‫‬

‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫היו ימים‪ ,‬אשר האדם לא הכיר את ערך האוויר‪ ,‬אשר לא ידע‪ ,‬כי באין‬
‫אוויר אין חיים לו ולכל חי על האדמה‪ ,‬כמו שאין חיים לדג בלי מים‪ .‬וכן‬
‫היו ימים‪ ,‬אשר לא ידע האדם‪ ,‬מה האור לו ולחייו‪...‬‬
‫אולם את ערך הטבע בכללו‪ ,‬בכל מרחבו האין־סופי ובכל עומקו‬
‫האין־תהומי הכיר‪ ,‬כמדומה לך‪ ,‬האדם תמיד‪ ,‬עוד מתחילת ברייתו‪ .‬היו‬
‫ימים‪ ,‬אשר האדם העריץ את הטבע‪ ,‬אשר חשב אותו ואת כל אשר בו‬
‫לאלוהים ויעבוד אותו באמונה‪ .‬והמשוררים והאמנים – הם הרי לא‬
‫פסקו משירתם אפילו שעה אחת מיום דעת האדם טוב ורע עד היום‬
‫הזה‪ .‬ולאחרונה הנה בא המדע – המדע המושכל‪ ,‬הברור‪ ,‬הבהיר‪ ,‬אשר‬
‫גילה אופקים חדשים ויאר אור חדש – אור קר ונורא‪ ,‬אבל גדול ונאדר‪.‬‬
‫והנה הוא‪ ,‬המדע בכבודו ובעצמו‪ ,‬בא וקורא את האדם אל הטבע‪ ,‬והנה‬
‫הוא מחליט‪ ,‬כי ״אין אנו עניים בשעה שאנו נהנים מהטבע הפרוש לפני‬
‫הכול״‪...‬‬

‫פרק א‪ ,‬שכותרתו ״האדם והטבע״‪ ,‬נדפס בעילום שם כמאמר בעיתון הפועל‬ ‫ ‬

‫הצעיר ב־‪ 10‬במאי ‪[ 1910‬אייר‪ ,‬תר״ע]‪ .‬כותרת המשנה‪ ,‬״הגיונות וחלומות של‬
‫קיצוני״‪ ,‬הושמטה ממהדורת אהרונוביץ וממהדורת ברגמן־שוחט‪ .‬במהדורות‬
‫אלו הושמטו גם כמה קטעים קצרים מתוך הנוסח המקורי שנדפס בעיתון הפועל‬
‫הצעיר‪ .‬לאורך הפרק כולו אימצנו את הנוסח המקורי‪ ,‬כפי שנדפס שם‪.‬‬
‫ציטוט זה‪ ,‬המופיע כאן ללא מראה מקום‪ ,‬נקבע כמוטו של החיים והטבע‪,‬‬ ‫ ‬
‫המניפסט של אגודת הטבע בארץ ישראל‪ ,‬שנוסדה ביפו בשנת ‪ 1909‬על ידי‬
‫יהודה לייב מטמן (‪ ,)1939–1869‬מייסד גימנסיה הרצליה‪ .‬מטרת האגודה‬
‫הייתה לעודד את ההכרה המדעית של הטבע בארץ כדי לחזק את הזיקה הרגשית‬
‫של הנוער אליה‪ .‬ראו יהודה לייב מטמן‪ ,‬החיים והטבע (יסודי אגודת ״הטבע״‬
‫בא״י)‪ ,‬יפו‪ :‬הוצאת אגודת הטבע בארץ ישראל‪ ,‬תרס״ט‪ .1 :‬על פועלו החינוכי‬
‫של יהודה לייב מטמן ראו שלמה הרמתי‪ ,‬המורים החלוצים‪ ,‬תל אביב‪ :‬הוצאת‬
 ‫‪ | 16‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫ובכל זאת יש שמתעורר בך חפץ מוזר להטיל ספק בדבר‪ ,‬אם הכיר‬
‫האדם‪ ,‬אם רצה באמת ובתמים להכיר‪ ,‬מה הטבע לו‪ ,‬גם לפנים גם‬
‫היום‪ .‬הגע בעצמך‪ :‬הנאה ארעית מן הטבע‪ ,‬אם תכופה או לא תכופה‬
‫(בכל אופן לא חיים תמידיים בתוך הטבע)‪ ,‬מספיקה לאדם להוציאו‬
‫מכלל עניות! הרי לא יעלה על הדעת להחליט‪ ,‬כי אין אדם עני בשעה‬
‫שהוא ״נהנה״ מן האוויר‪ ,‬או כי אין הדג חסר כלום בשעה שהוא ״נהנה״‬
‫מן המים!‪ ...‬כן‪ ,‬יש שהיצר מסיתך לקרוא‪ :‬אכן עני גמור הוא מי‬
‫״שנהנה״ מן הטבע!‪...‬‬
‫ברור לכול‪ ,‬כי בהוציאך את הדג מן המים‪ ,‬אפילו אם תיצק עליו מים‬
‫די צורך נשימתו‪ ,‬לא תועיל לו הרבה‪ .‬כי לא רק את הנשימה הוא חסר‪.‬‬
‫הספירה של המים‪ .‬חסר הוא את הלחיצה‪ ,‬שהם לוחצים‬ ‫חסר הוא את ֵ‬
‫על כל נקודה מנקודות גופו – אותה הלחיצה המקפת והמאחדת‪,‬‬
‫המכריחה אותו להיות ברייה בפני עצמה‪ ,‬לחיות; חסר הוא את הקשר‬
‫שבינו ובין המים‪ ,‬את היניקה הנעלמה‪ ,‬ההווית‪ ,‬העולמית‪ ,‬שכל אחד‬
‫מאטומיו יונק מהם ושכוּלוֹ יונק מהם‪ .‬על כן כמעט תוציאו מן המים‪,‬‬
‫מתחיל דמו להתפרץ מכל נקבוביות גופו – מתחילה ההתפרדות‪.‬‬
‫וכן הדבר גם באדם‪ ,‬כשהוא נתון באוויר דק הרבה מכפי הראוי‬
‫לנשימה; לא רק נשימתו נעשית קשה‪ ,‬כי גם דמו מתחיל להתפרץ מכל‬
‫נקבוביות גופו‪.‬‬
‫והטבע? הגם זה ברור לכול‪ ,‬כי הטבע‪ ,‬הטבע הרחב‪ ,‬הגלוי‪ ,‬״הפרושׂ‬
‫לפני הכול״ הוא לאדם ממש מה שהמים הם לדג ומה שהאוויר הוא‬
‫לכל חי על האדמה?‪...‬‬

‫משרד הבטחון‪ ,2000 ,‬פרק יא‪ .‬השוו גם לחיבור קצר מאותה התקופה שתורגם‬
‫ועובד על ידי יוסף חיים ברנר‪ :‬האדם והטבע (מעובד ע״י ב׳ זעירא)‪ ,‬יפו‪ :‬הוצאת‬
‫״לעם״ (הפועל הצעיר)‪ ,‬תר״ע‪ .‬חיבור זה הוא עיבוד של ספרו של מ׳ ברנוב‬
‫(‪ ,)1924–1864‬דער מענש און דיא נאטור‪ :‬איינלייטונג צום שטודיאום פון‬
‫נאטור וויססענשאפ‪ ,‬נויארק‪ :‬דיא אינטערנאציאנאלע ביבליאטהעק פאב קא‬
‫‪ .1903‬על תפוצתו העצומה של חיבורו של ברנר ראו זוהר שביט‪ ,‬״התפתחות‬
‫המו״לות העברית בארץ ישראל״‪ ,‬זוהר שביט (עורכת)‪ ,‬תולדות היישוב היהודי‬
‫בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה‪ :‬בנייתה של תרבות עברית‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ומוסד ביאליק‪ ,‬תשנ״ט‪.231 :‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪17‬‬

‫רואה אתה את חיי הטבע‪ ,‬והנה הם ים של תנועה‪ ,‬ים רותח רתיחה‬

‫עולמית‪ ,‬ואת כל הנמצאים ואת כל החזיונות – והנה הם בעבועות‪,‬‬
‫בעבועות בתוך הרתיחה העולמית הזאת‪ .‬ורואה אתה את האדם‪ ,‬והנה‬
‫הוא הבעבועה‪ ,‬בת הרתיחה היותר עליונה‪ ,‬שאין אחריה רתיחה עוד‪,‬‬
‫הבעבועה‪ ,‬שמשתברות בה‪ ,‬כמו קווי האור בראי‪ ,‬כל קווי התנועה‬
‫העולמית‪ .‬ושואל אתה‪ :‬האם עשויה בעבועה זו לזוז זיז כל שהוא מתוך‬
‫עצם הרתיחה העולמית ההיא?‬
‫שואל אתה‪ :‬האם האדם רק מכיר ומרגיש את הטבע‪ ,‬ורק להכירו‬
‫ולהרגישו הוא צריך‪ ,‬או כי הוא גם חי את הטבע וגם לחיותו הוא צריך?‬
‫האם אין האדם חי את הטבע הרבה יותר ממה שהוא מכיר ומרגיש‬
‫אותו‪ ,‬בהיותו חי את הטבע במלואו‪ ,‬בכל מלוא כוחותיו לאין תכלית‬
‫ובכל עומקו לאין חקר?‬
‫הנה אין האדם מרגיש את תנועת הארץ‪ ,‬ואף אינו מכיר אותה אלא‬
‫מזמן לא רב – האם אין הוא חי את התנועה הזאת? התנועה הזאת הלוא‬
‫היא פועלת בכל אטומי גופו‪ ,‬ול ּו הובא אדם פתאום לתוך המרחב האין־‬
‫לספירת משיכתה של הארץ‪ ,‬הלוא היה מתנועע בכוח‬ ‫סופי‪ ,‬אל מחוץ ֵ‬
‫ההתמדה ממש באותה התנועה עצמה‪ ,‬שמתנועעת הארץ – האומנם אין‬
‫הכוח הזה משתתף ביצירת אותו דבר‪ ,‬שאנו קוראים לו חיים‪ ,‬אינו אחד‬
‫מיסודותיו של אותו דבר? והוא הדין בכל הכוחות של כל הבריאה האין־‬
‫סופית‪ ,‬הגלויים ושאינם גלויים לנו‪.‬‬
‫הרי לא יצויר‪ ,‬כי החיים‪ ,‬ההרגשה וההכרה הם דבר נבדל מכל הכוחות‬
‫האלה‪ ,‬כי החי‪ ,‬במידה שהוא חי‪ ,‬והאדם‪ ,‬במידה שהוא אדם‪ ,‬נפסק‬
‫הקשר שבינם ובין התנועה העולמית‪ ,‬האין־סופית‪ ,‬כאילו הוקפו לזמן‬
‫חייהם באיזו חומה סינית‪ .‬בעל כורחך אתה חושב‪ ,‬כי החיים‪ ,‬ההרגשה‬
‫וההכרה הם ההרכבה היותר עליונה‪ ,‬הצירוף היותר עמוק של כל הכוחות‬
‫העולמיים וצמצומם בנקודה אחת‪.‬‬
‫ומי יודע‪ ,‬אם היה האדם מסוגל להכיר מה שהוא מכיר ולהרגיש‬
‫מה שהוא מרגיש‪ ,‬אם הייתה בכלל אפשרות הכרה או הרגשה‪ ,‬לולא‬
‫היה האדם חי את כל מה שהוא מכיר ומרגיש‪ ,‬לולא היו כל הכוחות וכל‬
‫התנועות העולמיים‪ ,‬שהוא מסוגל להכיר ולהרגיש‪ ,‬משתתפים בתור‬
‫יסודות ביצירת אותו הדבר‪ ,‬שאנו קוראים לו חיים‪ .‬והרי האינסטינקטים‬
 ‫‪ | 18‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫והפעולות הפיזיולוגיות של הגוף יכולים גם הם ללמדנו דבר־מה בעניין‬

‫זה‪.‬‬
‫‬
‫הכול מודים היום‪ ,‬כי ״אין דבר בהכרה שלא היה קודם בהרגשה״‪.‬‬
‫האם אין לך יסוד‪ ,‬לפי האמור‪ ,‬לחשוב‪ ,‬כי אין דבר בהכרה ובהרגשה‪,‬‬
‫שלא היה קודם בחיים הבלתי מוכרים והבלתי מורגשים?‬
‫מסתבר אפוא כי הטבע האין־סופי‪ ,‬ההוויה העולמית‪ ,‬שופעת‬
‫לתוך נפשו של האדם‪ ,‬לתוך הרגשתו והכרתו משני צדדים‪ :‬מאותו‬
‫הצד‪ ,‬שהוא מרגיש ומכיר אותה; ומאותו הצד‪ ,‬שהיא אינה מוכרת‬
‫ואינה מורגשת לו‪ ,‬אלא שהוא חי אותה‪ .‬כאילו תאמר‪ :‬מצד פניו של‬
‫הראי‪ ,‬מצדו השקוף‪ ,‬שכל הבריאה כולה משתקפת בו‪ ,‬שכל ההוויה‬
‫העולמית באה בו לידי גילוי בצורות ידועות; ומצד אחוריו של הראי‪,‬‬
‫מצדו האטום‪ ,‬שאותה הוויה גופה אוטמת אותו על ידי עצמה ועושה‬
‫אותו על ידי כך לראי שקוף‪ .‬בעוד שהגוף וכליו‪ ,‬כלי ההרגשה וההכרה‬
‫עם כל מכשיריהם אינם אלא הזכוכית‪ ,‬אשר כל ערכה הוא בזַ כּ וּתה‪,‬‬
‫בבהירותה‪ ,‬בסגולתה להיות ראי שקוף‪ .‬או כאילו תאמר‪ :‬מצד ההרגשה‬
‫וההכרה שופע האור‪ ,‬המתעורר על ידי הלהבה‪ ,‬ומצד החיים הבלתי‬
‫מוכרים והבלתי מורגשים – השמן למאור‪ ,‬המפרנס את הלהבה לפי‬
‫צורך פרנסתה‪ ,‬בעוד אשר כלי ההרגשה וההכרה הם המנורה‪ ,‬שאינה‬
‫אלא מכונה עם בית־קיבול לקבל אל תוכה ולהוליד התחברותם של‬
‫שני הזרמים‪ ,‬הנובעים משני הצדדים‪.‬‬
‫יאמרו‪ :‬מיסטיקה; מה שאינו מוכר ואינו מורגש הרי אינו לגבי האדם‬
‫במציאות ואינו יכול להוסיף על הכרתו והרגשתו כלום‪ .‬אולם איך לקרוא‬
‫מיסטיקה למה שהוא עצם עצמותו של האדם? הרי כל עצמו של הפרט‪,‬‬
‫הרצון הפרטי‪ ,‬האופי הפרטי – ה״אני״ מונח דווקא בצד הבלתי מוכר‬
‫והבלתי מורגש‪ ,‬ובכל אופן לא בגבול ההכרה‪ .‬שהרי האדם רואה ויודע‬

‫גורדון מתייחס כאן לעיקרון המארגן של האמפיריציזם (‪nihil in intellectu‬‬ ‫ ‬

‫‪ ,)nisi prius in sensu‬שגלגולים שונים שלו נמצאים אצל אריסטו‪ ,‬אקווינס‪,‬‬
‫לוק‪ ,‬ברקלי ויום‪ .‬גם כאן‪ ,‬דבריו של גורדון נכתבים מתוך פולמוס עם עמדתו‬
‫של מטמן (הטבע והחיים‪ ,)2 :‬המבקש לעגן בעיקרון זה את הטענה שלפיה יש‬
‫להקדים לחינוך המדעי מגע בלתי אמצעי של תלמידים עם הטבע‪.‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪19‬‬

‫את רצונו של עצמו רק לאחר שרצה את ה״אני״ של עצמו שלאחר‬

‫ההכרה‪ ,‬אבל את אותו דבר־מה הרוצה ומכיר שבנפשו‪ ,‬אין הוא רואה‬
‫ואין הוא יודע‪ .‬אותו דבר־מה הנהו כמעט בבחינת ״ופני לא יראו״‬
‫[שמות ל״ג‪ ,‬כ״ג] – ואותו דבר־מה הלוא הוא הבורא את כל עולמו‪.‬‬
‫את זה אתה רואה מייד‪ ,‬לכשתתבונן בשתי השקפות עולם שונות‬
‫של שני חכמים חושבי מחשבות‪ .‬קח‪ ,‬למשל‪ ,‬את שני החכמים‪ ,‬אשר‬
‫תורותיהם‪ ,‬השונות כל כך‪ ,‬הן מן היותר מפורסמות בזמננו – את‬
‫מרקס ואת ניטשה‪ .‬גם אם ״חסידו״ של אחד מהם אתה או מתנגדם‬
‫של שניהם – אם יש מוח בקודקודך‪ ,‬הרי לא תחשוב‪ ,‬כי השקפותיהם‬
‫שונות כל כך‪ ,‬מפני שאחד היה בעל שכל יותר גדול‪ ,‬בעל היגיון יותר‬
‫חזק‪ ,‬בעל ידיעות יותר רחבות או מפני שהוא חי בסביבה אחרת‬
‫ובתנאים אחרים‪ .‬ברי לך‪ ,‬כי אפילו ל ּו היו שני החכמים הנזכרים שווים‬
‫בתכלית בכל הדברים האלה‪ ,‬לא היה זה מעכב אותם מהיות דעותיהם‬
‫שונות מן הקצה אל הקצה‪ .‬כי ההבדל שביניהם מונח לא בהכרתם‪ ,‬כי‬
‫אם באופיים‪ ,‬ב״שורש נשמתם״‪ ,‬כלומר בגבול ההרגשות ועוד יותר‬
‫בגבול הבלתי מוכר והבלתי מורגש – בכמות ובאיכות של ״השמן‬
‫למאור״‪ ,‬שהיה שופע לתוך נשמתם‪.‬‬
‫הדבק‪ ,‬שבו תדבק נפש האדם‬ ‫הצד הבלתי מוכר – זהו אפוא מקום ֶ‬

‫כאן ובהמשך התוספות בסוגריים מרובעים הן של העורכים‪.‬‬ ‫ ‬

‫קרל מרקס (‪ ,)1883–1818‬הוגה דעות גרמני ממוצא יהודי‪ ,‬מפתח המטריאליזם‬ ‫ ‬
‫הדיאלקטי‪ ,‬שהפך לרעיון היסוד של מרבית הזרמים הסוציאליסטיים‪ .‬פרידריך‬
‫ניטשה (‪ ,)1900–1884‬פילולוג קלאסי בהכשרתו וממייסדי הפילוסופיה‬
‫האקזיסטנציאליסטית‪ .‬בין רעיונותיו המרכזיים‪ :‬״מות האלוהים״‪ ,‬״הרצון‬
‫לעוצמה״ ו״החזרה הנצחית״‪ .‬השפעתם של מרקס וניטשה על המרחב התרבותי‬
‫שבתוכו פעל גורדון הייתה מקיפה ועמוקה‪ ,‬והיא ניכרת היטב בהתמודדותו‬
‫העמוקה והמתמשכת עם הגותם‪.‬‬
‫״שורש הנשמה״ הוא מושג קבלי (ראו למשל ר׳ חיים ויטל‪ ,‬עץ חיים‪ ,‬שער מב‪,‬‬ ‫ ‬
‫פרק ב)‪ ,‬שגורדון מסב אותו להקשר מודרני ברוח דבריו של ניטשה בהרצאותיו‬
‫על הפילוסופים הפרה־סוקרטיים‪ ,‬שם הוא אומר‪ :‬״הדבר המעניין היחיד בשיטה‬
‫שהופרכה הוא היסוד האישי‪ .‬הוא בלבד לא ניתן לעולם להפרכה״ ראו ‪Friedrich‬‬
‫‪Wilhelm Nietzsche, Philosophy in the Tragic Age of the Greeks, trans.‬‬
‫‪.Marianne Cowan, Washington DC: Regnery Publishing, 1996: 25‬‬
 ‫‪ | 20‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫הפרטי בנפש הבריאה כולה והיו לנפש אחת חיה; זהו הרחוב‪ ,‬שבו‬
‫משתפכים ומתאחדים חיי האדם הפרטי עם חיי הבריאה כולה והיו לחיי‬
‫עולם; זהו הטבע בעצמו בנפש האדם‪ ,‬וזהו מקור החיים‪ .‬כל מה שהוא‬
‫חי בנפש האדם‪ ,‬כל מחשבה חיה וכל הרגשה חיה‪ ,‬כל מה שהוא מקורי‬
‫ומואר באור עליון‪ ,‬מה שקוראים‪ :‬מעוף הרוח‪ ,‬רוח הקודש‪ ,‬יצירה – הרי‬
‫הוא נובע מתוך המקור האין־תהומי ומתוך הים האין־גבולי הזה‪.‬‬
‫מכל האמור יוצא ברור‪ ,‬כי האדם באשר הוא אדם‪ ,‬באשר הוא בעל‬
‫הרגשה והכרה‪ ,‬צריך לחיות תמיד בתוך הטבע; כי הטבע בכל מרחבו‬
‫לאין־סוף ובכל עומקו לאין תהום הוא לאדם המרגיש והמכיר ממש מה‬
‫שהמים הם לדג‪ .‬כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו‬
‫זקוק האדם‪ .‬זקוק הוא לספירה של הטבע‪ ,‬ללחיצה המקפת והמאחדת‪,‬‬
‫שהטבע‪ ,‬שההוויה האין־סופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו‬
‫ונפשו ומכריחה אותו לחיות‪ ,‬להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו;‬
‫זקוק הוא לקשר הבלתי אמצעי והתמידי שבינו ובין הטבע האין־סופי‪,‬‬
‫ליניקה הנעלמה‪ ,‬ההווית‪ ,‬העולמית‪ ,‬שכל אחד מאטומי גופו ונפשו‬
‫יונק מן הטבע האין־סופי ושכולו יונק מן האין־סוף; זקוק הוא לא רק‬
‫להכרה ולהרגשה‪ ,‬כי אם גם לאותו הדבר‪ ,‬הנותן רוח בהרגשתו והכרתו‪,‬‬
‫הנותן רוח בכל עצמו – זקוק הוא לחיים‪ ,‬לחיי עולם‪.‬‬
‫יותר מזה‪ .‬ככל שהאדם מתפתח יותר‪ ,‬כל מה שהרגשתו והכרתו‬
‫מוסיפות להתעמק ולהתרחב ואוצר ידיעותיו להתעשר‪ ,‬יותר הוא זקוק‬
‫לחיים בתוך הטבע‪ ,‬להתדבקות בלתי אמצעית בתוך הטבע‪ ,‬ליניקה‬
‫בלתי אמצעית מתוך ההוויה העולמית‪ .‬האדם הטבעי‪ ,‬הפרא‪ ,‬אוכל מן‬
‫המוכן בין בחומר ובין ברוח‪ .‬הוא אינו מוציא הרבה ואינו זקוק להכנסה‬
‫מרובה‪ .‬לא כן האדם בן התרבות החושב והמרגיש‪ .‬הוא אינו מסתפק‬
‫במה שמוכן ודורש רק לקיחה או תפישה‪ ,‬אלא שהוא שואף לברוא מה‬
‫שאינו מוכן; הוא אינו מסתפק במה שמגולה‪ ,‬אלא הוא מבקש לחדור‬
‫לתוך מצפוני הטבע ולראות את הנעלם ממנו‪ .‬מצד אחד‪ ,‬הוא סוקר‬
‫ומסתכל‪ ,‬בוחן ובודק‪ ,‬מנתח ומרכיב‪ ,‬חוקר ודורש – מבקש לדעת‬
‫פרטי כל הדברים ומתוך הפרטים את הסכום הכולל שלהם‪ .‬ומצד אחר‪,‬‬
‫הוא מבקש להשיג מה שאינו בפרטים‪ ,‬מה שהוא יתר על הפרטים ועל‬
‫הסכום הכולל שלהם – את ההרמוניה העולמית‪ ,‬את האמת העולמית –‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪21‬‬

‫את חיי העולם‪ .‬הוא מוציא הרבה‪ ,‬הוא מבזבז הרבה ״אור״‪ ,‬ובהכרח‬
‫עליו להכניס הרבה‪ ,‬בהכרח הוא זקוק לזרם שאינו פוסק‪ ,‬מתחדש‬
‫ומתגבר של ״שמן למאור״‪.‬‬
‫ובפועל אתה רואה ממש ההפך מזה‪ .‬רואה אתה‪ ,‬כי האדם‪ ,‬במידה‬
‫שהוא לוקח יותר מן הטבע‪ ,‬הוא הולך ומתרחק ומתעלם ממנו; במידה‬
‫שחייו מתעשרים‪ ,‬מתרחבים ומתעמקים‪ ,‬הוא הולך ובונה לו חיץ יותר‬
‫ויותר עב בינו ובין הטבע‪ ,‬הולך ומצטמצם ומתכווץ בתוך חומותיו כצב‬
‫הזה בתוך שריונו‪ ,‬עד כי כבר הורגל לחשוב למושכל ראשון‪ ,‬כי חיים‬
‫לחוד וטבע לחוד‪ .‬רואה אתה‪ ,‬כי גם המדע‪ ,‬המבקש את אורו הנגלה‬
‫של הטבע‪ ,‬גם האמנות‪ ,‬המבקשת את אורו הגנוז – שניהם אינם‬
‫מכריחים את האדם ואינם מצווים עליו בהחלט‪ ,‬במפגיע לצאת מתוך‬
‫קליפתו‪ ,‬לבקש את המרחב‪ ,‬לבקש חיי עולם; שניהם כאילו מבקשים‬
‫לצמצם את הטבע ולדחוק אותו – זה לתוך חדרי העבודה והדרישה‬
‫המדעית‪ ,‬וזו – לתוך חדרי המשכית‪ ,‬ולעקור את שורשי נשמת האדם‬
‫האחרונים מתוך הטבע‪ .‬לכל היותר הם מזמינים את האדם (ובצורה זו‬
‫ממילא יש בהזמנתם מעין לעג נסתר) לצאת לפרקים‪ ,‬לעיתים קרובות‬
‫או רחוקות‪ ,‬יציאת עראי אל הטבע לבקש תורה מפיהו‪ ,‬להסתכל בו‬
‫ו״ליהנות״ ממנו‪.‬‬
‫האם אין לך יסוד‪ ,‬אחרי ראותך את כל זה‪ ,‬להטיל ספק בדבר‪ ,‬אם‬
‫הכיר האדם‪ ,‬אם רצה באמת ובתמים להכיר‪ ,‬מה הטבע לו‪ ,‬גם לפנים‬
‫גם היום?‪ ...‬ואין צורך בעין חדה ביותר בשביל לראות את התוצאות‬
‫הקשות‪ ,‬היוצאות מזה לאדם‪ ,‬את הליקויים הקשים‪ ,‬שהוא לקוי בהם‬
‫על ידי זה גם בגוף וגם בנפש‪.‬‬
‫הרבה דיברו ומדברים על דבר הליקויים החברתיים‪ ,‬הכלכליים‪,‬‬
‫המיניים וכדומה‪ .‬הדבר הזה פוטר מלדבר בהם כאן‪ .‬ומצד אחר‪ ,‬הם כל‬
‫כך מורכבים ונולדו בריחוק מקום כל כך מהטבע‪ ,‬עד כי קשה לראות‬
‫מבעדם את הפצע בנפש האדם במקום הקרע‪ ,‬שנקרע מן הטבע‪ .‬וכבר‬
‫נפסקה הלכה בבית מדרשו של המדע האירופי‪ ,‬כי כך צריך להיות‪ ,‬כי‬
‫כך דרכה של ההתפתחות‪ ,‬של השלמת האדם‪ ,‬וכי אין כאן לא פצע ולא‬
‫קרע‪ ,‬אבל יש סדרים לא נכונים‪ ,‬שצריך לשנותם‪ .‬והיה כאשר יוסרו‬
‫הסדרים האלה ובאו סדרים טובים במקומם‪ ,‬או כי לא יהיו סדרים כלל‪,‬‬
 ‫‪ | 22‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫אז יתוקן עולם במלכות הצדק‪ ,‬והכול יהיה טוב בעולם שכולו טוב‪.‬‬
‫אבל יש ליקויים‪ ,‬שסיבתם האמיתית עוד לא נעלמה כולה מן העין‪,‬‬
‫ולא קשה כל כך לראותה למי שחפץ לראות‪.‬‬
‫הנה החושים החיצוניים‪ .‬הכול מודים‪ ,‬כמדומה לך‪ ,‬כי החושים‬
‫החיצוניים‪ ,‬אלה כלי ההרגשה וההכרה הראשונים והעיקריים‪ ,‬יש להם‬
‫חשיבות מיוחדת בשביל האדם המרגיש והמכיר‪ ,‬וחובה עליו לפתחם‪,‬‬
‫להגביר חילם ולהביאם לידי השלמות היותר עליונה‪ .‬ובפועל מה‬
‫אתה רואה? האם אין החושים האלה הולכים ורפים‪ ,‬הולכים ולוקים‬
‫במידה שגבולי ההכרה וההרגשה של האדם הולכים ומתרחבים ואוצרן‬
‫הולך ומתעשר? האם הרבה תמצא עיניים בריאות‪ ,‬מיטיבות לראות‬
‫ומרחיקות לראות בקרב הנאורים באור המדע‪ ,‬בקרב אלה‪ ,‬ה״נהנים״‬
‫בעצמם וקוראים לאחרים ״ליהנות״ מן הטבע‪ ,‬בקרב אלה‪ ,‬המשקיפים‬
‫השקפה רחבה ועמוקה על הטבע מתוך חדר העבודה והדרישה שלהם?‬
‫והוא הדין ביתר החושים‪ .‬ודווקא הפרא‪ ,‬דווקא האדם הטבעי הנהו‬
‫בעל חושים בריאים‪ ,‬חדים‪ ,‬חיים ושלמים‪ ,‬ויש שהוא משיג בחושיו‬
‫הפשוטים מה שאין איש המדע משיג בכל כליו ומכשירי העבודה שלו‪.‬‬
‫והסיבה לזה היא לא רק שלילית‪ ,‬לא רק מה שהוא – האדם הטבעי –‬
‫אינו נמצא בתוך התנאים המושחתים של חיי האדם הנאור‪ ,‬שגם הם‬
‫אינם אלא תוצאה‪ ,‬ישירה או בלתי ישירה‪ ,‬של ההתרחקות מן הטבע‪,‬‬
‫כי אם גם חיובית‪ ,‬מה שהוא נמצא תמיד בתוך מקור החיים‪ ,‬שהוא יונק‬
‫ממנו יניקה בלתי פוסקת לפי מידת צורכו‪.‬‬
‫ולכשתפנה מזה אל ההרגשות הפנימיות‪ ,‬והנה שם עוד יותר מרובה‬
‫היבושת‪ ,‬עוד יותר גלויה עניות זרם החיים‪ ,‬השופע מתוך הטבע‬
‫לתוך נפש האדם‪ .‬אהבת הבריות‪ ,‬אהבת משפחה‪ ,‬אהבת רעים‪ ,‬מידת‬
‫הרחמים הולכות ופוחתות במידה שהאדם ״מתקדם״‪ ,‬בייחוד‪ ,‬במידה‬
‫שחיי החברה הולכים ומתרכזים בערים גדולות (הערים הגדולות‬
‫הלוא הן בכלל תמיד המרכזים של ההשכלה ושל ההשחתה‪ ,‬ותמיד הן‬
‫מתקיימות על חשבון הכפרים והערים הקטנות וממלאות את הגירעון‬
‫שלהן מחורבנם)‪ .‬גם במקום‪ ,‬שאתה מוצא את ההרגשות האלה‪ ,‬אתה‬
‫רואה‪ ,‬כי על הרוב אין הן נובעות מתוך הלב‪ ,‬כי אם מושפעות מן המוח‪.‬‬
‫בכלל כל ההרגשות‪ ,‬בין הטובות בין אלו שאינן מן הטובות‪ ,‬מעין שנאה‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪23‬‬

‫וכדומה – הולכות ונכמשות ונובלות ומתנוונות‪ .‬גם האהבה את הטבע‪,‬‬

‫כפי שהיא מתגלה ביצירות ידועות‪ ,‬איננה תמיד בריאה וטבעית‪ .‬ואפילו‬
‫הרגש היותר פשוט‪ ,‬שפחות מכול הוא זקוק לאיזו רוח יתרה – האהבה‬
‫בין גבר לאשה – פוחת והולך (בתוך החברה הנאורה בכלל‪ ,‬ולא רק בקרב‬
‫היהודים)‪ .‬אהבה טבעית‪ ,‬שאין בה לא מן ההפתעות הזרות‪ ,‬החולניות‬
‫ולא מן האש הזרה‪ ,‬החולנית‪ ,‬אהבה עמוקה‪ ,‬כבירה‪ ,‬״עזה כמות״‪ ,‬כמו‬
‫שהיו אומרים לפנים‪ ,‬לא תמצא היום אלא לעיתים רחוקות מאוד‪ .‬הרוב‬
‫הגדול משתעשע לפרקים במין ״אהבה״ כזו‪ ,‬שמטפל בה בייחוד מ״י‬
‫ברדיצ׳בסקי‪ .‬את מקום האהבה תופסת יותר ויותר התאווה הגסה‪ ,‬שגם‬
‫היא נכנסת יותר ויותר לגבול הפתולוגיה‪.‬‬
‫אולם בייחוד אתה רואה את סתימתם של צינורות השפע העליון‬

‫מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי (‪ ,)1921–1865‬״עילוי״ שהלך ורחק מעולם בית המדרש‬ ‫ ‬

‫והפך לסופר והוגה בעל השפעה עצומה על הנוער והאינטליגנציה העברית במפנה‬
‫המאות התשע עשרה והעשרים‪ ,‬היה נערץ על רבים מאנשי העלייה השנייה‪.‬‬
‫כמי שהתייסר‪ ,‬גם לאחר שהכריע ועזב את העולם המסורתי הישן‪ ,‬בין יהדותו‬
‫לבין משיכתו למחשבת המודרנה‪ ,‬קרא ברדיצ׳בסקי ל״שינוי ערכים״ מוחלט‬
‫בעם היהודי‪ ,‬הכולל יחס חדש וחיובי לטבע‪ ,‬לעבודת כפיים‪ ,‬לגבורה צבאית‪,‬‬
‫להנאות חושים ולאסתטיקה ולכל גילויי התרבות האירופית‪ .‬בשנת תרס״ב‬
‫קיבץ ברדיצ׳בסקי שמונה מסיפוריו הקצרים בחוברת בשם משני עולמות –‬
‫סיפורים וציורים‪ ,‬ורשה‪ :‬הוצאת תושיה‪ ,‬תרס״ב (‪ .)1902‬שלושה סיפורים‬
‫בחוברת זו‪ ,‬״החברה״‪ ,‬״שתי שנים ומחצה״ ו״זו בצד זו״‪ ,‬הם ״ציורים״ של יחסי‬
‫אהבה בלתי מחייבים‪ .‬בשלושת הסיפורים מתוארות סיטואציות של התאהבות‬
‫בין גברים לנשים שלא הביאו בהכרח לנישואין ובדרך כלל אף הסתיימו במפח‬
‫נפש מצד הגברים‪ ,‬שנדחו על ידי אהובותיהן מסיבות כלכליות וחברתיות‪ .‬גם‬
‫סיפוריו ״השנים״ ו״השמועה״‪ ,‬שקובצו בקובץ מעמק החיים‪ ,‬ספורים שונים‪,‬‬
‫ורשה‪ :‬הוצאת תושיה‪ ,‬תרע״ב (‪ ,)1912‬עוסקים באותו עניין‪ .‬קודם לכן‪ ,‬בשנת‬
‫תרנ״ט (מרץ ‪ ,)1899‬פרסם ברדיצ׳בסקי רשימה קצרה בשם ״אהבה״‪ ,‬שבה כתב‪:‬‬
‫״כל כוחה של האהבה תלוי בקיום הפרט‪ ,‬הפרט שבפרט‪ ,‬כי בה עוזב האדם את‬
‫הכל ומתדבק בעצמו‪ ,‬ושכרון שירתה שקול הוא לו כנגד כל העולם כולו‪ ,‬והוא‬
‫הכל‪ ,‬אחרי שמהותו יתפשט גם אל דברים שמחוצה לו [‪ ]...‬בשעה שאש האהבה‬
‫עצורה בעצמותינו‪ ,‬אז הכל יתאחד ויתיישר‪ ,‬כל העולם וכל החיים ואנו הרי אנו‬
‫דבר אחד‪ ,‬דבר שאין לו חוץ‪ ,‬אנחנו כאן והכל כאן״‪ .‬אבנר הולצמן‪ ,‬אל הקרע‬
‫שבלב‪ :‬מיכה יוסף ברדיצ׳בסקי‪ :‬שנות הצמיחה (תרמ״ז–תרס״ב)‪ ,‬ירושלים‪:‬‬
‫מוסד ביאליק‪ ,‬תשנ״ו‪.253–252 :‬‬
 ‫‪ | 24‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫מצד הטבע בספירת האידיאלים והיצירה‪ .‬את זה אתה מרגיש‬

‫בסקירה הראשונה לתוך הספרות והחיים‪ .‬ניתוח פסיכולוגי הוא אחד‬
‫מן הדברים‪ ,‬שבעלי המחשבה בזמן הזה מטפלים בו בחיבה יתרה‪.‬‬
‫הכול מנתחים‪ ,‬הכול מחטטים ומנקרים בנפש האדם העלובה‪ ,‬וכל‬
‫הגדול מחברו ניתוחו יותר דק וחיטוטו יותר עמוק משל חברו‪ .‬וכל‬
‫החיטוט הזה אינו בא אלא לקעקע את כל יסודו של עולם האצילות‬
‫וגם של עולם היצירה‪ .‬אין אהבה בלתי תלויה בדבר‪ ,‬אין אמונה‪ ,‬אין‬
‫אידיאליות‪ ,‬אין צדק‪ ,‬אין אמת; אבל יש ״אנוכי״ לא ידע שובעה‪ ,‬ישנה‬
‫קיבה‪ ,‬ישנן תאוות ופניות וישנה הונאת האדם את עצמו‪ .‬בעלי הנפש‬
‫היפה עודם מעריצים ומקדישים וממליכים את היופי‪ .‬אבל לא קשה‬
‫לראות‪ ,‬כי גם אליל היופי אינו בטוח בחיי עולם‪ .‬הלוא גם היצירה אינה‬

‫במקומות אחדים משתמש גורדון במושגים שמקורם במערכת העולמות‬ ‫ ‬

‫הקבלית‪ ,‬המכונה בראשי תיבות אבי״ע‪ :‬אצילות‪ ,‬בריאה‪ ,‬יצירה‪ ,‬עשייה‪.‬‬
‫מקורה של מערכת זו הוא בראשית הקבלה‪ ,‬בכתבי ר׳ יצחק דמן עכו‪ ,‬בשליש‬
‫הראשון של המאה הי״ד‪ ,‬והיא זכתה לפיתוח נרחב בקבלת האר״י‪ .‬אברהם‬
‫שפירא‪ ,‬שעמד על כך‪ ,‬ציין ״שאין לדעת אם גורדון שאב מושגיות זו‪ ,‬בגוני‬
‫המושרשות שלה בתפישתו‪ ,‬מרובד קבלי מסוים דווקא״‪ .‬אברהם שפירא‪ ,‬אור‬
‫החיים ב״יום קטנות״‪ :‬משנת א‪.‬ד‪ .‬גורדון ומקורותיה בקבלה ובחסידות‪ ,‬תל‬
‫אביב‪ :‬עם עובד‪ ,‬תשנ״ו‪ .240–239 :‬יתר על כן‪ ,‬וזה העיקר‪ ,‬שימושו של גורדון‬
‫בביטויים הלקוחים מעולם הקבלה והחסידות אינו שיטתי ועקיב בהכרח‪ ,‬והוא‬
‫מחייב בחינה זהירה של ההקשר המסוים שבו מופיעים מושגים אלה בטקסט‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬מערכת העולמות הקבלית מבוססת על התפיסה שמקורה בפילוסופיה‬
‫הניאופלטונית‪ ,‬שעל פיה העולם החומרי שבני האדם הם חלק בלתי נפרד‬
‫ממנו‪ ,‬מקורו בהשתלשלות הדרגתית של יסוד רוחני מעולם אצילות עליון‪ ,‬עד‬
‫הפיכתו לחומריות ירודה‪ ,‬המהווה את עולם העשייה‪ .‬עולמות הבריאה והיצירה‬
‫הם עולמות ביניים בין האצילות שבראש המערכת לעשייה שבתחתיתה‪.‬‬
‫מדברי גורדון עולה שאין הוא מחויב לתפיסת ההאצלה הקבלית מעבר לעקרון‬
‫היסוד הניכר בהבחנה שבין מהויות גבוהות לנמוכות‪ .‬גורדון רוצה להבחין בין‬
‫חיים נעלים לחיים ירודים המתאפיינים בהשתקעות בחומר‪ .‬בפסקה זו‪ ,‬כמו‬
‫במקומות אחרים בספר‪ ,‬הוא מבחין בין יופי כאידיאל רוחני גבוה‪ ,‬המתבטא‬
‫גם ביצירה אסתטית מתוך השראה שאותה הוא מכנה ״רוח הקודש״‪ ,‬לבין יופי‬
‫שהוא תוצר של תחכום שכלי בלבד ומאפיין זרמים מסוימים באמנות המודרנית‪.‬‬
‫יותר משהוא רוצה להבחין בין העולמות הקבליים השונים‪ ,‬גורדון רוצה להבחין‬
‫בין יצירה שיש בה ממד רוחני לבין יצירה שהיא חומרית או שכלית בלבד‪.‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪25‬‬

‫עוד עניין של ״רוח הקודש״‪ ,‬ויש מנבאים‪ ,‬כי לעתיד לבוא לא תהיה‬
‫היצירה אלא עסק שכלי של הרכבות מחוכמות וצירופים מושכלים‪.‬‬
‫רואה אתה את כל זה ועומד אתה ותוהה על עצמך ותוהה על כל‬
‫העולם כולו וקורא מתוך תימהון‪ :‬האומנם?!‪ ...‬האומנם יבוא הרופא־‬
‫המנתח־האמן ויכפור במציאות החיים אחרי נתחו בדעת שלמה ובאמנות‬
‫שלמה הרבה גופות מתות‪ ,‬ואחרי ראותו כי אין חיים בשום חלק מן‬
‫החלקים ולא בכל החלקים יחדיו? האם אין החיים דבר־מה יתר על‬
‫החלקים ועל סכום החלקים‪ ,‬שמהם הורכבה מכונת החיים – הגוף?‬
‫האם אין החיים דבר־מה של יצירה בלתי פוסקת מצד הטבע; דבר־מה‬
‫מתנועע‪ ,‬שוטף‪ ,‬שאין לו לא תפיסה ולא עמידה‪ ,‬בהיות עמידתו –‬
‫מיתתו; דבר־מה‪ ,‬שאין להוכיח את מציאותו אלא על ידי עצמו ומתוך‬
‫עצמו ולא בשום פנים אחרות? וכן הדבר בכל ענפי החיים‪ ,‬בכל דבר חי –‬
‫ָּ‬
‫הרגשת לאדם‬ ‫בכל הרגשה חיה‪ ,‬בכל מחשבה חיה‪ ,‬בכל עבודה חיה‪ .‬אם‬
‫אהבה או צער שאינם תלויים בדבר; אם ביקשת – וידעת כיצד מבקשים‬
‫אמת וצדק; אם התמכרת בכל ישותך – וידעת כיצד מתמכרים – לבקש‬
‫עולם חדש‪ ,‬לבקש אדם חדש – אם כל זה חי בקרב נפשך חיים עמוקים‪,‬‬
‫מלאים‪ ,‬טבעיים‪ ,‬תוכל להיות בטוח‪ ,‬כמו שאתה בטוח בחייך שלך‪ ,‬כי‬
‫כל זה יש‪ ,‬כי כל זה נושא את עצמו ובאמת אינו תלוי בדבר‪ .‬ואם יבוא‬
‫אדם וינתח לך את הרגשתך‪ ,‬את מחשבתך‪ ,‬את מעשיך בשעה שאין בהם‬
‫רוח חיים ויראה לך ברור‪ ,‬כי הם מורכבים מאנוכיות‪ ,‬מכל מיני תאוות‬
‫ופניות‪ ,‬שאינן כלל ילידות איזו עולמות עליונים; אז תוכל להשיב לו‬
‫בבטחה גמורה‪ :‬אמנם כן‪ ,‬כל זה יכול להיות אמת‪ ,‬כל אלה אולי נכנסו‬
‫בתור יסודות לגוף הדברים‪ ,‬שהרגשתי‪ ,‬שחשבתי ושעשיתי (כלומר אולי‬
‫נכנסו שלא מדעתי‪ ,‬שהרי עד כמה שהרגשתי בהם‪ ,‬התרחקתי מהם)‪.‬‬
‫אולם אלה אינם אלא גוף אותם הדברים‪ ,‬ה״עפר מן האדמה״ [בראשית‬
‫ב‪ ,‬ז] שנוצרו ממנו (והראיה – שאני לא הרגשתי בהם‪ ,‬כשם שאין החי‬
‫מרגיש בגופו בשעה שהחיים שוטפים בכוח)‪ ,‬אבל הלוא היה בגוף הזה‬
‫ניצוץ‪ ,‬הלוא הייתה בו רוח‪ .‬הלוא היו בו חיים – ומה יש לו לאדם‬

‫בפסקה זו מציע גורדון את פרשנותו לפסוק‪ :‬״וייצר ה׳ אלוהים את האדם עפר‬ ‫ ‬

‫מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה״ (בראשית ב‪ ,‬ז)‪.‬‬
 ‫‪ | 26‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫או מה יבקש האדם קדושה יותר עליונה מן החיים בעצם טוהרם?‬

‫אבל דא עקא‪ ,‬כי עצם החיים הולכים ופוחתים‪ ,‬כי ״השמן למאור״‬
‫הולך וכלה‪ .‬כל מה שיש עוד בחברה הנאורה מן האהבה‪ ,‬מן האמונה‪,‬‬
‫מן האידיאליות‪ ,‬מן היצירה‪ ,‬הרי הוא נשאר לנו בירושה מאלפי‬
‫הדורות הקודמים ועודו מתקיים במידה ידועה בקרב נפשנו‪ ,‬למרות כל‬
‫״חוכמתנו״‪ ,‬למרות כל נקרנותנו‪ ,‬למרות כל אופן מחשבתנו והרגשתנו‪.‬‬
‫אולם התחדשות החיים של כל אלה והתגברות זרם החיים‪ ,‬במידה‬
‫שמתגבר אור המחשבה‪ ,‬במידה שמזדככת ומתעמקת ההרגשה‪ ,‬במידה‬
‫שמתרחב בקרב נפשנו בית הקיבול לזרם החיים העולמיים וההוצאה‬
‫מתרבה – כל אותה ״תקופת הדם״‪ 10,‬כל אותה ״תמורת החומרים״‬
‫הרוחנית – אין בקרב נפשנו‪ ,‬כי רחוקים אנחנו והולכים ומתרחקים ממקור‬
‫החיים – מן הטבע‪ .‬מתפרנסים אנחנו מן הספר‪ ,‬איש משירי ״השמן״ של‬
‫‪11‬‬
‫חברו‪ ,‬יונקים אנחנו את אצבעותינו‪ ,‬איש בשר זרועו נאכל‪.‬‬
‫אין פלא‪ ,‬כי בחיים מביאה אפיסת כוח וליח כזו‪ ,‬עניות רוח כזו‪ ,‬את‬
‫האדם בן זמננו לידי חליפת אידיאלים (או ״שבירת אלילים״ כמבטאו‬
‫האפי של זמננו)‪ 12‬במהירות האלקטרון‪ ,‬ולאחרונה – לידי כפירה גמורה‪,‬‬
‫לידי ריקנות נוראה ולידי ייאוש מוחלט‪ .‬אומרים‪ :‬המדע המושכל האיר‬
‫‪13‬‬
‫את העיניים והניס את צללי הדמיון והמסתורין של העולם הישן‪.‬‬
‫אבל אין המשפט הזה מבאר כלום‪ .‬שהרי אין כוח המדע אלא במושכל‬
‫ובאותן הדעות‪ ,‬השייכות לספירת העיון וההסתכלות‪ ,‬אבל לא במורגש‬
‫ובאותן הדעות‪ ,‬שיסודן בהרגשה‪ .‬ובכלל אפשר לומר‪ ,‬כי לא הכפירה‬
‫כשהיא לעצמה מסוכנת‪ ,‬כי אם הכפירה הקטנה‪ ,‬הענייה‪ ,‬שאין לה‬
‫שורשים עמוקים בנפש הכופר ולא במוחו‪ ,‬אלא שהיא נזרעת על ידי‬
‫כל רוח‪ ,‬הנושאת זרע קל זה על כנפיה‪ ,‬וצומחת‪ ,‬כקוצי מדבר אלה‪,‬‬

‫מחזור חודשי‪ ,‬וסת‪ ,‬המשמש כאן כמטפורה להתחדשות רוחנית‪ .‬השוו י״ל‬ ‫‪ 10‬‬
‫מטמון־כהן‪ ,‬האדם‪ :‬ספר לימוד ליסודי תורת האדם ושמירת הבריאות לבתי ספר‬
‫תיכוניים‪ ,‬יפו‪ :‬הגימנסיה העברית ביפו‪ ,‬תרע״ו (‪.)1916‬‬
‫השוו ״ויגזר על־ימין ורעב ויאכל על־שמאול ולא שבעו איש בשר־זרעו יאכלו״‬ ‫‪ 11‬‬
‫(ישעיהו ט‪ ,‬יט)‪.‬‬
‫בעקבות ספרו של ניטשה שקיעת האלילים (‪.)1888‬‬ ‫‪1 2‬‬
‫ראו למשל דבריו של מטמן בפתח הפמפלט החיים והטבע‪.1 :‬‬ ‫‪ 13‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪27‬‬

‫במקום שאין מזון לצמחים יותר מעולים‪ .‬הכפירה הגדולה‪ ,‬המקורית‪,‬‬

‫בת הצער הגדול והמחשבה המחפשת הגדולה‪ ,‬היא פורייה ויוצרת לא‬
‫פחות מן האמונה הגדולה‪ ,‬שגם היא הנה בת הצער הגדול והמחשבה‬
‫המחפשת הגדולה‪ .‬הכפירה הגדולה הביאה לעולם עוד בשנים‬
‫קדמוניות את דת בוּדהה הנפלאה‪ ,‬הכפירה הגדולה בראה בזמננו‬
‫את רעיון ״האדם העליון״‪ 14.‬זה כוחו של הצער הגדול‪ ,‬בן זוגה של‬
‫המחשבה הגדולה‪ ,‬שבכל מקום שהוא נמצא הוא יוצר‪ .‬הצער הגדול‬
‫אינו נותן לבעליו מנוחה‪ ,‬אפילו לבקש מנוחה במוות אינו נותן לו‪ .‬כי‬
‫מה יועיל המוות למצטער הגדול‪ ,‬אם הצער נשאר בעולם גם אחרי‬
‫מותו? האומנם ״הוא את נפשו יציל״‪ 15‬בבריחה כזו‪ ,‬בתיתו לנפשו‬
‫תעודת עניות כזו? האם הוא יכול לברוח באופן כזה? בעל כורחו הוא‬
‫חי‪ ,‬בעל כורחו הוא נושא את הצער הגדול – כי מי כמוהו נושא אותו‪,‬‬
‫מי כמוהו יעצור כוח אף ידע ויבין לשאת אותו? – ובעל כורחו הוא‬
‫מבקש אמצעים לכל הסובלים לשאת אותו – ויוצר‪ .‬זהו אולי ה״בעל‬
‫כרחך אתה חי״ [משנה אבות ד‪ ,‬כב] היותר נורא‪ ,‬אבל הוא גם נהדר‬
‫תימצא הרבה‬
‫ֵ‬ ‫ונשגב‪ .‬כפירה גדולה כזו – כמו גם אמונה גדולה – לא‬
‫בזמננו‪ .‬על כן כל כך מועטים היוצרים וכל כך מרובים המתייאשים‬
‫והמאבדים עצמם לדעת‪ 16.‬הכפירה של זמננו היא בת אפיסת הכוחות‪,‬‬

‫‪ 1 4‬בודהיזם הוא הכינוי במערב למכלול תורות שמוצאן לפני ‪ 2,500‬שנה‪ ,‬שפשטו‬
‫מהודו לארצות אחרות והמיוחסות לגוטמא הבודהא‪ ,‬חכם ממשפחת סאקיאן‪.‬‬
‫״הבודהא הניא את תלמידיו מהעלאת שאלות מטאפיזיות (וזאת לא רק משום‬
‫שעיסוק במטאפיזיקה פוגע בעניינים מעשיים דחופים יותר כגון סילוק הסבל)‪,‬‬
‫אלא קודם כול משום שראה בכל הנחה מטאפיזית איום על הטענה העיקרית‬
‫שלו‪ ,‬כלומר‪ ,‬שהאדם אחראי לגורלו‪ ,‬ושפעולותיו הוא – ולא האל‪ ,‬ההשגחה‬
‫העליונה או כוח על טבעי אחר כלשהו – הן הקובעות את גורלנו״‪ .‬לידיה ארן‪,‬‬
‫בודהיזם‪ :‬מבוא לדת ולפילוסופיה של הבודהיזם‪ ,‬תל אביב‪ :‬דביר‪.73 :1999 ,‬‬
‫לצד הבודהיזם גורדון מתייחס כאן בחיוב‪ ,‬כמו גם במקומות רבים אחרים‬
‫בכתביו‪ ,‬לתפיסת ה״אדם העליון״ (‪ )Übermensch‬של ניטשה‪.‬‬
‫‪ 15‬השוו ״ר ֶֹעה ֵא ֶפר‪ֵ ,‬לב הו ַּתל ִה ָּטהוּ; וְ לֹא־יַ ִ ּציל ֶאת־נַ ְפ ׁשוֹ וְ לֹא י ַ‬
‫ֹאמר‪ֲ ,‬הלוֹ א ׁ ֶש ֶקר‬
‫ימינִ י״ (ישעיהו מד‪ ,‬כ)‪.‬‬ ‫ִ ּב ִ‬
‫‪ 16‬גורדון מתייחס כאן להתאבדותם הרווחת של צעירים בתקופת העלייה השנייה‪.‬‬
‫ראו גור אלרואי‪ ,‬״חלוצים אובדי דרך? סוגיית ההתאבדות על סדר יומן של‬
 ‫‪ | 28‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫בת חוסר החיים והתחדשות החיים‪ .‬כל מה שהיה באדם בן זמננו מן‬
‫הלחלוחית‪ ,‬מן הכוח הרוחני‪ ,‬מן ״הנשמה היתרה״ הוציא על השלילה‪,‬‬
‫ובשביל החיוב לא נשאר לו כלום‪.‬‬
‫כמו כן אין פלא‪ ,‬כי בספרות הביא מצב חולני כזה לידי השחתת‬
‫הטעם‪ ,‬ורבים מקרבנו אוהבים ומבקשים דווקא מה שמעלה ריח של‬
‫ריקבון‪ .‬והם מוצאים טעם מיוחד באותם הפרחים הדמיוניים‪ 17,‬שאינם‬
‫אלא נגעים פורחים בנפש‪ ,‬באותו משחק הגוונים המרחף על פני הריקבון‬
‫של הנפש הלקויה ביותר מחוסר חיים ואור או פשוט ֵמ ֲע ַצ ִ ּבים חולים‪.‬‬
‫ואחרים‪ ,‬בראותם את מקור היצירה הולך ודל‪ ,‬הולך וחרב‪ ,‬מבקשים‬
‫ומחפשים אור גנוז מתחת למפתן ההכרה‪ ,‬מבקשים ומחפשים ״ציפורים‬
‫כחולות״ וכדומה‪ 18.‬כאילו אין הדבר חסר אלא בקשה וחיפוש‪ .‬ואין שם‬
‫על לב‪ ,‬כי רודפים אנחנו אחרי הצל תחת לבקש את האור‪ .‬כאשר יהיו‬
‫די חיים בקרב נפשנו‪ ,‬כאשר יהיו חיי העולם שופעים לתוך נפשנו מבלי‬
‫הפסק ומבלי חציצה‪ :‬אז לא נצטרך לבקש במקום שאין למצוא – מתחת‬
‫למפתן ההכרה‪ ,‬כי אז יעלה הזרם מאליו לתוך גבול ההכרה‪ ,‬מתוך עצם‬
‫תכונתו לפרנס את האור‪.‬‬
‫*‬
‫עולם מלא לפנינו‪ ,‬מרחבים‪ ,‬מרחקים‪ ,‬מעמקים‪ ,‬חיים‪ ,‬אור לאין תכלית‬
‫ואין חקר – טבול‪ ,‬בן אדם‪ 19,‬בתוך מעמקי הים הגדול הזה‪ ,‬פתח כל חדרי‬

‫העליות השנייה והשלישית״‪ ,‬יהדות זמננו‪ :‬ציונות‪ ,‬מדינת ישראל והתפוצות ‪,13‬‬
‫תשנ״ט‪.241–209 :‬‬
‫‪ 1 7‬גורדון רומז לספרו של שארל בודלר פרחי הרֹע (‪ .)1857‬כמו טולסטוי לפניו‪,‬‬
‫גם הוא סבר שיצירותיהם של בודלר ושל מטרלינק (ראו בהערה הבאה) מזינות‬
‫דקדנס ומובילות לניוון מוסרי‪ .‬ראו למשל את תרגומו של גורדון לחיבורו של‬
‫טולסטוי‪ ,‬מהי אמנות‪ ,‬בתוך מסביב לנקודה‪.417–416 ,413 ,450–367 :‬‬
‫‪ 18‬סמל החיפוש של האדם המודרני אחר האושר במחזה רב ההשפעה הציפור‬
‫הכחולה של מוריס מטרלינק (‪ ,)1949–1862‬שהצגת הבכורה שלו במוסקבה‬
‫נערכה בשנת ‪ ,1908‬כשנתיים לפני שפרסם גורדון את דבריו בפועל הצעיר‪.‬‬
‫גורדון מתייחס במפורש למטרלינק בפרק השמיני‪ ,‬בהמשך הספר‪.‬‬
‫‪ 19‬בפסקאות הבאות גורדון מאמץ סגנון נבואי מובהק‪ ,‬המעניק לדבריו תוקף של‬
‫בשורה ותוכחה דתית לכאורה‪.‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪29‬‬

‫לבך וכל בתי נפשך לזרם החיים והאור – חיֵ ה! חיה בכל אטומיך‪ ,‬חיה‬
‫חיי עולם! חיה – וראית‪ ,‬כי עוד יש מקום לאהבה‪ ,‬לאמונה‪ ,‬לאידיאליות‪,‬‬
‫ליצירה! ואולי – מי יודע? – אולי עוד ישנם עולמות שאין לך אפילו‬
‫מושג עליהם!‪...‬‬
‫ותחת כל זה מה בן האדם עושה?‪...‬‬
‫הציווי המוחלט של הטבע האנושי‪ ,‬של רוח האדם‪ ,‬הוא אפוא לא‬
‫זה המנסר בזמננו בעולם הקולטורי‪ :‬״דע את הטבע וחובבהו!״‪ 20,‬כי‬
‫אם זה‪ ,‬שאין קולו נשמע כלל בעולם הקולטורי‪ ,‬זה המנהם כיונה בתוך‬
‫הנפש המחפשת‪ ,‬המתחבטת כציפור בכלובה הצר מחוסר חיים‪:‬‬
‫חיֵ ה את הטבע!‪...‬‬
‫אולם כיצד חיים את הטבע?‬
‫כי גם זה כבר שבעה אוזנך‪ ,‬בן אדם‪ ,‬לשמוע‪ :‬״שוב אל הטבע!״‪...‬‬
‫שוב – כן ִהסכנת לחשוב על פי כל אשר שמעת – לאחוריך‪ ,‬אל‬
‫הילדות ואל חיי הילדות‪ ,‬כי דרכך‪ ,‬אשר אתה הולך בה‪ ,‬יורדת שחת! שוב –‬
‫עירום כביום היוולדך‪ 21,‬פן ידבק בידך מן ״החרם״‪ ,‬מאשר עשו לך ידיך‬
‫חטא!‪ ...‬כאילו אין טבע נפשך‪ ,‬בן אדם‪ ,‬אחד עם הטבע העולמי‪ ,‬וכל‬
‫המתחדש בו – בטבע עולמך אתה – איננו ממעשי הטבע העולמי הזה‪,‬‬
‫המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית!‪ 22‬כאילו לא משלך לקחת כל‬
‫אשר יגעת בו בזיעת אפיך‪ ,‬כל אשר נתת נפשך עליו‪ ,‬כל אשר שילמת‬
‫בעדו במיטב חלבך ודמך‪ ,‬במוח עצמותיך ובדמעות עיניך!‬
‫לא‪ ,‬בן אדם! לא לשווא חיית‪ ,‬לא להבל וריק כילית כוחך! ואם‬
‫סרת רגע ממסילתך ותתע‪ ,‬או כי נעצרת במהלכך מאשר הכבדת על‬

‫‪ 2 0‬גורדון חוזר ומתייחס כאן לחיבורו של מטמן‪ ,‬החיים והטבע (ראו שם‪.)1 :‬‬
‫‪ 21‬ברקע דבריו של גורדון יש לציין כי הקריאה לשוב אל הטבע בראשית המאה‬
‫העשרים באה לידי ביטוי במגוון רחב של תנועות נודיסטיות‪ ,‬שהדגישו את‬
‫המשבר החברתי והתרבותי‪ ,‬ולאו דווקא האקולוגי‪ ,‬שנוצר בעקבות התרחקותו של‬
‫האדם מהטבע והתנכרותו אליו‪ .‬לדיון‪ ,‬ראו למשל‪John Alexander Williams, ,‬‬
‫‪Turning to Nature in Germany: Hiking, Nudism, and Conservation‬‬
‫‪1900–1940, Stanford:Stanford University Press, 2007, ch. 1‬‬
‫‪ 22‬בבלי חגיגה‪ ,‬יב‪ ,‬עב‪ ,‬וכן בשינוי נוסח קל בברכת ״יוצר אור״ הנאמרת בתפילת‬
‫שחרית לפני קריאת שמע‪ :‬״המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית״‪.‬‬
 ‫‪ | 30‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫נפשך‪ ,‬ואם נכשלת ותיפול‪ ,‬ואם סבלת – סבלת לך‪ .‬והיה כאשר תשוב‬
‫אל הטבע‪ ,‬לא תשוב על עקביך ולא תשוב ריקם‪ ,‬כי אם כאשר ישוב אל‬
‫מקומו הראשון האיש‪ ,‬אשר סבב את כל כדור הארץ – מנוסה‪ ,‬מצורף‪,‬‬
‫מלומד ועשיר – עשיר במראה עיניים ובהלך נפש‪ ,‬עשיר ברוח וגם‬
‫בנכסים ממשיים רבים‪ .‬כל אשר יש לו מקום בטבע ישוב עמך‪.‬‬
‫ופקחת ביום ההוא את עיניך‪ ,‬בן אדם‪ ,‬והצצת ישר לתוך עיני הטבע‬
‫וראית בהן את תמונתך‪ .‬וידעת‪ ,‬כי אל עצמך שבת‪ ,‬כי בהתעלמך מן‬
‫הטבע התעלמת מעצמך‪ .‬ושבת וראית‪ ,‬והנה מעליך‪ ,‬מעל ידיך ורגליך‪,‬‬
‫מעל כל גופך ונפשך נפרכים ונושרים‪ ,‬נפרכים ונושרים שברים שברים‬
‫כבדים‪ ,‬קשים‪ ,‬מעיקים‪ ,‬ואתה מתיישר‪ ,‬מזדקף‪ ,‬גדל‪ .‬וידעת‪ ,‬כי אלה‬
‫הם שברי קליפתך‪ ,‬אשר התכווצת בתוכה בתימהון לבבך‪ ,‬כצב בתוך‬
‫שריונו‪ ,‬ואשר לאחרונה גדלת מתוכה‪ .‬והכרת ביום ההוא‪ ,‬כי הכול היה‬
‫לא לפי מידתך‪ ,‬וכי את הכול עליך לחדש‪ :‬את מאכלך ואת משתך‪,‬‬
‫את תלבושתך ואת מעונך‪ ,‬את אופן עבודתך ואת דרך לימודך – את‬
‫הכול‪...‬‬
‫והרגשת ביום ההוא בכל כוח לבבך את הלחץ‪ ,‬אשר קירות הבתים‬
‫בעיר – וגם בכפר – לוחצים על נפשך‪ ,‬והרגשת כל חציצה קלה‪ ,‬החוצצת‬
‫בין נפשך ובין המרחב העולמי‪ ,‬בין נפשך ובין החיים העולמיים‪ .‬והיה‬
‫כאשר תבנה לך בית‪ ,‬ושמת לבך לא להרבות בו חדרים וחדרי חדרים‪,‬‬
‫כי אם לזאת תשים כל לבך – כי לא יהיה בו דבר חוצץ בפני המרחב‬
‫העולמי‪ ,‬בפני החיים העולמיים‪ ,‬כי בשבתך בביתך‪ ,‬בשוכבך ובקומך –‬
‫בכל עת ובכל שעה תהיה כולך בתוך המרחב ההוא‪ ,‬בתוך החיים ההם‪.‬‬
‫וכן תבנה גם את בתי העבודה והמלאכה‪ ,‬גם את בתי התורה והחוכמה‪.‬‬
‫ורווח תשים בין בית ובין בית; רווח גדול‪ ,‬אשר לא יגזול ולא יעלים בית‬
‫מבית את חלקו בעולם הזה‪.‬‬
‫ולא יהיה עוד ביום ההוא בניינך‪ ,‬בן אדם‪ ,‬חורבן להוד בניינו של‬
‫עולם‪ ,‬ולא תפארת בנייתך – פגימה בספירת התפארת העולמית; ולא‬
‫תהיה עוד העזובה הטבעית עם חורבותיך הנשכחות היופי האמיתי‪,‬‬
‫האין־סופי היחידי‪ .‬ולקחת תורה מפי הטבע‪ ,‬תורת הבנייה והיצירה‪,‬‬
‫ולמדת לעשות כמעשהו בכל אשר תבנה ובכל אשר תיצור‪ .‬וכן בכל‬
‫דרכיך ובכל חייך תלמד להיות שותף לו במעשה בראשית‪.‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪31‬‬

‫״וידעת ביום ההוא והשבות אל לבבך״ [דברים ד‪ ,‬לט]‪ ,‬בן אדם‪,‬‬

‫כי תועה היית עד שובך עד הלום‪ .‬עקב כי לא ידעת את החיים‪ .‬כי‬
‫גם אחרי היגמל אותך מהיותך אוכל מן המוכן‪ ,‬לא הכרת בכל זאת‬
‫את טבע החיים ולא חדלת מהיות חי מן המוכן‪ ,‬מאשר הכינות אתה‬
‫ומאשר הכינו אחרים‪ .‬חיים אחרים‪ ,‬חיים שלא מן המוכן‪ ,‬חיים בתוך‬
‫הכנת החיים‪ ,‬בתוך יצירת החיים לא ידעת‪ .‬על כן היו חייך קרועים‬
‫לשני קרעים‪ :‬קרע אחד קטן מאוד של חיים וקרע אחד גדול מאוד‬
‫של לא־חיים – של עבודה‪ ,‬של טרחה‪ ,‬של טרדה‪ .‬״שבת״ – ו״ערב‬
‫שבת״‪ .‬ולא חשבת ולא עלה על לבך‪ ,‬כי אין חיים בחיים מן המוכן‪ ,‬אם‬
‫אין חיים בהכנתם; הלוא גם הטבע חי בתוך הכנת החיים‪ ,‬בתוך יצירת‬
‫החיים‪ .‬על כן היית כל ימיך מבקש חיים‪ ,‬רודף חיים – ולא חי‪ .‬והיו‬
‫חייך תלויים לך מנגד‪ :‬או בעבר או בעתיד – הווה לא ידעת‪ .‬ובראותך‪,‬‬
‫כי מעטים ודלים ורחוקים הם החיים משלך‪ ,‬ותתאווה תאווה להוסיף‬
‫לך חיים משל אחרים‪ .‬וכן היית גונב וגוזל וחומס מכל אשר חשבת‬
‫למצוא בו חיים‪ ,‬ככל אשר השיגה ידך; ינקת‪ ,‬שתית‪ ,‬מיצית את דמי‬
‫אחיך‪ ,‬אם לא מצאה ידו לינוק את דמיך אתה‪ .‬ויהיו בעיניך חיי עלוקה‪,‬‬
‫חיי פרזיט סמל הגדולה והגבורה והתפארת‪ .‬עושר – סמל האושר‪,‬‬
‫שלטון אדם באדם – סמל הגבורה והכבוד‪ 23.‬ולא חלית ולא הרגשת‪ ,‬כי‬
‫החיים מן המוכן‪ ,‬אשר בלעת‪ ,‬היו כרקב בעצמותיך‪ .‬וגם נביאיך‪ ,‬אשר‬
‫קמו לך לתקן עולמך ולחדש חייך‪ ,‬חזו לך שווא ותפל‪ .‬הם לא חידשו‬

‫‪ 23‬השוו לדברי גורדון בנאום הפתיחה בוועידת היסוד של התאחדות ״הפועל‬

‫הצעיר״ ו״צעירי ציון״‪ ,‬שהתקיימה בפראג בחודש ניסן תר״פ (כתבי גורדון‪,‬‬
‫האומה והעבודה‪ ,‬״עם־אדם״‪ :)262–258 :‬״עם של תגרנים‪ ,‬חנוונים ומתווכים‪,‬‬
‫צריכים אנחנו להפוך לעם חי‪ ,‬עובד ויוצר‪ – .‬ומה אנחנו עושים? מה עושים כל‬
‫הבאים לעשות? הכול‪ ,‬רק לא זאת‪ ,‬לא עבודת התחייה האמיתית‪ ,‬לא העבודה‬
‫לחדש את העם‪ .‬יש בנו כל מיני עסקנים ציונים‪ ,‬עושים ומעשים‪ ,‬יש בנו כל מיני‬
‫מפלגות וכתות‪ ,‬הבאות להביא גאולה לאנושות‪ ,‬אבל את העיקר‪ ,‬את עצמנו‪,‬‬
‫את העבודה‪ ,‬שעלינו לעבוד בעצם עצמותנו‪ ,‬את העבודה של מהפכה בנפש כל‬
‫אחד מאתנו ובנפש העם ובחיי העם‪ ,‬אנחנו שוכחים או איננו רואים‪ .‬אין רואים‪,‬‬
‫כי תשובתנו לתחייה היא יצירה חדשה‪ ,‬יצירה שלא הייתה עוד לעולמים; יצירת‬
‫אדם חדש על ידי יצירת חיים חדשים‪ ,‬יצירת עם חדש‪ .‬עם־אדם אנחנו באים‬
‫לברוא״‪.‬‬
 ‫‪ | 32‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫במאומה את התורה‪ :‬מי שטרח בערב שבת יבוא ויאכל בשבת [על פי‬
‫תלמוד בבלי‪ ,‬עבודה זרה ב‪ ,‬עא]‪ .‬הם רק הורוך לשים רסן בפיך ובפי כל‬
‫האוכלים עמך מן התמחוי הכללי‪ ,‬אשר תעצרו בו איש באחיו מאכול‬
‫איש מכם יותר מכפי חלקו‪ ,‬יותר מאשר הכין ב״ערב שבת״‪ .‬אולם‬
‫אתה‪ ,‬בן אדם‪ ,‬הלוא חפץ חיים אתה גם ב״ערב שבת״ גם בכל עת ובכל‬
‫‪24‬‬
‫שעה ובכל רגע ורגע‪ :‬ומה ייתן ומה יוסיף לך הרסן אשר בפיך?‪...‬‬
‫והיה ביום ההוא וניתנה בך‪ ,‬בן אדם‪ ,‬רוח חדשה‪ ,‬והרגשת רגש‬
‫חדש‪ ,‬רעב חדש – לא רעב ללחם ולא צמא לכסף‪ ,‬כי אם לעבודה‪.‬‬
‫ומצאת עונג בכל עבודה אשר תעבוד‪ ,‬ובכל מעשה אשר תעשה‪ ,‬כעונג‬
‫אשר אתה מוצא באכילה ובשתייה‪ .‬ושמת לבך ביום ההוא להנעים‬
‫ולהטעים את עבודתך‪ ,‬כאשר הנך שם לב היום להנעים את מאכלך‪,‬‬
‫וכאשר הנך שם לב היום להרבות את פרי עבודתך – את הכסף‪ .‬וידעת‬
‫לעבוד די סיפוקך בכל יום‪ .‬לא תגרע ולא תוסיף‪ .‬אבל יתר על כול‪,‬‬
‫תשים לב לעבוד כל עבודה וכל מעשה בתוך הטבע‪ ,‬בתוך העבודה‬
‫העולמית‪ ,‬בתוך החיים העולמיים והמרחב העולמי‪ .‬כן תעשה את‬
‫‪25‬‬
‫עבודתך בשדה וכן תעשה את עבודתך בבית‪ .‬כי כן תבנה את הבית‪.‬‬
‫והיה בעובדך את עבודתך‪ ,‬והיה בעיניך חללו של עולם בית‬
‫המלאכה ואתה והטבע – העובדים‪ .‬ולב אחד לשניכם ורוח אחת‪.‬‬
‫ואמרת ביום ההוא‪ :‬יפה הוא הטבע בפניו‪ ,‬אבל יפה שבעתיים ברוח‬
‫חייו‪ ,‬בעבודתו‪ .‬והיה בעומדך רגע ליישר את קומתך ולשאוף רוח‪,‬‬
‫ושאפת לא רק אוויר לנשימה‪ ,‬והרגשת‪ ,‬כי שואף אתה אל קרבך עוד‬
‫דבר־מה‪ ,‬דבר־מה כמוס‪ ,‬אשר לא תדע מה הוא‪ ,‬אבל אשר יפרה את‬

‫‪ 2 4‬פסקה משמעותית זו הושמטה ממהדורת ברגמן־שוחט‪.‬‬

‫‪ 25‬המושג ״דת העבודה״‪ ,‬שיוחס לגורדון (הגם שלא הוא טבע אותו)‪ ,‬מקורו בפסקאות‬
‫אלה‪ ,‬שבהן מקנה גורדון לעבודה משמעות כעין דתית ואף כעין מיסטית‪ .‬גורדון‬
‫מפתח בשורות אלו את רעיון העבודה בגשמיות‪ ,‬שהודגש על ידי רבים ממורי‬
‫החסידות (ראו ציפי קויפמן‪ ,‬בכל דרכיך דעהו‪ :‬תפיסת האלוהות והעבודה‬
‫בגשמיות בראשית החסידות‪ ,‬רמת גן‪ :‬הוצאת אוניברסיטת בר־אילן‪ ,‬תשס״ט)‪.‬‬
‫בניגוד לתפיסה הרווחת שלפיה העבודה היא פעילות בעלת משמעות כלכלית‬
‫בלבד‪ ,‬גורדון מצביע על היסוד היוצר בעבודה כיסוד שבזכותו יכול האדם להתחבר‬
‫אל העולם והטבע בכללותו‪ .‬ראו להלן פרק יד על החיים כיצירה‪.‬‬
‫א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני | ‪33‬‬

‫הרגשתך ואת מחשבתך‪ ,‬אשר יוסיף חיים ואור לרוחך‪ .‬והיה יהיו לך‬
‫רגעים‪ ,‬אשר כמו תתמוגג כולך בתוך האין־סוף‪ .‬אז תיאלם דומייה‪.‬‬
‫לא רק הדיבור‪ ,‬כי גם השירה תהיה בעיניך כחילול הקודש‪ ,‬ואף גם‬
‫המחשבה‪ .‬והשגת את סוד השתיקה וקדושתה‪ .‬והרגשת דבר‪ ,‬אשר‬
‫אין לבטאו רק בעבודה‪ .‬ועבדת בכוח‪ ,‬בעוז‪ ,‬בשמחה‪ .‬ושמעת בת־קול‬
‫יוצאת מתוך עבודתך ואומרת‪ :‬״עבדו‪ ,‬בני אדם‪ ,‬כולכם עבודו!״ וידעת‬
‫אז והשיבות אל לבבך‪ ,‬כי יש בעבודה אוצר רוח כזה אשר אתה רואה‬
‫רק אפס קצהו‪ ,‬רק צד אחד‪ ,‬רק פינה אחת‪ ,‬וכולו לא ייראה רק לעיני‬
‫כל הרואים‪ ,‬אשר יביטו עליו מכל הצדדים‪ ...‬ואחרי הבת־קול – הטבע‬
‫עונה‪ :‬״אמן!״ – לומר‪ :‬עבדו‪ ,‬בני אדם! אל תקטן עבודתכם בעיניכם –‬
‫אני אתן לכם עבודה! והשלמתם את אשר החסרתי‪ ,‬למען השלימי אני‬
‫את החסר לכם‪...‬‬
‫ביום ההוא יהיה פרי עבודתך‪ ,‬בן אדם – חיים‪ ,‬כי יהיו חיים בעבודתך‪.‬‬
‫ולא יאבד רגע מרגעי חייך לבטלה‪ .‬וביום רע‪ ,‬בבוא עליך ייסורים‪ ,‬והיו‬
‫ייסוריך גדולים‪ ,‬עמוקים‪ ,‬קדושים‪ .‬או ביום חושך‪ ,‬כי תכשל רגע וחטאת –‬
‫והיה בך די כוח ודי גאון לשאת עליך חטא ודי אש של גיהינום להיצרף‬
‫בה‪ .‬וידעת את הצער‪ ,‬השופך עליך רוח קדושה עליונה ואהבה עליונה‬
‫לכל החיים והסובלים‪ ,‬ולא תדע חולין‪ ,‬ולא תדע קטנות‪ ,‬ולא תדע חיים‬
‫תפלים‪.‬‬
‫ונשאת ביום ההוא סביב עיניך‪ ,‬בן אדם‪ ,‬ונשאת עיניך למעלה‪ ,‬וראית‬
‫את הארץ ואת כל היקום אשר בה‪ ,‬וראית את השמים עם כל צבאם‪ ,‬עם‬
‫כל העולמות אשר בהם עד לאין תכלית ואין חקר – והנה כולם כולם‬
‫קרובים אל נפשך‪ ,‬והנה כולם כולם נושאים לה ברכה‪ .‬אז תשיג את הנצח‬
‫שברגע‪ 26.‬אז תדע‪ ,‬מה רב עושרך‪ ,‬מה רבה ממשלתך‪ ,‬מה רבה הברכה‪,‬‬
‫אשר הם נושאים לך‪ .‬אז תדע‪ ,‬ואמרת בלבבך‪ :‬מה דלים‪ ,‬מה מסכנים הם‬
‫החיים משל אחרים‪ ,‬הממשלה על אחרים‪ ,‬האור משל אחרים!‬

‫‪ 26‬מוטיב הנצח שברגע הוא מוטיב ניטשאני מובהק‪ ,‬אשר גורדון מתמודד אתו‬
‫בהרחבה בפרק הבא‪ ,‬שפורסם כמאמר בפועל הצעיר כשלוש שנים מאוחר יותר‪.‬‬
‫השמטתו של פרק זה ממהדורת ברגמן־שוחט פוגעת פגיעה של ממש ברצף‬
‫חיבורו של גורדון‪.‬‬
 ‫‪ | 34‬א‪ .‬האדם והטבע‪ :‬הגיונות וחלומות של קיצוני‬

‫ואהבת ביום ההוא את כל הנמצא‪ ,‬ואהבת את האדם‪ ,‬ואהבת אף‬

‫את עצמך – כי יהיה לבך מלא אהבה‪.‬‬
‫והאמנת בעצמך‪ ,‬והאמנת באדם‪ ,‬והאמנת בכל אשר יש להאמין –‬
‫כי תהיה כולך מלא חיים‪.‬‬
‫והייתה הרגשתך ומחשבתך‪ ,‬והייתה רוחך כמעיין המתגבר – תמיד‬
‫חדשה‪ ,‬תמיד שלך‪ .‬אף את כל עצמך תרגיש‪ ,‬והנה הנך תמיד חדש‪,‬‬
‫תמיד שלך‪ .‬כן תהיה בעיניך וכן תהיה בעיני אחיך – כי יהיה מקורך‬
‫ברוך‪ ,‬ו״שמן למאור״ לא יחסר‪.‬‬
‫ולא יהיה עוד ביום ההוא האדם על האדם למשא‪ ,‬אשר יישא אותו‬
‫הנושא שעה אחת – וייעף‪ .‬כי אח יהיה האדם ביום ההוא לכוכבי השמים‬
‫ולרמש הארץ‪ ,‬כי יהיה די שמים בנפש איש ואיש‪ ,‬ודי ארץ‪ ,‬וגדול יהיה‬
‫מסלולו‪ .‬והיה די מרחב לאיש ואיש ודי מרחק בין איש ובין רעהו‪ ,‬אשר‬
‫לא ייפול איש על רעהו ואשר ימשוך איש את רעהו תמיד‪ ,‬תמיד‪.‬‬
‫וידעת ביום ההוא‪ ,‬בן אדם‪ ,‬את הטבע‪ ,‬כי יהיו עיניך וכל חושיך די‬
‫גלויים‪ ,‬לבך די פתוח‪ ,‬מוחך די עמוק; אבל תדע גם את החיים – והבינות‬
‫את הטבע‪ .‬ולא יהיה עוד ביום ההוא אור חוכמתך ומדעך אור קר ונורא‪,‬‬
‫כי יהיה אור חי‪ ,‬שופע מכל העולמות‪.‬‬
‫וידעת ביום ההוא‪ ,‬בן אדם‪ ,‬כיצד חיים את הטבע – כי תרצה לדעת‪...‬‬

‫(הפועל הצעיר – אייר‪ ,‬תר״ע)‬