‫עמוס פרק ג‬

‫מבוא קצר לנבואות עמוס‬

‫מוצאו של הנביא עמוס מהיישוב תקוע השוכן דרומית לירושלים ומזרחית לבית לחם‪ ,‬בארץ‬
‫יהודה ‪.‬‬
‫עמוס ניבא בימי עוזיהו מלך יהודה‪ ,‬ובימי מקבילו ירבעם השני מלך ישראל ‪.‬‬
‫רעיונות מרכזיים בנבואת עמוס‬
‫לעמוס ביקורת נוקבת על אורח החיים ההולל של עשירי ישראל‪ ,‬העושקים וגוזלים את‬
‫השכבות החלשות‪.‬‬
‫עמוס מעמיד את המוסר החברתי כערך עליון‪ ,‬וממעיט בערך הפולחן הדתי‪ ,‬שבא על חשבון‬
‫עשיית משפט‪-‬צדק‪.‬‬
‫הבחירה בישראל פסוקים א‪-‬ב‬
‫“ש ְמעּו אֶ ת הַ ָּדבָּ ר הַ זֶ ה אֲ ֶשר ִׁדבֶ ר יְהֹ וָּה עֲלֵ יכֶם‬
‫הנביא פונה לשתי הממלכות‪ ,‬ישראל ויהודה‪ִׁ :‬‬
‫ְבנֵי י ְִׁש ָּראֵ ל‪”.‬‬
‫הוא מתייחס אל שתי הממלכות כאל עם אחד בעל עבר משותף‪“ :‬עַ ל כָּל הַ ִׁמ ְשפָּ חָּ ה אֲ ֶשר‬
‫יתי מֵ אֶ ֶרץ ִׁמצְ ַריִׁם לֵ אמֹר‪”.‬‬
‫הֶ עֱלֵ ִׁ‬
‫הרעיון בפסוקים א‪-‬ב דווקא משום היותו העם הנבחר‪ ,‬ישראל מחויבים להוות דוגמה ומופת‬
‫להתנהגות ראויה‪ ,‬אך הם כשלו‪ ,‬וייענשו על כך ‪.‬‬
‫עמוס מציג לעם שאלות רטוריות‬
‫פסוקים ג‪-‬ח‬
‫הדוגמאות לקוחות מחיי היום יום של בני האדם ובעלי החיים‪.‬‬
‫פסוקים ג‪-‬ח‪ ,‬כוללות סדרה של שאלות רטוריות‪,‬שמטרתן להביא לרעיון שהנביא נבחר לשאת‬
‫את דבר האלוהים‪ ,‬ואין הוא עושה זאת על דעת עצמו‪ .‬אם כן‪ ,‬הקשר בין שתי היחידות הוא‬
‫חזק‪ ,‬בראשונה נגזר דינו של העם לשלם על כל עוונותיו‪ ,‬וביחידה השנייה מחזק הנביא את‬
‫הרעיון שהוא נבחר לנבא ואין הוא יכול להתנער מכך‪.‬‬
‫בשבע שאלות רטוריות – אחת‪ ,‬״הילכו שניים יחדיו בלתי אם נועדו״‪ ,‬ובעקבותיה שש‬
‫נוספות‪ ,‬בשלושה פסוקים שכל אחד מהם על אותו נושא – מוליך הנביא את שומעיו למסקנה‬
‫שבעולם בו הם חיים אין דבר ללא סיבה‪.‬‬
‫השאלות הרטוריות הן מתוצאה אל הסיבה‪ :‬העובדה ששניים הולכים יחד נובעת מכך‬
‫שנדברו ביניהם קודם לכן; האריה שואג מפני שיש לו טרף; הציפור נלכדת כי מישהו התנקש‬
‫בה במעופה‪ ,‬ואם יש מלכודת (זאת הסיבה) מישהו יילכד בה‪ :‬״היעלה פח מן האדמה ולכוד‬
‫לא ילכוד‪.‬״ זוהי תפיסת עולם שפוסלת שרירותיות ומקריות‪ ,‬ומניחה שיש מי שמשליט את‬
‫הסדר בעולמו‪ ,‬והוא האלוהים‪ .‬אלא – וזאת לא הפעם הראשונה שהדברים מובהרים‬
‫למאמינים ולאל שנוכחותו של האל ניכרת בעולמו בעיקר כשהוא פוגע בברואיו ומכאיב להם‪:‬‬
‫״אם תהיה רעה בעיר ויהוה לא עשה‪.‬״‬
‫מרחב הדימוי של יחסי האל ועמו הוא בעולם של חיית הטרף וטרפה‪ :‬כל הרע הוא מעם האל‪,‬‬
‫והאל הוא האריה השואג‪ ,‬שהעם (החוטא‪ ,‬שכל עוונותיו נפקדים עליו) הוא טרפו‪.‬‬
‫אלא ששוב‪ ,‬אין אלא יחסים מקריים בין הטורף לנטרף‪ .‬בתווך ניצב הנביא‪ ,‬שהאל מבהיר לו‬
‫את הדברים‪.‬‬
‫עמוס יודע שאין מקריות בעולם‪ .‬הטקסט המקראי אינו מכיר תופעה זו‪ .‬דברים אינם קורים‬
‫'סתם'‪ ,‬לכל יש סיבה ‪ -‬אריה אינו שואג אם אין לו טרף‪ ,‬ציפור אינה נלכדת אם אין‬
‫פח‪/‬מלכודת‪ ,‬אנשים נחרדים מפני קול שופר מפני שהוא מתריע על סכנה‪ .‬אין דבר הקורה‬
‫בעולם שאינו בכוונה או תכנון אלוהי‪ .‬עמוס כנביא זוכה לשמוע זאת כשותף בסוד ה'‪ ,‬לפני‬
‫שאר האנשים‪.‬‬
‫עמוס פרק ד'‬
‫בפסוקים ‪ 3-1‬של פרק ד' בספר עמוס יש נבואת זעם של הנביא המופנית אל נשות העיר‬
‫שומרון העשירות המכונות כאן בלעג "פרות הבשן" המצלות את העניים בכך שמזרזות את‬
‫בעליהן לה ביא להן יינות (יין שנגבה מהעניים כקנס על פיגורי תשלומי הלוואות)‪ .‬לפיכך נשים‬
‫אלו ייענשו בחורבן ובהגליה על ידי אויב אכזר שיישא אותן כדגים בסל והן יעופו דרך פרצות‬
‫בחומה ויושלכו אל מקום בו מוגלים הגולים‪.‬עמוס מדבר בתיעוב רב על נשות שומרון‪.‬‬
‫עמוס מדמה את נשות שומרון השמנות לפרות המפוטמות שבאזור הבשן‪ .‬כדאי לדעת‪:‬‬
‫בתנ”ך‪ ,‬שמן הוא בריא‪.‬מי יכול להרשות לעצמו להיות שמן? רק העשירים‪.‬נשות שומרון‪,‬‬
‫שמנות כי הן עשירות‪ .‬עונשן של נשות שומרון האויב שיכבוש את שומרון יגלה אותן‪.‬‬
‫יתכֶן‬
‫ְנִׁשא אֶ ְתכֶם ְבצִׁ ּנֹות וְאַ חֲ ִׁר ְ‬
‫הן תהיינה שלל כדגים הנישאים בכלי הדיג של הדייגים‪“ :‬ו ָּ‬
‫ְב ִׁסירֹות דּוגָּה‪”.‬הן תושלכנה מחוץ לשומרון‪ ,‬דרך הבקיעים שינקב האויב בחומה‪ .‬חומת‬
‫שומרון הבצורה תיבקע‪ ,‬ואז תושלכנה“ ‪:‬הַ הַ ְרמֹונָּה”‪ ,‬מילה המתפרשת כשם מקום‪ ,‬או כהרמון‬
‫נשים של הכובש ‪.‬‬
‫בעמוס ד' פסוקים ‪ 11-4‬יש תוכחה לעגנית על מנהגי פולחן ישראליים לה' הנטולים כל תוכן‬
‫חברתי ומוסרי‪.‬שבעה עונשים הוטלו ללא על ישראל והעם לא שב אל ה' אלוהיו ‪ :‬רעב‪,‬בצורת‪,‬‬
‫שידפון וירקון (=ייבוש הדגנים עקב רוח קדים חמה מהמזרח) ארבה‪ ,‬מגיפה דומה לדבר‬
‫מצרים‪,‬מלחמה ורעידת אדמה (=מהפכת אלוהים כמהפכת סדום ועמורה בזמנה)‬
‫ד‪ -‬יג‪ :‬קריאה לעם לחזור בתשובה‪.‬‬
‫תוכן עיקרי‪ :‬בנבואה זו מוכיח עמוס את העם המקריבים קורבנות במקומות שאינם ראויים‬
‫ובצורה שאינה ראויה‪ ,‬וחושבים כי קורבנות אלה רצויים לפני ה' וימנעו מהרעה להגיע אליהם‪.‬‬
‫עמוס מתאר את הפורעניות שה' מביא על העם (בצורה הדרגתית שהלכה והחריפה) כאמצעי‬
‫שנועד להחזירם בתשובה‪ ,‬אבל העם אינו מבין את המסר שבפורעניות אלה ואינו שב‬
‫בתשובה‪.‬‬
‫יב‪ :‬קריאה לעם להתכונן לקראת ה' (ולחזור בתשובה או בכדי לנסות למנוע את הפורענות)‬
‫יג‪ :‬תאור גדולת ה' כבורא העולם ומשגיח עליו‪.‬‬