‫שומרת‬

‫הערים‬
‫האבודות‬
‫הנסתרים‬

‫שאנון‬
‫מסנג'ר‬
‫שאנון מסנג'ר‬

‫שומרת‬
‫הערים‬
‫האבודות‬
‫הנסתרים‬
‫מאנגלית‪ :‬גליה אלוני־דגן‬
 ‫לקוראות ולקוראים שלי‪,‬‬ ‫‪KEEPER OF THE LOST CITIES‬‬
‫אוהבת אתכם יותר משסילבני אוהבת את קיף‪.‬‬ ‫‪NEVERSEEN‬‬
‫*עוּגַ ׁש ֵמלוֹ ופיצוצי פודינג לכולם!*‬ ‫‪Shannon Messenger‬‬

‫עורכת ראשית‪ :‬רונית רוקאס‬

‫עריכת תרגום‪ :‬שרה קרן‬

‫הגהה‪ :‬נופר קידר‬
‫עימוד וגרפיקה‪ :‬יעל מיכלסון‬

‫כל הזכויות בשפה העברית שמורות‪2020 ,‬‬

‫לכנפיים הוצאה לאור‬
‫‪knafayimbooks.com‬‬
‫ולכתר ספרים (‪ )2005‬בע״מ‬
‫משק ‪ ,33‬מושב בן־שמן‪7311500 ,‬‬

‫‪Copyright © 2015 by Shannon Messenger‬‬

‫אין להעתיק‪ ,‬לשכפל‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לתרגם‪ ,‬לאחסן במאגר מידע או‬
‫להפיץ ספר זה או קטעים ממנו בשום צורה ובשום אמצעי‪ ,‬אלקטרוני‪,‬‬
‫אופטי או מכאני (לרבות צילום‪ ,‬הקלטה‪ ,‬אינטרנט ודואר אלקטרוני)‪,‬‬
‫ללא אישור בכתב מהמוציא לאור‬

‫‪Knafayim Publishing House‬‬

‫‪knafayim.books@gmail.com‬‬

‫‪www.keter-books.co.il‬‬
‫‪e-mail: info@keter-books.co.il‬‬

‫‪Printed in Israel‬‬
 ‫הקדמה‬

‫סופי מעדה לאחור ונצמדה אל חבריה‪ .‬להבות ניאון צהובות פרצו‬

‫וסגרו עליהם‪.‬‬
‫החום ליחך את עורה והעשן חנק את ריאותיה‪ .‬הנסתרים נעו קדימה‪.‬‬
‫גלימותיהם השחורות נעלמו‪ ,‬התחפושות ננטשו‪.‬‬
‫הם לא יסתתרו עוד‪.‬‬
‫הנסתרים שאגו עלבונות ואזהרות וסופי ניסתה להתמקד בהם‪ ,‬אך‬
‫מילים אחרות חזרו וניקרו בראשה‪.‬‬
‫שקר וכזב‪.‬‬
‫מארב‪.‬‬
‫כמו סכין בגב‪.‬‬
‫המילים האחרונות מנעו ממנה להיישיר מבט אל אחת הדמויות‪.‬‬
‫עוד בגידה‪.‬‬
‫עוד שקר‪.‬‬
‫סופי כבר מאסה בכל זה‪.‬‬
‫היא הושיטה יד אל התליון שלה – סמל הברבור‪ ,‬החרות במתכת‬
‫שחורה וקרה שהתעקלה סביב פיסת זכוכית חלקה‪ .‬עדיין לא נודע לה‬

‫‪-5-‬‬
 ‫‪  |  6‬שאנון מסנג'ר‬

‫לשם מה הברבור השחור נתן לה אותו‪ .‬אבל היא כבר הכירה היטב את‬
‫כוחו‪ ,‬והבינה שזו האפשרות היחידה שנותרה להם‪.‬‬
‫סופי הרימה את הזכוכית מול קרני השמש השוקעת‪ ,‬והניחה לקרן‬
‫האור הלבנה והצורבת להשתבר לעבר לשונות להבת הנצח‪.‬‬
‫‪1‬‬ ‫הגיעה העת להילחם באש באמצעות אש‪.‬‬

‫פיץ פרץ מבעד לדלתות חדר האורחים בקומה העליונה של ֶאוֶ ְור ְג ֶלן‬
‫ואמר‪" ,‬אנחנו חייבים לזוז‪".‬‬
‫הוא מצא את סופי יושבת לבדה על קצה מיטת האפיריון הענקית‪,‬‬
‫מוכנה ולבושה בבגדיה האנושיים הישנים‪.‬‬
‫"חשבתי שקבענו לחכות עוד שעה‪ ,‬לא?" שאלה והציצה מבעד לחלון‬
‫אל השמיים השחורים‪ ,‬האין־סופיים‪.‬‬
‫"אי אפשר‪ .‬המועצה כבר מתכנסת כדי לערוך הצבעה על העונשים‬
‫שלנו‪".‬‬
‫סופי נשמה עמוק‪ ,‬הניחה למילים להלום בעורקיה וחישלה את‬
‫עצמה לקראת הבאות‪ .‬היא הושיטה את ידה אל התרמיל הסגול‪ ,‬התיק‬
‫שהשתמשה בו כשעזבה את חייה האנושיים כמעט שנה קודם לכן‪.‬‬
‫עכשיו היא עומדת להשתמש בו שוב כדי לעזוב את הערים האבודות‪.‬‬
‫"כולם מוכנים?" שאלה‪ ,‬והייתה גאה בכך שקולה לא רעד‪ .‬היא גם‬
‫עמדה בפיתוי לתלוש ריס מציק‪.‬‬
‫זה לא הזמן להיכנע להרגל עצבני‪.‬‬
‫היא צריכה להיות אמיצה‪.‬‬

‫‪-7-‬‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪9‬‬
‫החן שבלחייו‪" .‬ואולי תירגעי כבר? הכול בסדר! למרות שאני לא בטוח‬
‫שהנעליים שלי מתאימות‪ ".‬הוא הצביע על מגפיו החומים והרכים שעוצבו‬
‫בסגנון ֶאלפי טיפוסי‪" .‬כל הנעליים האנושיות שיש לפיץ גדולות עליי‪".‬‬
‫"לא נראה לי שמישהו ישים לב‪ ",‬אמרה לו סופי‪" .‬אבל אני מניחה שזה‬
‫תלוי במשך הזמן שנשהה בסביבת בני אדם‪ .‬כמה רחוק יהיה המחבוא ברגע‬
‫שנגיע לפירנצה?"‬
‫פיץ חייך את חיוך כוכב הקולנוע שלו‪" .‬חכי ותראי‪".‬‬
‫הברבור השחור לימד את פיץ כיצד לעקוף את מחסום התודעה של‬
‫ולצפות במידע הסודי החבוי בה‪ .‬אבל הוא לא הסכים‪ ,‬משום מה‪,‬‬ ‫סופי ִ‬
‫לחלוק איתה את מה שראה שם‪ .‬סופי ידעה רק שהם יוצאים לדרך אל‬
‫חלון מעוגל‪ ,‬שנמצא אי שם בעיר האיטלקית המפורסמת‪.‬‬
‫"הי‪ ",‬אמר פיץ ורכן אליה‪" .‬את סומכת עליי‪ ,‬נכון?"‬
‫רפר‪ ,‬אף שהייתה מוטרדת‪ .‬היא אכן‬ ‫ליבה הבוגדני של סופי עדיין ּ ִפ ּ‬
‫בטחה בפיץ‪ .‬יותר מאשר בכל אחד אחר‪ ,‬כנראה‪ .‬אבל העובדה שהוא‬
‫הסתיר מפניה סודות הרגיזה אותה מאוד‪ .‬היא התפתתה להשתמש‬
‫ביכולות הטלפתיה שלה כדי לגנוב את המידע ישירות מתודעתו‪ .‬אבל‬
‫היא כבר הפרה את החוק הזה כמה פעמים בעבר וידעה שההשלכות‬
‫עלולות להיות קשות‪.‬‬
‫"מה הסיפור עם הבגדים האלה?" התפרצה ביאנה‪ ,‬שצצה משום מקום‬
‫ונעמדה לצידו של קיף‪.‬‬
‫ביאנה הייתה מתפוגגת‪ ,‬כמו אימה‪ ,‬אם כי עדיין ניסתה להתרגל‬
‫ליכולת החדשה שלה‪ .‬רק אחת מרגליה הופיעה שוב‪ ,‬והיא נאלצה לקפץ‬
‫מעלה־מטה כדי שגם הרגל השנייה תופיע‪ .‬היא לבשה סווטשירט גדול‬
‫ממידותיה בשלוש מידות ומכנסי ג'ינס דהויים‪ ,‬רחבים ורפויים‪.‬‬
‫"לפחות אני יכולה לנעול את הנעליים שלי‪ ",‬אמרה‪ ,‬הרימה את‬
‫מכנסיה וחשפה נעליים שטוחות בצבע סגול‪ ,‬שחרטומיהן משובצים‬
‫יהלומים‪" .‬אבל למה יש לנו רק בגדים של בנים?"‬
‫‪  |  8‬שאנון מסנג'ר‬
‫המועצה נשבעה להעניש את כל מי שקשור לברבור השחור – הארגון‬
‫המסתורי האחראי לקיומה של סופי‪ .‬אבל סופי וחבריה ידעו שהנבלים‬
‫האמיתיים הם חברי הקבוצה שנקראה הנסתרים‪ .‬פיץ‪ ,‬קיף וביאנה אף ניסו‬
‫לעזור לברבור השחור לתפוס את המורדים בהר אוורסט‪ ,‬אך הנסתרים‬
‫ניחשו את תוכניתם וארבו להם‪ .‬סופי גילתה את המלכודת בזמן‪ ,‬הזהירה‬
‫את חבריה‪ ,‬והם נסו על נפשם והצליחו לקחת איתם שבוי אחד‪ ,‬אבל תוך‬
‫כדי כך הם הפרו חוקים רבים‪.‬‬
‫האפשרות הבטוחה ביותר עכשיו הייתה להימלט אל הברבור השחור‬
‫ולהסתתר‪ .‬אבל סופי לא הייתה בטוחה שהיא רוצה להכיר מקרוב כל‬
‫הגנים שלה‬‫כך את אלה שיצרו אותה‪ .‬ארגון הברבור השחור ּכיוונֵ ן את ֵ‬
‫כדי לשפר את יכולותיה כחלק מפרויקט מוּ נְ ַלארק – אך מעולם אפילו‬
‫לא רמזו לה מהי הסיבה לכך‪ .‬הם גם מעולם לא סיפרו לה מיהם הוריה‬
‫הגנטיים‪ ,‬ולסופי לא היה מושג אם תפגוש אותם בסופו של דבר‪.‬‬
‫"סוף־סוף הגעת‪ ",‬אמר קיף כשהבחין בסופי‪ ,‬שירדה אחרי פיץ‬
‫במדרגות הכסף המתעקלות‪ .‬הוא עמד ליד דקס במבואה העגולה‬
‫והנוצצת של אוורגלן‪ ,‬ושניהם נראו אנושיים מאוד בקפוצ'ונים ובמכנסי‬
‫הג'ינס הכהים שלבשו‪.‬‬
‫קיף הבזיק את חיוכו המפורסם והחליק בידו על שערו הבלונדיני‪,‬‬
‫הפרוע בקפידה‪ ,‬אבל סופי הבחינה בעצב שהאפיל על עיניו הכחולות‪.‬‬
‫במהלך העימות שלהם עם הנסתרים‪ ,‬קיף גילה שאימו הייתה אחת‬
‫המנהיגות שלהם‪ .‬היא אף תקפה את בנה‪ ,‬עצמה ובשרה‪ ,‬לפני שברחה‬
‫אל עיר הבירה של הענקים ונטשה את משפחתה‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬אל תדאגי לי‪ ,‬פוסטר‪ ",‬אמר קיף‪ ,‬ונופף בידו כמו במניפה‪ .‬הוא‬
‫מפתים היחידים שהיו מסוגלים לחוש בתנודות האוויר‬ ‫הא ּ ַ‬
‫היה אחד ֶ‬
‫שיצרו רגשותיה של סופי‪.‬‬
‫"אני דואגת לכולכם‪ ",‬אמרה לו‪" .‬כולכם מסכנים את חייכם בגללי‪".‬‬
‫"אה‪ ,‬מה עוד חדש?" שאל דקס והבזיק את חיוכו‪ ,‬שהדגיש את גומות‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪11‬‬
‫מאחוריהם העיקה על סופי‪ .‬לולא התעלמה מחוקי הטלפתיה וניסתה‬
‫לקרוא את מחשבותיו של מלך הענקים‪ ,‬הם לא היו נקלעים לצרות‬
‫כאלה‪ .‬היא ידעה שזה מסוכן‪ ,‬אבל הייתה חייבת לדעת מדוע התגנבו‬
‫הה ְת ַּבייתוּ ת שלהם‬
‫הענקים לחוות המקלט והטמינו את אחד ממכשירי ִ‬
‫בזנבה של סילבני‪ .‬האליקורן הנדירה הייתה חיונית לא רק להישרדות‬
‫המין שלה‪ .‬היא הייתה אחת מחברותיה הקרובות ביותר של סופי‪ .‬חבל‬
‫שסופי לא ידעה שמוחותיהם של ענקים יכולים לזהות טלפתים – אפילו‬
‫טלפתים שעברו השבחה גנטית‪ ,‬כמוה‪ .‬היא לא הצליחה להפיק שום‬
‫האלפים‬
‫מידע מועיל ממלך הענקים‪ ,‬וגם כמעט הפרה את הברית שבין ֶ‬
‫לענקים והציתה ביניהם מלחמה‪.‬‬
‫"אבל זה עדיין לא מסביר מדוע לאלוואר יש חפצים של בני אדם‪",‬‬
‫הזכירה סופי לפיץ‪" .‬ענקים שונאים את בני האדם אפילו יותר משהאלפים‬
‫שונאים אותם‪".‬‬
‫"נכון‪ ",‬הסכים פיץ‪" .‬אבל הבגדים האלה הם מלפני שנים‪ ,‬מהתקופה‬
‫שאלוואר היה יוצא לחפש אחרייך‪".‬‬
‫"הוא חיפש אחריי?" שאלה סופי‪" .‬חשבתי שזה היה התפקיד שלך‪".‬‬
‫פיץ היה זה שמצא אותה כשנה קודם לכן בטיול שנתי של הכיתה שלה‪,‬‬
‫והוא זה שהביא אותה אל הערים האבודות‪.‬‬
‫זה הדבר הטוב ביותר שקרה לה אי פעם‪.‬‬
‫וגם הקשה ביותר‪.‬‬
‫פיץ חייך בעצב‪ ,‬כנראה משום שנזכר גם הוא ברגע שבו היה עליה‬
‫להיפרד ממשפחתה האנושית‪ .‬הוא היחיד שבאמת הבין מה איבדה‬
‫באותו יום‪ ,‬והיא לא הייתה יכולה להתגבר על זה בלעדיו‪.‬‬
‫"התחלתי לחפש אחרייך כשהייתי בן שש‪ ",‬הוא אמר לה‪" ,‬אחרי‬
‫שאלוואר התחיל ללמוד ברמות העילית ולא הצליח לחמוק עוד‬
‫ספיֵ יר‪ .‬אבל אבא שלי חיפש אחרייך במשך שתים־עשרה שנה‪,‬‬ ‫מפוֹ ְק ַָ‬
‫זוכרת? לא יכולתי לצאת למשימות סודיות‪ ,‬הייתי אז ילד קטן‪".‬‬
‫‪  |  10‬שאנון מסנג'ר‬
‫"כי אני בן‪ ",‬הזכיר לה פיץ‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬זו לא תחרות אופנה‪".‬‬
‫"ואם זו הייתה תחרות‪ ,‬הייתי מנצח על בטוח‪ .‬נכון‪ ,‬פוסטר?" שאל קיף‪.‬‬
‫סופי דווקא הייתה מעניקה את הפרס לפיץ‪ .‬הצעיף הכחול שלו תאם‬
‫להפליא את שערו הכהה ואת עיני הטורקיז שלו‪ ,‬ובזכות המעיל האפור‬
‫והצמוד הוא נראה גבוה יותר‪ ,‬כתפיו רחבות יותר ו–‬
‫"נו‪ ,‬באמת‪ ".‬קיף נדחק ביניהם‪" .‬הבגדים האנושיים של פיץ הם שעמום‬
‫אחד גדול‪ .‬תראו מה דקס ואני מצאנו בארון של ַאלוואר!"‬
‫שניהם פתחו את הקפוצ'ונים שלהם וחשפו חולצות ועליהן סמלים‬
‫מודפסים‪.‬‬
‫"אין לי מושג מה זה אומר‪ ,‬אבל זה ממש מגניב‪ ,‬נכון?" שאל קיף‬
‫והצביע על האליפסה השחורה־צהובה שעל חולצתו‪.‬‬
‫"זה הסמל של באטמן‪ ",‬אמרה סופי – ואז התחרטה‪ .‬מובן שקיף דרש‬
‫שתסביר מה מגניב כל כך באביר האפל‪.‬‬
‫"אני מתכוון ללבוש את החולצה הזאת לנצח‪ ",‬אמר‪" .‬וחוץ מזה‪ ,‬אני‬
‫אטמוביל! דקס‪ ,‬אתה יכול ליצור רכב כזה?"‬
‫ּ‬ ‫רוצה ַּב‬
‫סופי לא הייתה מופתעת אילו דקס היה מסוגל לבנות רכב כזה‪ .‬בתור‬
‫ֶטכנוֹ ּ ָפת‪ ,‬הוא חולל ניסים באמצעות טכנולוגיה‪ .‬הוא יצר כל מיני חפצים‬
‫נפלאים עבור סופי‪ ,‬כולל הטבעת המעוקמת שענדה‪ ,‬שהייתה למעשה‬
‫כפתור מצוקה מיוחד שהציל את חייה כשנאבקה עם אחד החוטפים שלה‪.‬‬
‫"ומה זה על החולצה שלי?" שאל דקס והצביע על הדפס של אותיות‬
‫‪ W‬צהובות‪ ,‬שלובות זו בזו‪.‬‬
‫סופי לא העזה לומר לו שזה הסמל של וונדר־וומן‪.‬‬
‫"למה יש לאלוואר חפצים של בני אדם?" שאלה‪" .‬חשבתי שהוא עבד‬
‫עם הענקים‪".‬‬
‫"זה נכון‪ ",‬השיב פיץ‪" .‬בעצם היה נכון‪ ,‬עד שבגללך כמעט פרצה‬
‫מלחמה איתם‪".‬‬
‫פיץ אמר את הדברים בטון קליל ולעגני‪ ,‬אבל האמת שהסתתרה‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪13‬‬
‫שסופי ודקס טבעו ולא נחטפו‪ ,‬הוסיפה המועצה אמצעי ביטחון נוספים‪.‬‬
‫לשניהם אפילו היו עצים ביער הוונדרלינגים‪ ,‬המקבילה של האלפים‬
‫לבית קברות‪ ,‬עצים שניטעו בהלוויות שערכו להם בני משפחותיהם‪.‬‬
‫זיעה בצבצה על מצחו של אולדן בזמן שנבר במתכת העבה עד‬
‫שהפתילים נחתכו‪" .‬אצטרך להסיר גם את הנֶ קסוּ סים שלכם‪ ",‬אמר ושלף‬
‫דסקית בגודל מטבע‪.‬‬
‫סופי נאנחה‪.‬‬
‫עוד פרט חשוב מאוד ששכחה להביא בחשבון‪...‬‬
‫נקסוס היה אמצעי בטיחות שנועד לשמור על שלמות גופם בזמן זינוקי‬
‫אור‪ ,‬אך היה אפשר לעקוב אחר שדה הכוח שהוא יוצר‪.‬‬
‫"אני רואה שלא תכננתי כמו שצריך את תוכנית הבריחה הזאת‪",‬‬
‫מלמלה סופי‪.‬‬
‫"זה לא מסוג הדברים שאפשר להתכונן לקראתם‪ ",‬הרגיע אולדן‪" .‬ואל‬
‫תצפי מעצמך לחשוב על הכול‪ .‬עכשיו את חלק מצוות‪ .‬כולם פועלים‬
‫יחד ועוזרים‪".‬‬
‫דבריו היו יכולים להרגיע יותר לולא שכח ה"צוות" שלה את הפרטים‬
‫החשובים שנשכחו ממנה – אם כי פיץ‪ ,‬קיף וביאנה כבר לא ענדו‬
‫נקסוסים‪ .‬כוח הריכוז שלהם כבר הגיע לרמה הנדרשת‪ .‬גם דקס הגיע‬
‫כמעט לרמה הזאת‪ .‬המד שעל שרוולו הכחול והרחב הראה שנותר לו‬
‫עוד קצת פחות מרבע כדי להשלימה‪.‬‬
‫אולדן לחץ את הדסקית הזעירה אל המד‪ ,‬והרמה זינקה עד לקצהו‬
‫העליון‪.‬‬
‫"התפתיתי לעשות את זה בעצמי‪ ",‬הודה דקס כשהסיר את הנקסוס‬
‫מעל מפרק כף ידו‪" .‬אבל לא רציתי לרמות‪".‬‬
‫"בחירה נבונה‪ ",‬הסכים אולדן‪" .‬גם אם יש לנו יכולת לעשות משהו‪,‬‬
‫לא תמיד זו דרך הפעולה הבטוחה ביותר‪ .‬והיא גם לא נותנת לנו אישור‬
‫להפר את החוק‪".‬‬
‫‪  |  12‬שאנון מסנג'ר‬
‫"איזה עצלן אתה‪ ",‬קטע אותו קיף‪" .‬אני הייתי מה־זה מצליח לעשות‬
‫את זה‪ .‬ועכשיו אני הרי באטמן‪ ,‬אז –" הוא כרך את זרועו סביב כתפיה‬
‫של סופי‪" ,‬אני יכול להיות הגיבור שלך מתי שתרצי‪".‬‬
‫דקס העמיד פנים שהוא מקיא‪ ,‬וביאנה נעצה מבט בזרועו של קיף‬
‫המקיפה את כתפיה של סופי‪.‬‬
‫"אנחנו לא אמורים כבר לצאת לדרך?" שאלו שניהם פה אחד‪.‬‬
‫לדן מראש גרם המדרגות‪ .‬הוא‬ ‫סופי התרחקה מקיף‪" .‬חכו!" קרא אוֹ ֶ‬
‫נחפז לעצור בעדם‪ ,‬וגלימתו האלגנטית טאטאה את הרצפה‪" .‬אתם לא‬
‫יכולים לצאת כשתליוני הרישום עדיין עליכם‪".‬‬
‫סופי אחזה בשרשרת שהייתה צמודה לצווארה‪ .‬היא לא האמינה‬
‫ששכחה את הפרט החשוב הזה‪ .‬התליונים היו מכשירי איתור מיוחדים‬
‫של המועצה‪ .‬היא תהתה אילו פרטים חשובים אחרים אולי שכחה‪...‬‬
‫אולדן שלף צבת שחורה וחדה ואמר‪" ,‬נתחיל עם פיץ‪ ".‬חיתוך דיבורו‬
‫היה חד‪ ,‬כמו של ילדיו‪ ,‬אך קולו נשמע חלש ורועד‪.‬‬
‫פיץ נרתע כשאולדן חתך את הפתיל העבה ותליון הבדולח התנפץ על‬
‫הרצפה‪.‬‬
‫"וואו‪ .‬עכשיו זה אמיתי‪ ",‬לחש קיף‪.‬‬
‫"כן‪ ,‬נכון‪ ".‬פיץ מישש באצבעותיו את צווארו‪ ,‬שהיה חשוף כעת‪.‬‬
‫"את בסדר?" שאל אולדן את ביאנה‪ .‬היא אחזה בחוזקה בתליון שלה‬
‫בכף יד מאוגרפת ופרקי אצבעותיה הלבינו‪.‬‬
‫"אני בסדר‪ ",‬לחשה ביאנה‪ ,‬ואספה את שערה הארוך והכהה כלפי‬
‫מעלה כדי לחשוף את השרשרת שלה‪.‬‬
‫אולדן היסס לשבריר שנייה ואז חתך את החוט הכסוף‪ .‬התליון שלה‬
‫נחת לצד זה של פיץ‪ ,‬ואחריו צנח התליון של קיף‪.‬‬
‫"את התליונים שלכם יהיה קשה יותר להסיר‪ ",‬הזכיר אולדן לדקס‬
‫ולסופי‪.‬‬
‫לאחר שהנסתרים השתמשו בתליונים שלהם כדי לשכנע את כולם‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪15‬‬
‫כתפיו של דקס נשמטו והוא הבטיח שאכן למד‪ .‬דקס בנה את הנזר‬
‫המכאיב‪ ,‬מגביל היכולות‪ ,‬בלי לדעת שהמועצה תיאלץ את סופי לענוד‬
‫אותו‪ ,‬כעונש על התקרית עם מלך הענקים‪.‬‬
‫היא דחפה אותו במרפקה וחייכה‪ ,‬כדי להזכיר שסלחה לו‪ .‬אבל הוא‬
‫המשיך להשפיל את עיניו‪.‬‬
‫"אני חושב שבכך סיימנו‪ ",‬אמר אולדן‪" .‬אבל כולכם חייבים לזכור‬
‫להשגיח זה על זה‪ .‬פיץ וביאנה‪ ,‬שתפו את הריכוז שלכם עם דקס בזמן‬
‫שתזנקו‪ .‬וקיף‪ ,‬אני רוצה שתעזור לסופי‪".‬‬
‫"אני אעזור לה ועוד איך‪ ",‬הבטיח קיף בקריצה‪.‬‬
‫"כולנו נעזור‪ ",‬תיקן פיץ‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬אני יכולה לדאוג לעצמי‪ ",‬טענה סופי‪" .‬אני זו שלוקחת אתכם‬
‫לפירנצה‪ ,‬זוכרים?"‬
‫כל גבישי ההזנקה הכחולים תוכנתו להוביל למקום מסוים בכל אחת‬
‫מהערים האסורות‪ ,‬דבר שהיה עשוי להקל על העוקבים אחריהם‪ .‬ולכן‬
‫הם תכננו להגיע לאיטליה בדרך של שיגור – יכולת שהייתה רק לסופי‪,‬‬
‫הודות לתופעת לוואי מפתיעה הקשורה לאופן שבו הברבור השחור‬
‫ן־איי שלה‪.‬‬‫הדי־א ֵ‬
‫ֶ‬ ‫שינה את‬
‫"כל אחד מכם יכול לדאוג לעצמו‪ ",‬אמר אולדן‪" ,‬אבל אתם חזקים‬
‫יותר כשאתם פועלים יחד‪ .‬אתם גם צריכים מנהיג שיארגן את הצוות‪.‬‬
‫פיץ‪ ,‬מכיוון שאתה הבכור‪ ,‬אני ממנה אותך לתפקיד‪".‬‬
‫"הי‪ ,‬רגע‪ ",‬קרא קיף‪" .‬הוא מבוגר ממני רק בכמה חודשים‪".‬‬
‫"כשאתה אומר 'כמה' אתה מתכוון לאחד־עשר‪ ",‬תיקן פיץ‪.‬‬
‫דקס נחר בבוז‪" .‬אחי‪ ,‬כמה שאתם זקנים‪".‬‬
‫הוא שלח מבט זחוח אל סופי‪ ,‬והיא הסמיקה וגילתה למורת רוחה‬
‫שהיא חושבת כמוהו‪.‬‬
‫טוב‪ ...‬היא לא חשבה שפיץ וקיף הם זקנים‪ ,‬אבל הם בהחלט היו‬
‫מבוגרים ממנה‪.‬‬
‫‪  |  14‬שאנון מסנג'ר‬
‫"היא כן‪ ,‬כשהחוק מטופש‪ ",‬טען קיף‪.‬‬
‫"הלוואי שהייתי יכול לא להסכים‪ .‬אבל תראה לאן הגענו‪ ".‬אולדן‬
‫אסף את התליונים שנפלו ותחב אותם בכיסי השכמייה שלו עם הנקסוס‬
‫של דקס‪" .‬הייתה תקופה שהאמנתי בצדקתו המוחלטת של עולמנו‪.‬‬
‫אבל עכשיו‪ ...‬עלינו לסמוך על המצפן המוסרי שלנו‪ .‬ממש כאן –" הוא‬
‫הצמיד את כף ידו לליבו‪" ,‬אנחנו יודעים מה נחוץ ומה אמיתי‪ .‬כולכם‬
‫חייבים לדבוק בזה ולתת למצפן המוסרי שלכם להנחות אתכם בדרך‬
‫שלפניכם‪ .‬אבל רגע‪ ,‬הנחתי לזה להסיח את דעתי‪ .‬סופי‪ ,‬בואי נטפל‬
‫בנקסוסים האלה‪".‬‬
‫בזכות אלווין‪ ,‬הרופא המגונן מדי שלה‪ ,‬נאלצה סופי לענוד נקסוס‬
‫אחד על כל יד‪ .‬הוא גם נעל את הנקסוסים שלה כדי שלא יוכלו להיפתח‬
‫וליפול‪ ,‬אף על פי ששניהם הצביעו על רמת ריכוז מרבית‪ .‬היא דהתה‬
‫כמה פעמים במהלך זינוקים‪ ,‬ובאחת הפעמים כמעט נהרגה‪ .‬אבל זה היה‬
‫לפני שהברבור השחור שיפר את הריכוז שלה ושכלל את יכולותיה‪.‬‬
‫התדלוּ קית שענדה סביב צווארה‬ ‫ובכל זאת‪ ,‬סופי הושיטה יד אל ִ‬
‫למקרי חירום‪ ,‬לצד התרופה שלה לאלרגיה‪ .‬שני הבקבוקונים היו תחובים‬
‫בבטחה מתחת לחולצתה‪ .‬היא לא נזקקה לשני השיקויים זה שבועות‪,‬‬
‫אבל הרגישה טוב יותר כשידעה שהם ברשותה‪ ,‬בעיקר משהוציא אולדן‬
‫מפתח כסוף מעוקל ושחרר את שני הנקסוסים שלה‪.‬‬
‫היא עצרה בעדו כשבחן את הצמיד השלישי שלה‪ ,‬הצמיד השחור‪" .‬זו‬
‫אחת ההמצאות של דקס‪".‬‬
‫"אני קורא לזה 'אגרופון'‪ ",‬אמר דקס בגאווה‪" .‬כשמנופפים ביד הוא‬
‫משחרר פרץ של אוויר‪ ,‬וכך אפשר להכות באגרוף מכה חזקה בהרבה‬
‫מהרגיל‪".‬‬
‫"מתוחכם ביותר‪ ",‬אמר לו אולדן‪" .‬ותמיד טוב להצטייד באחד כזה‪.‬‬
‫אם כי‪ ,‬דקס‪ ,‬אני מקווה שלמדת את הסכנות הטמונות בהמצאת אמצעי‬
‫לחימה חדשים‪".‬‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪17‬‬
‫בראנט הסתיר את עובדת היותו ּ ִפירוֹ קינֵ טיקאי – הכישרון האסור היחיד‬
‫בקרב האלפים – והצטרף לנסתרים כי התקשה לשאת חיים ללא יכולת‬
‫מיוחדת‪ .‬אבל כשג'ולי גילתה את הבגידה שלו וניסתה לשכנע אותו‬
‫לשנות את דרכיו‪ ,‬הוא איבד את העשתונות והצית את הלהבות שהרגו‬
‫אותה בטעות‪.‬‬
‫תחושות האשמה והיגון ערערו את נפשו של בראנט עד כדי סכנה‪ .‬הוא‬
‫אפילו ניסה להרוג את גריידי ואת סופי כשבאו להתעמת איתו‪ .‬גריידי‬
‫כמ ְס ֶמר כדי לגרום לבראנט לשרוף‬
‫זעם כל כך‪ ,‬עד שהשתמש ביכולתו ֶ‬
‫את ידו שלו‪ .‬סופי בקושי הצליחה לעצור את גריידי לפני שירחיק לכת‬
‫ויאבד את שפיות דעתו‪ .‬היא גם נאלצה לאפשר לבראנט לברוח כדי‬
‫לקבל ממנו את המידע הדרוש ולהציל את חבריה‪.‬‬
‫"טוב‪ ,‬איבדנו לא מעט זמן‪ ",‬אמר אולדן‪ ,‬וקירב אליו את חמישתם‬
‫לחיבוק‪" .‬זכרו‪ ,‬זו לא פרידה לתמיד‪ ,‬אלא רק 'להתראות' בינתיים‪".‬‬
‫סופי הרגישה שדמעות זולגות על לחייה ופיץ שאל‪" ,‬אתה רוצה‬
‫שנודיע לך כשנגיע לשם?"‬
‫"לא‪ ,‬אסור לי לדעת דבר על מעשיכם‪ .‬אסור לאיש מאיתנו לדעת‪".‬‬
‫"אתה חושב שהמועצה תורה לבצע פיצוחי זיכרון?" לחשה סופי‪.‬‬
‫"לא‪ ,‬המועצה לא תרד לרמה כזו‪ .‬כמו כן‪ ,‬הם יודעים שאנחנו משפיעים‬
‫וחזקים מדי‪ .‬זה פשוט חכם‪ ,‬להיות זהירים‪ .‬אני מבטיח לכם שאין סיבה‬
‫לדאגה‪".‬‬
‫סופי נאנחה‪.‬‬
‫אין סיבה לדאגה היו שלוש המילים האהובות על אולדן‪ .‬והיא למדה‬
‫לא להאמין בהן אף פעם‪.‬‬
‫"בואו‪ ",‬אמרה ביאנה ופתחה את הדלתות המנצנצות של אוורגלן‪.‬‬
‫הם פסעו בשתיקה לאורך השביל בצעדים כבדים‪.‬‬
‫"מעולם לא חשבתי שאגיד את זה‪ ",‬אמר קיף‪" ,‬אבל אני ממש מתגעגע‬
‫לימים שגיגאנטור הלך בעקבותינו‪".‬‬
‫‪  |  16‬שאנון מסנג'ר‬
‫היא שיערה שקיף בן ארבע־עשרה‪ ,‬מה שאומר שפיץ הוא לפחות בן‬
‫חמש־עשרה – אבל ייתכן שהם מבוגרים עוד יותר‪...‬‬
‫היה קשה לעקוב אחר הגיל בערים האבודות‪ .‬האלפים לא ייחסו לו‬
‫חשיבות של ממש‪ ,‬בזכות תוחלת החיים הבלתי מוגבלת שלהם‪ .‬למען‬
‫האמת‪ ,‬לסופי לא היה מושג בני כמה באמת הם חבריה‪ .‬איש לא הזכיר‬
‫מעולם את ימי הולדתו‪ .‬אולי גם סופי הייתה אמורה להתעלם מענייני‬
‫הגיל‪ ,‬אבל היא הייתה מודעת לכך שהיא רק בת שלוש־עשרה וחצי‪,‬‬
‫והרגישה שהבדלי הגיל בינה ובין הבנים הם עצומים‪.‬‬
‫"הי‪ ,‬אני זה שיודע לאן אנחנו הולכים‪ ",‬אמר פיץ‪" .‬אז אני אחראי‪,‬‬
‫ו‪ ...‬נראה לי שכדאי שנצא לדרך‪ .‬אבל רגע – מה עם אימא? לא כדאי‬
‫שניפרד ממנה?"‬
‫אולדן הציץ לעבר ביאנה‪" .‬אימא שלכם צריכה לטפל במשהו כרגע‪.‬‬
‫אבל היא אמרה לי להגיד לכם שהיא תפגוש אתכם בקרוב‪".‬‬
‫פיץ לא נראה מרוצה מהתשובה‪ .‬אבל הוא גם לא התווכח‪.‬‬
‫אולדן פנה לסופי‪ ,‬אבל לא הביט היישר אל תוך עיניה‪" .‬אני‪ ...‬הצעתי‬
‫ולא ָד ֵליין תרופת הרגעה לפני כמה דקות‪ ,‬והם החליטו לקחת‬ ‫יידי ֵ‬
‫לגר ִ‬
‫ֵ‬
‫אותה‪ .‬חששנו מהתגובה שלהם כשיצטרכו לראות אותך עוזבת‪ .‬הם‬
‫ביקשו ממני למסור לך שהם אוהבים אותך ושהשאירו לך פתק בתוך‬
‫התרמיל‪".‬‬
‫סופי התקשתה להנהן בגלל הגוש שחסם את גרונה‪ ,‬אבל היא אילצה‬
‫את עצמה לעשות זאת‪ .‬גריידי ואדליין היו ההורים המאמצים שלה‪,‬‬
‫וכאב לה לעזוב בלי לראות אותם‪ .‬אבל היא הטילה ספק ביכולתם לעמוד‬
‫בפרידה דומעת נוספת‪ ,‬בהתחשב בכל מה שקרה‪.‬‬
‫הם חיו בערפל עמוק של דיכאון מאז איבדו את בתם היחידה‪ ,‬ג'וֹ לי‪,‬‬
‫בשריפה שאירעה שבע־עשרה שנה קודם לכן‪ .‬ורק באחרונה היא גילתה‬
‫שבראנט‪ ,‬ארוסה לשעבר של ג'ולי – שבמשך שנים גריידי ואדליין‬
‫דאגו לו כמו לבן משפחה – היה זה שהצית את האש שהרגה אותה‪.‬‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪19‬‬ ‫‪  |  18‬שאנון מסנג'ר‬

‫גם עיניה של סופי התמלאו דמעות כשאולדן פתח את השערים‪.‬‬ ‫סופי הנהנה‪ ,‬וחשבה שהלוואי ששומר הראש הגובליני שלה‪ ,‬שני‬
‫חמשת החברים הביטו ביער המתנשא מולם והחזיקו ידיים‪.‬‬ ‫מטרים גובהו‪ ,‬היה בריא דיו כדי להצטרף אליהם‪ .‬סנדור הושלך מצוק‬
‫לאט־לאט הם עשו יחד את הצעד הראשון אל תוך החשיכה‪ .‬בקושי‬ ‫מכוסה קרח במהלך המארב בהר אוורסט וכמעט כל עצמותיו נשברו‪.‬‬
‫הספיקו לצאת לדרך כשדמות עטוית גלימה הגיחה מבין הצללים‪ .‬היא‬ ‫אלווין הבטיח לה שהוא יהיה בסדר‪ ,‬אבל לסנדור ציפתה תקופת החלמה‬
‫לא לבשה גלימה שחורה כמו הגלימות של הנסתרים‪.‬‬ ‫ארוכה‪.‬‬
‫זו הייתה גלימת כסף משובצת יהלומים‪.‬‬ ‫לא ארוכה כמו הדרך שעומדת לפנינו‪ ,‬חשבה סופי כשהבחינה בשערים‬
‫כמו הגלימות של חברי המועצה‪.‬‬ ‫העצומים של אוורגלן מבעד לחשכת הלילה הקודר‪ .‬הסורגים הצהובים‬
‫הזוהרים ספגו את כל האור בסביבה ולא ִאפשרו לאיש לזנק פנימה‪.‬‬
‫"הגיע הזמן לרוץ‪ ",‬לחש אולדן‪.‬‬
‫השיגור היה יכול לפעול רק תוך כדי נפילה חופשית‪ ,‬והצוקים שמהם‬
‫היה עליהם לקפוץ היו מעבר לתחום המוגן של אוורגלן‪.‬‬
‫פיץ מחה את עיניו‪" .‬תגיד לאימא שאנחנו אוהבים אותה‪ ,‬בסדר?"‬
‫"אנחנו אוהבים גם אותך‪ ,‬אבא‪ ",‬הוסיפה ביאנה‪.‬‬
‫"ואל תיתן לחברי המועצה להתקרב למשפחה שלי‪ ",‬התחנן דקס‪.‬‬
‫"אני מבטיח לך שלא אתן להם להתקרב למשפחה שלך‪ ",‬אמר אולדן‪.‬‬
‫"וגם לא לגריידי ולאדליין‪".‬‬
‫סופי הנהנה‪ ,‬ובמחשבתה התרוצצו מיליון דברים שרצתה לומר‪ .‬רק‬
‫אחד מהם היה חשוב באמת‪" .‬אל תיתן לגריידי לרדוף אחרי בראנט‪".‬‬
‫אולדן אחז בידיה‪" .‬לא אתן לו‪".‬‬
‫כולם הביטו בקיף‪.‬‬
‫"תגיד לאבא שלי‪ ...‬שהחבאתי את הגלימה האהובה עליו בארון בקומה‬
‫עשרים ותשע‪ .‬אבל אל תגלה לו שהדלת ממולכדת בנפיחוֹ ת של גוּ לוֹ נים‪.‬‬
‫שיגלה את זה בעצמו‪".‬‬
‫"האם זה באמת כל מה שאתה רוצה לומר לו‪ ,‬קיף?" שאל אולדן‪.‬‬
‫קיף משך בכתפיו‪" .‬מה עוד יש לי להגיד לו?"‬
‫אולדן עטף את קיף בחיבוק ולחש משהו באוזנו‪ .‬מה שאמר גרם לקיף‬
‫לדמוע‪.‬‬
‫שומרת הערים האבודות ‪ -‬הנסתרים  |  ‪21‬‬
‫"המשפחה שלהם היא רבת זכויות בעולמנו‪ ",‬הזכירה לו אורהלי‪.‬‬
‫האלפים‪ .‬היו‬‫אקר היו למעשה בני מעמד המלוכה של ֶ‬ ‫בני משפחת וָ ֶ‬
‫להם קרובי משפחה בקרב מעמד האצולה יותר מלכל משפחה אחרת‪.‬‬
‫אביו של דקס‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬לא ביטא עד כה שום יכולת מיוחדת‪,‬‬
‫והכישרון – לא העושר‪ ,‬לא צבע העור‪ ,‬לא הגיל – היה הדבר החשוב‬
‫ביותר בערים האבודות‪ .‬האלפים ראו בכך דרך הוגנת ליצור מעמדות‬
‫נפרדים‪ .‬אבל סופי לא הייתה בטוחה שיש דרך הוגנת כלשהי להפריד‬
‫בין אנשים‪ .‬נטולי היכולות לא היו יכולים להשתייך לאצולה‪ ,‬ואם‬
‫נישאו לאנשים שאינם חסרי כישרון כמותם‪ ,‬נקבע שזו "התאמה‬
‫גרועה"‪ .‬אימו של דקס נישאה לאביו בכל זאת‪ ,‬אבל הזלזול ליווה את‬
‫דקס כל חייו‪.‬‬
‫"אז ככה זה?" שאל קיף‪" .‬עכשיו‪ ,‬כשאנחנו יודעים את האמת על אימא‬
‫שלי‪ ,‬המשפחה שלי היא זבל?"‬
‫"לא זבל‪ ",‬תיקנה אורהלי‪" .‬אבל אבא שלך הודח מתפקידו כשליח‬
‫המועצה‪ .‬חברי המועצה לא מאמינים שאמפת יכול להיות עיוור לחלוטין‬
‫לבגידתה של אשתו‪".‬‬
‫קיף מצמץ כמה פעמים‪ ,‬ואז פלט צחוק צורם‪ ,‬קולני וקר‪" .‬טוב‪ ,‬אז אני‬
‫מניח שאימא שלי בכל זאת עשתה משהו בשבילי‪ .‬אני כמעט מצטער‬
‫שלא אוכל להיות שם כשזה יתפרסם‪".‬‬
‫התואר והמעמד היו הדבר החשוב ביותר בעיני אביו של קיף‪ ,‬לרוב על‬
‫חשבון יחס טוב ואוהב כלפי בנו‪ .‬סופי הבינה את התגובה של קיף‪ ,‬אבל‬
‫הופתעה לחוש גם קמצוץ של אהדה כלפי לורד קסיוס‪ .‬הוא איבד בן‬
‫לילה את אשתו ואת התואר האהוב עליו‪ .‬ובבוקר יגלה שבנו היחיד ברח‪.‬‬
‫"מה איתי?" שאלה סופי‪" .‬איזה עונש החליטו להטיל עליי?"‬
‫"זה עדיין שנוי במחלוקת‪ ",‬אמרה אורהלי בשקט‪" ,‬אבל סביר להניח‬
‫שיגרשו אותך לאקסיליוּ ם‪".‬‬
‫סופי לא הצליחה להחליט איזה חלק מהמשפט הזה מבהיל יותר‪ .‬היא‬
‫‪2‬‬
‫"הכול בסדר‪ ",‬נשמע קול עדין‪ ,‬והדמות הסירה את הברדס הנוצץ‬
‫שלה‪ .‬תלתלים בלונדיניים גלשו סביב פניה היפות והמוכרות של חברת‬
‫אורהלי‪ ,‬שנראתה עייפה‪.‬‬ ‫המועצה ָ‬
‫הנזר שלה‪ ,‬המשובץ אבני חן ורודות‪ ,‬בלט בהיעדרו‪" .‬באתי הנה לבדי‪",‬‬
‫אמרה להם‪.‬‬
‫במ ַמזג‪ ,‬אביזר קטן וכסוף שגרם לשיתוק‬
‫אולדן הוריד את ידו שאחזה ְ‬
‫מיידי וכואב‪" .‬כמה זמן נותר עד שיגיעו כל השאר?"‬
‫וטריק עדיין מתווכחים‪ ,‬אבל זה לא יעזור להם‪.‬‬ ‫נטה ֶ‬
‫"לא הרבה‪ּ .‬ברוֹ ֶ‬
‫הפחד והזעם לא מאפשרים לאחרים לחשוב בהיגיון‪ ".‬אורהלי ליטפה את‬
‫זרועותיה באצבעותיה העדינות ורעדה לאור הירח‪ .‬היא הייתה אמפתית‪,‬‬
‫כמו קיף ואביו‪ ,‬וסופי מעולם לא ראתה אותה כאובה כל כך‪.‬‬
‫"מה יהיו העונשים שלהם?" שאל אולדן‪.‬‬
‫אורהלי השפילה את עיניה‪" .‬דקס וקיף יושעו עד מחצית שנת הלימודים‬
‫ויוצמד להם מלווה קבוע‪ .‬פיץ וביאנה יושעו לשבוע וייגזר עליהם חודש‬
‫של עבודות שירות בחוות המקלט –"‬
‫"רגע‪ ",‬התפרץ דקס‪" .‬איך זה שהם מקבלים עונש קל יותר?"‬
‫‪- 20 -‬‬