‫זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו‬

‫ספר‬

‫שערי צדק‬
‫ביאור ספר יצירה‬
‫חברו המקובל הגדול‬
‫הרי שם טוב ספרדי זצ״ל‬
‫מעיר ליאון‬
‫והוא אחד מספד הקבלה הרבים‬
‫אשר חיבר בגליל העליון בארץ ישראל‬

‫מופיע בפעם הראשונה מתוך כתבי־יד‬

‫בעריכת‬
‫יוסף אלעזר אלימלך פרוש‬

‫על־ידי‬
‫מכון ״שערי זיר׳‬
‫שע״י הישיבה ה ק ד ו ש ה‬
‫״שער השמים״‬

‫פעיה״ק ירושלים ת״ו ה ׳ ת ש מ ״ ט‬

 ‫מכון ״שערי זיר׳‬ ‫ישיבת ״שער השמים״‬
‫מפעלי ל ה ו צ א ה לאור‬ ‫ללימודי תורת הנגלה והנסתר‬
‫בתורת הנגלה והנסתר‬ ‫בעיה״ק ירושלם ת״ו‬
‫בנשיאות מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך שלי ט״ א‬

‫מילין זעירין‬
‫ישיבתנו הק׳ ״שער השמים״ ה מ ת נ ו ס ס ת ל ת פ א ר ה פעיה״ק ירושלים תובב״א‬
‫נתייסדה בשנת הרס״ו ע״י הגאונים והמקובלים רבי חיים יהודה לייב אויעדבאך‬
‫ורבי שמעון צבי הורביץ זצ״ל‪ ,‬מתוך מ ג מ ה קדושה ללמוד וללמד ולהפיץ א ת‬
‫לימוד תורת ה ק ב ל ה בין יראי ה׳ וחושבי שמו יתברך‪ ,‬ואמנם במשך שנות קיומה‬
‫זכתה להקים דורות של תלמידי חכמים מפורסמים וידועי שם בתורת הנסתר‪,‬‬
‫וזאת בנוסף להישיבה והכוללים ללמודי התורה הנגלית ש ב ה ם לומדים מ ס ל ת ה‬
‫ומשמנה של גדולי עירנו הקדושה‪.‬‬

‫כממשיכים במגמה זו ונאמנים למטרה קדושה זו — הוקם מכון ״שערי זיו״‬

‫ל ה ו צ א ת ועריכת ספרים חדשים וגם ישנים מתוך כתבי־יד ספונים וגנוזים בתורת‬
‫הנגלה והנסתר‪ ,‬וב״ה זכינו כבר להוציא לאור עולם ספרים רבים חשובים מגדולי‬
‫©‬
‫המקובלים הראשונים ואחרונים אשר מפיהם אנו חיים‪.‬‬
‫כל הזבויומ שמורות‬
‫ע ת ה ש מ ח י ם אנו להוציא לאור עולם א ת הספרים החשובים במעלה ספר‬ ‫לישיבת שער ה ש מ י ס‬
‫״סולם העליה״ וספר ״שערי צדק״ שהיו ספונים וגנוזים עידן ועידנים בכתבי־יד‪,‬‬
‫ובודאי שכל יודעי ח ץ יגמרו ע ל י ה ם א ת ההלל‪.‬‬
‫הכתובת להשיג הספר;‬
‫תודתינו וברכתינו נתונה לאברכים החשובים והמופלגים בתורה וביר״ש‬ ‫ישיבת שער השמים‬
‫טהורה מחברי המכון ומחשובי לומדי ישיבתנו הק׳ הייה הרב יוסף אלעזר‬ ‫רחוב רש״י ‪30‬‬
‫אלימלך פרוש שליט״א והרב אהרן דוב שוטלנד שליט״א ע ל עבודת הקודש ה נ א ה‬
‫ירושלים‬
‫אשר עשו בכדי להוציאם לאור עולם‪.‬‬
‫זכור לטוב ראש ישיבתנו הרב הגאון בתורה ובמעשים טובים רבי רפאל דוד‬
‫בהרב הגאון המקובל ר׳ חיים יהודה ליב אויערבך זצוק״ל שבמסירות נפשו‬
‫ה ט ה ו ר ה קיבץ וריבה פעלים לביסוס הישיבה‪ ,‬הכוללים והמכון‪ ,‬אשר בעוצם‬
‫פעליו הברוכים כרע נפל בעוה״ר ל מגינת ליבנו ולעומק כאבנו‪.‬‬ ‫סדר‪ :‬״אורייתא׳׳ — הדפסות וירטואוזיות‬
‫זכות הרבים תעמוד לחברי ה נ ה ל ת הישיבה שחפץ ה׳ בידיהם יצליח‬
‫להמשיך בדרכו להגדיל תורה ולהאדירה‪.‬‬

‫החותם לכבוד התורה ולומדיה‬ ‫ניסן תשמ״ט‬

‫גיפס בארץ־ ישראל תשמ׳׳ט‬
‫חיים יהודה ליב אויערבך‬ ‫‪PRINTED IN ISRAEL 1989‬‬
‫ה‬ ‫בפתח השער‬
‫בגיל ורעדה אנו מביאים לפניכם את הספר הקדוש ״שערי צדק״ אשר מופיע‬
‫בפעם ראשונה עפ״י כתבי־יד הגנוזים בספריה הלאומית בירושלים ובספרית‬
‫הקדמה‬ ‫ליידן ובספרית לונדון — ברוך ש מ ס ר עולמו לשומרים‪.‬‬
‫בשם נוטה חדק ומחזיק בדק‪ ,‬אתחיל לכתוב ״שערי צדק״‪.‬‬ ‫בראש הכת״י כתוב‪ :‬״זה ס פ ר חיברו הר׳ שם טוב ס פ ר ד י ‪ . . .‬מעיר ליאון‬
‫ז ה הספר אבא לחלקו שערים שערים מפוזרים כוללים עניינים עיוניים ומקובלים‪ .‬מהם‬ ‫‪ ...‬והיה מקובל גדול‪ ,‬חברו בגליל העליון ביאור ״ ס פ ר יצירה״‪ .‬ורמזים על‬
‫מתנהגים על פי סדר האותיות בהנהגת ספר יצירה בגימטריאות וחלוק וצירוף‬ ‫שנת חיבור ה ס פ ר ועוד נמצאים בסוף הספר‪.‬‬
‫וחילוף וראשי תיבות ותוכי תיבות וסופי תיבות ושאר דרכי ספר יצירה‪ .‬ומהם מתנהגים‬ ‫לא ברור לנו מי הוא אותו ר׳ שם־טוב מחבר הספר‪ ,‬יש המשערים שזהו ד׳‬
‫על פי העיון המושכל המתפשט ומתגלה ומתלבש בצורה המדומה להישיר שכל עיפי‬ ‫שמ־טוב בן גאון בעל ״מגדל עוז״ ו״במר שם טוב״ תלמיד הרשב״א‪ ,‬אשד חי‬
‫הדעת בחקירה הפנימית ולעורר לבותם אולי יתעוררו משנת סכלותם לדעת מציאותם‬ ‫בצפת בגליל העליון‪ ,‬ויש המפקפקים בכך‪ ,‬הרמ״ק בספרו ״אור יקר״ על הזוהר‬
‫וקיום אחריתם‪ .‬ואכוין עוד לבלתי הגבילו בסדר מיוחד ר׳׳ל הענין השפל במעלתו‬ ‫)בסבא דמשפטים( מייחם את הספר לרבי א ב ר ה ם אבולעפיה ז״ל‪ ,‬בעל ״סולם‬
‫והעליון במדרגתו והביאור אל זה שתי סבות‪ .‬הסבה האחת היות העני} אשר אנו מעירין‬
‫העליה״ הר״ד יהודה אלבוטיני ז״ל שבידוע נמשך אחרי שיטתו של ד״א‬
‫עליו בלתי נאחז בסדר ובגבול לפי מהותו‪ .‬והסבה השניה כפי ההמשכה הנמשכת אלי‬
‫אבועלפיה‪ ,‬אכן מביא מדבריו פעמים רבות‪ ,‬ואין כאן המקום להאריך בזה‪ ,‬אם‬
‫מן השפע ההוא העליון אשר איננה מסודרת על פי רצוני רק על רצונו ית׳ ויחי שמו‬
‫יש להסתמך על השערה זו‪.‬‬
‫הגדול תגבור והנורא‪:‬‬
‫ספר ״שערי צדק״ מוזכר גם בספר ״שושן סודות״ לר׳ משה בן יעקב )דף‬
‫ומהנה אתחיל בעזרת האל‬ ‫סד ע״ב קארעץ תקמ״ח( הכותב‪ :‬וכתב ח כ ם אחד על זה וז״ל ואני בכה הצירוף‬
‫אזכיר לשם אייל מחזיק בדק שכלי ואודה י״ה בלב צודק‬ ‫וההתבודדות ק ר ה לי א ת אשר קרני והאור אשר ראיתי הולך עמי כאשר‬
‫הוא יעזר לי על פתיחת דל יפתחו בו שערי צדק‬ ‫זכרתי בספר ״שערי צדק״ הדברים מ ת א י מ י ם ל מ ה שמובא כאן בספרנו‪.‬‬
‫פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י״ה‬
‫ה ס פ ר מ ח ו ל ק לשני ח ל ק י ם האחד יקרא ״שער הידיד״ בו מבואר בין‬
‫היתר מחזה השראה של רוה״ק אשד המחבר מספר כיצד זכה לכך ע״י‬
‫שער היו״ד‬ ‫התעמקות והתקדשות בצרופי אותיות וגלגוליהם והשני ״שער האותיות״ בו‬
‫כלומר נחש כרוך‪ ,‬והנו״ן של שטן מורה על‬ ‫התחלתי להעיר על היו״ד באשר‬ ‫סדר מפורט של הצירופים והשילובים ודרכי השפעתם‪.‬‬
‫זנבו בפעולת הרעות ועל כן נצטיירה‬ ‫חיוי״ד מורה על אמתח‬ ‫ובוודאי יהיו לאור לכל מבקשי אמת ולומדי חץ‪.‬‬
‫במראה הנחש ממש‪ .‬אומנם השי״ן היא‬ ‫מציאות האדם בנגלה ובנסתר‪.‬‬
‫היא ממש אבל נשתנית לעילויה על דרך‬ ‫נסיים בהודאה לאל בורא עולם שעזרנו עד עתה לראות ספר זה באור עולם‬
‫חיתוך קצת מן הזנב הפועל הרעות‬ ‫ידוע וברור כי היו״ד היא אחרית‬ ‫לתועלת המתקדשים ומטהרים שהיו מכתתים לעיין בכתבי־ היד או בהעתקם‪.‬‬
‫והדבקו באמצע‪ ,‬והנה זנב הנו״ן והטי‬ ‫האחדים וראשית לעשרות רצוני‬
‫אנו תפילה לצופה נסתרות שכשם שזכינו לראות ספר קדוש זה בגמרו מתוך‬
‫והשי״ן דובקו במקום הזנב בשי״ן ונחלקו‬ ‫לומר למורכבות השניות והיא ההרכבה‬
‫עמל רב ויגיעה עצומה‪ ,‬כן נזכה להפיץ עוד את דעת ה׳ ויראתו‪ ,‬פנימיות התורה‬
‫במקום הראש ונעשו כולם ראשים‪ ,‬ועל כן‬ ‫הגופנית בכלל עם היותה נוטה לאחדים‬
‫סתרי דאורייתא‪ ,‬ונזכה לאשר הובטח לנו על ידי מארי דרזין‪ ,‬דבזכותא דא יפקון‬
‫השין אחרית לראש וראש לשטן‪.‬‬ ‫בתכליתן והיא אחרית לטי בהיות קו‬
‫מגלו תא אמן ואמן‪.‬‬
‫הספירות משוך‪ ,‬והיא שנית לאי בהיות קו‬
‫בעינה בטי‪ ,‬יחוייב‬ ‫והנה היו״ד‬ ‫הספירות מעוגל‪.‬‬ ‫יוסף אלעזר אלימלך‬
‫שתתגשם‪ ,‬ובעינה בא׳ יחוייב‬ ‫ה נ ו ״ מ שרה ו ב ה ר ה ״ ג ע ק י ב ה ש ל י ט ״ א‬
‫שתתרוחק כרוחניות פשוטה‪ ,‬והדמות‬ ‫והנה חטי מורה על אמיתות הש״ט״ן‬ ‫פרוש‬
‫באדם על דרך הגופנית‪ ,‬שכבת זרע‬ ‫ר״ל התלי והוא התנין‪ ,‬נחש בריח‪,‬‬ ‫ניסן תשמ׳׳ט‬
‫אשר ממנה נתהוה כל מתהוה בכלל מינו‬ ‫נחש עקלתון‪ ,‬והוא כדמות נו״ן כרוכה‬
‫כא‬ ‫כ‬
‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬
‫וקראו החומר טבע והצורה טבע והמורכב‬ ‫היא הנוטה תחילה לדברים החומריים‬ ‫ומהנה תתעורר על אמתח הה׳‪ ,‬מצורף‬ ‫והיא טיפה לחה אשר ממנה מתהוה הגוף‬
‫משניהם טבע ושמו הפרש בין הטבע‬ ‫כאשר נולד מן התגבורת החומרית ונקרא‬ ‫אל היות לה צורות רבות‬ ‫והכח בה כדמות נקודה בלתי מושגת‬
‫והטבעי והאריכו בזה מאד‪ ,‬ואין כוונתינו‬ ‫שטן ומלאך המות שמות רבות מורות על‬ ‫אחרות זולתי זאת‪ ,‬והאחת מהן הוראתה‬ ‫בחושים נתפשט בחח בכל חומר שכבת‬
‫פה להעתיק דבריהם ולהחליף איש באיש‬ ‫ענינו‪ ,‬והטוב הוא הנולד מן התגבורת‬ ‫על אמתח הד׳ יסודות והגשם החמישי‬ ‫זרע‪ .‬ותולדת שכבת הזרע ידוע וברור כי‬
‫ממין אחר רק נאמר דברינו ואע״פ שיאות‬ ‫הצורית ונמשך תמיד אל העניינים‬ ‫אשר הם כוללים כל מציאות העולם הזה‬ ‫היא מהמאכל המשתנה ומתחלל אל דם‬
‫לדבריהם בנגלה מצד אשר אנחנו עתידים‬ ‫הצוריים ונקי טוב באשר כל מעשה הצורה‬
‫והעירו על זה ודייל)מנחות כט‪ ,‬ב( באמרם‬ ‫ומזדכך ונותר ברשות התאוה והרצון‬
‫להעמיק בטבע הפנימי התכליתיי‪,‬‬ ‫בערך אל קיום המציאות האמתי הוא טוב‪,‬‬
‫)ישעי׳ כו‪ ,‬ד( כי בי״ה י״י צור עולמים כי‬ ‫והתעודה מחובר למציאות כלי בית קיבול‬
‫מ ן המפורסם ומבואר כי כל מטבע‬ ‫וכבר ידעת כי חשק הצורה אל החומר לא‬
‫ביו״ד ה״א צר הקב״ה עליונים ותחתונים‬ ‫העוזר להמשכה אשר כנגדו ר״ל נכחו‪,‬‬
‫הנעשה מן המתכות וזולתן נקרא‬ ‫מצד שחומר מקימה רק מצד התגלותה בו‬
‫העולם הבא ביו״ד והעולם הזה בה"א‪.‬‬ ‫והרמז אעשה לו עזר כנגדו כי כן חייבה‬
‫מטבע מלשון טבע וזה כי המתכת מצד‬ ‫וחשק החומר על הצורה מצד שהיא‬
‫וענין היו״ד אפרש עוד לפנים בע״ה‪:‬‬ ‫החכמה האלתית מצד קיום המין‬
‫היותה נכחת יש בה לחלוחית נפעלת מן‬ ‫מקיימת מציאותו‪ ,‬ונקראים עוד שכל‬
‫עפריי ושכל מעשי ושמות אחרות רבות‬ ‫ונחזור עוד לדברינו הנה נתחברו שני‬ ‫והמשכתו בתמידיות‪,‬‬
‫הקשה בערך אליה ואע״פ שהקשה ההוא‬
‫מורות על עניינו‪ ,‬והוא גם כן הכנה‬ ‫החמרים בעלי שתי צורות אשר‬
‫נפעל מן הקשה הימנו כי הוא רק בערך‬ ‫והנה החומר הראשון ההוא הקרוב‬
‫למציאות ע נין אחר למעלה ממנו במעלה‬ ‫כל צורה נחלקת לשני חלקים והולידו‬
‫אליו‪ ,‬ואע״פ שהמחבת ההיא עוד‬ ‫לאדם‪ ,‬לבן כמעשה לבנת הספיר‬
‫וחשיבות הנקרא עץ החיים אשר הוא‬ ‫צורה חמישית אשר היא שלישית כי כל‬
‫מורכבות היא מרי יסודות ויש לה צורה‬ ‫והבור הגובר בו נקביי כי אבר הזכר הוא‬
‫מתחלק לידיעת האמת והשקר אע״פ אשר‬ ‫צורה אשר היא מורכבת מזכרות ונקבות‬
‫פנימית ר״ל עצמית מעמדת חמדה עם‬ ‫בעצמו אבר הנקבה מהופך זה יוצא וזה‬
‫הוא אמת באמתתו‪ .‬והנה הראשון עץ‬ ‫מולדת צורה אחת בהתמזגות חמרה‬
‫השגותיו‪ ,‬אעפ״ב הוצרכנו להמשיל הענין‬ ‫נכנס והזרע הלבן נשתנה מן הדם האדום‪,‬‬
‫הדעת טוב ורע באמיתת מציאותו‬ ‫ושתיהן עוד הנולדות מולידות צורה‬
‫מן הצורה התארית להיישיר השכל בהבנה‬ ‫ובנקבה להפך כי הדם בה אחר השתנותו‬
‫המפורסמת ואם יענה יצר הרע ליצר טוב‬ ‫שלישית ושלשתן ג׳ אמות א׳מ׳ש׳ בעולם‪,‬‬
‫והנה כשבא המצייר והוא החותם‬ ‫אמן בעל כרחו תושלם הכנתו להתגלות‬ ‫ההויה האחת מיוחסת לא׳ אשר היא‬ ‫ללובן ישוב לאודם בהתחברותו עם זרע‬
‫וטובע כדמותה שבעצמן במתכת‪,‬‬ ‫בו עץ החיים בעל האמת השלם הנשפע‬ ‫המורה על מדת האש והיא הגבורה‪ ,‬והיא‬ ‫הזכר והראיה על זה בהיות רוב הנשים‬
‫מתחדשת בחומר לחלוחית המתכת צורה‬ ‫מצד הנקודה המכרעת המאצלת החיים‬ ‫עוד מדת הפחד המיוחסת ליצחק אבינו‬ ‫מניקות יחסר להם דם הנידות אשר‬
‫כדמות צורת החותם הטובע בה‪ .‬אמנם יש‬ ‫הנצחיים לגבורים אשר מעולם‬ ‫ע״ה‪ ,‬וחמי היא מיוחסת למדת המים והיא‬ ‫באמתתו אדום ובהיותן מתעברות יחסר‬
‫קצת שנוי אשר יראה היפך אע״פ אשר‬ ‫מדת החסד המיוחסת לאברהם אבינו ע״ה‬ ‫החלב וישתנה אל אודם להגדיל ולזון אל‬
‫אמתת המציאות חייב זה כי כשתהיה‬ ‫ואחר אשר עוררנו מתוך המשכת הענין‬ ‫כדכתיב)מיכה ז‪ 0 ,‬ח ת ן א מ ת ליעקב ח ס ד‬ ‫פרי בטנה אשר הוא הולד והוא זרע‬
‫הצורה הפועלת בולטת יתחייב ממנה‬ ‫על מהות חמדות המתחייבות‬ ‫לאברהם‪ ,‬וחש׳ תורה על האמצעית אשר‬ ‫הנקבה חזק וזכריי כי הוא קבל שני שנויים‬
‫צורה שקועה‪ ,‬וכשתהיה שקועה יתחייב‬ ‫להתגלות בשנויי הכנת המזגים הפנימיים‬ ‫היא מדת השלום אשר הוא רוח חק מכריע‬ ‫מאודם ללובן ומלובן לאודם‪ ,‬וזרע הזכר‬
‫ממנה צורה בולטת‪ ,‬וזה יעירך על העניין‬ ‫והמזגים החיצונים ר״ל טבע ההמשכה אל‬ ‫בנתים והיא מדת האמת אשר היא‬ ‫חלוש ונקביי כי לא קבל רק שנוי אחד‬
‫הראשון אשר זכרנו בו מן הזכר אשר‬ ‫אשר ממשיכות החושים באמצעות‬ ‫מיוחסת ליעקב אבינו ע״ה‪ ,‬ועל כן העירו‬ ‫מאודם ללובן ועל כן העירו ח״ל)ברכות ס‪,‬‬
‫הצורה החותמת בו בולטת יתחייב ממנו‬ ‫ההכנה המתפעלת בהם כאשר חייב זה‬ ‫ח״ל )ב׳׳ר מז‪ ,‬ח( באמרם האבות הם הם‬ ‫א( בפר׳ אשה כי תזריע )וקרא יב‪ ,‬ב(‬
‫צורה שקועה והיא הנקבה ובהפך זה בת‬ ‫טבע המציאות המורכב‪ ,‬נעיר עוד על‬ ‫המרכבה‪ ,‬וקראום עוד מדות כלומר מדת‬ ‫באמרם אשה מזרעת תחלה יולדת זכר‬
‫זוגו כי כן חייב המציאות‪.‬‬ ‫אמתח הטבע בצורת משל חיצוני מורה על‬ ‫רחמים ומדת הרך ומדת השלום היא‬ ‫וכוי‪ .‬והנה חברו שני זרעים באמצעות‬
‫הפנימי באשר תושלם הכוונה במציאות‬ ‫המכרעת אשר היא משותפת משניהם‬ ‫התנועה המחממת עליונים ותחתונים‬
‫והסוד האחר העליון מזה הוא כי‬ ‫וממשכה הכחות הפועלות זנכל חומר‬
‫הזה הנגלה אשר ממנו נביא ראיה על‬ ‫ונעלמת ביניהם‬
‫הצורה הפנימית העצמיית אשר‬ ‫מוכן לקבלם והפסיד כל זרע צורתו‬
‫הנסתר‪:‬‬
‫היא שקועה נעלמת מן השגת החושים‬ ‫והנולדים מהם נקראים מלאכים‬ ‫העצמיית והשגותיה בזרע השני לו והשני‬
‫הגלויה נתחייבה ממנה צורה טבעית‬ ‫ד ע אחי ישמרך האל יתברך כי‬ ‫ונקראים יצרים‪ ,‬והם יצר‬ ‫גם כן בראשון לו ונולד מן השתי צורות‬
‫בולטת מקרית‪ .‬והנה הצורה המצטיירת מן‬ ‫הפילוסופים דברו בטבע דברים‬ ‫טוב ויצר רע המלוים לאדם תמיד‪ .‬והרעה‬ ‫אשר הם ארבע‪ ,‬צורה חמישית‪,‬‬
‫ט‬ ‫צדק‬
‫מתיקות הוא שם משותף‪ ,‬מורה על‬
‫מתיקות המזון כאמרו מה מתוק מדבש‪,‬‬
‫ומורה גם כן על מתיקות המשגל כאשר‬
‫פרשו חז״ל )בנדרים צא‪ ,‬ב; ע״פ משלי יט‪ ,‬יז(‪,‬‬
‫בעניין מים גנובים ימתקו ולחם סתרים‬
‫ינעם ומורה ג״כ על החוקים ועל המצות‪,‬‬
‫והחכמה בלשון מתיקות כמאמר דוד ע״ה‬
‫)תהלים יט‪ ,‬יא( מתוקים מדבש ונופת צופים‪,‬‬
‫כן ענין המתק הזה בעצמו יושאל על‬
‫העניינים האלהיים להיישיר השכל‬
‫באמתותו )הצורה באלקותו(‪.‬‬
‫ו כ ך ר״ל ז״ל‪ ,‬י״ה מעמק״ת )מתק עם(‬
‫ו״ה‪ ,‬ו״ה מ ע ת ק ״ ם ) מ ת ק עם( י״ה‪ ,‬וזה‬
‫צירופו מתק יו״ד עם ה'‪ ,‬מתק ו׳ עם הי‪,‬‬
‫מתק ה׳ עם וי‪ ,‬מתק ה׳ עם יי‪ :‬צירוף אחר‪,‬‬
‫מתק ו׳ עם יי‪ ,‬מתק י׳ עם וי‪ ,‬מתק ו׳ עם ו׳‬
‫עם ו׳ מתק וי‪ .‬מתק ה׳ עם ה׳ עם ה׳ מתק‬
‫הי‪ ,‬מתק י׳ עם י׳ עם י׳ מתק יי‪.‬‬
‫ר צ ה במשל הזה להורות על עניני הנפש‬
‫במציאותה בעולם הזה ושהיא‬
‫אמצעית ובועלה עושה והוא הבעל‬
‫האמתי לה‪ ,‬מצד הקיום‪ ,‬והנה היא יש לה‬
‫עבד נאצל ממציאותה ומציאות היכלה‬
‫והעבד ההוא אוהבתו עד למאד אהבה‬
‫טבעית מצד היותו עובד היכלה על הטוב‬
‫אשר אפשר לעבוד ומרוב שמחתה‬
‫בהיכלה אשר הוא מתוקן בתכלית היופי‬
‫יוסיף לה העבד מתיקות על מתקה‪ ,‬ותענה‬
‫מתק"ו עמ״י‪ .‬ומאשר היא רואה כי הוא‬
‫חושק יופיה באשר היא המשלמת‬
‫בתפארת הבית ושכלוליו‪ ,‬תכיר ותאמר‬
‫מתק"י עמי‪,‬ו‪ ,‬ובעבור היותו רוצה זה העבד‬
‫אשר הוא השטן באמת שתתישב בבית‬
‫להדרו ולפארו כד״א )ישעי׳ מד‪ ,‬יג(‬
‫בתפארת אדם לשבת בית‪ ,‬יענה ויאמר‬
‫מחק״ה עמ״י‪ .‬ובעבור כי הוא יודע כי היא‬
‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫ח‬
‫)דברים ו‪ ,‬יג; י‪ ,‬כ( את י׳ אלה״יך תירא ואתו‬ ‫כי הוא עמוק ומי ימצאנו ולא יוכל להביא‬ ‫החותם באמצעות החומר המקבלה‪ ,‬נקרא‬
‫תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע‪ .‬ואין‬ ‫עליו ראייה מן הטבע הנגלה לנו כי הוא‬ ‫טבע‪ ,‬והחומר עם הצורה הנמצאת בו‬
‫שבועה אלא לשון קשר כד"א)במדבר ל‪ ,‬ג(‬ ‫ממה שאחר הטבע‪ ,‬ואעפ״ב נעורר ממנו‬ ‫נקראת מטבע‪ .‬וכן הענין בחומר הטבעי‬
‫או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו‪.‬‬ ‫בלבישת דמיון להישיר השכל‪,‬‬ ‫הנעלם מהשגת הרגשים אשר לא נשיג‬
‫כלומר אם תדבק בשם ותקשר בכחו ימשל‬ ‫א י ן ספק כי אמתח הטבע ומציאותו הוא‬ ‫בהרגש רק השגותיו‪ ,‬ר״ל ריח וקיו ואיכותו‬
‫כחך על התפלין‪ ,‬אשר הוא )גימט׳("יצר‬ ‫להעמיד הצורה המוטבעת ממנו‬ ‫וכמותו וזולתם מהמקרים המושגים לנו‬
‫הרע״ והוא התלי‪ ,‬ותקשרהו בכח השם‬ ‫)בחומר( כמותם ולקיים שניהם בקשר‬ ‫ונשיג בשבלינו מציאותו כי הוא נושא‬
‫אחר שהיתר קשריו‪ .‬הטבעיות‪ ,‬ותקשור‬ ‫אמיץ‪ ,‬ויתחייב מזה שהכח המשיג הנשפע‬ ‫המקרים ואין המקרים נושאים על אין והוא‬
‫כחותיך בטבע חותמת השם והוא יעזרך‬ ‫מהם נתגשם בהם ונקשר בקשרה עד אשר‬ ‫גם כן חתם בה צורה פנימית והוציאה‬
‫ויענה לך אמ״ן בעל ברחו כלומר יהיה לך‬ ‫ברצותו להשיג הפשוט הנשפע ממנו אי‬ ‫לאור הווייתו ומציאותו ומכח החתימה‬
‫מלאך טוב ותסור אז ממערכת טבעי‬ ‫אפשר לו עד אשר ירכיב ההשגה בצורות‬ ‫ההיא הפנימית השקועה הנעלמת‬
‫הגלגלים והשגותיהם ותתנהג על פי‬ ‫מורכבות חלף אמתת הענין‪ ,‬וחייב זה טבע‬ ‫מהרגשינו הצטיירה הצורה הטבעית‬
‫מנהיגיהם‪.‬‬
‫קשרי השרשים אשר הוא שוכן בהם עד‬ ‫המקרית החיצונה הבולטת המושגת‬
‫אשר כל השגה אשר לא תורכב !תצטייר‬ ‫בחושים‪ ,‬והטבע הזה ר״ל החתימה מושגת‬
‫ו ד ע אחי‪ ,‬כי אמתת העני; הזה לא יצוייר‬
‫בחמרים תהיה כדמות נעדרת אצלו‪ ,‬ואילו‬ ‫בשכל בכל מיני המורכבים אשר בעולם‬
‫בעצם מהותו וכ״ש כי לא ידובר בו‬
‫לא היתה דרך אחרת למשיג להפשט‬ ‫השפל דומם וצומח וחי ומדבר‪.‬‬
‫בפה אף כי בכתב ועל כן נקרא קבלה‬
‫ובראשי פרקים ר״ל הכללים כי הבונה‬ ‫מקשרי החולדה היה אבד באבדן מולדתו‪,‬‬ ‫אמנם המדבר הוא טבע חתימת הכח‬
‫תלויה במקבל לפרוט ולהתפשט ולהתענג‬ ‫ו ע ל כן בא משה רבינו ע״ה וגלה לנו סוד‬ ‫הדברי המצוייר בחומר החיות‬
‫ואין מוסר הקבלה רק מעיר לבד בראש‬ ‫השם הנגלה לנביאים בתורתו‬ ‫והראות בו ובולטתו ומושכת אותו אל‬
‫הפרק כי כן חייב טבע העניין‪ .‬ואמנם אנו‬ ‫הקדושה ומסר בקבלה סוד צורת האותיות‬ ‫דמות מה שבעצמה עד אשר החיות ההוא‬
‫מרחיב ין בו פה דברינו לח יישיר השכל‬ ‫והסגולות האלהיות אשר בהם‪ ,‬וצורת‬ ‫אשר באדם לא יתראה בו אלא בצורה‬
‫אליו‪ .‬וכדי להוסיף לך ביאור על אמתהו‬ ‫הרכבתם בשמות וסתרי התנועות בנקוד‪,‬‬ ‫הדברית אשר שנתה הויתה‪ ,‬וזהו אמתח‬
‫לרוב עמקו אעתיק לך ענין אשר גילהו‬ ‫ואיכות התר קשר מתלי הטבעיים‬ ‫טבע חתימת האדם כאשר יחייבהו העיון‬
‫בספרו מקובל שלם בראשי פרקים על דרך‬ ‫וקשירתם על פי השם‪ ,‬כדי שלא תפרד‬ ‫הטבעי מצורף אל הקבלה השכלית בו עם‬
‫צירוף זה לשונו‪:‬‬ ‫הנפש ודרך התפשטות בכחות וברוחות‬ ‫היות שם קבלה פנימית מזו מושגת אחר‬
‫בכח השם‪ ,‬ולהבין הצורות העליונות‬ ‫טורח גדול מחייבת חותמת ופתילים‬
‫א מ י י״ה מעמקת ו״ה‪ ,‬ו״ה מעתקם י״ה‪,‬‬
‫הנפרדות מבלתי צורך אל ההשגה‬ ‫ומטה‪ ,‬והחותמת היא שם י׳ה׳ו׳ אשר היא‬
‫ואמי כי הוא סוד מצורף צרפהו‬
‫המורכבת על חמרים ודמיונות‪,‬‬ ‫חותמת ומצטיירת ונטבעת בגי אמות‬
‫והבינהו‪ .‬ואני בראותי חולשת הדעות‬
‫אמ״ש בעולם בשנה ובנפש‪ ,‬והסוד אני‬
‫בצירוף ואשר הוא זר בעיניהם כי לא נודע‬ ‫הזאת‬ ‫הקבלה‬ ‫ויתחייב אמונתינו‬
‫ידו״ד הוא שמי‪,‬‬
‫להם טיבו גיליתי סודו להיישיר שכלם‪ ,‬מן‬ ‫האמיתית מצד אמונתינו‬
‫הידוע וברור כי המלות כפי הסכמת טבע‬ ‫בנבואתו השלימה ושהסכמתו בצורת‬ ‫והנה החותמת קושרת המטה בפתילים‬
‫שכלינו האנושי מורות על ענינים‪ ,‬מהם‬ ‫האותיות התורה ובהרכבת השמות‬ ‫והמטה קושר החותמת בפתילים‪,‬‬
‫ענינים גופניים מורגשים נמצאים חוץ‬ ‫הסכמה אלהית אמתית ואינה כשאר‬ ‫והיודע סור איסור והיתר בעניינים האלה‬
‫לשכל‪ ,‬ומהם מדומים‪ ,‬ומהם מושכלים‬ ‫הסכמת העולם באותיותיה ם אשר לא‬ ‫העליונים יתיר הקשור ויקשור המותר בכח‬
‫בשכל לבד‪ ,‬ומהם מושכלים בשכל וחוץ‬ ‫חוייבה אלא מצד דמיון ושכל אנושי והעיר‬ ‫השם אשר נתן לו רשות לצרף ולהזכיר‪,‬‬
‫לשכל‪ .‬ואחר הקדימי זה דע כי שם‬ ‫על זה משה רבינו בתורתו הקדושה ואמי‬ ‫וכמעט שהדעת בורחת מזה הציור העליון‬
‫כא‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬
‫ו א ם תשאלני ותאמר אחר אשר עלה‬
‫אל המעלה הזאת השלימה אשר‬
‫אי אפשר לבן אדם לעלות יותר מכדי‬
‫השיעור הזה‪ ,‬איך השיב לו הבורא יחי‬
‫כששאל‪ ,‬הראני נא את כבודך‪ ,‬כי לא‬
‫יראני האדם וחי אבל יש לך יכולת‬
‫לראות את אחורי‪ .‬דע שכל הצורות‬
‫הנמצאות‪ ,‬מעלות ומדרגות הם‪ .‬ומשה‬
‫חשב לפי חולשת דעתו בערך אל ממציאו‬
‫והנה מש״ה שנה טבעיו על פי אותיות‬
‫אחר שהתפשטו מן הטבע הזה והקפתי‬
‫הש״ם והוליד בן זכר קודם שירד‬
‫מהותו והגעתי למדריגה העליונה ונמסרו‬
‫בידי מפתחות מטביעו עד אשר יש לי‬
‫יכולת לשנות ולפעול כרצוני‪ ,‬לא נשאר‬
‫לי אלא צורת הכבוד ר״ל צורת הבנין‬
‫העליון בספירות‪ ,‬ענה לו השם כי זו‬
‫הצורה עמוקה מדעתך וחזקה ממנה‬
‫ואע׳׳פ שעלית אל מדרגת האדם העליון‬
‫אשר הוא חי‪ ,‬כי צורת הקשר ההוא‬
‫הפנימי נקרא פנים ופני לא יושגו לזולתי‪:‬‬
‫לדקות הבנתו לא הוצרך אלא יום לשנה‪,‬‬
‫נ ש ו ב עוד אל היו׳׳ד ונאמר כבר ידעת‬
‫והתעוררת מאשר קדם לך בעניין‬
‫היו״ד‪ ,‬כי היו״ד היא נקודה קטנה מאד‬
‫בצורת כמותה‪ ,‬וגדולה מאד במעלת‬
‫איכות פנימיותה‪ ,‬והיא מצטיירת בצורת‬
‫חצי גלגל בתחתונים עם היותה גלגל‬
‫שלם בעליונים‪ ,‬ומה שחסר מצורתה‬
‫כדמות מה שבעצמה‪ ,‬וכן בחשבונה‬
‫במילוי המבטא יו״ר התוספת בשורש‬
‫וכבר ידעת כי המבטא החיצוני הערה על‬
‫הפנימי‪ ,‬והפנימי נחלק לשנים כאשר‬
‫חייבו המציאות העליון הנודע על פי‬
‫הקבלה והם מדת הדין ומדת הרחמים‬
‫והנה ד״ו הנוסף על יו״ד מורה עליהם‬
‫ונחלק חילוק שני והם שני ההי״ן של שם‬
‫שהם יו״ד באמתתם חמש כנגד חמש‬
‫והם הספירות הפנימיות‪ ,‬ועל כן האדם‬
‫שערי‬ ‫שערי כ‬
‫ר היו״ד‬
‫יאמר עליו לא יש ולא אין‪ .‬והנה משה‬ ‫ד ע כי ספר יצירה )פ״ו משנה די( המיוחס‬
‫כשעלה למרום גלה לו אדון הכל הכחות‬ ‫לאברהם אבינו ע״ה אשר בו הביט‬
‫העליונות ואיך ציורו על פי אותיות‬ ‫וראה וחקק‪ ,‬וחצב וצרף וכוי ונגלה עליו‬
‫נעלמות מבלי דמות ומסר לו כחותיהם‬ ‫אדון הכל ועשאו בנו וקראו אוהבו‬
‫וסגולותיהם בדמות וצורת הקשר וההתר‬ ‫והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה‪ .‬כתוב‬
‫וההמשכה והשנוי‪ ,‬ועל כן לא נתנבאו‬
‫בראשיתו )פ״א משנה א׳( בל״ב נתיבות‬
‫הנביאים אלא בדמות שני)יחזקאל א‪ ,‬מ(‬
‫פלאות חכמה חקק י״ה י״י צבאו״ת וכוי‬
‫ועל דמות הכסא וגו‪/‬‬
‫בג׳ ספרים בספר וספר וספור וכוי עשר‬
‫יודע כי היא חושקתו ואוהבתו אהבת קיום‬
‫ספירות בלי מה כ״ב אותיות יסוד‪ ,‬הן‬
‫אמתי ובוחרת קריאת שמו עליה‬
‫ל״ב נתיבות אשר הם שורש כל הספר‪.‬‬
‫והתמשכה אל מקור התולדות אשר ממנה‬
‫מן ההר שהרי עמד מ׳ יום ומי לילה‪ ,‬וכן‬ ‫ואמרו קצת המקובלים כי התחלת ספר‬
‫עומדת תולדת הבריאה בטבע האדם‬ ‫יצירה בראשיתו והוא אמרו‬
‫כאשר נתחייבה מן העליונים‪ ,‬ומשה‬ ‫"כשלשים" ושתים מורה על "מעשה‬
‫הוצרך לשנות טבעיו ולהתיר קשריו‬ ‫מרכבה" והיא הרכבת "שם בשם״‪ ,‬ומן‬
‫החתומים באדנ״י ולהטביעם ולחתמם‬ ‫הצריך להתעורר עליו כי מעשה מרכבה‬
‫ביהו״ה‪ ,‬וכשנגמרה תולדתו אחר מ׳ יום‬ ‫לפי הנגלה מורה על כלל המציאות הזה‬
‫קרן עור פניו ועל כן האריך ליוצא י מצרים‬ ‫הטבעי העליון והתחתון‪ ,‬כמו שידעת כי‬
‫מ׳ שנה במדבר לרוב עבים והוא ע׳׳ה‬ ‫התנועה הסיבובית מחייבת הורדת‬
‫הכחות הפועלות ביסודות תנועה‬
‫והסוד חסר הגבול הטבעי ונגבל בגבול‬ ‫הכרחית עד אשר מתמזגות בשינויי‬
‫האלהי‪ .‬ומלת קרן תורה לך על זכות‬ ‫החלקי ויפסיד כל חלק יסוד צורתו בחלק‬
‫החומר ובטול קדרותו עד שנעשה על‬ ‫יסוד זולתו עד אשר יתרכבו מהם ד׳ מיני‬
‫דרך משל כחומר השמימיי הספירי‬ ‫המורכבים אשר הם דומם וצומח וחי‬
‫שמקבל צורת המראות הצובאות‬ ‫ומדבר‪ .‬אמנם חיוב התנועות הישרות‪,‬‬
‫מאחוריו כאלו הם מלפניו‪ .‬ורז״ל דרשו‬ ‫וההכרחייות אשר תחשבנה הפכיות‪,‬‬
‫)ע״פ ב״ר פ״כ‪ ,‬כט( כי קרן עור פניו)שמות‬ ‫והסיבה המכרחת‪ ,‬ושינוי )הנטיות(‬
‫לד‪ ,‬כט( אל תקרי עור אלא אור כי אותיות‬ ‫האכיות‪ ,‬והכנת כח לקבל כח ממה‬
‫אחה"ע מתחלפות כלומר שהשכיל השכל‬ ‫שכנגדו וצורת פעולתם כחומר השפל‬
‫השוכן באור אשר בפנימיות השכל אמתי‬ ‫כפי הכנת מזגו‪ ,‬כל זה מסתרי מעשה‬
‫שלם עד אשר גבר כח דעתו בשכל והקיף‬ ‫מרכבה על דרך ההנהגה הטבעית‪.‬‬
‫כל הדעות הנאצלות ככל מינו ברוב‬ ‫הדעת האנושית אולי יתעורר החושק‬
‫שפעו ולא היתה שום־ דעת יכולה לקבל‬ ‫אמנם סחרי מרכבה על דרך השמות‪,‬‬
‫מן השפע העליון ההוא לפי מהותו‬ ‫הוא דעת הנקודות והן היודי״ן‬
‫והוצרך לחשים ממוח וכסוי בדברו‬ ‫אשר כל נקודה ונקודה מתפשטת לצורה‬
‫אליהם כפי חולשת דעתם ולהסיר‬ ‫כפי המשכתה וסגולתה המתחייבת מאין‬
‫המסוה בבאו אל האהל‪.‬‬ ‫סוף אשר כחו וסגולתו איננה נגזרת‬
‫ולמספרה נספרת ולא תשורנו עין ולא‬
‫ע‬ ‫צדק ש‬ ‫י‬
‫לפעמים מתפתה מערמות ‪ ,‬ו ותחבולותיו‬
‫ותכשיטיו המושכים הלבבות ומדברת‬
‫)ומזנה( עמו תחת בעלה ומטיל בה‬
‫זוהמתו יענה ויאמר מתק״ ‪ ,‬עמ״ה‪.‬‬
‫כ ן הענין בבעל האמתי‪ ,‬מצד אשר‬
‫נאצלה ממנו והיא עצם מעצמו ובשר‬
‫מבשרו יאמר מתק״ה עמ״י‪ .‬ובעבור כי הוא‬
‫חוצבה‪ ,‬יענה מתק״י עט ״ה‪ .‬אמנם כשהיא‬
‫נמשכת אל הנחש הזונה והטיל בה זוהמתו‬
‫ונטמאה לא יוכל בעלה הראשון אשר‬
‫שלחה כלומר האצילה לשוב לקחתה רק‬
‫יחזור על עצמו ממנו ובו‪ ,‬ויאמר מתק״י‬
‫עמ״י עמ״י מתק״י‪ .‬ואם טהורה היא ונקתה‬
‫ונזרעה זרע אשר הוא רוח הקדש והוא בן‬
‫של קיימא וישוב הנחש אל מעונו ויתהלך‬
‫על גחונו וישמח בעפר אשר הוא חלקו‬
‫מכל עמלו וחוקו ואשת חיקו ויחשב כי‬
‫מתק״ו עמ״ו עמ״ו מתק״ו‪ .‬אמנם תענה‬
‫הנפש מתק״י עמ״י עמ״י מתק״י‪ .‬תצטרך‬
‫להיותה שלימה בשני הצדדין יחד משפעת‬
‫על זה הנהגת יושר כפי מזג טבעיו וחוקי‬
‫מערכותיו על פי דין בעלה ועצתו‪ .‬ומקבלת‬
‫מזה אצילות מדביק משלים חסרונה‬
‫בעולם הזה ומעמיד ומקיים השארות לחיי‬
‫העולם הבא‪ ,‬וזה מה שהמשיכני אליו‬
‫המאמר במהות חתימת הטבע על פי‬
‫הקבלה בצורות מדומות על דרך הישרת‬
‫להשיג קצת ממהות הענין באמתתו‪.‬‬
‫ונחזור עוד אל מה שהתחלנו בו והוא‬
‫הוראת היו״ד על דרך הנסתר כי‬
‫עד עתה דברנו בנגלה אע״פ שהמשכנו‬
‫המאמר אל קצת מהנסתר‪.‬‬
‫יג‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫היו״ד‬ ‫שער‬ ‫שערי‬ ‫יב‬
‫הרב מורה צדק אשר חקר ברוב העיון‬ ‫בעצמה צורת האיש ונשתנית פרטותיו‬ ‫ספירה וזולתם מן השמות והוא מדת‬ ‫המוטבע ביו״ד שהוא חצי גלגל יצטרך‬
‫הפילוסופי במורה והסכים על שהענין‬ ‫כלומר‬ ‫לעילויה‬ ‫ובהפסד‬ ‫בהוויה‬ ‫חמדות מבלי מרח‪ ,‬וספירת הספירות‬ ‫להשלים מציאותו בהשלמת גלגלו ומפני‬
‫הזה נתאמת אפילו מדרכי המחקר שזאת‬ ‫להתפשט מכל חמדו והשגותיו ולשוב‬ ‫מבלי ספירה‪ .‬ועליו נאמר מה שאין‬ ‫היותו קטן חציו גופני וחציו רוחני יתנועע‬
‫היא ההנהגה הטבעית ועוד כי ערבות‬ ‫שכל נפרד מקויים בשרש בעולם החיים‬ ‫המחשבה יכולה להשיג רק חיוב מציאותו‬ ‫תנועה מהירה מנגר ויעבור תנועת‬
‫מכריח כל הגלגלים בתנועה היומית‬ ‫הנצחיים ונקרא עולם קטן כי הוא מהופך‬ ‫יחי לבד‪ .‬הנה נתבאר לך שכל המציאות‬ ‫הגלגלים הגדולים הפועלים בו ותתהפך‬
‫ההכרחית שמורה שכל כחותיהם באות‬ ‫בפרטיו כי זה כלה ונפסד והגדול מקויים‬ ‫כולו הפועלים והנפעלים זולתי עלת‬ ‫הכוונה ויפעל הוא בהם‪ .‬ולזה העירו ודייל‬
‫מכחו ונפשותיהן מנפשו סוף דבר שנפש‬ ‫תמידי‪ ,‬ונקרא גם כן אילן הפוך לצורות‬ ‫העילות כולם בעלי מדות ושיעורים רק‬ ‫באמרם )שבת קנו‪ ,‬א( אין מזל לישראל‪.‬‬
‫העליון הגלגליי בשורש ר״ל בערבות‬ ‫רבות תשמעם בע״ה הנגלה מהם‪,‬‬ ‫בערכים‪.‬‬
‫שהיא ראש ושורש לכל וכדומה לי‬ ‫וכדי שתחקק הצורה הזאת העליונה‬
‫הטבעיי המקריי הוא כי הארבעת‬ ‫ואחר שנתברר לך זה על דרך העיון‬ ‫בשכלך ותתאמת לך היטב‬
‫שקורין לה הפילוסופים נפש הכל‪.‬‬
‫היסודות מתרככות ומתמזגות‬ ‫הפילוסופי הטבעי‪ .‬דע שבעלי‬ ‫אדריכך דרך ההנהגה הטבעית המוגבלת‬
‫ו ה נ ה נפש האדם שורה בלב בנקודת‬ ‫באמצעות הכחות העליונות ושבות‬ ‫הקבלה נשתנית הסכמתם בשמות‬ ‫להיישיר שכלך האנושי באמתה הספירות‬
‫מרכזו ומן הנקודה מתפשטת‬ ‫לגלות פעולותיהם בארץ אשר הוא‬ ‫וקוראי׳ להם נטיעות מלשון התורה‬ ‫והשמות אשר קראום המקובלים בהם‪.‬‬
‫בכלל ומקפח בו הקפת העמדה וקיום‪,‬‬ ‫היסוד העבה והכבד מהכל‪ .‬והגה מתוך‬ ‫הקדושה)בראשית ב‪ ,‬ח( ויטע י״י אלה ים גן‬
‫והענין כאילן הגדול מהופך כי מן הראש‬ ‫זה מתחדש כח מצמיח זרע באילנות‬ ‫ידוע וברור לכל משכיל בעל דעת‬
‫בעדן וקורין להם שיעורים והיינו אמרם‬
‫ובדשאים למיניהם כל כח יתפשט כפי‬ ‫שלמה שהגלגלים אי אפשר‬
‫שהוא המקיף מתפשטת הנפש להעמיד‬ ‫ח ״ ל )עיין בספר מרכבת שלמה לח ע״ב( כ ל‬
‫הכח המוכן לקבלו והכח מורה בשורש‬ ‫היותם פחות מתשעה אבל רבי רבבות‬
‫ולקיים כלל המילואי אשר בהקפתו וזהו‬ ‫היודע שיעורו של יוצר בראשית וכוי‪.‬‬
‫בתחתונים ומגלה פעולות בענפים‬ ‫אפשר ולא נדקדק אנחנו עתה על זה‪ .‬וכל‬
‫ענין איש האדם הנקרא אילן הפוך כי זה‬ ‫ושיעור קומה‪ ,‬וכן מדות וספירות כאומרו‬
‫וכפירות בעליונים‪ ,‬והאדם בהפך זה‬ ‫גלגל וגלגל מורכב הוא מחומר וצורה‬
‫מן המרכז מתפשט למקיפו וזה מן המקיף‬ ‫בספר יצירה )פ״א משנה ב( עשר ספירות‬
‫זקיפת ראשו אשר הוא שרשו בעליונים‬ ‫והוא בעל תכלית מצד ההרכבה‬
‫למרכזו‪:‬‬ ‫בלי מה‪ ,‬והמשילום בעלי חכמת הקבלה‬
‫והכח בא משרשו אשר הוא ראשו‬ ‫המשותפת מחומרו וצורתו והתכלית‬
‫על צורת האדם התארית אשר התחייבה‬
‫באמצעית נקודת מרכזו אשר הוא לבו אל‬ ‫ההוא בלשוני נו נקרא שיעור ומרה‬
‫מעצם הצורה הפנימית הנשפעת מצורת‬
‫~הדרך השלישית והייא העליונה‬ ‫התחתונים אשר הוא פריו‪ ,‬ומכאן ראיה‬ ‫וספירה והכח הבא אליו מן העליונים‬
‫הספירות הגלגלית הנאצלת מן הספירות‬
‫מכל הדרכיס אשר קדמו לה‪:‬‬ ‫אצל המקובלים כי האדם אשר הוא עולם‬ ‫להעמיד הרכבתו ולהחמירה‪ ,‬יתחייב‬
‫העליונות האלהיות‪,‬‬
‫הקטן הוא המרכז של עולם הגדול ר״ל‬ ‫היות •לו תכלית ושיעור‪ ,‬אחר אשר‬
‫הקדמה‬ ‫ז״ל כי נקודת היו״ד המרכזי ברוחני ממנה‬ ‫והכלל צורת אילן אחד אשר שרשיו‬ ‫במרכבה התכליתי מראה פעולתו וחשק‬
‫יתפשט הכח בקו העגול הכדורי בסוד‬ ‫וענפיו ופירותיו ועליו כולן‬ ‫הכח ותענוגו בכח הנבדל המקיימו‪,‬‬
‫ד ע שהענין הגדול אשר שמנו עצמינו בו‬ ‫היפך הישר ר״ל היות המרכז מקיף‬ ‫דבוקים בו‪ ,‬וקראו הספירות העליונות‬ ‫יתחייב היותו בעל שיעור ומרה מצד‬
‫הוא פנימי מאד וכל דברינו בו אינם‬ ‫והמקיף מרכז‪ ,‬וזהו ענין משה שבכללי‬ ‫האלהיות אדם העליון השם הגדול‪,‬‬ ‫עצמו אשר הוא כח בגוף‪ ,‬לא מצד הנבדל‬
‫אלא דרך משל וחידה להיישיר השכל‬ ‫אחר היותו נקודה פרטית מרכזית‪ ,‬וזהו‬ ‫והתחתונות אדם התחתון אדם הקטן‪,‬‬ ‫המשפיע עליו והמקיף בו וכן הענין‬
‫למציאותו ועל כן אין ראוי למשכיל‬ ‫ענין האדם התחתון שנתעלה ונעשה‬ ‫והנה האילן הזה כולל כל העולם הגדול‬ ‫מתנהג בכל שכלי הגלגלים‪ .‬וכן עוד‬
‫לתפוש על דברי בראותו לפעמים כי אני‬ ‫אדם שעל הכסא בכח השם‪.‬‬ ‫ונקרא גדול מפני שהוא מקויים בפרטיו‬ ‫השכלים הנבדלים כל שכל בערך אל‬
‫מגשים וממציא חמרים מבלתי חמרים‬ ‫אשר הם כללים בערך אלינו ר״ל מיניו‬ ‫מאציל ו בעל מרה וספירה שאלו היה כחו‬
‫וצורות מבלתי צורות בעבור ההישרה‬ ‫ועוד תתבאר זאת הצורה היטב בדרך‬ ‫וסוגיו‪ ,‬וכן השרשים המקיימים ומעמידים‬ ‫מבלי תכלית היה מקיף במאצילו וזה‬
‫וכל שכן בהיותו דק ומקיש מן המושכל‬ ‫השלישית בע״ה‪ ,‬כדרך השנית‬ ‫מציאותו מכח עילת הכל יחי‪ ,‬וכן צורת‬ ‫שקר גמור להיות המוקף מקיף את מקיפו‪,‬‬
‫הטבעי הנח והמוגדר על המושכל האלהי‬ ‫הטבעית ידוע מדברי רז״ל שאמרו)חגיגה‬ ‫חמך האחרון אשר הוא מין האדם נקרא‬ ‫והנה ישתלשל הענץ אל מאצילו אשר‬
‫הנע ולשון נע בשם משותף אשר לא‬ ‫יב‪ ,‬ב( ערבות שבו גנזי חיים גנזי צדקה‬ ‫עולם קטון ושם קטון מפני שהוא פרט‬ ‫איננו נאצל והוא עלת העלות ית׳ אשר‬
‫יקיפהו גבול אלא ראוי שיחוס על כבוד‬ ‫נשמות שעתידין להבראות וכוי והביאו‬ ‫מהגדול‪ ,‬ומפני היות צורת המין היא‬ ‫לא יפול בו לא לשון מדד‪ .‬ולא לשון‬
‫יג‬
‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫היו״ד‬ ‫יב שערי שער‬
‫מסתכל בספר הזה‪ ,‬לבל יסבור סברה‪ ,‬ואל‬ ‫שבעים ושתים‪ ,‬באיזה עני; הוא יוצא‬ ‫מורכבות בסוגין הקרובים להם לא‬ ‫קונו ויתלה החסרון בו מצד היותו עומד‬
‫יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים‪ ,‬אשר‬ ‫משלשה פסוקים ויסע‪ ,‬ויבא‪ ,‬ויט‪ .‬ומפני זה‬ ‫הרחוקים‪ ,‬כמו החיות לאדם‪ ,‬כי בהרכבת‬ ‫ומקויים בטבע המוגבל אשר הוא אמתי‬
‫אני כותב בסתרי התורה‪ ,‬כי אני מודיעו‬ ‫ספר תורה שטעה בו באות אחת במלא או‬ ‫פועל ומתפעל לא יולידו אלא דמות מה‬ ‫לפי מהותו‪ ,‬וכמה מן המעיינים‬
‫נאמנה‪ ,‬שלא יושגו דברי‪ ,‬ולא יודעו כלל‪,‬‬ ‫בחסר פסול‪ ,‬כי זה הענין יחייב אותנו‬ ‫שבעצמן‪ ,‬אם כן ההקדמות ההם בערך‬ ‫המתפלספים טעו באמונת הקדמות‬
‫בשום שכל ובינה‪ ,‬זולתי מפי מקובל חכם‪,‬‬ ‫לפסול ספר תורה שיחסר בו ו״ו אחד‬ ‫אל התולדות הם שקריות‪ ,‬ועל כן אמי‬ ‫וחשדו הרב ז״ל הכשר והשלם מכל מיני‬
‫לאוזן מקבל מבין‪ ,‬והסברא בהן איולת‪,‬‬ ‫ממלת אותם‪ ,‬שבאו מהם ל״ט מלאים‬ ‫הרב כי זה מעמד שכל כלומר שכל אנושי‬ ‫השלמות במושכל המוגבל ובמושכל‬
‫מחשבה מועלת‪ ,‬רבת הנזקין‪ ,‬מניעת‬ ‫בתורה‪ ,‬או שיכתוב ח ו" ו באחד משאר‬ ‫מוגדר משיג הטבעים והרכבתם והנולד‬ ‫האלהי‪.‬‬
‫התועלת‪ ,‬אל יאמן בשוא נתעה‪ ,‬כי לא‬ ‫החסרים וכן כיוצא בזה‪ ,‬אף על פי שאינו‬ ‫מהם לא יעבור כחו זולת זה‪ .‬וכן ענה גם‬
‫תבואתו בסברותיו רק רעה‪ ,‬כי ידברו אל‬ ‫מעלה ואינו מוריד‪ ,‬כפי העולה במחשבה‬ ‫ו ז ה דברם‪ ,‬אמרו הרי הרב ז״ל אמי‬
‫כן לארסטו כשהביא ראיותיו מן הזמן‬
‫ה׳ סרה אשר לא יוכלו כפרה שנאמר)משלי‬ ‫וזהו הענף שהביאו גדולי המקרא למנות‬ ‫שאלו היה לנו מופת על הקדמות‬
‫והתנועה וכל אותם הצורות‪ ,‬אמרו כי על‬
‫ם‪ (to ,‬אדם תועה מדרך השכל בקהל‬ ‫מלא וחסר בכל התורה והמקרא‪ ,‬ולחבר‬ ‫לא היתה מונעת אותנו שום צורה שלא‬
‫זה ודאי מחלקותינו ויישר לארסטו גם כן‬
‫רפאים ינוח‪ ,‬על יהרסו אל ה׳ לראות כי ה׳‬ ‫ספרים במסורת‪ ,‬עד עזרא הסופר הנביא‬ ‫היינו מעמידים אותה עליו כאשר עשינו‬
‫בהיותו יודע כי הענינים האלה אין‬
‫אלהינו אש אוכלה הוא‪ ,‬אל קנאות‪ ,‬והוא‬ ‫שנשתדל בזה‪ ,‬כמו שדרשו )מגלה ג‪ ,‬א(‬ ‫בשלילת הגשמות וכל שכן שהיינו יכולין‬
‫עליהם מופת‪ .‬אמנם בענין מציאות השם‬
‫יראה את רצוייו מתורתו נפלאות אבל יחזו‬ ‫מפסוק )נחמיה ה‪ ,‬ח( "ויקראו בספר תורת‬ ‫להביא ראיות על הקדמות יותר מן‬
‫יחי אשר הביא הרב ז״ל מופת על זה וכן‬
‫בפירושינו חרושים‪ ,‬בפשטים ובמדרשים‪,‬‬ ‫האלהים מפורש ושום שכל ויבינו במקרא"‬ ‫החרוש‪ ,‬אמרו והרי הרב ז״ל מסר כמתנה‬
‫באו‬ ‫רבותא‬ ‫השלמים‪,‬‬ ‫החוקרים‬
‫וקחו מוסר מפי רבותינו הקדשוים‪" ,‬בגדול‬ ‫ונראה שהתורה הכתובה באש שחורה על‬ ‫הקדמות ובונה על שורש הקדמות לחייב‬
‫להשמיענו כלומר לא מבעיא כי מן הדרך‬
‫ממך אל תדרוש‪ ,‬בחזק ממך אל תחקור‪,‬‬ ‫גבי אש לבנה‪ ,‬בענין הזה שהזכרנו היה‪,‬‬ ‫מציאות האלו״ה מהם‪ ,‬ועתה לא ימלט‬
‫הפנימית הפשוטה בערך אל זאת אשר‬
‫במופלא ממך אל תדע‪ ,‬במכוסה ממך אל‬ ‫שהיתה הכתיבה רצופה‪ ,‬בלי הפסק תיבות‪,‬‬ ‫מהיות אותות ההקדמות או צודקת או‬
‫היא דרך הנבואה שנודעה מציאות השם‬ ‫כוזבת אם הם כוזבות תולדתם כוזבת‬
‫תשאל‪ ,‬במה שהשורשית התבונן‪ ,‬ואין לך‬ ‫והיה אפשר קריאתה שתקרא על דרך‬ ‫באמתות בהקדמות נבואיות קרובות אל‬
‫עסק בנסתרות"‪.‬‬ ‫השמות‪ ,‬ותקרא על דרך קריאתינו‪ ,‬בענף‬ ‫והנה לא חייב מציאות דבר במופת‪ ,‬ואם‬
‫הענין העליון‪ ,‬אלא אפילו בדרך זו‬ ‫הם צודקות כאשר יחייב זה גדרי הקדמת‬
‫התורה והמצוה‪ ,‬ונתנה למשה רבינו על דרך‬ ‫העבודה המוטבעת נודע לנו מציאותו יחי‬
‫חלוק קריאת המצוה‪ ,‬ונמסר לו על פה‬ ‫המופת הקדמות אמתי‪ ,‬ולא מצאו לזה‬
‫ה נ ה ידעת מדברי הרב ז״ל שזה הענין‬ ‫על דרך שלילות כלומר שאינו נעדר‬
‫קריאתה בשמות‪ .‬וכן יכתבו השם הגדול‬ ‫תשובה וסרו בעונותיהם מן האמת‬
‫לא תשלוט בו המחשבה האנושית‬ ‫ומדרך הנבואה על דרך חיוב‪ ,‬ועל כן‬
‫שהזכרתי כולו רצוף‪ ,‬ויתחלק לתיבות של‬ ‫לחולשת דעתם מאמונת קבלת משה‬
‫ולא תוכל לתת צורות בו כי הוא צורת‬ ‫אמר לו יחי למשה ע״ה‪ ,‬אהי״ה אשר‬
‫שלש שלש אותיות לחלוקים אחרים רבים‪,‬‬ ‫רבינו ע״ה‪.‬‬
‫הצרות‪ .‬ואחר הקדימי זו ההקדמה אשר‬ ‫אהי״ה‪ ,‬שמורה חיוב ממש‪.‬‬
‫היתה הכרחית לענף הנה אבאר לך הענין‬ ‫כפי השמוש לבעלי הקבלה‪.‬‬
‫ו ע ת ה שמע התר זה הענין ותשובתו‬
‫בצורה מושכת אפי׳ בשכל האנושי‪,‬‬ ‫אשר הרב ז״ל רמז עליו ולא‬
‫ועתה דע וראה מה אשיב שואלי דבר‪,‬‬ ‫ו כ ן הרב ר׳ משה ב״ ר נחמן ז״ל הביא‬
‫בהקדמתו לספרו פירוש התורה ענין‬ ‫הכירוהו‪ .‬דע שההקדמות באמתת עצמם‬
‫ידוע וברור לפי טבע המציאות הנגלה‬ ‫בכתיבת פירוש התורה‪ ,‬אבל‬
‫הקבלה ואומר‪" :‬עור יש בידינו קבלה של‬ ‫לפי הטבע הזה המורכב הנח הם צודקות‬
‫ר״ל הטבעי‪ ,‬כי הצורות העצמיות‬ ‫אתנהג כמנהג הראשונים‪ ,‬להניח דעת‬
‫אמת‪ ,‬כי כל התורה כולה שמותיו של‬ ‫בלי ספק‪ ,‬אמנם להקיש מהם על מה‬
‫הגלגליות יותר רוחניות מן הצורות‬ ‫התלמידים‪ ,‬יגיעי הגלות והצרות‪,‬‬
‫הקב"ח‪ ,‬שהתיבות מתחלקות לשמות‬ ‫שאחר הטבע הפשוט אשר הוא נבדל‬
‫השפלות היסודיות‪ ,‬והראיה על זה שאלו‬ ‫הקוראים בסדר בשבתות ובמועדים‬
‫בענין אחר‪ ,‬כאלו תחשוב על דרך משל‪,‬‬ ‫בכל מיני הבדל ו ל ה ע י ‪ 7‬מן המורכב‬
‫לא היה אפשר להם להראות אלא בחומר‬ ‫ולמשוך לבם בפשטים‪ ,‬ובקצת דברים‬
‫נעימים‪ ,‬לשומעים וליודעים חן‪ ,‬ואל חנון‬ ‫כי פסוק בראשית יתחלק לתיבות אחרות‪,‬‬ ‫הטבעי בהקדמות בנויות על המושכלות‬
‫השמימיי הזך לרוב רוחניותם ומה‬
‫יחננו ויברכנו‪ ,‬ונמצא חן ושכל טוב בעיני‬ ‫כגון בראש יתברא אלקים‪ ,‬וכל התורה‬ ‫הטבעיות המוגדרות הנחות ולהוליד ענין‬
‫שנתעכר מהם ר״ל שקבל קצת עכרורית‬
‫אלה ים ואדם‪ ,‬ואני הנני מביא בברית‬ ‫כן‪ ,‬מלבד צירופיהם וגימטריאותיהם של‬ ‫פשוט בלי מתנהג על מנהג הטבע כלל‪,‬‬
‫מן החומר הגלגליי‪ .‬בא ונתראה בד׳ מיני‬
‫נאמנת‪ ,‬והיא הנותנת‪ ,‬עצה הוגנת לכל‬ ‫שמות‪ ,‬וכתב כתב רבינו שלמה בפירושיו‬ ‫זהו שקר גמור‪ ,‬ועל כן אומי בהגיון בספר‬
‫המורכבים שהם הדומם והצומח והחי‬
‫בתלמוד)סוכה מה‪ ,‬א( ענין השם הגדול של‬ ‫המופת שצריכין להיות הקדמות המופת‬
‫‪v‬‬ ‫צדק‪.‬‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫טז‬
‫הפוך בצורה הפנימית‪ ,‬וענך הספירות‬ ‫ונוסיף על זה ביאור ונאמר‪ ,‬דע כי סוד‬ ‫על זה ג׳ יודין של שם הוי׳ צבאות‬ ‫והמדבר‪ ,‬וזה החומר השפול כל מה‬
‫בכלל‪ ,‬ולזה המשכנו המאמר בענך כשלשים‬ ‫שם וים ע אשר הכרנו הוצאתו‬ ‫ונקראות ג׳ עולמות‪ ,‬השתים מהם נתן‬ ‫שנתפעל ונתרכב ונתמזג יותר קבל צורה‬
‫ושתים אשר אמרנו שיורה על מעשה‬ ‫על פי הקבלה‪ ,‬הורה לנו זה הסוד הגדול‪,‬‬ ‫רשות למשיגיהם להשיגם‪ ,‬והעליון עין‬ ‫זבה מה שאפשר להמציא בצורות‬
‫מרכבה‪,‬‬ ‫וזהו כי הוא יוצא ישר מפסוק ויסע‪ ,‬הפוך‬ ‫לא ראתה‪.‬‬ ‫הפועלות בתחתונים בדמות האדם‪ ,‬וכל‬
‫והנה ענך נתיבות‪ ,‬הם השערים‬ ‫מפסוק ויבא‪ ,‬ישר מפסוק ויט‪ .‬וזה מורה‬ ‫מה שקבל פעולה מועטת ונשאר‬
‫והדרכים הדקים כדכתיב )איוב‬ ‫כי‬ ‫על אמתח המציאות בהפוך המרות‪,‬‬ ‫וסימן לדבר בטחונה של תורה בענך‬ ‫בעכרירותו כל מה שקבל צורה עכורה‬
‫כח‪ ,‬ז( נתיב לא ידעו עיט‪ ,‬והם ״נתיבות״‬ ‫שתי חמדות ישרות הם כל אחת‬ ‫המלכות )בראשית מט‪ ,‬י( לא יסור‬ ‫כדמות הדומם‪ ,‬והענין היפוך בחומר‬
‫נפתחות מהאותיות ״זהר מהתורה״ אשר‬ ‫לעצמותה‪ ,‬ומדת ההיפך האמצעית היא‬ ‫שבט מ״יהודה״ שכולל ייי ומחוקק מבין‬ ‫השמימיי בעבור זכותו כי הזך תכלית‬
‫היא ״פלאות״ חכמה והיא נכללת ב״אלף‬ ‫כשזו‬ ‫המורה על הפוך שניהם כלומר‬ ‫רגליו חקיקות הספירות הטבעיות עד כי‬ ‫פעולתו זכות וכל מה שנתעלה ונתפשט‬
‫תו״‪ ,‬ובה חקק השם צורת הספירות‬ ‫עומדת ונחה‪ ,‬זו פועלת‪ .‬וכשזו עומדת‬ ‫יבא ״שילה״ כלומר בעל ״השם״ ויתיר‬ ‫נזדכך עד )אשר( ערבות לרוב זכותו‬
‫באמצעות השמות‪ ,‬ועל כן אמרו חז״ל‬ ‫ונחה‪ ,‬זו פועלת‪ .‬וזהו גלוי הסוד‬ ‫חקיקת השמות הטבעיות האחרונות‬ ‫ורוחניות‪ ,‬חמדו נעלם ולא נכירהו אלא‬
‫)ע״פ חגיגה טז‪ ,‬ע״א( בשם צבאו״ת אות‬ ‫כשהעולם מתנהג על פי הטבע אשר הוא‬ ‫בשמות השניות‪ ,‬אז יסור השבט כלומר‬ ‫מצד פעולתו המכרחת כל הפעולות אשר‬
‫הוא בצבא שלו כלומר הצבא העליון‬ ‫העולם‬ ‫המורה על מדת הדך‪ ,‬יבטל‬ ‫ימסר לו השבט מיהודה שהוא כולל כל‬ ‫למטה הימנה וזה מוכר ומושג )ומורגש(‬
‫מצטייר ומתראה באות כאשר פירשנו‬ ‫והרכבותיו‬ ‫השמות ויסתר‪ ,‬ויהיו אותיותיו‬ ‫המלכות וינחן רשות לשני לפעול בשלישי‬ ‫בשבלינו‪,‬‬
‫וסגולותיו בלתי מובנות למתנהגים על פי‬ ‫שהוא אחרון והוא מלך המשיח הש״י‬
‫למעלה‪,‬‬ ‫ו א ם כן יתחייב מזה שיש צורות זכות‬
‫מדת הדין‪ ,‬ואפי׳ אם יבא להניעם ויבא‬ ‫יביאהו במהרה בימינו‪.‬‬
‫ה ז ר עוד לגלות הכלים העוזרים האדם‬ ‫ורוחניות מאד אשר חומר הגלגלים‬
‫לידי התפעלות מעט‪ ,‬מדת הדין מעכבתו‪,‬‬
‫לעשות מלאכת השמות‪ ,‬ואומר כי‬ ‫ו ע ו ד ראיה על זה אומר בספר יצירה)פ״ג‪,‬‬ ‫עכור מאד בערך אליהם כעבירת חומר‬
‫וזה היה הסוד שבטלו פעולת השמות‬
‫הם ג׳ ספרים ספר וספר וספור‪ ,‬והם ג׳‬ ‫משנה ר( ג׳ אותיות אמ״ש אש מים‬ ‫היסודות בערך אל הצורות הגלגליות‬
‫בזמן הגלות ובטלה הנבואה מישראל‬
‫שמות‪ ,‬המאצילות חמש‪ ,‬בראשי תיבות‬ ‫רוח‪ ,‬שמים נבראו מאש וכוי הנה מורה‬ ‫והם אשר קוראים להם הפילוסופים‬
‫לעכוב מ ד ת הדין‪ ,‬עד אשר יבא אח אשר‬
‫בענין‪ ,‬כלומר כ׳תב לישון פיה‪ ,‬שהם‬ ‫על שהאל״ף הנקראת אש ממנה נבראו‬ ‫הצורות הנבדלות‪ ,‬והמקובלים קוראים‬
‫חפץ בו השם‪ ,‬ויהיה כחו חזק לרוב מה‬
‫"כפל״ והם ״סלם״ שהוא "סיני"‪ ,‬והם ה׳‬ ‫השמים וכל צבאם אם כן היא כנשמה‬ ‫להם מדות וספירות ואומרים שיש ענין‬
‫שימסרו לו מנחם‪ ,‬ויגלה לו השם סודו‬
‫וימסר לו המפתחות העליונות‪ ,‬ויעמוד ‪--‬שמות אשר הם ה׳ ספירות גופניות‪ ,‬והנה‬ ‫לנשמות הגלגלים‪ .‬וכן הולך כל הסדר‪,‬‬ ‫אחד נקרא אותיות והם שני מינים‬
‫ענך הכתב ונגלה ו הוא העני; הראשון‬ ‫השניות מתראות‬ ‫הספירות‬ ‫והנה‬ ‫במעלות והרמז על זה מה שאומרים ח ״ ל‬
‫כנגד מדת הדין‪ ,‬ויחזיר הקשר לאחריו‪,‬‬
‫להתחלת האדם להיותנו מציירים לו‬ ‫ומתגלות באותיות באמצעות החותמות‬ ‫)שיר השירים ה‪ ,‬ז( בענין התורה קדמה‬
‫ותיישרהו מ ד ת רחמים‪ ,‬והעליון ישוב‬
‫אותיות בספר על פי חומר דמיוני‬ ‫שהם השמות‪ ,‬אם כן האותיות הם‬ ‫לעולם אלפים שנה והם שני מיני עולמות‬
‫תחתון והתחתון עליון‪ ,‬ויתגלה שם יהו״ה‬
‫ומדריכים אותו בצורת הקבלה בו‪ ,‬ואיך‬ ‫המקבלות‪ ,‬והספירות הם המצייתת‪,‬‬ ‫הנקראות אותיות שהן שני אלפין א׳ אי‪,‬‬
‫הנסתר ויסתר אדנ״י הנגלה‪ ,‬ואז יתקיים‬
‫מתגלגלים האותיות ומתחלפות ונצרפים‬ ‫והשמות הן החתימות‪ ,‬כדמות הטבע על‬ ‫המך האחד נתן לאדם והוא הבנין השני‬
‫בנו מה שאמי)ירמי׳ לא‪ ,‬לג( כי כלם ידעו‬
‫ומתחלקים ומדלגים בראשי תיבות ותוכי‬ ‫דרך משל הנמצא מן הצורה הפועלת‬ ‫בנטיעות‪ ,‬והמין הראשון עין לא ראתה‬
‫אותי מקטנם ועד גדולם‪ ,‬והחכמות‬
‫תיבות וסופי תיבות‪ ,‬וכל התיבות‪ ,‬ואיכות‬ ‫והחומר המתפעל אשר זכרנו למעלה‪ ,‬אם‬ ‫אלהים זולתיך והיא צורת הפנים אשר לא‬
‫הטבעיות הפילוסופיות יתבטלו ויסתרו כי‬
‫צורת הרכבת הניקוד עליהם‪ ,‬ותנועתן‪.‬‬ ‫כן השמות הם מציאות הקיום האמתי‪,‬‬ ‫ישיגוה זולתו יחי‪ ,‬והנה המין האחד‬
‫בטל כחם העליון‪ ,‬וחכמת האותיות‬
‫ומעתיקין אותו אל מעלה השנית והיא‬ ‫והנה בספר יצירה )פ״א משנה יג( מגלה‬ ‫הקרוב אלינו הנקרא אותיות הוא רוחני‬
‫והשמות אשר הם עתה בלתי מובנות לנו‬
‫צורת הקול והנעימה עד שיעשה קול‬ ‫עוד כי שם החותם הוא יה"ו ואומר פנה‬ ‫מאד עד אשר צורת ערבות העליונה‬
‫יתגלו‪ ,‬כי כחם הולך וגדל‪ ,‬ואז תהיה‬
‫הנועם שלו כדמות כנור מפעיל נפשו‬ ‫למעלה לאות אלף וחתמו ביה״ו וכוי וזהו‬ ‫איננה נאותה להיותה כדמות חומר‬
‫אורה ושמחה ליהודים‪ ,‬ועצב ודאגה‬
‫לדקות הנועם ושינויו‪ ,‬ויתגלה לו אמתח‬ ‫עדון המציאות ותענוג ו האמתי להיות‬ ‫)נאות( להם כי הם ספירות לספירות‬
‫למכחידים‪ ,‬ורוב עמי הארץ מתיהדים‪,‬‬
‫מבטא האותיות לפי סגולתם הפועלת‬ ‫הרוחני מתעדן בגופני‪ ,‬אשר הוא בתכלית‬ ‫בערך אליה ובערך אל מערכת הא׳‬
‫ונבאו בניכם ובנותיכם וכוי‪.‬‬
‫בשינוי נעימה בתנועה פועלת בנפש‬ ‫הרוחניות בערך אל מה שלמטה הימינו‪,‬‬ ‫הראשונה העליונה הנעלמת מכל בריח‬
‫כדמות פעולת המוסיקי במזג הגוף כן‬ ‫וזהו אמתח סוד האדם אילן הפוך‪.‬‬ ‫היא אותיות‪ ,‬אם כן המעלות שלש ורמז‬
‫ה נ ה נתבאר לנו אמתח האדם אילן‬
 ‫יג‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫היו״ד‬ ‫יב שערי שער‬
‫שיבוא אליהו הנביא ז״ל עם מלך המשיח‬ ‫מציאות הענך לא אל ידיעתו כי לא יודע‬ ‫אז ברשותו כי איננו ברשותו אלא כל זמן‬ ‫יפעל זה בנפש בבח השם‪ .‬עוד יעתק זה‬
‫ויגלה סתריו‪.‬‬ ‫ידיעה אמיתית רק מפי נביא או עד‬ ‫שהוא במוטבע השלם‪.‬‬ ‫אל הספור שהוא הפנימי וילומד לו צורת‬
‫הפעלות נפשו מכל אות ובאיזה דרך תבין‬
‫בספירות‬ ‫הנזכרת‬ ‫האל״ף‬ ‫צורת‬ ‫וזאת‬ ‫והנה אמרנו כי ענין היו״ד מורה על‬ ‫הנפש האותיות עד שיבאו הספירות‬
‫הספירות וענין הה" א מורה על‬ ‫ויחתמו בהן השמות‪ ,‬ומה היא צורת‬
‫חילוק הספירות חמש כנגד חמש להעיר‬ ‫הלחישה המעתקת השם מנפשו לפעול‬
‫על השתי מדות שהם מדת הדין ומדת‬ ‫בנפש זולתו על יד אמצעיות השם הכללי‬
‫רחמים‪ ,‬והנה הו״ו כוללת ששה ההי״ן‬ ‫אשר יהיה כלל העולם נטבע בו‪ ,‬או מצד‬
‫כנגד חלוק ג׳ יח־י״ן ייי שמורות על ג׳‬ ‫המתחיל הראשון המחייב שנוי המרוח‬
‫עולמות לפי דרך השמות כאשר הזכרנו‬ ‫בשם וינוח כלל הטבע ויתקיים בו ועל פיו‬
‫וכאשר היוד מורה על קבוץ שני ההי״ן כן‬ ‫ימשכו כל השמות הנודעות בזמן ההוא‬
‫ו״ו מורה על קבוץ ששה וחלוק ההאי״ן‬ ‫לפי קשרו החזק‪ ,‬והנה יהיו כל המופתים‬
‫מורה על חלוק הספירות‪ ,‬הנה השם‬ ‫הנעשים בשמות שבים אל השורש ההוא‬
‫הגדול הזה שהוא י״ה ו״ה מורה על כל‬ ‫כדמות המופתים המושכלים עתה לנו‬
‫מעלות השמות בגי העולמות‪.‬‬ ‫שהם שבות אל המושכל הראשון שהוא‬
‫שורש טבעינו במושכלות‪ ,‬ותהיה העתקת‬
‫עתה אל הספירות לציירם‬ ‫ונשוב‬ ‫הלמוד בו מנפש אל נפש בנויה ומשרשת‬
‫בצורה התארית כאשר ה עדנו‪.‬‬
‫על פי השם ההוא הכללי בבני; חכמתינו‬
‫רז״ל חסים על כבוד קונם ולא היו‬ ‫ד ע כי המקובלים ציירום בצורת אלף‬ ‫עתה הנעתקות מציור נפש אל ציור נפש‬
‫ז א ת היא הצורה אשר ראיתיה בספרי‬
‫מלמדים אלא לראויים פעם אחת בשבוע‪.‬‬ ‫אשר היא דומה לצורת אדם ועשו‬ ‫בחדר )כסדר( מונח על הטבע הכח‬
‫המקובלים מעוררים על מציאות‬
‫ויש מפרשים בשבוע בכל זמן אשר הם‬ ‫חילוקין במעלות וקראום בשמות כל‬ ‫הכללי הזה המתנהג על פי מדת הדין‬
‫הנטיעות וכללן בצורת האילן לעורר על‬
‫חיים בו‪ ,‬ועד שיעבור מ׳ שנה מזמנו‬ ‫צורה כפי מעלתה‪ ,‬חלקו הראש לגי‬ ‫האוהבת זהב וכסף‪ ,‬ואז יתהפך הענין‬
‫אחדותן‪ ,‬וכל המקצץ בנטיעות כופר‬
‫שיהא ראוי להוראה‪ ,‬וכדמות זו הזכירו‬ ‫מעלות‪ ,‬העליון קראוהו מחשבה וכתר‬ ‫וירוץ כל אדם לשמוע תורה ותהיה‬
‫בעיקר שכל אלו הצורות אשר אנו‬
‫רז"ל )שבת קנב‪ ,‬א( אמר ליה שמואל לר׳‬ ‫עליון‪ ,‬צד הימין חכמה‪ ,‬וצד השמאלי‬ ‫השכינה נגלית בארץ ותהפך מדת הדין‬
‫מציירים בערך אל ידיעתינו החלושה הם‪.‬‬
‫יהודה שיננא שרי שקיך ועייל לחמך עד‬ ‫בינה‪ ,‬וזרוע ימין חסד‪ ,‬והשמאלי גבורה‪,‬‬ ‫למדת רחמים בסוד להט החרב‬
‫ומה נכבד מאמר הרב ר׳ משה בן נחמן‬
‫ארבעין שנין מיכלא מעלי מכאן ואילך‬ ‫והמכריע אשר ביניהם תפארת והיא‬ ‫המתהפכת את הכרובים כרובים‪ ,‬״זכר‬
‫ז"ל באמרו )בפתיחה על פ׳ בראשית הובא‬
‫משתי מעלי‪ ,‬דימו החכמות האלה אשר‬ ‫הרחמים‪ ,‬וזהו ממראה מתניו ולמעלה‪,‬‬ ‫ונקבה״‪ ,‬״שמים״‪ ,‬״השכינה״‪ ,‬ואז עטרת‬
‫לעיל( שכל מי שישליט שכלו באלה‬
‫בידינו היום ר״ל הטבעיות אל הלחם‬ ‫וממראה מתניו ולמטה‪ ,‬מה שכנגד הימין‬ ‫מלכות ישראל תתפשט בעולם‪.‬‬
‫הענינים בלתי קבלה מפי רב מקובל הנני‬
‫שהוא מאכל עב‪ ,‬וחכמת הקבלה הדקות‬ ‫מביא ברית נאמנה ועצה הוגנת כי לא‬ ‫נצח‪ ,‬ומה שכנגד השמאל הוד‪ ,‬ומה‬
‫אל המשתה אשר הם המועילות תועלת‬ ‫יבין מכוונתי דבר‪.‬‬ ‫שכנגד הברית מילה יסוד שנאמר וצדיק‬ ‫ואחר אשר ביארנו ג׳ ספרים נשלים‬
‫האחרית בחיי העולם הבא‪ ,‬ועל כן היו‬ ‫יסוד עולם )משלי י‪ ,‬כה(‪ .‬והעשרית עושר‪,‬‬ ‫שער היו״ד הכולל כל אותיות‬
‫השם עם הדרך אשר דרכו המקובלים‬
‫מונעים לימוד זו החכמה בזמן הבחרות‬ ‫וראה גם ראה שאפילו אלישע אחר‬ ‫והיא בת זוג הבנין‪ ,‬והסוד אחור וקדם‬
‫כשהחום הטבעי גובר והשטן שולט‬ ‫צרחני‪ ,‬בשני פרצופך זכר ונקבה בראם‬ ‫בספירות בצורה התארית המרחבת‬
‫שהיה מקובל חכם גדול טעה‬
‫כמאמר החכם ההוא )חגיגה יג‪ ,‬א( תא‬ ‫כדמות גבור וחלש‪.‬‬ ‫הדעת לעורר על מציאות עני; מקובל לא‬
‫בהשגה בהכנסו לפרדס הקבלה וחשב‬
‫ואגמרך מעשה מרכבה אמי ליה אכתי לא‬ ‫תושג מעלתו בשכל אנושי רק בשכל‬
‫שהם ב׳ רשויות‪ ,‬ואמי רז״ל כי טעה‬
‫קשאי‪ .‬הנה מכמה סבות יש למנוע זאת‬ ‫בספירה העשירית שהיא בת זוגו וקצץ‬ ‫ו ה נ ה אצייר לך הצורה אשר ציירוה‬ ‫נבואי‪ ,‬וכפי מעלתו בנבואה ישיג מן ה ע נין‬
‫החכמה מבעלי הדעות החסרות אשר אם‬ ‫בנטיעות וכפר בעיקר‪ ,‬והרבה מזה תמצא‬ ‫המקובלים להיישיר דעתך אל‬ ‫בשתוף העזר האלהי‪ ,‬כי שכלו לא יהיה‬
‫כא‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬
‫המעיין להיות עיונו דק מאד למשוך כל‬
‫צורה בהעברתה ולהשיג מעלתה מבלתי‬
‫זמן‪ ,‬ואל תחשוב שאין כל הצורות‬
‫עוברות עליה אפילו הפנימיות מאד‪,‬‬
‫אמנם לרוב רוחניותם ומהירות תנועתם‬
‫יעברו עליה ולא תרגיש בהם‪ ,‬ועל כן‬
‫השי״ת אמר למשה‪ ,‬הנה מקום אתי‬
‫ושמתיך בנקרת הצור‪ ,‬כלומר בשורש‬
‫ההתחלה הציורית‪ ,‬וחמל עליו יחי ואמר‬
‫לו הסוד להשלים השגתו‪ ,‬ושכותי כפי‬
‫עליך‪ ,‬כלומר כל מה שתשיג מראית‬
‫הפנים תשיג יה מתחת מכסה הכף‪ ,‬והנה‬
‫כלומר‬ ‫דמיו״ן‪,‬‬ ‫בגימטריא‬
‫באמצעות הדמות אשר הוא בערך אל‬
‫המערכה השנית בהשגחת האחור שכל‬
‫גמור עמוק מאד ומי ימצאנו‪ ,‬ודע שאם‬
‫לא היה מכסה עליו לא היה משיג דבר‬
‫מראיית הפנים‪ ,‬והיה קורה לו כאשר‬
‫קורה לעטלף מאור השמש אשר הוא‬
‫מסמא אותו ואינו רואה אפילו מה שיש‬
‫ביכלתו לראות‪ ,‬ובא לו חשך הלילה‬
‫להשלים תועלת ראותו עד אשר‬
‫באמצעות החשך ההוא יגיע אליו קצת‬
‫אור מן הכוכבים ויראה‪ ,‬כן קרה למשה‬
‫ע״ה עד שהשיג קצת מן הצורות‬
‫שנקראות פנים מתחת מכסה הכף‪ ,‬אבל‬
‫בראיית האחור לא היה צריך אל מכסה‬
‫שכבר נתן לו כח בהשגתו בהיותה‬
‫בתכלית ההפשטה‪:‬‬
‫ואני הצעיר פלוני אלמוני הדורך בעקבי‬
‫הסוס ים ומחפש בחדרי חורי‬
‫השביסים תרתי בלבי למצוא דברי חפץ‬
‫בהפשטה וצורת ההבטה‪ ,‬ואמצא מיני‬
‫ההפשטות שלשה‪ ,‬המונית‪ ,‬פילוסופית‪,‬‬
‫וקבלית‪.‬‬
‫אשר‬ ‫היא‬ ‫ההמונית‪,‬‬ ‫המי} האחת‬
‫שערי‬
‫קבל כח מהכל וכולל הכל כדמות היו״ד‬
‫בספירות‪ ,‬הנה אם כן אין בין זו היו״ד וזו‬
‫היו״ד אלא כמלא ניט א כלומר עניין דק‬
‫קטן מאד מצד הרוחניות והוא מלוי יוד‬
‫אחרת כאשר פירשנו במה שקדם‪ ,‬וזהו‬
‫סוד ובו תדבק דבוק יו״ד עם יו״ד‬
‫להשלים הגלגל‪.‬‬
‫ה נ ה אם כן בעיינה בענינים אשר למטה‬
‫הימנה במעלה והם הנקראים‬
‫ספרים החיצונים‪ ,‬לעולם העניה תשאר‬
‫נבוכה נפרדת מאמתת הדבוק‪ ,‬ודבק מדת‬
‫״כפי״‬ ‫הדין קושרה וכשהיא נכנסת ושוקעת‬
‫בפנמיותה ומתפשטת מקשר "חחפלין"‪,‬‬
‫אשר הוא ״יצר הרע״‪ ,‬בגי׳ וקושרתו בדי‬
‫פרשיות של שם קשר מהודק שהם‪ ,‬שמע‪,‬‬
‫והיה אם שמוע‪ ,‬קדש‪ ,‬והיה כי‪ ,‬והסוד‬
‫קבל מזה כי שמי בקרבו וקדש את זה‬
‫ועניינו ״זה שמי לעלם״ ״וזה זכרי״‪ ,‬לעלם‬
‫כתיב‪ ,‬וזהו סוד בי אדנ״י שלח נא כיד‬
‫תשלח‪ ,‬ופחד הקשר המהודק המרובע‬
‫הוא שלא ימשכהו עוד אל הכוונה‬
‫ראשונה‪.‬‬
‫והנה בהיותו נדבק ישבע בשמו‪ ,‬כלומר‬
‫יקשר בשמו כי הוא מושבע‬
‫שיקבל ממנו שבועה ואז תהיה הנפש‬
‫כדמות מראה באמצעות האות הנחתמת‬
‫בשם‪ ,‬ותעלה אל מעלת שם צבאו״ת‪,‬‬
‫ודע שאם נשארה בה שום צורה קטנה‬
‫חקוקה מהצורות הטבעיות אשר קדמו‬
‫לה ביריעה בהיותה נפרדת מן השם‪,‬‬
‫ימנעוה מניעה גדולה מן הצורות‬
‫העבודות בה ותקרא אספקלריא שאינה‬
‫מאירה‪ ,‬ואם יסורו כל הצורות ואין בה‬
‫מונע תקרא אספקלריא המאירה‪ ,‬והנה‬
‫הצורות העבודות בה דקות מאד‬
‫וממהרות בהעברה לרוב דקותם‪ ,‬ויצטרך‬
‫בו‪ ,‬אם כן הנה הוא יו״ד בעולם הזה אשר‬
‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫כ‬
‫מקשרי השמות כאשר תחייבהו צורת‬ ‫ישליטו שכלם המוטבע לא ימצאו דבר‪,‬‬
‫החכמה ההיא אין שם שינוי אלא טבע גמור‬ ‫ואם ישליטו דמיונם יקלקלו הכוונה ויצאו‬
‫הוא‪ ,‬והוא נמנע מידיעתינו היום כי אין‬ ‫לתרבות רעה‪.‬‬
‫אנחנו מכירים צורת האותיות הטבע ההוא‬ ‫ונחזור עוד אל ענין הספירות ונאמר‬
‫העליון בהיותינו במאסר הטבע הזה‪ ,‬ועל כן‬ ‫כבר הערנו במה שקדם לנו מן‬
‫אמרנו למעלה כי יו״ד אשר היא חצי גלגל‬ ‫המאמר שכל הנפשות הטבעיות באות‬
‫כשיושלם גלגלה תתנועע יותר תנועה‬ ‫מנפש גלגל ערבות והיא הרוחנית והדקה‬
‫מהירה על דרך משל מתנועע הגלגל‬ ‫מכל נפשות העולם בכלל‪ ,‬אם כן איך‬
‫העליון‪ ,‬וזהו ענין אדם התחתון נתעלה‬ ‫אפשר לצייר בשום דרך שנפש האדם‬
‫ונעשה עליון‪ ,‬אדם שעל הכסא‪ ,‬וזה שמו‬ ‫תתעלה ותפעל אפילו בנפש ערבות‬
‫אשר יקראו יהו״ה צדקנו‪ .‬וזהו ענין הנה‬ ‫לשנות הטבעיות כפי ההכנות על פי‬
‫מלאכי ילך לפניך ואמר לו אל תמר בו כי‬ ‫השם‪ ,‬ואיך אפשר למוקף להיותו מקיף‬
‫שמי בקרבו ומשה ע״ה לא רצה להיותו‬ ‫את מקיפו‪.‬‬
‫תחת רשותו כלומר להתהפך ולהיות מדת‬
‫ת ש ו ב ה כבר אמרנו כי נפש הכל נפש‬
‫רחמים תחת מדת הדין‪ ,‬על כן ענה לו אם‬
‫אחת היא‪ ,‬ונחלקה מצד חילוק‬
‫אין פניך הולכים אל תעלינו מזה‪ ,‬וזה עניין‬
‫החומר לשנים‪ ,‬עוד נתעלה זה ונתפשט‬
‫נכבד מאד יותרו בו כמה ספקות מן התורה‬
‫ונזדכך וירד זה ונתרכב ונזדכך‪ ,‬כי כן‬
‫ועל כן שים לבך עליו והבינהו מאד ותצא‬
‫יחייב המציאות התחתון הזיכוך בתכלית‬
‫מכל ספק‪.‬‬
‫ההרכבה‪ ,‬כאשר יחייב העליון הזיכוך‬
‫בתכלית ההפשטה‪ ,‬אם כן הנה הם שתי‬
‫ה נ ה ביארנו ע נין ג׳ ספרים שהם ספר‬
‫נקודות זו אחרית וזו ראשית זו כנגד זו‪,‬‬
‫וספר וספור בשער היו״ד מצד‬
‫אם כן כל זמן שזו מעיינת בנקודה‬
‫היותם כולם על דרך הנסתר‪ ,‬וכן קצת‬
‫העליונה אשר נתפשטה הימנה וצורת‬
‫ממעשה מרכבה כפי המשכת הענף וכדי‬
‫להוסיף עוד הערה על היו״ד לרוב עומק‬
‫הקשרים הכבלים והמאסרים אשר‬
‫אסרוה תהיה תחת רשותה בעבור שזו‬
‫העניין נחדש בו עוד צורה‪ .‬כבר ידעת כי‬
‫חמרה זך מתנועע מקבל תמיד השפע‬
‫היו״ד תכלית לעשר ספירות והיא כוללת‬
‫העליון‪ ,‬וזו חמרה בא מלוכלך מונע אותה‬
‫כל הספירות שהרי קבלה כח מהכל‪,‬‬
‫מלקבל בכל עת‪ ,‬ואם זו תתפשט מחמרה‬
‫והאדם תכלית המורכבים ועל כן נקרא‬
‫ותצטייר באותיות הזרות באמצעות‬
‫המורכב האחרון אם כן כאשר נמצאו בו‬
‫חתימת השמות מן הספירות תתעלה‬
‫כל ההרכבות וכל המזגים אשר אפשר‬
‫ותקיף בה בהקפתה בגלגלה כי חמרה של‬
‫להמצא מצד החומר ר״ל גלגליות‬
‫זאת על דרך משל הוא יותר רוחני ממנה‬
‫ויסודיות ותכלית עכרירותם ותכלית‬
‫ויראה פעולתו בה ויפעל בטבעיים‬
‫זכותם )כוונתם(‪ ,‬יתחייב שימצאו בו גם‬
‫פעולות כפי ההכנות המקבלות שייחשבו‬
‫כן צורות עכורות מצד החומר העכור‬
‫שינויים ומניעות בערך אל המוטבע הזה‪,‬‬
‫וצורות זכות מאד מצד החומר הזך אשר‬
‫כי בערך אל הפועל המתחדש‬ ‫והאמת‬
‫כג‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬
‫רק שכלך ומחשבתך ברשותו‪ ,‬עניתי לו‬
‫וכבודך מפני מה מחבר ספרים בדרכי‬
‫הטבעים משותפים בהוראת השמות‪,‬‬
‫אמר לי בעבורך והדומים לך מן‬
‫המתפלספים למשוך שכלם האנושי‬
‫בדרך טבע אולי תהיה ההמשכה הזאת‬
‫סבה להבאתם אל ידיעת השם‪ ,‬והוציא‬
‫לי ספרים מחוברים מאותיות שמות‬
‫וגימטריאות אשר לא יבין לעולם האדם‬
‫בהם דבר כי אינם מורכבות הרכבת‬
‫הבנה‪ ,‬ואמר לי זאת היא דרך השמות‪,‬‬
‫באמת לא רציתי לראותה כי לא קבלה‬
‫שכלי‪ ,‬אמר לי שטות גדולה עשיתי‬
‫שהראתי אותם לך‪ ,‬סוף דבר שאחר‬
‫שעברו עלי כמו ד׳ חדשים ונתפשטה‬
‫מחשבתי וראיתי מתחדשים לי עניינים‬
‫מעולים‪ ,‬שמתי את עצמי בלילות לחבר‬
‫ולהנהיג חומר האותיות מנהג העיון‬
‫הפילוסופי בקצת שנוי מעט כאשר אני‬
‫עושה עתה ועמדתי כמו שלשה לילות‬
‫ולא הודעתיו‪ ,‬כשבאתי בלילה הגי בעבור‬
‫חצות לילה עלי והקולמוס בידי והנייר על‬
‫ארכובותי נתנמנמתי וראיתי שהנר הולך‬
‫וכבה עמדתי לתקנו‪ ,‬כבית יו‪ ,‬כאשר קורה‬
‫פעמים רבות למקיץ‪ ,‬ראיתי שהאורח‬
‫נשארה‪ ,‬תמהתי תימה גדולה כאלו‬
‫עיינתי וראיתי שהיא יצאה מפני‪ ,‬אמרתי‬
‫איני מאמין‪ ,‬הלכתי בכל הבית והנה היא‬
‫הולכת עמי‪ ,‬נכנסתי במצע ונתכסתי‬
‫והנה היא הולכת עמי לפי שעה‪ ,‬אמרתי‬
‫בוודאי זה סימן גדול וחרוש עניין אשר‬
‫ראיתי‪ ,‬כשהיה בוקר הודעתי לר׳ והבאתי‬
‫לו אשר חברתי‪ ,‬ישרני ואמר לי בני אלו‬
‫היית משים נפשך בהרכבת השמות היה‬
‫מתחדש אצלך יותר ענין גדול‪ ,‬ועתה בני‬
‫אמור לא תוכל לסבול שלא תחבר תן‬
‫חציו לשם וחציו לכם‪ .‬כלומר תחבר‬
‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער היו׳׳ד‬ ‫שערי‬ ‫כב‬
‫ההגיון ומעט בחכמת הטבע ונמחקה לי‬ ‫אשר נצטייר לו בשכלו האנושי ויראה כי‬ ‫שמעתי שדרכו בה פרושי הישמעאלים‪,‬‬
‫זאת החכמה מאד‪ ,‬כי הטבע כמו‬ ‫גדל כחו בכל החכמות כי זה טבעו‪,‬‬ ‫והוא שהם מסירים מצורת נפשם כל‬
‫שידעתם מושך הטבע מין במינו לא‬ ‫ויאמר כי הענין הפלוני בא אלי גלויו‬ ‫הצורות הטבעיות בכל מיני הסרה עד אשר‬
‫בטיל‪ ,‬והשם יודע ועד לולי אשר קדם לי‬ ‫כדמות נבואה‪ ,‬ולא ירגיש בסיבה רק‬ ‫אומרים‪ ,‬שאם תעלה על נפשם שום צורה‬
‫חוזק באמונה במעט אשר למדתי מן‬ ‫יחשוב שכעבור המשכת שכלו האנושי‬ ‫)בעת מן העתים‪ ,‬היא תהיה סיבת המניעה‬
‫התורה והתלמוד‪ ,‬כבר היה מתקלקל עלי‬ ‫לבד קרה לו זה‪ ,‬וכן מצאתי בדברי אחד‬ ‫וההסתרה מקבל הנפש שום צורה( רוחנית‬
‫ענינים רבים מן המצות וזולתם‪ ,‬אעפ״י‬ ‫מן הפילוסופים גדול בדורו ושמו אבן‬ ‫נבדלת ׳מזה בדמיונם ומחזקתו לשער‬
‫שהיתה אש הבונה שורפת בלבי‪ ,‬ולא‬ ‫סינא אומר שהיה מתבודד כשחיבר‬ ‫הענינים המתחדשים אצלנו קודם היותם‪,‬‬
‫הספיק לי מה שגלה הרב על דרך העיון‪,‬‬ ‫אותם החבורים הגדולים וכשהיה‬ ‫ומהם מי שלא יספיק לו בגלוי הזה רק‬
‫עד שזימן לי השם איש אלהי מקובל‬ ‫מתקשה עליו ענף היה מעיין בגדרו‬ ‫מתענג בגלוי הרוחני ההוא לפי מהותו‪.‬‬
‫והורה לי דרך הקבלה בראשי פרקים‪,‬‬ ‫התיכון וממשיך המחשבה בו‪ ,‬ואם היה‬ ‫ושאלתי בענין זה ר״ל איכות פעולתו‬
‫ואעפ״ב מצד אותו המעט אשר היה אצלי‬ ‫מתקשה עוד היה מוסיף עוד המשכת‬ ‫ושמעתי שזוכרים השם בלשון ישמעאל‬
‫מחכמת הטבע היתה הדרך נראית לי‬ ‫המחשבה ושותה כוס יין חזק כדי שיבא‬ ‫ואומרים אללה‪ ,‬עיינתי עוד יותר ושערתי‬
‫כדמות נמנעת‪ ,‬ענה לי מלמדי בני מדוע‬ ‫לידי שינה ותחזור תנועת המחשבה אשר‬ ‫שאחר שהם זוכרים אותיות ומנקים‬
‫אתה מכחיש עניין אשר לא נסיחו‪ ,‬אמנם‬ ‫היתה חיצונית בפנימיותו ויותר לו קושי‬ ‫מחשבת נפשם לגמרי משאר מיני הצורות‬
‫ראוי לך לנסות ואם לא תמצא דבר ואך‬ ‫החכמה ההיא‪ ,‬וזה גם כן צורת אותיותיו‬ ‫הטבעיות‪ ,‬תפעלנה בהם אותיות אללה לפי‬
‫בך כל כך שלמות לתלות החסרון מצדך‬ ‫המחשביות הדמיוניות אשר היה ה כוונתו‬ ‫טבעם ולרבוי פעולם והם מתפעלים‪ ,‬ולא‬
‫אז אמור כי איננה דבר‪ ,‬ולעולם בכל מה‬ ‫להמשיכם על הענינים הקשים עליו פעלו‬ ‫הרגישו ממה כי לא נמסרה להם קבלה והנה‬
‫שהית מדריך אותי היה מגביל לי ה ע נין‬ ‫הסרת כל הצורות הטבעיות אצלם נקרא‬
‫בו דרך תנועותיהם והוא לא ידע‪ .‬ואם‬
‫בגבול טבעי להמתיקו לי עד אשר יקבלנו‬ ‫מחיקה‪.‬‬
‫תקשה עלי ותאמר מדוע היום אנו‬
‫שכלי ואכנס בו בחשק‪ ,‬נשאתי קל וחומר‬
‫מזכירים ומניעים ופועלים ואך שם‬
‫בעצמי ואמרתי זהו עניין אשר יש בו ריוח‬ ‫המין השני והיא הפילוסופית והיא‬
‫הפעלות‪ ,‬הנה לפניך תשמע התשובה במין‬
‫בלא הפסד אראה אם אמצא דבר הנה‬ ‫בתכלית הקושי להעבירה לרוב‬
‫השלישי הבא אחר זה בעזרת ה'‪ ,‬ואני‬
‫התחתי ואם לאו מה שהיה לי הוא אשר‬ ‫מחקה אצל השכל האנושי ושלימות‬
‫הצעיר אספר לכם את אשר נס יחיו בענין‬
‫יהיה‪ ,‬שמתי את עצמי והורני דרך הצירוף‬ ‫השגתו בה‪ ,‬וזה כי הוא יצייר צורה‬
‫זה‪:‬‬
‫והתמורות והגימטרי׳ ושאר דרכי ספר‬ ‫בחכמה תלמודית על דרך משל‪ ,‬עוד‬
‫יצירה‪ ,‬ובכל דרך היה מניח אותי לטייל‬ ‫ד ע ו רבותי כי בראשונה היה לי חשק‬ ‫יעבור מזאת להקיש עליה צורה אחרת מן‬
‫בו שתי שבועות עד שתחקק הצורה בלבי‬ ‫בלמוד התורה ולמדתי קצת ממנה‬ ‫החכמה הטבעית עוד אל האלהית‪ ,‬עוד‬
‫בטוב‪ ,‬וכן המשיכני כמו ד׳ חדשים )והיו‬ ‫ומן המקרא‪ ,‬רק לא מצאתי מי שידריכני‬ ‫ישוב להתגלגל על מרכזו לרוב מתק מה‬
‫מתחדשים לי דיבורים מועילים מאוד‬ ‫בענין התלמוד לא מצדם רק מצד געגועי‬ ‫שיתחדש לו ותמשכהו המתיקות עד‬
‫מתוך הצירופים והגימטרי׳( והיה מצוה‬ ‫הבית ותענוג האב והאם‪ ,‬עד ששם בי‬ ‫אשר לא ימצא פתח ושער לצאת מאשר‬
‫עלי למחוק הכל‪ ,‬והיה אומר לי בני אין זו‬ ‫השם כח לבקש התורה ויצאתי ובקשתי‬ ‫נצטייר בו כבר‪ ,‬ואפשר שלפעמים בדוחק‬
‫הבונה שתעמוד על שום צורה מוגבלת‪,‬‬ ‫ומצאתי ועמדתי בענין התלמוד חוץ‬ ‫גדול יתעדן בצורת המשכת המחשבה‬
‫ואע״פ שתהיה בתכלית המעלה כי כן‬ ‫מארצי שנים‪ ,‬ועדיין אש התורה בוער בי‬ ‫ויתבודד לה שלא ילכלך שום אדם‬
‫דרך השמות כל מה שהם בלתי מובנים‬ ‫ואנכי לא הייתי מרגיש‪ ,‬חזרתי אל ארצי‬ ‫מחשבתו עד שתעבר מעט ותתהפך‬
‫לך זאת היא מעלתם לעצמם עד אשר‬ ‫זמן לי השם פילוסוף אחד יהדי ולמדתי‬ ‫כדמות להט החרב המתהפכת‪ ,‬וסבת זה‬
‫תגיע אל פעולת הכח אשר איננו ברשותך‬ ‫מעט מדברים הנבוכים והוסיף לי חשק‬ ‫גם כן הם האותיות המחשביות אשר הוא‬
‫על חשקי‪ ,‬שמתי עצמי מעט בחכמות‬ ‫מצייר העניינים באמצעיתם ויגדיר הענין‬
‫כה‬ ‫צדק‬ ‫היו״ד‬
‫שלא השיג אלא תולדה ראשונה אשר‬
‫תראה בעדך אל האחרונה בדמות‬
‫הכריי״ת‪ ,‬עד שיביאהו המשכיל ההוא‬
‫בידיעת אותם התולדות הרבות אשר‬
‫אומ״ת לנו אותו הענין בהם במופת‬
‫מושכל אחרון ותנוח דעתו‪ ,‬כן אני אומר‬
‫למי שיכחיש זה הדרך אני אתן לו בה‬
‫מופת נסיוני במה )א( שאעיר לפנים‬
‫בע״ה בחכמת האותיות על דרך ספר‬
‫יצירה בפעולות הרוחניות אשר נטיתי‪,‬‬
‫אמנם הגופניות לא נסיחים והענין אצלי‬
‫אפשר היות לו צורה ואינני חפץ בה כי‬
‫היא בזויה והכל בערך אל שלימות הנפש‬
‫ברוחני ואדרבה הוא אצלי הפועל בה‬
‫מחלל את השם ולזה רמזו רז״ל )קידושין‬
‫ע״א‪ ,‬א( באמרם כשרבו הפריצים וכוי‪ .‬כי‬
‫הנכנס אל זו הדרך יצטרך להיות לבו‬
‫דואג בקרבו אפילו על הענינים הטבעיים‬
‫ההכרחיים מצד היותו מורכב ממנו‬
‫ונקשר בו‪ ,‬כל שכן בבקשת היתרונות‬
‫תמים דעות‪ .‬ואם כן הנני מיישר דעת כל‬
‫מי שרוצה להכנס בזו הדרך שתהיה‬
‫כוונתו לשם שמים‪ ,‬ושלא יכחיש דבר‬
‫מאשר לא ידע עד שינסנו‪ ,‬וידעתי שאם‬
‫הוא שלם ולא יפעל בו הנסיון יתלה‬
‫החסרון בו כי לא הוכן הכנה ראויה לקבל‬
‫ואם הוא חסר יתלה החסרון בעני(‬
‫כדמות בעל המופת הנגלה אשר לא היה‬
‫לו חדור שכל להכנם לפנימי ומכחישו‪,‬‬
‫אף על פי כן האמת אמת כי היא כעצם‬
‫מציאותה ואף על פי שלא ישכילה עד‬
‫שדמן השם משכיל יתפשט שכלו בה‬
‫ויתענג במציאותה‪ ,‬ועל אותו נאמר שכל‬
‫העולם נברא בעבורו ר״ל עולם האמת‬
‫אשר פקח השם עין שכלו בו והתענג‬
‫עליו ונתן לו משאלות לבו לקבל הדברים‬
‫האמתיים‪.‬‬
‫שער‬ ‫שערי‬
‫וחלילה וחס ושלום כי לא מפני‬
‫התפארת ספרתי זה המעשה‬
‫כדי להתגדל בו בעיני ההמון‪ ,‬כי אני יודע‬
‫באמת שהגדלה ההמונית היא חסרון‬
‫ופחיתות בערך מבקשי המעלה האמתית‬
‫הנבדלת במך ובסוג כהבדל האור מן‬
‫החשך‪ ,‬ואם יעיינו בו מתפלספים‬
‫מאומתינו הנמשכים אחר המושכל‬
‫המוטבע וחלש כח שכלם מאד בסתרי‬
‫התורה‪ ,‬יצחקו עלי ויאמרו ראה איך רוצה‬
‫להמשיך שכלינו זה בדברים ספוריים‬
‫כלומר מזכרונות ומעשיות ודמיונות אשר‬
‫בלבלו דעתו‪ ,‬וחשבם לאמתיות למיעוט‬
‫כח שכלו בחכמת הטבע‪ ,‬אמנם אם‬
‫יראום מקובלים שהשיגו קצת מן הענין‪,‬‬
‫וכל שכן אם נתגלה להם דבר על ידי שום‬
‫נסיון ישמחו בהם ויאותו הדברים‬
‫בעיניהם‪ ,‬רק יקשה עליהם על אשר גליתי‬
‫כל זה מפורש‪ .‬ואני‪ ,‬השם יודע ועד בי‪ ,‬כי‬
‫כוונתי בזה לשם שמים‪ ,‬והייתי רוצה שכל‬
‫אדם מאומתנו הקדושה יהיה יותר מעולה‬
‫ממני בזה הענין‪ ,‬ויותר נקי‪ ,‬ושמא יהיה‬
‫אפשר לגלות דבר מה שלא הייתי יודעו‪,‬‬
‫שזה חכמה האמתית דרכה אינה מקובלת‬
‫קראה והמוסר לזה ולזה אינו נפרט והוא‬
‫באמתתו)אחר( ]אחד[ ומלמד לכל בריותיו‬
‫המוכנים לקבל בחנם לפי מדת חסדו‬
‫השלימה וחפץ בו שנתרמה לו כשלימות‬
‫מדותיו‪ ,‬ולא יכולתי לסבול שלא להשפיע‬
‫על זולתי מה שהשפיע השם עלי‪ ,‬ובעבור‬
‫שזו החכמה אין עליה מופתים טבעיים מפני‬
‫שהקדמותיה רוחניים כדמות התולדות‪,‬‬
‫הוצרכתי לספר זה המעשה אשר השיגני על‬
‫פי הנפיק‪ ,‬כי אין מופתי זה החכמה באמת‬
‫אלא מנסיונות‪ ,‬ודומה מי שלא ניסה אל מי‬
‫שנסה בזה הענין כמי שהשיג מושכל‬
‫אחר מופתים רבים ותולדות רבות אל מי‬
‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫כד‬
‫ממנו כדמות מעיין ברכה גדולה מלאה‬ ‫חצות לילה וחצות לילה תצרף‪ ,‬וכן הייתי‬
‫מים אם יפתחה האדם ישקע במימיו‬ ‫עושה כמו שבוע אחד וכשנכסתי בשבוע‬
‫והפרד נפשו ממנו‪ .‬אמר לי בני השם‬ ‫השני נתחזק בי כח העיון‪ ,‬ולא הייתי יכול‬
‫ימסור לך אותו חכה כי אין אותו הכח‬ ‫לכתוב החבור עד שאלו היה שם עשרה‬
‫ברשות האדם‪,‬‬ ‫בני אדם לא היה אפשר להם לחבר מה‬
‫ועוד פעל בי בליל שבת כדומה לזה‪,‬‬ ‫שהיה נשפע עלי על דרך משל‪.‬‬
‫ושני סימנים היו לי בענין‬
‫כשהייתי יודע שאני מוכן לקבל אחר‬ ‫כשהגעתי ללילה שלישי לזה הכח‬
‫עבור שתי לילות בלא שינה כי אם מעיין‬ ‫אחר עבור חצות הלילה‬
‫יום ולילה בצירופים ובעיונים מושכלים‬ ‫שזה הכח נתפשט ונתחזק עד למאד‬
‫בידיעת המציאות הזה ובטול כל‬ ‫והגוף נחלש‪ ,‬שמתי את עצמי לקחת שם‬
‫המחשבות הזרות‪ .‬הסימן האחד הוא‬ ‫של ויסע לצרף בו ולגלגל‪ ,‬אני בהיותי‬
‫תגבורת המחשבה בדרכים מושכלים‬ ‫מגלגל שעה אחת קטנה‪ ,‬והנה נתגדלו‬
‫עמוקים מאד לפי הטבע וחולשת הגוף‬ ‫האותיות בעיני‪ ,‬כדמות הרים גדולים על‬
‫ותגבורת הנפש עד שהייתי חושב כל‬ ‫דרך משל ורעדה גדולה אחזתני ולא‬
‫עצמי נפש‪ .‬והסימן השני שהיה כח‬ ‫עצרתי כח ועמדו שערותי וכאלו אינני‬
‫המדמה בי חזק והיה נראה לי כאלו מצחי‬ ‫בעולם‪ ,‬מיד נפלתי כי לא הייתי מרגיש‬
‫כשכר אז הייתי מכיר כי אני מוכן לקבל‬ ‫שום כח בכל איבריי‪ ,‬והנה כדמות דבור‬
‫השם נסיתי גם כן בליל שבת בשם הגדול‬ ‫יוצא מתוך לבי ובא עד שפחותי מכריע‬
‫המפורש ומיד כשנגעתי בו‪ ,‬והנה‬ ‫אותם לה תנו נע‪ ,‬אמרתי שמא חם ושלום‬
‫החלשתני מאד ויצא ממני קול ואומר‬ ‫רוח שטות היא שנכנסה בי‪ ,‬והנה ראיתיה‬
‫מות תמות ולא תחיה ומי הביאך לנגוע‬ ‫מדברת חכמות‪ ,‬אמרתי ודאי כי זה רוח‬
‫בשם‪ ,‬והנה מיד התנפלתי והתחננתי לפני‬ ‫חכמה היא‪ ,‬והנה אחר שעה קטנה שב‬
‫המקום ואמרתי רבונו של עולם לא‬ ‫עלי הכח הטבעי וקמתי חלוש מאד ועדיין‬
‫נכנסתי לזה המקום אלא לשם שמים כמו‬ ‫לא האמנתי בעצמי והוספתי עוד לקחת‬
‫שכבו׳ יודע‪ ,‬ומה פשעי ומה חטאתי הלא‬ ‫את השם לצרפו כאשר עשיתי בראשונה‪,‬‬
‫נכנסתי כי אם לדעתך‪ ,‬והלא צוה דוד‬ ‫והנה פעל בי אותו הפועל בעצמו ואם כל‬
‫לשלמה בנו‪ ,‬דע את אלהי אביך ועבדהו‬ ‫זה לא הייתי מאמין עד שנס יחיו כמו ד׳‬
‫)דה״א כח‪ ,‬ט(‪ ,‬וגלה לנו משה רבינו ע״ה‬ ‫והי פעמים‪ ,‬כשקמתי בבוקר הגדתי לרב‬
‫זה בתורה באמרו‪ ,‬הודיעני נא את דרכיך‬ ‫אמי לי ומי הרשה אותך לגעת בשם‪,‬‬
‫ואדעך וכוי כי אז אמצא חן בעיניך)שמות‬ ‫אמרתי לך לא תצרף אותיות לבד‪ ,‬אמי לי‬
‫לג‪ ,‬יג(‪ ,‬ואני בתוך כדי דבור והנה כדמות‬ ‫זו ודאי מעלה גדולה מן המעלות‬
‫שמן המשחה משחני מראשי ועד רגלי‪,‬‬ ‫הנבואייות היא‪ ,‬והוא רוצה להפרידני כי‬
‫והקפתני שמחה גדולה מאד ואיני יודע‬ ‫ראה שנשתנו פניי‪ ,‬אמרתי לו למען השם‬
‫להעריך לה דמות לרוב רוחניותיה ומתק‬ ‫אפשר לך למסור לי שום כח שאוכל‬
‫תענוגה‪ ,‬זה כולו קרה לעבדכם‬ ‫לסבול הכח ההוא היוצא מלבי ולקבל‬
‫בהתחלתו‪,‬‬ ‫ממנו כי הייתי רואה להמשיכו ולקבל‬
‫כז‬ ‫צדק‬ ‫שער היו״ד‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫יו״ד‬ ‫שער‬ ‫שערי‬ ‫כו‬
‫הנסיוני אשר קדם לנו זכרו‪ ,‬והנה א״כ‬ ‫עלי אהבה )שיר השירים כ‪ ,‬ר( והוא שאחר‬ ‫ואמנם צורת דרכה בהתחלתה תכלול‬ ‫ה מ י ן השלישי‪ ,‬והיא הקבלית‪ ,‬הוא‬
‫הסבה אשר אנו מזכירים השמות ומניעים‬ ‫כל הפעלים אשר עברו עליו‪ ,‬יעיין במהות‬ ‫טהרת הגוף‪ ,‬שהגופני דמיון‬ ‫שיחובר בנפש האדם שרשים מן‬
‫אותם ואינם פועלות‪ ,‬קדמו לה שתי‬ ‫מחשבתו וימשוך ממנה כל דבור בין‬ ‫לרוחני‪ ,‬עוד תתעלה מדרגה אחרת לטהר‬ ‫החכמה‪ ,‬תלמודית‪ ,‬והטבעית‪ ,‬אחר עברו‬
‫סבות‪ ,‬האחת ההכנה בכל אלו הצורות‪,‬‬ ‫מצוייר בין בלתי מצוייר‪ ,‬וכל אלו הפעלים‬ ‫המרוח הגופניות והנפשיות‪ ,‬וכל שכן‪.‬‬ ‫על פשטי התורה‪ ,‬והאמונה‪ ,‬להרגיל‬
‫מצורף אל המזג השלם בעיקר יצירתו‬ ‫צריך שיניעם בתנועה מהירה‪ ,‬מחממת‬ ‫מדת הכעס והדאגה על דבר חוץ מהשם‪,‬‬ ‫שכלו בחדור החכמות ולא יהיה פתי‬
‫אחר היותו מוטבע בטבע סנדלפו״ן שר‬ ‫המחשבה ומגדלת החשק והשמחה‪ ,‬עד‬ ‫ואפילו לעיין ולהשגיח בבנו היחיד‬ ‫מאמין לכל דבר‪ ,‬ולא יצטרך אל כל זה‬
‫האחור‪ .‬והסיבה השנית היא שאחר‬ ‫שיתבטלו ממנו תאות המאכל והשינה וכל‬ ‫הנאהב לו‪ .‬וזהו סוד "והאלהים" נסה את‬ ‫אלא מצד היותו מוטבע ונאסר‪ ,‬שאין‬
‫שיפריד מחשבתו מתחת רשותו לא יפגע‬ ‫דבר‪ ,‬זולתי מה שהוא בו ברוב החשק‬ ‫אברהם שהוא בגימטריא פ"ו מלא‪) ,‬פ״ה‬ ‫ראוי למשכיל האסור בבית האסורים‬
‫בה העזר האלה״י אשר מצד הוא‬ ‫ותגבורתו‪ ,‬והנה בהמשכתו הדיבורים מן‬ ‫וי׳ו(‪ ,‬ףכ׳ו מלא״[ והרמז ואתה "בן אדם׳‪/‬‬ ‫שלא יעיין במאסרו לבקש שום חור או‬
‫מטטרו״ן שר הפנים‪ ,‬וזהו ענין אמרם‬ ‫המחשבה יכריח הדיבורים עצמו עד‬ ‫עוד יתעלה אל צורת טהרת נפשו מכל‬ ‫נקב קטן לברוח ממנו‪ ,‬ואלו היה לנו נביא‬
‫מדת הדין מעכבת כלומר סנדלפו״ן‬ ‫שתצא מתחת רשות שכלו הטבעי‪ ,‬שאם‬ ‫שאר החכמות אשר למד‪ ,‬והסבה בזה‬ ‫היום מורה לנו הכלים המחדדים השכל‬
‫השוער והקושר והסוגר כל שערי מעלה‬ ‫ירצה שלא לחשוב לא יוכל‪ ,‬וידריכנה‬ ‫מפני היותם טבעיות מוגבלות מלכלכות‬ ‫הטבעי והממציאים הצורות הדקות‬
‫ושולח מלאכיו אשר הם מלאכי חבלה‬ ‫במעלות‪ ,‬תחלה בכתב ובלשון‪ ,‬ועוד בפה‬ ‫הנפש ומונעות אותה מעבור בה הצורות‬ ‫להתפשט מהם‪ ,‬לא היינו צריכים אל כל‬
‫לעמוד כנגד כל הרוצה לעבור‪ ,‬וזה ענין‬ ‫שהוא הציור‪ ,‬וכשתצא מתחת רשותו‬ ‫האלהיות אשר הם דקות מן הדקות‪,‬‬ ‫אלו החכמות הטבעיות‪ ,‬מצורף אל‬
‫כשעלה משה למרום פגעו בו כך וכך‬ ‫יצטרך אל טורח אחר והוא ההמשכה‬ ‫וצורה קטנה אשר היא ענין גדול ופנימי‬ ‫היותינו מקובלים מן השרשים הנקראים‬
‫ריבוא של מלאכי חבלה וכוי‪ .‬והנה אם כן‬ ‫ממקורה בדרך מעלות‪ ,‬עד שיגיע אל‬ ‫בערך אל המושכל הזה הטבעי‪ ,‬היא‬ ‫ראשי פרקים על דרך ספר יצירה‬
‫אם תצא מחשבתו מרשותו ולא ישתתף‬ ‫מעלה שירצה להכריחה שלא תדבר ואין‬ ‫לכלוך ומסך גדול‪ ,‬בערך אל הרוחני וזה‬ ‫באותיות והיא דרך רחבה מאד יתגלו‬
‫אליו עזר אלה״י‪ ,‬ולטבעו לא יוכל לחזור‪,‬‬ ‫לו יכולת עליה‪ ,‬ואם יש ביכולתו להכריח‬ ‫כלו לרוב דקות הענין‪ .‬והנה אם כן יצטרך‬ ‫ממנה סודות נפלאות בין בטבע בין‬
‫יהיה מסוכן מן השדים והשטנים והרוחות‬ ‫ולהמשיך יותר‪ ,‬תצא מפנימיותו לחוץ‬ ‫אל התבודדות בבית מיוחד‪ ,‬ואם יהיה‬ ‫ובנטיות‬ ‫בגלגולים‪,‬‬ ‫ובין‬ ‫באלהות‬
‫הרעות‪ ,‬וזהו ענק פלוני הציץ ונפגע‬ ‫ותצטייר לו בכה הדמיוני הזך בצורת‬ ‫בית שלא ישמע בו קול יהיה יותר חשוב‪,‬‬ ‫)והספירות(‬ ‫הישרות‬ ‫והתנועות‬
‫כלומר נשתטה‪ ,‬כי ד׳ מדות בנכנסים‬ ‫מראה זכה‪ ,‬וזהו להט החרב המתהפכת‬ ‫מחובר אל היותו צריך בהתחלה תכשיט‬ ‫וההלכות‪ ,‬על פי גלגול האותיות‪ ,‬אמנם‬
‫לפרדס‪ ,‬או יציץ וימות לרוב אורת‬ ‫שיחזור האחור ויתהפך להיותו פנים‪ ,‬ויכיר‬ ‫הבית בעשבים לחים לעדן הנפש‬ ‫הנביא היה מוסר לנו‪ ,‬סתרי מחברת‬
‫האלהית המושכת אור הנפש לחולשתה‬ ‫מהות פנימיותו מחוץ לו‪ ,‬כדמות האורים‬ ‫הצומחת המשותפת עם החיה‪ ,‬עוד יעתק‬ ‫האותיות ומחברת התנועות בהם‪ ,‬רצונו‬
‫בערך אליו‪ ,‬או ישתטה‪ ,‬או יקצץ בנטיעות‬ ‫וחומים שתחלה מאירים מבפנים והגדתם‬ ‫אל קול נעים ונגינות בפסוקי דזמרה‬ ‫לומר הנקודים ודרכי ההבנות ושבילי‪.‬‬
‫ויחשוב שני רשויות‪ ,‬ויאמר לית דין ולית‬ ‫אינה ישרה מסודרת רק מצורפת‪ ,‬מפני‬ ‫ובחשק התורה לעדן הנפש החיה‬ ‫ההמשכה בכחות הנעלמות הפועלות‬
‫דיין‪ ,‬או יכנס בשלום ויצא בשלום מפני‬ ‫היות הצורה בלתי שלימה נפרדת‬ ‫המשותפת עם המדברת‪ ,‬עוד יעתק אל‬ ‫וסבת המניעה לפעמים מן העליונים מה‬
‫שיתוף עזר מטטרו״ן בהכנסה ועזר‬ ‫לעצמותה עד שתבדל ותתלבש בצורה‬ ‫ציור המושכלות והבנת דבר מתוך דבר‪,‬‬ ‫היא כמו שנאמר לברוך בן נריח )ירמיה‬
‫סנדלפו״ן ביציאה‪.‬‬ ‫דמיונית זכה‪ ,‬ובו מחברת האותיות חבור‬ ‫מה‪ ,‬ה( ואתה תבקש לך גדולות אל‬
‫עוד יעתק אל תנועת האותיות אשר הם‬
‫תמים מסודר ומוכן‪ ,‬וכמדומה לי שזאת‬ ‫תבקש‪ ,‬כלוי שמדת הדין היתה מונעת‬
‫בלתי מובנות להפריד מהנפש ולטהרה‬
‫הצורה נקראת אצל המקובלים ״מלבוש״‪,‬‬ ‫העזר האלהי מפגוע בו‪ ,‬כל זה היה מוסר‬
‫ה נ ה נשלמה שער היוד לפי הנסתר‬ ‫מכל הצורות אשר קדמו לה‪ ,‬וכן יעשה‬
‫לנו בדרך קרובה מאד‪ ,‬ואנחנו עתה‬
‫עשר ספירות עם‬ ‫הכוללת‬ ‫בתקון החומר במאכל ובמשתה יתקנהו‬
‫נצטרך להרחיקה בגלגולים רבים‪ ,‬ולחבר‬
‫מערכותיהן וכליהם המתראין ומתגלין‬ ‫מעניין השמות ופעולותיהם‬ ‫ואמנם‬ ‫על פי מעלות וערכים‪.‬‬
‫התנועות חבור הכרחי מוגבל‪ ,‬ולצאת‬
‫בהם‪ .‬ונתחיל שער האותיות בעזר שד״י‪.‬‬ ‫כבר הערנו על עניינם כמעשה‬
‫צורת תנועת האותיות כבר‬ ‫ואמנם‬ ‫ולבא אולי יקרה האלהים לקראתינו‪,‬‬
‫נעורר על קצת מדרכם בשער‬ ‫שבודאי כל מה שנשיג מן החכמה הזאת‬
‫האותיות‪.‬‬ ‫אינה רק במקרה לפי מהותה‪ ,‬אע״פ‬
‫שהיא בעצם לפי מהותיגו‪.‬‬
‫ע ו ד יעתק אל מעלת הדלוג כד״א ודגלו‬
‫כט‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫כח‬
‫בענין הסנה‪ ,‬והודיעו‪ ,‬ולמדו‪ ,‬והורהו‬ ‫ענין האדם הנברא בשני פרצופך‪ ,‬כלומר‬
‫שער האותיות‬
‫עניינים גדולים מאד‪ ,‬ונתגלגל עמו עד‬ ‫שתי צורות‪ .‬האחת נקרי אחור ודמות‬
‫מעמד הר סיני ושם הביאו בחדרי חדרים‬ ‫השגתה היא זאת החלושה הטבעית אשר‬ ‫שבע כפולות בג״ד כפר״ת‪ ,‬שנים עשר‬ ‫ד ע שהאותיות האלה אשר הם אותיות‬
‫האותיות והודיעו הסבות‬ ‫בחכמת‬ ‫זכרנוה‪ ,‬ובהיותה זאת פועלת יתחייב‬ ‫פשוטות ה״ו ז"ח ט״י ל״נ ם"ע צ״ק‪.‬‬ ‫הקדש תוכל לקרותם סימנים‬
‫הרחוקות מאד ואיך יתחייב הענף מן‬ ‫שחברתה תנוח כאלו אין לה מציאות‪,‬‬ ‫ועתה נתחיל לפרשם בע״ה אחר‬ ‫ומסורות שנציירה צורתם התארית‬
‫השורש והפרי מן הענף עד שהכיר מהות‬ ‫ובהה הפך האחור לפנים תתהפך ההשגה‬ ‫שנקדים הקדמה אחת עיונית‬ ‫בהסכמה נבואית על פי רוח הקדש‪ ,‬והיא‬
‫האותיות האלה הנגלות לנו מתוך הכרתו‬ ‫ויודעו השרשים ר״ל הצורות חנעלמו'‬ ‫משותפת עם קבלית‪ ,‬ידוע ומובן למי‬ ‫הצורה המתדמה לנביאים בהתהפך‬
‫ומהות שרשיהן הרחוקות‪ ,‬וסידר משה‬ ‫עתה לנו במהות ופעולותיהם במציאות‬ ‫שהכיר מעט ממהות הטבע‪ ,‬כי זאת‬ ‫הצורה השוקעת הפנימית לצורה בולטת‬
‫ע״ה התורה באותיות רצופות על דרך‬ ‫ולא התראה אז כי אם צורת הפנים‪ ,‬אבל‬ ‫הצורה ר״ל צורת האדם הטבעית‬ ‫חיצונית‪ ,‬כענין החומים אשר זכרנו‬
‫השמות לפי סדר מהות האותיות‬ ‫צורת האחור תעלם ויודע אז מהות הנפש‬ ‫המקרית היא המושגת בחושים‪ ,‬אבל‬ ‫למעלה‪ ,‬ואעפ״י שצורת החומים נאצלת‬
‫בעליונים‪ ,‬וחלק על דרך הקריאה במצות‬ ‫באמיתתה ואמתת השאריתה ידיעה‬ ‫עצם החמר עם צורתו המעמדת אותו לא‬ ‫מן הצורה הנבואית של משה רבינו ע׳׳ה‪,‬‬
‫לפי המהות המסתדרת בתחתונים‪,‬‬ ‫שלימה ואמתית קיימת‪.‬‬ ‫יושג רק בשכל‪ ,‬מפני שאין מקרה נמצא‬ ‫כי הענינים ההם גם כן מעלות ומדרגות‬
‫והפליג ענינו על מה שאפשר להיות מן‬ ‫הם כד״א)שמות ו‪ ,‬ג( וארא אל אברהם אל‬
‫ואחר זה דע כי כל מאמין חדוש אם‬ ‫בלתי נושא‪ ,‬ואמתת השגת החושים‬
‫היושר‪ ,‬לפיכך יהיה הדמיון באוהיו׳ שני‬ ‫תלויה במקרים טבעיים ומלאכותיים‪,‬‬ ‫יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא‬
‫הסכמיות‬ ‫שהלשונות‬ ‫יאמין‬
‫מינין או שני פרצופי; כלומר צורת אחור‬ ‫ואמנם יש צורה שנית נמצאת במושג שני‬ ‫נודעתי להם‪ .‬אם כן אין לך כל נקודה וכל‬
‫יתחייב היותן שני מינין‪ ,‬האחת אלהית‪,‬‬
‫ופנים כאשר הערנו בצורת האדם‪ ,‬הצורה‬ ‫רצוני לומר כח הדמיון‪ ,‬והם הצורות‬ ‫עוקץ וכל תג אשר בהם‪ ,‬שאינו מורה תלי‬
‫והיא הסכמת השם עט אדם הראשון‪,‬‬
‫האחת והיא צורת האחור חלושה מאד‬ ‫התאריות המושגות לחוש אחר העלמם‬ ‫תלים של הלכות‪ ,‬בערך אל המערכת‬
‫והשנית טבעית‪ ,‬והיא הסכמת אדם עם‬
‫והיא הנמצאת היום בידינו ואנו נזקקין לה‬ ‫ממנו ממציאם כח הדמיון בו ומרכיב קצת‬ ‫העליונה‪ ,‬ואנחנו נותנים לפעמים בהם‬
‫חוה ועם בניו‪ ,‬והשנית נשפעה מכח‬
‫ומגלגלים בה ולפעמים מקבלין ולפעמים‬ ‫על קצת ומהוה ענינים ממה שלא המציא‬ ‫צורות על דרך השכל האנושי בהגבלות‬
‫הראשונה‪ ,‬והראשונה היתה מיוחדת‬
‫לא‪.‬‬ ‫המציאות ההרגשי במציאותו‪ ,‬והנה‬ ‫ובהוראות‪ ,‬ועל דרך האמת צורתם‬
‫לאדם ולא מסרה לאחד מבניו כי אם‬
‫שרשי הצורות ומשיגיהם המאומתות לנו‬ ‫האמתית קבלית היא‪ ,‬ולמעלה הימנה‬
‫וכשתתהפך ויחזרו האותיות אשד‬ ‫לשת אשר הוליד בצלמו כדמותו‪ ,‬וכן‬
‫במציאות הזה לפי מהותינו הטבעי הם‬ ‫קבלית נבואית אשר היא מקובלת מפי‬
‫הם לפנים לנו לאחור‬ ‫נתגלגלה הקבלה עד נח‪ ,‬והבלבול אשר‬
‫אלו המקרים‪ ,‬והם סבות ועלות אל‬ ‫השכינה‪ ,‬ואחר שהוא כן כל מה שנצייר‬
‫אשר הם הפנים‪ ,‬אז יושלם מהלכם ועל‬ ‫קרה ללשונות בדור הפלגה לא היה אלא‬
‫השגתינו בכח הנקרא שכל‪ ,‬בנו הצורות‬ ‫בהן צורות מוגבלות ומסודרות בסדר‬
‫הדמות הזה נרמז מאמר הפסוק )ישעיה‬
‫במין השני ר"ל הטבעי‪ ,‬ובאה עוד הקבלה‬
‫העצמיות המקיימות והמעמידות אשר‬ ‫האנושי איננו רק להיישיר השכל המוטבע‬
‫מא‪ ,‬כג( הגידו האותיות לאחור ונדעה כי‬ ‫אל בית דינו של עבר עד שהגיע אל יד‬
‫אין להם לא תואר ולא דמות‪ ,‬ואומרים‬ ‫ולהמשיכו במתיקות כפי חולשת כחו‬
‫אלה״ים אתם‪ ,‬כלומר אם יש בכם כח‬ ‫אברהם העברי‪ ,‬וכן מצאנו ענין ספר‬
‫חכמי המחקר כי אלה הצורות הטבעיות‬ ‫להשיג הענינים הנמנעים מהגבלת טבעיו‪.‬‬
‫להפך האותיות האלה מאחור לפנים‬ ‫יצירה מיוחם לאברהם אבינו ונגלה עליו‬
‫אדון הכל‪ ,‬ומאברהם ליצחק‪ ,‬ומיצחק‬ ‫המושכלות אשר פעולותיהן נגלות‬
‫ותכירו פנימיותם אז אדע כי כח‬
‫ונראות בחמרים‪ ,‬השגתם סכה ועלה‬ ‫ואחר קדימת זו הידיעה‪ ,‬דע כי בספר‬
‫האלה״ות בכם ופעלם פעל אלה"י‪ ,‬ואם‬ ‫ליעקב‪ ,‬ומיעקב לשבטים‪ ,‬והיו אבותינו‬
‫לצורת העצמית הפשוטה הנבדלת מכל‬ ‫יצירה )פ״ב מ״ד( קרא אותם‬
‫אין בכם זה הכח בהסכמות‪ ,‬אתם‬ ‫במצרים והקבלה ביד זקני העם‪ ,‬ונתגלגל‬
‫חמר‪ ,‬המושגת בכח הנקרא שכל אלהי‬ ‫עשרים ושתים אותיות יסוד‪ ,‬והנה קראו‬
‫מתפשטים מגששים קיר כעורים‪,‬‬ ‫הדבר עד שנולד משה והיה אמון בבית‬
‫בנו‪ ,‬הבננו מזה כי מן הפעולות הכרנו‬ ‫להם יסוד שהם יסוד לספירות‪ ,‬להראות‬
‫המלוכה ולמד כל מיני החכמות‬
‫הפועל ומן הענף השרש‪ ,‬ומן האחור‬ ‫ולגלות בהן פעולתן מחובר אל היותם‬
‫ה נ ה הובן מזה כי האותיות שני מינין‪,‬‬ ‫החיצונות‪ ,‬ועם כל זה לרוב הכנתו לקבל‪,‬‬
‫הפנים‪ ,‬וכמה היא השגה חלושה‪ ,‬כי לא‬ ‫באמתם עצמם פנימיים ורוחניים וספירות‬
‫המין האחד הוא המוכר לנו ואנו‬ ‫לא נתקררה דעתו עד שמסר לו עמרם‬
‫יודע מן העיקר רק מציאה‪.‬‬ ‫לאשר פועלות ונגלות בו‪ ,‬כאשר זה‬
‫מרגישין אותן בהרכבות מובן לנו‪ ,‬והמין‬ ‫אביו הקבלה שהיתה אצלם מן האבות‬
‫מפורש בספר יצירה אשר הוא הכרחי‬
‫השני איננו מוכר לנו אלא אחר טורח רב‪,‬‬ ‫ע״ה‪ .‬וכשקרה לו מה שקרה ויצא‬
‫אמנם המקובלים אומרים בעניין‬ ‫להתלמדות לרוצח לה כנם בזו הדרך‪ .‬עוד‬
‫והם דבקים זה עם זה כשלהבת קשורה‬ ‫והתבודד במדבר נגלה עליו אדון הכל‬
‫אחור וקדם צרחני)תחלים קלט‪ ,‬ה( זה הוא‬ ‫חלקם לשלש מעלות‪ ,‬שלש אמות אמ״ש‪,‬‬
‫לא‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫ל‬
‫ונשגבה‪ .‬ונוראה ונאהבה‪ .‬יקרה היא‬ ‫נמחקה ונעמה מצותת‪ .‬אשרי השוגה‬ ‫יחוש מן ההכנות הטבעיות ואעפ״ב אם‬ ‫בגחלת וכשיתראה זה יעלם זה וכלל‬
‫מפנינים וכל חפציה לא ישוו בה‪:‬‬ ‫באהבתה‪ .‬וההוגה בנתיבתה‪ .‬נפלאה היא‬ ‫הוא חכם וישכיל מהות תנועת גלגל‬ ‫כלול בענין נקרא מחשבה וכתר עליון‬
‫האותיות‪ ,‬יראה שכל החכמה הלימודית‬ ‫ואויר קדמון‪ ,‬והנה בספר יצירה קורא אל‪,‬‬
‫וכן הטבעית‪ ,‬מובנות מתנועותיהם‬ ‫רוח אלה״ים חיים‪ ,‬אל״ף‪ ,‬וכן רז״ל גם כן‬
‫והתמזגותם‪ ,‬וכל שכן האלהית כי עיקרה‬ ‫אמי )ברכות נה( בענין בצלאל אשר אמר‬
‫דרך הצירוף‬ ‫שם נוגע‪.‬‬ ‫לו משה עשה לי ארון משכן וכלים והפך‬
‫לו משכן ארון וכלים‪ .‬ואמר לו משה‬
‫א׳ לא תוסיף ולא תגרע ועל כן אין בה‬ ‫א ב ן אחת שהיא אות אחת לא תבנה‬ ‫נ ש ו ב עתה אל מ ה שהיינו בו‪ .‬אומי‬
‫בצלאל שמא בצל אייל היית יושב‪,‬‬
‫בניין‪ .‬ערוך ב׳ על א׳ יצא בי‪ ,‬הנה הבנין‬ ‫דבר‪,‬שתי אבנים בונות שני בתים‪.‬‬ ‫בספר יצירה )פ״ה מ״ג( שלש‬
‫שידעת צירוף האותיות שבהם נבראו‬
‫הראשון‪ ,‬ערוך ג׳ על ב׳ יצא וי‪ ,‬הנה הבנין‬ ‫אמות אמ״ש שבהם נבראו אש מים רוח‪,‬‬
‫שלשה אבנים בונות ששה בתים‪ .‬ארבעה‬ ‫שמים וארץ‪ ,‬ומזה המין תמצא הרבה‬
‫השני‪ .‬ערוך ד׳ על ו׳ אשר יצא לך כ״ד‪,‬‬ ‫א׳ אש‪ ,‬ש׳ רוח‪ ,‬מ׳ מים‪ .‬הנה ג׳ אותיות‬
‫אבנים בונות כ״ד בתים‪ .‬ה׳ אבנים בונות‬ ‫בדבריהם ז״ל‪.‬‬
‫הנה הבנין השלישי‪ .‬ערוך ה׳ על כ״ר יצא‬ ‫אלה מורה שכחם בגי היסודות‪ .‬אבל‬
‫ק"כ בתים‪ .‬שש אבנים בונות תש״כ‬
‫קייב הנה הבניין הרביעי‪ .‬ערוך ו׳ על ק״כ‬ ‫בתים‪ .‬שבע אבנים בונות חמשת אלפים‬
‫העפר מפני היותו העכור שבכולן לא‬ ‫זו‪,‬‬ ‫הקדמה‬ ‫ואחר שהשלמנו‬
‫יצא תש״ב הנה הבנין החמישי‪ .‬ערוך ז׳‬ ‫זכרו‪ ,‬ונראה לי שגי האותיות יש להם‬ ‫ושהאותיות לפי אמיתתם הם‬
‫ומי בתים‪ .‬ודרך יציאתם מן החשבון הוא‬
‫על תש״ב יצא ה׳ אלפים ומי‪ .‬וכן בזה‬ ‫פועל ביסוד העפר באמצעות היסודות‬ ‫עניינים עליונים מאד‪ ,‬נפרש דרך הקבלה‬
‫שתערוך מה שאתה רוצה לבנות על‬
‫הערך תוכל להוציא הכל‬ ‫הגי‪ .‬ואומי עוד שבע אותיות בג״ד כפר" ח‬ ‫בהם כפי המיעוט הנמצא בידינו היום על‬
‫היוצא הראשון‪ ,‬כאלו תאמר‪ ,‬ערוך א׳ על‬
‫שבהם נבראו כוכבים בעולם וכוי‪ .‬שבתי‬ ‫דרך כלל‪ ,‬והיא כולה דרך הרכבה‪,‬‬
‫והנה צורת ההרכבה בצירוף‬ ‫נתן לו כח הבי״ת כי בו נברא‪ .‬צדק כח‬ ‫והפשטה‪ ,‬והפוך‪ ,‬וחלוף‪ ,‬וגלגול‪ ,‬וחיבור‬
‫הגימ״ל‪ .‬מאדים כח הדל״ת‪ .‬חמה כח‬ ‫ראשי תיבות עם סופי תיבות‪ ,‬ופירוד‬
‫הכ״ף‪ .‬נוגה כח הפ״א‪ .‬כוכב כח הרי״ש‪.‬‬ ‫הראשונים‪ ,‬וחבור התוכים‪ ,‬וחלוק על‬
‫א ו ת א ח ת כבר אמרו שאינו בונה דבר‬
‫לבנה כח התי״ו‪ .‬ועוד אומר שנים עשר‬ ‫דרך גימט'‪ ,‬ותמורה רחוקה וקרובה‪,‬‬
‫פשוטות שבהם נבראו מזלות בעולם והם‬ ‫והרכבה על דרך יושר‪ ,‬וכנגדה על דרך‬
‫א‬
‫ה״ו ז״ח‪ .‬ט״י ליין‪ .‬סייע צ״ק‪ .‬הה״א כנגד‬ ‫ההפך‪ ,‬ותנועות מעוגלות‪ ,‬וכדורייות‬
‫טלה כי בו נברא‪ .‬והו" ו כחו בשור‪ .‬והזי״ן‬ ‫מדומות‪ ,‬וכן ישרות והיפוכות‪ ,‬וחקיקת‬
‫ב׳ אותיות בונות ב׳ בתים‬ ‫כחו בתאומים‪ .‬והחי״ת בסרטן‪ .‬והטי״ת‬ ‫מתגלגלות‬ ‫והשאר‬ ‫בתיבה‬ ‫אות‬
‫והלמ״ד‬ ‫בבתולה‪.‬‬ ‫והיו״ד‬ ‫באריה‪.‬‬ ‫מאחת‬ ‫אות‬ ‫וחציבת‬ ‫ומתנועעות‪,‬‬
‫ב״א‬ ‫א״ב‬ ‫במאזנים‪ .‬והנו״ן כעקרב‪ .‬והסמ״ך בקשת‪.‬‬ ‫וחקיקתה באחרת‪ ,‬ודלוג תיבה להעלים‬
‫והעי״ן בגדי‪ .‬והצד״י בדלי‪ .‬והקו״ף בדגים‪.‬‬ ‫עצמה והראות אחרת במקומה‪ ,‬ותיבות‬
‫ג׳ אותיות בונות ו׳ בתים‬ ‫הנה כ״ב אותיות יסוד שבהם נברא כל‬ ‫הולכות על דרך משקל יושר‪ ,‬וכן על דרך‬
‫העולם כאשר נאמר זה בספר יצירה‪,‬‬ ‫חסרון‪ ,‬ועל דרך יתרון ופעולות רבות‬
‫א ג ״ י בג״א בא״ג גא״ב גב״א‬ ‫אב״ג‬ ‫ואחר ההודעה הזאת נגיר קצת מן‬ ‫מאד יספיקו הראשים הנזכרים פה עתה‪,‬‬
‫הדרכים המתנהגים בהם חכמי הקבלה‬ ‫מצורף אל היותך יודע שכל הצורות‬
‫כפי ספר יצירה‪ ,‬המגלה מקורה של‬ ‫הנרמזות הנה יחוברו אליהם התנועות‬
‫‪1‬לת ארבע‬ ‫נכתוב עוד‬
‫תורה‪ ,‬ומגיד תעלומות סתרה‪ ,‬ומגדיל‬ ‫והם הניקודים‪ ,‬ודע כי כל דרך ודרך‬
‫אדג״ב‬ ‫אדב״ג‬ ‫אגב״ד‬ ‫אגד״ב‬ ‫אבד״ג‬ ‫אבג״ד‬ ‫הודה ויקרה‪ ,‬ליהודים היתה אורה‬ ‫מאלו הדרכים אין לה מכלית רק המשכיל‬
‫באד״ג‬ ‫באג״ד‬ ‫בדג״א‬ ‫בדא״ג‬ ‫בגא״ד‬ ‫בגד״א‬ ‫ושמחה‪ .‬ולזרים אש זרה‪ .‬מכלה‬ ‫יתפשט בה כפי כחו אחד המרבה ואחד‬
‫גבא״ד‬ ‫גבד״א‬ ‫גאד״ב‬ ‫גאב״ד‬ ‫דגב״א‬ ‫גדא״ב‬ ‫אמונותיהם בעברה‪ .‬ודעותיהם במצוקה‬ ‫הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים‪.‬‬
‫דגב״א‬ ‫דגא״ב‬ ‫דבא״ג‬ ‫דבג״א‬ ‫דאג״ב‬ ‫דאב״ג‬ ‫וצרה‪ .‬מה יקרה ועצמה מעלתה‪ .‬ומה‬ ‫ויקדים ההכנה אשר קדם לנו זכרה‪ ,‬ואל‬
‫לג‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫צדה‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫לב‬
‫ו ה נ ה אם יחסר אות מהשם אשר תהיה‬ ‫בשמות‪ .‬ושאין סדרם עומד על המתכונת‬ ‫נכתוב עוד געלת חמש והשאר תקיש מאלה‬
‫הבונה בשם היוצא מצירופו כדי‬ ‫המובנת בטעמי המלות רק על מתכונת‬
‫א׳‬
‫להעלימו תבטל הבונה ולא ימצא בתורה‪,‬‬ ‫החבור ההכרחי כפי מערכת התיבה‬
‫בתוספת או בגירעונה וזה יגלה לך ענין‬ ‫אלמי״ה‬ ‫אלמה״י‬ ‫אליה״כז‬ ‫אלימ״ה‬ ‫אלהמ״י‬ ‫אלהי״מ‬
‫ולזה סייח שחסר אות אחת או הותיר‬
‫פסול‪ .‬ואחר שעוררנוך על הצירוף אשר‬ ‫המלא והחסר שבתורה על דעת‬ ‫אהלמ״י‬ ‫אהלי״ט‬ ‫אהמי״ל‬ ‫אהמל״י‬ ‫אהיל״כז‬ ‫אהימ״ל‬
‫הוא חבור אותיות נעות עד שמגיעות כל‬ ‫המקובלים המאמינים כי התורה ניתנה‬ ‫איהמ״ל‬ ‫איהל״ט‬ ‫אילמ״ה‬ ‫אילה״מ‬ ‫אימה״ל‬ ‫אימל״ה‬
‫אות ואות לנקודתה ונחה והגלגל מסתבב‬ ‫על דרך קריאתה במצות כאשר היא עתה‬ ‫אמיה״ל‬ ‫אמיל״ה‬ ‫אמהל״י‬ ‫אמהי״ל‬ ‫אמלי״ה‬ ‫אמלה״י‬
‫חלילה‪ .‬נעורר עוד על החילוק והפירוד‬ ‫כתובה אצלנו‪ ,‬ונתנה על דרך חיתוך‬ ‫ל׳‬
‫ההכרחי ומתכונת מערכותיו‪:‬‬ ‫האותיות בסדר השמות‪.‬‬
‫להמי״א‬ ‫להמא״י‬ ‫להאי״מ‬ ‫להאמ״י‬ ‫להיא״מ‬ ‫להימ״א‬
‫ליהמ״א‬ ‫ליהא״מ‬ ‫ליאמ״ה‬ ‫ליאה״מ‬ ‫לימה״א‬ ‫לימא״ה‬
‫למיה״א‬ ‫למיא״ה‬ ‫למהי״א‬ ‫למהא״י‬ ‫למאי״ה‬ ‫למאה״י‬
‫לאמי״ה‬ ‫לאמה״י‬ ‫לאיה״מ‬ ‫לאימ״ה‬ ‫לאהמ״י‬ ‫לאהי״מ‬
‫דרך החילוק והפירוד‬ ‫ה׳‬
‫הילמ״א‬ ‫הילא״מ‬ ‫היאמ״ל‬ ‫היאל״מ‬ ‫הימל״א‬ ‫הימא״ל‬
‫באחדים א׳ לא יקבל חלוקה ולא הרכבה לבדו עומד‪:‬‬ ‫המיא״ל‬ ‫המייל״א‬ ‫המלא״י‬ ‫המלי״א‬ ‫המאי״ל‬ ‫המאל״י‬
‫ג׳ תובל לכותגו‬ ‫האמי״ל‬ ‫האמל״י‬ ‫האיל״מ‬ ‫האימ״ל‬ ‫האלמ״י‬ ‫האלי״ט‬
‫א״א‬ ‫הלאמ״י‬ ‫הלאי״מ‬ ‫הלמי״א‬ ‫הלמא״י‬ ‫הליא״כז‬ ‫הלימ״א‬
‫י׳‬
‫ג׳‬
‫אאא‬ ‫בא‬ ‫ימהל״א‬ ‫ימהא״ל‬ ‫ימלא״ה‬ ‫ימלה״א‬ ‫ימאה״ל‬ ‫ימאל״ה‬
‫יאמה״ל‬ ‫יאמל״ה‬ ‫יאהל״ט‬ ‫יאהמ״ל‬ ‫יאלמ״ה‬ ‫יאלה״ט‬
‫ד׳‬
‫ילאמ״ה‬ ‫ילאה״ט‬ ‫ילמה״א‬ ‫ילמא״ה‬ ‫ילהא״ט‬ ‫ילהמ״א‬
‫ב א א בב‬ ‫גא‬ ‫י‪-‬המל״א‬ ‫יהמא״ל‬
‫יהלא״מ‬ ‫יהלמ״א‬ ‫יהאמ״ל‬ ‫יהאל״מ‬
‫ה׳‬
‫מ׳‬
‫גב ג א א ב ב א ב א א א‬ ‫דא‬
‫ף‬ ‫מאיה״ל‬ ‫מאיל״ה‬ ‫מאהל״י‬ ‫מאהי״ל‬ ‫מאלי״ה‬ ‫מאלה״י‬
‫מלאי״ה‬ ‫מלאה״י‬ ‫מליה״א‬ ‫מליא״ה‬ ‫מלהא״י‬ ‫מלהי״א‬
‫ד ב ד א א גג גב א ג א א א ב ב ב ב ב א א‬ ‫הא‬
‫מהלא״י‬ ‫מהלי״א‬ ‫מהאי״ל‬ ‫מהאל״י‬ ‫מהיל״א‬ ‫מהיא״ל‬
‫ז׳‬
‫מיהל״א‬ ‫מיהא״ל‬ ‫מילא״ה‬ ‫מילה״א‬ ‫מיאה״ל‬ ‫מיאל״ה‬
‫ה א א ה ב ד ב א דג ד א א א גגא ג ב א א גבב ב ב ב א ב ב א א א‬ ‫וא‬
‫ח׳‬
‫לחברתה‪ .‬והתיבה אשר היא אחרית‬ ‫זהו דרך הצירוף המוכרח המוגבל אשר‬
‫זא וב ו א א ח ג ה ב א ה א א א ד ד ד ג א ד ב ב ד ב א א ג ב ב א ג ב א א א גגב‬
‫מהופכת כנגד הראשית להורות על‬ ‫אי אפשר להוסיף עליו ולא לגרוע‬
‫גגאא ב ב ב א א‬ ‫היפוך חמדות ושנוי סדר האותיות‬ ‫ממנו‪ .‬וכל תיבה ותיבה איננה דומה‬
‫לה‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫לד‬
‫נתחיל לכתוב החלוק במאות‪.‬‬ ‫ט׳‬

‫ד׳‬ ‫ה א ז ב ז א א וג ו ב א ו א א א ה ד ה ג א ה ב ב ה ב א א ד ב ב א ד ג ב ד ג א א ד ד א‬
‫קק‬ ‫גגג ג ג ב א ג ג א א א ב ב ב ג ב ב ג א א ב ב ב א א א‬ ‫דאאאב‬

‫ש׳‬ ‫ו׳‬

‫קקק‬ ‫רק‬ ‫ח ב ח א א זג ז ב א ז א א א ו ד ו ג א ו ב ב ו ב א א ה ה ה ד א ה ג ב ה ג א א‬ ‫טא‬

‫ה ב א א א ד ד ב ד ד א א דגג ד ג ב א ד ג א א א ד ב ב ב ד ב ב א א גגגא‬ ‫הבבא‬
‫ת׳‬
‫גגבאא בבגבא גבבאאא‬ ‫גגבב‬
‫רר רקק‬ ‫שק‬
‫דרך החילוק בעשרות‪ ,‬י׳ לא יחלק כדמות הא׳ באחדים כי זה גם כן ראשית היא‪.‬‬

‫אותיות מנצ‪8‬״ך‬ ‫ב׳‬

‫יי‬ ‫תחלק‬
‫ד׳‬ ‫ל׳‬
‫ש ר שק״ק רר״ק רקק״ק‬ ‫תק‬
‫ייר‬ ‫בי‬
‫ם׳‬
‫מ׳‬
‫ת ר תקק ש ש שרק שקקק ררר ררקק‬ ‫ךק‬
‫לי י כ י י כ ב‬
‫ז׳‬
‫ך ר !־קק ת ש ת ר ק ת ק ק ק ש ש ק ש ר ר ש ר ק ק ר ר ר ק ר ר ק ק ק‬ ‫מק‬ ‫נ׳‬

‫ף׳‬ ‫מ י ל ב ליי כ ב י כ י י י‬
‫• ר •קק ךש ! ק ר ךקקק ת ת ת שק תרד תרקק ששר ששקק‬ ‫זק‬
‫פ׳‬
‫ררשק רררקק‬ ‫שרקקק‬
‫?‬ ‫ני מ ב מ י י ל ל ל כ י ל י י י כ כ כ ב כ י י‬

‫ק ק ןר ן ק ק מ ש מ ר ק מ ק ק ק ך ת ! ־ ש ק !־רר ! ר ק ק ת ת ק ת ש ר ת ש ק ק‬ ‫ע׳ל י ל כ י י ל ב ב כ כ ב י כ כ י י י‬
‫ס י ג ב ניי מ ל מ כ י מ י י י ל‬
‫תרקקק ש ש ש ששרק ששקקק רררש ררשקק רררקקק‬ ‫תררק‬ ‫‪'6‬‬

‫א׳‬ ‫עי ס ך ‪0‬יי‪.‬נל נכי נייי מ מ מ ל י מ כ ב מ כ י י ל ל ב לליי לכייי כ כ ל י כ כ כ י י‬

‫ץק קר ף ק ק ןש ןרק ןקקק מ ת פ ש ק • ר ר מ ר ק ק ך ך ך ת ק ך ש ר ך ש ק ק‬ ‫צ׳‬
‫ךרקקק ת ת ר תתקק ת ש ש תשרק תשקקק תררקק תררר‬ ‫ךררק‬ ‫פ י ע ך ע י י ס ל ס כ י ס י י י נ מ גלי ג ב ב ג ב י י מ מ י מ ל ב מ ל י י מ כ ב י מ כ י י י‬
‫ששרר ששרקק שרררק שררקקק‬ ‫שששק‬ ‫ללבי ללייי כ ב כ ל כ כ ל י י כ כ כ י י י‬ ‫ללל‬

‫ק׳‬
‫צ י פ ב פ י י ע ל ע ב י עייי ס ט ס ל י ס ב ב ס כ י י נג נ מ י גלב גליי נ ב כ י נכייי‬
‫ממיי מלל מ ל כ י מלייי מככיי מ כ כ ב לללי ל ל כ כ ללכיי ל כ כ כ י‬ ‫ממב‬
‫לככייי‬
 ‫לה‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬
‫לד‬ ‫שער האותיות צדק‬ ‫שערי‬

‫דרך המבטא‬ ‫דרך‬

‫שהוא אל״ף רי״ש‪ ,‬אייר שפל‪ ,‬והו״א ר״ם‬ ‫ד ר ך המילאוי במבטא שני מינין‪ .‬המין‬ ‫עוד מכ״ף עד תי״ו יעלה אלף וארבע‬ ‫רבות‬ ‫אותיות‬ ‫חבור‬ ‫הוא‬ ‫החיבור‬
‫בל״ב‪ ,‬וכן כל כיוצא בזה יקרא מילאוי‬ ‫האחד טבעי הכרחי כפי הוצאת‬ ‫מאות וארבעים‪ ,‬שים להם אותיות‪ ,‬יצאו‬ ‫והשבתם אל אות אחת או אל‬
‫במבטא‪ .‬המין השני המילאוי באותיות‬ ‫כל אות שיתחייב שתתרכב‪ .‬והמין השני‬ ‫אמ״ת‪ .‬חלק נ׳ של נ״ה אל כ״ל יהיה‬ ‫שנים‪ ,‬רצונו לומר אל רבים‪ ,‬או חיבור‬
‫באשר רוצה למלאת או לחסר או להוסיף‬ ‫השאלה במילות על דרך תוספת אותיות‬ ‫הכ״ל אמ״ת‪ .‬ואם תחבר עוד עמהם‬ ‫שנים והתחלפם בשנים כחיבור שני ההי״ן‬
‫הכל אותיות‪ ,‬כאמרך‪ ,‬י״ה מלא‪ ,‬עולה‬ ‫וגירעונם‪ .‬המין הראשון הוא באמרך בשם‬ ‫מנצפ״ך ותחזור האלפי״ם לאחדים יהיה‬ ‫אל יו״ד והתחלקם אל ז׳ ג׳‪ ,‬וכן במאות‬
‫הכלל אלה״ים‪ ,‬וכן כ״י של״ם שעולה‬ ‫מחציו מתמלא תיבתו‪ ,‬ר״ל י״ה מלאים‬ ‫הכל טצ״ץ‪ ,‬אלף פחות אל״ף להורות על‬ ‫התחברות ע״ל אל ק׳ ותתחלקם אל מ״ם‪,‬‬
‫משכי״ל‪ ,‬דויד חסד דוד חסיד‪ ,‬בן חכם‬ ‫במבטא יו״ד ה״א אשר הכלל עולה כ״ו‪.‬‬ ‫רוחניותם‪ .‬והם עולים בגימטריא מטט״רון‬ ‫או חיבור ע״ל מ״ם‪ ,‬או כנפי״ם‪ ,‬אל ר׳‪ ,‬או‬
‫כח מבן‪ .‬וכן ירצה במילוי בעבור תוספת‬ ‫וכן שד״י מלא שי״ן דליית יו״ד‪ .‬שחולי״ד‬ ‫שייר ה״פנ״ים‪ ,‬שכב״ת עז״ר‪ .‬וכן כל דרך‬ ‫שני״ם אל תי״ו‪ .‬וכן האלפי״ם ישובו אל‬
‫אות או שנים וכדומה לזה כמאמר ח״ל‬ ‫די״ן‪ .‬והוא )ה(שכ״ל המקוד״ש בחשבון‬ ‫החיבור מתנהגות על זאת הצורה‪:‬‬ ‫אחדים בחיבור ויתחברו עם השאר‪ ,‬כאלו‬
‫כי יד על כס יה‪ ,‬עד שיתמלא הכסא‬ ‫הקטון‪ ,‬ובגדול דמיו״ן השם‪ .‬וכן אל״ף‬ ‫תאמר חבר מאי ועד יו״ד יעלה נ״ה‪ .‬חבר‬
‫ויתמלא השם כלומר שיתוסף א׳ בכס‬ ‫ת״ו המתרכב מהם פלאות‪ .‬וגס אותיות‬
‫ויהיה כסא שלם וכן ו״ה אל י״ה יתמלא‬ ‫אלהים אל״ף למ״ד ה״א יו״ד מ״ם‪ .‬מאדם‬
‫השם וכן כל כיוצא בזה‪.‬‬ ‫המופלא יולד‪ .‬והכלל אריך‪ ,‬מלא״ך ח״י‬
‫בפע״ל‪ ,‬מארי״ם‪ ,‬כאלו תאמר אד מים‪,‬‬ ‫והתמורה‬ ‫דרך החיל‬
‫האמצע‪ ,‬וכן התמורה המשתנה מתחלפת‬ ‫החילוף הוא תמורת אות באות‬
‫ומתגלגלת על אותיות אי״ק‪ ,‬כלומר‬ ‫מאלפ״א בית״א אחרת‪ ,‬או‬
‫האחדים מתחלפים בעשרות והעשרות‬ ‫תמורתה באלפ״א בית״א של עצמה בין‬
‫במאות והמאות באלפים והאלפים שבים‬ ‫באות הקודמת לה או במתאחרת ממנה‪,‬‬
‫דרך המשקל והגימטריא‬ ‫אל אחדים כאלו תאמר‪ ,‬אותיות ד״מ‬ ‫כאילו תאמר "יחוה אלהינו יהוה" בחילוף‬
‫מתחלפות הדל״ת במ״ם והמ״ם בתי״ו‬ ‫אות באות במתאחר‪" ,‬בוזו במוכסז בוזו״‪,‬‬
‫החשבון‪ ,‬המשל בו חשבון פ״ו עולה‬ ‫בזו הדרך הוא מין אחד‬ ‫המשקל‬
‫ויהיו מ"ח‪ ,‬ובתוספת המלה על המנין‬ ‫ובקודם‪" ,‬טדה״ד תכדטמ״ה טדה״ד"‪.‬‬
‫אלהי״ם‪ ,‬הטבע‪ ,‬הכסא‪ ,‬כנוי‪ ,‬האף‪ ,‬כלול‪,‬‬ ‫ממין הגימטריא רק ההבדל‬
‫יעלה אמ״ח‪ .‬והנה ד״מ ע״ה יצא ממילאוי‬ ‫והנה האל״ף החלפנות בתי״ו כי האותיות‬
‫מח ולב‪ ,‬מבדיל‪ ,‬הבדל אדם‪ ,‬דמי לב‪ ,‬כח‬ ‫אשר ביניהם הוא‪ ,‬כי המשקל ישתוה‬
‫מבטא השם הגדול הפשוט ונתמלא )יו״ד‬ ‫גלגל הם‪ .‬וכן"יחוח"‪ ,‬בתמורת א״ת בייש‪,‬‬
‫אד מאחד‪ ,‬פו מלא‪ ,‬הכלל הוא‪ ,‬מנגד‪,‬‬ ‫החשבון‪,‬‬ ‫ובמנין‬ ‫האותיות‬ ‫במנין‬
‫ה״א ואייו ה״א( ונתעלה ובא אל שרש‬ ‫"מצפין"‪ .‬וכן אח״ל )במ״ר יח‪ ,‬י!( ששייך‬
‫זמן‪ ,‬והאלהים‪ ,‬בן אדם‪ ,‬כח הדין‪ ,‬כח‬ ‫והגימטריא לא תשתוה רק בחשבון לבד‪,‬‬
‫אמת כלומר שנתאמת בעיני החוקרים אל‬ ‫בא״ת בייש )ירמיה בה‪ ,‬כו( זה בב״ל‪ .‬ל״ב‬
‫הנבואה‪ ,‬כח חונה‪ ,‬במזג אדם‪ ,‬או הכסא‪,‬‬ ‫המשל בזה משק״ל יתמ״ך שפע״ך שנצ״ל‬
‫ידיעת אמתתו‪ ,‬ועל זה נרמז אימת מיארץ‬ ‫קמי‪) ,‬שם‪ ,‬נא( כשדים‪ .‬וכן בתמורת אי״ק‬
‫חוה טבע‪ ,‬והמח לבו‪ ,‬והלב מחו‪ ,‬וכסהו‪,‬‬ ‫נשק״ך מנפ״ש‪ ,‬וכן כל כדומה לזה שוה‬
‫תיצמח )תהלים פה‪ ,‬יב( אשר היא בראשי‬ ‫בכ״ר‪ ,‬קנם״נ ישנקך״ם קנם״נ "יחוח‬
‫ותיכון‪ ,‬כי הוא יום‪ ,‬וכונה‪ ,‬הו כולל‪,‬‬ ‫ל מ ק בכלל‪ ,‬ומנין אותיות התיבה‪ .‬ד ר ך‬
‫תיבות אמ״ת‪ ,‬ותוכי תיבות וסופי תיבות‬ ‫אלהינו יחוה"‪ .‬וכן בכל תמורות האלפ״א‬
‫האדם באדם‪ ,‬והמבדיל‪ ,‬ילוד באדם‪ ,‬אדם‬ ‫הגימפזריא‪ ,‬הגימטריא הוא מנין שוה‬
‫מאר״ץ תצמ״ח‪ .‬ואחר שהורינו דרכו‬ ‫ביתו"ת של רל״א שערים של ספר יצירה‪,‬‬
‫בהמה‪ ,‬יכונהו‪ ,‬אב לנבואה‪ ,‬וכן כל‬ ‫אל מנין בכלל‪ ,‬בין יכלול אותיות רבות בין‬
‫התמורות נעורר עוד על דרך המבטא‪.‬‬ ‫וזהו ענין •המירן כלומר החליפן אות‬
‫כדומה לזה‪.‬‬ ‫אותיות מועטות וכן ריבוי התיבות אל‬
‫באות‪ ,‬בין מן השתי פאות‪ ,‬בין מן‬
‫מיעוטן‪ ,‬כי לא נעיין אנחנו בו רק בשיווי‬
 ‫לה‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬
‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫לד‬
‫דרך‬ ‫דרך החציב ה והחקיקה‬
‫נחל להרכיב הנקוד‬ ‫ועתה‬ ‫נוטר‪:‬קף‪,‬‬ ‫ד ע כי הנקוד לאות‪ ,‬כנשמה לה והוא‬
‫האות‬ ‫שקיעת‬ ‫והחקיקה ענינה‬ ‫הערה על ענין רומה‬ ‫הוא‬ ‫שם חציבה‬
‫במלת שם הבנוי‪ ,‬אשר הוא שם‪ ,‬אדני‪,‬‬ ‫המניעה‪ ,‬ואלו תרצה להזכיר אות‬
‫כדמות‬ ‫בנפש‪,‬‬ ‫הנחצבת‬ ‫לחילוק באותיות‪ ,‬רק ההבדל אשר‬
‫נחלק לשנים ישר והפוך‪ ,‬כי בשלש‬ ‫בלא ניקוד לא יתכן לפי טבע מציאות‬
‫הצורה השקועה בחומר הקשה אשר לא‬ ‫ביניהם הוא‪ ,‬כי החילוק כולל הפועל‬
‫אותיות עולה הרבה‪ ,‬וכ״ש בארבע שלא‬ ‫הדיבור‪ ,‬כי קול ורוח ודבור זהו רוח‬
‫תבטל אלא אחר זמן רב‪ ,‬והוא ביטול‬ ‫המלאכותי ההרגשי‪ ,‬והפועל המחשביי‬
‫היו מספיקים ספרים רבים מאוד‪ ,‬והכוונה‬ ‫הקודש‪ ,‬והקול יחלק אל חמש הברות‬
‫השקוע ההוא החמרי‪ ,‬וכאשר הנפש לא‬ ‫הדימיוני אשר הוא ברשות האדם הפועל‬
‫יודעו‬ ‫והענפים‬ ‫על השרשים‬ ‫להעיר‬ ‫באמצעות הרוח‪ ,‬והדבור נכלל משניהם‪,‬‬
‫תבטל‪ ,‬כן הצורה השקועה בה לא תבטל‪,‬‬ ‫והחציבה שם מושאל על ענין זה רק על‬
‫למביני מאליהם‪.‬‬ ‫במלת‬ ‫נרמזות‬ ‫ההברות‬ ‫חמש‬ ‫והנה‬
‫ואדרבה הצורה ההיא היא המעמדת‬ ‫הפועל המחשביי המצטייר בכח המדמה‬
‫לא‬ ‫דיא‬ ‫דיא‬ ‫לא‬ ‫דאי‬ ‫איד איל‬ ‫איד‬ ‫איל‬ ‫אידי‬ ‫הנפש‪ ,‬והיא הנקראת צורת־הדעת כד״א‬ ‫אשר באדם אחר צאתו מרשות האנושות‬
‫לאי‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫אץ אדי‬‫אד‬ ‫אל‬ ‫אל‬ ‫)משלי יט‪ ,‬ב( ג ם ב ל א ד ע ת נ פ ש ל א ט ו ב ‪,‬‬ ‫והעמדתו ברשות האלהות‪ ,‬כאילו תאמר‬

‫לא‬ ‫דאי‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫דא‬ ‫אל‬ ‫אד‬ ‫אל‬ ‫אל‬ ‫אד‬ ‫והנה אם כן חקיקה היא החריתה כר" א‬ ‫על דרך ־משקל שיעקב אבינו ע״ה נאבק‬
‫דא‬ ‫דא‬ ‫לאי‬ ‫לא‬ ‫דא‬ ‫אד אל אד‬ ‫אל‬ ‫אד‬ ‫חרות על הלוחות בספיריח‬ ‫)שמות לב‪ ,‬טז(‬ ‫עם המלאך במראה־הנבואה‪ ,‬ושרה עם‬
‫דיא‬ ‫לא‬ ‫לא‬ ‫לאי‬ ‫לא‬ ‫אל אד אד‬ ‫אד‬ ‫אל‬ ‫הנפש על דרך משל והוא חקיקת ענין‬ ‫אלהים ואנשים‪ ,‬כלומר הכחות האנושיות‬
‫נקראת אותיות‪ .‬והכרתם משני עבריהם‪,‬‬ ‫והכחות האלהיות אשר בו‪ ,‬ונמסר לו‬
‫י‪5‬‬ ‫ייני‬
‫‪r‬‬ ‫י'נ‬ ‫י'נ‬ ‫ני‬ ‫ניי‬ ‫ניי‬ ‫ני‬ ‫ני'‬ ‫כי אין מבדיל מסוכך לרב זכות המקבל‪,‬‬ ‫היכולת מצד העזר האלהי‪ ,‬והנה שאל‬
‫ינ'‬ ‫‪5:‬‬ ‫‪3: r‬‬
‫‪:‬נ‬ ‫ני'‬ ‫ני‬ ‫נל‬ ‫ני‬ ‫ני‬ ‫ועל הענין ההוא נאמר ותלמודו מתקיים‬ ‫ברכה מן האלהות‪ ,‬חשוב על דרך משל‬
‫ינ' י‪.‬נ‬ ‫י‪.‬נ‬ ‫י‪.‬נ י‪5‬‬ ‫ני‬ ‫ני‬ ‫נל‬ ‫ני‬ ‫בידו כי אין חקיקתו תלויה בכה החמרי‬ ‫שהורוהו וברכוהו באותיות "אשמר" ולא‬
‫ל? י‪ 3‬לני י נ לנ‬ ‫ני‬ ‫נ;‬ ‫ני'‬ ‫ני‬ ‫ני‬ ‫עד שיבא כח חמרי כנגדו ויכסנו‪ ,‬רק‬ ‫ידע מה עניינם‪ ,‬ונאמר לו חצוב אות יו״ד‬
‫י'נ‬ ‫ע י‪.‬נ' ל‪.‬נ יג‬ ‫‪5‬י‬ ‫‪:5‬‬ ‫?יי‬ ‫החקיקה ההיא תלויה במראות הנפש‬ ‫מן מ״ם וצרפם‪ ,‬יקרא שמך ישראל על‬
‫אחר טהרתה וזכותה אשר באמצעות‬ ‫שמי שהוא בגימטריא "שכל הפועל״‪ .‬כי‬
‫החקיקה ההיא תתקיים לחיי הע״ה‪.‬‬ ‫אני ואתה דבר אחד‪ ,‬ועוד חבר שם כ״ו‬
‫התבונה‪ ,‬להתפשט בו ולהתבונן בו ולתת‬ ‫ה נ ה נשלמה דרך השרש וההתחלה‬
‫צורות בחומר האותיות כפי צורתם‬ ‫נקוד בהרכבת ב׳ אותיות‪ ,‬והנה‬ ‫ו ע ל כן החקיקה שני מינים החקיקה‬ ‫עם רבקה ושם כ״ו עם יעקב וחבר‬
‫השלמה להדמות בה לשכל הפועל‪ ,‬אשר‬ ‫בצירוף בונות שתים‪ ,‬ובהרכבת הנקוד‬ ‫מצד הרגש הראות והדמיון כפי‬ ‫תמצא "ישראל"‪ .‬והסוד כי‬ ‫ארבעתם‬
‫הוא הנותן הצורות תמיד‪ ,‬למוכן לקבלם‪,‬‬ ‫חמשים‪ ,‬להורות על המשים שערי בינה‬ ‫דרך האנושות מצד ההתחלה הראשית‪,‬‬ ‫רבקה אוהבת את יעקב‪ ,‬והענין חבור‬
‫ואין המניעה רק מצד המקבל‪ ,‬רצוני לומר‬ ‫והרמז ויפן כ״ה וכ״ה‪ ,‬כי כ״ה ישרים‬ ‫וחקיקה על דרך הציור הנבואיי מצד‬ ‫הנפש אשר היא האם עם בנה האמיתי‬
‫אשר לא הוכן הכנה ראויה לקבל הצורה‬ ‫וכ״ה הפוכים‪ ,‬וההרכבה מוכרחת בכל‬
‫השלמות התכליתי אשר הוא המבוקש‬ ‫אשר הוא שכלה באמצעות השמות עם‬
‫ההיא העליונה‪ ,‬ועל כן ראוי למשכיל‬ ‫שם בעל ב׳ אותיות ישר והפוך בכל‬
‫לבעלי השלמות האמיתי‪.‬‬ ‫שכל הפועל‪ ,‬ויהיו דבר אחד כי"יעקב בן‬
‫לחפש ולבקש בכל מיני בקשה על‬ ‫הברה‪ ,‬ובעבור כי בעל שלש יצאו לרוב‪,‬‬
‫השלמות הראשון‪ ,‬רצוני לומר שלמות‬ ‫לא הוצרכנו להביאם פה‪ ,‬כי אין הכוונה‬ ‫דרכי‬ ‫זכרון‬ ‫לנו‬ ‫קדם‬ ‫אשר‬ ‫ואחר‬ ‫"ישראל"‪ ,‬אם כן הנה‬ ‫הוא‬ ‫רבקה"‬
‫הגוף בעניינים ההכרחיים בדרך קרוב‬ ‫להאריך בחיבור זה‪ ,‬רק לקשרו בתכלית‪,‬‬ ‫האותיות‪ ,‬נעורר עוד על הנקוד‬ ‫גזרות אבני האותיות‬ ‫הוא‬ ‫המחצ״ב‬
‫להעמיד בריאותו‪ ,‬כדי שלא יהיה סיבה‬ ‫ולכלול בו שרשי דרך הקבלה אשר מהם‬ ‫בצורה הכרחי להשלים ענייניהם‪.‬‬ ‫במראות הפנימית הנבואות‪.‬‬
‫ועילה למניעת הנפש משלמותה האמיתי‪,‬‬ ‫יתפשטו ענפים ממלאים ספרים אין קץ‪,‬‬
‫ויבטל מדותיו הרעות המביאות אותו‬ ‫ולא חובר זה החיבור המעט רק לבעלי‬
‫מא‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫צדק‬ ‫שער האותיות‬ ‫שערי‬ ‫מ‬
‫אשר זכרנו ולא נצטרך להשלים המלה‬ ‫הדלוג‪ ,‬תיבת שבעה‪ ,‬תדלג השי‬ ‫והשנית אל השלישית‪ ,‬וכן עד התכלית‬ ‫לידי הפסד זמנו ביתרונות‪ ,‬ויתן כל ימיו‬
‫בצרוף המוכרח‪ ,‬כי היה סמוך זה אל‬ ‫הראשונה בחלוף מה שעשית בדילוג‬ ‫אשר ביכלתו להשיג‪.‬‬ ‫בחכמה‪ ,‬ובציור המושפלות‪ ,‬ובהבנת דבר‬
‫הגבול‪ ,‬רק אל צרוף ארבעה או חמשה‬ ‫שדלגה השניה תדלג השי נשאר בעה‪.‬‬ ‫ואחר תשלום כל מה שקדם‪ ,‬נעורר‬ ‫מתוך דבר במעמקי סתרי התורה‪ ,‬אשר‬
‫צירופים בין מובנים בין בלתי מובנים‬ ‫אתה צריך לבקש זאת המלה בכל המקרא‬ ‫עוד על הדרך אשר היא התכלית‬ ‫היא׳ כלולה מכל הצורות התחתונות‬
‫והדלוג מהם אל מלות אחרות‪ ,‬והנה נצרף‬ ‫ותמצאה בפסוק אם תבעיון וכוי‪.‬‬ ‫והאחרית לכל הדרכים אשר קדמו לה‪,‬‬ ‫והעליונות‪ ,‬ולזה הראינוהו כלים עבים‬
‫אותיות צורף ונתחיל בה‪.‬‬ ‫התועלת המגיע מזה הצירוף הוא כי צריך‬ ‫והיא דרך רחבה מאד כוללת כל הדרכים‬ ‫ודקים לפעול בהם במלאכת התורה‬
‫התחתונים‬ ‫הדברים‬ ‫לחקור‬ ‫אדם‬ ‫אשר קדמו לה‪ ,‬ומוספת עליהם‪ ,‬הדלוג‬ ‫באמצעות החשק הרב אשר הוא סיבה‬
‫א ‪ .‬צ ר ו ף ‪ ,‬צורף‪ ,‬פורץ‪ ,‬רצפו‪ ,‬פוצר‪,‬‬ ‫ובחקירתם יגיע אל ידיעת העליונים‪.‬‬ ‫והקפיצה‪ ,‬ובה מתרחבת ומתערבת‬ ‫להתחדש בו רוח חדשה‪ ,‬והיא רוח‬
‫צפרו‪ ,‬רצוף א ה ב ה ‪ ,‬אבחה‪ ,‬האהב‪,‬‬ ‫התועלת השני כי השי הנשארה רומזת‬ ‫ומתעדנת הנפש באמצעות המחשבה‬ ‫אלהים חיים‪ ,‬וכל רוח דרכה להוסיף‬
‫ה ח כ מ ה המהכח‪ ,‬כח האדם‪ ,‬טבח‬ ‫כ‪.‬‬ ‫אל הצי״ר מורה על שליח העליון הנאמן‬ ‫החושקת‪ ,‬ומתפשטת עד שיראה לה‬ ‫ולחדש רוח אחרת למעלה הימנה עד‬
‫האד‪ ,‬יהיה וחוח והיה‪ ,‬מגלה‪ ,‬הגלם‪,‬‬ ‫אשר באמצעותו יקבל האדם רק‬ ‫ויחשב כאלו היא נפרדת מהגוף‪ ,‬ואין לה‬ ‫שתביאהו אל מעלה עליונה בידיעת‬
‫חלם‪ ,‬מלח‪ ,‬לחם‪ ,‬לולבי‪ ,‬ליובל‪ ,‬כח‬ ‫באמצעות צירים וחבלים‪ .‬יחיינו מיומים‬ ‫השגחה בו לרוב הדבקה בשרש המקור‬ ‫העליונים‪ ,‬כי כן דרך העולה בסולם‪,‬‬
‫לב חי‪ ,‬עח‪ ,‬עגה‪ ,‬הגע‪ ,‬געה‪ ,‬אגדע‪.‬‬ ‫ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו‪,‬‬ ‫אשר ממנו חוצבה‪.‬‬ ‫המדרגה הראשונה תעלהו אל השנית‪,‬‬

‫ג‪ .‬קירני ר׳אמים‪ ,‬קו״ף ר״ש‪ ,‬קשר‬ ‫ו נ ש ו ב אל הענין‪ ,‬דלוג מלה מצורפת‬
‫פו‪ ,‬קו שרף‪ .‬ק׳׳ר י״ם‪ ,‬הרקמה‪,‬‬ ‫מורה על דגל וסימן ואות במהלך‬
‫המקרה‪,‬‬ ‫מחנה הכחות האלהיות כמו שאמר יעקב‬ ‫דרך הדלוג והקפיצה‬
‫עיליותיו‪,‬‬ ‫כימים‬ ‫ד‪ .‬ה׳מקרה‬ ‫אע״ה מחנה אלהים זה)בראשית לב‪ ,‬ב( וגוי‬
‫הכלל‪ ,‬ויכלול ויקיף בשאר הדעות‬ ‫האותיות‬ ‫בענין‬ ‫ח ד ל ו ‪ :‬והקפיצה‬
‫עב״ה‪ ,‬הע״ב‪,‬‬ ‫והנה הדלוג מוסיף החשק והאהבה כד״א‬
‫והסודות הנסתרות אשר למטה הימנו‬ ‫והתיבות הוא ענין נכבד מאד‪,‬‬
‫ודגלו עלי אהבה)שיר השירים ב‪ ,‬ד( אל תקרי‬
‫ה‪ .‬מיגדל ע״ז ש״ם ייהוה מעש״י‪,‬‬ ‫והמה פרטים מוקפים בערך אל הקפת‬ ‫מוציא המחשבה מתוך מאסר הגבול‬
‫ודגלו אלא דלוגו‪.‬‬
‫ישמע‪ ,‬סוד שמי‪ ,‬שדי מגלגל‪ ,‬גלגל‬ ‫דעתו השלמה‪.‬‬ ‫הטבעי‪ ,‬ומביאה אל הגבול האלהי‪ ,‬וכ״ש‬
‫שדים‪ ,‬שלג מגדלי‪ ,‬השלג העז‪ ,‬יצר‬ ‫ו ע ת ה נתחיל להורות דרכו בצירוף‬ ‫אם הניעה החשק והגביר חמומה ומהר‬
‫ד ר ך הדלוג הוא לקחת תיבה בת ג׳ או‬
‫דמיוני‪ ,‬דמיון יצרי‪ ,‬מלבש הדלוג‬ ‫וגימטריא וחלוק וחבור ותמורה‬ ‫תנועתה‪ ,‬עד שקבלה צורת התולדות‬
‫בת ר׳ אותיות דרך משל תיבת‬
‫וראשי תיבות ודרכים אחרים רבים‪,‬‬ ‫האלהות‪ ,‬אשר היא כדמות מה שבעצמה‬
‫ייצר ריע צרר היהודים‪ ,‬יו״ד ר״ש‪,‬‬ ‫ו‪.‬‬ ‫אמ״ש תדלג המ״ם תשאר א״ש‪ .‬או תיבת‬
‫והקפיצה מדרך אל דרך‪ ,‬בין באמצעות‬ ‫רק היא זכה מאד בעבור שנולדה משיתוף‬
‫דריוש‪ ,‬דרשיו‪ ,‬דר ישו‪ ,‬דר אלהי נכר‪,‬‬ ‫בת ד׳ אותיות דרך משל שבע״ה תדלג‬
‫מלה מתחדשת על דרך פסוק‪ ,‬או הלכה‪,‬‬ ‫העליונים עם התחתונים ומראה פנים‬
‫הארץ‪ ,‬ומרים‪ ,‬הו ממרה‪ ,‬היממרא‪,‬‬ ‫הב׳ תשאר שעה‪ .‬עלו לנו ב׳ תועלות בזה‬
‫או חרוז‪ ,‬או מלות בחכמת הפילוסופיה‪ ,‬או‬ ‫לכאן ולכאן‪ ,‬כלומר מתלבשת בכח‬
‫עצם המאכל‪ ,‬מחלל פקח‬ ‫הצירוף בתיבת בת ג׳ ר״ל בתיבת אמ״ש‬
‫קבלות בשמות בלתי מובנות רק אותיות‬ ‫המדמה בצורת הדמות ומשלימתו בגילוי‬
‫שהאש העליון הפועל בתחתון ורצוני‬
‫ר״ע‪ ,‬ר״ש עי‪ ,‬יצר רע‪ ,‬עין ר׳‪ ,‬ינער‪,‬‬ ‫ז‪.‬‬ ‫מורכבות‪ ,‬או מלות מחדשתם המחשבה‬ ‫העתידות והוראת הנסתרות בכלל‬
‫בעליון ותחתון כי בהדבקות השנים תחול‬
‫הנערה‪ ,‬מכער‪ ,‬מעבר‪ ,‬מחזה רע‪,‬‬ ‫כאשר נזדמן לה‪ ,‬בכל לשון‪ ,‬בכל אלו‬ ‫הדמיונות הנדמות והנחשבות בצורות‬
‫צורה עליונה בתחתוניי‪ .‬התועלת השנית‪:‬‬
‫מחלל זהרי‪,‬‬ ‫הדרכים וזולתם מדלג ומקפץ בעל‬ ‫האנושיות הטבעיות אשר למטה הימנה‬
‫כי המ״ם שנשארה מאט"ש היא פתוחה‬
‫ח‪ .‬מ ה זה ר ע ‪ ,‬מחללים זהרי‪ ,‬מזלי‬ ‫המלאכה הזאת‪ ,‬להרחיב הנפש ולמושכה‬ ‫במעלה‪ ,‬ומתעדנת ומתענגת בכח הדברי‪,‬‬
‫לפתוח יד לשבים ר״ל לשבים על דרך‬
‫)ה(זחלי‪ ,‬על כן זחלתי ואירא‪ ,‬ע"ז‬ ‫בפעולות האותיות‪ ,‬והשמות הקדושים‬ ‫ומשלימתו בהשגת המושכלות האלהיות‬
‫רצוא ושוב במראה הבזק‪.‬‬
‫ב״ו‪ ,‬מגדל‪ ,‬עז‪ ,‬שם יהו״ה‬ ‫חט הרכבים מהם‪ ,‬ומביאים אותה אל‬ ‫הנעלמות בסתרי המציאות הזה והבא‪,‬‬
‫מעלת שלמותה האמיתי‪.‬‬ ‫ד ר ך הקפיצה‪ ,‬הוא בחילוף הדילוג‪ ,‬כי‬ ‫ועל כדומה לזה נאמר על דרך השיר כל‬
‫כו ירוץ צדיק ונשגב‪ ,‬ביצ״ו‪,‬‬ ‫ט‪.‬‬ ‫הדילוג ידלג השנית‪ .‬והקפיצה‬ ‫סתום לא עממוך וכל רז לא אניס לך‪ ,‬כי‬
‫וצק״ב‪ ,‬ויצב‪ ,‬קצבו‪ ,‬רודיש״ג‪ ,‬דר‬ ‫הצירוף והקפיצה ממנו אל‬ ‫והנה‬ ‫תדלג הראשון‪ .‬המשל בזה ידמה למשל‬ ‫שכלו יתעלה ממערכת הפרט אל מערכת‬
‫יושג‪ ,‬שיו גדר‪,‬‬ ‫גימטריא או זולתה מן הדרכים‬
 ‫צדק‬ ‫ש ע ר ן !ותיות‬ ‫שערי‬ ‫מב‬

‫והואל‪ ,‬דודי לאמר במענה השואל‪ ,‬חבור‬
‫כולל ענאל בר חקיאל‪ ,‬בכה שערי‬
‫צדק‪ ,‬הופע זה השער לה׳‪ .‬ך ארוכה שבה‬
‫רחבה עשרה אשר היא יו״ ד מלאה‪,‬‬
‫מורכבת שבה פשוטה מתקרבת זה שמו‬
‫וסוף השם וראשיתו ובשם הקושר מעלתו‬
‫ובראשיתו הפשטתו ותכליתו‪.‬‬
‫ה נ ה נשלמה ה מ נ ה בחכמת הקבלה‬
‫הנכונה המעוררת חכמה ובינה‬
‫בדעת ובאמונה‪ ,‬בשנת ]ה׳ אלפים[ ח״ן‬
‫]ה״ן[ במרחשון בחברו״ן‪ ,‬נחכרו‬
‫אותיות השפה והחך ולשון ושנים וגרון‬
‫על דרך אמונת דת משה ואהרן החרותה‬
‫בלוחות הברית ונגנזה בארון יזכה כל‬
‫מעין בו לחזות בטוב ה׳ ובנעימות הנשפע‬
‫על חסידיו ועבדיו ויראי השם וחושבי‬
‫שמו ותהיה המשרה על שכמו ויקרא שמו‬
‫פלא‪.‬‬
‫המשיח שכל הנבדל‪ ,‬המכיר מהות‬
‫פ ל א יועץ אל גבור אבי עד שר שלום‬
‫ויקוים בנו ובכה מקרא שכתוב‬
‫ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלבם‬
‫היום‪.‬‬
‫ה מ פ ר ק ‪ ,‬גם בפרק‪ ,‬שם פה‪ ,‬יסוד‬ ‫י‪.‬‬
‫השם‪ ,‬גלגל השדים‪ ,‬בדין שטן‪ ,‬יכהן‬
‫שם‪ ,‬משכינה‪ ,‬כח שכל באדם‪ ,‬שכל‬
‫בחכמה‪,‬‬
‫י א ‪ .‬א‪ ,‬נקודה ב‪ ,‬קו ארוך על*קו ערוך ד‬
‫שטח שרוך על ב קו נערך ח גוף‬
‫מעוקב נכרך‪.‬‬
‫יב‪ .‬ח ״ ת חשק‪ ,‬על שגה‪ ,‬צום נברך‪,‬‬
‫קש״ר הש״ם‪ ,‬המתקה‪ ,‬המשרת‬ ‫יג‪.‬‬
‫״ינהתונה״‬
‫שם מקיף בשמי‪ ,‬בכתר רוח א לה ים‬
‫שמי מקיף בשד‬
‫נשתד״ן‬
‫יד‪ .‬השכל המקדש‪ ,‬שכל אדם הקדש‪,‬‬
‫החכמה‪] .‬בנשמה[‪.‬‬
‫] מ ה [ ממך דבר כי יפלא‪ ,‬מצריה לאמר‬
‫מי ברא אלה‪ ,‬חשוב נא ושפט‬

‫חזק ונתחזק‬