא פורתא ואף שלא יעשה כן אחי‬ ‫ממקום אח־ דהא דס״ל ר״א כעלמא דהוי הקדש הייט‬
‫האפייה מ״מכשעת האפייה דעתו בן משא״ב הואיל וכעי‬ ‫כשמתסיט לגמרי וזהו שלא כתב הר״ב דם"ל לד״א דאילו‬
‫מיתשיל כיו; שבשעת האפייה לא איתשיל נמצאת האפייה‬ ‫נתכ‪-‬הכי‪..‬כוה משמע דכפל מקום הוכי כן אכל האמת‬
‫כאיסור אם לא מטעם היאיל נמצא לפי שיטה זו‬ ‫שד״אדזקא כ כ ה‪ /‬דמוציאממקו׳אסרסובד דיכיל להתחרט‬
‫לדעתההיספות אשוי לקרא'־שם חלה קורס דלא אמדי'‬ ‫ראותו ■הקדש היט הקדש דוציא ממקום אחד ומעתה מ״ש‬
‫הואיל דלא שכיח להקל ולרעת רש"י לעולם אמדינן‬ ‫רש״י כתתי' הסוגיא דכל דבד הקמש כפי‪ :‬שואל לחכם‬
‫ושאט ככא דמצינא למעבד כלא הואיל אכל לכ״ע הואיל"‬ ‫ומתיר לו היינו כ כ ה‪ /‬דבתיכנא שמוציא ממקום אחרולפז‬
‫וגל סדא־יחדא חזייא ליה לא תשיב הואיל ומכאן אתה‬ ‫לא מצינא לאקשויי לר״א אמאי לא פליג לעיל מטעם אי‬
‫רואה שדברי התי״ט דחויץ מעיקרן סץ לדננת רשיי כץ‬ ‫כעי׳מיתשיל דאיןשאלהלהקדש להתחרטלגמדינדכתיכנא‬
‫לדעת התום' דאף אם נאמד דהואיל וכל חדאותדאחזייא‬ ‫מש״ה לא הק׳ רש׳יי מטעם אי כעי מיקשיל אלאמטעם‬
‫ליה לא משבי'הואיל מ"מ אם‪ 1‬ד לאפות אס לא יהיה דעתו‬ ‫אי כעי פדיקיהוי דומה לחלה יהחיס' נ"כ אולי להכרת‬
‫להפריש מכל סדא פורתא כיון דהוי טבל ואיטראוי‪.‬לאכילס‬ ‫הד״כ כמד שיראה המעיין ועי׳ל דמאי דנתט מטעם אי‬
‫וא"כ יפה כתב הר״ב דאינו יכול לאפיה אם לא מטעם‪,‬‬ ‫כעי כדיק דאי מטעם אי כעי מיהשיל לק"מ רחיכא‬
‫דכל חדא וחרא חזייא ליס וא׳ית יניחנה יתהמק־לזס אמר‬ ‫למימר דמ״ש אכל אתה רואה של אחרים ושל נכוה סייט‬
‫הואיל וכעי מיחשיל וננוכד איט יכול להטסה אכל כאמת‬ ‫כסקיש שנא ליד נזכר דלא שייך לומר אי כעי מיתשיל‬
‫צ״ע דמסוף ההוניא משמע דהאי הואיל וכל חרא וחרא‬ ‫מש״ה הקשה הואיל וכעי פייק דסיינוהגזכי וכ״כהתוס'‬
‫תז״א ליס השכי׳״ ליס הואיל גמורמדאדירי׳ע״כלאקאס' ‪.‬‬ ‫ולמגה הר"כ דגמה ני' זו לא תקשי אמאי לא פל«נ ר״א‬
‫!‬‫ר״א אלא משוס דכל קרא וחרא חזייא ליה יננ״כ לא קאמ'‬
‫ד״י משים דאיכא סדא דלא חזייא לאלדיריהילא לאורחי‬
‫כו'משפע דמעיקרא היה סוברתלמודא לדעתר״חדהואי‬
‫לעילדכואיל וכעי פריק מחושי מעשה דצרין ממקאחי‬
‫לפדותו וכה״נ לא אמיי' הואיל דאלק״החמצו שלגוייסא‬
‫צטבר־הואיל ואי כעי לקטתוגכ״כהחוה' כסוניאעודהק'‬
‫כ ר כ ר י ל ד ״ ב ‪ ^ ,‬ר ד ד׳‬ ‫ז כו‬
‫כהי־א ו*ן אם י^־ד־ ־'"ג אלה אה הלכי• פי׳ ה׳ ת‬ ‫י‪.‬״’ ־ לכי״־י •׳יטה‬ ‫'ייז^ חיייא ליה ההיי‬ ‫•ורל‬
‫ה־כי ק' למאי היצטיץ תלמודה'לימה דאין הלכהכמואי‬ ‫הארס כסוגיא ד וה פ עד כאן צא קתמי '■' ‪ r‬דחתיינן‬
‫כיק ■שהוא יתיר ופשיטה יסחמא הלכה כרכנן וצ״ש דר׳יי‬ ‫היאיל וכעי מיתשיל לחומיא מפום יכאפייה ליכא‬
‫ג"כ פליג עליה והימכ״ס בפ״ן מת' שכח פסק דמוה־‬ ‫ידסיי •כלל מ״ה מוטב שיאפה ילא יטחנה ויתמק‬
‫למכור סוס■ משוס דל־כיכח הלש עומד והחי טשא ם■'‬ ‫יי״י ס״ל דכאפייס איכא איסודא דמכל ס־א וחרא‬
‫וכחכהה״מדפסק ככןכחירה כדאמדי' כגמ' והק' ההיט‬ ‫דו־״תא א״א וא"כ איכא ח־א דלת יהייא לא לדידיה ולא‬
‫דלכן כחייה הסי׳ עומד לעופיח שדי ע״ש ואני ■אומר‬ ‫לאימזין משא״כ האופה מי״ט לחול דלאו' ‪T‬ן מיהאיהייא‬
‫דאפילי כרכנן לה אחיא ריכנז סתמא אמדו דאין מוכדין‬ ‫מייה^מוטב שיניחכה והחמץ ^א יאפה ולפי שיטה זו‬
‫ולה חילקו וע"כ כמ״ש ההיס' ראשיי עומד ליכיכה אגיו‬ ‫טחא דתלמודא לא כא לח־ש כהואיל וכל חרא וחדא‬
‫עומד לעופות לכן אני אומי דהימכ״ם גויס אק הלכה‬ ‫זיי־י דמעיקרא נמי סכר כן לדעח ר״א דלא חשיב הואיל‬
‫ככן בהירה ותק' לו דלמאי היצטרק■ ז?נה־ דלמה לה‬ ‫יכ‪-‬כחיכנא אכל ■הרשב״א שהביאו סחוס' דמפ' לדעת‬
‫אמדו הלכה כיכנן לכן פי' דמ״ש אין הלכה ככן כיחידא‬ ‫דש״י דטעמא רלא התיר י״א לרןיא שש ולאפיח החלה‬
‫כמה שמחיר הפי' עי ס־ לעופוק הכל כעומד לרכיכה‬ ‫מטעם התיל‪,‬משום דה׳׳ל תיי הואיל דלא מצי לאפית‬
‫לעולם הלכה כמותו ומ׳יה פהק לעומר לרכיכה מוחי א"כ‬ ‫כ‪-‬ון שהוא טכל אם לא מטעם הואיל וכל ח־א וחרא‬
‫לפי שיאה הימכ״סהילוף נייכא עשה פשלה כ־ק ולפ׳יז‬ ‫הוייא לי־ א"כ כשקרא לה שם ומתירין איתי לאפית‬
‫יצא לנו כ־עח הדמב״ס דעימ־ לעוס־ת הכור דדוקא‬ ‫מטעם הואיל וכעי מיתשיל ה״ל ר‪,‬ת הואיל וחיי הואיל‬
‫כה־ס אמדי' דהתי נושא הח עצמו אכל ה־כר תמוה‬ ‫צא אמרי' וני' כונתו ראן א• מיחשיל ע‪-‬יי; אינו יכול‬
‫מה־ דכפ״י דפסתיס אמיי' היככחי והכאתו מחין לתחום‬ ‫לטיפוח משים ־ה־ר לטיכליה וטכל אסור לאפית ועכ״ל‬
‫וההיכת יכלחו כו' ומלכייל להיכהלי חק לתחום וחתיכת‬ ‫משום הואיל רכל חיא יתיא מזייא ליה ולפ״ז מ״ש רש'י‬
‫יכלתי משמע דכילן כחלא מחתא אינהו דהיינו משוס‬ ‫דכל היכא דמצינא למיעבר כלא הואיל עכ‪-‬י' ר״ל כל‬
‫סביח וע"כ משוס יתחי נושא אח עצמו וכ"כ שם הי׳ר‬ ‫היכא דמצינא למעכר כח־ הואיל עכ‪-‬יק ‪:‬‬
‫והתיט לאה׳ א ככןכתירא ופיק דהתס מחני' ככןבחירא א*ך‬ ‫פ י ק ‪ '1‬מ י ע נ ה ׳ג' וככל־ מקום אין מוכריז‬
‫אפ' לפסוקרלהכוחיה ולפי דיכושלה^טלפסק ניכנן ק'‬ ‫להם כהמס גסה ‪ -‬כתב‬ ‫י‬ ‫‪,‬‬
‫מק־‪ .‬מחני' והפ' כיק דגייש אין הלכה ככן כהירא לא‬ ‫א־"כ גזרי' שמא ישאיל א״ת פעמים שמוכרה כו' ונמצא‬
‫תשו לסתס מת‪ '•:‬יכזה א״ש דהוצ־כו לימ־ אין הלכה כרן‬ ‫ייתמר כו' וה־' התיש' כית דאין איסור מחמר אלא‬
‫כחייה הע״ג דהר יחיד משום האי סחמא ‪■:‬‬ ‫צנטעונה א״כ ת״ל משום שכיתת כהמתי ותירצו דמשוס‬
‫מ ש נ ה ה ' רשכג״ה לעולש יעשה א־ם עצמוח״חי‪-‬‬ ‫שביתת כהמתי שהוא איסור קל אין סכיא לאסורהמכייה‬
‫כתב החי״ט ואט חמיה שהרי היסכ׳ם‬ ‫שהאישור אינו אלא כא^ה שעה משא״כ שאלה ושכירות‬
‫כפ״ה מס' תעיטת לה הביא שכיח ישב״ג עש"כ ואט‬ ‫עיש ויש לי ראיה לזה שהרי לפי' א׳ראשמ המכירה משום‬
‫אומי דה־רכא משש ראיה דאס איחא דס״ל דהינו רשאי‬ ‫שאלה ■ומכיעס שכיתת כחמתו ולמה לא אסיו משוס‬
‫הי״ל לפ' כהדיא כי היכי ילא הימה המחמיר חע"כ‬ ‫י־כתם גויס חשו־יץ על הרביעה דרוקא על כהמחו חש‬
‫כ־המדי' ככמה דוכהי ואע״ג דלגכי קיש הוצק■ לפרש‬ ‫שלא תיעקר אבל שאלה איכא למיחש פיק שאינה שלו‬
‫דדשאי הייני משיש דכעי כונה והוס ס״ד דאינו רשאי‬ ‫ועכ״ל משום ר־ביחה חמור מיכיעה דאינו אסור אלא‬
‫ועוד יבמך במה שפסק כה' ק״ש וכ״ש הוא דההסיבנד‬ ‫משום לפני ערר ‪-‬אינו לאי מיוחד ומכ״ש ‪-‬אי‪:‬ו אלאספק‬
‫בונה רשאי כ״ש הכא׳דהיוהה הימר כמה כטלני היכא‬ ‫וצו־ דאין כאיטוי ע׳י יש' משא״ב שביתת כהמתוואע״ג‬
‫כשוקא ומה״ט אמדי' כל״פ יההולן ממקוש שאין עושק‬ ‫דלפי דברי התוס' לא נאמר חילוק זה כ״א לפי' כ' שאק‬
‫למקום שעושה טתנין עליו חומרי מקים שיצא משה‬ ‫האישור הלא כשעת המכירה מ"מ ככה״ג דליכא לאו‬
‫ואע״ג דקי״ל לעילש אל ישנה היינו מפני המחלוקת‬ ‫מיוח־ אף דהאישור לזמן מרובה לא גז־ו מכירה אטו‬
‫הכל הכה אין כאן מחלוקת דהרואה אומר שהין לומלאכה‬ ‫שהלה והחי״ט רצה לתק קו' התיש' לחיישי' אח־ שקנאה‬
‫וכמה כטלני איכה בשוקה חי הלכה פשוקה וא״ת לפי‬ ‫הגוי ורוצה‪.‬לחזור בו יכא הישראל לחמ־ לככה״ג לא‬
‫סינרא קמא רפכרי רבנן דמלאכס מחד כיוהדא מ״ש‬ ‫עכרמשוםשכיתתבהמתוומשו״ה אמרו מחמררוקאע״ם‬
‫מההיא דד"פ ראמט' כמה כטלני איכא כשקא ואפשי‬ ‫ו׳לפע״ד ע־יין צייכי; אנו למו־עי כחיליק זה של כעלי‬
‫דשאני התס שהוא כא ממקיס שנהגי כי איסור מ״ח‬ ‫התום' דאף הם נו־ה לי כ'‪1‬ס רחיכא למיחש שמא וחזור‬
‫סמכי' אההי טעמא אכל הכא שהוא ממקוש שנהגו בו‬ ‫אחל שקנאה מ'מ טפי איכה למיחש כשעת קנייה כ מ‬
‫היקר הלא שהוא רוצה להחמיר ככה״ג לה סמכי' בהאי‬ ‫להשכיח מקחו וא״כ למס־ לא הזכייה שכיחת כהמתו‬
‫טעמא ומ"מ ל־עת רשכ״ג הסכרא טחנת דהפי׳כמקים‬ ‫כמ״ש החיש' ‪:‬‬ ‫‪• .‬‬
‫שנהגו כי היחי המחמיר חע"כ דלא מיחד כיוהרא‬ ‫ן בהירא מתירכשיש• כתב הר"כ הואילולרכיכה‬
‫דכמה כטלני ידכא כשוקא ונשיטיא קמא וכמ׳ש הר׳ב‬ ‫עומד והחי נישא אח עצמו ואק‬ ‫י‬
‫ומ״ש התי״ט דהחי כללא דכ"מ ששנה רשכ״ג אמוראי‬ ‫ה ל כ ה כ ק כתידס והחיש'כהכו דלא דק רש׳ י דכפ'‬
‫פליגי כה יסימב״ס ס״ל כמל‪,‬ץ דפליג לע״ד נראה דאץ‬ ‫המצטע אמדי' דכעומד לרכיכה כ״ע ל'פ כו׳ ע״שועור‬
‫מכאן שום הכדננה שהרי מצינו להרמכ״ם כפ״ו דכתיכית‬ ‫חני תמיה דלפי דברי הר״ב ורש״י מ״ט דרכנן דאשדי‬
‫משנורדוכפ״ח דעימכין רפסק כרשכ״ג וא^״ג דמצינו‬ ‫ועכ״ל דנ‪/‬״ש והתי נושא אח עצמו הרע כל מיני חי ואפי'‬
‫להרמכ״ס כמקומית אחיים להיפך במ״ש החייט כפ״ס‬ ‫עופות ומיר\ אפ'יס״ל דטצנמייסודרכק דגזרוסוש אע״ג‬
‫דעירוכק מ ’ מ מציני ג"כ להיפך וכיש רהכא מסתכל‬ ‫דליכיכה עימד אטו שאר בהמות הן־ אמנה מ״ש דאק‬
‫טעמי^ רבענין מלאכה ליכה מש!ס יוהרא לכמה כטלני‬ ‫הלכה ככן כתירה למאי איצטלזיאפי׳אס נאמר דהי״ב‬
‫איכאכשוקא ונקיש ג"כ ליכא יוהרא דכיק דהאידנא‬ ‫איצט ‪ •p‬לפסיק הלכה משוס דלפעמיס‪ ,‬פשקי' כיחיד‬
‫ני ע לא מכווצי אדרבא אי איט יץ‪.‬־א מיחד כיוהרא‬ ‫צגדרניס מ״מ ק׳דזנגמדא אמרי' אמר ר״י הלכה ככן‬
‫כמיש‬ ‫‪.‬‬ ‫‪S‬‬ ‫ו‬
‫צריה■‬ ‫מסכת פסחים פרק ת‬ ‫זכר‬
‫‪■.‬ואי נקפד אינו תופס והעעם כמו שכת׳ דעיקר‬ ‫■‬ ‫כמ״ש הרב כבמות ‪:‬‬
‫אנינות קודם קבורה וא"כ מתניתין פכ״ע וכזה נדחה‪-‬כל‬ ‫‪ 01D‬ח' מ י ע נ ה ן׳ היזו־ן • כתכהי״כ כ‪ 5‬זמן‬
‫‪.‬‬ ‫מה שהק' התי״ט ‪:‬‬ ‫שלא נקב־ המת קרוי י‪1‬וק‬ ‫י‬
‫מ י ט נ ה ה ' וכה״א הפורש מן הערלה כפורש מן‬ ‫ולאתר שנקבר כל יום המיתה קרוי מונן ולילה סלאהדיו‬
‫הקבר ‪ -‬וק' לפי הטעם של כ״ה משוס‬ ‫הוא אונן דרכנן‪.‬ולא העמידו דבריהם כמקום כרת גבי‬
‫גויר' שלא יאמר אשתקד כו' א״כ אפי'נתגייר קורס הפסח‬ ‫פשח • וא״ת ומ״ש גכי הזאה דסעמידו דבדיהם כדאמרי'‬
‫ששה ימים אינו עוכל ואוכל לערב א"כ למה נקט כע׳יפ‬ ‫כר"פ אלו דכדים השיב ד״ע הזאה תוכיח כו' וקי״לכר״ע‬
‫ואפ' לאשמועי' כוחו דכ׳ש דאפי' כע"פ טופל ואוכל‬ ‫מפכימ וכמ״ש סד״ב‪ .‬שם •ואפשר דשאני התם דעבד‬
‫לערב והרמב״ם הק׳רכיקדמדאודייתא חייב אק העמידו‬ ‫אשכות דרכנןמכיר מעשה משא״כהכא ובן גבי מילה לא‬
‫דבריכם כמקים בית ותי׳דזההמל אינו טוכלעדשיתיפא‬ ‫הקירו להכיא המזמל‪.‬אפי' ד " חצירות אע״ג דאיכא כרון‬
‫וים לו שלא לטבול עד שיבריא ולא יבא לידי חיוב כלל‬ ‫מה״ס דכתיכנא ועור דשאני מילה משום דהיה אפשר‬
‫ע״ם ולפ׳יו אם לא המתק ער שיתרפא וטכל אוכל לערב‬ ‫לעשות מאתמול‪ .‬ועור דאם מל אחר שמונה ליכא בי ת‬
‫שכברנתשייבוזהלא נתבאר כדברי כ״ה ולכאודר‪,‬תמיהתו‬ ‫הכא אע״ג'דלזיכא פסח כ׳ דוקא לטמא דאורייתא או‬
‫‪ .‬בל הרמכ״ם אינה תמיהא ריש פח ביד חכמים לעקור‬ ‫פ־רן רמו־ ; אבל מזיר חייב כיח משאי׳כ מילה דאפי^■‬
‫דבר מן התודה כשב ואל תעשה וגדולה מזו מציט גבי‬ ‫מויד ליכא כרת אי מל ‪.‬אחר שמונה ועוד תש לחלק‬
‫•‪.‬מילה שהעמידו דבריהם ואם לא הביא כלי מע״שלאיכיא‬ ‫דלעניןשבר‪ .‬שהוא חמור דחייב על זדונו סקילה העמידו‬
‫אפי' דדך חצייוח דמדאודייחא מוחי גמור אלא דחכמיס‬ ‫דבריהם אפי' נגד כרת משא"כ באונן דרבנן ראם יכאו‬
‫‪.‬דאו לאסור ככל חילו־ רשויות שמא יכא להוציא מרה״ד‬ ‫לעבוד אוק‪ .‬דאורייתא ליכא סקילה ולא ‪.‬כרת ולא מלקות‬
‫■ליה״י כ״ש הכא דאיכי למיחש טפי שיבא לאכול קדשים‬ ‫משו’ ה לא העמידו רבריהםועמ״שהר״ככשמון ד״השמא‬
‫•‬ ‫כטומאה ועיק מ״ש כמשנה ו' ‪:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫יביאוהו לידי פיסול שמא יטמא אוק למתו מחוך טרדו‬
‫כתב התי״ט דתינחקורס שנקברלאחד שנקבר מא לע׳׳ש‬
‫׳‬ ‫נזסכת יעקלים‬ ‫־‬ ‫ולע״ד ל־"מ מכמה אנפיחדא דאפ' דאונן דמתט׳מיירי‬
‫קודם שנקבר ד‪.‬עיקר האנינות הוא קורם הקכויה וכ“ נ‬
‫פ י ה א ' מ י צ נ ה א ׳ ועל הכלאים■ מה שהק׳‬ ‫מלשון הר״ב שכתב כז שלא נקבר כו' ולאחד שנקב; כולי‬
‫הקי ט מדחנן כרפ ח‬ ‫ולכאורה סותר דידיה ארידיה ועכ״ל דעיקר האוק הוא‬
‫דכלאים דכלחי זדננים תסודין מלזמע ומלקיים ומוח ^‬ ‫קודם הקבורה וכקון‪ :‬מס' מעשר כ' משנה י״ב כתב כל‬
‫כאכילה ע״ש לא ירדתי לסוף דעתו מאיק״ל ראף עלגב‬ ‫יום המיתה הוי אונן דאורייתא ואפי'לאחר קבורה ע״ם‬
‫דמוחדין באכילה מ״מ תהויין מלקיים וצדק לעקור הת‬ ‫וגס זה הלשח נר' כמ״ש ואפ׳דקודם שנקברשוי דאוריית'‬
‫הכל ועוברי עבירה היו מקיימי! אותם ומ״ה היו מכריזין‬ ‫כדילפי' מואכלתי תטאת היום ואתם קוים קכודה ואחר‬
‫כדי שיעיקרואו‪.‬קם ועור רמי גלה לו דהכא ככלאי זרעים‬ ‫קבורה ביום המיתהסוי דברי קבלה כיילפי' בפ' טבול יום‬
‫דוקא מיידי דילמה ככלאי הכרם נמי מיידי דהסורק‬ ‫מואחריתה כיום ‪.‬מר ומ"מ דברי קבלת כד״ת ועוד אני‬
‫•כאכילה ובמה שתירצו התיש'מבשר וחלב הק'החייט‬ ‫אחרשוקבר איכא למיחש לטומאה שמאמתוך‬
‫‪:‬דנילף מיניה לכלאים ע״ם ולע״ד לק״מ דרוקתבשיויזזב‬ ‫י חיישי' דילמא נטמא‬
‫דדרך בישול אקרה חורה והוי מידי דיהיב טעמא ו־חי‬ ‫על האונן ניחוש שמת‬ ‫תורם שנקב־ דחי כ אמתי שוחטין '‬
‫אמרי' דלה אסיה הורה הלא כטעמא דאל״כ אפי' חכצן‬ ‫‪. . 1. . . . . . 1. . ---------- 1‬‬ ‫‪I‬‬
‫פיסו; חצת ודחי דצהר‬ ‫נטמא מנית ׳תת הפסח ‪I‬‬
‫יהיו אהודין אלא ודאי רלא אהר אלא כשנותטן טעם זה‬ ‫יאכל ומ׳יה שוחטין‬ ‫דלתא י ר י ‪1‬‬
‫חיישי' ראם נטמא פשיטא דידע ר ‪1‬‬
‫כזה וממילא כשאין בהם כגיתןטעם מותר משאי׳ ‪,V-‬תיס‬ ‫עליו דתף אי מתוך טרדו נטמא ולא יאכל ליכא למיחש‬
‫דלת חלה בבישול אלא כתערובת ואע״ג רלאיהיב טעמא‬ ‫■פיק שאחתם אוכלין אשל כפ״ע חין שואטין שמא ■טמאו‬
‫כטיל אך אח‬
‫אמנם חזית ק'תוגר‬ ‫דאפי׳יאלך לא 'ל‬
‫_‬ ‫מ״האמרי'‬ ‫כולן משאי הכהה ^‪.‬א אכילס משרף אכל לשמא יטמא■‬
‫לי במ״ש רשב״ס בבבת כתייא דכלאי זרעים הסורק‬ ‫ושמא יאכל כטומאה כולי האי לא חיישי' ולפי פי' רש׳׳י‬
‫■קתכידמותדיןבהביל'‬
‫"‬ ‫באכיל׳איך ילםממנוחתכי׳כהרי׳ד‬ ‫־פי' דאינן דהכא כשמתו מוטל לכניו ניחא וחע״ג ליום‬
‫לאף לדברי התים' ק״ל דל״ל לסתום' להק' לרשב״ם מההיא‬ ‫א' אפי׳ נקבר הוי אוק מ׳מהכא לא ממרי אלא כשעדיק‬
‫•דחולין מראסר רסמנא כלאי ‪ b‬לגבוה מכלל דנחדיוט שרי‬ ‫לא נקכרראינקכרליכא למיתש שיביאוהו לידי פיסול חבל‬
‫•ולמה לא הק' בפשיטות דיסמשנה רקהט מוחרין כאכילה‬ ‫מ״ש כראממ' כפ' טבול יום איזוהי אונן בלח נקבר ק'‬
‫ויען שאני עמים התלאות ונמצאתי בכפינה דרן שליחותי‬ ‫שהדי כגמרא'אוקימנא פלוגחא דר' ורכנן כיום קבורת‬
‫לעה״ק טכריא ואיני יכול לעמוד על בוריי( של דברים‬ ‫דרבנן דיבק ס״ל דוקא כיום ולר' כ״ז שלא נקכר אפילו‬
‫לכן אני פוחב לפי מס שיעלה ממצודתי ער ישקיף מדא‬ ‫כלילה אבל ביום המיתה כין נקבר כין לא נ קני הוי אונן‬
‫•פ' משמים ויטה לי בע׳ם ואב' דס׳׳ל לרשב״ס דר>זורע‬ ‫דאורייתא לכ״ע ובלילה הר דרבנן ויוה הקבורה לרבנן‬
‫כלאי זרעיס ביק דאקור לקיים מכ״ש ד׳אסוד כתפילה והא‬ ‫כיום ולא כל'לה ולי' תפיס לילו עמו כיז שלא נקבר אכל‬
‫־קתט מוחרין כאטלה היינו כקונה מן השיק ולזה דחו‬ ‫נ־כר אינו אסור בלילה וא״כדברי דש״י תמוהים דאיר״ל‬
‫הסוס' מדאמיי' כהמחן לא הרביע כלאים שדן לא הזיע‬ ‫רמקע' כי' דיוס קכויס דתופם לילו עמו ולא העמידו‬
‫כלאים שרך חמיה דכהמהך מה בסמקך היוצא ממנה‬ ‫דכרים' ת"כ לוקצנה כיום מיחה ובזש לא נקבי יאתיא בני ע‬
‫מוקדמדאקררחמנא^‪:‬כוה אף שק־כןמכאןמשמ' דחפי'‬ ‫לכנ״ל דליעולם כיום מיתס קורם שנקבר הלא דק־ל ראי‬
‫■‬ ‫סוורעמוקדנ ■‬ ‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫כיום היתס אפי' נקבר נקרא אונן ומחניתין קודם שנקבר‬
‫כל כהן ששוקל איני חוטא ■כתב התיט‬ ‫‪.‬מ^‪5‬נה ד‬ ‫דאלת׳ ה ר\אן ‪ ,‬יביאוהו לידי פיסול כמ׳יש התי״ט מ״ה‬
‫משם התום'דה״ה דהמ״ל כללויששוקל‬ ‫־‬ ‫הוצרך להביא מרבדי י' דמ‪-‬בריו אט לומרין דעיקר‬
‫הלא משום דלא מצי למימך שדולשין מקיא זה לעצמן‬ ‫קדג־ת קורם קשורה מדאמד כ״ז שלא נקבר קפוק לילך‬
‫ג וקצו^‬ ‫'‬
‫צדיק‬ ‫כסכה ^קלים פרק ד‬ ‫זכר‪.‬‬
‫כמשנה דלקדנן תלא דהכי צניעה‪.‬טפי חח חימא דע'כ‬ ‫זקציודזחק לומד כן דכן כוכיי לא נקם לר משוס כד‬
‫לא קאמר ר״ע אלא כקטורת יחיד כמ״ש החיה' וכן מוכח‬ ‫פלוגחיס ע"כ ‪ -‬ולע׳״ד נדאה דאע״ג דלא נזכר דדשא זו‬
‫מרכקט ד״ע כיחיד ואש איתא לישמיעי' רכותא אפילו‬ ‫כדכיי כן כוכיי מ"מ שייך ג׳'כ כדבמו רכל כהן ששוקל‬
‫בציבור ג‪1‬א וראידד״ע מודה כקטורת ציכודדאינומחחלצ‬ ‫אינו חוטא ואע״ג דהכהכיס דורשק מקרא זה וכל מנחת‬
‫ואפ' דש״ל להר״ב דחפי' כקטורת של ציבור מחחלל אלא‬ ‫כהן כו'ולפי רישא זו היה נר' שהוא חוטא כנקינח השקלים‬
‫דלכתסי' לא שפיר למיעכר הכי בקטורת של יחיד תפילו‬ ‫אפ״ה איני חוטא מהטעם שכ' הד"כ הדוקא כמנסה כהן‬
‫לכתחי' ובן עזאי אינו מחלק ובין צבור וכין יחיד אין הקטורת‬ ‫לכדו אמר קרא כל־ל תהיה ולא כמה שהוא כשותפות וכן‬
‫מהחלל על המלאכה אבל מלשון התיק' נדא' דכשל צבור‬ ‫כר' לישנא דקאמד אינו חוטא ראם איהא דמשום דילמא‬
‫הפי' דיעכד אינו מתחלל מרקאמרי ואפי‘ ד״ע נמי ראמ'‬ ‫לא יללסיה יפה הכי סל״ל כהן ששוקל מקבלין ממנו‬
‫הקרש מהחלל על המלאכה ‪ !7"0‬כיחיד פו' מהחי לישנא‬ ‫כמו שאמרככי נשים אלא ודאי דמשום האזקדאשדורשין‬
‫נר' כהריאדכצכודאפי' דיעבר ודברי התיש' נראיםעוקר■‬ ‫‪.‬‬ ‫לעצמן אמד ‪:‬‬ ‫‪.‬‬
‫כנראמד כן עזאי לר׳יע איכה היא המרה כלומ׳כמו המרה‪:‬‬ ‫ל' ואלו חייכין כקלבק • כתכהתי״ט דדש״י‬
‫שלמעלה וראוי שתשוה מריתק־ כמ״ש הר"כ ואם איתא'‬ ‫כסוף ככורות פי' כ‘ פירושים נו' והר״כ‬
‫דחפי' בצבור שוכר שמתחללאלא משוס צניעות לכדאמת■‬ ‫ארככיס אחדי ריכשי ע״ש ולע״ד לא דק שהרי הד"כ לא‬
‫כן א"כ כבד השיה מרוקו ויש‪ .‬ליישב כדוחק ויש להכיא ׳‬ ‫פי' כ״א לשון הכרעה לכדנמ״ש ככ‪-‬יא דכי קלשמיסיפיז‬
‫ראיה לדברי הר"‪ 3‬שהרי אנו מחללי; מתחי' המעות של■‬ ‫כנלמחליתהשקל להכריעכיניהם אכלפי' האחדדהייטשכד‬
‫הלישכה ע״י שמיכה המעות לאומטן ועכ״ל שמתחללין׳‬ ‫החילוף לא הזכיר כלל ‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫כמלאכה וא"כ ה׳יה בקטורר‪ ,‬עצמו דאק סברא שיהא‬ ‫פ י ק ‪1‬׳ ‪ .‬נ ל ט נ ה א‘ רי״א אף הרוצה מתנדב‬
‫הקטורת חמור מתדומק הלישבה והיו יכולין לזכות הקטויתי‬ ‫שומר חכם • פירוש הר כ‬ ‫׳ ‪.‬‬
‫עצמו ע״י אחר וק ה יוצא לחולין אלא דהקטורת יש לו‬ ‫דאע״נ^נה אותם מן ההפקר כו' והק'התי"ט!לריתנדכ‬
‫מעלה שנקטר לפנים יק ההיבל וז״ש הד"כ רהכי צניעה‬ ‫לשמור ושלוחי כ׳יד יכיאום והשתא לא ק‪:‬ה להם מעולם‬
‫טפי אכל דברי התיק' חמוהיס כעיני כמ״ש כקי׳כ׳דהכח ‪.‬‬ ‫ז־כדיו תמוהים ראם ההבאה כורם הזכייה מה תועלת‬
‫דניירי כשבי פטום אומני הקטויח של שנה חרשה וצריך׳‬ ‫שיביאום שלוחי כ״ד דגם שלוחי כ״ד קנו אותם כהבאת;‬
‫לתת לסם מתדומק תרשה ע״ב ולא הבינותי דב^ה ‪ c‬דחף‬ ‫ואין לונכר דשלוחי‪ .‬כ״ד אינם מכוונים לזכות כיון דבאיש‬
‫הם נוקנין הקטורת לאומניןמתחי' ומתחללחוזריןולוקחין■‬ ‫כשליחות כ״ר רא"כ כס השומרים יביאום כשליחות כ״ד‬
‫קיתה מהם מתממה קדשה וא׳ב עכ"פ שכק מתי־ומה׳‬ ‫ואפ' דכיק שהיה להם טידחא כשמירה איכה למיחשטפי‬
‫קדשה ואפ' דמה שחוזדין ולוקחק מהם אי; זה שכרן אלמי‬ ‫ולפע״ד לק״מרכיו; דבירם לזכיתכיק שהם שומרישחיישי'‬
‫השב־ הוא מיתי הקטורת‪ .‬אלא מ ם מוכדין אוחו מ״ה ‘‬ ‫דילמא זכו כהם קורם שבאו שליחי כ״דדדנסתמאהשלוחי‬
‫מפיישץ מתחי'המעות של האומנק מתרומה חרשס‪-‬‬ ‫כ״דאיק יבולין לשדכוד אותם שלא יזכו וכיון דבירם לזכות‬
‫ומזכיז אותם ע״י אתר וזהו שכק נמצא שכבי קבלו שנק‬ ‫אף הם לא תכו ה״ל מתנה שנותנין להק־ש והר קדכן‬
‫ואע׳ג רחוזריןזמחלצי;הקטורת ‪ b‬הממק היינוכדי לעשו'‬ ‫יחיד עוד שקי משקליש דמקכלין מנשיס ולא חיישי'דילמה‬
‫תקנה למיתי כקטורת שיהיה ראוי לשנ& חדשה ובודאי שלא‬ ‫כא ימסרו יפה וחילק כין דכר שהיא פ־עס אחת כשנה‬
‫ימאנו כרכר זק■‪-‬‬ ‫■כמו עומר לדבישהוא נוהג ככל השנה ע״ש ולפע״ד גם‬
‫ב * ט נ ה ח ' ד־׳אאומיימכדויכ ת׳ הר״בדל מ ^'•‬ ‫יזילוק יה א״א לאמרי שהרי כירושלמי הק' מההיא רפי ו‬
‫ר' אליעזר כיו״ד וכתב קכ"מ שהואד״א‬ ‫דמכלחין רמנרורב עצים למערכה שטהג ככל יוס ולא‬
‫כ י שמוע כמ״ש התי׳יט ולא ביאר מאיזה טעש ■נדחקו׳‬ ‫תירצו חילוק זה ועה־ תימאדבתירהידוש‘ דנחית לאקשויר‬
‫לגרום הכי ונ׳יל משוש רכמשנה דלעיל איפליגו ר׳אליעור‪.‬‬ ‫למה לאהק' מק־ מתני' ואין לוייר דמה שלא הק׳מהכא‬
‫זי' יהושע יס״ל לרייא דדמיק עם שאר ננקיסיפלו לפרק■‬ ‫ננשום דלא שייכי כ׳הרךרוצים אלא א' מהם דהיינו מתני'‬
‫הכית וכאן אמר יביא ברמיק עוליח ואין לומר דלעיל‪.‬‬ ‫■ר״י היא משת׳יכ ההיא דפ״ו וההיא דתעניות דשייכי כ'‬
‫‪ ,‬הוא י' אלנטר דכשוש מקוש לא‪ ,‬מליט שרבי אלעזר כר־‬ ‫התירוצים זה א״א לאמרי דא״כ מה‪:‬י' דמקכלק ננן סנשיש‬
‫פלוגקה דר״י ‪:‬‬ ‫אתיא כר״י והרמכ״ם פשקלתיווייהו וק״ל מזכי שטרח‬
‫לכי תדי אבל לוין להק' מההיא רפ״י רפהקה הי־מכ״ם‬
‫מסכת יומא‬ ‫יכירוש' אמדו דאתיאכר״י דדילמא ־הכר כתירוצא כתרה‬
‫־אתיא אפי‘ כדבק ואפשר לי לומר רכירוש' לא סק' מהך‬
‫פ י ק נ מ י ט נ ה ט ׳ לצפק המזבח‪-‬מ־״שהק״ט‪.‬‬ ‫יננתני' מתרי טעמי חרא דהתם גכי נשים מיידי ריעכד‬
‫ליישבדע׳הרמכ״סבפסנףוו‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫שכבר שקלו ובכה׳יג לא חששו משח"כ ההיא דפ״ו דמהנרב‬
‫ד‪.‬לעולם ס״ל רמזכס היה כצפון ומה שפסק ק■ מחניחק‪.‬‬ ‫‪.‬עצים לכתחי' עוראפ' לחלקכק מתנדב קרק לביוכמו‬
‫לצפק המזבח רמשמע רמזבח לאו בצפון היה היינו משוש‬ ‫עימד וב‘ בלחם וכן ב' גזירי עצים שהקיפן היא כלתי‬
‫דפסק כר' דק״ל דלא חשבי'אלא מקיר המובס והביא דקיה‬ ‫■שוחפות משא׳יכ השקליס שמקכלק לדי הנשיש שהיא ע״י‬
‫מהידוש‘ דקאטר מקיר המזבח וער כותל מזרחי של עזיה‬ ‫שוחפו׳ויש ראיה למיליקזה מפ׳יקמשנס ר' ד״האלא שספהני'‬
‫ונ״ש בק החולש ולמזבש חקו דעת ד' וקעפ״ב לא תשיב‪.‬‬ ‫דורשי! מקיא זה לעצמן ומ״ק ‪:‬‬
‫אלא מקיר המזבח דא׳ל דש״ל להירוש' דמזכנ^נלו בדתם׳‬ ‫ב י ט נ ה ‪ Tt‬זלוקחק אותה מחיומה תר ‪ • x‬כתב‬
‫דא"כ לימה כל לפון העזרה עש׳ב ולפע״ד דבריו לא יבוט‬ ‫הרכומחלליןהוקו עלשברהאומניןפו'■‬ ‫■‬
‫שהיי כגמ' פוקמי' מתט' דכק התולש למזבח בד' אלמא‪,‬‬ ‫אע״ג דאק הקיש מחחלל אס לא שיפנס רכראסד תחתיו‬
‫דחף לפנים מקיר המזכס כשר לשחיטת ק״ק וכבי הרגיש‬ ‫‪..‬לב כ״‪ 1‬מחנה פו' וספי כניעה נופי ולא למכרן ולחזור‬
‫גנזה ו ק ח' ע״ש וכי מ; רי;בתיי כגמ׳אמדינן רמקניתק‪.‬‬ ‫ולקנותשמהש ע״ש משמע מ־כדיו דש״ל דאףכצא חילול‬
‫דקתני לצבה הפזבסרמשעע דמובק לאו בצפון קאי אתיק‪,‬‬ ‫קיק מתמללת ע׳יי שמוכק לאומקן ישכק וכדעת ר׳ע‬
‫הרקנ׳יי‬ ‫י‬ ‫׳י ’‬
‫צדזק‪:‬‬ ‫‪:‬מסכה בוכה פרק א׳‬ ‫זכר‬
‫ל־זיק ה כ מתחי׳ דכייוגיכ‪-‬ניקלק ^כמדש־דעל־ח■‬ ‫כראכ׳י ולפי דכיי התי״ט אפי' נ ל אאיא ועודאנייזמיה•׳‬
‫כעומ* פסיל יליתא לפלק כעומלכשי־ אלא‪-‬ודאי דה״ק‪.‬‬ ‫תמיקא ג־ולס פהדי‪-‬למאי דדיק תלמודא מ ‪ p‬מקניתייז‬
‫פד^ק כעומד פסול מכני שע״י הצילק‪ :‬נעשה פלוץ ׳מיוכס‬ ‫רקקני לצפי; המוביו למשמע דמזכיו לא הוקכצפחטיינו■‬
‫ח"כ אן אנו נאמל שהעומד מדוכה •כשרמפני‪ 5:--‬ד^ו‬ ‫משוה דאי היה בצפין ־העזרה א"כ ‪ :‬נמצא■ צפיזיהעזיהז‬
‫‪(.‬‬ ‫להציתן כעשה פלוץ כעומרג■‬ ‫■‬ ‫וכה•; המזכס ככל ■איור וא״לכ סיכי ־קאמד לצפ? המזפח ‪:‬‬
‫ני‪*-‬כנ ה י׳יא וצוינה מ־כלת טומאה כתכ■ התי׳־ט‪--‬‬ ‫דמשמע י־איטזצפו; העזדס א״כ אך‪-.‬ר' לא יושיב צפץ־‬
‫ואי; נר׳‪-‬פי'החוס׳ כו׳דהכאלאבעי'‬ ‫־' ״‬ ‫נהחיטת ק''קכ‪1‬א מקיר המזבח מ"מ לישנאידמתני׳^תני ‪.‬‬
‫דוקא ־טומאת־אהלש יזע'־ועוד לפסטא כ‪-‬מחט' כו?‪-.‬ע"ש■‪:‬‬ ‫לצפק‪ :‬המזמז גנכ״ל דמזבח לאו כצפזא‪-‬קאי״ואיךזפס־ה■‬
‫ולת יללתי לסוף;־ לנדזר דדכיי התוה' 'בלוי■ מ^ו יאע״ג ׳‬ ‫ה־תכ״סומה־־סהכיא לאיה מהילש׳־‪-‬לפע׳א• •איכס ‪-‬ראיס‬
‫דליגא טומאק מללס־;כזב״ משוס דנננשה לטיכק■ ־מ"מ‪-‬‬ ‫רהימש׳ום־יל ■יהמזבס בולי ב־כו׳‪-‬יכי דדמ׳‪-‬א״ב איימא־נל^פון;;‬
‫הפסל משום־טימאתזאהלש דאע׳ג־'לפשכיאדמתט‬ ‫קעזר^ ל־״מ‪ -‬דדזיכא למימד־‪:‬דכירוש' אחא לאשמועי‪’;:‬‬
‫מיידי כטימאת מללס‪-‬מעהיכיקתניכפשוטות־דמסככקז ‪.‬‬ ‫להמובח היה כלרום ואי היה אמל כל‪.‬צפוץ העולה היה•■‬
‫כה־כיקדאיבאמשוס טימאת אכליסמש^עכתבדדמשש■‬ ‫אה' לומל דהמזבח לעולה כבנס כצפון סשו״ה־אמל מקיל־‬
‫■‬
‫טומאת אהלים נמי ליכא־כיון דאין טומאתיאהלעביוצא‘‬ ‫המוכח להיינו שהמזבח היה על חצד־העזדה־ממשלדלנה;‬
‫לק הען אלא פשתן‪:‬־ ד ד‪ -‬׳‪.:‬ז‪ :‬כ ‬ ‫■ '‬ ‫ולש יהיה נכנה בצפון כלל■ ולעלד‪.‬אפ׳ ליישב י־עתיד־מכ״ס■׳‬
‫פ ר ק כ ' מ* ‪ 2‬נ ה א ' אד׳׳ילוהגקהייט־כי׳כתכ■‬ ‫כאו^• אחל לה״ל דעדזל‪-‬פלמיזאאזי;מזבח בצפק ‪ :‬אוי‬
‫סתי״ט־וצ׳ע דלא־ פליג‪:‬‬ ‫^ ■־‬ ‫י‬ ‫כללוה כיינו ■על־ עיקר‪,‬המזכח שהוא •אננהז עלא מ הל א'‬
‫ל י כקינוף כי עשה׳יל ולכ־יו תמוהיט' ׳דציקדלאמיז'‬ ‫על היסוד■ שהוא למטה והעלע ■שככללואו־כקלא מזבח‪:‬‬
‫דב־לת חתנים מיתי ליש; כסיכה וכקיננןלילאהוד ‪^.‬נכ׳׳ל‬ ‫מ״מכפלטותלאכ־זלחווממח התה ‪:‬אלא ז' המוח לב־■‬
‫דש״ל לתלמודא ל־יטף מקלי קכיעד‪ .‬אפי' לגכי ‘סוכה‬ ‫וא׳יכי‪-‬־מצי‪/‬למ‪-‬מל דאל‪-‬רז׳אמית לב״ע היו נככהין כצפון■‬
‫דאלת׳יה למה אסיר ליש; בקיכון לדעת רי׳י־ואיזתתלימודא‪-‬‬ ‫העזיה ופלוגתלהובעיק׳המזבח ששה כיתה עיק' העבודה׳‬
‫ס^ דקיניף מ־יי קכיעה אפיי לגבי סובה מני; הלגלים‬ ‫יה׳ה־כמאי ד א מ ^ו פ ת היה עומד בי; התולה ולמזבח׳‬
‫לחלוק על התלמוד ולדמות מילהא לתילתאדולאי טסס‬ ‫דייקי' דאלמא מזבח בצפון ■הוה כןאו דהיינו עיק־ המיבח׳‬
‫יו־ע־ם ייתל ממני וידיעתם הכיעת צילע ההפדש־״שכק'‬ ‫שהא• אמה ע ל■א מה ומעתה תכינו‪:‬ללי; שלעת הרמביה‬
‫מטה לקיטן ועוד אני אומי לשאני תחתי'המטה תיאין׳‬ ‫־עיקל מובא דהיינו■אמה על אמה היהב־יוסנאוקמתא■‬
‫ללך ל‪-‬ש; תחת המטה כ״א כאקיאי כעלמה ןע׳יהימקייי•‬ ‫רגע' ומי׳ש בין התולה ולמזבח ככל־כתב הב מ שצ״ל כבץ•‬
‫אהלעלאי משא״כ ־ינון לאהל ־בלרקכעכז ־שישן־מ■‬ ‫האולם‪.‬ומ״ש לצפק המזמזי־יזתיוכפשונוונלפי לדך זה■‬
‫וכילת חתנים הוי עיאי דלא ‘נטישה כ״א־לזמן החתונה‬ ‫דעיקד המובח דהיינו אמה‪.‬על אמס היה נועה לצל דלוה•‬
‫ותע י• *סינהנמי לי'ימים מ מ היכת'״ע־כעי'■‪:‬ועוד■‬ ‫של עזרה מ״ק אמר לצפק כמזכחשהוח‪.‬לדוס סעודהתהו׳‬
‫כיון■ ל־י־ ע המטה משתנה חשיב אהל־עראי ‘־משא■כ‬ ‫• •‪.‬׳מלע^דסהצ־ל■ד‪.‬ב■■‪ ■r .‬־ •‬
‫קינון לאע״ג דמטלטל מ"מ הק״־ע תיגי משהנה מש״ה‬ ‫*־'׳■׳'■ ‪ ' .‬־‬ ‫’־‪.‬־רל■'‪-‬׳‬ ‫־■ '‬ ‫■י ־׳ ‪:‬‬
‫מיקלי קכע יחילו־ זה כתכו הליין ׳גבי מתלי׳־־להסו^‬ ‫י‬ ‫־■‪ -‬־ל כסכת ■סוכה■;‬
‫סוכתי ככלטיי המטה ע׳יש ; ■ ‪,‬׳ ■ •־‪.‬‬ ‫־‬
‫מ י ש נ ה ‪ 'f‬א"נ סייד‪ ,‬נוהג לא קלמת מצות הוכה‬ ‫'־ף' ־והיכך ייעל ב כ ה • ■בתב■‬ ‫פ ר ק א'■‬
‫מימיך עיין כהתי״ט שהב־יא דעת התיק'‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫‪ -‬־ ״ ׳ ־ כתי'גי דנוססק הל״ן היא‬
‫וכל״ן ומכאן היה ני' להביא ראיה־למה שנסתפקתי במי■‬ ‫על‪-‬גבן שב'בשה ל”ה ליוקא הללה תשילה ואח״כ «כן׳‬
‫שקנ׳לולב יאחלוג ומשך ולא‪:‬תן סעיח דמ־אוליי׳מעות קוכ^־‬ ‫כדקתד׳פשילה משום לתתילתוכפיסול כו׳ולאו לאיה היא׳‬
‫ולא משיכה אי צא יח או לאדמהכא יש להוכיח שיצאכיק‬ ‫רמתט' תיתיקתניבו'ומיסועלנכהנמי ניחאו־אי א־לעת׳‬
‫סטישל‪ .‬כתיקק ח״ל לפיו; דחס לאי עבהיכהיהק חזל‬ ‫וקיסוס ע׳כודכליותמוהיםבמה שחלה הלבד כגילסאית‬
‫אע״ג שקיים מ'ש בהילה‪ :‬אחי דיכנן ומפיק מדאורייתא‬ ‫דלפע׳דדין זה של ל״ת אפי' 'לגילסח על גבה ■לאי; ה^•■‬
‫הה׳־נ כשקיים תיקק לז ל־ חע ג שלח קייס מ״״ש כחולה‬ ‫כגילסאו' כלל לבין על גכן חרעל גכה הכל ח' לעל גב; ל״ל‬
‫יצא כיק דכידם תלוי הלכי ויש קצת דחייה לזה וח צ‬ ‫על א'משלשתן לא עלשלשתן יסל וכן על גבה ל’ל על א'‬
‫להאליך ‪ 'p‬אמנם אי נתן מעית ולא משך כזה יש ראיס‬ ‫מאלו הנזכליס ולפי הא* שסבק יהת־״ט דאי גלסי' על‬
‫גמולה מכאן דלא יצא דכיון ללא עשה כהיקוי חז״ל אתי‬ ‫גבהל׳ילע״ג הסיכה חהיספך ל״ת לס׳ל דוקא תחילתו‬
‫דלכק ומפיק דחולייקח וגס לזה אב' ללחמי דדיוקאכענין‬ ‫כפיסול•‪:‬מש״ה כתב לר״ת‪-‬ל״ג על גצה ילפ״ז'יהיה פי'‬
‫עשיית המצוה כהקנה כזה אמיי לאתי דלכנן ומפיק‬ ‫וסיכךכגפן' ע״ג לצ״ל ע׳יג הסוכה ילפע״ל א״א לימד כן פיק‬
‫לאולייתא אכל כנ׳ד' שאיני כענק עשיית המצוה אלא‬ ‫שאמר הדלה עליה את הגפן שפירושו יעל הסוכה' ח׳יכ־‬
‫מפני תקנל‪ ,‬השק שלא יחמלו חטיך נשלפו כעלייה יבזה׳‬ ‫למאי איצטליך עו־ילומל וסיכןיע׳יגנ׳ומיש 'ולחו' לחיה׳‬
‫פטטא דלאי אתי דרכנךימפיק יאקלסח וע׳וד־׳דבמזילחא■‬ ‫היא״דמחני' תרתי קחני דבל תמוההואידכיק לאשמועי'‬
‫יכנד־כנון צזהיה^ציי׳חיכ‬ ‫ללא שכיח לא‬ ‫הלצה עליס״חת סגפן מ' דחפי' תחילתו בכשמת פסילה‬
‫הפוסקים יריג ה״לי^י׳צהה ללא שכיח ה'וה'דמהלך?ידמו'’'‬ ‫הגפן יתשילתו בפנוול^ציערמ״ס‪-‬ומיהד‬ ‫כ״ש כשהכך‬
‫שקונה‪#‬לב ■מושוי^תתלשיתי ובזה‬ ‫על‪.‬גכה נני‪.‬י טחאי־אי*אדלעת‪-‬וקיסום‪-‬משמע' דאגפן■‬
‫איצת'לספ'ו‪"#‬חי קד־ש יכו "אח האשה‪-‬מי‪ 1‬דינו’‪^,‬חיי!י״‬ ‫■ י ‪ ’ ' :‬לא קאי ולא ילעיך למק!^• מ כת‪ -‬־ כ ‪.: -‬‬
‫להל״כ^הלכוש כהי מכייס ■■בכתכ בפ^יטק׳^הם‬ ‫מ ש נ ה ח' חס יש ליוח־יכיניהן' כמותןכסילה'‪■-‬‬
‫מעית יקידש כי את׳האשה מקידשק׳ייאע״פ' ש^ילז^יל׳‬ ‫כתב התי״טי מיהו׳‪-‬לשונו שכפי‪-‬סיכל■‬ ‫י ‪-‬‬
‫ומשמע מתיך לכליו דתם מ^‪-‬ולא נתן׳מעיק ראינה‬ ‫ייחל פי' ה״ה דלהכ״י א״צ שיהא מלוכה'אלא שלא יהיה*‬
‫מקודשת ע״ש ולדידי איפכאמסתבדה דצפימ״ש־ככועשנן־‬ ‫המיון מלוכה ‪-‬ע״כ ולע״ר חין ‪1‬ה דקחק דחם־ כתט‬
‫גתיקק‬
‫צ ‪T‬יה■‬ ‫'‪pD»r‬־‪ j‬ס כ ה פרנן■ ג׳‬ ‫זכר‪.‬‬
‫הזיל ונקיט אכל‪-‬לדידיה לא כעינ׳וכמ״שהד׳יןוא״כדכייי;‬ ‫» י י‪1‬יז חז״ל יאפ' שיהא מקודשת משא׳ב כשלא ‪-‬ע«ה•‬
‫הריב שהם סחומים אב' דה״ל הכי מ״ה הוצק־ החי״ט‬ ‫כתיקון ■רז"ל‪.‬דאתי‪-‬דדכנן‪.‬ןץןן!ק דאורייתא וענ״־ע הרכר ‪.‬‬
‫להכריח מערכה שתים אכל הגאונים •ס״ל דמאי דנקט•‬ ‫שקול וכפרט ל ע ק יףדופק לכנ״ל ‪-‬דכשכיהס יוציא כננו‬
‫שלשתן •משום דהכי ס׳יל לריט ומ״ש התי״ט ועלה״הצ״כנ‪.‬‬ ‫ולא יכטש■ ובהיותי כעיר ליוורנו מצאתי להחכס השלם‬
‫ס ' ע״ש לע״ד נר' להשיב דכו»ז ה״ה לימי דלמנק הדס‬ ‫הדיין המצדין שליחא דדחמנא מהר״י אזולאי ה”י הר\א■‬
‫דכעי׳ג' ר״י ור״ט מורי ם ואע״ג דר״י לא זכי הדס‪-‬ר״‪-‬ט■‬ ‫אמר שהספק זה עמד תד” כ מחנה אפרים ופםק דאע״כ‪,‬‬
‫סייכיה רר״ינקיטוא״כ אק‪-‬הלכהכר׳׳ע מחכיריו יח׳<ש‬ ‫דמשיכס אין לו עיקר מ( התודה לדעת ד״י מ״מ ידו של‬
‫ה״ה דלדעת מאונים ד״י נמי ס״ל ג' כהדס אע״ג דלא‬ ‫אדם קונה לו בכ״מ ■מדאורייתא שהדי־אפי' חצית של אדם‬
‫זכי הדס משוס דר"ט נילהעל ר״י וז״ש‪-‬זכיכדי ריע ‪,:‬‬ ‫קונה ־לו מדאורייתא דילפי׳מונחן כירה כ״ש ידו ואע״ג•‬
‫של ‪.‬תרומה טהורה לא יטול ואס נטל‬ ‫סשנה ה'‬ ‫דמשיכה ג"כ כא לידו מ"מ משיכה א"צ שיהיה כידו‬
‫‪.‬כשר • אמרי' כגמ' לחד מ״ד דלכתחי'‪,‬‬ ‫ממש דחפי' גידרו והוציאו מרשית מוכר קנה מדדכנן מה‪:‬‬
‫לאיטולימפני שמכשירה לקבל טומאה והנה לדעחיהר׳ן‬ ‫שא״כ כשהחזיק כו ממש חה קנק גמור אפי' נזדאוריתא•‬
‫דהלל דהאדאמרי׳^וס נטלכשר היינודוקא לכהן א״ש!‬ ‫עכ׳יד ויען שהה' הט' לא נמצא כעיר ההיא לא יכולתי‬
‫ה״ט דמכשידק כיון דלכהן חזייא אכל לפירש״י דמקמתק■‬ ‫לעמוד על דכדיו; מ״כבגי׳ונד־לסכיא דאיהמסא דכתכו•‬
‫מיידי אפי' לישראל ל״ל טננמא מפני שמכשירה ה״ל‬ ‫התיס' בעז ד ש‪ /‬בענק אתק זונה דיצא ועוד מהרמל‪".‬ס■‬
‫מטעמ'דביק דליש'לא חזייה מ׳׳ה לכחחי' לא דומיא‬ ‫כפ׳יו מה' מעילה גנכ פיוטה של הקדש ודו״ק חיי‪.‬ם‪.,‬‬
‫דמעי׳ב דאע״ג דלא שיק ה״ט דהכשד ואעפ״כ כירוש'‬ ‫הכהן ס״ט • א״ה יפ״ה ס״ט עיין כש' משחה דרכיתא‬
‫לא יטול לכתמי' מטעמא כיון שאינו יכול למכרו ואפשר■‬ ‫כא״ח‪,‬סי' הל״ד מ״ש על מה שהביא כנה״ג עש"כ‪■•:‬־‪,‬‬
‫דהוציכו לה״ט משום דמתני' סתמא קקני לא יטול כק•‬ ‫‪ 'i‬ס צ נ ה ג' _ושל כעלכשרה• כתכהתי״ט‬
‫כ ק כק ישראל ולגכי כהן'אפי' לכיזחי“ יכול ליטול מ״ת'‬ ‫ולא משום דערכי לשק דכים!‬ ‫י ‪,‬‬
‫הוצרכו לטעמא דהכשי ומ"מ לדעת הר״ן מדווח טסי•‬ ‫כדדריש כברייתא דא"כ חיתי לינא למישמע מינה ודלא׳‬
‫ועוד ראיה לפי'הר״ן מדאמרי׳כגמ' גכי דמאי מינו דאי•‬ ‫כסדא״ם כו' ע״ש ולע״ד נד' דהדק עם הרא״ם‪.‬ראע״ג‪.‬‬
‫כעי מיפקרלניככיה ואס איחה רגבי תיומת אפי' יש'יוצא'‬ ‫דדרשיק ממלת ערכי כדדריש כברייתא מ^׳מ עדיין ק׳י‬
‫ל״ל טעמא דמינו ת״ל דמזייא לעניזהפ' להלק כעדרש?’■‬ ‫דליכסוכ ערכי סתם נחל ל״ל מ״ה הוצרכו לומר‪ .‬שדכר■‬
‫דהוצרכו לטעם מיגו משום דלישנאדכ״ה מכשיי׳יןמשמ'•‬ ‫הכתוב‪.‬בסוה ומ״ש ה תי‪/‬י דא"כ תרתי ליכא למשמע‬
‫אפי' לכתחילה וכ"נ מפ"כ משנה ז' ע״ש אכל צ״ע דנכי‪,‬‬ ‫אפ' דערכה שתים הל"מ ועכ״ל כן דאי כיכרי החי״ט•‬
‫מע״ב ח ק לירוש' כחכ ‪-‬רש״י דאפי' דיעכד לא ’צא אע״ג ’‬ ‫מנ״ל לדכנן לומר שדבר הכתוב כהוה אימא נחל דוק_מ‬
‫דאיכא מינו דאי כעי פריק ליה ואב' דשאני גבי דמאי‪.‬‬ ‫אלא ודאי כדכקיכנא א"נ אפי' תימא דיירכה שתים נכ״ל‬
‫דאיכא תיתי דמיי לעט ואיכה נמי מינו משא״ב גבי מ ע'כ‬ ‫מערבי לק"מ דחיתי שמעי' דאי לערכה שתים ליכיציכ•‬
‫בחול דלא חיי‪ .‬לשוס אדם כלא פדיון נמצא לרעת הר׳ן‬ ‫שתים כהייא כדרך הכתוב ככ"מ ועשיח שנים כרוכיס ־‬
‫צ״ל דכתרומה דליכא מיגו אפי' דיעכד לא יצא וכרמאי‬ ‫על שני השעירים שתי■ הפרים וכהנה רבות אלא דלזה‪■,‬‬
‫דאיכא מיגו וגס חזייה לעני אפי' לכתתי' ובמע״כ כחיל‬ ‫איכא למימר דנקט סתם עיכילאשמועי' דפחית משחים■‬
‫אע״ג דליכא סיגו פיק דלה חזייא לשים אדם פלא פריק•‬ ‫א״חיואס רצה לסיסיף מוסיף משא״נ כהני קראי דפי'‬
‫לא מהני המיגו להתיר לכתחי' עוד נ״ל להלק כעד רש״י'‬ ‫כהדיא שקיס איט יכול להוסיף וא"כ הרדא קו' לדונתא‬
‫דמה שהוצדכוגכיחדומהלטעמח‪.‬דהפשרא?נ"נרכמע"כ ‪,‬‬ ‫דאימא דקרא לא אר‪,‬א אלא לערכה דפחית משתים לא‪.‬‬
‫לה שייך■ה"ט דהכשר והפ״הלא התירי לכתחי'היינו דס"^‬ ‫ימתחדתא כראמק דעדכה שתים לאי מהכא נכקא אלא‪.‬‬
‫לרש״י דהאי תנה קבר מע"כ■ ממק ג ס ה ומ״ה לא סיי•‬ ‫מהל״מ א״ג ממלת עיכי רייש תי־תי וכן דרשו גבי הדס‪,‬‬
‫הלא דיעכד וא"כ גבי קרומה דליכא ה״ט דממק גכוה■‬ ‫דכעי'■ שלושה אף ע״ג דענףעןדרשי' רישא אחריתי‪.‬‬
‫מ״ה הוצרך לטעמה דהכשר אלא דא״כ ק' למת הוצרכו‬ ‫שיהיו עליו תופק את עצי ועיין כתיס' ולפ״ז אש' לומד‪.‬‬
‫כדמאי מטעם מיגות״למשושדהןייא לעט ואפי׳לכתחי'‬ ‫דוקא שתים >קיט יכול להוסיף וכ"נ מ־לא אשמיעי'!‬
‫ברהמרי׳ גכ־ תממה אי להו טעמאדהכשראלאמחוודתא‬ ‫ככרית ואע״ג דליכא איסור בל תוסיף אפי' לי״י דהמד‬
‫כדשניק מעיקרה והחי"ט כתג דלדעת רש״יה״מדמינו‪:‬‬ ‫לולב ציק־ אגד אלא כשאינו מינו אכל כמינו ליכא כל‪,‬‬
‫גפי דמאי לדווחא דמילקא אמרו כן ולפע״ד א"צ להכנת‬ ‫היסיף וכ״ש ל־ד־ן דקי״ל דילולב א"צ אגד דאפי' כשאינו‬
‫כדוחק זם עוד הק'להר*ןדמפ' מ^י' לס״ד ממקבננלית‬ ‫מינו ליכא בל תוסיף מ"מ לאו שכיד למיעכד סכי כנ׳יל■‬
‫אכל למיד מ מק ג ס ה אפי' דיעכד לא שהדי כתכוהתוק'•‬ ‫ומכאן התה למד שמ״ש החייט לקלק משנה ד' וגס היכ■‬
‫דמסוגי׳דפ' חלק רקי״כנר' בהדיא דכגסלק לכ״עממק•‬ ‫שכתב ■הלבה כי״ט ה"נ ס״ל דאף כערכה קלסה שתים‪,‬‬
‫ג ס ה והיכי כתב סד״ן רחק לירוש' דיעכר יצא ע"כ ולא■‬ ‫סי׳ עיש ולדידי פשיטא לי וא"צ ראיה שהרי ר״ט כפי'•'‬
‫הכינותי דכי־יו פיק דס״ל להר״ןדאע״ג דאינו ראוי לאכילה•‬ ‫הזכיר ערבה וגס ד״ייאין הצכה כריע מחכיריו ומה׳‪! ,‬‬
‫אק לייוש׳אפ״ה דיעכד יצא מטננמא ביק דכירולראיי■‬ ‫שהכריח מרפי׳ הכא משום שרפי־ הכתיב‪.‬בהזס לע״ד נ^‪.-‬‬
‫א״כ ה״ה ננטלענק ממון גסהאע״ג דסון לירוש׳ממק‬ ‫דאין זס הכיס שהיי לא הביא ג"כ דרשה דערכי למדרש;‬
‫נ ס ה כיק דבידוש׳סויממק ה״זוט ד׳יעבד‪,,‬לאש‪1‬אירצ"ע•‬ ‫מניה דערכה שתיסימ״ש עוד והשתא‪:‬אא^ב דהלכההדע‬
‫י דלמנ״מאמרי' דחק ליתש' הוי ס מק גטה ‪p c‬־י‪-‬לננ‪1p‬‬ ‫נ‘ כעי“ א״ש ח!נד» שתים כו' דלא מציגו רעת שלישית!‬
‫לולב יצא חע״ג דהר ממון גביה ביק דכית' מוי ממק•‬ ‫כזה לע״ד אין זס הכרח שהדי מציט ר'■ ו שמעאל‪-‬דם‪/‬‬
‫כעלים ןה״כ סה״נ לכל מילי כגק לקדש ס‪ .‬אתיהחשס‬ ‫דהדס א' ועלכה שתים ולא ידעתי מי הכריחו להתייע‪,‬‬
‫וביוצא במ״ש גכי המקיש כפרוטה אף על ג כ דכמקום‬ ‫להכייח‪-‬ידהי■ זה מעיכה ת״לכיק דפשקי' פליט וי״ט הזסר‬
‫הקידושין אינו סיב כיון דשוה כעדי •מדי מקודשת‬ ‫הגאוגיסואפ'‪,‬‬ ‫ג' ‪•:‬ודחי יהכי קי״ל יכ״כה״ה בהריה‬
‫•ועוד מני תמיסבדכרי סתי״ט‪,‬דכיק דלדכנק כר'(ט»מא‬ ‫כ ק דדכרי ר״ט שקולק‪.‬דספ' דמאי דנקט ג' שירכיה דר״ו‬
‫דדסאי‬ ‫‘ ז ‪ .‬ז■‬
‫צח ה‬ ‫מסבת שבה פרח ג׳‬ ‫זכר‬
‫דלמאי מפום מיט'ואפי' לכתחי׳יוצאנדכיזיבצאא׳נהה״צ׳‬
‫צצקכ^מפולש אע'פ שאיט רסד‪.‬כלום ואתאילאשמועי®^;‬
‫דככקכ ש^יכו מערלש כשד רדכייי קתימיסויעדייויי‬ ‫בכי מע״ב חת לייוש' אע' ‪ 1‬דהויממוןגכיה כקדאממ'‬
‫הקו כמקומה דאי דישה ■דוקאכמפולש יאיטתסדא׳כ‪■•.‬‬ ‫ינט דאי כעי פייק ליה ומפיק ליה לחולק חו לא סויממון^‬
‫קידק מינה דכאיט מפולש כשד הכית ^ נ ת ו לומד^'‬ ‫נכוה ולה״ט נמי צ״ע דלמאי דאמת' כפ' מלק דסע״כ■‬
‫דמיתודה יסמנה אמריק דיישא מיייי ‪-‬׳כמפולש אע"פ•‬ ‫‪ pp‬לידוש׳ לכ״ע ממק בכיה אי קידש ■כר החשה אינה‬
‫שאיט יזשד הא נמי ליחא דכיק דגייש‪^-‬גיישא חשד כ׳׳ש•‬ ‫מקולשח ואמאי לא ■אמרי' מנו דאי כעי פייק ליה ואפ^‬
‫ה ל חי וא׳^כ חדחיאשמעי' מתני׳־דהיעו נקב מפולש‬ ‫דנ״מ לנשכע פלא יפדנו ושלא יעלנו לירוש' דכוה ודאי‬
‫חפי כלא חשיק ושאיני מפלשדוקא כחסיק וא״כ עכ״ל•‪:‬‬ ‫אינה מקודפח וב; לענין לולב לא נפקדככה״ג ליכאמגו‬
‫מ ד ט מפו^_ש ואוט חסי כשד והתי'‪:‬ט כתב דניקה דרישאי‬ ‫ולפ״י יוצא לענין דינא דכאחרוג של טכל יוצא י״ח כיק‬
‫ה' א כ־ ק אומחט וחשדע׳י ריקבקזע״שהדבמוהמוהים‬ ‫דאיכא מגו דאי כעי מפמש עליה ממקום אסרי קה' לא‬
‫דמהידא תיתי־למלק‪-‬כקוטקכ ■ע׳׳י ססטאו' עה׳ריקכת׳‬ ‫כא ככיאורולכאויה ני' דלא יצאדאל׳׳כלישמועי׳חידושא‬
‫ועוד דהר׳׳ן לא כיו; לזה מדשתש״דכדהואפ׳ דאימרישא‪.‬‬ ‫דאפי' של טבל לא יצא וכ״ש של דמאי ומדכדי יש׳י נר'‬
‫ה״א רנקכ אף כלא תש>־ק פשול וחסדק ‪.‬אפי' כלא נקכ‬ ‫לדקיק ממ״שגכי תיומהח׳׳ל ואם ננול כשי שהדי יש כה‬
‫כמי פסול כגק שהיה פליטה ונחשד האליטה‪ .‬וסשמזי‬ ‫היקי אכילה לכה; וישראל נמי נפק כיה אס לקחה מכהן‬
‫איכא ו‪:‬קכ ליכאה״ה היצקי הסיפא לומר דאיט‪:‬כ; דנקב■‬ ‫הואיל ויכול להאכילו לכן כתו כה; אכל‪ :‬פריק לית ליה‬
‫הלא חשמץ כשד ואס ■כן על כרסי' לומר דמשא־מימה‬ ‫להיות ניתר כאכילה והאומר כ; ישע הוא ע״כ משמע‬
‫ד‪ ■: -‬ד ■ ‪- : -‬‬ ‫כמפולש ‪:‬‬ ‫י‬ ‫דאי אמדי׳ דיש לו פריק הוה נפק אף דלא פדה אוחושהי־י‬
‫^ ט נ ה ט ' אלא כהנאה׳ הושיעה נא■‪-‬כימש'הא‬ ‫מתני' כעודז תרומה אמר דיצא אלא דאיכא למימ׳דרשי‬
‫כהודי לא להוצא‪.‬אף גאנא ה׳־הצליסה‬ ‫__‬ ‫צנדיפא מינה;קאמר ואה״נ דאףאם יהיר‪ .‬לו פריוןלאנפק‬
‫נאומי התי״טהא כהודו לא אכל בהצליסס ■נא לעולם‬ ‫הה מוכרח לדעתו'שהרי נכי מע״כ חק לירוש'ש״לדאפי'‬
‫היו מנעגעין ככ׳ש וחי' דלעולם כהורג היו מנענעק ולא‬ ‫דיעכד לא יצא אע׳׳ג דאיכא מגו דאי כעי פריקליהוננוד‬
‫כא להוציא אלהכהצליחהנהככ׳׳הודכריותמוקיסדכשראה‬ ‫דשאני קדומה דאע״ג ‪-‬לדידיה לא חזי חזיא לכהנים יהוי‬
‫ר״ע שכל העם היו מנענעי; ור״ב ור״י לא חיו מנענעים‬ ‫צמו דמאי משא׳־כ טכל לא חד לכ״ע יאף לדעת הר“ז‬
‫ע"כ כהידו מיידי שהוי‪ ,‬קודם אנא׳ה' הושיעם נאדאל״כ‬ ‫רנפק כמע״יכ חון לירוש' דיעבד מטעם מגו שאני מע"כ‬
‫חיפכא הל־ל צופה הייתי כד׳׳ג ור״ז‪-‬שלא׳נענעואלאכאנא‬ ‫דחזי מיהא כירוש' משא״כ טכל ועוד נ״ל •דאע״ג דס״ל‬
‫ה הושיעה נא וכל העם היו מנענעק כולי דאז ■היינו‬ ‫צהר״ן כדמאי דמטעס מגו שרי;; אפי' לכתחי' מ"מ נכי‬
‫יכולי; לפ' שאמי שהפסיקו ר׳ג׳ זד״ז וגדיי; העם ר\ו‬ ‫מע'כ חק לירוש' אע״ג דאיכא מגו דאי כעי פריק ליה‬
‫מנענעי כהנה ה' הצליחה נא ׳דעוד הימה רכתימלשק‬ ‫לא שדינ;לכתחי' מטעמה דדמאי מדאורייתא אפי'לדידיה‬
‫הידוש' עצמו דקאמד להוציא אף כאנא מ“ כו׳יולפ‪-‬דכיי‬ ‫חזי דיוב ע״ה מעשדי; הם כדאמדי' כפ' כמה מדליקץ‬
‫התי ט מה חודי ההן■׳ הזה אלא ודאי דכהודו פשיטאדלא‬ ‫משא״כ מע"כ דכלא פריק אהוד מ; התורה חק לירוש'‬
‫נענעו דהכי משמע הלשוןכמי׳ש אלאידאף כאנא ס'‬ ‫ומ״ש התי״ט דההכרא ניתנה להפך דליעת רש"י ודע'כ‬
‫הצליחה נא לה נענעו אלא דלפ׳יז ק׳ רר״ג ו״ לה ככ״ש‬ ‫דכקרומהנפיקאפי׳יש׳כ״ש מע״כ חק לירוש׳ע״ש כאמת‬
‫ול*‪ .‬ככ״ה דלכי׳ע כהידי החלה ישיף צריך לנענע לכנ״ל‬ ‫לא ידעתי מהיב; נגלו אליו האלסי״םלהכמעב־כר השקול‬
‫דמאי דנקט בלשק אף■משום דכ״ש אמי אף כאנא ה׳ פו'‬ ‫ווה תלוי כשיקול אל רעית דאיכא למימי דאע״ג כירדש'‬
‫ועכ ל כן דחי ~מ ש ■מה עלה ע י המק''לומר דהוז־ו צא‬ ‫חזי לכ״ע מ"מ כאשד הוא שם לה חד לשום אדם משא״כ‬
‫והצליח׳ נא מנענעק ומהיכא תיתי לחלק כיניה; אלא וראי‬ ‫נכי ת ^נ ה אע״ג דלדידיהלא חד כשום מקום מ׳׳מכיון‬
‫דלא הק' אלא מהודו משום ד‪.‬הוידלאכמיק ומשני דלי ‪u‬לס‬ ‫דחזי לאחריני ככ׳׳ע קיינן כיה משלכם ורתי״טהיהסכור‬
‫כהויו היו מנענעי; ועפ״פ יכיי כתי״ט איק כהונן שכ'‬ ‫םהר׳ין מקייע ליה כשברא זו ולפע״ד הר״ן רוח אתית‬
‫הא כהצליחה נא היו מניענונק פב"ש‪ ..‬דמשמע דהקו'‬ ‫אתו כאשר כתכתי וטעמומשום מיגו דאי כעי פריק ליה‬
‫■היא אק עשו ככ״ש ומט׳ל‪ :‬לכמק' מהנחה זו כר*‬ ‫והוי כמו דמאי רעוד אני אומד דיש לחלק כי; תממה‬
‫■ י ־ שיקשה‬ ‫■‬ ‫למע׳־כ דתדומה אע״ג דלא חזי ליה מ״מ אי מצה למכרו‬
‫שכא כיק■ כו' יטיל■על שלהט׳• כחכ החי״יט כיון‬ ‫־ לנה; וליהטת' מהממק הרשית כידו נמצא דגם לדידיה‬
‫דמיירי כח״ה כדאמרי' כגמ' א"צ להפסיק אלא‬ ‫־חד משא״כ מע״כ ראשיי למכרו ככ"מ כדאמדינ; כדיש‬
‫כדליכא שהות כיון דהוי מדדבק ע״ש וצפעד׳־נ מרהחם‬ ‫מע"כ ע״ש ‪ -‬נסתפקתי למ״ד ־דטעמא וקרומה משום‬
‫מתם' משמע דככלגיונא מיידי‪-‬והטעם נ־ל כדק דנטילת‬ ‫' רמכשיחה אם הוכשרה ככר מהדיט מינימאכיו;דטעמא‬
‫לולכדכרקל היא דמדאנכה נפק כיה מ׳יה‪-‬אמדו ימפסי'‬ ‫' משוס שמכשירה וגה־ם לה טומאה כה״ג דכבר הוכשיה‬
‫חע ג דהוי דרכנךואע׳יג‪ -‬דמצוה לנענע מ"מ איט מעכב‬ ‫צשיטא דשרי אפי' לכתחי' או דילמא לא פלוג רכנ; וגזרו'‬
‫ויכיל לעשות; אס׳׳״ג‪.‬־ גהש■ גמשך־כהעודה ולא‪,‬ובעאן אי‬ ‫קוכשר׳אטולא הוכשר'ולא הויגד׳לנד׳דהי לא הא לא קיימ'‬
‫בכך כלים וענ"ל‪T‬א^נ״נ‪T‬צולכ פשאדהימים׳‪.‬מדיזכקמומ‬ ‫מא ולכאורה נראהרל״פ רכק■וראיה לרכהמדאמדי' כגמ'‬
‫כיח ז־עייןי צילפ׳מךהתורפ •מפסיק וזשאיכ ^הפלה דאין‬ ‫ראיכא מ׳ידמשוסשמפהידה ואמרי' מאי כינייהי א״סאו‬
‫לי עיקי‪-‬מן המויה‪-‬דלל יכ־׳יש יכשאי ־*מיש'*®יזסוי־מן‬ ‫קרא עליה שם חק׳ מקליפתה למ׳יד משום דמששידהליכא‬
‫מתירה‪:‬צמקיש ואקיצזכדקצה״׳מ חינומיכ^י‪^-‬ס^״א‬ ‫למ״ד‪-‬משיס הכשר איכא ע״ב ומדלאאמדי' איכאכיגדהו‬
‫ל ת פ מ ^ אמת? בפ׳ד מועעאמלולבזמותטשסרויחפי'‬ ‫היכא דהוכשיה ככר למ״ד משוס שמכשייה ליכא למ״ד‬
‫גגכולין מזא״סי׳ערבה‪-‬־־משוס‪-‬דלולגד‪-‬וש'לס ^ןא^ימן‬ ‫משום שמפשידה איכא ומדלא אמדיק הכי זמשמע דאין‬
‫חחורש^נג ש׳זאגג״ב׳דסנק שכש׳ימ־קייטיאימנדתמ^שכג^־‬ ‫■■ • ■■‬ ‫לחלק ‪. - :‬‬ ‫׳‬ ‫‪-‬‬
‫שייט נ ת שלאייהא נרא׳בשתי תוריה כמ״ש^״טצפ״ב‬ ‫דקכ ולא חסי כ״ש כשר ■• הק* הדץ‬
‫־■‪-‬‬ ‫׳ ' י ■■ י י■ משנהי״ב־‪-‬ג■‪- -‬ד‬ ‫דסדיוקא דדישא שמעי' לה ותירז׳דרישא‬
‫' צנשנס‬
‫צדיק־‬ ‫כסכה ־סוכה‬ ‫ז גי'‬
‫שס דלתי' א'־ יש ראיה מילא קחני‪ ,‬בשופר יכר למקיש ‪iv n‬‬ ‫^‪ 32‬ה י ״ ך ■י׳מפני שהוציאו כרשית■‪ -‬כתב הד״ב־‬
‫בלולב ע״ש וכאמת ש־כייו תמוהים דלא שיון‪.‬זכרלמקדש•‬ ‫‪5‬זהפכו או של־גזו על ידי ד״איכחבו‬ ‫"‬
‫אלא כדבר שאין חיובו אלא כמלדש כמו לולב שלא־סיו■‬ ‫‪ 'p r o‬דאוכיאוו כמ״ד מציתא״צ כונה ותמה ׳סחיט על‬
‫נוטלין ו'‪,‬כ״־א כמק־ש כזה אנחנו עושים זכיק למקדש‬ ‫קר*כ זהרמכ״ם'שפסקו דצייכוד! כונה וכמחדתין דהכא■‬
‫אע"פ שאין אנו חייהק משאיב סופר דאין‪ .‬הפרש בק•‬ ‫מפדשי';הנר שינוי'ע׳יש ולפעד"‪ :‬לריסכ דסי׳ל להר״כ‬
‫גגקדש לנכיליז אין שייך לומד ‪.‬זכר למקדש אלא שמחתי‪/‬‬ ‫וארמכ״ם ■ילא כפתוס' משים דדסי־א להו לומרדסתמא‬
‫דאו לנזוד בנבולץ שמא יננבררנו״ואחר הסרבן ראהחביז‬ ‫רחלמודא ס״ל כמ״ד יהל כונה‪-‬י ואק■ קי״ל דצליכותילק‬
‫שלא לנזיד פיון‪:‬שעכ״פ ניייח מ' עא־נו ■אפי' גגבולין ולא‬ ‫&וביחו'לפ' דאתיא הך׳סוגיא אפי'למ״ד צליכותיכונה‬
‫שי? כאן זכי־‪:‬למקרש‪:‬דאק ראיהלתי׳יא׳כמ״ש היתיטול״ב‬ ‫ואפ״ה היצדך־לשמיי הא שינויי משוסמאפי' למ״דצדיכות^‬
‫דדוקא ‪ ,‬כשופר‪.‬־תיקן חב ״ז ■משום;רבשופר ‪'/‬אוושא מילתא‬ ‫כונה היינוילר־דכנן אכל מדאורייתא אפי' כלא כונה יצאי‬
‫ויכולון;להזהר שלא יעכייז השיפר כיון דתקיעה ‪.‬שופרי‪,‬‬ ‫ומ״ה׳הול^ להנישינויי דאעי׳נדלאכיון ־לצאת מכל מקום■‬
‫תלוי כשמיעה ואק‪.‬הפרש כין ־שמיעה לתקיעה ‪.‬ואדרבא‪,‬‬ ‫מדאורייתא ייצא־■ושיש אינו מחד 'כמידי' דאורייתא אלא י‬
‫השמיעה עדיפא שיכול לכוין־ יותי מן התוקע מה שאין ‪;p‬‬ ‫במדד דרכקדכדמותדאיהיש לזה‪.‬מרכרי הדמב׳׳סשפסק‬
‫לולב■‪,‬דעייף‪..‬משלו משל סביח ויכול לעשוח זה י כלתי׳‬ ‫דבאכל׳מצהבלאמנה^יצא משוסדנהנה וכשלמא ‪.‬אי הוי'‬
‫?דיעתב״דויבואוליח מכשול‪ -‬עודדאיחי מ״שסדיןדמ׳׳ש‬ ‫דרכק יש לחלקפהכי משא״כ אי הוי דאורייתא ומעתה‬
‫נכי מילה דלא חשו שמא‪-‬יעביר האיזמל או התינוק דרך‪.‬‬ ‫מ״ש הרסכ“ם■כפ״כמה' ‪x‬נות המוציא את הלולכ'לדכ"ר«‬
‫ר״ס ^׳ ד ה פ א ^' ע טרודק משא׳ב מיצה עיש רש לדקדק■‬ ‫כ ח לצאת כו ולא התנה כאופני ההוצאה נראה לי דס״ל‬
‫מההיא דפ״ח‪.‬דפההים‪.‬דהאונןהין שוחטין עליו שמא מחקן‬ ‫להדמכ״םידאפי׳‪-‬למ״ד א״צ כונה מ״מ אי כיון כפי' שלא‬
‫נויח יטמא על מתו והח התם‪ .‬ראינו טרוד ‪-‬כיא קאונן‬ ‫לצאת־ לא יצא הה פשוט ואי׳כ יכולק אנו לפ' דמ״ש כ ח‬
‫לבדו ואע״פ בן חששו שמא ‪:‬ישכח ואפשר דכיק דיכול‬ ‫לצאת־ םי־יאל שאמד כלכו כפירוש שאינו דוצה לצאת בו‬
‫לימטח בפסח של אחחס‪, ,‬לא דכי להמון כזה אבל מכ״ג‬ ‫עכשיו״הלא כ ח לצאת כי את״כ ומעתה לפמ״ש דאפילו‬
‫דאיט יוצא אתר המטה ק' למסכיון דכ״ע לא טרי־ילמה‬ ‫למ״ד ־צחכית כונה ■מ"מ מדאוח־תא נפיקה׳־מ כסתם‬
‫לא החירווהפ׳דכ‪/‬צחך שמירה יתידהדכתי׳ומןסמקזק{‬ ‫אבל כפי' אפילו מדאוחיתא לא יצא א“ ק דאמאי לא משני‬
‫לא יצא ועוד חציאת אחד המטה אינה מצוה ׳מיוהדח כמו‬ ‫תלמודא הכי דאפ׳ידחד ממיהונקט שהח היה יבול ל תק‬
‫■מיצהועייל תזילוק־הר"ן‪,‬דיקא ־כטידדה של מציה אבל‬ ‫בנא שהוציאוהר־־בלילה דלאו זמן לולב‪-‬הוא ומכל מקום •‬
‫מידית דעחתמיראטיפי‪-‬ולי נראה דטטמאדצולב־שמא‬ ‫ק־בד ק' מצד ־שהניח תייק הגמרא ובחר לו• דרך אחר‬
‫ולךמצל בקי‪:.‬וגבי מילה לא שייך‪ ,‬ה"מ דסתם מוהל כקי‬ ‫הלאטדאי דכפירוש המשגה היה סוכד נמו שכתב' ואחר‬
‫‪■:‬ומה׳^ס■לא נ‪-‬זרו כקס׳׳ת■ כמו שגזנו‪.‬במנילה כמ״ש התיט‬ ‫־■‪-‬‬ ‫'‬ ‫■־■‪-‬־■ ־ ״י '־־■ ‪ p‬חזד ‪ :‬־ י‬
‫במשנה כר״ה והיינו ע ע מ א דשופי וענ״ל רמתינוקלק״מ‬ ‫פ ר ק ^ ד ' ב ^ ג ה ב ' ושאי כל הימיםששה•כת'‬
‫דהא קי״ל החי■ נישא התעצמו כמו שכהכהרמכ״סכפ״ב‬ ‫־' הר״ב ובחן הוא שאפילו‬
‫מה' שכתואפ' דאתר העילה לא ש^ ■ה׳טכיק ■שהוא‬ ‫בזה״ז יהא לולב'ניטל כיוס א' שאינו אלא טלטולבעלמא‬
‫תולה והתי״ט הק׳‪-‬דהכא המח׳נבי נטילת לולכדלאדסי‬ ‫אלא משום דלא בקיאינן בקיבועא דירחא ושמא יטלנו‬
‫שכת משום דלא כקיהיקואלוגבי פשולילולב ואתרוגכיט‬ ‫ויעבירנו ד״א כדה״ד ע״ב וק״ל מ׳יש לולב מ ‪r‬פר דחנן‬
‫ב' כשיים מטעם דבקיאיק ורצה ליישב דהכא מיידי בזמן‬ ‫כ פ ‪ /‬דד־״ה י״ט של ר״ה שחל כשבת במק־ש היו תוקעין‬
‫שהיו קובעק עיפ הראיה וההיא דפ״שילי לולה ו־אתחג‬ ‫אבל לא כמ‪-‬ינא משחרב כ״ה החקיןריב״י שיהיו תוקעין‬
‫מייח אתר שבטלוהשליחק ‪ p‬נד'כונחו והדכדק'לשמוע‬ ‫בכ"מ ששב״־ כו׳הרירהפי׳כזמןהמקרשלאהיותוקעיז‬
‫דלפ״ז האי חנאדפישול לולב ולזתדוג תלייכזמדסדבימן‬ ‫אפי' ביחש' שהיו יודעים ‪ /‬י ד ר״ה אפ״ה לא היו תיקעץ‬
‫הראיה פ^לים אף כי״טשד ובשבטלו השלוסין היו כשחם‬ ‫מה״ט ישמא יעבידנו ר׳׳א כיה"ד ׳ואלו נכי לולב היה‬
‫עוי כתב החי׳־ט דלדבח החוס׳שכתכודהע״פדכקיאיק‬ ‫לולב ניטלב־בה כזמן המק־ש כיו! חו־עק מתי הוקכע‬
‫עשו חכמים כסלי יייז אני כקיקין צ'^ דקוכחם כהראלש‬ ‫הח־ש ולא חשו לשמא יעבידנו אלא בזה״ז דלא בקיאינן‬
‫כו' יע״ש לפעד״נ דאינו מוכיח דדוקא נכי לולב עשו‬ ‫ואפשר לימי בחחק כיון׳ ־דתקימת שופר איכא איסורא‬
‫כאילו אין אנו כקיאין דטעמא רבה־אינא משום שמא‬ ‫אחריתי שמא יתקן בלי שיר אע״נ דכי׳׳ט נמי איכא האי‬
‫יעבירנו ד״א משאיב נכי פסילי■ לולכ״ואתדונסטחוהדכר‬ ‫איסורה מ״מ א־־אכלא״הרא״כיכטלח מצות שיפר לעולם‬
‫לפי האמת שאנו בקיאץ כיון שאק־ ניק‪,.‬םום הפ ‪. p‬וכזה‬ ‫אכל בשבת דלא מהבסלמצות‪.‬שופלצגמ‪1‬־ידאפ'צהתקייס‬
‫־כחיישב רננת הרב רלגכי כמילת לולב בשפת דאיכא טעם‬ ‫'כשאינו חל כשבת ‪ p‬אפי'׳ כשחל 'לשבח יכול להתקיים‬
‫שמא‪:‬יעביד ד־׳א עשו כקיאק־כאלו איק‪.‬בקיאק משא״ב‬ ‫ביום כ' ביה דאו להעמיד דבחהם לבטל מצית שופר‬
‫אסילי לילב זמ״ש ליישכיעמ״ש הדמב״ם ת בי לולכ‪-‬אפי*‬ ‫בשבח שמא יעבידנו ־ד׳יא ביה״א׳ משא״ב כלולב דאין‬
‫ב ט א״י לא ■היימטלק‪.‬מפני‪-‬הדחוקים שסם'־בש^‪.‬כת?‬ ‫‪ ,‬בנטילתו שוריאיסורכ״א טלטולכעלמא כזה לאהעמיח‬
‫ולא יצו לעשות ■הפרש כי‪:‬יבס‪.-‬שלא‪.‬יהיב בר' הב* תודות‬ ‫רכחהם שאיר להיטש‘שתידצי ■* ‪ p i‬אחי • ■והי״ק כ פ ‪/‬‬
‫ובימי מחא דהכא שאני• סא‪.-‬ע'ש לפע״ד דכח‪.‬ם אלם‬ ‫‪.‬־דיר״גו‪-‬הק׳‪-‬דאמאי צא חיקן ■חב״דבלולב־ שיהא־דותהסכת‬
‫‪: .‬תמוהישלכעיני דלפי'הסעם־ דחפי'•ב^יי היתה הגזירס‬ ‫־במקום •שי^ב‪-‬ד כמו כשופר יתיציעשוס דלולבאפ׳כשאר‬
‫שלא תהיה מ־א'‪,‬בנ' הורות ק‪ ■/‬גפי פתילי ^ולב ואתרוג■‬ ‫‪^,‬יומ■י?‪'’:‬שט!^ע‪T /‬יום ■א* דאורייתא■■׳ ושאר יומי' דרכק‬
‫נמי־ נימאיסכיחלמס יהט מסולקים בני איי־ מבמ■ תיל‬ ‫\‪:‬זמ‪/‬סילא־תשתכת’זהוית לולב משארכעופד דאינו־אלא יום‬
‫;־ •א׳יצחב סשניםםמז־הראיהדאע'‪./‬דנם לופדלא חשתכא • בזמןזזיאיה זהלא‪-‬מחזיליכב' הימת זלפמיש ניחא דכיון‬
‫דלא"עשו הפרש כין איי לס"ל לענק נטילת לולב כדי שלא‬ ‫׳בשארשנים־כשאינו־׳יסלזכשכתזמ׳‪-‬מו־לאוחהשנס מיהא‬
‫יהיה נר' ככ׳־חויזחנס כפנזילי לולב ואתרוג‪,‬השווהממת‬ ‫‪ :‬משתכח‪-‬זצפעמיס־יבא כ'־שנים רצופיצויד״ה ־בשבח עוא‬
‫■דכיןבא״יבין בס״ל חי^ט; ב'‪.‬מ‪5‬תדין‪,‬וכת' דלא חשול^‬ ‫הי' הרין רשופי־ אחי ל!כיון ׳מפי הצולב ע׳׳ש וב' התי״ט‬
‫קורות‬
‫צדיק‬ ‫מסכת סובה פרק־ד‬ ‫זכר‬
‫דס״ל־לתלמודא ריב■ לפ' אכסיה מ״מ כיון שלא קזכיוזו■‬ ‫^דמן א‪3‬א קיכא' די<יכא טעמי! מזמ‪ 5‬יעכידנו המ״!‪:1‬‬
‫כהדיא איך שייך לומר וכן אמד רב ובאמת נפלאה'תנת"‬ ‫מפני‪ .‬הרתוקים סהסכט' כית דבר זס כמו זר ניושבדגם‬
‫ממט כמ״ש דעס זה היה ממישב למס הקדים יכאלר*ן‬ ‫לגבי כר א״י ■איכא טעמא דשפא יעכירס ולקו' א' ת!ו‬
‫דהיהיכוללהקדיס רב ולומד יכן אמר יכא ומ״שעמי‪,‬‬ ‫^מד‪..‬רלא מתזי כב' קורות‪.‬אלא גבי נטילת לולב_ ‪5‬אלו‬
‫זכלא׳ה תמיהה לי סיגי ס״ד דהכעיק למיכעי אליבא‪.‬‬ ‫גוטלץ ואלו אינן נוטליןכלל משא״כ פטולי לולב ואתרוגי‬
‫דרב כו' הלא רב מיחכיה כלבד קאמדכי׳גם כזה לפע׳י‬ ‫אע׳ג דאלופוסלק ואלו מכשירק מ״מ ביק דלא נתבטל‬
‫לק"מ דכלברדקאמר היינו למעוסי־ידידיה והללויהיא״ת■‬ ‫המלוה לגמרי לאמתזיכב' קריות אלא רעריין לכי מהסס׳‬
‫א״כמאי כעי הלמודא ידידיה לרב ■מאי‪-‬הא ל׳׳ק משוס‪,‬‬ ‫שהרי י״ם כ' שהללו עושק וקללו אין עושין לגמרי ואפ״ס‬
‫דאיכא למימר דאתא למעוטי כסיס מזימתה מודה מ״ס‬ ‫לא חשו לד' תודות והיה להם להשווק כמדות אפי' לבני‬
‫כעי ידידיה לרב מאיאכלהתרדפשיטתדידיסלרכנחלק‪.‬‬ ‫א׳י־כמו נטילת לולב ואק לומי ת״ט כ' לא מיתזי כב'‬
‫לשנם יכן הללויה א׳׳כ מעסה לא״בא‪,‬למעט כסיה אלא‪,‬‬ ‫^דותכיון דאפי' כח״ק אהוד כמלאכה דהתינח פסס‪.‬‬
‫ידידיה והללויה וזהו כונת דש״ל במ״ש כקוך דכריודקאמר‪.‬‬ ‫סיפוק עלית סא״ל וכן יום ח'שלפסח הללואוכליןחמץ•‬
‫מדכעי לרב דאמר ידידיה גסלק לשניס־הללויה'מאו ולא‪,‬‬ ‫יהללו מלה ואד' דחששו לברכות לכטלק כענין התפלה‬
‫כעי כסיס מאי ע״ש ועל סהי׳יטיש לקנטס דלפי בירסתי■‬ ‫יכפיט ־תפלת מוהפק להתפלל כיום שהוא סול משא׳יכ‬
‫דדב קודם לדכא •מאיבעיתלמודא לרכידידיה מאיהללויה‪.‬‬ ‫נטילת לולב אק כאן‪.‬איסור אע״ג דמכסלק מ"מ שוח״ת‬
‫מאי והלא דכע״ג פליג אד׳יידאסכאלהוסיףל״ללהזמד‪,‬‬ ‫הוא ואפ‘ ליישב ג"כ מ״ש דלגבי יסוקים איכא ס' כרק‪.‬‬
‫כסיה סככד הזכירו ד״י ועוד מסיפא תיתי סבא י להוסיף‪.‬‬ ‫דהייט שמח יעבידט דמשמע רלגכי כר א״י למ^א האי‬
‫כיון שרב כר פלוגתיס רד״י כדוב מקומות ומה שרצס‬ ‫מששת ולכאורה נד' דחק הפרש לענק זה כק‪.‬א״י לח״ל‬
‫להוכיח מרבדי רשב״סכפי דבריו לפעד״נשאיןכאןהונסס‪. .‬‬ ‫ואפ' דכני א״י דכקיחים אף אם יעבירט ד׳יא פטור מפני‬
‫כלל ואדרבא מני אומר הגי' רשב״ה היי‪,‬ה רסא קודם לרב‬ ‫שהוטאו כישות ביתק כפ׳יג משנה י״ד משא״כ בני‬
‫דאלת״ה מאי קמיכעיא ליה לקלננודא אי‪.‬דכ כא להוסיף‬ ‫ה״ל שאינןבקיאק ואפ‪/‬שאוקו יוםאיט י״ס א״כאינוטדוד‬
‫או לחלוק פשיטא דכא לחלק דאל״כ ל״ל להזכיר כסיק‬ ‫׳‬ ‫‪; :‬‬ ‫כמלוה כלל ‪:‬‬ ‫־‪,‬‬ ‫;‬
‫אכל אי אמרי' דרבא קורם ואמר‪ .‬מרכחיה כלבד וכא יכ‬ ‫‪ W‬ף ‪.‬כקכ התיט ומ״ש והיינו טעמא דמגילה אגזיד'‬
‫ואמר מרחביה וכסיס כזה איכא לספקי דמאי דמסרר‪,‬‬ ‫שמא יטלט קחי אכל משוס דלא בקי לא שייך‬ ‫^‬
‫קנמודא דרכא קודסלדב משוסדרב מוסיף על רכח כסיה‬ ‫לענק מני' דכיק דמדבייהס היא אפי' היינו בקיאין^_לא‬
‫א״ד דחולק ג״ב על ידעיה‪.‬והללויה ומעקה עריק פסקי‪,‬‬ ‫היה דותה שכת ע״כ ורבדיו תמוהים שהיי כפ״קדמגילה‬
‫של דש״ל כמקומו עומד ועוד‪ .‬אני המיס על רכדיהתי״ט‬ ‫אמח' הטעה דאיטדוסה שבת משוס דקכל חייבק כקריאת‬
‫דפוהק כדבא משוס רבקראה הוא נגד דב וד״י לכן אני‬ ‫המגילה ואין הכל כקיחק ועוד שהוא עלמז כתבכפ״ק ׳‬
‫חומררמופיח לומר רבא קודם כיהיבי דלא ליפסוקכדכא‬ ‫דמנילס ח״ל וא׳י׳ת למה לאאהיזקס״ת כשבת כמו שאסרו‬
‫אע״ג דכתיאה כיון דדב ודיי פליגי עליו וכזה נסתלק‬ ‫במגילה'וקא משום דאין אדם קויה כס״ת אא״כ ע כי‬
‫י ;‬ ‫‪ .‬ההכית של התי״ט נ■ ׳‬ ‫‪-‬‬ ‫עליה ב׳ חוג' פעמים ות״כ הרי‪ .‬הוא בקי וליכאלמיגזי‬
‫שמא יעכידנוכו' ע׳ישהמ לןכהייה שאפי'כקס״תשהוא‬
‫י‬ ‫_‬ ‫מ ס כ ת ר מני ת‬ ‫מדרכק מתקנת עזרא לא אסרו ביק שהם כקיאק מכ״ש‬
‫‪1‬׳‬ ‫קריאת המגילה שהיא מדברי קבלה ‪:‬‬
‫‪ fTT0‬א כ ״ ט נ ה ד ' היחידים פי‪:/‬ר־” כת״חו^ו}‬ ‫מ י ע נ ה ה ' רא״ח ליה ולן מזכח עיק מס ‪T ^ x‬־‬
‫מה שסק' התי״ט ולע״ך‬ ‫י•‬ ‫החי״ט על דברי סר״ב כף כחת ומ״ש‬ ‫י‪■ .‬‬
‫לק'מ דיש הפרש ‪ p‬תלמידסתס לת״מומןהידימהממר^ט‬ ‫ד״ל ועור מאן לימת לן דהט תלתא פירושי שכתב הרכ‬
‫שההיא דברי התק'ומשם נדא׳יכהייא כמ״ש אלא ־תש‬ ‫דכליגי כו' וכיק סיס ככינויים אלו כל הני טעמי סוכר‬
‫ט״ס בדבריה ‪T‬ס'כמ"ש כש״דוזס נקרא ג׳יכתלמידומלת‬ ‫דיוקד לאומרם כו' ע״ס ולפע״ד דכד זה אין לו דנליפוכי‬
‫‪.‬‬ ‫‪ .‬ג"כ טעית ‪:‬‬ ‫‪• .‬״י‪-‬‬ ‫מפר טעמים אלו מסנה מ״ס כתויק רהמע״ה ואי ראוי‬
‫‪ H iZ ’D‬ד|׳ הגיע ר״חכנ^יי כתב התי״ט ומתניתי;‬ ‫לאומרם יותר מסם העלם כבל מקום ראוי לומד כן ומס‬
‫דהכאכר״י דהלכה כ מ קו כולי עיש‬ ‫ראו על ככה לשטתככה״מ ודוד ג"כ אמתי לא שינה גם‬
‫ולפע״ד ה״א לומדכן ^ רי רישא דהאי מחני׳אתיאנר״פ‬ ‫מ״ש וו״ל ועוד מהיכא קיהי שד״י יחוש מלהזכידשם העצם‬
‫כמ״שהתי״ט עצמו א"כ ה"נ כ‪"7‬מ ו מק תז הדבדדלדעת‬ ‫כמקיש פו׳ לפעד״נ ‪-‬דחע״ג דמקדש קרו ^ו למעלה‬
‫ד״י לא היה לכיחידים לכחענק אלא בכ׳יג כמרחשקשהוא‬ ‫מ״מ כיק שאק מוכי ‪ p‬את ה' כמקדש אלא כאותיותיי‬
‫דכיעהב‘ לרעתו לא כי״ו שאינו זמן רכיננה כ״א לרעת‬ ‫מ״ה ק׳ל לר׳׳י דראוי להעלימו כל מס דחפשי• פדאמרינן‬
‫ר"מ אלא ודאי ד מקר ת היכי כמ״ש הד״ן דאתיח כד׳ס‬ ‫בעלמא לעלם כחיב ומ׳יש עוד על דברי דש״ל ועוד■אני‬
‫י ח ע ‪ /‬דלדעיאיןיהיעה האפילהככ״גמ״מ כמיעוט השטס‬ ‫הומר אפי' אי רכאמר מיחב יה פו' א״ב רכא ל״ל לאדכויי‬
‫‪ ,‬׳‪-‬׳‪■-‬‬ ‫מקאסרתכו' ‪.‬‬ ‫; ‪.‬‬ ‫כסיס פו' לפננ״ד לק'מ דמונמז להזכיר כסיה להורות‬
‫■ קללה • ‪W‬‬ ‫^ ‪ 3‬נה־־ק' ■יצא ניסן זלאידדוגשמיס סי’‬ ‫שהוא סולק עם ד״י או עס י׳ ח ראם לא הזכיר כרנדיו‬
‫‪.‬סיד״נוייש לימ טעם כרכר מסה‪.‬יא‬ ‫כסיה סייתי אומר סכא להוסיף מרחכיה ו^א כא לחלוק ־ • י•‬
‫■דחניק זדכנק שלא ‪ p c‬כו' יע״ש ולפע׳יד ‪ .‬אין ‪-‬הנרק‬ ‫‪1‬כן נר' מתודדכדידס״לבהדיה אכל חב לא הוצרןלהזכיר‬
‫דומה לדאק לכל הפירושים■»רי לסירש״י שפי' הטעם‬ ‫כסיה למדות סהוא חולק עס דיי וריח כיק סלא ■בא‬
‫דכיק שהיה רגיל להשקוקס חדיר קודם המועד דהיינו ככל‬ ‫להוסיף‪.‬סכרי מרתכיס ככר הזכירו רכא ומ״ס עו־ ח״ל‬
‫‪> ,‬וס א"כ כבד הורגלו בהשקאה מ״ה איכא פםיראמשא"כ‪,.‬‬ ‫‪.‬זכנודלדהססא רב כמו ירכא קאמר וסל״ל וכן אמר רב‬
‫כשאיט משקה אותם קוזק המועד ר‪,‬תד אלא ככל ד' ס‘‬ ‫וכזה היה מיושב ג"כ אמתי לא הקייס רב לדכא ע״ש‬
‫ימים א"כ אם לאישקס כנטננד אינם‪ ,‬גפשדים ולפן זק‬ ‫לפע״דלק״מדכיקדרכ לא הזכיר כקדיא בסיס אע׳ג‬
‫‪.‬הטעם‬
‫טו‬ ‫צדיק‬ ‫׳מסבת •תעדה■ פדה כ׳‬ ‫זבד־‬
‫היכי כתב דאין הדין ‪ p‬ולמה הימכ״ס לא‪ .‬פל הטעם‪,‬‬ ‫»מועםמפני‪-‬ההועל‪>:‬אם ישקה אותם לעולם יהיה דיוח‬
‫אלא וראי כרכתיכנא ואב' דכונתו לומד ראיך אפ' דמייר‬ ‫אלאדגמועי‪-‬לא היתי־משת״כ הכה דהגשמיש קי' קללה‬
‫כרוכה יש' מפני הבעלי חנויות שהכ יש' אכל לעולם‬ ‫^!‪ .‬ה ה ס ס א ם לא שקרכלל קודם המועד כ״ש דאיכא‬
‫י■‬ ‫־‬ ‫דמיייי ככל ענין ;‬ ‫‪... . -‬‬ ‫פסידא‪.‬טפי >אלאידאין להתיר מ ק שהפהיראכאת מקודם‬
‫ן ‪ 7‬א אחמנות • כתב התי״ט וכאמת שאין הכרע‬ ‫המועד ופמ׳יש הר״ן^׳ה כשלא שתו מקוים צריפין ל‪-‬מ^‬
‫‪ -‬מרבדי המשנה והפוסקי' שיש כפהק כיניהם כלי‬ ‫;‪- -‬‬ ‫מפי‪-‬אלא דלדעת הר׳ק ‪-‬יאק ‪-‬להתיר •כיון שהגיע הפסידא‬
‫ע״ש ולא‪,‬׳•ירדתי‪ ,‬לסוף דעתו דאק> ‪ ■si‬לומר דאין כפסק‬ ‫מקורם‪%‬לדעח דש■״‪r‬הכל'תלוי כהרגל ומ״ש שלא שתו קורס‬
‫;ביניהם• תאחר‪-‬שנשלמו הראשונות אס יתחילו השניותכלחי‬ ‫המוערד״ל‪-‬שלא שתו תדיראכללעולסשתוד^״כלאמיקרי‬
‫■תפהק כהכיח שיבא התחלה של שניות כה' ואיך אמר ר״י‬ ‫כית השלחץ־יאלאשק הכעל־ ׳והכא פמית ‪-‬השלחין מיירי‬
‫אתס מתחילק‪ .‬כב'אלא וראי דמפסיקין כמ״שהכ״י ואע״ג‬ ‫י ■‪■,‬י‪--‬״‪!'.‬דיוא"כ הכא ל״ד־כלל לנדק דידף‪ ‘ :‬י “ •‬
‫‪.‬דפהקיהרמכ״ם והטור כר״ייואעאפ כןכתבוהסדרכה׳ב‬ ‫פדמ‪-‬־ב׳^מיצנה־ה׳ו‪^-‬דיעו‪-‬כני‪-‬אכיק הריעו‬
‫דכה״ב היינו כשלא הפסיקו ור״י מיידי כהכרח כשהפסיקו‬ ‫י ><‪ .‬״ ■־־כתכיהמ טעל‪-‬הכ י לת‬ ‫י•‬
‫‪' -‬‬ ‫וזה פשוט‪■ :.‬‬ ‫■■ ■‬ ‫איעתי־‪-‬אמאן• מהדר כו׳־ופהשגות ‪ p7‬אחי כו'■ וג'‪-‬י_ דלא‬
‫פ ד ה ג' מ ש נ ה ‪ 'JJ‬וכליהכיכותיה ■ נתב ה מ ט‬ ‫■כהיש‪:.‬׳הכ"י■ ע״כ ולא זכיתי להכק דכייי דלדהייהי־יי‪/‬י‬
‫לשון ה״ה סביבות אותה‬ ‫״‪. . L ,‬‬ ‫דכרייסכ״י‪-‬נכוגיס דמנ״ל להדאכ״ד דכגכוליןהיו תר׳ית‬
‫אפדכייה כלומד סכיכוק הוא מה שכאויזה אפרכייה ע' כ‬ ‫ככל־כרכ׳השהמ במשנה לא אמרו אלא פעשרקעו והריעו‬
‫לא ידעתי מי הכריחו לזה שהדי לפירש׳^י לפמ״ש הכ’ מ‬ ‫לז״א דל״זאפעם אחת תקעי לומר שלא היה תר״ת אלא‬
‫•סכיכיתיה היינו הכיכית אפרכייא וא"כ גם ה״ה סוכר כן‬ ‫לחלוקעמדוכקקדועה לתרועה אכל לעולם שהיה תר*ת‬
‫ועוד דלא נ"מ מידי כפי‪ ,‬מהשאפר' כע״ה והנה לדעא‬ ‫ככל־כרכה־ כמ״ש הראב״ד ופשוט הוא שכינת היאכ״ד‬
‫דש״י שפי' כברייתא ועל כולן אי; מתדיעין אלא כאפרביא‬ ‫'לימר״דכסקדשלא היו תיקעק תי״תכנל כרכה‪ 13‬אברכה‬
‫שלהן דר״ל ער מקום שפלה ההיזק דוקא מתריעין קשה‬ ‫ראפונה‪:‬־ תקיעה ושדה תרועה וכן ע״ז הד^ נמצא שלא‬
‫ממתני' דמשמע דאפילו כמקום שאין מגיע לו התק‬ ‫מה תקיעה’‪ .‬עם תרועה מה שאק כן כגכולין שהיו‬
‫מתענין ומ״ה הוצ^ הכ"מ לחלק דכמתני' מיית כשלא‬ ‫שלשתן‪ .‬ככ ’א דהיינו תר״ת בכל כרכה ומה צדקו דכרי‬
‫ירדו כלל והיה אפ' לומד■ דס״ל להכרייתא כת״ק דר״ע‬ ‫'‬ ‫''ד‪-‬ן‪■.‬־‪ ■ . , :‬־ ’ ־הכי• נ‬
‫רהביבותיה מתענית ולא מתריעית ‪.‬ומ״ה קאמד 'דאין‬ ‫ךאי‪-‬יהיינוהוהגין‪-‬כן כו' מ״ש התי״ט על רבת הר״ן‬
‫מתדיעין אלא כאיתה אפרכייה שהגיע לה ההתק אכנ‬ ‫זי ‪-‬־ואני שמעתי ולאאכקדלדכייו לא היה הטעות‬
‫סביבותיה אין מתייעית אלא מתענות הלא חה דוחק‬ ‫כו‪/‬ע״שבאו^ כאמת שדבי זה מן קמתמיהקשיהאהד״ן‬
‫דדרך הברייתא לפ' ולא לסתום‪.‬מ״ה הוכיח הכ״מילחלק‬ ‫ק’ ו טועה כדכי משנה לכן נ״ל פשוט דלדעת הר״ן מ׳ש‬
‫והר"; פי' דהברייתא שאמד ועל כולן קאי ג"כ למכה‬ ‫ללאענו אחריו אמן ר״ל אמי־ מי שענה מפני שהחתימה‬
‫ממלכת וצ״ע מה הכריחו להר״ן כזה כיון שהברייתא‪,‬לה‬ ‫היתה מקודש והיו עונישאלק אחדהחתימה אכל אחימי‬
‫תוזכר כה מכה מהלכת ונ״ל דהוכיח לזה כי ר\כי דלא‬ ‫שענה לא היו עונים‪ ,‬אמןמפט שהיו הוכייםשהואהפקק‬
‫תיקשי מתני' אכרייתא כמו שק' לפירש״י ולא ניחא ליה‬ ‫וכ"נ הלשק מדקאמד ולא ע ט אתריו ראם לא ע ט כלל‬
‫לחלק כמ״ש הכ"מ דמתני' מיירי כשלא ירדו דמחני' וצן‬ ‫‪ ,‬הל״ל ולא עכו אמן‪:.‬‬
‫קהני ומשמע •דקאי נמי אדישא דיררו לצמחין ולא לאילן‬ ‫מ ש ג ה ט ' שלא להפקיע את השערים • כת'היד״ט‬
‫ודוחק לומר דוכן לא קאי כ״א לענין העיר עצמה ולא‬ ‫״; ■י*‪■ .‬דכנויסמיידי־דאיכיש׳ככיידעושמפני‬ ‫■‬
‫לענין סביבותיה לכן פי' דמ״ש כברייתא ועל נולן מ׳ר׳ל‬ ‫התענק הם קונים■ ע״ש ואפ' דאע׳יג דכיש' ליכא למיחש‬
‫הפי' מכה מהלכת אין לקחמיד יוקד מחוקה אפדכייא‬ ‫•מ'’ מלא ‪b‬וגדכ‪ p‬וכ"נ מדבריה׳^ה שכ׳שהטעם שהדמכ״ם‬
‫דס’ל להר״ן דאפרכייה ייתר מהעיר וסביבותיה ולפ״ז‬ ‫לא פי' כטעטכחיבורו עשיס דלפי טעסזהבעירשרוכה‬
‫כמנה שאינה מהלכת לא פי' הברייתא שום דבר משום‬ ‫גויס־יפולק לגזור ‘יזעטמ‪-‬כו״ה דליגא למיחש להפקעת‬
‫רכמתני' מפיר' כהדיא ולא כא להשמיענו ‪ nb‬לענק מכה‬ ‫שערים מפני המיעיט שלייש' ואין הדין כן אלא אפילו‬
‫מהלכת דאע״ג דאממ׳ כמתני' לקמן דבכ״מ מתריעק‬ ‫בעידישתכה גוים■אי; כוזדין ■ע"כ ■גדאה בהדיא דאע״ג‬
‫מ"מ אין סברא להחמיר ייתי מאותה אפדכייאועל תתמה‬ ‫דלא ש^ למגזר כעיר שדובה ־ו‪.‬דם• אפ״ה גזרי'וע"כ‬
‫על החפץ של־עת הרמב״ס כנ"מ לאו דוקא ע״ש כמשנה‬ ‫מטעם רלא פלוג ומ״ש ־התי״ט דלהיכ המגיר כעיר‬
‫דלקמן ולפ״ז ההבדל הוא כין דש״י להי״ן כשם ^רכיא‬ ‫שרובה יש' איירי לא זכיתי להכין דכדיו דארדבא מדברי‬
‫סם היא שם האיקלים הו שם העירוא״כמ״ש )ה״ה יוי׳יס‬ ‫• ה"ה נר'‪ .‬כהדיא דמתד'‪:‬מיידי ככל עני; דאי לא מיית‬
‫ע ״כ מ ״כ‪(:‬‬ ‫'‬ ‫אלא כעיר שרובם >ש' אבל כרוכה •גויס יכולק;לגזור‬
‫״*‪p ’T‬‬ ‫^צית להרב מהד׳צ׳־ק דל‬ ‫זכר‬
‫תחילה ואחיב התק • איברא דנוראית נפלאתי כמ»‬ ‫{ל׳י^יצאלה עלמ»שנהו‪.‬ירעולסמק־מחדנאלביו‬
‫שסקרו כנינס מטעם כרכה שאינה צדיכא ■דאדרב^‬ ‫על סכשמיס של כל‪-‬ת מילה כ׳יה לעצמו‬ ‫‪:‬‬
‫מצוה איכא ליחלק כמ״ש הכ״ת •כהדיא ‪-‬ועל מה שראו;‬ ‫אחר שמכרן סחק ועחה חדשים מקדוב כסו קמו‬
‫לקקן שלא יכרכו הציבור גס זה ליתא כדמוכח מדברי‬ ‫וערערו על המנהג כאמים כי הוח מנהג כעעוק כי‬
‫סדוקת ופסקו מרן כסי' ק ^ דהיכח דלא קבעו מקוה‬ ‫ברכה לכעלה היא והורו שצריך לכרך הליכוד קודם ושוב‬
‫דאמרי' דכ״א מ כ ק לעצמו אס ביק המברך להו^חס‬ ‫שנית‪ ,‬חששו לכרכה שחינה צריכה והסכימו שיבדן החזן‬
‫יצאו היי לן כהדיא דתקנה זו לא מהני לכחחי' ומכאן‬ ‫•והציכור יוצחק ככרכתו כההיא דאמרי' כפ' כ"מ והוא‬
‫סתירה למ״ש החכס השלם הפוסק דחס לא יכרכו הציכוק‬ ‫אומי על המוגמר כו' יורנו המודה לצדקה מה דיע‬
‫איכא איסור מעילה ולפי האמור ליקא דפשיטא דהתקנק‬ ‫ויבא שכמ״ה ‪:‬‬ ‫■‬ ‫'‬
‫שיכק החזן הוא כמכוניס לצאת דאי לא מכווני פחיטא‬ ‫ת י צ ו ב ה ידעתי כינ׳י כי אין ידיעתי מכרעת בי‬
‫דאיכא איסור מעילה ומי לא ידע ככל חלה ואע ג‬ ‫לא כא ‪ T‬לפ' נגמר הדס^ לב ^ על‬ ‫‪,‬‬
‫דכתב המ״א כסי' סנז׳ חש חול^ן כזה וז״ל'וצ״ע ד}א‬ ‫המוגמ׳׳ר וכפרט כי ראיתי מראות אל־י׳סדפח״ח ׳בו‬
‫הכיח הב״י על דכח הרוקח מ״ש היא״ש כשס דש י‬ ‫שפתי ככן ישמדו דעת ה״ס החכם השלם והכי״ רב‬
‫דאפי' כיק לא יצא הייני לענין פת דמדינא כעי הסיבה‬ ‫כהנא החי וראש כמה׳׳ר אכדהם הכהן היו וכדוח שפתס‬
‫וכמו שסיים כדבריו ע’’ש אבל כשאר דכחם אפ' דכ ע‬ ‫כיעל את המעודרין לקיים מנהג הק־ום חו היא ר ^‬
‫מודים ואן את״ל דרש״י חולק כזק אנו אין לנו אלא סכרת‬ ‫ישיה כי טוכה צפדנס של דאשוניס כי קטנס עכה‬
‫מ ק דקפס הכרת המקח • ואגב דאיתי מ”ש הני‪.‬ג ד‬ ‫ממחנרו אך אמנם מקום הניח לנו להתגדר תה יצא‬
‫שדקדק כלשון מין וז״ל והלשון כאן איט מיושב דלמה‬ ‫ראשונה מאי רפתה מר כרישא ואנהר לעיינין מההיא‬
‫הוצק להזכיר כונה כלל דזה ככ"מ אן כהסיכו ולא‬ ‫דסי' רי״גדמשם כאריה העך מנהג הקדום והקשה לשאול‬
‫הל״ל אלא כדיעבד יצא ולע״ד נדי דרעק מרן דכהסיט‬ ‫על מה סמכו וניחא ליה למר דסמכו על פשק רמ א‬
‫לא כעי טנה כפי' אלא כסתם ההיסכה הוי הוכחה‬ ‫ופליאה דעת ממני מה זו סמיכה דהסכמחכל הפוסקים‬
‫לכונה כמ״ש הב״י סי׳ח״גזל הע״גדשאד דכרים לא כעי‬ ‫כרכרי מ ק דפסק כלישנא קמא לקולא דבשל סופדים‬
‫קביעות הוכחה מיהא כעי ומש״ה כתב מ ק היכא דלא‬ ‫הלך אחי המיקל זולת היאב״ד דפסק כלישבא כיזייי‬
‫קבעי אם כיון פו' דהיינו ההסיבה ודוק • גס זו ראתה‬ ‫לחומיח ופסקו דמ״א כאשר מתפאר בכ״י סי' קע ד‬
‫עיננו מ״ש הח' הש‘ הפוסק וז״ל רש לשאול מה זו‬
‫ואחד שנבאר הענין בע״ס נכוא לחת טעם למנהג‬
‫עקירה והנחה סוביק ושמעתי מאתלח הפרגוד‬ ‫הקדום • גרסי' ־פ' כ"מ דמ״כ כיו יושכין לאכול כ”א‬
‫שנסתפקו אי כרכה זושמברכין על הבשמים הוי מצוה‬ ‫מ כ ק לעצמו הסיכו א' מ כ ק לכולן ובגמ' המי■ רב ל״ש‬
‫או לא ע"כ ואנכי היואה לא ידעתי היכי נחה דעתי כזה‬ ‫אלא פת אכל יין לא כעי הסיכה ור"• אמד יין נמי כעי‬
‫ומנ״ל חש חילוק כענין זה שאס היא מצוה ה' מכרן‬ ‫הסיכה א״ד א״ר ל׳ש אלא פת אכל יין לא מהני הס־בה‬
‫והציכור יוצאין אפי' לכתחילה דאי בדיעבד אפי^ כ״כ’’‬ ‫ו־״י חמר אפי' יק כמי מהני הסיכה והסכמת הפוסקי‬
‫סרשוק יוצא כסכדת הרוקח דפהקו מ ק כסי' קס״ז והח'‬ ‫בר״י ופלישנאקמא דיין נמי כעי הסיכה אבל שאד דברים‬
‫החיפוש מצאני ראינו שכ' מרן כס' רי״ג ^וו"‪-,‬עשרה‬ ‫לא כעו הסיבה וכתב ע״ז הב״י כסי' די״ג ונסי'‪-‬‬
‫העושק מנוה אחה חח־ מביך לכולם אפי' לכתחילה‬ ‫קע״ד ‪ .‬דאע״ג דהסיכה לא כעי ישיבה מיהא כעי‬
‫ופסקו מדן א״ח ’ סימן ח׳ ש״א ובי״ד סימן רס א‬ ‫ולפ׳יז לדידן דלית לן הסיב' וישיכה דידן במקום‬
‫לענין כ' תנו־ות דא' מביך לשניהם אפילו לכתחילה‬ ‫ישיכה דידהו אין כפרש כק פת ויק לשאר דכריס והדכר‬
‫ובסי' תל״ב לעמן בדיקת חמקהח לך כהחא‪-‬דשאני‬ ‫ברור דמאי דדייקיק מ‪-‬במ ר״י דדוקא פת ויין כעו‬
‫מציה ‪1‬לדבר סי ט ת דב‬
‫‪ — -------‬־—■“ ״י•• •‬ ‫‪.‬‬
‫‪ 1‬כין דבר‬ ‫ה‪,‬סיכה אבל שאר דברים לא כעו הסיכה דומיא רפת ויין‬
‫לכחחי' וכרכס הישות כההיא יהי‪-‬וקח דט' קס' א ^דוקא‬ ‫דהוי מידי דאכילה ושחייה אלא דמדן כסי' רי״ג כקב‬
‫דיעכד ומ״המספקא לתו להני דבנן ולפע״ ד נר' דאין זה‬ ‫כתוב כס' אהל מוער אחר דברי הרמכ״ם ודוקא מידי‬
‫מוכיח שהח בי״ד סי׳ י״ט פסק מ־ן כש״ע לעמן שרזיטה‬ ‫דאכילה ושתייה ולא ככדכות אחרות ויש מי שסובר‬
‫דאם שאמו כ' הו נ' ככה אחת א' פוטר את חכידו אפי'‬ ‫דאפי' ככל הברכית כו' ומק לא הכריע כ־כר ואדרכה‬
‫לכתחי' והח שחיטה שאינו אלא ישית ואפ״ה מוציא את‬ ‫ריהטא דלישנא לא משמע הלא כמידי דאכילה ושתיה‬
‫חבירו לכתחי' ואע״ג חש לבע׳׳־ד לחלוק ולימי דעכ״פ‬ ‫וא״כ‪ ,‬מ״ש החכם השלם הפוסק דמק ודמ״א פליגי כריח‬
‫כשרונה לאכול מציה לשחוט הח מנינו להתיס' כפ' כ״מ‬ ‫‪,‬ליחא לפע״ד וזה פשיט ולכאויה היה אפ' דמנהג‬
‫ור‪1‬כיאו מ ק כסי' רצ״ו ירל וצ״ע קצת על מה‬ ‫קקדום סמכו על הכיח יש מי שסובר שהכיא כס'‬
‫שנהגו להכיל מעומד אין א' פוטר‪,‬את תכירו ‪»>3‬ן‬ ‫אהל מועד י־הוי להחמיר‪-‬וליקא שהדי פסקו כל הפיסקי'‬
‫והבדלה אחר שאק לנו לא יושבין ולא מסובין ושמא '״ל‬ ‫כלישנא קמא משום דכשל סופדים הלך אחר המיקל וגס‬
‫מחיך שקובעים עצמש כ־י לצאת יח הבילה קכעי נמי‬ ‫אי‪ 2‬לומר דהמכיגיס מכוונים שלא לצאת וכזה ליכא‬
‫איין עיש הח לך כהדיא דלא שאני לן בין מציה לרשות‬ ‫ברכס לכטלה דלאו כ״ע דינא גמירי ועיננו הדואות‬
‫דאל״כ מאי ק״ל להתוס' מכיס של הכ‪-‬לה שהיא מציה‬ ‫‪ .‬שעונין אמן ומי הכניסנו כתגר זה והכ״ח כסי' די״ג‬
‫‪.‬דיכנן להכחל על ט ק כמו בדיקת חמן ואק סכרא לילזר‬ ‫במתק לשונו כהכ וז״ל אן כקיבעיס עצמם‪-‬לשחית יין ;‬
‫דאין מציה להבדיל על היין אפי' מדרבנן במו שהכין‬ ‫ה מ ב ק יכוין שלא להוציא אחדים כי־י שכל א' וא' י כ ק‬
‫סח' הש' הפוהק נד' שהרי יק להכדלה עדין מיין של‬ ‫לעצמו ע״כ ומדנקט היה התקנה למכק ולא למברכק‬
‫קידוש כמ״ש מ ק סי' דצ״א דחם אין ידו משנת ליין של‬ ‫משמע דחש להאי חששא וכנ״ד א״א לחת; כמ׳ש הב״ח‬
‫קידוש והבדלה יקנה יין להבדלה וכט' דע״א דקידוש‬ ‫דאין ה מכ ק קבוע ולפ״ז מה שעשו עקירה והנח' טע;;ם‬
‫קורס לציפי סעודה ופשיטא דמצוה לענג אח השכת‬ ‫ונימוקם עמם דכיון דמכדכק הניכור תחילה ליכח‬
‫ועוד מדפסק מ ק כי״א כתיא דאס חק‪ .‬לו יין להבדלה‬ ‫למיחש למידי ומה״ט נהגו לכק כדכת העומד הליכוד‬
‫אסור'‬
‫טז‬ ‫צדיק‬ ‫‪.‬־!ץ דל‬
‫שז׳־ת להדב מהדיט־ ק‬ ‫זבד‬
‫■ פרין מי״ש ממוגמר דא' מ כ ק לבולש ותי׳י דשאני מוגמד‬ ‫אסוד לאכול עד ג' ימים משמע כהדיא דמלכד שהוא‬
‫דהריח כא כג״א לכולם פו' עישוהק' מהדש״א וזיל ולא‬ ‫מצום תיובא ‪:‬מי איכא הה פשוט ז‬ ‫‪. -‬‬
‫ידענא מנ״ל להתוש' דההיא דמוגמר מיידי כלא השיבו‬ ‫« אמת שיכדי החוש' צריכין כיאור מתחילה הקשו‬
‫שהדי אין מכיאין המוגמר אלא אחד סעוד' }‪ TJ‬ע״ש‬ ‫י מיין והבדלה ואיך שייך לתק דמתוך שקובעי‬
‫ולזה אפ' דהידוש' שמך על המאור דקתני בהדיא דלא■‬ ‫‪,‬קלא ‪ i-sc‬״ ‪ m‬אומדים חותה‬ ‫לצאא יד‪ r‬ק‪_3‬ל‪5‬‬
‫כעי' הסיכה מדקקני היי יושכין בבה״מ והביאו להם נד‪.‬‬ ‫מעומד ומה קביעות יש כאן ואב' דס״ל להתוק' דכ^ץ‬
‫כה״א א' משק לכולם והדי התם עשוקיס כלימוד ואין זהי‬ ‫דלא יצאו י״ח מהיין גס מהבדלה לא יצאו שהדי אע"פ‬
‫הסיכה וכ"כ כהדיא המג״א■ סימן דייג ע״ש יכאמת‪.‬‬ ‫שמבדיל כתפלה חחר ומבדיל על היין וע״ז תירצו דמתוך‬
‫שהתוס׳ כחולין דק״ו הק' ממוגמי ומאוד ע׳יש אן אמנם‪-‬‬ ‫שקובעים עצמן לצאת ידי הבדלה יוצא נמי מיין בלוייר‬
‫חזית ק' הוגד לי כדברי הקו׳ דמאי ק״ל ממתני׳ דהסיכו•‬ ‫דל״ת דמתוך שאינו יוצא כיין אינו יוצא בהבדלה אלא‬
‫א' מ כ ק לכולם והרי אוקימנא כגת' דמקני' בפק מקא‬ ‫מתוך שיוצא בהבדלה יוצא כיין ודו ק■ זכינו ליין לדעת‬
‫איידי ולדעת רב אפי' יין לא כעי' היסבה כיש מוגנגר■‬ ‫התוס׳דלאשאני לן בין מצוה לדשו'דאל יכלאמקשו מידי‬
‫ולד״י דוקא יין כעי הסיבה אבל שאד דברים לא כעי‬ ‫מיין של הכדלה וכדהונחנו לעיל ות״ב ק' ‪ c"n‬דבדבד‬
‫הסיכה וקו'‪ ,‬זו לא שייכא אלא לאיכא דאמרי בתדאוכ״כ‬ ‫של מצוה כגק ההיא דעשדה שעשו מצוה אחת דא'‬
‫בהדיא התיש' כפ' כ׳׳ה דלא קבעו קושייתם אלא לאיכא‬ ‫פוטר חכידו אפי' לפתחי' וכן ההיא די'ד שי' י ט לענין‬
‫דאמדי כתדק הגם הלום ראיתי להתיש' שש שחולק דלת‬ ‫שחיטה ובן כסי' הל״ב לענין בדיקה ומ״ש הנא ^י פת‬
‫קבעו קושייתם אלא לרב דאמד בא״ד בקרא דאפי' יין לא‬ ‫דיין אי לא קבע דאמדי' דכ״א מכק■ לעצמו לנתחי'‬
‫מהני הסיב׳ לזה הק׳דמ״ש לרב ממוגמר ומאור דא׳מכרך‬ ‫ובדיעבד אי כיון יצא לכן אני אומר שאין הדבד תלוי מפני‬
‫לפולש ע״ש ולא ידעתי למה לא הקשו ג"כ לד״י דאפילו■‬ ‫שהוא מצוה ומה ענק מצוה לבאן וכי המצוה גודם שיוצא‬
‫רייי דאמד דמהני הסיכה היינו יין דוקא אכל שאד דפרים‬ ‫כבדפד‪ ,‬חבירו לפתחי' ואיפכא משתבדא דדכד שהוא של‬
‫לא משני הסיכה וכן השכמת ‪3‬ל הפוסקים שו״ד למק כבי‬ ‫׳מצוה ראוי כ״א לברך על מצוקו אלא עיקר הדבר תלוי‬
‫כשי' מ״ג שהביא משש הדשביא דהא דאמד דיי דיין‬ ‫שאס הוא דבר שראוי לקבוע עליו כגון אפילה ושתייה‬
‫מהני הסיבה ליד יין אלא ה״ה שאד דבדיס ומשוס דנקט‬ ‫אי לא קבע מונחא מילתא דאין דעתו לצאת בברכת‬
‫רב יין נקט ר״י נמי יין והוכרח לזה משוס דק ל ההיא‬ ‫הכירו מ״ה אמרי' דלפתח־' כ״א יביך לעצמו ודוקח אי‬
‫עובדה דבר קפרא דהנהו קרי תלמידי דהוו קיימי קמיה‬ ‫ביון דיעבד יצא אבל דברים שאין דרכם לקבוע ע לי ^‬
‫והביא להם פדגיית ונקן דשות לא' מהם לכרך דמשמע‬ ‫בגון ההיא דעשדה שעשו מלוה אחת כגון בציצית ותפי'‬
‫דמהניא השיבה אשי' לשאר דברים מ״ה הוכרח הרב‬ ‫וכן ההיא דבדיקת חמן דמלכר דאין דרכם בישיבה הלא‬
‫לומר דיין דכקט ר״י לאו דוקא וא׳ב מש ה לא הק התיה‬ ‫עיקר עשייתן מעומד כזה כשיטא דאפי' מעומד מקרי‬
‫מד״י ומ״ק • והדאכ״ד השיג על הרמב׳ים למה פהק‬ ‫קביעות ולא שייך לומר כאן דאש לאקבע מוכחתמילתא‬
‫כלישנא קמד וכן הק' לו חכמי לוניל והשיב להם הדמב״ם‬ ‫דלק כעי לצאת כברכתו של תכירו ומ״ה אמדי' דאפילו‬
‫דהני קרי לישני לה פליגי ותדוייהו לד״י דוקא^פת ויין‬ ‫לכתחי' מוציא חכידו ומה׳יט בקבוהתוש׳דכהבדלהאפי'‬
‫כעו השיבה ושאד דכריס לא פעו השיבה לכ״ע ע״ש‬ ‫מעומד מיקרי קביעיות ומתוך שקונע עצמו להבדלה‬
‫והנה מדיהטא דלישנא נר׳ דבין לרב בין לד״י ס״ל דלא‬ ‫ק‪ 3‬ע עצמו ליין ויה פשוט לי מכיעתא ככותחת■ ומעתה‬
‫פלעי דבשאד דכריש בין לרב שין לד״י לא שעו השיבה‬ ‫מה שקמה שח' הש' נר' דאיך שגו ברואה להוציא הצביר‬
‫ואע״ג דלישנא דנקט רב לא מהני כסיבה משמעבסדיא‬ ‫כלתי קכיעית וזזלא בשי' די ‘ ג מפו' בהדיא דאפי' כשאר‬
‫דאס אי לבכיר הסיכה לא מהני אפ' לדחוק דה"פ דהשיכס‬ ‫דברים כע• ■ישיבה ולפמ״ש אין מקום לתמיהתו בלל‬
‫לה מהני כיין דאלאי׳ה אינו צריך ואף אם נכנס בדוחק‬ ‫דכיון דאין דיכם בל כשמים להייח בהם דוקא כישיבה‬
‫קזה מ״מ פי׳ זה אין לו קיום כגמ' • ) א״ס ע״ב מה‬ ‫דאין מקפידין בזה לה־יח מיושב א"כ אפי' מדיח מעומד‬
‫‪-‬‬ ‫־‬ ‫שנמצא (■■‬ ‫י‘־‬ ‫‪1‬ו היא קכיעותו ומכ״ש לפמ״ש לעיל דמ׳יש מ ק כסי'‬
‫ב ' א נ כ י כ ד ק מצוה עייל ונפיק אזוזי משום דוחקא‬ ‫די ׳ג על הפייות ושאר דברים חון מפה ויין דהסיבה לא‬
‫דציבודא עה״ק טבריה הנמה הרפקקי דעדד‬ ‫■‬ ‫כמיני אכילה‬
‫מיהא ‪-‬בעי לא מיידי אנא —■־־‬
‫־‬ ‫בעי■ י‬
‫אכל ישיבה‬
‫עלי בדרך הזה דשכיח כזיקא רהי כיוס פאתי לעיר‬ ‫ושהייה וקח הה ברוד ‪:‬‬
‫קונס יע״א משמש כניסה דציאה לעליה דק_ הקדש‬ ‫התקנה האחרונה דהחזן י כ ק‬
‫וצשמע הקול כי מקצה חפמיס אשר כעיר ארגי״ל נדפס‬ ‫והציבור יוצאין אין לזוז ממנה דאע׳יג‬
‫ומעתה‬
‫רוחם להחזיר עטיה ליושנה כענק חזית התפלה כאשר‬ ‫תחי' ו זח״ך הש״ןשאני‬ ‫לברך ‪.‬‬
‫‪,‬‬ ‫דכרכת העומד נהגו העם‬
‫ה־ין נוחי ומפ״ש לפי כקבלה פמ׳יש הרדכ״ז באקמצרים‬ ‫משום דאיכא מ״ד‬ ‫'אלא מ‪:‬‬ ‫על י״א‬
‫כ״א לספוד אלא‬ ‫התם דמציה ״י‬
‫וביטל ‪ p : p‬הדמכ׳יס ולשומעים ינעם ועליהם תבא פרכת‬ ‫^יאי ביק לצאת יצא ‪-‬מש״ה עשו הקנה זו משא" ‪ ,‬כג׳יה‬
‫כיוב כי מנהג זה ישר בעיני אלהים ואדם ולפע״דמעילם‬ ‫■ דליכא מצוה כלצ כשיטה לי שאם יברכו‪ ,‬הקהל תחי׳איכא‬
‫לא עלה על דעח הראשונית לאסור הסדרה אלא להתיר‬ ‫משום כרכה שאינה נדיבה זהו הנלע״ו־־להלבה ולמעשה•‬
‫כקול רש'מפת הטעמים שלהס שחיו משיחק בחזרה אכל‬ ‫ועדיין צדיפץ אנו למודעי דלפי שיטה זו דדכר שאק‬
‫אין גועדק־ואין מוחין כיד מי שחתר וביין^שהתירו כקול‬ ‫‪-‬דרנו לקבוע עליו אפי' לפתחי' יוצא כברכה תכייד א״כ‬
‫רם עמ ‪ r‬הס מעצמם וביטלו ההזיה וכ״נמליש^הרשפיש‬ ‫הגומל דפסק מי׳ין בשי' די״ט ■דחס שמע‪ ,‬ברכת‬
‫שנסב ואילו היש אמד אב״י מסכים הייתי מנהיג להתפלל‬ ‫■הגומל מחשית יצא משמע דוקא דיפכדוהפש' דשאט‬
‫ככל בקול יש ולח חמי הייתי מנהיג שלח יתבלט כחזרס‬ ‫סגוס׳ שעיקיה להייית ולשבח להק־״ה על הנש‬
‫תכריער‬
‫הסבראל ה ד ר ו י‬
‫מ"מ ר א ח ד רו‬
‫עניית רז י ד‬
‫ש־יק־וק זה מ־יק־וקי י ר ‪ -‬י י י ן‬
‫_______‬
‫וחף‬‫‪-‬נ‬ ‫‪.‬‬ ‫‪_____ 1‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪ .‬י‬ ‫‪. .‬‬
‫נעעש׳לוכזה דא‪ .‬חכמים לקבוע כעצמו כדכשלנתחיל■‬
‫דחששא זה שמא לא ימצא עש־ה דצייתי ועכדי אלאודלא‬ ‫ו ר א י ת י להחוש׳ כב' כ״מ דמ״ב על מתד' ד־חני‬
‫קשק סששק ־יסוקה היא ועיניט שדופות דיותל מעשרם‬ ‫כהימ ש'מכדך לטלס‪.‬שכתכו‪ .‬ו;ל בירוש׳‬ ‫‪, ,‬‬
‫צייתי‬
‫צדיק‬ ‫׳טדת להרב בהדש״ה ז״ל‬ ‫זבד‬
‫תמנין אלא יראי כמי שכתכתי דכיק ^אושהעםהפמזו‬ ‫■ליי׳תי ■ומכויניולו יהיה פפקאין מנימי; הודאימפמהשפק‬
‫על המרה כשיחה כטילההתחילו להתפלל בקול רם וממילא‬ ‫לעקוד החזרה לגמרי ועוד דלאו דלא תשא ^א מיי לאו‬
‫כטלה התז־ה אבל לא גזרי שיבטלו החזרה א'‪.‬כ חאי^‪-‬‬ ‫דאורייתא הוה כמי שיראה המעיין כד־רי הפוה־יס‬
‫הוקבע המנהג זה כמה שדם אין כאן מבטל מנהג ציץ‬ ‫והימב״סכפ״א מה' כרכות ועור דאמר ד״י הליאי שיתפלל‬
‫שאין מוחק כיד מי סחוזד חפי' כזמנם כ״ש שלא כזמנם‬ ‫אדה כל היום וא״כ הפי' ליכא עשרה רצייתי אי; כאן‬
‫• וח'‪.‬כ יפה עשי בחידת עטרה ליושנה אלא דלפ׳ז חין כיד‬ ‫צרכה לבעלה ואע״ג דדעת הש";ן לר‪v‬וציא אי! מי שאינו‬
‫החכמים הנזב־ים לכיף לשום אדם כי חס כרצון הגמור‬ ‫‪.‬ידע מ"מ אס לא יועיל לאחייס יועיל לעצמו ועינינו‬
‫ושלם ■ומה שט־ענו עליהם ■שהיחיתםחנוסיסמשוםאיכס‬ ‫יזייאות כעיר תונס יע״א שהיא עיר מלאה חכמים ושל‬
‫ומשוס ידאה ומשוס שקשה להם לפרוש משית הכנסת‬ ‫הופדיס שהיה מנהגם כמו ארגי״ל והיום שלי״ת סזרו‬
‫שלהם ■כר זה היה צריך להעלימו שזה גרמה כנזקין‬ ‫עטרה ליושנה וקיימו קיבלו כשמחה ואי; דובר דבר ־■‬
‫להרבות המחלקת ולהטיל איכה ושנאה כדסים ואין לט‬ ‫ימעשה הם כדם אנחנו כסברא זו שמעולם לא עלה על‬
‫עסק בנהתרית■ דכתם המקותס ללב נאמר כו ויראת‬ ‫י ע ת היאשודם למחות ביד החוזרין ההפלה אלא להתיר‬
‫מאלהיך • וראיתי מ״ב על רבת הר ‪"x‬ש וזל הביטו וראו‬ ‫לומר כ־יל רם והבחירהכיר כל א׳אלא רטכעהמוןהעס‬
‫אורחית תימה להביא ראיס משם לבטל מנסגט חרא‬ ‫להלק־ אתר סמיקל ומכ״ש טורת ציכור וביטול מלאכה׳‬
‫דחפי' את״ל רבימי הדשכ׳יז היתה החזרה כדהסכגילוה‬ ‫ודיןגרמא כיטול החזרה לגמרי א״כגם אלו החכמים■‬
‫ועוד דהפשר דהרשכ״ש מיית כשבת וי׳ט ואדרבא אט‬ ‫נתנו הבחירה כיד הקהל לעשות מה שלכם ח־ז ואע׳ג‬
‫אומרים דגם בימיהם היה המנהג הזה וקבעוה לדוי־ק‬ ‫שככרהוקבע המנהג שנים רבות לכגיל החזרה מ״מכיון‪.‬‬
‫אלא דהרשב״ש היה דואה להנהיג שיהיה הכל בקול רם‬ ‫שטעם הביטול שבטלו המין העם הוא כדי להקל מעליהם‬
‫עכת׳יד ואנכי היותה שאף שהתחת דוחה כקש מ'מ חץ‬ ‫מטודחא״כאין כאןכיטולמנהג כיו; רחזרוכהשלקבלינהו‬
‫לתמיה כהולכיה כדרכי יישי קופסץ ד ק ישרה פשטןשל‬ ‫כשמחה וכהתכטלהטעםבגילה התקנהואע״גדהרמכ״ס׳‬
‫דכריס קדיבא עליהם יגדל התימה דמי יאמין שדכרי‬ ‫כפ“ כ מה' ממדים כתב דאפי' נתבטל הטעם לא נתבטלה‬
‫חישכ״ש כשבתית וי״ט דכש־סא דכשבתיי״ט ליכאכיכה‬ ‫התקנה לפי המונח שלפננו שלא באו הב׳יד הק־וה לעקור‬
‫לבטלה דכל העם מצויק ככה״ב דאק ספקדמזה הטעם‬ ‫לגמרי אלא היתר מאליו וכדכתיבנא ניחא ואן־ אם נאמר‬
‫לח כגילוהו דודות הדאשודם וטעמם ונינזיקם ע מס ואיך‬ ‫שרעת הראשונים לקנוס ולתעדש לכל מי שיתפלל בחזרה‬
‫עלה על הרכנת ולבטל דכד זה וננל הראשונים ח ט‬ ‫ושכן דעת הרמב״ס מ"מ הרי הרדב״ז החזיר העטרה‬
‫מצגיעדים לעקוי החזרה שהוא מדינה דגמרא ‪.‬כץ כחול‬ ‫ליושנה'והלכתא כלקדאי • הח״כ באו לירי תרי פסקי‬
‫כין כשבת כק כייס טוב ‪ -‬ומה שטענו עוד בסיפא‬ ‫רסקרי רשלחו‪-‬סתס ליד החכם השלם הדין־ המנויין‬
‫דמילתא ואדרבא כימיהה היה המנהג הזה כו' לפע״ד נרא'‬ ‫כמה״ד־ נתן כורגל ושם דאיתי שהאריכו למעניתסחכמיס‬
‫דחהכתהמחלוקתגודה להיות תאמתנעדית דלפידכתהם‬ ‫המנגדין כחזרה וכתבו שטעם הדדב׳ז היה■ מפניישחזר‬
‫אץ קשר לדכדי הדשכ״ם דעי־ד השאלה היתה על החזרה‬ ‫הרכר לקילקילו שהיו נוהגי; לומד כל הי״ח כקול■ רם■‬
‫ויצא לירון בדבר חדש שאינו מענין החזרה ועוד דלפי‬ ‫משא״כ מנהג ארגי״ל ק ' ראשונית וג' אחרונות לבר‬
‫דכחהה דמנהג ארגיל ע חף למה היה חצה לבטלו ועוד‬ ‫כקול רם עש"כ ואני שמעתי ולא אבי; דגם בזמננו ־זה‬
‫דלפי הטעה שאק העה מטק למה שאומד הש׳׳ןומשדם■‬ ‫כאדגי״ל חזר הרכר לקילקולו שרוב כקהל ממהרים קודם‬
‫שיחה בטילה איך מלאו לבי לבטל מנהג אדגי״ל ועדין‬ ‫•נ' אחרונות וישיחו יושבי שער ומה הועילו חכמים כתקנתן‬
‫קשיחה כמקומה עומדת כיתד שאת שהעם ממסחס יש‬ ‫ימ״ש דאין הקילקול כ׳יב הרי הראכ״ז המה על המנהג‬
‫מהה כשליש ראשון ויש מה ה בשליש כ' והש״ק קרי בחיל‬ ‫הזה זאף שהכנכ״ג כתן טעם לזה המנהג מ״מלא הכריח‬
‫והין קול ן\דן עינה משא״ב כמנהג הנהוג היום בארגי״ל‬ ‫כטעמים אחה מכס עדיף וההבדא ניתכת שייתר טוב‬
‫שהאמצעיות בלחש חין ה־כ־ה כ״ה בג' אחרונות בלבד‬ ‫לומר כל הי״ח כקול רם להוציא את מי שאינו בקי'וכ׳׳ת‬
‫ואיך נד‪ ;,‬טעם הביטול משום שיחה כשילה וכלפי לירא •‬ ‫דאיכא איסורה רמגכיהקולוכתפלתוכיון׳שכוונהולהוציא‬
‫עוד נתבו ח״ל עוד הביאו לני ראיה ממהד״י אירגאש‬ ‫אחרים אין כאן איסיי וגדולה מזו פםק־מ>; כא״ח ה'‬
‫שכתב כסוף השוכתו שכנסתי תפילות ואביודייהו כל דלית‬ ‫תפלה דמ• שאינו יכול לכווני אימר״א אס לא שיגביה קולו‬
‫ביה איקודה ולא סייג לית מ ק יתייש משוה מבטל‬ ‫מותי ואן שנאמר שמנהג אדגייל ערק־ מלומר כל כי״ח‬
‫•מנהג קדדכא משה ה די ה שהח ביטול כחזרה‬ ‫כקול רם מכל מקושי התזיה עדפ א שהוא מדנא רגמרא‬
‫משוס נדיג ואיבודה כלאו דלא קשאוהואמתקנתהדמכ״ם‬ ‫ומסתמא איכא עשרה דצייתייואף את״ל דליכא מפני;‬
‫וכ׳יש וק׳יו צמ״ש הד״ב שעד הפריס הימן י' דדכי‬ ‫ממשיחק ומש״ה ביטלוה כיון דחור הדבר לקילקולוהררי'‬
‫שמצורפיס בו רכים על עסקי דפיה צריפי למחל כתחס‬ ‫לדינא דגמ' כמו שעשה קדרכ״ז ומנ׳יש לפמ״ש כספר‪.‬‬
‫ואפי' מתיהורא להיתרה וגה כס' שמש בדקה כענץ‬ ‫הרשכ״ש סי' נ״ו דמשם באד״ה דבימי הישכ יקהיו חמתן‬
‫הנחת תפילין כתה״ק וכו' ע'כ והנה על הטענה הראשונה‬ ‫התפלה ואן ש‪1‬יס דואה שסעס משיתין לפי תימס לא‬
‫מתשובת הדמכ״ם ככר מלתי אמויה שהחכמים הנז׳אזלז‬ ‫מלאו לכילכטל החייה שהוא די;א דגמדא וגה הישכ״ש כנו‬
‫בתר סדדכ״ז שהוא בקרא ומטעם עצמו שסחזיי עטי ה‬ ‫מוכית שהל־ כדרכי אביו ^א חלק על אביו ח״ו לא כחייו‬
‫ליושנה כרדכ״ז גם הס הלכו אחריי שזה קטעה שסזר‬ ‫ולא כמותי וא"כ ע״כ לומד דמנהג זה של ארגי״ל נעשה‬
‫הדכרלקילקולו‪6-‬יזךג״כבמנהגכזה שנוהגין כארגילומ״ש‬ ‫מכ״ד פקך ולח ממשפחתי של הישכץ רח׳יא שיחליקו על‬
‫מה' שע״אוגס מס' שמם צ־קה לפי דברי מהייאירגאס‬ ‫מכותיהם ומי שרוצס להעמיד ולקיים מנהג הרשכ״ז‬
‫אץ לכה התירס כלל דכעניכיה אתחה זולת כנסחי‬ ‫וסיעתי תבא עליי ברכה דפשיטא דכ״ד של הרשכ״זגסל‬
‫קפלות מודים כ״ע דאין לבטל שים מנהג אפי׳מאיהו^ז■‬ ‫מהכ״ד שלהחתהסולזה אי׳ציאיה רתוי‪-‬תן מכרזת עליהם‬
‫להיסיא והם לא בטלו כ״ה כענייני סתפילור‪ ,‬דמה כ״ע‬ ‫והדכתם מוכיחין בזה הכ״ד של אחתכם לאו קטלי קד‬
‫‪■,‬נטדים צפי ראק‪.‬עיניט • נטר טעטח״ל ובד מן דין‬ ‫כאגמא דנסו לקלוק עלכ״ר של הרשכ״ן גדולים כתנעה‬
‫שכרב‬ ‫'‬
‫צדיק’‬
‫‪I‬‬
‫שר ח ד ה ר ב מהריע״ק דל‬ ‫זכר‬
‫חי ומעשה רב ככל העולם שאין מקפידון כעסת התפלות‬ ‫שהרב מהד׳י אייגאה ז״ל ביאר דהכא לשנות מנהג צרוך‬
‫וב־ א אומר כפי מה שקיבל אש להם על מק •סקוץןךן‬ ‫למשוב שלא יצא ממנו מתלוקת בו' ועוד שהרב כדברי‬
‫^ מ ש מהד י אייגאס ואם האמת שאינן מכתחקילשו*‬ ‫ירשף אע׳ג שדעתו שאק לומד כנוסח זכרנו מלת אל חי‬
‫אדם לית דינא ילית דיינא שינולין למחות בידם • ומ״ש‬ ‫מ“ מ לא דצס להנהיג ק ולא למחות כש״ץ ולא להכריח‬
‫דאיכא משוס לח תתגודת מלכד שמהרשד״סראוי לסמק■‬ ‫ייותו ועיין היטב כתשובה יו שהביא כמה פוסקיס שאק‬
‫ע״יודס ל דכענין התפלות ליבאלא תתגודדו והסברא‬ ‫לשנות שוס מנהג אפי' שאינו מת^דילמא אתו לאינצויי‬
‫משכמת ליה דכענייני התפלות כל כית הכנסת נחשב לכ״ד‬ ‫יבס׳מהר״יקולון דמנהג מ־טל הלכה כמנהג וותיקץ ובו'‬
‫״עצמו דהדבד תלוי כיחידי אותי כה"כ ומ״ש דמהי״ש‪-‬״ם‬ ‫ומס שהשיבו שסם הולכים אחד דהינו האד״י ומניחים‬
‫מיייי כשני כתי כנסיות אחד של ספד־יסוא' בל אשכנים‬ ‫ד'במ ספושקים הנה מצאנו שכתכהד״ב שמש צ~הכשם‬
‫לפע ד נראה דאורחא דמילתא נקני או מעשה שהיה כך‬ ‫סדידכ״ז וז״ל כלל יש כידי שכל מה שנכתב כגמרא או‬
‫היה דח‪ .‬כ קשה למה נקט כענייני התפלות רוקח ביק‬ ‫כפוסקים נגד הקכלה אני שומע לדכיי הגמ' וולת אם‬
‫שהם נחשבים כשת־ כתי דינין אפי׳ ככל דבר ליכא תשום‬ ‫היא חומדא אני עושהאותהלכדי ואם היא קולא לא אחוש‬
‫לח תתגודדו ומ'ש מס' שמש צדקה כענין הנחת תפילק‬ ‫לה וכו' וכ״ש שבעלי הקכלס עצמם מיהירין שלא ניתנו‬
‫כחה מ אין הנדון דומה לראיה דהנחת תפילץ מצוהכפני‬ ‫דבריהם אלא למצניעיהן וכו' ואם יאמרו שרוכ העולם‬
‫עצמה היא אע״פ שהיא צורך תפל' ואין אנו כאי; לדקאלא מ ה‬ ‫־נהגו כ; הרי מבואר מס' שע״א ש־כר שהוקבע כעיר‬
‫שנוגע לענין התפלה כלבד ועוד שעל דברי מהישד״ש‬ ‫אחת אפי' נגד רוב העולם אין לבטל ומהר״י קולון שורש‬
‫אנו סומכקועדיפא מינה אני אוח' ימאי מקטמהיסד״ם‬ ‫נ״ד כתב כשם היחש' אם הלכה רופפת הלך אחד המנהג‬
‫כ כתי כנסיות אורחא דמילתא נקט דעל המב פינוי‬ ‫‪!.‬הבט וראה איך הציבו' נוהג ותלך אחחו כי מנהג‬
‫התפלית איט כנמצא אלא כשתי כתי כנסיות וה״ה כית‬ ‫אכותיט תורה היא ועוד דאמרי' במנחות אס יבא אליהו‬
‫הכנסת אחד וראיה לדבר מפלוגתא דדכנן ור״י כתפלת‬ ‫ויאמר אין חולצין כמנעל שומעק כסנדל אין שומעין‬
‫המנחה דמסקי' בפיק תפי'ת השחר דמאן דעכיד כמר עכד‬ ‫שכבר נהגו סעם כו' ע” כ תוכן דכחהס ואף שידעתי‬
‫ו‪-‬ח ח״קו בדכר ואפי' כבית הכנסת אחת ומעשים ככל יום‬ ‫כיני שאין ידיעת־ מכרעת ומכ״ש כי אחזני השב"ש כדרך‬
‫כב‪ .‬העו״ס כבית הכנסת אחד זהמתפלל כחזרה חס אינו‬ ‫הזה מכמה הרפתקי טלטלת גבר ושמעתת' כעיא דעתא‬
‫מתפלל כחזרה כ שכשתיבתיכנסיותועיניראוולאורכעיר‬ ‫לילותא עכ*ז מפני השלום נכנסתיכעובי הקויהולאהכת‬
‫פחס עיר של חכמים כל כית הכנסת יש לו מנהג כפ״ע‬ ‫האחת כפי קוצר השנתי ואען ואומר על ראשון ראשון‬
‫וכ נכהדיאמדכריהריב ש‪-‬מ'ש כפסק שלהם זל וכשהייתי‬ ‫דמה שטענו שהבא■ לשנות צחך לחשוב שלא יצא ממנו‬
‫כסרקיזסטה מנעתי כהס המנהב ההוא בכהיכ שהייתי‬ ‫מחלוקת וכאן הותרה הבערה שלא לצורך והאי‪ .‬תיגרא‬
‫מתפלל שס ע״ש וכר מן דק הרי כארגי־יל גופיה יש כמם‬ ‫כיק דיווח רווח זעח מהר״י אירגלזס הוא כעצמו סתיר‬
‫מגהגים מוחלקים מי״ז כתמוז עד ט"כ כענין אכילת‬ ‫ריחה אדיחה שכה׳ים א' כתב ח״ל גם אין להתעקש‬
‫כשד ואס יאמרו שענק חזרת העמידה הוי מילתאדאיסורא‬ ‫ולומר דאסוד לשנות מפני המחלוקת דכאהת אין כאן‬
‫וככה״ג ייקא איכא לא חתגודת כמ״ש מהדשד״ם‬ ‫מחלוקת ומריבה כההכרר האמת ע"כ ואם באנו ליישב‬
‫כתשוכית דשייכי לי״ד לפע״ד נראה דאדרכא מניכנת‬ ‫‪,‬דבריו דצדיך לחשוב שלא יהיה מחלוקת אכל אם אינו‬
‫החזרה לעקור תקנקא דרבנן יותר חמור אי איכא עשרה‬ ‫יכוללעשית כלא‪ .‬מחליקת מ"מ לא יתעכב מפני זה‬
‫דצייתי ועיננו הרואית דטפי מעשרה' איכא 'ועוד דלא‬ ‫דבהתכרר האמת יתבטל כמחלוקת כאופן שחייב אדם‬
‫תתגודדו לפע״ד לאקדאודייהא היא אלא אסמכתא בעלמא‬ ‫מתחילה לחש‪:‬ע שלא יבא המחלחת ואס חשב ועשה כל‬
‫כמ_ש הרא ס כב' חאה והטעם משוס דני' כשתי תורות‬ ‫; כיצדקי דמצי למעכד ולא היעיל יתברר הדבר וכו' אם‬
‫כמ שדש י כשש קייכמות ודלתכמ׳ישהחכמיםהמהדשק‬ ‫כ; גם כנ״ד הרי מבקשים לברר האמת ועשו כל טצדקי ‪.‬‬
‫החזרה< טעמת משוס דאתו לחנצויי דא׳׳כ זו סתירק ‪J‬ךף^ ‪5‬‬ ‫>שלא יבא הדבר כמחלוקת ולא יכולו • ומה שטענו עוד■‬
‫להם שהדי הותרה הבערה ויבער אש ביעקכהללואיסדין‬ ‫שאין אנו שומעין ל־ברי קכלה נגד התלמוד והפוסקי'‬
‫והללי מתייין אלא ^פי מעמו של דש״י דנראת כשתי‬ ‫דכדיס אלו לא היו צדיכין להעלותן על הספר כי מי לא ״‬
‫קייות הכה ״ח שייך החי טעמאדכלכיתהכ‪-‬־סת כרי הוא‬ ‫ידע ככל אלה ואדרבא דברי הגח' והפוהקים וכל העולם ‪.‬‬
‫כ ד כפנ^י עצמו ביון שבענייני התפלית הש׳ק והנזכס של‬ ‫אולי לשיטתייהו ואי משום דמדינא דגח' והפוסקים אין‬
‫היתובהיכ עליהם מוטלכלנדכיבהיכ ההוא ואינונר'כג׳‬ ‫לבטל שום מנהג גם רכינו האר״י סוכר כן • גם מ״ש‬
‫קודיתכמו שתי כ‪.‬דוכן נראה מדפריךכריש מגילה רכ‪-‬כים‬ ‫דיזכמי קבלה מזהיחן שלא נחנו דכחם אלו אלא כצינעא‬
‫כט י יעייריד‪ ,‬כ^ד הא אינא לא תתגר־רו וחי טעמ' משום‬ ‫לא ירדתי ל״יף יעתם שהח מנהו‪ .‬זה מדינא דגח' ולא‬
‫דהתי להינצמי מחי פ־יך דמהיכיתיתי דאתי לחינצויי כיו; דבל‬ ‫מדברי קבלה לבד גם <מ"ש מדברי יוסף כנוסח זכרנו‬
‫הס־ עושה י ט כיוס שנח כוכמיש הד״ן אלא ודאירדעת‪,‬‬ ‫כמלת אל חי שלא מלחו לכו להכייח את הצבור לשנות‬
‫המקש; כמ^ש רש'י משים דמיחזי כשתי ת־רות וב; נראה‬ ‫מ_ש כהכ־ים ג'ז לא הכינותי רכענין החזרה וההפסקות‬
‫מדפריך בפ״ד דפסחים על דברי חכמים שאמרוכיהודה‬ ‫כחמלע‪ ,‬התפלה כזה פשיטא דמודה הרב ‪-‬מנוה להכריח‬
‫היי עושין מלאכה עי־ חצות ובגליל לח היועושיזכלעיקר‬ ‫תח הש ך כיון שהות חנא דגמ' והפוסקים וכנר׳שהדפחם‬
‫והה חיכה לח תתגודדו ואי טעמה משום דאתי לאינצויי‬ ‫מגיעים למה ששינו כברכת אתה חונן חכמה בינה ודעת‬
‫יאם הדבר כן אדרבא משם ראיה שאין אנו יכולין לדבר‬
‫אץ יעלה על הדעת דשני עיירות יעשי קחלוקת אלא‬
‫ודאי דטעמא דמיחזיכשחיתומת וכיק דכרירלןדמחלתת‬ ‫דכר לעישה כן דשב ואל העשה עדיף והחכמים הללו‬
‫זץ שנפל כין החכמים הנז' כ״ע מודים דליכא מילתא‬ ‫אינם מכדיחין שיאמת הקהל כן ואף אס יכייחו אין אנו‬
‫דחיכור־ והדרכה המנהגשל החזרה ושלא לעשות הפסקות‬ ‫מחויכים לומר להם לא; תכחחו שהרב לא אמר‬
‫כהמ״ע התפלה מנהג יתיקין היא אלא מגיעם מנהג‬ ‫שחייכין להוכיח את המכייח ומכ״ש אס לא יועיל‬
‫נגעו כה וא״כ פשיטא דלית ביה משום לא תתגודדו‬ ‫התוכחה וכיש שכבד נתפשט כליוורט לשנות לנלת אל‬
‫כדברי‬
‫ט • ‪9‬‬
‫צדיק‬ ‫*כדת להרב יזהריכיץ ז ר‬ ‫זכר‬
‫לחנית או אפוי ותעהה אי; למתו־ כידם על מה ששמו‪,‬‬ ‫״י‪ *••-‬יד'‪,‬־■;•"‪ :‬ומפל״י יזידגי^כ הפי* ככ"■ תח*כ ש‬
‫חכמהבינה דעת וכן השינוי של הנכד‪ ,‬שכת וכן השינוי של‬ ‫בשתי סתי ככפיות שהש כשתי כ׳רימלכד שמעשה רב‬
‫כ ח עלינו ואפי' מקצת; עושי; ומקצה; הי; עושין אי; למחית‬ ‫וכפרט כארגי״ל נופיה שיש כמה מנהגים מתולקיש‬
‫כידה • ומה שהכיאו יאיר מש' כיכורי קציר על מלת‬ ‫וענ״ל לכרכר של מנהג לית כיה משום לא תהגודדו ויש‬
‫קוניהש הכר‪,‬וכ ככל השפייש שמודה על הכפירה יאפ׳יה‬ ‫לי ראיה לזה מלפיין קלמודא כפיף פ' קמה דיכמות‬
‫לא רצה הדב לשמת את הכתוכ ככפר לפע״ד נראה‪.‬‬ ‫ללכ‪-‬י חכמים שאמרו לכייורא היו עושק וכו' וכגליל לא‬
‫דאיכתנייט להני רכנן מ׳ש הפי׳יח כה' ר״ח שצ״ל לעשות‬ ‫^יי ייילין יאייך ל״עת כמתי פליגי חכמים את ק רעכ ל‬
‫רצק קוניהטכפי הסודאע״פ שכחוכ ככל השכריטקונס‬ ‫דל־עת ח־ק מת״שנהגו כיהו־א ובגליל לאו מדינת אלא‬
‫וה־כדים ק״וועור שהר״ככיכודי קציר אע׳׳פשלפיככדחו‪.‬‬ ‫מנהג כעלמין ולדעת חבמים מדינה לרז היו עושץ ו׳* כ‬
‫איכא משוש כפירה לא רצה לסמון על דעתו ולשגיה‪-‬‬ ‫מר‪.‬גמ' ובפירש״י וכ״ג דכינו עובליא א ־כ איפה אס‬
‫רשפ־יס דאפשר שהוא טועה וניכא משוס כפירה כמו‪,‬‬ ‫איתא רכמידי למנהג איכא משום לא תתגולדו אמאי לא‬
‫שהוא לפי האמת מש״ה לא שלח ידו כסכדיש דשש ואל‬ ‫פליך לת״ק אלא ודאי כדכתיכנא דכמילי דמנהגא ליכא‬
‫תעשה עדיף אכל כנ״דדיש להם על מה שיסמוכו שלמים ‪.‬‬ ‫משום לא תתגודדו ומש״ה לא פלין כ״א לרכנן לש ל‬
‫וכן דנים וכפרט ככל א׳יי שפשט מנהג הזה שחידשו אלו‬ ‫י־מ־ינא אק עושין וכ״נ מטעמא למתני' דקתני שם ישנה‬
‫החכמים וקורא חני עליהם מקום הניחו להם חכותירם‬ ‫אדש מפני המשלחת ולמה ליההאי טעמא דמשמעדאי‬
‫■‬ ‫וה׳ישפית שלום נ‬
‫^יכין מחלוקתישכה ת^למעעסליז תתגודדו משוס דמיחזי‬
‫ב ה א סלקינן וכהא נחתינןדגד' לפע״דדליכאלמיחש ‪,‬‬
‫כשתי תולות אלה ודאי כדכתיכנא וכל זה ניאה״ל=ננ"י‬
‫כסאימילתאלאמשום מכטל מנהג הראשונים‬ ‫משנה שאינה צייכה ולכי אומד לי דאפילו כבד‪".‬כ אחל‬
‫ולא משוס לא תתגודדו כקנאי שלא יכריחו לש‪ 1‬פ אדם‬ ‫יכולק לעשות שני מנהגים ולית כיה משום לה תתגודדו‬
‫לכטל מנהגו דלפע״ר נר' דכ״ד הקדום שעקדו החזרה‪,‬‬
‫‪ .‬ו>נ[ נהגו בתונש יע״א כבה״כשל החכרה ישמהסשחוזרי!‬
‫לאו עקירה ממש אלא מפני בראו שדכו הפדיצי; ומשיחיף‬
‫התפלה ויש שאינן חוזדין זה דרכם כל סימים ולא חששו‬
‫שיחה כטילה כשעת החזרה וחששו לספק כיפות לכטלה‪,‬‬ ‫תשוש לא תתגודדו ועוד הלכה פשוקה דיש מקוש כראש‬
‫עמדו ותיקנו כקול רם וממילא נתבטלה החזרה אכל אינן‬
‫להניח שני תפילק כשכית רב ושמואל כפ' המוצא תפיצץ‬
‫מוחין כיד החוזר כתפלה אפי' כזמנם כ״ש אחי מיתתם‪,‬‬
‫ופשקה מדן כא׳׳ס שי׳ ל״ד והדי הנו רואי; שהמתשהתן‬
‫ואע״פ שכונתם כיה לבטל החזרה ואנו כאין לכטלכונתם ‪.‬‬ ‫עם קונם מכיחין כ' זוגות ושאר העם אינן מניחין ולמה‬
‫) א״ה יפ״ה הי״ו עיין בה' חדש‬ ‫מ־׳מ אק ■ חסר‬
‫לא חששו משום לא תתגודדו אלא ודאי דכמידי ד‪,‬יכא‬
‫ממש נקיא כתי כנסיות דף קכ״ד וכש׳ משחא דרכותא ‪.‬‬
‫אישודא ליכא לא תתגודמ אפי' ככה״כ אחר‬
‫א״חשי׳קי״כש״כעש״ב(‪:‬‬
‫כענין המחלוקת אי מותר להניח תפי' שחה'מ דאיכא‬
‫משום לא תתגודלץ משום דפלוגתייהו כאישורא אי מוקר‬
‫*‬ ‫תם ונ׳טלם זכר צדיק ׳טבח ל^אל בורא‬

Abraham Yagel

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

You might also like

Abraham Yagel

Uploaded by

Document Information

Original Title

Copyright

Available Formats

Share this document

Share or Embed Document

Sharing Options

Did you find this document useful?

Is this content inappropriate?

Copyright:

Available Formats

Abraham Yagel

Uploaded by

Copyright:

Available Formats

This Sefer has been made available by:

A deluxe bound copy of this sefer is available at:

Biegeleisen Hebrew Book Store

Brooklyn, N.Y. 11204

‫הספר הזה צולמה על ידי אחים גאלדענבערג‬

:‫ אצל‬,‫ במחיר סביר‬,‫וניתן להשיג ממנו טופס מכורך‬

‫ז״ל‬ ‫יעקב חיים כ״ץ‬ ‫ב״ר‬ ‫יוחגן אליעזר‬ ‫מוה־־ר‬

‫נל ב׳ ע ’*‪ Y‬תשרי‪ ,‬ערב סוכות‪ ,‬שנת תשכ״ט לפ׳׳ק‬

‫איסור היכג ת ג בול ידו ע‬

‫‪B rook lyn , N.Y.‬‬

‫נדפס במספר מצומצם‬

‫‪p'p‬‬ ‫הצעיר שלמה ■משה סודן‬ ‫■מ כתב ידי נ א ק‬

‫‪g‬‬‫הי א ק יותר משעות אלא וראי לא ד ק קו אלא בשעוזן‬

‫ה ע ב ההתז צמשרי דם‬ ‫ציל‬‫בע כ י‬

‫?‬ ‫קאמר ר״י דאין מפטקין כדמשמ• מ ‪ p‬עוכדא ותי' דלא‬

‫ליקוטים עי הרב המאור דל ^מסכת פסחים‬

‫קמא דפסחים‬ ‫בפרק‬ ‫דיקוטים 'על המרדכי דד‬

‫ב״ע‬ ‫‪r‬׳ ‪V‬‬ ‫‪rn‬‬

‫יגל‪-‬‬ ‫מסכת ביצה פרק א‬ ‫אברהם‬

‫סליק פרק מ׳סילין‬

‫וס^יק■ מסכת ביצה‬

‫סליה מסכת ראש השנה‬

‫סליה ‪.‬מסכת סוכה‬

‫מסכת מגילה פרס א‬

‫כס׳ד מסכת סנהדרין‬

‫ע״ש ‪:‬‬ ‫גכרא נד קשלא משוסידדתן אלא היכא דניקןלכלהעולס‬

‫סליק פרק •אלד׳הן הנמקץ וס^יקו חי'‪ .‬מס'‪' .‬סנהדרין‬

‫מי ק ‪7‬ל‪1‬ך זדשדפד את אתפו‪%‬‬

‫הלכה כר^ ש';‪^:‬י‪51:'|^.‬ל'^‪ 5‬לחמוס מאי‬ ‫‪ 3‬אז ד‬

‫‪ :‬מ ס כ ת ‪ -‬מ פו ^ פ ר ק‪ .‬ר א ש ת‬ ‫‪ W‬־ ה ^׳ לז כ ר ד ד ‪-‬סאלהדהקזיש‬ ‫ד ה פ ״ג‬

‫‪3‬‬‫‪D1H‬׳ ב ד‪1‬ץ־■‪ r r‬כ ‪d‬וכו'־•דהמיכי עשה •אלאוי ולא‬

‫־וסגןגמת־תיומה ‪: :‬‬ ‫‪;..‬כשמפריש משוס‪.‬כאינו מננרהדאפשי מפריש‬

‫■‬ ‫פרק מ הנ ה‪ ,‬ק ההקדש‬ ‫הדרן‬

‫תם ונשלם‪ .‬אברהם'^ ז;^ הש״ס שבח ‪hth‬‬

‫■ ‪;,‬‬ ‫הלבות נדרים‬ ‫‪•.‬‬ ‫הדבות שבועות‬

‫מימא ■לא משאפ ^היייעי׳ש מקשה מילה ׳לרשי׳י?ליידיש‬ ‫יזימא‬

‫ן ררשב ג רחמי העיר שחיכה‬ ‫‪.‬‬ ‫^‬

‫פ י ק א ' ה ל ב ה י ץ נכלה ופו' עייןככ־׳מ‪.‬‬

‫כס׳ד חרושים עך השע אורח חיים‬

‫תם ומשלם ישבח לאי בורא עולם‬

‫תם ונשלם אברהם יגל”* ׳טבח והודאה לאל‬

‫הו א אשי דכיהילאמרפקרכי אקיש‪-‬ט״לאמיז‬

‫ראשונות רמז לכתתח ודכתח אחיונוח רמז לסוף ימיו‬

‫תם וגשלם חידושי תנ״ך שבח לאל בורא‬

‫*‬ ‫תם ונ׳טלם זכר צדיק ׳טבח ל^אל בורא‬

You might also like