‫הי אור‪.

‬‬
‫משלים את מה שניסיתי להדגים בעל פה אתמול‪:‬‬

‫רשמתי לך את רשימת העיליים מעל הצליל דו‪( .‬לקחתי את ‪ – C1‬בשפת ה‪ Midi-‬כצליל‬

‫פונדומנטלי – יכולתי מן הסתם לקחת כל צליל אחר)‪.‬‬
‫הצלילים הרשומים הם כמובן מוערכים בקירוב‪ .‬הרשת מפוצצת בפרשנויות מדויקות לגבי הפרש‬
‫הסנטים בין הצליל המושווה לצליל היחסי‪ .‬אני הסתפקתי בסימוני ‪ )L( Low‬ו‪.)H( High-‬‬
‫התווים והיחסים מבוססים על סדרה לוגריתמים תיאורטית‪ .‬אין שום דרך לשמוע את‬
‫האוברטונים השמיני ואילך‪ ,‬גם מפאת אורך הגל שלהם (חלשים מאד) ועבור רוב הצלילים מדובר‬
‫בתדירות שהיא מחוץ לטווח השמיעה‪.‬‬

‫מה ניתן ללמוד מהדיאגרמה‪:‬‬

‫‪ .1‬מספר האוברטון מציין את היחס המרווחי בינו ובין שכנו‪ .‬היחס בין ‪ C1‬ל‪ C1-‬הוא יחס‬
‫של ‪ .1:1‬היחס בין ‪ C1‬ל‪ C2-‬הוא יחס של ‪ .1:2‬היחס בין ‪ C2‬ל‪ G2-‬הוא יחס של ‪ 2:3‬וכן‬
‫הלאה‪.‬‬
‫‪ .2‬כל האוקטבות מהוות כפולות מדוייקות ועל כן נמצאות בהכפלה של האוברטון‪ C1 .‬ו‪C2-‬‬
‫הם האוברטונים ‪ 1‬ו‪ C2 .2-‬ו‪ C3-‬הם האוברטונים ‪ 2‬ו‪( 4-‬שוב יחס של ‪ G3 .)1:2‬ו‪ G4-‬הם‬
‫האוברטונים ‪ 6‬ו‪( 12-‬יחס של ‪ )1:2‬וכ"ו‪.‬‬
‫‪ .3‬המרווחים "הטהור" היחיד – בכל שיטת כיוונון (שידועה לי לפחות) הוא האוקטבה‪ .‬כל‬
‫שאר המרווחים עברו "השוואתיות" מסוימת שאותה ניתן להרגיש או לשמוע‪ .‬היחס של‬
‫‪( 2:3‬קווינטה) מוגדר היום כ ‪( 700c‬סנט) בזמן שבפועל הוא ‪ .702c‬לא ניתן לשמוע הפרש‬
‫של ‪ 2c‬אבל אם נקפוץ עוד קווינטה ועוד קווינטה‪ ,‬באופן תיאורטי ייווצר זיוף מורגש‬
‫בשלב כלשהו‪ .‬הקוורטה שהיתה צריכה למנות ‪ 500c‬מונה בפועל את ההפרש בין‬
‫האוקטבה )‪ (1200c‬והקווינטה (‪ )702‬כלומר ‪ .498‬שוב‪ ,‬לא מרווח שמיע‪.‬‬
‫‪ .4‬הטרצה (אוברטון ‪ )5‬פוגשת מספר ראשוני ולמעשה סריית האוברטונים ‪ 4-5-6-7‬מציגה‬
‫טרצות הולכות וקטנות‪ .‬הסריה ‪ 9-10-11-7-8‬מציגה סקונדות שהולכות וקטנות‪ .‬מכאן‬
‫שאתה מבין שכל הכיוונון המושווה הינו למעשה פשרה ועיוות של תכונות החומר בשביל‬
‫ליצור מערכת סימטרית (כמעט) שבה ניתן לנגן כל מנגינה מכל תו והן תמיד יישמעו דומה‬
‫מאד (אם לא זהה) – ובמילים אחרתו‪ ,‬לצמצם למינימום את תכונות החומר המשפיעות‬
‫על התווים המנוגנים ואת תכונת השירה הבסיסית ליצור טרנספוזיצייה מדויקת‪ .‬עד‬
‫לסוף המאה ה‪ ,17-‬כל ניסיון לשיר ולנגן בצוותא‪ ,‬סולם שאיננו סולם קרוב לדו מז'ור (עם‬
‫למעלה משני סימני היתק) יצר פער בין הנגן והזמר‪.‬‬
‫יחס‬ ‫מרווח‬ ‫יחס‬ ‫מרווח‬ ‫יחס‬ ‫מרווח‬
‫‪7:8‬‬ ‫סקונדה ענקית‬ ‫‪4:5‬‬ ‫טרצה ענקית‬ ‫‪1:1‬‬ ‫פרימה‬
‫‪8:9‬‬ ‫סקונדה גדולה‬ ‫‪5:6‬‬ ‫טרצה גדולה‬ ‫‪1:2‬‬ ‫אוקטבה‬
‫‪9:10‬‬ ‫סקונדה קטנה‬ ‫‪6:7‬‬ ‫טרצה קטנה‬ ‫‪2:3‬‬ ‫קווינטה‬
‫סקונדה קטנטונית ‪10:11‬‬ ‫‪3:4‬‬ ‫קוורטה‬
‫בכוונה השתמשתי במונחים "ענקית" ו"קטנטונת" בשביל לבטא את הריחוק שלהם‬
‫מהטרצות המושוות המוכרות לנו היום‪.‬‬
 ‫מה לא ניתן ללמוד מהדיאגרמה‪:‬‬
‫‪ .1‬איך כל זה מרגיש‪ .‬יש המון מחקר קוגניטיבי‪ ,‬פסיכואקוסטי‪ ,‬תחושתי וכ"ו שנוגע‬
‫להבדלים בין שיטות הכיוונון‪ .‬בסופו של יום‪ ,‬באולם הקונצרטים אני בא לשמוע מוזיקה‬
‫ולא תהליך פיזיקלי‪ .‬ייבחר כל אחר איך לנגן ומה לשמוע‪.‬‬
‫‪ .2‬צריך לזכור‪ :‬כיוונון וזיוף הינם מושגים יחסיים וסובייקטיביים‪ .‬גם מילים כמו "דחוס"‬
‫או "יפה" או כל מילת תואר אחרת‪ .‬החברה והתרבות התקבעו על שיטת כיוונון מסוימת‬
‫ואתה רשאי להוציא עצמך מהמעגל או להשתייך אליו‪ .‬כמו בכל תחום‪ ,‬לכל בחירה שלך‬
‫יהיה רוח ומחיר‪.‬‬
‫‪ .3‬אין דבר כזה "תדר של הלב" (מתוך שיחה עם דולה משוכנעת מדי) וקצב הלב של תינוק‬
‫אינו נמצא בכפולות שלמות לקצב הלב של אמא‪ .‬גם אין דבר כזה "האקורד של האדמה"‬
‫והאדמה והשמיים אינם מהדהדים זה את זה (מדבריו של אמיר פייס מלהקת שבע‬
‫שנאלצתי להיות סאונדמן שלהם בניינטיז)‪ .‬לכל חומר יש את התדירות היסודית שלו‬
‫והתדר המושמע הינו תלוי המאסה שלו‪ .‬זה פשוט קשקוש‪ .‬עדיף להימנע מלקשקש‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬במרוצת הזמן בין הכיוונון הפיתגוראי (‪ )pure‬שהתבסס על חלוקת האוקטבה באמצעות‬
‫כל ‪ 12‬הקווינטות‪ ,‬הכיוונון היחסי (‪ )Just intonation‬שהתבסס על נסיון לדייק את הטרצה‬
‫והסקסטה‪ ,‬והכיוונון המושווה ( ‪ )Equal temprament‬נעשו אינספור נסיונות כיוונון והכללה‬
‫תיאורטית‪ .‬הגענו למה שהגענו במטרה מוצהרת אחת – להיות מסוגלים לנגן את אותה המנגינה‬
‫מכל תו מוצא יסודי‪.‬‬
‫בסופו של יום‪ ,‬הכי טוב להקשיב‪ .‬הרשת כאמור מלאה בחומר עיוני ובהדגמות (יוטיוב)‪ .‬בשורה‬
‫התחתונה אין ספק בשתי הנחות יסוד‪:‬‬
‫ההרמוניות הטבעיות (הקווינטה הפיתגוראית‪ ,‬והאקורד בכיוונון היחסי וכ"ו) נשמעות‬ ‫‪‬‬
‫היטב ביחס לכיוונון המושווה‪ .‬כשמעלים את המצלול על כל מיני ספקטוגרמים וגראפים‬
‫ניתן לקבל תמונה ויזואלית מאד ברורה של ההבדל‪.‬‬
‫אם נכוון את הפסנתר לפי דו פיתגוראי או יחסי – סולם דו‪ #‬ישמע מזוייף באופן בילתי‬ ‫‪‬‬
‫נסבל‪ .‬אם נכוון לפי דו‪ #‬פיתגוראי‪ ,‬סולם דו ישמע מזוייף באופן בלתי נסבל‪.‬‬