‫‪81‬‬

‫בתוך ש' ורגון ואחרים (עורכים)‪ ,‬עיוני מקרא ופרשנות ט (תשס"ט)‪ ,‬עמ' ‪110–81‬‬

‫דמותה של רחל‪ :‬מרעיה אהובה לאם האומה‬

‫יעל שמש‬

‫רחל‪ ,‬האחרונה שבאמהות‪ ,‬היא כמדומה‪ ,‬הראשונה במעלה מבחינת האהבה ותשומת הלב שמשכה‬
‫כלפיה מצד המסורת היהודית לדורותיה‪ ,‬והיא שהפכה‪ ,‬במידה רבה בהשפעת הנבואה המרגשת‬
‫‪1‬‬
‫שבירמיהו לא‪ ,‬לסמל לאם האומה‪ ,‬המבכה על בניה ובכך פועלת למענם אצל הקב"ה‪.‬‬
‫מטרתי במאמר זו כפולה‪ :‬ראשית – אנסה לשרטט את דמותה של רחל‪ ,‬כפי שהיא מעוצבת בספר‬
‫בראשית‪ .‬לכך יוקדש חלק הארי של המאמר‪ .‬שנית – אבחן את הטרנספורמציה המפתיעה שעברה‬
‫דמותה של רחל במקרא מחוץ לספר בראשית‪ .‬ניצניה של טרנספורמציה זו נגלים כבר בשתי‬
‫התייחסויות קצרות לרחל‪ ,‬או לקברה‪ ,‬בשמואל א י ‪ 2‬וברות ד ‪ ,11‬אולם היא מגיעה לשיא עוצמתה‬
‫בנבואה על רחל המבכה על בניה שבירמיהו לא‪.‬‬
‫א‪ .‬עיצוב דמותה של רחל בספר בראשית‬
‫בחינת הדרך שבה מעצבים סי פורי בראשית את דמותה של רחל נתקלת בקושי של מידע חלקי‬
‫שנמסר אודותיה‪ ,‬שכן סיפורה של רחל מהווה עלילה משנית במסגרת העלילה הראשית‪ ,‬שהיא‪,‬‬
‫כמובן‪ ,‬סיפורו של יעקב‪ 2.‬במאמר זה אתמקד אפוא‬

‫‪Tikva Frymer-Kensky, In the Wake of the Goddesses: Women, Culture and the Biblical 1‬‬
‫‪Transformation of Pagan Myth, New York 1992, p. 166; Samuel H. Dresner, Rachel,‬‬
‫‪ ;Minneapolis 1994, pp. X–XI‬אילנה פרדס‪ ,‬הבריאה לפי חוה‪ :‬גישה ספרותית פמיניסטית למקרא‪ ,‬תל‪-‬‬
‫אביב ‪ ,1996‬עמ' ‪.62‬‬
‫סרד טוענת שרחל לא זכתה לחשיבות מיוחדת לעומת שאר האמהות עד המאה התשע‪-‬עשרה‪ .‬היא מתארת‬
‫במאמרה את מקומה של רחל בפולחן ובתרבות של המאות האחרונות ועד לימינו‪ .‬עיינו ‪Susan Starr Sered,‬‬
‫‪“A Tale of Three Rachels, or the cultural Herstory of a Symbol”, Nashim 1 (1998), pp. 5–41‬‬
‫)‪ .(8–18‬על מנהגים שונים שנוצרו במקום הקבר המיוחס לרחל ראו מ' הכהן‪" ,‬קבר רחל אמנו"‪ ,‬מחניים קטז‬
‫(תשכ"ח)‪ ,‬עמ' קכו–קלג (קל–קלג); א' שילר‪ ,‬קבר רחל‪ ,‬ירושלים ‪ ,1977‬עמ' ‪ ;17–16‬א' צורף‪ ,‬יוסף משנה‬
‫למלך במצרים‪ ,‬כרך א‪ :‬מבואות לסיפורי האבות ויוסף‪ ,‬ירושלים תש"ם‪ ,‬עמ' ‪.217–216‬‬
‫‪ 2‬כהגדרת פרדס‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪82‬‬

‫בעלילה המשנית‪ ,‬ואנסה לחלץ את קולה של רחל מסיפור שבו הקול הדומיננטי הוא קולו של אישהּ ‪,‬‬
‫יעקב‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫הדמות הספרותית נקלטת בתודעת הקורא בדרך דומה לדרך שבה נקלטת דמות ממשית‪:‬‬
‫פרטים ביוגראפיים הידועים לנו אודותיה‪ ,‬הופעתה החיצונית‪ ,‬פעולותיה‪ ,‬רקמת היחסים שבינה ובין‬
‫סביבתה‪ ,‬השוואות והנגדות בינה ובין זולתה‪ ,‬חיי הנפש שלה‪ ,‬ואפילו שמה – כל אלה עוזרים‬
‫להתחקות אחר מהותה ואופייה של הדמות‪ ,‬בין ספרותית בין ממשית‪.‬‬
‫האמצעים המשמשים בסיפורי בראשית לעיצוב דמותה של רחל נועדו‪ ,‬לעתים‪ ,‬להאיר את‬
‫דמותו של יעקב ולהסביר את בחירותיו‪ .‬עם זאת ניתן ללמוד מהם גם על רחל עצמה‪.‬‬
‫‪ .1‬פרטים ביוגרפיים‬
‫רחל היא בת למשפחת האבות‪ ,‬ובתור שכזו מהווה שידוך הולם ליעקב‪ ,‬בניגוד לנשותיו החתיות של‬
‫‪4‬‬

‫עשו‪ ,‬שגרמו מורת רוח ליצחק ולרבקה (כו ‪ ;35‬וראו גם כז ‪ .)46‬הוראתו של יצחק ליעקב "וקח לך‬
‫משם אשה מבנות לבן אחי אמך" (כח ‪ ,)2‬מהדהדת שלוש פעמים בתיאורו של המספר את סצנת‬
‫הפגישה שבין יעקב לרחל‪" :‬ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו‪ ,‬ואת צאן לבן אחי‬
‫אמו‪ ,‬ויגש יעקב… וישק את צאן לבן אחי אמו" (כט ‪ .)10‬הגדרת רחל כ"בת לבן אחי אמו" מלמדת‬
‫על התאמתה כרעיה ליעקב‪ ,‬בהתאם לדרישת אביו‪ .‬האפיפורה – החזרה המשולשת על המלים "לבן‬
‫אחי אמו" בסופי המשפטים – מדגישה את ההתאמה שבין יעקב לרחל‪.‬‬
‫אנו מוצאים אצל רחל את השניות של היותה "בת לבן"‪ ,‬שבהמשך הסיפור יתגלה לנו‬
‫כרמאי‪ ,‬ובין היותה בת "אחי אמו" של יעקב‪ ,‬כלומר‪ ,‬אחיינית לרבקה‪ ,‬אשתו האהובה של יצחק ואמו‬
‫האוהבת של יעקב‪ ,‬שהמקרא מציג את דמותה באור חיובי ביותר (אף שגם היא נקטה מעשה מרמה)‪.‬‬
‫בהמשך נראה‪ ,‬ששני הצדדים הללו באים לידי ביטוי בדמותה של רחל‪ .‬פרט ביוגראפי נוסף הנמסר‬
‫לנו על רחל מיד עם התייצבה על במת העלילה הוא היותה רועת צאן (כט ‪ .)9‬מעבר לכך שעובדה זו‬
‫מניעה את העלילה ומאפשרת את המפגש שבין יעקב לרחל על יד הבאר‪ ,‬יש בה כדי ליצור אנלוגיה‬
‫בין רחל ליעקב‪ ,‬רועה צאן אף הוא‪ ,‬ובכך לרמוז להתאמה שביניהם‪ .‬מותה של רחל‪ ,‬בשעה שהעניקה‬
‫חיים לבנה בנימין‪ ,‬וקבורתה על אם הדרך‪ 5,‬הפכו‬

‫‪ 3‬ראו ‪B. Hochman, Character in Literature, Ithaca and London 1985, pp. 7, 38–39 and‬‬
‫‪ .passim‬עם זאת יש הבדל משמעותי בין דמות ספרותית לדמות ממשית‪ ,‬שהרי הדמות הספרותית מוצגת‬
‫באמצעות תיווכו של המספר‪ ,‬מעין רשות על‪ ,‬האחראית לכל המידע שנמסר לנו – הן מבחינת הסלקציה שלו‬
‫והן מבחינת אופן ארגונו‪ .‬תיווך דומה חסר בפגישה עם דמות ממשית‪.‬‬
‫‪ 4‬רחל היא נינתו של נחור‪ ,‬אחי אברהם‪ ,‬ואילו יעקב הוא נכדו של אברהם‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬רחל היא בת דודו של‬
‫יעקב‪ :‬אביה‪ ,‬לבן‪ ,‬הוא אחי אמו‪ ,‬רבקה‪.‬‬
‫‪ 5‬לגבי העדויות הסותרות בנוגע למקום הקבורה ראו מ"ד קאסוטו‪" ,‬אפרת‪ ,‬אפרתה (שם מקום)"‪,‬‬
‫אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬א‪ ,‬ירושלים תשל"ח‪ ,‬עמ' ‪ ;516–515‬א' דמסקי‪" ,‬רחל‪ ,‬קברת רחל"‪ ,‬אנציקלופדיה‬
‫מקראית‪ ,‬ז‪ ,‬ירושלים תשמ"א‪ ,‬עמ' ‪ .363–360‬לפי המסורת שנשתמרה בשמואל א י ‪ ,2‬ונרמזת בירמיהו לא‬
‫‪ ,15‬נקברה רחל בשטח נחלתו של בנה בנימין‪ ,‬שבשעת לידתו מצאה את מותה‪.‬‬
‫‪83‬‬

‫אותה אצל ירמיהו ובקרב הדורות שלאחר מכן לסמל לאם האוהבת של האומה‪ ,‬המבכה על בניה‬
‫הגולים ובבכייה מעוררת את הקב"ה לפעול למענם‪ ,‬אך גם לסמל לתקווה ולנחמה‪ ,‬שהרי היא‬
‫עתידה לחזות בבניה השבים לארצם‪ ,‬ובדרכם פוקדים את קברה‪.‬‬

‫‪ .2‬שמה של הדמות הספרותית‬

‫הפתגם הרומי – "‪"( "Nomen est Omen‬השם הוא אות") – משקף נאמנה את החשיבות שמייחסות‬
‫תרבויות שונות לשם הניתן לאדם‪ 6.‬יצירת זיקה בין שמות הדמויות ובין מהותן היא אמצעי אפיון‬
‫‪7‬‬
‫שכיח בחיים הממשיים‪ ,‬ועל אחת כמה וכמה בספרות‪.‬‬
‫ספרות המקרא גדושה במדרשי שמות גלויים‪ ,‬ועוד יותר מכך במדרשי שמות סמויים‪ .‬נראה‬
‫‪8‬‬

‫שלקטגוריה האחרונה משתייך גם שמה של רחל‪ ,‬שפירושו – כבשה‪ .‬אולי ניתן לומר כי שם זה הולם‬
‫רועת צאן‪ ,‬המשגיחה על הכבשים‪ 9,‬אך עוד יותר מכך הוא הולם את מי שעתידה להיות אשתו של‬
‫רועה הצאן יעקב‪ .‬מעבר לכך שההתאמה שבין שמה של רחל ובין משלח ידו של יעקב רומזת לכך‬
‫שהוא עתיד לשאת אותה לאישה‪ ,‬היא מסמלת את קורותיו של יעקב אצל לבן‪ :‬עשרים שנה ישמש‬
‫רועה צאן בשירותו של לבן ויטפל ברחליו של דודו‪ ,‬ארבע‪-‬עשרה שנים כתשלום עבור נישואיו‬
‫לרחל‪ 10.‬ייתכן שבטרוניית יעקב כלפי לבן "זה עשרים שנה אנכי עמך‪ ,‬רחליך ועזיך לא שכלו ואילי‬
‫צאנך לא אכלתי" (לא ‪ )38‬מסתתר מדרש שמה של רחל‪ .‬כלומר‪ ,‬יותר משבא שמה של רחל ללמד‬
‫על רחל עצמה‪ ,‬הוא נועד לרמוז לגורל שיפקוד את יעקב – שנים רבות שבהן ישמור על רחליו של‬
‫דודו – בעקבות כוונתו לשאת את רחל בת דודו‪.‬‬

‫‪ .3‬הופעה חיצונית‬
‫על הופעתה החיצונית של רחל נמסר לנו בהגדרה מאפיינת מטעם המספר "ורחל היתה יפת תאר‬
‫‪11‬‬
‫ויפת מראה" (כט ‪ .) 17‬טענת אבן‪ ,‬שתיאור חיצוני של דמות אינו משמש תמיד כאמצעי אפיון‪,‬‬
‫נכונה ביתר שאת לגבי ספרות המקרא‪ .‬התפיסה הרווחת במקרא היא‪ ,‬שאין קשר בין מראהו של‬
‫אדם ובין תכונות אופיו‪ 12.‬לכן נראה כי יופייה‬

‫‪ 6‬ראו י' אבן‪ ,‬הדמות בסיפורת‪ ,‬תל‪-‬אביב [תש"ם]‪ ,‬עמ' ‪.103–102‬‬

‫‪ 7‬ראו אבן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.107–103‬‬
‫‪ 8‬ראו י' זקוביץ‪" ,‬שם‪ ,‬שמות עצם פרטיים בישראל"‪ ,‬אנציקלופדיה מקראית‪ ,‬ח‪ ,‬ירושלים תשמ"ב‪ ,‬עמ' ‪67–65‬‬
‫(סעיף ד); מ' גרסיאל‪ ,‬מדרשי שמות במקרא‪ ,‬רמת‪-‬גן תשמ"ח‪.‬‬
‫‪ 9‬כדברי מדרש שכל טוב (מהדורת בובר) לבראשית כט ‪" :16‬ולמה נקראת רחל? על שם רחילי הצאן כי רועה‬
‫היא"‪.‬‬
‫‪Judith Abrams Zabarenko, “Rachel: A Woman Who Would Be a Mother”, The Jewish 10‬‬
‫)‪Bible Quarterly (Dor Le Dor 18,4 (1990), pp. 213–221 (213‬‬
‫‪ 11‬אבן (לעיל הערה ‪ ,)6‬עמ' ‪.60–59‬‬
‫‪ 12‬ראו ש' בר‪-‬אפרת‪ ,‬העיצוב האמנותי של הסיפור במקרא‪[ ,2‬תל‪-‬אביב] תשמ"ד‪ ,‬עמ' ‪ .76–75‬ביטוי מרשים‬
‫לתפיסה זו מצוי בנזיפת ה' בשמואל‪ ,‬שכה התרשם מאליאב‪" :‬אל תבט אל מראהו ואל גב ֹהַ קומתו‪ ,‬כי‬
‫מאסתיהו‪ .‬כי לא אשר יראה האדם‪ .‬כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" (שמ"א טז ‪ .)7‬גם יופיו המופלג‬
‫של אבשלום (שמ"ב יד ‪)25‬‬
‫‪84‬‬

‫של רחל נזכר משום שהוא מניע את העלילה‪ .‬הוא מסביר מדוע השתוקק יעקב לשאתה לאישה‪,‬‬
‫לאחר שהתאהב בה‪ ,‬ולא באחותה בעלת העיניים הרכות‪ ,‬תואר שיש לפרש‪ ,‬כפי הנראה‪,‬‬
‫כחלשות‪ 13.‬הסבר זה מובא כבר במדרש תנחומא‪ ,‬ויצא ו‪" :‬אין לך נאה מן רחל ובשביל נויה בקש‬
‫יעקב לישא אותה"‪ .‬ואכן‪ ,‬מיד לאחר תיאור יופייה של רחל לעומת ציון רכות עיניה של לאה נמסר‬
‫על אהבת יעקב כלפי רחל‪ 14.‬יופייה של רחל יכול גם להבהיר את עצמת התסכול והזעם שחש יעקב‬
‫כאשר התעורר בבוקר שלאחר ליל הכלולות‪ ,‬וגילה‪ ,‬לחרדתו‪ ,‬שבילה את הלילה עם לאה‪ ,‬תחת‬
‫רחל היפה‪ ,‬שבעבורה עבד שבע שנים‪.‬‬

‫‪ .4‬חדירה לחיי הנפש‬

‫המקרא אינו מרבה להתייחס במישרין לחיי הנפש של גיבוריו‪ ,‬ובוודאי שלא לחיי הנפש של הדמויות‬
‫המשניות‪ .‬למרות זאת נאמר על רחל "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחתה" (ל ‪.)1‬‬
‫השתוקקותה לבנים מוצגת אם כן כנובעת מקנאה ורצון להתחרות באחותה יותר מאשר כצורך אישי‬
‫‪15‬‬
‫פנימי לחוות אמהות‪.‬‬

‫ויופיו של אדוניהו (מל"א א ‪ )6‬אינם מעידים על היותם ראויים למלוכה‪ .‬המקרא מציג את שניהם‪ ,‬ובייחוד את‬
‫אבשלום‪ ,‬שלא היה גבר יפה כמותו בכל ישראל‪ ,‬כדמויות שליליות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬הנטייה האינטואיטיבית‬
‫הטבעית‪ ,‬שבאה לידי ביטוי גם בספרות‪ ,‬קדומה וחדשה כאחד‪ ,‬היא לקשור בין המראה החיצוני ובין המהות‬
‫הפנימית של האדם‪ .‬כך למשל מסביר שמעון בספר החיצוני צואת שמעון‪" :‬ולכן היה יוסף יפה תאר וטוב ראי‬
‫כי כל רע לא היה בו" (ספר צוואות השבטים‪ ,‬צוואת שמעון‪ ,‬ה א [הספרים החיצונים‪ ,‬מהדורת א' כהנא‪ ,‬א‪,‬‬
‫עמ' קנח])‪ .‬נטייה טבעית זו זכתה לביסוס מדעי‪ ,‬כביכול‪ ,‬כבר בספר "הכרת הפרצוף" המיוחס לאפלטון‪,‬‬
‫שהשפיע גם על ספרות ספרד במאה השלוש‪-‬עשרה‪ ,‬כפי שניתן להיווכח‪ ,‬למשל‪ ,‬מספר שעשועים לר' יוסף בן‬
‫מאיר בן זבארה (עריכת י' דודזון‪ ,‬ברלין תרפ"ה)‪ ,‬עמ' סד–סה (מבוא)‪ .20 –17 ,‬גם תורת הפיסיוגנומיה‬
‫('חכמת הפרצוף') של יוהן קספר לאוואטר (‪ )1809–1741‬חיזקה את המגמה בספרות לקשור בין תיאור‬
‫חיצוני ובין מהותה הפנימית של הדמות‪ .‬עיינו אבן (לעיל הערה ‪,)6‬עמ' ‪.68–57‬‬
‫‪ 13‬הדעה הרווחת היא‪ ,‬שרכות עיניה של לאה באה לציין פגם‪ :‬עיניים חלשות וחסרות ברק‪ .‬ראו‪ ,‬לדוגמה‪G. ,‬‬
‫‪Von Rad, Genesis – A Commentary2 (OTL), London 1963, p. 286; G. J. Wenham, Genesis‬‬
‫‪ .16–50 (WBC), Texas 1994, p. 235‬לעומת זאת יש המפרשים את התיבה "רכות" כשבח – עיניים יפות‬
‫או עדינות‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬תרגום אונקלוס‪" :‬ועיני לאה יָ ֲאיָן [=יפות]"; רשב"ם‪" :‬נאות"; ‪Alice Ogden Bellis,‬‬
‫‪Helpmates, Harlots, and Heroes: Women’s Stories in the Hebrew Bible, Louisville, Kentucky‬‬
‫‪ .1994, p. 85‬בליס מפרשת רכות במשמעות עדינות‪ ,‬ולומדת מכך על היותה של לאה רגישה וטובת לב‪ .‬גם‬
‫אם נקבל את ההצעה ש'רכות' פירושו יפות יתרונה של רחל על פני אחותה ברור‪ :‬לאה מצטיינת רק ביפי‬
‫עיניה‪ ,‬ואילו רחל יפה כולה‪ .‬אולם פירוש "רכות" כ'חלשות' סביר יותר בעיניי‪ ,‬גם משום שיש בו כדי להסביר‬
‫את בחירתו של יעקב ברחל וגם בשל מדרש השם הסמוי המתקבל ממנו‪ :‬חולשת עיניה של לאה עולה בקנה‬
‫אחד עם שמה‪.‬‬
‫‪ 14‬בדומה לכך נמסר על יופיו של יוסף‪ ,‬ומיד לאחר מכן על תשוקתה של אשת אדוניו כלפיו (בר' לט ‪,)7–6‬‬
‫וכן נמסר על יופייה של תמר אחות אבשלום‪ ,‬ומיד לאחר מכן על אהבת אמנון כלפיה (שמ"ב יג ‪.)1‬‬
‫‪ 15‬השוו א' סימון‪" ,‬נס ונדר בהולדת שמואל‪ :‬מתן אלוהי ומתן אנושי"‪ ,‬קריאה ספרותית במקרא‪ :‬סיפורי‬
‫נביאים‪ ,‬ירושלים ורמת‪-‬גן תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ .54‬סימון אף מעלה את ההשערה‬
‫‪85‬‬

‫‪ .5‬פעולות‬
‫מהמעט שנמסר על פעולות רחל ניתן לשרטט דיוקן של אישה תחרותית‪ ,‬נועזת‪ ,‬עצמאית‪ ,‬תחבולנית‬
‫ובעלת יוזמה‪ ,‬אך גם של אישה נאמנה‪ ,‬שהייתה מוכנה להתנתק ממשפחתה וממולדתה ולהתלוות‬
‫לאישהּ יעקב בבריחתם מבית אביה‪ .‬תכונת התחרותיות שבה באה לידי ביטוי הן בקנאתה באחותה‬
‫על הבנים שילדה ליעקב ובדרישתה מיעקב שיתן לה בנים‪ ,‬והן בשמות שהעניקה לבני שפחתה‬
‫בלהה ולבנה הבכור יוסף‪ ,‬ובמדרשי השמות שבפיה‪ 16.‬עם לידת דן הביעה רחל במדרש השם – "דנני‬
‫אלהים" (ל ‪ – )6‬תפיסה שלפיה ה' דן את דינה‪ ,‬שפט את משפטה (כפי הנראה עם אחותה)‪ ,‬בכך‬
‫שנתן לה בן‪ .‬במדרש שמו של נפתלי נהייה המאבק באחותה לגלוי ולמפורש‪" :‬נפתולי אלהים‬
‫נפתלתי עם אחתי גם יכלתי" (ל ‪ .)8‬גם לאחר לידת בנה הביולוגי‪ ,‬יוסף‪ ,‬לא התקרר יצר‬
‫התחרותיות שלה‪ ,‬כפי שמעיד מדרש שמו בפיה‪" :‬י ֹסֵ ף ה' לי בן אחר" (ל ‪ .)24‬רחל אינה מאפשרת‬
‫לעצמה לנוח על זרי הדפנה עם הפיכתה לאם‪ ,‬אלא רואה בבן שנולד לאחר שנות עקרות רבות‬
‫מבשר לבנים הבאים‪.‬‬
‫הנועזות של רחל ועצמאותה באות לידי ביטוי בכך שלא היססה לתמוך ביעקב נגד אביה‪,‬‬
‫ולהימלט עמו‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬היא אף גנבה את תרפי אביה‪ ,‬על דעת עצמה‪ ,‬בלא לשתף את יעקב‬
‫בתכנוניה (לא ‪ ) 19‬ובלא שתיידע אותו גם לאחר הביצוע ("ולא ידע יעקב כי רחל גנבתם" – לא ‪.)32‬‬
‫מניע הגניבה אינו נמסר‪ .‬למילוי הפער בעניין זה יש השלכה משמעותית על הבנת דמותה של רחל‪.‬‬
‫מדרש בראשית רבה מציע פרשנות אפולוגטית‪ ,‬שלפיה רחל "לא כיונה אלא לשם שמים‪ ,‬אמרה אנן‬
‫אזלין ונשבוק הדן סבא בקילקוליה (=אנו הולכים ונניח זקן זה בקלקולו)?" (בראשית רבה‪ ,‬עד ה‬
‫‪17‬‬
‫[מהדורת תיאודור‪-‬אלבק‪ ,‬עמ' ‪ ,)]863‬וכן מפרש רש"י‪" :‬להפריש את אביה מעבודה זרה נתכוונה"‪.‬‬
‫אולם בצדק טען ראב"ע נגד פירוש זה‪" :‬ואילו היה כן‪ ,‬למה הוליכה אותם עמה‪ ,‬ולא טמנתם בדרך?"‪.‬‬
‫היו שפירשו את פעולתה של רחל לאור תעודות משפטיות מנוזי‪ ,‬שעולה מהן‪ ,‬שבעלות על אלי הבית‬
‫(הנקראים בתעודות נוזי ‪ )ilāni‬עשויה לציין זכות לירושה‪ ,‬בייחוד במקרים של יורשים חריגים‪ ,‬כגון‬
‫בנות‪ ,‬חתנים או בנים מאומצים‪ 18.‬לפי זה רחל גנבה את התרפים כדי להבטיח את זכותו של יעקב או‬
‫את זכותה שלה לרשת את אביה‪ 19.‬אולם‪ ,‬כפי שהראה גרינברג‪ ,‬פירוש זה אינו סביר‪ ,‬לפי הנוהג‬
‫בנוזי עצמו‪ .‬בעלות על התרפים לבדה‪ ,‬בלא מסמך משפטי או עד המאשרים את זכות הבעלות‪ ,‬אינה‬

‫כי האיחור הרב בהיפקדותה של רחל נבע מכך ש"היא סבלה יותר מן הקנאה באחות מאשר מעצם הערירות‪,‬‬
‫ושמטרתה העיקרית הייתה להסיר מעליה את חרפת העקרות והמשנית – לחבוק בן"‪ .‬על ההשוואה הניגודית‬
‫שבין רחל ובין חנה ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.55‬‬
‫‪ 16‬ראו ‪G.W. Coats, Genesis with an Introduction to the Narrative Literature (FOTL), Grand‬‬
‫‪ ;Rapids, Michigan 1983, p. 216‬בליס (לעיל הערה ‪ ,)13‬עמ' ‪ ;85‬סימון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.55 ,54‬‬
‫‪ 17‬דברי הפרשנים המסורתיים מצוטטים ממקראות גדולות – הכתר‪ ,‬בראשית‪ ,‬כרך ב‪ ,‬מהדורת מ' כהן‪ ,‬רמת‪-‬‬
‫גן תש"ס‪.‬‬
‫‪ 18‬על תעודות נוזי ראו –‪Ann E. Draffkorn, “Ilāni/Elohim”, JBL 76 (1957), pp. 216–224 (219‬‬
‫)‪.223‬‬
‫‪ 19‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .223 ,220‬וכן ‪E.A. Speiser, Genesis (The Anchor Bible), New York 1964,‬‬
‫‪86‬‬

‫יכולה לסייע לזכות בירושה‪ .‬נהפוך הוא‪ .‬גניבת התרפים תפגע בזכות הירושה במקום להבטיח‬
‫אותה‪ .‬במקרה שלפנינו לבן עודנו בחיים‪ ,‬ויעקב נמלט לארץ כנען‪ ,‬כך שאין כל יתרון משפטי בכך‬
‫‪20‬‬
‫שהתרפים הגנובים מצויים ברשות משפחת יעקב‪.‬‬
‫התרפים נחשבו לחפץ בעל כוח מאגי‪ ,‬ונעשה בהם שימוש לניחוש (יח' כא ‪ ;26‬זכ' י ‪ 21.)2‬לכן‬
‫נראית לי הדעה‪ ,‬שאחת ממטרותיה של רחל בגניבתם הייתה להגן על בני משפחתה מפני אביה‪ ,‬כדי‬
‫שלא יוכל ללמוד באמצעותם על נתיב בריחתם‪ 22.‬עם זאת לא טרחה להיפטר מהם לאחר מכן‪,‬‬
‫מש ום שבוודאי ביקשה לעשות בהם שימוש לצרכיה שלה‪ ,‬שהרי התרפים נתפסו כאלי הבית‬
‫השומרים על בני המשפחה ומביאים להם ברכה ושגשוג‪ 23.‬יוסף בן מתתיהו מספר על אישה יהודייה‬
‫מפרתיה‪ ,‬שלקחה עמה לגלות את "צלמי האלים שהיו מקובלים על בעלה וגם עליה מאבותיהם"‪.‬‬
‫הוא מוסיף כי "מנהג הוא לכל תושבי המקומות ההם‪ ,‬שיהיו להם בביתם תשמישי‪-‬פולחן ושיקחו‬
‫(אותם) אתם בשעה שהם יוצאים לארץ נכר" (קדמוניות היהודים‪ ,‬יח‪ ,‬ט‪ ,‬ה [מהדורת שליט‪ ,‬כרך ג‪,‬‬
‫עמ' ‪ 24.)]313‬נראה‪ ,‬אם כן‪ ,‬שרחל גנבה את התרפים הן מתוך כוונה להגן על בני משפחתה מפני‬
‫לבן והן משום שהאמינה בכוחם להביא ברכה לבעליהם‪ .‬אין להתפלא‬

‫‪p. 250; Naomi Steinberg, Kinship and Marriage in Genesis: A Household Economics‬‬
‫‪.Perspective, Minneapolis 1993, p. 107‬‬
‫‪M. Greenberg, “Another Look at Rachel’s Theft of the Teraphim”, JBL 81 (1962), pp. 239– 20‬‬
‫‪248‬‬
‫‪ 21‬ראו ‪Savina J. Teubal, Sarah the Priestess: The First Matriarch in Genesis, Chicago-London‬‬
‫‪.1984, p. 47, 50‬‬
‫‪ 22‬ראב"ע; אברבנאל; י' זקוביץ‪ ,‬מקראות בארץ המראות‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1995‬עמ' ‪ .19–18‬ובדומה לכך מדרש‬
‫תנחומא ויצא יב‪ ,‬ופירוש רשב"ם לבראשית לא ‪ ,19‬אלא שלפי השניים האחרונים רחל גנבה את התרפים כדי‬
‫שלא יגלו ללבן על כוונת הבריחה (ולא‪ :‬את נתיב הבריחה)‪ .‬סיפור גניבת התרפים בידי רחל‪ ,‬במטרה לסייע‬
‫לבריחת משפחתה מבית אביה‪ ,‬דומה לסיפור השימוש בתרפים על ידי צאצאית של רחל‪ ,‬מיכל בת שאול‪,‬‬
‫משבט בנימין‪ ,‬שנועד לסייע לבריחת אישהּ ‪ ,‬דוד‪ ,‬מאביה‪ .‬על הקווים המקבילים הרבים שבין שני הסיפורים‬
‫ראו זקוביץ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;34–33‬ש' בר‪-‬אפרת‪ ,‬ספר שמואל א (מקרא לישראל)‪ ,‬ירושלים ‪ ,1996‬עמ' ‪ ;247‬א'‬
‫בזק‪" ,‬מערכת היחסים בין דוד ומיכל על רקע יחסי יעקב ורחל"‪ ,‬מגדים לו (תשס"ג)‪ ,‬עמ' ‪ ;75–65‬חיה בן‪-‬איון‪,‬‬
‫"בין מיכל לרחל – אומללות במראה"‪ ,‬בית מקרא מח (קעה) (תשס"ג)‪ ,‬עמ' ‪.301–289‬‬
‫‪ 23‬על תפקיד זה של התרפים ראו גם דרפקורן (לעיל הערה ‪ ,)18‬עמ' ‪ ;223‬גרינברג (לעיל הערה ‪ ,)20‬עמ'‬
‫‪ ;247–246‬ח' כהן ומ' ויינפלד‪ ,‬אנציקלופדיה עולם התנ"ך – בראשית‪[ ,‬תל‪-‬אביב] ‪ ,1982‬עמ' ‪;186 ,184‬‬
‫‪.J.P. Fokkelman, Narrative Art in Genesis2, Sheffield 1991, p. 164‬‬
‫‪ 24‬אך לגבי גניבת התרפים בידי רחל אנו מוצאים אצלו‪ ,‬במפתיע‪ ,‬פירוש אפולוגטי‪ ,‬שאינו סביר‪" :‬ורחל לקחה‬
‫אתה את צלמי האלים‪ ,‬אף‪-‬על‪-‬פי שלמדה מיעקב לבוז לעבודת אלהים כזו‪ ,‬כדי שתוכל למצוא מפלט אצלם‬
‫ולקבל סליחתו של אביה‪ ,‬אם ירדוף אחריהם וישיגם" (קדמוניות היהודים‪ ,‬א‪ ,‬יט‪ ,‬ח [מהדורת שליט‪ ,‬כרך א‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)]33‬אולם הייתה זו גניבת התרפים שגרמה ללבן לדלוק אחר יעקב ובני ביתו והיא שליבתה את זעמו‬
‫כלפי חתנו‪ .‬גם הדרך שבה נהגה רחל – הסתרת התרפים תחת השבתם לאביה – מלמדת על חולשתו של‬
‫הפירוש‪.‬‬
‫‪87‬‬

‫ע ל כך שהייתה קשורה לאלוהי בית אביה וייחסה להם כוחות‪ 25,‬שהרי לא קל לעקור אמונות ודעות‬
‫שאדם גדל והתחנך עליהן‪ .‬אף נראה שיעקב לא הקפיד עם בני ביתו בעניין זה כל זמן שִ בְ תו אצל‬
‫חותנו בחרן‪ ,‬ורק לפני הכניסה לבית ישראל דרש מהם "הסירו את אלהי הנכר אשר בתככם" (לה‬
‫‪ .)2‬יתירה מזאת‪ ,‬עבודת התרפים המשיכה להתקיים בישראל‪ 26,‬אף שלא עלתה בקנה אחד עם‬
‫האמונה הישראלית הטהורה‪.‬‬
‫התחבולנות של רחל באה לידי ביטוי באופן שבו הצליחה להערים על אביה (רמאי ותחבולן בפני‬
‫עצמו) ולהסתיר מפניו את התרפים בשעה שחיפש אותם באוהלה (לא ‪ .)35–34‬כפי שמציינת‬
‫פוקס‪ ,‬יש ניגוד בין פעולותיה של רחל‪ ,‬המעידות על זריזות ויוזמה ("ורחל לקחה את התרפים‬
‫ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם" – לא ‪ ,)34‬לאופן שבו היא מציגה בפני אביה את מצבה‪,‬‬
‫‪27‬‬
‫כפאסיבי וכפגיע‪" :‬אל יחר בעיני אדני כי לוא אוכל לקום מפניך‪ ,‬כי דרך נשים לי" (לא ‪.)35‬‬
‫יוזמתה ועצמאותה של רחל באות לידי ביטוי גם בכך שנתנה את שפחתה ליעקב בתקווה‬
‫להיבנות ממנה (ל ‪ ,)4–3‬וכן בכך שהיא זו שרקחה את עסקת הדודאים עם לאה‪ ,‬עסקה שבה‬
‫הרשתה לעצמה לסחור ביעקב ובדודיו‪ ,‬בלא ליטול את רשותו (ל ‪.)15‬‬
‫למרות רוחה העצמאית של רחל היא מגלה נאמנות כלפי יעקב כאשר היא (ביחד עם אחותה‬
‫לאה) מחזקת את ידיו במאבקו נגד אביה ונותנת לו את רשותה לגנוב את לב לבן ולהימלט מפניו‬
‫(לא ‪.)16–14‬‬
‫‪ .6‬רקמת היחסים שבין רחל ובין סביבתה‬

‫‪ .6.1‬בין רחל ליעקב‬

‫דומה כי תו ההיכר הבולט של רחל הוא היותה אשתו המועדפת והאהובה של יעקב‪ .‬כבר המפגש‬
‫הראשון ביניהם רומז ליחסו המיוחד של יעקב כלפיה‪ .‬כאשר היא מופיעה עם צאנה הוא מגולל‬
‫לבדו את האבן הכבדה מעל הבאר‪ ,‬משקה את צאנה ונושק לה (כט ‪ .)11–10‬הפרנומסיה‬
‫שיוצרים הפעלים " ַויַשְ ק" ַויִשַ ק" מדגישה כי מדובר‬

‫‪ 25‬אברבנאל דוחה מכול וכול את האפשרות שרחל חפצה בתרפים לצורך שימושה האישי‪" :‬או אם חשקה‬
‫בהם רחל לעבדם כאביה זה לא יתכן חלילה וחס" (דון יצחק אברבנאל‪ ,‬פירוש על התורה‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‪,‬‬
‫עמ' של)‪ .‬לעומת זאת קאס רואה בעובדה שרחל קשורה לאלוהי בית אביה ראיה לכך שלא הייתה ראויה‬
‫לאהבת יעקב‪ ,‬וכי משיכתו של יעקב כלפיה‪ ,‬שנבעה מיופייה‪ ,‬לא השתלבה עם הייעוד שהועיד לו האל‪ .‬ראו‬
‫‪L.R. Kass, “Love of Woman and Love of God: The Case of Jacob”, Commentary 107,3‬‬
‫)‪.(1999), pp. 46–54 (esp. 52‬‬
‫‪ 26‬ראו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬שופ' יז ‪ ;5‬יח ‪ ;18–17‬שמ"א יט ‪ ;13‬מל"ב כג ‪.24‬‬
‫‪Esther Fuchs, “‘For I Have the Way of Women’: Deception, Gender, and Ideology in 27‬‬
‫)‪ .Biblical Narrative”, Semeia 42 (1988), pp. 68–83 (79‬באשר לשאלה אם שיקרה לאביה בנוגע‬
‫למצבה – זו נותרת ללא מענה‪ .‬רחל מעלה טענה שלא ניתן לאמת או לסתור‪ ,‬והקוראים‪ ,‬כמו לבן‪ ,‬מגששים‬
‫באפילה לגבי אמינותה‪ .‬ראו ‪Naomi Steinberg, “Israelite Tricksters, Their Analogues and Cross-‬‬
‫‪Cultural Study”, Semeia 42 (1988), pp. 1–13 (7); Mieke Bal, “Tricky Thematics”, Semeia 42‬‬
‫)‪.(1988), 133–155 (151‬‬
‫‪88‬‬

‫בשתי פעולות המביעות חיבה וקרבה מצדו של יעקב כלפי רחל‪ .‬זהו המקרה היחיד במקרא שבו‬
‫מסופר על נשיקת גבר לאישה‪ ,‬שאינה אמו או בתו‪ 28.‬יתירה מזאת‪ ,‬מדובר באישה שעדיין אינה‬
‫מוכרת לו‪ .‬נראה שגם אם הייתה זו נשיקה תמימה לחלוטין‪ ,‬חפה מכל כוונה רומנטית‪ 29,‬העובדה‬
‫שהמספר טורח לדווח עליה נועדה להדגיש את אהבתו הרבה של יעקב כלפי רחל‪ ,‬גם אם זו‬
‫התפתחה רק בשלב מאוחר יותר‪ .‬אולם נראה יותר שיעקב חש למצער ניצנים של אהבה ומשיכה‬
‫כלפי בת דודו היפה‪ ,‬כבר למן פגישתם הראשונה ליד הבאר‪ 30.‬התפרצות הבכי של יעקב (כט ‪)11‬‬
‫מלמדת אף היא על סערת הנפש המטלטלת אותו בפגישתו הראשונה עם רחל‪ 31.‬נטיית הלב‬
‫המרומזת של יעקב כלפי רחל הופכת לגלויה ולמפורשת במרחק של פסוקים מעטים ושל חודש ימים‬
‫מאז הפגישה ליד הבאר‪ .‬המספר המקראי מעיד "ויאהב יעקב את רחל" (כט ‪ ,)18‬ואף נותן ביטוי‬
‫פיוטי נפלא לעָ צמת רגש האהבה כאשר הוא מתאר את הזמן הפסיכולוגי (בניגוד לזמן הממשי)‬
‫שעבר על יעקב משך שבע השנים שבהן עבד בעבור רחל‪" :‬ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו א ֹתה"‬
‫(כט ‪ .) 20‬פעם נוספת נזכרת אהבת יעקב לרחל במשפט המנגיד בין אהבתו כלפי רחל ובין אהבתו‬
‫כלפי לאה‪" :‬ויאהב גם את רחל מלאה" (כט ‪ .)30‬ביטוי נוסף להיותה של רחל האישה המועדפת‬
‫הוא הקדמת שמה לשם אחותה בפסוק המספר כי יעקב קרא לנשותיו כדי ליטול מהן רשות לברוח‬
‫מאביהן‪" :‬ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו" (לא ‪ .)4‬זאת אף שלאה מבוגרת מרחל והיא אשתו‬
‫הראשונה של יעקב‪ ,‬ולפיכך ניתן היה לצפות שהיא תיחשב לאישה הבכירה‪ .‬אולם כפי שמפרש‬
‫אברבנאל‪" :‬והנה קרא ראשונה רחל ואחריה לאה לפי שהיתה עקר הבית עם היותה הקטנה"‪ 32.‬גם‬
‫האופן שבו ארגן יעקב את המחנה לקראת מפגשו עם אחיו‪ ,‬כך שרחל ובנה יוסף יהיו אחרונים (לג‬
‫‪ ,) 7–6 ,2‬מלמד על יחסו המיוחד והמגונן כלפי אשתו האהובה והבן האהוב שנולד לו ממנה‪ ,‬על דרך‬
‫"אחרון אחרון חביב" (בראשית רבה‪ ,‬עח ח [מהדורת תיאודור‪-‬אלבק‪ ,‬עמ' ‪ .)]925‬אף נראה שיעקב‬
‫קבע את משכבו באוהלה של רחל ומיעט לפקוד את לאה‪ ,‬במיוחד לאחר שעמדה מלדת‪ .‬משום כך‬
‫התריסה לאה בפני רחל בכאב ובזעם "המעט קחתך את אישי ְולָקַ חַ ת גם את דודאי‬

‫‪ 28‬אלישע מבקש את רשות אליהו לנשק נשיקת פרידה לאביו ולאמו (מל"א יט ‪ ,)20‬אך על הנשיקה עצמה לא‬
‫מסופר‪ ,‬ואילו לבן נושק לבנותיו (לב ‪.)1‬‬
‫‪ 29‬על דרכים שונות שבאמצעותן התמודדו חז"ל והמפרשים המסורתיים עם הבעיה המוסרית שבנשיקת יעקב‬
‫לרחל עיינו א' קוסמן‪" ,‬נשיקת יעקב לרחל (בראשית כ"ט‪ ,‬יא)‪ :‬בדרכה של פרשנות חז"ל ובעקבותיה"‪ ,‬בית‬
‫מקרא מב (קמט) (תשנ"ז)‪ ,‬עמ' ‪.136–117‬‬
‫‪ 30‬כך גם לפי המסופר בתלמוד‪ ,‬שיעקב ביקש מרחל להינשא לו כבר בפגישתם ליד הבאר (בבלי‪ ,‬מגילה‪ ,‬יג‬
‫ע"ב)‪ .‬וכן עולה מפירוש יוסף בן מתתיהו‪" :‬ויעקב לא הוכרע על‪-‬ידי קרבת הדם ולא על‪-‬ידי החבה‪ ,‬הנודעת‬
‫בשל זו‪ ,‬אלא על‪-‬ידי האהבה עצמה לילדה ונתפעם‪ ,‬כשראה אותה פורחת ביפיה כנשים מועטות בזמן הזה"‬
‫(קדמוניות היהודים‪ ,‬א‪ ,‬יט‪ ,‬ד [מהדורת שליט‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' ‪.)]31‬‬
‫‪ 31‬על סערת הנפש של יעקב לאורך כל מפגשו עם רחל ראו קוסמן (לעיל הערה ‪ ,)29‬עמ' ‪.136 ,119–118‬‬
‫‪ 32‬אברבנאל (לעיל הערה ‪ ,) 25‬עמ' של‪ .‬וראו גם ש"ד גולדפרב‪" ,‬אהבת יעקב לרחל"‪ ,‬בית מקרא כא (סה)‬
‫(תשל"ו)‪ ,‬עמ' ‪.)290( 292–289‬‬
‫‪89‬‬

‫בני" (ל ‪ ,)15‬ומשום כך גם הסכימה להצעת רחל‪ :‬נתינת דודאים לרחל תמורת ליל דודים עם יעקב‬
‫(שם)‪ .‬את רחל לבדה מכנה יעקב "אשתי"‪ ,‬עוד לפני נישואיהם ("הבה את אשתי כי מלאו ימי‬
‫ואבואה אליה" – כט ‪ ) 21‬ואף שנים לאחר מותה של רחל‪ ,‬כאשר הוא מסרב לבקשת בניו לשלוח את‬
‫בנימין למצרים בנימוק הפוגע "אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי" (מד ‪ ,)27‬כביכול רק אישה‬
‫אחת הייתה לו‪ ,‬ורק שני בניה – יוסף (שכביכול נטרף) ובנימין – נחשבים בעיניו‪ .‬מעניין שלא רק‬
‫יעקב‪ ,‬אלא אף המספר‪ ,‬מציג את רחל לבדה כ"אשת יעקב"‪ ,‬ברשימת היחס של בני יעקב הבאים‬
‫מצרימה (מו ‪ .)19‬ועל כך העיר רש"י בפירושו לבראשית לא ‪'" :33‬באהל יעקב' – הוא אהל רחל‪,‬‬
‫שהיה יעקב תדיר אצלה; וכן הוא אומר‪' :‬בני רחל אשת יעקב' (בר' מו‪,‬יט) ובכולן לא נאמר 'אשת‬
‫יעקב'"‪ .‬לאחר מותה של רחל מקים לה יעקב מצבת זיכרון (לה ‪ ,)20‬שהייתה מוכרת היטב בקרב‬
‫בני דורות מאוחרים יותר‪ ,‬כפי שמעידה הערת המספר "הוא (קרי‪ :‬היא) מצבת קברת רחל עד היום"‬
‫(שם)‪ ,‬וכן כפי שניתן ללמוד מהשימוש במקום קבורתה כציון גיאוגרפי בפיו של שמואל (שמ"א י ‪.)2‬‬
‫גם לאחר מותה ממשיכה אהבתו הרבה של יעקב כלפיה לבוא לידי ביטוי באמצעות האהבה היתירה‬
‫שהרעיף על שני בניה‪ ,‬יוסף ובנימין‪.‬‬
‫למרות אהבתו ה עזה של יעקב כלפי רחל היא מציתה את חמתו כאשר היא דורשת ממנו‬
‫במפגיע "הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי" (ל ‪ .)1‬על אף אחת מנשותיו האחרות לא מסופר כי‬
‫עוררה את זעמו‪ ,‬מלבד רחל האהובה‪" :‬ויחר אף יעקב ברחל ויאמר‪ :‬התחת אלהים אנכי‪ ,‬אשר מנע‬
‫ממך פרי בטן" (ל ‪ .)2‬חז"ל גינו א ת יעקב על חוסר הרגישות שהפגין כלפי מצוקת אשתו העקרה‬
‫("אמר לו הקב"ה כך עונין למעיקות?…" – בראשית רבה‪ ,‬עא ז [מהדורת תיאודור‪-‬אלבק עמ' ‪.)]831‬‬
‫אך נראה הסברו של רמב"ן‪ ,‬שיעקב קצף עליה משום שאיימה בהתאבדות‪" :‬ועל דרך הפשט אמרה‬
‫רחל ליעקב שיתן לה בנים‪ ,‬ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה‪ ,‬אבל שיתפלל עד שיתן לה בנים על‬
‫כל פנים‪ ,‬ואם אין – שתמית את עצמה בצער; דברה שלא כהוגן בקנאתה‪ ,‬וחשבה כי באהבתו אותה‬
‫יתענה יעקב וילבש שק ואפר‪ ,‬ויתפלל עד שיהיו לה בנים‪ ,‬שלא תמות בצערה… ובעבור שדברה דרך‬
‫געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה‪ ,‬חרה אפו"‪ 33.‬כלומר‪ ,‬העובדה שרחל הייתה אשתו‬
‫האהובה של יעקב הותירה את רישומה בהתנהגותה‪ 34.‬משום כך הרשתה לעצמה לאיים בהתאבדות‪,‬‬
‫מתוך תקווה שתרעיש את נפשו כך שירעיש עולמות בעבורה‪ .‬אולם בניגוד לכוונותיה‪ ,‬עוררה את‬
‫זעמו‪ ,‬אולי דווקא משום שכה אהב אותה‪.‬‬
‫המקרא‪ ,‬כדרכו‪ ,‬אינו מוסר מהם רגשותיה של רחל כלפי יעקב (מיכל היא האישה היחידה‬
‫שהמקרא מעיד על אהבה רומנטית מצדה כלפי גבר‪ ,‬הלוא הוא דוד)‪ ,‬אך נאמנותה לו באה לידי‬
‫ביטוי בכך שהיא נותנת לו גיבוי מלא כאשר הוא משתף אותה ואת לאה בתוכנית הבריחה שלו‪ .‬כפי‬
‫שהמספר הקדים את רחל ללאה בדיווח על זימונן‬

‫‪ 33‬וכן פירוש שני אצל אברבנאל‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' שכה‪" :‬או שתמית עצמה בצער וכאב לב"‪.‬‬
‫‪ 34‬בדומה לכך טוען שטיינזלץ‪ ,‬כי רחל הייתה מודעת לכך שהיא האהובה‪ ,‬ומשום כך ניצלה מעבר למידה‬
‫הראויה ויותר מפעם אחת את זכות היתר שלה‪ .‬ראו ע' שטיינזלץ‪ ,‬נשים במקרא‪ ,‬תל‪-‬אביב תשמ"ג‪ ,‬עמ' ‪.38‬‬
‫‪90‬‬

‫על ידי יעקב ("וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה" – לא ‪ )4‬כך הוא מקדים את רחל ללאה במענה‬
‫הנשים ליעקב‪ ,‬שבו הן קוראות לו לעשות כדבר האל אליו ולחזור לארצו‪" :‬ותען רחל ולאה‬
‫ותאמרנה" (לא ‪ .) 14‬נראה שניתן ללמוד מכך שרחל היא הדומיננטית והנחרצת מבין השתיים‪ ,‬ולאה‬
‫מצרפת קולה לקול אחותה כקול נלווה‪ ,‬אך לא שווה‪.‬‬

‫‪ .6.2‬בין רחל ללאה‬

‫היחסים בין שתי האחיות רצופים מתח‪ ,‬קנאה ומרירות‪ .‬כל אחת מהן חומדת את מה שהיא חסרה‬
‫ואחותה התברכה בו‪ .‬רחל העקרה מקנאה בלאה הפורייה על הבנים שילדה ליעקב ואילו לאה‬
‫הדחויה בוודאי מקנאה ברחל על אהבת יעקב כלפיה‪ 35.‬בך טוענת כי בעסקת הדודאים משתפות‬
‫הנשים פעולה כך שכל אחת תזכה במה שחסר לה – רחל בבנים‪ ,‬ולאה בליל דודים עם יעקב‪ 36.‬אולם‬
‫קשה להתעלם מכך שבסצנה זו‪ ,‬שמהווה את הדיאלוג היחיד שנוצר בין שתי האחיות‪ ,‬פורצים רגשות‬
‫המרירות של לאה כלפי רחל‪ ,‬וכי כל אחת מהנשים מבקשת לספק את צרכיה שלה ולא את צרכי‬
‫אחותה‪ .‬עם זאת מאוחר יותר הן אכן מתוארות כמי שהשכילו להתאחד‪ ,‬לדבר בקול אחד ולפעול‬
‫‪37‬‬
‫כיחידה אחת נגד אביהן‪ ,‬ולמען המשפחה שהקימו עם יעקב (לא ‪.)16–14‬‬
‫‪ .6.3‬בין רחל ללבן‬
‫לבן אמנם טורח להעמיד פני אב הדואג לבנותיו כאשר הוא נוזף ביעקב על שנהג בבנותיו כבשבויות‬
‫חרב ועל שלא הניח לו לנשק להן ולנכדיו נשיקת פרידה (לא ‪ ,)28–26‬וכן כאשר הוא משביע את‬
‫יעקב שלא יענה את בנותיו ושלא ישא נשים אחרות על פניהן (לא ‪ .)50‬לפני שהוא נפרד מהם‬
‫סופית הוא אף מנשק לבנותיו ולנכדיו (לב ‪ .)1‬אולם דומה שלא הדאגה לבנותיו והרצון לנשק להן‬
‫נשיקה אחרונה הדהירו את לבן בעקבות יעקב ומשפחתו אלא הדאגה לאלי הבית שנעלמו‪ .‬גם‬
‫השבעת יעקב שלא ישא נשים נוספות נראית קִ מעא נלעגת כאשר היא באה מצדו של אב שהעמיד‬
‫את בנותיו במצב הבלתי נסבל של היותן נשואות לאותו גבר‪ ,‬אחת מהן בעקבות מעשה מרמה‪ ,‬שאין‬
‫‪38‬‬
‫ספק שהשפיע לרעה על יחסו של יעקב כלפיה‪.‬‬
‫מראית העין של אב אוהב ודואג נראית שלא במקומה לאור האשמה החמורה‬

‫‪ 35‬ניתן היה להניח‪ ,‬כי העובדה שלאה גזלה את מקומה של רחל במרמה בליל נישואיה ליעקב תרמה אף היא‬
‫ליחסים העכורים שבין שתי האחיות‪ ,‬שהרי אך טבעי הוא‪ ,‬שרחל תחוש טינה כלפי אחותה‪ .‬אולם המספר‬
‫המקראי אינו נותן ביטוי לקרע בין האחיות על רקע זה‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬דווקא לאה מטיחה ברחל שגזלה ממנה‬
‫את יעקב (ל ‪ ,)15‬ורחל אינה חושבת להגיב בהזכרת נשכחות ובגלגול ההאשמה החמורה לחיקה של אחותה‪.‬‬
‫‪Mieke Bal, Lethal Love: Feminist Literary Readings of Biblical Love Stories, Bloomington 36‬‬
‫‪& Indianapolis 1987, pp. 84–85‬‬
‫‪Sharon Pace Jeansonne, The Women of Genesis: From Sarah to Potiphar’s Wife, 37‬‬
‫‪Minneapolis 1990, pp. 78–79‬‬
‫‪ 38‬לא בכדי אוסר החוק המקראי לשאת שתי אחיות (וי' יח ‪ .)18‬במקרה של יעקב‪ ,‬לאה ורחל‪ ,‬מערכת‬
‫היחסים הופכת לטעונה וסבוכה אף יותר מהרגיל במקרה של נישואים כאלו‪ ,‬בשל מעשה המרמה שהיה כרוך‬
‫בנישואיי יעקב ללאה‪.‬‬
‫‪91‬‬

‫של בנותיו כלפיו‪" :‬העוד לנו חלק ונחלה‪ 39‬בבית אבינו? הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו‪ ,‬ויאכל‬
‫גם אכול את כספנו" (לא ‪ .)15–14‬העובדה שהבנות דוברות בקול אחד‪ ,‬למרות היריבות שביניהן‪,‬‬
‫מוסיפה מהימנות ותוקף לטענתן‪ .‬רחל אף גונבת את תרפיו של אביה ומוליכה אותו שולל כאשר‬
‫הוא מחפש אחריהם‪ .‬היא בוודאי אינה סבורה שחלה עליה חובת ציות של בת כלפי אביה‪ ,‬לאור‬
‫הדרך שבה נהג בה ובאחותה‪ .‬עם זאת‪ ,‬בניגוד ליעקב‪ ,‬היא אינה יוצאת נגדו גלויות ואינה שוטחת‬
‫‪40‬‬
‫בפניו את טענותיה כלפיו‪ ,‬אלא נוקטת דרך עקיפין כדי ליישב את הסכסוך שלה עמו‪.‬‬

‫‪ .6.4‬בין רחל לבניה‬

‫סיפורי בראשית אינם מתארים את רקמת היחסים שנרקמה בין רחל ובנה יוסף‪ ,‬ובשום דרך אינם‬
‫מציגים אותה כאם אוהבת ודואגת‪ .‬זאת בניגוד לחנה‪ ,‬שאמנם לא זכתה לגדל את בנה שמואל‪ ,‬אך‬
‫הכתובים ממחישים את אהבתה‪ ,‬דאגתה ונתינתה המתמדת באמצעות המחווה של המעיל שהביאה‬
‫לו מדי שנה בשנה‪ .‬דומה כי מאבקה של רחל התמצה בהולדת בנים‪ ,‬ולא באמהות עצמה‪ .‬לגבי‬
‫בנימין‪ ,‬רחל לא זכתה לגדל אותו‪ ,‬שהרי מתה בלידתו‪ ,‬אך השם שהספיקה לתת לו לפני מותה – "בן‬
‫אוני" (לה ‪ ,)18‬כלומר‪ ,‬בן אבלי‪ ,‬בן יגוני‪ 41,‬אינו מלמד על דאגתה כלפיו‪ .‬דעתה של רחל הייתה‬
‫נתונה לעצמה ולגורלה המר‪ ,‬עד שלא חששה לקרוא לבנה בשם בעל משמעות כה שלילית‪ ,‬בלא‬
‫לחשוב כיצד עלול הדבר להשפיע עליו‪ 42.‬אין זה מפתיע שיעקב‪ ,‬שעד כה לא‬

‫‪ 39‬נוסחת מרידה זו משמשת גם בשמואל ב כ ‪ 1‬ובמלכים א יב ‪.16‬‬

‫‪ 40‬השוו ‪J.E. Lapsley, “The Voice of Rachel: Resistance and Polyphony in Genesis 31.14–35”,‬‬
‫‪in Athalya Brenner (ed.), Genesis: A Feminist Companion to the Bible (second series),‬‬
‫)‪ .Sheffield 1998, pp. 233–248 (243–244‬אם כי לא נראית לי טענתה המרכזית‪ ,‬שהסיפור (שמשתייך‪,‬‬
‫לדעתה‪ ,‬למקור ‪ ,F‬כלומר למקור נשי [עמ' ‪ )]248‬משמיע ביקורת מרומזת על התהליך המשפטי "הגברי"‪,‬‬
‫המדיר נשים‪ .‬את דברי רחל לאביה "כי לוא אוכל לקום מפניך כי דרך נשים לי" (לא ‪ )35‬היא מפרשת‬
‫כרומזים לכך שאין היא יכולה לקום לפניו‪ ,‬במשמעות של עימות משפטי‪ ,‬משום היותה אישה‪ ,‬ולפיכך היא‬
‫נזקקת ל"דרך נשים"‪ ,‬כלומר לדרך חתרנית נשית‪ ,‬כדי לזכות למשפט צדק‪ .‬פירוש זה נשען על ההנחה הבלתי‬
‫מבוססת‪ ,‬שלרחל היו זכויות על התרפים‪ ,‬מאחר שהייתה אמורה לרשת אותם מאביה‪ .‬אולם רחל גנבה את‬
‫התרפים לא משום הדרת נשים מהתחום המשפטי אלא משום שלא הייתה לה כל זכות חוקית עליהם‪ .‬גם‬
‫יעקב‪ ,‬לוּ חפץ בתרפים‪ ,‬יכול היה להשיגם רק באמצעות גניבתם‪ ,‬ולא באמצעות פנייה לערכאה משפטית‪.‬‬
‫ללבן היו בנים (ל ‪ ,35‬לא ‪ ,)1‬ובוודאי הם אלה שנחשבו ליורשיו‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬גם אם נניח‪ ,‬שלרחל הייתה‬
‫זכות לרשת את תרפי אביה לאחר מותו‪ ,‬בוודאי שזכות זו אינה כוללת את גזלתם בעודו בחיים‪.‬‬
‫‪ 41‬התיבה "און" במשמעות אבל משמשת בדברים כו ‪ 14‬ובהושע ט ‪.4‬‬
‫‪ 42‬השוו זקוביץ (לעיל הערה ‪ ,)22‬עמ' ‪ .32‬זקוביץ משווה בין סיפור מותה של רחל לסיפור מותה של אשת‬
‫פנחס (שמ"א ד ‪ ,)22–19‬ומסיק כי דמותה של רחל מחווירה לנוכח דמותה האצילית של אשת הכהן‪ .‬אמנם‬
‫שתיהן קראו לבנים שנולדו להן וגרמו למותן בשם בעל משמעות שלילית‪ ,‬אולם אשת פנחס התייחסה למישור‬
‫הדתי‪-‬לאומי – שביית ארון ה'‪ ,‬בעוד שרחל התייחסה לאסונה הפרטי‪ .‬הוא מעלה הבדל נוסף‪ ,‬סמוי‪ ,‬בין שתי‬
‫הנשים‪ ,‬שמשחיר את דמותה של רחל‪ :‬אשת פנחס נפטרה בשל גזלתו של חפץ מקודש – ארון הקודש – בידי‬
‫פלשתים‪ ,‬ואילו רחל מתה משום שגזלה חפץ מקודש בעיניו של אביה – התרפים – ונתקללה מפיו של יעקב‪,‬‬
‫שלא ידע כי היא גנבתם (עמ' ‪ .)31‬כלומר‪ ,‬מותה של אשת פנחס נגרם לא בשל חטאיה‪ ,‬אלא בשל חטאי‬
‫אישהּ וגיסהּ ‪ ,‬ואילו רחל מתה בחטאה – גניבת התרפים (עמ' ‪.)32‬‬
‫‪92‬‬

‫התערב בשמות שהעניקו נשותיו לבניהן‪ ,‬חרג מהרגלו‪ ,‬ושינה את השם השלילי לשם חיובי‪ .‬השם‬
‫החדש שבחר לבנו משמר אמנם את אחת המשמעויות של השם "בן אוני" ("און" פירושו אבל‪ ,‬אך גם‬
‫כוח‪ ,‬גבורה‪ 43.‬גם התיבה "ימין" נקשרת לכוח‪ ,)44‬אולם הוא רחוק מאוד מכוונתה של רחל‪ ,‬בשעה‬
‫שהעניקה את השם לבנה‪.‬‬

‫‪ .6.5‬בין רחל לאל‬

‫נוכחות האל אינה בולטת בחייה של רחל‪ .‬היא אמנם מזכירה את שם האל בשלושה ממדרשי‬
‫השמות שבפיה‪ ,‬אך באחד מהם האזכור הוא פיגורטיבי בלבד ("נפתולי אלהים נפתלתי עם אח ֹתי‪,‬‬
‫גם יכ ֹלתי" – ל ‪ ,)8‬ואף בשני מדרשי השם האחרים‪ ,‬שמהם משתמעת הודיה לאל ("דנני אלהים וגם‬
‫שמע בקלי ויתן לי בן" – ל ‪" ;6‬אסף אלהים את חרפתי" – ל ‪ ,)23‬אין זו הודיה מפורשת (בניגוד‬
‫למדרש שמו של יהודה בפי לאה‪" :‬הפעם אודה את ה'" – כט ‪ ,)35‬ונראה שרחל מוסיפה להתמקד‬
‫במאבק שבינה ובין אחותה‪ ,‬ובשאיפותיה כלפי העתיד‪ ,‬כפי שמוכיח מדרש שמו השני של יוסף‬
‫בפיה‪" :‬יסף ה' לי בן אחר" (ל ‪ .)24‬התפקיד המצומצם של האל בחייה של רחל בולט כאשר אנו‬
‫משווים את סיפור פקידתה בבן לשאר הסיפורים השייכים לסצנת הדפוס של פקידת עקרה‬
‫במקרא‪ 45.‬בניגוד ליצחק ולחנה‪ ,‬רחל אינה מתפללת לאל שיעניק לה בנים‪ ,‬אלא מפנה את דרישתה‬
‫ליעקב (ל ‪ .)1‬נזיפת יעקב "התחת אלהים אנכי" (ל ‪" )2‬כמוה כהתייחסות מפורשת של אחת‬
‫הדמויות לדרישות המקובלות של סצנת‪-‬הדפוס"‪ 46.‬אולם רחל אינה נרמזת מדברי יעקב באשר למען‬
‫שאליו היא צריכה להפנות את בקשתה‪ ,‬ובמקום שתפנה לה' בתפילה היא פונה אל יעקב בדרישה‬
‫שיבוא אל שפחתה כדי שהיא תיבנה ממנה‪ .‬אין ספק שהצעת הפתרון המעשית הזו מהווה התפשרות‬
‫מצדה עם מושא תשוקתה האמתי – "פרי בטן"‪ ,‬שה' מנע ממנה‪ ,‬כפי שטרח יעקב להזכיר לה (שם)‪.‬‬
‫חשוב מכך – סיפורה של רחל הוא היחיד מבין הסיפורים על פקידת עקרה במקרא שאין בו בשורת‬
‫לידה‪ 47.‬ה' אינו נגלה לרחל ואף אינו שולח אליה את שליחיו‪ ,‬גם כאשר הוא זוכר אותה‪ ,‬שומע אליה‬
‫ופותח את רחמה לאחר שנות עקרות רבות (ל ‪.)22‬‬

‫‪ 43‬ל"און" במשמעות כוח וגבורה ראו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬בר' מט ‪ ;3‬יש' מ ‪ ;26‬הו' יב ‪.4‬‬
‫‪ 44‬ראו‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬שמ' טו ‪ ;6‬תה' קיח ‪ ;16–15‬איוב מ ‪.14‬‬
‫‪ 45‬על סצנת דפוס זו ראו ‪Robert Alter, “How Convention Helps Us Read: The Case of the Bible’s‬‬
‫‪ ;Annunciation Type-Scene”, Prooftexts 3 (1983), pp. 115-130‬סימון (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪–40‬‬
‫‪ ;56‬יעל צהר‪ ,‬סיפורי פקידת עקרות במקרא‪ :‬ניתוח ספרותי אידיאי‪ ,‬עבודה לשם קבלת תואר "מוסמך"‬
‫מאוניברסיטת בר‪-‬אילן‪ ,‬רמת‪-‬גן תשנ"ז‪.‬‬
‫‪ 46‬א' אלטר‪ ,‬אמנות הסיפור במקרא‪ ,‬תרגמה מאנגלית‪ :‬שושנה צינגל‪ ,‬תל‪-‬אביב תשמ"ח‪ ,‬עמ' ‪.211‬‬
‫‪ 47‬ראו אלטר (לעיל הערה ‪ ,)45‬עמ' ‪ ;123‬הנ"ל (לעיל הערה ‪ ,)46‬עמ' ‪ ;211‬סימון (לעיל הערה ‪ ,)15‬עמ' ‪.54‬‬
‫‪93‬‬

‫‪ .7‬מערכת אנלוגיות‬
‫במחקרו החשוב והמקיף על השימוש באנלוגיות כאמצעי אפיון בספר שמואל א‪ ,‬כותב משה גרסיאל‪:‬‬
‫"אחד התהליכים החשובים ביותר של השגת האדם עצמים‪ ,‬ישויות וערכים היא החשיבה‬
‫ההשוואתית‪ .‬אפילו אמירה סתמית‪ ,‬כגון קביעתו של אדם‪ ,‬כי עצם פלוני הוא גדול‪ ,‬או רחב‪ ,‬או‬
‫מוצק‪ ,‬או יפה וכד'‪ ,‬היא פועל יוצא מהשוואה שנעשתה בין העצם המתואר ובין עצמים אחרים בני‪-‬‬
‫השוואה; וכן אם נאמר על מעשה פלוני‪ ,‬כי הוא טוב וישר‪ ,‬או להיפך כי הוא רע ומרושע וכד'‪ ,‬הרי‬
‫קביעתנו נשענת על השוואת מעשה זה למעשים אחרים בני השוואה"‪ 48.‬מאחר שהספרות היא במידה‬
‫רבה חיקוי של המציאות ('מימזיס')‪ ,‬מועתקת מערכת החשיבה ההשוואתית של המציאות הלא‬
‫ספרותית אל עולמה של הספרות‪ 49.‬מכאן כוחה הרב של האנלוגיה כאמצעי אפיון של הדמויות‪.‬‬
‫ההשוואה בין דמויות מתבקשת מאליה‪ ,‬הן בעולם המציאות והן בעולם של הסיפור‪ ,‬כאשר יש‬
‫ביניהן זיקה ראשונית‪ .‬כך יש עניין רב בהשוואת אב ובנו (כגדעון ואבימלך)‪ ,‬אח ואחיו (כיעקב‬
‫‪50‬‬
‫ועשו) ומנהיג ויורשו (כמשה ויהושע)‪.‬‬
‫בין רחל ובין הדמויות הסובבות אותה בספר בראשית‪ ,‬היוצרות עמה קשרים דמויי מציאות‪,‬‬
‫‪51‬‬
‫נוצרות מערכות אנלוגיות‪ ,‬התורמות אף הן לעיצוב דמותה של רחל‪.‬‬
‫‪ .7.1‬האנלוגיה שבין רחל לשרה (אם ראשונה ואם אחרונה)‬
‫בין רחל ובין שרה‪ ,‬סבתו של אישהּ יעקב‪ ,‬יש כמה קווי דמיון‪:‬‬
‫‪ .1‬עקרוּת‪" :‬ותהי שרי עקרה‪ ,‬אין לה ולד" (יא ‪" ;)30‬ורחל עקרה" (כט ‪.)31‬‬
‫‪ .2‬שתי הן מנסות למצוא פתרון עקיף לעקרותן‪ ,‬באמצעות נתינת שפחתן לאישן‪ ,‬בתקווה להיבנות‬
‫ממנה‪ .‬גם השימוש בלשון דומה‪" :‬ותאמר שרי אל אברם‪ :‬הנה נא עצרני ה' מלדת‪ ,‬בא נא אל‬
‫שפחתי‪ ,‬אולי אבנה ממנה" (טז ‪" ;)2‬ותאמר‪ :‬הנה נא אמתי בלהה‪ ,‬בא אליה ותלד אל ברכי‪,‬‬
‫ואבנה גם אנכי ממנה" (ל ‪.)3‬‬
‫‪ .3‬יופיין‪ :‬אברם אומר לשרי "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את" (יב ‪ ,)11‬והמספר אף הוא‬
‫מעיד על יופייה‪" :‬ויראו המצרים את האשה כי יפה הוא (קרי‪ :‬היא) מאד" (יב ‪ .)14‬ואילו על‬
‫רחל מעיד המספר‪" :‬ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה" (כט ‪.)17‬‬
‫‪ .4‬הליכתן אחר אישן לארץ כנען (יב ‪ ;5‬לא ‪.)18–14‬‬
‫אולם כמעט כל אחד מקווי הדמיון הללו נושא בחובו גם שוני‪:‬‬

‫‪ 48‬מ' גרסיאל‪ ,‬ספר שמואל‪-‬א'‪ :‬עיון ספרותי במערכי השוואה‪ ,‬באנאלוגיות ובמקבילות‪ ,‬רמת‪-‬גן ‪ ,1983‬עמ'‬
‫‪.15‬‬
‫‪ 49‬שם‪ ,‬עמ' ‪.16–15‬‬
‫‪ 50‬שם‪ ,‬עמ' ‪.18–17‬‬
‫‪ 51‬במחקר עמדו על מערכות אנלוגיות נוספות שנוצרות בין רחל ובין דמויות שמחוץ לספר בראשית‪ :‬חנה‬
‫(ראו לעיל הערה ‪ ,)15‬אשת פנחס (ראו לעיל הערה ‪ )42‬ומיכל (ראו לעיל הערה ‪ .)22‬קוצר היריעה אינו‬
‫מאפשר לי להתייחס בהרחבה לאנלוגיות הללו‪ ,‬שהן‪ ,‬לטעמי‪ ,‬משמעותיות פחות לגבי עיצוב דמותה של רחל‬
‫בספר בראשית‪.‬‬
‫‪94‬‬

‫צורת פנייתן לאישן‪ :‬שרי פונה אל אברם בענווה‪ .‬היא מכירה במצבה כעקרה ובכך שעקרותה‬ ‫‪.1‬‬
‫היא ביטוי לרצון האל‪ ,‬שעצר אותה מלדת‪ .‬להצעת שפחתה לאברם היא מוסיפה את מילת‬
‫הבקשה "נא"‪ .‬רחל‪ ,‬לעומתה‪ ,‬מקדימה להצעת הפתרון שלה שתיבנה משפחתה התרסה כלפי‬
‫יעקב‪" :‬הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי" (ל ‪ .)1‬בעוד ששרי התייחסה במו פיה לכך שה' עצר‬
‫אותה מלדת‪ ,‬נאלץ יעקב להזכיר עובדה זו לרחל‪" :‬התחת אלהים אנכי‪ ,‬אשר מנע ממך פרי בטן"‬
‫(ל ‪ .)2‬רק לאחר (וכנראה שגם בעקבות) תשובתו הזועמת העלתה רחל את הרעיון להיבנות‬
‫משפחתה‪ .‬רחל‪ ,‬בניגוד לשרי‪ ,‬לא השתמשה במילת הבקשה "נא"‪ ,‬ולפיכך דבריה ליעקב "בא‬
‫אליה" (ל ‪ )3‬נשמעים כפקודה יותר מאשר כבקשה‪.‬‬
‫תוצאות ניסיון ההיבנות מהשפחה‪ :‬ניסיונה של שרי להיבנות מהגר נכשל‪ ,‬והוליד רגשות של‬ ‫‪.2‬‬
‫תסכול ומרמור מצדה הן כלפי שפחתה‪ ,‬שהחלה לזלזל בגבירתה לאחר שהרתה‪ ,‬והן כלפי אישהּ ‪.‬‬
‫בתסכולה‪ ,‬תקפה שרי את אברם וקראה לה' שישפוט את משפטה עמו‪" :‬ישפט ה' ביני וביניך"‬
‫(טז ‪ .) 5‬לעומת זאת ניסיונה של רחל להיבנות מבלהה הצליח‪ .‬בלהה ידעה את מקומה‪ ,‬לא זלזלה‬
‫ברחל ולפיכך לא נוצר כל מתח בין השפחה לגבירה‪ .‬בלהה נתפסה כמעין הרחבה של רחל‪ .‬זו‬
‫האחרונה ראתה בבן שנולד לשפחתה את בנה והיא שהעניקה לו את שמו‪ .‬גם בדברי רחל יש‬
‫התייחסות למשפטו של האל‪ ,‬אלא שאלו הם דברי שמחה ותרועת ניצחון על שהאל שפט את‬
‫משפטה בכך שהעניק לה בן‪" :‬דנני אלהים וגם שמע בק ֹלי ויתן לי בן" (ל ‪.)6‬‬
‫יופייה של שרי מוזכר לראשונה בפי אברם‪ ,‬בפנייה ישירה לשרי‪ ,‬כאשר יש לו תפקיד עלילתי‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫אברם חשש שהמצרים יחשקו בשרי בשל יופייה‪ ,‬ולפיכך יפגעו בו‪ ,‬ולכן ביקש ממנה להציג‬
‫עצמה כאחותו (יב ‪ .)13–11‬לאחר מכן הוא נמסר מפי המספר‪ ,‬החודר לנקודת התצפית של‬
‫המצרים המתרשמים מיופייה הרב של שרי (יב ‪ .)14‬גם לכך תפקיד עלילתי‪ ,‬שהרי פרעה לקח‬
‫את שרי לביתו לאחר ששריו היללו את מראיה באוזניו (יב ‪ .)15‬לא נמסר כי אברם נשא אותה‬
‫לאישה בשל יופייה‪ .‬לעומת זאת אזכור יופייה של רחל נקשר באופן ישיר לאהבתו של יעקב‬
‫כלפיה ולרצונו לשאת אותה לאישה (כט ‪.)18–17‬‬
‫לא נמסר שאברם ביקש את רשותה של שרי ללכת עמו לארץ המובטחת‪ ,‬בעקבות צו ה' אליו‪.‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שרי מתוארת כפסיבית לגמרי בכל הקשור לביצועו של הצו‪" :‬ויקח אברם את שרי אשתו ואת‬
‫לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען‬
‫ויבאו ארצה כנען" (יב ‪ .)5‬לעומת זאת יעקב מבקש ומקבל את רשות נשותיו לעזוב את חרן‬
‫בגניבה ולחזור לכנען‪ .‬לפי דבריו‪ ,‬מלאך ה' נגלה אליו והורה לו על כך‪ .‬נשותיו‪ ,‬ורחל בראשן‪,‬‬
‫מעודדות אותו ומחזקות את ידיו‪" :‬ועתה‪ ,‬כל אשר אמר אלהים אליך עשה" (לא ‪.)16‬‬

‫‪ .7.2‬האנלוגיה שבין רחל לרבקה (אחיינית ודודתה; כלה וחמותה)‪:‬‬

‫הזיקה דמוית המציאות (קרבה משפחתית) שבין רחל ובין רבקה כפולה‪ ,‬שהרי רבקה היא גם דודתה‬
‫של רחל (אחות אביה‪ ,‬לבן) וגם חמותה (אמו של אשהּ ‪ ,‬יעקב)‪ .‬ניתן‬
‫‪95‬‬

‫אף לומר‪ ,‬שלרבקה חלק לא מבוטל בנישואיי יעקב ורחל‪ ,‬משום שהיא זו שדרבנה את יצחק לשלוח‬
‫את יעקב למשפחתה‪ ,‬כדי למצוא לו שם כלה (כז ‪–46‬כח ‪ .)2‬אף שאין מפגש עלילתי בין רחל ובין‬
‫רבקה‪ ,‬יש ביניהן הרבה מן המשותף‪:‬‬
‫עקרות‪" :‬ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא (קרי‪ :‬היא)" (כה ‪" ;)21‬ורחל עקרה" (כט‬ ‫‪.1‬‬
‫‪.)31‬‬
‫רבקה ילדה שני בנים –עשו ויעקב‪ ,‬ואף רחל ילדה שני בנים – יוסף ובנימין‪.‬‬ ‫‪.2‬‬
‫"והנער ט ֹבת מראה מאד" (כד ‪ ,)16‬ובלשון דומה מסופר על רחל‪" :‬ורחל‬‫ָ‬ ‫יופיין‪ :‬על רבקה נאמר‬ ‫‪.3‬‬
‫היתה יפת תאר ויפת מראה" (כט ‪.)17‬‬
‫אירוסי יצחק ורבקה (פרק כד) ואירוסי יעקב ורחל (כט ‪ )19–1‬מכילים יסודות משותפים רבים‪,‬‬ ‫‪.4‬‬
‫שיוצרים את סצנת הדפוס של סיפורי אירוסין‪ )1( 52:‬החתן‪ ,‬או בא כוחו‪ ,‬יוצא לארץ נכר (שאולי‬
‫מסמלת את השונות הבסיסית של הנקבה לעומת הזכר) (כד ‪ ;10‬כט ‪ )2( ;)1‬הוא פוגש בנכר‬
‫נערה ליד הבאר (הבאר מסמלת חיים ופריון) (כד ‪ ;15–11‬כט ‪ )3( ;)9–2‬הוא שואב מים למען‬
‫הנערה (בהיפוך תפקידים בסיפור אירוסי רבקה‪ ,‬שהרי היא זו ששואבת מים למען בא כוחו של‬
‫החתן) (כד ‪ ;20–16‬כט ‪ )4(;)10‬הנערה רצה לביתה לבשר על בואו של האורח (כד ‪ ;28‬כט‬
‫‪ )5( ;)12‬האורח מוזמן לבית (כד ‪ ;31‬כט ‪ )6( ;)13‬מחליטים על נישואים בין הנערה ובין האורח‬
‫או שולחו של האורח (כד ‪ ;51‬כט ‪.)19–15‬‬
‫אברבנאל אף סבור‪ ,‬כי הנסיבות הדומות שבמפגש עבד אברהם ורבקה ליד הבאר ומפגש יעקב‬
‫ורחל ליד הבאר הביאו את יעקב למסקנה‪ ,‬כי רחל היא המיועדת לו‪" :‬וכאשר ידע ששלום לו‬
‫(ללבן) וראה את רחל בתו שבאה שמה גמר בלבו שהיא האשה הוכיח י"י לו כי שם על באר‬
‫המים הוכיח את רבקה אמו ליצחק אביו וכן שם על המים הוכיח את רחל לו" (פירושו לבראשית‬
‫‪53‬‬
‫כט ‪.)17‬‬
‫‪ .5‬שתיהן הביעו נכונות לעזוב את ארצן ובית אביהן ולעבור לארץ זרה להן‪ ,‬כנען‪ ,‬שהיא ארצו של‬
‫בן הזוג המיועד או הקיים (כד ‪ ;58‬לא ‪.)16–14‬‬
‫‪ .6‬שתיהן הביעו מאיסה בחיים ורצון למות‪ :‬הריונה הקשה של רבקה גרם לה לתהות "אם‬
‫כן למה זה אנכי" (כה ‪ .)22‬נראה פירושו של רמב"ן‪" :‬והנכון בעיני כי אמרה אם כן – יהיה‬
‫לי למה זה אנכי – בעולם‪ ,‬הלואי אינני‪ ,‬שאמות או שלא הייתי‪ ,‬כטעם 'כאשר לא הייתי‬
‫אהיה' (איוב י‪,‬יט)"‪ 54.‬גם לאחר שנולדו הבנים וגדלו הביעה רבקה רגש של מאיסה בחיים‪,‬‬
‫באומרה ליצחק‪" :‬קצתי בחיי מפני בנות חת‪ ,‬אם ל ֹקֵ ח יעקב אשה מבנות חת כאלה מבנות‬
‫הארץ למה לי חיים"‬

‫‪ 52‬ראו אלטר (לעיל הערה ‪ ,)46‬פרק שלישי‪" :‬סצנות‪-‬דפוס במקרא וחשיבותה של קונוונציה"‪ ,‬עמ' ‪.77–61‬‬
‫סיפור נוסף השייך לסצנת הדפוס של סיפורי אירוסין הוא אירוסי משה וציפורה (שמ' ב ‪.)21–15‬‬
‫‪ 53‬אברבנאל (לעיל הערה ‪ ,)25‬עמ' שיט‪ .‬השוו ג'ינסון (לעיל הערה ‪ ,)37‬עמ' ‪ .70‬אולם בניגוד לאברבנאל‬
‫היא מתייחסת לציפיות הקורא לגבי נישואיי יעקב ורחל‪ ,‬ולא לציפיותיו של יעקב‪.‬‬
‫‪ 54‬וכן תרגום הפשיטתא‪" :‬למה זה חיה אנכי"‪.‬‬
‫‪96‬‬

‫(כז ‪ .) 46‬יש אמנם צד מניפולטיבי בטרוניה שלה‪ ,‬שהרי היא נועדה לגרום ליצחק לשלח את‬
‫יעקב למשפחת רבקה‪ ,‬בשל חששה של רבקה מנקמתו של עשו ביעקב‪ ,‬על גזלת הברכה‪ .‬עם‬
‫זאת נראה כי רבקה הביעה רגשות אמִ תיים‪ ,‬גם אם טרחה לשוות להם עוצמה דרמטית‪ .‬בנות חת‬
‫היו באמת למורת רוחה‪ ,‬ואף למורת רוחו של יצחק (כו ‪ .)35‬גם רחל הביעה רצון למות‪,‬‬
‫וכנראה שגם איום בהתאבדות אם לא יוולדו לה בנים‪ ,‬בפנייתה התוקפנית כלפי יעקב‪" :‬הבה לי‬
‫בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי" (ל ‪.)1‬‬
‫‪ .7‬שתיהן השתמשו במרמה‪ :‬רבקה רימתה את אישהּ יצחק‪ ,‬כדי להשיג את הברכה ליעקב (כז ‪–5‬‬
‫‪ ,)17‬ורחל רימתה את אביה לבן‪ ,‬כאשר גנבה את תרפיו (לא ‪ ,)19‬ולאחר מכן כאשר הסתירה‬
‫אותם מפניו בישיבתה עליהם והתנצלה בפניו על שאינה יכולה לקום לכבודו משום שדרך נשים‬
‫‪55‬‬
‫לה (לא ‪.)35–33‬‬
‫גם במקרה זה קווי הדמיון כוללים גם קווי שוני משמעותיים בין שתי הנשים‪:‬‬
‫‪ .1‬לא נמסרת תגובתה של רבקה לעקרותה‪ .‬לעומת זאת נמסרת מצוקתה החריפה של רחל‪ .‬יצחק‬
‫הוא שהתפלל לה' על אשתו העקרה‪ ,‬ובעקבות תפילתו ה' פתח את רחמה (כה ‪ .)21‬לעומתו‬
‫דחה יעקב בזעם את תביעתה של רחל שיביא לה בנים‪ ,‬כנראה משום תוקפנותה ואיום‬
‫ההתאבדות שהוסיפה לה‪ .‬לא נמסר שיעקב פעל בדרך איזושהי למען אשתו העקרה (אולי‬
‫משום‪ ,‬שבניגוד ליצחק‪ ,‬היו לו בנים מלאה)‪ .‬בסופו של דבר ה' שמע אל רחל עצמה (לתפילתה‬
‫או למצוקתה) ופתח את רחמה (ל ‪.)22‬‬
‫‪ .2‬רחל‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬איימה בהתאבדות אם לא יהיו לה בנים (ל ‪ ,)1‬ואילו רבקה הביעה רצון‬
‫למות דווקא בעקבות היפקדותה בבנים‪ ,‬תחילה בשל ההריון הקשה ואחר כך בשל כלותיו של‬
‫עשו‪ ,‬שהיו למורת רוחה‪.‬‬
‫‪ .3‬רבקה פקדה את ה' במצוקתה‪ ,‬ואילו רחל פנתה בטרוניה לאישהּ יעקב‪ ,‬בלא שתעלה על דעתה‬
‫‪56‬‬
‫לפקוד את ה'‪.‬‬
‫‪ .4‬שני הבנים שילדה רבקה הם תאומים‪ ,‬שהתחרו זה בזה עוד בבטן אמם ושעתידים לצמוח מהם‬
‫שני עמים יריבים (כה ‪ .)23‬לעומת זאת רחל ילדה שני בנים‪ ,‬שאינם תאומים‪ .‬אין כל מאבק‬
‫ביניהם‪ .‬להפך‪ .‬יוסף הפגין כלפי אחיו הצעיר בנימין יחס מיוחד של קרבה (מג ‪ ;34 ,30–29‬מה‬
‫‪ .)14‬הן יוסף והן בנימין הם חלק מאבני הבניין של עם ישראל‪.‬‬
‫‪ .5‬יופייה של רבקה מוצג כחלק ממעלותיה‪ ,‬מיד כאשר היא עולה על במת העלילה‪ .‬סביר להניח‪,‬‬
‫שהמראה החיצוני שלה היווה גורם מסייע לכך שעבד אברהם החליט להעמיד דווקא אותה‬
‫במבחן‪ ,‬כדי להיווכח אם היא אכן הכלה הראויה לבן אדוניו‪ ,‬אך הוא בהחלט אינו גורם בלעדי‬
‫או עיקרי לבחירתה‪ .‬תכונת החסד שלה‪ ,‬שבאה לידי ביטוי בכך שעמדה במבחן האופי בהצלחה‬
‫יתירה והשקתה את העבד וכל גמליו‪ ,‬היא שהפכה אותה לראויה ליצחק‪ 57.‬אף לא נמסר שיצחק‬
‫אהב אותה בשל‬

‫‪ 55‬על הקשר שבין שני הסיפורים ראו עוד להלן‪ ,‬סעיף ‪.7.5.4‬‬
‫‪ 56‬וכן זקוביץ (לעיל הערה ‪ ,)22‬עמ' ‪ ,38‬וראו על כך עוד לעיל‪ ,‬סעיף ‪.6.5‬‬
‫‪ 57‬המדרש יוצר קו דמיון נוסף בין רחל לרבקה‪ ,‬בכך שהוא מתאר את רחל כבעלת חסד‪ .‬לפי המדרש‪ ,‬לפני‬
‫ליל הכלולות מסרה רחל ללאה את הסימנים שקבעה עם יעקב‪ ,‬כדי למנוע בושה מאחותה (בבלי‪ ,‬מגילה‪ ,‬יג‬
‫ע"ב; בבא בתרא קכג ע"א ועוד)‪.‬‬
‫‪97‬‬

‫המראה החיצוני המשובב שלה‪ .‬מלשון הכתוב "ויבִ אֶ הָ יצחק האהלה שרה אמו‪ ,‬ויקח את‬
‫רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה‪ ,‬וינחם יצחק אחרי אמו" (כד ‪ )67‬עולה‪ ,‬כי האהבה צמחה‬
‫בקרבו רק לאחר שנשא אותה לאישה ונוכח במעלותיה‪ .‬לעומת זאת המידע בדבר יופייה‬
‫של רחל אינו נמסר מיד עם עלייתה על הבמה‪ ,‬אלא מתעכב עד להצגת שתי האחיות – לאה‬
‫ורחל‪ ,‬ונזכר בקשר לאהבתו של יעקב כלפי רחל ולבקשתו לשאת אותה לאישה‪ 58.‬יופייה‬
‫מבהיר את בחירת יעקב ברחל‪ ,‬ואף משמש רכיב באנלוגיה הניגודית שנבנית בינה ובין‬
‫‪59‬‬
‫אחותה‪ .‬לפיכך יהיה לו תפקיד במערכת היחסים המתוחה שתיווצר בין שתי האחיות‪.‬‬
‫‪ .6‬סצנת הדפוס של סיפורי אירוסין מעמידה גם על השוני שבין רבקה לרחל‪ :‬בפגישתה עם עבד‬
‫אברהם ליד הבאר מתגלה רבקה כדמות הדומיננטית‪ .‬יצחק נעדר מהסיפור‪ ,‬ואילו הכלה שואבת‬
‫מים לבא כוחו של החתן ולכל גמליו‪ .‬הדומיננטיות והפעלתנות של רבקה לעומת הפאסיביות‬
‫של יצחק ימלאו תפקיד בהמשך‪ ,‬בסיפור גזלת הברכה (פרק כז)‪ .‬תפקיד כזה לא ניתן לרחל‪.‬‬
‫יעקב הוא הדמות הפעילה בסיפור‪ ,‬הוא השואב מים למען רחל‪ ,‬תוך התגברות על מכשול האבן‬
‫הכבדה והפגנת כוחו‪ .‬המספר אף מוסר על רגשותיו בדרך ההראיה (התפרצות הבכי שלו)‬
‫ובדרך ההגדה ("ויאהב יעקב את רחל" – כט ‪ .)18‬רחל משמשת כמושא‪ ,‬תחילה להתבוננותו של‬
‫יעקב בה ולאחר מכן לפעולותיו‪ .‬שלא כיעקב‪ ,‬היא אינה מביעה רגשות‪ ,‬והתפקיד היחיד שנותר‬
‫לה הוא לרוץ לבית אביה ולדווח על בואו של יעקב‪ 60.‬בניגוד לרבקה‪ ,‬שהביעה את נכונותה‬
‫להתלוות באופן מיידי לעבד אברהם כדי להינשא ליצחק‪ ,‬איש לא שאל לדעתה של רחל על‬
‫‪61‬‬
‫נישואיה המתוכננים ליעקב‪ .‬היא שימשה כתשלום ליעקב בעבור שבע שנות עבודה‪.‬‬
‫‪ .7‬למרות האמור בסעיף הקודם‪ ,‬רבקה עזבה את ארצה ואת משפחתה ברשותם של בני משפחתה‬
‫ובברכתם ואילו רחל ולאה עזבו את ארצן ומשפחתן בלא נטילת רשות ותוך גניבת דעתו של‬
‫‪62‬‬
‫אביהן‪ ,‬ויש בכך כדי להוסיף לקושי שבעזיבה‪ ,‬וללמד על תעוזתן ונאמנותן ליעקב‪.‬‬
‫‪ .8‬רבקה מילאה תפקיד חשוב ביותר בחיי בנה יעקב‪ .‬היא מתוארת כאם מגוננת כלפי בנה הצעיר‪,‬‬
‫הפועלת למען האינטרסים שלו‪ .‬פעולת המרמה שלה נועדה‬

‫‪ 58‬קאס (לעיל הערה ‪ ) 25‬מגנה את יעקב על שנתפתה ליופייה של רחל ולכן אהבהּ ‪ ,‬אף שלא הייתה ראויה‬
‫לאהבה כאחותה לאה‪ .‬הוא מנסה להוכיח‪ ,‬שלפי תפיסת המקרא התאהבות‪ ,‬ובמיוחד כזו המושפעת ממראה‬
‫עיניים‪ ,‬אינה עולה בקנה אחד עם צדיקות ועם הליכה בדרך ה'‪ .‬אולם הוא מפריז הן בשבחה של לאה והן‬
‫בגנותה של רחל‪.‬‬
‫‪ 59‬השוו‪ :‬אלטר (לעיל הערה ‪ ,)46‬עמ' ‪.71‬‬
‫‪Esther Fuchs, “Structure and Patriarchal Functions in the Biblical Betrothal Type-Scene: 60‬‬
‫)‪Some Preliminary Notes”, Journal of Feminist Studies in Religion 3,1 (1987), pp. 7–13 (10‬‬
‫‪ 61‬שם‪ ,‬עמ' ‪.11–10‬‬
‫‪ 62‬כפי שהעיר דרסנר (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.93–92‬‬
‫‪98‬‬

‫להבטיח לו את ברכת אביו‪ .‬לאחר מכן דאגה להרחיק אותו מזעמו ומהישג ידו של עשו‬
‫אחיו‪ .‬לעומת זאת סיפורי בראשית אינם מתארים את רחל כמגוננת על בניה‪ .‬ייתכן‬
‫ש הסיבה לכך נסיבתית‪ :‬היא נפטרה עם לידת בנימין ובילדותו של יוסף‪ .‬כאשר התנכלו‬
‫האחים ליוסף כבר לא הייתה בין החיים‪ .‬עם זאת קשה שלא להתרשם‪ ,‬שרחל הייתה‬
‫ממוקדת בהולדת הבנים‪ ,‬כאמצעי תחרותי‪ ,‬יותר מאשר באמהות עצמה‪.‬‬

‫‪ .7.3‬האנלוגיה שבין רחל ללאה (אחיות)‬

‫בין רחל ללאה יש מספר צדדי דמיון‪:‬‬
‫‪ .1‬מדובר בשתי אחיות הנשואות לגבר אחד‪ ,‬יעקב‪.‬‬
‫‪ .2‬לשתיהן חסר רכיב משמעותי במערכת היחסים המשפחתית‪ :‬לרחל אין ילדים ולאה אינה זוכה‬
‫באהבת אישהּ ‪ .‬שתיהן מביעות את מצוקתן בשל החסר‪.‬‬
‫‪ .3‬כל אחת מהן מציעה‪ ,‬פעמיים‪ ,‬את שפחתה ליעקב לאישה‪ ,‬כדי שתלד לו בן‪ ,‬מחשיבה את שני‬
‫הבנים שנולדו לשפחתה כבניה היא‪ ,‬ואף מעניקה להם את שמם‪.‬‬
‫‪ .4‬שתיהן גילו נאמנות כלפי אישן וחוסר נאמנות כלפי אביהן‪ ,‬כאשר הסכימו להימלט עם יעקב‬
‫לכנען‪.‬‬
‫במקרה זה‪ ,‬צדדי השוני מאפילים על צדדי הדמיון‪:‬‬
‫‪ .1‬הופעה חיצונית‪ :‬באזכור הראשון של לאה בסיפור‪ ,‬יוצר המספר הבחנה ניגודית בינה ובין רחל‪,‬‬
‫כאשר הוא מציג פגם גופני בלאה (כפי הנראה‪ ,‬עיניים חלשות)‪ 63‬לעומת תיאור מכליל של‬
‫יופייה של רחל‪" :‬ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה" (כט ‪.)17‬‬
‫‪ .2‬יחסו של יעקב כלפיהן‪ :‬יעקב אהב את רחל אהבה עזה (ראו סעיף ‪ 6.1‬לעיל)‪ ,‬בעוד‬
‫שלאה הייתה האישה ה"שנואה"‪ ,‬הן לפי עדות המספר (כט ‪ )31‬והן לפי תחושתה שלה‬
‫(כט ‪ 64.)33‬השמות שקראה לארבעה מבניה מביעים‬

‫‪ 63‬ראו לעיל הערה ‪.13‬‬

‫‪ 64‬רד"ק‪ ,‬בפירושו לבר' כט ‪ ,31‬מפרש ש"לא היה יעקב שונא אותה‪ ,‬אבל היה אוהב אותה; אלא לפי שהיה‬
‫אוהב את רחל יותר‪ ,‬קרא לאה 'שנואה'‪ ,‬כלומר‪ :‬כנגד אהבתה של רחל היתה שנואה"‪ .‬ראיה לכך הוא מוצא‬
‫בכתוב בבראשית כט ‪" ,30‬ויאהב גם את רחל מלאה"‪ ,‬שאינו מדבר על שנאה לעומת אהבה‪ ,‬אלא על דרגות‬
‫שונות של אהבה‪ .‬ואכן‪ ,‬בפירושו לבראשית כט ‪ 30‬הוא כותב‪" :‬ויאהב גם את רחל – להודיע‪ ,‬שגם לאה אהב‪,‬‬
‫אע"פ שלא בחר בה מתחלה לאשה; כיון שנשאת לו‪ ,‬אע"פ שלא היה בכונה‪ ,‬אהבה כמו שאדם אוהב אשתו;‬
‫אבל יותר אהב רחל"‪ .‬בדומה לזאת פירוש רלב"ג לבראשית כט ‪ .30‬לעומתם‪ ,‬מבאר רמב"ן כי יעקב שנא את‬
‫לאה משום שלא גילתה לו את זהותה בליל הכלולות‪ .‬גם אברבנאל (לעיל הערה ‪[ 25‬עמ' שכד]) מסביר את‬
‫התיבה "שנואה" כמשמעה‪ ,‬והוא אף מספק תיאור חי לדרך שבה באה לידי ביטוי שנאת יעקב כלפי לאה‪:‬‬
‫"והנה השנאה ידוע שתראה לאדם מחבירו אם במעשים אם בדבור אם בשתי הדרכים האלה תצא השנאה‬
‫מהמחשבה למציאות ויעקב היה שונא את לאה בשתי הדרכים‪ .‬רוצה לומר במעשים כי לא בא אליה רק בדרך‬
‫מקרה וכן בשאר הענינים היה מתנהג עמה בדרך שנאה וכן היה מורה תמיד שנאתו בדבריו שתמיד היו בכעס‬
‫ובגערה ומפני זה כשתלד לאה הבן הראשון קראתו ראובן כי אמרה 'כי ראה‬
‫‪99‬‬

‫את תקוות השווא שלה‪ ,‬שתזכה באהבה ובקרבה מצדו של יעקב בזכות הבנים שילדה לו‪.‬‬
‫‪ .3‬עקרות מול פוריות‪ :‬כדי לפצות את לאה על שלא זכתה באהבת יעקב‪ ,‬וכדי ליצור איזון מסוים‬
‫בין שת י האחיות‪ ,‬התערב האל למענה של לאה‪ ,‬ופתח את רחמה‪" :‬וירא ה' כי שנואה לאה‬
‫ויפתח את רחמה ורחל עקרה" (כט ‪ .)31‬מעניין שפוריות לאה מזכה אותה ביתרון נרטולוגי על‬
‫פני אחותה‪ .‬רחל זכתה אמנם ביתרון נרטולוגי משמעותי‪ ,‬בכך שהופיעה ראשונה על במת‬
‫העלילה‪ ,‬כאשר פגש אותה יעקב ליד הבאר‪ 65,‬אולם קולה לא נשמע עד לאחר לידת בנה‬
‫הרביעי של לאה‪ .‬לעומת זאת קולה של לאה נשמע פעם אחר פעם‪ ,‬לאחר לידת כל אחד‬
‫מבניה‪ ,‬בשמות שהעניקה לבניה ובמדרשי השמות שבפיה‪ ,‬החושפים את תחושותיה‪.‬‬
‫‪ .4‬תחרותיות ושאפתנות מול הודיה לה' ותקווה לזכות באהבת יעקב‪ :‬הדיבור הראשון ששם‬
‫המספר בפיה של לאה הוא מדרש שמו של ראובן‪ ,‬המביע את תודתה לה' ואת תקוותה שלידת‬
‫הבן תזכה אותה באהבת יעקב‪" :‬כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי" (כט ‪ .)32‬גם שאר‬
‫מדרשי השם של בני לאה ובני זלפה מכילים רכיבים אלו‪ ,‬או לפחות אחד מהם‪ .‬לעומת זאת‪,‬‬
‫הדיבור הראשון ששם המספר בפיה של רחל הוא התפרצותה המרירה כלפי יעקב‪ ,‬הנובעת‬
‫מקנאתה באחותה‪" :‬הבה לי בנים‪ ,‬ואם אין מתה אנכי" (ל ‪ .)1‬גם השמות שהעניקה רחל לבני‬
‫בלהה ולבנה יוסף מלמדים עד כמה היא מרוכזת בעצמה ובתחרות שבינה ובין אחותה (ראו‬

‫יי' בעניי' ראה המעשים שיעקב עושה לי‪ .‬שהם מורים על שנאתו אותי ו'עתה יאהבני אישי' רוצה לומר‬
‫במעשיו‪ .‬כיון שבי בלבד יקוים התכלית המכוון בזווג‪ .‬וידמה שעם זה היטיב יעקב מעשיו עמה אבל עכ"פ תמיד‬
‫היה מדבר עמה בגערה וכעס ובזיון"‪ .‬ספר היובלים עושה חסד עם לאה‪ ,‬בכך שהוא מספר שמאז מות רחל‬
‫למד יעקב להכיר בערכה של לאה‪ ,‬ואהב אותה ביותר‪ ,‬ולפיכך התאבל מרה עם מותה‪" :‬ויבאו כל בניה ובניו‬
‫לבכות ללאה אשתו עמו ולנחמו עליה כי התאבל עליה‪ .‬כי אהבה מא ֹד מיום מות רחל אחותה כי תמימה‬
‫וישרה היתה בכל דרכיה ותכבד את יעקב ובכל הימים אשר היתה עמו לא שמע מפיה דבר קשה כי עֶ ְדנה וי ֹשֶ ר‬
‫ושלום וכבוד היו בה‪ .‬ויזכּ ר את כל מעשיה אשר עשתה בחייה ויתאבל עליה מאד ובכל לבו ובכל נפשו" (ספר‬
‫היובלים לו כב–כד [מהדורת כהנא‪ ,‬כרך א‪ ,‬עמ' רצג])‪ .‬אולם במקרא עצמו גוברת רחל על לאה גם במותה‪,‬‬
‫לא רק משום שיעקב מעדיף בבירור את בני רחל על פני בני לאה אלא גם משום שעם מותה של רחל "מתה"‬
‫גם לאה מוות ספרותי‪ ,‬שהרי היא נעלמת מהבמה‪ .‬על הטענה כי יעקב העדיף להיקבר לצד לאה ולא לצד רחל‬
‫יש להשיב‪ ,‬שאין לראות בכך העדפה של לאה על פני רחל‪ ,‬אלא רצון להיקבר בקבר אבותיו‪ ,‬כפי שעולה‬
‫בבירור מצוואתו לבניו לקוברו במערת המכפלה (בר' מט ‪.)31–29‬‬
‫‪ 65‬כפי שטוענת פרדס (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.51‬‬
‫‪100‬‬

‫לעיל סעיף א ‪ .)5‬השם שהעניקה לבנימין יוצא דופן‪ ,‬מאחר שהוא מבטא את האסון שבא עליה‬
‫בעטיו של בן זה‪.‬‬
‫‪ .5‬גילוי יוזמה מול חיקוי והיגררות‪ :‬מבין שתי האחיות רחל היא היוזמת‪ .‬אמנם שתיהן נתנו את‬
‫שפחתן ליעקב‪ ,‬אך לאה עשתה זאת רק בעקבות רחל‪ ,‬כמה שנראה‬

‫חיקוי פעולתה של אחותה הצעירה‪ 66.‬נראה שרחל היא גם הדמות המובילה במרד‬
‫האחיות כלפי אביהן ובתמיכתן המלאה ביעקב‪ ,‬כפי שניתן ללמוד מן השימוש בפועל‬
‫"ותען" בלשון יחיד‪ ,‬מהקדמת שמה של רחל לשמה של לאה (לא ‪ ,)14‬וכן מהעובדה שרחל‬
‫‪67‬‬
‫היא זו הנוקטת פעולה נוספת נגד אביה – גניבת התרפים‪.‬‬

‫‪ .7.4‬האנלוגיה שבין רחל לעשו (גיסים)‬

‫בין סיפור קניית הדודאים (ל ‪ )18–14‬לסיפור קניית בכורת עשו על ידי יעקב (כה ‪ )34–29‬יש צדדי‬
‫‪68‬‬
‫דמיון רבים‪ ,‬שחלקם נוגעים לקרבה שבין מעשיהם ותחושותיהם של עשו ושל רחל‪:‬‬
‫‪ .1‬שניהם השתוקקו לדבר שנמצא ברשות האח‪/‬האחות‪ :‬עשו ביקש מיעקב‪" :‬הלעיטני נא מן האדם‬
‫האדם הזה" (כה ‪ ,)30‬ורחל ביקשה מלאה‪" :‬תני נא לי מדודאי בנך" (ל ‪ .)14‬יש אף קשר‬
‫מצלולי בין "אדום" ל"דודאים"‪.‬‬
‫‪ .2‬שניהם היו מוכנים לשלם תמורת מושא תשוקתם‪" :‬ויאמר עשו‪ :‬הנה אנכי הולך למות ולמה זה‬
‫לי בכ ָֹרה… וימכ ֹר את בכ ָֹרתו ליעקב" (כה ‪" ;)33–32‬ותאמר רחל‪ :‬לכן ישכב עמך הלילה תחת‬
‫דודאי בנך" (ל ‪.)15‬‬
‫‪ .3‬עשו טען בפני יעקב שאם לא יקבל את מושא תשוקתו – ימות‪" :‬הנה אנכי הולך למות" (כה ‪,)32‬‬
‫ורחל טענה בפני יעקב שאם לא יהיו לה בנים – תמות (ל ‪ .)1‬אמנם מדובר באירוע שהתרחש‬
‫לפני המשא ומתן על הדודאים‪ ,‬אך יש לו קשר עקיף לסיפור הדודאים‪ ,‬בהנחה שהדודאים‬
‫‪69‬‬
‫מהווים אמצעי בעבור רחל כדי להשיג את מושא תשוקתה האמִ תי – בנים‪.‬‬

‫‪ 66‬השוו ג"ח כהן‪" ,‬רחל ולאה – האישה כרעיה והאישה כאם"‪ ,‬על הפרק ‪ ,)1999( 16‬עמ' ‪.)65( 66–58‬‬
‫‪ 67‬פרדס (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.58–57‬‬
‫‪ 68‬על האנלוגיה שבין קניית הבכורה לקניית הדודאים עיינו שרה בן‪-‬ראובן‪" ,‬קניית הדודאים כגמול על קניית‬
‫הבכורה"‪ ,‬בית מקרא כח (צד) (תשמ"ג)‪ ,‬עמ' ‪ ;231–230‬י' זקוביץ (לעיל הערה ‪ ,)22‬עמ' ‪ .16‬אולם הם‬
‫מתמקדים בהשלכות האנלוגיה לגבי הדמות המרכזית – יעקב‪ ,‬בעוד שמטרתי היא לחשוף את הדמות המשנית‬
‫– רחל‪ .‬פוקלמן (לעיל הערה ‪[ 23‬עמ' ‪ )]140‬מעיר אף הוא על האנלוגיה שבין הסיפורים‪ ,‬אך הוא משווה בין‬
‫רחל ליעקב דווקא‪ :‬האחים הצעירים יוזמים עסקה כדי להשיג דבר מה המצוי ברשות האח הגדול (בכורה‪,‬‬
‫דודאים)‪ .‬אולם דומה שהאנלוגיה שבין רחל לעשו בולטת הרבה יותר בסיפור זה‪.‬‬
‫‪ 69‬כדעה השלטת בקרב המפרשים והחוקרים‪ .‬על צמח הדודאים ועל המסורות העממיות הקשורות בו (בעיקר‬
‫כמעורר תשוקה מינית וכעוזר ללידה קלה) ראו נ' קריספל‪" ,‬מעשה הדודאים"‪ ,‬מורשת דרך ‪ ,)1986( 14‬עמ'‬
‫‪ .40–39‬הזיהוי המקובל לדודאים‪ ,‬מאז תרגום השבעים‪ ,‬הוא המנדרגורה (‪ .(mandragora officinalis‬ייתכן‬
‫שהקדמונים האמינו בכוחם של הדודאים לפתוח רחם בשל שורש הצמח‪ ,‬שצורתו עשויה להזכיר דמות אדם‪.‬‬
‫אמנם מחקרים מדעיים אינם תומכים בהשערה‪ ,‬שיש בכוח הדודאים לרפא עקרות‪ ,‬ואף המספר המקראי אינו‬
‫מייחס את היפקדותן של לאה ושל רחל לדודאים‪ ,‬אולם יש להבחין בין נקודת התצפית של המספר הכול יודע‬
‫ובין נקודת התצפית של הדמויות – לאה ורחל‪ ,‬המשקפת‪ ,‬כלל הנראה‪ ,‬אמונה עממית שרווחה בתקופת‬
‫‪101‬‬

‫אולם הדמיון שבין רחל ובין עשו הוא טכני יותר מאשר מהותי‪ .‬יש שוני גדול ביניהם‪,‬‬

‫שהרי עשו היה מוכן להמיר דבר משמעותי ביותר – את בכורתו‪ ,‬תמורת דבר פחות ערך וגשמי – נזיד‬
‫עדשים‪ .‬לעומתו רחל ויתרה על דבר גשמי – ליל דודים עם יעקב‪ ,‬תמורת דבר משמעותי ביותר‬
‫בעבורה – שהרי בעזרת הדודאים קיוותה לזכות בפרי בטן‪ .‬עשו נשלט בידי תאוותו‪ ,‬והיה מסוגל‬
‫לראות רק לטווח קצר‪ ,‬בניגוד לרחל‪ ,‬שכלכלה את מעשיה מתוך ראייה לטווח ארוך‪.‬‬
‫‪ .7.5‬האנלוגיה שבין רחל ליעקב (בני זוג)‬
‫בין רחל ובין יעקב קיימים קווי דמיון רבים‪ ,‬הרומזים להתאמה שביניהם‪:‬‬
‫‪ .1‬שניהם אחים צעירים‪ ,‬והם אף נקראים צעיר‪/‬ה (יעקב בפי ה' – כה ‪ ;23‬רחל בפי לבן – כט ‪,)26‬‬
‫או קטן‪/‬קטנה (יעקב בפי המספר – כז ‪ ;42 ,15‬רחל בפי המספר – כט ‪ ;16‬ובפי יעקב – כט ‪.)18‬‬
‫לטענת אברבנאל‪ ,‬יעקב בחר ברחל גם בשל התאמה זו שביניהם‪" :‬והנה בחר יעקב את רחל‬
‫לאשה לא לבד מפני יפיה כי אם מפני שהיא היתה הצעירה בבנותיו כמו שהוא היה הצעיר בבני‬
‫‪70‬‬
‫אביו"‪.‬‬
‫‪ .2‬שניהם ניהלו מאבק נגד האח או האחות הגדולים מהם‪.‬‬
‫‪ .3‬שניהם עבדו כרועי צאן‪.‬‬
‫‪ .4‬שניהם הונו את אביהם‪ ,‬הונאה שהייתה כרוכה בגזלה‪ :‬יעקב התחפש לעשו וכך גזל את הברכה‬
‫שייעד אביו לאחיו‪ ,‬ורחל גנבה את תרפי אביה‪ ,‬ולאחר מכן הוליכה אותו שולל בשעה שחיפש‬
‫אחריהם‪ .‬האנלוגיה מתחזקת בשל קישורים שונים שבין סיפור גזלת הברכה לסיפור גניבת‬
‫התרפים‪ .‬הבולט שבהם‪ ,‬שרבים העירו עליו‪ ,‬הוא השימוש בפועל "משש" בקשר לפעולה של‬
‫הצד המרומה‪ :‬יצחק מישש את יעקב (כז ‪ )22–21‬ולבן מישש את אוהל רחל (לא ‪ .)34‬אולם‬
‫בשני המקרים המישוש לא סייע למרומה‪ ,‬וזאת בשל תכסיס שנקט הצד המרמה (עורות העזים‬
‫שהלבישה רבקה על ידיו וחלקת צווארו של יעקב; ישיבת רחל על התרפים והעמדת הפנים שלה‬
‫‪71‬‬
‫שאינה יכולה לקום לכבוד אביה)‪.‬‬

‫המקרא‪ ,‬בדבר סגולותיהם של הדודאים‪ .‬לגבי ההבחנה בין נקודות התצפית השונות הללו השוו פירוש רד"ק‬
‫לבראשית לא ‪.14‬‬
‫‪ 70‬אברבנאל (לעיל הערה ‪ ,)25‬עמ' שכ‪ .‬השוו פוקלמן (לעיל הערה ‪ ,)23‬עמ' ‪.131‬‬
‫‪ 71‬פוקלמן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ .170‬לקישור הבולט הזה ניתן להוסיף קישורים נוספים בין שני הסיפורים‪ :‬יעקב נשק‬
‫לאביו (כז ‪ ,)27–26‬ולבן נשק לבנותיו (לב ‪ ;)1‬יצחק ברך את יעקב (כז ‪ ,)29–27‬ולבן ברך את בנותיו (לב ‪;)1‬‬
‫יצחק אכל מהמטעמים שהביא לו יעקב (כז ‪ ,)25‬ואף לבן ובניו אכלו מהזבח שזבח יעקב (לא ‪ .)54‬זקוביץ‬
‫(לעיל הערה ‪[ 22‬עמ' ‪ )]19–18‬רואה בסיפור האשמת בנימין בגין גניבת הגביע (בר' מד) סיפור בבואה‬
‫לסיפור גניבת התרפים בידי רחל‪ .‬לטענתו‪ ,‬בנימין נענש על חטא גניבת התרפים בידי אמו על דרך מידה כנגד‬
‫מידה‪ :‬היא גנבה את תרפי אביה ואשמתה לא התגלתה‪ ,‬בעוד שבנימין נאשם בגניבת הגביע על לא עוול בכפו‪.‬‬
‫אם פרשנות זו נכונה‪ ,‬הרי שיש כאן מקבילה נוספת בין סיפורה של רחל לסיפורו של יעקב‪ ,‬שהרי גם יעקב‬
‫נענש על דרך מידה כנגד מידה על שרימה את אביו וגזל מאחיו את הברכה (בר' כז)‪ ,‬כאשר לבן רימה אותו‬
‫בליל כלולותיו והשיא לו את בתו הבכורה במקום את הצעירה (בר' כט)‪.‬‬
‫‪102‬‬

‫‪72‬‬
‫מעשה ההונאה שלהם כלפי אביהם נקשר בעזיבתם את ביתם וארצם ובמסעם לארץ נכר‪.‬‬ ‫‪.5‬‬
‫שניהם ראו עצמם כמי שנפגעו ונוצלו בידי לבן‪ .‬יעקב התלונן בפני נשותיו על שלבן אביהן היתל‬ ‫‪.6‬‬
‫בו והחליף את משכורתו (לא ‪ ,)7‬והן מצדן השיבו לו בתלונתן על אביהן שמכרן ואכל את כספן‬
‫(לא ‪ 73.)15–14‬יעקב הצדיק עצמו באומרו "ויצל אלהים את מקנה אביכם ויתן לי" (לא ‪ ,)9‬ואף‬
‫שר אשר הציל אלהים מאבינו לנו הוא‬ ‫הן הצדיקו עצמן באופן ובלשון דומים באומרן‪" :‬כי כל הע ֹ ֶ‬
‫ולבנינו" (לא ‪.)16‬‬
‫יעקב ורחל נקטו שניהם פעולה נגד לבן‪ ,‬ובשני המקרים משמש שורש ג–נ–ב‪" :‬ותגנב רחל את‬ ‫‪.7‬‬
‫התרפים אשר לאביה‪ .‬ויגנב יעקב את לב לבן הארמי עד בלי הִ גיד לו כי ב ֵֹרחַ הוא" (לא ‪.)20–19‬‬
‫פוקלמן מעיר‪ ,‬שהשימוש בפועל "גנב" לגבי שניהם מעיד שרחל מתאימה מטבעה ליעקב בהיותה‬
‫‪74‬‬
‫"יעקבה" אמתית‪ ,‬כלשונו‪.‬‬
‫עם לידת נפתלי לבלהה העידה רחל על עצמה "נפתולי אלהים נפתלתי עם אח ֹתי‪ ,‬גם יכ ֹלתי"‪,‬‬ ‫‪.8‬‬
‫ולפיכך קראה לו נפתלי (ל ‪ .)8‬דבריה מהווים הטרמה לדבר המלאך ליעקב‪" :‬כי שרית עם‬
‫‪75‬‬
‫אלהים ועם אנשים ותוכל" (לב ‪.)29‬‬
‫יעקב הגן על משפחתו‪ ,‬באמצעים שונים‪ ,‬מפני עשו‪ ,‬שבא לקראתו במסעם של יעקב ובני ביתו‬ ‫‪.9‬‬
‫לכנען (לב ‪ ,22–4‬לג ‪ .)11–1‬רחל‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬ניסתה אף היא להגן על משפחתה מפני לבן‪,‬‬
‫בפעולה שנקטה עוד לפני המסע לכנען‪ ,‬בכך שגזלה את התרפים‪ ,‬כדי למנוע מאביה לנחש‬
‫באמצעותם את נתיב בריחתם (לא ‪.)19‬‬

‫‪M. Fishbane, Text and Texture: Close Reading of Selected Biblical Texts, New York 1979, 72‬‬
‫‪.p. 55‬‬
‫‪ 73‬ייתכן שהיה נהוג‪ ,‬שהאב העביר את המוהר שקיבל מהחתן‪ ,‬או את חלקו‪ ,‬לבת שנישאה‪ .‬אולם לבן‪ ,‬שיעקב‬
‫שילם לו תמורת בנותיו בשנות עבודה ולא בכסף או ברכוש‪ ,‬לא העביר את שווי שנות העבודה הללו‪ ,‬או חלק‬
‫ממנו‪ ,‬לבנותיו‪ .‬ראו ‪J. Skinner, A Critical and Exegetical Commentary on Genesis2 (ICC),‬‬
‫‪Edinburgh 1930, p. 395; M. Burrows, “The Complaint of Laban’s Daughters”, Journal of the‬‬
‫‪ ;American Oriental Society 57 (1937), pp. 259–276‬מ' ויינפלד (לעיל הערה ‪ ,)23‬עמ' ‪.184‬‬
‫‪ 74‬פוקלמן (לעיל הערה ‪ ,)23‬מעמיד על רבים מצדדי הדמיון שבין רחל ליעקב‪ .‬הסימטרייה שהוא מוצא בין‬
‫השניים גורמת לו לכנות את רחל "יעקבה" (עמ' ‪ .)170 ,163 ,139 ,135 ,131‬פרדס (לעיל הערה ‪[ 1‬עמ'‬
‫‪ )] 62–51‬מצביעה אף היא על צדדי דמיון שבין רחל ליעקב‪ ,‬אך מדגישה דווקא את השוני‪ :‬סיפור יעקב הוא‬
‫העלילה הראשית ואילו סיפורה של רחל הוא העלילה המשנית‪ .‬לשניהם יש חלומות גדולה לגבור על עריצות‬
‫הזמן ועל אחיהם שנולדו לפניהם – עשו ולאה‪ ,‬אך רק יעקב מגשים את חלומו‪ .‬רחל היא המראה שבה‬
‫משתקפת דמותו של יעקב‪ ,‬וכלשונה של פרדס‪" :‬נגזר עליה להיות דומה לבעלה‪ ,‬אך לא דומה מדי‪ ,‬ממש כפי‬
‫שהאדם נברא בצלם אלוהים‪ ,‬אך נשללה ממנו הזכות להפוך לאל" (עמ' ‪ .)51‬שטיינזלץ (לעיל הערה ‪[ 34‬עמ'‬
‫‪ )]37–36‬מציג אף הוא את דמותה של רחל כסמל לציפייה לא ממומשת‪.‬‬
‫‪ 75‬פרדס (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.54‬‬
‫‪103‬‬

‫‪ .10‬האנלוגיה שבין רחל ליעקב מתחזקת מכוח האנלוגיה שבין לאה ובין עשו‪ :‬שני האחים הגדולים‬
‫חשו עצמם כמי שנגזלו בידי האח‪/‬ות הצעיר‪/‬ה‪ ,‬והביעו את רגשות המרמור שלהם בלשון דומה‪.‬‬
‫עשו התלונן על יעקב‪" :‬את בכרתי לקח‪ ,‬והנה עתה לקח ברכתי" (כז ‪ ,)36‬ולאה הטיחה ברחל‪:‬‬
‫‪76‬‬
‫"המעט קחתך את אישי ולַקַ חת גם את דודאי בני" (ל ‪.)15‬‬
‫‪ .11‬האנלוגיה שבין רחל ליעקב מתחזקת גם מכוחה של האנלוגיה הברורה שבין יעקב ליוסף‪ ,‬הן‬
‫‪77‬‬

‫משום שיוסף הוא בנה בכורה של רחל והן משום שנוצרת אנלוגיה גם בין רחל ליוסף (סעיף ‪7.6‬‬
‫להלן)‪.‬‬
‫לצד קווי הדמיון הללו יש קווי שוני משמעותיים בין בני הזוג‪:‬‬
‫‪ .1‬מאבקו של יעקב בעשו החל כבר ברחם אמם (כה ‪ ,)22‬והמשיך בלידתם‪ :‬ידו של יעקב שאחזה‬
‫בעקב עשו סימלה את ניסיונו לגבור על אחיו הבכור (כה ‪ .)26‬מדובר במאבק מיתי ולאומי‪ ,‬בין‬
‫עם ישראל לעם האדומי‪ ,‬כפי שמתברר מדברי ה' לרבקה (כה ‪ .)23‬למושא המאבק – הבכורה‬
‫וברכת אביהם – יש השלכות מרחיקות לכת לדורות‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ללידת רחל (שאינה נזכרת‬
‫במקרא) לא קדמה בשורת לידה והכרזה אלוהית כי "רבה תעבוד צעירה"‪ .‬המאבק בינה לבין‬
‫לאה מתואר כנובע מהנסיבות האישיות שלהן‪ ,‬שאביהן אחראי להן‪ :‬היותן נשואות לאותו גבר‪.‬‬
‫בוודאי שאין מדובר במאבק מיתי‪ ,‬ואף לא במאבק לאומי‪ ,‬שהרי שתיהן תבנינה את בית‬
‫ישראל‪ 78.‬היריבות שביניהן מוגבלת לתחום המשפחתי‪ :‬מאבק על לבו של יעקב (במיוחד מצדה‬
‫של לאה) ועל מספר הבנים שתלדנה לו‪.‬‬
‫‪ .2‬יעקב רימה את אביו במצוות אמו‪ ,‬ואילו רחל רימתה את אביה ביוזמתה‪ ,‬בלא לשתף איש‬
‫בתכניתה‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫‪ .3‬יעקב התברך בעקבות מעשה הרמייה ואילו רחל התקללה (לא ‪.)32‬‬
‫‪ .4‬אמנם שניהם רימו את לבן‪ ,‬ובשני המקרים המספר מתאר את פעולתם באמצעות השורש ג–נ–ב‪,‬‬
‫אך לגבי פעולת רחל יש לפועל משמעות מילולית – היא אכן גנבה את התרפים‪ ,‬ואילו לגבי‬
‫פעולת יעקב המשמעות מטאפורית בלבד – הוא‬

‫‪ 76‬עם זאת נוצרת גם אנלוגיה בין יעקב ללאה‪ ,‬שהרי שניהם התחפשו לאחיהם וגזלו מהם דבר מה (ברכה‪,‬‬
‫נישואין ליעקב)‪.‬‬
‫‪ 77‬על האנלוגיה שבין יעקב ליוסף ראו ‪P.D. Miscall, “The Jacob and Joseph Stories as Analogies”,‬‬
‫‪ .JSOT 6 (1978), pp. 28–40‬תודתי לעמיתי‪ ,‬ד"ר מיכאל אביעוז‪ ,‬על ההפניה למאמר זה‪ .‬לפי הספר‬
‫החיצוני צוואת יוסף מעיד יוסף על עצמו "כי דמיתי בכל אל יעקב" (ספר צוואות השבטים‪ ,‬צוואת יוסף‪ ,‬יח ד‬
‫[הספרים החיצונים‪ ,‬מהדורת א' כהנא‪ ,‬א‪ ,‬עמ' רט)‪.‬‬
‫‪ 78‬אם כי הן מורישות את המאבק לבניהן‪ ,‬כפי שניתן ללמוד מהתנכלות האחים ליוסף ומהצעת יהודה‪ ,‬בן‬
‫לאה‪ ,‬למכור את יוסף לעבדות (לז ‪.)28–18‬‬
‫‪ 79‬אולם הברכה "הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך" (כז ‪ ,)29‬שבה התברך יעקב‪ ,‬מתגשמת בבנה יוסף‬
‫(מב ‪ ;6‬מג ‪ .)28 ,26‬גם דברי יצחק לעשו "ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים" (כז ‪ )37‬מתגשמים ביוסף‪ ,‬כאשר‬
‫אחיו מכנים עצמם שוב ושוב כעבדיו (מב ‪ ;13 ,11 ,10‬מד ‪ 16 ,9 ,7‬ועוד)‪ ,‬ומציעים עצמם כעבדים לו‪,‬‬
‫בעקבות מציאת הגביע באמתחת בנימין (מד ‪[ 16‬כל האחים]‪ ,‬מד ‪[ 33‬יהודה לבדו])‪ .‬דומתני שיש בכך כדי‬
‫ליישב את הקושי שבהתייחסותו של יצחק ל"אחיו" של יעקב‪ ,‬בלשון רבים‪ ,‬בעוד שיש לו אח אחד בלבד‪.‬‬
‫‪104‬‬

‫גנב את לב לבן‪ ,‬אך לא גזל ממנו מאומה‪ .‬יתירה מזאת‪ ,‬יעקב טורח להדגיש בקובלנה שלו כלפי‬
‫לבן שבמשך כל השנים ששירת אותו בנאמנות לא נגע ברכושו (לא ‪ .)39–38‬התרעומת שהפגין‬
‫בנוגע להאשמת לבן שגנב את תרפיו והחומרה שבה התייחס כלפי המעשה‪ ,‬שבאה לידי ביטוי‬
‫בדבריו הבוטחים "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה נגד אחינו" (לא ‪ ,)32‬מדגישות את הניגוד‬
‫‪80‬‬
‫שבינו ובין רחל וכנראה שגם את חומרת מעשיה‪.‬‬
‫‪ .5‬כדי להגן על עצמו ועל משפחתו מפני עשו בחר יעקב בדרך של פיוס וריצוי‪" :‬ויקח מן הבא בידו‬
‫מנחה לעשו אחיו" (לב ‪ .)14‬כדי להגן על עצמה (ועל משפחתה?) מפני אביה בחרה רחל בדרך‬
‫של מרמה‪" :‬ורחל לקחה את התרפים ותשִ מֵ ם בכר הגמל…" (לא ‪ .)34‬לעומת יעקב‪ ,‬שנתן‬
‫לאחיו מרכושו‪ ,‬לקחה רחל את רכוש אביה‪ ,‬שלא ברשות‪ .‬לעומת יעקב‪ ,‬שניגש לאחיו‬
‫והשתחווה לו שבע פעמים (לג ‪ ,)3‬ישבה רחל על התרפים שהטמינה מתחת לכר הגמל ולא‬
‫‪81‬‬
‫קמה ממקומה לכבודו של אביה (לא ‪.)35–34‬‬
‫‪ .6‬יעקב טען באוזני נשותיו שה' היה בעזרו ולא הניח ללבן לנצל אותו (לא ‪ .)12–7‬הוא אף סיפר‬
‫להן על התגלות המלאך אליו (לא ‪ .)13–11‬לבן העיד אף הוא שאלוהי יעקב נגלה אליו בחלום‬
‫והזהיר אותו מפני נקיטת פעולה עוינת כלפי יעקב (לא ‪ .)29‬רחל ולאה אמנם נהנות באופן‬
‫עקיף מהתערבות האל למען יעקב (לא ‪ ,)16‬אך אינן יכולות להתפאר בכך שהאל התערב למענן‬
‫הן‪ ,‬כדי למנוע מאביהן לנצל אותן‪ ,‬ובוודאי שאינן יכולות לדווח על התגלות אלוהית‪.‬‬
‫‪ .7‬המלאך הוא שהכריז על יעקב "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (לב ‪ ,)29‬בעוד שרחל‬
‫ה עידה על עצמה "נפתולי אלהים נפתלתי עם אחתי‪ ,‬גם יכלתי" (ל ‪ .)8‬מאבקו של יעקב באל‬
‫היה ממשי‪ ,‬בעוד שהשימוש בשם אלוהים בדברי רחל הוא פיגורטיבי בלבד‪ .‬כמו כן יש להתייחס‬
‫בחשדנות לעדות העצמית של רחל לגבי הצלחתה במאבק‪ ,‬שהרי מדובר בבן שילדה שפחתה‬
‫בלהה ולא היא עצמה‪ 82.‬גם אופי המאבק שונה לחלוטין‪ .‬מאבקו של יעקב מתואר כגורלי‪ ,‬מיתי‬
‫וסמלי‪ .‬מאבקה של רחל הוא ארצי לחלוטין‪ ,‬והוא מצטמצם לתחום הביתי ולתפקיד הביולוגי‬
‫הנשי‪ :‬הבאת צאצאים (וליתר דיוק בנים) לעולם‪.‬‬
‫‪ .8‬בעקבות מאבקו של יעקב במלאך‪ ,‬המיר המלאך את שמו בשם ישראל‪ ,‬שנגזר מהמאבק‪ ,‬אך גם‬
‫מורה על שינוי פנימי מהותי שחל בדמותו של יעקב‪ .‬בעקבות מאבקה של רחל באחותה העניקה‬
‫רחל לבן שנולד לשפחתה את השם נפתלי‪ ,‬שבא אף הוא לציין את המאבק שניהלה‪ .‬אולם שמה‬
‫של רחל אינו מומר בשם אחר והיא עצמה לא עוברת כל שינוי מהותי‪.‬‬

‫‪ 80‬השוו פוקס (לעיל הערה ‪ ,)27‬עמ' ‪.75–74‬‬

‫‪ 81‬עם זאת יש צד דומה בדרך הפנייה רוחשת הכבוד של שניהם כלפי האדם שממנו הם יראים‪ :‬רחל מכנה את‬
‫אביה "אדני" (לא ‪ ,)35‬וכינוי זה משמש לאחר מכן מספר רב של פעמים בפנייתו של יעקב לאחיו (לב ‪,6 ,5‬‬
‫‪ ;19‬לג ‪.)15 ,14 ,13 ,8‬‬
‫‪ 82‬השוו פרדס (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ .54‬ואכן‪ ,‬רק לאחר לידת בנה הביולוגי‪ ,‬יוסף‪ ,‬מכריזה רחל כי ה' אסף‬
‫את חרפתה (ל ‪.)23‬‬
‫‪105‬‬

‫‪ .7.6‬האנלוגיה שבין רחל ליוסף (אם ובנה)‬

‫בין רחל לבנה הבכור קיימים מספר צדדי דמיון‪ ,‬שחלקם נוגעים ליחסו של יעקב כלפיהם‪:‬‬
‫‪ .1‬יופיים‪ :‬על רחל מסופר "ורחל היתה יפת תאר ויפת מראה" (כט ‪ ,)17‬ובאותה לשון עצמה נאמר‬
‫על יוסף‪" :‬ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה" (לט ‪ .)6‬יש לציין כי אלו שני המקרים היחידים‬
‫‪83‬‬
‫במקרא שבהם בא הצירוף של יפי תואר ויפי מראה‪.‬‬
‫‪ .2‬כשם שהייתה רחל האישה האהובה על יעקב‪ ,‬היה בנה יוסף הבן האהוב על יעקב (לז ‪.)3‬‬
‫‪ .3‬האהבה היתרה שהרעיף יעקב על אשתו‪/‬בנו עוררה רגשות מרמור בקרב האחות‪/‬האחים‪ :‬לאה‬
‫הטיחה ברחל שגזלה ממנה את יעקב (ל ‪ ,)15‬ואחי יוסף שנאו אותו בשל היותו הבן המועדף (לז‬
‫‪.)4‬‬
‫‪ .4‬יעקב פרץ בבכי של התרגשות כאשר פגש ברחל לראשונה (כט ‪ ,)11‬וכעבור שנים ביכה מרה‬
‫את יוסף בנו‪ ,‬שכביכול נטרף (לז ‪ 84 .)35‬מדובר‪ ,‬כמובן‪ ,‬בסוגים שונים לחלוטין של בכי‪ ,‬אך צד‬
‫הדמיון הוא‪ ,‬שגם רחל וגם יוסף גורמים ליעקב להביע רגשותיו באמצעות בכי‪.‬‬
‫‪ .5‬רחל ויוסף נקטו שניהם דרך מרמה‪ :‬רחל גנבה את התרפים והטמינה אותם בכר הגמל (לא ‪,)34‬‬
‫ואילו יוסף הטמין את הגביע באמתחת בנימין‪ ,‬והאשים אותו בגניבה (מד ‪.)17–1‬‬
‫‪ .6‬שניהם הביאו לעולם שני בנים‪.‬‬
‫גם במקרה זה צדדי השוני חזקים מצדדי הדמיון‪:‬‬
‫‪ .1‬המרמור שחשה לאה כלפי רחל לא התפתח לפעולה עוינת כלפיה‪ .‬לעומת זאת שנאת האחים‬
‫ליוסף הובילה למכירתו לעבדות ובעקבות זאת לתפקיד המרכזי שמילא לאחר מכן בקורות‬
‫משפחתו ועם ישראל בכללותו‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫‪ .2‬רחל קינאה באחותה (ל ‪ ,)1‬ואילו יוסף שימש מושא לקנאה מצד אחיו (לז ‪.)11 ,4‬‬
‫‪ .3‬רחל מתה בצעירותה‪ ,‬בלידת בנימין‪ ,‬ולא זכתה לראות את בניה גדלים ונהיים לאנשים‪ .‬יוסף‪,‬‬
‫שהאריך ימים‪ ,‬זכה לראות את בניו גדלים ומתברכים על ידי סבם‪ ,‬מקימים משפחה ומזכים אותו‬
‫בנכדים ובנינים‪ .‬המספר טורח להדגיש את הנחת שהסבה לו משפחתו‪" :‬וירא יוסף לאפרים בני‬
‫שִ לֵשים‪ .‬גם בני מכיר בן מנשה יֻלדו על ברכי יוסף" (נ ‪.)23‬‬
‫‪ .4‬השמות שהעניקה רחל לבניה הביעו תחרותיות (יוסף) או את הרעה שפקדה אותה בגין הבן‬
‫שנולד (בן אוני)‪ ,‬ואילו השמות שהעניק יוסף לבניו הביעו את תודתו‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬

‫‪ 83‬השימוש הקרוב ביותר לצירוף זה משמש לתיאור אסתר‪ ,‬צאצאית של רחל‪ ,‬בהיותה בת לשבט בנימין‪:‬‬
‫"והנערה יפת תאר וטובת מראה" (אס' ב ‪.)7‬‬
‫‪ 84‬דרסנר (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.110‬‬
‫‪ 85‬ייתכן מאוד שהפסוק "וסרה קנאת אפרים וצ ֹררי יהודה יכרתו‪ .‬אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יָצ ֹֹר‬
‫את אפרים" (יש' יא ‪ )13‬רומז לקנאת רחל בלאה ("קנאת אפרים") ולפגיעת בני לאה ביוסף בן רחל‪,‬‬
‫שהונהגה בידי יהודה ("ויהודה לא יצר את אפרים")‪.‬‬
‫‪106‬‬

‫לה' על שהשכיח ממנו את הרעה שהייתה מנת חלקו בעבר (מנשה – מא ‪ )51‬ועל הברכה‬
‫שהביא לו במצרים (אפרים – מא ‪.)52‬‬
‫לסיכום הנאמר עד כה‪ ,‬רחל מתוארת בספר בראשית כדמות בעלת מעלות מסוימות (כגון‬
‫עצמאות‪ ,‬יזמה‪ ,‬נועזות‪ ,‬נאמנות כלפי יעקב)‪ ,‬אך גם כמי שאינה נעדרת חולשות אנוש (כגון קנאה‬
‫ותובענות‪ ,‬תוך שימוש מניפולטיבי באהבת יעקב כלפיה‪ ,‬כאשר היא מאיימת בהתאבדות)‪ .‬גם‬
‫האנלוגיה לאמהות שקדמו לה – שרה ורבקה – מלמדת על מעלותיה כמו גם על חולשותיה‪ .‬כמותן‬
‫עזבה את ארצה ומולדתה‪ ,‬והלכה אחר אישהּ לארצו‪ .‬אולם בניגוד לרבקה היא אינה מתוארת‬
‫כבעלת חסד‪ ,‬ואף לא נמסר שדרשה את ה' בצרתה‪ .‬הבדל משמעותי נוסף הוא שבניגוד לשרה‬
‫ולרבקה – לא מסופר שמילאה תפקיד מרכזי בחיי בניה‪ .‬ההשוואה שבינה לבין יעקב מלמדת על‬
‫ההתאמה שביניהם כבני זוג‪ .‬עם זאת‪ ,‬בניגוד ליעקב‪ ,‬וכן בניגוד ליוסף‪ ,‬מאבקיה של רחל מצטמצמים‬
‫לתחום הפרטי‪ ,‬המשפחתי‪ ,‬ולתפקיד הביולוגי של הבאת צאצאים לעולם‪ ,‬בעוד שיעקב ויוסף‬
‫פועלים בהיסטוריה‪ ,‬בתחום הציבורי‪ ,‬ומודגשת מעורבות ה' בכל הקורות אותם‪ .‬פרדס מעירה כי‬
‫שינוי ותמורה הם גורלו של הגיבור המקראי‪ ,‬בעוד שהדמויות הנשיות "עמוסות התפתחות" פחות‪,‬‬
‫גם משום משך חייהן הטקסטואלי המוגבל‪ .‬על‪-‬פי רוב הן מופיעות על הבמה כשהן מגיעות לגיל‬
‫נישואין ושוהות עליה כל זמן שהן משפיעות על מעמדו של בנן האהוב‪ .‬תפקידן – לשמש הבלטה על‬
‫דרך הניגוד לגברים שבחייהן – מונע מראש כל אפשרות של התפתחות ושינויים משמעותיים‬
‫בדמותן‪ 86.‬דבריה של פרדס מתייחסים לאנלוגיה שבין רחל ליעקב‪ ,‬אך הם נכונים גם בנוגע‬
‫לאנלוגיה שבין רחל ובין יוסף‪ .‬בניגוד ליעקב וליוסף‪ ,‬שחייהם עמוסי התפתחות ותמורה‪ ,‬רחל‬
‫מופיעה על הבמה הספרותית לזמן מוגבל‪ :‬מהרגע שבו צדה את עינו של יעקב‪ ,‬שראה בה את כלתו‬
‫לעתיד‪ ,‬ועד לידת בנה השני‪ ,‬שעלתה לה בחייה‪ .‬חייה אינם עמוסים התפתחות כחייהם של אישה‬
‫ובנה‪ ,‬והיא נראית כצל חיוור של שניהם‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬מחוץ לסיפורי האבות בספר בראשית‪ ,‬חלה תמורה דרמטית בדמותה של רחל‪,‬‬
‫שמאשתו האהובה‪ ,‬המפונקת והקפריזית של יעקב‪ ,‬שכאמור לא מילאה תפקיד חשוב בחיי בניה‪,‬‬
‫הפכה לאם האומה כולה בספר ירמיהו‪ ,‬שנועד לה תפקיד מכריע בגאולת בניה – בני ישראל הגולים‪.‬‬
‫אולם לפני שנעבור לגיבוש הסופי של דמות רחל כאם האומה בירמיהו לא‪ ,‬נסקור בקצרה שתי‬
‫תחנות‪ ,‬מחוץ לספר בראשית‪ ,‬בדרכה של רחל לתפקידה הלאומי והממלכתי‪.‬‬

‫ב‪ .‬שני ציוני דרך בהפיכת רחל לאם האומה‬

‫מאות שנים לאחר מותה מוזכרת רחל בפיהם של העם והזקנים בבית לחם‪ ,‬המברכים את בועז‪" :‬יתן‬
‫ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד ‪ .)11‬ראוי‬
‫לציין‪ ,‬שלמרות היותם צאצאי לאה‪ ,‬הם מקדימים‬

‫‪ 86‬פרדס (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.61–60‬‬

‫‪107‬‬

‫את שמה של רחל לשמה של לאה‪ ,‬ובכך הם מודים בקדימותה‪ 87,‬כפי שעשה המספר בספר בראשית‬
‫(לא ‪ .) 14 ,4‬קישור נוסף בין לשון הברכה לבועז לסיפורה של רחל בספר בראשית הוא השימוש‬
‫בשורש ב–נ–ה‪ :‬רחל‪ ,‬שביקשה להיבנות משפחתה ("ואבנה גם אנכי ממנה" – ל ‪ ,)3‬הופכת בפי העם‬
‫והזקנים לבונה של עם ישראל ("אשר בנו שתיהם את בית ישראל")‪ .‬בהמשך דברי הברכה – "ועשה‬
‫חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם" – מהדהד ציון מקום קבורתה של רחל "בדרך אפרתה הוא (קרי‪:‬‬
‫היא) בית לחם" (לה ‪ ,19‬וכן מח ‪.)7‬‬
‫בראשית תקופת המלוכה מוזכר קברה של רחל כציון דרך שמספק שמואל לשאול בסיפור‬
‫משיחתו של שאול למלוכה‪" :‬בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קברת רחל בגבול בנימן‬
‫בצלצח" (שמ"א י ‪ .)2‬יש לציין‪ ,‬שגם שמואל וגם שאול הם צאצאים של רחל‪ ,‬הראשון – משבט‬
‫‪88‬‬
‫אפרים‪ ,‬והשני – מבנימין‪.‬‬

‫ג‪ .‬אם האומה‪" :‬רחל מבכה על בניה" (יר' לא ‪)14‬‬

‫כאלף שנה לאחר מותה מוזכרת רחל על ידי ירמיהו‪ ,‬תושב ענתות שבבנימין (יר' א ‪ .)1‬פרק לא‬
‫בספר ירמיהו גדוש רמזי לשון לסיפורה של רחל‪ .‬דברי ה' לאפרים "אהבת עולם אהבתיך" (פס' ‪)3‬‬
‫רומזים‪ ,‬אולי‪ ,‬לאהבת יעקב לרחל; הבטחת ה' "עוד אבנך ונבנית" (פס' ‪ )4‬מזכירה את שאיפתה של‬
‫רחל להיבנות משפחתה (בר' ל ‪ )3‬וכן את שבחן של רחל ולאה בפי אנשי בית לחם (רות ד ‪ ;)11‬ה'‬
‫מבטיח להשיב "הרה וילֶדֶ ת" (פס' ‪ ,)8‬שתפקודנה בדרכן את מקום קבורתה של רחל‪ ,‬שמתה‬
‫בלידתה‪ 89.‬אפרים‪ ,‬נכדה של רחל‪ ,‬נזכר בפרק שלוש פעמים במשמעות של שבטי הצפון או עם‬
‫ישראל בכללותו (פס' ‪ 90 ,)20 ,18 ,9‬ובקשר לאהבתו הרבה של ה' כלפי אפרים‪ ,‬ילד שעשועיו‪.‬‬
‫וחשוב‬

‫‪ 87‬ראו פירוש רש"י לבראשית לא ‪ ,4‬וכן א' ידיד‪ ,‬ארבע אמהות ואם המלוכה‪ ,‬ירושלים תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪.125‬‬
‫‪ 88‬להקבלות בין בראשית לה ובין סיפור משיחתו של שאול בשמואל א פרק י ראו נאוה גוטמן‪'" ,‬עם קבורת‬
‫רחל בגבול בנימין בצלצח'"‪ ,‬מגדים יד (תשנ"א)‪ ,‬עמ' ‪ .46–43‬לטענתה‪ ,‬ברכת ה' ליעקב "ומלכים מחלציך‬
‫יצאו" (בר' לה ‪ ) 11‬מתחילה להתגשם בלידת בנימין‪ ,‬שעליה מסופר מיד לאחר מכן (בר' לה ‪ ,)20–16‬ואילו‬
‫סיפור משיחת שאול‪ ,‬צאצא של בנימין‪ ,‬הוא המשך התגשמות הברכה‪.‬‬
‫‪ 89‬דרסנר (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.171‬‬
‫‪ 90‬יש ויכוח במחקר לגבי תיארוכה וכוונתה של הנבואה בירמיהו לא‪ .‬יש הטוענים שהנבואה נאמרה במקורה‬
‫על שבטי הצפון‪ ,‬לאחר גלות ישראל ב‪ 721–722-‬לפנה"ס‪ .‬אחרים סבורים שהרקע לנבואה הוא גלות יהודה‬
‫ב‪ 586-‬לפנה"ס‪ ,‬ושהיא מבטאת ציפייה לשיבת הגולים מיהודה‪ ,‬או מיהודה ומישראל כאחד‪ .‬חיזוק לדעה זו‬
‫ניתן למצוא בכך שרמה מוזכרת כמקום שבו רוכזו "כל גלות ירושלם ויהודה המֻ גלים בבלה" (יר' מ ‪.)1‬‬
‫לסקירת הדעות השונות לגבי זמנה של הנבואה ומשמעותה ראו ‪Jack R. Lundbom, Jeremiah 21–36‬‬
‫‪ .(AB), Doubleday 2004, pp. 368–370, 376‬לענייננו חשוב‪ ,‬שגם החוקרים הסבורים שהנבואה נאמרה‬
‫במקורה על שבטי הצפון‪ ,‬טוענים שהיא נערכה לאחר גלות יהודה‪ ,‬ושנעשה בה שימוש חוזר כך שהיא‬
‫מתייחסת גם לגלות יהודה‪ .‬ראו לנדבום‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.433 ,376‬‬
‫‪108‬‬

‫מכל אלה – רחל זוכה לאזכור מפורש ומוצגת בנבואה כאם האומה‪" :91‬קול ברמה נשמע‪ ,‬נהי בכי‬
‫תמרורים‪ .‬רחל מבכה על בניה‪ ,‬מאנה להנחם על בניה‪ ,‬כי איננו" (פס' ‪ .)15‬ניתן לראות בכך תיקון‬
‫ופיצוי ספרותי לקורות חייה העגומים של רחל‪ :‬התפקיד שנמנע ממנה בחייה – דאגה לבניה ופעולה‬
‫למענם – ניתן לה לאחר מותה‪ .‬שהרי בניגוד לשרה‪ ,‬שדאגה לסלק את ישמעאל כדי שלא יירש עם‬
‫בנה (בר' כא ‪ ,)10‬ובניגוד לרבקה‪ ,‬שפעלה מאחורי הקלעים כדי להשיג את ברכת יצחק ליעקב (בר'‬
‫כז ‪ ,) 17–5‬ולאחר מכן נחלצה להגן על חיי יעקב מפני זעמו של עשו (בר' כז ‪ ,)46–42‬רחל אינה‬
‫מתוארת כמי שגוננה על בניה ופעלה למענם‪ .‬אולם דווקא היא‪ ,‬מכול האמהות‪ ,‬הופכת לאם האומה‬
‫‪92‬‬
‫כולה‪ ,‬שבכייה על בניה – עם ישראל בכללותו – מרטיט את הלבבות וגורם לקב"ה לגאול אותם‪.‬‬
‫נבואת ירמיהו מוסיפה נדבך נוסף לשתיים מן האנלוגיות שנוצרות בספר בראשית‪ ,‬שעליהן עמדנו‬
‫לעיל‪ ,‬זו שבין רחל ובין לאה ובעיקר זו שבין רחל ובין יעקב‪:‬‬

‫‪ .1‬העמקת האנלוגיה שבין רחל ובין לאה‬

‫עם לידת יששכר הכריזה לאה "נתן אלהים שכרי" (בר' ל ‪ .)18‬בנבואת ירמיהו רחל היא המתבשרת‬
‫מאת ה'‪" :‬כי יש שכר לפעלתך" (לא ‪ .)16‬שכרה של לאה נגע לבן ביולוגי אחד שנולד לה‪ ,‬ואילו‬
‫שכרה של רחל הוא תשועת הבנים (במובן הסמלי) כולם – האומה הישראלית בכללותה‪ 93.‬לאה היא‬
‫שהכריזה שה' נתן את שכרה‪ ,‬ואילו בנבואת ירמיהו ה' פונה לרחל בדיבור ישיר ומבטיח שכר‬
‫לפעולתה‪.‬‬

‫‪ 91‬על הצורך האנושי בדמות אם מנחמת‪ ,‬בייחוד בעתות משבר ומצוקה‪ ,‬ראו ‪Athalya Brenner, “The‬‬
‫‪Hebrew God and His Female Complements”, in Timothy K. Beal and David M. Gunn,‬‬
‫‪.Reading Bibles, Writing Bodies, London and New York 1997, pp. 56–71, esp. 61‬‬
‫‪ 92‬ביטוי רב עצמה לתפיסה זו ניתן במדרש המספר כי אבות האומה ומשה לא הצליחו לפעול אצל הקב"ה‬
‫למ ען עם ישראל שגלה מארצו‪ ,‬ואילו רחל הצליחה במקום שהם נכשלו‪ .‬היא הזכירה לה' כי התגברה על‬
‫קנאתה ובליל הכלולות מסרה את הסימנים לאחותה‪ ,‬כדי לא לביישה‪ ,‬ולפיכך קו"ח שה' אינו צריך לקנא‬
‫לעבודת כוכבים שאין בה ממש‪ .‬דבריה פעלו את פעולתם‪" :‬מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר‬
‫'בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן' הדא הוא דכתיב 'כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים‬
‫רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו'‪ ,‬וכתיב 'כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי‬
‫יש שכר לפעולתך' וגו' וכתיב 'ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם'" (איכה רבה [וילנה]‪ ,‬פתיחתא‬
‫כד‪ ,‬דיבור המתחיל רבי יוחנן)‪ .‬על המדרש ראו גלית חזן‪-‬רוקם‪ ,‬רקמת חיים‪ :‬היצירה העממית בספרות חז"ל –‬
‫מדרש האגדה הארץ‪-‬ישראלי איכה רבה‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1996‬עמ' ‪ ;140–136‬פרדס (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪–90‬‬
‫‪.91‬‬
‫‪ 93‬השוו ‪Susan E. Brown-Gutoff, “The Voice of Rachel in Jeremiah 31: A Calling to‬‬
‫‪ ;‘Something New’”, Union Seminary Quarterly Review 45 (1991), pp. 177–190‬פרימר‪-‬קנסקי‬
‫(לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪ ,268‬הערה ‪.26‬‬
‫‪109‬‬

‫‪ .2‬העמקת האנלוגיה שבין רחל ובין יעקב‬

‫נושא השכר מוזכר בסיפורי יעקב גם בקשר ליחסים הכלכליים שבין יעקב ללבן ולעוול שגרם לבן‬
‫ליעקב בכך שהחליף משכורתו‪ ,‬שכללה גם את רחל עצמה‪ 94.‬אולם ה' היה בעזרו של יעקב‪ ,‬הציל‬
‫‪95‬‬
‫את מקנה לבן ונתנו בידו (בר' לא ‪ .)9‬בנבואת ירמיהו מדובר על השכר שייתן ה' לרחל (לא ‪.)16‬‬
‫אולם שכרה של רחל אינו חומרי‪ ,‬ואינו מצטמצם לה עצמה‪ ,‬אלא הנו בעל משמעות לאומית רחבה‪:‬‬
‫גאולת ישראל‪.‬‬
‫יתרה וחשובה מזאת‪ ,‬המשפט "רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו" (לא‬
‫‪ )15‬מהווה מקבילה ברורה למסופר על יעקב‪" :‬וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאֹלָה‪,‬‬
‫ויבך א ֹתו אביו" (בר' לז ‪ .)35‬הצירוף 'מאן להינחם' משמש במקרא רק בשני המקומות הללו‪ .‬יעקב‬
‫ביכה את יוסף‪ ,‬בנו החי‪ ,‬שהוא עתיד לשוב לראות כאשר ירד אליו למצרים‪ ,‬ורחל מבכה את בניה‬
‫הגולים‪ ,‬שעתידים לשוב לגבולם ולפקוד את קברה בדרכם‪ .‬יעקב ביכה את בנו הביולוגי (וכן בנה‬
‫הביולוגי של רחל)‪ .‬בנבואת ירמיהו מתרחבת היריעה ונפרש אופק לאומי‪ :‬רחל מבכה על בניה – עם‬
‫ישראל בכללותו‪ .‬החספוס הלשוני שבמילים "כי איננו"‪ ,‬בלשון יחיד‪ ,‬אף שמדובר על בנים רבים‪,‬‬
‫נועד‪ ,‬כנראה‪ ,‬לר מוז למסופר בבראשית על היעלמותו של יוסף‪ :‬קריאת השבר של ראובן "הילד‬
‫איננו" (בר' לז ‪ ,)30‬דיווחם של אחי יוסף "האחד איננו" (בר' מב ‪ )32 ,13‬וקובלנת יעקב "יוסף‬
‫‪96‬‬
‫איננו" (בר' מב ‪.)36‬‬

‫סיכומו של דבר‪ ,‬נבואת ירמיהו מוסיפה לדמותה של רחל ממדים ועומק שאינם מצויים בדמותה כפי‬
‫שעוצבה בספר בראשית‪ :‬קשר חזק ובלתי אמצעי בינה ובין ה'‪ ,‬קשר חזק בינה ובין בניה במובן הרחב‬
‫של המילה "בנים"‪ ,‬וכן תפקיד היסטורי ואופק לאומי‪ ,‬שהרי רחל מתוארת כאם האומה הישראלית‬
‫כולה וכמי שעתידה למלא תפקיד מכריע בגאולתה‪.‬‬
‫איני בטוחה שיש ביכולתי להשיב לשאלה‪ ,‬כיצד התרחשה המטמורפוזה שעברה דמותה של‬
‫רחל בנבואת ירמיהו‪ ,‬ובעקבות כך במסורת היהודית לדורותיה‪ .‬אולם דומתני שהסבר – ולו גם חלקי‬
‫– ניתן למצוא באהבה יוצאת הדופן ומעוררת ההשראה שרחש יעקב כלפיה‪ ,‬אהבה שהציתה את‬
‫דמיונם של דורות מאוחרים יותר והקלה על הפיכתה של רחל מרעיתו האהובה של יעקב לאם‬
‫האהובה על כל צאצאיו‬

‫‪ 94‬ראו החזרה על המילים משכורת (בר' כט ‪ ;15‬לא ‪ )41 ,7‬ושכר (בר' ל ‪ ;33 ,32 ,28‬לא ‪[ 8‬פעמיים])‪.‬‬
‫‪ 95‬על כך עמדה גם בראון‪-‬גוטוף (לעיל הערה ‪ ,)93‬עמ' ‪ ,184‬אולם היא מתייחסת רק לבראשית כט ‪ ,15‬ולא‬
‫מזכירה את שאר אזכורי נושא השכר בקשר ליחסי יעקב ולבן‪.‬‬
‫‪ 96‬על כך עמדו גם בראון‪-‬גוטוף‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;184‬מ' בולה‪ ,‬ספר ירמיה (דעת מקרא)‪ ,‬ירושלים תשמ"ד‬
‫(תשנ"ב)‪ ,‬עמ' שפז; חביבה פדיה‪" ,‬בארה של רחל‪ :‬פשט‪ ,‬רמז‪ ,‬דרש וסוד בסיפורי רחל"‪ ,‬בתוך רותי רביצקי‬
‫(עורכת)‪ ,‬קוראות מבראשית‪ :‬נשים יוצרות כותבות על ספר בראשית‪ ,‬תל‪-‬אביב ‪ ,1999‬עמ' ‪231–216‬‬
‫(‪ ;)224‬י' הופמן‪ ,‬ירמיה כו–נב (מקרא לישראל)‪ ,‬תל‪-‬אביב תשס"א‪ ,‬עמ' ‪ .595‬לפי ספר דברי הימים ניתן‬
‫להוסיף נדבך נוסף לאנלוגיה – אפרים‪ ,‬נכדה של רחל‪ ,‬התאבל אף הוא על בניו ימים רבים (דה"א ז ‪.)22‬‬
‫‪110‬‬

‫– עם ישראל בכללותו‪ 97.‬התפלגות צאצאיה של רחל לשתי הממלכות – שבט בנימין קשר‬
‫את גורלו בממלכת יהודה‪ ,‬בעוד שאפרים ומנשה השתייכו לממלכת ישראל (ואפרים – בשל היותו‬
‫שבט דומיננטי – אף הפך לשם נרדף לממלכה זו) – הקלה על תפיסתה של רחל כאם האומה‬
‫הישראלית כולה – ממלכת יהודה וממלכת ישראל כאחד‪.‬‬
‫הסבר אפשרי נוסף להפיכת רחל לסמל לאם האומה המבכה על בניה הוא גורלה הטראגי‪.‬‬
‫מותה‪ ,‬בשעה שהעניקה חיים לבנה בנימין‪ ,‬נתפס‪ ,‬כפי הנראה‪ ,‬כדוגמה וכסמל להקרבה אימהית‪.‬‬
‫קבורתה "בדרך" – היא‪ ,‬לבדה‪ ,‬מכול האבות והאמהות‪ ,‬סייעה אף היא לתפקיד שמילאה בתולדות‬
‫האומה החל מנבואת ירמיהו‪ .‬רחל‪ ,‬הדמות הטראגית‪ ,‬שבמותה "בדרך" נגזרה עליה מעין "גלות"‬
‫ממקום הקבורה המשפחתי של האבות שבמערת המכפלה‪ ,‬היא האם המתאימה ללוות את בניה‬
‫הגולים‪ ,‬בדרכם רבת הייסורים‪ ,‬אך גם הדמות הראויה לקבל ניחומים עת ישובו בניה לארצם‪,‬‬
‫‪98‬‬
‫ויפקדו את קברה בדרכם‪.‬‬

‫‪ 97‬השוו פרימר‪-‬קנסקי (לעיל הערה ‪ ,)1‬עמ' ‪.166‬‬

‫‪ 98‬על ההתאמה הזו העיר בדרכו‪ ,‬המדרש‪" :‬ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה וגו' מה ראה יעקב לקבור את‬
‫רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב שהגליות עוברות משם לפיכך קברה שם שתבקש עליהם רחמים‪ ,‬הה"ד‬
‫'רחל מבכה על בניה' וגו' 'כה אמר י"י מנעי קולך מבכי' וגו' 'ויש תקוה לאחריתך' וגו'" (בראשית רבה‪ ,‬פב י‬
‫[מהדורת תיאודור‪-‬אלבק‪ ,‬עמ' ‪.)]988‬‬