‫אינדיאנה ג'ונס‬
‫והחילזון האבוד‬
‫סיפורו של צבע התכלת משלב מדע‪ ,‬אמנות‪ ,‬היסטוריה‬
‫ופוליטיקה לעלילה מרתקת אחת‪ .‬בסופו של דבר נותרת‬
‫שאלה חשובה אחת‪ :‬האומנם זו התכלת הכתובה בתורה?‬
‫גדי שגיב‬
‫התכלת "האמיתית"‪ ,‬אלא רק זו של רבו‪ ,‬האדמו"ר‬
‫מראדזין‪.‬‬
‫דוגמה נוספת היא הביקורת שהופנתה כלפי‬
‫עמותת "פתיל תכלת" מצד כימאים שוחרי תכ־‬
‫לת בעצמם‪ ,‬שטוענים שצבע התכלת הוא בעצם‬
‫סגול‪ ,‬ואילו הדעה שצבע התכלת הוא כחול בהיר‬
‫היא לא יותר ממשאלת לב‪ .‬אחד מאותם מדענים‪,‬‬
‫שגם עמדתו רק נרמזת (בהערת שוליים מס' ‪)80‬‬
‫בלא אזכור שמו וללא הפניה‪ ,‬הוא פרופ' צבי קורן‬
‫ממכון שנקר‪ ,‬שהאשים את בני הזוג סטרמן בסי־‬
‫לוף עובדות ובהתנסחות מטעה במתכוון‪ .‬ביקורות‬
‫אלה ואחרות כמעט אינן מקבלות ביטוי בספר‪ ,‬או‬
‫שהן נדחקות להערות בשוליו‪ .‬אמנם חלק מכת־‬
‫בי החולקים נכללים בביבליוגרפיה‪ ,‬אולם מאחר‬
‫שאין הפניה אליהם מהטקסט‪ ,‬הקוראים הלא־מו־‬
‫מחים אינם יכולים להגיע לביקורות הללו ולה־‬
‫עריכן בעצמם‪.‬‬
‫חיבתו של סטרמן לצבע התכלת היא זו שכנ־‬
‫ראה עומדת בבסיס הטיה נוספת בספרו‪ .‬סטרמן‬
‫אמנם מקדיש כמה פרקים לייחודו של הצבע‬
‫הכחול‪ ,‬הן בטבע הן בתרבויות שונות‪ ,‬ולכאורה‬
‫אין היבט של צבע זה שלא הוזכר‪ ,‬אולם הוא‬
‫מתרחק מכמה הקשרים שעלולים להיות‬
‫בעייתיים מבחינתו‪ ,‬ומעדיף להציג את התכלת‬
‫כצבע חיובי בבסיסו‪ .‬הוא אמנם אינו מתעלם‬
‫מ"משמעויות שליליות" של הכחול (עמ' ‪–190‬‬
‫‪ ,)191‬אולם דיונו בהן מצומצם לשורות ספורות‬
‫המזכירות את המלנכוליה ("בלוז") שלעתים‬
‫נקשרת בצבע זה‪.‬‬
‫הוא גם מתעלם מהמשמעויות הדמוניות שנ־‬
‫קשרו בצבע הכחול בתרבויות הים התיכון בזי־‬
‫קה ל"עין הרע"‪ ,‬ומופיעות גם במקורות קבליים‪,‬‬
‫שכמה מהם קושרים את התכלת אפילו לכוחות‬
‫הרע‪ .‬מה פשר ההתעלמות הזאת? נדמה לי שה־‬
‫דבר קשור במטרתם של שוחרי התכלת להנחיל‬
‫את התכלת לכל יהודי באשר הוא‪ ,‬בלי לעורר‬
‫כל חשש או מחלוקת‪ .‬מכיוון שיש המסתייגים‬
‫מהקבלה‪ ,‬ויש אף הרואים בה אליל ּות‪ ,‬קשירתה‬
‫באופן אמיץ מדי לתכלת עלולה לגרום לאותם‬
‫מסתייגים להתרחק גם מן התכלת‪.‬‬
‫הנה דוגמה נוספת‪ :‬סטרמן משכיל את הקו־‬
‫ראים בתכונותיו המיטיבות של צבע ה"כחול‬
‫הפרוסי"‪ ,‬המשמש את ממשלת ארצות הברית‬
‫כאמצעי לטיפול במקרי הרעלה רדיואקטיבית‬
‫עלילת הספר משלבת ארכיאולוגיה‪ ,‬היסטו־‬
‫ריה‪ ,‬תולדות האמנות‪ ,‬יהדות‪ ,‬פיזיקה‪ ,‬כימיה‬
‫וביולוגיה‪ ,‬וכמובן את חוויית חיפוש התכלת של‬
‫סטרמן עצמו‪ .‬לא פעם סוטה המחבר לתיאורים‬
‫עתירי אנקדוטות על הֶ קְ שרים תרבותיים והיס־‬
‫טוריים שונים של צבעים וצביעה‪ .‬כך‪ ,‬לדוגמה‪,‬‬
‫התיאור הארוך של תרבות הסקיתים ‪ -‬קבוצת‬
‫עמים שפעלו במאות הראשונות שלפני הספירה‬
‫בערבות אוקראינה ‪ -‬לא נועד אלא להצביע על‬
‫אריג צבוע מחלזונות המיוחס להם‪ ,‬שנמצא בח־‬
‫פירות ארכיאולוגיות בסיביר‪ .‬ניכר כי את סט־‬
‫רמן מסעירה האפשרות (חסרת הבסיס) ש"אולי‬
‫היו אלו פיסות צבועות תכלת מביזת בית המ־‬
‫קדש שהגיעו אל אוצרות השליט הבבלי ומהן‬
‫התגלגלו אל הסקיתים" (עמ' ‪ .)55‬גם מסעותיו‬
‫של נפוליאון במזרח התיכון מתוארים בהרחבה‬
‫מפני שהם נוגעים בחוף דור‪ ,‬מרכז של צביעה‬
‫מבוססת חלזונות‪.‬‬
‫ניתן כמובן לבקר את המחבר על ההפלגות‬
‫הללו מהנושא‪ ,‬בעיקר בתחומים שהמחבר אינו‬
‫מומחה בהם‪ .‬תיאורו את החסידות‪ ,‬למשל‪ ,‬הוא‬
‫שילוב נאיבי של אגדות חסידים וגישות היס־‬
‫טוריות מיושנות ואף שגויות‪ .‬אולם תהיה זו נו־‬
‫קדנות מיותרת לדרוש מסטרמן דיוק בכל תחום‬
‫שהוא נוגע בו‪ .‬אדרבה‪ ,‬דווקא המבט הרחב‪ ,‬הס־‬
‫קרנות הגדולה‪ ,‬יכולת הסיפור ושלל האנקדו־‬
‫טות הם מעלותיו הגדולות של הספר‪.‬‬
‫שה רק במאה –ה–‪ ,19‬ואז גם חודשה הפקת ה�ת‬
‫בלוז ומלנכוליה‬
‫הנקודה שבה בכל זאת מתבקשת ביקורת היא‬
‫שסטרמן מציג לקוראיו רק חלק מהתמונה‪ .‬סמכו־‬
‫תו של המחבר כפיזיקאי יוצרת את הרושם שאין‬
‫אבן שהוא ועמיתיו לא הפכו‪ ,‬ושהם אכן מצאו‬
‫את החילזון האבוד‪ ,‬פיענחו את סוד הפקת הצבע‬
‫הכחול ושיחזרו את התכלת העתיקה‪ .‬אולם צריך‬
‫לזכור שזו עמדתו של מי שהוא חלק מהסיפור‪,‬‬
‫המבקש לשכנע אותנו בצדקת דרכו‪ .‬מבט מעורב‬
‫פחות ומרוחק יותר מאפשר להיווכח במחלוקות‬
‫לא מעטות הסובבות את הפרויקט הזה‪.‬‬
‫סטרמן מזכיר‪ ,‬למשל‪ ,‬רק ברמז (ובהערת שו־‬
‫ליים מס' ‪ )37‬את הביקורת הנוקבת של חסיד‬
‫ראדזין ושמו מנדל זינגר (שגם לו השכלה מד־‬
‫עית ‪ -‬הוא פרופסור אמריקאי לרפואה)‪ .‬הוא בי־‬
‫קש להוכיח שהתכלת החדשה של סטרמן אינה‬
‫‪ 10‬הארץ | ספרים | יום‪ ‬שישי כ"ו באדר ב' תשע"ד ‪28.3.14‬‬
‫לטעום מהשמים‪ :‬מדוע חיפשו היהודים את‬
‫צבע התכלת‬
‫ברוך סטרמן (עם ג'ודי טאובס־סטרמן)‪ .‬תירגם‬
‫מאנגלית‪ :‬צור ארליך‪ .‬הוצאת ידיעות ספרים‪,‬‬
‫‪ 278‬עמ'‪ 98 ,‬שקלים‬
‫ספרם של ברוך וג'ודי טאובס־סטרמן‬
‫עיון אינו עוסק רק בשאלה מדוע חיפשו‬
‫היהודים את צבע התכלת‪ ,‬אלא בעיקר כיצד‬
‫עשו זאת‪ .‬שאלת ה"מדוע" נענית כבר בפרק‬
‫הראשון‪ .‬שהרי התורה דורשת מבני ישראל‬
‫לשים "פתיל תכלת" בציציותיהם‪ ,‬וגם קובעת‬
‫את התכלת‪ ,‬לצד צבעים אחרים כמו ארגמן‬
‫ותולעת שני‪ ,‬כצבע בולט באבזרי המקדש‪.‬‬
‫המלה "תכלת" אינה רק שם של גוון אלא גם‬
‫(ואולי בעיקר) חומר צבע שבו צבעו חוטים וארי־‬
‫גים‪ .‬ייחודה הוא בכך שחכמי המשנה והתלמוד‬
‫קבעו (ללא כל רמז לכך בתנ"ך) שיש להפיק‬
‫אותה מהפְ רשה של חילזון ימי‪ .‬קביעה זו שיק־‬
‫פה כנראה מציאות היסטורית של תעשייה ים־‬
‫תיכונית עתיקה של הפקת צבעים מחלזונות־ים‬
‫רפ ּורה האדמדמים‪ ,‬שנחשבו יוקרתיים‬‫הפ ּו ּ‬
‫לצבעי ּ‬
‫ביותר בעולם הרומי‪ .‬אולם מסיבות שונות שקעה‬
‫תעשייה זו בשלהי העת העתיקה או בראשית ימי‬
‫הביניים‪ ,‬וגם החילזון נהפך למיתוס‪.‬‬
‫הפקת צבעים מחלזונות בים התיכון התחד־‬
‫כלת‪ .‬חומר הצבע הראשון שהוגדר כ"תכלת"‬
‫בעידן המודרני הופק על ידי המנהיג החסידי‬
‫גרשון חנוך ליינר מהעיירה ראדזין שבפולין‬
‫בסוף המאה ה–‪ .19‬כ–‪ 100‬שנים מאוחר יותר‪,‬‬
‫בשנות ה–‪ 80‬של המאה ה–‪ ,20‬הפיקו אנשי מדע‬
‫ישראלים צבען נוסף שאומץ בהתלהבות כת־‬
‫כלת "האמיתית" בחוגים הולכים ומתרחבים‪,‬‬
‫בעיקר בציבור הדתי־לאומי בישראל‪.‬‬
‫הספר "לטעום מהשמים" עוסק אפוא בשי־‬
‫מושים העתיקים בצבעים מבוססי חלזונות‪,‬‬
‫בתחליפיהם‪ ,‬ובניסיונות המודרניים לשחזו־‬
‫רם‪ ,‬שבהם נודע לברוך סטרמן תפקיד מרכזי‪.‬‬
‫המחבר מוצג בכריכת הספר כ"פיזיקאי ואיש‬
‫היי־טק"‪" ,‬מומחה עולמי להפקת צבעים מחל־‬
‫זונות ים"‪ ,‬ואחד מראשי עמותת "פתיל תכלת"‪,‬‬
‫המייצרת ומפיצה ציציות תכלת‪.‬‬
‫קונכיות של החילזון הימי ארגמון קהה קוצים‪.‬‬
‫צילומים‪Hans Hillewaert, Hanay :‬‬
‫תיו גם הפצת התכלת בעולם‪ .‬לכן הוא מאיר רק‬
‫חלק מהמפה הרחבה של התכלת‪ ,‬אבל הוא מרתק‬
‫ומומלץ לכל הרוצה ללמוד משהו על הנושא‪,‬‬
‫שכרוכים בו דת ומדע‪ .‬מכל מקום‪ ,‬יש לזכור את‬
‫דבריו של המחבר עצמו‪" :‬כל החיים שלי נעים‬
‫סביב התכלת‪ ...‬המדע מאוד יקר לי‪ ,‬אבל היהדות‬
‫חשובה לי עוד יותר" ("המרדף אחר הצבע הכי‬
‫יקר ליהודים"‪ ,‬וואינט‪.)13.1.2014 ,‬‬
‫רה אצל החרדים‪ :‬לא עניין הלכתי אלא סימון של‬
‫‪The Rarest Blue: The Remarkable‬‬
‫‪Story of an Ancient Color Lost to‬‬
‫‪History and Rediscovered / Baruch‬‬
‫‪Sterman with Judy Taubes Sterman‬‬
‫לקבוצותיהם השונות‪ ,‬מעוררים בי אהדה בשל‬
‫גדי שגיב הוא היסטוריון בתוכנית "עמיתי בובר"‬
‫באוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬ועורך מחקר על ההיסטוריה‬
‫המודרנית של צבע התכלת‬
‫כתובת על הקיר‬
‫רחוב בת עמי‪ ,‬יפו‪ .‬צילום‪ :‬ענת בן־ארי‬
‫המדור מפרסם צילומים של גרפיטי ספרותיים בישראל ובחו”ל‏(צילומים אפשר לשלוח אל ‪sfarim@haaretz.co.il‬‏)‬
‫שגלה מארצו וחזר אליה‪ .‬ובניגוד לרבי מראדזין‪,‬‬ ‫(עמ ' ‪ .)128‬הוא אינו מספר את ההיסטוריה המ�ב‬
‫שמצא את החילזון באיטליה‪ ,‬סטרמן וחבריו צללו‬ ‫עיתה של צבע זה‪ ,‬חומר ציאנידי שנפלט גם מגז‬
‫ומצאו אותו כאן‪ ,‬בבית‪.‬‬ ‫ציקלון־בה בתאי הגזים‪ .‬אכן‪ ,‬מי ירצה לשים בכנף‬
‫ֶּ‬
‫אפשר להעריך שרוב החרדים בארץ ובחו"ל‬ ‫בגדו את הסיטרא אחרא?‬
‫אינם לובשים תכלת (לפחות לא את התכלת של‬
‫עמותת "פתיל תכלת")‪ .‬התכלת החלזונית גם‬ ‫פתיל של שוויון חברתי‬
‫לא התקבלה אצל קראים או בקרב חוגי היהדות‬ ‫אל ספרו של סטרמן לא צריך להתייחס כאל‬
‫הליברלית‪ .‬לתכלת כיום יש מאפיין מגזרי מו־‬ ‫מחקר אקדמי אלא כאל יומן מסע‪ :‬מסעו האישי‬
‫בהק‪ .‬אם להשתמש בניסוח חד של אחד מהרבנים‬ ‫של המחבר לשחזור התכלת האבודה‪ .‬כמו מחפ־‬
‫החרדים המתנגדים לתכלת‪ ,‬הציצית הכחולה‬ ‫שי עשרת השבטים האבודים או סוד הפקת שמן‬
‫של הדתיים־הלאומיים היא כמו המגבעת השחו־‬ ‫האפרסמון מעין גדי‪ ,‬גם סטרמן נכסף לעבר יהודי‬
‫שנמוג זה מכבר‪ ,‬ואולי גם להקים מחדש את בית‬
‫זהות קבוצתית‪.‬‬ ‫המקדש‪ ,‬שהתכלת בו היא מרכיב הכרחי‪ .‬ביומן‬
‫לי‪ ,‬שמתעניין בתכלת כהיסטוריון ולא מתוך‬ ‫מסע זה מוצגת התכלת כדוגמה מובהקת לשי־‬
‫כמיהה לחידוש מצווה אבודה‪ ,‬אין עמדה בשא־‬ ‫לוב המכונה ביהדות האורתודוקסית המודרנית‬
‫לה מהי התכלת "האמיתית"‪ .‬כל שוחרי התכלת‪,‬‬ ‫"תורה ומדע"‪ .‬גם כאן וגם במאמרים שפירסם‬
‫מתאמץ סטרמן לשכנע בכך שהידע הדתי מתאים‬
‫שאיפתם אל הצבע (תרתי משמע) שבחיי הרוח;‬ ‫להפליא לממצאי המדע המודרני‪.‬‬
‫משהו שמעבר ליהדות ההלכתית של שחור־לבן‪.‬‬ ‫סטרמן מצביע‪ ,‬למשל‪ ,‬על ממצא שלפיו אורך‬
‫"לטעום מהשמים" הוא ספר מגויס‪ ,‬ובין מטרו־‬ ‫הגל של שיא בליעת הפוטונים של גוון התכלת‬
‫שמפיקה עמותת "פתיל תכלת" הו א ‪ 613‬ננו־מ�ט‬
‫רים‪ 613 .‬הוא‪ ,‬כידוע‪ ,‬מניין תרי"ג מצוות ביהדות‪,‬‬
‫ומאחר שיש מסורת שלפיה הציצית רומזת לכל‬
‫תרי"ג המצוות‪ ,‬הרי אנו נוכחים ב"צירוף מקרים‬
‫ראוי לציון‪ ,‬הקושר מסורת עתיקה עם כימיה מו־‬
‫דרנית" (עמ' ‪.)184‬‬
‫מאחורי הסגנון המדעי הקריר והמאופק מס־‬
‫תתרת אמונתו של סטרמן שהמדע גילה רק לא־‬
‫חרונה את אשר היה ידוע לחכמי הדת לפני מאות‬
‫שנים‪ .‬בדבריו אפשר לזהות גם נימה של גאווה‬
‫יהודית אל מול תרבויות אחרות‪" :‬בעוד בעולם‬
‫הרומי השימוש בצבעים מיוחדים נעשה בהדרגה‬
‫לאמצעי ָהדרה‪ ,‬שהבחין בין המוני העם לבין האלי־‬
‫טה – הנה בתרבות היהודית‪ ,‬פתיל התכלת מאגד‬
‫אנשים יחדיו ומבטא שוויון חברתי" (עמ' ‪.)21‬‬
‫הידע המדעי עומד אפוא לשירותה של האמת‬
‫הדתית‪ .‬אולם הפרויקט הזה הוא גם ציוני במוצהר‪,‬‬
‫שכן על פי התלמוד הופקה התכלת בארץ יש־‬
‫ראל‪ ,‬והחילזון של סטרמן נמצא בחופי ארץ הקו־‬
‫דש‪ .‬שחזור תעשיית התכלת העתיקה הוא בעצם‬
‫שחזור מרכיב חשוב בעברו העתיק של עם ישראל‬
‫בארץ ישראל‪ .‬התכלת והחילזון‪ ,‬שנעלמו למשך‬
‫יותר מ–‪ 1,000‬שנים בשל כיבושים זרים וחזרו‬
‫אלינו רק לאחרונה‪ ,‬הם סמל לעם היהודי בעצמו‪,‬‬

‫יום‪ ‬שישי כ"ו באדר ב' תשע"ד ‪ | 28.3.14‬ספרים | הארץ ‪11‬‬