‫כ·תלנו‬

‫דברי תורה שנתחברו‬

‫ע"י בונרי ישיבת הבתל‬

‫י"ג‬
‫יום ירושלים י תש"ן‬

‫מנהגי הקריאה וההפטרה‬

‫של בני ארץ ישראל הקדומים בחג הפסח‬

‫בנימין אליצור‬

‫ישיבת הבתל‬
‫מרכז ישיבות בני עקיבא‬

‫ירושלים העתיקה ת"ו‬

‫‪4,.‬‬ ‫'ייג‬ ‫‪-‬‬ ‫וסלני‬

‫יי בינטין אילצרו‬

‫מנהני הקריאה וההפטרה‬

‫של בני אץר ישראל הקדומים בחנ הפסח‬

‫תפיח‪n‬‬
‫מנהגי הקייאה בתורה וההפרטה בבניא פשויטם ומקובלים יהום בעם ישראל‬
‫לנל דעותיו השונות נמעט ללא חילקר‪ .‬אבל משאנו באים לברר את מקיריתיהם לש‬
‫מנהגים אלו‪ ,‬מתברר עשד שנתמטדן עבח ילעהם גלגילום שונים במשי למעלה‬
‫מאלף שנים‪.‬‬

‫ביסודם של מנהגינו היים ))ומדים מנהני בבל שסוכמו באופו מסודר רק לקרתא‬
‫טוף תקופת הנאונים על ייז רב עמםר גאון ואחייי על ייז רב עסדיה גאןו‬
‫בסיחריהם‪ .‬מלבד מנהניס "בבליי'דנ אלו‪ ,‬היו קיימיס בראץ ישראל בתקותפ‬
‫רשינם מן המנהנים‬ ‫‪-‬‬ ‫התלמוד והנאינים מנהני קייאה נפדריס‪ ,‬ובקמירם רבים‬
‫הבבלייס המוכירם י‪ m‬ר‪ ,‬יאלי ברובם שקעו ונשכחי‪ ,‬כיפ קשרה למנהגיהם לש בני‬
‫א‪y‬ריישראל נם בתחומיס אחריסי‪.‬‬

‫המקותח העוםידם לשרותנו כשאנו באים לדון בנשוא הם מקורות יישיים‬

‫יישיים הם קוםד כל ייתום הלכתיים ברייים ישלא באו‬ ‫םקךר‪m‬‬ ‫וטקורות עקיפים‪.‬‬
‫לאא ללמד לע נשוא זה של הקייאה בתורה וההפטרה בנביא‪ .‬הקדימים שבהם הם‬
‫הבבלי‪, 5‬‬ ‫המשנהן ךהתיפסתאנ‪ ,‬התלמוד הירישלמי~ יבמדה םרסיימת נם התלםוד‬

‫על מנהגי א"בלכל ראה לשמל‪ :‬םסר העמדשםלבבי א"‪,‬ת~א חלו‪~u‬א; הלכיתא"י ןמ‬
‫הגנזיה‪ ,‬מי מרגתויל‪ ,‬ילשורים תלש‪) ..,‬שרם תגםאות רבךת למבהגיםשבכשחח‪ .‬על מנהגי‬
‫תםליה כא" ארה ללשונ ‪ :‬זסי אטף‪ ,‬מודס התפליה בא"י‪ ,‬טפר כנידירג‪ ,‬ילשורים תשאט‬
‫לואחחנה עי פשיילר‪ ,‬פחליה נםרגחי תפליה א‪y‬ר‪-‬שיראי‪'n‬ום כתקיתפ‬ ‫מעי ‪; 131-116‬‬
‫הגניזה‪ ,‬ילשוריס תשם"ח‪.‬‬
‫מנהגי קהיואה תכררה הבזכיום מבנשה כםיא בחבם בי‪Y‬ת‪t‬ני לכליים לקיראית דיערית‬
‫יםפיסרםית‪ ,‬כגןר ‪ :‬יכשרפת מערדרתי )פסח(‪ .‬יבקנתרת החגי )סכר‪ (m‬רכרי )מגליה ג‪< ,‬זז‪.‬גם‬
‫נזיצים להקיחים ןמ הפטקו רהאשןר שכקףאה‪ ,‬כגןר ‪ :‬יזכרר‪ :‬יפהר אררמה‪ :‬רנאה לשא‬
‫כאר אלא שמםו כשר נתשגר שמה לש הם‪w‬וה‪ ,‬יצרנים כלליים אלי מקשים לעתים לע‬
‫‪r‬‬
‫השח‪,‬דר המד‪,.‬ק של נמהגי קהיואה נהמרםיז‪ .‬רכקיער כםקמרית שכהם א מהנהבים‬
‫םתעוידם כקמררתר מא‪ m‬םיר ייתר‪ .‬השובגה מתחייסת ‪p‬לףאה כתהדר לככ‪,‬ר צוינים‬
‫םפשרוים לפהחר‪t‬ו בנכיא אינם מחבףם כה‪ ,‬םא כי נמההג להפיטר כנביא נזכר כםה‬
‫‪'(.‬‬ ‫פמעיס )מגליה פ"ד א‪-‬ה‪,‬‬
‫התרטפתא מרחיכה את הקיראות המ ‪ y‬ירניך" כשמבה ימיםיסה לעהין‪ ,‬גכןר מהנהג לקאור‬ ‫‪.3‬‬
‫קיואית זסרנרת יכםםי שהתים של הג פחסח‪ ,‬י‪p‬הףאית לש חלו הדנ‪n‬מ סברית שרימני‬
‫ערצת םתךו פשרת יקברנית החגי‪ ,‬מיגיי לשמגה‪ ,‬בתפסרתא בזכחת גם פהטחת‪ ,‬ןא קר‬
‫לארכע פהשרירת‪,‬‬
‫אנין‬ ‫הילשררימ לא םכיא קיואית ניפסית על האםרר כשמנה יכתסרםתא‪ ,‬ר‪,‬ךפרזכך‪n‬‬
‫גזכתח כי לכל )כפי שככר הרהא אי אפטךנ‪r‬יכר ד(‪I‬יכ ה ח~כ עםי ‪ 191‬העי ‪(. 3‬‬
‫‪N‬‬
‫י"ג‬ ‫‪-‬‬ ‫כתלנן‬
‫‪'80‬‬

‫ביים כפרק השלישי ממסכת סגילח‪ .‬מקיי חשיב כיסף חוא מסכת סןפר ‪ J‬ם ‪ .6‬מקייןת‬
‫דסר רב עםרם גאוו יסידי‪ ,‬רב‬ ‫‪-‬‬ ‫כיסדורים הקדימים‬ ‫"‬ ‫י‪m‬‬ ‫ישיורס מאוחיום‬
‫עסרוה נאון‪ .‬יסםךי היכה שינ ‪ J‬םך‪ ,‬משסיפם לרןב את המנהגים הבבליים‪ .‬נןסףעל כך‬
‫מצויים גיידני רשיםות של קיראות יהפטרות שנעכרו בתקיפה קדיםה ועיו מן‬
‫הגניזה הקהיירת‪ ,‬וכיביהו שרימות המשקפית מנהגיס ארצישראליים‪,-‬‬

‫העקיפים הם מקירות מרדשייס וםקררות פיינטיים‪ .‬באיו ובאין יש‬ ‫המקיו‪m‬‬

‫גידינן טנטסיס שאין ספק במסיםר האצרישראלי‪ ,‬יאין ואלן לא גאי ללמד על‬
‫‪-‬‬ ‫מנהגי קריאת התןוה‪ ,‬אלא לפאר ימיס מוסוומום בשרדית ובתפייןת מפיריטןת‬
‫תוך זיקה לקריתא היים אי להפטרה‪ ,‬כפי שהיי נהינות במקומם של הדשרנים‬
‫והפייטנום‪,‬‬

‫הםדרשים שנוצרן לכביר זמיס איי וקיראותיהם הם המנינזם יפסיקתןת‪'.‬‬

‫ראשון וחשןב שבחם הוא ה'פסיקחא ‪,‬רג כהנא' המשקף נאמנה את הקריאית‬
‫וההפטרות הארצישראליות‪ ,‬והמשמש בדןר בלל באישור לשימוש מעשי של המצןי‬
‫ההלבתיים ‪, 9‬‬ ‫כענין תיאורטי במקורות‬

‫שעמירר המדרש הארצישראלי ביסודו‪ ,‬שהוא‬ ‫הבעי‪m‬‬ ‫כננד זה‪ ,‬מסיבבות‬

‫מאוחר יחסית יבלתי אחיד בצביןנן‪ ,‬זה המכתה יפיסקתא רבתי‪ '.‬מדרש זה מכיין נם‬
‫שוניס‪ o‬י‪.‬‬ ‫ממקור ‪m‬‬ ‫היא לקריאות התירה וההפטרןת‪ ,‬אלא שבידער היא מורבב‬
‫‪-‬‬ ‫הקשר אל קיראות התורה מפורש בפסיקתא רבתי‪ ,‬אמנס קר בקטעים הפחרחיס‬

‫בתלמדו הבבל‪ ,‬בא פיטור גדלו של הקיראןת וההפטדות שבכל שהבתות המצ!"'וות‬ ‫‪,5‬‬
‫הוחגים‪ ,‬התלמדו )מגליה לא ע"א( מביאביריתא אודכה המונה יטים אליעל קיראותיהם‬
‫‪ m‬פטודתיהם‪ ,‬הביירתא נקעטת מיר פעם על ייד התלמדו‪ ,‬המיסוף דצב המבהג הםובא‬
‫בה גם את הקרואת הנודג‪.‬ות לעמשה‪ ,‬בשלון ‪ -‬יהראיתא נהוג עלמאי וכוי·ב בלוטית‬
‫ברמיחד כמה מחלקוית אמיארים‪ ,‬כגךו מחליקת אביי דוב פפא בעניין הקיראית בפתס‬
‫)ראה ללהן(‪ .‬מנהגי קה י;אה ןההפטרה המיבאים ככבל‪ ,‬שלא ל‪,‬מים טובים של גליות אין‬
‫עדלת היכן נקבעו ימתי נצורו ‪.‬לפחות לגבי חלק מםה ברחשהם שתים מז המנהג שהיה‬
‫נפיץ בא"י )מבי הקיראה בתיה"מ פתס או בשבתית חר"‪i‬דמ פסח וסוכןת(‪ ,‬אולם קשה‬
‫לקבעו שבא"' יהה מבהג אחדי‪ ,‬וברפט כתקיפת האמודאים‪ ,‬גם םיטדיהמבהגים בתלמדו‬
‫הבביל ייתכן שמוטירם מבהגים שנדג‪.‬י גם בא"' )כמי באיי‪ ,‬ראה ללהן העי ‪(, zz‬‬
‫מבסכת טופרים )עביקר בפקריס י'יב‪ ,‬יז( שבתחבהר בתקיפת דג‪.‬אתיס אין תוספית‬
‫מרוכות על הםשבה‪ ,‬יש בה פ'טח בוףס במערידם מסדןיימם‪ ,‬וכמה הפטורת‬
‫אצרישראל‪,‬ות יהרעוות ממקורית חוץ"להכתיים )מד‪u‬ח'ם ופיטוים( מתאשררת על פהיי‪,‬‬
‫גכון‪ :‬בארררהם‪ ,‬טםיר דבי ‪"',‬רז‪z‬ז ראבי"ה ערדו הרבה‪,‬‬ ‫‪,7‬‬
‫)תשכ"ז(‬ ‫יסניס (‪j‬‬ ‫ראה ני םרד‪ ,‬הפטרות אלרטנטיביות בפייטי יביי ‪ru‬ואר פייטנים קדומים‪,‬‬ ‫‪.6‬‬
‫‪.4‬‬ ‫עמי רסן עהי‬

‫יצותא מן הכלל רק דפניקסה לארשין לש םסח קוירתא יעשר תעשרי בשבת חדדרמ )דאה‬
‫להלן(‪ ,‬תוספת חשובה נרספת היא מציאות! של שתי חטיבות לשנתית המצריניות‬
‫‪ -‬תלתא דפערובות ‪ X‬שרבעא דנחמתא‪ ,‬וחוא מנהג‬ ‫בהםטריתיןה הרמיחדות‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫אצרישראל· שנתפשט לכל תפוצןת‬
‫‪ , 10‬גכין פיקסאות ןמ הפדסר"ב‪ ,‬מדשרים מסוג ·לימתיי ומטוג זהר שנאמר בררת הקשדוי‬
‫‪ -‬אלבק‪ ,‬הדשרית בישראל‪ ,‬ילשורים תש"ז‪ ,‬עמי ‪, 118‬‬ ‫עודר‪ ,‬ראה צתץ‬
‫‪481‬‬ ‫י"ג‬ ‫‪-‬‬ ‫‪r‬םלנן‬

‫ממה‬ ‫‪-‬‬ ‫ממהשקראי בענין ‪,"...‬אי‪:‬מ"נין‬ ‫‪-‬‬ ‫י'למיני רכני‪ :‬כמאצעתו הטרמיו‪:‬מ"ניו‬
‫הרימז לקריאית אי לחפטרתר בואפו שאיני שמתמע לשתי‬ ‫בנכיא ‪"...‬‬ ‫ישהישלים‬
‫פניםוו‪ ,‬אבל‪ ,‬למרית הקשר הבחר של הפיסקתא רתבי לקיראתו בתירה יבנביא‪,‬‬
‫תנקילם אני כאן ביפקסאית רבתר ישיאן מנהני קירתא חתירה הייערים לני‬
‫תמיישבים עימוגו‪ .‬הפסיקתא רתכי מיכיחה באיןפ חד משמיע את הגיייו הרב שחיה‬

‫ארץו‪-‬שראל‪ ,‬בצי חמנהנים‬ ‫בנ ‪t‬‬ ‫סיים במנהני הקיראה‪ ,‬יעביקר ההפטרה לש‬
‫אך‬ ‫‪-‬‬ ‫המכרזיים בץוא ישראל חיי יקיימם מנהני קיראה חרפטרה פחית בפצרים‬
‫שחיבים ידים בזמנם יבמקימם כיד לבנתו לעיהם ודשית בציביר‪,‬‬

‫השימשו‬ ‫חדמשסעי‪ ,‬חרי‬ ‫ואינני‬ ‫הזיתח‬ ‫םחייב‬ ‫במדשרים‬ ‫השימוש‬ ‫אם‬

‫במקורתו הפייטניים מיחיב זהיחת כפולה ומכופלת‪ .‬למן תהסיפה הקלאיסת של‬
‫הפייטנןת המזרחית‪ ,‬היא תקיתפ פעלותם של יניי יר' אלזער בירבי קליר‪ ,‬מצויים‬
‫ביידני פיוטים רכיס הרומזיס לקיראות כתורה לוהפטרתר‪ .‬פייטנים נהגי לשלכ‬
‫בקתשחארת את הפסיק הראשןו לש הקיראה תבורה כאוש שרשרת הפסיקים‬
‫אחיר‬ ‫‪-‬‬ ‫אשחרי המנן‪ ,‬ותעלים קרובתו גם את הפסקו הראשןו שכחפטרה‬
‫המלששגו‪ ,‬גם במערתכ היצרר כאים תעלים סריבתו וספסי הקיראה חבירה כיסומית‬
‫מקראיות של הטסרךפית‪ ,‬יאילו בזולת ממששים כיסימחר מקראיתו פסוקי‬
‫ההפטיות ‪ 4‬י‪ ,‬הפיויטם שעויים יאפוא לשמש לני מסרר שחוב למנהגי סריאה והפטהר‬
‫ולתעים תמיהים‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫מגרונים‬

‫יש להבחיו ביו מנהני קיראה המוייזם בקדרתשאחר קחמחר‪ ,‬שהם בודד כלל‬
‫מנהגיס ארצשיראליים טהיירם‪ ,‬לכיו לאו הרמיזים ביצותח‪ ,‬שכו נראה‪ ,‬כי יצררות‬
‫לש חג לא נ‪n‬שעבח לקיראתו כתורה ובנכיא‪ ,‬אלא בתקיפה שבני אץו ישראל כבר‬
‫דים של קריאות‬ ‫מי‪m‬‬ ‫הושעפי השפעה מכתעו מבני בבל‪ .‬על כל פנים‪ ,‬מנהנים‬
‫כתירה ושל הפטרתר‪ ,‬יש שלא ניעדי לנר אלא מו הפיטרים בלב‪.‬ד‬

‫כאן הםסום לציין‪ ,‬כי בחנים נשתמרן מנהני אץו ישרלא יןתר מאשר בשאר‬
‫יהמיס‪ ,‬דןו משל‪ ,‬גם כאשר בערר בני אץו ישראל לקחא את הפרשתו היבלכיתו'‪,‬‬
‫הם הריספר שלמרר לע מנהגיהם המסריריס כמרידעם במשך תקרפה אריכהזו‪ ,‬נם‬
‫מחץו לאץו ישראל נתשקעי מנהנים אריצשראילים ירוקא בחנים·ו‪.‬‬

‫ראה ישיה עןו למין‪ ,‬עי 'פנ<ט ‪ m‬א; ז‪n‬רה ערת"ר עמי ‪ : 343‬הדר"ל במביא לי‪r‬ושורו‬ ‫‪. 11‬‬
‫לפיסקתא רכתי‪ ,‬ן‪v‬זרה תרמ"ג עםי " יסי ה‪ :‬עודו‪:‬‬
‫לריצם של מרי‪t‬ןים לפהרטןת לשא עורבי אלא מדמשר ‪ ,m‬צמיררת מ‪p‬סיא‪ m‬למםיקרס ןמ‬
‫הבתיביס אשר עייןדו לחיטןתי קהםח (‪l‬ונני ברח‪ ,‬כמי ‪ -‬עיל בחתת בבל‪ :‬יאשף נ'ףש‬
‫פשעי ערדר‪ ,‬מקולבלראן‪ n‬פק‪o‬יו‪K‬ת אל‪ ,‬כמכ‪.‬תרות לישר לש וים‪ ,‬ראה יש"רשם עמי ‪, 347‬‬
‫הדרז שם מרדא"ש בפישחי למ"סר ףר ר ע"ב יסי (‪,' 1‬‬

‫ראה עי פלשייר‪ ,‬וישת הקשור העבףת בייס ‪.‬דבנייי"ם‪ ,‬ריילשום תלש"ה מעי ‪, 144• 141‬‬ ‫‪. 13-‬‬
‫ראה עי פלשייר‪ ,‬שם עמי ‪ : 218 ,113‬הרב"ל‪ ,‬יהצותור בהתהתדרם דר‪n n.‬ם ‪ n‬רתם‪ ,‬ריםילשו‬ ‫‪•14‬‬
‫‪, 292 • 289,219-215‬‬ ‫תשמ~ר עמי‬

‫ראה עי מלישיר‪ ,‬עיתםי במבדוג‪ .‬קהיראה לש בבי ץוא שירלא בתהרר וכביבאיס‪ ,‬טפנרית טן‬
‫נתש"ם( עמי ‪ : 18 • 16‬הרב"ל תליפה רנמהגי פתליה ל)עלי עהי ‪ ( 1‬עמי ‪, 313‬‬
‫רזמ לכר הגשר ליבמון זז‪ ,‬חםסרחא כפשהטו בכו‪ m‬עמי ‪ 81‬עהי ‪ 26‬בקשרלמנדג‪.‬ם של‬
‫בני הגלוה לנהיג ביםו וטב לע פי טפויס אי" לש הבנוות‪,‬‬
‫'ייג‬ ‫‪-‬‬ ‫תכלנן‬ ‫‪482‬‬

‫קיראת התרוה בואשרו של פסח‬

‫‪-‬‬ ‫לגבי קריתא התוךה בראשון של פטח נתשםרן שתי מטויות יטויררת‪ :‬האחת‬
‫קיראה בענין‬ ‫‪-‬‬ ‫קריאה בפרשת מועדות שבךיקרא )פרק כג אך קצת לפניו(‪ ,‬והשניה‬
‫מנהגים שהין‬ ‫משקפ ‪m‬‬ ‫יציאת מצרים )בשםית פרק יב(‪ .‬בר" ששתי המסירות‬
‫ועהדפתה על פני‬ ‫המסןר ‪rn‬‬ ‫קיימים באץר ישראל‪ .‬אבל לענין מרכיזותה של אחת‬
‫מן המקייית ההלכתיים והפייטניים משתעמ‬ ‫חברתה יש "יליק בין המקיר ‪. m‬‬
‫ואילן מן הפסיקתןת‬ ‫שהקריאה כויקרא עיקר‪ ,‬וכמעט אין בהס זכך לאפשר‪,‬ת אח ‪•m‬‬
‫אם כי גם לקריאה ביוקרא היתה‬ ‫‪-‬‬ ‫נראה שדווקא הקריאה בשמןת היתה המרכזית‬
‫בוכחרת בשטח‪ .‬ונפרט את דבריבי‪.‬‬

‫כהבי'םיו"‬ ‫שבתו ‪m‬‬ ‫במשנה )מגילה גי ה( נקבע ש"בפסח קירין בפרתש מערדות‬
‫אר בררך שםרכזח בפסיק המתחיל‬ ‫נמשנה&‪,1‬‬ ‫בנילות הקריאה לא נקבען למעשה‬
‫ליאלה מועד ‪·' I‬ה )ויקרא כג‪ ,‬ד( והפיסקה מתיד הענין המתאימה '"וס המטןיים )כר‬
‫פסוקים ה·ח לראשוו של פסח‪ ,‬או פסוקים רכיי לבי דפסח‪ ,‬יום הנפת העומר(‪ ,‬מתוך‬
‫המקירית המאיחרים ייתר המתייחסים לקריאה זן‪ ,‬כריר שתחילתה נקבעה קצת‬
‫כפסוק "שור או כשב או עז כי יוילרי )ככ‪ ,‬כו‬ ‫לפני תחילת פשות המיעדית עצמה ‪-‬‬
‫ואילך(‪ .‬הקריאה כישור אי כשכימופיעה כמנהג כמעט ייחד בפייטים שינים לראשןו‬
‫‪,‬יאטירים אשר‬ ‫נצח' ליניי‪,19‬‬ ‫של פטח‪ ,‬וכראשם בקדושתאות 'אשמורה זאת אשמור‬
‫רק אצל פינחט הכהו נמצא זכר לקיראה‬ ‫בכישר שעשת' לרכי אלעזר בירבי קליר ‪.20‬‬

‫גם בתסופתא )מגליה ג‪( ,‬ה נזכרת הקיראה בייקאר‪ ,‬אך בריב המסיררת בלשרן המויהו‪:‬‬ ‫‪17‬‬
‫ייפשרת הנף שבתורת ברגים" )רק בבת"' עפרוטר מיבא; ~פשרת מעררות" ומטבתר שהרא‬

‫חייגיןמ‪ ,‬פרשות בייקאר רבא שקמיירותן מפקרפקת‪ ,‬תרב'‪Y‬‬

‫תיקןו על מי השמנה‪ .‬וראה וי‬
‫לי )תשכייח( עמי ‪ !(.49‬הלשךר 'פשרת חנף' תמוהח במקםו יה רהצועולה פירשוים שונים‬
‫ששיברם בדיצם‪ .‬נראה‪ ,‬שהמשנה יהתיפסתא ב (‪ l‬ו לעקרו מבהג אחר של ק"'אה דהשה‬
‫בהרג בראשךר של מטח )כנראה הקףאה בשמחר יב(‪ .‬ייתכן שהקיראה בייקרא כג שחיתה‬
‫שמוט תנפת העומר‪,‬נתכנתה פשרת הגף‪ ,‬וכאשר‬ ‫‪-‬‬ ‫נהוגה בכל המקומות שבבי של פסח‬
‫באה התזכרפתא להחיל ק"'אה זן על ראשון של פחס‪ ,‬השתמשה בשם המקובל בפיהעם‬
‫‪~ -‬פשרת הגף"‪ ,‬ןשהרהו ללהן עהי ‪.48‬‬
‫ייתכן שנם הוים המדייוק לא נקבע בשמבה‪ ,‬ריש כאן קבעיה בלילת שבכל ימי הפחס‬ ‫‪. 18‬‬
‫‪r‬‬
‫קוראים מסיקים אלן אי אחירם מירקרא כג‪ .‬ור (‪ l‬ה לנעי הז דביר ףמ איש שלום בפירשרר‬
‫למט ‪ h‬ר עמי מה עהי א ורל גינבצרוג ביפרשוים יחדישוים בירשולמי ח"ג עמ' ‪ 6‬גך העי‬
‫ה ‪ 11‬גימן‪ ,‬שם‪ ,‬עמי ‪ !48‬העי ‪ .35‬וראה עדו ללהן בירןו בחוה"מ פסח‪.‬‬ ‫‪ 51‬ך ‪ .‬עריין עדו "‬
‫מי ‪1‬לראי‪ ,‬פיויט יניי‪ ,‬בלו‪,‬ן תצר"ח עמי רטא ואילך‪.‬‬ ‫‪. 19‬‬
‫קדשותא זו נקבעה במנהנרת‬ ‫‪.6937‬‬ ‫די דיודוןו‪ l( ,‬יצר הישרה ןהפירט‪ ,‬נ"אקר רתפ"ה‪ ,‬א‬

‫המאוחרים בחב קיהלרת האשבנזים כקשורת (‪ l‬לשני של פטח‪ ,‬משים שהתאימה‬

‫לקיראתם ביים הז‪ ,‬רעל פיה אף חשבו שהקליר ודאי בן חיץ לאץר יהה ‪ -‬שכן הוא‬
‫כביכלו כתב קדשותא ליםר טוב שני של גל‪,‬ית )ר ‪ X‬ה שי"ר‪ ,‬תלורחר ר'אלעזר הקליר‪,‬‬
‫אבל ככר הוכח לל ‪ X‬צל של ספק שהקל‪,‬ד בן '"א ההי‪,‬‬ ‫העי ‪(. 1‬‬ ‫ישרה תער"נ‪ ,‬עמי ‪197‬‬
‫הוקדושתא נכתבה לארשןו של פטח‪ .‬דאה די רלוף ה"‪,‬בחיים במאמרך "המיויטם‬
‫רהפייטנים" במבראר למחזור לשימני עצרת‪ ,‬רטיברם המחקר אצל אלכרגן‪-‬היינמיין‪,‬‬
‫החפליה בשיר (‪l‬ל בהתפתחןתה ד;זהסטוףת‪ ,‬תל אביב תשל"ה‪ ,‬עמי ‪ .235‬רירז מחדוש‬
‫‪483‬‬ ‫י"ג‬ ‫‪-‬‬ ‫כחלני‬

‫כשמות יב‪ ,‬ועל פי תחילתה היכבלית' דווקא‪ ,‬כפי שיבואר כחמשך‪ .‬על פי הםשנה‬
‫תוחילתה כ'שור‬ ‫‪-‬‬ ‫כחנים‬ ‫איפוא קריאת פשרת םועדית שבתו ‪m‬‬ ‫ךהפייטים נמצאת‬
‫הםנהג המרכיז )וכמעט היחייד( של כני אץר ישראל‪.‬‬ ‫‪-‬‬ ‫אי כשבי‬

‫אבל משאנו באים לבחין את הפיסקתות תמגלה תמונה שונה לחלןיטן‪ .‬בצד‬
‫כשתי הפיסקתות )ודיןקא במקומית כלתי צפויים(‪,‬‬ ‫פיטקאות לש"ור או כשב‪ :‬הנע‪m‬‬
‫"ריהי בחצי‬ ‫‪-‬‬ ‫באות בקביעית פיקסאות לקריאה בשםית יב‪ ,‬ותיחלתה נפטוק כט‬
‫הליל'ה‪ '.‬כאן יש לצווו שהמנהג המרכא על ייד אביי )בבלי מגילה לא 'עיא( הוא אכן‬
‫לקריא בשמות יב בראשוו של פטח‪ ,‬אבל להתחיל את הקיראה כוגה פטוקים קידם‬
‫בפטרק כא‪" :‬משכי וקחו לכ'ם' יכך‪ '.‬לקירתא יםשכוי מכוונת גם הקרובה של רי‬ ‫‪-‬‬ ‫לכן‬
‫יכבר שיער ו' היינימן כעקבית רמ' יאש שלים?? שמטורתו‬ ‫שהזכרניו ‪,1‬‬ ‫פונסח הכהן‬
‫לש אביי םשקפת םנהג ארצישראלי קדרם‪ .‬התחלה שרנה של הקיראה בשמית יב‬
‫מופיעה בטדר רב עםרם גארו ‪,‬ב) פח(‪ ,‬הקיבע שקוראים כבר םפטוק יד ויוהיה היים‬
‫גם באור זריע )דדיב טי' שצ( בשם רב טעדיח‬ ‫הזה לכם לזכררזי(‪ .‬התחלח דומה נזכ ‪m‬‬
‫עולה קר החתחלה ב'ריהי‬ ‫הפטיקת‪m‬‬ ‫גאין‪ ,‬כםייחדת לפטח שחל בשבת‪ ,‬אבל מו‬
‫בחצי הלילה‪ '.‬דרםה שכמעט אין מקים שבו מרונים כל כך החילוקים בין כתבי חיד‬
‫כםו בנקידח זי של חג הפסח‪ .‬משים‬ ‫חפסיקת‪,m‬‬ ‫בטידרן של הפיסקאןת בתשי‬
‫מורכבותם של הדברים בטכם תחילה את טידרן של כל הפיקסאןת השונות לפטח‬
‫בפטיקתא דרג כהנא יבפסיקתא רבתל על פי כל הםסורית שביריבי‪ ,‬ירק אחר כר נוכל‬
‫להטיק מהם את הנוגע לענייננו‪:‬‬

‫מרעיד שהנה ביפרט לד' אלעזר בירבי קליר‪ ,‬תרבי‪ Y‬נב‬ ‫בבעיה ראה אצל עי פליישר‪ ,‬ל ‪m‬‬
‫)תשמ"ג( עמי ‪ ll4‬ראליר‪.‬‬
‫ראה מי זלואי‪ ,‬לתלודןת היפוט בראץ ישראל‪ ,‬יידעות המכזר לחקר שהירה העבףת‪,‬‬ ‫‪,l1‬‬
‫)בילרן ‪ -‬ירשוילם תרצ"ט( עמ' קכא‪,‬‬
‫לעלי בהעי ‪ . 18‬ואכן אביי קיבל הרכה מתררת א·י באמצעית הינתרתי‪ :‬ראה אי היימן‬ ‫‪. 2l‬‬
‫בתלודרת תנאיס ואמרראים‪ ,‬לתרזר תר·ע‪ ,‬עי 'יאביי" עמי ‪. 19-18‬‬
 ‫פסיקתא רבת<ו)‬ ‫פסיקתא דרב כהנא'‪:‬‬

‫)דדוןפסי(‬ ‫ק ‪TN‬‬ ‫דפסו ר ‪ N‬שןר‬ ‫כרמילו‬ ‫‪ N‬קרסםןרד‬

‫"תפ' ‪ Q‬קה האחרונה שלהמרשרב ‪ m‬ניר חז‬

‫'פיקסאיתמ ‪ Q‬וגמר>שו'ילמתוי‬

‫לע המ'סרית לש הפטרר"כ ראה כמביאי של רי מנלרב ‪ '1‬ם לפטדךייב‪ ,‬נןו ייקר חשב"ב‪ ,‬עמי '"ח ‪l‬‬ ‫‪23‬‬
‫המ'סחת של הוכפ"ר הן' רהפס‪ 1‬הראשי! נפוט פברגא כי! הנשםי ת'ג"תוט‪-' ,‬מ‪<I r‬פרמא ‪ 240‬י נכתב ב‪:‬חטת סך‪, , 2‬נת"'קא‪ T‬אנאטנ‪ T‬ה ‪ 00‬נכתב בתנש ‪T] 87‬‬ ‫‪14‬‬
‫תנשב ‪ 1‬ב ‪ ' S‬אלא שהיא שלם ממני‬ ‫קא‪T‬‬ ‫רכח"' רחסטרקלרג" ‪ 22‬בב!זרה התעוק מתכ"'‬
‫‪4.5‬‬ ‫י"ג‬ ‫‪-‬‬ ‫תכלנן‬

‫מן הטבלה שהבאנו ברורששלשופיטקאות בלבד קבועות במעט בכל המטירות‪:‬‬

‫הפיסקאות ליהעוםרי וליויהי בשלחי‬ ‫בשלחי~ ‪,l‬‬ ‫יויהי בחצי הלילה‪ ',‬יהעומר' ןייוהי‬
‫נועדו לשני של פסח ולשביעי בו )וראה עיד להלן(‪ ,‬הפיקסה ליייהי בחצי הלילהי‬
‫ניעדה ללא כל ספק‪ ,‬לראשון של פסח‪ ,‬קביעותה בראש כל הפיסקאות לפסח כמעט‬
‫בכל המ‪,‬סידית מבליטה איפוא מנהג קריאה זה כמנהג מדכיזונ‪ ,‬אבל ברור שמנהג זה‬
‫בם הן בחלק מן המקורתו בין‬ ‫מופיע‪m‬‬ ‫לא היה יחיד‪ ,‬פיסקאית לשיןר או בשבי‬
‫בראשן ‪, 28‬‬ ‫הפסקאות לפסח‪ ,‬אם כי לא‬

‫מקימה של הפיסקה בכתבי היד תמוה‪ :‬בין פשרת יהעימר' ליויהי בשלח‪ '.‬אבל‬
‫מאד‪ ,‬שכז בכתב יד כרמולי של הפטיקתא דרב כהנא‬ ‫בחד שמדובר פה בפיסקה ניי ‪m‬‬
‫היא מופיעה דויקא בראש הפיטקאות לסוכות‪ .‬היעפתה של הפיטקה בבתב יד‬
‫אוקספורד אחרי יהעימר תמוהה שבעתיים‪ ,‬משום שבתכב יד זה אין כל פיקסה‬
‫אחרת לראשון של פסח‪ ,‬מכל םקום‪ ,‬גם משום ב"תתה של הפיסקה יגם משום‬
‫הופתעה שלא במקימה‪ ,‬נראה שהיא איננה מקורית כבר בפיסקתא דיב כהבא‪ .‬והיא‬
‫נשאלה לשם כבראה מן הויקרא רבא )כמו כל הפיסקאות בפיסקתא דרב כהנא שיש‬
‫ולכן ענייני מועדות אינס נזכירם בה כלל‪ ,‬עצם‬ ‫להן מקבילות בויקרא רבא( ‪,29‬‬
‫מציאותה מתבאר דויקא מתון התפוצה המרובה שהיתה לקריאת ישיר או כשב'‬
‫בראשון של פסח‪ .‬היא נכנטה לפיסקתא במקוםות שקדאו פרשהזו וביקשו להצמיד‬
‫את הדשרה לקריאה‪ ,‬בנהוג‪ ,‬כתב יד כרמולי משקף בסיןו דוםה לבבי ראשון של‬
‫פיסקאית חדשה‬ ‫סיד ‪m‬‬ ‫טוכות‪ .‬בכתב יד פרמא פותתח הפיסקה ישיר או כשבי‬
‫קיטי‪o‬ע ‪• J‬‬ ‫לפטח‪ ,‬מן ה'ילמדנו'‪ ,‬אחרי‬

‫נ ‪, S1619‬ז )פרוססע"י בי אלרני ואי ףיאס מאציו‬ ‫‪-‬‬ ‫קעט הגניזה מסינ במהרי מבלדבירם‬
‫בלשוננו גכ )תשי"ט( עמי ‪ (, 71-57‬יש להביא בחשבןר שמקעט זה שדרר קר הפקסיאות‬
‫לעות בבחטה יהכן קמומה של פ'קסת ייהיי‬ ‫יהעמורי וייויה נשלתי כשהן צרופות‪ ,‬וא ‪r‬‬
‫אני יעדוים מה היה סריזו של יתדהפיקסואת לפטח בקעט הז‪,‬‬ ‫בחצי להליה‪ :‬במו כן א ‪r‬‬
‫אם בכלל היו‬
‫בפטרר"ב הפסיקה יוהיי בחצי להילהי חיסרה קר בכת'" קואספידר רבכת"' צפת‪ ,‬בפט"ר‬ ‫<יג‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫שתי הפטקאות רהאשתות מובאות בבל המטיררת ןמ הפטור"כ‪ ,‬ואילו האחרונה‬
‫ייוהי בשלתי ‪ -‬מיבאת מן היילמדנןי )ןעיי ללהי עהי ‪ (. 30‬כת"' צפת של הפסדריכ הוא‬
‫חדרג ‪ -‬א בו כל פיקסה לראשךר של פחס‪ ,‬וגם פיסקאות טמוכרת נסופות )פרה והחישר(‬ ‫‪r‬‬
‫חסיררת בו‪.‬‬
‫עהובהד לשפגינו אכן מנהג לש קףאה בתררה מיכחת לא קר מעצם קיומה של הפיטקה‪,‬‬ ‫‪ 7‬ג‪.‬‬
‫אלא גם ןמ הטרמין "ממה קשראו בנעין" ךוב‪.‬רפיע ביפקסה שהביה ליףהי בחצי להילהי‬
‫שבכת"י פמרא )רמ ‪" K‬ש עמי קצ(ר‪.‬‬

‫בי! כתה"' של הפדסךכ מופיעה הפיסקה בקהשר זה אמנם קר בבת'" אקוספרדר‪ ,‬אך‬ ‫‪ e‬ג‪.‬‬
‫פאשר לרארת בנקרוה זי גם בכת"' קאו‪ .‬לש הפס"ד )וכן‪ ,‬במובן‪ ,‬בכת~' ררופסי השועתק‬
‫כנראה ממנ(ר ‪''' -‬תכ של פהטרך"כ‪ ,‬שכן עד לפיטקה יו מופעיות בו פיקסארת מן‬
‫הפטדר"כ בלבר )ואבו מנלובירם במרחו ‪ m‬ו השתשמ בו ככת"י של הפסרר"כ !ראה‬
‫במבראן עמי ‪(.‬ט‬

‫ראה חי אלבק‪ ,‬מדשר יוקרא רבה‪ ,‬טפרהיובללליר גינבצןרג‪,‬ביןיקרו ‪''',‬שת עמי לו ואליך‪.‬‬
‫לגבי שירר אר כשב' בפטר ראה גם יי היינימן‪ ,‬פ‪.v‬חות בייקרא רבאלועך‪ .‬העי ‪ 7‬ר(עמי ‪,144‬‬
‫סרר הפיס;?אות בכת"' פרמא מרזר‪ .‬נראה שהמעתי;? החל בעהת;?ד מן הפסדריכ‪,‬‬
‫י'‪'i‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ניםלני‬ ‫‪...‬‬
‫בסיהד שהיא ניתן‬ ‫‪-‬‬ ‫לע פי עצם מציאןתו של הפיסקאתו וכן יסודן הקדםו‬
‫נראה איפוא שקריתא ייויה בחצי הלליהי היחח נהינה באץו שייאל‬ ‫‪-‬‬ ‫שליחזןר‬
‫וחיתה כנראה בתסיפות םוסימ ‪ ,rn‬נם מרכיזת למדי ‪.‬העח‪ n‬המתשקפת מן העירכ‪m‬‬
‫הנוב ‪m‬‬ ‫מבציעה על עערןרן לש מנהג זה ןהשתלטןתה‬ ‫‪ n‬פיסק ‪mn‬‬ ‫השובתר של‬
‫ישוך אי כשב‪ :‬ע‪n‬ח העולה בקנה אחד עם מה‬ ‫יהילכת לש הקיראה ביוקרא ‪-‬‬
‫לשמדנן םקשחתא‪n‬ריהס של שחובי הפיינטים‪.‬‬

‫ההפרטה בראשיו של פסח‬

‫על פי הבלבי )מגילח לא ע"‪ (N‬הפיטר‪ ,‬כארשןו של פסח ביפסח נלנל‪ :‬כלום‪,‬‬
‫ביהועש פךק חי הפטרה זן חיתה נהינה נם כאץר שיארל‪ .‬כמתשמע מן הסדןשתא‬
‫יכתע ההיאי‬ ‫‪-‬‬ ‫ותחילתה עלפיי כפסיק בשם‬ ‫אשמןר נצחי של ינווך ‪,J‬‬ ‫יאשמורה זאת‬
‫גם כישרמת הפטר‪,‬ת אךצישרלאיות מן הגניזחוג וכמקירןת‬ ‫וכן‪ n :‬תלחה זן מחעו ‪m‬‬
‫נוספ ‪ t‬ם ‪ 3‬נ‪ ,‬בקעט נניזה אחר·נ מופעיה ההתלחה יוימאר יהרעש אל העם תהקשדןי‬
‫)יהןעש ‪.‬ג ‪(,‬ה הנזכרת גם כדסר וב עמום גאןן‪ s‬נ‪ ,‬התחלית חארןת של ההטפרה‬
‫שיבים‪ ,‬אד אץ להם קשר למנהני אץו ישרלא דיקןא ‪ .u‬להטפרה‬ ‫ממקיר‪m‬‬ ‫דייעית‬
‫יבפחס יאשיהיי)מלכים ב כג‪(, ,‬א לא‬ ‫‪-‬‬ ‫הנכלית )בבלי שס( כיםר וטכשבי של גליית‬
‫מצאני כמינן זכר באץר ישראל‪.‬‬

‫הפטרה וסינה לגמרי ביים זה‪ ,‬והיא אצרישראלית מובהקת‪ ,‬עילה מן הקדשרתא‬
‫‪" -‬כצפורים עפית כו יגו ה‪.‬י‪..‬‬ ‫הקליירת יאיסירם אשר בכשוריי)‪ ,‬יהיאביעשיה לא‪ ,‬ה‬
‫ננין יהציל פסיח והמלי"'ט‪ .‬מעניין ליצין שהפטרה זן ידיעה כהפטרה הארצישראלית‬

‫שמוםייס נ<ת פשרת המועו עזב לגמיר תא עהב‪r‬י עהותקי תא מדשר שיושהיםיו ובה‪,‬‬
‫‪ -‬ל‪p‬ב‬ ‫‪ -‬לעמשה קעטי ""תוכרי‬ ‫נ<חיר הפקסה זר תזו לעהתקי '!כטקר‪K‬ת לפסח‬
‫ההתחלה‪ ,‬ל‪,‬םר הו ‪K‬שןר היבאר באן קיעטם על פר שני מנרנוי קהדךאה ‪ -‬ישור רנ< בשכי‬
‫רייהיו בחצי להליה‪ :‬יויחבן שנשו הקעטםי כרא באחד ובכ קברכץ הקמירו לש מישדו‬
‫ל'י<דמנןי השיר לבפי המתעיק‪ .‬לאחר מבן והברא פיקםו‪.‬את לשב ‪ n‬חוה"מ ‪ -‬ע'שו תעשוי‬
‫לושעיבי לש םטח ‪ -‬יהירי בלשחי )ואה ללהן(‪.‬‬
‫ל~ עהי ‪•19‬‬ ‫‪.31‬‬
‫‪.T-S6H5/1‬‬ ‫רבת~' קיימבדירני‬ ‫בת"י קראפםוור ‪ 1603/19‬עמי ך ‪S‬‬

‫טרר בו עטרם גאןר )המדי וי גדלושדימט‪ ,‬ישח‪a‬ף חלש"כ( ב‪ ,‬פח )רו ‪ K‬ה להלן עהי ‪; (3s‬‬ ‫גג‪.‬‬
‫סיייר רב עסהיד גאין )מדהי וי דידזןר‪ ,‬שי ‪ K‬ףט ייי יןלנ< ‪,‬יתילשם תש" ‪ (K‬עמי סשט בונחס‬
‫‪ -‬בתע" ;םחזרוטירון )חב" כיהט"ולרבנ‪'D‬י בנורירר‪p‬י ‪( Mlc &401‬עטי‬ ‫‪r‬‬
‫‪ -‬ייירש מ ‪nn‬יל‬
‫‪. 118‬‬
‫שומיח הפטחת )לש פשר ‪ m‬לרא לש דסירס!(‪ ,‬כח" לואר ‪. 1164‬‬ ‫‪. 34‬‬
‫בבת"' ם יבחב·' ז של רדס ער~ג ל)עלי העי ‪ - (33‬תבפסות ומ‪ m‬ות שלבת‪ ,‬תראה על‬ ‫‪•35‬‬
‫פיהם קשואר בשוהיעג פסי ה‪-‬ן ואחיר כן לחגו מהרישכימיבעת ההיא‪:‬כרגלי‪.‬אךכת"'‬
‫בל ליידוג‪.‬‬ ‫וביל ליב‪r r‬‬ ‫‪ K‬מיבא התחלה זי כרןן‪.‬ל‪n‬ה הוגהלי‬
‫"ייאמר הי לא יהעשר"‪ .‬על‬ ‫‪ ,36‬כך ללשמ נזכרת בסדרר סר"ג ההתחלה כהישוע ה‪ ,‬ט ‪-‬‬
‫התחל‪,‬ת נסרפות‪ ,‬בהישוע ‪.‬ד ב "לעמן נחת" ובן‪ '.‬שרם ה‪" - K ,‬יוהי כשמער" יכי‪ ',‬ואה‬
‫שם‪.‬‬ ‫רבועה‪m‬‬ ‫בנאציל‪p‬םרחיר תלמידות עי יהפטהד‪ ',‬בךר ו עמי יא‬
‫לליע עהי ‪,10‬‬
 ‫'ייג‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ir‬כלני‬

‫לטדר 'כי יקרא קו צפור' )דבירס כב‪("', ,‬ו ביתן אולי לקשרר את הפטרתר של יניי‬
‫"בעת ההי'א‪ ,‬עלימת הפטרתי של הקל‪ ",‬בישעיהי‪ ,‬במנהגי‬ ‫‪-‬‬ ‫בראשין של פטח‬
‫הקריאה שלהס בשבתות‪ ,‬שהין כנראה שינים‪ :‬יגיי קרא טרורם כמוכח מפירטיי‪,‬‬
‫פשרות ‪!, 9‬‬ ‫והקליר כנראה קרא‬

‫חול המעוד‬

‫םג במנהגם של בני אץר ישראל וגם במנהג 'ל'בב'' המיוצג על ידי אביי בבבלי‬
‫נקבעה קוראה שונה לכל אחד מימי חול המועד פטח‪ .‬לחליקה זו‬ ‫)מגילה לא ע"א( ‪,40‬‬
‫אין זכר במשנה‪ ,‬וחכמיס שונים אכו ניטו ללמוד מפשט לשון המשנה שהקוראה‬
‫כהניס" שנזכהר שם כקירתא הפטח‪ ,‬היא למעשה‬ ‫שנתן ‪m‬‬ ‫"נפרשת מועדרת‬
‫הקריאה בכל ימי הפטח ולא בראשין שבר בלבדי'‪ ,‬אבל‪ ,‬כאמור‪ ,‬אין כל ראיה למעשה‬
‫על קיראה אחיהז לפסח כולן‪ .‬ולהפך‪ :‬כבר בתיטפתא נקבע שנימי חול המןעד‬
‫ומעביין שגם לבני אץר‬ ‫‪(,n‬‬ ‫"מדלגין מעניינות הפסח הכתובין בתורדוי )מגילה ג‪,‬‬
‫טידרן של קוראות הימים‬ ‫לזכי ‪m‬‬ ‫ישראל יגס לבני נבל הין טימנים מיוחידם‬
‫מפשרןת שונןת העוסקית בעניין הפטח בתירה‪,‬‬ ‫לקיח‪m‬‬ ‫הקיראית כילן‬ ‫השוניס ‪', J‬‬
‫כפי סשיכמו בבבל‪ ,‬מחד גיטא‪ ,‬ןבתעודה ארצישראלית‪ ,‬המאיששת‬ ‫יהרי הקריא‪,m‬‬
‫מאןדך גיטא‪:‬‬ ‫זולאן ‪,..‬‬ ‫על ייד פיויטהם של פינחס ימשה‪ ,‬כפי שהיכיח מ'‬

‫אוץ ישואל‬ ‫'ל'בב'' )אביי(‬

‫]~פרשת העןמרו‬ ‫(‪,‬‬ ‫כי תביאן אל הארץ )ןיקרא כג‪,‬‬ ‫]תוואו שור אן כשב )ןיקרא כב‪ ,‬כן(‬

‫זאח חיתק הפסח )שמית יב‪ ,‬וכג(‬ ‫‪ I‬קישן קשד לי כל בכור )שמית יג‪ ,‬א(‬ ‫ג'ד ‪ II‬ס"‬

‫)במרגרט‪ ,‬א(‬ ‫)‪']' I‬‬ ‫גמדגר‬ ‫‪ I‬בנספאן אם כסף חלןה )שמןת נב‪ ,‬נד(‬

‫שמןר את חןשד האביב )דבריס טז‪ ,‬א(‬ ‫ופסלו פסל לי)שמית לי‪( ,‬ד‬

‫אם כסף תלןה )שמןת כג‪ ,‬כד(‬ ‫מבדבר יסני )במדבר ט‪ ,‬א(‬ ‫ףדבר ‪...‬‬ ‫]גמדברא[‬

‫ארה מי זלואי‪ ,‬פזיטי יניי עמי רמן‪ ,‬הפטהר זן מאשררת עתה גם ע ‪ "' tl‬שרימת הפטחת‪,‬‬ ‫‪8‬ג‬
‫ראה יי ע‪lt‬רר‪ ,‬רסיר בניאים וכתיבים‪ ,‬תרביץ בח‪ ,‬ב )תשמייט( עמי ‪ 88‬ו ‪ 89-‬ו ‪].‬תורתי למחבר‬
‫לע שנתן לי על"! במאמר זה בהגהרתי[ו‬
‫ראה עי פליישר‪ ,‬לוח מועיר שהנה )לעלי עהי ‪ (2.0‬עמיג ‪ 2.4‬ואיל" רהנייל תפליה ומנהני‬ ‫‪9‬ג‬
‫ת‪ tl‬ליה)לעלי עהי ו( עמי דונ ערמי ‪ 32.1‬העיג!!‪,‬‬
‫יכבר שיהע חקוירם שאכ" מייגצ מנהג ארצירשאלי קחם ראה לעלי העי ‪22‬‬ ‫‪40‬‬
‫כך כדבייהם של רימ איש שלםר‪ ,‬רז גינבצורג יוי יהינימן השוכא‪ 1‬עליל בעהי ‪• 18‬‬ ‫‪ 1‬יי‬
‫‪ 2‬יי‪ ,‬לבני בכל ‪ -‬סימני המפוסרם לש אכיי ‪ -‬משך תירא וכן‪ :‬לשו רב ‪ - /( tItI‬מאפ"ו )על‬
‫סימנים ובספים בכת"י ראה להלן כעהי ‪ (, 45‬לוכני א""היסמו ‪ -‬כזכש"א שנעור יל'מ חלו‬
‫המעוד כלבר‪ ,‬בפי שנארה ללהן בנפים‪.‬‬
‫הפייס י"(‪/‬ב ל>עלי עהי ו ‪ (, 2‬עמי קמט‬ ‫לתלרד‪m‬‬ ‫גיי‬
‫י"ג‬ ‫‪-‬‬ ‫תכלנו‬ ‫‪...‬‬
‫הקריאות הארצישראליית מתועזןת נמקןרןח מןעטיס‪ .‬הקשוךים בהיראה‬
‫)הקטע שפיסרם זויאי·'(‪ .‬אן כשימשו מעשי )הפיוטים(‪ ,‬ומשים נך איננו ייעדים על‬
‫חילופי םבהגיס אן מחלוקות‪ .‬כנגד זה‪ ,‬בבבלן בשעת הבאת המנהנים תיך יייו רחב‪,‬‬
‫קטניס ‪•4S‬‬ ‫מוגאיס בשם רב פפא נם חילוקיס‬

‫החיליקים ביו בבז אץר ישראל לבני בבל למעשה אינס מרוגיס‪ .‬לנבי חיום השני‬
‫הכל מסכימים שעיקר קריאתו בפשרת העומר שבויקרא כג‪ ,‬וההבלד היא רק בנקיית‬
‫ההתחלה של הקיראה‪ ,'.‬לקריאה בפשרת העימך נשני של פסח נם נתייחדה פיסקה‬
‫כפסיקחןתך‪ ,.‬נראה שגם באץר ישואל‪ ,‬שבה לא נוהג זום טיג שני של גלויות‪ ,‬נהנן‬
‫נשני של פסח כמיו חנ‪ ,‬יתר על שאך ימי חול המיע‪.‬ד משום ייחודן כיוס הנפת‬
‫גם גיום השלישי של פטח הקריאה נאץו ישראל ינבבל דומה‪ ,‬ולמעשה נם‬ ‫העומר ‪,48‬‬
‫ביום זה המחלוקת היא קר לנבי נקידת ההתחלה‪ .‬קיראות היום הרביעי והששי שיית‬
‫אלא מה שנהגי לקריא באץר ישראל ברביעי של פסח נהגן בבבל‬ ‫‪-‬‬ ‫בשני המנהגים‬
‫בששי בו‪ ,‬ולהיפך‪ ,‬רק לגבי היום החמישי של פסח אני שומעים על קריאות שינית‬
‫לחלןטין‪.‬‬

‫שבח חזל המזעד‬

‫הקריאה לשבת חול המועד פטח וטןכתו על פי כל המקןרןת הבבליים היא יראה‬
‫אתה אומר אלי' )שמןת לג‪ ,‬יב(‪ ,‬וההפטרה‪ ,‬בסוכתו‪ ,‬בחזון גןג שביחזקאל‪ ,‬ןבפטח‬
‫א ואיל<ד‪ ,‬גם לקריאה זו וגם להפטרןתאלן אין‬ ‫בחזון העצמית היבשות )יחזקאל ל‪,r‬‬
‫כנגד זה‪ ,‬מנהג מיוחד לבני אץר ישראל הנרמז‬ ‫כמעט זכך במקורות ארצישראליים ‪,49‬‬

‫רראה לגבי מנהגו של בעל הקעט המציין את הקזןארת ליפ מקמון בפשרות הבבל‪,‬ית מה‬
‫שכתבו יי יהינימן‪ ,‬פשרות ב"קאר רבה )לעלי הע' דו( עמ' ‪ !o4e‬עהי ו ‪ ,J‬ערי םליישר‬
‫במצ" בעהי ‪ 15‬לעיל‪,‬‬ ‫‪r‬‬
‫למעשה המ ‪ n‬לקרת היתדיה הר‪.‬א בקזן‪.‬אה כג' דפטת; לעדת רב פפא קוראים ביזם זה‬
‫בכתה"י יש‬
‫ישמכרי ‪J‬שמות יב‪ ,‬כ‪.‬א( ‪ -‬יהא הקזן‪.‬אה שלעות אב" בהגה בראשון של פס ‪,n‬‬
‫טימנים שובים לרכזן דב פפא '''תכב) מ‪-‬פפי(‪ :‬בכת"' קלרומביה ‪ -‬אשפ~י)כלמרד ‪ -‬אם‬
‫כסף‪ ,‬ק ‪,. W1‬ל פלס ל‪.‬ך יועשו כני שיראל ]=ריובד‪ ",‬במרבד יסנ[י(‪ ,‬ובהגהה שם ‪-‬‬
‫"אשפיי' ‪ -‬קשד לי‪ ,‬אט כףס‪ ,‬פלס לך‪ ,‬ייעשן נבי ישראל"‪ ,‬יכך גם ככ'~ך ומינכן )ןיש לתקן‬
‫כקר"ס שט!{ ‪ -‬שאםיי' )ככי"מ שטנסוף לפנ' הסימן‪~ :‬משכ"ו אט כסף פסל לך" כלרמד‪,‬‬
‫ה‪-‬שי םורשה כישמכרי ולא כ'קשד ליי(‪ ,‬בכת"' אוקפסרוד וגטיננן ‪ -‬שאפ"ו‪,‬‬
‫מבקדות ההתחלה לש בני אץר‪-‬ישראל אפשר אלר‪ ,‬ללמדו לע טיומה של הקזןאה‬
‫כראשון של פסח‪ ,‬כא"' היד קארו בחב המקמוות‪ ,‬כפי שרארנן לעמלה‪ ,‬בישרר אר כשבי‬
‫בראשון של פסח‪ ,‬וסב'ד שהפיסקר קראתם משסיימן את ענין היים הראשין‪ ,‬ומנקדות‬
‫בםשרת עהומד‪ ,‬על שיטתם של בני אץר שיראל‬ ‫‪-‬‬ ‫סיום וו פתחך את קזןאתם למחרת‬
‫לקדוא בשבי יימם סמוכים בפשרות הסמוכות זך לזו בתודה‪ ,‬ראה ע' פליישר‪ ,‬עיונים‬
‫כמנהגי קהראה )לעיל עהי ‪ (15‬עמי ו ‪ 4‬והמצויין שם בהעי ‪, 62‬‬
‫ראה לעלי בטכלה את קביע ‪ m‬ה של פיטקת יעהומרי הלקוחה מן הפטרר"כ ככל‬
‫המייסררת של הפסיקתרת‪,‬‬
‫יירםנהףי)סוכהג‪,‬יב;ד"הר‪,‬ג;מנ‪ n‬ותי‪.‬‬ ‫‪ ,413‬לרא לחביט נקרא יום זה במשנה ב‪ W‬ם מיוחר ‪-‬‬
‫‪(.‬ה במדשר השרא )פקר ו( נזכר ייחנ העומר בין יישבע מעורןת"‪.‬‬

‫עמי ‪ J21‬העי ‪. 110‬‬ ‫עוי' ע' פליישר‪ ,‬תפליה רמנהגי תפליה )לעלי הע' ‪( 1‬‬
‫‪...‬‬ ‫ג"'‬ ‫‪-‬‬ ‫תנלבן‬

‫במקורתר מדרשיים ופייטניים ונתברר כבר בפירוט כמחקר‪ ,‬הוא לקרוא בשבת חול‬
‫המועך פסח וסיכות את פרשת יעשר תעשר' )יבירם יי‪ ,‬כב(‪ ,‬ולהפטיר במלאכי ‪,‬ג) י(‬
‫יהביאן את כל המעשר· ‪ .50‬פיוטים רבים נועדי לקיראה זי‪ ,‬וחלקם מכוונים באופן חר‬
‫משמעי לגמרי לפסח אן לסונית‪ .‬פיסקת יעשר תעשרי שבפסיקתא ירב כהנא‬
‫יבפיסקתא רבתי כירנה כנראה לשבת חול המעוך פסחי!‪ ,‬אבל ייתכן כמרבו‬
‫שהפיסקה ביערה גם לשבת חיל הםוער פסח וגם לשבת חיל המועד סוכית ונוערה‬
‫םועדיםנ ‪•5‬‬ ‫אפיא םתחילה לשני‬

‫שביעי של פסח‬

‫הים‪ ,‬גם על פי הבבלי )םגילה‬ ‫בשביעי של פסח היא בעכין שי ‪m‬‬ ‫קריאת התירה‬
‫"ייהי בשלח")שמךת‬ ‫‪-‬‬ ‫ותחילתה‬ ‫ופיןטיםשובים ‪,S4‬‬ ‫הפסיקתרת ‪SJ‬‬ ‫לא ע"א( וגם על פי‬
‫יג‪ ,‬יז(‪ .‬ברשימת הפטרות ארצישראלית טן הגניזה!! נזכרה תחילת הקריאה דיוקא‬
‫הים םםש ללא סיפור קריעת זם סוף הקודם‬ ‫ב"ויישע '~ה )שמות יד‪(, ,‬ל כליםר כשי ‪m‬‬
‫לה‪ .‬סיוע מה לתחילת הקיראה ב'‪,‬וישע' בחלק םמגהגותאץר ישראל ניתו משםישל‬
‫הזום הםיפיע בכיתרןת בגניזה כיים 'וישרע‪ :‬וסתם פיוטים ליום זה נזכרים בכיתרתם‬
‫על אפשרות להישרדותו של מנהג זה בתקופה ויתר םאוחרת‬ ‫ליויןשע' ‪.S6‬‬ ‫בפירטים‬

‫ראה ני פף‪,‬ר העררת למחקף א‪.‬יעף על תפלות יימי שבךר"‪ .‬קףת טפרלז)תשב"ב(עמי‬ ‫‪.50‬‬
‫עי פלשייר‪ ,‬פשרת יערש תעשרי‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ 514‬עהי ‪) 17‬לגבי שבת חרהמ"ט(‪ ,‬רביפרוט רב‬
‫לו )תשכ"ז( עמי ‪, 155-116‬‬ ‫קוףתאה בימות חג לפני מנהג ‪ m‬אץר ישראל‪ ,‬תרב ‪r‬‬
‫שם קמומה נכתה''' של הפט"ר יבבתי" קואטפרור של הפטדר"כ‪ .‬בדפסר' הפט"ר רככת'''‬ ‫‪. 51‬‬
‫צפת לש הפסדרכ העבירוה מעתיקים האמת'ס על מבהג בבל ל‪.‬מים שבהם נהרגת‬
‫קזךאת יעשר תעשרי במנהגים אלו ‪ :‬יי"ט שני לש שבעוות אר יי"ט אחרןו של פסח‪ .‬ככת"י‬
‫במרלוי של הםטדר"ב באה הפ~סקה כקהשר של טרכות רקוא‪ .‬בתלק מכתה"' )א ‪ 2‬ו·אן‬
‫)שם קעט זה הוא חוטפת[( באה פיקסת יעשר תעשרי בסרפם ‪,‬דבר המראה על התלכטרת‬
‫המעתיקים בימקום הפיקסה‪ .‬יראה בעההר ר‪:‬ג‪,‬אה‪ .‬ועיי די מבלדניים במבראו לפטרר"נ‬
‫עמי טו‪ .‬ופלישיר שם עמי ‪. 121‬‬
‫רבר זה מטביר עדר יותר את נידירתה של פיטקת יעשר תעשרי בבתה"י‪ ,‬ראמנם בנח"י‬ ‫‪.52‬‬
‫כמרלו‪ ,‬מיפיעה הפיסקה בין הפיסקואת לסוכרת רבחלק מכת'ה" בטוף המדשר כלוו‪.‬‬
‫רראה רעתו של ני פזךד )הפטררת אלרטניטביות ביפייט 'ניי שררא פייטנים קדוםים ‪,‬טיגי סב‬
‫)תשב"ח( עמי נ העי דןן( שקףאת 'עשר תשער' בשבת חרה"מ פסח היתה מצומצמת‬

‫ירתר מקזךאתה בטוכרת‪ ,‬ישהק'יאה בכלל לא היתהגהוגה בכל הקהלירת בא"י‪ .‬אבל עי'‬
‫מעוזך השנה )לעלי העי ‪ (20‬עמי ‪ 244‬העי ‪.48‬‬ ‫ל‪m‬‬ ‫גם כזךודנ לש פליישר בעניין‪,‬‬
‫ראה לעלי כדבר קבעיותה של הפיקסה יירהי שנלחי בטוף הפדקסארת לפטח גם בפטדר"כ‬
‫וגם בפט"ר בנל המסיררת‬
‫יאגמרנו שליףחי ‪.‬ראה מי זלואי‪ ,‬לתלודית‬ ‫‪-‬‬ ‫כך למלש כקחשתא של יופף יברבי ניןס‬
‫הפירט בא"י )לעיל העי ‪ (21‬עםי קהס‪.‬‬
‫לעלי הע' ‪. 32‬‬ ‫‪.55‬‬
‫ראה לשמל כראש השבעתא שלביעי של פטח שביפויט יניי )עמי שסה( את הכרותת ‪:‬‬
‫ימרטף יושרעי‪ ,‬בדאש פיוט אנוניימ מן רג‪.‬נ‪r‬יה בתונ ‪ :‬יבנות מזןו ל"רשע‪ :‬ראה צי מלאכי‪,‬‬
‫בנרעם שיח‪ ,‬לוד תשמ"ג‪ .‬עםי ‪. 29‬‬
‫"יג‬ ‫‪-‬‬ ‫חנלנו‬ ‫‪490‬‬

‫ניתן אלוו ללםיר ימוצר לשבייע של פסח הסיוסי על פטיקי ייושרעיו ‪ .s‬יאוין גס‬
‫מדשר יוישועי מכוון ליים זהי!‪,‬‬

‫דיר )שמראי ב כ‪.‬ב א‬ ‫כשו ‪m‬‬ ‫היום על פי מנחני בבל )בביל שם( היא‬ ‫הפ‪mU‬‬
‫ואלו(ך‪ .‬באץו ישראל נראה‪ ,‬אמנם על פי מקןרןת בידידם בלב‪,‬ד שהפטירי כשו ‪m‬‬
‫דביהר דיקוא )שןפיטם חי ‪(.‬א כמשתעמ מן חקדיתשא לש יףסו ביברי גיןס לייס זה"‪.‬‬
‫בצמיד לקךיתא ו"יו"עש גס בשרימת ההפטרית שהזכרני‪.‬‬ ‫)וכ ‪- m‬‬ ‫הפטרה זאת‬
‫שלבעוי של‬ ‫התישיעת אן עהשיףת עילה סזןל‪mn‬‬ ‫עודןת מה להשתםרותה במאה‬
‫ילעה ‪•60‬‬ ‫פחס המיסוירם‬

‫יסכים‬

‫כפי שארינן קייס קשוי בקביעה חד ממשיעת של מנהג ארצישראלי אחד יברו"‬
‫ככמה וכמה מקימות העלינן מנהגים מקבילים של בני אץר ‪,‬לאר‪ ',,‬הומייזם‬
‫שריי עיך ואי) כל ספק במקוםר הארצשיראלי‪ .‬כך למשל‪ ,‬שתי ההפטר‪,‬ת‬ ‫בסקיך‪m‬‬
‫לךאשיו של פטח‪ ,‬שאר אתח מהן מיפיעה אצל ')יי יחב ‪ m‬ה אצי חקיי‪ .,‬בקמירם‬
‫אלה אין ספק שאכן יהן שתי הפטרית שונןת לאותן יים עצמי‪ ,‬יאפשר בהחלט שחן‬
‫קהילתו של יניי לעומת קהילתי של‬ ‫‪-‬‬ ‫ושנית‬ ‫קהיל‪m‬‬ ‫מייצגןת תא מנהגיהן של‬
‫הקליר‪ .‬מכל מקים‪ ,‬מחזקתן של מנהג אצרישרלאי אחד ןברור כבר יצאנן‪ .‬נם בספר‬
‫החיליקים שבין אנשי מזרח ובבי אץר ישראל נאמר לגבי קףתא התירה בשבתןת‬
‫בז"ה' ‪•6‬‬ ‫"'שפשרה שקיריו בפלן זה אין קירין‬

‫בצד המנהגים המכרזיים העולים מריב המקירתו‪ ,‬מופיעים לעתים מנהניס‬

‫הנראיס נידחיס יסחית‪ ,‬ימכל מסים אין להס ציין אלאבמקיר בידדזה אי אחר‪.‬כגין‬
‫ההפטרה יכצפרים עפית' בראשןן לש פסח שכנראה נההג בסהילתן של הקליר‪.‬‬
‫במסום אחד ניתן אף להצביע על מעין מאבק בין שתי קריאית לש גח‪ :‬בנינוד‬
‫תנאייס‪ ,‬עלוה מן‬ ‫של פסח‪ ,‬המובתא כבר במקיר‪m‬‬ ‫לקיראת ישור אי כשב' ברשאוו‬
‫כקיראה המכרזית לכאןרה לש‬ ‫‪-‬‬ ‫ץיהי בצחי הלילהי‬ ‫אח ‪- m‬‬ ‫הפיסקתוח קףאה‬

‫דאה י' ‪,‬רן‪.,.,,‬ר גנזי שכרט ג‪ ,‬ביי ייקר ת ‪ H!n‬ח‪ ,‬עמי ‪ 119‬יסןמ ‪. Z‬‬ ‫‪,57‬‬
‫כיפ ששעיד אי לי‪,‬בק‪ ,‬בית המררש א‪ ,‬לחצפיג ת"'ףג‪ ,‬עמי ‪. XVII‬‬ ‫‪. 58‬‬
‫הפטקו ייתשד יביהדי מעיפו אחיר ‪u‬סרפות היסםו האחר‪:‬תה לשאחר דןכ‪.‬לשש שם‪ .‬דאה‬
‫מי זלואן )עללי עהי ‪ (54‬עםי ‪.‬ס‪n‬כ‪j‬‬
‫ןכ בזלרת ללשמה שהפרים די יירןרח גכבזי שכרט ג עםי נ‪ 1Z‬ןמיס ‪ ,8‬יבזלרת באתדיוןכ בסוף‬
‫בכת ‪ H‬י הומזיאןו הביריט ‪ .5SS7H4‬אלב דאה זלות אתד גכנזי שכרט שם עםי ‪ 126‬יסםן ‪" 0‬‬
‫באים בזה אחד הז בתיר מעכרת‬ ‫המייםר על פההרטה שבמיאל דיקוא‪ ,‬שבי הזלרת ‪m‬‬
‫לכאים קמיםה לשבעיי לש פםח‪ ,‬רתאה לשעמתקי לא הם‪y‬זךי המנהנים שהתים‬
‫המשתעמדם מו קהעזכים שיכ‪r‬ףר·‬

‫יבבי ארץ שיידאל‪ ,‬ילשררםי צדת ‪ H‬תי עם' ‪8S‬‬

‫‪m‬‬ ‫ראה םי מרגוילת‪ ,‬הליחקוים שבי‪ t‬נאיש מד‬ ‫‪~. 1‬‬
‫םיי תמ בבוםח ה"ים של לשמה"‪ ,‬עוןדד שם עמי ‪• 169‬‬
‫‪491‬‬ ‫יייג‬ ‫‪-‬‬ ‫תכלני‬

‫מתברר‬ ‫הפיויטם‪,‬‬ ‫מן‬ ‫אף‬ ‫יכן‬ ‫עצמן‪,‬‬ ‫הפסיקתתר‬ ‫מן‬ ‫כבר‬ ‫זאת‪,‬‬ ‫עם‬ ‫זה‪.‬‬ ‫יים‬

‫שהשתלטותה היחטית של קריאת יירהי בחצי הלילה' לא החזיקה מעמ‪,‬ד וקריאת‬

‫ש'"ןר אן כשכי חזרה להיתר הקיראה המרכזית‪.‬‬

‫כעיה שעלתה מתוך היזוו היא שאלת יככלייתם' של מנהני ככל ‪.‬האם כל מנהג‬
‫ואיננן בא בחב המקורית הארצישראליים‬ ‫הנזכר לראשינה כתלמוד כבבלי‬
‫הקדימים‪ ,‬הוא אכן מנהג שנוצר בכבל? כאיזו מיהד היו תלויים ככי ככל כמסירות‬
‫ארצישראליות כשעת ההתהוות הכיסיסת לש מנהניהם ?מנהגים הנזכרים למשל‬
‫האם משקפים הם מציאית‬ ‫‪-‬‬ ‫כשם רב ואינם נקבעים כטופו של דבר במנהני בבל‬
‫משום כך לא נוכל לקכעו‬ ‫ישראל? ‪62‬‬ ‫שנתקל כה רב כככל‪ ,‬או שמא ידרו עמו מאץר‬
‫כבטחןו שםנהג הםופיע כתלמוד הכבלי לא היה ידיע כארץ ישראל‪ ,‬כין אם צמח כה‬
‫וכין אם היה מקירי כככל‪.‬מוכושתיתכן נם השפעה ככלית על בני אץו ישראל‪ .‬ואכן‪,‬‬
‫השפעה זו אשר הילכת ונעשית מקיפה עם םרוצת השכים‪ ,‬מויספה עיד ערפל‬
‫לתמינת מנהגיהם של בני ארץ ישראל‪ ,‬כאן כרור אמנם שבשכתית פשוטית נתפשטו‬
‫מנהני הקיראה של הפרשות כאץר ישראל יתרר‪ ,‬נם כשעה שעידין נהנו כקריאותיהם‬
‫המקוירות כחניםנ~‪ .‬אך נראת שלקראת סיף תקופת הנאןנים תודרים הםנהנים‬
‫ה'בבלייםי נם לחגים‪ .‬עם הידללדות היישוכ היהודי כאץר ישראל בעקבתו מטעי‬
‫הצלב‪ ,‬נעלמת והןלכת השפעתם של םנהני אץר ישראל‪ ,‬ער שכמעטלא נותר לה זכר‪.‬‬
‫כאל ראוי לציין שככמה מקרים ככל זאת נתפשטו םנהגים ארצישראליים םקוריים‬
‫ונתקכלי כחב תפיצךת ישראל‪ ,‬ובראשם המנהג לציין כהפטרןת מייחדות את‬
‫שכחתר הפוערנית יהגחמה ‪• 64‬‬

‫מחזיר העיןו בטךניית‬ ‫לדור‪,m‬‬ ‫במקוםות הבידדים שכהם נשתמרו המנהנים‬

‫קריאותיהם יהפטרותיהם של בנן אץו ישראל עטרה לישונה‪ ,‬ומעמיד מנהנ בחזקת‬
‫םקום היווצרותך‪,‬‬

‫יכר שיערו לבגי אביי‪ ,‬ראה לעלי העי ‪ .22‬והשווה עהי ‪ S‬לעלי‪.‬‬ ‫‪.62‬‬
‫‪, IS‬‬ ‫~ ‪ , 6‬ארה כ ‪ :m‬יי' ‪ l‬לעלי כעה"‬
‫ראה לעיל הע" ‪, 9‬‬