‫סדר‬

‫הגדה של פסח‬
‫עם‬

‫קהלת משה‬ ‫באר מדים‬

‫מאסף סנינים‪ ,‬מגאונים ואדמורי״ם‪,‬‬ ‫!יוני המקורות‪ .‬חקרי הרכות‪.‬‬
‫חוגבים להבית‪ .‬ומלהיבים לבבות‪.‬‬ ‫ברורי נוסחאות‪ ,‬והערות מאירות‪.‬‬
‫©‬

‫ממני‬

‫געיר התלסידים‬

‫ראובן מרנליות‪.‬‬
‫הועתק והוכנס לאינטרנט‬
‫‪www.hebrewbooks.org‬‬
‫ע״י היים תשס״ז‬

‫בהמאת בית מסהר סםרים עתיקים והדשים‬

‫״מרנליוח*‬
‫תל־אביב רחוב יבנה ‪.3‬‬
‫‪W‬‬ ‫‪w‬‬
‫‪A‬‬ ‫וארץ ישראל‪.1‬‬
‫‪h‬‬
‫‪f‬‬
‫מו ס »‪ • B‬י •‪ ,‬י‪ 1‬ל־«ניג‬
 ‫פתיחה‬
‫‪ 3‬ן ף ף ‪ ,‬הנד ה של פסה* הוא אהד השרידים הסועסים מספרותינו העתיקה שכבר בימים קדמונים‬
‫נכתב בספר‪:‬‬
‫ע ל ד בהתקזסה שנהג בהיים הכלל הידוע דברים שבעל סה אי אתה רשאי לאומרם בכתב‬
‫)גסץ ס' ע־א( וההיא אנדתא הכותבת א ץ לו חלק בעוה־ב )ירושלמי שבת סט*‪ I‬ה*א‪/‬‬
‫כבר אז היתה ההנדה של פסח כתובה בססר ומצויה ביד העם כולו ‪:‬‬
‫ב ע ו ף שעל שאר ספרי דאנדתא צווחו רבנן וקרו לץ ספרי קוסמין )ירושלמי מעשרות ס*נ‬
‫ה*ד( אך א נ ד ת א ש ל פ ס ח היא שיכלה להיות למשל על דבר ה ע ש ו י ל ה ש א י ל‬
‫ו ל ה ש כ י ר )עיין בבלי שבועות מ׳ו ע*ב‪ /‬והיתה ההנדש־פ כסדרי ברכות ותפלות ספרי שמוש‬
‫שנם אז היו כתובים ומצויים ביד כל שדרות העם )ראה בבלי שבת קס׳ו רע*ב ה ב ר כ ו ת‬
‫והקמיעץ אין מצילין מפני הדליקה בשבת‪ ,‬והרכינו חננאל בעירובין ם׳ ‪ 7‬ףב מביא מירושלמי‬
‫אע״ם ששלחנו לבם סדר התפלות אל תשנו ססנהג אבותיכם‪ ,‬סובא נם ברג׳א ר*ס ם*ח‪ ,‬מוכח‬
‫שסדרי תפלות היו כתובים בספר(‪ ,‬וכמו מגילת תענית שגם היא היתה כתובה ומונחת לפני‬
‫התלמידים ראה בבלי עירובץ ם־ב סע־ב ואשר כתבתי בספרי יסוד המשנה ועריכתה )הוצאה‬
‫שלישיוס פרק א׳ אות נ*ח ‪:‬‬
‫ו מ ט ב ע ת ההגדה וסננונה כמו שהיא לפנינו משאלות הבן עד סוף ברכת גאל ישראל נטבעה‬
‫מרבותינו התנאים‪ ,‬רובו בהיות עוד בית מקדשנו על מכונו‪ ,‬והשאר בדורות‬
‫הראשונים אתרי חורבנו‪ ,‬כאשר יוובח כל מעיין בהמקירות שציינתי בפנים ‪:‬‬
‫ו ה מ ת ב ו נ ן ימצא מ נטבעה בסננץ שנהנו אז פדי דרשם ברבים שבכדי לעניין השומעיס‬
‫ולהסב תשומת לבבם להענין הנדרש עמד מתחילה אחד התלסידים ושאל שאילתא‬
‫אחרי כן פת‪1‬ז הרב ודרש בחרזו פעגין לענין תבל דבריו בשבח התורה ולוסדיה במדרש‬
‫הכפים ושיתתן של אבות העולם עד אשר אחרי כל סביבותיו שב למקומו לענין שאילתא‬
‫דשאילנא קדסיכון )ראה שבת ל' ע*א שפחית סס׳י ובמדרשים‪ /‬כן נם תכנית ההגדה של‬
‫ססה שנטבעה ב סעון דרושו של גדול הביו‪ /‬בעוד אשר בבי פדרשא יקים תלמיד וישאל כ א ן‬
‫במסיבה משפחתית ה ‪ 3‬ן שואל ‪:‬‬
‫ו הנ ד‪ ,‬שאלותיו של הבן המחכה לתשובת אביו הן אודות מצה מרור וססח )ראה בסגים פסקא פה‬
‫נשתנה(‪ ,‬ובכן סוזח האב ואפר עבדים היינו מתחיל בגנות ומספר והולך בהציעו דרושי‬
‫התנאים הקדמונים עד אשר יסיים תשובתו עם דברי רבן נפליאל כל מי שלא אפר שלשה‬
‫דברים אלו בפסה לא יצא ידי חובתו‪ ,‬השלשה דברים הם תשובת הבן השואל פסת מצה ופרור‪,‬‬
‫ואז מתחיל בהלל ומסיים בברכת הגאולה ‪:‬‬
‫ו ק פ ד ו רבותינו מאד על מטבע זו לבלתי תשונה‪ ,‬וביחוד שלא ידלג אדם על הדרשות האלו‬
‫לומר ‪ p‬הםסוקים לבד כדרך הקראיב‪ /‬וכבר כתב רב נסרוגאי באון כי מי שמספר‬ ‫'‬
‫ביציאת מצרים ומדלג על אלו הדרשות אין צריך יופר שלא יצא אלא כל מי שעושה כן מין‬
‫הוא וחלוק לב הוא וכופר בדברי הכסיגו ד ל ובוזה דברי משנה ותלמוד וחייבים כל הקהלות‬
‫לנדותו ולהבדילו מקהל ישראל )סדור רב עפרם נאוך ‪:‬‬
‫ואחרי‬ ‫‪3‬‬ ‫‪1‬‬
 ‫פתיחה‬ ‫‪4‬‬
‫ו א דו רי שיסדר שלחנו כדת היום ויברך‪ ,‬תקנו רבותינו גאוני ישראל אחרי ההלל ה מגרי‬
‫ו הנדוי וברכת השיר הנאמרים על הכום הרביעי לומר עוד סיוטים שונים סהם‬ ‫*‬
‫נודעים לנו מחבריהם כהפייסן ינאי ותלמידו ר' אלעזר הקליד‪ ,‬ר' יוסף טוב עלם ועוד‪,‬‬
‫ומהם פיוטים שנתקבלו בכל תסובות ישראל אם כי מחבריהם לא נודעו לנו ;‬
‫ן^ם על הוספית אלו קפדו גדולי ישראל שלא ידלגו‪ ,‬וגדול האחרונים מרן הג׳־ר היים יוסף‬
‫דוד אזולאי מדל נשאל באחד שהחלובץ על סיום הד גדיא שאומרים בערי אשכנז‬
‫בליל התקדש החג וסער פיו עליהם וקם אחד מהחבורה ונדהו‪ ,‬אם נדויו נדוי או דילמא שלא‬
‫היה חייב ונדהו שלא כהוגן והמנדה נלכד ‪:‬‬
‫ןןףן אשר השיב ‪ 1‬מובא בספרו שו*ת חיים שאל ח־א סי׳ כ*ח‪ ; 1‬כל כי האי מילתא פשיטא‬
‫לפניה כי אנוש זה זד יהיר לץ סתלוגץ על מה שנהגו רבבות אלפי ישראל בערי פולין‬
‫ואשכנז ואביזרייהו ואשר לפנים בישראל גדולי עולם קדושי עליונים ודור דור וחכמיו והן‬
‫עוד היום לא אלמן ישראל כמה וכמה ראשי ישיבות וגאוני הזמן ה' עליהם יחיו וכולם‬
‫אפרו ואומרים מיום זה‪ ,‬ונמצא רשע זה מתלובץ ברבבות ישראל וגדוליהם‪ ,‬אבות בתי דין‬
‫ונאוני ארץ‪ ,‬אנושה מכתו וחייב נדוי‪ ,‬דהרי אפי׳ האומר הני רבנן חייב נדוי‪ ,‬ובנדרים דף‬
‫נ׳ ההיא איתתא דאמרה לרב יהודא שמואל רבך וכו' שמתה פקעה ומתה וכו'‪ ,‬וזה מבזה‬
‫גאוני עולם קדושים אשר בארץ ואשר חיים עוד הנה הייו‪ ,‬ועוד שכתבו הפוםקים מי שממעט‬
‫ואינו עושה ה כ מ ד הנהוג לרב חייב נדוי ועסש*כ הגמי״י וכו׳‪ ,‬ומכ״ש איש זה שפער פיו‬
‫שבל האומרים סיום זה הם ספשים ועוסקים בהבלים פשיטא מובא דחייב נדוי‪ ,‬ולא עוד אלא‬
‫יש לענשו קנס לעניים לפי ערכו ולהודיעו נודל עונו וישוב אל ה׳ וירחמהו‪ ,‬ואין בזה שום‬
‫ספק דבר נח״ש הוא ‪:‬‬
‫ו ל מ ע ן תדע ידיד נפשי אניד את הרשום כי יש כמה פירושים בפיוט זה‪ ,‬מהם נדפסו ומהם‬
‫בכת״י‪ ,‬ועוד שמעתי ממגידי אמת שגאון מופלא בדורו עשה למעלה מעשרה פירושים‬
‫בפיום זה ב פ רי׳ ם פירושים נחמדים ומתוקים‪ ,‬ואין ספק כי י א דבר ריק הוא‪ ,‬וכאשר נודע‬
‫תוקף גדולת סיוטי אשכנז הפיוסדיס על החכמה האמתיח כאשר דיבר נקד שו רבינו האר״י‬
‫וביל‪ ,‬וכתבו משם רביגו מהר׳־א מנרמיזא בעל הרקח זצ׳ל כי כל עניני פיוטיהם ודקדוקיהם‬
‫קבלה איש פסי איש ורב מרב וכר וכו׳‪ ,‬כלל העולה דנידוי שנדו לאיש הנזכר בשאלה נדוי‪,‬‬
‫וצריך התרה כשיתודה וישאל מתחילה וימין מקרבת להקל מעליו‪ ,‬ורב המקום‪ ,‬לפניו ילך‬
‫דבר‪ ,‬להוכיחו בסוב טעם ולשון רכה תסבור יסבור ולא ידע אשר חטא על הנפש ושב‬
‫ורפא לו ‪:‬‬
‫ג‪5‬‬ ‫דיני והנתת בדיקת דומץ‬
‫בתתלת ליל ‪ 7‬נ'מ כודקין את הדוסץ וימול •דיו דכרך כרכוז הכדיקי•״ בש*ע ויאסר סקודם וריני וכו׳ !‬
‫הריני מוכן וםזוסן לקיים ס״ע ול*ת של בדיקת חמץ לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה‬
‫על ידי ההוא ספיר ונעלם בשם כל ישראל ‪:‬‬
‫ויהי נועם אדני אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשר■ ידינו כוננהו ‪:‬‬
‫ב תך אתה יי אלהינר מלך העולם אשר מדעזנו במצותיו‬
‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪PT‬‬ ‫*‪jt‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 V *V‬‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪IT‬‬

‫וצונו על בעור חמץ‪:‬‬

‫אחר הברכה אין לו לדבר ולהסיח דעתו עד שינסור הבדיקה ואח׳ב יבטל החפץ כלבו ויאטר והן‬
‫בל המידא והמשא דאכא ברשותי דלא חכמיה וךלא בערתיה ודלא‬
‫י"‬ ‫’‬ ‫דאדעא‪:‬‬
‫‪■ j‬־■‪T S‬‬
‫כעפדא‬
‫‪»; - J‬‬
‫להוי'הפקד‬
‫‪I V‬‬
‫לבטל ‪t‬ו’‬
‫*‪“ T‬‬
‫^ ידענא *•ליה‬
‫ואח׳כ יבוה לב״ב שלא יתנו שום חפץ כשום טקום‪ .‬אלא החטץ שיש להם לאכול אוחד‪ .‬הדילה‬
‫ולפחרת ויקשרנו במנוטחת‪ .‬ולעח האוכל יתירנו ויחוור ויקשור ער הכוקר ‪J‬‬

‫הנהגות ערב פסח‪.‬‬

‫גרה‬ ‫לתודד‪ .‬ולא למנגת יענך ה׳ ביים‬ ‫ה ב כ ו ר י ם פחענים בע״ם וכשחל בשבת‬
‫ולא אל ארך אפים ‪:‬‬ ‫מתענים ביום ה ‪ /‬ובסעודת ברית‬
‫ב ס ו ף שעה חמישית קודם התחלת שעה ששית‬ ‫•‬ ‫מילה או סדיץ הבן נהגי‬
‫יעשה סדורה וישרוף החמץ ויבטלגו״ויאמר‪:‬‬ ‫בהשכמה■ ואץ אומרים מזמור‬
‫הריני מוכן ומזומן לקיים מגות עשה ולא חעשה של שריפת חמץ לשם יחוד קודשא בריך‬
‫הוא ושכינתיה על ידי ההוא מסיר ונעים בשם כל ישראל ‪:‬‬
‫בל חמירא והמיעא דאבא ברעותי )ד־הזתיה ודלא הזתיד‪ (.‬דהמתיר׳‬
‫ה פ ייןקר‬
‫‪i‬‬ ‫‪V‬‬
‫ולהוי ’‬
‫‪v : v :‬״*‬
‫בערתיה' לבטיל‬
‫* ד‪-‬‬‫‪« . * .‬‬
‫דבעדתיה' ודלא‬
‫ן ‪ - .‬ן ״‬
‫המת^י‪,‬‬
‫*‪-*-‬‬
‫ורלא‬
‫‪T1‬‬

‫כעפרא דארעא;‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪1 :‬‬ ‫‪-‬‬ ‫(‬

‫יהדר‪.‬ד בתשוכח דטש*ש בפעשיו‪ .‬ויחשוב ככה יבוער ד‪.‬י‪1‬ה*ר‪ ,‬ולא •ראר‪ .‬ולא ים‪ 1‬א עוד א*לו‪,‬‬
‫ובסטר זבדון ל ‪1‬יץ כחכ שראוי לופר חטלה זו לביעור חפץ בשעת שריפת החפץ ‪:‬‬
‫יןייץ רגון מלפניך ה׳ אלהי ואלהי אביתי כשם שאני מבער הסץ מביתי ומרשותי כך ה'‬
‫אלר‪.‬ינו ואלר‪.‬י אבותינו תבער כל החיגונים ואת רוח הטימדה תבער מן הארץ ואת‬
‫יגרגו הרע תבערהו מאתנו ותתן לנו לב בשר וכל הרשעה כעשן תכלה ותעביר זדון מן הארץ‬
‫וכל הפעיקים לשכינה תבערס ברוח בער וברות משפם כשם שבערת את מצרים ואת אלהיהם‬
‫בימים ההם ובזמן הזה אמן ‪:‬‬

‫דגרגת יום י־ד ניסן‪.‬‬

‫לר‪.‬סחטד ע״י נכרי אחר חצות‪ .‬אכל ע״י ישראל‬ ‫לאכול פצה כל חיונ^ ופצר‪ .‬כטילה‬
‫אסור‪) .‬באר‪*.‬ם תסיח פיק א־ו‪ ,‬וכתב פחרי׳ו‬ ‫ונטוחה נ' כ אץ לאכלה כל היום דספא‬
‫ופד‪-‬רי׳ל דנם נטיית צטי־ני□ אסור אחר חצוח‪.‬‬ ‫פצר• היא ‪:‬‬
‫וא״ז פתיר בנטילח צטרנים אס שכת ליטול‬ ‫חצות דוקא יכתטר לבכור יו״ם‪ .‬ונהנו‬ ‫מ‪1‬ד□‬
‫קורם‬ ‫י‬
 ‫הנהנת יום י ד ניסן‬
‫כ ל ל ב מצ ת טצוה א׳ ל שנאסר‪ .‬דוקא בע״ם אתר‬
‫אם נאטה בע׳ש קור ם חצות אסרו‬ ‫חצוו^ ואף‬
‫רבותינו כ מ בו אר ב טור ב סי' הנ״ח‪ ,‬רכן ראוי‬
‫ל הז היר ול הו כי ח נ• כ להמון עם ע ל זה שלא‬
‫יקלו ב ח ח*ו‪ .‬כי חדשים מקרוב באו ט נ פ ה‬
‫שנים שהקילו בז ה ואוסין מצת מצור‪ .‬כ ס ה יפים‬
‫עם שאד הפצות‪ ,‬וכ תבו הסםרים‬ ‫קודם מסה‬
‫לו מר ה ל ל ב ע ת לי שה ועריכת ואשייה של טצת‬
‫פצוה‪ .‬ועכיס יהיה ב שפתה‪) .‬יוש״ה( !‬
‫ו כ ת ב ה א ריז‪-‬ל שאם עוסק עד שפויע הו א‬
‫תיקון נ רו ל לקרי נ בשעת נתינת קמח‬
‫ובן ב ה ט ל ת מים לעיס ה וכן ב עריכ ת הטצה‬
‫יאסר )לשם מצת טצוה(; בשעת לי שת יאטר כ ל‬
‫מרורים שיטלו מעיסה וו בשעת לישה ועריכה‬
‫ו הנ ד ב ק טטנה ב כ לי ם יהיו המקר‪ ,‬וינקת כלי‬
‫ד‪,‬לישר■ הי טב בין עיסה לעיסה‪ ,‬ול א ילוש מהות‬
‫משיעור ה ל ה‪ .‬בי פצוה ‪ )0‬ה טוב חד להמריש‬
‫ת ל ה סן העיפ ה ויפריש שיעור כבי צ ה וב שעת‬
‫המרשה י ב ר ך ‪:‬‬
‫‪6‬‬
‫קורם חצות‪ .‬ונהנו שלא י ה קיז דם בשום ע רב‬
‫יום סו ב ‪:‬‬
‫ו א ח ר חצות הוא יו*ט כ שביל קדו שת קד בן‬
‫סס ח‪ .‬ולא יגסוק אדא בעניני החג‪ .‬י ל ך‬
‫י ס ד ח ץ וי ס בול עצם‪ 1‬ל כ בו ד ד‪,‬רנל‪ ,‬כי ס ה‬
‫שאסרו חו' ל חייב אדם ל ט ה ר עצטו ב רנ ל אין‬
‫ה ‪TB‬וש שיפהר עצפו ב רנ ל מפש דוקא אלא‬
‫צריך ל ט ה ר עצפו קודם כניס ת ה רג ל ברי‬
‫שיקבל ה דנ ל בקדושה וב ט הר ה !‬
‫ו א ח ״ ‪ 3‬יעסוק ב א הב ה ר ב ה וכ שפח ת הטקום‬
‫ב״ה כעשיית הפצו ת בקדו שה וב ט הר ה‬
‫וב שפירה יתירה‪ ,‬ולא יספוך על אנשי ביתו‪ ,‬ר ק‬
‫בעיניו יראה ב ה פ ק ת התנור אם הנ חלי ם הולכו ת‬
‫ב כ ל התנור‪ .‬כי ל א די ב ל ה ב ה הולב ת‪ .‬ויוהר‬
‫בעטק הטצוה שלא יהיו רנע ב ל א עסק ‪:‬‬
‫‪ 1‬י‪ 1‬ה ר לאשוח מצח טצוה אחד חצות דוקא■‬
‫שהוא בום] ה ק רב ת קר בן טסח‪ .‬וכ שחל‬
‫ב שבת אוטץ כ ך כ ע רב שבת כדין הטור והש״ע‬
‫וכסה סוסקים בשש הירושלמי שאין יוצאים י״ח‬

‫ב חך אתה יי אלהינו מלך העולם אעזר ר‪,‬דעזנו במצ‪1‬תיו וצו«‬

‫*‪T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬ ‫•‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‪; 1‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪%• IV‬ן‬ ‫“‪1‬‬ ‫;‪V‬‬ ‫•‪T‬‬ ‫‪f‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪T‬‬

‫העפה ‪:‬‬ ‫חלה מן‬

‫־‪r • T I‬‬ ‫• יד‬
‫להפריעז‬
‫‪ J‬־ ‪*:‬‬

‫הזמנת הדברים הצריכים לסדר הפסח‪.‬‬

‫דעת הטקילין ל צורך סצוה‪ .‬ויזטין יין לר*‬
‫ביפות‪ .‬ויראה שיר‪.‬יה טו ב ומ שובח‪ .‬כי נם בשאר‬
‫הטצות אין ראוי ל קפ ץ מה נ ס כפצזר‪ .‬זו‬
‫ס ה טליגו ב ה חז״ל אמי' עני בו'‪ ,‬ל כן ראוי‬
‫ב כ ל מה דאמ שר שיהיה היין מ שובח כיותר‪,‬‬
‫ייזסין ב׳ תכ שילין א׳ זכר לשסח וא׳ זכר‬
‫לחנינד‪ .‬ונהנו ב ב ש ר מזרוע כ ה ט ה רמז לזרוע‬
‫נטויה‪ .‬וכיצה‪ ,‬ושניהם מבו שלים דוקא ל ר ע ת‬
‫ה שלי ה‪ ,‬ואחר הכריכ ה י חל ק ם ל ב י ב לו כ ד‬
‫א כי ל ה מטח וחנינה‪ ,‬ויראה שיהיה הזרוע סעט‬
‫ב ס ר עליו‪ .‬ול א מכ שר עוף‪ .‬ואם שכת להזמין‬
‫הכ שר והביצד‪ .‬מעיים אין ל ב ש ל ול צלו ת ב לי ל ה‬
‫אם לא שדעתו ל א ב לו באותו לי ל ה ויום‪ .‬נם‬
‫החרומת יזטין מב עוד יום ויעשנו טמירות שנמשלו‬
‫בי‪ .‬ם ישראל בנון תמוחים תאנים רמוניס שקרים‬
‫אנוזים‪ ,‬ונותנים עליו עצי ב שטים קנ ה וקנטון‬
‫הדוטין‬
‫א ח ״ ב יעסיק ברב די ם הצריכים ל ה ס ד ר הקדו ש‬
‫להכינם מבעוד יום‪ .‬ויר‪,‬יה שולחנו ערוך‬
‫טבעו׳י כרי ל ה ס ב פיר כ שתחשך שמציה ל ט הר‬
‫ול אכול פשני התינוקית שלא יישנו‪ .‬נ ס צריך‬
‫ל ה ק די ם עצפו שנם ד‪.‬לל יקרא קור ם חציה‪,‬‬
‫ייכק כרמפ ופרוד‪ ,‬על כי ט ם יזפין עלי ב צלי ם‬
‫בי על המיפיר זיייל חי אין ראוי ל ב ר ך בורא‬
‫פדי ד ארפ ה‪ .‬ועל סדור יזטין חפ כ א שקורין‬
‫חריין לנוררו על ד‪.‬ראייכ אייזן רוקא‪ .‬בי ב ל או‬
‫הכי אששר שלא יוכל ל א בו ל טסנו בזית מרור‪.‬‬
‫וע״י נדירה ב ק י יוכל ל א כו ל מטנו כזית‪ .‬ר עד‬
‫שעת אכילה שעל ה ס דר יומנ קצת הסרירוח‪,‬‬
‫אך ל מ ח ר כ לי ל שני של מטח מוכרח לנ דו ר‬
‫שנית קורם הטדר‪ .‬בי זה שנגרר אתטול נמנם‬
‫טעם פרידתי פ ב ל וכל‪ .‬ובטמר אליד‪.‬ו ר ב א‬
‫מתיר לנ דור תפכ א ביו׳ ט וראוי ל ס מו ך ע ל‬
‫ד‪7‬‬ ‫דגד״גת ירם י״ד ניסן‬
‫כ ל זנרכו ה כ ל פקוד ם ב כ ל פ ה דאפשר !‬
‫א ח ר ת פ י ח ה סנ ח ח יקרא כהוטש ה פ ר ס ה ב ט'‬
‫בא זרכרו א ל כ ל עדת וגו׳ ויקחו ל ה ם‬
‫איש ונו׳ עד פס ח הוא להיז‪ .‬א ח׳ ב יסדר ס ד ר‬
‫ה ק רב ת הפס ח‪ .‬כס״ש השלייה הק׳ ד' קכ ״ב‬
‫וזי ל כ תיב ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬ע' כ תקנו‬
‫אנשי כנס ת ד‪.‬נדולה ה ת פ ל ה כנגד החמידין‪.‬‬
‫ותפלת הסנ תה היא נגד הסיד ט ל ב ק הערבים‪,‬‬
‫ור‪.‬נה בזטן הסקד ש היה הפסת נשחט אחר תסיר‬
‫של כין הערבים‪ .‬וכרי שנשלטה טרים שפתינו‬
‫ראוי לעסיק כ ס ד ר קרבן פסח אחר ת ס ל ח המנחה‬
‫עכ״ל‪ .‬ל כן הירא וחרר ל ד ב ר ה׳ יקרא אוחו‬
‫בזמנו שתעלה קריאתו בטקום הקרבתו‪ .‬וידאנ‬
‫על חורבן ביה הטקרש‪ ,‬ויתחנן לפני הבורא‬
‫שיבנה אותו במהרה כיסינו אטן ‪1‬‬
‫ה ח סין ל ת כן ע היו םנ ‪ 3‬לים בו אה השים‪ .‬ולא‬
‫ידוכן היטב‪ .‬ולכן עושין אותו ע ב זכר לפי ט‪.‬‬
‫ונותנים ‪3‬ו יין אדום וכר ל ד ס‪ .‬ויוכל ליתן‬
‫בתוכו אף ביו״ם‪ ,‬ו מ סק תופץ או סי סל ח‬
‫ל ה טי בו ל‪ .‬ו כ ת ב הנאון רי׳ ע סי סל ת עזין היינו‬
‫כ׳ שלימים ס ל ח אשילו טעם אסור ל ע סו ת ביום‬
‫טוב‪ .‬א ב ל עושה הוא טי ס ל ח טועטק כל תי‬
‫חזקים ל ‪ 1‬ורך טיבול ה לי ל ה‪ :‬ישים כ ל הדברי ם‬
‫אלו בקערד״ ויסררם כסו שיבואר לקטן כ שם‬
‫האדיז״ל‪ ,‬ויברוך את הסכות כטטה לכסו ת הרסת‬
‫הפת שטקדיטין היין לפני ה ל קי ח ש‪ .‬אח*ב ילך‬
‫ל ה ת פ ל ל מנחה ‪:‬‬
‫תפל ת הטנחה באנו ל הז היר שיהיה כעונתה‪.‬‬
‫בי עינינו ראו רבים עובדים זמן טנחה זו‬
‫מחטת פ ר ד ת ד‪.‬יום‪ .‬לכן יזרז את עבטו להכין‬

‫סרר אמירת קרבן פסח מהנאון מווילנא זצ*ל‪.‬‬ ‫י‬

‫א ח ר חצות היום היה אומר פסוקי קרנן הסח שבתנ׳ך‪ .‬היינו בפרבה בא מן ויאמר ה׳ אל‬
‫משה ואל אהרן מד פסח הוא לוד‪ .‬ומן ויקרא סשה מד כן עשו‪ .‬ומן ויאמר ה׳ אל‬
‫משה זאת חוקת הפסח סד כן עשו‪ .‬ובפ' אמור אלה מועדי ה' טד פסח לה'‪ ,‬ובפ' בהעלותך‬
‫וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני בשנה השנית טד ולאזרח הארץ‪ .‬ובפ׳ פינחס ובחדש הראשון‬
‫סד פסח לוד‪ .‬ובם׳ ראה שמור את חרס האביב טד לא תעשה מלאכה‪ .‬וביהישע ה׳ ויחנו‬
‫בני ישראל בנלנל סד עדם היום הוה‪ .‬ובמלכים ב' כ'נ וי ‪ 1‬ו הפלך טל לה׳ בירושלים‪.‬‬
‫וגד׳ ה ב' ל' וישלח יחזקיהו על כל ישראל סד וירפא את העם‪ .‬ונקפיסיל ל״ה ויעש יאשיהו‬
‫בירושלים סד נפשה הפסח הזה ‪:‬‬
‫וקידם קריאת ה פ ר ט ה יאמר זה ‪:‬‬
‫ר ב ו נ ן של עולם אתה דויתנו להקריב קרבן הפסח במועדו בארבעה עשר לחודש הזה ולהיות‬
‫כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם קירין את ההלל‪ .‬ועתה בעונותינו הרב‬
‫בית המקדש ובטל הקרבת הפסת ואין לגו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ודא ישראל‬
‫במעמדו ואתה אפרת לשלם פרים שפתינו‪ .‬לכן יהי רגון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו‬
‫עזיר״א שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כאלו הקרבנו את הפסת במועדו ועמדנו על מעמדו‪.‬‬
‫ודברו הלוים בשיר והלל והודות לה'‪ .‬וכונן בית מקדשך על מכונו ונקריב לפניך את הפסח‬
‫במועדו‪ .‬כפו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך מפי כבודך כאסור ‪:‬‬
‫ייאוזר וכו' פד נסח הוא לה׳ וכי׳ ונו׳ ‪:‬‬
‫הא ל ך ס ד ר קרבן טסת בקצרד‪ .‬ל פי טד‪ .‬שהעתיק ב ט דד היום וד‪.‬וער‪.‬ק טסנו אות באות ;‬
‫פסח מביא פן הכבשים או פן העזים זכר בן שנה ושותפו בעזרה בבל מקום אחר‬
‫חגות ארבעה עשר דוקא ואתר שחיטת חסיד על בין הערבים ואתר הסבת נרות‬
‫של בין הערבים‪ .‬ואץ שוהסין אוו הפסח על החמץ ואם שחם קיים לתמיד כשר ובלבד‬
‫שיהא אחר פמרם בדם הפסח כדי שלא יקרוש עד שיזרקו דם החסיד ואחר כך יזרוק‬
‫דם הפסח זריקה אחת כ ע ד היסוד וכיגד עושין שחם השוהם וקבל הכהן הראשץ שבראש‬
‫השורה‬
 ‫סדר אמירת קרבן פסח‬ ‫‪8‬‬

‫השורה ונותן להבירו וחבירו לחבירו והכהן הקרוב אבל המזבח זורקו זריקה אחת כ מ ד‬
‫היסוד וחוזר הכלי ריקן לחבירו והבירו להכירו וסקכל כלי המלא תחלה ואח׳־כ מחזיר הריקן‬
‫והיו שורות של בזיני כסף ושורות של בזיכי זהב ולא היו לבויכין שולים שמא יניחום‬
‫ויקרוש הרס ואה*ב תולין את הפסח ומפשיטין אותו כולו וקורעין אותו וממחין את קרביו‬
‫עד שיגא הפרש ומוביאין את האימורין והס החלב שעל הקרב ויותרת הכבד ושתי כליווד‬
‫והחלב שעליהן והאליה לעומת העגה וגותנם בכלי שרת ומולחם ומקטירם הכהן על נכי‬
‫המזבח כל אחד לבדו‪ ,‬השחיטה והזריקה זמיחוי קרביו והקטר הלביו דוחין את השבת ושאר‬
‫עניניו אינם דוחין את השבת וכן אין מיליכין את הפסה לכיח כשחל בשבת אלא כת הראשונה‬
‫הם מתעכבים עם פסהיהם בהר הבית והכת השניה יושבת לה בחיל והשלישית במקומה‬
‫עומדת‪ .‬חשיכה יגאו וגלו פסחיהם שבשלשה כתות הפסח נשחט ואין כת פחותה משלשים‬
‫אנשים‪ .‬נכנסה כת האתת ונתמלאת העזרה נועלין אותה ובעוד שהם שוהטין ומקריבין את‬
‫האימורים קירין את ההלל אם גמרו אותו קודם שיקריבו כולם שונין אותו ואם שנו ישלשו‬
‫עי כל קריאה תוקעין ג׳ תקיעות תקיעה תרועה תקיעה‪ .‬גמרו להקריב סותחין העזרה‪ ,‬יגאה‬
‫כת ראשונה נכ‪:‬סה כת שניה נועלין דלתות העזרה‪ ,‬גמרו פיחהין העזרה יגא ה כת שניה‬
‫נכנסה כת שלישית ומעשה כולן שוין‪ .‬ואחר שיגאו בולן רוחגין העזרה ואפילו בשבת בפני‬
‫לכלוך ד‪.‬דם שדייה בה‪ .‬וכיגד היתד• הרחיגה אמת המים היתה עוברת בעורה והיה לה מקום‬
‫לגאת סמנה‪ ,‬וכשרוגץ להדיח את הרגפה סותמין מקום יגיאתה ור‪,‬יא מתמלאת ע י כל נרותיה‬
‫פפה ומפה עד שדיבים עולים וגפים ככאן ומכאן ומתקכץ אליה כל דם וכל לכלוך שהיה‬
‫בעזרה ואת*כ פותחין מקום יגיאתה והכל יוג א עד שנשאר הרגפה מנוקה ומשופה‪ .‬זה כבוד‬
‫הבית‪ .‬ואם הפסח נמגא טריפר‪ .‬לא עלה לו עד שמביא אחר‪:‬‬
‫א ל ה י ט ואלהי אבותינו מלך רחמן רהם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו שובה אלינו בהמון‬
‫רהסיך בגלל אבות שעשו רגינך בנה ביחך כבתהלר‪ .‬וכונן בית מקדשך על מכונו‬
‫והראנו בבנינו ושמחנו בתקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהגים לעבודחם ולייס לשירם‬
‫ולזמרם והשב ישראל לגויהם ושם נעלה ונראה ונשרחור‪ .‬לפניך בשלש פעמי רנלינו ונאכל‬
‫שם מן הזבחים וסן הפסחיס אשר יניע רמס על קיר מזבחך לרגון‪ .‬יהיו לרגון אמרי סי זהגי ‪p‬‬
‫לבי לפניך ה׳ גורי וגואלי‪:‬‬

‫דיני עירוב תב^צילין‪.‬‬

‫איש ה שסת בסצית יקת פ ת הסוכן לסעוד ת‬
‫שתריח של שב ת או של סעוד ה שלישית‪ .‬ונם‬
‫הב שיל ת שוב הסוכן לו ל ס עוד ה של שבת‪ ,‬כגון‬
‫תחיבת דג ח שוב או ב שד או ח רננו ל סר‪ .‬שחננו‬
‫ה׳ המוכן לו ל ס עו ד ת שתריח של שבת או‬
‫ל סעוד ה שלישית‪ .‬א כ ל או תן האנשים הלוקתים‬
‫עצם קסן ועל כ ל פנים סביגים סעורחם ל שכת‬
‫א*כ בתנ ם עושים ד ס צו ת בביזוי ואפשר שאת״ב‬
‫ס שליכיס אוחו י כ ן ינהונ בנ *ל נ‬
‫‪ q j‬ראוי ש בי א׳ יעשה ב ש בי ל כ ל בני העיר‬
‫ויוכה את העירוב ע״י אחר‪ .‬בי אול*‬
‫שבתה‬
‫א מ ך ן הז״ל אק יו׳ ט סכץ ל שכ ת וע״י עירוב‬
‫סותר‪ 1 ,‬ל כן ‪ ch‬ה ל יו׳ ט ב ע רב שבת‬
‫סבריוין ועירוב תבשילין( ל הזביר ב ל ‪ '0‬שלא‬
‫ד‪.‬גיח עדיץ ‪:‬‬
‫כ ת ב העסק ב י כ ה ד ס׳ ח ‪*1‬ל עירוב ת ב שיי ק‬
‫ראיתי ד‪.‬רכה הסונ״ ם לימהים פ ת ולוד‪,‬חים‬
‫ב שר עם ע ‪ 1‬מ א' שפל ו ס עו פ ל כור ^י לענין‬
‫דמא יוגאין א ב ל ה כי ב « סגור• כשעתד‪ .,‬ו אל‬
‫תר‪.‬י ‪ n iso‬זו קלד‪ .‬בעיגין־‪ .‬ול א ל רנ ם אסרו‬
‫רו״ל ש?יים אכדד‪.‬מ א בינו עייו ב תכ שילין‪.‬‬
‫ובספר יוחסין כ ת ב בור כ ר כ ר זדי״ על כן ב ל‬
‫ה‪9‬‬ ‫דיני עירוב תבעילין‬
‫הזוכה‬ ‫‪ 0‬ע מ ה ס ה רי׳ ל‪ .‬ואז‪ 8‬י י ל‪ H‬ד ם‬ ‫וכסו‬ ‫ס כ ה ה הוא ל א ח ד סבגי העיר או איזה אי סנו ת‬
‫וסזכה‪ .‬עב*ל‪ ,‬ויברך ‪:‬‬ ‫בר מינן מאינם יודעים‪ .‬ו ב ב ר ראיתי דבותי‬
‫מהנים ג*כ ב כ ה ב כ ל ע״ש בעירובי הבירות‬

‫דדעונו במצותיו וצונו על‬

‫‪-‬‬ ‫‪J T « t‬‬ ‫•‪»T ;I‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪J‬‬
‫ברוך אהה יי אלהינו מלך העולם אע‪ 1‬ר‬
‫‪-‬‬ ‫‪I‬‬ ‫ן״ייי‬ ‫^‬ ‫י‬ ‫‪*V| V‬‬ ‫‪• • V‬‬ ‫‪J T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪t‬‬

‫‪.‬‬ ‫מצות ערוב ‪:‬‬

‫עירובי הבירות‬ ‫עירובי וזבשילין‬
‫בדין ‪“ t‬‬
‫ולטלטולי‬
‫ז ־■ ‪•• 1‬‬
‫לאפומי‬
‫‪- * i‬י‬
‫לנא‬
‫‪T>T‬‬
‫שרא‬
‫יהא י‪•■1‬‬ ‫‪,‬״ ‪I‬‬
‫שרא לנא לאפ^יי‬ ‫ב דין יהא ‪- -‬‬
‫‪T 1T‬‬ ‫‪•*!■r‬‬ ‫ן י*‬

‫לחצר‪.‬‬
‫‪-• T V‬‬
‫ומחצר‬
‫‪--------‬‬
‫לבית‬ ‫מבית‬ ‫ולעיולי‬ ‫ולב^זולי ןלאצלוי״י ולאטמוני‬
‫לתחתית‪.‬‬
‫ומעלית ‪. I • I‬‬ ‫‪....‬‬ ‫לבית‪.‬‬
‫ן ‪- ,-‬‬ ‫וסבור‬
‫‪.‬‬ ‫ומבית ‪I‬לבור‪,‬‬
‫• ‪-‬ן•‬ ‫זלאדלוהי שרנא ולחהנא ילמפבד‬
‫‪ V‬ג ­­‬ ‫‪S‬‬ ‫‪r^|T*j‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•* י‬ ‫‪ -‬ן‬ ‫‪I‬‬

‫ומרשות‬ ‫‪■Ti‬‬ ‫לווית‪.‬‬

‫‪•T‬‬ ‫וטזוית‬
‫׳••‪J‬‬ ‫לעלית‪.‬‬
‫ג ‘•‬ ‫ומתחתית‬
‫■ ״“ ג •‬ ‫בל צרכנא מיומא טבא לשבתא‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪f r t J T‬‬ ‫׳‪■1‬‬

‫משבת זו לשבת אחרת‪ .‬לנו ולכל‬

‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪|T‬‬ ‫־ ‪VI V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫• ‪t -‬‬
‫‪5‬‬
‫לרשוו‪/‬‬ ‫*•‬
‫לנו ולכל יע^ראל הדרים בעיר‬
‫? י‬ ‫* ‪•« T J‬‬ ‫| ‪T‬‬ ‫‪IT‬‬

‫בעיר ‪-‬הזאת;‬ ‫הררים ‪• W‬‬ ‫ישראל ‪■T-‬‬

‫■ ‪•• »1‬‬ ‫הזאת;‬

‫דין ערב פסח שהל להיות בשבת‪.‬‬

‫ד כ ב ר נאסר כהנאה אסור ל ט ל ס לו )עי׳ במסר•‬
‫סקור חיים( )שם!! )ר‪ (.‬אם שכח ל טבור ה ‪ n‬ם ‪p‬‬
‫כ ע׳ ש יהן החפץ ב ס תנ ה ל א׳י כ שב ת עם ההדר‬
‫במסירה פסתיו אם יודע שהא׳י יחזיר לו אחו‬
‫‪ 0‬ם ח ואם לאו יפכזר החדר עם החפץ ב שבח‬
‫ויקנה לו עם מסירת הפס ת ה ואם אין פסהח‬
‫ב ה ד ר זה ימכור י ו כל א ססוזח ולא יכתוב לו‬
‫שפר רק יחן לו ד א׳י הכס ף ויתנה עם ר‪.‬א••‬
‫שבלפף ב ל א שמר יק‪ 5‬ה ה ח ד ר ולא יקכל‬
‫הכס ף בירו דק יחן ל חי ב ^ו ולא הוי כמקר‪,‬‬
‫ומפכר ביץ דאץ עישה רק ל הנ ע ל מאיסור‬
‫הסץ )א*ד יסיט סי׳ ח פ׳ ד( ‪) :‬ו( אם פ ב ש ל לשבר‬
‫זד‪ .‬ב ב לי ‪ nco‬אין לערות רותח ל תוך בלי‬
‫ר ס ן אם י א שריצה שלא לשמש ב ס פ ח בקדיר ה‬
‫זו שעירה עד ל א חר ססת )‪* 0‬ם שם! ז ‪ 01‬אם שבח‬
‫בע׳ ש להסריש ח ל ה פן הסת של שבת אץ הקנה‬
‫לאותו ■ו ‪ J‬דב שאר שבתות אם שבח אוכל והולך‬
‫ופשייד פ כ ל ‪ no‬חתיכה ואחר שבח מפריש‬
‫ה ל ה סן החתיכ ה שסשייר כפו שנתבאר כדיני‬
‫ח ל ה ו ע׳ס שחל ב שבת א*א לעשות כן דא״א‬
‫לשייר דצריך ל ב ע י ו ל כן אץ תקנה י או תו ■ת‬
‫ואסור ל א ב דו) ס ״ א סי׳ ה ק ״ ו פ י ק ח׳ ( ; ןח( אותם‬
‫הכלים ההמוציס ור‪.‬שולהנות ההפוצים טיהר‬
‫ל סי מי ם‬
‫)יי^ א ר ב ע ד ‪ ,‬עשר שחל להיו ת ב שב ת בודקי(‬
‫לי ל י״נ ואופרים ב ל הסירא‬
‫בו׳ ומבערים ד‪.‬בל סלאני ה שבת וסשיירץ ‪pia‬‬
‫ב' סעודות ל ‪ 1‬ורך ה שבת דבעודה נ׳ זמנה אחר‬
‫הסנחד‪ .‬ואז אינו יכול לעשותד‪ .‬ל א ‪ 3‬ם ‪ 1‬ה ולא‬
‫ב ה ס ן ויקיים סעודה נ' כסיני סירות או ב ב ש ר‬
‫ודגים ואם אין לו יעסוק כ תור ה בסקים סעודוי‪.‬‬
‫שלישית ס י׳ ת ס׳ ר( ‪» :‬כ( ומבערין החםזן בע״ש‬
‫‪ p‬דם ח « ת ואינו ‪ 0‬ב ם ל בשעת שריסח החס׳ן‬
‫רק ב שב ת אחד האכילה יאסד כ ל ה סי ר א כ ר‬
‫)שם( ‪ uj :‬אץ סב של^ ל שב ת זו דייסא ושאד‬
‫סתי קסהים ססני שנדבק ב קריר ה ויב םרך‬
‫הדהד‪ .‬ב שבת ואם ע כ ר ובי של ה ד ב ק בקדיר ה‬
‫וא״א ל קנ חו יש להדיחו ס ע ם ל ה ע בי ר הוזסץ‬
‫אכל א ם לא נ ד ב ק הסץ בקדיר ה אסור ל הדיחו‬
‫כ שבה רק סקנהו באעכעו זשב( ‪) :‬ר( אחר שאכל‬
‫ביום ה שבת סעוד ת שהרית ינער ה פ ס ה שאבלו‬
‫בו ויקנח הקערות כאעבע דס סינ ם בן העץ עם‬
‫שאר כ לי המץ ב ה ד ר שאינו בא שם ביו״ם ואם‬
‫נשאר ס ת יבול לי ח « לא״י ב שב ת כ ס הנ ה )ש ‪(0‬‬
‫ואם אין א״י יבול לזרוק ל סי ם אם ל א בעיר‬
‫שאינה ס עו רב ת דאינו רשאי להוציאו ס בי הו אזי‬
‫כוס ה עליו כלי עד אתר יו*ם ד ב ע ר מ דב מ״ם‬
 ‫דין ערב פסח שחל ׳בשבת‬
‫אסי־ הוא ר בו מוב הק ד מסתטא מותל ל ו א כ ל‬
‫ת ל סי ר ל סני ר בו א״צ ה סיכ ה אס" אין ר כו‬
‫םוכד‪.‬ק אא*כ יתן ל ו רכי רשות ות״ת םו‪( 0‬לנ‬
‫בדורו אף שלא ל ס ד סטנו כ לו ם ת שוב ב ר בו‬
‫ו א' צ ה סי ב ה ודוקא שאוכלין ע ל שולחן « ת ר‬
‫א כ ל אם אובל על שולחן כ ס׳ ע צריך ל ה ס ב‬
‫)שמ(י‪) ,‬זן ל כ ת ח ל ה י ס ב ב כ ל הסעודה ובדי עבד‬
‫יצא אם הי סב כ שעת אכיל ת כזית מצת וכן אם‬
‫שחה בום שלישי ורביעי ב ל א ה סיכ ה אין לחוור‬
‫ול שחות כוסו ת אתרים כ ה סי כ ה טשוט דצדיך‬
‫ל כ ר ך ב ס הי ג אם ירצה ל שתות כוס אתר וד‪.‬וי‬
‫כטוסיף על הכוסו ת משום דשטא ה ל כ ה כראבי׳ד‪,‬‬
‫דכוטן ה‪ 1‬ה אין ל ה ס ב ונטצא דיצא כ ב ר וטת‬
‫ששותה עור הוי כטוסיף א ב ל אם יש לו כוס‬
‫נרול ולא שתה אוחו כולו ונזכר ששתה אוחו‬
‫כ ל א ה סיכ ה אם נזכר קורס שהתחיל לומר ה ל ל‬
‫או שאר הנרד‪ ,‬ד ל א הסית דעתו עדיין משתיית‬
‫שאר הכו ם יכול ל שתות השאר ב ה סי ב ה וכל א‬
‫■‬
‫ב רכ ה ד י א הוי כטוסיף סשום דכוס א׳ יבול‬
‫לשחות' כ ט ה טעמים וטםחטא היד‪ ,‬דעתו בשעת‬
‫ב רכ ה ע ל כ ל הכו ם א כ ל אם התחיל לו טר‬
‫■הלל או שאר הנד ה הוי כנ ס ל ך ואם ירצד‪,‬‬
‫ל שתות הנשאר שכבום יצטרך ל ב ר ך ואסור‬
‫ל ס חו חו דהו' כטוסיף ע ל הכוסו ת ואם שתה בום‬
‫ב׳ ב ר א ה סיכ ה יבול ל שתות כוס אחר ב ל א‬
‫בירכת כ ס ה׳נ ו ב ה סי ב ה דבין שני לשלישי יכול‬
‫ל שתיח יין ב ל א ב רכ ה ולא נראה כטוסיף א ב ל‬
‫א ם שתה בום ראשון בל א ה סיכ ה וכין בום‬
‫ראשון לשני אין רגילין התירנא ל שתות ואם‬
‫ירצה ל שחות כוס אחר הרי יצטרך ל ב ר ך עליו‬
‫זד‪,‬וי כסוסי ף ע ל הכוסו ת ע׳ ב אין ל שחות בום‬
‫אחד אב ל טיב ש ב ה חל ת ה סי ב ה יהא דעתו‬
‫לשחות בין הכוסו ת הראשונות ואם יטעה שישתה‬
‫בוס ראשון ב ל א ד‪,‬סיבר‪ ,‬יכול ל שחות מ ם אחר‬
‫ב ה סי ב ה ו ב ל א כ ר כ ה ולא י ה א נראה כטוסיף‬
‫)שם ט״ א וסרי טגדים( ‪) :‬ת( צריך ל שתות ד'‬
‫יבוסית על ה ס ר ר דד‪.‬יינו סי א טר ה הנ ר ה בנתיים‬
‫‘ ו א ס שתאן זד‪ .‬אחר זד‪ ,‬ש י א כ ס ד ר דד‪,‬יינו שלא‬
‫א פ ר הנרד‪ .‬כנחיים ל א יצא וישתה עוד ג■‬
‫ברסוח על ה פ ד ר וי ב ר ך על ב ל בום ובום שם‬
‫‪*0‬ם( ‪; 1‬ם( שיעור הכום רביעית וישתה טסנו‬
‫רובו ־‬ ‫‪. , . .‬‬
‫‪10‬‬
‫ל םי ט ד ם ולהוביאם סביתו ב מ כ ת א ב ל ל ס ר ר‬
‫המולחגות שרוצה ל א כו ל עליהם ב לי ל ת ל א‬
‫משיס דהוי בסכין ס מ כ ת ליו׳ ם א כ ל אם רוצה‬
‫ל א כול ‪f 0‬ורר‪ .‬שלישית שאז אסור ל א כו ל ווםץ‬
‫יכול ל ה עיי ך ו ל ם ד ר אותם כדי ל א כו ל עליה ם‬
‫וכן סותר ל ס י ר אותם כדי שלא יהא נייאה‬
‫ה כי ח כ חו רב ה דהוי כסכין ל ס ב ת עצמו )ש״ם‬
‫סי' תדס׳ו( ‪ (0 :‬סעודה נ' ב שב ת ע׳ ס אינו‬
‫יכול לקייס ה כס ת כי ‪ 0K‬ור ל א כו ל חסץ ונם‬
‫סצה אכור ל א כול כעי׳ם א כ ל יכול לקייס ה‬
‫כתב שיל כ;ון וקניידלי' ^ א כ ל ד ב ר שהוא‬
‫טםונן כ כלי כנון )הרעםזלי״ך( אסור ל א כו ל ונם‬
‫וקויירלי׳ך( אסור ל א כו ל סשעה י׳ ו ל ס ע ל ה ולבן‬
‫אם רוצה ל א כו ל ם‪*-‬עה י' ו ל ס ע ל ה סעוד ה‬
‫שלישית אינו יכול לקייסה רק בסירות או בכ שר‬
‫ודנים )‪0‬י' תע׳א( ;‬
‫דיני הטיבר‪ ,‬ור' כוסות‪.‬‬
‫א( ו ך א שולחנו ערוך ס כ עו׳י שסצוה ל ס ה ר‬
‫ולאכול כדי שלא יישנו התינוקות‬
‫‪ M‬ב ל קודם שתתשך אסור אסי׳ לו מר הקידוש‬
‫משום דהכוס של קידוש הוא אחד מד' כוסות‬
‫וכולן צריב־ן להיות ב לי ל ה )סי׳ העיב( ג ) ‪■ (0‬יסדר‬
‫שולהנו בכלי ם נאים בסי כחו אף שבכל ה סנ ה‬
‫טוב לס ע ם ב כלי ם סשום ו כד לחורבן הו‪ p‬ס לי ל‬
‫סבת שמצור‪ ,‬ל הרבו ת ב כלי ם נאים ויכין סקו ם‬
‫סו ס בו שישב ב חכיב ה דרך חירות ואסי׳ עני‬
‫שאין לו ברים ישב על ה ס פ כ ל וכן סוחר ל ס סו ך‬
‫על יי׳ך תכירו א ב ל לא על ירך עצסו דסיחוי‬
‫בדואג )ידם( ‪) :‬נ‪ 1‬כשהוא טיסב לא יסה ע ל סניו‬
‫ולא על גביו ולא על ימינו אלא על שטאלו‬
‫ואין הילוק בין איםד ל א חר וש‪) : 10‬ד( נ סי ם‬
‫נדני שלא ל ה ס ב כי שוטבות על הר אבי־ה‬
‫שבזסן הזה אין ל ה כ ב )שם( ‪ :‬והו א ב ל תוך‬
‫י׳ ב הו ר ס על אכיו וא=י או חוך של שים ע ל‬
‫שאר קיו כיו כנין שלא נ י ג שבעה לסני ה רנ ל‬
‫אי; טיסב על ספר‪ .‬כ בו ד ה ו כ לו ל ה א כ ל צריך‬
‫ל ה כ ב בשינוי קצת דהיינו ע ל ממה וכר א׳‬
‫התת מראשותיו א־ על י י ך חבידו‪ .‬וקיט״ל ל א‬
‫ילבש )ס*ם שש( ‪) :‬ו( בן אצל אביו צריך ה טיב ה‬
‫ו ‪11‬‬ ‫דיני הסיבה וד כוסות‬
‫בוטרחח ואם נובר ל א ח ר שהתתיל ל כ ר ך כ ה ס׳ו‬
‫אומר על כוס רביעי ה ד ל ו ה ב ד ל ה )ם*א ח׳ י‬
‫ס״ם שםו ! >ב( אם שכח לו מר שהחיינו כקידוש‬
‫עיין כ ה ל כו ת סוכר״ ושם נ תב אר ר ק ביום שםיני‬
‫של בס ח אין לו תשדוסין סשום דכקי אין אנו‬
‫בקכיעא דירחא והוי ב רב ה ל ב ס ל ה )ב״ם מי'‬
‫תע*נ( ; >ט אם ל א אפר ההגדה עד ל א חר חצות‬
‫יאכל מצה ב ל א ב ר כ ת ע ל אכילת טצה ולא‬
‫י בר ך כבד‪*,‬נ על כ ל כוס רק על כו ם ראשון‬
‫ואחר הד׳ כוסות י בר ך ברב ה אחרונה וכן מרור‬
‫יאכל ב ל א ב ר כ ת על אכילת טרור )פ׳ ם סי*‬
‫הע*נ ותע׳ו( ם *ו ם דהוא בלונ ח א כ ץ ה ר ט בי ם‬
‫ובין החום׳ אם ה ל כ ה כר" אלעזד בן עזריה או‬
‫כר*ע מעי׳ בה שובח הרשכ״א סיסן חס׳ ה( לכן‬
‫נ׳ ל דל א י בר ך ד ספ ק ברכו ת ל ה ק ל )ועיי פ״ם‬
‫בא״א סי׳ תע׳ז ם»ק א׳( ‪) :‬ד( אינן בב׳ לילו ת‬
‫של ‪ nco‬חייב ב כ ל הסעות הנוהגות ב לי ל ה ‪p n‬‬
‫פהסיכר‪ .‬ו טכרך על אכילת ם ער‪ .‬ומרור ושאר‬
‫ברכו ת שמחויב רק ה הנד ה ישסע סאחר ואי‬
‫ליבא אחר יאמר ה הנר ה בעעטו ואין צריך‬
‫אונן‬ ‫יו׳ ם‬ ‫בכל‬ ‫וכן‬ ‫הטדרשיס‪.‬‬
‫חייב בקידוש ב לי ל יו״ט ס ״ ם סימן ח־פ‬
‫כמ‪-‬ז( ‪:‬‬
‫‪ p‬מי שאין לו יק‪.‬‬
‫שאק לו יין ב לי ל סס ח יקת נ׳ מעות‬ ‫)א(‬
‫ובוצע האסצעית לשנים ומצניע החצי‬
‫לאפיקומן ונוטל ידיו ופקדש על ה פ ת ואוננו־‬
‫קנ היו על הס ת אם ח ל בפ*ש במו ב ב ל קידוש‬
‫ו א ח׳כ יקה הפרוס ה ו מברך ע ל א כי ל ת מצה‬
‫ו או כ ל ה כ ר פ ס ו מ טב ל בסי פ ל ח ואזמר ס ה‬
‫נשתנה עד נ א ל ישראל ומברך ע ל המרור‬
‫ואת־כ אוכל הכריכו ת בל א ב ר כ ה‪ .‬ובשקוסות‬
‫שנהנו ליק ת מע״ד יכול ל שתות מע״ד לר׳ כוסות‬
‫אם אין יק מצוי >תפ*ט ‪:‬‬
‫פדר ליל פסח‪,‬‬
‫תאנים תפרי ם אנווים‬ ‫ישראל כסו תפוחים‬
‫וסקרי ם תותנים עליהם קנה וקנפון הדוסין ל ת בן‬
‫ב ה ם ד‪.‬םים‪ ,‬והב׳ הבשילין‬ ‫שהיו מנבלין‬
‫א ח ד‪.‬‬
‫הוכו ו‪ ok {3‬הבוס סחזיק וו ‪ ' 0‬ל‪ 1‬כסו‪ :‬ר ב';י‪ 1‬ו‪1‬‬
‫י״א מבריך ל מ תו ת רוב הכו ם ואם אין מו ת ה‬
‫ססנו רובו לא יבא לכן יקת כוס קפן מ ל‬
‫רביעית וישתה רובו )שם בסיא( ובריך ל מ תו ת‬
‫מ ל א ישהה יותר משיעור רביעית ואם שהה‬
‫יותר או בשני כוסות ראשונות בו־יך ל חוו ר‬
‫ולשחות ובאתרונות א־ב ואס שהה יותר סכרי‬
‫אכילת שרם א^י* בכי כוסות אתרונות בדיך‬
‫ל ת מ ר ול שחות )שם בס״א( ! ‪ n‬סי שאינו שותה‬
‫יק ספני שסזיקו או שונאו צריך ל ד חו ק עבסו‬
‫ולשתות לקיים סבות ד׳ בוכות )שם( ; )יא( סבוה‬
‫לחזור אחר יין אדום אם אין ה ל בן ס שובח‬
‫ססנו )שסו ‪) :‬יכו אבי' עני המתשרנם מן ה ב ר ק ה‬
‫ילוה או ישכיר עבסו כרי שיהיה לו יין על ד'‬
‫כוסות ומי שאין לו אל א על ד* כוסות ישחה‬
‫כול ם ב לי ל ה הראשונה ולא ישאיר ל לי ל ה שניה‬
‫משוס דבקיאץ אנו בקכיעא דירחא‪ .‬נר ב בי ת‬
‫עדיף מד׳ כוסות משום שלום בי ת )‪.*(H'D‬‬
‫ל ט תינוקות שהניעו לחינוך מבור‪ .‬ליתן ל כ ל‬
‫אחד כוס לבניו‪ .‬ואין ליק ח כוס מסיו בר סבני‬
‫לו ל ב‬ ‫שלא יובל ל ס תו ת רביעית ב ב '‪) M‬שם( ‪) :‬י ח נ סי ם‬
‫חייבות בדי כוסות ו כ כ ל מבורו הנוהנות כאותו‬
‫לי ל ה‪:‬‬
‫‪ p‬ט ס א' וסדר הפסח עד כום ב‪/‬‬
‫לי טו ל יריו קודם הקידוש רק אם אין‬ ‫>אן‬
‫ירע נקיות יסול ידיו ואין מכרך על נטילת‬
‫ידים ו פ תנ ק לו כוס ראשק ומק רש עליו ואוסר‬
‫זסן‪ .‬ב שבח אומר ויכולו ואס ח ל כ סובי ש אוסר‬
‫יקנה׳ו ואם שכח ל ה ב די ל ולא נז כ ר עד ל א ח ר‬
‫שהתחיל ה הנד ה ישלים ה הנד ה עד נ א ל ישראל‬
‫ואוסר ה ב ד ל ה ע ל כוס שני ויברך בבד‪*,‬נ ושותה‬
‫ואם מכדי ב אסבע סעודה אופר ה ב ד ל ה ע ל כום‬
‫ושוחה כ ל א ב רכ ת כבד‪*.‬נ )דפס חפא דעתו‬
‫לשתות ‪ p‬בתוך הסעודה וברכ ת בום שני‬
‫‪ W‬א ח ר ערבית יבא א ל ביתו ויסדר הקערד״‬
‫וו^וסץ ל א י עס ה אותו כ ק ער ה אלא‬
‫םכתוץ‪ ,‬וד‪.‬חרו ‪ 0‬ת יעשר‪ .‬ספירו ת שנמשלו ב ה ם‬
 ‫מדר ליל פסח‬ ‫‪12‬‬

‫שתחשך שעיקר המאות ה א ל ה הם כ לי ל ה ‪> :‬נ( סאוה‬ ‫אחר וכר ל כ ס ח ואחד זכר ל תנינ ה נהנו בב שר‬
‫ליתן בום ל כ ל אחר םהמסובין לפניו נם לתינוקות‬ ‫וב ‪r‬ר‪ ..‬ונ אכלי ם ב לי ל ב׳‪ .‬ונותנין ל כ ל אחר‬
‫כ רי ל חנכ ם ב ס או ת! »ד( ויזהר שלא יהיה‬ ‫ו א ח ד סמנו טעם ואריך להיו ת וזקערח ר ח ב ה‬
‫מ נ ם וימזונ היין למי החוזק ש לו!‬ ‫הכום‬ ‫שיהיו סונחים ב ה ע ל ה ס ד ר וא■״ אינו יודע‬
‫)הן יין אסוקים סקדשין עליו והוא שיהי׳‬ ‫רחמנא לי ב א כעי ואנחנו‬ ‫ס ו ק של רבדי ם‬
‫קו ר ס שרייה‬ ‫קאת‬ ‫לו‪.‬לו הי ה‬ ‫בהאסוקי ם‬ ‫סכוונים שיהיו ם עשינו ס אורף עס היודעים‬
‫‪: (0 *0‬‬ ‫וסכווניס כהונן ‪) :‬ב< ולא יאמר הקידוש אלא עד‬

‫ל‪ ,‬ה ל ת מ עז ה‬

‫טעם לבישת בגד לבן בליל פסת כביום הכפירים‪.‬‬

‫לי שראל וחזרו לקדו שהן הדאשינה‬ ‫נתראה ה ק כ׳ ה‬ ‫במסח נמקו ישראל סרזא דסס אכו ת א ופ ס ק ה‬
‫יאיאת סצרים שנמסק זוהסחן‪,‬‬ ‫שנתקדשו כ ע ת‬ ‫ווהסחן‪ ,‬לו ה לוב שים לכנים‪ ,‬כ סו האשה‬
‫רוכ ש ת לבנים‪ ,‬לכן נם כיו ה׳ ב‬ ‫ונעשו ב חינ ת‬ ‫הלוב שת לבני ם אהר הפסק זוהמת נדתה‪ ,‬וכידוע‬
‫כסו כמסח‪ ) .‬חיי ת אסת ס ח ר הי ק‬ ‫לוב שים לכני ם‬ ‫םזוה*ק שזה עגין הספירה‪ ,‬אסנם א ת׳ ב ע׳י‬
‫םיהי״ר יהורא ארי׳ליב איגד ׳*״ל מלובלין(‪.‬‬ ‫הסעשה שהיה חזרה הזוהסא כידוע עד שכיוה״ב‬

‫מנהגי הגאון החסיד רבינו אליהו מווילנא‬ ‫סרר הקערה לפי מנהג‬
‫זיל לסדר של פסח‪.‬‬ ‫רבינו הקדוש הארירל‪.‬‬
‫וז‪ «7‬לך ®דר חקעיח נ‪#‬י מ ו ן ^ י ן את הכום וסקר ש‬ ‫ס ד ך השולח) נכון שיד\ה‬
‫ונוסליז לידים ו ס ב י ר‬ ‫®י"* ״גי*•’ ׳' י‬
‫‪ £‬כזזי* חרסח ביינת ‪CC‬‬ ‫*‬
‫*‬ ‫חריוסת‬ ‫מרור‬ ‫‪y‬‬ ‫מצות‬ ‫נ׳‬ ‫‪5‬‬ ‫ססירר מבעיר‬
‫על נ טיל ת ידים‪ .‬וסוברין‬ ‫גבחרר^‬ ‫^חסד‬
‫ה ס דר תיכף ^‬ ‫כרי שיעשה‬
‫^ בחומץ ו מ כ ר ך בורא פרי‬ ‫‪ ^ M‬ב' מצות‬ ‫ביצ ^ ש‬ ‫^ז רו ע‬
‫‪'Y‬‬
‫כשיכא סבי ת הכנס‪!,‬‬
‫האדמה ואיכלין בויח ואינו‬ ‫ץ‬ ‫מ רו ר‬ ‫השולחן ®י י '‬ ‫שיר‪,‬יה‬
‫ביצה מברך ב רכ ה אחרונה‪ ,‬ואח*כ‬ ‫ורוע‬ ‫רגלים ולו ה עליו ו ס פ ה‬
‫ל בנ ה ועליו מפה פרוסה ואורך ל ח ר ו ס ת כ ר ם ם ^ מכיאין הקערה עם הפצו ת מנולין‪ .‬ומסודרות‬
‫כ' ס אי ח‪ .‬פ רו ר‪ .‬וחרוסת‪ ,‬ורוע‪ .‬וכי אה‪.‬וכואע וסמסין‬ ‫‪2‬‬ ‫חז ר ת‬ ‫ד‪,‬שולחן ור חבו כמו ב שב ח §‬
‫פרומר‪ .‬ושלימה והפרוס ה‬ ‫לאפיקומן ונשאר‬ ‫וישים אחוריו לאפון ופנת ונ ר‬
‫פ ל מ ע ל ה‪ .‬ומניח הביאר‪ ,‬וה‪ 1‬רוע הח ת ה שריפה‬ ‫מני ד‪.‬נרות ויבין ס ל ה !‬
‫‪ 0‬ך ך הקערד‪ .‬יד‪.‬א כ ס ד ר הזר‪ -‬ור‪.‬וא סי ק ח שלש וד‪.‬םאה מכס ה אוהם ומרור וחריסה מ ל מ עי ה‬
‫מאות ששירות ומניח הכהן ל מ ע ל ה ותחתיו ומנביה הקערה בעאטו ואומד הא לח מא ו מ ל ם‬
‫סומעין‪ .‬ונו טיין ה ק עי ה מעל ד‪-‬שיחן וסוזגץ‬ ‫לוי ותחתיו ישראל‪ ,‬ויקת מרור וכ ר פ ס וחרוסת‬
‫הכיס‪ .‬ושואלין מה נשתנה ואוסר הנד ה וכולן‬ ‫ושני סיני הב שיל זרוע וכיאה מבו שלים רוקא‬
‫טופעין‪ .‬וב ס טני ע לע שר סכו ת נוחנין לו כלי‬ ‫ומניח אדו החמשה דברי ם ל מ על ה על ד‪.‬שלט‬
‫והוא שופך י* פעפים וכן ל ד אי ך כר שופך‬ ‫מאות דהיינו ורוע ביפין שלו וכיאה כ ס ס א ל‬
‫שלשה פעפים‪ .‬ובום שיו ט עו טי בכוסות של‬ ‫שדו פרור באמאע כ ץ הזרוע והביאה‪ ,‬ותייוסח‬
‫ב ׳ ב וכוסו כאסאנס וכשמגיע ל כ א ה זו מביאין‬ ‫יניח בקו היסין שלו‪ .‬התורה יניח ל פ ס ה מן‬
‫הקער ה ואימר עד אשר נ אינו וסכמי! ה ק עי ה‬ ‫הפרוד בקי האמצעי והוא כרי לעשות אח*כ‬
‫ו אוסר א שי נ אינו‪ .‬ו מ כ ר ך כפה*נ ושוהה הכום‬ ‫כריכה עם ה חזר ה ואד ישנה פור‪ .‬ה ס ד ר ‪:‬‬
‫ואח־כ מניין פני ה כ ל ה ל א ח ר וי ברגוו ^ יקיו‪.‬‬
‫ענמי״י‪ .‬כפר‪.‬יא‪ ,‬אשר גאלנו היא ב רב ת שעשה גפים כוי‪ .‬ו כ פ ד רנ על כוס ב‘ ‪ .‬ונו סיין לידים ו מ כ ר ך‬
‫ענמ׳י‬
‫ז ‪13‬‬ ‫סדר המערה‬
‫ענט״' והמוציא ואכילת מצה על הטרוטו! ובוצע מניהם ואוכלץ טרור סדוסק כ ד ח ומיעורו > ‪t'xn‬‬
‫ו א ח׳ב אוכלים הביצים‪ ,‬ושעם האכיל ה ל א‬ ‫ב ‪ r‬ה »קועה בחרובים וכן הכריכ ה מוקעין כחרוכת‪.‬‬
‫מאכילות ה״ו ל הזכיר אבילוה ט׳ ב ד‪.‬יום ר ק ®הוא זכר ל חנינ ה ®צלי אק ל א כו ל בשםת זכר‬
‫לאסח רק ב ע ר ז כ ר ל מס ת וביצים וכר לחנינ ה‪ .‬ואח*כ אוכלין אמיקומן כזית א׳‪ .‬ודוקא קודם‬
‫חצות א כ ל ה ל ל אץ הקמר אם הוא ל א חר חצות‪ .‬הביס ®לו סעוסר ל כ ה ס׳ ז‪® .‬וויך חס חך‪ ,‬ה ל ל‪.‬‬
‫ואינו אומר יד‪.‬ללוך כ ל ל ר ק הודו ונשמח וישתכח וססיים כ ב ר כ ת י ע תב ח ‪:‬‬

‫כאד מריס‬
‫שלכן ניניתים ד ^ א אלו המינים לסי שהם סימן‬ ‫ב ס ד ו ר הקערה מניחין שני תבשילין אחד‬
‫חירות כי בעבדוחם במצרים לא אכלו לא בשר‬ ‫זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה‪ ,‬ונהגו‬
‫ולא ביצה עיין א ק עזרא ם׳ וארא ח' כ־ב ‪:‬‬ ‫בבשר וביצה וש״ע אויה סי׳ תע־ג סע* ‪ 1‬׳‪ ji‬ונראה‬

‫סדר הגדדו עזל פסח‬

‫קהלת משה‬ ‫באר מרים‬
‫^ ך ע ן לכאורד‪ .‬היה צריך להיו ת מקורם רחץ‬ ‫ה ם י מ ן ה ח רו ד הזה יסד רבינו שמואל‬
‫ואת*כ קדש‪ ,‬אך כ׳ ק אבי ‪ M‬ד ם ר ר‬ ‫^‬ ‫ספליהא‪ ,‬אחד מבעלי התוססות‪,‬‬
‫!הנד‪*,‬ק ר' אברהם מסוכמשיב! זצללה*ה אמר‬ ‫חבירו על רבינר בעל הסם״^ ושל רבינו‬
‫משום דביצ״ם היה הגאולה אף שלא היו ראויץ‬ ‫יזדאל מסאריז )עיין בססרי תילמת רבינו‬
‫כרכ תיב ואת ערום וערירי‬ ‫יזויאל שבראש ספר‬
‫וכמו כן לדורו ת סתעוררת‬
‫השמעת‬ ‫הזה‬ ‫בזמן‬ ‫ורחץ‪ ,‬מרור‪3 ,‬וךןד‪,‬‬
‫! * ‪I‬‬
‫הדש‪,‬‬
‫־‪ 1‬־‬ ‫ו ס ע ני ד ח״ו ע* מ־ה(‪,‬‬
‫הויכו״ העי״‬
‫הקדושה ל כ ל אחר אף‬ ‫כרפס‪: ,‬חץ‪ ,‬שלחן עורך‪,‬‬ ‫וכן הביאו רבותינו‬
‫שאינו ראוי ל כ ך עכ״ר‪.‬‬
‫ולדעתי יש עוד רםז‬ ‫רחצה צב‪4‬ן ברך‪,‬‬ ‫‪: T‬‬
‫מגיד‪,‬‬
‫‪•-‬‬
‫הקדסוניס עיד ה י ״‬
‫סימנים לסדור המסיבה‬
‫®לעון קד® הוא ד‪,‬זמנה‬
‫סלשון הקדי® לךואיו‬
‫^‪:‬יא‪ ,‬מצה‪ ,‬ד‪.‬לל‪ ,‬נרצה‪.‬‬
‫‪T‬‬ ‫•‪:‬‬ ‫־ “‬
‫בליל התקדש החג‪ ,‬ראה‬
‫שלום‬ ‫בספר הפרדס לרזרי‬
‫צ ר ך לד״זמין‬ ‫®עב• מ‬
‫שהובא הסימן של ר' יוסף טוב עלם‪ .‬בהנהות‬
‫עצפו כ ס ש ה׳ ב אנכי ה׳ אלהיך המעלך םא ‪p‬‬
‫מיימונית לנוסחת ההנדה של הרמביט הובא ה סי ^‬
‫ט צ ר ם ®זהו ה ס ד נמוד אמי־ ל סי ®אינו כדאי‪,‬‬
‫של סהרים מרוטנבורג‪ ,‬במחזור ויסרי ‪ •y‬ר ‪*1‬ד‬
‫אך הר ח ב מיך ל ה ‪ r‬ת עכ־*מ ראוי ל ק ב ל‪ ,‬או אמלאהו‪,‬‬
‫הנדול‪,‬‬
‫ע*כ לזכו ת ל ה אר ת הנ אול ה צריכים נ ס עוזה‬ ‫מסורת סי־סן מנזעם ר׳ יוסי‬
‫הדין ב שרת סהרש־ל סי' ס״ו וס״ת ושם ם*ס‬
‫הזמנה עכ*מ ק כ ל ה ב ל ‪ 3‬לצא ת ממצרים ערות‬
‫הא ‪ p‬ואז ד‪,‬ארה ד״נאולה רוחצת אוחו ®החסא‬ ‫ס״ד‪ ,‬ובפסח מעובץ שעל ההגדש״ם מבעל‬
‫ר‪,‬קדו ‪6‬‬ ‫כנסת הגדולה ועוד ;‬
‫מ ד ע ן ‪ ,‬הנה מבואר בירושלמי פסחים פ׳י ודיא והובא לחיכה בש״ע אר ח סי׳ תע״ב סע׳ י״ד‬
‫שמצוה לחזור אחר יין אדום‪ ,‬חהו משום שהוא הממוצע ביינות וטוב לאנשים‬
‫וגם מ שים ששניהם חייבים בארבע כוסות‪ ,‬דמצינו שהיין השחור הוא חלוש ביזתר עיין‬
‫ע ת ך ערך אליוסטרין וברע־ב מנחית פ״ח פ״ו‪ .‬שלק נקטו בתרגום שני לאסתר ‪ *0D‬גם‬
‫ושתי המלכה עשתה משתה נשים שהיתה מתנת להן חסרא א ו כ ם א וכ״ה בילקוט‬
‫שסעיני שם מוזנת להן ‪ p‬ש ‪ n‬ו ר לאשר הוא חלוש וטוב בשביל נשים‪ ,‬ולהימון יין‬
‫ל ק מציגו בי הוא עו ביוזזר עד כי ע־י חריפותו יעביר כתמים מבגד הנכבם בו ולכן‬
‫נמלץ‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדר‪ .‬של פמח‬ ‫קהלה מ ש ה‬ ‫‪14‬‬
‫הקדום לא יגרר אחריו עכירד^ וזהו ברס ם היינו נמלץ עליו כיבס ביין לבושו שאמרו בבראשית‬
‫אכירת הירק‪ ,‬ירוכ כי ירק אותיות קרי ה א‪ 1‬רבה שם פ‪ 1‬״‪ (1‬זה ה ת ל ב‪ ,‬כלומר היין‬
‫סתוקן החטא‪ ,‬ומיחוקן ה חפ א סיני ש הארם עד הלבן ראה מת״ב שם‪ ,‬וכ׳ ה הכוונה בהכתוב‬
‫כ ס ה היה רחוק פ ה שיי ח וי שב ל היו ת שטל שא הריו לבן שנים מ ה ל ב שע״י היין הלבן‬
‫העז הוא שכור כל‬ ‫רוח ויתנהג ב ע מ ה דרכו‬
‫כך עד שמראה שניו‬ ‫כשחל יום סוב ב שב״ אןטך‪,‬ס ‪.‬‬ ‫של עני כטרוסה וזהו‬
‫ושוהק עיין כתובות‬ ‫יחץ ועי־ו יתוקן בדית‬
‫־ ! ד י • קי א ע״ב ויומא י״ח‬ ‫‪■■t - •• -s! - v -‬‬ ‫‪t‬‬ ‫הל שק סניד‪ ,‬ושססשסואל‬
‫עליון ממלך מלבי המלכים ס ‪ 5‬־«‪ « ,‬בי ‪on»n 1” n‬‬ ‫שבואל‬ ‫ד׳‬ ‫סהנה״ק‬
‫מסוכס שוב זא׳ל( ‪:‬‬
‫ה־ ־י מ ‪m ru‬‬ ‫ה״‬
‫עיין ב׳׳ב צ*ז ע‪-‬ב‬ ‫י *‬ ‫א ת קי נו ס עו ד ת או כ ר‪.‬‬
‫ב סעוד ת שכת‬ ‫*‬
‫מ ל א כ י ה ת צ לו ם ושיתין מיני המרי הוו‬ ‫ל ש ל‪ 1‬ם‬ ‫אומרים כ כ ל סעודה בואכם‬
‫מעליא דכולהו סומקא‬ ‫י ’‬
‫ק דו ט ה אחרת‪ ,‬כ לי ל שבת‬
‫מ ל א כ י ע ל י ו ן מ מ ל ך מ ל ? ' נ י ט ץ ע ‪ -‬ע ״ א ועליו‬
‫ד ח ק ל תטותין קדישין‪,‬‬
‫ביום דעתיקא קדישא‪ ,‬המלכים ה ק ל ו ש ב ף ן ך ך ן א ג■״‪ .‬אמרה תורה ודם ענבים‬
‫האדום‬ ‫סותו שהיין‬ ‫י *‬ ‫־ י*‬ ‫ובסעודה שלישית ד! עיר ־ ־ י ־‬
‫ב ר כ ו נ י ל ז מ ל ו ם מ ל א כ י ד־‪.‬עזלום כדם מרווה גופו של‬ ‫אנטץ קדישין‪ ,‬ובסעודת‬
‫אדם‪ ,‬כתיבי״ קי‪-‬א שם ‪:‬‬ ‫־‬ ‫״‘‬ ‫יו□ טיב אוסרים ב כ ר‬
‫־‪.:‬־־■ ׳י! י ־ ׳י ׳י׳ ־ ’ ״ ש ל ו ם ע לי כ ם וכוי‪,‬‬ ‫סעודה ד קו כ׳ ה ושכינתי*‪.‬‬
‫במנחות מ׳ג׳‬ ‫וכשחל יו״ם ב שב ת ל א המלכים הקדו^ז ברול הוא נ‪-‬ט•‬
‫‪.‬‬ ‫^‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪t‬‬ ‫־‬ ‫־ ‪• T S‬‬
‫ע״ב אסרו רז״ל כל מי‬ ‫ראינו ססורש איך לוסר‪,‬‬
‫צ א ת כ ם ל ש ל ו ם מ ל א כ י ד ^ מ לו ם שיש לו תפילין בראשו‬ ‫אם ב כ ל סעודה קדוס ה‬
‫מלאכי עליון ממלזי מלכי ובזרועו ציצית בבגדו‬ ‫אחרת כ ב ש ב ת או כ כ ל‬
‫י ג ד ־ “ ‪ : - i v v * 1 *V‬י י ומזוזה בפתחו מוחזק י‬ ‫הסעודות ד קו ב׳ ה כסו‬
‫הוא שלא יזזטא שנאמר‬ ‫ג״ט‪:‬‬ ‫הוא‬ ‫ברוך‬ ‫הקלוש‬ ‫המלכים‬ ‫ביו״ם‪ ,‬ונראח ל הכרי ע‬
‫ד ק רו ס ח הג'‬ ‫עטס׳ש‬
‫והחונז המשולש לא‬
‫תטלות ד ס כ ת כ ק ח ש ת כי מלאכיו יצוה לך לעזמרך בכל ךרכיך‬
‫במהרה ינתק ואוסר‬
‫הסעורוי^ וכ שב ת נוסחי‬
‫ן; ;עזמר צאתך ובואך מעתה ועד עולם; חונה מלאך ה׳ סביב‬
‫הת טלות סשונה‪ ,‬ב לי ל ה‬
‫ולכן‬ ‫ליראיו ויחלצם‪,‬‬ ‫בין ביו׳ם שחל בשבת‪ ,‬כץ כיו״ט לבף‬ ‫אוסר אתה קדשו^ ב בו ק ר‬
‫ישסח סשה‪ ,‬וב סנ ח ה אתה‬
‫אתךץטםעוךוואךמלכא ינל‪*5‬י'‪.‬יא ״״”‪ A‬״ ; י לו‪ .‬ץ »‬ ‫אחד‪ ,‬ס שאיב כיו׳ ם תקנו‬
‫מזוזה אומר התכבדו‬ ‫ה י א ס ע ו ד ת א ל ק ו ד ש א ב רי ד •‬ ‫מס ח אחד לג' חטלות‪,‬‬
‫מביבדיסקדושי□משדתי‬ ‫‪-‬‬ ‫‘ ת א ו ש ^ינ‪ ,^ ,;,‬ך‬ ‫קדושת הסעודות‬ ‫ובן‬
‫עליון וכוי‪ ,‬ברכות ם׳‬ ‫* • ‪**I‬‬ ‫בי ר ם נ׳ ב א חד דקוכ״ה‬
‫ע״ב‪ ,‬ואנן שאץ אנו‬ ‫קדש‬ ‫וכן נראה‬ ‫ושכינתי*‪.‬‬
‫היום‬ ‫מלובשים כל‬ ‫™!תקינים‬
‫אבל בשבת שהיא אות‬ ‫יוסף או־ה סי׳ נ׳(‪,‬‬ ‫בתסילץ אין אנחנו אומרים התכבדו וייעוץ בית‬
‫פירות ממי‬ ‫הלוקח‬ ‫עיין דמאי ם‪-‬ד מ‪-‬א‬ ‫במקים חפילץ‪ ,‬ונם עמי הארץ יראת שבת עליהם‬
‫ובירושלמי משום שאימת‬ ‫בשבת יאכל על שיו‪,‬‬ ‫שאינו נאמן על המעשרות ושבוז לעשרן ושואלו‬
‫יזכה כל אדם מישראל־‬ ‫ירא שבת‪ ,‬לכן שסיר‬ ‫שבת עליו ואסרו בתקוני זהר תקץ ט* בראשית‬
‫להיות‬
‫ח ‪5‬נ‬ ‫קהלת טשד•‬ ‫דגדה שר פסח‬ ‫באר מדים‬
‫סהתקוגים ותי' י״ח כ׳ ר סע׳ד( דח שיב קדושת‬ ‫להיות מלאכי השרת מלוין ‪wik‬״ ובכן נטבע‬
‫הת אלו ת רש כ ת דשביגתא תתאי אתה ק ד ש ת‬ ‫לומר שלום עליכם מלאכי השרת משרתי‬
‫ישמח משה דאימא עלאה‪ ,‬אתת אתר עמוד‬ ‫עליץ כהסננון בנט׳ ברכות שהבאתי‪:‬‬
‫דאסכעיהא‪ ,‬ואנו רואים כ שתל יו״ט כ שכ ת ל א‬ ‫ס ב לי מרנן‪ ,‬יעוץ באבודרהם סדר קידוש‬
‫סיותד‬ ‫נוסח‬ ‫תקנו‬ ‫של שבת שהביא‬
‫ל כ ל תאלח‪ ,‬ונראה סזד‪.‬‬ ‫סעמים שונים לאמירת‬
‫שנם קדושת הסעודות‬ ‫ק ד ע ‪ ,‬בכוס רתשון יעשה הקידוש מעומד‬
‫סברי וסיים וי״א על‬
‫ביו״ש שחל ב שכ ת הו א‬ ‫וקודם הקידוש יתמד;‬
‫שם דאמריץ בם׳ כיבד‬
‫ד קי ב׳ ה ושכינתי׳ ב ב ל‬ ‫‪ q‬ךי‪ J‬י פוןן וסןמן לק!ם ‪ 9‬ןות כ‪ 1‬ס רתשץ‬
‫מברכין בא להם י ץ‬
‫)ארי תריק‬ ‫הסעורוו^‬ ‫מאו־גע נ‪1‬ם‪ 1‬ת ? ‪9‬ם להוד קוך!ת זיף־ן‬
‫בתוך המוץ כל אהד‬
‫מהבה״ק ר• ‪ 1‬רוק הכהן‬ ‫הות חןקינץיה על לדי מהות טמיר ]}קלם‬
‫ואחד מברן לעבמו‬
‫זכ״ל מלובלין( ‪:‬‬ ‫ב?ם ד ^ ת י י !‬
‫לסי שאץ בית הבליעה‬
‫ויכל אלהים ביום‬ ‫כ שחל יום סו ב כ שב ת מתחילץ כאן ן‬
‫■גוי ועכשיו שבית‬
‫ה^זביעי‪ .‬ר״ל‬ ‫בוקר;‬
‫דהי ש ‪I‬‬
‫ערב ‪• I-‬‬
‫נליאויד‪ ',‬ש *‬
‫•ן•‬ ‫הבליעה ■טי הוא אומר‬
‫בתינת אלהים היא מר ת‬
‫ב שב ת‬ ‫בלחה‬ ‫הרץ‬ ‫יום העזעזי; ויכלו היזמים והארץ‬ ‫היש בדעתכם רבותי‬
‫קודש דבל דינין מחעברין‬ ‫וכל צבאם‪ :‬רכל אלהים‬ ‫לשמוע הברכה ולכוון‬
‫וו*ש ש ה קבי ה‬ ‫מינה‪,‬‬ ‫דעתכם לבאת בה ידי‬
‫ברא העולם ב םר ה״ד‬
‫כיום הטביעי מלאכתו א^^״עעוה‬ ‫הוכה והן עונץ ״להיי״‬
‫ושהף א ה׳ ב ס ר ח הדחפים‬ ‫‪3‬י>ככות* ב י ט י הטביעי מכל‬ ‫בלשץ תלמוד ״ ה ף וזהו‬
‫בתינת‬ ‫ה שכ ח‬ ‫הוא‬ ‫מלאכתו א^ר ^׳ ת‪ :‬גיבדך‬ ‫הנכץ שבכולם‪ ,‬וסיים‬
‫רהמיס לקיום העולם ו!'ש‬ ‫שמזה תשתרבב מה‬
‫מה היה ה עו ל ם ה סד‬ ‫אלהים א ת ל ם השביעי ויקדש‬ ‫לת יים‬ ‫שאומרים‬
‫מנוחה‪ ,‬ב א שבח בא‬ ‫כי״בו שבת מכל מלאכתו‬ ‫כששותים‪ ,‬ויעוץ בתקו״ז‬
‫מנוחה‪ ,‬כי העולם עודט‬
‫אשר ברא"אלד‪,‬ים‪’,‬לעשות‬ ‫תי׳ ב״ד ם*ם ע*א ונ רין‬
‫רואף עד יום ה שבח‬ ‫למימר סברי מרנן‬
‫ו א ח׳ב וירא מניחה בי‬ ‫ב ש תי ' » י א ב ט ו ו י שזוזיי ץ ‪1J 0‬‬
‫ותימן דאפרין וענו לחיי‬
‫מיב‪ ,‬וו*ש וירא אלהיט‬ ‫עי ״יין‪ ,‬סבף־ מרנן וריבנן ורבותי‪:‬‬ ‫בנץ דאיתקשר באילנת‬
‫את כ ל א שד עשה והנה‬ ‫העולם‪,‬‬
‫‪I‬‬
‫לד‪,‬ינו »מלך‬
‫‪T‬‬
‫אתה יי א’‬
‫די ‪• V:‬־‪I T IV‬‬ ‫־ ‪T‬‬
‫ברוך‬
‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫דתיי וכר‪ ,‬וראה שנת‬
‫מוב מאד וםפיך ליה ויבולו‬ ‫ס״ז היי והמרת למום‬
‫)תאארה שלפה פהנה*ק‬
‫בורא פ ך דעפן;‬
‫ותלמידיהם‬ ‫רבנן‬
‫ר־ש פוירוססק ‪ 1‬ב״ל( ‪:‬‬ ‫ב ת ך אתה יי‪ ,‬אלדדנו מלך‬
‫־‪IV r .‬‬ ‫‪r-‬‬ ‫;‪v‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫• ‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫▼‬
‫ו כ ר‪:‬‬
‫א ע ף בחר בנו מכל‬ ‫ב א׳י‬
‫עם וכו‪ /‬כ תיב‬ ‫העולם‪ .‬אשר בחר בנו‬
‫‪IT‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫*‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫רק‬ ‫)דברים יי ם' ‪0‬‬ ‫' מכל‬
‫באבותיך חשק ה׳ ל א ה ב ה‬
‫אותם דג הוי בזרעם אהדיהם ב כ ם מ כ ל העמים ביום הוה‪ ,‬שהשק יאפר על ר ב ד הנ כ ס ף פ אר‬
‫עאשותו‪ ,‬שבאבות הקדושים חשק השי״ת ל א ה ב ה אותם‪ ,‬א ב ל בזרעם אחריהם כ ה ר מ כ ל העמים‬
‫בי חס ל כ ל העמים ב תר ב ב ס ביום הזה‪ ,‬וזהו שנמבע מראש אשר ב ת ר בנו מ כ ל עם‬
‫ואח״ב ורוסס ט מ כ ל לשץ וקד שט כפבותיו )כלי י ק ס ‪:‬‬
‫שבתות‬
 ‫באר מרים‬ ‫הנדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬
‫?צכתות לנזניחר‪ .‬ומזעדיסלשמחד״כי^בו‪ /‬בא״י מקדש י ש ר א ל והזמנים‪ ,‬יעוין בסס׳‬
‫ביסרים םי״ג הייד גבי ברכות ר‪,‬הםשרח‬ ‫כד כתי ב‬ ‫תזא סזנין עו ה ״ ב תי תן כ‬
‫כיגי ו כ ק כג׳י ונ^דא פתכד‪ .‬סוכר‪ .‬כ כי ת מוי‪ ,‬שנקטו מטבעת ד‪,‬ברכה פקד ש ישראל ו י ו ם‬
‫ותיא ג קי א סניחה סרדא עיקר ס ר סן סר כג״י‪ ,‬ם ל ו ג י‪ ,‬כלומר שמזכיר משורש שם החג‪,‬‬
‫לדוגמא בשסח חותם‬ ‫וב סועדים נתגל ה האדר!‬
‫ישראל וחג‬ ‫מקדש‬ ‫סר הסי א‬ ‫עליוגדו‬
‫הפגו ת רכן בכל חג‪,‬‬
‫מכל עם‪ ,‬ןרוממנו מכל ל^צוז‪,‬‬ ‫וב ה תנלו ת ולב] ה ם יפי‬
‫ועיין עוד שם םי״ט‬
‫;‪T‬‬
‫ומוישנו במצותיג ותתן לגו יי­‬
‫‪T‬‬ ‫־ ■ ‪I V‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪J • S‬‬ ‫י‬ ‫! ■ו!‬
‫שפתה‪ ,‬ור‪.‬יםים האלד‪,‬‬
‫הם הכנה ל כ ל הזטנ‪-‬ם‪,‬‬
‫)לשנת שבתות ד‪,‬״ז מטבעת החתימה‬ ‫אלד־דנו באהבה‬ ‫ה שבת נותן סנוחה ל כ ל‬
‫בתשלה‪ ,‬אטגם אגן לא‬
‫גהנינן הכי רק חותמין‬ ‫י<מועךם ל שמחה‬ ‫יפי הטעשה והפועדים למנוחה‬
‫נותנים שפתה ע ל ב ל‬
‫בכי המועדים מקדש‬
‫ישראל והזמנים‪ ,‬והטעם‬
‫הים וזמנים לששון י את"יום‬
‫‪V‬‬ ‫)‬ ‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬ ‫} ‪• -‬‬ ‫‪• -‬‬
‫פעסים‬ ‫השנד‪ ,,‬ו‪ ' 1‬ס של ס‬

‫‪ •M I‬דהנה סה שמקדימים‬ ‫חג‬‫יזם(‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ו‬

‫‪VI‬‬ ‫חזה‬
‫‪V-‬‬ ‫היטבת‬
‫‪V-‬‬ ‫)י»נו׳‬ ‫בשנד^ פלשון סעפזן‪,‬‬
‫גריכי ם לעודד‬ ‫שהם‬
‫ביו״ט קדושת ישראל‬
‫היא‬ ‫היום‬ ‫לקדושת‬
‫המצות הזה זמן הדרתנו‬ ‫כ ל ה סנ ה‪ ,‬ועין פכק שים‬
‫והנתילנו ו כי שכת וסועדי‬
‫כאמור לאשר קדושת‬ ‫מרןראיהדש זכר‬ ‫ל היו ת נ חל ה‬ ‫קדשך‪,‬‬
‫ההג כישראל תלוי ס ע׳י‬ ‫ליציאת מצס‪ ,£‬כי כ« בהרת‬ ‫בלי סעדים‪ ,‬וד״שיאנו ה'‬
‫קביעתם יתקדש היום‬ ‫אלהינו את ב רכ ת פועדיך‬
‫לע׳ ביצה י״ו ע״א(‪,‬‬ ‫ואותנו קדשת מכל דעמים‪,‬‬ ‫שישאר קכו ע ל כ ל השנה‪,‬‬
‫יד‪.‬נה דוקא הזמן תלוי‬ ‫‘ ומועדי רןדשף‬ ‫^ ‪-J‬‬ ‫וכתיב יאה נוף פשוש‬
‫כקביעת הב*ד הישראלי‬ ‫ה א ^‪ .‬כי אדץ‬ ‫בל‬
‫לא החג‪ ,‬כלומר הכ״ד‬ ‫בעומחד‪.‬‬ ‫ישראל וכיהפ״ק נותניס )י״ב״באהבת ו בי ציו‬
‫יכול לקבוע מתי ראש‬ ‫וכ^ע‪1‬ון הנחלתנו׳ ב ת ך אתה‬ ‫שטתה ל כ ל הארץ וכן‬
‫סנוהר‪.‬‬ ‫שבת זיו״ם נותנ־ם‬
‫תורש‪ ,‬אם יהיה מלא‬
‫או הסר‪ ,‬וכן עיבור‬ ‫"‪ I‬ד ״‬
‫יי! מקדע{’‬ ‫‪■.‬׳־ ‪' 1•• :‬‬
‫>שפת‬ ‫הזסניס‪.‬‬ ‫ושסהד‪ ,‬ל כ ל‬
‫אפת ס הנ ה־ ק פ ה רי׳ ל‬
‫השנה‪ ,‬אבל הן א ץ‬ ‫והזמנים‪:‬‬ ‫פ ט ר ז ג׳ ל ו ;‬
‫כה ביד ב*ד להעביר‬
‫ברוך אתה י;‪ ‘ ,‬אלחיני מלןי העולם‪,‬‬ ‫קורע‪.‬‬ ‫טקרא‬
‫התג מיום ליום לדוגמא‬
‫לקבוע השסח בט*‪1‬‬ ‫ולאמנו)ך‪,‬ניענול)טןד‪,‬זה;‬ ‫שהענו‬ ‫זטנים שתתנלה‬ ‫'‬
‫כ עול ם כנ ק‬ ‫הקדושה‬
‫כ שתל יוס פו ב בפוצאי שכח פקי שין •קנד‪',‬ו‪ ,‬בניסן‪ ,‬לכן אומרים‬
‫כ שכתות דו*ש שנקראו‬
‫ישראל‬ ‫מקדש‬ ‫אך‬ ‫די ת יין‪ ,‬קידוש‪ .‬נר‪ ,‬ה ב ד ל ה‪ ,‬ו סן‪:‬‬
‫פקדאי קוד ש‪ ,‬ושפעתי‬
‫ו ה ז מ נ י ם ‪ ,‬לא כן‬ ‫ם«י פו׳ז ‪ 1‬הגד‪'.‬ק ד־רי׳ים ב ת ך אתי־ ‪ C‬אליזן;ו מלך חעולם׳‬
‫בראש השנה שהיא עצמו‬ ‫בורא מאורי האש‪:‬‬ ‫שלכך‬ ‫ז ‪* 1‬ל‬ ‫בגי ח‬
‫בב׳ד חליא בהיוהו‬ ‫ד‪,‬קדים ד‪.‬כתיכ ונקדשתי‬
‫כרוך‬
‫ראש חודש לכן הותסים‬ ‫בתוך בנ׳י קיד ם הפוערות שכהם נפצא הקדו שה‬
‫בי'‪ ,‬ו ל ב א ר הענין כי כאטת הקדו שה נמצאת בי מקדש ישראל ויום הזכרון‪ ,‬ויוהכ״ם בתשובה‬
‫תליא שפי שאינו פודה בי ז דו אינו יום‬ ‫ב ל כי ת‬
‫כשירים לי י כן חותמים מקדש ישראל ויוה״ב ‪:‬‬
‫בו ר א מאורי האש‪ ,‬זד ברכות נ״ב סע״ב שלכן נטבע בברכה מאורי לשון רבים‬
‫לשי‬
 ‫ט ‪17‬‬ ‫קהלרו משה‬ ‫תדד‪ .‬של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫ב ל בו ח בני יםר ‪ 8‬ל כ ‪ 0‬״» וז ד ל ל עו ל ם •ראח‬ ‫שלהבת אדומה‬
‫ל‪ 8‬י שהרבה מאורות יש באור‬
‫א ד ם כאילו קדוש שרוי בחוך סעיו‪ ,‬דק שחבלי‬ ‫לבנה זירקרקת״ ולפ״ו ‪y n‬‬
‫אי יש לברך‬
‫עולם פחשיכין ופםתירץ הקדושד^ א ב ל ב שבתות‬ ‫זהרורית לבנה‪,‬‬
‫על אור חשמלי שנראה רק‬
‫ס ת ב ס ל ה ה ס תר כדאי ת א בו ל ה ק ערקי!‬ ‫שאין לברך על‬
‫וע* במשנה ברורה ס*ם רב*ה‬
‫וס תנל ה הקדושות נשאת‬ ‫אור ם נס שהשלהבת‬
‫אסת ם הנ ה׳ ק מנור זצ׳ל( ‪:‬‬
‫אלהינו מלד העולם‪,‬‬
‫‪T‬‬
‫אתה יי‪,‬‬
‫‪v; »:‬‬ ‫‪i V1V‬‬
‫■י־ ‪T‬‬
‫תתראה דרך הזכוכית ▼ב ת ‪I‬ד‬
‫״‪i‬‬
‫»ניד‬ ‫ד‬
‫שסביב‪ ,‬וסכ‪-‬ש במנורה‬
‫המבדיל בין קדש לחול‪ ,‬כין‬ ‫חשמלית שבלי זכוכית‬
‫אין אור פלל‪ ,‬וכל ה זכוכית אור לחשך‪ ,‬בין ןשדאל לעמים‪ ,‬בין יום השביעי‬
‫סבלי שיראו לששת ימי המעשה בין ’ קך ש ת " שכ ת לקךשת‬
‫שלהבת אוחזת בפתילות‬
‫יום טוב הבדלת‪ ,‬ואת יום' ’השביעי ’'מששת'ימי‬ ‫הברזל שבה‪:‬‬
‫דזמבדיל בין קודש המעשה קדשת‪ ’ ‘,‬הבדלת וקישת ’ את עמדיישראל‬
‫לחול בין ? י‪ 1‬י ? פ־• ב י י ו אתה־ ״־ ה ם ־ ד ל בין קדש לקדע‪:‬‬
‫ו ס כ ר ך שהחיינו ושרתה ב ה ס ב ת ש סי ד ויינו מברך כ ר כ ח אחרונה ‪:‬‬ ‫אור ל חוע ך׳‪ ,‬אשר טבען‬
‫ורחץ‪ ,‬ניטל ידיו ואינו מברך על נטילת ידים ;‬ ‫שבין‬ ‫מקודם ההבדלה‬
‫כרפס‪ .‬יקת האיפך הנקרא פעטרושקא בל־א ויטבול בסי מלח‬ ‫ההבדלה‬ ‫קודש לחול לפני‬
‫ומברך ברכה וו ויאכל בלא הסכה פחות מכזית כדי שלא‬ ‫היא‬ ‫לחושך‪,‬‬ ‫שבין אור‬
‫יתחייב בברכה אחרונה ויברך‪:‬‬ ‫בזמן‪,‬‬ ‫הוקדמה‬ ‫לאשר‬
‫כי בליל שבת בראשית‬
‫האדמה •‪:‬‬ ‫פרי‬ ‫בורא‬ ‫מלה־ העוים‪,‬‬ ‫אלהינו‬ ‫ברוך־ אתה יי‪,‬‬
‫^^ ▼שי‬ ‫‪• I‬‬ ‫«‬ ‫י נ י ו‬ ‫* ▼ נ י ־ י י ן‬
‫ד‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫ד‬
‫עוד האיר אור הננוז‬
‫יחץ‬
‫לילה כיום האירה ועכ*ז‬
‫הלה קדושת שבת ונתבדל סימות החול ולסחר בסובאי שבת חושך בא לעולם נע* בראשית‬
‫רבה פי׳ם‪ ,‬ותנחומא שם אות כ״ר‪ (.‬ואז נבדל בין אור לתושך‪:‬‬
‫ב א י י המבדיל כד‪ ,‬יע ‪ p‬כס׳ המבות להרמב־ם פ*ע קנ*ה שכתב ‪ 1‬עו יקדש את השבת‬
‫ולאפר דברים בכניסתו ו ב י ג י א ת ו נזכר בם יגיאת מגרים וכר‪ ,‬נשמע שגם במטבעת‬
‫ההבדלה בםוג*ש יש הזכרה ליג׳ים והנה אינה מוזכרת‪ ,‬אמנם בסה מיג ע*פ נת*י הוגאת ידידי‬
‫הנר׳ה הלר ליתא התיבות מכר בם י ‪ 1‬ם זניז״ס ;‬
‫ושותה בהסבה‪ ,‬הגה מחלוקת הפוסקים אי בעינן ברכה אתרונה לכל כוס כיון שממסיק בין‬
‫אחד להבירז ע׳ בשיע ורמיא סי׳ תעיד‪ ,‬והנהיק מכוסשאפש זגי ל כתב בא־א‬
‫שישייר מעם סכום לנום ובזה יגא ידי כל הריעות שלא יגטרך לברך ברכה אחרונה לכל‬
‫כוס עיי־ ש;‬
‫ו ר ח ץ‪ ,‬יעוץ טויז אוית סי׳ תע*‪ 1‬םק*ו שכי סעם נטילה זו משום שכל שטיבולו במשקה‬
‫גריך נטילה‪ ,‬אולם ג*ע מה נשתנה הלילה הזה ליטול לטיבולי בפשקה אתרי שלא‬
‫נהגינן בהכי כל יפות השנה עיין מגיא סי׳ קנ״ח ס ס ך ח‪ ,‬ויתכן שנם נטילה זו היא סטעם‬
‫דרך חירות ושררה לנקית הידים אף לפני אכילה מעוטה לא כאדם אשר לעמל יולד האוכל‬
‫להפו בזיעה‪:‬‬
‫כ ר פ ס ‪ ,‬יעוין פסחים קי־ד סע*א במשנה הביאו לפניו מטביל בחזרת עד שפגיע לפרפרת‬
‫הפת וכו׳‪ ,‬רפי׳ הריח הביאו לפניו השלחן נשהיה מנהגם להביא השלהן אחר‬
‫י* ‪7‬דזש( מטביל החזרת בחרוסת וכו׳‪ ,‬אמנם רש״י ותום׳ פירשו הביאו לפניו ירקות‬
‫ומטביל‬ ‫בייןן‬
 ‫באר מרים‬ ‫תדר‪ .‬של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪18‬‬
‫מ ג י ף מי ל ק ם יוסף ש ב סי ם סקור ה ב ר כ ד ומטביל בוזזרת או במי מלוז ומפורש כן‬
‫כ ס ב סעם שאי] סברכין ע ל ססור במשנה שבירושלמי שם הביאו לפניו ירקות‬
‫יציאת מצרים לפי שארויל ב פ סי ק ד ב ר כו ת ל א וחזרת מטבל בחזרת ובר‪ ,‬ומעם אכילת ירקא‬
‫שיעקר י צי ם אלא שיהיה שעבוד ס ל בו ת עיקר הוא דמיגרר ויאכל אח״ב מצה לתיאבון עיין‬
‫שם ק״ז ע״ב‪ ,‬ובשבת‬ ‫‪ o'X '1‬ספל‪ ,‬נסצא אס‬
‫היינו זכאים היה עיקר י ח ץ‪ ,‬ויחצה המצה השניה ויניח חציה ק׳־מ ע׳־ב בר בי רב‬
‫הקסנה במקומה וישמור חציה הגדולה דלאגפישי ליהריפתאלא‬ ‫הסיפור שיצאנו להירוה‬
‫ליכול ירקא משום דגריר‪:‬‬ ‫לאפיקומן ;‬ ‫ס שעכור סלביו ת ויצ׳ ם‬
‫רק עונותינו‬ ‫טפל‬ ‫היד‪,‬‬
‫י ךן ^ דעני דרכו בפר ופה‪,‬‬ ‫מגיד‪ ,‬יאמר ג‬
‫השו ראין ‪;M‬ו יבולים הריני מוכן ומזמן ן_ק;ם )זמצוה ל‪5‬פר ביציאת‬
‫^'פםוזים קט׳־ו ע־ב‪,‬‬
‫מצ^לם’‪7 ',‬שם לחוד ‘קוךשא ן!ריךהוא‬ ‫ל ספ ר סנ אול ת שעכור ״‬
‫ונוהנים לצרור מקודם‬ ‫סלכיו ת עי ב י א תקנו‬
‫ושכינת יה‬ ‫’‬
‫במטפחת‬ ‫האפיקומן‬ ‫ל ספ ר‬ ‫אפכ״ו‬ ‫כרכר‪.‬‬
‫כיצ׳ם דעיקר רצונו של הקכ״ה היא שנזכה והרג״א בסי' תע*ג ס*ק כ״ב כתב ויש שנותנין‬
‫אותה על כתפיהן זכר ליציאת מצרים‪ ,‬וזהו‬ ‫לספר סנאולתינו השלימד‪ ,‬ביב !‬
‫כלה׳־ב ‪ 1‬שמוח י ״ ג ל״ ח סשארותם צרורות‬ ‫הא‬
‫ב ש פ ל ו ת ם על ש ב ם ם‪ ,‬ויעוץ ברשב״ם פסוזים שם ד״ה ואין עוקרין את השלחן‬
‫שכתב ויש שנוהגין להגביר‪ ,‬את הקערה על ה כ ף יכו׳‪ ,‬ונראר‪ .‬שצ׳׳ל על ה כ ת ף ‪ ,‬והוא‬
‫המנהג שהובא במגיא הנזכר‪ ,‬ומנהגינו להטמין אח־־כ האפיקומן בין כר לכסת‪ ,‬ונראה מקור‬
‫מנהגן של ישראל סבם׳ ברכות כ׳׳ד רע*א כל לנטורינהו טפי עדיף‪ ,‬והיכא מנח להו‪ ,‬אר״י‬
‫ל כ ס ת וכו׳‪ ,‬ובכן גם הכא באפיקומן הוי שמירה מעליא ביןכר לכסת ‪:‬‬ ‫בי ן בר‬
‫בס׳ מקור הברכה פרק א׳ והלאה הארכתי בטעם שאין מברכין בליל פסח על‬ ‫מני ד‪,‬‬
‫מצות סיסיר ביצ״מ כמו שמברכץ על מקרא מגילה ולקרוא את ההלל‪ ,‬שהפמ״ג‬
‫סי׳ תע׳׳ד כתב שזהו משום שיוצאין יד״ח מצור‪ .‬זו במחשבה ועל מצוה שיוצאין‬ ‫באו׳־ח‬
‫במחשבה לבד אין מברכץ‪ ,‬אולם השאגת אריה בסי׳ י״ג העלה שאין יוצאין בהרהור‬
‫)והגחיד״א בדבש לפי מערכת ז׳ אות כ־א כתב שכל הזכירות צריכות להיות בפה דוקא(‪,‬‬
‫וצריכה שתאמר יצ־פ בלילות‪ ,‬והבאתי דברי הרא׳״ש בתשובה כלל כ*ד אות ב״ שכתב‬
‫וששאלתם לסת אין סברכץ על סיפור ההגדה‪ ,‬הרבה דברים צרה הקב־ה לעשות זכר ליצ״ט‬
‫ואץ אני מברכין עליהן‪ ,‬כגון פרשת בכורים וכל המועדים שאין צריך להזכיר בהפרשת‬
‫בכורים שאנו עושים אותה זכר ליצ״ם אלא שצוד‪ .‬הקב״ה לעשות המעשה ומתוך כן אנו‬
‫זוכרים יצ‪-‬מ ולאו דוקא הנדה בפת אלא אם ישאל מפרשין לו עכ*ל‪ ,‬והנה דברי רביגו‬
‫א ץ איש הוא‬ ‫מחויב לספר ביצ׳׳ם אפי׳ בינו לבין עצמו ואם‬ ‫האחרונים צ״ע דהא‬
‫וע׳ מגדול עוז הל׳ חר׳ם פ״ז טמכילתאז וא׳יב הרי אינה‬ ‫שואל לעצמו )פסזזים קט״ז ע־א‬
‫והנד‪ .‬בבשמים ראש המיוחם‬ ‫שתלויה באחרים שהארכתי בספרי הנזכר פ״ב‪,‬‬ ‫כצוה‬
‫להרא׳׳ש הובא בסי׳ קציו מה ששאלתני מדוע אין מברכין על סיפור ההגדה כליל פסח‬
‫כדרך שפברכין על שאר מצות‪ ,‬לא יעלה על הדעת לברך על הברכות והתשבחות כמו‬
‫דאין מברכין שצונו לברך ברכת המזון‪ ,‬וההגדה כולה קלוסין ותשבחות‪ ,‬וברכת אשר‬
‫גאלנו ברבר‪ .‬גמורה היא שסומכין עליה וכי׳ ובזה תתיישב לך מדוע אין מברכץ על מצות‬
‫שתיית ארבע כוסות שכולם קבועים על הברכות הנאמרים וכר‪ ,‬ע״ב מבשמים ראש‪ ,‬וגם זה‬
‫צ*ע לפ׳ז למה מגרכץ על קריאת ההלל אעים שכולה קלוסץ ותשבחות‪ ,‬אמנם בפ׳יז שם‬
‫הבאתי‬
‫‪19‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫תד ה של פסח‬ ‫באר מרים‬

‫ל ח ט א שניא כן'‪ ,‬י נ ה י ק ר ב שר שלום‬ ‫הא‬ ‫הבאתי פ הסנ׳א סי' ‪ 7‬י סק״ד שאין לברך‬
‫ס ב עלז וג *ל פירש עפמי ש בגמרא למר‪.‬‬ ‫זנל התפלה מפגי שאין י ה קב‪ , 7‬והנה נם‬
‫ו קי א ל ה ם עוגי שעונין עליו דברי ם הרב ה‪,‬‬ ‫סיפור י‪*1‬ם אין לו קבע וכל המרבה לספר‬
‫לשץ שעונין עליו‪ ,‬ול א‬ ‫נקשו‬ ‫ודייק ל פ ה‬ ‫הרי זה משובח‪ ,‬אבל סברכין על ההלל אחרי‬
‫‪,‬שאומרים״ עליו דברי ם‬ ‫שהקורא הלל בכל יום‬
‫ד‪,‬רב^‪ ,‬שעוגין משפע‬ ‫ד‪*.‬ו מחרף וסנדף שבת חן?י)סיה על )לי קהוא קן!יר )נעלם בשם‬
‫שפשיכין דברים כשאחד‬ ‫קל ^ ר א ל ;‬ ‫קי־ח ע־ב ואץ להוסיף‬
‫שואל איז ה ד ב ר ד‪,‬וא‬ ‫אבדחנא‬
‫‪T T T I -‬‬
‫אכלו‬
‫ד !‬
‫עניא •די‬
‫־ ‪I J‬‬
‫לחמא‬
‫‪T ( -‬‬
‫ברילולים לסיים שבחי ‪W‬הא‬
‫גענה‪ .‬אמנם הגה ‪nxo‬‬ ‫דמרי והוי יש לו‬
‫ונך א ת ל חם עוני ונ תי ב‬
‫בארעא‬ ‫קבזג לא כן בהגדה‬
‫ת פ ל ה לעני כי יעמוף ובזוררק סכואו* ‪ u‬ד ל‬ ‫שסבוה להרבות בשבח‪ ,‬וסבאתי עוד כרבינו‬
‫מעלה תפל תו של עג* אשר לפני ד‪ ',‬ישפוך‬ ‫ירוחם נתיב הי ח־ד שכתב אין מברכין על‬
‫שיחו‪ ,‬ועני הוא לאו דוקא עני ב פו על אל א אפי׳‬ ‫קריאת ההגדה כסו במנילה כתב רבינו ‪p o‬‬
‫שככר נכלל בקידוש אשר כר וקדשנו במבותיו יש לו עושר ונ רול ה יכול ל ה ת פ ל ל מתוך‬
‫ד הפ עי ה ואני כעניי הכינות•‬ ‫עניות‪ ,‬וכן אמר‬ ‫בו' זכר ליביאת מברים עיי־ש םש*כ עוד‬
‫אע־ם שהיד‪ ,‬מ ל ך ישראל‪ ,‬אלא שהיה בו מד ת‬ ‫בזה‪ .‬ומה שאין מברכין על סבות ארבע‬
‫העני‪ ,‬שכל איש ישראל שאין לו שום נכר‪.‬ות‬ ‫כוסות כתב האבודרהם שזהו לפי שאץ מברכין‬
‫וגדלות הוא נ ב ל ל בשם עני שתפלתו נשמעת‬ ‫אלא על מבוה הנעשית בבת אחת ושלכן אין‬
‫ונענה תי כ ף‪ ,‬וזהו שנקראה ם ‪ 1‬ה ל חם עוני שעוגין‬ ‫מברכין על סבות כתיבת סית(‪ .‬ועייל עפמש׳כ‬
‫עליה דברי ם ה רכ ה‪ ,‬שכל מה שהאדם מבק ש‬
‫להלן כפסקא דמה נשתנה שלא מבעו שאלה‬
‫ד‪.‬וא נענה‪ ,‬ו ל כ ך כ ל דכפין י־תי וייבול‪ ,‬שהכל‬
‫על ששותץ ד' כוסות לאשר נם במסיבות‬
‫נ כ ל ל בל ח ם‪ ,‬ונם תורד‪ ,‬נקראת ל ח ם ל כו לחסר‬
‫אחרות בכל השנה נהגו בד' כוסות כמו‬
‫כל תמי‪ ,‬וכל דכפין יוכל לרזמשיך ישועה שייתי‬
‫שהוכחתי לקמן‪ .‬וכעין שנתב המנ‪-‬א בסי׳‬
‫וייכול‪ .‬כ ל ר ‪ 1‬ריך ייתי ויפסח‪ .‬שבאונקלום פי‬
‫תרב״ב ייק״א בטעם שאין מברכין על שילוח‬
‫בא ••כ י״ג ופסחתי עליכם פהורגם ואחוס‬
‫מנות בפורים ועמש־כ במקור הברכה הנזכר‬
‫עליכץ‪ ,‬כן שם כ*נ ופכ ח ה' על הפתח ויחוס‬
‫ה' על תדעא‪ ,‬ועוד שם כ׳ז אשר פס ת ע ל בתי‬
‫או״ח‬ ‫ספ״ב >וע' במחזיק ברבה להנ חיד׳א‬
‫ד חס ע ל בחי בנ״י‪ ,‬ור״ל כ ל ד ג רי ך‬ ‫בניי‪,‬‬ ‫בן‬ ‫יהודא‬ ‫סי׳ תל־ב אווז ר שהביא בשם ר'‬
‫לד חפיס ייתי ויעשה זה הסדר‪ ,‬ויפסח‪ ,‬יעורר‬ ‫דכייל‬ ‫כללי‬ ‫הרשביא בשם אביו דלא סיל הני‬
‫על עעסו מד ת רחמי שמים‪:‬‬ ‫א ק פלאם ואכמ׳ל( ;‬
‫כל‬ ‫שברמב״ם‬ ‫ההנדה‬ ‫ה א ל ח ט א כ ר‪ ,‬בנוסח‬
‫מה״ל הפץ וסבה כותב ‪ :‬מתחיל על בום שני ואומר בבהילי יבא נו ממגרים‪ ,‬וענינו‬
‫דכתיב ׳דברים מ״ז נ׳‪ 1‬שבעת ימים תאכל עליו סבות להם עוני כי בת סזון יבאת ‪ pK o‬סבר ים‪,‬‬
‫למען תזכור את יום באתך ‪ p n n‬פברים כל יפי חייך‪ ,‬וראה בשה״ש רבה סיד סם׳ אתי‬
‫פלבטן כלה הפן תנינן נותנץ לבתולה י״ב חודש משתבעה הבעל לפרנס את עבמה ואני‬
‫לא עשיתי כן אלא עד שאתם עוסקים בסיס ולבנים קפבתי וגאלתי אתכם ובו׳ ‪:‬‬
‫מ ט ב ע הא להמא ובר בלשון ארסי‪ ,‬השפה המדוברת ומובנת להמוני העם ונשיהם שנם הן‬
‫חייבות כאסירת ההגדה ע׳ חוס׳ סוכה י־ ח ע*א ד״ה מ• ובש־ע סי׳ תע־ב‬
‫סע׳ י־ד‪ ,‬וי ע ח בשבלי הלקם ערונה רי׳ ח ‪1‬ב*נ ע׳בו שהביא יש פפרשין לפה אופר בבא‬
‫ואת בלשץ ארמית לפי שבירושלים היו פספרין בארמית ‪,‬לשון שפחה״‪ ,‬והנה אין מובן ביל‬
‫לסעס דד״ ונם מפליא מה שנקם שארמית הוי לשץ שפחה‪ ,‬ונראה דלישנא סעליא היא‬
‫שמבינו‬
 ‫כאד מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫ר‪,‬הלה סשר‪.‬‬ ‫‪zo‬‬
‫ג ל רכפין ייתי ויי כו ל‪ ,‬יעוין כ ר ט כ״ ם ה ל׳ שמצינו בירושלמי סוטה פ׳יז ה״ב ארבעה‬
‫יו׳ם ס־ו הי״ח וכשהוא אוכל י עו ח ה ריי ב לשינות נאין להשתמש כהן העולם ואלו הס!‬
‫ל ה א כי ל לנ ר לירזים ו ל א ל סנ ה עם ס א ר הענייס לעז לזמר‪ ,‬רומי לקרב‪ ,‬סורסי לאיליי‪ 1 ,‬ר׳ל‬
‫חאוסלליס‪ ,‬א ב ל טי שנועל ו ל ח ו ת חצירו ואוכל ארמית לקונן!‪ ,‬עברי לדיבור‪ ,‬והמתבונן במדרש‬
‫איכה רבתי ימצא שכל‬ ‫ושותה הוא ובניו ואינו‬
‫כל רכפין עוד שדרשו מקראות‬ ‫איןוו‬ ‫סאכילוס שקה לענייס‬
‫כארעא ךמצד;ם<‬
‫מעשה‬ ‫ספרו‬ ‫או‬ ‫שמתת‬ ‫שמחת טבוה אלא‬
‫שהיה השתמשו נלה׳ק‪,‬‬
‫ו;פםח‪,‬‬ ‫ץתי‬ ‫כל'ךצריך‬ ‫’‬‫וייכול‪,‬‬ ‫;יתי‬ ‫נאכר‬ ‫לו‬ ‫כריסו ועל א‬
‫וכשהתחילו בקינות מיד‬ ‫בארעא‬ ‫הכאה‬ ‫*האהכא\לשנה‬ ‫‪4‬‬ ‫דר‬ ‫*ח‬ ‫‪0‬‬ ‫יתרו‬ ‫וכו'‪ ,‬ובזור‪*,‬ק‬
‫דישדאל‪ ,‬העזתא ע ב ד‪ /‬ל^טנה התהילו בלשון ארמי‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫בעי‬ ‫ע׳ ר בחג ין‬
‫‪VTj‬‬ ‫־־**•‬ ‫*•‪T -‬‬ ‫‪..‬‬ ‫א‪,‬‬ ‫לסככנ‬ ‫ולסחרי‬ ‫נש ל חדי‬
‫‪ 1‬עיין לדוגמא בסתיהתא‬
‫כ״ד אז בהלוך ירמיהו‬
‫חוךץ;‬ ‫בני‬ ‫הבאה‬ ‫ואי הוא הרי בל הורוי‬
‫ל טסכנא‬ ‫יהיב‬ ‫ולא‬
‫על קברי אבות זכו׳‬ ‫מה‬
‫עונסיה סני רהא כלחורוי‬
‫ובן הרבה שם‪ ,1‬וכיון שפתיחה זו לההגדה‬
‫תדי ולא יתיב תרו לאתרא‪ ,‬עליה כ תיב וזריתי‬
‫היא זברון לחורבן השתא הבא השתא עכדי לכן‬
‫טרש על טניכם םר ‪ 0‬הגיכם ע*כ‪ ,‬וכיתור כ חג‬
‫הוטבעה בלשון ארמי ‪:‬‬ ‫‪ n scn‬שבו הזמין אכרהם אבינו אח ר טל אכיס‬
‫הסעיר נוצצים עיגות טעות ב פ כ ת ואל ה ב ק ר ו ה נ ה יש בה נוסחאות שונות‪ ,‬הא להמא‪,‬‬
‫כהא לחמא‪ ,‬והא כלהמא‪ ,‬וכתב הנרי״ז‬ ‫רץ וכר לשוד ערך ‪#‬סח‪ ,‬ועטו ‪ 0‬דים‪-‬ם זסל א‬
‫הכניסו אורחיסו ולהשו באש ב‪#‬כח‪ ,‬ובכן נאה שטרן זצ׳יל בבאורו שאין דשנות מגירסה‬
‫שזו היא מתפארת‬ ‫ל כ ת נריב ל ה ת ד ב ק כמעשר‪ .‬אבוה‪ ,‬וטצוה ראשונים ‪ .‬ה א לתמא״‬
‫לדוור אחד ויסון )או״ח סי' ת ע׳ ם סע* א'( המליצה להשמיט כ׳ הדמיון כלה״ב גור אריה‬
‫שאיירי ב א ר ם שאין ס בני ביתו שלשה וצריך יהידא‪ ,‬יששכר חמור גרם‪ ,‬עיניך יונים )שדדש‬
‫לה שתדל שיסכו אצלו וכר לשסח שס שחדלים א' מ׳*ו(‪ ,‬והיו עמים משרפות סיד )ישעי׳ ל*נ‬
‫לכ ת חיל ה שלא ישחש על יחיד עיין רטב״ם י*‪ ,(3‬ומצחך נחושה ושם ס״ה ד׳(‪ ,‬וכן דוב‬
‫שזהו מסגולת‬ ‫המשלים בחסרון כ׳ הדמיזן‬ ‫הל׳ קרבן ססח סי ב ד‪.‬״כ ‪:‬‬
‫ה ^ ת א עבדי ל*שנה הבאה בני חורי[‪ ,‬המליצה להורות התדמות גמורה‪ ,‬הא לחסא!‬
‫כ ל דכפין וכוי‪ ,‬יעוין תענית כ׳ סע׳׳ב א־ל‬ ‫עתה בזסן הגלו ת ב עו ה׳ ר אנחנו‬
‫רבא לרפרם בר פפא לימא לן מר מהני‬ ‫נחשבים בב חינ ת עבדים למקו ם ביד‪ .‬כי אין‬
‫מילי מעליותא דהוה עני ד רב הונא א״לכד‬ ‫עסו‬ ‫לני שים החבלות אור א הב ת השי״ת ע ל‬
‫כי הוה כריך ריפתא הוה פתח לבכיה ואסר‬ ‫ה‬ ‫הב‬ ‫א‬ ‫שיסשוך ל ב כינו אליו ל ע ב דו מחוך‬
‫ותשוקה הראויה בעדיכו ת נעיטות עבדו ת הש״י‬
‫כל מאן רצריך ליתי וליבול‪ ,‬אמר רבא‬
‫ל ד ב ק ה כו רק כ ל עצטינו נחשבים ע*‪ #‬הרוב‬
‫כולהו מציגא מקיימנא דבר מהא דלא מנינו‬
‫בב חינ ת עברים‪ ,‬א ב ל לעתיד ל ב ו א כאשר י חנל ה‬
‫למיעבד משום דנפישי בני הילא דמחוזא‪,‬‬
‫טד‪.‬רה כ בו ר מלכותו וראו כ ל ב שר יחדיו‬
‫וברש׳־י דאיכא עניי טפי‪ ,‬ועיין במהרשיא שם‬
‫כי ■י ה' די ב ר או נעבדנו כב תינ ת בן‪ .‬וכסוב א‬
‫שכתב דלשון בני חילא לא משמע הכי‪ ,‬ובאסת‬
‫כזוה־ק ההשרש בין עבד לכן‪ .‬ס ה ב; הוא מס הר‬
‫לעשות רצון אביו מ א הכת תוק טבעי כי כן המעיין בציונו של רש*י ימצא דלא גרם בגי‬
‫טבע הבן להיו ת נס שך אחד אביו ו ב ט ע ל ה חילא אך משום דנסישי בני מהוזא וודעת‬
‫ההוא נקרא בן חורין‪) ,‬ח‪#‬אדת שלטה ט הנ ה׳ ק רב א לא היתה נוחה מהם עיין דברי רבא‬
‫עליהם כשבח ל־ב סע׳יב ר־ה י‪-‬ז ע‪-‬א והארכתי‬ ‫טרארוטכק ו צ׳ ל( ‪J‬‬
‫בהנהותי לש״ם כשבת ‪.‬נ׳יט ע״בו ואשתרבב‬
‫מפסתיס‬
 ‫א צ‬ ‫ע‪,‬הל‪ ;.‬מ ש ת‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫מ ו ז ג י ן לו ד ר ך די רו ח‪ ,‬באירחוח וזיים סי*‬ ‫מם סחים ה' סזנ׳ב עי ץ ״ ‪! °‬‬
‫הע־ג ד‪.‬ב•‪ !.‬ם‪66-‬זה י י כ חי ב רסציוז‬ ‫מולניו לו כו ס שגי וכ ף‪ ,‬יעוין במשנה‬
‫לנדיוג שריר‪ .‬ב ־ י ־ ‪ r03‬וכוח יכו ‪ 8‬י ס ה שנ‪^,‬נ‬ ‫פסחים קם*ו ?־א מונו לו כוס שני‬
‫שדרות ונאוה ג ״ רשנד‪J .‬‬ ‫ו כ א ן הבן שואל וכו׳‪ ,‬וכבד התלבט הרשביט‬
‫ה ל י ל ה ד‪,‬זה מ רו ר‪,‬‬ ‫יבאר נקסם ״וכאן״‬
‫א«־ז ‪ 1‬ד‪.‬נה־ק‬
‫וכתב כאן במזיגת כום ומחנץ כוס שני וכאן הבן שואל מאביו‬
‫ד‪,‬יי*ס( ו ״י הניד טעם‬
‫מה נשתנה‪:‬‬ ‫שני וכד ויבינו קיבל‬
‫אכילת סיו ר שסה שהיה‬
‫מה נשתגה הל־לה הזה מ‪ 1‬ל‬ ‫□רבו ר׳ יעקב בר יקר וכן‬
‫ד‪.‬יה ד‪.‬צת‬ ‫סי־ ל ה ט‬
‫הבן שואל כמו כן בנות‬
‫נאילד‪ .‬כם*ש ויסת ס י ר‬
‫ור כך‬
‫הלילות‪ ,‬עזבבל'הלילות‬
‫סצרים ו’‪ K‬נ ‪ r‬י‬
‫‪1‬לסחד דוברות כלומר דין‬
‫באה הנ אילה‪ ,‬ו‪- 1‬ש ס ת ח ת‬‫אנו אוכלין חמץ ומצה‪ ,‬הלילה‬ ‫היא שיהא שואל במזיגת‬
‫בוס שני‪ ,‬אמנם בסשסות‬
‫ס כלו ת ס ציי ם‪ ,‬שכה שי א‬
‫היינו יכולים ל סו ב ל ם‬
‫הזד‪ .‬כלו מצה‪ :‬טפבל הלילות‬ ‫בהקדם‬ ‫נראה לבאר‬
‫ודס הי ח‪.‬‬ ‫ר‪,‬יד‪ .‬נאדלה‬ ‫אנו'אוכלץ עזאד ;רקות‪,‬‬ ‫אשר כתבתי בפתיחתי‬
‫לההנדה שתכניתה היא‬
‫‪'P*--------‬‬ ‫הל‪:‬לה 'הזה )יבלו( מרור‪:‬‬
‫זצ*ל( ‪:‬‬ ‫בבי‬ ‫כדרשת החכם‬
‫מדרשא‪ ,‬אך בעוד ששם‬
‫עברים‬ ‫עזבכל הלילורת אץ אנו‬
‫‪T‬‬ ‫״ ‪I‬‬ ‫• ־־‬ ‫‪r i V‬‬ ‫עמד התלמיד ושד‪,‬ל‬
‫רטבילק‬ ‫ואז התחיל החכם ריש‬
‫מתיבתא לדרוש ברוב ענ ץ כ א ן במסיבה ה ב ן שואל‪ ,‬וכן בארחי במק״א אמרם כברכות‬
‫ל״ם ע*א אם חכמה אין ב א ן וקנה אין כאן‪ ,‬כלומר כ א ן במסיבה שהולכין בה אחרי‬
‫הזקנה ואכפ״ל ‪:‬‬
‫מ ה נשתנה‪ ,‬במשנה שבירושלמי מובאות רק שלש שאלות‪ ,‬טיבול‪ ,‬מצה ובלי‪ ,‬ובמשנה שבבבלי‬
‫מצינו ד׳ שאלות מצה מרור צלי וטיבול‪ ,‬ושאלת היסבה לא הוזכרה‪ ,‬ונראה‬
‫שזהו לאשר כן היה דרכם של בני חורין נם כל ימות השנה נעיץ ברכות ם־ב סע־א הסבו‬
‫אחד מברך וכר וברש״י שם‪ ,‬בסיכה ב׳ ע*ב ד*ה ראשו ורובו‪ ,‬ובפסחים ק*א ע*ב בני‬
‫הבורה שד‪,‬יו מסיבץ לשתות ובו׳ ועיין ירושלמי פםחים רס״י[‪ ,‬ו ב ק הרי לא היה בזד‪ .‬שים‬
‫שינוי בליל פסח‪ ,‬לכן לא הובאה שאלה זו בהמשנה העתיקה‪ ,‬אולם אחרי שהתקינו בבל‬
‫ימות השנה לעשית זכר לחורבן שהעורך שלהן מתסר סמנו מעם נע' ב*ב ם׳ ע־בז‬
‫וחדלו הרבה סנהנים שהיו רגילים בהם לפנים וכן נתבטלה במשך הזמן נם ההיסבה‪ ,‬והוצרכו‬
‫רבותינו לצוות כי בליל פסח יסיב כל אדם מישראל אם שאיני נוהג כן בל השנה‪ ,‬ולכן‬
‫במקום שאלת צלי שנחסרה באץ פסת נתוספה שאלת ההיסבה ‪:‬‬
‫ו א ש ר לא סבעו שאלה על מנץ ד׳ כוסות שחייבין בליל פסח נראה שזהו יען כי נם‬
‫במסיבות אחרות בבל ימות השנה נד‪,‬גו לשתות ד' כוסות‪ ,‬ראה ברכות מ*נ ע״א‬
‫כיצד סדר הסיבה כו׳ בא להם יין כל אחד ואחד מברך לעצמו‪ ,‬עלו ‪ 1‬על הממות! והסבו‬
‫כר בא להם יין וכר וברשיי דהאי יין בתרא הוא יין שלפני המזון‪ ,‬ושם מ־ב ע־א בירן‬
‫עי היין שלפני המזון ססר את היין שלאחר הסזץ וזג* ברש״י שז^ נמצא ששתו ד׳ כוסות‬
‫«׳ קורם הר‪,‬יסבה‪ ,‬ב* לפני המזון‪ ,‬ג* לפני ברהם־ז‪ ,‬וד׳ כוס ברהס״ן‪ ,‬ולא חשו בכל‬
‫השנת משום ‪ jiw i‬דחר מקסא תכא ותר* אתכא לא ם‪1‬םרםין פסחים ק־י ע*ב‪ ,‬ונום‬
‫ראשץ של בל השנרי הרי היה מרם שעלו להיסב לזאת לא הקשו שם ק״ס ע*ב חיכי‬
‫מתקני‬
 ‫כאד מרים‬ ‫הגדר‪ .‬של פסח‬ ‫קהלת משד‪.‬‬ ‫‪22‬‬
‫מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנד‪ ,‬א]י‬ ‫קודם‬ ‫עבדים היינו לפרעה כמצרים‪,‬‬
‫על ליל ססח שכולן בהיסבה‪ ,‬אבל עצם ד‪.‬שתיד‪.‬‬ ‫י**פ היינו כא ט ת עכ רי ם לםדעד‪ .‬ולא‬
‫של ד׳ כוסות נהנו בה גם בכל השנה ולכן‬ ‫היינו יכולים ל ק ב ל עול ס ל כו ת שמים כדאיחא‬
‫לא הוטבע מנין הכוסות בשאלות! ‪, ,‬‬ ‫‪.‬כזוה*ק כ ה ר ק״ח ע*א[ סאן דכםי ה ג א ה ד א‬
‫הלילה הזה עוחי‬ ‫ק בי ל עול‬ ‫סגי‬ ‫לא‬
‫פעמים‪ .‬הנה‬ ‫מטכילין אפילו פעם אחת‪.‬‬ ‫סלכו ת א דלעילא‪ ,‬ועכשיו‬
‫הטיבול‬ ‫שאלת‬ ‫על‬ ‫שהוגיאנו ה ק ב׳ ה סשם‬
‫והר‪,‬יסבה איגד‪ .‬מבוארת‬
‫הלילד‪ .‬תד‪ .‬שתי פעמים;‬ ‫אנחנו‬ ‫שעריץ‬ ‫אע*ם‬
‫התשובה‪ ,‬כי טעמן מובן‬ ‫שבכל הלילות ’ אנ^אוכלץ‬ ‫שאוסות‬ ‫כנ לו ה ם‪ 1‬נר‬
‫ממילא אהרי שמודיע‬ ‫סו סלי ם עלינו שלא כר ה‪,‬‬
‫ענין החג לזכר הירותינו‪,‬‬
‫בין יושבץ ובץ מסכין‪ ,‬הלילה‬ ‫אין‬ ‫כעוניתינו‪ ,‬אעם*כ‬
‫ובני חורין איסטניסיט‬ ‫הזה כלנר מםבין; '*‬
‫‪“I • \ :‬‬ ‫‪»T %‬‬ ‫‪V‬‬
‫אנחנו סשועבדים ב אס ה‬
‫ל ה ם ואין אנ חנו ב כ ל ל‬
‫נהגו לאכול כל אכילותיהס‬ ‫י חי השת הנרל ח ב » » ח ‪ D niaiitv‬הז ע ד ח ‪I‬‬
‫כסיה באהרא ונקראים‬
‫בטיבול ובד‪.‬יסבה!‬ ‫עבדים ד‪.‬ץ;ו לפרעד‪ .‬במצרים‪,‬‬
‫עבדי ה׳ ב דכ תיב עבדי‬
‫ויוציאנו' יי אלדדנו מ^ם עבדים ד״יינו לכו׳‪,‬‬ ‫׳י‬ ‫הם‪ ,‬והלוא דברי ם ק*ו‬
‫במשנר‪ .‬ססהיס‬
‫)קם־ז ע״אן שנינו מתחיל‬
‫ב;ד מקד‪ .‬ובזרוע נט;יה‪ ',‬ואליו לא‬ ‫פד‪ ,‬פאן רכסיה באחרא‬
‫לא פצי ק בי ל מלכותא‬
‫‪ m‬את בגנות ומסיים בשבת‬ ‫ד‪.‬וציא"הל‪,‬דוש ברוך‬ ‫עתה‬ ‫פכ*ש‬ ‫דלעילא‬
‫אבותינו ממצרים‪ ,‬הרי אנו ובקנו ודורש מארמי אובד אבי‬ ‫שנכנסנו ב כ ל ל עבדי ה׳‬
‫עד שיגמור כ ל ה פ ר ע ה‬ ‫אין שום פ ל כו ה יכולה‬
‫ובני בנינו משעבדים היינו לפד?‪ 1‬ה‬
‫בו ל ה‪ ,‬והנה סיופא‬ ‫‪<' :‬‬ ‫זי '‪1‬‬ ‫‪ J‬ן ‪ :‬ז*‬ ‫‪t‬‬ ‫!‬ ‫ל ב פ ל פאחני זו העכדור^‬
‫דפרשה זו ענינה הבאת‬ ‫במצרים‬ ‫וזה עיקר ה שטחה שנכנסנו‬
‫ובאמת אין אגו אומריס‬ ‫ב כ ל ל עכרי ה׳ ו סס ה אפה סהנה״ק פנור זצ״ל(‪ :‬בכורים ולא מפסה‪,‬‬
‫הפרשה כולה‪ ,‬ואשגרת לישנא היא ממשגר‪.‬‬ ‫ואלו לא הוציא הקב־ה את אבותינו‬
‫דבכורים נפ׳׳ג ו׳( שהמביא ביכורים קורא מארמי‬ ‫בי ת היין‬ ‫מ מ צ ר י ם ו כ ן ‪ /‬כ הנ ר שי ס‬
‫אובד אבי עד שהוא גומר כל הפרשה כולד‪,.‬‬ ‫פביא שפעתי פ סרן קה״ק ןמיהרא׳י ססרינורא!‬
‫כאמרם בירושלמי מגילה )ם*ב דרד( לית כאן‬ ‫ז צ׳ ל כחג ה ‪ 0‬םח שנת ת ר כ׳ א שדיבד פ פ הו ת‬
‫הרש אשנרת לישגא היא‪ ,‬והנה בנם׳ פסחים שם‬ ‫נאול ח ישראל ביצ*פ וז ל ה׳ ק כשעת יצ־ם ל א‬
‫אמרו מאי מתחיל בגנות רב אמר מתחילה עובדי‬ ‫היה עדיין תירה לי שראל ולא היה ט ‪:0‬ם שום‬
‫אתעדותא דל ת ת א ובאו לנאולו ^ והענין הוא‬
‫ע*ז היו אבותינו ושמואל אמר עבדים ר‪.‬ייט‪,‬‬
‫בי כ תיב כול ם ב ח כ פ ה עשית‪ ,‬כרא שית תדגוסו‬
‫ולפ׳יז רב ושמואל המה שמסרו לגו מטבע זו‪,‬‬
‫כ שביל ישראל‪ ,‬כ סו‬ ‫בראשית‬ ‫בוזיכפדנא‪,‬‬
‫וכן פצינו הרבה מסבעות ברכות דשמואל כמו‬
‫אסעתתא‬ ‫ככדיאר! העולם לא היה שום‬
‫הביננו עיין ברבות >כ'ם ע״א(‪ ,‬מיום ממעמקי‬
‫דלותרנא אך ה סי ״ ת ע ס ה בעצסו ארזערודנא‬
‫הלב ניוסא ם־ז ע־ב(‪ ,‬ויחד עם רב תיקן ותודיענו‬
‫סזה שיהיו צדיקים שיעבדו לשמו ירס'‪ ,‬במו כן‬
‫ברכות‬ ‫כיצ״ם ‪ o'P h‬שלא היה ל ה ם פצורע וםעש*ם ר ק‬
‫ע*י שהיד‪ .‬ל ה ם הרצון באו לרצון האפדז כו ל ם ב ח כ פ ה עשיר! וננאלו‪ ,‬ואת״ב בימי המסירה‬
‫כ אס ח עד ש בו עי ת ה ת קינו ה כ ל‪ ,‬ב סו כן גם ע ת ה בא שר יבוא סשיח צדקנו ב *כ בוראי‬
‫יעבדו בניי ל שמו ית* אך עכשיו ב ג ל ו ת הוא ק שה ב אד ע״כ יעשה ה שי׳ ת כעצמו א ת ע רו ת א ד ל ת ח *‬
‫מצדיקים שהיו כ כ ר וספד‪ .‬שיעבדו ל ע ת י ד ב * כ ויגאל עם בנ׳י‪ ,‬כי ב אסרז כ ל אחד סישראל‬
‫‘‬ ‫יש‬ ‫‪.‬‬
‫‪28‬‬ ‫קהלת מעד‪,‬‬ ‫חגדה של פסח‬ ‫ב^‪ i‬ד מדים‬
‫יש לו ר « ן ל עכי ד ת ה שי״ת רק שיש כמד■!‬ ‫שתיקן היהי ר ‪1‬ון‬ ‫)ברכות ל״ג ע׳ב^ ורב הוא‬
‫עיכובים א ב ל לנ כי ה סי׳ ת אין ■ום עיכוב כי‬ ‫החודש עיין כרכות‬ ‫שאנחנו אומרים אחרי נרכת‬
‫כו ל ס ב חכ מ ה עשית ותיכף יע שח רצונו‪ .‬כ ד כ תיב‬ ‫רב ירושלמי ר־ה‬ ‫)ט׳ז סע*ם‪ ,‬ותקיעתא דבי‬
‫מרלג על ההרים סקאץ על ר״נבעות • הו א י תברך‬ ‫כ״ט ו עוד‪:‬‬ ‫ם־א ה׳ ה ויק״ר ר׳־ם‬
‫תדלג על כ ל העיכובים ;‬ ‫ואפילו כולנו חכמיש‬
‫ואפי׳ כולנו חבסים‬ ‫במצרים׳ ואפילו כלנר חכמים‪,‬‬ ‫וכו׳ ‪,‬במכילתא‬
‫וכד‪ ,‬נקטו ד׳‬ ‫ס׳ם בא והיה כי ישאלו‬
‫לסוני ת מ קוב ל ל ד׳ נתיבי‬ ‫בלנו''נבונים‪ ,‬יכלנו ' ורן‪:‬ים‪ ’ ,‬כלנו‬ ‫בנך סחר וכו׳ ר׳ אליעזר‬
‫»ררים שהתורה נדרשת‬ ‫י^עים את הד‪1‬ךה‪ ,‬מציה עלינו‬ ‫אומר מנין אתה אומר‬
‫כהן‪ ,‬אפילו כולנו חכמים‬ ‫שאס היתה חבורה של‬
‫כמירוש משמי התורה‪.‬‬
‫לספר כיציאת' מצרי‪.‬בם‪/ ,‬וכל‬
‫חכמים או של תלמידיש‬
‫נבונים כרטויד־‪,.‬‬ ‫כולנו‬ ‫המרבח לספר ביציאת מצרים‬ ‫שבריכים לעסוק בהלכות‬
‫כולנו זקנים י י ט ב ולדרוש‪,‬‬ ‫י ' הרי ^זה משבה ; י י‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪V‬‬
‫ססח עד חצות לכך‬
‫וכולנו יודעים םניפיות‬
‫מעשדז‬ ‫י‬ ‫נאמר מה הערות ו כו‪/‬‬
‫ז‪.-‬תורה ופורייה ב כ ל‬
‫ועמש־כ להלן‪:‬‬
‫בי צ׳ ם )מרבד־‪ .‬לםםר(‪:‬‬ ‫לסאו•‬ ‫ט צו ה‬ ‫זאת‬
‫מצ*ה עלינו לספי כיצי׳ם‪ ,‬ההבדל שנין‬
‫עלינו לספר כיצ׳ב‪ /‬יעוין בזיה״ק‬ ‫מצוד‪,‬‬ ‫הגדה לסיפור היא שהגדה יאמר למי שאינו‬
‫בר נש דאיסתעי‬ ‫שטות ם׳ ע״ב כ ל‬
‫ביצ״ם ובהאי ם ‪ 1‬ור וכו‘ כניש קוכ״ד‪ .‬ל כ ל ■סליא‬
‫יודע‪ ,‬והגדת לבנך השואל‪ ,‬אבל סיפור כולל גם‬
‫ריליה ואסר לון נירו וטסעי סםורא ד שבחא דירי‬ ‫הידוע‪ ,‬האחד אומר לחבירו‪ ,‬ווה שאמרו כי‬
‫וכו׳‪ ,‬ו הנ ה׳ ק ר׳ אהרן סנחם םענדל זצ״ר הכי א‬ ‫מצוה לספר ביצ׳ם אפי' כולנו חכמים ונו'‪,‬‬
‫כשם אביו הנו הי ק ר* שלמה יהושע דוד טראדויפין‬ ‫והביאו ראיה ממעשה דר׳׳א ור־י וכו׳ שהיו‬
‫ז צ׳ ל רמז בתורה שם«ד‪ ,‬ל ד ב ר כיצ״ס נם עם‬ ‫מספרים ביצי־ם כל אותו הלילה עד שבאו‬
‫היודע נסי פצריס וד‪.‬ים סדכ תיב ויספר משד‪.‬‬ ‫תלמידיהם וכו׳‪ ,‬הרי מוכח כי כל הלילה לא‬
‫י תו תנו את כ ל אשר עשו־‪ ,‬ה׳ לסרער‪ .‬ולכצדי ם‬ ‫הסיבי התלמידים עפהס ובכן היו אך בדולי הדור‬
‫על אורות ישראל ונו* אן* שידע פשו־‪ .‬רכינו‬ ‫וככל זאת ספרו ביצי־פ כל הלילה כל אחד לחבירו‪:‬‬
‫שיתרו יורע ושסע כ ל הנסים יצי״ם קי״ם ופל ה ט ת‬ ‫הדי זה מיכוכח‪ ,‬נקסו סגנין וה להיותו מקובל‬
‫ע כ ל ק ב פ ש׳ א בזבחים ק ט׳ז ע*א‪ ,‬ו א עפ׳כ ‪ 6 '0‬ר‬ ‫ע ד אסרס בברכות )ל*ג ע*ב< הקורא את‬
‫לו משום שוו היא מצור־‪ .‬בשנ״ע ל ס ם ר בי צי ם;‬ ‫שמע ומפלה ״הרי זה מגונה״ שרואים אנחנו‬
‫המרבד‪ .‬לספר כ ! ‪ /‬עיי הסיטור בי צי ם‬ ‫כל‬ ‫ני בעלמא אין לכפול ולהאריך‪ ,‬לבן הדנישו‬
‫זובין לד ע ת אח ר‪.‬׳ כ ר כ תיב ול&ען חסם‪”.‬‬ ‫שבסיפור יצ״ם איני מגונה רק אדרבא ״הרי זה‬
‫וכו' וידעתם כי ‪:8‬י ה׳ בו׳‪ ,‬ולבן כ ל ה ס ד ב ה‬ ‫משובח״‪ ,‬וכדמצינו בברכות מ״ה סע״ב תני חדא‬
‫ל ‪ 0‬םר י־‪*.‬ו משובת שזוכה ל ר ע ת הנ׳ ל‪ ,‬ועייל‬ ‫העינר‪ .‬אמן אחר ברכותיו ״הרי זה משובח' ותניא‬
‫קידם שזוכין לידיעת ד־‪.‬׳ שהיא הר‪.‬ורד‪ .‬צריך‬ ‫אידך״הריזהמנונה״לאקשיא וכו׳‪ ,‬הרי כי להדגים‬
‫לד‪,‬יוח נלות‪ .‬אכן עיי הפיטור בי צי ם זוכה ל תור ה‬ ‫שאינו מנינה נקטו ‪,‬הרי זה משובח״‪:‬‬
‫בל א ׳סורין בטועל ם ס ס‪ ,‬וזהו משום שפכל‬ ‫מעשר■‬
‫פעשי פכרים נעשה תורה זב־ות בחינת התירה לעיל ם כדאיתא זאוז חתודה ל עול ה ונר כ ל העוסק‬
‫ב ט י ס ת עול ה כאלו ד‪.‬קריכ עולד‪ ,‬וכן היא בט‪.‬־שיות סטורי יצ׳ם שהע‪-‬כק בו־‪,‬ם כ אלו עכר עליו עול‬
‫הגלות )שטת אטת םדנד‪*.‬ק מגור זצ״לז‪:‬‬
‫ה ד י ז ה כ ?ז * ב ח‪ ,‬כנ ם׳ נדריס כ׳ עי א אברו שססדותיו ס ל ארם ניכר אם עפרו אבותיו ע ל ה ר‬
‫סיגי אם לאו‪ ,‬וכן ניכר בשיטור יצים אם אבותיו ד‪.‬יו ב תו כ ס ונגאלו עטהם אם לאו‪,‬‬
‫בי‬
 ‫באר מריט‬ ‫פסח‬ ‫הגדה‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪li‬‬

‫כי אדם אשר ועיזה לו נם הרי הוא סרבד‪ .‬ל ם ‪ 8‬ר מ ע ש ה בר׳ א לי עז ר ובו‪ /‬בתוספתא סוף‬
‫ססתיס שגינו‪ :‬חייב אדם לעסוק‬ ‫ומאריך במרמי המאורע הנשלא‪ ,‬ל א כן אם ספשריס‬
‫מסה שאירע לא חר שמקזנרים במרמיס ומזכירים בהלכות פסח כל הלילת אפי׳ בינו לבין בנו‬
‫רק לפעמים ב הז ד מנו ת‪ ,‬ובכן ה מ רב ה ל ם ‪ 8‬ר כיא״ם אפי' בינו לבין עצמו אפי׳ בינו לבין תלמידו‪.‬‬
‫מעשה ברבן גמליאל‬ ‫י ׳׳‬ ‫הדי נת האיש מ שובה כ•‬
‫והזקנים שהיו מסובין‬
‫בבית ביתום בןזוניןבלוד‬
‫מעשה ברבי אליעזר ורבי‬
‫׳‬ ‫ן־‬ ‫• ‪VV • V‬‬ ‫׳‬ ‫;‬ ‫* וי• ‪V‬‬ ‫עסה □‬
‫״‬
‫נ תו כ ם ונגאל‬
‫והיו עסוקין בהלכות פסה‬ ‫יהושע ורבי אלעזר‬ ‫;‬ ‫זא״ל(‬ ‫קלוגר‬ ‫)הגאון ר״ש‬
‫כל הלילה עד קרות‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫־‬ ‫'‬ ‫•‬ ‫י‬ ‫ע‬
‫הגבר ‪ 1‬כיון שעלה עמוד‬
‫השחר! הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו להן לבית הסדרש‪ ,‬אמנם התועדות ר' אליעזר ור׳ יה‪ 1‬שע‬
‫וראב׳יע ור׳ עקיבא ור־ סרפון לא נמצא במדרשי רז׳יל שלפנינו ובטח הוזכרה במכילתא קדומה‬
‫שלא הניעה אלינו‪ ,‬והנה טפא דעובדא שאיתרסי כל הני רבוותא לעיירה קטנה זו מפליאה מאוד‪,‬‬
‫הנרצית בהגהותיו לסנהדרין )ליב ע״ב< תמה איך יתכן שר׳ אליעזר היה מהמסובין בבני ברק‬
‫הרי מקומו של ר׳ אליעזר היה בלוד‪ ,‬ור־א עצמו הוא האומר משבח אני את העצלנים שאין‬
‫יוצא ץ סבחיהן לרנל זסוכה כ׳‪ 1‬ע״בז א״כ איך הלך לבני ברק וצעיג עכ׳ל ‪:‬‬
‫א מ נ ם הנה סצינו שרבן נמליאל והזקנים היו באין בספינה ב ע ר ב פ ס ח עיין מעשר שני‬
‫פיה וחום׳ בים )ייא םע׳א< די ה עישור‪ ,‬שידענו שרבן נמליאל וזקני דורו הפליגו הרבה‬
‫פעמים לסדינת הים לצרכי תקנת ישראל עיין ירושלמי סנהדרין פיו הי׳ג שמויר פיל דביר‬
‫סיב‪ ,‬בבלי מוכה >כיג עיב( עבודה ורה )ניד עיב( הוריות )י׳ ע״א( ועוד‪ .‬ויתכן שבאותו ערב‬
‫פסח עלו היבשת דרך יפו ושבתו החג בבני ברק שאצל יפו וע' יהושע ייט מיה ‪ -‬מיו[ מקום‬
‫דירתו של ר' עקיבא נע׳ סנהדרין ליב ע־ב ובכימו שנסע עמהם יחד בספינה ראה מעשר שני‬
‫שם‪ ,‬וחננו אצלו כל נדולי הדור ליל התקדש החג ‪:‬‬
‫א ו ל ם רבן גמליאל הנשיא יתכן כי אם שהיה באותו מקום לא היסב עמהם יתד יען שבפניו‬
‫לא הין יבולים להסב בהיותו רנשיא וע׳ ארית סי׳ תעיב ובמקורות!‪ ,‬וזה שהדגיש בעל‬
‫ההגדה באסרו מעשר‪ .‬בר*א וכו׳ ש ה י ו מ ס ו ב י ן בבני ברק והיו מספרין וכו׳ שכיון שלא‬
‫היה רבן גמליאל רבם עסהם יכלו להיסב דאלו כפניו לא היו רשאים‪ ,‬אבל ר׳ אלעזר בן‬
‫עזריה הרי חברם היה לבן שפיר יכלו כולם להיסב‪ ,‬יזהו שהדגישו מעשה וכר ״והיו מסובין*‬
‫בבני ברק לכן יכלו כולם להיסב נ‬
‫ו כ ד ר ך ההיסבה שהגדול מים ב באמצע שני לו למעלה הימנו שלישי לו למטה הימט נברנות‬
‫מ׳ז ע״ב( היסב אז ראב׳ע הדיש מתיבתא באמצע ולמעלה ממנו ר׳ אליעזר ור׳‬
‫יהושע ולמטה סמנו ר׳ עקיבא ור׳ סרפון‪ ,‬כדמציט ביבמות >ם*ז ע״א( שראב״ע נכנס לפני ר*ע‬
‫אם כי הוא היה הצעיר שבכולם‪ ,‬בעוד שעל ר*ע אמר ר׳ דוסא אתה הוא עקיבא ששמך הולך‬
‫מסוף העולם ועד סיפר‪ ,‬הנה תמה בשמעו כי יש לו בן לעזריה חברנו‪ ,‬כלומר בן שכבר‬
‫יבנה כ ץ ראשי חכמי הדור‪ ,‬ואך לסי שנתמנה נכנם ראשון ויין תום' כתובות »ק*ה ע״א[ ד״ה‬
‫דתשיבי‪ ,‬וכן מציגו במנות כ״ד טע״א ובבר היו רבן גמליאל ור׳ אלעזר בן עזריה וו״ יהושע‬
‫ור׳ עקיבא פהלכץ בדרך וכו׳ שנקטו בדיוק בראש הנשיא אחריו הדיש מתיבתא ותכם הועד‬
‫ואתריד‪.‬ם ר' עקיבא זקן הדור‪ ,‬וכן בהזדמטת זי היטב ראב״ע באמצע‪ ,‬ומובן שבכגון דא‬
‫כשהוצרכו להסליג לצורך סובתן של ישראל לא שיבח ר״א העצלנים‪ ,‬וכשעלו בערב החנ דרך‬
‫נפל יפו ולא הספיק עוד לבוא לביתו ללוד הנג נם היא יחד עם הביריו בבני ברק;‬
‫או‬
‫ע ‪25‬‬ ‫קד‪ 9,‬ת משה‬ ‫פסח‬ ‫הנדה‬ ‫באר מרים‬
‫ע ד ש ב או ת ל מי די ה ם ואמרו ל ה ם רבו תינו‬ ‫אן יתכן שהיהססת זה אתרי המאורע מ די ל‬
‫הני ב ומן ‪ v t'p‬ש ל ש ח רי ת‪ ,‬יעזין בסה׳ק‬ ‫של ‪ ,‬ב ו ב י ו ם * ביבגה‪ ,‬שהיה בחודש כלה‬
‫סרורו של שכת שורש השביעי ענף ‪ K‬׳ ע ל ח‬ ‫בזמן הכינוס הגדול״ ולכן נקטו והיו מס‪5‬רים‬
‫ט״ז שכתב כי כעת האהבה והדביקות והתשוקה‬ ‫ביג׳ים כל א ו ת ו ה ל י ל ה ‪ ,‬בסוי מקובל ל ב ו‬
‫בא ‪ no‬ככורא ית' אז‬ ‫ב י ו ם ‪ ,‬ובאמור אחרי‬
‫נ ת כ סל סציאח האנושי‬
‫אכל וכ ל ולא שייך אז‬
‫בן עזתה ורבי עקיבא ורבי‬ ‫שנתמנה ראב*ע הסיב‬
‫באמצע‪ ,‬ויונה מר‪,‬ש נסדר‬
‫אפי׳ לקיים התורה ס רו ב‬ ‫טרפק‪ ,‬עזהיו מסבין בבני ברק‪,‬‬ ‫אחרי זה אמר ראביע‬
‫התשוקה ודביקות בבוראו‬
‫והיו מספרים ביציאת מצרלם‬ ‫הרי אני כבן שבעים‬
‫ית׳ כ ד ר ך ה אב וכנו יתירו‬
‫שנה זכר ובניסח ההגדה‬
‫החביב עליו ל ס א ד כ שלא‬
‫היו ב ה תר או ^ פנים יחד‬
‫כל אותו הל‪:‬לה עד שבאו‬ ‫שברמב׳ם ובשבלי הלקט‬
‫שנים רבו ת ו א ח׳ב תיכף‬ ‫תלמידיהם ‪ nDSiV‬ל ה ם‬ ‫השלם הגירסא א מ ר‬
‫ל ה ם ראב׳ע הרי אני‬
‫בעת רא־ירז סנים זה‬
‫החיבוק‬ ‫נעשה‬
‫רבותינו דגיעזמן קתאת שמע‬
‫לזה‬
‫כבן שבעים שנה וכר‬
‫כסו ת‬ ‫עזה‬ ‫והנשיקה‬ ‫* של שחרית‪ :‬׳‬ ‫‪ 'V * 1‬י‬
‫דמלה הדא ברייתא‬
‫היא‪ ,‬שראביע אמר זאת‬
‫אהבה כ כלו ת נסשם זה‬
‫לזד• ובל שאר החושים‬
‫אמר‬ ‫אחרי שישב ראש זאהדרי‬
‫נ תב טלו או םד‪.‬ם ב ב ע ת סיתת בו׳ ‪ 1‬אך כשיהיר•‬ ‫ליד‪ .‬תמני טרי דרי חיורתא כמפורש בברכות‬
‫חפיר בב חינ ת זו אין תורה כי לא יוכל לקיי ם‬ ‫)כ־ח ע*א( ‪:‬‬
‫אז שום סציה או לימור תתורר‪ .‬כי יצא סנ דר‬ ‫שהיו מסובין בבני ברק‪ ,‬האברבנאל בזבח‬
‫אדם וע*כ תטביע הוא ית' להיות תאדם נססק‬ ‫פסה כותב בני ברק שם מקים והיו‬
‫ונופל מרוב א הב ה זו ואז יו כ ל לקיים את התורד‪,‬‬ ‫ממשפחת המן ונתגיירו‪ ,‬והנה יסודו בגם'‬
‫וכו׳ עכ*ד תסהורו של שכת‪ ,‬ו הר ה׳ ק מוהרט‪-‬ם‬ ‫סנהדרין )צ*ו ע״ ט מבני בניו של המן למ ת‬
‫פוויססםק ז צ׳ ל בסרי תאר׳ן ‪ '0‬תולדות ב ח ב‬ ‫תורה כבני ברק‪ ,‬אולם כבר הבאתי בהנהותי‬
‫בז ה׳ ל זהו שאדז׳ל שיתבסלו המצות ליבו ת‬ ‫לס' הסידים סי׳ תתרי־ס מבעל הסורים פ'‬
‫הסשיח בי מלאה הארץ רעה את ה' ויהיר‪ .‬ל ה ם‬ ‫תצוה כ״ח ז' אל שני קצותיו שמבואר כי היתה‬
‫תורה אתרת‪ ,‬מן ההוקים יהיו מצות‪ ,‬וב שהולך‬ ‫לפניו הנירסא בגמרא שם מבני בניו של נ ע ם ן‬
‫מתיל אל היל והיד‪ .‬ר ק ל ס ע ל ה למעלות ער‬ ‫למדו תורה וכר‪ ,‬וזה מתאים להתחלת הסוניא‬
‫שיניע א ל שורש כ ל התורה והמצות שהוא אנכי‬ ‫ת׳יר נעמן גר חושב היה וכר‪ ,‬ומיושב בזה‬
‫ה' אלהיך אחדות פשוט א*ם כ ע ס ת שם תרסנה‬ ‫אשר תמהו איך אפשר שמזרע עמלק ידבק‬
‫כנסי כ ל הסצוח והחוקים וכולם ב ס לי ם שהרי‬
‫בשכינה הן מבואר במכילתא בפסיקתא ובתנהופא‬
‫ד־‪.‬וא כי סו ל הי צ ה׳ר וכו׳ עיי׳ש‪ ,‬והנה כשנזדסנו‬
‫עודם כי י ד על כס יה ש נ ש ב ע הקב־ה בכסא‬
‫יהד נדולי עולם שרסי קודש אלו ר* אליעזר‬
‫כבודו שלא יקובלו נרים מעמלק ע׳ ע ץ זוכר‬
‫ורי יהושע ראכ*ע רי עקיבא זר' סרסון ‪1‬ר‪,‬יו‬
‫להנחיד׳א בערכת נ' אוח נרים‪ ,‬ות׳ל שזכיתי‬
‫□כסרים בי צ׳ ם ב בי מול הישות והתדבקות כוזי‬
‫לקיים מצות מחה תמהה את זכר עמלק‪:‬‬
‫עדלסים שורש כ ל התורה והסצות‪ ,‬נ ת ק רב אצלם‬
‫עת אשר הוא לא יום ולא לי ל ה‪ ,‬וכסכואו■‬
‫ולא‬
‫בזוהיק שמית ם״ו ע״א יתיב ד׳ שסעון ור' אלעזר בריר‪ .‬קאים וססרש סילי דרזא דהכסחא והוו‬
‫אניוי נהירין כשמשא וסלץ פ ת ב ד ר ץ וסאטין כרקיעא י תנו תרץ יוסין ד ל א אבלו ולא שתו‬
‫ולא הוו ידעץ אי הור‪ .‬יסמא או ליליא‪ ,‬כ ד נסקו ירעו דד‪.‬וו תרין יוכין דלא ס עבו סירי וכו׳‪,‬‬
‫וכ־ה‬
 ‫באר מרים‬ ‫פסח‬ ‫הגדה‬ ‫ר‪,‬ד‪.‬לת משר‪.‬‬ ‫‪26‬‬
‫ול א זכיתי עזת אמר יצ״ם בלילות עד וכד‪,‬‬ ‫וכ״ה בלוד‪,‬־ק טשפשי□ ק״ה ע״ב‪ ,‬וב*ירקא די״א‬
‫גמחוור ויטרי ע' רצ״ב פירש ולא זכיתי‬ ‫ם־ב הידי‪ ,‬ר־ אדיזנוד יושב ודורש ואין אדם‬
‫יודע אם יום אם לילה כוי‪ ,‬ובכן נם ב ר תו ע ת ת שתאמר יצ״ם בלילו ת ד״יינו פרשת גיזנית שבק״ש‬
‫זו של עטודי התורה אלו לא הוון ידעי! אי שיש ב ה י‪1‬׳*מ שלא היו נוהגין לאומרר‪ .‬בק׳ש‬
‫של ערבית לפי שאיגה‬ ‫הוה ימטא או הזה לירא‬
‫לבן הוצרכו התלטידים אמר רבי אלעזר בן עזר;ה‪ ,‬הרי אלא ביום‪ ,‬כדאמרינן‬
‫במס' ברכות פ״ב !י'ד‬ ‫שלא הניעו לב חינ ה ‪ 1‬ו‬
‫ע*מ במערב א אמרו הכי‬ ‫אד כבן״^בעים' ‪5‬זנה‪,‬‬ ‫להודיע לה ם כ ב ר הניע י‬
‫זכיתי ’ עזתאמר יציאה מצרים דבר אל בגי ישראל‬ ‫זטן ק ״ ס ס ל שחרית‪:‬‬
‫הניע זמן קריאת בלילות" עד עדר שה בן'זומא‪ ,‬ואמרת אליהם אני ה׳‬
‫אלקיכם‪ ,‬אמת‪ ,‬ור‪.‬יינו‬ ‫שמע של זנזחרית‪,‬‬
‫דקאמר ראב־ע לא זכיתי‬
‫יום‬ ‫את‬ ‫תזכור‬ ‫למען‬ ‫זגינאמר‪,‬‬ ‫שם משמואל‬ ‫כ הנ ד ה‬
‫פ הג ה׳ ק מסובטשוב ב ח ב‬
‫ימי שתאמר יצ׳ מ בלילות‬ ‫מצרים כיל‬
‫•‪” i “1‬‬
‫צאת־ד מארץ‬
‫לב א ר עפ׳א כ ב ר כו ת •• ‪/ ** I I‬־ן‪1 • • ¥‬‬
‫ולא אמת ואמונה דודאי‬ ‫חייף‬ ‫י*נ ע׳ ב א׳ ל ר ב לר'‬
‫היו רגילים לקרות ק*ש עם ברכות שלפניה‬
‫תייא לא תזינא ליה לרבי ד ט ק ב ל עליה סלכו ת‬
‫שטים‪ ,‬א״ל בד פתתי בשעה ס ט עביר ידיו ע ל ושלאחריה‪ ,‬ולא זכיתי‪ ,‬לא נצחתי חכמים שתאמר‬
‫פניו מ ק ב ל עליו עול מלכו ת שטי^ והפי׳ הו א יצ*מ בלילות‪ ,‬שאני אומר אומרים אותה בלילות‬
‫עפ*ם כ ד הוינא טליא שאלתי את כ״ק אארטו״ר והם חולקים עלי ולא יכולתי לנצחם בדבר לפי‬
‫!האבני נזרן זצלל״ה מה שאנו אומרים וכולם שהייתי יחיד והם רבים ואין דבריו של אחד‬
‫פ ק ב לי ב עליהם עול סלכז ת שטים ‪ 1‬ת מזה איך בםקום רבים‪ ,‬עד שבא בן זוטא ודרש פסוק‬
‫יתכן אצל הטלאבים לוטר עול שבל עבודתם היא זה‪ ,‬זכיתי‪ ,‬נצחתי‪ ,‬כמו בהא זכנהו דרבנן !נדה‬
‫אהבת ורצון ו בל ח עול ל א יצדק רק לנ בי ארם נ״ב עי־מ‪ ,‬מאן דזבן למלכא ןסנהדרין ל״ט‬
‫ע׳יא‪ ,‬ע׳׳ז י׳ ע״בו לשון ניצוח הוא ;‬ ‫העושה ד ב ר מה ב ה כ רז‪ /‬והשיב לי שזהו עול‬
‫ברוך‬ ‫לנבייהו שלא יכנסו ולא יס תכלו לפנים פפהיצתם‬
‫ובענק דנ כ ל ת הר ודפת״ח‪ ,‬וזהו עב»ז הוא שאלת ר ב שלא היה רואה את רבי שקיבל עליו ם ל מ ת‬
‫א הב ה ורצון ו ה ת ל הבו ת יתירא‪ ,‬ווה שהשיב לו ר*ח בשעה‬ ‫שטים שהיה ב ל עבודתו רק‬
‫שסעכיר ידיו על סניז וכעין בשתיב יכסח אניו שלא יביט ב שכינה זה הוא אצלו ל עול‪ ,‬וזהו‬
‫האסור באן שהיו סססרים ביצ״א ב ל ה לי ל ה שהיו סעסיקים ל ה ס ת כ ל עד היכן הניע ענין יצ״ם‬
‫עד ל פ ע ל ה ל פ ע ל ה ע ד שהזכירום תלמידיהם ק ב ל ת עול מלכו ת שמים שאין ל ה ס ת כ ל עוד יותר ‪I‬‬
‫ע ת א מ ר יצ״ם בלילות כר‪ ,‬דיש להתבונן ול שית ל ב טה שסצינו הידוש ב לי ל ה זאת של ‪noB‬‬
‫שלא מציד כ כ ל השנה ס יהיר‪ .‬שום ם• ע חוב ה רק ב לי ל ה ו ל א ביום‪ ,‬וכאן הנה‬
‫מצות י ס ת פצה ו ס ח ר וסיפור יצ*ם נותנים רק כ לילו ת הזה‪ .‬אמנם כ ב ר נ תב אר בזוד‪.‬״ק ובכ תבי‬
‫האריז‪-‬ל נוד ל תיקן* קדו שת ה לי ל ה הזה מכ ל הלילו ת‪ .‬שבכל ה לילו ת בתינת זאת לי ל ‪ 1‬קכ א‬
‫וכאן ה לי ל ה הזה ד בר ובו׳‪ ,‬ובאשר בחינת נ דלו ת הארה וקדושה כ לי ל ה זה הוא כמו ביום‪ ,‬ליל ה‬
‫כיום יאיר‪ ,‬ראוי להיות הפצו ת נוהגות בליל ר! הזה‪ ,‬וכמו שיש מ״ע טהורשים הבאים וזוכה‬
‫ליום בן יש מ״ע מחודשים הבאים חוב ה ל לי ל ה הזה ב סו ד ה׳) ת פ א ר ת שלטה טהנה־ק טרארומסק זצ׳ל( ‪:‬‬
‫ל מען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך‪ ,‬רישיה י ק י א )דברים ט״ו נ׳(‬
‫לא ת א כ ל עליו תסץ שכעת יטים ת אבל עליו מצות ל ת ם עוני כי כהפזון יצאת מ אס׳צ‬
‫למען תזבור ו נ ז ‪ /‬רל*ט ב הקד ם הנודע בשם האריו״ל שמי שנזהר מפ שהו הפק בפ ס ח אין‬
‫הטא בא ע ל ידו ובכבו אר בזוד‪*.‬ק פ* הצא ר מ׳ ד ע*ב מאן דנטיר לון מחטק ו שאור נופי ה איהי‬
‫נמיר‬
‫‪27‬‬ ‫יד‬ ‫קהלת משה‬ ‫הנדר‪ .‬של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫>םיר מ־צדרר וכו'‪ ,‬וו ס ה׳ כ ל א ה אכ ל עליו חסץ‬ ‫ב רו ך המקום ו כ ו ‪ /‬יעוין בבראשית רבה סס׳ח‬
‫זנו׳ למען חזכוד ונו׳‪ ,‬שע׳י של» וזאכל חסץ‬ ‫‪ 3‬םני פר‪ .‬מכנין שמו של הקביה מקום‬ ‫;‬
‫תיכור כד יסי תייך יום אאחך סאסיי! בהירות‬ ‫וכר‪ ,‬ובתנהופא ב' ר*פ וישב מעונה אלר‪.‬י קדם‬
‫הקדושד‪ .‬ש‪:‬ר‪.‬גדה כ פ ס ח יהיה כ ך כ ד ימיך ‪I‬‬ ‫אין אנו יודעים אם מעונו־‪ .‬הוא האלד‪.‬ים אס‬
‫כ ל ימי חייף להביא‬ ‫האלהים הוא מעונה‬
‫ימות המעזיח‪ ,‬ר ׳ ל‬ ‫מעון‬ ‫כשהוא אומר ד‪'.‬‬
‫כ ל יסי תייך ‪ 1‬ריך ל י כ ת‬
‫חייך‪ ,‬ימי חייך הימים‪ ,‬כל ימי‬
‫אתה )תהלים ‪1‬׳ א׳[ הוי‬
‫כסת שבה זו שיוכר‪ .‬לר או ת‬ ‫הקב־ה מעונו של עולמו‪ ,‬חייך הלילוו^ וחכמים אומדים‬
‫יפי ה « י ח כס ש־כ ל שכנו‬ ‫ואין עולמו מקומו‪ ,‬ויעוין ימי ח;יך העולם "הזז‪ /‬כל ןמי‬
‫תדרשו ובאת שסהזוופאיש‬
‫פ הנ ה׳ ק ‪: (p c n m a‬‬
‫בתרנום הנקרא יונתן י ח;יך להביא לימות חמעיח'‪:‬‬
‫שפות י״ז ס׳ו ניסא‬
‫בתיך ד‪.‬םקום ברוך‬ ‫ברוך ‘ד׳טקום‪ ,‬בתןד'ד‪.‬וא‪,‬‬ ‫דעבד ‪.‬א ת ר א׳* בנינו‬
‫ברוך‬ ‫הוא‬
‫ענתן תורה לעמו‬ ‫ברוך שנתן תורד‪.‬‬ ‫״‬ ‫היא‪ ,‬ובמכילתא שס‪,‬‬
‫שהשתמשו במלת אתרא‬
‫יע(ראל‪ ,‬כזד‪ .‬סרוס‪ .‬נ'‬
‫סודיס‬ ‫שאנו‬ ‫ענינים‬
‫לפמו לשר־אל‪ .‬ב ח ך ד{א‪,‬‬ ‫מקום‬ ‫ר‪.‬ארמיתתחת כינוי‬
‫כסו‬ ‫ל ה ק ב׳ ה עלי ד ס‬ ‫כננד‬ ‫ערך‬ ‫'ועםש״כ בתשבי‬
‫שספיים כננ ד אי כ ע ה בני ם דיברה חורת‪ ,‬ולכ אור ה‬ ‫אתרא‪:‬‬ ‫במלת‬ ‫יתכן‬ ‫ולא‬ ‫מקום‬
‫יש י ה כ ץ כ ה א דב חיב והיה כי יאפרו אליכם בניכם‬ ‫ב ת ך הוא וכו׳‪ ,‬עיין משנה סוף מדות ברוך‬
‫סד‪ .‬העבידה הז א ת לכ ם ונו' ויקיר העם וישתחוו‬ ‫המקום ברוך הוא שלא נמגא מסול‬
‫ושרש׳י על כ שורת הכנים‪ ,‬הלוא זו היא שאלת‬ ‫בזרעו של אהרן הכהן‪ ,‬וברוך הוא שבחר באהרן‬
‫הבן הרשע ופה זו ב שורה שיהיה ל ה ם כנים‬ ‫ובניווכו׳‪ ,‬הרי סגנץ כפילת ‪.‬ברוך הוא'‪ ,‬אמנם‬
‫רשעים‪ ,‬ונם סדל זו כשירה שיולידו כנים‪n1 ,‬‬ ‫שמעתי שכאן היא רהימז^ ראש המסובים אופר‬
‫יתכן לאיש ארסי היא כשורה שיוליד בנים‪ .‬א ב ל‬ ‫ברוך המקום והמסובים עונים ברוך הוא‪ ,‬שוב‬
‫לאופה שלימה הלוא עולם כםנהנו נוד‪.‬נ שנושאים‬ ‫אומר ראש הפסובים ברוך שנתן תורה לעמו‬
‫נשים זמולידים כנים‪ ,‬אך עיקר הבשורד‪ .‬תיח‬ ‫ישראל ור‪,‬ם עונים שוב ברוך הוא ‪:‬‬
‫ל ה ם שאף הבני ם רשעים שיולדו ל ה ם לא ירחו‬ ‫‪■,j o‬‬
‫ס ב ל ל ישראל ל עול ם כ ס י ס כזו ה׳ ק נח־א ‪*3‬נ א׳< כ תיב ועכך כול ם זנדיקים והא כ ס ה הייכין אית‬
‫בהו כי שראל וכו* אלא הכי הנא וכר וכד אתנזרו ל אלו כראי חולקא מבא דקוב׳ד‪ .‬י כ תי ב ועריק‬
‫יסיל עו ל ם כיק דעאלו בהאי הולקא דצריק וראי כול ם צדיקים ו כי לעולם יירשו א ‪ .p‬וכן‬
‫■איתא בנס׳ סנ ה ד רין ‪ n ' o‬כעכן אע*» שחם‪ H‬ישראל הוא אבא דקאי ביני חילאא אבא שסיה‬
‫ואכא קרי ליה אף שעבר ע ל כ ל התורה ופ שך ב ע י י ת ו שרצה שלא יכירו בו שהוא םדי‪.‬ול‬
‫אע«*כ א״ל יהושע יעבדך ה‪ '.‬היו ם ה ז ה ‪ ,‬היו ם הזה אתה עכור ויש ל ך ח ל ק ל עו היב‪ ,‬ונם‬
‫איתא בפ שנ ה )שם צ׳‪ (,‬נ׳ ס ל כי ם וד* הריונזות שאין ל ה ם ת י ק לעוה״ב ו כנ ס׳ )שם ק*ד‪(:‬‬
‫דורשי רשימות א פיו כו ל ם כ ‪' H‬ס ל עו הי ב ‪ p n‬מכלע ם‪ ,‬דורשי רשיסות היינו שמשיגים ה רנ ש ה‬
‫למעלה משכל אנושי והוא ר ק כסר רושם‪ ,‬דאנשי כנב ת הגדול ה אסרו עליהם שאין ל ה ם ח ל ק‬
‫לעיה״כ ע*פ ה שנת ה שכל האנושי‪ ,‬ורק הרורשי דשיפות אפרו שיש ל ה ם ח ל ק לעוה״ב פ ח מ ת‬
‫שהס פורע ישראל ראע*פ ס ת ס א ישראל הוא ולא ירח פסנו נ דו‪ /‬ועל הבשורה הזאת ר‪.‬יו‬
‫ל ה ם שיר‪.‬יה יורע ש‬ ‫שפתים ועל זד‪ ,‬נאסר ויקיר העם וישתחוו ע ל בשורת הזרע שהובסת‬
‫חכ ם שהיא ס שביל בתורה ויש לו ריברד‪.‬‬ ‫והנה כויוך הפקים סדסז ל בן‬ ‫קדושת י סי א ל לעילם‪,‬‬
‫ב כ בו ד מלכותו יח׳ ש וע*ו סרמז תיב ת המקום ושואל ב ד ר ך הכמה שרוצה לה שיג סעם וזויות‬
‫בקריעת‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬
‫כנגד ארבעה בנים דיברה תורה וכף‪,‬‬ ‫כ קדו מ ה ס ‪ 1‬ו ת והורוז‪ ,‬וע‪-‬ן ב א ה הת שוכד אין‬
‫כלומר ארבע כהוניס הם‪ ,‬א׳ והיה כי‬ ‫מ(&ירין אהר המסה אמיקיסן הייני מ הכניס כי‬
‫י א מ ר ו א ל י כ ס בניכם סה העבידה הזאת‬ ‫הייה ה רברי תורה מל א ה ‪ 8‬ינ טעמו סכנו‪ .‬ו כיו ך‬
‫לכם ואמרתם זנ ח ססה היא לר<' אמר ססת על‬ ‫הסקים היינו מי ס לנו ה מג ה ב מ כ ל א;‪ 1‬מי בטעם‬
‫בתי בג״י וגו׳ >ממות ז״ב‬ ‫וחיוח כבו ר קדומתו יה*מ‪,‬‬

‫כנגד אדכעה מים דברר‪ ,‬כ־‪,0‬ב׳והיהכיישאלך‬ ‫ו נ ר ע א ' ת הבן הר מע כאה‬

‫ד‪.‬תמיבר‪ .‬איו היד‪ .‬מ ס לא‬
‫בנך מחר לאמר פה‬ ‫־ קי־‬ ‫׳י■‬ ‫־ ‪■ s‬י ■י‬ ‫‪v.v .‬‬
‫זאת ואמרת אליו בחוזק‬ ‫ת‪ 1‬ר ד י׳‬ ‫שנאל‬ ‫היה ננאל‪ ,‬אב ל אחר‬
‫ועמה‬ ‫ה מי׳ ח‬ ‫איהני‬
‫ו א ח ד ‪ 1‬ת ם ‪ ,‬ו א ה ד ש א י מ י ו ד ע יד הוזניאנו ה׳ ממצרימ‬
‫אותנו ל איכ ה ימראדיה‬
‫מבית עבדים )שם י״ג‬ ‫■־׳ ־‬ ‫^ ׳־ ״‬ ‫* ׳י‬ ‫י־‬ ‫! ׳־ י־‬
‫סער‪/‬ה כיון מהוא נולד‬
‫י״ ‪ , 0‬ג׳ והיה כי י ש א ל ך‬ ‫“ שאול ♦‬
‫סיער אל וניסו ל ל מ כ מ ה‬
‫כנך מהר יאמר מ ה‬ ‫חכם‬ ‫*‬
‫לא תועיל לו‬ ‫•סיס‬
‫העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה׳ אלהינו‬
‫דמעתו להוציא ענ סו ס כ ל ל י מר אל אע*א מ ע מ ה‬
‫תועכיה ואע*מ ס ה ס א י מד אל רוא ויהיה לו אתכם ואמרת לבנן עבדים הייני לפרעה כמצריס‬
‫היקון על סעשיו‪ ,‬ועין סרסו כ רו ך הוא כ ל סון ויוציאנו ונו׳)דברים ו׳ ס ‪ ,‬והד׳ ב ל י ש א ל ת‬
‫ה ב ן )שמות י״ג ‪ t'n‬מצות יאכל וגו׳ והגדת‬ ‫נסתר‪ ,‬מ תיב ת ד‪.‬וא סרסו על העתיר מנ עי ם‬
‫מ מכל אננומי‪ .‬כי אין מום ה מנ ה ב מ כ לנו איך לבנך ביום ההוא לאסר בעבור זה עשה ה׳ לי‬
‫יוכל ה ר מ ע לבו א לירי תיקון אב ל ה מיי ת • הו א בצאתי ממצרים‪ ,‬ודרשו ח ד ל שד' כתובים איה‬
‫מקובלים נגד ארבעה סוגים שי בנים ‪:‬‬ ‫ל ס ע ל ח סהסנהיגו ד‪,‬כםיהנו שלא ירח סמנו נרה‪,‬‬
‫ועל ענץ התם סרסו ב י ו ך מנתן תירה ל ע סו א׳ החכם השואל מה העוות והחוקים והמשפטים‬
‫אשר צוה ה׳ א ל הי נ ו אתכם !ונאסרו‬ ‫י מי א ל כי עיי הרברי תירה תוכל ל הכניס גם‬
‫כהתם דעת להיות לו ה מנ ה קצת ב קיו ס תו ‪,‬אלהינו׳* חרי כולל עצמו עם נ י ישראל‪,‬‬
‫ית״מ‪ ,‬ועל ענץ מאינו •ורע ל מ או ל סרסו גיב אמנם בירושלמי פסחים פ־י ה*ד ובנוסת‬
‫חיכות כ רו ך הוא מלוד‪ .‬ני ב אין ה מנ ת ע כ ל הגדש •ם ברמביס מובא במקום אחכם ‪,‬אוח נ ד‪,‬‬
‫אנו»י ל ה מיג איך צר קרו מ ת י מר אל כנאש בו ר ונראה שלכן שינו םסגנון הכתוב שהטסזק מיירי‬
‫מלנסרי אין כו רעת ל מ א ל ואין לו מום הינ ש ה בבני דור השני ליוצאי מצרים שהמה הילדים‬
‫בקרומהי‪ ,‬ורק סצד ה מיי ת מהוא י ס ע ל ה ס ה מנ ת לא ראו יצים ושואלים צ‪.‬ת אבותיהם שראו‬
‫מ כ י אנומי הבטיחנו מגם גסמית ד‪,‬הס נ״כ ס כ ל ל בעיניהם כל סעשה ה' במצרים״ ו בנן לרם‬
‫■מראי יתמכו ויוכל נם כגסמם לרבני ם קדו מ ה ישאלו מה העדות וג ד אשר ציה ה׳׳א א ת כ ם ‪,‬‬
‫יאת סתת לו כי •מ בו נ״כ ק רו מ ת ישראל )מרי‬
‫אותם ממש‪ ,‬אבל אנהנו בני הדורות שאחריהם‪,‬‬
‫צדיק ס הג היק ר׳ צדוק הכהן □לובלין זציל(‪,‬‬
‫אשר אין הבדל בין דור הבנים לדור האבות‬
‫זעסמיב נ ב א ר סדים שהבאתי ס ס מנ ה דכי ף סרו ת‬
‫שסיר יתכן יותר יו מר אוהגו!‪ ,‬רב׳ הרשע‬
‫מנלמי למון וד‪ .‬כרוך הסקיס כרוך היא גכי‬
‫ש א י נ ו ש ו א ל כי אם הוא בזדון לבבו‬ ‫פ י א נ ‪5‬צ‪ H‬ססול בורעו ס ל אהרן הכהן וכו'‬
‫י א מ ר מה העבודה הזאת לכם והוציא עצמו‬ ‫וכרדוש הארכתי מ כ ל בני ישראל כעצם טהותם‬
‫מן הכלל‪ ,‬רב׳ התם שמשתומם על התכונה‬ ‫הם‬
‫הרבה והמנהגים הסוזרים לו ושואל מה זאת‪,‬‬
‫ורד׳ עאיגו יודע ‪ 01‬לשאול אשר צריכים להעירו על ההבדל בין אותו היום לשאר ימים;‬
‫דאב לכל אתד כמדתו‪ ,‬לרתכם יאמר כל הלנות פסה ההל מפצות ר‪,‬תלויות כהכנות‬
‫יפסח עד המציה של אכילת אפיקומן שהיא האחרונה מההלכית המייחדות לפסה‬
‫)שדת הרשכ*ש ‪ 0‬י׳ ת ‪1‬ד<‪ ,‬וכאלו כתיב אף אתה אסור לו כהלכות הפסח ‪ ,‬עד״ אין‬
‫פפטירין‬
‫טו «;‪s‬‬ ‫קהלת משר«‬ ‫הגדה של פםח‬ ‫באר מרים‬
‫הם כהנים ב ד כ תי ג ואתם תהיו לי מ ס י כ ת‬ ‫ספטירין !כרמצינו גברהית י־ג ע׳יב א ר׳י על‬
‫בהנים‪ ,‬ואך כ ס ק ר ה ההסא נ ל ק ח סהם הרשיון‬ ‫ל כנו בעמידה‪ ,‬והקשי על לבנך ס*ד‪ ,‬ומשני‬
‫להשתסש בכ הונה‪ ,‬ונשאר ר ק נכי בני אהרן‬ ‫אלא אימא עד על לבבך בעמידה סבאן ואילך‬
‫שלא פנ סו ב ענל‪ ,‬א כ ל כתיקון ה שלם יוהודו כ ל‬ ‫לא‪ ,‬הרי ש‪ 1‬הי מסגנון דרך קצרה להחסיר‬
‫ישראל עצפיותס להיו ת‬ ‫מלת עד כיון שמובנת‬
‫מ סי כ ת כר‪-‬נים וברוך‬ ‫וכמסורש‬ ‫מענינהו‪,‬‬
‫הסקום ברוך הוא שלא‬
‫חבם מה הוא אומר‪ ,‬מה העדות‬
‫בקרא ודברים שם( בי‬
‫נשצא ססול גו ר ע ישראל‪,‬‬ ‫והח‪)5‬ים והמעפמים״אשר‬ ‫ישאלך בנך מהר לאסר‬
‫ולבן ר‪,‬וקדם תו א ר יה‬ ‫צוד‪ .‬יי אלהינו אתכם! ואף אתה‬
‫‪r -‬‬ ‫‪*- t‬‬ ‫‪V I V‬‬ ‫|‪f** Vi T‬‬ ‫״ ‪t‬‬
‫והחוקים‬ ‫מה העדות‬
‫לפני הוכרת הארכעד‪ ,‬כנים‬
‫אמר לו כהלכות הפסח‪ ,‬אין‬ ‫יהסשפמים אשרצוהה־א‬
‫כי כ רי הכהן הנדול ה נ׳ ל‬
‫אתכם‪ ,‬ואמדת לבנן‬
‫שסיף סוף •הקנו כול ט‪,‬‬ ‫*מפטיךץ אחר הפסח אפיקומן‪:‬‬ ‫עברים היינו ונו׳ ויצונו‬
‫וכ ס ש׳ב כ הס ה ״ ק לקימי‬
‫מהרין ה־א סי' ל׳ על‬
‫מה הוא אומד־‪ ,‬מה הע מדה‬ ‫ה׳ לעשות את כל‬
‫״ ״ הזאת לכם‪ ,‬לכש"ולא"לו‪,‬‬ ‫ההקים האלה וגי'‪ ,‬וראה‬
‫תיקן‬ ‫אכר ה ם‬ ‫אסרם‬ ‫;‬ ‫‪V T‬‬ ‫» ‪V‬‬ ‫־*‬
‫‪ 0‬הר*'‪,‬שר'ל תיקןשתרי׳ת‬
‫’ ׳■‬ ‫■‬ ‫בילקוט שמעוני ס*ם‬
‫ולפי‬ ‫בא שהביא הני׳ אף‬
‫ניםריקין ת׳כ ם רישע ת־ם‬
‫ש׳אינו י׳ו ר ^ כול ם תיקן אבר ה ם אבינו ‪:‬‬ ‫אתה אפור לו כהלכות הפסה ו א מ ו ר ל ו‬
‫אין מפטירץ ו בו‪ /‬הרי כי הך דאין מפטירין‬
‫הכם מה הוא אופר פה הערות וכו‪/‬‬
‫ה ר ה׳ ק כ ע ל אורה ל ה״ ם פזלוט שיב‬ ‫היא אתרי שכבר אסר לו כהלכות הפסח‪:‬‬
‫ו צ׳ י ב סיי היים שעל ה הנר שי• כיהב כז הי ל‬ ‫ךן ‪ ^'2‬להרשע יענה קשוו‪ /‬כי וומם רשע‬
‫ססעתי מ הרב החסיר סו' אברהם וי הי ה ב ה ה׳ ם‬ ‫לצדיק והורק עליו ש נ י ו )תהלים ל*ז‬
‫]ספוריסש! זלד‪.‬יה דהנה האדם צריך להקן שנ ע‬ ‫י׳ד( וכתיב ושם נ*ח ך( אלהיס הרס ש ג י ס ו‬
‫מדות דהיינו א הב ה ויראה וכו' כ ל סד ה וסר ח‬ ‫בפיסו מלתעות כפירים גת ‪ p‬ה׳‪ ,‬וראה כנם׳‬
‫בשרסדח ו כ ל סר ה וסרה כ לו ל ה משבע יר״ם‬ ‫נדה ע׳׳ב ע״א מדבריכם א ת ם נ ו ש כ י ם‬
‫ם*ט בםרטות ו א ה׳ב שורה עליו שער הנו׳ן‬ ‫וכד‪ ,‬ובכן השיכהו כמדתו רשע יראה וכעס‬
‫ו הו א עולה הפחשכר‪ .‬נ י נ ת י בי צ׳ ס היה תיכף‬ ‫ש נ י ו יהרוק ונמס‪ ,‬שישיג לו חשוכה נמרצת‬
‫ה תניו ת שער הנו*ן בינה ובו היה הנס )כטש׳ב‬ ‫עד ששניו כהות ראה רש״י תענית ז׳ סעיב‬
‫וחסשים עלו בנ׳י ‪ pHO‬םציים( ואח״כ נלק ח‬ ‫ד־ה קהה הברזל‪ ,‬ועוד זאת בנקסם הקהה את‬
‫מאתם הארה זו וציוד‪ .‬אור״ם ל כ סיר ססירת‬ ‫שניו אשפעינן הלכתא רבוותא שכיון שהוציא‬
‫העיסד ס׳ ם יום כדי לתקן כ ל כ ר ה וסדר‪.‬‬ ‫עצמי מן הכלל וכמר בעיקר אסור ליתן לו‬
‫כשרטית ונמצא היה נ דלו ת קודם לקטנות ע כ׳ ד‪,‬‬
‫מן הפסח כמבואר כפסתים צ״ו ע*א‪ ,‬והנה‬
‫והנה איתא שהאבות קייסו הר‪.‬ורה עד של א‬
‫הפסת היה צלי וכבד אסרו כשבת ק׳י ע*א‬
‫ניתנד‪ ,‬ניעקב א בינו היד‪ .‬מנית הסילין כ ס קלו ת‬
‫דבשרא שסנא א ג ו מ ד א בסים ר י ח א וכל‬
‫ר ׳ ל שקייסו ‪ nro'io‬התורר‪ ,‬כעובדות אחרים‬
‫דאית ליה ריהא ו א י ת ל י ה ק י ו ה א אם לא‬
‫ואינם סצסצסין כ*כ כאשר התורה אצלינו בצסציםץ‬
‫אכיל סניה ע׳ כתובית ס‪-‬א ע*א‪ ,‬ובכן כיון‬
‫ושעורים‪ ,‬וו •ש הכם סר‪ ,‬ר‪.‬וא אוסר מד‪ .‬העדו ת‬
‫שאסיר ליתן לו מצלי הפסת הרי שניו קהות‪,‬‬
‫וכר ר״ל שרואה עצפו בג דלו ת נדול ובסותין‬
‫נדולים כ ס כ ח ועיב הקשה מה הערות והחוקיס‬
‫כאסרם במדרש שהיש פ־א נ' גרדי נתן ריחו‬
‫ובו׳ ד״ל ל ס ה נתצסצס התורה ב*כ בחוקים‬
‫’ שהיתה נפשם קו ה א לאכול אפרו למשה הן‬
‫וסשפםים אשד ציר‪ ,‬ו כ י כי יכולין לקיים סנימיות‬ ‫לנו‬
‫התררה כעיכרות אתרים במו ה אבו ת מקיימו ה תור ה ער שלא ניתנה‪ ,‬ואף אתה אסור לו כ ה ל כו ת‬
‫הפסת‬
 ‫באר מרים‬ ‫דגדד‪ .‬של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪30‬‬
‫ד ‪08‬ח‪ ,‬ר״ל אסור לו דלכלו‪ /‬ומעס ה ד ‪ noB‬לנו לאכול ופשה אמד להם כך אפו־ הקכ׳׳ה‬
‫ל ס ה נקרא ‪ noa‬ע*ס דיורת נ דלו ת קודש רקשנות כל בן נכר י א יאכל בו וכד ווה הקהה את‬
‫ןםלשק ‪ nee‬זדללק ז׳נ״ג אין ס*שירין ד י ל אק שגיו‪ ,‬זפנואר בקרא )שמות שט< והיה כי‬
‫אנו פששידין סש^שה הסצית והתוקיש אשר *ונו ‪,‬יאמרו״ אליכם בניכם פה העבודה הזאת לכם‪,‬‬
‫י א ישאלו אך יאמרו‬ ‫וזש׳י גגסאוםין‪ .‬פשוש‬
‫שאתר ר‪*.‬סת א(י ק‪1‬םן‪ ,‬ולפי עדןציא את עצמו מן הכלל פה שבלבם הם‪ ,‬זאמרתס‬
‫וכה מסזז היא יר‪.‬׳‬ ‫די ל ל א תר ור ‪6‬שת ח ל ק ח‬
‫ה תנלו ת הארה ראשונה כפר בעירןד‪ ,‬ואף אתה דגןהה ונד‪ ,‬לא כתבה תורה‬
‫א ת ו א מ ר לו‪ ,‬ב^בור וה ואסרתט לבנכם בגבי‬ ‫דנ ר לו ^ ווהו אשיקו שן‬
‫כי הלחש היורד פן עשה*יי לי^צאתי ממצרים‪ ,‬לי שאלת החכם דכתיב‬
‫ואמרת לכנך ואפרת‬ ‫השטיס נ קי א שן ותיבף‬
‫אליו‪ ,‬כי לרשע לא צותת‬
‫היד‪.‬‬
‫‪tr‬‬
‫לא‬ ‫‪T‬‬
‫היד‪.‬‬
‫‪r T‬‬
‫’‬‫אלו‬‫•‬
‫לו‪,‬‬ ‫ו^א‬ ‫‪g‬‬
‫אחר ד« ‪ 0‬ח ת ל ק ה הארד־‪.‬‬
‫‪1‬ו דנדלו ת ותהיה בקפנו ת‬
‫תורה להשיב‪ ,‬אפקורס‬ ‫??אלי*‬ ‫ה שכל מ ג ט ר ך לסעשד‪.‬‬
‫ה ם מ ד‪ ,‬ד ^ י א י י א ו מ ר ‪ ,‬מ ד ת ז א ת ‪ ,‬ישראל שאני )סנהדרין‬
‫כשז‬ ‫הם ‪ 1‬ות והחוקים‬
‫י״ח ע‪-‬בז‪ ,‬אך תאמרו‬
‫ולגשרים‬ ‫לעצמכם‬
‫ןד‬ ‫בהוזק‬ ‫אליו‬ ‫ואמרת‬ ‫’‬ ‫שהש עתה םאוס ‪ 1‬םץ‪ ,‬וזה‬
‫נתשוכת! שאלת ההכש‬
‫שרואה ע א ס ו כנ דלו ת הוציאנו״'ממצרןם מבית עברים‪ :‬כמיהכם זבח ססת היא‬
‫ן^אינו יודע לעאול את פתח לו‪ ,‬לד‪,‬׳‪ ,‬ובעבור זד‪ ,‬עשה‬ ‫ה שכל ע כ׳ ל ‪:‬‬
‫ה׳ לי ולא לו‪ ,‬בנסתר‪,‬‬ ‫את‬ ‫הקהה‬ ‫ואף אתה‬
‫שאל תתווכח עפו לומר‬
‫ע‪-‬נאמר ו ת ד ת ’ לבנף‬ ‫י"‬
‫עוגיו‪• ,‬תכן שרטו‬
‫ל ל ה ״ב יחוקאל י*ת ‪3‬׳ כיום ההוא לאמר ’ בעבור וה ולא ל ך‪ ,‬אל הסתכל‬
‫כפניו ואל תפן אליו;‬ ‫עע־ה ;י לי בצאתי מ ^ דן ם;‬ ‫אכות יאכלו בי ס ר ושני‬
‫ל ד ת ם ענה כסי הבנתו‬ ‫כנים תקהינה‪ .‬לישר שאם‬
‫אליו‬ ‫ואמרת‬ ‫;מל מ־אש תדש‪ ,‬חלמור‬ ‫שיני בנים תקהינה יש‬
‫בתווק י ד הוציאנו ה*‬ ‫לומר ביום ד‪.‬דןא; אי‬ ‫״‬ ‫ר ו ל ה א כ ל‪1‬ושוןש כסעשיו‬
‫הוא‪ dm ,‬אק היא החייב‬
‫ממצרים מבית עכדים‪,‬‬
‫אבל הכן היניק האינו‬ ‫ביום ד‪.‬דןא ;מל מבעוד יום‪,‬‬ ‫כי כושר א כ ל ‪:‬‬
‫יודע עוד לשאול‪ ,‬הוא‬ ‫הלמוד לומר בפ מר זה‬ ‫ו^‪ 2‬אינו יודע לשאול‬
‫עודנו כרוך אחרי אמו‪,‬‬ ‫אח פחח לו‪,‬‬
‫היא האם הישראלית‬ ‫בפ מר זדי ל^ל א^־תי אלא‬ ‫פי שהוא יורע בעאשו‬
‫את ‪ nne‬לו‬ ‫שאינו‬
‫לבגד‪.‬‬ ‫לססר‬ ‫תוכל‬ ‫בשעה ש ש מצה ומרור‬ ‫פן א• עד ת'‪ ,‬ל ו נאתחו‬
‫ענין החב ולהבינו כסי‬
‫השגתו‪ ,‬עליה צותה‬ ‫‘ ״ ’ מנחים לפניך‪ :‬״‬ ‫כ ל השערים )דגרי חיים‬
‫פד‪.‬גר‪*.‬ק פםנץ ז ‪ 1‬״ל( ‪:‬‬
‫תורה א ת סתה לו;‬ ‫מתחלה‬
‫יכלל בדאש חזדש ת׳ ל ?כר‪ ,‬דמגה כתיב )עפות י*נ ה׳< ועבדת את העבודה הזאת‪.‬‬
‫בהודש הזוז‪ ,‬יכן הוי אפינא שהחיוב מראש זזודס‪ ,‬לאפוקי מזה כתבה תורה בעבור‬
‫זד״ שפורה על ראיה חושית‪ ,‬נדרסינו בפנחות כ*ש ע״א שהראד‪ .‬לו הקב״ד‪ ,‬ל פ ס ה סגורה‪.‬‬
‫דאש חודש ו ש מי ם‪ ,‬מנורה דכתיב ו ו ה מעשת המנורה‪ ,‬ראה חודש דכתיב החדזו‬
‫ה ו ה לכם‪ ,‬שרבים דכתיב ו ז ה לכט הטמא‪ ,‬וי׳ א אף הלכות שחיטה שנאפר ו ז ה אשר‬
‫העשה וכד‪ ,‬אף כאן דכתיב כעבור זה סוכת שרואה לפניו המדובר היינו מעה ופרור זועייך‬
‫במכילתא‬
‫טז ‪31‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬

‫מתחילה עובדי ‪ rp‬היו אבותינו וכו'‪,‬‬ ‫פס׳ והגדת לבנך י"'■ •‬ ‫במכילתא בא‬
‫בהגדש״® תמארת אי״® כותב להבין‬ ‫מ ת ה י ל ה עו ב די ‪ I'P‬היו א בו תינו ן ‪ -‬ן ‪/‬‬
‫מאי נש״ם לנו ליד ע מה שהיו נוהנין אבותינו‬ ‫פסחים קט״ז ע׳א^ ויעוין בסוכה‬
‫םחהילרז‪ ,‬היא דבא לרטז דאע׳א שח״ו יאדע‬ ‫נ*א ע״ב בשמחת בית השואבה שהפכו פני^ס‬
‫ארס שעבר ע ל כ ל‬ ‫ממזרת למערב ואמרו‬
‫עכירות שבעולם ו לבו‬ ‫אבותינו שהיו במקום‬
‫טתחיל להיות רוסק ל שוב‬
‫מתהילה עובדי ע מד ה זרה הץ‬
‫הזה אחוריהם אל ההיכל‬
‫בתשובה א ז ל א י פ ו ל ו ל א‬‫י ״ אבותינ; ועכשו״^רבנו‬ ‫ופניהם קדמה ומשתחוים‬
‫ח לי ל ה‬ ‫יתיאש עצסו‬
‫המקום ^בודתו‪> ,‬ג;נאמר וי‪>4‬מד‬ ‫קדמה לשמש ואנו ליה‬
‫כםש״נ כי ל א ידת ספנו‬
‫ימשע אל כל דעמ״כה אמד‬ ‫עינינו‪ ,‬שנ*כ התחילו‬
‫ק ד בגו‬ ‫ועכשיו‬ ‫נדת‪,‬‬
‫בגנות וסיימו בשבח‪:‬‬
‫הפקוס לעבודתו בי ע״י‬ ‫אלהי י^ראל בעבד ד^הר יעזבו‬
‫עבירה של חשובה נד‪,‬פך‬ ‫ברוד‬ ‫עיומר הבטחתו‬
‫האדם ספ הו ת לבריות‬
‫אבותיכם מעולם תרח אבי‬ ‫לישראל‪,‬‬
‫בפש״ב הרפכ״ש כפ״ז‬ ‫אברהם ואבי נתור ויעבדו אלהים‬ ‫עונים ‪:‬‬ ‫והמסובים‬
‫‪:‬‬ ‫א‬ ‫ו‬ ‫ה‬ ‫ך‬ ‫ברו‬
‫ם הל׳ תשובה ד‪.‬״ו אט ש‬ ‫אחרים; ’ואקח את אביכם את‬
‫היד‪ 1 ,‬ה סנאוי לפני‬ ‫שהמביה היינזב את‬
‫הפקום פשוקץ וטרוחק‬ ‫אברהם מעבד תהר׳ואולך אותו‬ ‫הקק כו׳ו‬
‫וד‪.‬ועבה והיום הוא אהוב‬ ‫בכל״א־ץ כנען ך > ב ה אתזךעו‬ ‫עדיות ‘ ם*ב‬ ‫עי ץ‬
‫ונתפר קרוב וידיר ובו׳‬ ‫מ*ם וכמספר הדורות‬
‫עכ״ל‪ ,‬וכררו ט אנדר‪,‬‬
‫ואתן לו אתי"יצהק ואתן"ל;צ’ הק‬ ‫ו הו א הקץ‬ ‫לפניו‬
‫הכאתי ראיה דהוי שינוי‬ ‫את יעקב" ואתי עעזו״ ואתן י לעעזו‬ ‫שנאסר קורא הדורות‬
‫נופ א פפש פנ ס‘ כבות כ״ב‬ ‫את הר שעיר לר?צת אותו ויעקב‬ ‫מראש אעייס שנאמר‬
‫‪i‬‬ ‫‪ :‬־ך ■‬ ‫‪/ IV T‬י‬ ‫י י •‬ ‫“‬ ‫‪V‬‬
‫ע׳ א הפ רבי ע שוד פסולי‬ ‫ועבדום וענו אותם ארבע‬
‫הסוקדטין לוקה שנים זכו'‬
‫מצדןם;‬ ‫ובניו‬
‫‪ht‬‬
‫מאות שנת ונאם־ דור‬
‫עשאו הכ תוב בטני ניפין‪,‬‬ ‫בת;י ש*מד"הבםחר‪ 1‬לןשראל‪,‬‬ ‫רביעי ישובו הגה‪:‬‬
‫שפבוא•־ בזה כי כשעה‬
‫שהאדם בקדיש שורי הוי‬
‫בדוד הוא‪ ,‬שהקחש ברוד‬
‫‪I t‬‬ ‫‪IT - V‬‬
‫״‬ ‫‪I t‬‬
‫גא‬

‫אשתני נופא דשור‪ ,‬ואם‬ ‫הוא‬

‫פנהינו אפי׳ עם פינו הוי כלאים ועיין כ תבור ה נ׳ ע״ב סיבר כדבורו עביר מעשה ובר ש׳י שעושה‬
‫מהולין קדשים שלכאורה הן העיקר בז ה שרוצה ל ע סו ת פקד שים הולין ולפ ה נקט ר ש׳י מה‬
‫שעושה פתולין קדשים סוכ ת השום ד‪ 1‬ה הוי אשתני נופא ושינוי השם מרשע לצדיק כשינוי‬
‫טעשד‪ .‬דפי ב״ק ס״ו ע״א והאדכחי שם ה רכ ה באמרי נועם ת״ל ‪:‬‬
‫לל^ו את הר שעיר לרשת אות‪ /‬נם וה ד‪.‬ו‪ K‬משבח דפקו ם וטובותיו עלינו שעי״ז‬ ‫ואתל‬
‫נ פי ד עש* פאתי! ו פ ח ל ליע קב ב ל חל קו בא״י ובקדושה )שם פשטואל םד‪.‬נד‪*.‬ק פסוכט שוב‬
‫זצ״ל( ‪:‬‬
‫ב רו ד יטומר הבטחתו ליעוראל‪ ,‬המפרשים חפ הו פד‪ .‬שבח הוא שהבורא ית' קיים הב טח תו‬
‫וד‪!.‬־י אף בו׳ ד איש אמונים עופר בדיבורו ומקיים הבטחתו‪ ,‬וד‪.‬נראה ספצינו שהבורא‬
‫ית׳ א מי ל אבר ה ם אבינו ידוע הדע בי נר יהיה זרעך ונו׳ ולא פורש איזה זרע אם פי שפעאל‬
‫א ם פיצחק‪ ,‬ועל זה אנחנו פודים וטשבחים ששפ־־ אותה הב ט ח ה לי שראל )ד‪,‬גה*ק פהרי״א‬
‫הבר פ סו ב ל ק זצ״ל‪! 1‬‬
‫כי‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪32‬‬
‫צא ולמד מה ביקיב לבן הארמי וכד‪,‬‬ ‫כי גר י הי ה זרעך וגו‪ /‬מבטיחי ז*יקנ'יז‬
‫ספרי תבוא מדרש תנאים הד רד״‪1‬‬ ‫ל אברהם אכי ט כי ‪ p N 3‬ל א ל ה ם י היו‬
‫ורעו נרים לא יתאזרחו ולא י תבוללו ג אוסו ת ‪ :‬הופמן שם וג»׳ פסחים קט׳יז‪ ,‬והדגישו רבותינו‬
‫בארץ לא לה^ לכאור ה יוקשה כיו! דכ תיב בזה לשלול כל יתס לבן לנו בני ישראל‪.‬‬
‫קורין‬ ‫אין‬ ‫כאמרם‬ ‫* כי נר י הי ה‬
‫נכדיה הוא השב את הלןץ לעשיות‪ ,‬במה אבות אלא שלשה‪ ,‬ברכות‬ ‫זרעך ‪ 0‬םתםא‬
‫ו ס ח כ א ל הכ תוב וסיים שאמר לאברהם אבינו בברית ט׳ ע״ב‪ ,‬שאין אנחנו‬
‫בני תרח הרן ובתואל‪,‬‬ ‫כארץ לא להם‪ ,‬ואפר‬
‫הם לא יקראו אבות‪ ,‬כי‬
‫ה ר ה ^ פו ה׳ ר כרוך בין הבתרים‪ ",‬שנאמר‪ ,‬ויאמר‬
‫יהיה אנחנו אך בני אברהם‬ ‫תדעי'כי גר‬
‫‪................................‬‬ ‫‪- -‬‬
‫לאברסיידוע‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ן ‪» t -‬‬
‫מסזכוש ז צ׳ ל סכאר ץ לא‬
‫להם סוס ב על הסצרים זרעך בארץ לא להם ועבתם יצחק יעקב והאמהות‬
‫דכ חיב ובראשית פי!(‬
‫הקדושות‪ ,‬כי נפסק כל‬
‫ואת רזעס העכיר אוחו וענו אותם"אךבע מאוח שנה‪ ,‬וגם‬
‫יחם ביניהם‪ ,‬יצוזק נולד‬
‫את הנוי א שד‪:‬עבדו דן אנכי‪ ,‬לאברהם ושרה בדרך‬
‫לערים‪ ,‬שיוסף נתכוו!‬
‫כזה שלא יקראו לישראל‬
‫נסי ובכן לא יקרא עריו‬ ‫יצאו'ברכוש ‪T‬נ ח ל‪:‬‬ ‫• ן‬
‫נרים‪ ,‬וזה ‪ "B‬כי נר "ואהרי כן'‬
‫* ♦ ‪ • :‬י י‬
‫צריך להגביה הכוס ולכסות הפת ב״ב האריזיל ‪ :‬שם תרת והרן‪ ,‬שננו‬
‫י הי ה זרעך כארץ ל «‬
‫של תרח ובתו של הרן‬
‫והיא שעמדה לאבותינו ולנו‪,‬‬
‫לא הולידור‪,‬ו בטבע‬
‫להם להפצריים כי נם‬
‫הסצרים יהיו שם גרים‬
‫תולדתם‬ ‫שלא אחדי כלבד עמד‬ ‫י‬ ‫)ויתכן כאוס ן אתר קצת‬
‫שינלו‬ ‫שרסזד‪ .‬תורד־‪,‬‬
‫עלינו לכלותנוי אלא שבכל דור ודור־ עומדים‬ ‫לסריגה שהארץ ל א ל ה ם‬
‫עלינו לכלותינו‪ ,‬והקדוש בתך־ תא״מצילנומידם‪:‬‬
‫• ‪TT‬‬ ‫•־ ‪I‬‬ ‫•‬ ‫*י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־ ‪IT‬‬ ‫;‬ ‫״‪I‬‬ ‫‪■ S‬יי‬ ‫‪r-‬‬ ‫‪T‬‬
‫להתו שכים כי היתד־‪ .‬כ ל‬
‫האדסד‪ ,‬לסרע ה{‪:‬‬
‫יעמיד הכלם ו ע ל ה ה מ ת‪:‬‬
‫שעמדה צאולמדמהבך‪1‬שלבןך‪.‬אךמילעשותל‪:‬עק^אבינושפדעד‪,‬‬
‫לאבותינו ולנו‬
‫והיא‬

‫‪vh‬‬‫י‬ ‫'‬ ‫י‬ ‫ו כ ן ‪ /‬יעוין כ ס ה׳ ק נועם‬

‫אליפלך ש׳ בא עד‪ 0',‬ולפען חספר באזני כנ ך ו נ י שב׳ כזר‪.‬־ל ר‪.‬יות שד‪.‬קב»ד‪ .‬ברחמיו עושה נם לי שראל‬
‫‪ 8‬עם אחת ונוקם לר‪-‬ם מאויביחש אז נרזעודרו ד‪,‬רחםים וסועיל אפי' לעתיר ב כ ל דוד כשישראל צריכין‬
‫לדנק ם כאיזה שונא העוטר עליהם ר הכ היר ם ב ע ל שררה או מ ל ך אז הקכ״ ה עושה נקטד‪ ,‬בו כיון‬
‫שכבר נתעוררו אוהן ר‪.‬רחםים בענין כזה‪ ,‬וזהו לסען ה ס פ ד וכו׳ אשר ה ת ע לל תי בפ צרי ם וכשתססרו‬
‫זאת תעוררו או ת ם הרחסים וינקם ל כ ם פאייכיכ ם ל כ ל יובלו ל הי צר ל כ ם כ ל ל ע ב׳ ל‪ .‬וזהו וד‪,‬יא נפ‬
‫י ‪* 1‬ם שעסדרז ל אכוחי ט הי א נם לנו ב ב ל ר־‪,‬רורוה״ ש ל א אחד כ י כ ר עמד עלינו לכלותינו אלא‬
‫שהקכ״ה פ צי ל ט טידם ו הכל כ ה אר ת הג אול ה של יצ״ם‪ ,‬וכפו שכוזב הנ ה־ק טרדוטסק ו צי ד בתפארת‬
‫שלפד״‪ ,‬לפר ש ט א הי ב העושר״‪ ,‬גדולות ער אין ה ק ר גפים ונפל או ת עד אין ט ס פ ד שנדול טח נס‬
‫יצ־ט שלא ע ל העת ה ה‪.‬ו א ל ב ד היה ה‪.‬נם כי אם ט היו ם ה ה ו א מתנוסס ב כ ל דור ודור כטו שאסרו‬
‫כניפן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל‪ ,‬ו!ד‪.‬ו נ ת ת לידאיך נ ם ל ה‪,‬תנוס ם‪ ,‬וז ש ה״כ זכר ע ש ה לנפלאותיו‬
‫לשון ר‪.‬שפעה להצמיח כ ד ם עוד נפלאוה ה ר ב ה‪ ,‬וז׳ ש ושמרתם את ר תו ק ה הזאת ל מו עד ה מימים‬
‫יסיסו‪ .-‬לה שפיע ב טו ע ד ה מהיטיס ה אלו לי טי ט ה ב כ ל ש נ ה ו שנ ה‪ ,‬וזהו והגדת ל ב נ ך ביום ההוא‬
‫הנ ד ה ד‪.‬יא סלשון הטשכד‪ ,‬ל בני ך לדורו ת עולם ט הנב שנעשד‪ .‬ביום ההוא וע*ז הוא שנאסר כי‬
‫עושר״‪ .‬נסים ונפלאות עד אין מ כ סי כי מ הנ ס ה ז ה נ ע ש ה את*ב נ־ ב נםים ונפלאות אין טטפר עכ״ל ‪:‬‬
‫הרה‪.‬״ק טו ה־ ר אד‪1.‬־ן טקרלין ז צ׳ ל אסר שלכן נקטו לשון *א ו ל מ ד לר מז שאם‬ ‫צא ולכד^‬
‫חפצים‬
‫יז ‪38‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫תולדתם‪ ,‬ובכן יצחק זרע קודש של אברהם‬
‫חשצים ל ל מו ד צריכים מקורס לצא ת סעניני עיר‪',‬ז;‬
‫לא גזר אלא על הזכרים וט'‪,‬‬ ‫שפרעה‬
‫ושרה אשר מהם השהתה תבל‪ ,‬נם רבקה‬
‫לכאור ת םשמע כ אלו באנו בזר‪,‬‬ ‫היתה עקרה‪ ,‬ובת בתואל בטבע הולדתה לא‬
‫ל ס פ ר ב שב תו של סרעת שלא הרשיע כ ל ב ך‬ ‫הולידה ובכן נפסק יחם בתואל לבניה‪ ,‬ובם‬
‫כסו ל בן‪ ,‬וזהו מפליא‬ ‫לאה לא הולידה רק‬
‫דלא תחנש כתיב‪ ,‬ומר‪ .‬נ ס‬
‫ב לי ל ססת שר‪.‬עיקד ל ס פ ר‬
‫בשביל שנתנולל עליה לא נזר אלא על הזברים ולבן‬
‫מדת הרחמים לאשר‬
‫מקושי ד‪,‬שעכור כס צריס‬ ‫ראה ה־ כי שנואה לאה בכןע לעקור את הכל‪ ,‬עזנאמד‪,‬‬
‫ונם הגאולה‪ ,‬ושמעחי כ ס ם‬ ‫פתח את רתמה ובראשית ארמי אבד אבי רדר מצקמה‬
‫תגר‪,‬״צ מו׳ ה תיימסאמיניא‬
‫וצ*ל שהכוונר‪ ,‬כו ה ל ס פ ר‬
‫כיט ל״א(‪ ,‬וכנכריות וער שם במתי מעט ^יהיי״עזם‬
‫יעקב‬ ‫נחשבו נשות‬
‫גורל תנם שר‪.‬יה ב ר ב ר‪,‬‬ ‫ביקש ^וי גחל יעצום" ‪f‬רב^ דרה‬ ‫לאביהן שהוא‬
‫כי ד‪.‬ן כ כ ר הבטיח יוצדינו‬
‫לעקור את הכל לולא מצרימה‪ ,‬אנוס על ”פי הדבור‪,‬‬
‫ל אבר ה ם אב׳נו ע‪-‬ה שלא‬
‫יבלו זרעו וא*כ בס כי ק ש‬ ‫אלהי אבינו אמר אליו וע״ר״שם‪ ,‬מלמר שלא ע־ר חקב‬
‫לבן לעקור את ת כ ל‬ ‫מדבר רע‪:‬עם א״בינו״ להשיתקע במצרים אלא‬ ‫השפר לך‬
‫יעקל מטוב ועד‬
‫לא ד‪,‬יר‪ .‬שוס אפ שריות‬
‫אבל‬ ‫כידו‪,‬‬ ‫שתעלד‪.‬‬
‫לגרר שם‪',‬ש‪:‬אמת ויאמרו"אל‬ ‫מצרימה‪ ,‬אנום‬ ‫וירד‬
‫כשנזר פרעה אך ע ל ה ל ק‬ ‫פרעה לנייר בארץ באנו‪ ',‬כי אין‬ ‫ע־פ הריבוי־‪,‬‬
‫ספרי תביא‪ ,‬וכלה״ב‬
‫האומר‪ .‬על ר־‪,‬זכרים הדי‬ ‫מדעה לצאן" אשר" לעבדיף■ כי‬ ‫וירמיהו ה׳‪ -‬י״ב‪ 1‬והדיבור‬
‫הנקיבות ואם‬ ‫ישארו‬
‫הרי‬ ‫למצריים‬ ‫יגשאו‬ ‫כבד* הרעב בארץ כנע״ן״ועתה‬
‫»‬ ‫‪-‬‬ ‫ן‬ ‫‪ T‬־ י‬ ‫‪t‬‬ ‫י‬ ‫־ ‪V1V‬‬ ‫‪:‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫״•‬ ‫‪T‬‬
‫אין בהם׳ ועיין מחזור‬
‫בניהם ובנותיהם באמותיה׳‬ ‫ישבו נא עבדיד בארץ נשין‪:‬‬
‫‪ V‬י‬ ‫‪I‬‬ ‫‪V V‬‬ ‫;‬ ‫ד ‪ /‬י* ‪4‬‬ ‫נ*‬ ‫‪T‬‬ ‫;‬
‫ויטרי ע‪ -‬ר צ ע;‬
‫א• כ הרי לא כלר‪ ,‬זרעו‬ ‫בשבעים‬ ‫כמה שנאמר‪,‬‬ ‫מעט‬ ‫במתי‬ ‫ויהי שם לגוי )נדזל(‬
‫•‬ ‫*‪T‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫•ג “‬
‫ס ל אברהם‪ ,‬וזהו כענין‬ ‫מלמר שהיו‬
‫מצרימה‬ ‫אכותיוז‬
‫י־ ‪#‬ין י • *▼ י▼‬ ‫ירדו‬ ‫נפש‬
‫*■* ‪1T‬‬
‫שאפר ב ל ק אפם קצר‪.‬ו‬ ‫ישראל מצויינים שם‪,‬‬
‫הראה וכולו לא תראה‪,‬‬ ‫ועתה שמד יי אלהיר ככוכבי הסמים‬ ‫יעוין בפסיקתא דר*כ‬
‫לכן אולי יעל ה כי ר ך‬ ‫לרוב‪ :‬ויהי שם לנוי מלמד שהיו‬
‫•י»‬ ‫‪J‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪- I -‬‬ ‫‪T‬‬
‫פס־ בשלח בזכות ד׳‬
‫ל קוב משם‪ ,‬כפו כן‬ ‫י שראל‬ ‫דברים ננאלו ישראל‬
‫במצרים כיץ שלא נור אלא על הוברים ד‪-‬וצרכו‬ ‫פפ צרי ס שלא שיני א ת שכ ם ו שלא שינו א ת‬
‫לר חסי שפים פרוכים שינצלו ;‬ ‫לשונם ו שלא הי ה ב ה ם לשון הר?^ ו שלא ד‪.‬יןן‬
‫ו ל ב ן בקש לעקור את הכל‪ ,‬נקש ב ע ל‬ ‫בהם פ ר ק ב ע ריו ת‪ ,‬ו ב ה ע ר ה ס*ו ציין ה סי׳ ל‬
‫ה הנ ר ה ו ל בן בק ש ולא אפ ר רצה או‬ ‫שפובא כן עו ד ב כ ס ה דוכ תי‪ ,‬ו הו סי ף;‬
‫חפץ ו כ תב הרד‪'.‬ק ב ע ל אורח לתיים כפרי חיים‬ ‫קי^ו ‪fu,‬‬ ‫המאסר ה שגור ‪, p j‬‬
‫כ ז ה׳ ל ני * פ ע׳ ם ששמעתי פיי ה פ ס׳ םד‪.‬רב‬ ‫מלבושם״ אין ז כ ר מ פנו ב שים מקוןן^‬
‫הג דול החסיד המפירפם ם׳ זאב ויאלף נ״י מק״ק‬ ‫ה סוזורגפן‬
‫‪ 1‬־םאםיר כי מששת את ב ל כלי סד‪ .‬מצאח ס כ ל‬
‫כלי ביתך !כראשית ל״א! רד‪.‬נד‪ ,‬הקליפר‪ .‬אי אפשר ל ד ב ק ל ה ר ע לאד ם ח־ו א א׳ ב • ‪ 0‬באר ם‬
‫סרזת רעות שורס ה ק ליפו ת או יש לו אחשה כאד ם ל ה ר ע לו ה״ו‪ ,‬א ב ל אם הוא המים‬
‫במעשיו ל ה׳ ואין בו שוס ד ב ר רע אז א׳ א ל ה י ע לו כ ל ל‪ ,‬וז*ש יעקב ל ר בן שרדף אחרת‬
‫ל הר ע לו כ• מששת את כ ל כ לי ר ״ ל את ב ל סרוחי מששת ו ב ר ק ת אותי אם תכ צ א ב ה ם שום‬
‫דבר ר ע סי הי' ל ך אחיזה ח״ו ל הר ע לי‪ ,‬סד‪ ,‬ס צ ^ ת פ כ ל כ לי בי חך‪ ,‬מה מצאת מ כ י ה פ ח ת‬
‫הרעות‬
‫גיימל‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬
‫הרעות שלך אצלי שתוכל ה״ו לאחוז כי ול הרע המתורגמן טעה בוה שנהב בהקדמתו אמרי■‬
‫לי‪ ,‬וא־כ ל פ ה רדסת אתרי ור ס חי ח‪ ,‬ו ס ל ת ביק ש ה‪- 1‬ל שלשה דברים לא שינו ישראל במגרים‬
‫היא לשון חיפוש כסו ) אפ תי כי! ויבוקש ה ר כ ר שמותם ומלבושם ולשונם ע״כ‪ ,‬ווה לא אמרו‬
‫ויפצא‪ ,‬ה־ש ו ל בן כיקש לעקור את ה כ ל ר״ל חז״ל מעולם‪ ,‬עכיל בההערה לפסיקתא דר*כ‬
‫שם‪ ,‬והנה א ני מ צ א ת י‬ ‫שהיה פחפ ש ו בו דק את‬
‫דפוס‬ ‫כ ל סרו ת יעקב להסציא י ‪ b‬ראל מצינים עזם ‪ :‬גדול עצום כמה במדרש רבה‬
‫* ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫▼‬ ‫▼‬ ‫י ן ^ ״ י‬
‫איזה פקום שיהיה לו שנאמר‪ ,‬ובני י ‪ b‬ראל פרו וישרצו מיניעיאה שנת ינ שוב׳ה‬
‫הנדפס אצל דניאל‬
‫■יי* ‪I I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪•• T I‬‬ ‫^ י♦‬ ‫״‬ ‫‪W‬‬ ‫אחיזה ל שלו ם כו ול הר ע‬
‫ותמלא‬ ‫מאד‬ ‫במאד‬ ‫ויעצמו‬ ‫וירבו‬ ‫לו ולא הניחו ה שי׳ת‬
‫פורטו‪ ,‬שמבואר בם־ם‬ ‫■ “ * ‪ T‬א■‬ ‫•‬ ‫• »‬

‫הארץ‬ ‫להרע לו שלא היה בו‬

‫שלא‬ ‫בלק שם הך‬
‫שום דע והיה תמים כמעשיו ‪:‬‬
‫ש י נ ו א ת מ ל ב ו ש ם ‪ ,‬ובדפוסים מאוחרימ‬
‫ו ד נ ד ״ צ מוהרא׳ ם פררזפין ז צ׳ ל ב צ פ ח מנתם‬
‫שינו את הנוסחא‪ ,‬ויעוין בפסיקתא זומרתא‬
‫כו תב הנני זוכר כ ר הוינא פלי א‬
‫זישכתי ע ל בדכי אאשויר הקדוש ז צ ל ל ה׳ ה אצל לקח טוב ם׳ תבוא םס׳ ויהי שם לגוי מלמד‬
‫הסדר ס ל פסח ב שלחן כ־ ק א אזפו׳ר ז צ ל ל ה׳ ה שהיו ישראל מצויינים שם שהיה מ ל ב ו ש ם‬
‫בשעה שאפר ה הגדה ועיני היו טקוסרי ם על ומאכלם ולשונם משונים מן המצרים ע׳ב‪,‬‬
‫בי ק זקיני הקדוש זי׳ ע ושפעתי באוני ם*ס ע ל ומצינו שהלשון ‪ ,‬מ צוייגי ם' יאמר על שינוי‬
‫זה כפיו הקדוש כו ה הלשון‪ .‬הנה יש ב׳ סוגי בלבוש עיין שבת קס‪-‬ה ע׳יב מפני מה ת*ם‬
‫יצה׳ר‪ ,‬יצה״ר שהיא כב חינ ת עשו והיינו רוצח שבבבל מ צ ו י י נ י ם וכי׳‪ ,‬וע' בילקוט בלק‬
‫הפסי ת את הארס ל חפוא ר*ל כ* אין ל ך רוצח רמז תשס‪-‬ח הן עם לבדד ישכון מובדלים הן‬
‫נדול סוה אשר רוצה ל א ב ד את האדט פשני מן הנכרים בכל דבר ב ל ב ו ש י ה ן ובמאכלן‬
‫העולמות דהרי ביו ל הפ חפיאו יותר פ ה הורנו כי וכר‪ ,‬וברמב׳ים הל׳ עכו״ם פיי׳א ה*א לא מדסין‬
‫ההורנו הוא רק כ עו ה׳ז והפחפיאו ס אבדו מב׳ להם לא כמלבוש וכו׳ ובספר המצות ל*ת ל*‬
‫העולמית‪ ,‬והנרז ‪ m‬היצר‪*,‬ר אין לו מקוש כי ובחינוך מצוה רס׳־ב וכהקותיהם לא תינו שלא‬
‫אש אצל הפשומי עש א כ ל ל א ‪ H‬צד הצדיק כי נתנהג בהם ב ם ל ב ו ש נ ו וכו׳ ולשון ספרי‬
‫כשבא אל הצדיק להסיתו ל ד ב ר עבירה הוא הנבואה הכתובה ‪ 1‬צםניה א' ח׳[ ופקדתי על‬
‫רוקק י י בעיניו ל א מד לו צ א צא ל ך רשע ס ס א השרים ועל כני המלך ועל כל הלובשים‬
‫מסגי ואין לי שים מנע ומשא עמך כ ל ל‪ ,‬ויה מלבוש נכרי וויעוץ נ שיית טיב טעם ודעת‬
‫דכ תיב מור מי ע ול א כ תי ב אל תעשה רע אלא מה׳ק פי׳ קפיח ובית שלמה יויד היא ‪*D‬״‬
‫מור פרע היינו במוקצה מחמת מיאוס שהוא עור קציח‪ ,‬הרי שבארצות אירופי צריך הישראל‬
‫יותר םשיקצי*‪ .‬מ חפ ת איסור‪ ,‬והוא א צי ם כ מו‬
‫להיות מובדל בבגדיו מהנכרים ובארצות‬
‫ש הי ה ב א ינ נ ד ם ארם מטונף י ס לו כ ל ך האש‬
‫המזרח לא להתדמות להישטעאלים‪ ,‬וכהמלבוש‬
‫ירצדי‪ .‬שוש איש להיות מ תאבק עפו הרי אפי׳‬
‫כן גם בשפה בחיי יום יום צריך היהודי‬
‫אש י תנכר עליו וינצחו ביני לביני י ת ל כ ל ך גש‬
‫היא‪ .‬כסו כן כ שבא זה הרשע המנוול והמשוקין לדבר בלשץ אתרח מלשון המדינה שהוא נר‬
‫הי צ ה׳י להשית אותש י ד ב ר ע ב י ר ה ל א יפנו בה‪ ,‬ובמרס הלוך ישראל בניו ת אדום שקדו‬
‫חכמינו‬ ‫אליו כ ד ל בטו ל ה מ לו כ ל ך )ו הוא ס ש׳ ב האוה״ח‬
‫ר*‪.‬ק׳ כפ׳ ראד־‪ ,‬עה*פ כי יסיתך עס שיב לא האכר־‪ .‬לו שהוא ע״ד כני אש יפתוך חשאים א ל‬
‫תאידי‪ .‬פי׳ לא תכניס כשענית עמו אלא שליל ת הרצון כ ל א מענות ו כ ר עישן‪ ,‬וזתו ביאור ד ב רי‬
‫הפרי ש י־ברי‪ .‬ו י א עשו כ א שי דיבר אל‪-‬ר‪,-‬ן מ י ך מצרים ונו׳ ס ל מ ר שתבען לרב!־ עכירות‬
‫ולא נתבעו רלשאייו־‪ .‬ה י ל ׳ י ו ל א רצו וכדופר‪ .-‬מאי ו ל א נתבעו‪ ,‬ונם ע ל הסנ^יא קוד ש עצפו י »‬
‫‪,‬‬ ‫לדקדק‬ ‫■‬
 ‫יח ‪35‬‬ ‫מהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫ל ד ק ד ק ד הול״ל ול א עשו מד״‪ .‬שריכד אליהן סאי‬ ‫הכסינו לקיום היהדות וגזרו י״ח דבר האפילו‬
‫כאשר וגו'‪ M ,‬ך הענין הוא כי א ‪ 1‬ל איש משוט‬ ‫אם בא אליהו ובית דינו לבטלס אץ שוסעין‬
‫ב שכא מ ל ך כ שר ו ד ס לבק ש ואו לבזות[ לע שות‬ ‫לו )ע*ז ל״ו ע*א( ומהם נזירה ע ל ל ש ו נ ם‬
‫ד ב ר איסור הנ ס שיתיישב כ ד ע סו איך אוכ ל‬ ‫של נכריס )ירושלמי שבת פ׳ א ה״ ס ומבואר‬
‫ל עכור ע ל גזירת ס ל ך‬ ‫להלכה בססיק סי׳ נ׳‬
‫מלכי המלכים ה ק כ ״ ה‬
‫רבבה‬
‫י י ־ ע‬
‫שנאמר‪,‬‬
‫‪- V1*¥‬‬
‫כמה‬ ‫‪y t‬‬
‫ורב‬ ‫‪TT‬‬
‫‪:‬‬ ‫אהם‬ ‫*■‬
‫הארק‬
‫‪I‬‬
‫לא‬ ‫בלאו בחקיתיהם‬
‫שהיא תי וקיים ולעשות‬
‫ותגדלי‬ ‫ותרבי‬ ‫נתתיך‬ ‫כצמח ‪-‬הע‪* 1T‬דה‬ ‫הישראלי‬ ‫תלכו שיהא‬
‫ביווי פ ל ד כ שר ודם אשר‬ ‫“ • * ז י‬ ‫•‬ ‫“ • ‪I‬‬ ‫ז * י ו‬ ‫נ *־ ■‬

‫ושערך‬ ‫שדים »נכונו‬ ‫עדים‬ ‫בעדי‬ ‫ותב<»י‬ ‫הנכרי‬ ‫מן‬ ‫מובדל‬

‫היום כאן ומחד ב ק ב ר‬ ‫‪I **T J‬‬ ‫»‪!-‬״‬ ‫י״׳ין*‬ ‫' י ד •‬ ‫*‬ ‫‪T -‬‬
‫בדיבור‪:‬‬
‫ובדו מ ה‪ ,‬ועיי תשבין ז ה‬ ‫עליך‬ ‫ואעבור‬ ‫ועריה‪:‬‬ ‫ואת ”ע־־ום‬ ‫צמה‬
‫מונע עבסי מלעשות ה ד ב ר‬
‫▼ ‪<* -‬‬ ‫‪T1 * T‬‬ ‫> א» ‪T‬‬

‫צמה‪ ,‬עיין גדה ^אךאך מתבוססת בךמ‪:‬ך ואומר לך‬

‫‪I “ I‬‬ ‫• •• “‬
‫שדים‬
‫נכונו ושערך‬
‫איסור‪ ,‬אמנם עכ״מ ב ע ת‬
‫שוקל‬ ‫הו א‬ ‫הזניווי‬
‫חיי‪:‬‬‫ד י‬
‫לך בדמיך‬ ‫»־ י‬
‫ואומר‬
‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬
‫חיי‬
‫ר •‬
‫בדמיך‬
‫* ▼־■•»‬
‫דפליגי‬ ‫ע־א‬ ‫מ׳ח‬
‫בדעתו אם לעשיח אם‬
‫וירעו‬ ‫הנמים ור‪-‬ם אם אפשר‬
‫לאו ורק אח*כ מכריע ה ש כ ל ו ה ד ע ת שיו‬ ‫שיבא סימן העליון של גדלות בנשים לפני‬
‫שלא לעשות‪ ,‬ואסנם אצל הצדקניות ה אלו ל א‬ ‫סימן התחתון‪ ,‬וקאמרי בשלמא לד־ם היינו‬
‫נכנם כ ל ל באונם מה שדיבר אלידן פרעה אודות‬ ‫דכתיב שדים נכונו ושערך במת אלא לרבנן‬
‫הילדים ומה‪ ,‬שבא להזדווג ל הן‪ 1 ,‬זה‪.‬ו ולא עשו‬ ‫איפכא מבע* ליה וכי‪ /‬ואכתי קשה גם לר'‬
‫כ‪ M‬שר דיבר אליהן‪ .‬אות כ י ף ס י תיבת כאשר‬ ‫הרגילות‬ ‫מאמ למה נקט הכתיב היו‪ 1‬א מגדר‬
‫אינה‪ .‬כי ף הדמיון רק כי ף הזמן‪ ,‬בלומר ד תיכ ף‬ ‫נם בדאפשר עכ*פ הוי לא שכיח‪ ,‬ויתכן דס*ל‬
‫באותה‪ .‬הרנ ע כאשד דיבר א לי הן ל א נתבעו‬ ‫כרשביג שם ע׳יב דאמי־ בנות כרכים תחתון‬
‫ונתרנשו כ ל ל לעשות שלא נכנסו דבריו כ י ל‬ ‫ממהר יבוא מפני שרגילות במרחבאוח בנות‬
‫כאזניהן ולא ה״ושרבו לח שבון עיס הרעת וה שכל‪,‬‬ ‫כפרים עליון ממהר לבוא מפני שטוחנות‬
‫ורק עוד קו ד ם ה שכל ו ה ר ע ת ה‪.‬יו מרותקות מזה‪,‬‬ ‫בריחים‪ ,‬והנה הרי נם אמותינו היו בקושי‬
‫אמנם יש עיר בונ יצהיר ה מ כונ ה‪ .‬ל בן ה א ר מי‬ ‫השעבוד ובכן שסיר נקם הכתוב פקודם שדים‬
‫ור‪.‬יינו ש ס ר א ה להיארם על מ צי ה שהיא ע בי ר ה‬ ‫נכונו שבהן הורגל סימן העליון קודם‪:‬‬
‫ועל עבירה‪ .‬שהיא ס צו ה‪ ,‬רזה‪ ,‬ד‪.‬יצר‪.‬יר יבול‬
‫ו א ו מ ר ל ך ב ד מי ך חיי‪ ,‬במכילתא בא דפ׳ה‬
‫ל בו א אפי׳ אצל צדיק סמעם שבא ב ר מ אי ה‬
‫היה ר׳ מתיא בן חרש אומר ואעבור‬
‫להראות לו על עבירה‪ .‬שהיא עור כציה‪ 1 .‬זה‪,‬י‬
‫עליך ואראך והנה עתך עת דודים )יחזקאל‬
‫מי ס ה מגי ד ולבן ביקש לעקוד את ה כ י והיינו‬
‫ם*« הניע שבועתו שנשבע הקב־ה שיגאל את‬
‫שבא אפי' ל צדי ק נ״ב תיו‪ .‬כ ך שמעתי מפד‪.‬‬
‫בניו ילא היה בידם מ ו ת שיעסקו בהם כדי‬
‫קרשו של ב־ק זקיני ה ק ר ו ס ]ר׳ יעקב א י י ה‬
‫שיגאלו שנוד שדים נכונו ושערך במת ואת‬
‫»זרדזםי]‪ 1‬זי׳ע סה‪ .‬שאנזר ב ע ת ישיבה עיי הסדר‬
‫שה‪.‬י' פניו בוער ב ל פי ד אש ודזסד‪ .‬ל ס ל א ך ה ׳‬
‫ערום ועריה ערום מכל סבות‪ ,‬נתן להם הקביה‬
‫צבאות ו כ ל בך ה י ה נאסר ב ה ת ל ה ב ו ת נ רו ל‬ ‫בם‬ ‫שתי מבית דם פסח ודם מילר‪ .‬שיתעסקו‬
‫אשר א ף שהריתי אז טליא וקטן ט״ט נבנסו אז‬ ‫ואראך‬ ‫כדי שיגאלו שנא' ואעבור עליך‬
‫הי ד ביי ס ה א ל ה ה‪.‬ק׳ ל תיך ל בי באש בוערת‬ ‫מתבוססת‬
‫ו ד פ ת׳ ת זייע ועביי ‪:‬‬ ‫■‬
‫ר ב ב ה כ צ מ ח ה ע י ד ה נ ת ת י ך ו כו׳‪ ,‬ה נ ה י ק מ הרי־ א ח ב ר ז צי ל ב ח ב לפר ש ב הקד ם שכל‬
‫מל־רינת ישראל הי א שישתלמו ויתעלו אתרי ש ה ם שפ״ים יכמעט א ח ר הי או ס הנ טו ר‬
‫‪.- 11‬אפיסה‪ .‬כמי ש כמדרש סיקוסין נתן דז ק ב ־ ה לי ע קב אבי ט ו ד‪.‬י ה זרעך כ עפר ה א י ץ סאותה‪,‬‬
‫שעזי‪.‬‬
 ‫כאר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת מעה‬
‫ש ע ה ו*רצוז י מ ה וקד שה ונו‪ ,‬וכן הי א ב כ ל מתבוססת בדמיך וגו׳ ואומר גם את בדם‬
‫עוז כ מ׳ ס ד‪ ' 1‬ל כענין ח ב י י משיח דור שבן בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו‬
‫דור כא כו וכו׳ וכתיב כי יראה כי אול ת יד )‪ 1‬כרי' ט׳< כו‪ /‬ויעוץ במד״ר שרדש פ׳• ה‬
‫וגו׳ ואז כי אשא אד ששים ידי ונר‪ ,‬והם נדמים פתחו לי א ח ו ת י שנתאחו לי במצרים בשתי‬
‫מצות בדם חפסת ובום‬ ‫בזר‪ .‬לנדעין הנזרע כארץ‬
‫וירעו ;לתנו המצרים ויענונו המי לח הה־ד ואעבור‬ ‫ונעשר‪,‬‬ ‫שאחי שנרקב‬
‫וגו' ואומר לך בדמיך‬ ‫לצמוח‪,‬‬ ‫ל‬ ‫עשר אז פ ת תי‬
‫עבודה חיי זה דם הפסח‬ ‫דתנו עלינו‬ ‫״‬ ‫שסשחנד‪,‬‬ ‫ובן כ כד ד ב ר‬
‫מצורה אל צורה צריך‬
‫ר!שה‪ :‬וירעו ‪5‬לתנו הטצךים ואומר לך בדמיך היי‬
‫שתקדם לו ההעדר כמ׳ ש‬
‫זה דם מילה״ וזהו‬
‫כ מ ה שעאמד‪ ,‬ה ב ה נתחכמד׳ שנקטו בגמ' ברכות י״ט‬
‫חכמי ד‪,‬םכע^ והיא ם־יש‬
‫השדה‬ ‫כ צפ ת‬ ‫רכבה‬
‫נחתיךועי״ז ותרבי ותגדלי לו״פן‪:‬ךבהןה;ה"כי ת קר אנ ה סע׳׳ב ו ל א ח ו ת ו מהו‬
‫ת״ל הרי שהיה הולך‬ ‫שכמו כן היה כמצרים‬
‫שאתרי הניעם לאמיסה מלחמר^ ונוסף גם הוא על לשהוט את ם ס תו‬
‫גמורה או צמתה ישועתם שונאינו ונלחם בנו ועלה מן ו ל מ ו ל את בנו וכו׳‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫» ‪T‬‬ ‫‪4T‬‬ ‫•‬ ‫‪:‬‬ ‫‪ S‬י‬ ‫‪•• :‬י‬
‫וירעו אותנו המצרים‬ ‫‪I‬‬ ‫*‬
‫וכמ ש׳ב ובאשר יענו אותו‬
‫הכלבי‬ ‫ו כ ל‪/‬‬ ‫ל׳ןגך ?‪.‬‬ ‫בן ירבה ובן ישרוץ‪:‬‬
‫מהר‪-‬ם ויענונו כמה ענאמר‪ ,‬וישימו עליו פירש שלא לבד ששעבדו‬ ‫והרה׳ק‬
‫אותנו המצרים אלא‬ ‫מקאברין ז צ׳ ל‬
‫עוד העלילו עלינו כי‬
‫עודי מכים למעין ענותו‬ ‫אמר שרמוז בזה כי י‬
‫ר ב ב ה א םנ ת ר ב ר ב האדם כסבלותם ‪.‬רבן ערי' מסכנות אנחנו הרעים שבבני‬
‫אז בצמת השרה יהיה‪ ,‬לפרעה את פתום {את רעמטס‪ :‬אדם בכדי לההנולל‬
‫עלינו ולהעמיס עולם‬ ‫כצטת הזה שכל כ ה‬
‫על שכמינו חהת מסוד‪.‬‬
‫שמלא יותר גרעינים כוס ף ויתנו עלינו עבודה"לו^ה'כמה‬
‫בני של צדק ויושר‪ ,‬ועי׳ל‬ ‫מצדים אתי‬
‫‪•• V *r‬‬ ‫* ג‪4‬‬
‫'ויעבדו‬
‫*‬
‫יותר ראשו‪ ,‬א כ ל אם ‪V‬שנאמר‪,‬‬
‫ותרבי ותגדלי שהתנדלת‬
‫שהמצרים הרעו אותנו‪,‬‬ ‫בפרר‪:‬‬
‫ג ‪ V 1T‬נ‬
‫ישראל‬
‫• ; ‪« T‬‬ ‫כ ל ב ך דע כי את עדום‬
‫רעים‪,‬‬ ‫אותנו‬ ‫עשו‬
‫להתקוסם‬ ‫שהתחלנו‬
‫ונצעק אל;; אלהי אבותינו השמע‬ ‫ועריה ;‬

‫עצמנו‬ ‫ענינו ביננו לבין‬ ‫את ‪V‬‬

‫וירא ‪V‬‬
‫מולנו‘ *״־‪i‬‬
‫‪r* I‬‬
‫די■יי ‪V‬את‘‬ ‫ואראך‬ ‫עליך‬ ‫ו א עבור‬
‫איש באחיו‪ ,‬לו היו‬
‫י‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫■‬ ‫מתבוססת‬
‫ואת‬ ‫בדמיך ואומד י ך‬
‫מענים אותנו בהכפלת‬
‫בדמיך חיי וכו‪/‬‬
‫מרן התוזר‪ .‬טלוכלין זצ״ל ■ירש ב הקד ם ה כ תו ב מתכונת הלבנים בעוד שהיו מספיקים החומר‬
‫נתר‪.‬לים ע׳ז( דום ל ה׳ ו ה ת חול ל לו ר״ל דו ם התבן בלפנים‪ ,‬אם שהיתה המלאכה כבידה‬
‫כ שביל שכך היא רצון ד‪,‬כורא ית*ש ל כן ת שמע הנה צרת רבים היתה מאחדת כולם‪ ,‬אכל‬
‫בזדון‬ ‫הרשתך ולא ת שוב שאז מעבירין ממנו כ ל ששעיו‬
‫ד מ מ ה שתיקה‬ ‫ע לי ך ואראך מ תבו סס ת ב ר כי ך‪ ,‬דמיך לשון‬ ‫ע׳אי‪ ,‬וזהו ואעבור‬ ‫י־ז‬ ‫)ר׳ ה‬
‫בר שיך חיי בעוה״ז ואומר ל ך ב ד מי ך היי בעור‪*,‬ב {‬ ‫ו סכ לני ח ואיסר ל ך‬
‫כברכות‬ ‫קולנו‪ ,‬יא־ת• לשרש עשמש״א‬ ‫ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה׳ את‬
‫קרוסים‬ ‫כזכו ת עצמו וכי׳‪ .‬ובכן ישראל‬ ‫לי‬ ‫חולין‬ ‫אחרים‬ ‫כזכו ת‬ ‫ד ‪a‬ולד‪,‬‬ ‫ע״ב‬ ‫י׳‬
‫ראו‬
‫יט ‪37‬‬ ‫קהלת סשה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באד מרים‬
‫ראו ע צ סכ עאיגם כראיס בוכו ת עצסם רק ונצעק‬ ‫בזדון לבם סנעו סתת החופר שיוכרח כ ל אחד‬
‫אל ד‪,‬׳ אלתי אבותינו‪ ,‬שיצילנו בזכו ת אבותינו‪,‬‬ ‫לקושש קש לתבן באשר ימצאו‪ ,‬ובזה ניתן‬
‫ול כן וישסע ד‪,‬׳ את קולנו בזכו ת עצטם*‬ ‫מקים לריבות בין איש לאחיו אודות חבילה‬
‫ו כ ן ‪ /‬כמדר ש שסויד ס״א‬ ‫של תבן‪ ,‬זאת היא עצת צוררינו מני אז ע י יימת מ ל ך מ ע רי ם‬
‫לא ס ת אלא‬ ‫א רו׳ ל‬ ‫היום למנוע מישראל‬
‫נצטרע וטצודע חשוב‬
‫כטת‪ ,‬ולכאורה סנין יצא‬
‫ואת עמלנו ואת לחצנו‪ :‬ונצעק‬ ‫שיוכרח‬ ‫כל ענפי פרנסה‬
‫בער‬ ‫לנ שוך‬ ‫האחד‬
‫הקרא‬ ‫לעקור‬ ‫לה ם‬ ‫עזנאמר‪,‬‬
‫‪• V1V V‬‬
‫כמה‬
‫‪T :‬‬
‫אבותינו‬
‫•י‬ ‫ד‬
‫אלתי‬
‫״‬
‫חבירו‪ ,‬לסבב מדנים ‪V‬אל יי‬
‫‪V{ T J‬‬
‫טפשטיה‪ ,‬ואסר הנ ר׳ א‬ ‫בין אחים‪ ,‬וירעו אותנו ^יהי ב;מים הרבים ההם חמת‬
‫ז צ׳ ל דטצינו‬ ‫סווילנא‬
‫כפם' וישכב דור עם‬ ‫מלך* מצרים ויאנהו בני ישיראל‬ ‫הס‪.1‬־ימ ‪:‬‬
‫אבותיו ולא כ תיב וישכב‬ ‫מן העבדה רזעקו ותעל ^ועתם‬ ‫וירא את ענינו זו‬
‫ה ס לך רור כי אין שלטון‬ ‫פרישות דרך‬
‫ד‪.‬םוח לכן ל א‬ ‫כיום‬
‫אל האלהים מן העבדה‪ :‬ויעזמע‬ ‫ארק‪ ,‬למדו כן מדכתיב‬
‫נתכנה מלך‪ ,‬והנה הכא‬ ‫י; אתי״קולנו כמה״שעאמד‪ ,‬ר^־מע‬ ‫וירא אלהים אה בני‬
‫ישראל רדע אלד‪,‬ים‬
‫כתיב ויסת טלך פצריש‬ ‫אלהים את נאקתם רזבר אלהים‬ ‫ולא פירש מה ראה‬
‫ולא כ תיב ויסת סרער‪.‬‬
‫סובח שהיה כשלטונו‬
‫את בריתו את"אברהם אתייצהמ‬
‫‪J‬‬‫‪t‬‬ ‫• •‬ ‫‪V‬‬ ‫* ; ‪T T‬‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬
‫דהול*ל וירא אלהיט‬
‫ועב־ו נ קי א ס ח לבן‬ ‫יערב‪:‬‬ ‫ואת‬ ‫והנה מצרים לוחציב‬
‫‪i‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫איתם וכדומה‪ ,‬וד‪,‬רי וה‬
‫דרשו שנצטרע ‪:‬‬ ‫וירא את ענינו זו פרישות דרך ארין‬
‫כמד‪ ,‬שנאמר־‪ ,‬זירא אלהים את ואת לחצנו זו הדחה‪,‬‬ ‫מקרא קצר שלא לדבר‬
‫מצינו שריטה הכ תוב‬ ‫»■‬ ‫■ *‬‫“» ‪M‬‬ ‫••*‪ ••f‬־‬ ‫*‪¥‬‬ ‫מדברים שבצנעה מר‪,‬‬
‫כטו ר‪,‬רה הקריב ל ל ד ת‬ ‫שאך אלר‪.‬ים הוא היודע בני י^ר־אל רדע אלךוים‪ :‬ואת עמלנו‬
‫ובו׳‪ ,‬והענין הוא שכסו‬ ‫שנאמד‪T ,‬כל •הבז‬‫‪•#¥‬״‪-¥‬‬
‫במה‬
‫‪• T -‬‬
‫הבנים‬
‫‪r‬‬
‫כדאמרו בנדרים •■צ'‪ T‬אלו‬
‫שבאשה הדה כ ל ימי‬ ‫הילוד‬ ‫ע׳ ג השמים ביני ובינך‬
‫עכור ה ד‪.‬״א חול ה וסובל ת טכאוכים לפרקי ם אך אינם‬ ‫זדין רע״י שם‪ ,‬ונרסו כקרא וכאשר יענו אותו‬
‫תכופים ויש ל ה נוח קצת זטן כין כ אב ל כ א ב‪ ,‬אב ל‬ ‫כן ירבה וכן יפרק‪ ,‬דמוכה שהעינוי היה‬
‫כהניע החורש תר״שיעי ו קי כו יטי ליד ת ה מתהילים‬ ‫למנוע הריבוי‪ ,‬ועיין יומא ע״ז ע־א עח־ם‬
‫לזה ו כ ל‬ ‫לירד‪ .‬והכאבים תכופים זה‬ ‫צירי‬ ‫קניתם את נפשותיכם ופס' אם תענה את‬
‫שהצירים הכופים כיותר הוא סיכן שקרובה יותר‬ ‫בניתי‪ ,‬בבראשית רבה פמ״ה עה״פ ותענה‬
‫ללרר‪ J‬במו כן בישראל בהניע עת דורים וקרכו‬ ‫שרה ובאבן עזרא שמות א* י״א עררם למען‬
‫יטי הג אול ה טובלים צדות רבו ת תכופות ב לי שום‬ ‫עניתו בסכלותם‪ ,‬חהו שאסרר‪ .‬תורה שלא‬
‫ריות ז ‪5‬ן כ ל ל וכסי ש בפצדים ומאז באתי ל ד ב ר‬
‫עלתה להם רשעתם כי אם כאשר י ע נ ו‬
‫ב שפך הרע לעם הזה ונוי‪ .‬ואת לחצנו זו הר חק‬
‫אותם כן ירבה וכן י פ ר ק‪:‬‬
‫סימן‬
‫עמלני' אלו ועננים‪ ,‬עיין שבת ל־ב‬ ‫ואת‬
‫ע׳ב ומד׳ר ם׳ נשא יריד אות ב׳ עה׳ים וחבל את מעשה ידיך‪ ,‬מעשה ידיו שי אדם‬
‫אלו בניו‪ ,‬ובסוסה י*ב כשנזר פרעה כל הבן ד‪.‬ילוד וגר אמר לשיא אנו עמלים וכר‪,‬‬
‫ובסגנון לה״כ תהלים ד ט‪-‬ו ואיוב ס*ו ל*ר‪ .‬הרד‪ .‬ע מ ל קיי ן ישעיה נ*ט ד׳ ;‬
‫‪ 1‬א ת ל חצנו זו ד‪.‬דחק‪ ,‬הנר׳א פירש שהמצרים מנעו מישראל הרחבת הדעת שע׳י דירה נאה‬
‫בי הכריתו אותם לצמצם עצמם ולדור בדחק‪ ,‬ובעין זה הביא הרבינו בחיי עה״ם את‬
‫ר‪.‬לחץ אשר מצרים לוחצים אותם כשם ר‪ -‬ח;‬
‫לא‬
 ‫גאד מרים‬ ‫הגדה של‪,‬פסח‬ ‫קהלת טשו?‬ ‫‪38‬‬
‫ל א ע*י מלאך כף‪ ,‬מכילתא בא‪ ,‬ירושלמי‬ ‫‪ ]o’p‬ד‪.‬יא רנאולוז קרזבח‪) .‬יד ‪ npm‬סהגה״ק‬
‫סנהדרין פ׳׳ב דדא‪ ,‬ועיין בפסיקתא דר״כ‬ ‫םד‪,‬ר'*« חבר זג״ל פסובלק( ;‬
‫ובמורא נ ת ל זו גלוי שכינה‪ .‬ד‪1.‬ראת ל«ד» פס' ויהי בה צי הלילה ד‪-‬א מקים דבר עבדו‬
‫כיונת הם«םר ר‪.‬וה כי סד‪ .‬גן סדזיק זהי משד‪ .‬כדכתיב לא ‪ p‬עבדי משה‪ ,‬ועצת‬
‫מלאכיו ישלים זה משה‬ ‫סענין ר!פור« ךזזד‪ ,‬שד‪.‬י(»‬
‫ה‪:‬ל‪ 1‬ד ה;אךה תשליכוהו וכל הבת שנאמר )הרקת ס ט׳ ה‬ ‫ר‪.‬נה‬ ‫בילוי הכיגה‪ ,‬אק‬
‫קזחיזן‪ :‬ואת לחצנו זו הדחק כמה וישלוז סלאך ויוציאנו‬ ‫יעקב‬ ‫סובא גם׳ תולדות‬
‫במצרים וכד‪ ,‬אמנם‬ ‫טה‬ ‫שיט‬ ‫יוסף נס כם׳ בחר‬
‫ששפע מרכוהכעש״ם דל שנאמר‪ ,‬ונם ראיתי את הלח^ז אשר‬
‫מכת בכורות לא היתה‬
‫ע״י שום פעולה של‬
‫מ‪.‬צר‪,‬ים לוחצים אותם‪:‬‬ ‫כשס הרסב״ן ויל סאסר‬
‫מרע״ה כבשאר המכות‬ ‫חוקה‬ ‫ביד‬ ‫ממצרים‬ ‫יי‬ ‫ויוציאנו‬ ‫לבנו שירע כעגמו אס‬
‫‪*T J‬‬

‫זםרוע נטרה ובמורא שהכה על המים נטה‬

‫‪* r‬‬ ‫‪J‬‬ ‫‪TT‬‬ ‫* ״‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪.‬‬ ‫“‪1‬‬
‫עוסק‬
‫־‬ ‫‪-‬‬
‫כעסקו בתורת תוא‬
‫לשסד‪ .‬דסיסן כשנחסדא‬
‫במסה והעלה הצפרדעים‬
‫וכן בכולם אך ע״יהקכ״ה‬
‫נדול ובאתות ובמופתים‪^:‬‬ ‫יראה ואהבת בעסקי‬
‫בתורת ירע שתורתו עלתד‪.‬‬
‫וע' ככתרי‬ ‫מלאוד בכבודו‬
‫‪»T I -‬‬
‫ידי‬‫<■»‬
‫מיו‪,‬צרים‪ ,‬לא ‪-‬על‬
‫׳‬
‫ויוציאנו יי‬
‫‪ • • TI‬י‬ ‫״‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪-‬‬
‫לרזון לשניו ית׳ש וד‪.‬יא‬
‫ירי מאמר נ׳ אות ע*ג כט״ש‬
‫‪*I‬י‬
‫שרף ולא‪J V T‬על‬ ‫‪-‬‬ ‫‪1‬‬
‫ירי‬
‫ני•‬
‫‪i‬ולא ‪-‬על‬ ‫שכינחא תתאר‪ .‬נקראת‬
‫יראת ה' ובו׳ ע׳ש שליח‪ ,‬אלא הקדוש ברוך הוא ?כבודו כשירד רבון העולמים‬
‫למצרים וכד;‬ ‫כדבריו ד‪.‬קדושיס‪ ,‬תנודע ובעצמו‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ועברתי בארק מצרים‬
‫חזקה‪ .‬זו הדבר‪,‬‬ ‫ביד‬ ‫; *ן•‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬

‫כלילה ד‪.‬זה‪ ,‬והכיתי כל בכור בארק‬ ‫‪1‬‬

‫‪i‬‬ ‫ג ש • ‪• . -‬‬

‫ש•‬ ‫‪m‬‬ ‫‪•• • i‬‬

‫* •ב»■ ‪-‬‬ ‫־ ג‬ ‫ג‬
‫טזת כי ע'י ליסוד תתורה‬
‫ספרי ם״פ שלוג‬ ‫ו‪:.-‬ה תשסינה שרויה‬
‫מצרים מאדם ועד בהמה ובכל אלהי‬
‫ויעוץ במד״ר רות פ׳ב‬ ‫נ ש • ♦‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫!•*^י‬ ‫*"‬ ‫•״ ‪T T‬‬ ‫־ ( ‪• -‬‬
‫כגנדו עייב באר‪ .‬לו‬
‫סס' כי יצאה בי יד ד‪'.‬‬ ‫מצרים אעימה שפטים אני יי ‪ :‬ועברתי‬
‫•‬ ‫‪* - » i‬‬ ‫‪Ti‬‬ ‫י •■‬ ‫נ ש •‬ ‫•‬ ‫*‪t . 1‬‬ ‫• נ ‪ -‬י‬ ‫ד‪.‬יראה ואו ירע כיד‪.‬לי‪0‬וד‬
‫אר־ל כל מקום שנאמר‬ ‫כאדק מצרים בלילה הזה אני ולא‬
‫‪I‬‬ ‫וי*‬ ‫‪W-‬‬ ‫‪T I - -‬‬ ‫• » ־ *‬ ‫! ‪! • j T‬‬
‫^■‪.‬וא לשמד־‪ ,.‬וושי־דב‬
‫בו יד ד‪ '.‬מכת דבר‬ ‫מלאך‪ ,‬והכיתי כל בכור בארק מצדים‬
‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫ג ‪T||V‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪• • ,‬‬ ‫‪*I‬‬
‫למען תלסר ליראה את‬
‫היא ובנין אב לכולם‬ ‫מצדים‬ ‫אלהי‬ ‫ובכל‬ ‫אני גולא שדף‪,‬‬ ‫ה* וגו'‪ ,‬ותוא שנאי‬
‫הנה י ד ה׳ הויה ונד;‬
‫* ‪ i‬׳״ •‬ ‫י•‬ ‫‪VJ‬‬ ‫ג ש‬ ‫י‪» -‬‬ ‫‪t r r‬‬
‫ואכלת שם לשני ד‪.‬׳ ונו*‬
‫אעשה שפטים אני יי‪ ,‬אני הוא ולא‬ ‫פעשר דגנך ונו׳ לסען‬
‫נטייה זו‬ ‫ובזרוע‬ ‫‪I‬‬

‫ד‪,‬שליח‪ ,‬אני ;י אני הוא ולא אחר;‬

‫»־*‬ ‫ש‬ ‫^ • *‬ ‫‪* T1‬‬ ‫*»•■»‬

‫תלמד ליראד^ כי בסקום‬

‫החרב‪ ,‬עיין‬
‫חוקה זו הדבר כמה שנאמר‪ ,‬פסיקתא דר־כ סי׳ ויד‪,‬י‬ ‫אשר יבחר ר‪,‬וא הר הסורית‬
‫דנה‪:‬ד י; דדה במרןנך'איבר בחצי הלילה על הפסוק‬
‫הי‪-‬וא ו‪1.-‬קדא די‪-‬ד ידאד*‪.‬‬
‫י‬ ‫שד־‪.‬וא ד־‪.‬יראו־■‪ .‬רי‪-‬זא‬
‫למבד‪ ,‬מצדים בגכוריד‪,‬ם‬
‫דהרנו‬ ‫שהבכורים‬
‫בשדה כסוסים בהמורים בנמלים‬ ‫ד‪.‬םקי‪ 0‬גילוי שכינה אשר‬
‫ספנה‬
‫בבקר ובצאן רבד יבכר מאד ‪ :‬כאבותיהם ששים רבוא‪,‬‬
‫וחרבו והיא זרוע נטויה של‬ ‫ובזרוע נבדה זו החרב כמדה שנאמר‪,‬‬
‫הקב־ה שבט אפו של‬
‫מסבב כל הסבות‪ ,‬וגתקייס‬
‫ובמורא ‪-‬נדול‬
‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬
‫ירושלים‪:‬‬
‫על ‪^ M‬‬ ‫שלופה 'בידו ‪.‬נטויה ^‬
‫בהמצרים גם בזה פדה‬ ‫זו‬
‫כ ע ד סדהבדבר אשר ז דו ד פ צי ט בסנדידרץ ק**א ע*א אר״י בר׳יי פעם אחת נכנסתי לאלכסנדריא של;‬
‫מצרים רצאתי זקן אתד ואמר לי בא ואראך פה עשו אנותי לאבותיך מהם טבעו בים מהם הרגו בחרב וכר‪:‬‬
‫מראה‪,‬‬ ‫העיר שדרשו מורא לשון‬ ‫באוה״ג‬ ‫ובמורא גרול זו גילוי שכינה‪,‬‬
‫התגלות‬
‫כ ‪30‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫סמנ ה כ א ה היראה‪ 1 ,‬והו יראה כל וכורך את‬ ‫התגלות‪ ,‬כדפתרגם האונקלום שם )דברים ד'‬
‫סני האדק ד■׳ ססקים גילוי סכינד‪ ,‬הנד‪ ,‬באה‬ ‫ל*דן ובחוונץ רברבין‪ ,‬וכ׳ה שם כ״ו ה ‪/‬‬
‫ד‪.‬יראה לכל וכורך‪ ,‬וזהו ובניכם אשר לא ידעו‬ ‫^בסו ף ברכה עד‪',‬ם ולכל היד החוקה ולכל‬
‫ישסעו ול טדו ליר א ה את ה׳ כי הוא עיקר בחינת‬ ‫המורא הגדול ;‬ ‫■‬
‫היי סו ד אס יכוא א ח' כ‬
‫לידי היראה ידע כ•‬
‫זה המטה‬ ‫ובאותות‬
‫השכינה עסו כני ל‪ ,‬ווהו‬
‫זו נלוי שכינה‪ ,‬במת שנאבד או‬ ‫לכז׳‪ ,‬יעוץ‬
‫בתרגום יונתן שמות‬
‫הנסה אלדזים לבוא לקחת לו נוי‬
‫וייראו טנ ס ח אליו כי א ג ל‬
‫בי כ*א כד הכיס‬
‫השראת‬ ‫היא‬ ‫הגדיק‬‫מקרבי" נוי במסות באתות‬ ‫רעואל דערק משה מן‬
‫השכינה והננשיסאליו כאד‪,‬‬
‫ל ה ם היראה סה שכינה‬ ‫ובמופתים ובמלחמה וב;ד חוקה‬ ‫קדם פרעה ובו׳ ועל‬
‫משה בגו גיגוגיתא‬
‫אשד עליו‪ ,‬וזהו וייראו העם‬‫ובזרוע נבדה ובמוראים נמלים‪,‬‬ ‫דרעואל והרה מורי‬
‫את ה' כו׳ אז יסיר כוי ע׳י‬
‫שהניעו ליר א ה האסתית‬
‫ככה‘ א^ר עשה לכם ץ אלהיכם‬ ‫ומגלי וכו׳ ואיסתכיית‬
‫שד השכינד‪ ,‬עי־כ אז ישיר‬ ‫במצרים לעיניןי; ’ובאתות זד־י‪,‬‬ ‫הוסרא דאיתבריאת ביני‬
‫שסשתא וחקיין ום‪5‬רש‬
‫סשה ו כנ׳י בי היחה‬ ‫המטה‪ ,‬כמה שנאמד’ואת המטה‬ ‫עלה שמא רבא ויקירא‬
‫השכינה סד ברת מתוך‬
‫גרונם לכן נאסר ג'כ‬ ‫הזה תר‪,‬ח בידר" אשר תעשה בו‬ ‫דביר‪ .‬עתיד למעבד ית‬
‫כזה ובמורא גדול )הו‬ ‫את‬ ‫תמהיא במגרים וביה‬
‫גילוי שכינה כי ססנר‪ .‬כאד‪ .‬היראה‪) .‬תסארת‬ ‫‪ 7‬תיד למבוע ית יסא דסוף ‪1‬לר‪.‬נפקא ®י’‬
‫שלטה מ הנ ה׳ ק טרארוטסק זגי ל( ‪:‬‬ ‫כיסא והוה דעיץ בנו גנוניתא‪ ,‬ומן יד אישם‬
‫ו ב ה ב ר י חיים מהנד‪'.‬ק מגאנ׳ן ז צ׳ ל כתכ‬ ‫ידיר‪ ,‬ונסביר‪ ,‬וכו'‪ ,‬ושם ד' כ״ וגסיב‬
‫ע*ט הסבו אר שראחד‪ .‬שטחה על‬ ‫ית‬
‫היב סד‪ ,‬שלא ראה יחזקאל‪ ,‬וקשה לכאורד‪ .‬האיך אטשר זה כג דר סדר טבעי וסדרי הטגיאיח‬
‫‪ •3‬הלוו! ידוע שהטהלך אהר חופר נוטו ולא יוגיא כ ח נטש שכלו א׳א להיות נביא כטבואר‬
‫ב מי'‪ :‬שצריך להיות סדרינ ח דנכואד‪ ,‬כ מ על ה מעלה לאש לאם‪ .‬וגם דז׳ ל אסרו אין השכיגר‪.‬‬
‫סודה אלא על הכם ונ ר ראינו ראיי לס דרינ ת הנבואה כ׳ א ע*י נחת «טו והשקם דחיהת דמיו‬
‫וינה; החוטר ע־ם שכל‪ •,‬אז יוכל ל ק כ ל מדריגת שכל הנבואה א ב ל ל א גאטר שאדם ישכב‬
‫כלילד‪ .‬דשכים להיות נביא זד‪ .‬א״א כ ל ל‪ ,‬א' כ ק שה האיך זכו בים סו ף שראחד‪ .‬ס ט ת ה פ ה‬
‫שלד ראה יחזקאל‪ ,‬אך ב אפ ת ל קי ם כי ידוע שקיים ל א היה כזכותינו אך הקב״ה עושה לטען‬
‫שכו ר‪.‬גדול ברי שלא ישתקעו חיו כשער ד‪.‬ני*ן אשר ‪ r n‬אין חקנד‪ .‬לצאת‪ .‬וי כן הקדים הקב*ה‬
‫ברוב רחסיו וד‪.‬וציא אזחנו חוץ כ דרך ה ס ב ע כטיש כמדר ש ע ל ועכרתי כא ‪ p‬טצרים וכר‬
‫שכדי לד‪.‬וציא עטי ישראל הוכרח קדושה עליונה שנקרא כ בי כו ל אני בככורי‪ ,‬היינו שבאמת‬
‫ד‪,‬קדושה אינד‪ ,‬שוי ה רק טדרנא לדרגא כ דברי הטו״ק א כ ל כ״ו כשהיא פ ש חל שי ח לטי □דרינת‬
‫סדר הטשכה‪ ,‬אך הקכ׳ד‪ .‬עצפוהו כ בי כול אצלו שוק ה טהרה והסוטאה כטאטר שיר היהור כ ל‬
‫יכל ה הקרושה לשרות עליהם ואז‬ ‫גמוטח ל א יטנטק־‪ .‬ולכן ס ח ס ת שקועם בעו־וח ‪ p x n‬ולא‬
‫עד ראשית‬ ‫אלילים כדונג גססו וניצוצות הקדו שות שבי שראל ה ת ד ב קו ל טקור עצם הקדוהיח‬
‫הנילד‪ .‬לבן שטיר זכו כול ם לנבו א ה אטי* שטחה כיץ שהיד‪ ,‬ה ה תניו ת טרצין העליון ב לי שום‬
‫ד ל ט פ ה רק פ רגון הטשום דאז בוי ם שוים וכ״ו הית ל צורך שעה‬ ‫נ בו ל ונדר ע״ט הששכה‬
‫■‬ ‫שהוצדכד‪ ,‬ל כ ך א ב ל עיקר ת כ לי ת האדם ל ע בו ר להשי״ת ;‬
‫הנר‪.‬״ק ריש סרדוטסק‬ ‫המטה הזה תקח בידןד א^ר תפשה בו את ד‪.‬אות‪’1‬ר‪J‬‬ ‫ואת‬
‫זצ״ל ‪. -‬‬ ‫י‬ ‫•‬ ‫‪..................................................... .....................‬‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדר‪ .‬של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪40‬‬
‫ז צ׳ ל פירש שהקב׳ד‪ ,‬הראה לס שה כי אע׳ס יה הוסרא דנסיב סן נינוניתא דהטוי והוא‬
‫שהיה ‪ 1‬ה סטה אדהים ושם המפורש הקוק עליי סספיר כורסי יקריה מתקליה ארבעץ סאץ‬
‫עכ*ז כאשר השליכוהו ארצה היה דנחש‪ ,‬כן ועילוי הקיק יספרש שמא רבא ויקירא וביה‬
‫נם כאות המים אעים שהיאיד דז ה הוא מארב ע איתעכידו ניסץ מן קדם ה' בי די‪ /‬ועוד שם‬
‫בשלוז י״ד כ״א וארכין‬ ‫נהרות השצאים מנן ערן‬
‫ומסקום קדוש י ת הלך את ה<לתות‪ :‬ובמופתים זה הדם משה ית ידיה על יפא‬
‫בהוסרא רבא ויקירא‬ ‫כ כ ל ואת אם תעקרנו‬
‫דאיתברימן שירויאוביה‬ ‫מופתים‬
‫'‬ ‫‪1‬‬
‫ונתתי‬ ‫‪■ ▼ i‬י *‬
‫שנאמר‪*,‬‬ ‫‪ T‬־־‬
‫כמה‬
‫; ‪v:v V‬‬
‫ם ם קום ו ל שפכו החוצה‬
‫חקוק ומפרש שמא רבא‬ ‫בץזמ;ם ובארץ‪:‬‬ ‫יד‪,‬יה רם‪ ,‬ובכן אל ישיא‬
‫ויקירא ועישרתי אתוותא‬ ‫כי‬ ‫אם‬ ‫על ישראל‬
‫די כוהא ית מעראי ותלת‬
‫ישפוךג׳־פ דם ואש ותמרות עשן‪:‬‬ ‫ם‬ ‫כול‬ ‫קודש‬ ‫הם זרע‬
‫עלמא ושית‬ ‫אבהת‬ ‫ובזרוע‬
‫‪-‬‬ ‫*‬ ‫*‬
‫שתים‪,‬‬
‫•‬ ‫■‬ ‫י‬ ‫»‬
‫חזקה‬ ‫ביד‬
‫‪T‬‬ ‫»‬
‫אחר‪,‬‬
‫׳‬ ‫‪W‬‬
‫דבר‬ ‫‪Y‬‬
‫ביו כי ה׳ ב כיו כאשר‬
‫נשלכו א^צה בנלו ת הנחש‬
‫נטרה שתי‪.‬ם‪ ,‬ובמורא כדול שת;ם‪ ,‬אימהתא ותריסר שבטוי‬
‫ואולם‬ ‫ברוך אחריהם‪,‬‬
‫ובאותות שתים‪ ,‬ובמופתים שתים‪ .‬דיעקבוכו׳‪,‬ויעויןבםירקי‬
‫גא ירך ואחוז‬ ‫שלח‬
‫דר*א פי״ב ום*מ ובשוה׳ים‬ ‫אלו‬
‫בזנבו אז ויד‪.‬י לפנזה‪,‬‬
‫באחיזה מועמת ב ב ר ישוב למ ה שהוא בשרשו‪ ,‬ם‪ -‬ק׳׳ה עה*ם שמו בם דברי אותותיו וכר ובהנהותי‬
‫כ ל איש ישראל יהיר‪ ,‬ימשר‪ ,‬ראש לכי ת אבותיו‪ ,‬שם‪ ,‬ובתגחומא ם׳ וארא ושס ם׳ תזריע ח׳‬
‫ומירש עיר ע'מ המבואר כ ־ פ ה׳ ק כי ששים ושמות רבה ם־ה‪ ,‬ובזה נבין משאה*כ )שמות‬
‫רביא אור‪.‬יות שכתורר‪ ,‬הם נגד ששים רבוא נשמות ג׳( אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך כי המקום‬
‫שמבנ׳י‪ ,‬ויז ה ב מי ת צריך להיות מוקף נויל אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא ובו'‬
‫לדמו כי הארס צריך לשמור את עצמו מנניעת ויאמר אליו ר‪ '.‬מזה בידך ויאמר מטה ונו‪/‬‬
‫ממין בה שנת נ בו ל כשרנסת הכירו כמו שהאותיות והגה שנינו בברכות נ־ד ע׳־א לא יכנם אדם‬
‫ב סי ת צ־יבין להיות מוקשץ נויל כי אם האדם להר הבית ב מ ק ל ו ו ב מ ג ע ל ו ו כו‪ /‬ובכן‬
‫נונע ב הכירו נ ‪ 6‬ם ד האות שהיה לו אחיזה ב מי ת אתרי שא*ל הקב״ה כי הסקום אשר אתה‬
‫!אמנם כסו כן צריך שלא יר‪.‬יה מרוחק ס חבירו עומד עליו אדמת קודש הוא שלכן ישל נעליו‬
‫שלא יחשב כהשמק ששוסל ב ם * ח ‪ -‬ה ם ם ד ר‪ ,1‬כרגליו א־ב הוי המקום מקודש עב״ם כמו הר‬
‫ו הנ ד מרעיה היה יודע כי כעת הואת ישראל הבית ולמה לא ציה אוחו להניח מקלו מידו‪,‬‬
‫ואיך זה אהז משה מטהו בידו כל זמן שנתיהד‬ ‫ר־‪.‬ם‬
‫עכו הדיבור כה שאינו דרך כבוד כלפי ספלה‪ .‬ברור איפוא שלא היה זה דו מקל או משענת‬
‫אך מטה אלהים סנולת קודש שידע משה מחצבתו וערכו ולא הרפה ממנו בעלותו למדריגת הנבואה ;‬
‫ו ב מ ו פ ״ י ם זה הד ם‪ ,‬עיין ספרי פ׳ ראה עה׳־פ ונתן אליך אות או מיפת‪ ,‬אות בשמים‬
‫כענין שנאמר והיו לאותות ולמועדים‪ ,‬מופת בארץ וכדי׳א אם טל יהיה על הגיזה‬
‫•‬ ‫ונר דע' בסי' הנמלבי־ם שם‪:‬‬
‫ד ם זא ש ותטר־ות ע שן‪ ,‬יעוין ברוקח טעם זדם סוד להטסת יין מן הבוס באמירת הפכוו‪/‬‬
‫ועי־ל שהיא לרמז כי כבית אלו הן כטיפות מכוס התרעלה שעתיד הקב־ה להשקות‬
‫כל הפגירים לישראל עיין ירושלמי פסהים ט׳י ה׳א מנין ד׳ כוסות רבנן אסרי כנגד ד׳‬
‫עתיד להשקות את אוה״ע וכר וע' בב־ר פ' ס׳׳ה ושוח*ם‬ ‫כוסית של סירעניות שהקביה‬
‫פע־ה׳ י מוין ברמ׳־א או׳ה סי׳ חע־ג סע׳ ז' ומנ׳א ואחרונים שם אי באצבע או בקפיצה‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫והרב בש*ע כתב ע׳ פ סוד שיטיף מן הכום עצמו‪:‬‬ ‫‪,‬‬
‫באבן עזרא שמות ם׳ א׳ שכל המכות היו שתים‬ ‫חזקה ש חי ם וכו‪ /‬יעוין‬ ‫כיד‪.‬‬ ‫א‬
‫שתים‬
‫כא ‪41‬‬ ‫קהלת טשדי‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫שתים פסיג אהד! במים‪ ,‬בארץ‪ ,‬באויר‪ ,‬פרתוק‪ ,‬הם ראוי־ס לקכל היזורה פפני כי באי יפספר‬
‫ששים ריכוא נגד איתיוח התורה כי בל חי זאת‬ ‫מנלנלים‪ ,‬עיי׳׳ש ‪:‬‬
‫ר' יהודא הי ה נותן ב ה ם סי מני ם יכן‪ /‬מבינו לא היה באפשרי ל ק ב ל התורה‪ ,‬ופשעם זה ל א‬
‫ביומא ג״ה רע׳ב דר' יהודא ל י ת ל י ‪ a‬קבלו האבות התורה ביפיהם‪ ,‬אך נם זאת היה‬
‫פשר‪ ,‬יודע שלא יהיו‬ ‫כ ת י ב ה ‪ ,‬כלום ר אין‬
‫כנ׳י תסיר כפדרינד‪ .‬זו‬ ‫סופכין על הנכתב דזיפנין אלו עשר מכות שהגיא הקדוש ברוך‬
‫ופד‪ .‬יעשו אם יחשאו‬
‫ת׳ו ובזו הפחשכר‪ ,‬היה‬
‫דאתי למיהלף‪ ,‬ובכן סוב הזא על המצרים במצך;ם‪ ,‬ואלו הן;‬
‫היפנה סי מג א דמרגלא‬
‫פשה רעיא פהיפנא הו ל ך‬ ‫זים‪ .‬צפרדע‪ ’ .‬כגים‪’ .‬ערוב‪.‬‬ ‫ולא אתי לאהלוסי‪ ,‬וכך‬
‫חפיר‪ ,‬אפר לו השי־ת‬
‫מ ח סבי ת פזר‪,‬‬ ‫היודע‬ ‫דבר‪ .‬שהין‪ .‬ברד‪.‬‬ ‫״‬ ‫היה סגנונו של ר׳ יהודא‬
‫ודרכי ליחןסיפניפלזכרון‬
‫בירך‪ ,‬באיזה בח אתת‬ ‫אךבה‪ .‬חשך‪ .‬מבת בכורות‪:‬‬ ‫עיין מנהותב״ו ע׳יאשתי‬
‫רוצה להנהיג את הדור‪,‬‬
‫רבי‬ ‫הלתם ארכן שבעה טפהים‬
‫ויאשי• פשה‪ ,‬ר׳ ל שיהיה‪.‬‬
‫לו כת להשוח ל ב כ ם ל טוב ה ולהחזירם נת שובד‪.‬‬
‫ורהבן ד' מפחים וכו׳ ר׳ יהודא איפר שלא תפעה‬
‫נכונה‪ ,‬וזי ם לו ת סי׳ ת ואת הפשה הזד‪ .‬חד‪,‬ח‬ ‫זד*ד יהיו‪ ,‬ובירושלמי מגילה ם*א סה״ה תנינן‬
‫בידך אשר העשה כו את האורות רפו על ה נ׳ ל‬ ‫ר׳ יהודא אומר אדר שגי נותב תי*ו‪ ,‬ודאה‬
‫לתקן האותיות של בנ״י שנשרו פפררינ ח ם לבוא‬ ‫ר׳‬ ‫בבלי מכות י*א רע׳יא שהובאו שס דברי‬
‫לתיקון הראוי‪ .‬וחשאית שלמה! ן‬ ‫וטבעו‬ ‫יהודא ורבנן ור׳ נחמיה ור׳ מאיר‬
‫אלו עער פבות י מ ה כי א ד‪.‬קב*ה על‬ ‫אשר‬ ‫וכפרי'‬ ‫סיפן הסעיא ‪,‬סימני רבנן סהמני‬
‫במצרים‪ .‬הענין שהיחה‬ ‫המצרים‬ ‫המורגלת‬ ‫המלה‬ ‫השתנות הפלה ‪.‬סימבא* תחת‬
‫הנאולה ע׳י עשר פכו ת יש לו סר דאיחא בפדר ש‬ ‫בתלמוד ‪ *p ’O,‬וגם ‪,‬ספרי״ תחת ‪.‬ספר״ יורד‪.‬‬
‫שעשר מכות רן כנגד עשרה ס אפ‪-‬ו ח‪ ,‬יכי ק זקיני‬ ‫כי הב כניייט להחכסים שאיירו באותה סוניזג‬
‫ז צו קלל ה׳ ה כקאצק אשר ר כ נ ל מכה ופכר‪,‬‬ ‫בל אחד נתכנה על מדתו שהתיתד בה‪ ,‬ר׳‬
‫נפתח לעומתה לישראל פאשר אחד מעשרה‬ ‫יהודא נקרו‪ :‬סימני נוכבר בארתי בהמאסך■‬
‫מאפרות‪ .‬ו ב פ ב ח חושך נשחת לי שראל פ א פר‬ ‫המנורה חידת ר‪ -‬יהודא בירושלמי סנהדרין‬
‫יד‪.‬י אור ועיכ נאסר ול כד כנ*י ד‪.‬יה אור‬ ‫ס״ד ה״; אץ מדקדקין ביין נסך‪ ,‬שסלים ‪,‬ביי;‬
‫כמושבותם‪ ,‬ור‪.‬נה אור שנכרא כיום ראשון‬ ‫נסך‬
‫»רמ פ כי ם בו פסיף העירם ועד בושו‪ ,‬וכן‬
‫היה לי שראל ב ס ד ב ר כפו שהביא התום׳ ב שב ת ‪* 0‬ב אדם פ ס הכ ל כסשיוז ויודע פ ה שבתוכו‬
‫כחניר‪ .‬דורע סר‪ .‬בתוכו‪ ,‬וכן בשל שת יפי אשילה כדא־הא כ פ רי ת שהיה באיר לי שראל ופראה‬
‫לד‪.‬כ וכי' סה שכהיכות וב תביו ת ובפספוניו ת ו הבל ענין אחד שלא היה דנשם פשפיקו כאשר‬
‫היד‪ .‬דוחני ואין הנשם סשפיק ב עד הרוחני‪ ,‬יבב שים בכירות זח׳ ‪ 1:‬ודכיכא רכית ]שרסיי‬
‫אשרות שפת כקליבתו( פהיכא נשק רוחיה‪ ,‬סהיכא ד על נשיק‪ .‬ו כי ק אבי אדפויר ‪ 1‬ר'א פבוכפ שוב(‬
‫‪11‬לרה‪*.‬ד‪ ,‬הניד השעם משני שאור ר‪.‬ראשון נננו כרי שלא ישחסשו כו רשעים מעתד‪ ,‬כשהיה‬
‫החושך לפצריימ ושוב אק בי כול ת הרשעים להשתמש כאיר ההוא א' כ שוב א ‪ p‬צורך לנניז ח‬
‫ע״כ האיר לישראל‪ ,‬ואפר כי ק אכי ארמו־ר ו ‪* 1‬ל שכפכ ת בכורות שהיא ראשית מצרים‬
‫ושתת לעומתו לישראל מאשר כרא שית דבראשית נטי ב אפר היה כ ב רי ה ע ב ^ *ר‪) ,‬שם פשפואל( ‪I‬‬
‫ע ר ל ב ‪ ,‬הגה ב סכ ה ערוב כ תיב וד‪.‬שליחי ביום ההוא את ארץ נושן אשר עמי עומד עליה‬
‫ל בל תי היות שס ערוב וגו' ושסתי פדו ת בין עם• ובין עמך‪ ,‬ויש ל הכין הן נם ב כ ל‬
‫ה מ כו ת ד־‪.‬יח כן ששלשו ר ק כפצריימ דלא בי שראל ופרש רבו ת א הערוב וםו־‪.‬ו לשון פדוו^ ונ ר א ח‬
‫דהנדז‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קד‪,‬לת משה‬ ‫‪i2‬‬

‫דהנד‪ ,‬עדיב ב« ס ג ד עירוב סו ב ורע שהיה נ ס ך' הן סימן להלכות שבין דיני נפשות‬
‫בר‪.‬סצריים בו' והנר‪ .‬ישראל היו אז ב ל תי ובאין לדיני ממונות! ויעוין במדרש שוחר טוב ם׳‬
‫והיה אג ל ס נם׳ עירוב סו*ר ור‪.‬יר‪ .‬ראי׳ ל שלו ט ק״ה ח' ער‪,‬״ם שמו בם דברי אותותיו אמר ר'‬
‫גם בי שראל ע׳ ב הוצרבו ל פ רו ת כפ*ש ה ר ס כ׳ן יהודא ב׳י׳ר סימון שהיו המכות נרשמות בגופן‬
‫באותיות‪ ,‬ויתכן שג״ל‬ ‫שזהו בענין נחתי ב פ ר ך‬
‫א״ר יהודא סימן ]ד‪1‬״ך‬ ‫רבי יהודה היה נותן בהם מטניס;‬ ‫בצרים בוש וסבא תחתיך‬
‫עד״ש באח׳יבו שהיו‬ ‫היינו שהיו ראוין ל ל קו ת‬
‫המכות נרשמות בגיםן‬
‫י י דצ׳׳ך עד״עז ב־אח״ב;‬ ‫שהמצרים ניחנו‬ ‫אלא‬
‫באותיות ראה שסו״ר‬ ‫רבי‬ ‫וכעין‬ ‫תחתיהם‬ ‫כופר‬
‫פ*ת ג׳ דברים רבה פ״ז‬ ‫ונשא השעיר עליו את כ ל‬
‫ם' וכתנחומא ם׳ חוריע ח׳;‬ ‫עונותם‪ ,‬והשעם שהם הנורשים בנוקין כמש״ כ‬
‫ד צ ־ ך מ ד' ש ב א ח ״ ב‪ ,‬הריח פירש כי הסימן‬ ‫ויתערבו בנוים וילשרו סע שיהם‪ ,‬ובשיש רש*י‬
‫הוא שבסדר הזה היו קורץ מביאי‬ ‫תחתיו‬ ‫בש׳ ששית שהשחשיא את הכירו יכנס‬
‫ל כ ל עינשין קיו לבני נת שהן נהרנין על‬
‫בכורים ולא כסדר שבתהלים עיין בהגהות‬
‫הגורם כשו שנהרנין עיי שליח כ ב ב י ר שיים אף‬
‫מיימוני הל' חו*מ גוסח ההגדה אות כ ‪ /‬וכתב‬
‫דאין ל ה ם שליחות ונם אין שלית ל ר ב ד עביר ה‬
‫שם עוד י״ם טעם הסימגים דם צפרדע ע״י‬
‫עי כ השעם דנתחייבין על הנירם‪ ,‬ו‪*1‬ש לשחר‬
‫התראה תחילה עד לא הוכו‪ ,‬כנים בלא התראה‪,‬‬
‫יהיר‪ .‬האות הזה היינו שאות זה פורה על ה ה כ ר ל‬
‫שבין ישראל לעשים‪ ,‬שהעסים א^י׳ א ט נשצא וכן ערוב ודבר בהתראה‪ ,‬וחושך בלא התראה‪,‬‬
‫ב ה ם שעש שוב הוא שעורב עם רע כעצם‪ ,‬וכסו אבל הראב׳ין טי׳ כי דצ*ך היו ע״י אהרן‬
‫שהניד כי ק אד סויר הרי׳ש ז צי ל מנור שזהו במטה‪ ,‬עד־ש ע״י משה שלא במטה‪ ,‬בא׳יח‬
‫הענין שעולת ב י ; אין ב ה הפשם וניחוח‪ ,‬שהפשש ע‪-‬י משה במטה !כציל!‪ ,‬ולכן כך טמנם ר׳‬
‫וניתוח מורה על נקיון ו ה ב ד ל ו ב ה ם ה כ ל שעורב יהודא‪ ,‬אמנם במדרש שמו׳׳ר פמ*ב ד' מבואר‬
‫עכיד‪ ,‬א כ ל ישראל אף כשהם חיו בעירוב איננו המכות הללו ג׳ ע׳י אהרן וג׳ ע־׳י משה וג׳‬
‫כעצם אלא כפו לכו ש ה ר כ ב ה שבנית כענין ע׳־י הקכ*ה ואחת ע־י כולן‪ ,‬דם צפרדע כגים‬
‫ד‪,‬רסע מכתיר אר‪ .‬הצריק כ י ב ב אר ם עצשו שהיו בארץ ע״י אהרן !דכתיב נשמות ו׳ ייט(‬
‫על כן היה שייך בהם שרוח וניתנים ד‪.‬םצריים אמור אל אהרן קת מטך ונטה ידך על מימי‬
‫כפ רס היפוך שם*כ היהפיך כושי עורו‪ ,‬ועיב מצרים ונר וכתיב )שם ת׳ א׳( אמור אל אהרן‬
‫שפכה זו התחיל פרעד‪ ,‬לומר ל בו וכהו ל אל היכ ם נטה את י דן במטה וגו' ור‪,‬על את הצפרדעים‪,‬‬
‫ושרעיר‪ ,‬השיבו לא נבון לעשות כן ונו׳ ועוד >שם שם י־ב( אמור אל אהרן נטה את‬
‫דרך שלשת ישים נלך ב מ ד ב ר וגו'‪ ,‬והניר בי ק מטך והך את עפר הארץ וגר‪ ,1‬ברד ארבה‬
‫אכי אדמויר !ר‪.‬אכני נזר! זציל שפרעה אשד חושך ע*י משה נדכתיב נשם ט' כ*מ ויאמר‬
‫זבחו לאלהיבם כארץ היינו עם כ ל הארציות ה׳ אל משת נטר‪ .‬את י דן על השמים ויהי‬
‫א כ ל פשרעיד‪ ,‬אפר שלעבורת ה שי׳ת צריבין ברד וגי'‪ ,‬וכתיב נשם י׳ י*ב( ויאמר ה׳ אל‬
‫שקווב להיות פ פו ל ק שקנאה תאיה ו ב כו ר שהם‬
‫משת נטה ידך על ארץ מצרים גארבת וגר‪,‬‬
‫בניף ונפש ו שכל‪ ,‬תאור‪ .‬כ ט ף‪ ,‬קנאה כנפ ש שהיא‬
‫ועוד נשם שם כ׳־א! ויאמר ה' אל משה נטה‬
‫בכתות הנפש‪ ,‬כ בו ר ב שכל‪ ,‬ולז ה רשז שלשת‬
‫ידך על השמים ויהי חושך וגו׳(‪ ,‬לפי שהן‬
‫יכים נ ל ך ב שי כ ר להפ שיט עצשש ששלשה אלו‬
‫באויר שכך שלט משה בארץ ובשפיס‪ ,‬ערוב‬
‫והוא‬
‫דבר מכות בכורות ע*י הקב־ה !דכתיב )שם ה׳‬
‫כ׳( ויעש ה' כן ויבא ערוב כבד ונר‪ ,‬וכתיב )שם ם׳ נ׳! הנה י ד ה' הויה במקנך ונר‪ ,‬ועוד‬
‫)שם י׳ ב כ׳ם( ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור ונו׳!‪ ,‬ושחין ע*י כולן )וכתיב בי׳ )שם‬
‫ם׳‬
‫כ ב ‪43‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫והוא כעין היו נכונים לשל שת יסיס שנאסר ב ם׳ו ^‬ ‫>ר ח'( ויאפר ה׳ אל פשה ואל אהרן קחו לכם‬
‫)שם סשסואל( ;‬ ‫פלא חפניכם פיח כבשן ונד ונ שמו׳ר םם*ו‬
‫ג״ז השחין ע״י שלשתן עיי*ש‪ , 1‬וראוי להעיר ריה׳ג אומר מנין ‪1‬כו׳ וסל הים לקו‬
‫חמשים מכות כר רא׳א ם׳ רע׳א‬ ‫שרק בשלשת המכות שנתיחסו להקב׳ה בעצמו‬
‫ל הכין‬ ‫ן ‪ 2‬ו ‪ /‬ננריכיס‬ ‫כביכול כתיב הפלאה‬
‫ענין שדחקו עצסן ח ד ל‬
‫ל הרבו ת ב ם ם*ר הסכו ת‬
‫דבי יוסי הגלילי אומר‪ ,‬מדן אתה‬ ‫בערוב‬ ‫ביןישראל לעסיס‪,‬‬
‫כתיב )שם ח׳ י*ח‪1‬‬
‫הסצריים‪ ,‬א ק‬ ‫שלקו‬ ‫אומד ^לקו המצרים במצרןם‬ ‫והפליתי ביום ההוא את‬
‫יבואר עסס״ש תורה כ ל‬ ‫ארץ גושן אשר עסי ע^ר מכות ועל ה;ם לקויחמשים‬
‫א שד שסתי‬ ‫הסחלרי‪.‬‬
‫אשים‬ ‫ל*‬ ‫בסברים‬ ‫עומד עליה ונ ד‪ ,‬כדבר מכות‪ ,‬במצרןם מה הואי אומר‪,‬‬
‫עליך‪ ,‬ו כ ל סרוי סצרים‬ ‫והפלה ויאמרו 'החרטמים אל פ דעה‬ ‫כתיב)שם ס׳ ד׳<‬
‫ה׳ כץ סקנה ישראל‬
‫הרעים אשר ידעת ל א‬
‫ישיסם בך‪ ,‬לכן התאסאו‬
‫ובין סקנה פצריב וגר‪ ,‬אצבע אלהים הוא‪^, ,‬ל החסימה‬
‫החנאיס הקדושים ל ה ר כו ח‬ ‫ובמכות בכורות כתיב הוא אומד‪ ,‬וירא מ!^ךאל את ד^ד‬
‫ויכל בנ׳י‬ ‫וסב י״*‬
‫ה ס כ ו ת שדדיו‬ ‫סיני‬ ‫לשוני הנדולה אשר עשה יי במצרים‬ ‫כלב‬ ‫יחרץ‬ ‫לא‬
‫כסברים כדי שיהיו כ כ ל ל‬
‫לא ישיסם כ ך‪) .‬כשם‬
‫ביי‬ ‫ויאמינו'‬ ‫יי‬ ‫את"‬ ‫העם‬ ‫וייראו‬ ‫למען‬ ‫בהפד‪.‬‬ ‫ועד‬ ‫לפאיע‬
‫הגר״א ז ‪ 1‬יל{ ‪:‬‬ ‫באצבע‬
‫‪v‬‬‫; ־‬ ‫;‬
‫‪t‬‬
‫לקו‬
‫)‬
‫במה‬
‫‪1 -‬‬
‫עבדו‪:‬‬
‫‪J -‬‬
‫תדעון אשר יפלה ה­ ‪ : ^:‬ז‪ V‬ה‬
‫כסת‬ ‫עשר‬ ‫ובין‬ ‫מצרים‬ ‫בי;‬
‫ישראל ‪:‬‬
‫ריו ‪ 7‬נ אומד מנין ו כ ן ‪ /‬ע* מכילתא בשלח פס׳ וירא ישראל את מצרים מת וכד‪ ,‬ב שטדר‬
‫פ״ב שוה*ט פע״ס אבית ם*ה מ׳ ד ואבדר־נ פל׳־נ;‬
‫דאמיכד בה* וכמשה פכדו‪ ,‬זהו הפעם היחידי שמוזכר שסו של משה רעיא מהימנא‬
‫בההנדה של פסח‪ ,‬להדגיש אמרם לעיל לא ע־י מלאך וכי'‪ ,‬ובכל דבר שבח‬
‫ותהלה אץ לכלול יצוד עם היוצר ב־ה וזהו יסוד ושורש כל היהדות‪ ,‬וידידי הגאון הצדיק‬
‫מוהו־ץ־ יעקב משה חרדים שלינדא איש ירושלים תי׳ב העיר שגס בפרשת ככורים לא‬
‫הבאת בכורים היו‬ ‫גזסר שמו של משה‪ .‬ומדברי ההגסי׳יי סה׳ל ה ד ס מתבאר שנם בעת‬
‫הבכורים כל אותו הסדר שאנו אומרים בליל פסח היינו הפרשה עם‬ ‫קודאיג עם פרשת‬
‫הדרשות של הספרי עיי*ש בדברי הרבינו חננאל על ר*י היה נותן נהם סימנים‪ ,‬ויתכן שעיקר‬
‫שם הנדה הוא על לזדב ה ג ד ת י היום )שלו פענין והגדת לבנך יפלא למה בחרו‬
‫גלש ץ הגדה יותר מלסץ סיפור דכתיב למען תספר באזני בנך(‪ ,‬ור‪ 1‬ה מצות סיפור יצ־מ‬
‫היא נם למי שיודע כל ענין יצ*ם כנקסם מעשה בר*א ור־י וראנ׳ע יר*ע ור־ם שהיו‬
‫מסובין כבני ברק והיו מספרים ביצ׳׳ם כל אותי הלילה עד שבאו תלמידיהם וכר הרי‬
‫שאפי׳ גדולי הדור שכולם יודעים אח התורה מצוה לספר ביצ״ם וגם מ ת ר ה מחויב היה‬
‫השי״ת לבדו‪ ,‬וכסו כן בקריאת‬ ‫לא היה מספר על עצמי כי אם נפלאות‬ ‫לספר ביצ‪-‬ט‪ ,‬והוא‬
‫פרשת הבכורים הוקבעה הקריאה בססכע שנם פשה היה קורא אותה אם היה הוא מביא‬
‫בכורים כסו שחפץ כפשסות הגס' סוטה ני״ד ע*א< כך אפר משה הרבה מצות נצסוו ישראל‬
‫דאין פתקייפין אלא בא״י אכנס אני ל א׳י כדי שיתקיימו כולן על ידי‪ ,‬נראה דפשה היה‬
‫מתחייב בכגוסו לארץ בבל הפצות התלויות בארץ ובתוכם נם מזות הבאת בכורים‪ ,‬והגם‬
‫שסשה לוי היה הנה ‪ 7‬י־ל לדינא דנם כהנים ולוים מביאים בכורים מערי המגרש שלהם‬
‫וקורין‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קד‪,‬לת משד‪,‬‬ ‫‪u‬‬

‫כ מ ה מעלות טובות למקום עלינו‪ ,‬מרן וקורין‪ ,‬ע׳ רמב״ם בכורים פ״ד ה״ג ובכ״טו‬
‫דגה׳׳ק דל*' םכד רי ם ‪ 1‬ו ב ז צ׳ ל דייק שם דנלמד מדין ודיי מעשר במי׳יד פרק‬
‫שלכאורה הול״ל כמד‪ .‬מעלות טובות ססקו ם בתרא דמע׳־ש‪ ,‬והן אמנם רימ פליג שם ואומר‬
‫עליגו‪ ,‬מהו למקום‪ ,‬אולם הבוונה שהשי״ת ב ני בו ל אף לא כחגים ולוים שלא נטלו חלק בארץ‬
‫נראה דזה דוקא בוידוי‬ ‫י® לו תענוג בשסשפיע‬
‫סיבות על ישראל‪ ,‬ו‪1‬ד‪,‬ו ע^ר מכות‪ ,‬אמור מעתה במצך^ם מעשר שהרי כתוספתא‬
‫פ״א דבכורים איתא‬ ‫מעלות טוני ת למקום‬
‫ר' יוסי אומר היד‪ .‬ר*מ‬
‫לקו עע\ר מכות‪ ,‬ועל הים ל ס‬ ‫בני בו ל ‪:‬‬
‫אומר כה נים מביאין ולא‬ ‫המשים מכ‪ 1‬ת‪:‬‬ ‫אלן עשה באלהיהם‬
‫ולא הרנ את רבי אליעזר אומד מנץ שפל מכה קורין וכו׳ ואני אומר‬
‫כשם שנטלו לוים כך‬ ‫בכוריהם ךיינו‪ ,‬הנה‬
‫נטלו כהנים‪ ,‬הרי דגני‬
‫כוץןי‬ ‫הקדוש‬ ‫שהביא‬ ‫ומבה‬ ‫בקרא ב תיב ועברתי בארץ‬
‫הזה‬ ‫ב לי ל ה‬ ‫מערים‬
‫רק‬ ‫סליגי‬ ‫הוא על המצרים במצך;ם היתד‪ .‬בכורים‬
‫והכיתי כ ל ככו ר ב אמ׳ע‬
‫מצרים של *ארבע מבות‪ ,‬שנאמר‪ ,‬ישלח בנהנים אבל בלוים כ״ע‬ ‫אלהי‬ ‫ובכ ל‬
‫מודו דמביאין )והגם‬
‫דבמנהת בכורים מגיר‪,‬‬
‫בם חרון אפו עביר‪'",‬וזעם וצרה‬ ‫היה‬ ‫א־כ‬ ‫שפשים‪,‬‬ ‫אעשה‬
‫ה ריג ת !־‪.‬נכוריס קורם‬
‫לעשיית הססמי׳ באלהיר‪,‬׳‪ ,‬משלחת מלאכי רעים‪ ,‬עברה התוספתא ע' מרוכי‬
‫ו ה ד ל ל ב ע ל הד‪.‬נדה לפ דר אד‪.‬ת‪ ,‬וזעם ‘שת;ם‪ ,‬וצדיה שלש‪ ,‬פ׳׳גדברכות שמביא כני׳‬
‫הן דעת‬ ‫נם‬ ‫זו‪, 1‬‬
‫הרמב־ם בםי*ג דשמיטד‪.‬‬
‫ר‪,‬נה*קא משלחת מלאכי רעים ארבע‪,‬‬ ‫ואםר‬
‫ר ב שר שלום סכ עלז‬
‫בד‪,‬־ם‪-‬ך‪,‬‬

‫ו צ׳ל דהענין ד‪.‬וא כך אמיר מעתה במ;נךןם לקו ארבעים ויובל הי׳־א דבשאר‬
‫שעצם הריגת הבכורי ם מכות ועל ד‪.‬ןם לקו מאתןם מבוית‪ :‬כל הארצות שכיבש מלך‬
‫ממלכי ישראל הרי‬ ‫ש ה ע כו ר ה‬ ‫ה י ה יען‬
‫הכהנים והלוים באותן‬
‫כככדרים ו ה ם היו רבי עקיבא״אומד מנ;ן שבל מבד‪.‬‬
‫וימבה שהביא הקדוש ברוך ר‪.‬ארצות ובביזתן ככל‬ ‫הכופרים במצרים וד‪.‬וי‬
‫ו ה נ ה הוא על המצרים במצרןם ך‪.‬ןתה ישראל ולפמ׳יש הרמב*ם‬ ‫ע׳ז‪,‬‬ ‫משמשי‬
‫ז־ל ם־א מתרומות ה־ג‬ ‫רות‬ ‫ר‬ ‫ע‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫רצה‬ ‫השי*ת‬
‫דארצות שכיבשו אחד‬
‫יש*לח‬ ‫שנאמר‬ ‫מבות‪,‬‬ ‫חמש‬ ‫של‬ ‫מצרים‬ ‫של‬ ‫ע״ז‬ ‫םוטאת‬
‫למען ירעו כי לה' בם חרון אפו עברד‪" .‬וזעם וצרה כיבוש א׳׳י הרי הן‬
‫ה א ^ ע*ב הרב בכוריהם‬
‫משלהת מלאכי ךעים‪",‬ד‪.‬רץ אפו כאיי לכל דבר משכחת‬
‫ב א ל ה י ה ם‪,‬‬ ‫וע שה‬
‫בכורים לכהנים ולוים‬
‫נם לר‪-‬ם מאותן הארצות‪,‬‬
‫שלש‪,‬‬ ‫וזעם‬ ‫שתים‪,‬‬ ‫עברה‬ ‫את^‬ ‫והנה קיייל בדין כיסול‬
‫ע*ז וטשפשיה כי אם‬
‫בי טל ע״ו כי ם ל את וצרה ארבע‪ ',‬משלתת מלאבי עכ׳־ל הנרי*מ חרל״ם‬
‫שליט׳א ‪:‬‬ ‫משמשיה א ב ל אם ביטל רעים ד‪,‬מש‪ ,‬אמור מעתד‪ ,‬במצך־ןם‬
‫רא״א מנין וכו׳ רפ״א‬ ‫לקו המשים* מכות ןעל הים' לקו‬ ‫מש מ שיה עיר רא ה‪.‬וי‬
‫מנין וכו׳ חרח‬ ‫ביטול ע'( עצבה‪ .‬ולפ״ו‬
‫אפו אחת וכו׳‪ ,‬כבר‬ ‫המשים ומאתןם מכוח; ״‬ ‫אם‬
‫העירו שקוטבפלוגתתם אי‬ ‫במר‪,‬‬
‫דורשין תחילות שר״ אליעור לא דרש חרון אפו דסתח פיני' ור* עקיבא דרש עיין סנהדרין‬
‫ג' עיב‪ ,‬ועייל לפי שפציגו שחרון אף קיל מאף עיין תוי״ט אבות פ״ד םי*ם ומכשיריך‬
‫סיג‬
‫כ ג ‪45‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫כאר מרים‬
‫אט היה ה שי׳ח עוטה שאטיס ב אל הי טגו‪-‬ים‬ ‫^ נ מ־ת לכן סלעי אי נמנה עסהם‪ ,‬והנרש״ש‬
‫קידם הי־ינה בכוריהם היו סטילא הסשטשים‬ ‫בהנהותיו לשמריר פכ־ג אות ד הביא בשם‬
‫בטלים ולא היה טגיע ל ה ם הריגה‪ ,‬לכן עשה‬ ‫הנר״א ‪*1‬ל דפליגי בקרא דחבקוק ‪ 1‬ג׳ ‪ t'n‬אם‬
‫מקודם בפשפשי ה ע׳ז שרם הבכורים ו א ח׳ב בע*ז‬ ‫בנהדים אפך אם בים עברתך‪ ,‬אם ים ונהר‬
‫עצפה‪ ,‬וזהו ני ב כוונת‬ ‫אהד אם לא ע־ש‪ ,‬נ*ל‬
‫בעל ה הנד ה אלו עשה‬ ‫כוונתו דפליני בפלוגתת כמה מעלות טובות למקום עלינו;‬
‫באלהיהם פקוד ם ועיין‬ ‫ר*פ ור־י בפ*ח דפרה‬
‫לא היה הורנ בכוריהם‬
‫אלו הוציאנו ממצר‪:‬ם ול‪ 14‬ע^ה‬
‫‪0‬׳* ‪ n‬ומקואות פ־ה סי ד‬
‫כרין בי ט ל ע׳ז כי פ ל‬ ‫בהם‬ ‫עי^ה‬ ‫דינו; *אלו‬ ‫שפטים‬ ‫בהם‬
‫‪•T T‬‬ ‫‪f T‬‬ ‫” ׳•‬ ‫י י י י‬ ‫▼ י‬
‫‪ 1‬אי כל היפים כסקוה!‬
‫פספ שיה ב*כ היה דיינו‪:‬‬ ‫עזפטים ול<» עשה באלה^ם דינו; אלו‬ ‫ע׳ים עכ׳־ל הרש־ש ‪:‬‬
‫אלו האכילני את‬ ‫כמד‪ ,‬מסלות טובות עעוה באלהיהם ול^» הרב אה בכוריהם‬
‫‪V‬‬ ‫»‬ ‫‪t‬‬ ‫»‬ ‫־‬ ‫»‬ ‫‪i‬‬ ‫**‬ ‫^‬ ‫*‬
‫המן ולא נתן‬ ‫נתז‬
‫לנו את השבת דיינו‪,‬‬ ‫בכוריהם י ול<נ »־‪1‬‬
‫את * • • •‬ ‫הרג י‬ ‫רבינו דינו ; *אלו ‪*T‬‬ ‫וכר‪,‬‬
‫לנו את ממינם דינו‪ :‬אלו נתז לנו אה‬ ‫בנו‬ ‫ז*ל‬ ‫מייסוני‬ ‫אברהם‬
‫טנחם‬ ‫פוה״ר‬ ‫הרהיק‬
‫לנו יאת הים דיגו;‬ ‫קרע‬ ‫ממונם >ולא‬ ‫בהגהתו‬ ‫הרמכ׳־ם‬ ‫של‬
‫פקוריץ ‪* 11‬ל העיר הלוא‬ ‫‪^•r‬‬ ‫‪* f‬״‬ ‫‪r‬‬ ‫‪r‬‬
‫לנוסה ההגדש׳׳פ )נדפס‬
‫שבת ב פ ר ה נצפוו והפן‬ ‫העבירנו‬
‫את הים־■*»ולא * ז יי ז ו‬‫‪T‬‬ ‫ק״ע ▼לנו‬‫•אלו ‪r‬י•י‬
‫ירד א ח׳ ב כאיל ם וא*כ‬
‫בס מעשה רקת מהג־ר‬
‫העבירנו‬
‫‪▼ *VJT‬‬ ‫אלו‬‫•‬ ‫דינו‪:‬‬
‫״״‬ ‫בחרבה‬
‫‪t‬בתוכו *■‪TTT‬‬ ‫פסע! ד חי ויניציא ה תק־ב‪,‬‬
‫‪p 'M‬‬ ‫איאכא הוליר‪,‬‬
‫עא׳ר רס*י )שפות ם*ז‬
‫דף רנ״א ע*ב< כתב יש סי בתוכו בחרבה ולא שקע צרינו בתוכו‬
‫‪I‬‬ ‫‪. T‬י‬ ‫'־*‬ ‫*‬ ‫״ » ־ » ‪T‬‬ ‫‪t‬‬

‫כ*כ< ע ה׳ ט ל ח ם פשנה‪,‬‬
‫דינו‬ ‫שמזכיאחר התשלום דרש‬
‫פרעה‪ 1‬ו וסימן העשר מכות דרש אהר והוא רי ה׳ג‬
‫שכתב ל ח ם פשונה‪ ,‬אוהו היום ]שכת! נשתנו ל שב ת‬
‫בריחו וטעמו‪ ,‬וז׳ש אלו ראבילנו אה הפן ולא‬ ‫אומי■ מנין וכר ואת*ו אופר כפה מעלות‬
‫נתן לנו את ה שבה שישתנה בו טעפו ל שב ח‬ ‫סובוה וכר ועליו ועל ביתא בזה נאמר כל‬
‫דיינו !‬ ‫הפרבר וכל המאריך ביבי‪-‬ס הרי זה משובח‬
‫אלו‬ ‫ואסירת זה מנהגינו ומנהג קדמונינו אבא מאי‬
‫ז׳ל והקודפין לו וחכמי המערב‪ ,‬ועם היות שאבא מארי ז*ד לא זכרו בנוסח ההגדה‬
‫שכוע בסה־ל הריס לפי שהוא בלתי מפורסם ככל המדינות ולא הכרחי כמו מה שכתב עכ׳ל‪,‬‬
‫ייש־ין בגם' מכות נ‪*:‬נ ע׳־ב( עה־פ והריקותי לכם ברכת עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם‬
‫&לו ‪3‬ר די‪ ,‬שיתכן כי נרמז לפיוס כפו זה שאחד מפרט הסובית והשני עונה דיינו‪ ,‬וזהו‬
‫שיבלו שפתותיכם מלומר די‪) ,‬לקוסי פהר׳ם שיף סוף חולין(‪ ,‬זיעוין ספרי ם׳ ראה פיו‬
‫והאזינו ‪ xd‬של״ז ובמכילתא דרסביי ע' ‪ 4 *0‬ועיין במדרש שבל סוב מרבינו מנחם ב״ר‬
‫שלפה פ' בא ‪ m‬קכ״ם שב' צריך שיאפר כמה מעלות טובות ולא יפחות פט׳ו דהיינו‬
‫ט*ו נפולות טובות שגמל הקכ״ה עמנו משיצאט ממצרים עד שנכנה ביהמ‪-‬ק וכר‪:‬‬
‫אלו ק ר ע לנו את הים ולא העבירנו בתלכו בחרבה דיינו‪ ,‬דסצינו בסנהדרין צ׳־ג ע׳א‬
‫שעם יהושע כהן גדול זרקו לכבשן האש שני נביאי שקר‪ ,‬אינהו איקלי יהושע‬
‫כד<'נ איהרוכי מאניה‪ ,‬ואסרו שם ס*ם איענש אריס על שלא מיחה‪ ,‬רואים אני בוה כי נם‬
‫בהנצ; הצדיק אם אינו מנוקה מעון מכל וכל נדבק כו קצו ‪ 4‬יז׳יש אלו קרע לנו את הים‬
‫להנצל ולא העבירנו בתוכו בחרבה ממש רק שהיה נשאר סיט ובוץ דיינו‪ ,‬וזו היא סובח‬
‫נפילה שהעבירנו בטיט ב ח ר ב ה כפו את חנניה סישאל ועזריה באש‪:‬‬
‫ו ל א ‪ rp tf‬צרינו ב תו כו‪ ,‬שכדרך הטבע היו הרבה פצריים יכולים להנצי י שוט על פני‬
‫המים עד שפת הים‪ ,‬אם לא נשאר נהם עד אחד היה זה מפני שנעשו כאבן ה ש ו ק ע‬
‫בסים‬
 ‫באר מדים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪46‬‬
‫בסיס )וראה ירמי׳ ס־פ ג״א( ולכן לא נשאר‬ ‫אלן קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו‬
‫אחד מהם‪ ,‬וזר‪.‬ו שקע צרמו כתוכו ‪:‬‬ ‫את התורה ד י ע ו‪ ,‬פי׳ ה ג ה׳ ק סנ ר רי ס שו ב‬
‫אלו האכילנו את המן וכו׳ אלו נתן לנו‬ ‫ז ‪ ' 1‬ל ‪7‬נפ*ד דן־ר )יוטא כ״ח ע• כ( שקיים א בר ה ט‬
‫את העבת וכו׳ אלו קרבנו לפני הר‬ ‫אבינו ב ל התורה ער שלא ניתנה‪ ,‬והיינו שבל‬
‫סיני ו כ ן ‪ /‬נקם מן שבת‬ ‫כ ך נזדכה שבלו עד‬
‫לסי‬ ‫סיגי‪.‬‬ ‫ואת־כ‬ ‫דינו; אלו שקע^נרינו בתוכו ולא ספק‬ ‫התורדי‪.‬‬ ‫שי־‪.‬כץ טעצטו‬
‫שבחררה פעמנו טעם‬ ‫ןן*ש‬ ‫וכוונת ר ז ס גו ה‪,‬‬
‫שנה דינו;‬
‫‪y T‬‬
‫ארבעים‬
‫‪. f‬‬ ‫^ ‪t‬‬
‫במדבר‬
‫‪^ i w -‬‬
‫כליותיו נובעות הבסה‪ ,‬צרכנו‬
‫מן עיין קדושין ל״ת‬
‫שנה‬
‫‪TT‬‬
‫ארבעים‬
‫‪• y i -‬‬
‫במדבר‬
‫‪T J ♦ -‬‬
‫צרכנו‬ ‫ספק‬ ‫ו מ נ ת כ ס ע ס ד והד סיני יאלו‬
‫ע*א‪ .‬ובמרה ניתן השבת‬
‫דינו; •אלו‬
‫המן • • *‬
‫יאת * ‪I t‬‬ ‫היה די לאותו דור דיעה »ולא האכילנו‬
‫עיין סנהדרין נ׳׳ו ע*ב‪,‬‬
‫▼■‪y 1‬לנו »את‬‫המן‪* r‬ולא נתן‬ ‫האכילנו ‪V‬את‬ ‫אף נט אט לא נתן ל ה ם‬
‫ואח״ב באנו ל ס מי;‬ ‫‪y-‬‬ ‫‪T»1t|1r‬‬
‫אח התורה ג‬
‫ר בן גמליאל היה‬ ‫השבת דינו; אלו נתן לנו את השבת‬
‫אלו נתן לנו את‬
‫אומר כו׳ פסח‬ ‫ולא קרבנו לפני הר סיני דינו; אלו‬ ‫התורה ולא‬
‫שהיו אבותינו אובלים‬ ‫ר!ךבנו לפני ך‪,‬ר סיני ולא נתן לנו את‬ ‫הכניסנו לא*י דיינו‪,‬‬
‫וכו‪ /‬בסשנה פסחיס‬ ‫התורה דינו; אלו נתן לנו את התורה‬ ‫אבל לא להיפוך‪ ,‬אלו‬
‫קט‪-‬ז ע׳ ב בסגנון הרה‬ ‫הכניסני לא״י ולא נתן‬
‫‪,‬פסח על שום מה״‬
‫ולא הכניסנו לארע ישראל דינו‪ :‬אלו‬
‫•‬ ‫‪ -‬י •‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫‪k‬‬ ‫'‬ ‫ג‬
‫לנו את התורר‪ .‬ל א היה די‬
‫שר‪.‬וא ר״ג הזקן שהיר‪.‬‬ ‫הכניסנו לארע ישראל ולא בנה לנו‬
‫‪y‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• ‪y j‬״*‬ ‫‪#‬‬ ‫‪y‬‬ ‫‪»1‬‬ ‫‪y‬‬ ‫• * •‬ ‫לנו לד‪-‬תקייס כי אוסר‪ ,‬זו‬
‫בזמן הבית‪ ,‬ואת״ב נשתנה‬ ‫את בית ך‪,‬בךוירה דינו;‬ ‫אינרי אוסר‪ .‬רק בתורתה !‬
‫הסגנון מהוה לעבר עיין‬‫על אהת כמה וכמה טובה כפולה‬ ‫עאכו׳׳כ כו׳ ונתן לנו‬
‫רמב״ם הל׳ חו״ם ‪n'D‬‬ ‫את ככונס‪.‬‬
‫דרג;‬
‫ומבפלת ’ למרן‪1‬ם ’עלינו‪,‬‬ ‫בכסף‬ ‫כ תיב ויוגיאם‬
‫בכל‬ ‫שהוציאנו״ממצרים‪1 ,‬ע?^ה בהם‬ ‫כ שכטיו‬ ‫ואין‬ ‫חהב‬
‫כושל !תהלים ק*ד‪ .‬ל׳ו!‪,‬‬
‫שפטים‪ ,‬וע^ה באלהיהם‪ ,‬והרג‬ ‫יל״ד פה ענין אין ב שבסיו‬
‫את בכוריהם‪ ,‬ונתץ לנו את מ’^נם‪ ,‬ורןרע לנו את הים‪,‬‬ ‫ויופיאש‬ ‫לענץ‬ ‫כושל‬
‫והעבירנו כתוכו כחרבה‪ ,‬רט?ןע צרינו בתוכו‪ ,‬וספק‬ ‫כ ב ס ף וזהב‪ ,‬אבן כ כ ר‬
‫כסף‬ ‫ע׳י‬ ‫בי‬ ‫נידע‬
‫צרכנו במדבר ארבעים ימנה‪ ,‬והאכילנו את המן‪ ',‬ונתן‬ ‫שלוקחים ישראל סהעסים‬
‫ת‪,‬ורןך^נולפניהרסע>ונתן ^ו את התורה‬ ‫נפנסים חליל ה כסכו אד‬
‫בדניאל‪ ,‬אסנם ‪ h d‬שלקחו‬
‫הבחידת‬
‫בית • ( » »‬
‫את ••‬ ‫לנו ‪V‬‬
‫ובנה ‪T‬‬
‫י^ראל‪Tr ',‬‬ ‫לארץ‬
‫‪**Tj *»Vi‬‬ ‫והכניסנו ‪Vi‬‬ ‫יפר אל סספרים כספרי ם‬
‫לכפר על בל עונותינו‪:‬‬ ‫וביזת י‪.-‬י ‪ 0‬הנה הם היו‬
‫אמר עזלעזה‬
‫‪Y‬‬ ‫;‬ ‫‪■ T‬‬ ‫‪V‬‬
‫רבן גמליאל דדה אומר‪ 3 ,‬ל‬
‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫‪TT‬‬ ‫"‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬
‫סתויבים שבר עבודת ר ד׳ו‬
‫שנה‪ ,‬ו ע׳ז נאסר ייסע‬
‫דברים‬ ‫סשד‪ .‬את ישראל שלא יקתו‬
‫מתר‪ ,‬ובני לוי שלא נ שתעבדו ב א ס ת לא ל ק חו בלו ם‪ ,‬ואך ה ע ר ב ר ב לק תו ס ה ב ס ף ובתינם כי‬
‫לא ע כ ת כ ל ל‪ ,‬ו הכס ף ו הז הב התוא שנתערב כי שראל גרם ל ה ס א העגל יע״ז נאסר ודי ז הב‪,‬‬
‫וזשה׳ב ויופיאם ב כ ס ף וז הב ואין ב שכסיו כו של כי כ ס ף זה ל א הכ שילם‪) .‬תפארת ס ל ס ה( !‬
‫בפסח לא יצא יד״ו>‬ ‫כל שלא אסר על שה דברים אלו‬ ‫ר״נ היה אומר‬
‫יעוץ‬
‫כד ‪,47‬‬ ‫סשה‪,‬‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫י קהלת‬
‫ל א יאכל שום סת לא מצח ולא הטץ ל א יוכר‬ ‫יעוין כ הקר ט ה ד׳ ל ד ר ך סקוריך שכתב כ ל‬
‫כזר‪ .‬שנכדל מחםץ להיית נקרא ישב ולא ע כ ר‬ ‫‪ mxan‬צריכין לקייםן כסח שבה סעשד‪ .‬י ד י כ ו ר‬
‫עכירה שיתנו לו שכר כעושי סצוה בי אסשד‬ ‫כסכיאר כס' הנלנולי ם יכו׳ עיייש שעל יסוד‬
‫זד‪ ,‬נוסד כ ל הסה״ק הלזה‪ ,‬זבהנהותי הכאת• אינו רוצה כעת ל אכול‪ ,‬אב ל בזה שאוכל פצר‪.‬‬
‫נקיא ישב ולא ע כ ר‬ ‫בזוהיק‬ ‫שוד‪.‬ו פ בו אד‬
‫עכירה ונותנץ רו שכר‬ ‫שי וירא ק' ר ע׳ א כגוונא‬
‫ולזר‪,‬‬ ‫פצוה‪,‬‬ ‫בעושי‬
‫ךברים אל‪1‬י בפסח‪ ,‬לא ;צא‬ ‫רא סאן דבע• לא תדכקא‬
‫נאסר ה חיל ה שבעה יפים‬ ‫ידי חובתו‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬פשח‪,‬‬
‫‪/‬י ­‬ ‫‪I-‬‬ ‫‪ :‬״‪I‬‬ ‫‪f‬‬
‫לעילא ברוהא קודשא‬
‫כז ה‬ ‫שיש‬ ‫להורות‬ ‫‪ 3‬ע ‪ I‬כ ד א‬ ‫דהא‬
‫פצוה‪ ,‬וע*ז אסר אאסו׳ר‬
‫מצה‪ ,‬ומרור‪:‬‬ ‫וכדעותא‬ ‫וכטלין‬
‫ןד‪.‬נד‪*.‬ק ר' פי ד כי יוסף!‬ ‫פסח עזהי^אבותינו אוכלים מזמז‬
‫י ‪» - 1‬‬ ‫‪• I‬‬ ‫«‬ ‫‪T V‬‬ ‫‪- V‬‬
‫ד ל כ א לכמנא יכז׳ !‬
‫שמצה טכנים‬ ‫זדר‪'.‬ה‬
‫עבית המקד־עז ר‪,‬ים על‬ ‫זכחפסדע‬ ‫ואמרתם‬
‫קרושה נדילר‪ .‬לנוף‪) .‬ס'‬ ‫סי׳ ה ר ה׳ ק‬
‫ש־ם מה על עום שפסח ך‪;3,‬דוע*‬ ‫םהרי׳ ‪ 1‬טנישכיז ו ‪*1‬ל‬
‫סאיזכיצא ז צ׳ ל‪: .‬‬ ‫ברוןד הוא על בתי אבותינו‬ ‫שכזטן שכי ה ט׳ק היה‬
‫ויאפו את הבצק ונד‬ ‫במצרןם‪ ,‬ענאמד‪{ ,‬אמדתם זבח‬ ‫קיים הקריכו קרכנו ת‬
‫כי ירא חמץ‪,‬‬ ‫כסועל ועתר שאץ לגו‬
‫כנם' ע׳ז ד׳ ע׳ ב אסרו‬ ‫פסח הוא ליי" אעיר פסח ע^בתי‬ ‫סה‬ ‫כי ה ט׳ק ואסרחם‬
‫לא היו ישראל ראויים‬ ‫סת‪ .‬רי ל ונשלמה סרים‬
‫בני ישראל" במצרןם בננפו את‬ ‫שסתינו ;‬
‫אלא‬ ‫פעשה‬ ‫י אי ח ה‬
‫לד‪,‬ורות תשופר‪ .‬לרבי ם‬ ‫מצרים ואת ’ בתינו הציל ויקד‬
‫“►‪I‬‬ ‫••‬ ‫‪•• T‬‬ ‫{‪V‬‬ ‫•ן “ י‬ ‫זו שאנו אוכלים‬ ‫מצה‬
‫ולא היה דור ראוי לאותה‬ ‫העם וישתחוו;‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪:‬‬
‫כו‪ /‬איתא כנ ס׳‬
‫להורות‬ ‫אלא‬ ‫טעשר‪,‬‬ ‫אוח? ה מג ה בידו וסרא‪ :‬א־תר‪ .‬ל ה ס סו כין‪:‬‬ ‫כ חוב‬ ‫ק' כ!‬ ‫ס ס תי ס‬
‫ליחיד‪ ,‬ואפר‬ ‫חשובה‬ ‫אוטר שכעת‬ ‫אחר‬
‫שלום‬ ‫טרה׳ד‬ ‫ד‪.‬נה*ק‬
‫מצה זו ש^נו אוכלים על עום‬ ‫יטיס תאבל ם ‪ 1‬ות וכתוב‬
‫סקאפינקא ז צ׳ל לכאור ה‬ ‫מה" על שום של^ הספיק‬ ‫אתר אוסר ששת יטים‬
‫סני ל ל רזי ל לו פ ר על כ ל‬ ‫בצקם על אבותינו לד‪,‬המיץ עד‬ ‫תאבל פצור^ פ ה שביעי‬
‫הרור ההוא שלא היו‬ ‫רשות אף ששה רשות‪.‬‬
‫ראוייט לאותד‪ .‬טעשה‪,‬‬ ‫עננלהע״ליהם מלד מלכי'המלכים‬ ‫לתבץ לפר‪ .‬נאסר שבעת‬
‫כ שלפא על רהסעיד‪ .‬יתיר‬ ‫הקדועיברוןי הו״א ונאלם‪ ,‬שנאמר‪,‬‬ ‫יפיס אתר• שאין כ תב‬
‫בדורו שלבו ח ל ל ב ק ר בו‬ ‫היא להורות‬ ‫טציה‪.‬‬
‫ששיר יתכן אב ל על סרטי‬
‫וי^פו את הבצק אשר ד^ציאו‬ ‫כזר‪ ,‬שכסה שאוכל פצה‬
‫הצפוד א־ך יהכן לו פ ר‬ ‫מ ^ ר ע ענות מצות כי לא חמץ‬ ‫מקיים הפצות‬ ‫היא‬
‫כן‪.‬אוד ‪ 0‬הן מפואר ככ ת בי‬ ‫בי יגורשו מ ^דים ולא יכלו‬ ‫שאינו אוכל חפץ‪ .‬כענק‬
‫ד‪,‬אי־יז*ל שהנזהר טסשהו‬ ‫ל*ם‬ ‫ד איתי )קדושין‬
‫תסץ כ ס פ ת פו ב פ ת שלא‬
‫להתמהמה רגם'צדה י לא עיעו‬
‫“‪T T‬‬ ‫‪ :‬־‬ ‫עבר‬ ‫ולא‬ ‫ע״כ( ישב ארס‬
‫ירפא כ ל השנה‪ ,‬והנה‬ ‫להם;‬ ‫‪V T‬‬
‫עבירה נותנים לו שכר‬
‫אותר‪ .‬שנה הרי העירה‬ ‫אוחז הטרור כידו ומראד‪ .‬אותו ל ה פ סו בין‪:‬‬ ‫כעישי פצווע והנה אם‬
‫תודה‬
‫מדור זד‪ .‬עאנו אוכלים על שום‬
‫במצרים‪,‬‬
‫‪• T‬‬ ‫‪:‬‬ ‫•‬ ‫*‬
‫עום עמדת ״ ד ^רים י את היי אבותינו‬
‫‪-‬‬
‫על‬ ‫מ״‬
‫מאמר‬
 ‫כאר טרים‬ ‫הנדה של פסח‬ ‫קהלר! השה‬ ‫‪48‬‬
‫דור ודור וכל‪ /‬משנת פסחים שם‪,‬‬ ‫בכל‬ ‫חורה ‪ ,‬כי ל א חסין* ו עיב ®לא היו ראויים‬
‫ובגם׳ אמר רגא אריך שיאמר ואותנו‬ ‫לאותה ®‪ n®jt‬רק ל הורו ת תשוכד‪! ,‬‬
‫הוציא מ שם;‬ ‫שמש עד מבואו מהולל שם ה‪/‬‬ ‫ממזרח‬
‫לפיכןד אנחנו חייגנים להודות וכו‪ /‬יעוץ‬ ‫בין ®!ר יזה לו ‪ CDS‬ההצלחד■ ^’‪-‬י‬
‫תוי״ט״ פסחים פ״י ם״ר‪,‬‬
‫־‘ ״ ״‬ ‫ח״ו ככי א ת ®סעו ס הו ל ל‬
‫דתשעה לשונות של‬ ‫ה' ®חייב ארם‬ ‫®ם‬
‫וןמךת את חייהם‬ ‫תרעה‬ ‫כל‬ ‫לכרך‬
‫מקובלים‬ ‫שכר! הם‬
‫לתשעה גלגלים המנויים‬
‫בעבוךה לןשה בה‪1‬מר ובלבנים‬ ‫ב ה ם ®שכרך על ר סוכ ה‬
‫ברמב׳ים הל׳ יסווי‬ ‫ובכל עבודה כע\ךה את בל‬ ‫נכרכות נ״ר ע׳אז‪ ,‬ואסרו‬
‫>עט י׳ ב םע'א< כשהוא‬
‫החורת ם*ג;‬ ‫עבודתם אע‪ 1‬ר עבדו בהם בפרך;‬ ‫כ כ רו ך‬ ‫כורע‬ ‫כורע‬
‫ולקלס‪ ,‬יעוין רפ‪-‬י‬ ‫ככל^דור ודוד חיב אדם לראות את‬
‫‪V‬‬ ‫• ‪4‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫' ■»‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T t‬‬
‫דכעהוא זוקף ווקף כשם‪,‬‬
‫הנקיק א׳ י׳‬
‫והוא במלכים יתקלס‬
‫ממצרים‪,‬‬
‫יצא < • ‪1‬‬‫כאלו הוא »ז‬
‫עצמו ■ •‪,‬‬
‫׳‪1‬‬
‫חיינו אם ח*ו האדם‬
‫והגרת לבנזד כיום ההוא לאמר‬ ‫שנאמר‬ ‫כורע ח חת ס כ לו נ ם אז‬
‫כי בל לשון‬ ‫שב'‬ ‫••‬ ‫‪-‬‬ ‫‪r‬‬ ‫•י‬ ‫ז)‬ ‫‪■ I‬‬ ‫‪I- ■ I‬‬ ‫א ‪ irj r‬׳•‬
‫יברך שם ה׳ וכשהוא‬
‫קלסר‪ .‬לשון דינור יש‬ ‫בעבור זד‪ .‬עשה יי לי בצאתי ממצרים‪,‬‬
‫*‬ ‫(י■‬ ‫•‬ ‫‪■?I‬‬ ‫‪▼ T‬‬ ‫י‬ ‫״■■־‬ ‫זוקף כשישלח ה׳ עורתו‬
‫לסיב ויש לרע‪ ,‬יע׳‬ ‫שלא את אבותינו בלבד גאל הקדוש‬
‫‪It -‬‬ ‫‪- T‬‬ ‫נ ‪T‬‬ ‫״‬ ‫■« ‪4‬‬ ‫ר‬ ‫‪V‬‬ ‫‪V‬‬ ‫וירים ראשו ירע שלא‬
‫ל׳א‬ ‫ט׳יז‬ ‫ביתזקאל‬ ‫ברוך הוא אלא אף אותנו גאל עמהם‪,‬‬ ‫בכווו ועוצם ידו קש‬
‫י קי ם אתנן‪ ,‬ובחדושי‬ ‫משם למען‬ ‫דשנאמר‪ ,‬ואותנו הוציא‬ ‫אך זוקף כ שם‪ ,‬י ח ל ל‬
‫‪ - 1‬ן ‪ -‬י‬‫• ד‬ ‫•‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫יז׳י‬
‫רבינו אברהם מייטוגי‬ ‫שם ח' ‪:‬‬
‫בן הרמב׳ים )כגוכר‬
‫הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר‬
‫‪v‬‬ ‫‪t f » T T‬׳־‬ ‫*‬ ‫‪T‬‬ ‫▼יו‬ ‫‪Y‬‬ ‫‪•T‬‬
‫ד ם על כל נוים ה׳‬
‫לעיל פס׳ כמה מעלות‬ ‫נשבע לאבותינו‪:‬‬ ‫י‬ ‫על השמיס כבודו‬
‫יאחז הכום כידו ויכםד‪ ,‬הפצות וי א פ ר;‬
‫טובות( הביא בשם אביו‪,‬‬ ‫כה׳ אלהינו‬ ‫מי‬
‫שהיא פלה משותפת בץ‬ ‫לפיכך אנחנו היבים לד‪.‬ודות‬ ‫המגביר‪ '.‬וכן׳‪ ,‬הכינ ה‬
‫העילוי והיפכו ;‬ ‫לכתים כ ת ב ®ד‪,‬ר‪,‬בדל‬
‫להלל לשבח 'לפאד‬ ‫*‬ ‫כץ רם לנ דו ל הוא שגדול‬
‫לרומם להדר )לנצח( לברך הללויה‪ ,‬הללו עבדי‬
‫י‪!:‬פד כ ל העיפד לסשה‬
‫ה׳ וכו‪/‬‬
‫לעלה ולקלס למי ^עשה לאבותינו יעוין מדרש שוחר טוב‬ ‫ועכ׳ו חוא נ כו ה ס כ ל‪,‬‬
‫א כ ל רש יאםר על ‪0‬־‬
‫ולנו את כל תסים האלו‪ ,‬ד^ציאנו תתלים פ* קי׳יג אמרה‬
‫®עיפדבסקיש נכו ה ®בכן‬
‫כנסת ‪ .‬ישראל לפגי‬
‫הקביה גזכדתי שעשית לי‬
‫מעבדות לחרות‪ ,‬מעון לשמחה‬ ‫הוא רם בהכירו‪ ,‬ובור‪.‬‬
‫סי׳ לר‪'.‬כ ®כעפים ה'‬
‫ומאבל ליום טוב‪ ,‬ומאפלה‪ .‬לאור נסים במצרים והייתי‬
‫דם ®אוסרים‬ ‫בחינה‬
‫גדוה ומשעבוד לגאלה ונא״מד מנגנת לך ע׳*י אותן‬ ‫שהוא אסנס אלהי חאלהים‬
‫הנסים ואפרתי לך שירים‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬ ‫־‬

‫וזמרים באותה הלילה‬

‫לפניו שיירה חדשה הללדה‪:‬‬ ‫אב ל‬

‫שנא׳ השיר יהיה לכם‬ ‫הללרד‪ .‬הללי עכך ״ הללו אתי עזם’;;‪; :‬דר‬
‫כליל התקדש החג כר לכך‬
‫נאמר עבדי ה׳ ולא עברי‬
‫מעתהןעד עולם‪ :‬ממזרח‬ ‫‘ ״‬
‫סרעה נויעוין מגילה י״ד‬
‫♦‬
‫עזמש עד מבואו מהלל עזם יי‪ :‬רם על כל גוים‬
‫■ר‬ ‫*־‬ ‫‪■r‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫י•‬ ‫; ‪T N‬‬ ‫;‬ ‫*‬ ‫״י ‪V‬‬
‫ע״א וערכין יו״ ד ע‪ -‬ס‪.‬‬
‫ויעוין בפסתים פ״ה סעיב דאמר רב מין ועליות לא נתק‪1‬שו‪ #‬ומקשי‪ ,‬איגי והאמר רב משום ר״חכזיתא‬
‫ססתא‬
‫כ ה ‪49‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫דגדד‪ .‬של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫א כ ל אץ ככו רו להשגיח בתחתונים‪ ,‬אולם י ס ר א ל‬ ‫לאו דאכלי‬ ‫ססחא והלויא פקע איגרא‪ ,‬מאי‬
‫הוא ידע שהוא כ בי כו ל ב ע ד הבירד‪ ; 0 .‬הנ‬ ‫לא דאכלו‬ ‫באינרא ואסרי באינרא‪ ,‬ומשני‪,‬‬
‫העולם ו פ ס כ ב הסיבוו^ וזשהיב ה‘ כציון נ דול‬ ‫אנחנו שהיו‬ ‫בארעא ואמרי באינרא וכר‪ ,‬למדים‬
‫ודם הוא על ב ל העסיש‪ ,‬בציון הוא נ דו ל אבר‬ ‫הלל‪ ,‬וראה‬ ‫נוהגים לעלות על הבניה ולומר שם‬
‫כעפים רק כתינת רם‪.‬‬ ‫בילקום שמעוני מלכים‬
‫וז שאה׳כ ר ם ע ל כ ל‬
‫נוים ה׳ באסר ם שאך‬ ‫״ פל ד‪.‬שמ‪:‬ם כבודו‪ :‬מי ביי‬ ‫‪1‬׳ רמז רמ*א הביץ‬
‫רבשקה על החופה‬
‫על השטים כבודו‪ ,‬בעוד‬ ‫אלדדנו "הפפביהי לשבת"‪:‬‬ ‫ושמע שהיו קוראין את‬
‫שבאסת פי כה־ אלהינו‬
‫הסנכיהי ל שכ ת יותד‬ ‫המשפילי לראות בשמ'ם‬ ‫ההלל ואמר לס נחרב‬
‫חזור לאחוריך וכר‪ ,‬ויהכן‬
‫משפים וס שסילי לראות‬
‫נם כשסים כ כ ‪ p H‬כי הוא‬
‫ובארץ‪ :‬מקימי מפפר זיל‬ ‫שאז כזמן הסבור לא‬
‫מאשפות ידים אבק‪ :‬להושיבי‬ ‫היה רק ‪,‬כזיתא• פסחא‬
‫ית‘ בשוה קפן ונ דו ל‬
‫בערך האין סוף כ״ה ‪:‬‬
‫ובכ״ז הלולא פקע איגרזצ‬
‫ה הופ םי הצור אגם‬
‫פם ’נךבי״ם פסינדיבי פ מ‪:‬‬ ‫כן ה' אלהינו יגיסנז‬
‫מי ם‪ ,‬הצור‬ ‫מוש־בי פקדת הבית א ם‬ ‫ל מו ע די ם ו ל דנ לי ם‬
‫זה בחינת צור ל ב בי‪ ,‬שאף‬ ‫הנה‬ ‫א ח די ב וכו•‪,‬‬
‫אבירי ל ב‬ ‫ל ב אבן‬
‫הבנים שמחה הללרה‪:‬‬ ‫נ‪3‬‬ ‫במועדים נכללו‬
‫הרחוקים ס צרקה יהסך‬ ‫ר״ה ויו״כ עיין ו״ה ד' כ צ א ת; עז ך א ל מ ם צ דן ם בי ת ן ע ק ב‬
‫בחינת‬ ‫סים‪,‬‬ ‫ל אנ ם‬ ‫ע*ב ושב י״ם עיב‪ ,‬אבל‬
‫מ ע ם לעזזי^יהןתד‪ .‬ן היד ה‬ ‫ברנלים נכללו אך פסח ’‬
‫שפכי כסים ל כ ך נוכח‬
‫לרןךעזו ש ר א ל מ מ שלו תיו‪ :‬הןם שני ה'‪ ,‬וצדקה נקראת‬ ‫שבועות וסוכות שר*ה‬
‫וצדקה‬ ‫כםש*ב‬ ‫פים‬ ‫ויוה׳כ לא אקרי רנליס ריאה ר‪:‬ם ה^רדן ’ ן ס ב " ל א הו ד‪:‬‬
‫כנחל איתן וכ תיב שלח‬ ‫עיין עידובין ם' ע־ב‪,‬‬
‫ל ח ס ך ע׳ש הסיס‪) .‬לק‪,‬־פי‬
‫וכשעוסד בפסח הרי ה ה רי ם ר ק דו' כ אי לי ם בבעות כ בני‬
‫כהר*ן ת׳ ב סי' ט׳ ס ‪:‬‬ ‫מוקדמת הגעת הרנל צ אן; מ ה ל ף ה;ם כיתנוםד*!רךן‬
‫לשם‬
‫שהוא חנ השבועות ת ס ב ל א חו ר‪ " :‬ה ד רי ם ת ר ק דו‬
‫להנ‪ ^Jf‬מועד שהוא ראש‬
‫השנה ולכאורה הול׳ל כ אילים י נ״בעות כ בני צאן ; מלפני אדון הולי אר ץ מלפני‬
‫למעינו‬
‫‪I - 12‬‬
‫מים ‪-‬ה ל ״מי ש‬ ‫שוי‬
‫כן יניענו לרגלים •‪¥‬א לו ה‪------‬י ע ‪2‬ק ב ‪* :‬ה הו ‪i‬פ ‪-‬כי ‪-‬ה צו ר א‪ :‬ם‬
‫מים‪:‬‬ ‫»‪*f‬‬
‫ולמיערים אחרים‪ ,‬רנליפ‬
‫יקת הכיס בידו ויאמר ;‬ ‫קי רב ונראה רבפועד‬
‫ונאל •את‬ ‫נאלנו‬ ‫אשר‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫מלוי‬ ‫אלת־נו‬ ‫יי‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫ברור‬ ‫שני‬ ‫נכלל נם פסה‬
‫זשי‬ ‫* ‪T T‬‬ ‫י־ש‬ ‫▼‬ ‫‪T‬‬ ‫**‪I‬‬ ‫**•*(‬ ‫נש•‬ ‫‪ -‬ש‬ ‫ש •‬
‫כמו ראש חודש דנמי‬
‫מצה‬
‫‪ -‬ש‬
‫לאבל בך‬ ‫•!• ‪T‬‬
‫הזה‬
‫*ש‬
‫הלילה‬
‫־ ‪▼1-‬‬
‫והניענו‬
‫« * י ש‬
‫ממצרים‪,‬‬
‫‪• » * • .‬‬
‫אבותינו‬
‫■■‬ ‫איקר* מועד עיין שנועוד‪.‬‬
‫למועדים‬
‫ו » ‪■-‬‬
‫יניענו‬ ‫אבותינו‬
‫■ ־ »‬
‫ואלהי‬ ‫אלהינו‬ ‫יי‬ ‫כן‬
‫' • • ‪I‬‬
‫ומרור‪,‬‬ ‫ש‬ ‫י׳ ע״א‪ ,‬ומתפללים‬
‫עומחים‬
‫ו « *‬
‫לעזלום‬‫* ‪T‬‬
‫הבאים לקראתנו‬
‫• נ י ש » י‬ ‫״ ־▼ •‬
‫אחרים‬ ‫י* “ •‬
‫ולרנלים‬
‫י י נ ש •‬ ‫אנחנו שנזכה עוד בשנה‬
‫בבנין‬ ‫זו לעשות פסח שני‬
‫וכר למקדש כהלל( והוי מועד קדום לרגל‪:‬‬ ‫פה שכתבתי הלאה פסקא‬ ‫>עיין‬
‫ש מ חי ם בבנק לדרןד וששים בעבודת;ד‪ ,‬יערן בדבר אליהו מהגר׳־א זצ׳ל לאיוב נ׳‬
‫כ״א שכתב כי ההבדל בין שמחה לששץ הוא ששמחה יאמר בההתחלה וששון‬
‫׳נ’‬ ‫דלית‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪50‬‬
‫בצאחם וששיס בבואנו‬ ‫עלהנכנר >שמחי ‪0‬‬ ‫ל ^ ס י ח ו ד ק ו ב ״ ה ו כ ו ‪ /‬ד‪.‬כוונד‪ .‬בזד‪ .‬היהיה‬
‫וזהו שנטבע שמחים בבגין עירך היא אתחלתא‬ ‫רק לשם יחוד קוכ״ה ומכינתי* ר ב דו‬
‫בעבודתך גולח הכותרת‬ ‫דגאולה וששים‬ ‫א«י׳ ®דא יד‪.‬יה לי עוד‪*.‬ב כ ל ל‪ ,‬כ סו ®אסר‬
‫בהבנות בית מקדשנו ב״ ‪; 1‬‬ ‫אחד ‪ 8‬ן האפוראים ייתי ול א אחסיני'‪ B ,‬״ אם'*‬
‫עור‪,‬״ ב כ ל ל ולא אזבד‪.‬‬
‫מןהזבחים‬ ‫ונאכל שם‬
‫ומן הפסחים‬ ‫לחזות בנועם ד‪ ',‬א עפ׳ ב בבדן עירןז ויביים בעבודתןד‪ ,‬ונ‪4‬לכל‬
‫א‪1‬י גזתסדל ומחבת וט[רםה שסמז הזבחים ומןהםםדוים)ננ«**שאומרים מן ‪1‬במ*שמן הפסחים‬
‫®יבוא הפשיח לי שראל הפסחים ומן הזבחים( אשר יגיע דמם ומן הזבחים וכו׳(‪.‬‬
‫הנה במשנה ססתיס קט״ז‬ ‫שיפלא כ ל הא ‪ p‬בכורו‬
‫ע*ב הגי׳ מןהססחיםומן‬ ‫שיר‬ ‫לף‬ ‫ונודה‬ ‫לרצון‪,‬‬ ‫מזבחף‬ ‫קיר‬ ‫על‬ ‫וזשר‪.‬״ב ואפר‬ ‫בכ״א‪,‬‬
‫ביום ההוא וזנה אלהינו חדיש על גאלתנו ועל פדות נפשד‪ :‬הזבחים אמנם במשניות‬
‫זד‪ ,‬קוינו לו ויושיענו‬
‫שם הגי' מןהזבתים ומן‬ ‫נאל ישראל;‬ ‫אתה יי‬
‫‪ T V i‬־*‬ ‫‪T -‬‬
‫ברווי‬
‫*‬ ‫‪y‬‬
‫זד‪ ,‬ה׳ קוינו לו נגילד‪.‬‬
‫הנני ‪ p w‬וסזמן ‪,7‬ק;ם מצ!ת כ‪1‬ם עני על אךבע הססחים כמו שהעיר‬
‫ונשמחה בישועתו‪ ,‬כ פי ל ת‬
‫כוסית‪ ,‬ן ע ם יחוד קוןשא ^ריך הוא בנה״ש שם‪ ,‬וראה בתוס'‬
‫ר‪,‬רברים כל ה ״ ק מורד‪,‬‬
‫שם ד״ה ונאמר לפניו‬ ‫ושכינתיה‬ ‫אדם‬ ‫על כוונת כני‬
‫®פתפללים על ביאת פשית‪ ,‬י® ®כוונחם על שידה חדשת שהביאו לנרום מן הזבחים ומן הפסתים‬
‫עצפם נ' כ שיהי׳ ל ה ם עוד‪*,‬ב ושיחיו ל עול ם כבהםשנה שבמשניות משום שחנינת י*ד‬
‫וכדומה ע״ז אמר הכי הנה אלר‪'.‬נו זה קוינו נאכלת קודם לפסה שנאכל על השובע‪ ,‬וזו‬
‫לו ויושיענו שיהא הקכ״ ה אלד״ינו שיהא ל ה ם האסמכתא לתלק בין כשתל ליל פסה בסובאי‬
‫עות״ב וישועות‪ .‬א ב ל ד‪ 1 ,‬דיקים האמתיים הם שבת לאחת משאר לילות השבוע‪ ,‬דכשהל‬
‫המצפים ר ק על יחוד שמו ל ב דו יח״ש‪ ,‬ועליר‪.‬ם פסח במו־ש הרי הקריבו הפסח בשבת בעוד‬
‫א ה׳ ב זר‪ .‬ד‪ '.‬קזינו לו ננילר‪ ,‬ונשמחה כי שועחו שהחגיגה אינה דוחה שבת ולכן הוקדם‬
‫של הקב*ד‪ .‬כ״ר‪ .‬ל כ דו ול אלו הצדיקים ה שמחה הפסת לזבת‪ ,‬אמנם הן מטבעת כרבה זו על‬
‫ד‪,‬יא ב שליפות ועליהם א ד‪ •,‬כ שישו אחה ס שוס העתיד‪ ,‬שיגיענו ה' לשנה הבאר‪ ,‬ויר‪,‬יר‪.‬‬
‫ביהמ״ק על מכונו ונעשה קרכדת חובותינו‪,‬‬ ‫נו'‪) ,‬שפח אפת מהנה״ק פבור זצ״ל( ‪I‬‬
‫ואז הן יוחזר קידוש ע״פ הראיה ולא נוכל‬ ‫א ק כ׳ו‬
‫בירורים ד*‬ ‫בספרי יסוד המשנה‬ ‫וראה‬ ‫לדעת כר‪,‬יום אם יחול ערב פסה בשבח‪,‬‬
‫שבעוד שקרשו ע״ם הראיה השתדלו שלא יחול ערב פסח בשבת ובזר‪ .‬הסברתי אפשריות‬
‫בימות בני בתירא אי פסח דוהה שבת‪ .‬ואין נ פ׳ ם לפ״ז לנוסח‬ ‫השתכחות הלכתא רבתי‬
‫הברכה אי השתא סובאי שבו‪ , 1‬אמנם שמעתי שהיה כתיב בס׳ שבת' מן הפםהים ומן הזבחים‬
‫ור״ל שלמעלה הובא הנוסח שבמשנה אשר ב מ שניו ת‪ -‬כ סננון הגרי״ב בנה״ש — על זח‬
‫העירו בפשנד‪ .‬שבתלמוד סן הפסחים קודם ואהיב מן הזבחים ‪:‬‬
‫א?צד יניע דמם על קיר מזבחןד ל ר צון כ ן ‪ /‬הדגישו שנקוה לאכול מהזנהיס אשר יגיע‬
‫דמם ע ל ק י ר המזבח‪ ,‬לפי שכאשר יגלה כבוד ה' ויבנה הסקדש ב״ב אז תמלא‬
‫הארץ דעה את ה׳ ורות הטומאה יעבור סן הארץ‪ ,‬ובכן יבטלו קרבנות דלכפרה בהסאת‬
‫ואשם‪ ,‬ויעלו לרצון אך קרבנות שמתה תודה ושלמים‪ ,‬והנה בחטאת ואשם נזרק הדם על‬
‫ק ר נ ו ת המזבו^ אבל עולה ושלמים פסח וחגיגה יניע דמם ע ל ק י ר המזבח ור‪.‬םה‬
‫יעלו ל ר צ ו ן לפגי אדון כ ל‪:‬‬
‫וכו׳ ונאסר‬ ‫אנחנו חייבים להודות‬ ‫ונודה ל]ד שיר חדש ‪ 1‬כף‪ ,‬יע* פסקא לפיכך‬
‫דלעתיד י״ז עיין תוס׳‬ ‫ה ד ש ה ל״נ וכאן לשוןזכר‪ ,‬דשירה‬ ‫לפניו ש י ר ה‬
‫פסחים‬
‫כ ו ‪51‬‬ ‫קדילח משדי‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫כאד מרים‬

‫על אכילת מצד; ‪ 3‬חנ זה יש אכיל ת‬ ‫אמביו‬ ‫ססחים קס״ו ע־ב ד־ר‪ .‬ונאמר בפכילתא !‬
‫טגו ה שטברכין עליה א קב׳ו‪ ,‬שסכנים‬ ‫אל‪.‬ב*ו סל אכילת מצה‪ ,‬יעיין במנתת‬
‫אכילה קרושה‪ ,‬א כי ל ת ס ב ת אף שהיא ג' כ‬ ‫חינוך מגור‪ .‬ל״ב םוסך שבת אות‬ ‫'‬
‫אכילת סצוה פ״ם אין סברכין עליה טשא״ב‬ ‫ח׳ שכתב מ ה״ל לא דיביישן למד לא אבוש‬
‫אכילת הפס ח שהוא קר בן‬ ‫מלכתוב מה שאני נבוך‬
‫והוא סעורחא ד טלכא‬ ‫שיעורי ושביגהיה על ןלי ההוא טמיר ונקלס בשם‬ ‫כל‬ ‫לענץ‬
‫לחסי לאשי עד׳ ש )בזח׳ג‬ ‫קל לשראל‪:‬‬ ‫תורד‪ .‬לאכילה הן בכזית‬
‫ז' ב'( ישראל טפרנסץ‬ ‫אם שותה שאד סשקים טברך ש הכד ואמ‬ ‫וכו׳‬ ‫והן בככותבת‬
‫לאביהן שבשטים‪ .‬וכן בא ח‬ ‫שוהה יין ם בר ך ב רכ ה זו‪:‬‬ ‫דוה ידוע דקסח נתרבה‬
‫ם*וה ראשמוה בתורו־‪.‬‬
‫באכיל ת פ ס ח אכיל ת‬
‫ברוד אתה יי‪ ,‬אלהינו מלוי העולם‪,‬‬
‫‪ T *V iv‬זע‬ ‫”‬ ‫;‪t‬‬ ‫‪ i T‬־־▼‬
‫דבור‬ ‫טחינד•‬ ‫אהר‬
‫תבואה נעשה כור ורבע‬
‫טצוה לתקן ה קל קו ל של‬ ‫בורא פדי הגפן‪:‬‬
‫י• ‪ • S‬״׳ש‪IV‬‬ ‫ותלוי ביוסי התכואה‬
‫אכילת אדד־‪',‬ר‪ ,‬שורש‬ ‫רשותה ב ה ס ב ת שםווד ואינו מ ב ר ך ב רכ ה‬
‫אם התבואה יפה נעשה‬
‫הסתת הנחש ל הכני ס‬ ‫אחרונה ‪:‬‬
‫קמה הרבה יותר ואם‬
‫תאוה באכילר״ וב א ה‬ ‫רחצה‪,‬‬
‫ואח״ב ניסל ידיו ומברך;‬
‫אינה יפה הוא מעם‬
‫ם « ת הפס ת לחקן הפנם‪,‬‬
‫ברוך אתה יי‪,‬אלהינו מלך העולם‪,‬‬ ‫ביו־ד‬ ‫יותי כידוע‪,‬‬
‫וכזה*ז שאין לנו פסח יש‬
‫אכילת מציה של טצד‪.‬‬ ‫אשר קדשנו במצותיו‪ ,‬וצונו‬
‫נ •‪T‬‬ ‫‪ :‬־ ‪▼ t‬‬
‫״‬
‫י*‪» :‬‬ ‫‪V‬‬
‫דהרא׳ש‬ ‫סי׳ שכ*ד‬
‫האיך‬ ‫מהרשב״א‬ ‫שאי‬
‫וטרור שסברכין ב א ק כיו‬ ‫על נטילת ידים‪:‬‬
‫ה ס צו ה‬ ‫ובאה‬ ‫וכו׳‪,‬‬
‫‪• TT‬‬ ‫״‬ ‫‪• S‬‬ ‫*‬ ‫חלה‬ ‫שיעור‬ ‫משערין‬
‫ויקה השלש סגות בידו ויאמר‬‫מוציא‪.‬‬ ‫אי בתבואה או בקמה‬
‫באכילה ירקות שזה היה‬
‫הנני וכו׳ ואת׳׳ב יברך ברכת‬
‫בם־ס‬ ‫ארד‪',‬ר‬ ‫קללת‬ ‫שה׳ רבעים תבואה‬
‫המוציא ‪:‬‬
‫)פסתיס קי״ח( ולנו עיניו‬ ‫הוא יותר מה' רבעים‬
‫הנני מוכן ומזמן לקלם מצות אכילת מצה‪,‬‬
‫והסורי‬ ‫אני‬ ‫דטעות‬ ‫קפח והרשב״א הסכים‬
‫לשם לחוד קיךסא קךיך הוא ושכץתיה‬
‫נ אכל ב אבוס אחר וכוי‪,‬‬ ‫שבקפה משערין א*כ‬
‫על לךי ההוא טמיר ונקלם בשם כל ישראל ‪:‬‬
‫וב א בדר־נ ס פ׳ א ( הג*‬ ‫חטים‬ ‫משל‬ ‫דרך‬
‫ארד•‪',‬ר‬ ‫ששסע‬ ‫ביון‬‫ברוך אתה יי‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪,‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪IV V‬‬ ‫יין‬ ‫‪V:‬‬ ‫‪T:‬‬ ‫‪» -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫שנתהמגו האוכל מהם‬
‫ואבלת את עשב ה שדה‬ ‫המ‪.‬וציא להם מן הארץ‪:‬‬ ‫כזית חייב ולא בסהותכי‬
‫נזרעועו איבריו ובר‪ r .‬קורם‬ ‫עריך כזית ואם טחן מ(יןן‪ r n ,‬יניח מצה התחתונה ותופס‬
‫אכיל ת‬ ‫היד‪,‬‬ ‫ה קל קו ל‬ ‫ההטים שנתהפבו פחות‬
‫העליונה והפרוסה ויברך ויכוין‬
‫אד ה׳ר דק ספרי העץ‬ ‫מעט סכוית ובקמה יש‬
‫לפטור בברכת אכילת מצה מצת‬
‫ב ל א שום יניעה ואף תמ ה‬ ‫יהיה‬ ‫כזית ואוכל הקמח‬
‫הכריכה ואכילת אפיקומן‪:‬‬
‫פין אילן היה כ ט׳ ש‬ ‫הייב וזה אינומסתברכלל‬
‫)ברכות ו ׳ ; והיה נידול‬ ‫ב ח ך אתה ״‪ ,‬אלהינו מלך העולם‪,‬‬ ‫וכר וכן לענץ שבת דאם‬
‫נלוסקאות כטו שיהיד‪,‬‬ ‫עונו‬ ‫אער ק ד מו‬ ‫־‬ ‫עריך‬ ‫חסים‬ ‫יו‪1‬יא‬
‫א׳י‬ ‫שעתידה‬ ‫לעתיד‬
‫שתוציא נלוסקאות )כס״ש‬
‫על אכילת מצה‪:‬‬ ‫כנרונרת וכו' עייי ש‬
‫יבצע‬ ‫־’“‬ ‫שהאריך‪ ,‬ולא אישתסים‬
‫שבת ל'( ולא היה לו‬
‫חד סהסוסקים להבריך‬
‫שום יניעה וכר‪ ,‬ובא התיקון ב חנ הזה כ א כי ל ת‬
‫כזית ם‪ 1‬ה בחטים‪ ,‬וכעין זה טזב החוו״ד בס׳ נחלת‬
‫•דקות‬
‫יעקב סי׳ כ׳ דבאוכל כזית פת של תרופה‬
‫חייב קרן ותופש ולא אישתפים תנא אף לא פוסק לומר דבעינן כזית מקפח לבדו בלי‬
‫מים‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משד‪.‬‬ ‫‪52‬‬
‫כקדומה וסברכין ‪ 7‬ליי מים‪ ,‬ויעוין בם׳ מעתים מרגינו יהודא‬ ‫דקות שאוכרין אותו‬
‫אקב*ו וכוי‪ ,‬ויש ם ‪ 1‬וה כאכילת ם*ה שתוא לתם‪ .‬אברבלונא הל׳ שבת סי׳ רכ״א ובעתים יכינת‬
‫וכוסן שביהס׳ק קיים היד‪ .‬סצוח אכילת פסח שם אות י׳ ד ובנליוני הש* ‪ 0‬מהגר״י ענגיל‬
‫שהוא בשר‪ ,‬וכל ה‪:‬׳ דכרים שב‪ H‬ו כחג ור זצ׳׳ל‪ ,‬ובתשובת הנ׳ ר יוסף שאול נטנזון זצ׳ל‬
‫הנלוה לס׳ נחלת צבי‬ ‫בפכו ה וקדושה לנו ף‬
‫הם דכרי ם שלא ד־‪.‬י^ יבצע כניח מכל אחד משהיהן וככה יהן לכל צסנת פענח □הגר׳יא‬
‫לארר‪*.‬ר ל א‪-‬ו ל‪ ,‬הירקות אחד ואחד מבני ביתו ויאכלם כאחר וכד‪,‬סבת פגריידיץזצ׳־ל באריכות‪,‬‬
‫וע׳׳עבשעריתשובהאו״ח‬ ‫שמאל ויאכל בטיבול מלח דוקא‪:‬‬ ‫הן ע״י ק ל ל ה ו אכל ת‬
‫את ע שב השרדד‪ ,‬ומצית מ רו ר‪ ,‬ואח״ב יקת מי ת לטונא ויטבול סי׳ תרמ״ח םק‪-‬י גבי‬
‫בחרוסת ולא ישד״ני בחרוסת כדי אתרוג אי סגי בשיעור‬ ‫ל ת ם הוא נייכ לאהד‬
‫מצומצם ומש׳׳כ בחדושי‬ ‫לנער‬ ‫צריך‬ ‫לבן‬ ‫מרירותו‬ ‫טעם‬ ‫יתבטל‬ ‫שלא‬ ‫הקל קול שקורם ה קל קו ל‬
‫ויתן‬ ‫הסבר‪,‬‬ ‫בלא‬ ‫ויאכלנו‬ ‫מעליו‬ ‫ר‪,‬חרוסת‬ ‫היה אכילתו רק ספרי‬
‫מהר״ל מפראג עירובין‬
‫לכולם ג׳יב לכל אחד כזית ויאמר;‬ ‫העין כ ^טור‪ ,‬וכן ‪r c e‬‬
‫ה׳ ואכס׳ל ‪:‬‬
‫שלא הותרוה לאדר‪*.‬ר‬
‫ן ך‪ 5‬ףן בשערי תשובה‬ ‫ר‪,‬‬ ‫‪1‬‬‫מר‬ ‫אכילת‬ ‫מצות‬ ‫לק;ם‬ ‫ומזמן‬ ‫מובן‬ ‫הנני‬
‫אכילת בשר כ ל ל‪ .‬ס ד י‬
‫חיים‬ ‫אורח‬ ‫לשם לחוד קוךשא ץריך הוא ועכינתיה‬
‫ד‪.‬כ^ן‬ ‫צדיק םהנה״ק‬
‫סק־א‬ ‫תס׳יב‬ ‫סימן‬ ‫על‬ ‫י‬ ‫י‬
‫םלובלין וצ'י <;‬
‫לא מציני בשום‬ ‫ו ב ת פ א ר ת שלמד־‪ ,‬מהנה״ק מרדומסק זצ־ל תמה עוך על אשר‬
‫כ ת ב ע ה' פ ב ע ר ב ת אכל מצות‪ ,‬מקום שיהא צריך להיות בכזית מצה שוה‬
‫ערב לשון עריכות ומתיקות כ ס׳ ש והערב נא פרוטה כמו בסוכה שבעינן שיהיה לו בה‬
‫כו־ את דברי תורתך כפינו‪ .‬שתהיוה ה ס צי ה שוה פרוטה דלהוי כשלו‪ ,‬ועיין ברש״י סוכה‬
‫ההיא של אכילת פצר־‪ .‬מתוק ל תיבך ו תערב ל*ה ע״א ד״ה לפי שאין בה דין מסון שמשמע‬
‫דכעינן שיהא האתרוג שוה פרוטה‪ ,‬ובמשנה‬ ‫לנפ שך‪:‬‬
‫א ע ר קד*‪:‬ונו ב מ צו תין כ ן ‪ /‬איתא כנם־ האומר למלך פ״ד םה*א באתרוג שאינו שוה פרוטה‬
‫ל א ש ה היום ‪ H‬ת אשתי ולמתר אי את רק בשביל סצותו‪ ,‬ומרן הסנחת חינוך בסצוה‬
‫אשתי קדושת הנוף לא פקעה בבדי‪ ,‬ו כ׳ ט בנט׳ שג־ה האריך וכתב דצריך לדקדק במצה‬
‫שפליני כאומר רנל ה‪ .‬של נו עולה‪ .‬אי כ ו ל ה שיהא הכזית שור‪ .‬פרוטה‪ ,‬ושוה פרוטה הוא‬
‫עולה‪ ,‬והכל פודים ב ס ק די ס דכ ה שהנשמה תלויד‪ .‬חצי שעורה כסף צרוף ןולםי חשבוני בספרי‬
‫בו שכולו קדוש‪ ,‬א'כ כשעושה אדם מ צו ה נפש חיה סי׳ רס*ג סע׳ ז׳ עלה הלר אחד‬
‫ב אבר אחד ממילא פ שכה ה ק דו ש ה ב כ ל הנוף‪ ,‬המטבע ההכי קטנה שהיתה באוסטריא לערך‬
‫והענץ כז ה כי הנפש היא ח ל ק אל הי ממעל אך‬
‫ב׳ פרוטות ומחצה! וכזית מצה אינו שוה כל‬
‫הגיף ד‪.‬וא מ סך ה סכ רי ל‪ ,‬ובאשר האדם הו ל ך‬
‫כך בסדינתינו א־כ ח״ו אין ישראל יוצאים‬
‫בפם*נ כ ל העומד ל שרוף כ שרוף דפי אפי'‬
‫י ד׳ ח מצה בלילה הראשונה ולא ראינו ולא‬
‫הדבר‬
‫שמענו סי שידקדק בזת ולא מצאתי בשום‬
‫פיסק קדמון או אהרון שיביא זה וכו' עכיל המנ״ח‪ ,‬וכזכר לדבר שגם בזסן רז־ל לא היה‬
‫כזית פת שור‪ .‬פרוסה יש להביא מנם׳ פסחים ליב ע־כ האוכל כזית תרומה משלם וכו' אבא‬
‫שאול אמד עד שיהא בו שוה פרוטה וכו' מוכח דסתם כזית אין בו שוה פרוטה‪ ,‬אמנם‬
‫זה יש לדהות דהיינו דוקא תרומה שהיא בזול עיין כתובות נ־ח ע״א‪ ,‬אולם יעוין נס‬
‫בפאת פ״ח ם״ו שאמרו דסתם ככר שהוא כששה ביצים נמכר בסונדיון‪ ,‬והנה בספרי‬
‫נפש היד‪ .‬סי׳ ו ״י סע׳ א' בררתי שזית הוא שלש עשיריות מביצה א״כ ד ביצים שהם‬
‫•ייח זיתים לחד נסכרים בעד ם*‪ 1‬פרוסות שזהו פונדיון הרי הגיע בעד כל פרוטה‬
‫יותר‬
‫כ ז *‪6‬‬ ‫קהלת פשה‬ ‫הגדר‪ .‬של פסח‬ ‫באד מרים‬
‫יותר סכזית פת‪ .‬ועכ'‪ 1‬לא אישתמים תד תנא הרכר עוטר בעיגו וכחותי סיכתה שעזזייח דדלנקף‪.‬‬
‫שאץ יואאים בכזית ס ‪ 1‬ה ע י שיהא בו שוה ואז תאיר די‪.‬נטש כלי סוס ססף מבריל‪ ,‬ובאשר‬
‫פרוסת כמו שאמרו גבי זזיוב בתרומה ועיץ עושה סצוה באיזה אבר הוי כמו הטקדיש אבר‬
‫תום׳ ערכין כ״! סע׳א ד*ה ר*י דבכביבה היינו שד‪.‬נשםה תלויה בו וסשטה ד‪.‬קד‪1‬שה בכולה‪,‬‬
‫ולזה אנו פברכין ככל טצוה‬ ‫שרה סמסה וברש״י‬
‫?ל ;די ההוא טמיר ונעלם בשס קל י‪.‬ז?ראל ‪ :‬אשר ‪,‬קרסנו בטצותיו*‬ ‫עירונין‬
‫איכא בנייהי כלי ושאין ב ת ך אתה ' י ‪ ,‬אלהינו מל|י העולם‪ ,‬לשין רבים‪nrty ck " cr .‬‬
‫איני‪ .‬עו ה ה רק סצוה «חח‬‫‪..‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪Jv V‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫‪T‬‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫‪V‬‬ ‫י‬
‫“‬ ‫אשר‬ ‫בו שוה פרוסה ונו'‪,‬‬
‫ה קרוס ה ‪0‬שםר‪ .‬כ כו ל ה‬
‫ונראה דעד כאן לא קאמרו בסוכה דבעינן‬
‫כ כ ל ד ט׳ ח איבריו וששיד‪ .‬ניריו וז״ש ב כ ל סצוה כ אלו‬
‫דלימטי שוה פרוטה יכל הד רק במקום‬
‫קיימתיי כ כ ל מרטיר‪ .‬ותרי׳נ ‪ 3‬צות התלויים בד־‪.‬‬
‫שכריך לקנות חלקו שיהא בו כדי תפיסת‬
‫כי טשטה הקריסי*‪ .‬כ כו ל ה‪) .‬תשיש מ הנר‪P*.‬‬
‫קנין ד כסתות משוה פריטה אין בו דין קנין‪,‬‬
‫מדרומשק זצ׳ל( !‬
‫‪ 1‬ו י‪ ,‬נ ־ ו‬ ‫־‬ ‫י‬ ‫א נ י סר‪ .‬שהיא כבר שלו ודאי שיוצא נם‬
‫כשהיא שיה פחית מפרוטה‪ ,‬דלא בעינן שיה פרוטה רק לקנץ ולא בכדי לצאת יד־ת‬
‫המצות‪ ,‬ובכן ערבה שקיצץ בעצמו קונה בקציצה ואם יקנה בער פרוטה כדים הרבה‬
‫לא בעינן שיר״יה כל בד שיה פרוטה כיון שכבר קנה כולם בטיוטה‪ ,‬ועיין בתום׳ רי׳ר‬
‫סיכה מ־א וביד אטרים יו*ד סי׳ ס׳ א‪:‬‬
‫א‪ 212‬ם עכ*פ ראוי וד‪.‬גון שירבה בשיעיר אכילת מצת מצור‪ ,‬שהרי נשתכחו השיעורים‬
‫ובכן כשיאכל בצמצום אפי׳ כשיש כשיעור לדידן עדיין היה ספיקא‪ ,‬ויתי עד כן‬
‫נראה שאפי* כשכבר אכל ודאי שיעור חיובו דסדאירייתא עכ״ז גם השאר הוי אכילת מציה‬
‫כמכואר בגבורות ה׳ יפרן המהר׳ל ספראג פם־״ח שכתב אע*נ שיוצא ננזי ת אחד עכ׳ז‬
‫אס אכל הרבה הכל היא מצוה אחת וצריך הסיכה בכולן‪ ,‬וראר‪ .‬בהעמק שאלה שעל‬
‫השאלתות יתרו שאילתא נ׳ג אות ד שאפי׳ לט׳ד דיוצאים מה׳ת יד״ח ק־יאת שמע‬
‫בפסוק אחד ס״ם כל שקיבע לגמור הרי הכל מן התורה ממש כבו בסוכה ד׳יע־נ שי צא‬
‫אסורים‬ ‫בשני דפנות וטפה מ״ם אס עשה ד׳ דפנות קכע הכל בקדושת הסיכה וכו‬
‫בהנאה‪ ,‬וכמש׳א בחנינה זד ע*ב הפריש עשר בהמות להגיגתו ר‪.‬קריב חמש ביי״ט ראשון‬
‫חוזר ומקריב חמש ביו״ם שני רי־א כיין שפסק שוב אינו מקריב‪ ,‬אכל כשלא פסק ר‪.‬רי הכל‬
‫בכלל הסיע דחנינה‪ ,‬וזהו כלל נדול בהלכה ומתיישב בו מה שנהנו הנאינים לרייסיף על‬
‫התקיעות שקבעו חז׳ל בנכ‪-‬רא ולכאורה הרי שבות ר‪,‬וא לתקוע של{‪ .‬יצורך מציה כמש־כ‬
‫הרא״ש אלא מוכח דכל שבדעתימ לתקוע י א עפ ר ה המצור‪ .‬ו מ ק " הכל דאורייתא‪ ,‬והיינו‬
‫דאיתא בירושלמי סוכה פ*ג דלולב בי ד ט שחל בשבת הניחו בארץ אסור לט״טלו משום‬
‫סיקצי‪ ,.‬ולכאורה איך מותר לם*ז לטלטלו יותר מן החיוב ויהא צריך להגיהו הינף אלא מוכח‬
‫דאורייתא ממש‪ ,‬ויעוץ ביו׳ד סי' רם־ו סע׳־ ב׳ דמילה בשבת‬ ‫דנל עוד שלא פסק הוי‬
‫שעל ציצים שאינם מעכבים אם פירש אינו חוזר ואם לא פירש חוזר דהוי בכלל הסצוה‪,‬‬
‫א*כ ה״נ בסיכלא דאכזותא של מצה בליל התקדש החג >ע׳ זוה׳ק ם׳ תצוה קפ*ג ע״ב(‬
‫כל מת שאוכל הוי אכילת סצוה דאורייתא ממש ו אי ע דימה לבצה בשאר יפות החג‬
‫דהוי כישות‪ ,‬שכל עיד שלא פסק הוי כל אכילתו מצוה ממש‪ ,‬ובזה נבין מ‪-‬ש‬
‫בפסתיס ק*ז סע״ב רבא היה שתי חפרא כולי פעלי יומא דפסחא כי היכי דנינרריה לליביה‬
‫ד נ י כ ו ל מ צ ה ס פ י ל א ו ר ת א ‪ ,‬שלכאורה למה הוצרך לר‪.‬שתדיוה זו הן כיון שיצא‬
‫שוב א ץ נם־ם אם יאכל טסי‪ ,‬אלא פיכח דכל בפה שאוכל הוי אכילת מציה ו ב ק ר ב ך‬
‫קדוש‬
 ‫באד מרים‬ ‫פסח‬ ‫דגדה‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪54‬‬
‫אקב״ו ע ל אכילת מ דו ר‪ ,‬מי שקשה לו קדוש שמכנים קדושה לתוך סעיו הארפתי‬
‫בפק׳א ‪:‬‬ ‫ל‪ rK‬ו ל סצר‪ .‬ו סדור ולשתות ד׳ כוסות‬ ‫'‬
‫ידתוק את עצסו ל א בו ל ול שתות ובזה לא יצטרך ע ל אכילת מרור‪ ,‬כ*ה ברמב״ם הל׳ חמץ‬
‫ומצה פ״ח ה״י על אכילת סצה עד‬ ‫ל א כו ל ספים וםשקץ סרים לרפו א ת הנוף‪) .‬אורתות‬
‫אכילת פרור‪ ,‬אמנם‬ ‫חיי□ □י' ^ ע' ה אות י״ב(‪:‬‬
‫במצותיו‪ ,‬וצונו בפרדם לרש״י סי' נ״ג‬ ‫אעזר‬ ‫המנהג‬ ‫ש ל ח ן ע ו ר ך‪,‬‬
‫הביא אקניו לאכול את‬ ‫‪▼* I‬‬ ‫‪ S‬״ ‪▼ S‬‬ ‫• ‪T : i‬‬ ‫— ‪V‬‬ ‫ל א כו ל ביצים‬
‫את‬ ‫ולאכול‬ ‫המצה‬ ‫על אכילת מרור‪:‬‬ ‫ב לי ל של פ ס ת והטעם‬
‫המרור וכ*ה ברא׳ש‬ ‫וחזרת‬ ‫השלישית‬ ‫מהמצה‬ ‫כזית‬ ‫יקח‬ ‫כורך‪,‬‬ ‫כת כ הרה״ק מוהר״ר לי בלי‬
‫פסחים ם*א סי׳ יו״ד‬ ‫בהסבת‬ ‫ביחד‬ ‫שתיהן‬ ‫ויאכל‬ ‫עסה‬ ‫סלו בלין‬ ‫זצ״ל‬ ‫אינר‬
‫בשיטת ריב׳א ובסדור‬ ‫ויאמר;‬ ‫לכולם‬ ‫ונותן‬ ‫ברכה‬ ‫ובלא‬ ‫שמאי‬ ‫ב ספרו חורת אסת כז ה׳ ל‬
‫ע׳ו םאדסו*ר‬ ‫שטענו‬
‫זכר למיןיעז בהלל‪ ,‬כן ‪ nbp‬הלל‪ ,‬רב עמרם גאון בהגדה‬
‫ז צ ל ד ה׳ ה מאיזביצא ספני‬
‫וביוצר‬ ‫פסה‬ ‫בזמן’ שכית הטקדי‪ !:‬ה;ה ין‪:‬ם של‬
‫שכל הנולדי ם שבעולם‬
‫היה בורוד מצה ומרור וא‪ 1‬כל ביתד‪ ,‬לשה׳־נ‪ ,‬ובספרי מקיר‬
‫*‬ ‫•י‬ ‫‪I‬‬ ‫▼‬ ‫‪T -‬‬ ‫ן‬ ‫בפעם‬ ‫נ נ סי ה הו ל ד ה‬
‫א ת ת כ שליסות‪ .‬זולת לק*ם מה ע!‪ 3‬אמר על מצות ומרורים הברכה פרק תשיעי‬
‫י‬ ‫ו‬ ‫‪-‬‬ ‫_‬ ‫‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫_‬ ‫‪W - 1‬‬
‫ועשירי ה באתי כל מטבעו׳‬
‫י^זכלהו;‬
‫י‪I‬‬
‫הולד ת הביצה שאינה עור‬
‫ברכות המצות שהובאו‬
‫תכלית ה הולד ה‪ ,‬רק שולחן עורך‪ .‬ואת־כ אוכלין ושותין‪,‬‬
‫בראשונים מהן בעל‬ ‫שספנר‪ .‬יהיה ה הולד ה‬
‫וראוי להזהר שיא יפלא‬
‫ומהן בלמ״ד והארכתי‬ ‫הסניר‪ .‬שהיא האפרוח‪,‬‬
‫כריסו‬
‫בנמוקיהם בטעם ההבדל‪,‬‬ ‫וכן היות הענין של יצ״ם‬
‫שהיה בחינת לידות הראשונה כענין שנאסר נוי אמנם נוסחא דידן על אכילת מצה וטרור‬
‫מקרב נוי ורק לא נכמר עיר או הליד ה ב שליסות מוקשה בין לטעמו של הרמב״ם בין לטעמו‬
‫כי הי ח נצרך עור להיות לירדת שנידי‪ .‬בידוע של הר״ן שהבאתי שם‪ ,‬אולם מצאתי בהעטק‬
‫מכ תבי האריו‪-‬ל‪ ,‬וע*פ הדברי ם האל ה יש ל ה בין שאלה לשאילתות ם' צו שאילתא ע*ו אות ו׳‬
‫ע' פ פשום כסעם הסנהג דבוודאי ב ל איש שכתב לפי שמילי דסדר פסת הוא סצוה‬
‫ישראל ב פ ר ם נשפע שפע הארה הקדו שה סזסן בהלולא דחבורתא )עיין רא״ש ם׳ ערבי ססהים‬
‫הקרוש הוות‪ ,‬אטנם כוודאי אם היית ב ל ארם אות ל*ב ממדרש תהלים‪ ,‬ובחוט' יומא ף‬
‫מדניש ה ה א ר ה ר‪ 1.‬א ת תיכף בוודאי הירי‪ .‬סוכן עיב ד*ה ארית דקרבן פסת דאתי בכנופיא‬
‫פיר ל ה ת חיל מחדש לחד ש שעשיו ל טוב‪ ,‬רק חשוב כקרבן צבור( י כן הוי כמצוה להוציא‬
‫לאשר ההא־דת ה‪.‬ואת ו‪-‬״יא בשער*‪ 1 .‬י כפנימיות‬
‫אחרים שמברכין בעל‪ ,‬ויעוץ בחק יעקב סי׳‬
‫בהעל ם נ דו ל רק ל א ח׳ ב ב א ה לירי נליי‪ ,‬א כ ל‬
‫תל׳יב סק״ב שכתב דגמבע בלה״כ ע ל מצות‬
‫השורש גתהוה‪ .‬מיר בהעלם‪ .‬והיא כענין הביצה‪,‬‬
‫ומרורים יאכלוהו;‬
‫ש ב תו ל ר ת ה ר‪,‬יא לפראי ת עין כנול ם ואין ברי‪.‬‬
‫ו מ ח שאין מברכין שהחיינו על אכילות‬
‫שום‬
‫מצות אלו זהו לסי שכבר היו ערוכים‬
‫לפניו בקידוש היום כשאמר זמן‪ ,‬ואמר בברכת החתום והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור ‪:‬‬
‫ז כ ר למקדש כהלל וכו' לקיים מה עזנאמר ]במדבר ט' י׳או על מצות ומרורים‬
‫יאכלוהו‪ ,‬כן היבא פ ס ק זה בפסחים ק*ט ע*א וזבחים ע*ם ע״א‪ ,‬ויעיין בשרת‬
‫חתם סיפר ארה סי׳ ק״ם שהאריך לישב למה נקטו זה הפסוק דכתיב בפסח שני והלוא היה‬
‫להם לנקיט הפס׳ וסצית על פרורים יאכלוהו ‪ 1‬שםות י־ב ח׳‪ 1‬דכתיב בפסח ראשון‪ ,‬ובם׳‬
‫דובר שלום אות שצ׳ד הביא בשם הגה״ק מוה״ר יהושע מבעל! זצ״ל שזהו לאשר‬
‫באפריט‬
‫כ ה ‪65‬‬ ‫קהלת סשה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר סרים‬
‫שוס רושמ תאטרות‪ ,‬ובאמת במני טיו ת ת }‪KXC‬‬ ‫בוסרינו בליל התקדש ההג סדר ההגדה‬
‫כ ל כת ריקום האטרוח ב שליפו ת ר ק שהוא‬ ‫אנתנו מחכים לישועת ה׳ שתקדים לבוא עוד‬
‫ב ה על ם וכן היו־‪ .‬ביאיאת סג רי ם שמיד נעשו‬ ‫עפני ם‪ 0‬ח שני‪ ,‬ומבואר בירושלמי ססהים ס״ס‬
‫כלי ם סוכנים ל ק ב ל ת התורו־‪ .‬ב ה על ם סד‪ .‬ס א ח׳ ב‬ ‫ה־א ניתן לישראל לבנות בית הכתירה ר׳ יודה‬
‫בא לידי גילוי כמועל‬ ‫עושה‬ ‫צבור‬ ‫אופר‬
‫במתן תוררז נ‬ ‫פסח שני‪ ,‬לכך נקטיגן כריסו בעת הסעודה כי מלוי בריס״‬
‫)יי׳ נ״״טסי״^‬ ‫הפס׳ דפסח שני לומר בישא הוא ועוד שלא יוכל לאכול מ‪ 1‬ה ץ)‬
‫'‬ ‫אפיקומן להיאבץ ;‬ ‫שאנחנו מקוים שעוד‬
‫בזו השנה נקיים מה צפון‪ ,‬ואח*כ ימול האסיקוסן ויאכל כזית סמנו‪ ,‬ונכון לאכול כשיעור‬
‫שני זיתים‪ ,‬וככה יתלק לכל או׳א מבני ביתו ויזהר שלא‬ ‫שנאחר על מצות ומרורים‬
‫יאכלוהו דהייב בפסח יאכל אחר אפיקומן שים דבר‪ ,‬וכן לא ישתה כלל אסילו מים בין אכילת‬
‫שני הבע׳ל שהנהו האפיקומן לברכת ה מזקועד א ת ר ברכת על הגפן על הכום הרביעי ויאכל‬
‫סוקדסלבכחראשץ הנא את האפיקומן בהסיבה קודם הצוח וקודם אכילת האסיקורן יאמר זה!‬
‫הן^י מוכן ומזנזן לקןם ‪ 9‬צ‪ 1‬ת זן?י‪ 2‬ח ??יק‪1‬םן‪ ,‬ןשם י‪.‬חוד קוךשא ‪;1‬ריןו הוא‬ ‫לתקופת השנר‪!,‬‬
‫ו?ן?ינמימ ‪5‬ל י‪,‬רי מהוא טמיר ןנעלם בשם קל ישו־אל ‪:‬‬ ‫צנ‪-,2‬ן‪ ,‬מבואר בש־ע‬
‫או*ח סי׳ תע״ו ברן*‪ ,‬ימזוג כים שלישי ויברך ברכת המזון וקודם ברכת המזון יאמר זה ‪:‬‬
‫זהיר הךיני מוקן ומזמן ל‪.‬ק*ם מצוו! עשת של ברכת מסז‪ 1‬ן שןאמר ואכלת‬ ‫אדם‬ ‫שי^א‬
‫ושבעת וקרכת את יי אלהיך על קארץ קס‪1‬בה אשר ?סו יך‪? /‬שם‬ ‫לארילהאפיקומן ק ו ד ם‬
‫חצות‪ ,‬אמנם בם׳ מנחם ]וזהי ק‪ 1‬ן שא קליך הוא ושכינתיה על ]לי ההוא ^טיר ]נקים ק?‪5‬ם‬
‫‪3‬ל לשיאל‪ :‬רהינוזסוכו׳‬ ‫ציון מהר היק הרר״ם‬
‫בשמכרב־ן בסזוטן אי ט רי ט ז ה!‬ ‫מדימנוב ז צ׳ל בהדושי‬
‫הסניד ייטי לב‪ 1‬תי מיר ייעלען ב ע נ ^ ע ן ‪:‬‬ ‫הנדש׳ם כתב שיאכלו‬
‫ולתין הססונק ]הי שם]] מב‪1‬רך מעתדי ועדע‪1‬לם‪ :‬והוזר הסברן‬ ‫האפיקומן אחר הצות‪,‬‬
‫והסברן אימי בלשות מרנן ןלבנן ולביתי נברך שאכלנו מש_ל‪! 1‬‬ ‫ומצאתי לו חכר בעל‬
‫וגונץ המסובין ^רוך שאכלנו משלו ובםוב‪ 1‬מלינו ‪ :‬והוזר המנרן‬ ‫באור ההנדש׳ם המכונה‬
‫ומי‬ ‫‪,‬שמעץ ולוי* )זולקוב‬
‫תק׳י בםיר יייחק )כ־ז ע־ס שכתב ראוי ונכון להמשיך אכילת אפיקומן עד חצי הלילה‬
‫ואז רות צפונית מגשבת בסור צפץ שהוא בין הכרים מוצנע עד הצי הלילה‪ ,‬ואז עורי צפון‬
‫ובואי תימן תאמר כל הפסוקים בשעה שחקת לאכול יכו־‪ ,‬שבכן אס יהיה מוצנע עד חצות‬
‫ואח׳ר טרם אכילתו יאמר כל הפשוקים הרי האכילה כבר אחרי הצות‪ ,‬ועסש׳ב בם־ס אם‬
‫לבינה מידידי הנרי״א קפלהר שלימ׳א בקונסרם תפארת מנתם באריכות‪ ,‬והנה בספרי‬
‫קב כשמים אות זר הסברתי שימת רש׳י בברכות ב׳ ע*א ד־ה כדי להרחיק וכר שכתב‬
‫והקטר חלבים דקתני הכא לא אמרו כה תכפים עד חצות כלל ולא נקט לה רכא אלא‬
‫להודיע שכל דבר הנוהג בלילה כשר כל הלילה וה*נ תנן בם־ב דמגילר‪ ,‬כל הלילה‬
‫כשר לקצירת העומר ולהקסר תלבים ואיברים עכ״ל‪ ,‬שלכאורר‪ .‬היי כמביא נורא לקניה שאס‬
‫הגבלת זמן חצות אינה רק סייג שנזרו הכמים למה באמת לא עשו סייג נם בהקסר הלבים‬
‫וקבירת העומר‪ ,‬וכתבתי שם שבאמת מכאן ד‪.‬וכחה דבמקים שנזרו הוי רק מטעם סייג‬
‫שזהו האות אשר בסקים שלא חששו שמא תבסל המצות לא גזרו‪ ,‬דהנה שנינו בפסחים‬
‫ל״י ע״א ושוין שאץ לשין בפושרין‪ ,‬ופריך ס׳ ש ממנתות‪ ,‬ומשני אם אסרת בזריוין יאמר‬
‫בשאינן זרמץ‪ ,‬ובכן בפנהות א ץ לחשוש ד כ ה נ י ם ז ר י ז י ם ה ם‪ ,‬שוב הקשו מ״ש‬
‫ממנתה‬
 ‫מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר‬ ‫‪56‬‬
‫ש א נ י יוסף ח׳יב טהגר״י ענניל זצ״ל אות ו׳ ואכמ״לי‬ ‫צבור‬ ‫ממנחת העומר‪ ,‬ומשני‬
‫דכזריוים דסיא‪ ,‬ובנן שפיר מובן אשר לא ןגןךן^ין לשבור קצת מהאסיקוסן ולתלות בבית‬
‫)באה״ט או״ח סי׳ תע־ג סק־דו‬ ‫היצרכו לסייג וגזירה בהקטרת חלבים ובקצירת‬
‫העומר דכהנים ובני חבורה זריזים הם עיין ומקורו בזוה׳׳ק פ פנחס רנ״א ע־ב מצת‬
‫שבת כ׳ ע־א‪ ,‬ומעתה ו‪8‬י שד* «ג‪> 5‬דהם »ונה ? רוך ו מב‪ 1‬ך ו שמ‪ 1‬ון מי ד אמאי ןר'ל למה נקראה‬
‫בשם מצה[‪ ,‬אלא הבי‬ ‫לעולם ועד‪:‬‬ ‫הרי זו ראיה מכרחת‬
‫ן?רך אללייני שאגלנו משלו ‪ :‬תנינן שדי בנץ דאמר‬ ‫שבמקום שכן גזרו הוי ««ברנין‬
‫דיאמר‬ ‫רק מסעם סייג שחששו י*‪11‬ין הססובין ?רוך ולמינו שאנלגי ?)שלו לעולמו די‬
‫לצרותינו די אוף הכי‬ ‫ובטובו ח;ינז‪:‬‬ ‫לבטול קריאת שמע לאשר‬
‫מצה בגין דקא משדד‬ ‫פי‬ ‫■‬ ‫היא מסירה לכל אדם‬
‫בטני עצמו‪ ,‬והנה מבואר בירושלמי מעשר שני סיג דמברהח לכל סטרין בישין ועביד קטטה בהו‬
‫כ נ ו נ א ד ש ד י ד ט ז ו ז ה דמבריה לשדים‬ ‫ד‪'.‬ב וססחים ם*ט ה*ח ש א ו ב ל י סם ח י ם‬
‫בשעתם ז ר י ז י ם הם כאוכלי תרומה )וכבר ומזיקין א ו ף ה כ י א י ה י מ ב ר ח ת ל ו ן טבל‬
‫הבאתי יעיל פסקא על אכילת מרור דסדר פסח משכני קדושה ועביד מריבה וקטטה בר‪1‬‬
‫היא מציה בהלולא דהבורתא(א'כ נם בכמיהם כמד״א מסה ומריבה )שם י״ס ע*ד כתיב מצה‪,‬‬
‫אין מקום לגזירה שמא ישכח מלאכול הפסח והא מסה בםמ׳־ך איהי‪ ,‬אלא תרגומו דמסה‬
‫עד שיאיר הבוקר‪ ,‬אך ראביע קרא אשבח ודרש‪ ,‬איהי מצותא !בהנהותי לזוררק תמהתי בזת‬
‫אבל יר־ע דלית ליה הך דרשא אין בפסח גם שהמעיין ימצא דמצותא אינו תרגום מלת מסת‬
‫משום סייג‪ ,‬ובכן כהיום שאין לנו פסח לא אך של מלת מריבה דכחיב מסה ומריבת‬
‫חששו יחידי כגולה הזריזים במצוה לשכחה ומתורגם נסיתא ומצותא‪ ,‬וכן מתורגם מסה נסותא‬
‫בהיותם מסובים עם תלמידים כדרכם בקודש בדברים י' ט׳יז‪ ,‬שם ט׳ כ׳ב‪ ,‬ושם ל״ג ח'‪ ,‬ועוד‬
‫וסוד ה׳ ליראיו‪ ,‬א נ י אנן שכל אחד מסיב יפלא למה הוכרחו להוכיח מלשון תרגום ולא‬
‫בביתו ודאי שמחויבים אנחנו לזרז עצמינו הביאו ממקרא מפורש במשלי י׳ ג ז׳ אך בזדון‬
‫יחן מצה‪,‬ו ש םי״ז י׳ ם אוהב פשע אוהב מצה‪,‬‬ ‫לאכול האפיקומן קידם חצות זכר לפסח ‪:‬‬
‫ו א ש הזדמן פעם שאי אפשר עוד לאכול ובישעיהו נ*ה ד' הן לריב ומצה תצומו ועמש־כ‬
‫האפיקומן קודם חצותכתב הנה״ק מור‪,‬ר*ד שם^ מוכח מזה שסגולת אפיקומן הוא כמו‬
‫מזוזה לבית לכן שפיר מצניעין ממנו ‪:‬‬ ‫אברהם בסוכטשוב זצ*ל בם* אבני נזר או־ת‬
‫סי׳ שפ*ה אות די׳ שלמ״ד דדפסח אינו נאכל לאוכל ה א פי קו טן בהיסבה‪ ,‬עוד טעם שהוצרכו‬
‫להסב באכילת מצה ופסח משום‬ ‫אלא עד חצית הה*ד דאינו מחויב שישאר‬
‫סעם מצה בפיו לאחר חצות כיון דאז לא הוי דכתיב נשמות י*ב י״א( ואכלחם אותו ב ה פ ז ו ן‪,‬‬
‫זמן מצות מצה ופסה כלל‪ ,‬וע*כ יש הקנה הרי שהאכילה צריכה להיות ב מ ה י ר ו ת ‪,‬‬
‫שיאכל כזית מצה קודם חצות על תנאי אם והנה מצינו בברכות )ס*א ע׳יא( הנכנס לבית‬
‫הלכה כראביע דרפסח אינו נאכל אלא עד המנונע בו' עד שישהה בכדי אכילת פרם בו'‬
‫חצות יהיה זדי לשם מצית אפיקומן וימתין עד מיסב ואוכל וברש״י שם ד״ר‪ ,‬סיסב‪ ,‬ד ר ך‬
‫שאינו‬ ‫נאכלת מהר‬ ‫אחד חצות ויאכל סעודתו‪ ,‬ואח״ב בסוף ה י ס ב ש ה י א‬
‫הסעירה יאכל האפיקומן ויצא ממנ*ם אם סמר‪ .‬אנה ואנה עכ״ל ובכן עיי ההיפבה‬
‫הלכה כראב״ע היה הזית שקודם חצות האפיקומן יקוים מה שאמרה חורה ואכלתם אותו‬
‫בהפזון ;‬ ‫ימה שאכל אחר חצית לא הוי איסור כלל‬
‫דלא הוי עוד וסן מצה ופסח לדידיה וכביום ליעזאר בפיו טעם האפיקומן‪ ,‬יעיין‬
‫ברמב־ם הל׳ הו״ם פ־ח ה׳ ט שכתב‬ ‫מ זי‪ ,‬ואם הלכה כר‪-‬ע דנאכל כל הלילה יהיה‬
‫הכזיח האחרץ לעם אפיקומן‪ ,‬ויעיין באוצרות באחרונד‪ ,‬אוכל מבשר הפסח ובו׳ ובזמן הזה‬
‫אונל‬
‫כ ט ‪57‬‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫כאר מרים‬
‫כ י הוא אל זן ומפי־נם לבל כו׳ כ א׳ י הזן‬ ‫אוכל כזית מגה ואינו טועם אחריה כיום ביי‬
‫את הבל‪ ,‬הנה־ק סוה״ר אכי הידש ם ‪ c‬ונק ‪ c‬ש‬ ‫שיהיה הפסק סעודתו וטעם בשר ‪8‬סח או‬
‫הפגה בפיו *שאבילהן היא הסגוה״ ולכאירה ‪ 1‬ג' ל גסי ת!ו»ורח כנים כ ח ב ל סי ש עאםש*ב‬
‫ל ח׳( ק־ו כ סגריקי מ■ •ריב אתי‬ ‫מפליא פה סשמיעט פה בשלש תיבוןן אלן ער‪®'.‬‬
‫נעטרדה יחר סי כ ע ד‬ ‫ושמעתי מרירדרה רח*א‬
‫‪ ' c t r o‬ינש אלי‪ ,‬רמרש‬ ‫«נל זבהם זומז ברוך אל‪?1‬ינו ופבורך ^ומ‪1‬‬ ‫פריה בשם אביו הגאון מי‬
‫ה שכורה ב«' כ ל ק תרי‬ ‫ת ? ע ^ו ל ם ועד;‬ ‫מוה״ר ירוחם פישל‬
‫״וכזלו*‪ .‬ה ר אשש קצהו‬
‫י״יי **« כרוך הוא וברוך יפמו‪:‬‬ ‫זג״ל שהרמב׳ם רמז בזה‬
‫תר א ה‪ .‬ו כויו רא ‪, n H 'n‬‬
‫העולם‪,‬‬ ‫אלד‪.‬ינו"מלך‬ ‫אתה יי‬ ‫חך‬ ‫‪r‬ב‬ ‫כ*ו‬ ‫לרברי המשנה בר׳־ה‬
‫תרין וכילו טחשדים‪ .‬כי‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪^Y V‬‬ ‫‪ T1‬נע •*ז‬ ‫״־ ‪r‬‬ ‫‪I‬‬
‫ע״ב ששגינו שופר של‬
‫על כ ו ל ל ו ה ישראל כול ם‬ ‫הזן את העולם בלו בביבו‬ ‫ר*ת וכו' ושתי הגוברות‬
‫כיתד אין סקזש לשיש‬
‫טקשרג ל ק ם־ ג כי כ כ ל ל‬
‫נותן‬ ‫וברחמילה‪-‬א‬ ‫בחםד‬ ‫בחן‬ ‫שופר‬ ‫הבדדץ‬ ‫מן‬
‫ישראל קדושים השזאף ‪CK‬‬ ‫לחם לכל בעור כי לעולם הסהו‪,‬‬ ‫מקברות‬ ‫גוברות‬ ‫וח‬ ‫מאריך‬
‫יש כיגיהס כ ש ה ו כ ס ה‬ ‫‪,‬שמגות היום בשופר•‬
‫לסריס אנחנו בזה שדבר ובביבו הגדול תמיד'לא הבדלנו‬
‫שעכרו עכירות ר״ל ה נ ה‬
‫ק ״י ד דאורייתא וישראל‬ ‫שהוזז סבות היום ןאל ;חסר לנו" מ ק לעולם ועד‪,‬‬
‫הד הוא‪ .‬ו ב תו ד ה א חז׳ד‬ ‫בו מסיימים‪ ,‬וזר‪.‬ו שכתב בעבורי עזמו״הנדול כי ד‪1‬א אל זן‬
‫)כתיש׳ כרי־‪.‬ות י׳ ד עי ב‬ ‫וביני בסגנונו הטריור‬
‫סירושלשי( ר ב י׳ תורה‪.‬‬
‫ומבין‬
‫‪ •-‬י‬
‫ומטיב ־לכל‪,‬‬ ‫‪•-‬‬
‫ומפרנס ־לכל‬‫!״ » ‪-‬‬ ‫שאכילתן היא הסבות‬
‫ענייםכשקוםאי׳ר ועשירים‬ ‫פוון‬ ‫המיוחדת לליל פסח לכן‬
‫כמקו ם אתר‪ ,‬יטה שחשר ז ה גילה‪ .‬זה‪ ,‬בשי כן‬ ‫בזה נו פ ר‪:‬‬
‫כשישראל בק שר אתר אף אש חיסר אחד שישראל‬ ‫ב רו ך ^‪:‬זאבלנו מ*‪1‬זלן‪ ,‬עיין בראשית רבה‬
‫תורוז סצווז ושע׳נז אשרינן מ ה שתסר זר‪ .‬נילה‪.‬‬ ‫פג*ד ר אברהם היה מקבל את העוברים‬
‫זח ו כ כי לן הם נזיכים יכסשאה״כ כו ל ך ישה‬ ‫ואת השבים ומשהיו אוכלין ושותץ אמר ל ‪p‬‬
‫רעי תי ד‪".‬נו ‪ dm‬כנ ס׳י כיתד‪ ,‬ולכן כאשר ר א ה‬ ‫ברעו‪ ,‬והן אומרין מה ניסור‪ ,‬ואמר לון ״ברוך‬
‫ב ל ק שא׳א לק שרנ על כנש׳י אשי ל ב ל ע ם אשש‬ ‫א^ עולם שאכלנו סשלו•!‬
‫חיינו‪ .‬בברכות נ׳ ע׳׳א מברכותיו קצד‪.‬ו ה ר א ה ה״;ו רק ד‪.‬ר שעים שבישראל א כ ל‬
‫ט ל ו לא ת ר א ה‪ ,‬וע׳ז ‪ nM' 3‬השעם וכולי סתשדיט‪,‬‬ ‫של אדם ניכר אם ח־ת הוא אם לאו‬
‫ולבן אנו ס כ ק טי ם וכתוב לתיים טוביס כ ל כני‬ ‫כיבד אם אופר בטיבו חיינו הרי זה ת־ח‬
‫כדי חך כצירוף כ י ישראל יתר‪ .‬וז שאה׳ב קרוב‬
‫מטיבו הרי זה בור‪ ,‬ויעוין באוה־ת בראשית‬
‫מ צ ה קי סי יריב אתי שאין שים פ ק ס רנ יכול‬
‫פס' ויכולו בו׳ העולם בתוך תוך הבורא ואור‬
‫ל רי ב אתי כי נעשדד‪ .‬יחר וא״ב מי ב ע ל שששש‬
‫הבורא בתוך כל העולם ו ט׳ ואשר הארכתי‬
‫ינש אלי‪ ,‬וזהו שאני אוסרים כי הוא אל זן‬
‫בס׳ד בספרי תולדות י בינו חיים בן עטר ו שע תו‬
‫ומשרגם י כ ל ומטיב י כ ל ובו׳ שכל נשש בשנ׳ע‬
‫בפרק ד׳ הערה י*ב ‪i‬‬
‫ל א ד‪.‬יה אששר ש תקבל ששע ו שרנסה‪ ,‬כי כ ל‬
‫אחר בשנ׳ע יש לו שינעיס ועיכובים ‪ M‬כ ל עצת‬ ‫העולם כולו וכר‪ ,‬בברכות מ״ח‬ ‫הץ‬
‫ב ע ל הרחשים להששיע ל כ ל ישראל כ כ ל לי ת ועי׳ו‬ ‫* ע״ב משה תיקן להם לישראל ברכת ה ק‬
‫מניע ל כ ל אתר *ינ ש ה וזהו שנחר‪.‬ם הזן את‬ ‫בשעה ש ע ד להם הסז וכו׳ ובספרי נפש חיה‬
‫ה כ ל שזה‪ .‬הוא העיקר ה כ ר כ ת ו ה ת ה ל ה שזן‬ ‫סי׳‬
‫את ב ל ישראל ב כ ל לו ת רייקא ‪:‬‬
‫השיך‬
 ‫מרים‬ ‫הנדה של פסח‬ ‫באד‬ ‫‪58‬‬
‫פי״ ר*ד סע׳ י׳ ג הבאתי לפשוט ספיקו של מפני שביהמ״ק בתוכה מפני שחטדו לה פלכים‬
‫ומפני שחמדו לה אבות העולם‪:‬‬ ‫הנה־ק בעל בני יששכר במאסר השבתות נ׳‬
‫ד ד‪ 1‬ם ה׳ אלוזינו ו כ ל‪ /‬בברכות שם דוד‬ ‫אות ג׳ אם ברכו על הסן״ י ה י י ״*’^‪1‬‬
‫ושלמה תקנו בונה ירושלים‪ ,‬דוד תיקן‬ ‫ברכה לאחריה והדריגן לכ*ש כשהוא שבע‬
‫על ישראל עמך ועל‬ ‫מברך כשהוא רעב‬
‫לא כ״ש‪ ,‬וכמו שהביא מזון לכל בריותיו אשר ברא‪ ,‬ירושלים עירך‪ ,‬ושלמה‬
‫תיקן על הבית הגדול‬
‫והקדוש הזה!‬ ‫מסאנו כאמור"פותח את ;דף ומשביע‬ ‫בשם הרם־ע‬
‫שכרנו על המן המוציא‬
‫יי הזן רועינו זונינו פרנסנו‬ ‫‪TJ‬‬
‫אתה‬ ‫‪r‬‬ ‫־‬
‫ברוף”‬‫‪l‬‬ ‫‪T‬‬
‫רצון‪:‬‬
‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫לכל ‪-‬חי‬ ‫| ‪T‬‬
‫לחם מן השמים‪ ,‬ושם‬
‫ן כן ‪ /‬עיין ויקיר‬ ‫את הכל‪:‬‬ ‫סוף מאמר שבתות ה'‬
‫ס־פ ל״ד ממצא חפצך‬ ‫חביא כי לעתיד לבוא‬
‫עהנחלת‬ ‫אלד־נו ־■על‬ ‫יי''‬ ‫לוד‬ ‫נודד‪.‬‬
‫לתבוע‬ ‫מכאן אסור‬ ‫^ ‪T i‬‬ ‫י ״‬ ‫••ן‬ ‫«»י‬ ‫*‪V‬‬ ‫‪K‬‬ ‫י‬
‫בב־א ילך משה לפני‬
‫טובה צרכיו בשבת ר׳ זעירא‬ ‫‪y‬‬
‫חמדה‬‫» ‪l r l‬‬
‫ארק‬
‫» ‪F‬‬ ‫‪t‬‬
‫לאבותינו‬
‫••‬ ‫‪ -‬י ‪-‬‬ ‫ישראל אל העדן וימול‬
‫עהוצאתנו ‪1‬יי ‪» T 1‬אלדיר בעי קומי׳ דר׳ חייא‬ ‫י י ״ ▼‬
‫ועל‬‫» ׳‬
‫ורחבה‪,‬‬
‫‪» ▼ I‬‬ ‫ויברך‬ ‫מעץ החיים‬
‫עבדים‪ ,‬בר אבא א״ל אלין‬ ‫יי▼ •‬ ‫מבית‬ ‫״ “‬ ‫ופדיתנו‬ ‫מצרים‬
‫‪• - i » r »*..‬‬ ‫מארק‬ ‫ומלכות‬ ‫לכולם בשם‬
‫ועל דאמרין רועינו זוגינו‬ ‫‪*■I‬‬
‫בבארנו‪,‬‬
‫■ * ▼ ־*‬
‫^זחתמת‬
‫» ▼ ‪▼ ! -‬‬
‫בריתד‬
‫ו י‬ ‫‪• I‬‬
‫ועל‬ ‫‪" I‬‬
‫עץ‬ ‫בורא‬ ‫והשם ככתבו‬
‫החיים ושהחיינו עיי׳ ש ‪ :‬תורתוד עזלטדתנו‪ ,‬וסל הסיוד עזהודעתנו‪ ,‬פרנסנו בשבת מהו‪ ,‬א״ל‬
‫‪ -‬ו ▼ !‬ ‫יי‬ ‫»־•‬ ‫‪▼ ! • • ¥‬‬ ‫▼ ‪* 1‬‬
‫טיפס ברכות כך הוא!‬
‫ועל‬ ‫עזחוננתנו‪,‬‬ ‫וחמד‬ ‫חיים חן‬ ‫וסל‬ ‫רדה ל‪,‬ד ה׳ אלהינו‬
‫ו ­‬ ‫‪ ▼ I-‬׳‬ ‫*י‬ ‫״ • ! ▼ י *‬ ‫‪• -‬‬ ‫י ‪-‬‬
‫הפתוחה‬ ‫אכילת מיון שאתה ין ומפרנס אותנו לי ד ף‬ ‫וב‪,‬׳‪ ,‬בברכות‬
‫הקרועות‬ ‫‪T‬‬ ‫י«*‬ ‫‪-‬‬ ‫♦‬ ‫‪T‬‬ ‫‪-‬‬ ‫‪T‬‬ ‫▼‬‫‪1‬‬ ‫ז‬ ‫▼‬ ‫‪-‬‬ ‫•‬ ‫־‬ ‫»‬ ‫תיקן‬ ‫מ׳יח שם יהושע‬
‫להם ברכת הארץ כו׳‪ ,‬חט־ד בכל יום ובכל עת ובכל שעה ‪ :‬והרחבה‪ ,‬בספר מאורי‬
‫‪ p n‬ואח־כ ןעל הכל ;; אלהיר אנחנו מודים אור תמה על שהפסיק‬ ‫מסדר‬
‫לף‪ ,‬ומברכים אותך ;תברך בתיבת ״הקדושה־ בין‬ ‫יציאת מצרים שהארץ‬
‫מוחזקת לנו מאכותינו י‬
‫הפתוחה להרחבה‪ ,‬וכתב‬
‫>ב־ב קי׳־ם רע־בי‪ ,‬ועיין שמף בפי’ כל חי תמיד לעולם שצ׳ל לידך הפתוחה‬
‫והרחבו‪/‬‬ ‫הגדושה‬ ‫ככתוב ואכלת ועובעת וברכת‬ ‫ועד‪ ,‬־ ‪-‬‬ ‫־■־‬
‫שמו־ר ‪ ' 0‬ם בא וחזית‬
‫פס׳ עד שהמלך במסבו את יי אלהיוד על הארץ הטובה והעיר שכן היא נוסחא‬
‫ישינה‪ ,‬ועיין באור זרוע‬ ‫שלא מלו עצמם אחרי‬
‫ננל שהובאה הנוסהא לירן‬ ‫יי ‪-‬‬‫בר^־״אתה | ‪t‬‬ ‫י *‬
‫לך‪.‬‬ ‫נתן ‪Ft‬‬ ‫אשר"▼־•*‬ ‫כתן תורה עד שבאו ‪1‬־■▼‬
‫הקדוש'והמלאהוהרהבה!‬ ‫הארץ ןעל המזון;‬ ‫לארץ ‪:‬‬
‫עמוד‪ ',‬רצה והחליצנו זכו‪/‬‬ ‫יעויאל‬ ‫אלחיינו ”סל‬ ‫רחם ‪T‬נא יי‬ ‫שמו־ר‬ ‫ע׳‬ ‫ארץ חמדה‪,‬‬
‫‪1 V -‬‬ ‫■ ו ▼ ־ *‬ ‫‪♦ • * I T I‬‬ ‫“ •‬
‫בויק־ר פל־ד‬ ‫פד*ב ארץ תמרה‬
‫ועל ;רושלים סירף‪ ,‬ועל ציון‬
‫ם־ז‬
‫מימבן בבודןד‪ ,‬ופל מלכות בית דור‬
‫רסנו‬ ‫מ*מיח;ד‪ ,‬ועל הב;ת הנדול ]הקדועז עזנקר־א עזמןד סליו‪,‬‬
‫אבינו * ־־‬
‫אלד‪.‬ינו ־‬
‫־־ ״•»‬
‫זוגנו פ‪-‬נמנו וכלבלנו ןהרויחנו‪ ,‬ורךוח לנו' ‪ ' f‬אלרינו מדדיה מכל■צרותינו‪ ,‬ונא אל‬
‫תצריכנו ן; אלהיגולאלידי מ תנ ת ב ^ר ודם״ולאלידי הלואתם‪" ,‬כי אם ל;ךף כ‪-‬מלאה‬
‫־ הפתוחה הקדושה וה־חבה״ עלא נביויש ולא נבלם לעולם ועד;"' **‬
‫בסבת אוסרים זה !‬
‫ובמצנת יום תשביפי השבת‬ ‫" ?לי׳סי^י ?‪¥9‬י ‪0‬יך‪,‬‬ ‫■‬
‫ךצד“‬
‫הנדול‬
‫ל ‪59‬‬ ‫סרים‬ ‫דגדה של פסח‬ ‫באר‬

‫קבעו כנגד הרוגי ביתר הטוב שלא הסריחו והמטיב‬ ‫»רו ועעמותיך יחליץ וכר םכאן‬
‫שניתמ לקבורה‪ ,‬ויתכן שלכן נסמכה אצל ברכת‬ ‫ועיין‬ ‫בשבת‬ ‫לוסר רצה והח ליצני‬ ‫הכמים‬
‫בנין ירושלים דאמרו בירושלמי תענית פ־ד‬ ‫ובססחים‬ ‫(‬‫‪0‬‬ ‫ש‬ ‫הרייף‬ ‫ןובנוסהת‬ ‫ע״ב‬ ‫ס״ת‬ ‫בברכות‬
‫ה*ה ואיכה רבתי פ׳ ב‬ ‫ק־ה ובזוה׳־ק תרופה‬
‫הגדול והכןדוש הזה‪ ,‬כי יום זה נדול סס' בלע שניחר נחרבה‬ ‫קס‪-‬ט ע*א ;‬
‫נרות‬ ‫י על ה ויבא וכו‪/‬רם׳ וכקדוש הוא לפניןד לשבת בו ולנוח בו על שהדליקה‬
‫בחורבןירושליס‪,‬ועמש*כ‬ ‫סופרים םי*ם הי״א‪:‬‬
‫וברצונןד הניח‬ ‫‪•i-i‬‬ ‫באהבה כמצות רצונןד‪,‬‬
‫בספרי יסוד המשנה‬ ‫זבנה ירושלים עיר‬
‫ם*א הע' מ*ב!‬
‫ויגון‬
‫‪I‬‬
‫צרה‬ ‫• ‪T-‬‬
‫תהא‬ ‫» *♦‬
‫של*ז‬ ‫*•‬
‫הקודש כו‪ /‬לנו יי אלהינו‬
‫אלחינו‬ ‫והראנו יי‬ ‫מנוחתנו‪,‬‬ ‫ואנחה ‪I‬ביום‬ ‫־עיין בזודו־ק פ' בשלח‬
‫ומכלסובאליחמרנו‪,‬‬ ‫••ן‬ ‫‪VI T1‬‬ ‫‪« 1 -1‬‬ ‫שי♦‬ ‫*‬ ‫‪-»-‬שש‬

‫להניח‬ ‫נוהנין‬ ‫ג*א ע*א ויעוין במד״ר בנחמת ציון סירןד‪ ,‬ובבדן ;רישל?ם‬
‫נשא פייר י־ב שאמרו עיר י‪,‬ךשך‪ ,‬כי אתה הוא בעל ה;שועות הכום של ברכה מהיד‬
‫גמר ברהם־ז‪,‬‬ ‫ער‬ ‫ובעל הנחמות ‪:‬‬ ‫שבעים שמות להקב״ה‬
‫ונראה שזהו לאשר‬ ‫שבעים שמות לישראל‬
‫יעלה ‪y‬ויבא‬ ‫אבותינו‪,‬‬ ‫ואלהי‬ ‫‪ VI‬אלרינו‬
‫הרבה סיסקיס ם*ל שאין‬ ‫‪Tf‬‬ ‫״‬ ‫‪-‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫‪..‬‬ ‫וי‪.‬‬
‫ושבעים שמות לירושלים‪,‬‬
‫י * ‪ T‬־ ^ לברך על בום של‬
‫וירצה וישמע‬ ‫* * ♦‪V t‬‬
‫רראה‬‫*יי ש• ‪V‬‬
‫ויניע‬
‫־‬ ‫נ •י■ ♦‬ ‫ובסהקי מיוחד פרסתי‬
‫בעוה״י כל השבעים ויפקד ו‪;.‬זכר זכרוננו ופקדוננו וזכרון ברהמ׳ז שדעתו עליו‬
‫אבותינו‪ ,‬וזכרון משיח בן ת ר עבדף‪ ,‬מקודם‪ ,‬ובכן לצאת ידי‬ ‫שפות ‪:‬‬
‫ברחמיו ןזכרון ןרושל;ם עיר ריןךשןל‪ .‬וזכרון כל ספקפלונתא מניחיןהכום‬ ‫בונ ה‬
‫ירושלים‪ ,‬ע׳ עמזד בית ישראל לפניה־ לפי״יטה לטובה מיד והוי כסת דעתו‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫• !■* ‪T‬‬ ‫ו ש יי ׳ו‬ ‫•*■שי*‬ ‫“‬ ‫‪* I -‬‬
‫שאז לכל הריעות צריך‬ ‫אוי ח סי' קס*ח סע׳ ד'‬
‫טובים‬ ‫לחיים‬ ‫ולרחמים‬ ‫ולחסד‬ ‫לחן‬
‫יברך ‪:‬‬ ‫•‬ ‫‪• - I‬‬ ‫ן * > ־ י‬ ‫‪v v l‬‬ ‫‪* * 1‬י‬
‫פ*א סק־ג וסשיב בספרי‬
‫זכרנו‬ ‫הזה‪,‬‬ ‫ולשלום‪^ ,‬ביום חג המצות‬ ‫נפש חיה שם ;‬
‫‪'5‬‬ ‫ה ר ח מן וכו‪/‬‬ ‫▼»*>‬ ‫*‪V‬‬ ‫‪, , I‬‬

‫באבודרהם‬ ‫לברכה‪,‬‬
‫• • י ש‬
‫ופקדנו בו‬ ‫י ‪ I‬וי‬
‫לטובה‪,‬‬
‫׳‬ ‫ש‬ ‫‪I‬‬
‫אלהינו בו‬ ‫••ן‬
‫׳המלוד הטוב והמטיב יי‬
‫»▼ י ׳ י‬

‫ובדבר הכתב ואומר הרתמן כל‬ ‫‪-‬‬ ‫‪, .‬‬

‫טובים‪.‬‬ ‫י‬
‫לחיים‬ ‫וי־♦‬
‫והושיענו בו‬ ‫• —‬ ‫§‬
‫וכד‪ ,‬בברכות‬
‫הטוב ישועה ורחמים חום וחננו ורחם עלינו אוזר ואחד כרצונו וברצון‬ ‫ע״ט‬ ‫>ם*ח‬
‫ש •*‬ ‫‪•* - 1‬‬ ‫‪ I‬ש♦ •‬ ‫‪ - I‬ד י‬ ‫ש‬ ‫‪I‬‬
‫ז^אלתו ו נ ד ‪:‬‬ ‫ותישיענו‪ ,‬כי אליך עינינו‪ ,‬בי אל מלך‬ ‫תקנוה‬ ‫ביבנה‬ ‫והמטיב‬
‫והוא‬
‫חנון ורחום אתה‪:‬‬
‫זבנה יתעזלים עיר הקדזב במהרה בימינו‪ ,‬ברוך אתה יי בונה ברחמיו‬
‫•״ | * * * ש‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪TJ‬‬ ‫ני ••‬ ‫‪ y‬״ "‪T‬‬ ‫‪l‬‬ ‫* • ‪S‬‬ ‫‪t‬־ ■• •‬ ‫‪**t‬‬ ‫‪T‬‬

‫ןררצלים אמן‪:‬‬
‫בדון־ אתה יי אלחינו מלך העולם‪ ,‬האל אבינו מלכנו אדירנו בוראנו גואלנו‬
‫ד‪-‬י•‬ ‫ו*»‬ ‫‪ . * -‬י‬ ‫‪■•I‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ש *‬ ‫ש*•‬ ‫ש‬ ‫ש‬ ‫י »‪1‬‬ ‫י ש ו ״ ״ ■ !‬ ‫ש‬ ‫‪-‬‬ ‫‪-‬‬ ‫י‬ ‫»‬

‫יוצרנו קדושנו קדוש ;עקב‪ ,‬רוענו רועה ישר־אל המלךהטוב והטט־ב‬

‫לכל‪ ,‬שבכל יום ויום‪,‬הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו‪ ,‬הוא נטלנו הוא‬
‫ו ש ש‬ ‫‪T‬‬ ‫• • *‬ ‫« *‬ ‫ש‬ ‫* ♦ ש‬ ‫*‬

‫נומלנו הוא ינמלנו לעד לחן ולחסד ולרחמים ולרוח הצלה והצלחה ברכה‬
‫ז ש ש‬ ‫ו ‪ » -‬ש ש‬ ‫‪-‬‬ ‫‪v i‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬ ‫‪-‬‬ ‫ו ־ ר ■ •‬ ‫‪v v 1‬‬ ‫י••!‬ ‫ש ‪-‬‬ ‫—‬ ‫♦ ו ו‬ ‫“‬ ‫*‬

‫וישועה נחמת פרנסה וכלכלה ורחמים וח־ים ושלום וכל טוב‪ ,‬וטבל טוב‬
‫♦ ש‬ ‫י ש‬ ‫י ש‬ ‫‪■ * I‬‬ ‫• ־ * * *‬ ‫* ' ‪ 1‬ש ש‬ ‫‪ -‬ו ש ש‬ ‫»ישש‬ ‫ש‬ ‫*‬

‫לעילם אל ;חםרגו‪ :‬הר־חמן ת א ימלוך עלינו לעולם ועד‪ :‬הרחמן ת א ;תברך‬

‫בנו לעד ולנצח‬ ‫ת א ישתבח לדור דורים רתפאר‬ ‫בשטיםובארץ; דר־חמן‬
‫ת א יפרנסנו בכבוד‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫‪,‬‬
‫‪.‬גצחים ויתהדר בנו לעד ולעולמיעולמים; הרחמן‬
‫ו ־ ■ ! ! ״‬ ‫‪I T - 1 - .‬‬ ‫‪T‬‬ ‫‪ #‬י ו ־ ־ ־‬ ‫*‬ ‫■ ‪. r‬‬

‫הרחמן‬
 ‫מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר‬ ‫‪60‬‬
‫ו ה ו א יו לי כנו קו מ מיו ת לארצנו‪ ,‬לא דרך ולומר ובחיי ר ב י נ ו משה בן מיימון ונדוניה‪:‬‬
‫ב כ ל מכל כל‪ ,‬ע׳ ב״ב י״‪ '? 1‬א ובראשית‬ ‫גלגול מחילות >ע׳ כתיבות ‪*® * ' 7‬ייי ייו‬
‫רבה םמ*ג ‪:‬‬ ‫קוממיות‪ ,‬בחיים‪ .‬ויעוין בשו״ת הלכות קטנות‬
‫ח' סי׳ שבא׳יי צ־ל והוא יוליכנו קוממיות ליום ' מכולו ?צבת‪ ,‬ע׳ ר׳יה ל־א עי׳א סנהדרין‬
‫צ״ז ע״א‪:‬‬ ‫בארצנו ‪:‬‬
‫שכולו א־־וך‪,‬‬ ‫ליום‬ ‫הרחמן הוא י?צלח הר־חמן הוא ‪^:‬ב‪ 1‬ר סלנו מפל צ^ארנו‪,‬‬
‫יחם נקשר‪ ,‬זו‬ ‫קוממיות לארצנו;הרחמן‬ ‫אתוהוא יוליכנו‬ ‫לנו‬
‫לליל התקדש החג היא‬ ‫זכור‬ ‫הנכיא‬ ‫אליהו‬
‫בבית‬
‫־ ־•‬ ‫מרבה‬
‫לנו ברכה *ז▼‬ ‫ישלח▼‬
‫היא • ‪• 4‬‬
‫לאשר כיום האירה‬ ‫ל טו ב‪ ,‬ע ם ש' כ ב ס׳ שיהר‬
‫בחינת יומא אריכתא‬
‫הזה ועל >צלחן זד‪ ,‬שאכלנו פליו;‬
‫‪■^ - T‬‬ ‫מנר‪.‬נ‬
‫יי ‪F T‬‬ ‫פרק‬ ‫חכמים‬
‫י‬ ‫ז ^ ־ י י‬ ‫י “‬ ‫• י‬

‫ע׳זודרק ם׳ בא ותרומה!‬ ‫ישראל תורה שלכן מצינו הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנכיא‬
‫״ ־ •▼‬ ‫»‬ ‫‪T‬‬ ‫‪4‬״■‬ ‫י‬ ‫‪» T ' * “ T‬‬

‫שהצדיקים‬ ‫ליום‬ ‫״זכור זכור לטוב זיבינ‪ 1‬ר לנו בל‪1‬ורות טובות‬ ‫באליהו‬ ‫אך‬
‫יושבים ובו‪/‬‬ ‫לטוב' לסי שמצינו בו י?צוע‪ 1‬ת ונחמות‪ :‬הרחמן הוא יברך‬
‫עי׳ ראש השנר‪ ,‬ח׳ע״ב‬
‫שנאמר מה לי ולך <זת זאבי מורי( בעל הבית ך‪,‬זה‪ ,‬ואת‬
‫מר״ה ועד יור‪',‬כ כר‬
‫איש האלהים כי באת )אמי מורתי( בעלת הכית הזה‪ ,‬אותם‬
‫אלא אוכלין ושוחין‬ ‫אלי להזכיר אח עוני‬
‫ועטרותיהם‬ ‫ושמחין‬ ‫וגר »ם־א ח*י ח*י(‪ ,‬ואת ביתם ואת זרעם ואת כל אשר‬
‫* ‪TW-‬‬ ‫נ׳י‬ ‫‪T‬‬ ‫“♦‬ ‫ו י‬ ‫י י »‬ ‫ו י‬

‫בראשיהן וכד ובדרוש‬ ‫לזאת מבקשים שתד‪.‬יה להם‪ ,‬אותנו ואת כל אשר לנו‪ ,‬כמו‬
‫*‬ ‫'‬ ‫‪t‬‬ ‫י י »‬ ‫ד‬ ‫ו י■‬ ‫▼ן‬ ‫♦ י‬

‫הארכתי ‪:‬‬ ‫שנתברכו אבותינו אבדהם יצחק ויעקב‬

‫‪I‬‬ ‫י ן־־ר־‬ ‫‪T‬‬ ‫• י‬
‫הזכרתו לטוב ‪:‬‬
‫” ‪T T I‬‬ ‫"‪1‬‬ ‫י*‬ ‫‪I T‬‬ ‫י « ‪I‬‬

‫בשבת‬ ‫מבדיל‪,‬‬ ‫ד‪,‬וא יכרך את אני בכל מכל כל‪ ,‬כן ןבר־ך אותנו כלנו‬
‫מנרול‪ ,‬נודע‬ ‫יחר ב ב ר כ ה שלמה ונאמר אנין‪:‬‬ ‫מורי ו כד‪ ,‬יעיין‬
‫▼•־ו‬ ‫־‬ ‫‪I‬‬ ‫!•♦ ‪T‬‬ ‫* ו י י ▼‬ ‫■׳י ־‬
‫כי בתה דים י׳ ח ג*א‬ ‫בם׳ חסידים סי׳ ת*ת‬
‫במרום ילמדו עליהם ועלינו זכות שתהא‬
‫מגדיל‪ ,‬ובשמואל ב' כ*ב‬ ‫‪* » TI‬‬ ‫‪v‬‬ ‫•*‬
‫על‬ ‫שפתסלל‬
‫«‬
‫אדם‬ ‫‪1‬׳‪«4 «-‬‬ ‫» י נ‬ ‫‪F‬‬ ‫‪-‬‬

‫נ*א מגדול‪ ,‬ושמעתי‬ ‫למשמרת שלום ונשא ברכה מאת‬

‫« «‬ ‫‪T » l‬‬ ‫אביו אם הוא חולה לא‬
‫‪T « t‬‬ ‫■י‬ ‫! • ! • י י‬

‫שהיה כתוב בש׳ב ור*ל‬ ‫יאמר תרסא אבא מארי יי‪ ,‬וצדקה מאלהי ישענו ונמצא חן ושכל‬
‫י‬ ‫■• ‪* • 1 1‬‬ ‫! • י ▼‬ ‫■ י • ״‬ ‫"‬ ‫“‬ ‫♦?■‪*T‬‬ ‫‪TP‬‬

‫ב׳ מגדול‬ ‫בשמואל‬ ‫טוב בעיני אלהים וא‪-‬ם ‪:‬‬ ‫‪TT I‬‬
‫או לאדוני אבי רפא כי‬
‫•‬ ‫וי‬ ‫‪• • •• 4‬‬

‫)ובטעות פתרו בשב*‬ ‫ייבח הכ^מן‪ ,‬הוא מזזילני יום שכלו ?ב ת‬ ‫שלפה אמר דוד אבי‬
‫בשבת<‪ ,‬אולם יעוץ‬ ‫יןלנוזזה לסי‪.‬י העויםים;‬ ‫חסד‬ ‫וכר‪ ,‬ובמקור‬
‫באבודרהם שכתב טעם‬ ‫הרחמן‪ ,‬הזא עחילנו ןיום שפלו סוב לי‪1‬ם‬ ‫תניגא כתבתי שהדגיש‬
‫להבדיל בין חול לשבת‪,‬‬ ‫שבלו ארוך ןיום שג ויקים יושבים‬ ‫רבינו דוקא אם אביו‬
‫וע״ע בפי׳ נ ר ה מ׳ו‬ ‫ועםר‪1‬וזיהם בראשיהם ונהנים מןיו הש?ינה‬ ‫חולה דאיתרע מזליה‬
‫למהר־ן שפירא מילתא‬ ‫י '‬ ‫ולה;ה דלקגו׳״עמהם‪:‬‬ ‫י א יכנהו בשבחים‬
‫בטעמא‪ ,‬שבשבת יש‬ ‫הרחמן הוא יזכנו לימות המשיח ולחי'‬ ‫דבודקץ אחריו אבל‬
‫‪• ■ ' I‬‬ ‫•‬ ‫‪!* •* 4‬‬ ‫▼ • ^ ■ ‪I T‬‬
‫לקרא הכתוב בנביאים‬ ‫ד‪,‬עולם הבא‪ .‬מנרול ;שועות‬ ‫בברכת החיים ובמי‬
‫ולא הכתוב בכתובים‬ ‫שבירך לגדול הצבור אין‬
‫מלכו ועשה חסד למשיחו לדוד ולזרעו‬ ‫לחוש כפו שנהנו בימות‬
‫‪ 1‬ע׳ שכת קם*ו ע*ב(‪:‬‬ ‫^‬ ‫■‪TI‬‬ ‫‪1-4‬‬ ‫•‬ ‫• ‪1‬‬ ‫י ״י‬ ‫י‬ ‫י‬ ‫‪I‬‬

‫מוזנץ‬ ‫עד עולם‪ .‬עשה שלום במרומיו הוא‬ ‫ד״רמב׳םשנללו^בקדיס‬

‫יעשה שלום עלינו ועל בל ישראל‬ ‫‪T‬‬ ‫« '‬ ‫» "‬ ‫»‬ ‫י ־ י‬

‫ואמרו אמן‪:‬‬
‫לראי את לל קדושיו כי אץ מחסור ליראיי‪ .‬כסירים רשו ןרעבו ך‪1‬ךשי לי לא ;חסרו קד‬
‫סםד‪ 13 .1‬תס את ידף והשקיע ‪7‬קל סי‬ ‫טוב‪ .‬הודו ל;י ?י טוב ?י לעולם‬
‫ברון‬ ‫’‬ ‫’‬
‫ל א ‪61‬‬ ‫קהלת משד‬ ‫ה נ ד ה ש ל ‪HDD‬‬ ‫באר מרים‬
‫שפוןד חמתןד כר‪ .‬הטעם ®טעטירין כ ל י ל ת‬ ‫מ ון נ ץ כוסו ?טל אליהו‪ ,‬כבר נאמרו הרבזז‬
‫׳יהו כ ב ר אפרנו מהוא כ טו‬ ‫זו כוס לאדיר‬ ‫סעפים בענין קריאה עם אליהו על‬
‫ה כ ס א של אליהו שפכינים ע ל כרי ת מי ל ת כי‬ ‫זה הכום‪ .‬ובדרוש הארכתי בהקדם דברי ח‪ ' 1‬ל‬
‫אליהו דד א סל א ך הברית ופל אך הנואל וטניהם‬ ‫בכתובות ט־ו ע־ב שנקטו כ ו ם ש ל ב ש ו ר ה ‪.‬‬
‫אוזר כי עיקר הנ‪ H‬ו ל ת‬ ‫הוא‬ ‫אליהו‬ ‫והנה‬
‫נפשך סקדו שת הכרי ת‬ ‫ה מ ב ש ר טרם ב איו ם ^ייו הגבר אשר לבטח ‪; 3‬י והי‪,‬ה ן‪,‬י מבעחו‪.‬‬
‫סכינים ‪ 3‬ער הליתי !ם ךקנתי ןלא ראיתי ?דיק נעזב ® ‪ H’n‬הכר ח ת ה ע ר ל ת‬ ‫הנדול לכן‬
‫שהיא קליטת ההיטוך‪,‬‬
‫לכבודו כוס של בשורה ‪ :‬ו‪ 1‬ךע‪ 1‬קובקש לו‪ ^ 1‬ל‪,‬י ע‪ 1‬ז ל?מי לנ^ן‪ ,‬לך‬
‫וו ה שורש ה ה נ ה ק רו ש‬
‫לברך זןת עמ‪ 1‬ב שמם‪:‬‬ ‫ש פ ו ך חמתןז וכר‪.‬‬
‫כר טיך‬ ‫כ פ ט׳ ג‬ ‫ה! ה‬
‫* המנהג לאמר זזנני מוכן ו^זמן לקלט מצות כוס שלישי‬
‫היי כ ד סיך היי דם טפת‬
‫של אך‪ 3‬ע בוסית‪ .‬לשם לחוד קוךןא‬ ‫פסוקים אלו מוזכר‬
‫ודם טיל‪ ,—,‬ותורת א פת‬
‫בתום׳ ברכות י*ד ע׳ א בדיך הוא ושכינתיה על ילי ההוא מסיר‬
‫ס ה ר הי ק טלובלין ‪ 11‬׳ל(‪:‬‬
‫ןנקלם בשם קל לדראד‪:‬‬ ‫שהיחיד‬ ‫ד*ה יפים‬
‫פד‪ ,‬להם ונו׳ ידיהם‬ ‫אם שוחה שזור משקים ם ברך שהכל ואם‬ ‫‪ u‬פר בהם את ההלל‪.‬‬
‫ימישון‬ ‫ולא‬ ‫שותה ‪ p‬םברך ברכה זו‪:‬‬
‫רגליהם ו ג ן‪ /‬כטה ע־נים‬ ‫ונוהגים לפתחז הדלת‬
‫אונים ואף כ תיב ‪ ,‬ל ה ‪' 0‬‬ ‫העולם‪,‬‬
‫‪f‬‬
‫מלך‬
‫‪▼ I ’r v‬‬
‫אלהינו‬
‫;»ןש«‬
‫יי‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫ברוך‬ ‫»‬
‫נאסרו‬ ‫באסירתם‪ ,‬ובבר‬
‫בוה הרבה מעמים‪,‬‬
‫וכיר ורנל כ תיב ידיהם‬ ‫תפז;‬
‫•‪ VT‬י‬
‫פדי‬
‫גי‬
‫בורא‬
‫**‬ ‫ומבאתי להנרי־ז שמעדן‬
‫ירים‬ ‫ולא‬ ‫רג לי ה ם‬
‫ושותה כהסכת שמאל ואינו סכרך כרכה אתרונה‪:‬‬
‫הנר׳ א‬ ‫ואפר‬ ‫ל ה ם‪,‬‬ ‫ז‪1‬־ל שכותב כי הונהנ‬
‫מהנין כוסו של אליהו וסותהין הדלת‬
‫פווילנא ז ‪ ' 1‬ל לטרש ע׳ ט‬ ‫עפ׳ד הו׳ל בפסחים‬
‫ומתחיל שפוך חמתך וכר‪:‬‬
‫ם ס א רו׳ ל ששברי ע״ז‬ ‫‪ v y‬ע־ב שהקשו איך‬
‫טותיים שבבר נ ת ב טלו‬ ‫שפוך חמחזד אל הירם אשר‬ ‫תקנו רבנן בליל פסה‬
‫אך יד ורגל שכיו ‪ 1‬א‬
‫ר־עוף ועל ממלכות‬ ‫‪iA‬‬ ‫י‬ ‫מידי‬ ‫ד׳ כוסות הרי הוי‬
‫ב ה ם נעבד אסורים‪ ,‬רבב}‬ ‫דאתי לירי סכנת!‬
‫עין ואיון ו ב רו כ ה הוי‬ ‫אשר ב^מף ל^ לןראת כי‬ ‫ר׳‬ ‫והנה‬ ‫דזונוה‪,‬‬
‫טטלי ל עין ל א כן ירים‬ ‫יהודא אסר >שם( אימתי‬
‫ע*םם‬ ‫שהם‬ ‫ורנלים‬ ‫אכל את ‘ י‪.‬עקב |את נוך‪.‬ו‬ ‫הוי סכנתא רק בזמן‬
‫ע בו ר ה זרה ‪:‬‬ ‫ך‪,‬שמת שפך על ‪.7‬ם זעמך‬ ‫שלא ראה פני השוק‬
‫השסים‬
‫אבל בראה פני השוק‬
‫אפך ‪:‬שינם‪™ :‬ו ף‬ ‫‪,‬‬ ‫באסעע יוכל לשהות‬
‫ב א ף ו ת ש מ י ד ם מ ת ח ת ע ז מ י יל‪:‬‬ ‫!ומת‪ .‬ובכן שפיר נהנו‬
‫לפתוח הדלת לפני הלל‪ ,‬וסוזנין" כוס רביעי ונוםרים עליו הלל ‪:‬‬
‫שתיית הכום הרביעי לא לנו « לא לנו‪ ,‬כי ליכם;ד תן כבוד‪ ,‬על חםדך על אמתך‪:‬‬
‫בשמים‪,‬‬ ‫ואלדינו‬ ‫בכדי לראות פני השוק‬
‫־»•־*‬ ‫אל־ירם* ‪* . * . , *:‬‬
‫‪, Y‬‬ ‫איה ‪ -‬נא •‪V.-‬‬
‫‪-‬‬ ‫הנוים‪,‬‬
‫‪4‬‬ ‫יאמרו‬
‫‪T‬‬ ‫‪f‬‬ ‫למה‬ ‫‪4‬‬
‫ולא להוי חשש דוגית ‪ :‬כל איכר חפק עשה‪ :‬עצביהם כסף זזהב מעשה ידי אדם‪:‬‬
‫ד‪ ,‬ל ל‪ ,‬יצוין פסחים קי״ז‬
‫להם «ול<»‬ ‫להם ‪t‬ולא •*יראו ‪ :‬אזנים ‪• T‬‬ ‫ידברו‪ ,‬עינים ‪•T‬‬ ‫ן־ייא‬
‫םע*ב נסזגו לו ^פה להם ‪4‬ולא‬
‫כוס‪ 1‬רביעי נומר עדיו ‪:‬שמעו‪ ,‬אף להם ]לא יריחון ‪ :‬ןדיהם ןלא ןמיש־ן‪ ,‬ך־נליהם‬
‫ולא‬ ‫■‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T.‬‬
‫ואומר‬ ‫החלי‬ ‫את‬
‫עליו ברכת השיר‪ ,‬ואוסר לפני הסעודה עד חלמיש לסעינו מים כבית הלל )שם סע׳א(‪.‬‬
‫ועתה‬
 ‫באר פריים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת פשה‬
‫היז מי ם שמים לה׳ והארץ נתן לבני ועתה סתתיל גלא לנו ו נו‪ /‬ויעיין שס קיין(‬
‫אדם‪ ,‬פיר® הרר־‪'.‬ק םוד‪*.‬ר ®לסה ע‪-‬א לא לנו ה' לא לנו אמר חנניה‪ ,‬בי לשמך‬
‫ליב פלענטשנא זזנ״ל ®נתן ל בני אדם « ‪ p « n n‬תן כבוד אמר מישאל‪ ,‬על חסדך ועל אמתך‬
‫אמר עזריה וכו'‪ ,‬ובשמו״ר פ״ט כיון ששינויו‬ ‫לעשות םאר‪ 1‬יות ג׳ ב ®סים‪:‬‬
‫כל הלילה בפיהם נמלו‬ ‫ואנחנו נברך יה‬
‫מעתה ועד עולם ול‪4‬ז יהלכו‪ K9 ,‬יהנו בנרונם! כמוהם אותו סימן וירדו ובידי‬
‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• ‪I‬‬ ‫שן‬ ‫‪M - 1‬‬ ‫»‬
‫הללויה‪ ,‬אסר הרדזיק יהיו עעיהם‪ ,‬בל אער בוטח בהם; משה שם שהיה זה בליל‬
‫ססח וכ״ה שם פי״ח‬ ‫פו ת ״ ר אברהם פ ס ל וניס‬
‫ומגנם הוא;‬ ‫עזרם‬ ‫ביי‬ ‫בטת‬ ‫יעוראל‬ ‫דכשרו*ד‪ .‬אדם‬ ‫ז‪1‬י ל‬
‫שבליל פסה נשלכו‬ ‫ש י ש‬ ‫שוש‬ ‫• ש‬ ‫* ‪-‬‬ ‫י ו ^ * •‬

‫ומגנם חנניה מישאל ועזריה‬ ‫ש*ש‬

‫עזרם‬ ‫ש יש‬
‫בטחו *■שביי‪,‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪•1‬‬
‫אהרן‬
‫״■ ‪- 1‬‬
‫ל ל סו ד או ל ה ת פ ל ל ועולה •י*בית‬
‫לכבשן האש‪:‬‬ ‫עזרם‬
‫* ‪T1‬‬
‫ביי‪,‬‬
‫־ ש‬
‫בטחו‬‫• נ‬
‫יראי יי‬
‫וש‬ ‫יו י•‬
‫על ל ב בו א־ך אתה הוא‪:‬‬
‫לפני‬ ‫עופר ל ה ת פ ל ל‬
‫או ע‬ ‫ומגנם הוא;‬ ‫ש» ש‬
‫ה פ ״ ת הלוא א ת ה פ ל א‬
‫יעוראל‪,‬‬
‫• ו ש י •‬
‫יברך שאת **בית‬‫‪I‬ש••^‬
‫יברך‪,‬‬
‫י ש « ‪l‬‬
‫זכרנו‬
‫ו ש ו ש ש‬
‫יי‬ ‫הפאים ו כ רו פ ה והו םע*ת‬
‫יברך את בית אד^ן; יברך יראי הקטנים עם הגדולים;‬ ‫היצ ה׳ר שפביאו לעצבות‬
‫עעה‬ ‫אתם ליי‪,‬‬
‫‪ -‬ש ״ ^ ‪-‬‬ ‫־ •‬
‫ברוכים‬
‫״‬ ‫נ‬
‫בניבם;‬
‫! •• ש‬
‫ועל‬
‫‪- I‬‬
‫עליכם‬
‫!־•*ש‬
‫עליכם‪,‬‬ ‫יוסף יי‬
‫‪ 1‬ש י ‪ « -‬י ש‬ ‫‪ -‬י‪1‬‬
‫ככדי ®יתרשל פעבורת‬
‫עמים וארץ; העמים עמים ליי‪ ,‬והארץ נתן לבני אדם; ל(»‬ ‫צריך‬ ‫אבל‬ ‫ה סי׳ ח‪,‬‬
‫מה‬ ‫ל ה ת הז ק ולופר‬
‫מעתה‬ ‫ואנחנו נברך יה‪,‬‬
‫וש** ‪ 1‬ש * ‪¥ - > « .‬‬
‫דומה‪:‬‬
‫’ ‪ -‬י ־ ‪ -‬ו‬ ‫ש‬
‫יורדי‬
‫‪• • I‬‬
‫יהללויה‪ ,‬׳ וולא שבל‬
‫ו ־ י ש‬
‫המתים‬
‫‪• -‬י *‬ ‫העיקר‬ ‫ע בר‬ ‫שעבד‬
‫ועד עולם הללרה;‬ ‫עולם‬ ‫ועד‬ ‫פעתה‬
‫אל׳^י ?י ושמע י; את קולי תחנוני‪ :‬כי הטד! אזנו‬ ‫ה ל לוי ה ‪:‬‬

‫לי ובימי אקרא; אפפוני'חבלי מות" ומצרי‬ ‫״ ׳‬ ‫נדרי לה׳ איבלם נד‪,‬‬
‫ה ר ה ״ ק פרדופסק‬
‫שאול מצאונ ‪ 7‬צריח‘"רנוןיאמצא;"ובישם"״ אקרא‪,‬‬ ‫בתפארת‬ ‫זצ״ל ה ב י א‬
‫וצדיק ואלדונומרחם;" שמר‬ ‫אנה ״ מלטהנפשי;‬ ‫שלפה בשם הבע ש׳ ם‬
‫‪1‬י״ע שפי' הפ ם׳ יפלא‬
‫פתא;'ם יי‪",‬ךלותי ולי יד^שיע; שובי ’נפשי למנוחיכי‪,‬‬ ‫ה׳ ב ל פשאלותיך‪ ,‬היינו‬
‫כי^;י נמל עלןכי‪ :‬בי חלצת נפשי ממות את עיניי מן‬ ‫כ ל פ ש איותיך יהי׳ כי‬
‫•פלא ה'‪ ,‬שהשם ב י ה‬
‫את^נלי מדחי‪ ‘ :‬אתהלך לפני ״‪ ,‬בארצות‬ ‫יד‪.‬יה‪ ,‬פ ל א והכסא שלם‪,‬‬
‫ההןים‪":‬האמנתי כי אדבד‪ ,‬אני עניתי‘"מאד‪ :‬אני‬ ‫שבידוע יד על כם י ה‬
‫’‬ ‫"אמרתי בהפיזי בל האדם" כוזב‪’:‬‬ ‫שאין השם שלם ואין‬
‫ה ב ס‪ H‬שלם‪ ,‬לכן צריך‬
‫מה אשיב ל;י כל תנמולוה' עלי; מ ם ןשועות אעא ובשם‬ ‫לבק ש כי יפל א ה'‪,‬‬
‫יי אקרא; נדרי ליי אעלם נגדה נא לכל עטו; יהר‬ ‫חהי סיי ה פ ס' נדרי‬
‫בעיני ןן הטותה לחסידיו‪ :‬אנה ץ כי אני עבדך‪ ,‬אני עבדך‬ ‫היינו התשוקה שלי לה*‬
‫בן אמתך‪ ,‬פתחת למוסרי;"לך אזבח זבח תודה‪ ,‬ובעם ״‬ ‫אשלם שיהיה ה ס ם של ם‪:‬‬

‫בחצרות ‪5‬ית‬ ‫לכיל «עטו‪’ :‬‬ ‫ננדה שנא‬ ‫אשלם‪,‬‬ ‫ליי‬ ‫נדרי‬ ‫ארןיא;‬ ‫בית ה׳‬ ‫בהצחת‬
‫‪S‬‬ ‫! • ‪I‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫שוש‬ ‫יי■‪•*-‬‬ ‫‪ -‬ש‬ ‫ישי־‬ ‫• ו י ש‬
‫בתוככי‬
‫הללויה‪:‬‬
‫‪T‬‬ ‫־ ‪I‬‬
‫ירועלים‬
‫‪, T‬די‬ ‫י‬
‫בתוככי‬
‫יי־‬ ‫י‬
‫יי‪,‬‬
‫י*‬ ‫הללדר״‬ ‫ידושלים‬
‫הליו‬ ‫עפיר ה ו ו ה ׳ ק‬ ‫יל*פ‬
‫קדשו‪* ,‬יפת• גדול ד‪ '.‬ופהולל כשי־יוא בעיר‬ ‫עה*פ נדול ה ' ו פ ה ו ל ל פאוד בעיר אלהינו ה ר‬
‫אלהינו‬
‫‪63‬‬ ‫לב‬ ‫קהלת משה‬ ‫תדר‪ .‬של פסח‬ ‫באר מרים‬
‫אלד‪,‬יג‪ 1‬ס ל כ א ב ל א מטרנותא ל א סלכ א‪ ,‬ול‪ 1‬ת‬ ‫אודך כי פניתני ונו‪ /‬בנס׳ שם דוד אםר‬
‫אפר ב ח *רו ת בי ת ד‪,‬׳ כחוכב• ידזמלים אז‬ ‫אודך כי עניתני‪ ,‬ישי אפר א ק מאסו‬
‫ד‪,‬יחיד ב ט ל כו ת )תפארת מלמד־‪I (,‬‬ ‫הבונים וראה ילקים הסכירי לחהלים םקי*ח‬
‫כ*‪1‬ז״ םדרש תלפיות ערך ישי בשם החוורה כי גכד עלינו השרו‪ ,‬במארס רו‪1‬ה לקרב‬
‫לר־‪,‬מי״ת‬ ‫ע ‪ 1‬םו‬ ‫את‬ ‫להרמ‪-‬ע‪,‬‬ ‫פאסרות‬
‫או נסמכין עליו ר עי ם‬ ‫עיבחוהו ‪T‬כל‬ ‫בוים‪,‬‬ ‫כל‬ ‫יי‬ ‫את‬ ‫הללו‬ ‫לדק״ר‬ ‫הנרד׳ל‬ ‫בהגהות‬
‫־י ‪4‬‬ ‫•‬ ‫▼‬ ‫‪Tf‬‬ ‫»‬ ‫^ «‬
‫נראים‬ ‫והס‬ ‫ויסודים‬ ‫בשסחת‬ ‫י׳ז‪,‬‬ ‫אות‬ ‫םי־ד‬
‫בו־‪.‬תרתקית כאלו רוונים‬
‫האמיםן כי גבר עלינו ‪0‬םדו‪,‬‬
‫ד\‪1‬ל להגהיד־א פס'‬
‫לדזרתיקו סעכורחו ית׳‪,‬‬ ‫הללויה ‪:‬‬
‫לעולם‪* ! • ,‬‬ ‫יי‪T f - r‬‬ ‫ואמת •‬ ‫אני עבדך בן אמתך‬
‫וכאפת זו )‪,-‬החרתקית‬
‫היא עיקר ההתקרכית‪,‬‬
‫‪:‬‬ ‫חשדו‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫טוב‬ ‫כי‬ ‫ל;י‬ ‫הודו‬ ‫ובמדבר קדמות מערכת‬
‫כי אדו ר‪,‬רינים ור‪ 5 '.‬ורים‬ ‫חשדו;‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫ישראל‬ ‫א‬ ‫נ״‬ ‫י<‪:‬מר‬ ‫י ר ד אות כ׳ ערך‬
‫ישי‪ .‬שהיה ישי סובר‬
‫‪ cn‬לסיב תו נ תינ ת את‬ ‫ולכן י^;מחנאבז‪:‬אהדן כילעולסהסדו‪:‬‬ ‫דמואבית אסורה‬
‫אמר יאהב ה׳ יוכיח‬
‫כדי מיעסור בנפיין הזה‬
‫חשדו‪:‬‬ ‫לעולם‬ ‫כי‬ ‫^מרו"נאיראי"יי‬ ‫‪4‬‬ ‫י‬ ‫אליה‬ ‫לבוא‬ ‫ביוה שפחתו‬
‫ויתנכר ויהאס׳ן לר‪.‬ר‪.‬קרב‬ ‫מן המצר קראתי יז‪ /‬ענני במרחב יה;‬ ‫והשפחה‬ ‫זרעו‬ ‫לסהר‬
‫יותר־‪ .‬וז הו כי נ כ ר עדינו‬ ‫גילתה לאדנותה אשת‬
‫אדם;‬ ‫•עשה •לי‬ ‫אירא ־‪-‬מה‬ ‫‪I‬יי‪■ T‬לי לא‬
‫תסדו היינו שהנכורות‬
‫‪TT‬‬ ‫•■ר■ י‬ ‫* ‪T‬‬
‫ישי ובאה היא והרתה‬
‫ר־‪.‬ם חסדים בא‪!:‬ת כדי‬
‫והולידה אז את דוד יי לי בעוזרי‪ ,‬ואני אראה בשנאי‪ :‬הוב‬
‫קי תקרב יותר ל ה סי״ ת‬ ‫באדם; מוב‬ ‫“ ש ש ש‬
‫טבטוח‬ ‫• נ‬
‫ביי‪,‬‬
‫‪ -‬ש‬
‫לחפות‬ ‫• ר‬ ‫חהו אבן מאסו הבתיב‬
‫)לקום* פהר״ן ח*א סר‬ ‫ונר‪ ,1‬אחיו אמרו מבת לחסות ב;י‪ ,‬מבמות בנךיכים‪ :‬כל‬
‫‪: n 'p‬‬ ‫ה' היתה זאת‪ ,‬שמואל נויםסבבוני‪ ,‬בשמיי כיאמילם; ם־וני‬
‫הנבי;‪ 1‬אמר זה היוו׳ נם סבבוני״ בשם ןי כי אמילם; סבוני חוח לה׳ כי טוב כי‬
‫לעולם חסדו‪,‬‬ ‫קוצים‪ ,‬בשם יי‬ ‫דופכו ‪1‬כאש‬ ‫כדבורים‬
‫עשזזה׳ונר׳״ אסרו אהיו‬
‫ו הז ה עיקר ה ה ו ר‪ H‬ת‬ ‫‪▼ • * • I‬‬ ‫• ‪■• I‬‬ ‫יי‬ ‫■ י •‬
‫אט; ה׳ הושיעה נא‪.‬‬
‫כ מ כי ל‬ ‫היא‬ ‫ו ה מכ ח‬ ‫נענת דוד ואמר אנא כי אמילם; דחה דחיתני לנפול‪ ,‬ויי‬
‫כ ללו ת ישראל‪ ,‬כי אם‬ ‫לישועה;‬
‫ש‬ ‫• •‬
‫ויהי לי‬ ‫י׳ יי»‬
‫וזמרת ישיה‪,‬‬ ‫פזרני‪ :‬עזי‬
‫ש * » « נ ש‬ ‫יי^ש י‬ ‫ה׳ הבליחה נא‪ .‬אמר‬
‫ה א ד ם נותן הודאת ר ק‬ ‫ימין‬ ‫צדיקים‪,‬‬ ‫באהלי‬ ‫וישועה‬ ‫רנה‬ ‫קול‬ ‫ישי ברוך הבא בשם ה׳‬
‫» » ‪I‬‬ ‫•‪1‬‬ ‫‪• -‬‬ ‫‪ T‬ש י ש >■‬ ‫‪4‬‬ ‫•‬ ‫״ ש‬ ‫‪i‬‬
‫על הסובר‪ .‬מהניעה לו‬ ‫ברכנוכם‬ ‫אפר שמואל‬
‫יי עשה חיל‪ :‬ימה יי רוממה‪ ,‬ימיז יי‬
‫חו׳ן ד הי א גריעות בנפש‬ ‫כולן‬ ‫אפרו‬ ‫מביח ה‪/‬‬
‫מאינו מטח כישועת בני‬ ‫אחיה‪ ,‬ואשפר‬ ‫« ן «‬
‫חיל‪ :‬לא▼ אמות »כי‬ ‫ש*‬
‫עשה‬‫‪t‬‬
‫אל ה׳ ויאר לנו‪ ,‬שוב‬
‫ימראל אך הו א נ־׳ב‬ ‫ולמות לא‬ ‫יסרגי ▼יו‪/‬‬ ‫מעשי ‪T‬יה; ‪-‬יסור‬
‫•״־שי‬ ‫*•״■>‬
‫אפר שמואל אסרו הג‬
‫נרעון בהודאה ע ‪ 1‬םת‪,‬‬ ‫צדק‪ ,‬נ שאבא שבם‬ ‫» »‬
‫שערי‬
‫״י‪-‬״•‬
‫מתחו ילי‬ ‫• *‬
‫נתנני;‬
‫ושש•‬ ‫בעבותים‪ ,‬נענה דוד‬
‫ל ס מ ל כ מ ה ק ב ׳ ה גוחן‬ ‫ואט* אלי אתה ואודך‪ ,‬אודה יה; זה השפר ליי‪ ,‬צדיקים יבאו‬
‫םסר ע ל האיץ‪ ,‬והארק‬
‫אם‬ ‫י בו ל ה‪,‬‬ ‫נתנה‬ ‫אלה• בו ; אוךןד כי סניתני׳ ותהי לי‬ ‫אסרו כולן‬
‫לישועה‬ ‫ארוממך‪ ,‬פסהיס קיים‬
‫ה א רס‬
‫סע״*‪ /‬והנה הך סיוסא‬
‫אפרו כולן אלהי ארומסך !״ ע דבלשק » ‪ r n‬נאסוי‪ ,‬והנכץ כהני׳ בכת״י מובא בדק״ם נענה‬
‫דוד ואמר אלי אתת ואודך אלהי ארוממך‪ .‬אפרו כולן הודו לר‪.‬׳ כי בוב כי לעולם‬
‫הסדו‪:‬‬
‫הודו‬
 ‫משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת‬
‫עכור ב ל י שראל‪ ,‬וזשאתו״ל אין ה ק כ ״ ה סואם‬ ‫הארס יהן הוראה על עג סו ל ג ד אין ההוראה‬
‫ב ת פ ל תן של רכי ם שנאסר ה ן אל כ בי ר לא‬ ‫גדולה כ ל כך‪ ,‬אך אם האדם נוחן הודאה על‬
‫ב ל העולם ע רי ה ם ה ק כי ה ע ל נ ‪ 6‬שות ה או טללים יםאס_ !■‪!,‬ןי• אם כ ל אחר ט ה פ ל ל ע ל תכירו‬
‫תנרכי רבי ם אזי ת פ ל תו נשטעח‪ ,‬וכזה יל*פ‬ ‫ו הרעבי ם אוי נוהן ה‪ H‬ד ם הודאה עאוסה‪ ,‬ו‪ 1‬״»‬
‫אטז״ל העוסק כתורה‬ ‫הורו להי כי סוב כי‬
‫עם‬ ‫ובנם־ית רס תפלל‬ ‫ל עו ל ם חסרו לא ת ה ל לו לישועה ‪• :‬ויו אבן מאפו הבונים‪ ,‬ד\תה‬
‫ה צבור מ ע ל ה אני עליו‬
‫כ שביל ש הו א ית׳ טוב לר<»ש פנה ן אלו מאת « ד\חה ‪,r.ttf‬‬
‫כ אלו פראגי לי ולבני‬ ‫ל ך אך משום כי ל עול ם‬
‫טן הנלו ת‪ ,‬ג״כ הפי׳ כן‬ ‫עע‪1T‬ה‬ ‫בעינינו ‪ :‬פ*יי ‪W‬זה ׳ •היום‬ ‫נפלאת‬ ‫*היא‬
‫‪T‬‬ ‫! ‪* • • t‬‬ ‫* ‪T J‬‬
‫חסרו‪ ,‬עכור כ ל ה עו ל ם‬
‫ר כ ל ס ח שעוסק כתורה‬ ‫י^י‪ ,‬ננילה ונשמחה בון י«‬ ‫ה סר‪,‬‬ ‫שע שה ע ס ה ם‬
‫הוא עוסק עם ה צ בו ר‪,‬‬
‫ו בנ טיל ת הסדים כוונתו‬
‫אנא יי תעזיעה נא‪:‬‬ ‫וזםד‪',‬כ נם את העולם‬
‫נתן כ ל ב ם כרי להורות‬
‫עם ה צבור שהשכר של‬ ‫אנא יי משיער‪ .‬נא‪:‬‬ ‫ל ה ק כי ה על‬ ‫ולהלל‬
‫הנ ט׳ ח יהיה נ' כ עם‬
‫ר‪.‬צבור וכן ט ת פ ל ל עם‬
‫אנא יי ד‪,‬צ^יחד‪ .‬נא‪:‬‬ ‫כ ל הסוכו ת ו ל ה ת פ ל ל‬
‫וו־ם הכו^יב‬ ‫ע די ה ם‪,‬‬
‫כלל‬ ‫ל טו ב ת‬ ‫ה צבור‬ ‫אנא יי הצל^וד‪ .‬נא‪:‬‬ ‫וםדויי ה' ישובון וכאו‬
‫)תפארת‬ ‫י שראל‬
‫*יון ברינה ו ס ס ח ת עולם ברוך הבא ב'עם ץ‪ ,‬בלכנוכם מבית‬
‫ש ל פ ת( ‪:‬‬ ‫על ראשם‪ ,‬ש ה‪ ,‬שפ ח ה‬
‫אמרו‬ ‫דאר ‪+‬לנו‪,‬‬ ‫יי ; »־‪“ t‬אל יי‬
‫ל א אמות כי אחיה‪,‬‬ ‫• ‪,‬‬ ‫‪» T - T,‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫ל א תד‪.‬יה ל כ ל אתר על‬
‫פי׳ ה ר ה ״ ק םוד‪.‬יר‬
‫‪art‬‬ ‫ע*םו רק כ ל אתר יהיה‬
‫שלמה לי ב טלענט שנא זצ*ל ל א אטות כ ל‬ ‫שסח כשמחת תכירו וב שסחת כ ל העולם‪ ,‬א כ ל‬
‫זמן שאנל חי שלא אהיד! ח*ו ב כ ל ל אלו‬ ‫למרד‪ ,‬ןן *ריבים ס תר ת הנ ש ס ה והנטש לקיי ם‬
‫ש בחייה‪,‬ם נקראים םת*ם ‪:‬‬ ‫ואהבת ל ר עך כשוך‪ .‬ח' פ בידיד נ*ש בו׳ בהראות‬
‫מ א ת ה׳ היתה זאת ונו׳ זה היום עשר‪.‬‬ ‫ל ה נועם זיוך או תתחזק ותתרפא ו ה‪,‬י ח ה ל ה‬
‫ה׳ ננילה ונשמחה בו‪ ,‬שפעתי לפר ש‬ ‫שמחת עולם‪ ,‬עיקר ה״פואה היא ל אד ם אם יש‬
‫ע׳ ם מ של אם א ב י שלת בנו ה על פניו כעונו‬ ‫לו שטתח עולם‪ ,‬לראות כישועת ישראל וגדולתם‪,‬‬
‫ואחרי עבור עידן ועידנים כ שהבן תו שב שבכד‬ ‫וב בד א סי חי לפ ר ט כו ה ד כ רי ה שים ג דול‬
‫גשכת ט א ב ע שה פית דעתו מ&גו והנר‪ .‬פתאום‬ ‫ה עונ ה אפן יותר מן ה ס ב רך‪ ,‬דם*ינו הוראות‬
‫הובא ת לו ת שו ר ה מאביו‪ ,‬הכן ה כ כי ל ישמת‬ ‫כלשון יחיד כ ב ב ר כ ת ה שתר העושה לי כ ל‬
‫בעצם התשורה וטעריך כטה היא טו ה‪ ,‬אכל‬ ‫*רכי‪ ,‬ובן כ ל הברכו ת ה ם ע ל ע*םו של‬
‫ה ב ן ה ח כ ם שסח כירעו שטאכיו הי א זו וטכיר‬ ‫הסכרן• פוקת עורים מלבי ש ערוםים כ ס בו א ד‬
‫עי״ז כי ל א נשכת מ ל ב אביו‪ ,‬ומקור‪ .‬שגם הלאד‪,‬‬ ‫בנם' ברכות‪ ,‬אב ל ‪ dh‬אדם עונ ה אסן ע ל‬
‫ישגיח עליו ל ר ח פ ה‪ ,‬כן ב ד ב ר הנסים אין השטתד‪,‬‬ ‫ב רכ ת הבירו הרי הוא נותן הוראה ע ל שתכירו‬
‫על עצם ה נ ם רק ע ל שאנחנו רואים בזה‬ ‫רו א ה בעיניו תוקף קומתו ויש לו סלבו שים‬
‫ה סג ת ח ה' עלינו‪ .‬ו‪:‬ש*נ סאת ה׳ היחה זאת‬ ‫ושאי ענינים לכן גדול העונה אמן יותר מן ה פ כ ד ך‬
‫ה‪.‬יא נפ ל א ת בעינינו ולכן ז ה היו ם ע ש ה ה '‬ ‫כי ה ס ב ר ך מודה על טובת ע*םו וזה ע ל סו ב ת‬
‫ננילה ונשטתה‪ .‬בו‪ ,‬בו ווראי ;‬ ‫הכירו‪ ,‬וזשה״ב בישעי' ס׳ ג חסדי ה' אזכיר‬
‫דך‪ ,‬ה׳יים עישה ד‪ /,‬ר״ ח זעה‪ .‬כשמזיעין‬ ‫כ על כ ל א שר נפלנו הי ורב סו ב לבי ת י שראל‬
‫ע*י ד ב ר שבקדזשה עי׳ז נעשה שטתה‬ ‫אשר נ פל ם כרחמיו וכרוב תפריו‪ ,‬חםה*כ כ הני ה‬
‫בחינת ושסתת ב תנך‪ ,‬בחינת שטחד‪ ,‬של יום טוב‪,‬‬ ‫בעיר נועו כי בקשו אובל ל פו וישיבו את‬
‫ולאו דוקא יויט טסש אלא כ ל יום שהוא בחינת‬ ‫נפשם‪ ,‬לפי ש הפרנ ס ה אשר בק שו ל א ה י ה‬
‫טוב נקרא יום טוב )לקוטי טהר־ן ת ׳ ב ם*' ו׳( ז‬ ‫רק עבור ע*פם‪ ,‬וכן ת שו ב ה ‪ ■a‬י כ ה להיו ת‬
‫לעושה‬
‫‪65‬‬ ‫לג‬ ‫קהלת משה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר מרים‬

‫נפלאות נחלות לבדו כל״ח‪,‬‬ ‫לעושה‬ ‫ך‪1,‬יך‪1‬י לה‘ ונו‪ /‬כ־ו הודו כנגד כ״ו דורות‬
‫בגם' אפרו כ כ ל טלכותש מאין כ פו ך‬ ‫מבריאת עולם עד מתן תירה‪ ,‬שם קי*ח ע*א ;‬
‫שאל האי פינא כ כ ל פל כו ת ם היא דאין כ פו ך‬ ‫ןנךןן ארצם לנחלה נחלה לישראל עבדו‪,‬‬
‫א כ ל כי שראל ישנו וכנו‪ ,‬א*ל אץ שפצינו הקכ״ה‬ ‫הוסיף ארצם עבר הירדן לנחלה שכבר הנחיל‬
‫ואליר‪-‬ו‬ ‫כ חי ה טתים‬ ‫הקכ״ה להאבוו^ ותהי גם‬
‫החיות כנ ת‪ .‬ס ל צרפתית‬ ‫המזבח ; «? אלי‬ ‫היא נתלה לישראל עבייג סג בעבותים פד‬
‫פשר‬ ‫טוריה‬ ‫דק כי ח‬
‫ואלי■ אפר חי הי וכו'‪,‬‬
‫יליהודו‬ ‫ארוטנגד‪:‬‬ ‫אלהי‬ ‫אתה ואודך‪,‬‬
‫וגפצא הצדיק עושה נ*כ‬ ‫^‬ ‫'‬ ‫חודי‬ ‫‪:‬‬ ‫חםדו‬ ‫לעולם‬ ‫ל;י כי טוב‪ ,‬בי‬
‫הסי״ ת‬ ‫כ פו‬ ‫נפלאות‬ ‫הודו ל;י כי טוב‪ ,‬כי לעולם חסדו ‪ :‬הודו לאלהי האלהים‪,‬‬
‫ב*ה‪ ,‬אלא שההפרש הוא‬ ‫כי לעולם חפדו‪ :‬הודו לאדוני האדונים‪ ,‬כי לעולם חטדו ‪:‬‬
‫בין הנפל או ת שהצדיק‬
‫>ןעושה נפלאות גדולות לבדו‪ ,‬כי לעולם חסדו ‪ :‬לעושה השמי‪.‬ם‬
‫עושה וכין נפלאות ה׳‪,‬‬
‫יכיל‬ ‫אינו‬ ‫שהצדיק‬
‫לעילם‬ ‫בתבונה‪ ,‬כי לעולם חסדו ‪ :‬לרוקע האך׳ן על הט;ם‪ ,‬כי‬
‫לעשות שום ר ב ר כ־א‬ ‫השמש‬
‫חםרו; ייאת ‪y 1r -‬‬ ‫לעילם ‪I -‬‬ ‫גדולים‪ ,‬כי״ * ‪T‬‬ ‫אורים « •‬ ‫*‬ ‫הסדו; לעושה‬ ‫•י‬
‫לממשלת ביום‪ ,‬כי לשלםחסדו; את הירח וכוכבים לממשלות ע*י הבורא ב׳ ה ס ס ח פ ל ל‬
‫י‪I I T‬‬ ‫יי ■'‪T‬־•* ־■ נ ‪* T‬‬ ‫• ▼ •‪I‬‬ ‫*‬ ‫“‬
‫אליו והבורא ב*ה שופע‬ ‫בלילה‪ ,‬כי לעולם חסדו ; למכה מצרים בבכוריהם‪ ,‬כי לעולם‬
‫תפל תו ומקיים רבורו‬
‫סי כו ל‬ ‫ונפצא הצדיק‬
‫חזקה‬ ‫חסדו‪ :‬ויוצא ישראל מתוכם‪ ,‬כי לעולם חסדו‪ :‬ביד‬
‫לפ עול איוה ד ב ר זה הוא‬ ‫ובזרוע נטויה‪ ,‬כי לעולם חםדו ‪ :‬לגוזר ים סוף לגזרים‪,‬‬
‫ד‪,‬בורא‬ ‫כתמדי‬ ‫הכל‬ ‫חסרו ;‬
‫‪* -‬‬
‫לעילם‬
‫‪■ ■ ^ 1‬‬
‫ישראל *בתוכו‪• ,‬כי‬ ‫•*▼יי*‬
‫והעביר‬
‫ו » ו » •‬
‫חסדו ;‬
‫‪» -‬‬
‫לעולם‬
‫ן ש •‬
‫יכי‬
‫כ*ה‪ ,‬א ב ל ת‪.‬שי*ת ב*ה‬ ‫ונפר פרעה וחילו ב‪:‬ם סוף‪ ,‬כי לעולם חסדו‪ :‬למוליך עמו‬
‫כעצשו אין צריך לשום‬
‫בטךבר‪ ,‬כי לשלם חטדו ‪ :‬למכה מלכים גדולים‪ ,‬כי לעולם‬
‫נברא כ ד ל ו בל ל ועושה‬
‫הבל ל ב דו כ ל א סיוע‬
‫חסדו‪ :‬ויהרוג מלכים אדירים‪ ,‬כי לשלם חסרו‪ :‬לסיחון מלך‬
‫אר‪,‬ר‪ ,‬יוה הוא ל עי ס ה‬ ‫חסדו‪:‬‬ ‫האמורי‪ ,‬כי לשלם חסדו; ולעוג מלך הבשן‪ ,‬כי לעולם‬
‫נפלאות גדולות ל ב דו‬ ‫התן ארצם לנחלה‪ ,‬כי לשלם חםדו ; נחלה לישראל עבדו‪,‬‬
‫שעושה ב ל כ דו‪ ,‬כי ל עו ל ם‪,‬‬ ‫חסדו ‪ :‬ויפרקנו‬ ‫לעולם‬
‫ר׳ ל מה שיש נפלאו ת‬
‫•י*‬ ‫‪T‬‬ ‫לנו‪• ,‬כי ‪1‬‬‫‪T‬‬
‫זכר‬
‫‪*r‬‬
‫חסדו ‪ :‬שבשפלנו‬ ‫‪-‬נ‬
‫לעולם‬
‫ד‬
‫כי‬
‫• ‪i‬‬

‫דד‪.‬יינו‬ ‫העולם‬ ‫אצל‬

‫מצרינו‪ ,‬כי לשלם חסדו; נותן לחם לכל בשד‪ ,‬כי לשלם‬
‫פי'‬ ‫חסרו‪.‬‬ ‫הצדיקים‪,‬‬ ‫חמדו‪:‬‬ ‫‪T‬‬
‫לעולם‬
‫‪I‬‬ ‫‪-4‬‬
‫השמים‪* ,‬כי‬ ‫‪I‬״‬
‫חסדו; הודו לאל‬ ‫‪l- r T - -‬‬

‫זד‪ ,‬ה כ ל תסדו ששופע‬ ‫נשמת‬

‫תםלחם ועושה ר גונ ^ זלעימי שושנים בסהסר״׳ק נועם אליםלך( ‪:‬‬
‫אפ ת סהנד‪*.‬ק מגור ז צ׳ ל סידש כי גשלאות הנעשה ע׳י שלית היא בוס! וסר ה וק צבה א ב ל‬ ‫לב שפת‬
‫סעשה הבורא ית״ש הם ל ם ע ל ה פ הז טן ו הפכעו הנ של או ח שה שי׳ת ל כ ת כ ת סדו נשאר ל עול ם ;‬
‫נגזר ליי ב נורים ל ב ל שכפ ד ר ך אחר‪ .‬ולכ אור ה‬ ‫לנה* ים מוף לנלרים כל׳ח‪ ,‬איתא שהים‬
‫שכל שבש כדאי שב שבילו ינור הים‪ ,‬ול א‬ ‫טה נ פ׳ ם בווק אטנם זהו להודיע‬
‫הים ב שבילו‪ ,‬לכן כ תיב פוררת ב עזך ים טשסע‬ ‫‪1‬ו כ ל ב ד ר ק כ ל איש י שראל ראוי שיקרע‬
‫י שי אר‪) .‬שפת אשת( ‪:‬‬ ‫לפירודין‪ .‬ל כ ל איש‬
‫נתינת‬ ‫היא‬ ‫כי‬ ‫תורה‬ ‫שב שפלנו‬ ‫תיב ת‬ ‫של‬ ‫ה שיין‬ ‫ל נ ו‪,‬‬ ‫זכן•‬ ‫שב^צפלנ*‬
‫׳‬ ‫הא‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קד‪,‬לח משה‬ ‫‪66‬‬
‫סעם‪ ,‬שלסע ם וה געשו לי מ ר א ל כ ל התסרים נ ^ ט מ ת ו כ ד‪ ,‬בנם׳ )שם< ואומר עליו ברכו!‬
‫השיר‪ ,‬מאי ברכת השיר‪ ,‬רב יהידא‬ ‫הםבואדים ב טזסור הזה סכני ב* הם שכלים‬
‫ונכנעים וב טלי ם לסגי השי״ת ע*ב הם כלי ם אמר יר‪.‬לרוך וגד‪ ,‬ור' יוחנן אמר נשמת כל‬
‫ססונלי ם ל ק כ ל השכעוה ה חסרי ם כ• אסבון אה חי‪ ,‬וכחום׳ שס אף נשמת כל חי‪ ,‬ור‪,‬נה‬
‫ממטבעת נשמת כבר‬ ‫דכא‪) .‬הורה אםה( !‬
‫נעןמת כל חי חברך נעזמח כל ח* תברך את שמך ןי הובא בגם׳ ברכות נ*ם‬
‫אלוזינו‪ ,‬ורוח כל בע‪ 1‬ר תפאר ע״ב ותענית ו׳ ע־ב ר׳‬ ‫ובר‪ ,‬י״ק‬
‫יוחנן מסיים בח ואלו‬
‫‪T I‬‬ ‫ו‬ ‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“‬ ‫‪I‬‬ ‫*‪r‬‬ ‫‪VI‬‬ ‫ג נ י ב ה ם*ז עיא נשפר‪,‬‬
‫יתירה נותן ה ק נ י ה בארם ותרומם זכרך מלכנו תמיד‪ ,‬מן העולם‬
‫פינו מלא שירת כיס‬
‫אין וכר‪ ,‬ויעוין בזרד‪,‬״ק‬‫•״ ‪I‬‬
‫אל‪ ',‬ומכלסדיך‬ ‫״ *‬
‫אתר‪.‬‬‫‪•r -‬‬
‫המולם‬
‫‪T‬‬ ‫‪T‬‬
‫ועד‬‫י '‬
‫ערב שכ ה וכו' ובי־ס״י‬
‫ומציל‬ ‫פודה‬ ‫ומושיע‪,‬‬ ‫נואל‬ ‫מלך‬ ‫לנו‬ ‫לסנו ח ה‬ ‫לב‬ ‫רו חב‬
‫תרומה קל׳־ח ע־א מפרש‬
‫ול שסתה ולהיות כתוח‬
‫זה באריכוו^‬ ‫צררי סיום‬ ‫בכל ■יעת‬ ‫וכירחם‬ ‫ועונה‬ ‫ומפרנס‬
‫‪T T‬‬ ‫‪T I‬‬ ‫‪*• “ I‬‬ ‫ש‬ ‫‪I‬‬ ‫| ‪« | -‬‬
‫ויאבל וישהה‬ ‫לרו ח ה‬
‫וצולןה‪ ,‬אין לנו מלך עוזר וסומך אלא ושם ם׳ פנהס רל״ו‬
‫ואין נסשו קצה עדיו‬
‫כתיב‬ ‫והא‬ ‫ע כי ל‪ ,‬ולס־ז שייך נשסה אתה‪ ,‬אלהי הראשונים והאחרונים‪ ,‬ע*א‬
‫*‬ ‫•‬ ‫‪, ,‬‬ ‫ג י ר «‬ ‫‪r T‬‬
‫ושפתותינו שכח כמרחבי‬
‫יתירה גם נ י וי ם )יע׳ אלוה כל בריות‪ ,‬אדון בל תולדות‪,‬‬
‫רקיע‪ ,‬ובהקדמוז התקו״ז‬ ‫בתום' שם ל*נ עיב( ולכן‬
‫)בתב(התשבחות‪,‬המנהג )ט׳ ו ע״א( דאיתסר‬ ‫• • ‪VI‬‬ ‫בכל ‪I‬‬ ‫המהלל ג י‬ ‫נתקן לו פ ר כ ס כ ה ונם ‪T \ 1-‬‬
‫ויי בהון ועינינו מאירות‬ ‫‪V-‬‬
‫ברחמים‪,‬‬
‫‪• ^ - 1‬‬
‫ובריותיו‬
‫‪V‬‬ ‫!■‬
‫בחסד‬ ‫ג » י‬
‫עולמו‬
‫‪V‬‬ ‫ביום טוב נ שפת כ ל הי‬
‫וכו׳ ושם תיקון כ״א‬ ‫המעורר‬ ‫ןישן‪,‬‬ ‫ולא‬ ‫;נום‬ ‫ל<נ‬ ‫ה‪:‬ה‬ ‫ער‪,‬‬ ‫ה כ ר ך ובו'‪ .‬נלנו ש( ‪:‬‬
‫הראשונים ;שנים‪ ,‬והמיןי׳ן נרךטים‪) ,‬סח;ה מתים הדא היא דכחיב נשמת‬ ‫אלד‪,‬י‬
‫וד‪.‬אתרונים ןרופא חולים‪ .‬פוקח עןרים וזוקף כל חי‪ ,‬ויעוין במחזור‬
‫ויטרי ובבית המדרש‬ ‫ו נ ו‪ /‬הנה ת חיל ת הבריא ה‬
‫ומתיר‬ ‫אלמים‪,‬‬ ‫כפופים(‪ ,‬המשיח‬ ‫כ ס׳ ש‬ ‫ב אבר ה ם‬ ‫ר‪.‬יה‬
‫ה׳יו צד י*א ואובר‬ ‫־■ •‬ ‫״‬ ‫*‬ ‫* ‪I‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪4‬‬

‫המדרשים ע׳ תקנ׳ו״ת׳ ;‬
‫והזוקף‬ ‫נופלים‪,‬‬ ‫והסומך‬ ‫אסורים‪,‬‬ ‫״ובו‬ ‫ם‬ ‫הי‬ ‫כד‬ ‫א‬ ‫כ‬ ‫ם‬ ‫י‬ ‫א‬ ‫י‬ ‫ב‬ ‫בה‬
‫ועל‬ ‫לבדך‬ ‫ולך‬ ‫נעלמים‪,‬‬ ‫וך‪,‬מפענח‬ ‫כפופים‪,‬‬ ‫היו כלולי ם כ ל גשסות‬
‫אנחנו‬ ‫ישראל ו ב ל נשפית הגרים‪.‬‬
‫וזיש נ ר ותו שב אנכי‬
‫עםכ ‪ ,0‬והנה ב ל הפצות שעשה אאעיד‪ .‬היד‪ .‬עם כ ל נ שפות בניי ו כ ל עשרה נסיונות ושה שליכו‬
‫אותו לאור כשרים היו עפו כ ל הנ שפיח ס כגיי ב ס סי ר ת נטשם ב א הברז וכיראה הג דול ה הזאת‪.‬‬
‫לבן גיקל ל ה ם לישראל עתה ל עכור הכורא ב׳ ה ביראה ו א הכ ה וע*נ א פ ה׳ ב כי ידעתיו‬
‫ל ם‪ 7‬ן אשר יצור‪ .‬את בניו ואת כיתו אחריו ושפרו ד ר ך ד‪ ,'.‬יצוה לשון היכור‪ ,‬שכל הנשטות‬
‫ס בנ׳י היו פהוברים עבו ב ב ל עשיות הפצו ת לבן בניו וביתו אחריו ישמרו ר ר ך הי‪ ,‬וו״ש לא‬
‫אה אבותינו ב ל ב ד גאל הקכ*ד‪ .‬אלא אף אותנו גאל עסהם‪ .‬עפהם‪ ,‬שהיינו ע פו־ ם טסש ב תיבור‬
‫עם אכיתיגו יתד כאתר‪ ,‬זבן בכרי ת ת ברי ת דרו כ ל הנשמות כ לו לי ם ו‪*1‬ש וו בי תי את בריתי‬
‫יעקב ואף את בדיתי יצחק ואף את בריתי אבר ה ם אזכור‪ ,‬כ ל אתי״ן ה י ר ו דבויים הם‬
‫הראשונים‬ ‫אי הי‬ ‫סורים ע ל הנ שכות שהיו כ לו לי ם עם האבות ב שעת כרי ת ת ברי ח‪ ,‬וז*ש‬
‫ור‪.‬אחיונים כא חד‪ ,‬כשהיו עדיין ד‪.‬אכות ל ב ד ם ב עזי ם הנ ה אז היה ה שייח אדון ל כ ל ה תולדו ת‬
‫שהיו פ חיברי ם ופקרסריס יחר עם האבות‪ ) .‬חפא־ ח שלפהו ‪:‬‬
‫ור־פא חולים פוקח מורים ) ‪3‬־׳‪,‬יעוין בזור‪.‬״ק ם׳ אטור צ־א ע־א ת*ת כ ד‬ ‫מהיד‪ ,‬מתים‬
‫סעםרא כסר‪ .‬דעאלו ד‪.‬בי יקיפון תגרין או סיםין עאלו הגי־ין וסיםק יקיפון בההיא‬ ‫י ת עי ק‬
‫לבו שא דלא •יפרון ראתרא הוא ראחער ו ר ב ת ‪ -‬קב*ה ייסי לון ובו* ניכהנה תי ציינתי י כי א שי ת‬
‫רכה‬
‫לד ‪67‬‬ ‫טשה‬ ‫הגדה של פשח‬ ‫קהלת‬
‫יכלתם ‪:‬‬ ‫כפי‬ ‫יורוך‬ ‫הם‬ ‫הן‬ ‫א*כ‬ ‫לשון‬ ‫ר ג ה פ׳ *• ח וקה״ר פ*« פס׳ דור הו ל ך ודור‬
‫ו כ ל קומה לפניןד לכד תשתחות פ’י®‬ ‫‪ J13‬ווהר פ׳ פ‪ 1‬הם רפ״ו ע״ב ע קס ד ע׳נ ע• *‬
‫הר הי ק מוהרי״ם סורום שוב זזנ׳ל לפניך‬ ‫וע׳ מנהדרין צ״א ע*כ<‪ ,‬הרי כי השי״ת מקורם‬
‫ל ב ד יכולים להשתחוות נם בקוסד‪ ,‬וקופה נ‬ ‫מהיח מתים ואה*כ רופא הולים ופוקח עורים ‪5‬‬
‫בתעצופוח‬ ‫ד‪,‬אל‬ ‫ואלו פינו מלא שירה‬
‫עוזך הנדול בכבוד‬ ‫עירה‬ ‫ואלו פינו מלא‬ ‫מודים‪,‬‬ ‫אנחנו‬ ‫כו׳ ע*כ אברים‬
‫עם;ד הנבור לנצח‬ ‫• ‪T‬‬ ‫ד ‪-‬‬ ‫*‬ ‫י•‬ ‫*‬
‫עפלנח בנו כו׳‬
‫י־־• י‬

‫והנורא בנוראות'ך‪,‬‬ ‫כים‪ ,‬ולשוננו דנה כהמון גליו‪ .‬ועפתותינו‬ ‫הן הם יורו כו'‪ ,‬פרן‬
‫עוז מ לך בשר ודם פינו‬ ‫מאירות‬ ‫« •‬
‫ועינינו‬
‫*י‪.*.‬‬
‫שכח כמרחבי רקיע‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫^ ‪t m‬‬ ‫^ ‪r.‬‬ ‫^ ‪t W‬‬ ‫ש»י‬ ‫הסניר הגדול מסעזריטש‬
‫כע ‪ s‬םיו ‪n‬ו פך ‪ S3‬כפותיי‬ ‫ע״פ כשמע וכירח‪ ,‬וידינו פרושית כנשרי‬
‫« » ‪ I‬יי‬ ‫‪4‬‬ ‫גדייו‬ ‫‪-‬‬ ‫‪ - 1‬די*‬ ‫‪ -‬ש ר‬
‫פירש‬ ‫‪ 11‬״ל‬
‫כ ל עור שר‪,‬סר־‪ ,‬ם סלפי ם‬ ‫אין‬ ‫כאילות‪,‬‬ ‫ורנלינו • יקלות‬ ‫שמים‪,‬‬ ‫חר‬ ‫א‬ ‫ל‬ ‫ך‬ ‫ל‬ ‫ס‬ ‫עכור‪.‬‬ ‫משל‬
‫•■ ‪I‬‬ ‫׳‬ ‫״■ ‪T -‬‬ ‫•• ‪• * T T‬‬ ‫‪1-1‬‬
‫ר‪,‬ופ‬ ‫פוי‬ ‫פקודותיו‬ ‫שיכץ לו סעודר^ הגה‬
‫לנ כו ר מבכרי ם‬ ‫נחשב‬
‫יכגו ל כ כו איך אוכל אנחנו מםפיקים להודות לןד יי אלהינו‬
‫פותו וסתירפים מפניו‪,‬‬ ‫ל‪ 1‬את יר״ח כ בו ר מלך ואלד־ד אבותינו‪ ,‬ולברך את שמף מלכנו‬
‫פ כ י פס ימרדו בי תילותיו‬ ‫אלפיים‬ ‫*•■די‬
‫אלפי‬
‫‪• I f T‬י‬
‫אלף‬ ‫«• «‬
‫מאלף‬ ‫•• ‪“ 4‬‬
‫אחת‬‫־ ־■‬
‫כ ר א ד לו‪ ,‬א ב ל אם ה מלך ‪-‬על‬
‫דן ר‪,‬ופ פגוש וזנו ש‬ ‫פעמים‪- ,‬הטובות‬ ‫רבבות‬ ‫ורבי‬ ‫עאסו ישלח מהיכלו א)ורוב(‬
‫‪ I‬ש *‬ ‫י ד‬ ‫‪ • 4‬י•‬
‫כ ‪ s‬ל יעבור ומות נ כ ל‬ ‫כדכי מעורה אז ירגיע‬
‫)עטנו( *עם‬ ‫עסעית‬ ‫ונפלאות‬ ‫נסים‬
‫•מות‪ ,‬פו ל ס ת ע « םו ת‬ ‫י ד‬ ‫ש ש •ן ד‬ ‫♦י ‪ 4‬ד‬ ‫*•‬
‫נפשו באסרו עמדי אץ‬
‫ס ל ך חי וקיים הן בעוזו‪,‬‬ ‫מטצרים‬
‫יי»־יין•‬
‫ועטנו‪ ,‬מלפנים‬
‫• ו ד י‬ ‫ו י ד '‬
‫אבותינו‪,‬‬‫“‬ ‫»־‬ ‫כלום ואך מה שנתח‬
‫בע ‪ s‬ם•ותו כ בי כו ל‪ ,‬נ דול‬ ‫עבדים‬ ‫י־ש*‬
‫ומבית‬
‫•יי‬
‫אלהינו‪,‬‬‫•י‬ ‫*ש‬
‫נאלתנו‪ ,‬יי‬
‫*ד‬ ‫‪ —I‬ו ד‬ ‫אוגר‪ .‬מירך אתן ל ך‪ ,‬וז״ש‬
‫לפ משום שנדלור‪,‬ו פחדים‬ ‫כלבלתניי‪,‬‬
‫ד '‬ ‫‪4‬‬ ‫•ג‬
‫וביטבע‬
‫ו ש ד‬
‫זנתנו‪,‬‬
‫‪*-‬ד‬
‫ברעב‬
‫ודש‬
‫פדיתנו‪,‬‬
‫דן‬ ‫ג*‬
‫אנו מעכסיגו אץ אנו‬
‫דק ב כ בו ד שמו‪ ,‬וי כן‬ ‫מלטתנו‪,‬‬ ‫הצלתנו‪ ,‬ומדבר‬ ‫מחרב‬ ‫מספיקים להודות וכו׳‬
‫׳‬ ‫י ‪ 4 -‬ש‬ ‫״ ־ ‪T I‬‬ ‫*• שן»י‬
‫לפי שפיצו תלוי בכדיזחיו‬ ‫א ב ל אתה הוא שבראת‬
‫ר‪,‬די ד‪.‬ופ נכיר ל; ‪ s‬ח כי‬
‫דליתנו‪,‬‬ ‫דן‬ ‫י «‬
‫ונאמנים‬
‫‪■* I‬גי ‪■ T‬‬
‫ורבים‬ ‫»‪• -‬‬
‫רעים‬ ‫‪• T‬‬
‫ומתלים‬
‫•י‪ 4‬ד ד •‬ ‫איברינו ונפחת באפינו‬
‫ד‪.‬ופ נורפ בנורפותיו ‪t‬‬ ‫עזבונו‬ ‫‪I‬־ *‬
‫ולא‬‫•‬
‫רחמיד‪,‬‬ ‫■ ש‪1 * -‬‬
‫הנהד עזרונו‬ ‫י־‬
‫רוה ונשמה ונתת בפינו‪ -‬עד‬
‫״• ד‬

‫ויר‪.‬י‬ ‫תטשנו יי‬

‫וד‬ ‫• ‪— I‬‬
‫ואל‬‫וי■‬
‫אלהינו‪,‬‬ ‫וי ••ן‬
‫חסדיך ‪i‬יי‬
‫יי ד י ו ‪T1‬‬

‫ולשוןי * *אער‬‫וישי י‬
‫באפינו‪,‬‬ ‫שנפחת‬
‫י ד ״ ג ד ו״»•‬
‫וניטמה‬
‫ג ד ד‬ ‫“‬
‫ורוח‬ ‫*‬
‫בנו‪,‬‬ ‫‪T‬‬
‫שפלגת‬
‫ש * *‪ 4‬ד‬
‫אברים‬ ‫“ ד •‬
‫כן‬
‫•י ‪1‬‬
‫לנצח‪ ,‬־־על‬ ‫▼י־‬
‫אלהינו‬
‫וש י*‬

‫וייןייעו‬
‫׳ ‪J 4 - 1‬‬
‫ויעריצו‪,‬‬‫*■ •‬
‫ררוממו‬
‫•‬ ‫‪I‬‬
‫וישוררו‬
‫* » ! ‪• ' -‬‬
‫ויפארו‪,‬‬ ‫‪I‬‬
‫וישבחו‬ ‫ויברכו‪,‬‬ ‫יודו‬ ‫הם‬ ‫הן‬ ‫בפינו‪,‬‬
‫״ ״ •‪S- 4‬‬
‫שמת‬
‫י ד ז‬

‫דמליכו את שמך ‪ 9‬לבנו ^‪ ,te:‬כי כל פה לך יודה‪ ,‬וכל לשון לך תשבע‪ ,‬וכל עין‬
‫לך תצפה‪ ,‬וכל ברך לך תכרע‪ ,‬וכל קומה לפניך תשתחוה‪ ,‬וכל הלבבות '‪.‬יראוך‪,‬‬
‫כמיזד‪,‬‬
‫‪ i r‬״‬
‫תאמרנה ‪4‬יי ד *מי‬ ‫• ו ד‬
‫עצעיתי‬
‫‪-‬‬ ‫‪ -‬ן‬
‫שבתוב‪ ,‬דכל‬ ‫י ד‬
‫כדבר‬‫‪ -‬ד ד‬
‫לשמך‪,‬‬
‫* ‪I v 4‬‬
‫יזמרו‬
‫*‪*-‬‬
‫וכליות‬
‫* ד‬
‫קרב‬
‫*^•‬
‫וכל‬
‫‪♦ 1‬‬

‫מציל עני מחזק ממנו‪ ,‬ועני ואביון מגוזלו‪ ,‬שועת ע;י‪.‬ים אתה תשמע‪ ,‬צעקת הדל‬
‫תקשיב ותושיע‪ ,‬מי ידמה לך‪ ,‬ומי ישוה לך‪ ,‬ומי ‪ 2‬פךך לך‪ ,‬האל הגדול‪ ,‬הנבור והנורא׳‬
‫אל עליון‪ ,‬קונה שמ‪:‬ם )?לץ׳ ?הללך‪ ,‬ונשבחך ונפאךך ונכרך את שם ל‪,‬ךשך‪,‬כאמור‪:‬‬
‫לדוד‪ ,‬ברכי נפשי את ץ‪ ,‬וכל קי־בי את שם רןךיטו ‪:‬‬
‫בנוראותיף־‪,‬‬
‫‪I v‬‬ ‫‪1‬‬ ‫;‬
‫וד‪,‬־ורא‬
‫ו “ ־ »‬
‫לג‪~ Y‬צד‪/‬‬ ‫‪V‬‬
‫הי בו ר‬ ‫“ •‬
‫עמך־‪,‬‬
‫‪* V:‬‬
‫ד‪.‬נדול •ב ןכ ב ו ד‬ ‫־“ ‪T‬‬
‫ה א ל ב ת ע צ מי ת \עד‪,^1‬‬
‫ה ט ^־ היו שב ע ל כ ב א ר ם ונשא‪:‬‬
‫או ת‬‫ד ד‬
‫לישריט נ‬ ‫‪ -‬נ ד •‬
‫ביי‪,‬‬
‫־ ד‬
‫צדיקים‬ ‫‪ -‬י * |‬
‫רננו‬
‫‪» -‬‬
‫וקדוש *שמו; וכתוב‪,‬‬ ‫פד‪1‬‬
‫שוכן ‪-‬עד‪ ,‬דמדיום‬ ‫‪ -‬ן‬

‫תהדה‬
 ‫סשה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת‬ ‫‪68‬‬
‫מ על ה טהשירות ות שבחות ו ה טדרוו ה םי םור יצ״ם‬ ‫בחצי הלילה וכף‪ ,‬נראה ל ר סז ב!וז‬
‫ב ע ל ה ה לי ל ה הזאת ד הנ ה כ ב ר נ תב אר ואינו נכנם לנ*ע בחצו ת ה לי ל ה כ*א לשמוע שירות‬
‫ות שבחות של ישראל‪ ,‬וז שה׳ב בי ב לי ל ה הזה‬ ‫הענין שאפר ס ס ה ב תגו ת ה לי ל ד‪ ,‬ולא אסר‬
‫ולק ח הוא ושכנו‪ ,‬יזכה ליק ת את הקכ׳ד‪ ,‬שנקרא‬ ‫כתבות כ סו שהקשו כנם־‪ .‬אך מבו אר בזוה״ק‬
‫)שנקרא‬ ‫הקכ״ ה‬ ‫הוא‬ ‫כ*>י כי עיקר הנם היה‬
‫הוא( ושכינתיה‪ ,‬הקרוב‬ ‫פתי‬ ‫‪1‬‬ ‫ובע‬ ‫תתרומם‪,‬‬ ‫ייפרים‬ ‫בפי‬ ‫תהלה‪.‬‬ ‫ה לי ל ה העת‬ ‫כחצות‬
‫‪• ♦ * • I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• י‬ ‫‪*T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫**‬ ‫י * ▼‬
‫כל‬ ‫הס‬ ‫ביתו‬ ‫אל‬ ‫ש ה ק ב׳ ה נכנם‬ ‫רצון‬
‫צדיקיט ר;תברןי״ ובל^טון חסיךים‬
‫מעל ה‬ ‫של‬ ‫הפמליא‬ ‫לג״ע להשתעשע כנ שבות‬
‫ב ס כ ס ת נפשות‪ ,‬הם נפשות‬ ‫תתד‪.‬לל‪:‬‬
‫» ‪▼- t‬‬
‫הדועזים‬
‫•‬ ‫♦ז‬
‫ובקרב‬
‫‪* T• “ I‬‬
‫תתקדע‪,‬‬ ‫* ‪I «4‬‬ ‫הצדיקים ובאותו תצות‬
‫הצדיקים שבנ״ע כולם‬ ‫לי ל »םח ל א נבנם לנ״ע ובמר‪J‬ך‪.‬לות ךבבות עמןד בית ;קוראל‪,‬‬
‫יקבצו ובאו ר־‪ '.‬אלהים‬ ‫ברנה ;תפאר שטןו מלכנו‪,‬‬ ‫כי אם לפדו ת את ישראל‬
‫וכל קדושיו עטו לשפוע‬ ‫אר‬ ‫ססצרים‪ ,‬והנה כן סכו‬
‫היצורים‪,‬‬
‫■‬
‫חובת כל‬
‫‪I - T‬‬ ‫־־‬
‫ודור‪",‬לזבן‬
‫' ‪., v‬ן‬ ‫‪T‬‬
‫בכל דור‬ ‫‪▼J‬‬
‫ו ל ק ב ל הטצות וטעים של‬ ‫בזוה״ק ו ב ר ע׳ ם כי כך‬
‫ישראל בעוה״ז‪) .‬תפארת‬
‫אבותינו‪,‬‬
‫ר «‬
‫אלחינו‪ ,‬ואלחי‬ ‫*‪I‬‬‫* *‬ ‫‪I T‬‬
‫לפניזז ‪1‬יי‬‫*‪ T‬י י‬ ‫ב ב ל לי ל פסת ה ק ב׳ ה‬
‫שלםר‪t (,‬‬ ‫לרומם‬
‫״•‬ ‫‪I‬‬
‫לפאר‬
‫י ‪ T‬״•‬
‫לשבח‬
‫‪ - I‬י‪* .‬‬
‫לר‪,‬לל‬
‫‪*• - I‬‬
‫סתעננ עם כ ל השטליא של ‪t‬להורות‬
‫ובכן‬ ‫ולקלם‪­ ,‬על‬
‫י‬ ‫‪<-4‬יי‬
‫לעלה‬
‫‪T I‬־־•״‬
‫לברך‬‫‪- M - 1‬‬
‫ולנצח‬ ‫! • •‪M‬‬
‫להדר‬‫‪1- 4‬‬

‫כל דברי שירות ותישבחות דוד בז‬ ‫»‬ ‫■וי•‬ ‫‪T‬‬

‫;>םי עבדך משיחןד‪:‬‬

‫ובכן;שתבח לומך לעד מלכנו‪ ,‬ד‪-‬אל המלך הגדול והיןדועז ב'טמ;ם ובארק‪ ,‬כי לך‬
‫נאה יי אלהינו ואלדד אבותינו‪ ,‬ופיר ואזבחה הלל המרה‪ ,‬עוז וממ‘^^לה‪ ,‬נצח‬
‫‪y‬‬ ‫•וו ‪T‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬ ‫‪• »* * J‬‬ ‫‪•* -‬‬ ‫‪T T‬‬ ‫‪4‬‬ ‫•‬ ‫י*‬ ‫י‪-‬‬ ‫יי‬ ‫יי‬ ‫‪VI‬‬ ‫‪TJ‬‬ ‫‪»T‬‬ ‫‪"1‬‬

‫לעמך ‪i‬הגדול‬‫והודאות י י ‪T- 4‬‬

‫ברכות » ‪T‬‬ ‫ומלכות‪▼4 ,‬‬‫קדשה ־ י‬ ‫ותפארת ■‪▼ V‬‬
‫תהלד‪V,v 4 • 4 ,‬‬
‫גדלה ו‪4‬י ב ו‪Y‬ר ה ‪,‬׳ ‪^ . I‬‬
‫‪y ^4‬‬
‫’ והקדוש‪ ,‬ומעולם ועד עולם אתד‪ ,‬אל;‬
‫;הללוך ;; אלדוןנו ועל( כל מעשיך וחםיךיך צךיקים עושי רצונך‪ ,‬וכל עמך בית‬
‫ויקדישו‬
‫ויעריצו |*‪»17‬‬
‫וירוממו »"•־■‬
‫‪I‬‬ ‫וישוררו י‬
‫‪I‬‬ ‫ויפארו •‬
‫וישבתי • ‪^ T‬‬
‫יודו•*ויברכו י ־ ־ ‪4‬‬
‫•▼‪T4 I‬‬ ‫ישראל‪ ,‬ברנה‬ ‫״‪▼•1‬‬
‫רמליכו את שמך מלבנו תמ־ד‪ .‬כי לך טוב לדדדות ולשמך נאה לזמר‪ ,‬כי מעולם‬
‫’‬ ‫ופד עולם אתה אל; ברוך אתה יי‪ ,‬מלך מהלל בתשבחות;‬
‫י‬ ‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫■״•‬ ‫‪▼ l * | V T l‬‬ ‫* •‪T‬‬ ‫►‬ ‫‪t‬‬ ‫‪>1‬‬ ‫־־‬ ‫־׳־ ‪T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫• י■‬

‫כליל דאעון על ם‪0‬ח אישדים זה*‬

‫ובכן ויהי בחצי הל;לד‪:,‬‬
‫אז רוב נסים הפלאת בל‪:‬לה‪ ,‬בראע אשמורת זה הלילה‪ ,‬נר צדק‬
‫נצרתו כנהלק לו ל;להי ‪ '.tj‬בחצי הלילה; זינת מלך נרר בחלום‬
‫הל‪:‬לת הפהדת ארמי באמש^;לה‪',‬רעור ‪:‬ישראל למלאך''רוכל לויולה‪.‬‬
‫^פתרוםמהצתבהציהל‪:‬לד חילם ל‪4‬נ מצאו בקומם‬ ‫רה« כחצי ה^יה;‬
‫בל‪:‬לח טיפת ‪7‬גיד הדושתיסלית בכוכבי לילה!' זיהי כחצי הלילה ; יעץ מחרך‬
‫לנופף אווי ד\ביג־ת פנריו בל;לה!פרע בל ומצבו באימון ל‪:‬לד לאיש המורות‬
‫בלילו‪/‬‬
‫־ ”‪T J‬‬
‫מדעזינהרג בו‬
‫‪ v; v‬־‬ ‫‪vl‬‬
‫בכרי‬
‫• ‪ J‬״‬
‫משתכר‬
‫• ‪ i‬־‬
‫ננלה רז הזות לילו‪ /‬רד‪.‬יבהצי הלילה‪:‬‬
‫!‬ ‫• י י ‪.‬‬

‫נושע‬
 ‫לה ‪69‬‬ ‫מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באר‬
‫ובכן ויהי ב ח צי הלילה‪ ,‬פיוט לשה‪-‬ג יסדו היה אל ירמיהו אל כל היהודים היושבים‬
‫ימאי רבו של ר*א הקליד )עיין ס בוא בארץ סגרים היושבים בפנדל ובתחפנחם ובנוף‬
‫לסחוור בבי רופא ובל*נ של רמל* ‪ 1‬ע' כ־ת ו ב א ר ץ ס ת ר ו ם וגו׳״ובישעי׳ י׳ א י׳ א שאר‬
‫מכת״י פמכען סי* ס״ט(‪ ,‬ומיוסד ע״ד השמו*ר עסו אשר ישאר מאשור ומפגרים ומפתרוס ונר‪,‬‬
‫י׳ ד‬ ‫ל׳‬ ‫וביחזקאל‬ ‫ם*פ י*ח פח ראה‬
‫לומר ליל שפורים שבו נושע מבור אריות פותר בעתותי והאשימותי את סתרוס‬
‫בגוען‬ ‫אש‬ ‫ונחתי‬ ‫לילה‬ ‫עשת בדויות לגדיקים‬
‫ועשיתי שפסים בנא ‪:‬‬ ‫כשם שעשת לישראל בפגריט ובו הגיד‬
‫ח י ל ם ל א מ צ או‪ ,‬כלה־כ )שמות י־ב ל' ‪0‬‬ ‫להזקיה ובו הגיד לדניאל סבוב האריות ובו‬
‫וינצלו את מצרים ‪:‬‬ ‫משית ואליהו פתנלין שנאמר אסר שומר‬
‫אתא בוקר ונם לילה‪ ,‬ועיין במדבר רבה טיסת נגיד חרועזת כד‪ ,‬ע׳ שופסים ד׳‬
‫ב׳ ושר צבאו סיסרא והוא יושב‬ ‫פ׳־ב‪ ,‬וזהו שאה׳ב )שפור‪ .‬י״ב מ־ב( ליל שפורים‬
‫הוא לה׳ להוגיאט פארץ מגרים‪ ,‬הוא ב ח ר ו ש ת הנוים‪ ,‬וטיסה לשון התעופפות‬
‫כלה־כ )איוב ם' כ* ‪ 0‬יטוש עלי אוכל ‪:‬‬ ‫הלילה הזה לה׳ שפורים לכל בני ישראל‬
‫ס ל י ן ^ דרכת‪ ,‬כלה־כ )איכה א' ט׳־ו( סלה‬ ‫ליל‬ ‫שנם לדורותם היא‬ ‫לדורותם‪,‬‬
‫כל אבירי ‪:‬‬ ‫שפורים לגאולה וישועה ‪:‬‬
‫ב כ ו כ ב י לי ל ה‪ ,‬ע' שפטים ה׳ כ׳ הכוכבים‬ ‫ב ד א ^ ז א ש מו ר ת זה הלילה‪ ,‬הפייטן יסר‬
‫בפסילותם נלחסו עם סיסרא ‪:‬‬ ‫כפ*ד ד׳ אשמורות הוי הלילה נס צ א‬
‫שתגות לילה הוי ראש אשמורת‪ ,‬שתים י ע ץ מחרף‪ ,‬זהו סנחרב כיר‪'.‬כ )מלכים ב'‬
‫י׳ ט ט'‪ (1‬דברי סנחרב אשר שלהו לתרף‬ ‫האחרונות‪ ,‬וי עוין באיכה ב׳ י׳ ט קומי רוני‬
‫בלילה לראש אשסרותשזהו המקור לתקין הגו ת‪ :‬אלהים חיים• לנופף‪ ,‬להרים יד כלר‪*.‬כ )ישעי׳‬
‫נ ד צ ד ק נצחתו כנחלק וכו׳‪ ,‬אברהם אבינו י׳ ליב( ינופף ידו הר בית ציון נבעת ירושלים‪.‬‬
‫נגח את הד׳ פלכים בתלוק הלילה‪ ,‬בראשית אמי‪ ,‬ירושלים שאוה למושב לו )תהלים קל־ב‬
‫י־ד ם*ו‪ ,‬ועיין בביר פ ם'נ ו׳ אסר הקכ״ה י*נו‪ ,‬ועיין פיוט הקדיר לא׳ דסוכות המתחיל‬
‫אביהם פעל עפי בתגי הלילה אף אני מועל את היה הנות סכי■ הוב'‪:‬זש‪ ,‬פלה״כ )ש*ב‬
‫עם בניו בחצי הלילה‪ ,‬ואימתי‪ ,‬במגרים וכו׳‪ ,‬י*ם ו׳( הובסתי היום את פגי כל עבדיך‬
‫ונר• פנריו‪ ,‬ע׳ ם*ב י׳ ט ל׳׳ה וישעיה ל*‪1‬‬ ‫וע׳ פדו״א םנ'>;‬
‫דנת מלך נרר בחלום הלילה‪ ,‬עיין ל־ו‪ ,‬וזה היה בליל פסח ע' שמו־ד והגהות‬
‫הרש׳ש שם אות יו׳־ד ‪:‬‬ ‫בראשית כ׳ נ׳ ויבא אלהים אל אביסלך‬
‫כ ר ע בל ומצבו‪ ,‬בל אליל של בבל ומלה־כ‬ ‫בחלום הלילה ונ ר‪:‬‬
‫)ישעיה ר*ם מ־ו( כרע בל קרם גבו‪,‬‬ ‫ד &הדת ארמי באמש לילה‪ ,‬ע׳ בראשית‬
‫ל״אכ״ד ויבא אלהים אל לבן הארסי ומצבו הוא בסיסו שהיה עימד עליו‪ ,‬ועיין‬
‫בחלום הלילה ונר‪ ,‬ושם שם פ׳ ב ויוכח א מ ש ‪ :‬בבראשית רבה פס־ת תנין אחד היה לו‬
‫^ ר א ל ישר לאל כן׳‪ ,‬ע׳ בראשית ל־ב לנבוכדנצר וכר ובכתובים אתרוגים מהגנוזים‬
‫האריכו במפלתו של כל ‪:‬‬ ‫כ׳׳ה האבק איש עפו עד עלות‬
‫השחר‪ ,‬ובלה׳ב הושע י׳ ב ה׳ ו י ש ר אל ל אי >צ חמורות‪ .‬דניאל‪ .‬עיין שם י׳ י׳ א‪.‬‬
‫גנ ל ה רז‪ ,‬של נבוכדנצר‪ ,‬שם ב׳ י״ם‪:‬‬ ‫מלאך ויכל ונר ‪:‬‬
‫מ ש ת כ ר ב כ לי קודיפ‪ ,‬בלשצר‪ ,‬עיין דניאל‬ ‫זרע בכורי פתרום‪ ,‬עיין בראשית י׳ י*נ‬
‫וד ל'• נושע מבור אריות‪,‬‬ ‫ופגרים ילד את לודים וגר ואת‬
‫פ ת ר ו ס י ם ‪ ,‬ובירמי׳ ר״ם מיד הדבר אשר דניאל‪ ,‬עיין שם י ‪ .‬פותר בעתותי לי ל ה‪,‬‬
‫יש‬ ‫‘‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת משה‬ ‫‪70‬‬
‫ו בכן ואמרתם זבח פסח וכו׳ ואל הבקר יש מנקדים בע תו ת‪ /‬ור״ל פותר חזיונות‬
‫‪ p‬וכר לשור ערך־ ‪ jjoD‬פה מהאבות מבעיתי לילה‪ ,‬אבל מלבד שהיה יכול לומר‬
‫הקרומים קייפו את התורה עד מ ל א ניתנה בעותי לילה‪ ,‬הנה תיבת לילה החותמת‬
‫היה פ ח ס ת נודר דבקות גס מס ב ס קו ר הקדו מ ה‪ ,‬כי כרוו מוסבת על ליל ססח דוקא‪ ,‬ויתאים‬
‫יותר לסרש מלשון עת‬ ‫מ כ י ענץ א מר‬ ‫עד‬
‫הניע ליד ם ד‪,‬רנישו את לילה‪ ,‬שנאר‪ .‬נטר אגגי וכתב ככהפיוס הבא שהוא‬
‫מיום שני של פסח‬ ‫‪- T J‬‬ ‫; ‪• T -‬‬ ‫‪* r‬‬ ‫‪r j -‬‬ ‫ה קיו ס ה המי־ך לו‪ ,‬כי‬
‫ה תו ה׳ק בא בת היתה □פריס בלילה‪ ,‬ויד‪.‬י כחצי הלילה;‬
‫מסגרת סוגרת בעתותי‬
‫עונת ססת‪ ,‬ובתהלים ל״א מ״ו‬ ‫! “‬
‫בנרד‬
‫* ‪V V‬‬
‫עליו‬
‫‪T t‬‬
‫עוררת נצחך‬
‫‪T‬‬ ‫־* ‪l‬‬
‫סקד ם עד מ ל א נ ב ר א‬
‫רק שהיתר‪ .‬לילו‪ /‬פורה תךרוך לשומר מה בידך עתותי‪ ,‬ומבאתי‬ ‫העולם‪,‬‬
‫בב חינ ת פ ה שכ ה ל ס ע ד ה‬
‫בספר השרשים להידיק‬
‫ערך עות שהביא כי‬
‫ס ה ש תל סלו ת זה העולם מל;לו‪ /‬צרח כשומר’ושח אתא‬
‫מ הו א כסע שה ובזםן‪,‬‬
‫ברןר ונם לי ל ה‪ .‬ויהי בחצי הלילה* נם רבותינו ז׳יל זכרוהו‬
‫והאבות הקדומים שהיו‬
‫דבקים ב ה מו ר ס הרנישו ר[רב יום אשר הוא ל^‪ i‬יום ול‪4‬ן כפול באמרם ‪ 1‬ב׳ק‬
‫ס׳׳ט ע״אז לעתזתי ערב ‪:‬‬
‫ל;לד‪ /‬ךם'ד‪,‬וךע כי לך היום'אף‬ ‫השייך‬ ‫הקרושה‬ ‫את‬
‫ו כ ת ב ספרים בלילה‪,‬‬ ‫ל‪ 1‬היםן‪,‬‬ ‫או‬ ‫להסעשה‬
‫ע' ילקוט שמעוני‬ ‫לך הלי‪/‬ז‪ /‬שומרים הפרןר לעיךך‬ ‫ולכן כשהניע יום פ״ו‬
‫אסתר רמו תתרנ״ח‬ ‫כל היום וכל הלןלה‪ ,‬תאיר'כאור‬ ‫בניסן אף שעדיין ל א‬
‫בלילה ההוא‪ ,‬ארבעה‬ ‫יום חשכת לילה; ויר‪.‬י כחצי הלילה;‬ ‫נתקדש היום הזה כ ל י‬
‫פעמים נתיב בלילה‬ ‫־)‪T :‬‬ ‫ד ‪~ S‬‬ ‫ולא היד־‪ .‬עדיין שום‬
‫ב לי ל שני של פ ס ח אומדים זה ‪:‬‬ ‫סבוה עליו סי ם הרניס‬
‫ההוא וארבעתם היו‬
‫שתים‬ ‫פסח‪,‬‬ ‫בליל‬ ‫ובכן ואמרתם זבח פסח ‪:‬‬ ‫הבצור‪.‬‬ ‫אאע׳ה סניכיות‬
‫אומץ נ בו רו תי ר ה פ ל א תי' כ פ ס ח‪ ,‬ביד בניה של רחל‪,‬‬ ‫הנשרשת‬ ‫של קרבן פס ח‬
‫הז ה‬ ‫והיום‬ ‫כ ק דו ס ת‬
‫ושתים ביד בניה של‬
‫מכת בבורות‬ ‫לאה‪.‬‬
‫ת‬ ‫א‬ ‫ש‬ ‫נ‬ ‫ת‬ ‫דו‬ ‫ע‬ ‫מו‬ ‫ל‬ ‫כ‬ ‫ש‬ ‫א‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫״‬ ‫סעצםו‬ ‫ורק‬ ‫ונודר!‬
‫וזד־‪ 1‬ואל‬ ‫לע ש^ד־‪.‬‬
‫סנחרב ביד‬ ‫‪t TJ‬חי' ך«ה צו ת ‪ >1‬לי ל ומפלת‬
‫אזר‬‫‪Tj‬ת ל‪V:‬‬ ‫‪V‬פ “ס ח‪• ,‬נ ♦לי‬
‫והבקר ‪ p‬וכר ל סו ר‬
‫פסח‪,‬ואםדחםזבח פ ם ח‪ :‬דלתיודפקת בני* של לאה )משה‬
‫עדך ססת‪ .‬כי ב ק ר נאסר‬
‫וחזקיהו(‪ ,‬ושתים ביר‬
‫בגיר‪ .‬של רחל )גדעון‬
‫כהום היום כפסח‪ ,‬הסעיר נו‪:‬יצים‬ ‫‪nco‬‬ ‫נ־כ אצל ק‪ -‬בן‬
‫כסש׳ג וזבחת ‪ ncB‬ל ה׳‬
‫רץ ומרדכי(‪ ,‬ד*א זה לילר‪.‬‬‫‪VJ‬‬
‫כפסח‪I ,‬ואל ‪I‬הבקר‬
‫‪t‬‬ ‫•'‪/‬ין־ ‪-‬‬
‫‪t t‬‬
‫‪1\7‬נות •י■מצות‬ ‫אל היך‬
‫דכתיב‬ ‫סיסרא‬ ‫של‬ ‫זכר‬
‫הכוכבים במסירותם‪ ,‬ועיין סדרש פגים אחרים נוסח ב• אסתר פ*ו‪ ,‬והגרייו שטרן ז‪*1‬ל‬
‫בבאורו כתב כי מכה שאמרה אסתר גו מי עלי לילה ויום ובמדרש אסתר י׳ ג י*ד ום*ו‬
‫בניסן‪ ,‬והרי בי־נ בו נקראו סופרי המלך וע״כ ד היהז ה בלילה ולמרדכי נודע תיכף והודיע לאסתר‪:‬‬
‫פו ר ה תדרוך‪ ,‬סלה*כ )ישעי׳ ם*נ נ׳( פורה דרכתי לבדי• ל^זומר מה מלילה‪) ,‬שם כ־א‬
‫י׳ א— י׳ב(‪ ,‬ק ר ב יום ונן‪ /‬מלר‪*.‬כ מכרי׳ י״ד ז׳( והיה יום אהד הוא יודע לה׳‬
‫לא יום ולא לידה וד‪.‬יה לעת ערב יהיה אוי‪ .‬כי לך יום וכו‪) /‬תד‪.‬לים ע‪-‬ד נרז(‪ .‬עזומרים‬
‫■ ‪.‬‬ ‫הפקד וכו׳‪ ,‬מלה־כ )ישעי׳ ס*ב ו׳( •‬
‫אומץ נבורותיך‪ ,‬בקדושה ליום שגי של פסה יסדו ר' אליעזר הקליר >ע׳ מבוא למחוור‬
‫רוםז«• ב ר א' פ כ ל מועדות כו׳‪ ,‬ע׳ ר׳ ה ד׳ סע־א רגל שבו )בניסן( ראש­‬
‫' ד‪.‬שנד‪.‬‬ ‫'‬
‫ל ו ‪71‬‬ ‫קהלת סשה‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫באד סרים‬
‫אנחנו‬ ‫א ד הי ך צאן וכקר‪ ,‬וכעת שניתנה החררה‬ ‫ר‪.‬שגה לרגלים‪ .‬גלית לאזרחי‪ ,‬אברהם‪ ,‬ע׳‬
‫כידוע‬ ‫סעוררים ע׳י ה ט ע ש ח |«זו כזכרון הפ ה‬ ‫ב*ב ס*ו ‪7‬״א כתיב הכא איתן האזרחי וכתיב‬
‫שדזיו‬ ‫כ ל רנעיסק ובו׳( אח ‪ ni'S '30‬הקרושרז‬ ‫ר‪.‬תם מי ר‪.‬עיר ממזרח צדק וכי• כחום היום‬
‫אסח(!‬ ‫אבותמו סרני סי ם כ ד כ קו ח שלהם‪) .‬חורת‬‫בפסה‪ ,‬ע׳ סדר עולם רבד‪ .‬ס׳יה‪ ,‬סד״ר‬
‫ר א ש מבית רשע‬ ‫בראשית ם״נ ופדר׳א‬
‫מחצת וכו'‪,‬‬ ‫סכ׳נז‪ .‬ה מ עי ד נוצצים‪ ,‬זבי לשוי עך]י & ‪ ,nc‬וא־‪-‬תס זבח‬
‫רסז‬ ‫כתכי הראשונים‬ ‫האכיל מלאביס ומלה‪-‬ב‬
‫כם*ז‬ ‫הסן‬ ‫לתליית‬ ‫ונוצצים סבח‪ :‬זועמי סדומים ולודיטו באש‬ ‫)יחזקאל א׳ ‪n‬‬
‫ב>בוק וישבוח‬ ‫כניס]‬ ‫כפשת' הלץ לוט מהם ומצות‬ ‫כעק נחשת קלל ‪:‬‬
‫‪,‬ד!םץ' ספ ח ר ת‪ ,‬וד־‪.‬עני)‬
‫כ• ק םר‪ 1‬נ הפן ישנו‬
‫חל ץ לוט‪ ,‬מלה‪-‬ב אפה כרןץ פסזת טאטאת אז־מת‬
‫׳ )מעלי י־יא ח׳(‬
‫עם אחד ספוזר וספורר‬ ‫נחלץ‪ .‬מוף ומף כעבר״ בפשח‪1 .‬אם‪-‬ת=‬ ‫צדיק סצרד‪.‬‬
‫ונו' שאין בהם אחדוח‬
‫ומצות אפה‪ ,‬בראשית עח ססי׳‪; :‬ה ראש בל און מחצת‬
‫נם בהיותם בין העפים‪.‬‬
‫וישראל תקנו ב הה אספם‬ ‫י*ט ג*• סו ף ונוף‪ ,‬בירת בליל שמור פסח‪ ,‬י כביר על בן‬
‫ככ תוב נ ק הלו היהודים‬ ‫מצרים פ׳עייןו׳ ‪ :‬הושע בכור פשחת בדם פשת לבלתי‬
‫וגו'‪ ,‬וזהו ענין העופר‬
‫מעפר ש הו א‬ ‫ס ל שון‬
‫ר א ש כ ל און‪ ,‬ראשית תת משחית לבא בפתחי בפשח‪,‬‬
‫כפו‬ ‫העפרים‪,‬‬ ‫קיבוין‬ ‫כל בכור‪ ,‬מלה*כ ואמיתס זבח ‪0‬םי׳ ; משגרת שירה‬
‫עצסו‬ ‫הפן‬ ‫ה אפר‬ ‫>תהלים ע״ח נ״ « וין‬
‫כל בכור במצרים ראשית בעתותי פשת נשמדה מך;ן בצליל‬
‫קופצא‬ ‫מלוא‬ ‫אייתי‬
‫ורח* עשרה‬ ‫רידכו‬ ‫אונים באהלי חם ‪ :‬עועורי עומר פשת שורפו משמני‬
‫כפפא‬ ‫ככרי‬ ‫אלפי‬ ‫משגרת סוגרה‪ ,‬יריחו פול ולוד ביקר )קוד פשח‪ ,‬ואבתט‬
‫רירי‪ ,‬בי קופץ הוא‬
‫קיבוץ האזנכעות על פס‬
‫ומסגרת זבח ם־״; שד היום בנוב לעמיד‬ ‫סנרת‬
‫>יר‪.‬ושע א׳׳• נ>‪1‬זמדד‪.‬‬
‫יר היינו שסה שנעשו‬ ‫מדין‪ ,‬ע״י גדעון‪ .‬עד געה עונת פשת פש)ד כתבה‬
‫אחד זה ד ח ה‬ ‫קיבוק‬
‫לקעקע צול בפשת צפד‪ ,‬הצפית‬ ‫בצליל שעורי פוטר‪,‬‬
‫רירית וע*כ הפיר י®‬ ‫ע׳ שפנזים ז׳ י*נ‬
‫שייכות תליית הפן כיום‬ ‫ערוק ד‪.‬שלהן בפשח‪:ncBWTcrrri^i .‬‬ ‫ובילקוט אסתר סי'‬
‫)שם‬ ‫הזנוסר‪.‬‬ ‫שקרבו‬ ‫קהל כנשה הדשה צום לשלש‬ ‫תתרג־ח הנ*ל ומדרש‬
‫פשפואל( ‪:‬‬
‫בפשדת ראש‘ מבית רשע מחצת‬ ‫וי^רפכ‪-‬ח‪ .‬פול ולוד‪,‬‬
‫תעוז ידןד ותרום‬ ‫ע׳‬ ‫גבורי סנחרב‬
‫ימיגף־ כליל‬ ‫בעץ המשים בפשת" ‪ W‬אלד‪.‬‬ ‫ישעי׳ ם־ו י״ט‪ ,‬ירמי'‬
‫י‬ ‫ר־‪.‬תקרש‬ ‫רגע תביא לעוצית כפשת תעוז‬ ‫ידו ס'‪ ,‬וביחזקאל‬
‫‪,‬‬ ‫’ יי ד‬ ‫’‬ ‫י׳ ה'• בי ק ד יקוד י‬
‫פ סו‪ /‬ע״ סנהדרין צ*רי ע*ב וברש־י ישעי׳ ל' כ*ם‪ .‬סו ד היום כניב כ ף‪ ,‬כך אפר סנחרב‬
‫ע׳ ישעי׳ נ׳ ל״ב ובגט׳ סנהדרין שם ע*א‪ .‬נעה‪ ,‬הניעה ‪:‬‬
‫פ ש ‪ T‬כתבה‪ ,‬בנלשצר‪ ,‬ע׳ דניאל ה׳ ה*‪ .‬ל ק ע ק ע צול‪ ,‬היא בבל כלה*כ )ישעי׳ מ‪-‬ר‬
‫כ־ז( האומר לצולה חרבי‪ ,‬שיושבת בעמק* צפה הצפית‪ ,‬מלהיב )ישעי׳ כ׳יא ר‪ ,1'.‬ועי‬
‫י‬ ‫בראשית רבה פ‪* 0‬ד‪:‬‬
‫ל של ש צום בפסה‪ ,‬ע׳ מגילה ם״ו ע־א‪ .‬עתי א ל ה רנס‪ ,‬ישעי׳ ‪ 1*0‬ט׳‪ .‬לעוצית‪,‬‬
‫ארם‬
 ‫באר מריזם‬ ‫דגדה של פסח‬ ‫קהלת טשה‬ ‫‪72‬‬
‫כ״ב‬ ‫‪ tfnpan‬חג םס‪ 71‬הנח בסמנח ■שתים ר«״נ ארם‪ ,‬שבני ארם עוץ בראשית י׳‬
‫ובאיבה ד׳ כ‪-‬א יושבת בארץ עוץ ‪:‬‬ ‫שנינו ואלו עוכרין כששח מתח ‪,‬הבבלי'‬
‫לו נ א ת כן‪ /‬ע׳ בראשית רבת ם״ו ב׳‬ ‫כי‬
‫שכד ‪,‬השדי' חושץ »ו־‪.‬ארוםי' זיתום ‪,‬הפגרי'‬
‫עהים לך יום אף לך לילה כד לך גאה‬ ‫וכר‪ ,‬שכבר העירו בי נקטה הססנה ארבעת‬
‫לומר שירח ביום לך‬ ‫סיני חטץ שעוברין‬
‫בששת וכילש נתכנו על י ד ך ו תרו ם ימינך כ לי ל ה ת ק ד עז נאת לרפד שירח בלילה‬
‫כד עשית לנו נסים‬ ‫* ‪ - J‬ו ­‬ ‫‪-‬‬ ‫‪4‬‬ ‫ן‪1‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫ו י‬ ‫‪I IT‬‬ ‫שס ‪po‬ן‪o‬ם סצרים בבל‬
‫דע ‪ , nOS‬סוסרחם זבח פסח•‬ ‫אדם ואדום שהן הס‬
‫בלילח ואמרנו לסניך‬
‫שירה בלילה )ישעי׳‬ ‫כי למאה‪ .‬כי לו;אה‪.‬‬ ‫שסשלו‬ ‫הארבע מלכיות‬
‫אדיר במלוכה‪ ,‬בחור כהלכה‪ ,‬גדודיו ל׳( השיר יהיה לכם‬
‫ובשו‬ ‫ישראל‪,‬‬ ‫על‬
‫כליל התקדש ההג;‬
‫שרם‬ ‫ו‬ ‫כבל‬ ‫שסצרים‬
‫לו‪ ,‬לך ולך‪ ,‬לך כי לך‪,‬‬ ‫עברו כששח כן נם‬
‫ע׳‬ ‫א די ר במלוכה‪,‬‬
‫ירושלמי ר״ה‬ ‫סלכוח אדום ח עבור לך אף לך‪ ,‬לך יי הממלכה‪ ,‬כי לו‬
‫ם״ד ה״ו עכר והזכיר‬ ‫סן הארץ בשסח‪ ,‬נאה כי לו יאה; דנול במלוכה‪ ,‬הדור‬
‫שבנישן עתירין לר־‪.‬נאל‬
‫יכמקום האל הקדוש<‬ ‫כהלכה‪ ,‬ותיקיו י^^םרו לו‪ ,‬ון ויו ונו׳ ;‬ ‫ב׳ב ‪:‬‬
‫אדיר במלוכה וכד‪,‬‬ ‫א די ר במלוכה כר זכאי במלוכה‪ ,‬חסין כהלכה‪ ,‬טפסריו‬
‫* ‪T‬‬ ‫־־ ‪1‬‬ ‫‪T‬‬ ‫▼ • ‪P‬‬ ‫• נ‬ ‫• י י־‬
‫ובבבלי פגחות נ־ג‬ ‫מלך במלוכה י<»םרו לו‪ .‬י ן ויו וני־ ‪; :‬חיד במלוכה‪,‬‬
‫סע״א יבוא אדיר ויפרע‬ ‫כף‪ ,‬זסהיב )ששלי‬
‫?ביר כהלכ ה‪ ,‬למוריוי<‪ 1‬מרו לו‪ .‬יו ויוונו■•‬
‫לאדירים מאדירים‪ ,‬יבא‬ ‫ח׳( כי םלכים יסלוכו‬
‫אדיר זה הקכ״ה דכחיב‬
‫ורוזנים יחוקקו צדק‪ ,‬מלך במלוכה‪ ,‬גורא כהלכה‪ ,‬מביביו‬
‫“ ■ ^ ‪T T‬‬ ‫‪T‬‬ ‫■ש■‬ ‫• »‬ ‫שן י ו‬

‫אדיר במרום ה׳ ויפרע‬ ‫היינו שתקכ״ה הוא י<נמרו לו‪ .‬ין יין ‪ w‬׳; סניו במלוכד״‬
‫‪T‬‬ ‫י ‪4‬‬ ‫■‪TT‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪t‬‬

‫לאדירים אלו ישראל‬ ‫סיך על הסלוכה‪ ,‬פודה כהלכה‪ ,‬צדיקיו יאמת ל‪ .1‬יוולוונר;‬
‫כל‬ ‫שנאמר ואדירי‬ ‫עזנאניו‬ ‫במלוכה‪- .‬רח־ם כהלכה‪.‬‬ ‫קדוש‬ ‫ששלבי בו״א הם קשורים‬
‫הסצי בם‪ ,‬מאדירים‬
‫• ו ‪» -‬‬ ‫שי‬ ‫• »‬ ‫‪I‬‬
‫וסשועכדים להסלוכה‬ ‫‪t‬‬

‫יאמרו לו‪ .‬דך ויך יבי ‪ :‬תקיף במלוכה‪,‬‬

‫אלו המצרים דכתיב‬ ‫ואין להם כת לזותר‬
‫לתעובד על רצונם תומך כך‪,‬לכה‪ ,‬תמיטיו יאמרו לו‪ ,‬לך‬
‫צללו כעיסרת בסיס‬
‫אדירים ;‬ ‫ואינו נוהג בהם כבור‪ .‬ילף׳ לר ‪ 'V‬לו־ לזי אף’ לך׳‬
‫יאה‪:‬‬ ‫נאה‪• ,‬כי לו‬ ‫הממלכה‪• ,‬כי לו‬ ‫ואף שה סלך שו ‪p‬‬
‫ל ך ולך‪ ,‬לך כי‬ ‫•‬ ‫» י‬ ‫▼י‬ ‫'‬ ‫‪♦ - -‬‬ ‫‪t‬‬
‫בשיבא‬
‫‪t‬‬
‫נדר וכד ס״ם‬
‫לך‪ .‬לך אף‬ ‫וקודם שפב^ על מם רביעי 'אשר ‪1‬ה ‪:‬‬
‫הנני מ כן ומזמן י‪;2‬ם?)ןות ‪ 013‬ןבי?ני שלאךבע‬
‫שיצר‬ ‫דבר‬ ‫לידו איזה‬
‫לך‪ ,‬לך ה׳ הממלכד״‬ ‫להשלובה אז לא יושב‬
‫ראשי‬ ‫שהם‬ ‫נודע‬ ‫כ‪1‬ם‪ />1‬לשם יהוד קון׳^א בריך הוא‬
‫לו לעשותו‪ ,‬וכל עצסו‬
‫כתובים‪ ,‬י ך דומיה‬ ‫^;ינ תי ה על ^לי ההוא ט^יר ןגןלם‬
‫הוא נצרך להסלוכד‪.‬‬
‫תהלה ו ל ך ישולם‬ ‫ןל ישראל;‬ ‫לסען יוכר סלכותו‪ ,‬שאני‬
‫גדר )תהלים ס־ה ב' ‪/‬‬ ‫העולם‪,‬‬ ‫ך‬ ‫ל‬ ‫מ‬ ‫אלהינו‬ ‫״־‪,‬‬ ‫ה‬ ‫ת‬ ‫א‬ ‫ך‬ ‫רו‬ ‫ב‬ ‫בשלובה‬ ‫השי״תשהואטלך‬
‫‪T‬‬ ‫‪t‬‬
‫‪• V IV‬‬ ‫*•‬ ‫‪v:‬‬ ‫‪Tt‬‬ ‫‪T -‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬
‫ל ך ה' הגדולה ונד‬ ‫ב‪ 1‬ר א פ רי ה‪3‬י‪£‬ו‪ J‬ושווזוו נ‪!1‬םבששכ»ד‬ ‫עצסח שאינו טשועכד‬
‫כ י כ ל גשסים ובא ‪p‬‬ ‫‪V T‬‬ ‫י• *■ * ‪^ I‬‬ ‫לתפלובת‬
‫י״א<‬ ‫כ״ט‬ ‫)דהי״א‬ ‫כרוך‬
‫י ך יום א ף ל ך לילה )תהלים ז ד ד ם־ס ל ך שפים א ף ל ך ‪ p K‬נשם ם*ט י*מ‪ ,‬ל ך ה׳‬
‫הפבלכה )דה׳י שם‪ /‬וראה ב‪ 1‬רר ש״ו ב׳ לך יום אף לך לילה וכו׳ הבאתי לעיל ססקא בי‬
‫ל‪ 1‬נאה‪:‬‬
‫אדיר‬
‫ל ז ‪73‬‬ ‫קהלת משד•‬ ‫הגדר‪ .‬של פסח‬ ‫באר סרים‬
‫ל ה ס לו כ ה והוא תקיף וכ על ה־כלח כול ם זנקרא‬ ‫ה‪ 3‬ל ארזחמדה טובה ורחבה לכל' לאכול‬
‫נ בו ר כדאיהא )יוםא ס*ם ע־ב( הן ‪ p‬גבורותיו‬ ‫מ פ רי ה ו ל ש בו ע מ טו ב ה‪ ,‬סבעו בלה׳כ‬
‫ששסע הראתו ושותק שהעכי׳ם םחר‪1‬וין וסנדאין‬ ‫אשר נתת לאבותעו‬ ‫)גהפית ט׳ ל״ו(‬
‫ראוסרין טה שרי בי נעכרנו והוא י חכרך סוותר‬ ‫לאכול את פריה ואת טובה וגר‪ ,‬אמנם בסוטה‬
‫ואין‬ ‫ר « נו‬ ‫לעוכרי‬ ‫י״ר ע*א נקטי ספני‬
‫גגיעד‪.‬‬ ‫שום‬ ‫לה ש׳י‬ ‫ו א ת׳כ מ כ ר ך כ ר כ ה אחרונ ה‪:‬‬ ‫פשה‬ ‫גתאוה‬ ‫פה‬
‫משיאה טגים בהגהנת‬ ‫הע!‪-‬לם‪,‬‬ ‫מלוד‬ ‫אלחינו‬ ‫יי‪,‬‬ ‫אתה‬ ‫ברווד‬ ‫לאכול‬ ‫וכי‬ ‫לא׳י‬ ‫ליכנם‬
‫״‬ ‫▼ * ‪T‬‬ ‫ש י ו‬ ‫‪» TI‬‬ ‫‪T‬‬ ‫“ ‪1‬‬ ‫י‬ ‫‪T‬‬
‫הסל וכה שטה שסקרב‬ ‫פפריה הוא אריך או‬
‫את ישראל וסרהק את‬
‫ועל‬‫ו ­‬
‫הנפז‪,‬‬
‫•»י*יו‬
‫פרי‬
‫!•‬
‫ופל‬ ‫הנפן‬
‫“ * » !‬
‫על‬ ‫‪-‬י‬

‫טובה‬ ‫חמיה‬ ‫ארק‬ ‫הע‪ ▼1‬ידד״ ו ־ יועל‬ ‫תנובת‬ ‫לשבוע פטובה הוא‬
‫העכי׳ם והו רק ס הס ת‬ ‫‪T‬‬ ‫‪♦ ,‬‬ ‫• • ‪F‬‬
‫‪t‬‬ ‫■‬ ‫“‬ ‫■‬
‫גדין ובר‪ ,‬ובדרוש‬
‫שישראל עוברין אותו‬ ‫לאבותינו‪,‬‬ ‫והנחלת‬ ‫שרצית‬ ‫ורחבה‪,‬‬
‫••‬ ‫‪ -‬ד‬ ‫! • ן ־ י ן ^‬ ‫* ▼ י ש י‬
‫הארץ‬ ‫קדושת‬ ‫על‬
‫וסעטצטין ע‪ 1‬טם עבור‬ ‫רחם‬ ‫מטובה‪,‬‬ ‫ולטבוע‬ ‫מפרית‬ ‫לאכול‬
‫• »‬ ‫‪r‬‬ ‫י‬ ‫‪-‬‬ ‫» • »‬ ‫• • • ♦ ■‬ ‫•** י‬ ‫הארכתי‬ ‫ופירותיה‬
‫)ם•‬ ‫יתברך‪.‬‬ ‫ככורו‬
‫ועל‬ ‫ישראל * ‪ 1‬עמך‪,‬‬
‫■י‬ ‫• ‪ T I‬י•‬ ‫*‪-‬‬
‫אלחינו‪•■ • T1‬ןעל‬ ‫‪1‬‬
‫נא יי‬ ‫ואכ׳׳ם ‪:‬‬
‫מהנה• ק ר»י‬ ‫הו טניס‬ ‫~‬

‫םאיוביצא וצ*ל( ;‬ ‫ןרו^ליס עירך‪ ,‬ופל ציון מש;ן בבוךף‪,‬‬ ‫ד‪1‬סל סדור פסח‬
‫פסח‪,‬‬ ‫ה כ ל סידור‬ ‫וכף‪ ,‬הואטלוק ופל מזבחך ופל היכלך‪ ,‬ובנה ירושלים‬
‫ש 'וי‬ ‫‪I‬‬ ‫נ ״‬ ‫»‪1‬‬ ‫▼‬ ‫•י‬ ‫« •י‬ ‫‪kv‬‬ ‫• » ‪I‬‬ ‫ן ־‬

‫ה ר ה ״ ק ט ה ר אי׳ ל‬ ‫והעלנו‬
‫*־>־«‬
‫בימינו‪,‬‬
‫״‬ ‫ושי•‬
‫במהרה‬
‫■ נ ‪ -‬ש‬
‫הקדש‬
‫‪*r -‬‬
‫■יום אבא בחיל כר •פיר‬
‫טגור ‪ 1‬צ־ל ב ס * ת אטת‬ ‫אלהי הרוחות וכר כר׳‬
‫מפריה‪,‬‬
‫ונ<וכל • * י ‪T‬‬
‫־‬ ‫בבנינה‪>,‬‬
‫ושמחנו * • *‪TT‬‬
‫לתוכו‪ - * /‬ג ••‬
‫■ ‪T‬‬ ‫יוסף סוב עלם ;‬
‫כתב שטעתי ט‪£‬י טו׳ו‬
‫על‬ ‫‪1‬י־‪.‬נד־‪.‬״ק רט־י׳ם[‬
‫ונשבע מטובה‪ ,‬ונברכך עליהבקדשה‬
‫» ‪J » * T‬‬ ‫»‬ ‫׳‬ ‫אדיר‬
‫! • ו ־ י‬

‫סקורין ליל ‪ , ncB‬ס ר ר'‬ ‫ובטהרה! )טנת וחזו רמיולמנו ביום ‪ Mr.t‬וחזז(‬ ‫‪ TI‬ושש‬
‫וכן אום־יים ח ס ל טירור‬ ‫׳‬
‫ושמחנו ביום חנ המצות הזה‪ ,‬בי אתה יי טוב ומטיב לבל‪,‬‬
‫‪-‬‬ ‫״ *‬ ‫‪VI‬‬ ‫* ‪V -‬‬ ‫‪-‬ש‬
‫ל ט שיב‬ ‫לרטון‬ ‫‪rce‬‬
‫הם‪.- 1‬ריל ו*ל כסי שיש‬
‫” ?ל לי?רק‬ ‫?‪.‬י' םו?ז • ?ימי‬ ‫ןניךד• ?ר ?י‬
‫’‬ ‫” ’ י ן?ל פ רי' מ פן‪:‬‬ ‫׳ ’ ‘‬
‫כן יש‬ ‫לטבע‬ ‫סדר‬
‫לנסים‬ ‫סיוהד‬ ‫סרר‬ ‫זו‪:‬‬ ‫הרתה‬ ‫א‬ ‫ה‬ ‫כ‬ ‫ר‬ ‫כ‬ ‫ך‬ ‫ר‬ ‫ב‬ ‫ט‬ ‫משקים‬ ‫שאד‬ ‫שתר‪.‬‬ ‫אם‬
‫ונ ‪ e‬דאוח‪ ,‬מ״ל עוד ‪ 8‬י'‬ ‫נפשות •רבות‬ ‫»ש‬
‫בורא‬
‫*•‬
‫העולם‪,‬‬‫‪V T‬‬
‫מלך‬
‫ש ש י‬
‫ברוך אתה יי אלהינו‬
‫שדר לרטוז שנם כ ל‬ ‫נפש ‪T‬כל ‪V‬חי‪,‬‬ ‫ש י‬
‫להחיות ש שבהם‬‫! ■ ־ ר‬
‫שברא‬‫י ש ש‬
‫ותםרונןי ”על שפל ־מה‬
‫ש‬ ‫‪1 * 1‬‬
‫הגלות היח‬ ‫תהליכית‬
‫ברוך ךוי העולמים‪:‬‬
‫ה ב ל ס דר טיוהד שלא‬
‫נאטר כי ק ד ח סיבות‬
‫נרצח‪,‬‬
‫אם עשה בסדר הזה הוא פ ר מ ה ל ש פי ם‪:‬‬
‫ש שים ש־עד־‪ .‬ע ל כנ*י‬ ‫חסל סהור פסח כהלכתו‪ ,‬ככל ^ פ טו ^ן^ןר^‪,‬‬
‫רק הכד היה בכוונ ה‬ ‫כאער ’זכינו לסדר או^‪ ",‬כן נזכה לעעוותו‪:‬‬ ‫’‬
‫מיותרת כ ט׳ ש ל אבר ה ם‬
‫ח בתריס‬ ‫כין‬ ‫בברי ת‬ ‫זך ?צוכן' מעונו) קומם קהל עדת מיי מנת 'בקרוב‬
‫פרטי‬ ‫כל‬ ‫ואשי'‬ ‫נהל נטעי כנות פדדסילצק ב ת ה‪” :‬‬ ‫’‬
‫הענויים וקושי ה עכור ה‬
‫היה ח ב ל כ ס ר ר סיותר‪,‬‬
‫נ״פ^שנההבאה ם ח עז לי ם‪:‬‬
‫וד‪,‬יו ‪ N‬כ ל סישורי הנרד‪.‬‬ ‫אדיר‬
‫ו עופ ת הלו עו ת עני ם מ ע ק ת ם ודזיא ב כ ל ל □ ‪1‬ור י ‪* 1‬ם ש ד‪ .‬כ ל ד‪ .‬י ח ב ח שנ ה ת ד‪-‬שי״וז ל בי ב ה כנ׳י‪ ,‬ל כן‬
‫הטצות‬
 ‫באר מרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת סשה‬ ‫‪74‬‬

‫הסצוה ע ל מצית וסרורים שיש ל שב ת ע י ה גיו ת אדיר הוא‪ ,‬סיום ממחזור אעיון‪ ,‬ל מ ו ד‬
‫ה ו א‪ .‬מרן החחם סופר באו״ח ס׳ ת*ס‬ ‫כסו על הגאולה אך יש דורות שטרד הנבי! ל ה ם‬
‫הוא הגלו ת ויש ססיותדין אל התירוח ו הג או ל ה כתב שזהו חירוף וגידוף‪ ,‬ולכן הגיה ‪,‬לוחם הוא׳*‬
‫כשי דעת היודע חעלוטוו^ וע״ז אדו״ל ב כ ל ס ר ח ולישב נוסחא די דן י׳ ל שתיבת ‪,‬למוד״ הוא‬
‫על משקל הוי שקוד‬ ‫שסורד ל ך הוי סודה לו‬
‫בס אד סאר‪ ,‬כ ט׳ ש ב כ ל אדיר דעא‪ ,‬יבנה ביתו בקרוב‪ ,‬בטהרה ללמוד תורה‪ ,‬שהדגיש‬
‫במהרה בימינו בקרוב‪ ,‬אל בנה‪ ,‬כי זהו יותר משוק ד‬ ‫ס ארך שהקכ״ה הוא יורע‬
‫׳ — ‪•• I‬‬ ‫‪«T‬‬ ‫״ ‪ I‬ש <* ‪Tt‬‬ ‫ל מרר ל כ ד דור ס ת־ המוב‬
‫וכמו שקראו לשמואל‬
‫לו יותר ס ב ל הדברים אל בנה‪ ,‬בנה ביתןד בקרוב‪ :‬בחור‬
‫להתמדת‬ ‫‪,‬שקוד״‬
‫יבנה ביתו שקידחו״וכדמאינובלה־כ‬ ‫י < י‬
‫ו הכל כ ח ס ד כ ס׳ ש הנוהג הוא‪T ,‬גדול הוא‪T ,‬דנול הוא‪,‬‬
‫ותיק‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫בקרוב‪ .‬בפ״י״ ג־ו׳י ״‪ :‬הדור‬ ‫בחסדו כ ל דור ‪:‬‬
‫)תהלים קי׳ב ישעי׳ כ י ס‬
‫הוא‪ ,‬זכא• הוא‪ ,‬חסיד הוא‪ ,‬יבנה ביתו בטוח בה* שזה יותר‬ ‫וכר‪,‬‬ ‫אחד מי יודע‬
‫הנד‪*.‬ק טהרצ׳די‪.‬‬
‫בקרוב‪ .‬בטחיח בטוע״‪ :‬טהור הוא‪; ,‬היד מבוטח בה׳‪ ,‬ובן ואני‬
‫טטונקאשש ז צ׳ל כ׳ ל שיש‬
‫כ הקר ם ם־ש בש׳ ואתחנן הוא‪ ,‬כביר הוא‪ ,‬למוד הוא‪ ,‬טלף הוא‪ ,‬תפלה‪ ,‬והיה ברכה‪ ,‬ידיו‬
‫אמונה‪ ,‬וע* תוי״ט נדרים‬
‫פורה‬‫^ר‬
‫מניב הוא‪m ,‬עזוז הוא‪,‬‬ ‫‪ -‬י‬
‫נורא הוא‪,‬‬ ‫‪T‬‬
‫וידעת היום רוחשכות אל‬
‫ס׳־י מ׳ג‪ ,‬ובאחד ממחקרי‬ ‫ל ב ב ך כי ה' הוא האלהים‬
‫בארתי תואר ‪,‬סירושים*‬
‫בקרוב‪.‬‬ ‫ג ▼‪1‬‬
‫יבנה “ביתו‬ ‫• ‪• I‬‬
‫צדיק הוא‪,‬‬
‫‪I‬‬ ‫־ »‬
‫הוא‪,‬‬
‫בסטים טסעל ועל הארק‬
‫שנתכנו בו רבותינו‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫רתום‬ ‫הוא‪,‬‬ ‫קדועז‬ ‫‪:‬‬ ‫נםי־י״‬ ‫נ־״ימ‬ ‫טתחח אין עור‪ ,‬דהנה ידוע‬
‫עדי הוא‪ ,‬תקיף הוא‪; ,‬בנה ביתו התנאים ע״ה זע׳ סוטה‬ ‫סי הי צ ה׳ר‬ ‫סד־‪,‬חוד‪,-‬״ל‬
‫בקרוב‪ ,‬כ*ב ע־ב ועוח שזהו‬ ‫‪J I‬‬
‫בימינו‬
‫‪t‬‬ ‫» ‪•* T‬‬
‫במהרה‬ ‫י י‬
‫במהרה‬
‫י י ■״ ‪T‬‬
‫בקרוב‪,‬‬‫י י י‬
‫לשתות‬ ‫לו‬ ‫שא'א‬ ‫כראותו‬
‫את האדם לב שלו ולמגעו אל בנה‪ ,‬אל בנה‪ ,‬בנה ביתד בקרוב‪ J‬להתמדת פעולתם לפרש‬
‫‪IfJ‬‬ ‫‪^ I‬‬ ‫“‬ ‫» •'‬ ‫‪“ I‬‬ ‫*•‬ ‫‪“ 4‬‬ ‫*־‬
‫מעבודתו הן ב תו ד ^ הן ב לי ל שני סתחילין כאן לטשור משירה ואחרי התורה‪ ,‬הנה כי כן יתואר‬
‫הכשירד‪ .‬אוטרים אחר טי יודע וכי' ח ד לכנות את המלמד תורה‬ ‫בתשלה‬
‫לעמו ישראל ועוסק‬ ‫גדיא ו כר ;‬
‫אהד מי יודע‪ ,‬אחד אני יודע‪ ,‬אתר אלהינו עוב^זמים ובארק ‪ :‬בתורה בתואר ‪,‬למוד*‬
‫‪l » TT‬‬ ‫‪• - T- W‬‬ ‫‪*•»» TT‬‬ ‫י־י‬ ‫*•־ י▼‬ ‫׳‬
‫שנ;ם מי יורע‪ ,‬שדם אני יודע‪ ,‬שני לחות הכרית‪ ,‬אחד דרך כבוד כלפי מעלה‬
‫במקום ‪.‬לומד*‪ ,‬ועי׳ל‬
‫ובארק;‬
‫שבשמים ‪r‬׳ ‪i * T‬‬ ‫אלהינו י י ־ש ן •‬
‫שהכוונה כי השי״ח הוא‬
‫שלשה ‪T‬אבות‪ ,‬שני לחות עצם סשוט ולית מחשבה‬ ‫‪T‬‬ ‫‪4‬‬
‫יודע‪,‬‬
‫״ •‬
‫יודע‪ ,‬שלשה אני‬ ‫••‬
‫*שלשה מי‬
‫‪T 4‬‬

‫תסיסה ביה כלל כאמרם‬ ‫ובארץ‪:‬‬ ‫שבשמ;ם‬ ‫אלהינו‬ ‫אחד‬ ‫הברית‪,‬‬

‫ארבע מי יודע‪ ,‬ארבע אני יודע‪ ,‬ארבע אמהות‪ ,‬עזלשה אבות‪ ,‬בברכות ל׳־ז ר»״א‬
‫כלמודין פטורין ‪:‬‬ ‫שני לתות הברית‪ ,‬אהד ^ הינו שבשם;ם ובארץ;‬
‫יורע ובו‪/‬‬ ‫אחד טי‬ ‫המשה מי יודע‪ ,‬חמשה אני יודע‪ ,‬חמשה חומשי תורה‪ ,‬אך ‪5‬ע‬
‫סיום זה ושלאחריו‬
‫אלהינו‬ ‫הבריח‪ ,‬אחד‬ ‫שני ‪t‬לחות‬ ‫שלשה ‪T‬אבות‪,‬‬ ‫אמהית‪,‬‬
‫חד גדיא לא נודע לנו‬ ‫« ‪P f W 4 < r‬‬ ‫" ‪• 4‬‬ ‫* ■“‬ ‫‪T‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪T‬‬

‫מחברם‪ ,‬אמנם בסידור‬ ‫ובארק;‬ ‫שבשמים‬

‫כתב יד עתיק משנת‬ ‫ששה‬
‫קס״ו מובא כי‪ .‬סיוטים‬
‫אלו נסצאו כתובים על קלף בבית מדרשו של הרקח בנרממא וע׳ בספר השנה סריג בריל ח־ד‬
‫ע׳ קצ*ב ובן חנניה ח־ב ע' ;דו‪ ,‬וראה בפתיחתי שהבאתי מש״כ פרן הנחיד״א בשו׳ת חיים‬
‫שאל‬
‫ל ח ‪75‬‬ ‫קהלת טשי•‬ ‫הנדה של פסח‬ ‫באד מרים‬
‫ב ח *ל ה הנה כ א אליו כ ח ח כו ל ח י ו ס ד ש די טו ב ת‬ ‫שאל ודא ם״ כ׳ה(‪ .‬ורבים חתרו להבין דברי‬
‫היא העבוד ה כ ע ת שתלטוד נמרא או ‪#‬וסקיס יען‬ ‫חכפים וחדותם‪ ,‬וע״ד הפשמות יחכן כי קיום‬
‫שישנם כ ט ה אנשים בביתו או ב בי ה כנ׳ ם או‬ ‫זז! נוסד בשבח עם ה׳ זרע קידש שלהם נודעו‬
‫ב בי ה סי ר ורואים ויבא שכרך כ ה ב ס ד ך שתבזל‬ ‫סתרי חי עולמים בם בתר ליתן להם תורה‬
‫עי׳יו לגיאות ופניות‪ ,‬וכן‬ ‫וזיכו! אותם בפתנה טובה‬
‫כ ש ח תפלל יהיה רק ב שפה‬ ‫מי יוד?‪ ,‬ש^ה אני יורע‪ ,‬ש^ה‬ ‫ששבת שמד״ וגם תשעה‬
‫רפה וקול ד ס פ ה דק ה רק‬ ‫לידה‬ ‫אני יודע שירחי‬
‫תומשי‬ ‫חמישה‬ ‫משנה‪,‬‬ ‫סדרי‬
‫שפתיך נעות ו קולך ל א‬ ‫ן »■‬ ‫י י • ▼‬ ‫• ‪T i‬‬ ‫•‬ ‫•‪1‬‬
‫תלויים בב״ד הישראלי‬
‫ישפע כדי שלא תבוא‬ ‫תורה‪ ,‬ארבע אמהות‪ ,‬שלשה אבות‪,‬‬
‫אס סעברין את החודש‬
‫לידי יהורא ח׳ו‪ ,‬וכשתרבה‬ ‫אחר ן שאלהינו‬ ‫ש ▼‬
‫הברית‪,‬‬ ‫־ • *‬
‫שני \לחות‬ ‫• *י‬ ‫ד נדה ל׳*ח ע*א שפורא‬
‫ל עבוד ה ש׳י כ כ ל כ חך‬ ‫שבשמים ובארק;‬ ‫נרם‪ ,‬שופר שתוקעין ב*ד‬
‫תפתין ער שתבוא ל כי ח ך‬
‫בקידוש החודש מכריע ש^עה מי יודע‪ ,‬שבעה אני יודע‪,‬‬
‫או עד שילבו ו‪.-‬בבור‬
‫סדרי‬ ‫שבתא‪ ’,‬ששה‬ ‫ימי‬ ‫שבעה‬ ‫אי הוי בן ם׳ בן קיימא‬
‫פכהכנ״סו א! תע שהכא שר‬ ‫• ‪•• 1‬‬ ‫־ ‪• » -‬‬ ‫‪” T 1‬‬ ‫•‪1‬‬

‫ארבע‬ ‫תורה‪,‬‬ ‫חומשי‬ ‫חמשה‬ ‫משנה‪,‬‬ ‫וע׳‬ ‫או ‪1‬ך ח׳ נפל‪,‬‬

‫עם ל ב ב ך‪ .‬וכיגי לביני‬ ‫‪-‬‬ ‫‪I -‬‬ ‫»•‬ ‫ג ‪-‬‬ ‫י ‪ -‬י ▼‬ ‫• * ‪r‬‬
‫ודח‬ ‫פ״ו‬ ‫ירושלמי נדרים‬
‫יתרחש לו איזה כי סו ל‬ ‫הברית‪,‬‬ ‫שני \לחות ־ ‪* I‬‬ ‫שלשה ‪•r‬אבות‪ ,‬״‬ ‫אמהות‪ ,‬י ש■‬ ‫•‪T‬‬
‫יוכל‬ ‫שלא‬ ‫ופניערז‬ ‫אחד‬ ‫וגם‬ ‫לאל גומר עלי‪,‬‬
‫ובארק‪:‬‬
‫‪f‬‬ ‫‪ T‬שש‬
‫שבשמים‬
‫▼ ־‪1‬״‬ ‫ש •׳*‬
‫אלהינו‬
‫••‬ ‫וש‬
‫אחר‬‫ש▼‬ ‫עשר‬ ‫אחד‬ ‫עשר אני יודע‬
‫קונו‬ ‫עם‬ ‫י ה ח בו ר ד‬
‫ו ס ח ב ס ל פעבור ח ה שי׳ח‬
‫יודע‪,‬‬ ‫אני‬ ‫שמונה‬ ‫יודע‪,‬‬ ‫מי‬ ‫שמונה‬ ‫שבטי‬ ‫המה‬ ‫כוכביא‪ ,‬הן‬
‫סכ ל‬ ‫ימי‬
‫‪- I‬‬
‫שבעה‬‫׳ * ‪T‬‬
‫מילה‪,‬‬ ‫‪T‬‬ ‫׳‬
‫ימי‬ ‫• *־‬
‫שמינה‬ ‫»‬
‫יה‬
‫שני‬
‫*‪-‬‬ ‫אבות‪,‬‬
‫שלשה ▼‬
‫אמד‪ 1.‬ת‪▼ s ',‬‬‫ארבע* *▼‬
‫תורה‪ - ,‬ג ‪ -‬״‬
‫חומשי ‪▼ -‬‬ ‫‪1‬‬ ‫חמשה‬
‫משנה‪ ,‬י“ • ▼‬
‫ששה סדרי • ‪▼1‬‬ ‫שבתא‪▼■• ,‬‬
‫*‪▼-‬‬
‫לחות הבריח‪ ,‬אחד אלהינו שבשמים ובארק ‪:‬‬
‫י‬ ‫»■‬ ‫־‪• 1‬‬ ‫* ▼‬ ‫*‬ ‫•ין‬ ‫ויי‬ ‫י ▼‬ ‫■‪• I -‬‬ ‫\‬

‫תשפה מי יורע‪ ,‬תשעה אני יודע‪ ,‬תשעהירחי לדה‪ ,‬שמונה ימי מילה‪ ,‬שבעה ימי‬
‫ו‪•-‬‬ ‫* ‪▼ I‬‬ ‫״ ▼‬ ‫ג••‬ ‫‪T‬‬ ‫»‬ ‫* •▼‬ ‫‪• • » -‬‬ ‫• « ▼‬ ‫‪-‬‬ ‫—‬

‫שלשה‬
‫אמד״ות‪ ,‬ג ▼‬ ‫חומשי תורה‪ - ,‬ז ‪-‬ארבע יש‬ ‫חמשה ▼‬ ‫‪••i‬‬ ‫משנה‪,‬‬
‫י־•▼‬ ‫סדרי‬
‫ששה • ‪T J‬‬ ‫שבתא‪••,‬י•‬
‫י▼‬ ‫‪T- -‬‬
‫ובארק‪:‬‬
‫▼י ׳י*‬ ‫שבשמים‬
‫*‪•»-▼-‬‬ ‫אלהינו‬
‫גי״•‬ ‫אחד‬
‫»▼‬ ‫הברית‪,‬‬
‫״•»•‬ ‫לחות‬ ‫שני‬ ‫▼אבות‪,‬‬
‫פשרה מי יורע‪ ,‬עשרה אני יודע‪ ,‬עשרה רבריא‪ ,‬תשעה ירחי לרה‪ ,‬שמונה ימי‬
‫י ‪-‬‬ ‫▼‬ ‫»‬ ‫“▼‬ ‫‪ -‬נ • •‬ ‫• « ▼‬ ‫• ג ‪ ▼ -‬״‬ ‫‪,‬‬ ‫יי▼▼‬

‫ארבע‬
‫תורה‪ ­ ,‬ו ­‬
‫— ▼‬ ‫חומשי‬
‫*‬ ‫חמשה‬
‫משנד״ ^ ״ ש‬ ‫— ■׳•יש‬ ‫סדרי‬
‫י׳‬ ‫שבתא‪,‬ששה‬
‫ימי — ▼ '‬ ‫!—‬ ‫מילה‪ ,‬שבפה‬
‫•»▼‬
‫אמהות‪ ,‬שלשה אבות‪ ,‬שני לחות הברית‪ ,‬אחד אלה־נו שבשמים ובארק‪:‬‬
‫▼ ▼ ש י‬ ‫• ‪ - ▼ -‬ן‘‬ ‫ג ש « ן‬ ‫' ש ▼‬ ‫‪• * -‬‬ ‫▼‬ ‫▼‬ ‫ן‬ ‫• ▼‬

‫אתר עשר מי יודע‪ ,‬אחד עשר אני יודע‪ ,‬אחד עשר כוכביא‪ ,‬עשרה דבדיא‪,‬‬
‫• ג ‪▼ -‬‬ ‫י־▼▼‬ ‫ן ‪» -‬‬ ‫▼ *‬ ‫‪- -‬‬ ‫י י ‪-‬‬ ‫י ‪. -‬‬ ‫‪▼■ r‬‬ ‫• • • ״ ‪V -‬‬ ‫*‬ ‫▼▼‬

‫תשפה נךחי לדה‪ ,‬שמונה ןמי מילד״ שבעה ;מי שבתא‪ ,‬ששה סךרי משנה‪,‬‬
‫חמשה חומשי תורה‪ ,‬ארבע אמהות‪ ^ ,‬ש ה אבות‪ ,‬שני לחות הברית‪ ,‬אחד אלהינו‬
‫‪ 4‬ש י •‬ ‫ש▼‬ ‫‪ -‬ג י‬ ‫!‬ ‫•‬ ‫•‬ ‫‪I‬‬ ‫י▼‬ ‫▼‬ ‫‪,‬‬ ‫י • ▼‬

‫שבשמים ובאויזן‪:‬‬
‫כוכביא‪,‬‬
‫▼‬ ‫י‬
‫עשר‬
‫▼▼‬
‫אחד‬ ‫שבמיא‪,‬‬
‫• » ‪▼ -‬‬
‫עשר‬ ‫▼▼‬
‫שנים‬
‫‪—4‬‬
‫יודע‪,‬‬
‫• י ‪-‬‬
‫עשר אני‬
‫▼•י‬ ‫▼▼‬
‫עשר •מי יודע‪ ,‬שנים‬ ‫▼▼‬
‫שנים‬
‫*■ •‬

‫פשרה ךבר;א‪ ,‬תשפה ע־חי לדה‪ ,‬שמונה ימי מילה‪ ,‬שבפה ןמי שבתא‪ ,‬ששה‬
‫סדרי משנה‪ ,‬חמשה חומשי תורה‪ ,‬ארבע אמהות‪ ,‬שלשה אבות‪ ,‬שני לחות הברית‪.‬‬
‫אחד אלתינו שבשט;ם וגארקז‬
‫שלשה עשר מי יודע‪ ,‬שלשה פשר אני יוד?‪ ,‬שלשה פש־ר מך;א‪ ,‬שנים פשר‬
‫שבט;א< אסד עשיר כוכב;א‪ .‬פשרה דבריא‪ ,‬תשפה ;רחי לדיה‪ ,‬שמונה ;מי‬ ‫‪,‬‬
‫מילה‬ ‫’‬ ‫‪,‬‬
 ‫באר סרים‬ ‫הגדה של פסח‬ ‫קהלת פשה‬ ‫&‪7‬‬
‫ס ב ל וכל‪« ,‬פ‪ 1‬ם כ ב ר אפר ה חכ ם עי! בי ת פ ל א יה שבאו להשתחוות ליוסף מסיבת מסבב כל‬
‫אנמים פ־אח כ אלו אץ אי® כי עיקר דדך ה עבוד ה הסיבות להמשיכם בהבלי נועם לקיים נר יהיה‬
‫הוא דאף שהוא בבי ת פ ל א אנ שים יבייר בעיגיו זרעך עד אשר גאל אותם הקב״ה בכבודוובעצמו‪:‬‬
‫ח ד נ די א‪ ,‬כבר דשו רביס לבאר סיוט מוסיא‬ ‫כאלו אץ שום איש ויאחוו בריק ד ר כו ל ל פ ו ד‬
‫זה‪ ,‬ובסשטות היה נראה‬ ‫ב ה ת ל ה בו ת‬ ‫ולהתפלל‬
‫ובדנשות הנפש ו פ ה לו מילה‪ ,‬שבעה ימי שבתא‪ ,‬שעה סדר' שנוסד להתל באומות‬
‫• ‪V‬‬ ‫־ ־ ‪T‬‬ ‫‪••I‬‬ ‫• ‪T I‬‬ ‫י ▼ '‬
‫שהעמיס‬ ‫אם יש אנשים ב ב הפד ״ ר משנה‪ ,‬חמשה חומשי תורה‪ ,‬ארבע ואלהיהם‪,‬‬
‫הקדמונים עבדו לכל‬ ‫אם הוא פי חר כ ל כוונתו‬
‫לעשות נ ח ת רות ל הבור א אמהות‪ ,‬שלשה אבות‪ ,‬שני לתות הברית‪,‬‬
‫ההל‬ ‫הנמנים‪,‬‬ ‫אלו‬
‫ממצרים שכנודע עבדו‬ ‫ובארע‪J‬‬
‫■י ‪ T‬י י‬
‫שבשמים‬
‫‪ I‬־♦ י‬
‫אחד וייאלחינו‬
‫•* * ‪T -‬‬ ‫י ‪T‬‬
‫’‬ ‫ית׳ש‪ ,‬וו ש ה׳ב וידעת היום‬
‫בתרי‬ ‫אבא‬ ‫דובין‬ ‫גדיא‪,‬‬ ‫חד‬ ‫גדיא‪,‬‬ ‫חד‬ ‫והשבות אל ל ב ב ך כי ה'‬
‫גדיא‪ ,‬כן היו סמילי‬ ‫■ י ו▼‬ ‫^‬ ‫*‪▼ I‬‬ ‫״‬
‫האלהים כ שפים‬ ‫הוא‬
‫אלר‪.‬יהם תמונות בעלי‬ ‫גדיא;‬‫׳יי “» »‬ ‫חד‬ ‫גדיא‪,‬‬
‫־» ‪T‬‬ ‫חד‬ ‫׳ •‬ ‫זוזי‪,‬‬
‫פ פ ע ל ועל הארץ פ ת ח ת‬
‫ואתא שונרא‪ ,‬ואכלה לגדיא‪ ,‬דוביז הייס שונים עץ ואבן‪,‬‬
‫י • • •‬ ‫‪ * T 4 T I‬י ▼‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫אין עוד‪ ,‬היינו נס כשאתה‬
‫אבא בתרי זוזי‪ ,‬חד נך;א‪ ,‬חד וכן ככדי כאלהות םי ‪0‬‬
‫בץ אנשים תעייר ברע תך‬
‫ואש ושאר כוחות הטבע‪,‬‬
‫גדיא;‬
‫״‪T t‬‬
‫ותחשוב כ ל ב ך שה׳ בי ה‬
‫כל אומה אמרה שאלהיה‬ ‫הוא פ ל א את ב ל ואץ עור‪,‬‬
‫גדול מאלהי השניוק‬ ‫דאכלה‬
‫‪T I T I‬‬
‫לשונרא‪,‬‬
‫נ▼‬ ‫‪I‬‬
‫ונשר‬ ‫כלבא‪,‬‬
‫־ ‪▼ J‬‬
‫ואתא‬
‫‪■T T l‬‬
‫היינו שאץ עור ב עול ם‬
‫בתרי זוזי‪ ,‬לזאת חרז הפייטן מאהד‬ ‫• י ­‬
‫אבא‬ ‫‪ -‬ש‬
‫דיבין‬
‫♦ ‪ -‬י ו‬
‫לנדיא‪,‬‬
‫‪▼ * - I‬‬ ‫שום ד ב ר אין אדם הוץ‬
‫לשני להחודע ולהגלות‬ ‫חד נן;יא‪ ,‬חד נך;א;‬ ‫פ ס ך אין סי ששופע או‬
‫דנשהי כי גבוה מעל גבוה שומר‪,‬‬‫‪ • • ®■ I‬׳ ♦‬
‫לכלבא‪,‬‬
‫י ‪ -‬י ו ש‬
‫והבה‬‫ו * ש‬
‫חוטרא‪,‬‬
‫•ש‬
‫ואחא‬
‫י ש ש‬
‫שרואה אותך‪ ,‬בי ת פ ל א‬
‫הז״י‬ ‫עס״ד‬ ‫לשונרא‪ ,‬דאכלה לנדיא‪ ,‬דזבין ונוסד‬ ‫אנשים כ אלו אץ איש‪,‬‬
‫י ־ • !‬ ‫*־יגש‬ ‫ו ש * ש‬ ‫»ש‬ ‫י‬
‫בבראשית רבה ס׳ים גה‬ ‫וזהו שאנו אופרים אחר‬
‫גדיא‪:‬‬ ‫גדיא‪“ ,‬חד‬ ‫בחרי זוזי‪• ,‬חד‬ ‫אבא‬
‫א״ל נמרוד לאברהם‬ ‫• ג ש‬ ‫״ ‪T 1‬‬ ‫• ו י *‬ ‫• ש‬
‫פי תדע אחד אני יורע‬
‫דהכה נסגוד לנורא״א׳יל אברהם‬ ‫ו י ש‬
‫לחוטדא‪,‬‬
‫״‬ ‫ו ש‬ ‫‪I‬‬
‫ושרף‬
‫• ש • ^‬
‫נורא‪,‬‬
‫ש‬
‫ואתא‬
‫י ש ש‬ ‫דק ה‪ M‬ר ם הישראלי יוכל‬
‫ונסגוד למיא דמטסין‬ ‫דאכלה‬
‫י ש ו ש‬
‫לשונרא‪,‬‬
‫וש‬ ‫‪1‬‬
‫דנשך‬
‫ו ש ־ י י‬
‫לכלבא‪,‬‬
‫* • י ש‬
‫עם הבורא‬ ‫להתייחד‬
‫גדיא‪ ,‬נורא‪ ,‬א*ל נמרוד נסגוד‬
‫‪ -‬ו ^ י‬
‫זוזי‪- ,‬חד‬
‫*«‬
‫בתרי‬
‫* ‪**I‬‬
‫אבא‬ ‫לנדיא‪ ,‬דזבין‬
‫* ‪ • -‬ו ־ ש ■‬ ‫• • * ש‬
‫דו‬ ‫ב‬ ‫ל‬ ‫אלהינו‬ ‫שאך‬ ‫ולרעת‬
‫למיא‪ ,‬א־ל אברהם א־כ‬ ‫גדיא‪:‬‬ ‫*חד‬ ‫ץ‪:‬‬ ‫ובאר‬ ‫בשמים‬
‫‪▼ I -‬‬
‫נסגוד לעננא דטעין סיא‪,‬‬ ‫‪KnKi‬‬
‫א*ל נמרוד נסגוד לעננא‪,‬‬
‫איל אברהם א״ב נסגוד לרוחא דמבדר עננא‪ ,‬א״ל נמרוד נסגוד לרוחא‪ ,‬א־ל אברהם ונסגוד לבר‬
‫אינשא דסביל רוהא וכר‪ ,‬התל בעובדי עבודה זרה בהראותו אססות אלהיהם ו אן בעל הבירה‬
‫הוא מסבב כל הסיבות הנוהג בחסדו כל דור ‪:‬‬
‫נ ר צ ד ; מנהג ישראל הוא לומר שיר השירים‪ ,‬ו שנינו באו״ה סי׳ תס״א חייב אדם יעסוק‬
‫בהלכות ססה ובססור נם י צ׳ ם עד שתהססנו שינד^ והנה בם׳ בשמים ראש שנתיהס‬
‫לסרן הרא‪-‬ש הובא בם׳ שמ״ו בשם הרבינו יוגה שראוי להיות ניעור כל הלילה לספר ביצ׳ם‬
‫דר‪.‬כי איתא בתוספתא‪ .‬אולם יסיים שם שאין ראוי להטיל עול כזה על הציבור ולא איברא‬
‫לילה אלא לשינתא ובעי שפהת יו־ט ומצות עונה בספח ור״תוססתא שאמר בקשתי ולא מצאתי‬
‫עכ׳ל‪ ,‬וחבה אני אם יצאו הדברים האחרונים פסי ו בי ט הרא‪-‬ש שבם* ערבי ססתים כתב‬
‫הרא־ש בהדיא כהרביט יונה להלכה ולמעשה‪ ,‬והתוספתא היא במקומה בסרק בחרא דססהים‬
‫כםש*כ המסדר עצמו בכסא דר״רסנא שם מעשה בר־נ וזקנים שהיו מסובין בבית ביהום ‪ p‬זונץ‬
‫בלוד‬
‫לט ‪77‬‬ ‫מר־ים‬ ‫הנדה של פסח‬ ‫באר‬
‫בלוד והיו עסיקין בהלכות הפסה כל הלילה בבאה״ם או׳וו סי' ר*פ סק״ד שבלילי ‪ noD‬אין‬
‫עד קרות הגבר וכר‪ ,‬ומה שהעיר בכסדה׳ר עונה ובאגרות רם'! אפי׳ אם חל ב שב^ וכן‬
‫שם אפשר דהיינו דוקא בזמן דאיכא פסח מבינו בעברת שמנהג אנשי מעשה להיות‬
‫הלכתא אי מבית נעורים כל הלילה ולעסוק בתורה ולא הוי‬ ‫אבל האידנא לא איבררה‬
‫על ידי זה מבטל שפחת‬ ‫הגדה דאורייתא‪ ,‬הנה‬
‫ד^רף! יום סוב ואדרבא היא‬ ‫לנורא‪,‬‬ ‫וכבה‬ ‫מיא‪,‬‬ ‫ואתא‬ ‫זהו טעות שרבן גמליאל‬
‫• ש ־ י ן‬ ‫ו־יש‬ ‫‪r‬‬ ‫‪▼T1‬‬

‫לחונזרא‪ ,‬דהכה לכלבא‪ ,‬דנשך היא שמחת יו*ט בתורת‬ ‫וזקנים שהיו בכית ביתום‬
‫בן זונין בדוד הוא ל>‪:‬זוגךא״ דאכלה לנדיא׳ דזביז אבא ה׳ המשמחת לב‪ ,‬וכן‬
‫בלילה אשר כיום האירה‬ ‫* ‪y‬‬ ‫| ” » |‬ ‫‪Iri‬‬ ‫‪i‬‬ ‫»‬ ‫•‬ ‫•*‬ ‫■‬
‫רבן גמליאל דיבנה עיין‬ ‫‪t‬‬ ‫‪t‬‬

‫בתרי זווי‪ ,‬חד גך;א‪ ,‬חד ‪3‬ך;א‪:‬‬ ‫ב*ם ס־ג ע־א וב״ב‬
‫חדות ה׳ מעוזנו ושבחך‬
‫רבבה ה׳ אלהינו לא ימוש‬ ‫‪T T I‬‬
‫למיא‪,‬‬
‫* * »‬
‫ו?בתה‬
‫‪T T i‬‬
‫חורא‪,‬‬‫▼‬
‫ואתא‬
‫‪* T I‬‬ ‫י״ג ד ב והם היו אתרי‬
‫לנורא‪ ,‬ד^רף לחוטרא‪ -‬דהכה מפינו ופסי זרעינו‬ ‫ה‪n‬ור ‪ p‬וכבר לא היה‬
‫לנדיא‪,‬‬ ‫פסח ועכיז עסקו בהלכות‬
‫אס״ו‪:‬‬ ‫דאבלה »־* ‪T‬‬
‫‪T1T1‬‬ ‫לשונרא‪,‬‬
‫דנשך* י▼‬ ‫לכלבא‪ ,‬ו ש ‪ -‬נ‬
‫*‪T 1 -‬‬
‫פסת כל הלילה‪ ,‬ויעוין דזבין אבא בתרי זהי‪ ,‬חד גדיא‪,‬‬
‫‪ ■ -‬ש­‬ ‫‪-‬‬ ‫י ו ‪-‬‬ ‫‪-‬ש ־‬ ‫! ‪ • -‬ו‬

‫סד גך;א;‬
‫זאתא השוחט‪ ,‬ו>טחט לתורא‪ ,‬דעזתא לטיא‪ ,‬רכבה לנורא‪ ,‬דעורף לחוטרא‪ ,‬דהכה‬
‫י * ש‬ ‫•‬ ‫י ש ״ ן‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫‪T T I‬‬ ‫‪▼~ 1‬‬ ‫‪•T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫*‬ ‫״‬ ‫* ‪T V‬‬

‫לכלבא‪ ,‬דניצר לשונרא‪ ,‬דאכלה לגדיא‪ ,‬דזבין אבא בתרי זוזי‪ ,‬חד גדיא‪,‬‬
‫• ‪T I‬‬ ‫^‬ ‫••‬ ‫• ו י •‬ ‫“ ‪T‬‬ ‫‪ * “ T 1 T I‬י‬ ‫‪TI‬‬ ‫« ‪1” 1‬‬ ‫‪1‬‬ ‫•‬ ‫! ▼ ־ י‬ ‫‪ I‬־ • * ▼‬

‫גדיא‪:‬‬
‫׳־חד ‪-‬י▼‬
‫ואתא מלאך המות‪ ,‬ושחט לשוחט‪ ,‬דשתט לתורא‪ ,‬דיבתה למיא‪ ,‬דכבה לנורא‪ ,‬דעירו*‬
‫‪I —- r i‬‬ ‫▼‬ ‫נ‬ ‫‪T T 1‬‬ ‫‪▼ ” I‬‬ ‫▼‬ ‫‪J‬‬ ‫••‬ ‫‪1‬‬ ‫‪* T i‬‬ ‫‪• t‬‬ ‫״‬ ‫״ ‪l — i‬‬ ‫* ‪v v‬‬

‫לחוטרא‪ ,‬דהבה לכלבא‪ ,‬דנשוד לשונרא‪ ,‬דאכלה לנדיא‪ ,‬דזביז אבא בתרי‬
‫‪• * T -‬‬ ‫* * * ‪I‬‬ ‫‪T » * i‬‬ ‫‪T I T I‬‬ ‫*▼‬ ‫‪I‬‬ ‫‪J‬‬ ‫• ▼ ־ ' ‪•1‬‬ ‫‪T I - I‬‬ ‫* « ‪T‬‬ ‫*‪T‬‬ ‫‪I‬‬

‫זוד‪ ,‬חד גדיא‪ ,‬חד גדיא;‬ ‫י ו ‪T‬‬ ‫■י■‬ ‫‪T‬‬ ‫־‪1‬‬ ‫“־‬ ‫••‬

‫זאתא הקדוש ברוך הוא‪ ,‬ושחט למלאך המות‪ ,‬דשחט לשוחט‪ ,‬דשחם לתורא‪ ,‬דשתה‬
‫‪T‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪“ ■TJ‬‬ ‫••‬ ‫‪I‬‬ ‫‪^ T‬‬ ‫• • ‪T T 1‬‬ ‫* • ־ • “ ■ י * י ‪ -‬ש ש‬ ‫יש■״‬ ‫י‬ ‫▼‬ ‫•ש*‬ ‫* ‪T T‬‬

‫למיא‪ ,‬רכבה לנורא‪ ,‬דשרף לתוטרא‪ ,‬דהבד‪ .‬לכלבא‪ ,‬דנשך לשונרא‪ ,‬דאכלה‬
‫‪■V 1 T I‬‬ ‫‪TI‬‬ ‫י‬ ‫י ש ־ י‬ ‫‪T 1 - I‬‬ ‫‪T‬‬ ‫! •‬ ‫י‬ ‫י ש י י ו‬ ‫‪T‬‬ ‫•‬ ‫‪ i‬ש י ‪T‬‬ ‫‪v - i‬‬

‫לנדיא‪ ,‬רובין אבא בתרי זוזי‪ ,‬חד גדיא‪ ,‬חד נדיא ‪ J‬ו«ודכ יומ‪-‬ים »’ ר ״•רים‬
‫" ‪T I‬‬ ‫״‬ ‫* ‪T I‬‬ ‫״‬ ‫י ן • •‬ ‫‪T‬‬ ‫"‬ ‫* ‪l‬‬ ‫"‬ ‫‪i‬‬ ‫*"■* ‪V‬‬

‫השמטה לקהלת משח‬

‫עירך א ו כ ל ו ש ו ח ד‪ .‬כ ל * ר ב ו ‪ ,‬יעוץ במשנה ®מחים קם*ז »״א שבכל הלילות אנו‬
‫י אובלים כ שר אלי שלוק 'פכו של ה לי ל ה הזה כ ו ל ו א ל י ‪ ,‬ו ה נ ה א ט אמנם שרב חסדא‬
‫אוקי לפתניתין כבן תיפא שאין התניגה נ אכ ל ת ר ק אלי )לעיל שם ע׳ ע * « עדיין יפי א יו ס ר ב ה ה ל ש‬
‫ה ל י ל ה ה ז ה ‪ ,‬כו לו אלי* ה ל ו א י כו ל ל א כו ל שלוק ופבו של פ כ ש ר ש תי פ ת חולץ שאינו ל א סן ההנינרי‪.‬‬
‫ולא מן ה פ ס ה‪ ,‬ופאאתי בשם הנ און רי בניסץ דיסקין ו*ל ש ה עיר שאי אפשר הי ה‪ ,‬ל א כול שום ב שר‬
‫אחד מלבד ה ‪ 0‬םת ו ה חנינ ה ״ דתטאת ואשם א*א ל א בול ב ה ר י פפ ת ר אינ הו נאבלין ר ק ב עו ר ה ו ה פ פ ת‬
‫כבל ה עיר‪ ,‬שלמים א׳א ל ה ב י א כ ע ר ב ה ת ג ד ה א פ פ ע פ ב אכיל תו‪ ,‬בזמן שאין פםם־דץ א חיי ה « ם ו‪/‬‬
‫תו ד ה אין מביאין כ ל ל כ ע ר ב פס ח מטני ה חפזן ש ב ה‪ ,‬נשאר איפלא אך כשד ר״אוה משחיטת חולץ‬
‫ו ה נ ה קיי׳ל שכשר חולץ מסמא א ת ה קו ד ש כ מבו אר בתוספ תא סוף נ ד ה ו הו ב א ל היי כ ה ב ר ס ב׳ ם ה ל׳‬
‫א ה ״ ם פי׳א הייה״ א*כ ה‪.‬רי לא ה‪,‬י ה שום אם שריות ל א כו ל ב שר עם ה ס ם ח רק ה ח נ י נ ה וכיין שנם‬
‫הי א אינה‪ ,‬נ אכל ת רק אלי כ אסור ה‪.‬רי שפיר אוסרים ה‪,‬לילה‪ ,‬ה ז ה כולו אלי ‪:‬‬
 ‫יסוד המעונה ועריכתה‬
‫סקירה כללית‬
‫על העזתלעזלותה מימות אנכהיב עד חתימתה ותמית סדורה‬
‫הוצאה שלישית‪ ,‬מחודשת‪.‬‬
‫הססר הזה בהוצאותיו הראשונות מגא הכרה מיוחדת פחכסי הדור חוקרי דברי יפי‬
‫ישראל והשתלשלות התורה שבעל פה‪ ,‬אחד המבקרים )בשבועון ‪,‬המגפה״ קראקא תרפ׳א‬
‫נליון כ־ם( כותב ‪:‬‬
‫המחכר‪ ...‬הונה דעות מקוריות ומגלה תעלומות חכמת התורה מה שנעלם מחכמי ישראל‬
‫שקדמוהו‪ ,‬ומקים בדול הגיחו לו להתגדר בה‪ ,‬אור בהיר מאיר המחבר בפרקו הראשון על‬
‫השאלה‪ ,-.,‬ואנב הוא מגלה עינינו באופן מפליא ומסתיע ענין‪ ...‬דבר שנתקשו בו קדמוגינו‬
‫ותרצו אך בדוחק‪ ,‬והוא בבא את הספתת‪ ,‬ממש ביגת קולומבוס‪ ,‬הוא מוסר לנו את הטעם‬
‫האמתי על‪ ...‬הטעם פשוט כל כך וסתישב ע י הלב עד שנתפלא על קדבונינו ועל הוקרי התירה‬
‫מ ה הזמן שלא עמדו על זה״‪...‬‬
‫בהוגאתו השלישית מעובד הספר כולו מהדש‪ ,‬בהוספת נלוי הרבה ענינים נעלמים‪,‬‬
‫פתרץ הרבה הידות תלמודיות‪.‬‬

‫בזה יפורסם אוזוז אחד ממכתבי נדולי ישראל‪ ,‬ומדעת הבקורת בעתוגים‪.‬‬
‫ב״ה יום ם' לחודש ניסן תרג״ב ייי•*? י רו ש לי ם תוכבב׳א‪.‬‬
‫לכבוד ידידי הרב הנאון איש האשכולות רב פעלים לחורה ולתעודה‬
‫סיר׳׳י ראובן מרגליות שליט׳א‪.‬‬
‫מוזכרתי היקרה ‪,‬יסור המשנה ועריכתה״ הגיעה לידי ובהציגי נר‪ .‬מצאתי בתוכה רב‬
‫פנינים‪ ,‬ואפריון נכסיה לכתה״ר עי עבודתו החשובה ה«‪.‬ת ה ר א ו י ה ל ע מ ו ד כ ש ו ר ה ש ל‬
‫ה ע ב ו ד ו ת ר ב ו ת ה ע ר ך שנפשו בגידץ זה מ ה מ ב ו י נ י ס ש ב ח כ מ י י ש ר א ל ‪ . .‬יחזק ה׳‬
‫חילו ויפוצו מעינותיו חוצה וישוטטו רבים ותרבה הדעת כנ ה׳י ונפש ידי״ע ד‪1‬ש*ת באה״ר‪.‬‬
‫אברהם יצחק הכהן‪.‬‬ ‫________‬
‫ב״ה יום סוב״ה למבנ״י ח רביב בריסק‪.‬‬
‫יצו ה׳ את הברכה לכבוד י דיד נפשי הרב הנאון‪ ...‬פוהר״ם הי״ו‪.‬‬
‫הגיע לידי פפרו הבהיר‪ ,‬מאיר ומזהיר‪, ,‬יסוד המשנה* ורב תודות ותש״ח דן לו על‬
‫נבזבזא רבא ויקירא הרין‪ ,‬והנה משמיא קא זכיה לי' לכר לנלית תעלומות הכמה להאיר עיני‬
‫הוני תושיה בכל ספריו בהרבה מקצועות התורה‪ ,‬ובספרו זה עלה על כולנה‪ ,‬פתיכו ניכר כמה‬
‫עבודה טלאכה וחכמה השקיע בו לצרף לברר וללבן כמה ענינים עמוקים‪ ,‬ולסדרם בסדור נכץ‬
‫בהמנה יתירה להאיר בהם עיני חכמים‪ ,‬יהי' ה׳ עסו ויעל להוסיף עיד וזורה וחכמה ולרסיץ‬
‫מעיינות חכמתו חוצה להזריח אורו על פגי תבל שיאותו רבים לאורו ככל אשר תאור‪ .‬נפשו‬
‫היקרה ונפש תברכנו ותדרשנו לסובה‪.‬‬
‫החותם בהוקרה רבה‬
‫אברהם יצחק הלוי בליייוייס )רבד־ק בריסק דליטא(‬
‫־‬ ‫מדעת הבקורח‬
‫הרב רר‪ .‬שמעון פדרבוש‪ ,‬הלדנגפורם‪,‬‬
‫לפני מונה ספר הדש‪ ,‬ואם בם נסמן ע י השער שזוהי כבר ההו»אה השלישית‪ ,‬הרי‬
‫באמת ספר חדש הוא‪ ,‬כי בההוצאות הקודמות הגסמצם המחקר הזה באחד המאסרים בהון‬
‫קובץ הקירות תלסידיות ‪,‬קוי אור* וכעת הרחיב ממתבר את גבולותיו ושם עליו נוספות עד‬
‫‪:‬‬ ‫שנת! דל למדת ספר הקיבע ברכה לעצמו‪.‬‬
‫המחבר אינו פנים חדשות בשדה המדע החורני‪ ...‬זה שנים שהוא מעניק לנו מפרי רוחו‬
‫לעתים קרובות‪ ,‬עוד בחבוריו הראשונים שהיו בבחינת מריעות ראשונות ‪,‬חולדות המהרש־א'‬
‫ו״תולדות ר׳ חיים בן עטר* הראה שידו רב לו לסלול נתיבות מדע בים התלמוד וססרשיו‪,‬‬
‫ואף בעמדו על בסיס המסורה י א התנכר לרוח הבקוית המדעית‪ ,‬והערצתו לחכמי התירה ל*‬
‫קלקלה לו את שורת האמו^ מאז הלך כשרונו הלוך והתנכר במחקריו השונים במקצועות הספרות‬
‫התלמודיות בכל חבוריו הוא מצטיין בבקיאות רבה בספרותינו הקדומה ובן בית הוא גם בהבמת‬
‫ישראל החדשה‪ ,‬וידיעיתיו אלה מתאחדות בכה פורה ומחדש‪ ,‬בכשרון ההשערה הישרה הנחיצה‬
‫לכל יצירה מדעית‪ ,‬וביכולת הרצאה יטה מושכת לב‪.‬‬
‫בספרו האמור על עריכת המשנה מתעסק הסזזבר בהשתלשלות התושבע׳׳ם מימות עזרא‬
‫עד רבי מסדר המשנה‪ ...‬חדושיו של המהכר יש מהם שהם קולעים אל נקודת האמת ויש שהם‬
‫מתקבלים על הלב‪ ,‬כהשערות מיוסדות ונכונות‪ ,‬אך עלי להסחמק רק באחדים מהם שמצאתי‬
‫לנכון להעיר עליהם דרך קריאה בספר כי לדץ על בולם לא יכיל מאמר בקורת‪.‬‬
‫באיר נכון מאד ואמתי הוא לפי דעתי מה שכותב המחבר בבירורים ב‪ ,..,‬הערת המחבר‬
‫שם על גזירות שוות בתלמוד הנלמדות סן שני ספרים בנביאים או בכתובים מפני שנכתבו ע*י‬
‫אדם אהד‪ ,‬ולפיכך מסתבר לבאר את לשון הכותב ממקום אחר שגם הוא כתבו כמו‪ ...‬שלמדים‬
‫נזרה שוה מספר שמואל ושופטים ומספר שופטים ורות כי שמואל כתב שלשת הספרים האלה‪,‬‬
‫ההערה הזאת מפתיעה בהדושה ובסיב מעמד״ ודומני שהיא פותחת דרך אמת להבנת כמה‬
‫מקופות בתלמוד כדרושי המקראות‪ ,‬וכדאי הדבר להניחה ליסוד מחקר מיוחד‪...‬‬
‫בהספר הנידון יש הארות מקוריוז^ ומחקרים מעולים המאירים כמה פנות סתומות במקצועות‬
‫רבים‪ ,‬היא ספר תורני ומדעי כאהד‪ ,‬הנותן כבוד למחברו‪ ,‬ותועלת רבה לכל מעיין בו‪.‬‬
‫‪,‬העולם* לונדץ ח׳ תשרי תרצ״ד‪ ,‬נליון ל״ח‪.‬‬

‫רר׳־ט דערף הייגם פעררעכנם יוערען צו איינעם פון די וויכטיבסטע תלפוד־פארשער‪,‬‬

‫באמש דאם איז נישט דאס איינציגע געביט אויף וועלכען ער ארבייט און ער האט ‪ ts‬נרויסען‬
‫וויסענשאפטליכען אינסערעסךקריין וועלבע נעפט ארוס כמעט די נאנצי יודאאיסטיק ווי‬
‫געשיכטע חסידות א‪ .‬או‪ .‬וו‪ .‬איז דער ‪ n‬למ ‪ T‬זיין הויסט״געבים‪ ,‬און דא ליגט זיין כת‪ g ,‬יערער‬
‫חבור יועלכען ער גיס ארוים ציהם אויף זיך די אויפמערקואמקייט פון דער למדגישער וועלט‪.‬‬
‫צווישען די אלע פערדינט א בעזונדערע אויפמערקזאסקיים אם דן>ס ווערק וואם ליגם‬
‫פאר אינז צו דער נעשיכטע פין דער ענשטעהוננ פארגעשיכטע און רעדאקציע פון דער משנח‪.‬‬
‫נאסיצען או מאטריאלען צו דעם גענענשטאנד האבען מיר‪ ,‬אבער א סיםטעמאטישען‬
‫ספר ויאס זאל אונז עפנען די אויגען איבער דעם סראבלעמאטישען נעגענשטאנד האבען מיר‬
‫בת אהער נישם נעהאם‪.‬‬
‫דאם ווערק איז א אויסנעצייכענטער בעהעלף סאר אנסעגנער און נלייכצייטיג א קוואל‬
‫פץ אויפקלערוגג אויף דעם געכים פאר׳ן לסדן סיס דער מאסע לסדנישע הערוח‪ ,‬עס איו קיין‬
‫ספק אז דאם ווערק וועם ווערן א האנדבוך און אונזערע סעמינארען אץ יודאיסטישע אינסטיטוציעם‪.‬‬
‫‪,‬דער פארגען* לעמבעינער טאנבלאם פרייטאב י*ח טבת חרצ״ד‪.‬‬