Professional Documents
Culture Documents
סוד ישרים PDF
סוד ישרים PDF
סוד ישרים
על ה ת ו ר ה
כולל מאמרים וביאורים על פרשיות התורה
im
מ א ת
הרב הגאון הקדוש רכז של כל כני הגולה
רבינו גרשון חנוד העניד זללה״ה
מ ר א ד ז י ן
מח״ם כדרי טהרות ובעל התכלת
בן הרב הגאון הקדוש אדמו״ר רבי יעקב זללה״ה מאיזביצא
מהבר הסה״ק בית יעקב וספר הזמנים
בן אדמו״ר הגאון הקדוש כקש״ת מוה״ר מרדכי יוםףו זלהה״ה מאיזביצא
מחבר םה״ק מי השלוח עה״ת.
בס ד
:ו
I ה מ שולב ת 1) 1 1 ם10
( □ ■ )ב שילוב א ו צ ר ה פ ו ס ק
וכן ה תוכנ ה &
I I
:אצל
בי ת ספריי ת מורגנשטרן
א שדוד3 6 2 0 .ד. ת1 4 רחוב רבא
(>
0 8 -8 6 6 -5 0 5 9 פקס08-866-0821 טלפון m
a
ם
OTZROT HATORAH
THE MORGENSTERN EIBRARY
■
14 RAVAH STREET
«
P.O.B.3620 ASDOD, ISRAEE ס
Email- kidosheypolin@bezeqint.net
a
#
This sefer has been provided by ס
Judaiea Image OTZROT HATORAH for individual use only.
All rights reserved by Judaiea Image OTZROT HATORAH. 4
I
ס
Permission is only granted to Hebrew Books Org.
No Permission is granted (in any form to distribute these books) 0
to anyone else even if they don’t sell them.
o
•0
* • © • ® * יי ®
כל הזכויות שמורות
RABBI J . LAINER
1344 54th Street
Brooklyn N. Y. 11219
(718)-851-1025
הסדמת המו״ל
אברך את ה׳ בכל לבב אשר זיכני ברוב רחמיו וחטדיו ית״ש להוציא לאור
תעלומות סתרי תורה מאת דודי זקני הגאון הצדיק המפורסם רבן של ישראל
» ת נרשדן חנוך חעניך האדמו״ר מראדזין זי״ע ,בעל התכלת ומחבר ספר סדרי
טהרות .הספר הזה כולל מאמרים וביאורים על סחר פרשיות התורה בדרך פרד״ם.
חיבור זה של דודי זקני נזכר בהקדמה לספרו .״תפארת החנוכי״ ,ביאור■ על
הזוהר • הקדוש ■,שהוציא לאוד בנו וממלא מקומו הרה״ק אדמו״ר רבי מרדכי
יוסך אליעזר זצ״ל בשנת תר״םיבווארשא .וזה לשון בן המחבר בהקדמתו שם:
״וזאת לדעת לכל המעיינים בספר הזה כי כבוד אאמו״ר ,זללה״ה השאיר לנו ברכה
ביאור על ספד עץ החיים וביאור על חמשים שערי בינה אשר בהקדמת הראב״ד
ז״ל־ לספר יצירה וספר •הקנה ,וגם ,הגהות על הזה׳^ק וכתכים על כל שכת ושגת
משכתות השנה וכל המועדים ...והמה עודנה ככתוכים׳/
בן המחבר קיוה להביאם לדפום ,אך לא ,איםתייעא .מילת«-,והכתבים עברו
ליד בנו וממלא מקומו האדמו״ר ר' שמואל שלמה הי״ד .כמה שנים לפני פרוץ
מלחמת העולם חשניח שלח העתק מכתב יד של החרושים לשבתות השנה
לאדוני אבי זצ״ל שהי׳.אז בלונדון ,ועל.ידי זה ניצל.כת״י הזה) .יתר הכתבים
של הגה״ק המחבר זצ״ל נשרפו בימי המלחמה ע״י הרוצחים הגרמנים ימ״ש(.
אדוני אבי ז״ל מזכיר םפר זה ב״רשימה מכל ספרי אבותי ורבותי הקדושים״,
שהדפים בסופו של ספר ״ההקדמה והפתיחה״ שהוציא לאוד בשנת תש״י .אדוני
אבי זצ״ל כותב שם :״כתבי קודש על כל שבתות השנה שכתב בעצם •כתב יד
קדשו . . .נמצא תחת’ ידי העתקה .וה׳ יעזרני להוציאו לאור״ .וכן כותב א״א
ז״ל בהקדמתו למהדורה החדשה של ״םדר הגדה של פסח״ עם ״ספר הזמנים״
להרה״ק ר׳ יעקב מאיזביצא זצ״ל ,שהדפים בשנת תשט״ז ,ובהקדמתו למהדורה
החדשה של סדרי טהרות שהופיעה בשנת תשכ״א.
ברשותו של אדוני אבי זצ״ל היו נמצאים בכת״י גם ספר הזמנים ח״ב על
חג השבועות ,מאת הרה״ק ר׳ יעקב זלה״ה מאיזביצא ,ושיהות קודש על כל התורה
אשר דיבר הרה״ק מרן ר׳ גרשון חנוך העניך זלה״ה מדאדזין בשבתות השנה
ונכתבו על ידי תלמידיו שומעי תורתו .יזכני ה׳ להוציא לאור גם כתבים אלה.
תודתי נתונה למתפללי בית המדרש דחסידי ראדזין ,ובראשם ד׳ שלמה
מיכאל אייגער ,ר׳ משה ברוינפעלד ,ר׳ דוד מלינרסקי ,ר׳ יעקב פערשלייסער ,ד׳
אלי' לעהרער ,ד׳ יחזקאל באלקין ,ד' דוד רובינשטיין ,ר׳ אברהם רובינשטיין,
ור׳ משה ;רובינשטיין מטורונטו ,הרב בן ציון בלעך ,הרב שמואל האך ,ר׳ דוד קאם,
ור׳ יעקב פענער ,שהיו לאחיעזר ולאחיסמך לאדוני אבי זצ״ל ,ומאז פטירתו
ממשיכים להחזיק ולתמוך בבית המדרש .המקום יהא בעזרם ויתברכו בכל הטוב.
אדוני אבי זצ״ל היה הוגה תרבה בספר הזה והיה רושם עליו הערות
)נדפסו בספר שלפנינו בסוגריים( ,אך לא הספיק להביאו לדפוס .לכן הנני רוצה לקיים
בזה גם מילי דאבות ,ולזכות את העולם בשיח שרפי קודש אלה ,להנות בהם
בני אדם הוגי תורה ושוחרי תושיה .ואני תפלה שזכות המחבר הקדוש יעמוד
לי ולביתי ולכל משפחתי ,ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרעינו עד עולם.
. יום ד׳ ט״ז סיון תשל״א ,ברוקלין ניו יורק.
מרדכי יומה לי־ינער
בהרב הגה״ע דגי ירוחם זצ״ל
בהרב הקדוש רבי אברהם יהושע העשיל מראדזין ,אחי המחבר זצ״ל
לע״נ
רקה ז״ל בן מורינו הרב שלמה t״ל נלב״ע ז׳ אייר תשנ״ג
ר' פרנסואה
ורעייתו ,קוקה דניז לבית שלתיאל ^״ל ב״ר עידא סבג ז׳׳ל נלב״ע ה׳ אייר תשנ׳׳ז
ת.נ.צ.ב.ה.
לע״נ
שמיס •ז״ל ב״ר י mקאל •ז״ל נלב״ע ט' תמח תשמ״א מרת יאנסע
ת.נ.צ.ב.ה.
?•Si
?@
סוד ישרים &
על התורה *
בראשית
ע ד שבכל עולם השפל האור נקטן בו עד שנברא אילן ה׳ אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל 1יצו
הספק שהוא כל הוויית תפיסת 'האדם כי תאכל ומעץ הדעת עוב ורע לא תאכל ממנו.
שם אילן בזוה״ק הוא לכל דבר שיש בו קומה שלימה
ענין עץ הדעת ועץ החיים וחטא אדם ,להיות שרצה
ראש ותוך ■וסוף וכל כלי השפעה זקבלה בצורת אדם
הקדוש ברוך הוא לכרא העולם וכל אשר עליו
שלם נקרא אילן .ולפי שהש׳׳י רצה בהויית העולם
ואדם לעבדו להטיב לבריאותיו שיהי׳ כח הבחירה
השפל יש גם באילן הספק שהוא עץ הדעת טוב ורע
בעולם והאדם יוכל לבחור בטוב ולמאוס ברע בבחירתו
יש בו גם כן קומה שלימה .וענין אילן הספ ק הזה
כדי שעל ידו יתגדל כבוד שמים וכל מה שיעבוד את
הוא כמו שוודאית מציאת המאציל ומהותו האמתי
הש״י ׳יקבל שכר כמו שנוטל שכר יגיע כפיו כמו
הוא ברור רק לפניו יתברך וכל מה שנאצל הוא אינו
שנתבאר הענין באריכות .ולכן ברא כמה עולמות
ברור כל כך בוודאית מציאתו כי מהותו האמתי רק
בבחינת עיגולים ויושר שמהעיגולים ׳ישופע כח לכל
הוא לבדו יודע ורק מציאותו גילה והאציל הידועה
מדרגה בהדרגה אחת ומבחינת יושר יש בכל מדרגה
שיש בורא ומאציל אבל מהותו ואיכותו ■לא האציל
בפרט ראש וסוף כמו שמבואר.
לדעת .אכן גם במציאותו שיש נמצא בורא ומאציל
נעלם גם זה הוא יש מדרגות עד אין שיעור בזאת וכל זה כדי שיהי׳ הסתר וגבולים בעולם כי באם
הידיעה וכדאיתא בסדר קדושת כתר ובזה״ק )שלח. יתגלה כבוד שמיס בשלימות אז יתראה מפורש
קנט .ובתקוני הזהר תקון ה׳ דף כ (.שגם מלאכי כי אין שוס חידוש בבריאה כי רק ה׳ אחד בעולם
מעלה ישאלו איה מקום כבודו עד שבעולם הספק הזה והוא הממלא כל העולם ,ואין אדם יכול לעמוד מפני
כל ידיעת מציאותו הוא ספק כי כן רצה שיגיע עבודת האורה כי הכל יתכלל בהכלל שהוא רק ה' אחד אלא
הבריאים שיעבדוהו מתוך הספק ובאילן הזה ועולם דרך כמה הסתרות שידמה להברואים שהם בריאים
האילן הזה הוא ספק נמצא אכן גם בזה ה ספ ק יש נפרדים ■וכן לזה ברא עולמות והחריבן )בראשית רבה
קומה שלימה וכל כלי פעולה קבלה והשפעה כי אחר ג׳ ז׳( כדי שיקבע יראה מכח ההסתרה של החרבן
שהש״י רצה בבריאת הספק יש בידיעת ספק מציאותו וכן כל מיני מדרגות בבריאה הוא רק להגביל כח
גם כן קומה וכמה שאדם יכול לעלות בידיעה זאת הבריאה שלא תחזור לשורשה ותקנה מקום וגבול
יותר ויותר כן יקנה שלימות לעלות מעלה מעלה כי בעולם וכל הענין מבואר במעשה בראשית וכדאיתא
אף אחר כמה עבודות והשגות שישיג האדם כל זה בכתבי האריז״ל איך נתצמצס הצמצום אור אין סוף
הוא כידיעת ספק נגד עולמות העליונים ורק הש״י לאויר קדמון ועולם העיגולים ויושר ואדם קדמון ותלת
ברוב מסדיו שחפץ בעבודת האדם מאיר לו בספק רישין והפרצופים והספירות ועולמות עד עולם העשי׳
הזה מאורו כפי הכלי אשר יכין ■לו האדם בעבודתו. עד העולם השפל שהוא כנקודה בתוך מרכז הטהירו
שהוא אויר קדמון .שכל זה כמה השתלשלות האורות
שברא הש״י אילן הספק בעולם השפל כן יש וכמו וכלי קיבול לאורות דרך כמה מיני מסכים עד אין
דרך מאילן הזה להגיע לאור כי זה האילן שיעור.
י ש ר י ם בראשית םוד
על ידי תאות העינים ומזה נגרם לבא תארה לעולם עצמו אחרי הבירורים ועבודות האדם ,זה עצמו הוא
הזה כי נתערב הטוב בהרע ואי אפשר לאדם לקבל עץ החיים .וכן לעומת זה נברא הנחש בעולם שהוא.
טובה רק על ידי לבוש מעוה״ז וכן גם ברע נמצא מלא רע בלי שום שובה כי כן הוא בריאת הש״י זה
טובה שנפל הטוב בהרע על ידי זה המעשה כמבואר לעומת זה כי כשיחשא האדם ויסתיר עצמו בהסתרה
אכן צריך לבאר מהיכן באה התאוה הראשונה כי מאחר שידמה לו שעבר על רצון הש״י אף כי באמת עומק
שלא הי׳ אז שום תאוה רק לטוב ברור ולמה באה רצונו אין לשנות ורק החושא שיחת לו לעצמו ובאמת
להם התאוה לאכל מזה העץ דידוע כי הגן הנטוע הרע הוא קליפת השוב שאלמלא רע אין השוב ניכר
בעדן מקדם זה הי׳ בתמונת הבריאה וכמבואר בכתבי בעולם ולא הי׳ כח בחירה וכדאיתא במדרש תמורה
האר״י ז״ל מקדם שהוא חיצונותו של עולם הבריאה )פ״ב( אמר הרשע לצדיק צריך אתה להחזיק לי שובה
)ס״א היצירה( )לקוטי תורה בראשית( כי קודם שבא שאלמלא אני אין אתה ניכר בעולם ולעומק השוב נברא
החיים לעולם נברא הצומח אכן קודם שבא האדם הרע שמה שעובד ה׳ יראה לסור מהרע ולעשות שוב
בכח הבחירה לעולם גם־ עץ הדעת טו״ר לא■ הי׳ בו מזה עצמו יתגדל כבוד שמים ונמצא שהרע לבוש לשוב
שום רע כי הרע כשאינו מעורב בכח הטוב גם הוא וכדאיתא בזוה״ק בראשית )כ״ב ( :כדמותינו ההוא
ברי׳ מהש״י אשר תצלח לדבר טוב אכן כשתתערב בטוב חשך דאיהו לבושא לאור כגוונא דגופא דאיהו לבושא
ויבא במקום שאינו ראוי אז תתחיל רעתו .והנה כח לנשמתא ועי״ש לעיל מיני' וההוא חשך דאתברי ביומא
הצומח מורה שירצה להתדבק ולעלות למעלה כי הדומם קדמאה לרשיעייא כ״ש ורשעים בחשך ידמו.
אינו עושה שום פעולה וכן לא נקרא מאכל כי מלח
לא נקרא מאכל )עירובין כ״ז (.והעץ הוא המעולה וזהו יסוד הנחש ולזה הנחש הי׳ ערום כי הוא הלביש
שבצומח כי מוציא פריו בלי פעולת אדם בלא חרישה את כל הספק כי הלבוש הזה הוא שעל ידו
וזריעה .וזה רומז לכח המשפיע מהש׳^ לאדם וכח. יתראה האור והנה כמו שאור הש״י מקיף כל
המשפיע הוא נאצל מהש״י ברי׳ שלימה בהכרת כח הבריאה בסוד אור מקיף שרומז שבעומק אין ביכולת
ה׳ על זה הכח והנה בעולמות העליונים זה הוא כל הבריאה לשנות מכוללות רצונו יתברך .כן אור
בלתי דעת וכן הוא בכתבי האריז״ל .אכן כשירד זה הש״י מוקף מכל הבריאה בסוד אור פנימי שהתחתון
הכח עד לפעולת אדם צריך לילך דרך סדר השתלשלות מלביש את העליון .ולכן בהבריאה האדם הלביש כל
המדות והתלבשות העולמות שאחד נתלבש תוך חבירו הבריאה היינו שקיבל האורה מכל הבריאה להכניסו
הנמוך ממנו בסוד עולם התיקון שכל אחד נותן אור לתוכו ולעבוד בהם ובכחם את הש״י והנחש הי׳ לבוש
א״ס ב״ה עד שיבא לגבול תפיסת האדם ושורש עץ לאדם כמו שנתבאר בענין הנגעים )פרשת תזריע (
הדעת שנברא מקודם לבריאת־ עולם .ובו הי׳ הדעת אכן מה שהנחש הלביש את האדם לא הי׳ כהלבוש
גנוז אשר יצא לפועל להתכלל בבינה אחר שהתחיל שהאדם הלביש מה שלמעלה הימנו ורק הי׳ בתמורה
העולם להתקן ובגמר בריאת העולם הי׳ נכלל אחר כי על ידי שהאדם ילך בדרך העוב יקיפו אור הוראה
גמר הזווג זעיר ונוקבא שהוא השלמת זווג העליון שלא ינעה אחר עצת הנחש .וזה דאיתא במדרש ]זה״ק
אבו״א .ובסדר הבריאה הי׳ זה נגמר בשבת שהוא בראשית■ ,כז [.וינחהו ה׳ בגן עדן לעבדה זו מצות עשה
המלכות בשלימות וכל עוד שלא נגמר זווג זעונ״ק וזהו שמלביש הכל ומעלה למעלה .ולשמרה זו מצות
עוד הי׳ גס הדעת גנוז בפומא כי כמו שהדעת גנוז לא תעשה על ידי שיסור מרע יהי׳ לו לבוש הזה שהוא
בפומא דמלכא תתאה שהוא זעיר ובזווג מתחבר כאחד בעולה ההסתר ואינו נמשך אחר הטעות.
כדאיתא ■בזה״ק )משפטים קכג (.שבגמר הזווג
כן גם למעלה לא נגמר זווג הגמור דאף זווגא דאו״א ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא
לא פסיק כדאיתא בזה״ק ויקרא ]ד [.אבל בהתחלת לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו
הבריאה •אף שזווג החיצון שהוא להולדת העולמות ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל כו׳ )בראשית ג׳(
נעשה אבל לא נגמר בשלימות עד שיעשה זווג למטה הנה זאת הוא המעשה הראשונה הנזכרת בתורה שבאה
ש ר י ם בראשית סו ד
כל מה שהאצבע יורד למעה על שעודף מן הכלי כי כל שורש הזווג הוא להוליד חלשות ונשמות ישראל
וישתפך גם על עליונותו של כלי וזה בדוגמא האור וזהו כשלא כפסק המעיין ושכינתא תתאה מקבלת
מקיף מהעלפות אור הפנימי וממילא גם מצל האלם תמיל אז הוא זווג ללא פסיק ואף מה שנראה לזווג
חוזר להלבוש עולמות עליונים כי כמו שהאצבע הניתן זעו״נ נפסק הוא רק מצל אלם למלכא עלאה ולא
בתוך כלי מים כל מה שינתן האצבע ביותר לתוך נכלל עול בבינה כי שורש הלעת שהוא בנפש האלם
המים כן יעדיפו במים הפנים לפנים וילבישו את כח הבחירה וזה חלק החכמה שנותן ■להבינה בעיפת
האצבע ויעלו נגדו והנה כל עול שלא קיבל הנמוך כל הזרע שהנוקבא קולעת מהזכר ועול ■זאת הנקולה
כך מהגבוה על שיכול לחזור להלביש הגבוה עול אינו היתה מעע נפרלת כי עול לא נגמר הזווג וממילא'
עומל נגלו פנים בפנים וכלאיתא בריש ספרא לצניעתא גם הנחש הי׳ ערום בלי לבוש כי בשורש הבריאה אחרי,
בזה׳׳ק )תרומה .ק עו (:על לא הו ה מתקלא לא שנברא מהש״י הי׳ בו עובה גלולה בהאלם בליעל
הוה משגיחין אפין באפין ומלכין קלמאין מיתו כי ונחש הקדמוני גם כן וכלאיתא בגמרא סנהדרין
תחלה לא הי׳ מלביש אחל לחברו רק כל האור שקיבל )נ״ע( :חבל על שמש גלול שאבל מן העולם שאלמלא
לא החזירו בסול המלבוש רק עמן בתוכו וכשלא נתכללו נתקלל נחש כל אחל ואחל מישראל היו מזלמנין לו
כל אחל מחברו כל מלה היתה מתנגדת לחברו .וכידוע שני נחשים עובים אחל משגרו לצפון ואחל משגרו
זה הסול למבינים כי תחלה לא לבשו המלות רק לדרום להביא לו סנללבונים עובים ואבנים עובות
אורם^ הפנימי ולא עלו בחזרת האור וכן לא הי׳ ומרגליות וליא עול אלא שמפשילין רצועה תחת זנבו
בהשתלשלות היושר והבן .וכמו שלא הי׳ אפין באפין וכו׳ .והוא כי לא הי' היצר בלב רק בשכל .וזה
ולפיי שהשבע ספירות הבניין לא נשלמו שיכללו הכל שמפשילין לו רצועה מתחת זנבו כי באמת נברא בכח
תחתיהם ואז הי׳ נגמר גס זווג העליון על שזווג להסית לרע אכן כל זה כשגובר על האלם בגולל כחו
התחתון הלביש לעליון והאלם הי׳ מוקף בסול המלכות אבל באם האלם הי׳ גובר עליו הי׳ מפשיל לו רצועה
נקבה תסובב גבר וממילא לא הי׳ הרע שולע בעולם מתחת זנבו היינו במקום שאין שכלו ■מגיע כי כשהוא
כי הכל הי׳ נכנס לקדושה כי האלם הי׳ מלביש על בלעתו למה שנברא אז מסית ■לרע אבל באם האלם
■למעלה כשהוא הי׳ נתלבש בסול■ אור מקיף בשלימות מקבלו למקום שאין לעתו מגיע וזה מתחת זנבו כי
וכלאיתא בזה״ק ויקרא )ה׳ (.קרבן לאינון כתרין בהזנב נסתר כח השכל שהוא ביותר רחוק מהראש
קלישין למתקרבו כלהו' כמלא ומתקשרין לא בלא כו׳ ושם אין בו כח ה ה ס ת ה רק כח החשך לדברי עוה״ז
ובפרשת פנחס )רמ״א( .ואלם עלאה אתהני מאדם ובאמת בהם ■נמצא עובה ואם הי׳ נגמר הזווג בשבת
תתאה וכל לינא אתקריב לליניה ואיתהני מניה ■אז גם הנחש הי׳ נתלבש מאחר שזווג הזה מקיף כל
מליליה ממש ומיסולא לילי׳ וכן רעוא לקרבנא סלקית הבריאה בכח המלכות ^וקולם זה הזוזג עול עץ הדעת
על אין סוף ולכן איתא בכתבי האריז״ל )פע״ח שער הי׳ נפרד )כי זה רמז על העתיד כשיגמר הבירור אין
ראש השנה פרק ו׳( כי חוה היתה אסורה לו על שבת אחל נוגע במה שמוכן לחבירו אבל קולם אבירור כל
והוא בא עלי׳ קולם ומזה נצמח חעאו כי עול לא ניקף עצמו של העבודה הוא רק לתקן עלמין לאתחרבו שהי׳
בשלימות ועל זה נאמר הנחש ערום ולכן איתא יצר כל אחל לבלו בלי התלבשות וזה לאיתא בזה״ק
הרע לומה לזבוב ויושב בין שתי מפתחי הלב )ברכות )ויקרא .ה (.קרבן ואינון כתרין קלישין למתקרבו
סא (.כי אינו בתוך הלב שאז הי׳ האלם גובר עליו כלהו כחלא וכו׳ לישתכחו רחמין בכלהו עלמין .־וגם
רק יושב בין שני מפתחי הלב שיש לו צל בחירה בפני הנחש הי׳ ערום כי סלר ההשפעה שכמו שעולמות
עצמו .שאין השכל מלביש את הרצון מבלי להגיח לגבור העליונים משפיעים להשתלשלות הנמוכים ,מהם לרך
עליו וזה מפני שלא יצא הדעת לפועל עול בהתחלה השתלשלות ישר בסדר העולמות והעשר ספירות על
כי חכמה הוא במוח והבינה בלב ובזווגס יוצא הדעת להאלם ובא אור בסול אור פנימי ומהתרבות אור
מהחכמה■ להבינה ולעת הוא כח בחירה וזהו והנחש הפנימי שישופע כל כך בריבוי על שממנו יעשה ■אור
הי׳ ערום .ולהיות כי בסדר ההשפעה אין ■להשפיע מקיף .לרך משל אלם נותן אצבעו לתוך כלי של מים•
ישרים בראשית םוד
הס״א שנקראת חנם כדאיתא בכתבי האריז״ל על להנמוך ממנו בעוד ,שאין העליון ג ם.כן לא קיבל כל
פסוק זכרנו את הדגה( ולכן מתעורר כח באדם כחו כי כשקיבל כל כחו בהעדפה עד שיוקף גם כן
להשפיע קודם שמקבל בשלימות )וזה הוא בכל חטאי יעתק משורשו אחר שהוא מוקף אז כשמשפיע לא
ישראל שנקראים אכלה פגה( וזה שכתיב גם באילן באור ויכול להמשיך לו מכח המקיף בכל עת חדשות
עץ הדעת כי ראתה כי תאוה הוא לעינים כי תאות אבל כשלא נגמר עוד בשלימות ומשפיע להנמוך ממנו
מעומק הלב הוא מבינה שבה הלב מבין אם יש בהאדם ישאר בו חלל מבלי יתחבר לשורשו ולזה כתיב בכל
כח לקבל ויש לו כח כל כך עד שיכול להכניס לתוכו מקום ]אמור כא[ ולא יחלל זרעו כי עוד אין האדם
גם את זה או להשפיע למקום הזה והוא מהדעת אשר הדבר הרחוק לתוך הקדושה כי נשלם להכניס גם
בא ללב מחכמה שעל ידו יתכללו כל מדרגות האדם כשירצה להשפיע למקום רחוק כזה יעתק משורשו.
מבלי ילך אחר תאותו כי ירע לו במקום אחר מאחר אבל שורש בריאת האדם אחרי שכתיב בו והנה טוב
שהדעת מחבר הכל אחד אל אחד וכמ״ש ובדעת חדרים מאוד ואיתא בב״ר )פ״ט( כי זה הוא יצר הרע
ימלאו כל הון יקר וגו׳ )משלי כד ג( אבל תאות ולהיות כי טבע המקור ראוי להיות במה שיחצב
העינים הוא מבלי לשקול הדבר בפלס הבחירה ואכל ממנו וכאשר הקב״ה בכבודו ובעצמו ■נפח רוח חיים
מפרי העץ כמבואר במקובלים שעץ הדעת ביצירה באף האדם וכביכול מאן דנפח מתוכו נפח וחלק
ועץ החיים בבריאה ולפי שראה שאין בכחו לעמוד מכבוד עצמותו לבשר ודם אכן אצלו ית' לפי שהוא
תמיד נכח הש״י ורצה לתקן לו מקום אמצעי שעל ידו בלתי בעל תכלית והוא כמדליק נר מן הנר אבל כשאדם
ימשיך השפעה וזה דאיתא בגמרא )סנהדרין לח(: ישאף להשפיע מחלקו לזולתו ישאר חסר כי לא קיבל
אדה״ר מין הי׳ בדמותו כי הוא נבדל מעץ החיים למקורו אז ישיג רק -במדה אכן כאשר ידביק אדם
דבריאה כי למעלה זה האילן עצמו נקרא עץ החיים בכל פעם התחדשות חיים גם כן בלא תכלית מחסד
ורצה להמשיך אליו הדעת שלא בהשתלשלות הסדר הש״י .אכן קודם שניקף ממקור חייו לא יוכל להשפיע.
והי׳ חטאו בשנים ,אחד ,במה שהשפיע שלא כראוי אכן זה שאמר הכתוב והנה טוב מאוד שבעצם היצר
וממילא קיבלה חוה השפעה ממנו ולפי שההשפעה להשפיע הוא מן המקור לפי שנברא מזה הכח .אכן
לא היתה בקו הדבוק בשורשו ינק מזה גם הנחש שהאדם צריך להמתין עד יערה רוח ממר.ום להקיפו
מאחר שהי׳ בכח תאות עינים כמבואר ומזה הי׳ ביכולת בזיו כבודו אז כשישפיע יוכל לעורר מיין נוקבין
הנחש להלביש את חוה כי מאחר שגם הוא נתלבש וישופע לו חדשות בחיים וזה שאין האדם יכול לצמצם
ממעשה אדם שקיבל ממנו דרך חוה שמזה נולד קין עצמו הוא מכח התפארות שירצה להתפאר ׳נגד המקבל
שהי׳ קינא דמסאבותא ^)זה״ק בראשית נד (.עד ממנו )ואף היצר של הקבלה כגון תאות אכילה הוא
שקיבל כל כך שנתלבש בזה גם ג ן והלביש את חוה גם כן כדי שיוכל להשפיע כידוע למבינים( ובזה תגבר
וחוה הלבישה כח תאוה לאדם ולכן נעתק משורשו תאות האדם להשפיע יותר קודם שקיבל כל כח חיותו
וממילא ראו ׳תיכף עונשם נגדם שהוסר מהם לבושם בשלימות יותר מתאותו כשקיבל כבר בשלימות כי כח
העליון כי אחר שהם הלבישו להנחש ותיכף .ראו כי ההתפארות תגדל וגבר יותר כשלא קיבל במלואו כי
.עירומים הם וזה דאיתא בזוה״ק פ׳ משפטים )קי״א(. כשקיבל אין כח טובו נראה כל כך בהשפעה כי לא
תרין נשין אינון דיכלא קלא דחויא לאתאחדא בהון יצטרך כל כך להתעורר כי מאליו ישפיע כדרך הטוב
חדא ההיא דלא נטרת סואבת נידותה וימי ליבונה להטיב למי שפושט ידו ומכין כלי נגדו בשגם שהאיר
כדקא יאות וחדא האי אתתא דמאחרת לבעלה עונה באורו לזולתו אף קודם שישפיע לו כי כבר נראה
דילה וכו׳ כי כשמקדמת בימי סואבותה מלבשת לנחש עליו גודל כחו והמקבל דורש אותו וזה ההארה שמראה
כמבואר וכן אף שמאחרת יותר ולא תתחבר במקורה הוא דוגמת הביאה ראשונה שעושה כלי להבתולה
אז הנחש ילביש אותה מאחר שנעקרת ממקורה ולא שרואה אור מה שלא ראתה אבל קודם שנתמלא ,אין
תעמוד אפין באפין נגד המשפיע .וזה הענין נמצא אורו נראה עליו כנזכר ומעני אין דורש .והאדם ירצה
באדם עצמו כי הרצון לדבר הוא נוקבא וכשאדם יעלה להראות שישפיע בלא אתערותא .נגדו) .וזה מכח
ש ר י ם בראשית םו ד
מעולמות עליונים עד לעולם העשי׳ כל מדה יונקת למעלה להבין י מ ה שמופלא ממנו זה נקרא שמקדים
מלמעלה .והנה כח המקבל מקבל מכח המשפיע אכן קודם זמנו כי בעלות שכלו למעלה ינתק מן חומרו ואין
לא תקבל בשלימות גם מזה הכח רק אחר שיוצא אל ■לחומרו מצב חזק וזה הי׳ מעשה אלישע אחר וכן
הגילוי וזה הנקרא במקובלים pהחזה ולמטה שיעור באדם אשר מכנו הש״י ויש לו כח להביע בסתרי תורה
ב׳ שלישי תפארת דז״א וכן התורה שבכתכ אף שהיא ומתעצל בזה זאת החכמה שהקב״ה נתן בו לא תאיר
ברזא דתפארת דאצילות מ״מ מתלבשת בעשי׳ בתוך במקומה הראוי לה ועל זה אמר שלמה המע״ה
וכן אלו המדות ויוצא מתפארת וכדאיתא בכתבי לתאוה יבקש נפרד )משלי רי״ח א׳( כי הנפרד משורשו
תורה שבע״פ מלכות דאצילות ומתלבש במלכות דעשי׳ זה מבקש תאוה ועל ידי זה אחר שנתערבב המוב■
והתפארת מצדה תכלול שלשה מדות חסד וגבורה בהרע נצמח כח התאוה בעולם בהתרבות כי האדם
ומדת תפארת עצמה .אכן בעוה״ז אף דאורייתא ישאף להעוב הנתערב ויקחהו קודם שיתברר.
מחכמה נפקא והיא עצמה נקראת מלכות מ״מ נתנה
ברזא דתפארת אכן כל מדותי׳ יצאו לפועל ברזא והנה אדם הראשון כשהבין טעותו וכבוא יום השבת
דתפארת כי מחסד מתחיל תפיסת האדם אכן גם מזה שהתחיל התקון ובבוקר הקריב פר שקרניו
שליש הראשון דבוק בשורשה למעלה וכדאי׳ בלוחות קודמין לפרסותיו כדאיתא בע״ז )ח (.כי זה הי׳
שהיו ששה טפחים שהיו ביד משה שליש היינו שני התחלת התקון לחטאו כי חטאו הי׳ ■לפי שלא אקריב
טפחים וביד הקב״ה שני טפחים וטפחיים ריוח )ילמדנו עלמין להדדי והתחיל •להשפיע למטה ממדמ תו
תשא( כי בכל השפעות אף גבוהות מעל גבוהות יש וההשפעה היא אחר כל מוסדי הבוף יסוד סיומא
דברים שאינם לפני האדם לקבלם כי גם בד״ת יש דיגופא ולמעלה עוד הי׳ נעתק אבל בתיקונו הקריב
•לפני האדם שנקרא לפניו במופלא ממך ויש שהאדם שור שקרניו קודמין לפרסותיו כי הפרסה הוא המצב
יש לו חלק בהם בקביעות ויש דברים הנגלים לפניו התחתון בארץ והשור הזה הי׳ קרניו קודמין לפרסותיו
אך קודם שיקבלם צריך לבירורים אם שייכים אליו כי תחלה הי׳ מחובר בשורשו למעלה וגם קרנות מורים
וזה •רומז הטפחיים ריוח באמצע וכן בהנאות עוה״ז על עבודה בבליטה מפורשת מבטת למעלה וזהו קרניו
.יש מצות שיש בהם הנאה וכן יש •להיפך דברים קודמין לפרסותיו כי תחלה צריך להתקשר בשורשו
האסורים וזה נקרא ביד הקב׳׳ה כי גם בם נמצא •למעלה ואחר כך יציג במרחב צעדו שבעולם הזה גם כן
טובה כי באם לא כן לא נבראו בהוי׳ להם רק להכיר •לא ימוט.
גדולת הש״י ויש דבר הרשות שנצרך לבירור לזה נקרא
בפי המקובלים כי מלכות באחורי ז״א ומקבלת שיעור הנה מבואר כי כח המקבל באדם לא יעמוד עם
שני שלישים התחתונים של תפארת דז״א כי כל כח המשפיע פנים בפנים בסוד ופני לא יראו
ההשפעה בשלימות היא סוד החסד הגמור )מכונה ואינה מקבלת מכח ההשפעה בשלימוס אף כי כח
לשם ע״ב( וזה אינו לוקח בלתי שני פעמים כ״ד וזהו המקבל הוא ג״כ כח אלקי הניתן באדם כי זולת זה
בסוד ושמתי כדכד שמשותיך ולכן קרא ד״ך עני כי עומד במרחק מהבנה וזהו מפח ה׳ אשר נפח באפיו
אינו משיג גבוהות בלתי מה שבידו ואלו הם אורות רוח חיים ומאן דנפח מתוכו נפח וזהו כח המחי׳ את
כי החסדים הע״ב כולם מאירים לעולם כי מעיר האדם .שגינתא מטרוגיתוא אימא תתאה וכח ה׳ המחי'
חסדי עולם הראשונות כי בתחלת בריאת העולם לא את הנשמה הקדושה נקרא מלכות דאצילות עד מלכות
הי׳ עוד שום אתערותא דלתתא בלתי בחסד הפשוס דעשי׳ שהוא מחי׳ את .העוה״ז וכל זה כח המחי׳
לזה נקרא שמש וגם כל כח המשפיע נקרא ג״כ שמש שנותן להם כח קבלה לקבל טובות וחב״ד שבאדם
וזה ה ה iארה שכח המשפיע מקבל לזה נאמר ושננתי דוגמת חב״ד העליון ואהבה ויראה שבאדם הם
כדכד שמשותיך כי ■מקבל שגי מיני האורות וזה השמש האמצעים .מקבלים ■מלמעלה ומשפיעים •לכח הקבלה
והנה כמו שיש• פנימית בגשם גם בכח ההשפעה יש כח לקבל דוגמת הששה ספירות עד היסוד המשפיע
פנימית כי מכח החסד הגמור אינה מקבלת רק חצי לפועל לכח הדיבור הנקרא מלכות תתאה וכן משתלשל
י ש ר י ם נח סו ד
השארת הלבוש שאף שמצד הש״י גם בהלבוש יש שליש כי אור צריך לאדם אף במה שיש לו כבר 3ק>ין
חיי עולם אכן מצד האדם אין קנינו אלא כמה שיש לו צריך ג״כ לבירור וכל זה בכח המר!בל אבל הכח
תפיסה והשגה ,וכדאיתא בהרא״ש במס׳ ב״מ )הגהות המשפיע בעוה״ז אף שגם הוא מקבל מעליון ממקור
אשר״י פ״ב ס״ ט( מעשה באחד שקנה בדיל מנגר שתפיסת האדם מתחלת )ת״ת דבינה( אמנם זה
עכו״ם בחזקת בדיל לכסות גגו ושוב נמלך ומכרו ביותר .הארה כי האור מקבל כולו .רק המדה היינו
לישראל אחר בחזקת בדיל ואח״כ נמצא שהוא כולו ה ה ש ^ד הראשונה זה נסתר כי זה ההשכלה ראשונה
כסף מבפנים אך בחוץ הי׳ מחופה בבדיל ופטרו ה״ר שיתצמצם הכבוד כדי להשפיע ומהתוך שבו מקבל כלו
אליעזר ממי״ץ כי אמר שלא זכה בו הישראל שקנה רק מהמדה אינו מקבל רק מעע.
מן העכו״ם כיון שלא ידע ולא נתכוון לקנות הכסף
והודה לו הר״ת .והוא שלא הי׳ לו קנין בו אלא כדי
ידיעתו ודמי בדיל הרי שילם לו והוא משנה דב״מ נת
)כ״ה ( :מצא בגל הלוקח בית מחברו ומצא בו מעות
השני קנה אותו מפני שיכול לומר לו של אמוריים הוא. אלה תולדות נח נח .בזה״ק )נח נ״ ע (:רבי חייא
פתח ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארך
וזה .שנח לא הי׳ לו תפיסה בעומק הכריתת ברית כי נצר מטעי מעשה ידי להתפאר) .ישעי׳ ס׳( זכאין
לא •נשלם עוד הבירור מהעולם ולא השיג רק אינון ישראל • דמשתדלי באורייתא וידעי אורחין■
הלבושים ואף שהוא בעצמו זכה לחיי עולם .א ^ דאורייתא דבגינה יזכון לעלמא דאתי .תא חזי כל
הפנימית הוא בכריתת ברית של אברהם שהוא ברית ישראל אית לון חולקא לעלמא דאתי מאי טעמא בגין
הכולל וקיים ונצחיי וכמו שכתוב בו כי ידעתיו למען דנטרין ברית דעלמא אתקיים עליה כמד״א אם לא
אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו )וירא .יח( וזה בריתי יומם ולילה חקות שמיס וארץ.לא שמתי ועל
שנתנטע באברהם קנין קבוע שלא הי׳ לו שוס נייחא דא ישראל דנטרי ברית וכו /רבי אלעזר אמר אלה בכל
מדבר שאינו נצחיי וכולל מה שאין כן בנח שאחר שראה אתר פסל את הראשונים .תנינן מה כתיב לעילא
שהוא בן עולם הבא כשיצא מן התיבה שוב נח דעתו בפרשתא דבראשית ונהר יוצא מעדן להשקות ,את הגן
ובזה עצמו הטריד דעתו כמו שנאמר וישת מן היין ומשם יפרד וגו׳ ההוא נהר דנגיד ונפיק ועייל לגנתא
שהי׳ נחשב אצלו כל הנייחות אף על פי שאינם אלא ומשקי לי׳ משקין דלעילא ועביד ליה נייחא ועבוד איבין
לפי שעה ולכן לא זכה לכל בניו כי הרבה רשעים יצאו ורבו זרעין והוא כדין נייחא לכולא ודא נייחא לגנתא
ממנו מה שאין כן האבות שאף שיצא ישמעאל מאברהם ודא עבוד נייחא •בי' כמד״א כי בו שבת וכתיב וישבות
מכל מקום לא נקרא ישמעאל זרע אברהם ועוד נכלל ביום השביעי ודא .רזא דמלה דא עביד תולדות ולא
בכלל בני נח ורק ביצחק יקרא לו זרע .ובאברהם מצינו אחרא.
שתמיד הי׳ עוסק בצמצום מדברים שאינם נצחיים
זזה שפתח רבי חייא ועמך כלם צדיקים לעולם• יירשו בענץ הזה מבאר הזה״ק ההפרש שבין כריתת ברית
ארץ וגומר זכאין אינון ישראל דמשתדלי באורייתא עם נח לבין כריתת ברית של אברהם אבינו.
וידעי ארחין דאורייתא דבגינה יזכון לעלמא דאתי וכו׳ שבאמת הציב הש״י מדותיו י בעולם הזה שכל מי
מ״ט בגין דנטרין ברית וזה החילוק בין ישראל שישראל שיצמצם כבוד עצמו וכל חמדותיו בשביל כבוד שמים
מה שמצמצמין עצמם הוא משורש שהם דבוקים בתורה בזה שורת העין נותן מדה במדה שהש״י יוריד שכינת
ואורייתא הוא עמודא דאמצעותא .והוא שהם דבוקים כבודו לשרות עליו וכן הי׳ נח בדורו ■שכל בני דורו
בשורש הכולל הכל ולכן אין לבם נוחה רק מדבר שהוא התפשטו בכח■ זרם חמדותיהם ולא צמצמו עצמם
נצחיי וכולל .ואף שבאמת אין הש׳ע מקפח ■שכר כל והוא הי׳ היחיד בדורו שצמצם עצמו בשביל כבוד הש״י
ברי׳ ואינו מאנה שום ברי׳ ונח בעצמו שמח מאד ולכן נקרא ׳איש צדיק תמים ונבנה ממנו השארה לכל
בחלקו. העולם .אכן השארת נח לא הי׳ השארה פנימית רק
יא ישרים נח Dו ד
דאיתא במס׳ )סנהדרין צו (:שמבני בניו של המן אכן בסדר הבריאה לא נגמר עוד הפרי עד שבח
, . למדו תורה. .אברהם ועמו כרת הש״י את הברית וקיבל
שכר מכל הדורות שמנח ועד ■אברהם ונח בכלל שכל
ובני בניו היינו כשנאבד גבול תפיסתו ובהסתר,הי׳ עיקר.קיומו של נח הוא מצד שנשאר ממנו השארה
בו תכלית לכבוד שמים ,וזה הוא.כאשר מתפשע שאברהם יולד ממנו אשר מצד זה גם נח הוא בן עולם
רצון הש׳׳י ללבושים בסוד ונהר יוצא מעדן ■וגו׳.ומשם הבא ■כי מצד זה הוא נצחיי אכן האור וההשגה ניתן
יפרד היינו אחר-קבלת .כח המקבל את השפע ייסתר רק לאברהם וממילא הי׳ עיקר הקנין■ רק לאברהם,
בה תכלית הרצון וזהו ועייל לגנתא ואשק,י■ לי׳ משקין וזה שפתח רבי חייא ועמך כלם צדיקים כי מצד ברית
דלעילא ועביד לי׳ נייחין ודא נייחא לכלא היינו ,כי שברת הש״י עם האבות זה כולל כל כלל ישראל שלא
בשעת ההשקאה היינו כשהמקבל דואה נכחו את אור ידח ממנו נדח ולעולם יירשו ארץ היינו שמה שהש״י
המשפיע אז כל■ הכחות המקבלים -בניימא וזהו נח כרת ברית עם האבות הוא בדבר קיים ונצחיי ואינו
אתדבק בתיבותא וכדאיתא )שם( נח אצמריך לתיבה בדבר לפי שעה~ , .
לאתחברא בה כי מצדו האיר במקום שהכניס דעת
בצמצום לכח המקבל אבל במקום שלא השיג איו יש נצר מעעי היינו שניכר בכל הענפים שיונקים מהשורש
בזה כבוד שמים לא הבין איך יוצא מזה כבוד שמים• ' כמו שנועעים מאילן אחד כמה אילנות וכולם
כי הי׳ מצדו כמה דברים שלא ’ הגי ע לתכליתם ובמקום דומים למקור שנחצבו ממנו ,וזהו מעשה ידי להתפאר
שמשם יפרד לא הגיע כח תפיסתו ’ וזה דאיתא בזה״ק כי בכל פרע ופרע מישראל נמצא הכלל כלו וזהו
בכל אתר אלה פסל את הראשונים היינו שמצד נח להתפאר כי מדת התפארת הוא דבר שלם שהוא מדת
, פסל כל מה שנפרד מן נהר היוצא מעדן. יעקב אבינו ע״ה .וזה שפתח רבי אלעזר אלה בכל אתר
פסל את הראשונים בפרשתא דלעילא כתיב ■ונהר יוצא
ולכן לא הי׳ יכול להציל את בני דורו כי לא הי׳ מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד כי עדן רומז לחכמה
ביכולתו להשפיע ■מאורו לכל בני דורו ולכן כדאיתא בזה״ק פ׳ יתרו)צ׳ (.רבי אבא אמר עדן ממש
נפסלו ונאבדו כי גס בעצמו לא הי׳ מבורר רק בשעה איקרי אב ונהר רומז לבינה הממשכת שפע מחכמה
שהי׳ עובד שהרי בשעה שיישן נאמר עליו ויתגל בתוך למקום קבלת השפע )יסוד דנוקבא( והנה מצד יסוד
אהלה וזהו דאיתא בזה״ק )שם( בדורותיו ולא בדרין החכמה ■אין שום דבר בעולם שלא יהי׳ לכבוד הש״י
דעלמא וכו׳ לבתר זה כתיב ומאלה נפצה כל הארץ וכדמתרגם )תרגום ירושלמי( בראשית בחכמתא שזה
מהו נפצה כמד״א ומשם יפרד דמתמן אשתכח פרודא שורש כל הבריאה כמ״ש כלם בחכמה עשית )תהלים
וכו׳ .מה שאין כן ביעקב אבינו ע״ה שנאמר בזרעו קד( וחכמה נתגלה רק ביעקב אבינו ע״ה כמבואר
ועמך כלם צדיקים והאבות העמידו קיום לכל העולם כי חכמה נתגלה בתפארת וכדאיתא בזה׳׳ק יתרו
בזכותם .וזה שנאמר ביעקב אבינו ע״ה שאף בשעה )עע ;( חכמה ותפארת במקדשו וכדאיתא בכתבי
שיישן נאמר בו והנה ה׳ נצב עליו )ויצא כח( וזה ( שיעקב הוא בקיעת יסוד אבא האר״י ז״ל )
דאיתא )בתקוני הזהר תקון ג דף י ח (:כל מאן ומצד זה יש מקום לכל הבריאה שתתוקן ליכנס בתוך
דנשיר אות ברית דיוקני׳ רשים בשכינחא וצדיק .ומאן כלל יעקב אבינו וזה שיעקב קנה נחלה בלי מצרים
דאשתדל באורייתא דיוקניה רשים בעמודא דאמצעותא שאף מה שנראה שהוא נגד רצון הש״י גם כן נברא
וכדאיתא לקמן בזה״ק ) ס ״ז ( :ת״ח מה בין משה לכבודו ויהי׳ כבוד שמים בעת שיאבדו כחות המסתירים
לשאר בני עלמא בשעתא דאמר לי׳ קב״ה למשה ועתה והשארת כבוד שמים ישאר בזרע יעקב וכמו שהמן
הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול מיד אמר משה בשעתו אף שהוא נאבד לגמרי וכחו וגבול תפיסתו
וכי אשבוק דינהון דישראל בגיני וכו׳ כמה דעביד נח מצד עצמו נאבד לעד אכן הכבוד שמים שנתגדל על ידי
דכיון דאמר לי׳ קב׳^ה דישיזב לי׳ בתיבותא וכו׳ כיון זה נשאר השארה קבועה־ בתוך ישראל לעד ונמצא
דאמר לי׳ דישתיזב הוא ובנוי לא בעא רתמין על שכל כחו נכנס לתוך יעקב אבינו וזה שרומז מה
ש ר י ם נח םו ד יב
!כן כאשר אין מצד הבריאה שום מקום להוייה עלמא וכו׳ ושם )ס״ח (.אמר ריי יהודה אע״ג דזכאה
והבריאה כולה חייבת .וזאת ידוע שאין הש״י הוה נח לאו איהו כדאי דקב׳׳ה יכין על עלמא בגיניה.
עושה שום דבר שאינו של קיום ובעל כרמך ימצא
כבוד שמים נסתר באופן שגם כל צבא מעלה אין ו א ד הנני מביא אח המבול מים על הארץ .נמדרש
מכירין ורק הש״י לבדו רואה שגם בלבוש הזה יש כבוד רבה )נח פ' ל״א( הנני מסכים לדברי מלאכים
שמים ואם כן בזה המקום מאיר הש״י ומראה אורו שהיו אומרים מה אנוש כי תזכרנו .ובזה״ק נח ) ס״ה ( :
ממקום גבוה מאוד .וזה מאמר הזה״ק בכל אתר אני תא חזי בכל אחר אני אתעביד גופא לנשמתא ודאי
גופא לנשמתא ,כי אני מורה על התגלות רצון העליון דמקבלא ממה דלעילא ,אן^ כי הכל גלוי לפניו וכן הי'
המלובש בלבוש עלמא תתאה ,וכמו שנאמר )האזינו הקטרוג קודם בריאת העולם שהאדם עתיד לחטא,
לב( ראו עתה כי אני אני הוא אחר שנאמר כי יראה אכן כי כן העריך הש״י מערכת הבריאה שיהיו כחות
כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב אז נאמר ראו עתה כי המחזיקים הוויית הבריאה שהם המסייעים את האדם
אני אני הוא וכמו שנתבאר בפרשת האזינו וכדאיתא לעבודת הש״י .וכן הציב כחות מתנגדים להוויה
בזה׳/ק לך לך ) פ״ז (:ראו עתה כי אני אני הוא שהם המחטיאים את האדם ועולים ומקטרגים על
לאחזאה דלא הוי פרודא בין עילא ותתא כמה דאתמר. הוויית הבריאה .ובעת הבריאה הגביר הש״י רב חסדו
כי אז מראה הש״י לעין שגם מה שהי' נסתר ולא הי' והאיר מחסד הראשון להלבישו בלבוש הבריאה
שום מקום להצטדק בעיני מערכת הבריאה מראה שהבריאה תהי׳ לבוש לרצונו ושלח אור חסדו בגודל
הש״י שיש עומק בזה וזה הוא האות שלא מסר הש״י עוז ותעצומות שלא יוכל להתבטל אך כשיסתירו
את הבריאה לשום כח מערכת וכמו שהש״י אין סוך אותו הבריאים בכל מיני הסתרות מצדם ובקרע אור
כן יוכל להראות שרצונו אין לו תכלית ויוכל להאיר חסדו שלא תתבטל הבריאה מכל וכל כל הימים שגזרה
בכל פעם יותר אך במקום שהי' נסתר עד עתה איך חכמתו הוויית הבריאה.
יש בזה כבוד שמים מראה הש״י ומגלה מאור הסתום
ויתראה שכל מערכת הבריאה וצבא השמים לא הגיעו וכן גם בדור המבול אך ששורש הוויית הבריאה
עד עתה לעומק האור הנמצא וזה הוא התקיפות ינתצמצמה מאד מכל מקום נשאר השארה שאחר
היותר גדול ,אכן בשעת הקטרוג מעלים הש״י אורו המבול חזרה לקיומה פי לא נבראה בריאה חדשה אחר
ולכן גם נח עמיר מעינא הוה כדאיתא בזה״ק נח המכרל .אך יען שהי׳ מצומצם מאד שגם ההשארה היתה
) ס ד (:ואחר המבול הראה הש״י וירח את ריח מוסתרת מעיני כל הבריאה וכדאיתא בזה״ק נח
הניחוח שנמצא יקרות בהשארת הבריאה מה שלא נודע )ס״ג (.בגין כך הוה גנוז נח וכל אינון דעמיה
לכל צבא השמים .ולכן גס נח בעת שהי' הקטרוג שולט בתיבותא ומחבלא לא יכיל לשלטאה עלייהו .ולכן בדור
גם הוא הי׳ צריך להתעלם כי בלבוש הבריאה לא הי׳ המבול שמלאה הארץ חמס ומצד תפיסת כל מערכת
כדאי להנצל כדאיתא במדרש )בראשית רבה ,כח( כי הבריאה וכל צבא מעלה הי׳ נסתר אור הש״י ' ונעלם
אם הי׳ לו להצטדק מפורש נגד כל הלבושים הי׳ יכול פלא הי׳ שום ■מקום לראות מתוכו איך יש ■אור הש״י
להציל גס את בני דורו ,וזהו ואני היינו בלבוש הנגלה בהבריאה .ולכן ■נתבטלו כל הלבושים וכמ״ש וימ׳ח
אין שום לימוד זכות על הבריאה והנני מסכים כרגע את כל היקום .אכן זה הוא השורש מהבריאה שהש״י
עד יעבור זעם עם המקטריגים וזה שנאמר לנח הציב מקטריגים והשאיר אור טמון בהבריאה שאינו
והקמותי את בריתי אתך כי ■קיום הברית לא יתגלה ניכר לכל צבא מעלה ורק הש״י בעצמו רואה שנמצא
בעת המבול רק אתך. משורש אור רצונו בתוך הבריאה שזה אינו יכול לכבות
לעולם ועד .וזה הוא שורש קיום הבריאה שהוא גבוה
לז ה שאחר המבול ■אמר הש״י לנח ואני הנני מקים את מכל הלבושים שכל זמן שיש להשיב נגד כל המקטריגים
בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם היינו שמכאן שעדיין ניכר כבוד שמים אז אין הש״י מנהיג העולם
ואילך לא יתעורר עוד קטרוג כזה להתבטל כל הבריאה רק כפי תפיסת והשגת הבריאה.
יג י ש ר י ם נח םו ד
בשאינו מינו כמ״ש )תנחומא נח ה( שכבר ידעו מפני שמצדכם יקבע בכם יראה שלא יסתר האור מכל
שהאדם צריך.להיות ביראה אכן דימו שיכניסו מדת וכל וזה רומז ואני שנאמר בברית הקשת כי כרת עמו
היראה בקביעות בעניני עוה״ז ולא שהאדם ירגיש ברית שלא יהי׳ עוד קפרוג שתצרך הבריאה להתעלס
יראה רק יופיע לו יראה שלא מדעתו .וזה שהרביעו כל כך וזהו והי' בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת
כלאים וכן נטעו כלאים כי .כל זמן שהבריאה במצבה בענן כי הקשת הי׳ מקדמת דנא אכן הי׳ ביכולת הענן
.כמו שנבראת תכיר את בוראה אכן בהסתר■ דרכה להסתיר אותו שלא יתראה ומעתה יהי׳ נראה הקשת
.ותסתבך מין בשאינו מינו אז הנולד ממנו לא יכיר בענן.
שורשז ■וכן מה דאיתא )שם( ואדם על הכל ■והיכל על
אדם כי בהתחבר ■אדם למין בהמה אף שלא יוליד את ■קשתי נתתי בענן וגו׳ וראיתי׳ לזכור ברית
יחשיך מעשיו ויסתר ממנו אור ה׳ ועל זה ,נאמר עולם ,להיות כי דור המבול שטפו זרם
תבל הוא שמבלבל ומבלול אותו וכן תועבה הוא תאותם להתפשט כאות נפשם באמרס אחרי שהש״י
תועה אתה בה )נדרים נא( .וכל אלו שורש עבודה ברא את העולם הזה גם כן ודאי ■נתן כח יראה
זרה היה בהם כדאיתא במורה נבוכים ) .ג ,מ ח בכל מיני טובות שלא ירצו למסור עצמם ליכנס
.מספרי .הצבא״ה שכל אלו הי׳ בהם ענין עבודה לתוך האדם רק ברצונו ואף שידעו כי צריך להשתמש
זרה .והוא שענינם להסתיר מן כח הבריאה היראה במדת היראה בעולם אבל אמדו כי היראה הוא
הנטבעת בה ותוכל להתפשט בלא מעצור .ולכן הביא קבוע ומוטבעת ביסוד הטבע ואין האדם צריך
הקב״ה מבול עליהם .מדה במדה כי הש״י יסד מצדו להרגיש יראת ה׳ וזה התחיל מדור אנוש שאחר
הברייאה וצימצס אורו וכל השפעותיו כדי שהבריאה שהוליד אדם את שת שכבר ראה איך יכול להפסיד
תוכל לקבל אותם ולא יתבטלו .ואף כי מים הם מה שגרם לו החטא שהוא דומה שאין צריך להשתמש
רומזים לחסדי ה׳ אכן כשירדו בזעף וזרם אז ישטופו כלל במדת היראה ורק בכח פעולתו ושכלו .ומה
כל פעולות אדם ולא יהי׳ כח .לקבלם ויתבטלו כל שיוכל ■לדעת מה לעשות וממה לחדול .וזה נקרא
. הברואים. בתקוני הזהר )תקון ס״ ט( מאן דנטיל מלכות בלא
תשעה ספורין כאלו קיצץ בנטיעות כי הוא דומה
ולכן אחר צאת נח מן התבה נקבע בזרעיו יראה שיכול לקבל טובות עוה״ז בלא השתלשלות חכמה
קבועה כי ישיבת נח בתבה דוימה לעיבור ובינה ודעת דרך מדת היראה וזה דאיתא בכתבי
במעי אמו וכנזכר בכתבי האריז״ל ענין עיבור שני האריז״ל שרצה להגדיל כתר ז״א קודם זמנו והוא
שחזר ליכנס בסוד העיבור שחוזר למעי אמו וזה שאמר שיוכל להמשיך חכמה לאבריו שיתנהגו בכל
מחייב להשיג חכמה ובינה ודעת ■להתנהג בכל עניניו רגע כפי רצון הש״י ונטל מלכות היינו כח הטבע
בחשבון .וזה עורר רחמים אצל הש׳׳י שנשבע לא בלא תשעה ספירין כי אם הי' נוטל דרך התשעה
אוסיף לשחת כל בשר ועיקר ענין שבועה היינו שכל ספירין הי׳ ■נבנה אז מלכות שמים בשלימות עם
המדות שהקב״ה ■מנהג בהם את עולמו השבעה כתר ז״א היינו שהי׳ יראה קבועה מוטבעת בו
מדות מסכימים והוא שנשבע בלב הברואים שנקבע ובכל הבריאה וממילא הי׳ כתר.לז״א גס כן שהי׳
בהם יראה עצומה שלא ישיבו עוד להתנהג בלי בכל כחות הפעולה דעת שלימה לידע מה אסור
עול דרך ארץ וזה שניתן ברית הקשת לנח כי אחר לאדם לכנוס בו שיוכל לנתקו משורשו שלא יראה את
שנקבע בהם יראה זאת ניתן להם אות שיראו כח בוראו ומה מותר ■לו ■לקחת וכמו שנתבאר בפרשת
השפעת הש״י מפורש בעוה״ז כי קשת רומז בראשית בענין חטא אדם הראשון .אכן דיען כי לקח
למבטח עוז כי פעולת הקשת במלחמה הוא בדרך קודם זימנו ונכנס ורצה להעלות עניני עוה״ז קודם
אינו פועל רק בחיבור גמור המנצח דילוג שהחרב לכן לכן נפל בהסתר דעת ושכחה ונשאר בגשמיית
להמנוצח אבל הקשת ■פועל גם .בריחוק מקום והוא העולם וזה נקרא מאן דנטיל מלכות בלא תשעה
( וגס רומז לירח כדאיתא בזה״ק בראשית ) ספירין .ודור המבול השחיתו דרכם להרביע מין
י ש ר י ם נח םוד
אותה הש׳ע בלבוש אור כי בבחינת יושר יש ראש .רומז לפת המשפיע שהוא.הברית .וזה שקודם המבול
וסוך וצורת בנין שלם כתפארת צורת אדם שלם. הי׳ ההנ הגה שתחלה קבלו רוב שפע טובה בלי
ולחבר חיבור בין עיגולים ויושר הוא רק שכל כמה מעצור ואחר כך נתבטלו לגמרי וזה שמראה הקב״ה
שהבריאה מצמצמת עצמה בעבודה שהוא מצד היושר בדרך דילוג מחייב יראה לזכור בעת קבלת השפע
כן יראה הקב׳׳ה תקיפות משוליש העיגולים כמו לצמצם עצמו כדי שאח״כ שיגביה הש״י את מדותיו
שנאמר )האזינו לב( הלא הו א אביך קנך אביך ישאר מקום למי■ שמצמצם עצמו בעת קבלת הטובה
מורה שהוא אהבת התולדה וקנך הוא■ אהבת הקנין וכמו שאמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
על ידי עבודה .וזה מורה שאך שקב״ה עם ישראל הכ״מ בפרשה זו בהתחלת■ המדרש ילמדנז רבינו על
^מקושר הוא אך בלא מעשים ועבודה מכל מקום כמה עבירות נשים מתות ■כי תחלה הי׳ ההנהגה
״־חפץ בעבודת ישראל .ובאמת שכל כמה שהבריאה כלולה שממלאת בזמנה ומשפעת בזמנה ומזמן הזה
מתבררת על ידי עבודה כן תראה אהבה המיקוריית נעשה סדר והתכללות הזמנים ' .וזה רומז שנבנית
ואם לא תתברר אז לא תראה אהבה השורשיית וזה .מדת מלכות שמים אך שגמר בנין הי׳ רק כשנולדו
מורה הקשת שהוא חלק עגול והיתר הוא במקום ;האבות .אבל גם כאן התחיל להאיר קצת מדת מלכות
שני ראשי הקשת וצדו השני הפתוחה רומז לבחינת שמים שנעשה■ ■לבוש שאח״כ יצא מכח זה כלי להאיר
יושר וכל כמה שהאדם מצדו יוכל להכיר מבחינת . במלכות שמים לכל העולם.
היושר לקנות קנין ביתר הקשת הישר כן יקנה הקשת
המקיך וכל מה שיגדיל ביושר ישיג היקך יותר וענין הקשת שניתן לנח שנאמר לו זאת אות הברית
גדול וכדאיתא בזה״ק בראשית )י״ח (.יקוו המים אשר אני נותן ביני וביניכם וגו׳ והיתה ■
באורח קו למיהוי באורח מישר ופירש האריז״ל^ הקשת■ בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלקים
בביאור הזה״ק יקוו לשון קו יושר■ בהתפשטות ישר ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ .כי ענין
.ממעלה למטה כי ענין יקוו המים היינו ההשפעה הקשת שהוא במדת יוסך הצדיק וכדאיתא בזה״ק
שיורדת מהש״י ושם בזה״ק בסדר השפע עד דמטו )נח רעא■;( ומדה הזאת מחברת עלמא עלאה
להאי אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא ומאן ועלמא תתאה כמ״ש בין אלקים ובין כל •נפש חיה.
איהו חי עלמין .ושם בענין יחודא עלאה ותתאה שזה מורה .קצת שהוא חצי עיגול או חלק ממנו וזה
כמראה הקשת זה חי עלמין וזהו את קשתי נתתי! רומז שבכל חלק וחלק יוכר תמונת הכלל כי כשיתחלק
בענן דא מלכות ■נתתי מן יומא דאתברי עלמא ■ביומא חלק ממרובע או ממשולש אין ביכולת להכיר בחלק
דעיבא דאתחזי קשת .ובזה״ק נח )ע״א ( :את קשתי ערך הכלל שאך שיהי׳ מפורש חלק מרובע עדיין יש
נתתי בענן נתתי מקדמת דנא כי ענן מורה לחסד ספק אם הכלל הוא מרובע גמור או הי׳ מרובע ארוך
כשמשפיע לתוך מדת מלכות ומכל קבלת השפעה וכן במשולש אינו ניכר בחלק אורך המשולש וכן
כאשר תרד לעלמא תתאה תתעבה בבחינת ענן בתמונת זוית ניצבת גם כן אין בחלק ממנו היכר
שאין האור נראה ממנו וכן הי׳ בדור המבול אבל בעיגול שניקח ממנו מצבו בתמונת קצת אך
.שההשפעה נתגשמה מצד המקבלים שלא נראה שהוא קטן מאוד יוכר בו תואר מחיגת העגול השלם.
בה אור כלל עד שנדמה שהעולם בלי מנהיג וזה
שכרת הש״י ברית שיהי׳ התקשרות בין עלמא תתאה וידוע שיש בהשפעה זהגהגה בחינת עיגולים
לעלמא עלאה כמ״ש וראיתי׳ לזכור ברית עולם בין ובחינת יושר שמצד העיגולים אין מתחייב
אלקים היינו עלמא עלאה ובין כל נפש חיה היינו עבודה בעולם כי מצד העיגולים הוא היקך שלם
.החסד המתלבש בלבוש עלמא תתאה וזהו שהבריאה והעיגול מקיך בהשואה גמורה לכל המרכז ומצד
■תכיר כוללות ההשפעה שאין בכחה לקבל מצד'עצמה ■זה יש תקיפות גדול לכל הבריאה .אכן מצד שיש
והנה הקשת הוא בין מצד המשפיע ובין מצד המקבל הנהגת היושר בזה יש שכר ועונש וכל כמה שתוכל
שכמו שהמקבל מצמצם מצד עצמו שלא ימכל מה הבריאה להשיג שתלביש ביותר לרצון הש״י כן יקיך
טו י ש ר י ם נח םו ד
אמר רב אסי א מי רבי יוחנן עד כמה מברכין על שיתבטל כל אורו וכן המשפיע אינז משפיע בגודל
החדש עד שתתמלא פגימתה וכמה אמר רבי יעקב זעף ורק בצמצום כדי שהמקבל יוכל לקבלו ולא יתבטל
בר אידי אמר רב יהודה עד שבעה נהרדעי אמרי עד כלי קיבול של המקבל ולזה רומז הקשת ,וכדאיתא
ששה עשר ׳ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו .הא בגמרא סנהדרין )ל״ו (:סנהדרין היתה כחצי גורן
למהוי כי יתרא הא למיהוי כי נפיא וזו הפלוגתא עגולה כדי שיהיו רואין זה את זה כי און בכל
מאי נקרא מליאותא של לבנה אם זה הוא מלואה התמונות שיהי׳ נראה כולו מכל מקום אלא תמונת
שיתראה בה הקשת והיתר בשלימות והיינו חצי ^ הקשת.
או כנפיא היינו שתתמלא עיגול היקף כזה
שלם כמו שהיא במלואותה כדפירש רש״י ז״ל .ואנן וז הו שהקשת נקרא אות ברית לפי שהוא כולל כל
פסקינן הלכתא כנהרדעי דתיכף מזמן שיתחיל כחיות סמדות לצמצם אותם כדי להשפיע
להתראות הקשת מברכינן לכולי עלמא ,ועיקר הברכה בכח גדול וכדאיתא בזה״ק נח ) ע״ א (:דאתכלילו
היא מה שהאדם מכיר ,שהוא מקבל ,ולכן מברכינן מכל גוונין הה״ד כמראה הקשת וגו׳ היא דגוונין
מתחלת החיש טי שתתמלא הפגימה שכל זמן הזה דכלא ובגין כך את קשתי נתתי בענן ,כי מצד הש״י
ניכר הקשת והיתי עד גמר מליאותה שאינה בחסרונה ההשפעה הוא עגול שלם כי בכל דבר שברא הש״י
.שכל זמן שהש׳׳' עופ ק בהארת אורו אז .הברייאה מצדו יש בו בעצמו שלימות אכן מצד הבריאה צריך
בבחינת מקבל ור,אה את משפיעה ואז .הוא זמן להתכללות עם כל הבריאה ומצד העיגולים אין אחדות
הברכה. בכוללות הבריאה אכן מצד היושר יש התאחדות
כמבואר במקומו ולכן הראה הש״י את הקשת היינו
ה מי שו ל ופחד עמו עושה .שלום במרומיו )איוב כח ההשפעה שמצד הבריאה גם כח ההשפעה אין
כ״ה( במס׳ ר׳<ה ) כ ״ג (:מעולם לא ראתה בו שלימות האמתי עד שיהי' לו כח מקבל לעומתו
חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת .מכאן שישפיע למקום הזה כי כל השפעות• הש״י מצד הרצון
משמע שגם בקשת יש פגם שעתיד להתמלאות .וכן שרצה בהוויית העולם אין שלימות להשפעה עד
משמע בתקוני הזהר )תקון ח״י דף ל״ה( אמר רבי שיושפע לתוך מדרגה היותר שפלה ולמה תזרע ותצמיח
אלעזר אבא ואמאי אסור לאסתכלא ,בקשת אמר לשוב לחזות באור הש״י וזה שהראה הש״י כי גם
ליה ר״ש ברי בגין איתון קליפין דמתלבשין בי׳ למשפיע אין שלימות והוא רק חצי עיגול וכדאיתא
וכו׳ ושם קליפה אחרא דערלה דאפריד בין צדיק ( שאמרה ילה דביתהיו בגמרא ) סו ט ה מ.
לשכינתא וכו׳ וסימנא דא יהא בידך עד דתחזי קשתא דאמוריה דרבי אבהו לדביתיה דרבי אבהו הא דידן
בגווני נהירין לא תצפי לרגלא דמשיחא ומיד דיהא לא צריך ליה לדידך והאי דגחין וזיקוף עליה יקרא
נהיר בגוונא נהירין מיד וראיתי לזכור ברית עולם בעלמא הוא דעביד ליה אזלא דביתהו ואמרה ליה
ובתורה כתיב את קשתי נתתי בענן משמע שנתן לרבי אבהו אמר לה ומאי נפקי לך מינה מני ומני׳
כבר וכן ביאר הרמב״ן ז״ל כו׳ יב׳ שהקשת הי׳ מכבר יתקלס עלאה שהרי אף שאני הוא הדורש צריך
אלא שבכאן ניתן לאות ,ומסכים לכדאיתא בזה״ק אני למתורגמן וכיון שלשליחות כבוד שמיס נצרך
בראשית )יח (.את קשתי נתתי בענן דא מלכות גם הוא אף על פי שהוא קטן ממנו מכל מקום
נתתי מן יומא דאתברי עלמא וכן בפרשת נח )ע״א ( : אינו יכול להתפאר נגדו שאני גדול ממנו כיון
_ את קשתי נתתי בענן נתתי מקדמת דנא. שאין בו שליימות הגמור ונצרך אני לכלי קיבול שיקבל
וכל סדר הקבלות שיהיו מעורכים בסדר מדרגות
והנראה דעיקר שנקרא קשת הוא על שם פגימתו הוא מבחינת הייושר וזה רומז הקשת לשני טעמים
שבאם הי׳ שלם בעיגולז הי׳ שמו אופן או הנ״ל היינו שיהי' חצי עיגול וגם יתראה בתוכו מדת
גלגל כמ״ש )יחזקאל יו״ד( לאופנים להם קורא היושר שבקשת יש מקום ליתר הקשת וזה דאיתא
הגלגל באזד .כי אופן וגלגל אחד הם ואופנים במס' סנהדרין )מ״א( :ואמר רב אחא בר חנינא
ם נח םוד טז
הם לדעתם דומים שיעשו כל מעשיהם בבחירה איתא ברע״מ פנחס )לנ״ג עמוד ג׳( שהם תלתא
חפשית ובזה פירש מה דאיתא במגלה )ו (.שאמר בתראין היינו נצח הוד יסוד ובהיקוני הזהר )תקון
יצחק אבינו לפני הקב״ה יוחן עשו וכו׳ א״כ זממו ה׳ דף כ (:והנה אופן אחד בארץ דא נקודה דתחות
אל תפק ירומו סלה היינו שהש״י ינהגו באור סגול נקודה דלתתא והיינו מדת יסוד שסגול דלתתא
המקיף מבחוץ המרומם גם מדעתו שלא ידע בעצמו היינו נצח הוד ויסוד הוא חיריק דתחות סגול
איך הש״י מנהיגו וזהו ההיקף של ההשפעה השלם. דלתתא וכן איתא בשם ר׳ חמאי גאון בספר העיון
אכן אם האדם יודע שמצדו אין לו שום כח אז שגלגל המרכבה הוא בסוד יסוד וכן הוא בתקוני
מראה לו הש״י שההשפעה מצד הש״י היא .רק חצי הזהר )תקון י״ע( גל נעול גל איהו כמו גלגל איהו
היקף והחצי השני הוא שהארץ נתן לבני אדם .וזה רמוז דבי׳ מעין חתום .ומזה נראה שמצד השורש
הענין מפגימת הירח כמו שנתבאר בפרשת בראשית הקשת הוא עגול והיקף שלם כי קשת רומז להשפעת
( שגם הירח כאשר הי׳ היקף שלם )ד׳׳ה■ הש״י לכל הבריאה ובאמת השפעת הש״י הוא מקפת
תמיד לא הי׳ רואה האדם חסרונו להביע להש״י יכל הבריאה וזה מורה קשת שהיא חצי היקף כי
כי כל הבריאה מצד כח קבלתה נקראת ירח וכן ההיקף השלם הוא השלימות והיינו כמו שהש״י
נמשלו ישראל לירח ולכן ניתן לה בפגימתה שלפעמים מוריד השפעתו ממקור החיים והוא מקיפה דרך
תהי׳ חסרה שלא תהי׳ היקף שלם רק כשעומדת ■נגד ירידה עד לתכלית שפל המדרגות להשפיע חסדו הן
השמש .וכשאינה עומדת נגד השמש פנים בפנים בקיום העולם התמידי והן בהשפעת חיים והוספת
אזי היא גם כן רק חצי היקף וזהו כשהיא מתחלת ריבוי עובה וכל מיני השפעות .אכן שלימות השפעה
להק לזווג ט בזמן החיסור היא חסרה לגמרי .אכן זאת הוא שהבריאה תשיב להביע פנים בפנים לבוראה
כשתתמלא אז מאיר לה חצי היקף השני מבחינת והיינו כי תחזור כל קבלתה בהודאה ובהכרה גמורה
הקשת שהוא כולל עגול ויושר כנ״ל .וכדאיתא בזהר שכל כחה הוא מהש״י וזהו על ידי צורת האדם
חדש )פ׳ בראשית בסתרי אותיות ד״ה ויאמר אלקים( וכדאיתא במדרש )תנחומא בהר א( אני מכרתי
רזא דא כד נוקבא נא אתקשרת בדכורא חפיא לה העולם כלו לאברהם ולא הוניתי אותו חזר והקנה
חד קליפה תקיפא דסתים נהורה וכד אתקשרת אותה לי והיינו כי שלימות השפע הוא רק מה
בדכורא חפיין לה כל הני רתיכין עלאין ותתאון שהאדם מקבל ישיב אותו להש״י .ובאמת ההשפעה
אינון קליפה קדישא דחפיין לה ואתלבשת בהו היא תמיד אדוקה ואחוזה בשורשה ורק למי שמכיר
והיא אתקשרת באות ו״ו עילא נשלא בה״א דנקודה הכרה שלימה שכל ההשפעה היא מהש״י מנהג
עלאה סתים בגווה וכד איהו נעלא לון וכלהו בה הש״י מדה במדה ואומר שמה שהאדם מכיר ומוסר
ואסתים נקודה כדין אתעבידו כלהו כגוונא דא הכל להש״י הוא יגיע כפיו ומהונו כיבד את הש׳v
עלאה דקיימא באמצעותא איהו ו״ו דאזלא בעיגולא ובכחו עבדו .וכל מי שאינו עובד את הש״י בהכרה
למעבד גופא לאשתמר להאי נקודה ועיין לקמן מה שכל ההשפעה ממנו את זה הש״י מנהג למעלה מכח
שהובא מתקוני הזהר )תקון ח״י ו( ונראה דהציור ( שכלו ותפיסתו וכדאיתא בכתבי האריז״ל )
האמתי הוא כזה שיש שלשה אורות מקיפים וכמו שנתבאר בענין אור
מקיף בשם כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
וזה הוא כי בקערוג הירח כאשר העריך הש״י כי אור המקיף מבחוץ היינו מה שהקב״ה מקיף כל
מערכת הבריאה שכח המקבל מוכרח להיות הבריאה ואפילו עוברי רצונו הם מוקפים שאין יוצאין
קודם התיקון חסר שלימות שלא יראה איך מצד מגבול היקף הש״י כדאיתא בש״ס )שלהי מנחות(
הש״י שרצה בכח זה והוא בריחוק מקום ביותר דקראן לי׳ אלקא דאלהא והיינו כמו שהם משיגים
וכיון שאין שום הכרח מצד הש״י בכל הבריאה את הש״י שעזב את הארץ תחת העבע כמו כן מדה
אם כן זה הוא גמר הרצון וזה הוא הגדול וכמו במדה הש״י מנהג עמם שבעצמם אינם יודעים איך
שלעתיד יהי׳ אשת חיל עערת בעלה ונקבה תסובב הם מוקפים בכח ממשלתו שלא יעברו רצונו ורק
יז ישרים נת םוד
בלא עבודתם בחר בהם הש״י כאהבת האב לבן גבר אך י ק שהש׳׳י ברא כח כבחירה בעולם ורצה
אבל בזמן שאין עושין רצונו של מקום נקראו עבדים שיהי׳ נסתר העומק מהבריאה ותעבוד אוהו בכח
היינו שאינם רואים כלל ונסתר מהם אהבה הקבועה בחירה ולכן ברא טוב ורע והרע בעומק מצד כש״י
שהי׳ למעלה מעבודתם וכן הוא שכל כמה שהאדם אין שום רע רק שהוא לבוש .המסתיר מאוד את
עובד להש׳ vבתוך ההסתר והחושך בבחינת עבד אור הש״י עד שאין מלכות שמים ניכר בתוך הלבושים
כן יראה לו שהוא בן להש״י וכאשר יוסיף בעבודה האלה ולכן מצד האדם צריך להרחיק מהם ובכלל
בבחינת עבד כן יוסיף לראות שהוא בן להקדוש בלוך כזה נאסרו כל מאכלות אסורות וכל האיסורים
הוא. שבאמת אם הם כולם רעים למה ברא אותם הש״י.
וכן בדברים המותרים יש בכל אדם לפי ערך נפשו
ו ז ה דאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ח דף לו(. כן יוכל לקבל טובה מהם וכדאיתא בפסחים ) מ ״ ט(:
כמראה הקשת אשר יהי׳ בענן ביום הגשם עם ה איז אסור לאכול בשר וכדומה בכל ענינים.
כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה׳ ולפי שיש קליפות אלו בעולם שהם הסובבים את
ואראה ואפול על פני ואשמע קול מדבר ואמאי הוא הקדושה רוח סערה וענן גדול ואש מתלקחת כדאיתא
נפיל על אפוי בגין דאסור לאסתכלא .בקשת אמר ) א( ,ונוגה הוא אילנא דטוב ורע והוא כל הדברים
רבי אליעזר אבא ואמאי אסור לאסתכלא בקשת המותרים שצריכים בירורים בקבלתם ,ולכן כל עוד
אמר ליה רבי שמעון ברי בגין אינון קליפין דמתלבשן שלא נגמר הבירור אם יעמוד כן קבוע שכל מה שהוא
בי׳ וכו׳ דאינון ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו בריחוק מקום וביותר הסתר זאת הוא כוונת הבריאה
סביב .כי הקשת הוא רומז להשפעת הש״י וזהו הלא יאחזו קליפות האלה בכח הקדושה וכן
ביום הגשם ואם יקבל האדם בלא עבודה אז יאחז הרשעים ששורשם מקליפות האלה יהי׳ להם טענה
בהקליפות כי באמת גם כחם הוא רק מהש״י אלא הרי אנו בריחוק מקום ואם יהי׳ בעולם הזה גם
שהוא באור מקיף למעלה מדעתם כנ״ל בענין זה. עתה התגלות אור הרצון שמצד הש״י אין שום רע
ולכן נפל על פניו היינו שהגביר כח עבודה בהתבטלות יתבטל כל כח עבודה כי הש׳׳י מנהג העולם במשפט
נגד אור הש״י אז שמע קול מדבר שקול רומז לפנימית וכן הציב כח בחירה שעל ידי זה יקנה האדם על
כדאיתא הה״ק בראשית נ (:קול פנימאה. ידו עבודה כח וכלי קיבול וכל כמה שיוכל להכניס
אור ■לתוך החושך היינו לקבל לתוכו כחות הבריאה
ושם בתיקונים )תקון י״ח דף לב (.שחושב שם ואחר שיתכללו בו יעבוד בכחם את הש״י בן יקנה
כסדר .שכל נביא מקבל כפי מדרגתו מנהון שהש״י יחתום שמו עליו שאוכל יגיע כפיו.
ברישא דמלכא מנהון בנימין וכו׳ מנהון בקומה
מנהון בשוקין מנהון באות ברית מנהון בלבושין לאם הש״י הי׳ נותן טובה בלא כח עבודה אז כל
דמלכא דלא הוה לון רשות לאסתכלא יתיר ואחר הכמות היו מקבלים בשוה וזהו כדי לבטל
שחשב שם ירכין ואות ברית חשב )בדף לו (:מארין קיטרוג הירח כי עוד גדולה מזו יש קיטרוג שאחר
דקומה מסטרא דאימא עלאה אתקריאת שכינתא שהש״י ברא כל הבריאה כל מה שהוא בהסתר אור
בטן הה״ד מבטן מי יצא הקרח כעין הקרח הנורא יותר זהו תכלית הכוונה וכיון שהש״י רצה להנחיל
גוף דילה עמודא דאמצעותא בטן עליה אתמר בטנך טובה רק על ידי יגיע כפיו של האדם אמר להירח
ערימת חטים שדרך אגן הסה ר אל יחסר המזג שררך לכי ומעטי את עצמך והיינו שתראה ברור איך תצרך
דא ציון דאיהו טבור עלמא נקודה דמינה הושתת לקבל אור תמיד ובעת שתתרחק מן האור אז לא
העולם לארבע סטרין דאינון מזרח מערב צפון ודרום יהי' לך שום תקיפות כי יחשך האור שהש״י ברא
ולקבלייהו רישא למזרח גופא למערב .דרועין לדרום אותך ולא תבין כלל וכן נאמר לישראל בניס אתם
רגלין לצפון אות ברית נקודה באמצעותא כגוונא לה׳ אלקיכם וכדאיתא קידושין ל״ו ע״א בזמן שישראל
דטבור אגן הסהר דא נקודה דסיהרא כגוונא f: 1 עושין רצש״מ נקראו בנים היינו שאז יראו שאף
י ש ר י ם נח םו ד יח
לעיל וכאשר מקרבו לגמור כל הפרי אז מכניס בה■ ]נ״ל דצ״יל ס [ ]ונ״ל דבאמת הירח העליונה כן
אור על ידי שמברך עלי׳ לכש״י ומכניסה בתוכה שעל ציורה לפי שהיא .מקבלת השפעתה מלמעלה ולעומת
ידי כח זה יעבוד את השי׳<ת וכן הוא בכח השכל זה במקום שהאדם מאיר לתוך החושך הפנים
שבכל מה שהאדם משכיל להבין איך כל הבריאה וכל המקבלים הוא הפנים .בצד הפתוח והפגום כי עיקר
ההנהגה הוא רק ביד הש״י על ידי זה מאיר להגדיל הקבלה במקום שהבריאה רואה חסרונה שם היא
כבוד שמים ואם מבין בנפשו יאיר בכח הבריאה כלי קיבול וכמו דמסיק בתיקוני הזהר שם[ והוא
שנמצא בנפשו ואם יזכה להאיר מאורו גם לאחרים ראשית נקודה באות ב בת קול איהו ודאי כללא
אז מגדיל כבוד שמים בין בני אדם להכניס אור דנקודין ואתוון ואיהו פתוחה כלפי צדיקיא וחסידיא
בתוך ההסתר ה-נמצא בכחותם. וחכימיא מארי דאורייתא ופתימא לגבי נביאייא ולגבי
נערי ברית וכל אינון דתליין בספירין דאינון שמא
וכאשר ברא הש״י כל הבריאה כל מה שלמשה קדישא דקב׳׳ה ואיה־ו סתימא מסערא אחרא כלפי
הוא ביותר צמצום אור אכן בזה השמ'‘ רשיעייא דבזמנא דאתיין לאסתכלא בה חזרת אנפץ
הש״י אור סתום מאד בסוד אור חוזר כדאיח לאחורא מייהו כגוונא דא ל( וכו /והענין בזה
בעץ החיים עד שבנקודת מלכות נמצא אור הכתר כי כל הבריאה הציב הש׳׳י שכל אחד כלול מדכר
(■■ אלא שכל מה •שהוא גבוה מחבירו ) ונוקבא היינו שכל אחד מקבל מהגבוה הימנו ומשפיע
יש לו אור בהיר יותר והאור הנתרחק בלבוש השפל למה שלמפה הימנו ובכל מה שמקבל הוא בבחינת
הוא אור נסתר חוץ שבהקליפות שבהם נמצא רק נוקבא ובכל מ ה שמשפיע הוא בבחינת דכר וכדאיתא
כח שהם קליפה לפרי וכשיוגמר הפרי מסלקין לקליפה בזה״ק פרשת שמות )ד (.המלך סתם מלך דא אף
ומברכין לצדיקא דעלמא וכל הכבוד שמים שנמצא על גב דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה
בה הוא רק שיהי' כבוד שמים בהעביר הש״י ממשלת עלאה סתימא דכלא ואף על גב דאיהו נוקבא איהו
זדון מן הארץ ויהי׳ הכבוד מאבידתם .והנה כל דכורא לגבי מלך דלתתא וכן הוא אור הש׳^ שנתלבש
הכחות המקבלים כאשר יאיר להם אור ירצו להתחבר בכל כחות העבע בעשרה מאמרות עד שיצא כוללות
אל ■האור וכדאיתא )סנהדרין כ ב (:אין אשה הבריאה עד שפל המדרגות עד יום הששי שנאמר
כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי כי קודם ויכולו השמים והאיץ שנגמר גמר ההסתר מכחות
שמקבלת אור הזכר בורחת מן האור לפי שאינה הפבע ,וכן הוא הסדר עד מלכות הארץ שהיא
יודעת חסרונה כלל אבל אחר שרואה אור הזכר המקבלת דוגמת אשה שמקבלת הזרע והשפעתה היא
אזי תראה עצמה חסרה אור לכן תכרות ברית ברצותה ההולדה שהיא ההעלה שמעלה בחזרה כח הנזרע בה
לקבל אור למלאות חסרונה וכן הוא בכל כחות אחר שהזריעה הוא כח מוסתר ואין ניכר בו אור
הבריאה החסרים אור שהם משולים לנוקבא שבאם הש״י וכאשר יזרע נראה שנתבשל לגמרי אכן כאשר
יאיר להם מי שיש בכחו להכניס להם אור להתעלות יצמח ויוגדל לגמור פירות הם עולים להתעלות אחר
על ידו עומדים נגדו פנים בפנים ורוצים להתכלל בו שנכללו בצורת אדם האוכל מפירותיו ובזה הכח
אכן נגד זה שאין ביכלתו להעלותם ואדרבה עוד יעבוד את הש״י .וכן האשה שמקבלת זרע הזכר
יכניסם ליותר הסתר וחושך הופכים פניהם ממנו. שבכח הזריעה יש הסתר וצמצום אור שאינו נראה-
ולזה שהירח היא גם כן כקשת לעומת כח המשפיע בו איך הש״י מאיר כי כל כח ההולדה הוא כח שכחה
וזה שהבשיח הש״י לנח׳ שיתן את קשתו בענן היינו והסתר וכן הוא כל יסוד הצורת אדם שהוא מכניס
והי' בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן שיתן כח שכלו ופעולתו לכחות הבריאה עד שעל ידי
כל •כך כח בכח המשפיע שיוכל להאיר בכח המקבל עבודה שעובד את הש׳^ יתעלה על ידו כח הדומם
שלא יתבשל אור המשפיע מהחושך וההסתר של כח וצומח והחי על ידי פעולת האדם הזורע וחורש ובכל
המקבל ורק שיהי׳ בקו המדה שכל מי שירצה לראות עבודה בבית ובשדה ואחר כך כאשר מברר כחות
באור הש״י יוכל להגביר■ עבודה עד שיראה שכח השבע הנקרא מלכות הארץ לפי שהוא דוגמתה כנזכר
יט■ ישרים לד סוד
יכולת כביכול להספיק לכל ברי' וכשיספיק לאחד השי״ת הוא המשפיע ולא יהי׳ כח הקשת ק ק מכח
ימעיפ לשני .שמתוך שנותן לעצמו הוי׳ שהוא מחוייב הסתרת הענן כי הענן הוא התסד המוסתר במלכות
המציאות נותן גבול ביכולת הבורא וזה רומז חפא חס כנ״ל וזה הוא .ההבעחה הן מצד המקבל והן מצד
שסירס את אביו שלא יוליד עוד בנים בעולם .ולכן המשפיע שיעמדו פנים בפנים חצי עיגול המקבל
קלל אותו קללת עבד עבדים .שיוכרח לקבל השפעת לעומתי חצי עיגול המשפיע בד בבד וזה שאיתא
^חיותו דרך אמצעי ולא יקבל לעולם בהארת פנים, בתקוני הזהר )תקון ח״י( לא תצפי לרגלי משיחא
שזה ענין עבד עבדים שענין עבד להש״י כמו שאמר עד דתחזי קשתא בגווני נהירין שאז יהי׳ הזווג
הש״י לישראל כי לי בני ישראל עבדים .שלפי שישראל השלם שיתמלא .פגימת הירח ויהי׳ משניהם עיגול
רואים אור הש״י שהוא אין סוף והם נבראים ממנו שלם )עיין בפרשת וירא בענין הברית של אברהם
והבריאה היא בעלת גבול וממילא על ידי הכרה זאת אבינו ,ובחיי ד״ה יודע ה' ימי תמימים(.
מקבלים ישראל השפעתם שלא על ידי אמצעי.
ויאמר ,ארור כנען עבד עבדים יהי׳ לאחיו .מה
וזה דאיתא בזוה״ק פ' בהר ) קי״ א (:האי עבד שנתקלל בלשון זה עבד עבדים וכדאיתא בסנהדרין
איקרי אדון כל הארץ .וזה דאיתא בזוה״ק )ע (.חד אמר סרסו וחד אמר רבעו וסרסו .שחעאו
)וישב קפא , ( :ובתיקוני הזהר )הקדמה י״ד ( :על הי׳ מחפא נח כדאיתא בזוה״ק )נח ע״ג (.כד בעי
מלאך הברית מפ״פ שנקרא עבד לפי שהוא מכיר >ח למבדק בההוא חובא דבדק אדם הראשון לאו
הכלל שאין שום דבר נעשה רק ע״י השי״ת ולכן לאתדבקא בי׳ אלא למנדע ולאתקנא עלמא ולא
הוא העבד הנקרא זקן ביתו המושל בכל אשר לו יכול סחיע ענבין למבדק בההיא כרם כיון דמעא
להאי וישכר ויתגל ולא הוה לי׳ חילא למיקם ובג״כ
וזה דאיתא בתיקוני כדאיתא בזוה״ק )שם(
ויתגל גלי פרצה דעלמא דהוה סתים.
)שם( שנקרא בכל השמות ובכל הכינויים הזהר
וכמו שמבואר בעניינו אכן העובד לעבדים אינו
ל ע נ י ן חפא אדם שנדמה לו שיש לו תקיפות אחר
גבול ואינו רואה לפניו רואה השורש שהוא בלא שהש״י בראו בלי שום אתערותא מצדו ורק
רק עבד שהיא בגבול וכן כל מה שנתרחק ויתרבו כלו מצד רצון הש״י אם כן איך אפשר שיהי׳ בו
האמצעיים בינו ובין השורש נקפן ונתצמצם השפעתו
יש לו הוי' קיימת שאיך אפשר פסולת וממילא
ונעשה לפניו יותר .גבולים וגדרים ומסכים .וזהו שיתבפל רצון הפשופ .אכן בהסתעפות חפא זה
שנתקלל מדה במדה שיהי׳ עבד לעבדים .וזהו שמדמה יוכל לדמות לו שהוא מחוייב המציאות וזה הוא חפא.
בזוה״ק נח ) ע״ג (:קללת חס לקללת הנחש וכמו
ע״ש וכמו' שנתבאר בפרשת בראשית .וכן גם חפא
שנתבאר הענין מפי אאמו״ר הרב הגאון הקדוש נח שנשתכר שזה ג״כ מורה על זה שרצה'לבדוק
זללה׳׳ה שהנחש הוא ביותר מרוחק משורשו שמאכלו כמה מגיע כח הוייתו שאחר שהוא נשאר'אחד מכל
שהדומם מגביה עצמו שמאכל האדם הוא עפר שהוא הוא נקודה הבריאה ונדמהלו שנתברר
לצומח וכן לחי עד שמגיע להתכלל בצורת אדם והנחש השי״ת בעולם וכיון שסמך עצמו השרשיית מרצון
מקבל דרך הפסק מסך ואוכל הדומם וכמו שנתבאר• בבפחון על זה זאת הוא שכרות וכמו שכתוב )משלי
הענין מאאמו״ר זללה״ה בפרשת נשא בענין סופ ה, כג( כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים וכמו שדרשו
חז״ל )שמות רבה יב תנחומא תזריע( שכל העולם
דומה עליו כמישור וכל עריות דומות עליו כמישור
לדלר וזהו ענין עריות כמו שנתבאר במקומו שנדמה
שיש לו התקרבות יתירה.
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית
אביך אל הארץ אשר אראך .בזה״ק )לך ו הנ ה ■ מהסתעפות חפא נח הגיע לחם שיסתר
ע ״ו ( :רבי אבא פתח ■שמעו •אלי אבירי לב הרחוקים ממנו האור עד שנדמה לו שהש״י אין לו
ר ים i'i **I
לו םור
בחסרון הוא חסרון כללי אחר שהש״י ברא מדה מצדקה .כמה תקיפין לבייהו דחייביא .דחמאן שבילי■
ההסתר שהוא מלכות .שמים דלית גה מגרמה כנוס. וארחי דאורייתא •ולא מסתכצין בהו וכו׳ .הרחוקים
ורק אחר שכוללות הבריאה תזדכך נשוב לראות מצדקה דמתרחקי מאורייתא רבי חזקיה אמר
באור הש״י אז מצד הבריאה ימשך אור למדה זאת דמתרחקי מקב״ה ו כו /תא חזי אברהם בטי לקרבא
שגם זה ההסתר ברא הש״י לכבודו ומזה יצא כבוד לקב״ה ואתקרב הה״ד אהבת צדק .אבירי לב היינו
שמים ביותר ממה שהבריאה נבראת בחסרון ושאיפת שסומכים על יסודם בלי שום פעולות באמרם מאחר
למקורה להשלים חסרונה ולהאיר ■חשכה מזה יתעורר שהש״י ברא את העולם וחפץ בהוייתו ממילא בחר
עבודה לשוב לראות באור הש״י מתוך החשך ולהאיר בלבוש שהוא מוסתר ורצונו אינו נראה בו שבאם
שגם בחושך יש אור הש״י .ומצד הש׳^ כג הבריאה הי' חפץ בבהירות למה ברא לבושים המסתירים
היא באחדות בלי פירוד כלל והפירוד הוא רק מצד האלו .ובאמת מצינו במס׳ ברכות )י ״ז (:דפליגי
הנבראים וכל החפץ באור הש״י יש בו נדיבות בה רב ושמואל ואמרי.לה רבי יוחנן ורבי אלעזר חד
■לכוללות הבריאה אחר שהוא יותר קרוב למקור אמר שכל העולם נזונין בצדקה והן נזונין בזרוע
ובמקור הוא השלימות הגמור והכלל וכל הקרוב וחד אמר שכל העולם נזונין בזכותן והן אפילו בזכות,
למקור יש בו יותר מהכלל .וזה ש;םוא קרוב להמקור עצמן אין נזונין כדרב יהודה אמר רב דאמר רב
זה הוא כולל גם ההסתר שמצדו יראה כי אין דבר יהודה אמר רב בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר
יוצא מההיקף אורו של הש״י וגם מה שידמה לההולך חורב ואומרת כל העולם כולו ניזונין בשביל חנינא
בשרירות לבו שעושה בבחירתו החפשית יראה הדבוק בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מערב שבת לערב
בהש״י שהש״י מנהג גם אותו אך הוא מנהגו למעלה שבת .ורב יהודה אמר אבירי לב גובאי טיפשאי ורב
מדעתו כמבואר )בענין אור מקיף מבחוץ שנקרא אשי אמר בני מתא מחסיא אבירי לב נינהו .ובאמת
( ירומו סלה בענין המתחיל המשל ופחד ,פ' נח שניהם אמתיים שכמו שההולכים בשרירות לבם
וממילא מבין שגם עבודתו הוא רק מצד עצמו כמ״ש נקראים אבירי לב שאומרים אחר שברא הקב״ה את
אם חכמת חכמת לך )משלי ט( וביאר בזה כבוד העולם הרי חפץ בכל מיני התפשטות הבריאה שבאם
אדוני א״ז מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה״ה לא הי׳ חפץ לא הי׳ בורא הסתרות כאלה ונמצא שהם
שאם הגיע האדם להבנת דברי תורה ולהחכים בה רחוקים מצדקה כי צדקה הוא כדאיתא בזה״ק
זכה רק לעצמו לידע שימצא גם שורש נפשו בתוך )שם( דלא בעאן לקרבא לגבי קב׳׳ה ובנין כך אינון
דברי תורה אבל לא הוסיף כלום על דברי תורה כי רחוקים מצדקה וכן מתרחקין ,מאורייתא כדאיתא
באמת כל הוספות דברי תורה וכל מ ה שתלמיד ותיק שם וכיון דרחוקים מצדקה רחוקים אינון משלום
עתיד לחדש הכל נכלל בדברי תורה ומה שאמר דוד דלית להון שלום.
המלך ע״ה )תהלים עא( ואני תמיד איחל והוספתי
על כל תהלותיך הוא רק שיאיר בתוך החושך שיברר וענין צדקה הוא התחברות לחבר ולהאיר במקום
שגם שם נמצא אור דברי תורה וזה עצמו נותן הש״י שחסר אור וכמו שלהעני יחסר לקיום חיותו
מדה במדה שחושב זאת ליגיע כפיו של האדם. עד שהוא מוכרח ■לקבל מאחר וכן העריך הש״י כל
מערכת הבריאה שכל אחד מצד עצמו הוא חסר
אכן באס האדם אוחז בהסתר ושכחה על זה ויוצרך לקבל מהשני וכדאיתא במדרש שאף במרום
נאמר ולצת לבדך תשא כי חלק הלצנות שהוא צריך לשלום )רבה צו ט ( כי כל הבריאה העריך
לבוש ההסתר מה .שאין אור תורה נראה בהם זה הש v/השלימות שבהם הוא רק בהתחברות אחד
נקרא לצנות כדאיתא בכללים מהאריז״ל בסוף תקוני לחברו וכאשר יש בהם נדיבות אז הש״י מאיר להם
הזהר )סימן ח( שהלצים נקראים בתי אלקים כי מאורו וכמ״ש )ישעי׳ ו( וקרא זה אל זה ואמר קדוש
אלקים נקרא כל הכחות שהלבישה השי״ת בלבושי וגו׳ ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין אז רואים שהש״י
הבריאה ויש ק״ך צירופי אלקים .שעד אלו .מתפשט הוא .מאיר לה ם..וזה מה שהש״י ברא כל הבריאה
כא ישרים m,E,
i- סוד
כל השמות בבחינת נוקבא כדאיהא בספר הקנה כח הקדושה שעוד יתראה בהם אור הש״י והלבושים
( ובתקוני הזהר )הקדמה שני׳( וכד אנת ) הרחוקם שלא יוכל להתראות בתוכם אור הש״י זה
תסתלק מנהון ישתארון כגופא בלא נשמתא .ורבי ■גקרא אלהים אחרים ועיי״ש )סימן ע׳( ט כל מה
חנינא בן דוסא לא רצה ליהנות בעולם הזה ממקור שאינו נראה בתוכו אור הש״י זה אינו בכח קדושה
העליון כי רצה להניח רק לעולם הבא .ולכן נשאר ואף שהש״י ברא כל הכחות וכמו שנאמר ו אנ ט
לו ק״ב חרובין היינו כח המילוי נחרב ויבש .וזה בראתי משחית לחבל )ישעי׳ נד( אבל מצד האדם
שנקרא ניזון בזרוע כי הי׳ מזונו בצמצום גדול שזה צריך להסיר הלבושים האלו ולהכניס אור אף לתוך
הי׳ מגיע לו רק מכח שהוא בריאה נבראת מהש״י החושך אבל כאשר הגיע לאור 'אז יראה כי הכל
וצמצים גדול כזה אינו צריך לעבודה אף שזה בעצמו רק מהש״י .ולכן גם רבי חנינא בן דוסא אף שהי׳
עבודה עצומה אכן יען כי לפי ראות עין הי׳ ■נראה בכח זכותו ועבודתו כח להאיר לכל העולם שתהא
שאין העבודה מצדו. ניזון בזכותו אבל הוא בעצמו ראה כי הבל בידי
שמים .ולכן נקרא שנזון בזרוע שאחר שראה שהכל
ו י ע ב ו ר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון בידי שמים ולא רצה לכנוס בשום הסתר בעולם
מורה בזה׳׳ר! לך )ע״ט ( :בספרא דרב וכדאיתא שם בגמרא )תענית כה( שלא רצה ליהנות
ייבא סבא הכא כתיב ויעבור וכו׳ וכתיב התם אני מחלקו ובאמת גם מפירות הנאכלין בעוה״ז לא רצה
אעביר כל טובי על פניך והוא רמז לקדושה דארעא ( ליהנות וכדאיתא )
דאתי מאתר עלאה כדקא חזי עד מקום שכם עד
אלון מורה מסטרא דא לסטרא דא כדקא חזי. ובזה״לן פרשת פנחס ) ר ע״ז (:אמאי האי בתר
דהוות בת קול נפקת ואומרת כל העולם
להיות אברהם מקורו במדת החסד אכן כל המדות כלו אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני אלא איהו גרם
כשמאירים בכחם להשפיע הם מאירים דרך קודם דחרב קב מן יו״ד דאיהו יב׳׳ק אוף ה ט לא הזה
מדת מלכות שמיס כדאיתא בתקוני הזהר )תקון לי׳ אלא קב חרובין דאת יו״ד איהו יחוד ומניה
תשסרי( בגין דאת יו״ד איהי אבנא מרגליתא קדישא אתיא נביעו לאת ב׳ דאיהו ברכה .כי יב״ק הוא
יקרא קירטא איהו שפה כלילא מחמש תיקונין דאינון גמעריא קוי״ק אלקי״ם וגימעריא אקי״ק קוי׳׳ק
אחה״ע בומ״ף וכו׳ ודא ה׳ זעירא וכו׳ .שמבאר אדנ״י .והוא כי שם הוי׳ מתלבש עד שיצא לפועל
שם שמלכות שמים מקורה בחכמה האי אבנא כלילא גם בעולם הזה בהתלבשות כל מיני עובות ושורש
מחמש עד דסליק לה עד אין סוף ורזא דמלה למען שם הוי׳ ביו״ד כדאיתא בעץ החיים כי שם הוי׳
יאריך ימים על ממלכתו כד האי אבנא בעאת למעבד ( ואלו במצחא דעתיקא אחר התיקון )
דינא בעמלק או בסטרין אחרנין וכן בחייבין נטלא השמות הם ששם הוי׳ מתלבש באקי״ק ובא״ד והיינו
מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקראו בה כלהו שמקור החיים י יוכל להתלבש עד לגמר העשי׳ בפועל.
גבורות וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא נטלא וזה דאיתא בעץ החיים )שער אורות נצוצין וכלים
מחסד וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקראו חסדים פרק ג׳ מה״ב( שמלואי השמות ע״ב ס״ג מ׳׳ה עולה
וכו׳ .וזה סוד שלש עשרה מדות שהם בשורש ששה קב כי אלו שלשה הס משפיעים כי שם ב״ן הוא
מתתא לעילא מה שהאדם מברר את עצמו וממילא בנוקבא וכן הוא ענין המילוי שהשם ■נתמלא מאותיות
מאיר לו הש״י בששה המדות מעילא לתתא ואחר אחרים הנוספים על השם ונכללים בהשם וקדושת
שהאיר לו בשלימות אז נתקן מדת המלכות שהוא השם מתפשט גם בהמילוי וזה שהמילוי נקרא בזה׳׳ק
כולל הגמר וההסתר מכל המדות ביציאתם לפועל )פנחס רמה (.כח ה׳ וזה צרוף השם יב״ק כי יו״ד
וכמו שבעבודת האדם בששה המדות מתתא לעילא רומז למקור החכמה וזה משפיע בק״ב היינו המילוי
צריך לכנוס דרך השער ביראה כמ״ש )תהלים קיא( כי כאשר נתגלה יסוד החכמה ממקורה אז יש
ראשית חכמה יראת ה׳ וזה נהרא שער השמים היינו בכח .השמות להתמלאות וכאשר •נעלם המקור יהיו
ישרים לד סו ד כב
דאקדים ברכתא דאברהם •לברכתא• דמריה אמר ליה שיבין וישכיל שמצדו לית לי' מגרמיה כלום ורק מה
אברהם וכו' מיד אתיהיבת כהונתא לאברהם דכתיב שיאיר לו הש״י כן כאשר יגמר הבירור בכל ענין
נאם ה׳ לאדוני שב לימיני ,ולמה נענש על זה הרי וכאשר יקבל אור הש״י מעילא לתתא אז יאיר לו
זהו ברכתו של אברהם אבינו עליו השלום .אכן הש״י מאור העליון משורש החכמה המתלבשת בבינה
באמת כמו שביאר אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב ומאירה למלכות וכמו שנתבאר בענין ויעבור ה׳ על
הגאון הקדוש זללה׳׳ה במי השלוח ששם בן נח פניו וכיון שהגיע אברהם אבינו לארץ ישראל היינו
הי'נ בו ך בזה שאחר שראה שמלוט יולדו עמון ומואב שנכנס דרך השער אז השיג אור מסד הש״י ממקורו
שבבי בישי דירושלים והוא הי׳ נאחז במדת ירושלים אחר כל שלשה עשר מכילין דרחמי שהם בירורי כל
כמ״ש )ומלכי צדק מלך שלם( והוא כהן לאל עליון. יסודות הבריאה וזה דאיתא בזה״ק בענין זה
והי' קשה לו איך הלך אברהם להציל את לוט עד עד מקום שכם עד אלון מורה מסערא דא לסערא
שנודע לו כוונת אברהם שהלך להציל שתי פרידות דא כדקא חזי .כי שכם מורה למדת הגבורה כדאיתא
טובות נעמי העמונית ורות המואבי׳ ולפי שקיבל )תנחומא וישב ב סנהדרין קב (.בשכם נחלקה מלכות
הארת אור זה מאברהם לכן הכיר הטובה לאברהם בית דוד ■בשכם .נמכר יוסף .ולפי שאברהם נאחז
והודה שאברהם גדול ממנו ומודה בהודאה שהכהונה במות החסד והוא הי׳ החסד של הש׳ vבעולם עד
שייכת לאברהם. שכל החסדים שהש״י מנהג בהם עולמו נקראים
חסדי .אבות •שהוא משורש מדת אברהם אבינו עליו
וביאר ענץ זה כי עם בני נח עוד לא נגמר הברית השלום ובאמת בשורש מדת החסד נכללים כל המדות
הכולל כמו שנגמר באברהם כי באברהם עד שגס ■מדת הגבורה שנראית היפך ממדת החסד
הי ׳הברית בדברי תורה שאז התחיל הש׳ vלהאיר מן הקצה אל הקצה בשורש גם כן נכללה במדת החסד
באור תורה ועם נח לא נכרת ברית רק בדרך ארץ וכמו שאמר.בזה כבוד אדוני אבי זקני הרב הגאון
ולכן לא •הי׳ יכול להביע באור הש׳ . vרק על ידי הקדוש זללה׳׳ה בפרשת וזאת הברסה מימינו אש
אמצעית אברהם .וזה,,שנאמר והוא ■כהן לאל עליון דת למו והיינו מגודל חסדו ואהבתו שיש להש׳׳י
כי כל העבודות שצוה הש״י את ישראל הוא בכוונה אל ישראל וחסד נקרא ימין ומצד זה נתן אורייתא
לשם ה' כדאיתא בזבחים )מו ( .לשם מי שאמר מסערא דגבורה גם כן שיש בה אזהרות ועונשין
והי׳ העולם היינו שממליך רצון הש״י להתגלות כמו אב האוהב את בנו מאד באהבה עזה מזהיר
על ידי עבודה עד שיתגלה מפורש שהש׳ vחפץ בהויית לו ומאיים אותו שלא יעה מדרך העוב וזה דאיתא
הבריאה .עד לתכלית גמר הלבושים ואפילו בלבושי ,בזה״ק ■לך )פ״י( ויעתק משם ההרה מתמן ידע
עוה״ז •חפץ שהרי על ידי קרבנות מקריבין בהמה הר ה' וכו' ויע אהלו בה״א כתיב פריש פרישו
ו הי א נתעלה באש של מעלה עד שתתכלל בשור וקביל מלכו שמיא בכלהו דרגין דאחיזין בי׳ וכדין
שבמרכבה וכדאיתא בזה״ק בראשית ) מ׳׳ ה (:קרבנא ידע י״כ׳-ה שליע על כלא וכדין בנא מזבח ותרין
סלקא תננא ומסתפקין כל חד וחד כדקא חזי לי׳ מדבסיי הוו בגין דהכא אתגלי לי׳ דהא קב״ה שלע
זכו' רעותא דלא■ אתפס • לעלמין■ בסים לגו לגו פל כלי וי דע ,.המה עלאה מה דלא הו ה ידע מקדמת
בגוייהו ■ולא אתידע ההוא רעותא ולא אתפס למנדע דנא ובנה תי־י; מדבחין חד לדרגא דאתגליא וחד
וכדין כלא רעותא חדא עד אין סוף וכלא איהו לדרגא דאתכר\א .כי אז נתגלה לו העומיק מה שיש
בשלימו מתתא ומעילא ומגו לגו עד דאתעבוד כלא בחסד כש״י כי בעלמא דאתכסיא אין המדות
חד האי רעותא לא אעיל לגו אע״ג דלא אתידע מתנגדים זה לזה וכלם הם משורש הטוב והחסד.
עד דכלא אשתלים ואתנהיר בקדמיתא בכלהו סטרין
וידוע שכל העולה במעלה גבוה יותר הוא יותר והיה ברכה .במדרש תנחומא מהו שברכתך קודמת
כולל שיוכל לכנוס אף למקום רחוק מאד אף שנראה לברכתי .ואיתא במדרש )רבה קדושים כה(
על הלבוש שהוא רחוק מאד מאור הש״י זכדאיתא :ובמס׳ נדרים ^)ל״ב (:ובזה״ק לך )פ״ד (.כיון
כג י ש ר י ם לך סוד
ויעע אשל בבאר שבע סדר לחמו ומימו'לכל באי עולם במדרש )הנעלם וירא קיז . (.שאין מלאך יכול לכנוס
ובאר שבע רומז למדת מלכות והיינו שכלל בהשפעתו למצרים רק הקב״ה בעצמו עבר במצרים .והעבודה
כל העולם עד לגמר המדות וכדאיתא למי שאמר .הזאת התחילה רק מהאבות וכדאיתא בזה״ק לך
והי׳ העולם ובספרא ויקרא לשם מי שברא את )פ״ד (.מאי כתיב ■וילך למסעיו •מנגב מספרא
העולם וכל העבודות שהיו קודם האבות אם רצו דימינא שירותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא לעילא
לעבוד בשלימות היו צריכים לסלק כל נגיעותם ולבעל ■לעילא עד אין סוף ונחית דרגא בתר דרגא מנגב
כל עניני עוה״ז להתבטל במציאות ממש וכדאיתא ■ועד בית אל ■מעילא לתתא ועי״ש בזה״ק שעלה
בזוה״ק פ׳ לך )פז (.מלך שלם ודאי מלך איהו מתתא לעילא ושוב המשיך אור החסד עד לעולם
דשליט בשלימו אימתי איהו מלך שלם ביומא דכפורי .הזה.
דכל אנפין נהירין .וזהו שמלכות עולה עד הבינה
ושם הוא הזווג כדאיתא בפרי עץ החיים וכדאיתא וזה שמברכין ברכת אבות כדאיתא במס׳ מגילה
בזה״ר! אמר ) ק׳; ( בגין דתרין נהורין נהרין בחד )י״ז (:מנין שאומרים אבות שנאמר הבו
בוצינא עלאה נהיר לבוצינא תתאה וכמו שנתבאר לה׳ בני אלים ואל היינו תקיף כדאיתא ביבמות
בענין יום הכפורים דשאני יום הכפורים משבת )כא (.ומאי משמע דהאל לישנא .דקשה הוא שנאמר
שאור העליון יורד למטה ומעלה עמו אף קליפת נגה ואת אילי הארץ לקח, .כי הם היו היותר תקיפים
ולכן הזווג מותר בשבת ואסור ביום •הכפורים בעולם שיכולים לכלול',כל העולם בכחם להמשיך
’ וכדאיתא בזה״ק אמור )שם( רבי אבא שלח לי׳ שפע אור כללי להאיר חשכת כל העולם וזה דאיתא
לרבי שמעון אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא במדרש רבה פרשת לך )פמ״ד( אחר הדברים האלה
קדישא שלח :י׳ וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך וכו׳ אברהם הרהר אמר לפני הקב״ה רבון העולמים
לא בת אמי וכו׳ ותהי לי לאשה כי בשעה שמאיר כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו עמדתי
מיסוד אבא אז נתתקן כל הבריאה במקומה למטה וסגלתי מצות ומעשים עובים יותר ממנו ודחת בריתי
מה שאין כן כשאינו ■מקבל רק מעלמא עלאה שהיא לבריתו תאמר שאחד עומד ומסגל מצות ומעשים
בינה ואין לו קו והמשכה לראות איך מעלמא טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי אמר לו
דאתכסיא משפיע לעלמא דאתגליא לראות סדר הקדוש ברוך הוא מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים
ההשתלשלות אין זה שלימות הקבלה ולהיות שם אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים והוא
בן נח כיון שלא הגיע למדה זאת לא ראה איך יוכל שהש׳ vהעמיד ממנו כחות שיוכלו לכלול כל העולם
להתעלות שיולד מלוע מה שיהי׳ מזה כבוד שמים ואין שום הסתר יכול לסתור כח אורד וכדאיתא
וקנה אור זה על ידי אברהם. במדרש תנחומא )לך יא( כשם שהמגן אוחז החרב
אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם וכו׳
ובאמת אף כי נתקן לומר תחלה ברכת אברהם והיינו שמכל עניני עולם הזה יראו בניו את אור
קודם לברכת הש״י כי תחיית המתים הוא הש״ייאיך הוא מנהיגו ורצונו שוכן בתוכו כי שורשם
ברכת' הש״י כמו שביאר בענין זה כבוד אאמו״ר דבוק בהש״י וזה שנאמר באברהם בפרשת וירא
הרב הגאון הקדוש זללה״ה .אכן כי בברכת אברהם )בראשית כ״א( ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם
וכדאיתא בזה״ק ויקרא ) כ״ ב (:אלא ויריעו כל בני
ה׳ אלקי אברהם וכן מברכין ברוך אתה שאנו
אלקים הא אתבר תוקפא דדינין קשיין אתבר חילא
מסיימין ברוך אתה ה׳ ■מגן אברהם .וכן הוא האמת
דלהון כמד״א ■רועה התרועעה ארץ וכל כך בגין
כדאיתא )ב״ק צב( חמרא למארי' וטיבותא לשקי׳
דהאי בוקר אתער בעלמא ואברהם אתער ואתי
כי כן הציב הש״י בעולם שצריך להחזיק טובה לעובדי למנטע אשל.בבאר שבע מלה דא הכי שמענא לה
הש״י ואברהם הי׳■ הראשון שהודיע גדולת הש״י בבאר שבע ודאי וכתיב■ ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם.
בעולם וכדאיתא במס׳ מנחות )נ״ג (.איני■ מחזיק כי אשל רומז למדת היסוד כדאיתא בספריהבהי ר
ישרים לד םוד כד
ואגדלה שמך .במדרש תנחומא ששמך מתגדל עובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה
בעולם .היינו שאתה תהי׳ בית גבול .לשם בעולם שנאמר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי
ה׳ כי גדול הוא חסד הש״י שעלה ברצונו הפשוע כל חפצי בם .אכן כשמכיר מי הוא מארי׳ דחמרא
וחפץ בהתפשעות שיתלבש רצונו ית׳ בלבושים רביס מותר להחזיק עזבה גם להשקיא כמו שביאר בזה
עד שיוכל להיות להברואים תפיסה ברצונו ושם הוא כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שגם
הלבוש החיצון שהוא הדוגמא שהש״י מציב בעולם השקיא אם אינו מחזיק עצמו לבעל היין רק לשקיא
שעל ידו יוכר רצונו הפנימי .ובעת שבחר הקב״ה אז מותר להחזיק לו עובה אבל כשמחזיק עצמו
באברהם הציב אותו שהוא יהי׳ הדוגמא בעולם אין .לו שום החזקת עובה וכן הוא גם נגד ■לבעל
הזה מכוונת רצון הש״י להעיב לבריותיו .וזהו ואגדלה המחזיק עובה שאף שצריך להחזיק עובה .להמשקה
שמך וכדאיתא בזוה״ק ויקרא )ה׳ (.אימתי איקרי אותו אבל צריך לדעת שהוא רק שר המשקה שנתמנה
קוב״ה גדול בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי׳ מן בעל היין אבל אם לא ידע מי הוא האדון אז
הה״ד בעיר אלקינו וכו׳ מאי משמע אשתמע דמלכא כשיחזיק עזבה לשר המשקה ידמה שהוא הוא האדון.
בלא מערוניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול זכו׳ וכן התבונן מלכי צדק אחר שלא הכיר את אור
כתיב ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם תנינן הש׳^ שיבול להאיר אף בתוך החושך וראה שאברהם
כספרא דרב המנוגא סבא דבת זוגו בדחילו דקב׳׳ה הוא צינור החסד של הקב״ה שעל ידו יופיע אור
הוות כוותיה ומספרא דאתתי׳ אקרי גדול וכו׳. חסדו להאיר לכל ההסתרות בקו והמשכה וכדאיתא
הדר ואמר בעיר אלקינו הר קדשו ובגין כך תשבחתא במדרש רבה פרשה זו )פ׳ ל״ע( אחות לנו קענה
דא בשני .כי כאשר יש מקבל שמקבל השפעת הש״י זה אברהם שאיחה את כל באי העולם ,בר קפרא
שעל ידו יתרחב ויתגדל בעולם ויקבל ההשפעה כמו אמר כזה שהוא מאחה את הקרע .ובתנחומא שאיחה
זרע הנזרע בקרקע ושוב אחר כך מתגדל בתוכו את העולם לפני הקב׳׳ה )פרשה זו( היינו שחיבר
ומתרבה ויוצא לאור בגודל התפשפות, והאיר סדר ההשתלשלות מאור ה׳ עד שהאיר בכל
מיני הסתרות שגם שם נמצא אור ה׳ וממנו התחילה
ויאמר אברם במה אדע כי אירשנה .וביאר בזה עבודה למי שאמר והי׳ העולם ולכן ■מסר לו הכהונה
במי• השלוח שאחר כל הבירורים שנתגלה ואז במלחמת המלכים קנה אברהם להאיר לכל
שכינה על ידו בעולם רצה אברהם שיקבע בלבו בלא העולם וכדאיתא במדרש רבה פרשה זו )פ׳ מ״ב(
שום הפס ק ואמר לו הש׳׳י קחה לי עגלה משולשת עמק שוה רבי ברכי׳ ורבי חלבו בשם רבי שמואל
היינו שלזה תצפרך עבודה ועל ידי עבודה יוקבע בר נחמן ששם השוו כל אומות העולם וקצצו ארזים
בכל פעם יותר .והענין בזה כי כל העבודות הם על ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה
ידי סבלנות והוצאה או בגוף או בממון שהאדם והיו מקלסין לפניו ואומרים שמעני אדוני נשיא
מחסר עצמו מעובה בשביל כבוד שמים .ובמקום אלהים אתה בתוכנו אמרולו מלך אתה עלינו
שהאדם מחסר נפשו שם ישאר קביעות בגופו כי נשיא אתה עלינו אלהי אתה עלינו אמר להם אל
גל הגוף הוא נברא מהש״י וכן כל קניניו של האדם יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו עמק
הם שייכים לו בשורש נפשו ומה שעובד האדם את סוכות שהוא מסוכך באילנות אמר רבי תנחימא
הש״י בגופו או בנפשו אז יחסר נפשו מדבר הברור תאנה ורימון וכו׳ ובפסיקתא עתיקתא ענין גפן
ומבורר שהוא שייך לגופו ונפשו ולכן נאמר )ספרא ) ס ( ועמק סוכות אמדד סוכות ובמדרש תהליס
ויקרא( קרבנו ולא הגזול וכ״ש בגופו כי מה שיוכל
מפרש שם שזה סוכתו של סדום וחשיב שבעה אילנות
האדם להחזיר להש״י זה הוא מתברר שהוא שייך
זה על גב זה שם מבאר שבקש אברהם מהקב״ה
לו ולכן הוא כענין זריעה שאדם זורע כור להוציא
כמה כורין כי על ידי'שמחזיר להש״י נותן לו הש׳׳י •שיתן לו מקום המקדש וכאן הכיר שם בן נח שמסר
הוספות ־־עובה כי מתברר כי כל מה שהש׳^ נותן לו ׳הכהונה ממקום המקדש.
כה ר דרא סו ד
כמה דנוקבא לא עבדא פירין אלא מגו חילא דוכורא לו בלבושי עולם הזה .הוא מתעלה על ידו .להשיבו
וכו׳ ת״ח נוקבא עד ג׳ זמנין דאתעברת איבא לפני הש״י פנים בפנים וזה עצמו שחוסר עצמו
במעהא לא אשתלים בתר שלש זמנין. זה הכח הוא מלמד זכות עליו כי החסרון הזה
נשאר בו בקביעות ששאר הגוף וכל מאודו ירצו
וירא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל להתחבר בזה כי זה הוא העיקר והשורש מה
כחום היום בזה״ק וירא )צ״ד (.רבי חייא שהקריב לה׳ ועשה .שורש למעלה .וכן איתא בנדרים
פתח הנצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור )י״ב (.אמר הרינו שלא אוכל בשר וכו׳ כיום שמת
נשמע בארצנו .הנצנים נראו בארץ כד ברא קב״ה בו אביו וכו׳ כיום שראיתי ירושלים בחרבנה וכו/
עלמא יהיב בארעא כל חילהא דאתחזי לה וכלא ואי אמרינן בעקרו מתפיס אף על גב שיש כמה חד
הוה בארעא ולא אפיקת איבין בעלמא עד דאסברי בשבת כוונתו על עקרו הרי שזה נקרא עיקר לכל
אדם כיון דאתברי אדם כלא אתחזי בעלמא וארעא הימים הדומים לו כי זה שחוסר עצמו מה שסבל
גליאת -איבהא וחילהא דאתפקדו בה כגוונא דא וקבע בלבו עבודה .זה עיקר וכשאר נשאר עפל.
שמיס לא .יהבו חילין־ לארעא עד דאתא אדם הה״ד
וכל שיח השדה ערס יהי׳ בארץ וכל עשב השדה
ערם יצמח כי לא המעיר ה׳ אלקיס על הארץ ואדם דרא
אין לעבוד את האדמה אעמרו כל אינון תולדין ולא
אתגלון ושמייא אתעכבו דלא אמערו על ארעא בגין דרא אליו ה׳ באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל
דאדם אין וכו׳ .עת הזמיר הגיע דאתתקן תיקונא כחום היום בש״ס )ב״מ ,פו ( :אותו היום
דתושבחן לזמרא קמי קב״ה מה דלא אשתכח עד יום שלישי של מילה של אברהם הי׳ .יחייגו מיומים
לא־ אפברי אדם קול התור נשמע בארצנו דא )כל( ביום השלישי יקימנו ונחי׳ לפניו )הושע ו׳< במדרש
מלה דקב״ה דלא אשתכח וכו׳ .וחשיב שם כיון רבה וירא )פרשה נ״ו( ביום השלישי וישא אברהם
דאשתכח אדם כלא אשתכח ובתר דחעא וכו׳ אתלעיא את עיניו יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו
ארעא ו ט׳ אתא נח ותקין קרדומין ופצירי בעלמא ונחיה לפניו ביום השלישי של שבעים דכתיב ויאמר
ולבתר וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה אתו אליהם יוסף ביום השלישי ביום השלישי של מרגלים
בגי עלמא וחבו קמי׳ דקב״ה ואסתלקו חילין דארעא וכו' ביום השלישי של מתן תורה ביום השלישי של
וכו׳ כיון דאתא אברהם מיד הנצנים נראו בארץ יוגה ביום השלישי של עולי גולה ביום השלישי של
וכו׳ עת הזמיר הגיע בשעתא דאמר לי׳ קב״ה דיתגזר תחיית המתים ביום השלישי של אסתר.
כיון דמעא ההוא זמנא דברית אשתכח בי׳ באברהם
ואתגזר כדין אתקיים בי׳ כל האי קרא ואתקיים הענין כמו שנתבאר מפי אאמו״ר הרב הגאון
עלמא ומלה דקב׳׳ה הוה באתגליא .כי בריאת העולם הקדוש זללה״ה בענין שלישי למילה שביום
הי׳ כאשר הש׳׳י שלח אמרו מרצונו הפשוע במקום שלישי נקבעת בקביעות שכמו שעור הערלה צריך
גדולתו המציא ענותנותו שרצה להיות מלך בתחתונים להסיר לגמרי ועור הפריעה לפי שסמוך ■לעור
והלביש רצונו־ בלבושי הבריאה עד שנסתר רצונו שלא הערלה אינו צריך להסירו רק להסיעו ממקומו בסוד
נראה כלל כי נתלבש בכל מעשה בראשית לבוש בתוך קליפת נגה שיוכל להתעלה לקדושה ולכן נקרא פריעה
לבוש עד שיצאו דברים חומריים וגשמיים וזהו כדאיתא ביבמות )כא (.רמז לשניות pהתורה
שנעמן הכח ולא הי׳ יכול להתרומם להתעלות לשוב מנין מדכתיב פרעהו אל תעבור בו יעו״ש .ולכן
נגד הש״י פגים בפנים ובתכלית בריאת האדם הוא בשלישי נקבע הקדושה שאז רצון האדם מוסכם
כי על ידי האדם יתראו הנצנים ויגיע עת הזמיר לעבודת הש״י וכן איתא בזה״ק קדושים ) פז( . .
היינו שכח הארץ ־ישוב להתעלות שיתכלל בתוך האדם ובשנה הרביעית יהי׳ כל פריו קדש הלולים לה'
והאדם ■יעבוד בכח הזה את הש׳^ .אכן על ידי וארעא לא עבדא פירין אלא מגו חילא אחרא דעלה
ישרים וירא םו ד כו
שם שחשא גס בנוקבא ,והוא כי כח המקבל חשא האדם בחשבו יפן שעל ידי הל 1דם מנהג כש״י
שבהבריאה שזה מורה בנוקבא שלא היתה עוד כל הבריאה אם כן יש לו כח לפלות ולהפלות כל
פנים בפנים ,והיינו כי כח המקבל אם אינו עומד הבריאה ואין שום דבר שלא יוכל להפלות בכל זמן.
לפני הש׳׳י פנים בפנים גם כן ידמה לו שהוא בריה
נפרדת ויש לו כח מצד עצמו שידמה שמאחר שברא ובאמת מה שנצשוה שלא נאכול .איתא )פפ״ס
הש/ע כח הזה וכל כחות הבריאה ישפיעו בכח שער ר״ה פרק ו׳( שלא נאסר לו לפולם
המקבל ולכן ידמה כח המקבל שהוא מחוייב המציאות. שבאם הי׳ ממתין עד שבת הי׳ מותר לו וזה רומז
אכן כשיעמוד פנים בפנים אז יש לו חבור לאור שעל ידי עבודה הי' מגיע לשלימות שיכלול בתוכו
העליון ויראה כי נברא רק בחסד הש״י שרצה כל הבריאה כי כן הציב הש״י שכל הבריאה בראה
להשיב לבריותיו וכל כחו הוא רק בעת שהוא מקבל בלא שלימות כמ״ש )ישעי׳ כו( כי בי״ק ה׳ צור
אור וכמו שנתבאר בפרשת בראשית ובפרשת נח עולמים .והעמיד שהאדם על ידי עבודתו ישלים
וזה סוד קישרוג הירח שהוא מתייחס לחמא אדם כל הבריאה וכן איתא במדרש )תנחומא שמות ע(
הראשון וזה ענין פגימת הירח כמו שנתבאר בפרשת כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון התורמס
נח בענין הקשת שבשביל זה נפגמה הירח כדי שכח צריך להתמתק .וכן כל הכנות מאכלי אדם ולבושיו
המקבל יראה את עצמו חסר לגמרי בעת החיסור צריכין תיקון על ידי האדם .וכן הוא כל ענין .מה
אז יבין כי אין לו מצד עצמו ואין הבריאה בהכרח שהש׳׳י שולח אמרתו ארך צריך להתלבש בלבוש
רק ברצון .ולזה רמז התחלפות הזמנים ,קור ,וחוס. העולמות והבריאה עד שתבא לגבול תפיסת האדם
קיץ .וחורף .שזמן אחד יראה שאין הכרח בו שהרי שהאדם יוכל לקבלו וכן צריך לעבור דרך לבוש הזמן
העולם מתקיים גם כאשר יחליף זה הזמן וכן נשבע וזה רומז יום השבת שרומז למדת מלכות שמים והוא
בכל כחות הבריאה שיראו עצמם שהם חסירים כדי ראשית חכמה יראת ה' כי זה מחייב עבודה אחר
שישיבו להביש באור השם יתברך. שהאדם רואה שמצד האדם תוכל כל הבריאה להתבשל
כי אין לה מצדה שום כח וזה ,רומז .מלכות שמים
והנה הפגם הכללי הראה הש״י לכל הבריאה דלית לה מגרמה כלום והוא שמצד הבריאה אץ
שתראה שתוכל להתבשל הראה הש״י בהמבול לברי׳ כלום אצל בוראה כי• אין אצל הש׳׳י שום הכרח
שנתבשלה■ כל הבריאה וגם נח נסתר מעין הי׳ בבריאת העולם ובקיומו ומצדה תוכל לשכוח שהוא
כדאיתא בזה׳׳ק נח ) ס ד ( :וכדאיתא בליקושי תורה ברי' נבראת ועל ידי זה יכול כל כח החיים שבה
מל פסוק וכל שיח השדה וגו׳ כי לא המשיר ה׳ לשוב למקורו .ולכן צריכה תמיד לעבודה בהתעוררות
אלקים על ה א ח שלא הי׳ עוד המבול ולא נתחזקו .תמיד את הש״י כי הוא המחי׳ ובורא תמיד כח
כחות הבריאה על ידי מה שתראה שתוכל להתבשל חדש בהבריאה ובלתי השגחתו הוא כאין ואין חיים
וכמו שנתבאר הענין מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון בכל יסוד הבריאה רק אם ,תתעורר להביש אל
הקדוש• זללה׳׳ה .ואחר המבול כאשר נקבע יראה בוראה ולכן הכרה זאת ביותר ביום השבת כי בו
עצומה בכל כחות י הבריאה ובאדם וכרת הש״י ברית שבת ■אל מכל מלאכתו ויתבשלו כל כחות המסתירים
עם נח ונתן הקשת בענן כמו שנתבאר 5פ׳ נח והמשכחים את אור הבריאה וזה שער השמים שאדם
שהראה לו הש״י שכמו שנקבע יראה באדם כן צריך ליכנס בו לראות גאות ה׳ בכל התפששות כחות
קבע השי׳׳ת בכל כמות הבריאה שלא יסתירו כל הבריאה .וזה דאיתא .בליקושי תורה שחעא אדם מה
כך אור הש״י שיתראה הקשת בתוך הענין כי קשת שרצה להגדיל כתר זעיר אפין קודם זמנו כי קודם
רומז לכח ההשפעה שהיא חצי עיגול שבו נראה גם השבת המורה לכח עבודה לא היו מוחין בזעיר
תוכו .כי בעיגול שלם אין נראה תוכו ובחצי העיגול היינו האור הזה שישוב להביש באור וממילא גם
נראה שיש עגול וקו■ היושר שמצד העגולים אין באדם התחתון לא הי' כח .מעורר אותו לדעת
חיבור שיתראה האור בין המשפיע והמקבל וכל אחד שבלא שפע תמידי בכל רגע אין לו .קיום וכן איתא.
כז ישרים דרא םו ד
מניה ההו א זוהמא וכו׳ .כי במי שהש״י בוחר מדוגל במדתו ולא יראה איך-יצרן ״,לזווג -השני;זלזה
,בקביעות זה הוא העיקר בעולם והוא שורש תכלית ניתן הברית לנח שתראה ההשפפה בדמות ,הזה שהוא
הרצון״ מהבריאה וכמו שאצל הש״י אחר,שכל הבריאה רומז שאין כל כך הסתר כי בעיגול יתראה בקצתו
מצדו •היא רק ברצון ולא בהכרח לכן אץ שום דבר ערך כולו ומה שהוא רק חצי שיתראה פנימיותו ,וכמו
;שיהי׳.אצלו ,,אגב .וטפל כי הנברא אחר שיש אצלו • שנתבאר בפרשת נח.
,מוכרחות לכן יש אצלו גם מותרות וטפל אכן אצל
ה,ש״י שכל הבריאה היא רק מרצונו הפשוט וכל אכן הברית הזה לא הי׳ דבר קיים לעד ■שאף
מה שהוא רצונו הוא דבוק ברצונו ורצונו יתברך שמצד הש״י הראה .לו את • הקשת והיינו' ,
-אינו דבר טפל. שלא יהי׳ הסתר כל כך וכן■ לא .יהי' ,חשכות ,גדול
כל כך שתתבעל כוללות .הבריאה וכל מי.״שירצה
וכן הדבוק ברצונו הוא דבוק במדותיו שאף הקטן בעבודה יאיר לו הש״י כנגדו אכן שישאר עבודה
,שבקטנים אף שהוא מרוחק מאד מאור הוא . קבועה בלב האדם כקביעות גמור שירצה שגס גופו
יקר אצלו מאד להוציא יקר מזולל .וכן הוא מדת ירגיש עבודה זה לא הי׳ ,בכריתת .הברית עם נח
אברהם אבינו שרצה לזכות לכל .העולם והגין על שהרי אחר שנכרת עמו ברית נאמר בו ,וישת מן
כל דורו וכן לא נסתפק בדברים קטנים עד שהאיר היין וישכר ויתגל בתוך ■אהלה והיינו שנסתפק
לו הש״י שלא ידח ממנו נדח ואפילו ענינים קטנים והי׳ לפניו בו חדוה ונייחא ,ממה שראה שלא יהי'
שהי׳ לו לא יהיו לפי שעה רק מהכל ישאר השארה עוד המבול לשחת כל בשר וראה שיש■ לו חלק לעולה
קיימת ’ וכ מו שכתובי )תהלים א( ועלהו לא יבול. הבא ועל ידי זה רצה להתפשע בכל מיני התפשעות.,
ולכן לא הי׳ נחשב אצלו כל עניני עולם וכמו שנאמר ולזה לא הי׳ ביכולתו להגן .על בני דורו וכן על
בו ויסע אברס הלוך ונסוע הנגבה והיינו שאחז תולדותיו כי בתולדותיו היו כמה אומות רשעים ומה
'בצמצום בעניני עוה״ז כי נגב הוא מלשון צמצום שאברהם אבינו יצא ,ממנו גם כן לא נחשב על שמו
כמ׳׳ש )שופטים א( כי א רן הנגב נתתני וכדאיתא כי מאברהם אבינו התחיל הבדלה שנקראו זרע
בזוה׳׳ק פ׳ לך )פ״ד (.מה כתיב וילך למסעו מנגב אברהם כדאיתא בנדרים )ל״א (.דישראל •נפקי
מסטרא דימינא שרותא דעלמא עלאה סתימא עמיקא מכלל בני נח כיון דאיקדיש אברהם איתקרו על• שמיה,
לעילא עד אין סוף ונחית דרגא בתר דרגא מנגב וזה רומז כי מה שנח זכה לא זכה מצדו ,וכדאיתא
ועד בית אל מעילא לתתא וכמו שנתבאר בפרשת במדרש )בראשית רבה כט( .שגם •נח לא הי׳ כדאי
>ך״) .ד״ה ויעבור( שכלל כל המדות שהם כוללים .להנצל אלא שמצא ,חן .והיינו שלא ,ניתן לו החבה
יכל הנהגות העולם מתתא לעילא ומעילא לתתא וזה יתירה לדעת •מפני מה ■זכה וכמו דאיתא בישראל
החילוק שבין כריתת ברית שכרת הש׳׳י עם אברהם )אבות פ״ג מי׳׳ד ( חבה יתירה נודעת להם
אבינו להכריתת ברית שכרת עם נח .כי הקשת שנקראו בנים למקום .כי עיקר הידיעה הזאת הוא
שניתן לנח היינו כמו שנתבאר שהש״י הראה לו על ידי עבודה שנקבעת בלב האדם שלא יסתפק בדבר
שמצד הש״י שרוצה בהשפעה מצד זה יש קיום לכל שהוא רק אגב וטפל וירצה להתדבק במקור וכדאיתא
העולם והענן הוא החסד כשנכנס לגמר פעולתו בזה״ק תרומה ) ק כ״ ח (:מאת כל איש אשר ידבנו
אז הוא נכנס לכח המקבל והבטיח לו הש״י שלא לבו מאי אשר ידבנו לבו דיתרעי בי׳ קוב״ה וכף
יתבטל אור השפעת הש״י כל כך ולא ישכח ומנא ידעינן דהא קב׳׳ה אתרעי ביה ושוי מדורי׳
מהבריאה שכל מי שירצה להביט באור יראה את בי׳ כד חזינן דרעותא דההוא בר נש )בחדוא ברעותא
הקשת בדעתו להבין שהוא מצד עצמו חסר והש״י דלבא( למרד^ ולאשתדלא אבתרי׳ דקב״ה בלביה
צריך להאיר לו ובמקום קבלתו הטובה כאשר ירצה ובנפשיה וברעותיה ודאי תמן ידעינן דשריא ביה
להביט ולהבין יראה כי הש״י הוא הנותן .אכן בעת שכינתא וכו׳ אוף הכי ההוא זכאה בעי למרדף
שהאדם הוא בבחינת משפיע אף על פי שאז הוא בתר חייבא ולמקני ליה באגר ,שלים .בגין ,דיעבר
י* ש ר י ם וירא םו ד כח
ולזה ניתן כריתת הברית עם אברהם אבינו שיקבע בעצמו לבוש לכח ,המשפיע שברא■ הש״י אכן בזה
מעצור לרוחו בקביעות לאות ברית במקום יוגבר כח השכחה באדם מאד וכדאיתא במדרש
השפעתו .ואז ממילא לא ישתוקק לקבל רק מה )תזריע רבה יד( הן בעון חוללתי ר׳ אחא אמר
שהוא ברצון הש״י וברית הזה הוא פועל באדם אפילו אם יהיה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה
אף בהיותו בבחינת מקבל וזה שניתן לאברהם זה לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקב״ה רבון העולמים
עצמו של נח אכן לנח נתן את הקשת הברית כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון
בענן היינו בלבוש המקבל יתראה הקשת .ולאברהם אלא להנאתו שאפילו חסיד שבחסידים לא יוכל לומר
אבינו ניתן לו בכח המשפיע שבגופו אשר מחמת זכיתי לבי שיתכוון רק לשם שמים ' בענין השפעתו
זה יהי׳ בידו כח המקבל ממילא וזה הברית הוא להוליד ולכן לפי שלא נגמר הברית עם נח-לכן לא
בקביעות באדם בשורש ופועל בנפשו אף בעת שאינו הי' יכול להוליד שיהי׳ ממנו צינור להוליד שיהי'
בבהירות דעתו אחר שזה הברית הוא תמיד עם מבניו מפורש התרבות כבוד שמים כמו שנאמר
האדם ונקרא בריתו אשר שם בבשרינו .וזה הברית באברהם למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו
שניתן לנח ושם נאמר ונראתה הקשת בענן היינו כי מה שיצא ממנו אברהם הוא בדרך הבדלה שנבדל
שמצדו יראה עצמו חסר ויראה שצריך להשלים ^ ר ה ם ולא נקרא בן נח כנ״ל.
חסרונו על ידי כח ההשפעה אכן עתה נמסר גם
ואן? שבמושכל ראשון נראה כי .במקום שהאדם
כח ההשפעה לאברהם אבינו שעל ידו ישפיע השם
משפיע מהנקל לו יותר לחשוב ,דרכיו ולהיות
חסדו בעולם וכמו שנאמר לו והי׳ ברכה היינו שהוא
בדעת וחשבון יותר מבעת שהאדם מקבל כי בעת
יהי' הצינור והבריכה שעל ידו ישפיע ה׳ חסדו לעולם
שאדם משפיע אז הוא בבחינת זכר ואיש דרכו
■כמו דאיתא במדרש )וישלח רבה פ״ב ( האבות
לכבוש אבל בעת שהאדם מקבל טובה אז הוא
הן הן המרכבה כי מי שיוכל לדמות בנפשו שיש
בבחינת נוקבא ונקבה תש כחה להתגבר לכבוש
לו ־כת פעולה זה אינו יכול להיות מרכבה לשכינה
כח תשוקתה .אכן בענין זה ביאר .כבוד אאמו״ר
וכמו שנאמר )תהלים צד( היחברך כסא הות וביאר
הרב הגאון הקדוש זללה״ה על פי מה דאיתא
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי מי
( שרב קנס הקונים .את במדרש )ויק״ר ו
שידמה לו שיש לו רכוש והון וכח פעולה זה אינו
הגנבות יותר מהגנבים עצמם ואמר לא עכברי ,גנב
יטל להיות כסא ומרכבה להקב״ה כי לישא עליו
אלא חורא גנב ואיתא נמי בש״ס )גיטין מה(.
כבוד שמים צריך להתבטל לפני הקב״ה במציאות
ממש זה נושא עליו כבוד שמים .וכדאיתא במדרש ופירושי שבאם לא הי׳ לו להעכבר מקום להטמץ
משל לגבור שרוכב על ה סו ס וכליו משופעים אילך לא הי׳ שומט וגונב כי באמת צריך צ,מצום
ואילך ה סו ס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס במקום ההשפעה כי כל מה שכח המקבל ישתוקק
)ויצא רבה ס ח( ובאמת לה׳ הארץ ומלואה וכמו לקבל מה שאינו שייך לו הוא לסבת כח ההשפעה
שנאמר כל פעל ה׳ למענהו )משלי טז( לי הכסף לפי שכח ההשפעה מעורר אותו לקבל מה שאחר
ולי הזהב )חגי ב( וכמה ענינים ומצינו שנאמר כך ישפיע על ידי כח ההשפעה במקום לא טוב.
והארץ נתן לבני אדם ומתרצינן )ברכות לה( כאן
קודם ברכה וכאן לאחר ברכה כי כל השפעות טובה ואחר שכבר קיבל לתוכו דברים שאינם כרצון
אף שהש׳ vמוריד שפע לעולם אכן אינו כמתנת בשר הש״י שוב בעת ההשפעה .אין האדם בידו
ודם שעיקר המתנה כשמוציאו מרשותו לרשות המקבל לשום מעצור לרוחו כי כבר קיבל כח מותרות בעת
אכן הש״י אם יסיר השגחתו אף רגע אחת יצא היותו בבחינת נוקבא בעת הקבלה ובשגם שבעת
הח רוח חיים שבהטובה ולא ישאר ממנה מאומה הקבלה אינו מרגיש כל כך מה הוא יכול לקבל
ועיקר הנתינה שהש׳^ נותן טובה שהאדם יכיר שלא יביאהו לידי השפעה במותרות כי אז הוא
עם הטובה אהבת הנותן שיהי׳ השגחתו תמיד אז בבחינת נוקבא.
כט ישרים וירא סו ד
שובה אכן גם■ זה ביד ■הש׳ vבבחינת אור מקיף תתקיים לעד כי כש״י איגו ,מוציא שום דבר.מתסת
מבחו׳ן• כמו■ שנתבאר בפרשת ■.נח[ .אכן אברכם אבינו ידו ורק למי שמתבמל מפני כבוד שמים מכל .וכל
קנה זאת ; כעולם הזה שהוא יהי׳ צינור הכולל ובו לזה מוסר הש׳ vכל מיני השפעות ועל .ידו..הש״י
יתראה .הקשת בגווני נהירין כמו שנתבאר בפרשת משפיע בעולם והוא הצינור הכולל כי אף אם יהיו
נח וכדאיתא .בזה״ק וירא )צ״ש (:שהשלשה מלאכים בידו כל מיני עובות לא יצאו מרשות הש״י כי גם
נתראו אליו בתלתא גוונין דקשת )סתרי תורה הוא כולו מתבעל מפני כבוד שמים ולכן נאמר בו
צ״ש( .שכינתא משכא מלעילס בתלת גוונין דקשת מברכיך ברוך .וזה שניתן לאברהם ההשפעה לידו
ו ש ם )-ק׳ (.תלת גוונין אתחזו לתתא זכו׳ .וזה כי. כמו שנאמר ואברכה מברכיך ונגמר ברכה ,זו
בנח אף שראה את הקשת בגוון קשת חצי עיגול במצות המילה אחר שקבע בגופו מקום עבודה
כמו שנתבאר שם וגם כח המקבל בבחינת ירח למישרי עלי׳ גיא ותא דקודשא ברוך הוא והוא
שהוא פגום אכן לא הי׳ חיבור ביניהם להעשות בעצמו עובד שיראה עצמו פגום ומסר בלי ,אור
עיגול שלם ועתה התחיל להתמלא פגימת הירח הש״י וזה הוא השלימות הגמור וכמו שנאמר לו
וכמו .שנאמר לו ,התהלך לפני והי׳ תמים כי אז במצות מילה התהלך לפני והי' תמים כי זה הוא
נתגלה כי תכלית הבריאה הוא אברהם ואין ההשפעה שלימות הא מתי כשהבריאה רואה עצמה מסירה
שלימה רק כשיש כח מקבל שיקבל שובה באור בהיר אור ותמיד מצפה למור הש״י ■להאיר לה אז הש׳׳י
להגדיל כבוד ■שמים וכן כח הקבלה תמיד יראה מדה במדה עוסק תמיד למסור לזה כל השפעותיו
עצמו שאין לו שלימות רק כשיראה אור השפע ומאלו וכמו שביאר כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש
נעשה חיבור .והיקף שלם וזה דאיתא בזה״ק לך זללה׳׳ה בענין ברית שהי׳ המנהג לחתוך בעל חי
)צ״ז (:דעד לא אתגזר לא הוה מליל עמיה אלא ולעבור בין הבתרים לרמוז כי שנינו משורש אחד
מגו דרגא תתאה ודרגין עלאין לא הוו קיימי על נבראנו ואב אחד לכולנו אל אחד בראנו ומדוע נבגוד
ההוא דרגא כיון דאתגזר מיד הנצנים נראו בארץ איש באחיו כי כל ההסתר שנפחד אדם מחבירו הוא
אלין דרגין תתאין דאפיקת ואתקינת האי דרגא רק .מעניני עולם הזה המסתירים ומפרידים ואס
תתאה וכו׳ עי׳׳ש ובאמת כל דרגא תתאה הוא נשוב לשורש הלא משורש אחד אנחנו ועל ענין זה
מקבלת מדרגא עלאה אלא שאברהם לא הי׳ רואה הי׳ כרית הברית עם אברהם אבינו בין הבתרים אמר
ההתקשרות בין עלמא עלאה לתתאה וכיון שקבע שהסיר ממנו כל עניני עולם הזה נשאר דבוק במקורו
הברית בגופו שיהי׳ תמיד אצלו בקביעות עבודה אז והברית הזה נגמר בברית מילה שניתן לו לעשות
דאה שכל הבריאה היא נברא בשבילו כמ״ש בהבראם רושם ברית קודש בגופו .ומזה נגמר רושם בהשפעת
באברהם בראם )מדרש זה״ק .לך צא (:כי מכל הש״י כמו שנתבאר בענין הקשת שהוא גם כן חצי
הבריאה הוא התכלית הנרצה מרצון הקדום וכדאיתא עיגול .ובזה נתקשר עם הש״י במדת היסוד שהוא
בזה״ק )צח (.וירא אליו ה׳ .להאי דרגא דמליל התקשרות וקו המדה שקבע הש״י שיהי' ההשפעה
עמיה מה .דלא הוה מקדמת דנא וכו׳ כי לראות בצמצום מקום שלא תרד רק למי שמכין כלו קיב^
שגם בכל עניני עולם הזה מוסתר אור צריך להאיר ביראה ועבודה .כי מצד הש״י הי׳ ההשפעה לכל
■להאי דרגא ממקום גבוה מאד וכדאיתא בזה״ק כדאיתא בתענית )ז (.שמפר גדול מתחיית המתים
( אלא הכא גלי חכמתא דכלהו דרגין )שם שתחיית המתים רק לצדיקים ומשר בין לרשעים בי-ן
שרו על האי דרגא תתאה בתר דאתגזר אברהם לצדיקים .אכן אחר שצימצס אברהם אבינו את
)ועיין בפרשת נח ד״ה את קשתי ובפרשת חיי ד׳׳ה עצמו שרצה שגם בעולם הזה יורגש ויתראה ,כבוד
יודע ה׳ ימי תמימים(. שמיס מצד זה מדה במדה צימצס הש״י השפעתו שלא
תרד רק לצדיקים ועובדי הש״י ןכי באמת מה שנזכר
ו י ש א' ע י נ י ו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. לעיל שאין הש״י נותן השפעתו רק למי שמתבשל
■במדרש' רבה וירא )פרשה נ׳( תנא אין מפני .כבוד שמים והרי נראה שכמה רשעים• משופעים
י ש ר י ם דרא םוד
מטלה ממוגים כל אחד כפי ■שורשו אך כשרוצה לפטול מלאך אחד מושה שתי שליחות וברש״י ז״ל ו 3תו ס'
אין בכחו לפמול שום דבר רק צריך להשפמה חדשה ב״מ ) .פו ,( :דאיתא :שם שרפאל בא לרפאות את
בכל מה שרוצה לפמול. אברהם .ותירצו רפואה והצלה אחד הם .ואך :שבשורת
הולדה הוא גם כן רפואה כמ״ש,גבי אבימלך וירפא
ו כ מ ו דאיתא ■במס׳ ברכות ) ד (:מיכאל באחת ה' .את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו ,אכן
בשתים וכמו שביאר בזה כבוד גבריאל בהולדה כתיב רק שם קוי״ק כי כל מנינים .הנמשים
הגאון :הקדוש זללה״ה כי שכינה אאמו״ר הרב מל; ידי שליח ■הוא .רק בהשתנות הגבולים אבל
היא בכל מקום כמ״ש )ישמי' ו( מלא כל הארץ בשורש הש״י לבדו הוא הפומל וכדאיתא בזה״ק
כיבודו וכל.מה שהוא• בריחוק מקום צריך ליותר כח בלק )ר״ד (.מל רפאל שכל זיני אסוו תא.בידו •ואמר
שרומז לחסד הוא מדרגה אחת תנומה ומיכאל כך מסיק .ואי תימא דזיני אסוותא :בידי׳ כמה דאמרן
וצריך ׳לטיסה אחת בפמולתו וגבריאל שהוא מדרגה לאו הכי דהא אסוותא לא הוי אלא בידא דמלכא
למטה וצריך למבור אליו ההשפמה דרך מדרגת קדישא אבל בשמתא דפקיד קב׳׳ה אסוותא לההוא
החסד לכן ■צריך לשתי תנומות היינו לקבל השפמתו בר נש איהו נפיק וכל אינון מקטרגין דממנן מל
דרך■ שתי :מדרגות .אכן בזה הראה הש״י לאברהם מרמין בישין דחלין מניה .כי כל הטובות נכללים
אבינו אחר-המילה :שאך שכל ההשפמות שירדו למולם בברכת יצחק אבינו בתחיית המתים• שבזו הברכה
הם ■היורדים■ דרך •כמה מדרגות אכן אם הש״י נמצא נזכר מכלכל חיים סומך נופלים ורופא חולים .ומתיר
מם .ההשפמה^ אך -שיורד דרך כמה מדרגות אם אסוליה שכל הטובות הם ממה שהקב״ה ממודר
ה ש״י'מראה ממם אהבת הנותן כל המדרגות יתמלו מלמתיד שהכל יחיה ויראה באור ה׳ ולכן כל הטובות
ואין צריך למבור דרך • מסכים .וכדאיתא בזה״ק הוא ממה שהתהום מולה למירטב מלמא.
פקודי •)רכו■ (.וכדין האי נהירו דמחשבה דלא אתידמ
בטיש בנהירו דפרוסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשמ ד א מ ר שוב אשיב אליך כמת .חיה : .והנה .בן לליה
היכלין וכו׳ רמותא דכל תשמ נהורין דקיימי כלהו אשתך .בזה״ק לך )ק״ב ( :אמר רבי י ; 3ק
במחשבה וכו׳ וכל אינון נהורין מרזא דמחשבה מלאה שוב אשוב שוב ישוב מבמיא לי׳ דהא מפתחא דא
דלתתא כלהו אקרון אין סוך וכו /וברזא דקרבנא למפקד מקרות בידא דקב״ה איהו ולא בידא דשליחא
כד סליק כלא אתקשר דא בדא ונהיר דא בדא אחרא כמה דתנינן תלת מפתחות אינון דלא אתמסרו
כדין 'קיימין כלהו■ בסליקו ומחשבה אתמטר באין בידא •דשליחא דקיה וכו׳ אלא ודאי קב״ה דהוה
סוך ההוא נהירו ■דינהירימני׳ מחשבה מלאה אקרי קאים מלייהו אמר :מלה בגין כך כתיב ויאמר שוב
אין■ סוך■‘ והו א ■שנאמר בזה״ק ויאמר סתם דא מלאך אשוב ׳אליך ותא חזי■ בכל אתר דכתיב ויאמר ס ת ם
הברית וכו׳ וכלא■ בקב״ה אתמר. או ויקרא סתם הוא מלאכא דברית ולא אחרא וכו'
אלא בכל הני מלאכא דברית הוה וכלא בקב״ה אתמר■
ו כ ד א י ת א )רבה ויחי צ״ז( שמות רבה .ב( במט״ט ובגין כך כתיב■ ויאמר שוב אשוב וגו׳ . :.בי בכל
שהוא מלאך הברית שכל מקום שהוא נראה ' השפמות שהש״י .רוצה להשפימ במולם אחרי שהמולם.
שם רבו ׳נראה .וכדאיתא בתיקוני הזהר שיש לו הזה הוא היותר רחוק ימן האור .וההשפמה יצריך
שמות כל' המלאכים )תקון ( כד נחית לממבד למבור דרך כל המולמות שיסכימו' כל צבא ממלה
חסד איקרי מכאל וכו /וזה שהוא ■נקרא מלאך מד שתצא לאור בלבוש מולם הזה וזה כל המפתחות
הברית שאחר 'שנקבמ ההתקשרות ברזא דברית נמסרו למלאכים אך שלש מפתחות אלו שהם יסוד
שנקרא' כי■ כל ומתרגמינן• דאחיד בשמיא ובארמא אז כל המולם אלו הם ביד הש״י לבדו וכדאיתא )תטנית
כל המדרגות נתמלו; 'וזה■ דאיתא :מרזא דמחשבה ב׳ (.א״ר יוחנן ג׳ מפתחות בידו של הקב׳׳ה שלא
כלהו איקרון אין יסוך ' .וכמו שנתבאר 3פ׳ תשא נמסרו ביד שליח וכו׳ ומפתח של חיה .והוא כי שורש
במנין שתאליה■■ הסכים׳ משה• מל המלאך כי קודם ההשגחה היא רק ביד הש״י לבדו שאך .שכל צבא
לא י שר;ים דרא סו ד
לברר דאית דין ואית •דיין כדאיתא בזה״ק )נח .עב. החשא כשראו מפורש הפקשרזתס אז אין שום
לך• פז ■■(:וז ה• הי׳ אצלו נקבע כי הכל ממדת החסד מלאך רק שאור הש״י נראה י עם כל הלבושים וכלהו
ורק הי׳ ענין עבודתו■ מתפשמת ^ עד■ כמה מדת אקרו אין סוף וכדאיתא שמות המלאכים עלו מבבל
גבורתו •של הקס׳הי -מתפשמת בעולם ומתנהג מדה )ירושלמי ר״ה וירא רבה .מח( כי כל זמן שישראל
במדה■ ■וכל זה נכלל■בחסד• ורק מגודל חסדו הציב היו באור בהיר אז עם כל המדרגות נראה אור
גבורה כל ־כך .עדי שמדת ■החסד תוכל להסתתר עד הבהיר ולא שייך שום שם.
שלא תתראה וזה הי׳ תכלית■ עבודת אברהם שנכלל
בראשית עבודת יצחק וכן תכלית עבודת יצחק נכלל לי א מ ר קח נא את בנך את יחידך אשד אהבת
בראשית עבודת יעקב ■אבינו עד שגמר עבודת יעקב את יצחק ולך לך אל ארץ המורי' .בתנחומא
אבינו , .הי׳ במדת■ ישראל כמו-שמבואר בענינו וכל )וירא( מהו לך לך נסיון אחרון כנסיון ראשון
עבודותיו של■•■אברהם׳ אבינו ע״ה •נכללו בלידת יצחק נסיון הראשון בלך לך מארצך וממולדתך ונסיון
שזה הציב לו ,הש״י מצב חזק בעולם שהוא יצחק . אחרון בלך לך אל .ארץ המוריה.
אבינו כי אברהם בעצמו המה רק לצד החסד■ וכיון
שיצחק נולד נתברר אברהם אבינו משני צדדים ממדות כי הש״י מגביה ענין הנסיון נתבאר לעיל
הפכיים וכיון שנתיישב אברהם אבינו והי׳ דעתו את האדם להעלות מל חיצונית לבושיו מה
נוחה מלידת יצחק שראה שמעבודתו העמיד הש״י שמוסתר בעומק לבו אך כל זמן שאין האדם נצרך
בלימה •מפורשת בעולם שנולד בריה יקרה כזו שיוכל לזה אין הש״י מגביה את האדם לעומק הזה כי.
לברר.שכל מדותיו של הקב״ה הם מפורשים בעולם כל מה שהניח הש v/ביסודות הבריאה הוא ממון
הזה ג״כ. ואינו נראה אלא על ידי התעוררות וכל זמן שלא
יתעורר אינו נגלה .וזה ענין הנסיון הראשון בלך
וישא עיניו וירא והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. לך אחר שהי׳ אברהם אבינו מדוגל מאד בכל עניני
בזוה״ק וירא )ק״כ ( :איל דאתברי בין חכמות עולם הזה וכל הכחות נכללו בו כדאיתא
השמשות הוה ובן שנתו הי׳ וכו׳ אלא אתפקד חילא במי השלוח ונאמר לו לך לך מארצך שיצא מהרגילו
לאזדמנא ההוא אימרא בשעתא דאצמריך לי׳ לאברהם ומבעו אל הארץ אשר אראך היינו שיראה לו הש׳׳י•
כמה דכל אינון מ״לין דהוו בין השמשות אתמנא חילא כי לא הלבוש מכל דבר הוא המחיה אותו ורק יש■
לאזדמנא האי מלה בשעתא דאצשריך .וכן נראה מש״ס מוצא פי ה׳ שהוא פנימית לכל דבר וזה המחיה אותו
נדרים בענין פי הארך מיקרב פומא להכא )ל״ע ( : בשפע תמידי ולזה יוכל האדם להגיע על ידי עבודה
והוא מעשרה דברים שנבראו בין השמשות כדאיתא• לראות שמוצא פי ה׳ הוא המחי׳ כל דבר .והנה
באבות )פ׳׳ה מ״ו( .ואף שכל הניסים היו במעשה אחר כל העבודות והנסיונות הוליד את יצחק וכמו■
בראשית כדאיתא׳ במדרש )ב״ר ה ( וישב הים שנתבאר בפרשת לך )ד״ה ויעבור( שאברהם אבינו
לפנות בוקר לאיתצו■ לתנאי שהתנה הש״י עם הים הגביר עבודתו במדת החסד בתכלית י העמקות עד
ונתגלה בשעת שהי׳ נצרך להתגלות .אכן כל אותן שראה שאף גם מדת הגבורה שנראית הפך ממדת
שנזכר בהם בין השמשות היינו שבעת שנתגלו בעולם החסד נכללה במדת הגבורה וזה שנולד יצחק־אחר■
יראה האדם שזה ההתגלות הוא ביד הש״י שאינו כל הנסיונות והעבודות האלו וכדאיתא במדרש
חסר שום •פעולה רק■ לצאת מן ההעלם אל הגילוי )רבה בא מ״ו ( ובזה״ר! )בראשית .לב ( :המיס
ורק .;:שלא'הבין■ ■בעומק ■וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרו והולידו אפלה מיא אעדיאו ואולידו חשוכא.
הרב‘ ה ג א ו ן הקדוש■ זללה״ה שעד שנאמר לאברהם כי ביצחק נכלל מדת החסד בעומק כל כך עד שכל
אל .תשלח ידך אל הנער היה משמעות הלשון והעלהו עבודתו הי' במדת הגבורה כי במדת החסד■ צבר
לעולה שישחמנו ורק אחר■ שנאמר לו ראה שהפירוש הי׳ בלול בכל גופו לדעת כי הכל בחסד ה׳ וחסדו
הוא ירק• להעלץתיו "■,ייהנה• ■כל •הברואים■ ■נבראו ■זכר מלאה כל העולם אך הי׳ עבודתו במדת גבורה.
י ש ר י ם וירא, םוד לב
זה־.רומז .הברית .שניתן כח המצמצם לאדם שבאבר ונקבה ומהם נולדו כל הברואים ואיל .כזה .נברא
הברית ;יש ..כח המוליד ומרחיב את הבריאה ומגדלה נוסןס על כבריאה בין השמשות .כי איל מורה על
וכמו שהקב׳׳ה .עשה בכוללות העולם שאמר די כדי כס כדאיתא ביבמות )כא (.ומאי משמע דכאל
שלא תתבשל כן מסר לישראל גם כן שהם יצמצמו לישנא דקשה הוא כדכתיב )יחזקאל ^יז (.ואת■ אילי
כח המגדל והמרחיב את .כח ההולדה וזה עיקר הארץ לקח .כי ענין אילים איתא במס׳ שבת )נ״ג:.(;.
קיום הבריאה שגם באבר הזה שהציב בו הש״י שהולכים זקופים דזקיפי חועמייהו ומסגי כי .לוו,
הזה יגדיל וירחיב ויקיים את הבריאה אכן לדרך שזה רומז האיל שהוא כח התחברות כל הבריאה.
אם ירבה .להתפשש בכח הזה ישחית נפשו ויבשל שנגמרה ברגע בין השמשות שאז נתחברו המאמרים,
כח .ההויה ולזה צוה הש״י את בני ישראל שהם של מעשה בראשית שכל מאמר כשנאמר מפי כש״י
יצמצמו במקום הזה .ולכן .יהי' קיומם עדי עד. הי׳ מתגדל ומתרחב מאד וכדאיתא בחגיגה )י״ב(.
בשעה שברא הקב״ה את העולם הי' מרחיב והולך
וזה כוונת מצות המילה שהש׳׳י עשה זה בכלל העולם כשתי פקעיות של שתי עד שגער בו הקב״ה והעמידו
וצוה את ישראל שכל פרש נפש מישראל זכו' אני הוא שאמרתי לעולם די .שענין מה שנברא
יקיים אותה .וכמו שהמילה באדם הזה במקום גמר העולם במאמר בלי גבול ואחר כך הוכרח להיות
צאת ההשפעה כן בעולם היתה בין השמשות בגמר מאמר שאמר לעולמו די ולמה לא נברא מתחלה
התרחבות וגדלות השפע .והנה במס׳ אבות )פ״ה במאמר בגבול שלא יתרחב יותר מכפי השיעור
מ״ח( חשיב שם עשרה .דברים שנבראו בין השמשות שזה הי׳ ברצון הבורא יתברך שמצד מאמרות הבריאה
ומוסיף שם ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של תהי׳ בלי גבול שיהי׳ קו וחוש המשכה מרצון אין
משה ואילו :של אברהם. סוך ברוך הוא ורק מצד מאמר הגערה שאמר לעולמו
די מזה המאמר יתצמצם ההתפששות .כי מצד המאמר
וזה -רומז שגם מזיקין נבראו בין השמשות כמו הראשון אחר צמצום אור אין סוף ב״ה שנזכר בדברי.
ד״ה שנתבאר בענינו במס' גישין )דף רבותינו שתחלה הי׳ הצמצום כדאיתא בזה״ק נשא
שמכח השביתה ( )קכ״ח (.ופריס קמיה חד פרסא ובה גליף ושיער
שאמר הקב״ה די להבריאה כי הבריאה התרחבה מלכין ותיקונוהי ,ואמר כשיצאו מאמרות מעשה
כחדא דשין שהיא כנ״לוהתפשמות כל דבר הוא בראשית בקעו ה מסך ויצאו מאור אין סוף אכן
כחדא דתלת קוין כדאיתא■ בזוה״ק )ויקהל רד. מצד מאמרים האלו הי׳ מתרחבים ומתגדלים והיו
ובתקון כא .מה . ( : חוזרים שוב להתכלל במקור אין סוף ברוך הוא
וכמו שנזכר בספר יצירה סדר ברכות )פ״ א( ואס רץ
ו ב מ ס כ ת חגיגה )שם( לא נזכר רק כשתי פקעיות פיך לדבר ולבך להרהר שוב למקום .שלכך נאמר
של שתי .כי ההתרחבות הוא רק משני והחיות רצוא ושוב ועל דבר זה נכרת ברית .ובהקדמת
הקצוות השרשייה חסד וגבורה ומדת התפארת הוא תיקוני הזהר )דף ז׳ (.דאם רץ לבך שוב לאחד
קו .מכריע בנתיים וד׳ היא רומזת למדת הצמצום )נ״א לאחור(.
כדאיתא בזה״ק ) ( דלית לה מגרמה כלום .אכן
לזה רומז שם שד״י כשמאיר להצמצום מחכמה .עליונה ולכן נאמר כנגד זה מאמר הגערה שגער בהם
ברזא דיו״ד אז נקראת מדת המלכות אחותי בת השם יתברך ואמר די שתתצמצם הבריאה
אבי כדאיתא בזה״ק פ׳ וירא )קיב ( .וזה רומז מלהתפשש .ובין שתי מאמרים אלו הוא קיום
שהצמצום מהבריאה היא גם כן לקיום הבריאה הבריאה בבחינת רצוא ושוב ומשי ולא משי והיינו
כנ״ל .אכן מצד הצמצום עצמו שזה רומז הבריאה שמצד מאמר הבריאה יש בהבריאה כח בלא גבול
כדאיתא במס׳ ראש השגה )לא (.שחילק מעשיו ומצד המאמר שגער בהם ואמר די יש כח המצמצם
ומלך עליהם שכל הבריאה הוא התפשעות והתחלקות וזה שנזכר בספר יצירה ועל דבר זה נכרת ברית כי
ישרים חיי שרה סוד
חיי שרה הרצון שנעשה מסך מבדיל לכל מדה ושורש התחלקות
הוא ממדת הגבורה כמו שהבריאה היתה שביום
ויהיו חיי שרה מאה שנים ועשרים שנה ושבע שנים. שני נאמר יהי רקיע ויהי מבדיל וכדאיתא בזה״ק
בזה״ק )וירא קכא ( .רבי יוסי פתח שלח ) ק״ס (.ושם אחימן ששי ותלמי תמן חמי
זישאו את יונה ויטילוהו אל הים ויעמוד הים מזעפו פליגין סגיאין טמא וטהור וכף ילידי הענק דאתילידו
הכא אית לאסתכלא מאי טעמא ארעישת ימא עליה מסטרא דגבורה .וההתחלקות עצמו בהתלבשו
דיונה ולא ארעישת טליה ארעא כיון דהוה אזיל בלבושים והסתעפות נראה בעולם הצמצום שהוא
בגין דלא תשרי עליה שכינתא ימא אמאי אחיד מזיק ומשחית ההויה וזה רומז שי״ן דל״ת כנ״ל
ביה כד הוה אזיל אלא ודאי מלה באתריה הו ה ים וזה גם כח הרוצה להחטיא את האדם שהוא גם
תנן ים דמיא לרקיע ורקיע לכסא הכבוד ובגין כן משחית את ההויה .ואות יו״ד הוא המאיר לזה
כך ימא אחיד ביה ונטל לי' מקמי ימא ערך )נ״א ההתחלקות עצמו שהוא גם כן משורש החסד וכדמיתא
ומקמי ימא ביה שרא יראה בדוכתי'( שדי ימא ברע״מ תצא )רע״ז (.ויצר הרע רדיך אבתראה וכו׳
ידא ביה בדוכתהא. איהו שד יהודי ונשמתא י' אמה העבריה ובה ההוא
שד אתהדר שד־־י וכדאיתא ברע״מ פנחס )יל״ח(.
ח ט א יונה הי׳ כובש נביאתו כדאיתא בסנהדרין ואות יו״ד דשדי איהו חוליא דשלשלת על קודלא דשד
) פ ״ ט (:מאן מתרי ביה אמר אביי חבריה יצה׳ 7דלא לנזוק לי׳ לבר נש .וזה רומז שנבראו ביה״ש
נביאי .שחטאו לא נודע לבני אדם רק לנביאים ולכן שאז נגמר מאמר הגערה שאמר די והארת אות י׳
לא הרעישה הארץ עלי׳ כי הארץ היא מרעשת רק היינו חכמה שתאיר בתוך הצמצום הז ה הוא בשבת.
על דבר גלוי אף על פי שאין בעומק חטא שהרי ובין השמשות רומז להצמצום עצמו ולכן רומז בריאתם
על השוגג תרעיש הארץ עד שהוצריכתו התורה לנוס בין השמשות .אכן כל זה מצד תפיסת הבריאה נראה
לערי מקלט כי כן הטביע הש״י בכח הארץ כמו שיש הפס ק בין הצמצום ובין אור החכמה המאיר
שנאמר )מסעי לה( ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך להצמצום להאיר שגם הצמצום הוא חסד אכן מצד
בה כי אם בדם שופכו ולזה צריך הגנה בערי מקלט הש״י אין הפס ק כלל וזה מורה אילו של יצחק
היינו ערי עבודה שהיו ערי הלוים שעל ידי כח כי מדת יצחק הוא מדת הגבורה ואיל מורה לשם
עבודה יאיר לכח הארץ שתבין להבחין בין שוגג אקי״ק כדאיתא בליקוטי תורה )וירא וכדאיתא
למזיד ולא תרעיש עליו כמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר בזה״ק שמבינה שבשורש אקי״ק מינה דינין מתערין
הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין ערי מקלט .ועל אבל בשורש אין שם דינין כלל )זה״ק אחרי ס ה(.
מי שלא עשה מעשה בפועל אץ הארץ מרעשת כלל וזה הפך משד ששד רומז שמשדד הכח ומפריד ההויה
כי הארץ רומזת למדת מלכות דלית לה עיינין וכמו ואיל הוא הפך כדאיתא ביבמות )כא (.מאי משמע
שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה דהאל לישנא דקשה הוא כדכתיב ואת אילי הארץ
)בענין ערי מקלט ובענין עדים זוממין( שבעדים לקח וזה שגם בעבודה זאת שאברהם אבינו ויצחק
זוממין אין אומרים יגלה זה על ידו באומרים גמרו בדעתם ובכל פעולתם שיקרב יצחק לעולה
מעידין אנו על פלוני שחייב גלית )מכות ב( . אמר לו הקב׳׳ה די ואז בגודל בהירות העבודה כשהי׳
וכן אם היו שוגגין בעדותן נמי אץ גולין .ואיתא אצל אברהם ויצחק בכח עצום אז נגלה להם האיל
בפרקי רבי אליעזר )פרק עשירי( )ובתנחומא שלהי שנברא בין השמשות וכמו שנזכר במדרש )וירא
ויקרא( שאמר יונה הריני בורח לי למקום שלא רבה נו( כלום אמרתי לך לשוחטו לא אמרתי לך
נאמר כבודו שם אס על השמים נאמר שכבודו שם אלא העלהו העליתי׳ אחתי׳ וכמו שביאר אאמו״ר
שנאמר על השמים כבודו על.הארץ נאמר שכבודו הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין זה.
שם שנאמר מלא כל הארץ כבודו )ישעי׳ ף( הריני
בורח לי למקום שלא נאמר כבודו .כי ענין ים הוא
ישרים חיי שרה םוד לד
מית עד דחמי לשכינתא ,היינו שבגמר השלמתו מראהו רומז למדת מלכות דלית לה עיינין היינו להנהגה
הש׳׳י איך אין שום מקום שאינו מגיע שם אורו המוסתרת שנראה שאין מנהיג להשבע כי אף שארץ
כי זה ענין מיתת האדם שנשאר מה שנראה לעין ג״כ רומז למדה זאת מכל מקום נזכר כבוד בארץ
האדם שאין בזה חיים ויוכרח להתבלות בעפר אכן כי בארץ ניכר יותר כי הש״י ברא ישוב ומדבר וים.
מצד הש״י מראה לו כי גם זה יחיה והגוף יקים. בישוב נתן הש״י כח לבני אדם להפוך מחושך לאור
ועל ידי שיוציאו מהארץ מזון ובכח המזון הזה יעבדו
וכן הענין במיתת שרה כי אברהם אבינו הרעיש את הש״י אז יאירו גס לארץ שתתן כחה לסייע
את כל העולם בהראותו איך חסד הש״י לעבודת הש״י וכן נזכר בפרשת והי׳ אם שמוע וגו׳
הוא כולל כל הבריאה ואין שום כח עולם הזה יוצא ונתתי משר ארצכם בעתו .אבל הים נראה בעולם
מחוץ לגבול והיקף חסד הש״י אכן כאשר הרבה הזה שאין שם כבוד שמים ואין בכח אדם להאיר
להרחיב ולהגדיל אור הזה כן היו מקעריגים נגדו במקום הזה בכח בחירתו ונראה שכאשר יבא האדם
וביותר קודם זווג יצחק אבינו שהוא גמר השלמת לשם יושרד דעתו כדאיתא )תמיד לב ( .כל נחותי
אברהם אבינו כמו שנתבאר לקמן בפרשתינו )ד״ה ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא ולכן
( אכן כאשר הגביר אברהם אבינו עבודתו יונה לפי שכבש נביאתו דימה שכשירד לים לא
בנסיונו בעקידה כמו שנתבאר לעיל )פ׳ וירא יתעורר עליו שום קישרוג .אכן הראה לו הש״י כי
( אז נשלם עד שנקבע כל כח קדושתו ביסודי ד׳׳ה במקום שנראה לעין האדם שגם בדומם אין שום
הבריאה ולכן השלימה שרה כח עבודתה כמו שנתבאר מקום לצמיחה ואין ביכולת אדם להכניס בו שום
מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה דעת מכח בחירת האדם שם הש״י מאיר מאור
( ואז וינח הים מזעפו כי כאשר )פ' חיי ד״ה עתיקא ולזה רומזים הדגים שבים כדאיתא באדרא
יגיע כל דבר לשלימות אז יתראה שאף בים כבודו •נשא )קכ״ ש (:עינוי דרישא :חוורא וכו׳ לית
כדאיתא בזה״ק בשלח ) מו :מח (.מה תצעק אלי כסותא על עינא ולית גבינין על עינא וכו׳ למאי היא
שכינתא באבהתא נמלא ובעתיקא תליא מילתא כי רמיזא א״ל לנוני ימא וכו' שבמקום שנראה לעין
בגמר כל הבירורים מאיר הש״י מאור עתיקא .כי הבריאה שאין שום השגחה אז מאיר הקב״ה ראו
אור עתיקא מתעורר לבקוע כל המסכים שבכל ( עתה כי אני אני הוא כמו שנתבאר )
היסודות וכמו כן בכובש נביאתו התעורר הים וכמו שכתיב )איוב לש( ובאשר חללים שם הוא
להתרגש לגלות הנסתר להוציאו מההעלס כי יונה ונתבאר בענין קו המדה )שער א׳ ושער נ׳( שבמקום
תבע כבוד הבן ונדמה לו שבזה יגרע מזכותם של שנראה לאדם שהוא חלל וריק שם נמצא השגחה
ישראל כדאיתא במכילתא )פרשת בא ( אכן מאור מעלמא עלאה שנקרא הוא .וזה שהראה הקב׳׳ה
עתיקא יתגלה כי כבוד ישראל וזכותם אינו נפרד שהים הרעיש עליו כי הים הרגיש הפנימית מה שאין
כלל מכבוד הש״י. כל הברואים שעל הארץ מרגישים וזה שהראה לו
הקב״ה שנבלע בדג והיינו שבמקום שאין שוס כח
ב מדר ש רבה ויהיו חיי שרה )פרשה נ״ח( יודע הבריאה להשיג איך יש אור הש״י בזה שם מאיר
ה׳ ימי תמימים ונחלתם לעולם תהי׳ כשם הש״י מעינוי דעתיקא .וזה דמייתי מענין יונה במיתת
שהן תמימים כך שנותם תמימים וכו' אמר רבי זמן שהאדם בחיים הוא עוסק להאיר שרה כי כל
יוחנן כהדא עגלתא תמימתא .וביאר כבוד אדוני לכל כחות השבע כפי יכולתו להכניס 'כבוד מלכות
אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללה״ה במי השלוח שמים וכדאיתא בזה״ק )ויקהל קצע ( .יונה
כי ידיעה הוא לשון חיבור ודביקות והיינו שהם דנחית לספינתא דא איהי נשמתא דבר נש דנחתא
צועדים קדימה תמיד בכל יום ויום להתדבק יותר להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש אכן מה שנראה
בהש״י וממילא בהשלם כל שלימותם אז הס מדובקים בכחו להשיג איך יוכל להאיר שם זה לאדם־ שאין
בחיים אמתייס ימתחיל החיים השלימיס וזה שאמר רומז מה דאיתא )זה״ק אמור פח (.ובר נש לא
לה יש ר י ם חיי שרה םוד
נתגדל בנסיון העקידה עד שהשלמת הברית הוא רבי יוחנן כהדא פגלתא פירוש דבר עגול שאין לו
שמהשפעת הש״י בסוד הקשת ומכלי קיבול האדם סוף וקץ ובכל מקום הוא ההתחלה לפי שהוא היקף
נעשה היקף שלם ובריאה שלימה שהבריאה תשיב אחד ונעוץ סופו בתחלתו פ' בראשית ענין פגימת
להביע באור הבהיר עד שיתמלא פגימת הירח לעת הירח ולפ' נח ד״ה את קשתי ענין הקשת והענין
יעלה הרצון .אכן אחר כל העבודות ליחד שם י״ק )ובריש פ׳ זירא שנתבאר וד׳׳ה המשל ופחד
בו״ק שהוא אור הש׳ vופעולת האדם כל זמן שלא בביאור דברי זה״ק הנצניס נראו( כי שלימות כריתת
נשלם האדם אין באפשרי שיתאחד יחוד שלם בתכלית הברית שהש״י כרת עם ישראל אחר שישראל מכירים
השלימות .כי כלי קיבול של האדם הוא בגבול ומדה על ידי עבודתם שהם מצדם חסרים אור ואין להם
ואורו של הקב״ה הלא בלי בעל תכלית ואיך יתאחד רק מה שהש״י ישפיע להם והס בסוד הירח בחינת
בלי בעל תכלית עם בעל תכלית .ולכן היקף האדם מלכות דלית לה מגרמה כלום ובסוד לכי ומעעי
הוא קטן מאד נגד שורש ההיקף של השפעת הש״י את עצמך שלפעמים יחסר האור לגמרי כדי שהבריאה
כי השפעת הש״י אף שמצד האדם הש״י מצמצם תבין שמצד הש״י -אין שוס הכרח לברא כח המקבל
אורו כדי שהאדם יוכל לקבלו אבל בשורש האור שהרי הש״י נקרא ה׳ שלום )ספר שופטים ו(.
הוא דבוק במקור שהוא בלי גבול וענין זה קשה אפילו כשאין ביכולת הבריאה לקבל אורו ורק שרצה
להשיג לאדם כל זמן היותו תחת הסתר הטבע איך לברא כח מקבל הוא רק כדי להטיב לבריותיו ולכן
מתאחד החצי עיגול שהוא ממקור בלי גבול עם אף בעת שהיא מקבלת אור תכיר עצמה ומדרגתה
חצי היקף השני שמהותו רק מגבולים אשר לסבת שהיא מצדה חסרה אור ולכן פגימת הלבנה שהיא
חקירה .זאת נפלו במהמורות כל הדיעות זרות רק חצי היקף בעת שמקבלת אור ולכן גם בזה
מאמיני הקדמות וההגשמה וחומר קדמון .שאיך הש״י מנהג מדה במדה וכרת ברית להראה את
יעשה מבלי בעל תכלית וגבול בעל תכלית וגבול וזה הקשת בענן להורות שגם מדת השפעתו של הקב״ה
הוא לפי שאין דעת בעל גבול יוכל להשיג איך ענין אף שמצדו נקרא מלך אף קודם שנברא העולם כי
אחד שמצד הבורא הכל בלי גבול אכן יען שרצונו מה שנראה בעולם הזה שאין מלך בלא עם הוא
הי׳ וחילק מעשיו ומלך עליהם נעשה הסתרה בגבול רק כפי תפיסת הברואים כי כל תפיסת הברואים
מצד הסתר הנבראים וההסתר הזה הוא גבול וכח הוא רק כח נברא ומוגבל שכן הגביל הש״י יסודי
נברא ובהגיע האדם אחרי עברו דרך גבול ההסתר הבריאה ונתן להם דיעה ותפיסה והשגה זאת
ישוב לראות אור הכולל כי בכלל בלי בעל גבול יש אבל מצד הש״י נקרא אדון עולם אשר מלך בטרם
הכל כי בלי בעל גבול אינו רק הש״י לבדו וממנו כל יציר נברא אכן יען כי ברא הש״י הנהגה מדה
הכל ואף הכח להכניס רצונו בגבוליס כי גם זה במדה וכאשר תכיר הבריאה שהיא מצד עצמה חסרה
הגבול הוא לבוש לאין סוף ובלי בעל גבול וכדאיתא אז יראה הש״י אחר שכבודו זה הוא רצונו שבעולם
בכתבי האריז״ל כי מכל השלשה ספירות האחרונות הזה ובעיגול היקף תפיסת האדם בחר בבריאה
שבכל פרצוף נעשה עתיק למה שלמטה הימנו והיינו כזאת וברא הסתר הזה שבעולם הזה במקום גדולתו
שנגד זה הפרצוף הנמוך ממנו נקרא זה אין סוף כי המציא ענותנותו להציב לבוש שיחסר כבוד שמים
זה הוא יותר קרוב למקור אין סוף וזהו שזה גס כן בלא עם ובחר בגו שנעבוד אותו ועל ידי עבודתנו
לבוש לאין סוף כי הש״י ברא עולמות ולבושים עד יושלם כבוד שמים החסר כביכול בלבוש הזה .וזה
אין חקר וכמו שיש לרצון במהות וכמו שיש לבוש הוא ברית הקשת שמראה הש״י שהשפעתו הוא
למדותיו שהחסד מתלבש בהשפעה גשמיית ויורד גם כן רק חצי היקף ■וצריך בעולם הזה לכח מקבל
גשם ומטר .וכן מצד מה שרצה הש״י להטיב לבריותיו שיקבל השפעתו להגדיל כבוד שמיס וכיון שזה הוא
המציא לבושים בשלילה שמצד שהבריאה תראה שהיא רצונו הוא עולם שלם וקומה שלימה וזה הי׳ ראשית
בעלת גבוליס והכל ניתן לה במדה ומצד מה שתראה כריתת הברית עם נח אכן לא הי׳ בשלימות ונגמר
הגבול זהמדה ותכיר חסרונה אחר שיש גבול לכל הברית עם אברהם אבינו אחר מצות •מילה וכן
ר ים שרה 1יוי I םוד לו
פירוש המדרש כהדא עגלתא חמימתא וכמו שביאר פורשה וחייתה ומהחסרון תכיר רוממות כבורא
כבוד אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב הגאון הקדוש וכמ״ש ומבשרי אחזה אלו־־ה )איוב י״ט( היינו מצד
זללה״ה כנ״ל. שהבריאה תכיר חסרונה שבא מצד שהיא חומריי
והגבולים ה ם מצד מה שאינו מזוכך וזה גורם השגה
ואברהם זקן בא בימים .במדרש תנחומא )חיי( כדאיתא בזה״ק דצריך למאיך גרמיה כדי למשרי
ילמדנו רבינו הי׳ רוכב על חמור והגיע סליה גאותא דקב״ה )אמור צ (:וזה הוא גם ק
עונת תפלה וכו׳ ירד ואם אינו יכול לירד שאין לבוש בשלילה שמצד שהבריאה תכיר עצמה שחסר לה
דעתו מיושבת עליו מפני המעות שהן על גבי שלימות מפני שאינה כוללת רק חלק מצד זה תגיע
חמורו וכו׳ יהא מתפלל כשהוא רוכב אמר רבי להתבונן שיש כלל השלם בלי חסרון וזה כדאיתא
יוחנן זאת אומרת המתפלל צריך שתהא דעתו בזה״ק בראשית ) כ ב (:שהחושך הוא לבוש לאור
מיושבת עליו ויתפלל לפני הקב׳׳ה אבא שאול אומר וזה נקרא עתיק יומין שהבריאה תבין שמה שלמעלה
אם כוון אדם את דעתו בתפלה יהא מובשח שתפלתו הימנה נעתק מגבול וכח תפיסת אדם וכדאיתא
נשמעת שנאמר תכין לבם תקשיב אזניך ואין לך ( עתיק יומין דנעתק מהנך יומין בזוה״ק )
שכוון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו וכו׳ .ענין זהיינו שיש יומין היינו תפיסת האדם והוא בגבול
התפלה שהאדם צריך להתפלל רק לה׳ לבדו וכדאיתא זזה בלא גבול שמצד מה שיש גבול ומדה ותכלית
בספרי אליו ולא למדותיו כי בתפלה אסור להתפלל יזכר רוממות הבלי בעל תכלית וזה נקרא עלת העלות
להש״י בשום תפיסת שכל ודעת האדם כי בשלש אכן יש גבוה מעל גבוה מה שאין דעת ה או ם משיגו
ראשונות הוא סדור שבחו של הקב״ה היינו להכיר אפילו בשלילה כדאיתא בזה״ק בראשית )כ״ב ( :
מדותיו שחפך בהויית עולם וזה שמתפללים אלקי ■והא לא אמרת לכו השתא דאית דאתקרי עלת העלות
אברהם יצחק ויעקב ומסדרין שבחו אכן בברכות -ולאו ההוא דאתקרי עלת על כל העלות ובזה״ק
האמצעות בלשון התפלה אין שום לבוש לשום מדה פ' בא ) מ ב (:ומאן דאשתמודע לי׳ קדם בריאה
רק לאתר דלא אתידנג והוא כי בדיעה גבולית ומוגבלת אינו יכול להגיע
רק למה שהוא מלבושו אבל לעלת על כל העלות
וזה הענין דאיתא בתנחומא )שם( ואין לך אדם שאינו מתלבש בגבול כלל אין הבעל גבול יכול להשיגו
שכוון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו ( ובענין ■ועיין בביאורינו לעץ החיים )
שאמר לפני הקב״ה חלילה לך מעשות כדבר הזה קו המדה ביאור החמשים שערים אכן בכל ענין
כיון שראה הקב״ה שהי׳ מבקש זכות שלא להחריב כשנשלם ועבר המעבר דרך ההסתר ושוב חוזר למקורו
את העולם התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני אז ישתלם וזה שרומז מה דאיתא )זה״ק אמור פח(.
אדם )תהלים מ״ה( אמר לו אי זה היופי שלי ובר נש לא מית עד דחמי לשכינתא והיינו אחר
אני ובני נכנסין לעיר ואין בני אדם מכירין שעבר מעבר עולם הזה והשלים עבודתו אז מזדכך
בין האב לבן שהי׳ אדם חי מאה ומאתים שנה ולא ורואה שלימותו כי שוב חוזר להתכלל בבלי בעל
הי' מזקין אמר אברהם רבונו של עולם צריך אתה תכלית ואז יראה איך יתכללו הלבושים וזה י מלביש
להפריש בין האב לבן ובין נער לזקן שיתכבד הזקן למה שגבוה ממנו עד אין סוך< .ואז הוא עיגול שלם
בנער ,שהענין שכוון אברהם אבינו את לבו ודעתו ואין חצי עיגול התחתון מובדל מהעליון כלל וזה
לתפלה שאין לך אדם שכוון כמהו כי ענין תפלה הוא תיקון פגימת הירח הכללי וכן הוא בכל נפש
איתא בתיקוני הזהר )תקו Jמ ״ז ( תפלה איהי וכו׳ זבכל פעולה שהוא בתכלית השלימות כשיצלח ביד
ואית תפל בת׳ כגון היאכל תפל מבלי מלח )איוב האדם במצוה בשעתה בשלימות מצד זה יראה
צ( והאי תפלה הכי איהו בת׳ )תקון מ״ז( כי במקום הזה שלימות שבפעולה זאת מרגיש בעצמו
ענין התפלה ראשיתה היא ממה שאדם מוציא עצמו שנוגע עד אין סוף וכן הוא בזה״ק )נח ס ה( על
חסר וזהו לשון תפל ועל ידי חסרונו רואה שרק ענין קרבנות דרזא דקרבנא סליק עד אין סוף .וזה
לז ישרים חי־י־ ש ר ה סוד
חלק ס עמו .וזה הוא כבוד מלכות שמים וזה הש״י יכול למלאות חסרונו ולכן מתחבל עצמו להש״י
מורה יחודא תתאה שמורה שישראל הם כבוד וע״י זה נענה וע״י מה יוכל להתחבר עצמו להש״י
מלכותו .ועל ידם יתגדל כבוד מלכות שמים כי .שם על ידי הכנת הלב והדעת וזה דאיתא במס' ברכות
כבוד מלכותו הוא מה שרצה להקרא בשם מלך )עו (.הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה
הרצון הזה הוא שם כבוד מלכותו והרצון הזה חל יפנה ויעול ידיו ויניח תפלין ויקרא קראת שמע
על ישרא 3 ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה וכמו שביאר
כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
ו א ח ר זה הוא סדר התפלה שתקנו חז״ל לומר יפנה היינו שלא יבקש מותרות וזה רומז יפנה וממילא
ה' שפתי תפתח שזה רומז שהאדם מוסר לא יבא לכלל כעס וימול ידיו היינו שיסלק נגיעותו
כל כח תפלתו להש״י שמה שאין רצון הש״י שיתפלל לצד עצמו וכמו שנתבאר במקומו ויניח תפלין היינו
עליו לא יעלה על לבו להוציאו על שפתיו וזהו ופי שיקשר עצמו בשורשו כי תפלין ה ם לשון חיבור כמו
יגיד תהלתך היינו שיפתח שפתיו רק למה שיגידו שנאמר נפתולי אלקים )ויצא ל( כי בתפלין הוא
תהלתו .ואחר כך השלש ראשונות שהם סדור שבחו מצוה שיכנסו דברי תורה להתלבש בלבוש פעולה
ואחר כל זה האדם של הקב״ה כמש״נ במקומו ממצות מעשיות וזה רומז שכל הבריאה הוא רק
יוכל להתפלל על צרכי גופו כי אז כל צרכי גופו מדברי תורה שבאורייתא ברא קב׳׳ה עלמא ורק
הם רק כבוד שמים וכדאיתא בזה״ק )ויקהל ר׳( : שנתעלמו בהסתר ועל ידי עבודה מעורר יסודי
שמע שנקרא תפלה אחר שמסדר סדר הקריאת התורה שבכל דבר וזה שניתן מצות תפלין לישראל
( מיושב כמו שנתבאר בפרשת וירא )ד״ה לרמוז על זה כמו שנתבאר במקומו והיינו שיבין
כיון דמעי לגאל ישראל כדין מלכא ■קדישא עלאה האדם כי אין שום מקום רק ופנוי אך בכל דבר
נטיל בדרגוי ונפיק לקבלא לה וכו׳ דהא כדין אושיט נמצא רצון הש״י .ואחר כך יקרא קריאת שמע היינו
לגבה ולבתר שמאלי׳ דשוי לה תחות רישיה ימינ׳ יחודא עלאה ויחודא תתאה כדאיתא בזה״ק )בראשית
ולבתר אתחבקו תרוייהו כחדא דנשיקו ואלין אינון יח ) ( :בשכמ״ל יחודא דלתתא יחודא עלאה שמע
תלת קדמייתא ובעי בר נש לשוואה לביה ורעותיה ישראל וכו' יחודא עלאה היינו שהש״י הוא אחד
ולכוונא בכל הני תקונין וסדורין דצלותא פומיה בתכלית האחדות .ורק מציאותו הוא נמצא כי על
ולביה ורעותיה כחדא .השתא דמלכא עלאה ומטרוניתא זה מורה אחד חד ולא בחושבן ורק רצונו הוא
בחבורא בחדוה דאינון נשיקין מאן דאצטרך אינון ? כולל כל הבריאה.
למשאל שאלתין ישאל .והענין כי אחר כל הכנות
אז הוא הזווג שהש״י פונה עצמו לעולמו האלו ו ב ר ו ך שם כבוד .מלכותו הוא יחודא תתאה וזה
להשפיע לבריאותיו הארת פניו כי אז הם כנגדו מורה כדאיתא בתקוני הזהר )תקון .כ״ב
פנים בפנים וכמ״ש ישמח ה' במעשיו )תהלים קד( דף ס ד ( :שהש״י נקרא חד ולא בחושבן כד שריא
והיינו בעת שהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים על כל עלמין )עלאין( וזהו יחודא עלאה כנ״ל
כנזכר אז כל צרכיו הם רק כבוד שמים ולכן מאן ואיקרי חד בחושבן כד שריא דאינון דרגין דאינון
דאצטריך למשאל שאלתין ישאל .כי כל עיקר התפלה אחדין משאר דרגין וכדאיתא בזהר חדש )בראשית
כוונתהלב וכמ״ש )שם י( תכין לבם תקשיב היא דקב״ה אקרי אחד ואקרי ראשון כי ראשון (
אזניך והיינו שיזכך אדם לבו שיהי׳ מזוכך שלא מורה שמחייב המשכת מספר והוא כי רצונו זהו
לבקש רק מה שהוא כבוד שמים וממילא ירצה כבודו שבקש להקרא מלך בתחתונים ואין מלך בלא
תתקבל תפלתו וזה ענין דמתחיל במדרש תנחומא עם אכן על מי נתראה כבוד מלכותו מי שממליך
ילמדנו רבינו הי' רוכב על החמור והגיע עונת תפלה עליו את הש״י שמכיר שהוא אחד על זה אי מי
מהו שיהא רוכב על החמוד ויתפלל כך שנו רבותינו הש v/כי זה הוא תכלית רצונו בהבריאה והוא
ירד מן החמור ויתפלל שענין חמור איתא בזה״ק עלה במחשבה תחלה ועליו נאמר )האזינו לב( כי
י ש ר י ם חיי שרה םוד לח
שאחזו במתג ורסן ולא יכול לעבור את פי ה׳ .אכן ויסי )רמב״י( על יששכר שנקרא חמור גרם בגין
יען שנדמה לפעמים שכשפים מכחישין פמליא של דסמור נטיל מטולא ולא בעיט במאריה כשאר
מעלה ומכל מקום נגד רבי חנינא בן דוסא לא היו בעירי ולא אית בי׳ גסות הרוס כו׳ וזה ענין רוכב
יכולים לפעול כדאיתא בגמרא חולין )ז ( :לפי על החמור שהוא רוכב ומכניע כל המדות תחתיו
שהוא הי׳ מאמין באמונה שלימה בהש׳^ ואמר אין כנ״ל שהוא בכח עבודה עצומה ירד מן החמור
עוד מלבדז •וכדאיתא תענית )כה (.שאמר מי שאמר היינו שגם כח העבודה ימסור להקב״ה כי כל
לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידלוק שהי׳ מפורש כחות עבודה ה ם בגוונים ולבושים אבל קודם התפלה
נגדו תמיד שהש״י הו א המנהיג תמיד ואף במה צריך למסור נפשו במציאות ממש עד שגם כח העבודה
שנדמה שהוא דרך הטבע גם בזה מנהיג הש״י לס יהי׳ לה שייכות להקרא על שמו שהוא העובד
זרק שהוא אל מסתתר כמ״ש )ישעי׳ מה( אכן ורק בביטול גמור זרק מה שהש״י יפתח פיו לומר
אתה אל מסתתר. את זה יאמר בתפלתו.
וזה דאיתא בזה״ק תצוה ) ק ״ פ (:בגין דאית אתוון ודעתו בתפלה כאברהם ו אי ן לך אדם שכוון לבו
.רברבין ואית אתוון זעירין אתוון רברבין הקב״ה חלילה לך מעשות אבינו שאמר לפני
אינון לעילא ואתוון זעירין לתתא יוכלא לתתא כגוונא אברהם אבינו על סדום כדבר הזה והיינו שתפלת
דלעילא בגין דאית שמהן קדישין עלאין דקיימין הי׳ בה שום נטיה לצד הייתה מבוררת מאד שלא
ברעו דרוחא ולבא בלא מילולא כלל ואית שמהן עצמו רק לכבוד שמים.
קדישין תתאין דקיימין במלה ובמשיכו דמחשבה
ורעו עלייהו זאית שמהן אחרנין לתתא דאינון ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים
מההוא סטרא אחרא דאיהו מסטרא דמסאבא ואלין אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם
לא קיימין אלא ברעו דעובדא לתתא לסלקא רעו מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארן קדם.
דההוא עובדא דלתתא לגביה בגין דסטרא אחרא בזה״ק חיי ) קל״ג (:מאי מתנות אלין סטרי דרגין
לאו איהו אלא בעובדין דהאי עלמא לאסתאבא בהון תתאין דאינון שמהן דסטרי רוח מסאבא בגין
כגוונא דבלעם ואינון בני קדם וכל אינון דמתעסקי לאשלמא דרגין ואסתלק יצחק על כלא במהימנותא
בההוא סטרא אחרא וענין אתוזן רברבין ששם עלאה כדקא חזו .ובסנהדרין )צ״א (.שם טומאה
השורש הנגלה שאין שום דבר נפעל בלתי השגחת מסר להם שענין שם טומאה שבשורש אין לשוס
הש״י בכל רגע וזהו דקיימין לעילא וזה שמהן קדישין דבר שליטה רק■ הש״י לבדו פועל הכל זרק שניתן כח
י ק ברעו דרוחא ולבא ששם נגלה שגם המעשה הוא שהאדם יכול להסתיר עצמו וידמה לו שיש כח
רק רצון .ואתוון זעירין הס שמהן דקיימין במלה פעולה וכמו שמדמה בנפשו כן מנהיג הש״י עמו
■ובמשיפו דמחשבה עלייהז זה הוא בחינת מלכות כדאיתא בזה״ק בא )לג (.ותסיתני בו ביה קיימא
שמים ששם הוא צריך עבודה ותפלה להמשיך עליה בדעתיה וכמו שנתבאר בענינו ובמס' כתובות )למ״ד(
אור הש׳ע לראות איך הש״י מנהג גם במקום שנסתר בענין גנבי בידי שמיס.
ונדמה שהוא דרך הטבע .אכן שמות דסטרא דמסאבא
הוא ההסתר שלפני העושה הפעולה אינו נגלה וזה ענין שם טומאה שאין בו רק הפעולה ואין
שום אור ורק הש״י מנהג על ידו למעלה מדעתו בו חיבור לשורשו שבשורש הענין מנהיג
והשגתו בבחינת ירומו סלה. הש״י למעלה מדעת הפועל שנדמה לו שהוא פועל
והוא רק מצדו שנדמה לו שהולך בחוצפא כלפי שמיא
ב מ ד ר ש זאביהם זקן בא בימים וגו׳ עד אבי ה ם ונדמה לו שמהניא כדאיתא בסנהדרין ) קה (.שבלעם
לא הוי זקנה כז׳ הנ ה לפעמים השי׳׳ת נזתן הלך בחוצפא ולכן נאמר לו תחלה לא תלך עמהס
טובה לאדם והיא מפורשת לעיניו ולפעמים נראה ואחר כך נאמר לו שילך ובאמת הראה לו הקב׳׳ה
לפו ישרים חיי שרה םוד
שהם על פי סודות עמוקים למגינים ובלחם הפנים שהוא בצימצוס גדול היפוך המזג ,וידוע שהקג״ה
כתב אבל נתינת הלחם על השלחן לא נודע לי עעמו הוא רק צופה להמיג ומסתמא יש גם גזה מוגה,
ולא נתברר לי עד היום הזה וכפי ההשקפה ראשונה רק שהוא חפ׳ן ליפן לו עוג ה אשר הוא למעלה
הי׳ יכול לומר בזה גם כן עעם פשוע וכמו שכתבו משכלו ,ואס יפן לו מפורש לא יוכללקגלה ,מזה
מפרשי התורה וזה ראי׳ על כל העעמים כי בעעס צריך אדם לסגלנות ,וע״ז מורה שערות שהוא גפ״ע
לחם הפנים תיקן האר״י ז״ל בתפלתו בזמירות של השפעה ,ושערות שחורים שהוא כגוון מורה שהעוגה
שבת יגלה לן עעמיה כי ענין לחם הפנים שמורה מנושא מהאדם והאדם לא יוכל לקגלה •וזה הי׳
על אהבת הש״י לישראל וכדאיתא במס׳ חגיגה אל עליון כמו שכתוג עד אגרהס ונקרא השי׳׳ת
) כו (:שמגביהין אותו ומראין גו לעולי רגלים גגי שם והוא כהן לאל עליון ואכרהם קרא להשי׳׳ת
לחם הפנים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני אל עולם כמ״ש ויקרא שם גשם ס אל עולם
המקום סילוקו כסידורו וכו' לשום לחם חס ביום לומר שאין שום עוג ה אשר לא יוכל אדם לקכלה,
הלקחו כמו שביאר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש רק הוא צריך -לסגול ממנה וסופה לבוא ,זע״ז מורה
זללה״ה כי כל דבר כשהוא חדש הוא מתקיים כי שערות לגנומ כ״ש ודניאל זז ושער רשי' כעמר נקא
עוד שורה עליו אהבת הנותן אכן כאשר תדמה שאז רואה שהשי״ת חפץ ליתן לו אך< שאינו יכול
הבריאה שכבר ה עוג ה היא בידה אז יוציא הש״י לקגלה עתה מ״מ לאח״ז גוודאי אקגלה ,ואין,שום
מעע מעע אהבתו כפי תפיסת הבריאה מדה במדה עוגה בעולם שלא יוכל לנעוע גישראל וע״ז כתיג
ולזה יתחיל להתקלקל אחר שיתיישן כל דבר ולכן ו ה׳ גרך את אגרהס בכל ואחז״ל בת הי תה לא״א
כל הוה נפסד וכדאיתא במס׳ יבמות )עז (.נער ובכל שמה ,לומר שהקג״ה עשאו בית קיבול שיוכל
הייתי גם זקנתי פסוק זה שר העולם אמרו כי כל לנעוע בו כל ה עוגו ת שבעולם.
הבריאה תתיישן והיא תחת ההפסד מעעם זה. )אינו מעצם כתי״ק(
אכן הלחם הפנים ■שהי׳ מונח לפני ה׳ והי' יונק בז ה ״ רן חיי ) קכ״ז (:רבי אלעזר אמר גשעתא
מן המקור לכן לא נתיישן כלל .ולכן עעס דעאל אגרהם גמערתא האיך עאל בגין
מצוה זאת אי אפשר ללמד ולצייר רק כל חד וחד דרהיע אבתרי׳ דההוא עגלא דכתיב ואל הבקר רץ
כפום שיעורא דיליה וכדאיתא בזה״ק וירא ) ק ״ג(: אברהם ועאל בתרי׳ וחמא מה דחמא תו בגין
נודע בשערים בעלה דא קב״ה דאיהו אתיידע דאיהו צלי כל יומא ויומא והוה.נפי ק עד ההוא חקל
ואחדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל כמו שפירש אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפוס מה דמשער בלביה הכ״מ .ענין מערת המכפלה כדאיתא,בזה״ק ) קכ״ ח(:
הכי אתידע בלבא .שהש״י ברא עלמא עלאה ועלמא האי מערתא לאו איהו כפילתא דהא כתיב מערת
תתאה שהם מרומזים בשני ההי״ן של שם קיי״ק המכפלה וקרא קרי לה לבתר מערת שדה המכפלה
עלמא עלאה בינה ששם אין שוס התנגדות בין וכו׳ אבל ודאי חייך לאו מערתא איהו מכפלה
המדות כי שם הם קרובים למקור החכמה וכשאר ולאו שדה אקרי מכפלה זכו׳ תו רזא דמלה שדה
המכפלה ודאי ה' דבשמא קדישא דאיהו מכפלה
החכמה נגלה אין שום התנגדות בין המדות וכמו
וכו' דלא הוה בשמא קדישא אות אחרא מכפלה
מחלוקת שמאי והלל שהללו אמרו להדליק והללו
בר איהו ,וזה שתיקן האר״י ז״ל יגלה לן עעמיה
אמרו שלא להדליק וכאשר נגלה האור מכוונתם
דבתריסר נהמא דאינון את בשמיה כפילא וקלישא.
ששניהם לדבר אחד נתכוונו כדאיתא בפסחים )נ ג( : כי ענין הלחם הפנים שהרמב״ס ז״ל שפירש עעמי
אז נתראה מפורש שאין שום מחלוקת ביניהם ורק המצות ואף שנראים לפי השקפה ראשונה בתכלית
לפי ,בחינת נפשו צריך לשמירה בענין זה וזה צריך הפשיעות עעמים פשועים אכן באמת קבלתי מכבוד
עצה לשמירת נפשו באופן אחר. אדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה״ה
ישרים היי ,שרה םוד ם
עצתו אף דברתי אף אביאנה יצרתי אף אעשנה אכן כאשר נסתר האור גראו כמסולקים זה עם
)שם( בזה״ק לך )פב״י( מגיד מראשית אחרית זה וכן הוא בהמדות שכל מדה היא לבוש
ואיהו אסתכי ועבוד עבידין בקדמיתא בגין לסלקא לרצון הפשוע שאין בו שום גוון ורק כאשר יתפלש
לון לבתר יומין תא חזי אלמלא דאנסיבת שרה לגבי הרצון וישתלשל להתלבש בעלמא דפרודא אז יתראה
פרעה לא אלקי הוא ואלקאותא דא גרים אלקאותא כמתלבש במדות מחולקים וכדאיתא בזה״ק בראשית
לבתר כן דילקון מצרים בנגעים גדולים .להיות כל )כ״ב ; ( כד מעי לעלמא דפרודא דאיהו עולם
עניני הבריאה מצד הש״י הם מסודרים מששת ימי הנבדלים אמר אומנא למארי בנינא נעשה אדם
בראשית אכן כן סדרם הש״י שבעת שיתגלו בעולם בצלמנו כדמותינו ,והש׳^ נתן לנו את תורתו ברזא
יתגלו על ידי עבודה ותפלה וכדאיתא בקריעת ים דתפארת המרומז באות ף של שם קוי״ק שרומז
סוף )ב״ר ה .בשלח כא( תנאין התנה הקב״ה עם לזעיר אפין הכולל התפשעות המרות בששה קצות
הים שיהא נקרע לפני ישראל הה״ד וישב הים לפנות שכל העבודות הם לאחד המדות להגיע לשורש
בוקר לאיתנו לתנאין שהתנה עמו ומכל מקום הוא לראות אור הש״י המלובש בהם ולהתבונן שאין שום
בדרך נס והי׳ על ידי איתערותא אף דאיתא בזה״ק פירוד ולכן על ידי עבודה יתחבר עלמא תתאה
)בשלח מז ( :אתון לא תתערון מידי .ושכינתא בעלמא עלאה וזהו הוא״ו של שם קוי״ק ואות ו׳
באבהתא נטלא )שם מו (:מכל מקום הרי נצטוה רומז על חיבור בין במשמעו שהוא לשון ווי העמודים
משה להרם מטהו הרי שנעשה על ידי פעולה ועבודה שמחבר שני ענינים וכן בתמונתו שהוא מחבר בפורש
וכדמתרגמינן מה תצעק אלי קבלית צלותך. אותיות כתב הקודש שכל אות מורה על הסוד
הנרמז בו ולזה מורים לחם הפנים שהם שתים עשרה
א ך כי כן יסד הש״י כמו שכל ההשפעות הם הולכים חלות ששה מצד זה וששה מצד זה כמו הוא״ו שיש
בסדר ממדרגה למדרגה כאשר ירד הגשם בה שני ווין כי כל עבודת האדם לחבר מלכות שמים
מן השמים שבעלמא עלאה הוא חסד פשוט אך במקורה הוא כאשר עולה מתתא לעילא ששת המדות
כאשר יעבור דרך כמה מדרגות ■ומסכים עד לאחזם שהם אחדים ונכללים באחד ואחדות הגמור
שיתעבה ויתגשם עד שבעולם השפל מתלבש בלבוש כן יאיר לו הש״י מעילא לתתא להראות לו שישראל
גשם הגשמי וכן הוא כל הנהגות הש׳ vהן הניסים עלו במחשבה בשורש חסדו הראשון שהלביש אור
הנגלים שהם יוצאים מגדר הטבע והן הניסים חכמתו הסתומה בחסד עולם עד שיצא לאור שבמדת
הנסתרים המוסתרים בתוך לבושי הטבע כלם הם מלכות נמצא מחסדו המלביש לאור החכמה.
יורדים דרך מדרגות ולבושים והם מתלבשים בלבוש
הזמן והעולם והנפש וכמו שבלבוש העולם הם וזה שמצות לחם הפנים בשבת שתקנו לנו אנשי
מתלבשים בגשמיות וחומריות העולם וכן בנפשות כנסת הגדולה בנוסח התפלה טועמיה חיים
וכן בלבוש הזמן בעולם שהוא למעלה מהזמן שם וכדאיתא במס׳ שבת )קיט .ובמדרש בראשית זכו
הנסים הנגלים והנסתרים שוים וכן גם הנסים רבה יא( תבלין אחד יש לנו ושבת שמה שאנו
הנגלים ה ם תמיד מפורשים שם אחר שאין צריך מעילין לתוכו וריחו נודף והיינו כמו שבטעם מאכל
לעבור דרך מעבר הזמן אך עד שיתגלו בעולם השפל אין אחד יכול להבין לחבירו ואין אדם יודע איזה
שתחת הזמן צריך התלבשות בזמן וממילא שהזמן טעם יש לחבירו באותו מאכל כי אין חיך )חסר(
הוא מתחלק ומפורד ואין רגע דומה לחבירתה וכמו
שהנהגת נסים הנסתרים היו מתלבשים עד עתה ואברהם זקן בא בימים וה׳ ברך את אברהם
בלבושי הזמן שהיא ההנהגה הנראית הנ הגה תמידיית )ל״ו (.דאתבסם בחסד בכל .בזה״ק בא
שהים הולך תמיד כל הזמן שנקצב לו כן התלבש על מדאתגליא יו״ד .מגיד מראשית אחרית ומקדם
זמן הזה הנ ס הנגלה בתוך לבוש הזמן ויצא בעולם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום וכל חפצו אעשה
הזה קריעת ים סוף אכן בלבושי הזמן יש כמה )ישעי׳ מ״ו( קורא ממזרח עיט מארץ מרחק איש
מא ר י ם י חיי שדה םוד
לרבי שמעון אמר ליה ואגידה או ויגד או ויגידו קיערוגים על השתנות השבע כי כן יסד הש״י שכל
וכן כלהו דתנינן דרזא דחכמתא איהו אמאי במלה הנהגה השבעיית התמידיית היא נקרא זווג חיצוני
דא איהו רזא דחכמתא אמר לי' בגין דאיהו מלה כדאיתא בעץ החיים שהוא זווג למלאכים ועולמות
דאתיא בגימ״ל דל״ת בלא פרודא וכו׳ דדל״ת בלא הוא בחיצונית העולמות )שער הזווגים פרק א'(
ג׳ וג׳ בלא דל״ת לאו הוא שלימו וכו׳ ואע״ג דאית אכן לכל התחדשות והשתנות השבע הוא מזווג פנימי
יו״ד לזמנין בין גימ״ל לדל״ת לאו הוה פרודא וכלא מיסוד החכמה העליונה שבוקעת כל ההסתרות וכן
קשורא חדא ועל דא מלה דא הכי הוא ודאי. איתא כעץ החיים )שם( שזווג לנשמות ישראל הוא
שזה רומז גימ״ל דל״ת כדאיתא בזה״ק )ויחי רמד(: ■מזווג פנימי ולפי שהחיצוני הוא תדירי ולבן בכל'
גימ״ל יהיב ודל׳׳ת לקיש שאות ג׳ מורה להשפעת מקום שנתגלה הפנימית אז בוקע הפנימית דרך כל
החסד מיסוד אבא כי הג' יש לה פסיעה לבר שרומז המסכים ונתראה עומק הפנימות עד שכל הלבושים
לבקיעת יסוד אבא בזעיר ודל״ת רומז לנוקבא. החיצונים מתבשלים במציאות וזהו שבכל התגלות
וזהו הזווג השלם כשהאותיות האלו מזדווגין כי כן מתייצבים כל הקשרוגים כמו קודם בריאת העולם
כל הזווגיס שבוקעים דרך כל מסכים ולבושים וכן שאמרו מה אנוש וגו' כי אחר שכל הלבושים כאין
מתלבש אור הש״י בלבושי אותיות התורה .וזהו הם כאשר נתגלה הפנימות כי בהתגלות הפנימית
שהיו״ד ביניהם איתא בזה״ק דלא הוי פרודא כי אז יתראה מפורש כי זה הוא תכלית הכוונה מה
היו״ד רומז לחכמה שמאיר לזווג. שרצה הקב״ה בבריאת העולם ולפיכך בקריעת ים
סוף הי׳ הקישרוג מה נשתנו אלו מאלו עד שהוצרך
וזה רומז מגיד מראשית אחרית שממשיך מחכמה הש׳ vלגלות הפנימית ממקום שישראל עלו במחשבה
עלאה עד לגמר הפעולה שיצא לפועל גם למעלה מהבריאה וזה דאיתא במס׳ )סושה ב(.
בלבושי עולם הזה ומקדם אשר לא נעשה כי מקדם קשה לזווגן כקריעת ים סוף כי בכל זווג יש קישרוגיס
היינו למעלה מלבוש עשיה שם הוא מתלבש הזווג כי הזווג הוא גס כן למעלה מהנהגת השבע כדאיתא
תדירי ומשם נמשך עד לעשיה כי קדם רומז לזעיר בזה״ק פ' לך ) פ ״ ה (:וכד נשמתין נפקין דכר
כדאיתא בתקוני הזהר )תקון כ״א( ומסשרא דעמודא ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתי מתפרשין דא
דאמצעותא אקרי קדם והנה משם מתחיל להתלבש לסשרא דא ודא לסשרא דא וקב׳׳ה מזווג לון לבתר
כי בזעו״ר אין הזווג תדיר עד שבנוקבא לבד לא וכן הוא כי בעולם העקודים אין שום פירוד כלל
נראה כלל עד שתתעלה לזווג כנודע וזה אומר כמו שמבואר בענין זה .אכן בנקודים יש פירוד
עצתי תקום כי זעיר מקבל החכמה דרך אימא כי והוא כל הנהגה שהיא מעלמא דפרודא וכדאיתא
עצה היא בבינה כדאיתא בזה״ק צו )ל״א( יועץ בזה״ק בראשית )כ״ב (.כד■ משי •לעלמא דפרודא
דא איהו נהר עלאה שזה מורה עצתי היינו העצה אמר נעשה אדם כי בלשון נעשה היינו גמר העשיה
היוצאת מחכמה ועצתי תקום היינו שיתקיים בבקיעתו וכח פעולה מעשיית שהוא רק בעלמא דפדדא.
דרך כל המסכים עד שיהי' הכרה ניכרת בהתרבות
עצום גס בעולם הזה וכל חפצי מעשה רומז לגמר וענין הזווג הוא לקשר ולתקן עלמא דפרודא לחבר
הזווג מחיבור הגמור שבגמר היציאה לפועל כח אותה בסוד עולם התיקון שהוא מבחינת
חפץ נקרא יסוד .ומעשה היא במלכות וזה דאיתא ( ולכן צריך• ברודים כדאיתא בעץ החיים )
בזה״ק דאתבסיס בחסר מדאתגליא יו״ד כי כל להתגלות בזה אור שהוא למעלה מהפירוד מעתיקא
מה שסיגל אברהם אבינו מצות ומעשים מובים כמו שבקריעת ים סוף נתגלה אור עתיקא כדאיתא
להגדיל כבוד שמים בעולם נתנשע ביצחק עד שיצחק בזה״ק בשלח )נ״ ב (:מה תצעק אלי בעתיקא תליא
אבינו הגדיל מדת אברהם אבינו להראות כל כך וזהו מגיד מראשית אחרית .כי כל הגדה היא מעתיקא
כבוד שמים במדת החסד עד שכל מה שנראה שהיא בחכמה כדאיתא בזה״ק ויחי )רל״ד (:ואגידה
צמצומים שבעולם אף שנראו הפך ממדת החסד לכם מאי ואגידה רזא דחכמתא איהו ר׳ יוסי שאל
שר חיי שרה סוד &ב
ידייהו דאתיין מחסד אתער חסד דלעילא ואתחבר והראה יצחק אבינו להודיע בעולם שגם ה ם ממדח
בהאי כה דמתבסמא ומתברכא באנפין וכו׳ כי חסד חסדו של הקב״ה וכל כך מגדיל חסדו אף שמנהג
דלעילא היינו חכמה כדאיתא בזה״ק עקב ) ע ר״ב(: במפפע כדאיחא בזה״ק )נח עב .לך כ״ז ( :יצחק אודע
)ק מ״ ה (.ושס חסד דביה חכמה ובזה״ק תולדות בעלמא דאית דין ואית דיין והוא כי כל המדות מנהג
אמר רבי יצחק כה כתרא )קמ״ח(. בזה״ק נשא הש״י במשפע כדי להגדיל חסדו שיקרא כל המתן שכר
מינה מתערין ודינין ואתקרי צדק היא עשיראה שהש״י נותן לאדם יהי' נקרא שהוא יגיע כפיו וזה
ואברהם אף על גב דידע דדינין מתערין מינה מהאי הוא תכלית עבודת אברהם אבינו ע״ה שיצחק הרחיב
צדק הוא חשבה צדקה דדינין לא מתערין מינה בגין קדושת אברהם ובמה שסיים אברהם אבינו התחיל
דהוא רחמו .כי אחר שהאמין אברהם אבינו בה' יצחק אבינו ולכן נזכר וה׳ ברך את אברהם בכל בזווגו
בבשורת לידת יצחק התחיל להמשיך אור חכמה למדתו של יצחק שאז נגמר יצחק אבינו ע״ה שלם במדתו
עד מדת המלכות כי כל המדות כשיצאו לפועל הוא שנעשה צורת אדם שלם שזה הוא השלימות שהאדם
במדת המלכות וגם מדת אברהם אבינו גמר מדת ישפיע כחו לצאת ■לפועל בעולם בהולידו זרע ברך ה׳
החסד הוא כאשר תצא לפועל להשפיע במדת מלכות שעל ידם יתגלה תעלימות לבו לפועל.
כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ע מא ( :האי אבנא
דאתבסים בחסד מדאתגליא יו״ד כי כל המדות וזהו
כלילא מחמש )נ״א מעשר( עד דסליק לה עד אין
שנראים כהפכיים זו מזו ה ס רק כאשר נ ס ת ם
סוף ורזא דמלה למען יאריך ימים על ממלכתו כד
שפע אור החכמה אבל כאשר הש״י מאיר מאור
האי אבנא בעאת למעבד דינא בעמלק או בסערין
החכמה ישכילו כל המדות לדעת כי הכל משורש אחד
אחרנין זכו׳ נמלא מגבורה ואתכלילן בה כל ספיראן
יצאו ורק מצד הבריאה נראו כמחולקים וכמו אב
ן^|תקריאו בה כלהו גבורות וכד בעאת למעבד חנא
המורה ומלמד את בנו פעמים מראה לו פנים שוחק!^^‘ “
וחסדא בעלמא נעלא מחסד וכלהו ספיראן אתכלילן
ולפעמים מראה לו לבוש גבורה אבל כיון שהגיע לדעת
בה ואתקריאו חסדים זכו'.
אז יראה כי כל הלבושים והגוונים שראה ה ם כלם
לתכלית אחד להעיב זרק כפי קוצר הדעת שהי׳ לו
המשיך למדה זאת מחסד עלאה היינו חכמה ולכן לבן הוא מראה לו לפי העת והמקום אבל הכל משורש
זאז תיקן ליקרא צדקה היינו כשמקבלת אור
העוב.
דכורא כדאיתא בתיקוני הז ה ר) ת קון כא .נח ( :דאיהו
ו' נהר דאתמשיך מעדן ו׳ עאל בד׳ זאתעבידת ה׳ תו אמר רבי )קמ״ח(. דאיתא בזה״ק נשא וזה
ומה דהות צדק אתעבידת צדקה עד שמשך למדה זאת אבא מאי דכתיב וה׳ ברך את אברהם בכל
שכל הברכות מהתרבות בנים הוא במדת כה כמו כמה דאת אמר כי כל בשמים ובארץ וכתיב כה תברכו
שנתברך כה יהי׳ זרעך .והמשכה זאת נגמרה בזוזגו דבגינייהו דישראל מתברך האי כה על ידא דכהנא
של יצחק זזווגו של יצחק נגמר בהר המורי׳ בשעת בגין דיתברכון ישראל לתתא וישתכח ברכתא בכלא
( העקידה שאז נגמר לידתו כדאיתא בזה״ק ) ס מציון עושה ולזמנא דאתי כמה דאת אמר יברכך
שבשעת העקדה בא ה לו נשמתא מסטרא דדכורא .אכן שמים וארץ ברוך ה׳ מציון שוכן ירושלים .כי כל מורה
הי׳ נס תר זווגו ובעולם הזה הי' נראה כאלו תלוי רק על מדת יסוד המקשרת כל המדות כי ביסוד דזעיר
בעניני מולם הזה לפי ששלח את אליעזר וכל טוב אפין יוצא יסוד דאבא ונראה מפורש בגמר ההשפעה
אדוניו בידו כדי להטות דעתם וכן הי׳ תלוי באביהם שהיא מעומק החכמה מראשית הרצון כמ״ש מגיד
שנראה שלא הסכימו בכל רצונם אך בסוף הכירו כי מראשית אחרית .כי כה נקרא מדת מלכות שמים
מה׳ יצא וכדאיתא במדרש רבה ■חיי )פרשה ס׳( אם אמר רבי אבא כדאיתא בזה״ק )שם דף ק מ ה ( :
מה׳ יצא הדבר מהיכן יצא מהר המוריה יצא כי כן כה תברכו תנא האי צדק אתקרי כה■ ושם ')קמו(.
הש׳ vמנהיג שמראשית נגמר הדבר שכן יצא בהר. דאמר רבי שמעון בשעתא דהאי כה איתער בדינוי לא
המורי׳ שהוא השורש ששם הי׳ נגמר אכן עד שבא יכלין בני עלמא למיקם קמיה ובשעתא דפרסין כהני ■
םג ישרים חיישרה סור
הזווג בגמר פעולתו לטוב לא יחרץ כלב לשונו היינו בעולם הזה לצאת מהעלם אל התגלות הי׳ צריך■ לעבור
שנסתם פיות כל המקטריגים. דרך מסכי עולם הזה שיסכימו כל הלבושים עד שבסוף
בעזהשי״ת י״ז מרמשון אור ליום ב׳ חיי שנת תר״מ כשיוגמר אז יסתמו פיות כל המקפריגים ויוכרחו
)משלי יט( בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת. להודות שמה' יצא שהוא מגיד מראשית אחרית וזה
■ ■ בית מורה על קדושה בקביעות והגנה שפועל דאיתא בזה״ק וי שב)קפ״ א ( :ויאמר אברהם אל עבדו
באדם אפילו שלא מדעתו כמו בית שהאדם נשמר בתוכו דא סיהרא כמה דאתמר מע״ט דאיהו עבד שליחא
ואינו יודע כלל אם נשמר אף שאינו רואה מה יש דמארי׳ זקן ביתו כמה דאת אמר נער הייתי■ גם
להשמד מרוחות • רעות וטללים רעים והון מורה על זקנתי המושל בכל אשר לו בגין דכל גוונין אתחזון ביה
קנין שאדם קונה קנינים ועצות בנפשו איך לכלכל ירוק וחיוור וסומק שים נא ידך תחת ירכי דא הוא
מעשיו הן בקיום ועשה הן בשב ואל תעשה איך צדיק וכו' וכל הענין שם מתחיית המתים •איך יתחייו
יכלכל דבריו במשפט בדבר שיאונה לנגדו .ואלו השנים ואשביעך מאי ואשביעך לאתלבשא ברזא דשבע נהורין
יש קנין לאדם מה שזוכה מנחלת אבות שהש׳ vקובע עלאין דאינון רזין דשלימו עלאה .שמביא זה הכתדב
כל עבודת האבות בבנים .וממצות לא תעשה מה מזה הענין על תחיית המתים שכמו שבתחיית המתים
שהאבות נשמרו בגודל צמצום מזה נעשה לבנים מתעורר חסד דאריך להאיר לזעיר עד שתתעורר
בקדושת בית שרומז לאור מקיף שלא מדעת האדם המלכות היינו שכל הלבושים יראו אור הש״י עד
כי עיקר השמירה במצות לא תעשה הוא רק לצמצם שגם הדומם יחי׳ וכל הגופות שהם מצד הדומם יבא
כחות נפשו לבלתי להתפשט ולבעל כל כחו מפני כבוד בהם חיים ׳וצריך לעבור החיים בהתגלות עד שיגיע
שמים בגודל יראה .והון היינו תשועה ברב יועץ לסוף כל המדרגות עד לתחתית שפל המדרגות וכדאיתא
שהש״י מנחיל לאדם איך לכלכל דבריו במשפט בקום בזה״ק וירא )ק״י (.תא חזי קב״ה גרם סבובין ועובדיך
ועשה בדעת ובשב ואל תעשה במקום שיאונה לפניו בעלמא בגין למעבד כלא כדקא יאות וכלא נפקא
בדעת הו א בא לאדם סייעתא מכח אבותיו ממה מעיקרא ושרשא דלעילא .וכן בזווג אף שמצד הש״י
שסיגלו מצות מעשיות בגודל אהבה .אבל כל אלה כבר נגמר ונעשה אך כי צריך לעבור כל הלבושים וזהו
הם עצות ושמירות כמו שאדם עובר בדרך לתכלית ואשביעך ברזא דשבע נהורין עלאין היינו שכל המדות
כוונה מיוחדת לו וצריך לעבור הדרך בעצות ותחבולות מכל העולמות יאירו זה לזה עד גמר בל השתלשלות
אס יתנהג בהשכל וחשבון שיזהר ממה שצריך להזהר שגם בעולם הזה יסכימו כולם להזווג וכדאיתא במדרש
ויעשה מה שצריך לעשות יצליח לו לעבור הדרך עד רבה פ' חיי )סו״פ נ״ט( אמר רב הונא בשעה שאדם
שיגיע לתכלית כוונתו וכן נקרא כל התורה כולה הולך ליקח אשה ושמע קל כלביא מנבחים הוא מצית
תרי״ג עיטין )זה״ק יתרו פ ב (:שהם כולם עצות מה אינון אמרין .והכלב הוא הבריאה השפלה מאוד
איך יגיע כל אדם לשורש מקור מחצבתו ותכלית וכמו שנתבאר מפי כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב
שלימותו .אבל תכלית השלימות שיראה האדם איפה הגאון הקדוש זללה״ה בי כלב רומז כמו דאיתא כמה
שלו מה היא אצל בוראו ]כדאיתא במדרש איפה פעמים בש״ס אין• לו עליו אלא תרעומות וזה הוא
היית ביסדי ארץ )איוב ל״ח( אפה שלך הייכן היתה בריאת הכלב ופח קטרוגו הוא רק בדבר שאין הקיטרוג
שלימתו למקום באדם הראשון[ כאשר יגיע יורד לעומק כי אין כחו לקטרג רק לעורר קיטרוג וכמו
אז יראה כי כל העצות הם רק לעבור הדרך עד שנתבאר מפי א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה
שיגיע לתכליתו אבל המקור ושורש מחצב האדם מה בענין עמלק והביא סמוכין לזה מש״ס חולין )נג(.
שמגיע לראות באור הש״י זה הוא רק מהש״י לבדו נקטינן אין דרוסה לכלב וזה שנאמר רבותא ביוצאי
כי אחר שהאדם פועל על ידי עבודתו לזכך נפשו מצרים ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו וזהו שבעת
אז יראה שהגיע למקור האור ששם הוא מקושר בהש״י שאדם הולך לישא אשה ושמע קול כלביא מנבחין הוא
למעלה ■מכל כח פעולת האדם וכמו דאיתא בסדר מצית מה■ אינון אמרין היינו שמהמקטריגים יוכל
אליהו רבה )פרק י״ד( מה ששאל אותו האדם לאליהו להבין אם כבר נגמר הזווג לצאת לפועל •כי .בצאת
ר ים חיי שרה םוד ’מד
ו ז ה שאמר הכתוב בית והון נחלת אבות כי בית הנביא זכרונו לברכה שני דברים ■יש בעוצם ואני
רומז לכל הקדושות שהם בקדושת קביעת מקום אוהבם בלבבי אהבה גמורה ואלו הם תורה וישראל
שממנה ימשך אורות מקיפים וכמו שקדושת בית אבל איני יודע איזה מהם קודם אמרתי לו בני
המקדש שהוא שורש קדושת הבית ובאות לישראל על דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה שנאמר ה׳
ידי גודל יגיעה וכמה עבודה וסבלנות סבלו ישראל קנני ראשית דרכו )משלי ס׳( אבל אני אומר ישראל
עד שהגיעו לקדושת הבית וכדאיתא )שו״ע תהלים ד( קדמו שנאמר קודש ישראל לה׳ ראשית תבואתה.
שאמר דוד המלך בצר הרחבת לי כאשר מצא מקום ופירוש דרכן של בני אדם אומרים תורה קודמת כי
הבית מתוך צרה גדולה שהיתה אז כשקנה הגורן מצד האדם שהציב הש׳ע שאף שישראל נקראו בנים
הרחיב לו הש״י ^דאיר לו קדושת הבית וכן הון שמורה למקום ובנים מורה על אהבת התולדה בלי שום
על מצות עשה וכל מצוה צריך להיות באגר שלים עבודה אבל נקראו גם עבדים כדאיתא )קידושין ל״ו
כדאיתא בזה״ק אשתדלותא דאורייתא כל מאן דבעי ע״ב( בזמן שעושין רצונו של מקום נקראו בנים והיינו
זכי בה אשתדלותא דקב׳׳ה למנדע ליה כל מאן דבעי שהש v/מנהג עולמו מדה במדה שכל כמה שהאדם
זכי ביה בלא אגרא כלל )תרומה קכח (.אבל מצדו מתאמץ בעבודה באהבה רבה לעבוד את הש״י
אשתדלותא דקב״ה דקיימא בעובדא אסיר לנפלא ליה מאור הגנוז שנקרא בן בבחינת עבד בן מאיר לו
למגנא וכו' אלא באגר שלים. להקב״ה ואם האדם אינו עובד את הש״י אז מראה
לו הש״י שהוא עבד והעבד אי לא לפי לא אכיל
והנה כל אלה קדושות בית והון כשהם בעבודה וכדאיתא בזה״ק תרומה )קכ״ח ( :ומנא ידעינן
קודם הבירור נקראים בית והון .אכן כאשר דקוב׳׳ה אתרעי בי׳ ושוי מדוריה בי׳ כד חמיק
יתברר האדם בהגיעו לאור הש״י אז הקדושה נקראת דרעותא דההוא ב״נ למרדף ולאשתדלא אבתרי׳ דקוב׳׳ה
אשה משכלת היינו שהאדם מכיר כי זה הוא שורשו וכו׳ ומזה עצמו יתעורר דקב׳׳ה שוי מדורי׳ ביה שהוא
והוא האור שנתן לו הש״י בשורשו ואין שום עבודה ברזא דבן וכדאיתא בזוה״ק )פנחס רכז (:בגין
מגעת למקום הזה כי הוא למעלה מכל עבודות והאדם דאמר דוד ולבי חלל בקרבי לכן אמר לו הש׳^ בני
מכיר מקומו וכמ״ש )בראשית ב( זאת הפעם עצם אתה והי' כנורא דילי׳ מנגן מאיליו שזה רומז שמפני
מעצמי ובשר מבשרי שאחר כל העבודות הוא רק שהגיע שמצדו עבד את הש״י שעזב כל תשוקותיו מצדו וזהו
האדם למקורו אכן כאשר הגי ע למקורו יראה כי ולבי חלל בקרבי ולכן הי׳ כנורו מנגן מאליו היינו
מהש״י הוא שהוא מקושר בשורשו בהש״י במקום האור שגם בשינה חתם עליו הש״י שלבו דבוק בהשי׳׳ת.
הזה ולכן יצא לפועל בעולם הזה שבחר באלו העבודות
השייכים לנפשו וכן התחייב משורש ,נפשו וכדאיתא וזהו דרכן של בני אדם אומרים תורה קודמת ואני
במס׳ שבת ) קי ח (:אביך במאי זהיר מפי בציצית אומר ישראל קודמין כי אליהו הוא מלאך
כי לכל אדם כפי שורש נפשו יש לו אור תורה הברית ומדת הברית הוא התקשרות כדאיתא בזה״ק
במצוה מיוחדת שצריך עבודה בזה המקום כדי )בראשית לא (.כי כל דא צדיק וכו׳ כתרגומו יסוד
שיגיע לשורשו .והנה קדושת הבית שמורה לקדושה די אחיד בשמיא ובארעא כלומר דיסודא דעלמא
הקבועה בזה מראה הש׳ vהפך מהנהגת עולם דאקרי כל אחיד בתפארת דאקרי שמים ובארץ דאקרי
הזה כי הנהגת עולם הזה שבמרחשוון יבולו כל כנ״י .כי אחר כל העבודות כשמגיע למדת התקשרות
פעולות אדם ולזה נקרא ירח בול ובניסן יצאו כל ביסודא דגרמיה אז יראה ששורשו הוא גבוה מכל
פעולות אדם לפועל וכן אמר כבוד אדוני אבי זקני העבודות וזהו ואני אומר ישראל קודמין וזה ישראל
הרב הגאון הקדוש זללה״ה שבקדושת הבית מראה קודמין שאחר שהגיע האדם להתברר שהוא בן
הש״י להפך מהנהגת עולם הזה לפי שבעולם הזה להקב׳׳ה אז יראה שאהבת הש״י לישראל קדמה לכל
במרחשוון לא נשאר מכל הבריאה רק השורש וכל הבריאה כדאיתא ישראל עלו במחשבה תחלה )ב׳׳ר
הפרחים יבולו ובניסן כל הפרחים יוצאים ובקדושת א ובהקדמת תקוני הזהר ו(.
מה י >> חיי שרה םו ד
וזה מורה מלקוש כי מלקוש מורה על פעולת אדם הבית הראה הקב׳׳ה בבית שבנה שלמה שבאייר
וכדאיתא בתענית )ו (.מלקוש שמל קשייותיהן של נעשו היסודות ובמרסשוון נגמר .היינו שבעת שנראה
ישראל .שבעת היורה אז מסתתר כל פעולת אדם שאין מקום לפעולות מראה הש׳׳י שזה הוא מצד
כדאיתא שם יורה שמורה את האדם לשוח גגותיהן. הש״י בקדושת בית הוא הפעולה היותר נראית.
היינו לעשות להם הגנה לשבת בצמצום שאין פעולתם אכן כל זה הוא קודם הבירור כי קדושת בית הי׳
נראה והנה במקום שאין שום פלוגתא שהוא בניסן רק הכנה לקדושה קבועה אבל לעתיד יתן הש״י
היינו שתיכף שמתחיל הארת פנים כקרני חגבים מקום לפעולת אדם כשיהי׳ נגמר הבירור ויהי׳
היינו נקב כחודה של מחש אז גומר הש״י להראות אשת חיל עשרת בעלה ויוגמרו כל הבירורים אז יראה'
לאדם שכל מה שסיגל הוא על ידי יגיע כפיו וזהו הש״י שמה׳ אשה משכלת היינו שיתן מקום לפעולת
בעתו היינו בניסן .אפן יורה מסופק בו הש״ס שמא אדם הם תכלית הבריאה אז בחשוון יהי׳ היסוד
בתשרי שמצד המדה הא יורה בתשרי כי תשרי הוא כמו שמצינו שזמן רביעה הוא במרחשוון כדאיתא
הפך מניסן כמו שמבואר מפי כבוד חאמו״ר הרב בתענית )ו' (.תנו רבנן יורה במרחשוון ומלקוש
הגאון הקדוש זללה״ה בענין החדשים .אכן זה בניסן אתה אומר יורה במרחשוון או אינו אלא
מדייק ממלקוש מה מלקוש אינו באייר כדאיתא בחודש כסליו תלמוד לומר בעתו יורה ומלקוש מה
שם כו' ,כי הש״י בגודל רחמיו כל כמה שיוכל מלקוש בעתו אף יורה בעתו .יורה מורה על ראשית
להגדיל כח פעולת אדם שיהי׳ יותר נקרא על שם הרצון של ההשפעה שעדיין לא ניכר כלום רק שהוא
יגיע כפיו של ■האדם משיב להראות תיכף כשיש קצת בהסתר גדול כמו ראשית .הזריעה שאינה ניכרת
מקום להראות כך בתשרי אף שאז שם הוי׳ כלום וכן ה מפ ר שהוא בעלה דארעא כדאיתא )שם ( :
בהיפיך אתוון וכן איתא בזה״ק על גוף החדשים וזה עיקר זמנו במרחשוון כי בזה החודש אינו ניכר
)תצוה ■קפו (.החדש הזה לכם וכו׳ אנא מסרית לי׳ שום פעולת אדם כמו שנקרא ירח בול שכל העלים
לכון דלכון איהו באתגליא וכו׳ בסדורא דאתוון נובלים ואינו נשאר מכל הצמיחות רק השורש ואז
אביב דאיהו אב״ג ופו׳ סבל ירחא שביעאה דילי מברך הש״י את השורש בעת שאינו ניכר שום כח
איהו מסופא דאתוון וכו׳ .אכן הש׳׳י ממתין כל פעולות אדם כי בחודש ניסן אז מתחיל פעולת
כמה שיוכל להרחיק ההסתר כי תשרי הוא עוד זמן האדם לצאת שכל הצמחים מתחילין לצמוח ושם
אסיפה משנה העברה .ולפן זמן הרביעה היא קוי״ק שולש כסדרו ואז הוא זמן מלקוש היינו הארת
במרחשוון בשבעה עשר במרחשוון ויום הזה הוא פנים בגמר ההשפעה שמה שהארץ קבלה ההשפעה
שמתאחד מה שהאדם מצדו מוסר פל פעולותיו בעת שהיתה בהסתר גדול מראה הש״י כעת שהוא
באורח זריעה להש״י יהיא ראשית •ההשפעה מצד מתחיל הש״י להראות הארת פניו שמתחיל להראות
הש״י באורח גניזו. שהאדם יש לו חלק בה כי אז מתחיל להתראה שאף
מה שהי׳ בהסתר מתפיסת האדם מראה הש״י
בעזהשי״ת י״ב מרחשון תר״מ
לפי שאז היתה התפלה כל כך בהצנע שגם האדם
כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא בעצמו לא הרגיש והבירור מזה שהרי בזמן שמראה
ישוב כי אם הרוה את הא pוהולידה לו הקב״ה שיש מקום להתפלל הוא מתפלל ומה
והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאכל כן יהי׳ דברי שלא הי׳ לו מקום להראות כח התפלה שהי׳ לו הוא
אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אס עשה את מפני שעוד לא ראה אז הארת פנים של הקב׳׳ה
אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו )ישעי׳ נ׳׳ה( שיוכל לעמוד לפניו בכח תפלה שהרי תיכף כשרואה
בתענית )ו ( :אמר רב יהודה מימרא בעלה דארעא הארת פנים הוא עובד ומתפלל ועוסק בכל מצית
הוא שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים התלויות בעבודת בני אדם ופעולותיו כי בקיץ מקיים
ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה אדם כל •המצות התלויות בקרקע שזה הלבוש לתפלה
והצמיחה. שהארץ תוציא צמחה והארץ היא לבוש לכל ההשפעות
יש ר י ם חיי שרה סוד מו
את הארץ כאשר מראשית הבריאה הכל הי׳ P בענין זה מלמדנו הש״ס ענין הזוזג שאף שנראה
העפר ועפר רומז למדת מלכות שמים דלית לה כי עיר!ר זרע ה א ס הוא מה שנזרע התבואה
מגרמה כלום והוא רומז למלכות דאצילות המתלבש וזה הוא צומח והמער אינו נראה כלל פעולותיו רק
בבריאה יצירה עשיה שהיא ארץ העליונה ולכן הכל שמרכך את הקרקע שתוציא הזרע הנזרע בתוכה
שב לעפר כי כל כח הבחירה מרומז בששה מדות וגוף .המטר אינו ניכר כלל בהצמיחה ומכל מקום
הבנין וכמו שראשית הבריאה הי׳ בחסד בלא שום נקרא המטר בעל הארץ .אך שהתבואה הנזדעת
כח התעוררות וכן אחרי ככלות הכל לבדו ימלוך .בקרקע היא מתבטלת לגמרי בתוך הקרקע ולא
נורא וזה רומז והכל שב לעפר אכן כאשר הש״י נשאר ממנה מאומה ובלא מער היתה נרקבת עד
חפץ ליתן מקום לפעולת האדם ועבודתו אף בעת ,שלא נשאר מקום צמיחה כלל אך המטר הוא מעורר
שיושגב שם ה׳ לבדו ביום ההוא ולכן מעורר כח שמהחיבור התבואה והזרע לקרקע תתעורר הקרקע
העפר שירצה להצמיח אכן בטבע כל דבר שהוא להצמיח ממין הנזרע בה והוא מעורר שלא יתבטל
חפץ להתדבק בשורשו וזה רומז האי דאיתא במדרש הזרע להארץ וישאר ממנו כח הצומח .כי בכל הצמיסות
תהלים )פס״ב( הנשמה הזאת כל שעה שהיא עולה מתעורר חסד הראשון מבריאת עולם שהי׳ רק מצד
ויורדת מבקשת לצאת מן האדם היינו שרוצה להתדבק הש״י לבדו ,כמ״ש זכר רחמך ה' וחסדיך כי מעולם
במקורה והש״י מראה לה כי מלא כל הארץ כבודו המה )תהליס כה( שבשעת שיתעורר החסד הראשון
ולכן חוזרת כי אחר שמלא כל הארץ כבודו ממילא לא הי׳ משום התעוררות מצד הבריאה רק בחסד
תוכל להוציא יקר יותר מאחר שנכנס בלבוש שהוא הש״י וכן הוא התעוררות כל ענין זריעה .שבא
מרוחק יותר .וכן כל הכחות הנכללים בכח פעולה התבואה .הנזרעת למקורה ומעוררת חסד הראשון
כח הפעולה בעצמו שהוא מהנפש רוצה להתדבק וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
בשורשו העליון וגשמיית הפעולה וחומרותה ירצה זללה״ה שכל הזריעות הם גורמין צעקה כמו שהי׳
להתחבר לעפר כי שם אין שום כח בחירה ואין בו בעלמין דאתחרבו אחר שהי׳ הקב׳׳ה .בונה עולמות
שום יראת הפסד וכליון ולכן התבואה מצד חיומרותה ומחריבן ונשאר ,צעקה מהעולמות הנחרבין כמו
תוכל להתבלות בעפר אכן המטר הוא מעורר מחסד שנאמר )תהלים קב( כי נשאתני ותשליכני הלא כבר
הראשון .להגביר כח הזרע הנזרע שירצה לעלות היינו במצב שהיינו יכולים לעמוד לפני הש״י פנים
ולמשוך :עמו כח הארץ להעלותו ולהוציא מתוך ההסתר בפנים ועכשיו נתבטלנו והצעקה הזאת .גרמה בנין
אור שיוכל לשוב לעמוד להתכלל בצורת אדם .ולבן העולם שנתעורר חסד הראשון. .אלא שבבנין .הראשון
כח המעורר הוא הנקרא בעל כי שורש בעל הוא הי׳ בלי שום אתערותא ׳ולכן נתבטלו שלא הי׳ עוד
העושה איותה כלי וכמ״ש כי ’ בעליך עושיך ה' כלי קיבול חזק לקבל.האור אכן על ידי החרבן נתחזק
צבאות ■שמו )ישעי /נד( וכדמתרגמינן ארי מריך כלי קיבול של הבריאה ועיקר הכלי קיבול הוא יראת
דעבדיך ■ה׳ צבאות שמי'. ה׳ לבלתי תתפשט כל מדה יותר מדי במדתה כמו
שמבואר בענינו
•ובזה מלמד אותנו הש״ס בענין זה אף דאיתא
בקדושין • )למ״ד ( :שלשה שותפים הן באדם . וכן הוא כל הזריעות שרומזין לזה שאחר שהי׳ הזרע
ובנדה )ל״א (.שאביו ואמו נותנין בו העצמות וגידים הנזרע קרוב להתעלות להתכלל בצורת אדם
ובשר והש״י נותן בו רוח ונשמה וחכמה בינה ודעת. שהאדם .יכניסו לתוכו ובכח זה יעבוד את הש״י
אכן באמת גם חלק אביו ואמו■ הוא מהש״י ורק ושוב נזרע להתבטל בארץ .ונתרחק מלראות באור
מה■ שהש״י מנהג מדה במדה שכפי שהאדם עובד וזאת הצעקה גורמת צמיחה שצומח בכל מיני התרבות
את הש״י כפי השגתו ותפיסתו כן יאיר לו הש״י טובה .ועל ידי זה נתרבה מגרעין אחד כמה תבואה.
בטובת עין ויחתום א ת שמו שהאדם הגיע לזה ביגיע אכן.הזריעה בעצמה אין לה כח לעורר הכח הנסתר
כפיו .ובעולם הזה נראה שחלק האדם הוא החומריית רק על ידי מטר נתעורר כח כזרע כי הש״י הציב
מז ישרים חיי שרה סוד
וכדאיתא בבכורות ) כ ( /שהזווג של אדם לא נחשב ■וחלק הש׳ vהוא הבינה ודעת והשכל כי כאדם מגימ
כלל למעשה והוה כמו שנעשה ממילא עי״ש בתוספות ■לכל השגתו על ידי הגוף כי הנפש בלא גוף אינה
)ד״ה רבינא( דמקשו מיבמות ורק מה שיתעורר בעלת בחירה .אבל לעתיד אחר הבירור שיחתום
לעבודת הש״י זהו מצד האדם והמעשה הוא מהש״י הש״י על מעשה האדם שסיגל אותם ביגיע כפיו
ולעתיד כאשר יברר הש׳׳י שיהי׳ אשת חיל עערת ואז י הי' מבורר כח הגוף גדול יותר מכח הנפש
בעלה ונקיבה תסובב גבר אז יחתום הש׳^ גם על כי מה שהגיע האדם להתעורר להוציא יקר מזולל
כח המעשה שהוא מכח האדם .בתחיית המתים הוא רק מצד הגוף וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב
ויהי' אשת חיל עערת בעלה. הגאון הקדוש זללה״ה בענין המשל של הגוף והנפש
'שנמשלו לחיגר וסומא )ויק״ר ד .סנהדרין צא(:
י״ט מרחשון בריש מילה תר״מ
שהנפש הוא סומא אך הגוף הוא הרואה שיש עומק
ויאמר ברוך ה׳ אלקי אדוני אברהם אשר לא עזב בכל עניני עולם הזה אלא שהגוף חיגר שאין יכול
חסדו ואמתו מעם אדוני אנכי בדרך נחני להתנועע ואז י הי׳ ,כ ל השגת החכמה מצד הגוף
ה׳ בית אחי אדוני בזה הענין הראה הקב״ה איך כשיזדכך ויהי׳ מבורר ולכן אז יתברר תחלה מצד
בריתו שכרת עם אברהם אבינו קיים לעד וכל דבר האדם מה שזכה להגיע על ידי חכמתו ועבודתו
שהוא נצחיי הוא בוקע כל המסכים וכל ההסתרות זה יתברר תחלה שזה חלק האדם וזה עשה את
וכדאיתא במדרש רבה )חיי ס( מי בכם ירא ה׳ הגוף שיהי׳ כלי וכאשר יתברר גם הגוף אז יהי׳
שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נגה לו בבחינת תוספתו של הקב״ה מרובה על העיקר
מי בכם ירא ה׳ זה אברהם שומע בקול עבדו אשר שיחתום שמו גם על הגוף שהוא יגיע כפיו של האדם
שמע הקב״ה בקולו של עבדו אשר הלך חשכים שבא וכדאיתא )רבה בחוקותי לה( מעלה אני עליכם
מאספמיא ומחברותי׳ ולא הי׳ יודע היכן הולך כאדם כאלו עשיתם עצמכם ואז יהי׳ אשת חיל עערת בעלה
שהוא שרוי בחושך ואין נגה לו ומי הי׳ מאיר לו שגם הגוף יתחי׳ בתחיית המתים וזה הוא הבירור
הקב׳׳ה שהי׳ מאיר לו בכל מקום שהי׳ הולך כי הראשון שהוא מצד האדם הוא שחלק הדעת שהכניס
בזה הדרך הלך להוציא אמן של ישראל מתוך החושך בעניני עולם הזה הוא מכח האדם שהוא האיר
שהי׳ חפה עלי׳ מאו״ה שהיתה בתוכם ובזה התחיל לתוך הגוף להתעורר לשוב נגד הש״י פנים בפנים
•לידת יעקב אבינו שהי׳ נקי מבלי שום פסולת .וזה ובאמת בריאת הגוף שהוא נברא ממעשה ידי הקב״ה
שאמר ברוך ה׳ אלקי אברהם אשר לא עזב חסדו •והנפש רוח ונשמה שבאדם מגיעין לו על ידי עבודה
היינו מדת אברהם אבינו שהרחיב והגדיל להודיע וכדאיתא בזוה״ק )משפעים צד (:זכה יתיר יהבין
חסד ה׳ בעולם אכן קיום החסד הי׳ בלידת יעקב לי׳ נשמה .וגם הנפש עצמו בשעה שנולד האדם
שמדתו מדת אמת היינו שיקבע כח הברית בו כמו הו א במדה היותר מצומצמת ורק שהאדם מגדיל
שנאמר עליו לפני לא נוצר אל ואיתא בזה״ק )קדושים אותה על ידי עבודתו וכדאיתא בזוה״ק )וישלח
פו (.דא יעקב ובזה התחיל שלימות הבירור כי ק ע״ז (:בענין ואלה המלכים .כתיב בוראך יעקב
עיקר הברית הוא שהאדם ישים לי חותמו של הקב״ה ויוצרך ישראל וכתיב כה אמר ה׳ עושך כל אילין
בכל שעריו ועיקר הוא במקום ההשפעה כי זה הוא דרגין סלקין לחד והא אתמר בורא יוצר עושה
קובע יראה קבועה גם במקום כח הקבלה כמו . וכלהו• דרגין אלין על אלין וכלהו חד.
שנתבאר לעיל )ד״ה ואברהם זקן( וביצחק אבינו
התחיל ■מצות מילה לשמונה ימים כמו שמשמע במדרש וזה הענין גם בזווג כי הבעל הוא המפורר ההולדה
חיי )פ׳ סו( לא נבעלה אשה ממהול לשמונה תחלה אבל עיקר ההולדה הוא מצד הש״י וכן
אלא■ רבקה ■.וענין החילוק בין נימול לשמונה לאינו הש/ע חותם בזווג ישראל שיולד ממנו זרע ברך הש״י
נימול לשמונה כי כל הנימול לשמונה הוא שיש בו לעבודתו ולהגדיל שמו בעולם כי מיקר התעוררות
קדושה בקביעות מלידה פי כל שאינו נימול לשמונה לעבידת הש״י הוא מצד האדם על ידי כח הזכר
ישרים חיי שרה םוד מח
זמדת ביישנים שהוא בישראל הוא מיצחק אבינו זזה הוא רק גר צדק שנקרא יום מילהו כיוס כולדו
רימז שהוא הראשון שנימול לשמונה ולכן מצדו נקבע והוא בכלל נימול לאחד וכדאיהא בשבת )קל׳׳ה(:
מדת הבושה בישראל כי בושה הוא לפני הש״י אחר יש יליד בית שנימול לאחד ויש יליד בית שנימול
שיודע חסרונו שאיננו שלם אם■ לא יאיר לו הש״י לשמונה יש מקנת כסף שנימול לאחד ויש מקנת
זיודע בכל דבר שאין לו מצדו רק מה שהש׳ vנותן כסף שנימול לשמונה .ומחשב שם שכל שהוא קדוש
לז וכדאיתא בירושלמי ערלה )פ״א .ה״ג( האי מאן מלידה שאמו כבר שבלה לשם שפחה אז יש בוולדה
דאכיל דלאו דיליה בהית לאסתכולי ביה זזה הוא קדושה מלידה לכן נימול לשמונה .וזה רומז כי שמונה
חלק יצחק אבינו ע״ה שזה פועל בכל יסודות הבריאה היינו אחר שעברו עליו שבעת ימים ששבעה הוא
כי הבושה בשורש הוא שהאדם מצדו יהי׳ ביראה כולל כל המדות שהש״י ברא בהם עולמו ומנהג
מפני הש״י בהתבוננו שאין לברי' כלום אצל בוראו. בהם כל העולם וזה שבנולד בקדושה מצותו לימול
ובפועל יצא בעולם הזה לבושה המביאה לידי יראת בשמונה שבזה מברר הש׳׳י שכל עבודתו הוא ברצין
חפא וכדאיתא )נדרים כ (.כל אדם המתבייש לא מעומק הצב ולכן בכל דבר עבודה הוא עובד את
במהרה הוא חועא כי הבושה היא אף בלבוש היותר הש״י כפי יכולתו בכל דבר שיבא לנגדו ענין הצריך
רחוק ולכן להתגבר על כל כחות החיצונים להכניעם דעת וחשבון אז עושה מצדו כל מה שידו מגיע
הוא ממדה זאת .והנה בזווג הזה הי׳ הענין להכניס לברד מה שהוא בכחו לקבלו שיסייע אותו לעבודת
אור מדת יצחק אבינו שתצא לפועל בהולדה ולכן הש״י וכמה שיוכל לקבל מכל שובות עילם הזה כי
יצא הדבר נזכר שם הוי׳ בענין זווג זה אם מה׳ כל מה שהאדם יוכל לקבל,להכניס בקדושה אסור לו
כי היו מתנגדים לזה כל בית אבי׳ .וזהו דאיתא לרחק וכדאיתא בירושלמי )קידושין פ״ד .הי״ב(
בזוה׳׳ק )וישב קפ״א ( :ואשביעך בה׳ אלקי השמים עתיד האדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראו עיניו
זאשביעך מאי ואשביעך דשבע נהורין עלאין לאתלבשא ולא אכל ממנו שמאחר שיוכל להכניס בקדושה מתוך
ברזא והיינו שיבקיע כל המדות שיתראה העומק. החושך אין לך התעלות יותר מזה אם יוכל לקבל
זבמדרש הנעלם חיי )קכ״ו( אמר רבי יצחק אלקי מעניני עוה״ז ולעבוד בכחם את הש v/בקדושה.
השמים ואלקי הארץ הואיל ואמר בה׳ שהוא הכל אכן אחר שיחשוב דרך ה׳ ויברר שדבר זה יוכל
למה נאמר אלקי השמים אמר רב יהודה שהוא אדון למנוע אותו מעבודת הש״י אז צריך להזהר מלקבלו.
על הכל בבת אחת וברגע אחד הוא מניע לכל והיינו וכן רומז המילה לשמונת ימים שאחר שעבר עליו
שנאמר שם הוי' וגם שם אלקי השמים ואלקי הארז שבעה ימים שחשב כל מדות הש״י וראה שיש בו
היינו שיתראה העומק ויבקיע כל המסכים ■והלבושים בגופו מותרות אזי מסירו מפני שיכול למונעו מעבודת
זזה הוא רק על ידי מדת יצחק אבינו שהוא המוצא הש״י אבל בגר כאשר יבא לשום שובה הוא צריך
לאור לבקוע כל המסכים וכמו שנתקן בברכת יצחק לאחוז בצמצום וכדאיתא בגמרא )ב״מ נ ש (:על גר
אבינו שהוא ברכת אתה גבור נכללו כל ההשפעות שסודו רע ולכן צריך תחלה להסתלק מכל דבר נגיעה
וכן כל מיני ניצוח הוא במדתו וכדאיתא בזה״ק להנאתו וזה רומז שנימול לאחד כי תיכף צריך להזהר
)וירא קי״ב (:רגלי חסידיו ישמור דא אברהם וכד לבלי לחשוב כלל רק שיהי׳ תמיד בצמצום ובכל דבר
נפיק אשתתף יצחק בהדי׳ ונפלו קמי׳ בענין מלכי ספק צריך תיכף להתרחק ממנו וכדאיתא בפסחים
סדום• .וכאן התחיל הניצוח נגד אוה״ע כי מצד )צא ( :אין ממנין פסח שכולו גרים שמתוך שמדקדקין
אברהם אבינו הי׳ מכניס גרים תחת כנפי השכינה בו יותר מדאי יפרוש זזה דאיתא בגמרא כל שאמו
שהאיר להס-ממדתו כי על ידו נתגלה מדת חסדו שמאה לידה נימול לח׳ )שבת קל׳׳ה (.היינז שיקבע בו
של הקב״ה בעולם והסכימו כל יודעיו שהוא המשפיע בושה שזה רומז שומאת לידה כדאיתא במי השלוח
זמגדיל חסד הש׳ע בעולם אכן מצד מדת יצחק שהוא כמו שאחד נתן בקשתו למלך על נייר גרוע
הי׳ נצוח נגד אוה״ע שהוצא מהם מה שהי׳ בתוכם ואף שהמלך נדרש לבקשתו אכן פקד עליו ליתן אותו
נפשות יקרות נתדבקו ליצחק אף שלא ברצונם ושורש בבית האסורים על איזה ימים )עי״ש פ׳ תזריע(
ישרים חיי שרה סוד
מרחם ולכן לא נזכר ביצחק שגייר גרים כי הגרים נקודה השובה שהיסה בהם נכלל ברבקה וכיון
שגייר אברהם היו בבחי׳ גרים וגם אאע״ה נאמר שראתה את עבד אברהם תיכף רצתה להידבק ביצחק.
בו שבחרו ולא קרבו )מדרש ר' שם( אבל הוא קירב כי ביצחק נתגלה יו״ד של שם הוי' כדאיתא בזה״ק
א״ע ע״י מעשיו אבל ביצחק כל מה שהכניס הוא לך )צ״ו (.לבג״כ אברהם סליק בה׳ דלעילא ושרה
הי' מאיר לו שבשורשו הוא שייך לישראל .וכדאיתא נחתא בה' דלתתא וכו׳ בתר דאתמסרת ה״א לשרה
בסבא משפעים )צה :צז (:שכל הנשמות היקרות אתחברו תרין ההי״ן כחדא ואולידו לעילא ומה
תחלה בנשמתין ומתלבשין בה ואח׳׳כ תזדכך באים דנפיק מנייהו הוא יו״ד ובג״כ יו״ד אות רישא דיצחק.
עד שתקבע בישראל. דכר מכאן שארי דכורא לאתפששא .וזה כי מה
שאברהם קירב הי' לקרב תחת כנפי השכינה ותחת
ויצתלן הוא האיר תיכף לקבוע בשורשו כי האיר כנפי השכינה הוא מקום לגרים כדאיתא בכתבי
לו הש׳׳י מעלמא עלאה שרומז לאור מקיף האריז״ל אכן יצחק מה שנתקרב אליו האיר לו
וזה שנאמר זווג יצחק אחר מיתת שרה שכאשר נשלמה שבשורש נפשו הוא־ שייך■ לישראל .וזהו לא נבעלה
נקבעה בו קדושתה ואז הי' מבורר שקדוש שרה אשה ממהול לשמונה תחלה אלא רבקה )רבה חיי
וזהו נימול לשמונה שרומז לבינה שממנה מרחם פ׳ ס' ( כי הנימול לאחד היינו שנכנס דרך השער
נמשך מקיפים וזהו שנדרש בתנחומא על שרה החסד שרומז ליום ראשון היינו שנתקרב ע״י חסד
)חיי שלה 0סדין עשתה ותמכור זו המילה כי מצד ה׳ שמאיר לו בחסדו ושוב ע״י עבודה יהי' גר
הנוקבא מתעורר אימא עלאה ואור מקיך רומז צדק וכדאיתא בזוה׳׳ק )חיי קכ״ע (.גם לענין
מוקף אך שלא מדעת שהוא נקי אגב אמי׳ שהוא בעל תשובה ואברהם זקן בא בימים voפתח אשרי
וזה רומז איתתא כמאן דמהילא דמיא )ע״ז כז(. תבחר וכו' ת״ח אברהם אתקריב וכו׳ ולא אתקריב
וסדין רומז לאור מקיף וזהו שאמר הכתוב ויביאה אברהם ביומא חדא או בזמנא חדא אלא עובדוי
יצחק האוהלה שרה אמו שנגמר בענין זה בירור קריבו לי' בכל יומוי מדרגא לדרגא וכו' כי זה מורה
יצחק שהוא נקי אגב אמיה. על מה דאיתא במדרש )במדבר רבה ג( אבל הוא
קירב את עצמו היינו שראשית בחירתו הי׳ בבחינת
בז ה ״ ל ( בראשית )ח׳ (.ומעשה ידיו אלין אינון מעשיו ראה האיך שהוא לחלקו גר צדק אבל
מארי קיימא דברית דבהדי כלה ואינון מארי של הקב׳׳ה באמת )ושם( זכאין אינון מאריהון
קיימא דברית אקרון מעשה ידיו כמד״א ומעשה ידינו דתשובה דהא בשעתא חדא וכו' ברגעא חדא קריבין
כוננהו דא ברית קיימא דחתים בבשרא דבר נש. וכו׳ דהנה בעל תשובה מישראל כששב חוזר לשורשו
פירוש כי מעשה ידיו של הקב׳׳ה בשורש הבריאה אבל הגר אין בו רק הרגע שבא באורח דילוג בבת
הוא הצמצום שצימצם אור שעל ידי זה נעשה כל אחת .אכן הנימול לשמונה היינו שאחר כל הבירורים
הבריאה כי בשורש האין ששם אינו מושג שם הוא■ דרך כל המדות אז מאיר הש״י מעתיד כי מדה
היש האמתי ורק מן האדם וכל הבריאה נעלם הוא השמינית רומז לעלמא עלאה ממקום בינה המלבשת
שהבריאה אינה מכרת רק דרך הסתר שזה הי׳ לאור החכמה וזהו דאיתא במדרש ממהול לשמונה
ענין התיקון וכן לעומת זה מעשה ידינו הוא עיקר תחלה כי הביאה ראשונה נקרא בגמרא )סנהדרין
רק הצמצום כי הפעולה במה נחשבת כי על ידי כ ב (:שעושה אותה כלי כי בביאה ראשונה מאיר
פעולה בכל מקום יעשה רצונו וכדאיתא בשלהי לה מיין דכורין כי מיצחק ואילך התחיל הש v/להאיר
מנחות איתביה רב שימי בר חייא לרב וכו׳ ובכל למדת האבות כי הם מעומק הרצון של הקב׳׳ה למעלה
מקום מוקמר מוגש לשמי ומנחה מהורה אמר לי׳ מכל תפיסת שכל האדם וזה כי כל כריתת הברית
שימי את דקרו .לי׳ אלהא דאלהא היינו שמקיימים של א״א הוא בסוד מי העיר ממזרח צדק שהש״י
רצונו למעלה מכח בחירתם וכדאיתא בכתובות הי' מעורר אותו והראה לו חסדו שבחרו לחלקו
) נ' ( :שגנבי נקרא בידי אדם וכן הוא שכל ההולדות אכן ביצחק נתראה הברית שהוא בשורשו דבוק בהש״י
ישרים תולדות סוד
לכ״ו דורות היינו ,שהאיר להם משם הוי' ממצחא, הם משם שדי .שהוא ׳מצמצם ההשפעה שלא תלך
דעתיקא ובהאיר מאור הזה ,יבקעו .כל הלבושים רק במקום המיוחד לקליעה וזה הוא רזא דברית
היותר .רחוקים .וזה שאחר שנתן התורה חזר שוב שנתן הש״י צמצום במקום ההשפעה וממילא כל
להתלבש אור התורה במעשה המצות כי בשעה כחות ׳הקבלה לא יקבלו רק מה שהוא ברצון הש׳^
שעמדו ישראל על הר סיני היו זכים וברורים עד וזה שמברכין בנשואין אשר יצר את האדם בצלמו
שלא הי׳ שום מקום לפעולה בשעה ששמעו מאמר כמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון
אנכי ולא יהי׳ לך ואחר שנאמר שובו לכם לאהליכם הקדוש זללה״ה שמהראוי הי׳ לברך ברכה וו בעת
נסתם האור ונתלבש בפעולות ומצות מעשיות .ומצוה הולדה כדאיתא במי השלוח פרשת בראשית )ד״ה
מצויינת שבמצות מעשיות הוא בנין בית המקדש ויאמר אלקים יהי אור( אך לפי שבעת הלידה אז
( והוא שנתלבש אור התורה כדאיתא ) הוא המאמר שהוא מתפשע בלא צמצום בכח ההויה
בדומם היינו במשכן ומקדש וכלים אכן לא הי׳ והגידול ובשעת נשוא ין שאז מתחיל העבודה בכח
בהסתר אור כמו קודם מתן תורה כי באלו העצות. הצמצום ואז הוא עיקר ההויה שמתחיל כח ההולדה
כלומר התרי״ג מצות שנקראו בזוה״ק )יתרו פב(: שהוא על ידי צמצום.
תרי״ג עיעין דרך עצות האלו באם האדם יכין
במצות תפלין פרשת חי׳ שרה
לבו יאיר לו הש״י לראות איך נעמן בהם אור השי״ת.
)חסר ה סיו ם( ב מ ד ר ש הנעלם )פ׳ חיי קכ״ע (.ויוסף אברהם
ויקח אשה ושמה קעורה ולשקולא בדעתא
כל פרשתא דא ליסתורי כד אתא רב דימי אמר האי
תולדות פרשתא דא שמענא ולא אדכרנא אמרו דעלאין תקיפק
לא זמנוה לגלאה ואנן מה נימא קם רבי יהודה ואמר
תנחומא .ילמדנו רבינו על מה היו השלמים באים ממתיבתא דחברנא מארי מתניתא גליא קמו ואזלו
וכו׳ מה עשה הקב״ה אמר למלאך הממונה הוא ורבי ייסא וכו׳ .שמענא מאבוך דקוב״ה ברחימא
על יצירת הולד עשה .כל איקונין שלו כדמות אביו סגיאה דהוה לי' עם ישראל אמר לון למעבד לי׳ בי
כדי שיעידו הכל שאברהם הוליד את יצחק .שאברהם משכנא כגוונא דרתיכא עלאה דלעילא וייתי דיורי׳
הי׳ מדתו חסד להתפשע בכח חסדי ה׳ על כל עמהון הדא ה״ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם
העולם .והנה יצחק אבינו הי׳ מדתו גבורה לדקדק ושמענא מאבוך דהכא סתיס עעמא דתפילין בהאי
מאוד שלא ליכנס לספק וזה פלא גדול איך מאברהם פסוקא .כי ענין המקדש הוא שאחר שברא הקב״ה
יולד ■יצחק ולכן צר הקב״ה קלסתר פניו היינו שכל את העולם ונתלבש הרצון בכל התפשעות הבריאה
הרואה מדת יצחק לא יתנגד לעבודת אברהם ולא ושוב דבר צוה לאלף דור היינו שהש״י העמיד
יאמר שמעת שהתחיל מדת יצחק התחיל הש״י לנהג שלבסוף יתגלה הפנימית מה שנמצא בכל דבר מוצא
במדת הגבורה בעולם ורק מזה עצמו בא מדתו פי ה' המחי׳ אותו .וכן ביאר כבוד אאמו״ר הרב
של יצחק אחר שהש׳^ רב חסד לכן יגדל עוד חסדו הגאון הקדוש זללה״ה כי פירוש דבר צוה לאלף דור
לברר כל מה דאפשר כדי להיעב לבריאותיו במדה היינו שהש״י הציב את יסודות העולם שבאם יעבדו
גדושה וזה ג״כ ממדת גדול חסד וכדאיתא )זה״ק בני האדם אלף דור בעבודה שלימה ביגיעה ואמונה
בראשית לב (:מיא אעדיאו ואולידו חשוכא וזה לדעת את הש׳^ היו מגיעים לאמונה .אכן זה אינה
שמתחיל המדרש על מה היו השלמים באים כי באפשרות שיהי' עבודה שלימה בלי סייעתא מהש״י
שלמים מורה למדת יעקאע״ה כדאיתא בזוה״ק )ויקרא כי אלף דור מורה עד תכלית כל הבירורים כי כל
י״ב (:עושה שלום במרומיו דא יעקב כי הרי כל דבר מתלבש בעולם שנה ונפש וכמו שבזמן מתלבש
כח יצאע״ה נכנס ביעקב אבינו והוא כלל גם מדת באלף דור כך בנפש מורה שיעזוב כל גווני עולם הזה
אברהם אבינו וזה דמסיק שם אלה תולדות יצחק אכן הש״י הקדים ברב חסדו והאיר מאור תורתן
נא ישרים תולדות םוד
עם אברהם לא ניכר זאת ומלכי צדק הכיר שאברהם זש״ה עפרה זקנים בני בנים וכו׳ כיצד אברהם
אבינו הכיר זאת בעולם) .ואך שטבותא לשקיא אכן נתעער בזכות יעקב כי שלימות מדת אברהם נתגלה
אחר שלא הכיר שזה כח האל ולא הבין בו דשם ביעקב שכלל אותו עם מדת יצחק .וזה שמסיים שם
באם יודע מי הוא האדון אז מותר להחזיק עיבותא אבל יצחק נתעפר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק.
להמשקה אבל אם לא ידע מי הוא האדון אז כשיחזיק כי יעקב אבינו לקח מכח שניהם אבל אברהם ויצחק
טובה לשקיא ידמה שזה אדון ומגדל כח האדון וכן כשנתבללו זה בזה הי׳ להם שלימות.
כאן אחר שלא הכיר הש״י שיוכל להאיר כל כך אף
בתוך החושך ולכן מסר הכהונה בעבודה למי שאמר ויצא יצחק לשוח .שיח הוא חיבור וכל שיח השדה.
והי׳ העולם ואז הי׳ גמר במלחמתו עם המלכים(. ובמנחה דינא שלעא )זה״ק חיי קל״ב(:
ויצחק מחבר ולזה הוא חקל תפוחין .אז וירא והנה
ב ז ו ד ד ק )חיי .קלד (.מי ימלל גבורות ה׳ וגו׳ ת״ח גמלים באים היינו זווגו משורש החסד משפחת אברהם
בד בעי קב״ה וסליק ברעותא קמיה למיברי וגמל כדאי׳ שקיל יהביך ושדי אגמלאי )מגילה יח(.
עלמא הוה מסתכל באורייתא וברא לי׳ ובבל עובדא כי ע״כ מתפשט חסד אברהם עד שיוכל להוצא זווגו
ועובדא דברא קוב״ה בעלמא הוה מסתכל באורייתא של יצחק מבין מקטריגים.
וברא ליה הה״ד ואהי׳ אצלו אמון ואהי׳ שעשועים
יום יום אל תיקרי אמון אלא אומן .מי ימלל עיין ) ב מ ד ר ש תנחומא ואגדלה שמך מכאן שמקדימין
בריש פרשה זאת הוה מסתכל באורייתא .הנה התורה ( ברכותיך לברכותי' בזוה׳׳ר! )לך
נקראת כלי אומנתו של הקב״ה כמו שהאומן מודד שבשביל שהקדים שם ברכת אברהם לברכת הקב״ה
בכליו כמה •תוכל מלאכתו לשאת שלא יפול החומה נטלה כהונה מזרעו ונתנה לזרעו של אברהם עיין
או שלא תתקלקל הבנין כן היא התורה שהיא כלל במי השלוח .שהודה שאברהם גדול ממנו .ובאמת
האור והכלי ודרך מדות התורה נמדד העולם כמה שהוא בא להשגה זו הנזכרת לק ע׳ע אברהם אכן
תוכל לסבול אור שלא תתבטל בעלמין דאתחרבו וכמה• אברהם המליך את השי״ת תחלה ובזוה״ק נראה
תוכל לקבל כן ברא ,הש׳ע כל העולם ואשר עליה, שהוא חטא בזה כי באמת חמרא למרא וטבותא
לשקי' ואברהם כשהמלך את הש׳^ ממילא האיר לו
)שם( כד בעי למברי אדם אמרה תורה קמיה אי הש״י אכן בשם עוד לא נגמר הברית כי כשנכרת
בר נש יתברי ולבתר יחטא וכי׳ כי האדם ברית עם לא הי׳ עוד על דברי תורה רק על דרך
נברא בסוף כל הברואים ומצב האדם הוא במקום א pכדאיתא במי השלוח .ולכן לא הי׳ יכול להביט
שנראה יותר הפירוד וההסתר שבבהמה אין בה לאור הש״י רק ע״י אמצעי ושיקבל מאברהם ולכן
יצר רע כדאיתא בזה״ק וישב )קע״ט (.והאדם הוא הכיר תחלה מעלת אברהם ועי״ז הכיר מעלת הש׳.v
אחר שנתפשעו כל ששת ימי בראשית והסתעפו אבל ברכתינו שמברכין ברוך אתה אלקינו אלקי
במדותיהם עד שנתרחקו כל המדות זה מזה אז יצא אברהם שלנפשות ’ישראל מראה הש׳ vמכל עילם
המאמר נעשה אדם שהוא יאחד כל המדות לכללם עוה״ז שיכירו תיכך שיש בורא הבורא אותו כי.
יחד וניתן לו כח בחירה שבבחירתו יכול להטות תחלה הם מקושרים בהש״י וזה שמברכין מגן אברהם
לכל צד שירצה וכדאיתא בזה״ק בראשית )כ״א (.כד וכדאיתא במדרש רבה לך פ׳ שנתירא אברהם שמא
מטא לעלמא דפרודא דאיהו עולם הנבדלים אמר יעבוד אחד יותר ממנו וכדאיתא בלקוטי תורה.
אומנא למארי בנינא נעשה אדם בצלמנו כדמותנו והוא הי׳ כהן לאל עליון היינו שראה כל הדברים
שהאדם יאחד הנפרדים ויוכל להטות מדת הש״י שהם גבוהים משכלו ועבד לאתר דלא אתידע אבל
בבחירתו ועל ,ידי שיעבוד את ה׳ יחזיר המדות מאברהם ואילך התחילה העבודה למי שברא .את
פנים בפנים להש״י ויתקיים העולם וזה שהתורה העולם הייגו שיוכר כבוד השי״ת גם בעוה״ז
השיבה אי בר נש יחטא שמאחר שהעולם מצד עצמו ויקרא שם בשם ה׳ א־ל עולם ■וזהו שקודם כרות הברית
שרים תולדות םוד נב
שאין החפא מגיע שמה ומספרא דאימא בבריאה הוא עלמא דפרודא ורק שכאדם על ידי עבודתו
והשיב להם דבאצילות דכר ונוקבא היה מספרא צריך לאחד ואם כן אם יתרפה בעבודתו ויפגוג
דאו׳׳א אלא ויאמר אלקים יהי אור מספרא דאבא באיזה דבר יגרום פירוד לכל העולם מאחר שהוא
ויהי אור מספרא דאימא והוא כמו שפירש כבוד יסוד העולם .וזה שהשיב הש״י הא אתקינת תשובה
אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ שהש״י עד לא בראתי עלמא )שם קלד (:וענין התשובה
רצה שהמאמר והעשי' יהי׳ מסך ביניהם ולזה כתיב אף שלפי הענין איך מהני תשובה מאחר שהעולם
ויהי אור דלמה ליה למימר ויהי הרי ודאי בדבר צריך כל רגע לעבודת האדם ליחד שם הש״י על
ה' נעשה כל אלא שיהי' הציוי וההתהוות מחולקים הבריאה שלא תתרחק מאור הש״י שענין עבודת
במעלותיהם ויהי׳ פרסא ביניהם כי בעת הציוי האדם להראות המשכת אור הש״י שעל ידי זה כל
המאמר עומד פניו למאצילו ובעת התהוות סובב הכחות יביעו לשורשם שממקום אחד הם ואיך
פניו להשפיע וכדאיתא בספר רזיאל שהאותיות יוכל לתקן אשר כבר עשהו הלא הזמן הוא נפרד
כולם הופכים פניהם שבעת שנבראו הפך הש״י שאין רגעשייך לחבירתה וכמו שמוכח )בזוה״יק
פניו מהעולם והוא שניתן להם כח להתהוות בריאה פרשת חיי קכ״ע (.ואברהם זמן בא בימים וכו'
להשפיע וזה דאיתא בתקוני הזהר )ריש תקון בא בימים באינון יומין עלאין )ובזה״ק ויחי רכ״ד(.
שבעין( בצלמנו דא חכמה כדמותנו דא אימא עלאה כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא עי״ש שהוא
)דף קי״פ( וזה שמסיים שם בזה״ק בראשית )כ״ב ( : הלבוש שהאדם עושה כי מלבוש הוא חיבור כי כל
דבאצילות ליכא צלם ודמות אלא אימא עלאה הו ה יסוד המלבוש הוא עויה ואריגה מדברים נפרדים
לי' חד כנוי דסליק לחושבן אלקים וההוא כנוי איהו כי לאכילת האדם יצלחו גם דברים נפרדים ודקים
אור וחושך ובגין ההוא חושך וכו׳ אמר אבא דעתיד אבל עיקר יסוד המלבוש הוא החיבור .ובזה״ק
למספי לאדם דאצילות דאיהו אור לבושא עלאה. בראשית )כ״ב (:מאן דחב כאלו אפשיע לשכינתא
כי ■חושך היינו המצמצם ומגביל האור כדאיתא שם מלבושהא וכו' ומאן דמקיים פקודין דאורייתא כאלו
שהחושך לבוש לאור וזהו שורש הדמות כדאיתא שם הוא לביש לשכינתא בלבושהא ומאחר שהש״י ברא■
בצלמנו אור כדמותנו חושך והחושך גורם ההסתר את העולם שיהי׳ לבוש לרצונו ומדד באורייתא כמה
ולפי שכל גבול האור בהתהות הבריאה הוא מצומצם אור התורה צריך להשפיע לעולם כי אורייתא סתים
אור שמוגבל בהסתרה וזה דמייתי שם קרא ורשעים וגליא כדאיתא בזה״ק )שלח קנע (.כי גם הסתר
בחושך ידמו כי הדמות הוא הוא שיתראה דמיון מפני האור וכיון צריך לקיום העולםשלא תתבעל
האור מתוך החושך כי האור אינו מותפס בשכל שזה האור קיום העולם איך תתקיים רגע אחד
האדם יען לא ניתן כח לאדם להביע באור בהיר כשיחעא האדם .אכן יסוד התשובה הוא כדאיתא
כי עולם הזה הוא עולם ההסתר והספק כי כל בזה״ק בראשית )כ״ב (.כד מעא לעלמא דפרודא
מציאות הש״י בעולם הז ה נקרא אלנא דספיקא אמר אומנא למארי בנינא נעשה אדם וכו׳ אבל עתיד
שהוא רק ספק שאין לאדם תפיסה בוודאית מציאת הוא למחעי קמך בגין דאיהו כסיל הדא הוא דכתיב
הבורא ית״ש בעולם הזה כי כן הוא רצונו שיעבדו בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו איהו אמרה
אותו מתוך הספק שהרי יש בעוה״ז מכחישים בתר דחוביה תליא באימא ולא באבא אנא בעינא
מציאותו .ורק לעובדיו יתראה מתוך החושך כי למברי ליה בדיוקנא דילי הדא הוא דכתיב ויברא
ראשית השגת האדם על ידי עבודתו הוא רק ממה אלקים את האדם בצלמו ולא בעא לאשתתפא ביה
שיראה פליאות ויתעורר להתרגש מי ברא אלה אבא בזמנא דחב מה כתיב ובפשעכם שלחה אמכם
אבל גם כל התעוררות אחר שיראה בעולם הסתעפות וכו׳ עי״ש.
מדות הש״י בדמותים שונים זה מזה .אכן באם הי׳
יכול להביע לאור הי׳ רואה כי בשורש הכל אחד מ ה ששאלו חבריא לר״ש וכי אית פרודא בין אבא
אבל ממה שהוא בחושך ידמה לו כהפכים וע״כ ואימא דמספרא דאבא איהו באורח אצילות
נג ישרים הולדות סוד
וכן גם כח התשובה שהוא לחזור הכל להש״י על כשיביע בריחוק מקום באיזה מדה ממדות הש״י
ידי שהאדם מצמצם עצמו ויזרע הכל להחזירו זה עצמו הוא חמא במה שייחס לבירא שהוא
להש׳^ להבין שאין בכחו לפעול מאומה בלא רצון במדה ודבר זה נוגע עד למעלה וכדאיתא בתיקוגי
הש׳^ זה גם כן מדת יצחק אבינו ע׳׳ה .וזה דאיתא הזהר )ריש תיקון ע׳( ועיין )הקון ס״ ע( דעייל
בשבת )פ״ ש (:ומחוי להו יצחק הקב״ה בעינייהו חושך בין עלת העלות למחשבה סתימא שהוא כתר
כי לראות אור הש׳ vאין בכח אדם רק דרך הצמצום עליון ועיין ליקומי תורה להאריז״ל )פ׳ בראשית(
שאז יראה שלא נעתק ממנו אור הש״י אפילו בשעת אבל זה שאיתא בזה״ק בראשית הנ״ל דלא ברא
החשא ואף שלא נראה כי הי׳ אור החכמה בקשנות אדם בדמות אבא וזה דאיתא במס׳ סועה )ג׳(.
גדול כמו שנזכר בזה״ק שלח )קס״ש (.שיש הבלא אין אדם עובר עבירה אלא אם כן גכנס בו רוח
דגרמי שנשאר אף לאחר מיתה שזה לא יתבשל לעולם שעות היינו שניעל ממנו החכמה כי אימא רומז
נקרא חכמה השמונה בכח הבינה בהסתר ועצם לעיקר יסוד האדם היינו כלי קיבול לחכמה וכדאיתא
כדאיתא בתקוני הזהר )תקון י״ח דף ל״ה( עצם בש״ס )סוכה ו ( :יש אם למקרא היינו שעיקר בנין
מעצמי דא יו״ד עם ה׳ .כי בהסתר יש כח החכמה הוא המקרא וזה דאיתא ויאמר אלקים יהי אור
( לית ה׳ דלית בה בכל מעשה כדאיתא ) מסערא דאבא ויהי אור מסערא דאימא כי בבריאת
יו״ד. האדם חלק הש״י בין כלי קיבול לאיר ובין האור
כדי שבחשא האדם לא יוכל להכריע חכמתו שתרד
ו ז ה דאיתא בזה״ק תולדות ) ק מ א (:חכמות בחוץ עמו להסתר רק האדם יסתר מן האור וממילא לא
תרונה וכו׳ מאי חכמות אלין חכמה עלאה יפגום חכמה העליונה אחר שגם חכמה הניתנת
וחכמתא זעירא דאתכלילת בה בעלאה ושרייא בה לו אינה נכנסת עמו ^להסתרה ואף בעת שיחעוא
תרונה תא חזי חכמה עלאה איהו סתימא בחוץ האדם תעלה כח חכמתו למעלה ממנו ורק הסתר
דכל סתימין ולא אתיידע ולאו איהי באתגליא כמה יהי׳ בין חכמתו ובין כלי קיבולו ולכן לא יכניס כחו
דאתאמר לא ידע אנוש ערכה וגו׳ כד אתפששת לתוך ההסתר ולזה שנתקן תשובה כי באם יתקן
לאתנהרא אתנהרא ברזא דעלמא דאתי ועלמא דאתי כליו וזה נקרא תשוב ה׳ שיבין שעעה בחמאו וזה
אתברי מניה כדתנן עלמא דאתי אתברי ביו״ד נקרא בינה וכדאיתא במגילה ׳)יב (.מדקאמר בינותי
ואתכסיא האי חכמה תמן ואינון חד בזמנא דאתעתד מכלל דשעה ואם יתקן כח כלי קיבול שלו אז ישיב
)נ״א דאתעשר נ״א דאתעביד( כלא ברזא דעלמא פניו לבוראו וכדאיתא בזה״ק מאי תשובה תשוב
דאתי כדקאמרן כדין הוא חדוה לאתנהרא וכלא ה׳ )נשא קכב (.ויחזיר פניו למאצילו אז ממילא
בחשאי דלא אשתמע לבר לעלמין תו בעיא לאתפששא יקבל אור החכמה כדאיתא בזה״ק ויהי אור דא
מהאי אתר אשא ומיא ורוחא כמה דאתמר ונפיק אימא שנעשה הכלי קיבול בכח להתפשע כנ״ל .ואם
ואתעביד חד קלא דנפקא לבר ואשתמע כדין מתמן ישוב ויכיר שאין בכחו לפעול מאומה אז יראה
ולהלן איהו חוץ דהא לגו בחשאי איהו דלא אשתמע השפעת חכמה דבאמת בין אבא •ואימא לית פרודא
הרצון הפשוש להלביש לעלמין .כי כאשר הוציא כלל וזה דאיתא בזה״ק )ריש פ׳ ויגש( דמדמי
אותו ונתלבש אור החכמה בתוך הבינה ומשם מתחיל ענין החשא והתשובה להסתרת יוסך< מאחיו שרק
ראשית הסתרת האור כדי שיתחלק הרצון למדות בדמיונם דימו שנעלם מהם והנה זה הצמצום
ושוב כאשר יוצא בלבוש מדות מחולקים חסד וגבורה להסתיר אור החכמה כדי שהאדם יעבוד מתוך
ומתכללים בתפארת וזהו ואתעביד חד קלא כי קול החושך את הש״י זה הוא ממדת יצחק אבינו ע״ה
נקרא פנימאה )זה״ק בראשית נ (:והוא כי פנימית וזה מי ימלל גבורות ה׳ שמקשין אור הש״י ומצמצמו
זעיר אפין הוא בא מסוד הדעת המתלבש בו וזהו כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
כי אינו מתגלה רק במקום שמתחיל הגילוי וזהו הכ״מ בפרשה זו על פסוק זה.
ישרים תולדות סו ד נד
ממנו אור החכמה והוא עולה למעלה בעת ההסתר חכמות בסוץ תרונה וחוץ מורה על נצח והוד שנקראים
אכן הוא שומרו שלא יתרחק הרבה כדי שיוכל תמיד בתי בראי )זה״ק פקודי( שמשם מתחילים המדות
לשוב על ידי תשובה וזה דאיתא בזה״ק תולדות להתפשע אחר התכללותם בתפארת ואחר שחוזרים
)קל״ה (.מי ימלל גבורות ה׳ דא יצחק וכו' ישמיע להתאחד כי באמת נקראו בזה״ק )פנחס רלו(.
כל תהלתו דא יעקב כד אתדבק שמשא בסיהרא תרין פלגי דגופא ולכן מהתאחדותם יצמח כל הנסים
כמה ככביא נהירין מנייהו. ונפלאות כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון יג דף כח ( :
תמינאה בהודאה וכף למנצח הודו בהון רמיזין
א ל ה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את נצח והוד ואינון נסין ומהתכנס מדות אלו משפיעים
יצחק במדרש תנחומא )תולדות( ילמדנו דרך מדת היסוד למלכות היינו שיקבע במערכת
רבינו על מה היו השלמים באים כך שנה רבי חייא הבריאה .ואחר שנזרע במלכות שוב מצמיח כדרך
בר אבא בשם רבי יהודה כל המביא שלמים מביא הולדה להשיב הצמיחה להעמידה פנים בפנים נגד
שלום׳ לעולם ו כו /בא וראה כח השלום שבשעה הש״י.
שנתפלפלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה
ביצחק היו אומות העולם אומרים הלבן מאה שנה ו ז ה ו מי ימלל גבורות ה׳ וכדאיתא בזה״ק )ויחי
יולד אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה והיתה רמע (.כמה דאת אמר וקעפת מלילות
חשד בלבד ' של אברהם על אלו הדברים מה עשה בידיך היינו שכל כך יהי' מפורש אצל האדם שאף
הקב׳׳ה אמר למלאך הממונה על יצירת הולד עשה שמה שנראה בעולם הזה שהוא מדת הגבורה הוא
כל איקונין שלו בדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא גבורת ה׳ היינו שהוא מלא רחמים כמו שמורה שם
בנו של אברהם וכו׳ .כי אברהם הי׳ משורש מדת קיי״ק שהוא ממקור החכמה ורעוא דעתיקא שאף
החסד להרחיב אור חסד ה׳ על כל התפשפות הבריאה מה שנראה שנכנס האדם להסתר ונדמה לו שהוסר
ולבפוח בה מאד על חסדו ויצחק שהי׳ ממדת הגבורה ממנו ההשגחה בנפותו לאחד ממדות ונפה לצד
לדקדק מאד שלא ליכנס לשוס ספק ולדקדק מאד אחד עד שנפל בחשכת ההסתר ונדמה לו כי נפה
וכדאיתא בזה״ק לך )פ״ז ( :על יצחק אודע לכלהו מרצון הש״י ונסתר ממנו אור החכמה אכן •כאשר
דאית דין ואית■ דיי) לעילא וזה הי' פלא גדול איך ישוב לקרב מסוף המדרגות הנרמז במדת מלכות
מאברהם נולד יצחק ולכן צר הקב׳׳ה קלסתר פנים שהוא ה׳ תתאה וכמו שנקרא תשובה בזה״ק )נשא
של יצחק דומה לאברהם היינו שכל ה מ א ה במדת קכב (.תשוב ה׳ שמקרב ההסתר ממדת המלכות
יצחק ומדקדק בה יראה שמדתו לא יתנגד למדת למקורה למקום בינה ששם נגלה מקשר■ החכמה.
אברהם אבינר כלל וכל המביע ומבין יראה כי כל וזהו מי ימלל גבורות ה׳ כי כל ההתגלות הוא במדת
מדת הגבורה שורשה במדת החסד של הש״י ומגודל הגבורה וכמו שכל הולדות הם במדת הגבורה כנ״ל
אהבתו ורצונו שכל מה שיסגל הבריאה יקרא על וכן התשובה היא במדת הצמיחה שתשוב למקורה
שם האדם שהוא יגיע כפיו ולזה ברא מדות שנראו הוא גם כן במדת הגבורה שכאשר ישיב האדם
בעולם כמתנגדים זה לזה ויתחייב כח בחירה בעולם בתשובה וזדונות נעשין לו כזכיות אז יראה שמה
וכדאיתא בזה״ק )בראשית לב ( :מיא אעדיאו שהי' נראה אצלו בצמצום שנעלם ממנו אור החכמה
ואולידו חשוכא .כי מיס רומז להשפעת החסד ואחר הוא רק כפי היקף תפיסתו נעלם ממנו אבל כאשר
שאברהם אבינו נשלם במדה זאת והש״י עוסק תמיד יגיע לבינה אז יבין כי בעומק הי׳ מוקף באור
להגדיל חסדו ולכן נקרא שהחסד נתעבר כמו אשה הש״י כי באם לא הי' מוקף לא הי' ביכולתו לשוב
עוברה אחר שנשלם יכח גידולה אז תוכל לקבל זרע לחזות באור וכדאיתא במגילה )יב (.מדקאמר בינותי
הזכר ולהוציא אותו להתגלות וכן הוא שורש מדת מכלל דפעה .כי כל מה שהי' י נעלם ממנו הוא כדי
ה ח סד אחר שנשלמה בעולם אז הגדיל הש v/חסדו ( שיוכל לשוב וזהו מאמרי^זה״ק הנ״ל )בראשית■
להראות שאף בדבר הנראה רחוק מאור החסד גם בתר דחובא תליא באימא ולא באבא היינו שנעלם
נה ישרים הולדות וד
וזה שמסיים שם אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם כן נמצא חסדי הש״י וזה הוא הולדה בפולס וזהו
נתעטר ביצחק היינו כשנתכללו זה בזה יש בכלם ואולידו חשוכא כי שורש החושך הוא המצמצם את
שלימות. האור ומלביש אותו כדאיתא בזה״ר! )בראשית כ ב(:
שהחושך מלביש את האור.
ויזד יעקב נזיד ויכא עשו מן השדה והוא עיף.
ויאמר עשו אל יעקב הלעטני נא מן האדם והנה כל ההולדות שיצא הפנימית להתגלות הוא
האדם הזה כי עיף אנכי על כן קרא שמו אדום. ממדת הגבורה כמו שהגשמים נקראו גבורת
לאשר ברא הש״י כל הבריאה שכל מה שנברא מאוחר גשמים )ריש תענית( וכמו שתקנו אנשי כנסת
יש בו יותר הסתרה אכן האדם יען שהוא כולל הגדולה בברכת אתה גבור שהוא ברכת יצחק אבינו
כל הבריאה יכול להעלות כל הבריאה על ידי שיכניס ■ושם נכלל כל הצמיחות ישועה וכל ההשפעות מכלכל
כחה לתוכה והוא יעבוד את הש׳ vבכח שקיבל חיים מחי׳ מתים סומך נופלים ורופא חולים ומתיר
מכל הבריאה וכן יתעלה הדומם בצומח והצומח בחי אסורים וגו׳ .והוא מפני שהש ^/ברא מדת הגבורה
והחי באדם והנה האדם הוא אחרון למעשה בראשית שיצמצם כח ההשפעה בצמצום מקום מיוחד כפי רצון
שהוא המקבל מכל כוללות הבריאה והוא מכניס הש״י כדי שיוכר חסדו על המיחדים אותו ומיחליס
כח כל הבריאה ומחזירם פנים בפנים נגד הבורא לחסדו וכמו שביקש מרע׳׳ה )תשא לג (.ונפלינו
והאדם יש בו כח קבלה וכח השפעה ובכח קבלה אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה וכמו
האדם הוא בבחינת נוקבא כמו שנתבאר בפ׳ שנדרש בברכות )ז (.ביקש שלא תשרה שכינה על
( ובמקום שהאדם משפיע הוא וירא )ד׳׳ה עכו״ם .אכן כל ההשפעות מצד יצחק אבינו אין ניכר
בבחינת זכר .והתורה ניתנה לצרף בה את ישראל בהם פעולת אדם כלל ורק מצד הש״י לבדו וזה
הן במקום שהאדם הוא מקבל והן במקום שהאדם הוא רוב עובה שאין בכח כלי קיבול של האדם לקבלו
הוא משפיע ועיקר שורש השמירה צריך תחלה במקום וכדאיתא בתענית )כג (.עמך ישראל אין יכולים
שהאדם מקבל וממילא נקל לו להשמר במקום שהוא לא ברוב טובה וכדאיתא בר׳׳ה )לב;( ואף על גב
משפיע ולכן צותה התורה להשמר מכל מאכלות דאמר רב נחמן כל כי האי ריתחא לירתח קב״ה
אסורות ומכל המאכלות הטמאות וכל הסימני טהרה עלן ולפרוקינן כיון דבריתחא אמור אדכורי ריתחא
שנתנה התורה בתורה שבכתב ומה שניתן בתורה שתא לא מדכרינן ובריש שתא מורה בעוד בריש
שבעל פה מהם נלמד לדעת כוונת אכילה אפילו שאין האדם מבורר ועוד אינו מורגל באור הש״י
במאכלות המותרים לנו כמו שנתבאר מפי כבוד רואה כנגדו אור ה׳ בפנים שוחקות אינו ואינו
אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה ומפי כבוד מהשהוא למעלה מהשגתו ותפיסתו כי יכול לקבל
אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה לזה צריך שיהי' האדם נבלל באמונה יתירה ויהי'
במי השלוח סימן שאינו דורס בעוף היינו מתינות תוכו רצוף אהבה רבה .אכן לזה■ ברא הש׳׳י מדת
ואינו משוקע בתאוות ובהלה בפניני הקבלה ואף אבינו שהוא הממזג שני המדות מדת יצחק יעקב
כי בשורש צריך לצמצם במקום השפעה אכן שם צריך אבינו ומדת אברהם אבינו לברר ששניהם ממקור
להיות בקביעות אבל הצמצום בדעת וחשבון עיקרו אחד יצאו וזהו פתיחת רבי תנחומא ילמדנו רבינו
( במקום הקבלה וכמ׳׳ש בפרשת וירא )ד״ה על מה היו השלמים באים כי שלמים מורים למדת
וכן סימן מפריס פרסה היינו סימן על אמונה יעקצ אבינו ע׳׳ה כדאיתא בזה״ק ויקרא )י״ ב(:
ומבטח .עוז כמ״ש תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו עושה שלום במרומיו דא יעקב בי יעקב אבינו כולל
קרסולי וכן סימן מעלה גרה היינו ישוב הדעת שני המדות וכדמסיים במדרש אלה תולדות יצחק
וחשבון באכילה שאחר שלעסו 'ובלעו יכול להשיבו זה שאמר הכתוב עטרת זקנים בני בני ם'ו כ ף כיצד
לחזור להרגיש הכח שמקבל ממנו וכן הם כל אברהם ■'נתעיטד בזכות יעקב כי שלימות מדת אברהם
הסימנים שהם מורים שכל זמן שהם בנפש הבהמיית נתגלה ביעקב אבינו שכלל אותו עם מדת 'יצחק
ישרים תולדות סוד נו
גהורין אית לה דאתקריאו קרני החמה ע ד' הו ד וכו׳. הס חקיס קבועיס בעבע אכן כאשר יגואו לתוך
ובהקדמת תקוני הזהר )ז (.ה׳ עלאה אתפשעת עד האדם יכניס בהם אור הדעת בכל קבלותיו איך
הוד וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון יתנהג בהכח שקיבל מהם איך להעלותו לעבודה
הקדוש זללה״ה בפרשת בחקותי ובענין ל״ג בעומר בדעת ותשבון .והנה מהתעא של אדם שנתערב עוב
כי כל הבירורים הם רק עד שמגיע לגמר ההשפעה ורע ניתן לאדם כל העבודות להעלות ולברר העוב
שכל הדעת וחשבון האדם הם רק עד מדת הוד מקליפת נגה להעלותו לקדושה ולבררו ולהרחיק הרע
אבל ביסוד ששם גמר ההשפעה שם יאפס כל כח וזה שניתן לאדם בזיעת אפך היינו עבודה לברר
דעת האדם כי שם הוא ההסתר היותר גדול מה התבואה מהקוץ ודרדר .וכל מה שהאדם עובד יותר
שנדמה לאדם שהוא המשפיע ויש לו כח להוליד בבירורים מעלה יותר והרע נדחה למעה ומתקן
ולהשפיע והוא ברי' נפרד שיש מה בכחו ולזה נקרא בכל פעם הקללות שנתקלל וכדאיתא בזה״ק פרשת
בכתבי האריז״ל מדת היסוד יתום וכדאיתא בליקומי תולדות ) ק מג;( שבברכות שנתברך יעקב אבינו
תורה )פרשת וישב( על פסוק ויהי יוסף יפה תואר נתקנו הקללות שנתקלל אדם .אכן הנחש נשאר
ויפה מראה שהוא ר״ת יתו״ם והוא כי במדה הזאת בקללותיו שאינו מעלה מה שמקבל ואדרבה עוד
מסתיים אור אימא כי כבר נשלם במדת הוד אכן נדחה יותר למעה וזה שנאמר לו )בראשית ג( ועפר
אם האדם מברר עצמו בכל יכולתו עד מקום שידו תאכל שאין כח הארץ מגביה עצמו נגדו לעלות
מגעת אז כיון דממי התם הא כולא לעולם ועד כי לצומח ולחי ולכן אוכל העפר .וכן על גחונך תלך
אחר שהאדם בירר עצמו בדעת וחשבון עד מקום שאין לו מצב והוא נופל תמיד ואין לו שום התחברות
שידו מגעת שורת הדין נותן שהש״י יגמור בעדו כמו שנאמר לו ואיבה אשית כי כמו שהאדם אוכל
לשוב אף במקום שאין יד שכלו ודעתו מגיע לברר שהאדם אוכל ומברר מה שנכנס ואוכל בישוב הדעת
עצמו ושם מאיר לו הש״י מעתיקא שהוא נקרא חלק ואינו מקבל מה שלא נגמר כי מן העפר עד האדם
ה׳ עמו וכמו דאיתא )ב״מ ס א ( :שהבדיל הש״י בין יש מדרגות שצריך להתעלות בכח הצומח .או בחי.
בכורי מצרים לבכורי ישראל כי בעפה של בכור שם וכן באכילת האדם מבואר בכוונת אכילה להאריז״ל
מתגבר כח ההסתר מאד עד שאין שום דעת האדם שצריך לדקדק בשיניים ולהוציא השמן שבמאכל כי
מגיע .ושם הבחין הש״י שעפה של בכורי ישראל אחר שנתעלה לכח צומח או חי מועיל הלעיסה כדי
קודש הוא משורש קדושה אחר שהש״י מעיד שישראל לחברו לכח האדם .אבל אם אינו מתעלה שיוכל
הם מבררים עצמם במקום שידם מגיע והנה עשו להתכלל ולהתעלות על ידי המקבל אז האכילה נקראת
הוא מתנגד לעבודה באמרו שאין האדם צריך לעבודה י הלעעה שאינו עוחן בשיניו להוציא הפנימית והכח
אחר שהש״י ברא את האדם מסתמא כל מה שהאדם שבו.
מקבל לתוכו מתעלה על ידו אף שאינו עובד בדעתו
ושכלו כי אחר שניתן לאדם דיעה מוסתרת שאינו והנה כל בירורי האדם מן כל מה שמקבל לתוכו
יכול להביע באור הש״י לראות איך הוא מנהג את הוא מראשית הקבלה עד גמר כח השפעה
.העולם .וזה דאיתא עשו ישראל מומר הי' )קידושין אכן בגמר כח השפעה להוליד שם יאפס כל כח
יח (.ובמדרש )רבה תולדות ס״ג( ויזד יעקב נזיד דעת וחשבון האדם כי אין הולדה בעולם הזה רק
א״ל מה עיבו של נזיד זה א״ל שמת אותו זקן אמר על ידי הסתר וכמ״ש )תה לים נא( הן בעון חוללתי
באותו הזקן פגעה מדת הדין א״ל הין אמר אם כן ובחעא יחמתני אמי וכדאיתא במדרש )רבה תזריע
לא מתן• שכר ולא תחיית המתים .והיינו אחר שראה יד( הן בעון חוללתי ר׳ אחא אמר אפילו אם יהיה
שאברהם בירר עצמו בדעתו כפי יכולתו והי' קשה חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהיה לו צד אחד
לו מאד איך עם עבודה גדולה כזו וכל הנסיונות מעון .לא יוכל לומר שמבורר בהולדה שיהי׳ ברור
וכל הניסים שנעאו לו ודאי הי' לו להגיע לתקן כוונתו כלו לשם שמים ולא להנאת עצמו כלל .וזה
שורש החעא של אדם הראשון להגיע לאור בהיר הוא מאמר זה״ק תצא )ר״פ (.אמא עלאה וכו׳ וחמש
נז ישרים תולדות סוד
מתחייב כל העבודות מה שהאדם יכול להמשיך אליו שלא יתבטל ממנו שום לבוש ולופילו ללבוש הגוף הי׳
אור משורש ומקור האורה על ידי עבודתו ,ובמקום בכסו להאיר שלא יתבטל וכאשר ראה שמת אברהם
הזה שאין לב האדם מתפייס עליו שם ממליך עליו מזה יצא ואמר לית דין ולית דיין והיינו שהש״י מסר
את הש״י בבחינת עיגולים שהוא למעלה מתפיסת את העולם תחת הסתר ■ומכסה הטבע שאין שום
האדם .שהרי הש״י ברא גם הנהגה הזאת אכן מקום להגיע לבקוע ההסתר הזה .ואף שלעתיד יברר
על ידי אמונה יש קו וחוט שיוכל לכלול גם העגולים הש״י כל הבריאה אבל לא יהי׳ על ידי עבודת האדם
שיגיעו לכלל היושר שיכניס ממנו אור פנימי לתוך ופעולת האדם לא יהי׳ להם חלק בזה שיהי׳ קו
האדם כי מצד הש ^/כל ה הנ הג ה בבחינת עיגולים והמשכה מן תחתית המדרגה עד אין סוף ובישראל
כדאיתא בירושלמי )מעשרות פ״ה ה״ג( לית ריבוע יברר הש״י להראות להם שכל פעולותיהם מגיעין עד
מששת ימי בראשית .ורק ממה שהש׳׳י חפץ בהויית אין סוף .ולכן אף במקום שנפש מישראל אינו מגיע
העולם הוציא בחינת היושר וזה שמנחמין בעדשים בדעתו להבין איך יש במקום הזה קו וחוט המשכה
משני טעמים אלו שהאדם מכניס לתוכו ואכילה הוא שישאר מזה ע צ מו .קו והמשכה להגיע שגם בלבוש
דוגמת מזבח כדמוכח בשלהי מסכת חגיגה והאדם הזה אין בו ביטול שס^תולה החסרון בעצמו וזה
מקבל לתוכו גם מבחינת עיגולים ורוצה לעבוד באמונה דאיתא בגמרא ב״ב ) ע ״ז (:אותו היום נפער
זאת את הש״י והוא שבמקום שאין שכלו מגיע הוא אברהם אבינו ועשה יעקב תבשיל של עדשים לנחם
מאמין באמונה שלימה שהצור תמים פעלו אל אמונה את יצחק אבץ ומ״ש של עדשים אמרי במערבא
ואין עול ואמונה מגיע עד למעלה כי כח אמונה משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה אף
הוא למעלה מהדעת ועל ידי זה מאיר לו הש״י אבל אין לו פה .דבר אחר מה עדשה זו מגולגלת
להגיע שאף בחינת עיגולים יאירו לו להיות לאור אף אבלות מגלגלת ומחזרת על באי העולם ,.וענין
ישר ועל ידי זה גם בכורי ישראל קדושים במקום זה הוא שבמקום הזה אין דעת האדם משיג איך יש
שאין שכל האדם מגיע לברר עצמו כי בכור רומז קו וחוט המשכה שיחיה זה הגוף עצמו שם תולה
לעפה ראשונה שהיא יורה בגודל כח והוא מתוך נפש מישראל החסרון בעצמו כי אין לו מצדו כח
הסתר גדול יועשו לפי שמתרעם על מדת הדין ואינו להמשיך אור הש״י לכחות נפשו שישיג זאת כי פה
רוצה בעבודה רק בזרם התפשטות לבו שהוא רומז למלכות שמים כדאיתא בהקדמת תיקוני הזהר
לעוטה בלי בירור ועבודה ובלי אמונה ולכן אמר )הקדמה שניה( מלכות פה תורה שבעל פה קרינן
הנ ה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה שאחר לה ומדה זאת היא גמר ההסתרה שברא הש״י בעולם
שמצד האדם נראה לו שאין ביכולתו להגיע לאור וכדאיתא במס׳ שבת ) לג (:פ ה גומר .וזה שאין
כי אין לו אמונה לבטל דעתו ואם כן איך יאמר כח בתפיסת האדם להאיר במקום הזה עד שיוגמר
שהוא קדוש בבכורה ולכן הי' משחק על זה כדאיתא התיקון והבירור מפגימת הירח שיתוקן החטא מאדם
במדרש )תולדות רבה ס״ג( שהי' עשו שוחק איך הראשון שהרחיק מדת מלכות שמים ממקורה כדאיתא
ימכור הבכורה .כי מאחר שהוא בתולדה בכור איך בזה״ק פרשת חיי ) ק כ״ ב (:ובגין כך שעיר דראש
יוכל למכור זאת והש״י הי׳ שוחק ממנו .והיינו אחר חודש בגין דאתפריש ההוא שדה ממלכא קדישא
שהוסכם אצלו שאינו יכול לבטל דעתו במקום הזה וכו׳ וכד איהו נעבד לההוא שדה כדין .כתיב כי
ואין בו כל כך אמונה ואינו חפץ בעבודה כזאת בשדה מצאה ועיי״ש )קכ״ד (.וכן טעם השני דבר
ובחר בלעיעה .ויעקב קיבל עליו עבודה כזאת לכן אחר מה עדשה זו מגולגלת .כי הש״י ברא שני מיני
הסכים הש׳׳י שהבכורה בשורש היא של יעקב אבינו אורות .אור עיגולים ואור יושר .עיגולים מורה על
ויברר אותו במקום שאין ידו מגיע לברר את עצמו ה הנ הג ה שאין לאדם תפיסה בה שהוא מקיף כל
ואפילו טפה של בכור יברר הש״י שהי׳ בגודל עבודה הבריאה בשיוי גמור ויושר היינו שיש בחינת קוים
אף שהיא בהסתר וממילא כאשר יברר הש״י טפה כדמות ,אדם שהראש מולך על כל הגוף וכמש״נ
של• בכור אז הוא הגדול שבכל הנבראים וכמו שמבואר ( ומצד היושר במקומו )בפירוש עץ החיים שער
י ש ר י ם תולדות סו ד נח
ובהו הוה צד צידה נמרוד דכתיב הוא 'הי׳ גבור בענין בכור שלכן מגיע צו פי שנים .שאתר שנתברר
ציד לפני ה׳ ועשו נפק לחקלא ואגח ביה קרבא מתוך ההסתר כמו שנתבאר )בענין מערת כמכפלה(
בנמרוד וקעל ליה ונסב אלין לבושין מניה הדא הוא וזה דאיתא בספר יצירה המליך אות צ׳ בלפיתה וקשר
דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף ואוקמוה. לי כתר וצרפן זה בזה וצר בהן דלי בעולם ושבת
בשנה וקורקבן בנפש זכר ונקבה כי צד׳ע רומז למדת
ב ז ה ״ pנח ) ע ״ג (:הוא הי׳ גבור ציד לפני ה׳ היסוד במקום שאפס כס השגת האדם לברר את
ת״ח הוא הוה גבור תקיף לבושוי דאדם עצמו בגמר ההשפעה .אכן בישראל במקום שאין
הראשון הוה לבוש והוה ידע למיצד צדה דברייתא ידו מגיע לברר את עצמו אז מראה הש״י מאור
בהו אמר רבי אלעזר נמרוד הוה מפתי לברייתא עתיקא שישראל עלו במסשבה יבעתיקא תליא מילתא
למיהך בתר פולחן דע״ז והוה שליע באינון לבושין וזהו כי מדת יסוד נקראת כי כל דאחיד בשמיא
ונצח בני עלמא וכו׳ .באינון לבושין שליע על כל בני ובארעא והוא מדת ההתקשרות שאחר שבירר עצמו
עלמא ומלך בהו ומרד במאריה .ענין לבושי אדם בכל יכולתו במקום שהי׳ ביטלתו ממילא מברר
הראשון דאיתא בזה״ק בראשית )ל״ו (:ותפקחנה כש״י שבמקום שאין ידו מגיע ששם הוא מעומק
עיני שניהם ר בי .חיי א אמר דהא אתפקחו למנדע התקשרות וזה רומז דלי שדולה ממקום עמוק ממקור
בישין דעלמא מה דלא ידעי עד השתא כיון דידעו החיים וכן קורקבן שהוא שוחק כל המאכל שהאדם
ואתפקחו למנדע ביש כדין ידעו כי עירומים הם מקבל כדאיתא )ברכות ס א ( :קורקבן שוחק והיינו
דאבדו זהרא עלאה דהוה חפו עלייהו ואסתלק שבבואו לתוך האדם שם שוחק כדק כיעב לברר
מנייהו ואשתארו עירומים מניה ויתפרו עלה תאנה שיוכל האדם להגביר עליו ולעכלו היינו שיתכלל
אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו בצורת אדם ויתעלה על ידו והוא הפך מלעיעה.
מניה דאקרון ערפי דאילנא ויעשו להם חגורות וכדאיתא במי השלוח בליקועי הש״ס מס׳ ראש
רבי יוסי אמר כיץ דידעו מהאי עלמא ואתדבקו ביה השנה )כ״ו( שמה שנזכר שם היו קורין לכלה נינפי
חמו דהאי עלמא מתדבר על ידא דאינון ערפין הוא נגד חודש שבע שבזה החודש צריך לברר את
דאילנא ועבדו להון תוקפא לאתתקפא בהו בהאי עצמו בתאות אכילה וכדאיתא במס׳ פסחים )פו(.
עלמא וכדץ ידעו כל זייני חרשין דעלמא ובעו הכלה הופכת את פניה ואוכלת .כי עיקר בירור
למחגר זיינץ באינון ערפי אילנא בגין לאגנא עלייהו באכילה הוא שיקרא לחם מלשון מלחמה כדאי'
וכף לבתר אלביש לון קב״ה בלבושין דמשכא אההני ברע״מ עקב רע״ב .שהאדם צריך להגביר־ כחו על
מנייהו הה״ד כתנות עור בקדמיתא הוו כתנות אור המאכל לכללו בתוכו ולהעלותו כמו שגתבאי.
דהוו משתמשין בהו בעלאין דלעילא בגין דמלאכי
עלאין הוו אתיץ לאתהנא מההוא נהורא הה״ד והנה כל ההתגברות הוא כשמתייצב נגדו ועומד
ותחסרהו מעע מאלקים וכבוד והדר תעערהו והשתא לפניו וכמו שכתוב ונתן ה' את כל אויביך■
דחבו כתנות עור דעור אתהני מנייהו ולא נפשא. לפניך כי כל נקרא היסוד וכלה נקראת המלכות
,כי קודם החעא הי' נראה גם על לבוש האדם איך כשמקבלת מיסוד קודם שנגמר קבלתה בשלימות
הוא הצינור שעל ידו ישופע אור הש״י להאיר לכל ולכן צריך לבדר בתאות אכילה כדי שבשעת ההשפעה
הנבראים שנבראו להגדיל כבוד שמים כי כל הבריאה יעזור הש״י לברר אף שאין דעת האדם מגיע שם.
נבראו לתשמישו של אדם והאדם נברא לשמש את וזה מורה חודש שבע שהוא קודם ׳אדר שמזל אדר
קונו וכדאיתא במדרש )תנחומא אחרי ב( תפוח דגים שהוא מדת יוסף הצדיק.
עקיבו של אדם הי׳ מכהה גלגל חמה וכו׳ ואל תתמה
אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב״ה .וגלגל H p n iרבקה את בגדי עשו .בזה״ק תולדות)קמ׳׳ב(:
חמה נברא לתשמישן של בריות .אלא שאחר החעא אלין אינון לבושין דרווח עשו מנמרוד ואליך
נסתם אור הזה מלבושיו וכדאיתא בזה״ק הנ״ל לבושי יקר דהוו מן אדם הראשון ואתו לידא מ מרוד
נט ישרים תולדות םו ד
בראו והש״י לא ברא דבר לבפלה וכיון שהוא הכלי )תולדות קמ״ב (:כיון דחפא אדם אשתני • שופדה.
שעל ידו תוכל כל הבריאה להתעלות בודאי יתברר כי קודם החפא הי׳ נראה מפורש שהוא האחרון
לפוב וזה האות שהניחו הקב״ה בחיים וממילא גם שבמעשה בראשית ולכן הוא תכלית כוונת הבריאה.
הלבוש החומריי הזה הוא לבוש לרצון הש״י אלא וכל הבריאה היא נבראת מכח הצמצום שצימצם
שהוא לבוש רחוק מהפנימית ועל ידי עבודה שיסיר הש״י את אורו עד שנתסלקו מעשיו כדי למלוך
הלבושים ותשאר הפרי מפנים אז יתגלה שאך שהאור עליהם כדאיתא )ר״ה לא (.על שם שחילק מעשיו
מלובש בכמה לבושים זה על גב זה מכל מקום ומלך עליהם כי אחר שחילק רצונו למדות שנראים
כשיש נקודה פנימית מאור הש״י כל הלבושים הם נפרדים זו מזו ברא שוב את האדם שהוא כלול
לבושים לתכלית כוונה זאת .וכדאיתא )זה״ק ויחי מכל המדות והוא כלל כל הבריאה כי כל ההסתר
רכז (.אלא קב״ה אשגח בדיניה דב״נ אע״ג דהשתא הוא מצד התחלקות המדות שאין נראה הכלל במקום
לא זכי והוא חמי דהא לבתר זכי דאין ליה לפב אחד אבל בכוללות הבריאה נמצא •כל רצון הקדום של
או לזמנין דאוליד בר דיהוי זכאה בעלמא וע״ד הבריאה ולכן הי' ־ נראה על האדם כתנות האור
קב״ה דאין ליה לפב וכו׳ .וזה נרמז בכתנות עור כי הוא לבוש לכוללות הבריאה והוא בעצמו ראה
איך בכחו להעלות כל יסודי הבריאה לשורשם וזהו
וזהי דאיתא בזה׳׳ק בראשית )הנ״ל( וכדין ידעו כל בקדמיתא כתנות אור דהוו משתמשין בהו בעלאין
זייני חרשין דעלמא כי ענין כשפים שנקראו דלעילא בגין דמלאכי עלאין הוו אתיין לאתהנא
בחולין )ז; ( מכחישין פמליא של מעלה והיינו במקום מההוא נהורא כי על ידי האדם יתעלו כל העולמות
שהש״י עתיד לתקן ולברר לפובה משם מושכין להם כנ״ל .אכן אחר החפא נסתם ממנו אור הזה על
כח ופקשות כי כן יסד הש״י שנקרא חוצפא אפילו הלבוש ומה דהוה בקדמיתא כתנות אור אתעבוד
כלפי שמיא מהני וכדאיתא בבלעם דאיתא על זה כתנות עור שהעור נהנה ממנו והיינו שבפנימית
בגמרא ) סנ ה ד דן קה (.חוצפא אפילו כלפי שמיא האדם נשאר אור הזה אלא שאין האדם מרגיש בו
מהמ מעיקרא כתיב לא תלך עמהם ולבסוך כתיג ורק אחר גודל עבודה וצמצום אז יראה האור איך
קום לך אתם. יוכל להעלות כל הבריאה וכמו שנאמר )בראשית
ג( בזיעת אפך תאכל לחם והלבוש המקיים אותו
וזה דאיתא )סנהדרין סז ( :דלא קפיד אמנא כשפים בעולם הזה הוא כתנות העור כדאיתא בכתבי■
כי זה אינו מקפיד על הכלי ורק במקום האריז״ל שהוא מלבוש דנגה שהוא ונגה לו סביב
שיודע שהש״י צופה לעובה נופל מקום הרצון הזה וזה רומז עלה תאנה כי תאנה רומז למדת מלכות
ורוצה -לעשות בו ההיפך וכמו שנתבאר בענין המגדל וכדאיתא בזה״ק בראשית )כ״ ח (:וכסויי דלהון
שבגו דור הפלגה שאחר שראו שאמר הש״י לא כנפי ציצית ועלה רומז לקליפה שקודם לפרי והוא
אוסיך ולא אוסיך אז דימו כי בודאי בכלל הבריאה שומר לפרי כל זמן שלא נגמרה הפרי לגמר בשולה.
יש כוונה שהש״י רוצה בקיומה ורצו להתאחד יחד
שיהיו בקומה אחת וממילא לא יאבדו אך שיעשו וזה דאיתא בזה״ק באינון צולמין דההוא אילנא
נגד רצון הש׳ vולפעמים מראה להם הש״י שיהי׳ דאכלי מניה ועבדו להון תוקפא לאתתקפא
נראה להם שמצליחים בפעולה כזאת כדי להאבידם בהו בהאי עלמא .כי בקשו להם קיום וחיזוק בעולם
אכן שם הראה להם הש״י שבלא כוונה לשם שמים הזה שאחר שנעלם מהם האור והשיגו לבושי עולם
אין ביכולתם להתאחד וממילא נתפרדו וכן הוא הזה אז בקשו להם לבוש כללי שכל הבריאה אך מה
כלל כל הכשפים כמו שנתבאר מפי מורי אבותי שנראה בעוה״ז בלבוש דומם הוא בעומק לבוש
הגאונים הקדושים זללה׳׳ה בפרשת נח ובפרשת לרצון הש״י שאחר הבירור יתברר שכל הבריאה היא
בלק ועל פסוק הוא הי׳ גבור ציד לפני ה׳ שהי׳ לכבוד שמים ותתעלה על ידי כח האדם כשיתברר
יודע איך לצוד רצון הש״י ולהלבישו בלבושים זרים ומצד זה יש לו קיום וחיזוק בעולם הזה שהרי הש״י
ישרים ויצא םוד
לזמע זלהשמק לבעל הפקדון הנאמן זבשכר זה האיר והש״י הניס צו כפי מעותו כדי צהסבידו וזה
לו הש״י מעלמא עלאה. דאיתא בזה״ק שלבושי נמרוד היו לבושיו של אדם
הראשון ועשו לקח ממנו לבושיו אלו שנאמר גו
איש יודע ציד איש שדה כי אחר שהתחיל קדושת
ויצא האבות ■לזרוח בעולם והתחיל להתגלות בעולם
מדת החסד על ידי אברהם ומדת הגבורה על ידי
ויצא .בתנמומא ילמדנו רבינו ההורג נפש בשגגה יצחק אבינו והתחיל אור הש״י לזרוח בהכרה מפורשת
וכו׳ ויעקב אבינו גלה למרן בורח בנפשו בעולם הזה והבדיל הש״י את האבות שלא יהיו
ונתיירא שלא יהרוג אותו הרשע עשו אחיו .הנה בכלל בני אדם הראשון ונח וכבר הבעיח הש״י
ענין הגלות ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש לאברהם )לך עו( אנכי מגן לך והוא כי ירגיש
זללה׳׳ה הכ״מ שההורג נפש בשגגה אף שהתורה הרגשה מפורשת שהש״י שומרו בפרע ומשגיח עלמ
קראו נופל ובאמת זה חייב מיתה הי׳ אלא שכיון בהשגחה פרמיית בכל פרע נפש מזרעיו וכדאיתא
שלא הי׳ עליו שענה מפורשת על פי דין על זה בזה״ק וירא )ק״ג (.ואברהם ושרה זקנים באים
כחות השבע לא ישקיעו כמו שנקבעו חק בשבע בימים מאי גאים בימים שיעורין דיומין וכמו דמסיים
כמ״ש מסעי ל׳׳ה ול א ח לא יכופר וגומר כי אם בדם )שם ( :נודע בשערים בעלה דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע
שופט .ולכן ניתנו ערי הלוים שהם מקום עבודה ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל
ישם ימצא מקום כי המנהג עצמו בעבודה זה יהי׳ לאדבקא ברוחא דחכמתא .משם ואילך נתבעל כח
למעלה מהשבע ויעורר על עצמו הצלה מעתיקא הלבוש הזה מנמרוד ובני דורו שכל כחם הי׳ רק ממה
קדישא ששם אינו נוגע שום פעולת אדם .וזה הוא שרצו להתאחד בכללות בלי שום הכרה להש׳ vכי
ענץ יעקב אבינו ע׳׳ה כי כשנאמר לאברהם אבינו אז נפרדו ונתפלגו בדור הפלגה ואברהם התחיל
)בראשית כא( כי ביצחק יקרא לך זרע קודם שנתברר להזריח בעולם שהוא הי׳ נקודה האמצעית.
יעקב אבינו לחלקו של ה קג׳׳ה גם על עשו הי׳ שקר
החן והבל היופי כי הי׳ מוצא מקום בעיני יצחק ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה
אבינו ע׳׳ה שרצה לברכו ועיקר יסוד מדת יעקב שערים ויברכהו ה׳ .ענין מדתו של יצחק
אבינו שקנה שהנהגת הקב׳׳ה בעולם יהי׳ דרך אבינו ע״ה הי׳ זריעה היינו שיחזיר הכל להש״י
מדת יעקב קנה אחר הבירורים שהי׳ לו בחרן ואז וכל מה שהאיר לו הש׳ע הי׳ מוסר להש״י במסירת
נתברר סוף מעשה במחשבה תחלה שהמאמר שהי׳ נפש בכל נפשו ובכל מאדו להש״י בהכרה שלימה
לאברהם הי׳ י ק שורש הכוונה ליעקב אבינו ע׳׳ה ובהתבשלות במציאות ממש שאין לו מצד עצמו שום
וכמ׳׳ש פד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך הכל הוא מהש״י כח לומר שהי' יגיע כפיו רק
)ויצא כח( ושם התחיל להתגלות שהמאמר הי׳ ד׳( אתי מלבנון וכדאיתא בשיר השירים )רבה
רק עליו .אכן געת שקיבל הברכות על זה נאמר הלא כלה וכו׳ תשורי מראש אמנה זה אברהם שכתוב
אח עשיו ליעקב )מלאכי א( שבעת שנזרעו לא הי׳ בו והאמין בה׳ מראש שניר וחרמון מראש שניר
ניכר שום חילוק ביניהם וכדאיתא במי השלוח זה יצחק מה השניר שונא את הניר כך לא נתנסה
)תולדות( ורק בעת שקיבל הברכות אז האיר הש״י יצחק אלא פעם אחת בלבד כי ניר מורה מה שהאדם
באורו מעתיקא קדישא ששם אין שום זמן גרמא מכין את עצמו שיהי׳ כלי קיבול כמ״ש )ירמי׳ לד(
ואין חילוק בין הו ה לעבר ולעתיד .ולזה הוצרך נירו לכם ניר .וזה מורה ענין הנסיון כי אברהם
יעקב אבינו לבירורים בעבודה אחר מעשה זאת נכנס בספיקות ובנסיונות ובשח בהש״י שיגביה
לברר מדתו זעיר אפין שעל ידי עבודתו המשיך אליו כח מדתו ויאיר שיוכל לעמוד בנסיון אגל יצחק
שפע קודש שעל ידי שצימצם עצמו בעבודה הסכים אבינו לא האמין בעצמו כלל רק כל האור החזיר
פא )י « ש ר י ם דצא םו ד
שנראה יסודו שהוא חסד וגבורה אז נקרא ישראל הש״י שבדין יזכה שלא ישרה שכינתו רק במקום
אבל כשהוא רק ׳במדות שהם יותר בהסתר נקרא שמכינים לו מקום מצד האדם ולכן זה דומה כהורג
יעקב וכדאיתא בכתבי האריז״ל שחצי פרצוף תחתון נפש בשגגה שאין לו מקום בעולם הזה רר! בעבודה.
דז׳׳א נקרא יעקב וחצי העליון נקרא ישראל .ולכן וזה שקערג עליו שרו של עשו קודם עלות השחר
נקרא ובא השמש ולזה נאמר ומל מקומו שואף זורח כדאיתא בזה״ק וישלח )ק״ע (.ת״ח בעוד דאתחשך
הוא שם .כי לעולם שואף אל השער כמ׳׳ש וזה יממא ואתכסיא נהורא ואתי צפרא יתנהר בקדמיתא
שער השמים היינו לברר עצמו שעומד נכח הש״י זעיר זעיר.
ורואה את מקורו .וזה דאיתא בזה״ק )שם קמ״ז(. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה .בזה׳ק )קמ׳(: v
ות״ח שמשא אף על גב דנהיר לכל עלמא מעלנוי וזרח השמש ובא השמש ואל מקומו שואף
בתרין סערין אינון כמד״א הולך אל דרום וסובב זורח הוא שם .האי קרא אוקמוה אבל וזרח השמש
אל צפון בגין דדא ימינא ודא שמאלא .שהם כוללים
דא יעקב כד הוה בבאר שבע ובא השמש כד אזיל
כל מיני מדות חסד וגבורה ונצח והוד .אכן יסודו
לחרן וכו׳ ואל מקומו שואף זורח דכתיב וישכב
להביע למקורו למזרח שהוא מקום בינה וחכמה.
במקום ההוא.
ולעבודת הש׳^ ליחד קב״ה ושכינתי' דשכינה במערב
שהוא מקום עבודה לכנוס לשער השמים דרך מדת להיות יעקב אבינו הוא כלל האבות כדאיתא בסתרי
מלכות שמים שהוא עבודה וכן איתא בזה״ק תולדות תורה )שם( התורה דא יעקב העבודה דא
)קל״ו (.וזרח השמש דא שמשא דנהיר לסיהרא יצחק גמילת חסדים דא אברהם .כי עבודה היינו
דכד אתחזי בהדה כדין נהרא ואתנהיר וזרח מאתר צמצום ויצחק אבינו הי׳ עיקר מדתו שהאדם יצמצם
עלאה דקיימא עלי׳ מתמן זרח תדיר ובא השמש עצמו וכן צימצם קדושתו לבלתי תתפשע אלא במקום
לאזדווגא בהדה דסיהרא וכו׳ .ושם סובב סובב הראוי וכן הראה לו הש׳ vכשרצה לברך את עשו
הולך הרוח בקדמיתא כתיב שמש והשתא רוח אלא שצריך צמצום בכל פרע מעשה והראה לו כי שלא
כלא חד .כי שמש נקרא כשהוא למעלה מדה זאת מדעתו ברך רק את יעקב אבינו וגמילת חסדים הוא
ורוח נקרא כשיורד לפעול להתחבר בסיהרא בפועל להגדיל ולהרחיב קדושת הש׳ vלהתפשע בכל העולם.
כנ״ל ועי״ש בזה״ק ובזה״ק ויצא )קמ״ז (.אמר רבי ומדת יעקב אבינו היא תורה עמודא דאמצעותא
חייא כד אזיל שמשא למערב האי מערב איקרי מקומז לעמוד בהתבוננות מתי צריך להשתמש במדת גמילת
דשמשא כרסייא דילי׳ אתר דשריא עלי' הה״ד ואל חסדים ומתי בעבודה לפי המקום ולפי הזמן וזה
מקומו שואף זורח הוא שם דאזיל לגבי׳ לאנהרא דאיתא על יעקב אבינו לפני לא נוצר אל דתנינן
פלי׳ ונעיל כל נהורין וכניש לין לגבי׳ והיינו כמה קרא קב״ה ליעקב אל )זה״ק קדושים פ״ו (.שמדתו
דתנינן קב׳׳ה אנח תפלין .וזה דאיתא האי מערב הוא שהש״י מאיר לו בכל פרעיו איך לפנות .והנה
איקרי מקומו דשמשא .להיות ידוע בכתבי האריז״ל יעקב אבינו בשורשו הוא מדת תפארת שהוא כולל
כי כל דבר שבקדושה כשיורד להשפיע נשאר מקורו חסד וגבורה אכן התפשעות מדה זאת להאיר לכל
למעלה יכן התחתון כשעולה לקבל השפעה גם שבע המדות נקרא זעיר אפין לפי שמדתו הוא כלל
למעה נשאר כחו )עץ החיים שער אח״פ פרק ג׳(. כל השבע מדות .והנה כשהי׳ יעקב אבינו בבאר
שבע ששם הי׳ מקום האבות ואין שם שום הסתר
ואך הענין מה שיורד להשפיע כי מל ידי הצמצום מכחות אומות העולם הי' מדתו בולעת ומאירה
שמסתיר הש״י את שפע קדושתו שיורד מאתר בשלימות מדת התפארת אכן כאשר יצא לארץ העמים
דלא אתידע אף כי העריך הש״י את כל הבריאה אז נכלל בכל המדות ונסתרה מדתו כי לפעמים
במדרגות ששפע קדושתו כשיורד לעולם התחתון צריך צריך להשתמש במדה זו ולפעמים באחרת בי צריך
לעביר דרך כל העולמות והמדות שבין העליון והתחתון להתייצב.נגד כחות האומות אז צריך להשתמש במדות
אכן עיקר יסוד הבולע ונראה הוא במקום שהש׳v פרעיית .והנה מדת זעיר אפין כשהיא בשלימות
ישרים ויצא םוד גב
לב ומוח נפשות ישראל ועל ילם יבקע אור היקר שוצס הארתו שם הוא בולע ונראה מאוד .וזה
כזה לכתפשע ובפרשה הזאת מתחילים עניני יעקב דא־תס בהקדמת זה״ק )י ״ג (:ראשך מליו ככרמנ
אבינו ע׳׳ה והיא הסדרה השביעית מלכות שבחסד דא רישא ענאה תפינין לרישא שמא דמננא ונו׳
שהוא אחרון וסיום מדת החסד של כבריאה שהתחיל עי״ש שמרמז ל׳ פרשיות לאותיות הוי׳ ב׳׳ה ונו׳
להאיר לעולם ויעקב הוצרך לילך יחידי לבין האומות בההוא פער לעביל יול בהאי היכלא למשמע בה
כלי שיאיר אור הש״י על ילו לרך ההסתרים מאו״ה קצא לי נפקא מגו שופר וכו׳ והיינו כמו שהתוקע
וכמ״ש וזרח השמש וגו׳ .וזה שאמר הכתוב בתחלת כשופר התקיעה היא בראש השופר בפיו הקצר כדי
בואו לחרן וירא והנה באר בשלה ובזה״ק )סתרי שיוניך הקול בשביל צר ועל שמגיע לסופו שם הוא
תורה קנ״ א (:בשלה חקל תפיחין קלישין ופירש הכרת הקול בהתפשעות וכן שני אותיות האסרונים
הרח״ו ז״ל בביאור מאמר פסיעותיו של אאע״ה ג׳ שכם בשני פרשיות גם כן הוא״ו היא השביל מה״א
מילין )בסוף ספר חס״ל( שהוא 'נקרא שלה מוכן ראשונה לה״א אחרונה וכמ״ש שם וא״ו לכליל כלא
לזריעה קולם הזווג על שבסוף יבנה גו בית נאמן. ובי׳ יחולא וכו׳ פרשה רביעאה והי׳ וכו׳ גבורה
והתחיל לברר כל המלות המלבישים לרצון הש״י על דלתתא ולא ה׳ בתראה לנעצא לון ואתכלילת מנהון
שבקע אורו להתגלות אור על^ ילו והוצרך להיות ועי״ש בענין תפילין של יל שהיא נוקבא לגבי תפצין
בגלות עם מ ה שהי׳ בביתעבר ובית אל שלשים של ראש ובאלרא רבה קלישא )ק״מ (.ובשעתא
וששה שנים כלאיתא במס׳ מגלה )י״ז (.והוא שבירר לאתמשכין שערי מוורי לעתיק יומין לשערי לז״א
עצמו עד סוף מלת הול שהוא מלכות שבהול והתחיל וכו׳ בג״כ אשתלימו ארבע פרשיות לכתיבין בתפלין
להאיר ולהתפשע במלת יסוד שמשם ואילך מתחיל לאתכליל בהו שמא קלישא לעתיק יומין עתיקא
ענין .יוסף הצדיק שהי׳ לו ליעקב אבינו ענין במלתו לעתיקין וז״א וכו׳ עד לעבלין נוקבין ומבועין מתחות
של יוסף.הצדיק שהוא להשפיע ולהתפשכג בכל העולם שערא ונגלין מבועין תקיפין לכל עיקר ועיקר לכל
שנים עשר גבולי אלכסון כי אז מתחיל לבקוע אור סער וסער ובגין להני שערי אוכמין וסשוכין כתיב
הגנוז כי ספירת יסוד הוא בחינת יוסף שהוא מגלה עמוקות מני חושך ויוצא לאור צלמות .והוא
המשביר וכלאיתא )הקדמת תקונים ז (.ה׳ עלאה שעל ידי שעובר לרך צמצום והסתר הנקרא צלמות
אתפשטת על הול ולכן נקרא יסול יתום לפי שעל וכלאיתא בזה״ק ויצא ) ק ״ ס;( ושערי צלמות תראה
מלה הזאת עול יתלבש לאימא עלאה והוא שאימא ומאן אינון שערי צלמות וכו׳ צלמות מסערא אחרא
היינו מקיפים וממילא גם בעולם הזה גם כן נסתר לרגין ילועין לשלעין בעלמא וכו׳ לא לכר ולא נוקבא,
ההשפעה וכמ״ש ובצל ילי כסיתיך )ישעי׳ נא( כי אחר שמחבר כל עניני העולם לשורשם ולמקומם
וגם נותנת הארה פנימית עד ־הול כלאיתא בתיקוני ורואה שאחר ההסתר יראה איך בוקע אור רצון,
הזהר בהקדמה )ז :ע ( :אתפשעותא לה״א עלאה א״ס ב״ה וכל ההסתרות הם רק כלי שילחוק אור
על הול ובזוה״ק תצא )ר״פ (.כי האור המקיף אינו הרצון שיבקיע בגולל התרחבות וזה הוא תפלין וכמו
נרגש והפנימי הוא רק על הול .אכן במקום הזה שאמר כבוד אלוני אבי זקני הרב הגאון הקלוש
אם .יגיעו הבירורים להשלים אז יבקע כשחר אור זללה״ה שיחול התפלין הוא שאחר שהאדם מצמצם
ההשפעה כלאיתא !בזה״ק תצא )ר״פ (.וחמש עצמו ויכניע כל גופו לשעבד רצונותיו ומחשבתו לרצון
נהורין אית לה לאתקריאו קרני ה חמה עד הול הש״י וימצא בנפשו נקודה עמוקה נעיעה בלבו ששם
ומשם ואילך בוקע על ילי יעקב אבינו ומרע״ה כי הוא יסודו מרצון הש״י וכמ״ש )בא יג( ל מ ק תהי'
יעקב מלבר ומשה ,מלגו כלאיתא בזה״ק )בראשית תורת ה׳ בפיך וזה נאמר בתפילין שלנו שהאדם יכניע
כ א (:שמשם ואילך מאיר יסוד אבא שהוא אריך כל גופו שיהי׳ עפל לנקודת עבודת הש׳ע הנעועה
יותר מיסוד אימא כדאיתא באדרא זופא קדישא בי אז ימצא מקור החיים בהגיע לאור יקר תפילין
) ר פ ״ פ (:תו אתגליף ההוא חכמתא וכו׳ .שמאיר למארי עלמא שכתוב מי גוי גלול ומי גוי גלול
לכל הגוף כי יסול אבא רומז שכולל כל הדברים )ברכות ו (.היינו שהש׳ vצימצם רצונו שיעבור על
סג ישרים דצא סור
בתפלה■ של ראש שארבעה פרשיות הם נפרדים ומכל המוסהרים ובמקום ש־מאיר מאור ,אבא יחוקן כל
מקום הם ביחד וכמו שביארנו לעיל בענין יעקב ההסתר ומלאה ה א ק דימה כמו שיתבאר או״ה
( וישראל ) במקומו .וזה דאיתא בזה״ק ויצא )קס״^ג( כאשר
גמר יעקב הבירורים פס לבן כי אז הי׳ בגמר
ה ה דאיתא )ויצא ק ס׳׳ א (:ויפצל בהן פצלות לבנות הבירורים מצדו שהי׳ בשנת שלשים ושלש לצאתו
דאעבר דינא מן -דא ואתחבר ליה בימינא שהוא נגד הוד שבהוד יעל זה .אמר כבוד אאמר׳ר
והוא עאל בינייהו .כי אחר שנתברר יעקב אבינו הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״ מ כי בירורי האדם
בקע האור הלבן שרומז לאור חכמה העליונה וחיבר מצדו הם רק עד הוד וכמ״ש )ישעי׳ נע( לא ימישו
המדות לאחד אותם להש״י■ וממילא ראה אור העליון מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך וכדאיתא במס׳
איך הש׳׳י עומד לנגדו בהארת פנים להאיר לו ברב עדיות )פ״ב מ׳׳ע( שהם ארבעה דירות שעד כאן
חסדו .וכדאיתא בזה״ק בפרשת ואתחנן ) ר ס״ ט(: רחמי האב על הבן שמברר עצמו מפורש עד מדה
בענין תפלין וכל מאן דמתעטר בעטרא קדישא זאת .וממדה הזאת -עד הפנימית שבה שהוא הוד
עילאה דא איקרי מלך בארעא וקב׳׳ה מלך ברקיע שבהוד אין שם בירורים מפורשים רק צעקה בלב
הה״ד מלך אסור ברהטים .כי הש v/מסר הנהגתו להשי׳׳ת שיושיע לו שיגמור לטוב ומשם ואילך גס.
בעולם הזה לעובדיו וכמו שיכירו כחו וימליכוהו צעקה בלב מפורש אינו בכח האדם רק הש״י לבדו
עליהם מרחיבו ויגדלו כבודו בעולם כן יתנהג הש״י הוא מברר אם האדם מצדו בירר עצמו עד מדה
על ידם בעוה״ז להאיר להם מאורו וכל השפעות זאת אז השם יתברך מ סיי ע לו שיהא מעתה ועד
הש״י לעולם ישפיע כפי הצינור אשר יחקקו ויבקעו עולם ולזה איתא בזוהר הקדוש )שם( ויקח לו
אותו עובדיו בעולם .וזה שאמר הכתוב ויחמו הצאן יעקב בריר ליה לחולקיה לעדביה מקל לבנה לח
אל המקלות ותלדנה עקודים נקודים וברודים .כי סטרא דימינא .היינו שהתחיל לגלות חסדי חכמה
ענק האבות והנביאים ודוד המלך ע״ה שהיו רועי הנקרא יסוד אבא וכדאיתא •)שם ק ס ״ א; ( ויפצל
צאן פירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בהן פצלות לבנות דאעבר דינא מן דא ואתחבר
הכ״מ כי הצאן בטבעם להמשך אחר הראש והגדול לי׳ בימינא .וכדאיתא )שם קס״ב (.נטל אינון מקלות
כדאיתא בב׳׳ק )נ״ב (.כיון שמסר לו משכוכית קנה תפילין דרישא ברהטים אתר ודוכתא .לדיורי תפלין
חה מורה שיש בהם סדר■ בדעתם להמשך ולכן וכו׳ .כי רהטים היינו הכלי לקבל בהם אור התפלין
ישראל נמשלים לשה שהם נמשכין לדעה אחת להתכלל מה שהאדם מכין מצדו וכדאיתא בזה״ק ואתחק
אגודה אחת בקומה שלימה מן הקטן שבהם עד )רס״ב (.יאינון ארבע רהיטי דארבעה בתי דתפלין
הגדול לעבוד את הש״י בהתכללות להמשך אחר דאנח קב״ה ובגק כך בעי בר נש לאנחא בכל יומא
רצון הש״י .וזה שיצא לאור מפורש עקודים נקודים בגין דאינון שמא קדישא.
וברודים שמורה על ראשית הבריאה שאז הי׳ החיבור
הגמור ■זכר ונקבה בגוף אחד וכדאיתא בזה״ק פ׳ וענין זה שכמו שהש״י צימצם אורו במדות כדי
לך ) פ׳׳ ה (:וכד נשמתין נפקין זכר ונוקבא כחדא להאיר לישראל ומדות העליונות קודם שבא
בפקין לבתר כיון דנחתי מתפרשין דא לסטרא דא למדות ההנ הגה שהוא מחסד ולמטה גם כן הס
ודא לסטרא דא והקב״ה מזווג להון לבתר .וזה צמצום כי מציד הש״י אין בו שום חילוק מדות כלל
סוד עקודים נקודים וברודים כמו שפירש כבוד כי הוא פשוט הגמור בתכלית הפשיטות אכן לפי
אאמו rהרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ שעקודיס שרצה להאיר בתוך החושך וממה שצימצס אורו
הוא כשהוא מחובר חיבור הגמור כמשל חבור הטבעי בהתחלק מדות מזה יצא לפועל בעולם התחתון מדת
בכל דבר שנעשה דבר אחד מכמה יסודות והוא חסד וגבורה שהם כלל המדות וכן לעומת זה האדם
אחד .ונקודים היינו כשיתפרד כל דבר ליסודו. מצדו צריך לאחד כל התפשטות מדותיו להעלותם
וברודים היינו הרכבה שיתרכב אחר כך כמו זווג לרצון אחד כללי לאחדם לכבוד שמים וזה העיקר
י ש ר י ם ויצא סוד סד
מתנהגים שם רק בהשגחת הש״י לבדו וכדאיתא שמזיוג אמר כך שניכר שהם נפרדים אכן .כ ס
בזה״ק שמות )ע״ו (.כד חמא קב״ה חדוותא סגי א ה מורכבים כמשל הרכבה מלאכתיית וכן הוא בכל
דהאי■ עלמא תתאה דאשתכלל כגוונא דלעילא אמר כבריאה כמו בריאת האדם שהי' זכר ונקבה בגוף
דילמא ח״ו יתערבון בשאר עממין וישתאר פגימותא אחד ואסר כך נתפרדו שזה ענין הנסירה ושוב
בכלהו עלמין מה עביד קב״ה פלפל לכלהו מהכא הובאו לזווג פנים בפנים כמו שנתבאר במקומו
להכא עד דנחתו למצרים למידר דיוריהון בעם קשי באריכות וזה הוא הכרת עבודת יעקב אבינו שמכיר
קדל דמבזין ני״מוסיהון ומבזין להון לאתחתנא בהו השורש ומחזיר הכל פנים בפנים נגד הש״י.
ולאתערבא בהדייהו וחשיבו להון עבדין גוברין געלין
בהון נוקבתא געלין בהון עד דאשתכליל כלא בזרעא ויחללם והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע
קדישא וכו׳ .כי כל אומה שיש לה קצת שקר החן השמימה .בזה״ק ויצא ) ק מ״ ע (:תא חזי
במדה שישראל צריכין בה בירור אם יגלו תחתי׳ ויחלום וכי יעקב קדישא דאיהו שלימא דאבהן בחלמא
יכולין להתערב עמהם כי במה שיש להם איזה אתגלי עלוי ובאתר דא קדישא לא חמי אלא בחלמא,
גוון יש להם בזו המדה קצת תפיסה והבנה בכח אלא יעקב בההוא זמנא לא הוה נסיב ויצחק הוה
בחירה אכן כאשר אין להם שום גוון חן ואז עושים קיים ואי תימא והא לבתר דאתנסיב כתיב וארא
כפי זרם תאותם בלי בחירה כלל ולהם אין שום בחלום תמן אתר גרים ויצחק הו ה קיים ועל דא.
תפיסה ובזה מנהיג אותם הש״י באור המקיף מבחוץ כתיב בי׳ חלום וכו' ת״ח חלמא איהו על ידי דגבריאל
בריחוק מקום .וכמו .שבמצרים שמרם הש״י בזה דאיהו לתתא בדרגא שתיתאה מנבואה.
שהיו ישראל מגונים ומבוזים בעיניהם והוא שלא
בדרך הפבע כלל. כתיב )תהלים קכו( בשוב ה׳ את שיבת ציון
היינו כחולמים שיבת ציון היינו כדאיתא
ו ב י ע ק ב אבינו כתיב )בלק כג( כי לא נחש ביעקב במדרש ישלח עזרך מקודש מקדושת מעשים שבה
ולא קסם בישראל וכמו שנתבאר במי ומציון יסעדך מציון מעשים שבה כדאיתא במדרש
השלוח ) ,פ' בלק( שנחש מורה על עקשות והיינו )תנחומא קדושים יע וברבה קדושים כ״ד( כי כל
שמתעקש בהנהגתו בכל ענין בחוצפא כדאיתא העולם הזה הוא רק דוגמא וגוון ממה שהש׳ע
בסנהדרין ) קה (.חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני עתיד להאיר לעתיד דלעתיד יברר הש״י מה שהי׳
וקסם הוא שהוא מביע כמו שמתנהג מעצמו כן בעולם הזה בלבוש הרחוק מאור ולכן הי׳ ממנו
ישלים פעולתו וכמו שנתבאר הענין )בפ' וישלח סבלנות וצמצום ולעתיד כשיזדככו הלבושים מלבוש
ד׳׳ה ויצו( אכן עיקר כחו של לבן הי׳ בנחש והיינו הזה עצמו ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה כי בעולם
שמציב לו גוון שהוא מצדו מסולק מכל נגיעה ותוכו הזה מכל מה שאין האדם מבורר יסבול ממנו וכמו
מלא מרמות ותוך כי לזה שהוא באמת מסולק מכל במצרים שכל זמן שלא היו ישראל מבוררים .באהבה
נגיעה לזה מוסר הש v/הנהגת כל הבריאה כדאיתא ואמונה הי׳ המצרים שולפים עליהם שהם ששופים
בגמרא תענית ) כ״ ד (:שכל העולם כלו ניזון בשביל זימה כי באומות הוא להפך כי במקום שאין להם,
חגינא בני וחכינא בני דיו בקב מרובין מערב שבת שום מעצור שם אינם בעלי בחירה כלל ודומים שהם
לערב שבת והיינו כי מצדו הי׳ מסולק מכל נגיעה בבחירתם החפשית הולכים בשרירות לבם וזרמת
ולכן הי׳ כל העולם ניזון בשבילו וממילא היו כל סוסים זרמתם אכן במקום הזה הש״י מקיפם באורו
רצונותיו רק •לכבוד שמים ולכן גזר אומר ויקם לו המקיף העומד בריחוק מקום מבחוץ וכמו שביאר
וכדמצינו )שם כה (.שאמר מי שאמר לשמן וידלוק כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה שנקרא
הוא יאמר לחומץ וידלוק ולפי ישכל רצונותיו היו ירומו סלה .ולכן גלו ישראל תחת מצרים להתברר
רק לכבוד שמים לכן מסר לו הש״י כח תפלה כי שם כי שם תחת אומה שאין לה בחירה כלל שם
הש׳ vחפץ להפיב לכל בריותיו וברא את האדם בכח אף שנראה שהם מושלים על ישראל אכן באמת
פה ישרים ויצא סוד
הלבוש ה ם ביד הש״י ,כי כל הרואה יכיר שכל תפלה שיוכל לשנות כחות ה ע 3ע נתפלהו וכדאיתא
תפלותיו הם רק על רצון הש v/להגדיל כבוד שמים. בזה״ק תזריע ) מ ״ו ( :בראשית ) ( ' 5ויהי האדם
וכמו דאיתא ברעיא מהימנא )הנדפס בהשמטות( לנפש חיה אדם אתכליל בנפשא קדישא מחי' עלאה
והנה סלם ,דא צלותא ,מוצב ארצה ,דמצלאן בני זכו' ודא הוא דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא
נשא לי׳ בארעא דאיהו שכינתא ומטא לשמיא דאיהו קדישא ועיילא בכל תרעין ולית דימחי בידהא ועל
קב׳׳ה דאתמר בי׳ ואתה תשמע השמים ורזא דמלה דא אתקרי רוח ממללא דהא כל שאר נפשתא לית
ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ ,ובזמנא דמודע לון רשו למללא קמי מלכא בר האי .כי זה שמתורגם
להון קב״ה ושכינתי׳ דסלקא בההוא צלותא מיד על גפש חיה רוח ממללא כי כל'הברואים אין בהם
והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו .בו בההוא כח הדיבור היינו להבין לזולתו להסות דעת חבירו
בר נש וכו׳ בו בקב׳׳ה .כלומר שמאחד כל הבריאה להטותו ולהפכו ממדה למדה ,אבל האדם יוכלל
לכבוד שמים והוא נעשה הצינור שעל ידו מתנהג אחד עם חבירו על ידי כח הדיבור שבו .וכמו כן
כל הבריאה. נרמז בכח הדיבור שיוכל להתפלל להש״י להפוך מדת
הש״י ממדת אכזריות למדת רחמנות כדאיתא במס׳
והנה הנחש נברא בדמות וגוון כאדם וכדאיתא סוכה )י״ד (.למה נמשלה תפלתן של צדיקים לעתר
במדרש )ב״ר כ׳( שהיה מהלך בקומה זקופה כו ולכן כאשר גברא האדם נברא בכח הזה שכל מה
והיה לו כדמות כח הדיבור .׳וכמו שביאר כבוד שיתפלל יענה אותו הש״י תיכף ,ביען כי כוונת
אדוני אבי זקני ,כי נחש הוא המתעה ומטעה ועושה בריאת האדם הוא שעל ידו תתעלה הבריאה והוא
פעולותיו כקוף שנדמה לצורת אדם .כי נחש רומז למה •ישיב להחזיר הבריאה נגד הש״י פנים בפנים ולהסיר
שברא הש״י כח הרע בעולם שהוא באמת לתכלית ממנה מסוה ההסתר שנסתר ממנה אור פני מלך
טוב ,וכדאיתא בזה״ק )תרומה קסג (.משל הזונה חיים ,כי לכן נברא בתכלית זה שכל רצונותיו יהיו
שהעמידה המלך לפתות את בנו כדי שלא ישמע לה נכללים בכבוד שמים ,וממילא יגזר אומר ויקם לו.
ויקבל שכר ,ולפי שברא הש״י כח הבחירה בעולם, אכן אחר שחטא האדם ואין רצונותיו מבוררים ,לכן
ולכן ברא את הכל למען יוכל האדם למאום ברע יש שמתפלל ואינו נענה ,לפי שלא התפלל תפלה
ולבחור בטוב .ולכן מי שהוא משורש הנחש יכול שלימה .כי ענין תפלה שלימה היא כדאיתא במסכת
להציב לו גוון שמצדו אינו נוגע לשום דבר אף ברכוח )טו (.יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרא
כי תוכו מלא מרמות ותוך ,ומדמה בנפשו שיוכל ק״ש ויתפלל ,היינו שיפנה מכל מיני נגיעה לשום
להטעות את הש״י ,וכמו שמצינו בבלעם שאמר תחלה מותרות שבעולם ויטול ידיו ,היינו שיגביה ידיו ,היינו
את אשר ישים אלקים בפי אותו אדבר ודימה שאחר כח פעולותיו להמליך את הש״י על כל כח פעולותיו,
שיציב לו לבוש וגוון כזה ימסור לו הש״י כח ההנהגה כי ידים הם כלי הפעולה שאינו רוצה בשום פעולה,
וכאשר ישיג כח פעולה אז יקלל את ישראל. רק ממה שהוא בשורש כטד שמים ,וכמ״ש )תהלים
קלד( שאו ידיכם קודש וברכו .וכן קריאת שמע ,וכמו
והנה יעקב מורה בעת שישראל הוא בקטנות שמבואר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
וכמו שמצינו שנקרא יעקב במקום הזה כמ׳׳ש זללה׳׳ה בענין תפלה .ולכן בהתפלל באופן הזה יענה
)עמוס ז׳( מי יקום יעקב כי קטן הוא ,שבעוד שאין אותו הש״י ,כי כל מה שאין התפלה שלימה ,הוא
הנפש מישראל מבורר צריך לאחוז בכל עניני.קדו שה לפי שאין האדם מבורר ופן כאשר ישיג טובה
רק בעקביים והיינו כי בכל הקדושות יש הרבה מהש״י יעשה בה מה שאינו רצון הש״י ,ולכן אין
צמצומים ,וזה רומז שלעתיד יהי׳ במקום הזה כל מיני תפלוזו שלימה .אבל אם לב האדם מבורר אז הש״י
הרחבות ,וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון תמיד משפיע לזה כל מיני טובות אחר שאך< אם
הקדוש זללה״ה ,כי שבת רומז למה שעתידה ארץ יהיו בידו כל מיני טובות ה ס ג ס כן ברשות הש״י
ישראל להוציא גלוסקאות וכלי מילת וכל האבות ולא יצאו מתחת רשות הש״י ,ואפילו על הגוון ועל
ישרים ויצא סוד סו
במדתו כי לא נחש ביעקב ,ולכן הי׳ צריך להי מלאכות הם ממלאכת אכילה ומלאכת מלכושיס .ולכן
בבית לבן בגלות תחתיו להתברר ׳כי עיקר יסוד לפי שהעולם הזה הוא בהסתר גדול ובמסך מבדיל
לבן הי׳ בנחש ,אף שהי' בו נחש וקסם ,כדאיתא בין פולם הנכלל תחת אלנא דספיקא לפלמא פלאה
בזה״ק ) ק ס ד (:על התרפים שנעשו לדעת רבי והוא רק דוגמא כמו חלום שהוא רק כלבוש לאיזה
חייא בקסם נעשו ולדעת רבי יוסי בנחש ,אבל דבר ,ולכן צריך לאחוז בעולם הזה רק בצמצומים
עיקרו בנחש כמ״ש בו נחשתי ,וכדאיתא בזה״ק וישלח מכל דבר ,ועל ידי שנאחוז בצמצום יתגלה הפתרון
)קסז (.בלבן כתיב נחשתי דאשגח בחרשוי ובקסמוי לעתיד .כי כל הצמצומים הם רק בלבוש הזה לפי שאין
בעסקא דיעקב וכד בעי לאובדא ליעקב בנחשא שום דבר מבורר וצריך לברר הפסולת עד שיתברר
ובחרשא דילי׳ בעא לאובדי׳ ולא שבקיה קב׳׳ה, הפת גקי ,וכן המלבושים צריך לברר ולהפריד הפסולת
והיינו דאמר בלעם בר ברי׳ כי לא נחש ביעקב ולחבר הנפרדים .כן יש מלאכות במאכל ומלבוש
וכו׳ .והנה יעקב אבינו בעוד שלא נשלם הי׳ לפרד ולברר הפסולת ושוב לחבר הנפרדים ולאחדם
צריך לחלום ,היינו לאחוז בכל דבר בצמצומים גדולים כדי שיחזרו לשוב נגד הש״י פנים בפנים .ובשבת
וממילא לא הי׳ ההתגלות אליו רק דרך צמצומים נאסרו בירורים אלו כי האדם צריך לבעל כל כחות
ובירורים שעבד את הש״י בהם ,וכדאיתא בזה״ק פעולותיו ואף בדבר מצוה אסור לאדם לעשות מלאכה
ויצא )קנ ( :והי׳ ה׳ לי לאלקים אנא אהא משיך חו׳ן ממה שקבוע לו זמן ,כמו מצות מילה ובמקדש,
ברכאין ממבועא דנחלא דטלא לאתר דא דאקרי כמו שנתבאר במקומו ,כי בשבת צריך למסור כל
אלקים .והיינו כי אלקים רומז לצמצום והסתר כחות נפשו שאין באדם שום כח לברר את עצמו
בכחות הטבע ,כדאיתא בכתבי האריז״ל שהעב״ע ורק לה׳ העוז והממשלה ,וכל זה לפי שיש מסך בין
בגמטריא אלקים ,ויעקב אבינו בעת שהצטרך לבירורים עולם ה ספ ק לעולם הברור והוא רק דוגמת חלום,
ועבודה צמצומים היה ממשיך אור על ידי וכדאיתא בברכות )נ׳׳ה ( :אין מראין לו לאדם
גדולה להאיר לתוך ההסתר ,וממילא על ידי זה אלא מהרהורי לבו ,והיינו כי לאדם מראין לו
הי׳ בכחו לפעול גס בתוך ההסתר אחר שבירר את פעולות ומעשים ובשורש הם מעלמא פלאה ממקום
עצמו שמושך אור ממקור. ההרהור שהיא קודם ולמעלה ממחשבה וכדאיתא
בזה״ק )אמור קה (.הרהור לא עביד מידי והיינו
וזה הוא הפך ממדת הנחש ,כי הנחש הוא מציב לי שבהירהור אין לאדם שום חלק ואין שם כח פעולה
גוון שנראה שהוא מסלק כל נגיעותיו ובאמת ושם בענין הנ״ל שמספר שם מפתרון הא מתי שהוא
נדמה לו שעל ידי זה ממשיך כח לכל תשוקותיו ,אכן רק דמפשר לי׳ מעין חלמא ,היירו שבמקום הזה יש
יעקב אבינו הראשית אצלו שלא יהי׳ בהסתר ורוצה עומק באותו ענין עצמו למעלה .וזה דאיתא )שם
תמיד להמשיך אור לתוך החושך ,וזה דאיתא בזה״ק נ״ו ( :שאל בן דמא בן אחותו של רבי ישמעאל את
)שם( והי׳ ה׳ לי בקדמיתא ולבתר כלא לאלקים רבי ישמעאל ראיתי שני לחיי שנשרו אמר לו שני
כמה דאלקים יהא נטיר ועביד לי כל אלין טבאן אוף גדודי רומי יעצו עליך רעה ומתו ,ובר קפרא לרבי
אנא אהא משיך לי׳ מאתר דילי כל אינון ברכאן שראה חועמו שנשר ,א״ל חרון אף נסתלק ממך.
ואתחבר קשרא דכלא ביה ,וכדאיתא שם ישראל שתי ידי שנחתכו ,ואמר לו לא תצערך למעשי ידיך,
דאיהו באמצעותא כלא נטיל הוא בקדמיתא ממקורא שני רגלי שנקטעו ,ואמר לו על סוס אתה רוכב,
דכלא■ .וענינו ,כי זה הוא חלק יעקב ,כי תחלה מכיט והוא כדאיתא בזה״ק ייצא ) ק מ״ ט (:ת״ח חלמא
רק למקור וכל טובה שאינה ממקור ושורש שתוכל איהו על ידי גבריאל דאיהו לתתא בדרגא שתיתאה
להתקבל לו בכל אור מן המקור מקבל אותה וכדאיתא מנבואה מראה על ידא דההוא דרגא דההיא חיה
בזוה״ק )קדושים פו (.לפני לא נוצר אל ,דתנינן דשלעא בליליא ,ואי תימא הא כתיב גבריאל הבן
קרא קב׳׳ה ליעקב אל ,וכמו שביאר בזה כבוד להלז את המראה הכי הוא ודאי דמראה מלוי סתימין
אאמו׳ 7הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה ,שיעקב אבינו יתיר ובחלמא פריש יתיר .כי יעקב הי׳ צריך להתברר
סז ישרים וייצא סו ד
הנסים הם כשמתגלה מן המקור שאחר התפשטות מ״ה לא עשה שום דבר שיוצרך אח״כ לבירורים אלא
אור הש׳ vבשני קוין לחסד וגבורה ושוב מתאחדים שעבד אה הש״י שלא קיבל שום דבר רק שיהיה
בתפארת ואחר מדת התפארת מתחיל לצאת אל מבורר בשעת מעשה ולא רצה להטות רצון ושפע
הגילוי בנצח והוד שהם ירכין שבהם הדעת מתמעט הש״י למקום שאינו מבורר ,וזה שנגלה ללבן ,ושם
( .ולכן ואינו נתראה כמו שנתבאר ) נתברר שהוא הפך ממנו כנ > ולכן הראה לו השי״ת
נקראים בזהק כמה פעמים תרין פלגי בגופא )פנחס בחלום כדאיתא בזה״ק ) ק מ ט (:מראה מלוי סתימין
רלו .(.כי באמת ה ם אחד כי אחר התכללותם יתיר ובחלמא פריש יתיר .כי החלום הוא מתוך
בתפארת קנו התאחדות במדת יעקב אבינו ,אכן מסך והבדלה בעולם שלמטה מנבואה שהש״י הראה
כאשר נסתרים בגמר צאת הפעולה ואז על ידי לו שגם בשינה ס נצב עליו והראה לו שאף שלעת
עבודת האדם יוכלו להתאחד וממילא יתגלו על ידם עתה אינו מבורר עוד ,אבל מצד זה שהוא עובד ורוצה
כל הניסיס ונפלאות ,כי נצח הוא שמלביש את מדת בבירורים מצד זה ממשיך לו השגחה ,וכדאיתא בזה״ק
החסד והוד מלביש את מדת הגבורה כמו שנתבאר )קנ (.שאני יעקב דאשתליס לעילא ותתא ,אבל
ועל הלבוש נראים כתרין פלגי בגופא ,היינו שמתנגדים לא באתגליא ואי תימא דאשתלים בההוא שעתא לא
זה לזה זה נוטה לימין וזה לשמאל ,ועל ידי עבודה אלא חמא דישתלים לבתר זמנא ,ואי תימא הא
יתאחדו שני המדות וכמו שמצינו ברבי חנינא בן כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך ,אלא
דוסא )תענית כה (.שאמר מי שאמר לשמן וידלוק אשגחותא דקב״ה ונטירו דייליה לא אשתביק מיניה
הוא יאמר לחומך וידלוק אף שחומ׳ן הוא הפך משמן דיעקב לעלמין בכל מה דאצטריך ליה בהאי עלמא,
שהחומ׳ן יפה לשרב ,וכן ה ם כל הניסים ,כדמצינו גבי כי מתוך שעבד בתוך ההסתר הזה הבקיע השי״ת
אלישע שקצף עץ )מלכים ב ,ו( היינו לרמוז מי שאמר המסך כדי שתעבור השגחתו עליו בעולם הזה לשמרו
לעץ שיציף הוא יאמר לברזל ויציף .אכן כאשר אק אף שלא נשלם ,ולכן הי׳ רואה בחלום שהוא דרך
מתאחדים נראים כהפכים .והנה היכל עצם השמים מסך ,וכדאיתא בזה״ק ויצא )קנד (.שבע שנים סתם
רומז למדת הוד לבד כי כל ההתאחדות הוא מבחינת ברחל פלח שבע שנין עלאין ואתאחד בהו בתרין
יושר והיכל הוא מבחינת עיגולים כמו שנתבאר עלמין מכאן אוליפנא מגו דאתגליא אתי בר נש
( והיכל רומז כסדר ההשלתשלות שהוד ) לסתימאה .וזה דאיתא בזה״ק )שם ק מ ט (:שבחלום
הוא למטה מנצח ,ומשם בחינת חלום היינו שהוא מפורש יותר ,וכדאיתא בביאור הזהר להאריז״ל )פ׳
מצומצם מאד וכדאיתא בזה״ק )רע״מ תצא ר״פ, וישב( שנבואה מנ׳׳ה דאצילות אספקלריא דנהרא
וחמש נהורין אית לה וכו׳ עד הוד הוו נהרין, ומתגלה בנצח הוד ,דבריאה הנקרא אספקלריא דלא
והקדמת תיקוני הזהר ז (.ה׳ עלאה עד הוד נהרא והם ב׳ היכלין היכל זהר והיכל נגה ומראה
אתפשטת .אכן יעקב אבינו הכניס אורו בכל מיני היא נ׳׳ה דבריאה שהיא אספקלריא דלא נהרא הנקרא
הסתרות ולכן גס החלום שלו לא הי׳ צריך לפתרון, ברכים ומתגלים בברכים דיצירה .חלום הוא היכל
כי החלום אף שהוא בהסתר גדול ,אכן הוא מפורש זה ,עצם השמים לטהר דבריאה ,דמתגלין בירכין
יותר ,כי ההירהור הוא נעלם מאד וגבוה למעלה דיצירה ,ושם גבריאל נמצא ,כי עקב דהוד הוא
ממחשבה ומכל מקום נקרא הרהור הלב ,כי מקורו הנקרא חלום ,ובזה״ק פ' פקודי )רמז (:בהיכל עצם
בלב .ובזה״ק אמור )קה (.הרהור לא עביד מידי בגין השמים מאתר דא ונקי כל אינון מאריהון דחכמתא
דמהרהור לא אתעביד מניה מידי ולא אתעביד מניה דקיימן למנדע במראה או ברזא דחלמא בגין דנביאים
קלא ,ומצינו שעיקר הוא ההירהור כדאיתא בזה״ק ינקי מלעילא .זהאריז״ל מחלק בין מראה לחלום,
ויצא )סתרי תורה קנה (.כל מילין דעלמא אזלין בתר שמראה מנצח הוד דבריאה ,וחלום הוא מהוד בעצמו,
מחשבה והרהורא וכו׳ ושם )קנה ( :כגוונא דא כי ענין הנבואה שהוא מנ״ה דאצילות ומראה מנ׳׳ה
הרהורא מחשבה עביד עובדא ואתמשך משיכו בכל דבריאה ,כי נצח והוד איתא בתיקוני הזהר )תקון
מה דאתדבק בר נש וכו׳ אלא דשם מיירי בהרהור י״ג( בהון רמיזין נצח והוד ואינון ניסין .כי כל
ר ים ויצא סוד סח
וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה. בלא מעשה לא עביד מידי אבל כשנצטרף לפעולה
בזה״ק ויצא )קנו (.רבי יצחק פתח ואמר עיקר הוא ההירהור וזה מורה חלום שהוא מפורש
מ ה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית מלאה הארץ יתיר דאיתא ברכות )נ ה (:אין מראין לו לאדם
קניניך .וכו׳ אלא מאן יכול לממני עובדוי דקב׳׳ה אלא מהרהורי לבו ■כי לפי ראות עין נראה שהמחשבה
דהא כמה חיילין ומשיריין ■משניין דא מן דא דלית היא למעה מהרהור ,אכן ההירהור הוא שורשו בלב,
לון חושבכא וכו׳ תא חזי כד בעי קב׳׳ה למברי והיינו כפי הרצון המוסתר שבלב כן יעלה להעלות
עלמא אפיק חד נהורא סתימאה דמן ההוא נהורא למחשבה והוא דוגמת הארץ ששותה ממימי גשמים
נפקין ונהרין ■כל אינון נהורין דאתגליין ופו׳ ואיהו שהם למעלה מן הארץ אבן בשורש הם מן הארץ כ״׳ש
עלמא עלאה תו אתפשט האי נהורא עלאה ועביד ואד יעלה מן הארץ )בראשית ב(.
אומכא נהורא דלא נהיר ועביד עלמא תתאה ,ובגין
דאיהו נהורא דלא נהיר בעי לאתקשרא לעילא בעי ולזה במראה אף שהוא גבוה יותר מחלום אכן אינו
ילאתקשרא לתתא ובקשורא דלתתא אתקשר לאתנהרא מפורש כמו חלום כי החלום האמיתי שבא
בקשורא דלעיילא והאי נהורא דלא נהיר בקשורא על ידי גבריאל שורשו ממה שכבר קבע הש״י בלב
דלעילא אפיק כל חילין ומשיריין לזינין סגיאין הדא האדם שיצא לפועל וביעקב אבינו כבר קבע הש״י
הוא דכתיב מה רבו מעשיך ה׳. שלימות כדאיתא בזה״ק ויצא )קנ (.שאני יעקב
דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגליא ואי תימא
ע ד ן לאה ורחל ■נתבאר ,כי לאה היא מעלמ׳א דאשתלים בההוא שעתא לא אלא חמא דישתלים לבתר
דאתכסיא ורחל ■מעלמא דאתגליא )זה״ק וזה שהראה לו החלום שמורה שכבר נקבע בו שלימות
ויצא קנד (.שהם שני נשי יעקב ■כי יעקב רומז לזעיר האמתי.
אפין ■שהיא ■מדת ההנהגה שהש״י מנהג בהם את
עולמו מחסד עד יסוד שהוא כלול חסד דין רחמים והנה ■מלאכי אלקים עולים ■ויורדים בג במדרש רבה
במשקל שהעולם יוכל להתקיים ואשה היא עזר ויש ■ויצא )סח( רבי ■ברכיה אומר עולם ושליש
' סיי ע תא שהוא בהבנת האדם וזה נקרא רחל ,ויש עולם הראה לו עולים אין פחות משנים ויורדים
סייעתא שהיא למעלה מתפיסת האדם וזה נקרא שנים■ ,ומנין שהמלאך שלישו של עולם שנאמר )דניאל
לאה ,ולכן חשיב האריז״ל )לקוטי תורה סוף פרשת י׳( ■וגויתו כתרשיש וגו' ,ובמסכת )חולין צא ( :תרשיש
תולדות( יש ■הולך אצל זווגו יעקב ורחל ,כי עיקר תרי אלפי פרסי הוי )עיין לעיל ד״ה ויחלום והנה
הליכתו הי בשביל רחל וזווגו בא אצלו היא לאה ,כי■ סלם מוצב ארצה( כי יעקב אבינו אף קודם הליכתו
לאה באה אליו ,ולכן מבני׳ של רחל הם כל המעשים ללבן נתברר ונשלם ,כדאיתא בזה״ק ויצא )קנ(.
המבוררים בעוה״ז ואף שבני׳ של לאה גדולים יותר דאשתלים לעילא ותתא אבל לא באתגלייא ולכן הראה
אכן בעולם הזה יש קיטרוגים עליהם .וזה דאיתא לו הש״י כי אף שיש מסך מבדיל בין ההעלם והגילוי
בזה״ק ויצא )קנד ( :וירא ה׳ כי שנואה לאה ,מהפא אכן זה ■הוא מדת יעקב אבינו שנאמר עליו אז יבקע
דסאני בר נש עריין דאימיה .כי לאה היא ממלכות כשחר אורך ,וכדאיתא )זה״ק אמור קד (.שיעקב
דאימא שבדעת כדאיתא בעץ חיים )שער לאה ורחל הוא אותיות יבקע ולפי שהוא עובד תמיד בבהירות
פ״ב( וזה הוא עלמא דאתכסיא מקום בינה שבינה בוקע אורו העליון וקודר כל המסכים להאיר לו.
היא מה שאדם עומד עלי׳ רק אחר כשלון כדאיתא וזה ביאר כבוד ■אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
במסכת מגלה )יב (.מדקאמר בינותי מכלל דטעה. כי זה מורה עולם ושליש עולם ,כי העולם נכלל
וזה נקרא אימא שהוא למעלה משכל האדם .ועריון בששת המדות מחסד עד יסוד ולכן איתא שיתא
דאימיה ,היינו ■שיתחבר האדם ■בענין ומדה שיוציא אלפי פרסי הוי עלמא ,וכן ששת אלפים שנה העולם
ממנה כח שפע קדושה רק אחר הסתרה זה אין ■קיים כמבואר במקומו] .עיין בסה״ק בית יעקב פ'
האדם נוחה דעתו ממנו .כי דעת האדם נוחה מעזר ויצא ענין סז ,דף קלב .מב״א המחבר הגרי״ל ז״ל[
כש ישרים ויצא סוד
ימהרו ישועתה ,כראיתא בזה״ק )שם( והוא הי׳ שבא לו בדעת שיוכל להבין בלא הסתר איך נמשך
נסבה ללידת יששכר ויוסף כי ברחל הי׳ מדת הקנאה לו כח משפע קודש ,וזה הוא נוקבא דמלת יעקב
כדאיתא במי השלוח )פרשה זאת( ושורש הקנאה הנקרא זעיר אפין ונוקבא שלו היינו הסייעתא
הוא כאשר נסתר אור הגדול ידמה לאדם כי חברו בעלמא דאתגליא הוא יראת ה׳ ,וכדאיתא בעץ החיים
יצר לו וכמו שכתוב )ישעי׳ יא( יהודה לא יצור את )שם פ״ג( ראשית חכמה יראת ה׳ זהו רחל ,זעקב
אפרים כי מחמת שאפרים הוא מעלמא דאתגליא ענוה יראת ה' הוא לאה מה שעשתה חכמה עפרה
היינו בחינת מלטת שמים מיסוד רחל ושם ההנהגה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליתה )ירושלמי שבת
יתראה בגלוי ,אכן האור נסתר ,ולכן יהודה יצר לו פ״א ה״ג( כי מדת ענוה מה שנכנס אדם בלבוש
כי יהודה יסודו ממדת בינה אף שמדתו מלכות, שאינו תפארת לעושיה ורק שהש״י מכניסו כדי
כדאיתא בזה״ק )פ' ויחי רמ״ג (.יהודה אתכליל שיצמיח אחר כך אור גדול מתוך הסתר החושך.
מכלהו ,ולפי ששורש מקורו ממקור העליון ולבו והנה באלו הדודאים נתעורר זווג עלמא דאתכסיא
דבוק תמיד במקור החיים וכמו שאמר דהמע׳׳ה ולבי ועלמא דאתגליא שמעלמא דאתכסיא נולד יששכר
חלל בקרבי )תהלים קט( לכן אינו מדקדק לפאר מלאה שכתוב בו ומבני יששכר יודעי בינה לעתים
מעשיו על הלבוש החיצון ולכן מצר ■לאפרים. לדעת מה יעשה ישראל )דה״י א ,יב( ,ובגמרא
)מגילה י״ב( שיודעין לעבר את השנים ולקבוע
והנה לאה כשאמרה ה מעט קחתך את אישי ,נראה חדשים והוא שסוד העיבור הוא לאחד ההנהגה
כמו קנאה וצרת עין שנסתר ממנה וכי מהשמש והירח שרומזין לשתי מדות האלו לאה היא
אין ביד הש״י להספיק שפע חיים לכל ברי׳ ,והענין בינה ורחל היא מלכות .וכן יוסף הוא צדיק עלאה
שנסתר ממנה לפי שהי׳ צריכה להוליד את יששכר וכדאיתא בזה״ק ויצא ) קנג (:רחל אולידת תרין
שכולל גם מעלמא דאתגוליא ולכן הוצרכה לטעום צדיקים וכו׳ צדיק לעילא מניה נגדין מיין עלאון צדיק
מההסתר של רחל ,וכדאיתא בזה״ק ויחי )רמב(: לתתא מניה נבעא נוקבא מיא לגבי דכורא בתיאובתא
על יששכר וירא מנוחה כי טוב דא תורה שבכתב ואת שלים .וזה הוא בנימין צדיק תתאה ,ומדתו של יוסף
הארץ כי נעמה זה תורה שבעל פה ויט שכמו צדיק עלאה שהוא המשביר ומוליך השפעה מעלמא
לסבול עולא דאורייתא ולדבקא בה יומי ולילי ,כי עלאה לעלמא תתאה שהוא מדת יסוד דדכורא.
יששכר הוא המחבר תורה שבכתב ותורה שבעל פה אכן יששכר עיקרו ויסודו בעלמא עלאה שהוא
שהם שני המדות ולכן נכנסה בגבול רחל שאמר נולד מלאה ,ויוסף עיקר יסודו בעלמא תתאה שהוא
שנכנסה בגבול רחל באמרה ה מעט קחתך וכן נולד מרחל .והנה ידוע כי כל הולדה אינה אלא על
ביציאתה לקראת יעקב אבינו שאחר שמעלמא ידי הסתר ,ואף מדת רחל שהוא עבודת הש״י ביראה
דאתכסיא אינו צריך לשום פעולה ולא הי׳ לה לצאת מפורש בעוה״ז לא היתה יכולה לילד רק אחר
אכן ללידת יששכר נסתר דרכה ונכנסה בגבול רחל, ההסתר .ובמעשה הדודאים רחל ולאה שניהם נכנסו
וכן רחל נכנסה בגבול לאה כי נדמה לה שאינה אחת בגבול חבירתה בהסתרה כי לפי פשוטן של
צריכה לפעולה כי אם יהגלה רצון הש״י אין מקום דברים הי ה חטא קצת בשניהם רחל נראה שהיה קל
לפעולות אדם ,ובאמת לפי מדתה היא צריכה לעבודה בעיניה עונת יעקב אבינו ע״ה כדאיתא בב״ר )פרשה
תמידית ולזה נתבררה כי יש לה טובת עין לאחותה ע״ב( שבשביל זה לא נכנסה עמו לקבורה ,ולאה
ולא מחמת שנקל בעיניה קדושת יעקב אבינו ,והוצרכה שיצאה ותבעה בפה ,וכדאיתא במדרש )שם( יצאנית
לזה מחמת שהי׳ בה חשד קנאה ועשתה מעשה הפך היתה .ואף שכל זה מהש״י היתה וכדאיתא בזה״ק
מקנאה שרומז לטובת עין .והנה ראובן גרם לשני )ויצא קנו ( :אכן לפי ראות עיניהם נכנסו שניהם
השבטים אלו כי ראובן מורה לאור ,וכדאיתא בזה״ק בהסתר ואף שהי׳ לבם לשמים כדאיתא במדרש )שם(
ויצא )סתרי תורה קנו (.וילך ראובן דא סטרא גבי לאה וגם רחל הי׳ לבה לשמים דראתה שהדודאים
ישרים ויצא סו ד
וכדאיתא באבות )פ׳׳ה( לא הסריח בשר קודש דדרוס שהוא שסוד החסד ונקרא על שם האור שהוא
מעולם .ובתקוני הזהר )תקון כ״ו( שבעניני הבירורים מקור החכמה .בסתרי תורה )שם (:ותאמר רחל
של יעקב הוא שנעלם ממנו יו״ד וכן הוא בגלות ונו׳ איך נזדווגו בענין זה עלמא עלאה ותתאה.
ישראל וזה ענין כל החפאים וכדאיתא )שם( וכלא
על ההיא שפה דאיהי י׳ דפרח מן יעקב וכדאיתא ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה .בזוה״ק ויצא
>שם( כשנעלם אות יו״ד ,היינו מקור החכמה אז ) ק ס (:מאי נקבה אמר רבי יצחק ההוא
נאמר ואתה תשופנו עקב ,כי עקב מורה שאינו רשע אמר אנא חמי דיעקב לא אסתכל אלא בנוקבי
נראה רק הלבוש האחרון שהוא העקב שהוא היותר ובגין כך יפלח לי אמר נקבה שכרך הא נקבה דאיהי
רחוק מן הראש ובתיקון )סש ,קיב (.שת אתפששותיה שכרך כד דקדמיתא ואתנה אימא מאן נקבה
הוה עד יעקב דפרח ביה יו״ד מן שית ואשתאר אסתכלת בה ואתנה ופלח לי בגינה ויאמר יעקב
שת ואשתאר יעקב עקב יוכו׳ כיון דאתא יעקב תמן לא תתן לי מאומה אמר יעקב חלילה דהא אנא כל
מיד ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית בת י' מיד מה דעבידנא לשום יקרא דמלכא קדישא עבידנא
אשתלים יו״ד בעקב ואתעביד יעקב ודא איהו דאמר )ס״א ולא לכסופא דגרמאי ועל דא לא תתן לי
קרא ויבא יעקב שלם .ושם בסוף התיקון )דף מאומה דהא לאו דעתאי בהאי אלא אם תעשה לי
קיש (.ותקרא את שמו שת סיומא דאלפא ביתא את הדבר הזה,
ועליה אמר איוב מי שת בשיחות חכמה מאי חכמה
דא דחסר מניה י׳ דבה הו ה שית .כי התהום הוא כי ענין בירור יעקב עם לבן הי׳ לברר כי לא נחש
כלי קיבול למים התחתונים ומים התחתונים הם ביעקב וכמו שנתבאר לעיל )ד׳׳ה ויחלום(
מיין נוקבין כדאיתא במדרש רבה בראשית )פ׳ י״ג( וזה שבירוריו בבית לבן שכחו של לבן היה בנחש
המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות והם וזה דאיתא במדרש רבה )ויצא עד( מה היה אומר
אומרים אלו לאלו קבלו אותנו אתם בריותיו של רבי יהושע בן לוי אמר חמש עשרה שיר המעלות
הקב׳׳ה ואנו שלוחיו מיד הם מקבלים אותן וכן שבספר תלים היה אומר הה״ד לולא ה' שהיה לנו
הוא בזה״ק בראשית )כש (:שבשורש הם אחת מים יאמר ■נא ישראל ישראל סבא רבי שמואל בר נחמן
עליונים ומים התחתונים כדאיתא בזה״ק בראשית אמר כל ספר תלים היה אומר ואתה קדוש יושב
) כו (:ובגין דא אמר רבי עקיבא כשתגיעו לאבני תהלות ישראל ישראל סבא.
שיש שהור אל תאמרו מים מים וכו׳ דהא לית תמן
פרודא לעילא דאינון דאתברו מאינון הוו ,ובתיקוני והוא כי שיר המעלות הם למסקא תהומא כדאיתא
הזהר )תקון ארבעין( )בנ״א( ולית הפרשה בין במסכת סוכה )נ ג; ( שהי׳ התהום רחוק מן
מים למים דכלא יחודא חדא וכו' עיי״ש שבשורש הארץ ואמר דהמע״ה חמש עשרה מעלות ואוקמי׳
העליון •שניהם אחד הם ורק שהתחתונים הם בהסתר באלפא גרמידי .ואיתא )שם מע (.שהשיתין הם
אור וכמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו׳ ד הרב תיקונו של עולם וכדאיתא )שם( וגם יקב חצב בו
הגאון הקדוש זלה״ה על מה שנזכר בהללו את ה׳ מן אלו השיתין ,כי יקב רומז ■לכלי קיבול המחזיק שלא
השמים נזכרו צבאי השמים והמים אשר מעל השמים יתקלקל ועיקר יסוד המחזיק בכל דבר הוא כשהוא
■ובצבאי הארץ לא נזכרו המים אשר מתחת לארץ, קרוב לשורשו וכדאיתא )חגיגה כו ( :מלמד שמגביהין
כי תהום הוא רק הכלי קיבול של המים כי מים אותו ומראין בו לעולי רגלים לחם הפנים וכו׳
רומז לרצון ותשוקה שקבע הש v/בעולם הזה ובזה סילוקו כסידורו דא״ר יהושע בן לוי נס גדול נעשה
אם עובד בזה הרצון ומהלל את הש׳׳י אז אינם בלחם הפנים כסידורו כך סילוקו שנאמר )שמואל
בבחינת מים התחתונים כלל ורק מיס עליונים שאין א ,כא( לשום לחם חם ביום הלקחו .שלא נתקלקל
שום הפרש למעלה בין מים למים ,ולהאיר למים ולא נתעפש לפי שבמקום המקדש היה תמיד מאיר
התחתונים הוא על ידי מדתו של יעקב אבינו כשהוא כנאור החכמה העליונה ולכן נתחזקו שם כל הדברים
עא י ש ר י ם וישלח סוד
עולם לא יכרת אלו ימי פורים .אבל השארתו נשאר ( כשחזר לו כשלימות ,כדלויתא בזוה״ק )
רק בין ישראל והוא אין לו שום חלק בזה ושאני אות יו״ד היינו שמאיר לו משורש החכמה המליונה
בנפש מישראל א ם' מו ס ר נפשו על קדוש השם שהוא כי מדת יעקב הוא כוללת ששת המלות שנקראו בכלל
עצמו נשאר •לעולמי עד בכל העולמות השארה קיימת זעיר אפין הוא אפי זוכגרי היינו שכל דבר כשהוא
גס לנפשו .וכן הוא מכל סבלנות של ישראל יחזיר בתואר מדה הדעת נעלם בו ואינו בהתגלות.
השי׳׳ת הסבלנות באותו לבוש עצמו שהנפש מישראל
סבל ממנו שנדמה לו שאבד ולא ראה באיזה דרך
יוכל לחזור לו זה עצמו יחזיר לו הקב׳׳ה שיראה שלא וישלח
היה נעתק אף רגע אחד מרצון הש״י וכמ׳׳ש לעיל
)ד״ה וישלח( .ולכן תכלית הבירור יהיה במלך המשיח במדרש רבה )פרשה ע״ח( חד עמא דארעא אמר
שהוא מדוגל בזה שיכול להקטין עצמו ולהשפיל עצמו לי׳ לרבי הושעיא אין אמרית לך חדא מילתא
ולבטל עצמו במציאות ממש נגד רצון הש״י ,ולכן שבא את אמרת בציבורא מן שמי אמר לי׳ מה הוא
הוא הכולל שורש.נשמת ישראל ויכול להעלותם שאף אמר ■לי׳ כל אותן הדורונות שנתן יעקב אבינו לעשו
מי שאין לו לבוש מיופה הוא יעורר העומק שנמצא עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד
בו שתוכו רצוף אהבת ה ש׳ /וכדאיתא ברע׳׳מ תצא לבא מאי שעמא מלכי תרשיש .ואיים מנחה ישיבו
)רע״ט (.ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא )תהלים ע״ב( יביאו אין כתיב אלא ישיבו אמר לי׳
רבא ולא סליקו מתמן וכו׳ ומשיח בן דוד נפל ת p חייך מלה שבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה.
עם משיח בן יוסף וכו׳ ובגין דא איקרי משיח
בר נפלי וכו׳ ונפל שמה שור או חמור וכו׳ דמסייס כי בהמתנות שנתן יעקב אבינו נכלל כל הסבלנות מה
שם וכלהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ו ט׳ שישראל היו עתידין לסבול בכל הגליות וכמו
ואדם ובהמה תושיע ה׳ ומסיק שם בהמה אילין עם שפירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה
הארץ דאינון מתכפיין כסוס כפרד תחות מארי בענין זה ויקח מן הבא בידו שבירר מהיותר מבורר
מתניתין וכו׳ .שכולם יתעלו על ידי משיח בן דוד שבקדושה כדי שכל מה שהוא מבורר בקדושה לא
שיתגלה במהרה בימינו כי אורו יעורר כל טוב הצפון יאבד ובוקע כל המחיצות של ברזל ושואף לחזור
בלב כל פרטי ישראל ואפילו בעמי הארץ ,וזה דנקרא למקומו וענין המנחה הזאת איתא בזה׳׳ר! )פנחס
בר נפלי ,וכדאיתא בסנהדרין )צו (:אימת אתי בר רמח (.שהיא דוגמת שעיר המשתלח וענין שעיר
נפלי אמר לי׳ מאן בר נפלי ,א״ל משיח ,משיח בר המשתלח הוא נתבאר בענין יום הכפורים שהשי׳׳ת
נפלי קרית לי׳ ,א״ל אין ,דכתיב ביום ההוא אקים צוה לשלוח השעיר הזה קודם הבירור כדי להראות
את סוכת דוד הנופלת ,וכפי זה הוי ליה למי קד בר שבכל מקום יש כבוד שמים וגם הרע נברא לתכלית
קימה ,אכן עיקר מה שהוא מקים כל הנופלים על הטוב שבעת שיאבד הרע יהיה כבוד שמים מאבודתו,
ידי מה שהוא נופל בעומק כל כך .וכש״נ בענין נפילת אכן תכלית הטוב הנשאר השארה קיימת אפילו
אפיס בביאור זה״ק קרח )ד׳׳ה ויפלו( והוא על ידי מתוך הרע אינו מצד הרע כי בגבול תפיסת והשגת
שהוא נכנס בכל הלבושים להעיר עומק הצפון בהם, הרע כל מה שהוא בכח השגתו יאבד ורק שמצד
וכמ׳׳ש על משיח )ישעי׳ נ״ג( נבזה וחדל אישים איש הטוב ישאר השארה וכמו שמצינו גבי פרעה והמן
מכאובות וידוע חולי וגו׳ אכן חלינו הוא נשא, בשעתם שפרעה אמר מי כמוך באלים כדאיתא
ובמסכת סנהדרין )צח ( :נדרש כל הענין על מלך במדרש )פדר״א מ״ב( אכן הכרתו זאת לומר מי כמוך
המשיח ,ושם נאמר ויתן את רשעים קברו וגו׳ ואת באלים מי כמוך נאדר בקודש השיג רק בעת
פושעים נמנה והנה כל אלה מורים שנכנס לכל שהלך לאבדון והכרתו נשאר רק בתוך ישרא> וכן
הלבושים שהם מוסתרים מאד ומעורר להוציא משם מהמן שנשאר קידוש־ השם לדורות כדאיתא• במסכת
יקר ־מזולל,־ וזה ענין שהש״י הסתיר את או ת •בלבושים מגלה )י - ( :ו הי׳ לה׳ לשם זה.-מקרא מגלה לאות.
ישרים וישלח סוד עב
הש״י לישראל שהיא מופשטת מכל לבוש כי ישראל רבים עד שנסתעף לבוש סהוא מעורב עוב ורע בסוד
העובד את הש״י באהבה ויראה מזה אין ראיה pהדעת עוב ורע ,וזה הוא לבוש שצריך בירורים
שתוכו רצוף אהבה רבה שיוכל להיות שעל ידי עבודה לברר שלא נעה לצד הרע ,וכמו שביאר כבוד אדוני
הכניס אהבה בלבו אבל אם יתבררו גם לבושים אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שלעתיד
אלו אז יתגלה שאהבה העיקריית היא גבוה מסל יהיה הבירור מאדם הראשון שלא אכל כלל מצד
עבודה אכן הבירור לעורר את האהבה הוא רק הרע שבעץ הדעת ועל צד העוב לא נצעוה כלל ולעתיד
על ידי עבודה עצומה אבל אחר הבירור של מלך יאיר הש״י לתוך ביאור האור מדברי תורה שהפירוש
המשיח יתגלה שגם בכל הלבושים יש אור יקר. ומעץ הדעת עוב ורע לא תאכל יהי׳ הפירוש מכל
עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת עוב ,כלומר שמעץ
במדרש תנחומא .וישלח יעקב מלאכים ,זה שאמר הדעת עוב גם כן תאכל אך ורע לא תאכל היינו
הכתוב וה׳ נתן קולו לפני חילו כי רב מאוד הרע שבו לא יאכל אבל העוב שבו מותר לאכול
מחנהו וגו׳ הכתוב מדבר במתן תורה וכו׳ ירדו ויתברר שלא אכל רק העוב שבו ,ונמצא כשיתברר
עמו רכב רבותיים וכו׳ ומה נתן תחלה קולו וכו׳. לעוב יתראה מפורש שגם בלבוש הזה שנדמה לו
ד״א .וה׳ נתן קולו זה ראש השנה שבו תקיעת שופר שמעא גם בזה אין שום מעא,
וכן מה דמייתי שם מהרעמים וגשמים ,וכו׳ כי עצום
עושה דברו מי גדול מהם עושה דברו. וזה ענין עם הארץ שבישראל שהם מקליפת נגה
■שהוא מעורב עוב ורע שבישראל אין שום נפש
מצינו בכל מקום שהש״י מוציא לפועל התחדשות שיהי׳ רע גמור ורק שאינו מבורר ואף עמי הארץ
יתעורר קיטרוג כי עיקר התחדשות בעוה״ז כדאיתא במס׳ סועה )כ״ב (.איזה עם הארץ כל
מה שהש״י מגלה אור מתוך החושך כי ישועה שאינו קורא קריאת שמע שחרית וערבית בברכותי'
שלימה תהי׳ לישראל רק לעתיד אכן כל הישועות דברי רבי מאיר ומכ״א כל שאינו מניח תפלין וכו׳.
לעת עתה הוא רק ממה שהש v/מעלה את ה ת הו ם. אכן כאשר יתבררו כל נפשות ישראל שתוכם רצוף
וכמו שמצינו שדוד המע״ה שרצה להעיר ישועות אהבת הש״י אז יתברלו שגם בלבוש הזה הי׳ תוכם
אמר הנך חמש עשרה שיר המעלות היינו לעורר רצוף אהבה ולא חטאו כלל ,והנה במנחה הזאת
לדלות להעלות את התהום וכדאיתא בגמרא סוכה ששלח יעקב לעשו בה נכלל כל הסבלנות של ישראול
)נ ״ג (:וכן מתרגמינן למסקי תהומא ,ולאשר בעוה״ז שמה שנתן יעקב לעשו מורה מה שנמצא בנפשות
עוד לא נשלם שום דבר ויתייצב לנגדו קיטרוג מפני ישראל שנראה שמלובשים בלבוש שנראה שהלבוש
מה יזכה זה יותר מזה וכן הי׳ במתן תורה דאיתא הזה אינו משורש ישראל וכמו שמקניני יעקב נראה
)תנחומא לך ־ יא( שהתורה היתה מוכנת להנתן שבאו לידי עשו כן גם מנפשות שבין>־ ישראל וכן
רק לאלף דור והוא שלא היו ישראל מוכנים מצדם איתא בסבא משפטים )צה (:ההיא טוקלא אתעשקת
לקבל אור no׳ vלהתנהג כרצונו רק לאחר עבודה וכן מברר שם שנפשות יקרים יורדים תחלה להתלבש
גדולה של אלף דורות אז היו מתנהגים בדרך בין האומות ואח״כ נעשים גרים והם נשמתין דגיורין
התורה על ידי עבודה אך הש״י ברוב רחמיו הקדים וממזרי ת״ח ולכן גם ,בישראל עצמם יש לבושים
לכ״ו דורות ופתח להם את אורו שמי שירצה להכין כאלו והם עמי הארץ ופושעי ישראל והכל יתברר
לבו יוכל להתנהג בדרך הזה וימשך אמר רצון השי״ת לטוב ולא רק שהשורש הי' טוב אף גם הלבוש
וזה הוא על ידי נתינת התורה שהקב״ה אמר שעבדו החיצון יתברר שלא הי׳ בו שום רע .ולכן גם מאמר
ישראל די צרכם מצדם ■וכבר יגעו שמגיע להם שכר הזה הראה הש״י שהאיר אותו לעם הארץ ועל
חלף עבודתם לפתוח להם אור מעין האור העתיד ידו נתגלה לישראל וזה האות כי על ידי לבושים
להגלות וכמו שכתוב כי תורה חדשה מאתי תצא כאלה יש אורות שאין יכולים להגיע אליהם רק
)ויקרא רבה י״ג( ואף שהתורה הוא נצחיית אלא דרך לבושים אלו כי מאין יכולים לטעום אהבת
עג י ש ר י ם וישלח סוד
שהוא רומז למלכות שמים והנה כן הי׳ הענין שמה שהוא בעולם הזה בציווי יהי׳ לעתיד בקביעות
ביעקב עם עשו ושרו כי לכבוש את אדום עוד לא כי בעולם הזה התורה הוא בצמצום ועבודה במצות
נתן הש״י לישראל ורק לעתיד כשיוגמר הבירור לא תעשה לא תרצח ,לא תנאף ,וכדומה ,ולעתיד
אז י ^ לנו הש״י לכבוש קני וקניזי וקדמוני שהם תאיר התורה בלבות ישראל שלא ימצא בהם בעומק
עמון ומואב ואדום אכן בכל ענין שהש״י נותן לישראל לבם שום נדנוד כעס ותאוה וכן מה שהוא בעולם
התחדשות ומעלה את התהום מישועת העתיד הזה באמונה בלב יהי׳ לעתיד מפורש לנכח האדם.
מעורר מקול פנימאה לדלות מעין ישועה להראות אכן התורה היא פתיחת אור שעל ידי הצמצום
כי פנימית לב ישראל נקי. והעבודה יאיר בלב האדם אמונה ועבודה גם בעולם
הזה שעל ידי מה שהאדם עושה ועובר מתוך החושך
וישלח יעקב מלאכים וגו׳ .בזה״ק ) ק ס ״ ה( : שהדברי תורה הם היום על הלב כמ״ש על לבבך
רבי יהודה פתח כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וולעתיד יהיו קבועים בעומק הלב וכן מה דמייתי
בכל דרכיך האי קרא אוקמוה חברייא דהא בשעתא מגשמים שרומזים לתחיית המתים שמחי׳ השי״ת
דבר נש אתי לעלמא מיד אזדמן בהדיה יצר הרע הגרעין הנרקב בארץ והוא מעין תחיית המתים
דאיהו מקטרג לי׳ לבר נש תדיר כמד״א לפתח חטאת כדאיתא במס' תענית )ז (.וברכות )לג .(.מתוך
רובץ וכו׳ ודוד הכי נמי קרייה חטאת דכתיב וחטאתי ששקולה כתחיית המתים ,וכן ראש השנה שהש״י דן
נגדי תמיד וכו׳ ויצר הטוב אתי לבר .נש מיומא את העולם וכל ראש השנה מתעורר מיום הראשון
דאתי ■לאתדכאה ואימתי אתי בר נש לאתדכאה כד של בריאת העולם וכן ממה שעתיד הקב״ה לחדש
איהו בר תליסר שנין כדין אזדווג בר נש בתרוייהו את עולמו וכן נותן קיום בעולם בתוך כל ^ מיני
חד מימינא ■ומד משמאלא יצר טוב לימינא ויצר הסתרות וקיפרוגים ,ו!לכל מי שמצמצם עצמו כדי■
רע לשמאלא ואילין אינון תרין מלאכין ממש ממנן למישרי עלי׳ גיאותא דקב״ה נגד זה הש״י מבעל
ואינון משתכחין תדיר בהדיה דב״נ אתי בר נש רצון אחרים מפני רצונו והוא גם כן ממה שהש״י
לאתדכאה ההוא .יצר הרע אתכפיא קמיה ושליט עתיד לעשות לצדיקים כנפים כנשרים והיינו גם כן
ימינא על שמאלא ותרוייהו מזדווגין לנטרא ליה לפי שצמצמו עצמם בעולם הספק והחושך שזה יסוד
לבר נש בכל ארחוי ■דהוא עביד הה״ד כי מלאכיו קיום האדם לפי שאין אור v/pDמאיר בבהירות
יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. כי אילו יפתח האור אין בריה יכולה לעמוד מפני
האורה כדאיתא במערת משה ואליהו )מגילה י ט( :
להיות ■האדם בבריאתו לא נברא שלם זרק בבחינת וכן בכל שנה כשהש״י מתחיל בבריאה חדשה. ,ונותן
נפש כדאיתא בפירוש האריז״ל וכדאיתא •מקום לעובדיו בעולם הזה הוא מפני שבשורש רצון
בזה״ק )משפטים צד (:זכה יתיר יהבין ליה רוחא הש״י ליתן להם מקום גם כשיאיר באורו הגדוול
זכו׳ זכה יתיר יהבין ליה נשמתא .והענין שלא נברא לכן גם בעוה״ז ניתן להם מקום ולכן גם בראש
האדם שלם בכל מדרגותיו ונברא בקליפה שקדמה השנה יתעורר הקטרוג הראשון שהי׳ קודם בריאת
לפרי כי אם הי׳ בו קדושה קבועה ויהי׳ בו גם ( והנה בכל העולם וכדאיתא בזה״ק )
כח בחירה אם כן בבחירתו הי׳ יכול להטות גם אלה כשיתגלה האור הבהיר אז יראה הש״י שישראל
המדרגה הגדולה שבו עד שלא יוכל לשוב עוד. אוכלים יגיע כפיהם ומגיע להם שכר חלף עבודתם
והנה איתא בגמרא )סוכה נב (:שלשה הקב״ה אכן לעת עתה בכל אלו קודם הבירור• יש מקום
מתחרט עליהם שבראם ואחד מהם יצר הרע שנאמר לקטרג אחר שלא נתברר עוד .ולכן בכל .אלו מגלה
ואשר הריעותי וכי שייך בהקב״ה חרטה אלא הש״י האי קול דנפיק מחכמה סתימאה כדאיתא.
שמצד הש״י אין שום רע ורק מצד האדם שאינו כלי בזה״ק בראשית )נ ; ( והאי קול פנימאה איהו דלא
לקבל .כל מה שברא הש״י לכן נקרא אצלו רע. אשתמע ולא אתגליא וכו׳ ומהכא נפקא אורייתא
וענין מה שברא הש v/בעולם ענינים שלא יוכל דאיהו קול יעקב וכו׳ עי״ש עד דמתאחיד בדיבור
ישרים וישלח םוד עד
בענין אליהו כי כשרצה הקב׳׳ה לזכך גם גופו להעלותו האדם לקבצס הוא מפ 5י שאחר כל העבודות הכל
הוכרח לילך מעבר הירדן כי בארץ ישראל לא הי' יתנעע לתוך ישראל יש שגופם אסור ו מ א ת ם מותר
יכול גופו של אליהו לעלות רק הנפש ושם כשעובד ויש שנם הנאתם אסור אבל פירי פירותיהן יבואו
גם בכח הגוף כי הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לתוך ישראל וכולם הם עוזרים לעבודה אכן על
לו אלקי לכן צריך •לעבוד בחילא יתיר ,וזה הענין הדברים המותרים שורה שם קוי״ק ועל אותם שהם
מיעקב אבינו ע״ה כי נקראו אצלו מלאכי אלקים עוד בקליפה הוא לפי ששורה עליהם שם אקז״ק
ואיתא בזוהר הקדוש ויקרא )י״ז (.דמלאכי אלקים וכדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה ( :אנא זמין לאולדא,
אתפששותא דלהון מחכמה עד מלכות קדישא דסתם וכן הוא הענין ביצר הרע שבא תחלה לאדם כי במה
מלאך איתא בזה״ק דאיהו מלאך הברית )חיישרהחלא(: שהאדם עושה במרם יבא לו כח בחירה בזה אין
וכאן כשתיקן יעקב כל ענינו מה שהי׳ צו לתקן שום חמא לאדם ומזה נצמח לאדם כל מיני תשוקות
פגע באותן המלאכים שראה אז בחלום שהבשיחו וכשיבא לו כח בחירה יהפך כל מיני חשקותיו למוב
הקב״ה ראה עתה שהחלום נתקיים .וזה דאיתא ומזה שיתעורר לשוב ולהתחרס מכריח גם כח התשוקות
)ר׳׳ה יז;( ה' ה׳ אני הוא קודם שיחשא אני הוא לעבודה וממילא כשיוכלל גם התשוקה בכח עבודה
לאחר שיחשא האדם ויעשה תשובה ואמר כבוד יהי' כח התשוקה גדול מאד ויכול לתקן גם כל מה
אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ כי השם שהאירו לו מכח זה מקודם .וזה דאיתא בגמ׳
הראשון הוא גדול יותר משם השני כי אחר התשובה )סוכה נב cיצר הרע הקב״ה מתחרע עליו שבראו והוא
נתברר שגם בתוך החושך הש״י מנהיג, שבראו בכוונה זו שיתחרע עליו לומר אשר הרעותי
כדי שיצמח גם באדם כח חרמה על העבר וענינו
וזה דאיתא בזה״ק וישלח )קס״ו (.פתח רבי יצחק כי הש״י ברא את עולמו להעיב לבריותיו אכן חפץ
ואמר כתיב חונה מלאך ה' סביב ליראיו שיהי׳ עבודה בעולם ולכן ברא עוב ורע ונתן כח
ויחלצם וכו׳ מלאך ה׳ סביב דא שכינתא וכו' לאקפא בחירה כדי שיקרא השכר יגיע כפיו של אדם אכן
לי' בכל סשרין בגין לשיזבא ■לי' וכו׳ מה כתיב יען שורש הכוונה להישב לכן יש בזה כוונה עמוקה
ויתהולל בידם וכו׳ אלא אהדר על ההוא מלה דאמר להישב יותר מכפי תפיסת האדם זזה נקרא מתחרע
דוד בקדמיתא דכתיב כי קנאתי בהוללים וגו׳ אמר וממילא בכח חרשתו נוגע בתשובתו בחרשת הש״י
ליה קב׳׳ה חייך עדיין אנת אצשריך להאי' ,כמו על היצר שבראו ולכן כמו בנדר בחרשה עוקר את
שדוד המע׳׳ה מאד הי' קשה בעיניו למה ברא הנדר מעיקרו ואינו כהפרה כי החרשה היא למעלה
הקב״ה ששות בעולם והראה לו הקב״ה ראה מהנדר וכידוע כי הנדר הוא בבינה והחכם עוקר'
שהששות היא הגנה לפניך שלא יכירו בך ובזה אתה הנדר לפי שהוא מחכמה.
ניצול ועל זה אמר כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש
זללה׳׳ה כי הראה הקב׳׳ה לדוד המלך כי כמו שאתה ו כ ן היצר רע כמו שנתבאר כי נברא כדי שיתוקן
מבין כעת שהששות יצלח בעולם לשמירת האדם ושורשו גם כן בשם אקו״ק שמקום שם
אכן במקום הזה אתה ידעת שחכם אתה ורק בפני הזה בבינה ,ובהגיע לבינה על ידי תשובה כדאיתא
אחרים נתלבשת בלבוש זה ויש לי עוד כוונה יותר במס׳ מגלה )יב (.מדקאמר בינותי מכלל דשעה
עמוקה משכלך כי לפעמים אני צריך להסתיר אותך ועל ידי שמתחרש וצועק מעומק לבו על הראשונות.
שגם בעיני עצמך תתראה כשושה ,וכמו שכתוב כח החרשה זאת היא למעלה מכל היצרים רעים כי
)ישעי' נ״א( ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך חרשה היא כאדם ששב בחזרה ולפי שהקב׳׳ה
וכדאיתא בזה״ק בראשית )ה״י( בשעתא דאתמסר מתחרש היינו שחוזר להגביה מדותיו למעלה במקום
אורייתא למשה וכו׳ והשתא דהאי מלה■ סלקא שאין חשא מגיע וזה שנברא .קודם כח ההסתר כדי
ואתעשרא וקיימא קמי קב״ה איהו חפי על ההיא שיעלה האדם כל כמות הגוף על ידי עבודתו וכמו
מלה־ וכסי על• ההוא בר נש דלא ישתמודע לגבייהו שאמר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה ■הכ״מ
עה ישרים וישלח םוד
פנימיותו מההעלם אל הגילוי לפועל שיתגלה■ על.כל א,נא קב׳׳ה ולא יקנאון לגבי׳ עד דאתעייד מהאי
קניניו כח קדושתו ,וענין בלעם הי׳ בנחש וקסם מלה שמים חדשים וארץ חדשה ,הה״ד ,ובצל:ידי
כמו שנתבאר בפרשת ויצא שענין נחש הוא עקשות כסיתיך וכו׳ מכאן דכל מלה דסתים •מעינא■ סלקא
בכח פעולה וענין קסם הוא עיקרו בשב ואל תעשה לתועלתא עלאה ,וכמו שנראה שכל הבניינים הגבוהים
וכדאיתא,בזה״ק ויצא ) ק ס ד (:פלוגתא על התרפים בעולם הזה הי' ־ רק בדרכים והרמים שבנה
אס ה ס בנחש או בקסם ,כי כמו שבקדושה שמבחינת כאלה וכל מלכות בית דוד הי׳ באתכסיא מראשית
מדת .יסוד שבו יתכלל צמצום והתרבות יחד כי כל בנינה מיהודה וכן בועז שנתחדשה הלכה וגם בימי
מיני התרבות הס במדת יסוד וכן .כל הצמצומים הם דוד הי׳ הלכה זו עוד לא מפורשת ולידת דוד בעצמו
ממדת היסוד שהוא מדת יוסף והוא ענין אחד ומלכות שלמה וכל זה הי׳ לרמז הזה כמ״ש ובצל
שעל; .ידי ,שמצמצם בצמצום מקום יורד השפע בפח ידי כסיתיך כי קודם השלמות נפש יקרה •אינו■ מראה
גדול ונראה דעת רבי יהודה דהתרפים עקרם בקסם הש״י עוצם יקרותה כי יתעורר על זה כמה קימרוגים
וכדאיתא בזה״ק ויצא ) ק ס״ ד (:אמר רבי חייא וגם בעצמו אינו יודע לבלתי יתחזק בתקיפות ביותר,
בקסם אתעביד רבי יוסי אמר בנחש אמר רבי אכן אחר שנשלם אז נתברר כי כל מה שנהג השי״ת
יהודא לא אתעבידו אלא בשעתי ידיען ואמאי איקרי עמו בהסתר והעלם גם כן הי׳ כדי שיתברר כל
תרפים בגין דבטלי האי שעתא והאי שעתא ארפי פרטיו לטוב ואז יראה כי גם בהחושך נמצא אור
ידא כמה דאת אמר רב עתה הרף ידך .וזה משמע גדול וממילא יוכל להאיר בחושך גם כן וזה דאיתא
שרבי יהודה אומר שנעשה בכח שניהם נחש וקסם בזה״ק סביב דא שכינתא היינו שבא •לו הגנה
אכן נקראין תרפים על שם ה קס ם שהוא עיקר בו והסתרה בהסתר ממה שהאדם אינו מרגיש הוא
ולצן ,יעקב אבינו תחלה הי׳ צריך להתגבר על כח מוקף בשמירה מהש״י ממדה הזאת.
נחש■ שבלבן ולבסוף על כח קסם כמו שנתבאר
בפרשת ויצא .כי הי׳ צריך לברר כי לא נחש ביעקב ד צ ו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה
ולא קסם בישראל ומצאנו שתחלה הי׳ מתברר נגד אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד
כס הנחש שאמר לו לבן נחשתי ובסוף שהי׳ בהשלמה עתה .בזה״ק וישלח ) ק ס ״ו; ( אמר רבי יהודה
יותר כמדת־.ישראל אז הי׳ מתגבר נגד התרפים של מאי חמא יעקב דשדר לי׳ לעשו ואמר עם לבן
לבן פי אז נתגבר לבן כנגדו במדת הקסם ,כי כאשר גרתי וכי מה עביד בשליחותיה דעשו מלה דא אלא
נגמר .זגשלם • יעקב אבינו הי׳ הש״י מוסר לו כל לבן הארמי קליה אזיל בעלמא דלא הוה אינש.
מיני השפעות שהוא יהי׳ הצינור ולא הי׳ לו שוס דישתזיב מניה דהוא הוה חרש בחרשין ורב■ בקוסמין
עבודה ■להוריד שפע כלל ועיקר עבודתו הי׳ לצמצם ואבוי דבעור וכו׳ ועם כל דא לא יכיל ביעקב וכו./
שלא תתפשט .השפעתו למקום שאינו לכבוד שמיס,
אפל לענין קבלת ההשפעה הי׳ מותר לו לקבל והי׳ כי ענין יעקב שהוצרך לגלות ללבן לברר כי לא נחש
מקבל,כל מיני שפע אור הש״י. ביעקב כמו שנתבאר בפרשת ויצא ,והנה
התחלת התרבות יעקב אבינו הי׳ בבית לבן כי פל
ו ז ה הי׳ כוונת לבן לעכב את יעקב אצלו שיוגמר התרבות והולדה הוא רק על ידי הסתרה כי באם
לידת השפטים תחת גבולו וכדאיתא פזה״ק הי׳ בהירות לאדם תמיד והי' עומד בדעה ברורה■
ויצא ) קנ״ ח (:אלא בגין דדחיל יעקב דלא ישבוק וצלולה נגד הש״י לא הי׳ לו שום כח הולדה .כי
ליה וישתלימו תריסר שבטין בארעא אחרא .וגס עיקר כח הולדה הוא טל ידי שכחה והסתר שנדמה
ידע יעקב אבינו שרחל תמות כשישתלמו י״ב שבטים לו שיש לו כח משפיע והוא משפיע הולדה .חדשה
כדאיתא ; שם בזוה״ק ובסתרי תורה )סו״פ ויצא בעולם ובאמת יעקב אבינו בפנימית נתברר ,לעילא■
קס״ה־ (:אמר יעקב הא מטא זמנא דישתלמו י״ב ותתא אבל לא באתגליא כדאיתא בזה״ק ויצא
שבטין וודאי ־עלמא דלעילא ייחוד ליה לביתא ואתקשרא )ק״נ (.ולכן היו בירוריו אצ-ל לבן לברר■,איך ■יצא.
י ש ר י ם וישלה: םו ד עו
וכן בפת שהוא נתעלה מדרגא לדרגא מראה הש״י בהו ומסככותא דא אתדסיא קמיה אי תימות הכא
שיכיר היטב כי הי׳ במקום חושך עד שעל ידי לא אפוק מכאן לעלמין ,כי יעקב אבינו נקרא
עבודתו הגי ע לאור וכדאיתא בזה׳׳ק ויצא )קג״ד(. בשתי שמות יעקב וישראל .יעקב היינו כל הבירורים
שבע שנים סתם ברחל פלח שבע שנין עלאין שבירר עצמו מצלו כפי כת תפיסתו ושכלו ונגד זה
ואתאחד בהו בתרין עלמין מכאן אוליפנא מגו הי׳ זווגו רחל מבחינת הולך אצל זווגו היינו סייעתא
דאתגליא אתי בר נש לסתימאה והיינו כמ״ש שם כפי דעת האדם בכל ענינים .וישראל רומז מה
דהוא ענין שמעה ויובל וכמו שמבואר בענינו. שהאיר לו הש״י למעלה מכח תפיסתו ושכלו ונגד זה
הי' זווגו לאה מבחינת זווגו בא אצלו וכמו שנתבאר
וזה דאיתא בירושלמי )יבמות פע״ו הלכה ב'( ענין זה מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
ה׳ א' עז ישועתי סכותה לראשי ביום נשק בפרשת ויצא ובכמה מקומות ואחר שנולדו שנים
)תהלים ק״מ( אמר רבי יוסי בי רבי בון ביום עשר שבטים השלים יעקב עבודתו בענין שם יעקב
שהקיץ נושק את החורף דבר אחר ביוס נשק זה וכדאיתא בזה״ק פ׳ ■ויצא )קנ״ח (.תא חזי דהכי
נשקו של גוג ומגוג דבר אחר ביוס ששני עולמות הוא דכלהו תריסר שבטין תקונא דעלמא תתאה
נושקין זה את זה העולם הזה יוצא והעולם הבא נינהו וכיון דאתיליד בנימין מיתת רחל ונטלא דוכתא
נכנס ,והיינו שבכל התחלפות זמנים שם שומר הש״י האי עלמא תתאה לאתתקנא בהו ,כי בהשתלם יעקב
לבדו את נקודת הלב כי בכל זמן הוא נראה לפי בכל מיני עבודות מצדו אז נשלם עבודתו מה שהי׳
ראות האדם שניתן תחת הסדר אכן בין זמן לזמן עובד בתפיסת שכלו ולכן .מתה רחל כי כבר נקבע
הגבול שביניהם מי הוא השומר ומשגיח במקום עבודתו בכל פרטיות התפשטותיו ולא הי' צריך
הזה כי הזמן כלו חלקים •נפרדים אכן אין הפירוד עוד לסייעתא בזה ולכן נשלם חיות רחל בעולם
נראה אבל בהתחלפות הזמנים שם נראה שהוא הזה וזה מ א מי הזהר הקדוש ונטלא דוכתא ה אי
נפרד ואם כן מצד המערכת אין השגחה במקום עלמא תתאה פירוש שהמשיך מדור השכינה שנקראת
הגבול שבין זמן ■לזמן שאינו תופס מהות כלל ובאמת עלמא תתאה במקום רחל היינו שבכל מקום שהי'
למאמיני ה׳ שהם מאמינים שתמיד הש״י משגיח צריך תחלה וקודם לכן לעבודה באותן עניינים היתה
אין שום חילוק בין הגבול למהות אכן יען שניתנה שכינה שורה בהם ולא הי׳ נצרך שוב לעבודה ומכאן
הנהגת הטבע בעולם המסתרת אור הש״י לבלתי ואילך התחי-ל עבודתו בענין הנקרא ישראל ובמקום
יתראה מפורש ויען כי ההסתר גובר ומסתיר האמונה קנין הזה שקנה יעקב אבינו במיתת רחל שזהו
ולכן צריך שמירה בעת התחלפות הזמנים שהש״י הנקודה שמתייחד בו עלמא תתאה ועלמא עלאה
יאיר מאורו שיתגלה שאין שוס הפסק מצד הש״י זה הוא תשלום עבודתו כי כל ההכרות שאדם מכיר
כי מצד האדם נראה שיש הפסק בהגבול שמוגבל את עצמו ואף מה שישאר השארה לעתיד מפעולת
והוא ריק בלא השגחה ולכן בקש דהמע׳׳ה על העת האדם הוא נכלל בנקודה הזאת היינו היחוד מה
הזה וזה שבכתיב הוא קוי״ק אדכ׳ vובקרי קורץ שמתייחד עבודת האדם והארת אור השי״ת והש״י
אלקי״ם קוי״ק )היינו אלקי״ם אדנ״י שהוא נרתק מראה שהאדם מכיר הדרך והגבול במקום שנכנס
לקוי״ק( שהנקוד משם הוי' הוא אלקי״ם .כי אלקים מעלמא תתאה לעלמא עלאה ועל ידי זה מכיר את
רומז ■לעלמא דאתכסיא ואדנ״י לעלימא דאתגליא עצמו וכדאיתא )פסחים סח .סנהדרין צא (:על
ושורש השמות הוא קוי״ק והיינו שבמקום התחלפות המתים שיחיו שיעמדו במומן ויתרפאו ■כדי שלא
מעלמא דאתגליא לעלמא דאתכסיא יאיר הש״י יאמרו אחרים החיה ואחרים המית כי כל הכרת
מעתיקא ושרשוי דכלא .ובמקום ששני עולמיות נושקין האדם שמכיר את עצמו הוא רק ממה שהש״י מראה
יראה הש״י שיש חיבור ביניהם .ויען כי ההשארה לו בי עבד את הש״י במקום החושך ומשם הוציא
שהאדם יכיר שורשו הוא רק ממה שהש״י סוכך אור יקר מזולל ובעת קבלת השכר האדם ' מכיר את
לראשו ׳ביום נשק כי כל הפעולות יתבטלו ביום עצמו .ולא שיברא בריה חדשה שלא תכיר את מנמו
עז ישרים ד שלח סוד
שנאמר השמר לך מדבר עם יעקב מפוב ועד רנג שיזשגב ה׳ לבדו ביום ההוא ואור הבהיר שהש״י
בשלמא רע שפיר אלא פוב אמאי לא אלא לאו יאיר לעתיד אין לאדם שום תפיסה בו בפולס הזה
שמע מינה פובתו רעה היא ,כי עיקר שלימות יעקב ואם לא יסוכך הש״י לאדם בהשגחה פרמיית בגבול
אבינר הוא שאינו נופה לשום מדה מיוחדת לצד הזה אז לא יהי' המשכה וחיבור בין פלמא פלאה
החסד או לצד הגבורה רק עומד במדה הממוצעת לפלמא תתאה והאדם לא יהי׳ מכיר את פצמו
ורק משתמש במדת ה ח סד בשעתה ובמקומה וכן והי׳ כברי׳ חדשה אכן זה חסד הש״י שסוכך לראש
במדת הגבורה בשעתה ובמקומה ומצד עצמו אין האדם ביום נשק כנ״ל כי זה דומה לבין השמשות
בו שום נפיה רק לרצון הש״י ,ולכן התאמץ כנגדו שכולל יום ולילה ומצד זה יש קו וחוש המשכה
בכח נחש וקסם שהם פסולת חסד וגבורה כמו וחיבור בין פפולת האדם לאור הש״י והנה יפקב
שנתבאר שהי׳ ביכולתו להתחפש שיתדמה שנופה אבינו פ״ה הי׳ בירורו כי לא נחש ביפקב ולא
לשני הצדדים פעמים בקוס ועשה פעמים בשב קסם בישראל כנ״ל .ויאחר שבירר את פצמו נגד
ואל תעשה .אכן בקרב לבו הי' באמת נופה לפסולת לבן שהוא הי' אז לבוש לנחש בעולם הזה וגס
שני המדות היינו לכעס ותאוה .ולכן רצה להגביר לקסם נסע ממנו והרחיק מנפשו בל מיני אבוזריא
כחו על יעקב שיעקב ימשך אחריו יען כי עיקר דנחש וקסם והגדיר עצמו בגדריס וזה הוא התפרדותו
התרבות יעקב אבינו הי' בבית לבן ולכן דימה לבן מלבן זכמ״ש פרעהו אל תעבור בו שפה מעליו
שימשך אחר מקומו כי דירתו של אדם במקום פתו ועבור )משלי ז(׳ ודרשינן מניה ביבמות )כ״א(.
ולפי שמשם הוציא רכוש ונשיו היו בנותיו ועיקר שניות לעריות וביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון
הכלי קיבול שהי׳ ליעקב אבינו היו האמהות שעל הקדוש זללה״ה שהוא מלשון פריעת מילה שניתן
ידיהם נבנה להוציא לפועל כח קדושתו ולכן נקראת לישראל כי העור הראשון צותה התורה להסירו
האשה בית )שבת קי״ח ( :וכדאיתא בזה״ק שמות והעור השני לפי שהי׳ לו חיבור לראשון עדיין יש
)ד (.איש וביתו באו וכן כל דמקבל מאחרא איהו לו קצת חיבור ממה שהסיר הראשון וצריך גם זה
ביתא מההוא דיהיב כי המקבל הוא הבית כי ענין לפרוע אותו וכן הוא ענין שניות לעריות והענין
בית הוא מה שאדם מניח בו ואף שיוצא .מן הבית בזה כי האדם כשמתרחק צריך לעשות גדר כי
הוא בשוח שיהי׳ שמור במה שאדם אוחז אצלו בהתרחקותו מהרע עדיין ישאר קצת קיום בתוכו
על זה איתא במס׳ בבא מציעא ) כ א (:אדם עשוי לשורש הרע אחר שממנו הכיר כח הפוב להבדיל
למשמש בכיסו בכל שעה אבל מה שמניח בביתו ולהפריד בין הרע זהפוב ולכן צריך ■לעשות גדר
בזה אינו מעלה על לבו תמיד ולכן דימה לבן להפעות ומחיצה שלא ישאר שום שורש מהרע .וכן הוא
ליעקב שיפה דעתו לסמוך על מה שעובד את הש״י בענין יעקב אבינו אס הי' בא מבירורי לבן לשלימות
בעת שהוא בתורה ועבודה ושוב אחר כן יפריד הי׳ נשאר מלבן עוד שורש ביעקב אבינו ולכן הי׳
דעתו בצד נגיעה לפובת עצמו .אכן יעקב אבינו מהצורך לו להשתלם בארך ישראל בשלימות השבפים
לא סמך על שוס תקיפות רק בכל רגע הי׳ עובד ומיתת רחל וזה דאיתא בזה״ק ויצא ) ק ס׳׳ ה (:אי
כפי יכולתו וכמ״ש )ויצא .לא( ותדד שנתי מעיני. תימות הכא לא איפוק מכאן לעלמין ,שלבן הי׳
■ומצד זה עשה גדריס לבלתי ימשך אחר כח לבן משורש הנחש ומהנחש צריך להשמר מלקבל ממנו
וזה דאיתא בזה״ק )שם( מה ששלח לו ויהי לי אף מה שנראה צמיחת פובה וכדאיתא בזה״ק
שור וחמור תרין פגעין בישין ועיין בזה״ק בשלח וישלח ) ק ס״ז( .השמר לך פן תדבר עם יעקב מפוב
) ס ה (.דכד אינון מזדווגין נפיק מנייהו כלב ועיין פן תדבר פן תעשה ליעקב רעה מבעי לי׳ אלא
מה שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאין הקדוש לבן לא רדף אבתרי׳ דיעקב בחילא דגוברין וכו׳
זללה׳׳ה בענין עמלק ובסוף פרשת■ כי תצא ואיתא אלא למקפלא בפומא.
בעץ החיים )שער הארת המוחין פרק ב׳ מהדו״ת( ו ב י ב מ ו ת )ק״ג (.נזיר ) כ״ג (:א מי רבי יוחנן
שמקום עשו בצד שמאלי של יעקב כמ״ש ועשו אחיו כל פובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים
ישרים וישלח םו ד עה
יוסף ביעקב וזה שבתשלום בירור זה התייצב לנגדו בל( מצידו היינו מצדו והערב רב מימינו במקום
שרו של עשו •שרצה לקטרג עליו בגבול הזה שהוא בקיעת פרצוף יעקב שני בז״א ויהי אך יצא .יצא
באדם מקום התחלפות כח השכל שבמקום הזה יעקב ועשו אחיו בא מצידו עי״ש .ולכן הערב רב;
יאפס כח השכל לגמרי ויתחיל שכחת הדעת לגמרי לפי שהיו מצד הימין נתגיירו ועשו לא נתגייר לפי
וכמו שנתבאר לקמן בענין גיד הנשה עד שהגביר שהוא מצד שמאל .והנה זה ששלח לו אחר שכבש
עליו שהוא־ י בעצמו הודיע אותו משם ישראל שזה כל כח לבן ונגמר ונשלם בבחינתו עמודא דאמצעותא
הי׳ ראשית המקום מה שסכך עליו הש״י ביום אז שוב אינו מתיירא מעשו .וכדאיתא געץ חיים
נשק ::שקנה הגבול ממקום שנקרא יעקב לבין מקום )שער פרצופי זעיר ונוקבא פרק ב׳( שם בהגהות
שנקרא ישרא 3 רבינו חיים וויעאל ז״ל ,החילוק שבין קו האמצעי
ויתרונו שאין בו אחיזה לחיצונים רק בפי היסוד.
ויותר יעקב לבדו ,במדרש שחזר על פכים קטנים. וזה ענין יעקב אבינו ע״ה שאחר שנתברר שהוא
להיות ענין יעקב ומדתו לפני לא נוצר ■: עמודא דאמצעותא וממילא כל כמה שיד אדם
אל כדאיתא בזוה״ק )קדושים פ״ו (.לפני לא נוצר מגיע להתברר מתברר עד שגם מדת היסוד שלו
אל דתנינן וכו׳ קב״ה קרא ליעקב אל הה״ד לפני היינו ההשפעה שהיא בכח הס ת ר גדול גם זה
לא נוצר אל .שלא עלה דבר שיוצרך אחר כך נתבדר אצל יעקב אבינו ,כי דעת האדם והשגתו
לבירורים כמו שנתבאר לעיל ,וענין יסוד יעקב עד מקום שידו מגיע להתברר זה נקרא אימא
כדאיתא בתקוני הזהר )תקונא תליסר( משה מלגו עלאה וזה מתפשע עד הוד כדאיתא בזה״ק תצא
יעקב .מלבר ושניהם מיסודא דאבא ,וענין יסוד אבא )רפ (.וחמש נהורין אית לה דאתקריא קרני החמה
היינו השפעת חכמה עליונה שיסוד אבא אריך עד הוד) .ובהקדמת תקוני הזהר .ז (.ד״ה עלאה
מיסוד אימא .דיסוד אימא עד הוד אתפשטית כדאיתא מתפשטת עד הוד וענינו מבואר מפי כבוד אאמו״ר
)זה״ק־ תצא ר״פ .ובהקדמת תקיני הזהר .ז (.ויסוד הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת בחקותי ובענין
( והוא כי אימא אבא • אריך כדאיתא ) ל״ג בעומר.
היינו ספירת בינה הנקרא מנא רברבא )זה״ק
בא מ״ ב (:שהוא כלי קיבול שבמדה זאת השפיע אכן במקום שהאדם משפיע אז יאפס כל כח
הש״י שממנה יצאו כל שבעה מדות ההנ הג ה שהעולם בינה ועזר מצד פעולת אדם אכן אם
מתנהג בהם והנה כל תשובה היא שהאדם אחרי האדם מברר את עצמו עד מקום שידו מגעת אז
רו.או שנפל בהסתר וחוזר בעבודת הש״י ויבין שטעה מאיר לו הש׳׳י ממקום שהוא גבוה מתפיסת האדם
אז .חוז ר להתבוננות מאין בא ’לו הסתר הזה מפני וזהו בחינת יעקב אבינו שהיא מיסוד אבא שהוא
שאחז במדה אחת או בחסד או בגבורה ועל ידי אריך יותר עד שאין מקום שלא יגיע אורו וכדאיתא
זה בא לכלל תאוה או כעס וכיון ששב להתבונן כי באדרא זוטא קדישא )האזינו ר פ ט (:תו אתגליף
כל המלות כלולים במדת הבינה ושם הם במקום ההוא חכמתא ,וזה שליעקב האיר הש״י עד שלא
אחד ואין מתנגדים זה לזה יבין שהש״י הוא הי׳ מקום שלא האיר לו הש״י מאור חכמה
הבוראם וממילא מבטל כחו ממדה זאת לפי שנכלל העליונה ורק ממה שהי' בגוף ומצד הגוף יש
בשורש מקורה ■ועליית האדם מקור ה מדה היא על קצת הסתרה וזה נקרל( פי היסוד היינו שדק מצדו
ידי מדת הנצח כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב נדמה לו שנסתר ממנו האור כרגע אכן מצד הש״י
הגאון־ הקדוש זללה״ה הכ״מ כי מדת הנצח מורה האיר לו כי גם ברגע הזה הי׳ בדעת ברורה ולכן
על ניצוח ונצחיית שאחר שיראה האדם על ידי בינה אינו מתירא גם מעשו ,וזה שהמתין בזה עד
שטעה וכדאיתא במגלה )יב (.מדקאמר בינותי שנולד יוסף כי שלימות יעקב אבינו הוא ביסוד
מכלל דטעה ומבין .שיצא לדבר שאינה נצחיי אז דגוף וברית חשבינן כחדא כדאיתא בזה״ק פנחס
מתגבר בתשובה ■ומע״ט לחזור לבינה כנ״ל כי בהוד )רכ״ג ( :׳וזה״ק וישב )ק״פ (.בתר דאתיישיב
עט ישרים וישלח סוד
ו ה נ ה ידוע דאבא ואימא זווגייהו תדיר בסוד אור אימא אינו נראה כל כך וכל שכן במדות שלמטה
אכלו רעים )זה״ק ויקרא ד׳ (.כי החכמה מהוד .אכן■ ־יסוד אבא הוא אור החכמה ■המשפיע
משפעת תמיד להבינה בלי הפסק כי הש״י נקרא למדת הבינה וזה כולל גס ההסתר ממדת המלכות
יוצר אור שבכל רגע ורגע יוצר ובורא כי שם בזה״ק )פנחס מ ח (.ה׳ בחכמה יסד א ת אבא
נראה שלא נבראת הבריאה שתתנהג בעצמה ורק יסד ברתא וממדת החכמה יכול האדם לתקן במקומו
בכל רגע ררגע הש׳^ משפיע כי בהפסק רגע אחת כי במדת החכמה אין בשורשה שוס הסתר וכשנתגלה
תתבטל הבריאה .אכן זו וגא דזעיר ונוקבא הוא אור החכמה אז נראה מפורש שאק שוס כעס
בסוד שתו ושכרו דודים פעמים פסיק ופעמים לא אצל הש״י ובזה מתקן את הקודם שאז נתגלה הרצין
פסיק כי לפי תפיסת האדם ידמה לו שהבריאה העליון שגם בשעת הסתר גם שם הי׳ רצון .וכדמצינו
נפרדת ויש לה כח בפני עצמה ונדמה שכבר קיבלה )מכות כג ( :שיצאה בת קול ממני יצאו הדברים
השפעתה להתקיים וכן נדמה על כל צבא השמים כבושים וכדאיתא בכתבי האריז״ל שיסוד אבא
והארך כי כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים אריך יותר מיסוד אימא ומקורו באדרא זועא
בקרב תבל אכן לפעמים מאיר הש״י על ידי עבודה )רפ״ע ( :אתגליף ה אי חכמתא ואתמשיך וכף
יבין האדם כי גם בזה יש זווג תמידי. עד ומליא כל אכסדרין וכו׳ עד דישתמודע דכלא
חד וכר כי אימא אינה מתפשטת אלא פד הוד
אכן התגלות זה רק לפרקים הן בעולם הן בשנה
כדאיתא בזה״ק תצא ) ד׳ פ (.ומתמן פד הוד יכו׳.
בגוך זמן שהאדם הוא הןבנפש .וכל
והנה אחרי שיעקב אבינו הי׳ עבודתו תמיד שיהי׳
אי אפשר לעמוד בבהירות הזה לראות שהש״י שופע
בכל עניניו דבוק בהש v/בכל פרטי עניניו לכן
תמיד כי יתבטל כח עבודתו וממילא לא יהי' לו
מקורו נדבק ביסוד אבא שהוא כולל כל מיני הסתרות
מרץם בעולם הזה וכדאיתא )מגילה י ט (:אלמלא
שנתגלה לו תמיד רצון העליון בכל פרט מעשה.
נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא
וזה דאיתא בליקוטי תודה ויעבור את מעבר יבק
נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה.
כי מוחין דאבא תוך מוחין דאימא ויסוד דאבא
וידוע שהש״י מנהג מדה במדה ובכל מקום שהאדם
בוקע ועובר יסוד דאימא ואין .מוחין דאבא נכנסין
יש לו חסרון בדעתו שעיקר החסרון הוא ממה
בתשלום אלא עד גמר דחיית מוחין דקטנות וכו׳
שנצמח גיאות באדם שם הוא בעל מוס וכמו שביאר
וכבר ידעת כי המוחין דקטנות ג' אלקי״ם ומוחין
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענק
דגדלות ג׳ הויו״ת וכו' .ולבאר הענק ארוכה מארץ
מומי כהנים ,על פסוק כי כל איש אשר בו מום
מדה אכן תוכן ענין קטנות הנקרא אלקים שהוא
מזרע אהרן לא יקרב ,כי כל שיש בו גיאות נקבע
בגמטריא הטבע כי אין אור החכמה נתגלה אלא
בו שלא יצרך לעיני בשד כי יש לו עיני שכל גדולים
כאשד אין נראה שום כח טבעי כלל כי שם הוי׳
כל כך לזה מראה הש״י ונועל ממנו עיני הבשר
הוא למעלה מהטבע וזה דאיתא שם כי כח הוי׳
ויראה איך ישתמש בעיני שכל לבד הלא יכשל ועי״ש
ממתקת אלקיס .ושם אכן יסוד אבא עובר ובוקע
באריכות.
את המוחין דגדלרת ודקטנות ופירושו כל השפעה
וכן איתא במי השלוח )פרשת מצורע בענק זב( אז השפעתו אור ולבקוע להאיר רוצה שהש״י
דדייק הש״ס סנהדרין ) מ״ ח (:שרחבעם משפיע אך בתוך הטבע כי מוחין היינו להאיר
הי' שס מדכתיב והמלך דחבעס התאמץ לעלות
pהטבע. באור בהיר להגביה כח הטבע למעלה
במרכבה ואמר כבוד אדוני אבי זקני הרב הגאון
בזה מוכרח כח הטבע להתבטל מלבוש הטבעיי אכן
הקדוש זללה״ה כי ענק זב מורה לברי לבב ועושים
מעשים יקרים מאד רק שנמצא בו טעות כחוט יסוד אבא היינו השפעת ה ח סד מהחכמה זה יטל
השערה כי באמת המלוכה היתה שייכת לרחבעם לבקוע דרך כל ההסתרים וזה שפירש שם כי יבק
בן שלמה ודק שנסתר-אור .הזה ממלכות בית דוד ■ הוא בגימטריא הוי׳ אלקים.
ישרים דשלח סוד
א כ ן שומאת הזב הוא כנ״ל שנדמה לו שהוא לפי שעה והוא רצה לדחוק את השעה ועל ידי
משפיע תמיד שמקבל מגבוה שממנו תמיד שהתאמץ בא לו עונש הזיבה .וביאור הענין כי
ומשפיע למה שהוא למשה ממנו תמיד בלי הפסק. מלכות בית דוד הוא יסוד הנהגת הש״י בעולם
ולכן משמא משכב ומושב למה שלמשה הימנו וכן ׳ונמשלת לירח שכל חשבון עוה״ז הוא בירח ובירח
כל הנלמד מזב כי זבה ונדה אביזרייהו דזב הם יש זמן המילוי וזמן החיסור כי אין הירח עומד
וכן מצורע שפגימתו הוא גם כן בהשפעה בברית תמיד נגד השמש כי השמש מאיר תמיד אכן .הירח,
הלשון מוציא רע וגם מה שהוא נושא מפני שגם אין ביכולתה לקבל תמיד האור אכן בהסתר הירח
בבחינת זכר משפיע לתוכו שומאה ודמיון שוא כי מאור השמש אז אין אור השמש נראה להירח ולפי
הנישא היא בבחינת זכר לגבי הנושא כמו הכסא שנדמה לו כי הוא כאור השמש שאין לו בישול
שהיא נוקבא והיושב עליו הוא בחינת זכר ולכן כלל לכן נענש מזה במדה הלא אם אדס ישפיע
כל מה שהוא מסיש שמא כדאיתא בזבים )פ׳ ה׳ ( תמיד בלי הפסק יאפס כח חייתו וזה עונש הזיבה
אכן אם הבלי קשן שלא בא לכלל מגע היינו למי שזב רנשחת כל כח האדם ושיקוי עצמותיו .והנה
שיבין תמיד שכח כלי השפעתו קשן מלהשפיע במקום יעקב אבינו אף שנקרא שמש וכדאיתא במדרש
הסתר וחושך כזה ואינו תמיד נכח האור זה אינו האומר לחרס ולא יזרח זה יעקב אבינו )מקץ רבה
יכול לשמא מזה וזה כי הוא רק בכלי חרס כי חרס צא( כי הוא השפיע לעולם אור הש״י מכל מקום
מורה על השמש כשאינה מאירה פנים בפנים כי כל זמן שהי' בגוף אי אפשר שלא יהי׳ בלא שכחה,
כל מקום שנזכר בכתוב שם חרס על שמש הוא והנה אחר שעבר את מעבר יבק היינו שהגיע
רק כשאינה מזרחת למעלה ,החרס )שופשים ח׳( למדרגה למשוך אור הש״י אף לכח השבע כנ״ל הי׳
האומר לחרס )איוב ש( בשרם יבא החרסה )שופעים צריך לעבודה זאת שלא ידמה בנפשו כי הש״י
י״ב( והיינו התבוננות ,כי מצד האדם יכול לפסוק משפיע תמיד על ידו בלי הפסק ולכן חזר לעבודה
כח ההשפעה ולא לכל המקומות יכול להשפיע ולכן הזאת שנקרא פכים קשנים שידע בנפשו כי כח
פכים קשנים שאין באים לידי מגע אין משמאים השפעתו וכליו הם קשנים ויבין שלא יאמר שאורו
בהיסש לפי שאין יכול ליגע באצבעו לתוכו וכל בלי הפסק ,ופך הוא מדת השפעה כי פך מתרגמינן
דבר שאין בו תפיסת יד אדם אין שומאה מגעת מנא וסתם מנא הוא מדת היסוד בין בנוקבא בין
בו ,וזה שחזר ועבר מעבר השני של יבק היינו שחזר ( ולשעם דדכורא נקרא מאני )בכתבי האריז״ל
למקור צירף הזה להתבוננות כי ה׳ הוא האלקים זה פכים קשנים שהורים בזב כדאיתא בשבת )פ״ד ( :
אי אפשר לקבל תמיד בלי וגם השפעת השי״ת כי אם יבין האדם שאינו יכול לקבל תמיד אור
הפ ס ק שזה מורה יבק מספר קוי״ק אלקי״ם ולקבוע בהיר שישפיע הש״י להאיר על ידו בעולם לא יהי׳
התבוננות הזה בלבו הי׳ צריך עוד הפעם לחזור בחסרון הזה .כי ענין היסשו של זב שלא מצינו
מעבר יבק היינו להכיר כל לשורשי ולשוב לעבור לו חבר בכל התורה כולה )נדה מ״ג .שם פג( :
שבילי ההשפעה שאין מצד האדם שום השפעה כלל כי בשומאת נבלה יש שומאת משא שמשמא לאדם
ולא כח קבלה רק מה שמקבל ויש הכרה פרשית הנושא אותה היינו שהנבלה הוא דבר שיצא ממנה
שהאדם מקבל על ידי שלפעמים יפסק כחו ,וזה גוון חיים היינו שהי׳ חיים שהי׳ בה ובכל דבר
שבמקום הזה קודם שעבר שנית את מעבר הזה הי׳ שהי׳ בזה מוצא פי ה' שהחיה אותה ואם האדם
לו קישרוג משרו של עשו כי הי׳ צריך לבירורים נושא זאת היינו שנעשה מרכבה להסתרת אור ה'
בזה כדאיתא בתיקוני הזהר משה מלגו יעקב מלבר ונסתר ממנו שפע החיים שהש״י שופע תמיד וזה
)תקון יג( יהענין שאצל מרע״ה לא הי׳ שום הוא ענין שומאה שנתרחק מהשפעת חיים .אכן
חילוק בין הלבוש להפנימית ויעקב אבינו אף אם השומאה נושאת לדבר אחר אינה משמאה כי
שבפנימית הי׳ לו אותו האור של מרע״ה אכן לא דבר הנושא הוא מרכבה לדבר הנישא והנישא הוא
על הלבוש וזה שרצה להעביר פכין קשנים את מעבר כזכר לגבי הנושא אותו שהוא שפל לו.
פא ישרים וישלח סוד
זה היינו שהגדיל כח עבודתו מאד מסד עד שכלל י 5״ק שיב״ק רומז למלואי כל השמות .ע״ב .ס ״ ג
תחת כח עבודתו והמליך עליו את הש״י עד שיחד מ׳׳ה .ב״ן .כדאיתא בלקומי תורה )פרשת ■וישלח(
שמו על כל נפשו ומאדו וכלל כל כחו תחת עבודה ( וגם ( ובתיקוניס ) וכזה״ק )
ועל זה אמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש הוא אקי״ק קוי״ק אדנ״י .וקוי״ק אנקי״ם .היינו
זללה״ה הכ״מ כי זה ענין מלחמה עם המלאך כענין שרצה שיבקיע האור להראות .אף על לי־וש האחרון
( גבי שלמה המע״ה דאיתא ,בגטין ) ס ח: שיוכל להגיע בתפיסת ידו לפנימית להוציא אורו לחוץ.
אותיב חד גפא בארעא וחד גפא ברקיעא כי הראה
לו בעת• הזה כי הוא כולל את הבריאה יותר ממנו ויאבל( איש עמו .בזה״ק וישלח )ק״ע (.מאי ויאבק
ולכן יש לו כח יותר ממנו והוא נכלל בו ולכן יוכל אמר רבי יהושע בן לוי מלמד דסליקו אבק
למשול עליו וזה שהראה כאן יעקב אבינו לשרו של ברגליהון עד כורסי יקרא כו׳ להיות כי יעקב אבינו
עשו .שהוא כולל הבריאה מסוף המדרגות עד הראש נקרא כסא כדאיתא בזה״ק )שם ק ע״ג (:דאתעביד
הכל נכלל בעבודתו של יעקב אבינו והוא כולל גם רתיכא .והוא כסא למדת הבינה וכדאיתא בזה״ק
מלאכי מעלה שצורתו חקוקה בכסא הכבוד היינו שמות )י״ ד;( שית דרגין נחתו עמיה דיעקב למצרים
שהוא כסא לכבוד שמים מאחר שכולל שני המדות זכו׳ שית דרגין לכרסייא דלעילא וליןבליהון שית
חסד וגבורה ביחד ממילא נכלל בו כל מדות שהש״י דרגין לכרסייא דלתתא ועיין שם בפירוש האריז״ל
מנהג בהם את עולמו. שזעיר הוא כסא בינה ועיין בביאורנו לקמן ) ק ע״ג:
ד״ה ויעל) וענין מדת הבינה איתא בזה״ק בא
לזה דאיתא שם בזה״ק )ק״ע (.רבי שמעון אמר ) מ״ ב (:לבתר עבד מאנא רברבא כגון מאן דחפר
מן אבק אבק טפל לעפר מה בין עפר לאבק חפירא רברבא ואתמלי מן מיא דנפיק מן מעיין
דא אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין וכוי .כי מדה זאת היא כלי לקבל כל מעייני חכמה
עפר דכל איבין נפקי מניה ואיהו כללא בעילא ותתא העליונה שכל הבריאה ממנה וכ״ש )תהלים ק״ד(
וכו׳ ובגין כך ויאבק איש דאתיא בההוא אבק כולם בחכמה עשית .והנה מדת יעקב אבינו הוא
ורכיב עליה בגין 'לקטרגא לי׳ ליעקב .כי יש מה לקחת כל דבר בבירורים גדולים לראות בכל פרט
שהאדם מעלה מדומם וצומח וחי שמכניס לתוכו מעשה איך הוא רצון השי״ת ואינו נכנס לשום
ועובד בכח זה את הש״י ויש דברים שאינם מאכל דבר שיצטרך לבירורים אח״כ וכמו שנתבאר בענינו
אדם והם מאכל בהמה ועל ידי הבהמה נכנס לאדם. ושורש עשו שהוא מואס בעבודה וכמו שכתוב שוכני
אכן יש אבק דאשתאר מן נורא שאין ביכולת האדם בחגוי הסלע אומר בלבו מי יורידני ארץ )עובדי'
לקבלו לתוכו וכן יש מעשים שנראים שהם פסולת א ( כי הוא אומר אחר שנולד מיצחק שהוא עולה
כל כך שאין האדם רואה איך יש להם תקנה רזה תמימה ורבקה ,אינו צריך לעבודה כלל כי מאון
דאתיא ההוא אבק בגין לקטרגא כי טען איך יבא לו כח לעשות שום דבר שהוא נגד הש״י ולכן
יוכל האדם להתייצב בכח עבודתו ותפלתו להתפלל אומר שכל כחו הוא מהש״י כי הש״י יברר לעתיד
להש״י והש״י חפץ בעבודת האדם ושומע תפלתו שכל המעשים הנעשים הם ממנו וזה דאמר רבי
ואם כן הוא האדם הוא המנהיג שעל ידר מנהג יהושע בן לוי שהעלו אבק עד כסא הכבוד ששרו
הש״י העולם איך יכול לתקן פעולות האלו בעולם. של עשו לחם כנגדו ואמר איך הוא ביכולת אדם
ובאם יש דבר בעולם שאין תפלת האדם ועבודתו לברר כל הענינים הקטנים והרחוקים מדעת האדם
כוללת אותו אם כן הש״י מנהג העולם שלא בעבודת וזה ודאי שבכסא הכבוד נכלל הכל שאין שום דבר
האדם ואין שום מקום לעבודה .אכן יעקב אבינו לבטלה וכיון שאין בכח אנושי ליכנס בזה שיכליל
הגביר כח עבודתו עד שכלל -גם האבק וכדאיתא במעשיו כל הנכלל בימא רברבא אין הקב׳׳ה בא
בזה״ק )שם( אבק טפל לעפר כי אף שלאבק בפני בטרוניא• עם בריותיו ולכן לא נברא האדם לעבודת
עצמו נראה שאין ממנו צמיחה אבל אם יצטרף הש v/ויעקב אבינו לחם עמו וענין מלחמה נגד
ישרים וישלח סוד פב
יעקב אע״ה כי פעולה• יעקב אבינו הי'•; כי אין דבר לעפר כעפר ישביח על ידי כאבק ויעזור לצמיחה
קטן וגדול מבלי פעולה והשגחה הש״י בפרט.ולכן וכן יש במעשים אלו אף על פי שנראה שבפני עצמם
בכל הגוף לא הי' ביטלהו לשלוט עליו אכן יבזה אין להם הקנה אכן גם להם יש הקנה על ידי
המקום ששם מהחיל שכחה ושם הוא מקום אפיסה שיהעורר על ידם כח עבודה ויעזרו לכל הצמיחוה
הדעה וההחלה פעולה כח השכחה כמו שנהבאר שהש״י עונה על ידי הפלה יעזרו גם הצעקוה שנראו
לעיל בענין ויצו אוהם לאמר .ואין בו דעה מצד שלא פעלו בעהם .וכמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב
עצמו רק שמקבל דעה מחלקו העליון ועל זה הי׳ הגאון הקדוש זללה״ה בענין הרומה הדשן ,ונמצא
טענוחו האיך אחה הברר עצמך במקום הזה שאין שבכח עבודה יכול לעורר להעלוה כל הבריאה ואין
הדעה מגיע שמה ובזה המקום הי' לו מעט אחיזה שום דבר יוצא מכלל עבודה.
על הגוון כי כמו שבאדם מעורב שכל וחומר והשכל
מושל עליו ובנפשוח ישראל בכל עה יביטו לשכלם על כן לא יאכלו בני ישראל אה גיד הנשה וגף
שינהגם על פי דרך הש״י ועל זה לחם המלאך עמו כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה .בזוה״ק
איך יהכן זאה אצלכם הלא .שם בסוף ההרגש ששם ) ק ע (:ואמאי איקרי גיד הגשה וכר דאיהו מנשה
מחחיל כח השכחה בהכרח יש שם מקום שכולל לבני נשא לפלחנא דמאריהון והמן הוא יצר הרע
שניהם והוא שמקבל .כח השכלי ומשליכו להסהר רביע ,להיוה האדם בשורשו הועבע להיוהו בלול
ושכחה וזה ראי׳ לכחו שאחר שקיבל כחו פעם אחה מחלק אלקי מחושים גופנים וכנגד זה נברא גם
יעשה בו כרצונו והיום אשר הי׳ גובר בזה הי׳ בדמוה מוכיח על ענין זה .הראש המולך בכלל כל
ע׳ באב כי למלכי ישראל מניסן מנינן וניסן ר״ה הגוף לאשר ■לקח חלקו בכח אלקי ושם שולע המחשבה
למלכים ואז השמש יוצא בהקופהו על ה איז וישראל והשכל והדעה והחהיו הלב שיש בו הרצון עד
מקבלים השפעה מנגד כירח ולכן מונין מלבנה אבל הכלים הפנימים הקבה והדקין המעכלים המהעוררים
הם.אומרים שמקבלים משמש היינו מכלל כש״נ וכמו״כ לכל מקרה ח״ו כשיקבל הגוף דבר שאינו ראוי אליו
גם ט׳ באב מורה על זה כי בט׳ ■מהחיל הירח להשלים מצד בנינו הם ירגישו ולא יעשו פעולה עיכולם
פעולהו וכדאיהא בזה״ק פרשה בא )ל ט (:בעשור כבראשונה אבל מן הירך ולמעה אין עוד רושם
אמאי בעשור בעדנא דאנהיר יובלא לסיהרא וכין ניכר מדעה והרגש הזה כלל .והנה האדם מורכב
בט׳ באב גם כן איחא )העניה כט (.א״ר יוחנן מבשר וגידים ועצמוה .והגידים אינם בנוהן טעם
אלמלא-הייחי באוחו הרור לא קבעחיו אלא בעשירי כלל ,ועיקר מרוצה וקיום הדם הוא בגידין .וגיד
מפני .שרובו של היכל בו נשרף ורבנן אחחלחא הנשה הוא המהחיל בההחלה הירך ומהלך על פני
דפורענוחא עדיפי ולכן באב שחשש כחה של ממה כל הירך עד סופו ושם בההחלהו יאפסו כל כחוה
אז יעמוד בקיטרוג איך אחם מקבלים עחה אור החושים והדעה כלה וזה הי׳ מלחמה יעקב עם
אבל באמה יעקב וישראל מקבלים אור משמשא המלאך דרכיב על חויא כי זה הי' שרו של עשו
עלאה דלא יחיש כחה לעולם ומזה יחנהג בכל מעשיו ושמו סמאל ושמו רומז לכל כחו כי ס׳ רומז למבטח
.ולכן כחיב ויזרח לו השמש. עוז ברזא דקשה ומ׳ הפהוחה אשר רומז להאי
דאיהא בסוף מנחוה דקראן לי׳ אלהא דאלהא וזה
רעל מעליו אלקים במקום אשר 'דיבר אחו .בזה״ק דאיהא באוהיוה דרבי עקיבא דמ׳ הפ הו חה אומרה
וישלח ) ק ע ״ג; ( רבי שמעון אמר מכאן מלכוהך מלכוה כל עולמים והוא שהש״י שולט רק
דאחעבוד רחיכא קדישא בהדי אבהן .והא חזי בכלל וגם להם יש כח לפעול וזה רומז שמו ' כי
יעקב איהו רחיכא קדישא ‘ עלאה דקיימא לאנהרא אל הוא גודל הקיפוה וכדאיהא ביבמוה )כא(.
לסיהרא ואיהו רחיכא בלחודוי הדא הוא דכחיב מאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא דכהיב ואה אילי
ויעל מעליו א לקים ,פירוש .שמדח יעקב אבינו הוא הארך לקח .והוא כי מבטחו הוא ממה ,שהש״י שולט
תפארה י שמכריע בין■ מדוח האבוח חסד וגבורה בכלל ומזה יצא לפועל הקיפהו והנה בזה לחם עם
פג ישרים רשלח םוד
אף שבכל מקום שהש״י שוכן נשאר רשימה לעילם שהם ביחד מרכבה להש״י זכדאיתא בגמרא )ברכות
מכל מקום לא בזו התפיסה שהאדם מבין בה אכן ו (.ומכין ששלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם
במקום אשר דיבר אתו לא נכתב רק ביעקב אבינו שנאמר בקרב אלקים ישפוס ,ודין היינו■ ששנים ■זה
ע׳׳ה כי דיבור הוא המדרגה התחתונה בגדר התפיסה כנגד זה ואחד מכריע ביניהם וזה הוא כח שלימות
׳שהאדם מבין בזה המקום עלה וידוע שכל דבר בהנהגה ושם הוא רק מהש״י שמנהג על ידי מדה
שבקדושה ״כשעולה מניח רשימה למטה אכן בזה שלימה כזאת ושם יתגלה מדת אלקים שכינתא עלאה
ה מדה נשאר כל הרצון בשלימות בגדר תפיסת האדם המשפיע לשכינתא תתאה ועוד■ נוסף■ מדת יעקב
גם כן .וענין רתיכא קדישא עלאה לאנהרא לסיהרא אבינו שממדתו לבד• נבנה פרצוף מיוחד הנקרא
הוא ממה שנכלל בשורשו כדאיתא באוצרות חיים כולל זעיר אפין שכולל מרכבה בפני עצמו ונכלל בו
)צ״א (:ובענין קו המדה )שאלה כ״ז( כל העשרה מדות דאף שמיוחד רק לששה מ מ ת
ההנ הג ה מחסד עד יסוד מכל מקום יש בו כשלימות
וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה עשר מדות וכדאיתא בעץ החיים )שער אח״פ פרק
וילדיה אחרונים ואת רחל ■זאת יוסף אחרונים. . ( כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה ובזעיר
בזה״ק בלק ) ר״ ב (:תא חזי ההוא רשע דעשו נכלל יעקב וישראל וישורון כדאיתא בעץ החיים.
יהיב עינוי לעיינא על נשין ובגיניה אתקין יעקב
אכן בזה מדת יעקב אבינו מדוגלת בערכה שמדתן
תיקונוהי .להיות כי עשו נגד יעקב בשורשו כי
אמת חותמו של הקב״ה ,שבזו המדה נמצא
יעקב הוא יסוד העבודה על ידי הכרת בזראו בכל
הש״י ■כפי ההכנה שאדם מכין לבו כן מאיר לו
וקליפת עשו היא פרט מעשה כמו שנתבאר
הש״י באותו לבוש עצמו וזה דמייתי בזה״ק )שם(
המואסת בעבודה באמרו מה נועיל כי נפגע בו.
פ תח .ואמר כי מי גוי גדול אשר ■לו אלקים קרובים
וזה דאיתא בזה״ק ההוא רשע יהיב עינוי על נשין
אליו כה׳ אלקינו בכל קראנו אליו ופו׳ בגל שעתא
כי בנשי ישראל יש כח עבודה בקביעות זכדאיתא
דאצעריך להון למשמע צלותא דאינון בעאן בגין
בגמרא )ע״ז ־ כז (.אתתא כמאן דמהילא דמיא
ההוא דרגא דלהון .כי מאחר שהנפש מישראל כולל
וילק פטורים ממצות עשה שהזמן גרמא כמו שנתבאר
עצמו במדת יעקב שהוא כלול מיסוד המדות הראשונות
בענינו וכמו שאמר כבוד אאמו״ר הרב ,הגאון הקדוש
של ההנהגה שהם חסד וגבורה והוא מאחד אותם
זללה״ה הכ״מ על פסוק שרה אשתך לא תקרא שמה
והיינו מפני שהוא העובד,.את הש״י ורוצה .תמיד
שרי כי שרה שמה ולא כתיב שתקרא שמה שרה
'לבהירות מאור הש״י .בשעת כל פרט מעשה ולא
כי על ידי עבודת הזכר נקבע קדזשה קבועה בנוקבא
שיעשה מעשה שתצרך לבירורים אחר כך ,וממילא
וזה דיהיב עינוי על נשין כי באלו יש לו אחיזה לומר
רואה תמיד שורש המדות שממקור אחד יצאו •ובשורשם
הלא ברא הקב״ה מקום מפורש שאינו צריך ■לעבודה
אין שום פירוד וממילא גם בענפיהם אין פירוד
מפני שיש בו קדושה בקביעות,
וזה הוא עבודת יעקב ,אבינו ■לברר זאת ולכן על
עבודה במדה זאת עונה הש״י פנים בפנים וכמו
1זה דאיתא בזה״ק וישלח ) ק ס ״ ח;( ת״ח שכינתא
שאמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה
לא עדיאת מאהל לאה ומאהל רחל אמר ״
)בפרשה זאת( על פסוק ו א תה.א מ ר ת היטב איטיב
יעקב' ידיענא דהא נטירו לין לאילין מן קוב׳׳ה מה
. עמך.
עבד וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה אמר
אם יקטול עשו לאילין יקטול אבל אילין לא מסתפינא ו ז ה שאמר הכתוב ויעל מעליו' אלקים במקים אשר
■מנייהז וכו׳ .וכפי זה אדרבה מאחר שלא ירא דיבר אתו כי ויעל מעליו אלקיס כתיב
בשבילם■ הי׳ להם להעמידם בראשונה אלא שיעקב גבי אברהם גם כן בפ' לך ילך .ויעל אלקים מעל
שם את נשיו ואת בניו זאת ילדי בקומה שלימה אברהם ׳היינו שהוא מרכבה שהש״י שוכן עליו
'לפי הענין הנצרך לו למלחמה הזאת כי שם׳ כבר אכן לא נכתב במקום אשר דיבר אתו כי כשעולה
י ש ר י ם דשלח םוד פד
ושפחה וכדאיתא במדרש תנחומא )וישלח( ויהי ■נתבשר כי יהי׳ שמו ישראל ושם ישראל מורה כי
לי שור אין לי לירא ממך שהרי נולד יוסף שנקרא קדושתו מתפשעת על כל בניו וקנינו וכל מה שיש
שור וחמור זה משיח בן דוד .וכמו שנתבאר בפרשת לו שהוא מאיר להם בכח קדושתו אכן עוד הי׳
תצא כי הם בקדושה כח שור וחמור .צאן אלו זכותן בהסתר ולא בגילוי וזה שעבר יעקב לפניהם ואחר
של שבטים כי השבטים כשהם ביחד בלב אחד הם כך השפחות ואחר כך ילדיהן ואחר כך לאה וילדיה
מלאים אהבה ■להמשך אחר רצון הש״י .ועבד זה ואחר כך יוסף ואחר כך רחל ,כי יעקב שלח לו
משה שנאמר משה עבד ה׳ )יהושע א( כי על ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה .היינו שהכניס
מרע׳׳ה נאמר והאיש משה ענו מאד )בהעלותך כל הכחות מכל העולם להכניעם לקדושה לעבוד
יב( ופירש כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון בהם את הש״י וכדאיתא בזה״ק וישלח ) ק סו(:
הקדוש זללה׳׳ה כי אחר שהוא הי׳ תמיד דבוק בשורשו שור וחמור אינון תרין גזרי דינין דכד מתחברין
וידע כי כל מה שהשיג הו א רק מהש״י והוא הי׳ תרוייהו כחדא לא מתחברין אלא לאבאשא עלמא
מיסוד אבא היינו מקור החכמה והחכמה מאון זכו' צאן ועבד ושפחה אילין כתרי תתאי דקעיל
תמצא במי שמשים עצמו כאין כדאי׳ )סוטה כ א(: קב״ה במצרים בטר בהמה בטר השבי בכור השפחה.
כי לא נמשך לשום דבר .ולכן כל גופו הי׳ תמיד
נמסר להשי״ת וזה הוא עבד ה' האמתי ולכן הי׳ ענין שור וחמור כשמזדווגין יחד נפיק מנייהו
בכחו להוציא את ישראל משיעבוד .ושפחה זו רות כלב כדאיתא בזה״ק )בשלח ־ ס ה (.וזהו
וכו' שהניחה להיות גברת ומלכה לבא לחסות תחת קליפת עמלק כמו שנתבאר הענין מכבוד אאמו״ר
כנפי השכינה כי עבודת הש״י הי׳ חביב עליה עד הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת תצא בענין
שכל תענוגי עולם הזה כאין נגד חשקה לחסות תחת עמלק .וצאן יעקב ושפחה פירש כבוד אאמו״ר
כנפי השכינה .והנה יעקב עבר ■לפני הכל כי הוא הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה .כי צאן הוא בבהמה
הי׳ בכחו להשפיע עד למי שהוא בקליפת שפחה המיוחדת במדתה שיש לה משכוכית כדאיתא במס׳
להכניסו לקדושה ולכן נקראו כאן האמהות בלהה בבא קמא ) נב (.שנמשך אחר הגדול שבהם ,והנה
וזלפה שפחות כי יעקב בשורשם הוציאם משיעבודם. זה הי׳ קליפת מצרים בכח טומאה שיש יצר רע
ישראל .ולכן שם לאה וילדיה קודם רחל .כי לאה להמשך אחריהם וכמו שכתיב )בהעלותך יא( זכרנו
היא מבחינת זווגו בא אצלו היינו סיעתא שלא את הדגה .ועבד היינו כשמכניס עצמו בהנאה ותאות
מדעת כמו שנתבאר בענינו ולעיל בפרשת ויצא. הגוף שקשה ׳לו לפרוש ממנו זה הוא ענין עבד
והזווג הי׳ בזמן הזה בשלימות יעקב ולאה ובאורח מכילתא יתרו א׳( שאין עבד יטל וזה לאיתא )
טמירו הי׳ גס ישראל .עד שגמר הזווג הי׳ יוסף לברוח ממצרים לפי שהיו כל כך משופעים טובה
ורחל כי אחר שעשאן קומה שלימה ויוסף הוא עד שנדמה למי שנמשך אחריהם כי מוטב לו שיהי'
המשביר אז ■נגמר בחינת ישראל ולבסוף רחל .כי עבד במצרים מלהיות שר במקום אחר ושפחה היינו
אחר שבירר בעבודה שהוא בחינת יעקב בירר בחינת שנכנס כל כך בחמדתם עד שאינו מרגיש כלל שהוא
שפחה היינו גודל עבודה להכניס הכל בקדושה נכנע כי זה הוא בחינת נוקבא ■לעומת הקדושה
אז גם מה שנזדמן לו שלא מדעתו על ידי יוסף כמו שנתבאר לעיל בענין זה .וזה דאיתא בזה״ק
הכל פנים היינו להחזיר לרחל נזדכך ונשפע הצדיק
בא )ל״ז (.דהא משה אמר עד בכור השפחה וכו׳
נמצא דעת שגם בהעלם לברר בדעת וחשבון בפנים
ולא הו ה הכי אלא עד בכור השבי .ושם ) ( :עד
ואז נשלם פרצוף ישראל ,והזווג בעולם הזה הוא בכור השבי אשר בבית הבור מינון דנפקין משפחה
הגמר בבחינת ישראל ורחל כדאיתא בכתבי האריז״ל גי שבי מורה כשנכנס יותר בחמדה עד אשר אם
וזה דאיתא בזה״ק שעל לאה ורחל לא ירא היינו יחסר לו ממותרות שהורגל בו הוא כמו חסר
אחד שתיקן קומה שלימה אז הם יותר בתקיפות מוכרחות זה נקרא שבי וזה נכלל בשפחה .וזה
מכל כי ה ס יותר קרובים להארת אורו. ששלח לו יעקב אבינו ויהי •לי שור וחמור צאן ועבד
פה י ש ר י ם וישב סו ד
שהשפעה זו חסרה בנפשות ואז על ידי עבודה וישב
שהאדם יראה שהוא חסר מדבר זה אז יענהו הש׳ע
ויפתח לו כי בנפשו יכול למצוא עצה ותבונה וכדאיתא וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ מ ען .בזה״ק
בזה״ק תזריע ) מ״ז (:לא נהיר חכמתא דלעילא וישב )קעע (.רבות רעות צדיק ומכלם
וכו׳ אלא בגין שפותא דאתער מאתר אחרא .וזה יצילנו ה׳ תא חזי כמה מקטרגין אית לי׳ לבר גש
דאיתא בזה״ק דיצר הרע נברא תיכף בשעת לידה מיומא דקב״ה יהיב נשמתא לבר נש לאתקיימא בהאי
ואף שאז גם הרע אינו בפועל אבל כלל הרע היינו עלמא דכיון דנפק בר נש לאוירא דעלמא מיל
השחתה יתוסף הכולל מיצי הרע ירצה בהשחתה אזדמן לאשתתפא בהדיה יצר הרע וכו׳ ותא חזי
שהרי פבעו נמשך לאור והרי הפבע מתנגד לזה דהכי הוא דהא בעירא וכו׳ .בכל מקום שהש״י
שהרי בהמה בורחת מן הסול וזה הוא בעוד שהפובה נותן שלימות אינו אלא על ידי הסתרות דהרי
היא מצומצמת באדם והמור כמוס ורק שורה בו בהמה אין לה יצר הרע דבאמת כל מה שברא
בהורת כלל שהאדם נברא להיות נבנה על ידי בנין הקב׳׳ה לא ברא אלא לכבודו אכן עיקר כשלימות
עדי עד וזה נפבע בשורש חיי האדם אכן אז היצר היא שהבריאה גס כן תדע איך הש״י עוסק עמו
גס כן שורה בכלל ומושך רצונו להשחתה כי עוד וזה אינו אלא רק מה שיפעול בעצמו על ידי עבודה
לא נברא יצר פוב כל זמן שלא יצא להראות בפועל דגם מבהמה יש כבול שמיס וגס בדומם שוכן כבוד
על פי מדותיו ופרפיו .אכן משלש עשרה שנה שאז ה׳ וכמ״ש השמים מספרים כבוד אל וגס הארץ
מתחיל להתפשע כי נעשה ראוי להוליד תולדות מלאה חסדו וכדמצינר מכנף הארץ זמירות שמענו
אחר שקנה דעת בהסתר שעברו על שלש עשרה )ישעי׳ כד( אכן אין בהס הו ס פ ה כי כמו שנברא
מדות היינו ממלכות עד חסד מתתא לעילא וחוזר כן עומדים וכדמצינו )בזה״ק אמור צא (:ת״ה
מחסד עד יסוד מעילא לתתא ואז הוא זמן ההשפעה בר נש דאתיליד לא אתמנא עליה חילא דלעילא עד
כשקנה מעילא לתתא כשמגיע למדת היסוד שהיא דאתגזר וכו' זכי וסו׳ כדין הוא אדם שלים שלים בכלא
מדת ההשפעה אז מתחיל להתגלות הפוב הנפבע אבל בהמה דאתילידת בההיא שעתא דאתילידת
בו שחלק הש״י לו מחכמה. ההוא חילא דאית לה בסופא אית לה בההיא שעתא
)שם עמוד ב׳( תא חזי על דא אקדוס עם בר נש דאתילידת .כי האור הניתן בו עמון מאד עד שהאדם
ביומא דאתיליד בגין דיהימן ■ליה וכו׳. בעבודתו מגדיל כח כלי קיבולו שיוכל להתרחב וירחיב
פירוש .כי אף בעוד שאין האדם יוצא לפעול פעולות כי אף שמקודם היצירה ניתן בו אור הניתן בו.
גם היצר בהסתר וכדמצינו שאין עונשין בית דין חכמה וכדאיתא )נדה פז ( :מלאך הממונה על
קודם י״ג שנה מפני שעוד לא יצא לפועל אכן הריון וכו׳ ונועל פפה ומעמידה לפני הקב׳׳ה ואומר
נפבע היצר קודם שיצא לפועל כי עיקר עבודת לפניו רבש״ע פפה זו מה תהא עליה וכו׳ חכם או
האדם להש״י בכל דבר הוא כשעומד על הפרק הן פפש וכו׳ .אכן אינה תופסת מקום כלל וזה אינה
בכלל והן בפרט מעשה כי אחר שיצא לפעולה טובה כי כל דבר שהוא בכח והוא רק בתפיסת האדם
אז האדם מכיר וכן בכל ענין השגה כשכבר השיג ביד הש״י ואין לאדם תפיסה בו זה אינו חלק
האדם אין בו כל כך עבודה ואין היצר שולט כל האדם וכמ״ש מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה
כך כי עיקר נסיון האדם בעבודתו הוא בתוך ידלנה )משלי כ( כי גם העצה שיש בלב האדם
הגבולים כי אז יתגבר נגדו בעת שיצא מגבול עצמו •לזה צריך תבונה לדלות אותה שתצא לפועל
■לגבול .וזה דמסיק לא שלותי בביתא דלק וכו׳ והכרת האדם ועיקר היציאה לפועל הוא כשמשפיע
ולא שקטתי מעשו וכד ולא נחתי מן דינה ומן שכס לזולתו ,והנה בכל מקום שאדם מתחיל להשפיע
ויבא רגז דא רוגזא וערבוביא דיוסף .כי בכל אלו אז נתעורר קיפרוג כי כל דבר ולהרחיב גבולו
יצא יעקב מגבול לגבול וקנה מדרגות חדשים שיוצא לפועל עיקר שרשו לפעול ולקבוע בעולם
והתעלות בעבודת הש״י. ובנפשות שיקבע בלבם ולכן מתעורר החסרון מה
י ש ר י ם וישב םו ד פו
ולזה חכמה גם כן יש כחות ומדות לזה יש כח והנה אחר מעשה שכס חזר לארץ מגורי; אכיו■
וכמ״ש )איוב לה( מלפנו מבהמות ארץ ומעוף והתחיל לבא לגבול חדש כמו שפירש כבוד
השמים יחכמנו• וכדאיתא בגמרא )עירובין ק( : אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה
ילמדנו .צניעות מחתול וכו׳.אלא • שלכל אחד .יש מדה ע׳׳ה אחר ) 5מי השלוח( כי ענין אברהם אבינו
פרעיית והאדם לפי שהוא כולל■ כל המדות והכחות שהי׳ ממדת החסד בירר תמיד מדת האהבה שלא.
אף שלא נמצא .בו ;.רק מעט מכל פרט אכן ביען כי ימה לבו לשום אהבה מעניני עוה״ז חוץ מהש״י
הוק הכלל ,ימשול י^ על כל■ הברואים ולכן דימה .והי׳ בזה ויצחק אבינר נולד אחר אלו הבירורים
יעקב אבינו שגם בישראל כן כי יוסף נקרא צדיק מבורר וענינו הי׳ לברר כל מיני יראות שלא ירא
עילאה כי הו.א במדתו• מגביל ומצמצם כל המדות משום גוון רק מהש״י לבדו ויעקב אבינו הי'■מבודר
וממילא הוא המשביר כי הוא המקשר .ומאחד מראשית באלו השנים אכן אחר שהשלים הבירורים שהי' לו
הקבלה עד ,גמר ההשפעה והוא יש•■לו מפתח כל בין אומות העולם שהיו אחוזים בפסולת אלו המדות
המדות■ לפיכך סבר יעקב .אבונו כי הוא היסוד בחרן הי׳ לו עם לבן שהוא מפסולת מדת אהבה
ועיקר מהשבטים ,ואחר הבירורים נתגלה . .לו כי ועם עשו שהוא מפסולת מדת היראה וכן מעשה
אף שבין .אוה״ע .לישראל הוא הבירור בענין זה דינה ושכם היו גם כן עוד בירורים בין .או ה״ ע
שמאחר שאין■ להם מפתח הכולל אין להם כלום ממדות אלו .ובארץ כנען נגמרו הבירורים שבין
ודוגמת מי שנתן ■■•לו■ כל הון יקר ובאם אינו יכול יעקב וישראל ובין אוה״ע .ואז התחילו הבירורים
להגיע לזה אין לו כלום ובאמת ■גס בישראל בלי בין ישראל עצמם כי כבר .יצא מפורש עומק יקרת
מדות ההתקשרות אין אדם■ .יכול להגיע לשום דבר. ישראל והתחיל יעקב אבינו לברר ולסדר היראה
אכן בישראל נמצא .בכל נפש׳ שהוא כלול מכל המדות והאהבה לאחד שני המדות אלו לסדר אותם כל
ורק בזה הוא מפורש ביותר .אבל בהתכללם יחד אחד .במקומו ובעונתו ולברר בין השבטים עצמם
בהתאסף יחד שבטי .ישראל יהודה הוא הגבר שהם י״ב גבולי אלכסון הכוללים כל מדות ההנ הגה
באחיו כי בהתכללותם יחד גם ביהודה .יש מדתו שהם שש המדות מחסד עד יסוד מתתא לעילא
של יוסף ועל זה בא אחר הבירורים שנדמה .לו ומעילא לתתא ,וזה הי׳ הגבול שבא בו באק• כנען
שיוסף ■נאבד ממנו וממילא נחסר ההתקשרות מכל אכן גס זה לא נתברר לו אלא על ידי סבלנות
השבטים להש״י עד שנתברר ■בעת שנתבשר שיוסף כדאיתא שם במי השלוח שהוא סבר שיוסןס הוא
חי וראה כי כריתת הברית .שכרת ה׳ עם האבות הגדול והמובחר שבשבעים וגם יוסף סבר כן עד
מאיר לעד ולעולמי עולמים ולא יכבה נרם לעולם שנתברר לו שיהודה הגדול .וזה ההסתר בא לו.
ועד ...וזה דאיתא .בזה״ק )שם( רבות רעות לצדיק מראשית עניני הבירורים כאשר ראה בין אומות
לא כתיב אלא צדיק בגין דקב׳׳ה אתרעי בי׳ כי; העולם אף שיש ■להם כמה כחות גדולים ממדות
כשאדם■ מברר עצמו עד מדה זאת אז עוזר הש׳v שרי מעלה שעל ידי כן יושפע להם כחות עוה״ז
להשפיע ■ כל קדושתו• בעולם .וענין יוסף ויהודה יותר מלישראל וישראל הם ה מ ע ט מכל העמים.
הוא .כי יוסף נקרא נר מצוה ויהודה הוא תורה ונראה שכח ישראל קטן הוא אכן ביען כי .בין
אור כמו שאמר כבוד■ אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש האומות כשנוטלים כל הטובות הס אוחזים בהם
זללה״ה הכ״מ בפרשה זאת• .נר היינו שהאדם מאיר מתוך החושך ולזה אין להם החיים מהטובה כי
לעצמו במעשה המצות■ ועבודה ובזה■ אין להאדס מקבלים רק כמאן דיהיב מבתר כתפוי וממילא כל
תפיסה .כי ■כל .כוונתי .המצות■• אינס מגיעים לעומק אחד מתפשט במדתו ויחסר לו שאר המדות .לפי
הצפון במעשה המצות כי •באם .הי' תכלית הכוונה שאין להם התכללות והם דוגמת עלמין דאתחרבו
כפי הטע ם שנתנו בה חז״ל• הי' ■די בכוונה לבדה שלא הי׳ להם התכללות .ולכן ישראל הם העוקר.
אלא .ודאו ■שבהמעשה י יש עוד כוונה עמוקה יותר לפי שבהם יש התכללות מכל המדות והוא דוגמת
מכל תפיסת .שכל ■האדם ■והמעשה פועלת ■בעומה האדם שכחו קטן נגד כל הברואים -כי בין הברואים
פז י ש ר י ם וישב םוד
בשלח :על:פ סו ק ויקח משה את עצמות יוסף עמו( לב הל 1דם .ליישר לבבו יותר־ מכפי תפיסתו וכמו
והנה יסוד המצות הוא מדת יוסף הצדיק שהוא שנקראו המצות בזה״ק )יתרו פב (:תרי״ג עישין
המשביר והמשפיע לעולם וידוע נדד דאיתא בכתבי אכן אינו פועל להשאיר הכרה נכרת באדם שהאדם
האריז״ל בלקוטי תורה )פרשה זו( ויהי יוסף יפה ירגיש בה וכדאיתא בסועה )כ״א (.דרש רבי
תאר ויפ ה' מ ר א ה ראשי תיבות יתו״ם כי מדת יסוד מנחה ברבי יוסי כי נר מצוה.ותורה אור ,וכו׳ אלא
נקרא יתום כי אימא עלאה עד הוד אתפשטת אמר רבא תורה בעדנא .דעסיק ,בה מגנא ומצלא
כדאיתא בהקדמת תקוני הזהר )דף ז ( :ולכן נקרא בעדנא דלא עסיק בה אגוני מגנא ,אצולי לא מצלי
יסוד יתום .וענינו כי כח הדעת שהוא מבינה וכגי״ש דדעת רב יוסף דתורה אף בפדנא דלא עסיק
שהאדם מבין ומשכיל הוא בעוד בחירת האדם גלויה בה .מגינא ומצלא .דהתורה ■לדעת .רב ,יוסף מגינה
אצלו כפי הבנתו אכן משהגיע ■להשפיע שם הדעת ומצלא אף בעידנא דלא עסיק בה כי ,משארת אור
נסתר וכן בכל ההשפעות הן בהשפעות הולדה באדם שנקבע בלבו להצילו אף בעידנא דלא עסיק
כשמגיע להשפעה אין הדעת שולט כל כך וכן בכל בה ,וכן רבא אמר־דתורה מצלת בעידנא .דעסיק בה
מיני מעשים וגם במצות מעשיות אין ,הדעת מאיר ומגינה ,ומצוה אינה מצלת מן היצר ורק מגינה
להתבונן ,עד .גמר המעשה .ולכן מדת היסוד תוכל מן היסורין כי הגנה היא שלא מדעת האדם אבל
להסתתר עד שאינו ,ניכר אס נמצאת ולזה־ יוסף• בדבר שדעת האדם יכול להכשל בזה אין .מציל רק
נגלה בין האומות עד שיעקב אבינו וכל השבטים ד׳׳ת וכן ס״ל רבי מנחם ברבי •יוסי דהמצוה אינה
נדמה להם שנאבד■ וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון אלא לפי שעה ואור מגין לעולם והוא כי מעשה
בגין צדיק חי עלמין עני דף )נ״ג ע״ד( כ״א( המצוה,,הי א לפי שעה בדעת האדם אבל אחר
בגלותא וצדיק כד איהו לבר אתמר ביה נשקו בר המעשה ״לא תשאיר .רשימה בדעת האדם כי אין
שני המדות יסוד ומלכות. כל הענין על עי״ש האדם .מרגיש תכלית■ המעשה וצריך להמשיך אור
להמצוה שכמה שישכיל אדם להתבונן פירוש המצוה
ובמדרש רבה שמיני )פרשה י״ב( אלו צואות זה הוא תורה ויכול.להמשיך אור להמצוה מהתורה
ואזהרות של תורה שנקראת בר כד״א נשקו ואז גם המצוה מאירה מאור תורה .כי אור תורה
בר ועי״ש ענין שלמה המלך .ועיין זה״ק פ' ויצא היינו מה שדעת האדם מבינה וכמה שהאדם מבין
)ק׳׳נ (.ובגין דשלמה וכו׳ שריא סיהרא לאתפגמא כן יש לו אחיזה בדברי תורה וקובע מקום לנפשו
ולכן הזהירה שיאחוז בפשוטי מצות .כי בזמן שאין בתוך הדברי תורה וכדאיתא .בזה״ק וירא ).ק״ג(,:
האור בהיר אז צריך מן המצות לבא לתקיפות כדי נודע בשערים בעלה דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע
שעל ידי זה יוכל להמשיך אור תורה להמצות וכדאיתא ואתדבק לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה דיכיל
באדרת נשא )קמ״ג (.תאנא כתיב וצדיק יסוד לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה דמשער בלביה
עולם :דכליל שית בקרטופא כחדא וכו׳ ותאנא הכי אתידע בלביה .אכן בזה מעלת המצות כי
בצניעתא דספרא באדם אתכלילו כתרין עלאין בכלל האדם יוכל לקיים מצוה בלבוש לבד וגם כן נקרא
ובפרט ובאדם אתכלילו כתרין תתאין בפרט ובכלל עושה מצוה כי יען שגם העושה בכל הכוונות
כי כ שהאור,בהיר והש׳^ פותח הבהירות אז מאיר גם כן אינו מגיע עד לתכלית הכוונה כן יסד הש״י
לאדם הכלל שעל ידי הכלל יבא לדעת כל הפרטים שהמצוה תעשה במעשה הגיף בלבוש היותר שפל
בסקירה אחת אכן כשאין האור בהיר והאדם צריך שבאדם ולכן האדם בקיומו המצות יש לו תקיפות
להעיר על ידי עבודה ומצות מעשיות ועל ידי מאד וכדאיתא■ במדרש תנחומא )פרשת תבא( בא
שיבא לאור פרטיי וירבה בהתבוננות הפרטים אז וראה כמה מתחמאין וכמה יש להן פתחון פה
על ■ידי הפרט יבא להכלל וזה קשה מאד וצריך לעושה מצות ואף במקום שדעת האדם מסופקת
התעוררות רב ,וזה ענין יוסף הצדיק וגלותו שאמר והש׳ , vמנהג• .עמו בהסתר .אז ,העצה■.לאחוז בפשוטי
כבוד אאמו׳^ הרב :הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ מצות ולא יתחכם כלל זכדאיתא •במי השלוח )פרשת
ישרים וישב סוד פח
ושוב אחר כך מדעו שיש להם אור גנוז שהי׳ פך כי הוא שומר היחוס של ישראל והיחוס הוא מו תן
של שמן מונח בחותמו של כהן גדול וזה דאיתא שם עוז ותעצומות לאדם שלא יתרשל בדעתו וכמבואר
)תקון י״ג( ובתריה ברית דאיהו יסוד צדיקא דעלמא בפרשה זאת כי עיקר יסוד היחוס שידע האדם
וביה אתגליא יו״ד דמילה עשיראה לעשר ספירן שמקור מחצבו מהש״י וממילא •כשהוא Pלהש״י
ואיהו הזד תמניא יומי דחנוכה לארבע ועשרין ידע תמיד שחוזר אצל אביו וזה שאליהו הנביא
יומין דאינון ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מזרעא דיוסף הוא עתיד להשיב לב אבות על בנים
ומיד דעלה זית ערף בפיה שריא כה על ישראל ולב בנים על אבותם היינו שהוא יחזיר היחוס
בכ׳^ה בכסליו ואילן אינון כ׳׳ה אתוון דיחודא דאינזן וכדאיתא בקדושין )ע (.כל הנושא אשה שאינה
שמע ישראל וכמו שנתבאר לעיל שהוצרכו להגדיל הוגנת לו אליי כופתו והקב׳׳ה רוצעו .וכדאיתא
עבודתם לבא מן הפרט אל הכלל .כי ענין יחודא בפסחים ) ס״ ב (:מיום שנגנז ספר יוחסין תשש
עלאה הוא שקוי״ק הוא אלקינו והזא אחד באחדות כחן של חכמים וכהה מאור עיניהם כי היחוס כשהי׳
הפשוט שאין בעולם זולת אחדותו וכל הבריאה שהש״י הי׳ מאיר אור הכללי ועל ידי נגלה היינו
הוא רק הסתר וצמצום ובהגיע לעבזדה הזאת להכיר כל הפרסים נגלים ולא הי' שום ספק האור הי'
אחדותו אז הוא מסירת נפש היינו שמוסר נפשו בדבר .אכן כשהיחוס נגנז וצריך לבא להכלל מתוך
וכוללה במקור וזהו יחוד הגמור ומסירת נפש כי הפרפים וכדאיתא בקדושין ) ע א (:שתיקותא דבבל
מצד זאת ההכרה אין שום מקום •לעבודת הבריאים. היינו ייחוסא כו' ,שהאדם צריך לברר עצמו בשורשו
ויחודא תתאה הוא ברוך שם כבוד מלכותו לעולם על ידי עבודה אם ישתוק ויסבול אז יברר עצמו
ועד שאחר שעובר האדם בעבודה זאת אז יכיר שהוא מזרע האבות וזה הוא כשמדת יוסף הוא
שגם ההסתר שנברא האדם בז מאחר שזה הוא בגלות וצריך לאחוז בעבודה גדולה עד שיתברר
רצון הבורא אזי גם זה הוא עולם שלם וכל מי ויאיר אור התורה .כי כשהיחוס נגלה אז יודע
שמכיר יחודא עלאה על ידו יתגדל שם ה' וכבודו האדם בבירור שהש״י עוסק תמיד בעובת ישראל
בעולם וממילא יש מקום לעבודת הברואים ועתה לבלתי ידח ממנו נדח.
יגדל נא כח ה' להתפשט בעולם על ידי ישראל שהם
כבוד מלטתו. וזה דאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ג( תמינאה
בהודאה וביה הזה משבח דוד הודו לה׳ דא
וזה מה שאמר והנה עלה זית טרף בפיה שזה הוד ודאי למנצח הודו בהון רמיזין נצח והוד ואינון
רומז למלך המשיח כדאיתא בזה״ק שלח ניסין וביה שבח משה אז הדא ה״ד אז ישיר משה
)קס׳׳ה (.עלה זית דא מלכא משיחא בריה דדוד בגין דאיהו הוד דיהיב •למשה אז תקרא וה׳ יענה
שזה רומז שהתקשרו מדת הוד בנצח כי משיח בן ואיהו תמניא יומין דמילה .כי הנסים הם מהתחברות
דוד רומז לזה כדאיתא בזה׳׳ר! על פסוק ועמדו נצח והוד כי נצח הוא שם הוי׳ והוד הוא שם אלקי״ם
רגליו )פקודי רנח (.היינו שיהי' חיזוק לשתי וכשהם קוי״ק מאיר בשם אלקי״ם היינו שמהפך
ירכין .ועיין בזה״ק פנחס )רמ״ג (.משיח בן דוד המבע כי אלקי״ם איתא בכתבי האריז״ל שהוא
לקבל נצח ,והיינו שהיונה שנמשלה כנסת ישראל בגימעריא המבע וכן רומז שם אלקי״ם שיש סדר
שהיא מדת המלכות התעוררה כנ״ל שהניסים היו בהנהגה .ואלו השנים מאירים ליסוד להשפיע כחם
אז שהתעורר על ידי גודל עבודה מתתא לעילא עד בעולם ולהודיע שקוי״ק הוא האלקים שנשורש רק
שנתחברה להוד ומהוד לנצח וכן למעלה .והנה בימי הש״י הוא מנהיג ואין שום מבע.
החשמונאים שהי׳ המלוכה בידי הכהנים כי הי׳
אוהב ישראל ואם היו רואים שהמלוכה אז מלוכה ולענץ הזה מתייחס נר חנוכה שלפי שנדמה להם
קיימת היו מוסרים אותה לבית דיד אכן אז ראו שהאור ה י נסתר מהם שטמאו כל השמנים
שהיא תלויה רק בעבודה כי אז הי׳ נר ישראל ערם שבהיכל .וגס הנס לא הי׳ רק על ידי עבודה ומלחמה
פ& ישרים וישב םו ד
הוא העבודה להתחיל לברר מתתא לעילא שאין יכפה ולק כנר שכפה והולך ורק על ידי טבודה
הש״י מאיר לאדם רק אם מבטל עצמו תחלה מפני היו יכולים לקיים מלוכת ישראל .ולעומתם היתה
כבוד שמים כי אז היו צריכים לעבודה גדולה כזאת מתגכרת קליפת יון פעולם שהיא שורשה מקליפת
נגד מלכות יון .ובנס חנוכה היו באים ליחודא נגה כדאיתא בזהר חדש )פ׳ יתרו( ונגה לו סביב
עלאה על ידי יחודא תתאה שעל ידי גודל עבודתם דא איהו מלכות יון דסחרא לון נגה ולא בהו נגה
שהיו אז המנהיגים הכהנים ועל ידי הכהנים נעשה דכתיב פהו סביב בגין דלית בכל מלכוון דאינון.
הנס ,כי הנ ס מהצלתס הי׳ ביום כ״ד לחודש שהוא קרובין לאורח מהימנותא כוותיה אוף הכי באינון
מורה ליחודא עלאה ואח״כ נגלו להם כ׳׳ה אתוון קליפין לאו מאן דקריב למוחא כהאי והאי סחרא
דיחודא עלאה ביום הכ״ה כי היו צריכים להשפיע ליה נוגה ולאו בי׳ נגה נפקא מגו מוחא ונהיר
לעורר מדת יוסף הצדיק שהי׳ נראה שאות הברית סחור סחור .כי באומה הזאת יש הנהגת דרך א ת
נכבה חס ושלום לגמרי .וזה דאיתא )שם( ודא בטבעם ותפארת על מעשיהם וכדאיתא )מגילה ע; (
איהו את קשתי נתתי בענן דאיהו ברית ויעקב רשב״ג אומר אף פספרים לא התירו שיכתבו אלא
בההוא ירכא אתמר ביה והוא צולע על ירכו דפרח יוונית וכו׳ מ״ע דרשב״ג אמר קרא יפת א לקים
מניה יו״ד ,כי הירך דיעקב הוא בחינת הוד ובהיות ליפת וישכון באהלי שם .כי דרך ארץ קדמה לתורה
מלכות שמים על מכונה היינו שעל ידי עבודת וזו הקליפה המקפת לקדושה שנדמה שיש בקביעות
ישראל יוכר בעולם הנהגת הש״י כמו שנתבאר בענין מדות דרך ארץ .אכן בעבודה מכחישים בשורשה וזה
מלכות שמים .שהוא בסוד פגימת הירח וביומא דאיתא בבראשית רבה )פרשה ב׳( וחושך זה מלטת
דסיהרא באשלמותא אז גם ליעקב ניתן הירך יון וכו' שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור
בשלימות אכן בגלות צריך לעורר תחלה על ידי שאין לכס חלק באלקי ישראל כי קרן השור היינו
השער שהוא מלכות שמיס ועבודה שיחזור מדת עבודה והיינו שיסמכו על מה שנכתב על קרן
יעקב בשלימות להשפיע טל ידי היסוד למלכות השור היינו כי נקבע בקביעות אכן הש״י יחפוץ
שמים. שהאדם לא יסמוך על המדות שיש לו בקביעות ונתן
לישראל סדר עבודה ועיקר עבודה שבלב זו תפלה
וישב יעקב ב א ק מגורי אביו בארץ כנען .במדרש זכדאיתא בראש השנה )ע״ז ( :ויעבור ה׳ על פניו
תנחומא כל מקום שהוא צער אומר וישב. מלמד שהראה לו הקב״ה למשה סדר תפלה .והם
וישכ ישראל ^ א ח מצרים ב א ח גושן ויקרבו ימי השלשה עשרה מדות אשר כנגד זה יש שלש עשרה
ישראל למות וישב •העם לאכול ושתו ויקומו לצחק ברכות אמצעות בתפלה והם כל הבירורים מתתא
ויפול מן העם — .כה אמר ה׳ צבאות אם בדרכי תלך לעילא ממלכות עד חסד ושוב בירורים מעילא לתתא
ואם את משמרתי תשמור וגם אתה תדין את ביתי מחסד עד גמר ההשפעה במדתו של יוסף הצדיק
וגס תשמור את חצרי ונתתי לך מהלכים בין העומדים שהוא יסוד שזה הם השלש עשרה מדות שהם
האלה )זכרי׳ ג׳ ( ,ה׳ צבאות נקרא במקום שהאדם בגבול תפיסת האדם ועבודתו והש״י עונה בגודל
עובד בעבודה להמשיך אור הש׳^ לעולם הזה עד אורו מאור העליון עד שביסוד אינו צריך בירור
שיוכר בהכרה מוכחת בעולם הזה שאינה נתונה תחת כלל כמו שיתבאר אי׳׳ה בפרשת תצא .והם כפרו
הטבע וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ג( תמינאה במדות אלו היינו בעבודה ולכן כשכתבו התורה
בהודאה וכו' למנצח הודו בהון רמיזא נצח והוד להיונים )מגלה ט ■(.הוכרחו לשנות להם ■בשלש
ואינון ניסין .דמנצח והוד הניסים יוצאים בעולם עשרה מקומות כי מזה היו יכולים לפקור ■כדמוכח.
הזה שנראים תרין פלגי דגופא וכמו שנתבאר שם ,וכן פרצו בסורג שלש עשרה פרצות וכנגדן גזרו
( שנקראו אספקלריא דלא נהרין .אכן אס ) שלש עשרה השתחואות )מדות פ׳׳ב מ״ג( ’ כי
האדם עובד את הש״י בהכרה שלימה שמצדו אין השתחואה מורה שהאדם מוסר כל .גופו ומאדו
שוס דבר פועל בעולם רק רצונו וממילא מי שאמר וכל קומתו פושט מפני כבוד שמיס והיינו שעיקר
י ש ר י ם וישב םוד
פעולה במעשה לקיים רצון הש״י כי צריך להתרחק לשמן וידליק הולו יאמר .לחו 6׳ן וידליק׳ ונדא^תא
מזה בכח נגד ג ח הטב ע וזהו נגד מדת יצחק אפינו בזוה״ק אמול )צ״ג (.בענין:׳ הקדושה באן אתר•
להסתלק מן הספק .וגם אתה תדין את ביתי יקדש פר נש גרמיה■ גו.קדושפא דא לאכללא גרמיה
היינו שיהי'■ לאדם חשבון מתי צריך ליכנס פדפר פה כד ממי פר נש לשמא קדישא ה' צבאות ורזא
קום ועשה ומתי צריך להשמר וזהו מדת יעקב דא אני ה׳• מקדשכם .י כי מזה שהאדם רואה שמצד
אפינו ע׳׳ה עמודא דאמצעותא דינא דאורייתא וגם הש״ייי• אין ' שום י.דפר■ פעולם שיהפור אחד •לחפרו
אתה תשמור את חצרי חצר רומז למדת מלכות שמים מאחר' שאל אחד.פראם וממילא-יו-כלי להמשיך• כפוד
כדאיתא בזס׳ ק לך )צ״ד( וכדאיתא פזה״ק )בראשית שמים לכל העולם■ וזה שמסיימיין מלא■ כל הארץ כבודו
מח ■(:שמור לנוקפא כי פמדה הזאת שהיא גמר אם■ בדרכי תלך וכדאיתא שם י פזה״ק ■
צאת הפעולה בזה צריך האדם לשמור שלא יטה דרך נקרא בגמרא ברכות )יא( פירזא' כי דרך
מקו האמצעי כי כל הפעולות במקום הזה הם רק נוה; דרך־ פרודי .היינו כי הדרך הוא גורם טירדא
בשב ואל תעשה כי במקום הזה ההסתר מתגדל לפי .שהדרך.אינוי תכלית. ,כוונת ׳האדם שהאדם הרוצה
והאדם מצדו צריך רק ■להשמר שלא ידמה בנפשו להגיע למקום •..חפצו' צריך• לעיפור את ■הדרך ונוחי'
שהוא הפועל שום דבר ■ורק שהוא ככלי ביד הפועל הי■^ •לו;•שלאי יצטרך׳■ לדרך כלל• ורק ,יהי׳׳ במקום חפצו'
וזה־ רומז חצרי כי חצר היינו הלבוש מלבושי דברי תמיד•■.פלייי-טורא וטרדת״ הדרך-׳ אכן-מצדי הש״י כיון
■ ומצות .ואז ממילא הוא יהי׳..השומר היינו. תורה י שמצדו ׳.אי-ן שום ..׳הפרש אצלו -וכדאיתא -י)במדרשי
שכל ה הנ הג ה תתנהג על ידו שהוא המגדיל כבוד תנחומא שמיני ובויקרא ירבה שמיני סיק-יח׳(' וכי'
מלכות שמים .ואז כאשר יקיים מקרא הזה מבטיח מה■ איכפת• ל •1להקפ״ה פא ששוחט' את הפהמ;:
הש״י ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה .כי ואוכל.או אם ׳׳•נוחה ואוכל; וכו׳:הא-.לא ,נתנו ■המצות׳
המלאכים נקראו עומדים גדאיתא בחגיגה )טו(. אלא .לצרף■.בהן :את הפריות; -וממילא במה .שהאדם
גמירי דלמעלה לא הו ה ישיבה והיינו כי אין בהם עושה • ■.מעשה ■.בתכלית כוונתו• אינו מתברר • כל :כך.
הסתרה כי י נקראו עירין שהם■ תמיד ערים ואין אכן אם מקפל עליו גם הטירדא קודם שיגיע לתכליתו■
ביניהם שכחה שהיא כמו שינה .אכן הם עומדים ובזה מצרף ומברר גם הכחות השובבים ונמהרים
תמיד במדרגה אחת■ ואין מתעלים כי כל התעלות הגטועים.ביסוד;האדם.■-.ובזה ׳.נכלל כלי ■בירורים מימצות
הוא על ידי עבודה מתוך שכחה וכח בחירה ועל מעשיות שגזולה^-שי.מוישה של תורה '.יותר מלימודה
י די.ז ה .באדם שיש פו התעלות ולכן נקרא הילך. וזהו נגד ■«מדת ; החסד של אברהם אפינו.
כי הולך נקרא מדת •החסד שהיא מתפשטת בעולם ו^ם׳ -את ■:משמרתי תשמור .תשמור מורה על מצות
עד שנכנס לגמר הפעולה במדת מלכות כדאיתא לא תעשה".;.וכדאיתא פמס׳ ר״ה )ו (.תשמור
בתיקוני הזהר )תקון כ״א( ויהי קול השופר הולך זו• מצות ■לא■ תעשה .וכדאיתא במס׳ )יבמות כא(.
הולך בתקיעה ותקיעה הוא בחסד כדאיתא פרע״מ עשו -משמרת ׳למשמרתי■'• היינו :להסתלק׳• מכל י •דפר
פנחס )ר״ל (:תקיעה דאפרהם והיינו שיעורר בכל שיש ׳• בו■ ספק :כי.׳ ■גל■ רפי■• הוא מוקף בגדר וגבול-
מקום מעומק חסד הקדום .וזהו הבטחת ונתתי לך והגבול הוא יגולל גם״ .מדבר■ המוקף וכן׳ פכל דפר
מהלכים בין העומדים כי הוא יהי' המחפר את כל שיש-ל^הפדלה■■■ יש .בהגבול משניהם .כמו פין השמשות
הקומה פי עמידה מורה קומה זקופה והנה כל שוש■■• ,.בו מן. .היום ומן הלילה וזה חלק האדם במה
צבא מעלה ה ם בסדר השתלשלות קומה שלימה ובעת שה-וא -עו-שה משמרת על ידי.זה מ כי ד ה א ד ם המקום
שהש״י שולח אורו׳ להאיר בסדר השתלשלות• הבריאה שקונה ■::ע״י■״:יגיע• כפיו■ •ועי׳<זי; קונה .האדם■ שנקרא
כמו שכתוב )ישעי׳ ו( וקרא זה אל זה ומתרגמינן הכל■::־ .על■.;:שם■■■ יגיע -.כפיו .והנה׳ המשמרת• נקרא קדש
ומקבלין דין מן דין והיינו בעת שהש״י פותח־ אורו עצמך ■פמותר^-לך■ וכל■ דפרים ה מו ת רי ם .ה ם חפצים׳
אזי כל :הבריאה ׳ יש לה חיבור ונעשית קומה ■שלימה להתקרב■ ■■..להתכלל■' כצורת .אדם•■ ■ולכן ^המשמריי־שאדם• ■■•.
בצורת:אדם שלם־ מרום המעלות עד שפל המדרגות. עו^ף’.:־,הוא; .אפילו . .במצות ;לא ״תעשה ■■פמו ״שעושה ל
צא ישרים וישב םוד
האדם .המעלה .הכל לשורשו ומוציא יקר מזולל אכן כל פתיסת אור הזה שיהי׳ סיבור והתכללות■
וממשיך אור לתוך,החושך שעל ידי עבודתו יוכל כל המדרגות הוא מתעורר רק .על ידי .עבודת
להאיר גם לכחות הטבע שיקבלו מאור השי״ת וכמו ישראל ■וכח קדושתם ,וכל הצבא מעלה אחר שהם
שכתוב )עקב יא( והי׳ אם שמוע תשמעו וגו׳ ונתתי בסדר השתלשלות עד שתכלית השפעתם הו א ..ר ק
מטר ארצכם.׳ וכמה פעמים נזכר בתורה שעל ידי שיגיע אור לתוך ההסתר האחרון שהוא מלכות■
עבודת האדם יכנעו .כל כחות הטבע להביט באור■ שמים דלית לה מגרמה כלום ולכן הם נקראים שמדים
הש״י •וכמה ניסים ונפלאות יעשו על ידי תפלת מקיימים , •.חיזוק שהם בבחינת עומדים היינו
ישראל .וזה נקרא הולך היינו שמתעלה להגיע בכל ההשתלשלות וכדאיתא בגמרא יומא )ע״ב (.עומדים
פעם יותר וכמ״ש אחרי ה׳ תלכו )י א ה יג( ונלכה שמעמידין את ציפויין .ובפרי pחיים )שער התפלין
באור ה' ■)ישעי׳ ב( וזה שהבטיח הש״י ונתתי לך ( שתפלה של ראש צריך להניח מעומד שהוא פרק
מהלכים בין העומדים היינו שאתה תהי׳ המהלך. מעלמא דדכורא .ובזה״ק אמור )צ״ז ע״ד( .ובגין
היינו שאתה תעלה כל העומדים שיתעלו על ידך דאלין יומין יומין־ דעלמא דדכורא וכו׳ ועל ,דא
והיינו שעל• ידי מעשיך תתכללו כל יסודות הבריאה חושבנא דא בעמידה איהו וכו׳• .אכן .כל ענין עמידה.
לקבל אחד מן אחד וכדאיתא בזה״ק לך ) פ ״ ט(: מה שהוא עלמא דדכורא היינו .להשפעה התמידית,
כד ,ק מן אתקריב כלא נטלין חולקא ואתבדרין קליפין שהוא לקיום העולם וכדאיתא בעץ חיים )שער
לכל סטרא ויחודא .אתקריב ואתייחיד ובוצינן הזווגים פ״א( שיש זווג חיצון וזווג,פני מי .זווג
אתנהרין ואשתכח י עו א ורעו בכל עלמין וכו׳ .והוא., חיצון למלאכים וזווג פנימי לנשמת ישראל •והוא,
כי כל סדר השתלשלות המדרגות הוא לתכלית תחתית. להוציא נשמות חדשות כי כל בחינת העמידה רומז
המדרגה שבכל מה שלמטה יותר הוא ביותר הסתר. רק לקיום העולם והיינו לפי שהם בגודל בהירותם.
אכן בכל מה שהוא יותר למעה יש בו ,אור פנימי עומדים תמיד באימה ויראה לפני הש״י ולכן ,יתקיים
( וזה היותר יקר כמו שנתבאר בענינו ) העולם אחר שהוא לבוש לגודל עבודה ואף• שהבריאה,.
הוא מצד ,פנימיותו אכן בחיצונותו כל מה שהוא שלמעה אינה מרגשת ואינה מתפעלת ,מזה וכמו
למטה הוא מלובש •בלבוש יותר חומריי ומוסתר כי שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה•.,:
התחתון הוא הוא .מלבוש למה שלמעלה הימנו בענין קרבנות ובפרשת וישלח על ענין שם האחרון,
וכן בכל סדר השתלשלות אכן גם הוא מלובש מעליון של שם ע״ב שהוא מו״ם ונרמז בתפלת יוצר .אור.
כי הפנימית של התחתון הוא יותר יקר והוא יוצר משרתים ואשר משרתיו .שלפי שהם■ עומדים
מלובש מן העליון וכל תכלית הבריאה הוא כדי בבהירות עצומה ולכן כל המסתעף למטה מתעבה
שיהי׳ הסתר .וכח בחירה כדי להוציא יקר מזולל בלבושים גשמיים עד שאינם מרגישים באור הש״י
ולכן כאשר יתעורר .למטה תתעלה כל הבריאה כלל וכמו שכל הבהמות שרשם בשור שבמרכבה ולפי.
כדאיתא בזה׳׳ק )בחוקותי קי ב (:דבעובדא דלתתא שחיות המרכבה מתבטלים מאד מפני יראת ,הכבוד.
אתער עובדא לעילא .והנה יעקב אבינו כאשר עבר לכן מה שמלביש לבחינת אחוריים שבהם כי פניהם
כל הבירורים עד עתה מעשו ולבן ושוב אחר כך נגד הכבוד וכמו שהעומד לפני המלך.ביראה עצומה
מעשו• ושכם׳ ודינה .והגיע לשלימות שנים עשר עד שמי שרואה אותו מאחוריו אינו מכיר.בו חיות,
שבטים ונקרא שמו ישראל .והיינו שתחלה הי' פועל כלל כי כל השגותיו וכח חייו מצומצמים בהתבטלות ,
בעבודה עצומה בענין מצות עשה ולא תעשה כמו ממציאות לפני כבוד המלך ולק המסתעף מהם
שנתבאר ועד ■.שהגיע למדת ישראל שראה שכל■ לבושם בעוה״ז הוא משולל השגת אורה■ .וזה; פירוש
אדם מה שנעשה בעולם ואפילו מה שיעשה מו״ם היינו שאין בהם שלימות להכניס אור לתוך.
בבחירה הוא גם כן ביד השם יתברך שבאמת כן הוא החושך כי הם נקראים עומדים כי עמידה הוא
ורק מה שהבחירה הוא בעיגול תפיסת שכל האדם לשון קיום כמ״ש )ירמי׳ לב( לעמן יעמדו ימים רבים. .
וכמו שמוכח ,מש״ס כתובות )למ״ד ; ( דמסיק אריא ובשמות )יח( ויכלת עמוד .היינו להתקיים .אכן .
י ש ר י ם וישב סו ד צב
( כי זה רומז על בחינת נוקבא דלית של יד וגנבי בידי שמים צנים ופחים בידי אדם .שאף
לה מגרמה כלום .וזהו בארץ מגורי אביו היינו יראה שהגנב נידון כבעל בחירה אבל ^גבי הנגנב הוי
עצומה וכדאיתא בזה״ק וישב )ק״פ (.וישב יעקב בידי שמים כי עיקר הבחירה הוא רק בגבול תפיסת
ב א ח מגורי אביו רבי אלעזר אמר דאתקשר ויתיב פרע האדם גגד עצמו אבל מה שהוא נגד חביסו
בההוא אתר דאתאחיד בחושך .אכן הראה לו הקב׳׳ה הוא בידי שמים ויעקב אבינו אחר שנתברר והגיע
שאף שזה ע ט ד ה גדולה מאד מכל מקום בנין למדת ישראל כדאיתא בזה״ק ) ( ישראל ישר אל
עדי עד יבנה הש״י רק על ידי עבודות ובירורים וגם הוא אותיות לי ראש .והיינו שהמשיך לכל
שאדם מברר עצמו כשאינו כל כך נגד האור ובבהירות עניניו מחסד הראשון שמקורו מחכמה כדאיתא
כל כך ועיקר הבירורים שהש״י מברר את האדם בזה״ק )עקב רב״ע (:חסד דבי׳ חכמה עד שמצדו
הוא בפעולות ועבודות שיעשה בעת שנסתר ממנו ה י מבורר ומצדו לא נעה לשום צד נגיעה לעצמו
האור ו כ ל.ז ק שהי׳ יוסף בבית יעקב הי׳ האור נגדו רק כפי רצון הש״י וכל מה שהשפיע לכל יסודי
מפורש והי׳ תמיד ברוח הקודש בהיר וכאשר נעלם הבריאה וכחותיו הן מצד קבלתו מה שקבל שפע
יוסף ממנו שוב נכנס לבירורים חדשים מתוך העלם. חיים ■ועובה מהש״י בהארת פניו .והן התרבות
כי כן בחר הש״י וזה רצון הקדום של בריאת העולם נפשות מה שהולידו השבעים שהי׳ ההשפעה על
שבחר שרצונו יכנס בלבושים מוסתרים שלא יהי׳ ידי יעקב שאחר שנקרא ישראל הי׳ מכניס אור לכל
ניכר האור ואף כי מצד הש״י הוא גבוה מכל גבוה הסתעפות תולדותיו בכל פרע ופרע והן בהשפעות
ושם נקרא כביכול יושב ומשולל מכל מדה וגוון דברי תורה מה שהאיר לכלל העולם כל העבודות
כמ״ש )דניאל ז( חזה הוית עד די כרסון רמיו וההשפעות היו לו במדת היסוד כדאיתא בזה״ק
ועתיק יומין יתב לבושיה כתלג חוור ושער ראשה וישב )ק״פ (.דהא שמשא אף על גב דאתקרב
( עתיק כעמר נקי וגו׳ וכדאיתא בזה״ק ) בסיהרא לא עביד איבין בר ההו א דרגא דאקרי
יומין דנעתק מיומין .והיינו שהוא משולל מכל לבוש צדיק ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד א יבין ולאפקא
כמ׳׳ש לבושי׳ כתלג חור היינו שאין שום גוון תולדין לעלמא ובג״כ כתיב אלה תולדות יעקב
בלבושו והוא פשוע בתכלית הפשיעות מצד אחדותו. יוסף ,כי מדת יוסף הוא הצמצום והוא בשם שדי
אכן זה הוא הרצון שהוא למעלה מהבריאה אבל וכדאיתא )חגיגה יב (.אני אל שדי אני הוא
פיון שרצונו זה הוא כבודו שרצה ואמר והיה העולם שאמרתי לעולם די וכל ההולדות ה ס על ידי הצמצום
היינו שיהי׳ העלם והסתר ומשם רצה שיתגדל כבודו. יצמח כל מיני התרבות וכמ״ש אני אל שדי פרה
ואף שזהו רק מצד גודל ענותנותו שרצה להלביש ורבה כי על ידי שמצמצם סביב שלא תתפשע אז
רצונו בלבוש כי גם באצילות איתא בתקוני הזהר תרד השפע במקום מצומצם בכח יריה כחץ .וזה
בהקדמה שאין ניכר שום מדה ורק איהו יגרמי׳ שיעקב עביד איבין בדרגא דאקרי צדיק .היינו שהוא
חד בהון .אכן מאחר שזה רצונו אם כן זה הוא מצדו צמצם עצמו והמליך עליו את הש״י בהכרה
כבודו ומצד האדם יקיים יותר רצונו כשיעבוד אותו שלימה וגמורה שאין שום כח פעולה מצד שום ברי'
מתוך הסתר כי כן רצה ה ק ב׳ ה והכניס רצונו בלבושי בעולם וממילא כל מה שנתרבה וירד שפע על ידו
התורה והמצות שישראל ילבישו רצונו והוא יתלבש הכיר שהוא רק מהש״י לבדו ואין לו שום כח
בעבודת ישראל וכדאיתא במגלה )כ״א (.ואתה פעולה בזה.
פ ה עמוד עמדי ואמר רבי אבהו אלמלא מקרא
כתוב אי אפשר לאמרו כביכול אף הקב״ה בעמידה ו ז ה ו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.
וזה רומז קריאת התורה שהוא מלשון וקרא זה היינו שבחר בעבודה הזאת שהוא בסוד
אל זה וכדמתרגמינן ומקבלין דין מן דין ומצד זה ישיבה כי ישיבה רומז בדבר שאין בו כח פעולה
שהש״י רצה שרצונו יתלבש נקרא אף הכבוד בעמידה ובזה״ק אמור )צ״ז (:ומלין דעלמא תתאה בישיבה
וכשהש׳ vמאיר בהשגחה פרעיית לכל פרע נפש וכדאיתא בפרי עץ חיים )שער התפלץ בכוונת חפלה
צג ישרים ד שב סוד
מפורש זה מדת מלכות שמים הנקבעת בלב האדם אז גקרא מתהלך כדאיחא בסומה ) ה׳ (.וא״ר חסדא
על זה נאמר כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה בתחלה קודם שחפאו ישראל הי תה שכינה שורה
נרו לעולם ועד וזה שנאמר נשבע ה׳ לדוד אמת לא עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה׳ אלקיך מתהלך בקרב
ישוב ממנה )תהלים קלב( ומצד מדת אמת של מחנך .זזה דאיתא בתיקוני הזהר )תקון כ״ב(
הקב״ה נטע בכנסת ישראל שרומז למדת מלכותו זאיהו אתקרי חד בחושבן כד שריא בדרגא דאינון
אמונה קבועה וזאת לא תכבה וזה דאיתא בתיקוני אחדין מ שאי דרגין כלומר אף שהש״י נקרא חד
הזהר )תקון כ״א( הוא אומן דיליה ואיהי אמונה ולא בחושבן כדאיתא בהקדמה שני׳ בתיקונים .פתח
דיליה ושם )תקון כ״ב( שימני כחותם האי קרא אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן.
על שכינתא אתמר וכו' כההוא חותם בגושפנקא אבל זה נאמר רק בעלת על כל עלות כי אחד נקרא
דאיהו חותם אמת וכו' ושכינתא תתאה איהו רשומא בעלת שהוא אחדות הגמור והפשוט שאין מתחייב
בהאי חותם דאיהו חותם אמת וכו׳ ומחותם האמת ממנו שום אצילות כלל ולא נאמר ראשון שראשון
נשאר אמונה בקביעות כמ״ש ואמונתך בלילות הוא מחייב אצילות .אבל ■נאמר על הש״י א תה הוא
)תהלים צב( וזה שהראה הקב״ה ליעקב בבירורים ראשון היינו מצד הרצון שברא את העולם ורצון
האלו יוסף עסוק בשקו ובתעניתו וכו׳ ויהודה הי׳ הבריאה הוא הראשון בעולם שהאציל את הרצון
עסוק ליקח לו אישה ,הקב׳׳ה הי׳ עוסק ובורא אורו ומהרצון >ברא העולם בהשתלשלות וזהו ואיהז
של מלך המשיח כדאיתא במדרש רבה וישב )פרשה אתקרי חד בחושבן כד שריא בדרגין דאינון אחדין
פה( כי מתוך הסתרות האלו בנה הקב׳׳ה האור משאר דרגין היינו כשרצונו מתלבש בלבושים וכשהוא
היותר יקר בעולם שכל פעולות אדם שנרמז במדת מלביש רצונו בלבושים אז נקרא כביכול עומד.
יוסף יוכלו להסתתר מצד האדם אבל מה שנשאר
אמונה קבועה בלב זאת לא תכבה לעולם ועד לזה מאמר המדרש תנחומא הנ״ל כל מקום שנאמר
וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון כ״ב( בראשית ברית וישב הוא צער כי שלימות האדם הוא כאשר
אש דאיהו אות ורשימו דעלאין ותתאין ביה קיימין הש״י מאיר ברצונו שירצה להתלבש בלבושים ואז
וכו׳ אדהכי הא סבא וכו׳ פתח ואמר רבי רבי י׳ האדם הוא בבחינת הולך ואף שהאדם עם כל
ברית איהו ודאי צדיק חי עלמין דאיהו י׳ זעירא עבודתו אינו מבורר אבל מאחר שהש״י חפץ בזה
מסטרא דחכמה דלעילא דכד נחתא י׳ לגבי׳ אף ההסתר ומראה הארת פניו ויש חבור לאדם עם
על גב דבאתרי׳ י׳ עלאה אתקרי כד נחית לגבי צדיק רצון הש״י .אכן כאשר השי״ת מסתלק לעילא בעתיקא
י׳ זעירא אתקרי ואות ו׳ וכו׳ וק׳ עלאה וכו׳ ואע״ג שמעתיק ומסלק עצמו ואינו מאיר ברצונו לתוך
דאתוון דשמא קדישא בי׳ כלילן סתימין אינון בי׳ הבריאה אז מתעורר כל הקיטרוגים וכדאיתא בזה׳׳ק
וכף במאי אשתמודען בשכינתא דאיהו אספקלריא )נח ס ד ( :ה׳ למבול ישב ופו׳ ישב בלחודוק כי מצד
דנהרא כד נחית יקו״ק לגבי צדיק לנהרא בה וכו׳ האדם אף שמברר עצמו בכל עוז ותעצומות כח
ובהאי זמנא כי אם בזאת המתהלל השכל וידוע עי״ש אחר שהוא בגוף על זה נאמר הן שמים לא זכו
ואם יסתלק מצדיק ואשתאר איהו חרב ויבש מיד בעיניו כי שמים נקראו האבות ,ובזה הענין הראה
אתקריאת אספקלריא דלא נהרא בהאי זמנא אל לו הש״י שאף שמצדו צמצם עצמו במדתו של יוסף
יתהלל חכם בחכמתו וכו׳ .והיינו כי כל השפעות הוא כנ״ל לראות איך האדם אין לו שום כח פעולה
דרך מידת היסוד והיינו כנ״ל שהאדם יצמצם כח וכאשר האדם מצמצם כל כחו וממליך עליו את
כלי קיבולו לראות שמצדו אין לו שום כח פעולה הש״י אז יראה שהש״י לבדו הוא פועל גבורות עושה
והוא רק הצינור שעל ידו משפיע הש״י אכן האדם חדשות ,אכן מצד האדם יכול גם כח עבודה זאת
מצדו הוא העובר במדה זאת שהוא מצמצם בגדרים להתעלם וזה הראה לו שיוסף נתעלם ממנו ,אכן
וגבולים השפעת הש״י אכן זה מאיר בעת שהש״י מה שהאדם קובע בלבו אמונת הש״י שיאמין אף
מאיר מחכמתו שהאדם הוא בבהירות אז יוכל :שהוא בהסתר פנים ואינו רואה כנגדו אור הש״י
י ש ר י ם זישב םוד צד
בעולם ושנה ונפש • שגם בנפש יש כחות שובבים להגיע להכרה שלימה הזאת אכן כשהאדם׳ ב ה ס ת!
ואראים וכל מה שיכנעו לעבודת הש׳׳י הוא מתעלה פנים אז ונהר יחרב ויבש .אבל במדת מלכות שהוא
מחרבן .לישוב .וכן בכל מקום שפסל את הראשונים קביעות באדם שהוא רק מקבל ולא משפיע ורק אם
הוא שמה שנפסלו הראשונים אף שמצד עצמם הם הש״י יקבע בו אז יוכל להשיב פנים בפנים כמו
פסולים אבל מצד מה שבא אחר כך לבנות את צמיחה שמצמיח מה שנזרע בה וכמו שנתבאר■ וזאת
החרב יוכל להכניס pהחרבן אל הישוב ולהתעלות האמונה לא תכבה נרה לעולם כי זה מורה למה
על ידו וכמ׳׳ש )ישעי׳ נ׳׳ה( תחת הנעצוץ יעלה ברוש שנקבע בגוף והוא משורש ועומק מקור הבריאה
ותחת הסרפד יעלה הד ס והי' לה' לשם לאות עולם וזה שמסיים שם בתיקוני הזהר אמר שחשב הספירות
'לא יכרת ונדרש במגלה )יו״ד ; ( תחת המן הרשע בצורת אדם וכלא אתרמיז בשכינתא דאתלבישת
וכי׳ יעלה ברוש זה מרדכי •וכו׳ ותחת ושתי הרשעה בלבושין דבהון מצויירין כל בריין איהו אתקריאת
וכו׳ יעלה ה ד ס זו אסתר •הצדקת וכו' והי' לה׳ בכל שמהן ואיהו דמות ארבע חיוון וכו׳ ובגין דאיהו
לשם זה מקרא מגלה לאות עולם לא יכרת אלו ימי חותמא אמרת שכינתא לגבי י קו׳ ק דאיהו מלגאו
,־פורים .והיינו שהרשעים נאבדו והלכו לאבדון ומכל שימני כחותם על לבך דאף על גב דאנת תסתלק •מני
מקום נשאר׳ מהם השארה כבוד שמים לעולמי עד בגלותא חותמא דילך אשתאר עמי ולא אתעדי מני
ואף שכל תפיסתם והשגתם מצדם נפסל והלך לעלם וכדאיתא בזה״ק )סוף סבא משפעים( .כי מכל
,לאבדון .אכן מצד ישראל ראו מפורש שגם הם העבודות בבחינת יוסף שהוא מדת היסוד לא
'נבראו לכבוד שמים שהרי נצמח מאבדתם כבוד יתעורר כס תפלה שמאחר שאדם רואה שהכל בידי
שמים קבוע לעד ולעולמי עולמים וזה רומז שמצד שמים אכן הש״י חפץ בתפלת האדם ותפלה היא
ישראל רואים שלא ברא הש״י דבר לבטלה רק הכל רק מכח הסתר וממדת יהודה הוא תקבע■ באדם
ברא לכבודו .ולכן מצד ישראל נבנה ומתלקט מהחרבן תפלה קבועה וכמו שאמר דהמע״ה ) .תהלים ק ע(
ונכנס לבנין וכן הוא בכחות האדם הכח שירצה ואני תפלה שתפלה היא כולל כל המדות וכדאיתא
להחטיא את האדם הוא מעלמין דאתחרבו ואם )בתיקון כ״ב( קם ר״ש וכו' כגוונא דא שכינתא
האדם י גובר על כח זה ועובד בזה את הש״י נבנה וכו׳ ובענין הזה נתברר הבירור שבין יוסף ויהודה.
•כח החרב ונתעלה לתיקון וכל הכחות השובבים וזה שהראה לו הקב׳׳ה בבירורים אלו כי כאן נאמר
והפראים שמונעים את האדם מהשגת אור הש״י אלה תולדות יעקב יוסף וכל מקום שנאמר אלה
הוא■ ממה שנשאר■ מעלמין דאתחרבו כחות גדולים פוסל את הראשונים וכדאיתא במדרש )תנחומא
אך שממוסרין אור ובהאיר לכח זה מאור דברי תורה וישב ,מ( שפסל אלופי עשו שהש״י הבדיל את זרע
ויכנע ליכנסיתחת מלכות שמים מתעלה מאד וכמות יעקב שהם לחלקו של הקב׳׳ה והדורות של עשו הם
האלה׳ נשארו ׳ביסודות הבריאה שכל מה שישראל מעלמין דחריבו וכמו דאיתא בזה״ק )ויצא קנד(:
מכניעים בתוך לבם להכניס מהם לקדושה כן יתגברו ומקדמת דנא הוה קב״ה בני עלמין וחריב לון כיון
על אומה״^המיומדת בשורש כח זה אך ששם הוא דאתא יעקב מניה אשתכללו עלמין ולא אתחרבו
צח פראי' ובהתכללו בישראל נעשה כלי קיבול לקבל כקדמיתא .וכמו שנאמר אלה תולדות השמים והארץ
אור וכמו שנתבאר' במי השלוח ומפי כבוד אאמו״ר ואיתא )ב״ר יב( אלה וכו׳ פסל תהו ובהו .ובאמת
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בפרשת תצא וכן בענין כמו שכן הציב השי״ת שברא עלמין והחריבן וכל
יזה ביאר שכל ■מה שפסל את הראשונים הוא מפני בנין העולם הי׳ מצעקת עלמין דאתחרבו ׳ שעוררו
שהם מעלמא דפרודא שאף שיש להם כחות גדולים צעקה להש״י כי נשאתני ותשליכני וכדאיתא ) ■
אכן אין׳ להם חיבור לאור וכמו שהאדם שהוא החלש ( ובכתבי האריז״ל ואד יעלה pהארץ ונתפרש
שבנבראים׳ אך מפני שהוא כולל מכל הברואים לכן שצעקת עלמין דאתחרבו עלה לעורר רצון ־ לבריאה
יש לו ממשלה׳ על כל הברואים .והנה יעקב אבינו הקיימת וכל מה שיוגבר עבודה בעולם הוא להכניס
עליו השלום הי׳ סבור כמו שבאומות יש כל כמות החרבים והשובביס לנקודס ישוב וכן י הוא
m ישר ים וישב סוד
-שסיפר ‘ יו ס ף -לאחיו • .הם■* .רומזין להמחלוקת ■..שהי׳ הכחוס העצומים אכן מפני ש>^ין להס חיבור לק
■בדעתם כי ■יוסף-אמר לאם :שהוא.-העוקר שמאחר יחסרו אור כי עיר!ר החיבור הוא על ■ידי שיכול
שימותו מדת היסוד שנקרא כל .-דאחי-דו .בשמיא לצמצם מדופיו לכלל כל המדות להשתמש בהם כל
ובארעא^■ כי■ -עיקר■ מלתו'■ הוא ■.הצמלום-שיידע■■• .ה או ם אחד כפי המקום והזמן ,וכן גם בישראל סבר •שיוסף
שאין בכחו ,לפעול,מאומה וכאשר■ -יצ.מצ:ם'-״כחו■ ייראה הוא העיקר מפני שהוא מדת ההתקשרות שזה מודה
שהוא■ ■רק לינור; ■שעל ; ידו - .ירד שפע ■מהש״י■■ .לפוך מדת היסוד כמ״ש כי כל בשמים ובארץ שהוא• מדת
כלל הבריאה■ בכל• מיני -.גווני שפע :וכמו •שנאמר יסוד ומתרגמינן דאחיד בשמיא ובארעא) ■.ד״ה־ א.
ליעקש■ אני■ אל שדי•■ פרה .ורבה ׳).וישלח לה(.שכל כע(.
מיני הולדות הם'■דרך:מדת הי סו ד .כי י כל .הולדות אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה הי׳
הם על׳ ידי צמצום שכמו שבארץ;.המשר שנקרא בעלה רעה את אחיו בצאן .בזה׳׳ק וישב )ק׳׳פ(. ־
וארעא• )תענית ו׳ ע׳׳ב(■ ונקריא ■גבורות'.גשמים •)שם אלה תולדות יעקב יוסף בתר דאתיישב יוסף ביעקב
5׳( .מפני שיורדין "בגבורה שכל..מה .שיורו .•..ור-ך ואזדווג שמשא בסיהרא כדין שרא למעבד תולדות
מקום מצומצם מכוון-מקום לקליעת ••הזרע .וכן בשפע וכו׳ אהדר ואמר יוסף דהא ההוא נהר דנגיד ונפיק
זרע■ ה או ם היורה׳ כחץ הוא •ינקלה....וכל •מה שוורד איהו עביד תולדות בגין דלא פסקין מימוי לעלמין
ביותר צמצום ■הוא מעורר יופר כח.הצמיחה וכואיתא ואיהו עביד תולדות בההוא ארץ ומניה נפקין
)שם ו ( עורפילא אפילו ■לפרציוא .ותותי■.קלא מהגיא תולדות לעלמא דהא שמשא אף על גב דאתקריב
לפי שהוא ו ק ■מאו ,ולכן י אמר להם ייוסף' שהוא בסיהרא לא עביד איבין בר .ההוא דרגא דאקרי
יסור כל כוללות גבולי אלכסון 'ושורש שבעי ■י״ק צדיק.
וזאת■ .מורה חלומותיו והנה קמה אלומתי וגס־נצבה
כי יעקב אבינו ע״ה אחרי שלימתו בבירורו לבן
והנה תסבנה אלמותיכם -ותשפחוין לאלו^מתי-.והיינו
ועשו ודינה .כמו שנתבאר כי אצל לבן
שהוא האור הפנימי שלהם והם • לבושים לו'; וזה
הי׳ בירוריו בנחש וקסם אכן שניהם היו לברר
מורה והנה תסבינה אלומתיכם ותשתחון .לאלומתי
פסולת אהבה ומדת החסד וכדאיתא ברעיא מהימנא
וההשתחויה היינו שהוא עליון עליהם ומקיפם'באורו
נשא )קכ״ד (.דרגא דישמעאל אתקרי נחש ואף ה ק סם
וכואיתא ברע״מ פנחס )רמ״ב ( :
הוא מצד פסולת גבורה שבחסד כי ענין שניהם
אחד הם .שיש בשניהם פסולת מחסד ומגבורה
ד ק ר ע יעקב -שמלותיו וישם שק במתניה ::במורש
כדאיתא בזה״ק וישלח )קס״ז (.נחש וקסם תרין
רבה וישב )פ׳ יפ״ו( לפי שתפס־ יעקב אבינו
זיני אינון ובדרגא חד סלקין .שענין שניהם לקבל
את השק י לפיכך אינו זז לא יממנו ולא :מבניו .ולא
שפע בעקשות ובירורי עשו הי׳ לברד .פסולת היראה
מבני בניו עו סוף כל הוורות ואינו נוהג אלא■י בבני
ומדת הגבורה ובירורי דינה ושכם היו לו אחר
או ם גווליס .וור .שנאמר )רהי״א כ״א( ויפול ו ו ו
שקנה מקום הגבול בין יעקב וישראל כמו שנתבאר
והזקנים מכוסים בשקים, .אחאיב) .מ״א כ״א( • וישם
בפרשת וישלח )ד״ה ויצו( אז נכנס לבירורי דינה
שק על בשרו .יורה) .מ״ב ו׳( וירא העם והנה ׳השק
היינו ■לראות איך הש״י מנהג עמו במקום שנכנס
על בשרו .מרוכי) .אסתר ו ( וילבש שק י ואפר•
להסתרות שאין שכל האדם מגיע לבירורים וכמו
שנתבאר הענין מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
ע נ י ן השק שמורה ■יעל הכנעה ויריוס בועת ־כי כל
זללה״ה בפרשת וישלח )ד׳׳ה והארץ הנה הוא רחבת
' הבגוי ם שיעורם ■לענין עומאה'• שיקראו":בגר
ידים( .וכאשר נתברר בשכם אז הי׳ העיקר בעבודתו
בשלשה ספחים על'שלשה ״ספחים .שלבושים 'נקראו
בענין יוסף הצדיק.
כבור כואיתא י ב סנ ה ר רין') צו (.ותחת" כבווו וכו•
כי■ הא ורבי יוחנן■ קרי למאניה׳ מכבוותי י והוא אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה והנה
בשורש 'חכמה-כמ״ ש ')משלי ג( ׳כבוד -ח׳פמים ילאלו קמה אלומתי וגם נצבה .ענין החלומות
ישרים דשב. סוד עו
הרבה עמו פדות שיכול להאיר לו שגם בתפיסתו וכל מה שהחכמה מאילה לאדם יצא לאור בלבוש
נצמח מזה כבוד שמים שאראה איך הוא גדל חסד תפארת כדאיתא בזה״ק )עקב רבע;( תפארת דביה
ורב חסד מה שלא יכולתי לראות קודם הכשלון חכמה .ולבוש הוא חיבור שמאחד ומחבר כל המדות.
ובאמת כל החטאים הם רק בתפיסת האדם שבגבול וכדאיתא בזה״ק ויחי )רכ״ד( ה אי בר נש דנפיק
תפיסתו פוגם גם בעולמות העליונים שמצדו מתרחק מעלמא סליק ועאל באינון יומין ואינון לבושי יקר
מהם אבל מצד הש״י אם תרשע מה תפעל לו ,אכן דמתלבשא בי’ ש מ תי ה ואינון יומין הוו דזכה בהו
אחר שברא הש״י את האדם וגס תפיסתו נבראת ולא חב בהו וכו׳ ווי לההוא דגרע יומוי לעילא דכד
מהש״י וכשפגם הרי פגם בשורש מצדו .וצריך להגיע בעאן לאלבשא ליה ביומוי אינון יומין דפגים איהו
על ידי עבודה ותשובה וצעקה איך הי׳ לו חיבור בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במאנא חסרא
גס בשעת החטא שבשורש אם הי' נעתק ממש מאין כ״ש אי סגיאן אינון וכו׳ ולכן שיעור מלבוש הוא
הי’ לו חיים אז .ולכן יעקב אבינו אחר שידע שכל שלשה ששלשה רומז למידת תפארת שמאחד שני
חייו תלואים ביוסף הצדיק כדאיתא במדרש )תנחומא המדות חסד וגבורה וזהו מלבוש שמאחד כל הנפרדים
ויגש ט( מהו כי ארד אל בני אבל שאולה אמר אני שבעולם הזה נדמה שהם נפרדים מפני שנראה
מת עם מיתת הרשעים לעולם הבא שהבטיחני הקב׳׳ה שהמדות הפכיים זו מזו ועל ידי שמאיר בהם מחכמה
על שנים עשר שבטים והרי נטרף אחד מהן שמא לא העליונה יתברר שהם משורש אחד וכמו מדת ה ח סד
זכיתי בהן ואני מת בשני עולמות וכו׳ וגם כל שנדמה שהוא הפך מגבורה אכן אם היא מבוררת
עבודתו הי׳ במדת יוסף כדאיתא בזה״ק וישב )קפ(. שכמו שהאב המלמד את בנו ומגודל אהבתו .מאיים
וכאשר נדמה שמצדו אין לו חיבור לחבר עבודתו עליו בזה מאחד שני הפכים לברר שבשורש הם אחד
בימי חייו והגיע למיחוש שמא הוא אובד חס ושלום וזה נקרא לבוש שהוא מחובר .וענין הלבוש שנקרא
וזאת ידע שמצד הש״י ודאי יש לו תקנה לרפאות בגד שניתן לבוש לאדם הראשון אחר החטא והבגידה
את הקודם ולכן לא חדל מלהתפלל ולעבוד את הש״י ניתן לו לבוש היינו שעל ידי עבודה יוכל לחבר
ולא התייאש עצמו ורק שהבין שהישועה צריך הש״י ולאחד ולרפא את הקודם וזה דאיתא )שבת עז(:
לפתוח לו למעלה מהשגתו .וזה רומז לבישת שק לבושה לא בושה היינו שמכסה מה שיש לאדם
במתניו שזה שורש הבגדים שהם מכנסים שמכסים להתבייש בו.
בשר ערוה ששם הוא הבושה היותר גדולה ולפי
שבמקום הזה בונה הש״י בנין עדי עד ולכן יש א כ ן במקום שנעלם מן האדם החיבור איך יוכל
במקום הזה שהאדם יכול לאבד ולהפסיד הכל וכל לחבר סדר מפעולותיו שלא נקרע ולא נעתק
עבודות יעקב אבינו ע׳׳ה הי' בבחינת יוסף הצדיק מהש״י במקום הז ה שם אין לו לבוש וכמו שבמצורע
כדאיתא בזה״ק וישב ) ק״פ (.דהא שמשא אע״ג ובאבל מחוייבים בפרימה היינו קריעת לבושים
דאתקרב בסיהרא לא עביד איבין בר ההוא דרגא היינו שמצדם יראו שאין להם מצדם כח לחבר סדרם
דאיקרי צדיק ויוסף איהו דרגא דיעקב למעבד איבין. והנהגותם הן במדות הן בפעולות וכמו שנתבאר
ולכן הבין יעקב אבינו כאשר ראה שיוסף נאבד ממנו במקומם .ואצלם ענין הזה הוא ענין תפלה להש״י
שיש לו פג ה בלבושיו היינו שמצדו אינו רואה איך וזה הוא תפלה עצומה שמכניס כח התפלה בפעולה
לחבר מדותיו ופעולותיו שיראה מפורש שלא יאבד מוכחת במעשה שעושה בנפשו היינו שעוזב ומודה
מהם ולכן שם שק במקום הלבושים במקום הזה על חטאו ואין בו עזות פנים וקשה עורף לומר
כי כל החטאים ה ם בשורשם מגיאות_שהאדם מתגאה צדיק אני ולא חטאתי אבל אנכי מצדי כפי תפיסתי
שיש לו הון וכח הוי' ובזה מראה לו הש׳׳י שאין לו הנני חוטא רק שהש״י ברוב רחמיו יכול להאיר לו
מצדו כדאיתא במס' )מגילה כט (.האי מאן דיהיר איך שגם בדבר הזה הי׳ חיבור שכל זמן שאני
בעל מום הוא ושורש גיאות הוא בענין השפעה בחיים ודאי יש בו חיבור מצד הש״י למעלה מהשגתו
שמתגאה שיש לו כח להשפיע לחבירו וזה נרמז מה ואני מתפלל להש״י שיאיר לו שבודאי מצד הש״י
צז ישרים וישב סור
כשרצה הש״י להעלותו הי׳ צריך לעבור את הירדן דאיתא 3ש 3ת ) ק ״י (:רמות רומא הוא דנקישי לי׳
וכמו שביאר בזה אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה ולכן בעל ממנו כת הולדה ,וזה מנין תשובה שמסיר
שמקדושת ארץ ישראל ששם דומה כמי שיש לו אלוק לבושו במקום הזה כי הלבוש מורה שיש לו השגה
לא הי׳ יכול לעלות רק כשירד היתה ירידתו צורך איך לתבר מצדו מדותיו ופעולותיו שיהיו כולם
עליה. מכוונים ונארגים מערכה שלימה לשם שמים וזה
רומז בגד שאותיות בגד ה ם כסדרן ב' ג׳ ד /וגם
ו ז ה רומז שק שאותיותיו ה ם למפרע וכדאיתא שיעור בגד הוא ג׳ עפחים היינו התכללות שלשה
( על אותיות אלו .כי שי״ן בזה״ק ) מדות הראשונים חסד גבורה תפארת שהכל כלול
רומז על תלת קוין כדאיתא בזה״ק ויקהל )רד(. בכם ,אכן שק אינו מלבוש אדם שאין דרך אדם לצאת
ש׳ הא אוקמוה רזא דתלת אבהן דמתאחדי בבת בשק כדאיתא ב מ ס׳ שבת )ס״ב (.שדרכן של הרועים
יחידה .שהוא כוללות שלשה המדות אכן כיון לצאת בשקים .וזה רומז רועים שהם רועי בהמה
שנכללין באות אחת אין בזה הכרת עבודה ופעולת שבהמה הוא מדרגה נמוכה מאדם אכן תוכל להתעלות
אדם וכדאיתא )שם( שבת שי״ן בת היינו שהתלת על ידי שאדם אוכל ממנה מעלה כס הבהמה
קוין מאירין לנקודה האמצעית הנקרא בת מלשון להתעלות בצורת אדם אם יעבוד את הש ^/בכח
בת עין .ואות ק׳ איתא בזה״ק תרומה )קנ״ב(. שמקבל מהבהמה וכדאיתא בתענית )ע״ז (.ולמה
שהוא הפך מאות ט׳ בכל דוכתא דאת ט׳ תמן לית מתכסים בשקים אמר רבי חייא בר אבא לומר הרי
ישובא לאת ק׳ תמן וכו׳ ויהיב חיים וכף הכי נמי אנו חשובין כבהמה .וזה ענין לבישת השק שהוא
שלטא את אחרא באתר דגיהנם ומאן איהו את ק׳ תשובה שכל דבר צריך להיות במחשבה ורצון ומעשה
ש ם ( וזה מורה שחיבור ממדותיו ועיין זה״ק ) ודיבור .ומחשבה היא הכרת הבורא ועזיבת החעא.
ומעשיו הם לדעתו יורדים לפירוד שאין לו בהם ורצון הוא הרצון לשוב ולהשיב דרכו לעבוד את הש״י.
חיבור .ולכן כשהאדם עושה פעולה בעובדא שמראה ומעשה היא שינוי מעשה היינו שלא יסמוך על עצמו
שמצדו אינו רואה חיבור מדרכיו ומעשיו ומודה בשום תקיפות כאשר סמך לומר שיעשה פעולה והיא
ומתודה להש״י על זה ומתפלל בדיבור ומוסר נפשו מבוררת אחר שיש לו כח צורת אדם בדעת לא
להש״י במחשבה ורצון ועובדא ומילולא מאיד לו יסמוך על דעתו וכח תולדתו רק יברר קודם הפעולה
השי״ת מאתר רחיקא וגם יעורר רחמים שהש״י וכ״ש )יתרו כ( ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר
יאיר לו להעלותו מחסד הצפון שירד להסתתר וזה לא תגלה ערותך עליו שאין לך חיבור בפעולותיך
רומז שיעור השק בארבעה טפחים היינו שעל הגוון צריך אתה לברר כל מעשה בפרע וזה נכלל בלבישת
אין לו חיבור כי שלשה רומז שמראשית התפשטות שק שזה רומז כמ׳׳ש )תהלים ע״ג( ואני בער ולא
חסד וגבורה שנראין כמדות הפכים יגיע לחיבור אדע בהמות הייתי עמך .היינו שמודה בפעולה זו
על ידי שיוכללו במדת יעקב אבינו שהוא תפארת שאין בו מצדו כח מצורת אדם לסמוך עליו לפעול
שמברר שהכל הוא בשורש חסד אל כל היום כנ״ל אכן דבר מה בלא תפלה להש״י שיאיר לו בכל רגע וזה
ארבעה רומז למדת נצח שבו נטמן שורש החסד גורם הכנעה עצומה בלב האדם וממילא מתבטלים
וכדאיתא ברע״מ פ' ויקרא ) ג' ( :אריתי מורי דא ממנו כל המקעריגים שמה שהש״י מרחם מצד ורחמיו
חסד דרגא דאברהס דאתמר עליה אלך לי אל הר על כל מעשיו שאחר שמסיר ממנו הגיאות ונשאר
המור עם בשמי דא נצח דרגא דאהרן דכ תיב.ביה לו מה שחסר לו לא מצד שירצה להתגאה רק שחסר
ואתה קח לך בשמים ראש ואינון דרועא ימינא לנפשו ועל זה הש״י מרחם שאין עליו קיטרוג.
בירכא ימינא ורזא דמלה נעימות בימינך נצח ומזה שיכנע לב האדם וירד בדעתו ממצבו יעורר
ואינון תרין ברכן לקבליה יחד מגן .אברהם ותניינא חסד עליון שירד בירידה צורך עליה ,שכל מה שהש״י
עבודה דהוא רצה ,ומדת הנצח אמר כבוד אאמו״ר רוצה להעלות האדם למעלה צריך שירד קצת וכמ׳׳ש
הרב הגאון הקדוש זללה״ה שהוא מעלה כל המדות )משלי טו( ולפני כבוד ענוה וכמו שמצינו באליהו
יש ר י ם דשב סוד צח
רבה ב( וכן אחאב אחר אשר שמע מאליהו הנני ■לשורשם נעתיקא קדישא וכדאיתא• באדרא )נשא
מביא אניך )מצכים א' כ״א( ונתייאש תיכף ואף קלו;( וכלהו אקרון נצח ובאתוון רצופין הוא מצח
שהחמיא הרבה מכל מקום עזר ■לו שאמר הש״י שהוא מעלה לשורש הרצון במצסא דעתיקא והוא
נאליהו הראית גי נכנע חמאב מפני וכדאיתא במדרש ג סוד מדת אהרן זהי׳ על מצחו תמיד.
שהועיל צו תשובתו )פרקי ר״א פלק מ״ג( וכן במנך והנה כל מקום שנזכר לבישת שק שם הי׳ במקום
יהורם שאמר אל יושיעך ה׳ מאין אושיעך )מצכים שהיי מימוש ראש היינו שנדמה שאפס כל
ל ר( שכן נדמה לו שכל כך גבר קציפת ארם עד תקוה ונדמה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ושם
שאין שום ישועה נגדו וגם אלישע הי׳ בפחד עזר הש״י שנתהפך מהיפך אל הפך והראה כי
( והראה לו הש״י כדאיתא במי השלוח ) הפחד שפחדו לא הי׳ פחד ונתהפך בפעם אחת
ישועה כעת ממר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים מחושך לאור ,וכמו שיעקב אבינו נדמה שהוא אבד
בשקל שבלא חרב ובצא מנחמה נושע מהיפך אצ היפך. וחסר משורשו וכמו שאמר כאשר שכולתי שכלתי
וכן במרדכי כשנדמה לו שאפס תקוה כדאיתא במס' ונדמה לו שהוא חייב בזה ששלחו למקום סכנה ,והראה
מגלה )עו (.גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה .וכן לו הש״י כי יוסך< חי וכי הוא מושל בכל ארץ
נדמה לו שנתחייבו שונאיהם של ישראל כליה מפני מצרים ולמחיה שלחו ה׳ לפניו וחי במצרים שבעה
שנשפחוו לצלם ולא ראה שום דרך מאין יבא העזר עשר שנים מעין עולם הבא .ודוד המלך כשמנה את
ונדמה לו שהוא חייב בדבר במה שלא השסחוה להמן ישראל נדמה לו שמעה בשורשו וכדאיתא בזה״ק
וסיכן את כל ישראל בזה ,והראה ■לו הש״י שנהפוך פקודי )רכה ; ( כי באמת מצד ישראל אין להם
הוא אשר ישלמו המה בשונאיהם ונתקן הקודם, מספר וכמו שנתבאר שם בפרשת פקודי שישראל
וזה שאמר דוד המע׳׳ה )תהלים ל( פתחת שקי אחוזים במקום שהוא למעלה ממספר ורק על ידי
ותאזרני שמחה שתחלה אמר הסתרת פניך הייתי כופר יש להכופר מספר וכיון שהוא הי׳ מלך ישראל
נבהל כי השק הוא רומז להסתר פנים מה שהי׳ וצוה למנותם היינו שקצב להם נבולים נדמה לו
תחלה התגלות ונסתר כמו שנזכר במזמור זה שכן פגם בשורש ישראל וחס ושלום כולם יכלו
)תהלים למ״ד( ואני אמרתי בשלוי וגו׳ .וכדאיתא וכדאיתא בפרקי ר״א )פרק מ״ג( אמר לו הקב״ה
בזה׳׳ק בשלח )נ א (:מאן דאיהו עפשא חמי אנפוי אני נשבעתי לאבות להרבות את זרעם ככוכבי השמים
דמלכא נהורין וכר ומאן דאיהו ■חכימא וכו׳ אמר ואתה בא לבעל דברי וכו׳ .והראה לו הש״י שבאמת
מלכא ודאי שלום ■הוא .וזה שנאמר )ישעי׳ נ( אלביש הוצרך ■להיות על ידי■כשלון שהי' נצרך להתגלות מקום
שמים קדרות ושק אשים כסותם .שנסתר הבהירות'. המקדש ושם נתכלל יחד מספר ובלי ■מספר וכמו
אכן כשהאדם מגיע לדעת דמלכא שלים הוא ורואה שנתבאר הענין בפרשת פקודי .ששם הי׳ עיקר
החסרון בעצמו פנ״ל אז נהפך לו ■מהפך אל הפך הגבולים להקדושה ■קדש הקדשים .והיכל .ועזרות.
וכמ״ש )שם( הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ובין האולם ■למזבח .והר הבית .והחיל שכל אחד
• ותאזרני שמחה. מוגבל בקדושתו וכולם הם לבושים וגבולים להלוחות'
ומקום הארון שהוא אינו מן המדה ולכן הי׳ צריך
ונראה שזה ענין אליהו הנביא זכור למוב שאזר
להיות על ידי ■מכשול להגיע להתגלות מקום הזה
אזור עור במתניו שהוא שורש המיין נוקבין,
והמכשול הי' ■צריך להיות בזה עצמו שיתן מדה וגבול
לעורר כל האבדות ולקרב כל המרוחקים .שעור הוא
נתגלה שכל ישראל מה שהם •גבולים לישראל ,ואז
שיעורו חמשה על חמשה כדאיתא כלים )פכ״ז מ״ב(.
הם גבולים למקום שהוא בלי גבול וממילא גם להם
שזה רומז למדת הוד וכדאיתא ברע״מ תצא )רפ(.
אין מספר וכן הוא ■כל התגלות מקום קבוע הוא על
ובהקדמת תיקוני הזהר ה' עלאה אתפשטת עד הוד.
ידי כשלון בדמין סגיאין וכיון שנתגלה מקום המקדש
מה הערבון אשר אתן לך ותאמר חותמך דאמר ממילא ■נתרפאו וכדאיתא במדרש כל האלפים שחסרו
ופתילך וממך אשר בידך .במדרש רבה ישראל בימי דוד אימתי נתמלאו בימי שלמה )במדבר
m י ש ר י ם וישב סוד
למדת מלכות ומדת מלכות מקבלת השפע בדרך )וישב פ״ה( חותמך זו מלכות המד״& )שיל ס(
זריעה וממנה מצמיח בהתרבות כבוד שמים לעורר שמני כחותם אל לבך )ירמי' כ״ב( כי אם יהי׳ כניהו
להוליד אור מתוך החשך .ולכן נזכר בספרא דצניעתא בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני.
)זה״ק תרומה קעו ; ( דעד לא הוה מתקלא לא הוה
משגיחין אפין באפין ומלכין קדמאין מיתו וזיוניהון ענין חותם איתא בתיקוגי הזהר )תקונא קדמאה
לא אשתכחו וארעא אתבעלת הרי דמלכאין קדמאין י״חי( שימני כחותם פל לבך דהכי אמדת
נזכר בהם מיתה ובמלכות לא נזכר רק ביעול שבכולם שכינתא )נ״א אמלין ישראל בגלותא( אע״ג דאנת
כשהאור מתעלה נשארים ריקנים אכן במדת מלכות תסתלק לעילא דיוקנך לא אתעדי מנאי לעלם כהאי
סף שאינה בבהירות אור בהיר אבל שיאפס לגמרי דבההוא אתר דאתדבוק בי' רשימו דמארי חותם
בבחינת מיתה זה אינו במדת ■מלכות שמדת מלכות חותמא לא אתעדי מני דיוקנא דחותמא לאשתמודעא
שהיא תכלית כוונת הבריאה וזה אינו נכלה לעולם. בי׳ ובג״כ אמר׳ כנסת ישראל )ג׳׳א אמרי ישראל
ולזה נקראת מדת מלכות חותם שרומז על גמר בגלותא( שימני כחותם על לבך כרשימו דתפלון
הפעולה לצאת לפועל וכוונה זו נקבעת בקביעות דיד דאינון לקבל לבא וכו׳ ושם בתקון )כ״ב דף
כנ״ל .וזה שאמרה תמר חותמך ופירוש ■זה מלכות ס׳׳ה :סו (.והענין שבזה היא מיוחדת מדת מלכות
דקדושה שנשאר בה הרשימו לעולם שיש בסערא שמיס שאך שהיא נקראת דלה דלית לה מגרמה
אחרא אשה מנאפת שנאמר בה )משלי ל׳( כן דרך ( אכן בשורשה היא דבוקה תמיד ) כלום •
אשה מנאפת אכלה ומחתה פי׳ ואמרה לא פעלתי ברבון העולמים עלת העלות וסבת הסבות כדאיתא
און .והיינו אף שבשורש ברא הש״י הכל לתכלית )בהקדמה שני'( בתקוני הזהר וכד אנת תסתלק
העוב ומכל דבר ישאר השארה אכן ההשארה שישאר אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא גשמתא. מנהון
מהרע לא יהי׳ להרע בעצמו שום חלק בהשארה וכמו אבל במדת מלכות שמים נשאר תדיר הדיוקנא ורשימו
שנשאר כבוד שמים מפרעה ומהמן וכדומה שנשאר דמארי חותם ואך שהאור מתעלם אבל האור שקבלה
קידוש השם ■וכבוד שמים והם בעצמם הלכו לאבדון. מדת המלכות שמים נקבע בתוכה בקביעות ,לפי
וזה פירוש כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה ששורש מדת מלכות שמים באור העליון כדאיתא
שנסתם ונסגר בהרע ואינו ניכר שיהי׳ ■להעוב בזוה״ק )פנחס רנו;( ה׳ בחכמה יסד ארץ אבא
שבו שום קו והמשכה שיהי׳ ניכר איך הוא מחובר יסד ברתא שכל המדות ה ם מקבלים ומשפיעים בדרך
להעוב .וכן הוא כל מה שנלכד מהעוב לתוך הרע עלה ועלול כדאיתא בזוה״ק )שמות ד ( .המלך סתם
בסוד עת אשר שלט האדם באדם לרע לו )קהלת מלך דא אע״ג דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי
ח׳( כדאיתא בסבא משפטים ) צ״ ה (:שהטיב הנלכד נקודה עלאה סתימא דכלא ואע״ג י דאיהו נוקבא
לתוך הרע מאבד את הרע ומכלה אותו והטוב נפרד איהו דכורא לגבי מלך דלתתא ,וכיון שכולן >בראו
ומתברר וחוזר להתדבק בשורשו הטוב .וכדאיתא דק בשביל שילך השפע דרך כולם למדת מלכות וכמו
בזוה׳׳ק )משפטים צה ( :אבל לרע ■לו דאינון נשמתין שנקראת מדה זו בתיקונים )סוף תקון כב( ובזוה״ק
כפיין לכל מ ה דאשכחן מסטרא בישא ושיצאן לי׳ )פנחס רנו ( :מלכות שלימו דכולהו וכ״ש בתהלים
וסימנא לבא ארונא קדישא דאתעשק גו פלשתים ) ח'( שאחר שאמרו מלאכי השרת מה אנוש כי
ושליעו בי׳ לרע לון וכו׳ .שמה שנלכד מהטוב להרע תזכרנו השיב הש״י אם כן למה בראתי כל הבריאה
אין■ להרע אחיזה בטוב רק שנסגר בתוכו ואינו וכדאיתא במדרש )ב״ר ח( אם כן צונה ואלפים
מתגלה וכדאיתא בזוה״ק תזריע )מז (.בענין נגעים כולם למה נבראו צפור שמים ודגי הים למה נבראו
שנקרא הנגע סגירו שבכל דבר שהוא קיים בעולם וכדאיתא שצפור שמים רומז למלאכי השרת שכולם
מוכרח להמצא בו עוד טובה ואף בהרע שבאם הי׳ נבראו רק לתכלית שיצא כבוד שמיס מעולם השפל.
רק רע בלא שום עובה ה י נאבד מיד ונכלה .אכן ובתיקוני .הז ה ר) תי קון סב צ״ח (.אדם דלתתא דאיהו
בנגע שהוא שורש הרע בעומק שבא משורש הנחש נוקבא .שבכל המדות עוברת ההשפעס בדרך העברה
יש ר י ם וישב סוד
ותשב בפתח עיניה מאן פתח עינים כמד״א והוא בזה נסתם השוב שבו לגמרי ולכן >קרא סגירו שאף
יושב פתח האוהל וכתיב )שמות י״ב( ופסח שנמצא בו כה מהשוב המקייס אותו אכן הוא סגור
ה' על הפתח וכתיב פתחו לי שערי צדק )תהלים מאוד ביותר מכל רע ועל זה מייתי שם )מ״ז(.
קי״ח( פינים דכל עינין דעלמא להאי פתחא מצפאן וכדין סגירו בכלא ולית מאן דפתח ועל דא כתיב
( שמדת וזה רומז כמו שנתבאר במקומו ) )משלי ל'( כן דדך אשה מנאפת וכו׳ מאי מנאפה
מלכות אף שהיא מוסתרת בהסתר שאינו ניכר בה מנאפת ממש ודאי אכלה ומחתה פי' ואמרה לא
השגחת הש״י אכן יש במדה זאת פתח לעינים עיני פעלתי און .וזה שבקשה תמר סימנים אלו הסותם
חכמה הקדומה ששם מקור מדה זאת בסוד בחכמה שלא יכלה כח העוב מהזווג ויהי׳ ניכר אף על הלבוש
יסד ארץ וכדאי׳ בזה״ק )פנחס רכו (:אבא יסד שורש הקדושה שבו ודיוקנא ישתאד תדיר ואף
ופתח מדה זו הוא ■להכיר מתוך ההסתר ברתא שהפעולה הזאת ■נראית שהוא באורח יבום ובאורח
השגחת הש״י שממנו יצאו הדברים כבושים. יבום נראה ■שהראשון אבוד לגמרי והשני המקימו
הוא בונה בנין חדש וכמו שנתבאר במקומו אכן
ותאמר חותמך ויאמר מ ה הערבון אשר אתן לך בשבע יהודה אף שנראה שכל מלכות בית דוד נבנה
ופתילך ומעך אשר בידך .בזה״ק אחרי באורח יבום אכן לזה מעיד עליו הכתוב כדאיתא
)ע״ב (.אלין אינון סימנין דמערוניתא דאתברכא ) סו ע ה י ( :יהודה וכו' זכה ונקרא כלו על שמו
מן מלכא בזווגהא וכף אלין אינון קערי עלאה של הקב׳׳ה ובזה״ק משפעים ) ק ״ג (:בענין יבום
תכשיעהא דכלה אתברכא מתלתא אלין נצח .הוד. וזווגים שאינם באורח מישר במאמר הסבא השתא
וכלא אשתכח בתלתא אלין וכלה -מהכא יסוד. אית לאהדרא ולעיינא על אתר )נ״א אילנא( חד
אהברכא. רב ועלאה דהוה בעלמא וגזעא ושרשא דקשוע זאיהו
עובד אבי ישי אבי דוד דהא אתמר דאחרון הוה
הענין בנין מלכות בית דוד שיסוד בנינו הוא היך נפק שורשא דקשוע מגו אתר דא אלא עובד
בענינים הנראים שאינם באורח מישר אלא אתתקן בתקונא עלאה ואהדר שרשא דאילנא דקא
באורח יבום הוא כמו שנתבאר מפי אדוני אבי אתהפך על תקוניה וכדמסיים שם שדוד המלך נתקן
זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה על פסוק שורשו .שישי ועובד תיקנו האילן בשורשו וענפיו
)ישעי׳ כא( ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך ושם בזוה״ק )ק״ד (.יהודה אתה יודוך אחיך
שיש הרבה ענינים שהש״י מנהג למעלה משכל האדם היינו דאמרינן ברוך אתה והיינו שזכה למדת מלכות
והשגתו ששורשם הוא למעלה מצורת אדם וכמו שנקראת אתה שניכר במדה זו כבוד שמים בפועל
שאמר הקב״ה לשמואל הנביא )שמואל א עו( וגם ואינו נכלה לעולם כנ״ל ,וזה שמסיים שם יהודה
נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא אבא קדמאה ואבא תנינא ולא הוה בי חילופא
להנחם ואף שבזה הענין עצמו אמר לו הקב׳׳ה לעלמין ,ובזה״ק )אחרי ע ״ א (:בסתרי עריות דתניא
אתשאול אכןמלוכת )שם( נחמתי כי המלכתי אמר רב יהודא מחצפותא דצדקת חדא נפקן כמה
שאול היתה בבחינת אדם היינו צורת אדם שרומז עבאן לעלמא ומאן היא תמר דכתיב ותשב בפתח
לזעיר אפין ולכן נאמר בו נחמתי .אבל מלוכת דוד עינים .אמר רבי אבא פרשתא דא מוכח דאורייתא
המלך ע׳׳ה הוא למעלה מצורת אדם כדאיתא בזה״ק סתים לגליא והא אסתכלנא באורייתא כלא ולא
נשא באדרא רבא קדישא )קל״ו ( :על פסוק זה כל אשכחנא אתר דאקרי פתח עינים אלא כלא סתים
ההוא נצח דאתפשע בגופא זמנין דתלי על עלמא ורזא דרזין הוא ותניא מאי חמאת צדקת זו לעובדא
למידן ותב ומתחרע ולא עביד דינא אי תייבין מאי דא אלא ידעת בביתא דחמוה ארחוי דקב״ה האיך
מעמא משום דקאי בדוכתא דאקרי אדם ויכיל מדבר האי עלמא עם בני נשא ובגין דהיא ידעת
לאתחרעא אבל אי באתר דאתקרי ראש אתחזי קוב׳׳ה אוקים מלה על ידהא וכף.
קא ישרים rp D סוד
עובדי ה׳ אף שיהיו נכללים באור ה' .וכדאיתא ואתגלייא ה אי גצת לאו הוא עידן ואתר לאסמרמא,
)פסחים ח (.למה צדיקים דומין בפני השכינה כנר מ״ע משום דלא הו ה מאתר דאקרי אדם ז ט׳ ובג״כ
בפני אבוקה וכמו שאמר אדוני אבי זקני מו״ר לא אדם הוא להגתם מצת דבשאר תקוגי גופא.
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי מהרבה נרות נעשה
אבוקה והוא שיתראה שהם חלק א לקי ולא אמר
כשרגא בטיהרא דמאי אהני והוא שלא יתבטלו מפני rp a
האורה רק יתראה שהם חלק אור ה׳ אכן יתראה
כנרות בפני אבוקה והיינו שיהי׳ הכרה למעשיהם ד ה י מקז שגתים ימים ופרעה חלם .בזוה״ק )קצ״ג(.
ועבודתם וזה דאיתא קץ שם לחושך קץ דשמאלא pשם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר וכר
דאף שנראה שלכל דבר יש קץ שהרי גם להתורה האי קרא אתמר קז שם לחושך דא איהו קץ דשמאלא,
שאמר דוד לכל תבלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד להיות כי כל הבריאה ברא הש״י בגבולים הן בעולם
)תהלים קיט( וכתיב ארוכה מארץ מדה רחבה הן בשנה והן בגפש .ועיקר הבריאה הוא הגבולים
מני ים )איוב יא( ואיתא במס׳ עירובין )כ״א(. שדבר בלי גבול הוא דק הש v/לבדו .וכדאיתא שהי׳
חכרי׳ בן עדו פירשה שהיא אחד משלשת אלפים העולם מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי עד שגער
ומאתים והיינו אחד מל״ב מאות והיינו שהוא בו הקב״ה והעמידו וכו' והיינו דאמר ריש לקיש
נתיב אחד מחכמה עליונה. וכו׳ אני הוא שאמרתי לעולם די )חגיגה יב (.כי
ההסתר שהסתיר הש״י בעולם שנקרא צמצום אורו
אכן כל זה הוא כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב ואחר כך התחיל להאיר מחדש והתחיל להתפשע
הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ דזה הוא רק והי׳ מתפשט עד אין קץ כי הוא מאור הש״י שהוא
מה שיוכר מעשי המצות ופעולות עובדי ה' ובמה אין סוף וחזר והגביל את האור שלא יתפשט והנה
נבדלו מעוברי רצונו וכמו דמסיים שם )זכרי׳ ה׳( מכח המגביל הזה נברא כל פחות השחתה בעולם
בי כל הגונב מזה כמוה נקה וכל הנשבע מזה כמוה וכמו שנתבאר בביאור אגדה דגטין ) ( וזה
נקה והיינו לפוס צערא אגרא .אבל הרצון והתשוקה נקרא בזה״ק קץ דשמאלא כי זה מחזיר הכל לאין
שבלב שהוא נקשר בהש״י בעוה״ז זה יגיע להאיר וכל הלבושים מתבטלין .אכן זה ביאר בזה״ק קץ
עד אין סוף .וזה שאיתא במדרש )מקץ רבה פט( שם לחושך וכד בר נש אשתדיל באורייתא אתדבק
ז ^ ניתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה וכר שכל באילנא דחיי כי כל הגבוליס הוא מפני שאלנא דטוב
זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם וכו׳ נעקר ורע מלביש להבריאה ומצד זה ניתנו הגבולים לכל
יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם. הבריאה אבל אלנא דחיי היינו כשיסתלקו הספיקות
כי כל החושך הוא להגביל הגבולים ומצד זה יבא מאילנא דטוב ורע אחר כל הבירורים וישאר רק
ההעדר וההפסד אכן כל ההעדר וההפסד הטוב אז תחזור הבריאה להתדבק במקור וההפסד
הוא לסלק זה החושך אבל כשיבא ההעדר והפסד וההעדר יתבטלו pהעולם ויבולע המות לנצח
הכללי לסלק זה החושך וההפסד אז יאיר אור אין דבאמת העולם הזה לפי שהוא מעורב טוב ורע
סוף כי זה קץ דשמאלא כי לעת עתה מה שיש ומורכב לזה יש לה ביטול כי כח ההרכבה יתפרד
העדר והפסד בעולם הוא רק מ״מ שנאחז בזה וכל שאינו מורכב אין לו פירוד אכן דבר שאינו
שעתיד להתבטל אבל מה שאין עתיד להתבטל זה מורכב אינו בכל הבריאה כי רק הבורא הוא שלם
הקץ נקרא קץ הימין כי לעת עתה לא תתראה הימין הפשוט .וזה דאיתא שם בזה״ק דהא באילנא דחיי
בעולם במ׳׳ש השיב אחור ימינו ,אבל לקץ הימין אית דרגין אלין על אלין ענפין ועלין קליפין וכו׳.
היינו שתשיב הימין וכדאיתא ,בזה״ק נח ) ס״ג(. אלא כשההרכבה היא זהה וברורה מהש״י גם להרכבה
בדניאל א״ל והא אמרת ואתה לך לקץ אית קץ לימינא לא יהי׳ פירוד שאף שבסוף הבירורים שיהי׳ ונשגב
ואית קץ לשמאלא ולא ידענא לאן קץ לקץ הימין או ה׳ לבדו ביום ההוא מכל מקום יהי׳ הכרה למעשה
יש ר י ם מקץ םוד קב
שום בחירה ,ואחר שראה מעשה זאת הבין כי לקץ הימים אמר ליה לקץ הימין אוף הכי דוד
יהודה הוא הראש שבשבשים ואם הי׳ נתברר בכל וכו׳ עד דאסבשר דיהוי לימינא דכתיב שב לימיני
פרשיו הי׳ לו לדעת כי שוב לפניו.שהוא יתכלל במדת וכו' היינו לימינו של הקב״ה היינו החסד הראשון
יהודה ויתאחד עמו ואז הי׳ הש״י מנהיג עמו שאחוז בחסד הקדום מקודם בריאת העולם שאז
שיראה אור ברור לנגדו תמיד וממילא לא הי׳ בושח הי׳ בלא שום אתערותא דלתתא ובזה ודאי לא הי׳
בשר המשקים כי הי׳ יודע שבעת שירצה הקב׳׳ה שום פסולה וזה אין לו בישול כי רצון הש״י אין לו
לגאול אותו אף כשלא ירצה שר המשקים בעל כרחו בישול לעולם ולכן אף מעשה האדם שהוא רק
יזכירו .ולפי ששם בשר זרועו נתוספו לו שנתים מהסתר מחמת שהוא מורכב מיסודות שזה גורם
ימים וכדאיתא במי השלוח מקץ שנתים ימים כי ההסתר אבל אם אין בו פסולת גם ההרכבה אחר
בשני ימים ברא הש״י כל השובות שבעולם ביום שהוא מרצון הש״י הוא נצחיית וכדאיתא במדרש
שלישי נברא שובות אכילת האדם מה שאדם מכניס הנעלם תולדות )קל״ו ע״ד( אמר רבי אבא במלה
לתוכו וביום הששי צורת האדם היינו שורש חיים דא יסגי פלוגתא בעלמא הייגו אם יש הרכבה
וכבוד והתנשאות מה שאדם משפיע לכל הבריאה במלאכים דמקשה שם דאם כן הא כל אפייא דדהון
וכאשר יזדכך אדם באלו השנים תבא ־הישועה וזה ודידן שויין והיינו אם כן יתחייב בהם הפ סד אכן
פירוש ויהי מקץ שגתים ימים ־כשיהי׳ הקץ והסוף מתרץ שם ר״ש )קל״ז( מההוא גרמא דאשתייר
להרע שיש באלו השני ימים ממילא .תבא הישועה בקיומא משום דלא שעים מזונא ואקרי בתואל
וזה שמתחיל המדרש קץ שם לחושך וכו׳ עי׳׳ש. רמאה והיינו מפני שאין בו פסולת מעולם הזה אף
הנקרא קץ שהוא כנ״ל כי החושך הוא ועיינו שהוא מורכב מכל מקום מתקיים וכדאיתא בתקוני
המגביל וממילא ממנו יבא ה הפ סד וההעדר בעולם הזהר )סוף תקון כ״א( שתחיית המתים יהא רק
וכשיבא קץ להחושך עצמו אז תהי׳ הישועה שלימה, שההרכבה תהי׳ שלימה ויקבלון דין מן דין מקבילות
וזה שנתברר יוסף הצדיק באלו השנתיס ימיס שראה הלולאות ו כו /וזה שאמר הכתוב ויהי מקץ שנתיס
שהש״י הוא המנהיג וכל מ ה שאדם עושה מצדו יש ימים ופרעה חולם כי אחר השנתים ימים נתבשלו
לו ביעול כי הי' בופח בשר המשקים אחר שידע כל הפעולות של יוסף הצדיק מה שפעל להסיר ממנו
כי עוב פתר לו והם היו יודעים שהחלומות הולכים החושך ,וכל מעשה מ י אדם ■יש להם בישול ולכן
אחר הפה כשהפותר הוא ראוי לזה וכדאיתא במס׳ הוצרך לבירורים ,כי אחר שחשא נגד השבשים בחשבו
ברכות )נד ( :והוא דמפשר לי׳ מעין חלמיה ולזה שהוא הגדול מאחר שמצמצם עצמו בכל עניניו ורואה
צריך רוח הקודש וידע שיוסף גאל אותו ממיתה שיהודה הי' נראה בעיניו שאינו מצמצם עצמו והש״י
לחיים ובודאי ירצה להזכיר אותו וכדאיתא במדרש מסכים עם יהודה והי' תמיד בתרעומות על זאת,
)וישב רבה פח( כל היום הי׳ מתנה תנאים ומלאך עד שהראה לו הש״י במעשה דשר המשקים ישר
בא והופכן וקושר קשרים ומלאך בא ומתירן כי האופים כי הוא נקרא שר האופים ויהודה שר המשקים
בשורש נפשו לא רצה להעיב לו ורק מצד דרך א ח כדאיתא במי השלוח שחשא שר האופים הי׳ בדבר
.ולא מעומק• .ואחר■ כך כשראה ששכחו ולא הועילו שהי׳ יכול להזהר מזה כי צרור אינו בעל חי ואם
לו כל התפלות שהתפלל הוציאה ממסגר נפשי וגם היי מדקדק לא הי׳ נמצא צרור אבל שר המשקים לא
כל סבלנותו הוקשה לו מאד מאחר שמסר נפשו על נאשם מאחר שזבוב הוא בעל חי ויכול לפרוח בעת
קידוש השם למה יוצרך אח״כ לסבלנות ואחר כי שהושיש הכו ס ברגע אחת וכן החילוק בינו לבין
בא העת והזמן עד עת בא דברו אמרת ה׳ צרפתהו, יהודה כי עם יהודה מנהיג הש״י למעלה מדעתו
שהבין עיקר חעאו הוא נגד יהודה שנקרא לבא כי וכדאיתא במדרש )רבה וישב פה( ביקש לעבור וזימן
הוא מתנהג רק ברצון הש׳׳י ואינו מתאמץ כלל נגד לו הקב״ה מלאך שהוא ממונה על התאוה וכו׳ ויש
הש״י איך שמתנהג עמו כי דהמע״ה נקרא בדחנא אליה וכו' בעל כרחו שלא בשובתו .ולכן אין לו
דמלכא וכמ׳׳ש למען תצדק בדבריך )תהלים נא( שום אשם כי כל מה שעושה הוא רק י לאונסו בלי
קג יש ר י ם מקץ םוד
כי אחר הבירור אז ראה שכל העולם מתנהג על אז נשלם יוסף הצדיק ובא הק׳ן להגבולים כ מ ס תי מ ס
ידי מדת ישראל ויתגלה לפועל על ידי מדתו של יוסף וד :דאיפא בזה״ק מקץ )קצ״ג (:ויהי מקץ רבי
הצדיק שלפי שבאומות העולם כשמקבלים טובה שמעון אמר אתר דלית ביה זכירה ודא הוא קץ
מהש״י מקבלים בלי דעת וחשבון ולכן כשהש״י מגביה דשמאלא מאי טעמא בגין דכתיב כי אס זכרתני אתך
מדותיו למעלה אין להם מקום וכל שמצמצם עצמו כאשר ייטב לך וכו׳ עי״ש שיוסף מעה שראה חלומו
בעת שהש״י מראה לו הארת פנים ממילא במדה ואמר ודאי מלמא דזכירה איהו ,והיינו אחר שראה
זו הש״י נותן לו מקום גם בעת שמגביה מדותיו. חלום שר המשקים וכמו שאמר כבוד אדוגי אבי זקני
וזהו קץ דשמאלא היינו הבירורים שהרע נפרד מן הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי ראה והנה גפן והיא
הטוב שהרע הולך לאבדון והטוב מתברר .אכן קץ כפורחת עלתה נצה הבשילו אשכלותיה היינו שהולך
דימינא הוא שגם מהרע נעשה טוב וכמו שנתבאר בהדרגה מעט מעט וכן הוא ישועת ישראל שנפתחת
בפרשת וישב )ד״ה וישב( שאחר שישראל מתבררים מעט מעט וכדאיתא בירושלמי ברכות )פרק א׳ הלכה
אין שום דבר בעולם שלא יהי׳ מצדם קיום לעד א׳ ובמדרש רבה סוף מגילת אסתר( דלמא רבי חייא
ואף הרע נעשה טוב מצדם והנה כל זה מה שמכניסים רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא
מעלמא דחרובא שמצד תפיסת עלמא דחרובא נתבטל בקעתא ארבל בקריצתה וראו אילת השחר שבקע
ונפסל לגמרי ורק מצד ישראל ותפיסתם יש לו הוי׳ אורה אמר רבי חייא רבא לרבי שמעון בן חלפתא
וקיום .אבל במעשה ישראל מאחר ששורשם הוא בי רבי כך הוא גאולתן של ישראל בתחלה קימאה
מבורר ורק מה צריך לברר בפועל אם יתבררו י ^ י קימאה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת
הכל ואפילו מה שהי׳ בתפיסתם קודם הבירור מאי טעמא כי אשב בחושך ה׳ אור לי ועי״ש כל
גם כן יתעלה וכמו שביאר בענין הזה כבוד אאמו״ר הענין ממרדכי ואסתר ,ושר האופים אחר שראה
הרב הגאון הקדוש זללה״ה על מימרא דאביי )חולין בחלומו דבר שהוא נגמר תיכף לכן ידע שאינו חלום
קל״ג (.אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנתא טוב וכאשר ראה ששר המשקים חלם חלום כזה
אמינא חביבא קא מחביבנא מצוה כיון דשמענא הבין כי זה רומז על ישועת ישראל ולכן סבר שהוא
להא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא חטיפנא חלמא דזכירה שיזכר תיכף ויגאל .והוא הענין מה
מימר אמרי הבו לי וכיון דשמענא להא דתניא דאיתא בזה״ק )שם קצ״ג (:מאי מקץ רבי שמעון
ויטו אחר הבצע רבי מאיר אומר בני שמואל חלקם אמר אתר דלית ביה זכירהודא הוא קץ דשמאלא
שאלו בפיהם מימר נמי לא אמינא ואי יהבו לי וכו׳ ואיהו טעה בהאי דהא ביה בקב׳׳ה הוה כלא,
שקילנא כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכין שהראה הקב״ה ליוסף כדוגמא מה שנעשה בין
ידיהם וכו׳ מישקל נמי לא שקילנא ,זזה ביאר שאחר האומות כדי שיבין איך להתברר אבל לא שבמקום
שנתברר בזה שאחר שמעו סילק את ידיו ממילא הזה תהי׳ אור לישועתו ועל שבטח בזה הוצרך
גם מעשיו הראשונים נתבררו שמה שחטף הוא באמת להתברר להבין כי לא ממקום רצון שר המשקים
רק ממה שחיבב את המצות שהרי מה שיש להתברר יצמח ישועתו וכדאיתא )שם( וע״ד אתר דהוה בי׳
בזה שיש בו נגיעה לצד עצמו הרי נתברר במה נשיו קם קמיה ,כי מה שהקב׳׳ה פועל על ידי
שסילק ■ונמנע מלקבל אחרי שמעו ,וכן הם כל בירורי האומות אף שיבא טובה לישראל הוא שלא ברצונם
ישראל שאחר שנתברר אז יתעלה גס מה שעשו ורק בקוב״ה הוא והוא מנהג על ידם והם מעשה
מתוך ההסתר יתברר גם כן שהוא מעומק הרצון אצטבא בעלמא עבדו כי כל זמן שהי' ברצון שר
■ הטוב. המשקים להזכירו שכח וכיון שנתיישן אצלו ושכחו
אז כשעלה ברצון הש״י הזכירו שלא ברצונו .וזה
ואלו הם דברי הזה״ק מאי שנתים דתב דרגא דמסיים )שם( מאי שכתים דתב דרגא לדרגא דאית
לדרגא דאית בי׳ זכירה שאחר שנתברר בי׳ זכירה ופרעה חולם והנה עומד מל היאור דא
באלו השנתים ימים שבטח רק בהש״י ,ובזה נתברר חלמא דיוסף הו ה בגין דכל נהר דיוסף הצדיק איהו.
י ש ר י ם מקץ סוד קד
הקב׳׳ה מלאך שהוא ממונה על התאוה וכו׳ ויע שמה שאמר תחלה לשר המשקים כי אם זכרתני
אלי' וכו' בעל כרחו שלא בטובתו .שלא הי׳ ביכולתו ה י גם כן כוונתו רק שהש״י יזכרו כי ידע שמצדו
להתגבר וזה פירוש בדחנא דמלכא כמו שאמר לא ירצה להעיב לו ורק דבריו פעלו בו לכשיעלה
דהמע׳׳ה למען תצדק בדברך למי נאה שיצדק אני העת יוכרח מן השמים לומר לפני פרעה שלא
או אתה .וזה שהראה לו כי חעא שר המשקים הי׳ בטובתו רק במוכרח כאשר נתברר שלא ידע להזכירו
שזבוב נמצא בכוס וזבוב הוא בעל חי מתנועע שאי ז הי' .מוכרח שניתן לו דיעה כזאת מן השמים שיוכל
אפשר להשמר שעם נתינת הכוס יכול לפרוח לתוכו, לאבד כל חייו אם לא יזכירנו כדאיתא במדרש רבה
מה שאין כן שר האופים שנפל צרור ומצרור יוכל מקץ ) פ ע( וענין בירורי יוסף נגד השבעים ביאר
להשמר ושר האופים שנהרג הראה לו הש״י שהי׳ כבוד אדוני אבי זקני מורי ורבי הרב הגאון הקדוש
כפרו ואתן אדם תחתיך .וזה שהראה לו הש״י שהוא זללה״ה במי השלוח שמה שראה חלומות שר המשקים
בעצמו פתר לו כן היינו שבעצמו הבין שחטא שר ושר האופים הבין כל יסודו עם יסוד השבעים
המשקים אינו גדול וחטא שר האופים גדול מאד. שנכללו ביהודה לאמתם כי יסוד כל השבעים הוא
ואחר שהבין שמה שאין הש׳׳י מדקדק כל כך עם שבע יהודה כמו שכתיב אפרים לא יקנא את
יהודה כמו שמדקדק עמו הוא מחמת שכן יסד הש׳v יהודה )ישעי׳ יא( כי כל התחלקות דיעות ישראל
בעומק ולכן הבין ששורש השבעים הוא יהודה נכלל בשני שבעים אלו אפרים ויהודה .וכמו שמבואר
וכדאיתא בגמרא )ברכות ו ( :שכל העולם לא נברא במי השלוח )פרשת וישב( שיוסף הצדיק הי' תמיד
אלא בשביל זה אלא לצוות לזה והיינו כי תכלית בתרעימות מדוע כל מעשי יהודה הש״י מצליח בידו
המכוון של הש v/הוא למדת המלכות אלא שכן אף שלעין יתראו שאינם מבוררים ועמו הש״י מדקדק
יסד השי׳׳ת שמדת המלכות תצרך לקבל מכל המדות עד כחוע השערה וקודם שהגיע אל הבירור דימה
אבל נקודה האמצעית היא מדת המלכות ורק שאחר שניתן ליוסף מפתחות החיצונים הוא העיקר
שהיסוד הוא צינור ההשפעה שמכל המדות למדת אחר שלכל הבירורים והולדות עובה צריך למדת
מלכות .וראה שעיקר הזכירה אף שהוא ממדתו יוסף הצדיק והי׳ נדמה לו למשל מי שיש לו כמה
כדאיתא בזה״ק )וירא קעו( זכור לדכורא מכל מקום מיני רכוש ואם אין ביכולתו ליכנס בהם אין לו
עיקר הזכירה שהיא לעילא כדאיתא בזה״ק )ויצא כלום והוא המפתח להכלל ויהודה הוא מדת
קנ ע ( :זכירה לעילא פקידה לתתא ,מכל מקום זאת מלכות היינו שכל העוב הניח הש׳ vבמדה
שורש הזכירה היא על ידי התעוררות מדת מלכות שכל המדות משפיעים לתוך מדה זאת והוא מכנסת
שאף שיוסף הוא המשביר מכל מקום התעוררות מכל המדות ומוציאם בצמיחתה לחלקם לתת ערף
להוריד שפע הוא על ידי אתערותא דלתתא .אכן לביתה בכל השפעות ,והראה לו הש״י לנגדו בחלום
על ידי שנאחז רק בלבושים ולא הגי ע עוד לפנימיות שר המשקים ושר האופים שיוסף הוא בחינת שר
נכשל במה שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני עד האופים שהוא המשביר דמניה אתזן עלמא כדאיתא
שנתברר באלו השתי שנים והגיע לפנימית ענין זה בזה״ק מקץ )קצ״ו (:והש׳ vהעמיד אותו בעולם
ותיקן שורשו אז נשלם במה שהראה לו הש״י חלום שהוא המבורר מכל פסולת והוא נגד עשו שלא יהי׳
פרעה כדאיתא לקמן )ד״ה וישלח פרעה( לעשו שום מקום קיערוג העמיד הקב׳׳ה נגדו את
הצדיק ו הי בית יוסף להבה נגד כח עשו יוסף
ו ל י ו ס ה יולד שני בנים בערס תבא שנת הרעב. בו כח שיוכל להתגבר על תא ותיו ולכן אם ונתן
בזה״ק מקץ ) ר״ג (:רבי יצחק פתח )מיכה נמצא בו איזה דבר שאינו מבורר לפשע יחשב לו.
ה׳( והי׳ שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כעל ויהודה הוא בחינת שר המשקים וכמו שדוד המלך
מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא נקריא בדחנא דמלכא ועל ניסוך היין היו ע״ה
ייחל לבני אדם תא חזי בכל יומא ויומא כד נהורא נשמעים שירי דוד וביהודה נתן הש v/יצר גדול
סלקא וכו׳ מאן אינון יומין דרע אלא אינון כמה וכדאיתא במדרש )וישב פ ה( בקש לעבור וזימן לו
קה ישרים מתץ םוד
נש אלא בההוא דרגא דיליה שאני למלכים דאחזיין דאתמר דכתיב וזכור את בוראיך עד אשר לא
לון מלין עלאין ומשניין מבני נשא אחרנין כמה יבאו ימי הרעה לאו אינון יומין דסיבו אלא רזא
דמלכא דרגי׳ עלאה על כל שאר אחרנין וכו׳ כמד״א דמלה כד ברא קב״ה עלמא ברא לי׳ באתוון דאורייתא
את אשר הא לקים עושה הראה את פרעה. וכל את ואת עאלת קמיה עד דאתקיימו כלהו
אתוון באת ב׳ וכל איגון אלפא ביתות דאתגלגלו
ובזה המשפט הבין שקיבל שכרו במשפט הש״י אתוון כלהו קיימי למברי בהו עלמא כיון דאתגלגלו
בעולם הזה כי לפרעה שייכת מלוכת מצרים ואתתברו תרין אתוון מ״ר כחדא סלקא מי״ת ולא
בעולם הזה כי השי״ת מראה לו מה שעתיד להיות אתיישבת עד דגער בה קב״ה ואמר לה טי״ת פי״ת
ואף שאינו יודע הפתרון ולולא יוסף לא הי׳ יודע על מה את סלקא ולא אתישבית בדוכתיך אמרה
כלום אבל לפי שכל מה שיוסף הבין את החלום קמיה וכי עבדית לי למהוי את ברישא דטוב דהא
הי׳ רק מדברי פרעה כדאיתא בזה״ק )מקז קצ״ו(. אורייתא פתח בי כי טוב האיך אנא מתחברא
החילוק שבין יוסף לדניאל יוסף אסתכל מגו מלולא לאתיישבא באת רע אמר לה תוב לאתריך דהא את
דפרעה דהוה אמר בדרגין ידיען וחמא ליה דקא צריך לה דהא בר נש דאנא בעי למקרי בכון תרוייהו
טעי ואמר לי׳ לאו הכי וכדאיתא במדרש תנחומא אתכליל כחדא ויתברי אבל את לימינא ואיהו
מקץ )סימן ג( .ובזה ראה המשפט שפרעה המלך לשמאלא.
והוא המשגה שאלולי ראה פרעה החלום לא הי׳
יוסף יודע מעצמו ומזה הבין שבין השבטים על ידי ענין בריאת העולם שנכנסו כל האותיות כדאיתא
שיהודה הוא המעורר נמשך שפע על ידי צנורו של בזה״ק בראשית ) ב :ג (.ונבחר אות בי״ת
יוסף .ובזה בא יוסף הצדיק לשלימות שאחר שראה לפי שהיא ברכה והיינו כדאיתא בזה״ק עקב )רעא(.
שהוא רק צינור השפע אז באמת חמרא למארי׳ ברכה היינו אמשכותא שהיא כוללת מראשית מקור
וטוביתא לשקיא .כי באמת בעולם הזה עיקר המדות עד סוף כל המדרגות וכדאיתא בראשית
טובת הנאה הוא להחזיק לשקיא שבלא השקיא לא בחכמתא )הקדמת הזוהר ובזה״ק תולדות )קמ׳׳ה(.
הי׳ מגיע שום טובת הגאה לאדם זה ממה שיש פיה פתחה בחכמה דא ב׳ וכן הוא לשון בית שרומז
הרבה יץ אצל בעל הבית אחר שהוא המשפיע .אכן לכלי קיבול וכדאיתא בשבת ) קי ח;( לא קריתי
כשהשקיא מודה שהוא רק שקיא אז יש להחזיק לו לאשתי אשתי אלא ביתי .ובזה״ק שמות )ד (.איש
טובה בתורת שקיא אבל אם ידמה לו שהיין שלו אז וביתו באו מאן דמקבל מאחרא איהי ביתא דיליה
גם הטובת הנאה אינה שלו ,כי כן יסד הש׳ vבעולם ■ שהמקבל הוא בית להמשפיע.
אם האדם ממליך עליו את הש״י ואומר לה׳ הארץ
ומלואה אז אומר הש״י אחר שאתה המלכת אותי וישלח פרעה וגו׳ ויריצוהו מן הבור .אמר כבוד
עליך לכן שייך הטובת הנאה לאדם לאחר ברכה אדוני אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה
כתיב והארץ נתן לבני אדם כי באם האדם ממליך שזה מורה שנתרצה על כל מה שעבר עליו כי הש׳^
עליו את הש״י אז כל מה שהש״י משפיע לו עדיין שלח שמחה בלבו לבל יהי' לו שום תרעימות .והיינו
לא יצא מרשות הש״י והוא ברשות הש״י כמו שנאמר כי בזה החלום והפתרון נשלם יוסף על כל הבירורים
לי הכסף ולי הזהב )חגי ב( שהש״י אינו מוציא שעברו עליו מה שלא הי׳ שלם בלבו נגד השבטים
מרשות השגחתו שוס דבר אכן למי שמבטל.עצמו ויהודה שאחר שראה שאמר לו פרעה אני פרעה
וכל רצונותיו ה ס ,רק לכבוד שמים לזה מוסר הש״י ומבלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו ובזה
שהוא יהי׳ הצינור כי באופן זה לא יצא שוב מהשגחת הראה לו הש״י שהבין משפט הש״י שמלכותא דארעא
הש״י .אכן הטובת הנ אה יש .להחזיק לזה שהוא כעין מלכותא דרקיעא כי לפרעה הראה הש״י
המוריד השפע ופותח פתח ההשפעה כי כל העולם יסוד החלום וכדאיתא בזה״ק מקץ )קצ״ד■ (:אמר
נברא בשביל זה ולצוות לזה והוא הגורם הכרה רבי יצחק אף על גב דאתמר דלא אחזיין לי׳ לבר
שר ים מקץ םוד קו
)שבת כג (:אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר זאת בעוצם שחמרא ;מארי ועל ידי זה ימשך שפע
חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. בעולם הזה .בשביל זה הוא מדת יוסף הצדיק שהוא
מצות נר ביתו היינו נר שבת שמאיר האור על ידי המשביר והשליש אבל באה השקיא ישעה לומר שהוא
הפעולות של כל השבוע שביום השבת יברר כל מעשה בעל הבית על זה נאמר היחבלך כסא הוות )סהלים
החול להעלותם לשורשם על ידי שיקדש יום הזה צד( וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון
ויבין בו כי לה׳ ה איז .ונר חנוכה הוא להמשיך הקדוש זללה׳׳ה שכסא הש״י הוא מי שיודע ומכיר
קדושה שכל מעשיו ואפילו בדברי הרשות שעושה שמצדו אין לו שוס כס והוי׳ רק מה שהש״י שופע
ימשך להם קדושה שירגיש,קדושת ה׳ בשעת מעשה לו .ומי שידמה לו שיש לו איזה כס פעולה אין
ולכן הוא על פתח ביתו מבחוץ ולמטה ולכן נר ביכולתו להכנע מפני כבוד שמים שיהי׳ כסא להש״י
ביתו עדיף כי בנר שבת מעלה המעשים למקורם לשאת עליו כבוד שמיס ,ויוסף הצדיק בהכירו בשלימות
והמעשה עצמה תתעלה על ידי שיקדיש כל כח שורש מדתו נעשה אדון וכדאיתא בזה׳ק בהר
פעולותיו ביום השבת .נר ביתו וקידוש היום .נר ) קי״ א (:האי עבד אקרי אדון כל הארך וכדאיתא
ענין קידוש ביתו עדיף משום שלום ביתו) .שם( )שם( בזמנא דידע ליה ב״נ צקב׳׳ה באורח כלל
היום זכרהו על היין וכוס הברכה היינו להמשיך כדין אקרי עבד .ואורח כלל הוא מדת היסוד הנקרא
שפע למדת מלכות שמיס היינו שתעשה כל פעולה כי כל וכן מלאך הברית נקרא עבד )וישב ק פ א;(
כל קיבול לברכה וכדאיתא בזה״ק פ׳ תרומה )קמז(. רזה שראה שמקומו הוא במדה זאת ׳ונקרא משנה
כי טובים דודיך מיין אהדר לגבי שמשא דאנהיר למלך כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון הקדמה י ד(:
לה לסיהרא וקידוש היינו לשון הזמנה שאין פרי שמלאך הברית נקרא משנה למלך וכדאיתא בתנחומא
בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש )מק׳ן( כשאמר אלקיס יענה את שלום פרעה תלה
)ברכות נא עמוד ב’ ( ומדת המלכות נקראת נוקבא הגדולה בבעליה אמר הקב׳׳ה אתה לא רצית להתגדל
וממשיכין אור למדה זאת שהוא מדת ההנהגה בעולם בעצמך הגדולה חייך שעל כך תעלה לגדולה ולמלוכה.
הזה לעשותה כלי דוגמת הביאה ראשונה שהאשה ולכן קודם שנתברר במדתו ו הי מתגאה על השבפיס
נעשית כלי לקבל להבא שכל מה שיכניס בה יהי׳ שאמר שהוא השורש מחמת שעל ידו י תרד ההשפעה
לקיום בנין עדי עד .ולכן נר ביתו עדיף משום שלום לכן לעבד נמכר יוסף .אכן אחר שהגיע לשורשו אז
ביתו כי בנר ביתו נכלל הכל כי הוא שלום ביתו עיבותא לשקיא ונתקיים החלום שכל אחיו השתחוו
ושלום הוא הממשיך השפעה באור כי בהכוס נחסר לו אפים ארצה כי באמת בעולם הזה הוא היסוד
אור ולבן איתא בברכות )נא (.מעשרה דברים מכל הבריאה שעיקר הוא מפתח החיצון כי העולם
שנאמרו בכוס של ברכה נותן עיניו בו כי בכל מדה הזה כפרוזדור ,אכן זה הי' מעותו שהי׳ צריך
זאת יחסר אור כי הוא מכוסה במכסה ה הנ הג ה להתברר שדומה שהוא יחיד במדתו ואין להשבעים
המורגשת שאין אור הש״י נראה במדת מהנהגה. התכללות כל במדתו וכמו שנתבאר בפרשת וישב.
אכן זה נתברר שאחר שנתברר יעקב לחלקו של
)שבת שם( בעי רבא נר חנוכה וקידוש היום מהו הקב״ה יש בכל השבטים ההכללות מכל המדות.
קידוש היום עדיף דתדיר או דלמא נר וזה שקרא את שם בנו הראשון מנשה כמ׳׳ש ויקרא
חנוכה עדיף משום פרסומא ניסא .כי נר חנוכה
יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל
מאיר בתוך החושך אכן זה אינו תדיר רק לפעמים
עמלי ואת כל בית אבי אחר שראה שכל הולדה אינה
על ידי מעשה המצוה יתעלה דעת האדם וכדאיתא
רק על ידי שכחה שבאם יעמוד תמיד בבהירות
בסוטה )כא (.כי נר מצוה ותורה אור נר אינו
אלא לפי שעה .אבל קידוש היום מה שאדם עושה מדתו אין שוס מקום להולדה כי כל הולדה אינה
בקביעות לכבוד הש״י וכמו שעושה לקדושת שבת אלא על ידי שכחה דרך מדת המלכות,
קז “שרים מקץ סוד
היוצא לפועל על ידי מדת יוסף הצדיק .ואות ל שהיא קבוע וקיימא וכל מה שמוסיף בו קדושה
לחכמה עליונה שמשם מקור האור וזהו מורה יקבע בנפשו קלושה להעלות נפשו למקום גבוה
בהעיבו את הנרות וזה פירוש וירא אלקים את וזה נקרא תדיר והדר פשעה נר חנוכה עדיף משום
האור .כי עוב כי השי״ת ראה והתקין את האור פרסומא ניסא כי פרסומא ניסא היינו שמפרסם
שיהי׳ לו המשכה מאור חכמתו העליונה כאשר הנס היינו כח ה' כעמון בכל אדם בהצנע כי ניסין
יתעורר להאיר יתעורר עד המקור. איתא בתיקוני הזהר )תיקון י״ג( שהם בנצח והוד
ומדות אלו נקראו בזה״ק ירכין מה ירך בסתר כי,
אמר רבא נר חנוכה מצוה להניחה בעפח הסמוכה
הירכים הם פועלים ההילוך והילוך היינו שתרד
לפתח ענין נר חנוכה כדאיתא בכתבי
הנהגה העליונה להתגלות מתוך ההסתר וזהו רק
האריז״ל שהוא להאיר בתוך החושך כי שבת הוא
לפרקים כי אף הנהגת ה עבע מצל הש״י אין שום
להעלות את דעת האדם שיהי׳ מנושא מכל פעולה
דבר ישן ורק שופע בכל רגע שפע חיים מחדש רק
וחנוכה הוא להאר שאף בעניני עוה״ז יש אור
לעיני בני אדם נראה שנתיישן וכשיתגלו הירכין
רבא שמצוה ולכן מצוה להניחו מבחוץ .ולכן אמר
היינו שיתגלה מעע ממה שנסתר יתראו הנסים,
שלא ירחיק בעפח הסמוכה לפתח ,היינו להניחו
וכן באדם לפעמים יתעורר בו אור מתוך החושך
האור ממקום הפתח כי פתח היינו כשאדם יוצא
וזה שהדר פשעה נר חנוכה עדיף משום פרסומא
לעניני עולם הזה ולכן מצוה להניחו סמוך לפתח
ניסא שאף שאין זה תדיר מכל מקום ממה שנתעורר
שהאור יאיר לו שלא יתרחק לתוך שכחת עוה״ז כי
לפעמים באדם אור בתוך החושך ע״י י שאי בו
תיכף כשיתחיל להסתר יאיר לו האור שמלכות ה׳
לעולם קיוי וציפוי וזה יקר מאד שאף שגוף האור
בכל משלה.
אינו נשאר בהיר כמו שיתגלה בשעתו .אכן הציפוי
)שם( והיכא מנח לה רב אחא בריה דרבא אמר והקיוי ישאר לעולם וזה הוא פרסומא ניסא כי
מימין .,היינו להאיר אור nD׳ vוחסדו באמת העולם מלא אור מאור הקדום ורק שהבריאה
לכל ההסתרים שהוא חסד השי״ת ויעוררו שבכל היא מה שצימצם הש״י את אורו ובאם יבקע אור
עניני מוה״ז נמצא חסד הש״י אף בתוך ההסתר לאדם בתוך ההסתר יגיע למקור שנחצב ממנו ששם
)שם( ורב שמואל מדפתי אמר משמאל כי כשמאיר מלא אור .וכדאיתא בספר הקנה מפרשת בראשית
מאור הימין היינו שהאדם חוזר להתעורר בדעתו שאמר מפי אליהו ז״ל מהו וירא אלקים את האור
לראות אור הש״י דלעילא לית תמן שמאלא .אכן כי עוב ומלת עוב מלשון בהעיבו את הנרות יעו״ש
נר חנוכה היינו להאיר שגם בשמאל נמצא אור שפירש כנסת ישראל המקבלת מ״ה הויות אחרונות
שאף שהאדם מוסק בעניני עוה״ז בתוך ההסתר עו״ב ה ע' אורות הבאים בוא״ו הוא משך הוא״ו
גם בזה הלבוש עצמו יכול הש ^/להאיר לו שנמצא מב׳ חכמה עלאה כי עוב דרש לשון המשכה שממשיך
בו כבוד שמים ומזוזה היינו תורה אור וכדאיתא האור .שאף שבזה״ק איתא )בראשית כ״ב (:ויאמר
במס׳ מגלה ) ט ״ז (:צריכה שירטוט כאמיתה של אלקים יהי אור מסערא דאבא ויהי אור מסערא
תורה .ופירשו בתוספות מנחות )ל״ב ; ד׳׳ה ה א( דאימא וכמו שנתבאר בפרשת תולדות כי יש הסתר
מזוזה .כדפירש כבוד דאמיתה של תורה היינו בין המאמר ובין ההויה ,אכן הניח השי״ת מקום
א״א מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״ מ כשיתעורר האור התחתון יתראה כי הוא נובע
דמזוזה היינו בפתח כשאדם יוצא לחוץ אז צריך מאור העליון כי זה מורה עוב אות ע׳ מורה
צריך שמירה מדברי תורה שכברנשלם בהם ולכן להמשכה כי .הו א מדת יוסף הצדיק וכדאיתא בזה״ק
להיות ׳מימין כי מאור תורה יתעלה כל עניני עוה״ז בראשית )גי (.באות ע' דהא עובך סתים בגוך.
להעלותם. ואות וא״ו הוא מדתו של יעקב אבינו מדת תפארת
ן* ify
ר ים דגש םוד קח
אבינו ,ולכן אז מדת יוסף הוא בשפלות מאד עד בזה״ק כונן כל יומא ויומא ולא פסיק .כי כאדם
שנראה לו ■שהוא נאבד לגמרי ח״ו ואין נמצא בו מתוך שהוא בגוף וכן כל הבריאה אף שבעת שיגבר
שום ■צפוי וקיווי לישועה ,אכן בשבט יהודה לזה עבודה בעולם יתראה מפורש כי הש״י הוא ה מנכיג•
נשבע■ הש׳׳י שלא יכבה נרו לעולם ועד וכמו שנאמר אכן אור הש״י מיקטף אקעופי בחינת מעי ולא מטי
)תהלים ע״ח( ויטש משכן שלו אהל שכן באדם וגו׳ -וצריך תמיד השגחת השי״ת כי כולל ששה המדות
וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש ה ם בתפארת רזא דזעיר אפין וזה נקרא שערי
זללה׳׳ה כי כל פעולות שבט יוסף הוא רק מכח בינה שהוא תבונה ותבונה כקרא כשאין האור
צמצום בגבול והשגת כח אדם .אכן כאשר מנהג מפורש כדאיתא בזה״ק באדרא זוטא האזינו )ר״צ(:
הש״י במדת ההסתר אז יסתר האור משבט יוסף תבונה איקרי בשעתא דינקא לתרין בנין בן ובת
אסר שנעלם ■ממנו האור ,אכן שבט יהודה בזה דאינון ו״ק וההוא שעתא אקרי תבונה ובינה נקרא
נתן הש״י קביעות אור שאף בעת שהש״י מנהג בשעתא דרביעא על בנין ,כי בבינה יש אור החכמה
בגודל הסתר ישאר בלבו בטחון ותקיפות מגודל בגלוי והבינה כלי להחכמה ובבינה נכללו כל המדות
אמונה הנקבעת בו כי לא לעולם יריב ולא לנצח בחמשים שערים שבה כי כל המדות במקורם אין
יקצוף ולכן יש בלבו גודל אמונה וכמ״ש )תהלים בהם שום התנגדות אכן כאשר יסתם מהם■ אור
( 35ואמונתך בלילות וזה הוא אפילו בהסתר כי המקור נראין כמתנגדים זה לזה ומדת החסד נראה
באמונה יוכל האדם להגיע אפילו למעלה מפח כמתנגד למדת הגבורה וכן נצח להוד .וזה דאיתא
תפיסת האדם ,וזה דאיתא במס׳ שבת )יו״ ד(: בזה״ק ובגין דקרינן לה אם נוקבא גבורה ודינא
משמי׳ דרב המנונא משמיה דעולא אסור לאדם מנה נפיק אקרי רחמי דלחודהא ה א מסטרהא דינין
שיתן שלום לחברו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא מתערין )אחרי ס ה (.והיינו התנגדות וגבולים
לו ה' שלום אלא מעתה הימנותא נמי אסור למימר והגדרות בין המדות שכל ההתחלקות מסטרא דגבורה
בבית הכסא דכתיב האל הנאמן וכו' ומתרץ הסם כדאיתא בזה״ק )שלח ק ס (.תמן חמי פליגן סגיאין
שם גופיה לא אקרי הכי דמתרגמינן אלהא מהימנא וכו׳ ילידי הענק דאתילידו מסטרא דגבורה ,ותבונה
הכא שם גופא אקרי שלום ,והנה שלום הוא מדתו נקראת בשעה שהמדות בבחינת יניקה היינו שלא
של יוסף. נגמר הדעת מהם ואז לא נבנה הכלי קיבול בשלימות
מכח המקבל כי כל כמה שיקנה הכלי קיבול ביותר
ד ג ש אליו יהודה .בזה״ק ויגש )ר׳׳ו (:מאי טעמא מאיר הש״י ביותר כח השפעה להשפיע שפע אור
יהודה בגין דהכי אצטריך דאיהו ערב כמה בהיר יותר ,ובעת שהש״י מנהג בהסתרה כדי לבנות
דאת אמר כי עבדך ערב את הנער ורזא דמלה כח הכלי קיבול אז גס כח המשפיע אינו בגודל כח
יהודה ויוסף הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא בגין לפי שאז אינו עסוק בהשפעת אור בהיר ורק לבנות
דיוסף איהו צדיק יהודה איהו מלך ועל דא ויגש כח הכלי כמו האם המניקה שאז עסוקה להגדיל
אליו יהודה■ בגין דקורבא דלהון דאתקריבו כחדא כח בנין הגוף של התינוק ,ולפי שעיקר כח בנין כלי
גרם כמה .טבין לעלמא גרם שלמא לכלהו שבטין הקבלה הוא מיותר אור השורש שנכנס אז יותר
גרס .שלמא בינייהו גרם ליעקב דאתקיים רוחא מכח השורשי להסתתר בתוך הכלי וכדאיתא בכתבי.
דיליה וכו׳. האר״י ז״ל שהכלים נבנים ממקום גבוה יותר
( ולכן אין אז כח המשפיע מהאורות )
לדדות מדת יוסף הצדיק הוא לילך בכל עניניו בגודל עוצם עוזו וכן הוא מבשרי אחזה אלקי
בבהירות גדול לעבוד את השי״ת ברזא וכדאיתא בכתובות ) ס ״ ה ( :סתם מניקות חולות
דעבד .וכדאיתא בזה״ק בהר )קיא ( :האי עבד אקרי נינהו .וכן הוא בכל עניני סבלנות וגלות שישראל
אדון כל הארץ דהש׳^ מנהג מדה במדה מתוך סובלין שנבנה אז כלי הקבלה ונסתר אור הבהיר
שממליך את■ הש״י על כל פרט מעשיו ומצמצם כבודו מההשפעה וכן הי' בזמן שנסתר יוסף הצדיק מיעקב־
קיא י ש ר י ם דחי סוד
ח״ו אבלה תקותו על שלא נמצא בו כח תשובה. לכבול שמים יתן לו הש״י כל השפעס טובה .אכן
על שיאיר לו ממלת יהולה שהוא תמיל בטוח יכולה מלתו למסור כל נפשו ומאלו ל׳הש v/וכמו
בעומק לבו שאינו נעתק מהש׳^ אף אחר כל שעבר שאמר להמפ״ה )תהלים קט( ולבי חלל בקרבי ואף
עליו וכלאיתא בספר מי השלוח )פרשת ויחי על לעתו מוסר תמיל להש״י ומולה שגס כח בחירתו
פסוק ובלם ענבים סו ת ה( ,ושני השבטים אלו ג״כ היא מהש״י ומקבל על עצמו עול מלכות שמים
נקראים חי כלאיתא בזה״ק )ויגש ר״ז (.להא לול שכולו ביל הש״י ואף כל כח בחירתו .ואף שכל
מלכא חי וכן יוסףנקרא חי .אכן יוסף נקרא חי מיני סבלנות יצמחו מהנהגת מלת להמע״ה כי לברר
בפרטי מלות הנגלים ויהולה נקרא חי בלב כי עצמו שיהי׳ לבושו העליון נקי וברור כתוך לבו
יהולא נקרא ליבא כלאיתא בזה״ק אמור )צ״ג(: לזה צריך בירורים כי על הלבוש יש קטרוג וכלאיתא
והנה אףכי במלרש )תוללות רבה סג( וכיון שראה שמואל אח לך אמר לבי וכו׳ לאיהו אחיל בי׳.
מלת יוסף נקראת בחינת לכורא ומלת יהולה היא לול אלמוני נתיירא ואמר אף זה שופך למים כעשו.
בחינת נוקבא שהיא מקבלת וכלאיתא בזה״ק )ויחי הבירוריםלברד עצמו שביגיע כפיו ונתנו לו כל
רלג (:להא אתמר לחיין כלל לא הוו ליה אלא ליהיב הגיע שהש״י יאמר עליו בני אתה .כי יען שמרגיש
ליה אלם■ וכו׳ ורזא לא וכו׳ וסיהרא לא נהרת בנפשו גולל תקיפות ומרגיש רצון הש״י ומכוק
מגרמה כלל וכו׳ .וזה לאיתא בזה״ק )ר״ו (.ויגש להרצון אפילו שלא מלעת ומכניס עצמו בענינים
אליו תקרובתא לעלמא בעלמא לאתאחלא לא בלא שאין להם תפארת על הלבוש ומזה יסבול על שיתברר
למהוי כלא חל כי אז נעשה זווג משני מלות אלו בכל מעשה .אכן ציפוי וקיווי לישועה לא ימוש מלבו
שיהולה התבוק כי יש לו מקום גס בעולם הזה תמיל אף אחר שילמה לעיני בני אלם שח״ו אבל
ויוסף ראה שהוא לבוק גם בשורשו בהשי״ת. כל תקוה ממנו ,כי בשבט יוסף אם נסתר ממנו
האור אז מצל עצמו אינו יכול להאיר לו לבקש
עצות לנפשו על שיאיר לו משבט יהולה .והנה בזה
ויחי הענין היו שניהם בצער גלול .יהולה הי׳ בצער
שנסתר ממנו וערב את בנימין כי איך יערב ארס
ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה .בזה״ק בנפשו לומר אנכי אערבנו וחטאתי לך כל הימים
)ר״כ (.ת״ח כל הנקרא בשמי ולכבולי ונלה עצמו משני עולמות ויוסף הי' בצער גלול שציער
בראתיו יצרתיו אף עשיתיו .כמה עלאין עובלי את אביו וכמו שאמר לו יהולה והי׳ כראותו כי אין
מלכא קלישא להא באינון עובלין לאיהו עביל לתתא הנער פן עשה לבר שלא יוכל לתקנו עול וגם ילע
קטיר לו במילין עלאין ללעילא וכל נטלין להון לתתא מאל איך נפש אביו תעגס עליו ופל בנימין וכל
ועבלי בהון עובלא אתער ההוא עובלא ללעילא רגע שעכב הי׳ מאריך גלות השכינה ואיך יתקן
לקטיר בה כגון איזובא עץ ארז •וכו׳ עי״ש ענין לל זאת וגם צער בנימין אחיו שלא הי׳ במכירתו
לולב ואתרוג קולם זה ושם .קולם זה ללכל אלם ונקימה נגל כל אחיו ואף שהי׳ לו כוונה ילועה
יש שני צללים .ת״ח האי צלם קלישא כל אזיל בר בכל זה עם כל זה הי׳ מיצר שמא לא עשה כלת.
נש ואתרבי ואתעביל מהאי פרצופא ליוקנא ליליה
אתעביל צולמא אוחרא ,כי לכל אלם ניתן צלם בכח והנה השני שבטים אלו צריכים זה לזה תמיל כי
תוללה שנברא בצלם אלקים שהוא כלי שישרה עליו מצל מלת יהולה לא ישגיח על הלבוש לצמצם
קלושה שעל ילו יוכל להתרבות כבול שמים בעולם מעשיו לתת מקום לכל ישראל אף לקטני הלעח כמו
ובאם האלם עובל ה׳ ומרבה כבול שמים חופף עליו שאמר כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש זללה״ה
קלושת ה׳ להקיפו בהגנה ממעשיו שהם מקיפים בפרשה זו .ורק מה שמקבל ממלתו של יוסף .ויוסף
אותו כי מכניס לכח •קלושתו להכניע תחת קלושתו מלתו לצמצם כל פעולותיו אכן כשילמה לו שנטה
כחות עולם הזה מכל מה שעובל בקום ועשה ולא מרצון הש״י אף בלבד קטן יתרשל מאל וילמה כי
י ש ר י ם ויחי סוד קיב
אז נכללו הצללים זה בזה היינו שכח פעולותיו נכלל תעשה וכל מה שיעבוד יותר הוא ביכולתו להגדיל
במקורו ואין לו שוב עבודה בעולם וזה ענין המת הקפת לבושו ,זזה דמייתי שם מעובדין דלתתא ען
בארץ ישראל היינו שרואה מפורש שהשלים כל מה ארז ואזוב ולולב וארבע מינים כמו שגראה מה שצוה
שהי׳ בכחו כי גם הדומם יכול שם להכיר כבוד הש-׳י לעשות מצות גולמות שנראה שאין האדם מבין
שמים על ידי עבודה .וכמו שהאדם נצרך לכמה מיני הפנימיית מאלו הדברים ולמה צוה הש v/רק מינים
קיומים בעולם .אכילה .שתי׳ .ובית .אכן העיקר אלו מסתמא יש בהם כח קדושה מדוגלת מה שאין
הוא הארץ שעומד עלי׳ ושם רואה כי המקום אשר בשאר מינים וכן כל ענין .דומם .צומח .חי .מה שברא
עומד עלי׳ איך הוא תלוי במאמרו של הקב״ה .אכן הש״י נתן בהם לכל אחד מדה שכשתתעורר ע״י
ארץ העמים לא ניתן עוד לירושת ישראל היינו שלא להכניסה לקדושה יגדל על ידה כבוד ,שמים .וכן
נתגלה עוד ברור איך יכול להתגלות על ידה כבוד הוא אף בדברים האסורים שיגדל כבוד שמים על ידי
שמים .זכדאיתא בירושלמי כלאים )פ״ש ה״ד( עילא הנאתם ואף איסורי הנאה יגדל כבוד שמים על
נחותא הוה אידמוך תמן שרי בכי אמרין ליה מה ידיהם דרך האדם הנזהר מהם כמבואר במקומו
לך בכי אנן מסקין לך לארעא דישראל אמר להו והנה ארץ מצרים הוא מיוחד מה שנאסר לנו הדומם
ומה הנייה לי אנא מוביד מרגלותי בגו ארעא מה שלא מצינו במקום אחר שהרי אף בעבודה זרה
מסאבותא לא דומה הפולשה בחיק אמו לפולעה נאמר )סנהדרין מז (:אלהיהם על ההרים ולא
בחיק נכרי׳ .כי אף שעולה אח״כ לארץ אבל נשמתו ההרים אלהיהם .והוא כי ישיבת מצרים גורמת■
כשעולה בחוצה לארץ צריך לבירורים גדולים לברר הסתרה שמסתרת כבוד שמים ששם נראה כי עזב
שהכניס כל יסוד מעמדו ■ומצבו לכח קדושה זזה ה׳ אותה תחת השבע כי הנילוס מעצמו עולה ומשקה
דאיתא )שם( על ארונות שבאו מחוצה לארץ לארץ ולא תרגיש חסרונה .כי כל השותה ממי גשמים
ישראל אני קורא עליהם ונחלתם שמתם לתועבה. להשפעה מהש״יאכן תראה שהיא חסרה וצריכה
כי הגוף כשנכנס לארץ מוכח שאינו צריך לבירורים ארץ מצרים כל השפעותי׳ מלמעה ■ואין צריכין למעלה
אכן אם לא פלע נשמתו בחיק אמו איך יסלק נפשו כי בתוכה יש כח ההשפעה וכח קבלה וזה הוא הפך
מבירורים • כי זה מורה מה דאיתא שמחוצה לארץ מאיץ ישראל אשר שם הרגשת כבוד שמים וכמו
יש צער גילגול מחילות )כתובות קיא (.כי בפשיעות שכתיב )עק 5יא( איץ אשר ה' אלקיך דורש אותה
שיתראה מפורש לעין תקון האדם שתיקן כל מה תמיד עיני ס אלקיך בה וגם האומות ששכנו בארץ
שהי׳ ביכולתו והכניס לתוכו מעולם הזה זה צריך ישראל הרגישו שצריכים לעבודה כמו שנאמר גבי
בירורים ברזא דגלגולא היינו על ידי בירורים גדולים הכותים )מלכים ב יז( ויאמרו למלך אשור וגו'
כי.הלבוש אינו כן ורק על ידי שיתברר שפנימיותו הגוים אשר הגליתה ותושב בערי שומרון לא ידעו
נקי יברר את לבושו גם כן וזה נקרא גילגול מחילות את משפע אלקי ה א ק וישלח בם את האריות וכמו
וכל שכן; ארץ מצרים שנאסר ישיבתה מפני שאין שפירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
על לבושה להוציא ממנה קדושה קבועה .אכן על שאריות הוא כח הארץ כי ארי נקרא נקודה האמצעית
יעקב אע׳<ה נאמר )ישעי׳ מג( כל הנקרא בשמי ( כי שם הדומם גם כדאיתא במי השלוח )
ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו .וכדאיתא בזה״ק כן מכיר כבוד שמים.
תרומה )קנ׳׳ה (.אבל ת״ח קב״ה ברא לי׳ לבר נש
ברזא דחכמתא ועביד לי׳ באומנות סגי ונפח באפוי והנה מיתת האדם דאיתא שם בזה״ק )ר״כ(.
נשמתא דחיי למנדע ולאסתכלא ברזין דחכמתא למנדע בשעתא דקריבו יומוי מתעברין מיני׳ ודא
ביקרא דמארי׳ כמד״א כל הנקרא בשמי וגו׳ ולכבודי סליק לדא ואשתאר בר נש בלא נעירו כדין עד שיפוח
בראתיו דייקא ורזא דא ולכבודי בראתיו אוליפנא היום ונסו הצללים .ועיין בכתבי האריז״ל בפרי
דהא כבוד דלתתא רזא דכרסיא קדישא לא אתתקן עץ חיים בענין הושענא רבה עי״ש .כי אחר שנשלם
לעילא אלא מגו תקונא דבני עלמא כד אינון זכאין האדם שהכניס לקדושה כל מה שהי׳ בכח כליו
ק יג י ש ר י ם ויחי־ סוד
ההוא גופא נשיב קוב״ה רוחא מלעילא ודחי לי׳ ואסודין וידעי לתקנא תיקונוי הדא הוא דכתיב
לההוא רוח מסאבא וכו' וכל זה בגופא מסאבא ולכבודי בראתיו ,כי כל הנהגות הש״י בעולם ה ם
אבל בגוף נקי ומבורר תתרפא הארץ .ויעקב אבינו דרך ארבעה מסכים זכמ״ש אז ראה ■ויספרה הכינה
ע״ה בירר שגם עפר מצרים ששם ההסתר היותר זגם חקרה )איוב כח( כי העולם אינו יכול לקבל
גדול נתעוררה להזדכך נגד יעקב אבינו שהסכימה האור הבהיר רק כאשר יתגשם ויתעבה דרך מסכים
ולא התנגדה לכח קדושתו ולזה צוה ליקח עמו אלו והם ארבע אותיות שם הוי' אשר מכל אות
גם זה העפר לארץ כנען כי כל מה שפעל שישאר יאיר שם מיוחד .ע״ב .ס״ג .מ״ה .ב״ן .והם ארבע
רשימה בארץ הוא רק שיקבע בישראל ולא במצרים עולמות .אצילות .בריאה .יצירה .עשיה .וראשית
שישראל יוכל להעלות גם כח מצרים שמזה הי׳ אצילות המדות נקרא קריאה כמו שנתבאר בביאור
ביכולת אח״כ כשבא קץ גאולת ישראל לגאול אותם ( כי שם הוא רק ההכרה שזה לע׳ן החיים )
ממצרים ולא הי׳ בכח עומאת ארץ מצרים לעמוד נגד מאציל וזה נאצל וזה דאיתא מנין שקראו הקב׳׳ה
אור ה׳ שנתגלה לישראל בעת שנגאלו. ליעקב אל )מגילה יח (.היינו שראשית המחשבה
הי' להוציא לפועל מדת יעקב אבינו ששם אינו
ושכבתי עם אבותי .בזה״ק פרשה זו ) רכ״ג(: שייך שום הכרת מדה כלל ,כי קריאה רומז לעולם
זכאה חולקיהון דאבהתא דקב״ה עבוד לון האצילות כמו שנאמר זמאצלי׳ קראתיך )ישעי' מא(
רתיכא קדישא לעילא ואתרעי בהו לאתעמרא עמהון. כי זה שהש״י עוסק עמו ממקום הגבוה זה אינו
ענין מרכבה כמו שהמרכב נושא את האדם ומהלך על עושה שום דבר בבחירה רק ממה שהש״י שופע לו
ידי המרכב ממקום למקום .כי ענין כסא הוא שהאדם בכל רגע .ולזה הי׳ השלמת חיי יעקב אבינו ע״ה
יושב עליו במקום קבוע וזה דאיתא )ישעי' סו( השמים בארץ מצרים שהשלים להכניס אף כל הכחות היותר
כסאי כי שם בקביעות ניכר כבוד שמים כי גודל רחוקים מקדושה להכניסם שיהי' מהם כבוד שמים.
הבהירות יתמיד שם לבלתי הרף אף רגע אחת .אכן ומכל מקום נקבר כ איז שלא הי' צריך לבירורים
מרכבה הוא שהאדם ינושא עליו וכן מצינו שיש מרכבה כלל שיתבררו מעשיו אחר כך ורק בשעת מעשה
למעלה משמים כדאיתא ביחזקאל ) א׳( נפתחו השמים היו מעשיו מבוררים .וזה דאיתא במס' נזיר )ס׳׳ה(.
ואראה מראות אלקים וגם יש כסא למעלה ממרכבה ונשאתני ממצרים עול עמי ופרש״י ז״ל ממצרים
וכמו שכתוב שם וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה מעפר מצרים עול עמי .ונראה שיקבר במצרים לפי
אבן ספיר דמות כסא .אכן המרכבה שהיא למעלה מן שעה .כי ענין קבורה הוא תיקון על כל הפעולות
השמים היינו שהש״י נותן מקום למעשה האבות שהם אדם שאחר ששב לכלול בעפר שהכל הי׳ מן העפר
בעבודתם ישלימו רצון הש״י למעלה מן הבהירות ונכלל במקום שאין שם בחירה על ידי זה נתברר
שעובדים אותו צבא מעלה ,שאחר הסתעפות מדות כי יסודו מעפר וכל מה שנעשה על ידו הוא מיסוד
הש״י שיתראו כהפכים יתאחדו שוב לחזור לאחד וזה העפר שאין לו בחירה אכן כל זמן שהאדם בחיים
מורה ששורש מקומם למעלה מבהירות השמים שאחר יש עליו קיערוג למה לא יגביר כח נשמתו על גופו
שירד האור ונסתר בפרטי מדות חוזר להתכלל .וזה אכן כאשר הרוח תשוב אל האלקים והגוף ישוב אל
דאיתא )שם( הה״ד רק באבותיך חשק ה׳ ,פירוש כי העפר אז יתבררו מעשיו כי כ ל .מ ה שעשה שנראה
לעיל מניה כתיב )דברים י'( הן לה׳ אלקיך השמים שלא הי׳ מבורר זה הי' בהכרחו וכל מה שהעלה
ושמי השמים הארץ וכל אשר בה רק באבותיך חשק וגבר על יסוד העפר זה הי' בבחירתו להגביר כח
ה׳ לאהבה אותם ויבחר בזרעם וגומ׳ עד סוף הפרשה נשמתו על גופו ונקבע גם ביסוד העפר רשימה מכח
בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו׳ .וענינו הן לה׳ אלקיך מעשיו וזה תיקן מה שנתאררה האדמה מקללות
השמים ושמי ,השמים היינו כי בהירות הש״י ניכר הנחש שהכניס הסתרה בעפר כי קודם החעא
בשמים .ושמי השמים ושם אין כבוד שמים חסר כלל. גם בדומם הי׳ הזדככות אור הש״י כמבואר במקומו
אכן רק באבותיך חשק ה׳ כי חשק לא יאמר רק בדבר וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ״א ( :דהא כיון דאתבלי
ישרים ויחי סוד קיד
)פרשה צ״ז( אמר רכי פנחס כשכם נפרצה הערוה שנחסר לאדם וחושק שיגיענו .וזה כי כעולם כזה הציב
וגדרת אותה לפיכך תהא כחלקך .רכי יהודא ורכי הש״י לכושו כי יחסר ככוד שמים והש״י הציג לכוש
נחמי׳ רכי יהודה אמר ואני נתתי לך שכם זו הככורה כעולם הזה לעוכדיו שחושק ורוצה שיעכדו אותו ויגדילו
ולכושו של אדם הראשון אשר לקחתי מיד האמורי שמו כעולם ,כי כל דכר שאינו חסר לעולם אינו מתרכה
זה עשו 'וכי עשו אמורי היה אלא שעשה מעשה גם כן כי שמים וארץ לעולם כמדתם עומדים ותמיד
אמורי כחרכי וכקשתי כמצות ומעשים טוכים רכי השמים מספרים ככודו וגם ה א ת מלאה חסדו אכן
נחמי׳ אומר ואני נתתי לך שכם אחד זו שכם ודאי לא שייך כהם לשון חשק כי אינם כעלי כחירה וככוד
אשר לקחתי מיד האמורי .זה חמור אכי שכם וכי הכרחי אין כו חשק .זזה שורש ענין האכות שהם כללי
אמורי הי ה אלא חוי ככלל אמורי יוכו׳ שחגר יעקכ מדותיו של הקכ״ה.
חרכו וקשתו .וכמדרש תנחומא )כשלח ט( חרכי זו
ושם .דקכ״ה עכיד לון רתיכא קדישא וכו׳ לאתעטרא
ספלה וקשתי זו כקשה וכתרגום אונקלוס כצלותי
כהון ,כי עטרה היא היקף שהאכות יקיפו
וככעותי .ענין שכם נתכאר מפי ככוד אאמו״ר הרכ
ככוד שמים שיצמצמו הנהגת הש״י שלא יתפשט רק
הגאון הקדוש זללה״ה כפרשת וישלח )ד״ה והארץ
לעוכדיו זרע האכות.
הנה רחכת ידים( כי שכם מורה על הסתר היותר
גדול כמדת מלכות שמים ששם נסתר מאד אור השי״ת שם .אמר רכי אלעזר יעקכ הוה ידע דהא עטורא
ושם הי' כל הסכלנות וקיטרוגים מעלמא דפרודא דיליה כאכהתיה הוא דהא עטורא דאבהן
וכדאיתא במדרש )תנחומא וישכ כ( כשכם נמכר עמיה הוא והוא עמהון ועל דא כאתוון גליפין תנינן
יוסף כשכם עינו את דינה כשכם נחלקה מלכות כית שי״ן תילת קשרין תרין קשרין חד מהאי סטרא וחד
דוד וכדאיתא כסתרי תורה לך ) ס (.ואני נתתי מהאי סטרא וחד דכליל לון ודא הוא דתנינן והכריח
לך שכם אחד דא שכינתא דאתחזי לי׳ הואיל ואתקרי התיכון וגו' מכריח מן הקצה אל הקצה .כי אחר
צדיק דהא צדק לאו דיורא אלא כהדי צדיק ,וצדק שהוא המכריח מן הקצה אל הקצה שכולל שני המרות
נקרא השכינה כמדת מלכות כשאינה מקכלת אור יחד ממילא הוא הגדול כי אחר שמהסתעפות מדת
העליון וכדאיתא כזה״ק נשא ) ק מ ה ( :וזאת אתקרי החסד לא יתראה רק המדה וכן ממדת הגכורה אכן
צדק דאתיא מסער סומקא ושם האי צדק אתקרי מהתכללותס יחד יתראה שיש אחד למעלה מכל
כה דכל דינין מתערין מכה ושם )קמח (.צדקה רחמי המדות שהוא מנושא על כל המדות ואין כו שום
שאכרהם עכיד מצדק צדקה לפי שהאיר למדה זאת תפיסה כלל ושם הוא רצון הקדום ומקור שגם
מעומק העליון ,ולזה הוצרך יעקכ אכינו לקנות את למעלה מהכנת תפיסת האדם כמקום שאין שייך
שכם כחרכו וכקשתו וכדמתרגמינן כצלותי וככעותי. מדות אלו גם כן יש מקום לרצון שכחר כהאכות וזה
לפי שיש כענין תפלה הנקרא חרכ ויש שנקרא קשת דאיתא )תנחומא כמדכר יט( שצורת יעקכ ככסא
ותפילה הוא כענין ויכוח ומלחמה כמו שכתוב הככוד חקוקה .כי גם כמקום הנקרא כסא שאין
ויעמוד פנחס ויפלל ודרשינן כגמרא שעשה פלילות שם הסתרה גם כן נותן הש ^/מקום למדת יעקכ
עם קונו .וכמו שהחרכ פועל פעולתו כקירוכ מקום אכינו כמקום שהוא כסא היינו לכוש למקום שהוא
וכהמשכה מן המנצח אל המנוצח והמנצח מרגיש מנושא מכל תפיסת האדם כי כסא היא כלי
כח פעולתו כשעת הפעולה .והקשת פועל כריחוק לישיכה כעת שאין האדם חפץ לילך רק׳ לישכ כמקומו
מקום .והוא כאורח דילוג שכעת צאת החץ מן הקשת ומקומו הוא לית מאן דידע ליה ,וזה דאיתא כזה״ק
אין לו חיכור להמנצח וכשעת גמר פעולתו שוכ אין כפרשה זו )רל״כ ( :רכי חזקיה פתח ואמר הללוי־ה
המנצח מרגיש כלל מפעולתו ורק שלכסוף רואה שכוון הללו עכדי ה׳ הללו את שם ה') — .חסר ה סיו ם(
למטרתו וכחו היא שגרם לפעול פעולתו כריחוק מקום
והוא פועל כריחוק מקום .וכן יש כענין תפלה נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד ואני
וכדאיתא כמס׳ כ״כ )קכ״ג (.אשר לקחתי מיד האמורי כחרכי וכקשתי .כמדרש רכה ויחי
קטו ישרים ויחי סור
כמא דאמרו אלא כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות האמורי בחרבי ■ובקשתי וכי בחרבו ובקשתו■ לקח והלא
אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו׳ בין כבר נאמר כי• לא בקשתי• ■אבשח-וחרבי ■לא■-תושיענו
ישזיב בין לא 'ישזיב ידיע להוי לך מלכא ותדנן אלא חרבי זו תפ^ה קשתי זו בקשה .כי■ יש״ תפלה
דמלה אודע להו יחזקאל■ ושמעו וקבילו מני׳ דקב״ה ובקשה .תפלה הוא כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון
לא אתקיים עלייהו בגין דיקבלון אגרא. מ״ז( ואית תפל ב ע' ואית תפל בת׳ כגון היאכל
תפל מבלי מלח והאי תפלה הכא איהו בת■ ונתבאר
ועני■] מסירת■ הנפש באופן הזה שאף כח תפלה נעלם שתפלה הוא מה שהבריאה רואה ■עצמה חסרה
מהם• הוא שנדמה להם שאבד תקותם בעולם ומאחר שהבריאה מרגשת חסרונה ובמקום שרואה
הזה והוא כמו דאיתא בזה״ק החילוק בין■ מסירת את בוראה שיוכל להשלים חסרונה ויש לה כח
הנפש של קריאת שמע ובין מסירת הנפש של נפילת תפלה להש׳׳י שמאחר שנבראת• על הבורא :להשלים
אפים לאחר התפלה )זה״ק במדבר ק״ כ (:כדין כל צרכה ובעת שאין עומד נגד האדם שום קיפרוג
בעי לי׳ לבר נש לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא אז מאיר לנגד עיניו פענה זאת ותוכל לעמוד■ נגד
דעמידה כאלו אתפשר מן עלמא דהא אתפרש מאילנא הש׳׳י לומר לנכח ברוך אתה ה׳ וכמו שנתבאר בענינו
דחיי וכניש רגלוי לגבי ההיא אילנא דמותא דאהדר שכל ענין שהאדם מתפלל צריך ■לברר עצמו שלא יהי׳
לי׳ פקדוני׳ וכו' ולמנפל על אפי׳ ולימא לגבי׳ אליך הדבר שמתפלל מתנגד לרצון הש״י ולא יהי׳ מתנגד
ה׳ נפשי אשא בקדמיתא ■יהיבנא לך בפקדונא השתא לכלל ישראל וגם לא-יהי• בו שוס התנגדות נגד עצמו
דקשירנא יחודא ועבידנא עובדא ומלולא כדקא יאות והיינו שכאשר'יקבל ■העובה שמתפלל עלי׳ לא■ תעבירנו
ואודינא על חשאוי הא נפשי מסירנא לך ודאי ממצבו ודעתו השלימה ■שבאם לא■ כן ■אין התפלה
ליחזי בר• נש גרמי׳ כאלו פטור מן עלמא וכו׳ בגין מתקבלת וכל עוד שלא נשלם■ האדם בבירורים -אלו
כך לא אית בי׳ וא״ו דוא״ו אלנא דחיי הוא וענין אין לו כח תפלה בשלימות .אכן יש לפעמים שהש״י
זה■ נקרא■ בק שה' שנדמה לאדם שנאבד ממנו ואין שולח■ כח תפלה באדם שאף ■שלא■ נשלם■ עוד אבל
צו תקוה למצוא שוב וזה הענין כי קריאת שמע רואה שברב עבודה יגיע לשלימות וכשירבה בתפלה
נקרא חרב .וכדאיתא במס׳ ברכות )ה (.כל הקורא ועבודה ויזדכך ואז יענהו הש״י אכן יש לו קו
קריאת שמע על מפתו כאלו אוחז חרב של שתי והמשכה מכח תפלתו לשלימות ■ועניית השפלה וזהו
פיות בידיו שנאמר רוממות אל בגרונם וחרב פפיות נקרא תפלה שהיא בבחינת חרב וענין בקפה הוא
בידם ,שענין ק״ש הוא גס כן מסירת •הנפש אכן מלשון שאדם מבקש דבר הנאבד ממנו שהאדם מתפלל
הוא מסירת הנפש שמעלה נפשו וכדאיתא בזה״ק ונדמה לו' שיש חסרון ״'בנפשו שעל■ ידי זה לא יענה
)שם< ■בסדר התפלה בשעתא דקאים בר נש בעי וכאשר מתרשל ויבא לברר את עצמו■ ויבין בנפשו
לדכאה י גרמי׳ וכו׳ היינו להסיר ממנו כל נגיעותיו שלא הי׳ כדאי להתקבל תפלתו ועל ידי זה מוסר ניפשו
לעניני עולם הזה ויתעלה גופו לראות ברוממות בכל לבבו ומאדו להש״י וכמו שמצינו בחנניא מישאל
השי״ת וממילא יתבטל מפני רוממות הש״י במסירת ועזריה שאמרו תחלה )דניאל ג׳( הן איתי אלהנא
נפש וכל זה הוא עבודת והכרת האדם אור הש״י. די אנחנא פלחין יכיל לשיזבושנא וגו׳ ושוב כאשר
אכן זה המסירת הנפש נקרא בזה״ק )שם( בפקדונא נתיישבו שלא אמרו כהוגן מסרו נפשם בבימול גמור
וכמו שנתבאר מפי כבוד •אאמו״ר הרב הגאון הקדוש לרצון הש״י וכדאיתא בזה״ק תולדות )קמ״ב (.אשדי
זללה״ה בענין שמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו אדם עוז לו בך זכאה בר נש דאתתקף בי׳ בקב״ה
לעולם ועד יחודא עלאה ויחודא תתאה שענין שמע וישוי תוקפיה ביה יכול כחנניא מישאל ועזריה
ישר^אל הוא הכרת רוממות הש״י וממילא כל הבריאה דאתתקפו ואמרו הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין
נכללת ביחודו .וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד יכל לשיזבותנא מן אתון נורא יקדתא ומן ידך מלכא
רומז שאחר שחפץ הש״י בהבריאה ממילא כשבחר ישזיב תא חזי דאי לא ישזיב ולא אתקיים עלייהו קב״ה
בישראל לכבודו כל מה שיתגדלו ישראל יגדל כבוד אשתכח שמיה דקב״ה דלא יתקדש בעינייהו דכלא
י ש ר י ם ד חי םוד קטז
מ ו ו ג הזה שאחר התפלה הו א אחר שכאדם עצה שמיס אחר שכשי״ת נתן מקום לעבודת ישראל ואלו
על ידי התפלה שהעלה נפשו ובירר עצמי כשנים הם כלל קריאת שמע שכל כמה שכאדם מפקיד
מנגיעה ותשוקה לעניני עוה״ז וראה וכבן רוממות נפשו להש״י מהכרתו רוממות כשי״ת שככל נכלל
השי״ת שאז נקרא שהאדם הוא במקום שהשי״ת ביחודו כן מאיר הש״י השפעתו שכל מי שמכיר כבודו
משולל מכל לבוש וכדאיתא בהקדמת תיקוני הזהר ויחודו זה הוא כבוד מלכותו בעולם הזה שעליו
שבאצילות איהו וגרמוהי חד בהון ואחר שהאדם מאיר ויחופף עליו בהשגחתו שעל ידו יתגדל כבוד
מיהר מחשבתו להשיג ממקור כזה ולהעלות כחות שמים בעולם הזה וכמו שאמר )תשא לג( ונפלינו
נשמתו שמה בעת כתפלה. אני ועמך .וזה נמשל לחרב שהוא פועל פעולתו
בהרגשת הפועל ולזה כל תפילת שמונה עשרה ברכות
וליבן נתקן נפילת אפים אחר התפלה היינו שממקום שיקבל כ ס אחר ק״ש כדאיתא בברכות )עו (.הרוצה
הזה המעולה יאיר לתחתית המדרגות להאיר עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויסול ידיו מניח
^נ ה וכדאיתא בפרי עץ החיים פי ק שני בשער נפילת תפילין ויקרא ק״ש ויתפלל שאחר שפנה לבו מנגיעת
אפים שהוא הורדת הטפה מיין דפורין לרחל ואנו והסתרת עולם הזה ומגיע לרוממות הש v/במסירת
צריכין להקדים ולהפלות מיץ נוקבין בסוד אשה בי הנפש שבקריאת שמע ואומר א ד שפתי תפתח כמו
תז רי ^ ומיין נוקבין הוא pהבירור שאנו מבררים שביאר בזה כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה
בכל יום משבע מלכים שמתו ומשם אנו מעלין את שמתפלל להשי״ת שלא יפתח פיו להתפלל רק מה
המיץ נוקבין ואלו המלכים שלא יוכלו להתחבר עד שהיא ברצון הש׳ vומתפלל שלש ראשונות שהם סידור
עתה הנ ה ה ם בעשייה קרובים אל הקליפות ונתינים שבחו של הקב״ה ושוב מה שמתפלל אחר כך ריא
בתוכם וכו׳ וכן יש בחי' מלכי׳ אלו ביצירה ובבריאה רק •למה שיתגדל כבוד שמים ע״י ההשפעה שימשיך
ומשם צריכין להעלות וזה סוד שתכוץ בנפילת אפים בתפילחו ,וכל עניני תפילה בענין זה הוא לבקוע
שתפיל עצמך מלמעלה עד סוך עשייה כי בעמידה ההסתר ומסך המבדיל ואז יתראה שנפש המתפלל
העלינו מד עולם האצילות. הוא דבוק בהש״י וממילא כשחסר ההשפעה לזה
יתגדל כבוד שמים .וזה דומה לפעולת החרב שמפריד
ומפנה מקום ובוקע דרך ההסתר וכ״שויחזקאל כג׳ מז׳( ו ז ה ו שנקרא נפילת אפים ששאני נפילה מכריעה
והשתחויה כי כריעה הוא בסדר ונפילה היא וברא אותם בחרבותי׳ היינו שקודר ובוקע המסך.
בבת אחת שעובר כל המעלות ואינו נח בהם פד ועניו נפילת אפים שהיא זיוג תחתון זה רומז לקשת
שבא לתחתית המדרגות ושם יניח ויעשה פעולתו כי זווג תחתון איתא בכתבי האר׳ vז״ל בשער נפילת
דוגמת הקשת ולכוונה זאת היא נפילת אפיים ולא אפים פ״ד שזווג עליון הוא חכמה ובינה וזווג תחתון
כריעה והשתחויה. היא תפארת ומלכות וידוע כי זווג היא ע״י יסוד
ויסוד ומלכות שניהם נקראים קשת )ז ס׳ ק(.
קיז שר ים סוד
ש מ ו ת
שמות ) ב׳; ( כך ישראל כד נחתו למצרים רגילין ואלה שמוה בגי ישראל כ 5איס מצדמה איש וביהו
בצפרא הוו דהא כל יומוי דההוא זכאה אבוהון באו בזוה״א שמות )דף ב ( :אתי מלבגון כלה
בצפרא הו ה אכן שלא הרגישו כל כך בצערם כמו אתי מלבנון תבואו ת שוד מראש אמנה מראש שניר
בגלות בבל שיצאו מתפנוקין לגלות .ושם בזוה״ק וחרמון ממעונות אריות מהררי נמרים האי קרא
דבגלות בבל קרא קוב״ה לכל פמליא דיליה וכל רתיכין על כנסת ישראל אתמר בשעתא דנפקו ישראל ממצרים
קדישין וכו׳ קומו חותו כולכון לבבל ואנא פמכון ■)חסר ה סיו ם(
וכו׳ אתפתחו שמיא ושראת רוח קודשא על יחזקאל
וחמא כל מה דחמא ואמר לון לישראל הא מאריכון )דף ב (.ואלה -שמות .והמשכילים יזהירו .ענין
הכא וכל חילי שמיא ורתיכוי דאתי למידור ביניכון הפתלחה כאן בפסוק זה .הוא שמבאר שורש
וכו' והכא בגלותא דמצרים מה כתיב ואלה שמות השבעים ומקורם אף שנתחלקו לי״ב גבולי אלכסון
בני ישראל וכד אינון רתיכין ומשריין פלאין־ דנחתו יכולים כל אמד ממקורו להגיע ליסודו .וזהו והמשכילים
עם יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים .והגה כדאיתא במס׳ פסחים )קיז (.משכיל ע״י תורגמן
פנין הגלות מבואר בכתבי האריז״ל )פרי פץ חיים היינו שנתלבש בלבוש .אכן אף דרך הלבוש יזהירו
בשפר חג המצות ולקושי תורה פרשת וישב( כי שהמסתכל ברזא דחכמתא שחכמה היא ראש בכל
החכמה והבינה תסתלק למפלה הנקראים מוחין מקום שאף במלכות נראה חכמה וכדאיתא בזוה״ק
שמסתלקין לעילא כדאיתא בכתבי האריז״ל כמו ( חכמה תתאה אתבגי מגו חכמס עלאה. )
שנתבאר כי כן דרך השתלשלות הורדת השפע התמידי וזהו יזהירו נהרין ונצצין בזיווא דחכמתא פלאה כזהר
שהש״י שופע לקיום העולם שיורד דרך כמה עולמות נהירו נציצא דנהרא דנפק מפדן.
ומדרגות שכליות כמו שמצינו בפניני עולם הזה מלך
ב׳׳ה יום א' שמות י׳׳ג מבת תרמ׳׳מ איזביצא
ושרי צבאיו וחיילותיו שמה שהוא אצל המלך דבר
הפיקריי ויסודיי נעלם ממה שתחתיו וכן הקטן ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יפקב
ממנו למי שפוד במדרגה יותר קטנה .פד שמה שהוא איש וביתו באו מונה מספר לכוכבים לכלס
אצל המלך פרט אחד אצל הקטן הוא כל יסוד חייו שמות יקרא במדרש רבה )פרשה זאת פ׳׳א( נאמר
ועבודתו דוגמת שהמלך ענינו לטובת המדינה ופל כאן שמות ונאמר בכוכבים שמות וכו׳ לפי שהם
ידי זה מוכרח לו חיל וצבא וכלי קרב עד שמי שממונה משולים לכוכבים קרא שמות לכלם .זאיתא )ויקהל
פל עשיית כלי קרב אינו רואה תכלית רצון המלך רבה מח( כשרוצה קורא כלם בשם אחד כמ׳׳ש לכלם
שאצלו העיקר לפשות כלי קרב ויודע שיצליחו ללחום בשם יקרא ,ופל זה אמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון
בהם אבל מה הוא תכלית המלחמה כמעט נעלם הקדוש זללה״ה הכ״ מ כי כמו דאיתא בבראשית רבה
ממנו שאינו שייך לעבודתו ומבואר הדבר באריכות )פרשה י( שאין לך פשב שאין לו מזל ברקיע שמכה
במקומו. אותו ואומר לו גדל .וכן הוא שכשהבריאה עומדת
ע ד הש׳ vאין בכחה להתפשט ולהתרחב דשרגא
והנה כשישראל עומדים נגד הש״י אין בהם התרבות בטיהרא מאי ■אהני ואז הוא שקוראס כולם בשם
כנ״ל אכן כאשר יסתר מהם האור עד כי אחד וכשהש״י רוצה בהתרבות ברןותיו מכניסם
מפרט אחד שיתגדל להעשות כלל גדול אז יש להסתרה שלא יראו אור הבהיר ואז הוא כח הריבוי,
התרבות רב .וזה אי אפשר להיות אלא ע״י גלות והנה בגלות מצרים שהוא הי׳ גלות הראשק שלא
שידמה להם שהם מרוחקים מהשי״ת עד שנעשים טעמו עוד ישראל טעם חירות כלל נדאיתא בזה׳׳ק
יש ר י ם שמות םוד קיח
הרגישו אהבת הנותן ולא כאומות העולם החפצים עבדים ודעתם מסקענת מה שאי >(פשר לבן ■חורין
רק בהסתרה .וכל זה הי' להם הרגשה שלא מדעת להקטין דעתו בפרטי פרטים כאלה לדקדק בהם
ולכן נקרא מצרים גרון שאין בהם שום קדושה נראית כי מי ,שדעתו רחבה מביט רק לשורש ועיקר ותועלת
לעין שיעורר לב האדם להרגיש שיש בורא בעולם. הגלות שלאחר הגאולה וישיבו להש״י ואז יבינו כי
וזהי דאיתא בזה״ק■ בפרשתינו )ג׳ (.תשורי מראש גם שם הי' אחוזים ב׳/ה וממילא ,יבינו עד היכן
אמנה דא •איהו גרון דמתמן נפקא רוחא לאשלמא רוממות ה׳ שאינו עוזב אף דבר קטן שבקטנים
כלא• מרזא דלבנון סתי ם וגניז מראש שניר וחרמון ומחשבת האדם גם כן מדקדק בה כמה שיוכל להעלות.
דא .איהו לישנא רישא ואמצעותא דמחתכא לדיבור ממנה לקובעה בחיי עולם והנה גלות מצרים הי׳
ועיין.שם כ ל ה ענין )ב׳ (:רבי חייא פתח אתי מלבנון במצר הגרון כדאיתא בכתבי האריז״ל .והיינו שהנהגת
כלה וכו׳ .והוא כי משם זכו לשירה מראש אמנה הש׳ע נסתלקה ולא נראתה כי כל ה הנ הג ה היא
היינו כי אחר הגלות כשבאת הגאולה אז ידעו לשיר בצורת אדם ומה שהש׳׳י נותן בינה להשכיל כח
היינו להרחיב התפשטות הכרת אור ה׳ מ ה שהי׳ ההנהגה נקרא זעיר אפין וכשמסלק אורו ■היינו שאין
תחלה רק-..באמונה במקום צרי"הזה ■לכן יהי׳ אח״כ ההנהגה מושכלת להראות על ידה שהש״י הו א
ההתפשטות •יותר גדול כשילך דרך מקום צר וכגוונא המנהיג ונקרא שהשכל עולה למעלה ואין• פועל בעולם
דשופר-כמו שנתבאר בענינו כי לולא עברו במקום אלא הכלי שניטל מהם הבינה ואז יש בכח אויבי ה׳
צר הז ה לא היו יכולים לבא ■לדעת עד כמה מתפשט להתגבר שנראה שעזב ה׳ את הארץ ובכחות הטבע
הנהגת והשגחת הש״י ושמה השיגו לקנות כי גם הם גדולים מישראל וזה שנקרא ארץ ■מצרים שהוא
בגרון שהואי רק מעבר לדעת ושם מתחיל להתגשם מקום צר דוגמת הגרון וכדאיתא באדרא רבה
לנפש המתאוה גם שם שוכן הש׳ vוהוא שברא ההסתר )קל״ט ( :מן המצר קראתי י״ה מאתר דשארי דיקנא
הזה..־ וזה ■־דאיתא :בזה״ק שמות ) ד׳ ( :אמר רבי לאתפשטא דהוא אתר דחיק .וענין מצר הגרון ,כי
שמעון כד נחתא שכינתא י למצרים נחתת חיה חדא הגרון הוא מכלי הגוף שמתחיל לקבל אכן שם מתחיל
דשמה ישראל בדיוקנא ■דההוא סבא וארבעין ותרין להפסיק כח הטע ם ששם אין האדם מרגיש כי
שמשין .קדישין עמיה וכל חד וחד את קדישא עמיה הראש יש בו בינה והשכל והחיך יטעם אוכל והגרון
משמא קדישא וכלהו נחתין עם יעקב למצרים הה״ד הוא מהתחלת הכלים שאין בו חוש טעימה והבנה
ואלה שמות וגו' .כי ענין שם מ״ב דסליק ולא נחית וגם אינו כלי פעולה שיפעול ככלי הגוף הפנימים
כדאיתא בזה״ק )תרומה קלב (:ונתבאר בליקוטי והחיצונים כי ידין ורגלין הם כלי פעולה .וקיבה
תורה ישעי' בפסוק בשתים יכסה פניו כי שם מ׳׳ב ודקין הם כלי שחיקה וטחינה לאוכל וגרון הוא רק
הוא מעכב כל דבר שלא יעלה לשורשו ושלא ירד מעבר שדרך זה מתגשם הדעת וההרגש שנעשה ממנו
(. למעה ממדרגתה וכמו שנתבאר הענין ) גוף שגורם חיות לנפש המ תאוה ולכן נרמז מצרים
לגרון ששם נסתר מאוד אור הש״י וכל השפע כשעובר
וכל זה ענין הגלות כשנתעכב דבר כי כל עלי/
דרך שם מתעבה לגרום שכחה לשכוח שיש בורא
בדבר קדוש הוא צורך ירידה כי כשעולה
המשפיע וכאשר סילק הש״י כח אורו ונתנו שלא יאיר
לשורשו מ איי גם למטה וחוץ כשעולה •על ידי פגם
רק מעט מן המעט לא בשעת שהאדם מתחיל לקבל
ח״ו ואז גם בשורשו אינו עולה מתוקן וכאן נתעכב
ולא בשעה שמקבל ולא בשעה שמשפיע ורק במקום
אור .הנהגת ,הש״י במצר הגרון כנ״ל ששם נסתר
אחד באמצע העברתו אז קצת הארה נמצא אז בגלות
הדעת ומכל הטובות שנתן הש״י בהבריאה ליקח מהם
והיינו שלא ידעו מצות ותורה ועוד לא סיגלו עבודה
לעבוד ,את ה׳ .שם הוא המקום שמסתיר הדעת עד
וגם עוד לא נקבע בהם קדושה בגופם כי רק מצד
שהאדם מתאוה רק ללבוש החיצון.
הש״י הי׳ בהם קדישה שלא מדעתם ולהם לא ה ^
הבאים מצרימה את יעקב .בזה״ק שמות )ב' ( : הרגשה רק בעת קבלת כל עובה לא קיבלו כדרך .
• הבאיס אתר אצטריך למייצנר אלא אלה שמות אומות העולם שלא הי׳ להם נייחא כל זמן שלא;
ק יט י ש ר י ם שמות םוד
שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים שהם נמשלים בני ישראל אינון רתיכין ומשריין עללוין דנחפו עם
ליעקב ובניו השתחוו ליוסף הצדיק וירדו אליו למצרים יעקב בהדי שכינתא בגלותא דמצרים )ושם קודם
כי שכינה הקדימה ליוסף במצרים קודם ביאת יעקב זה( והורדתי בריחים כולם אלין כל רתיכין ומשריין
וכדאיתא במדרש על פסוק ויהי ה׳ את יוסף )רבה עלאין כד נחפו לבבל אפפתחו שמיא ושראת רוח
וישב .פו( הא עם שאר השבטים לאו .א׳ ד יודן קודשא על יחזקאל וחמא כל מ ה דחמא ואמר לון
לבהמי שהי׳ לפניו שתים עשרה בהמות טעונות יין לישראל הא מאריכון הכא וכל חילי שמיא ורפיכוי
נכנסה אחת מהם לחנותו של גוי הניח י״א והלך דאפא למידור ביניכון וכו׳ כיון דחמו ישראל כך
לו אחריה אמרו לו מה אתה מניח י״א והולך לך חדו וכד שמעו מילין מפומי' דיחזקאל לא חיישו על
אחר האחת אמר להם אלו ברשות הרבים הם ואיני גלופהון כלל וכו׳ .ענין מרכבה שהוא כלי מסע ממקום
חושש להן שמא יעשה יין נסך וכו׳ .ולפיכך ה׳ את למקום .כי כסא הוא למנוחה במקום אחד והנה
יוסף .וכן הי׳ שם שתחלה המשיך הש״י אורו למדת מצינו ביחזקאל מצינו דמות מרכבה קודם הגלות
יוסף הצדיק עד שהוא נעשה אז הראש לכל ישראל, ודמות חיות ואופנים .ו ה מ ס ע היא נקרא שם )יחזקאל
ואז הראה הש״י כי עיקר להשתמש במדתו של יוסף א( בדמות הליכה אכן נזכר שיוכר הליכה רק
להתנהג בצמצום הן בקבלת טובה והן בהשפעה ,ולכן באופנים אכן הבין כי רוח החיה באופנים .ובזכרי׳
נשתמרו במצרים .ולא נתערבו וממילא נתרבו מאד. )ו׳( נזכרו מרכבות גם כן לרמז הגלות ושם הוא
אכן הוצרכו ליכנס שם בסוד העיבור כדאיתא בכתבי בדמות סוסים .ובגלות מצרים לא נזכר כלל בכתוב
האריז״ל שהי׳ תלת גו תלת .והוא שלא ניכר שום רק מה שנאמר )ויגש מו( ליעקב אנכי ארד עמך
פעולה מיוחדת מכח בחירתם ולכן גם מצות מילה מצרימה .ומה שחלם ליוסף שהשמש והירח ואחד
נתבטל מהם שם כדאיתא בתנחומא )פרשה זו( משמת עשר כוכבים משתחוים לו )וישב לז( הוא גם כן
יוסף הפרו ברית המילה עד שנאמר עליהם לקחת מה שהתחיל הש״י להופיע אודו לשבנג יוסף להוליכו
גוי מקרב גוי כמו שמוציא עובר מבטן שהוא קצת למצרים .והנה מה שבכל פעם מ ס ע השכינה הי'
דבוק באמו .שמאחר שנכנסו בסוד העיבור ורק בדבר הניכר יותר תנועת ה מ ס ע כי בגלות מצרים
מה שהש״י העיד שלבם דבוק בהש/ע ■לכן לא הוצרכו לא הי׳ הגלות ניכר בהתחלתו רק אחר כך נתקשה
אז לשוס מעשה המצוה .ולכן לא הי׳ ניכר אז מסע השיעבוד כי לא נזכר שום חעא בתורה על גרם
השכינה כי עיקר הגלות הי׳ להכניסם תחת מדת גלות מצרים כי אז הי׳ הש״י עם האבות בבחינת
יוסף הצדיק שמדת היסוד נקרא טוביה גניז בגויה. שמש המאיר ■לירח והאור ניכר עד שלא הי׳ נמצא
לאברהם אבינו שום כח תפלה בשעה שנאמר לו
ולפי שהיו.בשורשם אדוקים אז במדת יוסף לא ידוע תדע )לך עו( .אחר שהי׳ מפורש לעיניו העובה
הוצרכו לפעולות וממילא נשמרו שלא יתערבו הנמצא בגלות זה וזה שנאמר לו כי לא שלם עון
בגוים והכתוב מעיד עליהם אחת היתה ופרסמה האמורי עד הנ ה )שם( .ורק מצד זה נגרם גלות
הכתוב )רבה אמור .לד( וממילא גם לשונם לא שמאחר שהש״י נתן את ארץ האמורי לאברהם והיא
שינו כי ברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון וכן היפה ארץ האמורי ולברר א ח ישראל שהם לחלק
לא נתוספו עליהם גרים שיטמעו בין ישראל כי הקב׳׳ה שיתגברו בכחם על האומות הוצרכו לברר
הערב רב היו לבדם בפני עצמם וכל ישראל היו בגלות מצרים שכל האומות כשיבאו •לאק כזה יתבטלו
מתייחסים בפני עצמם ולכן לא נזכר שום חטא שמה וכוחות הארץ יגבור עליהם עד שיאבדו בין
שיגרום הגלות כי הבינו כי כל הצמצום הוא ממה עם הארץ ולא ישאר זכר מהם אכן ישראל עמדו עם
שמעצמם ורצונם לא ירצו להתערב בגוים ומזה יסבלו בפני עצמם רדו שנה וממילא יתקבלו בארץ ישראל
קישוי השעבוד שלא יוכלו לקבוע בנפשם קדושה כי שם הוא הארץ אשר ה' דורש אותה תמיד כי
זאת רק על ידי סבלנות אז יקבע בהם קדושה זאת הארץ הזאת בטבעה תצרך להנהגות התורה ולכן
לדורות■ עולם כי ארץ מצרים הוא הפך מ א ס כנען קאתה השבעה אומות ,ולכן הי׳ תחלת הגלות שמה
ישרים שמות סוד קב
( ולפי התורה ואת המעשרות )נחמי׳ י כר״ל ועל ידי הסנלנות מארץ מצרים יקנו אה ■את
שהכניסו אז כחות 'האומות על ידי עבודתם לתקנם כגען .שהוא נגד שבעה המדות שהש״י מנהג 3ה ם
בקדושה ולכן הי׳ ה מ ס ע נכרת כדי שיוכר הקיבוץ מולם הזה בגלוי ,ואלו המדות הש״י מנהג בהם
מגודל עבודה כי הי׳ ה מ ס ע לקבוע כח ישראל במקום כל העולם והם ניכרים בעולם ומדת יוסף הצדיק
רחוק להוציא משם וזה דאיתא במדרש תנחומא ביחוד נראה רק בישראל וכשישראל נכנסו תחת מדה
)שמות( שהשבטים היו שמותיהן ומעשיהן נאין זאת קנו את ארץ כנען ואז גם לא הי׳ לישראל אחיזה
ואנשי כנסת הגדולה היו מעשיהן נאין ושמותיהן מפורשת בכבוד שמים כי לא הי' להם תורה ומצות
כעורין .וגאולה אחרונה לפי שהוא נגד שלש המדות ורק מה שבעומק לבם היו אחוזים בהש״י ולא הי׳
שהם מוחין לשבע מדות הנגלים ונגדם באוה׳׳ע קני ניכר כל כך שמלכות שמים הוא גם כן בגלות עס
וקנזי וקדמוני שהם עמון ומואב ואדום שהבירורים ישראל ,אכן בגלות בבל שם עיקר הגלות להתוסף
מאומות האלו הוא אם יבררו ישראל עצמם שהם עליהם גרים שיבנו בתוך ישראל וכדמצינו שם שגס
במדות הנגלים נאחזים בהש״י אז יברר הש״י שגם מישראל לא נשמר היחוס וכדאיתא )עזרא ב( ואלה
בנסתרות ה ם נקיים ,ובירורים האלו נקראו בזה״ק העולים מתל מלח תל חרשא וגו׳ ולא יכלו להגיד
פד דמטאין רגלין ברגלין )כדאי' בזה״ק )פקודי וכדאיתא בפרק עשרה יוחסין ) ס ע ( :וגם מהכהניס
רנח (.ולבתר נחתו וכו׳( עד דישרון לתתא ברגלין נטמעו שם ביניהם והגלות הי׳ בהרגש יותר כי הי׳
וכד יתובון ברגלץ כדין ועמדו רגליו ביום ההוא. ניכר מאד שגם שכינת כבודו תרד בגלות כי כבר
והיינו שאז יתבררו ישראל בענינים הנראים שהם הי׳ נקרא שם ה׳ על ישראל והצעקה גברה מאד
רחוקים מאד מהש״י והגאולה תהי׳ שהש׳׳י יגלה מה תעשה לשמך הגדול אכן אז הי׳ כדי להוציא
מצפוני לבות ישראל ויראו כל העולם ההפרש שבין משאר האומות מה שנשאר בהם עוד דברי תורה.
לב ישראל לכל האומות וזה דאיתא בזה״ק שמות וידוע מה דאיתא בפרק עשרה יוחסין )דף פא(.
)ז ( :שמשיח בן דוד שעתיד להתגלות במהרה בימינו שאין אליהו בא לרחק ומשפחה שנטמעה נטמעה
הוא בהיכל קן צפוא כי ארץ ישראל הוא נגד מלכות ומצינו שנשאו נשים נכריות ושינו לשונם חצי מדבר
שמים שהוא חלק עשירית מכל שבעים אומות ויראת אשדודית )נחמי׳ יג( .וכן מצינו באסתר )ח( ורבים
ה׳ נטבע בה בטבעה .ואחר שבררו עצמם בארץ מעמי הארץ מתיהדים והיחוס נעלם כדי שכמה יבנו
מצרים שהוא ערות הארץ בגודל הטומאה והם בתוך ישראל ויעשו עיקר בישראל כדאיתא )ויקרא
ביררו עצמם בקדושתם שהם אחוזים ומקושרים ביסוד רבה .א( יחיו דגן נעשו עיקר כישראל ולכן הי׳
העולם שהוא מדת יוסף הצדיק ולכן ירשו מדת הגלות הזה שהרגישו ישראל ונצעערו מאד מהגלות
מלכות שמיס היינו שנחלו עבודה בקביעות אשר ע״י ונתגלה עונם כדאיתא ביומא ) ט ( :והיו משועבדים
עבודה יגיעו לדעת כי הש״י מקדשנו .וזה שנאמר תחת מדות שידעו שהם הפך רצון הש׳ vוכדאיתא
במעשר למען תלמד ליראה את ה׳ )דברים יד( • בעזרא.
וגם ארץ ישראל הוא■ חלק מעשר מהאומות והיינו
.שיוכלו לקנות כל טובה רק על ידי יראה. כיי אז הי תה הגאולה לתקן כל הבריאה על ידי
עבודה גדולה כי גאולת מצרים היתה
אכן לעתיד כאשר יתבררו ישראל שכבר נקבע בהם מעתיקא כדאיתא בזה״ק בשלח )מ״ז ; ( ואתם תחרישון
עבודה בקביעות גמור אף שכשיתפשטו לפרוץ תחרישון ודאי ולא תתערון מלה .ושם .דהא אבהן
ימה וקדמה וצפונה ונגבה גס כן לא יעו מרצון אקדימו ואתערו אתערותא דא לעילא והיינו שלא
הש<׳י וזה שהבטיח הש״י על ידי ירמי׳ )ירמי׳ ל״א( הי׳ אתערותא מצד ישראל .אכן גאולת בבל היתה
עד מתי תתחמקון הבת השובבה כי ברא ה׳ חדשה על ידי גודל עבודה ועזרא הי׳ הראש שהי׳ כהן
בארץ נקבה תסובב גבר .וזה דאיתא בתניא דבי בגודל עבודה לתקן כל הבריאה ועשו מעשים בשב
אליהו ירבה אש אלו תורה נביאים וכתובים .וסוסי ואל תעשה וקום ועשה זכדמצינו שקבלו עליהם את
ק כא י ש ר י ם שמות םוד
ממוזג ובלא הפ ס ק כי שורה אינה פחות משלשה אש משנה הלכות אגדות )הנד״א פ״ה( .ובגליות
כדאיתא במס׳ )ביצה י ד (:וכל דבר שהוא מחובר הראשונות ניתן להם לישראל תנ״ך .ואחר גלות
בלא הפס ק ובאורח ישר רואה תמיד מקורו .וזה האחרון לפי שזה לקבץ היותד נדחים ניתן להם
ענין בחינת יעקב שהי׳ מרכבה ■לשם אל ששורש שם תורה שבעל פה.
אל הוא נהירו דחכמתא כדאיתא בזה״ק צו )לא(. רהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש .ענין
והחסד כשהוא מאיר ממקורו מתלבש בשם הוי׳ השבעים נפש שנתמלאו בבא יעקב למצרים
שהוא מקור החיים כדאיתא בזה״ק הנ״ל שזה כי התחלקות שבע מדותיו של הקב׳׳ה שמנהג בהם
ענין מדת זעיר אפין ששורשו בתפארת ששורש שם עולם הנגלה מסתעפים להתלבש בלבושים רבים עד
הוי׳ הוא מאור אין סוף אכן שם הוי׳ מתגלה שבעולם העשיה הם מתלבשים בשבעים שרי העמים
בתפארת כי כל המדות שורשם הם במקור החיים שנדמה שהם כחות נפרדים ,והנה יעקב אבינו הוא
אכן הלבושים ה ם כל ספירה יש לה לבוש משמותיו כלל הבריאה והוא כולל כל כחות הבריאה וכדאיתא
של הקב׳׳ה ותפארת הלבוש ממדה זו הוא גם כן )מגילה יח( מנין שקראו הקב״ה ליעקב אל שנאמר
שם הוי׳ ששם מתגלה שורש הרצון .ובשורש כל המדות ויקרא לו אל אלהי ישראל ואל רומז לכח כדאיתא
הם רחמים גמורים וחסד אל כל היום ולכן לפי ביבמות )כא (.מאי משמע דהאי אל לישנא דתקיפו
שיעקב מאיר לכל המדות משורשם שיודע שאין שום הוא שנאמר ואת אילי הארץ לקח )יחזקאל יז(
כח לשום מדה רק ממה שהש״י מאיר לה בכל רגע וכדאיתא בזה׳׳ק פנחס )רנ״ז (:אל סהיד על
ולכן הוא המרכבה לשם הוי׳ ולחסד אל כל היום. מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי׳ ודרגא כל
( ושם ישראל מורה על אור השרשי כדאיתא ) שכן לשאר בריין פחות מני׳ הה״ד כלא חשיבין
שישראל• אותיות לי ראש שהוא ממשיך אור מראש וכמצבייה עביד בחיל שמיא ,וללבושים המוסתרים
ושורש המדות להמדות המנהגים בגלוי ,וענין מה שאין נראה בהם אור ה׳ גם כן יש כח פנימי מוסתר
שנמלאו לו שבעים נפש בירידתו למצרים כדאיתא מהש״י שמנהג אותם ואף שנדמה בעולם הזה שיש
ולקבל שבעין בתיקוני הזהר )תקון ל״ב ע׳ ץ(: כח לצבאי מעלה .והוא רק מפני שהש׳׳י נתן בהם
אומין שבעים נפשא ובזה׳׳ק שמות ) ה׳ ( :מ״כג כח וגבורה להי-ות מושלים בקרב תבל עד שיוכלו
שבעים ולא יתיר א״ל לקבל שבעין אומין דאינון לפעות בהם שיש להם כח פעולה .וזה מורה שם
בעלמא ואינון הוו אומה יחידאה לקבל כלהון ,שכמו אל כדאיתא בזה״ק פנחס ) ר מ״ו (:ואיפה ישרים
שיש בקדושה התחלקות המדות לשבעים כמו התפשטות נכחדו אלין דמכשרין עובדיהון קמי מלכא .ומקנין
השורש .וכדאיתא בתיקוני הזהר )שם( שבעים נפש על שמיה ומקדישין לי׳ ברבים הכי מקדשין לי׳ לעילא
ושבעין אנפין לאורייתא .וכן יש בהיפך שבעים אומות בין ממנן דשאר עמין ואשתמודען לי׳ כל ממנא
וכדאיתא )שם( ולקבל שבעין אזמין שבעים נפש בכנוייה אבל ישראל אשתמודעין לעילא כלא בשם
ומאן דעבר על שבעין אנפין דאורייתא דאתמר לא יקו״ק דאיהו חיי כל כינויין וכל שם וכינוי פהיד
יהי׳ לך אלהים אחרים על פני שלטין שבעין ממנן עלי׳ אל סהיד עלי' דאית לי׳ יכולת על כל אל הה״ד
נפש ,שכאשר ינטה ואומין דיצר הרע על שבעין )איוב ד׳( אני אדרוש אל אל אל מארי דאל .ובזה
מפנים דאורייתא אז נותן מקום וכח לכח פרטי השם קרא הקב׳׳ה את יעקב אבינו לפי שהי׳ מביר
וממילא ישלטו שכשהולך בפנים דאורייתא מתבטל את הש״י וידע ידיעה גמורה וזה שנקרא ישראל
כחם לפי ששורש כל הכחות הם בדברי תורה ורק וישורון וכדאיתא בזה״ק הנ״ל ואיפה ישרים אילין
שאחר הסתעפות לבושים רבים מסתתר האור עד דמכשרין עובדיהון קמי מלכא ומקנין על שמיה
שהנאחזים רק בלבושים ילפתו ארחות דרכם ,אבל ומקדשין לי׳ ברבים בין ממנן דשאר עמין .ששס■
הנאחז בהשורש כל הלבושים מתבטלים אליו. ( ישראל שהוא ישראל מורה כדאיתא )
והנה יעקב אבינו שהוא כליל האבות הוא הי׳ מקבל כחו באורח ישר שרואה תמיד מקור כחו׳ וישראל
י צריך לברר' עצמו בכלל ובכל הפרטים כדי הוא ישר אל .וישורון הוא שהוא מקבל כל דבר
יש ר י ם שמות סוד קכב
ולבתר כן שבעים דכתיב כל הנפש לבית יעקב הבאה שיקנה קדושה לכל זרעיו .ותחלס ,בילוייו הי׳ נגד
מצרימה שבעים ומאי מעמא שבעים ולא יתיר אמר עשו ולבן ,וכשסזר לארץ ישראל כבר נשלם בשורשי
לי׳ לקבל שבעים אומין דאינון בעלמא ואינון הוו הבירורים בשלש ראשונות היינו בהויעה שבמוח.
אומה יחידאה לקבל כלהון ותו אמר לי׳ תא חזי כמו שאמר אא״ז מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
קלדועין דנהרין ענפין יתבין במעלניהון ממנן על על פסוק )תבא כו( ארמי אבד אבי שלבן ביקש
שבעין עממין נפקין מתריסר גליפין קעורין דאסתהרן להכניס לו מעות ורפיון במחשבתו כמו שנתבאר
בממלניהון ■למתקלן לארבע רוחי עלמא הה״ד יצב במקומו ,ואחר כך הי׳ לו בירורים נגד עשו ושרו.
גבולות עמים למספר בני ישראל והיינו דכתיב שהוא גם כן בירורי השורש כדאיתא )לקומי תורה.
כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם )זכרי' ב׳( לך( שעמון ומואב ואדום הם נגד שלש ראשונות.
לאחזאה דאינון קיימין בגין ישראל בארבע לא נאמר ואסר שנגמר בבירורי המוחין הוצרך ליכנס להסתר
אלא כארבע כמה דאי אפשר לעלמא בלא ארבע כי כל הבריאה הוא בצורת אדם כמו שיש באדם
רוחות כך אי אפשר לעלמא בלא ישראל .והענין מחשבה שבמוח שנחלק לשלשה מוחין ,וכלזמן שהאדם
שהאבות הן המרכבה ויעקב הוא מרכבה עם האבות מעלה כחו במחשבתו שם האדם הוא מלך ומושל
וגם מרכבה בפני עצמו כדאיתא בזה״ק וישלח )קעג ( : על מחשבתו שעוד בחירתו חפשית■ איך להוציאה
ויעל מעליו אלקים במקום אשר דיבר אתו רבי לפועל .ואחר כך מרם תרד •להכנס לכלי הפעולה
שמעון אמר מכאן דאתעביד רתיכא קדישא בהדי ידים ורגלים עובר דרך העלם והסתר שהוא הצואה
אבהן ותא חזי יעקב איהו רתיכא קדישא עלאה וכן הי' השלשה אבות שנכללו ביעקב וכל האבות
דקיימא לאנהרא לסיהרא ואיהו רתיכא בלחודיי בררו מדותיהם ויעקב,כלל כל האבות ואחר שגמר
הה״ד ויעל מעליו אלקים. בירוריו אז נשלם להוליד ששים :ריבוא הוצרכו ישראל
ליכנס לגלות מצרים שנדמה למצר הגרון שנקרא מצרים
ו ב ז ה ״ ק ויצא )קמ״ז (.רבי אלעזר אומר תפארת רומז מצר ים וכדאיתא בזה״ק ש מו ת).ג׳ (.תשורי
ישראל נפיל כלא וכד אתמשכא כנסת ישראל מראש אמנה דא איהו גרון .ובאדרא רבא קדישא
לעילא נמלא אוף הכי כלא עלמא דדכורא דקב׳׳ה נשא )קל״ע (:מן,המצר קראתי י״ה מאתר דשארי
וכן עלמא דנוקבא דקב״ה וכו׳. דיקנא לאתפשמא דהוא אתר דחיק .וזה שנכנס יעקב
ובניו בגלות מצרים שהוא כנגד הגרון כג״ל וכדאיתא
ובסתרי תורה )שם ( :שכל חיזו דנהורין בי׳ בכתבי האריז״ל נדאיתא בסתרי תורה ויצא )קמ״ז ( :
כלילן וכו' בהאי שריא הוי׳ שלימו דכל כיון דאתדבק במהימנותא דא אצמריך לי׳ לאתבחנא
ספרי! איהו )ושם( בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל בההוא אתר דאתבחנו אבהן • דילי׳ דעאלו בשלם
סתרא דסתרא דא כד הו ה בקדמיתא בהאי סופא ונפקו בשלם עי״ש שאדם נכנס להסתר מדת מלכות
דמחשבה דאיהו פרושא דאורייתא דבכתב ואיהי ולא עלה יפה וכן נח .ואברהם ירד ועלה יפה .ולכן
חורה שבעל פה ועל דא איקרי באר שנאמר הואיל אחר כך אחר שנתבררו במצרים אז יצאו לפועל
משה באר ■את התורה באר איהו לההוא דאיקרי שבע בהתרבות ששים ריבוא שהוא כנגד ששה קצות שהם
דכתיב ויבנהו שבע שנים ומסיק שם בסוף הענין המדות הנגלים ,שאחר כך יוכלו לקנות קדושת ארץ
שבסוף אחר הבירורים קנה שלימות בגלוי להיות ישראל שהוא מלכות שמים ,וקודם שנכנסו למצרים
מבריח מן הקצה אל הקצה ,ומשם נראה כי תחלה נשלה יעקב אבינו בשורשו שבעת המדות שנסתעפו
הי' רק מרכבה בפני עצמו ואחר כך נעשה מרכבה בשבעים נפש .וזה שנאמר ששה לשונות של ריבוי
מם האבות ועיין מ״ש בפרשת וישלח ענין שרומז להתרבות ■ששה קצוות שהם בכלל ששים ריבוא
נפשות ישראל .וכדאיתא בזה״ק שמות ) ה׳ ( :רבי
ה ב ה נתחכמה לו פן ירבה .במדרש רבה שמות חייא הוה יתיב קמיה דרבי שמעון אמר לי' מ ה חמת-
)פ״א( הבה נתחכמה לו להם לא נאמר אורייתא לממני בנוי דיעקב.דאינון.תריסר■ בקדמיהא
קכג ישרים שמות סוד
ישראל שמכיון שהש״י ברא דבר המעריד דעת האדם ונתחכמה לאלוהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב
ואם כן חפץ הש״י בהטירדא וממילא יש מקום אלא לו אמר רבי חמא ברבי חנינא אמר בואו.
לששף זרמתם וכיון שיש להם מקום עם גודל זרמתם ונתחכמה לאלוהיהם של אלו נדונם בחרב כבר כתיב
ממילא הם גדולים בזה מישראל שמה שאדם עושה ובחרבו את כל בשר )ישעי׳ ס״ו( לא נדין אותם
בדעתו מה יפעול ומה יתן ומה יוסיף כל דעת האדם אלא במים שכך נשבע הקכ״ה שאינו מביא מבול
נגד מה שנעשה מעצמו רצון הש״י בלא בחירה ואף לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על
שראו משפע דור המבול וכדאיתא )סנהדרין קח(. הארץ והם אינם יודעים שעל כל העולם כלו אינו
ברבה קלקלו ברבה נדונו וכו' נבקעו כל מעינות מביא אבל על אומה אחת מביא ועליהם אינו מביא
תהום רבה שכמו שהם התפשעו עצמם ואמרו מה אבל הם באים ונופלים לתוכן שנאמר יכירוהו על
שדי כי נעבדנו כדאיתא במדרש )תנחומא נח יח( ידי חרב מנת שעלים יהיו )תהלים ס״ג(.
כמו כן הגדיל הש״י מדת המים וחזר העולם להיות
מים במים כמו קודם הבריאה שאם בדעתם שאון ענין שלא דנו אותם בחרב שנאמר ובחרבו את כל
האדם צריך לשום ישוב הדעת אם כן גם קודם בשר .שהניצוח על ■ידי חרב הוא בקירוב
הבריאה הי׳ המים מקלסים להקב׳׳ה ואמרו אדיר ומגע המנצח בהמנוצח היינו שמנצח את המנוצח
במרום ה׳ כדאיתא במדרש )ב״ר כח( היינו שהש׳׳י וגובר עליו בדעתו ותפיסתו שהמנצח בעצמו משיג
הוא אדיר במרום היינו שהש״י הוא נאדר ומרומם איך מנצח את המנוצח וזה הוא בישראל מפני שהם
ואין לו שוםהפרש בין שעובדים אותו בדעת בין עובדים את הש״י בדעתם והשגתם ורוצים לדעת
שהבריאה מוערדת שרצונו מתקיים מכל הברייאה מכל איך ה׳ הוא מקדשם וזה הוא מדת יוסף הצדיק
מיני פעולות שעל ידי הכל הקב״ה עושה שליחתו שמדתו הוא כי כל בשמים ובארץ וכדמתרגמינן דאחיד
ולכן החזיר הקב״ה את הבריאה מים במים ונתבעלו. בשמיא ובארעא שמצד מדת יוסף הצדיק יש חיבור
אכן אחר המבול אז נקבע יראה בכלל הבריאה שלא והתקשרות לישראל עם הקב׳׳ה בלא הפסק ומי
יוסיפו להתפשע עוד בשעף וזרם כמש״נ בפרשת שהוא מתנגד למדת יוסף על זה חל נקמת חרב
נח ,וזה שנשבע הקב׳׳ה שלא יביא מבול לעולם היינו כמ׳׳ש חרב נקמת נקם ברית )בחוקותי כו( וכדאיתא
שזה עצמו היא השבועה מה שנקבע יראה בלב בזה״ק וארא )כ״ו (.גורו לכם מפני חרב מאן חרב
הבריאה שלא יוסיפו עוד להתפשע ,וממילא ■לא דא חרב נקמת נקם ברית דהא האי חרב קאים
ישיב העולם למבול מים שכיון שנכנס בהם מעט לאסתכלא מאן דמשקר בברית דכל מאן דמשקרi
ישוב הדעת ויראה יש להבריאה יתרון על החרבן בברית נוקמא דנוקמין מניה האי חרב הוא .וזאת
והתהו שהי׳ קודם הבריאה שמישוב הדעת יצא כבוד ידעו שמדת יוסף הצדיק ■הוא רק •בישראל ומזה יש
שמיס יותר מעירדא .וכיון שנקבע קצת יראה בדעתם קיום לכל העולם שכמו שיוסף הצדיק הציל את
לא תשיב הבריאה למים כס׳ל .וזה שרצו לבנות עיר מצרים וכל העולם בעצתו שלא יקבלו העובה בגודל
ומגדל כמו שנתבאר הענין בפרשת נח בענין דור התפשעות ויזכרו בימי השבע שיש ימי רעב גם כן
הפלגה שאחר שידעו שבכוללות הבריאה נקבע כמ״ש הענין במקומו בפרשת מקץ שזה הוא מדת
יראה וממילא יש בדור אחד שהוא מתנהג ביראה יוסף הצדיק שמכניס יראה ויושב הדעת בעולם.
וממנו נשפע יראה לכל הדור ורצו להתאחד כלם יחד וממילא במדתו זאת מנצח כל המתפשעים בשעף
וכיון שהקב׳׳ה נשבע שלא יהיו המים למבול .על וזרם תאותם ,ולכן ■ידעו שבמדה זאת הש״י מנהג
הארץ היינו מפני שיש אחד בדור שבו חפץ הש״י נגד כל המתפשעים בתאותם ובזה הם המצרים ביותר
וממילא בהתאחדם יחד יושפע מזה הנפש יראה בגודל זרם ושעף בתאוה ולכן רצו לדין אותם במים
שלא מדעת והם בדעתם יוכלו שוב להתפשע כפי שמים רומז לעירדא כדאיתא במס׳ תמיד )לב(.
חפצם והראה להם הקב׳׳ה שאחדות כזה שאין -י כל נחותי■ ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין
מלכות שמים זה הוא פירוד ולכן יצא ים אוקינוס ליבשתא .שמצד זה נדמה להם שהם יגברו על■
י ש ר י ם וארא םוד קכד
מדה המגבלת לכל המדות שהוא מדת הבינה ועד והציף שליש העולם )תנחומא ׳נח .יח( וכשאר
נקראים טללות המדות עם התכללותם יחד בבחינת נתפרדו ,שבאמת שבכוללות הבריאה נמצא כבר
פרצוף זעיר אפין ,כי מאחר שיש לכל העולם לבשוח יראה קבוע אבל מי שמפריד עצמו מהשורש זה
בה׳ שהוא מקור הכל אם כן מה הוא הגבלת המדה ישוב ויאבד במים ושזדש הבריאה הי׳ אז אברהם
בב שחון.,זזה •דמסיק אלא בגין דיהא תוקפא דבר אבינו ,והנה אחר דור הפלגה האיר אברהם אבינו
נש באתר דהוא קשורא וקיומא דכלא כי אין לבשוח לכל העולם שנמצא בורא עולם ,ולכן הי׳ העולם
בשום דבר על זאת התקיפות כי מצד זה יוכלו לבשוח נתברך וכל מקום שהלך פרסם אלקותו בעולם שנמצא
כל הנבראים ואפילו עוברי רצונו והרי מצינו שאין בורא עולם ■וכדאיתא במדרש )לך רבה לש( שאמר
הש v/וותרן לעוברי רצונו וזה שכל עבודתינו הוא לו הש״י שלשל עצמך ממקום למקום ואיתא בזה״ק
למי שאמר והי׳ העולם היינו הרצון שחפץ בבריאה לך )פ״ב (.אלמלא דאנסיבת שרי לגבי פרעה לא
להשיב לבריותיו רק למען יגדל מזה כבוד שמים. אלקי הוא ואלקותא דא גרים אלקאותא לבתר כן
וזה דמסיק באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא דילקון מצרים בנגעים גדולים.
היינו במקום שמקשר ההשפעה למדת יראת שמים
שמשפיע לק למקום שיצמח ממנו כבוד שמים וזה
הוא מדת יוסף הצדיק שהוא יסוד במקום שמשפיע וארא
למלכות שמים ,ודרך שער הזה הולכים bההשפעות.
וזה ששער הזה הוא נמסר לבחירת האדם ובכל וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ וארא
לבוש שיכיר את כח הש״י להגדיל על ידו כבוד שמים אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי
בזה הלבוש יתנהג עמו הש״י מראשית הרצון שרצה ושמי ה׳ לא נודעתי להם .בזה״ק )וארא כב( רבי
בבריאת עולם עד סוף ההשפעה וזה דמסיק והאי אבא פתח בשחו בה׳ עדי עד כי בי״ה ה׳ צור
עד תיאובתא דכולא ביה כמד״א עד תאות גבעות עולמים וכו' אי הכי מהו עדי עד אלא בגין■ דיהא
עולם מאן גבעות עולם אינון תרין אמהן היינו בינה תוקפא דבר נש באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא
שהוא ראשית ההשפעה עד מלכות שמים וזה שאמר •ואקרי עד והא אוקמה כמה דאת אמר בבוקר יאכל
■ותיאובתא דלהון בהאי עד שמאחר שהש״י ברא את עד והאי עד אתר דאחיד לכל סשרין לסשרא דא
העולם וחפץ בהשבת הברואים ויתגדל כבודו על ידי ולסשרא דא לאתקיימא ולאתקשרא קשרא די לא
עובדיו, תעדי והאי עד תיאובתא דכלא ביה כמד״א עד
תאות גבעות עולם.
)שם( בגין כך בעחו בה׳ עדי עד דהא מתמן ולעילא
אתר טמיר וגניז איהו דלא יכיל לאתדבקא ב ט ח ו ן הוא ענין חיבור ודיבוק שאין ניכר האיך
אתר הו א דמניה נפקו ואצטיירו עלמין הדא הו א הוא מחובר ורק שנעשה אחד בשורש כי
דכתיב כי בי״ה ה׳ צור עולמים וכו' .וזה שאמר הוא מלשון שיחה וזה שמתחיל )שם( כל בני עלמא
דהא מתמן ולעילא אתר עמיר זגניז דכל העבודות בעיין לאתתקפא בי׳ בקב׳׳ה ולמהוי רחצנו דלהון
הם עד למקום הרצון הז ה מהתחלת הבריאה ומשם בי׳ כי אחר שברא את העולם למען השיב לבריותיו
ולמעלה ששם אינו נוגע שום עבודה ולא חטא כלל ואם כן הם בשורשם נאחזים ברצונו .חה דאמר אי
אבל שם אין שייך בטחון גם כן כי שם הוא למעלה הכי מהו עדי עד כי עדי עד הוא דבר המגביל'
מרצוך הבריאה ושם אין שום הפרש בין קודם הבריאה וכמו שאמר )איוב לח( עד פה תבא שניתן גבולים
ולאחר הבריאה כי שם אין שום רושם זמן כלל לדבר שלא יתפשט יותר על זה נאמר עד כי שורש
וזה שאמר דלא יכול לאתדבקא כי שם אין שייך לומר עד הוא כינוי להמדות המוגבלים שהם שש ■המדות
בטחון כי שם אין כח עבודה מגיע ואם הי׳ מקום מחסד עד יסוד שהש׳ vמנהג בהם את עולמו נקראים
לבטחק במקום הזה הי׳ שייך לבטחון בלא עבודה עד וכדאיתא בזה׳׳ק ויחי ) ר מ״ז (:לעדי עד הוא־
ק כה י mBש 1ר י Hם
B וארא סוד
אברהם וממילא הי׳ במדת יצחק אבינו וכן לפעמים •סבל שם אין מקום ;התדבק כי התדבקות איגו רק
הי׳ צריך לצמצם ולשבות ממדת יצחק וממילא הי׳ במדות וכדאיתא בגמרא ) סו ה ה יד( ולדבקה בו
במדת אברהם אבינו וזה הי׳ אצלו השער שנכנס ונו׳ הלך אחר ■מדותיו ■וממקום הבריאה שם מתחיל
בו לעבודת הש v/והכניס כל כחו תחת מדה זאת גם הרצון לעבודה ולכן אין שום במחון רק על
ודרך זה השער נכנס כולו וכל יסודו תחת עבודת ידי עבודה והגה פנק עבודה הו א לכל אדם ולכל
הש״י. זמן ולכל מקום בפרס ואין אדם דומה לחברו ואין
מקום דומה לחברו ואין זמן דומה לחנרו ,שהרי
ח ה דאיתא בזה״ק בגק דיהא תוקפא דבר נש מציגי שנתן הש״י מצות התלויות במקום כגון מצות
באתר דאיהו קיומא וקשורא דכלא כי דרך המקדש ומצות התלויויז כ איז שאין גוהגק אלא
שער הז ה נכנסו האבות שהוא במקום שנקשר בארץ וכן ימי חגים ומועדים ,וכן כל הדורות מן
ההשפעה למלכות שמיס .וזה נקרא אל שדי כדאיתא בריאת העולם עד שנתנה תורה לישראל שהי׳ כל
בזה״ק לך )צ׳׳ה ; ( מהו אל שדי ההוא דברכאן נפקין מיני התחדשות ומצות פרעיים שעד אברהם לא
מני׳ היינו מדת בינה בעת שמריקת ברכה להמדות נתנה מצות מילה ופריעת מילה נתנה ליצחק אבינו
דרך היסוד וכדאיתא בזה״ק )האזינו רצ (:תבונה ומצות גיד הנשה ליעקב אבינו .והנה האבות הכירו
אתקרי בשעתא דינקא להו .ובזה״ק פ׳ וארא )כ״ב ( : את הש׳ vעל ידי המצות שניתן להם וכמו שאמר
למלכא דהוה לי' ברתא וכו' שהוא מדת מלכות שמים כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ
והיינו שזה השם קל שדי היינו השפעת הבינה למצכות כי מ ה שנאמר )יומא כח .תנחומא לך .א( קייס
דרך היסוד כי עיקר שם שי״ן דלי״ת יו״ד הוא אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ,היינו כי כל
ביסוד .והיינו שעיקר התגלות לאבות הי׳ דרך התורה כולה נכללה אצלו במצות מי^ :כי אם לא
צמצומים שדרך שער זה נכנסו להגלות להם אור ה׳. הי' מקיים כל התורה כולה לא הי׳ נתקיים אצלי
וכדאיתא בזה״ק לך )צ״ה (.ויאמר אליו אני אצ מצות מילה כראוי בכל פרעיה ודקדוקיה כי ניתן
שדי משמע דעד השתא לא קאמר ,אכן בארץ מצרים לו בשורש המצוה לזכור תמיד בריתו אשר שם בבשרו
קנו ישראל להיותם נקראים כי חלק ה׳ עמו כדאיתא ועל ידי מצוה זאת בא לקיים כל התורה .וכן יצחק
בזה׳׳ק )לך פג (.ואז ניתן להם מרע׳׳ה לרועה ומרע׳׳ה אבינו וכן יעקב אבינו הי׳ נכלל אצלם כל התורה
הי׳ מבפנים כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון י׳׳ג( במצות הפרעיים שניתן להם .ולכן ניתן להאבות
משה מלגו ויעקב מלבר והוא כי יעקב אבינו ע׳׳ה מצות בקום ועשה לאברהם ויצחק כי על ידי העשה
הי' בא להארת אור ה׳ על ידי צמצום שהכניס עצמו ראה שאין יכול להגדיל התפשעות שורש מדתו רק
תחת נקודה הנקשר בה אל הש׳ vבזה ובזה נכנס על ידי שיקיים כל רצון הש׳ , vאברהם שהי׳ מדתו
בכל עניניו זכדאיתא בזה״ק וארא )כ״ג (.יעקב הא מדת החסד להכיר איך הוא גדול כבוד ה׳ הבין
אוקימנא נטיל ביתא דלתתא ,ואשתביק מני׳ ביתא שלא יוכל להכיר רק על ידי מצות מילה בשלימות
דלעילא ועם ביתא דלתתא אתקין ביתא דלעילא וכו׳ כשיעשה אות ברית במקום ההשפעה אז יכיר שהש׳״י
משה נטיל ביתא דלעילא ושביק ביתא דלתתא .כי הוא המשפיע חסדו לכל העולם וכן יצחק שמדיר
יעקב אבינו ע׳׳ה על ידי הצמצום הי׳ בא להתגלות מדת הגבורה הי׳ צריך להוסיף במצוה זאת היינו
אור ה׳ וזהו על ידי ביתא דלתתא כי ביתא דלתתא להכיר בכל פרט את הש״י כי שורש הגבורה הוא
הוא מלכות שמים ,אבל במשה נאמר במדרש )תנהומא מחמת שהש״י הוא גדל חסד עד שבחסדו מנהג את
חיי ו( שהי' רואה את הדמות מיד כי הוא בלא העולם ביראה כדי שלא תתבטל וכמו שאמר בזה
שום התעוררות הגיע לכל התגלות אור ומפל דבר כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש וללה׳׳ה הכ״מ
הי׳ רואה תחילה השורש שזה הוא יסוד שם הוי׳. בענין מצות מילה ונתבאר שם .ויעקב אבינו אחר
והנ ה זה שהשיב לו הש״י על מה שאמר למה הרעות ששני המדות האלו נקבעו בו ולכן ניתוסף לו מצות
לעם הזה למה זה שלחתני ימאז באתי אל פרעה לא תעשה שלפעמים הי׳ צריך לצמצם ולשבות ממדה
יש ר ים וארא סוד קבו
השמות שכל שם ושם שמכיר שאין יכולת רק להש״י לדבר כשמך וגו' וכן הראה לו cd׳ vכי אין הש״י
לבדו ובכל ענין שיש לשם .הזה הכרה בבורא כך מתיר באור הגדול רק בעת שנצרך צהתגצות ואף
יש לו כח פעולה ואיתא שם שדי סהיד עליה דכד שמרע׳׳ה הי׳ שורשו ממקור זה השם ומשורש .זה
.איהו אמר לעולם די עמד בתחומיה ולא אתפשיע נברח כדי לגאול את ישראל בזמן הזה שלא הי' בכת
יתיר ,כי אחר שהש v/ברא את העולם והי׳ מרחיב שם אמר להוציא את ישראל ממצרים כמו שביאר
והולך .כשתי פקעיות של שתי עד שגער בהן הקב׳׳ה כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ
ואמר די )חגיגה יב (.והוא כי הי׳ מתרחב האור דמצד שם שי״ן דל׳׳ת יו״ד כל דבר הולך בגודל
עד שהי׳ חוזר למאצייל והי׳ מתבעל כח הבריאה הדרגה ולפי שגאולת מצרים הי׳ בדרך דילוג וכמ״ש
וכח שם הזה מצמצם שיתראה הנברא שהוא מוגבנ )שיר ב( קול דודי מדלג על ההרים שמיהר הקב״ה
ולכן יש לשם זה כח לצמצם ההשפעה כדי שילך מת הקץ )ובמדרש שיר ב על זה הכתוב( וכמ״ש
בגודל כח כדי שיוכל האדם־ לקבל מחלון קען כי ופסח ה׳ על הפתח )בא יב( וכדאיתא בזה״ק )נח
עיקר .הכח היינו שהאדם יוכל לקבל ,ולהיות עיקר סא ( :דגאולת מצרים הי׳ בלא זימנא ואז הי׳ צריך
כח הקבלה שבאדם הוא רק על ידי סבלנות אז נהתגנות זה השם כי מצד זה השם הוא חירות גמור
מכיר כח הש״י ולכן בגלות מצרים שהכירו ישראל מאד בנא צמצום אבל מצד שם שי״ן דל״ת יו״ד נצרך
עד כמה מתפשע כח הש״י עד שגם לבות בעלי האדם לצמצום ואין חבוש מתיר עצמו .ולכן הראה
בחירה הוא גם כן ביד הש״י ועיקר הכרה הזאת •נו כש״י שתחצה שצמו ■לדבר אל פרעה וכמו שאמר
אחר שבא משה לדבר אל פרעה בשם ה׳ שאז בזר כבוד אאמו׳ 7הרב הגאון הקדוש זצלה״ה הכ״מ
התגברו בכל כחם למחות שם ישראל ולא נתנם שצא נתן כח בראשית המאמר שיפעול תיכף בעולם
ה' בידם ,וכמו שנתבאר בפרשת שמות איך בגלות וכיון שצא פעל המאמר עוד בשלימות מזה נתגבר
יקנה האדם פלי קיבול ,וזאת קנו במצרים להתגנות כח המצרים מאמר שהשיגו כח זה השם גם כן
שם הוי' ואמר ׳לו הש״י וארא אל אברהם וגומ׳ כי למשול גם על מאמר הזה וזה הי' פעולה להתגלות
■אז הנהגתי לפי העת והזמן בשם זה אכן בעת כח זה השם בשצימות כי הי׳ צריך לפדות גם מאמר
שרציתי לגלות שם הוי' לכן כל זה הי׳ נצרך כדי הש׳ vמהגלות ואז נתעורר כח תפלה להרעיש מה
שיקנו כח כלי קיבול לקבל הארת שם הוי׳ וכח הזה תעשה לשמך הגדול ואז שלח הש״י מאמרו לגאול
בשלימות •לא הי' ביכולת להתגלות רק אחר ששמע בשלימות.
פרעה שם הזה והתחיל להרע להם אז נתגלה שם
הזה בשלימות בכח לגאול אותם ,וזה שנזכר כאן וזה שאמר ^׳לו הש״י וארא אל אברהם וגו' כי בימי
וידבר אלקים אל משה ויאמר'אליו אני ה׳ כי כאן האבות הי׳ הנהגת הש v/על ידי זה השם.
הראה שאף מה .שנראה שמנהג בשם אלקים שהוא כי שם שי״ן דל׳׳ת יו״ד איתא בזה״ק בראשית )ע״ז(.
מדת הטבע בזה גם כן יש שם הוי'. בפסוק והארץ הי תה תהו .ותהו עליה שריא שם
שדי ובמדרש)ספר הבהיר ב׳זמאי תהו דבר ה מתהה
ו י ה פ ל י ת י ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי בני אדם כי האבות הי׳ תמיד עניני עבודתם .על
■ עומד עלי׳ ■לבלתי היות שם ערוב וגו׳. ■■ ידי התרגשות שעל ידי עניני עולם הזה שלא מצאו
ושמתי:פדות בין עמי ובין עמך .במכה הזאת נזכר בהם מנוחת דעתם זכדמצינו באברהם אבינו ע׳׳ה
והפליתי כמאמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש במדרש רבה )לך לע( תאמר שהבירה הזאת •בלי
זללה׳׳ה ה כ״ מ כי כל הברואים יחפצו לישב בישוב מנהיג וכמו שנתבאר בספר מי השלוח ועל ידי זה
ביחד עם האדם כי .ה א ד ם עיקר• שלימותם כדאיתא בא להתגלות אור .ובמדרש רבה ) פ' שמות ג(
במי השלוח פ׳ בראשית בפסוק ויאמר אלקים נעשה כשאני תולה על חמאיו של אדם נקרא אני שדי
אדם אכן אף שהם נבראים ■לצורך האדם ואף חיות היינו שמצמצם הנהגתו שהאדם לא יתבפל מפני
הרפות הדורסות גם כן צורך לאדם בהם אכן צורך האורה ,וכדאיתא בזה״ק פנחס )רנ״ח (.בענין
קכז ישר ים וארא סוד
יעקב י איתוסך בי' ו׳ לאחזאה דאיהו ישלימו יתיר האדם שיהיו י מו קי ס מן הישוב ,זעל ידי שגאדס
מכלהו ועם כל דא-לא זכה לשמשא בי' כמשה וגם >מצא כת יושיב הדפת ובזה עובד לכש׳ vפל ידי זה
הקימותי■ את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען מגרשם שאימתו מושלת עליהם לגרשם רחוק מאדם.
בגין דאתגזרו דכל מאן דאתגזר ירית ארעא דהא וערוב הייגו פירבוב חיות רפות הם מתגרשים מכת
לא ירית ־ארעא אלא צדיק דכתיב ועמך כולם צדיקים עבודה וסדר הגמצא בלב האדם כי בחיות הדורסים
לעולם יירשו סרן אף ■כי כמה פעמים נאמר ■שם אין סדר בתהליכותם ,וכל המכות שבאו על מצרים
קוי׳ ק אצל האבות• .אכן זה קאיי )חסר שורה( הי'' שהראה להם הקב׳׳ה■ כי מצד המצרים ההשפעה
הוא בזרם ורעש שאין האדם יכול לקבלו ועוד• ישחית
ה מ צ ו ת פשה הראשונה שנצטוינו הוא מצות מילה זרק ישראל הם המצמצמים כח ההשפעה שתלך
שנצטוה בה אברהם ואף שלא מצינו באברהם בהדרגה שהאדם יוכל לקבלה וזה שהראה להם
שנצעוה על שאר מצות ■ומ״מ מצינו )יומס כ ה(: במכת ערוב כי בישראל יש חכמה קבועה וישוב
שקיים כל התורה כולה .אכן שורש המצוה המיוחדת הדפת כי פלא רומז לחכמה המאירה לבינה כדאיפא
לו וזרעו מצדו הו א מצות■ מילה וכמו שאמר אאמו״ר בזה״ק פ׳ בלק )קצ״ג (:כי עשית פלא כסויא
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שלקיום מצות מילה ילבושא לאתלבשא נהורא סתימא עתיקא עי״ש כל
בשלימות הי׳ צדך לקיים כל התורה כולה שאם לא הענין דאיהו רזא דיחודא וכו' .ועיין בתוספות הזהר
הי' מקיים כיל התורה כולה לא הי׳ ביכולתו לקיים . מה שחסר כאן ושם משלים על כי נוראות נפלאתי
מצות מילה כשלימות .שענין מצות מילה הוא להכניס ונפשי יודעת מאד והיינו שבחא דחסידי קדמאי
כח בחירה במקום שיצר האדם שולט עליו בגודל כד אתערו בפלגות ליליא וכו׳ כי מצד החכמה
זרם ,ולזה נתנה מצוה ראשונה שצריך ■לצמצם בפועל העמונה באדם יתרגש לרצון הש״י לכל ענק בשעתו
את כח הגוף כדי שכחות הגו ף יכנעו מפני כבוד ולזה נקראת ארץ כדאיתא במדרש )ב״ר ה( שרצתה
שמים ,שעגין המצות שנתנו לצרף בהן את ישראל לעשות רצון קונה כי יסוד ה א ק בחכמה וכמו שנאמר
כדאיתא )ב׳׳ר מד תנחומא תזריע ה'( ובזה״ק )יפרו בחכמה יסד ארץ ולזה במקום שיש עובדי ה׳ המעוררים
פ ב ( :נקראו תרי״ג עיטק ,ובאמת לענק מה• הם כח הארץ בעבודה קבועה וסדר נתגרשו חיות
עצות הלא הכל נכלל בהמצות ואף מצות התלויים הרעות ,ולכן איתא בחולין )קכ״ז (.דחמר רב
במחשבה ובקדושה הכוללת ימוד ה׳ וקדושת סשם הונא בריה דרב יהושע ביברי דנרש אינן מן הישוב
והיישרת הגוף ממדות רעות הם גם כן נכללים וסמיך לי' מימרא דרב פפא בשמתא גרש וכף ארץ
במצות .אכן קיום המצות בפעולה ה ם המיישרים ארץ ארץ שמעי דבר ה׳ א״ר פפא לא אבה גרש שמוע
כל כחיות יסודי הגוף שאף הגוף יתמשך אחר רצון דבר ה' ולכן נמצאים אצלם חיות שאינם מן הישוב
הש׳ vוהלב יזדכך להתמשך אחר הש״י ואפילו שלא וגם לפירוש רש״י דהם pהמים גם כן נרש לא הי׳
מדעת יוכל להתמשך לקדושה כדאיתא בירושלמי מקום מים דאיצערך ר״ה לאשמעינן דהני ביברי
ברכות )פ״ב ה״ד( נחזיק טוביתא לרישא דכי מטי אע״ג שהם בנרש ביבשה מכל מקום הם חיות המים
למודים מנפשיה כרע .שבעת שהאדם עומד לפני דדרכם לדור במדבר בין בצעי המים והם מזיקים
הש״י בתורה ותפלה נקל לו ■להפרש מאיסור וכן יכן מציגו דנרש לא הי׳ מקום מים במס' ב״מ )פ״א ( :
לעשות פעולה טובה להכריח כח הגוף לצמצם עצמו זיל באורחא דנרש דליכא מיא.
כדי להגדיל כבוד שמיס אבל' א ם פונה לבבו לעניני
ברית מילה כ׳׳ב טבת תרמו שעברשין
צרכי הגוף אז מתרחק מאור הש v/ועיקר ירידת
האדם לעולם הזה להוציא יקר מזולל היינו להראות וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בזה״ק וארא
שגם בעולם הזה נמצא כבוד שמים שמאין יזכל האדם )כ״ג (.אמר רבי הייא תושבחן דאבהן
להכניע כחות הגוף שדרכם וטבעם למשוך לברות יעקב הוה דהוא שלימו דכלא בכלהו ■כתיב אל
מן האור אלא ודאי שגם ב כ ל' סו די הבריאה הגשמיים אברהם אל יצחק ובי' איתוסך את חד דכתיב ואל
ישרים וארא סוד קכח
בערך הבורא .ויכירו שאם יתרחקו מהבורא אין להם נמצא בםסתר כבוד שמים ורק שצריך לעוררם ע-ל
חיים כלל.ולכן הוצרך לומר די כדי שהבריאה תתרחק ידי הורה ועבודה ומצות מעשיות שהם גם כן
קצת ומרחוק תכיר א ת בוראה על ידי שורה ועבודה. בפעולות גשמיות שמעוררים האור הנמצא בכתות
והנה צמצום הזה הוא מצמצום הראשון שכמו שצימצם הבריאה ,וזה הוא ביסוד מצות מילה שהוא צמצום
הקב״ה אורו ליתן מקום להבריאה כן נתן צמצום בפעולה וכמו שאמר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
למאמרו שלא יתרחב כדי שתתקיים הבריאה שיהי׳ זללה׳ה שבכל היסודות נמצא כבדות ועיקשות שלא
לה מקום על ידי יגיע כפיה .וכן נתן הש״י מצוה יסכימו להתערב ביתד עם שאר היסודות ורק האויר
הראשונה לישראל מצות עשה דמילה שהוא גם כן נמצא בו כח שיוכל להתערב ולהתאחד עם שאר
צמצום שהש״י מסר לישראל מצוה שהם יצמצמו כח היסודות וכדאיתא בזה״ק ,וארא ) כ ״ז (:ועל ידי
הבריאה של הגוף שלא יתפשט כל כך עד שיתרחק האויר מתאחדים כל היסודות .ומצוה זו היא להכניס
pהאור .והצמצום הזה ממצות מילה הוא גם כן אויר בשורש הגוף במקום שנדמה שהוא ביותר
מה שנתן הש״י לישראל את כח המצמצם גם כן התעקשות ושטף מזרם תאוה בלי דעת ואויר הוא
שהוא מעשרה מאמרים זה הגמר מכל המאמרים מכונה לדעת כדאיתא בזה״ק )שם כ ״ ד (:ואע״ג
כדאי׳ בחגיגה )י (. 3שמהצמצום שצימצם הקב׳׳ה את דמתקשרין דא בדא ואינון קיומא דלעילא ותתא קיומא
הבריאה כדי שיהי' להבריאה כח בחירה על ידי זה דעלמא יתיר רוח בגין דכלא קיומא בגיניה ונפשא
ניתן בחירה חפשיית להבריאה שנתרחקה מהאור לא קיימא אלא ברוחא דאי גרע רוחא אפילו רגעא
ונדמה לה שהיא בריה נפרדת בכח פעולה בפני חדא נפשא לא יכילת לאתקיימא ורזא דא כתיב
עצמה כדי שתקבל שכר על ידי יגיע כפיו וכדאיתא )משלי י״ט( גם בלא דעת נפש לא טוב נפשא
בתיקוני הזהר )תקון ע .קלז (:ותו נעשה אדם בלא רוחא לאו איהו טוב ולא יכלא לאתקיימא,
בעינא אדם דיעביד פקודי אורייתא וישתדל באורייתא ולכן על ידי קיום מצוה זו יוכלו כל המצות להקבע
לעבדה ולשמרה ויהא ליה אגרא טבא ושולטנא בקביעות בשורש יסודי האדם ,לפי שמזו המצוה
עלייכו ודא איהו נצר מטעי מעשי ידי להתפאר )ישעי׳ יגיע לאדם קדושה קבועה שיוכל לצמצם עצמו לכבוד
ס( דהא מלאכי עלאה אע״ג דאינון גבורי כח עושי שמים שיכנעו כל יסודי גופו לקבל עליו עול תורה
דברו לא עבדי גבורה בפולחנא דקב״ה דאינון פלחין ומצות בקביעות.
בהכרח •וכו' ובג״ד נעשה אדם וישלוט בכו .ועי״ז
נתן הש״י .מצוה זו כדי שגם שורש הבריאה תקרא והנה ראשית קיום הבריאה היתה על ידי הצמצום
על שם האדם שהוא הגומר בריאת הש׳׳י שכמו שגומר שצימצם הקב״ה רצונו ונתן מקום להבריאה.
תשלום הגוף במצות מילה שבאמת מצוה זו היא וכן במאמר הקב׳׳ה על בריאת עולם איתא בחגיגה
השלמת הגוף כדאיתא במדרש )רבה לך מו .תנחומא )יב( .שהי׳ העולם מרחיב והולך כשתי פקעיות של
לך טז(.ששאל טורנסרופוס הרשע את רבי עקיבא שתי עד שגער בו הקב׳׳ה והעמידו וכו׳ והיינו דאמר
איזה מעשים נאים ואמר לו מעשה ידי אדם וכוונתו ריש לקיש מאי דכתיב אני אל שדי אני הוא שאמרתי
.היתה על המילה כדאיתא )שם( שהשיב לו שמעשה לעולם די .שענין שהי׳ העולם מרחיב והולך שכמו
ידי אדם גאים יותר לפי שזה נתן הש״י לאדם שהש״י הוא אין סוף כן מצדו גם מאמרו הוא בלי
שהקב״ה ברא בריאה שאינה שלימה והאדם משלים גבול ותכלית ולכן הי׳ מרחיב והולך .אכן אם הי׳
את הבריאה .וכמו שאמר אאמו״ר הרב הגאון הקדוש מרחיב והולך הי׳ שב למקורו וכדאיתא בתיקוני
זללה״ה שלזה לא מל אברהם אבינו את עצמו קודם הזהר )הקדמה ז( ואם ירוץ לבך שוב לאחד ,שאם
שנצטוה שהרי מצינו שקיים אברהם אבינו כל התורה לא הי׳ גבול ותכלית להבריאה הי תה הבריאה גם
כולה .עד שלא נצטוה .ואמר שקודם שנצטוה לא הי׳ כן בלי תכלית ולא הי' ניכר רוממות הבורא לפי שכל
רשאי למול את עצמו שהמילה היא כמו שאומר הבריאה הי׳ נחזר להתכלל בעצמותו ית׳ ועוקר
לאומן שעשאו כמה מכוער כלי זה שעשית שיש הבריאה היתה כדי שיכירו הבריאים שפלות הנבראים
קכט ישרים וארא סוד
כתיב ושמי ה' לא נודעתי להם שעל משה איתא חסרון ביסוד הבריאה והאדם מתקן אותה ,ולזה
במדרש תנמומא■ )פ׳ חיי סימן ו׳( שהי׳ רואה את הוצרך מאמר מפורש שהש״י גתן לו.מצוה זו שהוא
הדמות .מיד ,ופירוש שלא הוצרך לשום לבוש ומסך את הבריאה שמסר הש״י גם כס• בעצמו ישלים
רק הי׳ רואה בכל דבר אור הפנימי שבו בעומק, הזה לידו ובזה נכלל כל פעולות המצות שהם פועלים
וזה דאיתא בזה״ק שם )כ״ג (.אמר רבי חיוא בגוף להכניס בו קדושה קבועה שכפי שניתן .כח
תושבחן דאבהן יעקב הו ה שיעקב אבינו הוא כלל בסירה לאדם ויש בו שני יצרים ובכמות הגוף הניח
האבות שהוא כלול מכל האבות שאברהם אבינו הש״י אור יקר אך הוא נסתר בו וצריך לעורר אותו.
הוא מרכבה למדת חסדו של הקב״ה .ומזאת ה מז ה אכן כח ההסתר מתגבר מאד שכיון שהסתיר הש״י
ראה כל שורש המדות שתכליתם הוא חסד אף שנראה את אור כחות הגוף וכיון שבהסתר הזה גמצא אור
שיש מדות הפכים מחסד אביל הפונה לבו לעבודת לכן מתגבר מאד להסתיר ונתן הש״י מצוה זו שהאדם
הש״י ואינו >וגע ומשוקע תמת רצון עצמו יראה יצמצם כח ההסתר הזה ויתן לו גבול וצמצום שלא
מפורש דרך כל המדות שחסד אל כל היום ויצחק יהי׳ בו הסתר כיל־ כך ויוכל להגיע להכיר האור
ראה שהש״י מנהג במדת גבורתו שהוא ההנ הגה כחות הבריאה ,והנה האבות השיגו הנמצא בכל
המצמצמת את מדת החסד שלא יתפשע במקום שמין כל השגתם רק על ידי צמצומם וזה שאמר הקב״ה
בו כבוד שמים והוא מרכבה למדה זו ובאמת המדה זארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי שזה
הזאת הוא מוציאה לפועל בעולם הזה מדת חסדו הצמצום נקרא אל שדי כמו שנזכר לעיל.
של הקב׳׳ה כדאיתא בזה״ק ויקרא )יה׳ (.גדול ה׳
•ומהולל מאד וכו׳ מאי משמע אשתמע דימלכא בלא דבזה״ר! וארא )כ״ג (.ואי תימא דאבהן לא הוו
מערניתא לאו הוא מלכא ולאו הוא גדול ולא מהולל ידעי בהו אלא הוו ידעי מגו אינון דאתגליין
וכו׳ אוף הכי גדול ה׳ ומהולל מאד ובמה הו א ■והיינו שהיו יודעים בשם קוי׳׳ר! גם כן אלא שלא
גדול הדר ואמר בעיר אלקינו הר קדשו ובגין דס היו מגיעין להשיג אלא על ידי צמצומם וזה הוא■
תשבחתא דא בשני• .וכמו שנתבאר בעניינו שעל ידי מסך מבדי׳ל כמו שאדם משיג דרך שהשיגו דרך
מדת הגבורה ניכר מדת חסדו של הקב״ה שגדול משל וכדמסיק שם בזה״ק כתיב והמשכילים יזהירו
הוא רומז למדת חסד היינו התפשעות ומהראוי כזהר הרקיע )דניאל י״ב( והמשכילים יזהירו מאן
שיאמר שיר זה ביום ראשון שהוא מדת החסד אכן משכילים אלא דא הוא ההוא חכם דיסתכל אימן
לזה אומרים אותו ביום השני ■לפי שביום השני דלא יכולין בני נשא למללא בפומא• מגרמיה מלין
יוצא לפועל שיתגלה מדת החסד שמצד הש״י ניתן ■ואלין אקרון משכילים ,שענין משכיל איתא .במס׳
השפעה כוללת וכדאיתא בריש מס׳ תענית )ז(. פסחים )קיז ; ( משכיל על ידי מתורגמן שאין בכחו
א״ר אבוהו גדול יום הגשמים מתחיית המתים דאלו להשיג הדבר באור העצמי רק מבשרו יחזה א לקי
תחיית המתים לצדיקים ואלו גשמים בין לצדיקים שמפני שמצמצם עצמו ורואה עצמו מחוסר מבין
בין •לרשעים שבעולם הז ה קודם שנגמר הבירור ומשיג שלימות הבורא וזה נקרא שמקבל על ידי
שיתברר העוב מהרע יותר השפע כוללת בלא הפרש אמצעי ,וכדאיתא בזה׳׳ק שם )לעיל מינה( ת״ס
אף שכל ההשפעות שורשם הוא מתחיית המתים שהש״י אית גוונין דמתחזיין זאית גוונין דלא מתחזיין ואלין
ברא כל הבריאה בחיים ולפני הש״י הדומם הוא ואילין אינון רזא עלאה דמהימנותא ובני נשא לא
חי כמו כל החיים •וכל צבאי מעלה אך שהש״י נתן לי׳ ולא מסתכלין ביה ואלין דמתחזיין לא ידעין
גבולים במקום חיים נגלים ובמקום זה הוא נסתר זכה בהו בר נש עד דאתו אבהן וקיימו עלייהו ועל
ולעתיד יחי׳ הכל בחיים נגלים .ולעת עתה שהוא דא כתיב וארא דחמו אינון גוונין דאתגליין .ומאך
עת הבירור נעשה בהדרגה שהאדם מוציא כח חיים גוונין דאתגליין אינון דאל שדי דאינוו גוונין בחיזו
מהדומם על ■ידי עבודתו שייפתח וישדד אדמתו וזורע עלאה ואלין אתחזיין וגוונין דלעילא סתימין דלא
והארץ מצמחת והאדם מקבל מזה ונכלל בצורת אדם אתחזיין לא קאים אינש עלייהו בר ממשה ועל דא•
י ש ר י ם בא םוד ק׳ל
כל דבריו.,במשפט, .והמשפט הוא ניק על המעשה ועובד בכח זה את הש״י היי >תעלה הדומם .לסיות
ולא על ,הפנימית וכמו שמצינו .דלטובה אוקי רב ולעבוד את הש״י בגלוי אכן לפי שרצון הש״י שהאדם
אמורא עלי׳ י ודרש ויפתוהו בפיהם וגו' ואך על יוציא יקר מזולל ואור מתוך החושך לכן מנהג
פי כן והוא רחום יכפר טון תענית )ח׳ (.ומשני בהנהגה סתומה ומוסתרת שיוכל האדם לעשות בכח
שם כאן בצבור כי בציבור הש״י מעיד על כלל ישראל זה היפך מרצון הש״י וזה שעושה היפך מרצון הש״י
שלבם נכון ודק שאור שבעיסה מעכב וזה דאיתא בזה אונו מתחיה כח הדומם ומה שנראה שהוא
שם בזה״ק )ל״ג ( :ועל דא תניגן דליא אצטריך לו׳ בגוון חיים אינו אלא על הגוון ואין בו חיים בשורש,
לבר נש לאתפרשא מכללא דסגיאין ומייתי שם קרא ובאמת כל ההשפעות הם משורש תחיית המתים
דבתוך עמי אנכי יושבת וכדמייתי שם לעייל דבציבור לפי שלעתיד יחי׳ הכל ולכן כל ההשפעות הם למסקא
הש״י בעצמו דן והיינו שמביט רק ללב ,אכן גם תהומא מה שהתהום מעלה ממה שהקב״ה עתיד
זה הוא במשפט שלפי שישראל יש בהם עת שעובדים להחיות הכל ולכן גם עתה מתעורר הערה מעתיד
רק בלב בלי שום לבוש לכן גם הש׳^י מביט ללבבם שהכל רוצה להתדבק בחיי צורת האדם ,ולזה נזכרו
ונגד זה ניתן להם מצות שופר שיעשו פעולה לזה ותחיית המתים, תחיית כל העובות בברכת
במעשה כדי שגם מדת ה הנ הג ה תסכים לזה ולכן המתים הוא ברכת יצחק אבינו שהוא אתה גבור
איוב לפי שהי׳ בן יבמה כדאיתא בזה״ק )פנחס במדתו של יצחק אבינו ,וזה שהוא על ידי מדת
ר טז (:ואך שעשה כל ■מעשים טובים אכן לפי שלא יצחק שגם עתה תרד השפע בבחינת יצחק אבינו
הי׳ מפנימית לפי שבעת יציאת מצרים הי' העת שלא תתפשט ׳למקום שאינו יוצא ממנו כבוד שמים
שהש״י דן את הלבבות כדאיתא )שם •לב (: ,ויהי ■וכדאיתא בברכות )ז (.שביקש משה רבינו ע״ה
היום דא ראש השנה שזה גם כן מורה לזה לכן שלא תשרה שכינה על עכו״ם ,אכן מצד מדתו של
אז הי׳ מדת הדין נגד איוב ורחמים לישראל לפי יצחק אבינו הוא בצמצום מאד.שמצדו מצמצם השפע
שהם נקיים בלב. שלא תרד אלא במקום שיתגלה כבוד שמים מפורש
ויעקב אבינו כלול במדתו משניהם.
דאמר ה׳ אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר
החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא
לכם לחדשי השנה בזה״ק בא )ל״ט ( :אמר רבי בא
יצחק לא אצטריך אורייתא למכתב אלא מהחדש
הזה לכם ראש חדשים מאי טעמא משום דשירותא ויאמר ה׳ אל משה בא אל פרעה וגו׳ .בזה״ק
דסיהרא הוי ועל דא או ריי ת א' הו ה אצטריך למכתב )ל״ב (:רבי יהודה פתח אשרי העם יודעי
מהכא דהא בקב״ה אתקשר מלה ולא קשיא דלא תרועה וכו' כמה אצטריכו בני נשא זכו׳ .מקשה שם
כתיב זאת החדש הזאת דהא זה וזאת כחד מתקשרין למה צריך מלאך מליץ וכו׳ ונסמך לזה מ א מי איוב.
ובאתר דאית בי' דכר ונוקבא כחדא לית שבחא כי באמת הש״י יודע את הלבבות אכן מהאדם
אלא לדכורא וטל דא ראשון הוא לכם לחדשי השנה נסתר וכן במצרים אלולא שהקב׳׳ה דן את הלבבות
לחדשי השנה ודאי אמר רביי יהודה לכם תרי זימני גם על ישראל הי׳ קיטרוג הללו עובדי ע״ז וכו׳
למה אמר רבי יצחק מנייהו אשתמע יתיר כמה אלא לפי שיש בישראל שעוזב כל עניני עוה״ז ולבו
דכתיב כי חלק ה׳ עמו אתקשרותא דא לכם. מלא אהבה בלי שום לבוש לכן במשפט הוא שלפעמים
בעת שיתעורר קיטרוג גם י הש״י לא יביט לקיטרזג
ה ע נ ץ מה שאמר רבי יצחק שבאמת ׳שבאורייתא ויביט ללב ישראל שהוא ׳רצוף אהבה וזה דמייתי מקרא
ברא קב׳׳ה עלמא וכל העולם נברא בתורה זה כי נגד זה ניתן מצות שופר שאז הוא ׳קול פשוט
אכן שיקבע דברי תורה בלב ישראל הוא רק על ידי ורק אהבה בלא לבוש כי גם זה במשפט ועל זה
מצות ■מעשיות שמכל עניני■ הבריאה שנסתר בהם יש מלאך מליץ אחד מני אלך היינו שהש״י מנ הג
קלא ישרים בא סוד
ואינו .נהמא דכסופא ,ופרשת החודש הוא גם כן דברי תורה לא .נודע שנבראו בדברי ; תורה ל(,לא :על
קדושת ראשית החדשים שלהכיר ראשית הזמן צריך ידי שקבע.ה ש״י.מצות לישראל בכל • פרמי,:הבריאה
סייעתא גדולה וכדאיתא )מכילתא בא( מלמד ובכל שעריו שבכל מקום שנתחדש ממקום למקוס
שנתקשה משה במולד הלבנה עד שהראה לו הקב״ה ומזמן .לזמן ומצורה .לצורה נתן הש״י מצות מיוחדים.
באצבע כזה ראה וקדש ,והוא כי לתפיסת האדם לישראל ולכן בכל הראשים שנקראו ראשית .חלה.
אינו מגיע רק אחר שנעתק מהמקור קצת כי ברגע תרומה .וביכורים .שם נתנו המצות בשעה שנשתנה
קודם החידוש עדיין הוא כמוסה בשורשה וברגע ונגמר צורה התבואה ובעת כניסה •לבית ומירוח
אחר החידוש כבר אינה בחידושה שהיא ישנה. הכרי וגלגול עיסה .וכן בזמן החודש הראשון ניתן
לישראל שעל ידו יכירו כל ראשית הזמן מבריאת
ויאמר ה׳ אל ■משה בא אל פרעה .בזה״ק )ל״ד(. העוצם ,וכדאיתא במדרש ),בראשית רבה א(. .כח
בא .אל פרעה וכו' אלא דעיייל ליה קב״ה מעשיו הגיד ■לעמו מה מעם גלה הקב׳׳ה לישראל כמ:
אדרין בתר אדרין לגבי תנינא חדא עלאה תקיפא שנברא ביום הראשון ומה שנברא ביום .השני.,וכו׳
דכמה דרגין משתלשלין מניה ומאן איהו רזא דתנין הה״ד לתת להם נחלת גוים הגיד להם .את כל
הגדול. הדורות .שכח מעשיו נסתרו בכל .יסודי■ הבריאה
אכן ע ד .מתן תורה היו נעלמים . ,וכדאיתא במס׳
ענין תנין הגדול דאיתא בזה״ק פ' בראשית■ )י״ג. )פסחים קיח (.כ״ו כי לעולם חסדו ובמתן תורה
ל״ד (:ויברא אלקים את התנינים וכאן נתגלה שורש הבריאה שנבראה בדברי תורה ■וכדאיתא.
) ל״ד (:דא איהו לויתן ובת זוגו .ובבראשית )י״ג(. בזה״ק מצורע )נ״ג ; ( אמאי אקרי תורה בגון
דא ערלה ופריעה גזירו דערלה ■ופריעה לבתר ׳ואינון דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתיידע והיינו
תרין .דכר ונוקבא .ובבראשית ) מ ״ו (:אמר רבי שכתורה .מגלה הסתום שהוא כמוס בהבריאה שעד
אלעזר .דא שבעין ממנין רברבין על שבעין עמין שלא .נתנה תורה לישראל זן הקב״ה .את העשרים
ובגין כך אתבריאו .כלהו למהוי שליטאן על ארעא וששה דורות בחסדו כדאיתא במס' )פסחים קיח(.
ואת כל נפש החיה הרומשת אלין אינון ישראל וחסד הוא שהש״י נתן ,להם שפע ולא הי' להם על
דאינון נפש ודאי דההוא חיה ואקרון גר אחד בארץ ידי יגיע כפיהם שיגיע כפים הוא שהאדם מברך
ובפרשת )תולדות קלח ( :ויברא אלקים את התנינים את .הש״י ומכיר שמקבל הטובה רק ממנו ית'
דא יעקב ועשו ובפרשת שמיני )ל״ט ; ( וייברא .אלקים ומודה ־ומברך עלי׳ וכל ■זק שהכרה הזאת היתה
כל אתר דדינא אלקים איקרי וההוא אתר עלאה נסתרת הי' רק :חסד ,ואחר שנתנה תורה לישראל
אתר דנפקו מניה הכי קרא לי' הכא ואף על גב ועל ידי התורה מכירים את הנותן שבכל דבר .יש
דרחמי הוא מניה נפקי דינין וביה תליין את דברי תורה ועל ידי שמכירים את המתן בכל .מה
התנינים הגדולים אילין אבהן. ■ המצות שמקבלים ■ועושים מעשה המצות שכל מעשי^
הם להכיר בכל שער בעת שמתחלף 'ממהות למהות
להיות ראשית בריאת המיס שרומז לחסד הראשון אחר כמו התבואה כשהיא מחוברת לקרקע הוא■
שהי׳ בלי שום אתערותא דלתתא ונחלקו טפלה להדומם ובקצירה מגעת יותר לרשות האדם
למים עליונים ומים תחתונים שמים תחתונים היינו ונתן הש״י מצות שבת ושמטה שבאלו הימים אסור.
כח המקבל בחינת נוקבא שנשאר בהם כח חסד מעשה ידי אדם להכניסו לגבולו ■.וכן מצות לקט:
הראשון' שיוכלו להתעורר בכח תפלה לעורר חסד שכחה.ופיאה שרומזים על זה וכמו שנתבאר :במקומם:
העליון ולזה נברא בהם דגים שרומזים לאהבה מחסד שרומזים שלא יקבל כל הטובה וילהשאיר אהבת הנותן
ואין בהמדרגה הזאת רק תשוקת המקבל ואהבת במה שעוזב • מהטובה לעניים■ וכן תרומה' במירוח
הנותן וכדאיתא ג״ד ג' יהיב דלי׳׳ת לקיט )זה״ק הכרי ומעשר בכניסה לבית וחלה בגלגול טיסה .ועל■
ו.ייחו רמד ( :וכן הוא ■באדרא רבה קדישא בתיקונא ידי הכרות אלו נקרא קבלת השפע שאוכל יגיע ■כפיו.
י ש ר י ם נא סוד קלב
זאת שהוא יסוד כח ההשפעה והמקבל לא נכבה דעתיקא ) ק כ״ ע (:עינוי דרישא חוורא ונו׳ כל מה
מהבריאה אחר כל הסתרות וזה דמפרש תנינים דאתי ברסמי לית כסותא על עינא ולית גבינין על
דא .אבהן י באבות ■נתעורר מאברהם ח סו הראשון עינא אמד דבי שמעון לרבי אבא למאי הוא רמיזא
מבריאת עולם כי בן .שלש שנים הכיר אברהם את אמר לי' לדגים ולנוני •ימא וכו /ולא ניימין ולא
בוראו וכמו שמהתחלת הבריאה הי' במסד הפשוש בעין נעורא על עינא כ״ש עתיקא דעתיקא דלא
בלי שום התעוררות מצד הבריאה וכן בהתגלות בעי נעורא .וכ״ש דאיהו משגת לכלא וכלא מתזן
אלקותו בזמן האבות מי הי' המעורר את אברהם בי' ולא נאים הה״ד הנ ה לא ינום ולא יישן שומר
לבלתי ילך בחקות כל אשר היו לפניו הלא זה הי׳ ישראל ז כו /וזה הוא כי בבסינה זאת הנקרא עתיק
מחסד הראשון של בריאת עולם .וכן כל ראשית היינו ססד הראשון שהי׳ בלי שום אתערותא שם
הכחות מכל הבריאה נקרא בזוה׳׳ר! תנינים כי ראשית הוא תמיד ההשפעה לשפעת חיים מאהבה הקדומה
החיים הי' בריאת התנינים כמ׳׳ש )בראשית א( כי מ ה שנראה ■לפעמים שההשפעה תפסוק הוא
ויאמר אלקים ישרצו המים וגו׳ ויברא אלקים את רק ,מצד האדם וכדמסיק שם בזה״ק וכתיב עיני
התנינים ולשם זה נקראו בזה׳׳ק כחות כל היסודות ה׳ ה מ ה משומשים בכל הארן ומייתי קרא דעין
וכח המאחד את היסודות בכל עולם שהם נרמזים ה' אל יראיו והיינו דק למי שפונה עצמו לה' ומשומשים
במש׳׳ש וסנדל נקראו גם כן בשם תנינים ,נוני ימא. היינו גם כן שמביש רק למי שפונה אליו )ועיין
כי ים .הוא כלי החסד כי ים היינו הכלי קיבול בביאור לעץ החיים שם נתבאר הענין( ו מ ת ח לא
מיס הוא בסוד מלכות כלי קיבול אכן הוא גם קשיא הא בזעיר אפין היינו בלבוש .שהציב הש״ו
בראשית כח המחזיק הכל במקום .בינה ושם נבראו לעיני בני אדם אכן מכל דבר שנאצל ונברא נעשה
כחות אלו. רושם .בעולם התחתון גם כן וכמו שנתבאר שכן
ע ד שנקרא גם לויתן ובת זוגו היינו בכל עולם צימצם הש״י אורו דרו כמה וכמה עולמות עד שנברא
בגמר ההשפעה במדת יסוד בחיבור.ההשפעה אלנא דספיקא היינועץ הדעת שוב ורע שכל כך
למלכות .וכן נסתעף מז-ה עד שבעולם הזה יצאו שבעולם נתצמצם האור שלא יתראה מציאתו עד
בריאת הדגים אכן ביען כי כל דבר כשיבא להתגשם התחתון הוא ,ספק המציאות ובזה גם כן נמצא
והחכמה מוסתרת ממנו יצא לפועל פעולה גשמיית קומה שלימה כמו שנתבאר והנה בכל ספק יש
ולכן איתא ,בדגים שהם פרוצים כדאיתא במס' שני צדדים .פן ופן .פן הוא כך .ופן הוא כך .ולכן
ב״ב )עד ; ( כי שורש החיים הוא בכל דבר המוציא יש קליפה שנסתר ממנו כל האור עד ■שגם בקליפה
פי ה' המחיה וכח המקבל שהוא ,גס כן מהש׳^ •יש קליפה חיצונית וקליפה פנימית וכמו שיש ארבע
שנתן כח לקבל ,ולכן בהמן שהי' רק מוצא פי ה׳ עולמות אבי׳׳ע שבעולם אצילות שם הוא .ודאית
וכדאיתא בזה׳׳ק )בהעלותך קנ ה ( :שלא הי' בו מציאותו גלוי עד שנתגשם ההסתר שבעשיה שם הוא
גוון כלל נאמר בו כזרע גד אכן בהתגשם כח אהבה עיקר יסוד הסתעפות אילנא דספיקא וכן יש ארבע
עם כח הקבלה שאין עומדין פנים בפנים נגד קליפות .נגה .ואש מתלקחת .וענן גדול .ורוח סערה.
המשפיע והמאציל אז הצירוף בהיפוכא דאתוון דלי״ת הנזכרים ביחזקאל )א( אשר בקליפת נגה עוד יש
קודם לגימ״ל וכדאיתא בספר רזיאל כשברא הקב״ה מעש אור קלוש אכן המרוחקים .יותר סוף מדרגותיהם
את העולם הפך פניו ממנה והיינו שעל ידי י הה סתר הם נחש המכחיש לכל מציאת המאציל וכן הוא סופי
נדמה להבריאה שיש לה כח פעולה וכן מכח אהבה תיבותיהם של ענן ורוח ואש )עיין בסה״ק תפארת
המוסתרת נשתלשל מדרגא לדרגא עד שיצא ברי' החנוכי פ׳ וירא — מב׳׳א המחבר הגרי׳׳ל ז״ל(.
בעולם הזה שהוא פרוץ בעריות עד שמקדים כח
המקבל להמשפיע ,ולכן בהקליפה שמקפת את הפרי והנה אף שנסתר אור הש״י דרך כמה הסתרות
נסתעף מזה הכח שאומר אחר שהקב׳׳ה התחיל אכן נשאר בהסתר מאהבה הקדומה וראשית
בחסד■ מצדו בלי שוס התעוררות ובמקום■ שמכחיש נקודת בריאת כח המקבל בהבריאה ושביב אהבה
קלג ישרים כא סוד
הזה אין בו שום צמצום ורק הכרה זאת שיש רצון מציאת השגחת הבורא כי באמת אף המכמישיס
קדום וזה נקרא אלקא דאלקא וכדאיתא בזה״ק את הבורא אין מכחישים מציאתו רק השגחתו
)מקץ קצה (.שבשם אלקים הודה פרפה רק שם וכדאיתא בשלהי מנחות ) קי( דקראן לי׳ אלהא
הוי׳ לא הודה שהאדם יכול לפפול שפל ידי פפולתו דאלהא .ולכן האי תנין הגדול זה לפומת זה ואיתא
יתגלה לו אור הש׳ vזה לא האמין ,והנה בזה יש בזה״ק )תולדות קלח ( :מאן תנינים דא יפקב ופשו
בירורים דקים מן הדקים אחר שגם הפובד ה׳ באמת כי מאחר שיפקב במדתו רוצה לכפיר תמיד רצון
ומוסר כל נפשו ויכיר שאין שום כח אדם לפפול •הקדום ומוסר כל נפשו מל קדושת השם לומר שאין
לשגות רצון הש׳^ גם זה יראה ברור שרק רצון כח האדם לפפול מאומה וכדאיתא בזה׳ק )קדושים
הקדום הוא הפופל ופל זה נאמר מי פור כי אם פו( .קב״ה קרא ליפקב אל הה״ד לפני לא נוצר
פבדי וחרש כמלאכי אשלח מי פור כמשולם ופור אל וממילא מתנהג פמו הש״י תמי׳ד בפינא פקיחא
כפבד ה' )ישפי' מ״ב( כי השלם בכל פבודה גס כן מפתיקא ,ולכן אמר פשו כי אהבה הזאת תשגיח
יראה שאין שום כח פפולה לאדם ,ומה הוא ההפרש תמיד אף במקום־ שהולך בזרם שפף תאוה וכפס
ביניהם מה הגבול וההפרש בין רצון הקדום הנתגלה שהם היפך מרצון הש״י כי כן יסד הש״י בפולם
לפובדי ה' ובין הנהגת הש״י פם פוברי רצונו שגס כי מי שמצדו מפיר תמיד רצון הש״י בכל ממשיו
כן הש״י מנהיג אותם רק ברצונו שלא יוכלו לפבור לזה מאיר מאור רצון הקדום כי בפולס הזה מנהג
רצונו .וזה דאיתא בזה״ק בא )ל״ד ( :אמר רבי הש״י במדת זפיר אפין וכמו שהאדם מכין כלי
שמפון פובדא דבראשית חברייא לפאן ביה וידפון כן יאיר לו ,ומהסתמפות שורש אצילות.הבריאה שרצה
בי׳ אבל זפירין אינון דידפין לרמזא פובדא דבראשית הש״י להמיב בחסדו לבריותיו נסתפפו כל הדיפות
ברזא דתנין הגדול ופל דא תגינן דכל פלמא לא האלו שהש״י רוצה להשפיע להראות חסדו ולכן
משתלשלא אלא פל סנפירוי דדא תא חזי והארץ יש קליפת הנחש שרומז שנראה כבריאה בדמות אדם
היתה תהו ובהו וגו' תנינן היתה ואוקימנא בגין והוא בהיפך מצורת אדם והיינו שמתייצב במקשות
דבהאי יאורא קדמאה דקאמרן כד האי■ התנין בגדול להכחיש פמליא של מפלה ודפתו שהבריאה הוא
פאל ביה כדין אתמלייא ושאטי ודפיך ניצוצין דאתלקטו כביכול הכרחיית ,וזה מה דאיתא בזה׳׳ק פ' שמיני
באינון פלמץ דאתחרבו בקדמיתא ,כי מפשה בראשית )ל״פ ( :ויברא אלקים בל אתר דדינא איקרי אלקיס
הוא איך יש מאין כי שורש כל הנמצא לטיני האדם וההוא אתר פלאה אתר דנפקו מניה הכי קרי ליה
בגוץ יש זה הוא רק הסתרה והנמצא האמתי הוא הכא ואפ״ג דרחמי הוא מניה נפקי דינץ וביה
בלא שום גוץ כלל ואיך יצא מבלי בפל תכלית דבר תליין את התרני ם הגדולים אלין אבהן ,כי זה הוא
שהוא בתכלית שכל יסוד מציאתו הוא רק הגבול גם כן אהכת הש״י ורחמיו שאף שרצונו הקדום
והתכלית שניתן לו שנגזר ונסתר מבלי בפל תכלית וחסד מקודם הבריאה זה הוא קיים בפולס אכן
אכן שורש תנין הגדול הוא איך תכלית כל בפלי ק הוא משפס ה ח סד שכשישתלשל בפולמות התחתונים
תכלית הוא ראשית הרצון מבלי בפל תכלית ולכל כל מה שיתפבה ויתגשס לא יתגלה ׳רק למי שהולך
המגבול תכליתו בגדרים לבלתי יצא מגבול תכליתו במשפט וחקי הש״י .וזה הוא אילץ אבהן שהם
הנגדר זה יראה ששורשו בלא תכלית ולכל מי הגבילו חסד הש״י כמו שבקש מרפ״ה )תשא לג(
שפורץ גדרו ורוצה לצאת מגבולו זה הוא רק הגבול ונפלינו אני ■וממך שלא תתגלה אהבתו רק למי
ואץ בו שורש כלל .וזה דאיתא דבההוא יאורא קדמאה שמצמצם פצמו זה יראה מפורש שיש ■חסד בלא שוס
היינו ההסתר הגדול הניתן משלשה קליפות וכמו אתפרותא מצד האדם כי ימה יכול לפפול כל פפולה
שבקדושה נקרא יאור הממשיך שפע מראשית מקום ' לשנות רצון הש״י.
בינה שנעשה גבול מבלי גבול כן בהחושך וההסתר ו ו ה הי' טמנת פרפה אחר שבשורש אין שום פפולת
כח המשפיע• להם שאץ שום .גבול השגחה ולכן אינו אדם פושה רושם כלל ולכן מאחר שהוא
מחייב צמצום לבריאה מצדה ומסתיר כה העבודה גם כן אומר שאין מקום לפפולות אדם וגס בפולס
ישר ים כא םוד קלד
וכל מה שתרבה הבריאה בעבודה׳׳ויראה תקנה וצמצום .האדם לראות באוד וכד האי התנין הגדול
• כלי• קיבול יותר גדול ועל ״ידי שתקנה כלי■ היינו כמו שבקדושה שאחר עבודת האדם מראה
תלקט כח הנחרב הנמצא בהבריאה שנשקעו בגבול לו הש״י שבעומק הוא דבוק במקום שאין שום
ההסתר עד שעל ידי■ עבודה תכיר הבריאה שגם רושם פעולת ארם נוגע ואם יחעא מה יפעל לו כן
במקום הנסתר ימצא כח ה׳ וכמו שקנו ישראל במצרים מכח הזה יש קליפה הסובבת לפרי הזה שמסתרת
על ידי שנשמרו שם שלא נתערבו בגודל זרם תאות כח תפלה ועבודה באמרו אם יצדק מה יתן לו וממילא
העמים ראו שהש״י נמצא גס במקום היותר חושך מכבה ניצוצי אור שנתלקעו מעלמין דאתחרבו כי
מכל העולם .והנה תנין הגדול י הזה מרבה תקיפות מה שהש״י מגלה לעובדיו שהם עלו במחשבה במקום
שוא באדם ובכל הבריאה להשכיח את ■האדם מעבודה שאין פעולת אדם נוגע הוא רק למי •שעובד ה׳ כפי
ולהקטין כח ■עבודת'האדם בדיעות נכזבות• שאין כל כחו לזה מראה הש׳׳י שהוא חלק ה' וכדאיתא בזה״ק
עבודת האדם פועלת מאומה כי אחר ■כל העבודה תרומה ) ק כ ״ ח (:ומנא ידעינן דהא קב״ה אתרעי
הוא רק שמגיע לאור ברור שאין פעולת האדם כלום בי׳ ושוי מדורי' בי' כד חמינן דרעותא דההוא בר
וזה י שירא משה לגשת להתבוננות זה עד שהקב׳׳ה■ נש במדן בדעותא דלבא למרדף ולאשתדלא אבתרי'
עיילי' אדרין בתר אדרין כי תחלה לאי קרב אלא בלבי' ומפ שי' וברעותי /כי עלמין דאתחרבו היינו
למדרגות שתאת יממנו -שנגדם הי' ■יכול להתגבר שהש״י ברא עולמות והחריבן כי רצה לנטוע■ כלי
בעבודתו .וכדאיתא בזה״ק )שם •עמוד א( ׳כיון קיבול בעולם שהבריאה תהי' במדת היראה כמי
דחמא קוב׳׳ה ׳דדחיל משה ושליחן ממנן אחלנין לעילא שאבד דבר ושוב אחר יגיעה מצאו ואז מתיירא תמיד
לא יכלין לקרבא •לגביה אמריקב׳^ה הנני עליך פרעה שלא יאבדנו וכן אחר שצימצם מקום לבריאת עולם
מלך מצרים התנים הגדול ה רו ק בתוך יאוריו .כי שעשה מקומו של עולם כי הוא מקומו של עולם
לזה הוצרך הש׳ vלגלות אורו הגדול למשה כי משה ואין• העולם מקומו ושלח אח״כ אורו ולפי שהאור
הוא .מיסוד אבא היינו ששורש נפשו הוא מיסוד ראה את מקורו ולא הי׳ כח בכלי הקבול לקבלו כי
החכמה שכל הבריאה ממקור הזה ^ וכמו שכתיב שאף למקורו ומעט הי' ניכר שהוא ברי' נפרדת ולא
)תהלים קד( כלס בחכמה עשית שגם ההסתר הזה הי' יראה בהמדות שנאצלו ולכן נתבטלו כי האור
ברא הש״י ואף■ שתפיסת האדם הוא דבר קטן חזר למקורו והכלל נסתר ממנו האור לגמרי עד
מאד ■אכן אחר שברא הקב״ה ׳ההס ת ר הזה וחפץ לעורר האור הטמון בגוף הכלי כי שחזר הקב׳׳ה
בעבודת האדם .בתוך הסתר הזה יש בזה כח להגביר גס הכלי מהאור יצא בבחינת כלי וכששלח־ אורו
חיל על■ כל מלאכי מעלה ובמה שאדם עובד בזה פעם שנית לעורר כח הכלי לתפלה להש״י לבנות
בוחר •הש׳ ■vיותר מכל הבהירות של כל צבא מעלה הנהרס כי כבר נתנטע כח יראה בהכלי אחר אבדתה
וזה שאמר הכתוב )יחזקאל כט( ׳הנני עליך פרטה את האור ושוב נבנה שנית כלי קיבול שיוכל להחזיק
מלך מצרים שהראה לו אף שפרעה אמר כי ניתן את האור כי הש״י ברא את העולם שיהיו בלבוש
לויכ ח בכל מעשיו ודי לפניו שמכיר שהשי״ת ברא נפרד ממנו וכמ״ש )קהלת ג( והאלקים עשה שיראו
■את ׳הטבע ונתן בה ־כח וכדאיתא >שלהי מנחות( מלפניו וילך במדת הש״י ועל ידי שילך וידבק במדותיו
דקראן לי' אלקא דאלקא וממילא יוכל'לעשות כל מה יגלה לו שורש אהבה וחסד הקדום אשר אחר שיורגל
שלבו חפץ .וזה דאעייליה הקב״ה אדרין בתר אדרין ביראה ועבודה הרבה ואז אף כי יראה אהבת הש״י
דאף שגם בני ישראל מכירים את הש״י בלבוש הזה וחסדו גס כן לא יתבטל כי יוקבע בהכלי מיראה
גם כן שברא כל צבא מעלה ונתן בהם כח וגבורה ועבודה יקבע בה כח היגיעה שנתייגעה בעבודה
להיות מושלים בקרב תבל וכמו שאמר' דהמע׳׳ה הודו ויראה תמידית וזה הציב הש״י מדה במדה כי הוא■
לאלקי ׳האלקי ם'י)תהלים קלו( •.אכן ישראל מבינים במשפט שכל מה שנתייגעה הבריאה תשאד בה קבוע
פהקב״ה -בורא להטבע בכל רגע חיים חדשים והוא לזכר עולם כי אחר שגס ההסתר והיגיעה גם כן
פופל תמיד־ דרך י כליי פעולה הזאת י ולא הסתיר פניו כחי נברא מהש״י.
קלה ישר ים בא םוד
רק על פי עדות ברורה ,אכן מפני כי משם הזה יצא ממנה שתתנהג בעצמה ורק לעיני אדם נראה כגסרזר
משפט לעולם על זה עצמו יש קטרוג מדוע במשפט ותמיד בני ישראל העובדים מעמיקים עצה לראות .
זה ידיין המלך לבדו ולמה לא ידינוהו השופטים וזה איך הש״י הוא הפועל תמיד שאחר שהם חצק ה׳
הקטרוג נקרא בני אלקים וכדאיתא בען החיים והם משורש החיים לכן מגיעים בכל ענין להמקור
)שער קליפת נגה פרק ד'( עי״ש ענין בני אלקים שאין שום הסתרה בכח להסתיר האור מישראל שבאמת
ועיין בתיקונים שבסוף תקוני הזהר )תקון ה׳( אין שום הסתרה רק מצד הבריאה וכדאיתא בזה״ק
ובזה״ק פנחס )רל״א (.ובתקונים )תיקון ס א( ומה שלח ) ק ס ״ ה ( :רקיע חד אית על ההוא ענפא
הוו אמרין בני האלקים אלא אתו להתייצב על מימרא פרוש לעילא מההוא רקיע אזיל טלא על גבי מעייגא
ד״ה דכד אמר קב״ה געשה אדם וגו' אמרו אינון דא ולא יתיר.כד אסתכל בר נש לההוא רקיע מרחוק
מה אדם ותדעהו )ס׳׳א .אמרו אילין מה אנוש .דמי תכלא קרוב .יתיר דמי סומקא קריב יתיר דמי
כי תזכרנו וגו'(. ירוק קריב יתיר דמי חוור דלית חוור בעלמא כגיניה
ובכתבים .מפרש דקאי על אותיות שם קוי״ק שנרמז
)שם( להתי׳יצב על ה' כמד׳׳א וכל צבא השמים בהם ארבע עולמות אבי״ע והוא כי כל■ מה שנראה
עומדים עליו מימינו ומשמאלו .אבל להתיצב שהוא לבוש עב יותר .אינו אלא מצד התרחקות מן
על ה׳ בהאי קרא .אשכחנא רחימותא דקב״ה עלייהו השורש אבל באמת מצד הבורא אין שוס לבוש מסתיר
דישראל בגין דהגי שליחן דאינון ממנן לאשגחא על כלל.
עובדין דבני נשא אזלין ושמטין ונטלין אינון עובדין
כולהו וכו' כד בעאן לקיימא על איגון עובדין דישראל ב ז ה ״ ? )בא לב (:רבי אלעזר פתח ויהי היום
על ה' ודאי קיימין דהא כד ישראל עבדין עובדין ויבאו בני האלקים להתיצב על ה׳ וכו׳
דלא כשרין כו' וכד עבדין עובדין דכשרין יהבין ויהי היום דא ראש השנה ,כי היום מורה לחסד
תוקפא וחילא לקב׳׳ה ועל דא כתיב תנו עוז לאלקים וכדאיתא' בתיקוני הזהר )תקון נ״ו דף צ (.חסד
' במה בעובדין דכשרין. ביומא קדמאה .וסתם יום מורה לראש השנה שאז
מתעורר חסד הראשון מבריאת עולם שאז הי' חסד
פי שם אלקים הוא מנהג בגלוי כי יסוד הבריאה פשוט בלא אתערותא דלתתא ,ויבאו מ י אלקים
הוא בל״ב אלקים דבראשית כי זה השם אינון רברבן ממנן שלימן בעלמא לאשגחא בעובדין
הוא המגביל והמצמצם את בל הבריאה ויסודו במקום דבני נשא .להיות שם אלקים הוא המחייב שיתנהג
בינה והוא מראה גבורות ה׳ בעולם הזה וכח העולם במשפט וכדאיתא בזה״ק )פנחס רנח (.אלקים
מלכותו ,וזה שראה הקב״ה שחין העולם מתקיים פהיד.עליה וכו' .והנה במשפט יש כמה מדרגות זה
במדת הדין ושיתף עמו מדת הרחמים שהוא נתגלה למעלה מזה וכמו שבמשפט התחתון יש אדם שזוכה
בשם קוי״ק ,ולכן כאשר יקטרגו על ישראל נקרא במשפט ביען כי הראה כמה פעמים אהבה גדולה
להתיצב על ה' כי הם אומרים כי יסוד ההנהגה למלך עד שמסר נפשו בשביל כבוד המלך.ולכן המשפט
גבוה ממדת הרחמים וכל מי שאינו מתנהג בדין המלך מחייב כי כשיש חטא עליו שחטא נגד נימוס המלך
אין לו קיום בעולם ,וזה דאיתא תנו עוז לאלקים לא ידון על ידי המשפט בלתי המלך לבדו ישב בדינו
היינו כי מי שמתנהג בדין שאין עליו קיטרוג ושום ואף כי המלך גם כן כל דבריו יכלכל במשפט אכן
טענה זה מחזק לשם זה בעולם כי גם שם .הזה משפט שהמלך לבדו ישב בו זה הוא מלא רחמים ושם
יחפוץ בקיום העולם כי מקור כל השמות בהסתר יותר מביטים ללבב כי ביד המלך להכיר אף מה
מקורם בשם הוי' המלא רחמים אכן זה הוא בהסתר שאין עליו עדות ברור ולסלוח לחטא ואף כי אין
אכן י בגלוי יש טענות ■אף על .מי שלבו תוכו רצוף המלך יכול לוותר על כבודו מצד המשפט כי אין כבוד
אהבה למה אינו מזכה מעשיו שאף על לבושו החיצון המלך מחול אכן גם זה משפט שמסור למלך לבדו
לא יהי׳ עליו שוס קיטרוג וכדאיתא בתיקונים שבסוף כי אין זה מסור לשופטים כי השופטים לא ידונו
י ש ר י ם בא סוד קלו
שום קיטרוג א ם ,כן דעתו שהאדם יכול לבא בשכלו תיקוני הזהר )תיקון ה׳( לאף על גב דבנוי אינון
להגיע עד תכלית כוונת הבריאה ולזה מראין לו ישראל לית ליה רשו לאעברא על דינא דאורייתא
מדה במדה שאף בשורש בריאתו אינו מגי ע תכליתו בדינא אתייהבית ואומי עלה דלא יעבר עלה.
לברר עצמו ,כי אחר כל הבירורים שהאדם מברר
)בזה״ק בא לב ( :ויבא גם השטן בתוכם .גם
עצמו .כפי .כחו צריך לתפלה וגם בתפלה רק כמו
לאסגאה עלייהו וכלהו אתיין למהוי קטיגורין
שתקנו אנשי כנסת הגדולה בתחלה לומר א״ד שפתי
עלייהו דישראל ,כי מצד כל האומות יתעורר קיטרוג
תפתח כי אף תפלה אין להתפלל בחוצפא כלפי שמיא
על ישראל מאחר שישראל הם לבא והלב הוא אבר
דבאמת יש דמיון לפי שעה שבזה מהני חוצפא כלפי
שכל חיים תלויים בו ולכן צריך תמיד שמירה גדולה
שמיא כדאיתא . .במס׳ )סנהדרין קה (.גבי בלעם,
כדאי׳ בזה״ק )פנחס רכא . ( :ולהיות כי לכל אומה
אכן לזה תקנו ,לומר א״ד שפתי תפתח כי מה שאין
יש דבר מיוחד שנמצא בה שקר החן וכדאיתא בגמרא
רצון הש״י אין רצונו להתפלל כמו שביאר בזה כבוד
)ברכות ח ( :בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים,
אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ ומה
ומכל המדות ששרי אוה״ע למעלה נאחזים בס
שבסוף אומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך
יתעורר קיטרוג כי מאחר שהם הלב בהכרח שיהיו
ה׳ צורי וגואלי ה׳ צורי היינו אם התפללתי מה שהוא
כלולים מכל מדות טובות בשורש שלא יהי׳ עליהם
רצונך היה לצור מעוז לפרש הגיון לבי ואמרי פי
שום קיטרוג .והשטן הוא כח הכולל להזכיר העונות
בכל מיני התפשטות לטובה ומה שאין רצונך בו
ומקטרג למי שאינו ממלא מדת הדין כי הוא בגימטריא
תגאול אמרי פי והגיון לבי לפרשם שלא התפללתי
שס״ד ארבע פעמים אלקי״ם והוא כמו שנתבאר
על גוון זה.
לעיל בביאור בני האלקיס כי הוא הכח שלהם.
בזה״ר! בא )ל״ג (.תא חזי בשעתא דעאקו כד
)בזה״ק בא .לג (.מכאן אוליפנא דישובא דארעא
אתייהב חולקא חדא להאי סטר לאתעסקא
אתמסר לסטרין אחרנין בר ארעא דישראל
בי׳ אתפריש לבתר מכלא כגוונא דא שעיר בר״ח
וכו׳ ,כי כל הכחות מאוה׳׳ע נקראים ישובא דארעא
שעיר ביומא דכפורי.
דכל מדותיהם שנאחזים בהם כל אומה במדה פרטיית
בשעתא דעאקי כלומר כשיש קטרוג על אדם המיוחדת לה לפי 'שהיא רק מבחוץ והוא לישוב
וכדאיתא בגמרא ברכות )סב (.קבלה דיסורי העולם לכן נקראו עמי הארץ שכל •מדות אף הטובות
שתיקותא ומבעי רחמי .שאז האדם צריך לכוף ראשו שבהן הן רק דרך ארץ ולא מעומק חכמת התורה
על כל גל וג^ ולא שירעים בתפלה על שורש הרע והוא דוגמת המדות המוטבעים בכל הברואים
הנברא בעולם ואף שמצינו כמה נביאים שהתפללו וכדמצינו שיש דרך ארץ בתרנגול וצניעות בחתול
בענין זה וכדמצינו בחבקוק ) א׳( למה תביט בוגדים )עירובין ק ( :אבל הוא מצד מדת הטבע ולא
תחריש בבלע רשע צדיק ממנו וגו׳ ואף שאז הי׳ מחכמה .ולזה מביא שם השמת לבך אל עבדי אייב
קודם שבא הפרעניות מכל מקום התפלל אחר כך כי בזה ראשית השליטה לקיטרוג כשנמצא בו צד
על זה כמו שנאמר )שם ג׳( תפלה לחבקוק וגו׳ .כי שיצא מגדר הדרך ארץ כי מאחר שאין בו אמונה
אחר שהעריך הקב״ה הנהגת העולם שכל מי שיש בלבו שיש בורא חי וקיס ומנהיג וגם הטבע הוא
עליו קיטרוג לא יוכל לעמוד נגד הש״י בטענה כזאת רק • מה שהבורא מחי׳ אותה בכל רגע ובהסתר
וכדאיתא על זה צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו השגחתו רגע אחת יאפס כל כה הטבע ואם כן גם
בולע )מגילה ו ( :ולפי שאין צדיק בארץ וגו׳ איך מדותיו הנאותים הם טבועים בשורש חייו ואם
יתערם בתפלה כזו. יחטיא נגד מדותיו אז יחטא נגד שורש נפשו וכדאיתא
)תענית ח (.כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין
ה ה דאיתא בזה״ת )שם( דארץ ישראל לא נמסר ע ליו' הדין מלמעלה■ כי המצדיק עצמו מורה שדעתו
לסטרין אחרנין כי.ארץ ישראל רומז למלכות שהאדם מצדו יכול להצדיק עצמו פלא ישאר עליו
קלז ישר ים בא סוד
תחת הנ הג ת .הטבע וממילא ניתן לס״א לשלוט עליו שמיס מי שממליך עליו הש״י ומוסר כל■ ■נפשו .להש״י
כי כל הישוב ניתן תחות סטרא אחרנא כדאיתא והוא שמודה ומכיר שהכל הוא מהש״י ואך כח
בזה״ק )בא לג (.בענין זה כי איוב הי' החכם והתנהג שנראה בעוה״ז לסשרא אסרא גם כן הש״י גרא
בכל מיני חכמות העולם בדרך ארץ אכן לא נזכר אותו וממילא כיון שהש״י ברא אותו ודאי יש בו
בו חכמה כי י חכמה האמתית רומז רק על חכמת טובה גנוזה שגם מזה יצמח כבוד שמים אלא שמצד
התורה ־וחוץ מדברי תורה הי' הוא הגדול שבעולם האדם עוד נסתר איך יבא טובה מזה .וזה דאיתא
בדרך ארץ וממילא לא הי' יכול לתלות החסרון בעצמו כד אתייהב חולקא חדא להאי סטר היינו כמו שניתן
וזה שהשיב לו אליהו בענין )איוב לג( אם יש עליו לו'איוב בשעת יציאת מצרים וכמו שאמר בזה כבוד
מלאך מליץ אחד כי מליץ אחד היינו שיוכל להמליץ אדוני אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללס׳ה על מה
עליו על שורש לבו וזה שאמר מני אלך כי אלך רומז דאיתא בש״ס )ב״ב יד ( :משה כתב ספרו וספר
לחכמה כנודע. ,וממילא כשנפש מישראל מאמין באמונה איוב כי מרע׳׳ה אמר הצור תמים פעלו ואיתא על
יתירה כמצוה עלינו הש״י מתמלא רחמים וגם בלבוש זה במדרש )דברים רבה א( אלו אחר ■הי' אומר
הזה הש׳^ אומר ואשר הרעותי וכדאיתא )סוכה הצור תמים פעלו )דברים לב( היו אומרים זה אינו
כ ב (:יצר הרע הש״י מתחרט עליו שבראו .ואומר יודע טובה של מדת הדין והוא אומר הצור תמים
הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח )שבועות ט.(. פעלו .אלא משה שכתוב בו )תהלים קג( יודיע דרכיו
היינו מדוע לא יבינו בני גם בלבוש הזה את טובי למשה ל^ה נאה לומר הצור תמים פעלו■ ופירש כי
שלבי מלא רצון עליהם וממילא מקרב ישועתו בכל מה אחרי שנאמר יודיע דרכיו למשה וכל מי שרואה יותר
דאפשר להראות לבני ישראל כי אין שום כעס בלבו עומק הנהגת הש״י יותר יתחייב לו פליאות .עצומות
על ישראל וכן הענין בשעיר יום הכפורים כמו שנתבאר בהנהגה ולזה רק למשה נאה לומר ולכן כתב ספר
בענינו ,כי כמו שברא הקב״ה ,הסתר אחר הסתר איוב כי הודה כי מצד נפשות ישראל אין שום קושיא
עד שברא דברים האסורים שאסור לישראל להכניסם על הנהגת הש״י כי אך מה שאין נפשות ישראל
לקדושה .ויש מהם כבוד ■שמים על ידי הנאתם שמותר מבינים בזה המה מאמינים בני מאמינים: .,ותולין
ליהנות מהם ,וכן יש איסורי הנ א ה שגס הנאתן אסור החסרון בעצמם ,ורק מה שנמצא לפעמים בלב ■ישראל
אכן יבא גם מהם כבוד שמים מחמת שישראל מרחקים תרעומות הוא מחמת שיש אומות העולם שהם מלאים
אותם וכדאיתא בזה״ק בראשית ) כ ב ( :שהחושך תרעומות על הש״י מזדון לבם נכנס בלב ישראל
מלבוש .לאור .אכן יש דברים שהם רחוקים מאד ובהתנדב עם ישראל להתבוננות טוב הש׳ vלהודות
עד שגם■ זה■ נאסר שלא יעבוד אדם כלל את הש״י לה' כי טוב תולין החסרון בעצמם ומתפללים להש״י
במה ■שפורש עצמו מה ם והוא איסור עבודה זרה שיאיר עיניהם לראות טובת הש״י אשר טוב בעיניו
שנאמר עליהם )ישעי׳ ל( צא תאמר לו היינו שלא תמיד לברך את ישראל וזה דאיתא שם גם כן שמשה
יביט עליהם כלל לעבוד בזה את הש״י במה שפורש כתב פרשת בלק כי התחלת מה שלב ישראל נבוך
מהם כי אסור להעלותם במחשבתו וכדאיתא במי הוא מהתעוררות אומות העולם וקיטרוגיהם ואחר
השלוח )פרשת יתרו בעשרת הדברות בפירוש לא התבוננות רואים שגם בלבוש הזה טוב בעיני ה׳
תעבדם(. לברך את ישראל.
אכן גס זה נברא לכבוד שמים כי יתגדל כבוד ה' והנה מזה שאמר משה למה הרעות ועוד מה
כשיעקרו pהעולם ועל זה נתקן ברכה במס' שנמצא בתורה מזה יצא ללבוש ספר איוב
ברכות )נז ( :ברוך שעקר ע״ז מארצינו וכשם שרומז לכוללות הבריאה אשר תתנהג בכל מיני דרך
שנעקרה ממקום הזה כן תעקר ■מכל מקומות ישראל. ארץ מעניני עוה״ז חוץ מדרך התורה יש קשיות
ולכן כל עוד שלא נעקרה אסור להנות ממנה ואך עצומות ורק באמונת הש״י על פי דרך התורה בזה
לברך את ה' אך על מה שפורש ממנה וזה נמשל לא נמצא שום תרעומות ומהודאה זאת ניתן איוב.
יש ר י ם בא םוד קלח
קונה מדרגות תמיד והנה יש מדרגות שאין האדם ל^אזל במדבר אבר רק ביום הכפורים מעוררים
קונה אלא על ידי הסתר וחעא וכדמצינו שיש דברי כח הש״י שברא גם את ההסתר הזה אשר יבא
תורה שאין האדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל לעתיד כבוד שמים מעקירתו .וזה הוא ענין שעיר
בהן )חגיגה יד (.ונגד זה ניתן מצות תמורה שאם עזאזל כמו שנתבאר במקומו ,כי בהכרת לומר שהש״ו
עבר והמיר מומר )תמורה ב ,(.והנה דין תמורה ברא את כת הזה גם כן דאם לא כן מאין נמצא כת
יכול להמיר אפילו מאה באחד )שם ע (.כי כל כך הוייתו וזה נאסר בכל השנה רק ביום הכפורים.
תתפשע כח הקדושה ונכרי אינו יכול להמיר )שם וכן הי׳ בעקדה שהי׳ עבודה גדולה כל כך ולכן
ב ( :כי רק בישראל חתם עצמו הקב׳׳ה על כל הי׳ אז קיערוג גדול ז א ם כן שכל בך תגדל עבודת
מעשיהם ואפילו הבאים על ידי חעא יבא לידי אברהם שכוללת כל העולם מאין נמצא כת מתנגד
תיקון אבל באומות העולם אינו יכול להמיר. לעבודה בעולם וזה דאיתא בזה״ק )שם( דהא
דינא הוה ליה על אברהם למתבע מקב׳׳ה בגין דלא
והנה ענין תמורה איתא בתיקוני הזהר )תיקון אתעביד דינא ביצחק כד אתקריב על גבי מדבחא
כ׳ץ דף עב (.דתמורות הוא רזא דיבום דהא לא הו ה ליה לאחלפא קרבנא וכו׳ כד״א לא
כדאיתא )שם דף פא ( :תמירות אילין אלפא ביתות יחליפנו.
היינו אותיות שלאחרי׳ ומייתי שם אותיות התמורות
שאחר שמותי -קוי״ק אלקנ״ו קוי״ק )ושם דף עב(. דהנה כל המצות נכללו במעשי האבות ומצות
ואינון תמורות אינון רזא דיבום דאתמר בה ביבמה התמורה שצוה הש״י )בחוקותי כז( ואם
על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש המר ימירנו והי׳ הוא ותמורתו יהי׳ קודש שנתן
נעלו וגף בהאי נעל דנתן לרעהו אית תמורה ושינוי הש״י שבמקום שהאדם מכניס לתוכו שלא מדעת
וכו׳ )ושם( אמאי' חליצה בנעל אלא איהז קליפא יכול להכניסו בקדושה אף שעבר .המצוה ויצרך
לאתטמרא בה לאשתזבא מני׳ ולא אשתמודע לגבי לסבלנות ובירורים מכל מקום על ידי עבודה יעזור
מקטרגין דילי׳ ובחליצה דנעל חלץ לי׳ י״ק ובגין דא לו הש״י שיושע שיתכלל מעשיו• בקדושה •כמו שביאר
שלף איש נעלו ונתן לרעהו נעל ו׳ גן נעל דאיהו כבוד אאמו״ר .הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״ מ
בן י״ק לאעלא בין ו׳ ק ודא איהו חלץ י׳׳ק .כי כמו בענין החדשים בחדש שבע שצירוף השם השולע הוא
האח שלא הניח בנים שהם קנין קיים בעולם נתלבש המר ימירנו והי׳ הוא ונתבאר שם :כי ענין הקרבנות
באחיו ומוציא פירות בדרך הזה כן מ ה שאותיות נתבארו מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון• הקדוש זללה׳׳ה
אינם מורים להדיא כמו שהם מתלבשים באותיות הכ״מ בפרשת ויקרא שהאדם וקניניו בשורש אחד
של אחריהם 'להאיר להם ויאירו דרך מסכים וזה הם וכשיחעא אדם יצא לפועל על קניניו וכדאיתא
שנקרא שלף נעלו כי נעל הוא דפוס המחזיק את )ב״ר ס( בחמרי׳ דרבי פנחס בן יאיר .ובפיזיו
הרגל ובשליפת נעל יוצא מגדר המצב שנישן לו אכן של רבי חנינא בן דוסא )תענית כח (.לפי שהם
יורד למטה ממדרגתו להשפיע דרך שם וזה דאיתא היו נקיים ומבוררים גס בהמותיהם לא .נכנסו בשום
,גן נעול דאיהו בן י״ק לאעלא בו״ק כי המיבם נועל חפא לאכל שלא מעושר או גזל .ולכן כשישיב האדם
נעל שהוא נמוך ממה שהי׳ לו קודם לכן .אכן יש ויכנע לבו מפני הש״י יתבררו כל קניניו עד שיוכללו
יבום שהוא חוזר לעולם גבוה ומשם משפיע וכדמצינו מקניניו בשור שבמרכבה כי בהתנועע מרכז הנקודה
ביהודה שהיבום חזר לאב .וזה דאיתא במרע׳׳ה מעע יניעו הקצוות מן הקצה אל הקצה ועי״ש שנתבאר.
)שמות ג( של נעלך שנעל הוא רומז לשם שדי בארוכה .והנה האדם נברא בעולם שיעבוד את ה׳
כדאיתא בתיקונים )שם תיקון כ״ו( וזה שנאמר מתוך החושך וההסתר כדי שיוכל לקנות מדרגות
למשה של נעלך כי עלה למקום גבוה יותר ,וזה גם כי המלאכים נקראו עומדים וכמ״ש ) ,זכרי׳ ג׳(
כן נקרא יבום שלפי שעולה למעלה יכול להשפיע ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה ,לפי שהם
גם למקום רחוק ,וזה סוד ואם המר ימירנו והי׳ עומדים תמיד במדרגה אחת והאדם על ידי עבודתו
קלט ישר ים בא סוד
יתאמתו שני ■הפכים ולכן קנה לקנינז האיל ־■הנברא הוא ותמורתן יהי׳ קודש ,שצירו qהשם ששני■ אזתיות
בין השמשות ■כי אחר שהי׳ בלבז תמיה על הנהגת ■ו״ק הם כסדרן אכן י״ק הה״א עולה למעלה׳.מן
הש״י איך יתאמתו שני הפכים ומכל מקום קיים היז״ז והיינו שהש״י מעיד שבמקום הזה מעלה הש״י
דבריו לכן קנה מדרגה שהגביה אותז הש״י למעלה את שורשו למקום שישראל עלו במאשבה ־ ש מ א
במקום שכל ההפכים יתאחדו זהוא יוכל להכניס למעלה מחכמה זזה דאיתא בליקועי תורה להאריז״ל
כל העולם תחת כבוד שמים ,כי כל הנבראים בין שפרעה כשאמר ה' הצדיק ואני הי׳ מזכיר כ׳ בזה
השמשות היינו שנכלל בהם מעלמא עלאה ומעלמא הצירוף להגביר הדין על הרחמים כי בישראל מברר
ת ת א ה' וכמו שאמר בזה כבזד אאמו״ר הרב הגאון הש״י אף על ידי הסתר הזה אבל באוה״ע כשאמר
הקדוש זללה״ה הכ״מ כדאיתא בזה״ק )ויצא קנח ( : צירוף זה היינו שכל מעשיו המה מהש״י שנתן• לו
עלמא עלאה קרינן הוא וקרינן לעלמא תתאה אתה. כח פעולה וממילא כל מה שעושה הוא מה׳ אבל הם
כי הש״י מצדו אינו צריך לעבודה ורק שחפץ בטובת אינם מן הפנים אלא מן העורף ואין רואים איך
הברואים וברא את העולם לעבדנו אכן מצד עוברי בכל דבר בפרע וכשיתגלה לו קוי״ק מנהג הש״י
רצונז נקרא גם כן הוא .והנבראים בין השמשות כי כל מי שהוא בשורש מן הפנים זה כסדר יתבשל
היינו ■שכוללים הפעולה והשביתה ביחד וכולל שני כשנפנה לעורף ח״ו גם כן יש לו תיקון אבל מי
שמות אתה והוא .וזה הוא התנאי שהתנה הקב׳׳ה שהוא מן העורף לזה כשמראה י לו הש״י התגלות
עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל התורה וכל קוי״ק יתבש 3והנה אברהם אבינו ע״ה בהעקדה
מה דאיתא שכל מה שברא הקב׳׳ה על תנאי בראו אחר שהבטיח לו לvש״י כי ביצחק יקרא לך זרע
והיינו שלא העתיקם ממנו .זהנה מצד זה שנקרא )וירא כא( ושוב אחר כך כשנאמר לו )שם כב(
הזא יכול ׳להחשיך לכל העולם כולו כי תכלית הבריאה העלהו לעולה אף כי האמין שדברי ה׳ לא ישובו׳
שנקרא הש״י אתה בעולם הזה והיינו שעל ידי ריקם זשני הדברים יכולים להתקיים אכן אחר שהגוף
עבודה יתבונן'אדם שיש מנהיג בעולם ובמקום שאין אינו יכול להבין שני הפכים ונסתבך בזה וכדאיתא
כח עבודה נקרא חושך שאין הוי׳ לכל הבריאה .אכן במדרש רבה וירא )פרשה נ׳ץ( אמר רבי אחא התחיל
בזה שהלך בתזם ואף במקום שהי׳ לו פליאה בטל אברהם תמיה אין הדברים הללו אלא ■דברים של
את דעתו ורצונו הכניס לקדושה שהוא ותמורתו יהי׳ תמוה אתמול אמרת כי ביצחק יקרא לך זרע וחזרת
קודש שאף במקום שיכנס נפש מישראל חוץ מגבולו ואמרת קח נא את בנך ועכשיו את אומר לי אל־
וגדריו יוכל להכניסו על ידי עבודה בקדושה אף תשלח ידך אל הנער ,כי כשנאמר לז כי ביצחק האמין■
במקום• שלא הלך בדעת וחשבון .מאחר שנטבע בזרע בדבר ה׳ וכיון שנאמר לז קח נא י את בנך אף
ישראל שכוללים עבודתם אף שלא מדעת כי במקום שהאמין בה׳ מכל מקום כיון שלא הבין אשר צלבוש־
שאין דעתם מגיע גם כן ממליכין את הש״י אף הזה בעולם הזה שניהם יכולים להתקיים נדמה• לר
במקום שנקרא הוא ואתה וקנה שגם הבין השמשות שיפתח לו הש״י אזר חדש והבנה חדשה שדברים
יהא ברשותו וקנינו אף ששם מתחיל מדת הוא שאין שאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע ה ם בלבוש אחר
שם תפיסת אדם אכן לפי שיש מקום המחבר שם למעלה מעולם הזה וכיון ששוב נאמר לו אל תשלח
אתה ושם הוא 'והוא המקור במקום שמתהוה תכלית שוב נסתבך איך יתאמת הכל בלבוש אחד מאחר•
מבלי תכלית שם מגיע עבודת ישראל ורואים ■את שראה שזב שמאמר כי ביצחק נאמר לו גם בעולם
מקורם וזה החילוק שבין אוה״ע לישראל שאוה״ע הזה .וכן אמר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
אומרים אלקא דאלקא אכן אין יודעים האיך יתחברו זללה״ה הכ״מ כי באמת המאמר שנאמר לו העלהו
שניהם ואומרים שיש הפסק בין אתה והוא וישראלי עד שבאת הרגע שנאמר לו אל תשלח הי׳ משמעות
הנו זאת שיש להם מקום במקום חיבור הזה וממילא המאמר בכל העולם שישחטהז ורק ברגע שנאמר־
איןיינעתקים משורשם ,וממילא כיון שהוא מחובר לו אל תשלח מני אז ואילך נתפרש המאמר העלהז
לשורשו •ורואה איך יצטרפו ויתחברו רצון החפץ ולא לשחטו ,ולפי שנכנס להסתרה בענין זה איך■
ישרים בא סוד קם
חושך כמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון בפבודה פס מקום המנושא מכל גבול חפיסת כאדם
הקדוש זללה״ה שהוא נגד ספירת הכתר ,מפני ופבודסו אז יבין כי לא ברא הקב״ה דבר לבפלה
שטענת פרפה הי׳ שאחר שהש״י ברא חושך קודם ואפילו הכמות הנראים בפולם שהם הפך מרצון
לאור וזה רומז שאין שום מקום לפעולת אדם ולעבודתו כש״י גס כן ס בראם ורק שצוה שלא לפבדם אכן
ורק אחר שנברא מכח הש״י ממילא חפץ בכל מיני כל זמן שלא נגמר הבירור לא יאמר האדם שאין
התפשטותיו וכיון שכח ישראל הוא רק מאור היינו מקום לזה זרק יבקש להש״י שיצילנו ממנו וכדאיתא
שעבודתם הוא לדעת איך הש״י הוא מקדשם ומנהג בגמרא קדושין )פ״א (.דלא לימא גירא בפיניה דשטן
עמם וזה הוא קטן מכחות הטבע החזקים ותקופים רק לימא רחמנא נגפר בי׳ בשק ,כי באם יאמר
מאד ,וחושך נקרא במקום שאין כח האדם משיג שם שאין מקום לזה אז יתפורר פליו קימרוג שגם בו
להאיר מראשית האצילות וזה נקרא חושך מה שהש״י נמצא כח המסתיר אותו מעבודה וכמו שנתבאר
הציב מסך בין שורש אצילת רצונו וכדאיתא בתיקוני בפנין שפיר עזאזל .וזה דאיתא בזה״ק בא )ל״ד(.
הזהר )ריש תיקון ע קכ (.ואית חושך סתים דאתמר דאיוב לפולם לא יהיב חולקא כלל לגביה דהא כתיב
ב ה ישת חושך סתרו וכדאיתא בספר מעייני החכמה והעלה פולות .כי פולה כולה לה' ופולה באה פל
המיוחס למרפ׳ה על פסוק וחושך על פני תהום הירהור הלב ששם אינו .ביד אדם כלל וזה שלא
שהש״י אור גדול כל כך פד שאין שום ברי׳ יכול רצה לתלות שום חסרון בעצמו וממילא לא נתן מקום
להשיגו וזה נקרא חושך מצד הבריאה כי גם זה לעבודת האדם כי שלמים שיש בהם לה' ולכהנים
נתן הש׳׳י והאציל ממקור האור שהבריאה תשיג שיש ולבעלים היינו שהאדם מודה להש״י שברא כמה
אור שהוא גדול כל כך שאין בכח הבריאה להשיגו מדרגות זה למטה מזה ונתן בהם כח הוי׳ פד שברא
וגם מקור הזה אך שהוא גדול כל כך מאחר שזה את האדם בפולם הספ ק ונתן לו כח בחירה לבחור
הוא ראשית האצילות שכבר התחיל מזה להתכונן בטוב ובהיפך ,ואם יזכך לבו פל ידי שישמר תחלה
אצילות הבריאה לכן גם מקור הזה אינו כאור אין מכל ■מעשה בפופל אז יקבע בלבו קדושה שגם מחשבתו
סוך ב״ה שאחר שממקום זה מתחיל קצת תפיסת תהי' זכה ונקייה וכן בהיפך ולכן גם פל ההירהור
האדם אך שכל תפיסת האדם במקום זה אינו בכח מביא קרבן אכן תחלה מברר עצמו מצדו כל יכולתו
השגה רק השגה .והכרה בשלילה שהאדם מכיר וזה דאיתא במס' זבחים )ז ( :שאחר חטאת מביא
שבמקום זה אין לו השגה אבל לפי שניתן לכח השגת עולה ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו ואחר כל
האדם כבר יצא בכח גבול ואינו בבלתי גבול יזה אלה הביא שלמים שיש בהם למזבח ולכהנים ולבעלים
דאיתא בתיקוני הזהר )תקון פ .קלה ( :כתר פלאה כי אחר שריצה הכל בא פל דברי תורה שלא הי׳
אע״ג דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח איהו יכול לבא עליהם אלא אחר הכשלון וממילא הכיר
אוכם קדם פלת הפלת. שגם כח ההסתר נברא מהשי׳׳ת שפל ידי זה בא
לעומק דברי תורה וזה דאיתא דבשלמים ניתן חלק
ו ז ה הי׳ טענת פרטה בסוד תנין הגדול כמו שנתבאר לכל הבריאה פד קצה האחרון .ואיוב הקריב רק
לפיל אחר שנתן הש״י כח להכיר שיש מקום עולות כמ״ש )איוב א( כי אמר איוב אולי חטאו
שאין הא׳דם משיג שורש כוונת האצילות וזה הוא בני וברכו אלקים בלבבם והיינו שידע שהאדם אין
במעלה היותר עליונה ואם כן כל המסתפך מזה צליי! כארץ שיהי׳ נקי בלבו אכן הוא רק מהש״י
היינו כל הבריאה כל מה שהוא יותר משולל אור שברא האדם ביצר והתפלל שלא יתפשט היצר לפועל
בזה יש כח יותר עליון .ונגד זה הראה לו הש״י ולא נתן מקום שכל מ ה שברא הקב״ה ברא רק
מכת חשך הרי תראה איך תוכל למשוך כח ממקום לטובה וגם היצר שברא הוא לטובת האדם את זה
הזה הרי בהשתמש מדה זאת בעולם אין לך כח לא האמין.
הוי׳ וזה שנאמר וימש חושך שבחושך הראשון ■לא ו׳יאמר ה' אל משה נטה ידך פל• השמים ויהי
נזכר בו בריאה במעשה בראשית פי כל העבודות חושך על איץ מצרים וימש חושך .ענין מכת
קמא ר ים בא סוד
קדישא ולא בשום אות ונקודה בעלמא וכר' ,והיינו שצרה הש״י לישראל לעבוד אותו הוא לכוונת מי
שמתוך ־שהאדם יראה שיש מקום שאינו משיגו מזה ■ שאמר והי׳ העולם .והיינו שאחר שהש״י ספ׳ן וברא
יבין שיש מקום שאינו יודע כלל שאינו־ יודע שממה את העולם בחסדו ולכן רצה בעבודת הברואים
שרואה שיודע שאינו •יודע יבין שיש גם למעלה עד כי מצד השי״ת אין צורך לכל הבריאה כמו שאנו
אין ' מקר ותכלית .ולכן נותן הש״י מקום לישראל מתפללים אתה הוא עד שלא נברא העולם ואתה
אף בראשית־ מקור אצילות■ הבריאה שאף שאין■ דעת הוא משנברא העולם ,והיינו שמצדו ית׳ א׳׳ן שום
האדם משיג שם מברר הש״י שישראל עלו במחשבה חילוק בין קודם שברא העולם לאחר שברא את
והיינו שהם למעלה במחשבה שמחשבה היא חכמה העולם ואף שרצה לברא מדת המלכות שיוכר מלכותו
והם יש להם מקום למעלה מחכמה אבל המצרים העולם ואין מלך בלא עם ,אכן זה נתבאר בזה״ק
ששורש יכחם מתנין הגדול שאומרים■ שמאחר שהתחיל )פנחס רנז (:אף הכי מארי דעלמא קדם דברא
הש״י להאציל מקור מקום שאינו נתפש בגדר שכל עלמא וברא בריין דיליה למאן אתקרי רחום וחנון
האדם והרי כל זאת הוא לאצילות הבריאה ואם כן וכו' אלא על שם בריין דעלמא .ושם קודם זה .על
הרי יש להם מקום במקום שהוא למעלה מהדעת שם בריין דהוו עתידין להבראות .ואף שמצד האדם
ולכן יכולים להתפשע בלא דעת רק בזרם חמדתם נראה חילוק בין דבר שהוא בכח ובין דבר שהוא
באין מעצור ^ולכן הכה אותם הש״י במכת חושך בפועל אבל כל זה הוא רק כח שכל נברא שמצד
היינו •ממושך העליון וכדאיתא במדרש תנחומא )פ' האדם יש חילוק בין בכח לבפועל לפי שהוא תחת
בא( מהיכן הי' אותו החושך רבי יהודה אמר מחושך הגבול והזמן וכל דבר שהוא צריך לעבור גבול מקום
של מעלה שנאמר ישת חשך ־סתרו סביבותיו סכתו. וזמן עד שיצא מכח לפועל הוא חסר צאתו לפועל
רבי נחמי׳ אומר מחושך גיהנם שנאמר ארך עיפתה אבל מצד הש״י שהוא בלתי בעל גבול אין חילוק
צמו אופל צלמות ולא סדרים ותופע כמו אפל .וזה בין בכח לשבפועל .והנה מצד הבריאה נראה שהחושך
פירוש מחשך של מעלה היינו ממקור העליון ששם הוא העדר האור והיינו במקום שאין שכל האדם
גם החושך אינו העדר ואפיסה רק נברא ולכן משיג נדמה לו ששם הוא העדר ואפיסה וריק מכחות
כשהראה להם הש״י .אם תאמרו שיש לכם הוי׳ בריאה ונדמה לו שבזה אין שום השגחה כי כן יסד
במקום זה ומשם תמשיכו כוחכם הרי כאשר יתגלה הש״י שכל העבודות הוא למקום שיראה האדם רצון
כח זה לירד בעולם הרי לא תוכלו'לעמוד ואין לכם חסדי ה׳ כי מעולם ה מ ה וכל כמה שהאדם יכיר
שוה^כח .ולישראל■ גם בחושך הזה יש להם תקומה כח הש״י כן הוא כח שורשו וכדאיתא בזה״ק )וירא
והוי׳ ולכן ■לכל בני ישראל הי׳ אור במושבותם. קג ( :נודע בשערים בעלה דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע
ואתדבק ■לפום מה דמשער בלביה כל חד כמה
במדרש תנחומא )בא ב (.זה שאמר הכתוב שצח דיכיל לאדבקא ברוחא דחכמתא ולפום מה זמשער
חשך ויחשיך ולא מרו את דברו חושך ששלח בלביה .ואחר שישראל עובדים את הש״י באור דעתם
הקב׳׳ה על' המצריים ' קשה הי׳ למה על שלא קבלו ושכלם עד מקום שידם מגיע ובמקום שאין ידם
מרות דברו של הקב״ה אמר הקב׳׳ה למלאכים המצריים מגיע להשיג שם מבעלים דעתם מפני רצונו ומודים
■ראויים' ללקות בחושך מיד הסכימו כולם כאחת שאין בכחם להשיג אבל מאמינים באמונה שלימה
ולא המרו את דברו .להיות במכת חושך נכללו כל שאין שום מקום ודבר ריק מהשגחת הש״י ורק
המכות כי כן ביאר כבוד■ אדוני אבי מורי ורבי שבמקום הזה לא נתן מקום תפיסה לאדם וברא
הרב הגאון הקדוש ’ זללה״ה הכ״מ כי מכת חושך מקום הזה שהאדם ישיג שיש מקום שאין שכלו מגיע
הוא נגד כתר כי כל עשר המכות הם נגד עשר שמה כדי שידע שהוא רק נברא וכדאיתא בזה״ק
ספירות’" ואחרי שאמר פרעה שאין נצרך לעבודת בא )מ״ב ( :ומאן דאשתמודע לי' קדם בריאה
האדם בבינה ,והשכל לשעבד כל כחותיו ומחשבתו‘ דאיהו לבר מדיוקנא אסור■ למעבד לי' צורה ודיוקנא
ורצונותיו להש״י• כי־ הש״י •מסר' כח למדותיו שינהגי בעלמא לא באות ה׳ ולא באות י׳ ■ואפילו 'בשמא
ישרים בשלח סוד .קטב
עשה עמי■צדקה .ותן לי .שני גחלים משלך')רבה אמור את העולם בטבע מוטבע והראה לו הש״ו .איך
כו(;..כי כן יסד ,הש״י ■שעבודת ישראל תקבע בכל שהטבע אם לא עבודת הברואים מצד הטבע .כצ
הבריאה וכחות .הבריאה יכירו שהם בניו שנ הכחות ישופעו בזעף שאין כח האדם לקבלם ,י וכמו
הקב׳׳ה ,ומשל למלך שצוה להכות את בנו גם השליח שפרעה אמר שהחושך קדם לאור כי בראשית.הבריאה
ירחם עליו מפני שיודע שבלב גם אביו מלא רחמנות, נברא חושך קודם לאור ולכן הראה לו כי .מצדו.
ולכן .מצינו בבנין בית המקדש שהכל סייעו בבנינו ישמש חושך בעולם כי אור מורה על הנהגה ,בדעת
( וכמ״ש אבן שלימה .מ ס ע נבנה )מלכים א. וחשבון ,כי אף כי החושך הוא מקיף לאור כדאיתא
ואמרינן במדרש )שיר א( והבית בהבנותו מאליו בזה׳ק בראשית )כב ; ( אכן כל עבודות האדם הוא
הי׳ נבנה וכו׳ מלמד שהי׳ האבן נושאת את עצמה למי שאמר והי' העולם וראשית הבריאה הוא אור
ונשנה על גבי הדימוס וכן איתא בזה״ק )נח עד. ולמי שחפץ בבריאת העולם למקום הזה ולרצון הזה
ובמדרש רבה פקודי נב(. הם כל העבודות וכדאיתא במס׳ זבחים )מו ( :
לשם השם לשם מי שאמר ז הי׳ העולם ,ולא לרצון שהי׳
וידבר ה׳ אל משה לאמר קדש לי כל בכור פטר קודם זה בלי שום תפיסת שכל האדם שממקום הזה.
כל רחם.בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא. לא יושפע טובת הברואים ,באופן שיוכלו לקבל כי
ענין קדושת בכור שהש״י צוה את ישראל להקדיש באמת מצד הש׳׳י גם חושך לא ימשיך וכל החושך
כל בכור לה׳.שמצינו שבכל מקום נתן הש״י לישראל הי׳ מצד הברואים שהי׳ אור גדול כל כך שלא הי<.
מצוה בכל שער .שמתחלף ממקום למקום ומגבול בכח הברואים לקבלו זכדאיתא בספר מעייני החכמה
לגבול ,ומצורה .לצורה וכמו תרומה ובכורים וחלה המיוחס למרע״ה ,וזה שהראה לו במכת חושך
( באיבא דנוקבא שנקראים ראשית .ובזה״ק ) שהוא כולל כל המכות כי כל המכות ה ם שהראה
אית .איבא ,דנוקבא ובאיבח דדכורא אית איבא לו ,שכל ההשפעה אם לא תרד על פי עבודת האדם
דנוקבא ,ובפ׳ לך ) פ ״ ה ( :תיאובתא .דנוקבא לגבי שיצומצם על ידי עבודת האדם כי כן הציב הש״י
דכורא עביד נפש ושיאובשא דדטרא לגבי ניוקבא גבולים בעולם שמשפיע כפי הכלי שהאדם מכין
עבוד נפש)■ .חסר הסיום(. מצדו בדרך זה ישופע לו .וזה שהראה לו במכת
חושך כדאיתא במדרש )שם( משל למה הדבר דומה
למלך שסרח עליו עבדו אמר לאחד לך והכהו חמשים.
בשלח מגלבין והלך והכהו מאה והוסיף לו משלו והנה
באמת אין שום כח ביד מלאך וצבא מעלה להוסיף
ויהי בשלח פרעה את העם .בזה״ק בשלח )מ״ד(. על דברי הש״י וכי מאין להם כח להוסיף אלא אחר
רבי שמעון פתח תפלה לחבקוק הנביא על . שהמצרים הכירו כח הש״י שהסתיר פניו מהעולם
שגיונות האי קרא קשיא ואית לאסתכלא ביה מ׳׳ש ומסר העולם תחת הטבע ולכן בעת שנתן להם
תפלה לחבקוק הנביא יתיר מכל שאר נביאי עלמא. פורעניות מדה במדה כל כחות הבריאה הסכימו
וכל הענין מאי טעמא מית אלא בגין דאתייהיב וממילא נסתר מכל צבא מעלה והטבע הסכי מה לזה
לה ולא לבעלה וכו׳ ומאן דאתקשר בנוקבא מיתה וממילא הי׳ להם כפלים מחשכה אכן בישראל שיסד
אזדמנת קמיה וכו׳ .ולכן התפלל תמיד דלא ימות הש״י שעל ידי עבודה גם כחות הבריאה יקבע בהם
כד.,ב קד מי ת א והי׳ צריך תמיד לתפלה וחיזוק צמצום מצד עבודת ישראל עד שאף על פי שירצה
וכדאיתא לעיל גבי .בנימין. הש״י לענוש אותם עוד נשאר צעקה בכל צבא מעלה
מכל עבודת ישראל שלעולם לא תכבה נרם וכן מצינו
ע נ י ן .פתיחת זה״ק ,להיות מה שנאמר ויהי בשלח במס׳ יומא )ע׳׳ז (.אלמלא לא נצטננו גחלים מידו
פרעה את העם ולא נאמר ויהי כי הוציא . . של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של
ה׳ .את העם ממצרים ,כיגאולת■ מצרים איתא בזה״ק ישראל ח״ו וכו׳ ובמדרש איתא שאמר גבריאל לכרוב
>ןםג שר ים ■בשלח סוד
התעוררות בא מצד• אמו לתולדתו והוא ממקום קפן פרשת גח )ס״א ( :ואי תימא איהו עד לא מפו
מאיד ולכן כל כח חייו הי׳ מצומצם מאד והי׳ צריך זמנייהו וכו' אמאי עביד בהו דיכא וכו׳ אלא בגין
תמיד לתפלה ולחיזוק שיאיר לו הש״י מאור העליון דמשתתפו בהדייהו דישראל לאבאשא לון וכר ובגין
שגס בזה נמצא חיי עולם כי באמת נוקבא לית כך אעבע מצראי בימא .ולכן גס זאת הישועה היא
לה מגרמה כלום כי י תשוקה מצד הנוקבא יחסר לה מספרא מוקבא ולכן איתא בזה״ק בשלח )מ״ה(.
אור חכמה העליונה היינו■ שאין לה תקיפות ליכנס כך ישראל כד נפקין ממצרים כדין פעימו פעמא
בספיקות ובירורים כדאיתא בקדושין )לה (.איש דמותא וקב״ה אסי לון כדכתיב וה׳ הולך לפניהם
דרכו לכבוש וכל אריכות ימים הוא רק ממה שנכנס יומם כי עכין מה דאיתא בזה״ק שהיתה בלא -זימכא
לברר הספיקות וכמו שביאר בענין זה כבוד אאמו״ר וכדאיתא הפ ע ם שלא נכנסו תיכף ל א ח ישראל ט
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳־ה שהנוקבא יראה מליכנס לא שלם עוד עון האמורי )תנחומא בשלח א( קי
לספיקות ובירורים ולכן פפורה ממצות עשה שהזמן הבירור הגמור בעולם הזה בעת שתהי' מלכ׳ות שמיס
גרמא שכל עיקר ענינה רק להיות בכל מקום בשב בשלימות ולא יהי' שום קיפרוג על ישראל ויתראה
ואל תעשה וכ״ש בדבר ■שעובר דרך הזמן שהוא הסתרה מפורש שלב ישראל מלא אהבה להש״י והוא מקושר
האדם בעולם הזה רקלברר הספיקות וכל ענין בכל פרפיו בהש״י ואז תהי׳ הגאולה מספרא דדכורא
וכדאיתא במדרש )תהלים סב( הנשמה הזאת כל היינו שיתגלה הרצון והארת פנים איך ישראל
שעה שהוא עולה ויורדת מבקשת לצאת מן האדם מקושרים בהש״י ,אכן בגאולת מצרים הי׳ עוד
האיך היא עומדת בתוכו אלא הקב׳׳ה מלא כל הארץ קייפרוג על ישראל כדאיתא ברבה שמות )פרשה
כבודו מניחה בגופו והיא באה לצאת ורואה את כ״א( עד עכשיו היו עובדי גילולים ואתה קורע להם
יוצרה וחוזרת לאחורי׳ .לכן תיכנס לספיקות להוציא את הים מה עשה הקב׳׳ה מסר לו איוב שהי' מיועצי
יקר מזולל ,והנה בכל ישועה יש קיפרוג גדול כמו פרעה כו׳ ורק מה שהעיקו לישראל מאד נאבדו קודם
שהי׳ קיפרוג בבריאת העולם מה אנוש כי תזכרנו זמנם וכדאיתא בזה״ק פ׳ נח )דף ס ״ א ( :אלא בגין
)בראשית רבה ח( שהי' הקיפרוג למה יתן הש״י דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון ובגין כך
לבריאה שאין לה תפיסה כל כך באור אור גדול עביד בהו דינא ,והוא ,בי הש״י התעורר לצעקת
גדול וכמו שנאמר שם )תהליס ח׳( אשר תנה הודך בני ישראל אף מה שצעקו בקפנות דעתם כי לא
על השמים וגו׳ ותחסרהו מעע מאלקים ,כי האדם הי׳ להם עוד שום כח לצעוק כמו אחר מתן תורה
נברא בכח כלי קפנה מאד ורק שעל ידי עבודתו שכמה שסבלו ישראל על קדושת שמו והבפיח להם
יקנה גם הכלי שתתגדל ואחר כך יוסיף לו הש״י הש״י שלא תשרה שכינה רק על ישראל ועתה יש
בכל פעם אור כפי הכלי שמגדיל אותה בכל פעם צעקה בלב ישראל מהתעוררות העליונה כי בגלות
ועת וזה הי׳ קיפרוג המלאכים כי לכל צבא מעלה ישראל אחר קבלת התורה הוא מפורש שגם שכינת
נותן הש״י אור רק כפי כח הכלי שברא אותם לקבל כבודו הוא בגלות וכמו שנתבאר בפרשת שמות כי
ולכן נקראו עומדים שעומדים תמיד במדרגה אחת המרכבה שראה יחזקאל היתה במדרגה מורגשת
וכמ׳׳ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה )זכרי' יותר בעולם הזה שאז הי׳ ניכר מפורש גלות השכינה.
ג( והיינו שהאדם נברא בכח אור ממדרגה גבוה ולכן הגאולה העתידה תהי׳ בבחינת זכר שיהי׳
מאד אכן בזה יגדל עוד כחו יותר ממלאכי השרת התעוררות מצד הש׳ vלגאול שכינת כבודו וכבוד
שקונה בכל עת הוספת אורה וזה מהלכים בין שמו אכן במצרים העיר הש״י לקול צעקת ישראל
העומדיה׳^וכן הי' הקיפרוג בחבקוק אחר שנברא במדרגה שפלה מאד וכמו תינוק קפן שצועק לאביו
בכח כלי קפנה מאד כי כל תפיסת תשוקת הנוקבא' אף על דבר קפן שיחסר לו.
הוא רק לדבר שהוא לפי שעה והש״י בנה מזה חיי
עולם .וזה דאיתא בזה״ק בשלח )מ׳׳ה (.מתלא אמרי כמו דאיתא בחבקוק לפי שבא מספרא והנה
מאן דנשיך■ מכלבא מקניה אזדעזע .כי■ ענין כלב לרגלוי ,כי■ דנוקבא לכן מוחא אקדים
י ש ר י ם בשלח סוד קמד
דמיין אשתכחו ביה ,וכן 'הי׳ גאולת פילאה אתר נתבאר בפרשת תצא בענין עמלק שאין לו כס ליגע
קיטרוג גדול שבשעה שנגאלו נאמר מצרים שהי' בשורש ורק שהוא מעורר קיערוג וכמו שביאר כבוד
פרעה את העם שרק נגד פרעה זכו בהם בשלח אאמו׳׳ר הרב הגאון הקלוש זללכ״ה הכ״מ שם
בשעה הזאת. בדין להגאל וביאר בזה דברי אאזמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה
כי שורש' הכלב הוא מקערג על דבר שאינו סעא
ובמכילתא ובתנחומא בשלח .א .וברבה בשלח. מפורש ורק על זה שאמרו ■חכמים אין לו עליו אלא
כ (.איתא בשלח לשון לויה שלווה אותם תרעומות בזה מקטרג הכלב וביאור דבריו ז׳׳ל ממס׳
ולוי׳ היינו חיבור .שעוד.הי׳ להם חיבור עם מצרים חולין )נ״ג (.נקטינן אין דריסה לכלב וכדאיתא
כי הגאולה הי׳ גם כן בהתעוררות נוקבא כי לא בזה״ק בשלח ) ס״ ה (.דמקליפת שור וחמור נפיק
קנו עוד כלי קיבול לקבלת התורה כי בקריעת ים מנהון כלב .אכן בזה שאין לו בשורש חיים קבועים
סוף התחילו לקנות כלי הדכר כדאיתא בזה״ק בשלח לזה יש כח בקליפה זו לקטרג עליו וכהאי דאמרינן,
)נ׳ (.ויסע מלאך האלקים עד לא אשתכח אוירא במס׳ בבא מציעא )ע״ז ( :ואמר רבא האי מאן
דכיא וכו׳ עד שבררו עצמם כל כך להגיע אחר כך דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא זוזא פרעון
למתן תורה אף שגם תחלה נאמר )שמות ג( למשה הוי אלא דאית לי׳ תרעומת כי כשהוא ביחד יש
בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על לו הכאה מזה ,שיוכל להתקיים על יהי שירויח בזה
ההר הזה אכן לעיני המקטרגים כשראו שהש״י יותר ויותר וכשאינו משלם לו בפעם אחת כל זוזא
בוחר את ישראל לחלקו ולכן הוצרך הש״י להלוך וזוזא קמא קמא אזיל לי׳.
לפניהם בעמוד ענן יומם ובעמוד אש לילה להאיר
להם תמיד מאור חכמתו לחזק כח כלי קיבולם עד ודרך הש״י בהפך כי מכל מעשי האדם פרטיים
שהובאו למקום שקנו דברי תורה בקנין שהוא קדושת יצרפם לחשבון גדול ויקנה על ידיהם חיי
ארץ ישראל ,וזה שאמר■ הכתוב )בא יא( ולכל בני עולם כי אם ישלים לאדם פרי מעשה כל אחד ואחד
ישראל לא יחרץ כלב לשונו כי הסתיר הש״י אותם מפוזר לא יהי׳ לו קנין בחיי עולם .והנה לזה יש
מפני כל המקטריגים שהם מקטרגים בענין זה. קיטרוג מקליפה זאת כי התעוררות מצד הנוקבא
הי׳ קטן מאד שאין לו משורש חכמה עליונה אכן
ליסר את אופן ,מרכבותיו .בזה״ק )מ״ח ( :רבי על ידי הוספות עבודה מעט מעט הש״י עוזר לטובה
שמעון פתח וארא החיות והנה אפן אחד עד שמצטרף לחשבון גדול שמחזיק כח כליו כאלו
בארץ אצל החיות ה אי קרא אוקמוה ואתמר אבל הי׳ מתחלתו משורש החכמה הקדומה והנה באמת
ת״ח קב׳׳ה בכלא אתחזי שלטנותא דיליה ושלטניה זה מנהג הש״י רק עם ישראל כי באמת כל שרשי
די לא תעדי לעלם ולעלמי עלמין ועביד שלטנותא ישראל הם ממקור החיים אכן כל עוד שלא נגמר
באבהן נטיל לאברהם וקיים בי׳ עלמא דכתיב אלה הבירור זה הוא בהסתר גדול ואין הש״י מראה לעין
תולדות השמים והארץ בהבראה .נטל יצחק ושתיל רק מה שסיגל נפש מישראל על ידי עבודה ,ולזה
בי' עלמא דאיהו קיים לעלמין הה״ד ואת בריתי הקיטרוג למה לא ת הי׳ .ה הנ הג ה גם בזה מדה במדה
אקים את יצחק נטיל יעקב ואותביה קמיה ואשתעשע שלא יצטרף עבודת האדם משפל המדרגות עד שיגיע
בהדיה ואתפאר ביה הה״ד ישראל אשר בך אתפאר למקור החיים על ידיי שקושר חבל בחבל ונימא
וכו/ בנימא עד שמברר ומחזיק יסוד תולדתו .כי הוא
חלק ה׳ .וכן הי׳ הקיטרוג על חבקוק שלא יגיע לשורש
להילת המרכבה שברא הש״י לכבודו וענין מרכבה החיים ורק מדה במדה מיסוד התעוררות תולדתו
הוא העשוי להנשא בו ממקום למקום עד שלא יגיע רק לחיי שעה ולזה גרם לו הקיטרוג הזה
שאין רצון הרוכב במרכבה ניכר ורק ניכר כי הוא מיתה עד שהחייהו אלישע וכדאיתא שם ) מ ״ ד( :
הגדול הנישא עליו ברצונו הכללי אבל הנהגה הפרטיית וישם פיו על פיו וגו׳ לקשרא לי' באתרא אחרא
קמה ישרים בשלח םוד
וזה שאמר )שם בשלח מ ח; ( ותא חזי יעקב אחיד הוא בנושאי המרכבה .וכן הוא כביכול במרכבה
באילנא דחיי דלית בי׳ מותא לעלמין דכל חיין בהאי פליונה שהיא לתכלית הבריאה וכמה דאתמר )רבה
אילנא אשתכללו ויהיב חיין ■לכל אינון דאחידן בי/ וישלח פב ובזה״ק פנסס .ריז .רנב (,האבות הן הן
כי אמר שרואה שהשי״ת אינו מתפעל משום מדה המרכבה שהש״י משר הנהגתו בעולם על ידי מדות
ולכן אף הדומם אינו דבר קבוע ומועבע מאחר האבות שברא אותם בעולם שהם ישלימו רצונו וכפי
שהש״י בראו ממילא ברצונו י ו ^ הדומם להזדכך כי הכלים שיכינו הם בעולם כן יתנהג העולם וכן הוא
מה שנראה שהדומם הוא נעתק מחיים הוא רק רצון הש״י .והנה יסוד מדותיו של הקב״ה הם מדות
ממה שהש״י ברא עץ הדעת עוב ורע בעולם ומצד האבות חסד .גבורה .תפארת .שהשלימות שבהם,
זה אין נראה איך הוא תמיד משבח את השי״ת אבל ביעקב אבינו עליו השלום ,וזה דאיתא נעל אברהם
באמת גם הארץ מלאה חסדו ולכן יעקב אבינו לא ׳וקיים בי' עלמא כי יסוד העולם נבנה בחסד שהי׳
מת כמו שמסיים שם כי המיתה הוא הסתר מצד החסד כל כך עד שנקרא הש׳ vגדול שזה ענותנותו
האדם אכן הדבוק באלנא דחיי רואה שנפש מישראל שרצה להראות גדולתו בעולם שנקרא גדול בעולם
חי ודבוק בשורש החיים וזה שמסיים שם ואימתי ולכן ברא את העולם .נעיל יצחק ושתיל בי׳ עלמא
מת בשעתא דכתיב ויאסוף רגליו אל ה מ ע ה וכו׳ דאיהו קיים לעלמין כי שתיל היינו נעיעה כמו
כדין ויגוע ויאסף אל עמיו כי מעה רומז למדרגה אילן שאחר שנתנעע שוב השרך עולה מאליו ובתוכו
תחתונה שזה מסתיר תחתית מדרגות העליונים שלא יש זריעה שזורע מעצמו בכל שנה ■ושנה ומוציא פירות
יתראו איך הש״י חי ומנהיג בעולם הזה וכדאיתא וכן הוא מדת יצחק אבינו שעל ידי מדת הגבורה
בזה״ק משפעים )ק״ה (.ומספר את רבע ישראל והצמצום שמצמצם ההשפעה סביב שלא תתפשש רק
דאיהו מונה תניינא מנה לרבע כל אינון נוקבין במקום אחד ועל ידי זה עושה פירות במקום הזה
מרגלין עלאין דמעה דשכיב עלי׳ ישראל וכדמסיים שם כי זה כח האילן שהוא כלי להמשיך אלי׳ משוד הארץ
ומספר וגו׳ בשעתא דיתער קב׳׳ה לאחייא מתיא הני ומשמניה יען כי יצמצם כח הארץ .נעיל יעקב ואותבי׳
דאפהדרו בגלגולא ,וזהו שהש׳^י מונה מעשי ישראל קמיה ואשתעשע בהדיה ואתפאר ביה ,כי משני
אף מה שעושים מתוך ההסתר ,וזה ענינו ואימתי מדות אלה כשאין להם התכללות אין ניכר פעולתם
מית וכו׳ דרק בזה הלבוש התחתון נראה שיעקב בעולם אכן ביעקב אבינו ע״ה נתכללו שני המדות
אבינו מת אבל באמת כיון שהגיע למדת אמת היינו למדה אחת בדעה והשכל מתי להשתמש במדה זו
שראה שהש״י הוא למעלה מכל המדות מצד זאת ומתי בזו וכל מקום שיש התכללות ושלימות זה הוא
המדה אין שום מיתה בעולם מצד ישראל לנפשות כולל כל הבריאה מראש המדרגות עד סוף כל תשלום
ישראל. תכלית הבריאה כי מהתכללות המדות יתראה שיש
בורא שהוא למעלה מהמדות וזה דאמר ואותביה
)ושם( ,ת ״ ת כל משריין דלעילא וכל אינון רתיכין קמיה ואשתעשע בהדיה כי זה הוא מה שנזכר
כלהו אחידן אילין באילין דרגין בדרגין אלין בזה״ק )וישלח ק ע ג ( :דיעקב הוא מרכבה בפני
עלאין ואלין תתאין וחיוותא קדישא עלייהו וכלהו עצמו חוץ מה שנכלל במרכבה עם האבות כדאי׳ שם
אוכלסין ומשריין כלהו נעלין תחות ידהא על מימרהא ויעל מעליו א לקים וכו׳ מכאן דאתעביד רתיכה
נעלין ועל מימרהא שראן .הנה חיה נקרא כל מקום קדישא בהדי אבהן וכו׳ ואיהו רתיכא בלחודוי וכו׳
שהיא מקבל החיים מיסוד חכמה העליונה כי חי וזה שנאמר ביעקב אבינו )זה״ק תולדות קלח(.
הוא לשון זכר וחיה הוא המקבל חיים וכמ״ש קב״ה קרא ליעקב אל א״ל אנא אלקא בעלאי ואנת
)בראשית ב( ויהי האדם לנפש חיה ובזה״ק סוף אלקא בתתאי ,כי מי שהוא מרכבה למקום שהוא
פ׳ משפעים )קכ״ו (.מאן חיה .דא אמר רבי יוסי גבוה מכל המדות זה יכול לירד ולראות איך הש״י
אמר רבי חייא חיה זוערתי .וכי אית חי׳ זוערתי, מושל בכל פרע ופרע ואפילו במקום שנראה בעוה״ז
אין חי׳ זוערתי וחיה עלאה וחיה זוערא דזוערתי. שהוא רחוק מרצון הש״י גם שם נמצא כבוד שמים.
יש ר י ם בשלח םוד קמו
כל עוד שלא נגמר הבירור עוד נסתר האור מהבריאה והול( בכל מקום מלטת המקבלת מגזכמה עליונה
והש׳^ הסתיר מכל הבריאה שלא תראה חסד הראשון כמ״ש )משלי ג( ה" בחכמה יסד ארץ ומלכות דאצילוה
איך הוא אדוקה וקשורה בשורשה וכל ההסתר היינו נקרא סי׳ עלאה לפי שהיא מקבלת ומשפעת סכמה
עירדות עולם הזה ותשוקותיו שמעריד דעת האדם. למה שתחתונה ,והסתעפותי׳ מתחלק לכמה מיני
וזה דאיתא במס׳ בבא בתרא )ריש פרק המוכר את פרעי פעולות ,הן בקום ועשה והן בשב ואל תעשה.
הספינה ע״ג (.אמר רבה אשתעי לי נחותי ימא וכל זה הוא כשמאיר אור החכמה אז על פיו יחנו
ה אי גלא דמעבע לספינתא מתחזי כי ציציתא דנורא ועל פיו יסעו ,ואף במקום ההסתר הגדול שנקרא
חוורתא ברישא ומחינן לי׳ באלו ותא דחקיק עליה ים וכמו דאיתא שם בז ס ק וכלהו עלאין ותתאין
אקי״ק אשר אקי״ק י״ק ה׳ צבאו״ת אמן וכו׳ ונייח. אזלין ושאעין בימא כי ים רומז למקום המגביל הן
כי כל הגל שמתרומס היינו שמתגבר תשוקת עוה״ז במקום העליון מקום הבינה הוא הנותנת גבולים
מפני שמרגיש שיש בעניני עוה״ז מחסד הראשון שהש״י וגדרים לחכמה שלא תתפשע רק בגבולים נודעים
הניח בהבריאה וזהו ציציתא דנורא חוורתא .וזה אכן גם בהגדרים מצד מדת נוקבא שם זורה אור
דמחינן לי׳ באלוותא דחקיק בי׳ שמות הללו כי השמות החכמה איך לכלכל כל דבר הן בקום ועשה הן בשב
הללו הם הסדר הגמור בהשתלשלות כי אקי״ק רומז ואל תעשה ,וכל זה יורד בהשתלשלות מדרגות שמקבל
כדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה ( :אהי׳ זמין לאמשכא כל מדרגה ומדרגה ממה שגבוה ממנה עד שגם
ולאולדא כלא וכדאיתא בכתבי האריז״ל )לקועי תורה המדרגה היותר שפלה באדם גם כן לא יתפשע
שמות( שרומז לכתר וי׳׳ק הוא התחלת הולדה כי במדה עצמה בלי שכל ורק כל הבריאה תכלכל כל
הוא ראשית השם ואין השם שלם עוד וזה רומז דברי׳ במשפע וכלהו עלאין ותתאין אזלין ושאעין
לחכמה ובינה )תקונים תקון כב .ס ג ( :ואחר כך בימא ,ים נקרא בכל מקום כלי קיבול במקום ראשית
השם שלם .ושוב אחר כך צבאות שרומז לפעולות הקבלה שם משפיעים כחות האלו ושם ניכר איך
בעוה״ז כדאיתא שכל הניסים מנצח והוד )תקונים כל רבר מתנהג.
תקון יג(.
וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין סלקין .גלי הים
הה שמראים לו שיש סדר השתלשלות עד שהבריאה רומזין לגודל עירדא המשכיחים ומסתירים
תזדכך לראות באור ה׳ וזה פירוש הזהר לאור כי הגלים היינו שמי הים מתרוממין שירצו
אתה תשבחם )נח ס״ ע ( :תתבר לון לאתבא לעלות כי מים התחתונים היינו התשוקות הניתנין
לאתרייהו .כי כל מה שרוצה לעלות הוא ממה בעולם הזה וביסודם ירצו תמיד לשוב למקורם ,כי
שהש״י מצמצם אור בעולם ושואף־ למקורו וזהו מדת לכל התשוקות יש יסוד למעלה שמפני זה יש תשוקה
הדין וגבורה לעולם ונקרא אור חוזר אכן שהש״י לדבר בעולם הזה אכן בעולם הזה הוא מלובש בלבוש
מראה בחינת אור ישר אז גם הבריאה תראה כי חור גשמי כי לולא שיש בעניני עוה״ז אור עמון לא הי׳
הש״י מלא כל הארץ כבודו וכדאיתא במדרש שוח״ע חושך לשום דבר עוה״ז .אכן מפני שמרגישין שיש
)פס״ב( שהנשמה כשרוצה לפלות רואה שמלא כל דבר עוב בזה אך מפני שהאור נ ע ^ בזה עוד יתגבר
הארץ כבודו וחוזרת וענין זה מה דאמר בזה״ק החשך ויעריד להבריאה .וזה דאיתא בזה״ק נח
)בשלח מח ( :וכד סליק ימא גלגלוי כלהו ארבין ) ס״ ע ( :בשוא גליו אתה תשבחם וכו׳ ד״א תשבחם
סלקין ,כי ארבא רומז לתשלום הכלי בעולם הזה ממש שבחא הוא להון בגין דסלקין בתיאובתא למחמי
כי אניה בגימעריא אדנ׳׳י ע״ה וכדאיתא בזה״ק מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אף על גב
)לקמן נ׳ ( :היתה כאניות סוחר דא כנסת ישראל דלא יכיל )ולא יהבי ליה רשותא( שבחא איהו דילו׳
ומה שאמר כלהו ארבין סלקין נחתין אין כוונתו וכלא משבחין לי׳ .וזה דאיתא בזה׳ק )נשא קכג(.
שנוסעים כרצונם ורק סלקין נחתין היינו יעלו שמים מאן דאיהו חייבא וייעול למנדע רזין דאורייתא וכו׳
ירדו תהומות שאין ההנהגה בסדר כי רק לבסוף מבלבלין מחשבתי׳ דלא ייעול לאתר דלאו • דיליה ט
קמז ישר ים בשלח םוד
על ידי היסוד שהיא פסיעה לבר וזה דמסיים כאן מסיק וכל ארבין לא נעלין מאתרייהו ולג 1סלקין
ומהכא אשתכח חלזון לתכלתא .היינו מדת מלכות. וכסהין בר מההוא שעתא .דאתי סד דברא וכו׳ וכדין
ונצח והוד תרין פלגי דגופא והתגלות הנצח ביסוד, כלהו ארבין אזלין באורח .מישר .ונוגי ימא מתבדרין
ונראה דהיינו דמפרש אופן אחד בארץ שהאופנים לכל סער .נוגי ימא רומז להשפעת הש״י מה שמשפיע
היינו נצח •והוד שהם מניעים הגוף ונקרא אופן לשון בעולם כס להתרבות העולם וכן איתא בליקועי תורה
יחיד מפני שנחשבים כאחד .וזה מה דמתחיל והנה )סוף פ' שמיני בשעמי מצות( דגים יוצאים מיסוד
אופן אחד בארץ שהש״י נתקשר במעשי האבות עד ב״א כי כשהשירדא גוברת מצד תשוקת עוה״ז
שהם מרכבה להש״י וגמר ההנ הגה על ידי זבולון והתגברות ההסתר אז לא תלך ההשפעה בדרך יושר
שהוא נכנס בפניני עולם הזה להוציא משם אור יורהכחץ למקום אחד שמשם תתפשש ורק להיות
הש״י עד שהש״י נתקשר בבנין שלם ובקומה שלימה תתפרד ולכן אין מצד השפעה כזאת כח להתרבות
מן האבות עד אחרון שבנפש ישראל ובכל מעשיהם כי אחר שאין הבריאה בכח לקבל עוד כי תחלה הש״י
והם בסדר מדרגות מאברהם שמתחיל בו להראות שולח אורו להבריאה שלא תתפשש ביותר ומראה לה
מדותיו ולנהג על ידו העולם עד שמוריד השפעתו כי גם בעולם הזה יש כבוד שמים ועל ידי זה מתחזק
להשפיע אף בפניני עולם הזה וזה דאיתא בחגיגה הכלי קיבול ואחר ■כך שולח הש״י אורו כפי כח
)י״ג (:וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל הכלי ,וזה דאיתא מתבדרין לכל סשר אלין למזרח
החיות אמר רבי אלעזר מלאך אחד שהוא עומד בארץ ואלין למערב ואלין ■לצפון ואלין לדרום היינו שאין
וראשו מגיע אצל החיות .במתניתא תנא סנדל שמו חיבור וזווג בין המדות הכוללים שהש״י מנהג בהם
הגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה ועומד אחורי את עולמו שרומזין בארבע רוחות בר מההוא
המרכבה וקושר כתרים לקונו וכו׳ דאמר שם אתגא דאתי חד דברא בימא וידע לאשלמא רוחא שעתא
ואזל ויתיב ברישיה. וכו׳ .כי אחר שהש״י שולח כח השפעות דזעפא
חכמתו העליונה אז הבריאה משיג הכלי והאור ביחד
זה השם סנדל היא התחתית שבכלי קיבול האדם ואז תוכל לקבל האור.
שזה הוא מחזיק רגלי האדם וזה שאמר
אית לתתא כגוונא דלתתח ושם .ת״ח כגוונא דלעילא
שגבוה מחברו מהלך חמש מאות שנה כי זה השיעור
דלעילא אית לעילא בימא •אית בימא כגוונא
חשיב הש״ס לקומת המרחק שבין ארץ לרקיע וכן
לתתא כגוונא דלתתא אית עלאה כגוונא דלעילא אית
בין רקיע לרקיע .והוא ,שמעשי ישראל שמוציאים
ימא הא א ת ע מ א לחברנא בימא תתאה גופא דההוא
אורה מכל עניני עולם הזה היותר שפלים מגיעים
וזרועין דימא וגופא דימא וכו׳ הכי נמי רישא דימא
עד למעלה למעלה גבוהים מאד מאחר שיש להם
ישכון וכו׳ זבולון שוקא כתיב זבולון לחוף ימים
קומה שלימה שגם בפניני עוה״ז ממליכים את הש״י
דימינא.
ולכן אף מה שעושים שלא מדעת כיון שיש בכללם
כאן מבאר איך העריך הש׳׳י סדר בכל פניני השפעה
קבלת עול מלכות שמים אף שאין רואים בכל פרט
וקבלה וחשיב זבולון לגמר ההנהגה מיעקב
מעשה איך אור הש״י נמצא אכן לפי שהם ממליכים
אבינו ע׳׳ה וכדאיתא )שם( וירכתו על צידון כד״א
עליהם את שם ה׳ ושם )בצירי( היינו הרצון שיש
להש״י להגדיל כבודו בין בריותיו ושם )בצירי( יוצאי ירך יעקב ,וחשיב זבולון למדת נצח שוקא ימינא
הכבוד ואות התנשאות בעולם .וזה היינו דגל וכן בפרשת ויחי )רמ״א ( :ובגין כך קרי לי' ירך
דדרכי' דירך לנפקא ולמיעל ובליקושי תורה להאריז״ל
דמקשה ש׳׳ס חגיגה )שם( והא כתיב ברוך כבוד
)פ' ויצא( חשיב לי׳ ליסוד.
דידע ליכא מאן מכלל דמקומו ה׳ ממקומו
לי׳ ומתרץ דאמר שם אתגא ואזל ויתיב ברישא והנראה דהכא בזה״ק חשיב לי׳ שהוא גורם
שמקיף את הראש כתר היינו דמלכא ,כי ההליכה וכדאיתא במנחות )לד (.דכי עקר
מקבל עליו עול מלכות שמים היינו ואם האדם אינש כרעי' דימינא עקר ברישא והיציאה לבר הוא
י ש ר י ם בשלח סוד ק מח
ה ם בגודל ׳זרם התפשעות ושם אין רואים את כבוד שמכניע עצמו שהש״י מקיפו בכל צד שאינו י טל
שמים וזה רומז למה שנזכר ) ב׳ ד כ( שקיצץ רגלי לפעול בלתי רצון כש״י וכתפלם כיינו שכאדם מתפלל
הנחש כי היו אומרים שהש״י ברא את העבע שתתנהג שיודע שהש״י כו ס כפועל בעולם ומכין לבו שיתפלל
מעצמו וכדאיתא בשלהי מנחות דקראן לי׳ אלקא רק למען יתגדל שם שמים על ידו וכוא יכי׳ לבוש
דאלהא .ולכן אין הש״י מנהג על ידם את העולם לרצון כש״י ובזכ כאדם מלביש רת רצון השי״ת
שאק כבוד שמים נתראה ע״י בעולם ולכן אינם •ומקיפו בעולם הזה וזה שפירשו כ תוספות )שם(
יכולים להתפלל לה׳ שישפיע להם כי אין ממליכים שקושר כתרים מתפלת הצדיקים וכן הוא בז ה׳ ק
את הש׳׳י וכדאיתא שם בזה״ק )מ״ע (.מה עביד בשלח )נ״ח (.וקשר לי׳ כתרין מבעותא דישראל ו ט׳
אעבר וסליק ה אי אתר קדישא עילאה ,כי גם עי״ש .וזה דמקשה ליכא מאן דידע לי׳ וכי בכל פרע
למעלה אינם מסודרים כוחות האומות באופן שיגיע שאדם חושב ורוצה בעוה״ז איך ידע רצון הש״ו
עד לתחתית המדרגות כדאיתא בכתבי האריז׳׳ל דראשי הלא החדם הוא בהסתר .ו מ ת ק מאחר שאומר שם
תיבות יוצר משרתים ואשר משרתיו ר׳׳ת מום שהוא אתגא שממליך תחלה את הש״י על ידי שמבעל כל
שם האחרון משם ע״ב לרמוז על שרי אוה״ע שמום רצוגותיו מפני כבוד שמים על ידי זה יגמור הש״י
בם כי אחר שאין יכולים להופיע למה שתחתיהם בעדו לברר שמכל תפלותיו ופרעי רצונותיו נעשה
שיקבלו אור הש״י לכן אין להם שלימות ואין האופן כתר להש״י היינו שהוא לבוש לרצון כש׳׳י שמקיף
מגיע עד לארץ מצד מה שהם מרכבה לרצון הש״י רצונו ומחשבותיו בעוה״ז.
אינם בשלימות כי בישראל שמקבלים כחם משם
הוי׳ בלי אמצעית וזה השם כולל כל השמות והכחות למה דמסיים שם בזה׳׳ק )מ״ע (.ת״ח כל משריין
וממילא יגיע אופנו עד לארץ אבל אופני מרכבות דלעילא וכל אינון רתיכין כלהו אחידן אלין
שאר השמות אינם כוללים כל כך שיגיע עד לתחתית באלין ררגין בדרגין אלין עלאין ואלין תתאין והא
המדרגות ,,וממילא כשהראה הקב״ה שמתנהג בשם אוקמוה דכתיב זה הים גדול וחיותא קדישא עליה
הוי׳ הכולל עד לשפל המדרגות בעולם הזה גם כן וכלהו אוכלסין ומשריין כלהו געלין תחות ידה על
נתבשלו אופני מרכבות פרעה. מימרה נעלין ועל מימרה שראן בעדנא דהיא נעלא
כלהו נעילין בגין דכלהו אחידין בה .כי אחר
אז ישיר משה בזה״ק )נ״ד (.רבי אבא פתח ואמר שישראל ה ם לבוש להש״י בעולם הז/ה וכמו שעולם
אסתכלנא בכל תושבחן דשבחו לקב״ה וכולם אצילות מתלבשת בבריאה ויצירה ועשיה כן הוא כל
וכו' מאי שעמא אלא הכי תנא כל ניסין וכל גבורין המדרגות עד שישראל מכניסים כל עניניהם שילבישו
דאתעבידו להו לישראל כד אתנהיר נהירו ד ע ת ק א כבוד שמים מפני שממליכים עליהם את הש״י בכל
קדישא בעשרוי גליפין רשימין בא״ז באל״ף וא׳ בז׳ עניניהם וכמו דמסיק בזבולון ומהכא אשתכח חלזון
אנקיב בחשוכא ונהיר לכל עיבר וכד אתחבר נהירו לתכלתא ,כי תכלת הוא מלכות שמים ויראת ה׳
דאלף ומשי לזי״ן מאן זיי״ן דא חרב לה׳ מלאה דם שעל זה רומזין הציצית שהם בכנף היינו מקום
וכו׳ .ישיר שר מבעי לי׳ אלא מלה דא תליא ואשלים היותר רחוק מנקודת האמצעי ויוצא מהיקף העיגול
להאי ץמנא ,ואשלים לזימנא דאתי דזמינין ישראל שם צריך תכלת היינו יראת שמים וכדאיתא )מנחות
לשבחא שירתא דא. מ ג ( :שדומה לים וים לרקיע ורקיע לכסא הכבוד
והיינו שעל ידי יראת שמים מתקשרין כל העולמות
ה נ ה אות זי״ן רומז על השבע מדות שהש״י מנהג להתאחד עד כל תחתית המדרגה מהבריאה וכדאיתא
בהם את עולמו והנה כל מדה כשאינה מושכלת בזה״ק בשלח )נ״ח( .שסנדלפון קושר כתרים לקונו
מחכמה עליונה אינה מבוררת כי התפששות המדה והכתרים הם מתפלתן של ישראל וכו' עי״ש .וזה
אף שבשורש היא שובה אכן בלא חכמה המדה בעצמה שמסיים שם תא חזי רתיכא די ממנא על מצראי
כשתתפשש כפי כח מדתה ממדת החסד יסתעף לרחם אוקמוה רתיכא שלימתא .לא אשתכח דהא כתיב
גס על אכזרי וכן ממדת הגבורה להתאכזר על ויסר את אופן מרכבותיו .והיינו שסוף המדות מאוה״ע
ק מט ישר ים בשלח סוד
היו נענים כי לא הי' ביניהם רואי הנ ס שיהי' רממני חה שאמר מאן ז׳ חרכ לה׳ מלאה דם כי
בעיניהם כאטרוחי למרא ,ולכן עיקר הנ ס בים סוף כל המדות כשיתעלם מהם אור החכמה ישארו המדוה
הי' מה שהכניס מרע״ה בכח קדושתו שהוא הי׳ בלי כח דעת להשתנות ברצון הש׳ vוכדאיתא בחיקו>י
הצינור להכניס אמונה בלב ישראל וכמו שנאמר הזהר בהקדמת פתח אליהו )יז ( :וכד אנת תסתלק
ויאמינו בה' ואז נעשה להם ניסים לעיני כל וכל שלא מנהון אשתארו כלהו שמהן מו פ א בלא נשמתא
האמינו נאבדו ,והאמונה הזאת נקבעה בהם רק והניסים הם ממה שהש״י מאיר שיש מחיה המדות
מצד הארת הש״י שפתח להם אור חכמתו כי לא ואין מתנהגים מעצמם וזה לשון נס היינו הגבהה
הי' תפלה אז מצד ישראל וזה שאמר לו הש״י ואתם שהש״י מרום ומנשא את ישראל שיראו שיש מנהיג
תחרישץ ,ואמונה הזאת נקרא נהירו דעתיקא שהוא המנהג כל המדות וממילא כשאדם מסלק הסתר
יסוד אבא היינו כח השפעה מחכמה העליונה במקום הזה יגיע למקום שאין חילוק מצד הש/ע בין ים
הנקרא עתיק כי עתיק היינו שנעתק מכל עניני ליבשה וגם בים כבודו וזה שמצינו כמה גיסים שנעשו
פעולה ועבודה ושם אין נוגע ואינו מתפעל על ידי לתנאים ואמוראים כגון רבי פנחס בן יאיר שנקרע
פעולת התחתונים כלל וזהו אלף רוכב על זי״ן. לו נהר גינאי )חולין ז (.ורבי חנינא בן דוסא שאמר
לחומץ וידלוק )תענית כ ה ( :וכן אנטינונוס דאמר
והנה זה הוא גם כן במשפט שמי שיעבוד מצדו לרבי ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים )עבודה
וכשהש״י מעיד עליו שבעומק לבו הוא דבוק זרה י ( :והרי כמה מצינו שהגדולות אשר עשה
באמונה ואהבה שלימה להע ^/לזה מגלה אור הזה אלישע והוא אמר דאפילו זעירא שבתנאים יכול
וממילא הוא מוגבה ומנושא על כל העולם וכל הניסים להחיות מתים.
מהשתנות הטבע יוכלו להתעורר בשבילו כפי כח
הכרתו כי כל הטובות הנשפעים לעולם הוא רק אכן הנס הוא כאשר האדם מצדו מסיר ממנו כל
כל כמה שיש להבריאה הכרה בבורא כן ישופע לה הסתרות והשכחות ויראה אור בהיר שמצד
שאחר שמצד הבורא אינו גצרך כלל לבריותיו ורק הש׳׳י אין שום דבר שיהי' מוטבע והוא תמיד נותן
אחר שיורד כמה וכמה מדרגות עד שנשתלשל לבריאה חיות אף בטבע אז לא יהי' בעיניו שום חילוק בין
גשמיית ונתהפך מלא גשם לגשם וממילא כל צרכי הטבע להשתנות הטבע ולכן לא נקרא שינוי הטבע
הבריאה גם כן ממקום הזה ובדרך הזה ילכו ורק כאטרוחי למרא כי כל מה שהטביע הקב׳׳ה שנראה
שהאדם מרכז הבריאה ותוכן כוונתה וניתן לו כח לעיני בשר כי זה הוא מוטבע ולשנות הטב ע נקרא
שהוא יעורר על ידי הכרתו את הבורא להוריד כל אטרוחי כדאיתא ב מ ס' תענית ) כ ד ,( :אבל למי
מיני השפעות וכל מי שמכיר יותר הוא יותר נכנע שמכניס גופו ונשמתו .למרכבה להש״י למקום שאין
מפני כבוד שמים וממילא כשמגיע למקום ששם הטבע מוטבע ■זה יכול להתפלל על השתנות הטבע
מתחיל הרצון שהש״י חפץ בכבוד מהבריאה ושם גם כן וממילא כשיש בו כח תפלה על זה יענהו
יתראה זה המכיר שלזה כוון בכוונת הבריאה מאמר הש״י וכמו רבי חנינא בן דוסא שלא הי׳ אצלו
שמזה יגדל יותר כבוד שמים וממילא הוא העיקר שום הפרש בץ ש ק לחו pהתפלל מאחר שגם הטבע
וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ויכול להמשיך ששמן מדליק הוא רק מה שהש״י שופע בו כח
כל מיני השפעות. הזה בכל רגע וממילא יכול להשפיע גם לחומץ כח
הזה ,אכן לפי שיש הסת ר בכל העולם יש חילוק בין
ו ז ה שאמר שר מיבעי ליה אלא מלה דא תליא הנסים הנעשים בהסתר לנסים הנעשים בגלוי ולכן
ואשלים להאי זימנא ואשלים לזימנא דאתי. מי שיש בו כח קדושה להכניס מאורו אמונה זאת
כי כל המדות כשנפתח בהם האור מתהפכים ממדות לכל העולם זה יכול להתפלל גם על ניסים נגלים
לחכמה כי כל דבר המתחייב מצד המדה הוא משוקע לכל העולם ולכן כל מעשי התנאים והאמוראים שהיו
בכח המדה שלא תוכל להתהפך אבל המתחייב מצד בין מאמינים שהיו כל הרואים מאמינים באמונה
החכמה הוא רק מפני שהחכמה תראה שכן נצרך שלימה כזו הי' מהנקל להם להתפלל על גיסים וממילא
ישרים בשלח םוד קג
זללה׳׳ה שבשורש המצות מצל• הש״י עיקר העבודה לכן תקבע המדה וממי-לא תבין כי אין זה בקביעות
רק בלא תעשה והיינו שכל הכרת האלם הוא רק ורק נצרך במקום זה ובשעה זו מפני שיש רוכב על
שכל מה שיוסיף להתבונן יראה על מקום שכח המלות שמחייב להמדות שיתנהגו כפי הצורך ,וכל
שכלו מגיע שהש״י הוא יותר משולל מכל גו ק ולית השירות באז היינו שהם רק הארה מלעתיד כי גס
מחשבה תפיסא בי׳ כלל ולזה עיקר ההכרה הוא עתה כשמאיר הש״י להמלות המלה משגת כפי מדתה
בשלילה ולכן העבודה היותר גלולה שמצדו הוא רק אכן שמאיר בה אור השכל והוא על לרך משל מה
במצות שביתה אכן בחול לפי שנסתר העומק יש שאלם בעבעו חפץ בענין ממניני עולם הזה אכן
מקום למצות-עשה מכח ההסתר שנתן הש״י מקום חכמתו מחייבו שלא יקבלה כי ׳לא תיעב לו באחרית
לאלם .וענין המן לאיתא במס׳ יומא ) ע ה ( :לחם אבל הגוף משתוקק לזה .אכן לעתיד שגם המלות
אבירים שמלאכי השרת אוכלין אותו ,וכמו שפירש בעצמם ישכלו וכמו שכתיב )תהלים צו( אז ירננו-
כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש זללה׳׳ה שלא הי׳ כל עצי היער )שם צח( גהרות ימחאו כף יחל הרים
בו תפיסה בעולם הזה רק לבוש לק מאל וכלאיתא ירננו כי כל הכוחות כשיקבע בהם חכמה בקביעות
)שם עה ( :שנימוח על פיסת היל וכמו שנאמר בו וכל המלות יתהפכו לחכמה וממילא גם הגוף יזדכך
כזרע גל וגל מורה שלא הי׳ בו אלא אהבת הנותן שלא יהי' שום נעיה מרצון הש״י.
ותשוקת המקבל •וכלאיתא בזה״ק )ויחי ר מל(:
גימ״ל יהיב לל״ת■ לקיש ,וכלאיתא בזה״ק )פקודי, ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום
רכע ( :כגוונא לא מלאכין■ קלישין דלעילא וכו׳ כל לא תמצאוהו בשלה .ענין שנצרך משה לצוות
עבלין שליחותא בהאי עלמא לא נחתין לתתא על להם שיאכלו את המן בשבת שענין שבת שרומז על
למתלבשין בלבושא להאי עלמא .ולכן לא הי׳ יורד מלכות שמים ומקור מלת מלכות שמים הוא בחכמה
בשבת כי שבת מבטל כל הלבושים וזה הי׳ לו לבוש העליונה כלאיתא בזה׳׳ר! )פנחס רנו ( :ה' בחכמה
רוחני כל כך על שלא הי׳ לו שום מקום בשבת ולכן יסל ארץ אבא יסל ברתא .והנה כל קיום מצות
מצל הבריאה ושורש המן .לא הי׳ יכול להתקיים שבת הוא רק בשמור היינו מצות לא תעשה וכלאיתא
בשבת ולא הי׳ בו כח הזנה כלל וכמו שלא הי׳ ממנו בזה״ק יתרו )פח (.ותאנא אמאי לא אשתכח מנא
שום פסולת כלל וכלאיתא בזה׳ק פ׳ בשלח )ס״א ( : ביומא שביעאה משום לההוא יומא מתברכאן מני׳
כל יומא ויומא נטיף עלא ,מעתיקא קדישא לזעיר כל שתא יומין עלאין .ולכן אין בעולם הזה שום
אפין וכו׳ ומלאכין קלישין אתזנו מני׳ כל חל וחד תפיסה במצות שבת רק בשביתה והיינו להכיר רוממות
לפום מיכלי׳ הה״ל לחם אבירים אכל איש והיינו הש״י רק בדרך שלילה ולא במהות שמה שצוה הש״י
שכל אחל הי׳ בו כח הזנה במן שלקט כפי תפיסתו לדבקה בו ולרשינן בגמרא ) סו ע ה יל (.להלך אחר
וכלאיתא .בזה׳׳ק )בשלח ס ב ( :שטו העם ולקטו מלותיו היינו במלות שהאיר בהם לבריאת עולם
מאי שטו שטותא הוו נסבי לגרמייהו .שבאמת מי שתתנהג במלות אלו אבל שבת שרומז למלת מלכות
שהי׳ מעמיק להשיג השורש הי׳ אוכל בלא שום במקורה אין שום לבוש ותפיסה כלל כי שורש הרצון
יגיעה שהי׳ משיג מוצא פי ה׳ הנמצא בו ועיקר הוא נעלם ורק למארי צבי.
השורש הו א להחיות שורש נשמתו שהי׳ חי ממוצא
פי ה׳ ולא מהגוון ,ולכן אם לא הי׳ נאמר מפורש אכן בימי החול נתן הש״י כח בהבריאה להכיר
שיאכלוהו בשבת לא הי׳ המן בשבת שום מאכל מלותיו לפי שאור השורשי נעלם ואינו נראה
כלל ולא הי׳ בו כח הזנה אחר שהלבוש הי׳ מתעלה, רק הלבושים מהמלות ולכן יש מקום למצות עשה
אכן הש״י ברוב רחמיו אחר שישראל מכינים עצמם בכח פעולה שהש״י הציב לו לבוש בעולם הזה שכבול
מבערב שבת כי כל העולם לומה לערב שבת ולעתיד שמים הוא כביכול חסר בעולם הזה ונתגלל על ילי
יהי׳ יום שכולו שבת כמ׳׳ש )ישעי׳ ■ז( ונשגב ה׳ עבודת האלם שהשי׳׳ת •נתן מקום לפעולת האלם
לבלו ביום ההוא ולכן הש״י נותן להם מקום אפילו וכמו שביאר בזה כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש
קנא ישר ים יתרו ס ור
לתתא ברזא דאתוון רשימין כגוונא דלעילא. אמירן בעת שהלבושים מתבמלין ולכן נתן לישראל בשבת
וכמו שאמר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש מקום על ידי מצות עונג שבת שיהי' מקום למצות
זללה״ה כי כל הרמת ידים הוא להכניס מעולם עשה גם בשבת.
התהו לעולם התיקון כי הש״י ברא עולמות והחריבן
כדאיתא במדרש )ב״ר ע( כי נתבעלו מחמת שכח
כליהם לא הי' יכול לקבל האור והוא מחמת שהיו יתרו
קרובים לבוראם ולא נתנטע בהם יראה .ויראה היא
כלי קיבול כמבואר בענינו בארוכה וכל מה שאדם וישמע יתרו כהן מדין ,בזה״ק יתרו )ס׳^ז( .רבי
מוסיף יראה משיג יותר כח השגה והיראה משיג חזקי' )נ״א רבי אלעזר( פתח ואמר וישא
האדם מחמת שרואה שהאור נסתר ממנו וזהו אהרן את ידו כתיב ידו חד בגין דבעי לארמא ימינא
פעולת הידים כי הידים הם כלי פעולה ובכלי פעולה על שמאלא והא אוקימנא רזא אשכחגא בספרא
נסתר האור וכח תפלה ועבודה נמשל גם כן לידים דשלמה מלכא דכל מאן דארים ידוי לעילא ולאו
וכן נקרא גם עבודה שבלב זו תפלה גם כן כמו אינון בצלותין ובעותין האי איהו בר נש דאתלמיא
כח פעולה שתפלה היא גם כן במקום שהאדם מעשרה שולענק ממנן ואינון עשרה שליעין אשר
חסר והידים הם ענפי הלב וכל מה שהאדם מכניע היו בעיר אילין אינון עשרהדי ממנן על פרישו
את עצמו ומתבטל מפני כבוד שמיס זה נקרא עבודה דידין לעילא לנעלא ההוא צלותא או ההוא ברכתא
ועל ידי עבודה ויראה מרבה להשיג חכמה וכל ויהבי בי׳ חילא לאתיקרא שמא קדישא ואתברך
מה שמוסר יותר כל כח חכמתו והשגתו להש״י כי מתתא וכו'.
יכיר שגם כח זה רק מתת אלקים הוא משיג יותר
אכן תכלית כוונת העבודה הוא רק כדי ויותר הידים הם כלי פעולה .והנה האדם בכל פעולותיו
שיכיר האדם יותר כח הש״י וידע גם מה שמשיג הוא רק לשנות צורת הדבר להוציא כלי למעשהו
יותר שגם יזה הוא מהשי״ת ולא למגנא היינו לא כי אין ביד אדם לפעול חדשות בעולם לברא אפילי
שישיג השגה שיהי' אחר כך נפרד מהש״י ח״ו ויוכל יתוש ,ורק פעולת■ האדם להרכיב יסודות זה בזה
לפעול בכחו כמו שאמר כבוד אאמו׳׳ר הרב הגאון וכן לעשות תבנית כלי למעשהו אכן החכמה הנתנית
הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ בענין זה .אכן בתפלה צריך באדם בזה יבא בכל רגע כח התרבות שהש״י שופע
לארמא ידוי ,כי תפלה מורה שהבריאה מכרת ^ י א לו בשורשו בכל רגע חכמה חדשה מה שלא הי׳ בו
בעלת חסרון והש״י יכול למלאות חסרונה והנה ,כל עד עתה ועל ידי מה שמקבל חכמה ובינה יבין
התפלות והעבודות ה ס לרצון הבורא שחפץ בבריאת שגם מה שנמצא בעולם גם בזה הש׳ vהוא הממציא
העולם וכדאיתא במס' זבחים ) מו ( :לשם ה' שצריך אותו בכל רגע ורגע ולולא שפע התמידי שהש״י
לחשוב בקרבנות לשם מי שאמר והי׳ העולם ,והיינו שופע תמיד יתבעל כל העולם ממציאות.
אחר שחפץ הש״י וברא בריאה בהסתר כזה שהבריאה
תסתר מאור הש״י עד שתתראה לה כאלו היא והמגביה ידיו למעלה מראשו מורה שיש כח במה
נפרדת מהבורא ויחסר לה ,כי באם תראה הבריאה שהש״י העביע בעבע שהוא תחת השכחה
אור הש״י לא יחסר לה שום דבר אכן היא מוסתרת וההסתר ׳שנראה שברא הש״י דבר קיים וסילק
מאור ה' וידמה לה שחסר לה ואחר כי חפץ הש״י השגחתו ממנו שיתנהג בעצמו וזה יש לו כח פעולה
בהסתר הזה וצוה שהבריאה תתפלל להש״י בעת ותנועה בפני עצמו בלא השגחה תמידית ח״ו ועל
שיחסר לה השפעת הש״י אז יתברר האדם כי כל ידי זה יוציא הש״י את השגחתו נגד זה המשיג את
ההסתר הוא כדי שיעורר אור ה' להאיר בתוך כח המבע ליש נמצא בפני עצמו ויתרחקו ממנו כחות
החושך ולהוציא יקר מזולל ,ובזה יקר הוא פעולת העבע וזה דאמר דאתלטיא מעשרה שולענין ממנן
האדם ,ועבודתו יותר מכח חכמתו כי אז יעורר וכדמסיק לקמן עשרה שליטין דקאמק אינק עשר
י ש ר י ם יתרו םו ד קנ ב
מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים הה״ד ונהר יוצא שהש״י פועל חדשות גם בעניניס הנראים שמרוחרןים
מעדן וכו׳ שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא מאור ה' כי כל הכוחות המרוחקים היינו שאין
דאקרון דודים לזמנין ידיען והא אוקימנא וכקריעת כהם יראה להתייצב פנים כפנים נגד ^הש״י אכן הם
ים סוף כשראו אור כהיר כשחקים מעתיקא וראו נסתרים מפניו ונקראים מעלמין דאתחרבו כי הש״י
שלא יהיו עוד כהסתר הזה כמו שהיו כמצרים וכמו כרא כמה כחות כעולם אך שלא הי׳ כח הכלי לקכל
שאמר כזה ככוד אדוני אכי מו״ר הרב הגאון הקדוש כנ״ל וכל מה שיתרחב ויתחזק הכלי ימשוך אור
זללה״ה הכ״מ שאמרו ה' ימלוך לעולם ועד היינו מה שעלה וחזר וכפי מה שיתקן כח הכלי החרוב
שראו שמלכות שמים לא תהי׳ עוד כהסתר כזה כן ישיג על ידי כן האור שחזר ועלה .וזה דאמר
לעולם אכן מה שראו אור גדול כמאמר המדרש דכעי לארמא ימינא על שמאלא כי בשורש התפלה
)מכילתא כשלח זה״ק כשלח .ס ד ( :ראתה שפחה צריך לדעת כי מה שברא הש״י שמאל כעולם היינו
כים מה שלא ראו כל הגכיאים ,וכעת שמלכות שמים ההסתר והספק כעולם הזה הוא רק הסתרה מצד
כשלימות כמו שיהי' לעתיד אז מצות יהיו כפלין האדם אכן כשיגיע האדם להסיר מעליו מסוה ההסתר
כדאיתא )נדה סא ( :מצות כפלות לעתיד לכא והשכחה מצדו אז יראה שמצד הש״י שופע תמיד
כי רק לימות המשיח הוא פלוגתא ולזה אין מקכליס רב פוכה וכרכה ורק מה ' שהאדם מוסתר ואינו
גרים כי אחר שאין עוד נצרך להתפשפות אור מלכות יכול לקכל .ולזה ברא הש״י כל הכריאה כחסרון ומסר
שמים אין מקום לעכודה והוספת אורה לתוך אותה לאדם שעל ידי עכודה ותפלה ישלים החסרון
ההסתר כי אז יהי׳ דכר קיים מי שפרח כערב שכת מה שכרא הש v/כהכריאה וכדאיתא כזה״ק )קרח
יאכל כשכת כי הש״י כרא את העולם רק למען ק ע ח (:ועכד הלוי הוא הוא .אשלים לסער שמאלא.
יוציא האדם על ידי תפלתו ועבודתו יקר מזולל
אכן אחר שיוגמר הבירור ויצא כל היקר ואז ישאר וזה שאמרו חז״ל )אכות פ״ד מע״ז( יפה שעה
רק הפסולת שלא יהי' עוד שום פוכה כהפסולת. אחת כתשובה ומעשים פוכיס כעולם הזה מכל
חיי עולם הכא וזהו שאומר )שם( אלין אינון עשרה
ולכן נאמר ויסעו מרפידים שרפו ידיהם מן המצות די ממנן על פרישו דידין לעילא לנפלא ההוא צלותא
)תנחומא יתרו ג( כי רצו להכיפ רק לאור או ההוא כרכתא זכו׳ ואלין עשרה ממנן זמינון
הכהיר ולא לשוס לכוש וכמו שכיאר ככוד אאמו״ר לנפלא מאינון כרכאן דלעילא ולארקא לתתא ולכרכא
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ על מה דאיתא לההוא דמכרך ליה וכו׳ כשעתא דאתפרשו וכו' אחזי
כזה״ק נשא )קכ״פ (.דכעי למעכד כנסיונא שרצו ליחדא רזא דעשר אמירן כי כל הכריאה תסכים לזה
לדעת אם נקכע כהם אור הזה ,ולזה שיסע כהם אחר שמודה כלב כי הש ^/יכול להשלים לו חסרוגו
הש״י את עמלק כי ככל ענין שמשיג האדם שלא והש״י כרא ההסתר הזה אם כן הוא הוא זה
כיגיעתו ועכודתו צריך לבירורים גדולים ולפי שאור שהעולם נכרא כשכילו שהוא ישלים את כוונת הש״י
הזה הי' כלי עכודה ובירורים וכדאיתא )ז ה׳ ק תרומה כהכריאה ויכול להוסיף ולהגדיל אור השי״ת שיתפשע
ק ע :כשלח רכה .כ״א( שהי' קיפרוג עליהם הללו כתוך החושך וההסתר ויתגדל ויתקדש שמו הגדול,
עוכדי ע״ז והללו עוכדי ע״ז מפני מה יאכדו אלו
מפני אלו ולכן הוצרכו להתכרר אחר כך כמדכר ולזה רומז הענין כאן כקריעת ים סוף ומלחמות
וקכלת התורה וכניסת אר׳ן ישראל כי עמלק מואס עמלק כי כקריעת ים סוף נתגלה רצון דעתיקא
כעכודה מחמת שאומר שכל מה שעושה הוא מהש״י כדאיתא כזה״ק כשלח )מח (.מה תצעק אלי וכו'
כמכואר כמקומו וכיון שלא הי' על ידי עבודה הי׳ כעתיקא תליא מלתא .ושם ראו השפעת הש״י
לזה גם כן פ ענ ה כמו שכתוב כו שוכני כחגוי הסלע התמידית שאין לה הפסק כדאיתא כזה״ק ויקרא
)עוכידי׳( ואז הלכו שלשה ימים ולא מצאו מים ואין ) ל ( .אכלו •רעים לעילא .שתו ושכרו דודים לתתא
מיס אלא תורה כי האור הגדול נסתר מהם והיו וכו׳ דא אתר עלאה דאינון כאחדותא כחדוותא דלא
קנג י ש ר י ם יתדו סוד
הות היינו מי שמדמה בנפשו שיש לו רב אונים צריכים ’ שוב להתברר ואז הבינו ישראל שצריכים
ורכוש זה אינו ביכולת לשאת עליו כבוד שמים לעבודה כי ראו שעוד אין השם שלם ואין הכסא
ולהיות כסא לכבודו כי אין הש״י שוכן רק על שפל שלם והי' צריך משה להרים ידיו להראות כח עבודתו
רוח כמ״ש )ישעי' נז( מרום וקדוש אשכון ואת כנ״ל שאין הבריאה נשלמת בבירורה עוד,
דכא ושפל רוח ,ובקליפה נגד כח עבודה יש זה
לעומת זה כהן און היינו גיאות מדומה שיש לו וכמו שאמר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
רכוש והון ורב און׳ וכת פעולה וזה נגד יסוד ז״א. זללה׳׳ה שעל ידי הרמת ידי מרע׳׳ה הכניס את
ונגד יסוד אבא ששם היא השפעה התמידית בלא יתרו לקדושה. ,כי המליך את הש״י על כל העולם '
הפסק כדאיתא בזה״ק ויקרא )ד' (.אכלו רעים והכיר שהש״י ברא את ההסתר הז ה וספ׳ן בעבודת
וכו' נגד זה בקליפה כהן מדין שחפץ בפירוד והוא האדם שיאיר בתוך התושך .וזה דאיתא בליקועי
מעלמא דפרודא אחר שנסתעף ממנו זה הכהן און תורה להאריז״ל )פרשה זו( כי יש בס״א כהן מדין
והוא שורש ריב ומדנים. והוא נגד יסוד אבא בקדושה כי שם בקדושה הוא
nt1דאיתא תא חזי בקדושה אית מלך וכהן ומשמש אהבה ובקליפה הוא איבה ומריבה ויש כהן און
תחותי׳ ,מלכא עלאה נקרא החכמה ומלך סתם נגד יסוד ז״א )כלומר שיסוד ז״א מלביש ליסוד
הוא תפארת ברזא דז״א כדמוכח בזה׳ק א ח רי) ס ״ א ( : אבא( ששם און כחי וראשית אוני ובס״א הם פועלי
דאיתא בשעתא דמלכא עלאה בתפנוקי מלכץ יתיב און וזה סוד כי אחר שנעשה בהם הנסירה כמו
בעפרוי כדין כתיב עד שהמלך במסבו נרדי נתן בקדושה להיותן פנים בפנים דס״א ה ס כקוף בפני
ריחו דא יסוד דאפיק ברכאן לאזדווגא מלכא קדישא אדם אחור באחור וגס ה ם ננסרו להיות פנים בפנים
בממרוניתא וכו׳ .כי הז״א כשמקבל מאבא גם .כן ואינם יכולים להזדווג שלא נסמך להם אור לזווגס
נקרא קדוש כדמוכח בזה״ק אמור )צ״ג (.וזה דאיתא )כלומר כי אל אחר אסתרס כדאיתא בזה׳ ק )משפעים
כי אחר שנפשו הנסירה כמו בקדושה להיותן פנים קג (.ונשארו בפרודא וענינו איתא בזה׳ ק יתרו
בפנים כי כל מה שברא הקב׳׳ה גמר הבריאה הוא ) ס ״ז ( :תא חזי ברזא דקדושה איהו מלך וכהן
מה שהבריאה משגת כח להשפיע וכדאיתא בזה״ק ומשמש תחותי׳ בין לעילא בין לתתא אית מלך לעילא
)בראשית כ ב (:ויאמר אלקים יהי אור מסערא דאיהו רזא דקדש הקדשים ואיהו מלך עלאה ותחותיה
דאבא ויהי אור מספרא דאימא כי הבריאה הופכת אית כהן רזא דאור קדמאה דקא משמש קמיה •ודא
פני' להשפיע למה שנמוך ממנה וכדאיתא בספר איהו כהן דאיקרו גדול ספרא דימינא אית מלך
רזיאל כשברא הקב״ה את העולם הפך פניו ממנה לתתא דאיהו כגוונא דההוא מלך עלאה ואיהו מלך
וכמו שנתבאר במקומו. על כלא דלתתא ותחותי׳ אית כהן דמשמש לי' רזא
דמיכאל כהנא רבא דאיהו לימינא ודא איהו רזא
אכן אין שלימות כי אחר שנברא להוליד להשפיע
דמהימנותא שלימתא סערא דקדושה .כי יסוד אבא
בשלימות צריך בכל פעם קבלה מחדש וזהו
היינו' ה ה ש פ ע ה שהיא בתמידית מהש״י בלי הפ ס ק
הזווג ומה שנברא אחור באחור הוא רק שלימות
כי הוא מאהבה הקדומה וחסד הראשון יוצא ממנו
הבריאה מצדה כמו שהי׳ בריאת האדם זכר ונקבה
שהי' בלי שוס התעוררות אכן הוא מתלבשי ׳ביסוד
אכן לא היו ראויים לזווג עוד ולזה צריך להיות
זעיר היינו כשיש התעוררות על ידי עבודה ומעשים
נסירה שהבריאה על ידי עבודה תהפך עוד פני'
פובים שהאדם מרגיש בנפשו שמתדבק במדותיו של■
לקבל מרחוק מקום לשוב ליוצרה לקבל שפע אור הקב״ה אז יראה זה האור ששופע תמיד .ובקליפה
וכמו .שנתבאר ענין זה בביאור לעץ החיים )שער
כהן און פירש כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש
י עקודים נקודים וברודים(.
זללה״ה הכ״מ כי הש״י חפץ בעבודת האדם שיתבפל
והנה בריאת הקליפה נתבאר כי הש״י ברא כמה בכל כח פעולותיו מפני כבוד שמים ואז הוא כסא
לבושים לקדושה זה למעלה מזה עד שהחושך להש״י וכמ״ש )תהלים צב( היחברך כסא הוות כי
י ש ר י ם יתרו םוד קנד
הענק כאן כי אחר שמשה הרים ידו בתפלה פנים מלביש לאור כדאיתא בזה״ק בראשית )כב ; ( ונתבאר
בפנים ונתעורר הזווג למעלה אז גם הרע ננסר שהוא על ידי שהבריאה תראה שיש חושך בפולס
הזכר מהנקיבה כנ״ל אכן הזווג לא נמצא בהם ולכן ששם אור הש״י מוסתר מאד וזה הוא גם כן לבוש
נפרד יתרו מהם כי שם כשננסר ונתברר כל כח שעל ידי זה יתגדל שם ה׳ אחר שברא הסתר ויש
לבדו ממילא גם כל ניצוץ קדושה שיש בהם מה שיוכל ברואים שבוקעים ההסתר הזה ועובדים אותו רותר
להתדבק בקדושה ירוץ להתחבר בקדושה. ניכר כבוד שמים על ידי זה וכמו כן הוא בכוללות
הבריאה .וכן בקליפה יש דכר ונוקבא שיש כח הזכר
בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים היינו ראשית ההסתר וכח המחשיך ומסתיר בעולם
ביום הז ה באו מדבר סיני ויסעו מרפידים וזה מעורר לאדם להסתר מאור והנוקבא היינו הכח
ויבאו מדבר סיני ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד המקיך את הבריאה שידמה לה כי יערב וינעם להלוך
ההר ,ענין שנזכר כאן ויסעו מרפידים ,כי ענין חמא בחושך ,והנה אחר שבשורש ברא הש v/כחות האלו
רפידים שרפו ידיהם pהמצות כדאיתא )תנחומא וגס הם לעובה כדאיתא בזה״ק )תרומה קסג(.
יתרו ג( ובזה׳׳ק בשלח ) ס ד :ובאדרת נשא קכ״ט(. רעותיה דקב׳׳ה דיהון בני נשא תדיר בפולחניה וכו'
שהי' חטאם שרצו לדעת היש ה׳ בקרבנו אם אין הואיל ורעותיה דקב״ה בהאי היך אתיא עבדא
ועל האי תאיבו בני ישראל לצרפא בלבהון דכתיב בישא ואשתכח מקמרגא וכו' ואסמי לבני נשא לארח
היש ה׳ בקרבנו אס אין בין זעיר אפין דאקרי ה׳ ביש .אלא ודאי רעותא דמאריה עביד .למלכא דהוה
ובק אריך אפק דאקרי אין .ובזה׳׳ק בשלח )שם( ליה בר יחידאי והוה רחים ליה יתיר ופקיד עליה
בעו למנדע בין עתיקא סתימאה דכל סתימין דאיקרי ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא וכו׳ .לבר
אין ובץ זעיר אפץ דאקרי ה' וכו׳ אי הכי אמאי הות חדא זונה וכו' ליומין אמר מלכא בעינא למחמו
אתענשו אלא על דעבידו פרודא ועבדו בנסיונא, רעותא דברי לגבאי .קרא לה לההוא זונה ואמר לה
ובאמת ידעו שיש הנהגת זעיר אפין ועתיקא שהרי זילי ותפתי לברי למחמי רעותא דברי לגבאי .ההוא
ראו בים סוף אור עתיקא שהראה להם הקב׳/ה ה׳ זונה מה עבדת אזלת אבתריה וכו׳ ולפתי ליה בכמה
ילחם לכס ואתם תחרישון וכדאיתא בזה״ק )בשלח פתויין .אי ההוא ברא יאית ואצית לפקודא דאבוי
מז (:ואתם תחרישון דלא תתערון מידי ,שכינתא גער בה ולא אצית לה ודחי לה מניה .כדק אבוי חדי
באבהתא נטלא) ,שם מו (:ובעתיקא תליא מלתא בבריה וכו' ויהיב ליה מתנן וכו׳ .מאן גרים כל
)שם כ ב ,( :והיינו שהם מקושרים בהש״י למעלה האי יקר להאי ברא הוי אימא ההיא זונה .וגם
מכל תפיסת והשגת כל ברי' ואף בלא שוס התעוררות אלו הכוחות נבראו אחור באחור ובעת שכחות
מצדם ה ם מקושרים ,ושוב־ אחר כך ראו שהלכו הקדושה ננסרו לזווג כדי להגדיל כח האור בעולם
שלשת ימים בלא מים היינו שנעלם ונסתר מהם גם אלו הכוחות ננסרו שכל אחד יהי' נפרד שהם
האור והתבוננו שהש״י בחר בעבודה .ובזה רצו כקוף בפני אדם .אכן בקדושה בכל עת יזדווגו כח
להגיע ולהשיג אחר שראו שני הנהגות וידעו שזה המשפיע וכח המקבל פנים בפנים כדי שיתרבה
וזה בשורש אחד הם מה הוא המבדיל ביניהם האור בעולם שבשעת הזווג הנקבה נתעלה היינו
שלפעמים^ נעלם אור עתיקא וזהו לדעת היש ה׳ שמגדיל כח כלי הקיבול בהבריאה אכן אל אחר
בקרבנו אם אין וזה שרצו לדעת אם הש״י מנהג אסתרס ולא עביד איבין כי בהרע אין התרבות כי
עמהם במדת עתיקא שהוא קבוע בנפש כל אחד אין בזה הרצון כי נבראו רק כמבתר כתפוי כמו
מישראל אלא שנסתר מהם בלבוש החיצון מצד הסתרת שהאב לוקח רצועה מרדות להכניס יראה בבנו וכל
הנהגת הבריאה אבל באמת שוכן בהם אור עתיקא לקיחתו הוא שלא ברצון שלם .וזה דאיתא שהקב׳׳ה
בני שום התלבשות והשתלשלות .או שהם מתנהגים מתחרע שברא את היצר )סוכה נ ב (:אף שלא
על ידי הנהגת זעיר אפין היינו שעתיק אינו מנהג שייך בזה ח״ו חרטה ,אכן בכוונה בראו בכוונה זו
בתוך הבריאה רק דרך התלבשות והשתלשלות זעיר שיתחרט אחר כך ולא יתוסף בהן אור לזווג ,וזה
קנה ישרים יתרו סוד
השתלשלות או ,שבחינת אין הוא בקרב הבריאה היינו אפין ומה שיראה להם התגלות עתיקא ביס סוף
פנימית נקודת ההנהגה וההשגחה הוא עתיקא רק הוא בדרך נס מופלג יוצא מגלר הסבנג
שמתגלה על ידי זעיר שמלבישו וזה פירוש אם ה׳
בקרבנו אם אין כלומר אם ה׳ בקרבנו או אין וזה מנין היש ה׳ בקרבנו היינו שבקרב האדם אינו
בקרבנו ,כי מאד הי׳ קשה להם ההנהגה אחר שראו מאיר רק מבחינת זעיר אפין ,או אין ,כלומר
שבים סוף הי׳ ההתגלות מעתיקא ושוב אחר כך או אין בקרבנו היינו שגס בקרב האדם נסתר הנהגת
נעלם מהם וראו שהש״י חפץ בעבודה ולכן רצו עתיק שלא בדרך השתלשלות והתלבשות וכמו שנתבאר
לדעת אם ה הנ הג ה בדרך השתלשלות והתלבשות אם הענין .ובזה״ק )שם( מבאר מעאם לפי שבאו בנסיון
כן אין מהצורך לאמונה גדולה כל כך כמו בקריעת והוא כדאיתא במדרש ■רבה )סוף פ׳ בשלח פרשה
ים סוף להתבונן בעומק רק במצות מעשיות ופעולות כ״ט( רבי יהודה ורבי נחמי׳ ורבנן רבי יהודה אומר
ואם ה הנ הג ה רק בעתיקא ורק שזעיר מלבישו אם כן אמרו אם רבון הוא על כל המעשים כדרך שהוא
די באמונה לבד חה בעצמו יבקיע כל הלבושים רבון עלינו נעבדנו -וכו' .וענינו שרצו לדעת־ אחרי
להגלות אור עתיק ובאמת הי׳ מותר להם לחקור שראו שנפתח להם אור עתיקא בקריעת ים סוף
בזה ורק לא בנסיונא היינו שיאחזו בעבודה וגם תלו זאת בגדולת עצמם וכמו ?!נאמר שם )בשלח
מהש״י שיאיר באמונה ׳בשורש נשמתם ולבקש יד( ויאמינו בה׳ היינו שהגיעו לכלל אמונה בהפלגה
^::ם שורש התקשרותם באיזה מקום הוא כי כבר גדולה עד שהסירו מצדם כל הסתרת ההנ הגה והגיעו
נאמר להם שיקיימו שניהם ׳כמו שנאמר )בשלח טו( למעלה מהנהגת זעיר אפין ולכן הגבירו חיל על כל
אם שמוע תשמע לקול ה׳ וכדאיתא סה״ק בראשית נ(: העולם והמצרים שהתנגדו להם נמבעו אבל שאר
קול פנימאה ,וכדמסיים והאזנת למצותיו וגו' ,והנה בל העולם היינו מי שאינו מסיר ממנו ההסתרה
מצד חטא ■זה גרם להם לשסע בהם את עמלקי שהוא אינו יכול להגיע לאור עתיקא והוא נמסר תחת
יש לו חסרון בשני הצדדים כמו שנתבאר בענינו הנהגת הטבע על ידי זעיר אפין.
ואחר שבאו להבץ חסרונם באו מדבר סיני הר
שירדה שגאה לאוה״ע עליו ,ובמקום זה נתנה להם ולבן גם בישראל לפי שאי אפשר שיעמוד תמיד
התורה שהיא הלולה משני ההנהגות ונתגלה להם בבהירות כל כך ורק אז שהגיעו לסכנה גדולה
כדאיתא בזה״ק יתרו )פ״ב (.הכא בסיני רישא אז הגבירו ח > ורבי נחמיה אומר אם מספיק לנו
וגופא דמלכא דכתיב ויט שמיס וירד ובאתר דאית מזונותינו כמלך שהוא שרוי במדינה ואין בני המדינה
רישא אית גופא. צריכין לו כלום נעבדנו וכו /פירוש שכמו שהמלך
מנהיג המדינה ואף מי שאינו מבקש ,ממנו גס כן
בחדש השלישי .בזה״ק יתרו )ע״ח (.דשליט בי׳ הוא מפרנסו והיינו גם כן כנ״ל רק שזה מורה על
אוריאל רב ממנא ותלת מאה ושתין וחמש ענין תפלה שהש״י יתן להם כל בקשתם בלא תפלה
ריבוא משריין עמיה כחושבן יומי שתא. שרצו שיהי׳ תמיד אצלם בהתגלות בלי שום התעוררות
מצדם ,ורבותינו אמרו ,אם מהרהרים אנו בלבבינו.
להיות השלישי יש לו תמיד הכרה כוללת לפי והיא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ופירוש וכי
שנכלל בו הכלל כי כל מה שברא הקב״ה לא ידע שהש/ע יוצר לבות ויודע אלא לשון יודע הוא
התפשטות בעולם ה ם בשני קוין והשלישי כולל חיבור .כמ״ש והאדם ידע והיינו אם הש״י הוא
שתיהן כי כל הבריאה שהוא מצד האדם יש מאין מחובר בפנימיות הלב בלי שום פעולה אם רק על
מצד הש״י הוא צמצום והסתר ועיקר ההסתר הוא ידי פעולה מתחבר הש״י עם ישראל על ידי מצות
חילוק מדותיו שמצד הש״י אף אחר שנעשה הסתר ועבודה ,ועיקר נסיונם הי׳ אם ה׳ בקרבם כלומר
הכולל בכל ה ב מ א ה השפע שניתן לקיום העולם שבקרב הבריאה הוא הש״י מנהג בבחינת זעיר ורק
שהוא תמיד שופע בלי הפ ס ק רגע שזה הוא מקיים שזעיר אפין יש לו הארה מאריך אפין ועתיקא בדרך
ש m םוד קנו
הימנה ,וכן בנפש אדם הראש בו נכלל מכמה בינה כעולם וכן כשפע צהוספות סובה הוס גס כן מצדו
ודעת ויש מסך המוס לכלי הפעולה אשר מגמר רק רצון פשוט להטיב שבמקום גדולתו המציא עמתנושו
תשלום הסכמת המוס להוציא לאור הפעולה יקבלו בעולם שרצה להסתיר אורו הגדול ולברא בריאה
כמות הפעולה שבגוף .וכן הוא נצס הוד יסוד דבינה בצמצום גדול שהיא מרוסק מאור ושוב ישפיע שפע
נכנסים בז״א .כי סשמל הוא הלבוש במקום שיש בהתעבות והתגשמות בתוך כמה לבושים שלא יתראה
הפ ס ק בין עולם לעולם בכל העולמות יש לבוש סשמל אור הש״י בתוך השפע אכן הכיס מקום שהאדם
ושורש ענין סשמל הוא המתהפך מגוון לגוון לפעמים הפונה לבבו ודעתו לסתור ולהעמיק בהתבוננות
יתראה הפנימי גם לצד סיצונו ולפעמים יסתר ולדלות ■ממעמקי הבריאה כאור כעמון והצפון בה
וכדאיתא בגמרא )מגיגה י ג ( :עתים משות עתים יראה איך כל השפע הוא רק אור הנסתר בה
ממללות והוא לבוש המבהיק אור פנימיותו כמו מהש״י .ופתס הזה הוא ממה שנתסלק שפע הטוב
שיתבאר אי״ה במקומו באריכות )שם( ואיהו רזא של הקב״ה במדות שונים וישוב האדם.לסתור ולהעמיק
דאיש תם מארי' דביתא איש האלקים וכדאיתא בהם להבין אסר שיש מדות שהם הפכים זו מזו
בזוה״ק )שלס ק ס ״ ג) ( :מסר ה סיו ם( ■יש נמצא כולל שהוא מנושא מכל מדה ולבוש ,והפתס
הוא אסר שנתפשטו ונסתעפו שני מדות הפכים
א נ כ י ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.
ויסזרו לשוב להביט באור הש״י להתכלל כאסד לעשות
בזה׳׳ק יתרו ) פ ״ ה (:אנכי כמה דתנינן בת
רצון קונם כמו מדת ססד וגבורה שהם הראשונים
היתה לו לאברהם אבינו היא שכינתא ודא בת .ה׳
מהסתעפות מדות ההנהגה וישיבו להתכלל במדת
אלקיך דכתיב בני בכורי ישראל וכתיב עץ סיים הוא
יעקב אבינו אז יתראה כי המדות יסכימו גם
׳'לממזיקיה בה הא בן .אשר הוצאתיך מארץ מצרים
לעשות הפך ולא יעמדו על מדותם אם יהי׳ רצון
דכתיב יובל היא קדש תהי׳ לכם וכתיב אם הבנים
הש״י לעשות ההפך ,וכן הוא אות בכל כבריאה כי
שממה .וקדשתם את שנת הממשים שנה וקראתם
אם יתראה שבנפש אסד יתכללו שני מדות הפכים
דרור הא אימא ובנין.
אם כן בורא הנפש הזה הוא רם על רמים..אשר כל
ה ע נ ץ מה שכתיב אנכי ולא אני כדאיתא במי המדות הם כסות נבראים מצדו ולא יש בבורא
השלוה כי אני הי׳ משמע שגילה הקב״ה את ס״ו שום מדה .וזה הוא במדה השלישית שבזה המדה
כל אורו בשלימות ולא יוכלו עוד להעמיק בדבריו כי נכללו כל מה שתסתי׳ וגם מה שלמעלה הימנה ולכן
גילה כל מה שהי׳ ראוי לכס ישראל לקבל אכן הכ״ף גם הזמן וכל התסלפותיו כלולים בה ולכן ישלוט ,בו.
מורה על דבר שאינו בשליימות וכדאיתא בזה״ק אוריאל כי מזה השער יוכל להגיע לאור המסד :כי
משפטים )קכ״ב (.ועל דמות הכסא כמראה אדם שם אל הוא הססד הגמור ואור היינו שיוכל להגיע
ולא מראה אדם ,וזה רומז שהוא רק דמות ודמיון האור הצפון והטמון בהססד אכן יען האדם הוא
למה שיראה הקב״ה לעתיד וכל מה שהאדם ישיג בהסתר צריך להגיע אליו התפשטות המדות דרך
יותר עמקות בדברי תורה יראה שעד עתה הי׳ במושך עולם ושנה .ובזמן יש שס׳׳ה ימים שאין אמד דומה
כ^ אות כ״ף מורה על כמר עליון כדאיתא בתיקוני למברו כי עד מספר הזה יסתעפו המדות בהזמן
הזהר )תקון ע׳( כ״ף אתמזי על כתר עלאה .וברעיא ולכן הכלל הם בשלישי וזה דאיתא )שם(■ וכלהו אית
מהימנא פנמס )רמ״ג (.אין קדוש כ״ה אלקנו אנת לון תלת מאה ושתין וממש מפתסן .נהורין מההוא
כתר על כל מד ומד מישראל וכדאיתא בזה״ק יתרו נהורא דנפקא מגו סשמל עלאה פני מ א ה גניז וסתים
)צ״א (.אנכי רזא דתרין כרסוו| אני יו״ד דכורסייא די רזין דאתוון קדישין ^ אין דשמא קדישא תליין
אסרא אני כורסייא מדא כ׳ כרסיא אמרא עלאה. בי׳ כי ענין סשמל איתא בכתבי האריז״ל כי סוף
מדרגת מדת הבינה שהוא ימא רברבא שתיקן הש״ו
ו ע נ י נ ו כי הש״י נתן שורה לישראל ונקרא נתן בעלמא עלאה שכונס .כס התפשטות המדות מעולם
.לנו את תורתו ונקרא ■נותן■ התורה והיינו שהלבוש העליון ומשפיע דרך הסתר ומסך לעולם שלמטה
קנז ישרים m סוד
ה ' אלקיך דכתיב בני בכורי ישראל וכתיב עץ חיים >תן הש״י ברמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות לא תעשה
הוא למחזיקים בה הא בן ,כי :שם קוי״ק רומז וכל לבושי התורה כולה אכן נתן לנו התורה לא
למי שרצה בהויית ,העולם ואלקיך היינו כח כנסת כמי שנותן דבר ומוציאה מרשותו ורק שנזדווג עם
ישראל כדאיתא בזה׳ ק ואתחנן )רס׳׳ה (.ה׳ אלקיך ישראל שיראו על ידי התורה בכל עת וזמן שהם
איהו .דרגא דאיקרי שכינתא דשריא בגווייהו וכדאיתא צריכים להש״י שיאיר להם ,כי אני מורה שאני
שם ובגק דאיהו אתאחיד על כלהו בההוא קול דרגא מובדל ומצוה אותך כפי דברי ופקידתי שלא תעמיק
פלאה הוה אמר להו לישראל ה׳ אלקיך ,כי זה הוא בו ולא תוסיף עליו ואנכי היינו כי אנכי הוא שאתה
גמר הזווג כי שם קוי״ק הוא ברזא דבן בכור כדאיתא תבין מה שאנכי מאיר לך וממילא כיון שלא נפסק
בזה״ק )רנ״ג (.וזה הוא רזא דעץ החיים שאין לו האור בין ישראל לאביהם שבשמים ויש תקות חוע
שום העדר ובישול אחר שהוא כולל כל המדות ומברר ( החיבור המחבר אותם וכדאיתא בזה״ק )
כל אחד והוא כוללם ומשפיע בכל מדה כפי מדתה קב״ה אור אורייתא משחא ישראל פתולה .ובתקונים
עד גמר ותשלום כח התפששות ההשפעה כפי העת )תקון כ״א .ס ( :ישראל אינון פתולה אורייתא משחא
והזמן והמקום זה הוא חי וקיים לעד וזה הוא שכינתא שר .וזה דאמר כמה דתנינן בת היתה לו
מדת יעקב אבינו שמקבלת ומעברת ההשפעה לכנסת לאברהם אבינו היא שכינתא ודא בת .כי בת רומז
ישרא 3 כשמקבלת מאימא עלאה כדאיתא בזה׳ק א ח רי) ע ״ו(.
בת שבע אם שלמה אתקרי אם תזכה לכפרה ובפרשת
אשר הוצאתיך מארץ מצרים דכתיב יובל הוא בחקותי )קע״ו (.בת שבע אקרי דאתחבר באחרא
קדש תהי׳ לכם וכתיב אם הבנים שממה וקושתם כחדא לאנהרא וכו׳ .כי ^ה דייק מדאמר בכל כי
את שנת החמשים שנה וקראתם דרור הוא אימא כל היינו גמר ההשפעה מדת היסוד והיינו שהש״י
ובנין .וזה רומז כי בכל מהשפעות שישראל מקבלים מסר לאברהם אבינו מדת החסד בשלימות שיוכל
רואים ראשית מקור שמשם כל החירות.יוצאים לעשות להשפיע ולהכניס מדתו עד סוף כל המדרגות ומזה
האדם כלי קיבול כי כל זמן שהאדם משועבד ,תחת דייק שהיתה לו בת כי בן הוא כלי להשפיע למקבל
עול כשהוא משוקע בפניני עולם הזה אינו יכול ואין בזה תשלום השפעה אכן דרשינן בת היתה לו
להביש לנוכח ה׳ וזה דאיתא שם בזה״ק יתבא אימא היינו שהי' לו מקום הקבלה בתחתית המדרגות שחסדו
יתבין בנין ועלמין כלהו בחדוה בשלימותא ועל דא האיר מראש המעלות והתפשש זהתגדל דרך כל
כתיב אם הבנים שמחה מתעברא אימא כלהו מתעברן העולמות עד שהכניסו גם לעולם הזה לכל הנפשות
מדוכתייהו ,כי מקום בינה שם ראשית קבלת שפע הקשנים שבישראל.
החכמה ומחלקת לכל המדות כפי מדתם ומאחר
שעובר דרך כל המדות מתכנסים.כלם בכנסת ישראל ו ז ה רומז בת דא שכינתא כי בת רומז לבת פין
בת נדיב בתו של אברהם אבינו עד שמתפשש בכל היינו הנקודה הפנימית ובכל דבר שאינו לבוש
העולמות. רק שיש בו פנימית זה הוא כולל מראש ועד סוף בלי
הפסק כי כשיחסר להמשפיע מקום שישפיע לתוכו
ו ז ה הענין בקבלת התורה שהיתה אחרי .שנסדרו אזי אינו בשלימות ויש חסרון להמשפיע אכן כשכח
בישראל מדרגות משה רבינו ע׳׳ה ואהרן והזקנים ' ההשפעה בשלימות ממילא נבנה מכחו כח מקבל
והשרים׳ אלפים■ ומאות וחמשים ועשרות עד שנעשו שלא יפסק כח השפעתו לעולם ,וזהו אות הכ״ף
ישראל קומה שלימה והשפעת הש״י הושפעה ■אחר שהאיר הקב״ה כדאיתא בביאורי זה״ק להאריז״ל כי
שנתאחדו כולם כאיש אחד ובלב אחד ובסדר השתלשלות המלכות נקרא אני בסוד שם ב״ן וכל אותיות המילוי
הזה התקשר" הש״י עם ישראל עד שיש קו וחוש אך בהאיר לה סוד הנקודה הפנימית בסוד כנסת
עד הקשן שבישראל• שפנימיות־ אור התורה הוא ישראל נקראת אנכי וזהו כנסת ישראל היינו הכח
מראשית עדי-אחרית וזה רומז הכ״ף של אנכי שלא ■ ■ המכנס כל השפעות להשפיע לישראל.
ישרים משפטים סוד קנח
דגלגולא בהתרחבות המדות שבהספירות והנפשות נתנה התורה כענין עוה״ז שמאסר שניתנה שוב יש
והתכללותם והשתנותם ממדה למדה וממילא יקבצו הפסק בין המקבל להנותן אלא שעל ידי זה יהי'
כל הנדחים ,וכן נפש החועאת ולא גמרה תשובה יסוד גמור תמיד והקול הוא קלא דלא פסיק וכל
שלימה אם רק מחשבת תשובה היתה לה ושכח ביד מי שעוסק בתורה יכול להעיר הרלון העליון פד
עובד הש״י להוציאו ממסגר על ידי שיעבוד באותו שישפיע אור דרך כל מיני הסתרות וזה דאיתא בזה׳׳ק
מנין את הש״י במה שזה התחיל ,וממילא גם מכח )שם( אמר ר״א כתיב בראשית ברא אלקים את
הרע שבו אחר שנתברר על ידי מחשבה העובה נמצא השמים ואת הארץ וכתיב ביום עשות ד׳ אלקים
כשהיו ביחד גם כח הרע סייע להעוב וכשנתברר איץ ושמים הא תנינן דתרווייהו כסדא אתבראו
נשמה לגרים כי גר הוא גם כן רק כלי נעשה וכו' תנן כתיב ביום ההוא אענה נאום ה׳ אפנה
קיבול וכשיבא לישראל יתהפך לעוב וכן נתן הש״י (5ת השמים והם יענו את הארץ.
תורת ' הגר לקבלו לתוך ישראל וממילא יש מקום
למי שהוא רק רע אכן כח כליו מוכן שיוכל להתהפך
לעוב זה גם כן יש לו מקום בישראל וכמ״ש )ויקרא משפטים
רבה א( ישובו יושבי בצילו )הושע יד( אלו הגרים
וכו׳ יחיו דגן נעשו עיקר כישראל .וגם מה שנראה ואלה המשפעים אשר תשים לפניהם .כי תקנה
שאין התיקון באורח מישור רק דרך גלגול ויבום עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא
ונשמתין דגיורין ואף כל הנעשה בבחירה הכל יתקן לססשי סנם .בזה׳ק פרשת משפעים )צ״ד (.סברייא
הש״י בהגיע עת לכל חפץ ויתוקן הכל בשורשם מאחר עבדן הכא לגלאה כמה חין עמירין דגלגולא כי תקנה
שישוב הכל למקומו העיקרי והשורשי בשורש ביאת עבד עברי וכו׳ .ענין מה שבפרשה הזאת נקבע רזא
נשמהלתוך הגוף אחר שהוא ממקור הרצון והש״י דגלגולא אף דבכמה עניני התורה שהם מענין זה
צופה רק לעובה. עיין זה״ק קרס )קעז (.וישב )קפז (.תצא )רפ :
רפא (.אכן המקום האמתי מרזא דגלגזלא ויבזם
כי תקנה עבד עברי וגו׳ .בזה״ק )שם( כד נשמתא ונשמת הגרים היא בפרשה זאת כי אסר שניתן אור
אתחייבת בגלגולא אם היא מסערא דההוא הש׳ vלישראל ושוב אחר כך נסתם אמר עשרת
עבד מע׳׳ע דאיהו כליל שית סערין כתיב ביה שש הדברות כדי להוסיף להרמיב ולהתפשע אור הש״י
שנים יעבוד גלגולין דילה לא מתחייבא אלא שית שיכלול כל העולם כי בשעת שנתנו להם הדברות
שנין עד דאשלימת שש דרגין מההוא אתר דאתנעילת וכל דיבור ודיבור בשעה שהוא יצא מפורש מפי
אבל אם נשמהא הוא מסערא דשכינתא דאיהו הגבורה נקבע בלבות ישראל עד שלא הי' מקום
שביעית ודאי מאי כתיב ובשביעית יצא לחפשי חנם לשום הסתר ומעא .וממילא לא הי׳ מקום להשפעות
דצדיק ודאי לית בי׳ מלאכה כיון דלית בי׳ מלאכה הש״י שתתרבה ורק לקיום החיים בדרך ישר וממילא
לית בי׳ שעבוד כי כאשר נתנו עשרת הדברות לישראל לא הי' מקום לחעא ולכן לא הי' מקום להשפעה
נתנו לשורש נשמת ישראל שהם ברורים בשורשם בדרך יבום כי אורס יבום היינו מה שאחד לא הי׳
ששים ריבוא נגד שש המדות מגדולה עד יסוד ונשלם בו אור כל כך להוציא ישועת הש״י מפורש בהשארה
הזווג להאיר בנקודת כנסת ישראל להאיר למדת קיימת בכל העולמות עד שיתראה גס בפולס הזה
מלכות שמים הנקראת בת עין וכדמתחיל הענין השפל איך יתגדל שם ה׳ על ידו ומכל מקום אפילו
בעשרת הדברות )זה״ק יתרו פ ה ( :בת הי׳ לאברהם מחשבה עובה של אדם אין הקב״ה מקפח ויעמיד לו
אבינו וכל אחד הכיר שורשו איפה שלו היכן הי תה גואל וכמו שענין היבום הוא מפורש באשת האח
באדם הראשון ואף הקטן שבישראל ראה נקודת בת שלא הי' לו בניס כן הוא בנפשות שעבדו את הש׳v
עין כי שורשו מחכמה עליונה ומקומו קבוע במקום ולא יכלו לבא שיפרסם על ידם ישועת ה׳ מפורש
בינה .והנה בעת שהאור גלוי ונתראה הזווג איך בעולם ורק על ידי עזרת נפש אמר יפזר וזה■,רזא
קנט ישרים משפ׳טים סוד
רזעיר ויש לו ששים ריבוא שמהן שהוא כולל המדות הש״י במלכותו שהאציל ונרא כל יצר וגמאמרו מנשו
ומלבושם .וכשנקרא מלאך הברית אז נאמר עליו וכבודו נתלבש בכל התפשמות העולמות עד למדה
מלאכי היינו שבכל מקום נראה או ד הש״י המנהג קענה גם שם כבודו וכדאיתא בתיקוני הזהר
דרך כל הלבושים ולכן בפרשה הזאת הסכים מרע׳׳ה בהקדמה ראשונה )דף עו (.ודא איהו רזא דאיהו
על מ ה שנאמר לו הנה אנכי שולח מלאך ובפרשת קב״ה לעילא חד בשכינתיה וכד איהו לתתא במע׳׳ע
תשא לא הסכים מרע׳׳ה על המלאך כי אחר החפא בלא שכינתיה אשתני ביה ובגין דא אמר אלישע
נסתר האור ואינו נראה רק לבושים וכדאיתא במדרש אחר שמא ח״ו שתי רשויות יש ובגין דא אמר אל
רבה )משפפים לב( ולא עו ד אלא שאתם גורמים תמירני בו כי שמי בקרבו בגק דמפ״ע איהו שני
לו שישמפ שמי מקרבו .ובתיקוני הזהר )תיקון ס״ח( למלך .ושם לעיל מינה )דף יד ( :איתא מפ׳׳ט איהו
מ פ ה אלקים ודאי דא מפ׳^פ והא אוקימנא ליה מעשה מרכבה )ובתיקון נ״ז( אשכחנא בספר רזיאל
דאתהפך מדינא לרחמי ובי׳ אשתניו כל דיוקנין דלא דאתייהב לאדם קדמאה דמפ׳׳פ קרא לי׳ קב״ה
דמי דא לדא וכו׳ דמייתי שם דמתהפך לד׳ חיות שמהן סגיאין לזימנין אתקרי מימפר בזימנא דממנא
המרכבה ושם לית דיוקנא בעלמא ■דלא אשתמודע על מפרא וכו' והכי כל שמהן כפום שליחותיה וכו׳
בי׳ וכר עי״ש כי כח הזה הוא לבוש להש׳^ כח האי מלאך אתקרי בששים ריבוא שמהן דמלאכיא,
ה׳ שיכול להתלבש בכל מיני כחות וגם לזה הכה ובזה״ק משפפים ) ק ח (:משמע דשם קזי״ק לא ניתן
יש לבוש ונקרא מפ״פ כנ״ל וכדאיתא במדרש רבה לשום מלאך וכדכתיב זובח לאלהים יחרם דהא כמה
)בראשית ה( נעשה קולו של הקב׳׳ה מעפרון למשה אלהים יסלקון אודנין ובלתי לה׳ לבדו.
וכמו שנתבאר בענינו ולזה איתא שם )תיקון ס״ש
דף קד (.כי יד על כס י״ק ]יו״ד[ שריא במפ״ט ובסנהדרין )ל״ח (:משמע ששמו של מפ״פ יקו״ר!
ודא איהו רוח השכלי דאיהו אצילות ה׳ שריא באופן וכן פירש רש״י ז״ל וכן הוא להדיא בפרקי
ודא נפש השכלי׳ בארח אצילותא כי מקומו העיקרי היכלות וקרא לי' יקו״ק הקפן ,אכן שהוא לבוש
ביצירה כי שם מתחיל להתצייר מיש ליש היינו מדיווח שאינו עושה מצד עצמו כלום וכמו שכתוב )משפפים
לדמות וממדה למדה כפי הרצון העליון ולכן ראשו כ (:כי שמי בקרבו וכמו שכל השמות שאיתא בזה״ק
בבריאה ,וזה דאיתא בספרי המקובלים על מפ״ט פנחס )רנז :רנח (.אל סהיד על מארי דכלא .דלית
כי ראשו בבריאה וגופו ביצירה וכדאיתא בליקוטי יכולת לכל שם וקוי״ק ודרגא כל שכן לשאר בריץ
תורה להאריז׳׳ל )בראשית בענין מעלת אדם הראשון וכו׳ אלקי״ם סהיד על אלקות דילי' דאיהו אלקים
קודם שחטא ומקומו בזה״ק פ׳ תצא )רפ״ג (.מט״ט ואלקי הא לקים ואיהו אלקי על כלהו ולית אלקי
מלאך מלכא דמלאכים וכו׳ דאיהו עמודא דאמצעותא ושם כפי מה שמכיר עליה והנה לזה שמות כל שם
וצדיק כגוונא דתפלין דראש וכו׳ מספרא דאילנא שיש כח בבורא כן יש לו מזה הכח ובאיזה כה
( שראשו דחיי דאצילות ונתבאר בעץ החיים ) שמכיר יותר שאין כח לשום שם רק להבורא לבדו
בזעיר דאצילות. בזה הכח הוא המנהג בעולם.
וזה שנקרא שכלי כי שכל נקרא בזה׳ק בראשית והנה שם מפ׳׳ט הוא לשון שליח ולפי שהוא המעיד
)ח׳׳י( שכל פוב דא אילנא דחיי דאיהו שכל והמכיר מאד שכל השמות וכינויים הם רק
פוב בלא רע .ובהקדמת תקוני הזהר )דף י ד(: שלוחים שהרצון מלובש בהם וכץ כל הספירות ה ס
נקרא משנה למלך ומרדכי היהודי .וישראל זוטא רק מדות ולכן בזה הוא כחו שהוא יודע שכל השמות
)שם עמוד א( והיינו כי כל דבר שנכנס למדות במקום והספירות הם לבושים ואין בכחם להיות לבושים רק
שהם בקטנותם שם יכולים להתהפך ממדה למדה ממה שניתן להם בכל רגע וכשהש״י יוציא את שם
ולזה רומז יצירה ,כי בריאה יש מאין ויצירה יש מיש. קוי׳׳ק מלבושיו ישתארון בגופא בלא נשמתא .ולכן
( דמרכבה ולזה איתא בהקדמת תיקוני הזהר ) תמיד הוא שמו בקרבו .ולכן הוא כולל ששה ספירין
י שריס משפטים סוד קם
כל הנהגת העולם ואין לך אדם שאינו בשורש ממדה דיני׳ כוז״ו במכס״ז כוז״ו שהם תמורת סותיזת
אחת מהמדות האלו וכשעובד הש״י בהכרה זאת קוי״ק אלקנ״ו קוי״ק והיינו כשמאילים השמוק
שהוא בורא כל המדות ואם כן יתפשש עקמימות לבו ,צהתפשש ונהאיר באותיות הנמוכים והרסוקים ,מה
שלא יהי׳ עומד במדתו ובדעתו ואף אם מדתו מחסד שתחתיהם להאיר וליכנס בלבושים .וזה דאיתא שם
ודרכו להשיב אם יצשרך להתאכזר על אכזרי מהנקל )י ד (:ובגלותא משנה דאיהו מע״ש שלשה ואיהי
לו להתהפך ממדתו אכן צוה להתברר בעבודה דרך משנה למנך באתר למטרוניתא יתבא משנה וכו׳
כל ששת המדות להשוות קו המשקל שלא יתעשק מש״ט מיהו מעשה מרכבה וכו׳ ושכינתא וכו׳ רכב
השקלא צד אחד ,ומדת המלכות היא המקבלת מכל דילה מש״ש וכו׳ והאי עבד איהו כנויא לכל שמהן
המדות ולית לה מגרמה כלום וכן היא מקבלת שנוי לכל שמהן וביה מרכיבין כל אילנק עלאין מסשרא
מכוללת המדות וברא הש״י מדה זאת ונתן בה בהסתר ושוב ,והיינוכי השכינה בהאיר אלי׳ נקודת אור
אור כי היא דוגמת שדה שמקבלת זריעה מכל הנקרא כנסת ישראל אז נקראת בת והיינו שתוכל
המעשים ועבודות ותפלות וכאשר יהי׳ בעולם בקביעות ליכנס אליו כל השפעת ישראל ולהבנות בנין שלם
קדושה כגון קדושת ארן ישראל ובית הבחירה שכל וברורה מנפשות ישראל כמו קומה שלימה היינו
התפלות שישראל מתפללים הם דרך ארצם וזה שהי׳ במתן תורה אכן להבנות בנין הזה ממלכות
נקרא מלכות וכן באדם אחר שנקבע בו קדושה שמים בעוצם הוא רק על ידי עבודה אכן בהיותה
בקביעות וכדאיתא בירושלמי ברכות )פ״ב .ה״ד( רק נקודה אחת הנקראת בת עין כדאיתא בפרי עץ
נחזיק שיבותא לרישא דכי משי למודים מנפשיה כרע תיים בכוונת המפיל ומאיר לאשון בת עין אם הנקודה
וכל מה שמרגיל אדם את עצמו שתהי׳ בו הקדושה הזאת ברורה והיינו כשלב ישראל מבורר אף קודם
מושבעת אז נקרא שהכניס עבודתו שעבד במדות שיתחזק להבנות בנין שלם וכן בכלל ישראל אז יראה
והכניסם וזרען במדת המלכות ושם יקבעו ויעשו שהנקודה הזאת לא יכבה אורה והוא תמיד פנים
פרי למעלה .וזה שאנו מתפללים לתקן עולם במלכות בפנים היינו נקודת האמת מאור ה׳ שנקבע בלב
שדי היינו שיאירו כל המדות דרך שם הזה להשפיע ישראל כי מקורו נחצב מהש״י ויש בו תקיפות לעמוד
במדת המלכות כי שם הזה הוא המשכיר במדתו פנים בפנים לומר מפורש נגד הש״י ברוך אתה כבן
של יוסף הצדיק ומשפיע וכל ההשפעות אורה לתחתית אצל אביו .אכן בהסתר האור ואינו מורגש אז הנקודה
המדרגות הוא דרך שם הזה וכשיאירו המדות להתאחד הזאת שמונה מאד ואינה מורגשת בלב הבריאה אז■
ולהתקשר ויקבעו דרך מדה זאת להזרע במדת נקרא שכינתא בגלותא ואז נקרא שמש״ש .באתר
המלבות שיהי׳ קבוע כל העבודות יתד בל תמוש אז דמשרניתא והיינו שמאיר רק כמו דרך לבוש וזה
יהי׳ התיקון הגמור לכל הבריאה .וכל זמן שלא מה דאיתא בזה״ק אם הוא מהאי עבד היינו כשנעלם
ניגמר הבירור אף אם המדות מאירים לכללות העולם אור הפנימי שהש״י מנהיג בכל המדות ואז .אין
והנפשות ,אכן אינו אור בהיר וזה גם כן כמו דרך שלימות בשום דבר ובשום מדה שמצד הש״י יוכלו
לבוש כי מש״ש הוא לבוש השהור לשם זה כי עולה להעשות שני הפכים בנושא ■אחד ■וכדמצינו במקדש
בגימשריא זה השם ,ולכן אין מלכות שמים בבהירות שמקום הארון אינו מן ה מדה )מגילה י ( :וכל הנסים
■כי אין הבריאה מקבלת אור דברי תורה רק דרך שהיו שם אבל כשנעלם האור אז כשאדם נאחז במדה
לבושים גשמיים המתלבשים בשכל הטבע ומשכל אחת נעתק מהשני׳ וזה דאיתא בזה׳׳ק לקמן )צה(:
השבעי יגיע; למעלה■ דרך כמה לבושים עד שיגיע האי שוקלא אתעשקת כי הש״י האציל הששה מדות
לרעת בינה ,וכשיגמר התיקון יהי' זאת בשלימות שמנהג בהם את עולמו בגלוי בכל העולמות; והמדןת
שכל הכלים שהם אמצעיים בין הש״י והאדם יזדככו האלו הם נכללים בעבדות הש״י כי כל העבודות הוא
ואז אף שיהי׳ דרך כמה מדות אכן כאשר יהיו זכים להדבק במדותיו ולהכיר שיש בורא להמדות ולכן
וברורים ויתראה• מפורש .איך הש״י שוכן בהם ותמיד אינם אלקית מאחר שהש v/יכול לעלות ,מהם • .וישארו,
משפיע בהם שפע חיות לא יהיו מבדילים כלל .וכדאיתא כגופא בלא נשמתא ,וממילא אחר שמדות הללו כוללים■
קסא ישר ים משפטים סוד
יהבין לי' נפשא מסטרא דבעירא מסטרא דדכיא )בתיקון כ׳״א( בתחלתו .קם רבי שמעון .פתח ואמר
מסטרא דאלין .דאתקרון אופני הקודש זכה יתיר שמעו הרים את ריב ה' וכו׳ דא שכינתא ופו׳ ריב
יהבין ליה רוחא מסטרא דחיות הקודש וכו׳ עד ודאי .וכו׳ דאיהו מריבת בהון בשית סדרי משנה
זכה יתיר יהבין לי׳ הוי׳ בשלימות דאתוון יו״ד ק״א זכו׳ בענין מי מריבה דאם לא דמחא בה לא הוו
וא״ו ק״א דאיהו אדם באורח אצילות ואתקרי בדיוקנא ערחין ישראל ותנאין ואמוראין באורייתא דבעל פה
דמארי׳ ועלי׳ אתמר ורדו בדגת הים וכו /כי דגת דאיהי סלע וכו׳ והוה נפיק מיא בלא קשיא ומחלוקת
הים מורה שיש לו נשמה מעינא פקיחא כי דגים ופסק בגין דשכינתא דאתמר בה הלא כה דברי
רומזין לעינא פקיחא דעתיק יומין כדאיתא באדרת כאש נאום ה׳ הוה שרי בפומיהון דישראל וכו׳
נשא ) ק כ ט (:וכן רומזים לכל מיני התפשטות כמו ובגין דא אסתלק שכינתא מן הסלע דאיהז יו״ד מן
שנתבאר ענינו בריש פ׳ בא בענין תנין הגדול והיינו מיעערון ואשתאר מטמרון ו כו /כי בהזדככות כל
שמושל על כל חמדותיו ויצריו ואינו משוקע בשום כלי המדות אך< שהאור יאיר דרך כל המדות ולא
דבר ולא יוכל שום ענין עולם הזה להטרידו ולהסתירו יהיו המסכים מבדילים.
מלהביט באור ה׳ .וזה דמסיים שם כד ב״נ זכי
בנפש מסטרא דבת יחידה אתמר בי׳ לא תצא כצאת שם .אבל אם נשמתא היא מסטרא דשכינתא דאיהו
העבדים ובת יחידה היינו שיקבע נשמתו במדת שביעית ודאי מה כתיב ובשביעית יצא לחפשי
המלכות אז יזכה שירד לו מלעילא נשמה בבחינת חנם דצדיק ודאי לית ביה מלאכה כיון דלית בי׳
יחידה כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון ס׳׳ט( הנ״ל מלאכה לית בי׳ שעבוד .היינו מי שנשמתו מאיר בה
עי״ש. ממדת המלכות היינו שנקודת לבו מאיר מנקודת אור
העליון ויראה תמיד וירגיש ויכיר בשורשו מלכות
שם .בזה״ק .אדהכי הא סבא נחית לגביה אמר שמיס שמאיר בו מהתכללות המדות במדת יוסף
לי׳ אי הכי רבי מה תוספת לנשמתא דאיהו הצדיק כנ״ל זה הוא בא לאור בלא טורח והוא
מנה דאתמר בה לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך
חפשי משעבוד מאחר שנשמתו מאירה לו עד לכל
ובתך. פרט מעשיו ואפילו כשהוא בהסתר מענינים גשמיים
כאן הקשה לו הסבא •ממה נפשך אם נשמה הזאת מצרכי הגוף כנ״ל ,וכדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון
היא שלימה ואינה צריכה לעבודה למה נשלחה ס״ט( לאילנא דהוה קשיש וכו׳ ומיד דאצלח אלנא
לעולם הזה הרי בהירות הי׳ לה וותר במקומה ואם בארעא נחית אילנא מלעילא שרשוי בארעא דאיהו
אינה נכנסת להסתר אין לה .ריוח ותוספות ועל כרחך שכינתא ואתרביאו תמן ענפוי עד אין סוף וכו׳
כשירדה לעולם הזה ודאי יש לה קצת הסתר האור קרקע דנטע לי' תמן ואצלח ומתפשט ענפוי ושרשוי
וצריכה לעבודה והרי אמרת דעל נשמה כזו נאמר טד אלף דור דא שכינתא.
לא תעשה כל מלאכה והרי ירדה לעולם הזה שהוא
אלנא דספיקא ואי אפשר לבא לבהירות אור בעוה״ז כי מי שנשמתו מאיר בו מאור המלכות היינו שמוציא
בלא עבודה .אמר לי׳ סבא סבא ואת שאיל דא דודאי כח הטוב לפעולה בבנין מפורש בעולם הזה
האי על נשמתא אתמר דאף על גב דאתחייב לאחתא הוא מחמת שמאיר בו מאור החכמה העליונה
בגלגולא בכל אלין אפילו בעבד ואמה ובעירין דאינון כדאיתא בזה׳׳ק )פנחס רנו (:בחכמה יסד ארץ
אופנים או בכל חיון דמנהון נשמתין דבני נשא כתיב אבא יסד ברתא וכדאיתא בזה״ק משפטים )קד(.
בה לא תעשה כל מלאכה והאי איהו לא תעבוד בו על יהודה יהודה אבא קדמאה ואבא תניינא שבו
עבודת עבד בצדיק דאיהו יום השבת לא תעבוד בו נתראה מפורש שמצד הש״י אין שום דבר באורח יבום.
עבודת עבד דאיהו יום דחול וכו׳ מאי אם אחרת אף שכל בנין מלכות בית דוד נראה שהוא בארח
יקח לו אמר לי׳ ה א ודאי הבדלה חולו של שבת יבום מכל מקום כשמאיר אור העליון יתגלה שורש
דאית אחרא דלא אתקריאת חולו של שבת אלא הרצון .וזה דאיתא בזה״ק )צ״ד (:כד בר נש אתיליד
ישר ים משפטים םוד קסב
ולהיות בענין זה רבו התמיהות והפליאות איך סולו של ע מ א ה שפחה .וזה הענין שהשיב לו שזה
תבא נשמה קדושה לידי חטא ,ובפירוש האריז״ל שנשמתו מנקודת בת הוא במוח בשורשו שלא יסקלקל
נז ה׳ ק בספר זהר הרקיע ) ס״ ט( האריך בזה ותירץ ולא יאבד כח קדושתו שאף שיורד לכמה בירורים
כי היצר רע ניתן באדם כדי שיהי׳ בעל בחירה אינו יורד אלא שהלבוש צריך לבירורים אבל תוכו
ויתגבר עליו ולכן אין צדיק בארץ שלא יחטא ובפעם רצוף אהבה ויראת ד' וזה ענק הבדלה כמו שנתבאר
ראשונה בהכרח לחטא ואותו חטא נקרא חטא במי השלוח ליקומי מ ס' חולין ) מ ( .בענין כל מקום
ולא עון ופשע וזה דאיתא יוצרו קראו רע )סוכה שיש תקיעה אין הבדלה והבדלה פירש כבוד אדוני
נב (.ואשר הרעותי וזה שאמור שם )ע״ב( אלמלא אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה שמורה
שלשה מקראות נתמוטטו רגליהם של שונאי ישראל מה שהש׳׳י חותם שמו על כל מעשה השבוע שעברה
וזה אחד מהם שהקב׳׳ה מתחרט עליו שבראו ועל שנכללו בקדושת שבת והעלו ונקבעו בקדושה קבועה
ידי חטא הראשון הי׳ ליצר הרע אחיזה בנפש אדם וקיימת שהם מבוררים בקדושה ולא יכלו לבא שוב
ולכן הש׳^י מעביר ראשון ראשון והוא קרוב לתשובה לידי הפסד וזהו הבדלה חולו של שבת שהחול שבא
ולסליחה אלא שאחר החטא יש אחיזה ליצר ועבירה אחר שבת יהי׳ לו כח וסייעתא מהמעשים שחתם
גוררת עבירה .והנה גם הדברים האלו כל מקום הקב׳׳ה את שמו עליהם.
שפרשו חכמים צריך פירוש לפירושם .ואלו דברי
אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה וזה שמסיים חולו של שבת מאי הוא אמר לי׳ דא
בפרשה זאת בספר הקדוש מי השלוח בפסוק והא לקים אמתא דאיהו גופא דבת יחידה היינו שהנפש
אנה לידו במאמר חז״ל ולמה תצא זאת מלפניו אלא הוא ברור בקדושה אכן יען שירד לגוף וכל גוף הוא
אחד הרג שוגג ואחד מזיד וקושיא המפורסמת בזה בהסתר והוא ירד רק להעלות את כח הגוף ובא
שוגג הראשון האיך הי׳ ותירץ כי יש מי שהוא לעולם רק לתקן בהבריאה וכדאיתא )ברכות ו; (
נפל לגמרי ויש כפוף ונוטה לנפול וזה שאמר הכתוב כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה שזה מעלה כל
סומך ה׳ לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים ,והיינו העולם שמתלבש בו וכל העולם נחשבים כגוף לזה
מי שנשרש בלבו מדת הכעס או חמדה רעה ואס וממילא כשמעלה גופו מתקן את כל העולם וחלקו
ואם עדיין מוציא מדתו לפועל זה נקרא נופל ח״ו אינו יכול לאבד רק בא להוציא יקר מזולל להוציא
לא יצא לפעולת אדם זה נקרא כפוף והיינו שלבו דברי תורה אף מעניני עולם הזה שנכנסו בה.
כפוף ומשועבד תחת יצרו והש״י החושב מחשבות
לבלתי ידח לזה והאלקים אנה לידו וזה שהרג בשוגג והנה שורש הענין איך תבא נשמה קדושה לידי חעא
אין הפירוש שכבר הרג בשוגג רק שיש לו זה החסרון אחר ששורשה ומקורה ממקום קדוש וזה ענק
ממדת הכעס וזה שהרג במזיד היינו שכבר בלב דאמר לקמן )צ׳׳ה (:אתא קרא ואמר ובת איש
הוציא זדון יצרו לפועל וזהו והאלקיס אנה לידו כהן כי תהי׳ לאיש זר הכי הוא הכא אית רזא
היינו כי דבר זה עשה הקב׳׳ה לזכותו כי כל זמן האיך מתעשקין נשמתין אלא האי עלמא אתנהג כלא
שמחשבתו הרעה לא יצתה לפועל אינו נותן אל באלנא דדעת עוב ורע וכו׳ וכד אתנהגין בסערא
לבו לשוב אל ,הש״י ולתקן שורש נפשו ומרעיש בלבו דרע אכרע לההוא סערא וכל נשמתין דהו ו בההוא
יאונה זאת לידו ודאי יש חסרון בלבי ומזה למה שעתא בטיקלא הוה עשיק להון ונטיל לון אבל
יתעורר לשוב בתשובה .אלו תוכן דבריו הקדושים. לרע לו דאינון נשמתין כפיין לכל מה דאשכחן מסטרא
בישא ושיצאן לי׳ וסימנא לדא ארונא קדישא דאתעשק
והנה מהיכן נמצא שיהי׳ מדה זאת באדם ובשגם גו פלשתים ושליטו בי׳ לרע לון אוף הכי כו׳ מה
שתהי׳ בהסתר כל כך שלא יוכל להודע רק אתעבידו מאינון נשמתין חמינן בספרי קדמאי דמנייהו
על ידי חטא שאנה לידו ,אכן על זה איתא בש״ס הוו אינק חסידי אומות העולם ואינון ממזרי תלמידי
ראש השנה )י״א (.שכל מעשה בראשית לדעתן נבראו חכמים דקדמין לכהנא רבא.
קסג ישרים משפטים םוד
המסכים כי מדת המלכות היא למעה מכל המדות לצביונם נבראו ויש נשמה שאין לה יצר גדול ויש
אכן נקודתה המאירה לה הוא מנקודת הכתר מי שיש לו יצר גדול וכדאיהא במס׳ סוכה )נ״ב(.
וכדאיתא בהקדמה שני׳ מתיקוני הזהר )דף יז(. כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו וכמו שמצינו במס׳
כתר עליון איהו כתר מלכות ועליה אתמר מגיד ע״ז )י״ז (.רבי חנינא ורבי יונסן הוו קאזלי באורחא
מראשית אחרית .וכל מה שבוחר בכלי שתהי׳ יותר מפו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דע״ז וחד
ממדת מלכות אין לו כל כך עבודה כנ״ל כי הוא פצי אפתחא דבי זונות אמר לי׳ חד לחברי׳ ניזיל
רזא דבן והוא בסוד אור חוזר כי הספירות כולם אפתחא דע״ז דנכיס יצריה אמר לי׳ אידך ניזיל
נעוץ סופן בתחלתן ובמדת המלכות יש נקודת הכתר אפתחא דבי זונות וניכפיי׳ ליצרין ונקבל אגרא.
בסוד אור חוזר ולכן בכל ענין תרצה רק להחזיר והנה זה לצביונן נבראו כל הנשמות בעת שירדו
הטובות למקורם והיא מצמצמת עצמה בכל עניני׳ לעולם וכדאיתא בזה״ק )ריש פ׳ וישלח( דיצר הרע
ואף שהיא נקודה קטנה מאד כשלא קיבל כלי קיבול הניתן לאדם בשעת הולדתו יכול האדם להפכו שיהי׳
גדול אכן היא מבוררת הרבה ואין צריך רק לבירורים מלאך מוב כדאיתא )שם( כי מלאכיו יצוה לך וגו׳
קטנים ■וזה הוא רזא דבן בי הבן אינו רוצה כלל והנה כפי היצר הניתן באדם כן כח השגתו כי יש
בהתפארות ומסתפק יותר במוכרחות ואינו רוצה שמרגיש שאין בכחו להתגבר ובורר לו יצר בכח קען
בהתנשאות וזה מי שירצה להיות מבורר בחלקו אף ויש שיודע בנפשו שבכחו להתגבר זה יולד במדות
כי קטן הוא אינו רוצה ליכנס בהרבה בירורים ואף שהם גם כן בכח גדול והש״י נותן בכל אדם בד
כי עיקר רזא דבן קונה אדם על ידי בירורים שמברר בבד כח יצר הטוב שיוכל להתגבר אכן מה שהאדם
כל פרט ופרט וכשישיב ידע את השי׳׳ת בפרט וזהו בבחירתו אינו מתגבר בזה נוגע החסרון בשורשו כי
רזא דבן כדאיתא בזה״ק בהר )קיא ( :אכן אם הוא מאחר שלא התגבר לא הי׳ לו להברא בצביונו ביצר
צביונו לקבל כלי קיבול גדול אז מקבלו ברזא דעבד גדול כזה וממילא לא הי׳ מגיע לחטא הזה ועיין
בסוד אור ישר היינו להשפיע ולהאיר הרבה למה בפירוש האריז״ל דפירש דשורש היצר בא מחטא אדם
שלמטה הימנו ואחר הבירור יתברר ויגיע לרזא דבן הראשון .והדברים עתיקים .ובחטא אדה״ר מבואר
בשלימות .וגם במי שלוקח כלי גדולה ברזא דעבד גם שבקש להגדיל כח כלי קיבולו קודם שהגיע לאור
כן ■יש נקודה קטנה מבוררת מסטרא דבן כמו שהלוקח ואך כי מכאן נראה בזה״ק דנשמתא שהיא מצד
מסערא דבן גם כן צריך לבירורים קטנים .ואחר המלכות אין לה עבודה כל כך ונראה דכמו שהיא
שלוקח דרך הסתרה ויטיב דרכו להתגבר על יצרו יורדת ממדת המלכות כנ׳׳ל כן הוא בשורשה .אכן
ויבקע כל ההסתרות אז יגיע לאור הגדול ■ויראה כי לקמן ) ( :איתא דכד בר נש אתיליד יהבין לי׳ נפשא
כולו מסטרא דבן כי יקבע כל מעשים טובים וכל מסטרא דבעירא וכו׳ וכד זכי יתיר מגיע עד יחודה
עבודות בקביעות בתוך לבו אז יתברר בכל התפשטותיו, אכן הוא כנ״ל דכאשר קונה קדושה נקבעת נשמתו
וכדאיתא בזה״ק בפרשה הזאת )ק״כ ( :כי יד על כס במדת המלכות וממילא ישיג נשמה עליונה .אכן כל
י״ק היינו קודם שנגמר הבירור שאין השם שלם הקנין לקדושה הוא מאיזה כלי שבוחר לנפשו במדת
ואין הכסא שלם זכדאיתא שם ובגין דא מוץ ותבן כחו להתגבר על יצרו .וזה דאיתא אם היא מסטרא
אינו מחוייב במעשר עד דיתבריר לבתר דיתבריר דעבד וכו׳ דהאי עבד כולל כל ■העולמות מבריאה יצירה
מתכנשין להאי אתר דאיקרי ירושלים וכו׳ הכי יתכנשון עשיה .אבל הוא מסך קלוש ומזה המסך ולחוץ הוא
ישראל דאינון בר לירושלים דאיהי בנויה על הר מסך קליפת נגה מהטוב שבה וחוצה לה קליפת נגה
ה׳ וכו' בההוא זמנא נשקו בר כבקדמיתא דאתמר מחלק ההפך ואחרי׳ השלשה קליפות שסופי תיבותיהן
בי׳ ישקני מנשיקות פיהו בר תרגום בן וכו׳ וקרא נחש ענ״ן רו״ח א״ש והמסכים המה שורש עץ הדעת
לון בני בכורי ישראל .ובאמת בשורש הדבר מי טוב ורע .ועיקר הוא הכלי קיבול שהנפש בוחר לו
שהוא בשורשו מרזא דבן זה מסכים יותר ליכנס וכל מה שבוחר לו כלי קיבול יותר גדול בהכרח
ברזא דעבד ■כי יודע שיברר חלקו השייך לו בשורשו לקחת דרך מסכים כדי שעל ידי עבודתו יבקע
ישרים משפטים סוד קסד
■לין אינו חייב רק הקרן פי הכפל הוא אשר ירשיעון זאף שיסבול מבירורים מילתח אצבישייכו יקירא.
אלקים) .ב( ואם יחזיר על פי בית דין בעדים אז ומי שאינו כל כך מרזא דבן הוא יסתפק בנקודתו
ישלם כפל) .ג( ואם שבח או מכר שה משלם ארבעה. הקפנה ויותר לא ירצה לקנות הרבה על ידי ספיקות
)ל( ואם שבח או מכר שור משלם חמשה ) .ה( ובירורים .ובזו הפרשה נתבארו כל תמאי ישראל
ואם אין לו לשלם ונמכר בגנבתו ,ויצא בשש) .ו( ובירוריהם איך יתבררו ויתצרפו ויתלבנו על יד'
ואם אמר יאמר אהבתי את אדוני אז נרצע ויוצא עבודה לחזור לשורשם.
ביובל .הרי כאן ששה בירורים זה למעלה מזה. ושורש כל חשאי ישראל נמשלו רק לגנבה כי בזה
החטא יש בירורים דקים מן הדקים ,כיי ענק
והנה הגנב שהחזיר שלא על פי עדים ובית דין רומז שורש חפא הגנב שאינו יכול ליקח השפעה בדרך
לאדם שבא לו מכשול בינו לבין עצמו ולא נסתעף ישר משורשה כי אחרי שנכנס בהסתר ואינו רואה
יותר רק בנפשו ושב תיכף וזה דאיתא בגמרא )חגיגה אור הבהיר איך הש״י משפיע לכל נפש בפרש וממנו
ה (.עבר אדם עברה ונתבייש בה מוחלין לו מיד נסתרה דרכו דרך הארתו ולכן יתגנב לקחת שפע
כי באותו ענין שחשא מתקן תיכף וחוזר לשוב להביש השפעתו כנופל שלא מדעת דרך •אמצעי ולכן מדה
באור הש״י שאחר שבא מכשול לידו מתאמך בעבורה אם אין לולשלם ונמכר בגנבתו כי אחרי במדה
אכן אם הוא על פי עדים ובית דין על זה אמר שאין בו תוקף לעמוד לנגד הש״י פנים בפנים כאב
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ נגד בנו לבקש ממנו על מחייתו וחיי נפשו ושפעת
כי זה רומז שנתפרסם הדבר והי׳ החשא יותר עמוק אורו ולכן נמכר על פי בית דין וזה הוא שורש
עד שנסתעף החשא בין כלל ישראל וכדאיתא בגמרא שיקבל אור דרך בעליו הלוקחו ועל ידו תיקונו
)סנהדרץ מד (.גבי עכן מאי שעמא איענוש משום ישופע שפעת אורו עד שיתברר ויתלבן עד עת בא
דהו ו ידעי ביה אשתו ובניו כי כשנתפרסם יותר דברו אמרת ה׳ תצרפהו ויצא לחירות בשש או ביובל,
הרי נתחלל השם כי גם אחר יראה שידמה לו שיש כי שורש ענין הגנב שאינו משוה כבוד קונו לכבוד
מקום לעבור על דברי הש׳^- ,וזה תיקונו יותר קשה הבריות וכדאיתא בגמרא )ב״ק ע ש (:מפני מה
■וצריך לשלם כפל והיינו כי כל המדות ברא הש״י החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן שהגנב משלם
גבולי אלכסון שאחד נראה הפך מחברו ושורש כל כפל ולא הגזלן ,וכן איתא בגמרא )ברכות כ ח(:
המדות בחסד וגבורה ולכן אם פגם באחד ממדותיו שברך רבי יוחנן בן זכאי את תלמידיו יהי רצון
של הקב״ה בחשא שנסתר ממנו האור שהש״י מהוה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכו׳ שתהא
אותה תמיד ולכן בנשותו לאחד ממדות ביותר מכפי תדעו כשאדם עובר עבירה אומר שלא יראני אדם,
מה שמדד diזה הוא הסתר כגון ממדת החסד שריחם והרי שכל מי שאין מורא שמים עליו כמו מורא בשר
על אכזרי וממילא יוכל להסתעף מזה התפששות עד ודם כמו שרואה מפורש שאדם עומד נגדו כן יראה
שמשפיע למקום זר מה שהוא הפך מהש״י וכן מפורש נגדו כבוד שמים זה נקרא גנב וכל מה שאדם
להפך במדת הגבורה ולכן שצריך לברר בשני המדות אינו יכול להביש לנוכח הש׳ vורק דרך אמצעי זה
אחרי שיתבוק שגם מדת הגבורה ברא הש״י וממילא הוא ענין גנבה בשורש והיינו שאוחז במדה ממדותיו
כשישה עצמו מן הקצה אל הקצה יראה שהם רק של הש״י וישיג אותה לכח הפועל ולא יוכל להעמיק
מדות ואין להם כח פעולה ולכן.ירגיל עצמו בעבודה יותר שיש ממציא ומחיה המדות והוא הנותן כח
פד שיבא למדה המאחדת את שניהם. וחיות ושפע תמידי במדות וספירות וכל מה שישופע
לו דרך המדה ידמה שאין בה אור אין סוף ולכן
וכאשר יתקן שורשו אז גם הוא יגיע שלא הגיע אינו מקבל שום שפע בהארת פנים רק כמקבל שלא
אליו עד עתה כי באם לא הי' חושא אז מדעת בעלים.
לא הי׳ משיג אור רק מהמדה ששורשו ממנה ועתה והנה בענין חשא הזה יש כמה מדרגות בזה אחר
כשהוכרח להתבונן ממדה למדה אז ישעום אור גם זה )א( כי באם יחזור הגנב שלא על פי בית
קסה שרים משפטים סוד
קדישא ומתקשח בישראל בנין קדישין לקב״ה ואלין ממדה השגיה ה ה הוא כשיקבע קדושה בלבו ויגיע
אקרון צאן המקושרות אכן אם חטא במדת גבורה נשמתו עד למדת המלכות היינו שאחר ההסתר אז
שבא להסתרה ופגם במדת כעס וזה נרמז לשור כי יקבע בו קדושה בקביעות וזה רומז כפל כדאיתא
שור רומז לגבורה כמ״ש )יחזקאל א( ופני שור בזה״ק חיי )קכ״מ (.מאן מכפלה ה' דבשמא קדישא
מהשמאל לארבעתן ומזה מסתעף לאו דלא תרצח דאיהי מכפלה וכמו שאמר על זה כבוד אאמו״ר
ובזה׳ק משפטים )קי״ח (.שור מועד בעלה עאל הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ בענין זה בפרשת
לביה מלכא רבוניה .בארבעה אבות נזיקין .ובזה חיי כי אחר ההסתר יורש האדם כפל וכן הי׳ הענין
כשירצה לשוב לתקן שורשו למעלה אז צריך לעלות ביוסך הצדיק שנעלם מיעקב אבינו שהוצרך לבירורים
גם דרך מדת החסד כי בשורש החסד נכלל גם מדת ולכן זכה אחר כך לשני שבעים והיינו כפל .וזה
הגבורה כי מצד הש״י הכל בחסד הוא אכן מגודל דאיתא במדרש )חיי רבה נח( שכל מי שהוא קבור
החסד יתראה בעולם שהוא מדת גבורה וכמו שכתוב בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל ,וזה שאמר הכתוב
)ברכה לג( מימינו אש דת למו וכמו שאמר בזה )ישעי׳ ס״ א( תחת בשתכם משנה וכלימה ירני חלקם
כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהי' להם.
בפרשה וזאת הברכה )ספר מי השלוח( מימינו מחמת וכאשר עבח או מכר מורה ששינה המדה בלבוש
גודל אהבת הש״י לישראל לכן הגדיר את כל התורה שלא יכיר עוד שחטא ונשתרש בחעא ולא יכיר עוד
בעונשא חמורין ולכן צריך לעבודה ממדת הגבורה הדרך איך לשוב ושונה המדה הן בלבוש שינוי מעשה
ולמעלה חמש מדות עד שיגיע למקור שורשם .וכאשר או שינוי רשות .וזה רומז בחטא שנדמה לו מעות
יתקן שורשו אז יגיע לשורש התכללות כל המדות לא יוכל לתקן וכדאיתא בחגיגה ) ט׳ ( :בזה צריך
וזה שקראו הכתוב בקר .חמשה בקר תחת השור לחזור לשורש ומקור מוצא כל המדות לשורשם ולעבוד
כי בקר רומז להתקשרות המדות במדת ההתקשרות בהכרת הבורא מתתא לעילא עד שיגיע למקור מוצא
שהוא היסוד מדתו של יוסף הצדיק כי כל דאחיד. כל המדות הלא רק אז יתקן נפשו בשורשו כי יראה
בשמיא ובארעא )זה״ק בראשית לא (.וכדאיתא איך כל המדות מקבלים בשורשם ממאצילס ואחר
בזה׳׳ק ויקרא■ )ו (.בפסוק מן הבקר ועל דא פתח כי ישוב לדעת בינה וחכמה הלא אז יתקן הכל ולזה
קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאר קרבנין דהא רומז הגונב שה וטבחו שמשלם ארבעה כי שה הוא
מחשבה רישא דכולא וכו׳ וסיומא דההוא מחשבה רומז למדת החסד כדאיתא בזה׳׳ק צו )כ״ח (.שה
אתר דאקרי בקר ומאי איהו ההוא סי׳ומא דגופא, איהו לימינא .וכשחטא בהתפשטות מדה זאת צריך
כי כשנשתרש במדת הכעס הוא יצרא דע״ז קליפת לעבוד בשורשו מתתא לעילא וחסד שפגם בו לראות
עשו ולכן צריך לתקן בשורשו בתיקון בליטה מפירשת כי מקור מוצאו דרך מדות העליונים דעת ובינה ואז
ואז יצא לפועל בהכרת מדת יוסף הצדיק שהיא יגיע לחכמה עליונה ויראה איך החסד הוא רק מדה
המבטל יצר הזה כמ״ש )עובדי'( ובית יוסף להבה שנמדד לה ולכן צריך להביט לממציא המוות תמיד
וכדאיתא במדרש רבה )פרשה למ״ד( לפי ששיר וממילא לא יתפשט בשום מדה יותר מכפי שיגיע
גנבנו ועשינו עגל לפיכך ה' בקר שלמנו .ויוסף נקרא ממנו כבוד שמים ,וכאשר יתקן שורשו אז נקרא
בכור שור ומתקן בשורש כנ״ל ,וזה דאיתא שם צאן וכמו שאמר הכתוב ארבע צאן ישלם תחת השה
שנרמז גם על מכירת יוסף הנקרא שור. ויגיע בשורשו שיתכלל מדת החסד בכל המדות גם
ו ה נ ה כל אלה כאשר לא נסתם ממנו האור לגמרי בהמדות שלמטה מחסד וכמו שנתבאר שכל המתקן
ונשאר לו עוד מעט אורה והוא נקי באיזה למעלה נקבע שורשו למטה יתד בל תמוט וצאן מורה
פרטיס מהסתעפות המדות ובמדות כי אף שחטא על התקשרות המדות והתכללות כל הששה מדות
במדות העליונים אכן אס נמצא בו אור מתנוצץ שאז יאירו להיות קבועים במדת מלכות שמיס.
לפעמים שעודי לא נכבה שביב ניצוצי המדות לגמרי וכדאיתא בזה״ק בא ) מ' ( :צאן אתקשר כלא ובסתרי
בפנימית לבו ויתעורר מתוכו להעיר לשוב לשורשו, תורה ויצא )קס״ב (.אינון פנימאין מתקשרק במלכא
ישרים משפטים סוד קסו
הלב שיש■ בורא ומנהיג והמיר כל נפשו וכדאיתא כי באס האדם נקי במרה אחת ואפילו אינו נקו
בחגיגה )פו (.על אחר שאמר שמא ח״ו שני רשיות לגמרי יכול עי״ז לבוא ■לכל האמונה בשלימות וזה
יש ולכן נקרא אחר ועבר על כל השורש וכמו שכתיב נקרא ^ שמשלם אכן אם הוא בהסתר גדול שנסתר
אל תמר ברוכדאיתא בסנהדרין )ל״ח (:אל תמירני ממנו כל האור אז נקרא מספרא דעבד שכל השפעותיו
בו וזה שקראוהו אחר .כי אחז רק הלבוש לאלקות דרך אמצעי ואינו רואה משוס מקום את האור .וזה
ולאלקות אסור לעבוד לשום נברא וכדאיתא במס׳ דאיתא בזה״ק אם היא מסערא דהאי עבד וכדאיתא
חולין )מ (.שאין■ שום חילוק לענין ע״ז בין שוחפ ב ת קוני הזהר הנ״ל ) ( כד שכינתא בגלותא וכו׳.
לשם מכאל השר הגדול בין לשם שלשול קפן שבים
ע ד שמזה יסתעף ■להתרחק בלבושים רחוקים שנדמה וזה נקרא אם אין לו לשלם .וזה נקרא שנכנס
לו שאבדה תקותו וכמו שרבו מוסר לו שפחה כנערת בסערא דעבד לגמרי בכל יסוד חייו והגיע
שאובד כל יחוסו וכדאיתא בזה׳ק משפפים ) .ק׳׳ה ( : עד מדת היסוד שנכבה יסוד אורו וזה רומז שהשפיע
לא בעא לקיימא בה ובפירוקא דילה נחית לתתא למקום זר מאד וחלל קודש ה׳ אשר אהב וגו׳ וכ״ש
ואתדבק לתתא ואתאחיד בס״א כו׳.ו היינו שנדמה מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגויס )מכות כ ד(:
לו שישאר לעולם בלבוש זה .וזה הוא תיקונו ועבדו וכדאיתא במי השלוח )פרשת בחוקותי( וזה הוא
לעולם לעולמו של יובל כי שם יגיע למקום בינה ושם תיקונו שלא מצד עצמו אלא על ידי אחר ולכן נמכר
יקבע מקומו כי משם החירות יוצא• ושם הוא למעלה על פי בית דין שיקבל שפע דרך ישראל שנמכר אליי.
מרזא דעבד שאין מקום ההס ת ר מרזא דעבד אלא וזה דאיתא בזה׳ק ויקרא )כ״ד (.אבל ת״ח כל
בשית ספרין היינו מחסד ולמפה. זמנא דב״נ חפי קמיה דקב״ה אית דרגא חדא
דאששמודעא לעילא לקבלי האי חפאה לדיינא לי׳
וביובל נפתח שער החירות כי שם נראה מפורש לב״נ כו׳ אי תב בתיובתא שלימתא קמי מארי׳ אתעבר
שגם פעולת האדם ה ם רק מהש׳׳י בלי שוס חוביה ודינא לא שלפא עלוי וכו׳ אוסיף למחפי
אמצעית י מסך מבדיל כמו שנתבאר בענין שמיני הא דרגא אחרא אזדמן לקבליה ואסתכס בדרגא
עצרת ואז יתוקן שורש נפשו ויגיע למעלה אחר עבודה קדמאה כדין בעי תשובה יתיר ואי אוסיף למחפי
הזאת שלא יקבל שום שפע באור בהיר .וכמו שאמר אוסיף דרגא על דרגא עד דאשלים לחמשה דרגין
בענין זה כבוד אדוני אבי מורי ורבי הרב הגאון כיון דאיתתקן ימינא לקבלי׳ ואסתכים עלי׳ הא
הקדוש זכר צדיק לברכה לחיי עולם הבא הכ״מ שמאלא זמינא לאסכמא בימינא ולאתכללא בי׳ כיון
במה שאמר מרע״ה בפ' תצא אם אין פניך הולכים דשמאלא אסתכם בימינא כדין לא תליא בתשובה
אל תעלנו מזה כשאמר לו הש״י ושלחתי לפניך מלאך והא אוקמוה וכדין כלא אסתכמו עלי׳ בדינא ודינא
ובפרשה הזאת כשנאמר הנ ה אנכי שולח מלאך שריא עלי׳ וכד דינא אשתליס ושריא עלי׳ דבר נש
הסכים מרע״ה ולא השיב כלום .אכן כאן הי׳ כדין אסתיים ואתתקנו אצבעין חמש בגו חמש ימינא
קודם ה חפא ■שלא הי׳ הסתרה גדולה בין ישראל בשמאלא וצריך להיות שש שניים תחת רשות א ח ד ם
לאור הש״י ועוד נקרא בפרשה זו כי ילך מלאכי שיקבל שפע אור על ידי אימצעית עובד ה׳ שהוא
שניכר שהוא רק שליח ועוד האור ניכר אף דרך יכניס בו אמונה ויתברר על ידו שיבין בכל המדות
המסך אכן שם הי׳ אחר החפא שכבר המירו כבודם. שהש״י מנהג בהם את עולמו ויראה שיש מנהג
ואחר החפא צריך לשוב רק להמקור כי אין בכחו שרק הש׳ vהוא מנהג להון והוא מלגו ומלבר וכל
לישא לפשעים אלו המרדים ולזה כתיב אל תמר המדות הם רק כלים ושלוחי הפעולה .ואס הוס״ף
בו אל תמירני בו כי לא ישא לפשעכם כי אחר להשתרש עד שיאמר אהבתי את אדוני שזה רומז
שהגיע לכלל פשעים אלו המרדים אז אין בכח לתקן שלא יספיק לו גס אור ■זולתו להאיר לו כי חפא
דרך מסך וזה דאיתא שם י בסנהדרין )ל׳׳ח ; ( הנמכר היינו שהגיע עד מדת היסוד אכן עוד שביב
המנותא בידן דאפילו בפרוונקא לא קבילניה דכתיב ניצוץ מאיר בו ממלכות שמים שמרגיש מעפ בעומק
קסז ישרים משפטים םו ד
וזה שהשיב לו כתיב אל תמר בו אל פמירני בו אם אין פניך הולכים .וזה פירוש הגימרא )סנהדרין
כי באותו רצון שאנו עובדים אין שום מסך והוא שם( אמר לי' ההוא צדוקי לרב אידית כתיב ואל משה
ורצונו אחד ואין זולתו אכן ההסתר שהוא מצד אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מיבעי צי' אמר לי׳ זה
האדם כי שר העולם היינו ההסתר שהוא מצד מע״ע ששמו כשם רבו דכתיב כי שמי בקרבו אי הכי
בריאת■ העולם שהציב הש״י הסתר מצד האדם כי נפלחו לי' כתיב אל תמר בו אל תמירני בו אם כן
מצד הבורא הוא ורצונו אחד ה ס וכל ההסתרות הם לא ישא לפשעכם למה לי אמר לי׳ המנותא בידן
רק מצד האדם ואנו עובדים רק לרצון שמצד הבורא דאפילו בפרוונקא לא קבילניה דכתיב ויאמר אליו
כי הרצון שמצד הבורא אין בו שום הסתר ורק מה אם אין פניך הולכים וגו'.
שמצד אדם יש הסתר וזה כל העבודות לבקוע הסתר
הזה להגיע להתבונן שרק הש״י לבדו נמצא כי ל ה י ו ת כל העליות שאדם משיג התפלות הוא רק
מצדו אין שום כח נמצא זולתו ,ואמר לו אם כן על ידי הסתרה כנ״ל שאפילו הנברא מסערא
לא ישא לפשעכם למה לי ועי״ש בפירוש רש״י ז״ל דשכינתא גם כן כיון שנכנס בעוה״ז בהכרח להסתר
שפירש מ ה יתרון בו .ובאמת הפירוש מאחר שמצד בספרא דעבד דכל הבריאה הוא רק הסתר וזה
הש״י אין שוס כח רק הש״י לבדו למה נקיע רק לא שאמר אל משה עלה אל ה' היינו כי התעלות הוא
ישא לפשעכם כי נשיאת פשע הוא החשא הנעמן שיבקיע האדם ההסתר ויעלה למפלה מכל ההסתרים
בעומק הבריאה וכמ״ש )ישעי' מח( ופושע מבען אכן כל העבודות הם למי שברא את העולם והוא
קורא לך .והיינו להגביה לב ישראל למעלה מכל ברזא דעבד וכדאיתא בזה״ק בהר ) קי א (:דאית
לבושים ובזה תלוי כל הבריאה כי באם לא יעיד למנדע לקב״ה באורח כלל ובאורח פרע .ובאורח
הש״י שהבריאה מרצונו הפשוע למעלה מכל הלבושים כלל הוא ברזא דעבד והאי עבד אדון כל הארץ
אז הן שמים לא זכו בעיניו ונמצא שאין שום כח אקרי ,ולזה נקרא האי עבד שר העולם ועיין תוספות
במלאך וכדאיתא בתנחומא )פרשה זו( הוא אינו יבמות ) ע ״ז (:ד״ה פסוק זה וכל העבודות הוא
יכול לישא לפשעכם למה שהוא מן הכת שאיק דרך ההסתר אכן שורש התפלה והעבודה הוא רק
חועאין והיינו שהמלאך לא נברא רק לבוש לעבודה לאין סוף המלובש בכל המדות והספירות כי שם
אבל לא למעלה מכל הלבושים וכדמסיק שם וכל מה הש״י בקרבו היינו כי דרך השביל הזה יתראה מפורש
שהשליח משתלח לעשות הוא עושה אבל אני נושא שיש בורא ,וזה שאמר לו אם כן נפלחו לי /כי
לכס פנים שנאמר ישא ה׳ פניו אליך .והשיב לו באמת אין סוף נעלם מכל רעיון ואין סוף נקרא
המנותא בידן דאפילו בפרוונקא לא קבילניה כדכתיב רצון הקדום שמקומו נעלם מכל וכל העבודות הוא
אס אין פניך הולכים ,וזה פירושו המנותא היינו לרצון הקדום היינו למקום הזה שמתחיל שם הרצון
שורש אמונה שלנו שהש״י ברא את .ההסתר כדי שחפץ הש״י בהויית העולם ודרך חלון זה הס כל
שנעבדנו מתוך החושך וההסתר ונבקיע כל ההסתרות העבודות כי עצמותו נעלם וזה עבודת כל ישראל
להגיע אליו אכן כל עוד שלא יתמנע האור מאתנו כי מאחר שיש רצון ונתגלה בבריאה וממילא הוא
ששמו בקרבו שכל הלבושים הס בכלל הש״י עבודתנו ורצונו אחד ה ם ואין זולתו וכל אומות העולם אומרים
להדבק במדותיו וכ״ש ) סו ט ה יד (.וכי אפשר לו מאחר שעצמותו נעלם הלא עזב את הארץ תחת
לאדם להלך אחר שכינה והלא נאמר כי ה' אלקיך העבע ומתנהג מאליו וזה דאיתא בשלהי מנחות
אש אוכלה הוא אלא להלך אחר מדותיו של הקב״ה. דקראן לי' אלקא דאלהא וכיון שעצמותו נעלם אין
אכן שורש עבודתנו בכל עת כפי הארת ,הש״י אס חיבור בין העבע לעצמותו .ומאחר שישראל אומרים
יש לנו אור הש׳^י בהימדות מתדבקים אנו בהמדות שיש רצון והם חושבים את הרצון לאמצעי לדעת ישראל
אכן כאשר יסתר ממנו אור המדות אזי נבקיע יאס כן אתם עובדים לרצון מאחר שהש״י מלובש
בעבודתנו כל ■המסכים דאפילו בפרוונקא לא קבילניה ברצונו ואם כן נפלחו לי׳ ■מאחר ששם ה׳ בקרבי
ואז מתדבקים אנו ברצון בלי שוס לבוש ברזא דבן כי מה ' לי ■אמצעי ומסך אחד ומה לי שני מסכים.
שרים משפטים סוד קפח
מצות עבד הנרצע ועבדו לעולם .והיינו שאף הנרצע והיינו דאיתא בזה״ק באורח פרש הוא רזא זבן
• גם בו לא נכבה אור הש״י מאנכי ה׳ אלקיך. שמגיעים אנו לאור שכל פרש הוא רק הש״י לבדו
ואין זולתו.
ובזה הענין יש מקום לנשמת הגרים כדאיתא בזה״ק
פרשה זו )צ״ה (:ובת כהן כי תהי׳ לאיש זר וזה שכתיב כי לא ישא לפשעכם כי כשהגיע לכלל
דא נשמתא קדישא דאתמשכת מאתר עילאה ועאלת הסתר גדול אז אם אין פניך הולכים וגו׳
לגו סתימו דאילנא דחיי וכד רוחא דכהנא עלאה אין אנו מקבלים ■דרך שום שליח ואין אנו מתדבקים
נשבא ויהיב נשמתין באילנא דא פרחין מתמן אינון לשום מדה רק עומדים פנים בפנים נגד הש״י
נשמתין ועאלין באוצר חד ווי לעלמא דלא ידעין בני מוכנים לכל אשר יאר לנו כי אמתת עבודה והתדבקות
נשא לאסתמרא דקא משכין משיכו בהדי יצר הרע אינה אלא דרך מדות אכן רצון יש למעלה מכל המדות
דאיהו איש זר והאי בת כהן פרחת לתתא ואשכחת וכמו שהשיבו ישראל נעשה קודם לנשמע ,והנה כל
בניינא באיש זר ובגין דאיהו רעותא דמארה עאלת החשאים האלה מצאו להם מקום אחר הסתר האור
תמן ואתכפיאת ולא יכילת לשלטאה ולא אשתלימת של מתן תורה כמו בתחלת הבריאה דאיתא בזה״ק
בהאי עלמא להיות כי במעשה התחתונים יתעורר ׳בראשית )כב ; ( ויאמר אלקים יהי אור מסשרא דאבא
שפע קודש להשפיע לעולם הן בריבוי חכמה הן בריבוי ויהי אור מסשרא דאימא וכן אמר כבוד אאמו״ר
נפשות ישראג ואם אין מעשה התחתונים עבודה הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ כי כשברא הקב׳׳ה
שלימה אף שהוא בכח גדול ועבודה גדולה יושפע את כל הבריאה בשעה שאמר מאמרו ■יהי אז עמדו
לעולם השפעה בלתי שלימה וזה הוא אשר בגלות כל הברואים פניהם למאצילם אכן כאשר נעשו ברואים
יתוספו גרים על ישראל מ ה שאין כן לעתיד לבא ועומדים להשפיע למה שתחתיהם אזי הפכו פניהם
ובימי שלמה שאין מקום לגרים אחר שהעבודה תהי׳ למטה כי תחלה עמדו כשר כשעומד לפני המלך
שלימה .וזה הוא וכד רוחא דכהנא עלאה נשבא אין ניכר שררותו אך כאשר ילך ויפנה פניו אז ניכר
ויהיב נשמתין באילנא דא כהנא עלאה רומז לחכמה שררותו וממילא נסתר ממנו אור המלך וכן הוא
העליונה שמדת הש״י בזה הוא ראשית ההשפעה בקבלת התורה כשאמר הקב׳^ה לישראל לנוכח אז
להולדת שפע בעולם והחכמה תתלבש בהמדות ותצא הי׳ האור מפורש כשדיבר הש״י עמהם פנים בפנים
לפועל וזה הוא ויהיב נשמתין באילנא דחיי כי אילנא ולא הי׳ מקום אז לקבוע בלבם עבודה כי לא היו
דחיי רומז לזעיר שהוא ששה המדות שהש״י מנהג אז בעלי בחירה כלל כשעמדו לפני הש״י ואמר להם
בהם את העולמות כי אין מקום לחכמה עליונה לצאת לא יהי׳ לך וראו איך שרק ה׳ המושל ואין זולתו
לפועל רק כשתתלבש במדות כי כן סדר התלבשות ולא היו חפשים בבחירתם כלל שלא לשמוע אכן
מה ׳שהוא בעולם העליון מדות נעשה חכמה לעולם כשנאמר להם שובו לכם לאהליכם כעשו בעלי בחירה
שתחתיו וכמו שנתבאר בארוכה בביאור לעץ החיים חפשיית ואז לא עמדו הדברות נגד עיניהם מפורש
וממקום זה יצא לעולם שלמטה עד שתרד ממדרגה רק ״.מי ששמור בלבו דבר ששמע ואז כשנכנסו להסתר
למדרגה לבא לעולם השפל .ומכל עבודה שאינה התחילו הדברות להסתעף לכמה פרטים והנה מדיבור
בשלימות לא •יולד ישועה ושפע מפורש בעולם הזה אנכי נסתעף אז להם שאף אחר כמה הסתרות גם
ורק יולד מזה כלי קיבול שיצרך אחר כך לבירורים כן רק הש״י לבדו הוא ואץ בלתו כמו בן המלך
עד שיצא לפועל מפורש ,וכדאיתא בזה״ק שלח )קס״ח(. כשהוא אצל המלך אז אינו מרגיש מאהבתו לאביו
ותהי שרי עקרה אין לה ולד ולד לא הות מולדא וכן מאהבת אביו אליו אכן כאשר יחטא חטא גדול
אבל י נשמתץ הות מולדא באתדבקותא דתיאובתא ונסתר מעיני אביו אז כשישים לבו יזכור מה ששמור
דאינון תרץ זכאין הוו מולידו נשמתין לגיורי כל בלבו וכשיראה אז מרחוק אהבת אביו אליו אז
ההוא זימנא דהוו בחרן כמה דעבדץ צדיקייא בגן ישים לבו לדעת עד כמה מגיע אהבת אביו שאף
עדן ,וכן אמר כבוד אדוני אבי מו״ר הרב הגאון אחר חטאו עוד תפור בו .ולכן מאמר אנכי נסתעף
קסט ישרים משפטים םוד
משה אל המדבר וכו' אמאי כתיב אל המדבר אלא הקדוש זללה״ה הכ״מ שאף שלא פעלו אז אכרהס
עיקרא דכלא למה דהוה אתי אל המדבר ומאן איהו ושרה ישועה מפורשת אפן פעלו שירד שפע כלים
הר האלקיס דדא איהו אתר לגיורי לאתגיירא וכו' בעולם שאחר כך משנתעוררה הישועה השלימה אז גס
ובגין כך קיימא ההוא אתר ברזא דהר דכל מאן דאתי אלו הכלים נתמלאו אורה ואם אדם פועל בעבודתו
זכי בי' ואיקרי גר צדק והא אוקימנא גר אף על גב להגדיל כלי הקיבול שלא נגמר לגמרי יש בכח עבודה
דאתדבק באתר דא עלאה קדישא כיון דשבק עמיה אחר כך לעוררו שישלם בשלימות ומזה נצמח שיתעוררו
ואבהתוי גר צדק איקרי כמאן דשוי מדוריה באתר נפשות גרים שהם רק כלי לכשיבאו בין ישראל על
דלא ידע מקדמת דנא ועי״ש כל הענין בענץ זה. ידי עבודה יתנפעו לתוך ישראל .וענין מה דאיתא
דהר ומדבר בזה כדאיתא בזה״ק )שם( והענין בזה״ק שנשמות קדושות יהי' •מהם נשמות הגרים
חדא דרגא והיינו ששם עצמו כמדבר כדאיתא בגמרא ונשמת ממזרי תלמידי חכמים וחסידי אומות העולם
)נדרים נה (.אס אדם משים עצמו כמדבר והיינו עי״ש )צ״ז) (:צ״ז (:מאי והפדה פריק לה קב״ה
עבודה גדולה ואז יש לו מקום אבל אין לו מקום השתא דסלקא רוחא עד לא תחמיץ וסליק לה לרומי
שיהי׳ לו בקביעות קדושה וכמו שאמר בזה כבוד מרומים במתיבתא דיליה ואי תימא כיון דאתעשקת
אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה על פסוק וגם מהם נ ההו א ספרא אחרא יהיב לה כמה דאמרו לחסידי
אקח לכהנים ללוים )ישעי' סו( ופירש כי הגר אינו שאר עמין ולאינון ממזרי תלמידי חכמים אתא קרא
יכול לבא למדרגת ישראל שיהא בו קדושה בקביעות ואוכח לעס נכרי לא ימשל למכרה וכו׳ אלא לישראל
רק למדרגת כהן ולוי כי כהן ולוי מורה רק על ודאי ועיין בפירוש הזהר להאריז״ל ) ס ״ ח (:שכתב
עבודה ובזה יש אחיזה לגר גם כן כי על ידי שיש כאן מקום עיון דלעיל אמר דאית נשמתין
לישראל גם כן על ידיזה יש מקום שהאור נסתם דאתעשקת דאתייהבי לחסידי או׳׳ה ומסיק דהדבר
לגרים כל מקום שנצרך עבודה גדולה שהרי לעתיד צריך עיון היפב .ושם )ע״א (.מתרץ קשיא זאת כי
לבא אין מקבלין גרים כי מדרגת כהן ולוי הם נשמת העבדים מצד מפ״פ הם נתונים לחסידי או׳׳ה
מדרגות קפנות מישראל אכן בישראל הכהן הוא כהן ולגיורי ולממזרי ת״ח והנשמות שהם מספרא דבתא
ולוי וישראל אבל מדרגתו מצד כהונה היא קפנה דשכנתא ע״ז נאמר לא תצא כצאת העבדים ולפי דרכנו
מישראל. אשר למדנו בזה״ק יבוארו דבריו הקדושים דכל
העבודות שאדם משיג על ידם בשלימות ומה שחתם
והנה כל זה רק כשלא נשלם הבירור ולזה הספר הקב״ה עליהם בבחינת הבדלה חולו של שבת כנ״ל
יחוס נגנז וכדאיתא בפרק עשרה יוחסין )דף מזה נבנה בנין שלם .ומה שצריך בירורים על ידי
עא (.שאין אליהו בא לרחק ומשפחה שנפמעה נפמעה עבודה לתקן שורשו כמו שנתבאר לעיל בענין הששה
כי הש״י חושב מחשבות לקבוע הכל כין ישראל בירורים כל עוד שלא נגמר בירורו מעורר להכניס
להשיב כל מה שנראה שהי' חפא וכדאיתא בזה״ק לפנים כוחות מחוץ לגבול ויסתעף מהם בירורים
)צ״ח (:בענין נשמתין דגיורין תנינן מאן דנפיל חוץ לגבול ממזרי ת״ח וחסידי או׳׳ה וגירי הצדק
ואחיד בנכסי גיורין בקדמיתא זכי בהו אוף הכי כל אכן כל זה הוא רק קודם שיתקן לגמרי אכן אחר
אינון נשמתין קדישין עלאין דקא זמין לון קב״ה התיקון יכנס הכל לתוך ישראל כדאיתא בזה״ק
לתתא כדקאמרן כלהו נפקין לזמני ידיען וכו' דכל )צ״ו ( :וכד נפקית מן פיקלא לא תצא כצאת העבדים
הזוכה בנשמת הגר מתלבש בהם וזוכה בהן אכן כי אחר התיקון יכנס הכל לתוך ישראל כי הרבה
יש מקום למעלה מגן עדן ששם מתפשפין מניה והיינו עמו פדות להפוך מרע לפוב גמור ולכל זמן כדאיתא
שגם לזה יש זמן שנתקן הכל בשורשו וחוזר כל אחד כמדרש רבה מקץ קץ שם לחושך זמן נתן הקב׳׳ה
למקומו ואז גם הגר יעשה ישראל גמור וכן יש לעולם כמה יעסוק באפלה ,ואפילו הגר שנכנס
בישראל חטא שצריך בתשובתו להיות תמיד בעבודה לישראל אף שאינו כישראל גמור כדאיתא בזה״ק
וחטאתו נגדו תמיד וזה נקרא נשמתא דגיורא ובעת יתרו ) ע' (.ויבא יתרו חותן משה ובניו ואשתו אל
ר ים תרומה םוד קע
ולזה הש״י מנהג עם ישראל שמסתיר מסם כחם עבודה כל אדם בבחינת כהן או לוי כפי עניינו וכאשר
בעת רצונו שלא ■יתראה להם גודל תקיפתם כדי יתקן אז יכנוס בבחינת ישראל וזה דאיתא במכילתא
להגדיל כח עבודתם שיסגלו הרבה עבודה ובעת )פרשת בא פ׳ י״ב( וגם מהם אקח לכסנים וללוים
שיעלה רצונו להראות מפורש כח ישראל אז יגלה אמר ה׳ והיכן אמר הנסתרות לה' א לקנו כי למתי
הכח והתקיפות שיש לישראל בשורשם .כי לכל אומה יהי׳ התיקון בבחינת גר ולמתי יכניס בבחינת ישראל
מסר הש״י כל כחם בגודל התפשטות וכל אומה רואה זה נקרא הנסתרות לה׳ אלקנו כי כ שקבע בלבו
במה יגדל כחה וזה דאיתא שם דמסר להון תחות אמונה שלימה אז יקבל אור עליון ממקום הנקרא
שולטנין כי כל מה שנמסר תחת ממונה זה רואה הנסתרות לה׳ אלקינו כי בעוד שלא נגמר התיקון
יותר כתו וכמו שנתבאר כי הממונה על כחם הוא הציב הש״י משפטים ושורש המשפפים הוא שאחד
רואה שאין בכחו לפעול שום דבר בלתי ברצון הש״י יתכלל בחברו היינו משפט עמודא דאמצעותא ויש
ולפיכך נמסר לו כח זה כדאיתא בזה״ק פנחס )רנ״ח(. כח בנפש מישראל לצאת חו׳ן מגבולו וכנגד זה אחד
דכל שם הוא כחו מ מה שרואה שאין שום כח פעולה יתכלל בחברו ויוכל להתערב עד שיתאחדו כל נפשות
בנברא רק לה׳ לבדו ולכן במקום שהשם מכיר זה ישראל בכל מיני התפשטות להוציא יקר מזולל ולבא
באותו מקום הוא פעולתו וכדאיתא )שם רנ״ז(. בגבול חברו לגאול אותו ולקנותו שיהי׳ הוא הצינור
שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם שהשפעת חברו תלך דרך צנורו ,כי קנה אותו מתחלת
והוי׳ זדרגא כ׳׳ש לשאר בריין פחות מניה ולפיכך ביאתו לעולם על ידי עבודתו ברזא דגילגולא ויבום
הוא כלי להשפיע חסד וכן כולם ולכן האומות הם ונשמתא דגיורין .וזה דאיתא בזה״ק משפטים )ק׳׳ח ; (
לבושים ללבוש הזה ונדמה להם שיש להם כח פעולה ואם אמר יאמר העבד וגף לא אצא חפשי כמה
כי הם רואים השם בבחינת פועל ורק השם הממונה דאתמר כדין פגים לי׳ פגימו.
הוא רואה שאין שום כח פעולה רק להבורא לבדו
אכן ישראל ה ם לבושים לאתר דלא אתידע והם בעצמם
רואים שאין שום כח פעולה לבריה בעולם זולת תרומה
לבורא לבדו ורק מה• שרצון הש״י שיהי׳ הסתר בעולם
הזה ולעבוד אותו מתוך ההסתר מאחר שזה רצונו וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו
שישראל ישלימו מה שהקב״ה ברא שנראה כחסר לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו
בעוה״ז עובדים לרצון המלובש בלבוש הזה וזה יעקב את תרומתי .בזה״ר! )קכ״ו (.רבי חייא פתח כי
בחר לו י־ה היינו מה שאין השם שלם בעוה״ז בחר יעקב בחר לו י־ ה ישראל לסגולתו כמה חביבק
לו יעקב לעבוד לאשלמא סטר שמאלא כדאיתא בזה״ק ישראל קמי׳ קב״ה דאיתרעי בהו ובעא לאתדבקא
)ויצא ק ס א ( :ובשביל זה הש״י מוריד אורו מכתרא בהו ולאתקשרא עמהון ועביד להון עמא יחידאי
לכתרא עד שישראל יוכלו לקבל אורו וכמ״ש עד די בעלמא דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ
התגזרת אבן די לא בידין וגו׳ ואבנא די מחת ואינון אתרעו ביה ואתקשרן ביה הדא הוא דכתיב
לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא )דניאל ב׳( כי יעקב בחר לו י־ ה וכתיב כי חלק ה׳ עמו .להיות
כי יקבלו אור הש״י ומזה שהייתה סגולה טמונה כי ישראל בחרו להם את מדות הש״י מה שלא נשלם
יתגדל בכל מיני התפשטות. בעולם הזה להשלים במקום שכבוד שמים חסר ישלימו
ישראל על ידי עבודתם ועל ידי זה בחר הש״י בישראל
רבי שמעון פתח מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה שהם סגולתו כי סגולה היא נמשל בכל מקום לדבר
כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות ,מי זאת קטן המחזיק בתוכו הון רב וזה רומז סגולה שהאדם
רזא דתרין עלמין מתחברין כחדא ודא הוא עולם יכול להטמינו עד שאינו ניכר ואם ירצה להחליפו
׳ועולם מי ה א אוקימנא דרגא עלאה לעילא שירותא בכמה נכסים יוכל להגיע טל ידי זה וכמ״ש וסגולת
דקיימא בשאילתא ואקרי מי כמה דאת אמר שאו מלכים )קהלת ב(.
קעא ישר ים תרומה םוד
עניני עוה״ז אך השפלים והקטנים יגיע מהם כבוד מרום עיניכם וראו מי ברא אלה זאת דרגא תתאה
שמים ,כי המקום שהרחיק הש״י במרחק רב יותר לתתא עלמא תתאה ותרוייהו תרין עלמין כחיבורא
שם נתן הש״י נקודת אור היותר רב אכן הוא מוסתר חדא בקישורא חדא כתדא זכו׳) .תרומה ק כו.(:
מאד והאדם נברא להוציא יקר מזולל וכל מה שהאדם
יצמצם עצמו בעלמא תתאה ביותר יראה לו הש״י מי נקרא מקום בינה ששם הוא■ מקור כל המלות
איך שבעלמא תתאה יש אור יוסר משורש העולם ושם מאיר הש״י ממקור חכמה העליונה אשר
העליון המופיע בה ,וזה דאיתא בזה״ק )שם קכו ( : בהגיע אדם להתבונן במדה זאת ושמה יראה איך
הנשקפה כד מתחברין תרוייהו כחדא ,כי הנשקפה כל מדות ההנ הגה שנראים כהפכים בעולם הזה
היא הבטה בכוונה מצומצמת כמו שנתבאר בפרשת ממקור אחד יצאו אז יתבונן וישתומם לשאול מי ברא
תבא מכבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה אלה כי בהכרח יש בורא שהוא למעלה מכל מדה
הכמ .וזהו כי כשאדם מצמצם ראייתו בעיני השכל וספירה וממילא יבין כי גם ההשגה הקענה ותפיסת
להשקיף לעולם העליון מי ברא אלה אז ישקיף האדם בשכלו גם כן-הוא רק כח נברא מהש׳^י שברא
השי״ת ממעון קדשו מן השמים להאר לכל פרטי דרך כמה הסתרות גבול תפיסת שכל האדם והשגתו
העובד אותו וזה שמסיים שם כמו שחר כד בעייא ומי נתן לו בינה לשאול הלא רק הש״י וממילא כיון
שחרותא לאנהרא כי כשהאדם יתבונן כי הוא חסר שגס הוא נברא מהש״י וחפץ בו וכיון שברא הסתר
באם לא יאר לו הש״י אז יאיר לו הקב׳׳ה משמשא ושכחה בעולם החושך ודאי רצה בעבודת האדם
עלאה דאנהיר לסיהרא וזה הוא יפה כלבנה היינו שיצמצם את כחו ויפה ■לבו לתבונה להגדיל כבוד שמיס
עולם התחתון בו נגנזו כל מיני כחות אלא שחסר בעולם וממילא יתחבר עלמא עלאה בעלמא תתאה
בהירות ועולם העליון הוא בר וזך בגודל בהירות שכל כמה שהאדם יצמצם עצמו יותר יראה אור בהיר
אור הש׳׳י ששם נגלה כי הש״י הוא המנהיג ואלו ביותר שיש בורא עד שיראה כי עיקר שכינה בתחתונים
השנים מצטרפים על ידי עבודת האדם .איומה וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ׳ץ( רזא דרזין ליבעי
כנדגלות ,איומה תקיפא לאגנא על כלא דהא כדין חכמתא כד אסתלק ברעותא דסתרא דכל סתרין
אית לה שלימו ותקיפו למעבד חילא ונטלא חילא למעבד יקרא ליקריה אנשיב רוחא מנקודה עלאה
מעלמא עלאה על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא דנגיד מלעילא לתתא ושוי תיקוניה לאתיישבא בהאי
חבר להון כחדא לעילא וחבר לון כחדא לתתא ,כי עלמא אמאי בגין דאי לא יהא עקרא ושרשא בהאי
יעקב אבינו הוא הי׳ בחיר האבות בזה שאיחד שני עלמא לא יהא מאנא לארקא בהאי עלמא כל) כי
מדות הפכים בגודל עבודתו עד שהוריד ,.אור הש״י אחר שהש׳ vמצדו לא יצרך לשום עבודה מבריותיו
מפורש כי כמו שכבוד ה' ניכר בעליונים כן הוריד ורק במה שרצה להטיב לבריותיו וברא הסתר
האור למטה וכדאיתא בזה״ק )קדושים פו( לפני בעולומותיו כל עולם שלמטה מחברו יש לו יותר
לא נוצר אל דתנינן קרא קב׳׳ה ליעקב אל וכו׳ הה״ד הסתר וא״כ ודאי רצונו שממקום שההסתר יותר
לפני לא נוצר אל ,מפני שלא עשה שום מעשה שיצרך גדול משם יחסר יותר כבוד שמים ומשם כשיגיע
אחר כך לבירורים ורק בכל פרט ופרט ראה את עבודת הברואים לגלות מה ז הו ה סתים משם יתגדל
אור הכללי איך מאיר להפרט ולכן נתן לו הש״י כבודו ביותר כי שם נראה שניתן כח בחירה חפשיית
תקיפות בכל מעשיו שאף במקום שנכנס להסתר ואם האדם מצמצם עצמו ומכניע כל כחות נפשו
גם אז הי׳ נכון לבו בטוח בה׳ וכמו שמצינו בשעה להכניע מפני רצון הש״י ויעבוד אותו להתדבק
שהתפלל קטנתי מכל החסדים ומכל האמת )וישלח במדותיו שיככוס דרך שער המלך מלכות שמים עד
לב( ומכל מקום הי׳ לבו בטוח כמו שסיים ואתה שיראה שכל מדות שהש״י מנהג בהם את עולמותיו
אמרת היטב אטיב עמך וכדאיתא בזה״ק )וישלח כלולים בכל ■הנבראים והם דרך לעבור בתוכם להגיע
קסט (.שזה הי׳ לו בהגיונא דלבא ,כי ענין התפלה להתבונן מהם רוממותו אז יופיע עליו הש׳^ מאור
במקום שהבריאה חסרה אכן במקום שנמצא הוא חכמתו העליונה ויראה כי בו בחר הש״י וכל פרעי
תחמה סוד קעב
■דרך עבודה ולא תרד בלא לבוש עבודה וצמצום בפיחות בלב איך יהי׳ באדם כח תפלה .אכן ביעקב
והוא ירצה ליקח השפעה ממקורה בלי לבוש ,וכן נתאחדו שניהם יחד כי אחר■ שהש״י הסתיר ממנו
מי שאומר שהש״י העריך את העולם שכל מי שמצמצם אז את האור .ונתיירא הי׳ לבו שלם שנצרך לתפלה
עצמו בזה מוכרח הש״י להשפיע ואינו ברצון זה אף שיש לו תקיפות בלב והתפלל תפלה שלימה אחר
נקרא מגלה עריין לתתא וכמו שיתבאר אי׳׳ה בענין שהאמין כי גס היראה שהי׳ לו הוא גם כן מהש״י
זה במקומו. ■ונתאחדו אצלו עלמא עלאה ותתאה כי מעלמא פלאה
הי' לו במוחות גדול ומעלמא תתאה נצמח לו כח
( אחיות ה׳׳א כ י אלו השנים נקראים בזה׳׳ר! ) תפלה זזה דאיתא בזה״ק )שם( שאד בני נשא
עלאה וה״א תתאה רחל ולאה .לאה נקרא דעבדין כדין מגלין פריין לעילא ותתא .כי באדם
זווגו בא אצלו שהסייעתא למעלה מדעת האדם והוא שאינו שלם באמונת הש״י כי הכל בידו ואין ביכולתו
עלמא עלאה .ורחל נקראת הולך אצל זווגו היינו למסור כל נפשו ושכלו ודעתו להש״י שאף מה שנדמה
עלמא תתאה סייעתא כפי עבודת האדם והוא בשכלו יכול הש״י לשנות שכלו ולהוציא מהרגילו
כדאיתא בזה״ק ויצא )קנ^ח (.דרחל עלמא תתאה ממה שהוא משוקע בדעתו ולהראות לו ששכלו יוכל
ולאה עלמא עלאה .ובתיקוני הזהר )בהקדמה דף להשתנות לפי שגם שכל האדם הוא רק כח ■נברא
ו (.כל קוי״ק דתרין ההי״ן כחדא באמצע אימן דאינו מתנהג רק ממה שהש״י שופע בו שפע חיות
אחיות כגוונא דא יקק״ו .ואיתא בזה׳׳ר! פנחס )רנ״ח(. תמידיי ומי שאין לבו מזוכך כך אין בכחו להתפלל
שהצרוף לעתיד משם קוי״ק יהי׳ בזה הצירוף וכדאיתא במקום שהוא משוקע בשכלו וכמו שניאמר וייפן השליש
)שם( כי בזה הצירוף ה׳׳ה אחרונה קודמת לה' את איש האלקים ויאמר והנה ה' עשה ארובות
ראשונה יו״ד עפרה על ה׳ דאיהו ברתא והיינו בשמים היהיה כדבר הזה )מלכים יב .ז׳( והי׳ נעלם
ה׳ בחכמה יסד ארך אבא יסד ברתא ה׳ אימא עלאה ממנו כי הש״י יכול להושיע גם בדרך המבע .ותפלה
עפרה על וא״ו דאיהו ברא והיינו כונן שמים בתבונה היא רק במקום שהאדם מאמין שהש׳ vיטל להושיע
באימא כונן ברא והאי איהו דעולם הבא אין בו וכל כמה שמאמין כל כך יש לו כח תפלה וכמו
■לא אכילה ולא שתיה אלא צדיקים יושבין ועפרותיהם שמצינו ברבי חנינא בן דוסא שהתפלל על חומץ
בראשיהן וכו' .תפלין דיליה כסדר יקו״ק דאיהו שידלוק )תענית כה (.לפי שכל כך הי׳ לו אמונה,
קדש לי והי׳ כי יביאך שמע והי׳ אם שמוע ,אבל אכן להתפלל על שינוי הפבע זה נקרא אפרוחי
בעלמא דאתי הויות באמצע דאינון ה׳׳ה ובגין דא כלפי שמיא )שם כ ד (:וכן במקום שהאדם בפוח
אמר הנביא בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע ,כי מאוד גם כן צריך תמיד להתפלל ולידע כי הכל הוא
בעולם הזה על ידי שצריך האדם .להיות בעבודה ביד הש״י כי הש״י יכול להסתיר האור ויראה כי
גדולה צריך ליכנס דרך השער היינו מדת מלכות שמים אינו בפוח כלל ואין לו שום תקיפות ובאם■ אין■
כדאיתא בזה״ק )שם רנ׳ץ (:כי אם בזאת יתהלל באדם אמונה זאת אינו יכול להתפלל וכן גס •במקום
המתהלל איהי שלמים וכו׳ ולעיל מניה דא שכינתא שנדמה לו שאין לו תקוה ח״ו בזה גם כן לא יצמח
.׳דסליקת לעילא בההוא דרגא וכו' ואיהו סליקת לו כח תפלה אכן המאמין בהש״י בכל לב בזה יש
בעמודא דאמצעותא וכו׳ כל קרבגין ועלוון אינון על כל דבר כח עבודה ותפלה וזהו שאר בני נשא
ליקו״ק ואתקריאת קרבן וכו׳ עי״ש שעיקר ליכנס ■דעובדין כדין מגלין עריין לעילא ■ותתא ,כי מי
דדך מדת מלכות שמים .היינו להכין לבו שכל מה שנדמה לו שהש״י השלים הבריאה ונסתלק ממנה
שבריא הקב׳׳ה אינו מתנהג בלתי רצונו וגם מה ויש לו בפיחות שישופע לו מכח הפ ב ע ממה שהפביע
שברא הסתר ושכחה בעולם הוא גם כן רק כדי הש״י ונתן כח בהבריאה ולכן אינו צריך לעבודה-
לעבוד אותו מתוך החושך להגדיל כח עבודה וזה ומה שאין בגזרה קדומה לא יועיל.תפלה ,זה נקרא
:דמסיים )שם( זה השער לה׳ צדיקים יבאו בו איהו מגלה עריין לעילא .כי אומר ח״ו שהש׳^ מוכרח׳
שם מ״ב אתוא דבהון אתבריאו עלאין ותתאין וכו׳ להשפיע כי הש׳׳י ירצה שכל ההשפעה תהי׳ מלובשת.
קעג ם ש תרומה פוד
יתהלל המתהלל השכל וידוע כי אחר שהי׳ שלם כי שורש שם מ״ב הוא המחזיק כח ההסתר בהבריאה
כבירורי ששת המדות הי׳ הסדר אצלו יו״ד ואח״כ שלא תשיב למקורה וממילא כל העלאות העולמות
ה״א אחרונה ואח״כ ה״א ראשונה ואח״כ הוא״ו ,וכן הוא דרך זה השם כמו שיתבאר .והיינו שדרך הצמצום
ההשפעה הי תה אליו מהיו״ד לה״א אחרונה כי ראה שהאדם מצמצם אז יראה שמדת המלכות היי^ו ההסתר
שהש״י בחכמה יסד ארץ ששורש הה ס ת ר ראה תיכף הוא כח נברא והאדם יכול להעלות כח הזה אחר
שהוא בגודל אהבת הש״י ומזה נצמח שצריך להיות שיצמצם עצמו בכל פרעיו ואסר כך יבא להתבונן בששה
המקור במקום בינה שלפעמים יסתר מהאדם שלא המדות שהש״י מנהג בהן את עולמו איך מסתעפים
יראה האדם את האור נגד עיניו וכדאיתא במס׳ עד שנראו כהפכיס זה מזה וזה הוא אות וא״ו שבשם
מגלה )יב (.מדקאמר בינותי מכלל דעעה כי יש קוי׳׳ק ,ומזה שנראה לו הפכים אז יראה שיש מקור
דברי שורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן ושורש שממנו יצאו כל המדות ונכללים כאחד ושם
נכשל בהם וכל זה כדי להגדיל כח עבודה בעולם מתאחדים כל המדות לצאת לפועל משורש רצון אחד
על ידי המדות• ולזה הי׳ מותר לו לישא שתי אחיות הנקבע במקום הז ה .וזה הוא מקום בינה שהיא ה״א
רחל ולאה שרומזים כנ״ל ותחלה לקח את לאה ואסר הראשונה שבשם קוי״ק וכל עבודות האדם הוא
כך את רחל ,שרומז סדר הזה של שם הוי׳ הנקרא בהמדות ועל ידי המדות יגיע להשכיל בינה כשיברר
אחיות כנ״ל ,ואח״כ הוליד י״ב שבעים שהם רומזים עצמו בכל פרש מזה .ואחר התבוננות זה יראה שיש
לששת המדות מעילא לתתא ומתתא לעילא ,וזה מקום שהוא גבוה מכל המדות ששם אין שום מקום
ענין כי יעקב .בחר לו י״ ה ישראל לסגולתו )תהלים למדה וזה הוא מעין חכמה העליונה שהיא יז״ד שבשם
קלה( יעקב הוא כשהי׳ לו האור מצומצם נקרא קוי׳׳ק וכן בקבלת השפעה שאדם מקבל צריך לקבל
יעקב וכמו שנאמר )עמוס .ו( מי יקום יעקב כי בסדר הזה כי יו״ד וה״א ראשונה מהשם איתא
קען הוא .ובמקום שנסתר ממנו האור בעוד שלא בזה׳ ק )נשא ק כג (:על אילין תרין כתיב הנסתרות
הי׳ נשלם בכלל או באיזה פרע בחר לו מדה זאת לה׳ אלקינו וה״א אחרונה אלו הם נגלות והוא^׳ו
לראות שצריך עבודה להשלים את השם כנ״צ ונכן שבין שני ההי״ן מרמז לעבודה ובחירת האדם כדאיתא
ישראל לסגולתו היינו מאחר שנשלם אז חסם הש״י בזה״ק )ויקרא ב (.אות אמת דא אות וא״ו וה״א
שמו עליו והי׳ מותר להרחיב גבולו בכל מיני אחרונה היינו גמר פעולת האדם שצריך לקבל דרך
התפשעות וזה דמסיים שם בזה״ק וכדין כתיב כי עבודה ,אכן יעקב אבינו ע׳ ה אחר שהשלים עבודתו
יעקב בחר לו י־ ה כד נפיק וא״ו ואשתכלל מגו י״ק וזיכך לבו עד שראה בכל פרש מעשה את אור הש״י
כי יעקב בעבודתו עבד כסדר קוי״ק כנ״ל ולזה האיר איך שוכן בכל פעולותיו ותמיד הי׳ לבו זך ונקי
. לו הש׳׳י ישראל לסגולתו. להמשך אחר רצון הש״י ולכן אף שאינה לפניו שנכנס
להסתר גם כן הי' נכון לבו בשוח בה׳ אחר ששורש
עש״ק תרומה ברית מילה
לבו הי׳ מבורר בכל מדות ולכן צורתו חקוקה בכסא
ו ע ש ו לי מקדש ושכנתי בתוכם .בזה״ק משפעים הכבוד והיינו שהוא נעשה כלי פעולה להש״י שעל ידי
)קכ׳׳ה ( :ואל משה אמר עלה אל ה׳ מאן אמר עבודתו תתנהג העולם לעולם וכל מה שלא נכלל
דא שכינתא עלה אל ה׳ כמה דפתיב ומשה פלה אל בעבודת יעקב אבינו הוא חוץ מרצון הש׳׳י והוא שורש
האלקים אמאי כל דא לקיימא עמהון קיים בגין דהא ששת המדות בעולם הזה הנקרא זעיר אפץ שכולל
אתפרעו מה דלא נפקי הכי ממצרים דאתגזרו ולא שני שמות של יעקב אבינו יעקב וישראל ולכן סדר
אתפרעו והכא הא אתפרעו ועאלו בברית קיימא עבודתו הי׳ למעלה מעבודת שאר עובדי ה׳ כי אחר
דכתיב שם שם לו חק ומשפע וכו׳ מ״ע אמרה לי׳ ששורש המדות הי׳ הוא בעצמו וקיבל כל השפעותיו
שכינתא אסתליק לעילא דהא אנא וישראל נשתתף ^ממקור מקום בינה ומשם הגי ע למקום החכמה
כחדא בשלימותא על ידך מה דלא הו ה עד הכא מה העליונה,על ידי שראה כי גם הה ס ת ר הנברא היינו
כתיב ויקח משה חצי הדם וכו׳ וישם באגנת באגנת ה׳ אחרונה היא ממקור חכמה העליונה והוא בסדר
ישרים תרומה סוד קעד
באהבה ולכן צוהו אכן בעוה״ז אין בירור על זה כפיב חסר וא״\ כמה דכפיג שרדך אגן הסה ר אל
ולכן במצוה מילה ניפן החכללוח משניהם כי מצופ יחסר המזג ,וכדאיפא שם זהשפחויפס מרחוק מאי
פריעה רומז שדרשו ישראל מעצמם כוונפ הפורה מרחוק וכו' דקיימא סיהרא בפגימופא ,וצי׳ שמפא
ובזה נקבע בפוך ישראל אהבה אשר מים רבים זכו ישראל יפיר בחולקא קדישא ומסיים שם )קכו(.
לא יוכלו לכבופה כאשר קבלו עליהם מצוס פריעה ובההוא שעפא אפכשרו למיהוי ביגייהו מקדשא
שרומז על זה וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון כמד׳׳א ועשו לי מקדש.
הקדוש זללה׳׳ה בענין פריעה וכדאיפא במס׳ יבמוח
)כ״א (.שניופ לעריוח מנלן שנאמר פרעהו והיינו בענין מה שקנו ישראל אפ קדושפ הביפ להיופ
שעור הזה לפי שהי׳ מחובר לראשון שהוא רע לגמרי קדושה קבועה אחר מפן פורה והוצרך להיופ
ולכן צריך להעביר אופו ממקומו ,שזה רומז שישראל על ידי סבלנופ מחטא דבשעח מחן פורה הי׳ מזדכך
רוצים לדחוח מהם כל שורש הרע כדי שיקבע בהם כל הלבבוח עד שלא הי׳ נשאר מקום להספד וחטא
אהבה קבועה כי שורש המצוה הזאח אף שהיא בעולם אך אחר מפן פורה שנספר אור הזה כאשר
בקום ועשה הוא לדחוח הרע מהגוף והיא מכנסח נאמר להם שובו לכם לאהליכם ו הי׳ האור כפגימח
כל מצוח לא פעשה שעל ידי מצוה המילה שעושים הירח שמקבל דרך מסך ורק ממה שנשאר בלבם
פעולה להסיר הרע נחשבו כל מצופ לא פעשה כאלו גודל פקיפוח מה שראו בשעח מפן פורה שבחרם
קיימו אופם בקום ועשה ועל ידי מצוח פריעה הש״י לחלקו ומזה היו מגיעים לפקיפוח ביופר מה
יקבע קדושה קבועה בלבם ששורש דביקפ חשקם שחפצו לראוח הנהגה מפורשח וכמו שנפבאר בפ'
בעומק הוא רק להמשך אחר הש״י בלי ה ספ ר ה ובלי פשא ,אכן מצד החטא נעלם החשובה כי זה הוא
מסך מבדיל ,ומשורש קביעח קדושה הזאח בא להם שורש החטא והחשובה היא לשוב למקור צמיחח הכח
הבטחה ועשו לי מקדש והיינו אחר שושראל הם שנצמח ממנו פקיפוח לצאח מגדר והוא למעלה מכח
בלבוש עולם הזה שהוא מספיר ומשכח ומסיבה החטא ומאין יוכל האדם אחר שחטא לשוב להפגלופ
שכחה זאח גרם שרצו לעורר הפקיפוח וגודל אהבה אור העליון הזה ,אכן בזה האיר הש׳ vלהאיר להם
שנראה להם בהר סיני וראו איך עלו במחשבה ולכן ממקור העליון ממקום שישראל עלו במחשבה שרצונם
אחר שנספר האור ורצו שיקבע בהם קציעוה הזאפ גם בהחטא הי׳ כוונפם רק לשורש מקור הרצון אך
גם בכלי הגוף וזה הי׳ חטאם ולפי שבשורש האהבה יען שהם בלבוש הגוך נאחזו בלבוש שהוא מספיר
הוא באמת ממקום שעלו במחשבה ונתבררו שרצו וזה שקבלו עליהם קודם מפן פורה מילה ופריעה
לקבל עליהם מצות פריעה כדי שיוכר אהבה הזאת שמצוח פריעה אינה מפורשה בחורה והוא רק
מפורש בכל כלי פעולתם ורצו להסכים לסבול על מאהבה ישראל שרוצים פמיד שישאר בהם קביעה
קדושת שם הש׳^ שיקבע בהם כדי שישאר בהם אהבה קדושה ורשימה מכל מעשי המצוה אף אחר המעשה
קבועה אף אחר שיוסתר האור מהם ויכנסו בלבושים מגודל אהבה זאח ניפן בהם מצוה פריעה שזה
המסתירים ולכן אף שמצד הגוף נכנסו בהסתר מכל רומז מה שהאדם פועל בעצמו לזכור הפעולה ממה
,מקום כשנתעוררו לשוב התעורר בהם אהבה השרשיית שמצא מקום ושעה לקיים רצון הש״י רוצה שהאהבה
הקדומה ששורש רצונם בפנימית לקבוע בלבם אהבת פשאר בו וזה שלא נאמר מפורש בהורה מצוה פריעה
הש״י שיופיע גם על כל כלי גופם כי במה שבחרו ורק מדיוקא דהמול ימול )רבה לך מ׳ץ( דכמו שיש
ורצו לקיים מצות פריעה נקבע בלבם לקבל המצות מצוה ועושה ששכרו גדול ויש שאינו מצוה ועושה
לא רק בקיום המעשה אך גם שיקבלו עם המעשה שאין שכרו גדול אכן מצדו נדמה לו שהוא מקיים
אהבת הנותן שמאחר שלא פירש הפרט ומסר לישראל באהבה יפירה וכמו שאמר רב יוסף במס׳ צבא
למצוא תוספות בצויו ממילא מקבלים אהבת הנותן קמא )פז (.דקודם ששמע שגדול המצוה ועושה הי׳
וזה גדול יותר מקיום המצוה ולכן אין החטא מגיע שמח שהוא אינו מצוה ועושה אכן באמח המצוה
לפגום אהבה הזאת וכששבים שבים למקור ולכן ועושה גדול יופר שהש v/בחן לבבו וידע שיקבל צויו
קעה ישרים תחמה סוד
נכרתו על המילה י״ג בריתות אבל מצות פריעה הי׳ תיקונם בבנין המשכן שנתבררו שזה הוא רצונם
רומז לימי קדם .וימי קדם הוא מה שהש״י מקושר וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ׳ץ (.אמר לון הקב״ה
עם ישראל במקום שאין שכל ותפיסת אדם מגיע ההוא נהורא דיחמיתו במורא דסיני כל אמון גווני
'זשם מים רבים לא יוכלו לכבות את ה אהבה כי מים נהורין ותיאובתא דלכון עליה תקבלון לה ותסבון לה
רבים איתא בזה״ק שרומז על הי״ג מדות והיינו לגבייכו ואינון גוונין דאיהי מקבלא אלין אימן זהב
שיש התקשרות שהוא במקום שאין דעת אדם מגיע וכסף ונחשת ,וזה דאיתא בזה׳׳ק תרומה ) ק מ׳ ץ(:
וזה ביאור ז ה׳ ק תרומה הנ״ל וההוא נגידו איקרי •אהבה רתיכא עלאה זכו' וכיון דאזיל וסליק ההוא
מים רבים כיון דפגע לגבי ההוא רב משריין קמים אהבה שלימא כלילא בארבע רותין פגע בתד ממנא
לגבי׳ ולא יכול לאעכבא לי׳ והיינו מי שמגיע לשורש עלאה רברבא די ממנא על אלף ותשע מאה ותשעין
ה אהבה מימי קדם הוא מגיע למעלה מכל תפיסת רקיעין ואיהו ממנא על נגידו דתליסר נהרי אפרסמונא
אדם ואף שעומדים לנגדו י״ג מדות שהם כלל דכיא דנגדא מרזא דמלא דלעילא וההוא עידו
התורה שגם כן נכללת בי״ג מדות שהתורה נדרשת אתקרי מים רבים כיון דפגע לגבי ההוא רב משריין
בהן ובוקע כל הלבושים ומגיע לשורש הנקבע בו קאים לגביה ולא יכיל לאעכבא לי׳ ואעבר בהו עד
בשורשו וכדאיתא בזה״ק תרומה )קמ״ו (.כד אסתלק דאעיל לגבי היכל אהבה על דא אמר שלמה בסיום
ברעותא דסתרא דכל סתרין למעבד יקרא ליקרי׳ שבחיה מים רבים לא יופלו לכבות את האהבה מים
אנשיב רוחא מנקודה עלאה דנגיד מלעילא לתתא רבים אלין מים עלאין דנגדין גו מלא עלאה ונהרות
זשוי תיקוניה לאתיישבא בהאי עלמא אמאי בגין לא ישטפוה אלין אינון נהרי אפרסמונא דכיא דאינון
דאי לא יהי׳ עקרא ושרשא בהאי עלמא לא יהא תליסר ,שהשלשה עשרה מדות הם כוללים כל ההנ הגה
מאגא לארקא בהאי עלמא כלל וכו׳ אבל בגץ דתיקוני׳ ובזה יש התחברות להש״י וכדאיתא )סוטה יד(.
איהו מהאי עלמא אתמלי מסטרא חדא לארקא להלך אחר מדותיו של הקב׳׳ה וכף והנה במצות מילה
להאי עלמא וכו׳ וזהו כוונת המשכן שיהי׳ עיקר נכרתו עלי׳ שלש עשרה בריתות כדאיתא )שבת קלב(.
שכינה בתמתוגיס וכמו דמסיים שם כיון דאתא שלמה וזה הוא כלל ההתקשרות וכדאיתא בזה״ק )לך פח ( :
אשתדיל לאשלמא לי׳ לעילא וכו׳. שמצות מילה הוא התקשרות האמתי של ישראל עם
הקב׳׳ה וכדאיתא )ר׳׳ה יז ( :ויעבור ה׳ על פניו
ו ז ה שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון ויקרא מלמד שנתעטף הקב׳׳ה כשליח צבור והראה
הקדוש זללה׳׳ה על מה דאיתא )בבא בתרא לו למשה סדר תפלה ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין
י ( :שאלו את שלמה אתו בן עולם הבא אמר להם יעשו לפגי כסדר הזה ואני מוחל להם אכן אחר
כל שכנגד זקניו כבוד ,והיינו שאינו משגיח לשוס השלש עשרה מדות מסיים הכתוב הגה אנכי כורת
לבוש ורק _דבוק בשורש העליון וכדאיתא בסנהדרין ברית ,תשא ל״ד ,כי בתיקון השלש עשרה מדות לעורר
) ק ד; ( בקשו למנות עוד אחד וכו׳ יצאה בת קול חסד הראשון על ידי עבודת האדם ,אחר שפגם
המעמך ישלמנה והיינו שהראה הקב״ה איך נבו דבוק במדה ממדותיו של הקב׳׳ה ו תקוגו להשיב כל מדה
בהש״י שנקרא שמו ידידיה בעבור ה׳ כי אהבו )שמואנ למקומה כי כל החטאים מישראל אינם רק מה
ב .יב( וזה רומז שנצטוו במרה והי׳ מענין זה שנטה למדה אחת ביותר מהראוי ולכן לא נתן
תיקק למי מרה עשה את המר מתוק היינו שגם •מקום בנפשו למדה שכנגדה וכמו שנתבאר בענינו,
בתוך כל הלבושים הרחוקים יתראה שיש בהם ולכן בי״ג מדות יש תיקון לכל החטאים אכן באלו
מהאור היותר גבוה כי מצד השלשה עשרה מדוש המדות יש ימי קדם וימי עולם כדאיתא באדרא רבא
היינו העבודה הגלויה הי׳ יכול לעכב שצריך להתקרב קדישא )נשא קלד ( :וכמו שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר
דרך לבושים אבל אהבה הקבועה עובר ובוקעת כל הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בעגינו ,כי ימי עולם
המסכים ומגיע לאהבה השורשית ,וזה דאיתא הוא מ ה שניתן לתפיסת האדם וזה רומז למצות
בגמרא )ביצה טו ( :הריצה שיתקיימו נכסיו יטע מילה שניתן לאברהם בלא מצות פריעה ועם אברהם
ש ר י ם תצוה סוד קעו
המצוה אכן בקדושה שהוא רק קדושת כתב כי כל בהן אדר שנאמר .סדיר במרום ה׳ וכתיב )תסציס
תשמישי מצוה שאינם של קדושת כתב הם תשמישי צג( מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר
מצוה וגם בבית המקדש שהיו כל הכלים תשמישי במרום ה׳ ובזה״ק מצורע )נ״ ד (:מים רבים לא
קדושה לפי שכולם תשמיש לארון והלוחות. מאי מיםרבים דא נהר עלאה דמיני׳ יוכלו לכבות
נפקין נהריןלכל עיבר וכו׳ כמד׳׳א מקולות מים
אכן המקדש והמשכן אף שהיו קדושות אבל עשיית רבים אדירים וכו׳ אם יתן איש את כל הון ביתו
המשכן והמקדש הוא מצוה והנה אחר שצוה יבוזו לו ,וזה דמסיים מקולות מים באהבה בוז
לעשות המשכן שהוא מסך להסתיר קדושת הכתב רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה׳ היינו
כמו שנתבאר בפרשת תרומה מפי כבוד אאמו׳׳ר שאהבה התקועה בלב ישראל מה שהיא בלא לבוש
הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ הוצרך לעורר אור שממנו נצמס שלב ישראל נמשך אסר הקב׳׳ה אף
שיכנוס אור הש״י לתוך הפעולות כי בפרשת תרומה במקום שאינו רואה מפורש הדרך איך הוא מקושר
הי׳ להכניס התורה לפעולות ומצות מעשיות ,ובפרשה בהש״י זה הוא אדיר במרום היינו מה דאנשיב
זו היא איך להכניס אור תורה לתוך הפעולות ,וזה מנקודה עלאה .וממילא הרוצה שיתקיימו נכסיו ימע
■דאמר לאכללא שכינתא בהדי' כי אתה רומז לראשית בהן אדר היינו שיקבע בלבו לעורר האהבה השמונה
מקור ה הויה שהש״י חפן להקרא מפי הבריאה בשם שמקורה אדיר במרום ה׳ .וזה שמודש אדר הוא סושמא
שידמה להבריאה שהיא נפרדת ובוראה הוא גבוה דזעיר ,ובחושם אין שינה כדאיתא )ברכות ס א( :
למעלה מכח הבריאה אכן גם זה רומז אתה שחפץ אף ניעור ולכן אף שבכל הגוף נראה שיש שינה
ורצה שיוכר רצונו להבריאה כי לענין שהוא מובדל גם אז באף אין שינה וזה שהמן רצה במודש .הזה
לגמרי בלי שום תפיסה אין שייכות לומר אתה והיינו להתגבר על ישראל שאמר ישנו מן המצות וכדאיתא
שיש חיבור ותפיסה מהנברא אל הבורא. )מדרש אסתר ז( ויאמר המן וכו׳ אותו שנאמר
בו ה׳ אחד ישן לו ובמגלה ) שו■ (:נדדה שנת מלכו
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית של עולם ,והראה לו הש״י הנה לא ינום ולא יישן
‘ זך כתית למאור להעלות נר תמיד .בזה״ק שומר ישראל כי מהסתעפות המדות ופסולת שלהם
תצוה ) ק ע״ ע (:ואתה כד״א ואתה מחי׳ את כולם גם המעיקים לישראל נקראו מים רבים כדאיתא
שכמו ,שהי׳ בבריאת כל העולם בכלל ובבריאת האדם במדרש )רבה ויקהל מש )שיר ח( והראה הש״י
בפרע שהעולם נברא כל כלי העולם הכלי קבלה שבחודש הזה אף שנראה שהוא בהסתר גדול שזה
והצמיחה ועמדו דשאים על פתח קרקע עד שאדם הוא סוף החורף ובזה״ק )וישלח קע (.איתא
בקש רחמים והוריד גשמים וצמחו וכדאיתא בזה״ק דקדרותא דצפרא היינו חושך שקודם האור הוא חושך
לך )צ״ז) (.חולין ס ( :וכן הי׳ בריאת האדם בפרט אפל מאד ובזה מראה הש״י שמשגיח בעינא פקיחא
שהוא כלל הבריאה שהש״י יצר אותו עפר מן האדמה כי מזל החודש הזה דגים שרומזין לעינא פקיחא
ואחר כך נפח באפיו נשמת חיים ,וכמו שבאורייתא כדאיתא )באדרת נשא קכ ש.(:
ברא קב׳׳ה עלמא •ולבושי התורה נכללו ביסודי
הבריאה והאדם נברא בנשמת רוח חיים שיחבר שורש
הבריאה למקורה .וכן במתן תורה שהוא התגלות תצוה
התורה פנימיותה שהוא גם כן בלבושי פעולות
ומצות מעשיות והאור נעלם וכן יש במשכן שהוא ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית
בצורת אדם ויש כלי ה ה קפ ה והוא בנין המשכן זך ,בזה״ק )קע״ש ( :מאי שנא הכא מיכל אתר
שהוא הנשמה לכל שהוא כלו כלילמשכן הארון דכתיב ואתה כו׳ אלא כלא ברזא עילאה איהו
הכלים וכמו שנשמת אדם אינה תופסת מקום וכן לאכללא שכינתא בהדי׳ ,להיות כל המצות מעשיות
מקום ארון אינו מן המדה וכנגד זה צוה הש׳^ אין לאדם תפיסה בהם איך יתפעל בכל גופו מעשיות
קעז ישרים תצוה סוד
המקיים .ומהוה את העולם וכמו שנאמר ),תהלים להדליק באהל ,מועל ,מתון לפרוכת העדות כי אור
כה( זכר רחמך ה׳ וחסדיך כי מעולם ה מ ה כי פעולת הוא החיבור האמתי ועל ידי האור נתחבר קדושת
האדם .ותפלתו כפי כח תפיסתו הלא מצער היא נגד הלוחות לכל כלי העבודה ,והנה כל הכלים במשכן
הרצון הזה וזה הוא יסוד העולם אכן הש״י הסתיר הם כלי השפעה שיתעוררו על ידי עבודת הכהן ולכן
רצון .הז ה .כי .כשיתעורר אור .רצון הקדום תקבל נפסק בין המשכן ובין לבושי כהן גדול בהדלקת
הבריאה תקיפות גדול וכמו שהזהיר הש״י פן יהרסו המנורה והיינו לרמז שכל הכלים האלו צריכין ,להאר.
במתן ,תורה .ולזה צוה השי׳׳ת ,אחר מתן תורה על ידי התעוררות עבודה ואיתא בזה״ק תרומה
להסתיר אור התורה בלבושי המשכן וכליו ,וכל )קכח (.אשתדלותא דאורייתא כל מאן לבעי זכי בה
המסכים שהיו במשכן שאין שלימות .כבוד .שמים אשתדלותא דקב״ה למנדע ליה כל מאן דבעי זכי
שיתראה רצון הקדום וכדאיתא בחגיגה )עז( אין ביה חנם בלא אגרא כלל ,אבל אשתדלותא דקב׳׳ה
^ ו ד ו של .מלך שיזכר שמו .על אשפה ,וכן לעומת ■דקיימא בעובדא אסיר לנטלא ליה למגנא וכו' אלא
זה נצעוו הכהנים ללבוש בגדים שזה מורה שם בגד. נ אג ר ,שלים ,כי על ידי מעשה המצות מתעורר כח
אתחלה קודם החעא .היו האדם ואשתו ערומים הדומם להאר .וזה דאיתא בזה״ק וירא )צ״ז,(.
ולא יתבוששו )בראשית ב( כי הבושה הוא רק הנצנים נראו בארץ ,בענין אדם הראשון שבקש רחמים
אחר החעא שנעלם מהם שורש התקשרותם וממילא שיצאו דשאים מפתח קרקע וכו׳ עם ענין נח
נתביישו במהות .גופם שהוא נפרד משורשו ונעשה עד עת הזמיר הגי ע בשעתא דאמר לי׳ קב״ה דיתגזר
בעבעו בורח י מן האור ואחר שירד ממעלתו והגבירו דעד ההיא שעתא לא מליל עמי׳ אלא מגו דרגא
עליו כחות נפש הבהמה השואפת להסתר וחושך תתאה וכו׳ וזה שנסמך להמנורה יריעות המשכן
ההעלם ככל עניני חמדות עוה״ז שהם רק לענין עם עשתי עשרה יריעות החיצונים כי עשתי עשרה
הסתר ושכחה ולזה רומז שם בגד ]מב״א המחבר רומז להאר לכל הלבושים בחוץ ,וזה הענין שהיו שני
הגרי״ל ז״ל[ עיין נ ס ה ״ ק ארחות חיים סי' י״ד מוס הכלים האלו מקשה המנורה והכרובים.
ג' שמביא מזוה״ק פ׳ תצא רעו כמ״ש אחי בגד;
כמו נחל )איוב ו( והיינו ה פ ס ק והעתקה ופרידה ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן .זית
מן השורש והוא לשון בגידה ,שקודם החעא לא הי׳ זך כתית למאור בזה״ק )תצוה ק ע ע (:מחי
האדם מ תביי ש-אף לעסוק במוח שי ם.כי כל מה שנא הכא מבכל אתר דכתיב ואתה הקרב אליך.
שהוא ■לתכלית קיום הבריאה הוא כבוד שמים אכן
כאשר נעלם אור השורש אז אין האדם רואה איך כי נפרשת תרומה נאמר איך להסתיר .כח אור
הוא מלביש את כבוד שמים במקום שהוא מכוון הש״י שיכנוס בגבול פעולות ולבושים .נמשכן
להנאתו אף שהוא דבר מצות הש״י. וכליו ובפרשה זאת נאמרו בגדי כהונה היינו• אם
האדם העובד יתלבש באלו הלבושים יכניס בלבו
ולכן כמו שצוה הש״י להסתיר רצונו הקדום במסכים אור הגנוז בתוך הבריאה שנסתר מדעת אדם כי
ולבושים כן צוה ללבוש הכהנים בבגדים אלו״ הבגדים נקראו כבוד וכדאיתא בסנהדרין )צד (.ותחת
והיינו שהאדם מצדו אחר שנקבע בו בושה וזה רומז כבודו וכו׳ כי הא דרבי יוחנן,קרי למאניה מכבדותי
שהוא מלביש לרצון הש״י היינו הרצון הזה שחפץ הש״י וכן כתיב בבגדים של כהנים לכבוד ולתפארת כי
להסתיר אורו ואף שבאדם נקבע אור הש׳^ מרצון בהבגדים מסתתר האדם שלא יתראה צורת גופו,
הקדום אכן כמו שאדם הראשון אחר החעא נאמר. והנה בפרשת תרומה נזכר הסתרת אור הש״י בכל
בו ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו בה נתכסו: בנין המשכן והכלים שזהו כבוד שמים כי הרצון
)סנהדרין ע ( :היינו שאחר שקלקלו הבינו שאין הקדום שהי׳ בלי שום התעוררות תפלה מצד הבריאה
הרצון של הש״י שיתראה הרצון הקדום ולכן גם מצד רק ברצון הפשוע וכן הוא בהעלם מנהיג הש״י
האדם נתעורר בו בושה האמתית מפני כבוד שמים נכל התגלות האור מתעורר מרצון הקדום שזה שורש
ישרים כי תשא םוד קעח
עגין ■ברכה שאינו שולט על דבר המנוי כי ברכה כי באמת לא הי׳ להם אז מפני מי ציבוש רק מפני
הוא מה •שהבריה רומה את אור בוראה ומקבלת כבוד שמים הנממן בתוכם והיינו שלא רצו לבא
אור בנקודה אמת כמו זריעה שמנקודת כמור כזה הלא אתה בראת אותנו ולמם נתת במענה נגד
תתפשטי לצאת לאור בכמה לבושים וכדאיתא בזוה׳׳ק לנו מקום להסתר מפני אורך וזה■ שנתכסו אדם ויחוה
עקב )רע׳׳א (.ברוך דא רזא דמקורא עלמה מכלא מצדם זכדאיתא במדרש שוח״ס )מזמור צב( אמרו
לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין ומיהו ברוך לו לאדם הראשון מי גרם לך מיתה אמר להם אני
תדיר דלא פסקין מימוי ומתמן שירותא דאיקרי שגרמתי לעצמי ,וזהו שזכה לכתנות עור ,וכדאיתא
עלמא דאתי ואיהו קצה השמים וכו׳ וברוך דא בזה״ק בראשית )ל׳ץ (:ותפקחנה עיני שניהם y ' t
איקרי הכא ברזא דחכמתא עלאה דאמלי לההוא אתר חייא דהא אתפקחו למנדע בישק דעלמא וכר ויתפרו
בחד שביל דקיק דאעיל ביה .ובזה״ק ואתחנן )רס״ד ( : עלה תאנה אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין ו כו/
ברוך דא רזא דנקודה עלאה דאיהו ברוך דכל ברכמן ׳דהיינו שכוונתם עוד לא נשלם בהחגורות שרצו לבקש
נבעין מתמן ואי תימא עלמא דאתי אקרי ברוך לאו גם תקיפות מהעלים וקליפות והיינו שבתוך הקליפה
הכי דהא נקודה עלאה איהו דכר עלמא דאתי שורה רצון הש״י משם אקי״ר! והיינו התעוררות רצון
מקבא איהו ברוך ואיהו ברכה וכו׳ עי׳׳ש ,כי ברכה הקדום אכן גם תיקון ׳קצת הי׳ להם בכוונתם ׳כי
היינו .כשהש v/שולח השפעתו דרך צינור היינו רצו שיהי׳ הרצון בהעלם וכמו שמבואר בענינו והש״י
כשהאדם מצמצם עצמו וקובע בעצמו יראת ה׳ הוא נתן להם כתנות עור וכדאיתא בזה״ק )שם( שתשלום
אוצרו שיהי׳ כלי קיבו׳ל ומכיר את בוראו איך מתלבש לבוש כתנות עור הי׳ במתן תורה והיינו כדאיתא
בלבושים רבים זה בתוך ז ה .ע ד שמגיע ללבוש עוה״ז )שם( בקדמיתא הוה כתנות אור ולבתר כתנות עור
והצינור הוא מה שמכיר איך נמצא פנימית בדרך וכדאיתא בזה״ק תצא )רע״ו (.ותנח בגדו אצלה ולא
ההשפעה שמתעבה ומתגשם עד שמתלבש בלבוש לבושו בגדו לישנא דבוגדים בגדו וזה שנאמר בענין
שהבריאה תוכל לקבל וכן הוא בכלל הבריאה וכן זה לשון בגדים ,אכן במשכן הי׳ חיבור להעיר מאור
הוא בפרט אדם וכן הוא בכוללות נפשות ישראל הראשון שעל ידי שסבלו ישראל ונקבע בלבם יראה
הכרת התלבשות ההשפעה הוא הצינור וכלי הקיבול קבועה שיראו לקבל בלי מסך שום תקופות וזה
הוא היראה שהאדם קובע בעצמו שלא ירים לבבו שנצעוו בפרשה זאת על הדלקת הנרות קודם המלבושים
מריבוי הטובה וידע תמיד כי הש״י הוא המשפיע ׳והיינו ששורש האור יוכלו להתעורר מאור הראשון
ויבין מאיזה כח קדושה ישופע לו ההשפעה ומה אכן האדם מצדו ידע שיצרך לעבודה ובירורים מצדו
הוא פנימיותה ואז ירחיב ויגדיל כח הקדושה להרחיבה ועל ידי הלבושים יזכה להבין האור ■הנעמן בהם.
בעולם ולכן הוא נעשה הכלא שאליו ישלח הש״י
השפעתו וקובע מקומה בו ונעשה כבריכת מים
שמשקק ממנה כל סביבותי׳ ואף על גב שהוא מקבל תשא
השפעה והוא בבחי׳נת נוקבא אכן כיון שקיבל הוא
.משפיע למטה ממנו ולענין זה נקרא כח דכורא וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא את ראש בני
וכדאיתא בזה״ק שמות )ד׳ (.ואע״ג דאיהי נוקבא ישראל לפקודיהם ונתנו איש יכופר נפשו.
איהי דכורא לגבי מלך דלתתא ופו׳ כי כן הוא בכל בז ה ״ ל ( תשא )דף ק פז (:תא חזי הא אוקמוה
השתלשלות העולמות שזה מקבל מלמעלה הימנו ■לית ברכתא דלעילא שרייא על מלה דאתמני
ומשפיע למטה .ויש השפעה שהש״י משפיע דרך ואי תימא ישראל האיך אתמנין אלא כופרא נטיל
צינור ואינו בבחינת בריכה שההשפעה תאסיף ותכניס מינייהו והא אוקמוה וחושבנא לא הוה עד דאתכניש
אצלו בשפע רב ורק הוא צינור ההשפעה וכדאיתא כל ההוא כופרא וסליק לחושבנא ובקדמיתא מברכין
במס׳ תענית ) כ ד (:גבי רבי חנינא בן דוסא כל להו לישראל ולבתר מנין ההוא כופרא ולבתר ■אהדרין
העולם נחון בשביל חנינא בני וחנינא בני דיו בקב ומברכין לון לישראל.
קעט י ש ר י ם כי תשא םוד
פל-יעקב אבינו• שנתיירא באתר .דהוי שלימותא שכיח חדזבין מערב ■שבת-׳לשר^ -שבת ׳כי >־בי-,ח>ינא הי''
אקרי נורא /וזאת היראה היא■ כפר נפ שו,וכדחיפא גשלס בכל ע;יניו בעוילס■ הזה .כמו שמצינו אצלו שס.לה■
בזה׳׳ר! פרשה זו ) ק פ״ז. (:בגין כך נסלין כופלא קדושתו אף על בהמושיו שעיזיו הביאו דובו ברןדכיהם
ופדיונא ילסלקא עליה מניינא ,וענינו• שיעלה .מניינס• )שם כה (.ואצלו -הי׳ שוה עולם הזה לעולם הבא
למעלה',שהקב״ה יחתום■ על .מעשיהם עד .ז.מן זה וכדאיתא )שם( שאמר מי שאמר לש,מן •וידלוק :הוא
שהם ■בשלימות וממילא .על ■.ידי ■הפדיון יכניס ..יראה שיפעכב רצה ■יאמר לחומץ וידלוק .ולכן ,לא
קבועה בלבם שלא יקבלו רק סובה שהיא ברורה אצלו ההשפעה אף רגע אחת רק כדי חייו כי לא■
בלי שום סוג ופסולת ,זענין הפדיון הוא כי המנין רצה ליכנס באחריות ובירורים וזה נקרא דבר המנוי
הוא■ ■כמו שאדם מונה להכני,ס לאוצר וכן .הוא .המנין שאין שולע בו ■ברכה כי בדבר שנשלם ואינו •יכול עוד
בכלל ישראל וכמו שביאר כבוד .אאמו׳ 7הרב הגאון >הפסיד אינו יכול .להתרבות כי דבר שאינו .נמנה
הקדוש ■:ז.ללה״ה .הכ״מ בפרשה זו כי כל נפשות יש בו ברכה וגם יכול ,להפסיד גם כן.וכד אי ת א
מישראל■ כל אחד הוא .לבוש לרצון הש״י באופן מיוחד במס׳ פולין ) קה ( :שהמזיקין אין .להם רשות
לנפש זה בפרט והעובר על הפקודים■ ברגע שנמנה• •להפסיד דבר שהוא מנוי ,כי דבר שהוא מנוי :בזה .יש
הוא הע:ליון והגדול שבכל ישראל.כי אז הש״י עוסק יראה קבועה וכן בנפש אדם בדבר שהוא -נשנם •■בו
בזה הלבוש שנפש זה הוא לבוש אליו ולכן צריך■ עוד לא יסכים ליכנס בספק בענין זה .וזה דאיתא.
פדיון כי כל זמן שהוא בתוך הכלל אין קיסרוג ענ. בזה״ק )יתרו עע (.לית דחילו• אלא■ באתר דהוי
ישראל וכדאיתא בזה׳׳ק )בא לג (:בתוך עמי אנכי שלימותא שכיח ,וכל ■זמן שהש״י עוסק • להשלמת
יושבת לא בעינא לאפקא גרמי מכללא דסגיאין •כי הבריאה .אז יש לו כח 'לאסוף כל מיני :מובות.
כשהוא בתוך הכלל כל הכלל כנפש אחד ומה .שחסר ולהשפיע ויכול.להעשות בריכה .לאסוף.מובה ומשפיע
זה גילה זה ואין■ קיטרוג יכול■ לחול עליהם כי כל למעה ■כנ״ל וזה עיקר השמירה כי כל זמן■ שלא
אחד מבורר במדה אחת ואף אם יקטרג עליו בדבר .גמר הש״י מלעסוק עמו עוד שורה עליו אור מקיף
שאינו מבורר בו ינצל ממה שחבירו מבורר באותו כי לזה רומז שם אקי״ק כדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה ( :
■דבר וכשהוא בתוך הכלל כולם מתערבים לכלל .אחד. כי■ אקי״ק רומז א הי' זמין לאמשכא ולאולדא■ כלא
מה שאין •כן כשנבדל מן הכלל אף שהוא עו.לה במעלה ושם אקי׳׳ר! הוא אור מקיף.
בכח מדתו הנאחז בה אכן מכיון שאין אדם שיהי׳
מבורר בכל עניניו יכול לחול עליו קיטרוג■ ולכן■ והנה אף שנראה בזה מדברי הזה״ק לכאורה שהוא
צריך פדיק. הפך ׳מדעת הש״ס חולין דבזה״ק איתא■ בריש
פרשה זו מותנא אמאי סליק במניינא ' אלא• בגין
וביאור דבריו הקדושים כי באמת על מי שחתם דברכתא לא שריא במניינא כיון דאספלק • ברכתא■
הש׳׳י שמו לגמרי זה הוא שסליק עלי׳ מנינא סערא אחרא שריאי עלי׳ ויכול :לאנזקא',ובמסכת
וזה אינו מתיירא' מהפסד וקיטרוג כלל אכן■ זה חולין משמע דדבר המנוי הוא משומר יותר ,אכן
אינו יכול עוד לצאת ולבא כי אינו יכול להפסיד אבל באמת דבר המנוי מה שהוא דבר■ שלם ו ה ש״י' חופם
אינו יכול עוד'להתעלות כי ניטל ממנו כח הבחירה שמו עליו זה הוא משומר מאד יותר ■מכיל אכן בזה'
וכדאיתא במי השלוח על פסוק לא אוכל עוד לצאת מצינו שאף גם על הצדיקים אין הקב׳׳ה מיחד שמו■
ולבא ,אכן האדם כל זמן שאינו נשלם בשלימות ולכלי עליהם בחייהם )תנחומא תו ל דו ת'ז ( שכל .זמן■
אדם יש מדה מיוחדת מדברי תורה שהוא מדוגל בה שהאדם בגוף.אין לו שלימות אכן■ יש שהקב׳׳ה מייחד
וזה הפרט יצא ללמד על הכלל כלו כי לכל ■אדם יש■ שמו על פרמי מעשים' עובים שעשה בשלימות'• א ק
מקום מיוחד בדברי תורה שזה הוא העיקרי אצלו לזה שהקב״ה מייחד שמו אפילו'על פרס מעשיו גם
אכן יכל דברי ׳תורה'צריכים אצלו כדי שיוכל לקיים זה נותן'לו הש״י כח יראה גדולה'שזה הוא שמירתו
מהי•ששייך'אצלו'בפרט ׳וזה אינו שויה 'בכל כי אצל וזה הוא כפר נפשו וכדאיתא בזה׳ק׳ ')ייתרו ע ס'(.
י ש ר י ם כי תשא סוד קפ
עליו כגנ ה קיימת כי זה ממשיך מעלמא עלאה לעלמא אחד יש מצוה זאת ואצל השני אמרש וכדאיתא
תתאה .וזה דאיתא' בפסיקתא רבתי כיון שראה דוד בשבת ) קי״ ח (:א״ל רב יוסף לד״י ברי׳ דרבה אביך
שבזה יש לכם כפרה התחיל לומר באו וראו נפלאותיו במה זהיר שפי אמר לי׳ בציצית הרי שמצות ציצית
של הקב׳׳ה שבדבר שהכעיסוהו בו בדבר נתן להם היתה המצוה השייכת לו בשורשו וכל התורה הי׳
כפרה כי א לקים שופע זה ישפיל וזה ירים זה אצלו כפירוש למצות ציצית ולכן כשהוא בתוך הכלל
שהשפיל ישראל ׳יה אלקיך ישראל וזה ירים שרמם ממילא גם בעצמו הי׳ כל התורה אצלו בכלל ומצזה
קרנם בזה זה יתנו כי )נחמי׳ ע( איתא שאמרו השייכת לפרש נפשו היתה כלולה בו עם כל התורה
ישראל זה אלקך ובתנחומא ) ( איתא שאמרו זה בהצשרפות וממילא הי׳ אור הנקודה הדבוק בה
משה כאיש כי ענין מלת זה שרומז לדבר בולש ■מאירה על כל פרשי׳ .אכן כשעובר על הפקודים היינו
ומפורש ורומז למדת יוסף הצדיק השפעה מפורשת כשהש״י מביש אז אצלו בפרש אז גם הוא כל מעיינו
בעולם הזה כדאיתא בזה״ק )בשלח נ ; ( זה וזאת בנקודת החיים שהוא מדוגל בו בפרש וזה אצלו
ידיפן אינון ועיין בזה׳׳ק נח ) ס׳ (.זה דא צדיק, בבחינת פנים ועומד בזה פנים בפנים נגד הש״י
והערב רב פגמו במדה הנקרא זה ,כי מדת יוסף ואז כל שאר עניניו נקראים אחורים לפנים הזה כי
הצדיק הוא מצמצם ההשפעה עד שתעבור בבירורי אין.ניכר בו כח פעולה וחיים כלל כמו האדם העומד
המדות חסד .וגבורה יוכללו להתבאר בקו המשקל •לפני המלך פנים בפנים מפני שמצמצם כל■ מעייניו
במדת התפארת ושוב מדת התפארת בצאתו לפועל ומבשיו להביש באור פני מלך חיים אז אק ניכר
יתפשש בנצח והוד היינו ,לברר כח מדת החסד בו מאחוריו שום כח חיים כלל והוא כמו שנפרד
והגבורה שיהי׳ תפארת לעושיה ותפארת לו מן ,האדם פניו מפל כחות גופו וזה דאיתא בכתבי האריז״ל
היינו שיהי׳ לתפארת מכח צורת אדם שלם שהוא )עץ חיים שער הזווגים פ״ו( כי כשירד למשה
בהשתלשלות המדות להשתמש בכל מדה לפי המקום זהמדה תתחלק חציה למעלה וצדה השני למשה יש
והזמן ושיהי׳ בהוד והדר בעת צאתה לפועל היינו שם למשה אחוזה לחיצונים ,ופירוש לפי ששורש החכמה
שיהי' בו מדת הנצח שרומז שכל מדה תשוב להביש נפרד אז מכללות האדם וממילא אין הדעת שולש
למקורה פנים בפנים שזה שורש מדת הנצח וכן הוד על כל פרשיו ואז אין כל הפרשים בצורת אדם שלם,
שיהי׳ בה פנימית •לתכלית רצון הש״י ורק אחר כך וממילא כיון שיש באדם כחות הנפש המתאוה והגוף
תצא לפעולת ההשפעה במדת יוסף הצדיק שהוא וליא נכללו אז שיהיו כולם שפלים בכל פרשי מעשיהם
המשביל לכל עם הארץ .ולכן בעולם הזה כל ההשפעות וחשקיו לנקודת החיים ולכן יש על זה קישרוג
דרך מדת היסוד ,כי כשהתנוק במעי אמו אז יונק וכדאיתא בזה״ק בגין דברכתא לא אשתכח במניינא
■דרך השבור שרומז לבינה שהוא ראשית כלי הקיבול כי בשעובר על הפקודים אז מדתו אצלו בבחינת אור
כי קודם שיצא לאויר העולם ועוד לא ישלוש אילנא חוזר שמחזיר כחו ■להש״י פנים בפנים ואין אז מקום
■דשוב ורע אז הוא למעלה מהמדות ,אבל אחר שיצא ■להיות בריכה לאסוף ולכנוס ,ולכן העצה לזה לתת
לאויר העולם אכן לשום כח קבלה שיהי׳ מבורר רק כפר נפשו ,כי כל פעולה ממעשה המצות ומעשים
אם יעבור דרך בירורי המדות כנ״ל ,והערב רב פגמו שובים שאדם עושה בפועל זה מזכך גם כחות הגוף
שלא רצו בבירורים דרך מדות רק לקבל מראשית כי המצות ניתנו לזכך בהם כחות הגוף שעושה מה
מקום ההשפעה וכדאיתא בליקושי תורה פרשה זי שאין הגוף מרגיש בזה שום הבנה ,וכן כל מה
וז׳׳ל ,כי באדם יש שתי נקודות אות ברית קודש שיסבול האדם בשביל קדושת ה׳ הן בעבודת גופו
ולמעלה הימנו נקודת השבור והתחתון הוא למשה ובעבודת רכושו זה יקבע הגנה קבועה כי המעשה
ביסוד והעליון הוא למעלה בבינה לכן הוא סתום קודרת והולכת מראשית המחשבה עד גמר וסוף
עלמא דסתימא ואין התינוק יונק משם רק במעי כל הבריאה ומזה ימשך כח חיים והשארה אף בעת
אמו בהיותו במעי בינה אימא עלאה בעלמא דאתי שאין הגוף עובד ואפילו בשעה שהאדם ישן שנשמתו
אמנם באחור האדם אין נקודה כלל נגד השבור אך עולה למעלה כיון שגם הגוף פעל ,בעבודה ישאר
קפא י ש ר י ם כי תשא םוד
)פרשה א׳ ברייתא ג׳( וכי מה ראו ישראל להביא יש נקודה נגד היסוד באחור האדם כי אין אחחה
יותר מאהרן אלא אמר להם אתם יש בידכם בתחלה לחיצונים באמור הבינה אמנם כל הדור ההוא היו
ויש בידכם בסוף ,יש בידכם בתחלה וישחטו שעיר סוד הבינה לכן לא נכנסו לארץ ישראל רק מחו
עזים ויש ■בידכם■ בסוף עשו להם עגל מסכה וגם במדבר והנה הערב רב רצו לעשות אחיזה לשומאה
בגמרא שבת ) פ׳׳ ח (:על עין גדי שכרמתי לי ורש׳v גם נגד העבור.
ז״ל פירש עגל וכנ״ל שפיר שנקרא גדי .אכן הערב
רב רצו שיוכלו לקבל השפעה בהתפשטות בלא יראה והענין בזה כי בגמר ההשפעה בעולם ש ה אין
כלל וזה שאמר האריז״ל שרצו לעשות נקודה באחור שום בירור כי בעוד שאין מלכוח שמים שלימה
נגד הטבור שממקום הזה ישופע גם לאחוריים ויוכל ההשפעה יורדת ומקבלים ממנו כל הכחות אף הכחות
לעשות בכח זה הפך מרצון הש׳ vוזה דאיתא בתיקוני שנראים מתנגדים לכבוד שמים ורק לעתיד כשיהי׳
הזהר )סוף תקון י״ט( בתר דאתו ערב רב ועבדו הבירור הגמור אז לא תרד ההשפעה רק להרבות
ית עגלא גרמו דאסתלק ה׳ לגבי וי ואתעביד הוי כבוד שמים וכדאיתא .בתענית )ז (.גדול יום הגשמים
כי רצו שתכלית הכלעשה תקבל ותעלה למעלה לילך מתחיית המתים דאלו תחיית המתים לצדיקים ואלו
קודם לחכמה ,כי רצונם הי' לקבל מאחורי בינה גשמים בק לצדיקים בין לרשעים .וזה רומז נקודה
כדאיתא בליקוטי תורה ,אכן פגם הזה הגיע עוד שבאחורי יסוד שיש בה אחיזה לחיצונים שגם לכחות
למפלה שמאחר שהשיגו שיש למעשה מקום שלא על האלה חוצפא כלפי שמיא מהני ומקבלים כמלבתר
ידי בירורים אם כן הוא גבוה יותר מחכמה מאחר כתפוי ,אכן מה שיש השפעה בבינה למעלה מהמדות
שחכמה אינה יוצאה לפועל רק על ידי המדות. שזה משפיע באורח סתימו לשורש ישראל בזה אין
וזה שניתן להם תיקון בזה כי בעת שעובר על שום מותרות שזה הוא מעין עולם הבא .והערב רב
הפקידים כנ״ל שם מקבל בסוד עלמא דאתכסיא רצו שתהי׳ ההשפעה משם גם כן לכל בגלוי כדי
אכן על■ ידי שנותן כופר־ כנ׳׳ל לא יהי' לו■ ביטול שיהי׳ להם גם שם אחיזה וכמו שנתבאר במי השלוח
מעבודה אף בעולם הזה. )פרשה זו( כי שורש■ חמא העגל בא להם בעת
שעסק הקב׳׳ה עם מרע׳׳ה ליתן להם מצות שבת
וזה הוא מחצית השקל כדאיתא בזה״ק תשא שהוא קדושה קבועה בסדר שרומז ליום שכלו שבת
) ק פ ״ז (:ברעיא מהימנא ודא וא״ו ממוצע שלא יצרכו לשום תפלה ורק יהי׳ מפורש רצון הש׳v
בין שני ההי״ן ,כי וא״ו רומז למדת תפארת הכולל לנגד עין אכן קודם הבירור אין אדם במוח בשום
ששה מדות מחסד עד יסוד וזה ממשיך השפע דרך דבר ורק בכל רגע צריך להביע על ידי עבודה מה
ששה הספירות ויוצא לפועל ביסוד .ובאמת תקנו הוא רצון הש׳ vברגע זו וזה רומז מדת היסוד
בזה שעל ידי בנין המשכן שנתלבשו דברי תורה כנ״ל ,וזה שפגמו בזה שרצו לקבל למעלה ממדת
בלבושים מדומם צומח וחי עד שבוקע האור הטמון היסוד שלא על ידי השתלשלות המדות בלא עבודה,
ומאיר לכל ׳המקומות הרחוקים וכדאיתא באדרא והנה חעא העגל לא הי׳ שוה בכל ישראל כדאיתא
רבא קדישא )קל״ד (.תקונא תמינאה נפיק חד במס׳ ■יומא ) ס ו ( :זובח וקוער בסייף גיפף ונישק
חוטא דשערי סוחרניה דדיקנא ותליין בשקולא עד במיתה שמח בלבו בהדרוקן וכן דעת השני׳ בעדים
טבורא ,ועל זה פתח רבי אלעזר הכל תלוי במזל והתראה בסייף עדים ולא התראה במיתה לא עדים
אפילו ספר תורה שבהיכל וכו' והכא אית לאסתכלא ולא התראה בהדרוקן וזה גם כן מורה כי עדים
וכי הכל תלוי במזל ותנינן ספר תורה קדש ונרתיקו והתראה היינו שהי׳ החטא מפורש יותר בגלוי
קדש וההיכל קדש וכתיב וקרא זה אל זה ואמר קדוש בחיצונית פעולה ולא עדים והתראה היינו שהי׳
קדוש קדוש וכו׳ היינו שכל הקדושות ברזא דתלת החטא רק בפנימית .וזה הוא כי בגדולי ישראל הי׳
ש הו א' ב ס ד ר על ידי עבודה■ מגיעין לפורש .שפע החטא רק בפנימיות כנ״ל וראיתי מקום בתו׳׳כ
הקדושה והכא את אמר במזלא תלוי הייני שהוא שנרמזו שם דברי האר״י הקדוש ז״ל בפרשת שמיני
שרים כי תשא סו ד קפב
ובדרך הסת ר תמיד■ שופע מאור החכמה עד לשפל מסודר בסדר המערכת מרצון :הקדום וזה :שאמר
המדרגות - שם האי תועא יקירא קדישא כו׳ ואתקרי .מזצא
היינו שצריך עבודה עד שיגיעו למקור הרצון אב־צ
ויאמר משה אל ה׳ ראה אתה אומר אלי העל כשמגיע למקור הרצון •יראה שישראל עלו במחשבה
את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תחלה ■ולכן התיקון הזה הוא יכבוש עונותירו וכדאיתא
תשלח עמי ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת במס׳ מגלה בענין אין בין פהור מתוך הסגר .וזה■
חן בעיני ,אחר :שגרם החטא ונסתר אור הש״י דאיתא בזה״ק העשיר לא ירבה דא עמודא דאמצעותא
פנים בפנים כדאיתא בזה״ק משפטים ) קכ״ד (:כג צא ■ירבה .על עשר והכי אתמר בספר יצירה עשר
זמנא־ .דקב׳׳ה אזיל בישראל כביכול אתדבק רוחס ספירות בלימה עשר ולא אחד עשר .כי עשיר מורה
ברוחא ועל דא כתיב ואתם הדבקים בה׳ בכל על התפשעות החכמה דרך מדות שנועל כל השפעה
אינון גווני דביקותא .ולא מתפרשא דא מן דא בשעתא •דרך בירורי המדות עד שיצא לפועל מהעלם אג
דאתמר הנה•■ .אנכי שולח ■מלאך לפניך ידע משה הגילוי שהגילוי הוא מדת מלכות ■שמים..ובזה ביאר
דפרישותא הוא■ •אמר אם .אין .פניך הולכים וכו/ כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ..
כי אחר שנעשה • מסך .מבדיל מצד האדם שאינו .יכוג
להביט באור בהיר : ■.וכל עניני התשובה .הוא שישוב כי כח הכולל כל המדות וכן כל מי ,שנאחז .בזה
מזה:. .ההסתר עצמו שעשה לו ישוב ויראה כי גס >קרא■ עשיר וכאשר.יש הנהגה-שיש.בה■ הסתרה
בהסתר .הזה .נמצא אור הש״י ועל ידי זה מקום בדרך .דילוג שאינו מושפע דרך המדות בגלוי■ וכמו
ש.בעלי ■תשובה עומדין וכו׳ כמבואר • במקומו ולזה חעאו .ישראל אחר שיתוקנו אז יברר הש״י שהיו
אחר שנכנסו בענין ■זה בהסתר היותר גדול כי שורש גבוהים מכל מדות שממנו יצאו הדברים כבושים,.
כל .ה ח ט אי ם .הוא .יצרא ד ע״ז.כד אי ת א במס׳ ע״ז אכן כל זמן שהוא בהסתר אז לא .יאמר העשיר כי
)י,״ז (.כיון דאביקא בי׳ עובא כמינות דמיא .וענין במקום הנסתר שאינו מובן ואיגו נראה איך אור
עבודה זרה היינו שידמה לו שיש כח מכריח בבריאה הש״י מאיר וכולל גם זה כי כשיאמר • כן,י פגו ם
שיוכרח הבורא■ .כביכול להשפיע להבריאה בלא רצון בלא תעשה לך פסל כי אס כן יש כח בפעולה חוץ
והתעוררות תפלה ,טמאחר שהחסד הראשון שהי׳ מחכמת הש״י וזהו עשר ולא אחד עשר כי .באמת
לברא את העולם הי׳ בלי .שום אתערותא ומאחר חכמה העליונה כוללת כל מיני הנהגות ומאורעות
שברא את העולם ח״ו יחסר לו כבוד מהויית הבריאה אף שאינו נראה בגלוי.
אכן ■כשירצו ■להמשיך כח זה לפרט .אומה או נפש
כי ידמו אחר שהש״י חפץ בהבריאה בכלל אכן אין והדל לא ימעיע דא צדיק לא ימעיט, .מעשר נ מ ה
כבודו מפרט .נפש או אומה ולזה יעשר להם יראה דאת אמר עשר ולא תשע ,דל נקרא מדת יוסף
ודחלא בקבעם בנפשם שייקבע בלבם בקביעות איזה הצדיק כי הוא מצמצם ההשפעה שלא יצא להתגלות
ענין ממדות הש״י .שיהי׳ בס שלא מדע ת ם.וזה הוא מה שאינו מבורר ובמקום שאינו יכול להשפיע נקרא
לדעתם הממשיך שפע חיות והשפעה תמידית להם דל ואם ישיג כח הזה ■למחסר בשפע החכמה שאין
ביותר ולזה■ עשו •תבנית שור :הרומז למדת הגבורה ביכולת להשפיע דרך כל המדות עד להתגלות במדת
אחר שמדה הראשונה היא■ מדת החסד .והכרת מדת מלכות שמים הרי זה י מחסר בכח חכמה עליונה
החסד הוא רק על ידי מדת גבורה כמו שנתבאר בהשיגו שהעילה צריכה ■לעלול ובאם לא יכול להתגלות
בענין שבת הגדול וכדאיתא בזה״ק ויקרא ) ה׳(. הרי אינה כוללת גס מדת המלכות■ וזהו .עשר ולא.
גדול ה׳ ומהולל מאד אומרים •.בשני ;.בשבת מפני תשע והמשיג השגה זאת פוגם באלהי .מסכה לא
שא-יך מדת החסד ניכרת רק כשתיכנס להשפיע תעשה לך כי מסכה היינו דבר מוצק בלי כח התפשטות
למדה שהיא■.,הפך .ממדתה• כי■ בלא כח •מקבל אין והתרבות ,כי באמת אין ■שוס מקום שחכמה:העליונה
כח .המשפיע ,.ניכר כי■ להיכן-ישפיע ■.■•,ולכן העמידו לא תכליל אותו כי המניעה ,היא ..רק מלד המקבל
קפג ישרים כי תשא ור
שיש כי באמת אין הכרח מצד הש״י לכל הבריאה דסלא דלהון תבנית שור שהוא ■משמאל ,וקבלת
להשפיע לה וזה נקרא אבני שיש ,אכן ממה שהש״י השפעה בלא רצון הוא .עבודה זרה .וזה דאיתא
מנהג ברצון מדה במדה על ידי עבודת האדם ימשיך בפרקי היכלות )דפוס ו וין פרק כ׳׳ה( אבל אם
שפע .מצדו ואבנים שחקו מים ויעורר רצון העליון אינו ראוי לירד למרכבה כיון שאומרים לו אל תיכנס
להשפיע שפע ממים העליונים וכמו שנתבאר בפרשת והוא •נכנס מיד מעילין עליז מגזרי ברזל מפגי.
ויקרא על ענק וכל קרבן מנחתך במלח תמלח ועיין ששומרי היכל הששי מעילין ומשליכין עליו אלף אלפים
בשערי בינה )שער ח׳( מכן חשא העגל מפני שרצו גלי מים ואין שם אפילו עיפה אחת ואם אמר
להכין כלי קיבול באופן זה שנדמה להם שבהכרח מיס הללו מה עיבן מיד רצין אחריו בסקילה אומר צו
ישופע להם כל השפעות ויהי׳ ההנ הג ה בידם ופגמו ריקה שמא מזרעו של מרשקי עגל אתה ואין אתה
בשלש עשרה כמדות בדמותם שאין המדות תחת ראוי לראות במלך וכסאו אם כן הוא בת קול יוצא
ממשלת הקב׳׳ה ורק מחייבי המציאות ולכן הי׳ תפיסתם מערבות רקיע לומר יפה אמרתם מזרעו של מנשקי
שגם מים העליונים הם בחינת מים הניגרים מאליהם עגל הוא ואינו ראוי לראות במלך וכסאו לא זז
במקום והמשפיע חסר .בקיבול אם לא ישפיע משם עד שמעילין עליו אלף אלפים מגזרי ברזל
ולכן אמרו על האבני שיש שהם מים במקומם ומים ועיין בתיקונים )תיקון מ״א( בשני נוסחאות .ונתפרש
רומזים לסשרא דגבורה והתחלקות וכדאיתא בזה׳׳ק ( כי בעתיקא במקומו ועיין שערי בינה )שער־
בראשית )ל״ב (:ויאמר אלקים יהי רקיע וכו׳ דא אינו נקרא מים כלל רק אבני שיש עהור.
רקיע קיימא על גבי חיוותא אחרנין ואיהו אפריש
בין מיין עילאין למיין תתאין וכו' והאי דאמרן יהי כי ענין ,פגם העגל ,לפי שרצו בהשפעה וסדר הכרחי
רקיע בתוך המים במציעות לאו הכי אלא יהי כתיב ובכתבי האריז״ל איתא )ליקועי תורה פ׳ וישלח(
דהוי מניה במציעות מיא הוי ואיהו לעיל ההוא בעגין ש״י עולמות שהם תחות עלמא דאתי כדאיתא
דקיימא על רישא דחיוותא וכו׳ ורזא דא שנים בזוה״ק תרומה ) ק ס ״ו (:תחות כורסיא עלאה
כרובים זהב .כתיב וירכב על כרוב ויעף ,וידא על עמירא שריין א ינון עוילמות מסערא דההוא .ימינא
כנפי רוח וירכב על ■כרוב חד לבתר אגלי על כנפי תגת מאה ועשר אינון■ מאתן; ושבע:־אינון .בסשרא
רוח .והענק שבמקור ,הכל הוא אחד ורק כשיורד דימינא מאה ותלת אינון בסערא דשמאלא שנחלקו
האור מתחלק מצד הכלי וכדאיתא בזה״ק פקודי ר״ז לימין וק״ג לשמאל וש״י הוא החסד כי עשר
) ( וכדמסיים בזה״ק בראשית )שם( ומים תכן והס בחרו פעמים שם א״ל הוא בגמעריא
במדה ממש אתקין להו כד משין לגווה במדה בצד שמאל היינו שהציבו להם גוון שהם נאחזים
תיקוגא דעלמא כד משו מסשרא דגבורה ואינון בגבורת הש״י ,היינו במדה המגבלת ושור הוא פני
והיינו שהתחלקות הוא רק לתיקון העולם שיהיו השמאל שהוא ראש ה מז ה מגבורה שרומז למגביל
מדות מחולקים וזה דאמר רבי אבא כך הוו קדמאי חסד הש״י ומגדירו־ שישופע בתגבורת וכלי המצמצם
אמרי כד הוון משאן להאי אתר מרחשן שפוון דחכימק כמו .צינור שמצמצם המים ולכן יורד בכח אכן לפי
ולא אמרק מידי בגין דלא יתענשין ולכן בתיקון שרצו בעקשות בחרו צד השמאל שעולה ק״ג .ולפי
החשא נזכרו שלש עשרה המדות והכירו כי המדות שדימו שבזה הכח נאחזים כל •מדות הש״י שמנהג
בממשלת הבורא ה ס כחומר ביד היוצר ואחר הכרת בהם• את עולמו שהם השלשה עשרה מדות ששורשס
המדות שזה הוא יסוד העבודה והתשובה כדאיתא בששה מדות ממשה למעלה ובירורם ממעלה למעה
)ראש השנה יז (:מלמד שנתעשף הקב׳׳ה כשליח ואז ישפיע הש״י ממקור■ בינה על ידי שהאדם יברר
ציבור והראה לו למשה סדר תפלה אמר לו כל זמן מדות הש״י בנפשו לקבעם שיצא ממדות הש׳^י
שישראל חושאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל הקבועים בכל נפש וכשיכניס בהם חשבון ודעת יתגדל
להם ה׳ ה׳ אני הוא קודם שיחשא האדם ואני הוא כבוד שמים ,ועל ידי בירורי המדות בתפלה ועבודה
לאחר שיחשא האדם ויעשה תשובה .וכנגד זה .תקנו יתעוררו מים העליונים שהם במקומם בבחינת אבני
»י ♦ ש ר י ם כי תשא סוד קפד
מה שאין בכח המקבל לקבל האור הגדול מזה השיג מכמים י״ג אמצעות שבתפלת שמונה■ עשרה ,ושו3
י
מרע׳׳ה קרני ההוד וכמו שנתבאר בפרשה זו בכתובים. אחר הכרה ותשובה ותפלה בלבוש הזה אז אננים
אכן בפרעי מחלוקותם מה דאיתא מן המערה הוא שתקו מים ועל ידי אתערותא דלתתא יתהפכו מאבני
כפי מה שביאר בזה כבוד אדוני אבי זקני מו״ר שיש למים וגם יתהפך משמאל לימין כי בעגל
הרב ^ א ו ן הקדוש זללה׳׳ה מה שמרע׳׳ה בקש לדעת פגימתם הי׳ שנעלו י מצד שמאל כדאיתא שאחוריים
■דרכיו של הקב׳׳ה והוא כי מצד הש״י מתאחד ידיעת דע״ב ס״ג מ׳׳ה ב״ן עולה ק״ג אותיות ,כי רצו לקחת
הש״י עם בחירת האדם באחדות גמור ואין שום שפע בהכרח כמבתר כתפוי ,ועל ידי הכרת הי״ג
פירוד ביניהם שזה כולל כל מיני עמקות הנמצא מדות אז המים הם חסדים גמורים כי מים עולה
בהנהגת הבורא ית׳ וזה שהראה לו הקב׳׳ה למשה תשעים ובהצערפות הי״ג מדות עולה ק״ג ונתהפך
קשר של פפלין שזה רומז על דביקות וחיבור כי תפלין לשפע חסד בהארת פנים.
הוא מלשון נפתולי אלקים ובתפלין של ישראל כתיב
שמע ישראל ולמען תהי' תורת ד׳ בפיך וזה רומז ויהי ברדת משה מהר סיגי ושני לחות העדות ביד
שהנהגת הש״י בהשגחתו הפרמיית קודר כל המסכים משה ברדתו מן ההר ומשה לא ידע כי קרן
פד שמגיע לגמר תכלית הפעולה שנקרא פה וכדאיתא עור פניו בדברו אתו .במדרש תנחומא )סו״פי תשא
במס׳ שבת ) לג;( פה גומר ,ובתפלין דמחרי פלמא וברבה תשא .מז( מנין זכה משה לקרני ההוד אמרו
כתיב כי מי גוי גדול ומי גוי גדול וגו׳ )ברכות ו(. רבותינו ז״ל מן המערה שנאמר והי׳ בעבור כבודי
אכן בזה נאמר למשה וראית את אחורי וכדמתרגם ושמתיך בנקרת הצור גתן הקב׳׳ה כף ידו עליו ומשם
אוגקלוס ותחזי מה דבתרי היינו שכל ההתבוננות זכה לקרני ההוד ,וכן הוא אומר קרנים מידו ■לו
הנמסר למשה הוא רק בהעבר אבל הפנים על ושם חביון עוזו ויש אומרים שבשעה שהי׳ הקב׳׳ה
!זה נאמר ופני לא יראו היינו איך בההוה מתאחדים מלמדו תורה מניצוצות שיצאו מפי השכינה נעל קרני
כל ההפכים לא הראה לו הקב״ה למשה וכדאיתא ההוד ורבי שמואל בר נחמן אמר הלוחות ארכן ששה
במי השלוח פ׳ תשא ,אכן על זה נאמר ושכותי כפי מפחים ורחבן שלשה עפחים והי׳ משה מחזיק בשני
עליך וזה מורה כמ״ש )ישעי׳ גא( ובצל ידי כסיתיך מפחים והקב׳׳ה בשני מפחים ועפחיים ריוח באמצע
היינו שהש׳׳י חופף ומגין על האדם בההווה שלא משם נעל משה ק מי ההוד רב שמואל אמר עד שמשה
יראה העומק כדי שיס־' מקום לעבודת האדם כי כותב את הפורה ]ובמדרש רבה פ' עקב משמע
באם יתגלה לאדם אור בההווה אז יאפס כל פעולת שהי׳ הקב״ה כותב את התורה באש וכו׳[ נשתייר
האדם ■,אכן גם בההווה רוחש בלב אדם הרגשה בקולמוס קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשה לו
מאהבת השי׳׳ת שאף שאז נסתר־ ממנו אור העומק קרני ההוד שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו
אך גם אז נשאר וחופף על האדם אהבה מעומק ובמדרש״ר )הנ״ל( רבי שמואל בר נחמן אמר מן
בלי שום לבוש כי במה שיש לאדם השגה אינו יכול הלוחות נעל משה זיו הפנים עם שנתנו לו הלוחות
להשיג רק כפי כח כלי קיבולו איל ה אהבה שהיא מכפים לכפים משם נעל זיו הפנים.
בלי לבוש בזה אינו רק כפי כח האדם כי זה מגיע
רק לכח תשוקת האדם ותשוקת האדם הוא ממקור בכלל ענין הזה ביאר כבוד אאמו״ר כי קרגי
שנחצב ממקום שהוא בלי גבול ותכלית ולזה מורה הוד השיג משה מאהבת הקב׳/ה שהקב׳׳ה רצה
קרני הוד שנקראים קרנים כי קרן מורה על מלכות להאיר לו באור וכל מה שהשיג השגה שלימה
שמים כדאיתא בזה״ק )במדבר קיח ; ( ומלכות בהתבוננות זה הו א דברי תורה אכן מה שנשאר
שמים איתא בזה״ק )ויחי רלג :רלח (.דלית לה אהבת הנותן מה שאין להמקבל תפיסה בו בפרמיית
מגרמה כלום כי באמת מדה זאת הוא רק המקבלת זה הוא הארת פנים של מעלה מזה נמל משה קרני
והוא התשלום י וגמר מכל המדות וזה מורה קרן כי ההוד והנה בכלל ביאר כבוד יאאמו״ר הרב הגאון
קרן הוא מקום שמגיע מהקצוות להתאחד למקום הקדוש זללה״ה שכל אלו רומזין על אהבת הנותן
קפה ישרים כי תשא םוד
ומקיפו .באורו שלא יצא מגדר היקף רצון הש׳ע אחד ואין בו מהוה טצמו שכל ש>ר קצוות כשיסחברו
וזה הוא גם ענין הס מיכה שנהגה עד סוף האמוראים משני צדדים נעשה קרן וכדאיתא בזה״ק .במדבר
שהרב סמך ידו על תלמידו לסומכו להוראה והיתה )שס( ובא לו לקרן תנן והקרן מכל ש>י ■.מדות■
בהשתלשלות מראשית יסמיכה הזאת שהש״י שכה רומז למלכות שמים כי אם יתפרדו הדפנות• לא יהי׳
כפיו עליו על מרע״ה ומרע׳׳ה סמך ידו על יהושע קרן ואם יתחברו יעשה משניהם קרן■ אחד וזה מורה
וכן■ הי׳ ממקום הזה סדר השתלשלות הס מיכה וממילא הקרן שהוא התכלית והגמר שלמקום זה פונין
על הנסמכים נאמר אתם אפילו שוגגין אפילו מויעעין הקצוות ובמקום זה הוא הפנים וכדאיתא במס׳
אפילו מזידין )ר׳׳ה כה (.והיינו כי אור הסמיכה מנחות )צ״ו (.דדייק בן זומא שלחם הפנים צריך
הראשונה חופף עד אין סוף וכל הסמיכות קבלו להיות בהם קרנות מדכתיב לחם פנים שיהא לו
מאור הסמיכה .הראשונה והיינו כמו שביאר בזה פנים והיינו ה ק מו ת.
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שלא יוכל
לצמוח טעות מהנסמך שבאם יהי׳ טעות נצמח ממנו וזה רומז קרני הוד שמרע״ה הגי ע להשגה.השליכה,
אם כן הי׳ הטעות נוגע לרבו של הסומך שסמך שראה הנהגת־ הש״י בבחינת קשר של תפלין
תלמיד שיוכל לסמוך תלמיד שיצמח ממנו טעות היינו ההתקשרות איך נשמת ישראל מקושרים בהש״י
וממילא■ בענין זה אס היינו תולין טעות בנסמך הי׳ וזהו וראית את אחורי אכן יען שהשגת אף כיותר
עולה הטעות ■עד מרע׳׳ה ועל מרע׳׳ה אי אפשר גדול שבנבראים אין ביכולתו להשיג הבהירות .בשעת,
לתלות בו טעות אחר שהש״י בעצמו סמכו ושכך ההנ הגה רק ,אחר ה הנ הג ה רואה את העבר אבל.
כפיו עליו .וזה ענין הקרני הוד שקרן עור פניו על רגע ה הו ה איך יתאחד ידיעת הש״י ובחירת האדם
שמאהבת הש״י ששכך כפיו עליו להקיפו למעלה שבזה נכלל כל העומק מההנהגה שזה הוא .התאחדות
מדעתו בעת ה הו ה אפילו במקום שאין דעתו עתיקא וזעיר אפין וכמו שאמר רבי שמעון באדרא
משגת מזה האור וקרן עור פניו באהבה מוסתרת !זומא קדישא )רצב (.וכד יסתכלון.מלי כלא הוא
היינו אף שבכל עניניו כלכל במשפט כפי חכמתו עתיקא בלחזדוי הוא הוי והוא יהא וכו׳ זעיר
אך מגמת פניו ופניותיו הי' רק לאהבת הנותן לאתר אפין בעתיקא קדישא תלייא וכו׳ .וכל ההשגה .הזו
סלא אתידע וזה שמסיים המדרש בזה וכן הוא אומר היא רק אחר הפעולה על העבר אבל ברגע ההוה,
קרנים מידו לו ושם חביון עוזו ,היינו שמאור נעלם מן האדם איך יתאחדו פעולות האדם עם
הז ה בא לו התקיפות מאהבה מסותרת המקיף אור הש״י ועל זה נאמר כי .לא יראני אדם ,וחי ,כי
חביון עוזו היינו שהעוז ותקיפות שלו הוא שנקרא אור הזה יתאחד רק לעתיד 'ביום ,שנאמר עליו
בהחבא ובסתר במקום שאין דעתו מגיע. )מלאכי ג( ליום אשר אני עושה .סגולה.
הוא בשני טפחים וטפחיים ריוח באמצע משם האדם שיוכצ ,צקבצ האור אף מתקן הכצי קיבול
נטל משה קרני ההוד .וענינו שידוע שבכל דבר יש בההוה אכן כל זמן שסין בנח האדם לקבצ מקבל
ראש תוך סוף ,כדאיתא בז ה׳ ק בלק ) ר״ג (:כנ רק אהבה הפשוטה בצי שום צבוש וזה שהשי׳׳ת
יחודא שליס הפא איהו ה' אלקינו ה׳ .וכו׳ ואתייסד רוצה צהגסיל תמיד אף קודם ■זמן גמר תיקון הכלי
ברישא בגזעא ושבילא וכו׳ .וכן איתא בזה״ק ע; קיבול זה מרומז בנצוצות שיצאו מפי השכינה היינו
יו״ד שבשם )זה״ק ויקרא יו״ד (:יו״ד קוצא חד בעת הצימוד היינו קודם שנגמר כת הכלי קיבול
לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעותא וכו׳ כמו מה שנמצא אהבה בהנותן לקבוע בו בזה הניצוצות
שמסיים שם. קודמים לדיבור והאהבה בלא לבוש יכול האדם
לקבל אף קודם שנגמר כח כלי קיבולו כי בטובה
שכל המדרגות מתחלקים בראש פוך סוף ,וכן •יש כח גדול שגם מחשבה טובה מצטרפת למעשה
בכל מקום שאחד משפיע להנמוך ממנו יש וכן האהבה הפשוטה יש לה אחיזה.בקדושה וכדאיתא
להמשפיע מעלה גבוה שאין המקבל יכול להגיע בקידושין )מ׳ (.הזכות יש לה ק ק ויש לה פירות
אלי׳.־'והמקבל מקבל דרך השתלשלות שאין המשפיע היינו שיש לה התפשטות בכל הצדדים ובכל הקצוות
משפיל עצמו כל כך לירד להמקבל כדי שיראה המקבל ואהבה הקדומה וכן שיריה ניכרין ,וזה שמרמז
שהמשפיע גבוה ורק יש מדרגה אחת שדרך שביל■ הש״ם שם עבירה אין לה פירות היינו שאק ,צה
הזה יורד ההשפעה ,וכדאיתא במס' סוכה ) ה(. התפשטות וכדאיתא בזה״ק משפעים■ )קג (.אל ■אחר
לא ירדה שכינה למטה ולא עלו משה ואליהו למרוס אסתריס וכו' ולא עביד פירין לעלמין .וז׳ה דאיתא
שיש הפרש גבולים 'לכל בריה שעד פה יכול להשיג במס׳ ע״ז )י ״ א (:לא הלכת לצור מימיך וראית
ויש גבול ומסך שדרך מסך הזה מקבל מהגבוה ממנו ישראל ונכרי ששפתו שתי קדרות על גבי כירה
וכדאיתא בזה׳׳ק )נשא .קכח (.שיש פרסא היינו אחד ולא חשו להם חכמים כו׳ ומסקנא דסוגיא
פרכת ומסך מבדיל בין עולם לעולם ,אכן בקבלת שם רבה בר עולא אמר לא סשו,צהם חכמים משום
אור מהש׳׳י בהארת פנים גס המסך המבדיל מאיר צינורא ד טו ת ה הכא נמי לא חשו להם חכמים
ומסכים להמסר להמקבל והמסך הז ה לפי שהוא משום לפני אידיהן ,והוא ,שהצינורא■,היינו ■המצוצות•
ממוצע בין המשפיע והמקבל ולכן 'מסייע בהארת שניתזין מאחד •לחברו וכן מה שגזרו• חכמים על
פנים וכשהנותן משפיע ברצון לפי שבמסך הזה יש צינורא של עכו״ם .ועם הארץ:היינו •ניצוצות הניתזין
התחברות בין המשפיע להמקבל ואף שבשורש הקבלה מן הפה קודם הדיבור כשפותח פיו ורוצה לדבר'בכח.
אק המקבל יכול להשיג כל העומק מהמשפיע אכן וזה מרמז הש״ס )קידושין מ (.על ענין .ה ר ע׳ ■שאין
לפי שבהרצון הזה שניהם משותפים שזה רוצה להשפיע לו פירות לפי .שלצד הטובה ,כל ה כו חו ת' רו צי ס
וזה רוצה לקבל וברצון יכול המקבל להשיג יותר ומסכימים לסייע אבל לצד הרע אין כל כחות הבריאה
מכפי כח קבלתו .והוא מפני שברצון הש״י להשפיע מסכימים להתחבר ולהשתתף ולכן בהתחברות הז ה
יותר מכפי כח הקבלה ותמיד הש׳׳י עוסק להגדיל אף ששפתו שתי קדרות על כירה אחת לא חשו להם
כח הכלי קיבול של המקבל וכל הקבלות לפי שיורדים משום צינורא וכן לא חשו להם משוס לפני אידיהן
דרך ה מסך הזה נותן הש״י אור במסך הזה להשפיע שאין הרע .פועל אלא בשעת הפעולה לפי שאינו
הרצון תמיד להמקבל וכדאיתא בזה״ק ויגש )ר״ז(. באהבה אלא בהכרח כמאן דיהיב מבתר כתפוי ,אבל
כונן שמים בתבונה כונן כל יומא ויומא ולא פסיק לצד ענין הטובה גם לפני ■הקבלה בשלימות גם כן
וכו׳ והיינו רזא דכתיב ושמים לא זכו בעיניו וכי פועל אהבת הנותן לכנוס בהמקבל.
סלקא דעתך דגריעותא איהו משמים אלא חשיבו
משמים איהו בגין חביבו ורעו סגיא דקב״ה רעי בהו ו ה ט ע ם השלישי שנזכר במדרש רבי שמואל בר
זחביבותיה לגביהון דהא אף על גב דחיהו מתקין נחמן אמר הלוחות ארכן ששה טפחים ורחבן
לון כל יומא ויומא לא דמי בעינוי דאינון מתקנן שלשה והי׳ משה מחזיק בשני טפחים והקדוש ברוך
קפז י ♦ש ר ים כי תשא סוד
ההוד דרך ■המחיצה שגם בהמחיצה יש אור שרוצה כדקא יאות וכו׳ .ומסיים שם ששמים .בדזא .דאבהן
לצרף את המקבל למקור השפע. ורזא דאבהן דא הוא יעקב דאיהו כללא דלהון
בגין דיעקב תושבחתא דאבהן איהו וכו׳ וכל נהורין
והטעם הרביעי איתא במדרש רב שמואל אמר מיניה נפקין וכל שבעה ומשח רבו ■לאגהרא ,לארעא
עד שמשה כותב את התורה ]וברבה עקב איתא ומאן איהו דא יוסף הצדיק וכו׳ .שמשפיע על ידי
שהקס׳ה .כותב את התורה באש[ נשתייר בקולמס מדתו של יוסף הצדיק והענין שכן הוא רומז שמים
קמעא והעבירו על ראשו ומשם נעשה לו קרני הוד שהוא רקיע ומבדיל בין המים אשר מעל.לרקיע ובין
שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו ,בענין טעם המים אשר מתחת לרקיע .והוא רומז למדת הממוצע
הזה ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בין המשפיע להמקבל .וכן התחלקות המדות .שלש
שזה רומז על אהבת הנותן מה שרוצה להשפיע ראשונות .שמשפיעים דרך מדת יעקב אבינו וגוף
ומצמצם השפעתו כדי שיהי׳ כח במקבל לקבל והדיו וברית כחדא חשבינן להו ומשפיעים למדה המלכות
הוא .רומז לצמצום וכמה דאיתא בזה״ק תרומה וזה מדת שמים שהם מבדילים ומשפיעים וזה דקב׳׳ה
•)קנ׳׳ט (.שדיו הוא לשון דיו לעבד להיות כרבו. אתקין להו תדיר שתמיד מתקן כח ,המשפיע כדי
והוא שכמו .שהש״י מצמצם השפעתו שיוכל ה אד ם שיתוקן על ידו כח הקבלה ולכן גם ■הכח הזה עיזר
לקבלה כן צריך :האדם לצמצם עצמו ולהשפיל עצמו להשפיע בהארת פנים ,וכן השני מפחים שהיו ריוח
כדי .שיוכל לקבל אור .ה׳ שלא ימנעו אותו עניני בינתיים שהם הגבול בין המשפיע להמקבל מאחר
עוה׳׳ז המסתירים .את האור .והכלי לצמצם עצמו שהש״י נתן בהארת פנים גם מהגבול הזה קיבל
גם כן האדם מקבל מהש״י לפי שהש״י מראה לו שיש הארת פנים והרצון הנכלל בו כמה דאיתא .דקב׳׳ה
בכחות •הבריאה מה שאין בכח האדם לקבלו בתוכו אתקין להו תדיר .וכנזכר לעיל שבזה המסך גכללו
וכמו שברא הש״י כל הבריאה בשביל האדם ויש שני הרצונות רצון המשפיע להשפיע ורצון המקבל
דברים שהאדם מקבלו בתוכו כגון כל המאכלים לקבל והרצון אף רצון המקבל מגיע .עד •אין .סוף
ריש מה שהוא ■לטובת האדם שיהנה מהם מחוצה לו ... לפי שהרצון מגיע עד למקור .הרצון.
כגץ מלבושים ודירה ואור המאיר לו וממה שיש
דברים .שאין האדם יכול לקבלם לתוכו מזה יתבונן וזה דאיתא במס׳ ע״ז )י״ב (.שישראל ונכרי
שהוא.חסר שהרי.הש״י ברא הכל לטובת• האדם ורק ששפתו שתי קדרות על גבי כירה אחת■ לא חשו
האדם אינו יכול לקבלם ולכן מראה השי׳׳ת בזה להם חכמים משוס בישולי עכו״ם הכא נמי לא
שהדיו .נעשה מעשן מ ה שנשאר מן האור שאינו חשו להם חכמים משום יום אידם וקאי שם אמתניתין
יכול להתפלל באור כדאיתא במס' שבת )כג (.כל דרק באותה עיר חשו אבל חוצה לה לא חשו משום
העשנים יפין לדיו .ומזה נעשה דיו היינו שמתצמצמין אידם דעיר ודייק לה משני קדרות ששפתו ישראל
דברי תורה באותיות הכתובים בהדיו שעל ידי זה ונכרי על כירה אחת אף על גב ששניהם עוסקים
יוכלו להגיע דברי תורה לגבול תפיסת האדם על בענין אחד לבשל מה שעל הכירה שכיון שיש אויר
ידי שמתלבשיס בהאותיות והיינו שהאדם מצמצם הפסק ביניהם לא אמריק • שעוסקים ,בעניך אחד
סביבותיו כדי .שיוכל להביט באור הש״י וכדאיתא, ומקבלים זה מזה וכן רק באותה עיר אסור ■,וחוצה
בזה׳׳ק אמור >שכ ( :ואת דכא ושפל רוח ה אי אתר לא אין שייך לה שההפסק שיש ,אויר ; ביניהם הוא
שלים יתיר הוא מכלא בגין דמאיך גרמי׳ למשרי מחיצה מפסקת ואין לה שייכות לצרף שניהם והוא
עליה גאותא דכלא גאותא עלאה ודא הוא שלים. מפני שברע אין פירות ,ולענין הטובה גם המחיצה.
וזה דיו לעבד להיות כרבו שמאחר שהש״י מצמצם המפסקת מצרפת שניהם להצטרף לענין אחד לקבל.
רצונו כדאיתא■ בזה׳׳ק )בא לז (.המשפילי לראות אחד מחברו וכן מצינו לענין תפלה )פסחים פה
דנחית בכתרוי מכתרא לכתרא .מנזרא לנזרא מנהירו אפילו .מחיצה של ברזל אינה מפסקת ■מלהצטרף
לנהירו וכו' כדי שיהי׳ בכח האדם לקבל אורו וזה לתפלה וברכת כהנים ,וכר׳ל שמשה .קיבל .קרני.
ר ים ויקהל סוד קפח
אחר תפלתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר. מ מז יעשן כדאישא■ ברעיא מהימנא צו )כ״ח :כ״מ(.
ובזה דפוסק דלאחר אידיהן אין שום איסור מורה עשן דא דעת עמודא דאמצעותא ,והוא כי כמו
שעבירה אין לה פירות שאין ביכולתה להתפשט שהעשן הוא דק ויכול ליכנס כמקום צר •וכן צימצם
שישאר גם אחרי׳ כח הרע וכדאיתא בזה״ק משפטים הש״י או מ ככחינת זעיר אפין שהוא■ עמודא
) קג;( אל אחר אסתריס וכו׳ ולא עביד פירין דאמצעותא שהוא מקטין ומזעיר השפעתו שהאדם
לעלמין ומייתי על זה ענין תפלה שלאחר תפלתו יוכל לקכלו ומזה רעשה הדיו מ״ל .וזה דאיתא
מותר י להוסיף תפלה שבקדושה הוא להפך כנ״ל במדרש מהדיו שנשאר כקולמס היינו ממה• שהש״י
והענק שבתפלה צריך הכנה קודם התפלה להמשיך חפ׳ן להשפיע עוד על ידי הצמצום הזה.
קדושה לרצון האדם שיהי׳ כל תפלתו רק לכבוד
שמיס ^שכל ענינים בסדר שקודם התפלה רומזין וענין הזה ביאר כבוד א א מו׳ד הרב הגאון• הקדוש
לזה כדאיתא בברכות )יד (.הרוצה שיקבל עליו עול ■זללה׳׳ה שזה מורה מה שנשאר אהבה אצל
מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין הש״י מה שלא הי׳ ביכולתו לקבל מז;ה העביר על
ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזהו מלכות שמים שלימה ראשו היינו להיות לו אור מקיף שינהג אותו במקום
וכמו שנתבאר במקומו שכל ההכנות האלו הם כדי שאין ■ידו מגיע ונשאר אחר כך בהמקבל פעם
להמשיך קדושה לרצון האדם שלא ירצה להתפלל רק ומתיקות מאהבת הנותן וכל פעם נמתק אצלו יותר
מה שהוא כבוד שמיס ושומע תפלה היא הברכה ומוסיף הבנה ופעם בכל רגע בלי הפוגות כי הפע ם
האחרונה משלש עשרה אמצעות שאדם שואל בה מה שהוא אצל הנותן אי ,אפשר להגיעו להמקבל
צרכיו והיא כוללת לכל הברכות שישמע ה' תפלתו כמו שהוא בעצם מפרי שהמקבל הוא בלבוש ומוכרח
ומכל מקום מותר לשאול בה צורך פרטי גם כן לפי לקבל דרך לבושים אכן על ידי אהבת הנותן כשאר
שכבר קיבל ' עליו׳ עול^ מלכות שמים■ בכלל קודם אצלו אהבה מופשטת מלבושים ועל ידיה הדיבורים
התפלה ובשלש ראשונות שסידר שבחו של הקב׳׳ה והשפע חיים אצלו כי אהבה היא גם כן ממקור
עדיין נשאר באדם כח קדושה זו שלא יתפלל רק מה בלי לבוש ומזה נשאר מדברי פורה בכל נפש מישראל
שהוא כרצון הש״י וכן אף אחר שסיים תפלתו מותר שאחר שעסק בדברי תורה נ שאר'בו י א הי ה קבועה
להוסיף לפי שהזכות יש לה קרן ופירות ועדיין יותר ממה שיכול להשיג עומקה וכן משיג בכל רגע
נשאר בו ממה שקיבל עליו מלכות שמיס מקודם התחדשות מה שמוסיף מעצמו להמתיק מכח האהבה
נשאר בו הצמצום שצמצם רצונו לבלתי יבקש רק וכן מכל דבר שבקדושה אף אח״כ ישאר באדם אהבה
מה שהוא רצון השי״ת. משורש הקדושה .וכן בתפלה אף אחר התפלה
ישאר באדם מכל סדר תפלתו מה שסידר שבחו
של הקב״ה וממה שהתפלל וממה׳ שמודה ונותן שבח
ויקהל להקב״ה בסוף התפלה וכדאיתא במס׳' מגלה )כז ( :
שגם אחר התפלה רחושי מרחשין שפוותיה.
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל .בזה״ק
)ר״ג (.אמאי כניש לון בגין לממסר לון שבת ו ז ה דאיתא במס׳ ע״ז )ז׳ ( :על מתכיתין דרבי
כמלקדמין דהא בקדמיתא עד לא עבדו בני ישראל ישמעאל סובר דלפני אידיהן ולאחר אידיהן
ית עגלא מסר לון את השבת ודא •איהו דלא נערו אסור וחכמים אומרים לאחר אידיהן מותר מייתי
אינון ערב רב כיון דשמעו ביני ובין בני ישראל מימרא דנחום ■המדי דאינו אסור אלא יום אחד לפרי
אמרו ואנן מלה דא אתמנן מנן מיד ויקהל העם אידיהן ולאחר אידיהן מותר ומסמיך לה מימרא
על אהרן ואתמשכו סגיאין אבתרייהו לבתר דמיתו דשואל אדם צרכיו בשומע תפלה ומייתי עלה )שם
אינק דמיתו' כנש משה לבני ישראל בלחודייהו ויהיב׳ ח׳ (.אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה •מעין
לון שכת כמלקדמין וכו׳ ,לא תבערו אש וכו׳ הכא כל ברכה וברכה אומר ומסיים א ב ל' א ם בא■ לומר
קפט ר ים י סוד
תדמה■ הבריאה .שיש לה שו ם,כח מצד עצמה ורק איש רזא דרזין וכף בשעתא דיומא שסיתאה מסי
שכך נבראת■ .ברצון הפשוט אפן ■כל עוד,שהש״י מפץ זמנא דערכ כדין כוכבא חד מססרא .דצפון נהיר
שלא •יתגלה עוד■ או ס הבהיר כדי שיוגדל כח ,.עבודה ועמיה שבעין כוכבץ א ח מין וכו/
בעולם ולכן עולם כמנהגו נוהג ■ומטר הוא לעת עתה
לרשעים ולצדיקים וכדאיתא בתענית )ז (.גדול וים כי ענין זה בזה״ק רומז שהקליפה משפרות
הגשמים יותר מתחיית המתים דאלו החיית המתים מהקדושה וחוץ הקליפה שסביב הקדושה משכללת
לצדיקים ומטר .בץ לרשעים יבין לצדיקים. בקדושה וכדמוכח לקמן רוח סערה .איהו■ ההוא
כוכבא .ולקמן בזה״ק ) ( :ונגה לו סביב אע״ג
ו ז ה שיש ערלה חפיא על ברית ואף שכל מה שמתרחק דכל האי קיימא בי׳ נגה לו סביב מהכא אוליפנא
.יותר עד גמר כח הקבלה שייך כו יותר קליפה דאף על גב דליש ■ססרא דא אלא ססרא דמסאבא
אבל קליפה הניכרת היא בגמר כח המשפיע וכדאותא נגה לו סביב ולא אצטריך לי׳ לבר נש לדחייא לר׳
בגמרא ■)ע״ז כז .(.אתתא כמאן דמהילא דמיא לבר וכו' ועל דא איצסריך למיהב לי׳ חולקא בסטרא
דאם האדם • מצמצם• כח השפעתו שזה רומז שמצמצם וקדושה דמהימנושא וכו׳ רב המנונא .סבא ס ט
צינור ההשפעה הכללי ,וכדאיתא במס׳ )כתובות אמר וכי נגה לו סביב ואצסריך לאנהגא בי׳ קלנא
פג ■(,נחלה .הבאה לו לאדה ממקום ,אחר אדה האי נגה לו לגו איהו וכו׳ ובגק דקיימא ■ההיא נגה
מתנה עליה שלא ,יירשנה והיינו שמצדו אינו רוצה לו מגו כתיב ומשוכה כעין החשמל משוך האש מתוכה
לקבל כח שמסתיר.את אור הניתן שהוא בתור.ו או דמאן משוכה דההיא נגה כעין החשמל חש מל הא
ממילא כל כח קבלותיו הם מצומצמין. אוקמוה חיוון דאשא ממללא אבל מבוצינא .קדישא
שמענא עלה רזין דרזין כד ערלה שריא על קיימא
ו ז ה ,נרמז ,.בבנין המשכן שכאשר היו כסות הפורה קדישא לסאבא מקדשא כדין ההוא מקדשא אתעכב
בגודל עוז ותעצומות עד שנטלו ישראל כח מלגלאה רזא דאש קיימא מגו ערלה וכד האי נגה
־התורה והכניסוהו בתקיפות שהוא מרוחק מרצון עאל לגו ואפריש בין ערלה ובין מקדשא כדין איקרי
הש״י וזה מחמת הערב רב שלא שמרו את השבת חשמל חש ואשגליא מל מהו מל כמד״א מל יהושע.
כדאיתא בזה״ק והיינו ששבת רומז למדת מלכות ענין ערלה דחפיא על ברית ,דבאמש עיקר הקליפה
שמים שאז צריך ,להחזיר פנים בפנים נגד הש״י. הוא בכח המקבל שהוא מדת המלכות וכדאישא
אכן מי שמרוחק ^מן האור יגיע לו משבת התפשטות בזה״ק.
יתירה וכדאיתא .במס׳ מגלה■ )יב ,(:יום ■ ,השביעי
שבת .הי׳ .,שישראל אוכלין .ושותין מתחילין בד״ת אכן ענין הקליפה הוא מה שנסתר האור מצד
ובדברי תשבחות אבל אומה״ע שאוכלים ושותים המקבל ונדמה לו שיש הכרח ח׳ץ מצד הש״י
אין מתחילין אלא בדברי תיפלות וממילא גרמ^ להשפיע לעולם ואינה נבראת ברצון רק שבאם רצה
שערלה חפיא ,על ברי^ת היינו שההשפעה לא ירדה הש״י להראות כח מלכותו הי' כביכול מוכרח לברא
מבוררת .ולכן לא הי׳ המשכן ■נבנה מערב רב כדאיחא את העולם אכן באמת השגה זאת מצד האדם היא
בזה״ק )ויקהל קצז (.ועובדא דמשכנא לא אתעביד כח נברא שמצד הבורא הוא נקרא מלך אך .בלא עם.
אלא מישראל בלחודייהו ולא מערב רב כי זה רומז אכן מתוך שכח המקבל נסתר בכח זה וידוע שכל
בנין המשכן■ שכל כמה שצמצמו ישראל עצמם והכניסי פעל ה׳ למענהו ואפילו כח ההסתר ,הזה וממילא
את דברי תורה בגדרים ומסט.ם שזה רומז המשכן כיון שבחר הש״י בכח זה שישלוס לפי השגת המקבל
שהי' בית להארון הברית שבו הלוחות וניתן חור כל זמן שלא יוגמר הבירור וממילא מגיע ההסתר
לפנים מחדר ובנין המשכן שרומז למלכות שמים זה הזה אף לכח המשפיע שברא הקב׳׳ה סדר השתלשלות
רומז שנעשה ממה שקיימו ישראל את הברית והיינו ההשפעה שבאם הי׳ הכל מבורר הי׳ כח ההשפעה
אחר,.שצמצמו עצמם בכל השפעותיהם יקבליטהם יורד רק למקום שהוכן כלי כפי רצון הש״י שלא,
ישרים Dו ד קצן.
מי ■•.הקים■:כל אפסי ארן מה שמו ומה שם .בנו כי. ממילא נפשה המשכן שהוא בית .צשכיגה :כי■ גמז..
תדע ט׳ .■.וכלהו .בקב״ה אתמר וכו' מה שמו קוי״י( שבברית .צריך .להסיר הערלה והקליפה ,ובשכינתא
רמה שם בגו ישראל לפי.שישראל ה ם מפנימית הרצון כתיקון הוא כדפיתא בזה״ק תרומה ■)קל״ד.(.
ולכן הם רוצים רק בפנימית ואצל ישראל כל הלבושים שמתנבשת בתיקוני כלה: .ובשעתא דאיהי .אתית
הם לבושים לפנימית הרצון ואצל ה ס״ א ניתן נקודה בעולימתהא והיינו שתכנוס בהיכלות ולבושים כזי■
הפנימית כדי .להחזיק הלבושים שלא יתבשלו כל עת שהאדם יוכל לקבל דרך המסכים כי ■:שורש ■מדת
הצורך להם קודם הבירור וזה דאי׳ בזה״ק )קצה(. ההשפעה צריך האדם לקבל בבהירות לראות איך
דבעי -קב׳׳ה למעבד ■עובדא .דמשכנא ,מכל סשרין הש׳ vהוא משפיע אכן בההשפעה עצמה רומז למדת
במוחא •וקליפה וכו׳ וכולהו אתפקדו ,לבתר סשא המלכות שהוא נותנת ערף .לביתה .וחוק לגערותיה,
זיגא■ לזיני׳ ואתי אינון ערב רב ועבדו ית עגלא וכו׳ כדאיתא בזה״ק ובזה אין בפח האדם■ :לקבל שפע
אמר קב׳׳ה מכאן ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא הש׳׳י בלא לבוש ולזה צריך כמה .לבושים .וכמו
אלא.מסשרא .דישראל בלחודייהו שתחלה רצה הקב׳׳ה שהגשם שהוא חסד פשוע אכן מצד הבריאה ■אי אפשר
לבנות המשכן מכל הלבושים מוחא וקליפה ואסר להתקבל רק בלבוש גשמי וכן כל הדברי תורה כשיקבל
שעשו הערב רב את ,העגל צוה שישראל לבדם יעשו אדם יתלבשו בגבושים .אכן ההשפעה עצמה בשורש.
את• המשכן ־כי ■אחר.י• שמרצון הזה נאחזו הערב רב הוא רק רצון וחסד וזה שבכל העובות שהאדם מקבל
לק •בהלבוש כנ > וזהו מי עלה שמים וירד כי לירד צריך לצמצם בשורש היינו שלא יקבל בגודל תקיפות■
במקום הסתר מציגו שצריך הש״י לבדו לירד למצרים ■וידי :שהקב״ה מנהג הכל במשפע וממילא תבא אליו
וכדאיתא• במדרש )הנעלם וירא קיז (.שלא הי׳ מלאך השפעה בלבושים שיוכל לקבלם.
יכול .לירד למצרים •מגודל העומאה ,שהי׳ שם ולכן
נאמר ועברתי בארן מצרים וזה מי עלה שמים וירד ויקהל משה .בזה׳׳ק )קצ״ז (.אהדר לון,כמלקדמיך
שאינו • יכול י לירד למקום הסתר רק ממקום גבוה עובדא דמשכנא אמר רבי חייא כלא■ כמה
מאד• ולכן אין ביכולת לקבל אור תורה דרך לבושים •דאתמר ועובדא דמשכנא לא אתעביד אלא מישראל
גשמיים ירק ישראל שהם נקראים בנים להקב׳׳ה. בלחודייהו ,כי אחר שמשה העיר להט מבחינת יסוד
אבא במצות שבת שאז ישראל שובתים מכל עבודות
ויקהל■ משה • את כל עדת בני ישראל .בזה״ק ועיקר מה שיש בשבת מצות עשה היא השביתה.
)קצד (:ויאמר שאול אל הקני וגו׳ תא חזי ■וגם מצות עונג שהיא הנאת הגוף ובזה ■אין לגר
מה כתיב בעמלק וכו׳ כל הענין להיות כי מענין שום אחיזה כי אז יתפרד קליפת נגה הרע .ויפל
מלחמת עמלק התעורר לפת ' מ קו ם לגרים בתוך למשה והעוב יתדבק בקדושה וכמו שתיקן האריז״ל
ישראל כמו ■שנתבאר בריש פרשת יתרו שהתחילו והא אזמין עתיק יומין למצחא עדי יהון ■חלפין.
אז ישראל.ליכניס בהסתר כדי שיתוספו עליהם גרים. כי מצח רומז למצחא דרעותא שנתגלה בתשלום קדושת
וגם הערב■־רב •תחלה^ לא הי׳ להם מקום בתוך ישראל שבת בשעתא דמנחה כדאיתא בזה״ק אדרת נשא
ורק אחר י מלחמתי• עמלק אז התחילו ישראל להסתר )קכש (.מצחא דגולגלתא רעוא דרעוון וכף אימתי.
וממילא יש •.מקום.לעבודה ובעבודה יש אחיזה גם לגר אתגלייא וכו׳ בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא ,כי
כמו שנתבאר שם .אכן בשעת קבלת הגר קשין גרים שבת הוא הכרוז שיוצא כדאיתא בזה״ק תרומה.
לישראל־ כספחת כי.ב שעת החיבור אז נתאמן כח )קל״ד (.והכי מכרזי דיזדמנין למחמי דיקרא דמלכא
הגר כי הג ר מזדווג עם ישראל בדרך דילוג ולא בסדר ולראות היינו רק בפנימיות ולא בשום כלי ומזה
כי צריך להתגבר .עצמו בפעם אחת להתהפך מהפך כלהו ערקין ,ובזה כל הקליפות חולפין׳ ועוברין.
להפך ובישראל רוצה הקב׳׳ה בעבודה בהדרגה ,כי
אברהם י אבינו הו א נקרא איתן האזרחי )מלכים דמתחיל )שם( רבי •שמעון פתח מי עלה׳ שמים הה
א .י ה ( :היינו שעבד להש״י בגודל אומן וכח שלא וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה
קצא ר ים דקה וד
הערב •רב הכניסו החושך לישראל שנסתר■ מהם הביש כלום להשארת גפשו וכד>^יתא במדרש )ספרי
האור כי הש״י מנהג עם האדם מדה במדה כי אחר שופמיס( אף פל פי שהיתה סביבה בימי האבות
שפגמו בהשגחת הש״י בלבות בני אדם ■נסתר מהם ועכשיו שונא הקב׳׳ה פבודה בגודל פקשות והגר
■ מביע לצב כל אדם והוצרכו לעורר האור -איך הש׳v כל עבודתו בתחלה בהכרח להיות בגוזל כס ואוגק
זאת על ידי פעולה במעשה המצות ולזה ניתן להם ועקשות להפוך■ עצמו מן כקצה אל הקצה .ולזה
מצות המקדש כי בזה יזדכך גם הגוף לראות איך איתא במס׳ )פסחים צא (:אין עושין סבורה שכולה
הש׳׳י שוכן בתוך .כל נפש כמ״ש ושכנתי בתוכם גרים שמא ידקדקו בו ויביאוהו לידי פסול ,כי
)תרומה כה( ולזה נתפרדו מן הערב רב כדי שיהי׳ הגר לפי ששורשו אין בו אור ורק הוא כלי לקבל'
מעשה המשכן •ביותר בהירות .וזה שנאמר ויקהל ולפי שתוכו ריק מאוד אין לו בפחון בעבודה ורוצה
משה כי מרע׳׳ה הוא חכמת כל ישראל ושם אחר רק בפעולה מפורשת כי עבודה שבלב לא יספיק
מעשה העגל איתא במדרש רבה )נשא ז( שנעשו בעיניו להאמין בה שהש״י מביע ללבב ולכן ירצה
זבים ומצורעים ומצורע איתא בזה׳׳ר! )תזריע מע ; ( להכניס כל עבודה בכס פעולה מפורשת .והוא
צרפת וכו׳ סגירו דנהורא עלאה היינו שנסתם מהם משורש נפשו כי אין בו פנימית בעצם וישאף לקנות
אור אבא שהשיגו במתן תורה שעל זה רומזין השד מקום רק בכס כלי שלו החיצון וכדאיתא בזה׳׳ק יתרו
כתרים והזיין שחקוק עליו שם המפורש דאיתא שניתן )ע׳ (.והא אוקימנא גר אע״ג דאתדבק באתר דא
להם במתן תורה )רבה פקודי נא(. עלאה קדישא כיון דשביק עמי׳ ואבהתוי גר),צדק(
אקרי כמאן דשוי מדורי׳ באתר דלא .ידע מקדמת
וכדאיתא במס׳ שבת )פח (.וכולן זכה משה דנא .ולזה ■גרם שהערב רב פשו את העגל והכניסו
ונפלן והוא הי׳ יכול להאיר לכולם להחזירם חסרון זה בישראל ,ובאם לא הי׳ בא החסרון כזה
להם וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל לכלל מעשה היו מצפרפים עם ישראל באחד כדאיתא
שהקהילה שוב כנפש אחד במצות שבת תחלה .ונננות בזה׳׳ר! )קצ״ה (.ותא ,חזי בקדמיתא מאת כל איש
שבת הוא צמצום וכמו שמצותי־ו הם עיקר בצמצום אשר ידבנו לבו לאכללא כלא בגץ דבעי קב׳׳ה למעבד
ושביתה כן בשבת ניתן נשמה יתירה שהיא מהארת עובדא דמשכנא מכל סערין במוחא וקליפה וכי׳
אור הש״י בלי שוס לבוש כי בשורש נבות ישראג לבתר סעא זינא לזיניה ואתו אינק ערב רב ועבדו
הם מאמינים בני מאמינים. ית עגלא וסעו אבתרייהו אינון דמיתו וגרמו לזן
מותא וקפולא לבתר אמר קב׳׳ה מכאן לישראל
אכן ההסתרות מכל התפשפות עולם הזה שהשורש ולהלאה עובדא דמשכנא לא יהא אלא מספרא
מתחלק לכמה ענפים שונים זה מזה מצד זה בלחודייהו מיד ויקהל משה וכו׳ .וכתיב דישראל
נולד ההסתר וכמו דאיתא בזיה״ק ויקהל )ל-״ד(. בתרי׳ קחו מאתכם תרומה לה׳ מאתכם ודאי וכו׳
שבת שי״ן ב״ת שי״ן הא אוקמוה רזא דתלת אבהן כי הש״י ברא חושך ואור שהחושך ילביש את האור
דמתאחדן בבת יחידה ואיהי מתעפרא בהו ,כי עוקר כדאיתא בזה״ק בראשית ) כ ב (:וכל מה שיוכל
מצות שבת ,כי ששת ימי המעשה שהש״י שלח אורו להתלקש מן החושך להתכליל באור יכניס על ידי
ונתחלק אורו הכללי לפרפיית מעשה בראשית ונתחלק אפילו לעניני עולם שישראל יכניסו אור עבודה
לכמה לבושים .וראשית התחלקות נתחלק לשלשה הזה .ולזה כשנתוספו גרים על ישראל כי על ידי
מדרגות שהם ממדות הש״י ,כתר חכמה ,בינה. עבודת ישראל אחר שהי׳ להם אור גדול במתן תורה
שהם ■רומזין לכח שלשה אבות .ושוב כשירד התחלקית■ לא הי׳ מקום לגרים כי הי׳ אז אור ^ ׳ vמפורש
זה למדרגה למפה נקרא חסד ,גבורה ,תפארת .עד ולא הי׳ צריך ללבושים אכן אחר שנאמר להם שובז
שבתשלום" התפשפוה הוא פח המקבל והוא מלכות לכם לאהליכם ונסתר האור התחילו להתפשפ בעבודה'
שמיס שמדה זאת •מהזרת לאחד ולחבר כל המדות לכלול עניני עולם הזה גם כן להכניסם לכלל' עבודה
על'•"ידי הכרת אור הש׳׳י יזה בנפש מצות שבח, כמי שנתבאר בפרשת יתרו .אכן במעשה העגל כאשר
ישרים פקודי סוד קצב
שדי .ישברו .פראים צמאם אלין אינון רתיכן דלתתא ואף כי הש״י חילק מעשיו כד&יתא במס׳ ,ר׳ ה
דכד .ימא.,נקיט להון כלהו נקוט להון ,ושאיב לון )לא (.בשני מה היו אומרים גלול ה׳ ומהולל מאוד.
בגוויה .ולבתר אפיק מיין .לסטרא אחרא דאינון על שם שחילק מעשיו ומלך עליהם כי בשני נראה.
רתיכן קדושין .דלתתא ואשקי לון וכלהו ,אתמנין שני מדות מתנגדות ומזה ניכר מלכות שמים מאחר
ואתפקדין בשמא כמה דאת אמר לכלם בשם יקרא. שיש שני מדות מתנגדים זו לזו יוכר שיש ,אחד
שהוא למעלה מהמלות וזה שמסיים )שם( .שחילק
העניו הוא .כי הש״י ,ברא את העולם בהתלבשות מעשיו ומלך עליהם כי אף שחילק מעשיו מכל מקום
עולמות זה .בתוך זה שהתחתון מלביש את הניח מקום לעובדיו אשר אם יעבדו אותו יכירו
העליון עד .שגם ■בלבוש היותר רחוק מקבל דרך כי כל המדות ממקור אחד יצאו וזה רומז שי״ן .בת
כל הלבושים..ומהלבושים יתפשט השפע אף למקומות כי בת הוא בת עין נקודת כנסת ישראל המאירה
רחוקים מאור וזהו כל הנחלים הולכים אל הים במלכות שמים ,כי זה הוא החיבור הגמור שהש״י,
כי .ים היא מלכות שמים שהיא מוסתרת מאוד על חילק מעשיו ועל ידי עבודה ישיבו להכיר כי ה׳
, הגוון מאור הבהיר. א לקנו ה׳ אחד .אכן נתן כח בחירה לאדם באם יעה
לצד אחד ולא יביט למאחד ה מ דו תיז ה ישאר■ בפירוד
אכן ע״י עבודת .עובדי השי״ת מאיר בשעה זאת וזה הוא כח עבודה זרה כי בכל עבירות אם •יחזיק
נקודת כנסת ישראל והיא מכנסת כל העבודות אדם בו בגודל זרם הוא יצרא דע״ז וכדאיתא במס׳
. - להעלותם למקורם. . עבודה זרה )י״ז (.כיון דאביקא בה טובא כמינות
דמיא .וזה הוא הפירוד הגמור .וזה רומז בעילם
כי הים .איננו מלא כי •מדה זאת שהוא לא תתמלא הזה לכח האש כי למעלה כח האש ,הוא המחבר
מעבוד ה .כי אין שיעור לאור הטמון בה בדרך • כל עניני עולם הזה להש״י כמו בקרבנות שמחברין.
הסתר ולעוררה להשיבה פנים בפנים למלאות פגימת כל כחות עולם הזה באש של מעלה עד שכל הבהמות
הירח ■אין שיעור לכמה עבודה ויגיעה שיוצרך לזה הנקרבין נכללים בשור שבמרכבה ובעולם הזה מש
כי כל ■מה שיוגדל כח עבודה תשים ביותר הארת הוא המכלה הכל ומפרד כל דבר לחלקים ולכן רומז
פנים וזה שנאמר כאן אלה פקודי ובכל מקום שנאמר ע״ז באש לפי שהוא גם כן מעלמא דפרודא וע״ז
אלה פסל את הראשונים ומה פוסל כאן כי מהמקדש שאין לה ביטול לשריפה עומדת כי הוא כתותי
יצא אור לכל העולם ואפילו למקומות היותר רחוקים מיכתת שיעורא כדאיתא במס׳ ע״ז ) מ״ה( ולכן
וכמו ,שהתפלל שלמה המלך ..ע׳ ה וגם אל הנכרי. אחר מעשה העגל נצטוו על שבת ובזה ■נתאחדו כל;
לבות ישראל וזה שנאמר להם בענין זה מצות הבערה.
וכן מה שמסיים בפרשת ויקהל וכל יתדות החצר
■.נחושת ■כי החצר. .הי׳ בו נחושת היא לבוש
מלכות שמים כשהיא מזינה את קליפת נגה כדאיתא פקודי
.בזוה״ק )תרומה קלט (.נחושת כד שלטין טורין
אחרנין ואיהו צריכא למיזן לון אצטבא בהאי גוון אלה פקודי המשכן משכן העדות .בזה״ק .פקודי.
למיזן לון ואינון אקרין הרי נחושת כי נחושת היא )ר״כ (.רבי חייא פתח כל הנחלים הולכים אל.
תחתית :הכלי וכדאיתא )כלים פ״ח( נחושתו של הים זהים איננו מלא !וכו' אבל כל הנחלים איליך.
תנור היינו תחתיתו והוא רומז ללבוש האחרון דנחלין ■ומביעין קדושין דאתמליין ונפקין •לאנהרא:
שהוא אור מכוסה בכמה לבושים שיוכל להאר אף זלמליא להאי ימא רבא וכיון דהאי ימא רבא אתמליא
למקומות הרחוקים מאד ,אכן בפרשה הזאת היא מסטרא דאנון נחלין כדין הוא אפיק מיא ואשקי
העולה מזה מה נשאר קדושה בישראל מהמשכן לבל מיוון ברא כד״א ישקו כל חיתו שדי וכו׳ מאי
כי ■פקודי הוא כמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון כתיב לעילא המשלח מעינים וגו' ישקו כל חיתו:
קצג ישרים פיהודי סוד
הש״י בבנין המשכן להכניס האור בלבושים זהב הקדוש זללה׳ה ה 0מ שהוא מלשון לא נפקד ממנו
וכסך ונחושת .ובסדר שלמעלה מסיים וכל יתדות איש כי הוא מה שהאדם מחסר נפשו מטובה בשביל
החצר נחושת ונחושת מורה שהש״י מתלבש בלבושים כבוד שמים הקבוע ולקרבנות הווי נוטלין כדאייתא
שהם רחוקים מאור כדי להשפיע לכל המקומות בריש פרשת ויקהל שאפילו מערב רב לא >טלו
שנראים רחוקים מאור וכדאיתא בזה״קותרומי :קלט. לבנין המשכן וכן איתא■ בעזרא )ד( לא לכם ולנו
כד שכינתא בעי לפרנסא להנך טורק אחרנין אצטבע לבנות בית ה׳ ,זכן איתא במס׳ )עירוכין כז(.
בהנך לבושין ואקרון הרי נחושת ,והנה בכלל מלאכת משום רפיון ידים נגעו בה ,כי בזה נשאר קדושה
המשכן כשניתן הי׳ אהבת הש״י טמון בה עד שבפרט קבועה מה שאין בשום ■איומה רק בישראל כי כל
עשייתו נכנס להתלבש בכל הלבושים ונטמן בהם. מה שישראל מחסרים עצמם מטובה בשביל כבוד
ובגמר המלאכה חשב הש״י כוללות ההוצאה היינו שמים הקבועה היינו לקבוע בלבו בגופו של בנין
הסבלנות שסבלו ישראל על קדושת הש׳ vוזהו פקודי בזה אין נדבות לב לשום אומה ואדרבה גם רפיון
המשכן מלשון ויפקד מקום דוד )שמואל א כ( ידים נגעו בה לפי-שהם אינם מהשורש ולכן נאמר
היינו זה הוא הכלל מה שסבלו ישראל אז נקרא כאן ■אלה כי פקודי היינו כנ״ל מה שישראל התנדבו
משכן העדות משכן לעילא ולתתא היינו שיצא וחסרו •נפשם מטובה בשביל כבוד שמים וזה נשאר
מפורש דבר ברור שאחר הסבלנות וההוצאה אז פקדון קבוע וזה הגדול שבכל קדושת הבית .ומזה
נתראה החיבור מעילא ותתא ,וזה כמד״א עדות הטעם הבית עצמו אינו דוחה שבת והקרבנות
ביהוסף שיוסך הוא מדת הצמצום ועל ידי מדת דוחין שבת כי שבת היא קדושה קבועה וקיים אכן
הצמצום נתוסף לו שם י״ק והוא שהש״י מראה בכל מה שהוא קבוע וקיים אינו צריך לעבודה ואין
■אהבתו שהשם אינו שלם כשאין לו חיבור בעוה״ז בו חלק רק לישראל לבד אכן הקרבנות שהוא עבודה
עם מעשה עבודת ישראל .וזהו ובצלאל בן אורי בן שכל מיני התפשטות כלולים בהם •וזה קדושת הקרבנות
חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה׳ את משה גדולה לדחות שבת.
ובזה״ק פקודי )רכ״ד (.ובצלאל בן אורי בן חור
למטה יהודה ,מסטרא דמלכותא וכו' דהא כל אלה פקודי המשכן משכן העדות .בזה׳ק פקודי
אומנתא דמשכנא אתתקנת בהו ועל ידייהו בצלאל רכ״א (:מאן עדות אלא תרי זימני כתיב הכא
איהו עביד אומנתא ומשה איהו אתקין כלא לבתר משכן חד לעיליא וחד לתתא ומשכן אקרי משכן העדות
משה ובצלאל כחדא הוו משה לעילא בצלאל תחותי׳ מאן עדות כמד״א שבטי י״ק עדות לישראל שמא דא
סיומא דגופא כגופא וכו׳ לבתר משה ובצלאל כחדא איהו עדות לישראל כגוונא דא עדות ביהוסך שמו
וזה כי איתא בגמרא )ברכות נה( בצלאל על שם עדות שם י״ק ביהוסך .וכו' והיינו דכתיב ועדותי
חכמתו נקרא כי נקרא בצל אל וכדאייתא בזה״ק שלח זו אלמדם .ענין עדות ביאר כבוד אאמו״ר הרב
) ק ס ב (:בצלאל רביעאה איהו לנהורין עלאין כי הגאון הקדוש זללה׳׳ה שהוא דבר ברור בדעת האדם
כל ההשתלשלות הוא בארבעה מדרגות אז ראה בכוונה להתבונן ולא כמו שרואה שלא בכוונה.
ויספרה הכינה וגם חקרה ,ולכן קודם הזווג הוא וכדאיתא במס׳ ראש השנה )כד (.ראינוהו מאילינו
נראה כצל מאור העליון ,אכן בגמר החיבור אז ושבנו לראותו מדעתינו ולא ראינוהו אין מעידין
גוף וברית כחדא׳ חשבינן להו. עליו .וזה הענין שתחלה נתנו דברי תורה בבהירות
גדולה כמו שנתבאר .ושוב אחר שנעלם האור צוה
יש ר י ם םוד קצד
הארת אור הש״י עד שיציא לפועל ■בתכלית גמר ד ? ר א אל משה .בזה״ק ויקרא ) .ב׳ (.רבי אלעזר
הלבושים, . פתס^ שאל לך אוח מעם ה׳ אלקיך העמק
שאלה או .ה ג ב כ ■למעלה ).ישעי׳ ז׳( אסחכלנא בדרק
וזה דאיתא בתיקוני הזהר )תיקון י׳^ח ל״ו (.הא קדמאין .זכו' ,דרין קדמאין הוו ידעין ומסחכלין
אלין נפקין הא אחרנין קא דפקין לפתחא . בחכמתא .עלאה .,ויועין לצדפא אחוון ד׳אחיהיבו לי׳
ואמרין א״ד שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו למשה בסיסי.
חי עלמין דמצלין בחי ברכאן דצלותין ומקרבין בהון
קרבנא לקב׳׳ה דמשיבא לקבייל שבעה פרים ושבעה הענין •שהאוחיזח הם ,לבושים לכל וכדאיתא בזה״ק
אלים וילקביל שתי תורים או שני בני יונה דמסערא ( וכמו הקול• והדיבור שבצאתו ; לפעול ■)
דהאי איות אמר למשה וזה לך הא׳ות ואיהו כליל מוכרח■ ■להתלבש באותיות ■ובכל-הניסים שהקב׳׳ה
תרי עשר מזלות ושבעה •כוכבי לכת מסערא דקדושה עושה גם כן ■כשתתגלה ■מתלבש באות וזה שנקרא
דאיהו בת שבע ומסערא 'דו״ו דאיהו ו׳ עליאה .ו׳ דבר מופת אות וכמ״ש כאאמו״ר הרב הגאון הקדוש
תתאה ■ועלייה^ו אתמר ■ומאותות השמים אל תחתו זללה׳׳ה בפרשת שופעים ,ולמי שהש״י חפץ לעשות
כי יחתו .הגוים .מהמה )ירמי׳ י׳( ה״א אינון שית לו■ מופת מאיר לו הכח שהוא פועל ובאיזה לבוש
ככבי לכת ה׳ .כ כ ב א שביעאה ו״ו תרין עשר מזלות מתלבש עד שיצא לפועל ואות הוא השורש מהמופת.
דכל מזל אתקרי אות ואיהו ממנא על כל שעתא וזה שאמר הש״י לאחז שאל לך אות מעם ה׳ אלקיך
מתרין עישר שעתין כל ■נביא' אית לי׳ מזליה ושעתיה היינו אם .תרצה לדעת מקום■ •שורשך ומאיזה מקום
וכפום ההו^א מזל וכפום פעולה דיליה הכי אתגליא אאי רילך ■כי ה׳' אלקיך מורה על שורשו במקום
לי׳ אות מן וא״ו דתרין עשר מזלות .והענין שהש״י שהוא'■קשור בו כדאיתא בזה״ק בשלח )מ^׳ח ^(.ויתפלל
יסד שכל הפעולות ילכו■ דרך ■מדותיו ודרך המדות יונה י אל ה׳ ■אלקיו וכו׳ לאתר דהוה קשיר ביה
יתגלו לפועל וכל הפעולות הם■ על ידי עבודה משמע שבכל נס אם אין בעל הניס •נקשר בשורשו
ואתערותא דלתתא וכן הציב הש״י אילן בשנים עשר שהש״י יאיר• לו משורש מקום ■שהוא קשור בו הוא
גבולי אלכסון שהוא כוללות ששה ספירות מחסד ועד עיררזא כלפי י שמיא כדאיתא בתענית )כד ( :אערוחי
יסוד •ומלכות הוא תשלום וגמר פעולתם בצאת כלפי שמיא י שבאמת-י לפני '־ הקב״ה אין שום עורה
לפועל וכן הוא מתתא לעילאי זה השער לה׳ צדיקים ורק לעיני; האדם אחר.שהופבע ■בעיני האדם שהשמש
יבאו בו לעלות בסדר עבודתם עד מקור החסד היולכת ממזרח 'למערבי אם ייראה ’,שתלך ממערב
וכפי עבודתם כן ■ישופע להם אור ■מעילא לתתא עד ל מז ר ח'יהי׳' אצלו' שינוי השבע ,לפי שכך מועבע בו
שיצא לפועיל .בגמר 'ההשפעה במדת יוסף .הצדיק מכבר ,אבל ' בשורש א^ין ' זה ,שום חידוש שהש״י מנהג
'ששם מאיר מה,שמתלבש בו יסוד החכמה ומשם תמיד"ברצון שאין בו..שום הכרח ,ולכן רבי חנינא
יקבע בכלי הקיבול הוא מלכות שמים. בן דוסא דאיתא בגמרא חן,לין ,(^ 0 ..דנפיש זכותי׳
היינו שהי׳ זך ומבורר'''מאויד והביע תמיד לשורשו
ו ז ה מאמר התיקונים הנ״ל שמארי דאותות פתחין ולכן לא הי׳ השתנות העבע שום חידוש לפניו ולא
אדנ״י שפתי תפתח ואינון מארי דאות דאיהו הי׳ אצלו התפלה על השתנות העבע אערוחי כלפי
חי עלמין שאות מורה על מדת היסוד אות הברית ,שמיא ולכן אמר מי שאמר לשמן וידלוק הוא ייאמר
שנקרא כי כל .ובזה״ק )משפעים קעז (.כי כל לחומץ וידלוק )תענית כה (.וזה מורה אות שמאיר
בשמים ובארץ ותרגם יונתן דאחיד ־בש^מיא ובארעא לו ממקורו שהוא דבוק בו וממקורו ממשיך אליו
קצך! י ש ר י ם וי לג א סוד
לדודי :ועלי ;תשוקתו הא אוקמוה אבל באתערותא ששם הוא .ראשית העבודה .להעלות מדת מלפוח
דלתתא אשתכח אתערותא לעילא דהא לא אתער שמים שהוא כלל הנהגית הש״י ■בעולם ־וש.ורשה והתחלת
לעילא עד דאתער לתתא ,.ובאדרא רבא קדישא העלי׳ היא במדת היסוד שכשהוא פועל באורו נקרא
)קל״ב (:קם רבי חזקיה שארי ואמר אני לדודי חי כדאיתא .בזה״ק ■ויצא )קס״ד (.חי •וברוך דלא
ועלי תשוקתו מי גרם שאני לדודי משום דעלי מתפרשי.מהדדי דכד מתחברין כחדא אקרי באר מים
תשוקתו .דשם .בפרשת לך איירי בהנהגת זעיר אפין חיים ובזה״ק וינש ) ,רי״ א (:ויאסור יוסף מרכבתו
אבינו להש״ו שהי׳ על מראשית התקרבות אברהם דא צדיק מבואר שם שבזמן הארת פנים של מעלה
ידי מעשיו וכנזכר שם ) (:בסתרי .תורה על פסוק נקרא מדה ,זו חי ונקרא מי עלמין שמשורש ראשית
זה אחר הדברים האלה הי׳ דבר ה׳ אל אברהם המדות מחכמה עד יסוד תשעה מעילא לתתא ותשעה
במחזה שהוא ׳בלשון תרגום וכדמסיים שם שעדיין מתתח לעילא ,והוא בספירות הנגלות בהנהגה מחסד
לא נימול אברהם אז ■.,וכדאיתא במדרש רבה במדבר עד יסוד מעילא לתתא ומתתא■ לעילא •.ברזא דתרין
)פרשה ג׳( אברהם בחרו הקב׳׳ה אבל לא קרבו וו״ין .שממקום הזה ■יוצא השפעה כפום האי מזל
ולכן נאמר .עליו אני אבל הוא קירב את עצמו וכפום ההוא שיתא וכפום פעולה דילה הכי אתגליא
לדודי ומתפרש בזה״ק שהי׳ תחלה מצדו על ידי לי׳■ אות מן וא״ז דתרין עשר מזלות שכפי עבודתו
עבודתו .ובאדרא רבא קדישא )שם( מיירי מהתגלות מהתא לעילא דרך אות ז׳ כן יאיר לו דרך אות
עתיקא,ו שם מתגלה שורש התקשרות ישראל'ממקום זה .שבאותה .המדה שהוא אחוז בה בשורשו ובזמנו
שעלו במחשבה ולכן שם נתגלה מי .גרם לי שאני יעבוד את הש״י ודרך מדתו יתכלל בכל המדות
וזה מורה אלו שתי לדודי משום דעלי תשוקתו אכן יסודו הוא במדה פרמיית וכן מאיר אל ■כל
אותות העמק שאלה דא אות ה׳ בתראה דבשמא פרמ ממדה פרמיית .בהתכללות כל המדות אכן
קדישא היינו בהתגלות מדת זעיר .אפין במלכות יוצא לפועל,נמדה■ פרמיית דרך מדת היסוד שהוא
שמים .והגבה 'למעלה דא אותי" יוד רישא דבשמא אות -ו׳ שבו נכילל מ(ו ת ,הפרמיי השייך .לפעולה
קדישא 'שמורה על התגלות ואור עתיקא קדישא כפי.הנפ ש והזמן ,ו ה מ קו ם .וזה רומז אות ו׳ שהוא
כמו שנתבאר הענין בענין קריעת ים סוף כדאיתא אות אמת כדאיתא בזה׳׳ק )ויקרא ,ב (.והוא
שם בזה״ק בשלח ) ר׳ ב (:מה תצעק אלי וכו׳ אלי המחברת שמים וארץ.
דייקא בעתיקא תליא כלא.
ה ה שנאמר לו ■לאחז שישאל לו,.אות,,שישיב ״ לה׳
וכפי האכנה 'שהאדם מ כין' מ צ דו כן יתגלה' לו .בעבודה ,ויר אה,לו,ה ש״י משורש >.פש.ו-,.ממקורו
האות וזא שאמר ואפילו'חייבין דבהון'בישראל .שהוא ,דבוק ..בו .מאתר דהוא .קשיר ,ב,יה ויקרא
הוו ידעין .וכו׳ לאנהגא עובדין בהאי .עלמא היינו הישועה ,על שמו שהשיג .על ידי -תפלתו וזה שנאמר
שהציבו ' להם גוון צמצום כמ״יש )תהלים . .ע״ח( לי איזה אות שירצה העמק שאלה דא אות ה׳
ויפתוהו בפיהם וגו׳ .והוא רחום יכפר עון וכמש״ג בתראה .דבשמא קדישא .או הגבה למעלה .דא את
הענין מפי אאמו״ר הרב .הגאון ' .הקדוש זללה׳׳ה יו״ד .רישא דבשמא קדישא שהכרת התקשרות משורש
בפרשת .בלק והנה בהקמת .המשכן נתקיים• העולם נפשות ישראל עם הש״י .יוכל ,להראות בני פנים
ונתבסס על מכונו ונתקן יסוד הבריאה 'כדאיתא שלפעמים נתגלה .התקשרות ■ישראל שעל ידי שהם
■בזה״ר! ■במדבר )קי״ז■ (.עד •דקבילו ישראל אורייתא עובדים את הש״י על ידי ,זה ■הש׳ vמקושר עמם
בעורא דסיני• ואתקם .משכנא .כדין,א ת קיימו עלמין והוא הנהגת זעיר אפין הנתגלה במלכות ■.שמים,
ואשתלימו ואתבסמו עלאין ותתאין. ולפעמים .נתגלה -,הנהגת ■עתיקא קדישא שמפני שהם
דבוקים■ בשורשם■ ,ועלו במחשבה תחלה■ מפני■ זה
ו׳כדאיתא' במדרש•רבה'נישא' ■)ריש׳פ׳ י״ג(':באתי מתעורריס לעבודת הש״י■ באהבה ויראה .,וכמו
' לגני י אמר רבי ישמעאל ברבי ' יוסי באתי לגן שמצנו בזיה״ק לך )פ״ח (.רבי יהודה ,פתח אני
ישרים וירךא סוד קצו
אדם קדמאה כדאיתא כמה פעמים בעץ החיים אין כחיג כאן אלא ב׳אפי לגני לגנינו למקום שהיא
)עיין שער המלכים פ׳׳ה מ״ד( פי נקודות העי ר ם עיקרו מתחילה .וכי עיקר שכיכה איכה כשחתונים
יצאו נפרדים כי בשורשם אחד ה ם אך בצאתם היתה הה״ד וישמע את קול ה׳ אלקי׳ מתהלך כגן
( נפרדו כמו שנתבאר בביאור ■לעץ החיים ) לרוח היום וכו׳ כיון שחשא אדם נסתלקה לרקיע
כי כן הוא כל בניני הזווגים וכדאיתא בזה״ק ;ך הראשון וכו׳ עד רקיע השביעי וכנגדן עמדו ז'
)פ״ה ( :וכד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא צדיקים והורידו את השכינה מן העליונים להחתונים
נפקין לבתר כיון דכחתי מתפרשין דא לספרא דא ואלו הן אברהם הורידה מן השביעי לששי וע״י
ודא לספרא דא וקב״ה מזווג לון לבתר ,וכמו שהוא משה הורידה לתחתונים.
בכל ■לידה וזווג כן הי׳ בלידה וזווג הכללי ששם
במקורם היו אחד וכשיצאו נתפרדו לעשר נקידות תרומה )דך קמ״ו( כד אסתלק ברעותא
ולכן הפירוד הי' שם השבירה אכן אחר כך נבנו דסתרא דכל סתרין למעבד יקרא ליקריה אנשיב
מחדש. רוחא מנקודה עלאה דנגיד מלעילא לתתא ושוי
תיקוניה לאיתישבא בהאי עלמא וכל הענין כדאיתא
והנה יסוד התיקון שלא עמדו המדות אפילו אבא במדרש ה נ >
ואי׳מא בזווגייה תדיר גם כן לא עמדו פכים ו ה ע נ י ן שבבנין המשכן ■כשלם כוונת הבריאה שעיקר
בפנים קודם התיקון והתיקון הי׳ שהחזירם הקב׳׳ה שכינה תהי׳ בתחתונים וכדאיתא בזה״ק פקודי
פנים בפנים כי כשהמדות עומדים פכים בפנים אז )דף רמב (.שירותא דשארי משה לאתקנא בהאי
גם מצד אחוריהם גם כן משפיעים כי האחורים אתר דאיהיו ספרא דקדושה אוקים קימה דנקודה
הם אחורים להפנים ויש בהם גם כן השפעה דקיימא באמצעותא דהוה •חשיך ושקוע באתריה
מבחינת פנים כי באמת למעלה אין שם עורף ולא אתחזי ולא נהיר כלל ושירותא דכולא אוקים
כדאיתא במס׳■ חגיגה )פ״ו (.כי מה שנראה מצד לה להאי נקודה דאשתקעת באתרהא ולבתר לכל
האדם שיש עו^רף הוא כשהש׳׳י איכיו משפיע אהבה אחרא דאיהו בכינא דהאי ■נקודה.
בהמדות שיעמדו זה כנגד זה פנים בפנים ומחמת
שחסר להם שפע והימדות העליונות הם קרובים ו י ק ר א אל משה .בזה״ק ויקרא )ג׳ (.וכד מתחברין
למאצילם ויפנו פניהם והאור שלהם ■למעלה כלפי כיצוצין דאתוון קלא בפיש ביכייהו אתחזון
מאצילם ואז נתחלקו הפנים מהאחוריים כמו שביאר בגל^ופייהו לכל איכון רתיכין אוקיר וקלא אהדר
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ מבינייהו וקרי בין אינון רתיכין אוקיר אנוש מפז
כמשל העומד ■לפני המלך שכל מבעו ומעיינו רק ואדם מכתם אופיר .וכמו שביאר כבוד א א מו׳ד הרב
להמלך ולכן מצד אחוריו >ראה שאין בו חיים כלל הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ שכל הבריאה היא
■לפי ■שהוא מתבפל ממציאות לגמרי וכל מעיינו הוא במה שהש״י צמצם אורו שלא יתראה אור הגדול
רק להתבוננות שאינו כלום נגד הש״י ,אכן אם בהבריאה שתדמה הבריאה שיש ■לה כח פעולה.
הש״י ישפיע אור אהבה ■להמדות אז יראו ויתבוננו אכן מצד הש״י בחר בישראל אף בלי שום פעולתם,
כי גם זה רצון הבורא כלומר הוייתם ומהותם ולזה הצירוף מאותיות שפניהם כלפי מאצילם הוא
ובריאתם להשפיע למה שלמפה מהם .ויבינו כי במה אוקיר אנוש מפז כי ■שם •יקרים הם ישראל לפי
שישפיעו ויאירו אורם למפה יעשו רצון הבורא שעלו ■במחשבה .אכן הצירוף מצד האדם הוא ויקרא
ביתר •שאת כי יאירו אורם עד למפה בעולם השפל היינו כח עבודה שעל ידי שיעבוד את הש״י בזה
להוציא יקר מזולל וזה הוא רק על ידי זווג היינו יתקרב לה׳.
התכללות המדות אף שבזו וגם ניכר יותר מציאתם
ואין להם ביפול כל כך מ״מ כשיאר להם שזה להיות כל עוילם האצילות הוא נבנה אחר התיקון
רצון הבורא עושים באהבה רצון קונם ולכן בשעת מעשרה הנקודות שיצאו מנקבי עינים של
קן?ז ישר ים דקרא סוד
מעשר ושלימות שלו הוא כשמתלבשת במה שלמעה הזווג גם אחורייהם מאירים ■מאור העליון כי אז
הימנה להשפיע לה וזה שאמר הכתוב )ישעי׳ מ״א( מאיר להם הש״י כי רצונו שיאירו למרחוק וממילא
ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם גם במה שאורם משפיע למקום ה ספ ר ונסחר במה
אהבי אשר החזקתיך מקצות הארץ ומאציליה קראתיך שנרחק ממקורו בזה עצמו יש אהבת עולם ואור
ויאומדלך עבדי אתה בחרתיך ולא מאסתיך ,כי כאשר גדול וכדאיפא בעץ החיים )היכל ד׳ שער הזווגים
נתגלה אור אהבת הש״י שבחר בישראל למעלה פרק ף( כי בעת שהתחתון עולה להיות בחינת
מכל פעולת אדם וקדושת האבות אז גם מי שנראה אחוריים לעליון אז גם התחתון הוא רחמים וכאשר
שהוא בקצות הארץ יראה שהוא אצל הש״י ,וזהו ירד להיות בפני עצמו אז הוא דין ועי״ש בפנין
ומאציליה קראתיך ואו׳מר לך עבדי אתה כי מאציליה בינה ותבונה ומ׳ ו ס׳ ועיין בזה״ק תרומה )קכ״ז(.
נקראו הגדולים לפי שהם סמוכים למאציל ובזה ^ וסמ״ך. מ״ם בענין
שהוא בשורש נבחר והוא אצל הש״י מבחינת אצילות
כנ״ל זה מרגיש תמיד איך הוא נקרא לעבודת הש״י וזה כשנתגלה הדעת מיסוד אבא היינו שהש״י
כי גס מה שבחר בו ובעבודתו הוא מפני שבשורש שופע לעולם מאור חכמה העליונה ובזה געשה
הוא בן להקב׳׳ה ומזה נתעורר בו תמיד קריאה. זווג עליון ותחתון ,ואז יש חיבור בין כל העולמות
וכדאיתא בזה״ק תרומה ) ק כ״ ח (:ומנא ידעינן כי מאיר מעולם האצילות ששם אינו ניכר שום
דקב׳׳ה אתרעי בי׳ ושוי מדוריה בי׳ כד חמינן פעולה ורק מה שזה מאציל וזה נאצל ,ומשה הוא
דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלא אבתרי׳ הדעת מיסוד אבא והוא מזווג כל העולמות וכמו
דקב׳׳ה בלביה ובנפשיה וברעותי' ודאי פמן ידעינן שניאמר בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת
דשריא בי׳ שכינפא .כי מרע׳׳ה כל מה שעשה ראה חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים )משלי כ( כי
כי הוא מה שנתעורר מלמעלה אחר ששורשו הי׳ אין זווג שלם רק כשמתגלה יסוד אבא וכדאיתא
מאצילות כדאיפא. בזה״ק אמור ) ק׳ ( :רבי אבא שלח לי׳ לרבי שמעון
אמר אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא
וזה דאיתא בזה״ק ויחי )רל״ע (.ויקרא אל משה שלח לי' וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא
הכא אל״ף זעירא אמאי בגין דהאי קריאה בת אמי ותהי לי לאשה ,כי כאשר נתגלה יסוד אבא
לא הו ה בשלימו מאי עעמא דהא לא הו ה אלא אז נראה דעיקר המשפיע הוא אבא עלאה ואז גם
במשכנא ובארעא אחרא בגין דשלימו לא אשתכח אחוריהם יתעלו בבחינת אחוריים לפנים כנ״ל כי
אלא בארעא קדישא תו הכא שכינתא שלימו דדכר בשעת החרבן גם אחורי אבא ואמא נחלקו מפניהם
ונוקבא אדם שת אנוש .וכן הוא בזה״ק מצורע כנ״ל .ובשעה שנתגלה זווג זה שבמקומם תמיד
)נ ״ג (:עי״ש דאדם שת אנוש שלימו. כחדא הם כדאיתא בזה״ק ויקרא )ד (.דא אתר
עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשק
כ י אל״ף זעירא היא בויקרא ואל״ף רבתי הוא לעלמין אלין .אקרון רעים הה״ד ונהר יוצא מעדן
מאדם )בדה״י א א( כי אחר שהקב״ה בעולם ועדן וההוא נהר לא מתפרשן לעלמין וכר .ולכן
הזה בעבודת האדם אף כי קענה הוא לעומת האור כשנתגלה זה נקרא יקר שהוא הפך מריק כי נפימלאו
הגדול שבעולמות העליונים אכן אחר שכל דברי כל החדרים וכל העולמות מלבישים זה לזה ואף
הש״י ברצון ולא בהכרח ודאי עבודת האדם יש שאינו מלביש רק לאחוריים שלו כדאיתא בעך החיים
לו מקום באדם דאצילות למעלה מכל צבא מעלה )היכל ד' שער או״א מה״ד פרק ■ף( כי אין
ולכן למעלה במקום שהזווג בשלימות תמיד אז העליון מתלבש בתחתון רק המלכות שלו ועי״ש
אל״ף מאדם הוא אל״ף רבתי וזה דאיתא בזה׳׳ק כי אחוריים של מלכות דאימא עלאה ה ס מתלבשים
דלא הוה אלא במשכנא ובארעא אחרא כי כל בתבונה כי כל המדות מדת מלכות שלהם הוא
עוה״ז הוא רק לבוש ולכן אינו ניכר מה שיש התכללות ושלימות ה מד ה שכל מדה הוא כלולה
ישרים ויר!רא Dוד קעה
זה רצונו וממילא■ גם יקודם שנברא ה,עולם ישראל לאדם שורש .רק אצ״ף זעירא היינז מ מה .שיש..גו
עלו במחשבה והייגו .שהש״י מרומם מכל תפיסה כיח .עבודה ופל העבודה היא רק לפי מפיסת האדם
בלא שום לבוש כמו שהוא בינו לבין עצמו ומכיון אכן בשורש הוא באתוון רברבן היינו שיש לו הויה
שזה רצונו הרי עלה במחשבה שיוכל להתלבש בלבוש pיותר ..גדולה .מכל; הנבראים .וזה דאיתא בזה״ק
הזה וזה הרצון הוא גם כן אחד מכח בחירתו וימי )-.שם( .תו אל״ף זעירא מפל למלכא דהוה
החפשיית שיוכל להיות בלא שום לבוש וגם יוכל יפיב '.בכיסיה •.וכפרא■ דמלכופא ,עלי׳ אקרי מלך
להעלות הרצון להתלבש.בלבוש שירצה בעבודה ואחר עלאה• כד>.:פיפ ^ואזיל לגי ע בדי ה מלך זוטא אקרי
שהוא בבחירת הש״י וברצונו למעלה מעולם הזה כך ק ס׳ ה -.כל , .זמנא דאיהו לעילא על כלא מלך
אף במקום שהוא מנושא מלבוש ונקרא מלך במלוכה על א ה איקרי כיון דנחית מדוריה לפפא מלך איהו
כדאיתא .וממילא כיון שהוא בבחירתו קודם ולמעלה אבל לאו עלאה כקדמיפא בגין כך אל״ף זעירא.
מהבריאה גם שם יש מקום לעבודת האדם מצד
הבחירה וזהו אל״ף רבתי דאדם ולכן הצירוף מויקרא כ י ענין, .מלך ■..בעולם הז ה הוא מה שהברואים■
אל״ף לבסוף כי אחר כל ההסתר בחר הש״י בעבודת מקבלים• עליהם־ מלך שיבינו שזה הוא הגדול
האדם אכן הצרוף מאדם הוא אל״ף בראש. שבהם ,׳ והוא-כוללם .יחד לפי שכל בריה רוצה רק
בטובתו ואינו מביע לטובת הכלל אכן כשלא יביט
ו כ ל קרבן מנחתך במלח תמלח .ובמנחות) .כ״א( לטובת הכלל• ובהרע ■להכלל יגיע ■רעה גם לנפשו
ולא תשבית מלח הבא מלח שאינה שובתת בסוך< ולזה מקבלים עליהם מלך שהוא יכריע בקו
ואיזה זה מלח סדומית ,ענין הקרבן שנקרב מדומם המשקולת לצמצם רצון הברואים להטבה כוללת וכמו
צומח חי' .והדומם הוא מלח והוא •מן הארץ ומצותו דאיתא במי השלוח בפרשת■ וזאת הברכה .וממילא
במלח סדומית שהוא במים .כי הדומם■ הוא החיים יגיע לו■ הכבוד.הכולל מכל הברואים ונמצא כל כבודו
והאור נעלם מאד ונתרחק מאוד מאור ,וזה דאיתא ממה שאין הבריאה גשלימות והוא אחד בבחירה
במדרש רבה בראשית )פרשה ג׳ ( על ענין והארץ החפשיית ואין עליו שום עול מחמת שהוא שלם
היתה• תהו ובהו משל למלך שקנה שני עבדים באוני בעולם ’ וזה"עיקר כח.מלכותו .אכן בהשתלם הבריאה
אחת ובטימי אחת על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון אין • לו יתרוך וכבוד ולזה אין■ מלך בלא עם ,אבל
ועל אחד גזר• שיהא יגע ואוכל ישב לו אותו תוהא מלוכת הש״י הוא שמלך גם בטרם כל יציר נברא
ובוהא אמר שנינו באוני אחת ובטומי אחת זה כי כל"• מה שנתין ,הש״י ־ כח תפי ס ה בטולם הזה
ניזון מטמיון ואני אם איגי _יגע איני אוכל כך מבחינת מלוכה הוא■ רק לפי תפיסת האדם שאין
ישבה הארץ תוהא ובוהא אמרה העליונים והתחתונים מלך,בלא ע ם וגם תפיסה זאת הואי כח נברא אגל
נבראו בבת אחת העליונים ניזונים מזיו השכינה מצד הש״י יש ׳בחמת■.מלוכה י גם ■בלא עם -כי אחר
והתחתונים אם אינם יגעים;,אינם אוכלין ,והיותר שהוא הכל וכמו שנתבאר בפירוש עץ החיים אכן
מרוחק :שבדומם■ •הוא-מלח•■• כי העפר ייש בו צמיחה כאשר יברא את' העולם; היינו כמלך שנכנס .לעבדיו
' הכיל׳ הי׳ ־ מן ־■העפר אבל *מלח■ אין ■בו צמיחה ועוד דאיתא ■בזה״ק -מלך'.זוט.א איקרי והיינו• שבראי■ לבוש
מקלקל כח הצמיחה שבעפר וס׳ש ויזרעה מלח הזה שאין־-מלך בלא' עם; •אף; שמצדו גם אחר הבריאה
)שופטים ■ט( ולכן ■ישי בו הצעקה היותר גדולה שבכל אין■י חילוקי מלפני הבריאה אבל כיון שברא ' לבוש
הבריאה .וכן במים העליוגים ומים התחתונים דאיתא ה'זה ובעולם; הזה חסר כבוד שמים בלא עבודה
במדרשי רבה )שם ה ( שלא• פירשו זה מזה■ אלא וכשצתלבש י'בלבוש העולמות אז בזה• ־הלבוש •ירצה
בבכיה ,שמים התחתונים -בוכים■ מפני מה■ לא יזכו בעבודה׳ וזהו ׳לאו״■■ עלאה כקדמיתא ׳ול קיי אל״ ף
לעלות'•וכמו •שפירש'האריז״ל )פע״ח שער תקון• •חצות זעירא'שנכנס בלבוש הזהי אכן בהגיע האדם לשלימות
פירק ד(■׳־ שבכיה• הו א ממה שנ^סתר• אור אימא■ •הימי בעולם'■ הזה ׳אז ■מצדו יראס^שיש־ לאדם מקום ־'ג'ם
שהבריאה-־יאינה• •רואה ׳רצון■ ־הטוב־•■והמטיב■־ ונראה בעצמיית״ רצונו׳ כי■.־ יאחד;שבראי 'לבוש הזה וכבודו
קצט ,nש ר י ם י ויחרא סוד
איתא דהאי שאמר ר׳׳ע■ אל:תאמרו מים מים שאין כמצמצס מאד כי גם צמים יש כח המשקה איז
שם ■פירוד אלא מים אחד )בראשית כו ,( :ובפרקי הארץ להוציא פידות אבל במלח שבמים אין בו כח
היכלות בענין היכל הששי )הובא בתשו' הגאונים( מוליד וזה מלח שלא שבת הוא מלח שבחוך המים
לפרש ה א דמס׳ חגיגה אל תאמרו מיס מים שנדמה כי מיס רומז לחסד הכשפע למפה מחסד הש׳^
שיש מאה אלפים גלים מים ואין שם אפילו-פפה• לעורר כח הנרדם שבדומם לצמיחה להתדבק באדם
אחת וכן נראה מלשון רש״י ז״ל שראה■ בפרקים הנ״ל והוא רומז לחשק שבאדם שיתעורר בו לשוב לראות
אכן באמת מים העליונים הם השפע שיורד לעורר באור פני מלך חיים ולכן המלח שבתוך מים
את כח התחתונים לשוב פנים בפנים להביע ■באור התחתונים רומז מה שנסתר מאדם אור הש״י שהי׳
ה׳ ולכל התעוררות למעלה צריך אתערותא דלתתא קודם הבריאה שהי׳ כל הבריאה נכללת בעצמותו
כי השפע יורד רק במקום שהבריאה מכרת חסרונה וצעקה זאת לא תשבות בלב הבריאה.
ומאתערותא דלתתא יתער לעילא .אכןי כל זמן שלא
יתעורר מלמפה גם כח האור של מעלה נקרא■ אבני כי מלח הזה הוא־ ממאמר יהי רקיע ויהי מבדיל
שיש ולא מים כי הכלי קיבול הוא רק;בעולה■ הזה׳ בין מים למים וההסתר וההבדל שנעשה ולכן
וכל זמן שלא נעשה כלי בעולם הזה לקבל אין השפעה יש כח המרדים ומסתיר ומהומם כח הבריאה
מתעוררת למעלה והם רק בחינת אבנים וזה דאיתא ומפריד אותה שזה עיקר ההסתר שנעשה עד שמצד
בפרקי היכלות שאין שם אפילו פפה אחת כי מצד הבריאה תראה את עצמם כנפרדת מהבורא ,כי גס
המשפיע אין שום דבר מכריח להשפיע ובמקומם מיס התחתונים אף שמולידים צמיחה בארץ מכל
הוא קדושה קבועה בהירה וזכה אור בהיר ורק על מקום כיון שבעולם הזה אין שום דבר מבורר
ידי התעוררות הצעקה ממים התחתונים בסוד מלח וצמיחת הארץ אף שיכול לעלות על ידי שיתחבר
שבקרבנות אבנים שחקו מים שעל ידי המים גם באדם ויעבוד בכח זה את הש״י אכן אין שום
האבנים יתעוררו. דבר מבורר שיתברר לפוב .וזה שאמר כבוד אדוני
אבי זקני הרב הגאון הקדוש מאיזבצא זללה׳׳ה מה
ולכן נצפוינו להקריב מלח. .על כל קרבן היינו שנחשב בפרשת הללו את ה' מן השמים נחשבו צבא
לזכור בכל קרבן היינו .במקום שהאדם ירצה מעלה וגם המיס אשר מעל השמים וכשחושב צבא
להתקרב לאור יעורר בנפשו הצעקה 'הלא מקורי הארץ אינו חושב את המים שמתחת •לארץ )שמה
ממקור האור ולמה נסתרתי וזה מלח שאינו■ שובת שנזכרו וכל תהומות .התהום אינו אלא הכלי קיבול
כנ״ל וזה הברית שניתן למלח בשעת שנתחלקו׳ מים למים ולא מים עצמו( ופירש בזה כי מיס נמשלו
העליונים ניתן הבפחה למים התחתונים שלא ישבית למושך וכל חושך כאשר יתברר שיצמח ממנו כבוד
מלח מהקרבנות היינו שזאת הצעקה תעורר את מים שמים זה הוא מעל השמים כי באמת אין פירוד
התחתונים להעיר את מים העליונים'שהם' בבחינל בין מים התחתונים למים העליונים אלא לפי ראות
אבני שיש שישפיעו בבחינת מים לעורר צמימות עיני האדם אבל ב א מ ת' מ צ ד הש״י אין שום הבדל
התעלות הבריאה" ובזה המלח מעורר צמיחה ,ומה בין מיס 'העליונים למים' התחתונים כי גם מיס
דאיתא •בגמרא זבחים י' )שם( יכול תבינהו ופירוש התחתונים יעלו ופדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון
■שיתן עליו מלח הרבה תלמוד לומר תמלח כי תבונה ארבעין( כשתגיעו לאבני שיש פהור אל תאמרו מיס
היינו מקום שנתפרד האחוריים מהפנים כדאיתא מים ׳וכו׳ ולית הפרשה בין מים למים דכלא יחודא
באדרת האזינו )רצי;( תבונה אקרי בשעתא דינקא חדא וכדאיתא במס׳ חגיגה )פו (.שאין בין זה
לתרין בנין וכו׳ .כי כשנפרד ׳ האחורייס' מהפנים לזה אלא כמלא נימא כיי כאשר' ישוב אדם פניו
נסתר האור לגמרי כמו שנתבאר לעיל■ )בענין'".ב(. להש״י להביפ■’ באור יתדבק במים העליונים לראות
וענינו לא שיתדשל לגמרן" שנתרחק'מאור ויתייאש בא 7ר'הש׳^י''להשפיע למפה 'להשקות ' א ת האדמה
מעבודה מלהתקרב לשוב פנים בפנים' ואף שצעקה■ להוציא' פחה להתדבק ולהתעלות למעלה '.והנה בזה״ק'
ישר ים ויסרא ם וד
■נפשא מסטרא דבעירא מסטרא דדכיו וכו׳ ולכן גס הזאש טוג לאדם אכן לא ישרשל מזה מעגודה
קניניו נכללים בנפשו וכמה שמצמצם כחוש נפשו ורק יששמש בהשטורמש זה רק כפי מה שיספיק
בשביל כבוד שמים כן יוכלל מקניניו בארי של מעלה, לעורר אושו לעבודה.
ולכן צריך ■שיהא מבורר ביסוד נפשו שישפשטו בירוריו
אף על קניניו וכמו שאמר אאזמו״ר הרב הגאון ובזה״ל! ריחי ) רמ״א (:רבי אחא אמר כשיב
הקדוש זללה״ה בפרשת )משפטים( שאחר ששמעו לא ששביש מלח בריש אלקך על כל קרבנך שקריב
ישראל שהקב״ה חייבם על ■נזקי קניניהס והשתוממו מלח וכי אמאי מלח אלא בגין דאיהו ממרק ומבשם
איך יוכל האדם להגביר כל כך כח קדושתו שבאמת מרירא לאטעמא ואי ■לאו הרה מלחא לא יכיל
באם האדם מבורר בשלימוש מתפשטים בירוריו אף עלמא למסבל מרירא הה״ד כי כאשר משפמיך לארץ
על קניני!ו וכדאישא בשעניש )כה (.בעיזו דרבי צדק למדו יושבי שבל וכשיב צדק ומשפט מכון כסאך
חנינא בן דוסא ובחולין )ז (.בחמרי׳ של רבי פנחס ומלח איהו בריש דעלמא קיימא ביה דכחיב אם
בן יאיר אכן לא ■ידעו איך יגיע האדם להתברר כל צא ברישי ■יומם ולילה חוקוש שמים וארץ לא שמתי
כך ולזה נשן להם הקב״ה מצות קרבנוש שעל ידי בגין כך אקלי בריש אלקיך ואקרי ים המלח וכו׳.
מצות קרבנוש יוכלו להגיע לזכך נפשם עד שיתפשט
קדושתם ובירורם על קניניהם .שענין קרבנוש הוא ברית והתחלת כתיבת ספר תורה
להוציא לפועל מה שעובדים את הש״י במחשבה יצא
ב״ה יום ד׳ ויקרא ג' אדר שני שרמ״ט קאצק
לפועל אף על כחוש הגוף וממילא יתפשט על כל
הקנינים ,שבמחשבה והדיעה נקל לאדם לברר עצמו
ו י ק ר א אל משה וידבר ה׳ אליו מאהל מועד
כשיחשוב דרכיו ויתבטל מפני כבוד שמים יבטל כח
לאמר וגף אדם כי יקריב מכם קרבן לה׳.
דעתו ושכלו ומחשבתו .אכן דבר שהוא רק במחשבה
בזה״ק ויקרא ) ה׳( אמר רבי אלעזר האי קרא
על זה נאמר )משלי כג( התעיף עינך בו ואיננו
הכי הוה לי׳ למכשב אדם כי יקריב קרבן לה׳ מהו
שהוא רק דברי תורה בלא השילבשות לכן אין להם
מכס אלא לאפוקי אדם הראשון דהוא אקריב קרבנא
קביעות בגוף האדם ,אכן אם העבודה שהיא בלב
כד ברא קב׳׳ה עלמא והא אוקמוה והכא מכם
נקבעת במעשה בפועל וביותר במקום שיש לאדם
כשיב האי אדם לאפוקי אדם אחרא דלא הוי מכס.
סבלנות בגופו או בממונו שם תקבע העבודה ביסוד
גופו ונפשו וזה דאיתא ■בזה״ק לאפקא אדם הראשון ביאור הענין נשבאר מפי אאמו״ר הרב הגאון
דאקריב קרבנא כד ברא קב׳ה עלמא שאין זה בכלל הקדוש זללה״ה שקרבן הוא העבודה בעובדא
עבודת ישראל שהוא הי׳ קרוב מאד לשורשו והכיר והוא משלים עבודש האדם ברעושא ומילולא וגמר
שהכל מהש״י וכדאישא בזה״ק )ויחי רכא ( :בשעשא העבודה במעשה בפועל הוא מצוש קרבנוח .וענין
דאדם קאיס על רגלוי חמי לי' •בריין כלהו ודחילו קרבנוש הוא עבודה שהאדם מברר עצמו מראשית
מקמי' והוו נטלין אבשרי׳ כעבדין בשר מלכא והוא המחשבה עד גמר הפעולה במעשה לפועל כי ביסוד
אמר לון אנא ואתון בואו נששחוה ונכרעה נברכה נפשו הו א משפלל ושב בתשובה ומבטל עצמו
לפני ה׳ עושנו ,וזה אינה עבודה לפי שלא הי׳ לו בהתבטלות עצום מפני הדר גאון ה׳ ומשפלל להש״י
עוד קנין בעולם הזה שהי׳ קרוב לשורש בריאתו שיקבל קרבן נפשו וקרבן .קרבנו ,וממילא יוכלל
וכדאישא בזה״ק שמיני )ל״ח (.חמישון דנסיב מקניניו באש של מעלה וכדאישא בזה״ק )צו לב(
מבי מלכא ויהיב למלכא אלא דורונא לשדרא למלכא הא אשמר דבמדבחא סלקא ואשחזי אוריא״ל כחיזו
מבי אחרא אצטריך ולא מבי מלכא ,אף שבאמת אין דחד ■ארי׳ שקיפא רביע טל טרפי׳ וכו׳ כך ■אמר
זה שייכות נגד הש״י שצריך האדם לדעת שהכל קב״ה לאוריא״ל זיל וקביל דורונא דיני מקריבין
מהשי׳׳ש וממנו הכל ומידו נשנו לו .אכן הש״י חפץ קמאי וכו׳ .שגפש האדם בראשיתו הוא גם כן מחיות
שהאדם יעבוד אותו בדבר שהי׳ לו בו סבלנות ובזה הקודש כדאישא בזה״ק )משפטים צד (:יהבין לי׳
רא י ש ר י ם וי?רא סוד
כשיש חסרון כשורש צריך ראשית לעבוד בדעת ומחשבה יקנה האדם שיהא נקרא על שמו שאין ה קג ״ ה מקפח
אכן אין העבודה נגמרת שתקבע בקביעות שיתוקן שכר כל בריה ואם האדם סבל בקניניו בשניל מ ו ד
שורש האדם עד שיעבוד גם בפעולה ומעשה .ולכן שמים וכדאיתא בקרבן שאינו ראוי לקרבן עד שיעבור
עולה היא כולה לה' במקום שהאדם מבעל עצמו עליו שבת אמת )פנחומא אמור ובזה״ק אמור .צא ( :
על כבוד שמים שם מתקן שורשו ,אכן הש״י תיקן שכבר הי׳ לו לאדם סבלנות מקנינו שבשבת הכיר
עבודות לישראל שיפעלו בנפשות ישראל שאף במקום שקנה אותו מהש״י ושבת מליהנות ממנו בשבת
שיהנו ויקבלו עובות גם כן לא יעתקו מרצון הש׳׳י ממנו במול ובזה קנה אותו ויכול מכפי שנהנה
ויש כמה מדלגות בקרבנות עד שבקרבן שלמים שיש להקריבו אחר כך להש״י ואז היא עבודה ■שלימה.
בהם לה׳ ולכהנים ולבעלים שזה הוא שלימות העבודה וכן לאפוקי אדם אחרא שאצלו גם כן אינו נקרא
הנקבעת בשורש האדם שיוכל האדם לקבל כל עבודה לפי שבמקום שאין עבודהבלב שם מנהיג
העובות ולא ינתק מרצון הש״י .וזה שנזכר בזה״ק הקב׳׳ה למעלה משכלם ודעתם זכדאיתא בשלהי
ויקרא )י ״ א (:ואם זבח שלמים קרבנו ר״ש אמר מנחות )קי (.דקראן לי׳ אלקא דאלהא היינו שהם
כתיב עשרה עשרה הכף בשקל הקודש עשרה עשרה לדעת איך הש״י מנהג ואינםרוצים אינם יודעים
למאי קא אתיא אלא עשרה למעשה בראשית ועשרה עמם למעלה מדעתם כמו שנתבאר במקומו וכדאיתא
למתן תורה עשרה מאמרות כמעשה בראשית ועשלה במס׳ ע״ז )מ ( :שאמר רבינו הקדוש ברוך המקום
מאמרות במתן תורה במאי קא מיירי בגין דעלמא שמסר עולמו לשומרים שהוא שמר כמה שנים את
לא אתברי אלא בגין אורייתא וכל זמנא דישראל היין ז כי' שלא מדעתו שבעצמו• לא ידע בשביל מי
מתעסקי באורייתא עלמא מהקיימא וכל זמנא שמרו והי׳ נשמר תחת ידו בשביל לבינו הקדוש.
דישראל מתבעלי מאורייתא מה כתיב אם לא
א׳כן ישראל המכיר כבוד שמים וסובל על כבוד
בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא■ שמתי וכו׳
שמים וכן סובל מקניניו בשביל כבוד שמים
עשרה מאמרות למתן תורה אלו עשרת הדברות .כתיב
זה אם מקריב קרבן זה קרבנו מתקבל ונקבע בו
אנכי ה׳ אלקיך וכתיב במעשה בראשית יהי אול
קדושה קבועה ,ונחשבה עולה ראשונה לכל הקרבנות
ויהי אור דא מהימנותא דקב׳׳ה אור איקרי דכתיב
שהיא כולה לה' והאדם המקריב עולה היינו המסלק
ה׳ אורי וישעי ממי אירא והנה התורה נקראת
ממנו כל מיני נגיעות לעצמו ורק מבעל עצמו בישול
ברית וברית הוא התקשרות שעל ידי התורה ישראל
גמור מפני כבוד שמים וזה שמהחיל בזה״ק ויקרא
מקושרים עם הקב״ה .שבאורייתא ברא קב׳׳ה עלמא
) ה׳ (:אם עולה קרבנו רבי חייא פתח כי לא
והקב״ה ברא בל דבר בדברי תורה ובכל דבר נמצא
.מחשבותי מחשבותיכם ולא דרככם דרכי וכו׳ ת״ח
בשורשו כח התורה אלא שהוא מוסתר ואינו נראה
מחשבה דקב״ה היא עלאה ורישא דכלא ומההיא
ולכן איתא בגמ׳ )פסחים קיח (.הני• עשרים וששה
מחשבה אתפשעו ארחין ושבילין לאשתכחא שמא
■הודו כנגד מי כנגד כ״ו דורות שברא הקב״ה
קדישא זלאתקנא לי׳ בתיקונוי כדקא יאות וכו׳.
בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו שאחר
מחשבה דבר נש היא רישא דכלא ומההיא מחשבה
מתן תורה נקרא האדם שאוכל מיגיע כפיו שעל ידי
אתפשפו אלחין ושבילין לאסעאה ארחוי בהאי עלמא
שהאדם מברך ומכיר את בולאו קולא הש״י עליו
ובעלמא דאתי ומההיא מחשבה אתנגיד ונפיק זוהמא
שאוכל יגיע כפיו ,והוא שאחר שקבע בנפשו •בשורש
דיצר הרע לאבאשא לי׳ וכו /ושם )ו׳ (.ובגין כך
מחשבתו עבודת הש״י ויוצא ■לפועל על כל התפשעות
רישא דכלא כתיב אם עולה קרבנו וכו׳ וע״ד פתח
גופו ולכן יוכל לקבל גם עובות עוה״ז ויכיר מהם
קרא ברישא בעולה יתיר מכל שאל קרבנין דהא
כבוד שמים והתורה נקראת ברית שעל ידי התורה
מחשבה רישא דכלא.
מתגלה ההתקשרות שיש בכל הבריאה להש״י וכדאיתא
בזה״ק מצורע )נ ״ג (:תורה אמאי איקרי תורה וכדמסיים שם סיומא דההוא מחשבה כד אתעביד
בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים דלא אתיידע. עובדא היינו ששולש ה הנ הג ה הוא בדעת אכן
י ש ר י ם צו Dוד .רב
ירבה.האי קרא .אוקימנא לה ..ובזה״ק אמור )צ״א(. שעל .ידי ,התורה יכירו ישראל .כל שורש הבריאה
אבל תא חזי צדק בתרח קדישא עלאה כהררי אל ויכולים להעלות כל דבר לשורשו שאפילו בהנאת
כאינון■ מורין עלאין קדישין דאקרון מורי דאפרסמונא הגוף נמלא כבוד שמים אם ממליך האדם את הש״י
דכיא ובגין דאיהי סלקא לאתקשרא בהו לעי.לא כל ומכיר את הבורא ולכן איתא במס׳ ברכות■ )מת ( :
דינהא בשיקולא חדא לכלא .דלית בההוא דינא רחמי שבברכת .המזון צריך להזכיר ברית ותורה וצריך
משפעיך תהום■ רבה משפע דאיהו רחמי נחית לתתא להקדים ברית לתורה .שברית הוא שורש העבודה
לההיא דרגא לתקנא עלמין וחייס על כלא ועבוד שמושרשת בנפשות ישראל מאבינו אברהם■ שקבע
דינאי-ברחמי לבסמא עלמא ובגין דאיהו רחמי הברית .בגופוי בקביעות וזה הוא תמיד עם האדם
. אדם ובהמה תושיע ה׳. אפילו כשאינו .עוסק בשום מצוה בפועל כדאיתא
במסכת )מנחות .מג (:בשעה שנמס• דוד לבית
ו ב ג מ ר א )חולין ס״ג (.איתא רבי יוחנן כי הו ה המרחץ וראה עצמו ערום יאמר אוי לי שאעמוד
■חזי שלך אמר משפעיך תהום רבה כי הוה ערום בלא מצוה וכיון.שנזכר במלה שבבשדו נתיישבה
חזי■-נמלא אמר ■צדקתך כהררי אל ובערכין ) ח'( : דעתו .וכו׳ .שזאת המצוה היא .בקביעות תמיד עם
פשעיה דקרא ,במאי כתיב אמר ר״י אלמלא צדקתך האדם.ומצוה זאת נתנה לאברהם אבינו ובמצוה זאת
כהררי ■אל מי יכול לעמוד.לפני משפמיך תהום רבה. נכלל,אצל אברהם אבינו כל התורה כולה כדאיתא
אכן באמת צדק היינו בלא וותרנותא כלל כדאיתא )יומא כ ס (:שקיים אברהם אבינו כל התורה,
בזה״.ק )■ .קדושים . .פה ( :וזה צדק כתרא קדישא שהבין .שמצות מילה מחייבת כל ,התורה לפי שהיא
עלאה ,כי• כל הנהגות שהש״י מנהיג עולמו קבעם העבודה .,הנקבעת בגוף ולכן כוללת כל העבודות
במקור אחד במקום בינה וגם גמר ההנהגה הנכללת ולכן צריך שיקדים ברית לתורה וזה שסכר עשרה
במדת מלכות י שמים 'גם כן במקור הזה הוא נכללת מאמרות למעשה בראשית וכן למתן ׳תורה וגם
ומצד שהוא ממקור הזה אין בה מדת משפט להתכלל בקרבנות יש עשרה מאמרות וכמו ’ שמאמר הראשון
דינא ברחמי כי אף שבמדת בינה לית בה דינין נחשב בזה״ק הנ״ל יהי אור .שאף שבראשית נמי
במקורה כדאיתא בזה״ק )אחרי סה (.אכן כאשר מאמר הוא אכן לא ■נזכר בו לשון ,מאמר .וכן •נגד
תוריד אורה .למטה יתערון מינה דינא כי בגמר זה רומז קרב,ן עולה שהיא כולה נכללת באור של
מדת בינה הוא .תבונה כמו שנתבאר בפרשת ויקרא מ bה .ונגד זה רומז מצות מילה שמאירה חת כל
)בענין המתחיל וכל( אכן לזה העריך הש״י בעוה״ז הגוף כדאיתא במדרש )רבה וירא מח( ומבשרי
כל זמן• ,,שלא ,נתברר הטוב מהרע שמדת המלכות אחזה ■אלקי .אלולא שעשיתי כן -מהיכן הי' הקב״ה
תהי' למטה ,מכל הששה מדות להאיר לה דרך קוי נגלה אלי שתחלה הי' חסר אור שלא הי׳ יכול
המשקולת כי ■ .מדת המלכות אם לא שירד לה לראות פני השכינה כמ׳׳ש ויפול על •פניו וכדאיתא
השפעת כחה דרך המדות הייתה מדת הדין דינא במדרש )שם( ובזה״ק )תזריע,.מד (.לאעברא ה אי
דמלכותא וכיון ,שהו.א יסוד קיום גמר ההנ הג ה ערלה מקמי -ברית ■וכיון שמל עצמו ■והסיר הערלה
וכל מה ״שנעה מרצון הש״י אף ,כחוט השערה הי׳ כל האיר לכל הגוף -.וזה הוא ,נגיד מאמר■ אנכי שאינו
ההנהגה מקטרגת עליו ומתנגדת לקיומו ולא הי׳ לו צווי לשום פעולה כלל רק לקבוע אלקותו בלב כל
קיום אף כרגע וכמו שמצינו בימי ישובה של ארץ ישראל.
ישראל כשישראל ביררו את מדותיהם תשע וארבעים
יום מיציא,ת מצרים עד מתן תורה ובזה נשלמה מדת
מלכות שמיס והיו ראויים ליכנס לארץ והארץ קאה פרשת צו
את הגוים אשר היו שם ואף שגס אז הי' מדות
הש״י שולטים אכן היו מאירים באור 'בהיר לנקודה תורת העולה .בזה״ק■ )כ״ו- (.רבי שמעון זאת
האמצעית ■,אכן■ כאשר 'עתה שאין■ מלכות ■שמים פ ת ח.ו א מ ר צדקתך כהררי אל ,משפפיך תהום
רג י ש ר י ם שמיגי סוד
האדם•.יתגבר על מדיות יו ־להכניעם תחת עול מלכות כשלימות וכל האור ישופע להנהגת הש v/בעוה״ן
שמים על ידי .שיאיר להם■ מאור חכמתו כי טוב בפועל דרך מסכים מהמלות שכל מדה התפשפה
לגבר לישא עליו עול מלכות שמים וטיל ידי זה יכנעו והתרחבה ומזה יצא כמה מיני ממשלות בעולם
כחות נפשו השואפים לקביל כח דרך אמצעית אלנא שנאחזים בקצה המלות וממילא כיון שהמדות נפרדים
דספיקא ויקבלו אור דרך החכמה וע״י יתהפך האדם וצריך בירור רב עד שיבא האור לגמר ההנהגה
לבחינת זכר נגד תשוקותיו ושוב יהי׳ .נוקבא נגד בפועל ולכן יש מקום גם למה שנראה שנטה קצת
חכמה ■שלמעלה הימנו כי קודם שהתחיל להגביר, .כח מן המרכז כיון שגם המדה מסתעפת בריחוק מקום,
עבודתו הי׳ ^רק בחינת נוקבא לבד והי׳ כלי וממילא יכול להתברר כל מעשה לטוב כיון שגם
קיבול האחרון לבלתי השפיע אור למה שלמטה מדה שכנגדה בקו המשקולת נסתעפה כנגדה ולכן
הימנו ואדרבה שקיבל עוד כח הסתר מזה אכן■ יכול להטות על פי משפט שיתהפך כל דבר במרחק
בהתחילו ■להגביר כח שכלו על כחיות נפשו אז נעשה מן הקצה אל הקצה לשוב אל ה׳ .וזה הוא מחמת
גבר על מדותיו בצח זכר וממילא כפי הלבוש שמלביש מיעוט הירח שלעת עתה לא נתברר הטוב מהרע
האדם את רצון■ הש״י בעולם כן .יתנהגו ויתלבשו לכן גם בהרע נמצא עוד טובה ובמקום שהאדם
כל המדות ומדרגות גבוה מעל גבוה ־ ולכן בישראל עובד להש״י בשלימות ותפלה בלי שום נטיה לעצמו
המקריב עולה לא יחול עליו שום ■קיטרוג■ אף,שעולה כלל והוא ברזא דעולה שכולה כליל ■ומאחר שאין
הוא צדק בלא וותרנותא אכן ביען כי ,שורש .ישראל האדם שלם בכל עניניו מזה יוכל להתעורר קיטרוג
הוא דבוק בהש׳^ ■.למעלה .מכיל פעולה ,וזהו זאת וכדאיתא בזה״ק )תצוה ק פ א;( בענין איוב ,כי
תורת כי זאת ,היא נוקבא וכדאיתא במס׳ זבחים אחר שמטילה פרט לבושי מעשיו למעלה ולא ירבה
)פ״ד .(.זאת מיעועא הוא ,פי ,זאת •נקרא כלי, בבירורי המדות בהסתעפותיהם יהי' קטרוג על מה
שמצמצם את הדבר שלא יתפשט ותורת היא .ריבה. שאינו מבורר בו ,וזה שאמר בזה״ק )שם( זאת
לפסולין שאם עלו ליא ירדו )שם פ״ט (.וכדאיתא תורת וכו׳ ת״ח האי עולה סליקו וקשירו דכנסת
בזה״ק מ צו ר עי)נ״ג (:תורה אמאי איקרו.יתורה ישראל לעילא ודבוקא דילה בגו עלמא דאתי למהוי
בגין דאורי וגלי במה דהוה סתים ולא אתיידע■ כלא חד בקשוריא חדא כי באמת שורש נקודת לב
והיינו שהאור מתפישט להאיר לתוך ההסתר. ישראל הנכלל בנקודת כנסת ישראל במקורה הוא
נקשר ביסוד חכמה העליונה ורק מה שנסתר
בחשכת הטירדא ובמקום שהאדם פונה לבבו להסיר
פרשת שמיני ממנו השכחה והטירדא מענינים המסתירים עומד
פנים בפנים נגד הש״י ,וזהו ובגין דסלקא לעילא
ויהי ביום השמיני .בתורת .כהנים )שמיני פרשה לעילא כתיב זאת תורת רזא דכר ונוקבא כחדא
■ אהרן ■רואה את ■•׳המזבת■
א פסקא ח( ־ שהי׳ • כי במקום שהאדם מברר עצמו בעבודה עולה.
בתבנית שור והי' מתיירא ממנו • ואמר ■לו■ משה ברזא דקרבנא דסליק עד אין סוך כדאיתא בזה״ק
אחי לא ממה שאתה ^מתייריא ממנו ועיין פירוש■ לקמן )כו (:וידוע כי סוד הזווג כשעולה למעילה
רמב״ן שפירש דקאי על מעשה •העגל וגרס לא למעלה יתאחד המשפיע והמקבל כגוף איחד כי כל
תירא ממה שאתה ■מתיירא ממנו. עולם הגבוה מחברו נעשה בחינת זכר למה שלמטה
הימנו.ובחינת נוקבא ■למה שלמעלה הימנו כדאיתא
כי ענין הקרבנות ששורש כל ■הבהמות הם■ מפני. בזה״ק שמות )ב״י( המלך סתם מלך דא אף על
שור שבמרכבה .ובקרבנות איתא,.בזה״ק■ )צו גב דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה
לב (:כד כהנא ולואי וההוא■ דמקריב קרבנא מכווניי עלאה סתימא דכלא ,והנה האדם הוא בחינת נוקבא
לקרבא קרבנא כדקא יאות ביחודא ■שלים ת״ח־-כתיב•־. דלית לי׳ מגרמי׳ כלום רק מה שישופע עליו כח
ותצא אש ויכו׳ דא אוריא״ל■ דנחית וכו׳־לקבלא דורונא: מלמעלה אפן לזה■ ברא הש״י אלנא דטוב ורע כאשר
ישרים שמיני סוד רד
שהוא משולל מכל גוון שפל המקדש הי׳ מלבוש ואשחזי כאלי׳ רבלבא לביע על קרבנא .כי פני
להאלון ומקום הארון אינו מן המדה והוא שהש׳^ אלי' הוא מימין במלכבה ואף השול נכלל באלי׳
חפץ בעבודש ישראל ממקום שהוא גבוה מכל לבוש מצד החסד כי שול לומז למדש הגבולה ומזבח כולל
ומדה וכדאישא בזהר חדש בראשיש על הכשוב יסוד העבודה כדאישא במדלש שנחומא )שצוה יג(
ויאמר אלקים יהי רקיע שהש״י נקרא אחד ונקרא מזב״ח מ מחילש עונושיהס ז זכלון טוב לישלאל
ראשון ובשיקוני הזהר )שיקון כ״ב( שהש״י נקרא ב בלכה שמבלכש אש כל המינין ח חיים שהיא
חד בחושבן כד שליא בדרגא דאינון אחדין משאר נושנש חיים כי מצד האדם העובד אש הש״י שמצמצם
דלגין ואיהו ליש לי׳ חושבן כד שליא על כל עלמין עצמו כדי ללאוש גיאוש ה׳ וכבודו איך מלכושו בכל
עלאין כי אחד מורה שאינו מכניס רצונו בלבושים משלה ממילא הש״י מצמצם אול שכינשו נגדו ומלאה
כלל וראשון מולה ממקום שמכניס רצונו ליכנס לו שהמציא מקום לעבודש ישלאל למעלה גבוה מכל
בגדר הששלשלוש עלה ועלול ,ובחנופש המזבח אישא לבושים וזהו שהמזבח בשבניש שול וכדאישא בשלגום
ברבה נשא )פרשה י״ג( ששם נאמר ביום הראשון יונשן פ' שמיני על הכשוב קלב אל המזבח שהמזבח
שמן היום הראשון שברא הקב׳׳ה אש עולמו נשאוה עם הקלנוש הם שבניש שול זכמו שביאל כבוד
לדור עם בריושיו בשחשונים ראה האיך כשיב בברייש אאמד״ל הלב הגאון הקדוש זללה׳׳ה )ביש יעקב
יום הראשון ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ראשון בראשיש ענין ב( על מאמל זה״ק במדבר )ק״כ(.
אינו אומר אלא אחד וכשאמר יום אחד יאמר יום ששאל לבי אלעזל אש לבי שמעון ברזא דיחודא רבי
שנים ■יום שלשה אלא יום אחד שעד שהי׳ הקב״ה אלעזר שאיל לרבי שמעון אבוי א״ל סימנא לזווגא
יחיד בעולמו נשאוה לדול עם בליושיו בשחשונים דיחודא מנין וכו׳ א״ל וכז׳ סימנא דא נקיט בידך
ולא עשה כן אלא כיון שהקים המשכן והשרה בו והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דשנן ובא לו לקרן
הקב׳/ה שכינישו ובאו הנשיאים להקריב אמר הקב״ה דרומיש מזלחיש וכו׳ אמל לי׳ והא לא יכיל עד
יכשב שביום זה נברא העולם ופירש שבבריאח העולם דמקבל עליה בר נש עויל מלכושא קדישא בקדמישא
רצה הקב״ה לגלוש לאשיש מקור הרצון שאין שום ויהיב עלי׳ עול דא ואש אמלש דיישי לדרום בקדמישא
מסך המבדיל בין מקום שהש״י נקרא חד ולא אמל לי׳ כלא הא אמינא לך דהא ובא לו לקרן.
בחושבן למקום השלבשוש רצונו בלבושים וכדאישא אמינא בקדמישא והא ידעשא לזא דקלן ודא הוא
באדריא זוטא )לפ״ט ( :ואשקשל דא בדא עד -עול מלכושא קדישא .וביאור הדברים נשבאלו במקומם
דיששמודע דכלא חד וכלא הוא עשיקא זכו׳ והיינו אכן במה ששאל אושו והא בעי לקבל עול מלכושא
שבשעש זווג נראה מקור הרצו-ן וכמו שהי׳ נראה קדישא ודרום רומז למדש אהבה וחסד והשיב לו
במשכן דאייתא בזה״ק )נח ס״ה .צו .ל״ו (:דרעוא ובא לו לקרן אמינא כי הקרן רומז למדש מלכושא
דקרבנא סליק עד אין סוף ,אכן במשכן נתגלה מקול קדישא דליש לה מגלמה כלום כי הקרן בעצם אין
הרצון שהכל הוא ברצון ומצד הש״י ■אין שום הפרח לו כמוש ומהוש ורק מהצטלפוש שני קצווש נעשה
בהברייאה ואין שום דבר חיוב המציאות והשי״ת הקרן וזהו מלכוש שמיס שהאדם רואה שיש שני
מצדו אינו חסל ואינו צריך להבריאה שהוא הי׳ הפכים ומבין שניהם נולד שמונה משחדשש מה שאין
כקרא מלך אף קודם שנברא העולם שמה שמצדינו לה מהוש ושפיסה וממילא יבין שיש רוכב שמים
נראה שאין מלך בלא עם זה הוא לק שכל נברא שהוא גבוה ומסולק מכל מדה ומשולל מכל גוון
מחודש שבראו הש״י שידמה לנז שאין מלך בלא עם וכל מה שנדמה לאדם מדה וגוון ישבונן שהוא רק
אבל מצד הש״י הוא מלך בטרם כל יציר נברא, מצד הבריאה שרצה הש״י להציב גוון לההנהגה
וחטא ישראל שחטאו הוא שרצו לדעת היש ה׳ אבל מצדו ישברך הוא משולל מכל גוון וזהו קבלש
בקרבם אם אין איתא בזה״ק בשלח ) ס ד (:ובאדרא עול מלכוש שמים .אכן בעבודה במקום המקדש ששם
רבא )קכט (.בעו למנדע בין עתיקא סתימיאה דכל הי׳ מפורש הלצון שהש״י חפץ בעבודה וישראל עלו
סתימין דאקרי אין ובין זעיר אפין דאקרי ה׳ ועל במחשבה ששם רמז הקרן שהש״י חפץ בעבודה ממקום
רה ישרים שמיני סוד
ממה שנשאר בקליפת נגה שהוא אלנא דטוב ורע דא לא כ ה ע ונו׳ אלא היש ה׳ גקרכנו אם אין
זה הוא מקיף לנפש בסוד קליפה ואין זה המקיף וכו׳ .והוא שרצו לדעת אם יש מקום לישראל במקום
שומר לפרי כי כל זמן שהאדם בחיים כל מה שישאף שנקרא אין היינו שהוא חד ולא בחושבן ושם נקשרו
להכניס בקדושה ועוד אין ביכולתו זה הוא שומר ישראל בלי שום השתלשלות.
לפרי כי על זה שיורה שם אקי״ק כי כל זמן שהאדם
בחיים אף ממה שאינו יכול לקבל עוד לברר ולעשות, ו כ מ ו שהזיווג הוא ברזא דקרבנא שאף שכל מקום
פרי מהקליפה אבל ממה שהוא עוד בעסק הבירור מגיע כל עד אין סוף אבל הוא דרך מסכים
ולכן לא נפרד הקליפה מהפרי וגם להקליפה היותר מבדילים וסדר השתלישלות וברזא דקרבנא נראה
רחוקה גם כן יש שייכות להפרי וזה פירוש שם מפורש שהש״י השכין גם בעולם הזה במקום המקדש
אקי״ק כדאיתא בזה״ק )אחרי ס ה (:אקי״ק זמין את הארון שהוא אינו מן המדה ברזא דעתיקא והנה
לאמשכא ולאולדא כלא מה שהש״י עתיד להנחיל בזה נכלל כל החטאים חטא אדם הראשון ■וחטא נח
לישראל כי באמת לכשיגמר הבירור יתכלל כיל קליפת וחטא העגל כמו שנתבאר בפרישת תצא שהי׳ נדמה
נגה בהעוב ,וממילא גם הקליפות היותר רחוקים ■להם שהם מחיובי המציאות כמו שנתבאר )שם(.
מקליפת נגה גם כן כל כמה שנוכל לברר להתכלל וזה שהי׳ אהרן מתיירא ואמר לו מרע״ה קרב אל
בטוב יתברר כמו שמבואר ענין זה במקומו ,ולכן המזבח שכאן הוא המקום שנריאה מפורש שאף
שם הזה הוא מקיף כי הרצון הוא יותר גדול מהמעשה שהש״י המציא מקום לישראל במקום גבוה כזה אבל
ולכן הקליפה שומר לפרי כל זמן שלא נתבשלה הפרי, הכל הוא ברצון ולא בשום ענין רק מרצון הפשוט
אכן לאחר מיתת האדם שנפסק ונפרד הרע מהטוב שכן עלה במחשבה.
וכל כמה שהי׳ יכול להשלים בחייו להכניס מבירורי
הקליפה להפרי כבר השלים ומה שנשאר בחשקו במדרש תנחוימא שומר מצויה לא ידע דבר רע
ש;■א נגמר כי אין אדם מת וחצי תאותו בידיו כי מיי הי' זה אהרן שנאמר ומפתח אהל מועד לא
כל שיש לו מנה רוצה מאתים )קהלת רבה ,א־ג(. תצאו שבעת ימים ופתח אהל מועדתשבו שבעת
וכל כמה שבירר לטוב יכין כח כלי קיבולו ביותר ימים יומם ולילה .אמר להם משה לאהרן ולבניו
לברר עוד ,אכן כן גזר הש״י לכל נפש עד פה תביא. יגיע בכם. שמרו אבלות שבעתימים עד שלא
ונפרד הרע מהטוב ואין הרע מקיף להטוב בבחינת
שומר לפרי ונשאר מקיף הקליפה שאין בה עוד שום ע נ י ן אבלות שבעת ימים כדאיתא בלקוטי תורה
(שהחיצונים שייכות להפרי ולכן איתא בזה״ק ) להאריז״ל )פרשת ויחי( שהשבע מקיפים לנפש
אוחזים במקיף זה .ועניינו כי יש קיטרוג על זה דצלם נשארין בבית האבל כי מקיפי רוח נשמה
מה שרצה לקבל מכחות אלו שאין עתה בהם שום הולכים עם הנשמה למקום הראוי להם ורק מקיפי
טובה וזה ענין שבעת ימי אבל להפריד הקליפה האבל ,כי הנפש הוא הנפש הנפש ישארו בבית
שלא יהי' לו עוד שום חיבור להפרי וזה ענין שבעת המתאוה היינו מה שהי׳ מוקף מעניני עולם הזה
ימים להפריד שבעת המקיפים כנודע והנה שבעת כי האדם נברא בעוה״ז לכלול כל הבריאה לתוכו
ימי המלואים הי' הפך מזה כי כן נקראו ימי להעלותה וייכנסו בו כחיות הבריאה שהאדם יקיף
מלואים היינו למלאות .כחות הנפש וכדאיתא בליקוטי אותם ויעלה אותם .אכן ביען כי אין כח באדם
תורה )פ׳ שמיני( ששבעת ימים הקים משיה את להכניס כל כחות הבריאה לתוכו והנפש תשאף
המשכן ניד שבעה מלכין קדמאין דמיתו ,כי כל להם כי הנפש נבריאת ממקור בהמות בהררי אלף
מה שמברר אדם להכניס כחות עניני עולם הזה ויסודה מבהמות שבמרכבה כדאיתא )פיי עץ חיים
שהוא מעץ הדעת טוב ורע לתוך הקדושה היינו שער קיצור אבי״ע פרק ח( ולכן תשאף להכניס לתוכה
שמברר מבירורי הכחות שנחרבו כי כל הכחות כל הבריאה וזה שיאמר שלמה המלך ע׳׳ה וגם הנפש
הגדולים נתן הש״י בעולמות שנחרבו אכן נחרבו לא תמלא )קהלת ז( .אכן ממה שאינו יכול לברר
ישר ים שמיני סוד ■דו
מגרמה כלום .והוא שאחר ששת ימים שמרמזים לצורך מיין שכל מה -שייגניס׳ אדם ״לקדושה שגם בכח
להיקיף ריבוע שלם מעלה מעה וארבע רוחות שכל גדול■ כזה י:וכל לעכוד את הש״י ומכניס כח קדושה
זה .הוא גבול תפיסת האדם אכן נקודה האמצעית ליותר התרחבות זהתפשמות זה הוא מה שמלקע
המרכזית שבכל זה הוא נקודת השבת שזה רומז בתות מדברי תורה שלא הי' בכחם .עד עתה
כמו שנקודה האמצעית הוא שבת כן היא גם להתגלות .בלבושיםאלו • ועל ידי עבודתו• מכניסם,
מקפת כל הריבוע וכדאיתא בזה״ק בהקדמה ) ה'( : וכן הי׳ בבנין •המשכן עד■ שגמר קדושת המשכן הי׳
שבתותי דא עיגולא וריבועא דלגו ובזה״ק ויקהל כשנגמר הבית שנכנס כל כך קדושה במקום קבוע
)ר״ד (.ואיתשית יומין אחרנין דקיימין לגו מעיגוליא בדומם בקביעת ■מקום עד שהכניס קדושה בלב
קדישא ,והיינו שהם מוקפים במדת מלכות שמים ישראל שבמשכן כתיב■■ ולא יבאו לראות כבלע את
לקבוע בהם מלכות שמים לראות שאחר כל,התפשעות הקודש ומתו )במדבר ד( ובמשכן היו מגלין להם
המדות אין בכח שום מדה 'לפעול וישבת .הוא מלכות את הפרוכת :ומראין אותם את הכרובים איך היו
שמים שרומז על מה שנאמר )ישעי׳ ב( • ונשגב יה׳ מעורין• זה■ בזה )יומא כד (.היינו שראו איך ישראל
לבדו• ביום ההוא■ ,יזהו שנקודה האמצעית .מהיקף מקושרים ■עם הש״י.
■ השבעה הוא.
וזה הי׳ ענין שבעת ימי המלואים להכניס מבירורי
דבח אל בני ישראל לאמר זאת החי׳ אשר תאכלו. הכחות ■לתוך הקדושה ,והנה ענין .נדב ואביהו
ענין סימני בהמה ובכלל הבהמה חי׳ ועופות נתבאר מפי כבוד .אאימו״ר הרב הגאון-הקדו ש
וסימני דגים !וסימני חגבים ,אמר כבוד אאמו״ר זללה״ה■■ הכ״מ .כי ,הם היו .נקודת מרכז החיים
הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ שהם כנגד מעשה שבישראלי ■ובעת שנגמרו ימי ,המלו־אים אז הי׳ זווג
מרכבה ומעשה בראשית וסתרי עריות• .והנה הבהמה הגמור שנתכלל אור הש״י .עם נקודת החיים שביישראל
ובכללה חי׳ ועופות .שורשם במרכבה פני שור כולל וכמו ■שבזווג הגשמיי יתערב■ נקודת חיים דכר
כל בהמה ■וארי׳ כל חי׳ ונשר כל עופות כמ״ש ונוקבא וכן הוא ענין מים שנעהרים בהישקה■בדבקותם
בעעמי.המצות להאר״י הק׳ פ' ויקרא וכולם נכללים למקורם שהוא כמו זריעה שנזרעו במקורם ויתכללו
בצורת אדם :אלא שבצורה הזאת אין בהם .כח יחד מים .השאובים במקורם ויתערבו קצתם עם
פעולה בשלימות כי עיקר צורת האדם הוא כח ■קצתם להתאחד .וכן הי׳ אז זווג ישראל ולפי שהם
הדיבור כדאיתא בתרגום )בראשית ב( ויהי האדם היו אז נקודת .החיים שהיו ,קרובים יותר למקור
לנפש חי' .והות באדם לרוח ממללא .ובהמה מורה לכן נתכללו בשעת הזווג באור העליון ,וענין זה
על כחות היסודות שבאדם וחי׳‘ בכלל בהמה .והיסודות מאמר המדרש■ שאמר משה לאהרן ונניו.שמרו אבלות
שבאדם .צריכים תמיד לשפע .חיות התמידי לקיום שבעת• ימים עד שלא יגיע בכם. ,היינו שישמרו
מצבם שלא יתפרדו וכן צריכים לשפע חיות שיחזק למלאות בשבעת ימי המלואים ,למלאות .הנפש
כלי קיבולם שיוכלו לקבל מזון הנצרך להם לקיים מהבריאה ללקע ולהפריד כל מה שיש בכחם לברר
בתוכם נשמת רוח חיים מצורת אדם שלא ■יתגברו מבירורי הכחות להכניסם בקדושה להפריד העוב
בכחותם להכניע ■את ■נשמת רוח החיים תחת נפש מהרע כדי שבשעת הזווג יהי׳ כשלימות מכל מה
הבהימיית ונגד זה נתנו סימנים בבהמה .מעלה גרה. שהיא ביכולת להתברר וממילא יפרידו מה שאין
ומפריס פרסה ,כדאיתא במי השלוח .מעלה גרה ראוי להעלות ויעלה רק הנקי והברור.
הויא שאינו חועף העובה מהש״י ותמיד הוא מוכן
להחזירו על פי רצון הש״י ומקבלו בנייחא ויישוב ויהי ביום השמיני .ענין יום השמיני שרומז למקום
הדעת .ומפריס פרסה הוא שאינו קופץ ידיו לאחוז י בינה שהוא;למעלה■ מהיקף גבול תפיסת האדם,
במה שנחלק לו ■מהש״י וזה רומז על גודל בעחונו כי כל היקף • שהוא שבעת ימים מורה שנקודה
בהש״י כמו שנאמר תרחיב צעדי ■שעומד במרחב האמצעית היא שבת ׳מדת מלכות שמים דלית לה
רז י שר י ם ־שפעי םז ד
.הוא .בשורש ממדת יעקב .אבינו כי :באמתי■■• בכל ובמחון .וזה נגד שני■ :הכסוח,הנ״ל..נח>ו .א.לו .הסימנים
המדות■בשורשם הו א .מ כ ח העליון שבשורשם ׳הוא .נגד גס המפמיד• .היסודוח הו. 6׳מפריס .פלסה גי
רק אור אכן גם אור הבהיר כשיתלבש דרך כמה נגד זה הכס הוא מצות מעשיות ובפרס מציות .לא
לבושים אז :יסתלק ממנו הדעת עד ,שיסתעף ממנו תעשה .כי עיקר התוקף שלאדם בכס היסוד שבו
מדה בלי .דעתי כלל .אכן ממדתו של יעקב אבינו בנפש הבהמיית הוא יעל ■ידי זווג תורה ומצות
שהוא ■אחר .הסתעפות שתי ■מדות• הפכים וחזיר• שעושה בכס גופו ומצמצם :את עצמו;•כדי להכיר
להתכלל במדה אחת .והתכללות ה ז ה' ה ו א מעולם שמלכות הש״י■ בכל משלה ונגד :כח המקבל כסות
התיקון כמבואר■ במקומו ■ענין השבירה והתיקון■ כי נפש ׳חייתו■ .לעשותו כלי הוא מעלה גירה שבכל'
השבירה היתה צורך התיקון ועיקר התיקון הוא קבלותיו יהי׳ במיתון ויישוב הדעת ובזה עיקר
במדת■ ■יעקב אבינו משם הרומז לצורת אדם .הוא במצות •.קום ועשה .שמעלה .כל כמות■• עץ .הדעת
שם מה • החדש■ כדאיתא בעץ• החיים )י ■ ( וזה סוב ורע להכניסו לקדושה וזה סימן מעלה גרה.
רומז• שם מה כדאישא בזה׳ק בראשית )א ( :שאיו■
מרום עיניכם ■ואחר ששואל האדם ■מי ■ברא אלה ו ה נ ה הבהמה .אף שאין בה .דעת אכן .יען -הוא
וכן נכלל בכל הבריאה שאלה זאת והתחילה ■להתבונן הכנה לצורת אדם■• .שעומדת להתכלל בכס האדם
בפרסי מדות איך נתאחדו במקורם שוב ישאיר שהאדם האוכל ממנה ומכניס .כסה לתוכו ,.ויוכל
בשאלת מה מה ■ידעת כלומר כל תתביונן שמכל מדה לעבוד בכס זה את הש״י לכן ניתן הש״.י• אקים
ומדה בפני עצמה אינו נראה אלר הש״י .עד שיתכללו סובים בבהמות וכל מיני בריאים .איכן.כל זמן שהוא■
כל ■מדות ההפכיים במדה אחת להשכיל כל ■מהות בבהמה הוא רק ,בחק קבוע וכל דבר שהוא בחק
הויית הבריאה•■ עד■ למדרגה היותר שפלה לקבוע היונו .מדה .קבועה בעבע אינו מבורר כי ,אף
בה■ התאחדות מדות ההפכים כי אחר שנקבע בלב הימדה היקרה ■כשאינה .בדעת .אינה ,מבוררת כמו
אבריאה■ יראה •קבועה ■מעלמין דאתחרבו -ממה שכל דאיתא בא,סכת■..חולין •)ס״ג• (:על חסידה שעושה■
מדה לא התכללה-במדת היפכה לכן תשכיל ■להתבונן חסידות .עם .חברותי׳ והיינו שיש .בשורשה מדת•
לקבוע■ המדות -שנראים הפכים בכל .הבריאה ■ואף■ רחמנית :ממדת; החסד אכן■ כשהוא במדה .ולא■
שהמדות ;אף הכוללים■■ כשהם׳ בבריאה הם רק■ בשכל תרחם גם על אכזרי .וכל המדות■ מבהמות
במדה אכן יקבע בהם כח חיים כאשר יגיעו להתכלל וחיות ועופות ודגים וחגבים המותרים היינו שהם
בצורת אדם יתבו-ננו■ שהם נבראו רק לתכלית כבוד נוסים ביותר למידת הממוצע שיש .בו יותר ממדה
שמים הנצמח ■על -ידי עבודת ■האדם,־ כי הדברים הכוללת שני הפכים שאינו ■נועה• לצד אחר ■.אכן גם
הנאסרים ׳■בהם יש עוד .כסות גדולי.ם מעלמין זה■ כשהוא בקביעות.ואין לו גבו.ל כמה ■להיות במדת
דאתחרבו' ואף כשיתכללו בצורת אדם לא •יתמשכו הממוצע כי כשהוא בדעת להשיב לסובים צריך
ולא.יכנעו תחת דעתי האדם■ ושכלו ואדרבה■ ימשיכו להשתימיש במדת החסד בשלימות וכן להתאכזר על
כחי האדם ■ודעתו להכנס תחת מדות ולא• ■יגביר אכזרי צריך להשתמש במדת הגבורה בשלימות כי
עליהם בשכלו והדברים המותרים ■יה 5שנכללו• במדת^ האדם צריך ■להיות כלול מכל •■המדות .אכן'.כח•
יעקב• אבינו שכבר נתבררו אחר ההפסד־■ ולכן ■ייש■ ההתהפכות ■ ממדה למדה זה אינו נקבע■ באדם:
להם מהתכללות המדות ,והם אם יבאו להתכלל באדם בתורת מדה רק בשכל צורת האדם והשכל גובר
יוכל האדם להתגבר עליהם ויכנעו תחת הדעת לפי העת :והזמן להכניע להפוך כח גופו ממדה
ויוכללו $שורש 'צורת האדם :וכדאיתא בזה״ק בראשית■ למדה ,ומדות הנקבעים בברואים אף ,מה■ שהוא
) כ' (:וזה לכם הסמא וכיף אילין אתכללו■ ברזא■ ממדות■ הממוצע׳׳הויא גם כן בתורת מדה ולא,בתורת'■
דאדם ואילין אתכללו בריזא דסמיא. שכל • אכן אף שהוא :במדיה■ כישהוא "במדת הממוצע•
וענין איה אף על פי■ שהיא בכלל ■בהמה ■אכן׳ מכל נוסה יותר להתכלל בצורת האדם וכשתבא ■מדה ז א ת
מקום יש בה• היתר יותר מבה.מה שגם חלבה■ לצורת היאדם ■תתעלה' ממדה לשכל ,כי• מדת ■׳הממוצע
יישר ים שמיגי־ סוד רח
חיה טהורה היא כי קרן רומז למלכות שמים כדאיתא מותר. ,כי חיה אף.על פי שהיא גכלל גהמה שרומזת
בזה״ק במדבר )קך (.והא ידעת רזא דקרן ודא לנפש הבהמיית אכן בחיה יש יותר סכמה מבבהמה
הוא עול מלכותא קדישא ,כי כל העבודות הם דרך כי מקור החיות בפני ארי׳ שהוא משימין וזה
שער השמים והוא מדת המלכות וכמו שביאר בענין דאיתא בזה״ק שמיני )מ׳ (.החיה לא היא חיה
זה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ. עלאה על כלא ושם לעיל מינה )ל״ט (:במאמר
וזה רומז קרני׳ מפוצלות היינו שבמדת מלכות שמים הינוקא חיה הרומשת דא דוד מלכא .והיינו בכל
יש הסתר שלא יראה האדם איך מוסתר ומתלבש מקום שנתראה בענין שיש רצון העליון מלובש בו
בו כבוד מלכות שמים ,ומפוצלות רומז שאף בהסתר נקרא בשם חיה כדאיתא בכתבי האריז״ל.
יש הכרה שמופצל להתראה קצת מה שבתוכו )ושם(
חדורות כריכות וחריקות היינו גם כן רמז לזה. ויבזה״רן משפעים )קכ״ו (.אמר ר' חייא חיה
זוערתי וכי אית חי' זוערתי אין חיה ,זוערתי
אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורז .ענין וחי׳ עלאה וחי׳ זוטרי דזוטרתי ,כי ענין מלכות
שרצים הוא שהש״י צוה שלא לאכלם שהם דאצילות שמתלבש בבי׳׳ע כדאיתא בכתבי האריז׳׳ל
מקטינים ומצמצמין מאד את דעת האדם שהם והיינו כי אצילות הוא החכמה העליונה וכל מקום
ברואים היותר קטנים וכדאיתא בירושלמי ברכות שנתלבש אור החכמה ונתראה דרך הלבוש .נקרא
)פרק ט׳ הלכה ב׳( אליהו ז״ל שאל לרבי נהוראי חיה כ״ש )קהלת ז( החכמה תחי׳ בעלי) /כמ׳׳ש
מפני מה ברא הקב׳׳ה שרצים ורמשים בעולם ,בשעה בספר הגלגולים פרק א( ,והנה החיות נקראו בשם
שהבריות חועאין הוא מביט בהן ואמר ומה אלו חיה כי ניכר בהם חקים מחכמה ,וענין החלב שנאסר
שאין בהן צורך הרי אני מקיימן אלו שיש בהן אף מבהמות המותרות כי חלב הוא נרמז לכח
צורך לא כל שכן ,ולכן כל האוכל מהם דעתו מתקטנת ישמעאל ,והוא כי אברהם הי׳ מדתו חסד להרחיב
שמכניסים באדם דיעה קצרה שישתוקק לענינים גדולת הש״י בעולם בגודל התפשטות אכן לפי שלא
שפלים וקטנים ,ולא יבקש ענינים גדולים וגבוהים, נכלל עוד במדת יעקב אבינו הי׳ נצמח מהסתעפותו
וזה דאיתא בתורת כהנים ובש״ס )יומא לט(. קליפת ישמעאל שמכניס■ חיים בלבושים המסתירים
ונטמטם בם. ומטרידים לבלתי יתראה כי הש״י הוא המחיה
והמהוה ■הכל .וזה שאמר הכתוב )תהלים קיט(
והנה כל המצות נתנו לצרף בהם את ישראל כדאיתא טפש כחלב לבם וכמה מקומות שנזכר במקרא כי
במדרש רבה לך )פרשה_ מ״ד ובפ' שמיני יג חלב הוא המסתיר את הדעת ;וכדאיתא )שבת לא ( :
ובתנמומא שמיני( רב אמר לא •נתנו המצות אלא שיש להם חלב על כסלם ,וחלב אינו אסור רק תותב
לצרף בהן את הבריות וכי מה איכפת לי׳ להקב׳׳ה קרום ונקלף כדאיתא במס׳ חולין ) מ ט (:והיינו
למי ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף שיהי׳ לבדו ואינו מעורב בבשר ושיהי' לו קרום
הוי לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות עליו וכל זה רומז לכח המסתיר כי זה הוא יסוד
ולשון צרוף הוא לזקק היטב כמו שצורפין את הכסף הבהמיית כמו שנאמר ואכלו את חלב הארץ )ויגש(
בכור להוציא הזך •והנקי והברור .וזה מורים כל היינו המובחר שביסוד הארץ וכן חלב חטים )תהלים
המצות שיוציא האדם מכל דבר הברור שבו ולא אכן בכל מקום שיתראה יסוד החכמה קמז(
יקבל הפסולת ,כי הפסולת מקטין הדעת ואם הדיעה העליונה זה בוקע כל מיני ההסתרות וכמו שנתבאר
מצומצמת וקצרה יכנע אדם תחת תשוקתו אף שהוא ( ולכן בחיה בפנין משה מיסוד אבא )
לדבר קטן יכנע תחתיו מאד מחמת שהוא משוקע חל• :מותר.
בה ,וזה דאיתא במס׳ שבת )פ״ו (:בעי רב פפא
שכבת זרע של ישראל במעי נכרית מהו •ישראל דדאיגי דאיתא במם׳ חולין )נ״ ט (:בסימני חיה היכי וזה
במצות חביל גופייהו נכרים דלא דאיגי במצות •לא זקרניה מפוצלות לא דינא ולא דיינא .דודאי
רט ישרים תזריע םוד
כי בשוריש השפע מצד הש״י במקום בינה שם כל או דילמא טון דאוכלין שקצים ורמשים חכיל גופייהו.
הנפשות אחד כי שם נתכללו יכל הכחות והש״י ונראה בפי כללא לפסוק באם הימצי לומר דהכי
ברא עולם שלם שבכל שפע יש כח מקבל וכח משפיע קאי דמשום דאכלי שקצים ורמשים נמי חביל גופייהו
כי הוי׳ שלימה הוא לקבל אור הש״י ולהפיץ ■אורו שענין דאיגי במצות הוא כדאיתא במס׳ קידושין
בעולם וזהו בכל כלל ופרש .אכן מצד ירידת השפע )■ע׳^א (.׳ולבו ■דואג בקרבו שאין מגלין שם בן מ״ב
כשתתחיל לירד לתוך המדות גבולי אלכסון שהם אותיות אלא למי שצנוע ופנו.
שונייס זו מזו משם יפרד לכח מקבל וכח משפיע.
כי אחר התעבותו והתגשמותו אין כח הולדה בעולם
אלא אחר הסתר ופירוד וזווג אחר כך בהתקרבות
שני רחוקים הפכים אז יצא לפועל אור כמו שנתבאר פרשת תזריע
בענין עקודים נקודים וברודים כי אחר שהבריאה
מוסתרת מאור הש״י !וידמה לה שיש לה יכח פעולה וידבר ה׳ אל משה לאמר אשה כי תזריע וילדה
אז המקבל יריאה כי יחסר לו שפע וכן המשפיע זכר בזה״ק )מ״ב (.רבי ■אלעזר פתח על
יראה כי יחסר לו ■מקום להפץ ■מעיינותיו ואז כשיביינו משכבי בלילות בקשתי וגו׳ .על משכבי במשכבי מבעו
שניהם שהם בעלי חסרון אז יבינו כי לא בכח יגבר לי׳ מהו על משכבי אלא כנסת ■ישראל אמרה קמי
איש ויכירו כח העליון כי שם ייתכללו שניהם ■וישיבו קב׳׳ה ובעאת מני׳ על גלותא בגין דהיא יתבא בין
להתאחד ואז יצא לפועל מה שנדמה להם תחלה שאר עמין ׳עם בנהיא.
שיש להם כח הוי׳ ואחר הכרה שמצד הבריאה אין
לה שום כח ו^שוב יתבוננו כי גם ההסתר הזה כה ב ז ה ״ ת רצה לבאר איך אשה יולדת זכר וכדאיתא
נבריא מצד הש״י .לתת לאדם כח המסתיר וע״כ בי )שם מב (:ובתנחומא )תזריע .ג( אשה מזרעת
רצון הש״י שימליכו עליהם כבוד שמים במה שנדמה תחלה יולדת זכר כי ענין לידת זכר מורה להתגלות
להם שיש להם הוי׳ ׳יקריבו הכרתם הזה קרבן לה׳ רצון הש״י מחכמה העליונה בישועה מפורשת לעין.
כי כח ההכרה הוא ניתן לאדם במה שיכיר מתוך ומפרש איך יבא זאת הישועה על ידי אתערותא
ההסתר את כח הש״י זה הוא עבודת האדם להש״י דלתתא! .וזה דוגמת ■אשה מזרעת תחלה יולדת זכר.
וזה הו^א ההולדה בכל העולמות עד גם בעולם ונקבה היינו ■רק הכנה לישועה וזהו אם ׳אתערותא
השפל הגשמי וזה סוד ענין חופה כמו שביאר דלעילא תקדים להתעורר ■וזה לכאורה לפלא .וזה
כאאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ בענין הענין הוא כי בשורש הזכר והנקבה הם נשמה אחת
חופה ובזה״ק תזריע )מ׳׳ה (.ת״ח בשעתא דקב״ה כדאיתא בזה״ק לך )פ׳^ה ( :ת״ח כל נשמתין דעלמא
אשתכח בה בכנ״י באינון זימנין ■דיאשתכח עמה והיא דאינון איבא דעובדוי דקב׳׳ה כלהו חד ברזא מד
מתערת רעותא לגביה ■בקדמיתא ומשכאת לי׳ לגבה וכד נחתו לעלמא כלהון מתפרשין בגו ונין דכר
בסגיאות חבתא ותיאובתא כדיין אתמליא מסטרא ונוקבא מחוברין כחדא ות״ח תיאובתא דנוקבא
דימינא וכמה אוכלסין משתכחי בסטרא דימינס לגבי דכורא עבוד נפש ותיאובתא דדכוריא לגבי נוקבא
בכלהיו עלמין וכד קב׳׳ה אתער חביבותא ורעותא עביד נפש ורעותא דתייאובתא דדכורא לגבי נוקבא
בקדמיתא והיא אתערת לבתר ולאו בזמנא דאיהו ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש וכו /וכד נשמתין
אתער כדין כלא בספרא דנוקבא אשתכח ושמאלא נפקין דכר ונוקבא כחדא ■נפקין לבתר כיון דנחתי
אתער וכמה אוכלסין קיימי ומתשרי בספרא דשמאלח מתפרשין דא לסטרא דא ודא לסטרא דא וקב״ה
בכלהו עלמין כי האי גו ונא כתיב אישה כי תזריע מזווג להון לבתר ובזה״ק תזרייע ) מ״ג (:מה רבו
וילדה זכר ,ובזה״ק פקודי )רמ״ו (.דכד תיאובתא מעשיך ה׳ וגו׳ תא חזי כל רוחין דעלמא כלילן דכר
דהיכלא שביעאה לאתדבקא בההוא נהר דנגיד ונוקבא וכד נפקין דכר ונוקבא נפקין וכו' ועיין
ונפיק ההויא רעותא דסלקא מתתא לעילא עבדא זה׳׳ק ויגש )ר״ח(.
ישרים תזריע סוד
מה התעורר בנפשו ויחפור להגיע לדעת מה התעורר נשמפין ברעופא דיליה ׳ואינון נוקבי וכד רעוסא
בנפשו וירצה להפדבק בכח המשפיע כדי להצמיח דההיוא נהר נחפא ואפדבקא מעילא ■לפתא ,עכדין
בפועל ׳ישועה מפורשת. נשמפין דפורין ׳ויעי״ש בהג׳׳ה שזרע הזכר גוכר
אבל אינו מפיישב דה־כא איירי בהזריעה כמו הפס
הה דאיפא בזה״ק תזריע )מ׳׳ה (.בשעפא דסליק ולכאורה גראין דברי זה״ק כסופרים אלו אפ אלו,
נהורא אפכפיין כל מארי דדינין ולא משפכחי אכן החילוק בין לשון זה״ק דבפרשפ פזריע נזכר
וכנסת ישראל משפעי ביה בקב״ה והאי שעפא לשון קב״ה בככספ ■ישראלובפרשפ פקודי נזכר
עידן דרעוא הוא לכלא וכו׳ ואח״כ נזכר שם ענין פיאובפא דהיכלא שביעאה לאפדבקא בההוא נהר
אפערופא דלפפיא מעורר להוליד זכר ,וענין סליק דנגיד ונפיק .כי כל מקום שנזכר שם קב״ה רומז
נהורא היינו בהאיר הש׳׳י מאור חכמתו העליוינה לזעיר היינו ששפ המדופ שנכללים בפפארפ מדח
לעורר כל היאור הנספר בפוך המדות ואז אין יעקב אבינו ע״ה .׳וענין נהר הוא בינה ששם ככ
ההסתר גובר בהמדות וילכן גם מדת הימלכות שהיא המדופ במקור אחד כדאיפא בזה״ק בא ) מ״ ב(:
גמר כל המדות והשלמתם כמו שנתבאר במקומו לבפר עביד מאנא רברבא וכו׳ ההוא מאנא אפקרי
וכיון שהמדות השכילו -גם תשלומם ^ ו א ההסתר ים והוא מאנא פליפאה וההוא מאנא רברבא
שבכל מדה בצאתו לפועל .כי בכל מדה פרטיית ואפפליג לשבע נחלין וכו׳ עי״ש וכדאיפא בליקוטי
כשפגיע לפעולה גם כח מדתה כמו שהוא במדה פורה )פזריע(■ .והנה נקבה היא בסוד אור חיזר
גם כן יספר חוץ ממה שנספר אור השכל בפוך וזכר הוא בסוד אור ישר ואור ישר הוא כשההשפעה
המדה וזה הוא יכל מדת נוקבא שבכל המדות וכמו הוא בדרך ישר והולך על ידי פפיחופ אור החכמה
האם כשפשמש במדת החסד להשפיע לבניי׳ שורש להאיר ,להמדופ עד שהמדופ ייפכללו בחכמה יוליכן
המדה הוא להרחיב ולהגדיל כח בני׳ ולכן תמציא גם פחפיפ המדרגופ שהיא מדפ המלכופ פפעורר
להם מזון וטרף איכן בשעה שפפרנס בני׳ תשכח להפדבק באור דרך המדופ כי בעפ שהמדופ יזדככו
גם תכלית כוונתה ועוסקת רק בלבוש המזון ולכן באור חכמה אז גם בהספר היופר רחוק יפעירר
תוכל להוסיף ייופר מיכדי כח קבלת הפינוק ,וכן פשוקה לעלוח ליהפדבק כאור .ובעת שהש״י פותח
מבשרי אחזה אלקי בכל המדות. איר חכמפו העליונה להאיר להשפיל מדופיו אז
יפרגש פחלה כח המקבל שהוא מלכופ שמים דליפ
איכן בהשכיל המדות גם מדת המלכות לא תשכח לה מגרמה כלום וכמו כן בנפש האדם כמו ונשכים
שורש התכלית כמו שהוא מקבלת מכל מדה ונמלא יחול לבבנו ליראה את שמך )ברכופ טז(:
כן תזכור תכלית המדה בשורשה וזה דאיפא בזה״ק והיינו מיד בהשכמה כשקם משנתו שאז לא נמצא
אפכפיין כל מארי דדינין ולא משפכחי וכנ״י משפעי עוד שום עבודה באדם ירגיש שלבו מלא אהיה
בי׳ בקב״ה כי דינין היינו כשפספעף המדה עד לה׳ אף בלי שום הבנה ,וזהו משורש החכמה כי כח
שתשכח שורשה וזה שנקרא בזה מדת המלכות היופר רחוק נפייסד מחכמה עליונה וכמו שכפוב
י כנסת ■ישראל וכנס״י הוא החכמה שבבינה כדאיפא ה' בחכמה יסד ארץ )משלי ג( כי ארץ הוא רומז
בפירוש פ״א מספרא דצניעופא מהאריז״ל )קכג(. לפחפית מדרגת כח המקבל וזה נספר מאד מאור
אכן תוכו הוא מייסוד חכמה העליונה וכהאיר הש״י
ולכן בהאר הש״י מאור חכמתו להשכיל המדות שפע חכמה להשכיל המדיח גם לכח המקבל יושפע
אז יתעורר נקודת כנסת ישראל שהיא אור התרגשות כהספר שמאיר הש״י אור אכן אינו מותפס
החכמה המאיר למלכות שמים ותתרצה להתדבק ומורגש בפועל ונצמח מזה רק פשוקה כי בכח
באור המדות שיתפשט על ידי מדת מלכות שמים המקכל אין בו כח להלביש את האור רק על ידי
להגדיל כבוד שמים על ידי גמר פעולת מדותיו של זווג כח המשפיע ,ומזה ההפעוררופ יתרגש כח
הקב״ה .ולכן מזה ההתעוררות יולד ■ישועה מבוררת המקבל וישאף ■להלביש פשוקפו להגיע להשכיל
ריא שר ים יי תזריע םוד
אין שום לבר יוציא מגבול ח״ו כי הכל בתוך חלל וזיהו ויללה זכר■ ,אכן כאשר לא מעורר מ>קזידח
העיגולים שמקיף בהם סל הבריאה אכן מצל היושר כנסת ישראל רק על ידי שיממדת הכינה יאיר לששה
שאין היושר קולר את כל חלל העיגולים ונשאר מקוס קצוות כי אור כיינה לשישה קצוות הוא מה שהמדות
חלול שאין היושר מגיע שם .וקולם חטא אלם יכיר,ן p׳ vמה שמשכילים ימצו ההכרה שייש להם
הראשון ■שלא ■נתעריב טוב ברע גם הרע לא הי׳ התכנלות כמלת בינה כי בהאיר להימדות מאור
ביכולתו לפעול שוס כח בהברייאה כי מצל הש״י כחכמה אז ברגיע יתעוררו בלי שום עבולה וכן ■בנפש
אין ■שום רע בשורש אלא שמה שנישאר שלא נכלל האלם כשיאיר לו מעומק אור החכמה אז תיכף.
בכח היושר זה הי׳ ריחוק מאול מהבריאה וזה הי׳ יתיישר לביו להמשך אחר רצון הש״י .אכן אור הביכה
נסתר שבכח הסתר הזה לא ניתן רשיות לאלם ליכנס הוא רק אחר שיבין האלם ויעמיק בעבולה בראותו
בו עול כי לא נשלם עול ליכנס תחת עבולת הברואים שיש כמה מדות הפכים ומזה יתבונן שיש מקור
ועל זה נאימר )בראשית ג( והנחש הי׳ ערום כי אחד נכל המלות וזה דאייתא במס' מגלה )יב(.
לא הי׳ לבוש כי לבוש הוא רק מכיח עבולה כלאיתא מלקח מל בינותי מכלל לסיעה והוא שעל ידי שהאלם
בזה״ק ויחי )רכל (.אי הוא זכאה האי בר נש עובל דרך המלות ומחמת זה מביא בינה בלבו זזה
דנפיק מעלמא סליק ועאל באינון יומין זאינון לבושי הוא הן בפרס אלם ■והן בשורש התיכללות המלות.
יקר ועי״ש מענין אלם הראשון .אכן כשחטא אלם וזה לאיתא בזה״ק פקולי )רמ״ו (.כל ההוא רעותא
ונכנס בגלר הזה השיג גם הכח הזה לבוש בעולם דסלקא מתתא לעילא עבדא נשמתיין ברעותא לילי׳
התחתון כי תיכף ■אחר החטא נתעוררו רחמי הש״י ואינון נוקבי ■וכל רעותא לההיוא ■נהר נחתא •ואתלבקא
לתקן גס הסתר הזה כי ■נתן הש״י כח עבולה בעולם מעילא לתתא עבלין נשמתין לכורין ,כי מהכרה זאת
להכניס גם הסתרה זאת תחת עבולה כי אחר נא יגיע האלם להתכלל בחכמה כי מכמה הוא
שניתן כח הבחירה לאלם ■ושורש כח הבחירה להכניס למעלה מהמלות שאין ניכר שם חילוק מלות כלל
כל הסתרות תחת עבולת האלם להחזירו פנים בפנים וזה הוא הולדת זכר כי שם המדות מתאחדים ביחיול
וזה נתעורר בשורש תיכף איחר החטא וכלאיתא באיחוד גמור כמו שנתבאר בענין תפלין של ראש
במלרש קהלת )פ״ז( מת אלם מונין לו לחיים וכו׳ ■אבל בבינה ייש חילוק מדות ■רק שהם מתכללים שם
לפי ■שהמיתה תכלית .החיים שאין אחירייו מיתה כי כמבואר בענין תפלין של יל ■ולכן מהתעוררות זה
כח התשובה מעורר תיכף ■מאור העתיל וילוע כי יולד רק הכנה לישיועה כי באם מהכנה זאת יזלכך
בכל החטאים שעתילים להתקן תיכף יש בהם כח לב האדם ויתעורר מחדש לקבוע בלבו התיעיוררות
תישובה אלא ■שהוא עול בהסתר ,וכל זמן שלא תיקן מעומק למעלה מכיח חילוק המלות אז יגיע לישועה
לגמרי שהאלם ילביש כל ■הנבראים על למאצילם יש מפורשת וזה ענינו כי בכל הוללה יש אתערזתא
לבוש גם להרע כפי כוונת האלם בחטא כי האלם דלתתא אף בהולדת נקבה אלא שיש אתערותא
שנברא לתקן הכל ולהחזיר כל הבריאה שהפך הש״י ללעילא בסוד שהוא מעורר לאתערותא ללתתא ואם
פניו ממנה כלאיתא בספר רזיאל כשברא הקב״ה אתערותא ללעילא מחכמה אז אינה נכרת וניכר
את העולם הפך פניו ■ממנה ,וכיון שהאלם שורש תחלה האתערותא ללתתא ויללה זכר ואס האתערותא
הבריאה ■וכשנכנס בהסתר הזה ממילא כשיוגמר מבינה ניכרת יותר ואחר כך נתעורר לתתא זתלל
תיקונו יעלה גס מה שיותר רחוק ולכן נתן נכח נקבה.
הזה לבוש בעולם מה שלא הי׳ לו מקולס לכן ,כי
להאדם ■נמסרו כל כחות הבריאה שעל ידו יעלו אדם כי יהי׳ בעור בשרו וגו' .להיות שורש עומאת
פנים בפנים .וכיון שירד להסתר גס לזה ההסתר נגעים מחטא לשון הרע שהוא ■מפריל אלופו
נתן כח ולבוש בעולם הזה שיכיול לפעול עד שנראה של עולם כמ״ש ונרגן מפריל אלוף )משלי ט״ז(
בעוה״ז שיש כח ברע ■לפעול בעוה״ז להכחיש פמליא והוא בשורש חטא אלם הראשון על ילי הסתת
■של מעלה וזהו התערבות טוב ברע. הנחש ,כי מצל אור הש״י המקיף בבחינת עיגולים
ישרים תזריע סוד ריב
וכשהתחיל אדם לתקן ■חטאו הסיר לבוש הנחש וזה דאיתא בתיקוני הזהר )ריש תיקון כ״ד( כמה
שהוא מקללת ■שמפשיט ׳עורו אחת לשבע שנים לצריך נעירו דברית דלא ייעול לי' ברשו ■נכראה
כדאיתא בפרקי דר״א )פרק י״ד( כי אחת לשבע כגוונא ■לא צריך בר >ש נטירו ושבת ולא לאפקא
שנים היינו כשהאדם מגיע למקור התשובה שהוא מרשות היסיד וייעול ברשות הריבים ,רשיות הימיד
מדת בינה שהיא ממטה למעלה אחר שבע מדות ■אז איהיו שכינתא רחבו ד ■ואינון יקו״ק וגבהו עשרה
נפשט .עור הנחש היינו שנפרד הרע מהטוב והטוב יו/׳ד ק״א וא׳ץ ק׳^א ,זהייינו עשר אותיות דשם מ״ה
יעלה ונעשה כזכיות והאדם כשיהתחיל לתקן על ידי במילוי שהם כוללים עשר ספירות .רשות הרבים נחש
תשובה ■אז ׳נעשה לו לבוש ממה שהסיר מעט לבוש אשת זנונים שם דאל אחר דאיהו סמאל ■ויאיהיו כללא
הנחש וכדאיתא בהקדמת תיקוני הזהר )דף י(: ושבעין אומין ואיהו חללה זונה ■ובעלה .חלל שבת
ויעש ה׳ לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם והיינו וכו׳ ועיין בזה״ק בריאשית ) ה׳ ( :ובגין דעגולא
בורא מאורי האש ודא עור ■של נחש ליאתדכאה במה וריבועא דא אינון שבתותי וכו׳ עד סוף הענין והיינו
דחאב .וזה הלבוש הנ״ל לא נגמר בשלימות כדאיתא דכתיב מחלליה מאי מחלליה מאן דעאל לגו חלל
בזה״ק פקודי )רכ״ט (:ויעש ה׳ אלקים לאדם דעיגולא וריבועא וכו׳. .והוא כי מצד העיגולים הש״י
ולאשתו כתנות עור בקדמיתא הוו כתנות אור וכו׳ מקיף כל העולמות עד סוף כל המדרגות ובכל מקום
כיון דאתתלך מתמן אצטריך למלבוישא אחרא וכו׳ מוקער מוגש לשמו ,כי ■תכלית המכוון ■יבא כרצונו
כי מזה נעשה קליפת נגיה שנמשל בעוה״ז לדברי הקדום אף מהעניינים שנראים הפך רצונו אכן כוונת
הרשות כי מצד האמת אין בעולם ■רק מצוה ואיסור העושה דבר שנראה שהוא הפך רצונו זאת הכוונה
אבל הרשות היינו כל הדברים הצריכים בירורים תרד לשאול ומי שנמשך אחר הכוונה הזאת ,אבל
ואם יעשה .אדם מצוה בכח ■שמקבל מדברי הרשות מכל מה שנעשה יבא תכלית רצונו יש' אכן עבודת
ייתיברר קליפה זאת לטוב ׳ובהפך יתברר לרע ורק עובדי הש״י שלחלק ה׳ הם הוא לבלתי ידח נדח
לעתיד כשיתברר הכל לטוב אז יחזיר לאדם לבוש אף מגבול גדר שכלם ותפיסתם וכל העבודות נצמחו
אור שבעת הימים ,ולכן כשהאדם פועל מצות ומעשים מבחינת היושר ומצד הייושר יש חלל ■שמצד הזה
טובים מסיר עור הנחש ■ומבררו לטוב ונתלבש האדם יש כמה דברים שנאסרו בעולם שעוד לא נתן הש׳-י
בלבוש ׳אורה ואם ח׳/ו להפך מלביש ■את הנחיש כי כח באדם שיוכל לקבל מדברים האלו להעלותם וכן
מסיר ממנו לבושו וממילא יתלבש הנחש ולכן כל יש כמה מייני כחיות בעולם שלא ניישן לאדם כח
שורש טומאת נגעי אדם שנאמר בהם עור שהוא ורישות לירד להם וזה החלל שאין רגלי בחינת היושר
בקליפה הזאת הנקראת עור ועל ידי לשון הרע מגיע להם כדאיתא בעץ החייים בדרוש עיגולים
שמפריד ■בין בריות הש״י כי כשיש שלום ביניהם ויושר עי״ש .וזה דאייתא בתיקוני הזהר הנ״ל רשות
אחד מברר את חברו כי כל ■הבריאה הוא בנין אחד הרבים נמש אשת זנונים ויכו' ■וזה ■נקרא חללה וכל
כליל הצריך לפרט ופרט הצריך לכלל ובכוללות גם מי שיורד לכחות אלו נקרא מחלל ' ווהיייניו כשיורד
החלבנה מועיל בסימני הקטורת אבל טל ידי ואין כח השפעת הש״י יורדת עמו ונפסק ונעשה
לשון הרע מפריד כחיות הבריאה וממילא נפסד מהם חלל בין הספירות ומדות הקדושות ובין העוזב אותם
אלופו של עולם ונכנס בחליל שנקרא נחש כנ״ל ולכן על ידי חטיאו ,והנה קודם החמא לא נמצא לכיל מה
יתנגע בעור בשרו ,ולא תקישה מה דאיתא בזה״ק
שבחלל הזה שום לבוש טוב ולכן הי' הנחש ערום
פקודי )רס״ה (.ת״ח כד האי אתערו דליישנא בישא
ורק אחר שעירב אדם בחטאו הטוב והרע .כמו
וכיו׳ ומתערי לגבי האי נחש בריח וכו' והאי גלדא
שיתבאר אי׳ה במקומו ■נתלבש גם הנחש ,וכמו כן
אתפשיט מנייה ונחית לתתא וגופא סליק דאדרבה
דבלשון הרע מלביש לנחש ואיך נאמר דגלדא אתפשט האדם לא הי׳ לו לבוש מטוה״ז כלל כי לבושו הי׳
מני׳ ושאלתי זאת מכבוד אדוני אבי מורי ורבי הרב מאור העליון ועיין בליקוטי תורה להארייז״ל )פ׳
הגאון ■הקדוש שילאיט״א והשיב לי כי האי אתפשטותא בראשית( ולכן לא התבושש כלל.
ריג ישרים תזריע םוד
דיליה אשתכח טב ושפיר מסטרא דיסודא ביש ועקום אינז שפוישש לבושו ■אלא שמשיג כח דוגמת כח קדושה
ובגין כך לא איקרי עובדא שלים לא איקרי בנינא שיכול לעלות לקשרג ■וכמו שכל דבר שבקדושה כשעיולה
שלים בגין כך צדיק שאינו גמור איקרי. מגיח למעה רשימה כן ■כשעולה מכח לשה״ר לקערג
יש לו כח להתפשט מלמטה עד למעלה ולמע-לה
שענין איוב הוא שמשה רבינו כתב ספר איוב מקטרג ולמטה ממית וכדאיתא בזוהר הקדוש וישלח
כדאיתא במסכת ב״ב )יד (:והוא שהציג כל )קס״יט ( :לא ת^אויכה א^ליך רעה מאן רעה דא
מיני התחכמות האדם אשר יכיול לשית עצות בנפשו חויא בישא ונגע דא הוא מאן דרכיב על חויא.
להטיב דרכיו ומדותיו מצד עצמו בלא דברי תורה ובזה״ק במדבר ) קי״ ט (:חויא כד איהו כפיף
וזה הוא הבירור הכולל בכל הבריאה שאף שכמה רישא לעפרא סליק זנבא שליט וכו׳ מאן מדבר לי'
יצמצם עצמו וייראה להטיב דרכיו לא יועיל לו לקביוע לזגבא וכו׳ האי רישיא אע״ג דאיהו כפיף לעפרא
יתד במקום נאמן שיהי' בנין שלם רק על ידי דברי עי^ש בל היענין .וכגוונא דאיתא במס׳ גיטין )ס״ח ( :
תורה וזהו אחר שנתאר בכל מיני מעלות מדושייית אותבי׳ לחד גפיה -ברקיעא ולחד גפיה בארעא וזה
ושכונת נפשו במזג ישר מכל מקום לא הועילו להציל שהראה •לו שגבר עליו כי יש לו כח אף ע״פ שהוא
נפשו מדיעות זרות וכפירה כדאיתא )שם עז(. בכתרין תתאין היינו נוקבא דתהומא רבא שהוא
שכפר בתחיית המתים ובהשגחה והוא מפני שלא ההסתר הגדול .רתוק מעולם התיקיון כי עוד לא
נתכלל בישיראל שהם בשורשם בדברי תורה ■וזה הוא נתקן שיכנס פחת כח עבודת הש״י שיתראה על
שוריש בריאתם משורש האבות ולכן הם רואים ידי כיח זה איך יתגדל כח ה׳ ופשקיבל כח מחטאי
תמיד שורשם איך הוא ׳מקושר בהש״י ואף במקום האדם ירגיש כי יקבל תקופות מכח עליון שעתיד
שאין רואים בהתגלות אבל תוכם רצוף אהבה מוסתרת הש״י לתקן כל הבריאה ולכן ■יכול להתגבר על האדם
ואמונה קבועה. בטענותיו כי מה שלהאדם ניתן כח למשול על כל
הברואים הוא מפני שהוא מעלה כל הבריאה בכח
וזה שאמר איוב מי יתנני כירחי קדם ,וכדאיתא עבודה שנישן לו ע״י כח בחירתו אבל מצד כח
)נדה ל ( :ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין הנטבע באדם האדם הוא הקטן שבכל הברואים
בהם שנים הוי אומר אלו ירחי לידה וזה מורה ואם האדם יורד ובחר ברע הלא כח בחירתו עוד
ירחי לידה שאין בהם שנים כי שנה מורה שעבר מגרע אותו וממילא יתוש קדמו במעשה בראשית
היקף שלם ומתחיל היקף חדש וממילא גורם שכחה וכן כשאובד כח בחירתו יש בכל כחות הבריאה
ויהשיישנות כדבר שנעשה בהרגל וזה מורה לשון שנה להתגבר עליו כי נצחו אותו בטענותיהם כי כשיתקן
שנשנה ההיקף ונתיישן וזה הוא מהיקף השימש הש״י רק מצדו אז לא ידח נדח מכל הבריאה ורק
כדאיתא )תהילים קד( שמש ידע מבואו ונדרש מזה יתרון האדם שגס כח תפיסתו יכול להעלות ובאם
בריאש השנה )יכה (.שמש הוא דידע מבואו וירח בכח תפיסתו ובחירתו לא יגבר חיל אז הוא הקטן
לא ידע מבואו שבהיקף השימש אף שהוא ביותר מכל.
אור אבל לפי שהוא בבחינת משפיע יש לו סדר
וכדאיתא בספר רזיאל בענין סתרי אותיות כשברא אשה כי תזריע וילדה זכר .במדרש תנתומא )ריש
הקב״יה את עולמו הפך את פניו ■ממנה .והענין כי פרשה זו( זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי
כל דבר שהוא משפיע אלמלא הי׳ מיסב פניו נגד קדם וגו' הפסוק הזה איוב אמרו אימתי בשעה
המאציל הי׳ מתבטל מאימת הכבוד ולא הי׳ ביכולתו שנאו עליו הייסורין אמר מי ישנני כירתי קדם ולואי
להשפיע ׳ולכן אף בצבאי מעלה כשהם משפיעים הס שהייתי כאיותן הימים שהייתי במעי אמי .ענין איוב,
בהסבת פנים• ואין' מביטים פנים בפנים נגד המאציל דאיתא בזה״ק פנחס )רט״ז ( :איוב בן יבמה הוה
וכדאיתא בזה״ק בראשית ) טז (:שכל האור הוא וכמו שנזכר שם )יי״ג (.צדיק שאינו גמור וכו' לבר
בחינת מטי ולא מטי אבל הירח לפי שהוא תמיד נש דבני בניין שפירין וכו׳ מסטרא דההוא בנינא
י ש ר י ם תזריע סוד ריד
תחת השגחת הש׳ע והי׳ משתוקק לדעת להגיע לירחי מקילת דלית לה מגרמה כלום לכן פני׳ חמיד נגד
קדם .וזה מאמר המדרש )תנחומא תזריע ג( שהי׳ המאציל ואף שהיא מקבלת דרך מסך מכל מקום
מתפלא איוב ותמה ואמר אשא דעי למרחוק ולפועלי יש בה רשימז מאור העליון תמיד וכדאיתא בתיקוני
אתן צדק )איוב לו( הי׳ איוב רואה את בני האדם הזהר )תיקון כב ( : X .שמני כחותם על לבך וכו׳
ואשה יולדת זכר והספינה שעה בתוך הים אצבע כההוא רשימו דחותמא דילך דאע״ג דחותמא אשתאר
על אצבע וכל אלו מורים על מם שלא הי׳ יכול יידך רשימו דילי' בפתקא איהו ומההוא ישימו
להשיג איך ינהג הש״י בתוך ההסתר משורש אור מזדעזעין עלאין ותתאין וזהו שנמשלה כנסת ישראל
העליון שנקרא ימי קדם וזה ענין שהי׳ רואה את לירח ואור הזה הקדום נקרא ימי קדם כדאיתא
בני אדם .שענין בני אדם נקראו בשעה שנתונים בזה״ק נשא )קל״ד (:תאנא אלין תקונץ אקרון ימי
תחת ההסתר וכמו שנאמר )בראשית י״א( וירד ה׳ קדם יומין קדמאין דקדמאי ואינון דאשתכחו בזעיר
לראות את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם אפין אקרון ימי עולם ,שימ' קדם נקרא אור עתיקא
וכדאיתא בזה״ק נח )ע״ה (.מאי בני האדם בנוי קדישא שהוא למעלה מכל גוון כמו שנתבאר במקומו
דאדם קדמאה דמרד במאריה וגרים מותא לעלמא וימי עולם הוא הנהגת זעיר אפין שמתלבש במדות
ושם נאמר ויהי בנסעם מקדם וכדאיתא בזה״ק נח ולבושים .והתחברות ימי קדם בימי עולם הוא רק
)ע״ד (:ויהי בנסעם מקדם מקדמאה עקרא דעלמא על ידי ישראל ותורה ועבודה וכדאיתא בזה״ק )אחרי
היינו שנתרחקו משורש הקדם ובזה״ק תזריע )מ״ח(. עג (.אורייתא וקב׳׳ה וישראל חד .וכדאיתא בזה״ק
אדם כי יהי׳ בעור בשרו שאדם הוא ׳שם היות׳ר בלק )ר״ט (.לבתר אנגיד נחלי דמשח רבות קדישא
נכבד מכל שמות שיש לאדם ,איש ,גבר ,וכו׳ .והי׳ על רישא דמלכא ומרישיה נחית ההוא משחא שבא
מתמה איך נתרחקו בני האדם שהיו יציר כפיו של עלאה על דיקניה יקירא ומתמן נגיד על אמון לבושי
הקב״ה ונתרחקו מהשורש להנתן תחת ההסתר וכמו מלכא ופו׳ כדין קלא אשתמע בכלהו עלמין צאנה
שמבואר במקומו ,וספינה שעה בתוך המים אצבע וראנה וגו׳ כדין חדוותא הוא בכל אינון בני מלכא
על אצבע כמו שביאר אא״ז מו״ר הרב הגאון הקדוש ומאן אינון כל אינון דאתו מסערייהו דישראל דהא
זללה׳׳ה במי השלוח )משלי ■ל׳( כי ים רומז לעירדא לא מזדווגו בהו ולא קיימין עמהון בר אינון ישראל
כדאיתא במס׳ תמיד )לב (.כל נחותי ימא לא דאינון בני ביתא וכו /כמבואר שם שישראל מקבלים
מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשת׳א ו׳אנייה מורה מראשית המקור.
על יישוב הדעת כדאיתא )בבא מציעא ע ( :ספינה
מינח נייחא ומיא הוא דקא ממעי לה וזה רומז וזה שמביא ענין איוב שבשעה שבאו עליו יסורין
להמון עירדת הברואים שכל אחד יפנה לעירדתו וראה שהוא בהסתר פנים ׳ואמר מי יתנני כירחי
ויערד ברבת תשוקותיו ומכל מקום התכלית שהש״י קדם ,לפי שנסתר ממנו האור איך יגיע מגבול
מנהג במערכי הבריאה הוא בהשגחה עצומה וחכמה תפיסתו להגיע לאיר הקדום שלפי תפיסתו נדמה
מסודרת מאד ,ואשה יולדת זכר .שזה גם כן מן לו שעזב ה׳ את הארץ ולא יוכל למצא איזה הדרך
הפלאים וכמבואר במי השלוח שאין לשער פחיתות ישכון אור המחבר ומאיר שאין שום הפסק מראשית
של כינוי שם אשה מה הוא בעולם האצילות כדאיתא המחשבה עד גמר המעשה אשר י ע ^ בכל מערכי
במס' שבת )פח ( :ששאלו המלאכים מה ■לילוד •אשה הבריאה בצאתה לפועל ,שזה הי׳ ברור אצלו שהתינוק
בינינו ולידת זכר מורה על השגת ישועה ברורה כשהוא במעי אמו ואין לו שום בחירה אז ושם
אמיתיית .וזה הוא ענין פלא איך שעל ידי תשוקת ידאי הוא רק תחת השגחת הש׳׳י לבדו שזה הוא
האדם יגיע לאור בהיר הלא במה נחשב כל תשוקת דרך פלא איך ישמר ואינו מובן לשום בריה סודות
והשגת האדם נגד אור השי״ת הבהיר ,שהרי הציב מעשה בראשית איך יתנהגו במערכי הבריאה ירק
הש״י שכל הישועות הם דרך תפלת ועבודות האדם אחר שיצא לאויר העולם וניתן לו כח בחירה מני אז
ואיך ■יוכל להשיג אור שהוא למעלה מהשגתו שכל לא הי׳ בכח השגתו להשיג איך הוא תמיד נתון
רטו ר ים תזריע סו ר
כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם עבודת האדם הוא רק כפי תפיסתו זזה סוא נפואר
כלום לה למה שהיא מן העליונים וזה שאמר איום כח מקבל בחינת מקבא ■ואיך יצמיח ישועה גדולה
ונורא הוא שהש׳׳י ברא את האדם אחר כל מעשה על ידי תפיסת האדם ועבודתו שכל עבודת האדם
בראשית שפל מעשה בראשית אין בהם כח בחירה הוא מתוך ההסתר והעלם וזה שהתפלא שלמי:.
והאדם נברא בכח בחירה וזה הוא ממשלתו על המלך ע׳׳ה דרך גבר בעלמה ,עלמה היינו ההעלם
כל הברואים שבכחו ינהג הש״י על ידי כל הבריאה, וגבר הוא בירור ובהירות כדאיתא במי השלוח
כי איום איתא בזה״ק )תרומה קכ׳ץ :וישלח ק״ע(. )משלי ל(- .והנה שלמה המלך אמר גם כן על אלו
איומה תקיפא לאגנא על כלא איומה פנדגלות תקיפא הדברים שלשה המה נפלאו ממגו ,והנראה שענין
בנהורא תקיף כדקא יאות ,ונורא מורה על שלימות זה נרמז בזה״ק שלח ) ק ס ח (:במה שגילה רב
כדאיתא בזה״ק יתרו )ע״ט (.שיעקב אמר מה נורא מתיבתא בענין תלת קלין כדאיתא )שם(
כי הי׳ השלם שבאבות.
אדם כי יהי׳ בעור בשרו .במדרש תנחומא )תזריע(
בענין רבה בר נחמני אם ספק אם בהרת קדמה זה שאמר הכתוב איום ונורא הוא ממנו משפעו
לשער לבן או שער לבן קדם לבהרת דאיתא ושאתו יצא )חבקוק א׳( הכתוב מדבר באדם הראשון
במס׳ ב״מ )פ״ו( דאפלגו בי׳ קב׳׳ה אומר מהור ובפרעה ובאדום ובסינחרב ובנבוכדנצר וכו /בשעה
וכלהו מתיבתא דרקיעא אמרו ממא ואמרו מאן שברא הקב׳׳ה את אדה׳^ר ברא!ו כדמותו שנאמר ויקרא
נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה בר נחמני אלקים וגו׳ ובראו מסוף העולם ועד סופו שנאמר
אני יחיד בנגעיס אני יחיד באהלות וכו'. כי שאל נא לימים ראשוכים והי׳ שולע בכל העולם
כלו שנאמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים וכן הוא
והנה כל ספק נגעים פסקינן דעהור וכדהקשו
אומר ומוראכם וחתכם יהי׳ וגו' לכך נאמר איום
התוספות בכתובות ) ע ה (:ועי״ש .ובאמת אין
ונורא הוא זה אדם הראשון ממנו משפעו ושאתו
צריך לתירוצם דאתחזק מנגע אחר כי גם בזה יש
יצא זו חוה שיצאה ממנו שגרמה לו מיתה.
פלוגתת רש״י ותוספות ז״ל בביצה• כ׳׳ה אי מחזקינן
מאיסור לאיסור ונתבאר ענין זה •בחידושי .כתובות הענין כמו שנזכר תחלה אשה כי תזריע וילדה
והחזקה היא רק מטעם ההסגר כי גם המוסגר זכר שהוא ענין פלא ■לעיני האדם איך מתפילת
הוא בחזקת טמא ,והנה מתיבתא דרקיעא רומז ועבודת האדם ותשוקתו יגיע לאור בהיר למעלה
לפוללות ששת המדות הנקראים זעיר אפין ששם מכל השגתו ,והרי שהש״י מנהג שהעלים מהאדם
מתפשט רצון הש׳׳י ויסודר במדות להנהגות העולם עצמו עומק הנמצא בו כשורשו ורק ■לישראל מראה
כדאיתא בזה״ק ' בלק )ר״ג ( :במתיבתא■ דרקיע השי״ת אחר שיעבוד את הש״י יגיע להבין העומק
ומגבעות שלים באות וא״ו■ על תרין סטרין אלין הצפון בשורשו וכן בהפך גם כן ברא הש״י שמכח
אבל במתיבתא עלאה חסר בלא וא״ו לאחזאה מלה הבריאה עצמה ברא בה צד הפסד והשחתה גם
דלית בה קושיא וספק ,והנה הקדוש ברוך הוא אף כן ,וזה שחושב שם אדם הראשון שממנו נבראת חוה
שמתלבש בלבוש ■מתיבתא דרקיעא ובלבוש הזה יש שגרמה לו מיתה שאחר שחפץ הש״י שיהי׳ כח
ענין ספק כנ״ל אכן בהסתר נותן מקום לכל קדושת בחירה בעולם ברא הכל בבחינת זכר ונקבה וכח
ישראל והתקשרותם בעלמא דלעילא וכדאיתא בזה״ק הנקבה אחר שנעתק משורש הזכר שואף תמיד
אמור )צ״ג (.קדוש איהו סער עלאה ,דאשתכח להשיג יותר מכפי כח הכלי קיבול שלה וזה גורם
ראשיתא לכל דרגין ואף על גב דאיהו סטר טמירא שימשך אחר מה שאינו שייך לו וכמו שנתבאר במקומו
ואיקרי קדש מתמן אתפשט פשיטו דנהיר בחד שבילא שעל זה נאמר )קהלת ו( וגם הנפש ■לא תמלא
דקיקא ■טמירא גו אמצעותא כיון דאת נהיר גו וכדאיתא במדרש רבה קהלת )על זה הכתוב( משל
אמצעותא כדין אתרשים חד ו׳ דנהיר גו האי קדש לעירוני שנשא בת מלכים אם יביא לה כל מה
ואיקרייקדוש ,כי קדש היינו׳מובדל מכל מדה וקדוש שבעולם אינם חשובין לה צ^לום למה 'שהיא בת ■מלך
ישר ים תזריע םו ד רטז
בהרת עזה כשלג הוא שניטל ממנו כח החיים עד בוא׳ץ ימולה על התלבשות בכמדופ ■כי וא׳ץ ש ר ה
שיוכל לדמות לאדם שהוא משורש המשולל מכל רע למדת יעקב ■אבינו זעיר אפין שכולל ששה מדות
כי כל החבוריות ה ם נראים במראות דם או שאר הבנין וההנהגה על ידי עבודת ישראל וקדש הוא
מין לקוי ■וזה נראה שאיין בה רע וכן הוא כל הסימני למעלה מסל עבודה כמו שנתבאר ענין זה בפרשת
טומאה כמו ■שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון בא .אכן הש״י נותן מקום לעבודת ישראל בשביל
הקדוש זללה׳׳ה הכ״ מ בפרשה זו וגם בשער לבן דקיק שיש להם מקום לעילא כמו דאיתא ישראל עלן
ביא,ר כי שערות הם מותרות המוחין והם מקיפים במחשבה קודם שנברא העולם ) 7 0א הקדמת
בכל מקום השפעה בברית המעור ובפה .כי בכל תקונם ו■ (.וענין הנגעים דאיתא בזה״ק תזריע )מ׳ץ(.
מקום שהשפע יורד ■יורד בטובת עין ומה שאין צרעת סגירו סגירו בכלא ושם ) מ ״ ט(: מאי נגע
בכח המקבל לקבלו זה נראה לפני המקבל כצמצום סגירו דנהורא עלאה .כי ענין הנג ע שעיקרה על
כי חכמת המשפיע גדולה יותר ולכן איתא בזה״ק שנגמר החטא בפה חטא ׳לשון הרע היינו מה
אדרת נשא )קלב (.כי בשערות דזעיר נאמר קוצותיו כדאיתא במס׳ שבת )לג (:פה גומר כי כל זמן
תלתלים שמורות כי במדות ה הנ הג ה שהש״י מנהיג שלא הוציא אדם בפיו יוכל להתפרש כוונתו לטובה
בהם ■את העולם שהם כוללות ששה ספירות ההנהגה אבל ^ פ ר ט ■בשפתיו שוב אינו מושל עליו לפרש
בזה כשאין האדם יכול לקבל כפי כח השפע נריאה דבריו ■לטובה ולכן נדמה בעיניו כי אפס תקוה
בעיניו מה שהוא למעלה מהשגתו נראה לפניו ממנו ,וזהו סגירו דנהורא■ עלאה פי באור חכמה
כצמצום .אכן שערות דעתיקא נאימר בהם ■ושער רישי׳ העליונה שם הוא למעלה מכל תפיסת האדם ומשם
כעמר נקי כי שם נגלה גודל אהבת הש״י לישראל יוכל להגיע לתקן את הקודם אכן עיקר החטא הוא
שעלו במחשבה למעלה מכל המדות ושם אין שום החטא והוא עצמו העונש שנסתר ממנו אור העליון
גוון צמצום ואף מה שאין בכח האדם לקבל בענין וכדאייתא בכתבי האריז״ל שנסגר ממנו אור אבא
מפורש אכן שם רואה האהבה בלי שום לבוש ואהבה לאדם שלא יתייאש נקרא אב שמאיר כי חכמה
בלי לבוש הוא אף בלי שיום הכנת כלי ולכן נאמר מלשוב לה׳ ותאיר לו הלא אצל אביך אתה חוזר
על זה )דניאל ז( !ושער רישי׳ כעמר נקא .אכן אכן בחטאו נעלם ממינו איור הזה ,וחטא לשון הרע
בנגעים שער לבן הוא סימן טומאה כי ■מורה שניטל הוא משורש הס ת ת הנחש שבתחלת הסת תו הסתיר
ממנו כל לבושי החיים ואין בו לחלוחית כלל מטובה. מן האשה את שם קוי״ק כדאיתא במי השלוח ופתח
והנה בספק אם שעיר לבן קדמה ■לבהרת שהוא■ טהור אך< פי אמר אלקיס.
■ואם בהרת קדמה לשער ■לבן ■טמא ,כי באם שער
לבן קדמה לבהרת רומז שנתגלה ■אור עתיקא כי וזה שהסתיר את האור מן האדם ונתערב טוב
שלא במקום שיש באדם חסרון ה מ ט ע ה אותו כי ברע ונעשה העוילם הזה אילנא דספיקא שגרם
בהתגלה אור עתיקא אין■ שום מקום לשום ■רע ספק לכל העולם במציאת הש״י כי בעלמא עלאה
לשלוט ולכן גם בנגע איין זה סימן טומאה אכן לית פמן ספיקא כי שם נגלה אור הש״י שיש
•■במקום ספק שאין האדם יודע ברור ■ממה נצמח נמצא חי וקים ולכן אין שם שום ספק בשום דבר
בו ההסתר הזה וכדאיתא בזה״ק תזריע )מ״ז(. אכן בהנהגת המדות שם מתלביש באילנא דספיקא.
וכהנא היוה ידע בהו לדכיא ולמסאבא הו ה ידע והינה שורש הנגעים הוא בהירת עזה כשלג כי כל
איכון דהוון ׳יסורין דרחימותא או אינון דאשתכחו מקום הלבן הוא משולל מכל גוון וכן נקרא בהרת
במאן דמאס בי׳ מריה כי יש מקום שהאדם ■מברר מלשון בהיר הוא בשחקים ומקום שאין בו שום
עצמו כפי יכלתו ומ״מ לא יאיר לו הש״י את אורו גוון אז נתגלה חסד הקדום של הש׳ע כי בראשית
וכדאיתא בגמ׳ ברכות )ה (.פשפש ולא מצא וכף בריאת העולם הי׳ חסל הש״י בלי פוס התעוררות
בידוע שיסורין של אהבה ה ם שנאמר כי את אשר מצד תפלת הבריאה וזה שאנו מפפללין זכר רחמיך
יאהב ה׳ יוכיח אכן באם הי׳ מפורש.לאדם כי רק ה׳ וחסדיך כי מעולם ה מ ה )תהליס כה( ,אכן
ריז י ש ר י ם תזריע סור
בהתגלות האור יתוקנו כל החשאים■ ,וביל עצק של מאהבת הש׳ vמראה לו בירויים כאילה אז אינם
כל מיני■ סבלנות שאין האדם רואה את אהבת הש״י יסורים ,אכן יען כי אין צדיק בארץ לומר זכיתי לבי
איך תמיד צופה לשובה כי באם הי׳ רואה איך ויתרשיל מזה בנפלו תחת חשכת הספיקות וזה הזא
מצד הש״י אין שום רע לא הי׳ שום סבלנות בעולם. ׳משורש החעא שנשרש בשורש האדם כמאה׳׳כ )תהלים
ולכן כל הסבלנות הוא ■נכלל בספק הזה אם שער >א( הן בעון חוללתי ובמשא ׳יחמתגי אמי .וזה גורם
לבן קדמה לבהרת או בהירת קדמה לשער לבן שזה זה אמר הסתרת האור בסוד מיעוש הירח שעל
שורש אילנא דספיקא כי בעומק עתיד הש״י ■להראות הקב׳/ה הביאו כפרה עלי שמיעשתי את הירח שזה
רב חסדו לישראל כמו שנאמר וזרקתי עליכם מים רומז לחשא המושרש ■לאדם בתולדה כמו שמבואר
שהורים •ושהרתם מכל עומאותיכם •ומכל גיילוליכם שנין זה במקומו.
אשהר אתכם )יחזקאל לו( וזה מה ■שהאדם סוביל
היוא מפני שנופו נושה למקום ■שוימאה וכדאיתא ולכן קב׳׳ה אמר שהור ,כי אף דשם קב״ה רומז
בתוספות כתובות ) ע׳׳ ה :ד׳׳ה ספק( דפיירשו דמה ■להתלבשות במדות זעיר אפין אכן הוא צופה
דמשמא הבא בספק אף שכל ספק נגעים שהור לשובה למעלה מהמדות כמו דאיתא בזה״ק שהובא
■והכא לא אוקמיק אחזקה ומתרץ כגון שהי' בו נגע לעיל מפ׳ )אמור צג (.דאתפשש שבילי דנהורא מהאי
אחר שנזקק לשומאה על ידו אכן אין' ז ה מספיק שביל דקיק ו כו /אכן מתיבתא דרקיע מפני שכולל
דלשישה דאין מחזקינן מאיסור לאיסור אין זה עון ולכן המדות ומצד המדות אין ייסורים בלא
חזקת שומאה ,אכן בחידושינו תירצנו דכיון דהכא אמרו שמא כי באמת זה הוא ממה שאמר הקב׳׳ה
נסגר על נגע זה ונגע שנסגר משעם ספק גס כן לירח לכי ומעשי את עצמך )חולין ס ; ( והיינו שהאדם
יש לו חזקת שומאה דגם הימויסגר ■שמא] ,עיין בפירוש יקבל עליו גם חשא הזה שהוא בשורש נשמתו ויתקן
המשנה להרמב״ם נגעים פ״א מ״ג לפי שהמוסגר אותו ועל ידי זה יקרא כל העבודה על שם יגיע
הוא שמא במו המוחלש כימו'שהתבאר בתחלת 'כלים כפיו של האדם אכן זה נסתר מאד בסוד העיבור
עיי״ש וברע״ב( ,־•כוונתו למ״ש בהקדמתו לס׳דר כדאיתא בזה״ק תזריע )מ״ו (.בגין סיהרא דלא
שהרות וז״ל :ובבר התבאר בראשון ממגילה דף אשתכחת לאזדווגא עמי׳ הוא אביד ו כו /וכדכתיב
ח׳ :שאין הפרש בין מצורע מוסגר למצורע מוחלש בישעי׳ )נ״ג( ו ה' חפץ דכאו החלי וגו׳ ואת פושעים
לענין השומאה .מב״א הגרי״ל זצ״ל[ .ובאמת כל נמנה וגו' והיינו שגם בפני עצמו נראה לו שאולי
הויית הבריאה הוא כבר נקראת סגירו דנהורא הוא הפושע ועינין הנגע הוא כאשר יתראה בחוץ
דנופו נושה למקום שומאה ,ולכן כל •מתיבתא דרקיעא זה הוא סימן שהש׳׳י יראה לו חסרונו וידע איך
אמרו שמא ,אכן קב׳׳ה אמר שהור כי עתיד הש״י לתקן שורשיו ,וכדאיתא בזה״ק תזריע )מ״ח (.והי׳
לשהר אותנו מרזא דעתיקא ,ושם אין שורש לשומאה בעור בשרו אמר לי׳ להאי בעי הקב׳׳ה לדכאיה יתיר
כלל כי שורש ישראיל במקיוס שהרה. מכלא ,אכן כשאין האדם יודע מהיכן בא עליו הסתר
הזה וזה רומז ספק הזה וכדאיתא במי השלוח פרשת
ולזה אמר מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני דאמר תבא ארמי ■אובד אבי כי השעות וההעלם הנמצא
רבה בר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד בעולם שולל דעת האדם ,ואף שאינו ברור אצלי
באהלות ,כי הש v/רצה להוכיח לכל ■מדות ה הנ הגה אם הוא הפושע בזה אכן כשרואה הסתרת האור
שבנפש ישראל נמצא אהבה בקביעות מעומק הרצון נישל ממנו כל כח תקיפתו כי גם בהספק יש חושך
כי להוכיח שתסכים כל ההנהגה הש״י אוהב משפש כי באמת שורש בל ההסתרות הם רק משעם אילנא
שלא יהי' משום צד ממדת הדין שום קישרוג על דספיקא.
ישראל ולכן מברר לעין כל שנפש ישראל אף שיעבור
עליו מה הוא י עובד ■את הש״י שלא על מנת לקבל שנסתפק בדק זה כי דין זה הוא שורש כל וזה
פרס ואף שיעבורו עליו כמה ימיני הסתרות שורש הנגעים שנסתר האור הצפון לישראל כי
ישרים אחרי סוד ריח
בעובדא דיהושע בן יהוצדק וכך ארחוי דההוא אמונתו .קבוע בבעחון חזק ואמין בהש״י לבלתי .ידח
מתיבתא דרקיעא וכו׳ ואית אחרנין דסלקין לון תמן ס״י תהו מאן נוכח ממי .הראי׳ מנפשות ישראל
כד קב״ה בפלוגתא בבני מתיבתא ואמרי מאן מוכח בעוה״ז פי כאשר יתברר נפש אחל מישראל לא ללמד
ה א פלוני דאוכח מלה ומוכח מפורש מלשון זה׳׳ק ענ עצמו יצא אצא ללמד על הכלל כלו יצא כי החלק
הא פלוני דאוכח מלה היינו שהוא עצמו מוכיח ולא יעיד על הכלל ,נוכח רבה בר נחמני דאמר רבה
שמכריע בדעתו. יר נחמני אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות כי
נגעים ואהלות נקראים יקרים בעוה״ז כדאיתא
בפסחים )נ (.כי עיקר היקרות בעולם הזה הוא
פ ר ש ת אחרי , אור הש״י המכוסה כדאיתא )שם( זה אור שיקר
בעולם הזה ,ונגעים ואהלות כוללים כל הבירורים
וידבר ה׳ אל משה .אחרי מות שני בני אהרן. שבעולם כי נגעים מורים על מה שהאדם מברר את
בזה״ק אחרי )נ״ז (:אמר רבי אלעזר ודאי עצמו בהסתר האור אף שנסתם ממנו אור הש׳׳י
משמע אלה .ומשמע ■ראשי )דמקשי שם שלא כתיב ומכל מקום ירגיש כי לבו דבוק בהש״י לפי שתוכו
אלא.פנחס ולמה נאמר אלה ראשי( ובגין כך כתיב רצוף אהבה ,ואהלות מורה על מיחוש ראש היינו
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וכתיב פנחס בן שיבא מיחוש להאדם פן ח׳ץ הוא נדחה משורשו
אלעזר בן אהרן הכהן הי׳ כהן בימים ה ה ם פנחס שאין לו שורש חיים כלל כי אין עומאת אהל אלא
בן א לעזר .הכהן מבעי ליה וכו׳ .ועל דא מיתת במת י ומת הוא שנראה לו שאפס כל שורשו ,ורבה
גרמיהון מיתו מיתת נפשיהון לא מיתו ותנינן ברזא בר נחמני הי' מבורר בכל מעשיו כדאיתא ב מ׳ ק
דמתניתין שרי זוג פן חס והא אתמר יוד זעירא )כ״ח (.רבה ור״ח תרוייהו רבנן צדיקי הוי מר
ביני אתוון ,דפנחס דהאי יוד כליל תרי כחדא ודא מצלי ואתי מסרא ומר מצלי ואתי ממרא ר״ח חי׳
הוא רזיא דמלה )ושם( דהוו תרין פלגי דגופא תשעין ותרתין שנין רבה חי׳ ארבעין בי רב חסדא
ועיין ברעיא מהימנא פנחס )רל״ח (.ועי״ש בזה״ק שיתין הלולי בי רבה שיתין תיכלי בי רב חסדא
אותםונתכללו שניהם נדב ואביהו שפנחס תיקן סמידא לכלבא ולא מתבעי בי רבה נהמא דשערא
בפנחס בשעה שקנא. לאינשי' ולא משתכח וכבר סבל בירורים בבני ומזוני
וזה הי׳ הרגע האחרון מחייו ויצאה נשמתו במהרה
דאיתא בליקוטי תורה נהאריז״ל פרשת ויקרא
אף שראה ■שלא זכה לחיים ארוכים פי לא חי רק
בדרוש נדב ואביהו פי כל בנינה של המלכות
ארבעין שנין ואף שהי׳ לו להצטדק כי חטא לא נמצא
אינה אלא מנצח הוד יסוד דאימא ,נמצא כל תיקון
בו רק מדבית עלי קאתי )ר״ה יח (.ועל זה נא.מר
המלכות אינו אלא מנה״י דאימא ששם בחינת נדב
דמעת העשוקים )קהלת ד( כי הש״י צוה לא תקום
ואביהו ■והס בנתנס הקטרת 'במחתה שרצו להמשיך
ולא תטור ואיך זה הפרעניות האריכה למעניתה
מיחין לאימאכי קטורת הוא מוחין דאימא ומחתה
על זרע עלי ותלה החטא בעצמו ,אלא ודאי שלבו
הוא נה״י דאימא כדאיתא ג פיי עץ חיים שער
מלא אמונה ותוכו רצוף אהבה ולכן יצאה נשמתו
הקרבנות פרק ה ורצו להקריב למזבח שהוא מלכות
בטהרה להוכיח שהש״י מנהג במשפט לברר כל
)היינו מזבח' החיצון( ובכל מקום שיכנסו מוחין
ההסתר שנמצא בישראל מאלנא דספיקא כי הרי גם
דאימא בנוקבא שלא על ידי מוחין דאבא יש כח
בלב ישראל לא נמצא ספק באמונת הש״י ולכן יטהר
בחיצונים לאחוז בהם ]ובליקוטי תורה משמע שהקריבו
הש׳׳י אותנו ברוב רחמיו.
על מזבח החיצון דמזבח הפנימי נקרא בזה״ק אימא
החיצון נקרא אימא תתאה[. עלאה ומזבח
ברוך ה׳ אשר האיר עיני בזה׳׳ק פרשת בלק
ובזה״ל( תרומה )יקל׳׳ח (:עי״ש בפירוש ובתנחומא ) ק פ ״ ה (:שזה ענין יש בהסתלקות צדיקים
איתא שנכנסו לפני ולפנים ■אכן יש לומר לברר ולהוכיח פלוגתא דקב׳׳ה ומתיבתא ■דרקיעא
רי־מ ישרים אחרי ס) 1
יתן לו מקום מפורש בעבודה יתחזק כחו ויוכל ׳שהכניסה הי׳ לפני לפנים וההקרבה הי׳ עיצ מזגם
להמשיך גם כח הטוב להטותו מדרך הטוב .ולזה החיצון ,כי אבא ואימא מורים כי האב יביט לתכלית
נצטוה להקטיר קטורת בעת שמדליק את המנורה טובת הבן בעומק ובטובה לפי שעה אינו העיקר
כמ״יש בזה״ק )ויקרא יא■ (.וע״ד קטרת לא מתקריב מעיינו ומבטו והאם תביט לטובת הבן צפי שעה.
אלא בזמנא דשמן מתקרב וכו׳ .כי בעת שיאיר אור וכן במלותיו של הקב״ה אף כי הם גבוהים מעל
הש״י מפורש כי שמן רומז למוחין דאבא כמ״ש גבוהים מדעת האדם אכן מבשרי אחזה אלקי וכן
בילקוטי תורה להאר״י ז״ל פ׳ ויקרא ובאור חכמה יסד co׳ vבעולם הזה מעין דוגמא ממלותיו וזה
העליונה בזה יתברר שהאדם רואה להפריד עד שנדב ואביהו הי׳ מנ׳׳ה לאימא כי נצח והוד
כאן טוב ומכאן ואילך רע וכדאיתא בזה״ק )פקודי רומזים בכל מקום לגמר הסתעפות המדות כי שורש
רנד (:רישא שירותא דמהימנותא גו מחשבה בטש המלות מההנהגה הם חסד וגבורה אכן אחר
בוצינא דקרידינותא וסליק גו מחשבה וכו׳ ואתבריר התכללותם במדת התפארת שוב מסתעפים לצאת
ועיין בעץ החיים )שער מ״ד ומ״נ דרוש א׳( ולזה לפועל במדות נצח .והוד כמו שנתבאר.
הכהניס פורשין מבין האולם ולמזבח בשעת הקערה
כי מי שאינו בהיכל באור הבהיר יוכל להתמשך ולכן בעבודתם היו במסירת כל נפשם כי בחנוכת
אחר כחות הרחוקים מעבודה זאת ,והקטרת הקטורת המשכן אחר שראו שרצון הש״י להתלבש בלבוש
הי׳ צרייך להיות מאש שעל המזבח כי אש של מעילה שיכלול עניינים מוחשים שנכנס כבוד שמים במשכן
רומז לבינה שבחכמה כידמוכח מזה״ק וארא )כ״ד(. ארון וכלים רצו להרחיב כבוד שמיס להכניס כל
והוא כי אש בעולם הזה רוימז לכיליון והפסד אכן סויית הבריאה שיהי׳ לבוש לכבוד שמים יואף מה
כל דבר שנכלל באש של מעלה היינו שעולה לשורשו שנראה רחוק מאד ,כי קטרת נקרא בזה״ק )אחרי
ושם אין שום רע כי הרע הוא רק ב׳לבוש הת־חתיון. כח :שמיני לז :בהעלותך קנא ( :קשורא דכלא כי
והס הקריבו אש זרה שרומז שרצו להגדיל כח עבודתם ענין הקטורת שיש בה כחות הטבע המלוקט מקליפות
עד שיכללו כח המכלה מעולם הזה שהוא גם כן ופרחים וגם יש בה חלבנה שריחה רע וכדאיתא
משורש הטוב וכן הקטורת שלא בעת הדלקת הנרות בכתבי האר״י ז״ל )פע״ח שער הקרבנות( שהם
היינו שמאחר שיש לכל דבר מקום בשורש ובהתגברות ניצוצות מעלמין דאתחרבו שהם אחד עשר כחות
האדם בכח יראה עצומה נדמה להם שיכבשו כל דקליפה וכמו שמבואר בפרי עץ החיים )שם( בענין
כחות עולם הזה 'להכניעם ,אכן יען לא ■נמלכו במשה הקטרת ואף כי הקרבת הקטרת היא אהבה שמקשר
ואהרן וכן לא הקריבו■ בעידנא דמשחא ולא הי׳ הכל לשורשו אכן הקטורת בעצמו רומז ליראה והש״י
להם נשים ,שכל אלו מורים שלא הביטו להבירור צוה להקטיר קערת בפנים היינו שהכהן העובד
שעוד אין הש״י חפץ בתיקון הזה כי כל זמן שאין יכניס אור הש״י להוציא גם ממקומות הרחוקים
האדם מביורר כשיתפרד כל הטוב מהרע יתבטלו גם כבוד שמים וזה דאיתא בגמרא ערכין )טז (.שהקערת
כחות הגוף :וריק לעתיד כאשר יתחזק כלי קיבול של נקרא דבר שבחשאי וכדפירש רש״י ז״ל שם לפי
האדם כשיעלה הרצון אז יזדככו גם כחות הגוף שהכהנים פורשין מן האולם ולמזבח בשעת הקטרה,
ולא יתבטל אף כשיתברר כל הטוב מהרע .אכן כי בעבודה זאת צריך בסוד ■ובחשאי שבעת שמקריבין
בעולם הזה עוד לא האיר הש״י איך יש תיקון לכח מכל דבר נתעורר כל שורשו וכדאיתא )תנחומא
האש זרה ואיך ■יתפרד מזה היט^וב מהרע וכדאיתיא תצוה יג( שכל מ ה שהי׳ מתקרב מן מינו הי׳ מברך
)ב״ר כ( הכל יתרפאו חוץ מן הנחש כמ״יש ונחש את מינו ובענין זה לדקריב ממין שהוא ■נראה רחוק
עפר לחמו )ישעי׳ ס ה( והם הקריבו מסטרא דאיימא מרצון הש״י אף כי כשיגמד הבירור יתברר גס מן
וכמו שביאר בזה כבוד איאמו״ר הרב הגאון הקדוש הרע חלק הטוב שבו אכן כל זמן שלא נגמר מוכרח
זללה׳׳ה הכ״מ כי מסטרא דאבא ידאה האדם שצריך האדם לעבוד בזה ולהתפלל להש״י שיעביר זדון מן
ולעבודה בקביעות שישאר־ אצלו תמיד ’ כח עבודה הארץ שלא ליתן מקום אף להטוב שבו כי באשר
ר ים אחרי םוד רכ
וזה דאיתא בזה״ק אחרי )נז (:תרי פלגי גופא נ מי :בעבודסו כל הבריאה שלא •יסבטל כי האב
הוו וכו׳ כי נצח והוד כאשר יתחברו הם יוכל כהחעלם שלא יהי׳ כיכר להבן אכן האם ידמה
מצמיחים כל הישועות בעולם כמו שנתבאר בפרשת ;הבן שיש ליי תקיפות תמיד וכמו שכתבאר בפרשה זז.
בא )בפסוק
וזה דאיתא בתורת כהנים )ריש פרשה זיו( בקרבתם
לפני ה׳ על הקריבה מתו ולא על ההקרבה כי
החיבור לכל המדות אינו רק כאשר יאיר הש׳v
הקריבה היינו שעל ידי התעצמות הזה התקרב כת
מיסוד חכמה העליונה כדאיתא בזה״ק אמור
נשמתם נהתעלה באש של מעלה ,וזה דאיתא שם
)ק׳ ( :לאו זו וגא דמלכא במטרונישא אלא בזימנא
רבי עקיבה אומר כתוב אחד אומר בקרבתם לפני
דנהירו מאבא עלאה ,וזה דאיתא במדרש תנחומא
ה׳ וימותו וכתוב אחד אומר ■ויקריבו לפני ה׳ אש
שלא נטלו עצה זה מזה כי גם ביניהם לא הי׳ חיבור
זרה הכריע בהקריבם אש זרה הוי על הקריבה מתו
כי חיבור נצח והוד הוא בעת שמאיר מחכמה אז
ולא על ההקרבה .והראב״ד גרס שדעת ר׳^ע שעל
המדות ישכילו ולא יהיו כמדות המוטבעים ורק
ההקרבה מתו ,כי בקרבתם לפני ה' היינו שהם
יביטו לשורשם וממילא יתפללו זו בזו ויתאחדו במדת
נתקרבו להש״י ובהקריבם משמע שהקריבו אש להש״י
היסוד להשפיע למלכות שמים היינו לצאת לפועל כל
אכן בשיורש שניהם אחד כי יען שנשמתם הי׳ משורש
התאחדות ■המדות להכניס קדושה אף לכל עניני
אימא ולכן נתקרבו ביותר מכפי כחם וממילא הקריבו
עולם הנריאים רחוקים ,ובזה נכלל מאמר זה״ק
פחות רחוקים והנה ענין בקרבתם ובהקריבם נראה
)שמיני לז (:דלא אנסיבו כי אחר שנתכלילו המדות
שהוא ענין חלוק כי בענין קריבתם נחשב במדרש
אז שלימותם להאיר למה שלמטה מהם שהוא ' כח
תנחומא שנכנסו לפני ולפנים .ושלא נעלו עצה זה
המקבל שניבנה בשלימות ע״י התכללות המדות כמבואר
מזה ובלא רחיצת ידים ורגלים .ומחוסרי בגדים שהיו
חסרים מעיל ועל ■ידי שלא הי׳ להם בניס ועל שנכנסו
שתויי יין ועל שלא הי׳ להם נשים.
וגם דלא הוה להון בנין כי בנים מורים להתגלות
תעלימות חכמת הא׳ב מה שאצל האב בכח יצא ו ב ה ק ר ב ה הי׳ חטאם שהקריבו קרבן קערת מה
. לפויעל. בבניו זרה .וענין הקריבה נראה שלא נצטוו ואש
שחזו בגודל אהבה מאד יותר מדאי ומההקרבה
נדב הוא מנצח כי אחר התכללות מדת חסד בתפארת נראה שהקריבו קרבן בגודל •יראה כי קטורת רומז
יצא מדת הנצח כמו שנתבאר בפרישת בא ,וזה ליראה כי הוא רוימז למלכות שמים פשהייא קשורה
נדיבות כי נצח מורה לדבר המשקיים וכולל מורה במדת ■יסוד ובליקוטי תו׳רה )ויקרא( שהוא מוחין
מראש ועד סוף כי מאברהם שהי׳ מדתו חסד אכן דבינה■ ,וכן אש זרה שרומז ליראה חיצונה היינו-יותר
לבושיו נתלבש בלבוש שנראה שאיניו נצחי ויצא ממנו מדאי ,אכן יען כי בחינתם הי׳ בשורש ממקום בינה
ישמעאל שמכניס החסד בלבוש שמאבד כל כחו, שרומז ליראה לכן התאימצו בעבודתם להתקרב בגודל
אכן אחר התכללוש החסד בתפארת מדתו של יעקב אהבה וזה הי׳ קריבתם באהבה זכדאיתא בזה״ק
יצא לפועל מדת נצח שמביט שלא יפסיד כחו וישאר ויקרא )ד׳ (.מאן דאית לי׳ גירבא דחמירא אכילה
נצח ,ועל זה מורה שם נדב שהוא משורש אברהם בעי כי שואף למה שחסר לו ,אבל קרבנם היינו
שנקרא נדיב כדאיתא בגמרא חגיגה )ג׳(, אבינו שהקריבו שורש ■נשמתם שהי׳ משורש הי׳ראה כי זה
דרש רבא מאי דכתיב )שיר ,ז( מה יפו פעמיך בנעלים ענין קרבן שהאדם מקריב משורשו שמכיר שכל כחו
בת נדיב כמה נאין רגליהן של ישראיל בשעה שעולין הוא רק מהש״י ,וזה שהקטירו קטרת ואש זרה
לרגל בית נדיב בתו של אברהם אבינו שניקרא נדיב ושורש נשמתם כשהגיע למקורו נאחז שם ונשאר
כי באהבת ישראל בעליית הרגל הי' אהבה גדולה קבוע במקום הקודש אך גופם נשאר קיים כי הראה
יעזה מאד וי^ופיל ע״י להתקבל לאדם מיה שהוא להם המ״י הי לא זגמר עוד בירורם להעלות'גם הגוף.
רכא שרים אחרי םוד
בליקיוטי תורה )פ׳ נשא( כי קנאה ■מסטרא דיוסך גדול מכליו וגדאיתא ,במס׳ )קידופין .פא (.סקבא
העליון היינו שנתילבש ■בו ■יסוד אב׳א וכמו שמדת יסוד דשפא רגלא וזה שאמר מה יפו פעמייך בנעלים
הוא ה^משפיע כן ■מיסויד החכמה הם כל הבירורים כי נעל מורה לקיום וחיזוק בעולם הזה כמו שנסבאר
( בחכמה אתברירו ואז וכדאיתא בזה״ק ) מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ
נתכללו יחד ולכן שמו ■פנחס וכדאיתא בזה״ק פן חס ( ובפסוק של נעליך שהם קנו בענין חליצה )
תרין זוגי כי פן הוא יראה שלא יתפשט יותר מדאי להם יראה בקנין שלא להתפשע כח האהבה ביותר.
והוא נגד נדב ממדת נדיבות של נצח וכשהאיר בו ולכן ' הי׳ חעאם בקעורת שהוא רומז על אהבה
אז צימצם מדתו ,וכן חס הו^א נגד אביהוא הוא שאחר שהיראה בהם בקביעות לא השגיחו לשמש
■שיחוס על עצמו כי ■חסד הוא ■חס דלי׳׳ת כדאיתא בה בכל פרע מעשה ועיין בביאורי זה״יק פנחס
בזה״ק )פנחס רנו (.וזה מורה ■להכניס אור לתוך )רי״ג .ד׳/ה הה״ד פנחס( .יזה שאמר כבוד אדוני
החושך ,ובפנחס הוא ■ח״ס בלא דלי״ת היינו שיחוס אבי זקני הרב הגאון הקדוש זללה״ה על פסוק
על עצמו ■תחלה■ ,ו^מזה הי׳ יכ׳ו^ל ■להפריד ׳ולברר הרע )ישעי׳ !ל׳׳ב( ונדיב נדיבות יעץ והוא על נדיבות
מהטוב במדת הקנאה ולזה נתן ■לו הש״י בריתו שלום יקים שזה הוא תפלה מהנביא כי אך מה שנמצא
שאחר בירור זה ■הי׳ יכול להתפשט ,ותכלית הבירור בנדיבות קצת פיזור ביותר אכן ■יען כי שורש
הי׳ באליהו כדאיתא בכתבי האריז״ל )ספר הגלגולים כוונתו ■מצד העובה ,ולכן התפלל בעדו שיתקיים לנצח
פי ק ל״ה( ■שהוא גמר התיקון עד שיכול לזכך גם ולא יאבד על ידי נדיבתו.
גיפו שיתעלה ,.וזה דאיתא בפרי עץ חיים בעבודת
יוה״כ כי אנ״א ראשי תיבות אליהו נדב אביהוא ואביהוא ה־ו^א מהוד ■כי אחר התכללות גבורה
ה ■אלו יעוררו מיין נוקבין. במדת התפארת ■יצא ממנו מדת הוד כמו
שנתבא^ר שם בפרשת ביא כי ■מדת הגבורה בשורשו
כתונת בד קודש ילב^ש .בתורת כהנים אחרי )פרק הוא ■ממדת החסד וכמו האב שמגודל מדת חסדו
א׳ ברייתא ה( ומה תלמוד לומר בד בד ארבעה לבנו.וירצה .להדריכו בדרך עיוב מתלבש בלבוש ■אכזריות
פע^מים למעט ארב׳עה כלים ■שנאמר בהם ■לפני ה׳. וכל זמן שלא נתכלל במדת יעקב היינו ■לחזור למקור
התאחדות נאחז בלביוש זה עשו שהוא שוריש הרע
ענין בד■ דאיתא בגמרא ■)יומא ע א ( :בד דבר ׳והכעס ,אכן ■אחר שנתכללו יצא ■מדת הוד ■והוד היוא
העולה ■מן הקרקע בד בד וכו׳ עמרא איפצילא פנימית כי ■הדר הוא על הגוון והוד הוא פנימיית
מפצלא שצמר מתפצל כי בד מורה שמוציא כח הא׳רץ וזה רומז שם אביהוא■ שמכיר כל ׳מדת הצמצום
כדאיתא במסכת בבא מציעא ■)קט■ (.שהמקבל ■שדה שמשירש האהבה הוא ■וזה רומז שמו אבי הוא
מח^ברו לפחות משבע שנים ■לא ■יזרענה זרע פשתן שמכיר יסודו שהוא מיסוד ■ע^וב האב הרחמים ,אכן
כי הפשתן מכחיש את הארץ על שבע שנים וכמו כל זמן שאינו מאיר בו מיסוד אבא יוכל לסמוך
שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה ביותר על יסודו ■כנ״ל ■וזה רומז ■אבי הוא כי הוא
בענין קרבן קין דאיתא ■)תנחו^מא בראשית ט( שהקריב נקרא בזה״ק )ויצא קנ ח (:עלמ׳א דאתכסיא וזה
זרע פשתן ,והוא ,כי החזיר כל כח הארץ להש״י שסומך אפילו במקום שאינו מרגיש בעצמו האור
שלא הש׳איר אצלו שום כח ובזה ■לא יחפוץ הש״י סומך את עצמו מה ■שהש״י ה׳וא מנהיג למעלה
בעבודה כי עבודה שלימה הוא שלמים כדאיתא במדרש מדעתו ולכן יוכל לכנוס במקום שאינו במוח.
)תנחומא צו ד( למה נקרא שמם ■שלמים שיש ־בהם
לה׳ לכהנים ולבעלים ,ואך בקרבן עולה גם כן יש וזה דאיתא בזה״ק שנכללו שניהם בפנחס כי
בה השארה העור ■לכהנים ואך בפרים הנשרפין יש בפנחס ■אז האיר מיסוד חכמה העליונה כי
השארה ■ל^מביאם כי אחר כן יביא האדם שלמים קנאה הוא מרוח מהרה כדאיתא במס׳ סועה )ג(.
ומשאיר אצלו כח הצמיחה וההולדה להוליד חשק אין אדם מקנא אלא א״כ נכנס בו רוח טהרה וכדאיתא
ישרים אחרי םוד רכב
אך ביום הכפורים שמצות היום •בגורל■ היינו שאין לעבודה -ומיים כוללים• בכל העוצמות •זי1ין .רצה
ניכר אור מפורש •איך החכמה מאירה לכל המדות להחזיר כל כח חייו ובזה לא בחיר הש״י בעבודה,
ור^ק בסוד ■מאיר מאור הבינה למלכות אבל לא בסדר אכן לבושי הכהנים היו ■כולם מבד כי בשורש עבודה
השתלשלות המדות ,וכדאיתא בזה״ק אמור ) ק׳( : ירצה ,הש״י בהשארה ■קייימת ,אכן מצד האדם צריך
מאן יום הכפורים אלא בגין דתרין •נהורין •נהרין להיות תמיד במסירת הנפש וכמו שביאר כבוד
בחד ■בוצינא טלאיה נהיר לביוצינא תת^אה •ובהאי •יומא אדוני אבי זקני מו״ר הרב הג.און הקדוש זללה״ה
•מנהורא עלאה נהיר ולא מנהורא דשמשיא ,ועיקר על פסוק ■)תהלים קיע( ■נפשי בכפי תמיד ותורתך
הוא ביום הזה לעבוד בגודל דביק!ות עד שיתברר לא שכחתי .נפשי בכפי תמיד היינו שאני •מוכן תמיד
הפנימית שהאדם מכוון שלא מדעת לרצון הש״י למסור כל נפשי על קדושת שמך יתברך .ותורתך לא
ולא לסמוך טל שום התגלות אור ורצון של תקיפות שכחתי היינו כיון שבראת את כל העולם כולו
מה שהאדם יכול לומר שה.וא נבחר ■מהש״י■ .ולכן כל בדברי תורה ובכל דבר יש •מוצא פי ה׳ המחיה
עבודת היום בכהן גדול וליא בבגדי צמר וזהב. שיוכל לצמוח מכל הבריאה כבוד שמים וכיון שבראת
את העולם ואתה •חפץ ■בהוייתה ממילא ■חפצו לקבל
וזה דאיתא בתורת כהנים )שם ו( מתוך שנאמר כל הטובות מהעולם בכח קדושה ולהכניסם תחת
בחישן ■ונשא אהרן את שמות ■בני ישראל בחשן כבוד שמים וזה מורים לבו׳שי הכהן שהם בד שרומז
המשפט ■על לבו בבואו איל הקודש לזכרון לפני •ה׳ טל גודל ■יראה מצד הכהן כמ״ש )מלאכי ב( ואתנם
תמיד יכול יכנוס בו לפני ולפנים תלמוד לומר בד •ולא לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא שזה שורש
בחושן ,כי באלו הארבעה כלים כתיב בהם לפני ה׳ הכהן.
והיינו שהש״י מביט לפנימית •ובחושן כתיב לפני ה׳
וזה מורה על רמז היחשן שרוימז שה^אדם צריך להביט אכן טבידת הכהן הוא •להגדיל כבוד שמים שיתפשט
•ולהתבונן לדעת הש״י שלא נמצא אצלו שום כעס על כבוד שמים טל כל הסת^עפות הבריאה טד
נפשות ישראל כדאיתא במי השלוח )פרשת תצוה(. שתכלית כל •העבודות אחר חטאת ועולה יבאו שלמים
שרומזין לגדל כבוד שמים ולהרחיב .כבוד הש״י עצ
ונגד האפוד איתא )בת״כ שם ז( מתוך שנאמר כל ■הבריאה .אכן כהן הגדול שה^וא רומז ■לחכמה
באפוד ונשא ■אהרן את שמותם לפני ה׳ על •שתי העליונה שהיא כוללת כל הבריאה כדאיתא בסבא
כתפיו לזכרון יכול יכנוס בו לפני ולפנים תלמוד משפטים )צ׳׳ה (.ועל ארחא דא הוה איש כהן
לומר בד ולא באפוד ,כי אפיוד מורה טל בטיחות והוה ■סגן •והוה כהן גדול וה׳וה כהן דלאו איהו
ממצות מעשיות כי במצוה .בפועל יש תקיפות גדול גדול■ וכו׳ וכדפירש האריז״ל שם )ובטע׳מי המצות
וכדאיתא במדרש )תנחומיא תשא יד( איין לנו שעה להאר׳ vז״ל פ׳ צו( כהן גדול בחכמה ,ולכן מוסיך
שאנו באים בזרוע אלא •בשעת ביעור מעשרותיו וזה הכהן ■גדול גם מלבושי ■צמר וזהב ■שצמר רומז לשער
ענין לפני ה׳ שכתיב באפוד ■כי במעשה הנוצות יש ריש.א דאריך •וכ״ש )דניאל ז( ■ושער רישיה כעמר
תקיפות גדול למי שמקיים מצוה אך מי שאינו נקא והיינו שמצד החכמה אין שום מושרות אך
יודע לכוון העומק הצפון במעשה המצוה ■מכל ■מקום בכל ■לבושי עולם הזה שאין כבוד שמים מפורש בהם,
במעשה עצמה מכוון לעומק •הרצון כי במיטשיה יש וכן הזהב שרומז לבינה דמינה דינין מתערין אבל
תקיפות שיכול לע^מוד לנוכח הש״י ולומר ברוך אתה לגבי כהן גדול שרוימז לאור החכמה שמצד החכמה
אשר קדשנו במצותיו .וצונו שבהפעוולה עצמה יש אין שום צמצום ,וילכן כהן הגדול עובד בבגדי זהב
מוסתר כל העומק והפנימית. וצמר באלו הארבעה בגדים שנא^מר בהם )תצוה
כח( לפני ה׳ כי לפני ה׳ ■מורה שהש״י ■מביט
ונגד המעיל איתא בת״כ )שם ח( מתוך שנאמר לפנימית כי כל כחות הבריאה מביטים •רק ללבושים
במעיל והי׳ על אהרן לשרת ונשימע קולו בבואו אבל הש״י מביע לפנימית הלב ■ומאיר •מאור הנעלם.
רכג ישרים אחרי סוד
שהעבודה ■מצד בגדי לבן למסור כל פחות יו ■להש״י אל הקודש יכול יכנוס בו לפני ולפנים תלמוד לומר
כן יאיר ■לו הש״י בבגדי הזהב ■שרומזים על אור בד ■ולא במעיל ,מנין המעיל ■איתא במי השלוח שה׳וא
ותקיפות מהשוריש ,וזה ■שאמר הכתוב כתונת בד ■שהאדם •ישימע ■וימה אוזן ■ליסודו ושורשו כדאיתא
קודש ילבש ומזה -מוציא את החושן כי כתונת איתא במדרש )תנחומא תשא יב וברבה תשא מ( איפה
במס׳ ערכין )שם( שמכפר על ■שפיכת דמים וזה היית ביסדי ארץ וכו׳ היכן היתה איפה שלך באדם
רומז ■במה שצריך הכהן לעבוד מצדו שיתקן בישראל הראשון וכו׳ ■ועל ידי ■שהאדם ■יבא ליסודו ושורשו
בלבם ■שלא יגיע שום רעה והיזק מנפש ■מישראל יבין ■מה תיקן כבר בעולם ומה צריך עוד לתקן
אחד על רעהו וכדאיתא במי השלוח פ׳ תצוה ,וזה ( שהמעיל הוא ברזא' וזה דאיתא בזה״ק )
שנאמר כאן בד היינו שיהי׳ העבודה מצד הכהן דגלגולא ■וזהו דאיתא בערכין )ע״ז (.שמכפר על
בעבודה תמה בהתבטלות במציאות ממש ,וזהו להוציא לשון הרע כי לשין הרע הוא מסתיר שלא יגיע האדם
את החושן שלא לסמוך עצמו מה שמצד הש״י לא' לש׳וריש^ו כי הוא שורש ׳הסתת הנחש ■שהסתיר השורש
נימצא בעומק שום כעס על ישראל ורק שיבררו מצדם מן האדם כמבואר -במקומו בבראשית.
בכל מה דאפשר.
שכתוב בו לפני ה׳ כי שם הוי׳ רומז לשלימות וזה
ונגד האפוד נאמר ומכנסי בד יהיו על בשרו, בתכלית וכמ״יש )שופטים ו( ■ויקר^א לו ה׳ שלום.
שמכנסים הם לכפר על גילוי עריות ,ו הו א'
שנאמר בהם בד להוציא את האפוד שאין לסמוך בזה' ונגד הצי! איתא בת״כ )שם ט( מתוך שנאמר
■על שום תקיפות וכל כמה שיש להגדיר עצמו אף בציץ זהי׳ ■על מצחו תמיד לרצון לפני ה׳ יכול
במותר לו אף ע ל' פי שהוא ■דרך מצוה מכל מקום יכנס בו לפני ולפנים תלמוד לומר בד וילא■ בציץ.
צריך להגדיר עצמו שכל מקום שאתה מיצא גדר ענין הציץ איתא במי השילוח שהוא רומז להשפעת
' ערוה אתה מוצא קדושה. חכמה ודברי תורה לכלל ישראל זזה ■שמכפר על
עזות פנים כדאיתא במם׳ ערכין )ט/׳ז (.ובקדושין
ונגד המעיל נאמר ובאבנט בד ■יחגור ,שהאבנט )מט ( :שגסות הרוח הוא בעילם ואיתא בקדושין
■ ■מכפר ■על הרהור הלב כדאיתא בערכין )שם( )שם( שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד ועזות פנים
שהמעיל רומז שהאדם יבין •ליסודו ושוירשו שהוא רומז הוא עצמו של גסות הר^וח אלא שהוא כשהוא ■משוקע
שצריך להסיר כל ההסתרות כמו שהובא לעיל ואף מאד בגסות ה^רוח נקרא עזיות פנים ,וזה שכתוב
שמצד עבודה בהמעייל ■מתעיורר ■ייראה גדולה כמו בו לפני ה׳ ,היינו שכל הכילות ■והקמצנות מלהישפיע
( אכן כאשר הגי ע האדם לשורשו שנתבאר ■) לחברו הוא רק מפני שהוא מרוחק מהמקור וכשעומד
נצמח לו תקיפות ■גדול .והנה ראשית כל דבר הוא אצל המקיור אין בו כילות והוא בנדיבות להשפיע
כמוס בהרהור שההרהור הוא ■למעלה ממיחשבה ובכל אלו הבגדים ■שנאמר בהם לפני ה׳ מורים
וכאשר מגיע האדם לשורש יופל ■לומר שבהירהור שאף שהם לבושים ולבוש הוא הסתרה מכל מקום
אין שייכות לשום פגם ■אחר שהוא משורש .ולכן נאמר ניכר ■בהם השורש ממקור אור הש״י וזה רומז
בד באבנט ולא במעיל. שבעבודה על ידי בגדים אלו מעלה בשורש נפשות
ישראל למקורם במקום שהוא למעלה מפל תפיסה
ונגד הציץ נאמר ובמצנפת בד יצנוף שמצנפת מכפרת שכל האדם ,ולפי שבעבודת יום הכפורים כתיב
על גסי הרוח שהציץ מורה על השפעת חכמה )אחרי טז( לפני ה׳ תטהרו •לפן אם ■לא מיעט הכתוב
לכיל ישראל ובאימת משורש החכמה יבא תקיפות הוה אמינא שזה הויא ■עיקר ■עבורתו לפני ולפנים
גדול ■לכל ישראל וכמו שכתוב )קהלת ז( ■והחכמה בבגדים אלו ■ולזה הוציאם הכתיב ממיעוטא דבד בד
תעוז לחכם היינו שנותן תקיפות שהכל רק מה■ש׳,v ארבעה פעמים-,והוצרך ארביעה מיעוטים שהארבעה
ולזה נא-מר ובמצנפת בד יצנוף בד ולא בציץ היינו בגדי זהב מכוונים נגד הארבעה בגדי לבן שכל כמה
י* ש ר י ם אחור סוד רכד
ואיהו תלוי ■באמצעותא כגון הכל תלוי עד שיב-א שמצדו צריך האדם .להוהר שלא ישתמש בשזם תקיפות
אליהו ויפריש ליה מת-מן הכי אשם תלוי איהו אחיד -ושלא יעמיד שום כלי קיבול ^מצדו בשעה שנכנס
בתרוייהו עד דיהבין לי׳ מזונ-א דייליה שוחד.דיליה לפני ■ו-לפני־ם רק שיעמוד ,בזהירות גדו-לה שידע שאין
ויתפרש מתימן וכיו׳ ואית שעיר ואיש שעיר שעיר בו מצדו רק -מה שהש״י יתקן אותו -להיות .כלי כן
אחד לה׳ וגו׳ ,ועי״ש דמוכח דהאי שעיר עזאזל הוא הז-א מוכן .ולזה ר-ומז בד .דאיתא •בכתבי האריז״ל
כיאישם תלוי ,כי ענין ה-חטא דאיתא ■חימא הוא זכר ( שרומז למוחי] •מוקבא .היינ-ו שהוא )
כי כל הכח המחעיא בהתחלה מתעורר כיח הזכר בפנימי-ותו רק הכנה ■להעשזת כלי כפי רצון הש״י,
של הרע כמו שנתבאר )בבית יעקב פ׳ בריאישית ■ובאופן זה הי׳ עיקר עבודת יום הכפורים שהיתה
ענין ס״ג( אכן תיקון ה חפא כאשר האדם מתגבר רק בכהן גדול שרומז שבפני-מית לבו ■צפון גודל אהבה
על כחו-ת -נפשו יתברר כי החמא -לא הי׳ מש-ו-רש ■אכן■ על הלבוש הי׳ ■בבגדי בוץ היינו שלא ■להר-אות
נפשו ■ורק ■בא לו ממה שקיבל :ונתעורר ממקום ז-ר על הלב-ו-ש ■שום תקיפות ■מפנימית -ולכן הי׳ עבודות
ורק בחינת הכלי קיבול שלו בבחי׳ ■נוקבא ,וזה פנים -בבגדי בוץ .והגורל רומז לזה ■עם העבודה
שהיחיד מביא על -חפאשו ■נקבה הייינו -שמשפי׳ל כח היינו שכל כך יגביר עבודתו עד שכל המקעריגים
ה חפא שהוא למפה מכח האור הנמצא בו מבחינת יסתתמו טיענותיהם ויעידו ויסכימו שזה יזכה בדין
זכר ולכן הוא תשובתו בחפאת נקבה .אכן הציבור להצליח -בגורל■ ,וכדאיתא בירושל-מי יומא )פרק ז׳
בע״ז מבי-אין פר ■ושעיר )של-ח פו( היינ-ו שחפא ה״ב( וכן הוא במדרש רבה ויקרא )פכ״א( ו-ל-מה
הציבור מגביה הש״י ■שיתוקן ■כזכיות תיכף לעיני בבגדי -לבן אמר רבי חייא בר בא -כשירות של מעלן
האדם והש״י מיראה על ידי תשיובתם איך יגדלו כיח כך שירות של ■מען מה למעלן ■ואי-ש אחד בתוכם
תשובתם ■מפני •שהוא בעומק כח הכלל שית-וקן ה חפא ■לבוש בדים אף למען כת-ונת בד קדש ילבש וגו׳.
על ידי התשובה ויעשה פרי ■למעילה בכח איור הזכר.
וכדאיתא ■בספרי פרשת ■שלח שאין ציבור מזידין ו נ ש א ■השעיר עליו ,ענין שעיר עזאזל שהוא כו-לל
שעל הציבור ■מעיד הש״י שהחפא ■אינ-ו ■מעומק לבם חעאת כללי על כל ■ישרא-ל וגם הוא כולל קרבן
והתשיובה הוא בכ-ח פנימית האור -הנמצא בי-שראל אשם תלוי אכן עיקרו הוא אשם תלוי על ימה שלא
ו-לכן כפרתן אף במזיד. נודע כי ■כשיודע -לו ■יוצרך להביא אשם תלוי כדאיתא
בת״כ).פר שתא י ג׳( והביא■ את ■אשמו -אף לאחר
ו ע נ י ן אשם תלוי ביאר כבוד א א מו׳ ד הרב הגאון יום ה-כפו-רים ,אלא שעל ■לא הודע עוד ■מכפר בשם■
הקדוש זללה׳׳ה שאשם הוא מלשון זקן אשמאי אשם תלוי ועל הנודעות אותן -שאין קרבן עליהם
היינו כדאיתא ) ( ■מפני שנשתרש בחפא ולכן כגון מיתיות בית דין וכדאיתא במשנה בריש מ ס׳
קרבינו בשתי סלעים שאחר שהי׳ ביכולת ה חפא שבועות ) ב' ( :יעל שאר עביר-ות שבתורה הקלות
לי-כנס לספק ולה-כניס לספק גם דב-ר המותר ו-לכן -והחמור-ות הזדונות והשגגות הודע ולא הודע עשה
גם תיקון ה חפא צריך כפל ■מודאי וזה דאיתא בזה״ק ולא .תעשה כריתות ומיתות ■בית דין שעיר המשתלח
■הנ״ל דאשם אחיד ■בתרין ספרין כי התיקון מחפא ■מכפר ועיין ישם )י״ג (.וכן בענין לא הודע שלדעת
הנצרך אשם כ-ולל חפאת ועולה כי במפאת הכהנים ■בבא בן בועא שהי׳ ■מתנדב אשם תלוי בכל יום
■אוכלין ובעלים -מתכפרים הי-ינו -להכניס ה חפא וב^מוצאי יוה״כ לא היו מניחין אותו להביא כדאיתא
שיתכלל בעבודה כמו שמבו-אר במקו-מו ,ועולה הוא )כריתות־ כה (.כי ענין אשם הוא כולל כל התיקונים
להעלות ה חפא למקום שאין תפיסת האדם מגעת וכדאיתא ברעי-א מהיימנא פרשת צו )כ״ח (.חעא
שהש״י יסכים שממנו ■יצאו הדברים כבושים כן יגדיל איהו דכר חעאת ■נוקבא ולזימנין דהא אתבסים חעאת
תיקון העולה ולכן הוא כולה כליל והאשם הוא ואתפרש מעולה בההוא שעיר דיאתמר ■ושעיר עזים
שהאדם מצדו משפיל כח החפא ,והש״י מאיר לו ■אחד לחעאת )במדבר ע״ו בענין פ-ר ושעיר ע״ז(
בגודל אורו שמגביה -החפא כמ׳׳ש נושא עון ,ומראה אשם תלוי אחיד בתרוייהו כמ-אן דאחיד -לכאן ולכאן
רכד! ישרים אחרי סו ד
של הקש׳׳ה וכו׳ כי תהז לצד צפון ]שישמאל[ והיינו לו תיקונו ,ולכן שיום הכפוריס משיאין השעיר שהוא
דכתיב כי יצר לש האדם רע מנעוריו וכו׳ •ומה אשם כולל שאז נפשות ישראל מתרוממין שמקום
מרויח יצר הרע משל למלך שהפקיד פקודים ענ שהוא למעלה מכל דעת עולם הזה עד שרואה שכיל
ועג סחורתו ועל כל א חז ואחד ממונה מלכותו מה שעשה אף שהי׳ לפי דעתו שזדון מראה לו הש״י
זכו׳ והחסד ממונה על אוצר מאבנים זכו׳ וכשרואין ■שכמו שהוא כיום הזה בדיעה שלימה היו כל מעשיו
שאין קונין ממנו שלח שלוחים להרוס השתים החלשים שעשה שחעא הי׳ כלא דעת וכשהאדם מצדו רואה
כי בחזקים אין בו יכולת אמר בין כך וכך שישתדילו שהוא מרומם מכל מעשיו אז מראה לו הש״י כי
בית אחד pהחזקים יהרסו עשרים מן ;הרוס מצד הש״י כל מעשיו הם מתוקנים למעלה מדעת
החנ׳שים ויבואו יכוילם לקנות אבנים ממנו ולא אהי׳ האדם והנה קרכן הזה הי׳ נקרש שחוץ כמו שנתשאר
אני פחות מחברי ,והיינו שהכחות האלו הם מרוחקים שענין זה שפרשתינו והי' נשלח למדשר והוא רומז
מאד מכבוד שמים ואם לא הי׳ שום חטא בעוצם שכפי הדיעה שהאדם עומד מה שמאיר לו הש״י
לס הי׳ נתגלה כבוד שמים על הכחות הללו אכן שזה היום כל החטאים נכללים ככחינת מדכי ששם
כמו שהש״י ■ שראאש העולם ושולח אורו תמיד הוא עלמא דחרושא שאין דעת האדם שולט ומכיר
בבחינת מטי ולא מטי כדאיתא שזה״ק שראשית שהחטאים הוא שורשם שעלמין דאתחרשו.
)טז ( :ובעת שנסתר האור יכולים להתגבר ע; האדם
אכן על ידי קרכן הזה יתוקן גם כח המדשר כי
כחות המדבר השובבים וכל הכחות בשורשם הם
הש״י שרא ישוש ששם נקרא אתה שיש שרואים
לכבוד שמים ■נבראו אכן מאד הם בריחוק מקום
בישוש הדעת שמכירים גדולתו ומברכים אותו ומשם
ובהסתר פנים ולכן ישתוקקו ליכנס לתוך האדם
יתגדל כשודו ,ושרא גם מדשר שנקרא עלמא דחרוכא
כדי שהאדם ישיבם פב״פ נגד הש׳׳י וזה הענין שהשעיר
הזה הי׳ נקרב שחיוץ כנ״ל שזה יכניס כחות הרחוקים שמשם נראה שאינו ניכר כשוד שמים ושם הם כחות
גדולים אכן הם שוכשים ולא נתקרשו עוד לצורת
תחת כשוד שמים ,אך מה שהמתעסקים בו מטמא
אדם וכמו שנתכאר כענין זה שהוא מענין קליפה
בגדים וכן מצינו גם שפרה אדומה דחטאת קרייה
׳לפרי וכן שנפש יש כחות שובשים ומבוהלים שהאדם
רחמנא שבכ״מ שמוציאין הפנימית לתוך הקדושה
אינו משין איך יצא מהם כבוד שמים והם מעלמין
ממקומות הלבוש מ ה שהי׳ בגוון חטא זה הלבוש
האדם מה דאתחרבו שהם כחותגדולים שנפש
יתבטל ויצא מזה רק הפנימית אכן הכוונה לחטא
שאינו מבין איך ■יכניס כח הזה תחת כשוד שמים,
מתבטל ,ולכן צריך׳ שפרה ופרים שהם כפרת חוץ
ומשם יבאו כל יצרים רעים לאדם וחטאים יצר
כיבוס שגדיס ולכוונה זאת כשמוסיפים על העיר
התאוה והכעס .שהם מסתירים אור הש״י .אך
והעזרות כדאיתא בשיבועות )י ד ( :ג״כ חלה אחת
כאשר ישוב האדם והיינו שהתבונן בנפשו רוממות
נשרפת מחמת שמכניסים משחוץ לתוך הקדושה
הש״י וישוב להכניע כוחותיו השוששים אז יכניס
שבכל מקומות הללו הקדושה נפרדת מן הקליפה
גם מכחות האלו עוז ותעצומות לעבודת הש״י ■ויראה
וכ״ז שלא נפרד יש קצת מן הפרי שתוך הקליפה וגם
איך הש״י שולט גם על כחות האלו וממילא מתקן
שהפרי יש קליפה אכן כשנפרד בעת שנגמר הפרי
גם אלו הכחות שהם מבחינת מדבר וממילא כמו
אז הקליפה בטלה והפרי מתקיימת כדאיתא שזה״ק
•שבחטא שאדם חטא בתוך ה ספ ק החטא יוגדל כפליים
משפטים ) ק ״ ח (:זרקין לר!ליפה ומברכין לצדיקא
שיוכל להכניס ספק גם לתוך הדבר המותר ולכן
דעלמא.
בתיקון כשיתקן אחר שהי׳ שו כח ליכנס שספק אחד
עם דבר המותר ממילא גם החטא מהאיסור יתוקן
פרשת אמור
ויתהפך לטוב.
וידבר ה׳ אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן דאיתא בספר הבהיר )ט״ז .סי׳ כ״ד( מלמד וזה
ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו בזה״ק שיש להקב״ה מדה ששימה רעה והיא לצפינו
ישר ים אמור םוד רכו
וכדאיתא במדרש■ רבה ויקרא )פ׳ ד׳( •וגם הנפש אמד )פ״ח (.אמד דבר יוסי מאי עפמא דא לקבל
לא תמלא אמר רבי לוי משל לעירוני שהי׳ נשוי בת ד׳א דכתיב לעילא ■ואיש ■או אשה כי יהי׳ בהם איוב
מלכים אף על פי שמאכיילה כל מעדני עולם אינו או ידעוני מות יומתו וסמיך לי׳ אמד אל הנהנים
.יוצא ידי חובתו למה לפי שהיא בת מלכים כך כל אלא כיון דאזהר להו לישראל לקדשא להו בכלא
מה שיפעול אדם עם נפשו אינו יוצא ידי חובתו אזהר להו לכהני לקדשא לון וכן ללוים ו כו /דאהדן
למה לפי שהיא מלמעלה והוא פי אין הנשמה ביכולת דהוא פירותא דכל כהני דעלמא דביה אתרעי קב׳׳ה
לתקן בעוה״ז על ידי הגוף כל מה שהנפש מתא^וה מכלא בגין למעבד שלמא בעלמא.
כי הנפש מרגשת שאין שום דבר שלא יוכל לב^א
לידי תיקון כמו שיברר הש״י לעתיד שכל הבריאה ענין אוב וידעוני דאיתא בזה׳׳ק שלח )קס״ש(.
תתעלה פמ׳^ש )תהלים צו( אז ירננו כל עצי יער קלא איהי כלילא מוחא ונפשא דהא ההוא
)שם צש( .נהרות ימחאו כף וכו׳ .והנה זה החשק והבל גרמי מעצבונא דבשרא ומשששא■ באוירא וכל
והתשוקה שנשאר על הגוף שלא הי׳ ביכולת^ו לקב נ חד מתפרש דא מן דא וכד משי לההוא אתר דעאל
לתוכו ■ולהעלות^ו לישיורשו זה השאיר הש v/בידו וכמו בי׳ יתבא כמיתא וכל אינון חדישין וקוסמין ידעין
שכתוב וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם אתרין אלין בחדשייהו וגחנין ■לארעא ושמעין קלא
)יחזקאל לז( כי בתחיית הימתים יזדכך גם הדומם דא דמתחברין אינון רוחא וגפשא והבל דגדמי ואודעין
וכל זמן שחומריית הדומם לא נזדכך לא נשלם מלה ודא איהו אוב מארץ ,וכדאיתא בעץ החיים
תשוקת הנפש כי באמת מה שהגוף משתוקק הוא )שעד מוחין דקשנות פ״ב מה״ק( שאין האוב
לפי שניתן בהגוף אור ממקום גבוה מאד אכן אין שולש אלא על הבלי דגדמי שהוא סוד מוחין דקשנות
האור בהיר כל כך וזה דאיתא )ויקרא רבה ד( מצד שם א לקים דע׳שי׳ שה^וא הנפש מצד א לקים
במישל החיגר והסומא פיר^ש כבוד אאמו״ר הרב וזה נקרא הבל ■דגר^מי נשאר תמיד עד עת התחיה
הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ כי הגוף הוא החיגר בקבר ובזה יש כח הקליפות להתאחז בו לכן ראתה
כי באמת הגיף ■מרגיש יותר באור הנישלך למרחוק את שמואל שהי' עו^שה מעיל בימי קשנותו ,כי כנ
בתוך יסוד הבריאה ובכל עניני עולם הזה מרגיש אדם נבראבלביוש הגוף בעולם הזה שכמו ששורש
יותיר מהנשמה כי באמת כאשר יתקן הש״י כל נפשו ■ונשימתו ממקורו שנחצב נברא לתקן דבר
הבריאה אז יתגלה האור הצפון ביסוד הבריאה מיוחד לנשמתו בעולם הזה וכן הגוף יש לו חמדה
והנשמה אינה רואה ומרגשת כל כך כי כל .הרגשת להייפך משורש נפשו ונשמתו וכדי שיוציא יקר מזוילל
האדם לקבל ותשוקותיו מצד גופו אבל נשמתו אינה ויתגבר על ■חמדתו כי בכל מקום השליך הש׳ע מרחוק
מרגשת כלל כמו שצבא מעלה אין להם ■שייכות יקרות גדול כדי שהאדם יברר בזה ובכל גוון חמדה
לענייני עולם הזה אליא שהגוף הוא חיגר ואין בו יש שוריש שוב שהוא כפך מגוון זה ,וכמו שכל ■נשמה
כח תנועה לקבל רק על ידי הנשמה והנשמה נקריאת במקור מחצבתה תראה אור בהיר אכן כשתרד עד
סומא בענין זה אלא שעל ידה יתנועע הגוף ובכל לעשיה לבוש התחתון נקרא נפש שיישאף להפך מזה
פעם מאייר הש״י לאדם מהיאור הצפון בהתפשמיותיו ואף מי שהיוא נשלם בעוה״ז ורואה תיקיון ■נפישו מככ
ולזה יתגדל הגוף בכל פעם להעשית כלי קיבול בייתר מקום כל זמן שהוא בגוף ידאה שהגוף יתאוה למה
לקבל ■בשפע אורה. ששייך לתייקון ■נשמתו אכן תאות הגוף הם בהיפוכא
מש^איפת הנשמה ,וכאשר יושלם בע^וה״ז מכל מקום
וענין בע׳ל אוב שמעלה את המת בזכירו כדאיתא ישאר בנפשו עוד חמדה משורש נשמתו להכניס עוד
בסנהדרין )ס״ה ( :כי אוב מלשון אב שהוא מפניני עולם הזה למקור קדושה כמו ■שנאמר וגם
כלל וזה דאיתא בכתבי האר״י ז״ל אוב וידעוני הם הנפש לא תמלא )קהלת ו( )ובקהלת רבה ,א,
חכמה ובינה דקליפה ,כי הוא כולל בתוכו החמדות על הכתוב הוא שנין( אין אדם יוצא מן העולם
מלבושים שנאחז בי המת בחייו ועוד יש לו בהה וחצי תאותו בידו וכמו שנתבאר בפרשת שמיני ) (
רכז ישרים אמוו סוד
בחרו הקב׳׳ה שיכלול שורשם להעלותם לדבק שורשם שייכות כנ״ל ■וזה דאיפא מעצה בזפורו היינו במקום
למעלה ולא יאחד רק הלבוש בחוצפא כלפי שמיא שהוא נאחז בכח חמדה בו אוחז את המת במה
זבעקשות שזה שורש אוב וידעוני ,ואוב בקליפה שהי׳ דבוק באיזה ענין מעניני עוה״ז וכוללו בתוכו
הוא נגד כהן גדול כי הוא הכולל שכולל נפשות ישראל וכסו וזה דאיתא )שם( הנשאל בגלגולת שהוא גם
בתיוכו •מעלה לשורשם וכדפירש האר׳^ ז״ל לקועי פן שאוחז כלי המוח כי גלגולת הוא רק העצם שהוא
תורה צו בעעמי המצות כהן גדול בחכמה וכן מוכח הלבוש להמזח .וזה דאיתא בגמרא )ישם( דסליק
מרעיא מהיימנא פנחס ) ר כ ״ז;( כהינא מוחא וזה ויתיב בין הפרקים ומשתעי היינו במקום כח פעולה.
נראה בכהן גדול ועיין בליקועי תורה לך בפסוק וכן ביאר כבוד א א מו׳ ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה
והוא כהן ,וידעוני הוא בקליפה נגד כהן הדיוע הכ״.מ שעיקר אחיזתו הוא רק בזה וכמו דאיתא
שהוא מתחבר לכל עבודות ישראל שהוא כח הבינה במדרש רבה קדושים )פרישה כ׳ץ( שלהדיוע עולה
הניגלה בחסד ואף דבזה״ק אמור איתא )פ׳׳ע ( :כהן פניו למעה ,ובתינחומא אמור מפוריש שעולה רגליו
גדול ה' עלאה וכהן הדיוע ה׳ תתאה אכן בעבודתם למעלה ופניו למעה כי הבעל אויב יאחזנו רק ברגליו
כה״ג מעלה עד אבא כל נפשיות ישראל וכהן הדיויע כלימר בסיוף המדרגות מכהו מה שיצא לפועל בעניינים
עד שנכללו באימא. גופניים.
ו ז ה שנזהרו הכהנים שלא לעמאות למת ,כי ענין וזה שבעל אוב נקרא בסנהדרין פיתום )שם ס׳׳ה(.
עומאת ׳המית נתבאר מפי כבוד אאמו״ר הרב ופיתיום נדרש במדרש רבה שמות ) א( פי פהיום
הגאון הקדוש זללה״ה היכ״מ בפרשה זאת ,כי על תהום בולעו והיינו שהוא כוללו בתוכו בבחינת
החי נאמר אשר בידו נפש כל חי ונשמת המתים היינו תחתית וסוף ^:איגחו ,׳וזה דאיתא ■שם
נתונים באוצר כדאיתא בספרי ,שאף שמצד הש״י אין בתנחימא זקן עולה והוא עועה מעייל על שם
שום חילוק -בעניין זה כי בבש״ו מה שהוא בידו ומעיל קען תעשה ליו אמו היינו מה שמשך לבו
זוכר יותיר ׳וימה שנתון באוצר אינו זוכר כל כך בימי קענותו בינקותו.
אבל מצד הש״י אין שייך חילוק בזה אכן כל זה
מצד אדם שעל מת נראה לאדם שאין לו תקוה רדעוני היא ענין זווג וחיבור כימיו והאדם ידע
להשתנות מכפי שהוא אבל חי אדם רואה שיוכל ודעת הוא יסוד דבינה כדאיתא בכתבי ה א ד׳י
להשתנות ,ולכן הנוגע במת הוא פועל שנכנס בו ז״ל .היינו שמחבר עצמו לישיורש המת וזהו שמכניס
עצביות ואין ליו בעחון בהש״י ואפס ממנו כח תפלה עצם ידוע בתוך פיו )גמרא שם( והנה כל זה
מלהתפלל להש״י לשנות מכפי שנראה לאדם וידננה הוא רק בלבושים וכדאיתא במס׳ שבת )קנ׳׳ב ( :דהאי
לי כי מתפעל במערכת וסדר שאינו מועיל שום דאסקי׳ לשמואל תוך שנים עשר חודש הו ה שאז
תפלה וכמו שביאר בזה הענין בכתבים מכבוד אאימו״ר יש ליו קצת שייכות עוד שיוכל להזכיר גם הלבוש
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ בדבריו הקדושים אבל אינו משורש ,אכן הכהן הוא המחבר את ישראל
והנעימים והמתוקים. נאביהם שבשמים בשורשם וזה דאיתא בזה״ק אמיר
)פ״ח (.אלא בני אהרן ולא בני לוי דאיהרן דהוא
ובפרשה הזאת נאמר איסור עומאה לכהנים שירותא דכל כהני דעלמא דביה אתרעי קב״ה מכלא
ולקמן בפרשה כ״ב נאמר שלא יקריבו הכהנים בגין למעבד שלמא בעלמא וכו׳ כי שלום היינו חיבור
ולא יעשו עבודה ולא יאכלו קדשים בעומאת הגוף שמחבר כל ישראל יחד וממילא הם מחוברים לאביהם
וגם נאמר שילמת מצוה יעמא אפילו כהן גדול ועומאת שבשמים וכמי דמסיק שם על אהרן ובגין דארחיוי
הכהן למת מצוה אינו בתורת דחייה רק שעל מת כך סליק לי׳ קב״ה להאי למיעל שלמא בפמליא
מצוה לא נצעוה כלל שבפירוש נצעוה שיעמא כדאיתא דלעילא, ,כי אחר שנמצא בזרע אהרן מדה זאת
בתנחומא )אמר( שאמירה הראשונה הי׳ לו למת בעצם משורש העיב לחבר נפשות יש^אל ולאחדם לכן
ישרים אמור סוד רבח
בכל מקום שהם כי אחר שתיקן בלבות' ישראל אז מניה יטמא והשניה לאחרים לא יעמא וכמ״ש
מראה גודל האהבה שיש לו לישראל ,אכן מדת )עיין בס׳ עין התכלת ק ה■] ( :מב״א הגרי״ל זצ״ל[
הקנאה אף דנקמה במלתה גדונה היא אכן מדה בחידושינו למס' ברכות ) כ ( /דזה שפירש רש״י ז״ל
זאת היא ממקום שאין רצון הש״י באהבתו מפורש שלא נכתב כלל על טומאת קרובים טלא יטמא וכן
וזה שאליהו הנביא זכרונו נברכה ברח למדבר כי ממילא למת מצוה ואלו השנים מורים כדאיתא
מדבר מורה שהיא למעלה מתפיסת האדם כי שם במכילתא פרשת בא )פ״א( נמצאת אתה אומר
נקרא הש״י בשם הוא שאינו צריך לכל פעולת בני שלשה נביאים הם אחד תבע כבוד הבן וכבוד האב
אדם ,ונגד זה רומז שלא יטמא הכהן במת היינו ואחד תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן ■ואחד
שלא יתייאש מישועת הש״י לישראל אף במקום תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב.
שנדמה לעיני בשר כי רחוקים הם מישועה וזה
דאיתא במס׳ ב״מ )קי״ד (.אשכחיה רבה בר ירמי׳ תבע כבוד האב וכבוד הבן שנאמר ,נחני
אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של נכרים אמר פשענו ומרינו אתה לא סלחת ,לכך נכפלה
כי׳ מהו שיסדרו בבעל חוב אמר לי׳ גמר מיכה מיכה נבואתו שנאמר ועוד נוסף עליהם דברים.
מערכין גבי ערכין כתיב )ויקרא כז( ואם מך הוא
מערכך גבי בעל חוב כתיב )ויקרא כה( וכי ימוך אליהו תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן שנאמר
אחיך מנין לערום שנא יתרום דכתיב )דברים כג( קנא קנאתי לה׳ אלקי צבאות וכו׳ ומה נאמר
ולא יראה בך ערות דבר אמר לי׳ לאו כהן הוא ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך שאין תלמוד
מר מאי טעמא קאי מר בבית הקברות אמר ני' לומר לנביא תחתיך אלא שאי אפשי בנבואתך וכדאיתא
לא מתני מר טהרית דתניא רבי שמעון בן יוחי בזה״ק ויגש )ר״ט ( :עלמא לא יכיל למסבלך עם בני.
אזמר קבריהן של נכרים אינו מטמא באהל דכתיב
)יחזקאל לד( ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כ בו ד האב וכו׳ ולכן
אתם קרויים אדם ואין הנכרים קרויים אדם ,כי שנית נדבר עמו שלישית לא נדבר עמו ,ואליהו
ענין שמצאו בבית הקברות של נכרים מה שנזכר שתבע כבוד האב ,כי נברא לתקן שורשו במדת
בש״ס הוא ..ענין שמצאו מלמד זכות על כלל ישראל הקנאה כמו שנתבאר בפרשת אחרי שהוא שורש
כי ספורי הש״ס ילאו כסיפורי מילי דעלמא וכדאיתא נשמת נדב ואביהוא ונברא במדת הקנאה היינו
בזה״ק פנחס )רט״ז (.וחס ושלום דמארי אורייתא להפריד הטוב מן הרע ולכן כל זמן שהי׳ בעולם
אמרין מילין דשחוק ודברים בטילין באורייתא ,כי הזה לא ,הראה לו הקב״ה איך יתוקנו כל מעשה
ענין מת ישראל שמטמא כדאיתא בזה״ק א מ ר) פ ״ ח ( : ישראל והקב׳ה חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח
דהא תיאובתא דרוחי מסאבי לגבי גופיהון דישראל ושמו מורה על זה ,כי אליהו הוא אל יהו -,שם
איהו בגין דאיתרק מינייהו רוחא קדישא ובמנא החסד והג' אותיות משם הוי׳ וה׳ אחרונה חסרה
דקודשא אתיין לאתחברא כי הגוף מנפש ישראל כי .ה׳ אחרונה מורה שיצא לפועל להתגלות מלכות
הוא נברא כלי לקדושה ואף שאחר המיתה הורק שמים שיראו כל עם הארץ שם ה׳ איך נקרא ע;
הכח מהכלי אכן גם בהכלי נשאר רשימה שלעתיד ישראל והוא לא המשיך האור עד לפעולה בהתגלות
יתבדר גם הגוף כנ״ל ולכן יתאחדו כחות בכלי הזה ולכן אחר שתיקן שורשו והשאיר השארתו בלב בני
ני ירגישו שגם הגוף יתעלה עם כל תשוקותיו ולכן ישראל שענו אחריו ה׳ הוא האלקים אמר לו ה ק ב׳ ה
ידמו שגם הם יתכללו בתיקונו ולכן קברי ישראל לית עלמא יכול למסבלך עם בני והעלהו והראה לי
מטמאין אכן קברי או״ה אין בהם שום השארת עומק היקרות של ישראל כדאיתא בזה״ק ויגיש )שם(
רשימה כלל ולכן אין מטמאין וזה שאמר לו ואתנה אמר לי׳ חייך דבכל אתר דבני יקיימו קיים קדישא
יגו׳ אתם קרויין אדם ,כי אז לימד זכות על כל אנת תהא זמין תמן ,וזה דאיתא כמה פעמים אמר
תשוקות ישראל מאחי ,ששורש נפשם מצורת אדם אליהו הנביא זכרוני לברכה בני ישראל הריני כפרתם
ר כט י ש ר י ם אמור םוד
מנין שלא יתרום כי ערום מורה מי שאין לו לבוש דלעיצא ממילא לא ידח ממנו ,נדם כי מצד שם שהז 5
מעונם הזה והנה בענין ערום יש שני פירושים ברזא דמדם שם מ׳׳ה נשקן כל הנשרב והנשכר וממילא
כי ערום יוכל להתפשט שמביט רק לכבוד האב כנ״ל מה שחמד נפש מישראל הוא מחמת שהרגיש כח
שאינו רוצה לתקן גם לבושי עוה״ז וגם מתפרש הצפון בו שעסיד הקב׳׳ה נסקנו .וזה ששאל לו מהו
שמביט לעומק שיתוקנו כל הלבושים שהם מעומק שיסדרו לבעל חוב ואמר לו יליף מיכה מיכה כי
הרצון וזהו התובע כבוד הבן ,וזה שהשיב לו ולא בעל חוב היינו מי שהוא מך ועני שאין ביכולסו לסקן
יראה בך ערות דבר כי ענין עריות שנאסרו מבואר אשר עות וזה הוא שמניחין לו כלי תשמישו היינו
בזה״ק )אחרי עד ,יע״ב( שהוא נגד התקשרות שהש״י מראה חסדו וכמו שמצינו בערכין והעמיד
האדם בהקב״ה ,ויש עריות שהם למעלה מן האדם אותו לפני הכהן על פי אשר תשיג יד הנודר יערכנו
אמו ואשת אביו וכו׳ וכן עריות שהם למטה מן הכהן היינו שאין הקב׳׳ה חושב נגד האדם כפי גדג
האדם ,בתו ובת בתו וכו׳ ויש שהם במדרגה אחת חעאו רק כפי תפיסת יד האדם וכמו כן בחוב
כגון אחותו ואיתא בזה״ק )שם עז (:שהם נגד אין חושבין כמה חייב למלוה רק כמה נמצא תחת
אותיות השם ,ומבואר י שאם יאמר האדם שמקושר יד הלוה וכן בחטאי האדם וכמו שניאמר )שלח יב(
בהש״י בלא שום פעולה זה אינו מחייב עבודה וזה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים כי
נקרא גילוי עריות כמו שנתבאר במקומו. אין באדם הבנה ביותר רק כמו שחטא נגד תפיסת
שכלו אבל ישראל נאחזים בשורשם למעלה.
וכן כי יקח את אחותו שאומר• שחסד הש״י הוא
בבחינת אחותו שאהבת אח ואחות הם אהבת וזהו ממדת ארך אפים שמניחין לו כלי תשמישו
התולדה ,וכן שאומר שהוא בבחינת בן לאמו שמשדלתו היינו שלא הפסיד האדם ח׳ץ כל שורשו ויכול
בדברים ואינה רואה חובה עליו וכן בבחינת אב אחר כך לעבוד את הש״י לתקן וכמו שהבע׳^ח אם
היינו שחכמת הש״י כוללת כל פרטי מעשיו בכל לא יניחי לו כלי פעולתו לא יוכל שוב להגיע לרכוש
מה שיתאוה וכן העריות שהם למטה מדעת האדם ונכן מניחין לו ואומדין שאינו חייב רק כפי מה
היינו לתבוע כבוד הבן היינו להמשיך רצון הש״י שנמצא תמת ידו וזה יליף מערכין כי ערכין הוא
לרצונות וחמדות גופניים וכמו שנתבאר ,וזהו ולא כמו שאמר כבוד אא״ז הרב הגאון הקדוש מו״ר
יראה בך ערות דבר. זנלה׳׳ה שמה שנצטוינו במצות ערכין והקדש ופדיון
כי באם אין האדם רואה בנפשו או בקני-ניו רצון
ויונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב כדאיתא הש״י העצה לזה שיקדישם ויחזור ויקנה אותם משלחן
במכילתא שם אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום גבוה אז יראה בהם הרצון וזהו יליף מיכה שהקב״ה
שאין השכינה שורה ונגלית שהגוים קרובי תשובה ירחם על האדם שאם הוא מתנדב ברצון כפי יכולתו
הן שלא לחייב את ישראל ,כי יונה רצה שלא תחול מראה לו הקב׳׳ה רצונו וכן בעל חוב שרומז אפילו
נבואה על אומות העולם שמא ישיבו ויהי׳ קיטרוג עבר האדם במעשה שיש קיטרוג מפורש לנגדו ,ושאלת
על ישראל ולכן יצא לחוצה לארץ כי הדר בחוצה ערום מהו שיתרום ,כי ענין תרומה ■היינו ליחד
לארץ כאלו אין לו אלוה והיינו שרצה שהש״י יבחר קב״ה ושכינתי׳ כדאיתא בזה״ק ויקהל )ר׳ (.וכד
בישראל גם בלבושים גופניים אף שנרמה שנמשכים אצטרך לן להאי נקודה תתאה לארמא לה אסור
ללבושים רחוקים מרצון הש v/וזה הוא טומאת ארץ לן לנטלא לה בלחודהא אלא לה ולבעלה ואינון תרי
העמים ונגד זה נאמר פרשת כהנים מעבודה ואכילת מאינון מאה דקאמרן בגין דלא אצטריך לאפרשא לון
קדשים שהוא גס כן עבודה שנאסרה בטומאת הגוף כלל אלא ליחדא לה ולבעלה ועל דא אתקרי תרומה
יזה שאמר או׳׳ה קרובי תשובה הם כי באמת כל ככללא חדא ,כי המפריש תרומה היינו מיחד כנסת
חמדתן הוא רק לעניני ' עוה״ז וכיון שיראו יראת ישראל בקב״ה ולכן שייכת לכהן שהוא המאחד לבות
עונש ישיבו אכן ישראל יתאוו לדבר שיש לו שורש ישראל לאביהם שבשמים וזה ששאל אותו ערום
יש ר י ם אמרר םוד רל
בענין תפלה שאחר הכנת האדם שיכין לבו אז למעלה בעומק וכל ממאי ישראל הוא רק שאכלוהו
נזדכך בעובדא ובמילולא עד שאין כוונתו רק לכבוד פגה ולכן כיון שיתאוו משורש קשה להם לעזוב כי
שמים ואז אינו מתפלל רק בשביל כבוד שמים. נפשם ירגיש קדושה בזה ,אכן הכהן המקשר לבוש
ישראל לאביהם בבשמים צריך להיוש במדת שלם
אכן יש מקום שגם תפלה אסורה כדאיתא בתענית שנקשר לעילא וששא שיכניס יראה בלבוש ישראל
) כ ב (:שבארץ ישראל אסור להתפלל על רוב ויקשר לבם בשורשם למעלה וירבה אהבה אצל הקב׳׳ה
עובה ובגולה מותר ,וכן בשבת אסור להתפלל על בלימוד זכוש על כל לבושי ישראל.
צרכי הגוף וכדאיתא בשבת )יב ( :שגם ביקור חולים
בקושי התירו שהוא גם כן כענין תפלה ,והענין ונגד אוב וידעוני נצעוו הכהנים שלא יעמאו
^)חסר הסיום( למשים ,וכהן גדול אסור לו לעמאוש אף ,לאב
ואם כמו שמבואר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון
ולא תחללו .את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל. הקדוש זללה״ה הכ״מ בפרשה זו ,כי הכהן גדול אין
בזה״ק אמר )צ״ג (.פקודא דא לקדשא לי׳ לו בשורש שום כלל רק שואב ממקור נאמן שמיד,
•בכל יומא לסלקא קדושתי׳ משתא לעילא כמה דאיהו והביא סמוכין לדבריו הקדושים כי כהן הדיוט
קדישא לעילא עד דסליק קדוששיה לאבהן ובנין ורזא מקריב בשעה חנוכשו עשיריש האיפה כדאישא
דא ונקדשתי בתוך בני ישראל עילא ושתא עילא במנחוש )נ ״ א (:והוא אמש לו לכל ימי חייו ששואב
בתלת דרגין לתתא בתלת דרגין. מכלל הזה קדושה אכן כהן הגדול צריך להביא
בכל יום עשיריש האיפה היינו שבכל יום נשחנך
כל הקדושות נתן לנו הש״י ברזא דתלת כהנים בקדושה חדשה ואין לו לסמוך על שום כלל ולכן
לוים וישראלים ,ושלש רגלים ,תורה נביאים אין לו לבוש בעוה״ז מאב ואם שהם לבושים בעוה״ז
וכתובים ,כי מצד הש״י הוא נקרא קדש היינו מובדל לכלל ועיקר שורש עי׳׳ש בדבריו הקדושים אכן הכהן
מכל מדה וספירה אכן אחר כי עלה ברצונו הפשוט הדיוט יש לו ששה קרובים שמושר לו לטמאוש להם
לברא עולמות עד י אין סוף מדרגה תחת מדרגה עד שהם משורש נפשו.
העולם השפל הגשמי ,וכיון שמצד הש״י אין שום
הפרש בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וכל הבריאה אכן ירמיה הוא הי׳ כהן שנשאר בכהונשו בעולם
היא רק מצד תפיסת האדם וכדי שלא תתבטל הזה ששבע כבוד האב וכבוד הבן כמו ששייך
הבריאה ממציאותה כשתשוב להביע באור יקר ולכן לשורש הכהנים ,וזה שאמר נחנו פשענו ומרינו אשה
חילק מעשיו ומלך עליהם ועיקר חילוק מעשיו הוא לא סלחת היינו כי אמת לפי תפיסתנו פשענו לפי
מה שברא מדות נפרדים אשר בשורש הם מדה שהאור הצפון בנו אינו נגלה נגד עינינו אכן מצד
אחת •אכן אחר התעבות והתגשמות עד שיבואו הש״י שהוא יודע העומק הצפון בתוך לבבות ישראל
לגביל תפיסת האדם נראין כמחולקין ולכן גם במה איך ה ס דבוקים בשורשם וזה שהתפלל אתה גא
שלמעלה מהשגת האדם נמצא גס כן התחלקות סלחת כי סליחה פירש כבוד אאזמו׳ד הרב הגאון
המדות בעולמות העליונים והיינו כי הרצון בעצמו הקדוש מאיזבצא זללה״ה שלשון סליחה הוא לדלות
הוא כבוד ואור מכח משפיע שיתחיל להשפיע אפר העומק הצפון שיתראה על הלבוש לכן נכפל נביאתו
אחר כמה מסכים תתראה ההשפעה באופן שהאדם היינו שהקב׳ה הראה לו השורש הצפון שלא ידח
ייכל להשיגה ,והמסך הוא אחר התחלקות שתי מדות שום נדח מנפשות ישראל .שענין איסור הטומאה
ישוב כשנחזור ההתחלקות להתאחד זה הוא גורם לכהן שכהן הוא העובד הכללי בשביל כלל ישראל
המסך וזה כמו דאיתא בזה״ק בא )מ׳^ב (:נפיק •וצריך לעבוד ולהתפלל בשביל כלל ישראל אכן התפלה
■מני׳ מעיין כפום אתפשטותא דיליה בהאי מאנא בשורשה צריכה לבירורים שבאמת איך יתכן׳ שאדם
בעיגולא דאיהו יו״ד ה״א מקור חד ומעין דנפיק יתפלל אל הש״י לשנות דעתו אכן כמו שביארנו
רלא ישרים אמ1ר םוד
שהוא מצד הש״י לצמצם שכינהו להשפיע 'לישראצ ■נקרא רבדנא כמאן דעניד מניה הא תדין לבמר עביד
מצד האדם הפפשטוה וכמו שמדה החסד נקרא חפירא רברבא ואפמלי מן מיא דנפיק מן מעין ההוא
גדונה כמ״ש לך ה׳ הגדולה שבמקום גדולפו הראה מאנא אפקרי ים ונו׳ כי אחר שהפחיל רצזן הש״י
ענפנופו שרצה להראוה גדונפו לבריופיו שאמר אני להפפשט ולכנוס להפפשעופ ולהפשופ הרצון געג
אמלוך ורצה להראוח גדולפו זה ענופנופו שיפראה גבול משורש בלי בעל גבול כי באמפ הפפשפופ הזה
מלכופו במדרגה היופר שפלה בעולם השפל עד היינו צמצום כלפי המאציל כי למעלה במקום שנקרא
שיבינו ראשיה המחשבה כמו שהמלך מחלק מזון עפיקא קדישא ספימא שם אינו נקרא בשם מדה
לכל חייצופיו וכיון שראו שיצא מביה המלך מזון וספירה ורק הוא ורצונו ושכלו וחכמפו )מה שאינו
נכל אחד כפי צרכו יבינו שהמלך סידר בביפו וקצב שייך למוח רק לשבר אפ האוזן( כולו חד ורק ממקום
צכל אחד ואחד וכן הוא הפפיסה בראש הפחילקוה שהפחיל להצמצם להפראופ בלבושי מדופיו שיהי׳
המדוה וזה •נקרא בזה״ק אבהן כי זה רומז לפלח לבריופיו השגה בקצה מדופיו שם כלפי דידן נקרא
רישין דאיפא בכפבי האריז״ל ובאדרא רבא קדישא הפפשטופ ,וכן אחר המסך הזה יפחיל .ההפפשטוח
וספרא דצניעפא .וזה דאיפא בפרי עץ חיים בפ״ד במדוח הגלויוח שהם ראשיח מדוח ההנ הגה חסד
מחזרה העמידה מכ״י האריז׳׳ל וז״ל הלא ידעה כי וגבורה ושוב יפכללו בפפארח כמו שנפבאר בפרשח
האצילוה הקדוש לפקן בג׳ פיקונים ה א /הוא בא )פסוק כי ביום הזה הוצאפי אפ צבאופיכם(
עפיקא קדישא דאשפכח בג׳ רישין ,הב /אבא ואמא כי המדוח נצח והוד שיצאו אחר הפכללופ חסד
ה ג /זעיר■ ונוקבא ,והנה ג׳ קדושוה לג׳ רישין וגבורה בפפארפ הם יופר מוחשים ומובנים בדעח
דעפיקא ,א /לההוא ■דלא אפידע כלל ,ה ב /לכפר האדם ומשם יוכל האדם להבין גדולפ הש״י בהפכללופו
עלאה ,הג■ /למוחא ספימאה חכמה קדמאה. בהם כי אחר שפיקן הש׳ע העולם ונבנה אחר החרבן
והבנין הוא שגפכללו המדוח זו בזו וכיון שיצאו אח״ב
בז ה ״ רן וישב )קפ׳׳א (.רבי שמעון פפח אך אל מדח נצח והוד אז גם במדרגה השפלה בעולם הזה
הפרוכה לא יבא וגו /פ״ח בההויא שעפא יוכל האדם להכיר קדושה הש״י איך נמצא מדוח
דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל נשמפין ואפעברה הפכים בעולם וממילא יבין כי יש מקור נעלם שהוא
נוקבא כלהו קיימין לגו בקורטא דלגו בסועו קורטא, למעלה מכל מדה וספירה ואינו צריך לשום מדה
וכד סיהרא אפפגים בההוא סטירא דחויא בישא וזה דאיפא בזה״ק אמר )שם( באן אפר יקדש בר
כדין כל אינון נשמפין דנפקין אף על גב דכלהו נש גרמיה גו קדושפא דא לאכללא גרמיה בה כד
דכיין וכלהו קדישין הואיל ונפקו בפגימו בכל אינון מעי בר נש לשמא קדישא ה׳ צבאוח ורזא דא אני
אפרי דמטו אינון נשמפין כלהו אחברו ואפפגימו ה׳ מקדשכם ,בי צבאוה רומזין למדוה אלו־ נצח והוד
וכו/ כדאיפא באדרא זוטא קדישא )רצ״ו (.נצח והוד
צבאוה ועיין מ״ש בפרשה בא )בענין צבאוה(.
בכאן מבאר רבי שמעון דלא הקשה האיך משמע
בעולם שיברא עולם בחסרון בגוף דמספמא וזה ענין הקדושה מפפא לעילא כדאיפא בזה״ק
יש לו חסרון בשורשו ומהיכן נצמח חסרון בשורש שם ני באמה אין דעה האדם להשיג למעלה
בריאפו הלא הבורא שלם הוא בפכליה השליימוה מהמדוח אבן על ידי שהאדם רואה שיש למעלה
וכן מאין המצא הספ ר ה הגלוח שידמה שמלכוח שמים ממנו מקור המדוה מבין מקום הפחלקוה אכן גם
אינה נראיה בעולם הזה ועבו״ם מרקדים בהיכלו זה הוא רק ממקום שהש״י הפחיל לגלוה הרצון
ושופק לכל ההספרוה שבעולם ,וזה שמביא הכפוב וגם זה שמופפס בשכל האדם אף שאינו מוחש גס
מבעלי מומין שכפיב בהם לחם אלקיו מקדשי הקדשים מקום זה הוא ■ראש המדוח ,וזה דאיפא בזה״ק שם
ומן הקדשים יאכל היינו בשורש חיים שלו יבול להגיע כמה דאיהו קדישא לעילא עד דסליק קדושפיה לאבהן
לשורש קדש הקדשים לשאוב משם כח השפעפו ,ט ומה שנקרא בלשון עד דסליק הוא במו שהצמצום
י ש ר ים אמרר םו ד רלב
ממדות הטבע הטבועים בנפשו ובכל העולם אז במקום שהוא דבוק שם בשורש נשימתו שם אין שום
מבשרו יחזה אלקי ויבין כי מאחר שנמצא כמה ועיקר מבאר רבי שמעון מה שהאדם רע מגיע
הפכים במדות ודיעות ולכולם אין שלימות אזי יבין נברא בחסרון משורש נפשו ולמה לא נברא האדם
כי יש שלם הפשוט ששם שליימות הגמור ,ולכן ראשית שנס ,וזה ראיה כמז שלהוכו יכול להכניס כל שפע
ההכרה היא מכח גבולים מה שרואה הגבוליס קודש אך שהוא אינו יכול ליכנס לפנים מן המחיצה
המוגדרים בהבריאה שעל ידי זה אין להם שלימות החוצצת בין הקודש ובין החול שאינו י טל להתלבש
יבין כי יש כח נעלם ושכל נעלם מכל רעיון שהוא חיצונותו בקדושה ,וזה אות שרק הגוף נתפגם ולא
בלי גבול ובלי תכלית ,ולזה הכרת מציאת הבלי יעל נפשו ,וכן הוא גם בנשמתו כי גם בנשמה יש כלים
תכלית והבלתי בעל גבול הוא על ידי הכרת הגבולים, ופנימיית היינו אורות ,כי עיקר חיות כל הנבראים
מאחר שרואה גבולים לכל מדות ממדותיו של הקב״ה וצבא מעלה ונשמות הקדושים הוא כל מה שיש
מבין שיש בורא שברא גבולים אלו ונמצא שבורא בהנברא הכרה שיש .בורא כל כך חיים נמצא בו
הגבולים הוא בלי גבול ,ועל ידי הכרת הגבולים ויש הכרה באורח כלל ובאורח פרע כדאיתא בזה״ק
קונה הכני ,ואחר שקנה הכלי אז מאיר לו הש״י בהר ) קי״ א (:בזמנא דידע לי׳ ב״נ לקב״ה בארת
ויתעורר בו האור שהוא בשורש נחצב ממקור בלי פקודא דמארי׳ וכו׳ כלל כדין אקרי עבד דעביד
גבול בערך כל הגבולים ו מ הוא בשורש בריאת בזמנא דידע לי׳ ב״נ בארח פרע כדין אקרי בן
הכלים לכל המדות ממדותיו של ה ק ב׳ ה שנבראו על רחימא דילי׳ כבן דחפיש בגניזו בכל רזין דביתי׳ וכו׳
ידי הגדרת הגבולים שזה ענין מעשה בראשית ,ה' ובכל נפש מישראל נמצא שני אלו המדרגות וצריך
יאר עינינו בתורתו. לעבוד בשניהם ורזא דבן הוא הידיעה באורח פרש
היינו הפנימית שהוא האור כי באור יראה האדם
והנה הכלי נמשל לירח שמקבלת אור מהשמש בסקירה אחת כל הפרטים ,ובכלים האור נקטן
ובענין זה אחד אינו דומה לחברו וכפי אופן אינו יכול להשיג רק כמשיג ,מחיצונות.
הכלי שהבריאה מכינה באופן זה מאיר בתוכה האור
כי כח להכין הכלי נתן הש״י לכל בריה בפני עצמה כי ענין השגה בבחינת כלים שכפי שמשיג האדם
ובזה יש כח בחירה בכל הנבראים וזה דאיתא )ר׳׳ה בבחינת כלים כן תאיר באור אור הפנימי כי
יא (.לדעתן נבראו לצביונם נבראו ,וזה דמסיק בזה״ק הכלי אינה השגת האור ורק השגת הגבוליס ומדות
לחדתותי דבעיין )שם (,ובגין כך אלין אינון מה שאחד מחולק מחבירו וכמו שמשיג האדם השגת
בחדתותא דסיהרא ועל אילין כתיב והי׳ מדי חדש ■הבורא במדת רחום וחנון כשמשיג האורות משיג
בחדשו ,כי שורש כל הכלים שנתנו לעולם הזה הוא מעצם המדה מה שהש״י משפיע לו וכשמשיג האור
שיתקן החסרון הנקבע בו בשורש הכלי כי בהיות ים המשיג נעשה שורשו ונדבק בשורש מדת הרחמנות,
הכלי למעלה לא תוכל להגיע לדעת חסרונה ועיקר אכן אין הקב״ה נותן אלא במי שיש בו מדה זו
הבירור הוא על ידי שתרד לעולם הזה ותראה איך והייני כי בהנשמה נכלל כל הטוב אחר שהוא מעצמיית
תסבול מהחסרון אז יגדיל כח עבודת הבריאה ויוכל הרצון וכדאיתא במדרש מאן דנפח מתוכו נפח
לתקן שורש כלי שלו ולהגדיל פלי הקטן וכאשר )ספר ה קנה( אכן אין האדם קונה לדעת מה נמצא
יאיר אור השמש יוכל לקבל יותר מכפי כח הכלים בעומקו עד שעובד ומתברר עצמו אז פותח לו
שירדו בהם ,והנה כל מה שיתברר אחר שיש לו הש״י לדלות מים עמוקים עצה בלב איש כלומר מה
חסרון גדול יתברר שיש לו מעלה גדולה כל כך וכל שנמצא בעומק ליו ,וכמו שנראה בחוש כי יש שהוא
החסרון הוא כמ׳׳ש )האזינו לב( בניו מומם שעיקר כלי מוכן ללמוד תורה הרבה ובאם אינו לומד אינו
המום הוא מחמת שהוא בן להקב״ה ולכן יש לו יודע כלום ונמצא שאין לו מכל ,וכן הוא בנשמה
יצר גדול וכדאיתא )סוכה נב (.כל הגדול מחברו גם כן שצריך להעיר האור הנטמן בעומק ,וראשית
יצרו גדול ממנו אכן קודם שיתברר נקרא בעל מום עבודה היא מתתא לעילא היינו שעל ידי שרואה
רלג ים י m אמור םוד
בהסתר הזה כדי שיוכל להשפיע וידוע כי כל מדה )מגילה כע (.האי מאן דיהיר בעל מוס
שחלק נה השי׳׳ת כמה שנתן לה לבוש הסתר כל הוא אבל כשיתברר שהוא בן באמש להקב״ה אז
כך אור נתן לה שלא תסתר צגמרי _ותוכל נשוב ,אכן לא מיקרי יהיר שאינו מתגאה במה שאינו שלו כי
למדת המלכות שהוא כח ההסתר מכל המדות באמת שלו הוא ,וזה מה דמסיק שס פתת ואמר
וספירות בזה נמצא הסתר היותר גדול עד שנראה הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד ,כי עבד
שמקבל דרך אמצעי ומשפעת לעולם שלמטה הימנו, נקרא מלכות שמיס שאף שנראה שהוא בריחוק
וביען שרצה הש״י לשלוח אמרתו ארץ נתן בו הסתרה מקום מאד מכל מקום ניתן בו יקרות גדול מה
עד שרצה לקבל הארת אור הגבוה מכל המדות שאין בכל המידות וכמו שנתבאר ענין זה בפירוש
המנהיגים העולם ,וזה אין שני מלכים משמשין הגנז חיים )
בכתר אחד כי כתר הוא המקיף את הראש חה
שהי׳ טענה למדה זאת שהש׳ vמקיפה באור היותר וזה דאיתא בזה״ק )שם( דאתפגיס נהורא דאהבה
גדול שתקבל שפע תמידי שלא תסתר ,וזה שהשיב זומא דאתדחיא מאהבה רבה כי אהבה רבה
לה הקב׳׳ה לכי ומעטי את עצמך היינו אם תסתר היא באצילות ואהבת עולם בהיכלות כדאיתא בפרי
ליכנס לכל מדרגות השפלים להוציא משם אור הש״י עץ סיים )שער הק׳׳ש פ״ג( ולכן במלכות נמצא
אז יושפע לך אור בהסתר יותר מלכל המדות וזה יקרות גדול מאד כי בסוד אור חוזר המלכות הוא
הי׳ גמר הבריאה כדאיתא )ר׳׳ה יא (.לצביונם ( נממן בתוכו כתר כמבואר בעץ החיים )
נבראו שכל אחד בחר לו בהסתר כפי האור שניתן ■ורק שנסתר מאד שירד למקום הסתר כדי להעלות
לו וכל מי שיש לו הסתר גדול מחברו יש לו אור מכל ההסתר שגם שם נמצא כבוד שמים אכן קודם
יותר גדול מחברו אלא שזה כמוס יותר וצריך יותר מילוי הירח נראה שנדחה מאהבה רבה שאין לה
בירורים עד שיתוקן להחזיר פגים בפנים ,וזה דאיתא חיבור .וזה סוד הירח שאמר לה הקב׳׳ה לכי ומעמי
במדרש תנחומא )פרשה זו( ויוסף הורד מצרימה את עצמך )חולין ס ( :מאחר שתחלת הבריאה הי׳
זה שאמר הכתוב נורא עלילה על בני אדם אמר מדה זו שלימות כל המדות ושלימות המדות הייני
רבי יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא הכח שניתן להם להשפיע לזולתם ואף בעולמות
עלינו בעלילה את מביאן עי״ש .שזה סוד מיעוט העליונים השלימות הוא ההסתר שהפך הקב׳׳ה פניו
לקבל עליו שבלבוש הזה יהי׳ נסתר ממנה ותדמה מהם כדאיתא בספר רזיאל והיינו שהפכו פניהם
הירח שנבראת לצביונה עד שנכנסה בלבוש הסתר להשפיע לזולתם ועל סוד זה כל האותיות הם מהופכים
שחטאה וזה ענין ויוסף הורד מצרימה וכל הגליות פניהם הב׳ פני׳ הפוכה מא׳ כי האותיות ה ס לבוש
וזה ענין הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח אף לאור הנממן בהם כמו שהאותיות מלבשיס הדבר
דבמדרש איתא )השמעות זה׳׳ק בראשית סימן ג( שרוצה להבין וכל הענין נבנה .מאותיות ,וכיון שנשלמו
לכי ומעטי את עצמך ,שמתחלה בצביון הבריאה נבראת המדות להשפיע ההסתר והפכת פניהם זה בעצמו
שתרד במקום שיהי׳ לה כח בחירה וכל מעשיה יהי׳ גרם פגם הלבנה שמאחר שהשיגו כח להשפיע גם
בבחירה והחטא יקרא על שמה מאחר שהוא כן וכל כח :ההשפעה היא רק על ידי הס/תרה כי
בבחירה חפשיית ומדעתה אכן בגמר התיקון יראה השר כשעומד בפני המלך אינו ניכר גדולתו כי תחלה
הש״י עומק הענין ויתגלה הרצון הקדום העליון. הי׳ בסיהרא רק כח מקבל וזה שאמרה אין שני
מלכים משמשין בכתר אחד )חולין שם( היינו שאמר
ו י ה ח ו אליך שמן זית זך כתית למאור .בזה׳׳ק אמר שנבראו שניהם מהש״י המשפיע והמקבל אם כן
) ק״ ד (:אמר רבי אלעזר הא אוקמוה אבל המקבנ גדול מהמשפיע כמו שנתבאר ענין זה )בפ׳
אמאי אסמיך קב׳׳ה פרשה דא.לפרשת מועדים אלא נח (.ולכן אמר לה הקב׳׳ה לכי ומעטי את עצמך
כלהו בוצינין עלאין כלהו בוצינין לאדלקא משח רבות כמו שנתבאר )שם( כי על ■ידי ההסתר גם המקבל
עלאה והא אתמר ועל ידייהו דישראל מתברכין משפיע למטה ומוליד חדשות .וממילא נקבע התנשאות
ישרים בהר סוד רלי
המלות יהי׳ הכרה והוא במקור המלות במלת ענאין וכשאין ואדליקו ב^ציגין כמה לאוקמ^ה דכתיב
בינה כלאיתא בזה״ק בראשית )ט״ו( כל מלל משיחו, שמן וקטרש ישמא לב חלווסא למלאין ושפאין.
ובתיקוני הזהר )תיקון ע'( במלה בחמש תיקונין
דה׳ עלאה. ענין המועלים שנקראים מקראי קולש וכלאיפא בי
נזה״ק )בשלם מז (.לתמין לי׳ ,והוא ,שאין
וספירה היינו הפרת הגבול בין מלה למלה כי ׳הקלושה ניכרפ במועליס כמו קלושפ שבפ שקבוע
בשורש האמתי אין שום מלה מחולקת מצל וקיימא שכל מי שפונה לבו מרגיש שיום הזה יש
הש״י כי אין בכל הבריאה רק רצון פשוט ורק מצל בו קדושה וכלאיפא )סנהלרין סה ( :קברו של
כלי שעל האלם ניתן להכיר התחלקות המלות אביו .יוכיח סמבטיון יוכיח ,אבל ביזם טוב אין
ילי שיראה האדם כל מיני הסתעפות המלות ישוב הכרה בטבע רק ממה שישראל ממשיכין קלושה אז
להתבונן כי אל אחל בראם ומצלו אין שום חילוק מלה במזה ישפיע הש״י שפע אור לפוך הכלי שיכינו
כלל ,כי■ כמו שאין היכר בשום לבר ה תופס גבול כגספ ישראל) .חסר ה סיו ם(
רק .בגבוליו ■ניכר מדת ארכו ורחבו וכן אין שום
לבר נראה רק בגבולים כמש״נ בפירוש לעה״ח
( כי אין הראי' מחלקת שום דבר רק ) פרשת בהר
בגבולים שזה עיקר הכרה במקום שנתחלק ונגבל
בזה ההפרש בין אחד לחברו וכן בין יום ללילה לספרתם לכם ,שבע שבפופ שמם שבע פעמים,
כל זמן שהוא עול יום נקרא י.וס וכן הלילה ורק ענין ספירה שהש v/צוה לספור בכל מקום
עיקר ההפרש בין יום ללילה הוא הרגע בין הספירה היא הגבול הניפן לאלם .שעל ילו יכיר
השמשות שאינו מופפס בתפיסת האדם ברגע שזה ויגיע למקום שהוא למעלה מתפיספ האלם כי .זה
הרגע היא נכנס וזה יוצא ורק שמכיר שבזו הוא כל עבולח האלם שעל ירי הגבולים .יכיר כח
ההתחלקות וזה עיקר תפיסת האלם וכן הוא הש״י במקום שהוא בלי בעל גבול כי .כן הציב הש׳^י
בהכרת המלות מחמת שבשירשם אחל הם כי הכל כל גבולופ עולם אשר מלבר שהוא בגבולים יוכל
מחסד הש״י ורק מחמת גולל חסלו הוציא מלת בעל גבול האדם להשיג גרולח הש״י שהוא בלי
■הגבורה כמו אב שאוהב את בנו אהבה גדולה ויתירה ועגין הספירה היא ממררגה הניכרפ לארם שהיא
מאיים לו באיום וגיזום כדי שישמע רצונו אכן מלח מלכופ שמיס שהיא המקבלח מכל המלוח
הגבול שעל כאן ניכרת האהבה ומגבול זהואילך ומגבלח גרר גבול לכל מרה ומלה כי היא גמר מכל
הוא מדת הגבורה זה עצמו ניתן להאדם להכיר כי מלה וזה הוא ענין הספירה שאחר כך נפגלה אור
בשורש המלה עצמה אס יעמוק בהכרתה אין לו מחן פורה וכן ספירח שמטה שאחר כך יפגלה אור
הכרה רק כשיחזור להתבונן במקורה ושורשה ושם יובל הגלול ,וכן איפא בתיקוני הזהר )פיקון י״ט
אחל הם וכן כל המלות כשיעמיק להתבונן בהם לף לח (:וימלו בעומר לא שכינפא עלאה לאיהי
על זה נאמר בהקלמת פקוני הזהר )ז (.ואם ירוץ עומר לגלגולת לאיהי גלגלפא לרישא ושכינחא תתאה
לאחל. לבך שוב איהי ספירת העומר לבה מני שבע יומין לאינון
שבע שבתות ראית בהון מ׳׳ב יומין לשיתא לכל
ו ה רןנין שיש לאדם בכל לבר הוא על ילי הגבולים שבוע ושבע שבפות ה א מ״ט )למט״ט( לאיגון מ״ט
וכדאיתא במס׳ )ב״מ י ד (:מכי לייש אמיצרא. אנפין טהור שמע ישראל ה' אלקינו ה׳ אחל
והוא מפני שהאדם רואה שהגבול אינו שייך לו ברוך שם כבול מלכותו לעולם ועל לבהון אפלכיאת
מלה למלה שאין לאלם וזה רומז לגבול שבין שכינתא תתאה לגבי בעלה במקוה לילה לאיהו
תפיסה ונדמה לו שהוא ריקן ומזה יתבונן שהקב׳׳ה מקוה ישראל ה /כי מלה הוא מה שהש״י מלל
הוא ואין עול אפילו בחללא לעלמא 'ובזאת ההכרה במקור המלות שנתן הש״י כח הכרה כשיתחלקי
דל ה שרים נדר סור
דאינון מספרים כבוד אל אתקריאו עשר ספירות קונה כל דבר ,וכדג 1י ת 6ברע״מ פנחס )רנ״ז (:שכל
בלימה ונחית בהו יו״ד ק״א וא״ו ק״א לחנכרא שם וספירה עיקר כחם במקום שמכירין שאין להם
בהון דעל שמיה אתקריאו כי כל הבריאה שורשה שום כח מצדם ,ואחר שמבלד האדם את עצמז על
מחכמה והתגלותה בבינה וזהו נקודה בהיכליה ידי השגת גבולי המדות על ידי הכרת האדם
והת שע מדות כלולים בשורשה ,וזהו ואיהו ספיר ותפיסתו על ידי עבודתו זאת מכיר רוממותו ית׳
גזרתם כי בחכמה שם •הם כלולים יחד בהתכללות כי הוא מנושא מכל מדה ,וזה דאיתא בתיקוני
גמר שאין שייך לומר התחלקות המדות כי בחכמה. הזהר שם שבע שבתות דאית בהון מ״ב יומין כי
שם נקרא אור עתיקא שנעתק מכל מדה ,אבל בבינה אחר שיש לו אחיזה ותפיסה בתשלום המדות היינו
שם הוא התכללות המדות אכן יתראה שיש מדות מדת המלכות שבכל מדה על ידי זה יגיע להכיר
מחולקים אלא שסמוכים לשורשם ■ואין שום מדה המדות למעלה מהגבול עד שיבא לשורשם ושם הוא
מתנגדת לחבירתה וזה ספיר גזרתם כי ספיר הוא מדת הגבול היינו שיראה שבמקורם כל המדות
מדת הבינה )ולא תקשה לך מעץ החיים שער כסא מתאחדים ורק ברצון הש׳׳י ירדו לגבול התחלקות וכל
הכבוד פ״ג דחשב יסוד ומלכות ויתבאר אי׳ ה במקומו(. זה מפני שרצה בטובת הנבראים וממילא יש לישראל
וזה ספיר גזרתם היינו שבמקום הזה שנראה הבהירות מקום ושורש עליון וזה כמו דאיתא בספר מי השלוח
וזה שרומז ספיר שיש דבר מורגש אכן הוא זך בפרשה הזאת שביובל יוכר לכל המברר את עצמו.
וספירו שיוכל להסתכל דרך מסך זה למקור וזה מה ששייך לו בשורש שאחר שיתברר בשבע השמטות
גזרתם ששם נגזרו ונתחלקו ,וספירים אתקריאו על יבא על מקומו ושורשו האמתי ,וממילא יגיע למקור
שם השמים מספרים כבוד אל ,כי ספירים היינו שבו במקום ישראל עלו במחשבה שגם למעלה מבריאת
המשכת הבהירות ושמים היינו כוללות ששת המדות העולם נתן הש״י מקום לכל התחלקות הכלדות
הממשיכים מבהירות למדת מלכות שמים ,כי שמיס בהבריאה בשביל ישראל ,וזה דאיתא בתיקוני הזהר
נקראו עמודא דאמצעותא )תיקון ( 0וכבוד אל )שם( דאינון מ״ט אנפין טהור שמע ישראל וברוך
היינו כבוד מלכות שמים כי כבוד ה׳ הוא רק שם כבוד מלכותו כי שמע ישראל היינו שהאדם
כשיצא ■לפועל במלכות שמים כמ״ש מלא כל הארץ יכיר שרק ה׳ לבדו נמצא ואין זולתו כי מצדו אין
כבודו וכדאיתא בזה״ק בראשית )כ׳׳ה (.כבוד ה׳ שום הפרש בין קודם שנברא העולם לאחר שנברא
שכינתא תתאה וכן הוא בזה״ק תרומה )קל׳ץ(: העולם ,אכן אחר שהאדם מכיר אחדותו שזה הוא
השמים מספרים מאן שמים אלין שמים דשמא עלאה שהאדם מתבטל בכל כחו מפני כבוד שמים אז זה
יקו״ק אתחזי בהו ושמא קדישא אתקרי בהו מספרים הוא ■כבוד שמיס שיתגלה רצונו בהבריאה על ידי
מאי מספרים אי תימא כמאן דמשתעי ספור דברים זה שנתבטל מפני כבוד שמים וזהו ברוך שם כבוד
לאו הכי אלא דנהרין ונצוצין בנצוצי דנקודה עלאה מלכותו לעולם ועד וכבוד מלכותו הוא כנסת ישראל
וסלקין בשמא דכליל בנהירו דשלימו עלאה ומאן וזה הוא זווג הגמור יחודא עלאה ויחודא שתאה
איהו סיפור דנצצו בנהירו דשלימו דספר עלאה כמו שמסיים שם דבהיון אתדכיאת שכינתא לגבי בעלה
ועיין בפירוש ספר יצירה להאריז״ל )משנה א׳(. במקוה דילה דאיהיו מקוה ישראל ה׳.
וזה ענין הש.מיס מספרים שעל ידי שהשמים ממשיכים וזה דאיתא בהקדמת תיקוני הזהר )דף י ב(:
בהירות כי מספרים היינו ממשיכים ומחברים ראשית נקודה בהיכליה כגוונא דא ס עלה
וגס מספרים היינו מזככים ואחר שמשפיעים אור אתמר כל כבודה .בת מלך פנימה תשע נקודין תליין
למדת המלכות היינו כשמאירים למדת המלכות היינו מינה )ואלין אינון דאתגליין ואינון ספירין דתליין
הגמר ותשלום מכל מדה שאף■ שתצא לפועל לפעול מניה ואיהו ספיר גזרתם עשירית לון( ואלין אינון
מדתה גם כן תקבל־ אור מהחכמה לדעת כי הש״י דנהרין באות ב׳ דאיהו בי מקדשא דלעילא וספורים
הו א המנהיג דרך המדה ואין לשום מדה כח פעולה אתקריאו על שם השמים מספרים כבוד אל ולבתר
ש בהד םוד רלו
שהוא מו ס המנכוח שמקבנח מפל המדוח ואחר מעצמה וכדאיפא .בפיקז׳ני■ הזהר) -הקדמה שגיה(
שיפבררו פנ המדופ אז ישיגו בצירוף המלכופ צורח וא;פ הוא דאנהיג לון וכו׳ אז ■ישייבו כולם להאיר
אדם וכדאיפא בפיקוני הזהר )הקדמה א׳( ולבפר מאור הסכמה וכדאייפא שם בהקדמה ראשוגה ולבפר
דאינון מספרים כבוד אל אפקיריאו עשר ספירופ דאינון מספרים כבוד אל •אפקריאו עשר ספירופ
בנימה ונחיפ בהון יו״ד רףא וא״ו ק׳׳א לאנהרא ב;ימה ודסי׳פ בהו יו״ד ק׳׳א וא״ו ק׳׳א לאגהרא
בהון ,וכן הוא בנפש האדם שצריך לצמצם עצמו בהון שהוא שם ממצח דעפ^קא היינו איור חכמה
במדפ השמעה ואחר כך יאיר ליו הקב׳׳ה ממדפ העניונה כדאיפא שם )הקדמה שני׳( כפר עליון
הייובל להראופ לו שכל פרטי מעשיו הם מעומק איהו כפר מלכ׳ופ ועלי׳ אפמר מגיד מראשיפ אחריפ
רצון הש״י וכמו שמבואר מפי כבוד אאמו״ר הרב ואיהו קרקפפי דפפנין מלגו איהו יו״ד ק״א וא״ו
הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ שנסמכה פרשפ שמטה ק״א דאיהו אורח אצילופ.
לפרשפ מקלל שהוא פגם ב׳׳ה פ פ א ה פדאיפא בזה״ק
אמר )קו (.נעל ה׳ דבשמא קדישא ולייט בה פי וזה ענין ספירה כדאיפא )פיקון י״ע( שכינפא
רצה להגיע למדפ יובל בלא שמטה ,אפן המצב בעולם פפ אה איהו ספירפ העומר כי ספירה הוא
הזה אינו יכול להפקיים בלא צמצום מצד האדם מצד האדם שמפחיל לברר עצמו מפפ א לעילא על
וזה דאיפא במדרש פנחומא )פרישה זו( אמר רבי ידי זה מגיע למקור המדופ שיראה שאין שום
אליעזר הקפר פפיב שוקיו עמודי שש מיוסדים על מדה מפנגדפ לחבירפה עד שמגיע למקום ספיר
אדני פז העמוד הזה יש לו פופרפ מלמעלן ובסיס גזרפם כנ׳׳ל ועל ידי זה ממשיך אזר למלטפ שמים
מלמטן אמר רב ' שמואל בר גוריא אין לך פרשה מעילא לפפא עד שגם בפ חפיפ המדרגופ יוכר כבוד
בפורה שאין לה פופרפ מלמעלן ובסיס מלמטן למעלה מלכופ שמים אז גפגלה אור החכמה שהוא למעלה
פפיב וידבר ה׳ אל משה בהר סיני לאמר דבר אל מכל המדופ וזהיו עשר ספירופ בלימה וכמו שפירש
בני ישראל פי פבאו אל הארץ ושבפה הארץ ואחרי יספר הקנה )מ״ג עמוד ג׳( י פי בלי■ רומז לשם
■ כן י פרשפ יובל. מ״ב שהוא המחזיק כל הבריאה שנבראה מאין ורק
ההסחר הזה שחפץ הש״י שבזה הלבוש'והיקף ה ה ספ ר
היפלןד עניו רשע ושטן יעמוד על ׳ימינו )פהלים שגבול פ פי ס פ בני אדם שוילע בו בזה הלבוש יהי'
ק״ט( בזו הפרשה הפפלל דהמע׳׳ה על הרשעים מה ומה רומז על צורח אדם שם יו״ד ■ק״א וא״ו
פלא יחזרו׳ בפשובה והוא רק עיל המעיקים ליכנספ ק״א שעוילה בגימפרייא אדם פי גם הרצון הזה הוא
ישראל אחר שאין מספיקין בידם לשוב ,וביקש שכל צורח אדם פי רצון הש״י הוא אף שהוא רק הלבוש
■כך יאפפו עליהם טרדוח רבוח מרשעם בכל רגע מההספר הוא גם פן צורפ אדם בקומה שלימה
עד שיעברו על ראשו מים הזדונים שאחר שידע שרצונו זה פבודו ולפי שהוא ברא רק ברצון ולפן
פלא יספיק בידו לעשוח פשובה ואם ייבא לו הרהור אין שום חילוק בין לבוש היופר קטן לעולמוח
חשובה אז ייוכל בהרהור זה להעיק לישריאיל וזה העליונים כי הפל רק מרצונו.
•הפחלח קללפו הפקד עליו רשע היינו שרשעפו פמשול
עליו ולא יהי׳ לו שום בחירה לעיזוב רשעו אף רגיע כי ענין הפגלופ החפמה העליונה הוא כדאיפא
אחד ,ושטן יעמוד על ימינו שיצר הלב הוא בשמאל בספר יצירה )פרק א׳ משנה א׳( ובריא אפ
וכמו שכפוב לב כסיל לפמאלו )קהלח י( והאדם עולמו בספר וסופר■ וסיפור ,ספר היינו חכמה
המבין יראה כי זה היצר מסיפו ■לרע ואף במקום שממנה הפחיל המקום שיוכל להפפרש על ידי
שאינו מפגבר עליו'׳אכן נשאר בו דעח שהלך בדרך שיצא למדח הביינה ובחכמה כמוסים פל המדוח,
לא טוב אפן כשהשטן עומד ליימיניו היינו שגם יסופר נקרא בינה שהוא המגביל גבולים בין המדוח,
חכמחו נסרחה ואין ■לו שום דעח ובכפבי האריז״ל וספור היינו מדח הדעח המפלבשפ בפל המדוח
)שיכיר היחודים פ׳■ י״ב( שמפסוק זה יש להמציא שיוצאיה לפעולופ והפרה הזאח הי'■ ■על ידי ■ספירה
ר?יז ישרים בדד םוד
וכרמך לא תבצור .בתורת כהנים )בהר .פרשה פרופה לנפש נדחה כי • הקיב׳׳ה במה שהוא מוחץ
א־ו( יכול לא יקשקש ובסוכה )מ״ד (:תרי הוא רופא ,כי נפש ישראל הש״י חושב מחשבות
קשקושי הוי סתימי פילי שרי אברויי אילנא אסור, לבלתי ידח ממנו נדח וכל ישראל יש להם חלק לעולם
והוא שלחזק האילן שלא יתקלקל שורשו מותר כי הבא ועל זה נאמר וכי תשיג יד גר ותושב עמך
בשנה השביעית נאסרה פעולת אדם בשבח השדה ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר
אבל להחזיק מותר ,והעניין בזה כי שביעית רומז משפחת גר שזה הוא המדרגה היותר שפלה שנמכר
למלכות שמים שהוא כלל המדות ולית לה מגרמה לעקר שזה לשון עקר שנעקר ממקורו ואינו עושה
כלום כי תשלום כל המדות בצאתם לפועל נקראים פירות אכן על זה נאמר אחרי נמכר גאולה תהי׳ לו
מלכות שמים וזה הוא הכרת השמפה שהש׳^ היא אחד מאחיו יגאלנו או דודו או בן דודו הייני כי
המשפיע ולכן לחזק מה שהשי״ת נתן כבר זה שרי כל החפאים נכללו בינרא דעריות וכדאיתא בגמרא
אכן גם בזה רק לחזק השורש כגון השדה עצמה )סנהדרין ס ג ( :לא עבדו ישראל את העגל אלא
אי האילן עצמו. ■להתיר להם עריות -בפרהסיא וענין עריות הוא
כמו שנתבאר בענינו בפרשת אחרי ובפרשת אמר.
וכי תמכרו ממכר לעמיתך )תנחומא בהר א(
זשה״כ נבהיל להון איש רע עין ולא •,ידע כי
שהאדם בשורשו מה שעזב יראתו וסמך ביותר
חסר יבואנו נבהל להון איש רע עין זה קין ,שרצה
על שורש נפשו כי אף מה שנראה על .נפש
להשיג מה שחוץ לגבולו כמש״ג בפרשת קדושים
מישראל שאין לו אמונה גם זה הוא רק על הלבוש
(. יפדשת ) כי רק מה שאין לו יראת שמים ויראת חפא מחמת
ולכן נא מצא מקום ותקומה וכמש״כ ולא נשא שבעומק דעתו יש לו בפחון ואינו מביפ ליראת
אותם הארץ לשבת יחדיו לפי שהי׳ בו כחות עונש כי יקפן בעיניו כל העונשין כמו עשיר גדול
סותרים ומתנגדים ,ד״א נבהל להון איש רע עין שאינו משגיח על דברים קפנים ,ולכן אינו מביע
זה עפרון כי כל הקנינים שעוברים דרך האדם אף ומפסיד יסודות נפשו הבהמייה אשר הש׳ע חפן
שמוכרם מכל מקום נשאר לו ממנו השארה מכחם שלא יאבד אף נקודה אחת אפילו מגוף של אדם
וכדאיתא בנדה ) ע ( :מה יעשה אדם ויעשיר ירבה מישראל ,אכן כל החפאים הם רק נגד דעת עצמו
בסחורה וכו' ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו שעל כי באמת בשורש ילקע הש״י כל פיזורי יסודותיו
ידי התרבות משא ומתן ויכיר שהעושר לה' ישאר להשיבם למקומם ,אכן בלבוש הזה .שנדמה גם
אצלו קנין עצום וכן מצינו במס׳ פסחים )קי׳׳ב(. בנפשו שמאבד בזה הלבוש יסבול עונש וגם זה
והוי משתדל עם אדם שהשעה משחקת לו ופו׳ דא״ר הוא כפי הבנתו וכמו שנאמר ואבי׳ יריק ירק
שמואל בר יצחק מה דכתיב מעשה ידיו ברכת כל בפני׳ כי אין הש״י מעניש רק כפי הבנת הבריאה,
הנופל פרופה מאיוב מתברך אפילו למזבן מיני׳ וזה שנאמר אחד מאחיו יגאלנו על ידי לימוד זכות
ולזבוני לי׳ שפיר דמי ואף שמכר מכל מקום אם ותפלה כי מה שיעיורל רצון תפלה בלב ישראל זה הוא
השעה משחקת לו נשאר כחו אף במה שמכר ונתן תיקון נפשו וכמו שנאמר גבי מצורע ופמיא פמיא
וזהו כמו דאיתא )ב״ב פו ( :איוב וותרן בממוניה יקרא וכמו שנתבאר שם כי זה גדול מאד יותר,
הי׳ מנהגו של עולם נותן חצי פרופה לחנוני אייב מתשובה שמתחרפ על החפא ואפילו במקום שאין
ויתרה משלו ,ובמס׳ מגלה )כח (.איוב וותרן בממוני■• כח תשובה מגעת היינו לפתח חפאת רובץ מכל
היה שהי׳ מניח פרופה לחנוני ולכן נשאר כחו ועין מקום על ידי שמכניס בלב נפשות■ מישראל צעקה
עיבה שלו על כל מה שנתן וממילא נשאר לו כח וזו הצעקה לא תכבה נרה לעוילס ועד כי יפה צעקה
הפובה אף ממה שעבר דרך ידו ■ונתברך אכן עפרון לאדם אפילו לאחר גזר דין כי צעקה היא מעימק
מה• שמכר בצרת עין ובעין רעה לא נשאר לו מאימה כדאיתיא ■בזה״ק )שמות יכ (.ובעומק לא יכבה
. מהפובה של מערת המכפלה. נר ישראל אפילו במקים שאינו נראה לעיני בשר.
י ש ר י ם בחוקתי ם וד רלח
ב׳׳ה א׳ בחקותי ל״ג בעומר והתחלת ספר תורה עין זה המלוה ■להוןאיש רע אחר נגהל בר
בחקותי תלכו ■ואת מציותי תשמרו ועשיתם אותםאם ׳מעותיו ברביה שזה גם כן בצרח עין שהמלוה
ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הא-רץ יבולה ועץ בריבית אינו נותן המלוה להוצאה שהרי נועל אגר
השדה יתן פריו ,ה׳ אדונינו מה אדיר■ שמך בכיל ■נשר שאם הי׳ נותן המלוה להוצאה בשובת עין לא
הארץ אשר תנה הודך על השמים )תהלים ח׳( הי׳ רוצה באגר נשר וזה דממלק במס׳ ב׳׳מ ) ס ש( :
בגמרא שבת )פח ( :ובמדרש שוחר עיוב )ח( דאסור למיגר זוזי בפשישא דלא דמי למרא מרא
נדרש פרשה זו על התורה שפענו המלאכים ליתן הדרא בעינא אבל מלוה מעותיו צריך להלות בשובת
להם התורה והש״י השיב להם ]בגמ׳ שבת שם אגר נשר ממילא לא ישאר עין להוצאה ואיך יקח
איתא שמשה רבינו השיבם ,מב׳׳א הגרי״ל זצ״ל[ לו ברכה מהמעות שעבר דרך ידו.
למצרים ירדתם לפרעה כתיב בה תורה מה
השתעבדתם ,שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף
עין אלו סוחרי להוןאיש רע אחר נבהל בר
כי שביעית מורה שמחזיר להש״י שביעית
יצר הרע יש בכם וכו׳.
שמודה שלה׳ הארץ ומלואה ובשביל זה נותן לו
הש״י קנין בארץ וכדאיתא בגמרא ברכות )לה(.
והענין בזה מה שלא ידעו בזה תחלה עד שלא
כאן לאחר ברכה כתיב והארץ נתן לבני אדם וכדאיתא
השיב להם והוצרך הקב׳׳ה להשיבם וגם במדריש
)תנחומא בהר א( שהש״י הקנה את העולם לאברהם
שוח״ש )שם( שלאחר מעשה העגל שוב שענו המליאכים
-וחזר והקנה אותם להש״י ,והסוחר בשביעית מראה
שכבר עברו ישיראל על לא י הי /כי מה שנקראה
התורה כאן בשם הודך ובזה׳׳ק נמצא אורייתא לו הש״י שלה׳ הארץ וכדמסיים במדרש שנסמך לו
■וכי תמכרו ,ממכר שסוך שמוכר כל אשר •לו.
מחכמה נפקיא )יתרו פה (.וגם נמצא מגבורה
נפקא )יתרו פא (.והוא ברז׳א דתפארת שהוא כלל
החכמה שנתלבשה בחסד וגבורה וכמה פעמים נמצא
דאורייתא ברזא דתפארת )בהעלותך קנב(.
פרשת בחהותי
וענין היוד הוא הפנימית כי הוד הוא הגבורה בחקותי תלכו ואת משפשי תשמרו .בזה״ק ,אם
אחר שנזדככה בתפארת כמו שנתבאר בפרשת )קי״ב (.עמי זכר נא מה יעץ בלק .וכו׳ עד
בא )בפסוק הוצאתי את צבאיותיכם( וכן אמר כבוד קסם ונחש תרין דרגין אינון קסם תליא בעובדא
אאזמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי הוד הוא נחש לא תליא בעובדא אלא באסתכלותא ובמילי
הפנימית מכל דבר והדר הוא הלבוש ,וענין הוד דפומא וכיו' ועל דא בעי בלק לאשלמא מלה קסם
הוא אחר שנתכלל מדת הגבורה בתפארת יצא לפועל ונחש אמר לי׳ ק ב׳ ה רשע ה א קדמך בני עובדא
מדת ההוד שהוא מברר כי גם תוכו רצוף אהבה אית בגוייהו דכיל סשרין בישין ודינין בישין וחרשין
רק הלבוש שהציב השי״ת שיתראה לצמצם כדי שיקבע דעלמא לא יכלין •לקרבא בהדייהו דכלהו ערקין מקמיה
יראה בישראל שיוכלו לקבל כל העובות כי יראה ומאי איהו אהל מועד ומאני קודשא וכו׳ וכמה
היא כלי קיבול כמ״ש יראת ה׳ היא אוצרו )ישעי׳ שימושין לעובדא למלה דפומא הארון ותרי לוחייא
וכו /כיון דאשגח ההוא רשע בהאי אמר כי לא
לג( ולכן הסתיר מהם שעמי המצות בשורשם ונתן
להם חקים שנראים כמצות בלי שעם אכן בנפש מישראל נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
נקבע אהבה בשורש ששימחים בעשיית המצות מפני לאדם ענין חקים ומשפשים ,חקים ה ם שאין
שלבם ■יודע ממקור האהבה ובזה יש ליישראיל יתרון האדם תפיסה בהם ומשפשים הם ששכל
על המלאכים כי המלאכים נקראים עומדים וישראל בזוה״ק משיגם ,והש״י נתן שניהם לישראל עמו ]כ׳׳ה
נקראים מהלכים כמ״ש )זכרי׳ ג׳( כה אמר ה׳ הגרי״ל קיג .ועיין בסה״ק בית יעקב פ׳ זו ,מב״א
צבאות אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור זצ״ל .וחסר הסיום[.
רלט שרים בחולןתי סוד
ו ז ה שרצו המלאכים לקבל התורה כי רצו הרצון וגם אפה פדין ספ ציפי וגם פשמול אית ■חצרי זנפפי
שיהי׳ עמהם בכל פעולתם והוא כי ישראל לך מהלכים בין העומדים האלה ,כי הולך נארא
יש להם אהבה מסופרת בעז^מק אף במקום .שאין בעל בחירה שמסיע עצמו בבחיורפו ממקום למקום,
שכנם מגיע שזה נקרא הוד שהוא הפנימית וזהו כי אף שבמלאכים גמי כפיב הליכה בשליחופ אכן
על ידי הפורה שנפלבשה במצות מעשיות שה׳מעשה אין זה נקרא הליכה וכדאיפא במס׳ שבפ )ל א(:
היא גבוהה יופר מהכוונה שיש בה עומק שבאם כיון דעל פי ה׳ יחנו ועל פי ה׳ יסעו כסופר על
לא הי׳ כח בהמעשה רק כפי הכוונה לא הי׳ נצרך מנח לבמפ במקומו דמי ,ובעירובין )נ׳׳ ה (:שאף
אלא להכוונה לבד ולכן בישראל יש אהבה עמוקה לענין פחומין הוי כקביע לסו דוכפא ,משום שנאמר
יותר מהשגתם ,והמלאכים אין להם התרגשות יופר על פי ה' יחנו ועל פי ה׳ יסעו ,כי ניפן להם
מהשגתם וזה נקרא זווג חיצון וישראל ,הם מזווג פנימיופ והלבוש נספר• ולכן בהפגברופ אור הפנימי
פנימי כנ״ל ,וזה שהשיב להם הקב״ה מאחר שמקורם יסיע א פ כחופ הגוף בעל כרחז ועל ידי זה נקרא
הוא רק לקיום העולמות ונקראו עומדים והרצון הוצך ,ואיפא בכפבי היאריז״ל עץ החיים )היכל או״א
אינו רק מכח הסתר .וכדאיפא שם במדרש שוח״ט שער הזווגים פרק א׳ מהדורא קמא( כי מזווג חיצון
משל לאדם שהי׳ לו בן והי׳ אופו הבן ח xאצבע נבראו מלאכיה ומזווג פנימי יצאו נשמופ ישראל,
אחת והלך ללמדו אומנות והיפה שם אומנות אחת וידוע כי זווג חיצון הוא לקיום העולמופ ,וזווג
שצריך כל האצבעות אחר ימים בא אביו אצלו פנימי הוא להולדופ חדשוח והוא כמו דאיפא בזה״ק
ימצאו שלא למד א׳ופה האומנות ■אמר צרבו לא )ז ( /ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים ויקרא
למדתו אומנות זו אמר לו אומנות זו צריכה כל שהש״י מצדו אינו צריך לשום פעולוח בני אדם
האצבעות בנך חסר אצבע ואינו יכול ללמדה ,כי כדאיפא במדרש )פנחיומא שמיני( ■וכי מה איכפת
פנימית הרצון והתשוקה היא מלובש בצמצום מעשה ■לי׳ לקב׳/ה שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף
המצות וזה נקרא הוד וזה הוא מגיע עד עומק אלא לצרף בהן אח ישראל.
הרצון העליון כמו שנתבאר על פסוק וגם הנפש לא
תמנא ,כי האצבע׳ות הם נבראו לצמצם האיומנות כי ומאהבתו נכנס בלבוש הספר שהספיר כבוד
פס היד היא רק כלי קיבול ועל ידי שנחלק היד מלכופו בעולם הזה עד שהציב לו לבוש בעולם
לאצבעות יש בה כח הצמצום לקבל וזה שהשיב הזה שחסר כביכול כבוד שמים וישראל משלימים
להם אחר שאין בכם כח הצמצום לפי שאין אתם בעולם הזה,ועיקר הכבוד הוא על ידי כבודו
בהסתר ■ואיך יהי׳ לכם יציין ,ואף שלעתייד בי!ום ' שישראל שומרים את החקים במקום שאין שכלם
שישגב שם ה׳ לבדו 'גם כן ישאר מקום לעבודות מגיע כי במקום שהאדם מבין שצריך לקיים אז הוא
ישראיצ כמ׳׳ש ונפתי לך מהלכים בין העומדים היינו מוכרח ואין זה כבוד שמים גמור רק על ידי החקים
שאף למעלה במקום שאין הפעולה תופסת כלל שהגוף שנספר ממנו אור הש׳׳י אינו מסכים להמשך
מכל מקום יתן הש״י לישראל מהלכים כי לא יתבטל אחר רצון הש״י בזה והאדם אינו יכול להתגבר עליו
פעולתם וכמו שאמר כבוד אאזמו׳ד הרב הגאון בכח שכלו כי אין הטעם מפורש רק שנקבע בינה
הקדוש זללה׳׳ה דצדיקים דומין בפני השכינה .כנר בלבו ורצונו לילך בחקים גם כן .והוא מחימת שנבראו
בפני אבוקה ולא אמר כשרגא בטיהרא כי •שרגא מזווג פנימי לכן מרגיש בלבו וכמו הבן מעומק
בטהרא מאי אהני אכן נר בפני אבוקה אינו מתבטל
שמרגיש רצון אביו ,והמלאכים אף שיש בהם בהירות
לגמרי כי■ מהרבה נרות יצטרף לאבוקה והוא כי
גדול שהם מפבעלים במציאות מפני כבוד שמים אכן
יראה הש׳׳י כי חלק ה׳ עמו והם חלק מהכלל וכמו
הרצון לא שייך בהם שהם רק בבחי׳ עבד וגם חיות
דאיתא במס׳ ברכות )נח (.שמברכין על חכמי
ישריא׳ל ברוך שחלק מחכמתו ליראיו אכן כל זה מצדה להם שאין היינו לחיות נמשילו המרכבה
והם בשביל שבחרו בעולם הזהלכנוס בהסתר ■ שום כח בחירה.
ישרים בחוקתי סוד רמ
מלה דלא ייתון למיכל בשר בחלב עי״ש ששאל d im במצמם בחר> בהנהגת הש״י שיהי׳ בהסתר
בשלמא שור וחמור שזה מין שהור וזה מין שמא הזה וכמו שביאר כבוד אאמו״ר הרב הגל1ון הקדוש
אבל בשר בחלב ששניהם שהורים מפני מה נאסר זנצה״׳ה הכ״מ על פסוק כי פובים דודיך מיין שישראל
תערובותם ,ואמר ליה ודאי הכי הוא אבל האי רוצים באהבה בלא שעם כדאיתא שם ,וכמו שאברהם
רזא אשתמודע בקרא דא תוצא הארץ נפש חיה אבינו הי' לו מדת החסד ויצחק אבינו הי׳ לו מדת
למינה אף על גב דאינון מסשרא דדכיו כלהיון אינון הגבורה שרצה לברר גם מדה שנראית הפך ממדת
דכר ונוקבא ואינון זוגין ומאן דנשיל ממה דלאיו סביו מה שלא מצינו בשום אומה כי מישמעאל לא
איהו מיניה ההוא בר דאתרכיב מתרוייהו עלי׳ נסתעף שורשו ורק כל מיו נשארו במדתו שהם
אתמר צא תבשל גדי בחלב אמו ,וזה ענינו ,ופדאיתא פסונת מדותיו מלביש מדת אברהם וכן בעשו .וזה
בפרשת קדושים בזה״ק )פ״ו (.לית מאן דנפיק דאיתא במדרש שותר שוב שאתר מעשה העגל קודם
מן קיומיה לבר וכלהו ממנן מן יומא דאתברי עלמא לוחות השניות אמרו מלאכי השרת עכשיו תתזור
מתפקדין שלשונין על כל מלה ומלה וכו׳ ועל דא התיורה אלינו אמר להם הקב׳׳ה והלא אתם כשירדתם
כתיב את חקותי תשמרו בגין דכל חד וחד ממונה אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר ו ק ח חמאה
על מלה ידיעא בעלמא בההוא חק בגין כך אסור וחלב וכי׳ לא מצאו לו מענה ובאמת הרי לא נצשוו
למחלף זינין ולאעלא דינא בדינא אחרא בגין דאעקר כנל ,אפן אחר שראו חשא ישראל ואם כן מה שהש״י
לכל חילא וחילא מאתרייהו ואכחיש פומבי דמלכא. סולת להם הוא רק מתנת חנם ולכן בקשו שגם
להם יתן הש״י הרצון הזה אחר שגם לישראל הוא
דאסור לערב מין במין שהוא הפך כי כל הבירורים במתנה ולא על ידי עבודה .וזה שהשיב להם כי
הוא להחזיר הכל לשורשו להכיר שמשורש אחד גס זה הוא על ידי בחירת ישראל שבחרו בסבלנות
יצא הכל ובמקומם אין שוס מדה מתנגד לחבירתה שידמה נהם שמרוחקים מאור -הש״י ועל ידי הצעקה
כי רואים שורש העליון שמשולל מכל לבוש וכמו יוחזר לכם האור כי כל הבריאה הוא בשביל ישראל,
שנתבאר מפי כבוד א אמו׳ד הרב הגאון הקדוש ופנין האכילה אצל מלאכי השרת כי ראו אז שהם
זללה׳׳ה הכ״מ בענק כלאים בפרשת קדושים במאמר חסרים ואברהם הוא משלים חסרונם כי כל הבריאה
זה״ק הנ״ל דאמר מאי כלאים כמאן דיהיב אחרא הוא רק שיתעבה ויתגשם רצון הש׳׳י עד שיבא
בבי משרא כמד׳׳א אל בית הכלא ,והתאחדות המדות בלבוש הזה וזה הוא כל כוונת הבריאה ממלאכים
הם במקום בינה כדאיתא בזה״ק )בא .מב ( : וצבא מעלה כי קודם שנברא העולם הי' רק הוא
עביד מנא רברבא. ושמו בלבד ואין מקום להתחלקות מדת הש״י שמזה
נבראו המלאכים ,וזה שהראה להם אברהם אבינו
והנה כל מעשה האידס הוא להגיע עד היובל כי כל הבריאה הוא כדי שיצא לבוש כזה שיתראו
הגדול שהוא מקום בינה ושם יראה התאחדות בעולם השפל מדות הש״י כהפכים והאדם יחזירם
המדות כדאיתא בזה״ק )בהר ק ח :ואתחנן ר סו(: פנים בפנים נגד הש״י וכן ענין אברהם עם
כ' זה הוא .מקום הבינה וכדאיתא בגמרא מגלה המלאכים וכדאיתא במדרש רבה וירא )פרשה נ׳(
)יב (.מדקאימר בינותי מכלל דשעה ושם הוא מקום שהשלשה מלאכים היו מיכאל וגבריאל ורפאל ,והם
■תשובה כי אחר שישיוב האדם להבין אחר ההסתר שלשה המדות ,מיכאל חסד ,גבריאל גבורה ,ורפאל
ששעה שחשב מדות הש׳ vלהפכים שמזו יצמח כל תפארת ,וזה ענין שהאכילם בשר בחלב שכלם נתאחדו
מיני יצרים וחשאי האדם וזהו דברי תורה שאין■ אצל אברהם וקבלו השפעתם על ידו שראו שתכלית
אדם עומד עליהם אלא א״כ נכשל בהם ועל זה הבריאה הוא אברהם ,כדאיתא בתיקוני הזה״ק
נאמר בינותי ומזה המקום מאיר לאדם בהסתעפות )תיקון ^׳ד( ששאל רשי״י קם רבי שמעון על רילוי
בירוריי בכל ענין שמברר עצמו עד מקום שיד פתת בקלא סגיא ואמר אליהו אליהו נחית הכא
שכלו מגיע ,אכן כל הבירורים הם רק קודם שיגיע ברשותא דמארך ויאנהיר עינייהו דאלין סבין בהאי
רסא ישר ים במדבר סוד
תואר ויפה מראה ראשי תיבות יתו״ם ,והנה זה לפעולה מפודשת כי בעת שאדם עוהק במעשה
ענין הוד שבהוד כי עד הו-ד שבהוד אף שנסתר בהתפשעות אז נסתר ממנו האור ■וזה דאיתא
ממנו כי גם בהוד יש קצת הסתיר אכן עוד נשאר בתיקוני הזהר )הקדמה ז ,ט ( :אתפשעותא דה׳
הארה וצעקה בלב וכימו דאית׳א בכתבי איאמו״ר עלאה עד הוד כי ■מדת היסוד מורה כשאדם מרחיב
הרב הגאיון הקדוש זללה״ה הכ״מ בענין ל״ג בעומר, ומוציא לפועל כחו אז נסתר ממנו כוונתו וכדאיתא
אכן אס האדם מבר־ר את עצמו עד הוד שבהוד בכתבי האריז״יל )ילקוטי תורה וישב( שעל ידי זה
אז הש״י הוא ג-ומר בעדיו. נקרא מדת יסוד יתום וזה ■שנאמר ביוסף יפה
ב מ ד ב ר
הכבוד אחר שריואה שאין לו רק ממה שהוא מקבל וידבר ה׳ אל משיה במדבר סיני באהל מועד .רבי
מזה יש לו כח להשפיע ותימיד הוא רואה איך האדם את אליקים ויברא אבא פתח
הוא מקבל כח להשפיע בלי הפסק ,אכן כל צבאי בצלמו ה׳אי קרא אתימר ת״ח בשעתא דברא קב׳׳ה
הארץ הם נפרדים דכר מינוקבא והיינו שכל פח לאדם עביד ליה בדיוקנא דעלאי ותתאי והוה כליל
המשפיע הוא נפרד מכח המקבל שבימקום שפועל מכלא וכי' ,בצלמו בצלם אלקים ברא אותו וכו' אלא
כח המישפיע בכחו אינו רואה איך הויא מקבל ממה ודאי תרין דרגין דכלילן דכר וניוקבא חד לדכר וחד
שלמעלה הימנו ובעת שהוא מקביל מתבטל כח הוייתו לנוקבא ובגין כך דו פירצופין הוו ודאי וסיפא
שאינו רואיה מקור ההשפעה רק נדמה לו שמקבל דקרח אוכח דכתיב זכר ונקבה ברא אותם וכלול
מתחתית לבוש ההשפעה כי כל כחיות העליונים הוה מכל סטרוי ואף עיל גב דניוקבא אחידת בסטיריוי
אף שהם מקבלים בסדר השתלשלות זה למעלה מזה הא היא נמי כלילא מתרין סטרין למהוי שלים בכלא
אכן אינם מתבטלים נגד שום כח אמצעי שמאחר והוה מסתכל בחיפמתא לעילא ^ותתא )זה״ק במדבר
שגם כח המשפיע אינו נסתר מהמקור בעת השפעתיו קיז.(.
וממילא אין פעולת ההשפעה מסתרת המקור.
כי פנין בריאת האדם לפי הראיות נראה שלא הי׳
אכן בצבא האיץ לפי שכח המשפייע כשמתלבש כסדר השתלשילות הברייאה ממעלה למטה שכל
בלבושים הוא מוסתיר ואין מאיר בו אור הצבא מעלה נבראו מה שהוא יותיר גבוה במעלה
המקור ולכן פועל הסתר בכיח המקבל עד שנדמה לו נברא תחלה ובריאת האדם הי׳ אחר כל מעשה
שהמשפיע הוא כח פועל וכדאיתא במס׳ תענית בראשית והוא המעולה שבכולם ,אכן לזה נברא
)ו ( :מטרא בטלה דארעא ,והאדם נברא שיחזיר אחוד למעשה בראשית לפי שהויא השילימות מכל
את כל הבריאה פנים בפנים נגד הש״י שעל ידו הברייאה שבצבא מעילה כל ההשתלישלות כל אחד
ינהג הש״י את כל סדר הנהגת הבריאה והוא נברא כלול מדכר ונוקבא וכדאיתיא בזה״ק שמות )ד׳(.
דכר ונוקבא ביחד והיינו שיראה תמיד איך הוא המלך סתם מלך דא אף על גב דאיהו ■מלך עלאה
מקבל מהש״י ועל ידו ינהג הש״י בל הבריאה וממילא איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכלא ואף
תזדכך כל הבריאה כאשר תקבל דרך צינור שהצינור על גב דאיהו נוקבא אייהו דכוריא ■לגבי מלך דלתתא
בעצמו יודע שאינו רק מעבר ■ואינו פועל בעצמיו כי כי כצי מדרגה היא בבחינת מקבל ממה שלמעלה
האדם מדוגל בזה כשעומד על מכונו בסדר נכון הימנו ומשפיע ולכן הם תמיד ביראה גדולה מאימת
י ש ר י ם במדבר םוד רמב
שבטים •ועל כל דא צא אשתלים עד דקבילו ישראל גגד היש״י כמו שיסאימר )יישיעי׳ נ״ד( .כי בועציך עופיך
אורייתא בטורא דסיני ואתוקם משכנא אתקיימו ה׳ צבאות שמו ,והייסו אף שנפש מישראל מקביצ
עלמין ואתבסמו עלאין ותתאין כיון דאורייתא ומשכנא עונות .והשפעות כצ העולם שהם עוברים דרך
אתוקמו בעי קב׳׳ה למפקד מילוי דאורייתא כמה לבושים המסתירים מכצ מקום יכירו כי הש״י הוא
מיילין אימן דאורייתא כמה מיילין אינון דמשכנא המשפיע ■וכמו שמסיים וגואצך קדוש ישראצ אצקי
כי ■ענין תיקיון אדם הראשון במה שנפרד הזווג ■כל הארץ יקרא ,היינו .על ידי שישראל ינאלו ■ויסירו
דדכר ונוקבא בכל העולמות כדאיתא בזה״ק ובתיקונים ההסתר יוכר אלקותו על כל הארץ וכמ״יש )שם ס׳(
בכמה מקומות. לא יהי' לך עוד השמש לאיור יומם ופו׳ •והי׳ לך
ה׳ לאור עולם והיינו שכל הכמות המשפיעים יוכר
ואחר שהתימיל אדם הראשון לתקן שורשו והוליד
עליהם מקורם וזה רומז בריאת האדם דו פרצופיס
בדמותו כצלמו את שת כי קין וה׳בל הי׳ מעלמין
וזה דאיתא אף על גב דנוקבא אמידת בסערוי
אדם דאתמרבו שלא נתבסס העולם ואמר ששב
כלומר אף על גב שעיקר כמ הנוקבא הוא כלי
כמו שנתבאר במקומו שהקריב שור שקרניו קודמות
קיבול ולית לה מגרמה כלום מכל מקום הי׳ לה
לפרסותיו )ע״ז מ (.שזה רומז על מיבור על ידי
הכרה מהשורש פנ׳׳ל •וזהו והוה מסתכל במכמתא
עבודה וכדאיתא בזה״ק לקמן )ק״כ (.שקרן הוא
לעילא ותמא הייניו שהי׳ כלול שאף שקיבל מאור
עול מלפותא קדישא שזה רומז שהגיע להתבוננות
העליון לא נתבעל לבושו התמתון וכמו שנתבאר
עבודה שפל כמו הוא ממה שמקבל ■מהש״י שזה גורם
בזה״.ק תזריע )ו׳ ( :ויהי האדם לנפש מי׳ וכו׳
לו הוייתו להשפיע ומאז וא^ילך השפיע דבר הקיים
דסלקא לעילא וממללא קמי מלכא קדישא וכו׳ ■וע״ד
וכן י האבות אברהם נאמז במדת המסד ונעישה לבוש
אתקרי רומא ממללא.
למסד הש״י ודרך לבוש הזה השיג כל השגתו כי
■כל האבות היו כלולים זה מזה אכן המסד הוא•
)שס( כי ו ן דסרמ אתימעעו פרצופין זמפמתא
רק פרט אמד ממדותיו של הקב׳/ה וכן מדת הגבורה
אסתלקת מניה ולא הוה מסתכל אלא במלי
ויעקב אבינו הוא כלול משניהם שהוא מדת התפארת
דגופא ,כדאיתא בתיקוני הזהר )תקזן סט( דאפסיק
שכלולים בו שנים עשר גבולי אלכסון אך לא נגמר
מושך בין עילת העלות לממשבא סתימא ,וכדאיתא
שלימות הבנין עד שקבלו ישראל התורה אז נכללו
שם )תקון נ״ו( נעשה אדם בצלמנו כדמותינו למהיוי
כל המדות מהנהגת הש״י בסדר מסודר שהוציא הש״י
כל ספירין כלילן ביה וכו׳ איתמר הכא מות תמות
כל תענומה כדאיתא בזה״ק )■מצורע כג ( :מאי תורה
ואתמר בשבת ממלליה מות יומת ואדם ודאי אתעביד
דאורי .וגלי מה דהוה סתים -,שלזה רומז התורה
בדיוקנא דלעילא ועביד תמן פרודא ואתפרש מתמן
בהתגלות הר שיני וכדאיתא בזה״ק )יתרו פב(.
וכו׳ ושם )צא (.ואי עביד פרודא לעילא בין״קב׳׳ה
וגופא דמלפא את מזי שכל המדות אף בסיני ריש^א
׳ושכינתיה דגרים לסלקא שכינתא מקב׳׳ה הכי קב׳׳ה
מכל המדות הוא אנכי ה׳ אלקיך שהיו נכללים
סליק מניה בת זוגיה וכו׳ ,והיינו שכמו שהאדם
שכל המדות אף שיזדכך אדם להתנהג במדותיו של
מכיל שהוא מקבל והוא רק צינור השפע אז הש״י
הש״י אכן אם אינו מגיע בכל מדה למקורה אז היא
שולה על ידו כל מיני השפעות אכן אם אין האדם
מדה גולמיית אכן כא^שר יגייע לשורש כל מדה אז
מכיר .ונדמה לו שיש לו בעצמו כמ פעולה אז הש״י
יראה שה^שורש הוא ממקום שהוא רצון פשוט שהוא
מונע ממנו ההשפעה ולא נשאר בו רק דמיון שיראה
אנכי ומאור הזה מתמייב כאשר יגיע נכלל במאמר
וישיב להתבונן לשוב לקונו אז ישוב הש״י להאיר
אדם שלא יכיר את כבוד שמים בלתי בעולם לצורת
לו וכמו שאדם הוליד תמצה שלא הי׳ מהם קיום,
אם יקיים לא יהי׳ לך־ וכן כל המדות.
והתבונן לשוב וכדמסיים בזה״ק עד דאוליד בר
ואחר שהגיעו ישר^אל לשלימות זה אז התמייב מזה ומניה אשתלים )ס״א אשתיל( עלמא וכו׳ ואברהם
בנין המשכן כי שלימות כל מדה הוא כאשר התמיל לגמור התיקון וכן יצמק ויעקב שהוליד י״ב
רמג ישרים במדבר םוד
לעד וכדאיתא במס׳ סוטה )כא (.מה אור לעולם הקבע בכל יסודי הגריאה ואז כגנה קומת מלכוה
אף דברי תורה לעולם זה הוא בדברי תורה שקבעו שמים בשלימות שהוא התעוררות ראשית הרצון
מקום באדם להאיר על ידו לכיל הבריאה וזה הוא כדאיתא בזה״ק )פנחס רנ,ו (:ה׳ בחכמה יסד ארץ
בנין המשכן שנכנסו דברי תורה והעירו את כה אבא יסד ברתא ,כי ראשית בריאת האדם קודם
הדומם להכניס קדושה לכל קנייני העולם ,והנה אחר החטא הי׳ מזוכך מאד ונכלל בו בעצמו רזא דדכר
בנין המשכן התעורר גם כח הדומם והמקבל להאיר ונוקבא כנ״ל אכן לאחר החטא דנוקבא אתפרשת
באור השורש הניתן בו משורש הבריאה ,שכמו שברא מני׳ כי התיקון הוא תחלה בזכר וכדאיתא בעז החיים
הש״י את האדם בשני בחינות דכר ונוקביא היו ( ■שראשית התיקון התחיל בחסד וכדאיתא )
בשורש כח אחד וכדאיתא בזה״ק לך )פה ( :וכד בזה״ק )משפטים קכב ( :רישא דמלכא אתתקן בחסד
נפקין נשמת ין דבר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון ובגבורה שעיקר החסרון התחיל במדות אלו שנעלם
דנחתי מתפרשן וכו׳ וקב׳׳ה מזווג לון לבתר. מהם הראש היינו שלא השיגו המדות הזדככות להביט
לשורשם מאין התחייב שזאת המדה תנהג בעולם
וזה הזווג שאחר שנפרדו ובעל אבידה מחזר אחר הרי יש בורא שברא מדה זאת וזהו רישא דמלכא
אבידתו ואחר שהוחזרה אליו אינם נדבקין בחסד וגבורה אתתקן שמדת חסד וגבורה גורמים
להיות אחד ממש רק הם תמיד פנים בפנים בזווג לעורר שיאיר להם משלשה עליונים שעל ידי שחסד
היינו שניכרים שהם נפרדים אך על ידי עבודה וגבורה מזדככים ורואים שהם הפכיים ושניהם הם
והתבוננות יתאחדו וזה שנקרא כאן חיילין דאורייתא מדות ההנ הג ה מעוררים להופיע להם משורשם
הוא כח המשפיע לקבוע דברי תורה בכלי קיבול וממילא נתקן השורש מהם כמו שמבואר במקומו,
של כל יסודי הבריאה וכןבנפש האידם הוא כח וכן יתכללו שיוציאו מדת תפארת עד התכללות ששת
להישאר בו בקביעות המקבל אור דברי תורה המדות כמו שנתבאר במקומו.
וכדאייתא בירושלמי ברכות )פרק ב׳ ה״ד( נחזיק
טיבותא לרישא דכי מטי 'למודים מנפשי׳ כרע וזה איכן אחר שנשלם בנין התכללות המדות זה נקרא
שנתקן בתפלתינו שתרגילנו בתורתך ותדביקני במצותיך זעיר אפין אחר שהשיג מוחין שזה הוא כלל
וכח המשפיע אורה נקרא חיילין דאורייתא וכח כלי דברי תורה שנקרא התגלות סיני שנתגלה רישא
הקבלה הוא חיילין דמשכנא וזה הוא ענין המנין דהוה סתים היינו דמלכא וזהו דאוריוגלי מה
כדאיתא בזה׳ק אוף הכי בעי קב׳׳ה למפקד חיילין שיהמדות החלה הנהיגו כפי מדותיהם מדות גלי
דאורייתא וחיילין דמשכנא וכלהו הוו כחד ולא אור השורש ,ואחר שנתגלה השורש אז נקרא מתן
מתפרשי דא מן דא כלא כגוונא דלעילא דהא תורה ,ואיחר מתן תורה התחייב שיקבעו דברי תורה
אורייתא ומשכנא לא מתפרשו דא מן דא ואזלין אף בדומם שאיחר שנשלם כל הבנין שניקרא זכר כי
יכחדא ובגין כך חייליהון עאלין בחושבנא לאשתמודעא כיל זה ברזא דדכורא אז נתעורר שוב ראשית הבריאה
גבייהו. שהי׳ אדם הראשון כלול דכר וניוקבא היינו שהי׳ נקבע
אורי בכח המקבל שכל המדות שנכללו בצורת אדם
כי כן יסד הש״י בד בבד כמה שיוכל האדם אף לכח הדומםשיקבעו כיל הי׳ ביכולתם להאיר
להאיר לנפשו בכח דברי תורה שבו כן נברא שיקבלו דרך ישראל יסודי הבריאה המדות בכל
גכח כלי קיבול ביסודות נפשו והם שקולים בד בבד וזה התעורר אחר מתן תורה כי אחר שנשלם צורת
כי אם יהי׳ נברא בכח כלי קטן בכפי אשר ביכולתו האדם חז בעל אבידה מחזר אחר אבידתו כדאיתא
להאיר לו אז לא יחזיק הכלי את האור כי הכלי במסכת קידושין ) ב (:כי זה הכח עוד לא נחזר
קיבול להאור הוא יראת ה׳ כמ״ש יראת ה׳ היא במתן תורה כי תורה היא ריק בדעת האדם אבל
אוצרו )ישעי׳ לג( ואור דברי תורה הוא נותן כתיב )משלי כג( התעיף עינך גו בדברי תורה
תקיפות לאדם ■לידע כי הוא בן להקב׳/ה ואם אין ואיננו אבל עיקר אור דברי תורה שיהיו נקבעים
י ש ר י ם במדבר םוד רמד
מורי ורבי הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בימי השילוח לו יראה בקביעות.לכלכל כח קבלפו אז לפי שי!סודופ
פ' וילך שמרפאים חסרון שהוא בתולדה שאורייתא הנפש והנוף נמשכים להסתר אז יוכל בכח הזה
כלולה מחסד וגיבוריה ומכל המדות .אכן התיכללות להגביר עליו כח ההסתר ולמעע בעבודה ,וכן אם
דברי תורה מכל המדות הויא שיעל ידי דבירי תורה כס יראתו תהי׳ מופלגת בו בהפלגה יתירה יתרשל
ניתן סדר קבוע לכל הימדות 'שלא יתפשטו יותר מדאי בו כס הקבלה שלא ירצה להשתמש באהבה ותקיפות
ועל ידי זה יתחזקו כל המדות בסידר נכון איש על מדברי ■תורה במקום .שנצרך להשתמש בתקיפות
מקומו ,ולכן צוה הש״י מנין הזה שיהי׳ מנוי אצל והאדם צריך להיות .ממוזג באהבה ויראה בד בבד
כיל נפש מישראל ממה שנימצא בו מקדושת חייליו שאז הוא כלי קיבול וכן יתמלא לו באור ,וענין המניו
דאורייתא ומקידושת חיייילין דמישכנא ולהציבם בסדר ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי
נכון איש על דגלו באותות לבית אבותם יחינו. כל דבר שנמנה הוא אצל האדם חביב שלא ירצה
להכניסו לאחריות סכנה וכן מציינו בהמכשולים שהיו
ויאמר ה׳ אל משה פקוד כל בכור זכר לבני בקבלת התורה ובהקמת המשכן שבקבלת התורה
ישריאל ,במדרש רבה )במדבר פ' ד׳( קח את יותר מדאי וראו איך שהם בניס קבלו תקיפות
הלוים וגו׳ אמרו רבותינו למה הדבר דוימה לטרפסטים להקב׳ה ומזה נצמח שרצו בהנהגה מפורשת שרצו
של מדינה שנמצא אחריו דבר של זועימא ידע המלך לראות מפורש בעולם הזה איך ה ס בנים להקב״ה
ואמר לאפרכוס שלו היוצא אותו והכניס אחר תחתיו וכמו שמבואר בפרשת תשא ובמדרש )תנחומא תשא
אף על פי כן נמצא אותו השולחני חייב קטבלטין כ( שבאים לסיני ומקבלים ,תורתי ואני יורד בסיני
אמר המלך מי שיוריש מקומו יפרע עליו מה שהוא בעשראמילין שלי שהם מתכוונים בו ושומעיו אחד
חייב כך הבכורות היו גדולים בעולם ועמדו והקריבו מהם ומכעיסין אותי בו שנאמר ופני שור מהשמאל
לפני העגל אמר האלקים יצאו הבכורות ויכנסו בני )יחזקאל א( ולכן הציבו להם לבוש מפסולת מדת
■לוי אף על פי כן היו הבכורות חייבין כליה אמר הגבורה שריצו שישאר בהם תקיפות זה בקביעות
האלקיים יבאו בני לוי *יפדו אותן לפיכך אתה ודימו שהש״י ישכון בתוכם כביכול שלא ברצון וכמו
מוצא הלוים פודין א ת הבכורות. שנתבאר שם ,וכן מזה עצמו נסתעף חעא נדב
ואביהוא שהם משורש שביט לוי שיש בהם יראה
וענינו כי מראשית בריאת העולם נבחר להקריב מופלגת ואצלם כשישיגו אור ותקיפות מדברי תורה
להש״י מי שהוא בגודל כח ועוז משורש הבריאה יתגברו להכניסו בכל כלי קיבויל שלהם והיינו להגביר
כי עיקר מה שנמצא כח בעולם לפי שהוא לבוש לכה עליהם כח היראה אכן נדב ואביהוא לפי שקבלו
הש״י שנעביע בשיורשו הרגשה שאין ■שום כח פעולה ( במתן תורה'תקיפו ת גדול וכדאיתא במדריש )
רק להש״י וזה הוא בעולם הזה לבוש לכח ועוז ויחזו את האלקים שלזה נאמר ויחזו בלשון תרגום
וכדאיתא בזה״ק פנחס )רנ״ז ( :שכל שם מפני שהוא שהשיגו השגה בלתי שלימה והיינו שהשיגו שכח דברי
רואה שאין שום כח בעולם רק הש״י לבדו בא תורה בוקע דרך כל הלבושים וממילא כל יסודות
המדה עצמה היא כח פעולה כדאיתא ) ,שם( שס האדם מזדככים בכח דברי תורה וזה רומז לשון
אל סהיד על מאיי דכלא דלית יכולת לשם והויה תרגום שהוא לבוש ללשון הקודש ולכן בשעת הקמת
ודרגא כ״ש לשאר בריין פחות מני׳ וכיו׳ .ולכן המשכן שזה רומז להגדיר קדושת דברי תורה בגדרים
בבכור שהוא טפה הראשונה היותר קרובה למקורה וגבולים סביב ביראה והם רצו לבקוע הלבושים
בזה נתלבש הבהירות מאור הזה אכן ביען כי והכניסו אש זרה וקרבו במקום שהוא יותר קרוב
הוא רק בימדה הקבועה יצא לכח פעולה בעולם הזה באהבה מופלגת ,וזה שכל אחד לפי מדרגתו השיג
לכח פעולות הגשמיות גם כן אכן בעומק מוטבע כי כח דברי תורה ממלאים חסרונו ,ובאמת כן הוא
בו כח הזה ,ולכן נבחרו לעבודת הש״י כי כאשר שדברי תורה נקראו )תהלים יט( תורת ה׳ תמיימה
יגישו לעבודה ויתבטלו בדעתם נגד אור הש״י משיבת נפש היינו כמו שביאר כבוד אדוני' אבי זקני
רמה שרים בשדבר םו ד
ומפני שמי ניחת ■הוא וממילא שייך לכהן גם מתקיפות יתעורר י ם פנימיות ■נקודת ל 3ם ויכסלה ע3ודת 3
. הבכור. ביקרות גדול לפני הש״י כי לזה רומז ביכור שהוא
אותיות השניים מא״ב מיתידית ועשירית ומאות
וענין הלוים והבכורים שבלוים הי׳ כ״ב אלף שרומז שקרוב לשורשו ורואה מקורו שהאדם מקבל
כמנין האותיות שברא הש״י כ״ב כלים לקבל אור ומת בעל בכה פעולתו כשרואה מקורו.
בהם אח אורו עשר אורות ממדותיו ,שמצטרפים
לשלשים ושתים נתיבות מכמה כדאיתא בעץ החיים אכן כאשר חעאו בעגל היינו שהי' תפיסתם׳ שהש״י,
)שער טנת׳׳א פ׳ ה ( ובאם הי׳ מנין הלוים מסכים ברא בריאיותיו מוקשר בהם כל כך אחר שהציב
למנין הבכורים לא היו נפסלים הבכורים מעבודה •לו גוון בעוה״ז שהוא חסר כבוד שמים וישראל
כי הי' נתברר כמו שיש בבכורים תקיפות כן יאיר ישלימו אותו בעולם הזה ועשו מגוון זה עצמו דמלא
מכח יראת כלוים לעומתם כי כן הוא בכלל ישראל והוא שיציגו בלבם כח הזה שלא מדעת וממילא יהי׳
שהציב הקב׳׳ה שאחד מברר את חברו ואם הי׳ כביכול בהכרח להשפיע להם וכמו שנתבאר בפרשת
בד בבד הלוים מכוונים כנגד הבכורים הי' הבירור (. תשא ,ובפ׳ )
בשלימות שגס בבכורים יש יראה מבוררת כל כך
עד שיכולים לקרב להש״י בעבודה מפורשת ,והנה כמו ולכן בחר הש״י בלוים שהם שלישי לבען והשלישי.
שיש אותיות שהם כלים לאוד הש״י שינהיגו ויפוצו שוב אינו רואה עוד את מקורו בבהירות גדול
אורו להאר לצל המדות שכוללים כל ההנהגה ,אכן ואין לו תקיפות כיל כך אלא נעבע בו יראה וכמו
■יש חמש אותיות מנצפ״ך שהם בסוף התיבות שמורים שכתוב בלוים ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי
טל מדת צמצום וגבורה והסתר שסוגרים האור שלא ניחת הוא )מלאכי ב( ולזה איתא שהלוים היו
יתפשט כי כל תיבה יוכל להוסיף עליה ולהטות פודים את הבכורים שהיו הבכורים חייבים כליה
פירושה כפי האותיות שיתוספו עליה אכן אס יכתב כי עבודת הבכורים הי׳ בביטול וגודל מסירת הנפש
בסוף התיבה אות מאלו האותיות שהם בסוף תיבה אחר שהיו רואים מקורם מפורש נכחם .אבל עבודת
אז יסגר ויעמוד כפי הפירוש שאין עוד להוסיף הלוים והכהנים אינה כל כך בביטול ולכן אחר
עליו והנה האותיות האלו ה ס כ״ח מילוי דמילוי מעשה העגל לא הי' בכח הבכורים לעבוד עוד כי
של ■כל השמות שמילוי דמילוי שלהם הם כ״ח אותיות לתקן בעבודתם אחר שנטבע הסתר הזה המסך העב
■]עיין בסה״ק תפארת החנוכי בהקדמת הזה״ק ד בגופם ולכן בעבודתם היו מתבטלים ממציאות ,וזה
ג .ובפ׳ נח ד .מב״א הגרי״ל זצ״ל[ וכדאיפא דאיתא במדרש .שהיו הבכורים חייבים כליה ולכן
ועתה ■יגדל נא בהקדמת תיקוני הזהר ) ( פדו הלוים את הבכורים שעבודת הלוים ילך דרך
כח ה' ועיין בתיקון נ׳׳ה ובכוונת הקדיש בפרי הבכורים וזה ענין פדיון הבכור שנותן לכהן חמש
עץ חיים שהכ״ח אותיות נקראים כח ה׳ כי כל סלעים שהכהן יתקן עבודתו וכל עבודת הכהן יגיע
אותיות המילוי נקראים בכתבי האר״י ז״ל גם דרך מעלת הבכור ובכו׳רים לא יקריבו הם
מגבורה כי בהמילוי נעלם השוריש ,וזה.ו כח ה׳ כי בעצמם רק הכהן יהי׳ שלוחם וכיח הבכור נטבע
כל כך יוכל להתפשט עד שלא יתראה השורש ויפעול בכלל ישראל הנקראים בכורים כמ״ש בני בכורי
בלבושים שהם נראים כרחוקיס מאור .וזה דאיתא ישראל ,וזהו שהלוים פודים איותם כי עבודה בהתבטלות
בפירוש להאריז״יל על סבא )משפטים ק״ה ■(:כי ■ובמסירת נפש זה מקבלים הלוים מבכורים והם
עשרה פעמים כח גימטריא פר כי כשיתפשט כל ממלאים מקומם בעבודתם ,וזה ענין מצות פדיון
אות בעשרה ספירות שבו יעלה פר ועי״ש .והכלים בכור שניתן לכהנים פדיון הבכור שהכהן פודה
האלו נראים שהם כלים להסתרת האור ולכן נראים ■שורש הבכור שיש לו גודל תיקיפות ולפי הגוף אינו
כדינים ,אכן באמת כאשר יתבררו כלים האלו יתברר מרגיש מקורו לכן משילים לו הכהן משורש היראה
כי גם ההסתר הוא ברצון הש׳ vכדי שיתגדל כבוד שנטבע בכהנים כמ׳^ש ואת׳נם לו מורא וייראני
ישרים במדבר סו ד רמו
)כריש תענית ב .מאי גבורות גשמים א׳׳ר יוחנן הש׳״י .והכלים האלו הם רק כככיורים שכמם כשורש
כי ההשפעה כשנצמצס מפני שיורדין כגבורה( העיד השי״ת כי לי כל ככור כהוציאי אותם מארץ
סכיכותיו יורה כחן בכח ואז פועלת כהמקכנ מצרים כי שורשם מה שגדמה שיש להם הסתרה
להתעורר כנגדו לקלוע אבל הצמצום מעצמו אינו היא מגודל אהכה שהש״י כסר כהם לכן יש להם
בתפיסת האדם ,והכהן הוא משורש חכמה שאף תקיפות זה שגם אחר גודל ההסתר לכם דכוק
שוס דבר מורגש בגוון מדה אכל שבחכמה אין כהש״י אכן כעולם הזה כלכוש היותר רחוק יחסר
הוא האור המורגש כאשר ירד שפע החכמה דרך להם הכירור איך יש להם כלי להגדיל גם מה שנראה
הגכוליס אם יתצמצמו הגבוליס יוכר מהארת אור כמסתיר האור הוא גס כן כדי להגדיל ככו.ד שמים
החכמה וזה שאמר הנ ה עין ה׳ אל יראיו על הלוים וזה שנחסר ממנינים שכע לר״פ ולא הי׳ רק רע״ג
שאף שלכהנים גס כן'לא הי׳ חלק כארן אכן הכהנים ולכן הוצרכו פדיון .כדי שיתכררו כזה וכשיוגמר
היו להם מתנות שזכו כהם משלחן גבוה ולא קיכלו הכירור כמו שאמרו חז״ל עתידה העכודה שתחזיר
דרך אמצעי אכן להם הי׳ נראה שנסתר מהם האור לככורות )הוכא כ ס' אור החיים הקדוש כראשית
דרך אמצעי וזה הי׳ ממשיך להם שצריכין לקבל מ ע כ״ח עה״פ כל אלה שכפי ישראל וכפ׳ כמדכר
יראה גדולה שראו דלית להון מגרמיהון כלום שהם ■ג' מ״ה עה״פ והיו לי הלויס(] .ועיין כסה״ק בית
רק כלי צמצום ולכן כזה היו ■הלויס צריכים לקבל יעקכ פ׳ כא כנין ס״כ דף ס ד; ,מכ״א הגרי׳׳ל זצ״׳ל[
אור מן הכהנים לחיותם ,כי אכילת קדשים ניתן תחזיר העכודה להם ,פי חסרון השכע מורה שנחסר
לכהנים היינו אור הפנימי וזה מלא אהבה כמקום להם הלכוש האחרון החיצון ממדת המלכות שכשכע
הזה שמרגיש הפוכה שמעעימין אותו מפרי מעשיו, ספירות היינו הלכוש הנראה בעולם התחתון בזה
אכן שורש הלוי הוא יראה מה שאינו יכול לקבל לא נשלמו עוד.
לתוכו ולהם ניתן לישא את כלי .המשכן והמשכן
שנושאים עליהם. א ל תכריחו את שכע משפחות הקהתי מתוך הלוים
וזאת עשו להם וחיו ולא ימתו בגשתם אה
ובזה גדלה מעלת הלוים כנישיאתס כי ממה שהאדם קדש הקדשים אהרן וכניו יבאו ושמו אותם איש
^מקכל לתוכו פוכה מזה נדחה מותרות כי איש על עכודתו ואל משאו .כמדרש רכה )פרשה ה׳(
ונתערב עם כח הגוף לתוך גופו האדם מקבל הנה עין ה׳ אל יראיו ,זה שכפו של לוי שהם יושכים
■וממילא יש כמה פרעי עבודות כענין זה שאין האדם ומקוים לחסדו של הקכ׳׳ה וכי כל הבריות אינם
כח .שמקבל לתוכו וכמו מגיע להגכיר בכחו על ׳מיחלים לחסדו של הקכ״ה אלא ביותר שכפו של לוי
שנדחה מותרות כן יש גם מה שאינו מרגיש מקדושה שלא נפלו חלק בארץ אלא יושבים ומתפללים שתעשה
הבאה לתוכו כי בזה אף שאין מצות צריכות כוונה ארץ ישראל פירותי׳ כדי שיפלו מעשרותיהם ,שורש
היינו רק לצאת ידי חובת מצוה אבל לשם פעולה הלוי הוא עם הכהן יחד וכדאיתא .כזה׳׳ק )אדרת
צריך כוונה אבל בענין מה שהאדם עובד בגופו בזה האזינו ר״צ (:אבא ואמא כחדא נפלין כי לוי
פוקד הש״י שלא ידחה שוס מותרות וקל ותומר הוא לפון חיבור שהוא מתחבר לכל הקדושות ועל
מפומאה שהרי אף בפומאה לענין פומאת משא אין ידו יוגבלו כל הגבולים כי אין חיבור אלא על
ביעול לשוס דבר כדאיתא במס׳ בכורות )יכ״ג(. ידי גבול לפי שמגביל סביב יתחבר האמצעי ,ושורש
׳וכ״ש במדה עובה שהיא מרובה כי ענין עבודת הגבול אינו בתפיסת אדם כמו הקו שבין שני
המשא הוא לבוש למה שהש״י סובל את כל העולם צכעים שנראה הגבול ואינו מותפס בגדר היש,
ונושא אותה וכדאיתא במדרש רבה )בראשית פ׳ ולכן אין להם חלק בארץ ופרנסתם רק מהשפע
כ״ב( בתשובת קין גדול עוני מנשא לעליונים ■ולתחתונים כי השפע הוא גם כן רק על ידי גכולים וכמו שכל
אתה סובל ולפשעי אין אתה סובל ,כי מה שהש״י השפעות נכללו בברכת אתה גבור כי על ידי
זן את העולם אינו נקרא סובל כי סבלנות הוא מה הצמצום סכיב ההשפעה יורד ההשפעה בפח וכדאיתא
רמז י ש ר י ם נשא םוד
הכ״מ כי הי׳ נשלם בכל פרטיו עד שלא הי׳ לו מקום שלפי עמי אדם הוא למופר ומה שהש״י זן לןיז
להשאר בחיי עולם הז ה אכן הש״י חפץ בחיי האדם העולם הוא על הגוון ממה שהשרואים שואגים
אפילו בעולם הזה ובמצוה ששייך לשורשו מאיר הש״י למצא שרף וזה כענין תפלה אצל האדם אכן סבלנות
בהדרגה שיוכל לקבל ולא יתבטל .והעמדת הסדר בזה הוא לשורש הבריאה אחר שמצד הש״י אינו צריך
הוא רק .על ידי אור החכמה וזה שהכהנים העמידו לכל הבריאה אלא שהציב לו לבוש וגוון בעולם שיחסר
אותם איש על עבודתו כי בזה המצוה והעבודה ששייך לו כבוד שמים ועובדי הש״י משלימים כבודו הנחסר
לו ירגיש האדם גם הפנימיית מבחינת הכהנים וזה .בעולם הזה ובשורש אינו צריך לכל זה ורק מאהבתו
שהכהנים יעמידו אותם כי יאיר להם בחכמה שירגישו לבריותיו ,וכן הי׳ עבודת המשא אצל הלוים שרק
פנימית מהעבודה ויבינו טעמי עבודת המשא ועל נראה להם כמשא כי באמת הארון נשא את נושאיו
ידי שיבין הטעם ידע מה שייך לשורש נפשו. כדאיתא בעברת הירדן )בספר יהושע ד .וכדאיתא
ע״ז במדבר רבה ד( סושה לה.
פרשת נשא והם בחרו לסבול מזה ומזה יצמח שלא ידח אפילו
לשובה אף על פי מחשבה מה שהאדם חושב
ד ד פ ר ה׳ אל משה לאמר נשא את ראש בני גרשון. שאינו גומרה שקשה לפניו וממילא כל החשאים ישא
בזה׳׳ק נשא )קכ״א (.רבי אבא פתח אשרי הש״י אחר שמזה נתגלה כי האדם בחר בזה מחמת
אדם לא יחשוב ה׳ לו עון ואין ברוחו רמיה האי שהוא רצון הש״י וממילא מרצון הש״י לא ידח שום
קרא לאו רישי׳ סיפ״ה ופו׳ ,תא מזי בשעתא דצלותא מותרות ,אכן לעת עתה קודם שנתגלה הרצון הצפון
דמנחה דינא שריא בעלמא ויצחק תקן צלותא דמנחה בעבודה זו שאין האדם מרגיש ולעורר מה שצפון
וגבורה עלאה שלטא בעלמא עד דאתי ■ועאל ליליא בזה הרצון צריך להתבשל במציא!ות ממש ולכן הי׳
בגין לקבלא לי׳. הארון מכלה בהם וכדאיתא במדרש )שם( שלזה
ניתן להם העצה אהרן■ ובניו יבואו ושמו אותם איש
רוח הוא מקום שורש הבחירה של האדם כי כל איש על עבודתו ואיל משאו שלא יוכלו להתחלף
היסודות הם עומדים בגבולם שלא יניח אחד כי בענין עבודה מעבודה לעבודה וממשא ■למשא,
את חברו לבא בגבולו ,אבל יסוד הרוח הוא מניח הזאת אם מכוון האדם למקום השייך לו שם יוכל
לכל היסודות וכן הוא נכנס לתוך כולם ואין מונע האדם לעבוד בגודל מסירת הנפש וכדאיתא במי
אותו ,וזה הוא אשרי אדם לא יחשוב ה׳ לו עון ולמי ואתחנן( במה שבפרשת שמע נאמר השלוח )פ׳
לא יחשוב ה׳ .עון למי שאין ברוחו רמי׳ כי טון ובפרשת והי׳ אם שמוע לא נאמר ובכל מאודך
מזיד הוא וכל מי שעושה בלא שום כח בחירה זה ובכל מאדכם כי המצוה שאינהשייכת לאדם אין
אינו .נקרא מזיד .ורק מי שכח בחירתו מר׳מה אותו לו למסור נפשו רק בשלשה דברים הידועים ובמצוה
אף שיש לו בחירה .ונעלמת ממנו זה נקרא עון אכן ששייך לשורש האדם וכדאיתא במס׳ שבת ) קי ח(:
לזה אמר הכתוב ואין ברוחו רמיה שאין בשורש אביך במה זהיר טפי א״ל במצות ציצית כי יש לכל
החיים שלו שום רמיה ונטיה מרצון הש״י ולזה לא אדם מצוה מיוחדת השייכת לו בשורשו ובזה צריך
יחשוב ה׳ לו עון כי מה שהאדם עושה שלא בבחירתו למסור נפשו אפיילו בדבר קטן כדמצינו בדניאל שמסר
■וכמו שעושה בעת שיינה שלא מדעת שאיין הקב׳׳ה נפשו על תפלה ובזו המצוה אף כשנכנס במסירת
חושב זאת לעון כי מה שנעשה שלא מדעת שם הנפש אם לא יהי׳ רצון הש״י מפורש נגדו שרוצה
הויא רק מהש״י והוא אינו חייב בזה ,ואף דאיתא ׳וימסור נפשו במציא׳ות יהי׳ נשמר שיקדש שמו
בזה״ק )תזריע מט ( :גם בלא דעת נפש לא טוב ■מכל פגע רע ורק אם יהי' הרצון נגדו מפורש אז
היינו מי שעושה דביר רע שלא ■מדעת זה הוא סימן יסכים נפשו על זה :וענין זה שהי׳ הארון מפלה בהם
ששורש נפשו לא טוב אכן כל זה כשאינו מברר עצמו נתפרש מכבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זיללה׳׳ה
י ש ר י ם גשא םור רמח
נראים שם שלא נבראו לכבוד שמים מאחר שאין בדעפו כפי יכולפו אבל כשהאדם מצדו מגרר עצמו
שם בני אדם להללו ולספר הודו ,ולזה הכניס ה ק ב׳ ה אז מה שיעשה שלא בגסי רפו,זה לא יסשב לעון ,כי
את ישראל למדבר להראופ לכל הכחופ שגם הס שורש דעפ האידם ורומו מגשמפ חיים שגפח גו הש״י
נבראו רק לכבוד שמים ,וכן הוא בנפש אדם כח והוא פמיד חופף למעלה ממגו וכמו שגיאר כגוד
המדבר שבאדם הם הכחופ שהם בימי נעוריו קודם אאמו״ר ה רג הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ״מ על מדרש
שיפיישג גו סדר מעבודפ הש״י שאז צריך להשפדל )גראשיפ רגה יד ובמדרש שו״ע פהלים ג ( ככלי
לשעבד כפות גופו השובבים וזה אינו בעבודה בסדר יוצר פגפצם כי .כלי זכוכיפ כשגשגרה יש לו פקנה
כי עוד אינו יודע מה שייך לשורשיו ,ורק כל מה לפי שנעשה בנפיחה ונפיחה היינו שעודנו אחוז
שיאונה לנגדו בין במחשבה בין במעשה במקום זה ואדוק בשורשו ,כי כלל המדופ היא גמדפ הבחירה
צריך לעבוד יאפ הש״י בזה הענין עצמו לפיקנו .וממילא שהוא במדפ פפארפ ונשמפ הפפארפ היא הדעה
כיון שפכלית כוונפו הוא להגיע לשורשו נעשה מזה ששורשו בכפר עליון וזה חופף למעלה על האדם
סדר ומערכה מזה עצמו וכדאיפא במס׳ שבפ שהוא נקשר בזה בשורשו ומקורו.
)■.לא (:כיון .דעל פי ה׳ יחנו ועל פי ה' יסעו
■כסופר על מנפ לבנופ .במקומו דמי ומזה העיעם והנה עבודפ משא הלוים נחלק לשלשה מלקים שבכל
ענין יש ראש פוך סוף וכדאיפא בז ה׳ ק בלק
אשכחן משכן דאקרי מקדש כי גם בזה קובע הש״י
) ר״ג (:כל •יחודא שלים הכא איהו ה׳ אלקינו ה׳
קדושה קבועה ,וכמו שבנפש האדם יש המוח משכן
דהא רזא דיליה מראש צורים איהו ואפייחד ברישא
החכמה וגינה ודעפ והלב שהוא משכן הרצון
בגזעא ובשבילא ,ובנין המשכן והאדון והשלים הי׳
והפשוקה ובנין הגוף וירכיה שהם יסודופ לכח
הפעולה ,וכן הי' משא הילוים ,משיא בני גרשון היו להכניס אור ■הש״י מה שנפן אפ הפורה דאורי
וגלי מה דהוה ספי ם ואח״כ כשאמר להם שובו לכס
היריעופ והקלעים שהם מורים לכלי המוח שהיריעופ
לאהליכם ^והאור נספר מהם וההפגלופ כמו שהי'
רומזים לשמים שהוא בחינפ זעיר אפין כדאיפא
במפן פורה ונשאר מזה לבעבור פהי׳ יראפו על
בזה׳׳ק פרומה ) ק ס״ ד (:עביד מרהון אופ ואו ודא
פניכם זו הבושה היינו מה שנקבע בלבי נפשופ מישראל
איקרי יריעה והיריעופ היו למעלה ומשא בני קהפ
שאף במקום שאין אור שכלם זורח להם מפורש גס
הי׳ הארון והשלחן והמנורה והמזבחופ שזה רומז
כן יש להם ב ו ^ קבועה מפני מי שאמר והי׳ העולם
למשכן הלב היינו הרצון עיין בליקוטי פורה להאר״י
שידע נפש מישראל מאין מקור ממצבו ומוכן לשוב
הק׳ ז״ל )פ׳ פרומה( ארון נגד יסוד אבא שהוא
למקורו ואיך יעשה דבר שהוא נגד רצון הש״י
גניז בז״א שהם היו באמצע ,יופ׳וך המשכן ,ומשא
לומר ברוך א פ ה פנים באיזה פנים ישוב לנגדו
בני מיררי הי׳ קרשי המשכן ובריחיו ועימודיו ואדניו
בפנים וזה שניפן להם מצופ המשכן להכניס .דברי
שהם היסודופ וכלי הפעולה כדאיפא בליקוטי תורה
להאר״י ז״ל )פ׳ ויקהל( שהקרשים והאדנים הם פורה בפעולופ ומ 5ופ מעשיופ ^ויעשה קדושה קבועה
בחינח נצח והוד והאדנים הם 3חינפ מלכופ שהם שפכניס בדברים גשמיים עד שיאירו מאור הקדושה
החיצונייפ והביפ. גם בענייני עולם הזה.
ומה שהי' המשכן מפהלך עמם במדבר הוא■ לכבוש
והנה לפי ראות עיני האדם הוא שהראש מלך על כחופ העולם אף במקום שאינו נראה כבוד
כל האברים ובאם יש בכח השכל להגביר על שמיס ולכן נסעו מ״ב שמים להכניס שם כבוד
פאופ לבו זה הוא יסוד קיום כח הבחירה שבאדם שנקרא כח השם כ״ח מסעיח לרמוז לכח השם
אכן בזה ביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש אופיופ המילוי של מילוי שם קוי״ק ,והוא כי מעשה
זללה׳׳ה הכ״מ בפרשה זו -שבימנין הקדים הכפוב בראשיח רומז שהכניס הש/ע כח דברי פורה בכל
מנין בני קהפ לבני גרשון ובשעח חשבון הימשפחיח העולם כדי שיפראה כבודו בעולם אכן במדבר אינו
(. הקדים בני גרשון לבני קהפ) . נראה כבודו מפני שאין שם שוס סדר וכל הכחופ
רמט ר י ם י נשא Dו ד
וכדאיתא באותיות דרבי עקיבא הנדפסים בספר : voיום ה׳ נפא ב׳ י״ב סיון תרמ׳׳ד
רזיאיל ,שאלו נכללו במאמר הראשון בראשית בדבר
איש איפ כי פ פ פ ה אפפו ,אפה נקראת בחיקוגים
ורוח ה׳ שמים נעשו וכמ׳ס והארץ היתה וגו׳
)תקון ז( מ ף פל אדם .ובמס' סופה ) ס(.
אלקים מרחפת והוא עפר פתחת כסא הכבוד שרומז
אמר ר׳ פמואל בר יצחק כי פתח ריפ לקיפ בסופה
רומז לראשית .הבריאה שהוא עולם הכסא פזה
אמר הכי אין מזווגין לאדם אפה אלא כפי מעפיו,
ענין כסא שהוא כלי לישיבת המנוחה וזהו הוא רק
כי בנים הם כפי כח האב הכמוס במותו נדאיתא
מראשית הבריאה שמסתעף ממנה שאין כל חדש
בתיקונים )תקון יח דף ל ה (:מוח הבן דאתמפיך
תחת השמש ולכן נאמר בגמר הבריאה שבת וינפש.
ממוח האב ולכן נמצא רפע מוליד צדיק כדאיתא
אבל למעלה יש תמיד חדשות מצד המשפיע ,ולכן
הפירים א׳( אבל אפה היא לפי במדרפ )פיר
בירור הקבלה אס היא מתוקנת צריך לחזור לקבל
הלבופ .ולכן זווג ראפון מורה על מעפים היינו
מהשורש היינו מים ועפר שאלו השנים מבעלים כל
ראפית הכח הכמוס באדם פזה הוא זווגו הפרפי
כח זר ועיקשות וכדאיתא בזה״ק תשא )קצ׳׳ב (.אי•
כדאיתא בזה״ק לך ) פ ה ( :כד נפמתין נפקין דכר
הוה אמר לון שוו ליה בארעא בקדמיתא ואנא אפול
ונוקבא כחדא נפקין ,והפני היינו מה פיוצא לפועל
לא היו יכלין בחרשיהון כלום ובמסכת סנהדרין
וזהו כפי מעפיו וכדאיתא )תקון ע קלד (.דאיהו
)ס״ז ( :מי איכא דזבין מידי הכא ולא בדיר! לו׳
גופא דאית לי׳ דיוקנא ביפא ומאן דרכיב עליה
אמיא.
והכי איהו מאן דאיהו צדיק ובת איהו עב זכו׳
והנה עפר ומים לפי שלא נזכר בהם לשון בריאה■
זוגיה ביפא.
הם משורש הרצון במיעוע התלבשות צורה
■ולכן יש בהם בדיקה ,לפי שהם מראשית הצמצום וענין קינוי וסתירה פהקינוי איתא בזה׳׳ר! )ויחי
שהוא הבריאה וכל דבר שמתלבש בצורה מכח אדם רמה (.מכאן אוליפנא דבעי ב״נ לקנאה לאנתתי׳
כשבא לעפר הוא מבלהו וכן במים אין בחירה בגין דיתקפר עמה רחימותא פלים וכו׳ וזה הוא
וכדאיתא במדרש שוחר פוב )מזמור צג( ובבראשית ■מקנא לה אל תסתרי עם איפ פלוני היינו פלא יכין
רבה ) ה( שהמים מקלסין להש״י אדיר במרום ה' הגוף כלי לקבל מה פאינו מפורפו כי הסתירה
שהם מכירים ^ ש׳׳י אינו צריך להבריאה ובכוללות היא כדאיתא בזה״ק בלק )קצא (.פתח ההוא ינוקא
אלו השתים מכריע הרוח כמ״ש והארץ היתה וגו׳ פחורה אני וינאוה היינו כמו הירח בזמן החיסור
ורוח אלקיס מרחפת על פני.המים ,שכשהרוח משתתף דאיהו גו רחיימו סגי לגב-י רחימהא מגו דחיקו
עמס אז מתערב המים והעפר והעפר מוציאה פירות רחימו דלא ■יכלה למסבל אזעירת גרמה בזעירו סגי
על ידי המים וכדאיתא במס' תענית ) ג׳ ( :שאי עד דלא אתחזיאת מינה אלא נקודה חדא היינו
אפשר לעולם בלא רוחות ורוחות לא מיעצרי ולכן יפמסתרת עצמה אצל דודה האמתי ואז מקבלת
כל דבר כשבא למים ועפר נבדק אם הי׳ בו יסוד הפפע קודפ וזה פאמר הכתוב )תהלים( תקעו
הדעת שקיבל הלבוש• בבחירה ורצון שזה מורה בחודש פופר בכסא ליום חגנו וכדאיתא ברע׳׳מ
יסוד הרוח שנמשל לכח הבחירה שהרוח נכנס בכל פופפים )ער״ה( דסיהרא מתכסת.
היסודות אז נשאר בקיומו ומוסיף שפ^ע ברכה ואם
הוא בכ^ח עקשות בלא בחירה אז הוא ככשפיס וזה הקינוי שמקנא לה אל תסתרי עם איש פלוני
שאיתא בחולין )ז ( :שמכחישין פמליא של מעלה, היינו שלא יעמיד נפש מישראל כלי קיבול
אז כשבא למים ועפר ואינו משתתף בזה יסוד רוח לקבל ממקום זר .ואלו הם הבירורים עפר ומים
שבשורשו הוא מרוח אלקיס אז מתבפל ,וכן הוא כדאיתא ברע׳׳מ נשא ) ( ומן העפר אשר יהי'
בכל פרפ נפש שכל העובות שהאדם מקבל הם רק בקרקע המשכן שזה רומז לעפר שתחת כסא הכבוד
על ידי שנעשה כלי קיבול לקבל על ידי מה שמצמצם שהכל הי׳ מן העפר הזה שבאלו השלשה לא נזכר
עצמו באיזה פרט או בכלל שאין הש״י נותן בחנם לשון בריאה במעשה בראשית עפר ומים ורוח
י ש ר י ם בהעלותך ס וד רנ
שמים וכן נקרא כמה פעמים בש״ס שמקביל עליו כו א'פ א )בב 5קמא נ (.כל ה>^^'מר קב׳׳ה וופין
עול מלכות שמים היינו שנכנס באור המקיף היינו ' הו א וכו /אכן צריך בימג־ אם הצמצום הוגו לכבוד
;בטנ רצונו מפני כבוד שמים ומזה ישאוב ממקור שמים והצמצום מה שהאדם מצמצם עצמו הוא נקרא
החיים להחל לצאת נחו לפעולה שעל ידו יפגד; הספרה מה שמקטין עצמו בהוד הירס שהיא מקענת
כבוד היש״י שזה ענין עטרה שעטרה לו אמיו ביום עצמה כלאיפא בזה׳׳ק בלק הנ׳׳ל ואם מספיר עצמו
חפונפו וביום שמחת לבו וכדאייפא במדרש רבה השא ■ומקטין עצמו נגד הש״י באמפ וכזאיפא בזה״ק
)פרשה י׳׳ב( עטרה זה אהל מועד וכו׳ ביום חתונתו אמור )צ ( :בגין דמאיך גרמיה למשרי עליה .גאופא
זה סיני מפונים הי׳ שנאמר וקדשפם היום ומחר דבלא גאופא עלאה ודא הוא שלים אז מקבל טובה
וביום שמחת לבו זה מתן תורה כי אהל מועד רומז קיימפ שיוצא ממנה כבוד שמים וכשמברר עצמו בה
אחר שנכנסו דברי פורה בלבות ישראל וכמו שנאמר ומחזירה לשורשה אז מקבל מרוח אלקים המרחף
וידבר ה׳ אפ כל הדברים האלה לאמר ולאמר הוא על פני המים ונכנס חיים בהטובה וכמ״ש )יחזקאל
בכל מקום לך אמור היינו שניתן להם לישראל כח לז(.
בדברי פורה שיכנסו ללבות ישראל והם ירחיביו את
כח דברי פורה שיכניסו אותם בכל הבריאה ,ובאמפ
בשורש כל הבריאה יש דברי תורה טמונים בכל דבר פרשת בהעלותך
כי באורייתא ברא קב״ה עלמא ופורה הוא דאורי
וגלי מה דהיוה ספים היינו לעורר כח הטמון וידבר ה׳ אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרפ
בהבריאה וזה הוא ■רק על ידי ישראל כי קוב׳׳ה אליו בהעלופך אפ הנרוח אל מול פני המנורה
אורה ואורייתא משחא וישראל פתילה )תקונים תקון יאירו שבעפ מ רו פ בזה׳ק בהעלופך ) ק מ״ ח(:
כא דף ס ( :וכיון שהתחיל כח התורה להתפשט רבי יהודה פפח והוא כחפן יוצא מחופפו וגו׳
בהפעורר׳ות צוה הקב׳׳ה לעשות אהל מועד היינו זכאה חולקיהון דישראל דקב״ה אפרעי' בהון ויהיב
לקבל עליהם עול פורה מהתפשט׳ות הזה היינו כיון להון אורייפא דקשוט אילנא דחיי דביה אמיד בר
שנכנסו דברי תורה במצות מעשיות משכן ארון וכלים, נש וכו /פ״ח אילנא דחיי אחיד מעילא לפפא והאי
וזה הוא .האהל הוא עטרה שזה מקיף כל הרצונות שמשא דנהיר לכלא נהורא דיליה שארי מרישא
של ■ישראל'וכח פעולתם כי במתן תורה קבלו עליהם ואפפשיט בגופא דאילנא באורח מישר פרין סטרץ
נטשה קודם לנשימע היינו שהגוף נתבטל במציאות אחידן בי׳ חד לצפון וחד לדרום■ חד ימינא וחד
ממש נגד האור כמ״ש נפשי יצאה בדברו )שייר .ה שמא לא בשעפא דשמשא נהיר כמה דאפמר מההיא
וכמ״ש י״ז במדרש שם( וממילא לא הי' שייכות גופא דאילנא אפקיף לדרועא ימינא ואנהיר בפוקפיה
לשמוע תחלה כי שמיעה היינו הבנה וכיון שעושה ומפוקפיה נהיר שמאלא ואפכליל בנהוריה והוא
האדם על פי הבנתו אין זה ביטול ומסירת נפש כחפן יוצא מחופפו מאן איהו חופפו דא איהו
אחר שמבין'שכן הוא באמת והוא הטוב ממילא גס עטרה שעטרה לו אמו ביום חפונפו ,יוצא ממופפו
לפניו יוטב בעשייתו אכן כשעושה במסירת נפש דא איהו רישא דפל נהורא.
גמור הוא רק בשטה שאינו מבין מה טובה יש .בזה
ומה היא הכוונה ,אכן מה שאמרו גם נשמ;נ היינו כי חופה הוא מה שהאדם שב להפכלל במקורו
שאחר העשיה יוסיפו גם להתכלל בדעתם ושכלם ומקבל עליו אור הש״י המקיף אח כל הבריאה
גם כן להכניס אופו תחת עול מלכות שמים על ידי מזיו כבודו היינו בהפכללוח גמור כי אור פנימי
התבוננות ובזה גדלה מעלת נעשה מנשמע כי לבטל הוא מה שהאדם מרגיש ומבין איך הש״י מנהג על
בשכלו ודעתו אין ביכולת האדם להבין מה שהוא ידו וזה הוא ■מה שהאדם מלביש לרצון■ הש״י ומזה
הפך משכלו ,אבל במעשה יכול לעשות באמונה יצמחו .כל..הולדופ אכן שורש קבלח הכח להרחיב
אף מה שאין הגוף והשכיל מסכימים אכן שורש הוא מה שהאדם מקבל עליו עול מלכות רצון
ת« ישרים בהעלותו סור
יצירה עשיה וידוע שבאלילות מתגלה אור עצמות העשיה סוא שסאדם מבעל כל לעתו בכגל מבצסי
כדאיתא בען החיים )היכל א״ק( סדר אצילות לחקור ולהרהיר אחר רצון הש״י והתפללוה זה הוא
וז״ל הקדוש כי כן אדם קדמון שהוא בחינת כג חופה ,וחופה הראשונה היינו חתונתו הי׳ בסיני ששם
העצמות שלו יש לו גוף זך שבו מתלבש־ עצמותו נתבעלו בהתכללות גמור וזה לשון חיתון שנתכלל
כדי להתלבש אח״כ בגוף אמתי שהוא אצילות׳ נכן, ׳בשורש המקור ,ואחר שהתחילו להרחיג אור התורה
אפילו הכלים נקראים עצימות וכו׳ ואותו אור בהתפשפות לכל כחות העולם אז נכנסו שנית
נקרא אין סוף בערך האצילות ונקרא עלת העלות בעערה הייינו באור מקיף שקבלו עליהם שימליכו
של האצילות אך במלבושים אין אור עצמות מתגלה את הקב״ה בכל פרעי פעולות מעשיות ולכן נכנסו
לכן בריאה יצירה עשיה אינם מבחינת אלקות אלא בקדושת המש׳כן לקבל עליהם שכיל הפעולות הנעשים
נקראים נוצרים נעשים ,כי כן האציילות הוא אינו ופל הדברים הגשמיים יש בהם אור ועל ידי עבודת
בבחינת מלבוש נברא כמו בריאה ורק נקרא ■אצילות ישראל יעוררו נקודת האור להמליך מלכות שמיס
שנאצל כי נברא היינו יש מאין ונאצל הוא בחינת בכל פרעים כי נמצא בכל העניניס מעולם הזה
אין ,כי מצד .האדם מה •שרואה בעיניו נראה יש כמה מיני מדות שונות וכמות שונות כל אתד כפי
ומה שאינו מוחש ומושכל נקרא אצלו אין ולכן המדה ממדותיו של הקב״ה שהוא לבוש לאותה מדה
נקרא הבריאה יש מאין אכן מצד הש׳^ הנברא שמשם ישאב כמו ולכן האדם בעבודתו יכלול כל
הוא צמצום האור ומקום שאינו מוחש 'ומושכל הכמות לתוכו ויעבוד בהם את השי״ת שהאדם הוא
ששם הוא מצד האדם אין ומצד הש״י הוא עלמא הכלל מהבריאה ,אכן גם בזו העבודה צריך האדם
דאתכסיא ששם הש״י לבדו שולע וכדאיתא בהקדמת להכניס כיל כמות העולם תחת מלכות שמים וזה
תיקוני הזהר )דף ד (.דבספירין דאצילות דיוקנא הי׳ במשכן שנעשה משלשה עשר דברים זהב וכסף
דמלכא ממש ובבריאה חותמא וכו׳ וכן הוא האצילות ונחשת כדאיתא בזה״ק תרומה )קלה (.שהם כוללים
שמצד האדם אינו מושכל אכן מצד הש״י שם מציאת כל הבריאה שהם לבושים לי״ג מדות שהם כוללות
עצמותו ביותר. ההנהגה.
ועגין הניסיעה רומז לכל פעולות האדם שקונה לידבר ה׳ אל משה לאימר עשה לך שתי חצוצרות
.על ידי פעולותיו וזהו דברי הזה״ק כי אופנים כסף .בזה״ק בהעלותך )קנ״ד (.רבי שמעון
הוא רומז לפשיה היינו שגימר הפעולה הוא כשניכר פתח ובלכת החיות ילכו האופנים אצלם ובהנשא
הפעולה וכדאיתא בש״ס ברכות ) ד ( :מיכאל באחת ■החיות מעל הארץ ינשאו האופנים ובלכת החיות
גבריאל בשתים כי הקב״ה מלא כל כיארץ כבודו ■בקוזפירא דלעילא הוו אזלי דאי תימא דהאי
והוא ממילא כל עלמין וסובב כל עלמין ולא שייך לעילא לעילא לאו לתתיא אלא כגוונא האי מקמי
אצלו ית׳ שיום לשון נסיעה ותנועה וכמו שנתבאר אנפין והאי לבת׳ר אנפין זיקא מארבע זיקין בארבע
בפנינים אלו שאף שנזכר לשון זה הוא רק על מדורין ובארבע סערין בזיוון דאתברון בקולמישין
המדות אכן בכל הנבראים כל מה שהוא ביותר דאנפין נהירין.
הסתרה ניכר יותר כח התנועה ולכן על האופנים
נאימי )יחזקאל א( לא יסבו בלכתן כי באדם ידוע מכתבי האריז״ל )הקדמת פרי עץ החיים(
הרוצה להלוך צריך להסב פניו ומיעשה האופנים דעשר ספירות דאצילות נתפשטו מהם עשרה
כאשר יהי׳ האופן בתוך האופן היינו שמכל צד ענפים אל היבריאה ואותן עשר ענפים הם נקראים
שיהי׳ הרצון של הש״י לפעול שם הוא פני האופנים עשר ספירות דבריאה עם היות שהם עשרה ענפים
אבל יש בהם מסע ממקום למקום ,אכן כל פעולותיהם דעשר ספירות דאצילות ובזה תבין כי עתה אינם
היויא משורש רוח ה חיה אישר באופנים ששם איהו ארבעים• ספירות באבי״ע רק עשרה בלביד ,כדאיתא
■וגרמי׳ חד בהון ,ורק מה שהוא תחת הה ס ת ר יש בכתבי האריז׳׳ל שמלכות ואצילות מתלבש בבריאה
י ש ר י‘ ם בהעלותך סו ד רנב
( ובזה״ק פנחס )ר״ם (.צו את בני )יתקון בי .מסע ותנועה^ ומכל .מקום כל שורש הבריאה
ישראלי ■ואמרת •אליהם את קרבני לחמי ששאל על והמסע והתנועה הוא מרוח ,הסיה אשר באופנים
קרבנות זבחי אלקים רוח נשברה וכו׳ ושם ) ( : אשך מרצון הפשוע שיהי׳ ברייאה ^והשלבשות העולמות
באתי לגני •בגין דכל קרבנין דעלמא כד סלקין כלהו והשתלשלות מתחייב אשר בעולמות שנבראו יהי׳
עיילין י לגו גנתא .דיעדן בקדמיתא רזא דכנסת ישראל תנועה .וסיבוב וזה מאמר הספרי )בהעלותך■ ■פיסקא
עי״ש׳ כל הענק מבהמה דרביעא על אלף עורין ע״ב( שומע אני הואיל ונוסעים על ,פי הדיבור
ואלף טורין רומז לאלף יומין דחול וכו׳ ,ואם מן וחוני.ם על פי,הדיבור ,לא יהיו,צריכים.חצוצרות ■ת״ל
העוף אמר לי׳ • לא חמינא אבל אסתכלנא מהאי עפה .לך מגיד הכתוב .שאף על פי שנוסעים על פי
מלה דבהמה מלה דעופי וכו׳ ונשר בתרין סערין ה׳ וחונים על פי ה׳ צריכים חצוצרות■ .
איהו ורזא דאועוף יעופף תרין רוחין ובגין כך
אתפשט׳ •ונחתא מימינא ומשמאלא קרבנא דעוף והאספסוה אשר בקרבו התאוו תאוה וישיבו
מכל סטר דכיא לא אתקריב אלא יונה ותורים דאינון וי ב כו'ג ם בני ישראל ויאמרו מי ,יאכילנו בשר.
בקשוט׳ לזווגייהו .ושם )רמ׳^א (.האיך אתפשיט ענק בשר נתבאר בביאורי זה״ק )בתפארת החנוכי
זעיר מהאי יונה או שפנינא ,ובשר מענין הזה היינו פ׳ בהעלותך( שהוא בסוד החשמל שהוא המבדיל
לתקן ^סוף המע xבמחשבה תחלה שאם לא יותקן בין נגה לקדושה ויכול להתעלות לקדושה ,וזה מרומז
עד סוף ■המעשה עדיין לא נתקן המחשבה תחלה, בסעודת שור ,הבר ולויתן ,שלויתן מורה .על רצון
וזה• שנזכר■ בכתובים מענין שור הבר ולויתן )איוב ■שהם מחוברים בשורש הרצון ואף הרצון שנראה
מ׳( שאחר שנאמרו שם נ׳ שערי בינה נזכר שם שהוא מקליפה יתעלה כי דגים רומז ין לעלמא
ענין שור• הבר ולויתן' וכמו שנדרש במס׳ בבא בתרא דאתכסיא שאין .בהם אלא :אהבת הנותן ותשוקת
) ע ד :עה ■(.אכן מבשר עוף לא נזכר בכתובים רק המקבל וזה רומז ג׳ יהיב ד׳ לקיש )זה״ק ויחי רמד ( :
מה שנזכר ברמז במס' שם ) ע ג ( :מהנך אווזי וזה דאיתא בגמרא )ב״ב עד ( :דגים פריצי ,ולא
דשימטי ,גדפייהו ,ועוף מורה כדאיתא בזה״יק )הקדמה מהני בו צינן ולפי שגם זה יתעלה בשורש וזה נקרא
יב ) ( :סנהדרין צב ( :מה שעתיד הקב״ה לעשות סעודת לויתן שהוא רק מקליפת נגה שזה אין רק
לצדיקים כנפים כנשרים שישאר אף אחר שיתבטל כל ע ל.י די עולם הזה ולכן הוא :השמחה היותר גדולה
מעשה בראשית ,וזה ׳שאמר משה מאין לי בשר שנידמה ודג רומז למדת החסד כדאיתא בתיקוני הזהר )תיקון
לו אחר שדור הזה הציב ה׳ שלא יגמור צאתו לפועל כא דף נד (.ושור הבר הוא המתקת .כח הפעולה
מאין לו בשד בהמה או דגים .וזה שאמר הצאן ובקר מסטרא ■דגבורה שיתוקנו כל תשוקות הפעולה מנגה
ישחט להם אם את כיל דגי הים יאסף להם אכן שתתעלה וכ״ש .בעניינו ובזה׳ק פ׳ לך בענין הקרבנות
לזה ׳הראה לו הש״י שלזה יש גם כן בשר עופות וזה .ענק .אין שמחה אלא בבשר שיהי׳ 'שור הבר
וזה •שנקרא קברות התאוה ברזא דתאות גבעות מה שנדמה שיצאו לפועל באדם והוא מכוסה בלבושים
עולם וזה זכו שלא עמדו ■אלא על ידי כשלון שהזכירו ולויתן ששניהם הם כנ׳^ל ,וזה שיתוקן הרצון והפעולה
הדגה שיאכילו במצרים והמן הי׳ קטן בעיניהם וזה ■שנדמה שהי׳ בהם תאוה וכעס וכשייתוקן בשורש
שניתן להם חדש ימים ובאמת זה הרבותא שאמר שתאות אדם חסדו• וגם הכעס הי׳ רוגזא דרבנן
הקב״ה לא ׳יום אחד וגו׳ עד חדש ימים אלא חדש אז תגדל השמחה.
נאמר במצרים החדש הזה לכם וכמו שנתבאר שם.
ויין המשומר נרמז בנסכים בפרשת שלח. אכן• .דו ר המדבר שמקורם לא■ הי׳ משום גמר
פעוילה וכל חטאם ■הי׳■ רק■ במחשבה ומקורם
ועם שונים אל תנחומא .ירא את ה׳ בני ומלך הי׳ בעלמא עלאה עלמא דאתכסיא דור דיעה ,הם
תתערב שלכל יריאיו נחשבים ישריאל חלק שליישיית היו צריכים בשר שיתוקן שורשם בשורש הדעת והוא
ועם אותן שאיומרים שהן שני אלהות בעולם אל למעלה ,משיור הבר ולויתן וכדאיתיא בתיקוני הזהר
רנג ישרים בהעלותך םו ד
לו פי גם לו איזה נ ח פעולה ועל זה איתא במס׳ תתערב להם שסופן לאבד מן כעולם שנאמר זהי׳
סו טה ) ה׳( פל אדם שיש■ בו גסות הרוח אין■ עפרו בכל הארץ פי שנים בה יפרפו יגיועו והשלישית יוותר
ננער .ופו׳ פל אדם שיש בו גסות הרוח אמר בה ואין השלישית אלא ישראל ופו /ישראל נקראים
הקב׳׳ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם והקדוש חלק ■שלישית ברזא דפפארת שרואים שיש שני מדות
המקובנ רבינו■ חיים וויטאל ז״ל בשער הקדושה הפפים ומתאחדים ולפן הם יפללו בעבודתם שני
כתב פי שורש הקנאה באה ■מהתאוה )שם שער ב׳( ה׳מדות ליחד את הש״י שהוא גבוה ומשולל מפל מדה
אבל מביאה• למדת הפיעס וגם התאוה שורש הגיאות לאפוקי מי שאינ׳ו מיחד את הש״י הרי משיג שיש
וכמו .שיתבאר בס״ד. פחות מחולקים בעולם ,וזה ענין החציוצרות דמייתי׳
שם לקמן דמדת תפארת נקרא מלך ומלך כשיוצא
וענין קנאה השני׳ הוא בשורש צרת עין אף תוקעין לפניו.
שיש לאדם פמה מיני טובות יש לו צרת עין
בזולתו לבל יהי׳ לו אף החצי ממנו ,ופן בדבר שאין ויאמר לו משה ׳המקנא אתה לי ומי ■יתן פל עם
חברו■ עולה במעלה יותר ממנו שאינו מזיק לו פי ה׳ נביאים פי יתן ה׳ את רוחו עליהם .ענין
גס לו י יש הרבה וזה יבא • מחמת מיעוט הבנתו הקנאה תתפרד והיתה לשני ראשים .אחד במה
ברוממות ה׳ בדמותו פי ח״ו יד ה׳ תקצר ובאם שהאדם מקנא לחברו שלא ירצה להיות חברו עולה
יר.לך השפעת ה׳ לחברו ח׳ץ תתמעט אליו ואף שלא במעלה יותר ממנו וזהו עבע• כבושה בבני האדם
יהי׳ לחברו הרבה פמו שיש לו אפן ידמה פי מחמת שירצה להיות הגדול בעולם וזהו שאמר הכתוב לפתח
חברו הוא יתחסר ופן גם הדבר בהתעלות חכמה חטאת ■רוק )בראשית ד( פי זה הוא שורש פל
ודעת■ ולענין זה יתייחס קנאת רחל באחותה וזה ההסתרות שהאידם ירצה לעלות במעלות גביוהות
לא יבא משורש האדם■ רק פפי הבנתו ועל זה שלא ימנע ממנו שום דבר וזהו בש־ורש גיאות שפל
לא נאמר ורקב -עצמות פי באמת זה מאמין שהכל הה׳ולך ד׳ אמות בקומה זק^ופה כאלו דוחק רגלי
מה' הוא אפן יתפיסו בבעל גבול ותכלית וזה הוא השכינה )ברפות מג ( :פי קומה זקופה הוא היתרון
מקוטן אמונה פי' אמונה היא במה שהוא למעלה האדם על הבהמה שרומז על יתרון הבחירה■ לאדם
משפל האדם כי מה שהיוא בשכל אין צריך לאמונה מבהמה שאינו כפוף לשום דבר ובאם יהלוך האדם
■ולפי שהאדם■ הוא בעל תכלית לפן מצד טבעו ׳לא ד' חמות היינו שיעור הפחות בהתיישבות דעת
יופל להתפיס גדר בלי■ בעל תכלית אפן פל זה האדם אם יעמוד בדיעה הזאת אז מצדו ותפיסתו
בבינת הלב פי בינה היא בלב ופמ״ש ולבבו יבין אין פח השי״ת שולט עליו להטותו לפל רצונו ובאמת
)ישעי׳ ו( ודעת הוא בשפתיים פמ״ש ודעת שפתי הלא לבות בני ■אדם ביד ה׳ ולו נתכנו עלילות ולפן
)איוב ל״ג( אבל חכמה היא למעלה על שניהם האדם המקנא משורש הגיאות עליו נאמר ורקב
פי זה הוא חלק אלקי הניתן באדם וזה הפח אף עצמות קנאה )משלי יד( כי גם עצמותיו שהם
באדם אין לו גבול וקץ אף שיש לו תכלית פי לא יסודות האדם גם בהם יגיע ה הפ סד והכליון משורש
יעמוד במקום אחד 'לאמר לו עד פה תשיב רק דיעה הזאת מאחר שהחסרון הלזה יבא משורש
מתגדל ומתרחב כשלהבת קשירה בגחלת אפן זה האדם שבא לחומר היעיפור אחרי חטאו ונסתר
הוא תפ׳ליתו'שחוזר לאחוריו וזהו מפני הכלי הניתן ממנו לבל ירגיש פי הוא נברא ועליו יש פח הבורא
בו פי באמת השכל לפני עצמו אינ׳ו בעל תכלית ומזה יתחייב גם מדות הכ עס דאיתא פל הכועס
רק הגוף המקבלו אינו מניחו לצאת מגדרו ולפן כאלו עובד ע״ז )זה״ק בראשית פז (:פי מאחר
נקראת התורה בפי חז״ל מלחמה משיבי מלחמה שכועס על המנעו מאיזה דבר ידמה כי אין שופט
שערה ).ישעי׳ פח( ודרשו שנושאין ונותנין במלחמתה על פל הארז המשגיח על פל דבר בהשגחה פרטיית
של תודה )מגילה טו ( :פי השפל והחכמה תרצה ימתפיס ■פח המונעו לאיזה פח נפרד בפני עצמו
לצאת לזיץ מגדר הנג די להם ויתאמז למשוך גס וזה נקרא עובד ע״ז יכל זה מפני שבשורשו ידמה
י ש ר י ם בהעלותך סוד רנד
הרבה חכמה ודעת אכן מדותיו לא נזדככו ביראה כח הגוף למעלה ממדרגפו אכן הגוף בנחז יימשיך
תמידיית ועוד קדושתו אינו בקביעות בו ולזה את החכמה למעה ממדרגתה כמו שנראה כשהגוף
עוד לא ישופע לו שום טובה בהתפשטות ולפי יתאוה לאיזה דבר אף שהאדם בחכמתו יבין כי
שההשפעה תהלך נגדו בצמצום לכן ישיג השפעת ■לא יוכשר לפניו מכל מקום גם בחכמתו יחשוב
ה׳ בגבול ותכלית ולכן גם■ רחל כאשר הי׳ נגיעה תחבולות איך להשיגו אבל באמת החכמה בעלמותה
במדת ■הקנאה שגם בניה נקראים מקנאים אפרים הוא למעלה מבינה ’לכן בה יוכל האדם להבין
לא יקנא )ישעי׳ יא( וכל עוד שעמדה בזה לא ולהאמין אף בכח בלי בעל תכלית ואף שאין ביכולתו
השיגה מבוקשה כי גם כח תפלתה סתם ממנה כי להכניס זאת ללבו כי שיידע האדם בבירור אינו עד
התפלה צריך להיות למקום שאין לו גבול ותכלית שיבין בלבו ■ואף שהחכמה משגת הרבה עוד אין
( ■ואח״כ כשנשלמה בתת שפחתה כמבואר ) לאדם ידיעה אמתיית כי גם החכמה שבאדם נבדלת.
■ליעקב ונשלמה במדה זאת אז תיכף נשמע תפלתה ממנו עד שמדמה בלבו גם כן אכן בלב אינו משיג
כי תיכף השיגה שכח ה׳ בלי גבול ותכלית. כמובשכל רק על ידי החכמה נשאר בלבו איזה
דמיון ממה שהשיג ולכן איתא הרבה צפו לדרוש
והאמנם כי מודעת כי מדה הראשונה הנזכרת במרכבה וילא ראו אותה מימיהם ואמר ר״י התם
במדת הקנאה שתבא ממדת הגיאות גרוע באבנתא דלבא תליא )מגלם כד ( :כי הבנת הלב
מאוד על כל זה ייש בה יתרון המעלה כי לא יקנא הוא על ידי הצטיירות וכדכתיב )מישלי א( להבין
אלא למי שיידמה לו שיעלה במעלה יותר ממנו אבל ומליצה כי בבינה צריך משלים ומליצות אבל משל
מי שהוא קטן ממנו לא יקניא אבל ממדה השני׳ החכמה משגת הענין כמו שהוא ומזה יוכל האדם
היינו הצרת עין בזה ■יוכל לקנא אף למי שקטן ממנו לבא לאמונה יתירה ובאם יחסר זאת האמונה
כמבואר ,אבל יתרון למדה השניה טל הראשונה היינו יתפוס כח ה׳ לבעל תכלית ולכן אמרה רחל ואם
כי מאחר שצרות עין אינו שרשיי בטבע האדם ולכן אין מתה אנכי )בראשית ל( כי עיקר חייתה הי׳
כשיזדכך טבעו ילך זאת ממנו אבל הגיאות מאחר הצפוי והקיווי לבנים ובקנאיותה לאחותה בדמותה
שהוא שורשיית לכן כל עוד שהיאדם בגוף אף שנשלם שלא השאירה אליה השפעה ולכן אמרה מתה אנכי
בכל מדותיו כמו שיוכל האדם להתברר ביותר בעוד שיפסוק כח השפעת חייתה ולכן גם במשה רבינו
היותו בגוף עוד זאת המדה תחוף עליו וכמו כשאצל מן הרוח אשר עליו וכדפירשו חז״ל ע׳׳ה
שמצינו במרע׳׳ה שביום האחרון לחייו בעולם הזה )רבה בהעלותך טו( כמדליק נר מנר מפל מקום
אמרי שדימה כי יהושע גדול ממנו אמר מאה מיתות איתא בשבת )כב (.כי גם בזה שואב מישחא
ולא קנאה אחת )מדרש רבה וילך ט( וזהו כי בעוד ובאמת כך הי׳ כי התחלת הפס קת הנבואה ממרע׳׳ה
האדם במאסר חמר ■העכור לא יפוייס בשום ריצוי כי זה הי׳ התחלת כניסת הארץ כי גם הבשר
וטובה רק שיהי׳ המעולה במעלה ומדוגל אף שזה הניתן להם מכחו של יהושע הי׳ כידוע.
כח המתנגד לעצמיית גופו ועל זה נאמר וכרקב
בעצמותיו מבושה )משלי י״ב ד׳( וכדאיתיא במורה ולפי שיהושע הבין זאת ולכן על אלדד ומידד
( כי החומר נמשל לאשה זונה שלא תתפיס ) שלא עלו בגורל כעס יהושע באמרו למשה
בצורה הניתן לה עד שתכלהו וזה יבא גם להחומר כלאם והשיב לו משה המקנא אתה לי מי יתן כל
הפ סד גדויל כי הרוח תשיב אל האלקים והחומר אף עם ה׳ נביאים כי מה שאין אני נכנס לארץ זה
שבאמת גם בדומם נמצא חיים והכל לכבוד ה׳ אכן הוא ברצון ה׳ והרוח ה׳ אשר עליהם גם כן מה׳
בכל עוד יש חיבור לצורה יבין כי על ידו יעשה הוא ומצדו יכול ליתן לאיש מבלי יחסר חברו מאומה.
כבוד ה /אבל בהפרדו עם כי לא יאבד אף טפה
חומר מיום ניתן בעולם הזה רק שפושט צורה והמביא לידי זאת הקנאה בצרת עין הוא ,בכל
ולובש אחרת מ״מ הצירה בהפסדה הוא דבר שיש עוד שלא יזדכך האדם במדותיו ואף שהשיג
רנה ישרים בהעלותך םוד
יותר מכפי הבנתו אם כן תמיתהו הקנאה ולא לו מקנה שממנו עצמו יבנה בנין שיראה איך נ־עשה
יסור ממנה .אף רגע כי כל מה שיבא■ לפניו יקנא ממנו .ענין גבוה ■מעל גבוה אבל החמר אף שילבש
עד שתמית אותו וזה ההפרש שבין מיתה להריגה צורה אחרת מכל מקום הוא בלמי כמו עץ שהי׳
כי באויל נאמר יהרג כי הריגה עושה רשימה תחלה כלי ואחר כך נשרף ומהאפר נעשה איזה דבר
וחסרון גם בהגוף אבל מיתה אינה בלתי פירוד שילא .ניכר ממה נצמח ולכן בזה שישאף לצורה גבוהה
ההרכבה ועוד ביכולתה לחזור כמו שהי׳. . יגרום לעצמו כליון ורקב במצמותע ומצד מדה השני׳
שזה הצורה גורמת ע״י תפיסתה לא יגרום ההפסד
וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה בלתי המצב שעומד בו אבל לא הכליון לגמרי.
כי הוא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות
רוח )קה׳לת ד׳( המלך החכם הלזה אשר החכם ובצרת עין גם מי שעדיין לא השיג מאומה עוד
מכל אדם אחרי כי התחכם להביט במעשה בני אדם איך ■יוכל להצר עינו כי עדיין לא ה תפיס
זביאר לניו כי כל כשרון מעשה אם תבא מחמת קנאת העובה כלל אבל בגיאות אף •שהוא ריק מכל גם
איש מרעהו הלא הבל הוא ,ובאמת דבריו עמוקים. כן יש לו זאת המדה כי גם זה מביואר שיתחלק
הם וברורים למוצאי דעת כי בגמרא )פסחים נ.(: לשנים אחת גיאות מצד התולדה שיוכל האדם להתפאר
איתא י לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא כי נולד נקי במדות מועלת ועובות ואחת בחכמה
■לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וגם אנו מכוונים ובהשגה והגיאות בתולדה אף יונק שדים יוכל
בשם יוחס תוארנו ביישנים .זכימיו שאמרו ז״ל בגמרא להתגאה בו.
)נדרים כ( למען תהי׳ יראתו על פניכם זו הבושה.
כי הבושה תעשה פעו׳לה גדולה בלב בני האדם ויתבאר זה הענין במענה אליפז שענה לאיוב
ואיך דחה שלמה המלך .ע׳ ה את כל הנעשה מחמת )איוב ה׳( כי לאויל יהרג כעס ופותה תמית
קנאת איש מרעהו והכי גם האדם שעושה דבר טוב קנאה .אחר כי איוב כפר בהשגחה פרמיית ואינו
מחמת הבושה אינו מקבל שכר טוב וכן מצינו בדברי חשוב אצל ה׳ מין האדם להביט אף בצדקתו ועיין
חז״ל )בבא בתרא .כא (.קנאת .סופרים תרבה במורה )פרק כ״ג משלישי( ביאור הנחת אלו החמשה
חכמה וידוע ומפורסם לנו מאימינים בני מאמינים דיעות ואיוב כפר בכל ההשגחה כמאמר חז״ל )ב״ב
כי חכמה לא תבא בלתי בסייעתא מאת הש״י וכמ״ש טז (.ביקש איוב להפוך קערה על פיה וכן דבריו
)דניאל ב( יהב חכמתא לחכימין ,ובאמת קנאת אחת הוא על כן ■אמרתי תם ורשע הוא מכלה אם
סופרים בשורשה הוא כי לא ישב אדם בדד והתחכם שוט ימית פתאום למסת נקיים •ילעג כו׳ )איוב ט(
לחדש איזה דבר חכמה הלא אז ידמה בנפשו כי והנה אליפז מבואר שם כי דעתו הי׳ כי לא יבא
אין עוד לחדש ולהוסיף בזה וכפי הנחתו שהניח על האדם שום רעה בלתי על חטאו ואף שאינו יודע
דעתיו בהשכלה הראשונה כן יקום אצלו יתד בל מכל מקום על איש תם לא יבא רעה וזה אמרו
תמוט אכן כשיראה כי יש חכמה יתירה בזה אז כי לא השוט ימית פתאום רק איש בחטאו ימותו
כל עויד עצמו ירבה כדי שגם היוא יוסיף בזה כן כי לאויל יהרוג הכעס יפותה תמית קנאה ולהפתי
יצרף לזה שקידה ותפלה וזה יפעל רגש בלבבו מאחר קנאתו תמות תאחז בו עד שתמיתהו כי אויל היא
שיש נבריא שיכול להשייג יותר הלא אל אחד בראנו, עקש בחטאו וכמ״ש אוילים מדרך פשעם )תהלים
ומדוע אגרע בחלק חכמתו הלא אוכל לעלות במעלה ק״ז( וזהו על העקשית הנטבע בלב האדם בדמותי
יותר ממנו ,אכן יש הפרש בין קנאת איש מרעהו כי הוא העיקר בעולם לזה כעסו תהרוג כי אחרי
לקנאת סופרים ,כי קנאת איש מרעהו הוא שהאדם רואו כי לא יצליח דרכיו יבא התרשלות בכל יסודותיו
רואה שחברו עולה במעלה ומצליח מתקנא בנפשו ועמודיו ירגזון בשורש חייהו ,אבל הפתי הוא
מדוע לא ■אעשה גם אנכי כמהו הלא אראה מעשיו שנתפתה 'לכל אשר יבא לפניו וידמה לכל טובה
ואדמה לו או אגדל ממנו וכל זה■ אף שלפעמים הבאה נגדו כי הוא העיקריית והשרשיית ואין בהי
ישר ים בהעלותך סוד רנו
1גי כחותם על לבך כחותם על זרועיך כי עזה שיב שישמור ה אז ם בזה לבלי יעבוד על ד3רי פוסה אף
כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי מאופן כזה כי זהו לבויש .בעולם הזה ליראה ולמעלה
אש שלהבתיה )שיר ■ח׳( הנה ענין אהבה העזה זהו היראה האמתייש כי עיקר הביושה הוא נגד
ממות אם היא אהבה אמתיית ושרשיית כי ענין הש׳ vובושה אף בעולם הזה .שבוש מפני בני אדם
המות שהוא חזק יותר מהחיים כי חיים הוא גם כן משורש הזה תצמח אף בלא דעת האדם מה
ההרכבה השלימה •והרוח אשר נושב השי״ת כמ״ש שנפש מישראל נעבע בו בושה אף שלא הגי ע לכלל
)בראשית ב( ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם יראה לפי שליא השיג רוממות ה׳ איך לירא מפניו
לנפש חי׳ וזה המאמר הוא מתפשט בכל יצירת אכן בראותו מעשה אצבעותיו כי ברא בני אדם
הא׳דם וענין המות המפריד ההרכבה הלזו כי מאחר שהם נקיים במה שהוא נתאב ונאלח באיזה מדה
שכל הבריאה הי׳ כדי שיוכר כבוד ה' וליותר בריאת רעה לכן יפעול בלבו ב ו ^ בעוה״ז אבל מצות עשה
האדם בין כל הנבראים כי איך יוכר כבוד ה׳ על שצריך האדם לקיים צריך להיות באהבת הלב ואף
הדומם לכן מראה הקב׳׳ה כי בהרכיבו דומם עם על פי שיש עובד מאהבה ועובד מיראה וגם שכר
נפש חיה יצטרפו שניהם לעבודתו והחיים תמשיך העובד מיראה לא יבצר עם כי קען הוא ובזה יש
למעלה גם את הדומם לעבודת.ו ית' וזה האות כי הרבה חילוקים כי גם מיראת ה׳ אשר שורשה
גם בדומם כבודו שוכן כי באם לא הי׳ כבודו על מאשר תוכה רצוף אהבה אם לא הגי ע האדם
הדומם ג״כ לא הי׳ בכח יכולת הנפש להמשיך אליו לעומקה להביע בלתי להאהבה בשעת עבודה גם
את הגוף כי מאחר שעומד במקום טומאה והנפש בזה יקטן מעלתו מהמשיג אהבה השלימה אבל
צריך להעליותו להמשך אחריו וזה ראיה כי גם במצות לא תעשה להשמר מפני זה עי״ז נקרא עבודה
בדומם יש חייים כי למה לו להיגוף לשמוע לנפש שלימה ואף הבורח מן העבירה מפני יראת בני אדם
אף בדבר שהוא נגד טובת הגוף וזה נראה בחוש הרי על כל פנים נשמר והמעשה הוא טובה רצונו
באדם שהוא שלם בשכלו גם גופו לא ישאף בלתי מעשה השמירה וזה יגדל יותר ממחשבתו ויעלה
לטובה ולמה לו זאת הלא לפני הגוף אין טוב רק למעלה מתפיסתו וגדר שכלו ושם .יעשה פרי כי
שיאכל וישתה ומה איכפת לי׳ אם הנפש גם אח״כ זה יעיד עליו שלא הלך בדרך הרע אף בכל מחשבתו
תענש אחר פירוד ההרכבה .אכן גם בדומם נמצא כי לולא הלך בכל מזימותיו לא הי׳ בכת הבושה
חיים כמוס בו וכאשר יעור מכח הנפש המעירו להסיעו מזה כמו שנראה לפעמים כי התאוה תגבור
אז גם הוא ישאף לעבוד בוראו וזהו תוכן בריאת על השכל ולכן אם עוד הי׳ ביכלתו להסיע אף
האדם ואמנם באמת כשהידומם.הוא על מקומו בלא מאיזה טעם זה יעיד כי לא לבו הלך וזה מפני שקבוע
השתתפות החיים יעשה ג׳׳כ כבוד בוראו עוד ביתר בו קדושה כי מצד מזימות הגוף וחמדתו הי׳ ביכלתו
שאת מכאשר הוא בצרוף חיים כן גם הנפש כשהיא לשלול כל שבלו ובינתו אבל במצות עשה אף כי
בלא גוף כי אין להם כח בחירה רק כשיצטרפו יחד עשה המצוה לכוונת טובו גם כן מצאנו בגמרא
כי הדומם אינו בעל בחירה וכן הנפש כי גם )ר׳/ה ד (.הנותן סלע לצדקה על מנת שיחי׳ בנו או
' מלאכי מעלה נקרא ין עומדים כמ״ש ונתתי לך ע״ז שאהי' בן עוה׳׳ב בישראל הרי זה צדיק גמור
מהלכים בין העומדים האלה )זכרי׳ ג( מפני שאין אבל לא טל מנת שיהי׳ בן עולם הזה ועל זה
להם בחירה ואינם עולין במעלה וכדאיתא בזה״ק
הנותן צדקה בלתי להתיהר אינה נחשב למאומה
)תרומה קע (.דהא כלהו משריין עלאין לית להון
באם אין לו שום כוונה רצוי׳ גם כן כי אין זה
. קפיצין.
קנאת סופרים כי קנאת סופרים הוא מחמת שמכיר
אבל כמו שנבראו כן עומדים בתפקידן מבלי שינוי כח ה' וירצה גם הוא להגיע לזה אבל זהו קנאת
אבל האדם יכול לעבור גם כן על ידי כח ע^ איש מרעהו ■וזה הבל ורעות רוח כי במצות
בחירתו יכול ליכנס להסתר והם נקראים עירין צריך רחימתא דלבא.
רנז ישרים בהעלותך םוד
לשורשו והנה האהבה הא׳מתיית גם כן הוא מפני )דניאל ד( שאק שינה לפניהם ולכן ענין הבריאה
שבשורש הנבראים אחד הם וכאשר יגיעו שניהם הוא כדי לברר אלו הכסות שהם בלי בחירה רצונו
להכרה אחת כי שניהםממחצב אחד אז ישאפו הן פח הדומם והן כס המיים כי מאחר שכמות
שניהס זה לזה כי זה שורשם וזהו ה אהבה השלימה שהן אין ראי׳ על עבודתם ט הם עושים רצון קונם
וכן אהבת הש״י לישריאל ואהבתם אליו כי הם ולכן יצרפם יחד ומהצערפותם יבא כח בחירה וכמו
בניו והוא אביהם. שיתבאר בע״א בס״ד וזה ראי׳ על מה שעושים בלי
בחירה הוא גם כן מפני הכרת כבוד ה׳ שמכירים
וענין הקנאה שהיא הסתרה גדולה כמו שנתבאר וזה ענין הבריאה ולכן המות ,עז מהחיים כי כאשר
הן קנאת הגיאות הן קנאת הצרת עק שניהם נתברר זאת בעולם הזה כי אין אדם מת עד שיתברר
הסתר הם וזהו קשה משאול כי שאול הוא ההפסד וכדאיתא )פר״א לד( ואין הנשמה יוצא מן הגוף
והפליון והעדר הגמור ומעשה שייעשה האדם לא עד שתראה השכינה ,שנאמר כי לא יראני האדם
כח האדם עובה זאת המעשה עם מקורה רצונו וחי ובזה״ק )נשא ־קמז (.כי לא יראני האדם וחי
שהלך בזה ותם לריק ולאבדון וזה נקרא פאול בחייהון לא ממאן אבל במיתתהון ממאן ,כי זה
שהיחועא מא׳בד הון וחלק מכח׳ו כי זה הכח לא הענין השלימות שמשיג בעולם הזה שמברר שכח
ישיב אליו וזה הפך משאיפת הינחצב להמקור כי זה ה׳ וכבודו על הדומם והחיים שזה כולל הכל זה
מונע מלשוב למקור כי ילך לאבדון על ידי הסתירו נקרא רואה פני השכינה כי שלימות אינו נמצא רק
וככה ענין הקנאה שתסתיר שורש האדם וזהו בהש״י וזה מורה ויקרא לו ה׳ שלום )ספר
רשפיה רשפי אש שלהבתיה ואיתא במדרש רבה שופעים ו( כי לזה מורה שם קוי״ק הנורא כי הוא
)שיר ח על .הכתוב שימני כחותם( ר׳ ברכי׳ אומר שלם בלי הפסק ואין שלימות רק עצמותו ית׳ ולכן
מכבהלמים ולא המים באש שלמעלה לא האש בעת הזדככות האדם ואז תתפרד הרכבתו כי מאחר
מכבין ,לאש כי זה הכח המסתיר לא יכבה לעולם שהיו בעוה״ז ונתבררו שכל עצמם אינו אלא כב׳וד
כי זה הכח לא יעלה אף כי האדם יעלה ויזכה ה׳ לכן ירצו לשוב למקורם כי שם יעבדו את ה׳
לעוה״ב כח ההסתר לא .יתכבה כי זה יפול מן ביותר תוקף מבלי פח מונע כי העפר ישוב כמו
האדם ולא ישיב אליו אחריי שזה יתחייב כח הכעס שהי׳ וגם זהו כבוד ה׳ בשלימות כן הרוח אשר תשוב
אם לא שיברר כי הי׳ רותחא דרבנן כאשר מבואר אל האלקים ■אשר נתנה וזאת הרגע האחרונה שהגוף
אצלנו במקום אחר אז ישיב יחי׳ גם זה הכח. שומע בשלימות לנפש כי כח הגוף נחלש והנפש
גובר ושניהם רדופים להתפרד לשוב למקורם ששם
כחותם על ישראל שימני והנה זה מענת כנסת יעשו רצון הש״י בשלימזת וזהו השלימות הגמור
לבך כח׳ותס על זרועיך ואיתא במס׳ תענית זאת הרגיע שאז שולעים שניהם כח העבודה בלי
)ד (.כי שאלו שלא כהוגן והקב׳׳ה השיב להם כהוגן בחירה ועוד כח הבחירה מתברר בזה וחופף עוד
כי ברצותם לבקש כי רשפי אש הקנאה לא תוכל עליהם וזה נקרא על שם הוי׳ וזה באדם שנשלם
לכבות את האהבה יוכן מים רבים לא יופלו לכבותה בכל עניניו נקרא מיתת נשיקה ,וכדאיתא בירושלמי
כי מים רבים מבואר במדרש )ישם ובמדבר רבה ב( יבדית פ׳ האשה שהלכה )הלכה ב׳( ספותה לראשי
כי מורה על האומות כי בשעף זרם מחשבותם ביום נשק )תהלים ז( ביום ששני עולמות נושקין
הרעים יבאו מחשבות רעות גם בלבות ישראל זה את זה העולם הזה יוצא והעוה״ב נכנס ,וכן
המסתירים מהם כח הש״י על ידי חמדות ותאות בגמרא על ענין שלימות כאשר יושלם הבירור וירצה
מעוביות עולם הזה וזהו מחמת שעל כל עובה יש לבוש לשוב למקורו להתענג זה קרא שלם וכדאיתא על
המסתיר כי זה עיקר העובה בעולם הז ה ההסתר פסוק אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום ככלה שנמצאת
כי היא עובה נפרדת ולא יצרך .להש׳׳י ע׳׳י וישכחו שלימה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית
וזה עיקר העובה ולכן היין בעולם הזה משמח כי אביה )פסחים פז (.וזהו ענין המיתה שישאף
י‘ ש ר י ם שלח םו ד רנח
זה מדה במדה טל זה נאמר קנאת ה׳ צבאות שהש״י משכר ומשכח דעת.אנו ש כי הדעה הברורה והיראה
מקנא היינו שמסיר השגחתו מזה האיש או המין היא הפך מעולם הזה וזהו הסתר אחד .והסתר
ומראה רוממותו ואינו מראה ענותנותו וממילא השני הוא רשפי אש הר!נאה כי לא נאמר כעס אנג
כשיגביה׳ממדותיז וממילא ילך זה לאבדון מבלי ישאר הש״י וקנאה בלתי על העובד עבודה זרה וכדאיתא
לו שורש מאחיר שאומר שאין לזה שורש. במורה )פרק ל׳ץ מראשון( ]עיין במ״ר ואתחנן
)ב׳ י״ח( שלא נאמר קנאה רק בע״ז ,מב׳׳א הגרי״ל
וזה ששאלו כנסת ישראל שימני כחותם על לבך זנ״ל[■ .ומבואר שם כי כל עובדי עבודה זרה
כחותם על זרועיך כי עזה כמות אהבה ונגד לא יחשבו כי זאת ע״ז הוא האלהי רק יעבדוהו
אהבה יעידו אילה השנים רצונו הקנאה הקשה כשאיול לאמצעי בינם ובין אלקים אלקנו ואיתא בשלהי
המסתרת מאוד וכן מים רבים היינו שטף זרם מנחות דקריאן ■לי' אלקא דאלהא והוא ט חלק
התאוה ולכן נגד הקנאה הקשה משאול שזה מביא איזה כח לטבע ולא יביט לכל דבר בפרש שאין
קוצר דעת מלקבל האמת נגד זה שא׳לו שימני כחותם השגחתו■ כל כך וזה הוא מפני שלהם אין הקב״ה
על לבך כי אם יהיו נחתמים על הלב היינו בעומק משגיח לפרטי נפשותיהם אף שאין דבר גדול וקטן
רצון הש״י שם יהיו נקשרים ממילא לא יבא להם נעשה בלתי רציונו ולא יפול צרור בלתי השגחת
דיעה הזאת למעט בתפיסת ההשגחה ונגד מים הבורא ית׳ אכן כל זה לתועלת ידוע אצלו ית׳
הרבים היינו התאוות והחמדות בקשו שמני כחותם ולא לטובת הפרט מהאומיות ולפי שאין השגחה
על זרועיך כי הזרועות הם ענפי הלב כי לא יצא פרטיית לקיום ׳נפשותיהם לכך לא יוכלו להשיג בלתי
לפועל על ידם בלתי רציון הש׳ע והם יהיו כלי כח הטבע וכן איתא בגמרא על בלעם■ ומספר את
פעולתו ית' וממילא לא יבא להם שום תאוה ששוטף רובע ישראל שהקב׳׳ה סופר רביעותוהן של ישראל
למעלה מראשם ושכלם והקב׳׳ה השיב להם הן על וכו׳ ■ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר
כפים חקותיך )ישעי׳ מ׳׳ט( אתה שאלת דבר אפשר מי שהוא קדוש .וטהור ומשרתיו קדושים
שלפעמים נראה פעמים אינו נראה אבל אני אעשה וטהורים יסתכל בדבר כזה )נדה לא (.ולפי שהצר
לך דבר שנראה לעולם כי ישראל מצדם בקשו שיהיו עיניו בהשגחה שאמר שאי אפשר שתהי׳ השגחה
קשורים בלבם ובמעשיהם וברצונותיהם בו ית׳ וזה כזאת למעלה וזאת לא הי׳ יכול להאמין כי בעומק
שהשיב הקב׳׳ה כי אחר שיחוקם על כפים זה יעיד ■נפשות ישראל ה ם מקושרים בהש״י וקדושת הזווג
כי כחותם על לבו וודאי קשורים אכן כפי בקשת בנפשות ישראל יעורר חסד עליון ואף תאות ישראל
ישראל אינו רק בעומק אבל האדם אינו מרגיש הם בהשגחה כי כל תאוה היא להתרבות בין תאות
בו כך רק כשיעמיק הרבה וזהו פעמים נראה פעמים אכילה ושתיה ובין תאיות משגל בנפשות ישראל יעשו
אינו נראה אבל הש״י השיב הן על כפים חקותיך שורש למעלה מן יצירת האדם וייצר ה׳ אלקים
דבר הנראה לעולם לבלי יבא התרשלות לנפש מישריאל את האדם כי בזווג נולד הולדה חדשה שנעשה מדומם
בשום פעם רק בהתעוררות מעט ירגיש כי הוא חיים וכן באכילה ושתיה יתעלה הדומם ולמעלה
■דבוק בחיים נצחיים בהשי״ת. הכח הזה מופשט כל גשמיית הגופני רק כח תפלה
יעשה מכל זה בהכרת הבורא שגם הדומם יכיר
מה שעד עתה לא הכיר כי זה עיקר כח התפלה
פרשת שלח שהאדם מבטל דעתו מפני הכרת הש׳׳י מה שהי׳ עד
עתה בהסתר .וכבר יצאנו מכוונתנו ונחזור לעניינינו
ב׳ מ ד ר ש רבה שליח .הלכה מהו לפרוש ליס כי מאחר שממעט בהשגחה נסמת עין השגחתו מדה
הגדול קודם לשבת שלשה ימים ,שנו רבותינו במדה וכן כל ענין עבודה זרה הוא ממעט בהשגחה
אין מפליגין בספינה בים הגדול שלשה ימים קודם שזה הדבר לא יוכל להיות בשורשיו מוקשר למטלה
לשבת וכו' אס הי׳ שליח מצוה מותר לו לפרוש בכל נמצא '■ש לזה כח נפרד בפני עצמו לפעול מה ונגד
רנט ישרים שלח םוד
וככל ענינים יש לבושים כי מה שהוא למעלה ביותר יום שיחנה למה׳ מפני שהוא שליח מצ-וה ושליח
בהירות הוא מתלבש בעולם הזה בלבוש יותר עב מצוה דוחה את השכח.
וחמריי ולפי שבעלמא דאתכסיא שם הוא החירות
הגמור מסערא דיובלא והוא ששם אין שום עירדא ענין פתיחת המדרש בענין זה כי כל הדרכים
והתנגדות להמדות שאין שם■ פירוד כלל כי שם נקראים שרדה כדאיתא כמס׳ כרכות )יא(.
מתאחדין כל המדות ,ולכן להיפך לבוש הים בעוה״ז כי דרך מה דרך שריד ,והשרדה היותר גדולה נקרא
ששם ממשיך עירדא וביותר נמצא עירדא במקום ים כדאיתא )תמיד לכ (.כל נחותי ימא לא מיתכא
שהדעת נסתר ואין האדם מושל בשכלו על מדותיו דעתיהון עד דסלקין ליכשתא ,ולכן אסור להפליג
■ולכן שם נראים הברואים פנפרדים אחר שכל אחד כים הגדול שלשה ימים קודם לשכת כי שכת הוא
יעמוד במדתו ואק הדעת גובר לאחדם ומזה יצמח עונג שהוא מצות עשה וקראת לשכת עונג ועיקר
פירוד ,ובזה השליחות הלכו לקנות קנין הארץ וארץ עונג הוא להתיישכ כדעתו שיראה מקורו וכעת יראה
רומז למדת מלכות שבזה המקום כל המדות הם ביחד האדם את מקורו אז הוא כישוכ הדעת כי כל
אכן כשאין הש״י מאור מהשורש אז כל מדה מתנגדת השרדות שכעולם הוא מצד ההסתרות והתמורות
לחבירתה ושבת אך< שהוא גם כן מדת מלכות שמים שאין אדם יודע איזה תכלית יכקש אכן כהגיע
אלא שבשבת מלכות שמים עולה להתקשר במקורה אדם למקורו אז כל השפעותיו יורדים שלא כצער
וממילא כשכל המדות רואים את מקורם אין שום ונדאיתא כשלהי קדושין פ״כ שהרעותי את מעשי
עירדא מהתנגדות המדות כמו שמצינו במחלוקת וקפחתי את פרנסתי אכל אם הי׳ נגלה לאדם מה
)פסחים נ ג ( :שבין שאמרו להדליק בין שאמרו הוא חלקו לא הי׳ לו שום מחסור כי מה ששייך
שלא להדליק שניהם לדבר אחד נתכוונו ,אכן מצד האדם אך מה כאמת לאדם זה ירדוך להשיג את
האדם צריך הזמנה קודם לשכת שאף שבשבת יתבשלו שהאדם משריד עצמו והופך פניו ואינו רואה את
כל פעולות אדם אכן ההזמנה שאדם עושה מקודם מקורו והוא ככחינת נגע הפך מענג וגגע הוא
שבת מזה נועל חלק בקדושת שבת שהש״י מנהג הסתרת האור וכדאיתא כזה״ק )תזריע מ ש (:מאי
מדה במדה שמאחר שבימי המול שיש מקום לפעולות ■נגע סגידו דנהורא bאה ,והנה כל הענינים נחלקים
אדם צמצם האדם עצמו להכין מקום שישרה עליו לשלשה כדאיתא כזה״ק כלק )כג :כד (.רישא
כבוד שמים ומזה קונה מקום אף במקום שאין יד שכילא גזעא ,ולכן אסור לו לאדם ליכנס לשרדה
האדם מגיע וזה דאיתא בזה׳ק בשלח )מ״ז (.וקראת שלשה ימים קודם לשכת שמתחיל קדושת השכת
לשבת ענג וכו׳ מאי וקראת דיזמין ליה ופו׳ כמה להאר לאדם וכדאיתא כגמרא )פסחים קו (.ארכע
דמזמין אושפיזא וכו׳ וקראת לשבת מבעוד יום, וחמשא ומעלי יומא קמי שבתא כי כימי החול
והזמנה איתא כגמרא )פסחים קו (.ששלשה ימים האדם עוכד ככל דכר ומעלה את הדומם והצומח
קודם שבת נקרא קמי שבתא ,לפי ששלשה הוא והחי לתוכו ,אכן כימי השכת נסתר כל פעולת
תמיד החיבור מתלת קוין ולכן לא יכניס אדם עצמו אדם ושם יראה הש״י מעין העתיד ונשגב שמו לבדו
לשירדא בזמן שצריך להכין עצמו לקדושה הזאת ביום ההוא ,ולאדם אין שום חלק כמעשה שכת רק
שהיא מבשלת כל השרדות כי כיום הזה מצד השבע מה שהאדם מכין את עצמו בערב שבת כזה קונה
מושך להיפך וכדאיתא במגלה )י ב (:יום השביעי לשעום מקדושת שבת והוא מדה במדה וכן הוא
שבת הי׳ וכו' שאוה״ע מתחילין בדברי תפלות ,כי עולם הזה נגד עולם הבא ולעתיד לבא שנקרא
מצד השבע כשיתבשל כל פעולות אדם יגביר כח ערכ שכת ושבת וכל המלאכות מותרים לעשות בכל
ההעדר וההפסד ורק ממה שהאדם מכין מקודם השבוע עד שבת אך ליס הגדול אסור לפרוש שלשה
■ישאר השארה • גם ביום ההוא■ שרומז ליום שכולו ימים קודם לשבת ,כי ים הגדול נקרא עלמא
שבת ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא כי אחר שהכין דאתכסיא בינה כדאיתא בזה״ק בא ) מ״ ב (:לבתר
עצמו לרצון הש״י ונעשה הוא שפל לכבוד שמים עביד מאנא רכרבא וקרא ליה ים וקרא ליה בינה,
ישרים שלח סוד רם
קודם שבת צריך להכין בפעולה .כדי שיקרא השביתה ממילא .כשיהגדל -כבוד שמים .ממגדל עם כל מיגי
■גם כן על שם האדם שיכול לעביוד ושובת וב׳קדושת הספשעות ■ואף ,מה שהי׳ בעולם הזה שפל לכבוד
ארץ שהיא רומז שיהי׳ מקום לאדם גם בכח פעולתו שמים גם כן ימעלה ,ולכן קודם שלשה ימים לפני
שגם זה רצה הש״י ולכן עבודת הארץ במעשה תרומה שבת מותר להפליג בספינה אף שיאריך בהפלגה ימים
ומעשר ועו^מר וכל מצות הנוהגות בארץ שרובם רבים • לפי שבעת שהפליג עוד לא הי׳ עליו חובת
מצות עשה ,ולכן ההכנה צריך להיות בשביתה לרימז שבת ואף .שאמר כך יהי׳ שבת בים אבל אז הוא
שאדם בוחר מרצונו בפעולה שיכול לשביות ועובד כי אנוס שכבר הוא מופרד ולא יכול לקיים הזמנה
מי שהוא מופביע בעבודה אינו יכול לשבות ולפי •לשבת ואונס רחמנא פטריה ,אבל בז ק שמרגיש
שהם הכניסו עצמם לפנות כחות הפעולה בפלו האדם שצריך לצמצם עצמו מפני כבוד שמים להכין
הכנת קדושת ארץ ישר^אל כי הכנת ארץ ישרא^ל נפשו שישרה עליו גיא׳ות ה׳ אסור לכנוס לפירדא.
צריך להי,ות בשביתה שיראו שיש להם כח שביתה
ומכל מקום עובדים לקיים מצות הש״י כי מי שאין והנה כל דור המדבר היו הכנה בגודל בהירות
ביכולתו לשבות אין עבודתו עבודה כמו שנאמר כדי שיתבררו בכל מיני בירורים עד שהדור
ויום ולילה לא ישבותו ומזה אמרו חז״ל )סנהדרין עליהם עול ליכנס לארץויוכלו לקבל השני יוכל
נ ח (:נכרי ששבת חייב מיתה לפי ששורישו רק הגוון מלכות שמים אפילו בלבושים כי דור המדבר היו דור
מפעולה ואם ישבות יבופל כח חייתו ולכן ההזמנה דעה שלהם ניתנו דברי תורה בלי התלבשות כל כך
מקדושת הארץ הי׳ היפך ממצות הארץ ולא הי׳ בענייני עוה״ז אבל לבאי הארץ נתנו מצות האיה
שייך לדור המדבר שום פעולה וממילא כאשר הגיעו p xכלם בהתלבשות בלבושי עוה״ז ולכן לא הי׳
■לארץ ראו בה ההיפך ,מכפי שורשה ,כי ענין הארץ להם להכניס עצמם לפרדות קודם הזמן ,כי בהליכתם
הוא להעלות כל הפעולות שיהי׳ קיום גם מעניני הלכו לקנות את כל כחות הארץ וכמו שאמר בזה
עולם הזה שיקבעו לעד והם ראיו שהיא אוכלת יושביה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה הכ׳/מ
אכן כל זה הי׳ מעומק מחשבת הש״י שלזה ניתן כי הם היו עיקר הקנין כי הם ידעו ביותר עומק
•להם פרשת נסכים וחלה שרצה הש׳׳י שהם יקנו את יקרותה ,וגם קנו אותה ודיישו אמצרא דהוי קנין
הארץ כדאיתא במי השילוח וכמו שביאר בזה כאאמו״ר חזקה כדיאיתא במס׳ בבא מציעא )י ד (:וכדאיתא
הרב הגאון הקדוש זללה״ה הכ״מ בפרשה זי. בבא בתר׳א )קיז (.דליוצאי מצרים נתחלקה הארץ.
קדושת שבת בזמן עיקר שמירת שבת ,והנה בשנה
הוא בלא תעשה כי אין לאדם תפיסה בעוימק
פרשת קרח היקר׳ות ולכן אין לו רק שביתה אכן קודם שבת
ההזמנה היא בפעולה כדי להכניס גם כח הפעולה
ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם •לקדושת שבת.
בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן ויקוימו לפני
משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי והארץ היא הארץ אשר הש״י דורש אותה תמיד
עדה קרואי מועד אנישי שם וייקהלו על משה ועל והיא מעלה את הפעולות ממלכות לכללם במלכות
אהרן ויאמרו אליהם רב לכס כי כל העדה כלס שמים והוא מעין העתיד בעולם הזה ,ולכן הי׳
קדושים ובתוכם ה׳. תחלה הכנה לקדושת הארץ דור המדבר ^ כ נ ת ם
הי׳ רק בשב ואל תעשה ,כי לכל דבר שבקדושה
הן בקדושיו לא יאימין ושמים לא זכו בעיניו )איוב צריך בירור בהיפך מכחה כי ההכנה היא להקנות
פ״ו (.בזה״ק ויגש )ר״ז (.ה׳ בחכמה יסד ארץ פעולות אדם שיש בזה וההכרה היא להש״י כח
עלמא עלאה לא אתברי אלא מגו חכמיה ועלמא מההיפך כי בשבת שעתיד הש״י ליתן לישראל כל
תתאה לא אתברי אלא מגו חכמה תתאה וכלהו מיני פובות בלי יגיעה צריך האדם לשבות אכן
ישרים הרח סוד
מתפרשין דא לספרא דא ודא לסטרא דא וקב״ה נפקין מגו חכמה ננלאה ומגו מגמה תס 5ה כונן
מזווג ■להון לבתר ,כי הזווג בעולם הזה על ידי שמים בהבונה כוק מאי כוגן אלא כונן כל יומא
עבודת האדם להכיר שורשו כי בשורש אין שום ויומא ולא פסיק ולא אתסקין גזמנא חדא אלא
פירוד ורק שמצד הבריאה נתהווה הלבוש הזה וזה גכל יומא ויומא אתרץן ליה והיינו רזא דכפיב
דאיתא שם )-בראשית( בזה״ק ובההוא מחלוקת ושמים לא זכו בעיניו וכי ס״ד דגריפותא איהו
דאתער ביה שמאלא נפיק בי׳ גיהנם ואתדבק בי׳ משמים אלא חשיבו משמים איהו בגין חביבו ורעו
עמודא דאמצעותא דאיהו יום תליתאה עאל בינייהו סגיא ו כו /מאן שמים דא הוא רזא דאבהן וכו׳ כי
ואפריש מחלוקת ואסכים לתרין סטרין' וגיהנם נחית שמים מורים על ראשיה מאמר הש״י יהי רקיע
לתתא ושמאלא אתכליל בימינא כי כשהאיר הש״י שיהי׳ מבדיל בין מים למים ,כי אחדוה הגמור בעולם
ממדת שמים שהוא בשורש תפארת ישראל שזה הוא אין כל דבר שיהי׳ באח דוח שלם בלי פירוד רק
השורש לששה קצות ובזה נקבעו כל גבולי אלכסון הש׳ע לבדו שהוא באלילות איהו וגרמי' חד ,אבל
ממילא גם ההסתרה■ נבדל משורש הזה ולא נפל אחר התלבשות הרצון במדות אזי נאמר שחילק
שום פסולת ורק מי שאינו אוחז בעמודא דאמצעותא מעשיו ומלך עליהם שברא התחלקות בלבושי רצונו
ורק מצד עצמו בוחר בהפרשה והבדלה מעלמא דפרודא כדי שיצא לפועל מדת מלכות שהש״י ימלוך בתחתונים
זהו גיהנם. וענין מלוכה הוא שהבריאה תכיר שיש לה כח
בחירה ובבחירתה תמליך עליה את הקב״ה כי
והנה טענת קרח הי׳ שהוא העיקר שעל ידו כשאין להבריאה כח בחירה אז אין הקב״ה נקרא
יתגלה כבוד שמים כי הלוים הם מסטרא מלך שניכר שאין הבריאה מצדה יכולה לפעול מאומה.
דשמאלא והחסד ניכר רק בשמאלא כדאיתא בזה״ק אכן כל זמן שהבריאה מבשת לשורשה היינו לשורש
ויקרא )וא״ו (.דגדול ה' ומהולל מאד אף שגדול תלת אבהן הנקראים שמים היינו שכל ההסתר
הוא מסטרא דחסד מכל מקום נתקן שיר זה מהתחלקות מדות הש״י הוא רק כדי שיתחייב כח
לזמר בשני בשבת כי עיקר ההכרה מכבוד שמים עבודה בעולם .ואף שרואה שאינו מתאחד במדתה
הוא על ידי שנברא מדת הצמצום ,וזה שטען שהוא עם שאר המדות זה נקרא מחלוקת לשם שמים
בכור כי בכור הוא אותיות השניים מהא״ב מיחידות שהש״י ברא התחלקות כדי שיגיע מזה כבוד שמים
ועשיריות ומאות. וכדאיתא בזה״ק בראשית )י״ז (.ויאמר אלקיס יהי
רקיע הפא יפרט רזא לאפרשא בין מים עלאין
ו י ת ח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי וגו׳ .במדרש לתתאין ברזא דשמאלא )נ״א ואתברי( הכא מחלוקת
תנחומא )קרח( מה כתיב למעלה מן הענין ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא הוא והכא
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית איהו רזא דשמאלא ,ובגין כך אסגיאו מחלוקת נ״א
קפץ קרח ואמר למשה אתה אומר ונתנו על ציצית בגין )נ״א בין( דא לימינא ,כי כל התחלקות המדות
טלית שכולה תכלת מהו שיהא פטורה מן ציצית המגביל ,והמחלק הוא בבחינת דין וצמצום אכן
אמר לו משה חייבת בציצית אמר לו קרח טלית כשיגיע להתלבשות בהרבה לבושים מכח הצמצום
שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה וארבעה חוטין יסתעף כח ה הפ סד וההעדר בעולם ואף ששורש־
פוטר אותה בית מלא ספרים וכו׳. כח הצמצום .הוא ממקום עליון כמבואר ,אכן מצד
הבריאה גורם זה להפסד כי מי שיאחוז במדה זאת
ענין ציצית נתבאר בפרשת שלח שצוה הקב׳׳ה להפריד ולחלוק אז זאת המדה היינו התלבשות הלבוש
במקום שיוצא מכלל העיגול ששם אינו נראה הזה יפול לגמרי תחת ההפ סד וההעדר הגמור וזהו
איך הש״י משגיח להציב מערכת הבריאה בקו גיהנם כי שורש התחלקות הוא כדי שמצד הבריאה
ומשקל זה נגד זה כי בעיגול כל המדות הם במשקל יתאחד וכדאיתא בזה״ק לך ) פ׳׳ ה (:וכד נפקין
■ואף שמתרחק מאד מהמרכז מפל מקום אין שום ■נשמתין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון ינחתו
ישרים m p סוד רסב
שנפנו מצופ צישראל בכל השערים בעפ שנשפנה מדה ביכזצפה צהפפשפ שהרי ס׳בירפה עומדפ צעוימתה
כל דבר מצורה לצורה ובעצייפה ובירידפה ממדרגה ■נהכריע קו המשקוצפ שיהי׳ בשוה ,אכן כפשר מדה
למדרגה ניפן בכל מקום מצוה מיוחדפ וכמו שניפן אספ יוצאפ צהפרפק יופר מפבירפה שם יוכצ
מצופ ,פיאה בשעפ קצירה ומצוח ביכורים בשעה ■ההספר נהפגבר וכמו שנפבאר שם שזה הי׳ חמא
בישול הפירופ ,ומצופ פרומה במירוח הכרי ומעשר המקושש וכדאיפא כזה׳ק )שצס קנז (.ובפרשפ
בשעח הכנסה לביס וחלה בשעפ גילגול עיסה שבכל קרח ) ק עז (:שאר עצים בהדי שבפ הו ה מקושש
■מקום שמפקרב יופר .להפכלל באדם ויכול האדם היינו שאמר שאין שום פעוצה שצא פפכצצ בהמקור.
לומר שמעשה ידיו יכולים לפעול לו שם ניפץ מצוה וכדאיפא בפנא לבי אציהו רבה )פרק פו (.שאמר
שיכיר ,כי הש״י הוא הנופן .וכן ניפן מצות ציצית צו הקב״ה צמשה מפני מה סצצ זה אפ השבפ וכו׳
שבלילה .שאז אין כח פעולה .לאדם לכן אין לילה כי בכצ ששפ ימי חו׳צ יש צו צישראצ פפילין בראשו
זמן ציצית ולכוונה זו טלית עגולה ושאינה בת ד׳ ובזרועו ורואה .אופם וחוזר ממעשיו אבצ עכשיו
כנפות שהוא גס כן נוטה לעיגול פטורה ,מן הציצית ביום השבפ שאין צו פפיצין בראשו ובזרועו צכן
ורק,בת ארבע כנפות שהוא בתכלית הריבוע וכנפותיו חצל זה אפ השבפ באופה שעה אמר ציה הקב״ה
הם בתכלית הריחוק מן.המרכז ,ולכן מצות ציצית צמשה משה צא וברור צהם מצוה אספ שיהיו נוהגים
הוא תיקון על חילול שבת שבמצוה זו נתגלה בכל בו בשבפופ ובימים כגובים זה מצופ ציציפ וכדאיפא
הפרטים שהם דבוקים לשורשם וניתן אחר מעשה במס׳ מנחופ ) מ א (:אין ציציפ אצא יוצא אין
המקושש שזה מורה שאף היוצא ומתרחק בפכלית ציציפ אלא ענף שמצד הש״י כל הבריאה בבחינפ עיגוצ
הריחוק יוכל לשוב ולראיות שלא נעתק משורשו. כדאיפא בירושלמי מעשרופ )פ׳׳ה ה״ג( ליס ריבוע
מששפ ימי בראשיפ והריבוע הוא רק מצד הבריאה
וזה הי׳ טענת קרח שאחר שראה שסידר הש״י סדר ולכן צוה הקב״ה מצופ ציציפ שבשעה שיוצא מהעיגול .
השפעתו הוא ראשית על ידי מדת הכהן שהוא יזכור ששם גם כן הש׳^ משגיח וממיצא פשמור מצוה
איש חסד ומדת הלוים הוא לצימצם ההשפעה שלא הזאפ אפ האדם לבלפי יפפשע ביופר במקום שאינו
פרד רק במקום הראוי ועל ידי מדת הלוי יתגלה יכול לשוב למקורו ,וזה שמצופ ציציפ הם הגנה
מדת החסד וכדאיתא בזה״ק ויקרא )ה (.שלזה לשבח וכמו שמבואר בפרשח שלח שלכוונה זו רבה
אומרים בשיר של יום שני גדול ה׳ ומהולל מאד ורב יוסף היו מבקעים עצים לכבוד שבח והיו נזהרים
דאימתי אקרי קב׳׳ה גדול בזמנא דכנסת ישראל בהדיה. בציציח.
והענין כי מדת המלכות נבנה ממדת הגבורה שעל והנה מצוה זו נפנה אחר מעשה המקושש שהיא
ידי שחסד הש״י מתצמצם בתוך כלי קיבול תיקון על חילול שבת וכדאיפא בהקדמת בזוהר
שלא ירד רק למקום שיצא ממנו כבוד שמים מזה הקדוש בראשית ) ה ( :ששבת הוא בסוד עיגולא
ניכר כבוד מלכותו ,וזה שאומרים גדול ה׳ שהוא וריבועא .ובתיקוני הזהר )תיקון חי ופקון ל דף
מדת החסד הנקרא גדול אומרים אותו ביום שני ע ב :ובפקון לו( שלזה נקרא עובר עבירה בשבת
שרומז לגבורה .והנה קרח דמה שאחר שעבר אדם מחלל שבת וכן כל עבירות נקראו מחלל דעייל בהאי
ולא קיבל חסד אל בצמצום מצדו אי אפשר לו להגיע חלל דעיגולא וריבועא וכמ״ש בפרשת שלח וזה ענין
לתיקון שהרי כבר קיבל בלא צמצום יבמעשה המקושש התיקון ממצות ציצית שכל המצות הם כלולים בעשרת
שניתן מצות ציצית היינו כנ״ל שהוא תיקון אף הדברות וכל העשרת הדברות הם כלולים במאמר
למי שעבר ולא קיבל את השפע בצמצום יוכל להגיע אנכי ה׳ אלקיך ומאמר אנכי לא נאמר בלשון ציווי
על ידי עבודה שגם שם בקצה האחרון גם שם רק בלשון הווה שזה הוא תמיד מאיר בשורש לב
נמצא אור ה׳ ולא נעתק ,ממנו וגס שם נמצא חסד ישראל שהש״י הוא אלקינו וכל המצות הם נתיבות
שהרי מי הי' עמו בשעת החטא ולא נפסק חיותו האיך יכול לבא במקום מצוה זו לשוריש אנכי וכמו
רסג י ש ר י ם לןרח םוד
מג ( :כל הזריז במצוה זו זוכה ומקביל פני שכינה ועל ידי תשוכה יוכל להגיע שהשגחת הש״י הי׳
ושקולה מצוה זו כנגד כל המצות כולן. עמו אף בשעת.ההסתר שזה רומז ציצית ולכן כשדאה
שכל שורש מדתו הוא רק עפלה ■למדת החסד חלק
ו ה ע נ י ן מקבלי פני שכינה היינו שהוא עומד על הכהן ואמר אם כן גם דרך הכהן איגו צריך
מקורב למקורו ומגיע להתנשאות אף ממקום לעבור וחסד אל יכול להגיע לכל פרע נפש מישראל
רחוק למעלה מכח נפשו מה שנולד בשורשו שעל וזהו שאמר כי כל העדה סלם קדושים ובתוכם ה /
ידי שזוכרבמקום מרחק על ידי זה רואה גם משם
אור הש״י שמשיג אור הש׳׳י גם כן במקום רחוק ב מ ד ר ש )תנחומא קרח ב( נעל עלית שכולו
ונראה שמשיג אור שלא בהדרגה ושלא בסדר תכלת .הענין במצות ציצית כמי שנתבאר בפרשת
השתלשלות וזה דאיתא בזה״ק בראשית )י״ז (.שקרח שלח אין ציצית אלא יוצא אק ציצית אלא ענף
׳חלק על מעשה בראשית שעיקר מעשה בראשית שאינו נתחייב אלא עלית בת ארבע כנפות שהעיגול
רומזין על בחינת יושר כי בבחינת עיגולים אינו אף שהוא בתכלית המרחק מהמרכז מכל מקום
ניכר הבריאה כל כך וכדאיתא בעץ החיים )שער כיון שהוא בקו המשקל היינו שהמדות ממוזגים
עיגולים ויושר( וכמו שנתבאר שם ,כי העיגולים אחד עם חבירו אינו צריך לציצית שלא יצא האדם
רומזים מצד הש״י שאצלו כל הבריאה בשוה מצדו חוץ לגבול אם יעמוד במשפע קו המשקל וזה ■דאיתא
ואין שום התנשאות כי העיגול הוא מקיף מכל ביר׳ושלמי )מעשרות פ״ה .ה״ג( לית ריבוע מששת
צד בשוה וגם אינו מקבל ממה שגבוה ממנו רק ימי■ בראשית אכן כשמסתעף לארבע קצוות שהם
במקום אחד בשורשו כמו שביאר אאמו״ר הרב הגאון תכלית ההיפך מהעיגול כי בשלשה הוא יותר קרוב
הקדוש זללה׳׳ה ,אבל בבחינת יושר •מכל הקצוות לעיגול ובריבוע איתא בהקדמת זה״ק בראשית ) ה׳( :
יוכל לקבל ממקורו ,ולכן התיקון הי׳ בבחינת יושר תחום שבת שבתותי דא עיגולא וריבועא והוא
כדאיתא בספרא דצניעותא בזה״ק )תרומה ק עו(: בסוד עיגולים ויושר שנזכר בעץ החיים )שער
עד לא הוה מתקילא ׳היינו שלא הי׳ עוד בחינת יושר עיגולים ויושר( ובזוה׳ק ויקהל )רז (.ואיש יומין
כמו שביאר .האריז״ל ,והנה קרח אמר כי כל אחרנין דקיימין לבר בסערא אחרא ואית יומין
העדה כלם קדושים ובתוכם ה׳ היינו שאין רק ריבוע אחרנין דקיימין לגו מעיגולא קדישא ויש
בחינת עיגולים ,ולכן חלק על הכהונה כי הכהן שהוא לבר מעיגולא והיינו כמו שבלילה שמתבעל
הוא רומז לבחינת יושר .והוא ,כי הלוי הוא מדת כח האדם ורק מה שמוקף בהשגחת השם יתברך
הגבורה ומדת הגבורה גם כן הוא התחלקות המידות אז פעור מציצית שהוא לגו מעיגולא קדישא שבכל
במידת יושר כי בשני נאמר יהי רקיע וכדאיתא מקום שאין כח פעולות אדם מתגבר אז הוא
בזה״ק שלח )קס (.ושם אחימן וכו׳ תמן חמי פליגן אך ביום שאדם יוצא מוקף באור השם יתברך.
סגיאן וכו׳ ילידי הענק דאתייליידו מסערא דגבורה בכל מקום שירצה לפעלו צריך לציצית היינו הכרה
אכן החילוק שבין• לוי לכהן שהכהן הוא עבודתו להתפשע ומסתעף ולכן על ידי מצות ציצית יוכל
בחשאי כדאיתא בזה׳ק )שמיני לע (.שהעבודה להכיר בכל פרעי הסתעפותיו שגם שם יש כבוד
היקרה היא קערת וקערת היא בחשאי כדאיתא שמים .וזה דאיתא בגמרא )שבת כג ( :הזהיר בציצית
בזה״ק )אחרי נ ח :קרח ק מז (:ובערכין )עז(. זוכה לעלית נאה היינו שיהי׳ לו אור מקיף בכל
■והלוי הוא לארמא קלא כדאי׳ בזה׳׳ק שמייני .לע. פעולותיו אף במקום שנדמה שעושה שלא מדעת
קרח קעז . :והענין שהלוי הוא לברר הרע מהעוב בגודל התפשעות ,ועל ידי מצות ציצית נתעורר באדם
בגודל צמצום אכן עבודת הכהן הוא להוציא מכל תמיד כדאיתא במנחות כח זכירה לזכור שורשו
דבר מה שיש להכניס מהרע .לעוב ועל זה מורה )מ״ד( מעשה באדם אחד שהי׳ זהיר במצות ציצית
קערת קעירו דכלא וזה מורה בחשאי קול דממה שמע שיש זונה וכו' שהעירו אותו בעת שהי׳ בתוקף
דקה היינו כשנכנס הדק היעב בתוך כל הלבושים יצריו וכמ״ש במצוה זו וזכרתם וזה דאיתא )שם
ישר ים חסת סוד רסד
■ פרשת חסת רחוקים מוציא בהם עובה ולכן הקערה שהכניס
ביום כפור מצותו דקה מן הדקה וכן מורה
וידבר ה׳ אל משה ואל אהרן לאמר זאת חקת קערת שהוא לריח כדאיתא בעירובין ) כ״ א (:אילו
הפורה אישר צוה ה׳ לאמר וגו׳ .בזה״ק חקת ואלו עתידק שיתנו ריח וזהו שברכת כהכים היא
) ק ע״ ע (:רבי יוסי פפ׳ח וזאפ הפיורה אשר שם בהרמת ידים בבחינת יושר שמגביה ידיו למעלה
משה לפני בני ,ישראל ת׳^ח מלין דאיורייפא קדישין להגיע למקום גבוה שאף שהכהן הוא לוי גם כן
אינ׳ון וכיו׳ .כפיב הכא זיאפ חקת הפורה וכתיב מכל מקום מוציא הכהן שגם במדת גבורה שורשה
וזאת הפורה מה בין ה אי להיאי אלא רזא עלאה הוא רק חסד כדאיתא בזה״ק צו )ל״א (.על פסוק
הוא והכי אוליפסא וזאת התיורה לאחזאה כילא ואל זועם .וזה דאיתא במדרש )תנחומא קרח א(
ביחודא מד וכו׳ בגיני כך וזאת הפורה אמאי תוספת שחלק על אליצפן בן עוזיאל שאמר אם ניתן התנשאות
׳וא״ו אלא הא אתימר לאחזאה דכ׳לא חד בלא פרודא לשבע לוי שהוא בתולדה ביראה כמ״ש )מלאכי
וזאת כלל ופרע כחדא דכי וניוקבא ■ובג״כ וזאת ב( ואתנם לו מורא ויראני הרי צריך לילך בסדר
הפורה ודאי אבל זאת ביליא תוספת וא״ו חקת השתלשלות והרי הוא קרויב לעמרם יותר ממנו.
התורה ודאי ולא התיורה דיניא דאורייתא גזרה וזה שהיו עמו בני ראובן■ דתן ואבירם ואון בן
■ דאורייתא. פלת לפי שאמר שהם הבכורים מצד התולדה שהם
בני ראובן.
ענין חקה שרומז על חקיקה וחריוץ שתחסר בכיח ואם יוכל כל אדם בפרע להביע להתנשאות על ידי
המקבל שצריך למילאות ,כי לשון חק איתא שמצמצם עצמו הרי הוא הגדול שמצמצם עצמו
במס׳ ביצה )עז (.מאי משימע ■דהאי חק לישנא ביותר כדאיתא בתרגום יונתן )ריש פרשה זו(■
דמזוני הוא דכתיב ואפילו את חקם .וזה שאמר שהוא התנשא עצמו והתגאה בעשרו של יוסף היינו
הכתוב )משלי לא( ותקם בעוד לילה ותיתן ערף שהי׳ מבורר בתאוה והיי׳ מנושאי הארון וזה שהשיב
■לביתה וחק לנעריותיה וכדאיפא בזה״ק וירא )ק״ז(. לו מרע״ה בוקר ויודע ה׳ וכדאייתא בזה״ק קריח
ולבתר איהי ייהבת מזונא וערפאן לכל אינון חיוון ) ק ע׳ ץ (:ולית מאן דאבחין מלה אלא בקר אי
ברא דכתיב ותקם בעוד לילה ותפן ערף לביתה תתחזון לאשתארא בסערא דדינא הא בקר לא
וחק לנערותיה .והייניו שממדת מלכות שמים שה׳וא סביל לכו דהא לאו זמנא הוא ׳ואי תתחזון לאשתארא
ממסתרת בת׳וכה כח הש״י ומקבצת מפל המדות בחסד הא זמני׳ הוא ותשתאריון גבי׳ ויקבל לכו
ומחלקת לכל מה שתחת מדרגתה בכל העולמות כי במה בקערת דהא קערת בעי לישושבינא לאתקערא
מדת מלכיות הי׳ התשלום בכל העיולמות שממנה על ידי׳ בכלא ולאתקישרא מאן שושבינא דא כהנא
מתחיל הדרגה חדשה תחתי׳ ומה שהוא הגמר וכו׳ כי אחר כל העבודות והצמצומים הואי .רק
והתשלום בעולם העליון משם מתחיל הראש בעולם להגיע ולהכיר כי חסד אל כל היום וכל עבודת
שתיחתי׳ו ומצד זה מתחייב שכל הכחות יקבלו שפע הלוים הוא רק כאשר תלך ותעבור דרך הכהן אז
.חייתם ואף הנריאים שהם רחוקים מאד מאור היא עבודה שלימה ובאם לאו הי>א גורמת פירויד
הש״י לפי שבכל הכמות הריחוקים יש■ בהם בהסתר ח״ו וכדאיתא בזה״ק קרח ) ק ע״ז (:בתר דאתכסיא
גדול מאור הש״י לפי שבש׳ורש הכיל נברא לתכלית כלא מקרבין בני קהת דנעלין ולא מקרבין א׳לא
העוב ,ולכן כל התשוקות אף שהם רחוקים מאד באינון בדים דנפקין לביר היינו שהם רק נושאים
מעור׳רים רצון להשפיע וכל זמן שמלכות שמים לחיצונות העבודה ■ושורש העבודה בפנימית להכיר
אינה בזווג פנים בפנים וליא נתברר הרע מהעוב שתוכו רצוף אהבה הוא הכהן וכדאייתא בזה׳׳ק
יש קיום גם לחלק הרע להמשיך לה שפע מפני ויקרא )יה (.שלזה אומרים גדול ה׳ ומהולל מאד
שמוסתר בו מהעויב ,ומצד העוב יתעוריר התשוקה בשני שאז ניכר החסד על ידי מידת הגבורה אבל
׳למלאות חסרונו להאיר לו בתוך החיושיך וכדאיתא עיקר מדת הגבורה להכיר כי ■חסד אל כל היום.
^ ג*
רפה ש ר ח?ת סוד
להם שאיין להם שום חסרון וחקיקה וסבורים שהם •בספר הגלגולים )פרק שני( ש׳לזה מפלווים נחו ת
מלאים בכל צורכם ובזה הם נכרתים משורשם החיצונים להחשיא את האדם פדי להכניס נשמתו
העליון ובאמת בזה הוא תשלום כח בריאתם שיוצא בתוכם ועל ידם יהי׳ להם חיים זשפפ ■ומזיון ,כי
מהם כל מה שהי׳ נצרך לבירור לתכילית הטוב הש״י צופה ■ומביט שלא ידח ממנו נדח אפילו ניצוץ
והיותר יפול לאבדן וכן הוא בכ׳ל פרט ופרט ואפילו קטן של קדושה ועי׳׳ש ,וזה דאיתא בזה״ק תצ>ה
בנפשות ישראל של׳א ידח מהם שום נדח וכידאיתא )ק״פ ( :שמאותיזת ח׳ ק׳ יש יניקה גם לסטרא
בסבא משפטים ) ק׳ (:ולא אתאביד כלום אפילו אחרא בגין דאיהר סטרא אחרא לאו איהו אלא
הבל דפומא אתר ודוכתא אית לי' וקב׳׳ה עבי׳ד בפובדין דהאי עילמא לאסתאב׳א בהון כגוונא דבלעם
מינה מה דעביד ואפילו מלה דבר נש ואפילו קילא ואינון בניי קדם וכל אינון דמתעסקי בההוא סטרא
לא הוי בריקניא ואתר ודוכתא אית להו לכלא .אכן איחרא ואלין לא קיימין באתוון רשימין מן כ״ב
גם בנפשות ישראיל יש חילוקים שיש כמה עניינים דאורייתא בר תרין ואלין ח׳ ז ק' וסמכין לון
שמתבררין בבירור מפורש בחיי הא׳דם יש שמתבררין בסמיכו אתוון דשקר .אבל אלין אינון אשתמו׳דען
בבירור גמור בזמן מפורש לנגד עיניו ויש שמתארך לגבייהו יתיר ועל דא בתהלה לדוד בכילהו כתיב
ואינו מתברר רק על ידי עבודה גדוילה ,ויש שאף ו׳ בכל את ואת בר מאלין תרין דלא כתיב ו׳ דהא
שאינם מתבררין בבירור מפורש אבל הוא רואה ו' שמא• דקב׳׳ה איהו .כי עיקר החיות שבכל
הדרך איך ישתלם ויתברר איחר כך וכדאיתא בזה״ק הנבראים הוא כח החסרון והתשוקה הנמצא בהם
ויצא )ק״נ (.אלא ■חמא דישתלם לבתר זמנא ויש שכימו שבאדם אף שנברא בשלימות מכל מקום אינו
עניינים באדם שנדמה לו שרחוק מישועתו דברי' שאגתו יכיול לחיות אם לא יק׳בל בכל פעם מאכל ומשקה
כי הגוף בעולם הזה נדמה שמת והולך לאיביוד כי זה תכלית כל הנבראים הוא לקבל לתוכם ממה
והיינו כי ׳המת נראה שאינו מרגיש בעצמו שום דבר שהוא במדרגה פחותה מהם ■ולכללו בתוכו וכן
שיחסר לו ולכן אין לו חיים ■ונראה שאבדה תקותו מתעלה מדומם לצומח ומצומת לחי עד שנכלל בצורת
ולכן הניוגע במת ■נפסק ממנ.ו הקיווי לישיועה מפורשת אדם ,וכן יש התעלות אף בכחות הריחוקים מפני
כי באמת שכל זמן שא^דם בחיים יוכל לעורר קיווי שנמצא■ בהם עובה מעט ממה שנבראו לתכלית הטוב
לישועה מפורשת לריאות שגם מהגוף לא יאבד, ׳ולכן כל זמן שלא נגמר הביריור ועוד מעורב הטוב
שיום נדח ,כי כל זמן שהאדם בחיים יש לו עסק בהרע מתברר בהם מעט מעט דרך כמה בירורים
בדבריי תורה ועל ידי דברי תורה יש קו וחוט מישועה עד שיתפלל הטוב בהטוב ויפרד מהרע .ולכן מצד
שלעתיד שלא ידח ממנו נדח. זה נמצא בהם כח תשוקה ממה שמוצאים עצמם
חסרים השפעה וזה מורה חק היינו החקיקה
והנוגע במת שבשורש שאינו מטמא אלא מת והחסרון שנמצא עוד בהם זה מורה שיש בהם
■ישראל שכל ישראל הם בשורש אחד ולכן •עוד מצד הטוב ולכן גם הכתות הרחוקים מקבילים
מעורר ע״י נגיעתו אבל מתי או״ה אין מטמאין ■מצד זאת התשוקה וחסרון הנמצא בהם שרואים
באהל ומה שמטמאיין במגע ומשיא הוא מפני שלא עצמם חסרים.
נשלם עוד הביריור וכן מוכיח מזה״ק חיי )קל״א(.
אינון מסאביין דהא יושאר עמין כד איינון ביחייהון אבל בהישתלם הבירור מכיל דבר שוב הרע לא
■מסטריא דמסאבא אית לון נשמתיין וכד אתרק מניה יראה עצמו כבעל חסריון ונדמה לו שהויא
בלא מסאבו כלל. ההוא■ מסאביא אשתאר גופא שלם בכל שלימותיו •וכימ׳׳ש במליאת ספקו יצר לו
וזה ענין פרה אדוימה כדאיתא בזה״ק חקת ) ק ״ פ(: )איוב כ׳( ועל זה נדרש בגמרא סוטה )ע׳ (.שאין
פירוש כי הוא משורש מדת הגביורה וכמ׳׳ש )יחזקאל הקיב׳׳ה נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתיו וכדפירש
א' ( ופני שור .מהשמאל אדומה סומקא כוורדא רש״י ז״ל במליאת ספקו כל רצונו .וכשנגמר הבירור
■דכתיב כשושנה בין החוחים אדומה גזירת דינא, אז נדמה להם שלא יחסר להם שום דבר ונדמה
ש ר ים בללו םוד רסו
לא הי׳ לקריאותם מורים ולהזכיר להם חטאיי הראשונים שמדת הגבורה הו 5הגגלה למדפ הפ סל נדי שייזראה
וכדאיתיא במדרש )רבה ואתחנן ב סנהדריין מד(. מפורש מדת החסד ונדאיתא׳ בזה׳ק ויקרא ) ה(.
תחנונים ידבר רש זה משה כי יהושע אמר ולו שלזה אומרים בשיר של יוס שגי גדול ה' ומהולל
הואלנו ולא נחשב לו לחטא כלל ובזה איתפגם סיהרא מאד אף שיום שני הוא ממדת הגבורה אבל שהגבורה
כדאיתא בזה״ק נח )ס״ו (.דבעת שהכה משה הוא כלי לקבל החסד ולהגבילו ,אכן תשלום מדת
במטהו אז היעלה נפשותם למעלה להתכלל בשמשא הגבורה הוא במדת מלכות וכדאיתא בזה״ק )שם(
עלאה ורק על ידי זה גרם שיקריא עליהם החטא גדול ה׳ ומהולל מאד ונו׳ אימתי איקרי קב״ה גדול
ולכן איתא בזה׳ק בראשית ) ס ח ( :אינון חובין בזמנא דכנסת ישראל אשתכחת עמי׳ וכו' בגין
דמשה דידוע דיחטיא אדה׳׳ר הי׳ קודם שנברא כידוע דמלכא בלא מטרוניתא לאו הוא מלכא ולאו גדול
לייו׳ת ,אכן כל מה שנחשב על אדם חטאים כדאיתא הוא ולא מהולל .אכן מהסתעפות מדת הגבורה
בש״ס )סנהדרין לח;( מושך בערלתו הי׳ מין הי׳ שתצא לאור במדת היסוד כדאיתא בזה״ק )שם
בא על חוה קיודם שבת וכו׳ כל החטאים האלה אם ו׳( ששם כל המדות מתאחדים רישא דכלא מחשבה
לא הי׳ אוכל מעץ היינו שלא הי׳ עולה להתעלות הוא וסיומא דההוא מחשבה אתר דאיקרי בקר
הראישון לא הי׳ נחשב עליו לחטא .כלל בעוה״ז וזה ומדת היסוד יצא להקבע במדת המלכות שמשם
הי׳ חטא משה שהעלם להתעלות הדעת ושם כיון יפרד לירד למטה הימנה מכל עולם .ועולם עד
שנא הניחו אז כחשב לחטא וזה שכתב דפגם סיהרא שמסתעף למלכות דעשיה שמשם יפרד לקליפת
כי הירח בעמדה תחת השימש בכוון אז לא תהל נגה ששם הוא הפירוד והסתר האור בעלמא דספיקא
אורה כיי עיקר האור בזמן הניגוד וכדאיתא בתיקונים אלנא דטוב ורע .והנה גם בקליפת נגה הצד המחובר
אדם דאצילות חטא ,כי חטא אדם אף שנסתר ממנו לקדושה הוא כח הדכר שבו והציד החיצון הוא
האיור אבל מה שאדם עושה בהסתר גמור אין נוקבא מ ג ה וזה נקרא פרה סוררה כדאיתא בליקוטי
עליו חטא אבל האילן הזה נקרא עץ הדעת טוב תורה )פרשה זו( וכל הסתעפות הזה הוא לתכלית
ורע היינו שיש ביו בחירה שיוכל האדם לבא על ידי הטוב בשורש כדי שיהי׳ כח עבודה על ידי הסתר
ידעתו זה לתכלית הטיוב להוציא רק כח הטוב שביו כדאיתא בזה׳׳ק תצוה )קפ״ד (.ולית פולחנא דקב׳׳ה
וכן להיפך .וזה דאיתא בזה״ק )תצא ר ע ט;( אבל אלא מגו חשוכא.
סלע דילי איהו ברתא דמליבא בגינה אתימר ודברתם
אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו בדבור ובפיוס כיברתיא הימה מי מריבה אשר רבו בני ישראל וגו' בענין
דמלכא. מי מריבה כי בזה׳׳ק בראשית ) כ ח (:מיחסו
לחטא אדה״ר ושם ) ו ; ( לפי ששמש במטה שנברא
בין השמשות ,והענין בזה כי דיורו של משה הי׳
פרשת בלל( דור הדעת ודורו של יהושע נקריא סיהרא.
וישלח מלאכים איל בלעם בן בעור .להיות שבלק והנה כל הדברים הנבראים בין השמשות מורים
ובלעם רצו לקטרג על ישראל שאחר שנמצא בהם שעוד לא נפרידיו כלל משורשם )זה״ק ויירא
גם■ כן הסתרה ואך מה שיצריכו שהש״יי יברר אותם ק״כ • ( :והם נאחדים עילמא עילאה ועלימא תתיאה
שעל ידם יתקיים רצונו ויתגדל כבודו ואם כן כיון ביחד אתה והוא ומצד זה יתעוררו כל הניסים שהם
ששורשם הוא מחכמה דקליפה והוא פסולת ראשית חוץ לטבע כמו שנתבאר במק״יא .ולכן משה הי׳
החכמה שבקדושה וכיון שמצד הבריאה ■נדמה שבאו׳׳ה לדור המדבר )יעיין גבורת ה׳ בסופו( למה שנברא
יש בשפע מפחות הבריאה ואם כל הבריאה תצרך משה ערל שפתים .והנה ענין המעה יידוע ביען
לבירורים מהש״י ולכן יוכלו הם להתברר ויהיו גדולים שנברא בין השמשות לכל האיותיות מוץ לדרך הטביע
להתגבר על כח ישראל ח״ז וזה דאיתא בזה״ק בילק וענין שאמר ,שמעו נא המורים כי בדורו של יהושע
י• י
רסז ש ר י ם בלס סוד
ע״ז שהוא■ עובד ללבוש הרחוק ומפנים עצמו לעבוד )קצ״ב (.ויפלח מלאכים אל בלעם בן בעור הכא
■לשורש פח הזה שאחר שהש״י ברא כח הזה לכן אית עשרים ופמניא תיבין לקבל כח דרגין לחרשי
הם אומרים■ שחפז •שזה הכח ימשול בעולם וינהג■ קוסמין לצפור כי ענין צפור נתבאר )בע׳ן החיים
עולם .המעשה ובאמת הש״י ברא כל הפחות אשר שער הקליפות פרק ב( שהוא רומז למוח חכמה
חלק אותם לכל העמים כי זה ענין חלק'שכל אומה לקליפה כמ׳^ש בכתבי האריז״ל )שם( בענין תרין
ואומה יש לה אחיזה בחלק ופרע אפן לישראל ניתן צפרין כי עכין כ^ח לרגין כי בכל שמות הקלושים
השורש שהוא כולל •הפל פי כל פרע ופרט כאשר ע״ב ס״ג מ״ה ב״ן יש מילוי ומילוי למילוי והפשוט
יכנוס להסתר ואם האדם יאחוז בהסתר הזה לעבדו ס׳^ה עולה מ״ב הפשוט הוא ארבע והמילוי עשר
אז הוא עבודה זרה וכלאיתא בזה׳׳ק משפטים■)קח(: והמילוי למילוי כ״ח כלאיתא בז ס ק צו )ל״ל (.וכ״ח
זובח לאלהים יחרם להא פמה אלהים יסלקון אולנין. אותיות מילוי למילוי נקראים כיח ליליה וזה שהתפלל
ובלק ובלעם רצו להסתיר על ילי כח הזה להמשיך מרע׳׳ה ועתה יגלל נא כח ה' וכלאיתא בזה״ק פנחס
כח משם מ׳׳ב שהוא ברישא למלפא פלאיתא בזה״יק' )ר״כ ( :להא כל בר נש ללא אשתדל בהאי כ״ח
)אחרי עח (.ועגין שם מ״ב ■נתבאר כלאיתא בזה״ק בהאי עלמא לאעלאה ליה במעשה וחשבון ולעת
)תרומה קלב (:שם מ׳׳ב סליק ולא■ כחית .ופמו וחכמה סופיה לאעלאה בשאול וכו׳ מאן לאתרפי
שנתבאר בענין הקדיש כי שם מ״ב הוא כולל כל מהאי כח קלישא אתקף בי׳ סטרא אחרא ושם לעיל
שבעת המלות שהם ספירות ההנ הג ה מחסל ועד מניה בגין לבההוא פח אית מעשה אשתללותא
מלפות ואין■ המלכות בכלל כי בפל • תקיפה הוא ■לאשתדלא בהאי עלמא לאקרי מעשה עלמא לעובלא
רק שש אותיות ומלת מלכות חסר בפל תקיפה משם למשלם סופא למחשבה כי אותיות מילוי השם עול
מ״ב ולזה איתא ששם שחתם ■בו הקב׳׳ה את התהום סמוכים אותיות הפשוט שהם השורש ועול רואים
בצרור שחקוק עליו שם מ״ב ,והשם מ׳׳ב הוא מעלה יסול השורש אבל במילוי למילוי שהם במסך מבליל
כל התפלות פלאישא בזה׳׳ק ויקהל ) ריא ( .ברזא הסתר וזהו לכן יש בהם בין אותיות השרשיית
לההוא עמולא לקאים במציעת גנתא ופמביואר בענין בבחינת סיהרא כלאיתא בזה״ק פנחס )הנ״ל( ולכן
הקדיש ,כי בזה מראה הקב׳׳ה שבזה השם אין צריך להאיר בעבולה גלולה לעורר עליהם אור
בו שלימות רק כשיצטרך עם שם שנותן בתוך התהום השרשי .אכן לעורר אור השרשיי שיבקיע ויקלור
שהוא שםיע״ב שהוא• בגופא והיינו שעל ילי מעשה כל המסכים על שיתראה לרך הלבושים היושר רחוקים
עבודת ישראל מצטרך לשם הזה מלת מלכות שמים צריך לעורר מאור היותר גבוה שיתעורר יסול אבא
וכמו שמבואר בענין הקדיש .אפן בלק ובלעם לפי שהוא כולל כל ההויה על שפל המלרגוש ופלאיתא
שהיו מסטרא אחרא רצו להמשיך כח מזה השם בזה״ק שלח )קס״א ( :ת״ח כל אנהיר עתיקא סתימא
וכלאיתא בזה׳ק ויקרא ) ב׳ ( :לכל אינון משיריין■ במוחא ומוחא אנהיר ללבא בלרך נועם ה׳ והא
עלאין כל נחתין לתתא משנין שמא ללהון בשמהן אוקימנא ולא הוא פח ה׳ ההוא חילא לאתי
אחרנין עד שמסתעך אחיזה ללבוש שהוא בגודל מעשיקא קדישא סתימא דפל סתימין יגדל נא
הסתר ופן בשמות הקלושים איתא בזה״ק אחרי לישרבי ויסגי לעילא לעילא ויתנגל ויתמשך לתתא
)ע׳^ח (:שמא קדישא גליפנא לי׳ באתוון אחרנין' וכו׳ דמייתי שם שע״י המשכת עתיקא לרך י״ג
בגין לאתכסיין לא בלא■ . מפילין לרחמי יבקעו כל ההסתרוש והמסכים להאיר
על שפל המדרגות ולזה צריך עבולה בכל פרע ופרט
קרבנות דאיתא וזה הי׳ עבודתם שהקריבו מ״ב כמבואר בענין שלש עשרה מלות ופלאיתא בזה״ק
ר״ל פעל בישראל בגמרא ) סו ט ה מז (.שפמה רעה הנ״ל מאן למתרפי מהאי כ״ח קדישא אשקך בי׳
בישראל במנין בקרבנות אילו ופ^מה ענינים שהי׳ סטרא אחרא .ובזה הוא אחיזת הנחש שאחר שברא
3׳ ( ומ׳^ב איש הזה ענין מ״ב יללים )■מלפים ב׳ הקב״ה כח שיוכל ליכנס בהסתר כזה על שלא
)שם ב׳ י׳(. יתראה השורש .וידוע שכל עניני הכישוך הוא ענין
ישרים בלס םוד רסח
שהכיר ואמר איל מוציאם ממצרים כתועפת ראם ורמז לזה כבוד אאמו׳ד הר-ב הגאיוין הקדוש זללה׳׳ה
לו כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר מה דכפיב )עזרא ב'( בני עזמות ארבעים ושגים
ליעקב ולישראל מה פעל .אל■ ,והיינו כי ענין ■ולזה ניתכו מ״ב ערי מקלע שהיו ערי עבודה לעורר
ההסתר הזה הוא רק מצד הנחש והקסם שהם אור לכת הזה כי ענין עבודת בלעם אחר שחפץ
מצדם .ידמה להם שיש הסתרה אבל ליעקב ולישראל ■הש״י בהסתר הזה אם כן כל ■שורש השם הוא
יאמר מה פעל אל כי שם אל איתא בזה״ק צו כדי שיצא הסתר הזה ולכן עבד להסתר כדי למשוך
)ל׳׳א (.שהוא ■בכל אתר נהירו דחכמתא וכמו שנתבאר לו כח לשורשו ולכן דומה שהשורש הוא משועבד
שם בביאור הזה״ק ,והיינו שמצד זה יתחייב מה להלבוש .וזה שאחר שהקריב ס׳ח קרבנות וראה
שנראה אל זועם בכל יום אבל בשורש הוא השגחה שעבודתו לא ,הועיל לו למשוך כת למדתו וכי טוב
פרטיית לתכלית הטוב .וזה דאיתא בפסחים )קי״א(. בעיני .ה׳ לברך אז אמר לא איש אל ויכזב ובן אדם
ואלו הן הכלב אין■ ממצעין ואיןמת׳מצעץ שלשה ויתנתם כי כח רומז למילוי המילוי של שם כדאיתא■
והדקל והאשה ויש אומרים אף החזיר ויש אומרים בפרי עץ חיים )ש^־ הקדושה( ומילוי המילוי רומז
אף הנחש ואי ממצעין מאי תקנתי׳ אמר רב פפא למקום שנסתר הכת בהסתר ■וכיון שראה שהש״י
נפתח■ באל ונפסיק באל וכן באשה נדה עי״ש. מאיר לישראל אף במקום ה ספ ר אמר לא איש אל
ויכזב כי כזב הוא דבר שנפסק מן המקור כמ״ש
כי כל אלו הנזכרים הם בגודל הסתר מהשורש כי )ישעי׳ נח( אשר לא יכזבו מימיו שכל כתו• הוא
הכלב הוא עז נפש לא ידע שבטה )ישעי׳ רק במקוס שהאור נסתר וזה רומז כת כדאיתא
נו( וזה ■רומז שאין לו חיבור לשורש שנעלם ממנו בזה׳׳ר! בלק )קצ׳׳ב (.כ׳׳ח .דרגין דחרשי קוסמין
שורשו וכדאיפא בגמרא יומא ) ע ד ( :סומא■ אינו דצפור וזה רומז לאחורים של .מילוי השם שאצל
ונקרא דל במס׳ )שבת קנ ה (:יודע צדיק שבע ישראל תקרא המילוי כח ה׳ כדאיתא בזה״ק פנחס
)שם( לית דעניא דיןדלים זה כלב ' וכדאיתא )ר״כ (.שהם נוטלים הכה עם הפנימית אבל בלעם
מכלבא .והדקל הוא גם כן נראה שהוא מרוחק מא׳ד לוקח רק ההסתר כי הש״י ברא כמה .לבושים אכן
מהשורש שהוא האחרון בשבעת המינים וגם אין רצונו שרצונו מעתיקא קדישא יעבור דרך כל המסכים
גזעו מחליף כדאיתא )תענית פ ה ( :ונתבאר בפרשה והוא רק על ידי עבודת ישראל שממשיכים כח לההוא
עשר באב בפסוק כארזים עלי מיםובענין חמשה כח מעפיקא ,וכל עבודות ישראל להמשיך •אור
ליפתח באל ולסיים באל .שמה שאלו אין וענין להסתר שהוא מדת מלכות שמים ודרך .ז>ה השער
ממצעין ואין מתמצעין כמו שנתבאר בענין הזוגות לה׳ יבאו להעלות על ידו כל הלבושים ולהמשיך האור.
במס׳ פסחים ) קי( שכל ענין שנים מורה על פירוד עד לשפל המדרגות וכמ״ש .ועתה יגדל נא כח ה׳
שאין לו חיבור פי הש״י לא ברא שני ברואים שוים במס׳ שבת )פ׳^ט( שאמר )שלח יד( וכדאיתא
בעולם ולכן כל שנים מורים שזה בהיפך מזה אכן לו הקב״ה למשה הי׳ לך לעזרני מיד אמר לו ועתה
שלשה מורים שיש אחד המאחד אותם שהיוא למעלה יגדל נא פח ה׳ היינו שאור ה׳ יאיר .בכל הלבושים
■מכח שניהם ומאיר להם מאור הדעת שכולל שני שלזה רומז כח ה' כנזכר בזה״ק פנחס )ר״כ (.שזה
הפכים ודעת מכריע בינתיים ולכן יש היזק בזוגות היינו במקום שנסתר האור רומז למילוי המילוי
וכמו שנתבאר שם ופדאייתא בגמרא שם )קי(. ששם נראה שמסר הש״י ההנ הגה לטבע גם שם
וישמרך מצטרף רק 'לטובה כי כשיש מבחינת הדעת יתראה פי אין עוד מלבדו .ולא כאוה״ע שאוחזים
אז מתעלה כל ההסתר אכן כשממצעין או מתמצטין האור וזה רומז ס ס דרגין רק בלבושים שנסתר
מאלו המינים שהם מורים פירוד ונתיקה משורש דחרשין דצפור שצפור מורה על קליפת נגה כמו
וכשזה נכנס למציעיות או למצעות גורם פירוד שנתבאר בזה״ק ויצא )קס״ב ( :אשר שם צפרים יקננו
׳וכריתה משורש .ולזה העצה ליפתח באל ■ולפסק באל וכמו שנתבאר בעץ החיים )שער קליפת נגה פ״ט(
או ליפתח בלא וניפסוק בלא כי אל בכל אתר ועיין בביאור זה״ק אחרי )ס׳׳א :ד׳ ס תרין( וזה
רפט ישרים מטות םוד
פרשת מטות >הירו דחכמפח כדמיפס צזה״ק פ׳ 5ז )ל״יח ( :וכמו
■שנהבאר שם שכיאור זה״ק שמזה ממיר מראשיה
וידבר משה אל ראשי המפיות לבני ישראל לאמר יעד סוף ,זבח שם אל נתבאר בזה׳ק פנחס ) מ ״ז( :
זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה'. אל סהיד על מארי דכלא דלית יבולת לבל שם והויה
הענין שלא נזכיר בתורה שציוה •למשה שידבר ליישראיל זדרגא כ״ש לשאר בריין פחות מני' הדא הוא דבתיב
בי ענין נדרים הוא הוספה על דברי תיורה כמ״ש וכל דיירי ארעא פלא חשייבן וכמצבייה עביד בחיל
לעיל שהיא דם יוכיל מצדו להכניס גידר שעושה מצד שמיא )דניאל ד׳( והוא כמו שנתבאר הענין שמחמת
עצמו או בקום ועשה שגם מוצא שפתיו והיגיון לביו ששם זה מכיר שאין שום פח רק להקב״ה לבדו לכן
יהיו נכנסים בחיוך דברי ת־ורה .והש״י חפץ שיקרא שם זה הוא נהירו דחכמתא ולכן איתא שם אי נמי
כלו על שם האדם וכדיאיתא בירושילימי )שביעיית ניפתח בלא ונפסוק בלא.
פ״ו ה״א והובא בילקופ שימעווני נחמי' (.על כאהלים נעע ה׳ כארזים עלי מים .איתא בגמ'
המעשרות שקבלו עליהם בימיי עזרא וכיון שקבלו )תענית כה ע״א וע״ב( אי מה תמר אין
עליהם דבר שלא נתיחייביו אפי׳ דברים שהיו חיייבין גזעו מחליף ת״יל כארזים עלי מים מה ארז גזעו
בהם העלה עליהם כאליו מאיליהם קבלו עלייהם ׳מחליף אף ישראל גזעו מחליף היינו שהש״י מראה
וכו׳ מביון שקבלו עליהם בסבר פנים יפות העילה איך שישריאל בכל היסתרותיהם הם דבוקים תמיד
עליהם כאילו מאליהם קבלו .והנה משה רבינו עליו בהש״י ומראה שבעת חפאם היו עושים רצון הש״י
השלום איתא •בזה׳׳ק )תשא קצא ( :שהוא הכיליל של ׳ולכן ביקש מרע״ה אחר החמא ועתה יגדל נא כח
כל ישראל ולכן לא נזכר רק מאמר משה לישראל. בח הוא המילוי דמילוי דשם הוי׳ שהוא משם מ״ב
^)חסר הסייום( שבו חתם הש״י הבריאה כי שם מ״ב חקק על
הצריור מהתהום שלא ייעלה והנה הארז נתבאר בפרשת
איש כי ידור נדר לה׳ .הנה איחר פרישת מועדים חקת כי בשורש הארז שיש לו יניקה גדוילה בשורש
וקרבנות חובת היום שנסדרו בפרשת פנחס ולכן יובל לגדל בקומה גדולה ובעולם הזה נראה הארז
שנחשבו תחילה חובת היום ואחר כך חיובת שבת שהוא מתרחק משורשו אבן שורש הארז שהוא חלק
•ויאחר כך ריאיש חדש ואחר כך פסח ושביועות זיראש ׳יעקב אבינו כידאייתא בזה״ק ) קצו (:ויעקב אבינו
השינה ויום כפור וסוכות ושמיני ■עצרת שהיויא בסדר הי׳ תמיד דביוק בשורשו כמ״ש לפני לא נוצר אל
בריאת העולם שתחלה היו ששת ימי המעשה ואחר ונתפרש בזה״ק )קדושים פו (.דא יעקב והיינו
בך נתכלילו ,כל ששת ימי המעשה בשבת ,שזה רומז שאינו עושה שום פעולה שפצפרך לבירורים וזה
שבששת יימי המעישה נתבררו כל המידות שהש׳^ מנהיג שמתברר חלק יעקב אבינו ע׳׳ה בארזים שאיינו מתרחק
בהם את עולמו ובכל מדה יש לבוש חיצון שנדמה ימן השורש שהרי אף גזעו מחיליף היינו אף שנדמה
שהש״י מסר עולמו להנהגה פבעייית איכן בשורש שאין לו שום מקיום לגדל להוציא ענף מכל מקום
כל המידיות הויא ניקודה האימציעייית שהיא למעלה מוציא השורש גזע חדש ונראה מפורש שכל כך
מכל לביוש ׳ובדיאיתיא בתיקיוני הזהר )הקדימה ג( : השורש חזק שמוציא גזע אף שנריאה שהגזע נקצץ
באצילות איהיו וגרמי׳ חד בהון איהו וחייו חיד בהיון והרי מפורש שמה שנקצץ הגזע אינו רק הלבוש
ששם אינם בבחינת מידות כלל וכדאייתא בפתיח אבל שורש הגזע קיים בעקריו ושורשו שביאם לא
אליהו שאף שבזה״ק נזכר שגם שם הם בבחינת נשאיר חיות הגזע בשורש לא הי׳ ביכולת להחליף
מדות אבל שם הוא ההכרה רק מה שהש״י הוא גזעו הרי שאר אילנות שאינם מחליפים גזעם שאף
למעלה מכל מדה ולזה נקרא בזה״ק אציליות היינו אם הי׳ הגזע הי' גדל עוד אבל כיון שנקצץ אינו
ששם הוא ההברה רק שהבורא הוא הבורא והאציל מחליף כי הגזע לא קיבל יניקתו רק בפעם אחת
׳מדותיייו ומדותיו הם נבראים ולכן יש להם שורש וכיון שקיבל פעם אחת שיב אין לו יניקה שירשיית
שהוא עדיין למעלה מכל גבול .ולכן על ידי מה אכן הארז עלי מים תמיד יש לו יניקה חדשה.
ישרים מ שת ם וד ער
יסודא דעלמא דעליה קיימין עלמץ ומההוא אור שמקרבין קרבנוש היום מפלים מכל המדוש לשורשם
שלים עמודא דאמצעושא אשיפשע יסודא חי עלמין וכל עבודש הרשוש וצרכי האדם יכולים להשעלוש
דאיהו יום מסטר׳א דימינא .ולחושך קרא לילה לשורשם בקדושה שמשברר ׳מהם ,ובשבש נאסרז כל
קרא וזמין ואפיק מסטרא דחושך חד נוקבא סיהרא המלאכוש וכמו שנשבאר בכשבי האריז״ל שבשבש
דשלטא בלילה ואקרי לילה רזא דאדנ׳׳יי אדון כל אין שום■ בירורים וכמו שנשבאר על מאמר זה״ק
הארץ וכר ,ושם )י״ז (.ושרין סערין אלין אפיקו אמור ) ( שלפי זה נראה שימי הישול גדולים מיום
שרין דרגין אלין חד דכר וחד כוקבא יסודא אחיד השבש• ,אכן באמש שבש הוא ששלום השעלוש כל
בעמודא דאמצעושא מההויא שוספוש נהוריא דהוה הימים והשכללוישם בשורשם ,ומקדושש שבש נסשעפו
ביה דכיון דההוא עמודא דאמצעושא אששלים ועביד כל הימים טובים שקדושש■ שבש הוא קבוע וקיים
שלם לכל סטרין כדין אחוסך ביה נהירו מעילא מכל ויום■ טוב ישראל מקדשי ליה כדאישא )ביעה יז(.
סטרין בחדוה דכלא ביה ומההוא שוספוש דחדוה
נפיק יסודא דעלמין ואיקרי מוסך .והעניין כי יסוד והענין שאחר שעברו ימי החול דרך יום השבש
אישא בזה״ק בלק ) ר״ג (:על מדש יסוד אושיט ונשכללו בו אז יצאו אחר כך ימים טובים
פסייעה לבר שיוצא ומשפשט לקנוש מבחוץ שיכניס ממה שנשבררו ביום השבש וכדאישא בזהר חדש
שגם מה שהי׳ חוץ משכלל בקדושה ,וכפי אשר ( שא חזי לקבל שבעה זכאק פקיד )שולדוש
ישפשט מדש היסוד לצאש לחוץ כן יקבע הקנין קב׳׳ה■ באוריישא לקרבא קרבן מוסך בשבע זמנין
במדש מלכוש שמים שיחכללו כל המדוש בכבוד מלכוש בששא בגין לאספא להו עדונין ושפנוקין מבני מלכא
שמים וכדמסיים בזה״ק בראשיח הנ״ל )י״ז.(. דישבעון אבהן בקדמישא ובשר כן בנין ואינון שבע
זמנין ולא ישיר בשבשא לקבל צדיק יסוד עולם דאקרי
וידבר משה אל ראשי המטוש לבני ישראל לא מר כל ואקרי שבש לאוספא לי׳ עדונין ממוחיא סשימא
זה הדבר אשר צוה ה׳ איש כי ידור נדר ,לה׳ ובריש ירחיא לקבל כנסח ישראל דאשקריאש סיהרא
או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל ובחמשה■ עשר לירחא קדמאה לקבל אברהם אבוהן
דברו ככל היוצא מפיו יעשה .טובה חכמה עם נחלה ■דאחיד במדש חסד ואקרי ראשון .ובעצרש דבחדש
ויושר לרואי השמש כי בצל החכמה בצל הכסך השלישי דאשיהיבש 5י׳ אוריישא בשבעה קולוש לקבל
וישריון דעש החכמה שחיה בעליה )קהלש ז׳( יעקב דאיהו שלישאה לאבהן ואחיד בקול קול
חכמה הוא אור הש״י בלי לבוש ונחלה הוא כאשר יעקב .ובראש השנה לקבל יצחק ׳דאשיליד בי' ואנן
שרד למטה אז נצרך ללבושים עד שמסשעך מזה מדכרינן בי׳ עקדש יצחק ואיהו יומא דדינא לקבל
הגדרוש וגבולים ויושר לרואי השמש היינו שיוכל מדש הדין דאחיד ביה .ביום הכפורים לקבל משה
לראוש האור דרך כל הלבושים כי בצל החכמה בצל דקביל קב״ה ביה צלושיה וחס על ישראל והדר
הכסך היינו שכל מיני השרבוש מה שהנפש לא לי׳ אוריישא ,בחג הסוכוש לקבל אהרן דבזכושיה
שמלא וששאך שמיד לקבל הוא מפני ששורשה מחכמה. הוו אזלין שבעה עננין דחפן טל ישראל כסוכוש
ובגין כך אינון עבדין סוכה וכל אוריישא כמה רזין
בז ה ״ ל ( פנחס )רנ׳׳ה (.הנשבע כאלו נשבע במלך עלאיין סשימין בה וכיל אינון שבעה משוספין בברכאן
עצמו וכל הנודר כאלו נודר בחיי המלך המלך כל עלמא בשלימו סגיאה והנה אלו שבעה מוספים
עצמו אדנ׳ע חיי המלך יקו״ק ובג״ד כי ידר נדר לה׳. רומזים שהקדושה נשוספש ויוצאש לקנוח מחוץ
יאוך הכי איש רזיא אחרא חיי המלך חכמה הה״ד ולהכניס לקדושה שמוסך אישא בשיקוני הזהר
)יקהלש ז׳( החכמה שחיה בעליה .ענין הדיבור )שיקון כא ס״ב (.ושם )נ״ז (.שהיא בבחינש יסוד
בפרשה זאש לריאשי המטוש וגם לא נזכר שחלה ומלכוש ובזה׳^ק בראשיש ) ט ״ז ( :ויקרא •אלקים
מאמר הש״י למשה שיאמר להם לישראל .כי ענין לאור יום מהו ויקרא קרא וזמין לאפקא מהאי
הנדר שניחן מציה זאח לאדם לשקן שורשו במקור אור שלים דקיימא באמצעושא חד נהירו דאיהו
רעא ישרים מ שת םוד
ענין מכחות הבריאה או שלא■ יופל לעישיות איזה ממצבו שהאדם נקרא תכלית מעשה .בראשית שאחר
פעולה מפני שיודע שבפעולה זו יסתר ממנו אור שנבראו כל הברואים בהסתרה גדולה וכדאיתא
הש״י באיזה ענין ,והוא מפני חסרון בנפשו שאיננו בספר רזיאל כשברא הקב׳׳ה את הפולם הפך את
עוד בשלימות להגביר על כח הזה להכניסיו לתוכו, פניו ממנה והיינו שכל סדר השתלשלות הבריאה
■ולהתזירו פנים בפנים ,והאידס אשר תכונת נפשו מוקף ברצון הש״י בסדר השתלשלות בסוד אור מקיף
איננו בשלימות במקום שאינו שלם שם■ אין ביכולתו תוכל היינו שרצון הש״י מקיף את כל הבריאה ולא
לראות איך אור הש״י והשגחתו כולל גם את זה לימות מרצון הש״י וכדאיתא במדרש )איכה רבתי
ואינו יוצא מגבול היקף אור הש״י ולכן נדמה לו גלגל■ בפסוק אזכרה נגינתי בלילה( השמעת מימיך
שהשגחת אור הש״י במקום הזה אינו כולל כל חמה חולה ואינו יכול לעלות ולשמש אכן להאדם
הבריאה שמצדו נדמה לו שדבר הזה לא נברא לכבוד לבד ניתן כח הבחירה בין כל הברואים שהוא מקבל
שמים ח״ו כי איך יוצא מצדו כבוד שמים מדבר אור הש״י בבחינת אור פנימי והוא מלביש את הרצון
הזה שהרי אינו יכול לקבלו ,כי כל בריה אין לה שמכניסו לעומק דעתו להתבוננות ולהמליך את
השגה בדבר שאיננה שלימה בו ואף שהאדם מאמין שהוא הקב״ה בבחירה וזה הוא שהאדם חוץ מה
שהוא גבוה משכלו אבל השגה שלימה לא יוכל מוקף ברצון הש״י האדם גם מקיף לרצון הש״י ובבחינת
האדם להשיג במה שאיננו שלם ומבורר בו ,כי ,מ ה שהאדםמלביש לרצון הש״י והופך פניו לעמוד ■מה
שנאסר בתורה יש בתורה אור גדול וש^לימות שהאדם האור שגם ממשיך וממילא הש״י נגד בפנים פנים
יכול להבין שבמקום האיסור יש עומק שהוא גבוה מקיף יעמוד נגדו פנים בפנים.
מדעת האדם שעל ידי שיתרחק ממנו ישיג כל הסוב
הנמצא בו ולזה מציינו במס' חולין )ק ש (:כל מה ועל ידי האדם יוכלו להתעלות כל כחות הבריאה
אסר לן דםשרי לן שאסרה התיורה התירה כנגדו למאכלו כי כל הבריאה נבראה לתשמיש האדם
כבד וכבד הוא שורש כל הדם כדאיתא במס׳ ולמשקיו ולכל תשימישו וכן אפילו דברים האסורים
בכורות )נה (.זכרותא דדמא כבדא וכימו שביאר מותר ליהנות מהם ואפילו איסורי הנאה גורמין
בענין זה כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה )רבה לאדם הנאה על ידי גרם וכדאיתא במדרש
במקומו שכל האיסורים השורש שיש לו בקדושה לך לע( אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול
התירה התורה כי שורש איפור אשת אח הוא היו ניצולות בזכותו של אברהם ולא של יין נסך
ביבמה כי כל עניני הזווגים הם מיותדים לאדס אתמהא אלא חלא מוזיל חמרא בכל מקום היו
כפי שורשו ולכן איתא בזה״ק משפעים )קב (.מאן היינו בזול נמכר ישראל של יין מצוי העכו״ם שיין
לנסיב ארמילתא כמאן דעאיל בימא ברוחין תקיפין שמכל אלה יש הנאה לאדם העובד את הש׳ vועל
בלא חבלין וכר .שהכונס את האילמנה כמו ששש מחזיר ידי שמכניס הכח בתוכו ועובד בו את הש״י
בים בלא רב החובל כי אין שורש בני אדם דומין הבריאה פנים בפנים נגד הש״י .אכן דברים כח
אחד לחברו ולכן יוכל להגביר עליו ההוא רוחא האיסורים שבתורה האדם עובד בהם את הש״י
דשביק בה בעלה .וכל שכן באחים כי כיל אח במה שמתרחק מהם .אבל כל הדברים המותרים
מסתעף כענף מהגזע בהפך ' מאחיו .וביותר אשת יש לאדם לכבדם ולהנות מהם ולברך לבוראו וכדאיתא
אח שאין לו בנים כמו שנתבאר בזה״ק קרח )קעז(. בירושלמי )שילהי קידושין( עתיד האדם ליתן דין
ועל כל זה התירה התורה ויוכל להמציא עזר על וחשבון על כל מה שראו עיניו ולא אכל ממנו כי
ידי יבום כדאיתא )שם( וכן ענין כלאים בציצית האדם נברא ממקור העליון ששם יש מקום לכל
כמו שנתיאר ענין כלאים באריכות מפי כבוד אאמו״ר להכניס הבריאה להתעלות ולכן נפש האדם מתאוה
הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי כשאין מעורבב אז לתוכו כחות כל הבריאה כמו שנתבאר בפרשת אחרי
מכיר האדם שורשו איך מקבל באורח מישר מהקב״ה ( מענין וגם הנפש לא תמלא .והה ה אז ם )
ובציצית התירה התורה כלאים שאף שבהכנף יש לקבל איזה הרואה לפי תכונת נפשושאינו יכול
ישרים מטות סוד ערב
שיוכל לקלקל ולהרוס ושם כל הבריאה לתכלית הבנין ההסתר היזתיר גרול שהוא יוצא במרחק מן המרכז
כמ״ש בחכמה יבנה בית .אכן כמו שהש״י הוא להקצוות וכן כלם.
רצונו בגבולים והיסתרות עד בלי גבול והכניס
שנסתעף שיצא אלנא דספיקא עץ הדעת פ׳ויב ורע אכן במה שמגדיר האלם אש עצמו בזה צריך
כן גם האדם אחר שירד למקום הזה מצד הה׳סתר להתרחק בכל מיני התרחקות לבלתי ישאיר
הזה יש לפניו דבר שייוכל להסתיר ולהע׳ריד דעתו לו שום מקום אחיזה וכדמצינו גבי נזיר )ע״ז יז(.
אכן זה אינו רק כפי המקום והזמן ואינו קיים לך לך אמרין נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב
בתמידות .וזה שנאמר זה הדבר בפרשה זאת כי •מה שלא מצינו בכל מקום אי־סורים שהנאתן מותר
זה הדבר מצינו בגמרא בבא בתרא )קכיא (.לענין ■חוץ מעבודה זרה ומינות שנאמר בהם )משלי ה(
בנות צלפחד באיסור בת יורשת נחלה דבר זה לא הר׳חק מעליה דרכך ויאל תקרב אל פתח ביתה
יהא נוהג אלא בדור זה ,וכן גם ׳פרשת נדרים זכדדרשינן במס׳ עבודה זרה )יז (.ולכן כשהאדם
היינו שיתבונן האידם שאין זה נאמר לפניו רק הי׳ מתרחק בלי מצות נדרים לא הי׳ רואה שום
בלבוש הזה .וזה שנאמר אל ראשי •המטות היינו מקום איך יש בזה שורש ואיך השגחת הש״י כוללת
ראשית ההסתעפות הענפים מהיגזע הייניו ראשית את זה ,ולכן ניתנה תורה מציות נדרים ושבועות
הסתעפות מהתחלקית המדות ומשם ימשוך קדושה •שהאדם יכניס חיי המלך ובחינת מלך עצמו לתוך
לתכלית דיבורו שיכליל גם דיבורו שהוא משורש גמר הפעולה ,במה שאוסר עצמו על ידי הדיבור
הבנין ולתכלית הבנין למעלה שאין שם שום גביול שהוא הגמר וכדאיתא במס׳ שבת ) לג (:פה גומר
משם יאיר לו שבמקום הזה צריך לגבול וגדר וזהו ובתיקוני הזהר בהקדמה )יז (.מלכות פה תורה
ויתירון דעת החכמה תחי׳ בע׳ליה במה שממשיך שבעיל פה קרינן לה ולכן בנדרים צריך להוציא בשפתיו
החכמה על ידי דעת .וכח בחיירה להגדיר עצמו ויהי׳ פיו ולבו שוין כדאיתא ב מ ס' )חגיגה ה(
בלבושיים היותיר רחוקים על ידי זה מכניס חיים גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו והיו׳א שיתכלל בקדושת
לראות איך הש׳׳י חי בכיל פרט הנהגה. חיי המלך ומלך עצמו כדאיתא בזה״ק חיי המלך
דא חכמה כי מצד שורש החכמה באצילות שם
סו( : ענין האב והבעל שמפירים הנדר )נדרים איהו וגרמוהי חיד בהון שאין שם שום הסתעפות
כי כל הנדרים הם מצד נוקבא מצד האדם מדה מוגבלת כמו שנתבאר במקומו ולכן מצד החכמה
כאשר יסתבך באיזה מז ה בפרט אבל בהאר אור אין שום איסיור כלל.
החכמה יותיר לגמרי ,ובעל מפיר רק מכאן ולהבא
)שם סז (.כי איש היוא בירזא דיזעיר. במקום בינה אף ששם נראה התיחילקות המדות וגם
מכל מקום אינם מתנגדים זה לזה כמו שנתבאר.
היתר נדרים פורחין באויר ,הוא אינו מייחל )חגיגה
י (.היינו שבמה שגידר בעצמו אין ביכולתו וכן בהתכלליות המדות בזעיר אפין אף ששם
להאיר 'לו בעצמו כי בזה עצמו נראה לו הגדר גדול נראים מחולקים אכן רואים הגזע שיצאו ממנו,
מאד כעיקר דברי תורה עד שאין ביכיולתיו לדחותיו, ■וכל האיסורים הם רק אחר שנסתרו במדת המלכות
■אכן לזה נאמרה פרשה זו לראשי המטות כי בענין ^ונתילבשו במלכות הארץ באלנא דספיקא ששם יש
זה צריך להיות בקניה ויאילין שפל אחד יבקש לו הסתר כזה שיוכיל להסתיר מדעת האדם איך
מי שגבוה ממינו בענין זה שמימינו יאיר לו וזה השגחת הש״י בוקעת .וכוללת כל הברייאה ואף
דאיתא עשה לך רב שבראותו מי שאין הגדר הזה באילן הספ ק כו׳לל השגחה פרעיית ותמידיית ולכן
אצנו עיקר ,וכן שלשה שמתירין כי כל תלתא הם צריך האדם להתכלל בחיי המלך ובשורש שיתבונן
ברזא דתלת קוין .וזה לשון פורח באויר שאין לו שמקור מחצבו ממקום שאין האיסור מגיע שם ושם
חיבור שהאדם יוכל לריאות מקום היתירו עד שיפתחו אין שום דבר שולע שמצד החכמה אין בשום דבר
רעג ישרים מ טו ת םוד
יוסף שהוא מדוג^ל בשמירת הברית ויסוד היסוד לו ממקום אחר ויראו לו שהי׳ לו קו ז>זוט זהמישכה
דזעיר הוא צמצום שלא יתפשט וזה מתפשט בהיותו להיתרו וזה דאימא בנבואה זו לשון זה הד 5ר כי
ונגד מריע׳׳ה שהויא מיסוד אבא שביזה רואה שכיל בסוף מס׳ תענית בעניין בת ענין זה הדבר נדרש
מה שברא הקב׳^ה יש לו מקום והוא מקומו של יורשת נתלה דבר זה לא יהי׳ נוהג אלא בדור זה
עוילם יתיצב מדין לשטן כי קלייפה זו משוקעת עד לעולם אילא שענין הנדר הוא ופרשת נדרים הוא
עד שנדמה לה שהיא מקושרת במקור הטובה שדבר זה אסור •לפניו או שמוצא בדברי תורה
שכשימנעו ממנה יאפס חייו .והנה זמרי אחר שראה שצריך לעשיות איזה עניין כפי ששייך לשורשו וכאשר
שורשו ונתידבק בקליפת מדין שהוא הי׳ נגד יוסף יתברר בזה יראה שעיד עתה הי׳ משמעות דברי
במכירה וממילא כאשר לא ראה הגדר ממילא נתדבק תורה כן ומכאן ואילך מאירים ,דברי תורה בביאור
במדין שה.וא עמוקה מאון ,ולכן לא עשה משה ופירוש אחר.
מעשה הקנא׳ות כי הי׳ מדחה אותו משורשו אבל
פנחס דחה אותו רק מה־גדר ולכן נקרא אחר החטא נלןו ם נקמת בני -ישראל .במדרש )תנחומיא ממות
שאויל שהשאיל עצמו ובשעת החטא זמרי בן סלוא ולכץ ב( ילמדנו רבינו כמה תקיעות ו כו /עניין
לא הורה משה בזה רק פנחס מעצמו. ( וכיל מקום תקיעה הוא חיבור פדאיתא )
שיש תקיעה אין הבדלה )חולין כו ( :ושבת מתקדשת
והנה כל עוד שהי׳ בהם לחלוחית לא נלחם עמהם בתקיעות .׳וענין שבמלחמה היו חצוצריות כי בתקיעות
ובמעשה הזאת נתמלא סאתם כי הפקירו את הי' תרועה ותקיעה ובהקהיל את הקהל תתקעו
עצמם והושיבו זקנות ורק להחטיא ,ויאחר זה הי׳ ולא תריעו הא כל מקום שנאמר תרועה יהי׳ תקיעה
משה המשילח ופנחס השליח כדי למחות שורשם ■קודם לה וכאן אחר פרשת נדירים שממשיך קדושה
וענפם. וחיבור וממילא יפרד הרע ולכן נצחו למדין וכן
בסדרה הזאת פרשת גיעולי מדין עד שינתפשטה
)והנה פנחס תיקן שורשו מנדב ואביהוא בקנאתו קדושת ארץ ישראל גם מעבר לירדן ולכן נאמר בזו
כי ענין היקינוי הוא תיקון לחטא המליואים הסדר ומינה דייקיגן )ברכות ח ( :לתרגם אפילו
ששם לא שמר ימי אביילות היינו להפריד מה שיוכל עטירות ודיבון אף שיש הרבה מקראיות שאץ עליהם
להפריד והם שאפו רק להכניס ובקשו להכניס קטרת תרגום ומייתיי זה המקרא מה שנמשך קדושה ■לחוץ
זרה וימי אבליות רומז לפירוד מהאי עצבונא וקנא על ידי נדרים כי תרגום ביגימ' תרדמה שנתילבש
היינו שהפריד בכח גדויל(. באחוריים ועל ידי גדר יכול להתעורר אף בשיינה,
׳והנה סדרה הזאת מ״ב מלכות שביסוד הייינו גמר
ולכן נאמר כאן פרשת נחלות היינו קדושה קבועה השפעה ,וכן דיני תנאי נלמד מזה בגמרא )קידושין
אחר הקנאה והפריד כיח מדיין כי עתה מבורר סא( כי תנאי ה תנה הקב״ה בבריאת העולם שכל
שמה שזכה אדם הוא חלקיו משורש ,וזה איחר דבריו על תנאי הייניו שלא הוציא אותם ממיניו ועודנם
מדין נתברר החלק וכ״ש )משלי יח( מדינים ישבית אחוזים במקור ,וכן נלמד בפ׳/ק דיקדוישין קנין חזקה
הגורל כמו שבאידם שרואה שזה חלקו בגורל לא ׳מכיאן במה תפשתם בישיבה.
יתאמץ לשאוף חלק אחר כן אחר מלחמת מדין יצא
הגורל לאור וממילא נתקן כאן צלפיחד כי היוא פגם עינין מלחמת מדין על ידי פנחס שזה הוא תשלום
בשיבת היינו דלקיט שאר איעין היינו שרצה להכניס מלחמות מרע״ה והוצרך להיות על ידי פנחס
יותר וזה נגד קדושת מריע׳׳ה וכן למ״ד מן המעפילים כי מדין רומז על מדון ומצה ואיתא בזה״ק )יתרו
הי׳ שבת צז .וכדאיתא בזה״ק בלק הי' ג״כ שרצה סח (.חמיוהי דמשה כהן מדין חמיוהי דיוסף כהן
להכניס מה שלא הי׳ ראוי בשעתו. און כי און הוא כסא הות ומדין הוא כשנשתקע
בחמדה עד כשימנעוהו ממנה תקנות נפשו ונגד
י ש ר י ם מסעי םוד עדר
קולטין אפיילו■ שלא מדעת אכן כל זמן שלא נגמר פרשת מסעי■
. הבירור צריך שמירה שלא תסוב נחלה.
מ״ב מסעות ,כי סדרה זו היא סדרה מ״ג חה
■מחזק בהביטו למעלה לשורש שם מ״ב ברישא
מסעי אחר■ פרישת נדרים כי על ידי הגדרים קונה
וזהי להמשיך קדושת מ״ב לתוך מלכות וזה מוצאיהם
גבולים :וכילים וכדאיתיא בזה״ק )ויחי רלו(:
למסעיהס ,.ויזהו הגבולים שגכתבריכאן.
קומה ה׳ איפה יקימנה■ שובה ה׳ אישה יפירגה.
מקלט היינו קודם הבירור יתחזק בעבודה וערי
קרבן ■מוסף‘ דשבת זריאיש ■חודש )חסר( ענין מ״ב קולטין רק מדעת זה״כ ה ס קדושת אבות
$r
99 »«
- ^
$0
% f
ח
'' Mי
')/ V l 6 .
M Xu
>/v7y ׳^rv»7/7
* T ■
n f f i
[ 2 ' f ^
משם לאלוש נתנה להם שבת ׳וישבתו ■ולא ■לקטו מן. סדר המסעות
משם לרפידים ולא הי׳ מים ■לעם לשתות.
בריעמסס הי׳ .הקיכוץ שש מאות אלף :ושם קברו
משם למדבר ■סיני מתן תורה. מצרים בכוריהם :ובאלהיהם שפטים .ממחרת
משם ■לקברות התאוה שאלו בשר. הפסח.
משם לחצרות בתי החצרים תפלה וחצרות דברים. משם לסוכות חזרו להתכלל בעבודת יעקב אבינו
משם לרתמה. סוכות באוירא דעלמא על כי ה׳ יחנו'•ועל פי
י ש ר י־ ם מסעי םוד רעי
X ת
ג //וו^ h
r
*•#^ If fifa l׳יו^IV j n » fC^f
i ^ l f l l l H i • 4V|f«->t3A ( i f l ^ - f if ^ f ^ n - it^ a
^ 001^0
מבא תעס
ג ת צ ר ט ב
לתכלית הטוב אך בהסתעף הגזע ומתפשט למרחוק א ל ה הדברים אשד דבר משה אל כל ישראל .בגגגר
ואיינו רואה שורשו אז יוכל להרע בעולם אכן כאשר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן
ישוב להתדבק בשורשו מתעורר הטוב שבו בשורשו ובין תפל ולבן וסצרופ ו׳די זהב עץ חיים היא
ומצטרף לקומה השלימה והנה מה שכל דבר יש למחזיקים בה ופומכי׳ מאושר )משלי ( 0במדרש
לו שורש בדברי פורה ואף הלבושים הרחוקים לפי רבה )דברים פ׳ א׳( הלכה אדם מישראל מהו
שרצה הקב׳׳ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם שיהא מותר לו ׳לכפוב ספר פורה בכל לשון ,כך
פורה ומצות כמ״יש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ש>ו חכמים אין בין ■ספרים לתפלין ומזוזות אלא
ויאדיר כמ״ש )מכות כג (:ולכן ה ס תי ר' כחות שהספרים נכתבין בכל לשון רבן גמליאל אומר אף
דברי פורה יקרים מאד בענינים מוסתרים בלבושים הספרים לא הפירו שיכתבו אלא יוגית ומה עעמו
רחיוקיס מאיד אכן לכולם יש מקום בשורש התורה של רבן גמליאל ובו /אמר בר קפרא דכפיב יפת
והמצות שנקראו ביזה״ק )יפרו פ ב (:תרי״ג עטין ׳אלקים ליפת וישכון באהלי שם ו כו /אמר הקב׳^ה
דאורייתא ובאמת כל המציות הם עציות ואף שכל ראה לשוגה של תורה מה חביבה שמרפאה את
עניני עבודה נכללים בהמצות ולעניין מה נקראו הלשון שכן כתיב מרפא לשון עץ פייס )משלי ט׳ץ(
עצות הלא עבוידה ויחוד השם ותלמוד תורה הם ופו /עד הרי משה עד שלא זכה לתורה כתיב בו
גם כן מציות ,וכן תפילה וקדוישת ה׳ וימה שנקראו לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה גתרפא לשוגו.
בזה״ק עטין משמע שהם רק עצות לדיבר שהוא הפורה נקרא עץ חיים לפי שהיא כוללת קומה שלימה
זולת זה אכן באמת כל הבריאה היא רק דברי מכל הבריאה ■וכמו שהעץ מכיון שיש לו יניקה בשורש
פורה ודברי פורה כוללים כל הבריאה אכן כל יוכל לגדל כל פארותיו ופירופיו ועליו אף שהם
המצות בפרט ובכליל שנקבעו דברי פורה באמונה בתכלית הריחוק ובשלימות האילן נצרכים כל הענפים
שלימה בלב ואז יתבונן האדם שבכל הבריאה נמצא ואף להעלים יש מקום שהכל לתכלית גידול הפירות
דברי התורה ואין שום דבר בעיולם שאין דברי תורה וכן בדברי תורה שאף שנמצא עניניס שהם נראים
כוללים אופיו וזהו שנאמר )ישעי׳ מב( ה׳ חפץ ׳בעולם בתכלית הריחוק אבל כל כמה שיש למצוא
למען צדקו שבאם הי׳ נגלה שוריש דברי הפורה בלא בענין איזה מדה וגוון ,טוב ונאות יוכל לכנוס
לבושים ליא הי׳ מיקום לעבודת האדם שיקרא על בקדושה ע״י שלימות דברי תורה וזה דמייתי יפת
שם יגיע כפייו כי יאיפל אכן יען שיהיסתייר הקב׳׳ה אלקים ליפת מאחר שנמצא בו גוון יופי ודרך ארץ
דברי תורה בלבושים מוסתרים והאדם ע״י עבודתו בעולם הזה יוכל לשונו להפכלל בדברי פורה ויהי׳
יבקיע המסכים אז כשיגיע לד״ת יקריאו על שמו עזר וסייעתא לד׳׳ת ועל _זה נאמר ותומכי׳ מאושר
שהוא ערר את כח ד״ת שהיו כישנים בלבוש הזה ■ופדאיפא בזה״ק )מקץ קצג (.על פסוק עץ חיים
וכדאיפא במסכת בירכ-ופ )ילב (.מלמד שאמר לו ת״ח אילנא דחיי איהו בכמה דרגין מתפרשן דא מן
הקב״ה למשה משה החייתני בדבריך היינו שאור דא וכו׳ ענפין ועלין קליפין גופא דאילנא שמשין
הש״י הי' מוסתר מאד בלבוש הזה וע״י נתגלה וכלא הוא אילנא כגוונא דא כל מאן דאשפדל
cהש v/חי אף בהסתר הזה, ,והנה כמו ,שבראשית באורייתא וכו׳ כלהו אחידן באילנא ממש מנהון
הבריאה הכניס הש״י אור בתוך לבושי הבריאה בההוא גופא דביה מנהון אחידן בענפין מנהון
שנבראו ' בששת ימי בריאשית והיו מוסתרים מאד דברי פורה בעלין מנהיון בשרישין וכו /ולכן
עד מתן תורה ,ובמתן פורה נתגלה האור הטמון יכוילים להעלות כל מקום שנמצא בו גוון טוב אף
בכיל הבריאה אז נתבטלו ישראל ונתכללו בשורשם שאם יהי’ ' הגוון הזה בפני עצמו הוא רע אכן אחר
כמ״ש )שייר ה( נפשי יצאה בדברו וכדיאייתא במס' שנפכלל בדברי תורה מגיע לשורשו שכל דבר נברא
י ש ר י ם דברים םוד רעח
א( כי כל מה שברא ה ק ב׳ ה קודם שיתגלה האור שבת )פ״ח ( :שבכל דיבור יצאה נשימפן ,ושוב נסתר
הבהיר הוא הכנה שפל ידו יהי׳ אח״כ תולדה האור הזה כשנאמר לכם שובו לכס לאהליכס אבל
קבועה' שלימה וקיימת .וענין תולדות תהו ובהו אף כי אור הבהיר הזה נסתר אכן כל זמן שהיו
שהם הכחות הראשונים מהבריאה מה שנלקע מפלמין ישראל.במדבר וההנהגה היתה בנסים נגלים תמידים
דאתחרבר וכדאיתא בספר הבהיר׳ )סימן ל( ומובא מאכלם הי׳ המן לחם מן השמים ,והיו מוקפים
)בראשית רסג (.מאי תהו״ דבר ה מ תהה את בני בפנני כבוד ופוד היו אחוזים בשורשם והלבוש שהי'
אדם ומאי בהו דבר שיש בו ממש דכתיב בהו בו מתלבש להם כל הפנינים כדי ׳שיוכלו לקבלם הי׳
( כי תחלת הואי וכמו שנתבאר בפנינו ) הלבוש גם כן זך מאוד וכדאיתא בזה׳׳ק )בלק רח(.
הרצון שרצה הקב׳׳ה בבריאות פולם רצה .הקב׳׳ה שהמן הי׳ מתלבש כמו שהמלאך מתלבש כשיורד לפולם
מעומק רצונו במקום שהוא בלי גבול וכדאיתא במדרש הזה וכדאיתא בגמרא יומא ) פ ה ( :דבר שנימוח
(. רבה נשא ״)פרשה פל פיסת הי ד'ו היינו שהי׳ בו תפיסה קפנה וקלושה
מאד ולכן' בכל מקום י שנתרחקו קצת מהשורש היו
וכן פלה ברצונו הפשוע שיהי' תחלה בריאה ותתבעל גפנשים כי כל פנינס הי׳ רק דור דיפה לדפת תמיד
■לגמרי' ויבנה פולם ויחרב כדי שכשיבנה מחדש נכחם אור הש׳ vובן המנהיג שלהם הי׳ מרפ׳׳ה שהי׳
ישאר־ בו צעקה ויראה קבועה בעומק הבריאה שכבר תמיד אחוז בשורשו כדאיתא ׳במס׳ פ״ז )לד (.במה
היתה 'בנויה ונחרבה ונבנתה מחדש ובמר שביאר שימש משה שבפת ימי המלואים בחלוק לבן שאין לו
בזה■ כבוד א א מו׳ ד הרב ׳הגאון הקדוש זללה׳׳ה ,וכן אימרא היינו.שלא הי׳ לו גמר ההסתר מפוה׳^ז וכמו
גם בעולם' הבנין מציינו במס׳ חגיגה )יב (.י שהי׳ שנתבאר שם.
העולם מתרחב כשתי■ פקפיות של י שתי פד שגער
בהם הקב׳׳ה וכו׳ ואמר די ובאמת כן הי׳ הרצון אכן אחר שנשלמו דור המדבר וכבר נתבררו בענינם
שהעולם• ירצה' להתרחב ׳ויהי׳ שוב מאמר מחדש ופתה התחיל דור באי הארך ואז הי' פיקר
לאמר די שיתצמצם כח הבריאה והיינו שהרצון שלימות התורה שנקרא פץ חיים היינו ששלימות
בהבריאה לא יהי' מוגבל ורק הפעולה תהי׳ מוגבלת .התורה הוא שתוכל להתלבש בלבושים היותר רחוקים
כי הש׳׳י הי׳ יכול• לברא בריאה במאמר ראשון בגבול ומסתירים ומ״מ יגהה אורה לבקופ כל המסכים
כי מה שהטביע הקב׳׳ה בדעת הבריאה שמבלי גבול ויתראה פל כל פניני פוה״ז שמתנהג בדברי תורה
לא •יוכל • להתהוות בריאה בעלת גבול זה הוא רק וזה הי׳ הקנין שקנו דור המדבר שהם נלחמו פם
שכל נברא אכן מצד הש״י לא יבצר ולא ימנע שום כחות המבפ ולכן הלכו במדבר ונלחמו פס נחשים
דבר ורק מה שחפץ להנחיל■ לעובדיו כל כחות הבריאה שרפים ופקרב וצמאון׳ להראות שגם בכחות השובבים
שיהיו הם תשלום רצונו. .ולכן ברא שכל אנושי שעל האלו גם כן נמצא אור הש״י להגיפ מהם לכבוד
ידו יוכל האדם להשיג רצונו ית׳ וכן ברא את העולם שמיס ולפי שהלכו בבהירות פצומה כל כך קבפו
בגבול הזה עצמו כפי השכל והדעת שנתן להא דם בנפשם שישאר בבניהם כח לירש את הארץ ולהכיר
ולא ברא בבריאה שיהי' גבוה מאד שלא יוכל האדם אח״כ אור הש״י המוסתר ביסודי הארץ ופ״י
ליגע• אף בקצהו ולכן ברא כל הבריאה שתוכל הבריאה בלבושי השפפה הגשמיית ג״כ יתבוננו להכיר הנהגת
ע״י לבושים מדברי תורה ועבודה להשיג אף מה הש״י והשגחתו .וזה שנאמר כאן לשון אלה ובל
שהוא גבוה מדעת האדם וגבול תפיסתו וכדאיתא ■מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ובאמת כל
במגילה ) כ ד (:הרבה צפו לדרוש במרכבה ולא מקום שנאמר אלה ופוסל את הראשונים מורה
ראו אותה מימיהם וכו׳ ומשני התם באבנתא דלבא שהראשונים היו ׳נצרכים שיהיו קודם שיתגלה אור
תלי־א ופירוש שהרצון י שבלב שהוא גורם ה בינ ה'ז ה האחרונים וכדאיתא במדרש בראשית )רבה -יב(
הוא נברא■ ממקום 'שהוא בלי גבול כי הרצון הוא אלה תולדות השמים פוסל תולדות תהו ובהו ,אלה
( גבוה יותר מכח המחשבה כדאי' בזה״ק ) תולדות יפקב יוסף פוסל אלופי פשו תנחומא )וישב
י ש ר י ם דברים םוד
■■ כל■ .לברי התורה .הזאת ■.באר־ היטבהאבנים ■אתי אכן הנ חו ת .ה א לו הם בגודל כח והגריאה אין לה
וכדאיתא ’■)סוטה ■לו (.שבארם בשבעיס• לשון ,והיינו כלי קבול להחזיק כחות הללו לכן גקרא כח המחשבה
שכל •כך נקבעו דברי .תורה עד שיכולים׳ להרם ולהעלות שהוא מגביל כחות האלו וכדאיתא במדרש )תכחומא
כל העניינים ■רחוקים ויקבעו כ״ש עץ חיים הוא היינו תוקת ו. .ורבה מז(' מה חיו׳ל גדר■ לים כך היתה
שנעשה קומה שלימה' .שכוליל עד שפל■ המדרגות שכל חכמה גדודה לשלמה כי מחכמה עלאה נפיק
הבריאה הוא לבושים לדברי תו ר ה חכמה תת אה כדאיפא בזה׳ק ).פנחס מ ו • ( :בחכמה
. יסד ארץ באבא■ יסד ברתא.
במדבר בערבה מול סו.ן .■0בין'-.פארן ובין תופל
■ ולבן וחצרות ודי זהב .אמר.אא״ז מו״ר זללה׳׳ה ו ב ת י ס ו נ י הזהר )יתקון יג ד׳ כח (.דרגין דשלמה
שכאן ■■מונה את ' חטאי ישראל■ על שמות המקומות אינון בית קיבול לדרגין דמשה ■,כי' מהחכמה
ולא ■על שם הזמן■ רמז בזה שלא ■יחשוב האדם כי נבראו הגבולים לכל דבר •,וזה דאיתא בזה״ק )פקודי
חטאם הי' נגד בחירתם רק •■׳שלא הי' לה.ם בחירה רנד ( :בענין התיקון 'בימחשבה אתברירו.
לפרוק ■מן החטא .וזה הענין״שנזכר־ במגילה ) ,לא ( :
שבמשנה תורה משה ■מפי עצמו אמרן ובזה׳ק ואתחק וזהו פוסל תולדות תהו ובהו היינו שפוסל י ונותן
) ר ס׳ ה (.שבמשנה תורה■ משה מפי עצמו אמרן צורה וגבול לתהו ובהו שלא יתפשטו והוא
מאי מפי עצמו וכי ס׳׳ד דאפילו את זעירא'באורייתא מלשון פסל לך ,שמעביר הפסולת וקולט הסולת ■היינו
משה אמרי■ לי׳'• מגרמיה אלא שפיר ■הויא והא אתערנא כמו שמסירין הקליפה ,וכן אלה ■,תולדות יעקב
מעצמו• לאי''תנינן■ אלא מפי עצמו ■ומאי איהו ההוא כדאיתא ■ביזה״ק■ נשא )קלה (.ואלה• המלכים אשר
קול דאיהו' אחיז ביה ועל דא הללו מפי הגבורה מלכו בארץ אדום וכמו שנתבאר בענינו■.
והללו מפי עצמו מפי ההוא דרגא דאתקשר בי' על
שאר נביאי מהיימנא ועל דא בכל אתר אלהיך והכא וכאן נמי לעיל מינה נזכר הארבעים ושתים מסעות
'אלהינו .ואמר אאמו״ר זללה׳׳ה ■שבמשנה תורה נתן שהיו ברזא דשם ,מ^ב וכמו• שנתבאר בפרשת
הקב׳׳ה על ידי משה רבינו ע׳׳ה שהשקיע כל יסוד מסעי וענין שם מ״ב נתבאר כדאיתא בזה״ק •דסליק
בחינת■ משה רבינו לתוך ■כלל■ ישראל וכמו שנראה ולא נחית )תרומה קלב (:והוא ברישא •דמלכא כמ״ש
■מההיפך דאיתא בחולין ■)נ״ג (.לענין ■דריסה בהדי בזה״ק )אחרי עח (.והיינו כי שם הזה נזרע במעשה
דשליף שדי זיהריה •שבשעה שמוציא ׳הצפורן .אז מטיל בראשית כדאיתא בזה׳ק )בראשית טו (:שהבריאה
הארס וכןיבמדה טובה■ שהיא מר׳ובה בשיעה שנפטר תביט למקורה ששורשה למ.עילה ועומדת תמיד מוכנת
משה רבינו מישראל אז נתן כל■ כח יסודו להשקיע לשוב להחזיר הכל ■לבוראה ■ועל ידי זה יש לה
אותו בתוך■ ישראל ,ומעלת ’ משה רבינו על כל קיום גם בעוה״ז אחר שתוכל להוצא ■יקר מזולל.
הנביאים איתא במדרש תהלים )מזמור צ׳( שכיל אכן אחר שנגמר ענין המסעות •אז 'הראה הש״י
הנביאים לא היו יודעים בשעת נביאתם מה הם שרצונו גם בלבושי עולם הזה ■והיינו 'שעבודת דור
מתנבאים חוץ ממשה רבינו וישעי׳ והענין כי כל המדבר שהי׳ עבודה בלי גבול,במסירת הנפש תמיד
הנביאים נתבטלו לנביאתם שהיו משוקעים בכל עד שלא הביטו גם ■להשארתם ■ועבודתם הי׳ בבחינת
יסודו ת םיעד שלא 'הרגישו שום דבר בשעת ■נביאתם לכתך אחרי היינו ■כדאיתא -בכתבי האריז״ל )לקוטי
רק המאמר מהנבואה הי׳ אז שורש לכל חיותם ■תורה ירמי' ב( ■שהזווג הי׳ פנים באחור וכמו שנתבאר
וכדאיתא ■במדרש הנ״ל שמואל רבן של נביאים הי׳ מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה.
מתנבא ■ולא■ הי'■ יודע ■שנאמר וישלח ה' את ירובעל
■ שמואל ואותי לא נאמר ואת בדן ואת ,יפתח ,ואת• ובדור באי הארץ התחילו דברי תורה להתלבש
אלא ואת שמואל •שלא הי' יודע מה הי׳ מתנבא, ולהתפשט בלבושים וזה שנאמר הואיל משה
,והייני שנתבטל■ להנבואה ובל דעתו ויסודו היו באר את התורה ובפרשת )תבא כז( וכתבת על
י ש ר י ם דברים םוד רפ
משה ועשיר יענה עזות זה יהושע ,שמשה רגינו נ מ סי ם בהמאמר זכמו שנתבאר כפ׳ משזת ש?ת>גא
ע׳׳ה לא הי׳ ■מתפלל,׳בתקיפות כל כך כמו יהושע גזה הדגר שראה שדגר זה איגו מ הג אלא ג מ ר
לפי שדור ■המדבר הי׳ מוקף ומוגדר כעובר גבען זה שראה גכל רגע ההנהגה של זו הרגע שהש׳׳י
אמו ■והיו אסוריים ׳מלסמוך על שום תקיפות ,ורק מנהג ג ה אה העולם וידע שהוא רק לרגע זו
יהושע שדורו היו בחינת סיהרא שכבר נכנסו הדגרי ובלאיתא גתנחומא •)היי( שאמר רגי שמעון גן
תורה שבהם להתלבש בלבושים ולכן הי׳ לו עענה יוחאי על פסוק ׳ותמונת ה׳ יגיע שהי׳ רואה את
חזקה כ״ש )שם( ■ומה תעשה לשמך הגדול וכן קנו הדמות מיד .וגזה״ק גשלח )מ׳׳ה (.זיני תושבתן
מבחינת משה רבינו ע׳׳ה ואף על פי שגם אור הזה הוו קמייהו •דנגיאי ■למישרי עלייהו רוח נגו אה כד׳׳א
■מבחינת משה !רבינו ע׳׳ה ג״כ נכנס ללבושים ונסתר ופגעת חגל נגיאים יורדים מ הגמה ולפניהם נגל
וכ״יש )וילך לא( הנני שוכב עם אבותיך וקם וגו' ותוף וחליל וגו' )שמואל א׳ יו״ד( וכתיג )מלכים
ובזוה״ק ■)וילך רפד (.וקם לאנהרא לסיהרא .אכן ג׳ ג׳( ■ועפה קחו לי מנגן וכו׳ וכן כלהו נגיאי
מכיל ■מקום כשינפש מישראל יצרך לו לאור הזה כהאי גוונא גר מ מ ^ דסליק על כל שאר נגיאי
מתעורר בו ■מאורו של ■מרע״ה שאף שכשהוא ■מוערד דעלמא ,שכל הנגיאים היו ■צריכים הכנה מצדם
בגודל ערדות ■מכל ■מקום כשרוצה לצאת חוץ לגבול היינו שיסורו מהם כל הלגושים מעניני עולם הזה
מתעורר בו אור השורש ■וחוזיר ומתקרב לדברי תיורה. ׳ומשה רגינו ע״ה הי' תמיד ׳דגיוק להש״י וראה שגכל
וכן בדברי תורה אף על פי ^ ם ■מלובישים בלבושים מקום הוא י רק כגודו כ״ש )ואתחנן יד( כי ה׳ הוא
גשימיים מכל מקום העוס ק בדברי תורה ופונה לבו האלקים גשמים ■ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד
לדעת ■את ה׳ יגיע לאור הצפון בה ,וכדאיתא בתיקוני וכדאיתא )רגה ואתחנן ג ( אפילו גחללא׳ ׳דעילמא.
הזהר )תקון ס ע קי״ב■ (.ואתפשמותיה הוא בכל והנה דור המדגר שהיו ׳מוקפים ג ענני הכגוד ואכלו
דרא ודרא בכל צדיק ■וחכם דמתעסק באיורייתא וכו'. מן ושתו מי גאר הי׳ תמיד ■לנכח הש״י וראו תמיד
ולכן כשנשלם דור המדבר ■והתחיל דור באי הארץ שהשי׳׳ת מנהיג ומשגיח גכל פרע ,אכן כשהתחיל
והתחיל להתברר שגם דור המדבר לא חעאו המערה דור ג אי האיח הי׳ נצרך להם לקדושה יותר גבוהה
ורק שכל זמן שהי' ■בחיים הקיפם הקב׳׳ה ביראה והיו צריכים שיקבל מבחינת משה רגינו ע׳׳ה שיוכלו
עצומה שכן הי' חלק עבודתם ■להלוך ■לפני ה' ביראה לקבל אור הש״י ולהכניסו אפילו ללבושי עוה״ז ולמצא
עצומה ובמסירת נפש ובהתייאשות מכל גמול ועובה. האור הגנוז בכל יסודי הבריאה אפילו בפעולות
גשמיות ולא יצערכו לבשל עצמם במציאות .ולכן
וליכן קנו ■לבניהם קדושיה קבוע ועוגה מפורשת
בדור המדבר נחשב ■להם לחעאים אם שכחו כרגע
אף בעולם הזה ולכן .כשנשלם דור המדבר אז
מלהביע באור ה׳ באמונה יתירה וכמי שנחשב ■להם
נתבררו שכל חעאם הי׳ בלא בחירה וכ״ש )משלי כ(
לחעא שהתרעימו אחרי הלכם שלשת ימים במדבר
רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל .ונתבררו
בלא מים שמוכח שעד שלשת ימים לא התרעמו ורק
שכל חעאס נרשם על שם ■מקומות היינו שיסוד הבריאה
אחר שלשה ימים שהגיעו -לסכנת נפשות כל המחנה
אלץ עליהם וכן מצד המקום כדאיתא במדרש )תנחומא
אנשים ונשים ועף ,ומכל מקום נחשב להם לחעא
בלק יז( מעין של שיעים מעין של זנות הי׳ וזה
מפני שכל כך הי׳ לנכח ה׳ תמיד ולא הי' להם
שהזכיר משה רבינו כאן החעיאים ■על שם המקומות
להגיע לשום צער עולם הזה ולהאמין באמונה שלימה
כי אחר שנתברריו והתחילו לקנות ■מבחינת משה
שהכל בהשגחה ■לעובה כי ■כן עלה רצון העליון וכמו
רבינו ע״ה אז נתגלה שגם חעאם נעשו כזכיות היינו
שנזכר בתנחומא וישב ) ס' (.על פסוק נורא עלילה
שנתבררו כדאי׳ )מכות כג ( :ממני יצאו הדברים
על בני אדם .ובדורו של יהושע ■מצינו שאמר יהושע
. כבושים.
)יהושע ז'( למה העברת העבר את ׳העם וגו' ולו
בעובר הירדן ובראשית הזכיר כאן בעבר הירדן הואלנו ׳ונשב בעבר הירדן ■ולא נחשב ■לו לחעא כלל
כי ירדן מורה עיל כעס כי ירדן בעולם הוא וכדאיתא בסנהדרין )מד (.תחנונים ידבר רש זה
רפא י ש ר י ם דנרים סו ד
התם נמי כיון ■דאביק בה עובא כמינות דמיא, ( וכן מ כ ו מ ת ע ד כבד באדם כדאישא )
והיינו ששורש כל העבירות והיצרים באים מהסתר )>ה (.מדמה כבד לירדן זכרופא דדמא כבדא
וגיאות שנדמה לו ■לאדם שיש לו הוי׳ בפני עצמו זכרותא דירדן מערת פמייס ,ובפבר הירדן שם
כמו שמציסו שאין אדם חומד ומתאוה לדבר שברור שולט מדת הכעס כדאיתא בהדרים )כ׳׳ב (.עולא
לו שלא יוכל ■להגיע אלי׳ ולכן אם הי׳ האיסור מפורש במיסקי לארעא דישראל אתלוו לי׳ תרין בני חוזאי
נגד האדם שמה שצוה הש׳׳י שלא לעשות אין לו בהדיה קם תד שסטיה לסבריה ו ט׳ קא תמה
■חיים לא הי׳ חומד כלל ,ולכן ■כשהאדם משוקע יותר רבי יוחק מכדי כתיב יונתן ה׳ ■לך שם לב רגז בבבל
בחטא עד שיכעוס כשימנע ממנו וזה הוא שיש לו כתיב אמר ליה ההוא שעתא לא עברינן ירדנא ,כי
גיאות רב ונדמה ■לו שהוא הבעל הבית בעולם לכן הכעס הוא שורש כל היצרים כדאיתא )סוכה נב(.
גורם לו כעס וכמו שלא יכעוס האדם כשהוא בבית הקדוש ברוך הוא קראו !רע .ואמר אא״ז מו״ר
חבירו שלא יספיק לו כל צרכיו שיודע שאינו שלו זללה״ה שמצד הש״י אין שום רע בעולם רק מדת
ובביתו נדמה לו שהוא הבעל לכן יכעיס ואם הי׳ הכעס כי כל הילרים כשאינם מגיעים עוד למדת
יו^דע י הי׳ מפורש כנגדו שמלא כל הארץ כבודו ולה׳ הכעס יכולים עוד לשוב ולהתהפך לטוב ופדאיתא
האיץ ומלואה לא הי׳ מגיע ולעולם לכלל כעס, במס׳ מגלה ■)וא׳ץ (.בתי תיטראות וקרקוסאות
וזה שנזכר יוצרו ■קראו רע שמצד הש״י אין שום שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים.
יצר רק יצר הכעס וכשיתבטל יצר זה בעולם לא ובנדה )ס״א ( :אמר רב יוסך זאת אומרת מצות
■ יהי׳ שום יצר רע כלל. בעילות לעתיד לבא שמצד הש״י איתא בתנתומא שמיני
ז .וברבה שמיני ע ( וכי מה איכפת לי' לקב׳׳ה
ולכן סכר בראשונה בעבר הירדן לפי שלא הי׳ ׳לשוחט מן הצואר או שותע מן העורך אלא כדי
להם מקום הראוי לשורש נפשות ישראל שהוא לצרף >את ישראל במצות .ובתיקוני הזהר )תקון י״ח
ארץ ישראל לכן גרס להם שורש היצר לפי שלא היו ל׳ץ (:ע״כ לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה עד
במקומם •ולא באו למנוחה וכ״ש ׳)ישעי׳ י״ד( כי דאתעברת האי קליפה מתמן ,שמצד הש״י יש עובה
ירחם ה׳ את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על בכל הברואים אלא מצד האדם כל זמן שלא נגמר
אדמתם וגו׳ והי׳ ביום הניח ה׳ לך מעצבך ומרגזך הבירור הכללי מכל הבריאה אינו ■יכול לקבל מהכחות
ומן העבודה הקשה אשר עביד בך . האלו שיסתירו ממנו אור ה' וכמו שנתביאר בענינו
בפרישת שמיני בענין מאכלות אסורות,
במדבר .בתרגום אונקלוס בעיברא דירדנא אוכח
יתהון על ■דחבו במדברא .ופירש רש^״י ז״ל אבל כשיגמר בירור הכללי אז יהיו כל הברואים
שאמרו ■)בשלח ט״ז( מי יתן מותנו ביד ה׳ בארץ מבוררים וכשייגמר בירור האדם אז ממילא יגמר
מצרים בשבתנו ■על סיר הבשר באכלנו ילחם לשובע. בירור כל הבריאים וכ׳׳ש )ישעי׳ י״א( ושפע בצדק
והנה מה שמכנה חטא ■זה במדבר אף שהרבה חטאים דלים ■והוכיח במישור לענוי ארץ וגו׳ וגר זאב עם
שנחשבו כאן היו במדבר ,אכן מדבר רומז לכחות כבש ונמר עם גדי ירבץ ■וגו׳ לא ירעו ולא ישחיתו
השובבים הנמצאים באדם בשיורשו מתולדתו קודם בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה'.
שהגיע לכלל דעת היינו ימי הנעורים שאז מתגבר
עליו כח המתאוה ונקרא ■מדבר שרומז לכח עלמין ושורש כל היצרים כשאינם מגיעים ליצרא דעבודה
דאתחרבו שקודם שנברא אדם בעולם הי׳ כל העולם זרה שהוא יצרא דכעס עדיין יש בהם להגיע
מדבר וזה שאמרו בפרשת בשלח )טז( במדבר סין לטוב אבל יצר הזה איתא במס׳ ע״ז )י״ז (.שעל
מי יתן מותנו ביד ה׳ בארץ מצרים בשבתנו על סיר זה נאמר כל באי׳ לא ישובון )משלי ב'( ואס ישיבו
הבשר באכלנו לחם לשובע ,שארץ ■מצרים הי׳ משופע לא ישיגו ארחות חיים וכדמסיק )שם( ההוא דאתאי
בכל תענוגים כמו שנאמר )לך י״ג( כגן ה׳ כארץ לקמי' דרב חסדא ■וכו' והא הכא בעבירה הוה ומית
י ש ר י ם דברים סו ד רפב
אור .,הש״י■ .,צריך להכניסם לכבוד שמים ■.,אכן מצד מצרים ,וכל .שהי׳ .במצרים הי׳ .משוקע בתאוות
האדם יען כי ,איננו שלם יש דברים אסורים שאס גופניית עד שלא .הי׳ אפשר לו להפר,ד■ מהם ,וזה
■,יקבל.מהם לא די• שלא יוכל להכניע כוחותיה.ם אלא דאיתא )מכילתא ,יתוו( לא הי ■/יעבד .יכול :לברוח
■עוד ימשיכו הם גם ■את האדם לחשך והסתר שהם ממצרים .שכל כך נשקע בחמדות ,ותפנוקין,יעד שנדמה
יגברו על .האדם ולכן,הם אסורים■ ,וכן אף■ דברים לו שמועב לו להיות עבד במצרים,-מלהיות; :ישר .וגדול
■המותרים ,אם יקבל ,מהם ביותר ■מכפי ,כח ,כלי בארץ אתרת וזה הי' .עיקר גלות מצרים■ וכלאיתא
קובול ■שלו גם כן■ יגבר• כה .ה ה ס ת ר ,ע ל האדם, במדרש תהלים )מזמור ק״ז( כשם .שהצפור■ נתונה
וזה^ דאיתא בסנהדרין ) סג (.אזהרה לבן סורר ביד הצייד וכו׳ כך היו ישראל,משוקעים ביד מצרים
ומורה,מנין ת״ל לא תאכלו על הדם וזה שחשבו מוני ו כו /אמר :רבי אבהי ברבי אחא בשק רבינו.,כך
המצות■ לאיסור לא תעשה■ שלא לאכול אכילה■ גסה. היו ישראל נתונין בתוך מצרים ;כעובר..שהוא ,נתו,ן
בתוך .מעיה של בהמה ■וכשם ■שהרועה נותן יד.בתוך
ומזה הצד; שהאדם .נברא .מצד הש״י ישר בארץ מעיה ושומעו ,כך •עשה .הקג׳/ה שנאמר לקחת .לו
,,.■,שיוכל למישול על■ כל הבריאה .להכניסה לתוכו גוי .מק רב .גוי ,ובאמת.ייען .שמצרי,ם נקרא,.קרות
ולהעלותה,מזה הצד יוגבר; על האדם כח המתאוה הארץ לכן■ יש ■שם כל השפעות טובה■ ..אכן הטובות
שיתאףה ,לכל מותרות■ ■אף .לדבר שאין בכחו להעלותו שנמצאו.,.שם הם מסתירים את.הא.דם שלא :יראה
עוד ..וכדאיתא■ במדרש ,קהלת ■)פ׳׳ו( וגם הנפש ■לא •ולא ■ ,ידע מי הוא ,בעל הבירה ■שנד.מה ־;להם ,שאין
תמלא וכו׳ ■משל .למה״ד .לעירוני שנשא בת מלכים צריכים להש׳^ כלל שגם לגשם; ■אינם צריכים שהנילוס
;אם;;,יביא;לה כל .מהי שבעולם אינם חשובין לה ■כלום עולה ומשק:ה ולכן נדמה להם שהכל כחם ועוצם
ל,מה ■שהיא בת■:מלך .כך.הנפ ש אלו הבאת לה ג ל ידם וכ״ש )עקב יא( .,כארץ מצרום וגו׳; ,והשקית
מעדני עולם אינם כלו.ק לה למה■ .שהיא מן העליונים. ברגלך שנדמה להם .שהגל .בפועל כפיהם וזה שורש
ענין .החרבן ■ והמדבר . :שבעלמין ■ד.אתחרבו נאמר
שכל זמן שאינה יכולה להתגבר ■על כל הבריאה וימלוך וימת וכדאיתא בזה״ק),.נשא קלה (.שמפני
להכניסה לתוכה ולמשול עלי׳ אינה מפוייסת שכל .אחד אומר אני אמלוך לכן■ נתבטל.
לפי■,.שמצד הש״י נבראת ישרה לקבל.הכל וזה שנחשב
■חטא:תאותם ■לח^מדת■ מצרים על ■שם מדבר שהוא כח והנה כל הבנין מעולם התיקון הוא שבונים■ הכחות
המתאוה השובב ■שרוצה ,לקבל יותר מכח כלי הקבלה. מעלמין דאתחרבו להחזיר את החרבן ליישוב
להראות שגם בכחות השובבים נמצא .גם כן השגחת
־בערבה■ ■'.הוא ערבות מואב' ,שחטאו לזנות עם הש.. ^/וכל מה שהאדם .מכניס ;לתוכו מפח .עולם
,.בנות .מואב ועון .פעור הנה■ שורש■ ענין ערבה הזה יכוללו בעצמו .ועובד .בכח .הזה ■את ■הש״י
בקדושה הוא דרגא דדוד )וכ״^ש בענין הושענא רבא( הוא.׳בונה ,ועושה•■ מהחרבן .ישוב ולכן נקראו תלמידו
ג■ ■:ערבה■.מורה שאין.בה לא טעם ולא ריח ואמר חכמים בונים כדאיתא )ברכות סד■...(.אל• .תיקרי
אא,מ^ר .הרב■ .הגה״ק זללה׳ה■ שזה מורה על ■מה בניך; אלא .בוניך ,לפי■ ש ה ם בונים■ מחרבן ,ועושים
דאיתא-״בבביא קמא )ס״א( כל ■המוסר עצמו למות ישוב ,והנה האדם. .נברא מצד הש״י שיוכל■ להכניס
על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו וכדאיתא מכל גחות השובבים .העצומים לתוך קדושה 'ולהשרות
)שם( ■.ויסך אותם■ לה׳ דאמרינהו משמיה דגמרא עליהם כבוד שמים ע״י שיכניע אותם .ויגביר בכח
וכן .היו דברי■.דוד ■האחרונים )■שמואל ■ב׳ כ״ג( כי עבודה ■ביתרון הכשר ,חכמה ודעת יכניע כל .הכחות
לא כן ביתי ■עם אל; גי ■ברית עולם ש ם'לי ערוכה לברר ולהוציא■ מהם כבוד שמים ..וזה.דאיתא בירושלמי
בכל ושמורה-כי• כל ישעי וכל חפ ץ ,כי לא יצמיח, )קידושין פ״ד .הי״ב( עתיד:׳האדם ■ליתן -דין ■וחשבון
ובזה״ק ■.;-קדושים■ ■■)■פ׳׳ה■ (:ומאן .דתייאובתי' למלעי על ,כל מה שראו עיניו ולא■ ■אכל -ממנו ■.והיינו ,כל
באורייתא .ולא אשכח מאן דיוליף לי' והוא ברחימותא הדברים -שהם מותרים ..ולא יסתירו-.מן האדם ■את
רפג י ש ר י ם דברים םור
ישראל טועים ^.ומתאוים להם אכן שורש תאותם הי׳• דאורייתא לעי >ה ומגמגם ■בה בגמגומא דלא ידע
רק:',להנקודה;הנמצאה ■בהם ,אכן כל זמן שהיתה כל מלה ומלה סלקיא וקב״ה ■חדי בההוא,מלה וקביל
הנקודה הזאת .בין העמים■ היתה מסובבת .בקליפה לה ■מעע לה סחדניה דההוא נמלא ואתעבידו מאלין
טמאה . .שהי-א .בהפך מנקודה הקדושה ולכן הם מילין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל;הה״ד )■משלי
הפקירו עצמם לזנות ,וכדאיתא' במדרש רבה ).פנחס ה׳( באהגתה תשגה תמיד ודוד מלכא אמר )תהלים
כ״א( עד.:היכן נתנו המדינים עצמם שבת מלך פ״ו( הורינו ה׳ דרכך אהלך בא^מתך וכתיב )שם כ״ז(
הפקירו ,להחטיא את ישראל ,ואפילו שלא להנאתם ■ונחנו באזרח מישור למען שוררי! .והנה■ .על מואב
כדאיתא בסנהדרין )פ״בי ■,(:שנעשית כערוגה מלאה נזהרו ישראל )דברים ב׳( אל תצר את מואב ובזה״ק
מים וכדאיתא בספרי )פ׳ בלק וברבה בלק כ( שהיו )בלק קץ (.ויאמר ה׳ אלי וכי עד השתא לא ידענא
מוכריים ■להם ■חפצים ,בפחות .משויים וכן הי׳ דחלא דעם משה הוה ממלל קב׳׳ה ולא עם אחרא דכתיב
דלהון פעור וכמו שנזכר ).סנהדרין■ סד (.שעבודת ויאמר ה׳ אלי אלי למה אלא למשה פקיד קב״ה
פעור אוכלין ■תרדין ושותק שכר ומתריזין ■בפני׳ היינו דלא לאבאשא למואב אבל לאחרא .לא לדוד לא פקיד
. שאין הגוף מקבל •אלא פולט ומאבד... דא ובג״ד אלי אל תצר את מואב אפילו לתחום זעירא
דלהון דהא מנייהו יפוק מאן דיתן נוקמין לישראל
ו ז ה שתלה החטא על .שם .המקום בערבה לפי. וינקום נקמייהו ואיהו דוד דאתא מרות המואבי׳
.■.ששורש הערבה■ בקדושה שלא יביט לטובת עצמו וכו׳ ועוד דלא נפקו עדיין אינון מרגלאן מבאן דהא
רק ,למסור ■הכל להש׳^ ,ולכן .הוא■ מוקף ■.בקליפה בימיהון דשופעים נפקא רות וברתי׳ דעגלון מלך
שהוא הפך מזה .וזה דאיתא במדרש רבה■ בלק מואב הות וכן איתא ב מ ס' בבא קמא )ל״ח;( שתי
)פ׳ ■כ׳( וישב ■ישראל בשטים ויחל ה ע ם לזנות■ שטים פרידות טובות יש לי להוצא מהם רות המואבי׳ ונעמי
שעשו שטות ,נואף אשה חסר• לב )משלי •ו׳( והוא העמונית .והנה קודם ,שהוציא הקב׳׳ה הפרידות
כנ״ל שטעותס הי׳ שחשקו׳ לשורש ,נקודת.דוד המלך טובות הי׳ כח אלו משוקעים עוד בתוך האומות שהי׳
ע׳׳ה אבל בקליפה נקרא .שטים לשון שטות וכדאיתא בהם עוד טובה שהיתה מוכנת לצאת מהם .והנה
איזה שוטה ' המאבד .מה שנותנין לו )חגיגה ד(. על דוד המלך ע׳׳ה נאמר )תהלים פ״ט( מצאתי את
וזה דאיתא במדרש )שם( יש מעיינות שמגדלין דוד עבדי ואיתא )וירא רבה נ( היכן מצאתיו בסדום
גבורים כו׳ ויש שטופים בזמה ומעיין של שטים וכדאיתא ביבמות )ע״ז (.במגלת ספר כתוב עילי
של זנות הי׳ והוא משקה לסדום אתה .מוצא שאמרו התם כתיב )וירא י״ט( ואת שתי בנותיך הנמצאות
)בר^אשית י״ט( איה האנשים אשר באו אליך ׳הוציאם הכא כתיב מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו,
אלינו וגו׳ ולפי שנתקלקל אותו מעיין עתיד הקב׳׳ה כי שורש נקודת מואב מצד הכוונה הטובה שהי׳
לייבשו )בז׳׳ח רות הגירסא לרפאותו שנאמר ■)יואל לבת לוט זה ■נכנס ברות המואבי׳ שממנה יצא דוד,
ד׳( ומעין מבית ה׳ יצא והשקה את נחל השטים ונקודה הטובה שבכוונתה שלא כוונה להנאת עצמה
מימות אברהם לא נפרץ אחד בזנות כיון שבאי כלל כדאיתא במדרש רבה וירא )פ׳ נ״א( לוט
לשטים ושתו מימיו נפרצו בזנות. נתאווה לבנותיו ובנותיו לא נתאוו לו וכדאיתא
■בסנהדרין )ק״ג ( :כלום יש .לך הנאה ממקום
מול סוף .בספרי דברים ■מול סוף מלמד שהוכיחן ■שיצאת ממנו ,ומזו הכוונה שהי׳ לבנותיו שלא הביטו
על מה שעשו בים סוף ,שהמרו בתוך הים והפכו להנאת ולטובת ■עצמם נכנס ■בבניהם נקודה מקדושה,
עורף כלפי משה שלשה מסעות .ובמס׳ ערכין ■)ט״ו( אשר לזה טעו בהם ישראל שכל מה שאין בו נקודה
שני פעמים ניסו -ישראל את הש׳ע בים אחת בירידה קדושה ואין לנפש מישראל שום ■שייכות בה אינו
ואחת בעלייה ,בירידה דכתיב ..המבלי אין קברים ■מתאוה לזה כלל ורק לפי שהקב״ה ■חפץ לנטוע
במצרים בעלי׳ 'פדרב הונא דאמר רב הונא ישראל נקודה זו .בישראל שזה הוא חלק דוד המלך ע׳׳ה
שבאותו■ הדור מקטני אמנה ■היו י כדרבה בר מרי כנ״ל ולפי שהי׳ משוקע בהם .נקודה זאת .לכן הי׳
י ש ר י ם דברים םו ד רפד
אלא כלא כחלא או ניסא או לינא אמר לי׳ רבי לאמר רבה בר מרי מאי דכסיג ■)תהלים ק״ו(
יוסי ולא ■והא בזמנא לביקע קב׳׳ה ימא לישראל וימרו על ים בים סוף ■ויושיעם למען topמלמד
הוה קרע ימא לאלין ואזלין ביבששא ומייא הוו שבין שהיו ישראל ממרים באושה שעה ואומרים כשם
מסשרא אחרא ושבעין לאלין ומשין ואששכח ניסא שאנו עולין מצל זה כך מצרים עולין מצד אשר אמר
הכא ולינא הכא כלא כחדא אמר לי' ולא הוא לו הקב״ה לשר של ים פלוע אושם ליבשה וכף.
לקשיא קמי לכל קב׳׳ה וכו׳ שזה שנזכר כמה פעמים והענין כי ביס סוף הי׳ הנס מרזא לעשיקא כדאישא
שקשה כקריעש ים סוף הוא כשנעשה גיסים ודינים במדרש )רבה נשא ע סימן יב ובזה״ק )אמור ק א(:
במקום אחל .וזה שנזכר כאן על שם מול סוף כי שהי' אז קערוג על ישראל ממלש הלק בההיא שעשא
ים סוף אישא בזוה״ק בשלח )נ׳ (.בים סוף סופא להוו זמינין ישראל למעבר ימא ולאשפרעא ממצראי
ללרגין שרומז למלם מלכוח שמים לליש לה עיינין אמר וכו' אי אנש לאין לינייהו הכא ממצראי מה
הייינו שאין במלש ה הנ הג ה אור בהיר ■לראוש שהש״י שניין אלין מאלין וכף .ובזכ׳ק )שמומה ק ע (:בזמנא
גבוה מעל ■גבוה ויכול לפשוח מאור עשיקא שישאחל לישראל אעברו לגבי ימא ובעא קב׳׳ה למקרע לון
עם ההנהגה הגלויה ג״כ. ימא לסוף אשא רהב וכו׳ אמר וכו' אלין פלחי
כו״ם ואלין פלחי כו׳׳ם וכו׳ .שעל הבוון לא הי׳
בין פארן ובין שופל •ולבן .בשרגום אונקלוס בפארן לישראל שום זכוש שינצחו אש מצרים ולכן לא
אשפלו • על מנא .ובשרגום יונשן בפארן על ' האמינו ישראל שיעשה להם ניסים בגלוי וזה שאמרו
מימרא אללייא ושפלשון עלוי מילי שקרא ואשרעמשון המבלי .אין .קברים במצרים וכמו שביאר אאמו״ר הרב
על מנא לאחיש לכון חיוור מן שמיא במס׳ שבש הגה״ק זללה״ה שאחר שלא הבינו איך יוושעו באיזה
׳)פ״ש ( :מלבר פארן שפרו ורבו עליה ורש״י ז׳׳ל זכוש ורק שהאמינו בה׳ שבודאי יעש להם הכל לעובה
פירש שכל אחל נשעברה אששו זכר במצוש שובו לכם שיגיע לכלל שיקון ולכן אמרו המבלי אין קברים
לאהליכם ומסיק דללא ילע היכא .רמיזא .ובזה״ק במצרים כי אחרי שבגלוי לא הבינו איך יגיעו
בלק )קצ״ב (:הופיע מהר פארן וכו׳ אוף הכי לישועה ושיקון בשורש בלא לבוש זה נקרא קבר כמו
הופיע ואנהר לישראל מהר פארן ממה לאמרו בני שנשבאר בפרשש ויחי ולזה אמרו שהיו יכולים להגיע
פארן ללא בעו לקבלא ■]אוריישא[ מהאי אוסיפו אף במצרים.
לישראל חביבו ונהירו ישיר כלקא יאוש ,וש.ם ,קרא
לרה״ב אמר לי' שבעי אש אוריישא לילי אמר לי' ו כ ן בעליישן מן הים אחר שראו שאחר כל הקערוגים
מה כשיב בה לליג לי' :ואמר לא שנאף אמר ווי אי • שלא הי' להם שום זכוש בגלוי ומכל מקום
ירושא לא יחסין לי קב׳׳ה ירושא בישא ליחעבר בה עלו ולכן אמרו שמאחר שגילה הקב׳׳ה מרזא לעשיקא
כל שולטני להא ברכשא למיא נטילנא ברכשא לנוני מראשיח רצון הפשוש כלאישא בזה״ק בשלח )נ״ב ( :
ימא ■דכשיב פרו ורבו ׳וכשיב והפרישי אושו והרבישי לקריעש ים סוף בעשיקא שליא מה שצעק אלי
אושו וגו׳ וכשיב והוא יהי' פרא אלם שארי לאשחננא אלי לייקא בעחייקא שליא כלא בי' שעשא אשגלי
■ קמי מארי׳ ואמר לי׳ מארי לעלמא שרין בנין נפקנא עשיקא קדישא ואששכח רעווא בכלהו עלמין עלאין
מאברהם הא בנוי ליצחק הב לון ולון אשחזי אמר כדין נהירו לכלא אשנהיר ,ומאחר שמריצון הקדום
לי׳ לא יכילניא לאנש בוכרא ולך אישחזי שארי לאשחננא הפשוש הכל נברא לשכליש השוב ואם כן גס המצרים
קמי' ואמר מאריה לעלמא בכיירושא לילי והא ליליה נבראו לשכיליש שוב ומצל עשיקא גם המצרים יכולים
והאי נהורא לאנא ירושנא על לא טול והב לון וכך בגלוי ובאמש בשורש הי׳להם להגיע לכלל שיקון
עביל הלא הוא לכשיב הופיע מהר פארן. וזה שיקון שזכו לקבורה וכמו שנשבאר במקומו
לאיחא בזה׳׳ק )בשלח שם( ובגין כך קשיא קמי
לזה מאמר הש״ס שפרו ורבו עלי׳ כלאישא בזה״ק קב׳׳ה כלא כקריעש ים סוף ואישא בזה״ק וירא
׳)שם( י ונטל בההוא ברכשא דיאפשיט מניה ) קי״ג (:ניסא לא אשעביל פלגא ניסא ופלגא דינא
ר3ח י ש ר י ם דברים םוד
בלבושים גשמיים ג״כ נימצא אור ה׳ ועל ידי זה רהב זעיר נמאן דאופע זעיר מברכיזא דלהון למעבד
יגיעו להתרבות ישכל התרבות הוא על ידי שניכנס פריה ורביה^ ,ומצד שנעל הקב׳׳ה משרו של ישמעאל
האור ללבושים. שורש ברכתו שהוא פרי' ׳ורבי׳ היייכו התרבות
והתפששות ונתנה לישראל שיהי׳ בקדושה שכל זמן
וכמו שביאר אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שהוא בישמעאל נקרא הכס הזה פרא כי בהתרבות
בענין צמצום הבריאה כדאיתא במס׳ ראש אי אפשר שיהא בלא שכחה והסתר כדאישא במדרש
השנה )לא (.שחילק מעשיו ומלך עליהם שעיקר רבה תזריע )פ׳ י״ד( ד״א אשה כי תזריע הה״ד
התחלקות המדות הוא על ידי המסכים וכדאיתא )תהלים נ״א( הן בעון חוללתי רבי אחא אמר אפילו '
בזה״ק נשא )קלד (:אתפריס פריסא שמצד האור אם יהי׳ חסיד שבחסידים אי אפשר שלא יהי׳ נו
עצמו אין שום התחלקות שהוא רק אחד אכן צד אחד מעון אמר דוד לפני הקב׳׳ה רבון העולמים
ההתחלקות הוא רק מצד הכלים וכמשל בית מלא כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון
אור אין בו שום התחלקות ואם ישים מסך בפני אלא להנאתו ,אכן.בנפ שות ישראל מברר הקב׳׳ה
האור וכפי החלונות שיש בהמסך כן יאירו ניצוצי ששורש כוונתו הוא לשם שמים לפי שכל מה שידו
האור באותו הציור והתמונה שהחלונות הם כן מגעת מברר א׳ת ■עצמו מצדו ולכן במקום שאין יד
באותו דמות וציור יאיר בצד החשך ,כי ההשתנות אדם מגיע חותם הש״י עליו שמעשיו לשם שמים,
הוא רק מצד הכלים וכדאיתא בזה״ק בראשית )נ״ב(. אכן מצד שחפץ הקב״ה להרביות את ישראל וזה
ההוא ימא חד איהו ימא עלאה דכלהו שבע ימים הוא שם פארן זמזה יצא להם שתפלו על המן כי
כלולין ביה שבעה נהורין אלין עאלין לגו ההוא מצד המן נראה להם שאי אפשר להם להגיע להתרבות
ימא וימחאן לי׳ לימא לשבעה סערין וכל סערא אחר שכל הולדה הוא רק מהיסתר ובאה על ■ידי
וסערא אתפליג לשבעה נחלין כדכתיב )ישעו׳ ו״א( שכחה והמן •רומז לאהבה פשושה בלא שיום לבוש
והכהו לשבעה נחלים היינו שמצד הים הכל אחד ( ובזה״ק ויחי וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון
ורק כפי התחלקותי׳ו לנחלים היינו דרך המסכים )רמד( ששם ג״ד מורה גימל יהיב דלית ׳לקיע והייינו
וכפי הכלי שנכנס בו כן יתרבה ׳ויצעייר וזה ענין שלא הי' בו רק רצון ואהבת הנותן ותשוקת המקבל
גם התרביות יש׳ראל בארץ ישראל כ״ש )מלכים א' וזה מורה מה דאיתא )יומא ע ה ( :שנימוח על פיסת
ד'( יהודה וישראיל רבים כחול אשר על הים לרוב היד שרק לבוש דק הי' לו וכדאיתא בזה״ק )בלק
וגו' ,וזה גם כן לא הועב בעיני ישראל ליכנס בהסתר רח (.שלבוש המן בעולם הזה הוא כלבוש המלאך
כזה כי לפני דור המדבר שהיו תמיד באור גדול הי' כשיורד לעולם הזה שמוכרח להתלבש בלבוש אבל גם
לפניהם הכניסה לארץ ישראיל ירידה גדולה ויראו הלבוש הויא מזוכך ׳ודק ,וכן מציניו שלא הי' להם
.ליכנס בהסתרים וספיקות וכדאיתא• בזה״ק שלח שום התרבות בכל הזמן שהיו במדבר .ועוד מצינו
)ק״ס (.ושם אחיימן ששי ותלמי תמן חמי פליגן שנחסר ממניינם ■מהמנין שבפרשת במדבר להמנון
סגיאין טימא ועהור אסור ומותר עונישין ואגרין שבפרשת פינחס נחסר ׳מהם אלף שמונה ימאות ועשרים,
אלין אינון ארחי דאורייתא דקדוקי אורייתא ילידי שכיון שאכלו את הימן לחם אבירים כדאיתא לחם
הענק דאתילידו מסערא דגבורה וכו׳ כי כל התחלקות שמלאכי השרת אוכלים אותו ולא הי' בו פסולת לכן
בא ע״י צמצום האור כדאיתא בזה״ק בראשית )יז(. לא הגיעו לכלל הסתר שעמדו תמיד לפני הש״י ולכן
שלזה נאמר בשני יהי רקיע שההתחלקות הוא מסטרא לא הי׳ בהם התרבות וכן מה דאיתא •בתרגום יונתן
דגבורה וכמו שנתבאר הענין בפרשת שלח וזה שפארן קאי על חעא המרגלים ,והענין שאחר
ההתרבות על ידי הסתר לא הסכימו עליו שבמקום שראו שבמדבר אי אפשר שיתרבו כמו שנתבאר ורק
הזה היינו מדבר פארן שם קבלו את התורה ועמדו בארץ ישראל ששם יתלבשו דברי תורה ויכנסו בלבושים
בגודל בהירות י לפני הש״י ושורש ההתרבות ג״כ שיקנו להשיג אור הש״י מלובש בעניני עולם הזה
ממקום הזה הוא־ אכן מוכרח להתלבש בלבושים. על ידי מצות התלויות בארץ יקנו להשיג 'שגם
ישרים 1ברים םו ד רפו
איהי גאולת בתי ערי חומה אשמר בה ו׳בתי ערי אכן ־בראותם ■הלבושים שיש 'בהם' אחריות הפ סד
החצרים דתרי בתי אית בלבא אם אינון ממארי כדאי׳ כזה״ק ׳שלח )שם( פחדו מאד ולכן לא רצו
תוירה אתקריאו בתי ערי חומה כגוונא דיאתמר כאיז ישראל .וה:ה חטאם שלא רצו בהמן■ וכן באיח
במפקנו ממצרים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם הס בשני הקצוות ההפכים שבמן לא רצו מחמת
■לאחרים דלאר אינון מארי תורה אתקריאו בתי שלא הי׳ לו לבוש ירק לבוש דק מאוד ' .וג איז ישראל
החצרים וכו' ומוכח שם שבתי טרי חומה הוא מקום לא רצו לפי שלדעתם הוא לבוש היותר מסתיר ובאמת
בינה ,ובתי החצרים הוא מלכותא קדישא שמחייבת בשורש שני אלו ' מתייחדים כדאיתא באדרא רבא
עבודה והנה כל העבודות הם דרך זה השער )קכ״ח ( :קדישא שהמן ■הויא־ מתיקון ■גולגלתאי והוא
צדיקים יבאו בו הוא מלכות שמים וכדאיתא בזה״ק מטלא דבדולהא שבשורש הוא לבן בלא גוון כלל
במדבר )קכ (.סימנא דזווגא דיחודא וכו' סימנא אכן נזכר שם וחתו דההוא טלא חוור כהאי גוונא
דא ינקוט בידך והכי הוא כעין סחרא דמדבחא דאבא דבדולחא י דאתחזייא כל ■גו ונין בגווה והיינו
י
דישנן ובא לו לקרן דרומית מזרחית אמר לי׳ והא שבשורש אין בו ׳שום• גוון רק כשמאיר לתוך הלבושים
לא יכיל עדידמקבל עלי׳ בר נש עול מלפותא קדישא אז משתנה כפי גוון הלבושים וממילא מתחזיין כיל
בקדמיתיא וכו׳ אימר לי׳ כלא הא אמינא לך דהא גוונין בגוויה
ובא לו לקרן אמינא והא ידעת רזא דקרן ודא
הוא עול מלכותא קדישא .והענין שחטאו באלו ו ז ה ■שנאמר ובין תופל 'ולבן כי תופל מורה מל
החטאים שרצו בבשר שרוימז להרחבה זכ״ש )ראה י ' דבר גוש ומחוסר תיקון כמו שנאמר )איוב ז(
יב( כי ירחיב ה׳ אלקיך את גבולך וגו׳ ואמרת אוכלה תפל ■מבלי מלח ,ולבן מורה על תכלית השלימות
יבשר כי בשר הוא הלבוש הראשון המסתיר את האור ובהירות ,ובין שני אלו הי׳ חטאם וזה מורה המקום
בלבוש וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ט מ א(: שנקרא פארן שנתנה בו תורה וגם פרו ורבו עלי׳
ורזא דהאי בשר מאי ניהו אלא כד״יא בשגם הוא שהוא מאחד שני הפכים ולזה חטאו בשני אלה
.בשר )בראשית ל׳( אם זכו בשר קודש דאתמר בי׳ שלא השיגו איך יתאחדו ■שני אלו ובאמת מצד האדם
)איוב י״ט( ומבשרי אחזה אלקי וכמו שנתבאר אין ביכולת להתאחד שני אלו שהם שני הפכים
הענין בביאורי זה״ק )בהעלותך קנ״ה :ד״ה אספה רק הסגוי ■והשגב לחי עולמים.
לי( שהוא כולל האור והכלי ויכול להתרחב ולהרחיב
הגבול ומ״מ לא יסתר מהאור ואינו לבוש זך וקלוש וחצרות .בתרגום אונקלוס ויונתן בחצרות ארגיזז
כהמן והיינו שהם רצו שייקנו אך מחוץ לגבול ומכל על בשרא ' .ובספרי דברים ,אמר להם לא הי׳
מקום לא יסתרו מהאור וכמו שנתבאר שם בעניינו לכם ללמוד ממה שעשיתי ■למרים בחצרות ופירוש
שרצו שיזריחו שמשא וסיהרא ביחד ולא יתבטלו אחד כפי הבנת רש׳׳י ז״ל שקאי על מחלוקת קרח.
מפני חבירו כמו שיהי׳ לעתיד .וכן מחלוקת קרח
שהיתה על מצות ציצית כמו שנתבאר )שם( שהוא ואמר אאזמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי
אמר שטליתו כולו תכלת היינו שאינו צריך לצמצום חצרות מורה כ״ש )משלי( עיר פרוצה אין
גדול והסתר שיוצרך כל כך עבודה להעיר את השורש, חומה איש אשר אין ׳מעצר לרוחו והוא מלשון ערי
וזה ענין חצרות שמורה שהש״י רצה להנחיל לישראל החצרים יוק איתא במדרש )רבה מצורע .טז( על
קדושה ועבודה קבועה בלב שלא יצטרכו לגודל המדבר לשון הרע רמ״ח 'אברים יש באדם מהן
עבודה ׳בצמצומים וכמו שיהי׳ לעתיד כמ״ש )זכרי' רבוצין מה ם' זקופין ולשון זה ■נתון בין שני לחיים
■ ב( פרזות תשב ירושלים. ואמת המים עוברת תחתיו ומכופל כמה כפולות וכו׳
ובזה׳׳ק ־בהר )ק״ח ( :כגוונא דמפקנו ממצרים
זהב' .בתרגום ,ומדרש )■ספרי דברים( ועל ודי דאינון מארי תורה אתמר בהון וממשים עלו בני
דעבדו עגל דדהב אמר אדוני אבי זקני מו׳׳ר ישראל ואוקמוה אחד מחמשים ושכינתא תתאה
רעז י ש ר י ם ואתחנן! םוד
פרשת ואתחנן זללה״ה שהשפיע להם הש״י' יר 6ה ;עצומה ■ולכן■ רצו
לילך על פי כללים.
בז־ה״ר(■׳')ר״ס (.רבי יוסי פתח ויסב חזקיהו פניו
שלדור המדבר לא כתן הש״י שום כלל שידעו
אל היקיר ויתפלל אל ה׳ ת״ח כמה היא חילא
על פיו איך להתנהג ■ורק בכל רגע היו'צריכים
תקיפא דאורייתא ■וכמה הוא■ עלאה על כלא דכל
להביט להש״י בכל פרע ,וכמו שנתבאר בפרשת סשא.
מאן דאשתדל■ באורייתא׳ לא דחיל מעלאי ותתאי ופו׳.
בגין דאיהו ׳אחיד באילנא ■דחיי ■יופו׳ ואפילו יתגזר אחרי הכתו את סימן מלך האמורי ' אשר יושב
עלי׳ מותא' כלא ■יתבטל ויסתלק מני׳ ולא ^■שריא■ עלי' בחשבון ואת■ עוג מלך הבשן •אשר יושב בעשתרות
זכו׳ ,ת״ח״ עיטא דבר ׳נש כד ■איהו סליק בליליא באדרעי ,בשני דברים י יש תקיפות לאדם,־■■ יש תקיפות
טל■ ערסיה בעי לקבל׳א על׳י׳ עול ,מלכותא דלעי-לא מצד התולדה וזכות אבות שענין■'^ זכות ■אבות .הוא
'בלביא■ שלים^ולאקדמא '■לממסר ■גבי׳'■פקדונא דינפשי׳ שנ ט ב ע -בו בתולדה מדות י טובות • ונטבע באדם
והא אוקימוה בגין■ דכל ■עלמא ■'טעמין טעמא דמותא בשורשו■ ■ומדות הטובות ועבודות האב---ג״ג■ האדם
דהא אולנא'• דמותא שיריא בעלמא■!■■ וכל רוחין דבני ■יורש ואם ילך בדרך .אביו יקנה •כל קד־ושתו-בשלימות;
נשא •נ'פ{3ין וסלקין' ואתטמרון גבי׳ ובגין ■דאינון
ויש תקיפות מצד שקנה לעצמו בגודל עבודה והרבה
בפקדונא כלהו תייבין' לאתרייהו' ת״ח כד ■אתער
יגיעה ,להיטב דרכו לכלכל כל .דבריו בדיעה
רוח ,צפון .בפלגות■ לילא וכרוזא ,נפיק .וקב׳׳ה אתי
וחשבון עד שיקבע בי בשור׳ש ,וישראל יש 'להם ,שני
לגנתא דעדן .לאשתע,שא .ברוחיהון דצדיקייא כדין
תקיפות אלו וכ״ש )האזינו 'לב( ,הלא הוא ,אביך
מתכווני ,כל בני מטרוניתא :וכל בני היכלא לשבחא
קנך שהם נקיים מצד התולדה וגם מצד.,הקנין.
.לי׳ ’ למלכא קדישא וכדין כל אינון .פקדונין ,דרוחין
, דאתמסרן .בידה כלהו אתיב ,למאריהון וכו׳. ונגד שני אלו היו סיחון ועוג סיחון איתא במס׳
בבא בתרא■ ) ע ח(:י ■שהולך אחר סימה נאה
אינון זדבני היכלא ..עלאה ׳קיימי בקומייהו מתערי
היינו שקונה לעצמו מדות שנראים נאים על הגוון,
וימשתדלי ■בתשבחתאי דאורייתא ומשתתפי בכנסת
ולכן ■נזכר כאן אשר יושב בחשבון שנראה שמהלך
ישריאל עד דנהיר ׳יממא כד אתי .צפרא■ היא וכל
עצמו בדיעה וחשבון ,ועוג הי׳ גראה שהי׳ בו ,בטבעו
•בנייהיכלא )ד:מלפא( כלהו אתיין לגבי מלכא קדישא
מדות קבועות שנראים על הגיוון כטובים וכדאיתא
■ואינון■ ׳איקרון בנין דמ׳לכא ומטרוניתא י וכו׳ כד אתי
בזה״ק חקת )קפ״ד (.אל תירא■.אותו',תרין אותו
'צפראיבעי לננןאה גרמי׳ בכלא■ ולמיזן זייני׳ ולאשתדלא
אינון שלימין באורייתא .בתרין ווי״ן ח די ד א וחד
■ •דהא■ בלילא אשתדל במטרוניתא עם ' מלכיא■ קדישא■
עד דרוש אחיך אותו דבעי״״לפרישא ההוא אות דההוא
השתא אתיא עם מטרוניתא לזו וגא .לה עם מלכא.
אבידה אוך הכא דין אותו דא• עוג דאתדבק .באברהם
’,להיות ענין התפילה שיתפלל האדם במקוס שיחסר ומאנשי ביתיה הו ה ■ופו׳ י דא■■ עוג דאתגזר עמיה
לו כי תפלה' הוא מלשון תפל כדאיתא בתיקוני וקביל ה אי אות וכו׳ בי׳ שעתא דחיל משה היך■ יכיל
הזהר )תקין מז (.וכל החסרון שיחסר לאדם הוא לאעקרא רש.ימא דר׳שים ■אברהם וזה שנאמר עליו
מצד הה^סתר שנסתר' ממנו האור כי' ה רו א ה אור עוג מלך הבשן אשר יושב בעשתרות באדרעי׳.עוג
'הש״י נכחו''■אין ■לו ׳ חסרון כלל . ,וזה דאיתא בזה״ק איתא במדרש )רבה לך -מב( שהוא לשון עוגה
שההפנה' לתפלה ׳׳הוא ■בלילה למסור נפשו ■בפקדונא והיינו עגול הייינו שהי׳ ,לו תקיפות■ משורישו שנדמה
היינו להכיר ׳ באמונה שלימה שמצד הש״י אין שוס לו שנכלל באברי±ו אבינו שהקב׳׳ה ■בחרו בשוריש וכל
חסרון בכלי הבריאה אכן שהש״י רצה שהבריאה דבר שבא משורש הוא בבחינת עיגולים וכדאיתא
'תכיר גדולת הש׳׳י וחסדיו לכן ברא ■יום ולילה' יום בירושלמי מעישרות■ )שלהי■ פרק יה׳ הלכה ג׳(.,לית
׳הייני מקום שהאדם מכיר שהש״י משפיע חסדיו ריבוע ,מששת ימי בראשית וכמו 'שנתבאר׳ בענין
ולילה הוא מקום שהאדם רואה איך מצדו היא יחסר 'עיגולים׳ ויושר.
י ש ר י ם ואתחנן סו ד רפח
והענין שתיקון הבנין שהש״י בונה הוא להגדיל מכל וזהו מה דאיתא אלגא דמויזא שדיא כי אילן
הירח עד שיוגמר הבירור לעתיד ויהי׳ אשת מורה על קומה שלימה שרשים ומף וענפים זהיימ
חיל עטרת בעלה וזה הו א ,בנין הבית שבנה שלכמה שיכיר האדם אף כי שורש מחצכשו ממקור החסל
אכן עדיין ■לא נגמר :וכדאיתא )ל_״ה כא(:׳בקש חהלח ■ששם אין שום ח ס מן ומאין יצמח לו שיראה עצמו
להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת חסר מכל אכן אחר שבחר הש״י לברא הסחר וחושך
( ■ורע״מ תצא ולעתיד איתא בזוה״ק פ׳ צו )דף ולכן ימסור נפשו למקום הזה וממילא אחר שבחר
( שמשה רבינו יעמוד בסוד משיח ואז י הי׳ )דף הש״י בזה ויש בזה החושך וההסתר קומה שלימה
התכללות של משה ושלמה המלך וזה שנאמר לו רב שיצמח מזה כבוד שמים שהבריאה תראה עצמה
לך דאתדווגת בסיהרא שמשה רבינו הי׳ עיקרו חסירה כדי שכשיאיר הש״י תכיר הבריאה שמצדה
ויסודו בשמשא שענין משה רביגו ע׳׳ה הוא התורה הוא חסירה ורק הש״י הוא הממלא את חסרוגה
והחכמה והביינה .ורוב מצות מעשיית שעיקרן תלה וזה דאיתא כד אתי צפרא בעי לנקאה גרמיה
בארץ לא היו בימי ■משה ורק מצוה אחת שהפריש ולמיזן זייניה לאשתדלא עם מלכא קדישא דהא
ערי מקלע שהם תליוים בארץ ■ששורשו הוא מבחינת בלילה אשתדל עם מטרוניתא ,כי כשמש׳^ מראה
עגולים ושילמה הי׳ מבחינת ■יושר וזה שעשה כסא שן השפעתו אז הוא התפלה האמתיית לראות איך
בשש מעלות הרומזי׳ לששה קצות וכן שנים אריות ^ א ד ם חסר מצדו והש׳׳י ממלא חסרונו.
ושנים עשר אריות והים עוימד על שנים עשר בקר
בעת ההוא ,בספריי בשעת מלחמות סיחון ועוג
כדאיתא .בזה״ק שהם רומזים לי״ב גבולי אלכסון
סבר שהותר הניר ,שענין סיחון ועוג נתבאר
אכן ראש הכסא הי׳ עגול כ״ש )מלכים א׳ ■ז( וראש
בפרשת דברים שהם הי׳ בקליפה הראשים וכ׳דאיתא
עגול לכסא■ מאחרי׳.
בכתבי האריז״ל שהם הי׳ חו״ב דקליפה אכן סיחון
הי׳ בבחיינות יושר ועוג בבחינות עוגולים ,ועיגולים
ב׳׳ה חמשה עשר באב
רומזים לבחינות שמשא עלאה ויושר הוא בחינת
סיהרא ■והנה ביומין דשלמה הו ה סיהרא באשלמיותא
במם׳ תענית ) כו (:לא היו ימים טובים לישריאל.
ויונק מהשמש פנים בפנים אכן עיקר בחינתו הי׳
בזוה׳׳ק תרומה ):קל׳ה (.תולעת שוני דא
בסיהרא ומשה הי׳ בחינת שמשא ,וזאת ידע משה
איהו חמשה עשר באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני
רבינו ע׳׳ה שיאיז ישראיל היא בחינת סיהרא ואם
מילת כד׳׳א האמונים עלי תולע .ושם )קל״ט( תולעת
הי׳ ה הנ הגה בשליימות בבחינת שמש בהתכללות
שני דנפיק מכרסייא עלאה .שענין תולעת שרומז
הירח הי׳ ג״כ התכללות ארץ ישראל בבחינת שמשא
למדת יעקב אבינו שהיוא זעיר אפין היינו שהש״י
וסהרא ולכן ■סבר שאחר שכבש■ שני המלכים האלו
מנהג עם בריותיו דרך לבושים כדישווכלו לקבל
והסיר המסכים המבדילים בין שמשא וסיהרא
גזידל אזלו r׳ vשמתלבש בלביושים המסתירים את
■לישראל ,וסבר שכבר יכול הוא בעצמו לכנוס לארץ
האור הגדול וכדאיתא באדרא רבא קדישא )קל׳׳ה ( :
ישראל.
כד סליק ברעותא דרישא חוורא למעבד יקרא
ליקריה וכדמסיק שם שנתלביש בלבושים וכדאיתא ויאמר וזה דאיתא בזוה׳׳ק ואתחנן )דף ר ס(:
בזה״ק בלק ) כ״ ד (:קב׳׳ה עביד נהורא לנהורי׳ ה׳ אל משה רב לך אל תוסף אמר רב חייא
לאתלבשא דא בדא וכן כל שאר נהורין עד דעלמין אמר לי׳ קב׳׳ה ■למשה רב דאזדווגת בשכיינתא מכאן
כלהו אתקיימו בקיומייהו ויכלין ■למסבל ולכן נקרא ולהלאה אל תוסף רב יצחק אמר .רב לך בנהירו
יעקב אבינו ע׳׳ה )ישעי׳ מ״א( אל תיראי תולעת דשמשא דהוה גבך אל תוסף דהא זמנא דסהרי
יעקב וכן דוד )תהלים כ״ב( ואנכי תולעת. .וזה ענין מטא וסהרי לא יכיל לאנהרא עד דיתכנש שמשא
תוילעת שרומז למלבוש כדאיתא •בזה״ק !וישב ).קע״ח(. אבל ■וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו אנת דהוא
כתולעתא דא דלית לה תוקפא וחילא אלא בפומא שמשם בעי לאנהרא לסהרא והא אתמר
רפט ישרים ואתחנן םו ד
לפירורין דקים וטל ידי התמדתו בתמידות גובר :ונו׳ ■ועוד'שם מה תיולפש לית לברי' נעלמא כהאו
על כל דבר קשה ,וכן הוא עבודת ישראל שעל ידי תולעת דמשי דסוסטרא דממה נפקי כל לבושי יקר
שנקבע בלבם עבודה ותפלה בתמידות הם גוברים טיסטרי דמלכין לבתר זרע זרעין ומית ולכתר
על כל המקטריגים ,וזה שמביא האר״י ז״ל על מההיא זרעא דאשתאר מניה אתקיים כמלקדמין
פסוק עולת תמיד שהוא העבודה התמידית הנמצאת יהא איהו בקיומא כך ישראל איכון כההוא תולעת
בלב כילל ישראל וכמו שנתבאר מפי אאמו״ר הרב דאע״ג דמיתין יתהדרון זיתקיימין בעלמא כמלקדמין
הגאון הקדוש זללה׳׳ה עיל העישוי׳ בהר סיני שכמו וכו׳ כי כחומר ביד היוצר וכו' מאי חומר דא חומר
שבהר סיני הי׳ מפורש שהש״י הוא אחד יחיד ומיוחד דהאי זכוכית וכו׳ מתי ישראל דא אלכ׳א דחיי והנה
ואין עוד רק שאח״כ נסתר האור ובעבודה מעוררין ארז ג״כ מדתו של יעקב אבינו כי גוף וברית כחדא
זה האור על ידי העולת תמיד שנכללת בארי שיל אש חשבינן להו כדאיתא בזוה״ק פנחס ) רכג (:וכתיב
היורד מלמעלה מארי שבמרכבה ששם כל הברייאה צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה .וכדאיתא
נכללת בביטול במציאות מאימת כבוד הבורא והנה )תענית כה ( :מה -ארז גזעו מחליף אף צדיקים גזען
מה שהתולע יכול להשחית הוא שמפרד ההרכבה מחליף ,היינו שארז רומז לקומה שלימה היינו שקנה
ובאמת הרכבה שלימה מצד הש״י אין בה שום בעולה שכל הבריאה נכללת בעבודת ישרא 3ולזה
ביטול והפסד ופירוד וכדאייתא במדרש הנעלם תולדות אין שום הפ ס ק לעילם ואין בו העדר ולכן נאמר
)קל״ו (:אמר רבי אבא במלה דא יסגי פלוגתא ביעקב אבינו שלא מת )שם ה ( :ובמשה רבינו ג״כ
אם המלאכים הם מורכבים או פשוטים ומסיק מצינו שלא מת )זה״ק תרומה שם קעד (.ספרי
שם דכל מה שברא הקב׳׳ה חו׳ן ממנו הכל בשיתוף, ברכה( וכדאיתא בזה״ק שיעקב אבינו ברזא דאלנא
ורק שההרכבה הוא שלימה בלא פסולת ולכן אין דתיי )וישלח קסח(.
בהם פירוד וכן איתא בזה״ק )מדרש הנעלם חיי
קלד (.שבתחיית המשים יהי׳ הרכבה שלימה ולכן ובסיטרא אחרא יש ג״כ תולע וארז ,תולע הוא
לא תתבטל והנה ביום הזה נשילם הרכבה מהארי האוכל יהמוליד ריקבון והעדר בכל דבר ,וארז
שבקדושה וכדאיתא במדרש רבה )סוף פתיחה דאיכא( הוא קליפת הגיאות שמתגאה שיש 'לו הוי׳ וכח
במימרא דרבי זעירא חמשה עישר באב מאי הוא פעולה מצד עצמו ,ואיתא במדרש תנחומא בשלח
רבי יעקב בר אחא בשם ■ר׳ אסי אמר שבו זמן )סי׳ ט׳( למה נמשלו ישראל לתולעת לומר לך מה
קציצה יפה לעצים שכל עצים שנקצצין בו אין עושין ת^ולעת הזה אינו מכה את הארזים אלא בפיו והיא
מאכולת ותני כל עץ שנמצא בו תולעת או מאכולת רך ומכה את הקשה כך אין להם לישראל אלא תפלה
פסול מעל גבי המזבח. שהאו״ה נמשלו כארזים שנאמר )יחזקאל ל״א( הנה
אשור ארז בלבנון ואומר ■וישבר ה׳ את ארזי הלבנון
והע׳נין כי חודש זה הוא נגד עין שמאל דימטרוניתא וכשהם מתגברין עליהם חוזרין בתשובה וצועקים
כדאיתא בליקוטי תורה והוא הוד שנהפך לדוה ומתפללים וכן הוא אומר ואני נתתי לך שכם אחד
כל היום דוי ולכן נחרב בית המקדש בזה החודש טל אחיך וגו׳ וכי בחרבו ובקשתו לקח והלא כבר
בסוד עיני עיני ירדה מים ויאיתא בזה״ק )יתרו נאמר לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני אלא
ע ח (:שעד חצי החודש נמצא עוד שלטנותו שיל עשו חרבי זו תפלה וקשתי זו בקשה וענין התולעת איתא
ומחצי החודש ואילך שייך ליעקב וכדאיתא בזה״ק עץ החיים שער ■( בילקוטי תורה )
אמור ) ק״ ב (:ובחמשה עשר וגו׳ בכל אתר בעשור הקרבנות פ״ד )ועיין בסה׳׳ק תפארת החנוכי פ׳
דמטרוניתא היא חמשא עלייהו דמלכא הוא שעד חקת ,דף עו :ד״ה כיון .מב״א המ״ח הגרי״ל( על
יום הזה עולה תקיפות החודש ומיום הזה ואילך עולת יתמיד שעולת הוא אותיות תולע ,והעניין
הו-א הצטרפות 'חצי חדש הראשון עם חצי חדש השני ■שהיתולעת .נראה כחה קטן מאיוד שהיא איוכל מעט
ששייך לחדש שליאחרייוו. מעט אכן מכל מקום ■על ידי שמדקדק ומפרר
י ש ר י ם עהב םו ד רצ
לפי שלא ראו הטעם שהרגישו בו ,שכל ' ההשפעות שחדש אב בקיץ הוא נגד חדיש שבע בחורף,
מה שהאדם מקבל מהם בעוה״ז הם על ידי לבוש וחדש שבט הוא פמו 'לילה ;.גד יום ,שחדש
גשמי ועיקר הלבוש הגשמי שנדמה בעוה״ז שהוא שבט הוא בהקבלה נדאיפא בספר יצירה המיליך
מוסתר מאור ונדמה להברי׳ שיש לה תקיפות ובטחון אות צדיק בלעיטה וקשר לו כתר .וצרפן זה בזה וצר
וכדאיתא במדרש )אסתר א( והיו חייך תלוים לך בהם דלי בעולם ושבט בשנה וקורקבן בנפש זכר
חטים לשלש שנים שאם אין לאדם פת זה הלוקח ונקבה וכמו שנתבאר בענין חדש שבט שאז צריך
בסלו אק לבו בטוח על חייו ,וכן הוא בטיחות בלחם האדם לברר עצמו בתאות אכילה היינו שכל קבלותיייו
מן הא-רץ שנדמה לאדם שהוא יגיע כפיו וכחו ועוצם יהיו מבוררים וזהו ■לעיטה ודלי וקורקבן שהוא
ידו עשה לו חיל אכן בשורש המזון שהוא להחזיק שוחק ,והצירוף השו׳לט בחדש שבט הוא ה׳ימר י׳מירנו
הנפש שבלא מזון יצא הנפש וישוב למקורו שכל ו׳הי׳ ה׳וא ותמורתו י הי /שאז צריך לברר בתאוות
התחזקות הנפש בתוך הגוף כדאיתא במדרש תהלים אכילה ואיך יכניס מחול אל הקודש וכמו תמורה
)ס׳^ב( הנשמה הזאת כל שעה היא עולה ויורדת שאף שאסור להמיר ואם המיר צריך לסבול מזה
מבקשת לצאת מן האדם האיך עומדת בתוכו אלא מ״מ יש עצה על ידי תשובה שגם התמורה ■יהי׳ קודש
הקב״ה מלא כל הארץ כביודו מניחה בגופו והיא שכל מה שהכניס לקדושה יוכל להתברר לטוב.
באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאיחורי׳.
ובחדש אב הוא בהשפעה שבזה צריך שמירה
ו ה ו א שמראה הש״י להנשמה שמלא כל הארז גדולה שכל זמן שלא התחיל לצאת לפועל מה
כבודו וברצון הש״י נשתלחה לעולם הזה להוציא שקיבל האדם עדיין האדם מושל עליו וכשיצא לפיעל
לברר מכל דברי עוה״ז יש בהם אור יקר מזולל שוב אינו ברשות האדם וזה רומז מה שנברא חדש
הש״י שכל דברי עולם הזה הם אלנא דספיקא אב כ״ש בספר יצירה המליך אות ט׳ בשמיעה וקשר
שלא נתיברר עדיין מעלמין דאתחרבו היינו מה לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם ארי׳ בעולם ואב
בקדמיתא וכל מה שהאדם מכניס בתוכו מכחות בשנה וכוליא שמאלית בנפש זכר ונקבה ושם ■השולט
עוה״ז ובכח הזה עובד השי׳׳ת הוא מחזיר את בו הוא ה׳סכת ו׳שמע י׳שראל ה׳יום .אות ט׳ רומז
הכחות הנסתרים שהם .בהסתר פנים ופדאיתא להשפעה שהוא רומז 'למדת יסוד צדיק יסוד עולם
,בספר רזיאל כשברא הקב׳/ה את העולם הפך את וכדאיתא בזוה״ק בראשית )ג (.שלא נברא העולם
פניו ממנה והיינו שהסתיר בכחות הבריאה שידמו באות ט׳ בגין דטובך גנוז בגווך שמדת יסוד אין
שיש להם כח פעולה מעצמם ולא יראו איך הם בו בהתגלות הטובה והחסד שהחסד הוא בהסתר
תמיד מקבלים ובהמנע רגע אחת ההשפעה יתבטלו שעל הלבוש מדה זו הייא מצמצמת השפע אף שבאמת
ממציאות ,אכן אם האדם יקבל כחות הבריאה כל השפעות הם דרך מדה זו וכ״ש )וישלח__ לה(
לתוכו ובכחם יעבוד את הש״י אז יחזיר כחות אני אל שדי פרה ורבה.
הבריאה נגד הש׳׳י פנים בפנים היינו שיבינו איך
הם מקבלים שפע תמידי .ובזה הנשמה מתקיימת
בתוך הגוף כי בהיותה במקור החיים בשורשה אף
ששם האור הוא בהיר מאד ואין שם שכחה להסתר פרשת עסב
אבל הוא תמיד במצב אחד ואין בה הוספ ה וע״י
שיורדת לתוך ההסתר תוכל תמיד להוסיף על כל ויעינך וירעיבך -ויאכילך את המן אשיר לא ידעת
תהלית ה׳ וכמו שאמר דהע״ה ואני תמיד איחל ולא ידעון אבותיך למען הודיעך כי לא על
והוספתי על כל תהלותיך )תהלים עא( וכמו שביאר הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה׳ יחי׳
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זלילה׳׳ה בביאור האדם .ענין אכילת המן שהי׳ נקרא עינוי ובמס׳
שם תהלה שהוא לשון הארה והוספת אור בפתיחה יומא ) ע ד (:מכאן לסומין שאוכלין ואין שבעין
רצא ישרים עלוב םו ד
ודור המדבר היינו באי הארץ הם טעמו מחסד חדשה באור בפעם אחת וכ״פ עהישותיו תהל אור
הראשון קודם מתן .תורה שרוב עניני התורה )איוב מא( ולכן אם לא יקביל האדם לתוכו תדיר
נגמרו רק בביאת הארץ וגם עיקר וגמר הברית מפניני עוה״ז אכילה ושתי׳ תצא ■נשמתו שמאחר
■לקיום התורה הי׳ בסוף הארבעים שנה ובעבירת שאינו מוסיף תמיד להאיר במקומות המוםתרים
הירדן ■ואחר שבאו לארץ התחילו לטעום מיגיע אז הנשמה תרוץ לשוב למקורה ששם האור בהיר
כפיהם ולכן הוצרכו לאפו:ל מן כי הם קבלו תכלית מאד ביותר מבעוה״ז אך ע״י שמקבל האדם ממקומות
העשרים וששה דורות והכנייסו לתוכו אור התיורה המוסתרים בתוך החושך ויאיר להם לקבל עול
ולכן הראם הקב׳׳ה שכל מה שנדמה בעולם מה מלכות שמים ע״י זה תתקיים נשמתו ותסכים לשבת
שהארץ מוציאה לחם שנדמה שיש בו הסתרה ואין בגופו .והנה העשירים וששה דורות קודם שנתנה
נראה בו מוציא פי ה׳ המחיה כל זה הוא רק העולם תורה לישראל נקריא שהש״י הי' זן את
לעיני בשר ,אכן בפנימיות במקום שאין שום אור בחסדו )פסחים קיח (.נפי שבראשית הבריאה
הש״י נראה שם הוא כולו בהשגחתו ית׳ ואין לאדם הממין הקב׳׳ה איור יקר בכל מעשה בראשית אכן
חלק בו שבמקום שיש לאדם עבודה ותפלה שם מנהיג הוא ינעלם מאד ורק ע״י עבודת האדם יתעלה
הש״י מדה במדה ומניח מקום לאדם שיקרא על שם לשוב לראיות באור בהיר וכל זה הוא רק ע״י מעשה
יגיע כפיו ,אכן במקום שנדמה לאדם שכחו ועוצם המצות והתורה וידיעת אחדות היש׳׳י שהאדם מגדיל
ידו עשה לו חיל שם מנהג הש״י בהנהגה עליונה כבוד שמים בעוה״יז בפחות הבריאה ובזה האדם
שהיא למעלה מדעת האידס וגבול תפיסתו ,וכמו קונה שיקרא על שם יגיעתו ויאכל יגיע כפיו אכן
שנתבאר בפירוש חמשים שערי בינה שתשלום שער קודם שנתנה תורה לישראל לא הי׳ התעלות לכחיות
החמשים הוא ובאשר חללים שם הוא היינו מקום הבריאה ע״י האדם ואף שבישורש מכל דבר יש
שנידמה שיש חלל המפסיק בין אור nD׳ vלגיביול קיום רצון הש׳׳י אף שלא מדעת האדם וכ״ש
תפיסת הבריאה שם מנהג הש״י במדה הנקרא הוא ממזרח שמש ועד מביאו גידול שמי בגוים ובכל מקום
שרומז לעלמא עלאה כדאיתא בזוה״ק )ויצא קנח ( : מוקער מוגש לשמי ומנחה טהורה )מלאכי א( אכן
זה הוא למעלה מזיעת האדם וכדאיתיא בשלהי
וז ה טעמו דור המדבר .באכילת המן שהראה להם מנחות דקראן לי׳ אלקא דאלהא היינו שברצונם
הקב׳׳ה שנותן להם לחם מן השמים שלא הי׳ וגבול תפיסתם מתפשטים בזרם תאיוה וזדון לב
בשום פעולת אדם ואף תפלה לא הי׳ מתעיורר להם בלא שום צמצום אך הש״י מנהיג אותם למעלה
להתפלל על המן כי תפלה היא ג״כ במקום שנדמה משפלם שבאמת אין ביכולת שום ברי׳ לעבור על
לאדם שיושע בסדר הטבע אבל במה שהוא למעלה רצון הבורא.
מתפיסת שכל האדם לא יתעורר בו שום פח תפלה
ולכן לא הי׳ להם בו שום תפיסה ואחיזה וכדאיתא וכן נקראו העשרים וששה דורות שה״י הי׳ זן
)יומא ע ה ( :דבר שנימוח טל פיסת היד וכדאיתא אותם בחסדו היינו כמו שהחסד הראשון
בזה׳ק )בלק רח (.וזה שנאמר והמן כזרע גד וביאר בראשית הבריאה הי׳ חסד פשוט בליי שום התעוררות
בזה כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה שגד מצד הבריאה שלא הי׳ אז מי שיעורר רק השי״ת
מורה שלא הי׳ בו שום תוספות לבוש גשמי רק בחסדו ורצונו הפשוט וכן מחסד הזה הי׳ זן את
אהבת הנותן ותשוקת המקבל וכדאיתיא במס׳ שבת הדורות האלו ולכן כתיב )תהלים קלו( כי לעולם
)קד (.על אלו שתי אותיות גימ״ל דל׳׳ת גמול דלים חסדו היינו החסד .שהי׳ היש״י משתמש בו להויית
ובזוה׳׳ק )ויחי רמיד (:גימ״ל יהיב דל׳׳ת לקיט העולם בו זן אותם אבל מכאן ואילך חפץ הש״י
ובשבת )שם( מ״ט מיהדר אפי׳ דדל׳׳ת מגימ״ל שיקרא על שם יגיעת האדם ועיקר היגיעה הוא
דליתן לי׳ בצנעא כי היכי דלא ליכסוף ,וזהו כי העבודה שבלב זו תפלה שעל מה שהאדם מתפלל
הנוטל דבר בחנם לא בשכר עבודתו יש לו בושה והש״י משפיע לו נקרא שהאדם יגע ומצא.
שרים ראה סו ד רצב
וזה נקרא רוגזא דאיהו מברכא כי מדת הגבורה וכדאיתא בירושלמי ■)ערלה פ״א ה״ג( מאן דאכיל
בהשפעה הוא משורש החסד כמו שפל מוני צמיחות מחברי׳ בהית מסתכל בי /וזה שאמרו )בהעלותך
הם ע״י צמצום שתהא ההשפעה מצומצמת בצנור יא( זכרגו את הדגה אשר נאכל במצרים שעעם
שתהי׳ יורה כחץ עי״ז גורם צמיחה כי עיקר צמיחות דג לא הי׳ במן כי דג מורה היפך מגד שבדג הדל׳׳ת
ישועה וקליטת כח הצמיחה הוא ע״י שהבריאה קודם ופ;יו כלפי הגימ״ל ,ובדאיתא )בבא בתרא
מכרת כח הבורא שאין שפע משום מקום רק ממקור ע ד (:דגים פריצי ,ולא מהני בהו צנון שבהם יש
החיים וזה נקרא מדת הגבורה כי הש׳ vלית בי׳ תקיפות גדול בשורש הבריאה לפי שהוא ראשית
שום גוון בעצמותו וגם לשורש הרצון אין לו סוף נפש החי׳ ברוח חיים שנברא .בעולם ,וזה שנאמר
ותכלית ורק ממה שהציב גוונים בהבריאה שהלביש ויענך וירעיבך היינו שהראה להם הש״י שאין להם
רצונו בלבושים ממדות שברא אותם לכבודו וראשית מצד עצמם שום תקיפות וזה הוא העניות כדאיתא
הרצון ממקום שניתן לנו רשות להתבונן במה שהרשונו )נדרים מא (.אין עני אלא בדעת היינו שניטל
הוא שאמר והי׳ העולם היינו שחפץ חסד ורצה מהם כל כח תקיפותם לדעת כי רק מוצא פי ה׳
להקרא מפי בריותיו בשם גדול היינו שבמקום הוא המחי׳ כדי שיוכלו לרשת את ארץ כנען ששם
גדולתו המציא ענותנותו שרצה להלביש רצונו בלבושי •נתלבשו כל מוצאי פי ה׳ המחים בלבוש תפיסת
מדות עד שנתלבש בלבושים מוסתרים מאד שאין האדם וכ״ש בפסוק כי ה׳ אלקיך מביאך ושם כתיב
■נראה בהם שורש רצונו ית׳ וכל זה על פי רצון הקדום. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ולכן בכניסתם
לארץ הי׳ מותר להם כל מה שמצאו שם אפילו
וכל זה כדי יקראו כל ההשפעות על שם יגיע קדלי דחזירי )חולין יז (.שכן הי׳ נקבע בלבם עד
כפיו של האדם שכמו שיצמצם אדם את עצמו שראו גם בכל הדברים היותר .רחוקים שיש בהם
ויבטל כל כחותיו להכיר כי כל הלבושים הם טפלים כבוד שמים.
להתגלות .הרצון לדורשי הש״י שכל כמה שהאדם
מצמצם עצמו מסיר ההסתרות מלבושים ויתגלה לו
השורש מתוך צמצומו וכמו דאיתא במדרש )רבה פרשת ראה
וירא מח( .ומבשרי אחזה אלקי אלולי שעשיתי כן
מהיכן הי׳ הקב׳׳ה נגלה עלי שכשהסיר אברהם ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וגו /ונתת
אע׳׳ה את ערלתו על פי ציווי הש״י נתגלה לו הרצון את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר
מפורש כי אחר שצימצם עצמו בשורש נפשו מפני •עיבל .בזה״ק וישב )קפ׳^ד. (,תא חזי רזא דמלה
כבוד הש״י כן מדה במדה ־צמצם הש״י שכינתו אית רוגזא ואית רוגזא אית רוגזא דאיהו מברכא
■להבקיע כל ההסתרות לגלות לו בצמצומו שורש מעילא ■ומתתא ואיקרי ברוך כמה דאתמר ברוך
■הרצון שעבר דרך כל מסכי ההסתר שנראה לו מפורש קונה שמים וארץ והא אוקמוה •אברם לאל עליון
שכל הלבושים האלו שהם שורש הבריאה נבראו ואית רוגזא דאיהו אתלטיא לעילא ותתא כמה
למען יתגדל כבוד שמו ית׳ להודיע בעולם שגם דאתמר דאקרי ארור דכתיב ארור אתה מכל הבהמה
במסכים אלו יש כבוד שמים וממילא על מי יתגלה ומפל חית השדה ארור אפם כי עז ועל רזא דא
הכבוד הזה מי שמעמיד כלי מצד התבטלות כחות אית תרין טורין דכתיב ונתת את הברכה על הר
■נפשו וזהו מה דאיתא בזוה״ק הנ״ל אית רוגזא גריזים ואת הקללה על הר עיביל לקביל אלין תרין
דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואקרי ברוך כמה דרגין להיות כל מיני השפעות יורדים רק דרך
■דאתמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ מדות הגבורה וכמו שתקנו חז״ל בברכת אתה גבור
כי ברכה הזאת אמר,לו שם אחר שכבש מלכי סדום כל מיני השפעות וכן נקראו בריש מ ס' תענית גבורת
■).לך יד( והכיר בזה אף שמעשה הזאת שעשה גשמים וכן איתא במס׳ )ב״ב כ ה (:הרוצה להעשיר
אברהם הי׳ למעלה מהשגתו של שם כדאיתא יצפין ,היינו שיתפלל להש״י בהכרת מדות גבורותיו,
רצג ישר ים ראה ס ו ד
ולדעתם הם נבראים להרע וכדאיתא במס׳ מגלה במי השלוח כי הליכפו להציל את לומ שיצאו ממנו
)ו (.זממו אל תפיק ירומו סלה זו גרממיא של אדום עמון ומואב שיביבי בישי דירושלים וגם מעשה
וכו׳ היינו שלא יראה איך הוא מוקף מרצון הש׳v המלחמה שהרג את המלכים וכדאיפא במי השלוח
ורק יהי׳ יאור המקיף מרומם ממנו מבחוץ והוא ומ׳^מ לפי שהביש בשובת פין אל אברהם ראה כי
בעצמו לא ירגיש בו וכמו שנתבאר בענין אורות השגת אברהם הוא למעלה מהשגתו ואברהם כיוון
מקיפים שבאמת אין שום דבר יוצא שאינו מוקף רק למה שנצמח מהם נעמי העימוגית ורות המואבי׳
באור הש׳׳י מרצון הקדום אך שיש אור המקיף בבחינת והרי שהברכה היא ע״י צמצום כי מדת אברהם
צל על ראשו מה שמרגיש בו שהוא מציל עליו ויש הוא חסד וחסד מתלבש בתוך הגבורה ,ועיקר
אור המקיף מבחוץ שזה כולל כל הבריאה אכן התגלות החסד ויציאתו לפועל הוא רק על ידי
בחינת הרע אינו מרגיש מהיקף הזה כי■ כל מה מדת הגבורה וזהו ריוגזא דמתברך כי החסד יוצא
שהיוא מוקף באור המרגיש בו זה הוא נכלל בכלל וממשיך עמו כל מיני התפשעות דרך כל הלבושים,
עבודת הש״י שהוא מקיף גם כן ומלביש להרצון כנ״ל ואית רוגזא דאתלטיא כמה דאתמר ארור אתה מכל
וימי שאינו מלובש •אינו מלביש וזה מאמר זוה״ק הבהמה כי הש׳ vהלביש את חסדו בתוך כמה לבושים
ואית רוגזא "דאתלטיא לעילא ותתא כמה דאתמר עד שיוכל להוציא יקר מזולל להפוך כל מדות הצמצום
דאקרי ארור כדכתיב ארור אתה מכל הבהמה ומכל■ יוכל הבריאה שנכללה באלנא דעוב ורע להפוך הכל
חית השדה כי בהצימצום הזה שאינו רואה אור על לטוב.
זה אינו נקרא שם שימים עליו וזה הוא יוצא מכלל■
היקף אור הש״י אכן כל זה שהוא בעצמו אינו רואה אכן כל התלבשות המדות זו בזו הם עד מלכות
ולכן מצדו הוא רע לגמרי וכדאיתיא בזוה״ק )בא דעשיה שבהם נתלבש מלכות דאצילות בבריאה
לג (.ותסיתני בו לבלעו חנם ותסיתני לבלעו לא יצירה ועשיה ,וכמו שבבתיונת עגולים הם מלובשים
כתיב אלא ותסיתני בו בי׳ בדעתו קיימא כי עד שתחתית המדרגות הם מלובשים במה שלמעלה
רק לדעתו הוא שהש״י ניסת עליו מן המקטרוגיס מהם והעליון בגבוה ממנו עד ■למעלה כן בדרך
כדאיתא בזוה׳׳ק על איוב שבן יבמה הוה והיינו יושר התחתון מלביש את העליון שהאדם הוא לבוש
ששורשו לא הי׳ מצד הטוב )זה״ק פנחס רט״ז ( : לרצון הש״י המלובש בהמידות כנודע אבל כל
( על צדיק שאינו גמור ■וכדאיתא בזה׳ק )שם ההתלבשות הוא כל מה שהוא מלובש מהעליון
לבר נש דבני בניין שפירין יאיין לימיחזי אסתכל ממנו בסוד עיגולים כן הוא מלביש למה שלמעלה
ביסודא וחמי לי׳ שקיע■ עקימא מכל סטרין וכו׳ הימנו בסוד היושר כמו שמבואר במקומו.
מסטרא דההוא בניינא דילי׳ אשתכח עב ושפיר
מסטרא דיסודא ביש' ועקום וכו׳. אכן שורש הרע שהוא מתנגד לקדושה זה נקריא
נחש שהוא למטה מקליפת נגה כי נגה הוא
אבל מי שהוא טוב מסטרא דיסודא רואה שגם אלנא דעוב ורע ומה שהוא .כלו רע אינו מתלבש
■מה שנדמה בעולם שהוא רע הוא ג״כ משורש מאור הש״י וכדאיתא בזוה״ק )תזריע מז (.והנחש
הטיוב וממילא אין לפניו שוס רע כי אחר שמדביק הי׳ ערום דאתגלייא חוייא תקיפא בלי לבוש ,וכידאיתא
הכל בשורש ואף שמצד הבריאה נראה שהוא רע בסדר אליהו רבה )פרק ז׳( שאין מדה רעה יוצאה
וזה מה דאיתא במדריש רבה דפרשתנו )פ׳ ד׳( הסייף מלפני הקב״ה אלא מדות טובות ,כי מצד השי״ת
והספר ירדו כרוכים מן השמים וכו׳ דבר איחר באמת הכל רק טוב וכדאיתא במדרש )תזריע ט(
ראה אנכי אמר רבי אליעזר משאימר היקב׳׳ה דביר זה לא יגורך רע אין הרע גוררת אותך ,ורק מה שברא
בסיני באותו שעה מפי עליון לא_ תצא הרעות והטוב שגס הבריאה תכיר הטוב זהיו טוב ומה שאין הבריאה
אלא הרעה מאלי׳ באה על עושה הרעה והטובה מכרת היטובה זה נקרא רע ■וזה הוא כח הס״א
באה על עושה הטובה ועיין שם אמר ' רבי חגי ונחש שאין הם מכירים איך בראו לתכלית הטוב
ישרים ראה ס ו ד רצד
הזה מפני אור השי׳׳ת עד שיעבור בעצמו קללה ולא עוד שנתפי לכם שני דרכים אלא ענכנסשי
היינו שיבין בעת שהוא בדיעה שלימה איך יגדל לפנים משורת הדין ואמרתי לכם ובחרח בחיים.
כח הש״י עד שהציב לבוש בעוה״ז שיוכל להסתיר ולכאורה מדברי המדרש הזה נראה שחס ושלום
ה או ד שידמה להבריאה כי העולם מעצמו מתנהג אין הקב״ה משגיח בהשגחה פרעיית ומסר ה הנ הגה
שנעשה גם מההסתר הזה קומה שלימה וזה דאיתא תחת המערכת אכן בזה מפרש רבי חגי ולא עוד
בזה״ק■ ובגין דא אית תרין שורין כי הר רומז אלא שנכנסתי לפנים משורת הדין ואמרתי לכם
■לבלישה מפורשת בכל ענין כי הנהגה הזאת נראה מתן תורה הוא כלל ובחרת בחיים כי באמת
מפורשת שהיא תדירה ופועלת בברכה וקללה כמו ההנהגה מה שקבע הש׳ע דברי תורה בכל הבריאה
המצרים וסדום שנראה לעיני האדם וכמו שלקו לעורר כחם מראשית הבריאה דבאורייתא ברא
דור המבול וכן האומות המתנהגים בדרך ארץ וכמו קב׳׳ה עלמא ולכן כל מערכת העולם מסכימים להשפיע
שמצינו בנבוכדנצר )סנהדרין,צו (.שבשכר שלש פסיעות תורה ועונש לעובר על שכר עוב למקיים דברי
זכה לגדולה כל כך שמלך בכיפה וזה שנצשוו שתיכף דברי תורה ועיקר העונש הוא שכשיעה האדם מדרך
בבואן לכבוש את ארץ ישראל בהתחילם לקנות שללה התורה יסתר ממנו המקור וידמה לו שהרע יש
כי מעמד ישראל על הברכה בהר גריזים ובהר לו כח נפרד בפני עצמו וכמו שנתבאר מפי כבוד
עיבל הי' אחר מלחמת ה עי )יהושע ש׳( כי במלחמת אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין חעא אדם
יריחו לא נהנו מיריחו ומהשלל ומלחמת עי היתה שם הוי׳ הראשון שמהחפא ואילך נסתר ממנו
הראשונה שנהנו מן השלל והארץ אז כתבו התורה ונסתלק ממנו התקופות שהי׳ לו שהוא יציר כפיו
על אבנים והעמיד את ישראל על הברכה כי אז שג הקב׳׳ה כי העומד בדרך העוב הוא רואה שגס
התחילו לקנות לבושי דברי תורה שנכנסו להתפשש הרע משורש השוב ,אבל העומד בדרך לא שוב לא
בקדושת ארץ ישראל ׳ולהתלבש במצות מעשיות יראה המקור והשורש.
התלויים בארץ .ומזה התלבשו ד׳׳ת להיותם כתובים
על דומם שזה מורה האבנים כמו שנתבאר מפי וזה מה שנותן בפרשה זאת עצה מדברי תוסה
כבוד א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה בענין זה בשובת עין שהאדם יביש למקורו ובעת שיראה
בפרשת תבא ,ואז הוא ההשתנות האמתי והתחלפות איר הש״י כשפונה לבו בתורה ועבודה אז יקבל
מקדושת דור המדבר לקדושת באי הארץ כי דור עליו עול מלכות שמים בשלימות וכל כמה שיבשל
המדבר הי׳ עיקר אחיזתם בדעת ולא במצות מעשיות כל כחות נפשו לראות שאין שום כח בידו לפעול
כי עוד נגמר התלבשות ד״ת במעשים עד שנכנסו ורק הכל על פי הנהגת הש״י בהשגחה פרשיית בכל
לארץ ובעוד שהיו במדרגת הדעת נצשוו שהם יקבעו עת ורגע אז יראה שגס שורש הרע הוא מתכלית
בלבם שהש״י הוא הנותן ברכה וההפך כי כאשר השובה וממילא יבין כי כמו שהשוב אף ..שנכלל
יתלבש רצון הש׳ vבלבושים רבים אז לא יתראה בהנהגת התורה מ״מ גבוה מעל גבוה שומר ובידו
השורש והמקור מהשגחה הפרשיית בזמן במקום תמיד כל ה הנ הגה ורק שמרצונו העריך כל מערכת
וזה שנצשוו בלשון הזה ונתת את הברכה על הר שכך עלה ברצונו הפשוש שינהג במדה תמידית בעולם
גריזים שהם יהיו הנותנים והיינו שהם יהיו למעלה הזה בהנהגת התורה והשורש הסתיר מאוד שלא
מלבוש הזה ולכוונה זאת היא בסדר קריאת שמע יתגלה רק לכל אחד כמה שיבשל רצונו מפני רצונו
תחלה .שמע ואח״כ והי׳ אם שמוע ואח״כ ציצית ית׳ כן יאיר לו וכמו שביאר כבוד אאמו׳׳ר הרב
שמע רומז למקור שהאדם יקבל עליו עול מלכות הגאון הקדוש זללה׳׳ה על פרשה שנייה שבקריאת
שמיס בבישול לאחדות הגמור שמצד הש״י אין שוס שמע שהוא עצה לאדם כדאיתא במדרש )תנחומא
לבוש כלל וממילא כשמקבל עליו עול מלכות שמים נצבים ג( העבר בך קללה היינו שהאדם מעצמו
בהתבשלות הזה .ממילא כל הכחות ה ס שפלים למי יראה השורש איך שאם יפנה לבבו מלשמוע דברי
שמקבל עליו עול מלכות שמיס וכדאיתא במדרש תורה יסתר ממנו האור ויקבע בלבו התבשלות
רצה ישרים ראה סו ד
מה שהוא למטה הרע שבנגה לטוב ,אכן בחינת רבה בלר! )פ׳ כ׳( כשהוא אומר ה׳ אחד נאכלין
מנגה ■שהוא כולו רע בבחינת נחש שהוא סופי׳ המחבלים מפ;יו ומלחשין אחריו ברוך שם כמל׳ץ
תיבות ענן גדול ואש ורוח סערה ,אלו הם הלבושים היי>ו שכל הבריאה מסכמת שכבוד שמים צריך
שאם ימשך האדם אחריהם יסתר מהאור לגמרי גהתגלות רק על המקבל עליו פומ׳^ש באחדות הגמור
שלא יוכל להגיע למקורו ושורשו ובזה צריך לשרש וממילא כיון שעיקר כבוד שמים הוא כאשר יסתר
אחרי׳ שלא ישאיר מלבוש הזה מאומה ,כי שורש אור הבהיר כי כבוד אינו ירק כשהוא בבחירה
עבודה זרה הוא משני אופנים כדאיתא בתיקוני כי באם יראה האדם נכחו אור הבהיר׳ תמיד
מלכות בלא תשעה הזהר )תקון י ס׳׳ט( מאן דנטל יאפס כח בחירתו ואז אין ה הנ הגה בבחיכת מלכות
בנטיען וכלמאן דנטיל תשעה מקצץ ספירין איהו אלא בבחינת ממשלה כי ממשלה היינו בכח מכריח
ספירין בלא מלכות ' איהו כופר בעיקר ,כי עיקר ומלכות היינו בבחירה חפשיית שהבריאה תתאמץ
ושורש לכל ׳הספירות ושם הוי׳ הוא ה׳ אחרונה להבין כי עוב לפני׳ להמליך עלי׳ את הש v/וכדאיתא•
כדאיתא )שם( וכדאיתא )בראשית יט( עיקר שכינה בברכות )י׳׳ג (.כי פרשת שמע הוא ללמוד והי׳
בתחתונים כי העומק מרצון הבריאה נתן הש״י במדה אם שמוע הוא ללמד ועול מצות ופרשת ציצית הוא
היושר רחוקה ומוסתרת י מן האור העליון וזהו כלל כל המצות כדאיתא גבי מצות ציצית ,כי אחר
שורש המכוון של כל הבריאה כי מצד ■הש״י אק שהבריאה מסכמת שיתגלה כבוד שמים ע׳׳י ישראל
שום הפרש בין קודם הבריאה לאחר שנברא העולם אז הם המעריכים מערכת הבריאה והם האמצעית
ורק ממה שרצה להגדיל טובו וחסדו והאציל רצון בין המקור ומערכת ההנ הג ה ע״י שמקבלים עליהם
פשוט להתלבש בלבושים כדי שיצאו ברואים ויקבלו בעת קבלת מלכות שמים ליכנס להסתר ובלבוש
מזיו כבודו וע״י שיגדילו הכבוד על ידי עבודתם הזה שוב יקבלו עליהם עבודה להאיר בעבודתם
בבחירה בתוך ההסתר הזה ויקרא על שם יגיע לפרטי מעשיות בכל מעשה המצות וממילא נכלל'בזה
כפיהם של הנבראים שהם מלאו כבוד שמים הנחסר כל לבוש העשיה וזהו ראה אנכי נותן לפניכם כי
בלבוש הזה וזהו תכלית הרצון ונמצא שעיקר תשלום כשתביטו בשורש אין שום הסתר רק אנכי נותן
הרצון הוא במקום שההסתר שולט ביותר ובמקום תמיד .אכן מצדכם ונתתם את הברכה היינו אחר
שיש כח בחירה ביותר בנבראים ושם הוא העבודה שתקבלו עליכם האור מראי׳ הזאת אז הוא כבוד
היותר חביבה אצל הבורא שהנבראים ע״י עבודתם שמים שתקבלו עליכם עול מצות גם בהסתר ולבושים
יבקיעו המסך המבדיל הזה וישיבו לראות באור וע׳׳י שאתם תקבלו עליכם אז תוכלו ע״י עבודה
על ידי עבודה. להגיע למקור החיים לראות כי תמיד הש v/הוא
הנותן.
והנה כל מה שהבריאה נכנסת בלבושים היותר
וזה שנאמר פרשה ז א ת אחר פרשת והי׳ אם
רחוקים 'להוציא משם כבוד שמים יוגדל בזה
שמוע כי פ׳ והי׳ רומז לקבוע בלב אחר קבלת
כבוד שמים י ביותר אכן אם יכנס אדם בלבושים
עול מלכות שמים שישאר בזה שאך אם יסתר מן
הזה און רצונו ויאמר אחרשהקב׳/ה רצה בהסתר
האור על ידי שמעביר בו קללה היינו שסובל מזה
שהבריאה תעבוד אותו■ לראות אור איך הש׳ע הוא
יראה בלב לכן ישאר בו השארה קבועה .ולזה נסמך
משגיח זה■ נקרא נוטל מלכות בלא עשר ספירות והוא
■לענין זה מצות איבוד ע״ז כי הש״י העמיד והעריך
מקצץ בנטיעות היינו שאינו עובד להש״י בהכרת
כל הבריאה בד בבד וגם אלנא דטוב ורע הוא
. מדותיו להדבוק בהם.
ממוזג שכל כמה שהאדם יוכל להגיע לאור כן
יהפוך ' גם חלק הרע לטוב.
וכן גם אם יאמר' אחר שברא ה ק ב׳ ה מדת ההסתר
שהוא מדה המקבלת מכל המדות בהסתר ו כ מ ו שבשבת יש עלייה לאלנא דטוב ורע שהוא
אם בהכרח נכלל בזה רצון הש״י ומדה זאת היא קליפת נגה ,כן על ידי כל עבודה יכול להפוך
ישרים ראה םו ד רצו
אח״כ לא תעשון כן ילה׳ אלקיכס ,וזה אזהרה לנותץ כלולה מהכל ולכן אי>ה בהסתר פכים כלל כי זה
אבן מבית המקדש ולשורף עצי הקדש ומוחק משמות בעצמו הוא הרצון והוא מתייב המציאות וכן הוא
הקדושים וכן מכל דברי תורה אסור למחוק וכמו האור והרצון שאתר שברא הקב״ה בהשתלשלות
שנצפוינו ,לאבד כל הלבושים המתנגדים להתגלות העולמות ולכן בהכרח שהעולם התחתון יהי׳ בלבוש
כבוד שמים כן כל הלבושים שמסייעים לכבוד שמים הזה וכל מה שעושה הוא מקייס רצון הש״י .זה
צריך להחזיק בהם וכל מקום שיוכל להתגדל מזה נקרא נופל תשעה ספירין בלא מלכות ,מאחר שאומר
כבוד שמים לא יקל אדם ראשו לחסר ח׳׳ו מהם כי שאינו בחינת מלכות כלל רק שכן הש״י מנהיג וגם
בדברי תורה כל מיני הסתעפות והתפשפות בכל בזה הש״י מושל אכן הוא מחוייב המציאות כחיוב
מיני לבושים ממצות עשה ולא תעשה יש בכולם הצל מדבר הגשמי אף שהמצל הוא סבה להצל והצל
מעצמיית רצונו ית׳ ובכל הלבושים יש מן המקור מציל כפי תנועות דבר המ׳ציל אבל הוא מחוייב וזה
ומה שנאמר כאן לה׳ אלקיכם כי שם הוי' הוא נקרא נופל תשעה ספירין ,בלא מלפ ת ומשני
המקור ואלקיכם היינו כל מיני התפשפות והסתעפות הדיעות האלו לא יתחייב עבודה ושניהם הם משיגים
וכדאיתא בזוה״ק משפפיס ) ק ״ ח (:בקרבן •לא והם ע״ז הוי׳ בכח לבושים רח:וקים מרצון
נזכר רק שם הוי׳ דהשתא אלקים לא אתחבר ומלבושים■ האלו אין ביכולתם מצד הבריאה ליכנס
לקרבנא דאלמלא אתחבר בי׳ כמה אלקים יסלקון בקדושה והס משורש כחש כנ״ 3ולכן נסמך לענין
אודנין לאתחברא תמן וקאי על לבושים שבקדושה הנ״ל מצות איבוד עבודה זרה שאף שרצון הש׳^
כדפירש האריז״ל כי בעבודה זרה איל אחר אסתרס להכניס רצונו בלבושים אכן הלבושים שאינם יכולים
ולא עביד איבין כדאיתא בזוה״ק )משפעים קג(. לשוב לראות באור הש״י ועויד מסתירים כבוד שמים
וזה שנסמך לזה כי אם אל המקום אשר יבחר היינו ומחשיכים מלראות באור זה נצפוינו לאבדם וזה
שמצד הקדושה יוכל להתפשע עד שיתפוס בדומם שנסמכו בפרשה זו כי פרשה ז׳ו הי־א כנ״.ל שיביע
כח קדושה במקום אשר יבחר מה שאין כן באיסורים האדם למקור כי ראיה היא באצילות כדאיתא בתיקוני
שאין המחובר נאסר כדדרשינן )סנהדרין מז(: ( ובאצילות אין שליפה לשום קליפה הזהר )
אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם. דלית תמן פרודא כדאיתא בזה׳׳ק פנחס )רכ״ה(.
וכן הוא סדר השתלשלות כמו שנתבאר בפרי P
וענין נדרים ונדבות שנסמך לזה היינו שמראה ( אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה חיים )
לנו בזה שבדברי תורה יש מקום לכל מה ראה באצילות שמצד ראי' זו אין שום רע בעולם
שירחיב האדם להוסיף על כל תהלות הש״י כ״יש וכן המביע למקור לא יראה רק פוב כי באצילות אין
והוספתי על כל תהלותיך ,עד שהקרבנות נכללים המדות מחולקים מעצמותו ית׳ כדאיתא )בהקדמת
באש של מעלה כמו שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר תיקוני הזהר ג ( :באצילות איהו וגרמיו חד בהון,
הרב הגאון הקדוש זללה׳ה בענין קרבנות. ויספרה הוא נגד שמיעה שהוא בבריאה שצריך
סיפור יזיכוך לראות המקור ע״י לבוש הזה וביצירה
וכן בענין נדרי האדם שממוצא שפתיו של האדם
צריך הכנה ביותר בלב כי בריאה היא יש מאין
יעשה מצוה ממצות התורה כמו שנתבאר בפרשת '
ויצירה היא יש מיש היינו שקיבל צורה מהוי׳ ועל
מעות.
זה נאמר )תהלים י( תכין לבם תקשיב אזניך
ש מ ו ר ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי וחקירה הוא במלכות שמים מצד הבריאה צריך
מצוך למען יפב לך ולבניך אחריך עד עולם חקירה כמ״ש החקר אלקי תמצא וכדאיתא )בהקדמת
■כי תעשה העוב והישר בעיני ה׳ אלקיך בספרי תיקונים ד (.דבספירן דאצילות איהו דיוקנא דמלכא
ראה )פסקא ע״פ( אם שמעת מעע סופך לשמוע ממש ׳ובבריאה חותמא דמלכא וביצירה ציורא דחותמא
הרבה אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה וכן עד נגה שיכול להתכלל בקדושה אבל למפה ממה
שלא שמעת. שיוכל להתכלל בקדושה צריך לאבד ,וזהו שנסמך
רצ ז י ש ר י ם ראה םו ד
כח שולט ואין שום נמצא רק מציאותו יתברך .וכן ענין שמירה הוא במדת מלכות כדאימא ביזוה״ק
בלא תרצח לא נשאר בלב שום אחל מישראל נטיה )בראשית מ ח (:שמור לגוקבא ,שבכל מלה
לשום כעס ובלא תנאף לא נשאר בלב שום אחל כשתצא לפוגנל בבחינת מלכות שבה אז הוא שלימותה
מישראל שום נטיה לתאוה אכן כאשר נאמר להם ואז צריכה לשמירה וכדאיתא בזה״ק יתרו )ע״ש(.
שובו לכם לאהליכם .נסתר האור הזה ולכן בלוחות. לית לחילו אלא באתר דהוי של״מותא שכיח שבל זמן
אכן■ לא בגודל האחרונות "נתעורר האור הזה שלא ע מ ר הפרי עול נאחז בשורשו וכלאיתא במס׳
נשאר מזה שמור בהירות כלוחות■ הראשונות אך חגיגה )ה׳ (.לשקל הנך ללא משו וכו׳ ואמר לי׳
וזה לאי׳ בזה׳ק זכור לדכורא שמור לנוקבא שיזכור הני לאורחא בעינן להו הני נשרן וזה שאחר מצות'
מורה שהאור מאיר נגיד עיני האלם בבהירות עצום הבאת קרבנות למקדש נצשוו שמור היינו שעבודת
וכלאיתא במס׳ שבת ) פ׳ ץ (:ולכו׳לי עלמא בשבת הקרבנות הוא להעלות כל הלבושים הרחוקים שהם
נתנה תורה לישראל כתיב הכא זכור את יום השבת עניני עולם הזה שהם לבוש לרצון הש״י וכמו מצות.
לקדשו וכתיב התם וי,אמר משה אל העם זכור את הקרבנות שמעלה הבהמה הגשמית להתפלל בשור
היום הזה מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו שבמרכבה ובמו■ שביאר ענין זה כבול א׳׳א מו׳ ד
של יום וביאר בזה כבול אאמו״ר הרב הגאון הקלוש הרב הגאון הקלוש זללה׳^ה בענין הקרבנות בפרשת
זללה׳׳ה כי זכור מורה שיזכור הדבר שהוא נגד ויקרא שכל במה שהאדם מכניע ומבשל כל כחות
עיניו שיעמול כן לפניו בזברון תמידי שאחר מבור■ נפשו להכנע מפני כבול שמים כן יתבלל מקרבנו
זמן מה אין שייך שוב לשון זכור כי כבר נשכח ונסתר באש של מעלה.
מעט ואין שייך בו אלא לשון שמור ומלכתיב זכור
שמע מינה שבזה היום עצמו נאמר שייזכור את יום אכן לזה נצשוו שמור ושמעת היינו שבעת שהאדם
השבת שהוא כעת מרגיש גודל קדו ש תו'וזהו מה עומד בתפלה ומכניע כחיות נפשו אז לבו
להלן בעצומו של יום וכלאיתיא בסנהדרין )ל״ה■(. שלום שאז הדעת והשכל מושלים על גופו וכחות
שאף שהטענות כתובין והליינין רואין אותן ביום נפשו ,אך יען האלם הוא בגוף החומרי ונצשרך
מחר ליבא ׳לאינשי אינשי אכן •כל ענין זכירה זאת לעסוק בצרכי הגוף ואי אפשר לעמול תמיד בבהירות
הי׳ בלוחות הראשונות שאז נקבע בהם בבחינת גלולה ועצומה כל כך לזה נצשויניו שמבהירות הזאת
זכור ,אבל בלוחיות האחרונות■ הי׳ בחינת י שמור שיש לאלם בעת שדעתו ושכלו מושלים עליו יתבונן
וכלאיתא בזוה״ק שמור לנוקבא וכמו שביאר כבול לקבוע בו בכל יסודי גופו ונפשו שמירה היינו
אאמו׳׳ר הריב הגאון הקלוש זיללה׳׳ה שבהסתר האור שישאר בו יראה בקביעות שאף כל השרידות לא
וריק שנשאר תו זכרון ממה שעבר זה נקרא נוקבא יוכלו לבשל מה שנשאר בו יראה קבועה ממה שעמל
שבאימת בשורש גם הנוקבא הוא מהלכר וכ״ש לזאת בבהירות והכניעה לפני הש״י וזה לשון ישמור שתקבע
יקרא אשה כי מאיש לקיחה זאת )בראשית ( 3 בנפשו שמירה ויראה בקביעות בכל יסודות גופו.
אכן מ ה שנתחלק מכח הזכר ■ונפרש ממנו נוקבא ונפשו וכמו שביאר כבול אאמו״ר הרב הגאון
הוא אחר שהפיל ה׳ אילקים תרדמה על האלם הקלוש זללה״ה בענין החילוק שבק לוחות הראשונות
שבתחלה הי' עומד ניטור נכח הש״י פנים בפנים ללוחות האחרונות שבלוחות הראשונות כתיב זכור
אך כאשר נפיל עליו תרדמה ונסתר מאיור הבהיר את יום השבת ובלוחות האחרונות כתיב שמור
אז ממילא נחלק לזכר ונקבה וממילא שגס בחלק וכלאיתא בזה״ק )בראשית מח ( :זכור לדכיוריא שמור
הלכר נתראה כח הנקבה שבו שאינו כלו ניעור לנוקבא ,שבלוחות הראשונות ששמעו מפי הקב״ה
( שכל אחל כלול מלכר וכלאיתא בזה״ק ) שבעת שיצא הדיבור מפי הקב׳׳הכן נקבע כל
ונוקבא וגם הזכר כלול מנוקבא והנקבה מזכר. דיבור ודיבור בלבות ישראל וכשנאמר אנכי נקבע
אכן לזה נצטוו כאן שמיור ושמעת שתראה שבכל בלב כ ל .א ח ל ואחל מישראל ידיעת הש״י ובלא
מק׳ום שתגיע יל האלם לקבוע בו יראה בקביעות יהי׳ לך נקבע בלבות ישראל אחדותו שאין שוס
ישרים ראה סו ד רצח
ולכן■ צריך בתודה לחם שלחם רומז להשפעה.שנשפע מכל מקום שיראה גיאות ה׳ ועי״ז ישמע■ בעומק
מלמעלה עד לגימר פעולה במדת מלכות וכדאיתא שאתר עבודה יגיע שגם בהסתר הזה יש מאור
בזוה״ק תרומה ) קנ״ד (:ומזונא דקא נפיק מניה דכורא.
איהו האי לחם וכו׳ ומ״ש בגין דמתמן שירותא דחדוה
שמאלא נשיל מימינא תדיר בקדמיתא ולבתר איהו וזה דאיתא במס' מגסות )פ׳׳א ( :האומר הרי
אתער לגבי נוקבא וכו׳. עלי■ תודה בלא לחם וזבח בלא ;סכים ואמרו
לו הבא תודה ולחמה וזבח ונסכים ■ואומר אילו
ולכן בכל הקרבנות הבשר עו.לה על המזבח ובשלמים הייתי יודע שכן לא הייתי נודר■ כופין אותו ואומר
מה שהכהנים והבעלים אוכלין משלחן גבוה לו שמור ושמעת מאי שמור ושמעה אביי אמר שמור
קא זכו להו .והימנחה הנקרבת עם הקרבן שהוא הבא תודה ושמעת הבא לחמה רבא אמר שמור הבא
מנחת נסכים הוא .כולה למזבח ואין בה אפילו תודה ולחמה ושמעת שלא תהא רגייל לעשות כן ,כי
לכהנים וכמו שנתבאר הענין מפי כבוד אאמו״ר ענין תודה כמו שביאר א א מו׳ד הרב הגאון הקדוש
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה ענין הנסכים בפרשת זללה׳׳ה בפרשת צו ,שתודה במקום שמראה הש״י
להא דם שמגלה עומק אורו שמזה יצמחו כל הגיסים׳
אכן בתודה ניתן הלחם לבעלים והוא שכמו שראה וכדאיתא במס' מגלה )יג (.הם לא עשו אלא לפגים
את האור שנפתח לו בעת שנעשה לו הנ ס והייגו שבשעת הגס■ האיר להם הש״י שהמשא לא
וזה הקרבן שהביא עליו שנקרא תודה והוא הודאה הי׳ אלא לפגים ולא מעומק הלב ולפיכך גם הקב״ה
והכרה שבעת הזה ראה מפורש שאין ההנהגה מסורה לא עשה עמהם אלא .לפנים אבל עד העת■ הזה
תחת כ חו ת .ה טבע ורק הש״י הוא משגיח בפרט לכל גם לפגיהם לא נתגלה שלא הי׳ אלא לפנים וכן
דבר כן ימשיך האור לכל דבר שאף שאין לסימוך על הם כל הגיסים שהאדם הי׳ בסכנה ונדמה לו
הנס בשום דבר אבל ישאיר מזה לקבוע אמונה שנתחייב בחשאו ושוב כשמראה לו הש״י • נס .אז
בלבו שאף בכל דבר נסתר ואף במה שנראה שהוא מאיר לו שבעומק לא נתחייב כלל ולזה כתיב ■בקרבן
פעולת אדם ג״כ הש״י הוא המנהיג והמשגיח בהשגחה תודה ביום ההוא יאכל לא תותירו ממנו ■עד בקר
פרטיית תימיד ולזה רומז החמץ שבתודה שע״י הכרה )ויקרא כ״ג( והוא שלא יסמוך האדם על הנ ס
הזאת בעת הנ ס שהוא למעלה מגדר הטבע יכיר מכאן ולהבא לא יסמוך על זה ורק יברר עצמו תמיד
שגס מה שהוא מוסתר בכחות הטבע ג״כ הוא בכל מעשיו ויזה שבפסח לא היו מביאין תודה כי
בהנהגת הש״י וזה מאמר הש״ס שמור הביא תודה בתודה יש חמץ ומצה ומצה ■רומז שבשורש אין שום
היינו שההכרה מהתודה יישאר בלביו ,ושמעת הביא מקום לפעולות אידם ורק הש״י •הוא מנהג אפילו
לחמה היינו שימשוך הכרה הזאת באמונה שלימה במקום שנראה לאדם שיש לו כח פעולה.
עד שיוכל לשימוע ולהבין העו־מק שגם בלחם שנראה
שנמסר ביד האדם ג״כ נימצא עומק ההנהגה ומוצא והחמץ מורה שהש״י הניח מקום הכרה לאדם
פי ה׳ וגם דיברי רביא מסכימים לזה שמור להביא שהש״י נימצא גם בגבויל תפיסת אדם ונותן
תודה ולחמה הייינו להמשיך אור הש״י מיעתיקא עד לו מקום הכרה שפותח לו אורו .לראות שהש׳^ בחר
לגמר צאת הפעולה ושמיעת שלא תהא רגיל לעשיות בפעיולותיו שהם בהסתר ,אכן בפסח שרומז למה
כן היינו שבכל ענינים תמשיך אור הזה שלא תשיג דאיתא בזה׳ק )בשלח מח (.בעתיקא תליא מלתא
ההנהגה שיש הפרש בין הלבוש הנסתר לאור יבזימן הזה צריך לבשל כל השגתו ויתבונן שאין
שמצד הש׳ vהכיל נסקר בסקירה.אחת .והנה אזהרה לפעולת האדם שום מקום ,ולכן אין מביאין תודה
הז.את נכתבה אחר פרשת כי ירחיב ה' אלקיך את בפסח מפני חמץ שבו שהקרבן תודה שצריך חמץ
גבולך ואמרת אוכלה בשר היינו שהש״י ירחיב ומצה רומז לשיני הנהגות היינו הנהגת עתיקא קדישא
גבול קדושתך עד שתוכל להתפשט שיהי׳ כבוד ( וזעיר אפין וכדאיתא באדרא רבא קדיישא )
רצפז י ש ר י ם ראה סו ד
בה אם מחזקת היא לך הרי הוא ■שלך ואם לאו שמים אפילו מכל .הלבושים של ישראל ו מ א ת גופס
אינה שלך כך אמר ה ק ב׳ ה לאיוב הלא את השמים שיתברר אלגא לספיקא ויהי' כל ההתפששוש כמו
ואת הארץ אני מלא ואת אומר אם עלי אדמתי תזעק קדושת ■שבת שקליפת נגה מתגסלה וממילא גם הנאת
הוא עבודא דידך ורבי שמעון בר חלפתא אומר הגוף הוא בכלל עונג שבת והוא כבוד שמים ובזה
משל לאחד שהי׳ מוכר שפחה באטליס• עבר אחד מזהיר על הדם בענין זה היינו שקליפת הכעס
ראה אותה אמר לו שלי היא אמר לי׳ נאף בה אם אינה מתעלה שהוא משורש הנתש ,וכן מזהיר רק
נשמעת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך קדשיך אשר י הי׳ לך ונדריך תשא ובאת אל המקום
כך אמר הקב״ה אני הוא שכתוב בי המביט לארץ אשר יבחר היינו שיהי׳ לאדם נקודה האמציעית שבו
ותרעד ואת אמרת אם עלי אדמתי תזעק ,להיות יהי׳ מכוון למקום קבועת קדושה שכל מעשיד
הארך היא תחתית המדרגות מכל מה שברא הקב״ה ופעולותיו לצרכי גופו יהיו שפלים לנקודת הקדושה
כל העולמות וצבא מעלה שכל הנמוך והשפל מקבל שבו ,וזהו ודם זבחיך ישפך על מזבח ה׳ אלקיך
מן הגבוה ממנו עד שהארץ היא בתחתית מכל מדות היינו שורש נפשו שהידם הוא הנפש והי׳ כוונתו
המקבלים והוא מדת מלכות מכל העולמות והימידרגות להגדיל כבוד שמים ולהתפלל בשורשו ואז ׳והבשר
עד שאין שפיל מן הארץ והשפעת הארץ אינה בסוד תאכל היינו כל מה שיזכה משלחן גבוה קא זבו
אור ישר להשפיע ■לנימוך ממנה ורק בסוד איור ואח״כ נאמר שמור ושמעת כנ׳׳ל שיוכל להרחיב
חוזר אחר שמקבלת מטר מן השמים והזרע הניתן הקדושה על כל הסתעפותיו ויתבונן שגם נמצא
בה על ידי אדם אז חוזרת וצומחת להשביע מה כבוד שמים .וזה דאיתא ברבה ראה )פ׳ ד'( אחר
שעלי׳ ולא לנימוך ממנה כי אין שפל ממנה בעולם שחשב כל מה שאסר הקב׳׳ה התיר להם כנגדן,
וכן בכל עולם אף שעולם התחתון מקבל ממלכות כלאים סדין בציצית ובבשר תאוה חשב שאסר להם
שבעולם העיליון אכן העבודה שהעולימות נזונין על בשר תאוה במדבר וכאן חזר והתירו להן ובכל
דרך ישראל מפרנסין לאביהן שבשימים והיינו איחר הדברים שנאסרו הותר מהם במקום ובאופן מיוחד
שמתעוררים לקראת אור העיליון להצמיח מזה שנזרע אבל כאן התיר להם זה עצמו שהרי כשנכנסו לארץ
בהם אור העליון ,והארץ בעוה״ז הוא מלכות הארץ הותר להם בשר תאוה אפילו כשיהיו קרובים למזבח
ויתרונה בכל כ״ש )קהלת ה( ויתרון ארץ בכל הוא כי ענין כל הדבריס שנאסרו בעולם הזה הוא מפני
והכל הי׳ מן העפר והכל שב אל העפר )שם ג( ששולע אלנא דספיקא היינו שנתערב עוב ורע
והיינו שהארץ היא כלולה מהכל כי אחר שמדת שבאם הי׳ דבר האסור כולו רע לא הי׳ נמצא
הארץ לדעת שפלותה דלית לה מגרמה כלום ומדה בעיולם אך שהוא רע ברובו והרע גובר על הטוב
הזאת אין לה ביטול וכדאיתא על פסוק והארץ שבו לכן אין בפח האדם להגביר על הרע שבו ולזה
( לעולם עומדת וכדאיתא במדרש תנחומא ) התיר הש״י השורש שבו וכמו שביאר בזה כבוד
כל צדיקי ישראל נקריאו ארץ שנאמר כי תהיו אתם א א מו׳ ד הרב הגאון הקדוש זללה״ה שכנגד דם
ארץ חפץ וכדפירש״י ז״יל )קהלת א( ומי הם הותר הכבד וכבד הוא שורש הדם כדאיתא בבכורות
המתקיימים הענוים הנמוכים המגיעין עצמם עד )נו (.זכרותא דדמא כבדא.
לארץ כענין שנאימר וענוים ירשו ארץ ע״ש על
פסוק והארץ לעולם עוימדת. ע ש ר תעשר .במדרש תנחומא )פרשה זיו( אם
עלי אדמתי תזעק וגו׳ אמר הקב׳׳ה לאיוב
ולכן הכל שב אל העפר שזה הוא תיקון הגוף כלום יש לך עלי' אלא ארבע אמות בשעת מיתתך
ששיורש הנטבע בו מזיוהימת הנחש הוא גיאיות ׳ואת אמר אם עלי אדמתי תזעק היא עבודא דידך.
ורהב שנקבע בו שנדמה לו שיש לו איזה כח פעולה רבי חייא רבה ורבי שמעון בר חלפתא רביי חייא
ולכן צריך להתבטל בעפר שזה הוא גמר התיקון רבה אמר משל לאחד המוכר טלית באטליס עבר
שאחר שגמר שלימות נפשו ונשמתו מה שתיקן בעולם איחד ראה אותו אומר לו שלי הוא אמר לו התעטף
ישרים ראה םוד ש
ישרה תוכל לשוב לראות באור ה׳ על ידי עבודה, אז צריך להפכעל שכם כל פעולותיו בעכוזה אין
וכדאיתא על כלאים בזוהר הקדוש )קדושים פו( : להם מקום רק מכח הש״י ויזה אין ביכולת האדם
בבי מערא מאי כלאים כמאן דיהיב א חרא להבין בשל׳ומות בכוף ולכן ממה שנקבע מזוהמת
כד׳^א ויתן אותו אל בית הכלא וכו׳ כלאים מניעותא הנמש צריך’*'להתבלע בעפר לתקן חומדו וכן לאדמה
דמנע כל חילין מעבידתא דלהון ,וזה שנזכר במדרש יש תיקון בזה שכל העבודות נבלעים בה כמו שנתבאר
)שם( ויחד תלמי׳ יבכיון אם זרעתי אותה כלאים, ( וזה שהשיב הקב״ה לאיוב איך בפרשת )
כי עבודת ע״ז הוא ע״י כלאים כמבואר שכל עבודתם תקרא העפר קניונך הלא ■כם אתה לעפר תעבוד
הוא לחזק כחות הבריאה שלא תוכל לשוב לראות ואין לך שלימות ולכן האדמה מושלת עליך.
באור הש״י .וענין ויחד תלמי׳ יבכיון כענין דאיתא
( שמים התחתונים במדרש בראשית רבה ) ה׳ והמשלים שנמשל להם רבי חייא רבה משלו לאחד
בוכים. המוכר מלית כי מילית הוא המקיף את האדם
והאדם הוא צורתו הפנימית ורני שמעון בן חלפתא
אם אכלתי כחה בלא כסף שלא הפרשתי מעשר משלו לשפחה כי שפחה הוא שהאדם מקיפה בכדר
שני )בתנחומא שם( כי מצות מעשר שני אחר וכבול ונשמעת לדברי בעליה וזה שהבעל מקיפה כי
שהוציא מעשר ראשון שהוא ללוי אז נשאר גם באדם כל מושל נקרא מקיף להנכנע תחתיו ,וזה שנשאל
ידאה בקביעות ע״ז ההכרה שמכיר שהשורש אינו איך תוכל להתפאר נכד הארץ שאתה משפיע לה אור
שלו ולכן מחזיר לו הקב׳׳ה שע׳׳י שיקנה המעשר ללוי א' שאתה מקיפה באור להאר לה מה שאתה יותר
יקנה לו הש״י התשעה שנשארו שיקנה אותן משלחן שלם מן האדמה.
.גבוה ולק צריך להפריש גם מזה מעשר היינו שנמצא
וזה ענין תשובת איוב אם עלי אדמתי תזעק אם לא
אז שמה שקונה אינו נועל בשרירות לב כמו שנתבאר
הוצאתי מעשרותי׳ כראוי ,כי מעשר נקרא מעשר
במקומו וזה שנותן פדיון למעשר שני בכסף כי בזה
הארץ כ״ש )ויקרא כ״ז( וכל מעשר הארץ כי מעשר
שנשאר אצלו חשק להכרת אור הש״י זה עיקר קנין
הוא רומז למלכות שמים כי הוא מדה העשירית סוף
האדם כמו שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון
המדרכות וזה הקנין מה שיש לאדם כי מדת ההסתר
הקדוש זללה״ה בפרשת •משפעים בפסוק לא חעשון
כורם יראה וזה אין בכל הנבראים הכבוהים כל כך
אתי אלהי כסף כי מצד האדם אין לו קנין רק
יראה כמו שנמצא במדת ההסתר שהוא המלכות כמו
ממה שיש לו תשוקה לראות באור וזהו אס אכלתי
שנתבאר במקומו ,ובזה יש לאדם תקיפות כמו שנתבאר
בחה כי כח הארץ המחי׳ את האדם הוא ממוצא
בפרשת תבא מפי כבוד אאמו״ר הרב הכאון הקדוש
פי הש׳ vהנותן בה ואם האדם יש לו תשוקה
זללה״ה בפסוק השקיפה ממעון קדשך כי בזה
לאור הש״י הניתן בה אז שואב מקור חיותו מעומק
נראה איך הקב״ה נותן מקום ליעובדיו למעלה כי
מוצא פי ה׳ ובאם יביע רק להלביוש אז הוא ניזון
בידו מעשר נאמן השקיפה ממעון קדשך ומעון
רה מהקליפה ואינו רואה אור מוצא פי ה׳ המחיה
איתא )בחכיכה יב ( :שבו כתות של מלאכי השרת
כל דבר ונפש בעלי׳ הפחתי אם לא הפרשתי מעשר
שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של
עני בתנחומא שם כי העני נקרא בעליו כי הוא
ישראל .ואם האדם מוצי-א ממדה זאת להשיבה פנים
היותר מכיר הכרה שלימה שלה' הארץ ומלואה
בפנים נכח הש״י שזה נרמז במצות מעשר בזה מאיר
כי מכל מה שיש רכוש ביד האדם נסתעף מזה
האדם להארץ בבחינת אור פנימי להוציא מהסתר
גיאות לומר שכחו ועוצם ידו עשה לו חיל אבל
הזה יראה שאין כמותה בכל העולמות העליונים.
העני רואה מפורש שאין לו שום כח פעולה ברכוש
והון .וזה שאחר שיקיים מצות עשה שבארץ כי ע״י ויחד תלמיה יבכיון )שם איוב ל׳׳א( כמו ■שנתבאר
המעשר מאיר לארץ באור שיוציא ממנה כח עבודה מפי כבוד אדוני אבי מורי ורבי הרב הכאון
שבכח המקבל מזון מן הארץ יעבוד הלוי בזה את הקדוש זללה׳׳ה כי כל הבריאה כשתתנהכ בהנהכה
שא י ש ר י ם שופםים םוד
ויראה שכל תפיסתו הקענה הוא רק לביוש ,והעצלות הש״י כי בשבע הזה ■נקבע עביודה כ״ש ׳ועבד הלוי
הוא הסתרה וכ״ש עצלות תפיל תרדמה היינו שמרדים הויא: .וייש ■בהם ׳יריאה קבועה כ״ש ואתנם לו מורא
וימשכח את האדם כמו שהישן אינו מתרגש להתבונן ויראני ■ובזה מאיר ■לארץ באור ■פנימי .ובמה שמקיים
שום עומק ושורש כל דבר ולזה נקרא בגמרא העצל מניות כלאים היינו שמאיר לאר־ן באור מקיף להוביל
שפל לפי שדעתו נשפלת מאד וזה שבבריה זו נקבע אותה שתאיר הגבו׳לים שלא תשתעף מלראות מקום
אמונה ומשפיע בשורש שבכל הברואים יש בכל דזה מקיפה באור מקיף.
בריה דברי תורה בקביעות דבאורייתא ברא קב׳׳ה
עלמא וכל ברייה היא לבוש למדה מיוחדת מד״ת אכן
בבריאה הוא רק בתורת מדה ולא בשכל ודעת ■אכן פר שת שופטים
כשאדם יקבע בו מדה העובה בקביעות וילמד
דעת להיבין מקורה אז תתעלה המדה בתוכו להגיע שופטים ושוערים ,תיתן לך בכל שעריך אשר ה׳
לשורשה ומראה שלמה הע״ה בזה שבבריאה זו אלקיך נותן לך לשבעיך במדרש רבה )פרשה
נקבע אמונה בשוריש שאף שמצד העבע אין לה חיים זאת( זש׳׳ה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם
רק ששה חדשים אכן תאימין שהש׳^ יכול לגזור בחיים אשר אין לה קצין שוער ומושל תכין בקיץ לחמה
עלי׳ ותכין לה מאכל הרבה ושורש דרך להגיע לאמונה אגרה בקציר מאכלה )משלי ז׳( מה ראה שלמה
הוא ע״י הנהגה במשפע שהוא מדה הממוצעת ללמד לעיצל מן הנמלה רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה
( ובתיקונים משפע עמודא כדאיתא בזוה״ק ) בתים יש לה ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא
דאמצעיותא והוא שלא יתפשע במדה אחת ביותר בתחתון מפני העינה אלא באימצעי ואינה חיה אלא
לאחוז בקצה אחת כי בכל אדם יש בו מדות קבועים ששה חדשים למה שמי שאין לו נידין ועצמות אינו
מחולדה וכן ממה שמקבל מכוללות הבריאה ששיורשם חי אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא חעה
ממדותיו של הקב׳׳ה חסד וגבורה וכו׳ אכן האדם ומחצה והיא הולכת ומכנסת כקיץ כל מה שמוצאה
צריך להתנהג ולכלכל דבריו במשפע שבאם יתפשע חיעים ושעורין ועדשים אמד רבי תנחומא וכל
אף במדת החסד ביותר אז ג״כ יוכל לסלף דרכו חייה אינה אלא חעה ומחצה והיא כונסת את אנו
שאף שהימדה..בעצמה היא חסד אבל כשהוא שלא ולמה היא עושה כן שאמרה שמא יגזור עלי הקב״ה
בדעת יוכל 'לרחם גם■ על אכזרי ואין לך השחתה חיים ויהי׳ לי מוכן לאכויל וכו׳ מעשה הי' ומצאו
גדולה מזו שמקיים משחית בעולם שיזיק רבים בבור שלה שלש מאות כור וכו׳ שבורחת מן הגזל
וכן בכל המדות צריך להכניס בהם משפע ופלס ■א״ר שמעון בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה
להתנהג בהם כפי המקום והזימן ,ולזה צריך צמצום חעה אחת והיו כולן באות ומריחות בה ולא היתה
בדעת שלא ינוח את דעתו ורצונו להתפשע ביותר, אחת מהן נועלת אותה.
ובאם ייתינהג במשפע אז יתמעע חשקו ונגיעתו שלא
יהי׳ יכל כך נוגע 'לעצמו וממייליא יסיר ממנו ההסתר ענין עצלות שכתיב בה עצלה תפיל תרדמה )משלי
המכחיש והמרדים את דעתו וישכיל ויבין כי יש יע( והוא היפך מזריזות כדאיתא בפסחים
גבוה מעל גבוה וכמו שמצד האדם המכלכל דבריו ) נ ( :ששפל נקרא עצל וכנגדו זריז כי הזריז נקרא
במשפע אינו משוקע בשום מדה רק כח שכלו יהי׳ שמתרגש ומתעורר תיכף לעומת רצון הש״י ירגישו
לו לשופע את זה יעשה וזה לא יעשה ויעזוב אפילו בהרגש גדול ומתעורר,נגדו להוציאו לאור וזהו איתא
דבר שהוא נעים וערב לשעתו בשביל המועיל והתכלית בגמרא יבמות )ק״ב ( :שזה הוא מעולה שבברכות
התמידי כן יתבונן לשורש המדות שהש/ע הבורא ועצמותיך יחלוץ ופירש רבא זרוזי גרמי וכדמייתי
את המידות והוא קבע אותם בשורש הבריאה שהוא שם החלצו מאתכם אנשים לצבא ,והוא שמי שאינו
גבוה מעל גבוה כי מי קבע א ת' כל המדות והעביע משיוקע בקענות שכלו והשגתו שזה הוא ■מסתיר
אותם בשורש הבריאה שזה יהי׳ מדה מקובלת על ממנו שהוא דבוק בשורשו ויוכל להגיע לאור שורשו
ישרים שופטים םוד שב
נפקש מן ו׳ כמה דכשיב עצם מעצמי ובשר מבשרי דפש הבריוש וזו אינה מקובלש הלא אחר שבשורש
וגשיב ויקח אחח מצלעושיו ,ודא הוא מולדש חוץ אין שום מדה שלא יהי׳ בה טוב ורע שבאם יששמש
מאשר דזעיר אפין אששכח והוא כי זעיר אפין בכל מדה במקום ובזמן הראוי אזי היא טובה
שורשו בבינה ובינה הוא ראשיש המקום ששם ובהיפך היא רעה אם כן אין שום מדה טבעייש
השחיל ההויה שנשלבש רצון הראשון שהוא בלשי כלל ורק חכמה שהיא גבוהה מכל המדוש שבמקום
בעל גבול והשחיל להשלבש בלבוש הגבול ולכן נקרא ששגזור •החכמה להששמש במדה זאש היא טובה
מולדש חזץ •שהוא הלידה שיצא מחוץ למסך המבדיל ומי ברא אש כל אלו וכן ישעלה להשבוק עד שיבין
המגביל גבולים ,ולכן העצם גורם חיוש וקיום כי שכל שכל ושפיסש האדם הוא רק כח נברא והש׳v
כל בריה שאין בה עצם אינו יכול לחיוח שנים עשר יכול לקבוע בו דיעה אשרש היפך מדעשו שכמו
חודש כדאישא במס׳ חולין )נח (.והטעם לפי שאין שהוא בעצימו אם יכנע לדעשו וישפוט אושו כח
לו כח הויה מכח הזה שנברא בו העולם היינו כח •שכלו להשהפך ממדה למדה שאף שאם לא ישנהג
ההסשר בשלימוש ולכן לפי שאין ־בו שלימוש בעולם במשפט ו׳משטר ישדמה לו שזה הוא טוב ובאם
הזה גם •כח ההסשר אין בו בשלימוח ולכן יש בו יפלס מאזני שכלו ישבונן בהיפך כן יכול להגיע
גוון שנמצא בו מדש משפט. עד לשורש מקור החכמה ואז יקבע בלבו אמונה
שלימה שכל מה שנדמה לו שהוא טבע והק קבוע
ו ה נ ה מצינו במס׳ עירובין )ק ( :אלמלא לא הלא רק נברא הוא והש״י יכול לשנושו ,ולכן מראה
נשנה שורה היינו למדין צניעוש מחשול וגזל שלמה המע״ה כי המשפט והאמונה הם צמודים
מנמלה ועריוש מיונה דרך ארץ משרנגול וכל זה יחד שהרי בבריה שאין בה דעח ורק הוא לבוש
הוא מדוח פרטייש אבל משפט שהוא רומז לעמודא גשמי כל מה שישנהג במשפט יש בו אמונה קבועה
דאמצעושא זה אינו בבריאה אחרש אפילו בגוון וזה שנסמך לזה לא שקח שוחד מאי שחד שהוא חד
בשום בעל חי שהוא בריה שלימה ' כי משפט הוא ־)כשובוש ק ה ( :שכשהאדם מסולק נגיעה אז יכול
לבוש לאמונה ונמלה מה שיש לה גוון מזה הוא לסוב ממדה למדה כפי שכלו אבל שחד היינו כשהיא
רק לפי שאין לה חיים שלימים בעולם ולזה משבח משוקע שחש נגיעחו אז הוא מוטבע בדבר שהוא
חכמה שלה שאין לה קצין שוטר ומושל והיינו שאינה ׳נאחז בו וזה שרומז במדרש שהנימלה אין לה עצם
צריכה להם ורק שיש בה בקביעוש מדוש אלו שהם שעצם רומז על הספ רה ועקשוש במדה אחש וכדאישא
גוון למשפט שחיים השלימים מחיי עולם הזה הם בנדה )ל״א (:ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין
מספירים מדש המשפט כי עיקר החיים בעולם האשה מקבלש פיוס זה ממקום שנברא וזו ממקום
הזה הוא ההסשר וכמו שמצינו ביין שמשמח והוא שנבראש ואשה נבראה מן העצם ולכן אינה •יכולה
מפני שיש בו הספרה ושכחה ולכן כשיב )שהלים להשפייס ולהשהפך ממדה למדה ,ובאמש העצם
קב( ויין ישמח לבב אנוש וכן מצינו )בבא בפרא הוא יסוד האדם אכן ביסוד האדם במקום שהוא
נ ח (:שחכמי אומוש כשבו בריש כל חיין אנא יסודו הקיים שמעצם היושר קשה יחיה האדם בשחיה
חמר ,כי כל בריה שיש לה יושר כח הוא בהסשר כדאישא בזוה״ק )■ניח סט (.דהא גרימא חד דאשחאר
יושר גדול ^,וכ״ש באדם שהיויה שלו הוא ביושר בב״נ שחוש ארע1א ההוא גרמא ישעביד כחמירא
שלימוש ולכן מצד הבריאה יש בו ה ספ ר גדול בעיסה ועילי׳ יבני קב׳׳ה כל גופא .ובמדרש הנעלם
וכדאישא בספר רזיאל כשברא הקב׳׳ה אש העולם )שולדוש קל״ז (.ההוא גרמא דשדרה נקרא בשואל
הפך אש פניו ממנה שהש״י חפץ בהשרבוש העולם רמאה וכו /ומשם יוצא לו שקיפוש שנדמה לו שהוא
ובאם הי' עומד פנים בפנים לפני הקב״ה הי' בריה נפרדש כי שורש העצמוש הוא מנוקבא וכדאיחא
משבטל מגודל בהירוח ,אכן לזה נשן השי״ש לישראל בזוה׳ק אחרי )ע״ח (.בחכמה יבנה ביש מאן הוא
מדש המשפט כמ״ש )שהלים קמז( מגיד דבריו ליעקב ביש דאשבני בחכמה הוי אימא דא נהר דנפיק
חקיו ומשפטיו לישראל ,שאחר כל הסשעפוש הבריאה מעדן בגיני כך מולדש ביש או מולדש חוץ כד
שג י ש ר י ם שופםים םוד
וזה ענין שופטים ושוטרים שנצטוינו ליתן בכל והתפשטותיו ניתן לה מדת המשפט וכמו שבבריאת
השערים היינו התחלפות המדרגות ממדרגה עולם אחר שנבראו כל הברואים נברא האדם שהוא
למדרגה וכמו שנצטוינו למנות סנהדרי גדולה ולכל כלל כל הבריאה שהוא יחזיר כל הבריאה פנים
שבט ושבע ולכל עיר ועיר ,וכן יש בכל פרט נפש בפנים ,כן אחר התחלקות כל האומות נבחר יעקב
במחשבה ורצון ומעשה ,צריך תחלה חשבון ומגמר אבינו ,שהוא כולל המשפט וקו המשקל לשקול כל
חכמת המחשבה כפי שיעלה באדם אחר החשבון יסודי הבריאה בפלס ומשפט להשיבה פנים בפנים
כן יטה רצונו ובהרצון אין לו לשוב לחזור בחקירות נגד הש״י שכל כמה שהוא מברר עצמו כן יתעלה
שורש חכמת המחשבה ורק יתבונן בזה שגמר בחכמת כל הבריאה לשוב להתכלל בישראל לעמוד פנים
מחשבתו ורק יתבונן איך יטה רצונו וכן מהרצון בפנים נגד הש״י.
למעשה ,וזה ענין מינוי השופטים כמו שניתן סדר
במינוי השופטים מלך וסנהדרין וסנהדרי קטנה
כמו שנחשב בפרשה זו וזה שנאמר מצוה זאת בלשון ענין מצות מינוי שופטים ושוטרים
יחיד תתן לך כי לכל אדם ניתנו שערים מיוחדים
בענין עבודתו והתנהגותו וזהו ושפטו אש העם מ ש פ ט היינו עמודא דאמצעותא ,שאחר שעורך
משפט צדק דמשפט איתא בזה׳׳ק )קדושים ר פ ה(: כל מיני משקולת מכל הצדדים מה שיש לצדד
שהוא דינא ברחמי וצדק הוא בלא וותרנותא כלל משני צדדים לזכות ולחייב זה נקרא משפט מה
ואיך יתכללו שניהם ,היינו שיכניסו סבת משפט שיצא אחר הכרעת קוי המשקולת וכל זמן שרואה
בצדק וכדאיתא במסכת בבא מציעא ) כ״ז (:דניחא מקור ההכרעה מכל צדדים נקרא משפט .ושוטר הוא
לי׳ למוצא אבידה וכו׳ שאך שמצד צדק אין לדון דין דבר שהוא נגמר סדר הדין והוא מלשון משטר כ״ש
זה אכן משפט הוא הכולל כל כלל ישראל ומאחר שניחא )איוב לח( אם תשים משטרו בארץ ,כי אחר
כן לכל הכלל ממילא גם הצדק הוא כן וכן כמה תקנות שנגמר המשפט אז נעלמו הטעמים ונשאר מזה מוצא
שתקנו חז״ל כמו שהלל תקן פרוזבול וכדומה שאחר הדין שאין הטעם נגלה בו ורק אז יתראה שכן הוא
שהוא הי׳ השופט בימים ה ה ם והי׳ נכלל בו כל הכלל ההלכה ,וכן הוא המצוה בכל פרט נפש שאחר
הי' יודע לתקן ■מה שהוא טובת הכלל כולו וממילא שישפוט בנפשו שזה הדרך ייטב לפניו בגדר וסייג
מכריע סבת הצדק להכניס בו משפע ואחר שנתקן לדברי תורה תחלה ישפוט באור חכמתו ובינתו בעת
דין הזה ממילא הוא צדק אלא שבשורשו יש בו מדת שיהי׳ מסולק מכל נגיעה וכדאיתא במס׳ ברכות
משפט ,וכן הוא בכל פרט נפש .בכל דבר שהוא )כט ( :וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא כי
מסופק צריך להושיב לשורש דעתו שלא ימצא בו דרך רומז על טירדא כדאיתא )■שם( דרך מטריד
צד נגיעה כי כשמישיב הדבר לחכמתו ודעתו קודם כי בעידניא דיצר רע לית מאן דמדכיר ליצר טוב
הרצון שם אין בו נגיעה וכן יברר בכל שערי )נדרים לב (:כי באם ירצה לשפוט בדעתו בעת
■נפשו עד לגמר הפעולה ובזה יוכל לברר לעצמו שהוא בנגיעה מצד הגוך אז המשפט לא יתברר לו
כל מיני ספיקות ולהכניס חכמה ודעת להרצון מצד נגיעתו וכדאיתא במס׳ קידושין ) ע ( :תלמיד
והמעשה כי כל זמן שהוא ^ שוקל בדעתו אז הוא חכם שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה
שופע על עצמו בלי נגיעה. שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו וכמו דאיתא
במס' ע״ז )לה (.שכל גזירה שגזרו חכמים לא גילו
וזה שנסמך לזה לא תטה משפט כמו שהדיין שהוא את הטעם עד שנים עשר חודש כדי שיתקיים שבאם
בנגיעה אז גם חכמתו ודעתו נוטים לנגיעתו היו מגלים הטעם לא הי' בתקיפות כל כך וכדאיתא
ימטה את שכלו שלא יאיר לו באור הבהיר ,וכן במס׳ )סנהדרין כא ( :מפני מה לא נתגלו טעמי
בכל• פרט ■נפש' אם בעת שישקול דבר במאזני שכלו תורה שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן
ימצא בו נגיעה יוכל להטות גם מאזני שכלו שיטעו גדול העולם כתיב לא ירבה לו נשים וכו׳.
ישרים שופמים םוד דש
אבל לישראל ממשיך הש״י הנהגתו ועושה חיבור אותו מדרך האמח ,וזה שנאמר לא הקח שחד שכמו
אחד מהבהירות שנמצא בשמים עם עבודתם של שבמשפס צריך לחבר משפס לצדק כנ״ל אחר הבירור
ישראל .וזה מאמר המדרש )תנחומא משפשים ה ( כן בשורש המשפס צריך להפריד המחשבה מהרצון
מגיד דבריו ליעקב מי שהוא מל ביעקב והוא כי והתשוקה ושוחד הוא מעה את הדעת להרצון ע״י
במקום שהציב הש״י שהאדם יבנה ממנו בנין עדי הנגיעה ובדאיתא במס׳ )כתובות קה ( :מאי שחד
עד שם הניח לעומת זה כח ההסתר ושכחה גדולה שהוא חד היינו שמא׳חד הפשוקה להדעת ואינו
•וכמו שבעוה״ז מי שהוא חורש ■וזורע ■ומה שהארץ ' מהרע. ■מניח לברר העוב
מצמחת אח״כ ידמה לו שכחו ועוצם ידו עשה לו
את החיל ׳הזה שנראה לו שהוא המשפיע אל הארץ וזה ענין השחד שמעור פקחים כי בכל דבר שהאדם
• והארץ מצמחת כנגדו. הוא מושל ברוחו אז הוא ׳העליון על סל הבריאה
שהאדם הוא הכולל ורואה שכל הבריאה נבראת
וכן הוא בצורת האדם שבמקום שהאדם משפיע לשמשו והוא נברא לש׳מש את קונו ולזה רומז עיניס
■נדמה לו שהוא משפיע ואינו רואה שהוא רק כי העינים ממשיכים דעת חכמה ובינה לכל דבר
צינור שהש״י מנהג על ידו ,וההסתרה הזאת נקראת ובמשפש כשאין האדם משה דעתו לנגיעתו אז נקרא
ערלה דחפיא על ברית ,והאדם צריך להסיר ממנו שיש לו עינים היינו שמאיר לו מחכמה ובינה ולכן
ההסתרה אז יראה בכל מקום מפורש שנמשך לכל נזכר בפרשת יתרו לשון ואתה תחזה וכדאיתא בתיקוני
כחותיו רק מה שנשפע לו מהש״י וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון ע'( ואתה תחזה 'בראייה .וכשהאדם
הזהר )תקון ע׳ בעניין אודינין דף קל (:שינזיין מביש רקלנגיעתו אז יסתר אור שורשו למעלה
אינון במאני דגופא אבל ביה לית שנויא פלל הה״ד וזה דאיתא בכתבי האריז״ל )לקושים שבסוף ספר
אני ה׳ לא שניתי ובכיל אבר ואבר ׳)דאיהו נר דכל הגלגולים( כי סדום קלקלו בדינים ונתקנו על ידי
פקודא( בעי בר נש לאמלכא לקב״ה ולתיקנא לי׳ הדינים בפרשת ואתה תחזה )ועיין בליקושי תורה
אתר דכיא ונקייא לשריא לי' תמן ובג״ד צריך בר פ׳ יתרו( וזה שמסדום נעשה ים המלח שמלח
נש לבערא מניה מכל אבר ואבר כל מחשבין וכל סדומית מסמא את העיניס כי נסתם אורם לראות
הרהורין בישין ושינופין דאינון קליפין וכו׳ וצריך איך בכל דבר יש צמיחה שיתעורר נגד רצון העליון
לאוקדא לון בכל'פקודין כשרים דשריין על כל אבר כי מלח אין בו צמיחה ס ש )שופעים ש( ויזרעה
ואבר דאינון נרות דכל פקודא נר אתקריאת ו כו/ מלח וכמו שנתבאר בפרשת ויקרא בפסוק וכל קרבן
ושם ,פקודא דברית מילה בגזיריו דערילה ופריעה מנחתך במלח תמלח.
כמה דאייהו אעבר מההוא אבר כל אלין קליפין דע״ז
ותקין בי' אתר לשריא בי׳ שכינתא דאיהו אות ב׳׳ה יום ה׳ פרשת שופעים מצות מילה
ברית מילה הכי קודשא בריך הוא .כד נשמתי׳
סליקת לעילא הדא הוא דכתיב מי יעלה לנו השמימה שופטיים ושוערים תתן לך בכל שעריך לשבשיך.
קב׳׳ה אעבר מני׳ כל מלאכי חבלה ומקערגין דלא מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפשיו לישראל
יקרבו לגביה בגין דשמא ד״ה שרייא עליה דתשכח )תהלים קמז( ביאר בזה אאמו׳׳ר הרב הגאון
לי׳ באלין תיבין מי יעלה לנו השמימה ראשי תיבות הקדוש זללה״ה כי מגיד הוא לשון המשכה כדאיתא
מילה וסופי תיבות יקו״ק. ( והיינו שהש״י ממשיך הנהגתו בזוה״ק )
לישראל שישיגו את אורו ויהי׳ להם בהנהגתו תפיסה
והנה בזה נחלק מצות מילה מכל המצות שכל והשגה שהש״י הציב בעולם הזה שידמה לעיני בשר
נתנו לצרף בהן את ישראל שנקר׳או המצות ■שהשמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם ואין ניכר
בזוה״ק )יתרו פ ב (:תרי״ג עעין שכולם בכלל הם בעוה״ז איך הש״י הוא מנהג כל פרש ובשמים
עצות איך לקבוע בלב קדושת הש״י שיהי׳ האדם בין צבא מעלה אין ניכר ואין נחשב כלל עניני עוה״ז
שה ישרים שופטים םוד
בו יראה שאף בשעה שהוא משפיע במקום הזה ג׳׳כ כלי פעולה לפעולה הש״י .שייפעלו על ידו ולא רק
לא יוכל להתגאות כל כך וכמו שהאדם מקביל מחשבה במעשה שבמעשה לא שייך לקרות אוהם עיעין כי
שבמוח וכן משפיע אותה דרך מוצאות הפה איכן כל מה שיכנוס תחת סוג המעשה וגם המחשבה
למזון הגשמי יצרך האדם לקבל דרך הפיה וידע הוא נכנס בפרעי המצות שגם ידיעת הש״י ואחדותו
שבהפסק מזונו לא יוכל להתקיים ולכן המצות הוא גם כן נכלל בגדר המצות ורק לזה נקראו עצות
שבמקומות אלו להניח תפלין בראש ושלא להשחית שיקבע זאת בלב ויהי׳ שלימות גוך< ונשמה להיות
זקן ולא תקיפו ומצות ברכת הפירות והמצות בפה, כלי פעולה לרצון הש״ק וכדאיתא בתיקוני הזהר
שבמקום שהאדם מקבל ורואה עצמו חסר בזה המקום )שם( למלכא דשוי ממנן על מלכותי' ופליג לון על
אם יתקן כח הקבלה שלא יקבל את הלבוש לבדו ורק כל אתר ואתר ואמר לון אנת תהא ממנא על אתר
יקבל מוצא פי ה׳ המחיה בכל דבר ובאלו המקומות כך וכך ואנת כך וכך ולכל חד שוי לי׳ באתר ידיע
יש מצות שנויספים על האדם וכגון תפילין וציצית ובמלה ידיע וכו׳ ת״ח כד בר נש מתעעף בעעיפא
שמורים את האדם שיש גבוה מעל גבוה וההוספה דמצוה ומנח תפלין־ וקרי קריאת שמע הא תקין לי׳
היא לקבל מוצא פי ה׳ כי הלבוש מצד עצמו הוא כרסייא בעעופא דמצוה וכו'• ,ובכל המצות האדם
מסתיר וכשיוסיף עליו מעשה המצוה שניתן בו ממליך עליו את הש״י שנושא עליו עול מלכות
כגון מצות ציצית לעלית בעילת ארבע כנפות וכמו שמים והנה רוב המצות עשה צוה הש״י שהאדם
שביאר בענין זה כבוד אאמו׳׳ר הריב הגאון הקדוש יוסיף על גופו כגון תפלין וציצית וכן לו׳לש שצריך
זללה׳׳ה במצות ציצית )וכן בתפלין( שכשימוסיף על לקחת בידו שעל ידי שישא עליו המצות יקבע בלבו
לביוש אז מקבל תוספות שפע אך ביותר אורה וכמו אור הש״י וכמו עלית שמורה על אור מקיף ותפלין
עלית בעל ארבע כנפות שמורה שהקצוות יוצאים מורה על שפע המחשבה וכן תפלה של יד להאיר
ומסתעפים ביותר מן המרכז כי בעלית עגול כל ליד כהה שהש״י הוא הפועל בכל דבר וכמו שנתבאר
קצה היא בהשוואה גמורה בריחוק מקום מן המרכז בענינם וכן במצות עשה של אכילת מצה וכדומה
אכן במלית בעלת ארבע כנפות שזה מורה שהלבוש שהאדם יכניס לתוכו אור מוצא פי ה׳ שלא בהסתר
מסתעף לארבע רוחות והיינו שיש בו הסתרת אור פנים ומצות לא תעשה שצוה הש״י שימנע מלעשות
מפני שהוא מתריחק ולזה נותן מצות ציצית שיוסיף איזה דבר המונע אור הש״י היינו שמסתיר דעת
עוד הציצית על הכנף כי בהכנף מתמיעיע כח השפע האדם וכן מאכלות אסוריות ומציינו מצות ל״ת שלא
כי מצד הש״י השפע יורד בשיווי והיקף כולל יחסר מגופו כגון 'לא תקיפו לא תשימו קרחה ושרע
וכדאיתא בירושלמי )סוף מס׳ מעשרות( תני רבן ■לנפש וכדומה כי כל מה שמחסר מהגוף יחסר
שמעון בן גמליאל אין מרובע מששת ימי בראשית ( שלימות הכרת איור הש״י וכדאיתא בזוה׳ק )
ולכן מה שהאדם ממשיך ומגדיל לבושו לקצוות שאם הגוף בשילימותו שורה עליו הנשמה היינו אור
היינו שירצה להתפשע במדות כי הקצוות רומזים השי״ת אכן מצות מילה שהוא מצות עשה שיחסר
למדות שששת המדות נכללים בארבע קצוות ורום מגופו ועל ידי חסרון הזה יקבע בו שלימות וכל
ותחת ובאם האדם בהשתוות אז נקרא שלבושי זמן שאינו מחסר אינו ביכולת לראות אור הש״י
עגול ולכן בליילה פעור מציצית שרק ביום הוא וכדמצינו .במדרש )תניחומא לך כ( שקודם שנמול
שיצא אדם לפעלו ,ולכן כשיוצא להסתעף לקצוות אברהם לא הי׳ יכול לעמוד בפני השכינה ואחר
אז השפע מתמעט וכדאיתא בזה׳׳ר! וישב )קפ״ט(. שנימול הי' עומד ורואה את השכינה ,והוא שבכל
שכל שורש השפע הוא בשעה שהאדם מתכלל בשורשו המצות שהאדם נצעוה באברים מיוחדים שהאדם
בסוד ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה ובכמה הוא במקומות האלו מקבל וגם משפיע ובמקום
מקומות בזוה׳׳ק נזכר זאת שעיקר קבלת השפע שהאדם הוא מקבל ג״כ לא יוכל להתגאות כל כך
הוא בעת שהכלי אינו פועיל דאיידי דטרוד למפלט ולומר שכחו ועוצם ידו עשה לו חיל אפילו בשעה
לא בלע ובעת שהאדם מקבל אז נדבק בשורשו מה שהוא משפיע שבעת שהאדם מקבל ונצרך אז יקבע
ש ר י ם שופטים םוד שו
פרלה ופריעה .צריך תמן דחילו ופלייהו אתמר לא שאין כן כשיולא _לפעלו אינו מקבל כל כך וממילא
יהיי׳ לך אלהים אחרים פל פני והאי אות לא נראה לו שנפסק משורשו ולכן .מורים הציצית שנם
ירתין לי' אלא ישראל דלית אות ברית פד דפברין בהיותו במרחק הוא .מקבל ■שפע חדש תמיד וממילא
מנייהו אלין קליפין וכו׳ תלת קליפין אינון בפרלה כשהוא נ ם שם בבחינת מקבל הוא נדבק לשורשו
לקבל תלת .קליפין דאנוזא ופלייהו אתמר והארץ וכמו שמקבל הלכושים כן הוא מקבל אור שכשנדבק
היתה תהו ובהו וחושך וכו׳ דבאלין קליפין איהו לשורש אינו מקבל לבוש .בלא אור ' פנימי . ,וכמו
מתחללת :ובנין ,דא מחלליה מות יומת ,שבמיקום שנתבאר פנין זה במצות סוכה .וארבפ מינים■ .
הזה ההוספה הוא נרעון כדאיתא בנמרא סנהדרין
)כ״פ (.מנין שכל המוסיף נורפ שנאמר אמר אכן במצות מילה שבמקום הזה .אין באדם שום
א לקים לא .תאכלו ממנו ולא תגפו בו ו ב משרשיא !כלי קבול רק כלי ההשפפה ושם נסתר לנמרי
אמר מהכא .אמתים וחצי ארכו רב אשי אמר פשתי האור שבשפת שהאדם משפיפ במקום הזה אין בו
פשרה ■ופיין בפירוש רש״י ז״ל שם שמה שנוסף שום התפוררות לזכור שהוא רק מקבל מהש״י
הפין מנרפ אחד .ובזה״ק תרומה ) ק סי׳ד (:ואת וכדאיתא במדרש )רבה תזריפ יד( שאפילו חסיד
המשכן וכו׳ •לספרא אחרא יהבי חושבנא יתיר שבחסידים אי אפשר שלא יהי׳ לו צד אחד ■מפון זכו׳
ואיהו במנינא בנריפו ובזה״ק ויקהל )רי״נ (.מהאי ולא יוכל לומר זכיתי לבי במקום הזה שיהי׳ כוונתו
רקיפ נפלין כל אלין רקיפין דלתת׳א דלסער קדושה רק לשם שמים ,וזה דאיתא בזוה״ק תצא )ר״פ(.
פד דמפו לאינון רקיפין אחרנין דלסער אחרא ובהקדמת תיקוני■ הזהר )דף■ ז (: :אתפשפותא
ואלין אקרון יריעות פזים ובזה״ק פקודי )רל״נ(. דאימא פלאה פד הוד ,והוא כי מה שאור המקיף
המורנש לאדם שאור הש״י מאיר בו זה הוא פד
וכדאיתא .בפרי פץ חייים )שפר התפלה( בענין מדת ההוד שהוא נמר התפשפות המדות שראשית
קפרת שיש בה י״א סמנין שבכל מקום בס״א הסתפפות המדות בחסד ונבורה ושוב מתאחדים
יש יתור שצריך לנקודה אחת מקדושה שיחיה אותה, בתפארת ושוב קודם נמר הפפולה מסתפפים נצח
כי כן יסד הש״י מדרנות זו למפה מזו פד שהקדושה והוד ונמר צאת ההשפפה בי סו ד .וכמו■ שנתבאר
נתלבשה בקליפה שהוא מפורב פוב ורפ כ״ש במקומו ,ופד הוד פוד יש להאידם חשבון וצמצום
)יחזקאל א( וננה לו סביב והקליפה הזאת יש בה אכן מדת היסוד נקרא יתום כדאיתא בליקופי תורה
צד .פוב שהוא לצד הקדושה וצד רע שהוא לצד )וישב( ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה ר״ת
הקליפות מצד הנחש וכל כמה שיתדבק הצד שבקדושה יתום שבזו המדה אין מאיר אתפשפותא דאימא
למקורו כן יתפרד הרע ממנו ולכן .יש מילה ופריעה והיינו שבנמר צאת הפפולה לקבופ במקום קבופ
וכמו שביאר בזה כבוד אאמו״ר הרב הנאון הקדוש היינו במדת הימלכות אז מסתלק הבינה ואינה
זללה׳/ה והלבוש הזה הוא נקודה המחי׳ והמחזיק נראית בהשפפ .וכמו שהוא בנפש אדם כן הוא
כל כח הרע שבאם הי׳ רע לבדו בלא דבר ממוצע בכוללות הבריאה ,ולכן ניתן במקום הזה צמצום
בין הפוב והרע לא הי׳ יד האדם מניע להכיר איך לחסר בנופו שאף שבכל מקום שהנוף אינו בשלימות
הוא רע ורק ממה שמכיר האדם שנם בפוב צריך כחו נם השורש אינו יכול להאיר בו אכן במקום
לפרד ממילא יראה שיש כח הרע המסתיר אור הש״י הזה החסרון הזה הוא שלימות הנמור .כי פרלה
וכדאיתא בזה״ק )בא לד (.דהכי אתחזי לבר נש הוא הקליפה שסביב הפרי וכדיאיתא בזוה״ק פקודי
נרמי׳ לפוב, למנדע פוב ולמנדע רע ולאהדרא ) ר מ״ד (:דרנא שתיתאה האי איקרי פרלה וכל
והלבוש הזה הוא שורשו בקדושה והוא שהאדם אינון דרנין תתאין לתתא כלהו אקרון פרלה בנין
יקח מזה סייפתא לעבודה ע״י שיסיר הלבוש הזה דינקי מספרא דא והאי איהו נו ■רזא דנחש בריח
ויתרחק ממנו וכמו כן נבראו כל האיסורים שפ״י וכו' ובתיקוני הזהר )תיקון ל״ז( בראשית איהו
קדושה ויקבל שהאדם ימנפ מלקבלם פי״ז יקבפ בו ברית ודאי כד איהו בלבושין דאלין קליפין דאינון
שז י ש ר י ם שופטים םוד
נקרא עץ■ כי המשפט הוא עמוד התוך ובריח התיכון מהטוב רק צד השוב שבו שיכעוה״ז גם המו 5:אינו
שמבריח מן הקצה אל הקצה ומחבר עלמא עלאה מבורר בשלימות רק צריך בירורים ויש בו טוב יוסד
לעלמא תתאה פי ע״י שהאדם מתנהג במשפט מכניס מרע וזה שוב יוכל האדם לברר וזאת המצוה היא
אור למדת ההנהגה להאיר לה מעלמא .עלאה .וזה השורש מכל הצמצומים מה שנצרך לסור מרע וזה
שנצטוינו להעמיד סנהדרין אצל המזבח כי מזבח שקבע הש״י מצוה הזיאת שהיוא סור מרע בפעולה
חיצון רומז לעלמא תתאה ומזבח פנימי רומז לעלמא ולא בשביתה כשאר■ מצות לא תעשה ולכן במצוה
עלאה כדאיתא )השמעות הזהר לנלס והעבודה היא זאת יש חיוב ■כרת בשב ואל תעשה שאם אינו מל
מחברת שניהם ומקום המקדש הוא יסוד ושורש ענוש כרת ואין בזה רק פסח ומילה שהם ענין אחד
העולם כ״יש )תהלים נ( מציון מכלל יופי ומשם שהם בכרת על ביטול מצות עשה ,כי בזה המעשה
יצא משפט ותורה על ידי עבודת ישראל וזה שנקרא יש התקשרות ע׳׳י מצוה זאת שהוא היפך מכרת
בית תפלה )ישעי׳ נו( כי שם הוא נקבע תפלה שרומז על כריתה משורש ,ומילה היא שאחר שהסיר
קבועה מכל כלל לבות ישראל שהבית בעצמו הוא הערלה יתדבק בשורש לפי שניתן מצוה הזאת להסיר
מתפלל שזהו שם בית ,אכן שורש קדושת בית המקדש ההסתר שהוא תשלום כל הצמצומים בלא תעשה עד
כי שם הוא המקום שממנו הושתת העולם ושם שבא לכלל עשה וכמו שביאר ■כבוד אאמו״ר הרב
מתאחד יחוד הגמור מעלמא עלאה ועלמא■ תתאה הגאון הקדוש זללה״ה בענין בל תאחר שאחר שעבר
עד שגם בעולם הזה ניכר שורש עולם העליון עד שלש רגלים על עשה דוהבאת שמה ממילא נקבע
שאינו ׳תופס^ מדה וגבול כלל וכדאיתא במס׳ מגלה בו אור שגם הגוף מסכים שיביא קרבנות והעובר
)י( מקום הארון אינו מן המדה ,וזה רומז שכל נגד הסכמת• הגוף ■נקרא עובר במעשה אף שאינו
נפש מישראל הבא להתפלל בבית הזה עוזב ומסלק עובר רק■ בשב ואל תעשה וכדאיתא בבכורות )כ(.
כל נגיעותיו לעניני עולם הזה ואינו רוצה בשום בענין רובא דתליא במעשה ופירשו בתוספות ז״ל
גוון ולבוש רק מה שיאיר לו הש״י דרך המקום שמה שבאדם לא נקרא מעשה לפי שעושה מעצמו,
הזה שהוא כבוד שמים ,וכמו שהתפלל שלמה המלך וכן במצוה הזאת שמכניס קדושה קבועה בגוף
ע׳׳ה )מלכים א ,ח( אשר תדע את לבבו וגו׳ ,היינו והוי הסור מרע ג״ב במעשה ולכן במצוה הזאת
שאף שלפי תפיסתו יתראה לו שיצרך •לאיזה דבר מתאחדים העשה והלא תעשה וכמו שנתבאר שהעשה
אבל אם בשורש נפשו לא יצלח לפניו אז יתבטל הוא מה שהש״י הניח מקום לאדם ומצד הש ^/הוא
ממנו כל חשקו ורצונו ולא ירצה להתפלל כלל רק רק לא תעשה וכאן מסר הש״י גם .את הל״ת ליד
למה שיצמח ממנו כבוד שמים כי שם מאיר מאור האדם ■שהוא יתקן מה שהניח הש״י חסרון ממותרות
חכמה העליונה שהוא משולל מכל גבול ומדה. באדם ,וזה דאיתא בתיקוני הזהר ) .תקון ל דף עג(.
מאן ראשית דא חכמה דא נקודה דלגו.
והנה בזה הפך ענין בית המקדש מעץ כי עץ
רומז לתפיסת האדם שאף שעץ הוא לבוש ל א תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח .ענין עץ שהוא
לתפלה אכן הוא רומז כפי תפיסת האדם כי ראשית דבר המתקיים זמן רב ואינו צריך לזריעה בכל
זריעת העץ היינו נטיעתו הוא ע״י האדם אכן שנה כשאר מיני צמחים אלא שהוא זורע זרעו
שנוטע אותו ברצון קבוע שזה ידרוש תמיד וממילא מעצמו בכל שנה שהשרף עולה ומשקה וכמו שנתבאר
לא יחליף משטרו פי כפי העץ אשר יטע כן יגדלו מפי כבוד אדוני אבי.מורי ורבי הרב הגאון הקדוש
פירותיו ולאיתחלף מפרי לפרי וזה רק שמגדיל זללה׳׳ה שכל זריעה היא ענין תפלה והתעוררות
כל כך רצונו וכל מה שגדל אח״כ נכלל בשעת מיין נוקבין ,ועץ הוא לבוש לתפלה בקביעות שהוא
הנטיעה אכן בבית המקדש שם הוא למעלה מכל זורע מעצמו וצומח תמיד ,ומצות מינוי שופטים הוא
תפיסת האדם כי שם אף הדומם עשה פירות שיהי' מקומם אצל המזבח כדאיתא במכילתא ריש
כדאיתא )יומא כא ( :בשעה שבנה שלמה בית פרשת משפטים ,כי גם משפט עמודא דאמצעותא
י ש ר י ם שופטים םו ד ש\ז
ממילא ירד לו שפע כפי אשר הכין לבו וכן יצמיח המקדש נעע בו כל מיני ,מגדים ,של ,זהב והיו
במדת ההסתר היינו מלכות ^ pfyשלזה רומז מוציאין פירופיהן בזמנן.
אות ה׳ וזה נקרא אשרה שרומז שמדת מלכות
מקבלת מהמדות שלא ע״י מדת יסוד שרומז צמצום והנה כננין אשרה איתא בזוה״ק בראשית )מ״ש(.
פרעי בכל קבלה כי אשר רומז להוד כנ״ל וה׳ רומז אשר דא בעלה דאתתא אתקריאת על שום
למדת מלכות ,כי בכל ■מקום שהקדושה מאירה צריך בעלה אשרה ועל דא כתיב לבעל ולאשרה ■בגין כך
למסור כל רצונותיו להש v/וכמו שביאר בזה כבוד כתיב לא ת ע ע לך אשרה כל .עץ אצל מזבח ה׳
אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כדאיתא בתענית אלקיך לקבל אתר דההזא מזבח ס דהא מזבח ה׳
)כ״ב (.שאין ■מתפללין על רוב עובה בארץ ישראל איהו קיימא על דא ועל דא לקבלה לא תע ע לך
כי אף שמצד האדם אין זה עובה אבל כשנראה אשרה אחרא ,כי אשר הוא לש׳ון תקיפות ■והוא רומז
מפורש אור העובת עין של ■הש׳׳י אז אף שאין על מדת הוד כדאיתא בליקועי תורה )פ׳ ויצא(
האדם מבין צריך לבעל דעתו ורק בגולה כשאין וכדאיתא בזה׳ק )תצא רפ■ .הקדמת תקוני הזהר
האור מפורש שם מותר להתפלל על זה כי הש״י ז .ע ( :דא^מא עלאה עד הוד אתפשעת ,וביאר בזה
מנהג שם בצמצום אור ולכן כפי הצמצום אינו יכול כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי הוד
להתקבל ומותר להתפלל ולכן אסור להעמיד כל עץ רומז לפנימית כמו האדם שנותן צדקה יש לו בזה
במקום המקדש. בינה ליתנה לקופה של צדקה שממונה עליה גבאי
כאמן אבל מה שיולד ממעשה זאת עד לסוף אין בידו
ו ל א תקיים לך מצבה אשר שנא ה׳ אלקיך .ואיתא ורק כח תפלה של הגבאי יזמין לו הש״י עני הגון
במי השלוח שלא יהי׳ האדם בעקשות בשום שיתן לו וזה אינו בגבול פעוילת אדם ורק כח תפלה
דבר וזה דאיתא בספרי )שופעים קמי( .מה מצבה שאף בצדקה אין בירור ■שבאם ילך העני ויעשה בכח
שאהובה לאבות שנואה לבנים אשירה וע״ז ששנואה צדקה זו ■מעשה המצוה אז יהי׳ הנותן מסייע
לאבות אינו דין שתהא שנואה לבנים ,כי בהאבות ידי עושה מצוה וכן להפך וזה נקרא הוד מה שאין
הי׳ גודל תקיפות למסור נפשם על כל דבר קטן כח האדם משיג בו וכמו שנתבאר הענין בפרשת
כי אז לא הי׳ כבוד שמים נתגלה והי׳ צורך שעה בחקותי וענין ל״ג בעומר .אכן אם האדם בירר
אבל עתה אין למסור נפשו רק על שלשה דברים את עצמו כפי יכולתו עד מקום בינה מתתא לעילא
הידועים ובמקום שנצמח מזה כבוד שמים בפרהסוא, אז ממקורי בינה יהי׳ לו סייעתא עד הוד היינו
כי ענק מצבה הוא שמחבריו לארץ ובענין זה נאסר מקום שמגיע כח תפלה אבל למעה מהוד היינו
אף מח.ובר לקרקע בתלוש ולבסוף חברו ,כי כל דוגמת משל הכ׳׳ל מה שיעשה העני בצדקה זו בזה
זבר שהוא מחובר מעיקרו אינו נאסר שלא הי׳ גם כח תפלה אינו בגבול גדר האדם ,כי כן מצינו
בו תפיסת יד אדם כי הארץ רומז למדת מלכות שעד כאן רחמי האב על בנו עד דור שלישי וכן
בקביעות דלית לה ■מגרמה כלום ואף כי מצד ■בכל פעולה עד התחלפות של^שה הולדות וצמיחות
הבריות נריאה שהארץ מתינהגת בעבע בלא השגחה ממעשיו ,אכן אם האדם בירר עצמו כנ׳׳ל אז כיון
כלל וכדאיתא )ע׳׳ז נד ( :הרי שגזל סאה של חיעין דמ^עי התם הא כולהו לעולם ועד משם ואילך ה'
והלך לזרעה בקרקע בדין הוא שלא תצמח אלא יגמור בעדו לעוב להצליח אחרית ותקוה וזה שנקרא
עולם כמנהגו נוהג אכן בשורש בכל דבר ■שלא הי׳ אשר הוד כי משם ואילך הוא התקיפות שודאי
בו תפיסת יד אדם אינו מקבל הפ סד שמאחר שנברא הש״י יגמור לטוב בעדו.
באיכות כזה שיקבע ■בה ההסתר הזה וממילא אין
.לקערג על זה שכל דבר שהוא בלי בחירה תוכל ואשרה הוא כאשר יסמוך אדם על תקיפות הזה
להשיב לך לאומן שעשאני למה עשאני במצב הזה. כי כבר הכין לבו ולכן יאמר כי מצדו הכין
אכן 5ל דבר שהוא נעשה בבחירה חפשיית ושלט לבו ואין צריך למסור ■כל רצונותיו עוד ■להש״י כי
שט י ש ר י ם שופפים םוד
לקבל עובה ע״י שיתוקן דרך דברי תורה כי בכל בה יד אדם אז >שאר י ה מכה האדם ובחירפו
מקום שנמצא חסרון שם הוא צפון עומק יקרות ולכן שייך בזה אי סוי מכה הפעולה ,והנה בארץ
גדול ,והש״י שולח אמרתו בכל דברי תורה בכל יש שני מיני פעולות הכל הי׳ מן העפר שהעפר
דור ודור לכלל ישראל וכ״ש בזמן הנביאים שכל היא מצמחת כל הצמחים הגפנים ונזרעים בה ,וגם
דברי תורה הם כוללים כל נפשות ישראל דבאורייתא היא מרקבת ומכלה כל מה שלא יקלע בה לצמיחה
ברא קוב׳׳ה עלמא שהתורה כוללת כל הבריאה ורק הארץ מכלה ומפרייע כל כח האדם מאחר שהארץ
הלבושים■ כפי אשר יבלע בלב כל אחד ואחד הם מכרת דלית לה מגרמה כלום לפיכך מכנסת הכל
כפי שורש נפשז וכדאיתא במס׳ שבת ) קי ח (:אביך לשורש הבריאה כאשר יבא אל העפר ישוב להייות
אף שנזהר בכל במה זהיר טפי אמר לי׳ בציצית עפר היינו להכיר כי כל ההסתר הוא משורש הרצון
התורה כולה אכן בזה הוסיף זהירות יתירה כי של הקב׳׳ה ,ולכן כל פעולות אדם שהם בגודל תקיפות
זה הי׳ משורש נפשו כמו שנתבאר בפרשת שלח ועקשות מצד האדם מתבפלים בארץ וכדאיתא בזוה״ק
בענין ציצית ,וזה הסימן בכל דברי תורה המבוררים פ׳ תשא )קצ׳׳ב (.ויצר אותו בחרע דאהרן לא ידע
ואף בדברי נביא אם הם כוללים כולם כלל ישראל לאסתמרא אילו כד נשיל מידיהון הוי שדי לארעא
שכל אחד יימצא לפרש בהם מה שמגוון לשורש נפשו ואע״ג דיעול לי׳ לבתר לא הו ה אצלח עובדא בישא
וכדאיתא במי השלוח)משלי כאזעל מס׳ ברכות )כד ( : דא.
הא מלתא׳אבילעא לי כי הי' חסר וצמא בענין זה
נפש עיפה ,ולכן ולכן נבלעו בו כמים קרים על וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר
אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד אף שסגנון לא דברו ה׳ אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא
אחד עולה לכמה נביאים ,שגם הנביא הי' מתנבא יהי׳ הדבר וגומר ובסנהדרין )פ״ע (.מקשה ממעשה
משורש נפשו ואצל כל נביא ונביא אף שהתנבאו דצדקי׳ בן כנענה ■מה הוה לי׳ למעבד רוח נבות
ענין אחד לא היו מתנבאים בסגנון אחד וכדמייתי אעעותי' דכתיב וכו׳ ויצא הרוח ויעמוד לפני ה'
שם שעובדי׳ אמר זדון לבך השיאך וירמי׳ אמר ויאמר אני אפתנו וגו' )מלכים א׳ כ״ב( ומתרץ הוה
תפלצתך השיא אותך זדון לבך דאיתא בזוה״ק תצוה לי׳ למידק כדרבי יצחק דאמר רבי יצחק סגנון אחד
) ק ע״ ט (:על הנביאים ששמם הי׳ משורשם וכן עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים
הי׳ נביאתם ישעי׳ שמא גרם וירמי׳ שמא גרם בסגנון אחד עובדי׳ אמר )עובדי׳ א׳( זדון לבך
וישעי׳ רומז על ישועות שהש׳׳י שועה להתחבר עם השיאך ,ירמי׳ אמר )ירימיהו מ״ע( תפלצתך השיא
הברואים ,וירמי׳ רומז שהש״י מרומם הוא מן אותך זדון לבך והני מדקאמרי כולהו כהדדי שמע
הבריאה כי שמו מורה ירם י־־ק היינו ששני אותיות מינה לא בלום קאמרי.
הראשונים של שם הוי' הם בהתרוממות ואינם
מחוברים לעלמא תתאה וכדאיתא )שם( ועל דא הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכפעיש יפוצץ סלע
ירמי׳ אסתלקיותא דנהורא עלאה דאסתלק לעילא, ירמי׳ כ״ג( ובגמרא מה פטיש זה כו׳ )שם
וכן עובדיה רומז שמצא מקום שכל הבריאה תתכלל לד (.וביאר כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זלילה׳׳ה
בעבודה שעל ידי עבודה יתחבר הש״י לעולם וכל שכמו שהפטיש המכה על הסלע בבל מקום שתהא
עבודות הם לחבר עלמא עלאה בעלמא תתאה בלוטה בסלע הפטיש מגיע ומכוון עלי׳ כן הם
( ובתקונים תקון כ״ב כדאיתא בזוה״ק ) דברי הש״י השולח אמרתו ודברי תורתו ומכוונים
סג ( :עלמא עלאה הם שני אותיות י״ק .ועלמא לכל אדם כפי מה שיהי׳ בו בליטה מפורשת כי
תתאה ו״ק ועל עובדי׳ איתא )סנהדרין לט ( : תורת ה׳ תמימה משיבת נפש ,וביאר כבוד אאמו״ר
מאי שנא עובדי׳ לאדום וכו׳ עובדי׳ גר אדומי הי׳ זקני הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה כי מכוונת לתקן
והיינו דאמרי אינשי מני׳ ובי' אבא ניזיל בי׳ נרגא. חסרון האדם בשורשיו וכן הוא כפטיש יפוצץ סלע
כי עשו הוא מתנגד לעבודה כדאיתא )תולדות רבה שבכל מקום שיש חסרון באדם שם הוא כלי מוכן
י ש ר י ם שופטים סוד
אותם ,ובאמת גם עילם לא.נחרבה עד'לאחר זמן סג תכחומא תלא י( ועובדי׳ לפי -שהוא הי׳ כה
ולא הי׳ לו לדרוש שדיו לבא מן הדין והוא דן שנתפרו העוב ממנו ונתחבר לישראל ולכן ראה
שבבל תחרב קודם עילם ובאמת שורש מדת חנופה איך נשאר כולו רע והרע הוא משורש לבו ולא
וגסות הרוח איתא בגמרא קידושין ) מ ט ( :שעשרה רק על הגוון ואמר זדון לבך השיאך ,ובשורשו מעיד
קבין .גסות הרוח ירדה לעולם תשעה נטלה עילם הש״י כי זה רע וזה טוב כמו שנאמר )מלאכי א(
ומקשה וגסות לבבל לא נחית עי״ש ברש״י שני הלא אח עשו ליעקב וגו׳ ואוהב את יעקב וכדאיתא
פירושים ,ונראה שלפועל יצא מדת גסות בעולם במי השלוח )פ׳ תולדות( כי אח מורה על טיפת
יותר מבבל. הזריעה שהיו נראים כדבוקים יחד ואז הפריד
הש״י שזהו לחלקו ,ולכן עובדיה ראה בשורש שזדון
וזה שלא ירד ליסוד ולא רצה לדעת העומק וממילא לבו השיא אותו ששורשו הוא מסטרא דרע ולכן
נקי מנגיעה הי׳ רואה שבוסל וסל הוהל סמוס ממילא מואס בעבודה ,וינביאת ירמי׳ הי׳ בעת אשר
לא קיבל נבואת ירמי׳ לאמיתה אכן באם הי׳ השורש מכל דבר הי׳ בהעלם ולכן היתה נבואתו
נקי מנגיעה הי׳ רואה שבנבואת ירמי׳ יש הוי׳ בסגנון תפלצתך השיא אותך זדון לבך שגיאותו
וחיים ובדרש קל וחומר שלו אין שוס הוי׳ בעומק. גרם לבו לזדון לב להשחית שורשו ובאמת הכל
אחד הוא שכל דבר שהוא בשורש הש״י מבררו
במשפט בעולם הזה כי כל דרכיו משפט שיעקב
פר שת כי ת צ א בחר.בעבודה בעולם הזה מתוך ההסתר ועשו בחר
לילך בשרירות לב ,אכן הנביאים התנבאו כפי שורשם.
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה׳ אלקיך בידיך
ושבית שביו וראית בשביה ■ אשת יפת תאר ו ז ה שאמר הכתוב אשר ידבר הנביא בשם ה׳ ולא
וחשקת בה ולקחת לך לאשה בזה״ק יתרו )ס״ט(. יהי׳ הדבר היינו שלא יהי׳ לו הוי׳ לכל אחד
תהלים )ח״י( על כן אודך בגוים ה׳ ולשמך אזמרה. שיכוון לכל ה מ ט ה לבו לשמוע לעומק יסודו ורק
דוד מלכא אמר דא ברוח קדשא בשעתא דחמא דהא יהי׳ אצלו כדבר זר כשומע דבר שאינו שייך לו,
יקרא דקב״ה לא אסתלק ,בסליקו ולא אתייקרא וזה דאיתא בסנהדרין )שם( שחנניא בן עזור דרש
בעלמא אלא מסטרא דשאר עמין ואי תימא הא קל וחומר מנבואת ירמי׳ ומה עילם שלא בא אלא
קב׳׳ה לא אתייקר בעלמא אלא בגינהון דישראל לעזור את בבל אמר הקב׳׳ה הנני שובר את קשת
הכי הוא ודאי דהא ישראל אינון הוי יסודא דשרגא עלם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה ומקשה רב
לאנהרא אבל כד שאר עמין אתאן ואודין לי׳ בשעבודא פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר אמר לי׳
דיקרא דקב׳׳ה כדין אתוסף יסודא דשרגא ואתתקף כיון דאתייהב ק״ו למדרש כמאן דאתמר לי׳ דמי
על ,כל עובדוי בחיבורא חדא ושליט קב״ה בלחודוי הוא ניהו דלא נאמר לו כי הנביא שנאמרה לו
עילא ותתא. הנבואה הי׳ מוצא שורש הנבואה בדברי תורה כדאיתא
במס׳ תענית )ט׳ (.ליכא מידי בנביאי דלא רמיזא
להיות הקב״ה ברא את האדם ישר בארז .וישר באורייתא וכן האיר לו הש״י לדרוש נבואתו ביסודי
הוא שהאדם יקבל אור מהש״י להשפיע לכל הי״ג מדות וכל מה שהאיר לו הש״י לדרוש נבואתו
העולם שכמו שהש״י ברא כל הברואים שכל בריה היתה נבואת אמת ואף שדברי נבואתו הי׳ נותנים
היא מהסתעפות מדות הש״י זה מחסד וזה מגבורה להדרש לכל אדם ולפרשה אכן כל זה מי שהי׳
וכן הסתעף כל הבריאה אכן באחרית מעשה בראשית הנביאה אצלו בדבר שהוא מקבלו ממקורו והי'
נברא האדם שהוא הכלל מכל מעשה בראשית שבכל אצלו חיים וקיימים הי׳ מבין בהם לאמתם לזה
מעשה בראשית לא נזכר שם הוי׳ עד בריאת האדם האיר הש״י לדעת דבריו ובאמת לירמי׳ עצמו נאמר
רק שם אלקים ושם אלקים מורה להסתעפות המדות )ירמי׳ כ״ז( בבלה יובאו ושם יהיו עד יום פקדי
שיא ישר ים כי ת צ א םוד
חלק ה׳ אלקיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, ששם הזה הוא במקום בינה ששם מפ׳חלקיס שבילי
ופירוש ׳ כי כל האומות נאחזים בפרטים מהסתעפות החכמה בהתלגשות המשים שערי בינה אכן כל
המדות ■שנמצא בהם גוון י ממדה טובה כל אומה הברואים רומזים להסתעפות ■המדות והחחלקותם
בערכה וכמו דאיתא בברכות )מ (:בשילשה דפרים שהם שבע פעמים שבע והם מ״ע שערים ,אכן
אוהב אני את ■הפרסיים וכן בשארי אומות שנזכר מכוללות ה מ״ ע שערים נבנה שער החימשים שהוא
בהם מדות בגוון טוב ,אכן לפי שהם רק■ מכח פרטי נעוץ סופו בתחלתו וזהו התפללות סוף כל המדות
אין המדות מחוברים לדעת וחכמה לפי שהם רחוקים מלכות שבמלכות בראשית מקור החסד ■שמקבל
מן השמש ,וזה דא-יתא בשלהי מנחות )ק״י (.איתבי׳ מחכמה ,וזה דאיתא בזוה״ק )פנחס רנו (:ה׳
רב שימי בר חייא לרב ■ממזרח שמש ועד מבואו גדול בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא ,לכן בבריאת
שמי בגויס ובכל מקום מוקער מוגש לשמי ומנחה האדם נזכר שם מלא ,שהאדם נברא שאף שרצון
ט הו ר ה' א מ ר לי׳ שימי את דקרו לי׳ אלהא דאלהא הש״י נתחלק בכל מעשה בראשית וזה גורם הסויה
היינו שהשגתם בהשגחת הש״י הוא שמסר ההנהגה שהוא הסתר וצמצום האור וכדאיתא במס׳ ראש
לכחות הטבע והטבע ■מתנהגת •מעצמה והיא שאין השנה )לא (.שחילק מעשיו ומלך עליהם אכן כאשר
להם אמונה שהש״י משגיח עד לתכלית גמר צאת נתאחדו שוב בבריאת האדם שהוא הכלל מכל כחות
כל פעולה לפועל אפילו בעוה״ז ורק שמאמינים שיש הבריאה וכיון שנתאחדו בכלל אחד ובכלל נמצא
בורא וברא העולם שיתנהג בטבע. שלימות הרצון ולכן שוב מעורר להכניס האור
בהדרגה לכוללות הבריאה להאר להם לראות שהם
וכמו שהם משיגים פן מנהג הש״י עמהם' שהם נבראים משורש האור מרצון הש״י ,שכל •ההסתרה
מקבלים חיים רק מהסתעפות מדות■ פרטיים הוא מפני שנתחלק הרצון לפרטים ובפרע אין
כדאיתא בזוה׳׳ק וירא ) ק ״ג ( :נודע בשערים בעלה שלימות שבאמת יש בברואים בטבע מוטבע בהם
דא קב׳׳ה דאיהו אתיידע ואתדבק לפום מה דמשער מדות בחקים טובים וכראיתא בעירובין )ק ( :
בלבי׳ כל חד■ כמה דיכיל לאדבקא■ ברוחא דחכמתא אלמלא לא נתנה תורה לישראל היינו למדים וכו׳
ולכן לא נקרא הש״י עליהם בבחינת מלך כי מלך דרך אדץ מתרנגול וכו׳ אכן לפי שהם בפרטים אין
הוא רק שממליכין אותו ברצון ודעת וזה רק בישראל הדעת שורה בהם אכן על הכלל שורה השלימות
וכדאיתא בזה״ק משפטים )צ״ו (.מי לא ייראך ורק שקודם בריאת האדם הי׳ הרצון מחולק בפרטים
מלך ■הגוים וכו׳ ע״ש ולפי שהם נאחזים רק כהסתעפות ובהתאחדם יחד בכלל אחד נתעורר לשוב לראות
פרעי ולכן עבודתם הוא עבודה זרה אחר שמאמינים האור ובאדם מתבררים המריות בדעת אזי הם
שיש כח לפרט שאינו מקבל תמיד מן הכלל וכמו באור ה /וכן הוא בריאת האדם שהוא מקבל ^מכל
שנתבאר הענין בפרשת תשא )פרשה מ׳׳ב( ואני הברואים ומכל כלל הבריאה על ידי אכילה והנאה,
רואה אותם שאחר שאבא לסיני ליתן להם את התורה יזה דאיתא בזס׳ ק ויחי )רכ׳^א (:שכשנברא האדם
ואני חוזר בסטראמילין שלי שהם מתבוננים בי אמר לכל הברואים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה
ומכעיסין אותי בו שנאמר ושומטין אחת מהן לפני ה׳ עושינו כדאיתא )שם( בענין אשר עשה
ופני שור מהשמאל לארבעתן וכו׳ הרי שהשיגו שמדה אלקים את האדם ישר בארץ וכו׳ בשעתא דאדם
זאת היא מנהגת וכמו שנתבאר שם ,וישראל הם קאים על רגלוי חמו לי׳ בריין כלהו ודחילו מקמיה
הכלל שעליהם שורה ■שם הוי׳ וכמו שנאמר )ירמי׳ והוו נטלין אבתריה כעבדין בתר מלכא והוא אמר
י׳( אחיד שמדבר מ או׳ ה הבל ה מה מעשה תעתועים לון אנא ואתון באו נשתחוה ונכרעה וכו׳.
בעת פקודתם יאבדו לא כאלה חלק יעקב כי יוצר
הכל הוא וישראל שבט נחלתו ה׳ צבאות שמו, אכן בחטא האדם גרם פירוד עד שהתחיל התיקון
וכדאיתא בזה״ק וישלח )קעז ( :ישראל וישורון כלא בהאבות ונגמר במתן תורה שישראל נתבררו ■
חד וכו׳ ישורון כד״א ישור על אנשים בגין ■דנטיל לחלקי של ה ק ב׳ ה ,וזה שניאמר )דברים ד׳( אשר
ישרים כיי תצא םוד שי־ב
מאומה אם לא ירחיב ■כח הקבלה שליו '.וכן הוא שידה להאי ספרא ולהאי ספרא וינין אינון תרין
בישראל שנאמר עליהם כי אתם הימעע מכל העמים שורין ארןרי ישורון ודא הוא ישראל על מפל רבו
והיינו בכחות הפב ע ישראל הם הקפנים ורק האור ותוקפא מכלא■ ,כי בראשים החדלקות והסתעפוה
נמצא בישראל והם צריכים תמיד לקבל מכל האומות המדות הוא חסד וגבורה ומאחר שהוא כלול משתיהם
להגדיל כחם וכדאיתא )ברכות ג :סנהדרין פז(. הוא כלול מכל המדות וזה דמסיים )שם( דקב׳׳ה
שאמר להם דוד המלך ע׳׳ה על מה ששאלו אותו אתרעי בהו מכל עמין דבכלהו כתיב הבל ה מ ה
עמך ישראל צריכין פרנסה והשייבם לכו והתפרנסו מעשה תעתועים וכו׳ וכוונתו לסיום המקרא שבישראל
זה מזה והשיבו אותו אין הקומץ משביע את הארי כתיב כי יוצר הכל הוא ,וכדמסיים שם כל עממין
ואין הבור מתמלא מחולייתו ,כי בשורש נפיש דעלמין יהיב קב״ה לממנין שולפנין ידועין וכף אבל
ישראל יש כח אורה עד שיוכלו להכניס כל מערכי ישראל כחם בפיהם וזה העגין שכוחם בפיהם היינו
הבריאה תחת כבוד שמים ולכן אין מסתפקים במה שהם מחוברים לשורש אתדבקותא דכשיקין רוחא
שהוא כבר בקנינם וכדאיתא במדרש רבה )קהלת ברוחא מראשית המקור ויפח באפיו נשמת חיים
ו( על פסוק וגם הנפש לא תמלא משל לעירוני שנשא וזה שישראל נקראו שבפ נחלתו כי נחלה מורה
בת מלכים אם יביא לה כל מה שבעולם אינן חשובין לדבר שתמיד דבוק במקורו ואק לה הפסק וכדאיתא
לה כלום למה שהוא בת מלך כך הנפש אילו הבאת בראש השנה )י ״ ב (:מה נחלה אין לה הפסק
לה כל מעדני עולם אינם כלום לה למה שהיא מן ובבבא בתרא )ל״ג (.רחמנא אמר אין לה הפסק.
העליונים ולכן נפשות ישראל חפצים תמיד ומשתוקקים
להוסיף על כל תהלות ה׳ ולהכניס אור ה׳ בכל והנה כל הכלים המפוזרים בכוללות ■הבריאה
ההסתריות ולכן על זה השיב להם לכו ופשפו נתנו לישראל שהם יכניסו אותם לאור שע׳ע
ידיכם בגדוד ,שכמו שהאדם נגד כל הברואים שהם ■׳שיתפללו בישראל ישיבו לראות אור הש״י פנים
נבראו לצורך האדם ומ״מ הכלים שלהם גדולים בפנים כי בהיותם בהסתר הבריאה הם מוסתרים
מכלי האדם ורק מה שהאדם מקבל מהם ומזה מאד ואינם יכולים להביע באור ויפנו עורף לבלתי
נתגדל כי כן הרחיק הש״י האור מהכלי והאדם השב פניהם למקורם ,וכמו שבכלל הבריאה האדם
צריך להתברר בבירורים עד שישיגם לקבוע אותם בכחו היוא הקפן שבכל הברואים וכדאיתא בסנהדרין
בנפשו ויקבץ אותם ממקומות רחוקים ומפוזרים )ל״ח (.יתוש קדמך שהוא אחור למעשה בראשית,
וכן בישראל דאיתא בזה״ק משפפים )צ׳׳ה (.על והוא שהרי בכל הברואים מה שיש בהם חקים
■נשמות ישראל היותר יקרים שנפנו תחלה לנשימתין ממדות פובות הוא בתולדה וביום הולדו נשלם
דגיורא השתא אית למימר■ ובת כהן דא נשמתא בשלימותו אכן האדם הוא בתולדתו עיר פרא
פלאה ברתי׳ דאברהם אבינו קדמאה לגיורין ואיהו אדם יולד ,ורק מה שמקבל -שלימות ולומד חכמה
משיך לה להאי נשמתא מאתר עלאה וכו׳ ושם מפני שבחקים היינו מדות קבועים ופבועים האדם
) ( :כי תהי' לאיש זר דקא אתימשכת על גיורא בערכו הקפן מכל ■הברואים ,אך יען שהוא הכלל
דאתגייר ופרחת עלי׳ מגן עדן בארח סתים על מכולם הוא כלי לקנית שלימות ולקבל מכל מערכי
בניינא דאתבני מערלה מסאבא וכו' אלא האי עלמא הבריאה עד שאין שלם כהאדם בכל הבריאה ונמצא
אתנהג כלא באלנא דדעת דפוב ורע וכד אתנהגן שהאדם בהולדו הוא קפן מאד בכל ורק מ ה שנמצא
בני עלמא בספרא דפוב פיקלא קיימא ואכרע לספרא בו אור השכל בהסתר אבל אין לו עוד כלי לקבלו
דפוב וכו' ולכן הנפש ^ ו א שייך להתניפע בישראל ולהרחיב דעתו ורק ממה שמשיג אח״כ על ידי
זה הוא המעורר את ישראל לצאת למלחמה על אומה שמקבל כח וכלי קיבול כן יתוסף בו התגלות אורו
הזאת שנתונה בו שכל זמן שלא נשלם הינפש שיוכל וכמו שנתבאר הענין בריש פרשת בשלח שעל זה
להתחיבר לישראל אז עיקר כחם רק מהנפש הזה הי׳ קפרוג המלאכים מה אנוש ,כי באמת באור
( שלפי שהש״י וכדאיתא בספר הגלגולים ) השורשי הנברא באדם אין ביכולתו לפעול ולהשיג
שיג י ש ר י ם כי תצא םוד
בהסתר שיסתר כח הש״י ממנו ויתראה רק הלבוש ממציא פרף לגשש הזה וכל זמן שהוא ברשות הספרא
והאוחז בלבוש הוא עובד ע״ז וכדאיתא בזוה׳ק אחרא והש״י רוצה בקיום הגשש הזה לכן כל האומה
בחקותי )קי״ג (.שמא דא אשתתף בכלא ואשילו ניזונית בשביל הנפש הזה ,אכן כאשר נשלם זמן
ע״ז גמי אלהים אקרי אלהים אחרים ובבללא דאלהים הנשש הזה להתתבר בישראל אז מכח הנשש הזה
אחרים אלין ממגן ובכללא דא הוו ובג״כ אקרי יצא הריסה ושידוד בכל האומה וכדאיתא בזה״ק
הכי ,שירוש שכל הממוגים הם משם אלקים שזה משפפים ) .צ׳׳ה ( :וכל נשמתין דהוו בההיוא שעתא
רומז ,כדאיתא .במס׳ ראש השגה )ל״א (.שחילק בפיקלא הזה ע שק לון ונפיל לון אבל לרע לו
מעשיו ומלך עליהם ,אכן כל זה כשלא נגמר הבירור דאינון נשמתין כשיין לכל מה דאשכסן מספרא בישא
ויש בלבוש הסתרה שאיגו נראה בו אור השורש ושיצאן לון וסימנא לדא ארונא קדישא דאתעשר! גו
אבל לעתיד כשיוגמר הבירור אז יתראה דרך כל שלשתים ושליפו בי׳ לרע לון אוף הכי הני כשמתין
הלבושים אור המקורי וכ׳׳ש אז יבקע כשחר אורך אתעשקון מספרא אחרא לרע לון מה אתעבידו
)ישעי' נח( והיינו שיבקיע דרך כל המסכים וכדאיתא מאינון נשמתין מימינן בסשרי קדמאי דמנייהו הוו
בזה׳ק )אמור קד (.שיעקב ה ס אותיות יבקע אינון חסידי אומות העולם ואינזן ממזרי תלמידי
שזה רומז להתגלות יסוד אבא שהוא בוקע כל חכמים דקדמן לכהנא רבא וכו' וכמו שנתבאר לקמן
המסכים עד שיתגלה כבוד ה׳ זראו כל בשר יחדיו, בענין רחב בכיבוש איז ישראל וזה שרחב עזרה
וכדאיתא בזוה״ק מששפים )קח ( : .אבל הכא בבגייגא לכבישת הארץ שהגשש הזה בהרגישו אור מישראל
דבי מקדשא .דספרא בישא יתעבר מעלמא לא תיכף תתרגש לכנוס בתוכם וכמו שביאר האריז׳^ל
אצפריך ׳]להקדים הקלישה[ דהא מוחא וקלישה ( שהרעבון שבאדם משני שהמאכל ירצה )
דיליה הוי אקדים מוחא דכתיב הפיבה ברצונך להתדכק בצורת אדם לכן מעורר בו חשק לקבלו
את ציון בקדמיתא ולבתר תבנה חומות ירושלים וכן הגשש הזה ,ובעת תשלום זמן הזה אז הגשש
וכו׳ בההוא זמגא אז תחפוץ ■זבחי צדק בגין דהא הזה תחת האומה בשביה גדולה שלא תוכל להתקיים
כדין יתחבר כלא בחיבורא חדא ויהא שמא שלים ביניהם שזה הגשש הוא משורש המתנגד לאומה
בכל תקוניה וכדין קרבגא להוי שלים לה׳ אלהים הזאת וכמו שנתבאר בש׳ ויצא בעגין גלות מצרים
■דהשתא אלהים לא אתחבר לקרבגא דאלמלא אתחבר ושאר גלות ,וכדאיתא במי השלוח על ושבית שביו
בי׳ כמה אלהים יסלקון אודגין לאתחברא תמן אבל המדה שהיא אצלם בשבי׳ שזה הוא הכלי היינו
בההוא זמינא כי גדול אתה ועושה נשלאות אתה והחשך לזה שחסר להם ,והינשש הזה כאשר תראה
אלקים לבדך ואין אלהים אחרא זבההוא זמגא כתיב אור השורש תשוב להתדבק בו וכדאיתא בזוה״ק
ראו עתה כי אני אגי הוא ואין אלהים עמדי והוא יתרו )ש״ז ( :לא תעשה לך שסל וכו׳ מאן דמשקר
שיתראה בכל הלבושים אור השורש ואז אפילו בהאי ברית משקר בקב׳׳ה מאי שקרא הוא דלא
יקרבו לא׳לקים יהי' נתראה ג״כ משורש שאין שום האי ברית ברשותא אחרא כמה דאת אמר ייעול
כח פועל רק שם הוי׳ שהוא עד אין סוף. ובעל בת אל נכר וכו׳ משום דהאי ברית בקב׳׳ה
אחידא וכתיב לא תעשה לך שסל וכל תמונה אשר
ולכן כאשר יושלם ■זמן הגשש הזה ■ליכגס לישראל בשמים ממעל כי עגין כח או״ה לשי שאחיזתם רק
אף שהוא בלבוש שהוא רחוק מן השורש ■אכן בלבוש מהסתעשות איזה מדה ובאשר יבא בלבוש
כשיתברר יזדכך הלבוש הזה ■ויוכל להתחבר עם המרוחק מאד מהכלל אז הוא עבודה זרה וכדאיתא
ישראל ׳וכ״ש ונבנו בתוך עמי ׳וכדא^יתא יחיו דגן בזוה״ק מששפים )ק״ח (.אדם כי יקריב מכם
נעשו עיקר בישראל )ויקרא רבה א( וכדאיתא קרבן לה' ולא לשמא דאלהים ושם ) ( :דהשתא
בזוה״ק יתרו הג״ל ■יתתקף ■יסודא זנהורא היינו אלהים לא אתחבר לקרבנא דאלמלא אתחבר בי׳
שהכלי יקבע בישריאל ■וית^חזקו פלי קיבזיל של ׳ישראיל. כנגה אלהים יסלקון אודגין וכדביאר שם האריז״ל
וזה דאיתא■ ,בזה״ק יתרו ׳)ש״ז ( :לא תשתחוה להם דשם א לקים מסתעף לכמה צירושים עד שיבא כחו
י ש ר י ם כי תצא םוד שיד
•על כן אודך בגוים ה׳ ולשמך אזמרה דוד מלכא דיי אלעזר הזה אזיל בארחא ,זהוה רגי סייא
אמר דא ברוח קדשא בשעתא דחמי דהא יקרא עמיה אמר דשי מייא כתיש זראית 3שכיה אשת
דקב׳^ה לא אסתלק בסליקו ולא אתייקרא בעלמא יפת תואר וגו׳ מאי ■מעמא והא ■כתי 3לא תתחתן
אלא בגינהון דישראל הכי הוא ודאי דהא ישראל בס אמר ליה בעוד דברשותייהו קיימא ופירוש
אינון היי יסודא דשרגא לאנהרא אבל כד שאר דברשות או׳׳ה הלבושים ה ס מוסתרים מאור השורשי
עמין אתאן ואודן לי׳ בשעבודא דיקרא דקב׳׳ה כדין אבל בישראל כל הלבושים ■הס מזוככים שיתראה אפילו
אתוסף יסודיא דשרגא ואתתקף על כל עובדוי לרן הלבושים אור השורש זזה דאיתא בזףה״ק וירא
בחיבורא חדא ישליט קב״ה בלחודוי לעילא ותתא. ) ק״ ח (:שפל האזמות ■נמסר־ו תחת שרים וישראל
לא גמסרו תחת שוס שר והוא כמה פעמים בזה״ק
כל ענין מלחמה הוא התגברות להראות בירור ובמדרש ,ובאמת מצירו שמיכאל גקרא שר של ישראל
מפורש מי הוא העיקר והשורש ומי הוא ) מי אל י׳( כי אם מיכאל שרכס ,אכן ז ה ענין שר
הטפל ופל המנצח מכניס את המנוצח לתוכו שהוא של ישראל ששמו מורה עליו כי כל שר ושם וספירה
כולל גס אופו ,ולענין •זה י נקרא כל סעודה לחם כח ממשלתם הוא במקום הכרתם את בוראם
שהוא משורש מלחמה שמגביר על הלחם שהלחם שאין שום כח לשם וספירה ומדרגה רק להבורא
•נכנס בתוכו והוא מקבל כח הלחם שיתכלל בתוכו יתברך לבדו ובמקום שהוא מכיר ביותר שם הוא
ושוב כל כח הלחם בכלל האדם ואינו נפרד ממנו ממשלתו באותה מדה כדאיתא בזוה״ק פנחס
וכדאיתא בזה״ק ■)עקב ער״ב (.שעת אכילה שעת ) מ ״ז ( :וכל הויין דיליה סהדין על מארי עלמא
מלחמה ולכן נאמר על האומות כאשל יהי׳ נוח דאיהו הוה קודם כ ל' הויין ואיהו בתוך כל הוי׳
לכבוש נאימר עליהם )במדבר יד( כי לחמנו הס ואיהו לאחר כל הוי׳ ודא רזא דסהדק הוויין עליה
סר צלם מעליהם ,פי על כל דבר יש צל בבחינת הי׳ הוה ויהי׳ דיגא בהפוך אתוון א מ ״י ובג׳׳כ
אור מקיף שמקיף אותו וזה עיקר חיזוק הוייתו אמרו רז׳׳ל דיינא דמלכותא דיכא ,שם אל סהיד
והיקף הוא •מרצון הש׳׳י שרצה בבריאת העולם על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והוי׳ ודרגא
והוייתו וממילא׳ יש לו קיום לכל דבר אכן כאשר כ״ש לשאר בריין פחות מניה וכו' דמחשב שם שם
ירצה הקב׳׳ה שזה יתגבר על זה אז נותן לזה כח אלקי״ם ושם ש ד׳ /שכל שם במקום שמכיר שהוא
לזה הוי' גדולה כל כך עד שהוא המקיף גם מתבשל ונכנע לפני הבורא שם הוא שלישתו ולכן
העיקר וכח המנוצח הוא רק ממה להיותו הוא שם אל לפי שהוא מכיר שאין שוס יכולת רק לאין
המנצח ויקיפו 'ולזה נברא אכן לזה שיכנס לתוך סוף •ברוך הוא ולכן הוא כלי להשפעת ה ח סד
נאמר בלשון כי תצא כי גם היוצא למילממה בשעת וכדמסיק שם שם אל רומז למה שנאמר וכל דיירי
מלחמה האדם יוצא •מעיגול היקיפו כי אחר שהגביר ארעא .כלא חשיבן וכו׳ וכן שם אדנ״י על דין
הקבלות שהאדם מקבל על המנוצח וכן בכל האדם לפי שמכיר שהוא רק צינור ,ולכן מיכאל הוא
לתוכו אם כבר הגביר עליהם והם נכללים בתוכו שר ישראל לפי ^ ו א מכיר ומלמד את ישראל להביט
בשורש אחד בלי פירוד אז הוא גבר עליהם והם שאין שום שר שולש רק יממה שנשפע עליו והוא
נכנעים לו כי הוא בכח מנהיג על פחו שקיבל, תמיד מקבל וזהו שר של ישראל כמו ששמו ^ רומז
כח מקבל בבחינת אכן בשעת קבלתו אז יש בו עליו מי כאל וכ״ש )בראשית רבה עז( אין כאל
נוקבא אף כי שורש קבלתו כדי להגביר עלי׳ אבל ומי כיאל ישורון וכנ״ל שישורון רומז על הכלל ובהכלל
כל עוד שאינו מבורר הוא בבחינת מקבל והאדם ניכר ■אוי השורשי.
הוא מוקף תמיד באור הש״י בגבול וגדר וגם הוא
מלביש •לרצון הש״י כמו שמבואר כמה פעמים שכל כי תצא למלחמה טל אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך
מרגיש שנעשהלבוש לרצון הש״י כן כמה שהאדם ושבית שביו ' ,וראית בשביה אשת יפת תואר
ירגיש עד כמה הוא מוקף מאור הש״י שלא יוכל וחשקת בה ולקחת לך לאשה ,בזה׳׳ק יתרו )ס׳׳ט(
שטו י ש ר י ם כי תצא םוד
זה■.הם■.מוגדרים בעוה״ז שלא יפיקו זממם ,כי כל לפעול ^וי מ ה בלשי רצונו י ש /ובעש י מי ס הלודם
עוד שיראה שיחסר ■להם לשלימושם וירצו■ להשיג מה לקבל חדשוש בדבר הצריך בירורים לפי שכל השעוררוש
שחסר להם .לדעשם .מוכרשים .להיוש :מוגידרים לקבל חדשוש הוא מצד עוה״ז שלכוונה זו נבראש
וכדאישא ■בגמרא .פסחים ) פ ״ז .( :בהא .נששינן בהא העולם שהאדם יקנה כלי קיבול מה שאין כן בכל
סלקינן,וכל עוד שייחסר להם למלאוש זרם שמדשם העולמוש וצבא מעלה שהם נקראים עומדים כ״ש
לא יבצעו זממם והם ידמו שזה מרצונם וזאש הששוקה )זכרי׳ ג( ונששי לך .מהלכים בין העומדים האלה
היא הטוב הנמצא בהם כי הששוקה הוא •לדבר בי הם עומדים במדרגשם שמיד בבבול אס ד אבל
שאין בידם וששוקשם .הוא להגדר המקיף אושם בעולם הזה נשן הש״י מקום שכל אדם יובל לקנזש
שלא מדעשם וזה שנקרא .שמיד■ בזוה׳׳ק דחלא■ ■ד להון כלי קיבול על ידי עבודה בעש שנסשר ממנו האור
שכל ■מה שהם חסרים ויראים ■מחמש חסרונם מציבים ונדמה ■לו שיש ■לו כש בשירה שפשייש ולכן מצד
להם יראה .שיזכרו שהם ■חסרים בזה .העגין והם האדם ■ישראה אז שיצא מגבול וגדר האור■ שישעורר
דומים שיראשם • הנקבעש בלבם שמשיך להם שמירה מצד ההסשר שנמצא בו מה שהסשיר הש״י בכשוש
לחסרונם והוא היפך מישראל כי בישראל כשיב הבריאה בכל אומה ואומה.
באברהם אבינו ).לך יז( השהלך• לפני והיה חמים
ושבית שביו .ביאר בזה כבוד אא״ז מו׳ 7הרב
שהש״י הוא שלימוש האמשי וכל המחבר עצמו
הגאון הקדוש זללה׳׳ה במי השלוש כי שביו
לעמוד שימיז בגוזל■ ישוב הדעש. ,לפני הש״י בדעש
היינו הנקודה השובה הנמצאש בהם והוא שכל
וחשבון זה אינו חסר שום דבר כי כל ,מה שיחסר
הטיוב הנמצא בהם הוא במקום שמכירים אש עצמם
לו לשלימוש דביקושו ימלא לו ה ש״י,ו ב א ם .אין דבר
שהם בעלי שסרון והששוקה הזאש היא נקודה הטובה
זה שייך לו יאיר לו הש״י שלא יחמדנו כלל אכן
שבהם ■וזאש הששוקה ישבו ■מהם ישראל להכניסה
הם בוחרים ביראה שלא ■מדעשם שיהי' .להם בהסשר
לקדושה כי הטובה שנמצא בהם לא נישן 'להם אלא
יראה קב^ועה והם לא ירגישו ■מזה בדעש רק .שיהייו
לפי שעה ורק הששוקה היא המקיימש אושם במה
מוטרדים■ בזר.ם חמדשם והחסרון יאיר להם יראה
שמכירים חסרונם ויששוקקו לזה ,שכמו שבישראל
שלא .מדעשם ,ולפי ששורש היראה הזה גם באו״ה
הש״י מקיפם באורו ועיקר ההיקף הוא מה שהם
הוא כלי.לקבל אור שכאשר יבא■ בשוך ישראל אז
רואים שאין ביכולשם לקבל וכדאישא בכשבי האר״י
יהי׳ היראה בהם מפורשש פנים בפנים והוא בישראל
ז״ל כי אור המקיף הוא מ מה שנששייר מאור פנימי
יראש הש״י וממילא ישלים הש׳^ חסרונם ע״י הכלי
שאין הכלי יכול לקבלו מזה נעשה אור מקיף ,אכן
קבול הזה .,וזה פירוש ושביש ■שביו כי שבי' מורה
באו׳׳ה אף שמהיקף אור הש״י אין שום ■דבר יוצא
מה ,שהוא בק האומוש בשוך השבו' כי כל מז ה
חוץ לגבול כי הוא מקומו של עולם ואין העולם
שיש בה קצש טובה כשהיא בין האומוש חפץ
מקומו אכן אור המקיף הז ה שמקיף לכל או׳׳ה
להשדבק בישראל והיא בשביה ביניהם ואישא בזה״ק
הוא ברייחיוק מקום ■מאד ■והיוא ■מרסוק ומביחוץ לגבול
אחרי )ע״ב ( :אמר רבי יצחק עובזא זמצרים פלחין
שכלם ושפיסשם וכדאישא במס׳ מגלה )ו (.אמר
לשפחה כמה דא^וקימנא עובדא דכנען פלחין לההוא
יעקב לפני הקב׳׳ה רבש׳׳ע אל ששן לעשו הרשע
דאקרי שבי אשר בביש הבור ועל ז א כשיב ארור
שאוש לבו זממו אל שפק זו גרממיא של אדום וכו׳
כנען עבד עבדים יהי׳ לאחיו ובזה״ק בא )ל״ז(:
היינו שהש״י יקיפם באיור שה־וא מרומם משכלם
עד בכור השבי אשר בביש הבור אינון דנפקין משפחה
ושפיסשם שהם לדעשם ידמו שהש״י עזב אש הארץ
די בהון עבדין לאסירי דיששעבדון בהון ■לעלמין ולא
שחש בחירה ■חפשייש והנהגש הטבע ומ״מ בעומק
יפקון לחירו וברחצנושא זאלין דרגין סריבו )אולי
לא יוכלו לפעול שום דבר בלשי רצון הש״ו.
צ״ל סבירו( מצראי די בהון עבדו קשרא לישראל
דלא יפקון מן ,עבזושהון לעלמין ,ופירש בזה כבוד וענין הקפשם הזאש שהם מוקפים הוא מ ה שנישן
אאמו׳׳ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה כי בכור השפחה להם כח ששוקה ,לדבר שאין בגבולם■ ומכח
ישרים כי ת צ א םו ד שטז
דנחש ולכן ■היא היתה בגודל יראה כמו שנאמר הוא מה שהאדם ■משועבד להעובה עד שהוא ג מ ע
ביהושע שאמרה רחב ונשמע ויימס לבבינו ■)יהושע תחתי׳ •וכן הי׳ במצרים שהיו משופעים עובה והורגלו
ב׳( וכל מי שבא בגבולה הרגיש היראה מאד וכמו בה עד שהיי נכנעים פחתי׳ כי כל העובות נבראים
דאיתא בזבחים )קש״ז (.ולכן הוא היתה יושבת להאדם שיהיו משמשים את האדם וכדאיתא בקידושין
בחומת העיר 'ויריחו סוגרת ומסוגרת כי אצלה )פב (.והם לא ■נבר׳או אלא לשמשני אכן אס האדם
הי׳ בהיפך מכל■ האומות ויסוד כבישת שבעת נמשך אחריהם האדם משועבד להעובות ואז הוא
העמים ■הי׳ בכבישת רחב כי בכולם נאמר לא תחי׳ משמש למה שנמשך אחרי׳ ובכור השבי דנפקא
כל נשמה ועיין תוספות מגלה )י ד :ד״ה דאיגיירה( משפחה היינו אם כבר הוא כך משועבד שאי אפשר
שרצו לומר דרחב לא היתה משבעת האומות ובתוספות לו להבדל מן איזה חמדה משובת עוה״ז עד שחייו
סושה )ל׳׳ה :ד׳׳ה לרבות( מוכח להדיא דהיתה תלויים בה אזי הוא בשבי׳ תחתי׳ והנה מצריים אף
משבעה אומות וכן איתא מפורש במכילתא כי עיקר שהם מסשרא דסוספיתא דכספא שרומז לפסולת
מלחמה הוא להכניס כלי קיבול וכאשר •יבא לתוך ( אכן מדת החסד וכמבואר עניינם ושורשם )
ישראל ישיגו גם ישראל אור מה שלא הי' בהתגלות קליפת מצרים הוא למעלה מקליפת כנען כי מצרים
עד עתה. הוא במצר הגרון כדאיתא בזה״ק שמות ■)ג (.תשירו
מראש אמנה דא איהו גרון וכדאיתא בכתבי האר״י
וזה דאיתא .במגלה )י״ד ( :שמונה נביאים והם ז״ל וכדאיתא בליקושי תורה דפרשתנו שגלות מצרים
כהנים יצאו מרחב הזונה והיינו תכלית החיבור הוא נגד קוצה של יו״ד ,וכנען הוא הראשון שבשבעה
מתורה ועבודה שזה רומז נביאים והם ־כהנים, האומות והוא פסולת החסד בגלוי.
שקודם שנכבשה יריחו כתיב )יהושע ה׳( ויהי
בהיות■ יהושע ביריחו וגו׳ ויאמר לא כי אני שר וכן הוא כל זמן שהמדה היא בין האומות בעומק
צבא ה׳ עתה באפי ודרשינן במגלה )ג׳ (.אמר לו ואינה בהתגלות עוד היא רחוקה מליכנס
אמש בישלתס תמיד של בין הערבים ועכשיו בישלתם לתוך ישראל כי כל חסרון שהוא במחשבה ועוד
תלמוד תורה שלא נשלם עוד הזווג ■מתורה ועבודה מהניקל להתגבר עלי׳ וממילא עוד ■יש להם קיום
ובמלחמה השני׳ )יהושע ח׳( מלחמת העי כתיב וחיי שעה אבל כאשר יצא לפועל אז יתברר הרע
וילן יהושע בתוך העם )שם פסוק ש'( וילך יהושע לבד ונקודה השובה יתחבר לישראל וכן כשורש
בלילה ההוא בתוך העמק )שם פסוק י״ג( ובמגלה חסרונם מה שמציבים להם יראה דמיונות כל זמן
מצרף אותם למאמר אחד ודריש מני׳ רבי יוחנן שהוא רק בשורשם ויראתם בבחינת שפחה אז יש
בעומקה של הלכה 'כי דורו של יהושע הי׳ שלן בכולם קצת יראה מושבעת בשורש תמיד ,אכן כאשר
עיקרם בעבודה ומצות מעשיות שזה רומז ארץ יצא לפועל ויתפרד הרע מהשוב אז יהי׳ בבחינת
ישראל שהם כיבשו אותה ודורו של משה הי׳ עיקר שביה ולכן ישרידו דעתם מאוד לבלתי ■יחשבו במחשבת
דברי תורה ולא הי׳ להם לבושי דורדייעה שהוא יראה כלל ולהם ידמה שכל חייהם תלוי רק בשרדת
מצות כל כך ולכן כיבש משה מארץ עמון ומואב זרם חמדתם המיוחד להם כפיי שורשם .ובנפש הזה
ששיהרו בסיחון שאלו האומות רומזים לפסולת שהוא משורש האומה יתעורר יראה גדולה וכדאיתא
שלשה מדות הראשונות תלת מוחין .ויריחו הי׳ גבי רחב בעת שנתמלא סאתם של השבעה אומות
הגבול שבין ארץ עמון ומואב יכין א י ז ישראל היינו והיא היתה נקודה השובה שבהם כמו שביאר כבוד
החיבור בין שניהם והיא היתה יושבת בתוך החומה אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בפרשת בשלח
)יהושע ב( כי ביתה בקיר החומה ובחומה כ״ש כי היא היתה דומה ליהושע שהי׳ אז מנהיגם של
היא יושבת אכן כל זמן שנקודה הזיאת בתוך או״ה ישראל ומושבה הי׳ ביריחו שהיתה עוברה ומנעולה
אין לו ■חיבור כי אל ■אחר אסתרס ■כדאיתא בזה״ק של ■אין ישראל כדאיתא בתרגום יונתן )יהושע ו(
משפשים )ק״ג (.וביאר האריז״ל כי אין לו מוח ויריחו אחידא הות בדשין דפרזלא ומתקפא בעברין
י ש ר י ם כי תצא םו ד
וממילא• גם בישראל לא הי׳ עוד הזווג לתורה הדעת כי היוא מעלמא דפרודא ואין לו חיבור ובעת
ועבודה ■כנ״ל ,כי בין האומות שמציבים להם דחלא שנתמלא סאתס ליכנס לתוך יפראל יתפרד מהם
שלא מדעת זה רומז לכ׳ח המחשבה אכן לא ירצו השורש ■ויתראה לבא ■לכלל דעת ויתגלה כי עיקר
שיגיע להם היראה בפועל כי בפועל מפרידים את יסודם היא לעובת ישראל וזה יכניס לתוך ישראל,
עצמם בזרם כחם כל אומה באופיא שלה כי שורש וכמו שבקדושה בחינת הדעת שהוא יסוד דבינה
החיבור ■הוא רק ביד הש״י שבחר בזרע יעקב שנקרא שכולל מ״ע שערים שלה וממנו יתפשע לכל המדות
אמת שהוא המחבר כל השורש להגוף והענפים וגס ושוב נתלבש ביסוד ז״א להישפיע למלכות וזה שאמר
רחב •לא השיגה אור החיבור עד שבאו עלי׳ השנים הכתוב )משלי כד( ובדעת חדרים ימלאו כל הון
אנשים מרגלים ,אז ביקשה מהם אות אמת כדאיתא יקר ונעים כי הוא המחבר שלש ראשונות עם המדלת
בזוה״ק ויחי )רמ׳׳א (:והחייתם את אבי ואת היינו שמשכיל המדות שלא יהיו בבחינת מדות
אמי וגו' וכתיב ונתתם לי אות אמת מאי קא בעאת מושבעים רק יכנוס בהם דעת כי במדה מנד עצמה
מנייהו אמר רבי אבא יאות שאלת וכו׳ אמר תו כשהוא במדה אין -בה שלימות כמו שנתבתר בכמה
שא לתא דהא אינון יהבו לה מה דלא בעאת מנייהו מקומות וכן ■מצד שלש ראשונות שבכיל הבריאה אינו
דכתיב את תקות חוש השני הזה תקשרי בחלון אלא מתחייב כח בהירה ועבודה עד שיתלבשו בשבע
הכי אוליפנא היא בעאת סימנא דחיי דכתיב והחייתם המדות שמנהיגים כלל העולם ,והנה גס את זה
את אבי ואמרה סימנא דחיי לא שריא אלא באות לעומת זה ברא אלקים בכח אומות העולם שמצד
אמת ומאי איהו אות אמת דא ■אות וא״ו בגין שלשה האומות קני וקניזי וקדמוני שהם עמון ומואב
דביה שריין חיין הכי אוליפנא סימנא דמשה קא ואדום עוד לא נשלם הבירור בישראל שיכבשו אותם
בעאת ואינון אמאי יהבו ■לה תקות חוט השני בשלימות כי תחלה צריך לברר על ידי עבודה
אלא אינון אמרו משה הא אסתלק מעלמיא דהא בשבע המדות.
אתכניש שמשא והא מפא זמנא דסיהרא למישלט
סימנא דסיהרא אית לן למיהב לך ומאי איהו א כ ן בכל מקום שהש״י ריצה להושיע את ישראל
תקות חוט השני הזה כי ענין שליחת יהושע את מאיר להם תחלה מאור העליון וכמו שמבואר
השנים אנשים מרגלים חרש כי בקליפה ■השורש בגאולת מצרים שתחלה האיר להם הש״י בזמן הגאולה
שבה שהוא בחינת חכמה ובינה דקליפה נקראים ושוב אח״כ נתבררו עד מתן תורה וכן כל דור
שנים אנשים מרגלים שהם בחינת מוחין דדכורא ■ המדבר ,וכן הי' ■גם בבאי הארץ האיר להם הש״י
דקליפה שגס בו נחסר מוח הדעת שהוא מוח הזכר תחלה שהם דבוקים בו שנתן להם מארץ עמון
בקדושה ובקליפה אין דעת כדאיתא בזה׳׳ק אחרי ומואב שזה הוא משורש האומות וזה הי׳ עוד על
> ס׳ ( :תרין בנין• ינקין כל יומא דאקרון מאללי ידי מרע״ה שהוא מיסוד חכמה העליונה ואח״כ
ארעא ודא הוא רזא דספרא דצניעתא דכתיב וישלח כבשו שבע העמים על ידי יהושע •כיי יהושע סיהרא
יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש ומשה שמשא וכל הקדושה שהאדם קונה צריך
ובספרא דצניעתא תרומה )קע״ח ( :ויראו בני להוציא אותה לפועל עד שתצא לאור מפורש ,וכן
חלקים את בנות האדם היינו דכתיב שנים אנשים הי׳ בדור באי הארץ אף שכבר קנו כלים מדור
מרגלים חרש ,ובפירוש האריז״ל )שער ב׳ פ׳ ויחי( המדבר ונכנסו לארץ לקנות כח קדושת הארץ אבל
דמקום יניקת תרין מוחין דזעיר אפין דקליפה דאצילות כל זמן שלא נתעברו על העמים להגביר עליהם
יונקים מתפארת דאצילות ,ועניינו כי שורש הקלי^פה בפועל עוד לא נקבע בהם הקדושה בקביעות בפויעל
יש לה שורש בקדושה כי כן עלה הרצון הפשוט גם בעולם הזה והיו צריכים לקנות שורש חיבור
שיהי׳ טוב ורע ■בעולם כדי שיהי' כח בחירה ועבודת שיש להאומות לכח הפעולה שלהם עם כח המחשבה
הש״י על ידי בחירת האדם ולכן ברא שורש האצילות■ שכל זמן שלא הגי ע העת להכנס ■לת׳וך ישראל באמת
שאין שם שום רע כדאיתא בזה״ק )תצא רעז ( : אין ביניהם חיבור כלל בין כח המחשבה להפעולה
ישרים כי תצא סוד שיח
( וזה רומז לנוקבא דנגה כדא^יתא בזוה״ק) . דבשורש ■אצילוש■ אין שה קליפה ,דעל אצילומ ■נאמר
ולכן שלח משורש יסודם שמקורם בקדושה להאר אני ה׳ הוא שמי וכבודי לאתר לא אתן ,וכן ברא
לארץ להסיר ה מסוה כי כל דבר כשיראה שורשו כל אילנא ■.דשוב ורע שהוא מעורב עוב ורע עד
ישאף להתדבק בשורשו ומקורו כי כל זמן שלא שברא גם הרע שאין ■בו שוב והוא נח״ש דקליפה
נכבשה הארץ גם בכח הקדושה לא נתגלה הדעת וכמו שנתבאר במקומו כי המקור הזא הכל לשובה
בשלימות מפורש ובשליחתם את האנשים והאירו אכן מה שאינו ביכולת להתכלל בשוב שהבריאה
לשורש נקודתם וכחם והוא מסרה להם כל כחה עצמה תבין תכליתה השוב זה נקרא רע מצד
ובעלה כל דעתה כמו שנאמר שם ביהושע ממילא הבריאה ולכן■ בשורש התפארת ששם נכלל חסד
התחיל כח הקדושה להתגלות וכן בקליפת נגה וגבורה שבהיתכללותם במדת התפארת כמו שנתבאר
נתפרד הרע מהעוב והעוב נתכלל בישראל בהאיר במקומו■ אז ■ישוב־ •לאור■ באור דעת מהש״י היינו
לו מסוד הדעת ,וזה דאיתא בזה״ק ויחי ) ר מ א(: התחברות הגמור מראש ועד סוף שהוא נתלבש
סימנא דחיי לא שריא אלא באות אמת כי בקשה ביסוד ■אכן' כל שורש •הקליפה מה שאינה רואה
שיאירו לה מסוד הדעת המלובש בתפארת שהוא המקור ואז כל מדה בהסתעפותה ואין בה התכללות
חלק מרע׳׳ה כנ״ל והם השיבו לה כי מרע״ה הא ממילא יש בה ■רע כמו שנתבאר בכמה מקומות,
מסתלק מעלמא ,היינו כי רצתה שיאירו לה באור ולכן נקראו מוחין דז״א דקליפה שנים אנשים מרגלים
ברור לבלתי תצערך לפעולה כמו שהי׳ בדורו של חרש בסוד ויראו בני אלקים את בנות האדם ,כי
משה רבינו ע׳׳ה והם השיבו לה כי בדורו של יהושע בני אלקים מורה על הסתעפות חו״ב דקדושה א ח ד
אי אפשר להתגלות האור רק ע״י עבודות ופעולות ששורש כל המדות מבינה עד שמתלבשים באילנא
ומצות מעשיות במדת מלכות שמים וכדאיתא בליקוטי דספיקא כי ■שורש הבריאה כאשר 'התרגשה .שהש״י
( ולהשיג שורש נפשה שהוא שורש חורה )יהושע חפץ בבריאת ■ההסתר וממילא גם משוריש השוב
כלל האומות שהיו בארץ הוצרכו להתלבש בלבוש נפל בהסתר כי כל ההסתר הוא שורשו מהרצון להשיב
שנים אנשים מרגלים חרש שרומז למוחין דדפורא אכן מהישנתכלל בדעת היינו במדת■ יעקב אביני
דנוגה להתדבק רומא ברומא בשורש הטוב שבנוגה ומרע״ה שהיו בבחינת ' הדעת שמלובש בהם יסוד
להפרידו מהרע כי הוכרחו לבא לשורש מקור אבא ,אכן משני המדות האילו בעצמם כאשר התחילו
יניקתה ואיך נפרדו מחסרון מוח הדעת ולהבין להסתעף להתלבש בלבושים שזה הוא מדת 'התפארת
בהתבוננות איך זה נברא לתכלית הטוב וכל ענין בהתחלתה שרם התכלל להזדווג יחד בסוד הדעת
שהאדם מחשב בו שם הוא כולו וממילא התלבשו מהסתעפות' זה יונקים הלבושים שאין להם חיבור
בלבוש הזה ויצאו' מהיקף וגדר לבושם ,וזהו כי ולכן משם ■יונקים מוחין דזו״נ דקליפה וכדאיתא
תצא למלחימה על אויביך היינו שבהכרח לצאת בעץ החיים )שער הקליפות פ״ב( ועי״ש כי מוחין
מהיקף וגדר הלבוש ואז יכנוס כח האומות בשבי׳ דדכורא דקליפה■ הם שנים אנשים שהוא באצילות
ויתפרד הטוב מהרע וממילא יהי׳ כח הטוב בשבי׳ ובעולמות שלמשה הם בבחינת נקבות תרין צפרין
כנ״ל היינו כח החיבור בין המחשבה והפעולה שזה כי צפור לשק נקיבה שתים נשים זונות עי״ש ,וזה
הוא כח הטוב המוסתר תחלה שאין האומות עצמם שנקראו ■שנים אנשים מרגלים חרש כי מרש אין
משיגים כי הדעת נחסר והוא ביד הש׳ vבהעלם ועי״ז לו דעת ומרגלים היינו שמתלבשים בלבוש שהוא
תכיר בשבי׳ מה הוא שייך לישראל ונתגלה פח מוח ■ חוץ מגדרם.
הדעת ליכנס לישראל ואז ישראל קונים כל חלקם
כי דעה קנית מה חסרת וממילא כולם נמסרים ויהושע שהוא הי׳ סיהרא דקדושה היינו מלכות
לישראל .והנה התורה לא דברה אלא כנגד ■יצר דאצילות דקדושה ולכן שלח לארץ ישראל שנים
הרע שכל זמן שלא נגמר הבירור'ולא נפרד הטוב אנשים מרגלים כי ארץ ישראל הוא נוקבא וכשאין
מהרע צריך לכל דבר בירורים כי בכבישת שבעת ישראל שרויין עלי׳ אז חופף עלי׳ פרוכתא קלישא
שיט ישרים כי תצא םוד
לאדם פנים בפנים כן הוא עד סוף כל הבירורים העמים ששם נפרד לגמרי העוב מהרע וכל העוב
שכל זמן שלא ננסרו •ויבאו לגבול התיקון פנים בפנים נכנס ברחב ולכן באתה בקדושה ומהרה להוך ישראל
אז גם בהעוב המבורר אין בו שלימות כי עוד שלא על ידי בירורים ויצאו ממנה שמונה נביאים
יחסר זווג נוקבא היינו כי עיקר שלימות העוב והם כהנים אכן בשורש תשלום הבירור עד שיתברר
להשפיע מאורו להוצי^א יקר מזולל ,ולכן בביאה שנייה כשלימות כל כח .האומות זה יהי׳ לימות המשיח
כולי עלמא מודו דאסור במלחמה דכל ענין היציאה ולכן גם רחב הוצרכה לבירורים ברזא דגלגולא
למלחמה הוא מה שחסר וצריך לקבל שפע ממקום כדאיתא בכתבי האריז״ל אבל בעולם הזה נתבררה
אחר וכדאיתא בברכות ) ג׳ ( :בדוד המלך ע׳׳ה , משבעה האומות ונכנסה לישראל בקדושה.
נכנסו חכמי ישראל אצלו ואמרו לו אדוננו המלך
עמך ישראל צריכין פרנסה וכו' אמרו לו אין הקומץ אכן במלחמת הרשות היינו שיש בה הרבה ממה
משביע.את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו ואמיר שלא נתברר מאילנא דעוב ורע צריך ■לבירורים ,
להם לכו ופשעו ידיכם בגדוד ,שכמו שהפרנסה גדולים ולכן התירה ■תורה ביאה ראשונה במלחמה
הפרעיית לכל נפש הוא מה שמכניס לתוכו מה כדאיתא בליקונגי תורה )פ׳ תצא( כי אחר שחושק
שהוא שפל ממנו במדרגה החי אוכל צומח ודומם בה יש בה נקודה עובה אכן יען שלא נתברר ולכן
והצומח יונק מהדומם לבד וכן הוא פרנסה הכלליית צריך לצאת מלבושו בלבוש היותר רחוק ■ולעורר כח
מכלל ישראל שישראל מפרנסין לאביהן שבשמים כי דברי תורה שבה מתלבש במדה עובה כמו שנתבאר
הש״י הציב כלל הבריאה שברא עלמא דישובא וחרובא מפי כבוד א אמו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה אכן
היינו שברא עולמות והחריבן ומה שנתברר מכחות צריך לצאת בזה מכל הגדרים ולבושים כי כל
הראשונים נעשה מהם כל התורה והמצות ודברים היוצא למלחמת הרשות הי׳ צדיק גמור ומאחר
שבקדושה שאור הש״י ניכר בהם ויש דברים שאין שחושק ודאי יש במקום זה מוסתר מדה עובה
אור הש״י ניכר בהם מפורש כגון דברים האסורים שהיא כלי קיבול לדברי תורה כשיבא לתוך ישראל.
שהם רחוקים מאור הש״י ויש נקודה דכליל ישיבא
וחרובא היינו דברים המותרים שהם צריכים בירורים והבאתה אל תוך ביתך .בירושלמי מכות )פ״ב
ועל ידי בירורים יוכלו להתכלל בקדוישה והוא אילנא ה״ו( רב סבר דביאה ראשונה מותר במלחמה
דעוב ורע שהוא קליפת נגה וכן הוא כל דבר כאשר וביאה שניה אחר כיל המעשים האלו ורבי יוחק
יתברר ,מהרע יתכלל בקליפת נוגה כמו כל דברים סבר דאף בעילה ראשונה אינה אלא לאחר כל המעשים.
האסורים שהנאתם מותרת ונכללו בקדושה על ידי
שיגיע מהם הנאה ומכח ההנ אה הזאת יהיו סייעתא דהנה כל ענין יפת תאר כמו שנתבאר לעיל
לכח הקדושה וכן כשיתהפכו מצורה לצורה כמו כל שבמצוה זאת נכלל מה שישראל מכניסים לתוך
הנשרפין שאפרן מותר ובזה יכוילין גם איסורי הנאה קדושה כל מה שנאבד ונתפזר בלבושים רחוקים
להתעלות ברזא דגלגולא ובאורח יבום וכן האומות ובהכרח שנפשות מישראל יצאו חוץ מלבוש הגדרים
על ידי נשמתין דגיורא ,שכל נשמות הגרים הם וכמו דאיתא בפסחים )פ״ז ( :לא הגלה הקב״ה
מבירורי עלמין דאתחרבו וכדאיתא בסבא משפעים את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהן
)צה , .צה ( :וכמו שנתבאר בפרשת משפעים )בענין גרים כי הש״י פזר דברי תורה בלבושים רחוקים
( כי זה כל בנין הבריאה ופרנסת ההנהגה מאד וכל זמן שהם בלבושים ■הרחוקים הם רק
התמידיית כי מצד כל העולמות אין שום התעלות בבחינת מדות בלא דעת וכמו שנתבאר לעיל שכל
כי כל צבא מעלה נקראו עומדים כ׳׳ש ונתתי לך זמן שהמדה לא החזירה פנים בפנים הוא חסרה
מהלכים בין העומדים האלה )זכרי׳ ג( ורק מצד דעת ■ובחירה מכח השכל ובינה וזה נקרא שאינה
עבודת ישראל יתפרנסו כל יסודות הבריאה בכל פנים בפנים וכמו שבראשית תיקון הנוקבא שהיתה
השתלשלות מדרגותיהם הן בקיום הבריאה צריך דבוקה באדם אחור באחור עד שננסרה והובאה
ישר ים כי תצא םוד שב
אור הש״י להראיות שמלא כל היארץ כבודו ■ויהשימים תמי׳ד להעלות צפיניסת הא׳דם ,לקיוס גופו והן
יספרו כבודו והארץ ■תמלא חסדו ואז תשוב כל להולדות חדשות וכדיאיתא ב ק החיים )שער הזו וגיס
המערכת להתכונן וזהו והביאתה איל תוך ביתך ולא פריק ■א׳ מה״ק( שזווג ■חיצונית העולמות היינו לקיום
כתיב ׳והבאתה אל ביתך כי תוך רומז על פנימית העולם והוא לימלאכים ופנימיות היות להולדת נשימות
היינו שתתכלל העובה בהתכללות גמור ואז יאיר חדשות אכן גם כל יסוד קיום העוילם הוא רק
לה אור. למען מעשיה התחתונים שהיויא כוונת הבריאה ולהכניס
מכל אלו לתוך הקדושה אז כח הקדושה בהתחלת
וזה דאיתיא בזוה׳׳ק פנחס )רמ״ע (.ובחודש הראשון הקבלה כדי להכניס בכח מקבל שהוא כח נוקבא
רבי אבא פתח כאיל תערוג על אפיקי מים כמו שנתבאר לעיל )ד׳׳ה כי תצא( ורק אח״כ
כן נפשי תערג אליך אלקים וכף מאי אילת השחר כשבא לכח הקדושה ונתחלל בו אז מתגבר עליו כח
אלא דא איהי חייה חדא רחמנית דלית בכל חיון הקדושה בתוקפא דדכיודא לכללו בתוכו זבל זה
דעלמא רחמנית כוותיה בגין דבישעתא דדיחיקת לה בסוד מיעוע הירח שכח המקבל ירד להתלבש בלבושים
שעתיא ואצעיריכת למזונא לה ולכל חיון איהי אזלת היותר חיצונים עד שמתלבש בכח קבלה ויצא מגבול
למרחוק לאורח ריחיקא ואייתייאת ואובילת מזונא התלבשותה למדרגות היותר שפלים ורחוקים וכמו
ולא בעאת למיכל עד דתיתו ותתהדר לאתרהיא אמאי שמלכות דאצילות נתלבש בבריאה יצירה ועשיה וכן
בגין דיתכנשון לגבה שאר חיון ותחליק לון מההוא כל המלכיות מהעולמות ׳יורדים להתלבש ומה שהוא
מזונא וכד אתת מתכנשין לגבה כל שאר חיון והיא בעליון כיח מקביל נעשה למעה כח משפיע בסוד
קיימא באימצעותיא ופלגת לכל יחד וחד וסימן ׳ותקם ראש לשועלים אף כי בכל המלכיות■ יש אור ממלכות
בעוד ■לילה •ותתן ערף ׳לביתה וממה ■דפליגת ■להון העליונה וכדאיתא בזוה״ק שימות )יד (/אע״ג דאיהו
איהו שבעה כאלו אסלה יתיר מיכלא מכולא ,והענין מלך עלאה נוקבא איהו לגביי נקודה עלאה סתימא
כנ״ל כי להכניס ■ממקומות רחוקיס צריך להתגלות דכליא ואע״ג דאיהו נוקבא איהו דכורא לגבי מלך
מראשית כח המקבל מעולם האצילות ■שיצא מהתלבשותו דלתתא כי בכל מקום שהולך בירידה להשפיע יש
עד ■למעה לקבל מבירורו אלנ׳א דעוב ורע ■מסוד בו כח מקבל גם כן כי עיקר ההשפעה היא אור
שנים אנשים מרגלים■ חרש כמו שנתבאר כי היא כדי שיהי׳ במדרגה השפלה יותר כח לצאת לכבוש
שורש ראשית ההסתר ■מהתחלקות מדות ■וזה ■לאורח מכחות היותר שפליים ולהעלות למעלה להשיבו פנים
רחיקא ,וזה דאיתא ׳)שם( ■לאן אתר אזלת שתין בפנים ובתחלת קבלתו להכינייס מביחוז הוא :.ח
פרסא ׳מההוא אתר דנפקא היינו למעה מכל המדות מקבל כנ״ל עד שלהביא ערף ומזון צריך לצאת
כי מלכות לא ■נחשב ■וששה ^■מדות הם שתין פרסי ׳לשורש קליפת נגה לברר העיוב מהרע בשורשו בסוד
היינו ■שמלכות העליונה תרד במלכות תיחתונה עד שנים אנשים מרגליים חרש כנ״ל בריש הפרשה ולבן
שתכנוס מחוץ ■למעלה מזעיר ■דקליפה שהוא■ קומה הוא בכח נוקבא עד שיכניס הכל להתכלל בשיורש
שתין פרסא ולא בעאת למיכל עד דתיתי ותתהדר המדות שבקדושה אז מפח מקבל זה ישוב להתעלה
הוא להעלות ■כל דבר לאתרה כי עיקר המזון בשורשו למעלה ויהי׳ כח משפיע למה שלימעיה הימנו
היותר ריחוק מאור להכניסו למדות ■וספירות הבנין כי תחלה בעת צאתו להכניס יצא כח העליון משורש
וקו המשקל ■וכמו שנתבאר בכימה ■מקומות ימה החילוק מלכות העליונה מה שמתלבש בלבושים התחתונים
בין מדה ■אחת שכל מדה שהיא במדה אחת אין בה יתעורר כיח המקבל הראשון מה שהוא בשורשו זנב
בירור כי יש בה עוב ורע ולכן הוא בקליפה ולא לאריות עד שיצא לחוץ מגבול המתלבש בו שהוא
במוחא וכאשר מתקבלת ׳בכח הקדושה עוד אין בכח דאיהו דכורא לגבי מלך דלתתא ושוב יוצא
בו כח הדעת להתחבר עד שבא להתכלל בהתכללות בכח נוקבא עד שמקבל מאתר רחיקא ומחלקת
עוב ורע המדות זה מזה כי כל זמן שהוא ■מעורב להימדות שכל מה שיכול ליכנס ממקומות רחוקיים
אין בו רק כלי לקבל ■אור אבל עוד לא ראה אור שיוכל להתכלל בכח מדות שבקדושה שיתכליל בכח
שכא ישר ים כי תצא םוד
אתתקפת כגיבור ואזלת ואקרי איל והוא כנ״ל כי ואף שיכולו גכינס לכרו קדושה גכלל כמו שנפש
שוב עולה בבחינת משפיע להמדיות מעילא ■לתתא מישראל שמקכל טוכה ככלל ועוד •לא העריכה 'להפכלל
כי תחלה ירד כח המקבל לקבל בלבוש היותר רחוק בכל מערכת סדר על פי ■דכרי תורה איך ■להתנהג
בבחינת לילה ושוב בצפרא פלגת היינו מכנסת בה והוא דוגמת אכילת האדם שמקבל המאכל
להתכיללות המדות ,ושוב עולה בבחינת זכר כי דכורא אכן לא נתכלל עוד בכחו בצורת אדם שיסייע לו
איהו לגבי מלך דלתתא להשפיע אור ׳להאיר למה לכבוד שמים וכל ומן שהוא בכח הקבלה עוד הוא
שתחלה יצאה וירדה למטה להכניס כלים ועתה בכח מקבל כי עוד ביכולת כח המשפיע לו להתגבר
עולה למעלה להשפיע אור וזה ■דאיתא )שם( ובג״ד עליו להטותו ■מרצונו.
אתקריאת אילת השחר על שם קדרותא דצפרא כי
אז ההסתר היותר גדול שוילט טרם שמתחיל להאיר אכן כאשד כבר קיבל ונתבילל באיבריו והעריך כחו
מלמע^לה להגביר על כל מה שנלקט ונתברר •מאור ועובד בכח זה את הש״י אז הוא גובר על מה
העליון ואז שולט החושך היותר גדול שבכל הלילה שקיבל לתוכו ^ומעריכו בסדר צורת אדם להתחסד
וזה נקרא בזוה״ק בכל מקום החושך היותר גדול עם חסידים ולהתאכזר על אכזרי וכן בכל המדות.
קדרותא דצפרא ,ולכן כתיב והביאתה ■אל תוך וזה דאיתא בזוה״ק הנ״ל ולא בעאת למיכל עד
ביתך כי גם ■לרב המתיר ביאה ראשונה במלחמה כי דתיתי ותתהדר ■לאתרהא כי ענין אכילה הוא
ביאה ראשונה היא דוגימת ביאה ראשונה של אשה להתגבר על מה שמקבל כדאיתא בריש פרשתנו י)ד׳׳ה
שאינה מתעברת ממנה אלא שנעשית כלי אבל ביאה כי תצא( כי אז אין הזווג כשלימות כי עוד לא
שניה היינו להתכלל בקדושה ממש זהו רק אחר נכנס דעת בהטובה שנתקבל וכן המקבל הוא עוד
שמכניס לביתו כי תחלה המקבל עצמו נקרא בית בבחינת נוקבא עד שתשוב •לביתה היינו כנ׳^ל לכלל
וכדאיתא בזוה׳ק שמות )ד׳ ( :הכי תנינן כל דמקבל הטובה שיתכלל בצורת אדם ,ואז כח המקבל יתעלס
מאחרא איהו ביתא מההוא דיהיב אכן כאשר מכל וכל ולא יתראה כי אז המקבל יגביר חיל על
נתכלל אז נקרא שהובאה לתוך ביפו שכל כח כלי מה שקיבל כי כן הסדר בכל העולמות עד לעולם
קיבול שלו גבר על מה שקיבל. השפל באדם התחתון וזה דאיתא שם וכד אתת
מתכנשין לגבה כל שאר תיון והיא קיימת באמצעותא
וענין פלוגתת רב ורבי יוחנן כל אחד לפי שורשו ופלגת לכל חד וחד היינו שיבא להתכללות המדות
כי רב נגןרא אבא אריכא והוא מכח אבא וסימן ותקם בעוד ליילה ותתן טרף לביתה כי כל
עלאה חכמה העליונה ובזה׳ק בראשית ) ב ( :שרבי הטרף והמזון הוא ׳מכח לילה היינו ממה שנברא
שמעון קרא איותו ואת רבי אלעזר פניאל כי כשהש״י ההסתר כדי שיהי׳ כח כלי קיבול בעולם ואחר
מאיר ■משורש החכמה העליונה אז נתראה כי בכל שמקבל נקרא לילה כדאיתא בזוה׳׳ק בא )ל״ ח(:
לבוש הרחוק יש השגחה פרטיית וממילא גם במלחימה לי׳ל עד לא קבילת דכר וכו׳ ובשעתא דאתחבר עמה
יש בקדושה כח משפיע כי באמת איש דרכו לכבוש דכר כתיב הוא הלילה וכו' ׳ובאתר דאשתכחו דכר
ורק שמתלבש בלבוש כח קבלה ולכן מה שנעשה כלי וניקבא לית שבחא אלא לדכורא ,אכן כל זה היינו
ליכנס לקדושה ■בזה עצמו נמצא כח דכורא ורק בעוד ■לילה שניכר כח החושך כי כאשר ישוב להתכלל
הבירור לאח׳׳כ צריך להתברר בפרט אבל בכלל גם אז נקרא יום ולכן כל כח המקבל נקרא לילה .וזה
בזה יש כח דכורא להתגבר כי כל התגברות מכח דאיתח בזה״ק פנחס )רמ״ט (.על חמה הזאת
דכורא היינו ממה שהש״י משפיע בהסתר אור אימתי פלגת להון כד צפרא בעי ■למיתי בעוד דאיהו
יכול להתגבר להכניס הכלי ורבי יוחנן שורשו ממדת לילה וקדרותא סליקת לאנהרא כד׳׳א ותקם בעוד
מלכות כי שמו.רומז עליו שהוא בחנינה דלית לי׳ לילה וגו׳ כיון דאנהיר צפרא כלהו שבעין במזונא
מגרמיה כלום ואיתא בב״מ )פד (.דהדרת פנים לא דילה וכו׳• ואיהי אזילת ביממא ואתג^לייא■ בלילא
הוה לי' שזה רומז למדת מלכות ולכן אוסר גם ופלגא בצפרא יבג״כ איימרי אי^לת השחר לבתר
שרים כי תצא ס ו ד שכב
׳)■שם( אמרתי' אם בשעה• שכוונתי,לזכות נתחייבתי ביאה ראשונה וסבר שגם ראשית •ההכנסה■ צריך
וכו■׳ ,כי מת מצוה רו^מז ■ללבויש שהי׳ בו קדושה ונתרוקן להיות מכת התגברות בתיוקפא דרכורא מפורש.
ממנה וכדאיתא צזוה״ק■ אמור )פ״ח ( :בענין לא
'תלין■ :.נבלתו,על העץ בגין',דרוח מסאבא אשתכח והסירה את שמלת שביה מעליה .איתא בליקוטי
בליליא ואשתטה בכל ארעיא ■לאשכחא גופא בלא נפשא תורה שזה רומז להלבוש שנעשה מהעבירות,
שאותן הכחות• שלא ■נגמר לכושם יבקשו למצא ■לבוש כי כל הנפשות שנעשקו במרחק רב ׳מהקדושה הוא
כי בכל מקום •שיש בו■ חיים ■וקדושה אין צו כח בסוד פגימת ,הירח שניטל אורם ונתלבשו כמלבוש
ליכנס אכן כשנתרוקן החיים וישאר על הגוף דמות המסתיר האור ובאמת אין מקום שאין אור הש׳׳י
כלי לאור והוא ריקן יחפוץ ליכנס בו ולכן גם רבי מקיפו .רק שמלבישו כלבוש■ רחוק מאוד • ואור
עקיבא כשהרגיש שהסיר לב^ושו שנדבק בו ונא^חז המקיף הוא בריחוק מקום .ומנהיגו שלא מדעתו
בהרגל ■רצה■! .מצא■ לוי לבוש מתורה ומצות בעולם ולכן וכמו שנתבאר: ,לעיל שאור המקיף במקום ,שאין
דימה כי .במצוה■ זאת שיעסוק■ בלבוש שהי׳ לביוש הבריאה ׳מרגשת .אותו הוא ■מרומם אכן■ ברשעים
לאור • יאיר לו .הש״י ■להשיג אור מקיף להתלבש בו גמורים אז הוא .כ״ש )תהלים ק״מ( ■זממו אל תפק
זבאמת ■ממצוה הזאת ■זכה להגיע למקום האיור ■אכן ירומו סלה שהוא בהנהגה ■מוסתרת עד שהוא׳ בהיפך
הי׳ היפך מכוונת! כי כשאימרו לו שלא קייס מצוה גמור מדעתו אכן כמקום שיש דברי .תורה .מוסתריים
אז התעורר כי צריך להגיע לפנימית דברי תורה אז• גם הנפש ■הזה כעצמו מרגיש קצת בהנהגה שהיא
!ממילא־ יצא לו אור מקיף מהם כי עיקר אור המיקיף שלא מדעתו אך הוא• תמיד נבוך בזה וכ״ש בתפלת
■■שהוא מקיים .את ישראל הוא ממותרי אור הפנימי שלמה המלך ע״ה )׳מלכיט ■א .ט( שבאם ■ח״ו יחטאו
כדאיתא בכתבי• האריז״ל כאשר יערו לכלי יותר ישראל אז הבית הז ה.י הי׳ עליון והיינו שינהג הש״י
מכפי• כח .קבלתה ועדיף על ■■סביביותיו זזה! האור בהנהגה שהיא שלא .מדעת האדם וישראל ירגישו
המקיף של ס ק ב״ ה המקיף את ישראל ברצון ובהארת שההנהגה היא מוסתרת .מהם׳ •והוא יודע .שהאור
פנים שירגישו ,ויראו באור השי״ת וזה שכתוב כאן נסתר ממנו ואינו ■יודע איזה הדרך :ישכון אוריהש׳^י
לשון שמלה כי .שמלה הוא הבגד שמחובר להגוף אכן נפי שהיוא מורגל ׳ומוטבע כלכוש■ המרוחק ■'מא^וד
כ׳׳ש■ כי הוא כסותה לבדו הוא שמלתו לעורו ,היינו מאור וירצה •למצוא בלבוש הזה מה שיחסר לז ולכן
הלבוש שנעשה .מההרגל שהוא לפי הרגשתו !תפיסתו הוא תמיד •נבוך'ואינו •בנייחא• ,ולכן כל עוד••.שלא
יתראה ■לו כי הוא כבר ׳מוריגל בהנהיגתו ,וזה יוסר הגיע הזמן ■לשוב למקורו ,להתדבק .באור אז עוד
גשתראה ■אור בהיר בתוך בית ישריאל ■ותראה כי יברח כשיראה אור כי ידמה■,לו שזה■ גורם •לו עכירות
הלבוש האמתי הוא ■אור שהש״יימקיף בו את ישראל. בדעתו וכמו שמצינו ברצי עקיבא שאמר .כשהייתי עם
הארץ אמרתי מי יתן לי ת^למוד חכם 'ואנשכנו כ׳חמיור
כי יקרא קן צפור לפניך וגו׳ שלח תשלח וגו׳ למען
)פסחים מט •(:כי באמת הרגיש שכל מה שאינו
יטב לך והארכת ימים .במדרש תנחומא ,אחרי!
בנייחא הוא ■מחמת .שאינו במקומו ואור התורה
מה ,כתיב כי תבנה בית חדש.
■שהי׳ עתיד להגיע אליו הרגי־ש בו אכן ■לפי שהי׳
ע,נין קן צפור.מבואר.מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון בלבוש הרחוק מורגל צו וראה שאור הזה ■הוא מתנגד
■ הקדוש -זללה״ה שבמצוה השייכת לאדם ■מפורש ללבוש המורגל 3ו ,אכן בעת שהגיע עת ■להפשיט
אין לו ■להביט'• לשום כלל ומבואר .שם דלזה ■נסמך לבושו ■הזה ולראות באור דברי'תורה■ איתא בירושלמי
מצות מעקה שצריך לחום ■על דל שלא לשים אדם נזיר )פרק ז׳ ה״ א( ■אמר רבי עקיבא תחלת ■שימושי
שום רעה מ מה שישייג פעולה ,זאת שלא יבין עומקה לפני ■חכמים מצאתי מת מצוה וטפלתי בו שלש
ולכן צריך לעבוד שלא ■יחשדנו אדם וכדאיתא בגמרא פרסאות כשבאתי לפני חכמים אמרו לו־ על 'כל
שבת )כג■ (.מפני מה אמרה תורה להניח פיאה פסיעה ׳ופסיעה כאלו שפכת דמים שמת מצוה קונה
בסוף שדה מפניי החשד ,וזה שנסמך כי תבנה בית מקומו ומזה ׳ התעורר■ לשמיש ת״ח תמיד כדאיתא
שכג ישר ים כי תבוא םוד
לשער אחמשים .שבשערי בינה שלא נמסר לשום ברי׳ הדש שמי שמקיים בשלימות מצוח שלוח הקן כנ״ל
כי שער החמשים היא חוזר ■להתחלה שנעוץ סופן לזה בו;ה הש״י בית והביה שהשי׳׳ה בונה אין בו
בתחילתן והענין כי מידת ■מלכות שמים היא שורש שום פחד לשמא יפויל הנופל כי עיקר גמר הבית
הבריאה כדאיתא בזוה״ק .שסוף מעשה עלה במחשבה שבנה הקב״ה הוא לדוד המלך ע״ה כמו שנאמר
תחלה ,והענין כי תחלה כשעלה במחשבה ■הי׳ בכתר והגיד •לך ה' כי בית יעשה לך ה׳ )שמואל ב .ז׳(
כדאיתא בתיקויני הזהר שמחשבה היא ■חכמה ועלה וכדאיתא במס׳ )פסחים קי ט■ ( :נתנו לאברהם לברך
במחשבה היינו כתר ,והענין שתחלה העלה הקב׳׳ה אומר שאינו יכול ■לברך שיצא ממנו ישמעאל וכן כל.
להתעלות■ גמר' הבריאה שהוא מדת מלכות שתקבל האבות והמנהיגים עד שנתנו •לו לדוד ואמר לי נאה
משורש הכתר היינו שתיקון שורש נקודת הכתר לברך אף כי שונאי דוד קערגז עליו אכן באמת לא
שבמלכות עד שמקומה שם שנתן השי״ת למידה זו חיישינן ■לחשד ממי ■שאינו דן את חבירו •לכף זכות
התעלות שיהי׳ לה מקום במקור ,ומשם התחיל בפני זה •אין צריך לנקות עצמו כלל אלא כל היכא
שורש הבריאה שכמו שרצונו התחיל להתלבש בלבוש שיש מקום לחשדו וכי ה אי גוונא תירץ כבוד אאמו׳ץ־
על גבי לבוש עד תחתית הלבושים כן ■נכלל בהרצון הרב הגאון הקדוש זלילה׳׳ה במס׳ שבת■ )שם( חצר
הזה גמר המעשה שהיא מדת כנסת ישראל מלכות שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות היינו שלזה
שמים וכדאיתא בתיקוני הזהר תיקון הקדמה )דף שיעבור יהי׳ מקום לומר שפתח הזה הוא יותר
יא( בראשית דא אורייתא דאיתמר בה ה׳ קננו פרסום וכן בפיאה אם יניח במקום אחד יהי׳ מקום
ראשית דרכו • ודא שכינתא תתאה דאיהו ראשית לומר שבמקום האחר הוא יותר נכון להניח פיאה
לנבראים ואיהו אחרית לחכמה עלאה ובגינה אתמר ואין הדבר מבורר שאף מי שאינו חשוד לדון את
מגיד מראשית אחרית כד איתנטילת מכתר אתקריאת חבירו •לכף חוב ג׳׳כ יוכל לחשידו.
עטרת תפארת עטרה בראש כל צדיק וכו׳ כי כן
ולכן בדוד המע׳׳ה מי שהי׳ מביט להסתכל בו
( יסד הש׳׳י מדת המלכות וכדאיתיא
בעין יפה ■לא ראה עליו שום שמץ דבר לחשדו
ה׳ בחכמה יסד ארץ •אבא יסד ברתא שאחר שמדת
כי הש״י בנה לו בית נאמן וכ״ש בדוד עם יפה
כנסת ישראל עלה במחשבה ראשית התלבשות בירודתה
עינים וכדאיתא במדרש )רבה תיולדות סג( ששמואל
להתגלות • בבריאה הוא בחכמה ,שזה עיקר יסוד
הי׳ סבור שהוא שופך דמים :והראה .לו הקב״ה
הבריאה שאחר שמצד השי׳׳ת נתן מקום שתצא מדה
שהוא עם יפה עינים ■והוא שניתן לו בעת משיחתו
זו אכן בעוד דבקותה במקור הוא מצד המאציל גם
שיאיר ביו מהטוב הנמצא בפנימיות מעמקי לבו
חשך לא יחשיך ולפני׳ לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה.
שהוא מלא רצון ולא הי׳ צריך לנקות ולייפות עצמו
ועיקר הבריאה ה׳וא שגם במקום ההסתר והחשך
מדעתו כלל וכדאיתא בזוה׳׳ק פנחס )רכ״ז (.לפי
גם שם לא תתבטל נקודה הזו ותוכל להתעורר משם
שדוד המלך ע׳׳ה הי׳ לבו חלול בקרבו כמ״ש ולבי
שתעלה עד לשרשה ,ו׳להראות ולברר לעין שגם
חלל בקרבי לכן הי׳ כנור של דוד מנגן מאליו כי
בחושך נמצא אור ,וזה עיקר הבריאה שתרד להתלבש
לבו חלל בקרבו מורה על •מצות שלוח הקן שמצדו
בהדרגה מודרגת מאד לא שתתלבש בלבוש עב
אין בו שום דבר שימלא את לבו לבלתי יוכל להטותו
מאוד בבת אחת שתתבטל בתוך הלבוש רק בכמה
ולכן הי׳ תמיד מלא רצון אף בעת שהי׳ ישן וזה
לבושים.זה ע״ג זה שהראשון הוא קרוב במהותו לאור
דאיתא בזה״ק שמות ) ח׳ ( :שמשיח בן דוד הוא
( נתעטף הקב׳׳ה בטלית השרשי וכדאיתא )
בהיכל קן צפור.
שכולו ^אורה שגם הלבוש הוא אור ,והלבוש השני
עב קצת יותר עד שבהדרגה נתלבש בלבושים ■עד
שהלבוש האחרון הוא■ הסתר גמור ,ולפי שלא נתבטל
פרשת תבא
מיד בלבוש עב יש לזה כח להתעורר ולבקוע כל ו ל ס ח ת ■מראשית כל פרי האדמה .ענין של מצות
הלבושים לפי שהלבוש הראשון הקרוב מתעורר תיכף בכורים בפרשה הזאת שהיא החמשים שרומז
ישרים כי תבוא סוד שכד
זורע זרע וגו׳ וכפיב לכם יהי׳ לאכלה ' ולא יפיר להזדכך וממילא ׳מסיוע לבקוע ולזכך לבוש הקרוג
כיון דחטא וייצר הרע אשפאיב בגופא דייליה ובכל לו וכן כולם עד שמבקיע כל המסכים ,זכן הפלבש
א ינון פולדופ עביד דינא ולבפר אפא נח וחמא כל פעם שפוכל ■לקבל ולהעלופ ממדה שלמעה הימנה
דהא ■גופא איפ׳בני מאפרא דיצר הרע ■אקריב קרבן ונפלבש בבינה שפוכל לעורר מדה זו וכן 5מדפ
כמה דאקריב אדם מה כפיב וירח ה׳ אפ ריח החסד וכן בכל המדופ פוכל ■להפעורר ■ולעורר גם
הניחוח וגו /וכפיב כי יצר לב האדם רע מנעוריו הלבוש שגם לבוש הזה הוא לבוש למה שעלה במחשבה
אמר קב׳׳ה מכאן והלאה הואיל וגופא אשפאיב פחלה עד שבגמר צאפ מדה זו בלבוש עצמה היינו
מההיא יצר הרע יפענג גופא כמה דאפחזו לי׳ יכול לבוש מלכופ ,שהיא פכליפ .ההספר כי מלכופ מורה
בשרא כירק עשב נפפי לכם אפ כל כד אכיל בשרא שנדמה שנמסר כפ בחירה להבריאה שפוכל להמליך
מההוא בשרא אפענג בשרא דילי׳ ואפעריב דא בדא אפ בוראה בבחירפה וגם פוכל לפעול בכפ בפירפה
ואפרבי גופא מניה ומההוא עונג גופא חטא בכמה כרצונה .ובאמפ בזה נשלם הרצון כדאיפא בהקדמפ
חטאין אמר קב׳׳ה כפרה על גופא בשרא אכיל ( מלכופ פמן ה׳ ובה אפקרו פיקוני הזהר )דף
ובשרא איפרבי מני׳ וביה חטא בגין כך לכפרא יקוק בשלימו שבע זמנין אפקריאפ בה ואיפ בהון
על בשרא■ בשרא ובשרא דאכיל בשרא עביד דמא כ״פ אפוון דאפמר בהון ועפה יגדל נא כח ה׳
לגופא בגין כך דמא דאשפרי מההוא בשרא ■לבר )במדבר י״ד( שבהגיע מדה זו למקום זה יש לה
איפעביד לכפרא על דמא וכו׳. כח מכל המדופ שמסייעין אופה לבקוע כל ההספ רופ
ולהראופ שאף במקום הזיה יש אור הראשון ממה
והענין כמו שביאר אאימו׳ד שקודם החטא לא שישראל עלו במפשבה להראופ שגם במקום ה ספ ר
הסכימו כל הבריאים לכנוס ולהפכלל באדם יש כבוד שמים אף שהיא בלבוש ההספר.
שמאחר שהם פמיד מקיימים רצון בוראם מפני
שאינם בעלי בחירה ,אכן כיון שחטא האדם נכנס והנה ידוע ששורש הפחלקופ המדופ הוא במקום
החטא בכיל הבריאים כי כולם נשפפפו בבריאפ בינה ששם המדופ מפפיילים להפפלק ופל
האדם כמו שביאר אאמו׳׳ר זצ^ללה׳׳ה בפרשפ בראשיפ מדה כלולה מכלם עד שמספעפים ־ לחמשים שערי
דרכו במבול ולכן וממילא ■השחיפ כל בשר אפ בינה שכל מדה כלולה מכלם עד בגמר צאפ המדופ
שבזה הסכימו אח״כ להפכלל בצורפ אדם אף לפועל במלכופ שבמלכופ אז מפגלה האור מהיהסד
נכנסו לאחריופ ולסכנה שמא יעשה אדם בכחם הראשי ששרשו בכפר עליון כדאיפא בכפבי האריז״ל
נגד הש״י ויהי׳ מסייעים ידי עוסקי עבירה אכן )בריש ביאור האדרא( שפסד גמור הוא רק בכפר
עם כל זה הסכימו כיון שכברינפקלקלו הם מרוצים יזה הוא שער הפמשים שלא נמסר לשום ברי׳ והוא
ליפנוס לאחריופ לפי שהאדם יכול להעלופם כשקיים חוזר להפחלה ,ולכן בפרשה זו שהיא החמשים נאמר
בכחם שיכניס בו אם יקיים רצון הש״י יפעלו גם מצופ בכורים שהיא ג״כ ■חזרה להפפלה שמקריב אפ
הם ,והנה לזה ניפן מאכל מהבריאים לאדם כדי ראשיפ מהאור הניפן לו וכמו שנפבאר.
שיפעלו על ידו ועיקר הוא אחר החטא כנ״ל שאחר
שנברא האדם משיפוף והצטרפופ כל הבריאה ואף ובנית שם מזבח לה' אלקיך וגו /וזבפפ שלמים
שחטא קודם שאפל בשר ■א^בל קודם החטא ג״כ הי׳ ואכלפ שם ושמחפ לפני ה׳ אלקיך .בפסחים
באדם משורש כל הבריאה אכן לא הי׳ נכנסים בפוכו )דף ק״ע (.ילפינן מזה לשמחפ יו״ע דבזמן ש 3יפ
רק השפפפו בו בבחיינפ מקיפים כמו שיש לאדם המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר.
קיום ממה שמכניס לפוכו כמאכל ומשקה וכן יש
לו הגנה ממה שמקיף ׳סביבו׳ כגון מלבושים וביח ענין שמחה בבשר כדאיפא בספרי פורה פ׳ לך
דירה ,ולכן קודם החט׳א לא השפפפו בו רק )דף פ ט ( :בענין קרבנופ שעד לא חטא אדם
בבחינח מקיפים שיוכל להשפמש בהם לצרכו ,אכן כפיב ייאמר אלקים הנה נפפי לכם אפ כל עשב
שכה ישר ים כי תבוא םוד
זה אינו מעצם כתי״ה אחר החמא שהוצרך לתקן אותם ג״כ ננ״ל בהכרח
שימים אותם לתוכו בבחיגת פ>ימיות שהוא יקיך
הגדתי היום לה׳ .שבזה היום שהאדם בא על אותם היינו לאכול מהם ,הי מו שיגביר עליהם
קביעת מקום שבא למקום המקדש אז הי׳ ייכנסו בתוכו ויתכללו בו ממש עד שלא יופר מהותם
רואה שהמחשבה הראשונה הי' גם כן מהש״י לכך אז נעשה מהם צורת אדם בשלימות ואז יוכלו
יש ■לו קביעות מק.ום אשר נתת לי ולא בעבר הירדן להתעלות.
שנטלת מעצמך וחד אמר לפי שאינה זבת חלב ודבש
אכן לזה צריך האדם תחלה להתעלות בעצמו כדי ■
ואלו השני טעמים הם אחד כי שנטילת מעצמך מורה
שיוכל לקבל מהם אל תוכו וכדאיתא במס׳
שנטל בלי רצון הש״י ולכך היא אינה זבת חלב ודבש
חולין )דף פד( לימדך תורה דרך ארץ שלא יאכל
כי זבת חלב ודבש מורה שזב מהש׳ vבלי שום יגיעה,
אדם בשר אלא בהזמנה מקרא דאשר יצוד ,היינו
מאי בינייהו חיצי שבט מנשה איכא בינייהו היינו
שיהי׳ כלי קיבול שיוכל להכניס כוחם לתוכו ולא
שכל הטובות מזה העולם אין מוסרים א״ע להאדם
שכחם יגביר עליו ,וכן לא יאכל אדם בשר אלא
אלא ■אם האדם יכול למסור הכל להש״י כמו שמצינו
לתאבין מקרא דכי ירחיב ה׳ את גבולך וגו' כי
באברהם אבינו ■)תנחומא בהר א( אמר הקב׳׳ה
תאוה נפשך לאכול בשר ,והעכין כמו שנזכר בכתבי
שאף אניי מכרתי העולם כולו לאברהם ופו׳ שהי׳
האריז״ל שתאות אכילה היא מפני שהמאכל מתאוה
כל העוילם ברצונה להמסר ■לו מחמת שאברהם אבינו
לכנוס באדם להתעלות על ידו. ,ולכן בבשר לא יאכל
הי' ביכולתו להקנות כל העולם כולו ■להש/ע ולכך
האדם עד שירגיש תאוה היינו שיסכים כח בעל
היא זבת חלב ודבש שזב מעצמו בלי שום יגיעה,
החי שירצה להתכלל בו כנ״ל וכמו שנתבאר ענין
וכשהולך ביגיעה זה הוא מחמת שאינו יכול למסור
בפרשת בהעלותך. בשר בענין
א׳׳ע להש׳ ,vוחצי שבט מנשה הגם שלא נטלו מעצמם
אעפ״כ היו יראים למסור להש״י כי אולי לא יחזיר והגה ממקום הזה שורש השמחה שהבעל חי נראה
להם לכך לא הי' זבת חלב ודבש ואין 'מביאים שאבד ■והפסיד על ידי חטא האדם ובזה שיתכלל
ביכורים משם כי בכורים הוא שהאדם מוסר הכל בהאדם ישוב לחזות באור ,וזה שנזכר במקום הזה
להש״י וכן בד״ת היא גם כן כך כמו שאיתא בזוה״ק שמחה אחר שנכתבו דברי תורה על אבנים הייינו
>בהר קי א (:בתרין זינין אקרון ישראל לקב׳׳ה שבכח האדם להכניס אור אף לדומם וזה הוא ע״י
עבדים דכתיב עבדי הם ואקרון בנים דכתיב בנים הכנה לקבל דברי תורה לקבוע א!ותם גם בג.וף והוא
אתם וכו׳ בזמנא דידע לי׳ ב׳׳נ לקב״ה בארח כלל רק על ידי שיכניס אדם יראה עצומה בנפשו וכ-מו
כדין אקרי עבד וכו׳ ולית ■לי׳ רשו לחפשא בגני־זוי שנצטוי לקביל בהר עבל דברי תורה באוים וגיזום
וברזין דביתיה ,בזמנא דידע ליה ב״נ בארח פרט להזכיר ברכות וקללות וכדאיתא במדרש תנחומא נצביס ג׳(
כדין אקרי בן רחימא דיליה וכו׳ ואע״ג דאקרי בן כאדם שאומר לחביירו העבר בך קללה■ אם תעבור,
ברא בוכרא לקב׳׳ה ופו' לא יפוק גרמי׳ מכללא דעבד ומזה נקבעו דברי תורה גם בהגוף שיהי׳ נבלל
ופו' .והיינו שאף מי שידע בארח פרט ידע מאורח בדברי תורה ועל ידי זה יתוקן כל הבריאה אף
כלל גם כן היינו גם כן כנ״ל מחמת שמבורר מאוד במקום שנדמה שנאבד התקוה.
שיכול למסור הכל להש׳.v
וזה עיקר הגורם שמחה כדאיתא בירוש׳למי שקלים
הגותי היום וגו' ארמי אובד אבי היינו שזה פרק שלישי )משנה ז( רבי אבהו אתי לטברי׳
•שהי' מביא ,ביכורים הי׳ בכאן במעלה ,יותר חמינא רבי יוחנן אפוי נהורין אמרו תלמידוי לרבי
גבוה מהכהן שהכהן היא עבודה ■ועבודה היא ■רק יוחנן אשכח רבי אבהו סימא אתיא לגבי׳ אמר לי׳
להסתילק מן הספק שנקרא ירא ה׳ שירא ליקח שום מאי אורייתא חדתא שמעית אמר לי׳ תוספתא עתיקא
דבר ובאמת מצינו בגמרא חולין )מד ( :שזה נקרא קרי עלי׳ חכמת אדם תאיר פניו.
ישרים כי תבוא םוד שכו
להש״י והיינו כי מכיר שמצד עצמו הוא חסר מכל יגיע כפיך שרואה עריפה 'לעצמו הייינו שאינו
וכאשר יראה אור הש׳׳י בזה עצמו ישלים .מה מסתלק מן הספק ,אלא העינין הוא זה שמגורר
שתסר לו,וכ״ ש לאברהם התהלך ■לפני ו הי׳ תמים מאוד ,שאק לו שום נגיעה אצל זה הוא כחא דהתירא
כי,כל עיקר האסרון הוא שתסר אור הש״י ושלימות עדיף שיכניס זאת בין ישראל ואצלו הוא העשה גדול
■, נפש מישראל■ הוא הכרת אור הש׳^. ולפעמים יש' שהלא תעשה היא יותר גדולה שיש
לו תקיפות כל כך שאין צריך לעשות שום דבר
ראה תאנה שביכרה רימון שבכרה וכו׳ ואומר משל לאחד שיודע בוודאי שיש לו זה ,הדבר אין
הרי זה ביכורים ובעת ההבאה הי׳ אומר עוד צריך להתפאר שיש לו כמו שבת דכתיב )ישעי׳ נח(
הפעם הרי זה ביכורים ) מ ס׳ ביכורים פ״ג מ׳׳א(. וקראת לשבת עונג היינו הלא תעשה שאין צריך
■והענין ’ הוא ' כי האומות הם רוצים להכחיש את לעשות זהו עונג ועוד מצינו שהעשה היא -יותר
מישראל שבכל מקום שרוצים ישראל להכיר הדעה גדול כמו אנכי ה׳ אלקיך שזה הוא העיקר שתקבל
את הש״י שם הם מקשרגים שבעת שהאדם מתחיל מלכותו אמנם כל העשה נועל רק מהלא תעשה שהש״י
■להכיר את השי׳׳ת אז באיים בני ישמעאל לקערג שהם צימצם עצמו שאם יפתח השי׳׳ת את אורו לא הי׳
אומרים שאיין מועיל עבודה כלל שהדעה שלהם היא יכול האדם לעשות כלום כמו ,שאיתא במגלה )כע(.
בהתחילת בריאתעולם עלוב ושאינו עלוב מי נדתה מפני מי מזה נראה שגזירה קדומה שהש״י העביע
האדם וזה הוא נואף שאצל הש״י הל׳׳ת היא יותר גדול .אמנם ממה שיהי׳ כך ומה מועיל עבודת
שאומר שיש הש״י בכאן ׳אך הוא אינו מכירו ,ולבסוף שמצינו אצל הקרבת קרבן לשם ששה דברים וכו׳
כשאדם מקבל העובה באים בני עשו לקערג שאומרים לשם מי שאמר ו הי' העולם )זבחים מר (.נראה
שאין אידם יצריך לעבודה כליל שבילי דעת האדם מזה שחפץ בהוויית עולם שהברואים יתהוו בעולם
מכוון לרצון הש״י שזה הם מודים שיש השגחה נראה שהעשה היא י,ותר גדול רק שבאמת איון
פרמיית אך שהוא נקי מאביו ואמו וזהו רוצח שום נ״מ רק כשהמלך נכנס אציל זה זה הוא הגדול
שאומר שהוא מכיר הש״י אך הש״י אינו מכייר אותו. וכו׳ לכך כאן בהבאת בכורים שעבר דרך .כל השערים
הוא משנייהם שהוא אומר שבאמת האדם ועמלק כדכתיב ארמי אובד אבי וגו' וירד מצרימה וגו׳
צריך לע^בודה ומועיל עבודה אך אין האידם יכול שהי׳ לו כמה מימושים ואח׳^כ נתברר שאפילו הכלי
לברר א׳׳ע שבמחשבה אי אפשר לברר כלל ולכך חול הוא גם כן מלא קדושה אז הי׳ גבוה מהכהן
לנגדו צריך להיות בשמירה גדולה להבייא למקום שהוא רק ל״ת אבל קודם הבכורים שעומד עדיין
המקדש וימסור הכל להש״י כמו שאיתא בגמרא בהשער אז הכהן יותר גבוה היינו שב ואל תעשה
בבא מציעא )מב (.כספים אין ■להם שמירה אלא עדיף ,ולזה רומז הקריאה והשתמוי׳ ,קריאה היא
בקרקע וכו׳ והאידנא דשכיחי גשושאי אין להם על ההתחלה שהאדם מתחיל להתפלל ומסתמא
שמירה אין לו שמירה עד שיבא אל המקיום אשר כשהש״י שלח אליו בלבו להתפלל מסתמא יש לו
יבתר ה׳ כדכתיב )ישעיי׳ ס( תחת בשתכם משנה מסרון לכך צריך להתפלל להש״י שימלא לו חסרונו
וגו׳ בארצם משנה ירשו ואלו השני תנועות מוריים מסרון כי האומות אינם מתפללים רק כשיש להם
נגד ישמעאלי ועשו היינו שימשיך אור לשני המקומות ומכירים מזה שצריכים להש״י וזה נקרא )ישעי׳
האילו. מד( לפסלו ■יסגד ■לו שאינו מכיר רוממות הש״י ורק
שמכיר עצמו 'לבעל חסרון וכאשר נדמה לו שהשיג
ו הי נ ח תו לפני ה׳ אלקיך ושמחת בכל המוב .השמחה מביוקשו אז נדמה לו שהוא שלם והוא ברי׳ נפרדת
היא ממה שנשאר לאדם השארה מהבאת להש״י בפני עצמה היינו שמכיר מתוך חסרונו שצריך
ביכורים ,שבכל מיצוה הוא רק בעדנא דעסיק בה אבל בישראל מתפלל להש״י קודם כי הש׳ע שולח לו
ומהבאת בכורים נשאר בקניין אח״כ לאחיר הבאה תפלה מקודם שיראה לו חסרונו ולזה רומז קריאה,
גם כן ומזה הוא עיקר השמחה ולזה כתיב אח״כ כי והשתתוי׳ רומז לאחר שקיבל העובה שימסור אותה
שכז ישרים כי תב א Dו ד
היינו צי כל הרע שיבא :לאדם׳ ה ו א רק מזה■ שאינו תכלה ■לעשר שהש״י מלמד אותנו האיך שיהי' השמחה
עומד על מקומו והאומות כל אחיזתם הוא מחמת לעולמי עד ,מעשר :ראשון הוא ׳שהאדם מוסר הפל
שאינם עומ-דים :יעל מקום ׳שמרביעים כלאים ■כדי להש״י ומעשר ישני הוא ״ג״כ כך■ ׳שמוסר א״ע־ ■להשיי״ת
שכל דבר לאי יחזור ■למקומו כמו שנברא מהש״י כמו שאיתא על יעיןי אבינו ע׳ ה שמדתו הוא שלא
ושיהי׳ '■בהסתרה כדאיתא בגמרא׳ מו׳לין )זיי״ן(: ישמוך עצמו על גירוריס ורק רוצה• לראות ת מיז
שיכל■ ז ה' הו אי מחמת שיראים פן ■ישול השי׳׳ת ■מהם באור ואיתא עלי מאמר הכתוב )ויצא ־■כח( וכיל אשרי
הש\בה■ לכך מערבין הם הכחות שלאי יוכל לחזור תתן לי עשר אעשרנו לך אעשרנו לבתרא כי •קמא
כל דבר למקומו אבל־'בישראל העיקר ■הוא שכל )כתובות נ (.רק בזה המעשר שני מתחיל הציוף
דבר עומד על מקומו ■להסתכל נכח הש״י וכשיש ג״כ לקנות שהגוך נעשה מלומד ביראה כדכתיב
■להם דברי ־תורה׳ בקביעות ■דאיהו בית דילה ■קן )ראה יד( למען תלמד ליראה ,ומעשר עני הוא
דילה היכל די^לה זהו י ושמתי מקום ומזה ■יצמח זריעה שיהי׳ הולדה כמו חשה שמתחלה הי׳ מן
ונשעתיו מה ׳נשיעה יפרה ורבה אף אלו־ פרו •ורבו, העפר ואח״כ נותן■ האדם חזרה ■להעפר ונעשה
ושכין יתחתיו היינו׳ שילך עמהם'־כל הסייעתות ,ול^א מזה הולדה חדשה כך מעשר עני מזה׳ שאתה נותן
ירגז עוד״של-א ■יהי׳ עליהם שום־ מקשריגים וברך■ ■לעני נעשה הולדה חדשה כי העני הוא■ עיקר־ הבעל
את עמך׳ ישראל י בבנים י ובנות ואת האדמה אשר הבית כדאיתא במדרש תנחומא )ראה מו( י ונפש
נתת לנו בשל ומשר ובולדות בהמה ,כאשר נשבעת בעליו הופחתי זה מעשר עני שמי יכול בניקל •כל
לאבותינו י ארז ■ זבת חלב ודבש כדי שתתן שעם כך לומר לה׳ הארץ ומלואה כמו העני שהוא רואה
בפירות )מעשר שנייפ״ה( י היינו שיהי׳ לך נייחא, שאין לו כלום ומזה יהי׳' לך השמחה •לעולמי ■עד.
אלו■ השני י מעשרות מרמזים על ’ יראה רק החיילוק ונתינה לעני הוא כמו שמוסרו ׳ומיחזירו למקורו
הוא מעשר שני הוא י הן יראת ה׳ היא חכמה וכמ״ש )משלי יש( מלוה ה׳ מונן דל.
היינו שיש לו החכמה בקביעות ויש לו דברי תורה
י
ה ש ל ן י פ ה ממעון קדשך מן השמים .היינו■ שאתר
דאורייתא ־מחכמתא נפקת ומעשר ראשון הוא וסור
כל הבירורים הנ״ל יתהפך ממדת פרעניות
מרע בינה היינו שאין לו עדיין בקביעות ,שבינה
למדת הרחמים .איתא במדרש )פרשה זו( שבכל
הוא שמבין דבר י מתוך דבר וצריך תמיד לנגדו דבר
מקום השקיפה הוא .ל ר ע ה .מוז מזה שהוא לשובה
שיבין ■ממנה ומאילו השני מעשרות נושל אח״כ מעשר
והאיך שייך בהשי׳׳ת השקפה לרעה והלא כתיב
עני שאחר שהגוף נעשה מלומד ביראה רואה שהעיקר
)עיין בסה״ק מי השלוח ח״ב ע״פ זה .מב״א הגרי״ל
הויא׳ העני שזה העני הוא לא כעבד שהוא תחת
שבאמת זצ״יל( .וראה הכהן והנה נרפא אלא
רשות אדונו ונושל השפעתו ע״י אמצעי רק העני
•שבהשם ית^ברך לא נמצא שום השקפה •לרעה רק
הוא העיקר ואתה רק הצנור שעל ידך תרד ההשפעה
כשהשם יתברך מתחיל לראות בהפרש אז מתחילים
שכל הברואים לצביונן נבראו שבשעת הבריאה הי׳
כל המקשריגים לקשרג ,השקיפה הוא אל הפרש
זה רוצה שיהי׳ זכות לאחר על ידו.
כדכתיב חלונות שקופים .אשומים היינו שהשם.
•יתברך מביש דרך משקוף אל הפרש ורואה שאם
ל א' אכלתי באוני ממנו ,היינו אף שהי׳ ■לו דברי
לא יזיק להפלל •אז יתן לו השובה ויאם יזיק אזי לא
תורה בקביעות על ידי השני מעשרות האלו
•יתן לו ואזלינן בתר רובא וכאן לאחר כל הבירורים
עכ״ז לא הי' לו ' דברי שיתנגד לעבודה ,וילא אכלתי
אז אין שום מקשרג •לכך הוא השקיפה ■לשובה
ממנו בשמא היינו שלא הי׳ ■לו מהיראה שום עצבות
היינו שנותן לו הש״י דרך כל הכלל ישראל וגם יש
שאין השכינה שורה מתוך■עצבות .ולא נתתי ממנו
לו סייעתא מהלוי היינו עבודה.
למת ומקשה הירושלמי ).פ״הה״ה( וכי השתא לחיי
לא למת מיבעי ,אלא י הענין הוא דסד״א מחמת ו ש מ תי ■ מקום לעמי לישראל ונשעתיו ושכן תחתיו
שמעשר שני הוא מרמז שיש לו דברי תורה בקביעות ■ ולא ירגז עוד )שמואל ב .ז( ושמתי מקום
י ש ר י ם כי תבוא םוד שכח
מאוד תקיפים בהם עדיין מלכי יהודא והיו ומת הוא גם כן כזה שלוין לומר מ״ו שהמת נסלה
שבהפנימית לא חסרו כלום רק בהלבושיס חסרו הוא לגמרי רק מתמת שהקדושה נקבע .כתוך ישראל
והראה להם הש״י שגם בהפנימית מסרו וזה הוא והוא נשלם לגמרי הו״א שיוכל ליתן למת ג״כ לזה
בל׳׳ב שבילין דחכמתא לכך נתגלה עוונם ותגלה אומר ולא נתתי ממנו למת כי הקביעות של מעשר
קיצם ,ובמקדש שני חאבו באתגליא היינו בנ״ג שגי האדם מרגיש בכל פעם שניתוסף לו חיים
פרשיין דאורייתא שהם בררו א׳׳ע מאוד על הלבושים ובהמת אין האדם מרגיש כלל .עשיתי ככל אשר
כמו שאיתא )יומא שם( שהיו בהם כל המדות טובות צויתגי שמחתי ושימחתי כו )מעשר שני פ״ה .מי׳׳ב(.
והם היו יודעים שבהפנימיות חסרו רק סברו היינו שנתתי לאחר גם כן להבין.
שבלבושים לא חסרו והראה להם הש״י שגם בהלבושים
חסרו וזהיו בנ״ג פרשיין דאורייתא לכך לא נתגלה ו ל א נתן ה׳ לכם לב לדעת .לדעת היינו בחירה
עוונם ולא נתגלה קילם ,ואיתא בזוהרחדש )שם וזהו כשהאדם מברר א״ע בכל הבירורים עד
( באן אתר אתגלייא פירוקא דישראל בהני המדרגה הת׳חתונה אז יש לו לב לדעת וזה הפסוק
קללות אמר אשגח ודייק דוכתא בישא מכלהו תמן כתיב אחר התוכחה היינו כמו שאיתא בגמרא
הוי אשוח ודייק ואשכח דכתיב והיו חייך תלוים )מגילה ל א (:תכלה השנה וקללותי׳ ותחל השנה
לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך, בברכותה היינו מזה שהיינו סובלים בשנה העברה
והיו חייך תלויס לך מנגד היינו שתדע שאתה תלוי מכל המיחושים יפלו ולשנה הבאה יחול שיהי׳ לדעת
בהש v/כדכתיב )תהלים טז( שויתי ה' לנגדי תמיד כי בכל שנה קובע הש/ע כל העבודות משנה שעברה
היינו שכל חייו תלויים במקור הרצון וזהו הבטוחות ומתחיל ליתן חדשות בלבות ישראל ולזה כתיב אח״כ
היותר גדול מאוד כי מי שהוא תולה בדעתו בהש״י שיכתבו דברי תורה על האבנים היינו שיהיו דברי
השערה איןלך חיזוק גדול מזהשאחר אפילו כחוט תורה גם בהדומם כדכתיב )תהלים צב( בלותי בשמן
שכן רצון הש״י זה הוא החיזוק היותר גדול כי מי רענן .קללות -שבתורת כהנים משה מפי הגבורה
נותן כח בכל דבר ולזה יש בטוחות מאוד ,ופחדת אמרן ושבמשנה תורה משה מפי עצמו א מ ק )מגילה
יומם ולילה זה הוא מחמת שאק אדם יודע■ עד לא ( :והאיך שייך שמשה ח״ו אמר דבר אחד מפי
כמה יגיע לו מהטובה וכדכתיב )הושע ג( ופחדו עצמו אלא הענין הויא שהקללות שבתורת כהנים לא
אל ה' ואל טובו ויכול הש״י להראות לאדם צמיחת הי׳ למרע׳׳ה שוס תפיסה מהעובה שיש בהם
ישועה למעלה מדעתו ולשון פחד כולל יראה וגם ובקללות שבמשנה תורה הי׳ למרע׳׳ה תפיסה מהמובה
בטוחות בדבר נסתר כ״ש ופחדו איל ה׳ אך כל זמן שיש בהם .איתא )בזהר חדש פ' תבא( כך אמר
שאין האדם יודע מה הוא נקרא פ חז שהפחד שלך קב׳׳ה בקללות קדמא ין אית ל״ב קראי וכלהו לקבל
הי׳ שצפית לישועה ולא תאמין בחייך היינו שעיקר שבילי דאורייתא בקללות בתראי אית בהו ^נ״ג
הוא אמונה המשכה כ׳^ש )בהעלותך יא( כאשר קראי לקבל פרשיין דאורחין דאורייתא בגלות קדמאה
ישא האומן את היונק והיינו שאין בו קביעות רק סתימין דבית ראשון עברו ישראל אינון שבילין
כל עת מזמין לו כפי הצריך בשעתו כדכתיב )חבקוק דסתרי ואתגלי הובייהו ואתגלי קיצה דילהון ונחמתא
ב( וצדיק באמונתו יחי׳ וזהו אמונה היינו שתמשיך ואבעחותא דילהון בגלות בתראה דבית שני עברו
כדכתיב כאשר ישא האומן וממילא אחר רצון ישראל ג״ן פרשיות אורחין דאתגליין ואסתיס מובייהו
כשאתה תהי׳ נמשך אחר רצון השי״ת יהי׳ לך ואסתים קצייהו ולא כתיב בהו הבעחות ונחמות.
תקיפות גדול שהיכן שרצון הש״י מושך לשם תהי' ואיתא בגמרא )יומא ט ( :ראשונים שנתגלו עוונם
נמשך וזהו ולא תאמין בחייך היינו שלא תמשך נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלו עוונם לא נתגלה
אחר כח תפיסתך כי חייך מורה לגבול תפיסת קיצס )יושם( ובמקדש שני שהיו עוסקים בתורה
האדם והיינו שלא תאחוז בלבושים ולא תמשך אחר ומצות וגמילת חסדים וכו׳ .והענין שמקדש ראשון
תפיסתך רק אחר הש״י שיוכל להאר לך חדשות חאבו באתכסיא היינו בל״ב שבילין דחכמתא שהי'
שכ& ישר ים כי תבוא םו ד
לפנימית אצלם הי׳ מזון המן בבפחון גדול ולכן בכל פעם כ״ש )ישעי׳ סד( בעשותך נוראות לא
כתיב עליהם לא חסרת כי בהמן קבלו ביותר אור נקוה ,וזה דאיתא במנחות ) ק ״ג (:והיו חייך
הזה כמו שכתוב )שם ח( ויאכילך את המן וגח תלויים לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה.
למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם.
י ובמדרש מגלת אסתר )פרשה א'( איתא והיו חייך
תלויים לך זה הלוקח חפים לשנה .ובסופה )מ׳ץז ( :
ן >בל בהנהגה שהיא דרך לבושים בדרך הנהגת איתא רבי אליעזר הגדול אומר כל מי שיש לו פת
הפבע אף שמצד הש״י אין שום הפרש אבל בסלו ואומר מה אוכיל למחר אינו אלא מקפני אמנה.
מצד הבריאה אין ילך עירוי גדויל מזה ואף שכשיאיר עד כאן אינו מעצם כי״ל(
הש׳׳י את אורו יראה האדם שאין שום הפרש כי
כל העולם תלויה בזרועו של הקב׳׳ה וזה דאיתא ובמסכת מנחות ) ק ״ג (:איתא והיו חייך תלויים
בזהר חדש )תבא( ואף על גב דיידעי חברייא זמן לך מנגד זה הלוקח תבואה משנה לשנה ופחדת
אינון חיים תליין ק ק וספיר!ן ועיקרא איהו ויציבן יומם ולילה זה הלוקח תבואה מערב שבת לסרב
מלין ,כי כשמראה הש״י אורו גם מ ה שביד האדם שבת ולא תאמין בחייך זה הסומך על הפלפר.
הוא תלוי ליו מנגד כי יראה שאק לו מצדו שום
כח המחזיק אף רגע ורק להש״י הכל והיינו אף ובסוטה )מ״ח ( :אמר רבי אליעזר הגדול כל
שידעו זמן הגאולה וכן כל ההסתר וראו מפורש מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר
שרק מצד הבריאה הוא אכן כאשר ידעו כי אין הרי זה מקפגי אמנה ,אכן באמת מי שמינהג עמו
מצד הבריאה שום כח פעולה הרי זה חיים תילויין הש׳ vבאור חכמה ודעת ונותן לו בפחון חזק
קמן אכן למי שמאיר הש״י להפעימו מפרי מעשיו בהראיותו שכיל דבר אינו המחי׳ הלבוש העליון רק
בעולם הזה מעין עולם הבא אצלו אין לך בפחון מוצא פי ה׳ הוא המחיה ואינו בופח בהלבוש מכל
ותקיפות גדויל מזה כי כל זמן שהש״י מראה האור דבר וזה אף שיש לו כל מיני אוצרות אינו בופח
רק בבחינת ראיה בלא קנין גם מזה אין נפש האדם על הלבוש שבהם ורק על מוצא פי ה׳ וממילא
בנייחא אחר שהאדם ירצה שידאה את עצמו בבחירת אין אצלו שום חיילוק בין שיש לו כל מיני אוצרות
יש ונברא מאחר שכן הוא תשוקת הגוף אבל מי תחת ידו גם כן אינו בפוח בהם ויודע שכאשר
שנותן לו הש״י אור בקנין זה הוא בנייחא מאור יסור הש״י השגחתו אף רגע אחת יוצא כל כח
השי׳׳ת ,וזה דאיתא במם׳ ברכות )כ״ד (.אמר רבי המ חי' שבלבושים ואם מביע רק לרצון הש״י הלא
חנינא אני ראיתי את רבי שפלה תפיליו מיתבי התולה על כיל מוצא פי ה׳ יחי׳ האדם אכן בעת שהש״י
תפלייו יתלו לו חייו דורשי חמורות אמרו והיו מנהג עולמו דרך לבושים וכדאיתא בתיקוני הזהר
חייך תלויים לך מנגד זה התוילה תפליו ומסיק שם )כהקדמה( בגלותא משנה דאיהו מפ״פ שלפא
כי תלה רבי בכיסתא תילה ,כי תפלין מורה על ואיהו משנה למלך וכי׳ ובעת ■הזה הוא ברכת
התחברות השי׳׳ת עם ישראל כמו שנתבאר במקומו, הש״י כשנותן הלבושים בידו של אדם אכן על ידי
והנה כיל התחברות בעולם הזה הוא דרך לבושי הלבושים צרייך להגיע שימצא שגם בהלביוש יש מוצא
תורה ועבודה ומצות ובתפלין נתגלה שכל מה שעבר פי ה' והיוא המחיה אבל עיקר השגת האידם הוא
דרך הסתרות והסתעפות המדות הוא רק לפובת ע״י הלבושים בעת שהאור הגדול נסתר ,וכמו
ישראל שעל ידי ישראל יתגלה כבוד שמים .ולכן בזה שנאמר במן )דברים ח׳( וייענך וירעיבך ויאכלך את
צריך קביעת מקום לקדושה הזאת לכל נפש בפרע המן ,המאכילך מן במדבר וגו׳ למען ענתך לנסותך
וכדאיתא במס׳ שבת ) קי״ ח (:אביך במה זהיר )שם( ,ואיתא ביומא ) ע״ ד (:אינו דומה מי שייש
פפי א״ל במצות ציצית ,כי כל מצוה שהיא מיוחדת ■לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו שזה נקרא עינוי
לאדם הוא הימצוה שהיא תמיד באדם הזה כמיצוה ויבפרשת דברים )דברים ב׳( כתיב לא חסרת דבר
בשעתה וכמו מצוה בשעתה בזמן שמאירה בזמנה ובאימת דור המדבר שהייו דור דיעה ומביפים רק
י ש ר י ם כי־ תבא םוד של
מצוה■ זאת יצא לפועל במצוה מיוחדת■ שיאיר לאדם, שאוא ■אז גדולה מדברי תורה י כדאיתזא .במסכת
וכשאין מצות■ תפלין■ מאירין לאדם כל כך שימצא קידושין).לג״(;.גדולה .מצוה בשעתה .שהרי מפנוהם
מצוה׳ מיוחדת■ בנפשו •■נקרא התולה תפליו 'והיינו עומדים מפני תלמידי תכמים אין עומדים כי .ג ל
שאינו ■קובעיי מצזת ׳תפלין אצלו בקביעות בעומק עד מצוה .בשעתה מאירה ■מאור פנימי■ של•.דברי .תורה
שיאירי ■בחוץ לפרע מצוה וזה שאמר רבי חנינא■ אנא שבה באור בהיר וכן הוא מצוה השייכת לנפש מיוחד
ר!זיתי< ■.לרבי שתלה תפיליו כי לא מצא אצל רבינו הוא .מאירה .בנפש זה מאוד .ונראית מפורש 'בנפש
הקדוש שיהי׳ מדקדק במצות עשה אחת יותר זה איך על ידי.מיצוה זאת בנפש■ זה יתגדל ויתקדש
מבאחרת ישכיל התורה י הי׳.אצל■ רב-י כמצוה בשעתה שם.שמים^:ויתראה מפורש איך פנימית המצוה היא
וכדאיתא בברכות )י״ג ( :שמע ישראל ה׳ אלקינו רק .אור תורה שנתלבש ־ ■בפעו^לה זאת■ ,וזה הוא
ה׳ אחד:זו קריאת שמע של רביי יהודה הנשיא אמר במצות תפלין שהוא בכל נפש היא המעוררת בכל
לי׳ רב לרב־י חייא לא • חזינא לי׳ לרבי דמקיבל עלי׳ נפ.ש ,לדעת איזה מצוה שייכת לוי,.כי תפלין היא
מלכות ■שמים ■אמר לי׳ בר■פחתי .בשעה שמעביר המצוה שהש׳^י _ צוה ־ לעשות מציוה■ י מדברי תורה
ידיו על .עייניו ,כיי :רבי הי׳ משורש חכמה העיליונה שארבע פרשיות אלו הם .כלל התורה והשי״ת צוה
( משורש מרע׳׳ה כדאיתא בתיקוני הזהר ) להניחם ,.בבחיוס; שיהיו מוסתרים •במצוה -מעשיית
ורבי הוא בחכמה ולכן הי׳ עיקר אצלו דברי תורה ולישא.,.אותם על כלי י השכל ועל כלי הרצון וכלי
והלבוש י י לא הי׳ נראה ■אצלו כל כך י ולכן מצינו הפעו^לה שהוא •על המוח ועל היד׳ נגד ׳הלב ולכן
העיקר■ אצל רבי דברים שבקדושה בשמירה גדולה נאמר ) ב פ׳,ז א ת( ■וראו כל •עמי הארץ כי שם ה׳
שלא ה.י׳ מכניס ידו למעה מאבנשו• שהוא שמירה נקרא עליך :אילו תפלין שבראש )ברכות .ו (.וזה דאיתא
במדק־יוסף הצדיק שרומז ליסוד כי כל דאחיד בשמיא במדרש שוח׳׳ע )פ׳׳א( כי אם בתורת ה׳ חפצו
ובארעא אבל במצוה בפועיל לא מציינו מפורש שיהי׳ רבי אליעזר אומר אמרו ; ישראל לפני הקב״ה •רבונו
נזהר באחד יותר-מבשאר מצות. של •עולםי-רוצין אנו ליגע בתורה■-יומם .ולילה אבל
אין לנו.פנאי ,אמר להם הקב׳׳ה קיימו מצות תפלין
וז הי ד אי ת א כי :תלה רבי בכיסתא תלה וכיס רומז ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה■ יומם
על לב ופה כדאיתא בתיקוני הזהר )תקון ■ע׳ ולילה■ •,רבי יוחנן אמר מהדא■ מלה והי׳ לך לאות
ק כ ח (:מאי כיס הכא דא פומא בי׳׳ת בתוספות על י-דך! יולזכרון בין עיניך ,כי לכל נפש יש מצוה
תרין כיסות פומיא ולבא עי״ש כי רומז לתוכו כברו■ מיוחדת ׳שמאירה לו וזאת המצוה היא אצלו עיקר
היינו שהי׳ דבוק בפנימיות ובכל אברים בשוה ושורש ליסוד נפשו וכל התורה היא .אצלו רק■ כדי
־ להשי״ת. הזאת בשלימות כי'לכל נפש ■יש שתאיר לו מצוה
אור פרעי מיוחד ויזה שמצינו ברבא שהי׳ זהיר עפי
ובאת אל הכהן אישר יהי׳ בימים ה ה ם ואמרת בציצית אף ,שהי׳ זהיר בכל התורה אבל בזה הי׳
אליו הגדתי היום לה׳ אלקיך כי באתי אל הארץ זהיר שפי כי הי׳ מציוה השייכת לשור^שו כמו שנתבאר
אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו .ענין הגדה זאת )בפרשת ■אמור ושלח( ולהאיר לאדם מצוה זאת
'וכי לספר הוא •צריך דרק איח״כ כתיב וענית ואמרת לזה ,מ סייע מצות תפליין ,ולכן צריך שיצא לאור בכיל
לפני ה׳ אלקיך ארמי אבד ■אבי שהוא הודיה .אכן נפש במצוה מיוחדת ובמצוה ,המיוחדת יש .לאדם
זה הוא הודיה תיכף כשבא למקדש לקיים מצוה תקיפות. ,גדול שהיוא עומד בעינין זה נוכח הש״י
זאת אחר שזכה להגיע לעובה כזאת מהש״י בעובת מפורש ■וכדאיתא בתנחומא )פרשה זו( אמר רבי
עין כל .כך עד שיוכל להחזירה למקור חוצבה בזה יוסי בר חנינא בא וראה כמה. אבהו בשם רבי
עצמו הוא מכיר שלא נימנע ממנו השגחת הש״י אף מתחעאין וכמה יש פתחון פה לעושה ■מצות וכו׳
רגע אחת כי עובה שלימה■ כזאת הוא דבוקה במקור וקאי שם על מצוה בשעתה דמייתי רק מבכורים,
תמיד שאלמלא לא הי תה דבוקה במקור תמיד לא וזה מצות; .הנחת תפלין על הגוף שמורה שמקדושת
שלא ישרים כי תבוא םוד
ההשפעות ועברו דרך הזמן והמקום עד שבאו נגד הי׳ ייכוילפו להשייה כדאיתא בזה״ק )ויקהיל,.דטז(:
האדם• שיקבל אותם ■וכל המעבר בזמן • ומקום ׳הוא רזא לאדכרא יציאת מצרים וכו' ובגין לאסמכא גאולה
נסתר אכן'•כיון■ שנתבשלה ההשפעה בשלימות-עד לתפלה וכו' ולא לאחזאה תרוכין וסימגך ואשה
שהאדם יכול להחזירה פנים בפנים י נגד הש״י אז גרושה מאשה לא יקחז וגו׳ בשעתא דנפקא.שכיגתא
יתראא שוב אור החכמה הראשונה שהאירה בחסד בגלותא ומצרים תבפת מקב׳׳ה דיפרוק לה השתא
הראשון ולכן אומר המביא בכורים הגדתי היום ד׳ .זמנין דאינון ד׳ גאולות לאבל,.ארבע גליות ,בגין
וזה דאיתא בספרי כי תטא( •ובאת ■אל הכהן אשר ותהא בת חורין ,והיינו שגאולת מצדים היא גאולה.
יהי׳ בימים' הה ם יזו היא■ שאמר■ רבי יוסי■ הגלילי■ שלימה כמו שנתקן לומד לחידות עולם ,כי כל
וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא הי׳• דבר,שנתגרש ונעתק משורשו על זה נאמד לא יוכל
בימיך אלא כהן שהוא כשר וכן הוא אומר אל תאמר בעלה הראשון לשוב לקחתה ולכן בכל מקום שנאמר
מה היה שהיימים הראשונים 'היו טובים מאלה פי ויבדל שם הוא הבדלה קיימת ואי אפשר לשוב
לא מחכמה שאלת על זאת )קהלת ז( והיינו שמאחר עוד כי אברהם הובדל מכל העולם ולכן כל מי
שבמצוה זאת יאיר הש״י כי הוא■ בעצימו הוא המנהיג שירצה להתדבק בהש״י אי אפשר לו רק כשיכנוס
ומשגיח מראש ' .ועד סוך וכל הלבושים הס רק תחת זרע אברהם ויצחק ויעקב ולכן לשון הגדתי
למראה עיני האדם אבל באמת כל דבר הוא בסנהגת רומז על חיבור שלם שלא נפסק וכדאיתא בזה׳׳ק
הש״י בהשגחתו בפרט לכ^ל וממילא אין לנו■ להביט ויחי )רל״ד (:שלשון הגדה הוא משורש החכמה:
להלבוש באיזה גוון השי״ת■ מאיר לנו אך בכל העליונה רבי יוסי שאל לרבי שמעון' אמר ליה
■גוון ההשפעה מאיר מעומק •הרצון שהוא מחכמה ואגידה או ויגד או ויגידו וכן כלהו דתניק דרזא
שבמקום זה הוא מאור אצילות ששםיאיהו וגרמיה דחכמתא א יהי וכו׳ בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ״ל
חד בהון וזהו אין לך אלא כהן שבימיך היינו בכל דל׳׳ת בלא פרודא והאי איהו רזא דחכמתא מלה
מקום שהש״י מראה חסדוי הוא מעו^מק'הרצון והלבוש' דאתיא בשלימו ברזא דאתוון הכי הוא כד אינון
אינו אלא לפי עיני האדם ' וזהו שאמר הכתוב אל■ בחכמתא וכו׳ ד״ג בלא דל״ת ודל״ת בלא ג׳ אי(
תאמר מה הי׳ שהימים הראשונים היו טובים מאלה בה שלימות כי אות גימ״ל מורה .על השפעת הש״י
כי לא מחכמה שאילת על זאת )קהלת ז( ■היינו 'כי■ ואות דל׳׳ת מורה על הקבלה שהאדם מקבל וכדאיתא
■לא הגעת לדעת כי הכל משור־ש החכמה יבא ששם בזה״ק ויחי )רמ״ד .(:גימ׳׳ל יהיב דל״ת לקיע ובמס׳
היא למעלה מכל הלבושים ולכן ידמה לך שבימים שבת )קד (.גימ״ל דל״ת גמול דלים והוא שכל
הראשוניה היתה השפעה בי׳ותר התגלות ,וזה דאיתא מקום שניכר אהבת הנותן יכח קבלת המקבל בשלימות
במסכת בבא בתרא )י״ב (.אף על פי שניטלה שם ניכר שהש ^/מאיר מיסוד החכמה ששם הוא
נבואה מן הנביאים מן החכמים לא ניטלה וחכם מדות מבחינת השכלת כל המדות שמתהפכים
עדיף מנביא כי נביא הוא שממשיך רצון הש״י לחכמה ואינם מדות מוטבעים כלל רק בחכמה יסד
להתגלות במדות הנגלים בנצח והוד כדאיתא בזה״ק ארץ היינו מיסוד החכמה משפיע על לגמר כח
פקודי )רנ״ז (:כדין אלין תרין סמכין דלתתא כד הקבלה וממילא יוכר שאין שום הסתר ולא שלט
מתחברין באלין עלאין 'אתרשים ׳בהו סטרא דנבואה בכל מעבר ההשפעה דרך הזמן והמקום שום הסתר
וכו׳ ובעת הגלות אין התגלות במדות אלו כדאיתא■ כלל כי כל ההסתרות הם רק כאשר תרד ההשפעה
שם כד אתמשכא לבר אקרי ברייתא אבל חכם היינו תתלבש בלבושים מעולם שנה ונפש שעל ידיהם
שמעלה כל דבר לשורשו ושם תמיד ■הרצון נגלה. תעבור ההשפעה ובכל עוד שלא תצא לפועל היא
בהסתר שאינה ניכרת כלל כמו הזריעה שמתבטלת
וענית ואמרת לפני ה׳ אלקיך ארמי אובד אבי, בארץ ובן הגשם בראשית ירידתו ניכר שהוא השפעת
בזה׳׳ק )וישלח קסז (.וענית כמה דאת אמר הש״י ושוב אח״כ מתעלם בעפר ומתבטל אכן אח״כ
■לא תענה ברעך ,ושם מבואר וכד בעא לאובדא ליעקב הארץ כשתוציא פירות אז ניכר שהיא קבלה כל
ישרים כי תבא םוד שלב
של יעקב אבינו שמתלבש בלבוש כקוך בפני אדם מששא וגחישא דיליה בעא לאובדי׳ ולא פבקו׳
ושמו ■מורה עליו כי לבן רומז ללובן העליון היינו קב׳׳ה כי מצוה הזאת היא מצוה הראשונה שבפירוש
מקום שמשולל מכל גוון וכדאיתא שלבן יונק מאחורי שאחר החרישה והזריעה והרשיעה מה שהש״י מראה
( וכן עבודתו הי׳ לתרפים דעת העליון ) הארת פנים לבריותיו צריך האדם לענות מפורש
כדאיתא בזוה״ק ויצא ) ק ס ״ ד (:כי תרפים הוא נגד הש״י בהודיה וכדאיתא בספרי )כי תבוא ( ואמרת
מלשון דתניק במקום התורף היינו הגלוי וכדאיתא שאינך כפוי שובה כי זה מורה ,אחר שהאדם .רואה
)שם( שהי׳ יודע מהם השעה המוצלחת לפעולה הארת פני הש׳׳י אחרי שהי' נסתר ממנו האור
והשעה להיות שב ואל תעשה פדאיתא בגין דבששי שזה מורה שנין זריעה שהי׳ נראה ׳לו שנאבד ממנו
האי שעתא והאי שעתא ארפי כי לבן הי' קוסם ועתה חזר לו אכן העני׳ הוא שעתה האדם מכיר
ומנחש שהם שניהם נגד יעקב אבינו ובזוה״ק )שם( ,בשורשו שגם בשעת שהי׳ האור נעלם ממנו גם אז
יש פלוגתא על התרפים רבי חייא אומר בקסם השגיח עליו הש״י בהשגחה פרשיית בכל רגע ולק
אתעביד רבי יוסי אמר בנחש ופמו שנתבאר ענין מזכיר ארמי אובד אבי ולא מתחיל מאברהם ■כי
קסם ונחש במי השלוח )פ׳ בלק פסוק כי לא נחש אברהם הי׳ ההתחלה שהאיר לו הש״י באורו שהראה
ביעקב( וכאשר הרחיב ביאור זה כבוד אאמו״ר לו .איך הש״י הוא רב חסד ,וביצחק הראה הקב׳׳ה
הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בפסוק זה ,ויעקב הי׳ איך הוא מצמצם פל ההשפעות מנהג במשפש ואחר
מכוון לבשל כח זה כ״ש כי לא נחש ביעקב ולא קסם אשר ראיו האבות גדולת הש׳^ וגבורתו והש״י רצה
בישראל )בלק כג( וענין נחש הוא במקום שהתחיל להאיר התכללות המדות במדתו של יעקב אבינו כי
הקב׳׳ה להאיר באור קדושה אכן אחר שנתרוקן יעקב כולל שניהם לפן שוב הוצרפו להתעלם כמו
הקדושה אז משה כח כלי הזה בעקשות כפי רצונו בזריעה שאדם זורע והזרע נראה שגתבשל בקרקע
וכדאיתא בחולין ) ד ( :מאי■ כשפים שמכחישים הארץ ושוב יוצא בהתרבות שפע ופן הי׳ ענין יעקב
פמליא של מעלה ,וקסם הוא התחלת הרצון מה ולפן פי יעקב אבינו ע׳׳ה הוא מיסוד אבא היינו
שהש״י מתחיל להאיר להבריאה ורוצה שהבריאה שבו מתלבש הדעת דז״א ופמו שנתבאר בעץ החיים
תעבוד אותו ית׳ בהכרה להגדיל כח האור כדי )שער יעקב ולאה( דדעת דז״יא פלול מארבעה בחינות
שיקרא על שם הבריאה ויגיע כפיה אז משה כח מו״ב וחסד וגבורה וענין הדעת הוא החיבור כי■
הזה להסתיר אור הש״י ,ושניהם הם עקשות נגד מצד עצמו אין הדעת שום עצמות ,רק החיבור מחו׳׳ב
רצון הש״י היפך ממדת יעקב אבינו כי מדת יעקב ומחו״ג ומתלבש חיבור הזה בתפארת .וענין תפארת
הוא כאשר יגיע לרצון הש״י הנסתר בלבושים עובד הוא קו המשקל לשקול כל דבר שיהי' ממוזג אכן
את הש״י באהבה ויראה ומצמצם את עצמו עד בלבוש התפארת הוא רק מזיגת המדות חסד וגבורה
שיבקיע למקורו במקום שאין לו לבוש פלל ומדת אפן הדעת הוא מלמעלה מהם שהוא כלי חיצונית
לבן הי׳ להשיג לבוש מרצון הש״י ולהכניסו בהסתר הפתר ומחבר חפמה ובינה ומתלבש בתפארת והוא
וזה שמו לבן היינו שמציב לו גוון שאינו חפץ מצדו פי בשורש החיבור שם מאיר מחיבור חכמה ובינה
.בשום לבוש וממילא כאשר יתגלה לו הרצון חוצפא ששם המדות הם בלא לבוש מדות מתנגדים זה לזה
כלפי שמיא מהני ■ושניהם נכללו בעבודה זרה שלו. כלל ,וזה הוא מדת יעקב אבינו שרואה תמיד מקורו
ושורשו ופדאיתא בזה״ק )קדושים פ״ו (.לפני לא
וזה ענין עבודת התרפים כדאיתא במדרש תנחומא נוצר אל דא יעקב שהי׳ תמיד עובד את הש״י ולא
)ויצא( למה נקרא תרפים לפי שהן מעשה רצה ליפנס לספיקות רק תמיד לראות באור הדעת
תורך מ ע ^ שומאה וכיצד היו עושין מביאון אדם ועבודתו הוא שמצדו מאחד שני המדות הפכים עד
בכור ושוחשים אותו ומולחים אותו במלח ובשמים שמגיע לשורש דעת העליון לראות שבשורש מצד הש״י
וכותבין על ציץ זהב שם רוח שומאה ומניחין הציץ אינם הפכיים פלל פי הש״י משולל מפל לבוש ומדה.
במכשפות תחת לשונו ומניחין אותו בקיר ומדליקין אכן לבן שהיוא בשורש הקליפה שהוא מתנגד למדתו
של: ישרים כי תבא םוד
שום שינוי ותמורה והוא ורצונו אחד האיך נברא לפניז נרזת ומשתחווים לו ומדבר עמס בלחש ,כי
העולם בגבול ובהרצון כל התמורות חיים ומות ושכר tDitבכור רומז לראשית הרצ׳ון מקום שהש״י מתחיל
יעוניש וכיו׳ .אכן זה עצמו שהאציל רצון שבהרצון הזה להשפיע כי בכור רומז לחכמה כדאיתא בכתבי
יהי׳ בו גבולים ותמורות ולא יגיעו לעלת העלות ( ושוחשין אותו היינו שישאר האר״י ז״ל )
זה עצמו הוא הנ הגה תמידית ברצון הפשוט ומאחר רק כילי שהורק ממנו הרצון היפך ממדית יעקב
שכן רצונו הוא כבודו והרצון הזה הוא המנהיג כל אבינו ■ע׳׳ה שתמיד חתר למצוא רצון היש״י בכל דבר
הנבראים וכל הבריאה הוא רצון הזה וכל זה הוא וגם מורה לפירוד בין משכן הדעת למשכן כלי הפעולה
רק מצד הבריאה אבל מצד הבורא אין שום שינוי שיזה רומז השחיתה ובתרגום יונתן )ויצא( איתא
כלל אכן אחר שחפץ הבורא בלבוש הזה אף שהלבוש מפורש שחותכין ראשו.
הזה הוא רק בגדר תפיסת הבריאה גם זה עולם
שלם והאדם צריך לעבוד את הש״י בגבול תפיסתו כי מדתו של יעקב אבינו ע״ה הוא העיקר לחבר
כי גם זה עולם שלם ובגבול הזה שולט רצון השי׳׳ת כל הפעולות לשורש הדעת ,ולכן רצה להרחיק
בלבוש מדות וגמול ועוניש .אכן האדם צריך לחבר הפעולה מן הדעת וזה שיונק רק מאחורי הדעת
לבוש הזה לשורשו ולעבוד את הש״י במסירת נפש הייניו שכל עבוידתו ע״ז היתה שמהדעת יעשה רק
היינו שיאמין באמונה שלימה שבשורש הבריאה דיחלא שישפיע לו שבשורש מנהיג הרצון ■אבל אין
הוא רק מרצון הש״י ואין בזה שום הכרחיית כלל האדם צריך לחבר בעבודתו השורש העליון והם
מצד הבורא .וזה רומז מצות בכורים היינו שמביא מתנגדים ׳לעבודה בדעת מצד האדם שהשגתם בהשגחת
ראשית ההשפעה היינו מקור מוצא רצון הש״י היש״י והנהגתו שימאיחר כי כל דבר בשורש אינו
שחפץ בהויית העולם ומחזיר זה הרצון להש״י היינו מתפעל כלל בעצם הביורא שמשולל כל גוון ומה שאחר
כי הכל מהש׳^ ומצדו אין שוס■ שינוי ותמורה ורק השתלשלות והתלבשות הרצון יצא לפועל בעולם הזה
ימה שנראה מצד הבריאה שיש גבולים ובמקור מוצא ■לבוש גשמי זה הוא נפרד ממש מעצמיויזו ,וממילא
שורש הרצון שם נכלל כל ההשפעה ועיקר הוא אין הש״י מנהג את העולם ברצון והשגחה פרמיית
ראשית הרצון ובשורש הזה צריך להודות להש״י כ״ש בכל רגע .וכן האדם שצריך להכיר את הבורא הזיא
■)דהי׳/א כ׳״ט( כי ממך הכיל ומידך נתנו לך ,וזה רק בדעתו ושכלו ואם מכיר בדעתיו ושכלו ממילא
ענין השתחואה שהיא במצוה זאת היינו כדאיתא בפועל כפים יכול לפעול כל מה שלביו חפץ ומהיכרת
במס׳ מגלה )כיב (:השתחוואה זו פישוט ידים הבורא הי׳ נראה לו שמזה ישיג ידיעה איך ההנהגה
ורגילים היינו התבטלות במציאות ממש שכופף כל היא מחוייבת וידע הזימנים ■לכוון השעה לכל פעולה
קומתו ומשתחוה ארצה ומוסר הכל להש״י ולכן כדאיתא בזוה״ק ויצא )הנ״ל( וכשיכוון השעה אז
בפסח מתחיל בגנות ומסיים בשבח ומתחיל מתחלה יוכל לפעול כ'ל מה שירצה ויצליח אחר שההנהגה
עובדי ע״ז היו אבותינו כי בפסח רומז על זמן היא הנ הגה מחוייבת ולא ברצון ,והנה הטעות הזה
שלא נגמר עוד ההשפעה בהארת פנים כמו שמבואר הוא הסתת הנחש ה מ ט עה אף הגדולים שבגדולים.
בענין פסח אבל בשבועות שהוא יום הבכורים מורה
■שנגמרה ההשפעה בהארת פנים כי שבועות הוא גמר וזה שנאמר ארמי אובד אבי ,כי זה קרוב להטעות
מאכל אדם שזה מירה עומר בפסח ושתי הלחם מאד אחר שבאמת מצד עצמותו ית׳ ואף באצילות
בעצרת ובזמן הזה מורה שלא הי׳ שם מעוילם שום בעתיקא נאמר אם תצדק מה תתן לו ואס תרשע
גנות וכדאיתא )נדרים ל״ב (.בן שלש שנים הכיר ■מה תפעל בו כדאיתא ביזה״ק בראשית )כ״ ב(:
אברהם את בוראו וכדאיתא במדרש )בראשית רבה דאית יעלת העלות ואית עלת על כל העלות ועלת
פ׳ ס״ד( שתחלה השתחוה לשמש וכיון שראה שאין על כל העלות מעצמותו אינו מתחייב שיום שינוי
השמש נצחי התחיל לבקש נצחיית ומ׳מילא נתברר ותמורה .ורק מעלת העלות ,וזה הטעות היותר גדול
שגס ■מה שהשתחוה לשמש השתחוה רק לבורא ה מט עה את האדם הלא אם נאמר שיבבורא אין
י ש ר י ם כי תבוא םוד שלד
מדרגות ועולמות הם נגמרים במדת מלכות שבהם .השמש ■,וזהו ארמי אובל אבי וירד מצרימה ■כי אחד
זזה דאיתא בעץ החיים שם שהזווג מדור המדבר שהוצרך להתברר ■מקליפת לבן שהחילוק בין עבודת
היו פנים באחור וכ״ש לכתך אחרי במדבר ואף לבן לעבודת יעקב אבינו ע״ ה ,הו א רק כקליפת השוס
שמזה נר.אה כי ישראל היו פניהם כלפי השכינה שהוא מתברר רק בבירורים עמוקים ודקים כחוש
זרק השכינה היתה מסיבה■ והופכת פנים מהם השערה והי׳• הבירור במצרים .וכמו שביאר בזה
אכן ידוע שמצד הש״י אין שום הסתר וכל ההסתרות כבוד ■,איאמו׳ר,הרב .הגאון ,הקדוש זללה״ה.
מצד הברואים שלא נזדיככו לראות הפנים .ולולא
חטא דיור המדבר הי׳ נגמר הזווג פנים בפנים בדור ויצז משה וזקני ישראל את העם לאמר שמור
המדבר דאיתא )שם בעץ החיים( וכדאיתא שם את כל המצוה אשר אנכי.מצוה ■אתכם היום
שהתחיל לגמור השלימות ממטה למעלה ולכן קרויים והי׳ ביום ■אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר
לוחות ה׳אבן שהתחיל בנין הזה .מצד הבריאה בכל ה׳ ,אלקיך נושן לך והקמות ,לך• אבנים גדולות ושדת
דיבור ודיבור מעשרת הדברות שיצא מפי הגבורה אותם .בשיד וכתבת עליהן את כל דברי התורה
נקבע בכל מערכי .הבריאה כשיצא דיבור אנכי ה1את בעברך.למען אשר תבא אל.הארץ אשר ה׳
התעורר להתגלות במערכי הבריאה הכרת האחדות אלקיך ■סותן ■לך ארץ זבת חלבי ודבש •.כאשר דבר ה׳
הגמור שרק'.הש״י הוא הנמצא בעולם ואק עוד ,וכן אלקי■ :.אבותיך• לך ,בסוסה) .ל״ה(:־כיצד כתבו ישראל
בכל הדברות עד שנזדככה הבריאה שכל ההסתרזת את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה
נתבט׳לר ולא נמצא בלב ישראל שום נטיה מרצון שנאמר וכתבת; על האבנים וגו׳ ואח׳׳כ סדו אותם
הבורא ורק שלא נגמר הזווג מקבלת .הלוחות שלא בסיד אמר לו ר״ש■ לדבריך האיך למדו אומות של
הגיעו ליד ישראל שאס הי׳ מגיע לישראל.הי׳ נקבע אותו• הזמן תורה אמר לו בינה יתירה נתן בהם
אצלם הדעת הזאת בכל מערכי .גופם בדיעה והשכל הקב׳׳ה :ושיגרו נוטורין שלהן וקלפו את הסיד
כי בשעת מתן תורה הי׳ התגלות אור בהיר אכן זהשיאוה■ וכו׳ .רבי שמעיון אומר על גבי סיד כתבוה
היו צריכים לקבוע דיעה זאת בכיל לב ובכל נפש וכתביו■ להן למטה .למען אשר• לא ילמדו אתכן;■
להתבונן •בחכמה ולהחכים בבינה אז .הי׳ נקבע אצלם לעשות .הא למדת שאם היו חוזרין .בתשובה ה^ז
בקביעות■'.יתד בל תמוט והיו יכולים לקבל האור מקבלין אותן אמר.,.רבא.י,בר ■שילא מ״ט דרבי שמעון
בלי שום ,אמציעות לבושים. ,אכן אחר שנעלם מהם דכתיב והיו עמים משרפות סיד על עסקי סיד ורבי
האור כשנאמר להם שובו לכם לאהליכם והיו צריכין יהודה כי סי ד .מה סיד .אן לו תקנה ■אלא שריפה
לעבודה■ לקבוע בלבם זכרון התגלות האור וע״י אף אותן האומות אין להן תקנה אלא שריפה.
החטא נסתר מהם לגמרי כמו שנתבאר בעץ החיים
)שם( אכן לזה ניתנו להם לוחות האחרונות שהם עינין • שנצטוו בכניסת ארץ לכתוב דברי תורה .על
בהדרגה ומעט צמצום הא׳ור כי לוחות האחרונות ■ אבנים שענין אבנים רומזים,בכל מקום לבחינת •
הם בסוד שם מ״ה החדש שיצא לאחר התיקון כדאיתא נוקבא כדאיתא בעץ חיים )שעיר לאה ורחל פרק ו׳(.
בלקוטי תורה ) פ׳ תשא ד״ה והלוחות( וכדאיתא בענין לוחות הראשונות והיאחרז׳כות ובזה״ק פנחס
בלקזטי תורה) .שם( בענין ה מ סו ה שקבלו אור )רל״ט (:ודא אבן הוא מתחות כורסיא ואף במקום
דרך מסך ומסוה ולזה הוצרכו לקבל לוחות האחרונות שאבן רומז לחכמה היינו ג״כ מלכות דאצילות וכדאי׳
בחשאי כדאיתא במדרש )תנחומא תשא לא( כדי בזוה״ק תצא )קפ״ז ( :אבנא למשקל בה דא יו״ד.
שלא ישלוט בהם העין והיינו שבאמת בלוחות ובכמה מקומיות ,ולכן בקבלת התורה כתיב )תשא
האוחרונות יש האור שהי׳ בלוחות הראשונות כדאיתא לא( וי תך אל משה .ככילותו לדבר אתו בהר סיני.שני
בזה׳׳ק תצא )ע ר׳׳ה (:וכמו שנתבאר הענין מכבוד לוח.ןת העדו ת לחת אבן והיינו שדברי תורה בקעו
אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת תצא כיל .המסכים מראשית הבריאה עד שנכנסו לעורר
בענין מוציא שם רע ,אכן הוצרכו לקבל על ידי מסך נקודת החיים שבכיל ההסתירות וכל ההסתרות בכל
שלה י שר י ם כי תבוא סוד
לג׳• שערים,׳■כי .במקום בינה ■הוא 'מקום התחלקות בלבושים ממצות עשה .ולא תיעשה■ וקודם שהגיפו
..המדות שבחכמה אין המדות בתואר .מדות׳■•; כלל לגמר קבלת התורה• שהוא רק ,בקיוס .הברית■ ..שנכרת
רק כפי שירדו כן יתלבש בלבושי המדות וכדאיתא עמהם בקבלת הברית 'והאלה ,שעל■ ידי עבודה
באדרת נשא■) ( כהאי■ אבנא .דגדולחא דרשימין ובירורים יוכלו להגיע להכרה שגם בלוחות האחרונות
בי׳ כל גו ונין ובי׳ לית ־גוון כלל והיינו שיש בה יש .אור ■הבהיר .הזה .ורק שנע-מן בלבושים ולזה
רשימות כשירד שפע החכמה ׳׳יתלבש במדות כפי הוצרכו להתברר במדבר בכל מיני צמצומים ויראות
המקום. וסבלנות הרבה עד שיגיעו לדעת שכל הדברי תורה
שהיו בסיני אף שהאור נעלם מהם ונתלבשו בלבושים
על .דרך משל מבשרי .אחזה אלקי .חכם כשאינו גשמיים יכולין להגי-ע אליהם על ידי עבודה ,וכדאיתא
עסוק -בפעולה 'אז הוא■ חכם וכשמתחיל ■לעסוק במס׳ ע^׳ז )ה׳ ( : :אף משה רבינו לא .רמזה להן
בדבר פרטי כשמגי^ע ■ .להשיב ’ נכנסה חכמתו■ להתלבש לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר ואולך אתכם
בלבוש חסד וכאשר יצרך להתאכזר על אכזרי כפי
■י ארבעים שנה במדבר .וכתיב ולא נתן ה' לכם לב
מה שהחכמה מחויבת או תו' אז תתלבש רצון חכמתו לדעת ועינים לראות ואזנים .לשמוע עד :היום הזה
'במד תיגבו רה אבלי הוא■ מצדו אינו משוקע בישום )דברים כ״יע( והיינו שאחר שאמרו קרב אתה ושמע
מדה ־מאלו וכלי המדות הם רק■ כלי פעולותיו וכן את כל אשר יאמר ה׳ אלקינויואת תדבר אלינו וגו׳
בחכמה י העליונה במקורה באצילות ■נרןרא איהו ■אז נאמר מי יתן .והי׳ לבבם זה להם ליראה אותי
וגרמיה חד בהון )הקדמת תי קוני״ הז ה ד ג (:.ורק )ואתחנן ה( וכמו שנתבאר במסכת עבודה זרה
במקום בינה שם מתחילקים המדות כפי סדר השתלשלות בסיום המסכת שאז הי׳ ס מ ן .לקנות האור שיראו
המדות כן ירדו על ׳■פי מדותם עד .שבתשלום גמר שאף מה שהוא באמצעות מסכים גם כן יש בו
צאת:המדות לפועל במדת' מלכות שהיא^ גמר ההסתרה אור השורשי ממוצא פי ה׳ המחיה וכ״ש קרב
אז כל מדה ׳ כפי אשר י יצאה לפועל .במדת מלכות אתה והיינו אחר שריאו שדברי הש׳ע• הם בוקעים
נגמר הסתר אורה כדאיתא בכתבי■ האר״י ז״ל כל המסכים ואף שישמעו על ידי אמצעי גם כן
(■ מלכות ■שמים לית לה עיינין .וזה הוא ) .יתבוננו להגיע למקור לפי שראו נקודת האור הראשון
כל עבודת י האדם ועל זה נישן התורה לישראל והמצות איך יתחבר מן המקור לצינור הראשי.
לצרף• בהן את ישראל להמשיך עינים ואורה י במדת
המלכות'.׳שבעוד לא נגמר .הבירור אז חופף טל.מדה והלוחות האחרונות נתנו להם לישראל לברר מתתא
זאת .חשכת ההסתר מקליפה שקדמה■ לפרי ונראה לעי׳לא כי הלוחות נקראו לוחות • אבנים היינו ■
שעולם■ כמנהגו נוהג וכמו שביאר כבוד אא׳מו״ר שיתחילו הבירורים במדת .הימלכות להכיר ולברר
הרב■ ■הגאון הקדוש זללה״ה׳ בענין זה וכדאיתא בכל דבר שנמצא בו מוצא פי ס והם בעצמם לוחות
בגמרא) .ע״ז נ״ד (■:הרי שגזל■ סאה של חשים והלך הראשונות כדאיתא בזה״ק ריש פרשת תצא )רע״ו ( :
וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו ובתשלום הארבעים שנה השיגו האור הזה וכדאיתא
ניהג..וזה נקרא מלכות שמיס׳ דלית לה עיינין וגלות במס׳ ע״ז ) ה׳ ( :אף משה רבינו .לא רמזה להן
השכינה ■,בסיד פגי׳מת הירח וכמו שנתבאר בעניינו, לישריאל אלא אחר ארבעים שנה ואימר רבה שמעו
ועל ידי ■עבודה' ותורה ומצות יזדכך האדם וכל מינה לא קאי אינש אדעתי׳ דרבי' עדיארבעין שנין.
הבריאה לראות באור ועבודת האדם הואי להתחיל כי משה רבינו רומז ליסוד אבא היינו חכמה סתומה
במדת ההסתר שהו-א מלכות שמים לבקוע ההסתר בלא .לבוש . ,ודעת רבו היינו הדעת המשתלשל ויורד
הזה ור־אשית ■■העבודה 'הוא במדה הזאת י ראשית מחכמה .הוא מתלבש בלבושי המדות ולעמוד על
חכמה יראת יה׳■ והיינו יראה ואמונה שלימה י אף דעתו היינו לראות איך נמצא אור החכמה בכל
במה שאין׳ השגת האדם -מגיע צריך לקיים כל הלבושים הוצרכו לסבול מזה ארבעים שנה שארבעים
הלבושיה מדברי תורה ופשוטי מצות• ועל ידי זה רומזים לבינה ובבינה מתחלקים ל״ב נתיבות החכמה
י ש ר י ם כיי תבוא סוד שלו
ועובדיו יראה הש״י שמתאחדים אלו המדות ובמקום יזליכך לבו לעלות בכל פעם להשיג ממקום גבוה
הזה ההתאחדות הוא בדרך גסיי שהוא גבוה מדעת לצרף המדות שהם נראים בלבוש התחתון כמדות
האדם ולזה יגיע האדם על ידי אמונה כ״ש בקריעת הפכיים ועל ידי עבודה יגיע האדם לראות שאין
ים סוף ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו אז ראו הנ ס, מדה מתנגדת לחבירתה .והנה גמר הסתעפות המדות
ומקור הסתעפות המדות האלו הוא במדת התפארת בהסתעפות קוי המשקל הוא בנצח והוד ,וכן הוא
שנכללו בו חסד וגבורה וכמו שנתבאר במקומו ,אכן סדר ההשגה מתתא לעילא על ידי עבודה באמונה
בהתבונן בראשית הסתעפות המדות ממקורם ממקום בפשועי מצות אז יגיע האדם להשיג שמדת המלכות
בינה ששם אין שום התנגדות בין המדות שמאחר ■לית לה מגרמה כלום ודק ממה שישופע לה דדך
שרואים מקורם שבמקורם אינם מדות כלל רק הצינור המאחד ומצמצם ההשפעה אחר הכרעת קוי
■חכמה ובבינה אע״פ ששם התחלקות המדות אבל כמשקולת על פי מדותם והוא מדת היסוד ,ואם
אינם מתנגדים זה לזה וזה דאיתא בזה׳׳ק )אחרי יכיר זאת בהסרה שלימה אז ישיג שמה שנדמה
סה (.וע״ד רחמי מנה משתכחין ורחמי פתיחן בה לאדם שיש הפכים בעולם יוכל הש״י לאחד אותם
ובגין דקריין אם נוקבא ‘ גבורה ודינא מנה נפיק כי מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק,
אקרי רחמי בלחודאה הא מסטראה דינין מתערין והכל ביד הש״י שמי שיאמין באמונה שלימה יראה
וזה שהגיעו ישראל לדעת זאת בסוף הארבעים שנה לו הש״י שמצד הש״י לא יכצר מאומה לשנות מערכת
שארבעים רומז לבינה כדאיתא באבות )פ׳׳ה מכ״ב( הטבע וכדאיתא בתיקוני הזהר )תקון י״ג כ ח(:
בן ארבעים לבינה ,ואחר הסבלנות מדור המדבר תמינאה בהודאה וביה הו ה משבח דוד הודו לה׳
בכמה הרפתקאי דעדו עלייהו אז הגיעו להתבונן ודא הוד ודאי למנצח הודו בהון דמיזין נצח והוד
שאותם הדברי תורה עצמן שנתנו להם בבהירות גדול ואינון ניסין ובי׳ שבח משה אז וכר כי נצח והוד
ועצום בסיני ימצאו בכל הלבושים אף שנעלם מהם נקראו בזה׳׳ק )פנחס רלו (.תרין פלגי דגופא,
האור אחר גודל עבודה יוכלו להגיע אליו. ובאמת בשורשם הם אחד ורק שמצד הבריאה נדמה
שהם הפכים כי הוד מורה על פנימית שנמצא
וזה שנצטוו בפרשה זו לכתוב דברי תורה טל בהבריאה והפנימית אינו נראה רק כשאדם מבטל
אבנים שזו היא סדרה החמשים שרומז לשער עצמו והיינו שיסיר ממנו כל גוון ולבוש וכן בכל
החמשים מחמשים שערי בינה ,שבזמן הזה נקבע הבריאה זה מורה ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך
בלבם האור הזה לראות שכל הדברי תורה שהיו נורא והיינו כשיתבטלו הלבושים שזה מורה הודאה
בהתגלות הר סיני אף שנדמה להם אח״כ שנעלמו שכופף כל קומתו אז יתראה הפנימית שיש בזה
■מהם ראו אז שיוכלו להגיע אליהם על ידי עבודה רצון הש׳ע וזה הוא צמצום גדול מהסתעפות מדת
למצא אותם אף בתחתית המדרגות שהוא הדומס הגבורה ונצח מורה על התעלות כל המדות לשורשם
( שהספירות וכדאיתא בעץ החיים )שער שכל הבריאה תוכל 'להתעלות למקורה ויתראה שיש
נעוץ סופן בתחלתן כדאיתא בספר יצירה והיינו בכל המדות נצחיות שאחר שהש״י בראם אז הם
שבמלכות יש בהסתר מאור הכתר כי כל מה נצחיים וכדאיתא באדרא רבא קדישא )קל״ו (:וכד
שנתרחק יותר אלמלא לא הי׳ בו אור היותר גדול אתגליא מצחא דזעיר אפין אית רשותא לכלהו
לא הסכים להתרחק כל כך כי כל הבריאים לדעתן -לחרבא וכד אתגליא מצחא דרעוא דרעוין דנהיר
■נבראו לצביונן נבראו וכמו שנתבאר בפירוש ממשים להאי מצחא כדין כלהו משתככק וכו׳ וכלהו אקרון
שערי בינה ששער החמשים הוא שאחר מלכות נצח ובאתוון רצופין הוא מצח וכו׳ ,כי ענין מדת
שבמלכות חוזר לראש לקבל מאור החכמה ולכן הנצח שמעלת כל המדות למצחא דעתיקא וכל דבר
בפרשה זאת הראה הש״י שגם האבן יכול לקבל שהוא נצחיי לא יתבטל ממנו שום דבר ואפילו
אור דברי ,תורה לעורר שגם בדומם נמצא טמון הלבושים גם כן הם נצחיים ולכן המדות האלו
אור הגדול .והוא מאור היותר גבוה וכן מראה בעולם הזה בהסתר נראים כהפכים אך למאמיני ה׳
ישרים כי תבוא םוד
דבר עד כמה נותן לגבול תפיסת האדם וממילא יבין הש״י מפרשה זאת והלאה שאיחר שהראה להם
שגם מה שניתן ■לו לא יוכל למשול ולשלוע רק בגדר הקב׳׳ה שדברי תורה כוללים אפילו בדומם ובכל
תפיסתו ולא יותר ,ולהא דם אין לו חלק רק כמה מקום נמצאו דברי תורה מוסתרים ,הראה הקב׳׳ה
שיוכיל להשיג בכל דבר כל כך יוכל לקנות ממנו ■להם איך לקנותם שהאדם יחבר הדברי תורה
ובכל מקום שיוכל להכניס כבוד שמים זה יכול הנמצאים בכל מקום שיוכלו להתעלות על ידי האדם
לקבל ולהתעלות ביו עד שיבין שתכלית התורה וזה הוא על ידי הברית שכרת עמם בקבלת האלות
והמצות הם להגיע לברית■ שיחקקו דברי תורה ופרשת התוכחה שהבנת דברי תורה הוא בשכל
בלב ■ישראל וכ״ש נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם ודעת אכן להעלות דברי תורה על ידי שיקבעו כל
' ■ אכתבנה )׳ירמי' לא(. הלבושים מכל •מערכי הבריאה שהאדם יוכל לקבל
אותם לתוכו ויתעלו בו להשיבם פנים בפנים נגד
ו ז ה רומז שירת האזינו שרומז על עתיד שיקבע בלב הש״י לזה צריך האדם לזכך גם את הגוף שיכנע
ישראל וכמו שנאמר שם ראו עתה כי אני אני מפני כבוד שמים ולזה צריך האדם לקבל עליו יראה
הוא ואין אלהים עמדי וכדיאיתא בזה״ק משפטים עצומה שהגוף לא יכנע רק כשישמע יראת עונש
)רףח ( :שפסוק זה נאמר כשתתבטל הקליפה וישאר כאדם האומר וכדאיתא במדרש )תנחומא נצביס ג׳(
מוחא בלא ■קליפה ולכן הקדים פרישת נצבים וכדאיתא לחבירו העבר בך קללה וזהו קבנת הברית שנאמר
במס׳ ברכות ) מ ח (:וצריך שיקדים ברית לתורה בפרשה זאת ובפרשת נצבים שם נאמר הקומה
והיינו שמקום שהאדם מקבל ומכניס ' מבחוץ לתוך השלימה איך להעלות משפל המדרגות עד רום
הקדושה שם צריך להקדים התקשרות הש״י עם המעלות ,ואח״כ בפרשת וילך נאמר כתיבת ספר
ישראל הוא גבוה מכל הפעולות .ופרשת וזאת תורה במצוה פרעיית לכל נפש מישראל שהוא התחלת
הברכה הוא ברכת התורה לאחריה כדאיתא במדרש התעלות מדומם להתעלות כי שם נאמר לכתוב דברי
רבה ) פ׳■ נצבים( והוא רומז אחר שהאדם מקבל תורה על עורות בעלי חיים שהורים שזה מורה
וקובע בתוכו דברי תורה אז חוזר לברך את הש״י שמה שהאדם יוכל לקבל לתוכו מכל הבריאה שיכניס
שעל ידי הברכה יזכה שהקביעות תהי׳ בכל מיני בתוכו והאדם יברך עליו וימליך את הקב׳׳ה ובכח
התפשטות להבין בכל הפרטים. האכילה יעבוד את הש״י על ידי זה יתעלה שגם
מה שאין האדם יכול לקבל לתוכו יוכל להכיר בו
ובענין הפלוגתא דמס׳ סוטה )ל״ה ( :שרביי יהודא גודל אור הש״י שמצד הש״י אין שום דבר בעולם
אומר על האבנים כתבו ועליהם סדו בסיד שלא יצמח ממינו כבוד שמים וממה שאין האדם יכול
ורבי שמעון אומר על גבי סיד כתבו ,וענין הזה לקבל לתוכו יתבונן סדר הבריאה כמיו שיש דברים
נתביאר ■מפי אדוני אבי זקני מו״ר הרב הגאון הקדוש שיוכל לקבלם לתוכו ויש דברים שהאדם יופל לקבלם
זללה״ה במי השלוח שעל זה אמר דהמע׳׳ה ישלח עליו בלבושים והיוא כי מה שאדם יוכל לקבל לתוכו
דברו וימסם ישב רוחו יזלו מים ,כי יש דברי תורה הוא שהאדם יוכל להתגבר עליהם להעותם כחפצו
שאין אדם ,עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם שבכת מה שאדם יוכל לקבל לתוכו יוכל אח״כ בפח
ולכן נכתבו דברי תורה בין האומות כדי שישראל הזה לעשות בבחירתו שיוכל בכח הזה לעבוד את
ילמדו מכשלון האומות וליא יצטרכו ליכשל עוד ורק הש״י וכן להיפך ובדברים שאין האדם מכניסם
שלומת רשעים יראו וזהו ישלח דברו וימסם כשישלח לתוכו אינם כל כך תחת ממשלת האדם לפי שימה
הש״י דברו היינו דברי תורה שלו בין האזימות הוא שהאדם מושל עליהם לשנותם מצורה לצורה אינו
ממסמס אותם וישב רוחו לישראל יזלו מים וזה מושל רק בחומרייתם ולא בפנימית שלהם שימה
ענין הסיד שנצטוו לסויד האבנים .כי סיד הוא שאחר שהאדם מכניס לתוכו נכנס בו גם שורש המאכל
שריפת העצ^מות יתהוה מהם סיד ועצמות הם שמתחבר .בגופו ונפשו ,עד שיראה האדם שיש
יסודי בנין ■האדם וזה רומז סיד שהוא לבן בלי דברים רחוקים מאד ממינו ומכל זה יתבונן בכל
ישרים כי תבוא םוד של\ז
רצונו ולא יתבפלו שאף שצוה הש״ילא תחיה שום גוון שכל מה .שאדם פופל בבחירתו זכו ■מיסוד
נשמה ומכל מקום שלח יהושע שלוחים כל כל הבשר וכדאיתא בגמרא סופה ) ה׳( בשר בושה
הרוצה להשלים יבא ויישלים שלפני הש״י הי׳ גלוי סרוחה רימה אכן ,בשריפה שהוא המבעלת כל
ישאף שיראה להם שלא יצפרכו להתבפל מכל גם כן ההוי׳ ומכלה הכל וכמו שכת.ןב )■משלי ,ל( ואש
( כי לא לא יסכימו וכמו שנאמר ביהושע ) כבוד אאמו״ר הרב לא א׳מרה הזן ,וביאר בזה
השילימו את ישראל וזהו דעת רבי שמעון על גבי הגאון הקדוש זללה״ה כי אש הוא מכלה הכל
הסיד כתבו. •וסותר כל הון ולכן איתא במדרש רבה )צו פ׳ ז׳(
כל המתגאה נידון באש כי המתגאה היינו שאוימר
ויצו משה את העם ביום ההוא לאמר אלה יעמדו שיש לו כח פעולה מצד עצמו ולכן ברא הקב׳/ה
את לברך את העם על הר גריזים בעברכם . ,יסוד האש בעולם לראות שיש כח המכלה ומפרד
הירדן וגיו׳ הענין שבצואה כתיב תחלה אלם יעמדו ומפסיד כל הכח׳ות.
לברך ,וכדאיתא במס׳ סופה )לב (.שתחלה פתחו
בברכה ובסדר לשון הברכות לא נזכר לשון ברכה אכן לזה אחר שרייפת הגוף נשאר סיד מהעצמות
ורק ממה שנישמע מכלל צאו אתה שומע הן ובאמת .וכמו שכתוב )עמוס ב( על שרפם עצמות מלך
בכל מקום פוב בעיני ה׳ לברך את ישראל ברכה אדום לשיד וזה מורה שמיצד הש״י יצמח מכל דבר
מפורשת ,אכן באמת כל אלו הקללות הם ברכות כבוד שמים ורק מצד הבריאה יש גוון ■שנדמה שיש
( כל דברי הש״י על תנאי וכדאייתא במדרש ) מקום בחירה לעבור רצונו אבל באמת ■מכל מקום
הם אם ישמרו בניך בריתי )תהלים קלב( והי׳ יתקיים רצונו וסיש )מילאכי א( ממזרח שמש ועד
אם שימוע וכהנה. מקום מוקעיר מוגש מבואו גדול שמי בגוים ובכל
לשמי ומנחה פהורה וזה מורה שמהעצמות נשאר
כי ענין תנאי נתבאר בדיני תנאי שכל דיני תנאי שיסודי האדם הם נשארים בלי שום סיד היינו
הם שהתנאי יפעול המעשה ולא שהמעשה תתפעל גוון ונעיה רק לובן גמור שיוכל לקבל כל צורה
מעצמה ורק שבכח התנאי לבפל המעשה אלא התנאי כפי רצון הש״י ומצד הבריאה אין שום כח פעולה,
הוא פועל גמר המעשה ולכן כל הפובות שנתן בסופה )•שם( מה סיד אין לו תקנה וזה דאיתא
הש׳^ לישראל ה ם על תנאי לרמוז שלא מסר הש״י אלא שריפה אף או״ה אין להם תקנה אלא שריפה
את הנהגת ישראל תחת ההנהגה ולא לשום שר עמים משרפות סיד על עסקי סיד, שנאמר והיו
ורק הש׳ע הוא תמיד עוסק בפובתן של ישראל והוא כמו שביאר כבוד אדוני אבי זקני מו״ר הרב
שישרא^ל הם לחלקו כ״ש )האזינו ,לב( כי חלק ה׳ הגאון הקדויש זללה׳׳ה שתקנתם היינו שהתועלת
עמו. שנצמח מהם רק כשיתבפל מהם כל גוון רצונם אז
פז( לכבוד שמים וכ״ש )משלי יתראה שנבראו
אכן דברי הברית האלה הם מה שהאדם יקבע כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה היינו
■בלביו ונפשו יראת ה׳ שעל ידי זה יהי׳ כלי שגם הרשע ליום רעה גם כן נברא למענהו וזה
לקבל כל הפובות וכ״ש )ישעי׳ לג( יראת ה׳ היא מנין פלוגתת רבי י יהודא ורכי שמעון שרבי יהודה
אוצרו וכל כך חפץ השי״ת בעובת ישראל שרוצה אומר שנכתב תחת הסידורק בינה יתירה נתנה
שגם הגוף יהי׳ כלי לקבל כל מיני פובות וברכות לאו׳׳ה שבאותו הדור ישלחו נפורין שלהן וקלפו
וכדאיתא בזוה״ק )יתרו פב ( :שהקב״ה חפץ לאופבא והשיאו להן והיינו שהש״י נתן להם את הסיד
לבר נש בעלמא דין ובע׳למא דאתי ויתיר בעלמא •בינה יתירה לה^בין שגם הם נברא^ו לכבוד שמים
דאתי והיינו שהש״י חפץ שיישראל יוכלו לקבל כל אכן ראו שכל כבוד שמים שיצמח מהם הוא כשיתבפלו
הפובות אפילו פובות עולם הזה ולא יגרע להם לגמרי והיו צריכים למסור נפשם ולהתבפל מכל וכל
מפוב העתיד להם אכן במיקיום שעל ידי פובת עולם ■ורבי שמעון אמר שהראה להם השי״ת שיוכל לקיים
שלם ישרים נצבים Dוד
מנת לקבל פרס והבן עובד שמגודל אהבה רוצה הזה יגי ע מטובת העהידים לשא שם חפץ הש״ו
■לקבל עליו כל מיני יראות כדי שיהי׳ עובד בשלימזת לאוטבא יתיר בעלמא דאתי ולקבל כל הטובות
זזה שנזכרו פאן הארורים וכדאיתא בתנחומא ניצבים ^:ישלימות צריך לזכך גם יסודי הגוף שיהיו מזוככים
לעברך בברית כאדם האומר 'לחברו העבר בך קללה ובלולים באור ה׳ וזה שמראה הש״י בענין זה
אם אתה חוזר בי ,ולקבל עליו בשילימות כל כך הוא כדאיתא בזה״ק תרומה )קכ״ח (.אשר ידבנו לבז
רק מי שהוא מגזעא ושורשא דישראל שכל דברי מאי אשר ידבגו לבו אלא דיתרעי ביה קב״ה כד״.א
הש״י הם עמו על תנאי והיינו שהם מקושרים עמו לך אמר לבי )תהלים כ״ז( צור לבבי )שם ע״ג(
משורש ולכן הוא מקביל עליו ברית בלי שום תנאי וטוב לב )משלי ט״ו( וייטב לבו )רות ג׳( כלהו
מצד הש״י הוא שהואמקושר עם הבריאה שתינאי בקב״ה קאמר אוף הנ א אשר ידבנז לבו מניה תקחו
אכן תנאי מצד הבריאה כשיעבוד רק על מנת לקבל את תרומתי דהא תמן אשתסח ולאו באתר אחרא
פרס אזי הוא נעתק משורשו שאינו עובד אלא על ומנא ידעינן דהא קב״ה אתרעי ביה ושוי מדורי׳
תנאי הזה אבל כשעובד בשלימות עד שמעביר בז בי׳ כד חמינן דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלא
בעצמו קללה ואינו זוכר הברכה ותשלום גמול על אבתרי׳ דקב״ה בלביה ובנפשיה וברעותיה ודאי
עבודתו אז הוא מקושר לשורשו במקום שהש״י עוסק תמן ידעינן דשריא בי׳ שכינתא ,והענין שכמו שכל
תמיד וטוב בעיניו לברך את ישראל ולכן במקום דברי הקב״ה הם על תנאי והיינו שהש״י מקושר
הזה שהוא גמר המדות שער החמשים שם צריך עם ישראל במקום שהוא למטלה מכל גבול וגוון
להתקשר בראש ובשורש וכשמקבל עליו במקום הזה דאיתא במדרש רבה ראה )פרשה ד׳( אמר רבי
ההנהגה הוא מלא הזה אז ממילא כל באופן אלעזר משאמר הקב״ה הדבר הזה בסיגי באותה
ברכת ה׳ לישראל. שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאליה
הרעה באה על עושה הרעה והטובה באה על
עושה הטובה והיינו שמצד מערכת הטבע העריך
פרשת נצבים הש״י כל צבא מטלה ומערכי הבריאה שהרעה תבא
על עושה הרעה והטובה על עושה הטובה אכן כל
אתם ניצבים היום כלכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם זה כמו שנאמר מפי עליון לא תצא הרעה ופי
שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. עליון רומז לתחתית המדרגות כי פה רומז למדת
מלכות כדאיתא בהקדמה שני׳ בתקוני הזהר מלכות
ל ע י ל מיני׳ כתיב אלה דברי הברית אשר ^צזה ה׳
פה ובמסכת שבת )ל׳^ג (:פה גומר אכן הכריתת
את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב
ברית שכרת הקב׳׳ה עם ישראל הוא למעלה מכל
מלבד הברית אשר כרת עמהם בחיורב .ושוב חזר
■גבול כי ברית הוא התקשרות שנקרא כי כל ומתרגמינן
להם יציאת מצרים ומסעות המדבר עם מלחמות
דאחיד בשמיא ובארעא ,וזה רומז שהש״י כרת
סיחון ועוג ואמר שם ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת
ברית עם ישראל במקום שאין שום מדה שולט רק
ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היזם הזה.
רצון חכמתו ית׳ וכדאיתא בהקדמת תקוני הזהר
היינו אחר שעברו כל הבירורים ועברו במצרים ) ג ( :באצילות איהו וגרמיה חד בהון וזה רומז
ובמדבר וכל הבירורים האלו היו רק כדי שכל דברי הקב׳׳ה על תנאי כמו שנתבאר שהוא
שיראו ישראל שאין שום מקום פנוי שלא ימצא .בו מקושר תמיד עם ישראל מראש מקדם קודם שנכנס
כבוד שמים והכל בריא לכבודו ואפילו מדבר וים לגבולים כל ההנ הגה משם רועה אבן ישראיל .ולפי
■ואמונה זאת ניטעת בעומק ושורש ליבות ישראל שנפש מישראל מרגשת שהיא חלק ה' ולכן אינה
וזה שמחשב כאן תחלה בכלל ואח״ב בפרט כי מבקשת רק התכללות בשורש ואינה מסתכלת כלל
תחלה כתיב כלכס ושוב אח״כ מחשב כסדר מדרוגותם לשום תשלום שכר כיון שהם משורש הרצון וזה
מלמעלה למטה ,ובפרשת ואתחנן כתיב לא את סימן שהם בנים להקב״ה שהעבד עובד רק על
ישרים נצבים סוד שט
על השני ובעת שאוסף הכל לגורן אחד אז רואה אבותינו כרת ה׳ את הברית כי אתנו.ומשמע שעוקר
הכל בבת אחת ויכול להשגיח על הכל כאחד ,וכן כריתת הברית הוא עם מי שהש״י כורת עמו ברית
פאן אחר שכבר קבלו האור מאורו של מרע״ה כנ ׳מפורש )יעו״ש במפרשי רש״י ז׳׳ל( וכאן כתיב ולא
יאחד כפי מדרגתו התאגדו יחד להיות שורה עליהם אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת
האור בכלל בקומה אחת משפל המדרגות עד הגדונ האלה הזאת כי את אשר ישנו פה עמנו עומד
שבגדולים. היום וגו/
כוללים כנ וזהשנחשב כאן עשר מדרגות שהם אכן במעמד הזה שנתכללו כל ישראל בשורשם
השרשים והענפים מיסוד כל הבריאה וממילא •וממילא יוכלו לקבל שורש קדושת כריתת הברית
הי׳ .יכולים לכלול כל הדורות הנולדים עד תכלית אפילו על כל מיני התרבות והסתעפות נפשות
כל הבירורים ,וזה שמחשב כאן הכלל והפרט כי מישראל ,כי בכל התחלה ושורש מושרש כל מיני
מכלל הזה כשהוא שלם בכלל כזה ישנם כל הפרטים הסתעפות ענפים שיסתעפו אח״כ .אכן כל זה
מפורשים ,וזה לעברך בברית ה׳ אלקיך ובאלתו כשמצמצם כחו לבלתי יתפשט באיזה ענף יותר
וכדפירש רש״י ז״ל להיותך עובר ,כי ברית היינו מחבירו אבל כאשר ירצה השורש להתרחב ולהתפשט
התקשרות האדם בהש״י במקום שהיא למעלה מכל במקום אחר אז מתגלה בו רק כח הזה והשאר הוא
פעולה ומשולל מכל מדה וזה ברית ה׳ כדאית א נעלם ,וכענין שמצינו ביעקב אבינו כמו שנתבאר
( בזה״ק כי כל דאחיד בשמיא ובארעא ) עשר גבולי בענינו שם כל זמן שלא נשלמו שנים
ובאלתו היינו ממקום שמתחיל התלבשות בלבושים אלכסון הי׳ שמו יעקב כי בכל עת וזמן עסק בענין
ממקום שהיא מתחיל עבודת האדם בהסתר והעלם קדושת שבט אחד לברר שורשו בקדושה ואף כי כח
האור ובזה .נראה בעולם הזה שהם שני ענינים כל השבטים הי' כמוסים בו מ״מ כשעסק בענין
נפרדים ואין חיבור בין עלמא עלאה לעלמא תתאה פרטי הי׳ השאר רק בכח כמוס וכל זמן הזה הי׳
וכל זה מחמת פגימת הירח היינו שנסתר האור והי׳ שמו יעקב וכשנשלם כח י״ב גבולי אלכסון
המחבר כל העולמות מהעליון עד התחתון כי משפיע לכל אחד כפי מדרגתו והוא כלל אותם יחד
במושכל הראשון אם .הש״י בחר בישראל למעלה איש כברכתו ברך אותם אז נקרא שמו ישראל וכמו
מכל התלבשות המדות אם כן אין נצרך לעבודה כלל שנתבאר הענין בפרשת ויחי מכבוד א אמו׳ד הרב
ואם הציב הש״י מדות שיתנהג העולם מדה כנגד . . הגאון הקדוש זצללה״ה.
מדה לפום צערא אגרא איך שייך .לומר שישראל עלו
במחשבה תחלה והנה כל זה מחמת שהסתיר הש״י וכן הענין בדור המדבר כל הארבעים שנה ■שהי׳
את אורו מהעולם שלא יתראה לבריאותיו ומשום עוסקים לקנות כלי קיבול לאור והי׳ עוסקים
זה נקרא העולם עולם שהיא לשון העלם וכדאיתא בהשגת כח הדעת להשיג איך יגדל כבוד הש״י שאף
גם את העולם נתן בלבם ,שנעלם )סכחומא קדושים בים כבודו ובמדבר וכן ראו שם כל כחות הטבע
מהבריאה שורש אור הש״י ,ורק ע׳ע תורה ועבודה בגודל זרם התפשטות נחש שרף ועקרב וכו׳ ובכל
יוכל האדם להגיע אל אור הזה איך יתאחדו שני אלו ראו איך כולם נבראו לראות מהם כבוד שמים
ההנהגות שכל נפש מישראל יוכל להגיע על ידי אם עבדו את הש״י הכניעו בכחם כל כחות הטבע
עבודה שהיא עלה במחשבה תחלה אף למעלה במקום והתגברו עליהם ,ובעת הזאת התאגדו יחד לאגודה
שאין כח עבודה מגיע ובלא עבודה לא יגיע למקום אחת וכדאיתא במדרש בפרשה זו מפני מה עשאן
המעלה הזאת ועיקר העבודה להגיע לאיר הזה מצבה מפני שמשתמשין מדעת לדעת מדעת משה
היא להתאחד כל הפרט להכניסו לכלל וכל אחד לדעת יהושע ,וענין הזה הוא כמו זמן אסיפה ט
מישראל יכניס עצמו לתוך הכלל וכדאיתא בזוה״ק בזמן שהאדם זורע וקוצר אז מביט על כל דבר
שמות )דף ט (.ברן יחד ככבי בוקר ויריעו כל בני בפרט וכשעה שמביט על זה אין כל כך השגחתו
שמא ישרים נצבים סוד
נצב עליו וכתיב ומלך אין באדום נצב מלך חמא אלקים יגין דכלהו שיחודא חדא קא משביוין ל'/
ההוא סולם דכל דרגין קיימין כלהו כחד על כי ענין שבח ביאר כבוד אדוני איי מו״ר הרי
כלא בחד קשרא .והוא שיעקב אבינו לאתקשרא הגיאון הקדוש זללה׳׳ה כי היא לשון עמקות היינו
ע״ה ראה שעל ידו יושלם רצון הש״י בכל הבריאה שמעמיק בידיעת המקור וכמו שכתיב בשוא נלין
והוא ישלים הסולם והסדר מכל השתלשלות הבריאה אתה תשבחם)תהליס פע(ועיקר התאחדות היא רק
לכוונת רצון הש״י וזה שנאמר והנה ה' נצב עליו ע״י התחתונים כי על ידי עבודת ישראל תתאחד
היינו שהוא •תשלום הכוונה ועליו יהי׳ הקומה כל הבריאה לשוב להגיע לשורשה לראות ממקור
במדרגות עד למעלה והוא ישלים תכלית הרצון עד האור מה שעלה הרצון לברוא הסת׳ר כדי שע״י
שיצא לפועל בתשלום ותכלית השלימות. עבודה תשוב הבריאה לחזות בנועם ה׳ ויהי׳ על
ידי פעולת הנבראים כדי שיקרא על שם יגיע
ובמדרש תנחומא )נצבים( מפני מה עשאן משה כפיו של האדם.
מפני י שמשתמשין מדעת לדעת מדעת מצבה
משה לדעת יהושע וכו׳ והוא כשישראל מתבררים ו ב ז ו ה ״ ס ויקרא )דף פ״ב ( :ברן יחד ככבי
בענין שהש״י ריפץ שיושלם בירורו אז זה האור בקר ויריעו כל בני אלקים מה בעינן הכא בני
נעלם ושוב מתחיל מחדש אור שישראל יבררו אותו אלקים דאינון מזמנין תרועה בהאי בקר והא כל
ויושילמו בו ואז מראה הש״י סדר איך ישראל הם דינין אתעברו בזימנא דחסד אתער בעלמא אלא
•מסודרים וזה ענין מצבה וכדאיתא בזוה״ק )ויצא ויריעו כל בני אלקים הא אתבר תוקפא דדינין קשיין
שם( שבעת שראה יעקב אבינו והנה ה' ניצב עליו אתבר חילא דלהון ,כי בני אלקים היינו מה שנסתר
הראה לו שישלם בשלימות ,ובכל^ מקיום כשנשלם בעת משורש שם א לקים כי שם אלקים מורה על בינה
השלמתו יתעלם האור ולכן צריך ליראה גדולה אכן במקום בינה אין שם שום צימצום ורק ממה
בעת הזה וכדאיתא בירושלמי יבמית )פרק ע״ו שמסתעף משם זה וכדאיתא בליקועי תורה פרשת
הלכה ב׳( סכותה לראשי ביום נשק ביום שהקיז וישב שבני אלקים הוא מילוי ומילוי המילוי אותיות
נושך את החורף ביום ששני עולמות נושקין זה דשם א לקים ה ס נ״ב אותיות והיא הסתעפות ההסתר
את זה העולם הזה יוצא ועולם הבא נכנס ועל בשורש שם אלקים דמינה דינין מתערין ,אכן ברן
זה ביקש דוד המלך ע׳׳ה שאז ישמור אותו הש״י יחד כוכבי בוקר היינו כאשר יסלקו ישראל נגיעתה
ויסוכך על ראשו וכדאיתא בזוה״ק■ יתרו )ע״ט(. שזה מורה רינה כמו שפירש כבוד אאמו״ר הרב
בכל אתר דהוי שלימותא שכיח אתקרי נורא ,שבכל הגאון הקדוש זללה״ה על מילת רנה ואז מתאחדים
עוד שיש בכח האדם לצאת ולבא אז אין שום דבר כל כחות נפשות ישראל וממילא יעלה כל כחות שם
שאין לו תקוה שיוכל לבוא לידי תיקון שכל זמן שיש היינו אלקים המסתעפים לשורשם וזה ויריעו
עיד לפני האדם דרך להתעלות יותר ולקנות חדשוי; שמשברין כל הקליפות המסתירים וכמו שפירש
ועוד יכול להפסיד גם כן וממילא אין שום דבר רבינו חיים וישאל ז״ל בהגהותי׳ לזוה״ק כי ויריעו
שלא יוכל למצוא לו תיקון כדאיתא בזוה״ק בא הוא פועל יוצא ובאמת כל הסתעפות שם אלקים
נש למנדע עוב ולמנדע לבר אין בו שוס דין בשורש .אכן ויריעו מורה שכחות)ל״ד (.דהכי אתחזיה
רע ולאהדרא גרמי׳ לטוב וכדאיתא בגמרא גיעין שם אלקים משברים לקליפות שתחתיהם אבל כל
)מ״ג (.שיש דברי פורה שאין אדם עומד עליהם מה שנסתעף משם אלקיס לפנים מן הקליפה זהין
אלא א״כ נכשל בהן ,ולכן אף בכשלון היותר גדול קודש וכשמתעלה בשורש אין שם דין כלל.
יש לו תיקון כאשר ישיג אחר כך השגה גדולה
בתורה ועבודה שבלא הכשלון הזה■ לא הי׳ ביכולתו אתם נצבים היום כלכם .ענין נצבים הוא קומה
תורה אילו ויוכל כל כך להגביר להשיג דברי שלימה כדאיתא בזה״ק ויצא )ק״נ (.והנה ה׳
עבודתו באור התורה עד שכל הכשלון יהי׳ רק נצב עליו הבא חמא יעקב השורא דמהימנותא כחד
י ש ר י ם נצבים םוד שפב
הי׳ אז בהתבוננות כמו שהוא עתה לא הי׳ מגיע כקליפה ולביוש לדכרי תורה אלו • ויהי׳ רק כימו
לזה איכן להתביוננות הזה אינו יכול להגיע אלא על שנמס לענין הזה למנדע רע כשיגיע לאיור הגדול
ידי כישלון כשרואה מה שנצמח ממעשיו ,וכל מה מיקרות דכרי תורה שישיג כי יגיע להשגה אורה
שיכול להגיע ליותר עמקות כן יראה שבאם לא הי׳ עד שיזדכך שכילו ויראה ויתביונן מת׳וך הכשלון הזה
הכשלון גדול לא הי׳ בייכיולתיו להגיע לזה. יראה שכל כך מגיע רוממות הש״י עד שיברא הסתר
כזה ומתוך ההסתר הזה כשיסיר אותיו יתראה
ולכן בשובו אל היש״י לעמוד פנים בפנים אז יהיו שכל כך גידול כבוד שמים שיכויל להסתתר שיתראה
זדיונותיו כזכיות כי הזדון הזה ’זיכך את לבו שאין במקום הזה כבוד שמים ורק על ידי הכשלון
לביא לשוב לראות באור הש״י ,ולכן בכל עוד שהאדם יתראה וכמ״ש )ישעי׳ מ״ה( אכן אתה אל מסתתר
יכול להפסיד כן יוכל להרוייח ואין שום דבר שלא א לקי ישיריאל מושיע וכדאיתא במדרש )רבה תביא
יוכל להגיע על ידיו לאיור גדול איבל בעת שהיאדם פ׳ ז׳( מי גדיויל הגנב או הנגנב הוי אמור הנגנב
נשלם באותו הזמן צריך שמירה גדולה כי זהו תכלית גדול שהוא יודע שהוא נגנב ושיותק ,כי ענין התשובה
ואחרית זמן קנינו בעולם וכל מה שיוכל להעלות הוא שהאדם יתבונן שטעה והוא מגיע עד למקום
עתה לכללו במקור שורשו יתעלה ומה שאין ביכולתו בינה ושם יראה שמציד הש״י אין שום דבר מוגבל
לעלות יוכל ח״ו לפול ולהפרד בפסולת ועל זה ומשוקע במדתו רק חכמה פשוטה ואז יראה
בקש דוד המלך ע׳׳ה סכותה לראשי ביום נשק ,ולזה ( שאין שום הסתרה וכמו שנתבאר במקומו )
׳העצה היעוצה הן בכלל ישראל לעשיות אגודה וקומה וכל החטאים הם שהאדם נימשך לאיזה מדה ביותר
שלימה והן בפרט נפש לסדר כל פירטי מעשיו בקומה מהראיוי ובהגיעיו לשורש יראה טיעותיו וכדאייתא במס׳
וסדיר שלם ומדרגות ,כי בהתכללות הכלל אין שיום מ־גלה )י״ב (.מדקאימר בינותי מכלל דיטיעה ומשמע
פעולה ושום נפש שאין לו מקום וכמו שביאר כבוד מינה שאין אדם יכול להגיע לכיליל ביינה אלא על
אאימו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳^ה בפרישת דברים ידי טעות שמאחר שנטה לקצה האחרון מאיזה מדה
•מה שנזכר שם מיניוי השופטים קודם המסעות וכן ומעה את עצמיו ליישר דרכו על ידי שייראה שמצד
מצינו בעיזריא שקודם עלייתו לירושלים מנה ראשים הש״י נברא מדה בהפך מזאת המדה וממילא יתבונן
כמ״ש )עזרא• ז'( ואני התחזקתי כיד ה׳ אלקי עלי שמצד הש״י אין שום מדה שולטת במדתה רק כפי
ואקיבצה מישראל ראשים לעלות עמי שבכל מקיום מה שמקבלת מהש״י בכל רגע וכל ההסתר הזה
שהי׳ מקום סיכנה ייעצו למנות ראשים שהם ישפטו הוא רק מצד האדם ,ובהגיע לימיקור הזה אז יזדכך
את העם ובכלל ראשים הוא סדר כל המדרגות ■להתעלות עד שיכל מה שנגיע בקצה האחרון מהמדה
וכדאיתא במס׳ הוריות כל הסדר )י ג ( :מלך קודם הי' רק למנידע ביש שעד כימה יכול הרצון להתלבש
•לכהן וכו /שבסדר ומדרגיות יש לכל פרט ופרט עד שיתראה הפך מרצון היש׳׳י ושורש התשובה הוא
מקום וממילא אף לקטן שבקטנים יש מקום בתוך כשיגיע 'למקור וייראה שכל מה שנטה מקו היושר
הכלל מאחר שהיכל בנין אחד ולכן במצות מינוי הוא כמו דאיתא בגמרא בבא מציעא )פ״ד (.הוה
שופטים )•בפרישת שופטים( נאמר כקטן כגדיול ■מקשי לי עשרין וארבעה קושייתא ומפריקינא לי׳
תשימעון שמאחר שלישופיט יש התנשאות ממילא מחייב עשרין וארבעה פירוקי וממלא מו ח א שימעתא וכמו
שיתן מקום אף לקטן שבקטנים כדי להשלים מקומו שעל ידי הסילקא דעתך מתברר מיה דקא משימע
!ונפשו שיראה שמקומו הוא במדרגה זאת ואחרי׳ ׳לן בבירור ההלכה וכל זה הי' כמו מה דסליק
הקטן ממנו עד הקטן שבקטנים וממילא גם לכל אדעתי' קודם שבא לבירור מה דקא משמע לן ,וכדאיתא
מעשה פרטיית אף אם אין בה אויר ריק מעט מן במס׳ נדרים ) כ״ א (:ההיוא דאתא לקמי׳ דרב
ה מעט מצומצם מאד גם כן יוכל להתעלות על ידי הונא אימר 'לי׳ לבך עלך אמר לי׳ לא ושרייה והיינו
התכללותו בכליל ,ושורש ההתכללות כמו שנאמר וקרא שבא עתה להתבוננות הזיה שמה שנדיר תחלה הי׳
זה אל זה ומתרגמינן ומקבלין דין מן דין עד שכל בלא לב ודעת ,וכן הוא התשובה שרואה עתה שאם
שמג י ש ר י ם נצבים םוד
מסעות׳ וכל הסבלנות שהי׳ להם במדבר עד שקנו אחד מישר 6ל הוא מקבל ממי שגדול ממנו וימשפיע
כל הימדות להאיר להם׳ משורשם אכן עתה שנשלם ■למי שקטן ממנו עד שגם הקען שבישראל משפיפ
דור המדבר ובא זמן דור באי ה איז היינו להכניס להגר והגר גם כן משפיע כי חוטב עצים ושואב
כל האור שיתעלם בלבושי הפעולה במצות מעשיות מים הם קטנים מן הגר ,וממילא במערכח הזה
ובעניני עולם הזה שיוכלו להשיג גם בלבושים האלו הגדול שבישראל הוא מקבל מהש״י ובעת שיש סדר
אור היקר ואז הוצרך שיושלם כשלימות בירורי דור ומערכת אז גם הקטן שבקטנים רואה סדר השתלשלות
המדבר שיאיר אח״כ לכאי ה איז בכל מעשיהם ההשפעה ולא נקרא שהוא מקבל דרך אמצעי
וכדאיתא בזה״ק וקם לאנהרא לסיהרא )זה״ק חוקת שבהתגלות אור השורש היינו יסוד אבא אז בוקע
ק פ א (:ולכן הי׳ ביראה עצומה שלא יתבטל מכל דרך כל המסכים עד תחתית המדרגות וכמו שהמלך
מה .שסיגלו דור המדבר שום סבלנות ואפילו רעותא מחלק לכל צבאיו לחם ח-וק ואף שמחלק על ידי
עבא לא יתאבד ,וזה שנאמר כאן לשון אתם נצבים ׳שלוחיו אם המלך בעצמו עומד בשעת הנתינה אז
ולא נאמר לשון צווי שיתייצבו וכן לא נזכר שהתייצבו אינו נקרא דרך אמצעי וזה שמסיים בפרשת תבא
מאליהם רק שמשה רבינו אמר להם שהש v/מעיד ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם
עליהם שהם נצבים בקומה שלימה ובסדר הזה, למען תשכילו את כל אשר תעשון ושכל הוא המשכת
שעל ענין הזה אמר דויד המלך ע׳׳ה )תהילים ל׳^( אור החכמה לכל המדות וכמו שאמר הכתוב )תהילים
על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף קי״א( ראשית חכמה יראת ה׳ שכל טוב לכל עושיהם,
■מים רבים אליו לא יגיעו וכדאיתא במסכת ברכות וזהו על ידי התכללות והסדר ימשיך החכמה לכל
)ח׳ (.שנתפרש זו אשה זו תורה זו מיתה וכו׳ וכמו ■ פרט ופרט.
שנתבאר במי השלוח )ריש פ׳ חיי שרה( שכולם
רומזים על מקום שהאדם מוסרי דעתו למקום והנה מיצינו ששלשה פעמים נזכר לשון נציבה
שאין השיגתו מגיע לברר ולהתנהג ■בידיעה וחשבון מיציאת מצרים ועד כאן ,בים סוף נאמר להם
להסתר ,ובמקום הזה אין שום עצה ורק התייצבו וראו את ישועת ה׳ )בשלח יד( ובמעמד
מצד האדם רק מה שנשאר כח צעקה בלב שהש״י הר סיני נאמר בהם ויתייצבו בתחתית ההר )יתרו
יגמור ׳בעידו לבררו לטוב ולכן הראם מרע׳׳ה שהש״י יט( וכאן אתם נצבים היום ,שבשלשה פעמיה הללו
מעיד עליהם שהם נצבים בסדר הנכון וממילא לא ■נשתנו מדעת לדעת ,שביציאת מצרים שהי' נקודת
ידח מהם שום נדח ׳וכדאיתא במדרש שוחר טוב כנסת ישראיל מוסתרת מאוד עד שהי׳ קיטרוג
)מזמור ג׳( 'מזמור לדוד בבריחו מפני אבשלום בנו עליהם הללו עובדי עבודה זרה והיללו עבדו עבודה
ב׳ )שמואל דכתיב דוד כן ואימתי אמר זרה מפני מה יאבדו אלו מפני אלו אז האיר הש״י
ט״ו( וכל עבדיו עוברים טל ידו וכל הכרתי וכל מאור עתיקא ממקום שישראל עלו במחשבה וכדאיתא
הפלתי רבי איבו אומר כרתי כורתי כריתות ומופלאי בזה״ק )בשלח מז :נב ( :אתון לא תתערון מדי
ב״ד וכו׳ ויאמרו עבדי המלך אל המלך ככל אשר בעתיקא תליא מילתא ושם ) מו ( :שכינתא באבהתא
יבחר אדוני המלך הנה עבדיך )שם( הדיין הזה נטלא ושם העיר הש״י שורש נפשם בלי שום ׳הכנה
■בשעה שארכי שלו מקולקלת אין עומדין לפניו מצדם להראות להם שורשם איך הם קשורים בעומק
בטכסיס שלהן אלא משונין ומעולטלין הצריכין לעמוד הרצון ,אכן זה לא נחשב על שמם שהם סיגלו זאת
דרך ימין עומדין דרך שמאל וכו׳ וכיון שרואין במעשיהם ולכן הוצרכו לברר מדותיהם שבעתיים
שטכסיס שלו מתוקנת עוימדין בטכסיס שלהן התחיל עד מתן תורה ששם נאמר ויתייצבו בתחתית ההר
אומר אלו היתה ארכי שלי מקולק׳לת לא הי' כל אחד ■היינו שכל אחד הכין את עצמו והכין כלי לקבל
ואחד עומד בטכסיסיו התחיל מזמר ואימתי ה״תה וכפי הכנת כליו כן האיר לו הש״י ולכן נזכר שם
כן )שמואל שם( ויהי דוד בא עד הראש אשר מדרגות ■)יתרו יט( אתה ואהרן אתה מחיצה לבד
ישתחוה שם לאלקים וגו׳. ואהרן מחיצה לבד וכו׳ ושוב התחילו לברר במ״ב
י ש ר י ם וילך םוד שדט
הבריאה היא חסירה עד שהש״י ישלים לה בהאיר כי שורש ענין סדר הקומה ומערכותיה הוא כדי
לה אורו. שיהי׳ שלימות לכל הקומה ועיקר שלימות הוא
■כשהבריאה משלמת רלון הש״י והש״י מתאחד עם
הבריאה ועיקר התאחדות הוא שהכריאה תעמוד
פר שת וילד נכח הש״י פנים בפלים ותראה שהיא מקבלת מהש״י
והש״י הוא המשפיע והמחיה חיים בכל רגע וזה
ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את רק כשהבריאה תעמוד פנים בפנים אז תראה אור
בני ישראל שימה בפיהם למען תהי׳ לי השירה הש״י בלא הסתר ותוכל להשתחוות לפני הש׳^י
הזאת לעד• בבני ישראל .כי אביאנו אל האדמה וכדאיתא בזה׳׳ק בראשית )י״א , (.אשתחוה אל היכל
אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע קדשך דא יצחק והיינו כי יצחק הוא מדת הגבורה
ודשן וגו׳ .וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא שהוא ראשית ההכרה מכח המקבל כדאיתא בזה״ק
תשכח מפי זרעו ,במס׳ סוטה )כ״א( דרש רבי ויקרא ) ה׳ (.אימתי אקרי קב״ה גדול בזמנא
מנחם ברבי יוסי )משלי ז'( כי נר מצוה ותורה אור דכנסת ישראל אשתכחת.עמי׳ וכו׳ ובגין כך תשבחתא
תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור את דא בשני ופירש שם מפרי מה אומרים השיר גדול
המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי ס ומהולל מאד ביום שני אך שגדול הוא חסד
שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה ואת אבל עיקר הכרת החסד הוא כשיש כח מקבל וגבורה
התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף היא ראשית כח המקבל ולכן השתחויה הוא במדת
תורה מגינהלעולם ואומר בהתהלכך תנחה אותך יצחק אבינו וזה הוא תכלית הקומה שהראש יראה
וגו׳ בהתהלכך תנחה אותך זה עולם הזה בשכבך שהש״י הוא המשפיע ולכן יכנע וישתחוה וימאך
תשמור עליך זו מיתה והקיצות היא תשיחך לעתיד גרמיה למישרי עליה גאותא דקב״ה וממילא כשיראה
לבא ועיין שם שלשה פלוגתות עבירה מכבה מצוה את עצמו שבלתי אור הש״י הוא חסר וזה הוא
ואין עבירה מכבה תורה שנאמר מים .רבים לא השתחואה שמצדו אין לו שום קומה וכדאיתא במס׳
יוכלו לכבות את האהבה ,ושם ,רבי יוסף סבר מגלה ) כ ב (:השתחואה זו פישוע ידים ורגלים
מצוה בעדנא דעסיק בה מגנא ומצלא ופירש״י ז״ל והיינו שכופף כל קומתו ורואה את עצמו חסר מכל
מגנא מיסורים ומצילא מיצר הרע בעדנא דלא עסיק כי יתרון האדם מן הבהמה הוא הקומה זקופה,
בה אגוני מגנא אצולא לא מצלא תורה בין בעדנא והשתחואה היא פישוט ידים ורגלים היינו שרואה
דעסיק בה בין בעדנא דלא עסיק בה מגנא ומצלי את עצמו שוה לארץ שהיא רק מקבלת שאי-נה משפע;:
ורבה ורבא סברו תורה בעדנא דעסיק בה מגנא אלא ממה ■שיזרעו בה ומצדה לית^לה מגרמה כלום.
ומצלי בעדנא דלא עסיק בה אגוני מגנא אצולי לא
מצלי מצוה בין בעדנא דעסיק בה בין בעדנא דלא וזה דאיתא במדרש תנחומא )נצבים ג( לעברך
עסיק בה אגונא מגנא אצוילי לא מצלי ,ענין התורה בברית ה׳ אלקיך ובאלתו וכו׳ כאדם שאומר
והמצות ,כי התורה הוא אור המצות כי מעשה לחבירו העבר בך קללה אם אתה חוזר בי והיינו
המצות הוא מה שהש׳^ שלח אורו בכל מעשי בראשית שיראה את עצמו חסר אם יגרע ממה שמקבל עליו
שעיקר הבריאה ויסודה היא צמצום אור אין וזה כאשר בא דיוד עד הראש אשר ' ישתחוה שם
סוף ומאחר שהוציא הש״י אורו הגדול וחלק מעשיו לאלקים אז ראה את יעצמו שלם בזה שיכול
כדאיתא במס׳ ראש השנה )ל״א (.כי תחלה הי׳ להשתמות ולראות שכל שלימותו הוא רק מהש״י
רק עצמו וכיון שצמצם אור עצמותו נישאר אויר אז ראה ארכי שלו מתוקנת וכמו שביאר כבוד
קדמון היינו מקום שנסתר אור ונעשה מסך מבדיל אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה בענין ברית
בתוך עצמותו והניח מקום לאזיר קדמון וזה נקרא שהיו כורתין בעל חי ועוברין בין בתרי׳ לרמוז שמצד
שמה י ש ר י ם וילד םוד
ואחר שבירא הש״י בהסתר הזה התעורר בו נקודת תושך אף שבאמת גם בזה הוא אור גדול אך ביען
החיים הממון אשר בכל עשרה דורות התעורר כי הבריאה אין ביכולתה להשיג אור זה נקרא
מריאשית ■המחשבה וכן הי' מאדם עד נח שנח חושך מצד הבריאה כלאיתא במעייני החכמה המיותם
הי׳ צדיק תמים בדורותיו והש״י כרת עמו ברית למרע״ה ושוב אחר כך ברא כל מעשה בראשית
בדרך ארץ שקדמה ׳ לתורה כי בהדורות עד נח שצמצם אורו הכללי כדי להבנות כל דבר פרמי שיהי'
לא הי׳ גם זה האור ומן בני נח התחיל להתנוצץ כל דבר לבוש לסעוף מדה מיוחדת ממדותיו של
אור מדרך ארץ שקדמה לתורה והי׳ שם ועבר קיימים הקב״ה עד שנתגשם ונתעבה ויצא לפועל ענינים
ואברהם אבינו ע״ה הוא התחיל לעורר נקודת חייו גשמיים אשר בעומר! כח הווייתם הוא מפנימית י
שממנו התחיל הש״י להאיר באור תורה עד שלתשלום אור הקב׳׳ה המחי׳ אותם בכל רגע ועיאר כח
כ״ו דורות שעבר על העולם נבנה שם הוי׳ בשלימות החיות בעוה״ז הוא הצמצום שלפי שכל דבר תשאף
כי גם נח ואברהם קיבליו שכר כל העשרים דורות לחזור למקורה כי כל מה שהוא בלבוש היותר פרמי
אף שהדורות ההם לא הי׳ נקבע בהם מפורש אכן הוא מרוחק יותר כר צורתו הוא צורה ממקור החיים
הם עוררו מה שהי׳ שמון בעומק לבם ,וכשנשלס וישאף יותר להתעלל במקורו ולעומת זה מצד
עבודת• הכ״ו דורות התחיל הקב״ה לעורר כח החומר ברא הש״י הסתר כזה שירצה תמיד להסתר
הבריאה כי באורייתא ברא קב׳׳ה את העולם אכן מאור החיים כי כל דבר שהוא מורכב בעולם הזה
הי׳ מלובש ומכוסה בהסתר גדול עד שמעת שהתחילו ברא הש״י באופן זה שההרכבה תשאף כל שורש
ישראל לסבול גודל סבלניות בשביל כבוד שמיס בבלות לשורשה וזה שאמר הכתוב )ישעי׳ כו( כי בי׳׳ק ה׳
מצרים והתחיל להתעורר כח ה׳ הממון בהבריאה צור עולמים היינו שלא השלים הש״י כח הזה
שיתגלה ולשוב לראות באור ה׳ איך בכל דבר שורה שיהי׳ בנין קיום ורק על ידי מעשה ישראל ועבודתס
כח ה' וזה הוא יסוד קבלת התורה כדאיתא בזה״ק ישוב ההרכבה להשתלם ויהי׳ לעתיד בנין שלם
)מצורע נ״ג (:אמאי אקרי תורה בגין דאורי וגילי וכדאיתא בזוה״ק )קרח ק ע״ ח (:ועבד הלוי הוא
במה דהיוה סתים כי במעשה המצות והתורה הוא אשלים לסער שמאלא ,וזה שברא הקב׳׳ה כח
התעוררה הבריאה על ידי מצות לשוב לגלות המחזיק העולם כל דבר לשעתו הקצוב שלא ישוב
ההסתר מהאור שנסתר בשעת הבריאה לראות על למקורו כדאיתא במדרש תהלים ) פ' ,ס״ב( הנשמה
ידי תורה ועבודה איך כח הש׳^ הוא עמון בכל הזאת כל שעה שהוא עולה ויורדת מבקשת לצאת
דבר ממעשה בראשית ,וקבלת התורה נדמה ,בזה״ק מן האדם האיך היא עומדת בתוכו אלא הקב״ה
לבריאת העולם כמו דאיתא )זה״ק ויקרא י״א ( : מלא כל הארץ כבודו וכו׳ והיא באה לצאת ורואה
עשרה עשרה הכף בשקל הקודש וכו׳ עשרה מאמרות את יוצרה וחוזרת לאחורי /וזה דאיתא בזה׳׳ק
במעשה בראשית ועשרה ,מאמרות במתן תורה, )הקדמה בראשית א ( /כך אזדרע שמא גליפא מפרש
וכמו שבבריאת העולם לא נזכר שם הוי׳ עד בריאת במ״ב אתוון דעובדא דבראשית כי שם של מ׳׳ב
האדם כן יצא לפועל שם הוי׳ במתן תורה כי שם איתא )בספר רזיאל( שהצרור שחתם הש״י בו את
הוי׳ מורה שאין שום דבר■ פועל זולת ה׳■ לבדו התהום מקק עליו שם של מ״ב אותיות )ועיין בסוד
כי בשם א לקים נקראים הרבה כחות כדאיתא בזוה״ק ישרים סוכות ענין נע דף לא .ובסה״ק תפארת
משפמים )ק״ח ( :וכמו שמאמר העשירי נעשה אדם החנוכי הקדמה ד .מב״א הגרי״ל זצ״ל( .כי ■התהום
שאז שבה הבריאה להתגלות מההסתר שתחלה נסתר רוצה לעלו׳ת ושם של מ׳׳ב מורה שהעולם אינו שלם
האור ונבראו כל מעשה בראשית דומם וצומח וחי אלא דרך מעשה התחתונים כי רומז לשבעה ספירות
שאינו בצורת אדם שאין זה נקרא חיים אמתיים שהש׳■ vמנהג בהם את עולמיו אכן תשלום ס;וף מעשה
רק דמיון וגוון חיים ואחר כך התחיל הש״י להשיב במחשבה תחלה שהוא מדת המלכות לא נשלם עוד
הבריאה פנים בפנים ויפת באף האדם נשמת חיים ולזה הוא משבעה הספירות עד מדת המלכות לא
וכדאיתא במדרש מאן דנפח מתוכו נפח ובזה השיב נשלם מכל ספירה וכמו ■שמבואר ענין זה במקומו.
י ש ר י ם וילך םוד 5מו
ברכות )פ״ב ה״ד( נחזיק טיבותא לרישא ' דכי מטי רוח חיים אל האדם שהתחיל להתערב ולהתגדל חי
למודים מנפשי׳ כרע. עולם עם הדומם עפר מן האדמה שיהי׳ בכח האדם
להעלות שגם הדומם יתעלה ויהי׳ נכגע וכפוף לשורש
כי כמו שאין שום אדם יכול להשיג איך יתערב החיים הגמצא בו וכן הי׳ בקבלת התורה שאז נפח
חיים עם דומם להעשות הרכבה אמת עד הש״י נשמת חיים בכל הבריאה שכלם חזרו פנים
שהדומם יכפף ויכנע לשמוע אל השכל כן אין כח בפנים על ידי קבלת התורה כי אז נשלם מאמר
ושכל האדם יכול להשיג איך על ידי פעולה יתפעל נעשה אדם במאמרי הדברות ,כי כל מעשה בראשית
הדומם להכניס בו כבוד שמים שיתעורר לכח הפעולה נכנסו להלביש רצון הש״י על ידי התורה כי במצות
ממעשה המצוה שהאדם עושה לכבוד שמים וכמו עשה ■ולא תעשה ׳נכלל כל מה שנברא כי יש מצות
בנין המקדש שנתקדש הדומם להיות בו קדושה מעשיות התלויות בעניני עולם הזה שעושין מצות
קבועה'שיצא לפועל כמה נסיים קבועות שהיו במקדש בהם לקיים דברי הש״י כגון שופר סוכה לולב
שהרי גם הדומם נתראה שם מפיורש שהוא חי ציצית יוקרבנות ומצות התלויים בארץ ,ואף המצות
כדאיתא )יומא כא ( :בשעה שבנה שלמה בית לא תעשה הם גם כן לבוש לרצון הש״י' כי במה
המקדיש נטע בו כל מיני מגדים של זהב והיו שהאדם מונע מלקבלם מפני רצון הש׳׳י גם בזה
מוצייאין פירותייהן בזמנן וכיו׳ .ועוד כמה .ניסים מקיים רצון הש v/כי מרכז הבריאה הוא האדם
כי אחר גודל עיבודה ויגיעת ישראל הכניסו ק ד ו ^ ועל ידי שהאדם מקיים על ידיהם רצון הש״י מתעלה
במקום הזה ששם נתראה מפורש שאין שום מציאות כל הבריאה כי ממה שיש איסורי מאכל יתעלה
בעולם רק 'הבורא לבד כמו קודם הבריאה שהרי האדם בפרישותו מהם וממילא כשניתן לאדם עבודה
מיקום הארון שהי׳ מרכז המקדש וזה לא הי׳ תופס שיעבוד את הש״י כל מה שמקבל לצורך חיותו מעניני
מקום כלל .שאין מן המדה וזה רומז שהקב׳׳ה מקומו עולם הזה אם יעבוד בכח הזה את הש׳ vמעלה
שיל עולם ואין העולם מיקומו ,וזה רק על ידי פעולות את מה שקיבל לתוכו גם כן לעבודת הש״י להרבות
מצות מעשיות שלא הגיע אדם לתכליתן מוז ממרע״ה כבוד שמים ויש מצות הכוללים בכל ידיעת התורה
וכמו דאיתא )במדבר רבה יט( ותרב חכמת שלמה שצריך לעשות כוונת המצוה לשם שם וזה הוא
מחכמת כל בני קדם וכו׳ אמר שלמיה על כל אלה מאמר אנכי שהוא ידיעת הבורא ,שצריך לכוון בכל
עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי מצוה לשם שם לשם מי שאמר והי׳ העולם ,וזה
ופלפלתי אמרתי אחכמה והיא רח.וקה ממני וכו׳ הוא אור התורה המזריח לכל המצות כי גם תלמוד
אימר ליה הקב׳׳ה למשה לך איני מגלה טעם פירה תורה הוא מצוה ממצות מעשיות שאין מברכין על
אבל לאחרים חוקה .אכן כל זה הוא מה שאדם המחשבה רק על הדיבור כי באמת שורש ■כל המצות
עובד במצות מעשיות הוא נקרא נר מציוה שאינה הוא רק לצרף לבות ישראל כי מצד הש״י אינו צריך
אלא לפי שיעה אכן להכניס הקדושה בגוף שיהי׳ לכל המצות כמו שנאמר כי לא דברתי את אבותיכם
קדושה קיבועה שיישאר מהמצוה שהגוף יזדכך צריך וגו׳ על דברי עולה וזבח )ירמי' ז( וכמ״ש )בראשית
.לצרף דברי תוריה לכל מצוה על ידי זה יזדכך הגוף רבה .מד( רב אמר לא נתנו המצות אלא לצרף בהן
כינ״ל כי מטי■ למודים מנפשי׳ כרע ,כי העושה מצוה את הבריות ,וכי מה איכפת ליה להקב׳׳ה למי
גולמית הוא רק קדושה לפי שעה ,וכדאיתא במס׳ ששוחט מן הצואר או מי ששוחט מן העורף הוי
מגילה ) כ״ו (:תשמישי מיצוה נזרקין תשמישי קדושה לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות.
נגנזין ,כי בימצוה אין לה אילא שעתה כי כל מה ■והוצרך לזה מצות מעשיות אף כי העיקר הוא
שהאדם מבין בשכלו ודעתו זה נשיאר קבוע אכן לצרף לבות ישראל אכן בכוונה לבדה לא יספיק לצרף
צריך להלביש שכלו גם במצוה בפועל שאז יהי׳ הלב כי אין דעת האדם מספיק להתבונן איך יצרף
המצוה לבוש לדברי תורה הנמצא בה ואז תהי׳ לבבו שגם גופו יומשך אחר רצון הש׳׳י וזה רק
תשמיש קדושה כי קדושה הוא רק קדושת כתב על ידי מצות מעשיות יזדכך תגוף וכדאיתא בירושלמי
שמז ש ר י ם י
וילד םוד
מן התורה כי המצות הם תקיפות גדול כדאיתא כדחשיב שם תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים תפילין
במדרש רבה )תשא מ״א( אין לנו שעה שאנו באין ומזוזות ותיק של ס״ת ונרתיק של תפילין ורצועותיהן.
בזרוע אלא בשעה שאנו מוציאין את מעשרותינו וכו׳ כי מצוה עצמה נקראת גם כן תשמיש כגון ציצית
כי המצוה כשאדם מקיימה אפילו בלי■ כוונה גם שהוא מצוה עצמה ונקראת תשמיש מצוה כי הוא
כן הוא בטוח מאד שקיים רצון הש״י על פי מאמרו, רק לבוש לאור המצוה בשעתה ומה שהמקדש וכלי
אכן בתורה נאמר התעיף עינך בו ואיננו כי מצד שרת היו תשמישי קדושה לפי שכל אלו היו תשמיש
האדם אין שום בטוחות בתורה וכדאיתא בגמרא לארון שהלוחות וספר תורה מונחים בו.
)ברכות ס (.אשרי אדם מפחד תמיד וכו׳ ההוא
אכן בכל מקום תשמיש דתשמיש דינו כתשמישי
בדברי תורה כתיב כי ■אין רגע דומה לרגע השני׳
מצוה כי תשמיש דתשמיש בשעת שמשמש אפילו
כי הש״י יכול■ להאיר לאדם בכל רגע אור חדש• מה
דרך כמה לבושים הוא כתשמיש מצוה בשעתה אכן
שלא הי׳ לו עד פאן אכן בתורה הוא שאדם קונה
אחר שנפסק מלשמש דינו כתשמישי מצוה כי גם
לקבוע בנפשו כל יסוד המצות שיזדכך גופו וזה
כל תשמישי מצוה הם תשמיש דתשמיש דקדושה כי
שהתורה לוה מן המצות והמצות מן התורה ששניהם
המצות הם מה שנתלבשה התורה בלבושים גשמיים
צריכים זה 'לזה.
ותשמיש די דהו שוב הוי תשמיש דתשמיש אכן במקום
ויסוד התכיללות התורה והמצות הוא במקום שניתן המקדש הי׳ האור גדול כל כך שבקע דרך כל
׳מצות מקדושת כתב כי אז נעשה מהתורה הלבושים עד שגם תשמיש דתשמיש וכל מיני לבושים
מצוה שבזה נתכלל שניהם שפמו שיבמצוה השייך ללבושים הי׳ בהם קדושה עצמיית כי שם נקבעו
בתורה אמר רבא לעולם ליגרוס אינש ואף על גב המצות באור הנעמן בהם שם הי׳ האור בגלוי
דמשכח ואע״ג דליא ידע מאי קאמר )ברכות ס ג: כי שם נקבע כל עבודת ישראל וקדושה לשעתה
ע״ז יע (.וכן .מצי למיברך ברכת התורה אף על פי ולעתיד לבא ;וכל מצוה שהיא מצוה קיימת לעולם
שאינו מבין מאי קאמר כי כשנתלבשודברי תורה הוא מפני שהאור שבה הוא גלוי והיא נקראת
עצמם במצות מעשיות שיעשה פעולה בדברי עצמם קדושה כי זה הוא הקדושה שנראה האור תורה
אפילו אז מופיע אור התורהבקדושה קבועה שבה ,וכן מציגו בבית שני שאף על פי שלא הי׳
■ במעשה המצוה וזה שמצוה האחרונה שבתורה הוא הארון מ״מ כיון ששם נקבע גודל עבודה עד
מצות כתיבת י ספר תורה שאחר שנתנו דברי תורה שקדושה לשעתה ולעתיד לבא וכל מצוה שהוא לעולם
לצרף בהן לבות ישראל בהתבוננות בכל פרט ופרט זה הוא מפני שהאור תורה קבוע בה בבהירות גדול
נצטוו לעשות מהכלל הזה מצוה מעשיות כדי לקבעה עד שבהמצוה עצמה תעשה קדושה כמו קדושת כתב.
גס בהגוף שאינו מרגיש בתכלית רק ע״י פעו׳לה והנה כאשר נתן הש״י את התורה להכניס אור
ומעשה ,וכמו שמצינו גבי מלך )דברים יז( והי׳ הש״י לכל מעשה בראשית לעורר האור שנסתר
כשבתו על כסא ממלכתו וכתב לו את משנה התורה בהם והנה אחר שנתנו כל המצות שהם תרי״ג עעין
ואיתא על זה במס׳ סנהדרין ) כ א (:וכותב וכו׳ איך שיאיר לו האדם בתוך חשכת ההסתר בעולם
אחת שמונחת בבית גנזיו שגס דבריו המונחים הזה ,אשר מכלל המצות נעשה התורה דאיתא
בהיכל פועלים שלא מדעת באדם ,וזה בעדנא דעסיק
בזוה״ק )יתרו פב ( :שתרי״ג מצות נקראו עעין
בה מגינא ומצלי ואף בשעה שמונחת למ״ד מגינא והנה אף שכל התורה הוא רק כלל המצות אכן
ומצלא היא גס כן מגינה ומצלא בהעלם שלא מדעת כולם עצות לאדם להגיע לאור הכללי לקבוע בלבו
אדם כי זה הוא כח דברי תורה כשנכנסו בלבוש
אמונת אור הע׳ vהנרמז באנכי ה׳ אלקיך וממילא
מצוה בקדושת כתב.
יכלול בו כל אור התורה והוא כלול התורה עם
והנה בשורש פלוגתיתם דרבי מנחם ברבי יוסי המצות והמצות עם התורה וכדאיתא במדרש )תנחומא
סבר גם כן דתורה היא לעולם משמע נמי משפעים יב( התורה לוה מן המצות והמצות לוים
י ש ר י ם וילד סוד שמח
הגוף להכנע מפני כבוד שמים ממילא לא יתפרד לתורה מגינא ומצלי לעולם ומדבריו משמע דמצוה
הרכבתו כנ״ל שגם כחות הגוף יסכימו להכנע בעדנא דלא עסיק בה אפילו אגמי לא מגי) דכל
כשמאיר עליהם מיסודו וכן אפילו בעדנא דלא אתד כפי שורש נשמתו ועבודתו כן דעתו בענין זה
עסיק בה ישאר השארה קבועה להגנה וממילא גם דרבי מנתם ברבי יוסי הוא הנקרא סתימתאי דלא
המצוה בעדנא דעסיק בה בזה שיש קדושה קבועה אסתכל בצורתא דזוזא כדאיתא במועד קטן )כ״ה
מרגיש בשעת המצוה אור התורה ,אכן להציל מיצר סע״ב וע״ש בגירסות דאית דגרסי בר סימאי והנכון
הרע הוא רק בעדנא דעסיק בה כי הנשמה לא דגרסינן ר״מ ברבי יוסי ואולי נקרא סתימאה וגם
תאיר על הגוף רק בעת עשיית המצוה שאז תסכים סימאה כמו שפירש אדוני א״ז מו׳ 7הרב הגאון
צרדת כדאיתא במדרש תהלים )פרשה סב( שאחר הקדוש זללה״ה דהנך סתימאה נקראו רבי עקיבא
שרואה שמלא כל הארץ כבודו אז חוזרת להגוף סתימתא היינו תפלה שלא יראה הקב״ה אור בהיר
ובעת שהנשמה מאירה לגוף אז אין יצר הרע שולט כזה שלא תתבטל הבריאה ומה שקראוהו בר סימאי
( אבל תורה לפי שהי׳ כדאיתא בזה״ק ) גם כן לפי שנקרא אור בלשון סומא כמו נאה
אצלו בקביעות כמו שנאמר עליו סיני וכן אקריוהו שקורין אותו כושי ,ומה שנקרא בר סימאי כמו
ולא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך ולכן שנקרא בנן של קדושים על שם עצמו בפסחים ק״ד:
נשאר אצלו אור התורה בקביעות להגן ולהציל שהי׳ ובע״ז נ ( /ולפי שהוא לא הסתכל בצורתא דזוזא
נשמתו מאירה עליו תמיד מאור התורה וגם הי׳ ופירש כבוד אא״ז מו׳ד הרב הגאון הקדוש זללה׳׳ה
סגי נהור ומצינו שחשוב כמת והקב״ה מיחד שמו במי השלוח )לקוטי פסחים פרק ערבי פסחים(
עליו אפילו בחייו כדאיתא גבי יצחק אבינו , ,ורבה שלא הי׳ מביט לשום לבוש והי׳ נקרא על שם
ורבא עיקר יסודם הי׳ בחריפות כדאיתא שם בהוריות זה בנן של קדושים שהי׳ בו קדושה מוטבעת בשורש
רבה עוקר הרים וגס על רבא איתא בחולין )ע״ז ( : כמו בן המורגל אצל אביו והביט תמיד רק לפנימית
דחריף סכיניה ופירש רש״י ז״ל לב פתוח לו בסברא והוא הבין מכל מצוה כוונה עמוקה מאוד ולכן
)ואף דנמצא לשון זה על רבה גם כן )יבמות קכ״ב( אמר כי מצוה אינה מגינה רק לפי שעה כי אצלו
אכן שם הי׳ העיקר פשיטתו ממתניתא( ולכן גס הי׳ קטן מאוד פעולות אדם והבין שכל מה שנשאר
מגני על תורה אמרו שרק בעידנא דעסיק בה שמירה מהמצוה מאיזה כח דברי תורה נשאר כח
דלא עסיק בה רק מגני ולא ומצלי אבל בעדנא הגנה הזאת שנכנס באדם ואף מה שהוא נראה
שמצילים מיצר הרע אפילו מצלי וממצות לא אמרו שהוא שלא מדעת הוא הבין איזה דעת נקבע
בעדנא דעסיק בה כי כל זמן שלא נקבע מהמצוה מיסוד המצוה ונמצא שזה רק מאור תורה שבה
אור התורה הנמצא בה אינה פועלת רק שהגוף והמצוה אינה אלא לפי שעה.
יוכנע להנשמה אבל הנשמה אינה מרגשת אור
המעשה רק אור התורה ואף שגם בהם הי' קדושה ורב יוסף שהוא סיני כדאיתא בסוף הוריות רב
גדולה מאד בקביעות אכן לארצו לסמוך על זה יוסף סיני רבה עוקר הרים והוא הגיע
פי כל זמן שלא יחד הקב״ה שמו עליהם אין לבטוח לידיעת התורה על ידי גודל יגיעה וכדאיתא במס׳
אפילו בדברי תורה רק בעדנא דעסיק בה. בבא מציעא )פ״ה (.שהתענה ארבעים תעניתי עד
שהקרואוהו ולא ימושו מפיך ויתיב ארבעין אחריתא
והנה מצות תלמוד תורה הוא כולל כל המצות עד דאקריון לא ימישו מפיך ומפי זרעך והדר יתיב
כמו שמצינו לימוד גדול שהלימוד מביא לידי מאה ואקריוהו לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי
מעשה ,כי בזה נתייחד קב״ה וכנסת ישראל שהש״י זרע זרעך ,והוא הגי ע לאור תורה שנקבע בו ע״י
כותב ס״ת כמו ובזה הש״י קובע בלב ישראל יגיעה גדולה ומעשים עד שנקבעו בו המצות באור
דאיתא שהש״י מקיים כל המצות וזו היא מצות תורה ,ולכן דעתו כי מצוה בעדנא דעסיק בה מגינא
כתיבת ספר תורה אצל הש״י וכמו שכתוב )מלאכי ומצלא כי הגנה מיסורים היינו משום שמרגיל את
שמט ישרים וילד םוד
יותר מלמודה ,ואמר בזה כבוד אא״ז מו״ר הרב ג׳( אז נוכרו יראי ה׳ וגו׳ ויקש 3ה׳ וישמע ויכתב
הגאון הקדוש זללה׳׳ה שמושה של תורה הוא החשק ספר זכרון לפניו וכמו שאמר בזה כבוד אאזמו״ר
שנשאר בלב האדם אף במה שאינו יכול להשיג בשכלו הרב הגאון הקדוש מאיזבצא זללה׳^ה כי הספר זכרון
זה הוא גדול יותר ממה שמשיג כי כל מה שאדם של הש״י הוא שחוקק הדברים בלבות ישראל כאשר
שהוא בישוב בשכל זה אין בידו רק בעת משיג שנים מתכנסין בכוונה אחת לשם שמים ,וכדאיחא
הדעת אף שמגין עליו אבל הוא בלא דעתו ,אבל בזה״ק זיקהל )ר״י( ויכתב ספר זכרון מאי איהו
האדם והוא הוא דברשנשאר קבוע בלב הרצון אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא זכרון אתר
תמיד עמו וזה דאיתא במס׳ שבת )קי״ו (.דגליונות קיימא קדישא דנעיל וכניש לגבי׳ כל חיין דלעילא
ספר .תורה כשנמחק הכתב הגיליונות שבמקום הכתב ספר זכרון תרין דרגין דאינון חד ורזא דא שם
אינו קדוש דכי קדוש אגב כתב הוא דקדיש אז די יקו״ק שם חד יקו״ק חד ,כי ממצות מעשיות הם
לי׳ כתב אזדי לי׳ .קדושה אבל שסביב הכתב אף פעולות שעל ידם יגיע האדם להבין דברי הש״י
על פי שנמחק ג״כ נשארו בקדושתם ,וזה מורה ויזדכך גופו וזהג ספר לתתא :כי מצות כתיבת
להרצון והתשוקה לדברי תורה שאף שפונה לעסקיו ספר תורה הוא מה שהאדם מכניס קדושת דברי
זוכר בזמן זה הפנימית אבל בהרצון נשאר ואינו תורה להאר על כל פרעי מעשיו וכל גופו יתבלל
קדושה לעד. בשמן רענן אכן להשלים קדושה זאת הש״י בעצמו
חותם על כל בנין הצורת אדם שלו וזהו ספר לעילא
שבת דר קח ע״א. שיתגלה לו אור עתיקא קדישא שהוא למעלה מכל
השגת אדם.
תנו רבנן כותבין תפלין על גבי עור בהמה טהורה
ענין מצית כתיבת כל דבר שבקדושה שהיא על וזה דאיתא בזה״ק )שם( ספר עלאה איהו תורה
גבי עורות בהמה טהורה ונתפרות בגידין ונכרכות שבכתב בגין דאיהי סתימא ולא קיימא אלא .
בשערן ומצות הדיו הוא מעפר שנעשה מעשן כדאיתא בכתב דתמן איהו אתר לאתגלאה לתתא ומאן איהו
בשבת )כ״ג (.ומ׳שרף אילן כדאיתא שם ,כי כאשר עלמא דאתי ספר תתאה דא תורה דאיקרי תורה
נתנה תורה לישראל להעלות כל עניני עולם הזה שבעל פה ומאן איהו על פה אלין רתיכן דלתתא
שיאיר להם אור ממקור ראשית בריאתם כנ״ל, דאיהו קיימא עלייהו ,כי התורה שבכתב היא
והנה הבהמות הטהורות שהותרו לאכילה יש בהם האור של הקב״ה שנכנס .ונתלבש בלבושי מצות
מוטבע אור שהאדם שמקבל כח מהם לא יתנגד מעשיות ולכן אין לאדם השגה עד תכליתה ורק
הכח הזה לעבודת הש״י ואדרבה עוד יסייע כמו. מה שנתפס באותיות הכתב דרך זה יוכל האדם
שנתבאר מפי כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש ■ להבין קצהו איש כפי הכנתו וספר תתאה הוא
זללה״ה הכ״מ וכמו שבכל דבר קליפה קדמה לפרי, תורה שבעל פה וכדאיתא בזוה״ק אלין רתיכין
אכן יש שהקליפה יש בה רע וכמו שיש כמה עניני דלתתא דאיהי קיימא עלייהו כי להעשות מרכבה
קליפה כמו שנתבאר במקומו ,אכן יש קליפה שהוא לאור השי״ת כי ענין מרכבה הוא שהאדם יהי׳
שומר לפרי וכן נקרא העור שומר כדאיתא בחולין ' כלי פעולה שיצא על■ ידו לפועל רצון הש״י זה הוא
)ריש פרק העור והרוטב(. רק על ידי הבנת התורה שבכתב על ידי תורה
• שבעל■ פה.
והנה על כל דבר שהוא דבר שנגמר ליכנס ' לצורת
אדם על זה שורה שם הוי׳ אכן על השומר ב ר כ ו ת )ז׳ ( :ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון
שורה שם אקי״ק כדאיתא בזוה״ק )אחרי ס ה( : בן יוחי גדולה שמישה של תירה יותר ■מלמודה
אקי״ק אקי׳ זימין לאמשכא ולאולדא ,ומשם אקי״ק_ שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי
נמשך אור מקיף • כי אור המקיף הוא מה ששומר אליהו למד לא נאמר אלא יצק מלמד שגדולה שמושה
שרים האזינו םו ד •שב
לתכלית■ האדם יש לאכיילתו ■ויש ■לדירה ולמלבוש ■וגם •את האדם חוץ מגופו ,אכן מאור מקוף על ידי
עפר ראוי לזריעה להוציא ■ממנו מאכל האדם■ ,והאש ■עיודה יכול להמשיך את האור מקיף לתוכו כדאיתא
בעוה״ז הוא מכלה הכל והאיפר הנשאר מן האש ׳בפרי עץ חיים )בכוונת סוכה וארבע מינים( ולכן
זה אינו ראוי ■לשום ■שובת האדם כדאיתיא בזה״ק הבהמה העהורה שבשרה מותר לאכול כי האכילה
וישלח ■)ק״ע■ (.ויאבק איש •עמו וכו׳ רבי שמעון היא מסייעת לעבודת השי״ת ומן השומר שהי׳
אמר מן אבק אבק ■שפל לעפר ■מה בין עפר ■לאבק שומר לפרי שכל הברואים ברא הקב״ה בשביל האדם
דא אבק דאשתאר מן נורא ולא עביד איבין לעלמין וזה שהכין שיכניס לתוכו זהו נותן לו כח כפי
עפר דכל א יבין ■נפקין מיניה ובזה מראה הש״י כי כלי קיבול והכנתו ,אכן השומר ■לפרי זה נותן לו
בדברי תורה יכול לרפאות ■את הקודם אף מה הגנה ממה שהקב׳׳ה הכין בינו לבין עצמו בשביל
שנראה לאדם שאפס •לו כל ■תקוה ח״ו ■ונראה לו האדם אחר שברא הקב״ה שומר שישמור זה בשביל
שנשה מרצזן הש״י ומאין יבא עזרו בזה ■עצמו מוציא האדם וזה הוא• למעלה •מדעת האדם כי מה שהקב״ה
לו הש״י הישועה ■שהצעקה שבלבו •תפעול שישאר רשום מכין בינו לבין עצמו אנא זמין לאולדא זה הוא
בלבו ■יראה קבועה וזהו דיו שכותב בו שישאר קבוע נקשר בכח המאציל ,ובכתיבת דבר שבקדושה לתכלית
לעד על לוח •לבו .וכן השרף ■הניתן לדיו כי האילן הנרצה כמו שכתוב )בזז הפרשה( ולמדה את
מעלה שרף מן הארץ לגדל פירות ,ומותרות השרף בני ישראל אחר שמכניס לגבול תפיסתו שיבין עומק
שאין מגדל ממנו פירות ונראה שהוא מותרות ,אכן דברי תורה כל איש כפי השגתו בזה ממשיך האור
כשאור תורה מאייר אין שוס מותרות כי כל ■שקיבל המקיף לתוכו אכן בזה יש כח גדול שמה שיש
האדם שנר^אה לו ■שקיבל ■מותרות מעניני -עוה״ז בגדר תפיסת האדם זה אינו רק כשהוא לפני
כאשד יאיר לו אור תורה יראה שיכול להכניס הכל האדם אכן אם יפרש ממנו התעיף עיניך בו ואיננו
בקדושה שיסייע לו לקדזשה כדי להגדיל כבוד הש״י. אכן מהש׳מירה שהיא למעלה מדעת האדם זה
נשאר ■קיים לעד.
פרשת האזינו וזה דאיתא במס' שבת )פרק כל כתבי קי׳ץ (.על
הגליונין הנמחקין ■במקום כתב ■לא קא ■מבעי
כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם .ביאר בזה לי דכי קדיש אגב כתב הוא דקדיש קאזל לי׳ כתב
כבוד אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה אזלא ■לה קדושתיה אבל למעלה ולמשה ובין דף
היינו שהש״י יתדיין ויתווכח במשפע להראיות שעל לדף ובין פרשה לפרשה אף על פי שהכתב נמחק
פי מדת המשפט יישראל הם -עמו ■ונחלתו שהם בזה נשאר הקדושה לעולם כי •זה הוא ■מה שהש״י
סיגלו ■בחינה זאת ■וימגיע ■להם ■שכר זה חלף ■עבודתם מקיף את ישראל אף בלי ■ידיעתם ובמקום שפעיל
את הש״י באמונה ■קיימת .ועינין סמיכת הכתובים נפש מישראל דבר שבקדושה ■מקיפו הש״י בשמירה
ועל עבדיו יתנחם ■וכמו שמצינו בזה שני הפכים שלא מדעתו ודבר זה הוא קיים לעד ,וזה שאמר
בנביאים כתיב ■נחמתי ^)שמואיל א ט״ו( וסמך לו הכתוב כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי ■לאבותיו
'וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם וגו׳ ואכל ושבע ודשן וגו׳ ■וענתה ■השירה הזאת
הוא להנחם ■)שם( אכן בזה הוא ההפרש כי לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו ■וזהו שמצות
בהסתעפות המדות יש התנחמות ,אכן כשמעיר הש״י כתיבת ספר תורה הוא בסוף כל המצות כי אחר
האור מהשורש שם אין ■בו הפנחמות וכדאיתא בזוה״ק שהשכיל אדם בכל המצות ■ויזכה לקבוע בלבו עד
בריאשית )כב :כג (.אני אמית •ואחיה ■בספירן אבל שגם הגוף נזדכך אז נקרא שעושה שוב ■מכלל התורה
כד דן עלת על כל העלת אתימר ביה ■ואין מידי מציל. מצוה ■שכוללת הכל וקובע ■בג^ופו ונפשו קדושת התורה
וכן הענין בזה אחר שידין הש״י להבקיע כל המדות שאף בפעוילותיו יש דברי תורה ויענין הדיו שנעשה
להגיע ■לשורש כי ישראל הם עמו ■אז יתגלה הנצחיית מאפר העשן ,כי כל דבר שברא הקב״ה הוא ראוי
שנא י ש רי ם האזינו םוד
אכלה בם ונתבאר במדרש ■)תנחומא נצבים א( חצי של ישראל שהם עלו במחשבה וזה שאמר ועל עבדיוו
כלין והם אינם ■כלין ,טד.שבשורש נפש מישראל יגדיל יתנחם היינו במקום שישראל הם מסערא דעבד
ויאריך חיים לבלות כל הרפתקאות עד ■שיראה גיאות אז יתנחם לשוב למקור במקום שהם נקראים בנים,
הש״י ■בעודו בחיים וכ״ש ראו עתה כי אני אני הוא וזה שאמר הכתוב כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור
כי כל שורש חייהם הוא רק מפנימית וכאשר יסתלקו ועזוב ואמר אי אלקי׳מו צור חסיו •בו וגו /ראו
ממנו כל הלבושים אז יראה שהגיע למקורו ושורשו עתה כי אני אני הוא ,והיינו כי בזה עצמו ידין
שמשם ישיג אמתית חייו בהסתלק ההסתר וכדאיתא הש״י לעיני כל יסודי הבריאה כי ישראל הם עמו
במדרש על מנשה ובירושלמי סנהדרין )פ״י ה״ב( כי כל או״ה כשנאחזים באיזה כח מכחות הבריאה
ובבלי ) ק״ א (:שאחר שהצר לו וקרא ■לכל ע״ז אמר הם נאחזים עד שורש חייהם אשר בעזבם מדתם
זכור אני ■שהי׳ אבא מקרא אותי את הפסוק הזה יאפס כל כח חייתם •וכמו שנתבאר הענין מפי כבוד
בצר '■לך ומצאוך וכ״ש בדברי הימים ב׳ )ל״ג( אאמו״ר הרב הגאון הקדוש זללה״ה בפרשת וארא
ובהצר לו חלה את פני ה׳ אלקיו ויכנע מאד מלפני בא בעני; פרעה ומצרים שכל כמה שנלקו במכות
אלקי אבותיו :ויתפלל אלי!ו ויעתר לו וישמע תחנתו שניטל מהם כיח חייתם מעט מענ• 1בכל מכה ומכה
■■וישבהו ירושלים למלכותי וידע מנשה כי ה׳ הוא ואחר כל מכה כשאבד כח חייו הכיר צדקות הש״י
הא לקים וכמו שמבואר שם שהרעיש בתשובה בתקיפות בזה הפרט שכבר אבד כח חייו כי כל שורש חייו הם
גדול לפי שהרגיש בעצמו ששב בכל כחו וכל כחו רק מהסתר ושכחה וכאשר יראה אור כל כמה
וחייתו עוד ■לא כלה מאומה ולכן הי׳ לו תרךפות שיראה כל כך יתבטל אבל כל מה שנשאר •בו בכחו
לומר שבודאי יקבל הש״י תשובתו כי ■בקע כל עוד התאמץ •וחזק לבבו והתעקש לבלתי שמוע ,אבל
ההסתרות ■והגיע למקום שנקרא בן למקום. כח ■חיות ישראל הוא למעלה מכל כחות הטבע של
כל יסודי הבריאה וכמו שנאמר בפרשתינו חצי
ישרים ם ו ד שנב
הממנה לומר שלא זזה ידו מהפאבריק ושומר שלא כאשר זיכני ה׳ להציל את ישראל ממכשולים ר 5ים
יתנו לתוכו העשהער ,מחמת שבזו הפאבריק הרשות באיזה מודמות אשר הוצאנו במקום שראינו שאין איש
נתונה להממונה ליכנס בכל חדרי הפאבריק ולשמור, וקיימנו מאמר חז״ל השתדל להיוח איש ,וראינו
אכן הרי זה הממנה והממונה איבדו חזקת נאמנותייהו בעזהש״י שנתקבלו הדברים ,כאשר גלוי לכל המודעה
על ידי המכשלה שיצאה ■מתחת ידיהם בשנים שעברו, שהוצאנו בענין פמינת הקמח על חג המצות על
וגס כיון שנתברר שבשנים שעברו השתמשו בזה מכונות המשוכה )עלוואמארין( ,ובעזהש״י כל איש
העשהער וברור הדבר שעכ״פ בכל ימות השנה ישראל אשר יש בו ריח תורה או ריח יראה לא
משתמשים בזה העשהער וא״כ צריכים כל כלי ישתמש מאותו הקמח ,כי אחר כל פצדקי דעבדו
הפאבריק הכשר וזה .דבר שאי אפשר ,וגם לח וחפשו היתרים בנוים על יסודות רעועים ,כל איש
מועיל בהו הכשר דהוי כמו בית שאור כו׳ כמי אשר ריח תורה או ריח יראה לא ישתמש מאותו
שנתבאר במודעתנו מכבר. הקמח ,כי אחר כל טצדקי דעכדו וחפשו היתרים
בנוים על יסודות -רעועים ,כל איש אשר ריח תורה
ובאמת כאשר באו אלי בעלי הפאבריק ראיתי בו יראה כי אין לסמוך עליהם ,וכן ת״ל עוד ענינים
כי לא אמון בם ואין לסמוך עליהם כלצ כי אשר גלינו במודעות ובעזהש״י נתקבלו בישראל וראו
המפורסם לנאמן היה מ׳ יעקב ישראל ,אמר לי שאמתים הם.
כי בכל הפאבריק לא ישתמשו בתערובות עשהער
כלל ,אכן ה׳ לובלינער אמר לי בפניו כי לא יאנה והנה ביום ז״ך שבע תר״נ העבר בעזהש״יי הוצאנו
אותי ,כי ישתימ׳ש בעשהער אך לא למיני חומץ החזקים מודעה בדבר תמצית החומץ שאסור להשתמש
רק למיני חומץ החלשים ,ואלו לא ימכרו על פסח, ממנו בפסח כמו שנתבאר שם ,וגם זה כבר נתפשע
לכן אין לסמוך עליהם ,כי באמת היום נודעתי בכל ישראל וכפי הנשמע נתאמתו הדברים האמתים
על ברור שאין שום פאבריק שאינה משתמשת עם בין כל ישראל בעזהש״י.
העפהער ,ואך שאומרים שאין מערבין אותו על
חג הפסח אכן בהבלים אינם נזהרים ואין לסמוך ולאשר שמענו כי אחרי שיצאה מודעתנו על דבר
על דבריהם כלל. תמצית החומץ ,יצא על מכתב עתי אחד הכשר
משר מסכים אחד על פאבריק תמצית חומץ אחת
וכאשר ראיתי וכן שמעתי כי נתקבצו המורים להכשיר התמצית חומץ מזו הפאבריק ע״י הנאמן
והכעמייס למקום אחד ומפניהם יוצאים דינים הממונה שמה מכבר ,באמרו שנתן מתמצית חומץ
חדשים שאין בהרכבה כעמיית דין תערובות שיוצא שלו לבחון אצל האדון וויינבערג ולא מצא בו שום
מההרכבה צורה חדשה ,ובזה מרמזין לעקור כמעט עעהער ,ראינו מחויב להודיע שלא לסמוך על זה
כל איסורי חמץ המבוארין בפרק אלו עוברין ,שמה ההכשר כי הוא פורח באויר מכמה שעמים ,כי
שנקרא בדין חמץ נקרא בפי הכעמיים הרכבה כעמיית אחרי שהוחזק אצלנו שהתמצית חומץ נותנים לתוכו
שיוצא מזה צורה חדשה ,אכן אשאל נא את המורים העשהער לתקן שעמו וריחו כמו שנתבאר במודעתנו
והכעמיים גם יחד אם יקבצו כל יסודי הכעמי אס מכבר שמז׳ה התמצית חומץ מפאברייק שהיה חתום
יוכלו לעשות בלהטיהם ככר לחם חמץ אחד או מהנאמן הנ״ל שהוא כשר על חג הפסח נתננו לבחון
חלת מצה אחת ,הלא ישיבו כי צורה הזאת לא לפי ונמצא בו העשהער ,אין זו הבחינה משר המסכים
חקי הכעמי הוא ,רק החומר המכונן )ארגאנישער הנ״ל שנתן לבחון מוציא את התמצית חומץ מחזקת
קערפער( הוא יכול לערוך צורת המאכל הצומח איסורו ,כי אולי ובשח זה התמצית חומץ שנתנו
והחי ,ולכן הנני מודיע בזה שאין להכניס השערת לבחון הי ה שרם שנתנו לתוכו העשהער לתקן שעמו
דבריהם בענין זה וכבר בשב בזה הרא״ש ז״ל וריחו ,ובאמת אחר כך נותנים לתוכו העשהער,
בתשובותיו )כלל נה סימן ט( ע״ש ולכן אנו אומרים ואם נבא לסמוך על זה הנאמן הממונה משר המסכים
ישרים םו ד שנד
תמצית החומץ הנ״ל ומצאנו בו עוד חשש איסור ליגעיל ולהוי הפקר כעפרא וחמיעא כל ממירא
חמור גם על שאר ימות השנה כי העעהער השמני דאדעא.
הנקריא אענאנעיצי )ובמודעה הנ׳׳ל נדפס עעות
ואחרי אשר ראינו כי יש הרבה דברים נתפשעו
צ במקום ע( הוא אסור ,כי עד כה היה נעלם
בישראל בהיתרים ,ועד עפה לא רצינו לבוא
עשייתו ועתה נגלה כי נעשה משמרי יי״נ במדינת
לסקור אחריהם ,כמאמרם ז״ל בי דינא בפר בי
צרפת וספרד ואשכנז ואין בו שום דבר איחר רק
דינא לא דייקו.
שמרי יין שמערבין אותם במים כמו משקל השמרים
ומעע חומץ הגפריתי ומצרפין אותו דרך המצרף אכן אחרי אשר ראינו כי איפרע חזקפייהו דבי
)אלעמביק( ויוצא העעהער השמני וריחו נודף מאד דינא שריא ,ואינם שמים לב צהפבונן מזקנים
והוא נותן ריח יין המובחר והוא עביד לעעמא ואין להיות מפונים בכל ידבר! ,והפנאים !והאמוראים במקום
לו ביטול. שלא ידעו לא בושו מלשאול אף אם הקענים מהם
כמו שמצינו ששאלו לרופאים )נדה כב :ועיין נזיר
וגם זאת לדעת כאשר בימי הבינים נתרבה הזיוף נב,׳ בכורות כח ( :ומנחם בן' סגנאי הצבע )פויספפא
בכל דבר ,וכעת היין הבא מחוץ למדינה הוא ■ עדיות פ״ב( .ושני גרדיים משער האשפות שבירושלים
יקר מאד אשר כפי המכס העולה מכל חביות וכפי הכריעו בעדותם את כל חכמי ישראל )עדיות פ׳״א
מעות מדינתנו בשער המקח אי אפשר למכור יין מ״ג ועי׳ תוספתא שם( ואף במקום שמעו לא בושו
מתוק בריח טוב פחות משני רו״כ או עוד יותר כל מלאוקים עלייהו אמורא ולמהר ולדרוש דברים
צנצנת ,והוא נמכר בחצי המקח הנ״ל ,והוא מחמת שאמרתי לפניכם מעות הן בידי.
שמזייפין אותו שמערבין ונותנים ביין מדינתנו
מיני מתיקה המצויים בזול ,ועל הריח הנעים יש ועתה בעוה״ר לא כן הגדולים שרי המסכימים,
בהרבה מרכולת למכור תערובות הנקראים תמצית נותנים הכשרים והסכמות וסמיכות חכמים
יין )וויינעססענץ( ונודעים בשם על שם ריחם, כבלתי חקור דבר ,ומשום כבודם המדומה לא יחושו
טאקאיער ,ריסלנגר ,רועוויינגעשמאק ,ועוד כמה על _ביעול התורה והמצוה ,הן במל״ת והן בקיום
מינים כאילה ,וכמעט בכולם יש מן העטהער הנ״ל, מ״ע במקום שנדמה להם שיגרע כבודם בקיומם
שהוא הנותן טעם וריח יין הטוב ,וגם ביין שרף יבעלו אותו ועוד יתעשפו במעעפה צדקה ויוציאו
קאניאק ,יש העטהער הנ״ל כי נקרא קאניאק יראתם מתוך חיקם לומר כי יראים הם ,כאשר הוא
עטהעיר ,ולכן ידעו כל סוהרי יין הזהירים שלא גילוי כבר בכמה ענינים .וכמו שנברר אי׳׳ה במאמרנו
ישתמשו בשום דבר שאינו נודע"להם מהותו ואיכותו עין התכלת ,ובפרע בענין התמצית חומץ שהודיעו
איך נעשה ,גם ביין הנמכר בכל השנה ,וכן יידעו כל בעצמם שתיכף אחר נתינת ההכשר נודע להה .שיש
ישראל שליא יקנו יין רק מיהמוחזק לזהיר ,וכאשר חשש בזה ושמו ידם לפיהם זה חמש שנים מפני
נדע כי כמעט כולם השתמשו במינים הנזכרים במשגה היראה פן יגרע כבודם ,עדי שמעו כי נוציא מודעה,
בלא דעת ,לכן ידעו שלא ימכרו מהיין הנעשה מאלו אז עוררו להודיע חשש הצנצנת שהיתה גנוזה זה
•המינין לישראל וגם הכלים צריכים הכשר. חמש שנים ,ועל זה ידוו כל הדווים כי אזילת יד
ואפס עצור ועזוב בישראל ,ועתה יאמר נא ישראל
וגם בשרש עשיות התמצית חומץ שעשוי מהסיד הנוכיל' לסמוך מעתה על אלה אשר הכשילו אותנו
המובא מחו״ל וכינו את הסיד בשם סיד כעמי זה חמיש שנים באיסור חמץ ,יש מהם במעשיהם
כמו שביארנו מהות הסיד ועשיות התמצית חומץ ויש מהם בשתיקתם מפני כבודם או נגיעתם.
במודעתנו מכבר וסמכו להתיר את הסיד על פי
תעודת הגאון דאקטער לעהמאן ,ג״כ יש לדון בזה עצמינו מחויב בדבר לחקור לזאת מצאנו את
שהרי הויא לא העיד אלא על הכלל שמלאכת הסיד דבעי דרישה ודרשנו בענין זילדרוש במידי
ענח ש ר י ם םוד
בעפהער השמני )אענאנפיצי( קרוב הדבר יותר הוא מחומז העצי שאין בו סמז ושום איסור ,א5ל
שמתקנין בזה העפהער וכמו״ שמצאתי באמת זה מה שיכול להיות לפראים גם שכיחים שכפי דרך•
העפהער בתמצית החומץ שנתתי לבחון כמו שכתבנו הסיד לשאוב לתוכו כל ריח נאלח ואם יש לאחד
במודעתנו מכבר ויש בזה איסור מלבד איסור חמץ איזה מאות חגיתין יין שהחמיץ או שנתהוה בז
ולזאת כל בעל נפש יחוש לעצמו וימשוך ידו מזה ריח רע עד שלא יצלח לשוס מלאכה ג׳׳כ יוכל לתקנו
התמצית ,חומץ גם בשאר ימות השנה ,עדי יתעוררו אם ייתנו לתוך הסיד הזה שיבא לתוך התמצית חומץ
חכמי דורנו המובהקים להעמיד איש נאמן בבית וזה יכול להיות דבר מצוי ,והרי בבית מלאכת הסיד
חומץ ירא ה' היודע היפב את מלאכת התמצית אין שם נאמן ממונה ,ובענין פגימת העעם בסיד
הבית ההוא ,ושיהיה הממנה את הנאמנים ,והנאמנים אם יוכל לסחטו מהסיד שישוב לפעמו יש בזה כמה
בפיב המלאכה מהחל ועד פלה, הממונים ,ידעו חילוקי דינים והנם מבוארים אצלינו בארוכה כי
אז אז אולי נתבונן למצוא ,עצה להכשיר •כל הפאבריקין נצרכים הם בזמנים אלו בהתרבות תחבולות שונות
הישנים ,ולהשומעים ינעם ותבא עליהם ברכת פוב לשנות כמה עניינים מצורה לצורה על ידי תחבולות
זתקוה פובה לדורשי ה׳ ושומרי מצותיו כברכת הכעמי ,ועכ״פ אין בזה הכשר כראוי ליראי ה׳
הכותב וחותם פה ווארשא פ״י נאמן באהבתם, וחושבי שמו ,והאיך סמכו בזה להתיר ,אולם אנחנו
לחודש מרחשוון תרנ״א. פרחנו בזה והעמסנו הפורח על איש נאמן שרגיל
להיות לרגל מסחרו במקומות הפאבריקין מסיד הנ״ל
גרשון חנוך העגיך שבנסעו שמה יתחקה על שרשי הדבר אם מצוי
בהרב הגאון הקדוש מאיזביצא זללה״ה. לערב בהסיד דבר איסור ונודעתי על ידו בבירור
שאין כדאי לתקן יין הנחמץ בסיד הנ״ל כי יעלה
ההוצאה יתירה על השבח וממילא אין חשש תערובות
איסור בהסיד כהאי דמס' ע״ז )לד (:למאי ניחוש
לה אי משום דמערבי ביה חמרא קוספא דמורייס
בלומה קוספא דחמרא בארבעה לומה יעו״ש וכהאי
מודעה דאמרי׳ במס׳ פסחים ) מ ב (:בראשונה הלוקח יין
מע׳׳ה אינו צריך לעשר מפני שחזקה אינו בא אלא
ראדזין לפ״ק ,פה יום ג כ״ג אלול תרמ״ז ב׳׳ה מן התמד לפי שהיין הי ה פוב ואינו מחמיץ ,ואף
שהיו יכולין לעשות גם מן היון ע׳ vשנתנו לתוכו
שנה פובה ,מתוקה ■ומבורכה מאלקי המערכה ,ששון שעורין לא חיישיינן ליה משום שעולה ביוקר ולהכי
ושמחה ,לשלומי אמוני אלפי רבבות ישראל עם סגולה, חזקתו שאינו בא אלא מן התמד ופפור מן המעשר
ה' עליהם יתיז. יעו״ש ,ועל כן אין לחוש טל התמצית חומץ מחמת
הסיד ,אכן חשש תערובות העפהער ודאי חששא
הנה זה רבות בשנים מדי שנה בשנה תצא מודעה הוא ולזאת הנני מודיע בזה לכל ישראל שימשכו ידם
מרב אחד זרות בכנפי׳ כי אתרוגי קזרפיו יש ממנו בלי הבדל בין פאבריק לפאבריק ,לא מייבעיא
עליהם חשש מורכבים ,למען ■יפרנס אותנו באתרוגי על חג הפסח שבאיזה מין ממיני העפהער שישתמשו
א״י ,ודרש ■ג״כ מכאמו״ר מאור הגולה הגאון הקדוש נאסר התמצית חומץ איסור גמור אי משום איסור
שליפ״א מראדזין שיסכים עמו בזה ,והשיבו■ אז מפני חמץ אי משום שאר איסור ,אלא אפילו על שאר
הכבוד כי אין דעתו מסכמת לזה לאשר בעצמו הי׳ ימות השנה הגס שאפשר שישתמשו לתקן פעם
באי קורפו :וביקר גנותיה ■ולא נמצא שמה באילני וריח התמצית חומץ בשאר מיני עפהער שאין בהם
האתרוגים אילן מורכב ,ולאשר צידד שאתרוג יוצרך שאר איסור חוץ מאיסור חמץ ,אבל כיון שפוב
מסורת ,השיבו מלבד שהוא ללא צורך ואין לזה ומועיל יותר לתיקון פעם וריח התמצית חומץ
ש ר י ם סוד שנו
שמה כמה מכתבים מגאוני וגדולי ספרד שכתבו שום יסוד ,מיהו באמש אשרוגי קורפו יש להם
לשלוח להם אתרוגים מקורפו ,וכמו שהעידו לפניו מסורת ,כי ישראל נתיישבו שמה עוד בימי בית שני,
כמה רבנים גדוילים מא״י שמעולם לא ברכיו אנשי ויש ג״כ כמה משפחות שנתיישבו שמה עוד בימי בית
ח״י על אתרוגי א״י כ״א על אתרוגי קורפו ,ואייך ראשון ,וכל גאוני :וגדולי הדור שמה ■דור אחל דור
לא נבוש להוציא לעז על כל גדולי ישראל ■וקדושים ברכו על אתרוגיהם ,ואדרבה אתרוגי א״י אין להם
אשר בארז המה ,הרביי מלובלין והמגיד הקדוש מ-סורת כידוע אשר שנים רבות היתה הארץ שוממה
מקאזיניץ והיהיודי הקדוש והרבי מפרשיסחא וכיל מאין יהודי יושב עלי/ה כמבואר באגרת הרמב״ן ז׳׳ל,
מנהיגי ורבני דוריינו אשר עדיין מי תורתם אינו שותים, ומעולם אגשי א/ע לא ברכו על אתרוגיהם כיי אם
זצוקלה׳׳ה זיעוכי׳^א. ,ואשר בחיים חיותם ,יוכן מדינת על אתרוגי קורפו ,לאשר אתרוגי א״י רובם מורכבים,
אונגארין עספריייך גאליציע פאדאיליע וואהלין ,אשר כמו שנודע לגו מפי מגידי אמת רבנים גדולים מא׳^
כילם עד היום ברכו על אתרוגי קורפו ,לומר שלא שהעידו לפנינו בתו״ע ,ואחר שהרב ההוא לא שם
יצאו ידי חובת הארבע מינים ח׳ץ. לבו לכל זה ,ולא חדל מלצאת בכרוזים בכל שנה ושנה,
אז כאמו״ר שליע״א הנ״ל הזהיר להסרים למשמעתו
אמנם החתימות מגדולי צדיקי דורנו שימיו שהעמיד שיהיו שמורים מלברך יעל אתרוגי הרב סהיוא ,לאישר
הרב ההוא תחת מודעה שלו ,שימו נא לב נודע כי נאמניו ה מ ה מאינשי דלא מעלי ,ואתרוגי
לעומק דבריהם הקדושים ותראו עיין בעין שדבריהם א׳׳י בלי נאמן ודאי איגם ראוים לברכה ,כי רובם
המה ממש נגד דברי הרב ההוא ,וגה לים היוא חותה מורכבים ,כאשר העיד הרב ההיו׳א בעצמו במכתביו
על ראשו. שיערך לאדמו׳׳ר שליע״א הנ״ל ,אכן לא רצה לציאת
נגדו בכרוזים ,ילאשר אמר כי בפח לא יתקבלו דברי
הנה ראש המדברים בזה מהחתומים הוא הרה״ג הריב ההוא לאסור אתרוגי קורפו אשר מעולם כמעיע
צדיק ונשגב קדוש יאמר לו מו׳ ה אריה ליב כל רביותינו הקדושים אשר בארץ ה מ ה ברכו עליהם,
שליט״א מגור יועל דבריו הקדושים מתגלגלים ובאים ובאמת כן היה ,כי גם כל החתומים שבאו עם הרב
כל חתומי גאוני ■וצדיקי ■דורנו ■שיחיו כמסכיימים ההוא על החתום כמעם כולם יברכו .בעצמן רק על
לדבריו הקדושים ,הרב הקדוש שלייט״א הנ״ל מגור אתרוגי קורפו וטעמם ונימוקם עמס כמו שיתבאר,
אימר וזה לשיוכו הקדוש. ואין בכל תפוצות ישראל אף חלק אחד אחוז ממאה
שישמע לקול הקורא במדבר.
גם אנכי מסכים שאם אין סימנים באתרוג מקיורפי
יש לחוש מלברך על חשש■ מורכב ומצוה להדר והנה בשנה זו הרים הרב ההיוא כשופר קולו
אחר אתירוג מא״י הגם שאינו מה,ודר ביופי אם הוא במודעה אחר מודעה ברעש גדול לאסור אתרוגי
על פי דין כשר ,עכ״ל ,הנה דבריו הקדושים מאירים קורפו ,ולאשר ידע ■כי אין שומע לו ,המציא חתימות
כספירים ,שהתנה ישני תנאיים בדבר ,אחד שהאתרוג על כנפי רוח הדמיון מגאוני וגדולי ישראל שיחיו
מקורפו לא יהיה לו סימנים ויש עליו חשש מורכב, והעמידם מתחת מודעה שלו ,עד אשר רוב הקוראים
' שנית ■שהאתרוג מא״י ■לא ■יהי׳ עליו חשש מורכב יוכשר בלי שוס לב ,ידמה להם כי נאסרו מפי גדולי צדיקי
ע״פ דין ,׳אז יש להדר ייותר איחר הכשר הג ס ■שאינו דורנו שיחיו כל האתרוגים ,לזאת בשם כאמו״ר הגאון
מהודר ולא ליקח את שאינו כשיר הגם שהוא מהודר, הקדוש שליט״א הנ״ל ,הנני לעורר אחינו החסידים
וכאימו״ר הגאון הקדוש שליט״א הנ״ל ,שבח מאד השרידים אשר כבוד התורה וכביוד ישראל קדושיהם
את דבריו הכשריים והקדושים ,כי ה מ ה ע״פ הדין וגדוליהם יקר בעיניהם ,אשר ידעו שאתרוגי קורפו
וההלכה לאמיתה של תורה ,וכל חתומי גאוני וצדיקי אין עליהם שום חשש ■ופקפיוק כלל ,כי אד מו׳ד שליפ״א
דורנו שיחיו על דיברי הרב הקדוש מגור ■שליט״א הנ״ל בעצמו הי ה שמה וביקר גנות האתריוגים וראה
נסמכים וקאים ,ובזה תבינו מה שידוע שכמעט כל שלא ■נמצא שמה אילן אתרוג שיהיה מורכב ,וכן ראיה
nw ישרים םו ד
ונזכה לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו ,כבוד אומר החתומים עד הייום ברכו על אתרוגי קורפו■ ,והרי
כולו ,כנפשכם ונפש הכותב בשם אדמו׳׳ר גיסי ידוע שבאו על החתום עוד מכבר רבות בשנים בערך
רשכבה״ג הגאון הקדוש מרניא ורבנא גרשון חנוך זה שתים עשרה שנה ,אכן כפי הכ״ל מובן היעב,
שליע״א החותם באהבה בכל חותמי ברכוש שודאי היה להם אתרוג קורפו הניכר להם שהוא
ודאי כשר ,וממילא הדר עדיף.
נחום פייגענבוים
ומעתה אחר שנתברר לפניכם שעל אתרוגי קורפו
אין עליהם שום חשש ופקפוק פלל ,ממילא הדר
עדיף אפילו מאתרוג א״י הכשר אלא שאינו מהודר,
כאשר ביום כ״ג אלול שנת תרמ״ז העבר יצאה מכ״ש שעל אתר,ויי א׳ע כשאינם באים ע״י נאמנים
מודעה גלוי׳ מגיסי נ״י בשימי על דבר אתרוגי מובהקים יש עליהם חשש מורכב כיון שאתרוגי א״י
קורפו ואתרוגי א״י ,ולאשר המודעה ■יצאה דחופה רובם מורכבים כמו.שהודה הרב ההוא בעל המודעות
בקוצר זמן להודיע לכל ישראל ,לזאת הנני שנית בעצמו ,וידוע שהנאמנים שעל אתרויגי ׳הרב ההוא
במודעה זו לאמש הדברים כי כן דעתי באמש ׳לאמיתה , אינם מובהקים כנ״ל.
של תורה ,שהרוצה לצאת ■ידיי חובת המצוה כשלימות
ולצאת מחשש ברכה לבעלה ,החיוב עליו להדר אחר ו ה ג ם שהרב ההוא כותב שנעע נפיעות בגנות שלו
אתרוגי קורפו כי אתרוגי קורפו מוחזקים מעולם שבא״י ,הרי אתרוגי גניותיו אין מספיקין:והעיקר
בחזקת כשרות שאינם מורכביס ,ואבותינו ואבות הוא מה שקונה אתרוגים מגנות הערביים וילזה ודאי
אבותינו וכל רבותינו שבגולה ושבארץ הקדושה ברכיו צריך נאמנים מובהקים.
עליהם בלי שום פקפוק .והנני להודיע לכל ישראל
שאנכי בעצמי הייתי בקורפיו ובדקתי הגנות עם ואולי כוונת הרב ההוא רצויה לשם עובת החזקת
האילנות ובקל יוכל להכיר מי שהוא בקי במלאכת יד אחינו עניי אה״ק ,פמצוה וכחובה עלינו,
הנעיעה ולא נמצא שמה אילן המורכב ,וכן העיד ורק לאחיזת עייני ההמון העשה הדברים במסוה חשש
לפני הרב האבד״ק קורפו ■שהכריז כמה .פעמים ■שכל הרכבה על אתרוגי קורפו ,אכן לא זה הדרך ולא
מי שיביא לו אתרוג המורכב מגנות קורפו יתן לו ז^ו העיר לבעל ■משום זה מצות הדור■ ,ואין דבר כזה
עשירה עאהליר ,ולא נמצא .מי שיביא לו .כי באמת מסור ליחייד לתקן תקנות ■ולגזור גזירות וחושיה ברב
אינו במציאות כלל אתרוגי המורכב בקורפו .גם ׳יזעץ ■לשית עצות להגדיל החזקת ידי עניי אה״ק מבלי
הגביר ר׳ יעקב מתתי׳ ס״ע הראני כמה מכתבים שנצערך לבעל מצות הדר ,׳וגם אולי ■יכול לשית עצות
מגדולי גאוני רבני וחכמי ארץ הקדוישה מכמה באמת למצויא באה״ק .אתרוגים מהודרים כאתרוגי
עשירייות שנים שנה אחר שנה שדרשו ■ובקשו מאתו חסידים ואנשי קורפו ויהי׳ הדבר מסור תחת יד
וגס מאביו הימנוח ז״ל לשלוח להם אתרוגי קורפו, מעשה גאוני וגדולי צדיקי דורנו שיישגיחו לשלוח
ובאמת אחינו בני ישריאל תושבי קיורפיו ה מ ה כשרים אנשים חסידים נאמנים מובהקים שלא יהי׳ חשיש
ומתנהגים ביושר ובצדק מחזיקים בדת ישראל ואין מורכב ,גם אני בעזהשי״ת נלך אחוזי יד עם גאוני
■שם שום פורץ גדר ח״ו באיסור בפרהסיא .ביום צדיקי דורנו יחיו ׳לסייע בכל מה דאפשיר ,אולם
השבת כל החניות סגורים על מסגר ,הייתי שמה כעת שהדבר מסור תחת יד יחיד ומי יודע אס מיגיע
בתחלת חדש אב והיה שם הסכין של שחיעה צנוע מזה להחזקת יד עניי אה״ק עד כפול ,והנאמנים
כדין ,ויש מהן שנתישבו שמה עוד בימי ביש ראשון ■אינם נאמנים מובהקים ,שיש חשש הרכבה קריוב
ומעילם היו שמה גאונים מפורסמים הרב הר״י לודאי■ ,שומר ■נפשו ירחק מהם ,וה׳יאריך ׳ימיהם
אברבנאל ז״יל ■וזה זמן לא כביר הי ה שמה רב גאון ושנותיהם בעוב ,ויעלה זכרונכם לפניו לעובה ולברכה
מפורסם ר׳ משה ביבי ז״ל ,ומקובלים איש מפי בכיל מכל כל ,לשמור מצותיו ,וללכת בדרכיו כל הימים
ישרים םור ■שנח
להספיק מהם אפי׳ מה שצריך לנוף'אחד ממדינתנו איש-שמ־עולס ברנו על אתמגיי &ר 5ס ,ומי לנו נדול
ורק שקו׳ניס ג״כ ■מאשר יימצאו משאר גנות הישמעו,לים. מהגאון רבינ-ו דוד פארדו ז׳׳ל המפורסם לגאון ■וקדוש
והימובחרים שבהם ידוע שאינם מגנות ארץ ■ישראל ומקובל,בחיבוריו הקדושים שושנים לדוד על משניות
כלל רק קונים מגנות איים אחרים שאינם מוחזקים וחסדי דוד על ■התוספתא וספרי דבי רב על הספרי
כלל בחזקת כשרות ,ובכל זאת אינם מהודרים אפי׳ והיה בערך מאה וחמשים שנה •לפני זמננו והוא
כהגרוע שבאתרוגי קורפו. ז״ל מעיד בספרו ■הבהיר מכתם לדוד )חאו״ח ׳סי׳
י״ח( ■שאתרוגי קורפו מוחזקים בחזקת כשרות
ו מ י ע ת ה כיון שאתרוגי א״י אינם מוחזקים בחזקת שאין בהם ■מורכבים.
כשרות ולדברי הכל שכיחי בהו הרכבה ועל
אתרוגי קורפיו אין שום חשש כלל ^ ר י מוחזקים אולם אתרוגי א״י רק ■חדשים מקרוב באו שהתחילו
בחזקת כשרות מעולם ,והמה מהודרים ,פשיפא ■לברך עליהם אבל מעולם לא ברכו עליהם והיו
שהרוצה לצאת ידי חובת המצוה כשלימות ולצאת מוחזקים בחזקת מורכבים כי רבות בשנים אשר
מחשש ברכה לבפלה החיוב עליו להדר אחר אתרוגי הי פ ה האיץ שממה מאין ישראל יושב עליה ,ונאמן
קודפז וכמו שהעלה הלכה ■למעשה הגאון מוהר״ד עלינו הרב■ האבד״ק• פיעערקאוו נ״י בעדותו במכתבו
פארדו ז״ל בתשו׳ מכתם לדוד )שם( ,וה׳ יפן אמרו שכתב■ אלי■ מיום כ ״ ח א ד ר שנת תרמ״ז העבר שכתב
המבשר צבא רב למהדרין במצות ויתברכו בפרי וז״ל בא pהקדושה בהעלם עין מעע יורכבו האילנות
הדר יזכו להוליד ולגדל בנים ובני בניס עוסקים בתורה וצריך שמירה יתירה עכ״ל ,ועל א״י הוא נאמן יען
ובמצות כברכת הדורש פובת ישראל בכלל ובפרש. היה שמה ובקר■ הרבה גנות כידוע ממכתביו ,וא״כ
אפילו אם יבא אחד ויאמר •כי קנו גנות בא״י ונמעו
גרשון חנוך העניד אילני אתרוגים מחדש ,אכתי לא פלעינן מידי חשש ■
זלה״ה. בהרב הגה״ ק מאיזביצא שהעיר הרב הגאבד״ק פיעפרקאוו נ״י שמא בהעלם
עין מעע הורכבו האילנות וכמו שכתב שצריך שמירה
■יתירה ואמו אק אשומריס שאינם ידועים לנו ניקו
ונסמוך זבפדע הגנות השכירים מהישמעא^לים שאי
אפשר לסמוך כלל על שומרים שהרי יש לחוש
)מודעה על דבר קמח של דחיים עלעוואטארין שהרכיבן שרם ירידת השומריס לתוך הגנות ,וגם
על פסח מהגה״ק המחבר זצ״ל נדפסה גם בם׳ האומרים■ שהחזיקו בגנות אתרוגים במקום מדבר
ההקדמה והפתיחה שהו״ל כ״ק אבי מורי הגה״צ שאין ■שם •ישוב ושליפת ידי אדם לחוש להרכבה .אכן
ר' ירוחם ליינער בהרה״ק מראדזין זצ״ל בשנת הרי ידוע שאיך ישראל נחרבה ונתישבה כמה פעמים
תש״י .וכל אלו התשובות נדפסו בשעתם בתור ומקום שהוא כעת מדבר היה באיזה פעם ישוב
מודעה להדביקם בבתי כנסיות ובבתי מדדשות ויש לחוש להרכבה שהורכב אז ,וב-אמת ידוע שכל
לאפרושי מאיסורא(. אתרוגי גנות ה ה ם הקנוים והשכוריס אי אפשר