‫פרק א' – סיכום שיעורים של מירי עזרן ‪ -‬נכתב ביוני ‪2017‬‬

‫תקשורת ודעת קהל – מנחה יולי בן חיים‬

‫"דעת קהל"‪ :‬המושג אומר‪-‬מכלול דעות של כלל אנשים‪.‬‬
‫תמונה כוללת של הדעות השונות‪ .‬פסיפס דעות מגוונות בחברה‪.‬‬
‫‪ 5‬תנאים להיווצרות דעת קהל‪:‬‬
‫נושא שנוי במחלוקת‪ :‬הסוגיה שאנחנו בוחנים צריכה להיות שנויה במחלוקת‪ .‬שקיימת כמה דעות לגבי אותו נושא‬ ‫‪.1‬‬
‫בדיוק‪ .‬יש מגוון דעות בנושא‪.‬‬
‫רלוונטיות של הנושא‪ :‬למי??? לאילו חלקים בחברה? תשובה‪ :‬לציבור בכלליותו‪ .‬למערכת המשפט‪ ,‬למערכת‬ ‫‪.2‬‬
‫הביטחון‪ ,‬לדמוקרטיה מתוקנת‪ .‬להראות זיקה לתנאי וביישום להראות מה המחלוקת‪.‬‬
‫הבעת דעות ע"י חלקים משמעותיים בחברה‪ :‬אנשים או ארגונים בעלי השפעה פוליטית או חברתית מביעים דעות‬ ‫‪.3‬‬
‫הנושא‪ .‬על כך נדע בכלי התקשורת וברשתות החברתיות‪ .‬כשהנושא נדון בפוליטיקה ע"י נבחרי העם סימן שמשמעותו‬
‫חשוב‪ ,‬בנוסף‪ ,‬הדבר מראה לנו את התפלגות הדעות בחברה‪ .‬כך מבינים את מיהם‪ ,‬איזה פלג בחברה זה מייצג‪ ,‬זה‬
‫מאפשר לנו‪ ,‬לאמוד את התפלגות הדעות בחברה בגסות‪ .‬האם הם מייצגים את הימין‪/‬השמאל‪ .‬מי הם? שרים‪ ,‬חברי‬
‫כנסת‪ ,‬כנסת‪ ,‬שופטים‪ ,‬מארגני זכויות אדם‪ ,‬פרשנים בעלי שם‪ ,‬עיתונאים‪ .‬הם משקפים לנו מה הקבוצה כולה חושבת‪,‬‬
‫כי הם נציגי קבוצות ממנה הם באים‪.‬‬
‫תודעת הקהל‪ :‬מודע להיותו קהל‪ ,‬קרי הציבור‪ ,‬הקהל מודע למצב שאינו פסיבי ויכול לשנות את המצב‪ ,‬לפני שהוא‬ ‫‪.4‬‬
‫מתארגן למחאה ולמאמץ ולמטרת התארגנות לשם הליכה לתקשורת ‪ -‬זוהי תודעה ציבורית‪ .‬וזה מתקשר למושג‬
‫וקהל פעיל אקטיבי‪,‬‬ ‫הבא‪ :‬אנחנו יכולים לשנות ולהשפיע ‪ -‬אם אנחנו פועלים בנושא ‪ -‬סימן שיש לנו תודעת קהל‪,‬‬
‫מתארגן‪ ,‬שפועל למחאה‪ ,‬זה ביטוי למעורבות ציבורית‪.‬‬
‫ביטוי הציבור של הדעות‪ :‬הדעות מתבטאות באופן פומבי‪ ,‬פתוח‪ ,‬ללא פחד או אילוץ‪ .‬אזרחים שהתראינו בנושא‪,‬‬ ‫‪.5‬‬
‫אזרחים שלא מפחדים להביע דעה גם כשיש מחלוקת‪ .‬כשעיתונאי יכול ל"תפוס" אזרח ולשאול לדעתו ברחוב זה ביטוי‬
‫לדמוקרטיה‪ :‬חופש הביטוי‪ ,‬אנשים הביעו דעות ברשתות‪ ,‬התראיינו לתקשורת‪.‬‬
‫ביטוי דעת קהל‬
‫במשטרים דמוקרטים ובמשטרים לא דמוקרטים‬
‫יש צורות שונות להבעת דעה‪ :‬הבעות דעה ברשתות החברתיות‪ ,‬בטלוויזיה‪ ,‬בעיתונות‪ .‬גם במשטרים לא דמוקרטים‪ ,‬יש דעה‬
‫קהל‪ ,‬אבל דעת הקהל לא מובעת באופן פומבי מפחד השלטונות‪ ,‬הן מובעות בסתר‪ ,‬הדעות מובעות בבדיחות רק בשקט בין‬
‫חברים וגם אז בזהירות‪ .‬גם במדינות דיקטטוריות יש עיתונאים מחתרתיים שמציגים יותר מדעה אחת‪ ,‬גם שהשלטון לא יוצר‬
‫לגיטימיות‪ ,‬זה לא אומר שלא כולם חושבים כמו השלטון חושב‪ .‬אם בדמוקרטיה חופשית זה בא בצורה חופשית‪ ,‬בלא‬
‫דמוקרטית זה בא לידי ביטוי בצורה מחתרתית‪.‬‬
‫קהל מול המון‬
‫הגדרה לקהל‪ :‬מזוהה עם ציבור‪ ,‬קהל כתקשורת‪ ,‬קהל ציבור קהל כציבור‪ .‬קונוטציה חיובית מכבדת‪ ,‬מעניקה כוח לאותם‬
‫אנשים‪.‬‬
‫המון‪:‬‬ ‫קהל‪:‬‬
‫קונוטציה שלילית‪ /‬מזלזלת‪.‬‬ ‫חיובי‬
‫ספונטני אוסף של יחידים‬ ‫מתוכנן‪ ,‬יכול להשפיע לשנות דברים‬
‫מתפרץ‪ ,‬לא מאורגן לא מסוגל להתארגן‪.‬‬ ‫מאורגן‪ ,‬מוגדר‬
‫מתלהם‬ ‫תרבותי‪-‬מתייחסים אליו כתרבותי‪.‬‬
‫אפשר לתמרן אותם‬ ‫נושא מטרה משותפת‬
‫לעשות להם מניפולציה‬ ‫מתייחסים לו תודעה אזרחית‪.‬‬
‫יכול להגדיר לעצמו מטרה‬
‫ולפעול בצורה מאורגנת‬
‫למטרה משותפת‪.‬‬

‫‪1‬‬
 ‫קהל כשינוי תפיסה לא כשינוי הרכב‬
‫ריימונד וויליאמס‪ -‬שינה את התפיסה על ההמון‪ ,‬הוא בא ממשפחת כורים‪ .‬רקע ששנים על גבי שנים זלזלו בהמון‪ .‬בשנות ‪60-‬‬
‫‪ 70‬התפיסה השתנתה‪ .‬איך נתייחס לאותם אנשים כקהל או המון‪ .‬בדרך כלל התייחסות לאנשים הייתה אליטיסטית ומזלזלת‪.‬‬
‫המון זה ציבור לא מאורגן‪ ,‬שאין בניהם כל קשר‪ ,‬אין נושא ציבורי שמקשר בניהם אין בניהם קשר או מטרה משותפת‪.‬‬
‫המון‬ ‫מול‬ ‫קהל‬
‫לקהל יש מבנה ברור יותר‪ ,‬היחידים שמרחיבים את הקהל מאורגנים‪ .‬אין להם רעיון משותף‪ ,‬לא פועלים בתיאום‪ .‬אפשר לתאר‬
‫המון כהימצאות מקרית של המון במרחב המשותף‪ .‬הקונוטציה של המון העם לפי ויליאמס שפסל את המושג המון משנות ה‪-‬‬
‫‪ 70‬כי להמון יש קונוטציה של אנשים במרחב בלבד! *מה שחסר להמון להיות קהל זו התארגנות‪.‬‬
‫מאפייני הקהל (גם בתקשורת)‪:‬‬
‫יש ‪ 4‬קבוצות קהל לפי פרמטרים הבאים‪:‬‬
‫משתתף‬ ‫מתעניין‬ ‫אפיון‬
‫בפעילות הקשורות בנושא‪.‬‬ ‫של נושא‬ ‫סביל‬
‫קהל שיוצא להפגנות‬ ‫מסוים‬ ‫קשוב‬
‫ובפעילות וירטואליות‬ ‫יוקר מחייה‬ ‫מופעל‬
‫יש נקיטת פעולה‪.‬‬ ‫כולם מתעניינים‬ ‫פעיל‬
‫להתעניין ‪ :‬זה לצבור ידע‪ .‬להשתתף ‪ :‬זה לקחת חלק באיזו שהוא פעילות‪.‬‬
‫‪ 4‬סוגי הקהל נעים בין פעילות לסבילות‪:‬‬
‫קהל פעיל‪ -‬הוא גם קהל שמתעניין וגם קהל שמשתתף בנושא‪ .‬לדוגמה‪ :‬הורים שפעילים בנושא חינוך ילדיהם "ועד‬ ‫‪)1‬‬
‫הורים"‪.‬‬
‫קהל מופעל‪( -‬סבילות מסוימת)‪ -‬קהל משתתף בלי להבין או להתעניין בנושא‪ .‬כשעוד עובדים מביאים פעילים מבלי‬ ‫‪)2‬‬
‫שהם פעילים או מתעניינים בנושא‪ ,‬לדוגמה‪ :‬עובדים או ילדים שמסיעים להפגנה‪ .‬זה החלק בציבור שלא יודע‬
‫ומשתתף‪ ,‬מפעילים אותו‪ ,‬הוא לא פועל מתוך הבנה‪ ,‬אבל כן משתתף ואין לו ברירה‪.‬‬
‫קהל קשוב‪ -‬כן מתעניין אבל לא משתתף‪ .‬קשוב לנושא‪ ,‬עוקב אחר הנושא‪ ,‬קשוב לידע אבל לא משתתף בפעילות‬ ‫‪)3‬‬
‫בנושא‪ .‬הפער בין קשוב לפעיל זה בין לארגן את הדאגה לפעילה‪ ,‬פער בין המוני אנשים לקהל מאורגן‪.‬‬
‫סביל‪ -‬לא מתעניין ולא משתתף‪ .‬בפעולות הקשורות בנושא הוא פסיבי בגלל העדר התעניינות הוא לא משתתף‬ ‫‪)4‬‬
‫בנושא‪ .‬ברוב הנושאים אנשים משתייכים לסוג הזה של קהל‪.‬‬
‫מבנה פירמידה של קהל‬
‫פעיל‬
‫מופעל‬
‫קשוב‬
‫סביל‬
‫יותר אנשים קשובים אבל לא משתתפים‪ ,‬מעט אפשר להפעיל והחלק הקטן ביותר‪ ,‬הם הקהל המפעיל‪.‬‬
‫הקהל הפעיל מאמין כי אם יפעל הוא יוכל להשפיע ולשנות‪ ,‬להשפיע ולשנות‪ ,‬בנושאים שונים אנחנו יכולים להשתייך‬ ‫‪‬‬
‫לקהל מסוים‪.‬‬
‫יורגן הברמאס (סוציולוג‪ ,‬גרמני‪ ,‬ביקורתי)‬
‫"המרחב הציבורי"‬
‫מדבר על מרחב ציבורי‪ ,‬שיח ציבורי‪ ,‬המאמר שלו נכתב ב‪ .1963-‬מציג תמונה היסטורית של השתנות ושינוי במרחב הציבורי‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬תחום פיזי או וירטואלי בתחום החברתי מפגש של ציבורי סביב נושאים על גיבוש דעת קהל‪ -‬מטרה‪ .‬המרחב הציבורי‪,‬‬
‫צריך להיות נגיש לכולם‪ ,‬צריך להיות נושא נטול אינטרס‪ ,‬לטובת הכלל‪ ,‬כשטובת הציבור לנגד ענייהם‪ .‬בצורה חופשית‪.‬‬
‫כשהנושא מתחיל כפרטי ונוגע אחר כך לכולם‪.‬‬
‫הדיון במרחב הציבורי צריך להיות רציונלי ושיטתי‪ -‬אחד מדבר השאר מקשיבים‪ ,‬רק כך יכול להשמיע טעונים מבוססים‬
‫והגיוניים‪ ,‬באור ביקורתי‪.‬‬

‫‪2‬‬
 ‫מה זה מרחב פיזי לפי הברמאס? הוא התכוון להתאספות של תושבי הכפר או העיר נפגשים בסוף השבוע‪ ,‬קבוצת אנשים‬
‫מתארגנת ומדברת על הבעיות שנוגעות לכלל אנשי העיר‪ .‬שיחות אלו הם הצעדים הראשונים של המרחב הציבורי‪ ,‬במפגש זה‬
‫מתפתחים נושאים שקשורים לכלל אנשי העיר כולל ביקורת על הרשות המקומית או הממשלה זה מפגש פיסי‪ .‬יכול להיות מגוון‬
‫דעות שפועלת לאותה מטרה‪.‬‬
‫רעיונות אז היה דבר יותר פרטי אבל מאוד פוליטי‪.‬‬ ‫‪‬‬

‫יש שני סוגי מפגשים‪:‬‬

‫מפגש פיסי פנים אל פנים ומרחב ווירטואלי‪ ,‬לא כולם יכולים להגיע למפגש פיזי‪ ,‬למשל נכים או אנשים מרוחקים‪ ,‬לא ניידים‪.‬‬
‫בווירטואלי‪ ,‬אי אפשר להגיב לדברי האחר‪ ,‬כאשר מדובר בעיתונות‪ ,‬זה חיסרון משמעותי ביותר של השתנות המרחב לרובד‬
‫הווירטואלי‪ ,‬עיתון יכול לשתף מספר רב של אנשים במרחק‪.‬‬
‫השלב ההיסטורי הבא‪ :‬שלב הדמוקרטיזציה של המאה ה‪ ,20-‬בתקופה זו בהקשר של דמו' מערביות‪ ,‬המרחב עובר עוד שינוי‪,‬‬
‫ממצב שאין מרחב ציבורי‪ ,‬למצב של מרחב ציבורי בלבד‪ ,‬למרחב פיזי ציבורי וירטואלי‪ .‬יש עיתונות‪ ,‬הסיבה היא שינוי פוליטי‬
‫של המרחב הציבורי ‪ -‬לפוליטיקאים‪ ,‬הכוחות הפוליטיים מתברר כי המרחב הציבורי‪ ,‬יכול לגבש דעת קהל‪ ,‬אינטרסים פוליטיים‬
‫נכנסים למרחב הציבורי‪.‬‬
‫קבוצות פוליטיות שונות מנסות להיכנס למרחב כדי לעצב דעת קהל שתשרת אותם ותהיה לטובת האינטרסים שלהם‪ ,‬הם רוצים‬
‫לקדם את האג'נדה שלהם‪ .‬זה הופך להיות ממרחב נטול אינטרסים‪ ,‬למרחב פוליטי ציבורי גדוש אינטרסים וזה מפרק את‬
‫המרחב הציבורי‪ ,‬ברגע שיש אינטרס‪ ,‬אנחנו נגררים בקלות אחרי אינטרס פוליטי ככל שיותר ארגונים נכנסים למרחב הציבורי‪,‬‬
‫אנחנו לא יכולים לברר מה האינטרס שנעדר‪ ,‬מה האינטרס של הציבור כולו‪ ,‬מה טובת הציבור כולו‪.‬‬
‫טענה אחרונה‪ ,‬תקשורת המונים במאה ה‪( 20-‬בזמן כתיבת המאמר) לא מספקת מרחב ציבורי ראוי‪ .‬מ‪ 2-‬סיבות‪:‬‬
‫‪ )1‬התערבות אינטרסים פולטים ויחסי ציבור לעצב את דעת קהל‪ .‬ולהתהוות דעת קהל ואין התפתחות של דיון חופשי‪.‬‬
‫‪ )2‬סיבה כלכלית‪ :‬התקשורת בבעלות פרטית פועלת לרוב לפי אינטרס הרווח‪-‬וזה מונע השמעת דעות רבות ומגוונות‬
‫לחלקים רבים ומגזרים רבים אין נגישות ואין ייצוג בעיתונות הפרטית‪.‬‬
‫ביקורת של הברמאס על התקשורת בימינו‪ :‬העיתון רוצה למכור (רוצה למכור לכולם פה הרווח שלו)‪ ,‬הכנסה‬
‫ממפרסמים‪ ,‬האם הנושא באמת יעניין את ההמונים? אם זה נושא צר‪ ,‬גם אם הוא בעל חשיבות ציבורית‪ ,‬הוא לא ייכנס‬
‫לחברה‪ ,‬בגלל זה קבוצות חלשות בחברה לא יכנסו לתקשורת‪.‬‬

‫מה חשיבות של המרחב הציבורי בדמוקרטיה?‬

‫הבעת דעות חופשית‪ -‬חופש הביטוי‪.‬‬ ‫‪)1‬‬

‫גיבוש דעת קהל ככלי במשטר הדמוקרטי‪ ,‬המרחב הציבורי הוא כלי עבור הפוליטיקאים לתקן את המדיניות‪ ,‬זו דרך‬ ‫‪)2‬‬
‫הקהל להשתתף במדינה‪ ,‬מרחב הציבורי שמאפשר דיון חופשי אז המידע זורם אלינו באופן חופשי‪ ,‬לכן זה חשוב‪.‬‬
‫מאפשר השתתפות של כל האזרחים בדיון בנושאים הציבוריים (חופש התארגנות)‪.‬‬ ‫‪)3‬‬
‫ביקורות כלפי המדינה‪-‬מאפשר להעלות ביקורת נגד המדינה‪ -‬דעת קהל ביקורתית יידון בנושאים ציבוריים (שוב חופש‬ ‫‪)4‬‬
‫הביטוי) – ביקורת כלפי הממשל הוא מהות הדמוקרטיה‪.‬‬

‫"משחקי באולינג לבד"‬

‫רוברט פאטנם‬

‫זה מטאפורה שפאטנם בוחר במאמר שלו‪ .‬פעם בארצות הברית היה נהוג לשחק בקבוצות באולינג‪ .‬זה היה משחק‬
‫קבוצתי‪ .‬ואז שנות ה‪ ,90-‬המשחק באולינג שנהיה משחק של יחידים עם יריב אחד‪ .‬הכוונה שלו כי הקהילתיות‬
‫מתפרקת‪ ,‬הם משחקים לבד ומאבדים אם הקהילתיות‪.‬‬
‫הוא מדבר על הון חברתי‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬רשת של קשרים בין אנשים‪ ,‬שיוצרת נורמות ואמון הדדי מאפשרת מעורבות‪ ,‬תיאום ושיתוף פעולה לטובת‬
‫התועלת ההדדית‪.‬‬
‫פאטנם אומר‪ ,‬אנשים שחיים בקהילות‪ ,‬ככל שיש בניהם קשרים‪ ,‬מחויבות ואמון הדדי רב יותר‪ ,‬כך הם יכולים יותר‬
‫לשתף פעולה ולהתארגן ולהשיג את מטרותיהם‪ .‬ההתארגנות ברשתות אלו זה בדיוק ההון החברתי‪ .‬ככל שהון‬
‫החברתי חזק יותר‪ ,‬רוח השפעה שלהם חזקה יותר‪ ,‬כי כשאנו מאורגנים‪ ,‬אנו עושים שימוש ביכולת הזו לשפר את‬
‫איכות החיים שלנו ושל האזרחים כולם‪ ,‬כשאנו משפרים את איכות חיינו‪ ,‬גם אחרים נהנים מהשינוי‪ ,‬כל החברה נהנית‬
‫מכך‪ ,‬ההשלכה של כך היא כי הון חברתי חזק תורם לאיכות החיים‪ .‬עם זאת‪ ,‬בשנות ה‪ 90-‬יש הצטמצמות והידלדלות‬
‫של ההון החברתי בארצות הברית ויש התחזקות של האינדיבידואליזם‪ ,‬הידלדלות ההון החברתי‪ ,‬מתבטאת‬
‫בהתפוררות הקשרים הקהילתיים‪ ,‬הם נחלשים => כשהם נחלשים ההון חברתי נחלש איתם‪.‬‬

‫‪3‬‬
 ‫‪ 5‬סיבות להידלדלות ההון החברתי בארה"ב‪:‬‬

‫ניידות‪ -‬בארצות הברית יש מעבר בגלל תעסוקה אתה הולך לגור איפה שאתה מוצא עבודה‪ .‬ניידות זו פוגעת בקשרים‬ ‫‪)1‬‬
‫החברותיים שנוצרו במקום מסוים הניידות התרופה הזו לא מאפשרת מספיק ליצירת קשרים חברותיים‪.‬‬
‫יציאת נשים לשוק העבודה‪ -‬הטיפול בילדים באופן מסורתי משתנה‪ ,‬המודל הזה כבר לא תכף יש שני מפרנסים‪.‬‬ ‫‪)2‬‬
‫הקשרים היו סביב‪ -‬הן הטיפול בילדים‪ ,‬כשנשים יצאו לעבודה‪ ,‬נפגשו הקהילה התפוררה‪( .‬מגמה סוציולוגית אחרת‬
‫מראה שהן לא הפסיקו להיות מטפלות עיקריות‪ ,‬לכן הקהילות לא התפרקו ‪-‬זו דעה אישית)‪.‬‬
‫שינויים דמוגרפים‪ -‬אין יותר משפחה גרעינית מסורתית אבא אימא‪ ,‬יש יותר משפחות חד הוריות‪ ,‬חד מיניות‪ ,‬יותר‬ ‫‪)3‬‬
‫גירושים! הקשיים הללו מדלדלים את ההון החברתי כי על הורה החד‪-‬הורי יש יותר לחץ דאגה ופרנסה וזה לא משאיר‬
‫זמן ליצירת קשרים‪.‬‬
‫שינויים כלכליים‪ -‬רוצים להרוויח יותר כסף‪ ,‬לכן עובדים יותר שעות ואז אין יותר זמן ליצור קשרים חברתיים‪ ,‬יש יותר‬ ‫‪)4‬‬
‫קניונים‪ ,‬מרכזי קניות גדולים במרחב ופחות קשרים אישיים נרקמים‪ ,‬לא כמו פעם שהייתה מכולת שכונתית‪.‬‬
‫שינויים טכנולוגיים‪ -‬יש טכנולוגיות תקשורת מפותחות משאירות את האנשים והמשפחות בבית‪ ,‬יש מחשב‪ ,‬פעם ילדים‬ ‫‪)5‬‬
‫יצאו לשחק בחוץ‪ .‬למשל אין כבר מסעדה או פאב שכונתי‪ ,‬יש קניונים(המגמה בכללי אינדיבידואליזם יותר וירידה‬
‫בקהילתיות)‪.‬‬
‫פאטנם מציע ‪ 2‬פתרונות להגדלת ההון החברתי‪:‬‬
‫‪ )1‬תחום המחקר‪ -‬לבדוק אם הטכנולוגית של התקשורת יכולות לתרום ליצירת רשתות חברתיות‪.‬‬
‫‪ )2‬מדיניות ציבורית מכוונת להעשרת ההון החברתי‪ -‬כלומר‪ ,‬לעודד השתתפות קהילתיות‪ ,‬מדינה תיתן לו הטבות‬
‫ותמריצים לתרום לקהילה ולהתנדב‪ .‬זה עידוד של אנשים לפעילות קהילתית הטבה יכולה להיות סמלית ואבל כשהיא‬
‫נוצרת זה מעודד אנשים להשתתף בקהילה‪.‬‬
‫פתרונות להגדלת ההון החברתי‪:‬‬
‫חשיבות ההון החברתי בדמוקרטיה‪ ,‬למה קשרים אישיים חשובים בדמוקרטיה?‬
‫‪ )1‬כאשר אנו חלק מקבוצה אנו חשופים לדעות של אחרים‪ .‬בדמוקרטיה חשוב לשמוע כמה שיותר דעות‪ .‬אם אנחנו נמצאים‬
‫בקבוצות אחת אנחנו לא חשופים לדעות שונות‪.‬‬
‫‪ ) 2‬כאשר אנו חלק מקבוצה‪ ,‬יש לנו יכולת להתארגן‪ ,‬לפעול‪ ,‬ולהשפיע על קבה"ח‪ ,‬על מהלכים לטובת הקבוצה‪ ,‬להגדיר מטרה‪,‬‬
‫ולשנות דברים דמוקרטית‪.‬‬
‫‪ ) 3‬הון חברתי מחזק דמוקרטיה השתתפותית‪ ,‬ככל שהון חברתי חזק יותר‪ ,‬כך יש לנו כר רחב יותר של פעולה‪ ,‬לפעול ולהשמיע‬
‫את דעותינו‪ ,‬כי יש יותר הזדמנויות להשתתף באופן פעיל ולפעול יותר‪.‬‬
‫הקשר בין הון חברתי למרחב הציבורי‪:‬‬
‫הברמאס – מדבר על תחום וירטואלי בו אנשים יכולים להשמיע את דעותיהם במרחב הציבורי‪ .‬במרחב הציבורי הווירטואלי‪,‬‬
‫דנים על אינטרסים ציבוריים‪ ,‬ככל שיש יותר הון חברתי‪ ,‬יש יותר קשרים חברתיים במרחב הציבורי‪ ,‬יש יותר קבוצות‪ ,‬יש מגוון‬
‫קבוצות‪ ,‬ככל שיש הון ציבורי חזק יותר‪ ,‬יש יותר קשרים חברתיים ואז המרחב הציבורי יעיל יותר‪.‬‬
‫במרחב הציבורי יש התלכדות סביב נושאים מסוימים‪ .‬הון חברתי דל‪ ,‬לא נותן לנו מספיק קשרים‪ ,‬מספיק דעות‪ ,‬מספיק פעילות‪,‬‬
‫להתארגן ולשמוע דעות אחרות‪ .‬לסיכום‪ ,‬הון חברתי חזק‪ ,‬נותן יותר כר לדון‪ ,‬לפעול‪ ,‬להתארגן וליצור קשרים ולשמוע מגוון‬
‫דעות‪.‬‬
‫הקשר בין הון חברתי לדעת קהל‪:‬‬
‫דעת קהל זו תמונה כוללת של הדעות השונות של המגזרים השונים‪ .‬כשאנשים מתקשים להביע דעות‪ ,‬כך קשה יותר לדעת מה‬
‫הדעות של האחרים‪.‬‬
‫ככל שההון החברתי חזק יותר‪ ,‬אנשים יוכלו לשמוע יותר דעות ולגבש לעצמם את הדעה שלהם‪ ,‬בצורה יותר מושכלת‪ .‬למשל‪,‬‬
‫כאשר אני מתנדבת בקבוצה או יוצרת קשרים‪ ,‬שומעת יותר דעות‪ ,‬דעות שונות‪ ,‬אני בוחנת את עצמי מול דעותיהם של אחרים‪,‬‬
‫ומגבשת לעצמי דעה משלי‪ ,‬תהליך גיבוש דעה משלי‪ ,‬נבנה מבחינה של אמונות שלנו וערכים שלנו אל מול דעות של אחרים‪ ,‬זה‬
‫מסייע לי לגבש דעה משלי‪ ,‬להיחשף לדברים שלא ידעתי עליהם‪ ,‬ככל שיש יותר קשרים וחשיפה‪ ,‬יש יותר הזדמנויות לגבש‬
‫דעות ולקבל מידע‪ ,‬כך ההון החברתי יהיה יותר חזק‪ .‬עד כאן פאטנם‪.‬‬

‫‪4‬‬
 ‫נינה אליאסוף‬
‫"ההתכווצות המסתורית של מעגל האכפתיות"‬
‫פאטנם מדבר על הידלדלות של ההון החברתי בארה"ב‪ ,‬נינה אליאסוף מדברת על התכווצות מעגל האכפתיות בארה"ב‪ ,‬היא‬
‫עושה את המחקר שלה אמפירית בשטח היא ערכה תצפית על קבוצת נחקרים‪.‬‬
‫היא שמעה דעות וחקרה ועשתה תצפיות על אזרחים פעילים ואקטיביים בחברה‪ ,‬היא גילתה כי גם בקרב האזרחים האקטיביים‬
‫יש דעיכה בפעילות האקטיבית‪ ,‬מאמרה עוסק ברעיונות ופעולות ואז היא ניתחה את הנתונים‪ .‬בתוצאת המחקר הראשונה שלה‪:‬‬
‫היא הגיעה למסקנה שהמשתתפים הפוליטיים הם חלק מתהליך שהיא מכנה "התאיידות פוליטית"‪ ,‬גם אצל פעילים אקטיביים יש‬
‫הימנעות משיחות פוליטיות‪ .‬מה זו שיחה פוליטית? שיחה יכולה להתחיל מכל נושא גם נושא פוליטי וגם נושא ציבורי משמעותי‪,‬‬
‫היא שמה לב כי בהמשך יש אפילו לחלוקת הפעילות יש משמעות פוליטית‪ ,‬על פי אליאסוף‪" ,‬שיחה פוליטית" לא מוגדרת ככזו‬
‫לפי נושא השיחה הנדון‪.‬‬
‫המשמעות של פוליטיקה באופן כללי זה‪ :‬יחסי כוחות‪ .‬אז כאשר שיחה עולה רמה‪ ,‬היא מקבלת משמעות פוליטית‪ ,‬גם שיחה‬
‫שמתחילה על נושא חולין‪ ,‬בהמשך עוברת לנושאים בעלי משמעות פוליטית כמו יוקר המחייה‪ ,‬החלשות מעמד הביניים בשנים‬
‫האחרונות‪ .‬שיחה פוליטית מתחילה בשיחה רגילה וממשיכה וניתנת לה משמעות פוליטית‪.‬‬
‫שיחה פוליטית‪:‬‬
‫מאפשרת דיון פתוח וחופשי על מה שטוב לכולם‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מה הם הסטנדרטים שאנו רוצים‪ ,‬או כמה אנו רחוקים מהאידיאל‬ ‫‪-‬‬
‫שאלות על צדק חברתי‬ ‫‪-‬‬
‫מי אנו מה אנו רוצים להיות‬ ‫‪-‬‬
‫מה חשיבות הנושא‬ ‫‪-‬‬
‫מה אנו יכולים לעשות בעניין‪ ,‬זה חובר לפאטנם וזה צעד אחד קטן מפעולה‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫מסקנה‪ :‬אליאסוף מוצאת שגם בקרב האקטיביים השיחות הללו‪ ,‬עם משמעות פוליטית‪ ,‬כמעט נעלמות‪.‬‬
‫הסיבות להתאיידות פוליטית‪:‬‬
‫‪ )1‬אנשים לא רוצים להעלות נושאים פוליטיים גדולים‪ ,‬כדי לא ליצור וויכוח כדי לא ליצור עימות ולהימנע ממחלוקת או לפורר את‬
‫לכידות הקבוצה‪ ,‬כי ברגע שיש ויכוח פוליטי כבר מתחילים עימותים‪.‬‬
‫‪ )2‬אנשים לא מאמינים שיש בידיהם כוח להשפיע ברמה הלאומית הגדולה‪ ,‬אפילו בקבוצות כאלה‪ ,‬לכן כאשר הם מדברים‪ ,‬הם‬
‫מדברים על נושאים הקרובים אליהם‪ .‬בניגוד למצופה‪ ,‬אפילו בקבוצות של אנשים שיש להם ידע רחב ומודעות‪ ,‬המשתתפים עדיין‬
‫לא מאמינים או חושבים שהם יוכלו להשפיע ברמת המדינה וברמה הלאומית‪ ,‬לכן הם מגבילים את עצמם לנושאים הקרובים לבית‬
‫כמו ביה"ס או לשכונה שלהם‪ ,‬שם הם כן מאמינים שהם יכולים להשפיע ברמה המקומית של שכונה או עיר‪.‬‬
‫הפתרון שאליאסוף מציעה הוא‪ :‬מרחב ציבורי חברותי‪ .‬אליאסוף מדברת על מרחב ציבורי וחברותי‪ ,‬כדי להיות קהל פעיל לא צריך‬
‫לנהל דיון פוליטי כבד‪ ,‬דיון פוליטי יכול להתפתח גם בנסיבות חברותיות‪ ,‬לא חייבים להתאסף למען מטרה פוליטית או נושא פוליטי‬
‫מוגדר מראש‪ ,‬זה יכול לקרות באירוע חברתי כמו מסיבה או מפגשי בית או כדי לשמוע מוסיקה‪ ,‬בנסיבות חברותיות‪ ,‬כל יכול‬
‫בקלות להתפתח לדיון ציבורי‪ ,‬אנחנו לא יודעים אם יתפתח דיון ציבורי‪ ,‬זה לא חייב להיות מטרתי‪ ,‬זה לא צריך להיות מחייב‪ ,‬אלו‬
‫יכולים להיות מכרים או חברים‪ ,‬אפילו יותר טוב‪ ,‬כי כך מתפתח דיון בצורה יותר סבלנית ומתנהל דיון יותר רגוע שמאפשר לנוכחים‬
‫להקשיב וגם יותר קל להקשיב להם‪ ,‬בקרב זרים יותר קשה לנו להקשיב לדעות של אחרים‪.‬‬
‫אליאסוף סבורה שיש לפתח יותר מרחב ציבורי חברותי כדי לערוך שיחה פוליטית‪ ,‬זה לא חייב להיות שיחה ודיון פוליטי כבד‪ ,‬אלא‬
‫היא אפילו מעדיפה דיון חברותי קליל‪ ,‬כי דיון פוליטי כבד מעורר מראש דחיה‪ ,‬יש ליצור כר חברתי בו אנשים מרגישים נינוחים‬
‫יותר להביע את דעתם‪ .‬אז זה יוצר יותר אפקטיבי וחופשי יותר אמתי כי אין לחץ‪ .‬דיון כזה מתהווה באופן ספונטני‪ ,‬מרחב ציבורי‬
‫חברתי יחזיר את הדיון הפוליטי‪ ,‬נינה מציעה‪ :‬י ותר לפתח שיחות פוליטיות בנסיבות חברתיות‪ ,‬לדעתה זה יחזק את הקשרים‬
‫החברתיים בין הקבוצות ולא יפורר אותם‪.‬‬
‫דומה ושונה בין פאטנם( הידלדלות ההון החברתי) לאליאסוף‪( ,‬התאיידות פוליטית)‪:‬‬
‫פאטנם אומר‪ :‬התמעטות של קשרים בין אישיים של קבוצות אנשים – נינה אומרת‪ ,‬אפילו כשיש קשרים בין קבוצות פעילים יש‬
‫הימנעות משיחות פוליטיות‪ ,‬נינה מחזקת את דבריו של פאטנם אפילו יותר‪ ,‬היא טוענת שלא רק שיש התמעטות והידלדלות הון‬
‫חברתי אלא יש הימנעות מליצור שיחה פוליטית‪ .‬היא מעמיקה את דעתו הפסימית של פאטנם ומחזקת אותה‪ .‬חשיבותה של‬
‫השיחה הפוליטית‪ :‬כדי לשמוע דעות אחרות‪ ,‬להבין באיזה אופן אנשים חושבים‪ ,‬חשוב לשמוע אותם כדי לגבש דעה‪ ,‬כדי לפעול‬
‫וכדי לשנות‪ ,‬שיחה פוליטית‪ ,‬זה גורם חשוב המשפיע על הדמוקרטיה‪ .‬שיחה פוליטית מובילה ותורמת לדעת הקהל‪,‬‬
‫דומה ושונה בין אליאסוף להברמאס‪ :‬הברמאס אומר‪ ,‬שלנושאים הפרטיים אין מקום במרחב הציבורי‪ .‬נינה אליאסוף אומרת כי‬
‫מהמרחב הפרטי יכול להיווצר דיון על הנושאים הפרטיים‪ ,‬היא לא נוקשה‪ .‬היא לוקחת את הדעה של הברמאס ועושה לו‬
‫הגמשה‪ .‬הדיון הוא רציונלי אצל הברמאס אצל נינה הדיון יכול להיות קליל יותר לא בכובד ראש‪.‬‬

‫‪5‬‬
 ‫גבריאל טארד‬
‫"דעה ושיחה" (‪)1898‬‬
‫שאלה ‪2‬א ממן ‪11‬‬
‫טארד מסתכל על דעת הקהל‪ ,‬כעל סך כלל הדעות והשאיפות‪ ,‬בנקודת זמן מסוימת‪ .‬איך נוצרת דעת הקהל? ‪ -‬לכל אחד יש דעה‬
‫פרטית‪ ,‬מה זו דעה פרטית? ‪ -‬דעה פרטית נסמכת על הגיון ומסורת‪ .‬מסורת – זו תמצית מרוכזת ומצטברת של מה שהיה דעתם‬
‫של המתים שמעיקים על החיים‪ .‬דעות ומורשת של דעות של דורות קודמים שכבר לא רלוונטיות לדור הקיים ועדיין הן מועברות‬
‫מדור לדור‪ ,‬וכיוון שהן כבר לא רלוונטיות הן בכל זאת מעיקות על הדור הנוכחי‪ .‬מסורת מאפיינת את החשיבה של העם הפשוט‪,‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬הגיון – הוא סך השיקולים הרציונליים‪ ,‬ולרוב שיקולים אלו‪ ,‬מאפיינים את האליטות‪ .‬הגיון לא מאפיין את העם הפשוט‬
‫ואת הכלל – הכלל לפי טארד ‪ -‬הוא העם הפשוט‪ .‬מזה הוא מסיק כי אין להפקיד את ההחלטות לידי העם‪ .‬לכן רק האליטות‬
‫אמורות לנהל את ענייני המדינה‪ ,‬אין להקשיב להלכי הציבור‪ ,‬ולדעות הציבור‪ ,‬רק האליטות יכולות להחליט בענייני המדינה‪ .‬דעת‬
‫הקהל לדברי טארד נוצרת כשהדעות מושמעות דרך השיחה‪ ,‬כשדעות פרטיות מושמעות בשיחה ‪ -‬כך נוצרת דעת קהל‪ .‬לפי‬
‫טארד‪ ,‬בשיחה פנים אל פנים נוצרת רק דעת קהל מקומית‪ .‬לפי טארד‪ ,‬כשהשיחה בעיתונות– זו תקשורת המונים – כך נוצרת‬
‫דעת קהל לאומית יותר ‪ -‬דעה זו מושמעת לרבים – זה כמה דעות של עיתונאים כי זה מושמע להמונים‪ .‬לכל סוג שיחה שמטרתה‬
‫דעת קהל יש כללים מסוימים‪ :‬פרטית או ציבורית‪.‬‬
‫התנאים לשיחה‪ :‬צריכים להיות מתוך הקשבה הדדית ותשומת לב לדברי האחר‪ ,‬שיחה מסוג כזה צריכה להיות איטית ‪ -‬לצורך‬
‫חשיבה ולצורך עיבוד האינפורמציה‪ ,‬יש שיקול דעת לצורך חשיבה ועיבוד האינפורמציה‪ .‬זה דיון מתון ולא מאבק‪ ,‬שיחה של דעת‬
‫קהל צריכה להיות מתוך הקשבה הדדית‪* ,‬למה זה חשוב? כי אם לא נקשיב לאחרים ‪ -‬נישאר רק עם הדעות שלנו‪ ,‬חשוב שלפני‬
‫שנגבש דעה משלנו‪ ,‬זה יהיה לאחר שהקשבנו לדעה של האחר‪ ,‬בדיון מתון לא הצדק חשוב אלא הדיון עצמו‪.‬‬
‫נקודות של שונה ‪ /‬דומה בין החוקרים‪:‬‬
‫מה שטארד אומר על שיחה זה מזכיר את הברמאס – דיון רציונלי לטובת הכלל(יותר אליטיסטים‪ ,‬פחות מעריכים את ההמון)‪.‬‬
‫חשיבות השיחה אצל פאטנם ואצל אליאסוף‪ :‬יוצרת רשת של קשרים בין אנשים‪ ,‬מה שמחזק את ההון החברתי‪.‬‬

‫המצביע השקול‪ :‬תקשורת ושכנוע ‪ -‬סמואל ל‪.‬פופקין‬

‫מהו שיקול רציונלי?‬
‫רגשות‬
‫הרגל ומסורת מהבית‬
‫השפעות ‪/‬הסביבה החברתית(שכונה‪ ,‬עמיתים)‬
‫תקשורת המונים‪/‬תקשורת בין אישית‬
‫הציבור מחפש כוח‪ :‬אידיאולוגיה ואינטרס‪.‬‬
‫פופקין מדבר על החלטה רציונלית בהקשר של בחירות‪ :‬הבן אדם עושה מעין מחקר‪ ,‬מעריך את כל החלופות‪ ,‬מנטרל רגשות‪-‬‬
‫עושה אנליזה שכלתנית של כל החלופות ובוחר את זו שהכי מתאימה לו‪ .‬שיקול רציונלי‪ :‬זה תהליך ארוך שמצריך הסתכלות על‬
‫כל התמונה‪ ,‬ניתוח הנתונים וגיבוש ההחלטה הטובה ביותר‪ .‬מניסיון‪ ,‬פוליטיקאים שמבטיחים ומניסיוננו הם גם מקיימים‪-‬את אלה‬
‫אני מכיר כאמינים ומאוד זהירים‪ ,‬אנו מסתכלים על התמונה הרחבה‪ ,‬מנתחים אותה למרכיביה ומשם אנו מגבשים ובוחרים את‬
‫החלטה הטובה ביותר‪ ,‬לאיזה פוליטיקאי להצביע‪.‬‬
‫למה ההשוואה לצרכן? אני בודק כצרכן מה שמתאים לי‪ ,‬זו מטאפורה של ראיית האדם כצרכן והיא איננה עובדת‪ ,‬כי לצרכן‬
‫תמיד תעמוד מול עיניו תועלתו ואילו מצביע רואה את טובת הכלל והפוליטיקאי אותו יבחר לא בהכרח יבחר או לא בהכרח‬
‫יקיים‪.‬‬
‫מצביע‬ ‫צרכן‬
‫רואה את טובה הכלל‬ ‫רואה תועלת אישית‬
‫תוצאת הבחירה תמיד מובטחת (המוצר עובד גם אם בחרתי המעומד שלי לא בהכרח יבחר וגם‬
‫אם יבחר לא בהכרח יקיים‬ ‫בשבילי)‬

‫פופקין מסקר את הספרות ואומר היה נהוג להציג את המצביע תחת שני דימויים‪ :‬צרכן או משקיע‪ .‬כי כשאני בוחרת במועמד‬
‫שיקדם את החינוך‪ ,‬אני לא רואה רק את התועלת האישית שלי‪ ,‬אלא אינטרס רחב יותר‪ ,‬אם מעמד כל מערכת החינוך‪ ,‬לא‬
‫ישתפר‪ ,‬גם חינוך ילדיי לא ישתפר‪ .‬כמו כן‪ ,‬הטיפול בבריאות שלי ישתפר‪ ,‬רק אם המועמד שבחרתי‪ ,‬ישפר את מערכת‬
‫הבריאות‪ ,‬כלומר‪ ,‬אם תחום מסוים ישתפר השיפור יהיה לטובת כולם לא רק ספציפי לי‪ .‬לכן‪ ,‬המטאפורה של הצרכן איננה‬

‫‪6‬‬
 ‫מתאימה למצב או הדימוי של צרכן ‪ -‬ולא תתאים להתנהגות המצביע‪ .‬מאחר שכך‪ ,‬פופקין מציע מטאפורה חלופית‪ :‬המשקיע‬
‫(בתחום הפוליטי) אצל המשקיע השקעה היא בזמן עיבוד המידע‪ ,‬והמאמץ לעשות ניתוח ולקבל החלטה‪-‬זו השקעה‪.‬‬
‫פופקין מעריך כי המצביע צריך לנתח את הנתונים בשוק ורק אז מתחיל להשקיע אבל לפני זה מושקע מאמץ‪ .‬כאן‪ ,‬יש תפנית‪,‬‬
‫למרות כל המאמץ והזמן לעשות עיבוד רציונלי והגיוני‪ ,‬לא בטוח שהמועמד יזכה‪ ,‬וגם אם יזכה לא בטוח יקיים‪ -‬לכן לא בטוח כי‬
‫ההשקעה בטוחה‪.‬‬
‫פופקין אומר גם אם התוצאה של ההשקעה שלנו לא מובטחת‪ ,‬עדיין זה ינפיק את התוצאה הרצויה‪ ,‬המצביע ימנע מלהשקיע זמן‬
‫ומאמץ הרציונלי‪ ,‬אם הוא ינהג בדרך "רציונליות דלת מידע" – אנחנו נסתמך על אינטואיציה ועל ניסיון כדי להצביע‪ ,‬לא נשקיע‬
‫מאמץ ושקול רציונלי מושקע‪ ,‬יש רציונליות והגיון ברציונליות דלת מידע‪ ,‬אבל היא לא מבוססת על עיבוד שיטתי של כל המידע‬
‫הרלוונטי והזמין‪ .‬לכן כשאין עיבוד שיטתי יש דלות של מידע‪ .‬פופקין מציע שלושה קיצורי דרך‪ ,‬שלוש דרכים אפשרויות של‬
‫התנהגות המצביע ברציונליות דלת מידע‪ .1 :‬לפעול לפי המסורת‪ :‬הזדהות מפלגתית מה שנקרא הצבעה מסורתית‪ ,‬תפיסות‬
‫מסורתיות‪ ,‬מסורת פוליטי משפחתית מעוצבת‪ .2.‬ערכת מצב לפי דעות של העיתונים המוערכים‪ ,‬הקשבה שלנו נסמכת על‬
‫תקשורת בין אישית‪ :‬לא נקשיב בהכרח לכל הדעות‪ ,‬אל בעיקר לפרשנים או עיתונים שאנחנו מעריכים את דעתם‪ ,‬כבר בשלב‬
‫זה נערוך סינון של אלו שפחות מוערכים על ידנו‪ ,‬נקשיב למנהיגי דעות או בני משפחה שאנו מעריכים את דעתם‪ .3 .‬עזרים‬
‫חשיבתיים‪ :‬בכל זאת אנחנו אנשים שכלתניים עזרים חשיבתיים הם מה שגיבשנו וחווינו לפני כן‪ ,‬כל מה שהבאנו מזיכרון הוא‬
‫מהידע שלנו לפני כן יסיע לנו‪ ,‬אנחנו נעזרים בחשיבה ומניסיון שלנו מהעבר אנחנו נחליט‪ :‬זיכרון‪ ,‬ניסיון מהעבר‪ ,‬עזרים‬
‫קוגניטיביים‪ .‬לסיכום‪ ,‬המצביע בבחירות לפי פופקין אינו רציונלי‪ ,‬רגשות יכולים להיכנס לשיקולים שלו‪ ,‬כעזרים קוגניטיביים הוא‬
‫אינו נוהג בדרך רציונאלית‪ ,‬אלה נוקט בדרך "רציונליות דלת מידע" מה שנקרא "שיקולים מהבטן"‪ ,‬זה בשילוב עם אחת או יותר‬
‫דרכי קיצור‪ ,‬במקום לעשות עיבוד שיטתי הוא יבחר באחד מקיצורי הדרך או חלק מהם או כולם‪.‬‬

‫אליזבת נולה‪-‬נוימן‬
‫דעת קהל ורציונליות ‪1995‬‬
‫נולה‪-‬נוימן מדברת על התפקיד הגלוי (גיבוש דעה בדמוקרטיה) והתפקיד הסמוי (פיקוח חברתי) של דעת קהל‪ .‬ביקורת לגבי‬
‫"תפקיד גלוי"‪ .‬השלכות של "התפקיד הסמוי" של החברה‪ .‬השפעות התקשורת‪ :‬אליזבת נולה נוימן מונעת מתאוריית "ספירלת‬
‫השתיקה" תאוריה שהיא גיבשה כשניסתה לענות על השאלה‪ :‬למה לא הייתה התנגדות למשטר הנאצי מצד אלו שלא הסכימו‬
‫עם המשטר של היטלר? "תפקיד גלוי" של דעת קהל בחברה‪ -‬דעת קהל מתגבשת ומהווה כלי פוליטי בדמוקרטיה מאפשרת‬
‫לראות את מכלול הדעות שונות‪ ,‬לא רק את דעת הרוב‪ ,‬מאפשרת ללמוד דעות קיימות‪ ,‬מספקת רמת לכידות וסולידריות‬
‫בחברה‪ .‬נוימן מתייחסת בסקפטיות ל"תפקיד הגלוי" וטוענת כי אנחנו אף פעם לא יכולים לדעה את התמונה המלא של כל‬
‫הדעות‪ ,‬משום שחלק ניכר מהציבור נמנע מלהביע את דעתו מכיוון שהיא לא פופולרית ‪.‬‬
‫תפקיד שני של דעת קהל‪ ,‬הוא "תפקיד סמוי"‪ ,‬דעת קהל מתפקדת פה כמנגנון של פיקוח חברתי‪ -‬מה זה פיקוח חברתי?‬
‫בתפקיד גלוי אנחנו יכולים להבחין בדעות קיימות‪ ,‬ההנחה מאחורי התפקיד הגלוי היא שאנשים מביעים את כל דעותיהם‬
‫נאיבית‪ ,‬נוימן חושבת שזה נאיבי לחשוב ככה‪ .‬היא טוענת כי אנחנו מקבלים תמונה חלקית‪ ,‬בעצם נוצר מצב שתמונה דעת‬
‫חלקית מהווה דעת קהל סמויה‪ -‬כי אנו מעריכים את הדעה שלנו בהתאם לתמונה דעת קהל שהיא תמיד חלקית‪ .‬למה זה פיקוח‬
‫חברתי? כי תמיד יש דעות שלא נכנסות לתמונה דעת קהל‪ ,‬שלא מובעות‪ ,‬כי הן בעצם דעות שלא מקובל להביע או אפילו אסור‬
‫להביע‪ -‬לכן נוצר מצב‪ ,‬שדעת הקהל הסמויה יוצרת פיקוח חברתי‪ -‬פיקוח על הדעות שלא פופולריות‪ .‬אנחנו לוקחים את דעת‬
‫הקהל הפופולרית כפיקוח עלינו‪.‬‬
‫תפקיד סמוי‬
‫שלב ג'‬ ‫שלב ב'‬ ‫שלב א'‬
‫התלכדות‬ ‫הצטרפות לדעה מובילה‬ ‫השתקת דעה‪/‬דעות‬
‫ורמת קונצנזוס גבוהה‬ ‫"עגלת המנצח"‬ ‫והיווצרות "ספירלת השתיקה"‬
‫כלומר‪ :‬תופעת השתקה‪.‬‬
‫(זו תופעה חברתית)‬
‫אנשים מרגישים שהדעה שלהם חריגה‬
‫וזה משתיק את הדעה שלהם‬
‫וכך נוצרת "ספירלית השתיקה"‬
‫(כי הם רוצים להיות מקובלים)‪.‬‬

‫‪7‬‬
 ‫שלב שני‪ :‬השתקת דעה‪ ,‬גורמת להצטרפות לדעה מובילה ‪" -‬עגלת המנצח"‪ ,‬האדם משתיק את דעתו או משנה אותה תחת‬
‫מנגנון הפיקוח החברתי‪ ,‬ומצטרף לגעת הקהל מובילה‪-‬מנצחת‪ ,‬ככל שאנשים ישתקו ויגבילו את דעתם‪ ,‬הדעה המובילה‬
‫תתרחב‪ ,‬כי יש הצטרפות לדעה המובילה‪.‬‬
‫שלב שלישי‪ :‬התלכדות חברתית ורמת קונצנזוס גבוהה‪ ,‬יוצרים מצב בו אנשים חושבים שהרוב מסכימים עם המשטר‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫הם חושבים שזו הדעה המובילה והמנצחת‪.‬‬
‫סיכום‪ ,‬השלכות של דעת קהל כפיקוח חברתי‪ ,‬הם יצירת "ספירלת השתיקה"‪ ,‬אח"כ יצירת "עגלת המנצח" – שגורמת להצטרפות‬
‫לדעה מובילה‪ ,‬התלכדות חברתית ורמת קונצנזוס גבוהה‪ ,‬הקונצנזוס הזה הוא "קונצנזוס מדומה"‪ ,‬כי לא כל הדעות מושמעות‪.‬‬
‫לתקשורת השפעה מאוד חזקה ביצירת תמונת דעת קהל‪ ,‬התקשורת אחראית על מה נכנס וכמה דעות להכניס וכמה דעות‬
‫להוציא‪ .‬נקודה אחרונה לביקורת‪ ,‬התקשורת היא שמפרסמת סקר דעת קהל‪ ,‬אבל סקרים לא מראים את כל הדעות הקיימות‪ ,‬אלו‬
‫מושתקות ולא יובעו‪ ,‬הסקרים מראים דעות שלגיטימי להביע‪ ,‬הם לא חושפות את כל הדעות(סקרים יכולים להיות מגמתיים)‪.‬‬
‫נולה‪-‬נוימן טוענת‪ ,‬סקרים תמיד מראים מצב דעות מזויף‪ ,‬כי חלק מהדעות לא שם‪.‬‬

‫לכ"ץ ולנולה‪-‬נוימן יש דעות שונות לגבי תקשורת המונים‪ ,‬כ"ץ מתווכח עם נוימן על אקלים הדעות המושמעות בחברה‪ .‬נולה‪-‬נוימן‬
‫טוענת כי אקלים הדעות המושמעות בחברה יוצר תמונת דעות כוזבת‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬נולה‪-‬נוימן מדברת על התפקיד הגלוי (גיבוש‬
‫דעה בדמוקרטיה דעת קהל מתגבשת ומהווה כלי פוליטי בדמוקרטיה מאפשרת לראות את מכלול הדעות שונות‪ ,‬לא רק את‬
‫דעת הרוב‪ ,‬מאפשרת ללמוד דעות קיימות‪ ,‬מספקת רמת לכידות וסולידריות בחברה‪ ).‬והתפקיד הסמוי (פיקוח חברתי) של דעת‬
‫קהל‪ .‬יש דעות שלא נכנסות לתמונה דעת קהל‪ ,‬שלא מובעות‪ ,‬כי הן בעצם דעות שלא מקובל להביע או אפילו אסור להביע‪ -‬לכן‬
‫נוצר מצב‪ ,‬שדעת הקהל הסמויה יוצרת פיקוח חברתי‪ -‬פיקוח על הדעות שלא פופולריות‪ .‬אנחנו לוקחים את דעת הקהל‬
‫הפופולרית כפיקוח עלינו‪.‬‬
‫דומה ושונה בין נולה‪-‬נוימן וכ"ץ‪:‬‬
‫החוקרים מדברים אחרת על התקשורת והשפעת התקשורת‪ ,‬נולה נוימן רואה בתקשורת מכשיר לחשוב באותה צורה‬
‫קונפורמיסטית שמחזקת קונצנזוס ומציעה דעה אחת‪ .‬כ"ץ רואה בתקשורת את משחררת "ספירלת השתיקה"‪ ,‬מפני‬
‫שהתקשורת פלוראליסטית מטבעה‪ ,‬אין מניפולציה על ריבוי הדעות‪ ,‬כי יש בעלויות רבות ולתקשורת פלוראליסטית יש השפעה‬
‫משחררת‪ ,‬כך שהיא שוברת את "ספירלת השתיקה" ואפילו מונעת אותה‪.‬‬
‫תפיסת הפרט ‪ :‬בכל הנוגע לתפיסת הפרט לדברי נולה נוימן‪ ,‬האנשים מחפשים להיות קונפורמיסטים ודומים‪ ,‬לכן בד"כ הם‬
‫מצטרפים לדעה המובילה ומשתיקים את הדעה שלהם זה הטבע האנושי‪ .‬בניגוד לה כ"ץ חושב כי האדם דווקא שואף לעצמאות‪,‬‬
‫מטבעו יודע מה הוא חושב‪ ,‬יודע מה הוא רוצה ואנשים מסוגלים לפעול לפי אינטרס אישי‪ ,‬גם כשהם במיעוט ומתוך הטבע‬
‫‪8‬‬
‫העצמאי שלהם‪ .‬יש פה בעצם ויכוח פילוסופי על טבע האדם‪ ,‬לנולה נוימן יש תפיסה קיבוצית יותר ואילו לכץ יש תפיסה עצמאית‬
‫יותר של טבע האדם‪ -‬מה שאני חושב חשוב יותר ממה שאחרים חושבים‪.‬‬
‫יחסים בין אישיים‪ :‬נולה נוימן לא רואה שיחסים בין אישיים משפיעים על הפרט בכלל‪ ,‬היא טוענת שרק התקשורת משפיעה על‬
‫האנשים‪ ,‬כלומר אדם מושפע בדעותיו רק מתקשורת המונים‪ ,‬היא טוענת כי לפני שאדם מביע את דעותיו הוא בודק בתקשורת‬
‫מה מקובל בחברה ורק אח"כ הוא מעז להביע את דעתו‪ ,‬לאחר שיש לו אישור חברתי להביע את דעותיו‪ ,‬לפי נולה נוימן‬
‫התקשורת נותנת לו מושג מה לגיטימי להביע אדם בוחן את דעתו מול התקשורת ומה מקובל ולגיטימי ולא סומך על דעתו‬
‫הפרטית‪.‬‬
‫כץ אומר להיפך‪ ,‬יחסים בין אישיים משפיעים על הפרט יותר מתקשורת המונים כל אחד נמצא בקבוצות ייחוס כלומר הוא חלק‬
‫מקבוצת חברים או קהילה של הורים או מעגלים חברתיים מסוימים וממעיט בכוחה של התקשורת ביחס לאדם ‪ ,‬מכבד את‬
‫יכולותיו של האדם לחשוב בצורה עצמאית ומכבד את התקשורת הפלוראליסטית המשקפת מגוון דעות ולא רק דעת קהל אחת‪.‬‬

‫רמת המיקרו – רמת הפרט‪.‬‬

‫רמת המאקרו תהליכים ברמת החברה התהליכים הגדולים שמשנים את החברה‪.‬‬
‫רמת המזו‪ -‬רמת ביניים ‪ -‬קבוצה או קהילה‪.‬‬
‫‪9‬‬
 ‫פרק ב'‬
‫מודלים משנים דעה ברמת המיקרו‬
‫המודל הראשון שמסביר את התהוות דעת הקהל הוא סוציאליזציה ‪ -‬זהו מודל סוציולוגי של חיברות‪ :‬התהליך שכל אחד עובר‬
‫מיום היוולדו ‪ ,‬הפרט לומד את מקומו בחברה תוך כדי גדילתו לומד איך להתנהג בחברה סופג במהלך חייו את הסביבה ‪ ,‬את‬
‫תפקידו במסגרות חברתיות שונות‪ ,‬זה תהליך איטי מתמשך ובלתי פוסק בו אנו רוכשים נורמות וערכים‪.‬‬
‫בתהליך החיברות יש ‪ 2‬סוגים עיקריים של סוכנים‪ :‬בשלבים הראשונים המשפחה היא הסוכן הראשוני‪ ,‬הגננות‪ ,‬המטפלות אלו‬
‫האנשים המשפיעים עלינו בילדותנו כבר בשלבים מוקדמים בילדותנו‪ .‬התקשורת מלווה אותנו בגילאים המוקדמים ‪ .‬לסוכנים‬
‫הראשוניים יש עוצמה גדולה במיוחד והם משפיעים על הדעות הראשונות שהן החזקות ביותר‪ .‬התפיסות שהורים הניחו הן‬
‫העוצמתיות ביותר ולפי תאוריה זו ההשפעה של הורים היא החזקה ביותר‪.‬‬
‫סוכנים משניים‪ :‬אלו הסוכנים שמלווים את הפרט בשלבי החיים המאוחרים יותר‪ ,‬הם יכולים לחזק או לשנות את הבסיס עליו‬
‫גדלנו‪ .‬הם יחזקו את דעותינו ‪ -‬אם תהיה התאמה והמשכיות בין מה שגדלנו עליו לבין מה שקבלנו בשלב יותר מאוחר‪ .‬לדוגמא‪:‬‬
‫לימודים בגן דתי ואח"כ בבי"ס דתי ‪ .‬או שהם יכולים לשנות את הבסיס עליו גדלנו אם נמשיך בבי"ס חילוני‪ .‬הקיצוניות מתבטאת‬
‫בהתרחקות מהסוכנים הראשוניים הקיצוניות זה להתרחק מהבסיס שהונח בילדותנו‪* .‬המשכיות בין הסוכנים תחזק דעות‬
‫והתנתקות מהסוכנים הראשוניים תגרום לשינוי דעות‪.‬‬
‫תקשורת כסוכן חיברות‪ :‬התקשורת היא סוכן חיברות ראשוני וגם משני כי כבר בגיל קטן פעוט מקבל ספרים למישוש וסרטים‬
‫לגיל הרך כשההורים מחליטים לסנן או לא ולכמה זמן לחשוף את הילד לטלוויזיה‪.‬‬
‫מודל פסיכולוגי‪ .‬לפי מודל זה דעה נוצרת מתוך רצון ונכונות לגבש מסקנה לנושא מסוים כלומר חשוב לי להתגבש על דעה‬
‫בנושא לשמוע על הנושא לקלוט מידע‪ ,‬לעבד אותו ותוך גיבוש דעה אנחנו עוברים תהליך של קליטה ועיבוד המידע‪.‬‬
‫רצון ‪ +‬מידע = גיבוש דעה‬
‫מידע ‪ +‬קליטה ‪ +‬עיבוד= גיבוש דעה‪.‬‬
‫המידע והמסרים יכולים להיות או מסרי שכנוע או מסרי רמז‪.‬‬
‫מסרי שכנוע‪ :‬טיעונים‪ ,‬דימויים רציונליים או רגשיים‪.‬‬
‫תוכן הכתבה או התמונות זה מסרי שכנוע‪.‬‬
‫מסרי רמז‪ :‬עצם העובדה שכתבה פורסמה בעתון הארץ סימן שכל הטיעונים יהיו בכיוון שמאלני‪ .‬ההקשר בו פורסם המסר מרמז‬
‫לנו מה יהיו הדעות שיפורסמו בו‪ .‬לדוגמא‪ ,‬אם עיתונאי ידוע מדבר אנחנו יודעים מה הוא אופי דעותיו‪ ,‬אם נציג שמאל מדבר‬
‫אנחנו יודעים מה עומד מאחורי המסר וכך אנחנו יכולים להתייחס אליו בהתאם יותר בביקורתיות כי אנחנו יודעים מה האינטרס‬
‫שלו‪ .‬כאשר שני המסרים חוברים יחד הם עוזרים לנו להפעיל שיקול דעת מלא יותר‪ .‬כשמסר שכנוע חובר למסר רמז הוא עוזר‬
‫לנו לגבש דעה ושיקול געת המורכב משיקולים קוגניטיביים ורגשיים‪ .‬מסרי שכנוע הם יותר תוכן‪ ,‬מסרי רמז רומז לנו שזה‬
‫הקשר‪ ,‬ביחד שני המסרים מרכיבים לנו תמונה מלאה יותר‪.‬‬
‫דרכים לקליטה ועיבוד המידע‪.‬‬
‫יש ‪ 4‬הנחות לגיבוש דעה לפי קליטה ועיבוד מידע‪:‬‬
‫‪ .1‬הנחת התקבלות ‪ -‬האם הנושא מעניין אותנו‪.‬‬
‫‪ .2‬הנחת ההתנגדות ‪ -‬מראש אנו נתנגד ונדחה את מה שמנוגד לנטייה הפוליטית שלנו לכן מראש מסר נגדי נדחה על סמך‬
‫מסרי שכנוע ומסרי רמז‪.‬‬
‫‪.3‬הנחת הנגישות ‪ -‬אנחנו נעבד מידע שזמין לנו יותר בזיכרון ‪ ,‬כלומר מידע אחרון נזכור יותר מאשר מידע ישן יותר‪.‬‬
‫‪.4‬הנחת התשובה ‪ -‬מתייחסת לסקרים‪ .‬אנשים יתנו תשובה לסקרים לפי מה שנגיש וטרי יותר‪.‬‬
‫תשובותיהם של הנשאלים על הבחירות בתקופת הבחירות יהיו יותר קיצוניות ואחרי הבחירות דעותיהן יהיו מתונות יותר‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬שנשאל אותם על נושא טרי תשובותיהם יהיו יותר קיצוניות ואחריו הן יהיו יותר מתונות‪ ,‬אלו ‪ 4‬הדרכים בהן אנשים‬
‫מעבדים מידע או שילוב של כל הדרכים ביחד‪ .‬אלו מודלים ברמת המאקרו‪ -‬תאוריית ספירלת השתיקה‪ .‬מודלים שמתייחסים‬
‫לתהליכים הגדולים בהיקף החברה הגדולה ומסבירים את היווצרות הדעות‪.‬‬

‫‪10‬‬
 ‫קהל רציונלי‪ -‬ספירת השתיקה‬
‫"ספירלת השתיקה" – כל אחד מהמקום האישי שלו מפחד מבידוד חברתי אז לפני שיביע את דעתו יבדוק את אקלים הדעות‬
‫יש שתי דרכים לבדיקת אקלים הדעות בציבור‪:‬‬
‫‪ .1‬סוקרים את תקשורת המונים לברר מה הדעות המוסכמות ומה אלו הלא מקובלות אם הם ירצו שדעתם תהיה מקובלת‪.‬‬
‫‪ .2‬אם הן מגלים כי דעתם לא מקובלת אז הם משתיקים את דעותיהם ואז ספירלת השתיקה הולכת ומתרחבת‪.‬‬
‫ספירלת השתיקה היא בעצם מן "פיקוח חברתי" כלומר תוצאתה של ספירלת השתיקה גורמת למין פיקוח חברתי‪.‬‬
‫המודל הרציונלי‪ -‬אנשים נתפסים כאנשים שמגבשים דעה בצורה רציונלית מחושבת ומנומקת‪ .‬דעת קהל לפי מודל זה היא‬
‫סה"כ של יחידים רציונליים שקולים חלק מדעת קהל רציונלית היא מערכת ערכים דעת קהל רציונלית מושתת על מערכת ערכים‬
‫רלוונטית לנושא‪ ,‬מעבדת בצורה שקולה ורציונלית את הדעה וביחד מהווה את דעת הקהל הרציונלית‪.‬‬
‫ביקורת על המודל‪ :‬זה לא מתייחס לזה שאנו לא רציונליים או לכך שהמידע מועט או מונע מרגשות‪ ,‬או ממידע מועט או מניסיון‬
‫אישי‪ ,‬או התנסויות אישיות‪ -‬זה מודל שמתעלם מכל הגורמים האלו‪.‬‬
‫מודלים שמסבירים איך אנחנו משנים את דעתנו‪:‬‬
‫מודל סבירות עיבוד המידע אנו מעבדים את המידע שנקלט אצלנו דרך ‪ 2‬ערוצים‪:‬‬
‫ערוץ מרכזי‪ :‬תוכן טקסט תקשורתי‪ ,‬תוכן הטקסט התקשורתי מורכב מכמה שכבות‪ ,‬מטיעונים‪ ,‬דוגמאות‪ ,‬הסברים ותיאורים –‬
‫אלה מרכיבים מהותיים מרכזיים(מתאים לקהל פעיל ומתעניין)‬
‫ערוץ משני‪ /‬פריפריאלי‪ :‬מורכב ממרכיבים משניים‪ ,‬ממראה חיצוני‪ ,‬טון קול‪ ,‬תאורה‪ ,‬תפאורה‪ ,‬מיהו הדובר‪ ,‬גרפיקה‪ ,‬ליווי‬
‫מוזיקלי‪ .‬המודל הפסיכולוגי מדגיש את מאפייני התוכן‪ ,‬אבל מודל עיבוד המידע מדגיש איך אנו מעבדים את המידע דרך שני‬
‫ערוצי עיבוד המידע והשוני בניהם (מתאים לקהל הרחב)‪.‬‬
‫הטיעון המרכזי של המודל‪ :‬ככל שקולט המידע מעורב ומבין יותר בנושא‪ ,‬פעיל ומעוניין בו‪ ,‬הוא יעבד יותר את המרכיבים‬
‫המרכזיים – התוכן של המידע עצמו בערוץ המרכזי‪ .‬ככל שהאדם פסיבי יותר‪ ,‬אינו מעוניין ואינו פעיל לגבי הנושא הוא יתמקד‬
‫יותר במרכיבים המשניים והפריפריאליים‪ .‬איך זה מסביר לנו את שינוי הדעה?‬
‫*שאלה ממבחן‪ :‬איך על סמך מודל סבירות עיבוד המידע יכולה ישראל לשנות את דעת הקהל העולמית עליה?‬
‫היא יכולה להעמיד דוברת כמו בר רפאלי‪ ,‬שמוכרת בעולם יותר ואז הדגש יהיה עליה ופחות על מה שהיא אומרת‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫רוב הקהל לא יודע או לא מעוניין‪ ,‬בעל דעה נקודתית בלבד וכדי לפנות לקהל רחב יותר ‪ .‬נשתמש בדמות מוכרת‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫כאשר נרצה לפנות לקהל מועט ומעוניין נתמקד בתוכן‪ ,‬ונשלב מרכיבים פריפריאליים‪ ,‬לשאר נציג אנשים אטרקטיביים‬ ‫‪-‬‬
‫או מפורסמים שידברו בצורה יפה נעימה ומרגשת‪.‬‬
‫לאנשים מעורבים ומתעניינים אפשר להשפיע בשימוש בערכים רלוונטיים לנושא‪ ,‬דרך הערוץ המרכזי והתוכן אולי נשנה את‬
‫דעתם עם טיעונים משכנעים‪ ,‬אנשים שלא מתעניינים כ"כ בנושא נוכל לשכנע את דעתם דרך ערוץ משני‪.‬‬
‫תיאורית הדיסוננס קוגניטיבי‬
‫הגדרה‪ :‬פער בין עמדה לבין מידע חדש או מעשה‪ ,‬דיסוננס‪ :‬הוא פער חשיבתי בין מה שאנחנו חושבים לבין המידע המגיע‬
‫אלינו‪ ,‬יש חלקים בחשיבה שאינם מותאמים זה לזה‪ ,‬ואז נוצר פער בין עמדתנו הקבועה או מה שאנו חושבים לבין המידע‬
‫שמגיע אלינו‪.‬‬
‫קוגניטיבי‪ :‬תהליכי חשיבה‪ ,‬זיכרון‪ ,‬למידה‪.‬‬
‫אנשים שואפים לחשוב בצורה הרמונית וקוגניטיבית‪ ,‬לכן תמיד ישאפו לסגור את הפער הזה כי לאדם קשה לחיות עם‬
‫הסתירה הפנימית שהפער הזה יוצר‪.‬‬
‫הפער יכול להיסגר בשני דרכים‪:‬‬
‫‪ )1‬לשנות את דעתו ואת העמדה והחשיבה בעקבות קבלת המידע החדש ‪ /‬האירוע‪ /‬התנהגות המנהיג‪.‬‬
‫‪ )2‬לגשר על הפער בין עמדתו הקבועה לבין המידע החדש שהגיע אליו ע"י הסבר הוא משכנע את עצמו כי פוליטיקה זה‬
‫משחק מלוכלך‪ ,‬שהמנהיג צריך לשחק ואז הוא מצדיק את עמדתו הקבועה על המנהיג כלא טהור‪ ,‬כדי לנמק למה הוא‬
‫מצביע לו‪ .‬כדי לא לשנות את עמדתנו‪ ,‬נחפש נימוקים שיעזרו לנו להישאר בעמדה הקבועה‪ ,‬בין אם שינינו את עמדתנו או‬
‫נימקנו אותה‪ ,‬אנו פותרים את הדיסוננס בדרך הראשונה או השנייה‪ .‬מסקנה ‪ :‬אם נרצה לשנות דעה נכניס מידע סותר‪.‬‬

‫‪11‬‬
 ‫מה עוד יכול לשנות את דעות הפרט?‬
‫גורמים שמשנים דעה ברמת המיקרו‪:‬‬
‫השכלה‪ :‬אדם משכיל מסתכל על הדברים מנקודת מבט רחבה יותר‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫גיל‪ :‬עם הגיל דעותינו מתמתנות‪ ,‬נסתכל על דברים בצורה יותר ביקורתית עקב ניסיון החיים שצברנו‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫רמת הדתיות‪ :‬זיקה דתית‪ ,‬ימין – יותר דתיים‪ ,‬שמאל – מאפיין יותר חילוניים‪ ,‬שינוי בסטטוס הדתי משנה דעות‪ ,‬ערכים‬ ‫‪-‬‬
‫מוסריים‪.‬‬
‫הסברים נוספים לשינוי דעה ברמת המקרו‪ /‬תהליכים גדולים שמשפיעים על החברה והציבור ‪:‬‬
‫מעבר מחברה מסורתית לחברה מודרנית מתחילת המאה ה‪ 20-‬לסופה (מודרני)‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫תהליכי הפרטה‪ :‬מדיניות רווחה למדיניות ניאו‪-‬ליברלית ‪ ,‬מתפיסה סוציאליסטית לקפיטליסטית‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫‪ -‬התחזקות דתית‬ ‫‪-‬‬
‫חברה מזדקנת‪ ,‬אחוז המבוגרים עולה על הצעירים (אחוז ילודה נמוך) לצעירים דעות שונות‪ ,‬יותר קיצוניות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫עלייה כללית בהשכלה‬ ‫‪-‬‬
‫פריחה ומיתון כלכלי‬ ‫‪-‬‬
‫גלי הגירה‪ ,‬מהגרים מביאים דעות שונות‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫(למבחן לא צריך לזכור את כל הגורמים רק ‪ 2‬או‪.) 3‬‬

‫פרק ג'‬
‫אמצעי תקשורת ודעת קהל‬
‫גרעין הקורס – דעת קהל‪ ,‬קהל והמון‪ ,‬תנאים להיווצרות דעת קהל‪.‬‬
‫הגרעין המקיף אותו – מודלים ותיאוריות של דעת קהל‪.‬‬
‫כל שאר הנושאים הם עלי הכותרת‪ ,‬עלה הכותרת הראשון הוא‪ :‬מטפורות ודימויים של תקשורת המונים‪ .‬לתקשורת יש חשיבות‬
‫רבה כמוסד חברתי‪ ,‬היא מקשרת בין מוסדות השלטון והציבור‪ ,‬בין מוסדות המשפט‪ ,‬אוכפת נורמות מוסריות‪ ,‬משמרת ערכים‬
‫חברתיים‪ ,‬היא הדבק בין החלקים השונים בחברה‪ ,‬לכל קהל יש ציפייה אחרת מהתקשורת‪ ,‬השלטונות רוצים אהדה‪ ,‬הציבור‬
‫רוצה כי התקשורת תדווח לו מה קורה‪ ,‬תהיה גורם של שקיפות‪ ,‬סה"כ הציפיות ממנה סותרות כי לכל אחד יש ציפייה שונה‬
‫ממנה‪ .‬יש כמה צורות להתייחס לתקשורת כיוצרת דעת קהל‪.‬‬
‫יש ‪ 2‬אסכולות להשפעתה של התקשורת‪ ,‬אסכולת הנושא המרכזי ואסכולת טביעת המסגרת‪ .‬בחלק הראשון של פרק ג' כספי‬
‫מאפיין את התקשורת כמוסד חברתי שמקיים יחסים עם הממסד הפוליטי ועם הקהל‪ ,‬כאשר מערכת יחסים זו היא מורכבת‬
‫ודינאמית‪ ,‬וכדי לפשט את המורכבות הזו חוקרי התקשורת ניסחו כמה מטאפורות (דימויים) שמנסות לאפיין את פעולתה של‬
‫התקשורת בחברה וכספי מציג מטאפורות אלו‪:‬‬
‫מטפורת "תקשורת כמראה"‬
‫אם תקשורת היא מראה – התכנים שלה אמורים לשקף את המציאות‪ ,‬תכנים יפים – מראה נאה‪ ,‬תכנים מטרידים – מראה לא‬
‫נוח‪.‬‬
‫זו מטפורה נאיבית – לא לבחור בה במבחן !!!!‬
‫מטפורה זו לא מתייחסת ולא לוקחת בחשבון כי אפשר לעשות מניפולציה‪ ,‬אפשר לשקף מגמתיות‪ ,‬אם התקשורת היא מראה –‬
‫אז דעת הקהל שהיא מראה משתקפת בדיוק דרך התקשורת‪ ,‬זו נאיביות לחשוב כי מי ששולט בתקשורת משקף את דעתו‬
‫(נולה‪-‬נוימן‪ ,‬ספירת השתיקה‪ ,‬סבורה הפוך‪ ,‬שהיא אינה משקפת את המציאות)‪ .‬ביקורת על המטפורה‪ :‬הסיקור בתקשורת יכול‬
‫היות מגמתי או חלקי‪ ,‬התקשורת יכולה לטעון ולתרץ כי היא רק משקפת את המציאות כשהיא מראה סיקור וכך להתנער‬
‫מאחריות‪.‬‬
‫מטפורת כלב השמירה של הדמוקרטיה‬
‫התקשורת נתפסת ככלי שמפקח על מוסדות השלטון וסטייה מנורמות חברתיות (* נורטון‪ :‬אכיפת נורמות)‪ .‬התקשורת מדווחת‬
‫על הפרות חוק‪ ,‬אפליה‪ ,‬כך היא אוכפת את הנורמות החברתיות‪ ,‬לכן תכני התקשורת יראו ביקורת כי תפקידה הראשי לדווח על‬
‫סטייה מהנורמות הדמוקרטיות‪ ,‬במטפורה הזו היא כלב השמירה של הדמוקרטיה‪ ,‬נתפסת כשלוחה של הציבור‪ .‬במקום‬
‫שהציבור לא יכול להיות‪ ,‬זה נותן לה את הלגיטימציה לדווח לציבור במקום שבו הציבור לא יכול להיות נוכח‪ .‬ביקורת על‬
‫המטפורה ‪ :‬אנשי התקשורת הם לא נבחרי ציבור‪ ,‬אז זה לא מודל דמוקרטי‪ .‬הסמכות של התקשורת לא מעוגנת בחקיקה לכן‬
‫פעמים רבות יש בינה לבין השלטון עימותים‪ ,‬מתעוררת השאלה‪ ,‬מה תפקידה בשעת מלחמה‪ ,‬המטפורה הזו לא מתייחסת לכך‬
‫ולא נותנת לכך מענה‪.‬‬

‫‪12‬‬
 ‫מטפורת "התקשורת כמערכת עצבים"‬
‫החברה נתפסת ‪ -‬כגוף האדם‬
‫הממשל – כמוח‬
‫החלקים הפנימיים – הקבוצות השונות בחברה‬
‫התקשורת – מערכת העצבים של הגוף‪ -‬אם התקשורת מקשרת ומתאמת בין חלקי הגוף – יש לה תפקיד חיוני כי היא מאפשרת‬
‫לשמור ולתאם בין החלקים השונים בחברה ע"י כך שהיא מסקרת את הסביבה‪ ,‬מיידעת את הציבור‪ ,‬מעבירה לשלטון מה‬
‫הציבור חושב ומקשרת בין החלקים השונים בחברה‪ .‬דעת הקהל שהתקשורת מעבירה הוא מידע חשוב לקשר בין החברה‬
‫לשלטון‪ ,‬היא מבטיחה מעבר יעיל וניטרלי‪ ,‬היא "צינור ניטרלי" – רק מעבירה מידע‪ .‬הביקורת על המטפורה‪ :‬זה נאיבי להתייחס‬
‫לתקשור רק כצינור מידע‪ ,‬מטפורה זו לא מסבירה מה השלטון עושה עם המידע שמועבר לו ע"י התקשורת‪ ,‬המטפורה גם לא‬
‫מתייחסת לכך שלערוץ התקשורת יש בעלים עם אינטרס צר משלו‪.‬‬
‫מטפורת "תקשורת כמתווכת"‬
‫מטפורה שממשיכה את מטפורת עצבי הממשל‪ ,‬מהות התפיסה ‪ :‬התקשורת נמצאת במרכז ומתווכת בין המגזרים השונים‬
‫בחברה‪ ,‬אבל אין פה חידוש‪ ,‬התיווך יכול להיעשות ב – ‪ 2‬אופנים‪ :‬תיווך אנכי – מלמטה למעל או מלמעלה למטה‪ ,‬בין השלטון‬
‫לציבור‪ .‬תיווך אופקי – בין המגזרים השונים בחברה‪ ,‬להעביר מידע או להשפיע על המידע המועבר בין המגזרים השונים‪,‬‬
‫להעביר מידע על הנעשה בקבוצה מסוימת‪ ,‬כאן היא צוברת כוח‪ ,‬לתקשורת יש תפקיד צובר כוח בדמוקרטיה‪ ,‬היא לא יכולה‬
‫להיות ניטרלית‪ ,‬היא מתערבת בתהליכים החברתיים כשחקן בעל כוח‪( .‬דן כספי עמ' ‪ .)146-7‬ביקורת על מטפורה‪ :‬בפועל‬
‫התקשורת לא מגשרת בין החלקים השונים בחברה‪ ,‬היא מציתה סכסוכים‪ ,‬יוצרת חיכוכים ומעצימה עימותים כי היא מביאה‬
‫לאולפן אנשים בעלי דעות שונות מאוד ויוצרת עימותים‪ .‬המטפורה לא לוקחת בחשבון את הכוחניות של התקשורת‪ ,‬ואת יכולתה‬
‫ליצור סכסוכים ועימותים‪.‬‬
‫מטפורת "זירת עימותים"‬
‫התקשורת נתפסת כבמה וכמארחת עימותים בין החלקים השונים בחברה‪ ,‬היא ממש זירת דיונים בה מתנהלים עימותים‪,‬‬
‫התקשורת זה שוק דעות‪ ,‬התקשרת אוהבת לארח יחד את הדעות המנוגדות והמסוכסכות ביותר ולהצית עימותים‪ .‬התקשורת‬
‫מצד אחד‪ ,‬שוק חופשי‪ ,‬מצד שני‪ ,‬היא מעדיפה לארח קבוצות חזקות ששולטות בתקשורת ולהם יש אינטרסים צרים‪ ,‬היא‬
‫מייצגת דעות שיכולות להניב רווח לבעלי הדעות המוצגות‪ ,‬זו זירה להיווצרות דעת קהל‪ ,‬אך יש סינון דעות מתארחות ולא כל‬
‫הדעות מוזמנות להתארח‪.‬‬
‫*טיפים למבחן‪ :‬שאלה לדוגמא‪ :‬בחרו מתום ‪ 5‬מטאפורות שלמדנו בקורס‪ ,‬תציגו ‪ 2‬מטפורות ותדגימו איך הן באות לידי ביטוי‬
‫בטקסט‪.‬‬
‫מטפורת "זירת עימותים" תמיד טובה ולא נאיבית‪ ,‬אם זה נושא ביקורתי – מטפורת "כלב השמירה של הדמוקרטיה"‪ ,‬מצביע על‬
‫בעיות – מתאימה לטקסט ביקורתי‪.‬‬
‫מטפורת "המתווכים" מתאימה אם הטקסט תיאורי‪ ,‬מתאר מצב‪ ,‬פחות ביקורתי‪ ,‬סוגיה כמו חיסכון במים לא ביקורת על השלטון‬
‫או בעיה דמוקרטית‪.‬‬
‫לא לבחור במטפורות של "מראה" או "מערכת העצבים" אלו מודלים נאיביים – לא מתאים!‬
‫משפט פתיח טוב לתשובה כזו הוא – ישנן ‪ 5‬מטפורות לרשום מה הן אם זוכרים‪ ,‬אני בחרתי את השתיים התאימות ביותר‪,‬‬
‫לדעתי‪.....‬‬
‫ישנן ‪ 2‬אסכולות של השפעת התקשורת על דעת הקהל(לא צריך מסורות השפעה למבחן!)‬
‫אסכולת הנושא העיקרי‬
‫התיאוריה של אסכולת הנושא העיקרי התפתחה מתיאורית קביעת סדר היום‪ ,‬תיאורית סדר היום‪ ,‬קובעת כי בכוחה של‬
‫התקשורת לקבוע את סדר היום התקשורתי‪ ,‬הפוליטי‪ ,‬והציבורי‪ .‬העלאת הנושאים בכלי התקשורת היא העלאת הנושא העיקרי‬
‫שקובעת וגורמת לציבור על מה לחשוב‪ ,‬על מה לדבר – אנחנו מדברים על מה שהתקשורת מעלה – זו תיאוריה לפיה‬
‫התקשורת מסמנת את הנושאים החשובים ‪ /‬העיקריים ביותר‪ .‬איך נראה זאת? אם נעבור ליד דוכן עיתונים‪ ,‬נראה בדף הראשון‬
‫את הכותרת העוסקת בנושא העיקרי‪ ,‬זה ילווה בתמונה‪ ,‬באותיות גדולות‪ ,‬בראיון עם שוטר או פוליטיקאי בכיר על האירוע‪ ,‬אם‬
‫המשדר נקטע ע"י מבזק – ברור שהנושא חשוב‪ .‬מאפייני הנושא המסומן‪ :‬היקף הכותרת‪ ,‬זמן השידור ארוך יותר‪ ,‬מודגש בצבע‪,‬‬
‫תמונות‪ ,‬כתבת וידאו‪ .‬השפעות הנושא העיקרי‪:‬‬
‫ישנן ‪ 5‬השפעות לאסכולת הנושא העיקרי‪ ,‬שלושת ההשפעות הראשונות מאסכולת הנושא על סדר היום והשתיים האחרות הן‬
‫מאסכולת הנושא העיקרי‪:‬‬
‫‪ )1‬אמצעי תקשורת נוספים – עיתון‪ ,‬או ערוץ שגילה משהו ונצר סדר יום תקשורתי‪ ,‬מספיק שעיתון אחד מגה נושא והופך אותו‬
‫לנושא העיקרי‪ ,‬כל הערוצים יעסקו וידברו על אותו הנושא‪ ,‬וכך ייווצר סדר יום ציבורי‪.‬‬
‫‪13‬‬
 ‫‪ )2‬סדר יום ציבורי – כאשר התקשורת מדברת רק בנושא אחד‪ ,‬זה משפיע על האנשים והם ידברו על אותו הנושא‪.‬‬
‫‪ )3‬השפעות ‪ 1+2‬מובילות להשפעה ‪ 3‬ההשפעה על הרובד הפוליטי‪ -‬הפוליטיקאים לא יכולים להתעלם מהנושא ומגיבים עליו‪-‬‬
‫התקשורת פונה אליהם ומראיינים אותם‪ *.‬כל שלושת ההשפעות הללו אומצו ע"י אסכולת קביעת סדר היום‪.‬‬
‫‪ )4‬נוספו לאסכולת סדר היום שתי האסכולות של קביעת הנושא העיקרי‪ :‬הנושא מאלץ את הפוליטיקאים לפעול‪.‬‬
‫‪ )5‬בזמן הבחירות האנשים יזכרו איך הפוליטיקאים פעלו בזמן שהנושאים העיקריים עלו לסדר היום וישפטו אותם לפי הטיפול‬
‫שלהם בנושאים עיקריים אלו‪.‬‬
‫אסכולת טביעת המסגרת‪:‬‬
‫הבניית מציאות‪ :‬התקשורת בונה או שואלת שאלות מכוונות ע"י ניסוח השאלות היא בונה מציאות‪ ,‬היא גורמת לנו מה ואיך‬
‫לחשוב‪ ,‬היא משפיעה על טיב החשיבה שלנו‪ ,‬כמו בחירת תמונה עם הסבר‪ ,‬אין דבר כזה – תקשורת אובייקטיבית או ניטרלית‪,‬‬
‫התקשורת בונה לנו את המציאות‪ .‬אסכולת טביעת המסגרת צמחה מתוך תקשורת כאמצעי לבניית מציאות‪ ,‬אסכולה זו אומרת‬
‫– תקשורת מבנה מציאות ע"י מיסגור – וע"י מיסגור התקשורת משפיעה על מה שהקהל יחשוב על המציאות‪.‬‬
‫מאפייני טביעת המסגרת‪:‬‬
‫המסגרת – זה רעיון מארגן את קו הסיפור המרכזי שמעניק משמעות לבעיה מסוימת‪ ,‬אף אחד לא יכול לתאר סוגיה באופן‬
‫ניטרלי‪ ,‬ברגע שנבחר במילים מסוימות ניצור תמונת מציאות מסוימת‪ ,‬גווני משמעות שהם לא ניטרליים‪.‬‬
‫השימוש במילים חשוב‪ ,‬האם אנו נקרא להם מסתננים‪/‬פליטים‪/‬עובדים זרים – נוכל להשתמש בשלוש הגדרות שונות לתאר‬
‫אותם‪ ,‬את צה"ל נוכל לתאר כחיילנו‪ ,‬בננו או "צבא כיבוש" – כל הגדרה שונה במשמעותה‪ ,‬לכיוון השלילי או החיובי של המילה‪.‬‬
‫מסגרת מבטאת כתבנית או הליך חשיבה‪ /‬פרשנות שלנו שיוצרת מציאות‪ ,‬צורת הצגת הנושא יכולה להדגיש או להבליט את‬
‫הנושא כיוצא מהכלל‪ .‬מסגרת מצביעה כל גורמי הבעיה‪ ,‬חומרי הגלים או הכלים בהם התקשורת משתמשת מקלים עליה לשים‬
‫דברים במסגרת‪ .‬אנשים שיש להם כבר דעה מגובשת בנושא עוד לפני ‪ -‬קשה להשפיע עליהם‪.‬‬
‫ישנן ‪ 2‬סוגי מסגרות‪:‬‬
‫‪ )1‬מסגרת אירועית ‪ :‬מתמקדת באירוע בודד וקונקרטי‪ ,‬מסוים‪ ,‬עובדת על הרגש‪ ,‬האחריות על הפרט‪ ,‬למשל‪ ,‬כל מסגרות שהיו‬
‫בכותרות הן על אירוע ספציפי ורק לו‪ ,‬הבעיה‪ :‬אין דיון רחב‪ ,‬לא רואים את התמונה הרחבה יותר‪ ,‬לא מתמקדת בפתרונות‪.‬‬
‫‪ )2‬מסגרת נושאית‪ :‬מסגרת נושאית לא תתמקד באירוע בודד‪ ,‬היא תרחיב את הפוקוס‪ ,‬היא תראה את האירוע כחלק מנושא‬
‫יותר רחב‪ ,‬זו מסגרת שתפתח נושא רחב יותר‪ ,‬היא תצא מחוץ לאירוע הקונקרטי‪ ,‬תראה באירוע דוגמא לבעיה רחבה יותר‪,‬‬
‫האחריות לאירוע היא על הממשל או גורם אחראי כמו גורם או משרד ממשלתי ‪ .‬תקשורת נוטה יותר למסגרת אירועית מאשר‬
‫למסגרת נושאית – כדי למשוך רייטינג‪.‬‬
‫גורמים ממתנים‪ )1 :‬ככל שיש בתקשורת מגוון ויותר מסגרות ויותר פרשנויות באותו נושא‪ ,‬הנושא נדון בצורה יותר‬
‫פלורליסטית‪ )2 .‬ככל שהקהל פעיל או שיותר מת עניין‪ ,‬ככל שהקהל יהיה קהל ששואל יותר‪ ,‬ביקורתי יותר‪ ,‬המסגרת תשפיע‬
‫עליו פחות – קהל כזה יסמוך על עצמו יותר ופחות על מה שהתקשורת תראה לו‪ – 164-166 (.‬סיכום הפרק)‪.‬‬
‫שיח תקשורתי ודעת קהל בנושא הגרעיני‪ :‬גישה קונסטרוקציות‪ -‬אנו נתמקד בנושאים התאורטיים של נושא הגרעין‪ .‬המאמר‬
‫עוסק בהשוואה ובחינת הקשר בין נושא הגרעין להתהוות דעת הקהל‪ .‬איך בודקים את סקרי דעת הקהל? דרך טלוויזיה‬
‫וויכוחים פובליציסטים‪ .‬נבדקו סקרי דעת קהל למשך ‪ 30‬שנה ואז הצליבו את המידע‪ ,‬בדקו מה היו הפרשנויות והמסגרות‬
‫ומקביל נבדק האם הקהל חשב כמו שהתקשורת שידרה לו‪ ,‬או היו פערים בין מה שהתקשורת שידרה לו לבין דעותיו הפרטיות‪.‬‬
‫יש ‪ 2‬סוגי חבילות ‪ -‬חבילת התקשורת או חבילה פרשנית‪.‬‬
‫הגדרה‪ :‬חבילת תקשורת זו אריזה מורחבת המעניקה לנושא משמעות מסוימת‪ .‬חבילת תקשורת כוללת בתוכה‪ :‬מסגרת‪,‬‬
‫השוואות‪ ,‬מטאפורות עוד דימויים חזותיים‪ ,‬סוגי טענות סיבתיות‪ ,‬מוסריות‪ ,‬השלכות וכו'‪ .‬חבילה פרשנית‪ ,‬זה מושג הרחבה‬
‫לנושא המסגרת ‪ ,‬זו חבילה פרשנית שתמיד נוטה לכיוון הפרשנות‪ .‬באופן עקבי‪ ,‬יש לנו חבילת טענות של עיתונאים‪ ,‬שבאופן‬
‫מגמתי יביאו טענות או ראיות שיחזקו את הקשר בין הנושא למה שהם טוענים‪ .‬זו חבילה של טענות‪ ,‬שבאה לחתור תחת דמות‬
‫מסוימת (למשל‪ ,‬טענות כלפי טראמפ) להציג דמות בצורה מסוימת‪.‬‬
‫יש שתי סוגי טענות‪:‬‬
‫‪ :1‬טענות עם סוג של הוכחות – זה סוג כתיבה אחד ‪.‬‬
‫‪:2‬טענות עם טענות תאוריות ‪ -‬זה סוג כתיבה שני‪.‬‬
‫סגנון הכתיבה מושפע מהמפה הפוליטית בה נמצאת התקשורת‪ ,‬כלומר‪ ,‬תקשורת יותר שמאלנית או ימנית‪ .‬לפעמים יש חבילה‬
‫שתומכת בפוליטיקאי מסוים ויש חבילה אחרת שתבקר אותו‪ .‬בשלושת האריזות האלה חבילת התקשורת תשאף להתוות את‬
‫דעת הקהל‪ .‬חבילות התקשורת מאופיינות‪ :‬ביכולת להתעדכן ולקלוט אירועים חדשים היכולת להתעדכן מגדירה את הרלוונטיות‬

‫‪14‬‬
 ‫של החבילה ‪ ,‬אם לא קורה כלום לא עוסקים בה‪ ,‬כשהחבילה יכולה להיות רלוונטית לאורך זמן‪ ,‬היא נותנת משמעות לסוגיה או‬
‫לנושא לאורך זמן‪.‬‬
‫להיווצרות חבילת תקשורת ‪ 3‬גורמים‪:‬‬
‫‪ :1‬הדהוד‪-‬רמת פרשנות מסוימת מתאימה לנו מבחינה חברתית‪ ,‬למשל‪ ,‬בישראל כל מה שיש לו משמעות ביטחונית יש הדהוד‬
‫בתרבות הישראלית ( לשחיתות פחות)‪.‬‬
‫‪ :2‬יזמים או נותני חסות‪-‬כוחות פוליטיים‪ ,‬אנשים וארגונים שעומדים מאחורי החבילה ומעוניינים בחבילת תקשורת עם‬
‫משמעות מסוימת‪ ,‬כשאנחנו רואים חבילת תקשורת נשאל את האינטרס של מי החבילה הזו משרתת‪.‬‬
‫‪ :3‬עבודה ופרקטיות עיתונאיות‪ -‬אם מסתכלים על כלל העבודה העיתונאית שנוצרת אירועי המציאות יכולים להוביל למציאות‬
‫אחרת ‪ ,‬כלומר ‪ ,‬העבודה העיתונאית יכולה להוביל לחבילה עיתונאית אחרת וכתוצאה מזה נוצרת חבילה עיתונאית שלא הייתה‬
‫קודם‪.‬‬
‫תרבות הסוגיה‪ :‬שיח מתמשך ומתפתח שמספק פרשנויות ומשמעויות שונות באותו נושא ובאותה סוגיה‪ .‬זה יכול להיות שיח‬
‫תקשורתי‪ ,‬פוליטי‪ ,‬מוסרי‪ -‬זה כלל השיח ‪ ,‬השיח הזה כולל חבילות שמתחרות בניהן ולתאר את הדינמיקה בניהן‪ ,‬חבילות‬
‫שליליות ‪ ,‬חבילות צבאיות‪ ,‬חבילת מי האחראי‪ ,‬חבילת פוטנציאל מפוספס (הסרטון על הבדואים)‪ .‬בסרטון על הבדואים יש נותני‬
‫חסות‪ -‬נותן החסות במקרה הזה הוא ערוץ חברתי מנסה לקדם נושא חברתי מסוים על החברה הבדואית‪ ,‬הפרקטיקה‬
‫העיתונאית כאן היא יותר קטנה‪ ,‬לא בבעלות פרטית‪ ,‬פועלת לא מכוונת רווח אלא מתוך אג'נדה חברתית‪ ,‬פונה לקהל מסוים‬
‫שמתעניין בסוגיות האלה‪ .‬כל חבילת תקשורת נוצרת בשלבים מוזמנים שונים לכל אחד אג'נדה אחרת ואינטרס שונה‪ .‬כל‬
‫החבילות האלה ביחד יוצרו את תרבות הסוגיה סביב החבילות האלה נוצרת תרבות שלמה ומשמעויות שונות של אותו נושא על‬
‫סוגיה אחת מסתכלים מכל מיני נקודות מבט שונות‪ .‬מבט סוציאלי‪ ,‬מבט חברתי‪ ,‬מבט משפטי‪ ,‬מבט פלילי של המשטרה‪,‬‬
‫חבילות מוסדיות ופוליטיות‪ ,‬חבילות ציבוריות ומומחים בנושא‪.‬‬
‫עלייתן ושקיעתן של סוגיות חברתיות ‪ :‬מודל הזירות הציבוריות‬
‫סטפן היגרטנר וצ'רלס בוסק‬
‫המאמר עוסק בתיאורית טביעת המסגרת‪ ,‬יש בו מושגים חשובים‪ :‬הסוגיה חברתית ומודל הזירות הציבוריות‪.‬‬
‫נגדיר את הסוגיה החברתית כנושא זירת השיח הציבורי‪ ,‬אשר ראוי לדיון וטיפול ע"י הממסד הפוליטי או הציבור הרחב (עמ' ‪87‬‬
‫במקראה)‪ :‬התקשורת דנה בהרבה נושאים‪ ,‬אבל לא כל נושא מהווה סוגיה חברתית‪ ,‬גם לא חומרת הנושא וחשיבות הנושא‬
‫עדיין לא מגדירים אותו כסוגיה חברתית‪ ,‬אלא הסכמה שזה נושא ראוי לדיון ולטיפול‪ ,‬ההסכמה כי זה נושא ראוי לדיון וטיפול‬
‫מעלה אותו למעמד של סוגיה חברתית‪ .‬מודל הזירות הציבוריות‪ ,‬מראה לנו את התהליכים והגורמים ההופכים את הנושא‬
‫לסוגיה חברתית‪ .‬הזירה הציבורית בהן הסוגיות נידונות ע"י מוסד ציבורי או ארגון חברתי‪ ,‬מנוסחות ומוגדרות באריזה‬
‫עיתונאית ומוצגות לציבור‪.‬‬
‫מודל הזירות מורכב משישה שלבים‪:‬‬
‫‪ 1-2‬תחר ות על מעמד הסוגיה‪ ,‬בשלב ראשון‪ ,‬כל נושא שקיים שואף לזכות בתשומת הלב הציבורית‪ ,‬אולם הציבור לא יכול לתת‬
‫תשומת לב בלתי מוגבלת‪ ,‬לכן מתקיימת תחרות על תשומת הלב הציבורית בכמה רמות‪ ,‬ברמת הכניסה לזירה‪ ,‬ברמת הנוסח‪,‬‬
‫איך הנושא והבעיה יוגדרו‪ ,‬התחרות היא על דירוג הנושא כחשוב ועל המסגרת הפרשנית בה יוצג הנושא‪ ,‬היקף הזירה מוגבל‬
‫בזמן‪ ,‬במקום‪ ,‬או בכוח האדם‪ ,‬על כן יש גבול ברמת הנושאים בהם אפשר לטפל במגבלות הזמן והמקום‪ .‬עקב מגבלות אלו‪ ,‬יש‬
‫תחרות בין הנושאים‪ ,‬כשהנושא כבר נכנס לזירה כסוגיה‪ ,‬האתגר שעומד בפניו הוא לכמה זמן הוא יישאר בזירה – השאיפה‬
‫היא לכמה שיותר זמן‪ ,‬כי סוגיה זה מעמד‪ .‬מסגור הסוגיה גם הוא חשוב‪ ,‬כי הוא משרת את האינטרס של המוסד או צד מעורב‬
‫כזה או אחר‪ ,‬כשאנו מסתכלים על השחקנים השונים בזירה‪ ,‬נראה כי כל שחקן מנסה לארוז סוגיה בצורה מסוימת‪ ,‬ולכן דרך‬
‫הניסוח תרמוז לנו מי השחקן שטרח לארוז את המסגרת בצורה כזו או אחרת‪ ,‬דרך האריזה נדע למי היא מיועדת‪ ,‬ואת‬
‫האינטרס של מי היא מקדמת‪ ,‬למשל אם הכותרת בעיתון תהיה‪" ,‬השר ליצמן מנסה להציל את המחלקה האונקולוגית"‪ ,‬אנו נבין‬
‫כי האריזה מקדמת את האינטרס של משרד הבריאות‪ .‬אם יהיה כתוב "הורים מנסים להציל את המחלקה‪ – "...‬אנו נדע אינטרס‬
‫של איזה קבוצה האריזה משרתת – הורי החולים‪.‬‬
‫יש ‪ 4‬עקרונות ברירה שמסמנות לנו את טקטיקות המסגור של הנושא‪ ,‬כדי לזכות במעמד הסוגיה‪ .1 :‬הניסוח ‪ -‬צריך להיות‬
‫פשוט ודרמטי ("השר ליצמן בוגד בהורי המחלקה האונקולוגית")‪.‬‬
‫‪ .2‬חדשנות והימנעות מרוויה תקשורתית בנושא‪ ,‬הנושא צריך להיות חדש ולא שחוק או עמוס מידי‪.‬‬
‫‪ .3‬תרבות ופוליטיקה‪ :‬לניסוח צריך להיות הדהוד ערכי‪-‬תרבותי‪-‬פוליטי‪ ,‬קשור למציאות חיינו‪ ,‬כדי שיגע בנו ויהדהד בליבנו‪ ,‬יש‬
‫להביא בחשבון את הלחצים הפוליטיים שמקדמים סוגיות מסוימות‪.‬‬
‫‪ .4‬מגבלות זמן שידור‪ ,‬אינטרס כלכלי‪ ,‬ממשלתי או פרטי של בעל אמצעי התקשורת‪ -‬לכל גוף תקשורת יש את החסרונות שלו‪,‬‬
‫בטלוויזיה יש מגבלות זמן‪ ,‬לעיתון יש פעם אחת לצאת בבוקר‪ ,‬הניסוח משרת אינטרסים שמשפיעים על צורת ההגשה שלו‪,‬‬
‫תפיסות פוליטיות או פרשנויות שונות‪ ,‬משפיעות ומשליחות על אופן ההגשה או צורת ההגשה‪ ,‬הדוגמאות המובאות שאיש‬
‫התקשורת יבחר בהן‪ ,‬מסגרת הזמן כמו פגרת הכנסת יגרמו לכך כי הסוגיה לא תידון באותו זמן ע"י הדרג הפוליטי‪.‬‬
‫‪15‬‬
 ‫‪ .5-6‬כל סוגיה שמצליחה להיכנס לזירה אחת‪ ,‬מעלה את סיכוייה להיכנס לעוד זירות‪ ,‬הנושא מתפשט לזירות אחרות מהנושא‬
‫החב רתי לתקשורת והתקשורת דוחפת את זה לזירה הפוליטית ומשם אף לזירה המשפטית‪ .‬מסביב הנושא מתאסף קהל פעיל‪,‬‬
‫מתעניין עם תודעה שפועל מול הממסד כל שלנושא יש יותר סיכוי להתפשט הלאה‪ ,‬תקשורת בפני עצמה מהווה רשת של‬
‫פעילים שפועלים לקדם את הנושא‪ ,‬התקשורת משפיעה על כל הזירות ומכסה אותן כמו רשת‪.‬‬
‫חשיבות המודל וקישור לדעת הקהל‪ :‬איך בפועל הנושא עולה למעמד של סוגיה חברתית ומוגד כנושא חברתי ואיך הוא שוקע‬
‫בתקשורת‪ ,‬נושא שלא הופך לסוגיה חברתי‪ ,‬לא עובר את סף הזירות‪ ,‬לא עולה לדיון ומעורר את דעת הקהל‪ ,‬ולא נשאר בזירה‬
‫לזמן ארוך‪ ,‬כנראה שלא נוסח וקודם כהלכה ואין מאחוריו מספיק שחקנים‪ ,‬עם כוח ויכולת לקדמו‪ ,‬כמו למשל מצבם של ניצולי‬
‫השואה‪.‬‬
‫תקשורת החדשות האמריקנית במבט תיאורטי וביקורתי – דניאל האלין‪.‬‬
‫הטענות המרכזיות של המאמר‪:‬‬
‫דיווח עיתונאי טכני – תדבר על התופעה והשלכותיה – דיווח כזה בארה"ב ובישראל‪ ,‬נוטה לנתח אירועים ולנסח במונחים של‬
‫אסטרטגיה דרך טקטיקות של ניצחון או כישלון‪ ,‬לא במונחים של אידיאולוגיה וערכים‪ ,‬התנהגות עיתונאית‪ ,‬כאשר בתקשורת‬
‫מישהו מנסה לדבר במונחים של ערכים או אידיאולוגיה אנשי המראיין נוזף בו‪ ,‬קוטע אותו ושואל אותו על הטקטיקה שלו‪ ,‬הוא‬
‫לא אוהב את הכיוון הזה‪ ,‬הוא לא נותן לו לענות‪ ,‬הם ירצו "לסחוט סקופ" והאידיאולוגיה של הפוליטיקאי כבר לא נשמעת אמינה‪,‬‬
‫הוא ירצה התבטאויות לכיוון עכשווי ולנתונים ולתחרות בין הפוליטיקאים‪ ,‬התנהגות העיתונאים‪ ,‬במיוחד בטלוויזיה וברדיו היא‬
‫בסגנון זה של קטיעה‪ ,‬אין זמן לעסוק בנושא לעומק‪ ,‬היא שמה במרכז את הדיווח הטכני‪ ,‬לכן ‪ -‬כץ אומר להיפך‪ ,‬יחסים בין‬
‫אישיים משפיעים על הפרט יותר מתקשורת המונים כל אחד נמצא בקבוצות ייחוס כלומר הוא חלק מקבוצת חברים או קהילה‬
‫של הורים או מעגלים חברתיים מסוימים וממעיט בכוחה של התקשורת ביחס לאדם ‪ ,‬מכבד את יכולותיו של האדם לחשוב‬
‫בצורה עצמאית ומכבד את התקשורת הפלוראליסטית המשקפת מגוון דעות ולא רק דעת קהל אחת‪.‬‬
‫הגורמים להיווצרות הדיווח הטכני‪ :‬עד המאה ה‪ ,19‬העיתונות הייתה אידיאולוגית‪ ,‬דעות וערכים אידיאולוגיים עם חזון ואז‬
‫התפתחה תרבות הפנאי‪ ,‬והעיתונות הפכה להיות יותר בידורית‪ ,‬קלילה ומסחרית פונה לקהל הרחב כדי למקסם את הרווח‪.‬‬
‫עיתונאות מסחרית לא מעוניינת בשפה האידיאולוגית‪ ,‬לכן אמצעי התקשורת הגדולים מסתפקים בדיווח לא עמוק וערכי אלא‬
‫מיינסטרים‪ ,‬עובדות דרמטיות ולא פרשנות ערכית ואידיאולוגית‪ .‬ההתמקצעות העיתונאית‪" ,‬אידיאל האובייקטיביות"‪ ,‬שהיה‬
‫מרכזי ונועד לרכוש את אמון הציבור‪ ,‬כבר לא קיים‪ ,‬העיתונאים נצמדים לאסטרטגיות יעילות וטכניקה בלי עומק ושאלות הנוגעות‬
‫לערכים ומטרות זה דיווח טכני לכאורה אובייקטיבי‪.‬‬
‫הביקורת של האלין על השפעות וההשלכות של הדיווח הטכני‪ :‬כי הוא מצמצם ומרדד את השיח הציבורי‪ ,‬השיח הוא רק על‬
‫פני השטח‪ ,‬אין דיון מעמיק המבוסס על ערכים תרבות ומטרות‪ ,‬כשהשיח הציבורי מצומצם ורדוד‪ ,‬התקשורת פחות מקיימת את‬
‫עצמה כמרחב ציבורי‪ ,‬הדיווח הטכני מוסר רק עובדות ואין דיון המעודד השתתפות‪ ,‬זה יוצר קהל סביל שלא חש צורך להשתתף‬
‫– כי לא מתקיים דיון‪ ,‬חוסר העידוד להשתתפות בדיון מפורר את הקשר והשייכות למערכת הפוליטי ויותר שיח פוליטי רדוד בו‬
‫טוב הציבור כלל לא נידונה‪ ,‬כשפוליטיקאים מדברים על טובת הציבור‪ ,‬זה לא נשמע אמין‪ ,‬לכן פוליטיקאים לא טורחים לדבר על‬
‫יעדי מדיניותם‪ ,‬זה נעשה לא מקובל להתבטא כך היום‪ ,‬התקשורת הפכה לכלי עזר בשיח הפוליטי במקום לקיים דיון שיסייע‬
‫לשיח הציבורי‪ ,‬בהיעדר דיון זו רק זירת התגוששות‪ ,‬התוצאה היא שנוצרה דה‪-‬לגיטימציה של הממסד הפוליטי‪ ,‬לכן לדעת‬
‫האלין‪ ,‬התקשורת איננה מהווה מרחב ציבורי ראוי של שיח ציבורי‪ ,‬היא בדעה דומה לזו של הברמאס‪.‬‬

‫פרק ד'‬
‫מחזור התעניינות בסוגיה‬
‫יש ‪ 4‬מערכות שרוצות ליצור ולהניע את תהליך דעת הקהל‪:‬‬
‫‪ .1‬מערכת אחזקת דעות‪ :‬הציבור כולו או קבוצות בציבור‪/‬קהל פעיל‪ ,‬המחזיק בדעות ובעל תודעה‪ ,‬עם מטרה מתארגן ויוזם דעת‬
‫קהל‪.‬‬
‫‪ .2‬אמצעי תקשורת המונים‪ :‬מערכת זו יכולה ליזום ולהתניע דעת קהל‪.‬‬
‫‪ .3‬מערכת הייצוג‪/‬נציגים‪ :‬נציגים מכל סוג כמו ארגונים חברתיים‪ ,‬קבוצות אירגוני זכויות אדם‪ ,‬כל ארגון מייצג חלק רחב בציבור‪.‬‬
‫‪ .4‬מערכת קבלת ההחלטות‪ :‬שרים‪ ,‬ראשי ממשלות‪ ,‬נשיאים‪ ,‬מערכת קבה"ח ברמה המדינית וקביעת מדיניות‪ ,‬כיוון שמדובר‬
‫בגורלה של החברה‪ ,‬לפני או אחרי קבה"ח מנסה מערכת זו לייצר תמיכה דרך יצירת דעת קהל‪.‬‬
‫דפוסי התהוות דעת קהל ישנם כמה דפוסים‪:‬‬
‫‪ .1‬דפוס מערכת אחזקת הדעות ‪ :‬קהל‪/‬ציבור פעיל‪ ,‬קבוצה עם תודעת קהל‪ ,‬המודעת לכוחה להשפיע => פונה לתקשורת = >‬
‫כדי לפנות לציבור רחב יותר => ליצור שיח ציבורי => להפוך את הסוגיה לנושא העיקרי בתקשורת => דרך התקשורת להשפיע‬
‫על מערכת קבה"ח‪.‬‬

‫‪16‬‬
 ‫‪ .2‬התקשורת מעלה נושא שמסומן כבעייתי‪ ,‬דורש פתרון => כדי להשפיע על קבה"ח => התקשורת פונה לקהל הרחב =>‬
‫אסכולת הנושא העיקרי => נוצר דו שיח תקשורתי ציבורי => שאמור להשפיע על מקבלי ההחלטות‪.‬‬
‫‪3‬א'‪ .‬פועלות פה ‪ 4‬מערכות‪ ,‬מי שעומד בראש התהליך הוא ארגון נציגים שפונה לתקשורת‪ ,‬כדי לעורר תהליך דעת קהל בקרב‬
‫הציבור‪.‬‬
‫‪3‬ב'‪" .‬קרב סכינים"‪ ,‬דפוס נדיר‪ ,‬בזירה התקשורתית => ארגון בעל אינטרס‪ ,‬פונה אל התקשורת כדי להשפיע בסוגיה מסוימת‪,‬‬
‫השוני בין הדפוסים הוא בנוכחות הציבור‪ ,‬בתהליך הראשון‪ ,‬הציבור מעורב‪ ,‬בדפוס השני‪ ,‬הארגון פונה אל התקשורת כדי להניע‬
‫תהליך‪ ,‬בדפוס זה הציבור פחות מתעניין‪.‬‬
‫‪4‬א'‪ .‬רה"מ פונה אל התקשורת כדי לגייס תמיכה ולהשפיע על תהליך דעת הקהל לטובת מדיניות עתידית או שכבר נקבעה‪ ,‬או‬
‫כאשר לפני קביעת מדיניות רוצים לבדוק מהי דעת הקהל בנושא חשוב‪ ,‬אז קובעי המדיניות פונים לתקשורת לפני או אחרי לגייס‬
‫את דעת הציבור לפעולה‪.‬‬
‫‪4‬ב'‪ .‬דפוס זה מתחיל ונגמר במערכת קבה"ח‪ ,‬אחד השרים או אחד ממשרדי הממשלה בפונה אל התקשורת על תלונה‪ ,‬כדי‬
‫לייצר דעת קהל ולהשפיע על מקבלי ההחלטות לשינוי של החלטה‪ ,‬בעניין התקציב למשל‪ ,‬בתוך במערכת הפוליטית יש אי‬
‫הסכמה‪ ,‬ואנשים מתוך המערכת הפוליטית רוצים להשפיע בתוך המערכת של קבלת ההחלטות‪.‬‬
‫מחזור ההתעניינות בסוגיה‬
‫גם אירועים יכולים להניע את דעת הקהל(לא רק המערכות או הדפוסים)‪ ,‬זה נקרא מחזוריות‪ ,‬נוצר מעגל של התעניינות בבעיה‪:‬‬
‫‪ .1‬השלב הקדם בעייתי – מתקיימים בו דברים שהציבור לא מודע להם‪ ,‬רק קבוצות מסוימות עם קשר לבעיה מודעות לכך‪,‬‬
‫התקשורת לא עוסקת או יודעת על כך‪.‬‬
‫‪ . 2‬התקשורת מגלה על הבעיה וחושפת אותה לציבור הרחב‪ ,‬הציבור מגלה עליה ומודאג‪ ,‬אך מאמין שניתן לפתור אותה ונרתם‬
‫לפתרונה‪ ,‬זה השלב האופורי‪.‬‬
‫‪ .3‬שלב ההתפכחות‪ ,‬מתברר כי הבעיה לא פשוטה‪ ,‬לא מספיק להירתם ולסייע‪ ,‬הבעיה לא פשוטה => לאחר השלב האופורי יש‬
‫את שלב ההתפכחות‪.‬‬
‫‪ .4‬לאחר שלב ההתפכחות‪ ,‬יש תהליך של דעיכת העניין בציבור‪ ,‬במקביל גם התקשורת מאבדת עניין ועוסקת פחות בבעיה‪.‬‬
‫‪ .5‬השלב הפוסט‪-‬בעייתי – הפוך מהתהליך הראשון‪ ,‬רק קבוצה שהחוותה את הבעיה תמשיך להיות פעילה הציבור והתקשורת‬
‫עוברים לנושאים אחרים‪.‬‬
‫מאמר של כריסטופר בוסו‬
‫" קביעת הסדר הציבורי‪ :‬תקשורת המונים וגילוי הרעב באתיופיה"‬
‫המאמר מדבר על ההתעניינות המחזורית בבעיה‪ ,‬כדי לבחון האם סוגיית מחזור מתקיימת‪ ,‬צריכים להתקיים שלושת התנאים‬
‫הבאים‪:‬‬
‫‪ .1‬רוב הציבור אינו מוטרד‪ ,‬הבעיה נוגעת רק למיעוט שחווה את הבעיה‪.‬‬
‫‪ .2‬הבעיה נגרמת כתוצאה מהסדר החברתי המפלה את אחת הקבוצות – זו סוגיה הנוגעת לאפליה‪.‬‬
‫‪ .3‬הבעיה צריכה לרתק‪ ,‬להלהיב ולמשוך דרמה מסוימת כדי לקבל את תשומת הלב התקשורתית‪.‬‬
‫המאמר של נעמי קיס "השפעת מדיניות ציבורית על דעת הקהל"‬
‫דרך התקשורת מנסים לעורר דעת קהל ולהשפיע על מקבלי ההחלטות‪ ,‬קיס אומרת כי לפני שמקבלי ההחלטות עומדים לפני‬
‫החלטה גורלית על עתיד החברה‪ ,‬הם מקשיבים להלכי הרוח בציבור‪ ,‬עם זאת‪ ,‬קיס טוענת כי דעת הקהל יכולה להיקבע יותר‬
‫מאשר לקבוע‪ ,‬כלומר ‪ ,‬מקבלי ההחלטות משפיעים בקלות על דעת הקהל מאשר מקשיבים לה‪ ,‬קיס בוחנת כמה זירות של שינוי‬
‫מדיניות והשפעתם על דעת הקהל בשנים ‪ 1967-1974‬ומסיקה שהרבה פעמים ראשי מדינות מצהירים על מדיניות מסוימת‬
‫ודעת הקהל מתיישרת עם המדיניות המוצהרת הזו‪ ,‬לאחר כמה זמן‪ ,‬ראשי המדינה משנים את המדיניות ובניגוד להצהרה‬
‫הקודמת שלהם ולאחר השינוי הם משפיעים על הציבור במטרה לגייס את תמיכתו במדיניות החדשה – והם מצליחים‪ ,‬כלומר‬
‫הציבור משתף פעולה ומתיישר לפי המדיניות החדשה‪ ,‬הפוליטיקאים מודעים לכוחם לשנות את דעת הקהל לטובתם‪.‬‬

‫המושג המרכזי במאמר של קיס הוא כי דעת הקהל הפכפכה – דעת הקהל לא יציבה‪ ,‬היא משתנה בעקבות שינויים של‬
‫החלטות ברמה המדינית‪ ,‬זו תמונה שממנה נובע כי השלטון מתמרן את הציבור‪ ,‬זה מציג תמונה של מנגנון לא דמוקרטי‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬אם דעת הקהל הפכפכה‪ ,‬מקבלי ההחלטות משפיעים על הציבור ולא להיפך‪ ,‬מכאן שהמדיניות המועדפת על הציבור‬
‫משתנה בתגובה להחלטות ופעולות הממשל‪.‬‬

‫‪17‬‬
 ‫פרק ה'‬

‫הבעיות והאילוצים בשימושים בסקרים‪:‬‬ ‫הגופים שמשתמשים בסקרים‬

‫סקרי ניבוי (בחירות פוליטיות)‬ ‫‪‬‬ ‫ממסד‬

‫סקרי הלכי הרוח בציבור (מידת התמיכה‪ * ,‬המשך הבניה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫שחרור האסירים כתנאי להמשך מו"מ)‪:‬‬
‫> גלויים‬
‫> סמויים‬

‫ניסיון לעורר תהליך דעת קהל כדי ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות >‬ ‫קבוצות לחץ ואינטרס‬
‫שימוש בסקרים שתפקידם להוכיח צדקת המטרה‪ ,‬או העמדה‬

‫אלו הן הסיבות לריבוי בסקרים‪:‬‬ ‫תקשורת –‬

‫סקרי רייטינג (בדיקת פופולריות)‬
‫קבלת מידע בלעדי שאין למתחרים‬ ‫‪‬‬
‫תפיסת התוצאות כאמינות ואובייקטיביות‬ ‫‪‬‬
‫בידור ופיקנטריה‬ ‫‪‬‬
‫דעת קהל וסקרים‬
‫סקרים הם מדד או שיקוף של דעת קהל‪ ,‬הם נתפסים כקשורים למדידת דעת קהל‪ ,‬גבריאל ויימן‪ ,‬אומר עיתונאים בעצמם יזמו‬
‫ומימנו סקרים וממסקרי חדשות הם הפכו ליוצרי חדשות‪ ,‬מה זה אומר? הם כבר לא יוצאים לשטח ומסקרים אירוע‪ ,‬אלא מגישים‬
‫סקר כחדשות‪" .‬לולאת המשוב" ‪ -‬עיתונאים נותנים הערכה לתוכן ולאופי הסקר‪ ,‬העיתון דרך המכון הצמוד אליו‪ ,‬מבצע את‬
‫הסקר בהתאם להנחיות אותן קיבל מהעיתון‪ ,‬מנפיק את תוצאות הסקר‪ ,‬תוצאות אלו הופכות להיות החדשות עליהן מדווחים‬
‫העיתונאים‪ ,‬זה מתחיל בעיתונאי שקבע על מה ואיזה שאלות ידונו בסקר‪ ,‬ובסוף הוא מדווח עליו – זה מתחיל ונגמר בעיתונאים‪.‬‬
‫רקע‪ :‬מסוף שנות ה‪ ,70-‬דיווח עיתונאי מסוג זה הופך להיות מהות העבודה העיתונאית‪ ,‬יש האצה בתהליך הסקרים‪ .‬משנות ה‪-‬‬
‫‪ ,90‬זו הופכת להיות הצפה‪ ,‬יש אינטרנט ודרך האינטרנט קל לעשות סקרים זו כבר אובססיה לסקרים‪ ,‬נערכים סקרים על‬
‫נושאים חשובים וטריוויאליים‪ .‬התקשורת גם מדברת על שונות בין הסקרים‪ ,‬זה גם יכול להפוך לדיווח בפני עצמו‪ ,‬התקשורת‬
‫האמריקאית משקפת יותר את פרטי הסקר מאשר בישראל‪ ,‬למה זה חשוב? זה חשוב כדי לדעת אם זו פיקציה‪ ,‬האם הסקר‬
‫באמת מייצג חלקים רחבים בציבור או חלקי בלבד‪.‬‬
‫המסקנה של גבי ויימן‪ :‬התקשורת הישראלית מעדיפה סקרי ניבוי‪/‬תחזית ולא סקרי דעות ועמדות‪ ,‬המאפיין אותם הוא‬
‫הפרסונליזציה של הסקר יותר מדעות וערכים של אנשים‪ .‬ויימן משווה את הבחירות ל"מירוץ סוסים"‪ ,‬הם מספקים מתח תחרות‬
‫ובידור‪ ,‬איכות המידע ירודה ורדודה‪ .‬ההשלכות על הפוליטיקה‪ :‬התקשורת גורמת לנו להתעסק בנושאים בצורה טריוויאלית‪,‬‬
‫רדודה‪ ,‬בידורית ולא רצינית‪ ,‬פחות ערכים יותר תככים‪ .‬ההשפעה על הציבור‪/‬קהל‪ :‬הציבור מאבד אמון בסקרים ושולל ריבוי‬
‫פרסום הסקרים‪ .‬ההשלכות על דעת הקהל‪ :‬האובססיה לסקרים מאפשר מניפולציה של דעת הקהל‪ ,‬זה לא אקלים דעות‬
‫ספונטני‪-‬אמיתי זה אקלים דעות "למראית עין"‪ ,‬לסקרים יש השפעה מזיקה על התהליך הפוליטי‪.‬‬
‫ריבוי סקרים בתקשורת תורם להתמקצעות של מכוני הסקרים ולדיוק בתוצאות – לא נכון‪ ,‬שוק סקרים זהו תחום‬
‫פרוץ שלא חלה עליו רגולציה ולא מופעלים כללי האתיקה‪ .‬בשל הפופולריות והביקוש לסקרים‪ ,‬גופים רבים ולא‬
‫מקצועיים נכנסים תחום‪ .‬כשגופים אלה מבצעים סקרים רמת הדיוק והתמקצעות אינה עולה‪ ,‬אלא להיפך‪ .‬ויימן רואה‬
‫פגיעה לחיים הציבוריים והפוליטיים הנגרמת מרמת הסקרים נמוכה‪.‬‬
‫הפרק בוחן את הקשר בין דעת הקהל לסקרים‪ ,‬מי משתמש בסקרים ובעיות ואילוצים של הסקרים המוזמנים ע"י הגופים‬
‫השונים‪:‬‬
‫‪ .1‬הממסד – פוליטיקאי שמזמין סקרי ניבוי או סקרי הלכי רוח ממכון סקרים‪ ,‬מעוניין לבדוק מה מידת התמיכה בו לפני או אחרי‬
‫החלטה שביצע או רוצה לבצע‪.‬‬
‫‪ .2‬קבוצות לחץ ואינטרס – קבוצות פעילות עם אג'נדה וסדר יום שרוצות להניע את תהליך דעת הקהל כדי לקדם מטרה‪ ,‬ירצו‬
‫לבדוק את מידת התמיכה‪ ,‬לכן יזמינו סקר‪ ,‬אם יתקלו בהסתייגות ישקלו צעדיהם לפני הנעת התהליך להשפעה על הדעה ואולי‬
‫ינקטו בצעדים מקדימים למניעת התנגדות לפני הנעת התהליך‪.‬‬

‫‪18‬‬
 ‫‪ .3‬התקשורת ‪ -‬כמעט לכל כלי תקשורת מכון סקרים משלו‪ ,‬הוא מזמין סקר למטרות הבאות‪ :‬בדיקת הרייטינג‪ ,‬לקבלת מידע‬
‫שאין למתחריו‪ ,‬מזמין סקר ואז יש לו על מה לדבר "לולאת המשוב"‪ ,‬התקשורת מזמינה סקרים ומציגה אותם כ"אובייקטיביים"‬
‫ואמינים‪ ,‬סקרים לבידור ופיקנטריה‪ .‬בעיות ואילוצים בשלבים שונים של עריכת הסקרים‪ :‬המתחרה של הסקרים הוא דמוי סקר‪,‬‬
‫זהו סקר שנעשה בשיטה לא שיטתית‪ ,‬לא לפי הכללים‪ ,‬הוא אינו אמין‪ ,‬המדגם מכיל מספר רב מידי של משתתפים‪ ,‬הרכב‬
‫המשתתפים לא מייצג את החברה‪ ,‬מי שעונה לסקר הם אנשים שהעניין ב"עצמותיהם"‪ ,‬הרבה פעמים אלו אנשים עם דעות‬
‫קיצוניות ולא מייצגות‪.‬‬
‫תכנון‪ :‬שיבוש דגימה‬
‫בשלבי עשיית וביצוע הסקר‪ ,‬איסוף ועיבוד הנתונים‪ ,‬יכולות להיווצר בעיות‪ ,‬בעיית המדגם‪ ,‬כדי לקבל סקר שייצג את‬
‫האוכלוסייה אותה הוא דוגם באופן אופטימלי שיטת הסקר חייבת להתבסס על קבוצה של ‪ 1,200‬איש ‪ ,‬בגלל אילוצים‬
‫כלכליים היא צומצמה ל‪ 500-‬איש‪ ,‬ברוב מכוני הסקרים‪ ,‬מדגם טוב דוגם ‪ 500‬איש‪ ,‬עם טיב קבוצה המייצג את כל שכבות‬
‫האוכלוסייה לפי הרכבם בחברה אותה הוא דוגם‪ ,‬למשל אם ‪ 70%‬מהחברה הם יהודים ‪ 70%‬מהקבוצה בסקר גם צריכים‬
‫להיות יהודים‪ ,‬הבעיה מתעוררת כשאיננו יודעים מי מרכיב את הקבוצה‪ ,‬אם רוצים מדגם טוב ומייצג הוא צריך לייצג את כל‬
‫החברה‪ ,‬לפי אחוז ההרכב שלה בחברה המסוימת אותה אנו דוגמים‪ ,‬זה קשה לביצוע‪ ,‬אז בד"כ האוכלוסייה שנבחרת לא‬
‫מייצגת את החברה כמו במציאות‪.‬‬
‫בעיית ניסוח השאלות‬
‫מצד אחד‪ ,‬הסקר צריך להיות קצר וממוקד‪ ,‬מצד שני‪ ,‬הוא לא יכול להיות ארוך ומעייף‪ .‬ניסוח או מסגרת השאלות‪ ,‬יכולה‬
‫לתת פרשנות מוטה כבר ברמת הניסוח של השאלות‪ ,‬אנו לא יודעים מה הייתה השאלה המדויקת והמקורית בסקר‪ ,‬כיוון‬
‫שכך‪ ,‬לא נוכל להעריך את כנותה‪ .‬שאלה תקפה – בודקת את מה שהתכוונו לבדוק‪ -‬צריכה להיות התאמה בין מה שאנו‬
‫מתכוונים לבדוק לבין מה שאנו שואלים בפועל‪ ,‬שאלה מהימנה‪ ,‬זו שאלה שכל הנשאלים מבינים אותה באותה צורה‪ .‬שאלה‬
‫מוטה‪ ,‬קודם אומרת לנו הרוב בחרו וחושבים ורק אחר כך מה אתה חושב? – זו שאלה שכבר נותנת לנו את דעת הרוב‪,‬‬
‫מטעה אותנו ומשפיעה עלינו עוד לפני שנשאלנו‪.‬‬
‫שלב איסוף הנתונים‬
‫אחרי שלב תכנון וניסוח השאלות‪ ,‬מגיע שלב היציאה לשטח לשאול את השאלות ושלב איסוף הנתונים‪ ,‬הבעיה הראשונה‬
‫שמתעוררת היא הבנת השאלות ע"י הנשאלים‪ ,‬אולי אלו עולים שלא שולטים בשפה והשאלה לא מובנת להם או קשישים‬
‫המתקשים בשמיעה‪ ,‬בשלב זה כבר התשובה עלולה להשתבש‪ .‬נכונות ורצון הנשאל המשיב על הסקר‪ ,‬מכון הסקרים אינו‬
‫שולט על מה שעושים הסוקרים בפועל‪ ,‬העיתוי בו נעשה הסקר משפיע על תשובות הנשאלים‪.‬‬
‫סיכום ועיבוד הנתונים‬
‫סיכום ועיבוד נתונים לא מקצועי זו בעיה נפוצה וחריפה‪ ,‬מבחינת מזמין הסקר‪ ,‬בד"כ מזמין הסקר ירצה תמונה ברורה וחד‬
‫משמעית‪ ,‬למשאלות ליבו‪ ,‬או כזו שיוכל להציגה לציבור כנתון ברור‪ ,‬עיתון רוצה לבחור צד ופרשנות חד משמעיים כשהוא‬
‫מציג תמונה לציבור‪.‬‬
‫אין מודעות לאילוצים ומגבלות‪ ,‬הרבה פעמים הסקר מציג סיכום נתונים בלי ניתוח הקשרים בין הנתונים‪ ,‬מידע חסר זה נותן‬
‫לנו תמונה מעוותת‪.‬‬
‫בעיה נוספת‪ ,‬הסקר אינו מפריד בין נשאלים שלא רצו לענות לכאלה שאין להם דעה בנושא או למתלבטים בנושא‪ ,‬סיכום‬
‫סטטיסטי נכון צריך לקחת בשיקול את פירוש הממצאים הללו‪.‬‬
‫לזמן בו נעשה הסקר יש חשיבות מכרעת‪ ,‬יכול להיות שמוצג לנו סקר ישן‪.‬‬
‫בסיכום הסטטיסטי‪ ,‬אין הבחנה בין הדעות השונות‪ ,‬מי תומך בנושא מסוים‪ ,‬אין מספיק פרטים על הסוגיה המורכבת או‬
‫שהנשאל לא נשאל בצורה הנכונה על הסוגיה‪.‬‬
‫הסוקר גולש לתפקיד יועץ ונכנס לתחום האסטרטגיה והטקטיקה כדי לענות על משאלות ליבו של מזמין הסקר‪.‬‬

‫דרכי ההתמודדות עם בעיות בסקרים‬

‫עידוד שקיפות – מפרסמי הסקר צריכים לספק מידע על הסקר ומגבלותיו‪ ,‬מי מימן אותו‪ ,‬את השאלות שנשאלו‪ ,‬היקפו ודרך‬
‫בחירתו‪.‬‬
‫ההשלכות החיוביות של הסקר‪ :‬יותר שקיפות ונתונים מפורטים על הסקר‪ ,‬מעלים את רף הדמוקרטיזציה‪ ,‬הפוליטיקאים‬
‫למדים על הלכי הרוח בציבור‪ ,‬זה עוד ערוץ להבעת דעות וכלי לחופש הביטוי‪ ,‬זה מחייב את הפוליטיקאים להתחשב בהלכי‬
‫הרוח בציבור‪ ,‬זה משפיע על מקבלי ההחלטות‪.‬‬

‫‪19‬‬
 ‫דיס‪-‬פונקציה‪ ,‬ההשלכות השליליות של הסקר‪:‬‬
‫סקרים מרובים ותכופים פוגעים בפעולה הסדירה של הממשל‪ ,‬זה כמו לערוך בחירות כל יום‪ ,‬סקרים מרובים מגדילים‬
‫ויוצרים אי הוודאות‪.‬‬
‫לסקרים יש יכולת למסגר‪ ,‬הם יכולים ליצור הבניית מציאות‪ ,‬כיוון שהם מוצגים כ"אובייקטיביים" ואמינים‪ ,‬כשהם מוצגים כך‪,‬‬
‫נעשה בהם שימוש להטות את דעת הציבור‪.‬‬
‫"עגלת המנצ ח"‪ ,‬סקרים מוטים שמציגים "אנדרדוג" כמנצח יכולים ליצור הטיה‪ ,‬כשמועמד חלש מציג סקרי ניבוי בהם הוא‬
‫מוביל‪ ,‬הוא יכול להשפיע על הבוחר‪ ,‬וליצור הטיה של דעת הקהל‪.‬‬
‫סקר בנושא מורכב הדורש ידע מקצועי‪ ,‬יכול להוות בעיה כי הציבור הרחב הנשאל על נושא הדורש הבנה בנושא‪ ,‬לא ידע‬
‫לענות על כך‪ ,‬סקר כזה יכול לשבש את תהליכי קבלת ההחלטות‪.‬‬

‫פרק ו'‬

‫פרק המורכב רק ממאמרים במקראה הכחולה (לא כולל את צפתי)‪ ,‬המאמרים הם על תהליכי מלחמה ושלום והסכסוך‬
‫היהודי‪-‬ערבי‪.‬‬
‫"חלוקים אך מאוחדים" של תמר הרמן ואפרים יוכטמן יער‬
‫הוא על יחסם של יהודים ישראלים כלפי הסכם אוסלו‪ ,‬אנחנו נתמקד במגמות ובמתודולוגיה שלו‪ ,‬החוקרים האלו‪ ,‬הקימו‬
‫את "מדדי השלום"‪ ,‬הנעשים מדי חודש‪ ,‬ל‪ 500-‬איש בטלפון‪ ,‬מאז ‪ ,1994‬לאורך זמן‪ ,‬בזמן פיגועים ולאחריהם‪ ,‬בו הם‬
‫בודקים את דעת הקהל הישראלית בנוגע לסכסוך עם מדינות ערב והסכסוך הישראלי‪-‬פלסטיני‪ ,‬הסקר כולל שאלות רבות‬
‫בהקשרים רבים‪ ,‬מאמר זה מסכם ונותן פרשנות שנעשתה לאורך ‪ 7‬שנים‪ ,‬הוא מתאר כי למרות האינתיפאדה והפיגועים‬
‫דעת הקהל דווקא נשארה יציבה (עמו' ‪ ,)147-8‬מטרת המחקר באה לבחון עמדות של ישראלים בשנים הללו‪ ,‬המאמר מציג‬
‫לנו א פיון של הציבור הישראלי‪ ,‬הציבור הישראלי מחולק לפי אליטות של ימין ושמאל‪ ,‬הישראלים הם ציבור בעל דעות‪,‬‬
‫בניגוד לציבור בארה"ב‪ ,‬זה ציבור מעורב ובעל דעה‪ ,‬הישראלים חיים בברה השרויה במאבק מאז היווסדה‪ ,‬לכן הציבור‬
‫מ ביע עניין רב במתרחש ובמדיניות החוץ‪ ,‬כתוצאה מכך האזרחים ערים למדיניות החוץ‪ ,‬הסקר מראה לנו‪ ,‬כי הציבור‬
‫הישראלי מאופיין כקהל מעורב חברתית ופוליטית‪ ,‬רמת ההצבעה שלו בבחירות גבוהה‪ ,‬ויש לו מעורבות גבוהה בבחירות‬
‫במיוחד בנושא הביטחון‪.‬‬
‫קיימות שתי תפיסות לדעת קהל‬
‫‪ .1‬דעת הקהל לפי טארד וקיס היא כי דעת הקהל הפכפכה ואפשר לתמרן אותה‪.‬‬
‫‪ .2‬תפיסה שניה מפריכה זאת‪ ,‬מחקרים מאוחרים משנות ה‪ 90-‬מראים לנו כי עמד הציבור שקולה ורציונאלית‪ ,‬הציבור יציב‬
‫בדעתו‪ ,‬אין שינויים תדירים בדעת הקהל‪ ,‬כיוון שדעת הקהל מתבססת על ערכי יסוד ומסורת ואלו לא משתנים‪ ,‬כל גם דעות‬
‫לא משתנות – אלו שתי תפיסות הפוכות‪.‬‬
‫משתנים דמוגרפיים משפיעים על מידת התמיכה‬
‫החברה בישראל מקוטבת‪ ,‬שני הקטבים שונים ומאפיינים בשוני סוציו‪-‬דמוגרפי‪ ,‬מכאן נוצר שוני של דעות בכל הקשור‬
‫להסכם אוסלו‪ ,‬יש שני מחנות של תומכים ומתנגדים‪ ,‬מחנה התומכים ‪ -‬מחנה השמאל‪ ,‬יותר חילוני‪ ,‬משכיל יותר‪ ,‬אשכנזים‪,‬‬
‫מבוגר יותר‪ ,‬יותר נשים‪ .‬מחנה המתנגדים – מחנה הימין‪ ,‬יותר דתי‪ ,‬פחות משכיל‪ ,‬מזרחי‪ ,‬יותר צעיר‪ ,‬יותר גברים‪.‬‬
‫ליבה משותפת‬
‫למרות הקיטוב והחלוקה הזאת‪ ,‬ניתן לזהות ליבה משותפת של אמונות ותפיסת עולם‪ ,‬הליבה הזו אומרת כי‪ ,‬למרות השוני‬
‫בניהם הם חולקים תפיסות ואמונת משותפות‪ .‬הליבה המשותפת של אמונות ותפיסות בסיסיות מאפשרת לשני המחנות‬
‫לקולקטיב הישראלי מימין ומשמאל‪ ,‬להתלכד כאשר יש איומים חיצוניים‪.‬‬
‫איזה נושאים מרכיבים את הליבה המשותפת וסביבם מאוחדת דעת הקהל הישראלית?‬
‫‪ .1‬נושא הגבולות – מימין ומשמאל מאמינים כי אחד התנאים למו"מ חייבים להגדיר את הגבול של ישראל‪ ,‬הוויכוח הוא על‬
‫איפה הגבול יעבור‪ ,‬אבל אין חילוקי דעות כי צריך גבול‪.‬‬
‫‪ .2‬נושא זכות השיבה של הפלסטינים – שתי המחנות בדעה אחת ומשותפת כי אין להעניק לפלסטינים את זכות השיבה‪.‬‬
‫ההשלכות של הליבה המשותפת‪:‬‬
‫ההשלכות של הליבה המשותפת בכל הקשור לקובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות מסמנת את הקווים האדומים‪ ,‬מנהיג‬
‫שמתווה מדיניות לוקח בחשבון שהקהל מוותר על ימין ושמאל בנושאי הליבה‪ ,‬זה אומר לגביו כי יש לו פחות טווח תמרון‬
‫בנושאים אלו‪.‬‬
‫‪20‬‬
 ‫בניגוד לנעמי קיס שאומרת כי דעת הקהל הפכפכה ומיישרת קו עם הפוליטיקאים‪ ,‬הרמן ויוכטמן טוענים כי בנושאי הליבה‬
‫יש לישראלים קווים אדומים ולפוליטיקאי יהי קשה מאוד לשנות את דעת הקהל והציבור‪.‬‬
‫"תפיסות של טרור המושפעות מאינטרסים לאומיים אצל ישראלים ופלסטיניים" ‪2003‬‬
‫יעקב שמיר וחליל שקאקי‬
‫שאלת המחקר‪ :‬כיצד נתפס טרור בעיניי שני הצדדים שבקונפליקט? שיטת המחקר ‪ :‬בפרויקט המחקרי במאמר‪ ,‬יש ‪2‬‬
‫קבוצות בסקר של הצד הפלסטיני ושל הצד הישראלי‪ ,‬קבוצות המדגם נדגמו לפי כללי הסקר‪ ,‬כשהקבוצה הפלסטינית‬
‫נדגמה יותר כי למרות שהם קבוצה קטנה‪ ,‬מספר גדול של פלסטינים מזדהים יותר עם הנושא הפלסטיני לכם חשוב לבדוק‬
‫בהקשר נושא הטרור מה הם באמת חושבים‪ ,‬הסקר בצד הישראלי היה סקר טלפוני ואילו הסקר בצד הפלסטיני נעשה‬
‫והוסבר להם פנים מול פנים‪ ,‬כדי שיהיה אמין יותר ותתקבלנה תשובות אמתיות‪ ,‬מאחר ואוכלוסייה זו לא רגילה לסקרים‪.‬‬
‫המחקר בחר ‪ 11‬אירועי טרור אלימים למען מטרה פוליטית המתוכננים לזרוע פחד‪ ,‬פעולות טרור הנסקרים בתקשורת‬
‫משפיעים על מעגל רחב יותר של אנשים מעבר לנפגעי הפיגוע עצמו‪ ,‬החוקרים רצו לדעת האם האוכלוסיות השונות רואות‬
‫זאת כאירוע טרור ולמה? השערת המחקר הייתה ‪ :‬האם האינטרס של כל צד ישפיע על תפיסת הטרור והפרשנות שלו‪,‬‬
‫האם זה אירוע טרור או לא‪ ,‬בהקשר הזה יש מושגים תיאורטיים המסבירים השפעת האינטרס הלאומי‪:‬‬
‫"קונצנזוס מדומה" – נטייה של קבוצה להעריך דעות‪ ,‬אמונות והתנהגות שלהם כרווחת ביותר בציבור מאשר דעה אחרת‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬אנשים חושבים שההסכמה הרווחת נוטה לדעות שלהם‪ ,‬שהם הקונצנזוס הרחב‪.‬‬
‫הגורמים לקונצנזוס המדומה‪:‬‬
‫חשיפה סלקטיבית – לאנשים הדומים לי גם בדעותיהם‪ ,‬מה שלא מעניין אותם או רלוונטי להם‪ ,‬הם לא נחשפים לו‪ .‬אנו‬
‫מחפשים חיזוקים לצדקת דרכנו ומה שלא תואם את דעתנו אנחנו נוטים לשכוח‪.‬‬
‫"ייחודיות מדומה" ‪ -‬מצב בו אנשים נוטים להפריז במידת הייחודיות‪ ,‬של דעותיהם‪ ,‬ההתנהגויות החיוביות‪ ,‬היכולות‬
‫שלהם‪ ,‬ההפרזה הזו נכונה לגבי שתי הקבוצות הישראלית והפלסטינית‪ .‬מאפיינים של הקבוצה; ייחודיות זו מלכדת את‬
‫הקבוצה‪ ,‬המשוכנעת בצדקתה‪ .‬זו קבוצה בקונפליקט שתופסת את התקשורת כעוינת אותה ואת הקבוצה היריבה כנהנית‬
‫מתקשורת אוהדת‪.‬‬
‫גורמים לתופעת "התקשורת העוינת"‪ .1 :‬מנגנון קוגניטיבי – אנשים שמעורים ומבינים בנושא‪ ,‬תופסים גם סיקור מאוזן‬
‫כמוטה‪ .2 .‬תפיסה וזיכרון קולקטיבי – אנשים נוטים לזכור תכנים עוינים וביקורתיים יותר מתכנים חיוביים ואוהדים‪.‬‬
‫ההשלכות של תקשורת עוינת‪ :‬כל קבוצה רואה בתקשורת גורם עוין ואוהד את הצד השני‪ .‬ממצאי הסקר‪ .1 :‬כל צד חושב‬
‫כי כשיש קונפליקט האלימות מצדו מוצדקת‪ .‬שני הצדדים מצדיקים את האלימות כלפי הצד השני‪ ,‬ורואים את עצמם כ"לוחמי‬
‫חופש"‪ .2 .‬בגלל חוסר הפרופורציה ביחסי הכוחות‪ ,‬הפלשתינים כצד החלש בסכסוך מחפשים יותר לגיטימציה מהתקשורת‬
‫העולמים‪ .3 .‬לשני הצדדים ברור כי הם רואים את הטרור באופן שונה מהצורה שהעולם רואה את הטרור‪ ,‬כל צד רואה את‬
‫‪ .4‬הטיית "הייחודיות המדומה" – כל קבוצה רואה עצמה כקבוצה שונה‪,‬‬ ‫התקשורת כעוינת מוטה לצד היריב‪.‬‬
‫מיוחדת וצודקת‪ ,‬והתקשורת נתפסת אצלה כעוינת – זו תופעה אופיינית לקבוצה בקונפליקט‪ .5 .‬ערביי ישראל מגדירים‬
‫טרור בצורה שונה מהפלשתינים והיהודים‪ ,‬הם לא מזדהים בנושא הטרור כמו היהודים והפלסטינים‪ ,‬אירועי טרור משני‬
‫הצדדים נתפסים כלא לגיטימיים בעיניהם‪ ,‬אולם כאשר פיגוע נעשה ע"י ערבי‪-‬ישראלי הם מגנים אותו כאירוע טרור‪ .‬לסיכום‪,‬‬
‫שמיר ושקאקי סבורים כי נורמות בינלאומיות‪ ,‬בהן הטרור משני הצדדים לא לגיטימי בעיניי העולם‪ ,‬לא מחלחל לדעת הקהל‬
‫של שני הצדדים‪ .‬שני הצדדים מצדיקים פעולות אלימות שמשרתים את האינטרס להם‪ ,‬מסקנתם של החוקרים‪ :‬יש לנקוט‬
‫בפעולות חקיקה שיטמיעו את הנורמות הבינלאומיות נגד אלימות וטרור‪.‬‬
‫"אמצעי תקשורת חדשותיים והאינתיפאדה השנייה‪ :‬כמה לקחים בסיסיים ‪ - "2003‬גדי וולספלד‬
‫רקע‪ :‬האינתיפאדה הראשונה ‪ ,1987‬השנייה ‪ ,1993‬שרון עולה לאל‪-‬אקצא‪ ,‬המחקר מנסה להבין את מקומה של‬
‫התקשורת באינתיפאדה השנייה‪ ,‬וולספלד תופס את התקשורת כזירה חשובה יותר מהמאבק עצמו‪ *( ,‬בהקשר הזה ‪-‬‬
‫מטפורת זירת העימותים)‪ ,‬וולספלד מוצא דמיון בין שני הצדדים‪ ,‬הדומה‪ :‬כאשר מדובר בראייתם את התקשורת כעוינת‬
‫ומוטה לצד היריב‪ ,‬שניהם מנהלים מאבק על דעת הקהל העולמית‪ ,‬שני הצדדים מאמינים כי דעת הקהל תשפיע על תוצאות‬
‫הקונפליקט‪ ,‬לכן שני הצדדים מנסים להשפיע על דעת הקהל העולמית‪ .‬כל צד מציג עצמו כקורבן ולא כתוקף ומבליט את‬
‫הפגיעה בו‪ ,‬יוצר דרמה ומציג את הצד היריב כאלים ותוקפני‪ ,‬השונה‪ :‬הצד הפלסטיני – התקשורת העולמית מציגה כצד‬
‫החלש‪ ,‬הפלסטינים תופסים את התקשורת כערוץ לשטח את טענותיהם לסדר היום וכך‪ ,‬מנסים לגרום למדינות להתערב‬
‫לטובתם‪ .‬הצד הישראלי‪ :‬מעדיף שהקונפליקט הפלסטיני יעלה כמה שפחות על סדר היום התקשורתי‪ ,‬מאחר ויחסי הכוחות‬
‫אינם פרופורציונליים‪ ,‬בד"כ התגובה הישראלית מושהה ובגדר "בקרת נזקים"‪ ,‬כי אנו לא תמיד יכולים להציג את עצמנו כצד‬
‫הנפגע‪* .‬בהקשר זה אסכולת טביעת המסגרת‪ ,‬קובעי המדיניות מתחשבים בהשלכות התקשורתיות לכן הם נמנעים לצאת‬
‫למבצעים גדולים שימשכו ביקורתיות‪ ,‬הטקטיקה הישראלית לא מגיבה מיד‪ ,‬היא משהה תגובה עד לבדיקת הפגיעה‬
‫בקורבנות‪ ,‬בפיגוע בדולפינריום‪ ,‬לקח לצד הישראלי הרבה זמן לתת למדיה לסקר את הפיגוע‪.‬‬

‫‪21‬‬
 ‫תפקיד אמצעי תקשורת מקומי‬
‫כל צד עושה דמוניזציה לצד השני ומעצים את הטרגדיה בצד האישי שלו‪ ,‬וממעיט בפגיעה בצד של היריב ומציג אותה‬
‫כסטטיסטיקה חסרת משמעות או סיבה לחגיגה‪ .‬התקשורת הישראלית היא תקשורת מגויסת למטרות לאומיות באופייה‪,‬‬
‫ככזו בזמן איום או מלחמה היא מצנזרת את עצמה כשיש ביקורת‪ ,‬למרות זאת וולספלד משבח אותה כי היא נותנת מקום‬
‫לארח קולות מהצד השני‪ ,‬לעומתה התקשורת מהצד הפלסטיני סגורה‪ ,‬מייצגת רק את הצד שלה ולא נותנת מקום לצד‬
‫הישראלי‪ ,‬היא אידיאולוגית חד‪-‬צדדית עם סיקור גראפי ומחריד‪.‬‬
‫כוחה והשפעתה של תקשורת‬
‫"מערת אפלטון" היא מטאפורה לפיה מסביר גדי וולספלד את כוחה והשפעתה של התקשורת‪ ,‬זה משל על עבדים שהעבירו‬
‫את רוב חייהם במערה‪ ,‬כשהם רואים את העולם דרך השתקפות של צללים בפתח המערה‪ ,‬כשיום אחד אחד העבדים בורח‬
‫ומספר להם מה באמת קורה בחוץ‪ ,‬הם לא מאמינים לו ונשארים במערה ומעדיפים להאמין למה שמשתקף להם ולא לו‪.‬‬
‫וולספלד מסביר דרך משל המערה את הדרך בה רואים הישראלים והפלסטינים את העולם בחוץ‪ ,‬שני הצדדים שבויים‬
‫במערות לאומית והדרך היחידה שלהם ללמוד על האויב הוא דרך התקשורת‪ ,‬מה שהם יודעים הוא רק מה שהתקשורת‬
‫מעבירה להם‪ ,‬לכן הם מקבלים זאת כמציאות עצמה ונשארים עם המסך האלקטרוני והעיתונאים של כל צד‪ * ,‬זה מתקשר‬
‫לאסכולת טביעת המסגרת‪ ,‬מה שהתקשורת משדרת ואיך שהיא משדרת את זה‪ ,‬אם התקשורת תקצין את הקונפליקט או‬
‫תמתן אותו‪ ,‬היא יכולה להראות את הדברים בצורה מתונה ומאוזנת או לחפש את הדרמה ולהראות את הדברים השליליים‬
‫ולהקצין אותם‪ .‬הביקורת של וולספלד‪ :‬וולספלד מכנה את התקשורת הישראלית והפלסטינית "תקשורת מלחמה"‪ ,‬ולא‬
‫תקשורת שלום‪ ,‬כי היא מחפשת את הדרמה ולא את הרגיעה בין הצדדים‪ .‬למה? סיבות ותוצאות‪:‬‬
‫נטייה לדרמטיזציה ליצור רייטינג‪ ,‬מדגישה את השליליות‪ ,‬האלימות‪ ,‬ולא רגיעה‪ ,‬שיגרה והשלום‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫כיוון שתהליכי השלום הם מאוד רגישים ומורכבים‪ ,‬הפוליטיקאים לא רוצים את התקשורת שם‪ ,‬לכן העיתונאים לא‬ ‫‪‬‬
‫יודעים על המגעים בכלל או מאוחר יותר‪.‬‬
‫בדפוסי הסיקור יש הפרדה לטובים ורעים‪ ,‬אנחנו הטובים והם הרעים‪ ,‬קשה לתקשורת לצאת מדפוס מסורתי זה צ‪ -‬זו‬ ‫‪‬‬
‫סוג של שבלונה תקשורתית‪.‬‬
‫כתוצאה מכך‪ ,‬שני הצדדים לא תרמו לקונפליקט בזמני רגיעה‪ ,‬והקדישו יותר זמן למלחמה‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫וולספלד שואל‪ :‬האם יכלו לפעול אחרת? הוא מביא את התקשורת האירית כדוגמא חיובית שתרמה לתהליך השלום‬
‫באירלנד‪ ,‬תהליך השלום שם זכה לתמיכה רחבה בציבור‪ ,‬כי התקשורת האירית השתדלה לציין את המשותף לשני הצדדים‬
‫בסכסוך ולא להוריד את זה לרמת הסנסציה בקונפליקט‪ ,‬זה מראה כי תקשורת יכולה לפייס ולתרום לאווירה פוליטית רגועה‬
‫יותר‪ ,‬גם עורכי עיתונים מובילים יכולים להוריד את הרמה הסנסציונית‪ ,‬ופחות לחפש את הדרמה‪ ,‬רמת הדרמטיזציה גבוהה‬
‫מיותרת‪ .‬וולספלד‪ ,‬ממליץ להזמין עיתונאים מהצד השני‪ ,‬כדי שהציבור יכיר אותם יותר‪ ,‬וכך לפתח את הדיאלוג בין העמים‪.‬‬
‫מסקנה‪ :‬הוא מסכם בפסימיות‪ ,‬כי התקשורת יכולה בעיקר לחזק מגמות קיימות או מתפתחות בקהל‪ ,‬אך יכולתה להוביל או‬
‫לשנות את דעת הקהל מוגבל‪.‬‬

‫פרק ז'‬
‫תופעות של בורות קיבוצית בדעת ההל בישראל – שמיר את שמיר ‪1997‬‬
‫בגלל שהמאמר ישן אנו נתרכז בעיקר במושגים שהוא מביא‪ ,‬בורות קיבוצית היא הערכה מוטעית מה רוב הציבור חושב‪,‬‬
‫בורות קיבוצית‪ ,‬היא רושם מוטעה של קבוצה או חלק מהציבור מהי באמת התפלגות הדעות בציבור‪ ,‬זו הערכה לא נכונה‬
‫מה אחוז ניכר בציבור חושב לגבי סוגיה מסוימת‪.‬‬
‫ישנם ‪ 3‬גורמים שקשורים לבורות ציבורית‪ .1 :‬סביבת המידע‪ ,‬נראות‪/‬שקיפות‪ .2 .‬גורמים הקשורים ל ועמדות ותפיסות של‬
‫אנשים ‪ .3‬סביבת המידע‪ :‬הסביבה התקשורתית‪ ,‬הבין אישית והתקשורת הקבוצתית ממנה אדם מקבל מידע על התפלגות‬
‫הדעות בחברה‪ .‬אחד המאפיינים של סביבת המידע‪ ,‬שעשוי לתרום לבורות קיבוצית הוא "נראות"‪"/‬שקיפות" (‪.)visibility‬‬
‫"נראות" היא תכונה של המבנה החברתי‪ ,‬בחברה מסוימת‪ ,‬המקלה או מקשה על אנשים להבחין בנורמות השוררות‬
‫במערכת ולנהוג לפיהן‪ .‬כלומר‪ ,‬ישנם נושאים‪ ,‬בהם קל יותר לפרש ולהבין את הלוך הרוחות בציבור‪ ,‬לגביהם‪ ,‬ואילו‬
‫בנושאים אחרים אין "נראות" טובה וקשה לאמוד את הדעות הרווחות‪ .‬ביחס לנושאים בעלי "נראות" נמוכה‪ ,‬סביר יותר‬
‫להניח‪ ,‬שעלולה להיווצר בורות קיבוצית‪ .‬איך הסביבה משפיעה על הדעות? ‪ -‬ככל שיש יותר מגוון של ערוצי תקשורת‪ ,‬כך‬
‫מקורות המידע והתכנים מגוונים יותר‪ ,‬כך נשמע יותר דעות‪ .‬ככל שהתכנים יותר מגוונים הבורות הקיבוצית יורדת וקטנה‬
‫יותר‪ ,‬ככל שהמגוון דל יותר הבורות הקיבוצית עולה‪.‬‬
‫השפעת סביבת המידע‪:‬‬
‫‪ .1‬ככל שיש יותר חשיפה למקורות מידע – ככל שאנו חשופים לקבוצות אחרות או חברים ביותר קבוצות‪ ,‬אנו נשמע מגוון‬
‫רחב יותר של דעות‪.‬‬
‫‪ . 2‬אם אני חבר ברשתות קטנות ומגובשות‪ ,‬אני פחות חשוף לאנשים עם דעות שונות‪ ,‬כי בקבוצה קטנה ומגובשת אני‬
‫אפגוש אנשים הדומים לי ואהיה פחות חשוף לדעות שונות‪.‬‬

‫‪22‬‬
 ‫‪ . 3‬נראות הסוגיה היא תכונה של מבנה חברתי שיכול להקל או להקשות על חבריה להבחין בנורמות הקיימות בחברה‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬בחברה דמוקרטית יש נראות גבוהה ואילו בחברה פחות דמוקרטית הנראות נמוכה‪ ,‬יש חברות שלא מאפשרות‬
‫להביע דעות מתוך חשש‪ .‬ככל שהנראות גבוהה יותר‪ ,‬כך הם יכולים להעריך נכון איך האנשים חושבים ולהיפך‪ ,‬ככל‬
‫שהנראות נמוכה יותר כך הבורות הקיבוצית גבוהה יותר‪.‬‬
‫השפעת הנראות‪:‬‬
‫‪ .1‬ככל שהנושא עולה יותר לסדר היום‪ ,‬אסכולת הנושא העיקרי‪ ,‬התקשורת יותר מתעסקת בנושא‪ ,‬כך הבורות הציבורית‬
‫נמוכה יותר‪.‬‬
‫‪ .2‬ככל שהנושא נבדק יותר בסקרים וזהו סקר לפי הכללים המקצועיים‪ ,‬הבורות הציבורית נמוכה יותר‪.‬‬
‫‪ . 3‬כשהנושא קשור לערכים בסיסיים בחברה‪ ,‬כך יותר קל לאנשים להעריך מה אנשים אחרים חושבים‪.‬‬
‫‪ .4‬נושאים בהם עמדות הציבור ידועות מראש‪ ,‬כמו עמדות הימין בכל הקשור להתנחלויות‪ ,‬כך הבורות הציבורית נמוכה‬
‫יותר‪.‬‬
‫‪ .5‬נושאים שדעות הציבור בהם הן א‪-‬סימטריות‪ ,‬וברור מה הרוב בשני המחנות חושב‪ ,‬כמו זכות השיבה‪ ,‬לה שני המחנות‬
‫מתנגדים‪.‬‬
‫גורמים הקשורים לעמדות ותפיסות‪:‬‬
‫עמדות‪ -‬מה בפועל ובאמת חושב הרוב‬
‫תפיסות – תפיסה מוטעית מה הרוב חושב‬
‫יש שני סוגים של חוסר התאמה או שיבוש בין התפיסות לעמדות‪:‬‬
‫‪ .1‬העמדות בעצם השתנו אך עדיין אנשים סבורים כי הרוב חושב כמו פעם הסיבה לשיבוש שהמוסדות החברתיים‬
‫והפוליטיים לא מקדישים מספיק תשומת לב לנושא מתוך הזנחה או כי נוח להם‪.‬‬
‫‪ .2‬שיבוש שני‪ ,‬התפיסות מקדימות את השינוי האמתי‪ ,‬בעצם העמדות בציבור לא השתנו בפועל‪ ,‬למשל‪ ,‬התקשורת‬
‫מדברת על שוויון זכויות של הלהט"ב‪ ,‬כאילו העמדות לגביהם השתנו ובמציאות זה עוד לא קרה‪.‬‬
‫לסיכום‪ ,‬בורות קיבוצית היא תופעה עמידה וקשה לשנותה‪ ,‬סוגיות רבות בדעת הקהל לא השתנו במשך שנים כי המוסדות‬
‫החברתיים‪ ,‬הפוליטיים‪ ,‬ומערכת המשפט האחראית על הבורות הקיבוצית המתמשכת‪ ,‬הזניחה את המצב כי אולי כך נוח‬
‫לה‪ .‬בורות קיבוצית בסוגיות חיוניות‪ ,‬מלמד אותנו על המבנה החברתי של החברה בה היא קיימת‪ ,‬על בעיות בתקשורת‬
‫ההמונים ועל בעיות מוסדיות‪ .‬הביקורת של שמיר ושמיר‪ :‬תמיד יש סיכון שתיווצר "ספירלת שתיקה" כי הנבדקים בסקר‬
‫יחששו להביע דעות שונות מדעות שנתפסות על ידם כדעת הרוב או כ"פוליטיקלי קורקט" ‪ -‬מה שלא מקובל לומר‪.‬‬

‫‪23‬‬
24