‫דברי מהרי׳א‬

‫חידו שי אגד ה על ה תו ר ה ו ק צ ת דרושים והספדים‪ ,‬מאמרים נחמדים‪,‬‬

‫מפז ומפנינים‪ .‬כפתורים ופרחים‪ .‬ארקים ואנשים מ שמחים‪ ,‬א שר‬
‫נ שאר לנו שריד מ א ת חידו שי א״ז הגאון הגדול המפורס ם בקצוי‬
‫ארץ מאור הגולה‪ ,‬שר ה תורה‪ ,‬יחיד בדורו‪ .‬על י שראל הד ר תו‪,‬‬
‫‪I‬‬ ‫ומפורסם בג דו ל ת צ ד ק תו וענו תנו תו ציס״ע רבן של ישיראל כק ש״ת‬

‫;‪IV‬‬ ‫זעיק‪-‬ל‬ ‫אפ אל‬ ‫יה ו י א‬ ‫טי־י‬

‫בעהמ״ם ש ו ״ ת מ ה ר י ׳ א על ד׳־ח שו־ע‬
‫‪f.‬‬
‫מקדם הי׳ אב״ד בק״ק רמטע ושוב נתפלה ונתקבל נא‪3‬״ד בק״ק‬
‫סטמכיטץ ואח״ב נתקבל לאב״ד ור״מ בק״ק ס ע ר ד א ה ע ל י‬
‫יע״א ובמלאות לו ס״ט שנים לימי חייו לקח אותו אלקיס ונפטר‬
‫‪I‬‬ ‫בנשיקה ב טג סיון תרכ״ו וטלתה נשמתו לגנזי מרומים תנצב״ה‬
‫ומנוחתו כבוד בק״ק סטרדאהטלי יט״א‪.‬‬

‫‪'il‬‬ ‫ונלוה אליו קצת ח״ת‪:‬‬

‫מא״ז מצד אבי מורי הגאון הגדול‬ ‫[‪jj‬‬ ‫הגאון‬ ‫מא״ז מצד אמי מורתי‬
‫!‪llf‬‬ ‫וכו׳ כש״ת‬ ‫ט‬ ‫הגדול וכו׳ כש״ת‬
‫מו״ה עזרא צורף זצ״ל‬ ‫‪j‬‬ ‫מו״ה אהרן ש מו אל א ס אד זצ״ל‬
‫שהי׳ רכלק״ק סטרדאהטלי יט״א‬ ‫‪g‬‬ ‫ממלא מקום אביו המחבר הג׳‬
‫בטהמ״ס ‪I‬זכרון טוב ב״ח‪.‬‬ ‫‪^t‬‬ ‫סטרדחהטני יט״א‪.‬‬
‫יט״ח‪.‬‬ ‫חבדק״ק סטרדאהטלי‬
‫זצוק״ל אבדק״ק‬
‫זצוק״נ‬

‫אספתי שלשת שריגים‪ ,‬אמרות אהובים‪ .‬להוטיל לישרים‪ .‬הוצאתים לאור‬

‫בחמלת ד׳ עלי פה ק״ק ס א ב י נ א ב יט״א‬
‫י ה ו ד א ג א ל ד ש ט י י ן חופ״ק הנ״ל‬ ‫ה״ק‬
‫נין ונכד המחבר הג׳ זצוק״ל‪.‬‬

‫‪£1‬‬ ‫סאבינאב׳ ישנת ״ישועה ברחמים•* לפיק‪.‬‬

‫‪1‬‬ ‫‪%‬י‬
‫בדפוס של ד‪.‬ד משד‪ .‬גרינםעלד‪ ,‬טיהאלעהיטץ‪.‬‬
‫‪D ruck: MOR QRONFELD |un. Mlchalovce, 193t.‬‬
‫וד‪ \,‬יי 'י ‪ n‬יי‬
 ‫‪^.‬י ‪T*fcr.‬‬

‫מודעה‪:‬‬
‫כל; מקום שנאמר כספנ?^הזה שס טכו״ס גוי או כותים הכוונה‬
‫טל ^ ו מ‪ 1‬ת אשר ^ו״‪^:‬סנים את ד׳ לא ‪7‬מו‪ .‬לא כן האומות‬
‫אשר בצלם אנו חו^ים מאמינים בה׳ ומחויכים אנחנו להתסלל‬
‫בטד שלומם‪ ,‬ונותנים לנו שם ושארית בארץ‪ ,‬הטיבה ה׳ לטובים‬
‫וישרים בלבותם אכי״ר‪.‬‬

‫אזהרה‪:‬‬
‫השגת גבול מה״ת ידוע ומלכותא דארעא היא כעין מלכותא דרקיע‬
‫ואדם אוסר את שלו על אחרים על כן אסור לכל אדם להדפיס זה‬
‫הספר בלתי רשותי וב״כ! ושארית ישראל לא יעשו עולה ולהשומעים‬
‫ינעם‪.‬‬
‫‪%‬‬
‫וי‬
‫הרוצה להשיג ספר זה יפנה אלי תחת האדרעססע‪:‬‬

‫‪Oberrabbiner J. Goldstein‬‬
‫‪Sabinov.‬‬
‫‪Slovakei.‬‬

‫ייטיב ד לטיבים המתנדבים בעם והחזיקו במנה יפה להוצאות הדפוס ‪V‬‬
‫ישלם פעלם במדה טובה ומרובה ה ״ ס \‬
‫חברת ע ז ר ת ת ו ר ה שבנעוויארק‪ ,‬וחברת ת ו מ כ י ת ו ר ה דשס׳ ה ה ״ ג|‬
‫הצדיק וכו׳ מו״ה מ ש ה ר‪ ,‬ל א פ ט ע ר נ״י מנעוויארק‪ ,‬אחי הה״ג מו״ה ע ז ר א ‪J‬־‬
‫ג א ל ד ש ט י י ן נ״י אבדק״ק ב״‪ .‬פירעד יע״א‪ ,‬הה״ג החרב וכו״ מו״ה א ב ר ה ס ‪i‬‬
‫משס ‪i‬‬ ‫צ בי פ ר י ע ד מ א ן נ״י מנעוויארק תנמיד מובהק וחביב למו״ח הגאון‬
‫סופר זצעל אבדק״ק טיסא סירעד‪ ,‬אחי מו״ה י ו ס ף ג א ל ד ש ט י י ן נ״י מ ק א‪: -‬‬
‫מעריין‪ ,‬אחי מו״ה ל י פ מ ן ג א ל ד ש ט י י ן כ״י‪ ,‬הפירמא ‪ !/‬מ ס ט ע ר אונד‬
‫ו ו י ע ז ע נ ב ע ר ג פרעשאב‪ ,‬מו״ה ד ו ד סג״ל נ י י ה ו י ז ע ר נ״י מסערדא‬
‫העלי‪ ,‬מרה ז א ב ל א נ ד ע ס מ א נ ן נ״י מיהאלעוויץ‪ ,‬גיסי מרה א ב ר ה ‪5‬ן‪:‬‬
‫ס ו פ ר נ״י מס״ה‪ ,‬מרה א ל י ה ו מ א נ ע ר בן מו״ה שלמה ע״ה מנודא‪;-‬‬
‫פעצזט‪ ,‬מו״ה ק ל ו נ י מ ו ס פ ע ר ל ש ט י י ן נ״י מסאבמאל‪ ^,‬מדה מ ר ד ^ י ‪:‬‬
‫יתברכו ממקור;‬ ‫ב ע ר ג ע ר נ״י מטשיקאגא‪ ,‬ובני ה ס א ה ר ן ל ש מ ו א ל שיח‬
‫■‬ ‫הברכות וימלא ד׳ כל משאלותיהם אמן‪.‬‬
 ‫בע״ה‪.‬‬

‫ה קדמה‬
‫מנק ונכה המהבר׳ המלקט והמסדר‪.‬‬
‫א מ ר כין ונכד המחבר‪ ,‬המדבר בלב כשבר‪ ,‬מילין אחבר‪ ,‬לחיילים אגבר‪ ,‬לדבר‬
‫דבר‪ ,‬אודה לד׳ אשר חסדו פלי גבר‪ ,‬חבלים כפלו לי בנטימיס מן חבורי‬
‫אבי זקיני הגאון הקדוש מו״ה יהודא אסאד זצוק״ל ודרשות אשר חיבר‪ ,‬טלו‬
‫בגורלי מלא דבר‪ ,‬חיבור טל התורה הכיח אחריו לדור דוריס‪ ,‬צלל במים אדירים‪,‬‬
‫והטלה מרגכיתא לאורים‪ ,‬הן ידטתס מטלות ומדות‪ ,‬בתורה ובחסידות‪ ,‬של אבי זקיני‬
‫הגאון ז״ל המחבר‪ ,‬הילל בן שחר‪ ,‬אשר אלקיו בו בחר‪ ,‬והאיר טכיו כהילל לבדוק בכל סדק‬
‫וחוה טוב תורת פיו מחרוץ ומפז ומכסך כבחר‪ ,‬מי זה האיש יורכו ד׳ בדרך יבחר‪.‬‬
‫את גאון לכו‪ ,‬להאיר בנו‪ ,‬בתורתו אמונתו ורוחב ביכתו‪ ,‬אשרי ילדתו‪ ,‬והורתו‪ ,‬קב‬
‫ונקי משכתו‪ ,‬יראתו קודמת לחכמתו‪ ,‬המפורסם אין צריך ראיתו‪ ,‬ויפוצו חוצה מטייכתו‪,‬‬
‫חריפתו ובקיאתו‪ ,‬והוקבט כמותו‪ ,‬ההלכה לדורות‪ ,‬בכל פירקין להורות‪ ,‬כמו שיש‬
‫בידינו מסורות‪ ,‬אשר הזהרתכו ומסרתני טמאות וטהורות‪ ,‬להבדיל ולהורות‪ ,‬וטיניהס‬
‫מנהירות‪ ,‬בטוב טטס ודטת להתיר המותרות‪ ,‬ולאסור האסורות‪ ,‬אשר כל ימיו בפיו‬
‫קודש היו סדורות‪ ,‬ויהיו למשמרת‪ ,‬ליטקב לחוק לישראל למזכרת‪ ,‬לטס כפורת‪,‬‬
‫הכותרת‪ ,‬לשם ולתפארת‪ ,‬ולטשות לראשנו טטרת‪ ,‬להוציא לאור יקר ותפארת‪ ,‬והתורה‬
‫לאכסניא חוזרת‪ ,‬וזכרו יטמוד לטולס טומדח‪ ,‬כבר יצא מוניטין שלו בספרו שו״ת‬
‫מ ה ר י ״ א טל ד״ח שו״ט מפז יקרים‪ ,‬וגאונים המפורסמים אריות וכפיריס‪ ,‬נתנו‬
‫טדיהן בהדוריס‪ ,‬שספריו כולם אהובים וברורים‪ ,‬כזוהר השמש מזהירים‪ ,‬והמה‬
‫המרוני לקבטו תחת מכבוש הדסוס אלה הדברים‪ ,‬לזכות בהם תמימים וישרים‪,‬‬
‫כאשר טיניכס תחזינה כדשריס‪ ,‬וזה איזה שכיס כסגתי אחור טל מזבח הדפוס‬
‫להרים‪ ,‬מאיזה טטמיס הכמוסים ונסתרים‪ ,‬אך כטת הזמן בוגד בו נשך וצהרים‪,‬‬
‫ורטיוני טל משכבי סליקו בהרהורים‪ ,‬הלא כתיב לא ראיתי צדיק נטזב וזרטו מבקש‬
‫לחם מרורים‪ ,‬וסטיפי השיבני חטאים אילו תחת ידך צרורים‪ ,‬שאני מוכט בר מן‬
‫גדולים האדירים ומה גס להיות שפתותיו דובבות בקברים‪ ,‬ודלגתי טל ההרים‪ ,‬לקבץ‬
‫חתימת אנשים יקרים‪ ,‬המסייטיס לדבר מצוה בלבבות טהורים‪ ,‬וזכות אבות טמדה‬
‫לי בתדיריס‪ ,‬כל מקום אשר דרכתי לכבוד אבי זקיני הקדוש ז״ל טל החתום באו‬
‫במשרים‪ ,‬והמאיר לארץ ולדרים‪ ,‬ישמרם מכל צרים‪ ,‬וכל צרה וצוקה יהיה מהם‬
‫נטדמס! וזה שמו אשר יקרא לו בתואריס‪ ,‬דברי מהרי״א נטימיס ויקרים‪,‬‬
‫מאיריס ומזהירים‪ ,‬ככופך וספירים‪ ,‬מדבש ונופת צופים מובחרים‪ ,‬דבר בטתו מה‬
‫טוב דובר משרים‪ ,‬כל חיך הטוטם הלל גומרים‪ ,‬ומשבחים ומפארים‪ ,‬והנני מפיל‬
‫חחגתי‬
 ‫‪>H‬‬
‫‪,‬־‪S‬‬

‫‪II‬‬ ‫המדם‬
‫תחנתי להתמימיס והישריס! עושו וחושי לקמת הססריס‪ .‬להניח ברכה אל כמן|;ר‬
‫במתן דמים‪ .‬וזכות המחבר יעמוד לו ולזרעו לדור דורים‪ .‬ונזכה לראות בנק ה מ ק ^‬
‫על ראש הריס‪• .‬‬
‫^‬ ‫ברוך הוא וברוך שמו הגדול שהחיינו וקימנו לזמן הזה שזכיתי להיות מסיימ‬
‫עושה מצוה ומגו דזכית* לנסשי זכיתי נמי לחברי״ שביכולתי ת״ל לתקן צרכי'•‬
‫רבים״ שיגעתי ומצאתי דאתי ל*די משמע לקיים דברי׳ א״ז הגאון הגדול זצוק״צ‬
‫שיהי׳ שסתור״יו דובבות בקבר ולהביא את החיבור הנחמד הזה לבית הדסיש׳ ס ך‬
‫^‬ ‫הן גופי תורה אשר העתקתי מפנקס של חלמ ‪T‬יו‬
‫‪V‬‬ ‫תורה אל א״ז הג׳ ז״ל אות באות — הנה טל עוב תלרו הנהו‬
‫תג׳ ז״ל הרבני ־המופלגים גדולי תורה ‪.‬צדיקים ותמימים וכף כש״ת מו״ה י ‪: ^ ^ .‬‬
‫גיימאנן זצ״ל מקאשוי ומרה ש מו א ל‪ .‬שי ק זצ״ל מטיריוי אשר היו תננניריס ריכיכיי!‬
‫לאבי זקיני המחבר זצוק״ל וכתבו דבריו הקדושים כשמעם יוג! מפיו בקרו י‬
‫ומ׳ ‪ Tm‬גס^ן|‬ ‫ובטהרה ונשלחו לי העתקתם אשר אמצו אותי להדפיס‬
‫^ הן‬ ‫‪ w r‬נ‪ 1‬ס אשר פל ידיהם יצא לאור עולם תורת רנם היוייש ז״ל ז־״ע ‪-‬‬
‫הדנרים אשר שמעתי מפיו של אדמו״ר אני זקיני הגאון מרש אהרן ש טו א ל ”‬
‫א ס א ד זצ״ל כגו של המחנר זצ״ל והן הן פסקי הלנות אשר כתכתי אני ו ה ע מ ס ^ ל‬
‫אניו ‪1‬צוק«^ ’'‬ ‫קדשו של‬
‫״״׳י ׳■׳‪I -‬‬ ‫נתן כידי כתג יד ‪ r‬־״׳‬
‫זקיני המל זציל אשר ׳‬ ‫מפנקס של אני ‪, -‬‬
‫ויתן ד׳ הטוב שהחיבור זה ימצא* חן בעיני המקום ובעיני הבריות להגדיל תורס־‬
‫ולהאדירה ליקרא דחיי וליקרא דשכבי וזכותו יגן נע־ינו ויגדל כבודינו ^קבץ^‬
‫נפוצותינו ולקרב קן גניותינו במהרה בימינו‬
‫כ״ד נין ונכד המחבר‬
‫ה״ר! יהרדא גאלדשטיין ‪V‬‬
‫י ג‬ ‫חופקיק הנ״ל‪.‬‬

‫ו צ רי ך אני לצאת ידי חובת מצות כיבוד אב ואס ה׳׳ה אבי מורי היקר‪ .‬ה מו ס ל א\‬
‫ומופלג בתורה וביראת ד׳ הטהורה צדיק תמים כש״ת מרה י הו ש ע גאלד‪-‬־^‬
‫ש טיץ זצ״ל בן של אותו גאון וצדיק כש״ת מו״ה עזרא צו רף זצוק״ל שהיה רכ׳׳ד'‬
‫דק״ק סערדאהעל יצ״ו״ ר יצרור את נשמת אבי הצדיק ז״ל בצרור החיים עס נשמ^^‬
‫צדיקיק שבגן עדן — ואתחנן אל ד׳ לברך את אמי מורת‘ הצדקת מרת חיי ל ד'‬
‫עמ״ש בת של א״ז הגאון מריה אהרן ש״מואל א ס אד זצ׳־ל שהיה חבדק״ק סער♦;‬
‫דאהעלי״ אשר גדלוני על ירכי התורה והיראה וגמלוני טובות עד אין מספר׳ אתס^‪:‬‬
‫ד׳ יזכור אותם לטובה ותברך את אמי הצדקת הנ״ל בטוב ושנותיה בנעימים‬
‫'ל‬ ‫עמוד הנהן נאורים ולתומיס‪.‬‬
‫מנשים באהל תברך זוגתי החשובה הצדקת מרת ר ה ל תחי׳ בת מו״ח הגאון הגדול ^‬
‫ציס״ע כש״ת מו״ה משיה סיפר זנ׳׳ל שהיה אבדק״ק טיסא‪-‬פירעד ויחקג ‪f‬‬
‫לכל באי שער עמי כי אשת חיל היא לעשות צדקה וחסד וכל מגמתה לגדל ׳‪5‬‬
‫בנינו לתירה וליראת ד׳ כאשר ראתה זאת בבית אביה הג׳ זצוק״ל ויתן ד׳ לה שטת‬
‫י‪,‬‬ ‫חיים ארוכים ונעימים ותזכה לדאות־ בשמחת יוצאי חלצינו אכגה״ר‪.‬‬
‫לד׳ הטוב כי גבר עלי חסדו רשימני לאב ב״ד ב‪.‬־‪•,‬־ סעפ״ן — ש א כי כ א ^'‬ ‫ואודה‬
‫ופעטשיידארף והגלילות וק״ק כאראש ושירא>קר וקדיזחוויחני וטערמג ■יפ״א '‬
‫־‬ ‫וזה לי יותר מעשרים שנים אשר תוך עמי אנכי יושב פה׳ קהלה‪.‬‬ ‫ה‬ ‫והגליל‬
‫וגלילות‬
 ‫‪p1T^Bl(K51r;,7,■;^.it- i^^.|,lPJ^IUll,p•l ,15,,,,‬‬

‫ה‬ ‫ההרמה‬
‫וגלילות תסודה תוכה רצוה אהכת תורה ויראת כמיס‪ ,‬וסנסיס גה מנלכליס אות'‬
‫רתם שנימה מאנקי ישראנ‪.‬‬ ‫ואת ב־יתי בכבוד ישלם ד׳ פעלם ותהי‬
‫יער הטוב יזכר אחי היקר איש טוב ירא ד׳ מו׳ ה יו ם ף גאלדשיבייין נ״י שהרבה‬
‫להטיב עמי והיה לי תמיד לאחי■‪-‬עזר יברך ד׳ אותו ואת ביתו — וגם‬
‫לרבות יברך ד׳ את אחי מ‪:‬ו״ה ליפטאן נאלדשיסייין נ״י ואת ביתו­‬
‫ואזכיר לטובה את דודתי הצדק‪ :‬ז מר ת‪ .‬גי ל ב ה הירשילער תי׳ בת של א״ז הג׳‬
‫‪i.‬״\ שעשתה עמי ועם ביתי טובות‬ ‫^‬ ‫‪ W‬׳‪_1‬‬
‫׳‪/‬ה א ה רן ש מ ו א ל א יי• ^‬
‫מר‬
‫רבות כעת ‪:‬שהלכתי בגולה בשעת ‪*V •-y‬־זמה וישבתי איזה חדשים בעיר מונדתי ק״ק‬
‫שערדאהעלי יברך ד׳ אותה ואת ריתה עס יוצאי חלציה‪ ,‬כולם דשנים ורעננים‬
‫~ בפרס את בנה ש•׳ב הרבני הננושלג בתורה וביראה מו״ה עזרא‬ ‫יהיו‬
‫^ —‘'־־‘ ע ר נ״י‪.‬‬
‫ו מ ב ר כ ת ך אדון העולמים יתברכו גיסי הרבני המופלג בתורה החו״ב מו״ה‬
‫ירותיאל דוב נעיויר״ן נ׳י עת אחותי מרת דבירה תחי׳ וכל ב״ב‪,‬‬
‫את גיסי הרבני הננופלג מו״ה יסימיאל ריישארב* נ׳־י ע״ז אחותי מרת מ' ר ל תחי'‪,‬‬
‫את גיסי הרבני המופלג מו״ה בתירה מו׳ה יגילטה זלמן ראאב ג״ך ע״ז אחותי‬
‫מרת צארביל תחי‪ /‬ואת גיסי הרבני המופלג‪ ,‬בתירה מו״ה הריגי ליב ווייס נ״י‬
‫ע״ו אחותי מרת יסיה תחי׳ יתברכו ממקור הברכית וימלא ה׳ כל משאלותיהם‬
‫אמן‪.‬‬
‫ה ר י מ ו תי ידי אל ד׳ בעד אחי היקר הרב הגדול בתורה החו״ב כש״ת מו״ה‬
‫עזרא ;א־־^־יסיבי־ין אב׳ד דק״ק ב׳‪ .‬פירעד שיתברך ממעון הברכות א״ס‪.‬‬
‫צדיק תמים כש׳ית מו״ה מיסיה ויאזנער נ״י ע״ז‬ ‫המופלגג נדיק‬ ‫ולטוב יוכר רבני‬
‫הרבני המוסנ‬
‫תחי׳ בת של המחבר ספר הלז הגאון הקדוש בעל‬ ‫מרת‬
‫נ‪ :‬ה ר י ״ א זנ״נ ד׳ ישמרם וישפיע להם כל טוב‪.‬‬
‫כן אחותי ההרבני המופלג בתורה החו״ב מו״ה נפתלי‬ ‫ואפריו! נמטי לאהובי בן‬
‫בתירס החו״במו״ה יעק ב‬ ‫הגדול‬ ‫ל־דיננ הרבני‬
‫לרבות־בות‬ ‫נ״י ^׳וי‬
‫וגס וגס ׳‪#‬׳‬ ‫געוויריז *»‬
‫הב׳ המופלגבתורה ^׳ה‬ ‫ולבני‬ ‫יהו־טע גרינפע^ד נ״י שרב דק״ק שאריש מגלילי‬
‫יעקב שלום נ׳י ולבני הב׳ המופלג כ״ה עזראנ״י ולתלמידי הב׳ המופלג כ״ה‬
‫ייסידאל פעי^דטאי נ׳י מטערנאווא אשר טרחו בעד ספר א״ו הג׳ זי״ע בטרחה רבה‬
‫ישנס ד׳ פעלס•‬
‫ו ר ב תודה וברכה לכבוד הרב הגדול בתירה החרב יכו׳ כש״ת מו״ה מיסיה י הו ד א‬
‫‪r‬׳*? נ״י מסערדאהעלי אשר שלח לי איזה גרגרים ח״ת מא״ז הג׳ זצוק״ל אשר‬
‫העתיק מפנקס של תלמיד א׳ לא׳יז הג׳ זי״ע‪.‬‬
‫״ ב א ר ד אי‪:‬ה גרגרים מח׳ת מרז הגא־ן מי׳ה אהרן שימואל זצ״ל ומא״ז הגאון‬
‫מ׳ עזרא צי ד ה זצ״ל ורשמתי שמס — הנגת* איזה הערות וצינתיס בציון‬
‫כזה^ |א״ה רי׳ת אמר המסדר! מעט אשר חנן ד׳ את עבדו‪.‬‬
‫העם אשר נדים אותם רוחה הטהור לבא על החתימה לקחת שחי‬ ‫ולנד־יבי‬
‫אתן תודה ויהי זכרם לברכה וצדקתם עומדת לעד‪.‬‬

‫^סומי׳‬
 ‫בע״ה‪.‬‬

‫תולדות רביגו הגאק המחכד‬

‫‪ -‬זצוק;ל‪:‬‬
‫י ב י נ ו הנאק המחבר ז״ל נושא התולדה הלזו מקור מחצבתו קודש מעיר ה פנ ס ־•‬
‫אסאד הסמוכה‪ .‬להמיר הנדולה בודאסטשנו כע״י >רקמ אייו והא׳ר ‪M‬‬
‫תבל• נולד להוריו בלתי אמודיס ואי מסורסמיס אניו הי' איש תס וישר ירא ‪S s‬‬
‫אלקיו כל הימים פרנסתו היה מיגימ כסו כי היה חייט ומסק במלאכתו באמונם ״‬
‫מימיו לא המסיר מסחורה אשר לו נתנה לתפירת הננדיס כדרר רוב ת ״ « ‘‬
‫בזמנינו אפי׳ חוט אחד רק מבד טבודתו בתמימות בלי רמיה‪ .‬ומשפרים ‪ ^ vvp‬יי ‘‬
‫קורס פטירתו ביקש אשר מהשולחן אשר מליו היהרגיל בחייו לחתוך הסחורס •'‬
‫משיית הבגדים ממנו ימשו אדונו לממן תהיה למד נאמן ולמשמרת בבלו של‬
‫מפלה אשר מימיו לא מטל במבודתו ומולה לא פטלו ידיו רק הכל היה באמונם‬
‫— שנים אחדות אשר לידתו בהיותו טוד ילד צמיר יניק וחכים כבז‬ ‫ובתמימות‬
‫שמונה בזניס מת מליו אביו וכאשר נאסשו המוני אנשים למלוק לו כבוד האחרון‬
‫וגש חל‪.‬ו הודה בנו הילד הצפיר להספי־דו נהסס־ נורא דבריס חמיס ממומק לבו‬
‫חשר עשו רושם עמוק בנפש כל שומעיו ונשתסכו דמעות נוראים מעיני נל שומע‪.‬‬
‫ז״ל היתה נקראת ע ש א ר כ א‬ ‫אביו היה נקרא ר׳ י ש ר א ל ואמו של א ״ ז‬
‫— ואם אמנם כי הוריו לא היו מפורסמים בין אנשי שם אמנם גזעם מזרע‬
‫קודש מחצבתם ומצאתי כתיב ככתב ידו ממש של א״ז הג׳ ז״ל וז״ל אבי זקיני מצד ‪:‬‬
‫אכיו ד כענדיע ושם קודש כרוך דרעזניען אב״ד ז״ל ואמי זקנתי אשתו שרל אחות‬
‫הרכ הגאון ר׳ יהודא אכד״ק האללשיטן זצלה״ה‪ .‬ואכי זקיני של אכיו הה״ג ‪n‬‬
‫יהודא ג״כ אכ״ד דק״ק האללשיטן ואכי זקיני מצד אמי ע ש א ר נ א ר* משה‬
‫ואמי זקנתי אשתו רכקה כת הרכ הגאון ר׳ שלמה ליכ אכ״ד הפלישויא זצלה״ה ■‬
‫עכ״ל — מצכו כעת גשאר כתור יתום עזוכ וכודד כלי אכ לחנכו וכלי משען‬
‫ונחלת אכות אשר תעמידו על רגליו — גם אמו ישכה כאלמנה אומללה י מי ס‪■.‬‬
‫רכים לא מצאה מנוח לשכר לכה אודות פרידת כעלה מנחם נפשה אשר כיגית‬
‫כסו הכיא טרף לכיתה‪ .‬אך זאת היתה נחמתה כראותה מ ס־ הצעיר ילד‬
‫שעשועים אשר כל רואיו הכירו כי כרכה בו וכי לא יארכו הימים יצ ‪ p f‬ויסרס‬
‫שקדים כי כעוד היתה טל ילדותו עלץ מדעת זקנים היה כו — ותוליכסג א!מו‬
‫״‪-‬אמו העירה סודיען אל הה״ג מרס סלק סודיען ז״ל אכ״ד דשם אשר הנהיג ‪p p i‬‬
‫הזאת ‪J‬‬ ‫ןהגציזד׳‪^,-‬‬
 ‫ז‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫הזאת ישיבה גדולה מס כמה מאות בחורים וישב שס יר‪s‬ןדה ביני ממוך דדרסא‬
‫אמנם לא ארכו הימים אשר התמכב שס והנה‬ ‫ומחשיב גר‪,‬ח מתורת רבו‬
‫הצטיין מאוד בשכלו החד וחרוץ והכירו כי זרע ברך הכהו — ויהי כראות רבו‬
‫כי אין הנער כשאר ילדי צעירים וכי נתעלה הוא מל כל‪ .‬חבריו תלמודי דבי רב‬
‫מיד לקחו בביתו וגידלו תחת כנפיו כשאר יוצאי חלציו ונפשו קשורה בנפשו והיה‬
‫תלמיד חביב מאוד לפני רבו ויניקהו דבש מתורת ה׳ תמימה והנער הלוך וגדול‬
‫בתורה — ואח״כ למען ראות סימן ברכה יותר הלך בפקולת רבו לישיבת‬
‫אחי רבו הגאון מו״ה אהרן ביכלער ז״ל הנקרא ג״כ אהרן סודיעץ אשר היה בפת‬
‫הזאת רב ואב״דיבקהל סערדאהעלי — ושם בישיבה התעכב זמן כביר עה״ת‬
‫ועבודה ונתעלה על כל בני הישיבה כי שקידתו בתורה ועוצם חריפתו היה פד‬
‫להפליא ובכל פעם אשר הרב ניסה את תלמידיו מידי שבוע בשבתו בשיעורין‬
‫תמידין כסדרן לא היה בין כל תלמודי דבי רב מי שישאל כענין ומשיב כהלכה‬
‫כננוהו והיה ממש תלמיד המחכים את רבו — ויהי בימים ההם בא פ״א‬
‫איש אמוד בעה״ב ות״ח מקהל קאמארן לביהמ״ד דבי רב לשאול א‪-‬זה שאלה אמנם‬
‫כאשר ראה כי הרב עומד ומנסה את התלמידים היה נסוג אחור מבלי לשאול‬
‫כעת שאלתו למען לא ישבית את הרב לנסות את התלמידים והיה יושב באחד‬
‫הזויות דבי מדרשא לשמוע ולראות האיך התלמידים עומדים באימה לפני הרב‬
‫להשיב על כל דרישתו בשיעורין‪ .‬וכאשר הביט בעינא פקיחא על תלמודי דבי רב‬
‫ראה האיך העלם הקטן יהודה נתעלה על כל בני גילו וכי הוא ישיב תשובה זכה‬
‫וברורה על כל שאלותיו יותר מחביריו והיה עומד ומשתומם ע; המראה אשר עלם‬
‫קטן כזה ישיג יותר בלימודו מבחורים הגדולים הנמצאים בביהמ״ד ולא סר עיניו‬
‫מלראות ולשאוב עונג ממנו עד כלות הנסיון וכאשר גמר הרב הנסיון בא לבית‬
‫הרב בשאלתו ובתוך הדברים היה דורש וחוקר מי הוא זה העלם קטן אשר ראה‬
‫בביהמ״ד וכי שכלו זך וישר עד להפליא וכאשר שמע כי יתום הוא גס לא אמוד‬
‫הוא אזי מיד עלה בדעתו וגמר בלבו כי יקבל עליו להחזיק את העלם הזה בכל‬
‫מילי דמיטב למען יוכל ללמוד בדעת צלונה בלי דאגת משען לחם וכל צורכו אך‬
‫בתנאי זה כי יש לו בתולה כבת '״ב שנים ורוצה ליתנה לאשה להעלם הזה ועדי‬
‫ששה שנים אשר יגיעו הנער והנערה לפרקן יסעדהו ויתמכהו בכל הצורך ולא אחר‬
‫הנער לעשות כאשר נדבר בבית הרב גס האיש מקאמארן שמר מוצא שפתיו ושלח‬
‫מידי חודש בחדשו תמיכה הגונה ויהודה היה הלוך וגדול בתורה ושקד על דלתי‬
‫תוה״ק בהתמדה בלי דאגה וחוסר — וכאשר השלים מדתו בתורה וביראתו‬
‫הקודמת לחכמתו עזב את העיר סערדאהעלי עפ׳יי עצת רבו ונשא את רגליו ללכת‬
‫לישיבת הרב הגאון רב דמדינה מו״ה ר׳ מרדכי בנעטה זצ״ל אב״ד דקהל ניקולס‪-‬‬
‫בורג במדינת מעהרין אשר שמו הטוב היה הלוך בכל המדינות וכי כמה מאות‬
‫בחורים מסתופפים בצילו ומקשיבים לקח מתוית האדם הגדול בענקים‪ .‬אמנם בימים‬
‫ההם כבר שמעו הטוב של הנער יהודה נודע בשערים כי הוא עילוי נפלא וחריצתו‬
‫ובקיאתו היה עד להפליא וכבר היה שגור בפיו ממש חמש מאות דסץ גמרא‬
‫ותוס׳ גס הי׳ בקי כמעט בכל ד׳ חלקי שו״ע בע״פ ממש‪ .‬וכאשר בא העירה‬
‫ניקלסבורג מיד הכירו רבו כי הוא כלי מחזיק ברכה ולא יכול נגמור עליו את‬
‫ההל ויגדלהו וינשאהו ביתר שאת ועז מכל תלמי־יו ומסרו חמשיס בחורים אשר‬
‫יי‪:‬יו גכנעיס תחת דגלו והוא יורה להם דרך ה׳ בתורת ה׳ תמימה ושקד על דלתי‬
‫תוה״ק עם התלמידים בהתמדה וביגיעה רבה ושם ממש לילות כימים‪ .‬והי׳ מרגלא‬
‫כפומי׳‬
 ‫מהרי‪-‬א‬ ‫תולדות‬
‫בפומי׳ של א״ן הג׳ זצלה׳^ה לספר לתלמידיו מתוך ענוה יתירה כי בעת למדו‬
‫ביסיבת ניקלהבורג היה התמדתי בתורה עד להפליא וכמעט לא שכב במטה משבת‬
‫לשבת ולמד בעמידה כל הלילה וכפרט עס תלמידיו אשר מסד לו רבו הי' משתדל‬
‫בכל עוז להורותם דרכו הנפלא בלימודיה וס״א קנאו בו הבחורים• בראותה כי‬
‫יהודה הולך וגדל בשמעו הטוב ויועצו יחדיו להבאיש ריחו בעיני רבו ז״ל ויכתבו על‬
‫לוח דברי גידוסין ולישנא בישא עליו וזהו פתשנן הכתב א( כי הבחור יהודא אהאד‬
‫העיז פנים ברבו רפש לו ישיבה בפ״ע וחמשים בחורים נכנעים ועומדים לפניו‬
‫לשמוע לקח מפיו וזהו העזה גדולה‪ .‬ב( כי ירחיב פה ולשון על רבי ושפתיו‬
‫ידברו בוז על לימוד רבו כי לא י‪:‬ומדו דברי מרדכי וכי הבל יפצה פיהו לא נהיק‬
‫לעומקא דדינא בונה חון וטוח בתפל‪ .‬ג( כי יהודא גבר בעיניו וגאה גאה ‪•7P‬‬
‫כי הרשה לעצמו ללמוד הכמת הקבלה אף כי לא קשאי וכל קבל די רוח יתירים‬
‫ביה — כזאת כתבו מלשיניו ויתנו המכתב בתוך הגמרא ש^ רבו הגאון ז״ל‬
‫למען יהא לבם נכון בטוח כי בודאי ימצאהו וכן היה כאשר בא הר‪ 3‬לביהמ׳יד‬
‫ללמוד עם התלמידים השיעור פתח הגמרא וימצא כתוב דברים הנ״ל ואתרי אשר'‬
‫קראו בלחש קרא במיל קול גדול והסתכל בפני כל הבחורים כדי לידע מי הוא זה‬
‫ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן להעיז ■לכתוב דברי נבלה כזאת כי ידע והכין‬
‫חצמת הפרצוף — ושוב פתח רבו הגאון ז״ל ואמר לא״ז הגאון דל יהודה אתה‬
‫יודוך אחיך■ אל תירא ואל תחת אני אצדיק אותך בכל מכל כל‪ ' .‬מ ה שהאשימו‬
‫עליך כי אתה תופס ישיבה בפ״ע עם חמשיס בחורים צלח בני ורכה מ״ר אמת‬
‫ואני אתן לך עוד חמשים בח רים ללמוד עמהס — ומה שאומרים עליך כי‬
‫מהביל דרך למודי ידעתי נאמנה כי שקר ענה בפיהם‪ .‬אילס גס אס לו יהיה‬
‫כדבריהם ‪.‬ע״ז אען ואומר כי מי שיבץ וישיג דרך למורי ויורד לעומקא כמוך רשאי‬
‫להבהיל גם דרך‪ ,‬למורי ולומר לא יפה דברתי — ומה שאומרים עליך כי אתה‬
‫‪ -‬ומי־ןן‬ ‫לומד קבלה אני נותן לך רשות ע״ז דרוש ונך נאה לדרוש פנ״ד‬
‫הבחורים את דוב תפארת גדולתו וגודל חינו בעיני רבו וינשאוהו בכתר ראש‬
‫ישייבה — דרכו בקודש היה בכל עת בישיבת ניקולסיירג כי אחרי התפ^ה‬
‫אשר הבחורים עזבו את ביהמ״ד והלכו לביתס אמנה יהודה לא כן עשה רק‬
‫^ השאיר יח ‪7‬י בביהמ״ד מוכתר בטלית ותפילין לקבוע לעצמו שיעור מיוחד נלמוד‬
‫דהי פ״א אחר התפלה אירע אשר בחור אחד פגע בכבוד של בחור עלס אחך‬
‫אשר היה מושבו בקהל ניקולסבורג בן יחיד ורף לאביו עשיר גדול ואיש מ‪:‬ובד‬ ‫‪1‬‬
‫■רבז אותו בדברי^ בזיון ולא אחר הנער מלרון לביתו בפחי נפש ויספר לאביו את‬
‫כל אשר קרהו ונפי דבריו אשר היה מתאר לפני אביו מי הוא זה ואיזה הוא‬
‫הבחור אשר בישו ^ היה נראה בעיניו כי כוונתו על העילוי יהודא ולמראה עיניו‬
‫ישפוט כי הוא הוא ולא אחר וכשמוע אביו את דברי בנו יחידו החביב לו מכל‬
‫‪,‬חחזהו כעס וקצף וימהר לבית המדרש אשר ישב שם יהודה ביני עמודי דגירסא‬
‫ויפגשהו האוהלה של תורה ורעיונותיו עמוקים בשיעור הקבוע לפניו ופתאום קרא‬
‫בקנף גדול האיך יהין בנפשו לבזות בנו יחידו ונכה קרא בקול גדול בדברי כעס‬
‫וחימה והנער יהודה אשר לא ידע מאומה מה נעשה כאשר באמנה אתו היה חרד‬
‫טל דבריו ולא השיב דבר‪ .‬ואחרי אשר כילה האיש מלדבר וכבר שפך כל חמתו‬
‫טל יהודה עזב את ביהמ״ד והלך לדרכו‪ .‬אמנם קולו הגדול היה הונ ר־ ע ך שהיה‬
‫השמע בבית רבו הגאון ז״ל אשר ישב סמוך לביהמ״ד והלך לביהמ״ד לראות׳‪/‬ננהו‬
‫הקול אשר שומע ופגע בהליכתו איך שבעה״ב הנ״ל יוצא מבית המדרש וישאל א^‬
‫תלמודו‬

‫׳ ‪'j r‬־‬
‫י‪**;-‬׳‬
‫—»‪-‬‬
‫‪etsgmnW‬‬
‫י'‪T*-‬‬

‫ט‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬

‫תלמודו יהודא מה נתהווה כאן וממי יצא הקול הרעש הגדול עד שהיה כשמע‬
‫עד לכיתו‪ .‬ויספר יהודה לרכו כי האיש אשר כעת יצא מניהמ״ד ‪3‬יזה אותו כד‪3‬רי‬
‫סרופיס וגדופיס מכלי ידעו מה זה ועל מה זה ומה התרון אך‪ 1‬הגדול הזה‪.‬‬
‫וכשמוע מרדכי ר‪ 3‬ו הגאון ד׳ל דכרי תלמידו הח‪ 3‬י‪ 3‬אחזהו פלצות 'ולא אחר מלרון‬
‫אחרי האיש עד רחו‪ 3‬השנית אשר פגעהו וישאלהו ע״ז והאיש סיפר את כל ד‪ 3‬רי‬
‫‪3‬כו יחידו ויאמר מרדכי רכו הגאון ז״ל להשי‪ 3‬לפני האיש כי‘ ט ע ה כדמיונו וח״ו‬
‫כי יהודא יעשה זאת אשר כל דרכיו דרכי אמונה והוא צדיק גדול ות״ח חשו‪- - 3‬‬
‫ופתה יאכה נא למהר כלי שוס ע'כו‪ 3‬ואיחור מלכקש א״פ שימחל אותו ויפיסו על‬
‫אשר פגע כככודו על לח דכר‪ .‬והאיש נא נח מלרון תיכף לכיהמ״ד ונקייס מצוה‬
‫לשמוע דכרי חכמים ויעשה כדכרי מרדכי• וכה ר\ה ח‪3‬יכ ‪ 3‬עיני רכו עד אשר‬
‫— כעת‬ ‫מחל על ככוח מלרון אחרי האיש הנ״ל כשכיל ככוד תלמידו החכיכ‬
‫הזאת היה המנהג אשר שכת הגדונ ושכת שוכה היה דורש הר‪ 3‬פילפול הלכה‬
‫כאיזה סיגיא ככיהכ״נ ומקודם איזה שכועות היה מפרסמים ככל הכתי מדרשות‬
‫כאיזה סוגיא ידרוש הרכ וכאשר הדת של תורה ניתנה כהעיר אז שמרו ככל כתי‬
‫כני ישראל שתי^ השי‪ :‬תות החנו וכל כעה״כ למרות טרחתו המרוכיס לכקש טרף‬
‫לכיתו היה מתאמן ולמד הסוגיא כעיון ‪ 3‬כנ המקומות אשר נמצא כש״ס ואז היה‬
‫מוטל על הר‪ 3‬לחגור כני מנחמה מנחמתו של תורה למען לא ישיגוהו חיצי הלומדים‬
‫מה טיכ ומה נעים היה כעת הזאת אשר התורה היה כמעלה‬ ‫לסתור כנינו‬
‫היותר גכיה והיה חכיכ כעיני כנ אף כי הכעה״כ היו טרודים על המחיה ועל‬
‫הכלכלה עכ״ז היו קוכעיס עתים לתירה נכנות ולסתור כפינפול הויות אכיי ורכא‪.‬‬
‫וכל אע היה מ‪..‬ת;נ חשי כנו רק כתורה ישיס רחשו ואל יכלה הזמן כעסקיס‬
‫אחרים רק יעסוק כתורה ומה כ־וכ היה לפניו והאיך שמח לכו ושכע נפשו גיל‬
‫וח^וה כראותו כי כ‪.‬ו ידריך כדרך התורה ויט שכמו נעונ של תורה וכל מגמתו‬
‫ומאוי נפשו שיז׳‪.‬ה לראות כניו עוסקים כתורה ויש לו יד כתורה וכחכמה ויקנה‬
‫— ואך כאשר ככר מינח כריסו כש׳ס ופוסקים וככר היה‬ ‫שס טוכ לענמו‬
‫רג ‪ /‬ע״פ חוק התורה ומנותיה אז ישתדל האכ כי כנו ידע גס כטי‪ 3‬מו״מ מכלי‬
‫לעשות ח״ו תורתו קרדוס לחפור כה‪ .‬אמנם לא כל העתיס שווים"ולא כן כזמנינו‬
‫כעוה׳יר האכות_ לא ירנו כזה רק יעשו הטפל לעיקר וכל מגמתם שכניהם ידעו‬
‫כט ‪ 3‬העולם ולעסוק כמיני דענמא וכספרי החנונים והתירה ירדה אחורנית‬
‫ומונחת כקרן זויות ונתקיים דכרי חכז״ל עתידה תויה שתשתכח מישראל ולא נמצא‬
‫כמעט רק א‪ ;!-‬כעיר אשר עמנו כתורה וכשם ת״ח יכונה והיא לרוכ הרכ דמתא‬
‫לא כן מלפנים היו נמצאים ככל עיר יראים ושלמים כע״כ עוסקים כתורה‬
‫יומס וליל‪ .‬אמנס^כזמנינו יקיא לפעמים ■אשר גס הרכ כעצמו אינו מלא וגדוש‬
‫כתורה ויראה כיחות‪ .‬וכדרך צחות מכאיכ נ״ל כוונתו כזה מה שמצינו כי ר׳‬
‫יהושע כן חנניא כאשר הלך לרומא שמע החיך תיניק אחד שכוי שס ככית האסירים‬
‫וקרא ואמר מי נתן למשיסה יעקי‪ :‬וכר וענה התינוק הלא ד׳ חטאנו לו וכף ואז‬
‫וכף‪ .‬ולכאורה כל‬ ‫ענה וחמר סי כר״י מוכטחני שיהי׳ מורה הוראה כישראל‬
‫הרואה ישתומם וכי מי שיודע פסוק אחד מתנ״ך ככר מוכטח שיוכל להורות הוראה‬
‫אך ר״י כ״ח כיוון כזה דורותינו הננו אשר התורה ירדה אחורנית ואין מי‬
‫ע^יעסיק וע״כ אמר מוכטחני שכדור כזי מי שידע פסוקי דתנ״ך יהי׳ מורה הוראה‬
‫כישראל‪ .‬אמנס נא כן כשרות שלפנינו היה חו‪ 3‬מוטל טל כארא לעסוק כתורה‬
‫חף נד שהיה טרוד כחכלי טרדות להכיא טרף עכ״ז היה קכוע עתים לתורה —‬
‫וכמו‬
 ‫‪1.‬‬

‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫ונמו כן גם בעיר ניקולסבורג היה רוב בע״ב ת״ח יראים ושלמים עושקיס בתור ‪;5‬‬
‫אמנם עכ״ז לא הגיעו לקרסולי יהודא כי שכלו ועוצם הריסתו היה עד להסלי‬
‫ורוב פעמים היה שדי נרגא בדברי רבו הגאון ז״ל אשר סתר כל סילפולו‪.‬‬
‫ויהי ס״א אתה ימים קודם שבת הגדול הלך הרב הגאון מהר״ם בנעעה ז״ל לביג&‬
‫מדרשו להציע לעצמו ולסדר לפניו את הדרוש ופילסול בסוגיא אשר ידרוש בשכה״ג^‬
‫אמנם בעת הליכת; לא ‘ ראה אשר הבחור יהודא יושב ג״כ בביהמ״ד באחת הזויו ת ?‬
‫וספרו פתוח לפניו ולומד ומעיין שס ויהי כאשר ‪,‬ישב רבו הגאון בביהמ״ד והתחילה‬
‫לסדר לעצמו פילפולו ובתוך הדברים אמר לעצמו‪ :‬ואס יסלסל עת ■יהודא א מ ^‪^ -‬‬
‫‪V‬‬ ‫כך או כך אז אשיבנו כך ואס יסלסל גס ע״ז‬
‫כ‪1‬ינה ושילש כמה פעמים בידעו כי תלמידו •יהודא ירה חצי השגותיו‬
‫'וי׳וי ‪-]v. dVd‬‬ ‫'ה''‬ ‫כדרכו תמיד וע״כ סידר לפניו את הכל למען לכו‬
‫יי'‪' °‬הודא״■‘‬ ‫ביהמ״ך‬ ‫מאחורי‬ ‫יהודא‬ ‫קול‬
‫נזרקה ■‬
‫‪ -------‬אמנם פתאום ‪■ ,‬‬
‫שוס השגות‪,.‬‬
‫בלי —‬
‫"‬
‫;‬ ‫ישאל כך או כך וכן שינה כמה אופנים בקושיות עמוקים מה ישיב הרב ע״ז‪.‬‬
‫והלאה כאשר רצה רבו לסדר לפניו בביהמ״ד איוה דרוש ופילפול היה משגיח היכןר‬
‫‪t‬‬ ‫בכל ביהמ״ד אס לא נמצא שם הבחור יהודא לסתור כל הצעיתיו — ועתה‬
‫אמנע את פרי עטי מלכתוב על ספר למען ידעו נדור אחרון אשר סיפר ז ר י נ‪}‘'.‬‬
‫הגאק המחבר ז״ל כי בעת אשר למד בישיבת ניקולסבורג היה חביב ’למאד בעע‪•.‬׳ ®‬
‫רבו עד אשר גזר אומר כי בשבתות וי״ט יסעור דייקא אצלו על שולחנו‪ .‬ויהי ס״א ‪r‬‬
‫בלילי חג הפסח בעת ישבו על הסדר רבו הגאון ז״ל עם ב׳ב פתאום עמדה‬
‫רבו הגאון ז״ל וצעקה בקול רעש ‪ :‬אבי אבי מי הוא האיש הזקן אשר כעת‬
‫אצלינו ושותה מהכוס של אליהו‪ .‬ואו הראה רבו הגאון ז״ל עליה ואמר שתוק ב תי ‪-‬‬
‫אורח יקר וקדוש בא לגבולינו‪ .‬ועוד בלילה הזה יצאה נשמתה השמימה‪ .‬ואח״כ ‪:‬־‬
‫אמר רבו הגאון ז״ל כי בתו זכתה לראות את אליהו הנביא‪ .‬רק סכל על מ ה ז■‬
‫שפירסמה זאת‪ .‬ועדת קהילת וויען רצו ליתן בעד כוס זה עשרת אלפים זהוב‪:‬י ס‪.‬‬
‫רק הקהילה בניקולסבורג לא אבו לשמוע מזה לאבד כוס אשר שתה בו אדהר‪.‬‬
‫והנה עתה נחזור אל הראשונות לכעה״ב מק״ק •‬ ‫הנביא אפי׳ בעד הון רב‪— .‬‬
‫הכמיס עמדי|אשר שמר‪-‬‬ ‫מחמת טעם‬ ‫שמו‬ ‫לגלות‬ ‫קאמארן הכ״ל‪] '.‬ולא ארצה‬
‫מוצא שפתיו וישלח גס לניקולסבורג מידי חודש בחדשו תמיכה הגונה להבחור יר^ודא‬
‫דודים‪ .‬והנה כאשר ■‬ ‫יגיע עת‬ ‫בחשבו בטח כי הנער יהודא יהי׳ חתנו כאשר‬
‫הגיע הבחור‪,‬יהודא לפרקו אז הגיע לידו מכתב מהבעה״ב הנ״ל אשר כבר הגי ע •‬
‫העת אשר יעשה גס לביתו וישא את בתו בשטו״מ ואז נטל רשות מרבו הגאון ז״ל‬
‫הוראה אשר ראוי להיות רב ומנלריג ?‬ ‫וקיבל ממנו מכתבעוז ועטרהו בעטרת מורה‬
‫ועזב את העיר ניקולסבורגושב בחזרהלקהל סערדאהעלי למען‬ ‫בכל תפוצות ישראל‬
‫יקבל שס פני רבו הגאון ר׳ אהרן סודיען ז״ל וישבות שם ביום ש״ק‪ .‬והנה רבו ‪ .‬־‪:‬‬
‫הגאון האב״ד דק״ק סערדאהעלי כיבדו למאוד עד שכיבדו שיאמר דרשה בביהכ״נ \‬
‫דסערדאהעלי ולא אחר יהודא מלסרב את פני רבו רק קיבל ושביר לדרוש בשבת‬
‫בביהכ״נ בהלכה ואגדה‪ .‬וכאשר נודע הדבר בהעירה סערדאהעלי כי הבחיר יהודא‬
‫ידרוש בשבת הלז בביהכ״נ אז ימהרו כאו״א מקטן ועד גדול להכין לו מקום בב״ת‬
‫הכנסת למען שמוע דרשת האברך יהודא גדול בתורה‪ •.‬נער וזקן גס לרבות‬
‫הנשים ובתולות כולם היו עומדים הכן ונפשם שוקקה לשמוע לדרוש את האברך ‪. .‬‬
‫יהודא כי אז באמת היה כבוד התורה יקר וחביב בעיני כל עד שמי שנא< שקד • ‪.‬‬
‫מל דלתי התורה ולא הלך בדרך התורה היה ללעג ולקלס בעיני כל ולא הי׳ ^ןלסה‬
‫גדולה׳ ‪f‬‬

‫‪:■k‬‬
‫יא‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫גדולה יותר להורים ממה אשר בניהם לא מסקו בתורה כי כתר שס תורה היה‬
‫הלוך וגדול בעתים הללו ור\ה לשם תפארת ב^ניד כל משפסה מי שזכה שבנו הוא‬
‫גדול בתורה וכאו״א השתדל אשר ישיא בתו לת״ח וכמו שפי׳ גם א״ז הגאון המחבר‬
‫חז״ל‬ ‫במחול בחודם וזקיניס יחדיוכי נודע אשר‬ ‫ז״ל הפסוק אזתשמח בתולה‬
‫דרשו' בתיבת זקן כי זה קנה חכמה וזהו כוונת הכתוב כירק אז תוכל לשמוח‬
‫הבתולה ולהמציא די נחת לנפשה אם בחורים וזקנים יחדיו ר״ל כאשר תשא בחור‬
‫כזה אשר ימי נעוריו עם ימי זקוניו יצמדו יחדיו היינו כי גס בימי נ‪-‬עוריו תורתו‬
‫אומנתו ורק בתורה נפשו חשקה כמו זקן אשר פירשו חז״ל זה קנה חכמה —‬
‫אמנם בדורינו מצב התורה ירדה מאוד אחורנית כי בעת הזאת רק הכסך יענה‬
‫את הכל והבעה״ב העשירים רק בצל הכסך ירדמו והתורה הארוכה והרחבה מונחת‬
‫בקרן זויות כי אך למי שמשיגה ידו להחזיק ידי לומדי תורה לא יאבה להשיא בתו‬
‫לת״ח לתמכו שיוכל לעסוק בתורה כי מגמת אנשי דורינו רק להשיא בתו למי‬
‫שידיו רב לו במשא ומתן ולא יעשו אך תנועה קלה להרמת קרן התורה ואך‬
‫לעשירים אשר אש דת תוה״ק בוערת עוד בקרב לבס אך גס הס יתנו בנותס‬
‫לאלו אשר עיקר מעשיהם במשא ומתן אך כי רוח החכמה לא יבוא בקרבם ואין‬
‫תורתינו הקדושה‪.‬‬ ‫להס עסק בתורת ה׳ תמימה‪.‬והסיבה הזאת תשפיל מצב‬
‫יהגו‬ ‫ולדאבון לבנו רק אז יתרומם קצת קרן התו״ה ויכבדו ת״ח אשר יומס וליל‬
‫בה אס יארע ח״ו אשר עושר הלך לעולמו ולמען ילמדו אחריו משניות או אס‬
‫יחלה איזה עושר אשר יאבה לומר בעדו תהליס ותחנונים אז יחפשו אחר ת״ח‬
‫ליתן לו מתן שכרו בצדו עבור לימוד המשניות‪ .‬אמנם כבר הזהירה תוה״ק ובחרת‬
‫בחיים אשר גס בעת בריאתו ובעודו בחיים יבחור בדת תוה״ק לא רק כאשר‬
‫אבד חייו יחפוש אחר ת״ח‪ .‬ואפשר זהו כוונת אמרו החכם מכל אדם יונתי בחטי‬
‫הסלע בסתר המדרגה הרא־ני אתמראיך השמעיני את קילך כי קולך ערב ומראיך‬
‫זוגה ותננימה באהבתה‬ ‫נאוה כי כבר נודע אשר היונה היא תמימת לב עם בן‬
‫שאינה ממירה בן זוגה וע״כ חמר רק אז יונתי ד ל אין אתה נאמן באהבתי רק‬
‫כשאתה במדרגה הנמוכה כבקיעת הסלע או במקום נסתר ר״ל כשאתה שרוי בצער‬
‫או לאחר מיתה ח״ו אז אתה נאמן לי כיונה וחביב עליך התורה לשמרך מכל רע‬
‫אמנם רצוני אשר תראה חיבתך אלי גס כשאתה שיוי בכ״ט בלי צער ובעודך‬
‫בחיים גס אז אל תעזבני ותראה את חיבתך אלי וזהו מי׳ש הראיני את מראיך‬
‫השמעיני את קולך גס אז כשקולך ערב ומראיך נאוה כשעידך בדי ם ויש לך עושר‬
‫— כן באמת הי׳ מלפנים כי התורה היתה‬ ‫וכ״ט תהיה חביבה עליך תורתו‬
‫חביבה עד אשר כל העשירים השתדלו לר^שיא בתם רק לת״ח אש־ תורתו מגמתו‬
‫כיושר דרוש ד;־ש בביהכ״נ‬ ‫וכן הבחור יהודא אשר כבר היה לו שם כאחד הגדול‬
‫כי דרשתו הי׳ עד להפליא‬ ‫דרוש ארוך בהלכה ואגדה הי׳ מרעיש את כל השומעים כ׳‬
‫והיה כאו״א אומר בלבו הלואי אזכה לבן כזה ומי יתן שיקה את בתו ובעה״ב‬
‫הנכבדים גדולים בעיר היו נותנים עיניהם בו‪ — .‬והנה ■טן המין כ‪: :‬שומעים‬
‫סמוך‬ ‫הי׳ איש אחד עשיר ות״ח איש מכובד בשמו מו״ה מאיר חבאנני מכ‬
‫לסערדאהעלי תיכך הלך אצל הבחור יהודא באמה כי יש לו בת בתולה מושלמת‬
‫וצנועה במעשיה ונא יאבה לקחתה לאשה אמנם השיב פניו ריקם בא מה כי כבר‬
‫נכון ליקת את בת האיש מקאמארן הנ״ל וע״כ לא יוכל למלאית שאלתו ובקשתו‬
‫וביום מחר יקוה לנסוע שמה עם ר׳ משה בעל ע‪:‬לה דפה לארס את הבתולה‬
‫הנ״ל‪ .‬וכאשר שמע זאת האיש ר׳ מאיר הנ״ל מאוד הרע ללבו ועמד נרעש ונבהל‬
 ‫מהרי״א‬
‫כי מאוד נפשו שוקקה להבחור הזה ותיכף עלה בלגו לעשות איזה רמיה ;‬
‫לממן יתמלא רצונו וחפצו‪ .‬ותיכ‪ q‬שלח את ברו אצל ר׳ משה געל עגלה ונת•'־‬
‫מסנה הגונה למען יראה בכל האפשרי להשבית את הנסיעה לקאמארן וגס‬
‫^משה נתרצה לזה כי לקח בעד זה מעות הרבה בעת הזאת — והנה ביוס‬
‫והכחור ייהודא עזב את העיר סערדאהעלי ברוב כבוד מכל העיר ושכר את ר^‪‘4‬‬
‫משה לנסוע עמו לקאמארן אמנם תיכ‪ q‬כאשר נסעו מחק לעיר והנה אחז‬
‫משה חבלי הסוסים ומשך לעצמו למען לא יוכלו לנסוע הלאה והסוסים ע מ דו' ‪V‬‬
‫ירצו להלוך ואז אמר האיש משה איני יודע מה זאת אשר הסוסים אינס‬
‫אמנס ד ‪' 1‬׳ ־‬ ‫לזוז ממקומם וכי אות היא על איזה דבר וכי מן השמים‬
‫רגעים הכה בכח את הסוסים ונסעו הלאה אמנם לא ארכו הרנעיס ‪*" ->•,‬״׳‪.‬‬
‫\‬ ‫גלגל אחד מהעגלה ארצה וכמעט נפלו כולם מהעגלה לולא החי‪ :‬מ‪ :‬ה‬

‫לצו? כה אמר ר׳ משה בקול בוכים הלא דגר היא• אני כבר*יעו״‪'-‬‬
‫זאת לנסוע פס העגלה והסוסים כזה עשרים שנה לטובה וב״ה נא‬ ‫'^'י ‪■4‬‬
‫־‬ ‫קרה לי כדבר הזה אהובי ר׳ יהודא זהו בודהי לסימן מז ״־־ידי‪-‬‬
‫ץןיי ר ■‬ ‫אשר ממלחו רוצה למשות‪ .‬כה דיגר האיש משה וע״ז ‪ '', . - , V V - s‬׳'‬
‫בדנריך ונוראי מן השמים אינם מסכימים שה;ו גוסע‪-‬ם ש‪-‬נכ ‪ ^ V - 1‬ר ״‪:‬׳יייז ר‬ ‫י‪.‬־‪i‬‬
‫נסזרה‪ .‬לא! מנהו האיש וכי כ‪-‬כ ננאל נשנית אה ה י נ י ^‪.-‬שי י נ ו י ו ׳ ל ^ ‪-‬‬
‫‪w d V‬‬ ‫יילאילא ד ־י קש! היא למנר “ ‪4‬׳‬ ‫^ ס ה מתי השמם איל' »‪ P‬״‬
‫־ ‪ ® f A v,v‬״ ׳‬ ‫לארס את נ ת האיש מקאמארן‪ .‬ופיכף שש הילנל ל מקומו‬
‫‪-■4.‬‬

‫‪, S ,‬‬ ‫־ ־ ־‪,‬‬ ‫־ ־ ״‬ ‫” *;י‬ ‫״ ־ ״ ‪ ,‬״;‬ ‫‪S‬‬ ‫‪S‬‬ ‫‪S‬‬ ‫'‪‘X‬‬

‫‪S‬‬ ‫־־־־ ‪i •:‬‬ ‫‪L o t i 'S‬‬
‫והנה כאשר הס‬ ‫נשוב^נסזיה לממן לא יקרה לנו מוי אסון גוויה מזה•‬

‫מ ? ■■‬ ‫‪:S‬‬ ‫^ ‪ %‬ד ^ ה ? י ל ד ר " מ ‪ :1‬״ ^ ^ ^ ה אי ף ״ ל '‬

‫‪\ 1r‬‬
‫‪■’T‬‬
‫‪ ^ -‬ל ^ ש ^ ^ א " י ‪2 ; :‬יצל״^מ‪;:‬י 'י‬
‫ידע מאומה יען כי נאלן לדרכו בכפר הסמיך לכאן למען לגמור‬ ‫^‬
‫? ®י' א לי שס — ואו סנה ר׳ מאיר להנסור יהייא יא יאכה לשמוע‬ ‫"‬
‫ל ליאיי־י אף ססימה לה״אה כי הלא סימנא מילתא היא וכי כודאי ‪: m‬‬
‫י‬ ‫כי הלא אנכי הוא אשר דינרתי ממו אתמול שישא‬ ‫®יאי‬ ‫^‬

‫ונשטו׳מ את נ תי ומתה נשונ לניתיגו לגמור המנ ן נשניו״מ ‪ -‬וכאשר איור ״‬

‫היה וישינו לניתו נחזרה והנחור יהויא נשא את >!תי לאשה ה מ פו ח מ ת נכ שרח‬
‫מפשיה צנופה ומושכלת מרת א ס ת ר היא האשה אשר הו ט״ מ ה׳ ולה נ א ד‬
‫ההלה על רונ צד‪ p‬תה אשר משתה כל ימיה ומכתה רצון גמלה למפ| יוכל לישר‬
‫עה״ת והעבודה כל ימיו‪ — .‬והנה א״ז המחבר ז״ל תיכ‪ .q‬כא‪:‬ר פנ ס• דרכו‬
‫ד״•דד ‪ fjrA‬את בת ר׳ מאיר אבאנר לא אחר מלכתוב מגילה עפה ל»‪ 5‬איש‬
‫מ ק א מ א רן‪/‬‬

‫‪■%'-‬‬
‫‪«>w‬־ ^ ׳־^*•»«‪^3-‬‬
‫^‪l%Pll|ljp illl'P‬‬

‫יג‬ ‫מהרי״א‬ ‫תילרות‬

‫מקאמארן הנ״ל כי כל יסרה אפו אשר אינו מקיים מוצא שסתיו כי כמאוד לא‬
‫רצה לשנות סת דיכורו אך מן השמים נתעככה כי כדרכו קרה לו כמה פטמים‬
‫מקרים שונים כעגלה שלו ועי״ז ראה כעין שכלו כי כשמים אינם מסכימים לדכר‬
‫ה;ה‪ .‬וסיתנו ר׳ מאיר ;״ל שילם את כל ההוצאות אשר האיש מקאמארן הוציא‬
‫עליו כל ימי כסרותו כהתעככו כישיכה אשר עלה להון רכ — אך כאשר נתודט‬
‫לו זה זמן רכ אחר חתונתו אשר היה ערמה ככל הדכר וכי חותנו כמכוון עשה‬
‫כל זאת מאוד עגמה נפשו עליו והיה מחשכ כאיזה אופן שלא יהיה לריק יגיעתו‬
‫של האיש מקאמארן ונתהווה אח״כ אשר אחד מכני משפחתי של א״ז הגאון הממכר‬
‫— והנה‬ ‫ז״ל נשא לאשה את כת הכתולה אשר היתה מיועדת להיות אשתו‪.‬‬
‫מיום כונן לו א׳ז הגאון דל כית נחמן לה׳ כשכתו אצל חותנו הצדיק החרון‬
‫ועכורה ונתעלהשמו‬ ‫עתותיו לה׳ לתורה‬ ‫פלג מוה׳ר מאיו־ אכאנני דל הקדיש‬
‫ויהי כשכת יהודא זמן קצר‬ ‫העוכ כין הגאונים הגדוניס הן כנגלה והן כנסתר‬
‫למנות עליהם מורה‬ ‫ככית חותנו ונתרוקן לס ה־וננ״צכעיר שערדאהעלי ויכקשו‬
‫הוראה והנה רכו הגחון מוה׳ר אהין םודיעטן הגאכ״ד דסערדאהעלי נתן עיניו על‬
‫תלמודו יהודא אשר היה מלא וגדוש כש״ס ופוסקים כי הוא ראוי לאותו איצמלא‬
‫לשרת כקודש כתור דומ״נ אמיס לא כנקל יוכל רכו הגאון הנ״ל לכחור דייקא אותו‬
‫כי הלא היו שס כהעיר סערדאהעלי כמה וכמה ת״ח אשר עיר מולדתם הים שם‬
‫והם ג״כ רצו לשרת כקודש כתור דומ״צ וכאו״א היה לו משפחה ואנשים אשר ישתדלו‬
‫כעכורו לזה היה אוהכים נאמנים ולזה קרוכיש אשר היו מזע״ה וכין כך וכך לא״ז‬
‫הגאון דל לא היה מי שישתדל כי לא היה נו שום משפחה אך כזאת יאות לו כי‬
‫היה גדול כתורה מכל א^י אשר רצו לקכל על שכמם משרת הדומ״צ — אמנם‬
‫רכו הגאון נד‪ ,‬רנה ;כרוי רק כו הוא ולא אחר — ועי״ז הוכרח היה להציע‬
‫הדכר לפני כלשה גדולים כתירה אשר הם ישפוטו כזה וכאשר יאמרו כן יקום —‬
‫והשלשה גדוניס היו הה׳ג רכ דמדינה ר׳ מרדכי כנעטה דל והגאון ר״מ סופר‬
‫והס כולם פה אחד ענו ואמרו‬ ‫והגד‪,‬ין ר פלק סידיען ;׳ל‬ ‫נל שדת‬
‫וך חחיך וכי הוא ראוי לאותי אינטלא — וכחרו אנשי סערדאהעלי‬ ‫יהודא אתה‬
‫כו לדומ״צ עליהס‪ — .‬עדים המה הטורים האלה על גדולת א״ז הגאון המחכר‬
‫ז״ל אשר ‪:‬תכו עליו ‪:‬־‪,‬כירי הרועים האלה כימיהס ה״ה הג׳ ר״מ כנעטה ז״ל והג'‬
‫ר״מ סיפר דל כמכת•‪ :‬תשוכתס אודותיו לסערדאהעלי כעודו אכרך כשנים' וכעוד‬
‫הג׳ ר״מ כנעטה ז״ל‬ ‫נא השתפכו כרחש כנ חונות ככימינו‬ ‫י‪AV ‘-,‬‬ ‫שהשמות‬
‫כותי‪ :‬עליו ‪ :‬׳ ‪ ,‬י ק י ר׳ י ה ו ד א כ ט ר י פ ו ת כר ׳ י ו ח נ ן ו כ ר׳ נ ח מ ן‬
‫כ ד י נ א ״ והג׳‘ ד מ סופר כותכ עליו כעת אשר נסע הכחור יהודא מניקולסכורג‬
‫לסערדאהעלי היה מתעככ אצלי ליראות עמי ״ ו ה י י ת י מ ש ת ע ש ע ע מ ו‬
‫הש״ס‬ ‫סוגיות‬ ‫רוכ‬ ‫וחזרנו‬ ‫אחד‬ ‫ולילה‬ ‫יום‬ ‫כתורה‬
‫ו פ ו ס ק י ם ו נ פ ל א ת י נ‪ 5‬א ו ד ע ל ע ו צ ם כ ק י א ת ו ו ח ר י פ ת ו״ —‬
‫ויהי כשכתו על כסא מלכותו כתור דומ״צ כעיר סערדאהעלי חמש שנים נתנו‬
‫עיניהם כו אנשי ק״ק רעטהא סמוך לפרעשכורג ויקראו אותו כקריאה של חיכה‬
‫וככוד אשר יכוא אצלם להיות להם לרכ ואכ״ד — אולם לא כטוכ לככו עזכ את‬
‫העיר סערדאהעלי אשר ישכ שם כככוד ונהג שם ישיכה גדולה כרשות ופקודת‬
‫הגאכ״ד דשס‪ .‬ועתה כעיר קטנה כמו רעטהא נפשו כטוכ ידע כי הקהילה אין‬
‫כיכולתס להספיק ישיכה — אמנם עכ״ז כיקש מהם אשר יקכלו עליהם אחה‬
‫כהורים לתמכס ונסעדס ככל צורכם והקהילה הסכימו אשר ששה כחורים יוכלו‬
‫להספיקס‬
 ‫מדדי״א‬ ‫תולודות‬ ‫‪.‬ייד‬
‫להספיקס בכל הצורך‪ .‬וכאשר נסע לקבל משרת הרמות בקהל רפטהע נ ס פ ‪P‬‬
‫דרך פרעשבורג להקביל פני הגאון ר״מ סופר ז״ל האב״ד דשם וליראות עמו והגאח ■ ‪1‬‬
‫ר״מ סופר ז״ל כיבדו טד למאוד וכאשר השתעשעו יחדיו בתוך הדברים הת‪:‬צל ‪I‬‬
‫•לפניו א״ז הגאון ז״ל כי מאוד נפשו עגומה עליו כי לא יוכל להתנהג שמה ישיבה ‪r‬‬
‫גדולה — ואז ניחם אותו הגאון ר״מ סופר ז״ל וידבר על לבו כי הלא כסי ש אט ל;‬
‫רואה נוסעים עמו שלשה בחורים והקהילה הסכימו על ששה בחורים וכבר יש לו ״‬
‫תשעה בחורים ובמקום אשר יוכלו להתעכב תשעה גס העש‪-‬רי יהיה קודש ולא >‬
‫יאבד בתוכם וא״כ הרי כבר יש לו מנין בחורים — ואחרי זמן קצר ראה כי מו ‪■: 5‬‬
‫דיבר האיש משה וכי אנשי קהילתו הסכימו אשר יתנהג ישיבה עם עשרים כחוריס‬
‫ויספיקו אותם בכל‪ .‬בעת אשר א״ז הגאון ז״ל התעכב בפרעשבורג בטרם ‪pp5‬‬
‫לרעטהע נתקבצו כמה ת״ח מהעיר בביהמ״ד של הג׳ ר״מ סופר למען לראות ס ט‬
‫יהודא ולשמוע מעמו מהני מילי מעליותא אין טוב אלא תורה ויהי כאשר השתעשען‬
‫בד״ת ויתהווה פלפול גדול׳ ועמוק עד אשר ת״ח אחד אמר לא׳ ז ז״ל ‪ :‬ימחול נא‬
‫הרב מרעטהע כי הפירוש בדברי הגמי נראין לי בא״א ‪ :‬ואז נתת׳^י ק^ו־• עליו ‪I‬‬
‫לומר לו בתור>״הר‪ 3‬מרעטהע״ הלא ‪f‬‬ ‫הג׳ ר״מ סופר ויאמר לו האיך יהין בנפשו‬
‫מוכרח לתוארו בתור ״רבי״ ואס אין ברצונו אזי יקרא אותו סתם בשמו ״ר׳ יהודא״‬
‫כי לא המקום מכבד את האדם אלא האדם מכבד את המקום אנשי רעטהע יוכלו ־‬
‫■‬ ‫להתנשאות אשר זכו לשכון אצלם האדם הגדול הזה‪ — .‬שם א״ז הגאון‬
‫ושמעו היה הלוך וגדול בכל המדינה לגאון עצום וחריך ואחרי כשבת על כ ס א ׳‬
‫הרבנות בעיר רעטהע ארבעה שנים הפצירו בו עדת קהל ניישטאדל וקראוהו לכוא •‬
‫אליהם למלאות מקום הגאון ר׳ דוד דייטש ז״ל אשר נפטר בעת הזאת מחבר ס סר‬
‫אוהל דוד ומתחילה נטה לבו למלאות בקשתם ברוב שמחה אמנם אחרי עבור איזה '‬
‫ימים אחדים כאשר באו אנשי ונכבדי העיר ניישטאדל הנ״ל אצלו למסור לו מכ תב‬
‫הרבנות גמר בדעתו לבל יקבל עליו משרת הרבנות אצלם יען כ* כא אליו בחלוס‬
‫הלילה רבו‪.‬הגאון ר״מ בנעטה ז״ל ויזהירו לבל יבא לשם — ואחרי ימים אחדיס‬
‫שמו עיניהם בו בני עדת קהל סעניטץ אשר היה בעת הזאת עיר מלאה ת״ח‬
‫ויראים ושלמים וקבלו אותו לרב אב״ד עליהם — ובתוך אנשי סעניטץ היה ג ס‬
‫איש אמוד ות״ח גלול בשמו ד׳ צבי פאפפער אשר ניצח את כל הרבנים הקודמים ׳׳‬
‫‪.‬בסעניטץ בפילפוליו ובשכלו הזך — ויהי כאשר נסע א״ז הגאון לקבל משרת‬
‫הרבנות בעיר סעניטן שס פעמיו עוד הפעם דרך פרעשבורג ליראות עם הגאח‬
‫ר״מ סופר ז״ל כאשר דרכו בקודש להשתעשע עמו בשעשועי אורייתא ויהי כאשר‬
‫כא שמח לקראתו הגאון הנ״ל ויברכו בברכת מז״ט על משרתו החדש בעיר סעכיטן‬
‫והשיבו א״ז הגאון ז״ל אס אמנם כי עדת סעניטן היא קהילה מפוארה אמבס‬
‫^האיש ס צבי סאפפער אשר בתוכה בל ישים בלבי שמחה גדולה כ״כ — וידבר‬
‫משה הגאון הנ״ל אל תירא מאומה כי הלא ״האריה יוכל לנצח את הצבי״ ]כי א ‪r‬‬
‫הגאון ז״ל שמו יהודא והאיש הנ״ל שמו צבי[‪ .‬ובאמת א״ז הגאון ז״ל היה רב‬
‫כוחו וחילא לאורייתא לנצח את משיגיו מבלי לירות בו חציו והיה בדורו כמו הגאון‬
‫ר׳ קאפיל הריף ז״ל אשר אמר לשומעיו פילפולו כי יפלפלו מה שביכולתם ומספרים‬
‫עליו כי פ״א בעת אמרו דרוש ופילפול היה שתיקה יפה בשעת הפלפול מבלי '‬
‫ייפלפל עמו מאומה ואז ענה ואמר בזה״ל ‪ :‬״ו ו א ר ו ס ל א ‪ P P‬ט א י ה ר‬
‫ח י י ך ר ע נ ן פ א ן מ י ר א ל ל ע ס פ א ר פ ל ו י ש ע ן ״ ולעומת זה הגאון ‪t‬‬
‫בטל שערי תורה הממלא מקומו הוא לא אהב אס בעת אמירת הפילפול בתוך ;‬
‫העס‬
‫טו‬ ‫מהריי״א‬ ‫תולדות‬
‫העס פלפולו הלומדס למען לא ישטתו אותו באננירו — וס״א בעת אמירתו‬
‫הדרוש פלפולו הלומדים והוא השיב את פניהם אחור כדרכו שלא יפלפלו באמצע‬
‫ואז ענה ואמר למדןאחד ״א ו נ ז ע ר פ ר י ה ע ר ע ר ר ב ר׳ ק א ס ל‬ ‫הדרשה‬
‫ז״ל ה א ט א ו נ ם ‪ :‬ע ; א ג ט ו ו י ר ז א ל ל ע ן א ו נ ס נ י כ ט‬ ‫ח רי‪q‬‬
‫וכאשר דיבר האיש משה הגאון בעל‬ ‫א ל ל ע ס פ א ר פ ל ו י ש ע ן ל א ש ס ע ן״‪.‬‬
‫ח״ס ז״ל כי הארי ינצח את הנבי כן היה באמת כי רק אחרי עבור איזה חדשיס‬
‫אשר היה א״ז הגאון בעיר סעניטן הודה ר• צבי פאפער כי מנוצח הוא ואין‬
‫ביכולתו להשיב ולדחות דברי א״ז הגאון ז״ל ואמר כי הקושיות אשר הקשה א״ז‬
‫הגאון ז״ל המה כחומת ברזל כמוהקושיות אשר נאמרו בבי מדרשא משמי׳ הגי‬
‫מ׳ משולם טוסמעניט! ז״נ הגאב״ד מפ״ב — ולעומת זה התירוצים שלו המה‬
‫נשגבה מבלי לפלפל עליהם כמו תירוצים של הגאון ר׳יונתן אייבענשיטן‬ ‫כחומה‬
‫ופ״א כאשר היה ר׳ צבי הנ״ל בפרעשבורג אודות עשקיו והלך ג״כ לבקר‬ ‫ז״ל —‬
‫את פני הגאב״ד ר״מ סופר ז״ל וישאלהו הג׳ ז״ל אודות א״ז הגאון ז״ל וכי השלום‬
‫יש לו עמו ואז ענהו ר׳ צבי מאוד נפשי חשקה להיות עמו בלתי שלום ולוכח עמו‬
‫לשוא רצוני כי הרב שלנו ידע האיך להתנהג עמי בפילפוליו עד שאני לו‬ ‫אמנם‬
‫נאמן יותר מכל בני עדתינו — אמנם עכ״ז אירע פ״א אשר לר׳ צבי הנ״ל‬ ‫לאוהב‬
‫היה בלבו איזה טינא על א״ז הגאון ז״ל ומעשה שהיה כך היה כי בנו של ר׳ צבי‬
‫היה לו דו״ד עם אחד בעיר סעניטץ אשר היה עולה דר״ד שבינם לכמה אלפים‬
‫זהובים בימים ההם והזמינו עצמם לד״ת חצל א״ז הגאון ז״ל וכמה ימים אשר הוא‬
‫דינו יעיינו בדינם עד שנגמר הדבר עפ״י ד״ת לאמיתו כי בנו של ר׳ צבי‬ ‫ובית‬
‫אבד את דינו והיה מחויב לשלם איזהאלפים זהובים — וכאשר נתודע הדברלר׳‬
‫צבי וימהר לבוא לא״ז הגאון ז״ל ויאמר ימחול נא לי אדמו״ר כפי הנראה לי שכח‬
‫ולא ראה דברי הש״ך כי בל״ז לא היה דן משפט כזה — והנה השו״ע עודנו‬
‫ערוכה בפני הרב — ויאמר א״ז הגאון ז״ל כי טעה בדמיונו לא שכחתי מלשמור‬
‫שפתי כהן והראיה אשר ידעתי גס אני מדברי הש״ך כי ציינתי עליו לסימן בדברי‬
‫הש״ך הללו והא עודנו עומד השו״ע על השולחן ויראה כי כן הוא — אמנם לענין‬
‫דינינו אינו עומד לנגדינו דברי הש״ך הללו ועולה יפה הפסק אך לפי״ד הש״ך —‬
‫זאת בל ארצה לגלות לו וגם אצוה לבית דיני‬ ‫ומפני מה לא ‪ V‬שאל ר׳ צבי —‬
‫אשר ישמרו מלומר הטעם רק הוא בעצמו מוכרח לעיין בזה ויודה כי צדק דינינו‬
‫עפ״י תורת השו״ע — ומאז והלאה חרה אפו על א״ז הגאון ז״ל ולשנה אחרת‬
‫ביום זה ממש נפל ברעיונו פי׳ האמתי בדברי הש״ך ולא איחר מלחפש אחרי עשרה‬
‫— עבודת‬ ‫בע״ב והלך להרב לפייסו יען כי הרהר אחרי משפטו ודינו הצדק‪.‬‬
‫פורי׳עבד א״ז הגאון ז״ל בבית ישראל בכלל ובקרב עדתו סעניטץ בפרט לנהלם‬
‫בשבט מישור לייחד את הלבבות ולאגד את כל הכחות הנפזרות להרימם משפל‬
‫מצבם — ורועה נאמן היה לעדתו בכל מילי דמיטב ״ ‪ -‬וקדם לכל מפעליו היתה‬
‫לרומם קרן התורה ולהרבות גבולו בתלמידים ויסד שמה ישיבה רוממה ואליו‬
‫התאספו העדרים צאן קדשים והוא השקם לרויה ממעינות חכמתו עד אשר זרחה‬
‫שמש ישיבת סעניטץ — אהבתו לתלמידיו היתה כאהבת אבות לבנים ומגן היה‬
‫לכלתלמידיו החוסים בצילו ובכל אשר מצאה ידו הרבה להטיב עמהם והיה זרוע‬
‫עוזם ומשגבסלתמכס ולסעדם לא רק בכסך אך בכל הצטרכותס ולמרות‬ ‫למו‬
‫סיפוקו מעדתו בצימצוס היה עכ״ז ביתו היתה פתוחה לרוחה לכל הדופקים על‬
‫פתחו ובפרט זוגתו הצדיקית היא היתה משתדלת לקרב את כל הבאים אליה בכל‬
‫הצורן‬
 ‫‪.‬׳״‪?..‬מ•‪-‬־‬

‫טהרי״א‬ ‫תולדות‬ ‫טז‬

‫;הצורך והיתה מקרבת טניים ואביונים ובכל שבוט היתה אפה לחם לרוב לחל;!‬
‫^להבחוריס הטנייס וגם לרבות לכל מי שבא לדפוק טל פתחה וכמ״ש כסה פדש)‬
‫לטכי וידיה שלחה לאביון — ובין הבחורים היו כמה אשר יטן כי מהוה הבוש>'‬
‫למכיי‬ ‫טל פרהס לא רצו אשר הרב יתמכס והרבנות ברוב חכמתה נ ת ה‬
‫לא ידטו וכי לא יתגלה קלונה וזהו כונת הגמרא טגי חשוב כמת כ‘ יש עכי‪^%‬‬
‫אשר כבר הורגלו במקלם ותרמילם ן!דפוק טל הפתחים ולבקש‪p .‬ר‪ q‬לפיהם ני כבל‬
‫סרו מטליהס מסוה הבושה וט״כ אין הרחמנות לגודל כ״כ יחשב אודותם כי )‪ - V-‬׳‬
‫אם לא ימצא כאן ידפוק בפתח אחר כי לא יתבייש מלתבוט בפיו אמכם יש‬
‫אשר‪ ,‬מסוה הבושה טל פניהם כי לא הורגלו בכך כי מפולס לא ח סי לי מנל טו רי‬
‫אך טתה לדאבונו ל״ט נתהפך טליו הגלגל ומוכרח לחזור טל הפתחים עני‬
‫הוא כמת יחשב וז״פ טני חשוב טני כזה אשר היה טד הנה איש חשוב זה‬
‫טשתה ״אנד ורןני הרכרת פ״ה ‪ 5‬רן ^‬ ‫ק "‬ ‫יחשב ומצוה לרחם טלץ פתר כמובן‪.‬‬
‫מבלי ידיפתס שלא יתביישו‪ — .‬קוי אורו של א״ז הגרי־ ׳‪? .‬‬ ‫י‬ ‫חכמתה נתנה‬
‫ו ת ‪J‬׳ י ה ״‬ ‫וגדולים‬
‫____רבנים ____‬
‫פונים אליו‬
‫והיו ‪- -‬‬ ‫נישן ולהלאה‬
‫‪...............‬‬ ‫התפשטו ונפוצו מ ס טני‪,.‬‬
‫אלו באו לדרוש טצתו ואלו באו לשמוט דטתו ברבר הלכה כאשר נראה בתנך‪■ , '-,‬‬
‫המפורסמים ט״פ תבל שו״ת מהרי״א ואך למותר יחשב להרבות בשבח הססר ׳‬
‫וכה היה דרכו בקודש לפתוח שערי תשובה לנל מי של־פי! א־לו אך לקטז שברטיי‬
‫• ועיקר תשובותיו היו נכתבים בלילה כי ביום היו לו שיעורי! קבועים ובפרט י ר ^‬
‫טרוד במילי דמתא ובלימוד התלמידים והיה ניעור כל הלילה עד שטה ג׳‬ ‫יו>י•‬
‫ולא היה מבחין אס השאלה היה דבר קטן או גדול רק לכל היה משיב תיכה ר !‬
‫איחור ועיכוב ואס נזדמן אשר לא^השיב על אתר אז כבר בא כמתנצל לפני ה ‪; 4‬‬
‫סיבח 'יי אוחזת בעכב כמו שהיה מוטל עליו להשיב לכאו״א על שאלחו ואעררי‪-‬‬
‫כאן לשונו בדרכי התשובה אשר ע״ס ניכר את תכונת נפשו הטהורה׳ בר לרז‪?-‬‬ ‫'יו‪'■■•■,‬‬
‫יקר";‬ ‫™ ה;״ייה ‪ -‬לדוגמא ראה בשו״ת מהרי״א אהע״ז סי׳ ט׳ וזלה״ט‬
‫מכתבי ו ^ ‪ °‬נאו^יי מיום פורים קטן הגיע לידי בזמנו וסיבת איחור תשובתו מ ד‬

‫המ שפט‬ ‫למקום‬ ‫אפל פאותו פרק הוצרכתי ליסע לק׳ נ״טרא‬ ‫‪-‬‬ ‫י ם ”להינ י‬
‫‪^-‬י<‪.‬‬
‫פס הראפ״ד דק׳ גיירינג אשר פפ״י אגרת פסק דינו ואגרת מ ה י ‪.‬‬ ‫^ ״‬
‫הגיעו שני הלדיקיס לסכנת קרימינאל‬ ‫לפופ נ׳׳י שהציעו לפגי הערכאות‬ ‫דק‬

‫י י י י ויי' ־׳שי ית־־' לתן‬ ‫אש^ר גס שיי"־ נ״י של״ ל־י יי שאיי ל־ליי•‬
‫י® ־ ה קיי ס׳ וגם מקודס הקיפוני חפילות תפילות ש;«ת מלפו מילי ד מ ת ^‪:‬‬
‫‪.‬תלמ ד ס המי׳קשיס תסקידס ה׳ עליהם יחי׳ הן הנה העכירו עלי את ד רד‬
‫התשובה מלהשיב מפני הכבוד חכמים כי רב הוא פרו״מ נ״י וגס מלבד אז ה ר״‬
‫דברכות להחזיר שלום — נודע לי אהבתו מאז כי כמים הפנים לסכיס‬ ‫י‬
‫וכו׳ אקוה שתנוח דעתו באלה ‪ ,‬מתמיהתו עלי ואתו הסליחה — ושם כסימז (׳‬
‫וזלה׳׳ט ‪ :‬גי״ד ויקרת קדשו קבלתי בזמנו זה ימים שמונה ולא יאומן כי יקו « «‬
‫יעזור לי ל ה שי ^‬ ‫רוב טרחתי בכל אותן הימים במילי דשמיא ובמילי דעלמא וד״א‬
‫כהלכה לכל שואל וגס לא הייתי במזג השוה מצערא דציבורא רביס הצריכיס(־‬
‫רחמים ד׳ יעזור רנן ויושיע לכל החוסים בו וכו׳ עיי״ש — ועוד כהנה כ מ ^'‬
‫תשובות אשר על פיהם ניכר תמונת א״ז הגאון ז״ל פד כמה היה אהבתו לכל את^‪..‬‬
‫ומשתתף‪V .‬‬
 ‫מהרי־א‬ ‫תולדות‬
‫דרכו ‪,‬של רבעו א״ז הגאון ז״ל היה באי־זה סעס לומר‬ ‫ומשתתף בצער נאו״א‪.‬‬
‫מילי דבדיסותא והיה משיב כמה פעמים דברים אשר בתוכם הטמין דרכו בדרך‬
‫צחות כאשר אניע כאן איזה דברים לדוגמא — פ״א אמר לו ת״ח אחד סילפול‬
‫אחד אשר היה פלפול שוא ולא כיון לאמיתו — ואו השיבו א״ז ז״ל בפנים שוחקות‬
‫ימחול נא לי מר כי בנין הזה אפר על אדניו כל הפלפול הוטבע לא דברי עצמו‬
‫היא רק נלקח בודאי ממקום אחר — לא לא השיבו הת״ח רק דבי‪-‬י עצמו היא —‬
‫בלתי אפשרי השיבו עוד הפעם א״ז ז״ל — ואז כבר מצא עצמו הת״ח כמתרעם‬
‫וענה ואמר א״כ יברר רבינו באיזה ספר ראה זאת — לא — אני חוזר עוד‬
‫הפעם כי פלפול זה לא מקרבו יצא כי אני מכיר מעלתו אשר יאמר דברים אמתיס‬
‫;ונכונים — אמנם פלפול זה היא פלפול שקר ובלתי נכון‪ — .‬ופ״א בשבת הגדול‬
‫אשר דרש דרוש מלא תורה ומוסר יותר משעה אחד ‪ - -‬ולבעה״ב אחד עם הארן‬
‫‪1‬אשר ישיבתו בביהכ״נ היה סמוך להרי‪ :‬היה נראה דרשה הלז למותר ודבד א״ז‬
‫־הגאון ז״ל היה לו לעול ולמשא כי לא הבין כלום והיה רוצה להראות כי כבר‬
‫‪ 1‬היתה דיס המלאכה וכבר עת לגמוי הדרשה — ולא אחר מלהוציא המורה שעות‬
‫!שלו מכיסו למען להראות כי כבר עבר זמן רב באמירת הדרשה אמנם לא״ז הגאון‬
‫ש״ל לא עשה רושה ולא מנע מלומר דרשתו — אמנם ויהי כמשיב עוד הפעם‬
‫׳להוציא המורה שעות ואז כבר היה קצת למורת רוח בפניו ואז ענהו ואמר בזה״ל‬
‫! ״הערען זיא ר׳ ‪ . . .‬זיא צייגען מיר איהרע טאשענאוהר‪ .‬איך ווייס גאנץ גוט׳‬
‫יאיהרע אוהר געהט גאנץ גוט״ אבער דער צייגער איזט שלעכט״ וכוונתו עליו‬
‫שמראה המורה שעות וד״ל ומאז בל יהין עוד לחזור מעשיו‪ — .‬הגאון הצדיק‬
‫ר׳ הלל ליכטענפטיין ז״ל מקולוננעא בא לפני א״ז הגאון ז״ל למען ינסה אותו‬
‫‪.‬בדינים וליתן לו כתב התרת הוראה וא״ז ז״ל נסהו מיד אחר תפלת‬
‫|שחרית כל לפני צהרים ואחרי כשבא שעת צהרים אז הזמינו לסעודת צהרים —‬
‫!‪.‬והנה הה״צ הנ״ל היה מפורסם עוד בימי עלומו לאיש חסיד וירא חטא וכאשר‬
‫'נתנו לפניו כסא לישב עליו אז לא רצה באשר ירא לנפשו אולי נמצא שטטנז בתוכה‬
‫ואז נתנו לו ספסל פשוטה של ען — ‪,‬וכא שר נטל ידיו ורצה לברך ברכת המוציא‬
‫ןלא רצה לאכול מלחמו כי היה מלחמי ש״ק אשר נשאר עוד והיה חושש אולי יען‬
‫כי היה אז חוס גדול בימים האלו אולי כבר נתעלו החלות אשר נשארו עוד מש״ק —‬
‫'וכאשר נתנו לו המרק של בשר לאכול ג״כ היה כמסתפק מלאכול יען כי בתוכה‬
‫!הירקות ותבלין והיא דבר שצריך בדיקה ע״כ צריך בדיקה היטב אס לא נמצאים‬
‫בתוכה תולעים — ואח״ז הובאו על השולחן לאכזל תפוחי אדמה וגס מזה מנע עצמו‬
‫׳ באכילתם יען אולי היו מונחים תחת המטה ועפ״י המבואר בשו״ע אין לאכול דברים‬
‫|כאלו — ואז פנה אליו א״ז ז״ל בשאלתו נא אדע מה שמו? ועל השאלה הזאת‬
‫^!נתפלא מאוד הה״צ הנ״ל וכי לא ידע רבינו כי הלל שמי? — כן ‪ -‬ענהו א״ז‬
‫כי יש לי טבעות הלל אשר אוכל‬ ‫הלא לי נאה שם הלל!‬ ‫(הגאוןז״ל הלל שמו?‬
‫עמו ולסבול כל ספיקותו ולשמוע דבריו בלתי רצויס ‪ — . . .‬והנה פ״א‬ ‫‪1‬לישב‬
‫|בא אצלו תלמוד אהד מתלמודיו כנבהל ונפשו לשאול הגיע יען כי ראה בעה״ב אחד‬
‫אשר גס הוא מאורחי שולחנו יום אחד כי ראהו לאכול ביום התענית י״ז בתמוז‬
‫ועתה נפשו בשאלתו כי אס יוכל עוד מכאן ולהבא לאכול אצלו — שוטה — ענהו‬
‫‪1‬א״ז הגאון ז״ל הלא אס רק ביום התענית ראית אותו אוכל עכ״ז תוכל להיות‬
‫— את נשיאתו נהג ברמה לא נשא פני איש כשוע‬ ‫'!מאורחי שולחנו ביום אחר‪.‬‬
‫?כדל — כעשיר כרש על כולם היו עיניו צופיות כי יתהלכו במשרים — ומלבד‬
‫אשר‬ ‫‪II‬‬
 ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬ ‫יח‬
‫אשר נהלס בשבט מוסר כונן אז למשפט כסאו ומאוד התאמן אשר בדברים שבי‬
‫אדם לחבירו יתפשרו אצל הרב ויטמדו לד״ת כפי אשר יורה הרב כן יקוס כי סעי‬
‫הזאת רוב דין ודברים אשר היה בין אדס להכירו אשר היה לערך כמה אלסיס;־‬
‫ולרוב היה דו״ד כאלו והלכו אצל ערכאות האינ׳ יהודי׳ אצל המשפט הגדול וססרע^‬
‫כאשר נהג את נשיאתו בסערדאהעלי שס היה מיתרמו לרוב דו״ד כאלו ומאוד‬
‫מתאמן בכל עוז כי יהיה להס דבר קטן אשר בין איש לרעהו מיד ירוצו אצ\‬
‫אף כי בעצמם יוכלו לפשר כי דבר קטן היא — אמנם אס כבר ה ד ו ״ ד י ״ ע ^‬
‫לערך גדול בל יסמוכו על הרב אך שכל עסקיו בתורה ועבודה אעפ״כ א עו‬
‫סמכא בענין גדול כזה רק הובא לפני המשפט הגדול למען הרבות חילול ה שס‬
‫ופ״א אמר בסערדאהעלי בעת דרשתו בענין הזה לפרש דברי הגמרא כל מ רי ס‬
‫שיש׳‬ ‫חילול השס אין חולקין כבוד להרב ‪ - -‬ר״ל כ״מ שי״ש היינו אס סדן״ך י‬
‫דבר ממש על ערך גדול אז בל;יסמוכו על הרב רק רוציס להמשפט הגדול’'ו״ ע ל‬
‫ישיס‬ ‫בזה חילו״ל הש״ס — אי״ן — ר״ל אס היא דבר קטן אין בו ממש ‪, p‬‬
‫סמיכת הרב יכולי לפשר זה בז״ה ‪.‬הולקין כבוד להרג ויסמונו גס על הרש‬
‫פעולותיו לטובת בני עמו בעיר סע‪:‬יטן היו רבו למעלה והרבה פעל ועשה לסן‪^ -‬‬
‫אשר העיר ירדה אז פלאיס ^ ת ס‬ ‫להטיב מצבם ובפרט בימי הגלות בשנת‬
‫המבוכה גדולה וימי המהומה בעת המלחמה — ותכתב זאת לדור "אחרו•‬
‫_ ‪ I‬א שר‬ ‫״‬ ‫פעל ופשה א״ז הגאון ז״ל וידעו הכל יי רוח ה׳ היתה שן‬ ‫?‪is‬־'‬
‫לנשב במקומות אלו רוח קרה כי התקוממו צוררי יהודים ובתוכס הכומר ‪n‬‬
‫עס מרעהו אשר שלטו אז ביהודים לעשות בהס כעוב בעיניהם לרר^ ‪n‬‬
‫‪ nft‬כל רכושם ‪ -‬ואז נשמע הנשורה נא סוגה כי הצורר הד־ עס ‪ - ft‬זח‬
‫‪ y‬את מס־לתס לכוא גס על הע־י■ סערסן כל־ל יזג הפסש אשר א סג״‬
‫עצמם לספר יציא״מ וליתן שכה והוויה על הנפלאות שעשה עמנו הש־״ת‬
‫צאתנו מאק מצריס• והנה אימה גדולה נופלת על אנשי עיר סעניסז ואז‬
‫^ סגאיו דל כי כל העיר קטן וגמל יכואו לכיס מדרשו י ש ס ^ עיו ^ א ^ ח ז'‘‬
‫״ ייג‬ ‫״ ״‪,‬‬ ‫‪.‬הקדוש הזה ולספר ניסי ונפלאות השי״ת — והנה נתקגצן‬
‫» ‪ PP‬״ י נדול וערכו את הסדר וכאשר נא ה‪,5‬ת הצלה כ ני ע מ ר ר ס ד ^ ^ י‬
‫א ז הנאק ז־ל לעשרה מתלמודיו שילכו אוץ לעיר למע! ליאות מת^ יבוא!‬ ‫!‬
‫‪ °‬יי' ל וכאשר תראו כי כגר ינואו אזי תמהרו להודיעני• ולשעה קלה כ ב ר‬

‫וכאשר נשמע ‪ ,‬א ת‬ ‫לא רתוק מהמיר ככר נשמע קונם כחית הארץ‬
‫״ ^ י ״ י י כל העם אשר נני ת מדרשו ואז ניחם וידגר על לנה א״ז הגאון ‪y ,‬‬
‫‪.‬ח צנו וראו את ישועת ה■ אשר יעשה עמנו היום ולקח גירו השוסר‬
‫ג ל הוא לתקוע נו גיוס ר״ה והלך מעוטר נעלית לנגד המהנה הנור א ה‬
‫נ^ז ‪.‬מת ן כלום כי‪ .‬כבי ראה המחנה יצאת לקיאתו ובראשה הכומר הורבאז‬
‫רוכב ענ סוסו וחרדו לקראתו וכבר מוכן לקחת את חרבו השלופה בידו כנגד א״ן‬
‫‪.‬גחון ז״נ — וא; לקח השופר אשר בידו ותקע בו תקיעה אחד — ומיד כאשר‬
‫שמע הכומר תקיעה יוצאת מסי א״ו הגאון ז״ל אז אחזתהו חיל ורעדה וימהר‬
‫~ ויאחזמו רעד‬ ‫נהשיב את סוסו למען יוכל לרון במהירןת אשר רק באפשרי‬
‫את כל המחנה וכאו״א ראה להציל את נפשו במהירות יותר ולא לראות כס‪5‬יי‬
‫התוקע וכאשר דחפו את עצמס למען לרון במהרה א; הרגו איש את רעהו כעצמם‬
‫ולמחרחו ראו כמה מאוח פגריס מונחים שס מהמחנה הזה ושם תקבר כל ה מ חנ ה^‬
‫הזה ‪t‬‬
‫יט‬ ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫הזה וטור היום נוכל לראות את המקוס הזה שכנו א; שס קאפעללע אשר מונחים‬
‫שם הפגרים מתים מכח קדושת א״ז הגאון ז״ל — וכאשר ככר נשקטה המחנה‬
‫הזה אז אמר הכומר הורכאן כי כאפר ראה את היהודי מטוטר כטליתו נכהל‬
‫מחמת צורה הנוראה אשר היה נראה כעיניו כי צורתו גכהו עד לכ השמים ורצה‬
‫להרים יד עליו אפר מורא עלה על ראשו כי רק כאפר יתן אצכעו הקטנה עליו‬
‫אז ימית תחתיו — וכאשר ראה ושמע התקיעה מפיו הקדוש אז היה נראה‬
‫כעיניו כמו אלפים חצים יזרקו לנגדו‪ .‬ומיהר רק מה דאפשרי נהניל נפשו מהצורה‬
‫הנוראה הלזה‪ — .‬ומדי דכרי כו זכור אזכור מה ששמעתי כענין הזה לפרש‬
‫מא״ז מרר הג׳ א״ש אהאד ז״ל כמדומה שאמר כשם אכיו הקדוש ז״ל דאית׳ כהגדה‬
‫של פתח שורפי משמני פול ולוד כיקד יקוד פסח — הם סנחרכ ומחנהו ונשרפו‪-‬‬
‫ע״י מלאך גכריאל כליל פשח — וצכאורה קשה שקרכן פשח לא ניתן לשריפה‬
‫רק צריך לצלות ונראה דהנה רדתא שכערכ פסח כא סנחריכ על ירושלם והנה כני‬
‫ישראל מחמת המורא אשר עלה על ראשס לא היו ^יכוליס נשמור נ;פסחים שיהיו‬
‫נצלים כראוי ע״כ נשרפו כאש כדרך הצלי כאש אס אין עומדים חננו לשמרו ולהפכו‬
‫כאופן שצריך — וכאשר כני ישראל ראו אשר פסחיהס נשרפו היה להם שכרי לכ‬
‫על שאינם יכולים לקיים מצות הקרכת פסחם כראוי וכדינו ואמרו יהא רעוא אשר‬
‫אנשי סנחריכ ישרפו ויתנו ליקוד האש כאשר הם גרמו לפסחינו כי לשון יקוד‬
‫משמע שריפה ממש והשי״ת שמע את תפלתם — וזהו הכונה שורפו משמני פול‬
‫ולוד כיקוד יקוד פסח ודפח״ח וש״י‪ — .‬ואחרי זמן רכ ככר נשמע עוד הפעם‬
‫הכשורה לא טוכה אשר הכומר הורכאן עם מחנהו יכינו עוד לכוא לקראת היהודים‬
‫היהודים‬ ‫להרגם ולאכדם ואז ■מורא יעלה על ראש אחכ״י כי ראשיתישפכו דם‬
‫ולאכד את כל רכושם — וכאשר ככר נודע אשר המחנה הארורה הזה ככר הם‬
‫לא רחוקה מהעיר סעניטן אז נאספו כל העיר מנער ועד זקן למען לגזול את‬
‫כל כתי כני ישראל את ממונם ורכושם‪ .‬ויהי שם אופה אחד אכזר ורוע לככ ורן‬
‫כסכין כידו חד וחלק וארוכה לכיתו של א״ז הגאון ז״ל וצעק אשר^ ראשית ינקום‬
‫ואחר כך דם כלאחכ״י ר״נ וכאשר כא אג כית הרכאשר‬ ‫נקמת דם הרכ אכ״ד‬
‫עם‬ ‫נאספו שם נשים וטך וצעקו כקול מרהכאשר עיניהם רחו את הרוצח הזה‬
‫סכינו כידו — אמנם א״ז הגאון ז״ל הלך כמתון ולאט חצלו מחון לכית מדרשו‬
‫מעוטר כטלית ותפילין על ראשו — והאופה הגכיה את סכינו למעלה אמנם‬
‫כאשר הכה כסכינו על השולחן להכות את הרכ ז״ל פגע כענמו וחתך ידו‬
‫ידו האחד‬ ‫השמאלית — וזה לא זמן ככיר אשר היה חי עוד האופההזה עם‬
‫ראו אנשי‬ ‫ועוד ישנם אנשים כדורינו אשר היו מכירין היטכ האופה הזה‪ .‬וככר‬
‫כי הורכאן ומחנהו‬ ‫סעניטץ פעם שנית גכורות הכורא וישועתו אשר עשה עמהס‬
‫לא כאו עוד על סעניטן ועין כעין ראו כי כוחו של א״ז הגאון ז״ל היה כזה‬
‫וכזכותו נצולו מדינו של המחנה הנוראה הלזן‪ — .‬ופ״א היה צריך לא״ז ז״ל‬
‫כפי אשר‬ ‫לנסוע על חתונה כהגלילדק״ק סעניטן והכענ עגנה היה^חשכ כלכו‬
‫נשמע ממנו כי כעת נסיעתו עס הרכ ז״ל יפיל העגנה שנו עם הסוסים למען‬
‫לצמוח מזה רעה ח״ו להרכ ז״ל — ולא״ז היה עמו כחור אחד אשר אכיו היה‬
‫ג״כ כעל עגלה ואמר להכחור כי הוא ישכ עצמו אצל הכעל עגלה והוא ימשוך‬
‫את חכל הסוסים אמנם גס אצלו לא היו רוצים להלוך הלחה ואז ענה ואמר א״ז‬
‫להכחור הלזה כדרך צחות אצל הגמרא כאשר אתה יושכ כעל עגלה אתה וכאשר‬
‫שכלו חלוש‬ ‫להכחור הלז היה‬ ‫אתה יושכ אצל הסוסים כחור אתה כי כאמת‬
‫כלימודיס‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫גלימודיס‪ — .‬מוד שממתי מספרים מ מ ט מפי איש נאמן כי ס׳א ‪ 5‬סע א»ו‬
‫הגאק (״נ טס נכרי אחד כדרך וכאשר פכרו ד י ו צלם אחד לא היה האינ׳ יהודי‬
‫כורפ כפני הצגס ולא היה מסיר כוכטו כדרכס — ואמר אח הנאון ז״ל להאיס‬
‫יהודי החזירני למקומי לכיתי כי שכחתי מלקחת ממדי הממון אשר נ סודי‬
‫וכנו‪ 1.‬ס לכיתו אמר א״ז הגאק ז״ל לא אלך טוד עם האיס יהודי הזה פן י ה רניי‬
‫נדרך כי ימן כי ראה אשר אינו מאמין גם כדתיהם ט״כ ממי יסירא מלהרו; אך ­‬
‫™ וכאשר כדקו אחריו מצאו אצלו טמון סכין אמך אשר נדטתו היה לשסןף ‪, ,‬‬
‫‪ -‬כוחו כחכמת הקנלה היה טד להפליא ולדוגמא ארשום כאן ל«י^‪5‬‬ ‫דמו ר״ל‪.‬‬
‫תהיה זכרון לדור אחרון אשר פטל ומשה נפלאות אח הגאון (•ל ומיל ורעדר י א ״'‬
‫את כל השומט זאת ‪ -‬פ״א הלך איס יהודי אחד לכית יהודי אשד היה* מי ״‬
‫משקאות וו‪ 1‬תה שם הרכה יותר מדאי וכאשר ככר נתמלא סאתו ונשתכר מאוד ; ‪2‬‬
‫רצה כאין אופן לטזוכ את היהודי ולילך לכיסו — וככר היה כמה שטות נל ‪^ 1‬‬
‫והיהודי ככר היה רוצה לסגור את ניתו והאיט יהודי הזה לא אנה להלוך לי‪ .‬״’ '‬
‫ואז לקחו היהודי נידו לנהלו החוצה אמנם האיר יהודי אשר היה מלא וי‪,‬ןי‘‬
‫נשיכרותו נפל לפני פתח היהודי טד אשר נשאר מת ממש — היהודי לקחו נ חזד‬
‫לכיתו וניסהו ככל האפשרי למטן ליתן נ ק רנו רוח חדשה כי דימה כלננו ני די'‬
‫נתחלש לנו כ*כ אמנם לחנם כל התפטלותו והנה האיני יהוד אנד רוח חיי ור; ’י‬
‫מת ממש והלך תיכן; אחר כמס רופאיס אשר הס יטשו איזה פטולה טמו‬
‫‪ -‬והיהודי הלז כשנדון לנו טל אשר ככה ההרה לו רז ״;! ®‬ ‫לשוא כל פטולותס‬
‫לכית א״ז הגאון ז־ל וסיפר את שכרון לכו ואהונו אשר קרהו ואח הגאון ז־‬
‫_ יי ״י ‪I f‬‬ ‫היטנ את אשר ח־ו יוכל לצמוח מזה לא סונה לאחינו כני ישראל‬
‫ה׳ ולקח את קסתו כידו וכתכ אחה שורות מל קלוי והלר טס רירודי רז‪-,‬‬
‫כא וראה את האיני יהודי מת שוככ כנית יהודי רחרד מ א ד ™ ר ‪ 1‬אמ‬
‫״ י ינ״ז את הכתכ טל הקלף אשר לקח טמו כפיו של האיני יהודי ותינה‬
‫הטולם^^ולמחרתו‬ ‫מת‬

‫ד כל מאוי נ פ שו הי ת ה ל ^ ת נ כ ח ? ? ק ‪5‬לר‬

‫^ בקה לה נאה וחסודה כזו למען הרבץ תורה ומשמים נתמלא גקשתו‬ ‫ת‬
‫מתקכל לא ד קהל סטרדאהטלי נכנוד גדול טיין כהקדמת שו־ת מהר״א א ״ ״ י‬
‫ץ י י ^ י ל לאכ׳ד כסטרדאהטלי טשתה חשם גדול כטיר סט‬
‫״ ט י ס ט‪ .‬ט! ננכה ט פרידת מנהינס אשר היה להס מנן ומחסה כזה י״י ל‬
‫‪ i f‬״ איי טל הכשויס אשא אנשי סטרדאהטלי נתנו ט ע י ״ ;‬ ‫נ‬
‫‪ f f‬י א ״ ״ — ולטומת זה פיר סטרדאהטלי צהלה ושמחה כי‬ ‫קכ‪ , ,‬י ״ ‪-‬‬
‫^זכו^^שכק ״ ק ־ מחיתם איש צייק וקדוש כא״ז הגאון ז > אס אמנם כי ה?‪,‬‬
‫מחמת טונח ״ ־ ‪ . -‬״ ? לא ״ ״ י' ״ י ככל לכם לנחירת אח הגאון ז״ל כסטרדאהטלי‬
‫מחמת טובה עצמם אשר היה נוגע להם אמנם פכ״ז רוב אנשי סערדאהעלי כולת‬

‫^נם ה ס כ מו לכא רח הרג כסטרדאהטלי כאשר ראו כי לשוא מגמתם וכי רוכ אנשי‬
‫הע ר הס במוסכם אחד בבחירת הרב אז נגמר בלבם כי שני אנשים יסעו לעיר‬
‫סעניטן לדבר על לבו שלא יטה שבמו לבחירתו על סערדאהמלי כי ביאתו לשס לא‬
‫יסעול‬
 ‫בא‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫יסעול טוכה גדולה וני יוכל לגרום טי״ז אשר הקהילה יתחלק ל ס קהילות מתנגדים‬
‫ושונאים זה לזה ‪ - -‬וכאשר באו האנשים הנ״ל לטיר סטניטץ קבלס הרב ככבוד‬
‫גדול ולא יכלו תיכף למצוא טת מוכשר לדבר טם הרב מה שבלבם‪ .‬ותיכף בבוקר‬
‫אחר תפלת שחרית נתקבצו הדיינים מהטיר לטיק טמו בהילכתא רבתא כדרכם‬
‫בקודש וכאשר נגמר הדבר כבר היו תלמידיו טומדיס הכן נגד ביאתו בלימוד‬
‫השיטורים אשר היה טד טת צהרים ואחר צהרים נתקבצו אנשי וטובי הטיר לפשר‬
‫בטניני הקהילה וחח״ז למד טוד הפטם טס תלנדדיו שיטורין כקדרן טד טת מנחה‪.‬‬
‫ואחר תפלת טרבית כבר נתקבצו בטלי בתים חשובים ובני תורה להקשיב לקח מפי‬
‫כאשר טטם‬ ‫רבס בשיטורן כסדרן מידי יום ביומו טד נמה שטות בלילה ומיד‬
‫מאומה מאכילתו תיכך הלך‪.‬לטיק במכתביו אשר נכתבו אליו מארבט כנפית הארץ‬
‫מרבנים גדולים להשיב כהלכה וככה טסק בזה טד ‪:‬מה אחר חנ*ת הלילה‪ .‬וככה‬
‫התנהג שלשה ימים זאח״ז והאנשים הנ״ל אשר התטכבו ראו כי אק באפשרי למצוא‬
‫טת מוכשר לדבר טמו ויתמהו איש אל רטהו כי מלבד כחו וגבורתו וחילו לאיריית׳‬
‫טוד ידו הדה להשיב לכל שואל בהטיר ולפשר כל הטניניס שונים אשר לפניו היבאו‬
‫בדרך היותר טוב וט״י הכירו כי חכמת אלקיס בקרבו — וכאשר באו לביתה‬
‫לפאר טצס^‬ ‫נגמר בלבם מבלי להיות נגד בחירת הרב ואמרו כי הקהילה יוכלו‬
‫כאשר יבוא הרב הגאון זה אצלם וגס נטשו אוהביו באמת ובלב שלם וכאש־־דריש‬
‫דרש יהודא את דרשתו האחרונה בטיר סטניטץ קודם פ־ידתו מחם גטו כ הטס‬
‫בבכיה טל אבדון מנהיגם אשר טמד להם לנס כ״א שנים ונתקי־ס בהםא׳ ך טוב‬
‫לישראל — והטתיק אהלו מטיר סטניטץ ונסט הוא וכל הכבודה אשר טמו למכו;‬
‫שבתו סטרדאסעלי• ואנשים חשובים יצאו טמו ללותו טד טיר פרטסבורג ושם כבר‬
‫וסמוך לסטרדאהטלי כבר יצאו‬ ‫המתינו לקראת בואו אנשי וטובי‪,‬ט*ר סטרדאהטלי‪.‬‬
‫לקראתו כל אנשי הטיר סטרדאהטלי טס כלי זמר וכאשר ראו את צורת א״ז הגאון‬
‫ז״ל צטחו בקול רנה ושמחה יחי אדמו״ר — ואחר• כל הכבוד שטשו לו לקראת‬
‫בואו ישב א״ז הגאון ז״ל בתוך מרכבתו בפנים זוטסות וכאשר שאלו אותו היושבים‬
‫סמוך לו אודות זה טנה ואמר א״ז הגאון ז״ל הכל אש־ לכל מאוד נאה היא ונכון‬
‫לפני כבוד התורה — אמנם נפשי טלי טגומה כי לא למדתי טוד היום מאומה‬
‫כי טל הנסיטה בדרך יש טיכוביס שונים אשר א״א ללמוד וזה אשר גרמה לי טצבון‬
‫בנפשי וזהו ג״נ כוונת הכתוב אשרי יושבי ביתך טוד יהללוך סלה‪ .‬כי בדרך אף‬
‫הירא את ה׳ אינו יכול לטסוק בתורה בהתמדה ולהתפלל כראוי כמו בביתו וז״ש‬
‫אשרי יושבי ביתך שאינם נודדים ממקום למקום וטי״ז הס יכולים לישב טה״ת‬
‫וטבודה ויהללוך סלה — וכאשר באו להטיר סטרדאהטלי אז טשו לו כבוד טד‬
‫למטלה והלך תיכף לביהכ״נ תחת חופת כבוד ושס דרש דרשה נפלאה מלא תורה‬
‫ומוסר — והטיר סטרדאהטלי היה אז טיר מלאה חכמים וסופרים והיו נמצאים‬
‫תחת הלומדים ת״ח כאלו אשר היו ראויס להיות רב ואב״ד בכל קהילה ובראשם‬
‫היה אז הבי״ד אבי זקיני מצד אבי מורי הצדיק הגאון מו״ה טזרא צורף זצוק״ל גם‬
‫הג״ ר׳ וואנף באנהאד זצוק״ל שני גדולים וגאונים מפורסמים‪ — .‬ובתוך‬
‫דרשתו הראשונה בין קהילה גדולה נאה וחסידה כסטרדאהטלי אמר — לאיזה צורך‬
‫נחון כאן רב ואב״ד כאשר בנמצאים כאן ת״ח גדוליס ומפורסמים ובראשם הבי״ד‬
‫גדולים ומפורסמים אשר טל פיהם תצא הוראה להלכה ולמטשה — וכל בניך‬
‫למודי ה׳ — ר״ל במקום אשר כל הבטה״ב הם לומדים א״כ — ורב — לאתה‬
‫צורך נחוץ כאן רב הלא אך למותר היא לקבל רב בטיר כזו — אמנם — שלום‬
‫בניך‬
 ‫מהרי־א‬ ‫תולדות‬ ‫כב‬
‫‪n‬‬ ‫נניך למען הרכות שלום נק איש לרעהו ולפשר שיגיהס שיהיה אחדות ואהנה‬
‫אחנ״י ע״ז מיוחד הרג ועליו מועל זאת לאגד ולאמד את הלבכות — וגם פי׳ או‬
‫המסורה העשה והשמע — והשמע קולו ככואו אל הקודש — והשמע פתגם המלך ‪__ -‬‬
‫ופי׳ ח ה קאי על בהירת רה ואב״ד איך הדורות ירדו אחורהית שמלפהיס היו מקכליס‬
‫רב עפ״י השמועה אשר תורתו מכרזת עליו אז קיימו וקבלו אותו ה^ליהס לעשה‬
‫מיד ושוב השמע ר״ל העשהו ראש ואח״כ השמע — ושוב עמד דור שלאחריו שאמרו‬
‫אנו‬ ‫י״ל‬
‫לשמוע קולו אם יש לו לשון למודים לדבר בלשון צח ונאה — עד שנא דור‬
‫האחרון שאמרו והשמע פתגם המלך ר״ל אס הוא מלומד בחכמות ויש לו ״כילדוכג״‬
‫אשר'יוכל לדבר גס לפני שרי המלוכה ואז העשהו לרב‪ — ,‬מה גדלה ה שמחה‬
‫בעת אשר דרך א״ז הגאון ז״ל על המפתן החדשה ללמוד עס בני ישיבתו וזה יצא‬
‫ראשונה ללמוד‪.‬מס׳ חולין עם התלמידים אשר באו להקשיב לקח מפי רבס לערך‬
‫שני מאות תלמידים התאספו גס הבע״ב החשובים מהעיר הבני תורה לשאוב מ מי‬
‫מעייני תורתו אשר אמר וחידש בטרם התחיל השיעור וז״ל העהור‪ :‬פתית^‬
‫כשהתחלנו ללמוד מס׳ חולין הנה המשנה מתחלת הכל שוחטין ושחיטתן כשרה‬
‫ויש כאן לדקדק א׳ הלא במס׳ זבחיס מתחילת המשנה כל הזבחים שנזבחו וה^ ‪1‬‬
‫הלשון זבח אצל בהמה היא המתחלת בתורה הקדושה אצל יעקב בראשוהה שנאמי־‬
‫ויזבח זבה ויקרא העם לאכול ומדוע מתחלת כאן בלשן שחיטה וכשלמא אזבחיס‬
‫ולא קשר‬ ‫לא קשה אעפ״י שבשהיטת‬
‫מדוע נקט בזבחים לשון זביחה אפשר ליישב לפי שהוא מוקדמת בתורה אבל כאד‬
‫קשה ביותר חדא שבשחיטת חולין כתיב לר־ב לשון זביחה ומדוע שינה התנא ״א‬
‫ונקט לשון שחיטה הלא בודאי זה כועמא כעי והשני קשה־ מדוע לא הקיט ושחינותד‬
‫מותרת והדקדוק הראשון נראה לכאורה ליישב דההה בם׳ ראה כתיב כי ירחיב ך‪,‬‬
‫את גבולך כאשר דבר לך וכו׳ ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול כשר‬
‫בכל אות נפשך תאכל בשר הנה נראה פעמים נאמר כאן בשר ולכאורה אפשר‬
‫לומר שהתורה מרמז לנו כאן על ג׳ מיהי בשר הן המה בשר עוך ובהמה וחיה‬
‫והנה איתא לקמן דך מ״א אבל זבח לא פי׳ בקונטרס דבר הזבוח כסכין דהיינו‬
‫בהמה דעוך מולק הוא לכן אפשר דנקט הכא לשון׳ שחיטה לארוי׳ נמ אחיה‬
‫ועוך כי הא דיש שחיטה לעוף מן התורה ועל הדקדוק הב׳ נראה לפרש דהכה‬
‫בתוס׳בד״ר‬ ‫ה‪:‬מ׳ אליב׳ דר״ננ דלוקיןעל שחיטת חש״ו ופי׳‬ ‫‪.‬נקמן דך פ׳ קאמר‬
‫מ״ט דר״מ דסמך חזקה לרוב מקולקלין ע״ש וא״כ אפשר לומר דדוקא לעניו אכילה‬
‫^• חסשר לומר הכא דבהמה בחזקת איסור עומדת אבל לענין טוננאה בודאי מטהרת‬
‫השחטה דהא בחיה נמי לא מטמאה א״כ בודאי שחיטתו נמי מטהרת מידי נבילה‬
‫י ך־ וא״כ נקט נמי הכא ושחיטתו כשרה דסתס מתני׳ ר״מ היא ואליבי׳ בודאי‬
‫■‪ -‬דינו מותרת באכילה אבל כשירה דהיינו שמכשירו רק מטהרו מידי נבילה‬
‫■ ועוד נראה ליישב דהנה הרמב״ס בספרו יד חזקה מתהילת ספרו עם השם הוי׳‬
‫ב״ה ואחריו נמשכים רוב המחברים והנה במס׳ ר״ה מתחילת ארבעה ר״ה הן‬
‫והקשו בתוס׳ בכ״ק נקט ארבעה אבות נזיקין ולא נקט הלשון הן ע״ש וכס׳ עשרה‬
‫מאמרות תירן דהנה הנשון ה״ן הוא על השם הכ״ל וא״כ ידוע שאתו לא יגור רע‬
‫רע וא״כ אצל נזיקין לא נקט השם אבל בד׳ ראשי שנים הן בודאי רוצה התנא‬
‫‪^ -‬שהשס יהיה מרומז שם ע״כ נקט לשון ה״ן וא״כ ה״נ אפשר שנקט לשון הכ״ל הוא‬
‫•'׳׳גגמטרי׳ ה״ן ואעפ״י שהוא גס דבר הנזיקין ואפ״ה נקט לשון ה״ן גבייהו דהנה אנן‬
‫מברכים‬
 ‫כג‬ ‫מהרי״א‬ ‫תילדות‬
‫־;‪' ” , ” ” 71‬ך‪V,‬‬ ‫מפרכים מל הפס־סה מפני שמכיא־ן‪ ,‬אותו מניייי‪-‬יי‬
‫י ‪57‬מו חרםס ידד ה­‬ ‫׳"?‬ ‫י"”‬ ‫ל^י! ייי׳״ל גזי״י־י''‬
‫שאז ר ‪1‬ה‬‫לי״י ”‪ " 7 ”7‬־'י '‪,‬ו^ד ר ‪,‬״ר “ד‬ ‫כשרה ילא ני‪.‬״ ״ ״י ייי‬
‫‪™ r e‬‬ ‫‪°‬׳‬ ‫־> ‪ v‬י‪ .‬־ ” ־ י ־ « ' ■ » ־ = >=‪ .‬״ ׳ '‬
‫*ליח לחי שרוא מגדל‬ ‫שבו מרומז‬
‫‪ j.‬״ ״‬ ‫׳'' ”‬ ‫והשחיטה נמי מאפר הי ה מ ה שיא אלא‬
‫א תר‬ ‫‪ 7‬״״‬ ‫מדריגה לנו נקט הי־א שי״״יז יאיייי‪-‬יי־' י־ ” י ” ” ” ” י י‬
‫‪ -‬ם ‪ ' ^ - -‬ת“ מ‪-‬ר^'לרופ מ ״ ל ה מיינ ה‬ ‫י'״'‬ ‫‪ 'f‬״‬ ‫יי׳ ”‬
‫פ^ מש־״״ייליי״ ■ ‪r‬‬ ‫‪S 1%‬‬
‫” ׳ ^' ‪* ‘' i‬ל ר י ו ■ פ ר פ טופו ואהפתו‬ ‫אשר צחקו מזה י הי הי‪-‬לניי'״ ־'‬
‫”‪,' ”.‬ל״׳ן ר ^ מ ר'’־■?מידיו פזר\ל‪:‬‬ ‫י' ” י‪.°‬‬ ‫לא ידט והפין פירוש אניי‪> '-‬נ ” י‬
‫יריז נוי״ 'איך ווילל מס‬ ‫העזה לתלמידיו ונענוהניתי יי' ״'ייי‪ ,‬״'יי‬
‫פער ש״״י'״ אי״י ' ״ י׳ 'י א י' ” ' ^ י' ” י ”יי'•' ” ’י ריחי ר ’חולו רזד והנעים עד‬
‫‪ 1‬רי‪ -‬מיו דלפ?ל‪,‬‬ ‫א "ו >יאלי ׳איייז׳ יי ” י'־ ” ” ״ ” ' ”׳ ”' ”'’ ”'יי ^ ‪ -‬פ‬
‫א ״י גא ™ יי'״ ייאיי י׳י='א י י'׳ ” י ” ” ייי' י' ■ \ ‪ A A A A -‬הוא יכו‬
‫^^^^” ” ‪l; :‬ל ‪;f ^ ' ”^ i‬יךים׳'‪^-‬הפ״ץר‬ ‫‪ -‬יא׳ ״ ״ ־יא״י‬ ‫ייר‪,‬ישיא‬
‫_‬ ‫‪.‬״‪ ,‬ר ר‬ ‫'^־י‬ ‫לצחוק — ואז כבר ראו הבחודס האין רעס‬
‫'למע^' והיה‬ ‫היה‬ ‫השואל‬
‫ר י־ מושר את לבס‬ ‫^י׳^י "‪ ' 1‬י‬ ‫ליזליני־יי‬ ‫אהגתו‬
‫‪■? ;; ; V‬א פגע פנפוד‬ ‫ומנ ^י י ” ' י=ל‬ ‫מוקיר‬
‫יי‪-‬ר מ‪ -‬כי דיפר תשות מול‬ ‫'” י '‬ ‫שפתיו ונועם ״יגייי‪-‬יי‬ ‫פמתק‬

‫־‪ ■ ? « ’.‬־ »‬ ‫‪?■ -■’f‬וי; ״‬ ‫״ “’ ״ ״׳״י■ =■‬

‫' ‪ A A A ± A . A A‬יע’ ה לרלמם פתתילה‬ ‫™״‪,‬ייי ™ ”‬ ‫אהפה שיח‬
‫” ” י ' ‪.•;', ” : ; . 1‬׳ד;‪■-‬־ עלי; פי ^־ר ^?״‬ ‫פתשיפה פ■ לאדת להרג יינ‪-‬ח‬ ‫כמו‬
‫^ ‪-‬־ירו‪ -‬ד‪-‬ו״ת מררי׳׳א יריד‬ ‫ידוע לכל אהבתו ה^־׳י׳י'‬ ‫אשר‬
‫י תי מידו —‬ ‫בהקדמה שו״ת מהד״א לז״ריי‬ ‫עיין‬
‫ר״ו האיך יוכיח שס ה׳יי ״י ^י^י^י‘ ' ־ ג י ‪ -‬י ו ם מרבינו ז״ל‬ ‫סי׳‬

‫‪.^J‬ז ‪^ r‬י‬ ‫‪L‬‬ ‫רי־ייו ז״ל אהוכי‬ ‫לרתירו לדיהו אמי■‬

‫האיו באפשר‬ ‫ן ‪ -‬ה הת־מוד עמד נבה‪ :‬ומשתומם‬ ‫‪B‬‬
‫ענ ‪ 7‬י‪ .‬ז ^^און ^ ל שלא תאמר דבר הלנה זו פלפול ששמעת‬
‫ריי־־רויי• '־׳״ידיתז ש״ינעת ממני‪— .‬‬ ‫כוונתו‬ ‫זאת‬
‫ד א ‪ -‬״ייי ר‪ ;,‬וספל ת וע־ית־יתו היס‬ ‫” ”׳‬ ‫ממ־י ג־יי־יי א ״י ” ל^'‬

‫מי‬ ‫יגל‬ ‫ל‪%‬מ‪,‬״^־;‪.-‬ס? ‪5‬״‪.‬‬ ‫יי‪1:‬ם‬ ‫^^"יי^^^ל״״׳ס^‬ ‫?‬ ‫״ י ל”^' ‪7‬‬ ‫פללי־‬

‫לכל‬ ‫” ל” ”‬ ‫שנא אצלו אף כי היה מי י׳״ו■' יא ”””‬

 ‫תולדות‬ ‫עד‬
‫מהרי׳א‬
‫לכל נכה רוס ודכרייו היר•‬
‫יי א ה עליו > ‪ orf‬כעס על אחד­‬ ‫מתלמידיו עס״י המאורע ס״א כא‬

‫‪ir l‬‬ ‫‪™,‬‬

‫‪ --‬״־ ש ע‬ ‫״‬ ‫‪;s‬‬ ‫‪S‬‬
‫י קי הכייאה עי אשר‬ ‫לישאי ־ ־' ״י ‪ -‬אמיס ‪ v ^ l n t‬י‬ ‫־ ״י כי ״‬
‫הקדוש מלא״ ‪ -‬וכאשר נ או ה ת ^ ״ןן ״ ל‪ ^ ,‬ת־״ י ‪ °‬אשי יפי סו עכורו ג ש ״ ןי‬

‫^ י ״ ” אצל הקיוש הזה וחקר ” י‬ ‫מפמהם כל החגהגות מא״ז מ א ״‬

‫ל ״ ״ י ‪ -‬מהי הוא מהשלל ‪ ! , -‬י ש‬ ‫‪ ,‬שעה ‪ -‬ולכסוף שאל אותם‬
‫‪ ,‬כי רק בערב שבת הולד רבעו גמרור ^ר‪ 3‬שלכס כמקיה יע״י עגהו תלמיד ‪ i‬י‬
‫יי ש״״ א'« הולך ג מ « י‬ ‫' שאל הקייש '״ל י לא?' ‪ -‬עגהו ח ל ״ ; ;;; ■‪ .‬ל״י׳י‬
‫ק ככג^ ק הולך כמקוה וכשאר ‪ L‬־י‬ ‫^‬ ‫השכוע אינו הולך כמקוה __‬

‫‪“, to‬״י‬ ‫י ” ־•"ו‬ ‫™‬

‫‪ =r‬י ז ‪ : V ” :‬״‬ ‫™ ‪" ? :f‬י‬ ‫»‬ ‫> ‪4‬י‬ ‫מ‬ ‫“«‬ ‫■*‬

‫א=י תדענאמנר‬ ‫י‬ ‫־ כי אעך תראה אותי שם הלא כאשר א ^ ר ו ל ו‬

‫כ ״ ל ו ב מ ק ״ סק־ שיכב כבי על כ ״‬ ‫^^^^לא כאש‬ ‫״‬
‫היה יי ע הקדוש בעל דברי תייס דל ב ע ל״ י ‪ " ? .‬׳ • י' א' ׳ ־ ו יודע מזה ואו כגר‬

‫מל■ ו ?‪1‬‬ ‫כתי מכתכ עיו ן לפני רבעו‬ ‫‪P‬‬ ‫ל‬

‫=' א־ז הלאי! ז״ל התנהג עצמו‬ ‫־‬ ‫;׳•‪ .‬לילד לשגול עצמו במקוה בכל ^יל^‬

‫ז״‬ ‫‪ :‬ג״‬
‫™‬ ‫“‬ ‫״ א ״ י » ־ י י‪1‬‬ ‫” *> '■י '‬ ‫’י■׳‬ ‫™‬ ‫■ • ' ״ ־ ־ • ״ ־־ >״ »־״״‬
‫״ ‪s s s i‬‬ ‫״ י '‬ ‫“ » ■״‬ ‫‪ r‬״\‬ ‫‪r‬‬ ‫«‬ ‫«‬ ‫“ ־ ™‬ ‫די‬ ‫צ‬

‫? ‪;S‬‬ ‫מ‬ ‫‪ S‬״ ״״ ‪r‬‬

‫'י"־ »ר» ‪#‬־ ” ' ־ צ י ד י ו ^ ד ז ל ג ״ ־ ־ ™ ־ ' ‪c , s‬‬ ‫? ?י‪ ' '? ! ,‬״ ״‬
‫בלא יודעים שכל זה היא‬ ‫בכלל אזהרת התורה הייל — וכבוד זר‬
‫צא תעשין כן לד״א כמ״ש‬ ‫י _ > י א סי ה‬ ‫גספרי וכתשו׳ מהר״‬
‫^ מ נ ן ה ^ א שחוק וגאוה ולא גאלה חלק‬ ‫‪ ^ ,‬ק‪^ ,‬‬
‫המה מ״מ עומדיס על‬ ‫ואס‬ ‫דעתם לא לשם מלוק‬

‫‪“ »!> S‬־״‬ ‫‪ :C‬־ ‪1 C‬‬ ‫״ ״ ־‬ ‫‪” ? C‬‬ ‫א־‬ ‫י־ »״‬ ‫א א ״י‬ ‫«‬
‫לגית‬
‫כה‬ ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫‪ -‬ו ה מו אם ד׳ גא יבנר‬ ‫לנית מדרשו של שם ותרגום למיסבא אולפן מן קום ד׳‬
‫‪ -‬וי ‪ 1‬מל ה מ מי ם‬ ‫י ״י׳ ״׳"=' ״יי = שיא ״״לי י י ״ ־י ו־י'‬ ‫י ?‬
‫בכן אחיי ורמי־ הנכם יו־מים אות' שאיר‬ ‫פ^^יהס רב־ם סללים הפילו וכוי‬
‫את המקום ואוהב את‬ ‫אוהב‬ ‫אני‬ ‫רו״‬ ‫ייא״י‬ ‫?י ‪°‬‬

‫מלעשות‬ ‫ואין מוחין‬ ‫ואוי להם שנושאים פנים לדור‬ ‫לכס לעלות בהר ונצוע וכו׳‬
‫™ ־ ™' י ™' ־ ־ ‪ ; ? .‬־ ״‬ ‫ף ־' » י ־ ־ ״ ■ן‬ ‫‪ * -‬״‬
‫נ ו‪ .‬עג כם החוב לטנור ולעמוד בפרץ שלא ישונה שים טרי! רוווירו‬ ‫סב בתו‬
‫אבותינו תורה היא ולא תהיה המכשלה ה‪ 1‬את תחת ידכם וכו׳ ואס תאנו וש ™״״‬
‫‪X‬‬ ‫אוהבים‬ ‫‪V‬‬ ‫‪-‬‬ ‫עוב האדן תאכלו ו ״ ה יגדל תפארתכם וירום כבודכם‬
‫המצפה לשמוע מכס בשורה עונה בקרוב דוש״ת ה״ק יה‪,‬ד‪,‬ן"'‬
‫ישננעתי לספר כמדומה לי מכבוד א״ז הגחון (״ל כי פ״א נקרא לאתה ? ר א ‪7‬ר‬
‫חדש נחנך חת ביהכ‪/‬י ויהי כאשר בא להעיר איזה ימים‬
‫ץ א ״י _ אשר מל הגג ניהכ״; נעשה כמו מנדל וכתוב עליו תיבות אנ ‪°‬‬
‫׳ י יי’• י='"״ג ואז הרה אפו מאוד ורצה תיכך לעזוב את העיר כי‬ ‫‪,‬י' ־‬

‫ר וכפרס נעל אכסנ א שנו הפניר נו מאוד לבל יעשה חרפה זאת להם ו ק‬
‫שא שס על ש ק ובתוך דרשתו יאמר ויוכיח ע״ז ובודאי דנייו יעשו רושס ‪L‬‬
‫_‬ ‫^ רוב הפכ«ת ה״א ר שם על ש״ק וכאשר עמד לדרוש התחיל הפתיחה‬
‫י'״ייצט הבנים בקרנה ותאמר א״כ למה זה אנכי ותלך‬
‫‪ ' , , p‬״ ‪^ ,‬י זו רק כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם‬ ‫‪J,‬‬

‫ש לכאורה ש ל קדק הלא ענין דחיפה לא שייך רק כשרוצים שניהם בפתח אסר‬

‫‪b v‬‬ ‫™‬ ‫”י ״ ״‬ ‫״‬

‫תיבות אנכי רי׳ וכו׳ א״כ בודאי ניהכ״נ היא ועשו יעז שראה שנבנ^ ^ל י‬
‫־ ־■■׳ ״•' ״■־ י ״ ־ י ־ ־‪ -‬־ ־‬ ‫״‬ ‫«‬ ‫‪ S‬־ ‪; ‘; V s - . T‬‬

‫והיא פי■ נאה ע״ד הלצה וכה האריך אח״כ בדברים בוערים כאש נגד מט^^‬
‫עד ש תץי אחר ש״ק נגמר להסיר המגדל הזה מגג כיהכ״נ — ופ״א רל־ייא״!‬
‫הגאון ז״ל נעיר אחד דרך רחוב א׳ אשר היה שם ניהכ״נ מכת נעאווווטז ודיר‬
‫בנין מפואר מאוד עם מגדל גדול ובתוכו היה כפי מודרני היותר היישר ‪ U‬״‬
‫‪ U‬ב עז״ תינ ש־ סיו ש או א;'‬ ‫וגס לא היה הפסק מחיצה כלל‬
‫י ; ! ה א ו נ ^ י א ™ לו כי ניהכ״ג היא השיב בדרך צחוק מכאיב הלא‬ ‫ל‬
‫י ״ י י ק ת כ ה של נח היא אשר כתוב בה מני ת ומבחוץ בכופ״ר ר״ל‬ ‫| ״‬
‫— והנהו פ״א כאשר‬ ‫נ ! מ נ פ ג ם וני! מבחוץ היא מלא כסירה ומימת ר >‬
‫טו?‬
 ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬ ‫כו‬
‫טוב לב המלך מלכי ר מן ה״נ א״ז הגאו! ז״ל במסיבת תלמידיו בסעודת סו ד ס מל‬
‫שולחנו הטהור ובתוכס גס ת״ח א׳ המפורסם לגדול בתורה מו״ה יוסף וואזכער‬
‫ז״ל אשר ממנו נובע האגדה הלז ובתוך דברי הת״ח אשר דיברו שס נדבר ג״כ‬
‫אודות גודל קדושת מהר״ל מפראג ז״ל עד היכן כחו מגעת ב־גכין חכמת הקבלה‬
‫אשר פעל ועשה גס גולס אחד ליתן בתוכו רוח חייס‪ .‬וא״ז הגאק ז״ל כאשר‬
‫בדיחא דעתו בעת הזאת השיב בפה קדשי אחיי היקרים אצליכס דבר נפלא הי א‬
‫זאת הלא כח התורה גדלה מאוד וכתקותי כי גס אני בעזרת השי״ת כיכולתי‬
‫לעשות גולס כזו וליתן בתוכו רוח חייס — אמנס תיכף ומיד כאשר נזרקו מ ס י ד‬
‫הקדוש דיבורים האלו הכירו בו שהוא כמתחרט ע״ז אשר גילה מסתוריו כי ין ן ^‪,‬‬
‫הוא ברזי עולם ט את מאמרם ז״ל אין דורשין במעשה מרכבה קייס ונצרה‬
‫דל שפתיו שם ומעולם לא נשמע על פיו דבר מחכמת הקבלה — וידיעת‬
‫תורה היו טמונים בסתר כנפיו סלה ומעולם לא רנה לגלות כי יודע הוא כתעלומוןן‬
‫סתרי תורה• ועשה עצמו תמיד כאינו יודע ולדוגמא אעתיק מ״ש בשו״ת מהרי‪/‬׳א‬
‫או״ח סימן ע״ה לרב אחד וזל״ה ‪ :‬ע״ד בקשתו לידע מה שנאמר לו בשמי ^ ״‬
‫אני לא המצאתי‬ ‫על הפחחים כתב סגולה להנצל מחולי כצ‪-‬רע ר״ל‬
‫זאת וגס לא יש לי בקבלה אבל נוסח הכתב סגולה היא בגמרא מסנת׳ כ״כ צ״א‬
‫^ ‪P‬ו ס ר‬ ‫אצצ ה^עלי‬ ‫סוח ע״א אמר רבא וכו׳ וידוע היח פה‬
‫־־־ וכומת‬ ‫יי^יי'^‬ ‫סת״ס דפה ידע מזה הסגולה‬
‫אהד מ ס ר‬ ‫וכ׳ שקמיע זו נתן לו‪.‬סופר‬ ‫הקמיע שיש למעלתו ושלח אלי ההעתקה‬
‫לא‬ ‫שטאננפי‘ יי^י'‬
‫ידעתי מה ספק יש למעלתו אי אתמחי גברא הא גכיא היא סוסי כנ ס ר‬
‫שטאמפין וננעולס לא שמענו עליו שהוא מומחה לקמיעות סתם סיפרי דיי־נ׳ מגרנר‬
‫גמירי אמרי׳ בריש גיטין בדיני שטרות שהיא אומנתם ובכתיבת סתו״ס — ‪^j|6j‬‬
‫בכל שאר חלקי התורה המה ‪:‬שאר עמי הארן א׳ סופר וא׳ בור גס מגלה ו מ ס^ן‬
‫בנסתר‪ .‬אבל נוסח הקמיע זו כתובה היא בספר אמתחת בנינדן והיא ין<ן{ן‬
‫מפסוק ויעמוד פנחס ויפלל וכו׳ ד׳ אלקים ומפסוק ויאמר להס ישראל אביהם ועף‬
‫מעט צרי והשמות הקדושים גס אותיות שלפניהם ושלאחריהם קדושים ^‪v;j‬‬
‫נרנצא שם ליתן קמיע זו שישאו איתו בנ״א עליה ס אבל רק לוננר הפסוקים הנ״ל‬
‫ולכווין בציור השמות הנ״ל היטב והמשכיל יבין מעצמו ומעולם לא עסקנו בכתיבת‬
‫קמיעות ליתנס לבנ״א נס הידועות לנו מפי ספרים הקדושים ומכ״ש בנקתרות‬
‫לד״א שאין לנו בהם עשק ואין לנו יד ושם כ״‪ :‬ונו׳ עיי״ש‪ — .‬אמנם‬
‫זאת כקוי אור החמה אשר יחדרו ויכו נצוצי אור נוגה גס מבעד לחלוני שקוס‪-‬ס‬
‫אטומים — ככה אור החכמה קרניס מידה לה גס מבעד לצמתה ואין נ ס ת ר‬
‫מחמתה — גס א״ז הגאון ז״ל אס ני שם בחביון עוזו והליט פניו באדרתו בע‪/‬׳ן‬
‫מבין מפלשי עבים אשר שם חתולתו חדרי נצוצי אור החכמה המופיעים אור‬
‫פני תולדתו להכיר את כוחו וגבורתו גס בחכמת ^האמת — ומהם בכננה תשובום‬
‫המפוזרים בספרו הגדול שו״ת מהרי׳א נוכל לראות ולהכיר כוחו בחכמת הקבלה ‪^ ,‬‬
‫ושמעתי מא״ז הגאון ר׳ אהרן שמואל זצ״ל איך שאביו הגאון המחבר ז״ל הכע‬
‫אתריו כמה חיבורים גדולים וכונס מענין חכמת הקבלה — וו‪.‬ם סיפר לי כשהי‬
‫אביו ז״ל בן שלשים שנה ידע בעל פה כל כתבי האר״י ונסע לרבו הגאון מ ה ס ס‬
‫בנעטה ז״ל לנסות אותו‪ .‬ורבו נתן עליו מהודו ונתן לו רשות לעסוק בחכמכ‬
‫האמת — גס סיפר לי אבי מורי הצדיק מו״ו‪ :‬יהושע ג״ש‪.‬זצ״ל בשם אביו א״ן‬
‫הגאק ^‬

‫‪:” k -‬‬ ‫^‬ ‫—‬ ‫‪-.‬‬ ‫__ _____•‬ ‫=‬

‫מ‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫הגאון מו״ה עזרא צור^ זצ״ל שהיה ראב״ד בק״ק סער־אהעלי כי בעת עסקו ‪3‬לימוד‬
‫ספר דניאל וכאשר הגיע לסופו אשר שס כפי הנודע מרומז עת הקן בב״א ונפל‬
‫ברעיונו פירוש אשר לפי דעתו היה נראה שזה פי׳ אמתי ומיד הלך לא״ז הגאון‬
‫רמחבר ז״ל למען ישמע האיך דעתו נועה אל פירושו אשר אמר בפסוק הלז ואז‬
‫ענהו א״ז הגאון ז״ל אהובי ר׳ עזרא גס אני כך למדתי הפירוש ברמיזת הקץ ואנו‬
‫שניהם יחדיו נתכוונו לפי׳ אחד וע״כ נא אבקשהו שבל יגלה לשוס אדס מזה —‬
‫— את רוס מדרגתו וגדולתו נוכל להכיר ע״י‬ ‫מן השמים גילו לנו האמת בזה‪.‬‬
‫מה שהקרה לו ה׳ אסון נורא כי חתנו אשר היה צדיק תמיס וגדול בתורה חריה‬
‫עצום מו״ה ר׳ יונה רייכארט זצ״ל אשר היה אב״ד בק״ק קאלטהא והובא כמה‬
‫פעמים בשו״ת מהריא ומשם תדרשנו עוצס חריפתו ובקיאתו והוא היה עוד אברך‬
‫ונקטך בדמי ימיו ועכ״ז לא נראה על פניו שוס עצבות ולא נשמע על שפתיו שוס‬
‫דבר רק הכל היה חביב עליו — ולא ארכו הימים מיד אח״ז נפטר בנו אברך‬
‫וצעיר בשנים והיה ת״ח גדול ושמו הטוב מו״ה ר׳ מרדכי ז״ל אשר השאיר אחריו‬
‫כמה בניס קטנים ולכל השומע נקרע לבו לגזרים ועכ״ז א״ז הגאון נתן שבח להשי״ת‬
‫גס עבור זה רק בפת ניתן בארונו ר\ך א׳ז ז״ל להספידו ורק כאשר התחיל‬
‫בשפתיו דברים אחדים ״מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים״ ומרוב קודר ויגון‬
‫לא עצר א״ז הגאון ז״ל כח להספידו ולקונן עליו ביום מר ונשפך כל הארון בדמעות‬
‫— מעולם לא רצה לנסוע לאיזה מרחץ לשאוב‬ ‫עיניו ולא יכול עוד לדבר דבר‪.‬‬
‫תועיל לבריאתו יען כי זמנו היה יקר מאוד בעיניו ואן‪ :‬רגע לא‬ ‫אויר צח אשר‬
‫רצה לאבד על לא דבר קודש — אך אחרי מקרים לא טובים כאלו הנ״ל אשר היו‬
‫תכופים זה אחר זה כבר לא יוכל להשיב פני הרופאים אחור אשר יעצוהו לבקר‬
‫איזה מרחץ עבור בריאתו וגס לרבות אנשי קהילתו אשר הפצירו בו שידאוג לטובת‬
‫בריאתו והם הכריחוהו ונסע למרחץ באדען סמוך לוויען — ואחרי עבור ימים‬
‫אחדים כבר נשא לבו לנסוע לביתו למען שלא ישבית שקידתו בתוה״ק באמרו כי‬
‫הלא אס טיקר נסיטתו לכאן היה רק עבור לבקש תרופה לבריאתו א״כ כבר היה‬
‫די לפניו וכבר עשה מה שמוטל עליו וכי נקבע בשמים עת עכיבתו בבאדען הלא‬
‫עיקר הדבר לבקר את המקום ההיא למען יועיל לברילזתו וא״כ כבר יצא י ד‬
‫חובתו אמנם לרוב הפצרת הרופאים נתעכב עוד שמה איזה שבועות‪ .‬וכל עת‬
‫אשר נתעכב שמה א״ז הגאון ז״ל נהרו אליו המון אנשים מכובדים מסביבות*׳ וגס‬
‫מכל מדינות עסטרייך לבקר את כבודו ולקבל ברכתו ממנו ולכל ‪.‬מי שזכה לקבל‬
‫ברכתו מא״ז הגאון ז״ל מאוד נתנה שמחה בלבו — וכאשר כבר נשא פע מיו''נ סוט‬
‫לביתו עבר דרך פרעסבורג ושם בואכה גררה ביקר את פני הגאון המפורסם מו״ה‬
‫נטע וואלך ראב״ד דשם ונשתעשעו שס בפילפולי אורייתא יחדיו איזה שעות וכאשר‬
‫קם א״ז הגאון ז״ל ללכת כבר לדרכו אז שיחר פניו הגאון הנ״ל כי יכבדו בברכה‬
‫אחת ויברכו אמנם א״ז הג׳ ז״ל‪.‬השיבו מי אני כי אוכל לברך את הרב ר׳ נטע‬
‫וואלך ובשום אופן לא רצה א״ז הג׳ ז״ל למלאית בקשתו הלז אמנם הג׳ הנ״ל כאשר‬
‫ראה כי בקשתו הושב אחור אז לא מצא עצות לשות לנפשו רק הלך אצל הפתח‬
‫לסגרו וככה ענה ואמר לא״ז הג׳ ז״ל כי אס לא יברכו אז לא יניח אותו מפתח‬
‫ביתו עד למחר ואז כאשר ראה א״ז הג׳ ז״ל כי אס לא ימלא בקשתו לא יוכל‬
‫ליפטר ממנו אז ענה ואמר בפיו הקדוש מתוך ענוה יתירה אני אמלא בקשתו‬
‫ואברכו כאשר נפשו חפנה רק באופן אס הוא יברך אותי מקודם ~ והג׳ הנ״ל‬
‫נעתר לזה ובירך מקודם את א״ז הג׳ ז״ל וכאשר כילה לברך אז גס א״ז הג׳ ז״ל‬
‫בירך‬
 ‫מ ה רי ״ א‬ ‫תולדות‬ ‫כח‬
‫כירך אותו וככה התפרדו איש מאת אחיו מתוך חיכה יתירה — ו מד דכרי‬
‫כענותנותו דמר א״ז הג׳ ז״ל אשר הראה להג׳ הנ״ל אשר הוכא גס כשו״ת מהר^י‪.‬‬
‫לא אמנע מלהציע כאן מה שפירשתי ככוונת רש״י ס׳ יתרו כססוק וישאלו א•‬
‫לרעהו לשלו׳ איני יודע מי השתחוה למי כשהיא אומר איש לרעהו מי הוא הר>‬
‫איש זה משה שנאמר והאיש משה וכו׳ וככר דקדקו המפורשיס הא גס יתרו כר!‬
‫איש דכתיכ ויואל משה לשכת את האיש ועו״ק למה הכיא רש״י ממרחק לחמו ולמי‬
‫לא הכיא ראי׳־ ממת שכתוכ כמוקדס והאיש משה גדול מאוד ונראה שכונת ר?‪,‬‬
‫כאן לא מפני שמשה כקרא איש הוי אומר שמשה השתחוה ליתרו כי הלא ג ס‬
‫נקרא איש כקושי׳ המפו׳ לאמת רק כוונת רש״י להכיא ראי׳ דודאי משה השחיזו‬
‫*‬ ‫יען כי התורה העיד עליו והאיש משה ענו מאוד וא״כ ממילא ודאי רר‬
‫וכאשר זכיתי לקכל את פני הגאון מו״ה שייואל ראוענכעס ׳ ‪r V‬‬ ‫השתחוה וק״ל‬
‫‪r‬‬ ‫אכד״ק אוכסדארף סיפר לי וז״ל ״דאס וואר מיין גליקליכסטער נואג״ כאשר‬
‫כסערדאהעלי אצל זקינו הג׳ הקדוש ופעלתי אצלו שיכרך אותי• — שמעת^*'*^[‬
‫מהה״ג מו״ה יהודא שווארן כ״יררסערדאהעלי אשר אכיו זצ״ל‬ ‫־מעשה פליאה‬
‫הג׳ המחכר ז״ל ולמד שס כמה שניס ופעס כתכ א כיו ^ " ^‬ ‫תלמיד מוכהק לא״ז‬
‫תלמיד המחכר ז״ל מכתכ בקשה לא״ז ז״ל שיודיעהו האיך מתנהג בנו ניש ‪ ' p y‬י של­‬
‫י ה א ס‪,‬‬ ‫לומד בהתמדה ובכל יוס היה עומד ומצפה לתשובת א״ן ‪j‬״‪v‬‬
‫יחלסו‪:‬‬ ‫כמה שבועות ואין קול מענה מאומה ומאוד >הרע לבו עי״ו כי השב‬
‫‪ -‬אמנס זאת היחה נחמתו‬ ‫אין לא״ו ז״ל להשיב עכור כנו מעכה נכונה‬
‫מוטרד מאוד א״ז ז״ל כאשר כאמנה אתו בלימוד הבחוריס שיעורין ‪^ - - p .‬יד א‘"‪:‬‬
‫לרבות להשיב לשואליו בדבר ר\ זו הלכה אשר דופקיס על פתחו מכל תפוצות ‪® An‬י‬
‫‪ -‬ובודאי כאשר יבוא בנו לביתו יתן עמו מכתב תעודד ״ ‪r‬‬ ‫מידי יוס ביומו‬
‫התנהגותו בליננוד הישיבה וככה עברו וחלפו עוד כמה שבועות ופתאיס נחלה ‪An‬‬
‫הזה מחלה אנושה ל״ע וכבר נלאו הרופאים למצוא למענו מזור ותרופה __‬
‫כעיר אבראהאס הי׳ רופא מוננחה וננפורסס בכל הגליל וכאשר בא רק אצל‬
‫והביט בפניו כבר ידע את אשר לפניו וכי האס יש תקוה לגנחלוזו או לא• וי‪-‬א^^‬
‫נתודע לאנשי בית האיש הנ״ל ויתמהרו לקרוא אחר הרופא הלזה וכאשר בא ד ר ו ס !‬
‫לבית החולה וכאשר הביט רק בפניו הרגיש כי אין תקור^ למחלתו ואמר‬
‫הבית בלשון פליאה לננה קראתם אותי לאיש מות כזה הלא אינו כדאי לדו^י!‬
‫“ ״ י ו הוצי׳י״ כי מחלתו אנושה ה־א — ונסוך כך כאשר כנר הכי! ע־מו ה דו ס א‬
‫ל ד מו כי^ראה כי א'| נידו לפשות מאומה פנורו ופתאום נפתחה הדלת ור ‪2‬‬
‫שצוחא דני דואר ומכתנו נידו וכאשר פתסו את האינרא ראו כי היא מכתר‬
‫קדשו של א"‪ 1‬ז״ל אשר השיג להאיש הנ״ל פכור ננו כי שוקד פל דלתי סתורי­‬
‫כזו אשר עושה סירו ס‬ ‫‪ ,‬בהתמדה רבה ויצליח בלימודו ויעשה פרי ואשרי להאילן‬
‫־ ־ ושס התנצל עצמו עבור התעכבו להשיב דכר עד הנה — ותיכך^ הודיעו‬
‫צהחולה מהמכתב הלזה ונתנוהו לקרותו וכאשר רק התחיל לקרוא את אשי לשניו‬
‫מיד נכנס בו רוח חיוני והוטב מצבו כאשר הרגישו בפניו כי איזה השתנות נע שה‬
‫כעת עמו‪ .‬וכאשר ראה הרופא את אשר לפניו פמד נבהל ומשתומם ושאל מ>•‬
‫זאת הלא דבר היא — איש כזה אשר לפד איזה רגעים היה בן מות וכעת רואס‬
‫אנכי כי תקוה גדולה יש למחלתו וכי בקרב יתרפא מה נתהווה כאן ככה שאל‬
‫הרופא וכאשר סיפרו לו את כל וכי ע״י האיגרת הנ״ל פתאום הוטב מצבו ע;ס‪.‬‬
‫ואמר הרופא הלא תדעו כי ממולם לא האמנתי כי יש ־בורא ומנהיג בעולס א מנ ס‬
‫כמת‬
‫כט‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫כעת נוכחתי לדעת ואדע נאמנה אשר רק בורא ומנהיג יש נמולס אשר כלעדו לא‬
‫נעשה דבר — ולא עברו איוה ימים והאיש הוטב מצבו לגמרי והי אה״כ עוד‬ ‫‪I‬‬
‫כ״ה כניס‪ — .‬ויהי בשנת תרסד גברו אנשי משכילים המודרניס להיות‬
‫לאגודה אחת וליסר ״רחבבינער־סעמינאר״ וכמעט כבר קבלו אז הרשיון ליסוד ה!ה‬
‫עהממשלה דאונגארן וגס אסיסת ממון אשר היה נינרך לוה לא היה חסר להס‬
‫כי הגענעראל‬ ‫כבר היה ע״ז ״שולפאנד״ הידוע אשר נתישד לצורך הלזה‬
‫‪ l l aj ni uf‬היה מערש אז היהודים במדינת אונגארן בהון רב בשנת )‪ is-i-t‬כי‬
‫לסי דעתו היו היהודים לקחו חבל ברצון המלחמה הנודע והממון רב הלז נדב‬
‫אח״כ המלך פראנץ יאזעך לצורך ״יודישען שולצוועקע;״ — וכאשר נתוודע הדבר‬
‫באזני הגדולים במדינת אונגארן בימים סהס מאוד מורא עלה על ראשם כי יגרום‬ ‫‪i‬‬
‫הירוס דת תוה״ק ויגבור חשכת האפיקורסת וע״כ לא נסו ולא שקטו מלעצור בעד‬
‫דרכם ויתאספו כמה וכמה גדולים בימים ההם לחשוב מחשבות ולשות עצות באיזה‬
‫דרך להשבית מועצת^הס ולא מצאו דרך היותר נכונה רק בעצמם ללכת אל המלך‬
‫בית ישראל ולהרוס היסוד הרעוע הלזה‬ ‫ולהעתיר מלפניו שיחוס על שארית עם‬
‫וכתבו מכתב בקשה אשר בזה יבואו ליראות את פני הונלך ולשחר מלפניו על כל‬
‫הנ״ל ונבחרו אז כמה רבנים הגדולים בימים ההם אשר הס ילכו אל המלך בעצמם‬
‫ונכצודס ואלו הן ‪-‬י א״ז הגחון הק׳ ז״ל — הג׳ ר׳ אברהם שמואל בנימין זצ״ל‬
‫ירמי׳ לעוו זצ״למאוהעלי —‬ ‫סופר ז״ל — הה״ג ר׳‬ ‫רעסבורג ה״ה בעל כתב‬
‫הג׳ ר׳ מנחם א״ש מאונגוואר זצ״ל הג׳ ר׳ מאיר סערלס מקראלי דל — הג׳ ר׳‬
‫דוד דייטש באלאשאדיארמאט ז״ל — והס היו אז עמודי עולם אשר בית ישראל‬
‫במדינת אונגארן נשען עליהם — וכאשר באו לעיר הבירה וויען שכרו עצמם‬
‫עגלות מכובדות לילך אל המלך ונסעו שנים שנים בעגלה א׳ וא״ז הג׳ ז״ל נסע‬
‫ביחד עם הג׳ ר׳ מנחם א״ש ז״ל וככה סיפר הג׳ הנ״ל כי חיל ורעדה אחזתהו‬
‫על הדרך כאשר נסעו אל בית המלכות בשמעו מתפלל את א׳ז הג׳ ז״ל בדמעות‬ ‫‪t‬‬
‫שונות וכמעט נתלחלח כל העגלה מדמעות עיניו אשר שפך בתפלתו שיצליחו אצל‬
‫המלך ותמיד היה מזכיר שמות הקדושים ושמות מלאכים שיוצאים מפיו בקחשה‬ ‫‪c‬‬
‫ובטהרה — וכאשר באו בחצר המלך אזי נתהלכו בחדר מיוחד ״שפיעגעלזאאל״ אשר‬
‫כל החדר מלא סביב עם ״שפיעגעל״ ושם המתינו עד בא המלך וכאשר ישבו שם‬
‫על הכסאות אשר נתיחד להם אזי היה מקום מושבו של א״ז הג׳ ז״ל אצל הכסא‬
‫של בעל כתב סופר ז״ל ופתאום עמד מכסאו א״ז הג׳ ז״ל בריב פחד ואימה ושאל‬
‫את הג׳ בעל כ״ס ז״ל מי הוא האיש אשר אנו רואים בקצה החדר הלא השכינה‬
‫שורה על האיש ההיא ונא אבקש מאתכם שנלכו לקבל את פני האיש הזה אשר‬
‫אני רואה שם כמלאך אלקיס אשר שלח לנו ה׳ להלין בעדינו לפני המלכות וכאשר‬
‫נתודע מהג׳ בעל כ״ס ז״ל כי האיש הזה היא צורתו הקדושה בעצמו אשר היה‬
‫נראה דרך המראה בחדר הזה או ישב עצמו כמחריש מרוב בהלה — ומזה נוכל‬
‫לראות את רוב קדושתו שלא ראה מעולם את צורתו עוד‪ — .‬והנה הגדולים‬
‫הללו נתכבדו ע״י שרי המלכות בחדר הנ״ל בכבוד היותר גדול כי הכרת פניהם‬
‫ענתה בס אשר אנשי מכובדים הס ובכל העיר וויען דיברו מזה אשר גדולי ואנשי‬
‫שס דמדינת אונגארן באו לחצר בית המלכות ואך לאינם יהודים היה נפשם חשקה‬
‫לראות את הגדולים הנ״ל — והמלך כאשר ראה אותם שמח מאוד לקראתם בכבוד‬
‫גדול ונתן ידו לכאו״א ודיבר עם כתוי׳יח בשביל הכבוד ואח״כ אמר כי מאוד נמלאתי‬
‫גיל וחדוה כי זכיתי אנשים גדולים וקדושים כמוכם לראות בחדרי והיום הזה יהיה‬
‫נכתב‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫נכתב לזכרון בפנקסי — ואח״כ נתן הג׳ בטל כ״ס את המכתב כקשה לפני ה מ ל ך‬
‫ונוסף לזה איזה דברי בקשה אמנס לא יוכל לגמיר את דבריו כי נשתפנו עעיין ‪r‬‬
‫דמעות ובכי פד אשר נכנסו אל לב המלך ונכמרו רחמיו טליהס ־ ־ ואח״כ שאל '‬
‫אותם המלך אמרו נא' לי רבותי הנכבדים מי הוא ואיזה הוא בינינס היותר גדו ל '‬
‫בתורה ובפ״א הראו כל הרבנים באצבעס על א״ז הגאון ז״ל — ואז פנה ה מ ל ד ^‬
‫אצלו באמרי פיו א״כ הדבר נא יאבה הרב הנכבד מדונא סערדאהעלי ל כ ב ד מ ‪i‬‬
‫בברכתו — וענה ואמר א״ז הג׳ ז״ל אם אמנם אדוני המלך כי כאו״א מ ר ^ ‪ ,‬״ ׳‬
‫האלו יותר גדול ממני עכ״ז לא אשוב את פני המלך אחור דברך את ה מ ל ד‬
‫באריכות ימים ושנים וע״ז ענו ואמרו כולם ביחד אמן ־— וכפי אשר נו‪ 5‬ח‪ 5‬ן‪,‬ג ך י ■‬
‫נתקיים ברכת א״ז ז״ל בהמלך כי האריך ימים רבים על ממלכתו והמלך מילא ‪n h‬‬
‫בקשת הגדולים‪ ,‬הללו והסעמינאר נשבת על זמן כביר• — והנה כאשר נסטרר י‬
‫הגדולים מאת פני המלך לנסוע לביתם אז הוכרחו כולם לנסוע דרך פרעסכור‪1‬‬
‫ואז הזמינם הגאון בעל כ״ס ז״ל על משתה צהרים והגאונים הנ״ל לא השיבו‬
‫פניו ריקם ונעתרו למבוקשתו והוא בעצמו עומד ומשמש לפניהם וחלק לכאו״!^‬
‫עלי' מ כ‪5‬יי‬
‫^‬ ‫להניח שישמש אותו הג״ בעל כ״ס ז״ל כי מאוד היה נגד רצונו לשמש פס‬
‫הדור כמו בעל כ״ס אמנם הג׳ הנ״ל ענה ואמר‪ :‬דרך ארן הרב מהערדאד^?‬
‫אני הוא הבעה״ב פה ואני אתן צו כי יסור את ידיו מהקערה כי כל מה שיא‬
‫לך בעה״ב עשה וכו׳ וככה הניח את ידיו וכאשר כילה לחלק לכאו״א אז פנה ר ‪7‬‬
‫בעל כ״ס לכל הגאונים תאמינו לי כי ידעתי במוקדם כי עם הרב מסערדאהט\^‬
‫יהיה לי וכוח כי לא כ״כ בנקל ירצה לישמש ממני — וכ״ז שמעתי ממו״ח ‪h lo‬‬
‫מ״ משה סופר זצ״ל אב״דק״ק טיסאפירעד ששמע מפי דודו הגאון מ׳ חיים סו ס ‪1‬‬
‫אבד״ק פעסט זצ״ל‪ — .‬בימים ההם נתהווה אשר בא אצל א״ז הג׳ ז״ל ר‪ 3‬א י‬
‫המכונה דר‪ .‬ראבבינער אשר עוד קצת יראת ה׳ נגעה בלבבו והי׳ יכול ללמוד קצת ובתו״‬
‫הדברים אשר דיבר עם א״ז הג׳ ז״ל דבר ג״כ אודות הסעמ'נאר ושאלו מה יכול הרב ) ‪i»cT‬‬
‫לומר עלי אס גס כי רופא מני ועכ״ז את מצות ה׳ אשמור וירא אני את ה׳ אלקי ואס רן‬
‫הלא היה יוכל להיות באונגארן סעמינאר ולא היה גורס שוס הירוס בדת תוה״״‬
‫ובתוך כדי דיבור ענהו א״ז הג׳ ז״ל ‪ - -‬רבות רעות צדיק — אס אמנס כי ‪P5‬‬
‫רוב הרבנים הרעים נמצא עוד צדיק כמוהו אשר עדיין יראת ה׳ נגעה בלבכו‬
‫אמנם מכולם יצילנו ה׳ משאר הרבנים אשר בתוכם יצילנו השי״ת __‬
‫מא״ז ז״ל לספר כי פ״א הי׳ אסיפת רבנים מכת נעאלאגיע ודנו מה לעשות ע ס‬
‫היקום פורקן אס למחות מלומר את שניהם או רק אחד וקס אחד מהם ואמר‬
‫שנאמר בפירוש כי אין לומר אף אחד מהם שנאמר וימח את כל היקום __‬
‫ושמעת‪ :‬בשם א״ז הג׳ ז״ל שפ״א אמר בדרך הלצה מנין לרב שגס הוא מחויכ לירא‬
‫את ה׳ שנאמר את ד׳ אלקיך תירא לרבות ת״ח שגס המה מחויבים לירא את ‪•0‬‬
‫— כאשר היה עוד איתן מושבו בק״ק סעמניטץ בא פ״א בעה״ב א׳ מק' סער!‬
‫דאהעלי על היריד אשר היה בסעמניטן והוא היה אוהב נאמן ומכיר את א״ז ה ס‬
‫ז״ל עוד מעיר סערדאהעלי ויען כי בא על היריד בהשכמה לערך שעה ג״ אשר‬
‫עוד היו כל הבתים בסעמניטן סגורים מבלי יוכל לבוא בבית א׳ ע״כ הלך אצל‬
‫א״ז הג״ ז״ל ומצאו יושב באוהלו של תורה וימהר א״ז ז> לכבדו במשקה ט ה ע ע‬
‫חמין כי היה בחורף והבעה״ב הנ״ל מאוד היה מצונן ע״י הקור וכפור הגדול וגס‬
‫א״ז ז״ל שתה לכבודו וכאשר כבר •כלה מלשתות והחיה את נפשו פנה אל א״ז ה ס‬
‫ז״ל‬
‫י ‪>1‬‬
‫י‬ ‫‪-‬י‬

‫לא‬ ‫כהרי׳א‬ ‫תולדות‬

‫ז״ל כדבריו ; רכינו — אני נפשי כטוח כי אזכה ליכי‪ 3 :‬נן עדן כי יומס ולילה‬
‫לא אשבות מלעסוק במו״מ למען אוכל להביח לח‪:‬ד !‪ q•":‬לביתי וער״ז אין לי‬
‫אמנס לעומת זה‬ ‫תענוגי עוה״ז וא״כ בודאי אזנה ליהנות מעוה׳׳־‪ :‬י;'‪ :•:‬בנ׳׳ע‬
‫רבינו יושב במנוחה בביתו בהדר הס מהנה ממש מטוה״; וע״נ מסופק אני אס‬
‫יוכל לבקש רבינו גס תענוגי עוה׳יב — וענהי ה״ז הג׳ ז״ל בחכמתו הזך הלא מכה‬
‫ק״ו מגיע לי חלקי ותענוגי עוה״ב כי הלח מה כבודו אשר ^יוס ולילה עוסק בענין‬
‫עוה״ז ועכ״ז אינו נהנה כ״כ מעוה״ז כי הלא אירע כמה פעמיס אשר אינו מרויח‬
‫כלוס למרות רוב יגיעתו בקור וחוס וא״; האיך יוכל עוד לבקש חלק בעוה״ב אשר‬
‫ע״ז אינו עיבד כלוס אמנס אנכי אמר א״ז הגי ז״נ חך כי על עוה״ז אינני עובי‬
‫כלוס ואין זה מגמתי ליהנות מעוה״ז ואעפ״כ אני נהנה גס מעוה״ז כי אני יושב‬
‫באהלי במנוחה בלי טרדות ויגיעות וא״כ מסש שמגיע לי חלקי בעוה״ב אשר ע״ז‬
‫אני עובד יומס ולילה וזה כל מגמתי כי עוסק אני בלימוד תוה׳יק יומס ולילה‪— .‬‬
‫פ״א כאשר היה מושבו עוד נסעמניטן היה מקוס מושבו בביהכ״נ אצל איש עס‬
‫הארץ גדול וכאשר ראה בליל יו״כ כי א׳ז הג׳ ז״ל אמר כל ספר תהליס בע״פ הי׳‬
‫תמוה מאוד בעיניו ושאל את א״ז ז״ל סכינו מאוד נפלאתי האיך יוכל רבינו לומר‬
‫תהליס בע״פ אשר בכל השנה עוסק רק בלימיד תוה״ק ורק בליל יו״כ אשר אומר‬
‫תהליס ועכ״ז אני רואה כי רבינו יודע לומר בע״ס ואני אשר בכל יוס אני אומר‬
‫תהליס ואעפ״כ לא אוכל לומר בע״פ אך קפיטל אחד ? וענהו א״ז ז״ל אס אמנס‬
‫כי אינני אומר תהליס כ״כ בתמידות כמיהו חמנס כאשר אומר פ״א תהליס כן אני‬
‫חוזר בפעס שנית באמירת תהליס בלי שוס שינוי רק כמו היוס כן גס למחר וע״כ‬
‫כאשר אמרתי בתחילה כמה פענויס בכוה היה רגיל בפי עד שאוכל לומר בע״פ‬
‫אמנס לעומת זה כבודו אומר תהליס בכל פעס בנוסחאות שונות בטעותיס ושגיאות‬
‫וא״כ האיך יוכל לרגיל עצמו לומר י‪:‬ע״פ הלא כל אמירה משונה מחבירו ינסה פ״א‬
‫לומר תהליס בשוה כמו שהיא בלי שוס טעות ואח״כ ירחה כי בנקל ירגיל עצמו‬
‫— ופ״א היה שס חזן אחד אשר לא מצא חן בעיני‬ ‫באמירת תהליס בע״פ‪.‬‬
‫א״ז הג׳ ז״ל מחמת קלותו והוא ירד לפני התיבה להתפלל תפלת גשס ומיד אחר‬
‫התפלה ירדו גשמיס ופנה אל אי ז הג׳ ז״ל באמרו מזה יוכל לראות רבינו כי ירא‬
‫את ה׳ אנכי כי הלא מן השמיס נענו לי והשיב לי א״ז ז״ל זה אינו שוס חידוש‬
‫‪ - -‬והנה פ״א אירע‬ ‫אצלי כי הלא אנשיס כמיתך הביאו גס המבול לעולס‪.‬‬
‫אצל א״ז הגאון זי׳ל ודמעתה על לחיה וסיפרה במר‬ ‫אשר באה אשה אחת‬
‫לבבה כי בעלה זה כמה שניס אשר אינו מדבר מאומה רק יושב כל היוס ולבו‬
‫לא הלך לדאוג באיזה עסק או בצרכי ביתו והוא כמו חסר דעה וכבר דרשה‬
‫בכמה רופאים מפורסמיס ולא הועילה עד כעת כלוס לרפאות את בעלה מחולי‬
‫הנבהלה הלזה וכעת באה אצל א״ז ז״ל במר לבבה יען כי איש אלקיס וכבר כמה‬
‫נושעו על ידו שיעזור גסלבעלה — אמנס א״ז ז׳ל השיב את פניה וכי אוכל אני‬
‫לרפאות בעלך הלא אינני רופאולא איש מופת ולחנס היה דמי נסיעתך אצלי —‬
‫אמנס כאשר ראה א״ז הג׳ ז״ל אשר האשה בכתה מאוד ורוב שברון לבבה אז‬
‫ענה א״ז ז״ל כי תמתין עוד מעט והלך לבית מדרשו ולאחר איזה רגעיס בא עס‬
‫מכתב חתוס בידו למסור ליד בעלה החולה וכאשר באה האשה לביתה ומסרה‬
‫הרב מסערדאהעלי שלח לך מכתב הלז אז אחזתהו רעדה‬ ‫המכתב ליד בעלה וכי‬
‫ועמד משתומס ופתח המכתב ומאז והנאה נתרפא לגמרי — וכאשר שאלו את‬
‫א״ז הג׳ ז״ל אודות הדבר פלא הזה כי נתרפא ע״י החולה מכמה שניס אז ענה‬
‫ואמר‬
 ‫מהרי״א‬ ‫הולדות‬ ‫לב‬
‫אין שוס מופת ופליאה בזה רק דכר פשוכו היא כי ראיתי ב שסרים‬ ‫ואמר‬
‫הקדושים כי כמו אשר בשורה טובה או לא פובה אשר נתבשר הארס ב פ ת אי ם‬
‫מביאו לידי חסר דטה כן להיפך אשר אס הארס חסר דטה הוא ואס נ תכ שר‬
‫בבשורה טובה פתאוס אז יוכל להתרפא ולהשיב לדטתו כמקדס וכמו כן ר א י ‪, -‬‬
‫באיזה ספר כי אדס אחד אשר כתאלס פתאוס זה זמן כביר ופ״א בלילה יתי־ורר־‬
‫פתאום בחדרו שריפה ומחמת רוב הבהלה ורטדה צטק וקרא לטזרה ומאז ^וה^א^‬
‫נתרפא והתחיל לדבר וכמו כן חשבתי אני כי החולה הזה כאשר ישמע אשר רי‪ -‬ר‬
‫מסטרדאהטלי אשר הטולס יחשבו כי אדס גדול הוא שולח אצלו מכתה וכו מ כי—‬
‫אותו כי מן השמיס ישלחו לו ר^ואה שלימה אז המכתב הזה אשר פתאום‬
‫אצנו מחמת השמחה ובשורה פתאומת יפטול אצלו להביאו לדטתו בחזרה כ מ ל ד ^‬
‫ותלי״ת אשר מחשבתי הי׳ לטובה‪ — .‬בשנת הרכ״ד נסע א״ז הג׳ ז״ל נ סי ע‬
‫רבה לבקר את בניו לוקחי בנותיו בכל מקומות מושבותיהם ובימים ההם עוד ‪f v‬‬
‫היה מסילת הברזל כמו בזמניני אלו וט״כ שכר לו טגלה לנסוט ובכל מקום‬
‫התאספו המוני אנשים רבים למטן לקבל פני גדול הדור ולקבל ברכתו ממ׳ו וכא^"'‬
‫בא לקהל דיארמאט אשר בתו היתה דרה שם מתטכב שם טל ש״ק ואז התאשע^‬
‫המוני אנשים מכל הגלילות אנשי יראים ות״ח‬
‫למען שמן י‬
‫הדרשה מפיו הקדוש אשר נתכבד מבני ראשי הטדה וכמה שנים אח״ז דיברו מהדרת^‬
‫הלזו אשר דרש א״ז הג׳ ז״ל דרוש נפלא מלא תורה וחכמה — ואז נוז סלאוי מא ^‬
‫אנשי דיארמאט טל כי א״ז הג׳ ז״ל לא טמד הרבה בתפלת שמו״ט כי כבר רור ‪T‬‬
‫ברבם הג׳ ר׳ דוד דייטש אשר שהה הרבה בתפלת שמו״ע ויה' שם ב ט ר״\ ‪^^2‬י‬
‫אשר הרהינ ננסשו לגשת■ אל הג׳ ר׳ דוד דינוש ז״ל אשר האריך מ א ו ד' נ ע מ י ד !‬
‫שמו״ע ושאלו ע־ו יאמר נא רנינו מדוע הרג מסערדאהעלי לא שהה ר י ד ״‬
‫בעמידת שמרע ‪0‬כ כמו רנינו וענהו הגי הניל אס אני יכלחי כיה נטוג‬
‫כמו הרב מסערדאהעלי אז נס אני לא הייתי צריך להאריך כ״כ נע מ ‪ 7‬ת ש מ^^‬
‫— ואת״כ נסע א׳יז הג׳ ז*ל לאסאד עיר מולדתו להשתעס על הברי אבותיו‬
‫נהל עשו לו שס כל אנשי המקוס אף נס האינס יהודים הלקו לו כ־ו ד ^ דו ל ” !‬
‫מנללות המקוס ההיא באו לקבל פניו ולחלק לו כבוד היותר נהל ולקבל ריז‬
‫ברכתס ממנו ולשאול בעצתו ובתוכס הי׳ איש א׳ אשר פרנסתו הי׳ כי שכר ׳‪*V‬‬
‫‪.‬יוירעסהויז״ א׳ והתנצל לפני א‪-‬ז הנ׳ ־‪ V‬כי פרנסתו דחוקה במאוד ועוד ממ ‪5‬‬
‫'» נ י ע ג ח״ו הוא ונפשות ביתו ואז ברכו א׳׳ז הנ׳ ז״ל באמרי פיו הקדוש ס‬
‫ה ״ ת חמי! לו פרנסה בל־ ברכה ‪ -‬האיש הזה עמד משתומס מבלי דעת שתת‪,‬‬
‫^ ס הלז ושאל את א׳יז הנ׳ ז״ל שיאמר לו כוונתו בזו הברכה וענהו רבינו [״‪1‬‬
‫" י 'ם ‪.‬ווירטסהויז״ אשר האינס יהודים אוכלים ושותים שם ומזה ע י !‬
‫״ ףי ו א ע הלא אף אחד מהם אינו מברך על מזונו וא״כ יעזור לו השי״ח‬
‫‪ -‬והנה אשה אחת נ אה אז ג«;‬ ‫ש ה ה לו^פרנסה מהם בלתי ברכה וד״ל‪.‬‬
‫” ״ ‪ ' ! ,‬י ייני ז׳׳ל אשר בעלה השאיר אותה עם ביתה זה איזה שנים ואין‬
‫קול וא ן טונה ממנו והיא לא ידעה טל מה הקרה לה ככה ה׳ כי הי׳ שלו׳ בירר^‬
‫בטרם עזב אותה וע״כ באתה במר לבבה כי יעוור לה א״ז הג׳ ז״ל אמנם רבעו‬
‫השיב את פניה וכי תרצה אשר אתן לך בעל אחר תמורתו הלא מה אוכל אני‬
‫לעזור לך בזה אמנם רבינו תיכך נכמרו רחמיו עלי׳ בראותו כי האשה תצעק במר‬
‫לבבה וענה לה באמירה רכה כי לא תדאוג מאומה ואל תאבד בטחונה בה״ אשר‬
‫ישועת ה׳ כהרך עין וכי השי״ת יעזור לה אשר בעלה יבוא בשלו׳ בקרב לביתו —‬
‫וכמשלוש‬
‫לג־‬ ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫וכמשלוש חדשים אה״ו בא באמת בעלה לביתו ודר עס אשתו כל ימי חיו בשלו׳‬
‫ובמנוחה ובאהבה‪ .‬וסיפר אפר לפני שלש חדשים באותו יוס אשר האשה היתה‬
‫אצל א״ז הג׳ ו״ל פתאום בא במחשבתו אודות ביתי וכך היה משתוקק לבוא לביתו‬
‫אשר בכל עת מגורתו באמעריקא לא ר\ה משתוקקכ״כ עבור ביתו רק פתאום‬
‫— ואח״כ‬ ‫ונבוא לביתו‬ ‫בזה העת ולא נח עד אשר הכריח לעזוב את הכל‬
‫מאסאד נסע רבינו לפאסטא אפר היה שם לאבייד חתנו הה״נ מו״ה דוד ביכלער ז״ל‬
‫והובא כמה פעמים בשו״ת מהרי״א •אשר היה גס תלמידו וכאשר נודע הדבר לאנשי‬
‫סאסטא כי יבוא רבינו לכאן אז הלכו לקראתו כל אנשי ונכבדי העיר לקבל‬ ‫עיר‬
‫את פניו אמנם רבינו ז״ל אשר מעונם היה בורח מן הכבוד בידעו זאת כי אנשי‬
‫עיר סאסטא יחרדו לקראתו רצה לשמור עצמו מזה נסע להעיר בדרך עקלתון לא‬
‫בדרך המלך וכל אנשי העיר אשר לא ידעו מזה המתינו לקראת בואו בדרך המלך‬
‫אמנם אחרי רב המתנה נתוודע להם אשר רבינו כבר בא העירה ואז ראו כולם‬
‫גודל ענותנותו —־ ומשם נסע רבינו לעיר יאסבערען אשר גס שם היה חתנו הרב‬
‫אב״ד דשם הה״ג מ׳ אהרן ביכלער ז״ל שהובא ג״כ כמה פעמים בשו״ת מהרי״א‬
‫ואז היה ג״כ שם ברית מילה וכיבדו את רבינו ז״ל להיות מוהל כי היה מפורסם‬
‫למוהל מומחה ואח״כ אצל הסעודה הזמינו ג׳כ לכבוד רבינו ז״ל כלי זמר ״ומוזיק״‬
‫אמנם בין אנשי היראים דשם היה איזה אנשים אשר מורא עלה על ראשם אולי‬
‫לא לקורת רוח יהיה לפני רבינו ״המוזיק״ וע״כ שאלו את פיו אס יסכים לזה והוא‬
‫ברוב חכמתו וצחות ’לשונו השיבם הלא כתיב אשר המוזיק היא דבר נחון ״ואל‬
‫יחסר המזג״ וד׳ל‪ — .‬כן היה דרנו וטבעו של א׳יז הג׳ ז״ל בימי הקיץ אשר‬
‫היה חס מאוד ואחרי גמר לימודו עס התלמידים בכל כוחו ביגיעה רבה כדרכו‬
‫בקודש ולמען לנוח ולפוש עצמו קצת היה סר מעליי את מלבוש העליון והיה מטייל‬
‫כך לפני ביתו איזה רגעים ופ״א פתאום בעת כזאת באמצע הקץ אשר רבינו הלך‬
‫לטייל לפני ביתו בלי מלבושו העליון באו שתי נשים אשר הכרת פניהם ענתה בס‬
‫כי גבירתות המה כי היו לבושים בבגדי יקרים ותכשיטי זהב ואבנים יקרים על‬
‫צווארם וכאשר באו אל חצר רבינו ז״ל שאלו אותו היכן דירתו של הרב ורבינו ז״ל‬
‫שאל אותם לאיזה צורך באו אל הרב והן השיבו לא בדרך כבוד כי מה איכפת לו‬
‫בעצמו וכן באו ישר אל‬ ‫לאיזה ענין הס באואל הרי יען בלא ידעו כי זהו הרב‬
‫בית הרב ורבינו ז״ל הלך ג״כ פנימה לביתו ולבש עצמו מלבושו והס בראותם כי‬
‫הוא הרב בעצמו אשר השיבו את פניו לא בדרך כבוד מאוד חרה לבס על עצמם‬
‫ונתבישו למאוד וביקשו אותו שיסלח להם כי מעולם לא עלה על לבס אשר הרב‬
‫בעצמו הוא זה אשר הולך בלי לבוש עליון ורבינו ז״ל שאל אותם לאיזה צורך באו‬
‫מאוד ואל יחסר להם‬ ‫אצלו וסיפרו כי המה ממדינת רוסלאנד ובעליהם עשירים‬
‫מאומה מכל אשר חפן לבס אך בזה ירע לבבם ונפשם עליהם עגומה כי לא‬
‫נתברכו בבנים וכבר היו אצל רופאים היותר מפורסמים באירופא ורק כעת היו‬
‫גס בורען וכל הרופאים השיבו את פניהם ריקם ני כלאה ידם לבקש להם איזה‬
‫תרופה שיושעו בבנים — וכאשר שמעו מגדולת ונפלאות הרב מסערדאהעלי באו‬
‫אצלו שיעתיר בעדם שיושעו בזרע של קימא — ורבינו ז״ל שמע את דבריהם בנחת‬
‫והשיב את פניהם כי לחנם באו אצלו בזה הענין וחבל על הונאותס הרב לכאן כי‬
‫לא איש מופת אנכי וכי אצייכס במדינת רוסלאנד נמצאים בכל כפר רבנים כמוני‬
‫— אמנם הנשים הללו לא נתנו אוזן קשבת לתשובת רבינו ז״ל והתחילו לבכות‬
‫במר לבבם ונפלו לקראת פני רבינו ז׳ל כי למעה״ש יתפלל עבורם כי אם השי״ת‬
‫לא‬ ‫‪in‬‬
 ‫<‬
‫‪^.::‬ד ‪.‬׳■‬

‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬ ‫לד‬

‫לא ישמע את בקשתם ולא יתושפו בזיע של קימא אז יגיע לריק כל טובס ו הוכ ס'‬
‫^יו ל כ כ‪^*1‬‬ ‫ורכושם‬
‫כשמעו זאת מאוד נכמרו רחמיו עליהם והשיבם כי אם יקבלו עליהם ללכת כ ד ר ר‬
‫הישר כדת של תורה דגלחו שערם כי הלכו בשער ראשם וגם יזהרו בנל המצות‬
‫לשמור אותם כראוי בפרט הלכות נדה אם תהרו בזה כדבעי אז בזכות זה א כ טי ת‬
‫לכם כי תתברכו בזרע של קימא — הנשים הללו מר^רו לעשות כדבר רביכר ‪Vf‬‬
‫ועוד בסערדאהעלי גלחו את שער ראשם וקנו לעצמם ״שייטעל״ אשר שלחו להס‬
‫בי דואר מעיר וויען וקיבלו עליהם לשמור ולהיות נזהר בכל מה שאמר ולמד‬
‫רבינו ז״ל‪ .‬וכאשר כבר רצו לנסוע לביתם הניחו על שולחן רבינו ז״ל ממון‬
‫שיקח מהם אמנם בשום אופן לא רצה למלאות חפצם בזה וליקח מהה מער‬
‫הללו — ונסעו לדרכם וכבר נשתכח כל הענין ואחרי עבור שנה א׳ קיבל ‪,? - 5‬‬
‫ז״ל על הדואר ממדינת רוסלאנד שני מאות ״דוקאטיך זהובים ובתוכי רצו‪ <1‬מ ר‬
‫לכא^^^‘‬ ‫תודה מבעלי הנשים הנ״ל כי נתק"®‬
‫וע״כ יבקשו כי יאבה רבינו ז״ל לקחת מעמהם את המנחה הקטנה הלזו ור‪ 3‬י ^ ^ ^ א‬
‫עמד כמש! זומם מבלי דעת מה לעשות עם המעות אם לטול מהם או לאו‬
‫;״•ד ה״נ א״ז הגאון מו״ה עזרא צורף זצ״ל להתיען עמו עבור זה ונש‪,‬‬
‫לו את כל המאורע הנ״ל עם הנשים הנ״ל ואחרי עבור איזה רגעיס אמך א‬
‫^ הג־'‬ ‫ז״ל ר׳ עזרא צורף כי לפי דעתו מגיע לו המעות מה״ת כפי המבואר‬
‫בפרק החובל חד בר נש אפקר לד יהודא בר חנינא אתא טוכיא קמיה‬
‫‪yn‬‬
‫^‬ ‫וקנסיה ליטרא דדהבא והובא ג״כ בכ״מ פ״ו מהי ת״ת עיי״ש ואח״ז נח דעת‬
‫יר!י‬ ‫‪. ___ ___ iV‬ו‬ ‫‪^(/p‬‬
‫ולקח הדור‪,‬אמין אמנם הוא בעצמו לא נהנה מהם כלום יין > ‪' K 0 D ) r‬‬
‫‪ -‬וס״א נתהווה אשר אנשי עדת סערדאהעל• ‪ ,‬ז‬ ‫עניי ת״ח‪ i‬בעיר םערדאהעלי‪.‬‬
‫עי;סי‬
‫נאה יע״י קולו הה ככ «‬ ‫תפלה‪.........‬‬ ‫אשר היה ״‬
‫נעל‪..........‬‬ ‫מבקשים םו«נ ונא לנסיון שו־נ אחד ‪.‬‬
‫סעררחהעני ונבחר ‪_«...pn‬‬‫עדת סערדאהעל‬ ‫קהל ‪m v‬‬ ‫היה ‪.‬מנגן היטב מאוד נשא חן בעיני עןנ‪.‬י;‬ ‫אשר •י׳‪,‬‬
‫בהסכמת כל הקהל אמנם א״ז הג׳ ז״ל עשה מחאה נגד הבחירה הלז יעז כי‬
‫^׳׳״ו^ ' ‪55‬‬
‫בצירוף בית דעו ל‬ ‫כותב ‪-‬־׳‬
‫תיכף __‬ ‫שו״ב ‪.‬והיה __‬ ‫ה׳ ‪•-‬״‪-‬‬
‫*‪ .‬בעיניו בפניני —‬‫< ידל^ר‬
‫נראה‬ ‫יח ד‪.‬י‬
‫הי׳‬ ‫לא‬
‫הקהל כי הבחירה הלז היא נגד רצונו ואקרו״ט העיר תיכף עשו ״גענעראלסמר‬
‫זאמלונג״ והסכימו כל הקהל מבלי שמוע דעת רבינו ז״ל בזה ושלחו תיכה< ) ‪n f‬‬
‫המשמש לרבינו ז״ל והב״ד ישבו אז בבית רבינו ז״ל והמשמש בא בפקודת כל הדר•?‬
‫^‬ ‫ט לא יאבו לשמוע דעת רבעו ז״ל וכי את השר׳ב בחרו כולם פה אחד‬
‫וכשמוע זאת רבעו ז״ל ישב עצמו ולקח עטו בכפו וערך מכתב לאקרו״ט‬
‫בדברים רכים ובאמירה נעימה וכי השו״ב הלז אינו ראוי לאותו איצטלא בקהילר‬
‫קדושה כמו סערדאהעלי ובידאי כי פקודתם ע״י המשמש לא היה רק מתוך דור‬
‫כעסם ועתה כאשר נח כעסם ודעתם יראו בעצמם כי השו״ב הזה לא נכח ל ע מוד‬
‫מל המשמר פה בקהילתינו והמשמש כאשר בא אל הקהל ומכתבו בידו מני ר כ עו‬
‫ז״ל ‪.‬וכאשר קראו את המכתב אז נח דעתם והסכימו ביניהם כי את השו״כ ל^‬
‫יקבלו עליהם ואח״כ באו כל אקרו״ט לבית רבינו ז״ל למען הודיעהו כי סקודתו‬
‫שמרה׳ נפשם ואת השו״ב לא בחרו בו וא״ז הג׳ ז׳׳ל בלב שמח שמע את דבריהס‘‬
‫ונתן להם תודה עבור כי שמעו את דבריו ודברי בית דינו ואמר להם כי‬
‫ידע בטח כי אקרו״ט כמו בעירינו אשר הם יראים ושלימים בודאי לא יעשן‬
‫מאומה בלתי הסכמת הבי״ד ואח״כ כיבדם בשתיית ״שווארצע קאפפע״ כי כן הי ה‬
‫דרכו של רבעו ז״ל אשר אם בא לביתו אהה ידיד ואוהב נאמן כיבדו בזה וכן כיבד‬
‫כעת‬
‫לה‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫כעת בזה את אקרו״ט והאקרו״נו הלכו לדרכם ברב תודה עבור כיבודם ורב שלף‬
‫בינם לבי״ד — וכאשר רק הלכו לדרכם קם מכסאו א״ז הג׳ מו״ה עזרא צורה‬
‫זצוק״ל ואמר לרבינו ז״ל רבי מאוד נסלאתי מל טבעו ורוב סבלנותו אחרי כל‬
‫המעשים הללו אשר בתחילה לא נתנו אוזן קשבת האקרו״ט לדברינו וקיבלו בתחילה‬
‫את השו״ב א‪ q‬כי היה ננד רצון רבינו והאין יוכל רבינו עוד לכבדם אח״ז בכבוד‬
‫כזה אם לאחר סטירתי כאשר אבוא נבי״ד בל מעלה וישאלו אותי אם מוכרח‬
‫אנכי עוד הפעם לבוא בזה העולם באיזה מך‪ 1‬יתנואת נשמתי אז אבקש אשר רק‬
‫בגון כזה כמו רבינו אמנם בקט מדת סבלנות פחות מעט מרבינו כי באמת היה‬
‫— פ״א דרוש דרש רבינו א״ז‬ ‫סבל! כ״כ גדו״ל אשר אין לשער ואק לספר‪.‬‬
‫הג׳ ר׳ יהודא אסאד ז״ל ופי׳ הכתוב נחפשה דרכינו ונחקורה דהנה איתא בגמרא‬
‫בפ״ג דמס׳ ערכין א״ר טרפון תמה אני אס יש בדור הזה מי שיוכל להוכיח אס‬
‫יאמר טול קיסם מבין שיניך יאמר טול קורה מבין עיניך ממילא לפ״ז ח״ו נסל‬
‫מעלינו מ״ע מה״ת הוכח _תוכיח את עמיתך חבל גס לזה יש תקנה אס מי שמוכיח‬
‫יוכיח בלשון רבים ולא בלשון יחיד רק כולל גס את עצמו בתוך דברי התוכחה‬
‫ויאמר רבותי לא את אתכם לבד אני מוכיח גס אותי גס מעשי אז ממילא אי‬
‫אפשר להם ליתן לפני המוכיח את הקורה ולומר לו שיחפש תחילה מעשיו כי הלא‬
‫אמר בפירוש שגס הוא אינו נקי מהעבירות ורוצה לעשות תשובה בתוך שאר בנ״י‬
‫וז״כ הכתוב נחפשה דרכינו בלשון רבים גס אני בכלל ורוצה גס אני לחשוש דרכי‬
‫ואז ונ״ח — קור״ה יפול הקורה וינוח וא״א להם לאמר טול קורה מבין עידך __‬
‫וגס דרש על פירש״י בפ׳ שמיני החסידה ולמה נקרא שמה חסידה שעושה חסידות‬
‫עס חברותיה במזונות וקשה לפ״ז למה מנה אותה בין עופות טמאים אס יש לה‬
‫מדה טובה שעושה חסידות אבל התירוץ בצידה שעושה חסידות רק עס חברותיה‬
‫ולא עם שארי בעלי חיים עכ״ח ששארי בע״ח אינם חשובים בעיניה וזה אכזרות‬
‫והלצה הנ״ל אמר רביכו ז״ל על איש אחד קמצן שהיה עשיר ולא‬ ‫וסימן טומאה‬
‫רצה מעולם ליתן צדקה לשוס בן אדם שלא היה לו קרוב ואמר תמיד אמתלא‬
‫איני נותן רק לפני משפחתי ואנשי קרובי ואת שארי בנ״א אינני מחויב לתמכם‬
‫— פ״א בא‬ ‫וע״ז אמר א״ז הג׳ ז״ל שזה סימן טומאה שגס החסידה עושה כן‪.‬‬
‫לפניו בעה״ב אחד אשר ירד מנכסיו ל״ע ע״י שריפה אשר שלטה בכל נכסיו והוכרח‬
‫לילך לקבץ נדבות ותמיכות במקומות אחב״י וביקש מא״ז הג׳ ז״ל שיתן לו כתב‬
‫מליצה ונענה לדבריו וכתב לו מכתב ומסרו לידו ובתוך המכתב כתב וכל בני‬
‫שראל יבכו את השריפה אשר שרן ה'‪ .‬לג דו ל ת חכמתו של א״ז הג׳ ז״ל אין‬
‫‪-‬‬

‫במילי דעלמא הן במילי דשמיא‬ ‫חקר ונהרואניו מכל אפסיארץ לשאול בעצתו הן‬
‫ואן הרבנים הרעפורמיס שמעו לעצתו ונכספה נפשס לדעת את דברי יהודא‬
‫וכנראה גס מספרו הגדול שו״ת מהרי״א ולדוגמא אעתיק כאן מה שהשיב בשו״ת‬
‫מהרי״א אהע״ז סי׳ ק״מ להרב יעלעניק בע״מ וויען וז״ל שם ‪ :‬וע״ד שאלתו על כהן‬
‫אחד שנתקשר בקשר אמיץ עם חלוצה אחת ואהבה עזה ביניהם לישא אותה וגס‬
‫ש כאן חימוד ממון וגס רבו המסיתים שם בע״מ וויען ומדאגה בדבר שלא יעברו‬
‫בשאט נפשס ח״ו להמיר דתס בלא יועיל אס נמנע מאתם הנשואין ולהיות איש‬
‫לכו דוה עליו ע״כ חתר פרו״מ נ״י‬ ‫מעלתו הנשגבה‬ ‫וכהן הוא ממשפחת‬ ‫סלוני‬
‫מרדת שחת להתיר להס את החלוצה‬ ‫למצוא מזורבכדי להצילם מן היותר חמור‬
‫לכהן בזה״ז עפ״י תשו׳ מהרשד״ס סימן רל״ה ותשו׳ שבו״י סימן צ״בלפי שאין להס‬
‫כתבי יחוס אינס כהני ודאי ואין כוסיס להוציא חלוצה כמו בס׳ חלוצה ה״נ ס׳‬
‫כהן‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫כהן — ובעיר יפלא אס מעלתו ידמ או ראה ת׳ מהרשד״ם ושכר' הנ״ל ‪,p‬‬
‫שהובא בבאה״ע לאהע״ז סימן ו׳ הנה תשובה בצירו שהובא שס ג״נ דכ ת שי ב ^‬
‫כנסת יחזקאל השיג עליהם ומחו* לי׳ למחברים הרל במוהא מאה עוכלי וסיי ם ‪n‬‬
‫‪P‬‬ ‫מלהזכיר ונשתקע הדבר ולא נאמר *להוציא לעז על יחוסי כהונה בזה״ז לומר‬
‫כהני ספק אל יהי חלקי עמהס להיותיס״ו ‪ p‬ני‪ q‬לדעתם וכו׳ יעיי״ש — ועוד ‪,) V‬‬
‫מזה הוסי‪ q‬לקח הג׳ בתשו׳ זכרון יוס‪ q‬חא״ה סימן ג׳ לדחות הרשד״ם ושבו׳״• ‪^ - 5‬‬
‫בזרוע נטוי׳ ובאותות ובמופתים מן הש״ס ופוסקים מבורר דכהני זה״ז כהני חן‪,‬‬
‫‪ -‬ומ״ש מעלתו שדעתו‬ ‫ודאי כהניס גמורים הס א‪ q‬להקל דגדולה חזקה‬
‫נבוך היותו מבפנים יודע מה הוא להם במקום סכנת היצר שמה אס נוכל‬
‫להם איסור חלוצה לכהן דרבנן כדי שלא יעברו על כל התורה בהמרת י ת "’‬
‫יעלה‬ ‫“״‬ ‫וגדולה עבירה לשמה נג^״ל‬
‫מחשבתו כזאת הס מלהזכיר א״כ בכל איסורי דרבנן יאמרו כן להתירם לכ> ״*‬
‫\‬ ‫הדעת המתאווים למלאות תאותס מהנ״ל כדי שלא ימירו דת לגמרי אתמהה‬
‫‪ -‬ונהפוך היא כל אוסורי דרבנן הס סייג לתורה כדי שע״י שמירת סייגים לא י ‪’ -‬‬
‫להקל על איסורי דאורייתא כדנפקא לן מקרא ושמרתם את משמרתי‬
‫וכו׳ וישתמע הדבר ולא יזכר ולא יעלה על לב ומכ״ש באיסור חלוצה דלשיטת‬
‫ר״פ אלו הן הלוקן דאורייתא היא וכו׳ ה״נ באיסור כהונה למנין להתיר‬
‫אינהו וכל אבזרייהו כמו דודאי פשיטא דלא שרינין לכהן כד• שלא יצא לת‪,:,‬‬
‫רפה אס לא נתיר לו למלאות תאותו באיסור דאורייתא ה״נ אי׳ חלוצה‬
‫י י ‪)y‬‬
‫כיון שנעשה כהן חלל על ידה כמו גרושה או זונה הלינה להתיר לו ואם עי׳׳ז ‪1V‬‬
‫א'ז א ח ר ע «‬ ‫נ די ר אייי ולא‬
‫' אנד ‪ 5P‬״‬ ‫יויי‬ ‫עלינו ‪ -‬עיי״ש וסיים שם ואס שוטה וחוטא זה שנכנס‬
‫לדעת ע״י שלא נסכים לשטותו להתיר לו את האסור ימיר דתו ה״ו דמו כ ר א ש!‬
‫הוא ישא את עונו'ואנחנו וכל בית ישראל נקיים וכו׳ אנל נפי שנראה לי מ לי ת !‬
‫מכתבו של מעלתו כי רבה חכמתו יעשה נא עמו עצה לטובתו כגודל צדקתו ‪.p ■.‬‬
‫לבו אליו לשמוע ולא יחלל את כהונתו אבל ישמור את יחוסו וישמרהו השם ויכרכר‪'-‬‬
‫— ועיין בשו״ת מהרי״א חידד סי‪'^,v /‬‬ ‫ככתוב ואני אברכם‪ .‬והנני ידידו וכו׳‪.‬‬
‫ומשם תראה האיך היה מכיר טובה לכל אדם וז״ל ‪ :‬להרב הג׳ ר׳ מרדכי סג״ל ך‪,‬‬
‫בסעמנין מכ״ק קבלתי ונהניתי במפתח בבא פתחא זה מרדכי הבלשן סותח כדכריי‬

‫בא״ת ב״ש ב״ד קודש וגס תוכו מצאתי רמון מלא ברכה להשלים סירום מ״י ג ש ‪« 5‬‬
‫לי י א ש ל‬ ‫הל^ ל'‬ ‫הבע״ל אשר פרו״מ‬
‫ה׳ כחו וגס על הטוב יזכר שם ידידינו הצדיק התם ר׳ משה פרן נ׳״* אשר ‪- P - 5‬‬
‫לי הכבוד הזה אפריון נמטיי׳ וגם על שילוח פירות האגסים שכיבד אותט‬
‫אנחנו מחזיקים לו טובה וחנות כראוי וגס השק יקבלו בחזרה ולא ימוש מ ע שו ח‬
‫פרי‪ — - .‬כאב רחמן הדואג לטובת בניו כן היתה מגמת פני א״ז הג׳ ז״ל‬
‫ישמו אך'לטובת בני עמו ובני עדתו העניים בפרט לסעדס ולתמר® יליי^י® קי כ ש‬
‫בכל ה‪?5‬פשרי והיה מעשה הצדקה לכלל גדול בעיניו וכמה פעמים אירע אשר כ א ש ל‬
‫חילק צדקתו ותמיכתו לאלו בני העניים אשר דרכם הי׳ רחוק מדרך הישרה‬
‫נגעה בלבבם יראת ה׳ ושאלו אותו עבור זה כי יתן צדקה לאלו עניים אשר אי‪ 5‬ס‬
‫כדאים לזה ותשובתו הי׳ בצידו דברי חז״ל בית אפל אין פותחין בו חלונות ל ר או ^‬
‫את נגעו כי במקוס אשר ח״ו העניות שוכבת בבית אין רואין ומדקדקח אס האיש!‬
‫ס; ס‬
‫לו‬ ‫מהרי׳א‬ ‫תולדות‬
‫הזה כדאי וראוי לתמכו רק מחרבין לתמכו ולהחיות את נפשו בכל האפשרי והאגדה‬
‫מספרת כי היה פ״א איש עני אשר להרב במקומו נתן בכל יום בטל״תו זהוב א׳‬
‫מבלי ידיעתו עד שעי״ז נתרומם קרנו מעלה מעלה עד שנתעשר למאוד וש״א דימה‬
‫בלבבו אם אני אשר רק להרב במקורדנו אשר לא מהרבנים המפורסמים הוא‬
‫נתעשרתי ע״י שתמכתי אותו א״כ אתן את מעשה צדקתי לרב מפורסם אז בודאי‬
‫כי ^תתרומם קרני מעלה כפלי כפלים וכאשר חישב כן עשה ונסע לרב מפור ‪ 1‬ס‬
‫ונתן לו מתנה הגונה ומאז והלאה ירד מטה מטה עד שבא לככר לחם ל״ע ובא‬
‫פ״א להרב במקומו וסיפר לו את כל המאורע ושאלו מהו פתרונו הלא הרב‬
‫ההוא ידוע לכל ומפורסם בעולם יותר מכבוד הרב ב‪.‬נקומו — וענהו הרב במקומו‬
‫ני אפתור ל! את חלומך כ״ז שנתת את צדקתך ולא ראית למי אתה נותן והיה‬
‫וכדאי אצלך ותמכת אותי א״כ גס‬ ‫שוה אצלך כל אדם ואך איש כמוני הי׳ הגון‬
‫השי״ת אשר מש‪.‬ס מדה כנגד מדה ג״כ ברכך בעשירות והצלחה מבלי לערוך אותך‬
‫אס כדאי אתה לזה אמנם מיד כאשר ערכת את המקבל מבלי ליתן רק לאנשי‬
‫מפורסמים יותר ממני אז גס השי״ת עשה כן כאשר אתה עשית‪ — .‬בסעמניז‬
‫נתהווה פ״א אשר ביום ש״ק התאספו כל אנשי העיר לפני ביהכ״נ למען ליכנס‬
‫בתוכה ולהתפלל אמנם המשמש איחר הפעם מלבוא ומפתח הביהכ״נ הי׳ אצלו ומי׳׳ז‬
‫ה^^ סגור עוד הביהכ״נ מבלי יוכלו ליכנס ולהתפלל ואז היה גס קר למאוד ונתקרר‬
‫נכאו״א את ידיו ע״י רוב המתנה על המשמש■ וחרו אפס למאוד על המשמש האיך‬
‫בחון ובפרט ביום קר כעת ונגמר‬ ‫יהיןכזאת לעשות עם כל הקהילה שימתינו‬
‫בלבם כי עוד היום יתאספו כל הקהל לקנסו ולהעביר אותו ממשמרתו ובפ״א בא‬
‫המשמש בפנים זועפות וכל הקהל שפכו את כעסם עליו מה נתהווה עמו וכי‬
‫משועבדים אנחנו לך להמתין על רואך והוא צועק מר כי פתאום נאבד מפתח‬
‫ביהכ״נ ויותר משעה אהד אשר אני מחפש המפתח ולא אוכל למצאו ואיני יודט‬
‫מה זאת כי בכל פעם אני רגיל ליתן המפתח במקום קבוע וכעת אינו בנמצא שם‬
‫ובתוך כך בא א״ז הג׳ ז״ל ומצא את כל הקהל בתוך כעסם על המשמש וצעקו‬
‫כולם פה אחד בשביל המשמש הלז מוכרח רבינו להמתין בחון על הקור וכפור‬
‫נעבור אותו ממשמרתו עוד היום אמנם רבינו ז״ל השתיק אותם בל יצאו לריב‬
‫מהר המשמש שלנו אינו חייב בדבר אולי מן השמים נסבה זאת מבלי ימצא המפתח‬
‫נמען הדל אותנו מאסון היותר גדולה הלא עד עת כזאת נוכל לילך ולהתפלל בב־ת‬
‫חחר ה‪..‬ו בודאי ימצא עוד המפתח ותיכך כאשר גמר רבינו ז״ל את דבריו פתאום‬
‫נשמע קול רעש גחל בביהכ״נ כמו קול רעם ויחרדו כל העם אשר לפני ביהכ״נ‬
‫וראו כאו״‪ 1/‬ע״י פי המפתח בביהכ״נ וראו האיך כל תקרת ביהכ״נ נפל למטה טס‬
‫חמיס^ולבניס עד_ אשר אס היו שם היו ח״ו נתהו־גו כי כל ביהכ״נ הי׳ מלא למטה‬
‫עם אכניס גבניס ונשתקו כל העם מחמת רוב הבהלה ופתאום נשמע קול קריאה ‪:‬‬
‫כבר יש המפתח כי אשת המשמש באה במחנה נהביא המפתח והיכן הי׳ המפתח‬
‫שחלו כל חנשי העיר — במקומו הקבוע בכל פעם אמרה וכבר יותר משעה אשר‬
‫מחפש אי׳כי אותו ולא ראיתיו במקומו וכבר חפשתי גם על עניית הבית אולי פ״י‬
‫מקרה נזרקה שם ובפתאוס אנכי הרואה כעת כי המפתח הוא במקומו הקבוע‬
‫בכל פעם ‪ -‬ואז ראו עין בעין כל העדה את הנס הגדול אשר נעשה לי‪:‬ס כי‬
‫הל ל אותם הקב״ה מהאסון הלז וקראו כולם פה אחד עתה נתאספה כולנו להוסיך‬
‫וליתן להמשמש לזכר בכל פעם באותו היום שיהיה לנו לזכרון אותו היום‪-----------‬‬
‫עובדא נאה שמעתי מא״ז מו״ר הגאון מו״ה אהרן שמואל אסאד זצ״ל שאמר בתוך‬
‫הדרשה‬
‫‪F‬‬ ‫מהרי־א‬ ‫תו לרות‬ ‫■לח‬
‫'הדרשה א׳ ככיהי״נ דק״ק סטרדאהעלי ‪ --‬והיא כי פ״א נתאשפו רבר וגדולי‬
‫דמדינת אונגארן בפיר פעסט מיור הסעמעאר וגס א״ז הג׳ בעהמ״לי ׳י״ל הי' כ תוף)‬
‫האסיפה הלז וכאשר כבר נגמר האסיפה פשו קהל מדת בודאסעסט ספודה גדולה־‬
‫'לכבוד הרבנים הגדולים ר^‪,‬לו ואחרי גמר הספודה כאשר כבר נדבר על ״ שול ח ך‬
‫ד״ת כיאות לפני שולחן כזו מלא גאונים וגדולים לקח הגאון בפל כתר סופר מ כליו‘‬
‫'שקלי הקודש אשר הביא פמו למפן הראות את הרבנים האלו אשר לא ראו עו‪>7‬‬
‫קל חשוב כזה ורצה לשמחם להראותם את החפץ היקר הזה וכמובן השתוממו‬ ‫שקל‬
‫הרבנים האלו פל המראה הלז וכאו״א מהם הסתכל היטב בזה לראותה היטב רי‬
‫■באמת חשיבות גדולה היא לרכוש שקל כזה ופבר וחלף זמן רב פד שעני השקל[‬
‫בין כל הרבנים אשר היו שם לפרך שבפים רבנים והתחיל לדאוג פבור זה‬
‫בפל כ״ס ואמר שיתנו לו בחזרה השקל אמנם פוד היו כמה רבנים אשר עוד לאז‬
‫ראו וביקשו שימתין קצת למפן גס הם יראו וכה פבר פוד זמן רב וצווח הג׳ הכ״ל*[‬
‫איננו!‬ ‫'איה שקלי אמנם בפתאוס‬
‫׳ויתמהו הרבנים איש אן‪ 1‬רפהו ומאוד חרד לבס אמנם לשוא כל תוחלתם השלי)‬
‫לו כיריש!‬ ‫• ייל'‬ ‫נפלס בפתאוס הג׳ הנ״ל מאוד התו^^ל לי^ ”‬
‫' י‪ 1‬י א‪)5‬‬
‫ומאוד לבו פליו דוי כי בפתאוס נאבד ממ‪:‬ו דבר חשוב ויקר כזה — והי׳ ל ת ן ‪r -‬‬
‫הגאון מ׳ מנחם קאטן זצ״ל אבדק״ק צפהלים כאשר הרגיש בצפרו של הג׳ בעל ‪P‬‬
‫הלך■ אצל הפתח וסגר בפדו ולקח המפתח אצלו ופנה ואמר רבותי לסי קט‬
‫שןכליו‬
‫יעהו כ ל ל‬ ‫'^ייוי‬ ‫נראה בפיני אשר כל חבורתינו רבנים הנמצאים‬
‫פולה לו־^ ‪r‬‬ ‫''לחפשהו אס אמנם כי ח״ו לא נחשדו הרבנים הגדולים האלו שימשו‬
‫יהד‪I 1‬‬ ‫^^גל‬ ‫ייג׳‬ ‫את השקל אמנם למפן לנוח ולהפיס‬
‫ואוז ה ר «י[‬ ‫כל זמן הבדיקה—‬ ‫בבר סגרת מבלי יוכל שוס אחד מבינינו לצאת‬
‫הזה כולם פה א׳ פנו ואמרו כי היטב דיבר והצדק אתו וכל אשר דינר נעשה ^ ‪r‬‬
‫ז״ל‬ ‫וכ׳אשר כבר רצו לפשות החיפוש איש את רפהו אז קם מכסאו א״ז‬
‫רגני ‪£‬‬ ‫אנ׳י אינני מסכים לזה כי מה יאמרו הבריות‬
‫איש את רפהו בדקו אחריו אס לא גנב את השקל הלא חילול השם גדול ‪^ l y‬‬
‫זה יבין המון פס ואף ^י אני הוא המעט נגד רוב דפת הרבנים פנ״ז לא‬
‫ל ח ס׳‬ ‫יי'‬ ‫בזה ואני מזהיר את הרבנים אשר יושבים סמוך‬
‫אחריו וכשמפו הרבנים את דבריו נתמלאו מאוד חימה פליו למה אינו מסכים ‪A‬‬
‫■אשר כל הרבנים אין אחד מהם שיהיה נגד הרפיון הלז אמנם הוא באחד‬
‫־ישיבנו כי אינו מסכים לזה — אמנם הבדיקה התחילה איש בין רפהו ו כ מו ק ‪?V‬‬
‫כשמ‬ ‫היה אף אחד מהם אשר יהין פצמו לחפש אחרי א״ז הג׳ ז״ל — וכסיר‬
‫קול דפיקה פל הדלת ומיהר הג׳ מצפהליס אל הדלת לפתוח והנה פלמה א׳ ל א‬
‫ובידה השקל ויתמהו איש אל רפהו מאין בא לך השקל והיא השיבה כי‬
‫״ שדל‬ ‫לקחו לנקות את הקפרות והכפות מפל השולחן מצאו באחד הקפרות‬
‫ואז פוד הפפס פמדו פל א״ז הג׳ ז״ל כל הרבנים היושבים פל השולחן שיאמר‬
‫‪/‬ת כוונתו בזה שמיאן בחיפוש השקל הלא פד שלא נמצא; השקל היה כאש‪5‬ן‬ ‫את‬
‫‪.‬האמין כי בודאי הוא לקח השקל ופ״כ הי׳ נגד דפות הרבנים אמנם כעת^■*‬ ‫להאמי‬
‫י מ ס[‬ ‫נתגלה הדבר למפרנג‬
‫ג ס[‬ ‫בזה ואחרי רוב הפצרות השיב רבינו ז״ל ולקח מכליו שקל אנזי‬
‫כ״ס ז״ל והראה להם ופנה ואמר ‪ -‬רבותי אני ג״כ הבאתי עמי שקל כזה ‪105‬‬
‫השלו> ״י‬
 ‫‪■stemM‬‬

‫ל ^‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫השקל מבעל כ״ס לממן להראות את הרמים כאן ואת השקל הוה קבלתי ■לדורן ‪-‬‬
‫דרשה לעת חתונתי מאדמו״ר הג׳ מהר״מ בנעמה זצ״ל ורציתי להתענג את הרברס‬
‫כאן להראות להם דבר חשוב כזה אשר בודאי עוד לא ראו אמנם כאשר ראיתי כי‬
‫גס הג׳ בעל כ״ס לקח עמו שקל כזה להראות לכס יכי לבו מלא עונג ושמחס‬
‫כי יש לו דבר יקר כזה לא רציתי להשבית ולהכריע את רוב שמחתו כימידכאשר"‪.‬‬
‫יראה אשר גס אותי חנני השי״ת בדבר יקר כזה אז ימעט קצת ערך השקצ‪.-‬ש)ל‬
‫הג׳ בעל כ״ס ז״ל וע״כ נסוגתי אחור ידמה הרב מפרעסבורג כי הוא לבדו ירכש’‪-‬‬
‫דבר חשוב ויקר כזה — ועתה רבותי הארך היה אס הרב היושב אצלי הי׳ מחפש‪,.‬‬
‫אחרי והיה מצא את שקלי באמתחתי אשר היא כמו השקל מהרב מס״ב הלו‪ /‬לא‪...‬‬
‫היה מועיל את כל דברי וכי יכלתי לצעוק כי גס אני הבאתי עמי שקל כזה לא‪. ,‬‬
‫האמינו אותי ואך כי היה אחד מכס אשר היה מאמין בי המנס הרוב כולס כאחד ‪.‬‬
‫היו מקטני אמנה ועתה יאמרו נא האס לא טוב עשיתי אשר הייתי מוחה מלחפש‬
‫אחרי‪ .‬ואז כולס ראו גודל צדקתו ותמימתו‪ .‬השקל הזה מא׳ייז הג׳ ז״ל הוא עתה‬
‫ברשותי‪ — .‬פ״א כתב הגה״צ מו״ה הלל ליכטענשטיין זצ״ל האבד״ק קאלעמיא‪.-‬‬
‫מכתב נגד המגיד מכרעסבורג הג׳ מו״ה מיש פישמאנן ז״ל והוכיחו במכתבו יען כיי‪.‬‬
‫ואוהבי וידידי הג׳ הנ״ל‬ ‫הג׳ הנ״ל דרש דרש בביהכ״נ דפ״ב בלשון אשכנז‬
‫העריכו מכתב גלוי נגד הגה״צ הדל ובו ידברו שלא בכבוד נגדו רק מלא בזיונות ^‬
‫נגדו וחתמו עצמס למטה בכתב גלוי ״מלומדי תורה ק״ק פרעסבורג״ והפיצו את‪...‬‬
‫המכתב גלוי הנ״ל בכל מקומות מושבות אחב״י וגס לרבות לק״ק סערדאהעלי שלחג‪..‬‬
‫וכאשר רק נתוודע הדבר לא״ז הג׳ ז״ל קיבץ את כל המכתביס אשר כאו לשס מבלי‬
‫להפיצ‪-‬ס הלאה וכתב גס להג׳ כעל כ״ס ז״ל כי גס הוא יעשה כן לקבן את כלי‪.‬‬
‫המכתביס כי חילול ׳ השס היא לחלקס בישראל מכתבי פלסתר כאלו וכדי בזיון וקצך‪.‬‬
‫היא לבזות כ״כ ת׳יח גדול כמו ר׳ הלל הנ״ל וכתב ג״כ במכתבו הנ״ל כי אינו מבין‬
‫עיקר המכתב גלוי כי הלא נחתס מלמטה ״מלומדי תורה ק״ק פרעסבורג״ לאיזה ‪.‬‬
‫צורך כאן המ״ס הלא אך למותר יחשב וכי לא די אס היה נחתס ״לומדי תורה‬
‫דק״ק פרעסבורג״ — אמנס כתב שס לדעתי יחשב גס היא לצורך גדול כי הלא‬
‫מצינו בתוה״ק אצל יוסך מקצה אחיו לקח וכו׳ ופירש״י שס כי האות מ״ס מורה‬
‫על הפחותיס שבהס עיי״ש וכמו כן לפי דעתי בחתימת המכתב גלוי הלזה כי• הלא ‪-‬‬
‫בודאי אינני חושד ח״ו אשר הבי דינא רבה מפ״ב כתבו המכתב הזה אשר מלא• ‪.‬‬
‫וע״כ בודאי מורה החתימה מלומדי •‬ ‫בזיונות וגידופין וא״כ מאיזה לומדי תורה היא‬
‫אחיו דהיינו הפחותיס שבהס ולא‬ ‫תורה במ״ס כמו שמורה המ״ס אצל מקצה‬
‫— מעולס לא היה מי שיוכל להקדיס בשלומו כי הוא היה מן‬ ‫מלומדי תורה•‬
‫הזריזין להקדיס בשלוס כל אדס אך לאינו יהודי ואת מאמר חז״ל הוי מקדיס‬
‫בשלוס כל אדס שמר באמונה ועי׳יז היה חביב בעיני כל וגס היה נכבד מאוד אך‬
‫לאינס יהודיס וכמה פעמיס אירע אשר נפגע עס אינס יהודיס והיו רציס לקראתו‬
‫לנשק את ידיו ע״י רוב חביבתו■ עליהס ופ״א הזמינו אותו נערכאותס וכאשר נגמר‬
‫הדבר היה בא לידי שבועה ופנה השופט אל א״ז הג׳ ז״ל ומראה עליו באצבעו‬
‫ואמר הא'ש הקדוש הזה אינו צריך לישבע כי דיבורו בלבד מועיל כמו שבועה‪— .‬‬
‫פ״א נסע רבינו ז״ל בגלילותיו לקבן מעות עבור עני הגון ות״ח ובא אצל נגיד א׳‬
‫אשר היה קמצן למאוד וכאשר ראה את א״ז הג׳ ז״ל הסתיר עצמו באחורי ביתו‪,‬‬
‫אמנס א״ז הג׳ ז״ל ראה כ״ז ואמר בצחות לשונו לבניו הנה ע״י אביכס נודע לי ‪-‬‬
‫במקומי ביאור דברי הגמ׳ גדולה הכנסת אורחיס מתר מקבלת פני השכינה כי‬
‫מצינו‬
‫׳‪..‬׳‪1‬י‪<.-‬׳זמ‬

‫מהרי־א‬ ‫תולדות‬ ‫מ‬

‫מ ^ ו אצל מרפ*ה ^שר היה לו •קכלת פני השכינה והסחיר פניו כדכתיג ויסמר‬
‫ו » כי ירא להניס ונו׳ וא״כ הסתיר רק פניו נלכד אמנם לפומתזהאביכס‬
‫ימ־א! ליאית אוכל כי נר‪1‬לה הכנסת אור״־ס יומר סקנלת‬ ‫” ״ ' י ״ ״י‬
‫וד ל■ — פ־א נא אצלו לנקר נהינלו גאון אחד אשר היה נקי‬ ‫״‬
‫י ק ד י ו לימודו לא היה נדרך פילפול ]ולא אוכיר שמו מחמת סננס‬ ‫^‬
‫ו ה ה שונא את דיך הפילפול והיה מרנלא נפומיה כי השי׳ת נ'כ שונא‬
‫‪ -‬הקנ‪-‬ה צסוק פ מ ה‬ ‫^ י ל כמ״ש קונ‪-‬ה חדי נפילפולי דאורייתא וסי׳ הוא‬
‫» י ^ ל ס ‪ -‬ופ׳יז השינו )‪f‬׳‪ r‬הג׳ ‪ Vr‬״ה״ל ‪ :‬״פה איזט ונוהר נוס אונד לונענס‪-‬‬
‫_ ק»ן ‪U. ,J5‬‬ ‫ומרטה וו־גנן מאן הקנ׳׳ה לאכסן אונד לוססי; מאכסן קאנן«‪.‬‬
‫» ח אמריו כמה וכמה כהלכה ואגדה ונתוכם גס כמה חיניריס נדרך המכלה‬
‫״שי לא נאו ‪ jw‬תחת מננש הדפוס וניוס לפני פטירתו למד סוד פס תלמידיו‬
‫ש פוי! כסדרן ואחיי אשי ידס צדיק יוס פסייתו וכי נא פתו להפ'ות השמיוור‬
‫^ ה י את למודו ופוס את פלפולו כדרכו כקודש למסן יוכל למהר את המס־ת —‬

‫הגאו‪ ,‬הקדוש‬ ‫מרה ר׳ סיים ה׳ש מצאנו וייס נפל שו‪-‬ת דנרי י ™‬
‫ל״ ™ שגו׳ נינו ונין‬ ‫י״ ״ ‪°‬‬ ‫סג׳ מרה ירמי׳ לפוו ‪^ y51‬‬
‫^^^^ונתוך כת כתו ונכי היה לפיך שפה נ■‬ ‫‪1.‬‬
‫ואשתו פ צטקתו נרדמה ממשנתה‬ ‫‪1‬‬ ‫ואמר‬
‫יי פסק מלדפוק וכאשר רצתה‬ ‫‪ f‬ל‬ ‫לילך אתר הרופא אמר ל״‬
‫ש יי ח י־ אחרי אשר נא הפת‬ ‫‪I‬‬ ‫‪,‬לסמפרד‬
‫יא״רוניס ומיד כחצי שפה אח״כ פלתה‬ ‫‪ P,‬י‬ ‫‪ gj‬״ ״‬
‫" י ט י ‪ -‬ת״ל א־ו אמו׳ר הג׳ מ• א ה ח‬ ‫שמואל ז־ל נ הקד »״ ‪ , ” ; , , g‬״‪g.‬‬

‫״ יי‪ '^ .‬כמו שתי שפות א חי חצות‬ ‫"י®‬ ‫ני כך היא דרכו כקודש מימיו לא‬
‫נ ‪ /‬ה נשינה רק פ מ ד פ ל רגליו‬ ‫” י ״’ י‬ ‫ולמי והשיג לשואלי דנר אס‪” . ,,‬‬

‫״ ״ י ופסק ממהלכו ו ה ש ^‬ ‫‪f‬‬ ‫ה א קייי פנים יי׳ א מי לי פצס‬

‫’ י " י ו א אראלים שם אישייך ואחיי רגפים‬ ‫מופטיס נרניפ שפת ‪, g‬‬
‫‪0‬תחר ה ^ י לחרדת אלקים כי פתאום!פלה‬ ‫א‬ ‫החומס ר^צוית ‪; f‬‬
‫מקציי ^יג® מן המרחק מיד כי‬ ‫י‬ ‫‪.‬‬ ‫נאה השמופה חרד ‪,‬‬
‫‪ 1‬לספוד ו‪/‬נוד ויפשו פשריס רננים‬ ‫שהיו פס הספד ואנל גדול ודמפות‬
‫נסלי נכ׳׳מ אשר השמופה הניפה‬ ‫ננהלו צירים וחנליס‬
‫נ ל תפוצות ישיאל הספד נחל וי נ ונהה נסי‬ ‫וי ספ יו‬
‫י ס פ נה וכולם פה א׳ אמרו כי מ! השמים‬ ‫ס‬ ‫ו‬ ‫‪,‬‬ ‫היחת‬
‫»יי ־ ־ ״ ״ > ‪S r‬‬ ‫*' ״' י‬
‫׳־ ל® לי כי הוא הרנה להתפלל נ פו‬ ‫אחרים רניס לכן נודאי נס ת‪ 5‬צ״‬
‫^ י®״® פנייו וכן ראיתי נמכתנח‬ ‫כ׳׳ק מצאתי כי הי׳ נ ^ ו ר סל‪ ,‬״ ״ ״ ‪°‬‬

‫גשמים כמפורסם כי היה נן נ‪ ,‬״ ״ ״ ״ י ״ ״‪ ^ ,,‬ש ל ל נ פי כאו־א ורצונו נפשכ‬

‫של טולה יח׳׳ש ותפלתו פשתכ‬ ‫הכל — ואו נ פ ח ההספד‬

‫ה פ ^ ה כראשי לסת‪,‬‬ ‫ולקיים‬ ‫נאמן‬ ‫״פס‬

‫ג נ ך נהסכמת ופצת כל הרננים הנאונינ‬ ‫•ו ה‬
‫שהיו‬
‫מ א‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬
‫שהיו א; פה קהלתינו וכעת אנכי יושב תה״ל כתוך עדתי עדה שלימה עדת ה׳‬
‫מלא צדיקים חכמים וסופרים אתה ה׳ הרק שפעת יזש־יך עליהס ותן להס משאלות‬
‫לבבם לטובה‪ .‬וזכות רבינו אכי הקדוש מחוה״ג זצוק״נ ת;‪:‬יי נהם וי‪:‬כי נכנ טוב‬
‫סלה אמן — עכ״ל ח״ז הג׳ ה‪:‬״‪ :‬ז״ל ‪ - -‬ונפי הנראה היה הממלה מקום א״ז‬
‫־ היה בעת הזאת ח׳ב׳ ד בע­'י _ ק אטה ואני‬ ‫המחבר ז״ל בנו הג׳ מ׳ א״ש ז״ל‬
‫;יס ע‪ :‬ידיו הטהוד ים ול מדת חנ נ י‬ ‫הכותב הוא נכדו ינקתי מים כמו‬
‫־יס ות‪:‬חת ננ ב‪ ':‬הג‪.‬׳ הגדול בתודה ‪: :‬חרב עצום‬ ‫רבה ויתירה ושתיתי מים ממימיו ‪:‬‬
‫ימיו‬ ‫נח פשק '‪:‬יב‬ ‫בשערדאהעל‬ ‫רבה‬ ‫מו״ה מאיר אסחד זנ״ל שהיה ד־‬
‫מו״ה‬ ‫'‬ ‫‪n‬י‪/‬‬ ‫יראיס וש למיס וא'׳׳ז הג׳‬ ‫רבים‬ ‫;מידיס‬ ‫עסק בתורה והרביץ תורה ‪I‬‬
‫ה קונטרסים מלא ח״ ת ואני ראיתי אנלו ארגז‬ ‫א״ש ז׳ל הניח אחריו ברכה‬
‫“‪ '■1‬ועל ד וב שיגיות הש׳יש; וחיי‪::‬ודים‬ ‫•יד‬ ‫א׳ מלא קונטרסים חידושים‬
‫הרבה על התורה ודרשות ‪ -‬י יהיה היה מפורסם לגאון וגדול בתורה וכל הגאונים‬
‫בימיו הכירו בו כי הוא ״ר התורה וברח כרעא דאבוה׳ למלאות מקום אביו ומעט‬
‫מרוב חריפתו נוכל להכיר באיזה ‪:‬ו׳ ת בתיך ספר שו״ת מהרי״א תחת שם הגה״ה‬
‫מבן המחבר וכמה פעמים הובא בשאר ספרי שו״ת גאונים כמו בשס׳ת מהר״ם‬
‫שי״ק וכתה סופר וגורן דוד ושבט סופר — וזוגתו הרבנית היתה נדיקת ואשה‬
‫בעל עבודת הגרשינ־אמי זקנתי מרת יהודית ע״ה וכאשר נפטר בעלה‬ ‫צנועה מגזע‬
‫א״ז הג׳ ז״נ אז מתוך שברון נבהורוב יגונה צעקה ובכתה כי אינה רוצית להשאר‬
‫בלבדה חחרי כי בענה כבר הנך לעולמו והשי׳ית שמע את צעקתה ועוד בתוך ל'‬
‫יום לפטירת בעלה נפטרה היא ג״כ ומזה נוכל לראות את רוב צדקתה ותמימתה‪.‬‬
‫— הנה א״ז הג׳ בעג המחבר דינ מעולס לא היה נרחה תמונת צורתו כי לא‬
‫הניח עצמו לצייר את ^תמונתו ״פאטאגראפירען״ אמנם הרבה מתלמידיו רצו את‬
‫תמונתו שישאר להם נזכר וע׳יכ גמרו בנבס איזה מתלמידיו אחרי פטירת רבס‬
‫והלבישו אותו בבגדך שבת והושיבוהו עג כסאו וכן ציירו את צורתו הקדושה אשר‬
‫בנמנא בכמה בתי חחב׳י אמנם כנ חנו אשר לקחו חבל בזה הרע להם במאוד‬
‫ולימים לא כבי^ם אח״ז הלכו לעולמם ונענשו עבור כי הטריחו את גוך קדשו אחרי‬
‫— ולסיים בדבר טוכ אשים קנצי למילי כי‬ ‫פטירתו נטלטנ אותו ענ צורך כזס•‬
‫חס לספר בשבח המחבר ז״ל למותר יחשב כי הלא מודעת זאת בכל הארץ מי ) ‪t‬‬
‫״מע מגדולת תורתך וענותנותו וגודנ צדקתו ופרישתו גחל וגבוה בתורה בנגלה‬
‫ובנסתר גוזר טל עליונים ותחתוניםשרי קודש ושרי אלקיס תפלתו לא שבה ריקס‬
‫גוזר חומר דבר ומקים כל ינניו מימי נערותו עד רגעו האחרונה לא פסח‬
‫‪r‬‬ ‫‪^ 1 ___ -‬‬ ‫ודיימץ‪-‬‬
‫וביותר שהיה חכם בתורה למד דעת העם איזן וחיקר ותיקן‬ ‫מגירסא פימו‬
‫ית לשמים ויס לידיות ־־‪:‬יו יש־ל י י ו ״ ‪ :‬י י י ת־נד את היריות ״ ק י ק ל ״י ה'‬
‫ופרוש ייי‪ .‬־דייו שמו עו‪ 1‬ותושי■ ננלת יגס תי את הי‪ :‬אשד‪ .‬יתפייו מ ר י ״‬ ‫קדוש ופרוש‬
‫■ ש‬
‫תורה‬
‫ה יישרר‪:‬נ חמשין שנה כל ימיו נא נת! שינה לעיניו כמשם כל הלינה כולה יי מי‬
‫־ ״ ״‪ q‬עמד על רדליו רנל ישרה יאנינת מנעניו מערי עד יוקר והשיי לכל‬
‫י״סק נו ינסתר ‪-‬ירים המתוקים מריש ותלי תהת נשונס וייותר שהיה‬
‫תכס נד ‪ -‬כן היה דעתו מעורי מם היריות והיה מכיר את כולם כעשיר כעני‬
‫»ד שימצא הכל ננקלסין אותו וינא שמו יכל הארן צדיק ישוד עולם יהי׳ שמו לעולם‬
‫ריו הנאק מ׳ מהר׳ם ניענוה !צוק׳׳ל אשר ירכו שתכה לשם יזוב‬ ‫״ ?י ‪ °‬״‬
‫* עליך — דה׳־ר שוכותו יעמוד לנוולןרעינו‬ ‫ת י י‬ ‫^ י‬ ‫י‬
‫ונזרע זרעינו רקדם מו לא ימושו מסיך וכף אמן ___‬
‫המסדר‪.‬‬
 ‫בע״ה‪.‬‬

‫הספד על תלמיד אהד‪:‬‬

‫מ עו ר רי‪.‬‬ ‫אז״ ל סימן יפה למת שלא נספד כהלכה פירשתי עפ״י דקיי״ל חין‬
‫הספד תוך למ״ד יוס לרגל אכל אחז״ל ג״כ אין מועד כפני ת״לז‬
‫אז!‬ ‫^'יי' י""'•‬ ‫והה״־ נמי ע״ש אחר חצות יוס‬
‫כן תלמידינו החייב (ה הכחור המופלג החרון והשנון ו‪ 1‬ך השכל^ החכר ר׳‬
‫זאממער ע״ה המועל לפנינו לקברו כעת מפני כבוד השבת אסור לעורר ‪ v'p‬״‬
‫הספד אבל היותו תלמיד ותיק ולא הגיע לעשרים אינו בר עונשין למעלה‬
‫צדיק בן צדיק וגס ליקרא דחיי קרובו אנשי משפחתו שהחזיקוהו עד היוס הי ש תיי‪.‬‬
‫־הל״רז‪-‬ה ’‬
‫‪-‬נ כ‬ ‫׳יני*‬ ‫לומר עליו דבר מה וזה יש לכוון במאחז״ל סירנו‬
‫ש הו א‬ ‫ע‬ ‫נספד‬ ‫הוא‬ ‫ומ״מ‬ ‫לספדו‬ ‫תרתי משמע ר״ל שמת בזמן ׳שההלכה שלא‬
‫כ תו‪-‬‬ ‫עצמו‬ ‫‪:‬וח‬ ‫ו‪:‬‬ ‫הדור‬ ‫דונ‬‫ג׳‬ ‫בן‬ ‫היוס‬
‫י ת״ח אבל צריך נמעע ונלצר נ‪:‬פ‪:‬‬
‫השבת וזהו סימן יפה נו שנח נספד ‪:‬הלכה כנן יהיה כבודו מחול על‬
‫"קצור״‬
‫מלספר בשבחו כי זהו כבודו כעת בע״ש אחר חנות היא חירות מחיבוט‬
‫י‬ ‫וע לכל מידת הבוש‪C^'CS C‬‬ ‫יכן ידו‬
‫ידוע‬ ‫גס אז״ל סימן יפה לאדם שהוא ביישן וכן‬
‫׳*ננוי• ד י‬
‫בנתי תחעהו‬ ‫פני‪:‬‬ ‫על‬ ‫יראתו‬ ‫זה הוא פי׳ על צדקתו כמאז״ל למען תהיה‬
‫_ הו א‬
‫'י כד‪.■•,‬יי•‬ ‫וחתס‬‫׳'*' ‪ i‬י‬ ‫עובות‬ ‫מדות‬ ‫ושארי‬ ‫הבושה וגס היה בעל רחמן ורך לבב‬
‫בד״א חייס וכו׳ וכי אפשר לו לאדס ילוד אשה לדבק בה׳ ו־רי ‪:‬אמר כי ד ״ * ‪® /‬‬
‫אוכלה הוא אלא הדבק במידותיו מה הוא רחוס וכו׳ מה הוא קיבר מתיס‬
‫לאמר מה נך להיות‬ ‫וכתב בס׳ עולת חדש דרוש ח״י וז״ל כי ישאלך ?‬
‫^י ש ר‬
‫‪ /‬׳ י ״ ׳ ״ ו‪,..-‬י‬ ‫מתיס הלא הקב״ה משלס לאדס כמעשיהו דקבר ‪ ,‬יקברוני׳‬
‫י‬ ‫מד ׳״״‬ ‫אל לבו דבריס של מיתה וכו׳ אך אתה אמור נו לך ד׳ חסד וכי׳‬
‫^ ד ^ו אן‬
‫מירן‬ ‫וחסד‬ ‫נזקה‬ ‫מדת חסד לבד משלס לאיש כמעשיהו וכגמול וכו׳ אי‪:‬נ היודך‬
‫זוכה לחסד אל כל היוס להוסיך לו חייס כמו אביי דעסיק בתורה ובגמ״ד‪,‬‬
‫שיתין שנין וזוכה לקבורה מפאת אמת מדה כנגד מדה דקבר יקברוניה וכו׳ ‪,p‬‬
‫וכן תלמידינו זה שלחו אביו הגאון זנ״ל ללמוד תורה והרבה העיבו עמו‬
‫׳‘כשן'‬ ‫ץ־רר ‪,~1‬וי“‬‫משפחתו יחיו כל\ ‪•.■.‬רידו‬
‫היה עציהס וחחרי נסעי מפה זה שנתיס חזר וברן ‪V‬‬ ‫מחסוריו‬
‫׳גא‪:‬‬ ‫ומת וימת שס משה דייקא שגס משה רבינו לא מת^ בעירו סימן ר\ח היותו‬
‫ד׳ ועסק עמו הקב״ה וה״פ מה הוא קובר מתיס שנח מת בעירו חך אתת‬
‫״‪5P‬‬
‫לבד אבל המת בעיר אחרת לא אצל ‪.‬אבותיו אז הוא צדקה‬
‫ימצא חייס בעוה״ז ושכרו שמור לעוה״ב ובפרע זה הצורב ר׳ משה ז״ל‬
‫‪i‬ו ‪ n‬י‬ ‫‪v^......‬‬ ‫״ו‬ ‫‪,,‬‬
‫מו״ו‬ ‫הנהי גן' לאביו'שהיה ‪7‬דול הדור וימ״א ולהיות אשתקל מילולי׳ קודס‬
‫'עול לעול רשות אוהביו ^וקלוביו ולהחזיק להס ■עובה וחנות על כל הטוב ן^*‘‬
‫מג‬ ‫מהרי״א‬ ‫הספד‬ ‫דברי‬
‫שעשו עמו בכן אנחנו מחזיקים להס טובה לקרוביו וחברה קדושה ושאר ב״ב‬
‫ובחורים יחיו שעשו עמו חםד וידינו לא שסכו הדם הזה וכו א־רבה הרבה הוצאות‬
‫ממון וערחא דגוסא עשו כדי לרפאותו ולהחיותו אחינו נ״ח בני ג״ח המחזיקים‬
‫בבריתו של אברהם אע״ה שנאמר כי ידעתיו וכו׳ אחינו בעל הגמול ישלם לכם‬
‫גמולכם ברוך אתה משלם הגמול וחתם הדבקים בד״א חיים וכו׳ והלך לסניך צדקך‬
‫וכו׳ — יאהרצייט כ״א שבט נפטר תרכ״א לפ״ק עש״ק — ]א״ה סוק חזי גודל‬
‫חביבותו לתלמידיו עד כי רשם לעצמו לזכרון עולם יאהרצייט דיליה[‪.‬‬

‫דרוש לסיום מסב׳ כתובות‪:‬‬

‫ה ד ק עלך שני דייני וסליקה לה מס׳ כתובות יאמר לענ״ד דתוס׳ כתבו שלהי‬
‫^ מס׳ הא דעתידין כל אילני סרק וכו׳ נקט להו הכא כדי לסייס בדבר טוב‬
‫וצריך להבין מאי^ טיבותא בזה וכיזו הטובה דלעתיד לאכל מפרי׳ אנן צריכים והרי‬
‫עיקר הטובה הוא שמלאה הארץ דעה וגס למה באמת ככה יעשה ד׳ לשנות דבר‬
‫טבעי וי״ל עפמ״ש לפרש מתני׳ כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב דר״ל לעולם התחיה‬
‫לפי שהקב״ה חשב מחשבות לבני ידח ממנו נדה ולא ישא חלקים נפש הרשע עד כי‬
‫ברוב הימים ימנחנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים ושוב אינה יורדת וכן‬
‫עי זה הדרך ל‪:‬נ הנשמות עד שיתוקנו כלס וידוע שאין בן דוד בא עד שיכלו כל‬
‫הנשמות שבגוך דהיינו חוצר שהנשמות העתידות לבא לז‪ :‬העונים כלס בתוכו והוא‬
‫נקרת גוך ^וברבות רשעים בעומס אי אפשר שיכלו הנשמות שבגוך עד שיתוקנו ואין‬
‫נשמות שבחונר בחיס כדי שיכנו אבל אס יעשו תשובה שאז הנשמה עולה ואינה‬
‫יורדת יבאו לעילם מן הנשמות שבאוני ויכלו במהרה וז״כ נדונה תשובה שמקרבת‬
‫א׳! ^‪^-‬גאו^‪..‬י ולא אמר ^נני‪,‬יאה חת הגאונה וז״ש כנ ישראל יש נהס חנק לעוה״ב‬
‫‪I‬‬
‫בעונס_ התחיי׳ אחר ביאת משיח דאז כבר נתקנו כל הנשמות וז״ש הכתוב ועמך‬
‫כולס^ נדיקיס כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא יתברך חשב מחשבות‬
‫נבנתי ידח ממני נדה וכבר נתרני כולם ואז לעולם ירשו א‪:‬־; ואמר ■ד׳ למה חני‬
‫וח״כמוכרח הוא כמעשה ידי יהיו להתפאר‬ ‫עי‪:‬ה כי‪ .‬זה נפי שהם נצר מטעי‬ ‫ן‬
‫אן‬
‫נחינד סרק שאין עושים שירות וכדי שנא יתייחש הרשע נל‬
‫חחז‪-‬׳נ חינני הי ק עתידין ג׳ כ שיטענו סירות וגס הרשע יכול‬ ‫ינדי מן‬ ‫\‬

‫נתקן חיי־ט עיד בתשובה ומע׳ט וח״כ ששיר שייך הכא והוח נתינת טעם כי אז‬
‫ה‬
‫ומנחה הארץ וכו׳ ו‪:‬׳‪ :‬מקידס שב׳ ‪ 7‬בא נירוך אחר צירוך ובזוזי דבזיזי ונ״ז למה‬
‫לזה חמר כיון שגס חיניני סרק הס הרשעים עתידין שיתקנו ויטענו שירות ר״ל‬
‫‪!»-‬רה מנט׳יט כדי שיהיה נהם חנק נעוהייב בעונס התחיי׳ וזה ח״ח אלא ע״י חשו׳‬
‫ו‬
‫והסיבה נתשובה הוא זה בזוזי דבזוזי ע״י הצרות ויהיה ממילא צירוך אחר צירוך‬
‫‪b‬‬
‫עד שיצרפו ויזדככו ויתלבנו _ היטב הנשמות כולם והיא היא הטובה שאין למעלה‬
‫‪Y‬‬
‫ממנה כי יחזרו כי‪ .‬הנשמות נשרשן ועמך כונס נדיקיס ועפי׳׳ז מובנים דברי תוס׳‬
‫ע״» דך 'ה׳ דאיתא ששז אין ב״ד בח עד שיכנו נשמות שבגוך שנאמר כי לא לעולם‬
‫ארייב וכו׳ כי רוח מלפני יעטך ונשמות אני עשיתי וז״ל התוס׳ משיח נקרא רוח‬
‫כ‪/‬כתיב רוח אפינו משיח ד׳ וה״ס דקרא המשיח מלפני יאחר כמו העטופים ללבן‬
‫ע״י‬
 ‫פהרי״א‬ ‫דרוש‬ ‫דבריי‬ ‫מד‬
‫ט״י נשמות אשר טשיתי טכ״ל והוא תמוה אמנם לפמ״ש א״ש וה׳׳ס ט לא לעולס‬
‫אריב וכו׳ והראי׳ לזה הוא כי רוח משיה מלפני יטטף מאחר לבא וט״כ מה״ ‪p‬‬
‫משוס נשמות אני טשיתי והס נצר ממטי וראוי׳ הוא שמטשה ידי להתפאר ולא ידח‬
‫ממנו נדח וא״כ ה״פ כי לא לטולס אריב כי רוח מלפני יטמ‪ q‬מטס א׳ לשניהס‬
‫והוא זה כי נשמות אני טשיתי ובט״כ יתקנו כולס בטונס התיקון ט״י נירו‪ q‬אחר‬
‫צירוף כנ״ל וטפי״ז מתורן קושי׳ תוס׳ ר״פ שני דייר אי גרסי׳ שבנא ואבשלוסהיס‬
‫מסקי׳ בשמיה הא ושס רשטיס ירקב ולק״מ כיח שתקנו וימטנו פירות וקיי״ל הכ>‬
‫הולך אחר החתוס ושפיר מסקי׳ בשמי׳ והיינו ט״י גלגול נשמתו מתקן טוותו כתשס‬
‫והא דאמר ר״מ אבשלום אין לו חלק טוה״ב בלא גלגול דוקא אבל ט״י גלגן^‬
‫נזדכך נשמתו‪ ,‬והא דלא מסקינן בשמייהו לפי שאין יודטיס אס הוא מגילגולו וא״^‬
‫וקשה קושי׳ התוס׳ ונגכץ‬ ‫מובן הדרן טלך ב׳ דייני• גזירות וכו׳ דגרסי׳ אבשלוס‬
‫כנ״ל וסליקא לה מס׳ כתובות כהוגן בדבר מוב מטמא דצירוף ובזוזי דבזוזי אן‬
‫בטולס התיקון דגס אילני סרק יממנו פירות כנ״ל וטפ״יז נ״ל פי׳ הפסוק ישטי׳ ע״ן‬
‫הבאים ישרש יטקב וכו׳ דאיתא מנהיג לפי הדור ואס ההמון ח״ו רשטיס בקל י;ול‬
‫המון שנקרא׳ י טקי‬ ‫הצדיק ללמוד מהס כמו בנח וז״ש הבאיס ישרשיטקב גס‬
‫יטשה שרשים וממילא יציץ ופרח ישראל צדיקים יטשו ציצים ופרחים וכו׳‪.‬‬
‫]אמר המסדר להוסיף נופך לדברי א״ז הג׳ זצ״ל אמרתי לפרש ב״ה מאמר חז׳^‬
‫טתידין כל אילני סרק שבא״י שימטנו פירות וכו׳ דכרדב אלמדה פישטיס דרעיך‬
‫וחטאים אליך ישובווקשה דהול״ל וחומאיס אליך ישובו נמ״ש ברורי׳ דביתהו ד‪550‬‬
‫מי כתיב יתמו חומאיס וכו׳ ונ״ל אס האדם שב בתשובה ומתקרב טצמו אל ד׳ אן‬
‫גס הקב״ה מתקרב טצמו אל האדם והנה התכלית במה שהקב״ה מתקרב אל האליש‬
‫בולאי אינו לצרכו כי אס צדקת מה תתן לו וכן אס חטאת מה תפטל לו אבל כוונאו‬
‫של ית״ש הוא רק לטובת האדם כי דרכו הוא להיטיב טס ברוא*ו לבלתי ידח ממ;ו‬
‫ממנו נדח וראוי אל האדס שיחשוב במחשבתו אס ית״ש שב אלי לא בטבורו‬
‫בטבורי מכ״ש שראוי אלי שאשוב אנכי אל ד׳ ית׳ לא בטבורי רק במטרו והיין'‬
‫מאהבה‪ ,‬אבל אס שב מיראה איננו שב‪ .‬בטבור ד׳ רק בטבור האדס מיראת‬
‫וז״ש שובו אלי ואשובה אליכם ר״ל הקב״ה אומר אל האדם שובו אלי בבחינה הזאס‬
‫שחשובה אליכס שהנה מה שאנכי שב אליכס אינו לצורכי רק בטיורכס ומאהמ^י‬
‫אתכם ואס ד׳ טושה זאת אל האדם מכ״ש שראוי שהאדם יטשה זאת לבוראו שישו‪5‬‬
‫אל ד׳ מאהבה‪ ,‬והנה יחט שתשובה מאהבה מהפכת זדונות לזכיות וז״ש אלמדה סושכגיןן‬
‫'דרכיך ר״ל אלמדה פושטים שילכו אליך כמו שאתה הולך אלינו וז״ש דרכיך היינו מאה^ס‬
‫האדם וילכו גס המה אליך מאהבת ד׳ אז תהי׳ מאהבה ויבוא מזה התכלית שאסץ‪,‬‬
‫הטבירות יהפכו לזכיות וז״כ וחמאיס אליך ישובו היינו אף הממאיס ישונו אליך ויהין‬
‫זניו ת וז״כ מאמר הנ״ל ״טתידין״ ר״ל אז שיתמלא פני תבל תנובה ונזכה לטשות תשו^ן!‬
‫מאהבה ״כל אילני סרק״ אלו מטשיהס של רשעים ״שימטנו סירות דהיינו שגס הפבירן!‬
‫יהיו נקראים פי ח ת לפי שיהפכו לזכיות כנ״ל וז״ש הדרן טלך שני דייני גזרות שמקיים‬
‫שגם אילני סרק ימענו פי ח ת שמרמז לעולם התיקון וסליקה לך מס׳ כתובות לי מ ס‬
‫טל הנ״ל שהביא בפ׳ ראשון בברכת אירוסין ונשואק אשר ברא ששון וכו׳ במהרה יש‪ 35‬ןן‬
‫בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששח וקול שמתה ואז יקוים מקרא שכתוב ופדוי‬
‫ישובק ובאו ציון ברנה וכו׳ א״כ הוי חתימה מעין הפתיחה נע ח סופה בתחלה לפובס[‬
 ‫סמיכית התירה נעוץ טיפה בתחלתה‬
‫ספר כראשית‬
‫פרשת בראשית‬
‫ל ״ ע ^י כל ישרא; דסופו הוא למ״ד הוא נגיע׳ ע״ד ועולה כמני; ע״ד ועולה‬
‫כמרן חכמה עם הכולל כחכמה ■כנה ני״ת‪ ,.‬נ״יה נראשיס ותרגוס‬
‫ד׳ כחכמז ישיד חריין נ״כ נת־נוחיה בי־ת ל מ‪-‬ד עו ל ה תו־ף‬ ‫י״ ץ‬
‫אנא ‪ •P‬ני ה א עוהיז כ־ה ככ״ח עוהייז זה כשער לו• כ־״ת כראשית למ״ד חכמה‬
‫ל !‪ .‬מנול סורח והכמה תתאה‪ ,‬נס ‪ :»:‬דא‪ -‬ומאמר סלוני אלמוני כליחוטי‬
‫מ נ הא' נאון ר• כ״ח ע״כ דכ״כ אותיות מאל״ן‪ •.‬עו תי״ו ט׳ מכאן ט׳ מכא‪1‬‬
‫‪£‬‬ ‫נא״צע יכנ״ס ;ש כל״ס כלומר שהוא מל•׳‪ -,‬ייויד קוים למלך לה!רית‬
‫^״׳•י׳ ש^‪-‬א יו‪.‬נ הדס ^נהשיג לככור מלכות שמיס אס לא כהרהור המחשכה‬
‫ס לרכר כ׳ ככודה כת מנך סיימה׳ ונ״נ כני״ס כאמלע סוסי תיכות ״מסר‬
‫‪ /‬עיני ^כל ״ישראל מנכי מונה ק׳ זה שמו של הקכ״ה רא״ש וכרך אמת ומות™‬
‫״ ״ ׳ ט׳ ט■ סוכל עליונים ותחתונים כ■ סעמים ט■ ח״י׳ וע״ד תרנוס ירושלמי‬
‫כראשית כהוכמ■ וכוי נ״נ ומיתה ספ״ק וסוטה כמיתת משה א‪.‬נר ד׳ והחכמה‬
‫מחין תמנח‪ .‬וסי׳ המג״ע ושל״ה והנעלם ממשה הוא ״מ״א״ייץ כזה מ״ס שי״ן ה״א‬
‫ו‪-‬תיכ כמשה ותחסרהו מעט מאלוקים שננלו נו ננעיינות החכמה ואית• כ מו׳‬
‫וא״ש‬ ‫לו וז כ הת־נוס כחוכמא‪,‬‬ ‫כראשית כשכיל משה שנאמר וירא ראשית‬
‫הסמיכות וווק‪,‬‬
‫ע׳ ד נר• סנניטת התורה כי סוסה נעון כתחילתה‪ ,‬ותחילתה כסוסה‪ .‬לעיני ‪.:‬־‬
‫י ‪ -‬י ־ ני א ו־י■ כת־נ ס״ס ואתחנן והי• כי יכיאך וכו• עיי ם נחלות‬
‫אשר לא נטעת השמר לך סן תשכח‬ ‫ו ט מ‪.‬ר ‪.‬ח כנ ת וכת ס וכו• כימים וכו•‬
‫א׳■ ד א ‪-‬י הת א! מא״מ וכו• ותמוה ההמשך ועי• סי• רמכ״ן וכחיי וסי׳ורני‬
‫הו צ ‪£‬‬ ‫א ‪ £‬אשי‬ ‫מ ש ולע־י ‪ 7‬יוכן ע ^״ ש המסוישיס מ״כי ו א מי א ״ י יי‬
‫! נ‪,‬ר ס וי^ו‪^/‬אשר כראתיך או חיזה טוכה אחרת‪ .‬ונ״ל לתרן וכשמות רכה‬
‫‪. ..‬תר משה כמעשה הענל רכון העולם כך א מי ת א‪-‬כי ו״א אנכי‬ ‫‪ f,‬״‬
‫ט ‪ - ,‬ס נא מ‪,‬ננר לח ל^ אמרת וחני כטלתי הויכור אתמהא עכ״ל וכה כרכה פ׳‬

‫מן" הור‬ ‫מהר‬ ‫לסן ענל ש־א• סרו‬ ‫קכ״ה משה נא הייתי מ־‪,‬מין לי שעשו‬
‫אשר צו ת ס ינג! אמרו מן הוכר הזה שקו משה הא‪-‬ך לזכות את ישראל שא־ל‬
‫י ‪ ^ 1‬א^ר ‪ .‬ו ת ם אמר נשניו רכש״ע אני ננטויתי שמא עכרתי על הציווי הם‬
‫לא ננטוו יכו• אלוקיכס נא נאמר א^א אנני י' אלוקיך וכו׳ ע״ש‬
‫וחמה‬
 ‫מ ה רי ״ א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬ ‫‪1‬‬
‫ותמה מהר״ש יפה א״כ מה אשר הוצאתיך מא״מ הרי משה מטולס לאנשתכגבד‬
‫במצרים ול ‪ f‬הוצרך ח להוציאו ע״ש וא״נ כפשוט נ״ל מה״ט אמר אשר‬
‫הוצאתיך וכו׳ להוציא מטעות !ה לי צוית ולא להם׳ וכיון שהטישר לסעמיס שיכה‬
‫ח״ו להרע כמ״ש ואכל ושבע ודשן וסנה ונו׳ וכן וישמן ישורון ויכעט׳ וכן‬
‫אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת וכו׳ זה״ש כי יב'אך וכו׳ ערים גדולות וטיכו״ה‬
‫אשר לא בנית וכו׳ ואכלת ושבעת דייק׳ ועי״ז שמא ח״ו יבעט וסנה אל אלהיס‬
‫אחרים בטענה דלא נאמר אלקיכם ע״כ רק למשה ציוה‪.‬‬
‫אמר השמר לך פן תשכח את ד׳ אשר הוציאך מצרן מצרים מבי תעבדיס‬ ‫ולזה‬
‫לומר‬ ‫א'‬ ‫ר״ל לכך אמרתי אנכי ד״א אשר הוצאתיך ^א"^ *י״''‘‬
‫בחוער‬ ‫דקאי רק על משה׳ ויובן עוד דהנה אנחנוישראל מקודשים להקב״ה‬
‫וקדושין כמ״ש וארשתיך לי לעולם וכו׳ וסליגי המפורשים מהו הקדושין ‪ :‬יש אומריס‬
‫ההוצאה מכור הברזל ברכוש גדול׳ ויש אומרים הקדושין היו בלוחות כמ״ש חכז״ל‬
‫ירל׳וש^׳‬ ‫שע״י שבירת לוחות עשאן כפנויה שזינתה וכ׳ ההפלא׳‬
‫דשניהם אמת עפ״י שהק׳ ממ״נ אי הי׳ משה בלוחות שליח לקבלה א״כ ״ ”■‬
‫נתקדשו ומה היעיל השבירה לעשותן כפנויה‪ ,‬ואם הי׳• שליח הולכה א״ש ) ‪Zn t‬‬
‫לי ל לשוברם דבלא״ה זינתה קודם שקיבלו הקידושין וע״כ ביזת מצרים ^'׳ הקדושי*‬
‫וס‬ ‫אבל על תנאי אם יקבלו התורה כמ״ש בהוציאך‬
‫על ההר הזה׳ א״נ בשבירת הלוחות שלא נתקיים התנאי בטלו הקדושק למס^^*‬
‫והי׳ הזנות קודם הקדושין׳ ועפי״ז פי׳ מאמר אהרן בס׳ כי תשא ואומר להס‬
‫זהב התפרקו׳ והל״ל תנו זהב אבל ה״פ דאמר להם כיון שאתם ע־בריס על ה ת ‪' a‬‬
‫ממילא בטלו הקדושין וצריכין להחזיר הקדושין וא״כ למי זהב אינו שלכם והתשר^'‬
‫עש״ה ודפח׳׳ח וז‪ :‬נ״ל כוונת הס׳ בקהלז כי בצל החכמה בצל הכסוי ע״י התן ‪1‬י'‬
‫זכינו למפרע ברכוש מצרים וזה״ש נמי לישראל בס׳ יתרו קודם מתן תורה‬
‫תאמר וכו׳ ותגד לבנ״י אחס ראיתם אשר עשיתי למצרים ר״ל שכתב ויננלו‬
‫מצרים ונשאוהו כמצולה שא׳יב דגן ונתתי לכם ואע״ג דמזוני במזלא תלי'‬

‫‪I‬‬ ‫על כנפי נשרים הגבהתי אתכם למעלה מן המזלות ואביי" אתכם אלי וע״ש‬
‫שעי״‪ :‬הכסף התקדשו לי והיינו על ת;אי שתקבלו התירה וזה״ש ועתה אס‬
‫משמעו בקולי וכו׳ וזה״ש נמי בתהליס ויתן להם ארצות גויס ועמל לאן^י^‪:‬‬
‫ז״ו יתי‬ ‫יי'‬ ‫י'"^י יי'' ^‬
‫בשה״ש תורי זהב נעשה לך עם נקה״כ ביזת מצרים כמ״ש רש״י והן קדושין‬
‫על תנאי לקבל תורה ואל״כ למי זהב׳ ולכן עד שהמלך במסבו תחת החופה‬
‫ש ד ב ריו‬ ‫י^^יי"‬ ‫י' ^י‬
‫‪ -‬י‪T‬‬ ‫צרור‬ ‫•ויישר כחך ששברת שדושו כפנויה והשרה אח״כ שכינתו בתוכינו‬
‫מור‬
‫דודי לי בין שדי ילין בין שני ב־י ארון כנ״ל‪.‬‬
‫אמנם ק״ל כיון שטען משה לי צוית וכו׳ למה שיבר הנוחות לעשותן ; ‪5‬‬
‫עבודה‪,‬‬ ‫ונ״ל דתרווייהו צריכי דהנה איכא למ״ד הרכוש הי׳ בשכר‬
‫קדו‬ ‫יי'׳‬ ‫משה שלא נשתעבד אין צריךליטול רכוש‪ ,‬אבל אס‬
‫ע׳יכ גס משה בכלל ורמ״ש וד׳ נתן את חן העם וכו׳ וגס האיש מש‪ :‬וכו׳‬
‫‪(’ -‬ל‬ ‫הי׳ שליח‬ ‫רכוש הי׳ שכר עבודה עכ״ל הקדושין הי׳ הלוחות ואס משה‬
‫לא מהני כלל שבירת לוחות לעשותן פנויה כנ״ל‪ ,‬וא״כ מתורן קו׳ מהר״ש‬
 ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫הנ״ל דאס הרכוש הי׳ קדושין ט״כ גס משה בכלל הרכוש אי ננס כן מכ״ל הקדושין‬
‫הי׳ טל תנאי כמ״ש הפלאה וע״י שבירת הלוחות שהן נענויה ממילא קדושין הדרי‬
‫ולמי והב כנ״ל — וה״ס א״כ אנכי ד״א שכבד קדשת'ך לקבל התורה ט״י כסך‪1‬‬
‫תקבלו‬ ‫קדושין אשר הוצאתיך מא״מ וכתיב ויוציאס בכסף ובוהב וכו׳ ואס לא‬
‫התורה א״כ למי והב וא״כ השבירה לחוד לא מהני דדלמא הלוחות הן הקדושין‬
‫צוית וכו׳ לחוד לא‬ ‫ושליח קבלה היה וה״ל מ״מ אשת איש שוינתה וכן נוטנת לי‬
‫מהני משוס קושי׳ מיר״ש יפה הנ״ל דהרי אשר הוצאתיך מא״מ כתיב אבל תרווייהו‬
‫להדדי הכי אמר משה ודאי אס רכוש הי׳ שכר טבודה ט״כ הנוחות הן הקדושין‬
‫אלוקיכס‬ ‫ואני שליח קבלה ולא מהני השבירה אבל הרי גס לי צוית שלא נאמר‬
‫משוס‬ ‫ואיך אפשר לומר טלי אשר הוצאתיך מא״מ וט״כ ר״ל נתינת טטס הוא‬
‫כסף קדושין של רכוש מנריס וגס אני בכלל יהיו קדושין טל תלאי ואס אין‬
‫מקבליס התורה למי זהב וא״כ ט״י השבירה לא נתקייס התנאי והס פנויס למפרט‬
‫קבלתי טלי הדבור‬ ‫ולי צוית דייקא שאני לאטברתי ונתקייס התנאי וגס אני‬
‫וחלו הקדושין למפרט ולא להס וא״כ למפרט גזל הוא הרכוש בידס ט״י שלא נתקייס‬
‫התנאי אמנס לפמ״ש רש״י ו״‪ 1‬בראשית דלנןכתב משוס שלא יאמרו או״ה לסטיס‬
‫אתס וכ״ה במ״ר וכו׳ א״כ ה״נ רכוש מצריס זו נתנה להס וציוה להס וישאלו‬
‫ממצקס ומ״מאינה גזל בידינו דלי הכסף ולי הזהב אמר ד׳ וזה״ש לטיני כל‬
‫ישראל‬ ‫הלוחות וה״ט לפי שטי״ז הי׳ משה טיני כל‬ ‫ישראל פירש״י זו שבירת‬
‫חוזריס נזל הי׳ בידסהרכוש‬ ‫כפנוי׳ כנ״ל אמנס כן הקדושין‬ ‫שטי״ז ניצולו ונטשו‬
‫לזה אמר בראשית ברא וכו׳ כח מטשיו הגיד וכו׳ לומר לי הכסף ולי הזהב וכו׳‬
‫אץ כאן גזל‪.‬‬
‫וז ה ״ ש כי יביאך וכו׳ טריס ונו׳ אשר לא בנית וכו׳ לא נטטת ומ״מ אינו‬
‫ולא תשכח את ד׳‬ ‫גזל בידך משוס לד׳ הארץ ומלואה טי״ז תבין נמי‬
‫גזל‬ ‫אשר הוציאך מא״מברכוש גדול׳ וא״כ שמא תאמר רכושמצריס נמי אינו‬
‫ואין צריך לקייס התנאי נזה אמר השמר לך וכו׳ ובזה מובן נמי ססרי פ׳‬
‫ראשונה במצריס שנא׳רוטי‬ ‫מהר פארן ארבט הופטות הס‬ ‫הברכה וז״ל הופיט‬
‫ישראל החזינהינוהג כצאן יוסף יושב הכרובי׳ הופיטה׳ שני׳ בשטת מתן תורה‬
‫שנא׳ הופיט מהר פארן וכו׳ ולפמ״ש א״ש דמצינו לשון הופטה בכסף כמ״ש באיוב‬
‫שדי וכו׳ וכסף תוטפת לך ואף במנריס לפי הוראת המזל רטה הוא נגד פניכס‬
‫הגביהס ד׳ למטלה ממזלות ושידד הטבט‪ ,‬וזה״ש והי׳ שדי בצריך דייקא שמשדד‬
‫המזלות וכסף תיטפת לך וזה״ש רוטה ישראל נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים‬
‫הופיטה ד׳ טנמו שידד המזל ונתן להס כסף תוטפת הרכוש מצריס וכ״ז הוא‬
‫רק טל תנאי לקבל התורה הופיט מהר פארן כנ״ל‪.‬‬
‫עיד נראה בטנין סמיכות התורה דאית׳ במדרש קהלת בפסוק לכל זמן וטת לכל‬
‫חפץ וכו׳ זמן הי׳ לאותו דבר שהי׳ נתון למטלה מה״ש וטכשיו יהי׳ נתון‬
‫את כל הדברים האלהלאמר‬ ‫זו התורה שנאמ׳ וידבר אלקיס‬ ‫‪/‬מטה מה״ש ואיזו‬
‫תיבות וכ״חאותיות‬ ‫בתיקונים ובמג״ט רי״ב פ׳ בראשית ז׳‬ ‫ותמוה׳ ונ״ל דאית׳‬
‫כ״ח מטשיו הגיד לטמו וכן במתן תורה בפסוק וידבר וכו׳ הנ״ל ז׳ תיבות וכ״ח‬
‫אותיות׳ ונ״ל הכל חד ט״ד מארז״ל בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו‬
‫וה״ט נמי אמר שלמה במשלי ח׳ ד׳ קנני ראשית דרכו קדס מפטליו מאז ז׳ תיבות‬
‫בפסוק וכתב בתקוניס שס דה״ט כשביטלו תורה וילכו בלא כ״ח׳ והן נגד כ״ח‬
‫עתיס‬
 ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫עתים שאמר קהלת׳ ובהן עת להשליך אבנים׳ ואיתי ברבה שס זה שבירת הלוחוח‬
‫וזה״ש לעיני כל ישראל סירש״י שבירת הלוחות עת להשליך כ״ח עתים דקהצח‬
‫וצ^יך תקון לעיוות דמשו״ה וילכו בלא כ׳יח וכמ״ש בהדי׳ שם לא קול ענות גבורר‬
‫אבל קול ענות חלושה אנכי שומע‪ ,‬לזה אמר בראשית וכוי וידבר אלקים חזר‬
‫ד בכה קול ענות גבורה ע״י לוחות שניות׳ ולכן פתח התורה בבי״ת רומז ללוחוח‬
‫שניות׳ והזכיר אלקים בב׳ המקראות רמז לגבורה בכ״ח וקוי ד׳ יחליפו כח׳ והנר‬
‫בפי עת לכל חפץ וי״ו תיבות בני ג׳ אותיות ע״ש אוריית׳ וששה סדרים׳ וז׳ תיכן!‬
‫בפסוק וכ״ג איתיות ובצירוך אותיות התורה נגר ה׳ חומשי תורה הן כ״ח אותיות‬
‫וכן בפסוק יהי אור כ״ו ובצירוך התור״ה כ״ח שרומז על אור תורה וז״כ מ׳ ^‪.‬‬
‫שפי' קרא על מ״ת שנא׳ וידבר אלקיס וכו׳ וכמובן — ובזה נ״ל ע״ד מ״ש בןורר^‬
‫עלמיןי‬
‫■אית בהו ממש ואתחזין להנהו זכיכי נפשאי ומרע״ה אחזי להון ברכאין ולוות‬
‫הוי אסש‬ ‫ממש נחתין מלעילא במשמשא‬
‫א״ל רת^*‬ ‫למחזי האי לולתא אלא יחידי סגולה דנשמתהון‬
‫בלשון יחיד וכו׳ כי היכי דישראל קבלו אוריית׳ בטור׳ דסיני׳ וכל העם רוא־ס‬
‫הקולות מה שאין יכולין לראות ה״נ בעי קב״ה בעבר הירדן יקבלון כמי אוריי״?!‪,‬‬
‫כה״ג גופא והיינו דקאמר ראה וכו׳ יר׳ תחזו ממש וכו׳ ונ‪/‬׳ל התורה רמזה‬
‫ו^״יז אותי‬ ‫דבר זה בפ׳ רא׳׳ה אנכ״י נות״ן לפניכ״ם‬
‫חוץ מוי׳׳ו של וקללה שהוא רק שימוש וי״ו המחבר‪ ,‬ולפי שהוא דוגמ׳ ממש ך‬
‫תורה שנא׳ וידב״ר אלקי״ם א״ת כ״ל הדברי״ס האל״ה לאמ״ר והעס‬
‫הקולות קול ד׳ בכה׳ וז׳ תיבות נ״ל נגד ז׳ ספרי תורה ובא מ‪50‬ן‬
‫הכ׳ והכי‬
‫עוד נראה כי נעוץ סופה בתחילתה דאיתא בילקוט ואותי ת דר׳ע א״ב‬
‫דרך תשר״ק׳ והב׳ טענה לברוא בה העונס ע״ש שמברכין בו ד׳‬
‫אלורל*"'‬ ‫ד׳׳ לכן פתח התורה בב׳ ברוך הבא בשם די׳ וכתב במקהלות‬
‫וכן כתיב ויברך דוד את ה׳ לעיני כל הקהל ויאמר ברוך וכו׳ וזהו לעיני"‬
‫־ כל ישראל בראשית ע״ש ברוך הבא בשם ד׳‪ ,‬וזהו מר‪,‬רז״נ בראשית בשביל‬
‫וכו׳ דייקא לכן התחילה בב׳ ודו״ק — עוד נראה לי דאית׳ במד׳ בראשית‬
‫וענותך תרביכו מלך בו״ד מזכיר שמו תהילה ואח״כ מעשיו׳ אבל הקב״ה‬
‫והק׳ בכ״י מה עניוות בזה ומה זה שאמר תרבינו איך הרבה והגדיל אותנו‬
‫ונ״ל דק׳ מ״ט לא התחיל בשם אלוקים כמו ששינו באמת לתלמי מלך‬
‫אורל'‬ ‫'י^^^ייי׳ י׳״ו ^־י׳‬ ‫ונ״ל דרמז בזה דקיי״ל כל דבר שבקדושה‬
‫מקודם ואח״כ י׳ עשירי קדש לד׳ וחית׳ בראשית בשביל ישראל שנקראו‬
‫ואית׳ במדרש רבה בשביל מעשר שנקרא ראשית דגנך וכו׳ ולענ״ד הכל חד י''־‘*‬
‫נקראו ממש בשם מעשר קדש ישראל לד׳ ראשית תבואתו׳ וכן העשירי קד ^יי ל‬
‫ראשית דגנך‪ ,‬ואית׳ נמי במ׳־ר י״ד שבטים עם מנשה ואפרים׳ ד׳ בכורות‪^,‬‬
‫ואיח‪,‬‬
‫נד׳ ‪p'pi‬‬ ‫מעשר העשירי קדש‬
‫>(‪ u7‬ע׳־‬ ‫שבט ‪\j‬נוי ‪j'uvji‬‬
‫‪vju w‬‬ ‫שבטים‬
‫יו״ד ‪yju‬‬
‫נשארו ■‪r1‬‬ ‫מוציא קדש׳‬
‫‪\ juuj itiip‬‬ ‫קדש וציא‬
‫בי׳ עשרה שכ נה קדמה ואתי׳‪ ,‬וא״ש שאין מזכיר שמו חחילה משום העשירי‬
‫כנ״נ — ואף דשכינה קדמה ואתי׳׳ והא גופ׳ ענוה הוא דקדמה ואתי׳‪,‬‬
‫כתיב לבסוף וזהו וענותך תרבינו וכו׳ בשביל ישראל שנקראו ראשית בשס‬
‫העשירי קדש לד׳‪ ,‬וזה״ש לעיני בל ישראל בשבילם בראשית ברא אנקיס׳ ולא‬
‫משום וענותך תרבינו‪ ,‬ורש״י הביא דרז״ל בראשית בשביל התורה ובשביל‬
‫נ‬ ‫מהרי״א‬ ‫סמיכות התורה‬ ‫דברי‬
‫שנקראו ראשית ונענ״ד נר׳ דברים אחדים המה‪ .‬מפ״י מאז״ל תנאי התנה קב״ה אס‬
‫מ ק ב‪ ,‬ס ישראל התורה ונו׳ וא״ל מחזיר לתהו ובהו׳ וא״‪ :‬נברא הטולס נשביל‬
‫ישראל שיקבלו התורה‪.‬‬ ‫^‬
‫»ז נבן המחבר הגאון הצדיק מו״ה אהרן שמואל ;צ״ל נר׳ לפרש סמיכות התורה‬
‫טפ׳יי שפי׳ פסוק זאת נחמתי ני אמרתך חייתני טפ״י דאית׳ נטש‪ :‬אדם‬
‫ט׳^ נהו^ת טנוה והאלשיך פי׳ פסוק ונתתי משכני בתוכנם ול״ת נפשי אתכם״‬
‫׳^<׳ דהנשמה רונה לנחת מגיך האדם לשוב אל מקויה׳ באמרה כי טוב לי אז‬
‫מטתה׳ אבל נושאת ק״ו בטנמה משכינת כבודו ית׳ ששוכן אתנו‪ ,‬אבל אית׳ דהגאוה‬
‫מרחיק השכינה מן הרדם‪ ,‬והשכינה נקרא׳ זאת‪ ,‬והיינו זא״ת יר׳ השכינה הוא‬
‫נקמתי בטניי‪ .‬כי אמרתך דייקא שאמרח נטשה אדם חייתני‪ ,‬ט״ד שאז״ל בסנהדרין‬
‫הר^ קבל וקיים‪ ,‬הוי טניו‪ ,‬והי׳ ט״י השראת השרינה‪ ,‬והנה בס׳ תפה״ק מקש׳‬
‫בטטנת הנשמה כי טוב לי אז מטתה הלא טולם התחתון גדול במטשה מצות ומולם‬
‫הטניון הוא רק תלמוד כמ״ש בגמ׳ בשבת‪ ,‬ולמ״ד תלמיד גדול וכו׳ ניחא ואיתא‬
‫במנחות לפטמיס ביטולה של תורה הי׳ קיומה‪ ,‬והיינו כמ״ש במק״א כבר כי פ״י‬
‫שב^ת הלוחות נברא ^השכחה והוא גורם ללמוד ולחזור תמיד דלולי זאת ל״ה‬
‫ימ^יס כמ״ש במדרש קהלת‪ ,‬ולזה א״ל ד׳ יישר כחך ששברת וכו׳ וא״כ מוכח מזה‬
‫ת^מוד גדול ולו׳ ואית׳ במלרש בראשית ברא אלקים‪ ,‬ולא איפכא הוא להורות‬
‫מה׳ א״כ ז״כ נטיני כל ישראל סירש״י זו שבירת הלוחות וא״כ מוכח דתלמוד‬
‫‪ j V‬כנ״ל וא״כ יש מקום תפישה לטטנת נשמה לומר טוב לי אז ממתה לז״א‬ ‫־‬
‫ראשית וכו׳ להורית טנוה כנ״ל והיינו קביל וקייס ונושאת ק״ו משכינה ודוק —‬
‫טוד נר׳ לא״ז להגאון הנ״ל ז״ל דאית׳ במדרש פליאה ששאל ואמר ר׳ מאי וחשך‬
‫•״כ ושכח וכו׳ א״ל מאי טפ״י תהום א״ל המות וכו׳ ותמיה‪ ,‬ומפורשים הק׳ ל״ל‬
‫תורה לכתב וחשך טפ״ת‪ ,‬דמאי דהוי הוי וגס לסי דרז״ל אסור לשאול מה לפנים‬
‫^ו' יתרבה התמי׳ נמה כתבה כלל‪ ,‬ונר׳ דאית׳ במד״ר פ׳ טקב טת להשליך‬
‫אבנים ^טת הי׳ שישליך משה הלוחות דכחיב וכו׳ וטת כנוס אבנים טת הי׳‬
‫שיחזיק לישראל ט׳ ותמוה מה בטי׳ בזה‪ ,‬וגס חסר למ״ד הפטולה דהל״ל לכנוס‬
‫ונר׳ דדוד הט״ה אמר טוב לי כי טוניתי למטן א״ח וכן פ׳ אודך כי טניתני וכו׳‬
‫נתן אלקיס לב״א לטנות‬ ‫רט‬ ‫הוא טנין‬ ‫בס׳‬ ‫ויובן ^דאית׳ במד״ר קהלת‬
‫בו ר״ח נ^מר זה שיסוטה של תורה שאדם לומד תורה ושכחה וכו׳ רבנן אמרי‬
‫נטובתו ח; ס לוננד תורה ושוכח שאילו הי׳ למד תורה ולא שכחה הי׳ מתטסק •‬
‫בתורה ב׳ או ג׳ שניס וחוזר ומתטשק במלאכתו ול״ה משגיח בה לטולס כל ימיו‪,‬‬
‫מתוך שאדם נומ‪ /‬תירה ושוכחה א*נו מזיז ומזיט א״ט מדברי תורה וכו׳‬
‫ע ש ובמנחות ד׳ נ״ט חית׳ בשבירת הלוחות נתהווה השכחה‪ ,‬ובס׳ צאן קדשים‬
‫שס כ׳ ממש כנ״ל‪ ,‬ונטלע ממנו לפי שט׳ מדרש הנ״ל‪ ,‬ואית׳ בראשית בשביל התורה‬
‫וכו׳ א״כ א״ש‬ ‫ראשית דרכו אס לא בריתי יומם ולילהדייקא והגית בו‬ ‫ן‬
‫^ 'שי^ל סירש״י זו שבירת הלוחות ונתהוו השכחה‪ ,‬ויקוים שפיר והגית‬
‫'צה לכן בראשית ברא משא״כ לולא לטיני כל ישראל פי׳ לולא שבירת‬ ‫‪1:‬‬
‫חקת‬ ‫אס לא בריתי‬ ‫צא מצי אמר בראשית דל״ה נברא הטולס וכמ״ש‬
‫^ ואי! נא שמתי‪ ,‬הטולה מזה דלפטמיס ט״י ביטולה של תורה היא קיומה‪,‬‬
‫לטשות לד׳‬ ‫ח ש טת צעשות לד׳ יומס ולילה‪ ,‬לכן הפרו תורתיך‪,‬או ה״פ טת‬
‫שר ה נבראו הטולס‪ ,‬הי׳ בהכרח לשבירת הלוחות הפרו תורתיך‪ ,‬וז״כ טוב לי כי‬
‫טונתי נמען אלמד וכו׳ וכן אודך כי טניתני וכו׳ ממש כדברי מ״ד הנ׳ל‪ ,‬ואית׳‬
‫בתנחומא‬
 ‫‪^ n o‬״'״א‬ ‫סמיכות התורה‬ ‫ל ב רי‬
‫‪-‬‬ ‫רו׳ץו•‬ ‫א״ל ל׳‬ ‫לתנחומא ‪p‬״‪D‬‬
‫״™'ס להיות שונים מס שהס‬ ‫לומיין סמך נשתניה חניות ושניה הסרסול‬
‫ח מש‪.‬ס׳ אתה היית סרסור‬ ‫ן^‪,‬ן‬
‫הקנ׳ס נתוה־ז פ״י יצה״ר‬ ‫‪^ 1‬לס׳‬ ‫״'׳ ל״יי; ומש״יחין‪,‬‬
‫י י מ״ס‪ .‬ואינכם משתהתים‬ ‫‪j,‬‬ ‫‪yf‬‬ ‫ןק‪.‬ל ‪1,‬‬ ‫ולא^עול‬
‫זה א ט כ ‪ I‬דלא יהי׳ יצה״ר ומשית‬ ‫לננול מד״ת ולמסור‪,‬‬
‫וממיי זי « ויפו ונו׳ והי׳ מלכים‬ ‫אומניך וע״‪5‬‬
‫^׳ ת היעו במורו ר‪,‬ייס בזמן‬ ‫לפ'^י כל ישראל; לכז‬ ‫הבית; וז״כ‬
‫ונו׳ כמ״ש לממלה ע״י שבירת‬ ‫הלוחות נבר׳ המולס‬
‫ת^וס סי׳ שאותיות וחשך הס ושכח‪.‬‬ ‫ואותיות תהוס‬
‫‪ I‬שמום כעולם אכל לעוה״כ וכו׳ וק׳‬ ‫תורה מה תהא ע‪3‬״‬
‫יט לן;^^^לעם;י היי ורוח אלקיס‬ ‫מרחפת וכן‪ ,‬מ״‪,‬‬

‫’״‬ ‫'׳ ” י‬ ‫״ ״’■ ־‪ > » 1‬י » ‪i i‬‬ ‫־‬ ‫י ״‬

‫דסושה אז׳׳ל תלמיד חכם צייו שירי׳ י‪ r ,‬״‬ ‫כפ*ה‬
‫יי י ש יי נו שמיני שנשמינית מגאוה וצריו‬ ‫ניאול ״״״‬
‫שסי' ע*ד שמנה סממים שמנה‬ ‫שר!*?״^"’"' י״לא ״ליו השמיני שלן״‪,^,‬‬
‫ה מ י ״ "״ ‪1‬״'׳׳ ״יי יא'״־ ש״־ ״״ תש!״ ^״;י^ייו‪ ,‬ל־של־ו שאי החלקים‬
‫וי שא נזוהי נשלח דשם‬ ‫‪.‬‬ ‫ז ״ י נחלק לתשתה שן״ש‪^ ,‬‬
‫‪ w‬בבג שורה ‪ 0P‬השמיני ר‪r‬ורר‬ ‫קלשמ נ ת הוא ע״; ר^דו^ן ^‬

‫‪r‬‬ ‫‪n‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬ ‫‪m‬‬

‫״״שייי נניס ושמואל הוא ס ‪4‬״” י לי אלקנה איש‪ :‬וכו‬ ‫ה׳ חומן‪,‬‬
‫^ ״ ^ישת שוסמיס שמואל וכתינ ייתם ס״ נ׳ תד ט י י ^ ל י'״‬
‫מוי ניי שלישיה ראוי‬ ‫ך‬ ‫״לק ; ״ ״ ' ״יי׳ ״ל? שמיני של‪ ,‬״‪ ,‬ל‪ ;;,‬״‬
‫א*כ שמיני שנשמיניי‬ ‫‪1‬׳‬ ‫מיתי לתיח שיןן^^‪.‬‬ ‫לימי שהוא ״ ל' ‪,‬‬
‫’‬
‫נחו‬ ‫ינ!‪S °‬‬
‫החונוא‬ ‫ממאו׳׳ל? ״נמ‪,‬״‪,‬״ « ״ י‪ 1‬י״” ‪? :‬‬
‫'יח ‪ S‬״‬
‫׳■יי ‪S‬‬ ‫וכן׳‪ __ -‬״‬
‫‪ pjp‬מל ששיק ונפש כי תמנול‬ ‫ייי' מאי׳ל ‪j‬״‪1‬‬ ‫סתמים לשויק‬
‫חמה שונה סיקו מאי‬ ‫■י‬ ‫‪ 1‬ק א סתמיה ש‪5‬ק״‪,‬‬ ‫‪,,‬‬

‫‪-‬ו ף ״ ' ״ ״‬ ‫ש" מ ‪7‬־ ; ל׳ ״ ^ ־ז נני מ ש׳ ק״א‬ ‫״■‬ ‫^״״״ ״'‬

‫״ ״‪?£‬־ ‪r £ ’i x % r‬‬
‫״־« מ ״ ״ ף‪:‬‬ ‫«‪a‬‬
‫״ ־־־‬ ‫״‬ ‫״ ־ ‪. £ r‬‬ ‫״ י ־ ״ *־ ״ ‪S‬‬ ‫י ״ ״ ״ " ־״‬
‫׳‪-‬נ ו מאד וכו׳ כתת‬
 ‫פ ה ריי׳ א‬ ‫סמיבות ה תו ר ה‬ ‫דברי‬
‫יאחז״ל ויהן אל משה נכלותו נ‪:‬לתו ‪ :‬ת ע טון שנתנה לו הקב״ה התורה למשה‬
‫כמתנה לא הי׳ שוכח‪ ,‬א״כ הי׳ יכול להתגאה עכ״ס שמ‪/‬י שכשמידת כמי ששונה‬
‫ק״א פטמים שאינו שוכח שהוא ת׳יח‪ ,‬לכן הטירה התורה טליו והאיש משה‬
‫ענו מאד מכל האדם — טסי״; נר׳ לכן המחכר א״! ה״ה הגאון מו״ה אהרן‬
‫נתהווהשכחה כמ״ש‬ ‫שכירת הלוחות‬ ‫התורה דהנה טי׳י‬ ‫^^מואל ;‪5‬״ל נפרש סמיכות‬
‫כמנסות דך נ״ט ורש״י פי׳ לטיני כל ישראל ששיכר הלוחות‪ ,‬וממילא צריך ללמד‬
‫עמה‪ ,‬כראשית כרא אלקיס ולא איפכ׳ אלקיס כרא וכי׳ כמ׳ש כתנחומא וכמ״ר‬
‫הה״ד וענותך תרכינו מלך כשר ודם מזכיר שמו ההילה ואח׳כ מטשיו אכל‬
‫הקכ״ה איסכא — ודוק‪.‬‬
‫הדר אלו ישראל מה אתרוג‬ ‫טן‬ ‫איתא כמדרש פרי‬ ‫כאופן אחר דהנה‬ ‫עי ד‬
‫כהס תורה‬ ‫זה יש כו כיטס וריח כך ישראל יש כ‪ :‬ס כני אדם שיש‬
‫ומע״ט׳ כסות תמריס אנו ישראל מה התמרה יש כה טטס ואין כו ריח כך הס‬
‫ישראנ יש כהס שיש כהס תורה ואין כסס מע׳ט‪ ,‬וטנף טן אכות מה הדס יש‬
‫כו ריח ואין כו טטס כך ישראל יש כהס שיש כהס מע״ט ואין כהס תורה‪,‬‬
‫וערכי נחל מה טרכה זו הין כו טטס ואין כו ריח כך ישראל יש כהס כד אדם‬
‫שאין כהס לא תורה ולא מע״ט אמר הקכ״ה יוקשרו כונס אגודה אחת והן מנסרין‬
‫״׳ו^על אלו ואס טשיתס כך אותה שטה אני מתטנה ה״ד הכונה כשמים‬
‫מעליותיו ואימתי הוא מתטנה כשהן טשוין אגודה אחת שנא׳ ואגדתו טל ארן‬
‫ס‪/‬ה והנה כלל ישראל הס כהדס לויס יישראליס כדאית׳ כגמ׳ דשכת פ״ח טמא‬
‫ת^יתאי וסירש״י כהניס לוים וישראניס וזהו ג״‪ :‬ר״ת ״נעיני ״כל ״ישראל וידוע‬
‫^יק ע״י השלום נתן הקכ״ה התורה לעמו ישראל כמו שפירש״י ויחן שס ישראל‬
‫וכו־ כלכ אחד כאיש אחד וז״ש הכתוכ ד׳ עוז לעמו יתן אכל כתנאי ד׳ יכרך את‬
‫עמו כשלוס וז״כ ״לעיני ״כל ״ישראל דהיינו ״כהניס ״לויס ״ישראלים כשהם כאגודה‬
‫חחת עי״כ כראשית כרא אלקיס כשכיל התורה שנקראת ראשית וזה ג״כ הכוונה‬
‫כסיוס הש״ס שמסיים לא מצא הקכ״ה ״כלי מחזיק כרכה לישראל אלא השלום‬
‫שנח׳ ד׳ עוז^ לעמו יתן ד׳ יכרך את עמו כשלום כי אותיות כ;'״׳ נוא ג״כ ״כהניס‬
‫יתן אין עוז אלא‬ ‫וים ״ישראלים וכזמן שהכלי מחזיק שלום אז ד׳ עוז לעמו תן‬
‫תורה ודוק‪.‬‬
‫כענק שמיכות התורה שנעוץ סוסה כתחילתה נ״ל דדחז״ל כמ״ר כראשית‬
‫עוד‬
‫ישראל שנקרא׳ ראשית תכואתה‪ ,‬ועוד דרשו כשכיל משה‬ ‫‪-‬‬
‫ראשית >ו גכאורה פליגי אהדדי‪ ,‬ונ״ל אלו ואלו דכדי אלקיס חיים דפי׳‬
‫אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששיבר הלוחות‪ ,‬ונ״ל עפמ״ש חז״ל שאותיות‬
‫חו נמע‪.‬ה׳ וש׳ רכוא אותיות לתורה כר״ת ״י״ש״ר״א״ג ׳יש ״ששים ״רכוא‬
‫״אותיות ״לתורה לז״א לעיני כל ישראל שהיו ס׳ רכוא•‬
‫‪ V5‬לפרש כהקדיס דכרי המקונן על זה הי׳ דוה לכינו על אלה חשכו‬
‫עינינו‪ ,‬יוכן לפע״ד עפ״י מאחז״ל כשכת פ״ט כשעה שאמרו ישראל נעשה‬
‫ירח ק״כ רבוא מה״ש וקשרו שני כתריס לכל א׳ מישראל וחזרו בחורב‬
‫מכ^ס ארי״ו וכולם זכה משה ונטלם דסמוך ל'׳ ומשה יקח את האהל‬
‫חי‪ /‬הקכ״ה להחזירן לישראל שנא׳ וסדוי ד׳ ישובין וכו׳ ושמחת עולם על‬
‫מי׳ תום׳ שם והן קרני הוד דמשה וזכה לזה כזכות כי ירא מהכיט‬
‫רסתר‬
 ‫מ ה ר״ א‬ ‫ב ר א שי ת‬ ‫דבי'‬
‫מן החשך נמו כצורך החישך הוא לתכלית האור כן צורך מטשה הכסיל לתכלית‬
‫החכם וא״כ מעשה החכם הוא ככחעת אור ו‪..‬עשה הכסיל הוא ריחינת חוש‪-‬‬
‫וזה כוונת המדרש לאור זה מעשיהן של צדיקיס וחושך ז‪ :‬מעשיהן של רשעיס וא״כ‬
‫כיון שגם למעשיהן של רשעיס יש צורך לקיום העולס איני יודע כאיזה מרד‬
‫חסץ יותר‪,‬כשהוא אומר וירא אלקיס את האור כי טוי‪ :‬והוא העיקר התכלית‬
‫והחשך הוא רק להשלמת תכלית האור וכן מעשיהן של רשעים הוא רק לש^י״מות‬
‫תכלית מעשיהן של צדיקים הוי אומר כמעשיהן של צדיקים חסץ יותר כי י ה סז‬
‫^‬ ‫מעשיהן של רשעים הוא רק לתכלית הצדיקים ודו״ק‪.‬‬

‫הי ת‬ ‫ובבחינה זו נבין היטכ מקראי קודש כסרשה זו האשה אשר נתת עמדי‬
‫נתנה לי מן העץ ואוכל וצריך להבין מה תי׳ זה שהאשה נתנה‬
‫וכי בשביל שהיא נתנה לו הי׳ מוכרח לאכול וגס לשון האשה אשר נתת ע מ די‬
‫הוא קשה וכי הי׳ אדם הראשון ח״ו בוטה במקדמת חרב ולהיות כפוי טובתו ‪VC‬‬
‫הקב״ה היתכן לומר כן על יציר כפיו של הקב״ה ולהנ״ל א״ש דהנה הרמכ״ס‬
‫אחרי שייק “ טל טרן טן הדעת כתב וז׳יל מקודס לא הי׳ התאום או העשיו‬
‫המצוף רצון האדס רק הכל הי׳ בהכרה ומהעת‪.‬שאכל מעץ הדעת גדלה ת אוו ^‬
‫של אבר המשגל וגס עי״כ הי׳ לו לחרפה הילוכו ערום מה שלא הי׳ מקודס ‪**[,v‬‬
‫‪if‬‬ ‫ומעתה יש התנצלות גדול לאדס הראשון על שאכל מען הדעת כי הי׳ בו‬
‫לקיום ‪.‬העולם רק קודם בריאת חוה לא הי׳ יודע שיש צורך לרןוס העולם‬
‫מכיון שניתן לו האשה ונצטווה להעמיד תולדות אז ראה והבין שית לויו ל רי ^׳‬
‫העולם ולכך אכל מען הדעת וזה הכוונה האשה אשר נתת עמדי מזה‬
‫שאתה חפן בקיום העילם היא נתנה לי מן הען ואוכל עי״נ דמיתי שצריך‬
‫לאכול ממנו כדי שאוכל לעשות לקיום העולם וא״ש‪.‬‬

‫ובאופן אסר י״ל דברי החכם מ;ל האדם הנ״ל שאמר שיש יתרון לחכם‬
‫הכסיל כיתרון האור מן החושך דהנה איתא בהגדה של פסח חכם‬
‫הוא‪ ,‬אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר נוה ה׳ אלהינו אתכם׳ רשע‬
‫הוא_ או מר מה העבודה ׳הזאת לכם ונתבו המפורשים שיש חילוק בין ש א ל ת ה ח ^ ^‬
‫ה׳ אל‪:‬ינו ורשט אינו מזד‪^ ,‬‬ ‫לשאנת הרשע שהחכם מזכיר השם אשר צוה‬
‫לכם והנה כתוב בפרשה ויקרא אלהים לאר^*‬ ‫השם רק מה העבודה הזאת‬
‫יוס ולחושך קרא לילה וא״כ אצל האור כתיב השם ולא כן אצל החושך וזה הכווי!"‬
‫שיתרון החכם מן הכסיל הוא כיתרון האור מן החושך כמו שגבי אור כחית אל רי ^‬
‫לא כן גבי חושך זה ג״כ יתרון שאלת החכם מן הכסיל שהחכם מזכיר השם‬
‫כן הכסיל וק״ל‪.‬‬

‫ויאמר אלהיס יהי אור ויהי אור והנה איתא במס׳ מגילה ]דך י׳ ע״‪[ 3‬‬
‫אכנר‬
‫י' לוי ואיתמי׳ ר׳ יונתן דבר זה מסורת בידינו כל מקום שנאמר‬
‫ויר^י‬
‫אינו אנא לשון צער ומקשה הגמ׳ והא כתיב ויהי ערב ויהי בוקר יוס‬
‫^חד‬
‫והאיכא שני והאיכא שלישי ומתרן הגמ׳ אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ו אי‪, -‬‬
‫הכי ויהי בימי אינו אלא לשון צער עכ״ד וקשה לי מאוד למה מקשה הגמ׳‬
‫ערב ויהי בוקר ולא מקשה‪ .‬ממקרא זו הקודם ויהי אור ונ״ל דמכאן לא‬
‫קשה דהנה איתא במדרש אור בראשית הי׳ שבעתים כאור של עכשיו רק‬
‫שאין העולם כדאי להשתמש בו גנזו לצדיקים לע״ל ואמינא הלא ליכא מידי‬
‫רמתא‬
‫ו‬ ‫מ ה ^י ״ א‬ ‫ברא“‪"-‬ת‬ ‫דברי‬
‫רמיזא באורייתא והיכן מרומז זה כה־רה וני׳ל דהנה ידוט שאות ו׳ מהפך הט‪ 3‬ר‬
‫לעתיד והעתיד לעבר כמו הי• הוא לשון ע‪ 3‬ר והי׳ הוא לשון עתיד יהי הוא‬
‫עתיד ויהי הוא עבר והוה כאן כתיב דהי אור משמע שרק לשעבר הי׳ אור‬
‫ולא לעתיד א״כ שפיר מרומז שנגנז האור ולא ינתן יותר להשתמש בו והכה‬
‫הקב״ה בודאי הי׳ ספן טובותינו כי יותר ממה שענל רוצה לינוק סרה רוצה‬
‫הטובה לעולם שאינם‬ ‫להניק ויש כביכול צער לשכינה אס אינויכול ל‪:‬שפי‪!:‬‬
‫מוכרח‬ ‫יכולים לקבלו ע״כ שפיר מיושב לשון ויהי לשון צער שהי׳ צ‪ 1‬ר על שהי׳‬
‫לגנזו בשביל שלא הי׳ העולם כדאי ע״כ לא הי׳ קושי׳ מויהי אור לכן מוכרח‬
‫הגמ׳ להקשות מויהי ערב ויהי בוקר וא״ש‪.‬‬
‫ויכולו השמים והארן וכל צבאם ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה‬
‫וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה ויברך אלהים את יום‬
‫השביעי ויקדש אותו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהיס לעשות והדקדוקים‬
‫במקראי קודש הללו רבו כפילות הלשין כמ•‪ s‬פעמיס מלאכתו ונס שינוי ■ הלשון‬
‫פעם מלאכתו ופעס כל מלסכתו ופירש אדמו״ר הגאון מוה״ר מרדכי בענעט‬
‫זצוק״ל דהשעם שאנו צריכין לשבות ביוס השביעי מכל מלאכה מבואר כמה פעמים‬
‫בתורה לפי שבו שבת מלכו של עולס בשעת הבריאה ונרי‪:‬ין אנו להבין הלא מאז ועד‬
‫עתה ג״כ שבת תמיד מכל מלאכה וא״כ מהאי טעמא הי׳ לנו י״כ לשבות תמיה‬
‫ע״ה אמר‬ ‫ולא לעשות שום מלאכהוביאר הגאון הנ״ל כך דהנה שלמה המלך‬
‫בקהלת אין כל חדש תחת השמש ויל״ד הלא כמה פעמיס שידד הקב״ה הטבע‬
‫כקריעת יס סוך ופתיחת פי הארץ בקרח שאמר מרע״ה בפירוש אס בריאה יברא‬
‫ה׳ וכדומה ניסיס ונפלאות אשר עשה הקב״ה עמנו מבריאת העולס ועד עתה‬
‫ואיך אמר החכם מכל אדם אין כל חדש תחת השמש אבל התי׳ על זה מובן‬
‫לפי מה דאיתא במס׳ אבות ןפ״ה משנה ו׳[ בחשבס עשרה דברים • שנבראו ערב‬
‫שבת בין השמשות פי הארץ פי הבאר פי האתק הקשת והמן וכו׳ והענין הוא כך‬
‫שכן התנה הקב״ה בשעת מעשה בראשית שבעת הצורך ישודד הטבע וכן בכל‬
‫ורק בעת‬ ‫הנסים שעשה עמנו מאז ועד עתה כבר נבראו בששת ימי הבראשית‬
‫השמש אולם‬ ‫הצורך יצא מכח אל הפועל ושפיר אמר החכם אין כל חדש תחת‬
‫כל הדברים והניסים הללו כשיצאו מכח אל הפועל לא יצאו ביום ש״ק כי אם‬
‫באחד מששת ימי המעשה א״כ נמצא שמעת הבריאה ועד עתה ג״כ לא שבת‬
‫בימי החול כי אם ביום השביעי ומעתה מובן שפיר למה אנו שובתים ביום‬
‫השביעי דוקא כי אז שבת מלכו של עולס אך מדברים הנעשים אחרי הבריאה‬
‫ומה מאוד יומתקז עתה הכתוביס הנ״ל איש על דגלו בלי יתור כלל ויכל אלהים‬
‫ביום השביעי מלאכתו אשר עשה בשעת הבריאה ושוב אמר וישבות ביום השביעי‬
‫מכל מלאכתו היי׳ אפי׳ מן הדבריס הנעשיס אחרי הבריאה על כן ויברך אלהים‬
‫את יום השביעי ויקדש אותו דייקא כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים‬
‫ודו״קודפח״ח‪.‬‬ ‫לעשות אחרי הבריאה מזה ג״כ שבת ע״כ קידש אותו דייקא‬
‫מה אנוש כי תזכרנו‬ ‫במדרש כסברא הקב״ה את האדם אמרו מלאכי השרת‬
‫הקב״ה מה שמך ואמר‬ ‫אמר להס חכמתו מרובה משלכס מיד שאל לו‬
‫עפר‬ ‫ונפשהגוך הוא‬ ‫אדם והוא פלא ונ״ל דהנה האדס מורכב משני דבריס גוך‬
‫א״כ למה קראו הקב״ה‬ ‫ננן האדמה והנפש הוא חלק אלקי ממעל והקשו המפורשים‬
‫החשוב ותי׳ שאדרבה‬ ‫אדס על שם חלק הפחות במעלה ולא בשם נפש ע״ש חלק‬
‫זה‬
 ‫מהרי’ א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫זה השס אדס שהוא על חלק הגוף הוא לו למעלה יתירה ממג״ס אס הולך ‪ 3‬דרך‬
‫כווב א״כ הוא מעלה גרונה שאף שהוא חומר עכור אעפ'״כ הוא משלים עצמו‬
‫בדרך טוביס ואס ח״ו אינו טוב אז ג״כ הוא טוב לו שעי״כ יש לו התנצלות‬
‫ארס‬ ‫גדולה כמו שאנו אומרין הגוף העכור הי׳ בעוכרינו ומעתה מזה שנקרא‬
‫שזי•‬ ‫מוכח להיפוך מדעת המלאכים שאמרו מה אנוש כיתזכרנו והמה חש‪ 3‬ו‬
‫שהוא עפר מן האדמה הוא לגריעותא ולא כן הוא אדרבה הוא לו למעלה ית‪-‬רה‬
‫וזה כוונת המדרש כשאמרו מה אנוש כי תזכרנו וטעו בחשבם כי זה שהוא ע סד‬
‫מן האדמה הוא גריעותא אמר להס הקב״ה בואו ואראיכס שחכמתו מרובה משלכס‬
‫חנ’ ר‬ ‫ושאל אותו מה שמך והי׳ בידו לבחור בשם הנפש ע״ש חלק הנשמה שהוא‬
‫אלק־ ממעל ואעפ״כ אמר אדם כי הבין בחכמתו שאדרבה זה לו למעלה יתיר^‘‬
‫במה שהוא עפר מן האדמה א״כ הרי תראו שחכמתו מרובה משלכם שאתם דמיתס‬
‫שזה הוא חסרון וק׳ל‪.‬‬
‫במדרש ־ ויהי ערב ויהי בוקר יוס אחד מכאן לשני ימים ר״ה והוא פניתר‬
‫^ ונ׳יל דהנה אמרי׳ במס׳ ר״ה צדיקים נדונים תחילה ואח כ הרשעים‬
‫דאמרינן מלך נכנס תחלה מקמי דליפוש חרון אף ועוד אמרינן צדיקים נידונים ^ביום‬
‫משוס דצדיקיס עישיס מצות ומעשים טובים גס ביום והרשעים בלילה לפי שעוס״‪-‬רז‬
‫ביום ב ־בלי העוה״ז ‪ .‬ובלילה הס ישינים לכך נידונים בלילה לטובתם ומעתל‪:‬‬
‫צריך להיות לפי תרי מאמרים הנ״ל שני ימים ר״ה כיון דצדיקיס נידגיס תחיי•^‬
‫והס נידונים ביום והרשעים אחריהם בלילה אבל כל זה אי אמרינן דהיוס‬
‫אחר הלינ'ה אבל אי הלילה הונך אחר היום אז אין הכרח מהנ״ל לשני‬
‫שלאחרי‬ ‫ר״ה דילמא לעולם הוי יוס אחד וצדיקים נידונים ביום ורשעים בלילה‬
‫והנה דהיוס הולך אחר הלילה ילפ־נן במס׳ חולין !דףפ״ג ע״א( ממעשה כראשי **‬
‫דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יוס אחד ומעתה דברי המדרש הנ״ל נכונים מאו^‬
‫ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד א׳כ מונח מכאן דיוס הולך אחר הלילה‪ ,‬וא!!‬
‫^‬ ‫קשה כיון דצדיקיס נידונים תחילה וצדיקים נידונים י‪":‬ם והרשעים בלילה‬
‫) א״י‪-‬‬
‫קשה( האיך נידונים בר״ה; אע׳יכ מכחן לשני ימים ר׳ה והצדיקים נידונים‬
‫כיו ס‬
‫א׳ והרשעים בליל ב׳ ודרק וח׳ש‪.‬‬
‫ד א מ ד אלקיס תדשא הארץ דשא וכו* עץ פרי עושה פרי פירש״י ט׳־‬
‫פ רי‬
‫שיהי׳ טעם‪,‬העץ ופרי שווים והיא לא עשתה ין אלא ותוציאהחרץ עץ ‘‬
‫עישה‬
‫עונה‬ ‫פרי ולא העץ פרי לפיכך כשנענש אדם נפקדה גס האדמה על‬
‫ינר׳‬
‫לפרש דאית׳ בב״ק דף צ״א אר״ח לא שכיב ברי אלא דקץ תאינתא בלא ז מנ ס‬
‫‪A‬‬ ‫והנה חזינן דמאן קץ אילנא חייב מיתה והטעם פשוט *משוס‬
‫'תנלש‬
‫;;רי׳ עניו גרן‪,‬‬ ‫עצה‬ ‫בעץ סרק כמו שהקפיד הכתוב גבי עיר מצור לח תשחית את‬
‫כי ממנו תאכל רק עץ אשר תדע ני לא עץ מאכל הוא אבל אס לא‬
‫הי ה‬
‫שוס אילן סרק בעולם בודאי לא היה חייב מיתה כי במה יוכל להשתמש‬
‫יז ה‬
‫גרס הארץ כי אס הארץ עשתה כפי שציוה הבורא ית׳ להוציא עץ עושה‬
‫פ רי‬
‫באילנא‬ ‫לא הי׳ שוס אילן סרק בעולם ולא היה עונש על מי שקץ‬
‫א ל)‬
‫השתא דשינתה הארץ והוציאה רק עץ עושה פרי אבל לא העץ הפרי‬
‫אילנא סרק יש בעולם וזה גרס המיתה למי שקץ ‪3‬אינ'נא כי יוכל להשת^?‬
‫באילנא סרק וכבר אמרו חז״ל אדם הראשון קץ בנטיעות היה וא״כ חייב מיד‪^,‬‬
‫מחמת דקן אילנא בלא זימנא וזאת גרמה לו מחמת ששינתה הארץ לכן פיר^‪^/‬‬
‫שפיר‬
 ‫ההרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫גרמא‬ ‫משוס‬ ‫עונה‬ ‫שסיר לפיכך כשנתקלקל אדס על עונו נפקדה גס היא ענ‬
‫בזה‪.‬‬ ‫ב נ; ה ין תרצי׳‬

‫אית׳ כשעלה משה נמרוס ורו‪.‬ה שהקב״ה עוסק במעשה בראשית‬ ‫במדרש‬
‫וכותב תדשא ה א ק דשנז התתיל לבכות מדרש זה אין לו הבכה מה‬
‫ועל‬ ‫ונר׳ דהוה בס״א אית׳ על נ׳ דברים העולס עומד על התורה‬ ‫לו לבכות‬
‫ועל ג״נז׳ ובאותו פרק אית׳ רשב״ג אימי על ג׳ דבריס העולס קייס‬ ‫העבודה‬
‫על האמת ועל הדין וענ השלוס ופי׳ רבינו יונה ז״ל בזמן שביהמ״ק הי׳ קייס‬
‫הי׳ העולס עומד על התורה ועל העבודה ועל ג״ח הבל לאחר החרבן ביהמ״ק‬
‫העונס קייס על האמת ועל‬ ‫התו׳ ה הקדושה מתמעטת והולכת בעוה״ר‬
‫הדין ועל השלום ובזה מיושב המדרש הנ״ל כשעלה משה נמרוס וראה שהקב״ה‬
‫שסק במעשה בראשית וכותב תדשא המרן ״־״ש׳ת רמשי תיבות ״ד״ש״א ״דין ״שלוס‬
‫״אמת רמז שביהמ״ק נסרב והעולס קייס על ג׳ מלו משו״ה בכה משה על חורבן‬
‫ביהמ״ק שיבנה במהרה בימינו מ״ס‪.‬‬

‫בפ״א איתא כל המכבד את המורה גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את‬
‫התורה גופו מחולל על הבריות נ״נ לפרש דאית׳ אמר ר׳' שמלאי כשס‬
‫שיצירתו של אדס מחר כל בהמה מי‪ :‬ועוך כך תורתו נתפרש׳ אחר תורת בהמה‬
‫חיה ועוך הנה באמת נריך להבין צמה נברמ המדס אמד בהמה וחיה ע״ז יש‬
‫טעס לשבח וטעס לפגם‪ ,‬טעס לשבח שיהי׳ לו ה‪ ::‬מתוקן לסעודה מוכן ומזומן‪,‬‬
‫וטעס לגנאי שמס יתגאה המדס אומרים לו יתיש קדמך וז״כ כנ המכבד חת התורה‬
‫גופו מכובד על הבריות ר״ל שהוא נכבודו של מדס שנבר׳ באחרונה שיהי־ נו הכל‬
‫מוכן ומזימן אבל הממלצ את התורה גופו ממוצצ על שאר הבריות שלכך נבר׳‬
‫באחרונה שיאמריס לו יתוש קדמך‪.‬‬

‫בפרל! שירה דשאים מומרים יהי כבוד ד׳ נעולס ישמח ד׳ במעשיו נ״ל כוונתם‬
‫דאית׳ כמו שהשיית מתקדש בצדיקים כך מתקדש ברשעים נודע ד׳ משפט‬
‫עשה כשהקב״ה עושה דין ברשעים מתקדש שמו ית׳ ממנס חך שזה כבוד להקב״ה‬
‫הבל חיכו שמח על חבק מעשה ידיו כממז״ל ע״פ ולא קרב זא״ז וכו׳ בקשו מה״ש‬
‫הקב״ה מעשי י;וי טבעו ביס ומתם אומרים שירה‪ ,‬והא דע׳‬
‫כן ישיש למחרים משיש אבני היא מינו שש כי רצונו ית׳ הי׳‬
‫ידיו ושלה ידח ממנו נדח ולכן בדור מבול ויר!א ד׳ כי רבה רעת‬
‫הן אמת יהי׳‬ ‫לבו וזה״ש מז״ל פסוק זה שר העילם אמר‬
‫‪.........‬יר ׳ יין‬ ‫^‬
‫ע״‬ ‫כבוד ד׳ נעוצס פי׳ הקב״‪ :‬מתקלס ומתכבד מ׳׳מ גם במעשההרשעים כמו‬
‫יר׳‬ ‫ד׳ במעשיו‬ ‫הנדיקיס ע״ד נודע ד׳ משכני עשה אבצ בקשתינו הו׳ ישמח‬
‫הטבע ומעשה‬ ‫יגרמו נו ענבון באבדן והריסת‬ ‫רנון שיהי׳ כבוד ד׳ צעו;ם שנא‬
‫הן‬ ‫ד׳ מדריגות‬ ‫ידיו ונכן שר העוצם מבקש ומתפלל כן ונהיות הנמנאיס כולם‬
‫דומס צומח הי מדבר‪ ,‬ובמבוג נמחו ג׳ זמהס כל המדס מדבר וכל הבע״ח‬
‫־•ו‪/‬י חטא האדם עי׳ רש סוך‬
‫מה ולכן ה‪.‬שאים הס‬
‫האר‪: :‬ישא וכו׳ אימרים גם הר‬
‫עג ידם ג״כ כבוד ד׳ ית״ש בחופן שישמח‬
‫‪ 1‬הקב ׳ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו‬ ‫ד׳ במעשיו ר״ל בקיומם‬
‫ובחולין‬
 ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫ובחולין דף ה׳ דרש ר׳ חימא ב״ס פסוק זה שר המולס אמרו נג ע׳ שאמר‬
‫הקב״ה למינהו באילנות נשאו דשא'ס ק״ו בטצמן שאין הקנ״ה רוצה בפרבוכי' ‪- , J5‬‬
‫סירש״^‬ ‫כל א׳ וא׳ יצאו למינו ופו׳ פתח שר הפולס ואמר ישמח ד׳ ג מעג'ו‬
‫שפולין זהירין במצותיו פ״ש לפי״ז ה״פ בפרק שירה דשאים אימריס י״ל מממ״־יר‬
‫צמיחת הדשאיה שלא נאמר בצוואתם למינו ומפצמן פושין רצון קונס מזה נ ש מ ע‬
‫יהי כבוד ד׳ לפולס ישמח ד׳ במפשיו שנוין זהירין במצותיו ומכ״ג יק״ו שילמוד‬
‫מזה האדם ליזהר במצות הקב״ה שמצוה ופומד הו׳ להזדווג נמיני ולא להתער ‪5‬‬
‫זו לפשות כמוהם וישמח י' נ מ ע שין‬ ‫בפריות והדשאים הס מלמדים אותנו בשירה‬
‫ונ״ל כמו ששר הפולס אמר פ׳ זה בתחילת ימי הפולס כן אמר דהפ״ה בתהלייס‬
‫עסרס‬ ‫י"׳‬ ‫י‪" 1‬י‬
‫ישובון תשלח רוחך יבראון שיחיו המתים ותחדש פני אדמה ר״ל כמ״ש ויציצו מגני‬
‫רן‪’’ .‬‬ ‫גפשב הארץ יהיו יוצאים כולם למיניהם כמו הדשאים שיפשו פולס רצון‬
‫יהי כבוד ד׳ לפולס ישמח ד במפשיו ונ״ל מה״ט באו בס׳ זה ז׳ תיכות‬
‫בס׳ בראשית רומז על ז׳ ספירות הבנין כמ״ש פולס חסד יבנה וכ״ח אתו‬
‫ע״ש כ״ח מפשיו הגיד לפמו ובפסוק זה יהי כיוד ד׳ ונו׳ למ״ד אתוון מססר‬
‫הוי׳ עם ד׳ אותיותיו ובעת עולם התיקון עיקר שכינה בתחתונים הודו על‬
‫ושמים נתיב כי הארץ האירה מכבודו זה״ש יהי כבוד ד׳ לעולם ישמח י' נ מ ע ש ^‬
‫ים‬
‫כי לעתיד יהי ד׳ אחד במספר שלשים כמ״ש בס׳ ברית מנוחה אור הלבנה כ א ^‬
‫החמה ובזה מובן מה שמצאתי בילקוט ראובני פ׳ פנחס בס׳ ע״ס הגורל ע ח ״יי‬
‫‪f‬‬ ‫וכו׳ אמר הקב״ה לדוד אזור חלציך ובנה יסוד ביהמ״ק הביט דוד בצרור‬
‫התהום וכתב עליו מ״ב אותיות שם המפורש וסביביו כ׳ יהי כבוד ד׳ למולם‬
‫חכם חרזיס סי׳ ה׳ עכ״ל וה״ט דקר׳ זה פירושו והוראתו ישמח ד׳ במעשיו ‪V 0‬‬
‫קיום העולם יהי כבוד ד■ לעולם עי״ז דכל מה שברא הקב״ה בעולמו צא כר^‪1‬‬
‫אלא לכבודו וימלא כבודו את הל הארץ אמן ואמן‪.‬‬
‫ויבדל אלקיס בין האור ובין החשך כאן גדלה מריבת הרועים מאד באכנך‬
‫^‬ ‫ולענ״ד ‪. A-VS‬‬
‫נרא׳‬ ‫ו^ירוד״ד‬ ‫ונדחקו מר״ד‬
‫מאד‬ ‫וההעדר וי ד ח הו‬
‫הקנין וה ר‪,‬מדר‬
‫בין ר‪ .‬הי'ז‬
‫להבדיל ריז‬
‫ענין ויר‪.‬רדמ‬
‫שאיז עניז‬
‫שאין‬
‫סי׳‬ ‫עפ״י מ״ש תוס׳ מסכת תפנית דף ה׳ אין הקב״ה מיחד שמו על הרפה‬
‫ויקרא אלקיס לאור יום ולחשך קרא לילה ולא כתיב קרא אלקיס לילה ע״ש‬
‫מצינו בזה הבדל גדול בין קנין האור להעדר החשך לא שצריך הבדלה ביעי יי"‬
‫אלא הקי״ה עשה הבדל זה ביניהם שעל האור ייחד כמו ולא על החשו‬
‫והן הן דבריי תוה״ק ויבדל אלקיס דייקא ר״ל השם הוא הבדיל בין האור‬
‫החשך ומבאר הפסוק השני כיצד והאיך הבדיל בין הקנין והעדר בזה‬
‫אלקיס לאור וכו׳ ולחשך קרא וכו׳ ולא כתיב אלקיס‬
‫אעשה לו עזר כנגדו ודרשו הכז״ל זכה נעשה לו עזר לא זכה כנגדו‪ ,‬ן‬
‫יכ״‪•7‬‬
‫״ י' י ס ו ד י‬
‫והן ״א״ר״מ״ע אש רוח מיס פפר והס מתנגדים זה לזה האש מתנגד ו'!**‬ ‫־ן‬
‫ורוח מתנגד לעפר! והנה טבע האש שמביא האדם לזריזות גדול למהר במלא ׳ י״*‬
‫ולעשותו בכוונה׳ וטבע המיס להיפוך גורס עצלות אצל האדס< אבל האיש המשע*>‬
‫יודע להשתמש בב׳ היסודות הללו לפי צרכן צורך גבוה‪ ,‬כמו השחר עלה‬
‫כארי ויקום בזריזות גדול ממיטתו בהתעוררת יסוד אש וימהר מעשיו ויט^‬
‫’י'‬ ‫י'‬ ‫יייו‬
‫^‬ ‫הו א‬
‫ח‬ ‫להרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דבר‬
‫הוא זרי( להיות מעשרה ראשוליס ב‪ 3‬י‪:‬כ״נ וזרי; בלימוד התורה נלי שוס שהיות‬
‫ובהכנסת האורחיס מהר י מ ה מ ה לרון לקראקס כאמור באברהם אע״ה ומהר‬
‫בכל מיני התאמצות ‪;3‬רי;ות גדול ''הנץ כל נרכיהס וכדומה בכל עשיי׳ המצות‬
‫אשר יעשה האדם וחי בהס ראוי׳ להגביר יסוד האש ולעשותה בזריזות נמרצה‪,‬‬
‫לא כן בנטותו מדרך הטובה אס יצה״ר משיאך לדבר עבירה ראוי׳ להשתמש ביסוד‬
‫בטליס לה׳׳ר‬ ‫השני שהוא יסוד המים כמו לעשות רע לחבירו או לדבר דבריס‬
‫ניבול סה רכילות ח׳׳ו או לילך אחר דבר ערוה ה״ו וכדומה שאר תענוגי עוה״ז‬
‫אשר הס ידי עבירה לדברים אלה יראה האדם להיות עצל בדבר כמאמרם חז״ל‬
‫אס סגע בך מנוול זה משכהו לביהמ״ד ר״ל תהא מדחה אותו שצריך ישוב‬
‫דעת בדבר עס אנשי בריתו שהס בעלי תריסין ת״ח והן יורוך איך להתרחק מן‬
‫העבירה‪ ,‬כן ראוי׳ לכי משכיל‪ ,‬אמנם לא כן ה־שעיס שמתהסכין ביסודותיהן‬
‫לדבר עבירה משתננשין ביסו־ האש מהר ימהרנה לו כדכתיב פחז כמיס כן‬
‫דרכו של יצה״ר ימהר על האדם לעשות עבירה כי כן דרך הסוחרים מי שיש לו‬
‫סחורה פחותה ושפילה ימהר מאד למכרן‪ ,‬אבל מי שיש לו סחורה טובה אינו‬
‫ממהר כי חושב בדעתו ששכיחי זביני תמיד‪ ,‬כן מעשה היצה״ר ׳ההוא יודע שאעפ״י‬
‫ששמח עכשיו‪ ,‬יצער אחר זמן לכן הוא ממהר על האדם מאד לילך לדבר עבירה‬
‫הוא בזריזות אין מעצור לרוחו‪ ,‬ובבואו לפני‬ ‫או לגמול רע לחבירו חיך הולך‬
‫המלך מ״מ הקב״ה לילך לביהכ״נ או לשארי מצות ומע״ט נותן שינה בעיניו שוכב‬
‫על מיטתו ומתעצל בו עפ׳׳י תגבורת המים יסוד המיס שבו‪ ,‬וז״פ הפסוק פ׳‬
‫האזינו ויאמר ד׳ אסתיר׳ פני מהם וכו׳ כי לור תהפוכות המה ר״ל שהס‬
‫מהפכים ב׳ יסודות אלו אשר ניתן להם לטובתם ולתועלתם יסוד אש למצוה ויסוד‬
‫מיס לעבירה הס מהפכים‪ ,‬מעתה נחזי אנן לגבי ירח ד׳ וחפן במצותיו הוא‬
‫טובה שנתן לו ד׳ ב׳ יסודות המתנגדות הנלו כי תרווייהו מצריך צריב׳ יסוד אש‬
‫לעשיית המצוה ויסוד מיס ל׳מניעת העבירה אבל גבי הרש פיס יותר הי׳ להס‬
‫לטובה אלו לא הי׳ להם יותר_ רק יסוד אחד חו של אש או של מיס לנד דהי׳‬
‫מהני לחד צר למשל אלו נא הי׳ להם רק יסוד חש שהזיקו מצוי׳ לגבי׳ עבירה‪,‬‬
‫מ״מ הי׳ נשכר לגבי עשיית מצוה שהי׳ ג״כ מהיר וזריז לכך בלימוד התורה‪ ,‬ואס‬
‫הי׳ לו יסוד מיס נבד אס הזיקו מצוי׳ להתעצל במצוה אבל בעבירה הי׳ ג״כ‬
‫מתעצל׳ ולא כן עתה שיש לו שני יסודות המתהפכות‪ ,‬הוא רן לעבירה ובורח מן‬
‫המצוה‪ ,‬וזה אמר הפסוק אעשה לו עזר‪ ,‬ב׳ הפכיס בנושא א׳ אש ומיס‪ ,‬עזר‬
‫או כננדו דהיינו זכה להשתננש בהן ענ שדר נכון האמור עזר הוא לו לעזר‬
‫שנתנו לו ב׳ היסודות להזהר מעבירה וזריזים למנוה‪ ,‬לא זכה ומשתמש ביסודות‬
‫הלנו‪ ,‬להיפוך‪ ,‬הוא כנגדו שטובה יתירה היה לו חלו לח נתן לו כ״א יסוד א׳‬
‫כנ״ל — וז״א גס קהלת טוב שניס במה שיש לנו ב׳ יסודות הסותרות ומתנגדות‬
‫זה לזה מן האחד אס לא הי׳ לנו רק יסוד א׳ והיינו שיש שכר טוב בעמלס אס‬
‫משתמשין בהו לצורך גבוה למצוה יס‪.‬ד אש‪ ,‬ולהבלי עוה״ז יסוד מיס אז מקבלי׳‬
‫שני טוכ לא כן הרשעים המהפכים הסדר הי׳ יותר טוב לפניהם אס לא הי׳‬
‫להס י ק יסוד א׳ מן השנים כאמור‪ ,‬הצדיקים רודעי התורה יודעיס לסדר‬
‫המערכה להשתמש בב׳ היסודות ולעשות שלום ביניהם להשתמש פעמים בזה ביסוד‬
‫האש לתורה ולמצוה ולפעמים ביסוד מיס לעבירה ולהבלי הבלים‪ ,‬וז״כ הפסוק‬
‫ד׳ עוז לעמו יתן ד׳ יברך את עמו בשלום שע״י התורה הנקראת עוז הוא יודע‬
‫נעשות‬
 ‫מ ה די ״ א‬ ‫ברא שית‬ ‫דברי‬ ‫‪8‬‬

‫האדס‬ ‫אשר‬ ‫ומיס‬ ‫אש‬ ‫לפשות שלוס בין ב׳ היסודות המתלגדות‬

‫י ה׳‬ ‫׳‬ ‫ודו״ק‬

‫אחדל במסכת סופה איש ואשג זכו שכעה שרר׳ בירהס לא ‪:‬נו אש או‪'^ \; 5‬‬
‫־־'״ ׳מאשה אותיות הש״ס כשאר ^‬ ‫מאיש וה״א‬
‫״ד ״ ״ ״‬
‫וסירש״י כי בה)ש^^‪ P‬יו״'‬
‫ח׳ ^‬ ‫׳‬ ‫ש‪-‬ך‬ ‫ואש‪ ,‬וצריך להבין במאי תלי׳ האי זכו וגס‬
‫ביניהם‪ ,‬ונר׳ במסכת שבת ס׳ הבונה אז״ל א״ב ג״ד ה״ו בר״ת אלך בינה‬
‫דלים ה״ו זה שמו של הקב״ה וכו׳ וצריך כומס מל שקרא לתורה בשס ‪.- V‬‬
‫ונר׳ דכתיב לא טוב היות אדס לבדו וכו׳ ומ״ש דנקט קרא לא טוב הול״ל‬
‫להיות אדם וכו׳ ונר׳ משוס שלא להוציא דבר מגונה מפיו מיקם הכתוב ׳־ ‪A t‬‬
‫ותגחר לשון פרומים בלנון נקיה אבל מונ״ר להיות תכלית האדם לקנות‬
‫שלימיות אלו להיות טוב לשמים וטוב לבריות דהיינו ללמוד תורה הוא ט‪1‬כ ל״ז ^‬
‫׳״שמיי‬ ‫שנחת רוח לד׳ בקול תורה ולמשות גמילות חסדים הוא טוב ל‪,^ 3‬ן^‬
‫אלו למוה״ז ולפוה״ב כאחז״ל כילקוט ריש יהושט כל המוסק בתורה נכסיו‬
‫וכתיב רודך צדקה וחסד ימצא חיים וצדקה וכבוד ולשני שלימות אלו צריך ב ר ^‬
‫לאשה‪ ,‬ובזה יובן מה דאמרו חז״ל אין טוב אלא תורה שנא׳ וכו׳ וקרא ^כר>‬
‫מצא אשה מצא טוב'וביבמות אמרו חז״ל כל השרוי כלא אשה שרוי כלא‬
‫שנא׳ אס אין מזרתה בי ותושיה נדחה ממנו וכן הוא בטבמ מאחר שצריך‬
‫במצמו בצרכי הפרנסה בצרכי הגוך מ״כ מטרידו מלימודו וא״כ א״ש מצא ? ן י י‬
‫מצא טוב ר״ל נמי תורה דאי לא הא לא קיימא הא וא״ש מאמרם אין טוב ‪’f r‬‬
‫תורה וגס לגמילות חסדים צריך לאשה כמו שמצ'נו באשתו של אכא חלקי׳ ‪^ n‬‬
‫תמנית שנמנה בתפלתה קודם במלה לפי דאתתא היא מקרבא הנייתה טפי ל ר‪^ .‬י‬
‫שזה במפות וזו במאכל ובמשתה וא״כ ה״פ לא טוב היות האדם לבדו אותן השל•"""'‬
‫שהאדם נקרא טל ידם טוב דהיינו פסק התורה וג״ח טוב לשמים וטו‪5‬‬
‫— ואז״ל ריש ברכות כל המוסק בתורה וג״ח מוחלין לו מ״כ טונותיו שנא׳‬
‫ובאמת יכופר מון אי אפשר לקיימם בשלימיות בלא מזר זו אשתו לכן א ט ס ^ ^ סז‬
‫פזר וכו׳ ויהי׳ טוב נקרא מ״ש התורה לשמים‪ ,‬ומ״ש הג״ח לבריות‪ ,‬והנה‬
‫ויבן הצלע מלמד שנתן הקב״ה לאשה בינה יתירה‪ ,‬וא״כ יפה דחז״ל אל״ך‬
‫סי׳ למוד תורה בחברת האשה‪ ,‬בינ״ה יתירה יש לה ותהי׳ מזר לך לתורה ד‬
‫ואס אין עזרתה בי וכו׳ וכן כתב לי מצה ותושיה‪ ,‬אני בינה לי‬
‫גמול דלים בחברת האשה בג׳ח ותזכה לה״ו שמו של הקב״ה והיינו כוונת‬
‫איש ואשה זכו בשני אלו בתורה וג״ח שע״י נקראים טוב לשמים ולבריות חז׳י‬
‫העזר שכינה שרוי׳ ביניהם כאז״ל אלך בינה גמול דלים ה״ו‪ ,‬וזה נראה‬
‫בטהרה ולפמ״ש משוס‬ ‫ישא אשה ואח״כ ילמוד תורה כדי שילמיד תורה‬
‫אשה אין קיום להתורה מצא אשה מצא טוב וכן רמזה תורה תקילתך‬
‫רומז ביתו זו אשתו וסופה למ״ד רומז ללמוד ר״ל ישא אשה תחילר\‬
‫ילמוד תורה‪.‬‬

‫^מסעת‬ ‫‪--------------‬‬
‫*( ]אמר המסדר איזה סמוכין עם מה שראיתי כספר כ״ס על מס׳ גיטין ‪0:5‬‬
‫וז״ל שם ובברכת התורה אנו מברכי׳ לעסוק בד״ת וכ׳ הט״ז דבהרן ת י ח‬
‫לעסוק ולא ללמוד כי לימוד הוא שלומד בלי עיון ולטסוק היינו שעוסק ‪ 5‬ס‬
‫מעמיק ומטין‪ ,‬וי״ל משו״ה אמרו כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים‬

‫‪ .‬מל‪,‬‬
‫ט‬ ‫מהרי״א‬ ‫כראשית‬ ‫דברי‬
‫כתובות דך ח׳ אית׳ נוסח הברכות אירוסין ברוך וכו׳ שהכל ברא‬ ‫במסכת‬
‫לכבודו‪ .‬ברוך וכו׳ יוצר הארס והרגיש רש״י מה טנין ברכה זו יו^ר‬
‫האדם אצל נשואין הא אינו מסדר ברכות הזיווג דהא ביצירה הראשונה אכחי‬
‫בטעם‬ ‫נקיבה לא הוי ותי׳ בדוחק ולענ״ד נראה עסמ׳יש הב״ח בסי׳ מ״ו או״ח‬
‫נוסח הברכה שנא עשני נוי בלשון שלילה ולמה לא תקנו לברך שעשני ישראל‪.‬‬
‫ותי׳ לכי שנמנו וגמרו טוב ונוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא ט׳יש וק״ל‬
‫האדם בלשון זה הא טוב הי׳ שלא נברא‪.‬‬ ‫טוכא איך ולמה תקנו ברכת יוצר‬
‫ונר׳ כמ״ש תוס׳ שבת נ׳׳ו על פסוק אין אדס צדיק בארן וכו׳ והא ד׳ מתו‬
‫מעסיו של נחש ושמא ברוב ב׳יא קאמר קרא ע״ש ה״נ זה שנמנו וגמרו טוב שלא‬
‫נברא וכו׳ היינו נמי עס״י הרוב והנה כתבו תוס׳ כן בעירובין דך י״ג ע״ב נוח‬
‫לו לאדם שלא נברא יותר משנברא הכא אמרי׳ בסתס בני אדם שאין אדס צדיק‬
‫בברכת‬ ‫בארן וכו׳ ונוח לו שלא נברא וכו׳ ע״נ לא מצי מברךשעשני ונו׳ אבל‬
‫נשואין שמברך כן על אחריס על הכיל מין אנושי יוצר האדם יכל ומצוה להחזיק‬
‫אותן אחרים לצדיקים כעין ש‪:‬׳ המג״א בהל׳ ר״ה תקס׳י‪ :‬ס״ק ח׳ ע׳יכ שפיר מברך‬
‫בלשון הזה יוצר האדם ומכ״ש אי על יצירה ראשונה של חדס הראשון קאמר‬
‫— ועוד פדיסא נר׳ אסי׳ על עצמו נמ‪.‬‬ ‫וכפירש׳׳י יציר כסיו של הקב״ה הי׳‬
‫שפיר מברך נוסח זה יוצר האדם בברכת נשואין כיון דהנושא אשה מוחלין לו ע״כ‬
‫עונותיו דילפי׳ מקרא מחלת בת ישמעאל עיין כירש׳י שם ובירושלמי מהכת פיאה‬
‫א״כ אס צדיק הוא אז טוכ לו שנברא וא״כ שסיר תקנו ברכה זו לענין נשואין‬
‫שלילה‬ ‫לברך בנוסח זה יוצר האדם ולא בלשון‬ ‫לרמוז הכי שנשואין אלו סובבו‬
‫כמו בברכת השחר שבכל יוס ויום‪ .‬ומובן גס המשך ב׳ ברכות הנ״ל דאח׳יז‬
‫עפ׳׳י מאז״ל בס׳׳ק דברכות דך מ״א כי זה כני האדם כל העולם גולו נברא בשביל‬
‫זד^ וכו׳ וכן אז״ל וצדיק יסוד עולס כל העולם כולו נברא בשביל צדיק אחד לכן‬
‫^ביוס הנשואין שמוחלין לו ע״כ עונותיו הנה צדיק הוא לשעתו באשר הוא שם‬
‫וראף‪.‬‬
‫ולא אמרו כל הלומד תורה לשמה‪ .‬אלא כל הפוסק היינו שעוסק מעיין ומעמיק‬
‫אס זה לש״ש זוכה לדברים הרבה דנהירין לי׳ שערי תורה וחכמה‪.‬‬
‫ואחרי הדברים האלו נבוא לפרש הא דאמר שמואל במס׳ ק״ושין ישא אשה‬
‫ואח״כ ילמוד תורה ר״י אומר רחיים בצווארו ועוסק בתודה‪ .‬ויש לדקדק‬
‫דשמואל אמר ישא אסה ואח״כ ילמוד תורה ורי״ו השיב רחיים וכו׳ ונגוסק בתורה‬
‫משנה מלישנ׳ דשמואל דאמר ילמוד והוא אמר ופוסק בתורה ונר׳ כי לא סגי‬
‫כשלומד אדס כל הכתוב לפניו אלל|צריך לעיי׳ ולהתבונן למצוא דעת קדושים ולחדש‬
‫חדושים כי יש לכל א׳ חלק בתורה הצפון לו ומקום הניחו לו מן השמים פ״כ‬
‫אמר שמואל ישא אשה ואח״כ ילמוד תורה‪ .‬כשאינו מעמיק ומעיי׳ זה אפשר גס‬
‫כשרחיי׳ בצווארו שאין צריך זמן כ׳׳כ ולא בעי דיפה צלולה ‪0‬כ ולכן אמר ר׳׳י תינח‬
‫)למוד תורה אבל אפשר רחיים בצווארו ויעסוק בעיון היטיב הרן בתורה זה‬
‫א״א וא״ש‪.‬‬
‫לדידן הא לדיד‪:‬ו עיי׳ פירש״י‬ ‫ו א פ ש ר לפרש בזה האדאמרו שם ולא פליגי הא‬
‫ותוס׳ שם וגס י״ל פס סי׳ הלעיל דלבני א״י דאוירא דס״י מחכים ולא‬
‫צר? טורח וזמן כ״כ להעמיק ולעיי׳ כי אוירא דא״י מחכיס ואפשר שישא אשה‬
‫ואח״כ יפסוק בתורה אבל בחו״ל דבעי טירחא ויגיע׳ יתירה להבין דבר על‬
‫בורי׳ לזה א״א אס רחיים בצווארו‪[.‬‬
 ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫וראוי' לברך מליו שהנל ברא ד׳ לנכודו וסמוך לו יוצר האדם ר״ל בשכיל האדס‬
‫זה הצדיק ברא הכל‪.‬‬

‫ע ו ד ס׳ל לתרץ דקרא כתב ויאמר ד׳ לא טוב היות אדס לבדו וכו׳ ואזץ‬
‫ביבמות כל מי שאין לו אשה אינו קרוי אדם ש;אמר זכר מקכה כיא אותס‬
‫ויקרא את שמס אדס ואז״ל מ״ט לא נאמר בשני טוב לפי שלא ממרה ‪ 5‬ן‬
‫המלאכה מלאכת המיס מד יוס השלישי; וביוס ג׳ נגמרה מלאכת המיס כאמד‬
‫ב׳ פממיס כי טוב הרי מה שאינו נגמר בשלימות לא נאמר בו טוב א״נ הזכר‬
‫בלא נקבה פלג גופא נקרא ושניהס יחדיו ויקרא שמס אדס וזה״ש לא טוב היוח‬
‫זמן ש‪:‬וא לבדו כי הוא‬ ‫אדם לבדו לא נוכל לקר׳ מל האדם את השם טוב כל‬
‫במצמו לבדו אינו שלס רק חצי גוך ואינו בשלימות אמשה לו מזר וכו׳‬
‫מצא טוב כתיב דייקא דמ׳יי נשיא׳ האשה נקרא האדס גוך שלס וכתב‬
‫מצא אשה מצא טוב וא״כ שפיר מברך יוצר האדם טל שניהם יחד זכר ונרבל־‬
‫ז‬ ‫קרויס אדס ומישך שייך ברכה זו לטנין נשואין דוקא‪ ,‬אבלבברכת השחר ‘ ר;‪1‬‬
‫'י‬ ‫א׳ מברך למצמו נשיס מברכות למצמן שמשני כרצונו ואנשים לבדסוהיות ‪ -‬א ד מ‬
‫^‬ ‫לבדו לא טוב‪ ,‬ונוח לו שלא נברא כיון שאינו שלם ולא טוב מ״כ לא מבר^ד‬
‫י‬ ‫•שמפני ישראל‪ ,‬אלא בלשון שלילה והבן‪ .‬י‬

‫ב ‪ £‬סו מ פולס חסד יבנה; ונ״ל שרומז הפסוק בזה שהקב״ה ברא את טולרזו‬
‫ביוס ולא בלילה והוא ברא בוי״ו ימים את הטולס׳ וי״ב שמות יש בכיו‬
‫יום ויום ס! הכל מ״ב שמוח; וזה רמז הפסוק טולס ״ח״ס״ד יבנה ש״ת״ס״ד ך ‪.‬׳‬
‫כמנק מ״ב שטות ר״ל שמולם נבר׳ במ״ב שמות ודו״ק‪.‬‬

‫האשה כי טוב המן למאכל וכו׳ ואית׳ בגמרא מלמד שסחטה ענכי ס‬ ‫ותרא‬
‫ונתנה לו ונ״ל לפרש דאית׳ במפורשיס דחוה למדה ששתיה היא מוהררץ‬
‫דבקרא לא כתיב אלא אכילה ואית׳ בגמ׳ כתיב קרא כפלות הלשון ומעץ הדט מ ״■‬
‫טוב ורט לא תאכל וטוד כתיב ביום אכלך ממנו מות תמות! חד לאכילה ‪-Ini‬‬
‫וא״כ לי‪^ 5‬‬ ‫לשתיה וטוד אית׳ דחד קראי קאי מל הפן גופא וחד קרא טל פריו‬
‫נמשמ׳ מינה שתיה״ אבל זה תינח אס המן גופא ראוי׳ למאכל אבל אס‬
‫חינו ראוי למאכל א״כ ל״ל תרי קראי וא״ש ותרא האשה כי טוב המן למאכל מי‬
‫הטן גופא ראוי׳ לאטלה מ״כ צריך קרא א׳ טל המן וקרא א׳ מל הפרי ו א ‪\/‬‬
‫ליכ׳ למשמט מיניה איסור שתיה כנ״ל ושפיר קאמר בגמ׳ ותקח מפריו‬
‫מכאן שסחטה טנביס כיון דשתיה מותרת דתרי קראי צריך חד להפן גופא וח‬
‫לפריו אבל שתיה מותרת‪.‬‬

‫טט‬
‫י^י'‬ ‫ב מ ד ר ש אית' שבתורתו‬
‫;‬ ‫דאית׳ בגמ׳ דהוריות י״ג האיש קודס לאשה להחיות ולהשיב‬
‫והאשה קודמת לאיש לכסות וכו׳ ' ואית׳ במד׳ שהיו רוצים המזיקין להזיק ‪A‬‬
‫אדם כשחטא ואכל ממן הדפת נתן לו הקב״ה אור משמו כדי שלא יזיקו או ^‬
‫ומפי״ז מיושב דקשה לר׳ מאיר טל פסוק דכתיב ויטש וכו׳ לאדם ולאשתו כתר^**‬
‫מור וילבישם והלא גבי כסות האשה קודמת לאיש כדאית׳ במתר׳ דהוריות ‪, n‬‬
‫אלא כתנות פור באל״ף ואז משוס הגנה שלא יזיקו אותם‪ .‬ה מזייח והוא ל ה ‪^ %‬‬
‫ייזי‬ ‫ואז האיש קודם להאשה‪.‬‬
‫י ‪6‬מר‬
 ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫ויאמר האדם זאת הפעם עצם ממצמי ובשר מ‪3‬שרי לזאת יקרא אשה כי מאיש‬
‫דמשממ ולא פעס אסר וגט‬ ‫לקחה זאת וק׳ למה אמר זאת הפמס‬
‫מאי^ נתינת טעם שאמר כי מאיש לקחה זאת‪ ,‬ונר׳ דאיתא במ״ר תזריע טובה‬
‫גחנה עשה הקב״ה עס האשה שלא התחיל בצורת הולד בגידים ועצמות שאלו‬
‫התחיל בעצמות תחלה הי׳ העצמות מנקבי! את בני מעי׳ וזה ניח׳ בולד שמונח‬
‫בבטן אמו אבל בבריחת חוה הי׳ יכול להיות בריאת עצמות מתחלה‪ ,‬ה ש אדם‬
‫זאת הפעם דייק׳ שנבראת אשתי מאחת מצלעותי לנך הי׳ מתחלה עצם מעצמי‬
‫ואח״כ בשר מבשרי משוס כי מאיש לקחה זאת לקחה דייק׳ לפי שנלקחה מצלעותי‬
‫ולא היחה מונחת בבטן אס אבל בפעם אחר לא יהי׳ כן רק מתחלה הבשר‬
‫ואח״כ העצמות‪.‬‬
‫שנא׳ המן העץ‬ ‫ה מ ןהטן וכו׳ אית׳ בגמ׳ חולץ יף קל״ט המן מה״ת מניין‬
‫וכר ותמוה ונ״ל לפמ״ש יוס‪ q‬בן גורמן לרומיים בספרו כי שס המן הוא‬
‫שם ע״ז‪ ,‬ולכך נקרא המן על שם ע׳יז אחד מצורת הכוכבים וזהו ה‪,‬ורה חקק‬
‫בבגדיו ולכך מרדכי לא יכרע ואמרו דשם המן הוא שם ע״ז ולכך אין במגילה‬
‫השם כלל הואיל שנזכר בה המן ואץ ראוי להזכיר בו שם הקדוש ואית׳ דאסור‬
‫להזכיר שם ע״ז חוץ שם ע״ז הכתוב בתורה יש להזכירו והטעם מבואר בזוה״ק‬
‫להם ‪:‬ד קדושה‪ ,‬והס מסטרא דטוב ורע ועץ הדעת אשר מתהפך לטוב‬ ‫כי יש‬
‫רע אבות‬ ‫ורע והוא להט החרב המתהפכת משא״כ שאר שמות ע״ז הס כולם‬
‫הטומאה וזהו השאלה המן מן הת רה מניין היינו אנה נזכר שם זה של המן‬
‫בתורה שמותר להזכירו ע״ז תירץ המן העץ כי הוא נאחז בעץ הדעת טוב ורע‬
‫וזהו ״המן ״העץ ולכך היותו טוב ורע מותר לקרותו ודוק ובאמת בכל עמלקיס‬
‫טוב ורע כמ״ש ע״ס ק״ל אותיות עמל״ק עם בקדושה ר״ת ״ע״מ״ל״ק ״עמ״ס ״משה‬
‫״לוי ״קהת והוא ראשית גויס אבל ק״ל בטומאה והק״ל נשמע בבית פרעה סמאל‬
‫הקנא׳ סמ״ל גימט׳ ק״ל‪ ,‬ולכך אחריתו עדי אובד‪ ,‬וס״ת עמר״ס מש״ה וו״י קה״ת‬
‫״מ״י״ת״ה‪ _,‬וכן המן אותיות מ״ה בקדושה אבל ט״ן הוא נחש כרוך בעקבו נח״ש‬
‫בריח ולכן נתלה על עץ נו״ן אמה‪ ,‬ולכך מבני בניו של המן למדו תורה ברבים‬
‫כי הי׳ כלול י ע וטוב כנ״ל ודו״ק‪1;=^ .‬‬
‫אי הבל אחיך ויאמר קין לא ידעתי השומר אחי אנכי ויאמר ד׳ קול דמי אחיך‬
‫צועקים אלי מן האדמה פירש״י דמו ודמי ורעו וקשה למה לו לקין להאריך‬
‫בלשונו ולומר השומר אחי אנכי הלא הי׳ די לו לומר לא ידעתי ועו״ק למה הזכיר‬
‫לו הקב״ה שגס דמי זרעו צועקים מן האדמה הלא גם בלא זה הוא חייב מיתה‬
‫על הריגת הבל ונר׳ לפרש דהנה אית׳ במדרש שאין הרוצח חייב מיתה אלא אס‬
‫הנרצח האמין בהקב״ה באנכי י׳ אלקיך אבל אס כפר בעיקר ח״ו אין הרוצח‬
‫חייב עליו מיתה וגס עוד תנאי שיהי׳ רוצח יודע שחייב מיתה על הריגתו ובלא‬
‫זה היא סטור וע״ז אמר לפטור א״ע לא ידעתי מאיסור הריגת אדס ואפילו אס‬
‫ידעתי השומר אחי מצות אנכי ד״א להאמין בד׳ אפשר שהוא לא האמין בד׳ ואץ‬
‫אני‬ ‫‪— — —:‬‬
‫לעשות סמוכי׳ לדברי א״ז זצוק״ל דכ׳ בסדר׳ ו״הנחש דקשה למה כ׳‬ ‫‪] c‬א״ד•‬
‫תוה״ק חצי השס של שס הוי׳ אצל ו״הנחש אלא רני כי יד על כס‬
‫יה והי' שאין שמו שלם עד שימח׳ זרע של עמלק ובזמן הגאולה ב״ב ישאר נחש‬
‫?לי ו״ה ויתחבר ו״ה עס י״ה ית׳_ן‬
 ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דבח‬ ‫‪10‬‬

‫א>י חייב על הריגתו אמנס אס יודט שיצאו רצמנו יני ס הגונים אסור להר‬
‫אפילו אס אינו שומר מצות אנכי ד״א וע״ז השיב לו הקב״ה דננו וימי זרעו‬
‫ואפילו אס אינך חייב עליו משוס עצמו איל משוס ורע מגיליא דנפקיז‬
‫“‬ ‫אתה־ חייב ודו״ק‪.‬‬

‫ע פ ר אתה ואל עפר תשוב אית׳ במדרש א״ל הקי״ה עפר גזרה רידד ‪.‬‬
‫‪ I‬ונ ס‬ ‫‪,‬׳‬ ‫^‬ ‫‪.V,,‬‬
‫דאהז״ל בגמ׳ גזלן קונה ישינוי מעפה גזל עפר ונעשה לבינה נא‬
‫כיון דהדר׳ בעיני׳ דיכיל לעשותה עפר כמקדס וז״כ אמר הקי׳'‪-‬ר^'עסר' גז ^ ^‬
‫בידך ולא תקשה הלא שינוי אית כאן דנעשה מן העפר אדס לז״א יי‬
‫ע׳סר‬ ‫תשוב כיון דהדר׳ בעינ׳ ע״כ גזל ביד־‬

‫אמרו חז״ל סחטה ענבים ונתנה לו‪ ,‬ונ״ל דאית׳ בגמ׳ ל־יתיד יחדק דוד‬
‫כוס של רכ״א לוני! כמדן כוש ררה‪ ,‬ותנדה ומ״ני ולמה דוקא‬
‫הכוס יכ״א ליגין‪ ,‬ו‪:‬״ל דאיתא נדח״ל דו־ נכה כ״נ שכיס ככל יום כוס ו ׳ ‪ ,‬ק‬
‫וסתס כוס הוא רנימית הלוג כידוש‪ ,‬ונשנר״ות ונירש לא נכה דוד‪ .‬ונחשונ ‪ r‬״ ^ ‪.‬ל‬
‫י מי ם לכל השנה ולצרף נם חדשי שיכור כנין כ״נ שכיס הדל והגרש מכל ‪na‬‬
‫‪ n‬׳‪ v‬ירויח ‪ n n r ,‬ד״דרחור‪,‬‬
‫השנתוח וירש שלא נכה‪ .‬ישאר ש״נ ימים‪ .‬והיינו ש״נ רל^ ׳‬ ‫ס״ג ימים שהם‬
‫לוגי! שהם ט״ה לוגין וחני לכל שנה‪ .‬וכ״נ פינמיס ש״ה לוני; ומצי‪ .‬שוייה ד ״‬
‫י‪ -‬מ כין‬ ‫י‪ ,-‬פעמים ע״ה הוא פ׳‪ ,‬נמצא כ׳ פעמיס‬ ‫וס״א רוייו‬
‫לוגין׳ כי ד׳‬ ‫מאות יס״ח‬
‫ט״ז רואיח‬
‫‪n‬״‪t‬‬

‫ט״ו מאות ועוד ב׳ שניס יתירים הרי ק״ן לוגין‪ ,‬נמצא ט׳ז מאות ונו״ן"‪5‬יו?®‬
‫ועוד ‪0‬׳ ‪ y‬חצי לוגין‪ ,‬הרי י״א לוגין הרי ט״ז מאות וס״א לוגין בכה דוד‬
‫שנים‪ .‬ואיתא בסוף כתובות לעתיד ענב א׳ ־תפשה כור יק‪ ,‬וכור הוא למ״ד סא ^‬
‫וסאה הוא וא״ו קבין‪ ,‬וי״ו סעמיס למ״ד הרי ק״פ קבין; וקב הוא ד׳‬
‫וד׳ פעמים ק״פ הרי זי״ן מאות וכ׳ לוגין‪ ,‬ואיתח ברז״ל דחוה סחטה תריענרי"^'‬
‫ונתנה לאדס‪ ,‬וב׳ סעמיס ז׳ מאות וכ׳‪ ,‬הרי י״דמאות ומ״ס לוגין‪ ,‬ואיתא דקודס ‪? n‬‬
‫‪I‬‬ ‫אדם היו הפירות כמו שיהי׳ לעתיד‪ ,‬ודוד ר\׳ גלגול אדס‪ ,‬והוא הוצרך לתקז‬
‫חדס‪ ,‬לכן הוצרך לבכות י״דמאות ומ״ם לוגין‪ ,‬נגד ב׳ ענביס שאכל שהוא ר‪,‬י\ ^‬
‫י״ד מאות זמ״ס לוגין‪ ,‬אבל הוא בכה ט״ז מאות וס״א לוגין לפי״ז נכה‬
‫סך רכ״א לוגין‪ ,‬ולכן לעתיד יחזיק כוס של דוד הע״ה רכ״א ‪^ v T‬‬ ‫מחיובו‬
‫ין‬ ‫׳‬ ‫כמנין רוי״ה‪.‬‬

‫‪ . n‬׳‬ ‫אם תטיב שאת וכו׳ בגמ׳ דקידושין דף ס״א אמר בשלמא לר״מ דבעי‬
‫‪ c‬תטיב שאת ואס לא תטיב וכו׳ אס בחקותי‬
‫״ר הכס תוס׳ שבוטות ד׳ ל״ו ולר״מ מי ניחא הא באיסור‬
‫בעי ת״כ וכאן באס תטיב וכו׳ נמי לענין עבירה ואסורה‬
‫ולמה בעי׳ ת״כ! ולענ״ד לק״מ דרפ״י פי׳ שאת משאת שכר הוא ודאי עושר *ויי"‬
‫הו״ל ממון דשאת הוא ך' ^ ^י ל־‬ ‫'‬ ‫להם דב״ג ובני ׳‬
‫ראובן‬ ‫ונתתס י ‪- -‬‬
‫—‬ ‫ואורך ימים ■‬
‫נמו‬
‫וכו׳ המעשה הוא " ‪n‬‬
‫)‪-‬׳‪-‬‬ ‫בהקתי תלכו ‪.‬׳«!‬
‫וכן אס ‪---‬וי•‬‫ממון ■ ‪r‬‬ ‫ומעשה צ״ל‬
‫‪■.............‬ן‬ ‫‪.‬‬ ‫כמו ונתתס;‬
‫שלוס וכו׳ הו״ל ממון כמו ונתתם ^^זעל‪-‬‬ ‫ונתתי ‪.‬‬
‫יבולה ‪.‬‬‫ברכה ושובע ונתנה הארן ‪.‬‬
‫וב״ר וכן טוב הארץ תאכלו_אס תאבו ונו׳ וצל׳יע על התום׳ בזה‪ .‬־‪(=5‬‬
‫ויע׳־!‬ ‫‪--------------‬‬
‫המחבר מו״ר אבי זקיני הגאון מו״ה אהרן שמואל זנ״ל ה ר‬ ‫*( ]א״ה כבוד בן‬
‫על שיטות הרמב״ם דס״ל במעשה בפועל חקא בעי׳ שלא יהי׳‬
 ‫מהרי״א‬ ‫גראשלת‬ ‫דברי‬
‫וי ע ש ה׳ וכו׳ כתנות עור וכו׳ השעם שעשה הקב״ס לאדם ולאשתו מלבוש עור‬
‫נר׳‬ ‫^‬ ‫‪.‬‬ ‫— —ך‬
‫קודם לתנאי אבנ מעכה בדיבור לית לן בה א״כ הו״ל להקב״ה להקדים הלא‬
‫שאת שהיא^ המעשה וא־״נ אס תעיב וכו׳ לרבות׳ לאשמעינן דשם הי׳ רק דיבור‬
‫מהקב״ה שלא בע*׳ תנא*׳ קידם למעשה׳ ותירוץ אבי זקיני הג׳ זנ״ל וז״ל ונ״ל‬
‫דיבור ד׳ הוא מעכה נמ״ש בננד״ר ס׳ לך לך והובא בפירש״י ע״פ לזרעך נתתי‬
‫וכו׳ ועעמא נראה לפי כבכי דיבור כיוצא מפי הקב״ה נברא מלאך׳ א״כ בדיבור‬
‫ד׳ הלא שאת מיד נעשה ברונז פ*ו מלאך מליץ לשלם שכרו אס ייטיב והו״ל מעשה‬
‫בפועל קודם לתנאי ע״כצ״ל אם תטיב ואח״כ שאת׳ ועי׳ בהגיגה דך י״ד ע׳׳א‬
‫סליגי רב ושמואל ס״ל מנהר דינור נבראים המלאכים׳ ור־ יונתן ם״ל 'מדיבור ד׳‬
‫נבראים עש״ה׳ א״כ לשמואל ורב אין נברא מלאך מדיבור ד׳ הדק״ל ה״ל להקב״ה‬
‫להקדים דיבור המעשה הלא שאת וכו׳ וע״כ מוכה דגם בדיבור בעי׳ תנאי קודם‬
‫למעשה ודלא כרמב״ס׳ ונפי״;מתורץ הסוגי׳ דגיטין דך ע״ה ע׳׳ב דאתקין שמואל‬
‫בגיטא וכו׳ ולימא לא יהי׳ גט אס נא מתי‪ ,‬בעי■ תנאי קודם למעשה ותמהו‬
‫מזה על הרמב׳׳ס הא בדיבור לבד לית לן בה׳ ולהנ״ל לק״מ דאליביה דשמואל‬
‫לטעמיה התם מודה הרננב״ס כנ״ל — וע״ד הש״ש הגיגה׳ קשה לי מרל לש״ס‬
‫דפליגי רב ושמואל עם ר׳ יונתן הא י״ל אותן שבדבר ד׳ שמים נעכו וכו׳ אינם‬
‫בטלים והס נצהייס׳ וזה י״ל פי׳ הפסוק לעוצם ד׳ דברך נצב בשמים ר״ל מעשה‬
‫אחר‬ ‫נבראים תיכך‬ ‫ידיו ודבר אלקינו יקום לעולם אבל אותן שמנהר דינור‬
‫שאמרו שירה בטלו א״כ י״ל לא פליגי וצ״ע עכ״ל של אבי זקני הג׳ מו״ה אהרן‬
‫שמואל זי׳׳ע! — ]אמר המסדר עיין בשו״ת מהרי״א א״ע סי׳ קס״ן — ומה‬
‫שהקשה אבי זקיני זנ״נ על הש״ס הגיגה מנ״ל נגמ׳ דפליגי וכו׳ עיין בעירי אבן‬
‫חגיגה דך י״ד דבודאי בהא כ״ע מודו ד*ש הרבה כיתות מלאכים שנבראו בשעת‬
‫דהדשיס לבקרים דמשמע דבכל‬ ‫בריאת העולם והן קיימין לעולם אלא דקרא‬
‫יום נבראו מלאכים חדשים משמע לי׳ לרב דנננהר דינור נבראים והיינו פליגי‬
‫אדרשב״נ דאמר מכל דיבור שינא מפי הקב״ה נברא מלאך ומייתי לה מקרא‬
‫דברוה פיו כל צבאיו אס כן צוין לנו ראי׳ מקרא דה דכים לבקרים שמנהר דינור‬
‫בכל יום מדיבירו של הקב״ה‬ ‫נבראים בכל יום וקרא מיירי מאותן שנבראים‬
‫שאומרים ^שירה והיינו רבה אמונתך דקרא ואע״ג דק ־א קאמר הדכיס לבקרים‬
‫אפ״ה א״נ דקרא איירי מאותן הנבראים מכל דיבור של הקב״ה דראי לבקרים‬
‫ועד ד׳ שעות לר״י‬ ‫ל״ד בקר כבקר דנבי תמיד שאינו הלא עד חצות לרבנן‬
‫כדאמרי׳ רפ״ד דברכות דך כ״ו אלא כל היום הוא במשמע דלבקריס כמו ותפקדנו‬
‫לבקרים דמני׳ נ״נ לר״י דאדס נידון בכל יום בפ״ק דר״ה דך י׳ ז — ועל קושי׳‬
‫שהביא אבי זקיני הג׳ זצ״ל על הש״ס דניטק אתקין שמואל בגיטא וכו׳ ולימא‬
‫לא יהי׳ גט וכו׳ בעי׳ תנאי קודם למעשה וק׳ הא בדיבור מוד׳ הרמב״ס דלא‬
‫בעי׳^ת״ק למעשה׳ ונ״ל לתרץ דלפמ״ש דאתי דיבור ומבטל ׳דיבור והנה נ״ל דהוא‪,‬‬
‫רק בדיבור דלא אתעביד מעשה בדיבור אבל אס ע״י דיבור אתעביד ג״כ מעשה׳‬
‫אזי גס הדיבור השיב מעשה^ ולא אתי דיבור ומבטל מעשה והא דס״ל לרמב״ס‬
‫דבדיבור קודמת לא איכפת לן היינו היכ׳ דהוי רק דיבור ולא אתעביד מעשה‬
‫ע״י דיבורי אבל באמת דבדבורי דע״י אתעביר מעשה׳ גס הדיבור נחשב כמעשה‬
‫וצ״ל תנאי קודם אך לאמירה׳ וא״ש בגט וק'ירושין דיש כאן הפקעה מרשות לרשות‬
‫ונתעביד מעשה ע״י דיבור זה שפיר צ״ל תנאי קודם אך לאמ*רה כיון דהי׳ מעשה‬
‫ולק״מ כנ״ל‪[.‬‬
 ‫דברי‬ ‫‪11‬‬
‫מהרי״א‬ ‫בראצית‬

‫לר׳ למסורשי התורה דה״ס משוס דפסקילן דחייכ לכרך נ‪1‬ל ה מל ט‪ :‬הדש ומיי״‬
‫רכל הנרכות לרי‪ ":‬להיות פונר לעש־־תן ואח״‪■ :‬לכוש ופשק־לן דערוס אשוד‪ -‬לי‬
‫גס סס‪;:‬יגן דאין מברכין על נגד של עיר מפעס צפנ״ח וא״כ לפ״ז לא הי‪ -‬י‪,‬‬
‫הקנ״ה להלניש את האדס מלנוש הראשון ‪:‬י אס דוקא של עור‪ ,‬ממ״ל דאם '‪ V‬״‬
‫באיזה מלבוש אסר האיך יכול ארס לברך עליו עובר לעשייתן והלא מקודם ‪V‬‬
‫הי׳ ערוס וערום אסור לברך ואס ילבוש ואח*כ יברך אין כאן עובר •יס״‬
‫‪L‬‬ ‫לכן הלביש הקב״ה מלבוש ראשון בגד של עור דוקא דבוה מלבוש לא‬
‫י‬ ‫לברך וח״ק‪.‬‬

‫דרוש לשבת כראשית‬

‫בהרלת יו״ד לב חכם לימעו וכו׳ ונ״ל לפרש טפמ״ש במשלי אל תיגפ ל רי‪1‬׳^‬
‫ז ר עי‬ ‫מבעתך חדל וכתבתי פירושו פפמ״ש הר״מ בהקדמה‬
‫לפרש ננאמר החכם לולי המשתגטיס הי' הפולס חרב לסי שאין בפונים ‪ K‬׳‬
‫דומה לשנעון האדם שהוא חלוש הנפש ההתרבה והוא פובר ימיס בחורי‬
‫ומסתכן בנפשו לחיות השדה וכו' כדי להרויח דינרים ונשיקבז כלום וי‪-‬ו׳ ‪,‬‬
‫לב‪.‬ות‪.‬לו יסוד פל עבור הארץ בסיד ואבנים כדי להקים פליה קיר שיעמוד‬
‫רבות והוא יודפ שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבנות בני‪1‬‬
‫^‬ ‫הגמא היש שכוות ושגפון כזה אבל הס סיבה לישוב הפולס שאלו יהיו ‪vn‬‬
‫מבקשים החכמה נשחת תיקון העולם וכו׳ עש״ה חה״ש אל תיגע לה^ג״יף ^ כ״‬
‫ר ‪ /‬להפשיר אחרים כי פי״ז מבינתך חדל יקראו לך משוגע חה״ש כמי‬
‫נבהל להון חסר יבואנו חסר רימה ואחז״ל הרוצה להחכים ידריס הרוצה‬
‫יצסץ וסמך ממרה בדרום ושלחן בצפון שנא' ומצפון זהב יאתה ובזה יובן ‪.‬ד^גש•‬
‫פסוק א׳ כי בצל החכמה בצל הכסך^ דייק׳ ולא אמר זהב כי הזהב אינו‬
‫החכמה שזה בדרום וזה בצפון אבל הכסף שאינו חשוב כ״כ ולא צריך'‬
‫הזמן ‪0‬׳כ לבטל מלימודו יוכל לקנות לו בצל החכמה ולקנות החכמה‬
‫כדי סיפוק לקיום הגוף וצריך להוצאה כדי סיפוק כמ״ש בב״מ בס׳ הזהב *‬
‫ויתרון דפת החכנצה תחי' בעלי' ר״ל שרודף החכמה ולא הזהב ריבוי'הע׳ יאכג׳‬
‫יתרון דעת היפוך נבהל להון חסר יבואנו שנקרא משוגע כנ״ל ויתי־ה פוד ‪Z c‬‬
‫תחי׳ בעליה היפוך הרודף אחר הזהב פובר ימים ומסתכן בנפ;;ן‬
‫הכ׳ וכסף הרבתי להם דייק׳ כשף והוא הצורך לקנין שלימות הנפש אבל‬
‫לי‬ ‫הספיקו א״ע בזה אלא וזהב עשו רדפו לקבוץ מותרות וזה הביאם לבע^‬
‫פשרם וקיי״ל בש״ע או״ח שי׳ צ״ד מי שאין יכול נכוין הרוחות יכוין לבו לאביו‬
‫אמנם הרוצה להעשיר ולהצפין ואין חושש לחכמה שואל ומבקש מאחרים‬
‫יד הצפון וזה״ש לב חכם לימינו הרוצה להחכים ידריס ולב כסיל לשמאלו‬
‫‪1‬הפשיר שפי״ז כסיל נקרא מבינתך חדל יצפין ואס בביתו הוא נבהל להו״^יי^י‬
‫יודע בתכליתו רק אנשי מקומו אבל עוברי דרך מעבר ליס מפרסמים סנלותש‬
‫לאחר^ס‬
‫^‬ ‫^ ] א מ ר המסדר עיין בס׳ צ״פ« דטעמא מאי הוא דנורוס אסור לברך‬
‫דלבו רואה את ערוה ואסור משוס פסוק לא ראה בך ערות‬
‫ל־ב‪►:‬‬ ‫ישא״ס גבי אדם כתיב ויעשו להם חגורות וא״כ לבו דאדה״ר לא ראה‬
‫עין‬ ‫ממילא קשה לנגה לא הלביש הקב״ה מלבוש אחר[‪.‬‬
 ‫‪ 1J\ 11‬״''י א‬
‫לאחרים לצאת על דרך שהסכל הולך לבו חסר שנחדל ‪0‬‬
‫ומשוגע א״י כי בביתו ניכר הסכל ע״י שיצפין לז״א גס‬ ‫לכרך מל ה מניו‪ :‬חדש מקיי מ״ל‬
‫יודע לכוון הרוחות להתכוין לבו לאביו שבשמים ואין מר‬ ‫‪/‬־‪:‬ו‪ :‬וס^ק'נן דמרוס חשוך‬
‫כי לכן לשמאלו הוא תמיד ואומר לכל סכל הוא והנה י­‬ ‫‪-,‬ן!‬ ‫נמי״לז וחי׳כ ל‪•:‬׳; לח הי׳‬
‫כך החכס הגדול לשניות ולסכלות ולשגעון ק״ו על ממון‬ ‫‪ -‬דוקח של מור‪ ,‬ממ״נ דחס ינגישו‬
‫גבול שאל יכנס בחזקת חבירו ע״ו ידאי נאמר נבהל לה!‬ ‫‪1‬וכר נמשיהחן והלח מקודס > ‪p‬‬
‫רמיה צידו לכן רבותי הזהרו בזה ואני מבטיח להעוש‬ ‫׳ ! חי! נח! מויר ^נגשייתן‬
‫להוציא מחשבות לפועל ולריק יגיעו והי׳ לא תהי׳ והסיג‬ ‫־וקח ד‪3‬יה מל‪3‬וש לא‪,‬‬
‫וכיוצא בלב איש ישראל לדעתי הוא ביטול תורה אשר י‪:‬‬
‫באופן אחר והוא דחז״ל יפה תלמוד ת ח ה עס דרך א ח‬
‫יומא דלשון עס משמע שדרך ארן הוא עיקר כמ״ש‬ ‫’אשית‬
‫נהפוך הוא שתלמוד תורה הוא עיקר ונ״ל לתרץ דקדוק‬
‫דהנה קהלת אמר טוב אשר תאחז בזה וגס מזה חל ־‬ ‫עסמ״ש נמשל' אל ת‪-‬נע ל ה ע ש‪..‬‬
‫לפרש דקאי אדסמוך ליה שהקדים שס אל תרשע הרבה‬ ‫■ש הי״מ בהקדמש לש■ ( ר ״ י‬
‫אל תנח ידך כמו שהקשה ברבה שס הרבה הוא דלא ל‬ ‫הרנ לש־ שח־ן נעולם ש ‪° . ,‬‬
‫כבר אמרו חכז״ל אוי להס לבריות מעלבונה של תורה‬ ‫והוא טובי ימיס בחורד‬
‫בתרייהו שהרבה בעלי בתיס פנויס ובטלים ממלאכתם‬ ‫ריס ונש־קנ; ‪:‬לוס וכו■ ‪ _ .‬י ; ן !‬
‫וטוב היה להס לישב בטל לגמרי כאחז״ל פסול לעדות ־‪.‬‬ ‫‘‬ ‫להקים עליה קיר שיממוד‬
‫י‬ ‫במקרא ובמשנה ולא בדרך ארן נ״ל הכוונה שהי׳‬ ‫עשויי‬
‫לעדות לפי שאינו עוסקים בישובו של עולס והיינו לא‬ ‫רלד‬ ‫ו‪ 3‬המונס שחלו יהין ‪V-‬‬
‫העושים כן שתים רעות המה עושים דיפה תלמוד תורו‬ ‫הה״ש חל תיגמ להמשיר""‬
‫אין עוסקים בתורה ולא בד״א !ובטוח אני באלה כי אי‬ ‫‪f>P‬א‬
‫לך משוגע וזה״ש >מי ‪ ’ 5‬י‬
‫זה בימי נערותו אס הי׳ שואלים אותו בימי זקנותו הל‬ ‫להחכים ידריס הרונה‬
‫הי׳ צועק ובוכה לשעבר כי תחת אשר היה יוכל בעת כ‬ ‫?ין זהב יאחה ובזה יורן‬
‫עתיו בשטותיס כאלו אשר מטמא נפש האדם והוא‬ ‫אמר ‪:‬הב כי הזהב אינו‬
‫להוכיח את האנשים אשר ילכו בדרך תועה לבלות זמנם‬ ‫־ חשוב כ״נ ולא צריך'‬
‫‪1*7/V‬‬
‫בקהלת טוב לשמוע גערת חכם מחיש שומע שיר כסיליי‬ ‫מה ונקנוח החכמה צ «‪ ' -‬י ת‬
‫ג״ר‪-‬‬ ‫הזהב‪ ,‬י‬
‫׳‬ ‫כמ״ש בב״מ בס׳‬
‫את הכל יפה עשה באתו אלו אמר אחר הבל הבלים‬
‫מימיו ב׳ פרוטות אלא שלמה אמר שנאמר בו ויתן אר‬ ‫י^’ " ׳ י'' ‪-‬י הסושריי״^גל־‬
‫נאה לומר הבל הבלים וכו׳ אלו אחר אמר זה הפס‬ ‫משונט כ״״ל י ״ י ח טור שי׳‪-‬״‪^-‬״ל‬
‫ידעתי כי גדול ד׳ מכל אלקיס הייתי אומר וכו׳ אבל יר‬ ‫ים ומסתכן בניוהן ‪ -‬״;‘ " ' " ' מ ה‬
‫—‬ ‫דז^״»‬ ‫“•■*י• ■״‪-,V‬‬
‫שלא עבדה וכו׳ וכה״ג תוכחה מאיש מוכיח שאין לו יד‬ ‫‪ 1 1‬שלימות ה;שש אנל ר^ ‪ " ' 0‬״ ש‬ ‫׳‬

‫שמוכיח עליהם אין דבריו כשמעין כ״כ לז״א טוב לשמוע‬ ‫רות וזה הנ״אס לנעל'^'‪-‬‬
‫המוכיח הוא איש שומע שיר כסילים שיש לו השגה ג‪:‬‬ ‫י' ו י‬
‫ין הרוחות יכוץ לני לאנת ש כ ר^ י־ כ‬
‫שחוק כסילים הנ״ל וידעתי כי הוא הבל וא״כ זה״ש טוב‬ ‫‪V‬‬ ‫שותל ומנקש מחחר־ס ! ‪y t‬‬
‫אל תנח ידך שתדע ותבין גס מעשה הכסילים כדי שתו‬ ‫יא‬ ‫ר־ס ו;נ ‪:‬ש־ל לשמאלו‬
‫‪,‬‬ ‫_ ___ ‪r .‬‬
‫אס לא ידע מעשה הכסילים על בורי׳ עדיין לא יקבלו‬ ‫ס בביתו הוא נבהל להן•’ '‬
‫־פה דייקא ת״ת עם ד״א היינו בתחילת למודו יעשה מי‬ ‫בר ניס מפרסמים סכלותש א ץ ‪:‬‬
‫כל אלה יעשה תורה עיקר וד״א טפל ויוכיח ללמד דעת‬ ‫לאחדיקן ג ש‬
‫טוב אשר תאחז בזה וכו׳ סתם ולא פירש מה זה ואיז‬ ‫וא דשרוס אסור‬
‫יעשה טפל אבל מדאמר טוב אשר תאחז בזה ודאי מש<‬ ‫וק לא ראה בן לייר מ‪-‬ששי ס‬
‫שאין טוב אלא תורה דאלו על ההיפוך ז״א עיקר‪ .‬לא נ‬ ‫לבו דאדה״ר לא ראה‬
‫מ די ה‬
‫ה מלבוש אחר[‪.‬‬
 ‫דברי‬ ‫‪11‬‬
‫מהרי‪-‬א‬ ‫ברא‪1‬יית‬

‫נר׳ למפורשי התורה דה־ט משוס דפסקינן ‪-‬ח־ע לנרך על המלמש חדש וריי‪.‬״‬
‫דכל הנרכות צריכי׳ להיות עו‪5‬ר לעש־יתן ואח״‪ :‬ילנוש ופסק‪-‬נן דערום אש״‬
‫גס ססקינן דאק מברכין על בגד של עור מטעס צעב״ח וא״נ לפ״ז לא הי׳ ‪I ,‬‬
‫הקב״ה להלביש את הארס מלבוש הראשון כי אס דוקא של עור׳ ע מ״ג דאם‬
‫באיזה מלבוש אחר האיך יכול אדס לברך עליו עובר לעשייתן והלא מ ר ו ד ס‬
‫הי׳ ערוס וערוס אסור לברך ואס ילבוש ואח״כ יכיר אין כאן עובר‬
‫לכן הלביש הקב״ה מלבוש ראשון בגד של עור דוקא דבזה מלבוש ־‬
‫לא צ)‬ ‫לברך ודו״ר!‪.‬‬

‫דרוש לשבה בראשית‬

‫בההלת יו״ד לג תפס לימינו ונו׳ ונ״ל לפרש עפמ״ש נמשל' אל ת־נע ‪-,S‬‬
‫מנינתך מדל וכתנתי פירושו עפמ׳׳ש הר״מ נהק־מה לס׳‬
‫״י‬ ‫לפרש מאמר החכם לולי המשתגעים הי׳ העולם חרג לפי שאי! פט ‪nS‬‬
‫דומה לפגעון האדם שהוא חלוש הנפש ההתרנה והוא עונר ימים נח״‪-‬י‬
‫ומסתכן ננפשו לחיות השדה ופו׳ כדי להרויח דינרים ופשיקנז כלום ו י ו׳‬
‫לב^ות ■לו יסוד על טנור הארן כסיד ואננים כדי להקים עליה קיר שיעמוד י’*’‬
‫רבות והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל נהם לביות נניז ל ׳ ‪,‬‬
‫הגמא היש שטות ושנעון כ‪1‬ה אבל הס סיבה לישוב העולם שר\ו יה!ו ר״\‬
‫מבקשים החכמה נשחת תיקון העולם ונו׳ עש׳יה ווה״ש אל תיגע להעשיר‬
‫ר‪-‬ל להעשיר אחרים כי עי‪-‬ו מבינתך חדל יקראו לך משוגע וזה״ש נמי ג ״ קי‬
‫ימש>‬ ‫נבהל להק חסר יבואנו חסר דיעה ואחז״ל החצה להחכיס‬
‫י פק וסמך מנירז בדרום ושלחן בצפון שנא׳ ומצפון זהב יאחה ובזז יונן ב ר ^‬
‫‪ to‬החכננה_נצל הכסף דייק׳ ולא אמר זהב כי הזהב אינו‬
‫‪ .‬י ׳ מקג‬ ‫החכמה שזה בדרוס וזה בצפון אבל הכסף שאעו חשו‪3‬‬
‫סננן ‪0‬כ לבטל מלימודו יוכל לקנות לו בצל החכמה ולקנות החכמה צר‪-‬ד^יייי‬
‫‪ 0‬ס ‪-‬וק לקיוס הגוף וצריך להוצאה כד סיפוק כמ״ש בב״מ בס׳ הזהב‬
‫^ ׳‬ ‫ויתרון דעת החכמה תחי׳ כעלי' ר״ל שרודף החכמה ולא הזהר‬
‫יתרון ? עת היפוך נבהל להון חסר יבואנו שנקרא משוגע כנ״ל ויתרון עוד שי‪-‬ו<‬
‫תחי׳ בעליה היפוך הרודף אחר הזהב עובר ימיס ומסתכן בנפשו כר״‪v‬‬
‫י יזה׳י‬ ‫הכ׳ וכסף הרבתי להס דייק׳ כסף והוא הצורך לקנין שלימות הנסש‬
‫יי‬ ‫לבעל‬
‫‪ ui‬נכטי‬ ‫הביאם‬ ‫״י׳*׳!׳* וזה‬
‫יי׳•' ‪v‬׳• ^‬ ‫לקבון מותרות‬‫<״_ רדפו י ‪r‬‬ ‫עשו‬
‫וזהב ־־י•‬
‫אלא‪ ,‬״ ‪-- -‬‬ ‫הספיקו א״ע בזה‬
‫•‬
‫י ___‬ ‫יו ח ר ח ור‪.‬יי״\ ר‪*.‬ק״י‪A 1‬‬
‫׳*׳״׳׳גנ רי־?!‬ ‫‪.‬‬
‫ן עעו נ ה ריו‬‫שןץ‬‫י‬ ‫הרוחות‬ ‫לכוין‬
‫׳*•! \‬ ‫יכול‬ ‫שאין‬
‫״י׳י !‬ ‫מי‬ ‫צ״ד‬ ‫‪-‬‬ ‫סי׳‬
‫‪r-‬‬ ‫או״ח‬ ‫בש״ע‬ ‫וקיי״ל‬
‫י‬ ‫עשרס‬
‫אמנס הרוצה להעשיר ולהצפין ואין חושש לחכמה שואל ומבקש מאחריס אי‪-1‬‬
‫נד הצפון וזה״ש לב חכס לימינו הרוצה להחכיס ידריס ולב כסיל לשמאלו ^‬
‫הוא נבהל לרו^ יריצו‬ ‫‪r‬‬
‫ואס״ בביתו‬‫‪.‬ת״״ ‪X.‬‬
‫חדל‪ 1‬יצפין‬‫—‪................ 4‬‬
‫להטשיך שעי״ז כסיל נקרא מבינתך‬
‫בתכליתו רק אנשי מקומו אבל עוברי דרך מעבר ליס מפרסמים סכלות‬ ‫ליתו‬ ‫יודע‬

‫■^^( ]אנזר המסדר עיין בס׳ צ״פ׳ דכועמא מאי הוא דערום אסור לבר‪-‬‬
‫דלבו רואה את ערוה ואסור משוס פסוק לא ראה בך ערוד־‬
‫משא״כ גבי אדס כתיב ויעשו להס חגורות וא״כ לבו דאדה״ר לא ר א ר‬
‫״ ער׳‬ ‫הקב״ה מלבוש •‪J‬אחר[‪.‬‬
‫«‪___- . - V - 41 ....V kk-- 41kk..k‬‬
‫ממילא קשה למה לא הלביש‬
‫יב‬ ‫מהרי״א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫לאחרים לצאת על דרך שהסכל הולך לכו חסר שלחדל מבעה ואומר לכל סכל הוא‬
‫ומשוגע א״י כי ככיתו ניכר הסכל ע״י שיצפין לז״א גס כדרך שהסכל הולך ואעו‬
‫יודע לכוון הרוחות להתכוין לכו לאכיו שכשמיס ואין מקפיד אכל הסכל לכו חסר‬
‫כי לכן לשמאלו הוא תנדד ואומר לכל סכל הוא והנה אס כממון של היתר הפליגו‬
‫כך החכס הגדול לשעות ולסכלות ולשגעון ק״ו על ממון שאינו של יושר כגון השגת‬
‫גבול שאל יכנס כחזקת חכירו ע״; ידאי נאמר נכהל להון חסר יכואנו כי לא יחרוך‬
‫רמיה צירו לכן רכותי הזהרו כ;ה ואני מכעיח להעושיס כן כי לא יעלה כידס‬
‫להוציא מחשכות לפועל ולריק יגיעו ור\׳ לא תר\׳ והסיכה לזה שעולה מחשכה זו‬
‫וכיוצא בלכ איש ישראל לדעתי הוא כיעול תורה אשר יש לפרש עוד קרא שהתחלנו‬
‫כאופן אחר והוא דחז״ל יפה תלמוד תויה עס דרך ארן והקשו תוס׳ ישניס שלהי‬
‫יומא דלשון עס משמע שדרך ארן הוא עיקר כמ״ש כגמ׳ יכמות ע״ז וכאמת‬
‫נהפוך הוא שתלמוד תורה הוא עיקר ^ ונ״ל לתרן דקדוק עוד לשון יפה דנקט תנא‬
‫דהנה קהלת אמר טוב אשר תאחז בזה וגס מזה אל תנח את ידך וכו׳ וקשה‬
‫לפרש דקאי אדסמוך ליה שהקדיס שס אל תרשע הרבה חלילה לומר על זה גס‬
‫אל תנח ידך כמו שהקשה ברבה שם הרבה הוא דלא לרשע עש״ה אבל י״ל דהנה‬
‫אנן דור יתוס מה נענה‬ ‫כבר אמרו חכז״ל אוי להס לבריות מעלבונה של תורה‬
‫בתרייהו שהרבה בעלי בתים פנוים ובטלים ממלאכתם צוחקים בצחוק קארטען‬
‫וטוב היה להם לישב בטל לגמרי כאחז״ל פסול לעדות הי׳ והיינו בימיהם שאינו‬
‫במקרא ובמשנה ולא בדרך ארן נ״ל הכוונה שהי׳ משחקים בקובי׳ שפסולים‬
‫לעדות לפי שאינו עוסקים בישובו של עולם והיינו לא בדרך ארן שאז״ל ואס כן‬
‫העושים כן שתים רעות המה עושים דיפה תלמוד תורה עם ד״א והמשחקים הנ״ל‬
‫אין עוסקים בתורה ולא בד״א ]ובטוח אני כאלה כי איש כזה אשר הי׳ ניסה בשחוק‬
‫זה בימי נערותו אס הי׳ שואלים אותו בימיזקנותו האס אינו מתחרט ע״ז בודאי‬
‫הי׳ צועק ובוכה לשעבר כי תחת אשר היה יוכל בעת כזאת לעסוק בד״ת הי׳ מבלה‬
‫עתיו בשטותים' כאלו אשר מטמא נפש האדם והוא בעצמו הי׳ יצא בחרב חדה‬
‫להוכיח את האנשים אשר ילכו בדרך תועה לבלות זמנס בשחוק הלזו[ וז״כ שהע״ה‬
‫בקהלת טוב לשמוע גערת חכס מאיש שומע שיר כסילים עפמ״ש במד׳ קהלת בס׳‬
‫את הכל יפה עשה באתו אלו אמר אחר הבל הבלים הייתי אומר זה שלא קנה‬
‫מימיו ב׳ פרוטות אלא שלמה אמר שנאמר בו ויתן את הכסך כאבנים וכו׳ לזה‬
‫נאה לומר הבל הבלים וכו׳ אלו אחר אמר זה הפסוק מן חכמי האומות עתה‬
‫ידעתי כי גדול ד׳ מכל אלקיס הייתי אומר וכו׳ אבל יתרו שלא הניח ע״ז שבעולם‬
‫שלא עבדה וכו׳ וכה״ג תוכחה מאיש מוכיח שאין לו ידיעה והשגה מאותן הדברים‬
‫שמוכיח עליהם אין דבריו נשמעין כ״כ לז״א טוב לשמוע גערת חכם מאיש ר״ל אס‬
‫המוכיח הוא איש שומע שיר כסילים שיש לו השגה גם בזה וא״כ גס אני שומע‬
‫שחוק כסילים הנ״ל וידעתי כי הוא הבל וא״כ זה״ש טוב אשר תאחז בזה וגס מזה‬
‫אל תנח ידך שתדע ותבין גס מעשה הכסילים כדי שתוכל לברר סכלותם אמנם‬
‫אס לא ידע מעשה הכסילים על בורי׳ עדיין לא יקבלו ממנו התוכחה לז״א רק‬
‫•פה דייקא ת״ת עם ד״א היינו בתחילת למודו יעשה עיקר לז״א ואחר שידע וניסה‬
‫כל אלה יעשה תורה עיקר וד״א טפל ויוכיח ללמד דעת את העם והנה בפ׳ הנ״ל‬
‫טוב אשר תאחז בזה וכו׳ סתם ולא פירש מה זה ואיזהו מה יעשה עיקר ואיזה‬
‫יעשה טפל אבל מדאמר טוב אשי תאחז בזה ודאי משמע דתלמוד תורה עיקר‬
‫שאין טוב אלא תורה דאלו על ההיפוך ז״א עיקר‪ ,‬לא נאמר בו טוב רק יסה ת״ת‬
‫וכו׳‬
 ‫מהרי־א‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬
‫רג‪-‬ל ‪-‬יי ^‬
‫‪-‬הוא לימע‪,‬‬ ‫דמרא היג‬
‫לעיהר רישאח דקרח‬
‫‪1‬‬ ‫‪-‬וכו׳ כג> ווה׳ש לכ חכם לימיט אותו‬

‫הירד אק הוא הפסל שהתורה נקגית נמיפוט דיו אח ’’וכרל^‬

‫לל‪ .‬כמש ו מ תכויו מ ס‬ ‫ס‬
‫הסתות‪-‬פה א־ כיוס ״‬ ‫גיוס השנת קודש‬
‫בשנתיח י'י־ט ואפי׳ נשנת של סול וכני תמהו ט יניס ולי?כיט"^מ?^‬
‫תזית נס׳ כיס הי׳ וכו׳ כ״מ שהשרה הקנ״ה תורתו השרה ש‪,?,‬״ ״‪ 2‬׳ א'׳‬
‫הייו‬ ‫‪I‬‬ ‫אין ושמים קורס פל האק ואת׳׳כ השמים וננמ׳^רכו״‬
‫‪=!21‬״ ‪2‬י‘ י ו אמרו ומג•״ ‪P‬‬ ‫א׳ יושג ופוסק נתורה ששכינה פמו שגא‪,‬‬
‫גווהי ית״ס נקיא שנת לפי שנס נס^ יש ^ו ושמר ‪^ I t -‬י׳ =״' יהי׳‬
‫תה״ש ואפי׳ נשנת של איל לא ז!יי שטייי ש״' שמהתורה מ‪-:‬ש ע׳״^סד ’ ' י ״‬

‫׳י׳־׳^ ״ע* !^ו• שחסי׳ בגנות חהכ׳ שכעה שרוי ‪5‬חורי'י‬ ‫״״י״‬
‫‪ -‬ת׳יגנוגי‬ ‫וקראת לשבת עונג‪.^3! ,‬‬
‫י’ ל תוי‬ ‫למים מה מיס מכסים פחתה של ים כר דנרי תורה מיתי‬
‫שנא׳ פל כל סשפיס תכסה אהנה פ׳׳ש הרי שתורה נקראת א*נר^'‪ 2'1'2‬״' 'שי)‬
‫וכו׳ אס אהנה כתפנוניס ר״ל אם נ‪1‬מן התפ״ג‪ r ’ ^,‬״ ״ ״;ייי לז*א מה ‪,p,‬‬
‫נתורה שנקרא אהנה ופיין מ׳׳ש נמ״א פי׳ ירני י י יי ״ "״ ייו״ש עו״ר‪.‬‬
‫שמחה אכילה ושתיה פוסקים נדנרי תפלות ופגנות "ולא"כ! אנתמ^לא"'" ==*״^‪1‬‬
‫״ישק״‬ ‫נחת שירות ותשנסות ניוס השנת כמ׳ש נמנילה ״נ‬
‫”‪ P‬״ ״ייא פ׳׳י אכילה ושתיה כמ״ש ואכל ושנפ ודשז והי׳ ‪ %‬ואכ^‘ ''' ילס‬
‫‪.‬ש לה‪ °‬לי א מה יפית וכו׳ שאהנה זו תורה ואהנת ד׳ נתפנונים ‪.-5‬יש?ע(‬
‫‪ .‬ט שקהשי סהיי? זה נזמירות של שנת ואילו היינו משמרים שנת ‪?:‬־■•ת יכ«‬
‫לסחור ■כלל למכור משקה לפכו׳׳ס ולנרום איסור הוצאה מרשות לרשיה ״''’*י ‪A1‬‬
‫פ להנמחשנה לשוס אדם להשינ ננול ולכנוס לרשותם ומכ׳ש מ‪^.‬״‪^-‬״ ‪ =2‬כא י ״‬
‫שלום ייאי לא טינו נטל א׳ לחכייו אשי ליעתי יש פרש נזה י ; ‪ :‬״ י י י אנד״י‬
‫מורי ה׳ ורנ שלום נניך וכו׳ ו׳ פוז לפמו יתן וכו׳ ונקריס ' ‪ \ in fc‬־ ׳ ‪W5‬‬
‫הן‬ ‫‪ ,‬ם ל‪,-‬ש נה ‪p.v‬‬ ‫ונו׳ תנה הו‪ -,,‬ג‪^,‬‬
‫הווך וכו׳ זה היה פפנת מה״ש נמתן תורה ומאמר מה א■״ ^‪’ V?,; 0‬י תנ ^‬
‫׳ ׳} י׳ו א_מ‪/‬שזה ‪g ,p‬‬ ‫פפנת ופצת מה־ש נשפת הנריאה כשהמגי‪.,‬‬
‫וכ&‬ ‫וא״כ תמוה המשך הפסוקים ויונן ואיתא ננמי הוא כרש״י נ^ת‪.‬״‬
‫התורה שנק׳ ראשית וכני הקשתי לשאול נמ‪/‬א יפת נ^ י=ג י?‪.‬״‪2‬י' י״׳ ’אג■‬
‫כתב ויפ שמיס וכו׳ ונשפלות ידם ‪T‬ל‪a‬הניתפ׳׳־שנשתפ‪V‬ישראל‪^•■?,‬מתי^״קרי‬
‫ה׳פ יולף הנית נם פנים נפפו מיס ‪3‬כ״ל והיפ‪-‬ת מג^ הפ?סתא ^ ״ ?” ״׳יקי‬
‫לס ני הושוו כולם נאנודה אתת ויתנו שם ישיאל אץ כתינ כא׳ אלא ויחו וי«‬
‫הקנ״ה השרה כולה שלום ואני מתנה לאומה שאוהנת שלום והק׳ היפ״ת למי•^®*‬
‫“ ־ « ״ ו י י ־ י־י »»‬ ‫‪S‬‬
‫ועוד ק> דבמ‪ T‬ס תרו דרשו ק ההר בזכות אבות ובגמ* ביצה אמרו מסיי ‪r 5‬‬
‫פז! וא׳־כ הדנרים סותרים זאיז וי׳ל להק נאוס! שכל דנרי תכמים קיימים‬
‫נסנהדרק **''‬
‫יג‬ ‫מהרי״א‬ ‫בראש־ת‬ ‫דברי‬
‫בסנהדרין ל״ח אר״ו א*ר נשטה שניקש הקנ״ה לברוא את הא־ס נרא כס א' של‬
‫מה״ש א“< לרנוננם נטשה ארס נצלמיגו אמרו לפניו רנש״ט מה אנוש ונוי הושיט‬
‫חנכעו הקנעה בעיהס ושרפם ואגרה וו תמוה להבין ודל פירושו עפמ״ש בבראשית‬
‫רבה פרשה רס״ג א״ר סימן בשטה שבאה הקב״ה לברוא את ארס הראשון נטשו‬
‫מה״ש כיתין ניתין מהם אמרו אל יברא ויו׳ הה״ד חסד ואמת נפגכו ונו׳ שלום‬
‫אמר א‪ .‬יברח דנולא קטטה וכו׳ טש״ה ובמ״ר פרשת כי השא וז״ל דכת מלאכי‬
‫השנוס נקראו כך ט״ש שהס נבראו מאש ומיס כמו שאמר שמיס אש ומיס שהם‬
‫מתנגדיס וב׳ הפכיס והקב״ה טושה שלוס במרומיו כמ״ש במס׳ סופרים ט״ז מיכאל‬
‫מיס וגבריאל שר של אש וכו׳ הכי נמי כלי ספק אותן מלאכי השלוס הן‬ ‫ע^ר‬
‫מאש ומיס נכן נקראו בשס זה שלוס ואס כן בד ס אותי כת שאמרו בגמ׳ הדל‬
‫מה אנוש וכו׳ הוא אותו הכת דאית׳ במד׳ שלוס המרו אל יברא דנולי׳ קטייא‬
‫והיינו ט״י ששאלו תחילה להקב‪/‬ה מה מטשיו אי׳ל הקב״ה ‪ “P‬וכך וכו׳ וכמ״ש מ מ'‬
‫ומזה^ידטו דכולי׳ קטטה והס מלאכי השלוס ובטטנתס מה אנוש וכו׳ משמט כאלו‬
‫ה׳ץ ‪-‬נ״‪/‬מס טושיס שלוס ביניהם ובהמת זה ה*נו אלא דהקב״ה שהוא בראם טושה‬
‫בטולס גביבני אדס ולא‬ ‫שנוס במרומיו ^כנ״ל וא״כ הוא יכול גס כן לטשות שלוס‬
‫השיב^ כהיגן ולכן הושיט אנבט קטנה ביניהם דייקא והפריד חבורס מאש ומיס‬
‫שהםשלוםהכל‬ ‫אנלס‬ ‫ו^ר^^ ^י גס האש אוכלה אש ושורפם נהורות כי גס‬
‫בר׳גו יתברך הוא טושה שנוס וברנונו הין שנוס דנשרפו ויכול גס כן לברוא האדס‬
‫ונשוס שנוס ביניהם ואס כן בל״ס המלאכים שקטרגו גבי מתן תורה נמי מלאכי‬
‫ה‪ u‬ד ס היו ^וטטנו אותו טטנה ממש כיון דתורה כולה שלום וכל נתיבותיה שלוס תנה‬
‫קטטה כמו‬ ‫הודך טג השמים דייקה אש ומיס ושלום ביניהם משא״כ הטולס כולו‬
‫שהמר כת שניס בשטת הבריהה ואס כן והו המשך הפסוק ז׳ תנה הודך טל‬
‫ה״מיס וכו׳ מה הנוש כי תזכרנו וכו׳ דכולו קטטה כקטרג בשטת הבריאה ואמרו­‬
‫"' נכבוד ד׳ הודך והשריך כמ׳ש במדרש הזית בפ׳ כרס היה וכו׳ אמנס כן הרי‬
‫באמת הי׳ שלום בישראל באותו זמן כמ׳יש במדרש הדל וזכו שפיר לקבלת התורה‬
‫'■‪ V '.‬הה ו ג!^ורו שנ הקב״ה גס ט׳יי שנתן התורה שהיה שלום לישראל שהס ג״כ‬
‫שנוס כנד השמיס _וזה״ש הודו טל ארן ושמיס דייקא וכדסייס במדרש הזית הדל‬
‫וזה״ש ברחשית ברא _וכו׳ אך דכולו קטטה מ״מ בשביל התורה דייקא מאותו טטס‬
‫שניתנה^ תורה טנ הקרן דאיכא נמי טטנה זו בטנמה התורה שלום והטולס קטטה‬
‫ו ט ד ^ נפי שהיה שנוס בןשרתל וא״כ בשביל ה״ט בשכיל ישראל שהס שלוס נברא‬
‫הטונס וח״כ טיקר נתינת^ תורה נישראל בל״ס גס מטטס אחדי‪-‬היה כמי״ש במדרש‬
‫ובגמ׳ הדנ הבנ אמר בטננתיס ט״ש השלוס כתי׳ ויט שמיס וירד שמיס דייקא אש‬
‫ומיס שטי׳י׳ז טטנו מה״ש תנה הודך טל השמיס כדל שט״י השלוס הוא הודך ואשורך‬
‫וכיון שהיה שנוס כתרן ויט _שמיס וירד השרה שכינתו בארן אצל התורה דנתן‬
‫הודו טג ארן ושמיס קודס ט‪ .‬תרן וכמ״ש במ׳ הזית בפ׳ כרס היה וכו׳ כדל‬
‫ודו״ק‪.‬‬

‫ועתה נ״ל לתרץ קושי׳ הנ״ל טל המדרש שאמר ט״י השלום זכו לתורה ובגמרא‬
‫ביצה אמרו לא נתנה תורה לישראל אלא לפי שהן טזין ואלמלא נתנה תורה‬
‫כ שראל לא היה אומה ולשון יכונין לפמוד בסניהס ודל בדקדוק לשק המדרש‬
‫שנתפצלו מלחכות במחלוקת הלשק מלחנות מיותר והול״ל רק שנתפצלו במחלוקת״‬
‫ונ״צ כי מהידוט שדרך להנצחון את המלחמה אי אפשר אלא פ״י שיש שלום אצל‬
‫צד י‬
 ‫מהרישא‬ ‫בראשית‬ ‫דברי‬ ‫‪13‬‬

‫צד המטרנה של המלחמה והס באגודה אחת אבל אס הס בטצמם אינם באחדות‬
‫אלא איש את רטהו יטזוב אז א״א לנצח המלחמה לצד שכנגדו בדרך הטבט ולז״א‬
‫כי תצא למלחמה בלשון יחיד ציון שצריך לאחדות וכן גס בלא מלחמה וכל אחד‬
‫יושב בביתו צריך להיות שלוס ואז אינו צריך לירא מפני האויב׳ ובישראל הי׳‬
‫ב׳ מטלות מטלה אחת שהיה שלוס ביניהס גס בביתס אף שלא הי׳ מלחמה טס‬
‫אויביהם ולא יצאו לפני אויב גס אז הי׳ שלוס בינותם ומטלה הב׳ שהי׳ טזין תקיסין‬
‫וגבוריס‪ ,‬ט״כ אס לא הי׳ שלום ביניהם לא הי׳ יכולים לנצח את אוה״ט אף שהיו‬
‫ולז״א ט״י שנתטצלו מלחנות דייק׳‬ ‫טזיס וגבוריס כי טיקר במלחמה השלום ואחדות‬
‫אף בשטת חניי׳ במחלוקת וכיון שהיו באגודה אחת והיו ג״כ טזין לא היו יכולין כל‬
‫האוה״ט לטמוד בפניהם ט״כ נתן הקב״ה התורה לישראל ויס כמיס וירד דייקא ה״נן‬
‫לפי שרב שלום ברך בטצלתיס ימך המקרה וכן אמר ד׳ טוז לטמו יתן לטמו דייקא‬
‫וד׳ דייקא הוא בטצמו ה״ט לפי שד׳ יברך את טמו בשלום וטי״ז טוז לטמו הי׳ ג״כ‬
‫מזין ביותר לכן ויט שמיס־ וירד‪.‬‬

‫סוף קהלת סוף דבר הכל נשמט את אלקיס ירא וכו׳ כי זהכל האדס וכף‬
‫ויובן כי כבוד יש טל תרי אנפין יש כבוד שמכבד לחבירו ממש ו‪ 3‬׳ שמנבדו‬
‫בפניו ולא בלב שלם ואמרו רז״ל איזהו בןטוה״ב כל שמקלסין אותו אחר מיטתו‬
‫שהי׳ צדיק קול המון כקול שד ידוט שהוא בן טוה״ב ואמרם אחר מיטתו דוקא‬
‫משוס דבחייו אין ראיה מקילוס שמקלסין אותו כי יכול להיות שאינו בלב שלם רק‬
‫חונפין אבל כל שמת ודאי הקילוס בשלימות שאינו מצפה לתשלום גמול זה״ש דוד‬
‫כי נפשו־ בחייו יברך ויודוך כי תטיב לך כי מי שמקלסין אותו בחייו אמר בלשון‬
‫שמברכו בחייו יכול להיות ויודוך הודאה שלך אינו בשלימות רק בשביל'כי‬ ‫נוכח‬
‫תטיב לך והנה בטדוס המטידין ג׳ כיתות בשני חזקה אית׳ בגמ׳ כי מעידין כל כ ע‬
‫טל שנה א׳ וכדומה וכן טל שני שטרות ב׳ כתות כל כת טל שטרה א׳ לא מהני‬
‫כתיב יקום דבר ולא חצי דבר דדבר סתם הוא פירושו שלם והדמיון הוא למה‬
‫שזכרנו כי הקילוס בחייו הוא אינו בשלימות ולא בלבו ולא ה י יי! יילי דהר אכל‬
‫הכל נשמט בסוסו אחר מי ת תן‬ ‫אחר מותו מקרא דבר שלם לכך אמר סוף דבר‬
‫כשאומר טליו את אלקיס ירא ונו׳ ני זהו כל האדס‬ ‫מקרי דבר שהכל נשמט‬
‫בשלימות משבח אותו משא״כ בחייו הוא א׳ בפה וא׳ בלב א״נ הקילוס אינו טל כל‬
‫האדה ודו״ק‪.‬‬

‫דרוש לסיום מסכת יבמות‬

‫מעניג׳ דסרר־ ב ר א שי ת‪:‬‬

‫ולא אמנט מן הטוב להציט כאן מה שאמר א״ז הגאון ז״ל לסיומא מ סנ׳ יבמות‬
‫וזל״ה מה שאמרתי בסיומא דמס׳ יבמות הנה ז״ל ספר הון טשיר שלהי‬
‫מכלתין יבמות מתחיל בחי״ת ומסיים בוא״ו והחי״ת רומז לשמנה הנמצאים יחד בטת‬
‫החליצה שלשה דיינים וטור שניס כמו שאמר הרב במקומו והנחלן והחולצת ורוח‬
‫המת הקשור בה כמ״ש חכמי האמת והוי״ו רומז למצות יבוס שטל ידו נפש המת‬
‫כמ״ש‬ ‫מתגלגל ובא לטוה״ז הנטשה בששת ימיס וכו׳ וטוד סוד הגלגולבוי״ו רמוז‬
‫משוס דבזמן‬ ‫חכמי האמת ונרמז בתחילת מצות חליצה אטפ״י שמצות יבוס קודס‬
‫חבור המשנה כבר לא היו מבוונין טל שס מצוה כדתנן בפי׳ ולכן מצות חליצה‬
‫קודמת‬
 ‫מהרי״א‬ ‫סיום מ סכ ת׳ י ב מו ת‬ ‫דברי‬
‫קודמת טכ״ל ודפח״ח — ולענ״ד ל ד דרנו זה עדיפא י״ל טפ״י סודות הש״ס דש‬
‫מכלתין דף ג׳ ט״א דפריך מן היבוס ומן החליצה נ״ל כוונת המקשה אי משוס‬
‫דינוס היא מוקדס בפסוק אי משוס דשס המסכתא הא נקרא יכמות ומשני‬
‫אנא שאול הוא דאמר מצות חליצה קודמת למצות יבוס הרי בהדיא דטיכ סתס‬
‫התנא ריש מכלתין כא״ש דננצות חליצה קודמת ומה״ט גופא נ״ל גס מלנד מספר‬
‫שמנה הנמצאים נשמת חליצה פתח כאות חי״ת כנ״ל אלא דאות ח׳ בר״ת חליצה‬
‫וטשרה היא מספר אות י׳ דר״ת ינוס לנן פתח המס׳ חמש טשרה יי ינוס‬
‫לרמז חליצה קודם ליכוס משרה י׳ יכוס כנ״ל טפי״ד הג׳ כטל הון טשיר הנ״ל —‬
‫ולטנ״ד נראה טפ״י הידוט דאות וי״ו היא אות חייס כדאיתא כראשית רכה וישם‬
‫ה׳ לקין אות אות וי״ו נתב לו טל מצחו לבלתי הכות אותו וכו׳ ומה״ט במזמור‬
‫תהליס סי׳ כ״ה לדוד אליך ה׳ נפשי אשא השמיט דוד המט״ה אות וי״ו מסידור‬
‫אלפא ביתא שצריך לאמרו ב מ ד ר ת הנפש ואות וי״ו הוא האות חייס ולכן‬
‫האחרונים הניחוהו מלאומרו בתחנון בנדלת אפיס כמ״ש הב״י באו״ח כשי׳ ק׳‬
‫בשס הזוהר׳ ואיתא בילקוט חקת לא הנחש ממית אלא החטא ממית וכן במס׳‬
‫שבת דף נ״ה אז״ל אין מיתה בלא חטא וצלה״ב מ״ש נחש דנקטו לא הנחש ממית‬
‫הרי המיתה שלא ט״י נחש נמי ט״י החטא היא הסיבה כנ״ל ואיתא במחז״ל‬
‫בחולין ארס נחש בין שיניו היא טומד אף שכן הוא כפשוטו כמו ארס ארי‬
‫בזנבו וכו׳ וכיו״ב ^טכ״ז רמז י׳׳ב בצחות לשונם לטנ״ד — שמטתי אח״כ בשס‬
‫מהר״ש אושטרפאלי זצל״ה טפמ׳׳ש במס׳ ב״ב בפ״ק הוא היצה״ר הוא השטן הוא‬
‫מלאך המות יורד ומסית טולה ומסטץ יורד ונוטל נשמה — וידוט כי הנחש הוא‬
‫השטן — והנה אמצט אות של נח״ש היא חי״ת ותחילתו וסופו היא אותיות‬
‫ש״ן — ואמצטית של שטן היא טי״ת ותחילתו וסופו היא ג״כ אותיות ש״ן —‬
‫שאז״ל אק הנחש‬ ‫ושטן וטח‬ ‫נמצא אותיות ח״ט בין ב׳ פטנדס ש״ן של נח״ש‬
‫היינו ארס נחש שהיא ממית היא‬ ‫ממית אלא החטא ממית שאין מיתה בלא חטא‬
‫של נח״ש ושט״ן‪,‬‬ ‫ש״ן הנ״ל‬ ‫החטא בין שיניו היא טומד היינו בין ב׳ פטמים‬
‫א״כ אות ח׳ רומז טל המיתה כמ״ש בפ׳ חטא משפט מות כי אין מיתה בלא‬
‫כלים א״ר יוסי אשדך כלים‬ ‫חטא והיא ארס נחש שממית כנ״ל׳ ובסוף מס׳‬
‫שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה כמו כן אנחנו אומרים להיות כל המס׳ יבמות‬
‫רובה מיירי מטסני מיתה מה״ט התחיל המס׳ באות חי״ת אית רומז המיתה‬
‫וסיים באות וי״ו אות החיים חמ״ש וכו׳ ביד״ו אשריך יבמות שנכנסת בחטא במיתה‬
‫ויצאת בחיים וש״ת שהיה בידו טן חיים היא ואות חי*ס הוי״ו כנ״ל‪.‬‬

‫ע ו ד נ״ל כוונת ר ד ב־ה שהתחיל מסכת זו בחמש וסיים בידו טפ״י הכלל שויתי‬
‫ה׳ לנגדי תמ ד וכת"‪ :‬בכי דדדך דטהו ובכל טניניס וטסקיס שבטולס‬
‫שאדם עוסק ולומד ראוי ומחרב נזכור ונרמז טל ד׳ ית״ש בתחילה ובסוף וכמ״ש‬
‫יעקב והיה ה׳ לי לאנרךס ודי ש״‘ מתחילה וטד סוף׳ וכן רבי שנה משנתו מס׳‬
‫זו רצה לרמז טל שם ה ‪ 1‬נס ד׳ ב״‪ :‬נ‪:‬טיץ סופה בתחילתו והנה תוס׳ ריש קדושין‬
‫הרגישו וז״ל וכן בכמה מקומות גבי חיש ואשה קתני בה״א כמו האשה שהלכה‬
‫יבמית קי״ד האשה ש~^ך בטנה שם ד׳ פ״ז האשה שנתארמלה כתובות ס״ב וכו׳‬
‫ט‪:‬״נ ותמוה למה שבקו תוס׳ מלהביא ג״כ מר״פ האשה בתרא דיבמות קי׳׳ט‬
‫דהכס‪ ,‬אבל אס יש טטס ידוט טל שהתחיל רבי פרק זה בה״א האשה וכו׳‬
‫ניחר! דשבקו התוס׳ מלהביא מכאן׳ א״כ מבואר כי ידוט טיקר השם היא ג׳‬
‫אותיות •‬
 ‫מהדיא‬ ‫סיום מסכת׳ י ב מו ת‬ ‫דברי*‬ ‫‪u‬‬

‫אותיות י׳ ה״ ו׳ כי ה״א האחרונה היא כפולה׳ א״כ סחה חמש פשרה‬

‫ממסר י״ה וחותם ביד״ו הרי יה״ו הוא אותיות עיקר השם הפצס לבד ולהשצי י‬
‫ו״ו׳ הייאן‬ ‫גם את ה׳ האחרונה שיהי׳ השם שלם התחיל פרק האחיח‬
‫י‬ ‫האשה בתרא דייקא היינו ה״א האחרונה דשס הוי׳ ב״ה ודאי ‪ - -‬לכן‬
‫ואמר סדרן עלך האש״ה בתרא ה״א האחרונה דשם הו״י ב״ה וסניקא לה ל ע י \‪.‬‬

‫'''^'י״ו י״^ וס״י* או תיר‬ ‫בו״ה ניד״ו האשה בתרא גס נ״ל תחילה •וסוף‬
‫ד ‪iTA‬‬ ‫׳׳ס״ג״ו״ש היא ונשאר אותיות אמצעיות מי״ד עי׳ מאורי אור אות ח׳ הכוש‬
‫מלכות פמהון בתפילין של יד פארך חבוש עליך ונו׳ ודףק‪.‬‬

‫ו ע פ ״י האמור מובן היעב נועם למה"סיים ר׳ אשי מסדר הש״ס מסכת זו א ‪, -‬‬
‫אר״ח ת״ח מרבים שלו׳ בעולם שנא׳ וכו׳ ומהרש״א בחא״ג הרגיש ש א * ' '‬
‫מסכתות מסיימים בש״ס בזה המאמר מס׳ ברכות ומס׳ נזיר ומס׳ כריתות‬
‫מס״ יבמות ע״ש ונ״ל ליתן טעם לזה לפי דליך הא דת״ח מרבים שלן׳‬
‫מקרא זה וכל בניך לימודי ה׳ וכו׳ א״ת בניך וכו׳ ותיבת ״ב״נ״י״ך‬
‫ארגמ מסכתות אלו ״ברכות ״נדר ״יבמות ״כריתות כנ״ל וכאן בשלהי י‪ 3‬ןןן‬
‫לית} י טעם לשבח עדיפא עפימ״ש הר״ע ספורני ר״פ פנחס וז״ל את ^‬
‫שלו׳ ממלאך המות כענין עושה שלו׳ במרומיו וכו׳ כי אמנם ההפסד לא‬
‫אלא בסיבת התנגדות ההפכיים וזה אמנם נתקיים בפנחס שהאריך ימיס‬
‫ריכי‬ ‫מאוד מכל אנשי דורו עד שהיה הוא משמש במשכן שילה בזמן סלגש‬
‫יע!‬ ‫וכ״ש אס הי׳ בזמן יפתח שכתב למלך בני עמון וכו׳ וכבר ספרו ז״ל‬
‫לא רצה ללכת אז אצל יפתח וכו׳ וכ״ש לדברי האומר אליה׳ זה פנחס והוא‬
‫חי וקייס וכו׳ עכ״ל — והכוונה כי סיבת המות היא ע״י התנגדות ה ‪ 4‬על־‬
‫ארבע יסודות שבאדם אינם בשלום יחדיו במזג השוה שמהם באים חרבע יש?‪,.‬‬
‫”י־ר‪1‬‬ ‫על‬ ‫וליחות מרה שחורה ירוקה ארומה לבנה ובהתגברות ■א׳‬
‫יז כי‪,‬‬ ‫כל הגוף נ פ סי ונתפרדו כל ארבע יסודות ההרכבה — וזה‬
‫^'יכתי‬
‫הססוק בריתי היתה אתו החיים והשלו׳ ירצה במ״ש הקב״ה לפנחס ונישרו ‪? -‬ו‪>'.‬‬
‫שלו׳ היא החיים שלו׳ ממ״ה דפנחס זה אליה׳ ש'חי׳ לעולם ולסי ‪:‬ש*וס‬
‫כאן בלשון כדיני נפשות דמי׳ וקרא כתיב אל תעמוד בדבר רע נה רצה‬
‫^ ‪P‬־‬ ‫בפורעניות לכן סייס בדבר טוב במאמר הנ״ל ודוקא במאמר הזה‬
‫המסב׳• וכל המסכ׳ מיירי בענייני רניתה כיון רבי לסייס המשנה ונחתמה‬
‫וי״ו ביד״ו אות החיים כאמור מה״ט כיון ר׳ אשי ג״כ לס'יס הנמ׳ ולחתננה‬
‫הוא סיבת החיים היפך הסיום כדיני נפשות ומיא אמר ר״א אר״ח ת״ח" ג ש ל ו‬
‫מ ר ^‪.‬‬
‫שלום וכו׳ על שם הפסוק בריתי את החיים והשלו׳ כנ״ל ועוד הארכתי בזה‬
‫^‬ ‫די בזה — עיי׳ במהרי״א אה״ע ס*׳ קנ״ה‪.‬‬

‫רת‬
‫דע״כ מסיים מסכ׳‬ ‫]א״ה ולהוסיף נופך על מ״ש קדושת א״ז ז״ל נראה‬
‫יג מ ר‪,‬‬
‫עם המרדס ועס ד*‪-‬״ ׳‬ ‫במאמר■ הנ״ל דהמצות יבוס היא לעשות שלום‬
‫־*'י י׳^יי‬
‫ויהי׳ מריבה וקטטה‬ ‫עם החיים שלא ירשו אחרים וזרים את נחלת המת‬
‫דלג‪,‬‬
‫לאנצויי ונס גורס‬ ‫אמרו וראה בניס לבניך שלום על ישראל דלא אתי‬
‫בו יבוא^ שלום י נו ת ^‬ ‫לנסש המת שאין לו מנוחה אבל אחר היבוס נתקיים‬
‫י' מ ס ע ס ד‪.‬‬ ‫משכבותיו — ולפמ״ש כ״ק הג׳ א״ז הג׳• זצ״ל שתיבת בנ'״ו‬
‫״ני ^י ת י‬
‫טו‬ ‫מהרי״א‬ ‫‪m‬‬ ‫דברי‬
‫פרשת נח‬
‫במסורה ו׳ פסוקים של ה׳ תיכות סמוכות מ ס אותרת כל אחד מהן‪ ,‬א[‬
‫נח את שס את חס‪ ,‬ב[ כי גס זה לך בן‪ ,‬ג[ כי יד טל' כס יה‪,‬‬
‫ד[ טל כןלא בא אל שלחן המלך‪ ,‬ה[ גס לי גס לך לא יהיה‪ ,‬ו[ אץזה כי אס‬
‫כי הוא כטץ ויכוח היצה״ר‪ .‬עם‬ ‫רע לב‪ ,‬ונר׳ דאית׳ באלשיך סי׳ שיהי׳ הרמז‬
‫היצה״ט כי הינה״ר אומר לאדם נח את שס לומר עשה נחת רוח בין את שם‬
‫הוא יצרהטוב בטל שם טוב וגס את חס הוא יצה״ר שבחטא יתחמם תן חלק‬
‫לזה וגס לזה‪ ,‬ואל תחוש מהרעה הבאה עלך מהטון‪ ,‬כי גם אל תיראי כי גם‬
‫זה לך בן‪ ,‬כי גס העץ שהוא אויב נעשה לפעמים בן ע״י תשובה כשהיא‬
‫מאהבה וזדונות נעשיס כזכיות כמאמר ביומא דך ס״ו ואל תחוש שמא לא תוכל‬
‫נגד יצרך‪ ,‬כי הלא יד מל כס יה נשבע להיות מלחמה לד׳ בעמלק הוא יצה״ר‬
‫כי סרו של עמלק הוא סמא״ל הוא יצה״ר כי ה׳ ילחם לך עס היצה״ר עד תשוב‬
‫בתשובה להסך הזדון לזכות‪ ,‬משיב היצה״ט ואומר שאל יעשה האדם כן שמובוא‬
‫בכונה שישוב אח״כ על כן לא בא אל שולחן המלך בג״ע כי האומר אחטא ואשוב‬
‫אין מספיקין בידו לעשות תשובה‪ ,‬משיב יצה״ר ואומר גס לי גס לך לא יהי׳ שלא‬
‫יתעסק לא במצות עשה ולא במצות לא תעשה ולא יקניט לא את היצ״ט ולא את‬
‫מעשות טוב‬ ‫היצה״ר‪ ,‬משיב היצ״ט ואומר אין זה כי אס רע לב כיהיות בטל‬
‫ומעשות רע לעון יחשב כי הוא עשות רצון היצה״ר וזהו אין זה כי אם רע לב‬
‫כלומר אין זה בלתי עשות רצון זה ולא רצון זה‪ ,‬כי אס רע לב הוא עשות‬
‫לפרש דהנה איתא‬ ‫רצון היצה״ר ועצתו‪ ,‬כי שומר נפשו ירחק ממנו — ונראה‬
‫במדרש לעולם יהי׳ דעתו של אדס מעורבת עס הבריות ואיתא באבות דר״נ‬
‫דאסי׳ עס הרשעים יהי׳ דעתן של צדיקים מעורבת כדי שיהי׳ דבריהם נשמעים‬
‫בעיניהם ויחזרו למוטב ואמרו חכז״ל את הנפש אשר עשו בחרן מכאן הלומד‬
‫את בן חבירו תורה נחשב כאלו ילדו וא״כ לסי״ז אפשר שגס הרשע יכול להיות‬
‫בן אס מחדרו למוטב‪ ,‬א״כ קשה מ״מ נשבע השי״ת שימחה את עמלק הלא‬
‫גס את הרשעי׳ יכולי׳ להחזירם למוטב‪ ,‬אבל נראה דיש חילוק שיש רשע שהוא‬
‫רע לשמים וטוב לבריות ויש רשע רע לשמים ויש רשע רע לשמים ורע לבריות‬
‫ולזה אי אפשר להדריכו לדרך ישרה ועס איש כזה אין צורך לאדם לדבר עמו‬
‫שלא ילמד ממעשיו הרעים וידוע שעמלק הי׳ ג״כ רע לשמים ורע לברטת וא״כ‬
‫ממילא א״א להדריכו בתשובה ■וגם נקדים ששם הוא אב לצדיקים וחס הוא אב‬
‫לרשעים‪ ,‬ולסי״ז פי׳ המסורה כך‪ ,‬נח את שס את חס סי׳ נח שתהא מעורב‬
‫גם‬ ‫_ _______‬
‫״ברכות ״נזיר ״יבמות ״כדתות‪ ,‬ועי׳ במהרש״א שמפרש למה דוקא ד׳ מסכתות‬
‫אלו מסיימים במאמר הנ״ל ורב שלום בניך וכו׳ וגס לענ״ד נר׳ שד׳ שלומות‬
‫יש א׳ שלום בין ה׳ לאדם ומש׳ ברכות מורה ששם מדבר מק״ש ותפלה קבלת‬
‫עול מלכות שמיס ושלא יהנ׳ שוס דבר בלי ברכה הוא ענין שלום בין הקב״ה‬
‫לארס‪ ,‬ב׳ נזיר מרמז על השלום בין איש לאשתו שהיין גורס זנות ועושה מחלוקה‬
‫לאחט‬ ‫טן איש לאשתו‪ ,‬ג׳ שלום בין אדם לחבירו ומא׳ יבמות מרמזלזה להקים‬
‫שם בישראל‪ ,‬ד׳ שלוס בין גוך ונשמה ומס׳ כריתות מורה לזה שלא יחטא האדם‬
‫ושלא י־טמא את נפשו להתחייב כרת ח״ו ולא יהי׳ מחלוקה בין גוך ונשמה ויכוף‬
‫את יצרו וישמר מן החטא רעשה שלום בץ גוף ונסש‪[.‬‬
 ‫מהרי״א‬ ‫נח‬ ‫דברי‬ ‫‪16‬‬
‫מא״ז‬ ‫]צהר תעשה לתיבה ופו׳ ]אמר המסדר כמעתי לפר‪ :‬בדרכה א׳‬
‫מ׳ אהרן שמואל זצ׳ל בשס אביו הג׳ המהבר זצוק׳ל כהנדיקיס‬
‫כח להפוך מדת הדין למדת הרחמים אס רואיה למעלה איזה קיטרוג ע>‬
‫ח״ו יש ביכולתם בפח קדושתם ובפח תורתם להפוך הצרה לרנה או ל צ ה ר‬
‫הקב״ה לנח שהי׳ אז צדיק א׳ בעולמו גהר תעשה לתיבה כחיוב הי׳ מ מוי^לר‪-‬‬
‫מל דורתך שיהפוך התיבת צרה לתיבת צהר שתמתיק הגבורות לחסדים׳ ואל ׳ ‪X‬‬
‫^‬ ‫תכלנה מלמעלה ואת ״אלקיס ״מדת ׳•הדין ר׳ית ״א׳מ׳יה תכלנה מלמעלה‬
‫'‪ 1‬תעקר בפח תפלתך שיתהפוך המדה״‪ ‘.‬למדת הרחמים וחסדים׳ ופתח‬
‫בצדה תשים האות ״ צ שהי׳ בתחלת ובפתח התיבה של תיבת צרה שהי׳ ג ס‬
‫ופתח התיבת בצדה תשים יכול להיות ולעמוד פבתחנה פי באות צ׳ אלן ^‬
‫בין תיבת צרה לצהר אבל תחתים שנים ושלשים תעשהו ר״ל תחתים אות ’ ^‬
‫י י'‬ ‫שהם אותיות תחתים בתיבת צרה‪ ,‬תעשה לשנים ולשלישים דאות ר׳ שרי‪/‬‬
‫כ ת•‬ ‫צרה אות שני יהי׳ עתה בתיבת צהר לאות שלי‪-‬ד‬
‫שלישי יהי׳ עכשיו אות שני בתיבת צהר ‪ -‬וראיתי אח״כ דבר זר ו״>‪- ^ -‬‬
‫״‬ ‫גירשוגי נשס צדיק א׳‪[.‬‬
‫מ ץ כל נשר נא לפני שירש״י לא נחתם גור דנ ס אלא פל הי!■’ וי‪^-‬‬
‫חוק׳ טל הגזל לנד נחתם גזר דנ ם והלא גם טנרו טל ‪. K ra‬‬
‫ופירשו זייל טפ׳י מדיר וז‪.‬ל אר״ח חמס אינו שוה פרוטה וכך ‪•0‬׳ ‪^ h‬‬
‫המבול עושי׳ הי׳‬
‫־יי­‬ ‫עחות " מ‬
‫מדיו‬ ‫נטל׳• פחות‬
‫זה ׳׳‪w‬‬
‫מלא פורמס־ן ׳־•י‬ ‫קופתו‬
‫‪... ........‬‬ ‫מזצא ‪-■r‬‬
‫־אחד —‬ ‫‪.‬‬
‫‪nP‬‬ ‫״ נטל פחות משוה‪.‬פרוטה כדי שאינו יכול להוציא ממנו נדיינים י‬
‫ו‬ ‫פי׳ הכלי יקר הכי ותשחת הארן לפני האלקים וכו׳ אלהיס היינו‬
‫' ל' ‪0‬‬ ‫היו גוזלים פחות משוה פרוט׳ שאין מוניאין נדיינין וטיני הדיין‬
‫״ להציל דמטת הפשוקים לכך נאמר לפני האלקיס לפניהם ממש ותי ‪ ' 1 ’1‬ז‬
‫נניתה האמור׳ ככני נח אינו אלא סייף ואית׳ פוד כגמ׳ מי ש ״ י י‬
‫מיתות נידון כחמורה גס שם נגמי דסנהדרין דחנק חמור מסייף ואית‪/‬‬
‫המנול נידונין כמיס נאשר שהיו חיינין נחנק וק־י״ל אטח״‘ שד׳ מיהן‪ -‬ייי ש‬
‫י כי ל ו‬ ‫ארנט מיתות לא נטלו מי שנתחיינ חנק או טונט כנהר וכי' נזה‬
‫פירושו לא נחתם נזר דינם אלא טל הגזל ר״ל דין זה שימותו ני‪.‬י‪ ’ -‬י ד‪,‬‬
‫דהיינו חנק כדקיי״ל שחנק חמור אלא דוק׳ טל הגול גזר דינם דיי ‪f j y p ; ' ' , ,‬‬
‫חמורה אלא טל הגזל דנלא גזל הי׳ נידונין כמיתה קלה א‪,‬־■ שנתח־יכו ״" ’ מ י‬
‫מה שאין כן טכשיו ט׳׳י נזל צריכין לדונם כחמורה ונקדים דאי■•'‪ , ,‬״ ״ מי‪,‬‬
‫דף קט״ו דקודס מ״ת דין כני נס הי׳ להם וקיי״ל כל מיתה האניורר ״‪ V‬ז ק‪,‬‬
‫אינו אלא סייף נמצא שהי׳ להם מיתה קלה לדטת הנמ׳ דסנהדריז ננר‬
‫טכשיו שגזלו כ״א פחות משוה פרוטה איש הי׳ סוכרים שדין ישרא^ נ ה ה'‬
‫קודם מ־ת דאנ׳׳כ מה הי׳ פטולה שלהם שנזלו פחות משוה פרוטה ' ' כ ^ י‘ יי'‬
‫את פצמן מן הדין הא קיי״ל דנני נח נהרג אף טל פחות מקוה פרוטה‬
‫שסנרו דין ישראל להם ולפי שחטאו כאשת איש כפירש״י וטל אשת א י ' ״‬
‫ישראל חיינ חנק וככר הקדמנו מי שנתח־ינ נ׳ מיתות נידון כחמורה לכך ״ ■‬
‫נ מי ם דהיינו חנק ולזה פירש״י לא נחתם נזר דינם גזר דייקת פירש ג ז ^ ^ י י י‬
‫ד י‘‬ ‫תמוד שיהי׳ נדון נחמורה אלא טל גזל כנ״ל וזולת זה לא הי׳ נדונים‬
‫״ ‪P‬‬ ‫כדין כל מיתה האמורה לנני נח שאינו אלא סייף‪.‬‬

‫מן‬
 ‫מהרי־א‬ ‫נח‬ ‫דברי‬
‫הכהמה הטהורה ומן הההמה אכר איננה טהורה ודרשיהן מזה דדנרה תורה‬ ‫מ[‬
‫!נלשון^נקייה'' דהול׳׳ל ומן הנהמה הטמרה והקשה החזקוני דלמה לח דרשי׳‬
‫זה ממקר׳ הקודם דנר‪.‬נ מכל הנהמה הטה‪:‬רה ונו׳ ומן הנהמה אשר לא טהורה‬
‫הוא שכיס איש ואשתו ונר׳ עפ״י מה שנתי ההוות דעת נכית הספר^^שלו סי׳‬
‫ק״י •דכל לשנא דקרא משמעית׳ טל הו־ר‪ ',‬ולא טל הספק והנה נס׳ אנו טריפות‬
‫א*ת׳ נ הרנה ממיס 'ש שהם ספיקות א׳ י לא מצי אמר טל זה שהוא טמא‬
‫שהרי דילמא אינו טמא חלא אינו טהירה שחנלינו אינו טהורה א״כ א״ש דכמקרא‬
‫הקודם שאמר השם לנה מנל הנהמה היהורה תקח לך שנח ילך נטצמו ליקח‬
‫מן הטהורים ומן הטמאים א׳ כ לא ידע מה יעשה עם הספיקות ע״כ אמר לו‬
‫השם ית׳ דמן הנהמה חשר איננה טהירה דהיינו הספק נמי יקח רק שכיס אנל‬
‫אח״כ דנתיב שנים שנים י‪:‬או אל ;ה ופירש׳י מאליהן וקמי שמי׳ גלי׳ איזו ודא'‬
‫טמא ואיזה ודאי כהורה ולינא ‪:‬ה־ק׳ קמה שנד׳ ואפי״ה נ תינ אשר איננה טהורה‬
‫ע׳׳ה משום דרצתה ׳התורה לדנר כלשון נקייה ודו״ק‪V■■ .‬‬
‫את נל היקום אשר על שני האדמה אית׳ ננ מ׳ סנהדרין דך ק״ד אס‬ ‫וימה‬
‫אדם חטא נהמה מה הטה׳ ו‪:‬ו׳ הלא אמר הקנ׳ה כנוס כראתי אלא‬
‫נשכיל אדם עכשיו שהדס הטא נהמה וכל היקום למה לי ע״י^ויפה פירש הגאון‬
‫מ׳ משה האמכורגער זצ״ל שזי פירש נננסכת אנות הדין דין המת ^והכל מתוקן‬
‫לסעודה ע״כ והכי פירושא הדין דין אמת קשה הא נמנול שסטה הדס ואעפי״ג‬
‫כתכ רמח את כל היקום מאדם ועד נהמה ע ז קשה חס אדם חטא נה מה‬
‫מה חטא׳ לכך מתר; תירו; דומרא והכל מתוקן לסעודה שנח ^כרא הקנ״ה את‬
‫הנהמה אלא שיהי׳ לו לאדם לסעודה ועתה שאדם הטא נהמה ^למה לי ודפח״ח‪.‬‬
‫)ישלח את העורב אר״ל תשונה כצחת השיבו עורכ לנח א״ל רכך שונאני ואתה‬
‫שנאתני רבך שונאני מן הטהורים שבעה ואהה שנאתני שאתה מניח‬
‫ממין ז׳ ושולח ממין ב׳ אס פיגע ני שר חמה או שר צנה לא נמצא חסר בריה‬
‫א׳ — וקשה לי ע״ד החקירה שעמדו עלי׳ רביס לפי הכנל דריב״ל ‪ 3‬מסכ׳‬
‫ככורות דך ז׳ לעולם אין מתעברות לא טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן‬
‫הטמאה שזה הכלל לא קאי על עופות א׳׳כ ק׳ מה קאמר העורב לא נמצא‬
‫העולם חסר ברי׳ א׳ הא אפשר להתעבר מעיך אחר אלא ע״כ שאק מוך מוליד‬
‫מוך אחר ולעכ״ד אין זה ראיה כיון דעונש המנול הי׳ רק כסיבת כי השחית כל‬
‫בשר‬
‫]אמר המסדר עיין בשו״ת מהרי״א א״ע סי׳ רמ״ו שהוב׳ שס כשם א״ז הגאח‬
‫מו״ה חהרן שמואל זצ״ל דנר זה וקלסוה אביו הקדוש זי׳׳ע ויובן ג״כ‬
‫לתרץ קושי׳ החזקיני ובאמת הביא קושי׳ זו המרש׳א בפסחים דך ג׳ בשס החזקוני‬
‫הפי׳ בגמ׳ כך הוא דחית׳ ניש״י בפסוק שניי׳ כתיב הטהורה בה״א שעתידה‬
‫להיות טהורה לישראל מלמד שנמר נח תורה ואית׳ בגמ׳ זבחים דך קט״ז אפי׳‬
‫בני נח מקריבין דוקא טהורים ולא טמאים אך דשרי באכינה ולפי״ז סי׳ הפסוק‬
‫ראשון גבי הצוי׳ שאמר הקנ״ה לנח מן הנהמה הטהורה היינו קאי על הקרבה‬
‫מה שהקריב אדה״ר שהקריב רק מן הטהורים כנ׳׳ל לכן אמר אח״כ אשר לא טהרה‬
‫היא היינו שלא טהרה להקרבה ואז לא שייך לומר טמאה כיון דשרי באכילה לא‬
‫הוי טמאה! רק להקרבה אינו טהירה אבל גבי נח כתיב עוד מן הבהמה הטהורה‬
‫בא זה ללמד שעתידה טהורה לישראל ואז שייך שפיר לומר טמאה וקאי על לעת?‬
‫שאסור באכילה אלא עיקם הכתו?‪ ,‬עיין בראש יוסך‪[.‬‬
 ‫‪1/‬‬
‫מהרי׳א‬ ‫נח‬

‫‪v rn‬‬ ‫שפיר‬ ‫א״כ‬ ‫כשר את דרכו אפילו חיה ועוף סדווגו לשאעז מיה!‬
‫’ יי א א■ ״איס ייי א' י ק ‪ -‬״ י לא ח־ייעה לעיו‬ ‫“ צ‪ /-‬א ״י ל ־‬
‫שוב אחר המבול שהרי רק חותן שלא השחיתו דרכן נאו לת־כה ומ^נויד ‪I‬‬
‫_ א ״ י י^י'‬ ‫שמרה נקיבת אותו העורב את ■חוסה נס קודם המבוי■ י ״ ו‬
‫קשי■ פדיפא לענ״ד הא אפשר לזיינה גי־זיקק למין עורב "והיינו ביו! זח־ר״י *'‬
‫סנונית לבנה או בראשי יונים ו־ו■ שהן מיני דעור כמ״ש בחולי דח ש■ ת ‪-‬י‪ ,,‬אי‬
‫גס לפי השימות דמעי אין מוליד מאינו מינו אבל מני ננינו ייהו ו?א■‬
‫״‬ ‫« ״ י ן י־־■ י ״ ־ ‪ 4 .‬־־■»‬ ‫״ קז‬ ‫‪S‬־‬ ‫‪ 't‬־‬
‫‪ k‬כולו עורש חלא ש לו מקנת שימני אשיו נמו כתיש הכא מל ר\כי׳ ררדי‬
‫‪-‬ף ו■ וא״ב שפיר נמצא המולס משר בריה א• קאמר מץ שבולי עור; א י ל ^ י י י י‬
‫ויו‬ ‫אס מננין עורב מתעברות ודא' ויולדת בנון מ!יויר ■וסנו ית עננק‬
‫ד‬ ‫”'^א יאייא היא יא״נ היק״ל ^י ״ ע‬ ‫י‬ ‫לי■‬
‫לה! י ל עריפא דששיר אמר ר״ל תשובה ננחת השיבה העורב לנח ינ«\^\ל״ינ‬
‫שאם יפגע כי ונו׳ או שמא לאשתי אתה צריך ר״ל וממך הא‬ ‫ס‬
‫תעכרת לפי שאינן נעשין לששר אחד כדפירש רש״י ר״פ איו ממרוידג‪.‬‬
‫' ^׳ ‪y‬‬ ‫אחד יצאו שהמה וחיה ועוף שאין יולדין מן האדם וכ״ה‬
‫תלד אפילו תודקק לעוף אחר דהא נעשית עקרה ע׳׳י^^^״י^יז‬ ‫‪1‬‬
‫תערר ? א ת‬ ‫ארס עלי׳ כדא^ת׳ ר״פ אין מעמידין הנ״ל נכרי חס על שהמתו‬
‫נמצא העולס חסר כריה אחת כנ׳ייל — וגס י״ל דתמיה מאי חסר ברי׳ ^‬
‫י י קאמר‬ ‫‪,,,‬ן‬ ‫וה^רי שמס שנים א־ש ואשתו הי■ שס ועכ‪-‬פ נשאר ‪1‬ו‪,‬‬
‫י ״ייי ה‬ ‫שיפר וירבו אח■■‪ :‬ולא חסר ביי' מין עורב לגמרי ועב״ל אנמנא‬
‫ברי■ היינו על עצמו ונופו קאמר לבד שיכחד מן העולסועבצ> כונתו היינו ״’ ' ס י‬
‫פארי ■' ’“ יל ם‬ ‫חסר ממ ן וה שלא יהי■ הסו״ר רק מ‪1‬וג א■ בלבד משא^יב בל‬
‫ה פדר משני זיגות‪ .‬ומי■ הגירסא בעין יעקב שם י מיי א״ל שמא לאשתי ^ ' ’יז‬
‫שבתבתי לעיל דר״״ ^סיש‬ ‫ך ובנמרא ה י י ס א הו שמח ניחא שפי פירושי‬
‫יעורב לנח את״ל ד״א יה־■ העולס חסר נרי■ משום יאפשרשתתעבר ״ ״‪ .‬ס ״י ת‬
‫י‘ ^ ״ ר‬ ‫_ שאיני מייי שמא לאשתי אתה צריך ושוב מ^׳מ לא תתעבר‬
‫שופ^ דם ■ה״א״ד״ס ■■נאייד^יס דמו ישפך ונ״ל ואיתא ננ מי א לא דג דס ולא‬

‫*( ]אמר המסדר עיין בשו׳ית מהרי״א יו״ד סי■ צ^יב ‪ -‬ויש ליישב ו״י‬
‫בבוד קדושת א״‪ 1‬הגאון !'■׳ע דאמרי■ בחולין דך ס■? שיונתו ד״ ^יי ס׳'‬
‫’ ׳ נ ני ס‬ ‫׳‬ ‫ו ר א דתכ^יא דעורב מין להודי■ ו!חיר מץ )•״ןך״ ןך״ן^‬
‫ואמד■ שס יך ס■■‪ :‬לא ל״נם הלך זר>יר אצל עורב אלא מפני ש^וא מעו וריצייס‬
‫דהלבה כחכמיס ונהיות כ; בודאי באו לתיבה שניס מן עורב ושציס ‪in‬‬
‫אמנס העורב הי■ מסופקת אס הלבה כחבמים או כר׳יא ולבך בא'ב שרוני ” בז רזי ר‬
‫או שרנך שנאלי דהיינו אס הלכה כר־א דוחיר ועורב מי; א■ א׳יב ע־ב אי‪’ “f ” ^1‬‬
‫מן השמאים שהרי מבולס הי■ זוג וממנו הי■ ב■ זוגות וכיון דאני מ! ר‪- 10‬‬
‫ולא ציוה ליקח ממנו ז■ זוגות א״ב רנך שנאני ואת׳יל ר ה לב ה כחכמים וא־כ^ ’•! ”' ®‬
‫שלקח ממני רק זוג א■ שהרי זרזיר מין אחר א״ב את שנאתני שמא ישנת® ” ' י‬
‫י='‬ ‫וכו■ נמצא אסר ברי■ א■ בשלננא אלו הי■ זרזיר ועורב מין א■ לא הי׳ ^ ר‬
‫י רי׳‬ ‫אף אס יפגע בי שר צנה ואמה אבל בממ״נ או כר״א ר‪ 5‬ך ;ן‪(55‬ןן‪■i ,‬‬
‫את שנאתני וחקר ברי' א■ ותיושב קושי׳ א״ז הגאין יצ״ל מיין בקול יהודה ” ' ס‬
‫י ח‬ ‫ט ה רי ״ א‬ ‫נח‬ ‫דברי‬
‫דג פירוש כיוס שאכל דגים אסור להקיז דס וכיום שהקיז דס אסור לאכול ד ד ס‬
‫״כ״א׳ד״ס‬ ‫וזה ^מרמז הפסוק כאן ׳׳ה׳יא׳־ד״ס ראשי תיכות היום אכול דג מסר;‬
‫ראשי תיכות ״כיוס ״אכול ״דג ׳ מ ר ה ע״כ הפי׳ כך הוא שופך דס ״היוס׳ ״אכול‬
‫^ ״דגיס ״מרה אכל• אס ״כיוס ״אכול ״דג׳ ״מסר דמו ישפך ודו״ק‪(='=.‬‬
‫י רלות כני נח^רמוזור‪ .‬כאוחיות א׳כ רהייגו א׳ אכר מן החי׳ כ׳ כרכת ד״‬
‫ג׳ גזל׳ י׳ דיניך ה׳ הרג׳ ו׳ וסת מ״ז כנדה׳ ז׳ זנוח‪.‬‬
‫מן היין וישכר וכו׳ ונ״ל דאית׳ כמסכ׳ שכת ס״פ כמה אשה חמרא וחיי‬ ‫ו ש״‬
‫לכוס רכנן איכ׳ כינייהו משוס דרכי אמורי׳ מטשה כר״ט שטשה משתה‬
‫)כנו וטל כל כוס וכוס כ ה ה א אמר רמרא וריי לפוס רכנן חיי ורמרא לסוס‬
‫רכנן ולפוס תלמיד■ הון ונ׳ל נכמר קנת דכתכ ויהי האדס לנפש חי׳ תרגום אונקלוס‬
‫מו ח ממללא הכוונה היא ני מפלת הארס הו׳ טל כל הנכראיס היינו מדכר‬
‫ואחז״ל האי הלמידא דהוי גריס נלרישא וכרורי׳ דכיתהז דר״מ שדי׳ כי׳ קלא‬
‫כי חייס הס _למיונאיהס ‪,‬למוניאס יכה עי׳ כטירוכין ד׳ נ״ד ואית׳ כטירוכין ד׳‬
‫ס׳ה אר׳ח כל המיישב כיינו י׳כ מלכת ‪:‬קיניס יי״ן ניתן כשכעיס אותיות וסו״ד‬
‫ניתן נט׳ אותיות נכנס יין ינא סוד׳ א׳ כ היין מעורר שמרה כלב ולכא לפומא‬
‫ינא הוד ומתעלה מענת האדסלנפש ח־ה לרוח ממללא כי‬ ‫גליח כי נכנס יין‬
‫הואגורס חיי‬ ‫ינוכככתולותוזהורמרא‬ ‫ככה וכתיב יתירוש‬ ‫ס הס נמוניאיס‬
‫לפוס רכנן דייקא שע״י היין הנכנס ישמר לב ותירוש י; כב יינא סוד כפה למוציאים‬
‫ככה הד׳ ת זוכיס לרייס ארוכים כנ״ל והנה יין כמלואו יו״ד יו״ד נו״ן אותיות‬
‫אמצטיס הס ג׳ ווי״ן פוליס ר׳י וראשי אותיות הס יי״ן ואותיות אחרונות דד׳׳ן‬
‫הס טוניס נ׳ח כי נח הראשון שנפט כרס וישת מן היין וישכר וכו׳ וממה שאירע‬
‫נו לנח נלמד שנא להשתכר כנח וכיון שיין מלא כנ׳ל רמזה כו תי‪ 3‬ס יי״ן ח״י‬
‫נ׳׳ח ר״ל השותה יין יראה שתהי׳ יעתו מתישכת ונ״ח כיינו רהי׳ ח״י ולא תנורוך‬
‫רמר״א וריי״אלפוס רבנןיי״ן ח״י לפוס רבנן ולא יין מלא‬ ‫דעתו כמו נח לז׳א‬
‫טס אותיות אחרונות להשתכר נמו נר‪ ,‬ורש״י סי׳ חמרא וחיי כשמוזגין ונותנין‬
‫כוס אומר כ! לברכה כעלמא נ׳ ל כוונתו עש׳ י הנ״ל דיין חי פי׳ שאינו מזוג‪.‬‬
‫ויין מלא כנ״ל הוא יי״ן ח״י נ״ח ר״ל נח שהה יין רי כלא מזיגה לכן נשתכר אכל‬
‫דייקא יהי׳ החמרא‬ ‫י״ע שנאגו׳ שסיר אמר חמר׳ וחיי׳׳לפוס רכנן כשמוזגין וכו׳‬
‫חיי לפוס רכנן שלא ישתכרו וכאז״ל ככ״ת ריש כל אסיין אנא חמר וכו׳ ואר״י‬
‫כס' יוה״כ חמרא וריחני פקחין וכו׳‪.‬‬
‫עד אכרם הי׳ חרון ל!ך‪,‬‬ ‫וימת תרח כחרן כ׳ רש״י ז״ל נו״ן הפוכה לומר‬
‫מקשי׳ למה לא רמז מיד כלידת אכרהס׳ איתא כגמ׳ דס׳לך לך נאמר‬
‫קודס מיתת תרח דהיה רשע ולא הי׳ אכרהם מחויב לדור אצל אכיו ולכבדו‬
‫רק מפני הכריות שלא יאמרו אכרהס עכר ענ מצות ככד את אכיך וכו׳ לכן‬
‫'‪'',‬ד שיחשכו שמת תרח קודס לכן‪,‬‬ ‫היפך הסדר והקדים מיתת ת רס“ ’לס׳ ’‪,‬‬
‫ואית׳ כגמ׳ נו״ן הפוכה כס׳ וי ה; כנסוע לומר שאין זה מקומה לכן גס כמיתת‬
‫___________ תרח נו״ן הפוכה לומר שאין זו מקומה‪ .‬עיין כד״ש‪.‬‬
‫הספד‬ ‫‪"^ ” 7‬‬
‫] א מ ר המסדר הגמ׳ הנ״ל אית׳ כמסכת ע״ז דך כ״ט ע״א שני לדג דס‬
‫שני לדס דג שלישי לו סכנתא פירש״י אס הקיז דס היום אוכל‬
‫דגיס לננחר קדושת א״ז זי״ע טון כזה לחורת חייס שס‪[.‬‬
‫]א״ד* עי׳ דכש לשי מערכת זיי״ן‪[.‬‬
 ‫מ!‪ 11‬י״א‬ ‫‪ u I‬ר‬ ‫‪lo‬‬

‫הספד על הגאין ־מהו׳ שלמה^קירעטש^ציל אבדה״ק‬

‫נ״ש תרט־ז לפ״ה פה סערדאדעל‘‪.‬‬
‫■ ?׳’!‬
‫אית׳ כמסורה טרף ב׳ קמצין‪ .‬והנה עלה דת סיף כסיה וליז ^׳^ו‬
‫^‬ ‫כי הוא טרף דרסאנו )הושע ו׳‪[.‬‬
‫■; ‪r‬‬ ‫הנה היום ז׳ אדר יוס שמת כו משה רע״ה אדון הנכיאיס מן אז חשכו ה מ אור‬
‫אור התורה ככה עד שהקכ״ה הספיד עליו ואמר החכמה מאין תמצא‬
‫י‪I‬‬ ‫פפ״י מאחכז״ל על מ״ש משה לא אוכל עוד לצאת ויכא ופי׳ כדכרי תורה‬
‫שאז נסתמו ממנו מעינות החכמה כוונתם אף שמרע״ה לעצמו השיג אז יו ’*‬
‫ממקדם גס כשער הנו״ן כמ״ש הפ״י כמס׳ כרכות ל״כ לפי שכתכ תוסך^ רות '■''י‬
‫יגועון סי׳ קודס הגויעה • ופרידתן שתדכק הנשמה כמקורה משגת יותר ויו ״‬
‫כמציאת ד׳ ונ״ל מה״ט קראה התורה למשה איש האלקיס לפני מוחו כי‬
‫^חמר ‪|-‬‬ ‫•עליו ותחסרהו מעט מאלקים שנמסרו לו מ״ט שערי כינה חוץ מא׳‬
‫מותו השיג גס כשער הנו״ן קראו אז איש האלקיס ד־יקא אכל להיותו ״ ר‪ 6‬י‬
‫להשסיע לישראל מהשגתו מהשכלו שאת אכל כיוס מותו נסתמו ממנו מעי•‬
‫‪t‬‬ ‫החכמה דיקא המעיין הנוכע לאחרים פסק הצינור ממנו כאמרו לא או־ל‬
‫^י ד ‪f‬‬ ‫לצאת ולכא דייקא כד״ת להשפיע לכס מעתה אמר ד׳ והחכמה מאץ‬
‫‪I‬‬
‫חינזרי* ‪pr‬‬
‫דור אחר דור תמיד מתמעט היניקה משפעת אלקי כחכמת התורה אשר ע״ר‬
‫ומחויכ לכל ישראל ככל שנה ושנה לעורר האכל עלי׳ כיוס מיתתן‬
‫הזה אשר קראונו למספד ולככי על רעי ואמיתי גדול הדור שנעדר זה ד״י‬
‫ה״ה הרכ הגאון הגדול כקי כש״ס ופוסקים סיני ועוקר הרים המפורסם‬
‫מו״ה משה שלמה קוועטש ע״ה זצוק״ל הנה גס הוא היה צינור גדול מעודו‬
‫^ " מי‬ ‫חורפו עד יוס מותו יגע והעמיק כתורה הפליא לעשות והגדיל תן^‪-,,‬‬
‫תורה _ כישראל והשקה עדרים אוי נא אערה רקת זו ק״ק נ״ש וק״ס*'‬
‫‪:‬‬ ‫שהי׳ אכ״ד ור״מ שמה מהר אכרה כלי חמדתה החיוכ הי׳ על כל ישראל ‪- V‬‬
‫״ ס סי ד ד‪-‬‬ ‫ן^א‬ ‫ולככות עליו כי היה מגין הדול‬
‫כלתי ספק שכעונות הדור נתפס צדיק זה וכשאז״ל כמס׳ כרכות •פ״ד ויאמר‬
‫ינ מ ג א ך‪,‬ן‬ ‫המשחית‬
‫לרכ‬ ‫שכהס שיש כו ליפרע מהס כמה חוכות כזכותו כאותו שעה מת א‪,^, 3‬‬
‫^יוי־ס ‪..‬‬ ‫ששקול כרוכה של סנהדרין ופירש״י שיש כמיתתו כדי לכפר על כמה‬
‫ן‪.‬‬ ‫וחשוכ הוא לאתפוסי אדרא ומ״ו הגאון מו״ה אהרן סודין הגאכ״ד‬
‫זי׳׳פנ ‪P‬‬ ‫פי׳ כי •הי׳ באיש חטא משפט מות והומת ותלית אותו על העץ וס״‬
‫כאיש גדול הדור המשפיע חטא פי׳ חסרון משפט מות כמו אני ושלמר‬
‫חטאים ופי׳ רש״י חטאים חסרון מהגדולה והומת ותלית אוחו על ה ״ ע ״\‬
‫״עוץ ״ציכור עליו נאמר אל תככו למת וכו׳ ככו ככו להולך וכו׳ ודחז״ל להולד‬
‫ינכ א‬ ‫כניס‪ ,‬והצדיק והגאון הנ״ל לא הניח כניס אחריו וגס לא תש‬
‫כימי עמידתו הי׳ עדיין הולך לז״א כפל לשון ככיה בכו בכו להולו עליו י שי‬
‫‪r‬‬ ‫היה יכול לחיות שנים רכות ולהריק שסע ועל שאין לו בוכ‪-‬ס לסי‬
‫כלא כניס‪.‬‬
‫ויובן יותר עפמ״ש בילקוט פ׳ מסעי וז״ל כשראה משה כבודו של אהרן‬
‫כרומו של פולס ומלאכי השרת סופדין ונו׳ הי׳ יושב וכוכה ואמר ^ י ■‬
‫>י י’‬
 ‫י ט‬ ‫צ^דד״א‬ ‫נח‬ ‫דבד‬
‫ל' שנותרתי לכדי ואצל אחותעו מרים לא הי׳ אחד מישראל אצל מיתתה רק‬
‫אני ואחי אהרן וכניו אצל אח* אהרן נתטסקתי אני וכנו אנפזר ומי יטמוד אצלי‬
‫כשעת מיתתי להתמסר! נד‪ ,‬חי ולא כן לא אח ולא אחות מי ^ יככה ט‪^.‬י ומי‬
‫יתמסר! עמי< כאותו שמה השיכו הקכ״ה אל תירא אני אקכור חותך כככוד גדול‬
‫כמ״ש ויקכור אותו כגי ונא ידמ א*ש את קכורתו ונו׳ עש״ה לז״ח כנו ככו ככסל‬
‫להולך כלא כניס שאין נו מי יכנה עליו כנ״ל — גס נ״ל ליתן טעם שאמר ככו‬
‫ככו להולך וכו׳ דאית׳ כמסורה ערך כ׳ קמצי! והנה עלה זית טרך כסיה׳ כי‬
‫הוא טרך וירפאנו וטל הנוונה דהצדיק מנונה כשס זית או מפני שממנו יוצא‬
‫אורה לעולם והנל הולניס לאורו מנני שמל הרוכ מזונותיהם של נדיקיס ‪ 0‬מ;ום‬
‫ומרורים נזית ע׳׳ש כמנחות נ׳יג ע״כ וכתנחומא ר״פ תנוה כתית למאור ^ י ת‬
‫דייקא והנה שני תועליות גדולות מגיעים נהדור ע׳יי הנדיקיס ות״חעי״ז נמשלים‬
‫לזיתים כתית למאור היינו א׳ שמגינים על הפורעניות כאז״ל ע״פ מושל כאדם‬
‫צדיק מושל וכו׳ שהקכ״ה גיזר גזירה והנדיר! מכטנה ^ונן חמרו ע״פ ואלה יעמדו‬
‫לכרך את העם אכל כקללה לא כתיכ לקלל אלה ואנה יעמדו ע^ הק^לה מלמד‬
‫שסצדיקיס כוכשים את הפורעניות והיינו אס ע״י קדושת תורתם ותש‪.‬תם מפעמים‬
‫ע״י שהם סוכליס יסוריס וכחכורתס נרפא לנו גס משפיעים טוכה עממס כאז״‪,‬‬
‫כל העולם כולו ניזון כשכיל חנינא כני וכו׳ והיינו נמיע״י שהם הנדיקיס מסתפקים‬
‫כמיעוט וז״ש לפי שחנינא כני די לו כר!כ חרוכים לכן מגיע השפע לדורו וזהו‬
‫שרמזה המסורה והנה עלה זית טרך כפיה ר״ל הנדיר! שנמשל לזית כ׳^ תועלמת‬
‫מגיעים לנו עי״ז שמזונותיו מנומנמים ומרורים כזית ודי נו כר!כ חרוכים כתית‬
‫למאור הוא כי ' טרך כפיה מלשון טרך נתן ליראי׳ של כנסת ישרא‪ ,‬הוא מכין‬
‫מזון להם שכל המונס ניזן כשכילו׳ ועוד שנית כי הוא טרך וירפאנו שהנדיק מגין‬
‫וכוכש את הפורעניות שהקכ״ה גוזר והוא מכטלה כזכות התורה ותפ‪,‬ה וגס ע״י‬
‫שמעורר את העם לתשוכה משיגים רפואה ולפעמים ע׳ י כי ^ א טרך כפי׳ פ ‪-‬‬
‫שכור ומוכה כיסורין הצדיקים עצמן וירפחנו כי כחכורתן נרס‪ !.‬לנוכ‪,‬״‪ ,‬ולז״א‬
‫על העדר וס*לוק הצדיק ככו ככו להולך כפל ככיה על חסרון שני התועליות‬
‫ומעתה לכו ונשוכה אל ד׳ כי הוא טרך וירפאנו יאמר נ‪/‬רכינו כ ה קד ס פ ׳‬
‫המסורה אחית משכני ג׳ כקריאה ונתתי משכני כתוכס ]כמדכר כ״ו| כטמחם את‬
‫משכני ]ויקרא ט״ו[ והיה משכני עליהם ]יחזקאל ל״ז| ונ״נ הכוו ^ עפ״י מהחז״‪,‬‬
‫כמ״ר פ׳ תרומה ועשית את הקישיס למשכן משכן היה נריך ‪,‬ומר מהו למשכן‬
‫אלא א״ר הושעי׳ ע״ש שהוא עומד למשכן אס נתחייכושונאיהם ש‪^ .‬י‪ 1,‬רח‪ ,‬כניה‬
‫והוא מממשכן עליהם אמר משה לפני הקכ״ה והלא אחר החורכן שנא יר\׳ נהם‬
‫לא משכן ולא מקדש מה תהי׳ עליהס אמר הקכ״ה אני מטל מהם צדיק א׳‬
‫וממשכני כעדס ומכפר אני עניהס עי‪ ,‬כל עונותיהם וכו׳ וט‪./‬י כתגחומא ס״פ‬
‫ויקהל ע״ש וכמסכ׳ שכת ל״ג ע״כ ח״ר גורי׳ אמר ר׳ יוסף כר ש‪,‬נע ׳ כזמן‬
‫^ שצדיטיס כדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים כדור תינוקת של כית רבן‬
‫נתפסים על הדור א״ר יצחק כר זעירי מחי קרא אס לא תדעי ל! היפה כנש ם‬
‫וכו׳ ורעי את גדיותיך על משכנת הרעים גדיים הממושכנים ענ הריעיס ע‬
‫כחופן זה שכתורת מש‪,‬ן נע‪/‬ר‬ ‫פירש״י וכס׳ אהכת ציון דרושז׳ מזה והנה‬
‫הצדיק מגיע כפרה עי׳׳ז על עונות הדור אמנם לפעמים מנינו שהר‪,‬כ״ה מט׳י‬
‫ייי^יי‬ ‫לצדיק מ‪ :‬העולם קו־ס זמני ע׳יר ו״ז‬
‫ע‬ ‫צדיק היה וש‪,‬א ישוב‬ ‫וכמ״ש רש״י פ׳ בראשית ע״פ ויתהלך ח־וך וכו׳‬
‫לפיכך‬
 ‫טהר'״א‬ ‫נח‬ ‫דברי‬ ‫‪19‬‬

‫ו א‪-‬ד״‬ ‫מי ה ר ה ק נ׳׳ ה ו סי ל קו קו ד ס ‪ 1‬מ נ ו וז״ה ־ שינ ה ה ; ת ו כ כ מי ה תי ו י ת ־‬ ‫ל פי ע‬

‫ו חי מו‬
‫זמ?^■'עי‪ ^ ‘;-‬י א י • "' ‪ :‬ר ו ‪, ^.‬ת‪-‬ב א ״ !’ י‬
‫י ‪...................... , .‬‬
‫דר ילקה תוהיייילפד־‬
‫תיו ־'‬ ‫למלאו ת שנו‬
‫ש״ת'י‬ ‫למלאות‬ ‫ב עו ל ם‬
‫כפולס‬
‫אק‬ ‫מכפר מל הדור כי לסוכתו היה כסילוק כ די שיא ‪ :‬״ ; ■ ‪ V,‬ן ״ ^ ‪,‬‬ ‫סילוקו‬
‫נטוכתס‬
‫מא ל־וו כ ת ס‬ ‫עליה‪, -‬י ״‪ ,,,‬״‪ ,,,‬״ ״ ו ״ ״; י‪ . J‬־י ' ש א _ ••ק־ק■‬
‫'י־ק>קל ילא‬ ‫שיכ מ נ ייעע ע ל י ה ה‬ ‫ו מ מיל א‬
‫ה־נונש וי היו‬ ‫מונו ת ס מל ע צ מו ת ם‬
‫מ ש כונו ת כ מ ש מ ע‬ ‫״ ס ת ת‬ ‫״‬ ‫״ ״ן ‪p‬‬

‫מקיש‬ ‫‪ ” -‬״ ‪ ,‬א ‪ f p ,‬־ ‪ ! ! ,‬׳ ץ שאא‬ ‫‪ w‬ה מ ^ כי! נ ״ כ נ ו ת ה רו מי ם‬ ‫א‪ :‬ציי קי ה דו ר‬
‫ו נ ת תי מ ש כ ני‬ ‫' ״י‪ ,‬י אי‬ ‫^ ‪v.‬‬ ‫כ תי כ כ ס דיי ק א ר־ל ג ם שני ה מ ש מ ו א איי ע ‪1‬‬
‫א ־ ל ’ ״ ” ; ‪ °‬א ת מ ש כ ני‬ ‫;יד‬ ‫שנכ רו עונו ת ה דו ר שיש לחוש ו מ קו ס ״ ‪ , , ,‬י‬

‫כ ר ‪ ,‬״ י־'■ ״ א א ‪°‬‬ ‫״; מ ש‪ -‬ר סי‬ ‫ה דו ר ה ה מו ן י היו מ צ ^ ס‬ ‫מ לי ה ס יי י ק א ר״ל מל‬

‫כ חו כו ת ם וכן י ק ^‬ ‫ה סיינון כ ס לי חו ת‪ .....................................................................‬ת מ ש ‪ ,‬נ ס‬
‫כ מ י נ ד יי ! ' ש ד‬ ‫נ ר פ ס ‪ 7‬ו ר' ' ע ‪°‬‬ ‫״ ־ " ״‪ 1‬כ ס לי״וי ־ י ו ם רא שון נ מ ר ח ס י \ וצדי‬ ‫‪vf‬‬
‫י״ל‬ ‫אי א ״ י‬ ‫א ח ר שאין ל ה ס מ שכן א ח ר ו נ ס לא ל כ פ ר פ לי ה ס ג מ ר ח ס י ד‬
‫שהוא ה צ די ­‬ ‫•‬ ‫נ ת פ ס וה! כ קדו שי‪ ,‬לא י א מי‪ p ,p , v .jj .‬״ ‪,‬‬
‫״ ״ ״ והן כקדושיו לא יאמין כנ״ל ו ה « מי שנ^ר קודם זמנו שה?! ״י״א י'יי־ק‬
‫לחיוי ‪p‬ת‬
‫מו ״‪' ^B‬י• ״ ׳‬‫כמו‬ ‫ני זזמיו‬
‫מנו ר‬ ‫לפני‬ ‫מאתנו‬
‫נ*;ו נ פ‬ ‫טרן‪ -,‬שנט־ויף ונלקח ;נ;‪1‬‬
‫נקראי ‪ k‬׳ !‬ ‫מוד שנים רנות‬
‫־־■־־ ״ ! ״‬
‫שפתון‬ ‫נש‬
‫‪^"" ’ r m‬אוג‬ ‫ש‬ ‫___‬
‫טו ר ט‬ ‫חנוךך ו כ ת כ ו איננו וכוי מ ה ״ ט כ פי ר שנו הנ״ל וכמייש‬
‫רסירחי‪,‬‬ ‫מה״ט‬ ‫ונוי‬ ‫ואיננו‬ ‫וכתב‬ ‫כמיתתת חנו‬
‫כ מי ת‬
‫אץ ״ ג א ס ו‬ ‫ונ ש ^י\‬ ‫ו פו׳ ‪ .‬׳ חו ט פי ם כאז״ל כ מ סי כ ר כו ת ולז״א הנ כי א ■ לכו‬
‫‪ ^ ,‬י' י " י ‪:‬‬ ‫י״‪? :‬‬ ‫ה מ ס ״ ה כ ך הו א א ס ו ה נ ה מ ל ה זי ת ט ר ך כ פי ה א ס ה;י‬

‫‪ f‬א‪ -‬די מ ש ת ה‬ ‫־‪.,‬‬ ‫ק״ ע ^‪-‬‬ ‫מ ס יו שלמה‬ ‫ט י ף א ת ה צדי ק וג און‬ ‫פי הו א‬

‫™ ;־'־ י ־־' נ‪ t e ,‬״ ;‪ 1‬י דיי‬ ‫״ י ' ״ " >י‬ ‫”=‬ ‫'‬ ‫”‬ ‫״■ ” ׳ ״‬
‫פלא‬ ‫א’‬ ‫ז ה לה שיג ר פו א סי ה‪ ,‬כ נ >‬

‫לך לך‬ ‫לפרשת‬

‫■ ואטד‪-‬‬
‫ו א ע ש ך לני' גיול ו‪-‬אכתך ואגדלה שמך וכיה כרכה פירש״' ז״‘‬
‫וכר‪/‬‬ ‫׳‬ ‫ז״ש חלק' א‪ 3‬רהס וא‪ 3‬רכד ז״‪:‬ז א^ירי __ ר ד ‪1 ,‬‬
‫אלקי‬ ‫; "‪ P I b‬י'״‬ ‫ימקנ ופי־ ירל לשיש מפי״מ שקשה מל נוסח ת־^ת ' י‪.‬‬

‫■שראל‪1‬‬
‫ואלקי ישד^‬ ‫י א ־ ‪'" ’ .‬׳״ ’ י מי‬ ‫‪ - L‬י^^';‬ ‫שהר; הקכייה אמר ל‪ ,‬לא יקרא‬
‫י‬ ‫• י‬ ‫‪__ L.‬‬ ‫התח^רי‪.‬‬
‫יא״‪/‬יאלק' אניתמי ‪" V’n‬־‪ ■1‬ו^‪-‬קי״ימקוימי ‪-‬ס^^^יייים פפי׳‬
‫^ ש‪!-‬מר כקפ״ה ק‬ ‫למשי כה שלימי אל נ״' אנקי אכותיכס רריקי א‪- —,‬‬
‫ימקפ וכוי‬ ‫ומוי שהיא המני! שזכר השס יתנרך‬
‫ל‬
‫ואלה■ י ׳ ‪.‬־ ‪"' !f .T 'i‬־יו‬ ‫אלקי אכ^ס וטי‬
‫וכן‪ /‬וח‬ ‫אפיך ׳׳׳׳‪!-‬‬
‫אלק' ’־•'׳• ‪r‬‬
‫‪= vt‬א™ א’ ״י' ־׳׳ ‪r‬‬
‫^׳'ו אנעו■‬ ‫אלקי השמים ואלהי הארז ו‪-‬ך׳ ^^״ ‪ r‬יו‪^^-‬י ‪S‬״״ ‪ '^"i.i■ ___ 1‬׳‪.‬׳‘‬
‫קמי גס‪.‬‬ ‫י ל'‬ ‫‪ m z‬מאוסר^הנ>‬
‫׳•׳•‪uj‬׳•‪ ',‬ו^מ & הרכ״׳ייח מהמרד <ד‬ ‫‪ ,‬׳ * ״׳•’ <‬
‫^ —‪ 7‬והנכי‬ ‫נ״כ‪ -‬לומר תסדי איו ‪ J ; -‬י‪-‬ץ‬ ‫‪----------‬‬
‫משלי מור טמס ל פי שהקנו‬ ‫'"יי‘ ־ף נו ס ך‬
‫‪----------‬‬ ‫“ו ס‬
‫מ‬
‫ו!״נ שנאי וזכרתי את פדיתי י מ ה כ דוי ו־תיכ ו‪ 1‬י ר חי ‪^ 1 7‬׳'־י‘ ייי י‪'•-‬׳ אפודרהס‬
‫ו ״ ס׳ ’ מיי' ו וכוי ושרשפ״א‬ ‫׳‬ ‫‪ .: :‬׳‬ ‫‪,‬‬ ‫סי׳ הגיל הקדיס‬
‫מ הי ש ^ ^י ^ו‪-‬־ ^‪-‬י ^״׳ א‬ ‫סי׳ הנייל ה ק ד י ם טי ד ט מ ס ו תי ר ק ;'שא^ת ה שי אל כני׳‬
‫י י'‬ ‫פי ש אנו מ כו ו ני ם צ הז כי ר ז נ ו ת ם כ ת חי ל ה וכוי וז הו ש אנו מ ד י י ‪ -‬י‬
‫‪Jt-:‬‬
‫' ‪■i‬‬
‫‪° r‬‬ ‫פ ה א י ' ק ר א וז כ ר תי‬ ‫נ הי א נתפלה פ א מ רו וזוכ ר ח ס ד י א כו ת ו פו׳ מ״ש א״פ‬

‫ב ד תיי‬
 ‫מהדל״א‬ ‫יד‬ ‫דברי‬
‫גי•* ט״נ לומר תחילה ג״כ ואלקי‬ ‫ייויייד‬ ‫בריתי יטקב ונו׳ והארץ אז‬
‫‪:‬ו׳ כדכת־ב וזכרתי את בריתי יעקב וכן בהני‬ ‫יטקב ונו׳ וזוכר חסדי איו‪:‬‬
‫ז המל יעקב יתיב בקרא ואלקי יעקב הכי‬ ‫תרי קראי דתי׳ הרשנ׳׳א וה‬

‫טפי טטס שהתקינוו להזכיר האבות בתחלת התפלה‬ ‫ובר מן כל דין נ״נ טיד נ‬
‫ינה דך י״ז ינפינן ליה מקראי עוד זאת למ״ד‬ ‫ך‪.‬־‪:‬‬ ‫מיינה‬ ‫מלבד הטנ‪ 1‬ס דיגמרא‬
‫ובית תקנום וכו׳ ייעקב תיקן תפלת ט־בית שנא׳‬
‫‪. . . . . ..............‬‬
‫שלשת‬ ‫‪,‬‬
‫מזכירין אנחנו את‬ ‫‪... .......................‬‬
‫תפלה וכי׳ ולכן‬ ‫‪:‬ה אלא‬ ‫ויסגט במקום וילן שס ח;ן‬
‫האבות בכנ התפנות תתניה ואו בשטה שתיקן יטקי התפנית טרבית בירסו מפני‬
‫קודם שהטמיר תילדות‬ ‫נבר היה שמו קודס‬ ‫טק־ לי־‬ ‫טשו אחיו קודם שנשא אשה טריק יטק־‬
‫‪,‬פלה ויכן גס אח״נ שכבר‬ ‫המתק; הת— י ־‬
‫אבינוי ‪-------‬‬
‫שס ^־‘‬ ‫— ״“‬
‫ין תפלתו שיצילהו ד׳ מיד טשו אתיו התחיל‬
‫הס ואלקי חבי ינתק ד׳ האומר אלי שוב‬
‫יכו׳ בפרשת וינא וגה אח״ש בשטה‬ ‫‪!>.‬ך ׳‪!,‬‬
‫לא‪ 1‬־נ‬ ‫! ־■ •■י׳ ‪ !!.‬י ‪ ! !. ; . . ! . .‬שייכ‬
‫‪.‬׳י^ ‪.‬׳‬
‫שהתפלל^כן או טדיין לא נק־א היה כשם ישרהל וטי‪ :‬כוונתו היה באמרו ‪ 1‬׳‬
‫האומר אני שוב לתרנך וכו׳ כאלו אמר אלקי תיי איי ה ה ואלקי חיי ינחק ואלקי‬
‫יטק״ב היינו ד׳ האומר אלי שוב וכו׳ ולנן גה תנשי ננהיג כך תקנו לנו נהזכירס‬
‫בתחילת התפלה בניסת זה בשס יטקב היותס מתקני התפלות וגס יטקב אבינו‬
‫יותר לפמ׳ש דורשי‬ ‫טצמו אמר כן תחלת תפלתו וחלקי יטקב ‪ -‬״ ויובן טור‬
‫רשימות דוה דתפלת אבות תקנום רמוז כן בשמם דהיינו אות שני משס א״ברהס‬
‫אברהס ב׳בקר ויטמוד‬ ‫בקרהוא תקן תפלתשחרית שנא וישנס‬ ‫הוא ב׳ בר״ת‬
‫אץ טמידה אלא תפלה וכו׳ אות שני משס יינתק הוא צ׳ בר״ת ״'הריס הוא‬
‫תקן תפלת מנחה שנא׳ ויהי לפנות טרב היינו מיד אח־ חנות היום שהחמה נוטה‬
‫למטרב וינא ינחק לשוח אין שיחה אלא תפלה אות שני משם יטקב הוא ע׳‬
‫אלא‬ ‫ר״ת ״ערב הוא ■תיקן תפלת ערבית ויפגט במקום וילןשס אין פגיעה‬

‫טטמא טפמי׳ש רש״י במסכת ברכות ד׳ ע״ב‬

‫׳׳^ בספר תהני'ס דכתייב ‪ *1‬נת י וגואלי אחר‬
‫‪:‬יום נרה י שגבן ‪:‬ס חנק י יי‪ 1‬ק׳צ לכן גס בנוסח‬ ‫י״ח פרשיות וסמוך ניה יענך‬
‫‪:‬אזיל במד׳ • ‪ V‬תהליס ק׳ ל נכא; נבטל הקורה‬ ‫י‬ ‫זכירת האבות תקנו ואלקי מ‬
‫ים קי״ז ט״ב אחז ואטשך י ג וי גדול זהו שואומרים‬
‫‪0‬‬
‫שיכנס בטובי של חורה וכוי׳‬
‫ז שאוננריס ואלרך יטקב טי׳ ברא״ס ר״פ לך לך‬
‫>‪.‬ח״ת סי׳ קי״ב וסי׳ קי״ג ן וגס ידוע פי׳ מפרשי׳ על התורה בכוונתם‬
‫בזה ואגדלה שמך זה שאומרים אלקי יעקב היינו‪.‬ע״פ דאיתא שמות האבות‬
‫אברה״ס יצח״ק יעק״ב היא בכלל ננספר י״ג ייותיות כמנין אח״ד וכן שמות‬
‫האמהות שר״ה רבק״ה רח״ל‪,‬לא״ה הס בכלל מספ־ י׳ ג אותיות כמנין חח״ד טולים‬
‫בכלל כמספר שס הויה ב״ה עולה בגימ׳ כ״ו אבל אס יעקב ק־וי יש־אל הס‬
‫ה׳ אותיות ובכלל היה עולה י״ד אותיות וט״נ נ־יך לקרוא לאברהם אברס להשלים‬
‫מספר השם כ״ו במכוון זה׳יש ואגדלה שמך דייק א שיהיה שמך אברהס ונא אברס‬
‫ע״י זהו שאומרים אנק‘ יטק״ב דייקא ונא ישרח״ל ורו״ק ונכון הוא לתרץ כן על‬
‫הטרתינו בנוסח התפנה מה״ט[ וע״פ כל הני■ טטמים לשבח יש ג׳כ תשובה נכונה‬
‫לשאלת‬
 ‫ט ה ר^־ א‬ ‫י ב י י‬ ‫‪id‬‬
‫לו‬

‫לשאלת השואל כתשו׳ הרשניא הנ״ל למה לא תקיי לימי כתפלה אליו' ה ש מי ס‬
‫^ ‪..‬‬
‫■‬ ‫ואלק' האדן ולק״מ מכל ה‪ ' 5‬טעמי ■אתין‪.‬‬
‫ועוד מילק לאלוקי הנה ז״ל הרגיגו ג הי' ]וכ״ה נמ״ר וכילקוט ריס תו''דו ‪< r n‬‬
‫ס׳ ויגש נפ סו ק ואלה שמות גני ישראל הנא־ס מצרימה יטקכ וכייו ש\<‬
‫האנות נקראו ישראל ונכאן נקרא יצמק ישראל שהר־ אמר כי יטקג וגניו' ה ם‬
‫ישראל וא*כ יצהק נקרא נשם ישראל אגרהס נ״כ נקיא גייכ ישראל ממ״ש ן‬
‫‪i‬‬ ‫י״נ( ומושג נני ישראל אשר ישנו גמצרים שלשים ווי מאות שנה וכיר‬
‫״ הי ״‬ ‫התשנו! הוא משנולד יצה־ וקרא אותם נכלל נני ישראל א״כ סרי‬
‫נ ק רו‪:;/‬‬ ‫י‬ ‫‪,,‬ן‪,,‬״*‬ ‫נשם ‪,‬ןךקל ‪,‬ע״‪-‬‬
‫‪ ,,,f‬׳ ק דו ש ץ ל‬ ‫נשמועם״‪ .‬״ ן ‪ , ,‬״‪ p‬אם ‪I,‬‬
‫‪ P‬״ ה ל ד׳ ן‬ ‫בדרכיהם טכ> א״כ מנואר דלק״מ קושיי המפורשים ספ״ק‬
‫נשמ ’" ’‘ ” ' ת‬ ‫ליטקכ יטקנ ולא כן נ אנ רה ם וי״ל ה״ט דכיון כל ג׳ האנות נכללו‬
‫יאילי ‪' ° °‬היאל לכי הוא שס ר רו ^ ^יי ^ י‬ ‫י ״ אי‬ ‫״“א '®ייי א‪ ° °‬י א'‬
‫לאברהם וליצחק ומכ״ש עוד לפי שקקב״ה קראו כן בשמו יטקג נ ט צ ס ץ א ל ״ ג ס ?‬
‫מיד כשנולד כסירש״י ר״ס תולדות ויקרא לו יעקב ע״;‪ 1‬וכתיב ד‪ 5‬ר ^ י י א ש י כ ס׳ ן‬
‫י קי ס ״‬ ‫לעולם א״כ ה״ט נמי דבדוקא נקטו גם אנשי כנה״ג בנוסח תפלה להזכ‪,‬‬
‫‪,‬‬ ‫כל אחד מהאבות בשמו הפרטי הראשון‪ ,‬אמנם הרי לפניך הרבה טעמ^‪*’-‬‬
‫ל שכת ‪1‬‬ ‫מסוד חכמים ונבונים מלבד הסתרים אשר מטעם המלך וגדולי׳ רמנו‬
‫­‬ ‫•ו‬

‫׳ ס י י ש‪ ^ 3‬י כ ס ־ ן‬
‫ש‪%‬‬ ‫מקום טל סדר פרקי המרכבה על מכונו•‬
‫׳‬ ‫שוב מצאתי בס׳ זרע אפרים להגאון מהר״ז מרגליות בפירושו לססי‪-‬ת^‬
‫עשרת הדברות אות ז׳ דך נו״ן ושמעתי בשם חד״ז' אלוך נטורי' ?איקא־^ל■‬
‫הג און‬ ‫החסיד שבכהונה מו״ה יצחק אייזיק הכהן ז״ל בעהמ״ס ק^ך‬ ‫־‪',:nt‬‬
‫‪vjV‬‬
‫שאמר כי האבות אברהם יצחק רעקב הס המרכבה ודוד הוא רגל רביעי ‪- r‬‬
‫ומספר אברה״ם יצח״ק יעק״ב דו״ד עולה תרנ״ב והוא גימטרא רבתי״ם‬
‫רבתי״ס חסר וי״ו( וזהו שאמר הכתוב רכב אלהיס דהיינו האבו״ת ן‬ ‫‪•Jti.‬־'‬
‫י שה ©‬ ‫המרכבה מספרו רבתים והוא פלא עכ׳^^‬
‫נראה לכוין הדברים גס לסי המקרא בכתוב רבותי״ס מלא וא״ו‬ ‫ולענ״ד‬
‫‘ י הא‬ ‫מצינו גס יעקב מלא ^‪.‬״ו בששה מקומות ונס לסי‬
‫י ^ו תי ״ ס‬ ‫י‬ ‫יףך‬ ‫מלא דמלא וי״ו ויו״ד נמי הא מצינו גס‬
‫הי‪50‬‬ ‫בכל מקוס‪(=5• .‬‬
‫י ס'‬
‫ויאמר‬
‫] א״ ה עיין בשו״ע מהרי״א או״ח סי׳ י׳ ראיתי בס׳ באר שלמה מידידי‬
‫ה ה״ג‬
‫אבדק״ק האלאס נ״י שהביא שם בשם כעל קול ארי׳ (צ׳^‬
‫דהע״ה כי גר אנכי כ״י ג״ר בגימט׳ רג׳יל‪ /‬אנכ״י בגימט׳ כס״א ר״ל שגס ^שז״ע‬
‫מן הכסא רגל דמרכבה ככל אבותי ע״ש — ולענ״ד נר׳ ליישב קושי‪,‬‬
‫קדושת א״ז הגאון זצוק״ל עפמ״ש האלשיך ז״ל בפרשת ויצא על המאמר‬
‫‪ q t‬כ״ו אברהם תיקן תפלת שחרית שנא׳ וישכס אברהם בבקר יצחק תקן ‪ P‬ל ^‪:.‬ן‬
‫מנחה שנא׳ ויצא יצחק לשוה בשדה לפנות ערב יעקב תקן תפלת ערבית ד‪-‬‬
‫ויפגע במקום וילין שם הנה ראוי לשית לב למה שינו הסדר שהיום הולך א ‪ .‬׳■‬
‫הלילה בק״ש וכמאמר ויהי ערב ויהי בוקר והיה ראוי אברה ‪ r‬יתקן תפלת ערי‪-‬׳‪ ‘,‬״‪^I‬‬
‫ויצחק שחרית ויעקב מנחה ולא שילך הלילה אחר היום ויתחיל אברהם מ הן‬
‫אך‬
 ‫נא‬ ‫מדןרי״א‬ ‫לד‬ ‫‪1‬י ב ףו‬

‫‪ 1‬י א מ ר ה׳ אל חכרס לך נ מחיי־ וממ‪-‬לדך חל הארץ אשר אראך ואעשך לגו‬

‫גדול ונ״ל עש״מ דאית׳‬ ‫גדול וכו׳ א־ת׳ כמדד‪ :‬יי מ‪:‬‬
‫י חי‪ :‬ה; גידול נס צריך לקשר סמיכות‬ ‫כמסורשי׳ שהק׳ למה ‪:‬י טי ח‪ :‬קי‪ : :‬י־ד‬
‫■ונמר שהדרך ממעט שלשה דברים‬ ‫הפרשיות‪ ,‬ומו״ק דפירש ׳' ואי‪ : 1‬ך‬
‫‪ : : :‬ישלמח הנך תרתי ממון ופרי'‬ ‫ממטט השס ממנגט ממין וממה‪ ’:‬נ־■'‬
‫‪:‬מעט השס אדרבה הוא מ‪:‬דל את‬ ‫ורבי׳ ניחא אכל מממט ה‪:‬‬
‫שמו דאס הוא כמדינת מ־ח־יס לא יוידע מעשיי הטיכיס וגס תורתו לא ידפינן‬
‫תבל מתורתו וצדקתו‬ ‫אבל כשהי׳ מטלטל ענמו למדינ׳ חח‪■:‬׳‬
‫וכלס משבחים ומפארים אוחו וקינה שס טיי‪ :‬לעצמו‪ ,‬חנא דאית׳ בירושלמי הרוצה‬
‫לידע שס הגדול מח־חק מהנאות ‪:‬ל חנביס חחריס וזה כוונ׳ הפסוק ויבטחו כך‬
‫יודעי שמך ר״ל שמי שרוצה לידע שס המפירש יהא בטחונו בהקב״ה שלא להגות‬
‫משוס אדס והשתא הכי פירושו דסתס חדס שייונה נטנטל את ענמו אזי עפ״י הרוב‬
‫מוכרח להנות מאחריס או לקכל שוס מתנה וזחת היח הגרמה מיזקין שלא יוכל‬
‫ללמוד שס המפורש וא״כ כך פירושי של רש ׳י ‪ :‬נ מנמד שהדרך ממעט השס שאינו‬
‫יכול ללמוד שס המפורש‪ ,‬והשתא נמי יתורץ דקחמר וחבריך בממון דלכאו׳ קשה‬
‫מה הי׳ צריך להבטיח אותו על הממין הלח אכרהס הי׳ עובד את ה׳ מאהבה‬
‫בלתי תשלוס גמול וא״כ קשה מדוע הכטיח הקכ״ה אותו על זה אכן^יבואר‪,‬בזה‬
‫המדרש דאמר! ואעשך לגוי גדול לכהן גדול ו‪:‬נ כהן גדול הוא הי׳ צריך ללמוד‬
‫שס המפורש ואיש חשר נודד למרחקים הוח עפי׳י רוב מוכרח לקבל מתנות ומחמת‬
‫זה לא אפשר לו ללמיד שס המפורש כדאית׳ כירושלמי והנה לפי״ז לכאורה חרתי‬
‫דסתרי הדדי דקאמר ליה לך לך מארצך וזה יגרוס להיות נהנה משל אחרים‪,‬ולא‬
‫יוכל‪ ,‬ללמוד שס המפירש ואח ׳כ אמר לו ואעשך לגוי גדול לכהן גדול ולכן אמר‬
‫לו הקב״ה ואברכך כממון שלא תהא צריך לשוס מתנות אדס וא״כ שפיר אמר‬
‫ואיעשך לגוי גדול לכהן גדול‪.‬‬
‫ואעשך‬ ‫__‬
‫אך הוא כי אברהס התפלל על הכית הרחשון שיזכותו שהיה בבקר של האלך‬
‫הרביעי ולא הועיל לגמרי כי באה שמשו בצהרים יצחק התפלל במקום ההוא‬
‫לעת ערב על הבית שבזכותו שיחרב בערב של אלך ההוא באותו מקוס ואחרי‬
‫כן חשך היוס ויהי ערב חשך ואפלה יע׳‪ :‬תיקן יעקב תפלת ערבית שיאיר לו‬
‫הבקר אור יי נפשו לה׳ משומייס לבקרו'ה־ה נפי דרכנו זה ויפגע במקום ^שח‬
‫תפלה שהתפלל בעד מקים שהיה בו היח ב ה ויל! שס הלילה לרחות מה ידבר‬
‫בו הוא ית׳ בחטס הלינה‪ ,‬מזה ירא׳ שיעקב התפני בערבית היינו בזמן הגגות‬
‫שחשך לו היוס שהקב״ה יאיר לו הבקר דדוט הוא שבזמן גלות נקרא־ יעקב וצח‬
‫ישראל וז״ש ג״כ הכתיב "‘ ימ״ יייהיס נ*ש־אל במראות הגילה יעקב יעקב כי‬
‫; ־״מי חנקיס לישרחי באמת שנקרא ישראל‬ ‫הגלות מכונה בשס לילה וחמר‬
‫^ ‪i‬‬ ‫אבל במראות ייל'׳" י"׳‬
‫בשס יעקב ועוד ששס ־עקב לח נטקר לג‪::‬־י כמ״ש הפסיק ויאמר לו אלקים‬
‫יד ־ שמך והכוונת הפסוק‬‫‪^ )/‬״־יייהי ״‬ ‫שמך יעקב לא יקרא יץ־ ■־ ‪::‬ך יעק­­‬
‫;נך יעקב דייקח ‪:‬שחר שמך יעקב ‪ 7‬ינו בגלות אלא לא יקרא‬
‫נר׳ ויאמר לו וכו׳ ש‪:‬‬
‫יעק‪1‬ב היינו נחו‪,‬־ח כי חס ''ש יי ח נ יהיה שמן *היינו ישראל נמי יהי'‬
‫עוד שמך‬
‫־* מך חז ‪::‬ני יוכ‪ ;:‬לאמר *עד ומיושב קושי׳ א״ז הנאה‬
‫שמך ר״ל אס ישרחל‬
‫קר׳ יעקב ותפלת ערבית‬ ‫ז״ל שלמה לא אמרי׳ חלקי ־ ׳‪1‬׳״ ^י• עתה בזמן גלות‬
‫‪ 1‬ע־ נ אמרי׳‬ ‫‪i/‬‬ ‫תקן שמורה ‪:1‬״כ על‬
 ‫מהרי״א‬ ‫דברי‬
‫י ^ ע ש ך לגוי נמל וכוי רש׳״ זיל זה שאומרים אלקי אנרהם וכו■ יטל'הי׳ חו״«‪>,‬‬
‫ככול! תלמוד לומר והי׳ כרכה ני ״'״״ ‪ r‬ולא נהם וגר׳ לפרש‬
‫נווי העומדים דכתיכ כס׳ נחקותי וזכרתי את כריתי יעקכ ואן‪ .‬את כריתי ‪ V‬״‬
‫^ את כריתי אברהם פירש״י למה הזכירם אחורנית כלומר כדאי יעקב ל«ז‪^?--‬‬
‫אינו כדאי הרי יצחק וכו׳ והנה ק׳ על הפי למה הזכירם אחורנית‬
‫שזכות אחד מהאבות כדאי לנו הלא בפי דכרים כתיב לאנותיכס לא‪,‬‬
‫כס לאברהם־‬ ‫נ‬ ‫ליצחק וליעקב ודייק שם אברהם‪ .‬כוא‪.‬‬
‫ובאן דייק מל שהזכירם אחורנית ונר׳לתרן על דרך הגמ׳ דר״ה או״א ‪ °‬ף ס י י ז‬
‫׳ ״ ימ כ ת ^ ‪.‬‬ ‫י ” ״סי י־״יג ואמת ומשני בתחלה אמח ‪ ,‬ל ״‪,,, ,,‬‬
‫בשיאה אאק הסולם מתקיים ורב חסד רב הונא רמי יכתיב צדיח ר‪ ,‬״ ץי ^י סיןז‬
‫י ג ״ י ר כי ו ‪:‬‬ ‫וכתיב וחסיד בכל מעשיו ומשני בתחלה צליק‬
‫גי ’ ' ״י מ ש םיז‬ ‫^‬ ‫אמת והשתא אתי שפיר מה שמזכיר ‪3‬פ‪ ,‬״ ק ‪ ,‬״ ‪,‬‬
‫להקל לישראל בתוכחות דהיינו בתחלה אמת ולבסון‪ .‬להתנהג עמנו נח ם״‪ ^■’',‬ליי‬
‫‪5‬רכ‬ ‫מסד כי מקרא מלא הוא תחן אמת ליעקב וחסד לאברהם ונא״‬
‫מכרים כסדרן הי׳ ח‪5‬זד בתחלה כמדתו של אברהס ואמתלבסון‪ ,‬י ״‪ ,‬״ ‪,‬יז ה ״‬
‫מזה אי אפשר לעולס להתקייס ולעמוד לכן מהפך המקרא הסדר וו״י־‪^-‬״ל ' כ ק ג‬
‫אחורנית כדי שיהי׳ יעקב ברישאואברהס בסון‪ .‬להודיע לנו שאמת ר ‪ ft‬י אי ת ס‬
‫מגשוף חשד עכ״ד ווי העומדים ובזה יוכן ד‪3‬רי רש״י ן׳ל וסננשך ‪ ; .‬״גג א ח ל ה "‬
‫שאומרים אלקי אברהס ואברכך ז״ש אלקי יצחק ואגדלה שמך ז״ש א לןי ל זה‬
‫דהיינו כסירש־י בפי דברים אברהם כד"‪.‬י וכו׳ והי׳ קשה לרש״י ‪ ' J i t‬מ ק כ ;‬
‫ג׳ידגי׳יס ־‬ ‫^‬ ‫^‬ ‫בסדר אזי יהי׳ כתחל^ ‪pn‬ך‬
‫תלמוד לומר והי׳ ברכה בך חותמי! ולא בכולם ואז יהי׳ בתחלה א ’ ׳ ' י כי ל ם ׳‬
‫־‬ ‫חסד זו מדתו של אברהם‪.‬‬
‫*■‬ ‫לך לך מארצך ויו׳ אשר אראך עיין פירש״י ואפשר לףנר דהנה ידיע ד‪A‬‬
‫!‬ ‫זכה גס בהו‪ /‬לגדולה עד למאד א״כ איזה דבריס אשר ‪^'\- m‬להגש‬
‫להש ג נחייל י״ל חון מה שפירש׳׳י כא! אי! אתה זוכה לבנים י״ל דנם ‪’' I‬ייל‬
‫'‬

‫זבה לכל‪-‬השנות אשר השיגו כל הנביאים אך בהי״ל אך להשין ‪ , jP‬״ ‪ °‬א כי ה ס‬

‫^ י ח ז ״ יי'׳ אניסס מוכיח לילך לארן הקדושה וז״ש הכ׳ לו לך ימאי׳ ” י א ה‬
‫יו יגי׳‬ ‫״> החי] אשי איאך דייקא דהיינו שם תשיג הנבואה בבסיג^;‬
‫יי'"׳־י‬ ‫אשי איאך‪ ,‬אבל כא! גחו״ל אי אפשי לך להשיג גדולה כ את‬
‫‪ft‬‬ ‫ט ‪,p ftf‬‬ ‫היסב בעבורה ויהי לו צא! ובקר וגמלים וכו׳ ונ״ל‬ ‫ולאכרם‬
‫'‬ ‫כד‬ ‫כבד מאד במקנה וכו׳ כלומר שהעושר היה לו למשא‬ ‫ואגרם‬ ‫^‬
‫» אביסם לא היה משמש בעשרו לעצמו כי הי׳ מסתשק לעצמו נקהל א ^י ־י ה '‬
‫‪-‬‬ ‫» יי״ = ׳ אללי נמיניו כשקיח ש״'׳ יק ממיגיי ״ליי לחלקו לכל איש‬
‫י^י לי א״׳ל שיהי׳ חלקנו מנותני צדקה ולא ממחלקי צדקה והיה ‪ p^jft‬אי׳ש ‪.‬‬
‫‪ W‬שהקנ׳׳ה יבחר לו ממונה אחר להקל המשא מעליו אבל כל זה אצל ״ ״ ף ז ו‬
‫אגל שרה_דרך נשים הי׳ לה להיות לשמור בעושר וכבוד שיהי׳ לה וידוע מ ר « !‪f -‬‬
‫כל‬ ‫מקום שגא' ויהי אינו אלא צרה וז״ש הכי ולאברם היסב בעבורה ‪PP‬‬
‫‪:‬ב‬ ‫הישג לאברהם הי׳ יק בעבור שרה רק בעיני שרה נחשב׳ לגיובה אבל ויהי ף‬
‫׳■״׳‬ ‫^‬ ‫לעצמו הי׳ צרה ולמשא כבוי ועושר שלו‪■.‬‬
‫‪V‬‬ ‫ואנשי סדום רעים וחטאים לד׳ מאד ונר׳ לבאר דהנה אית׳ בפ״א כנאד‬
‫‪I 1‬‬ ‫הוי ספל רות וקשה כסילות הלשון מאד מאד וג״ל שמצינו אדם אז‬
‫‪L‬‬ ‫שהוא‬
‫כב‬ ‫מדרי״א‬ ‫לד‬ ‫דברי‬
‫שהוא גדול בחכמת התירה ד‪1‬יו יגבה לבו ויש נו גאוה מהתורה שר!נה לו‪ ,‬אבל‬
‫אין יכול לגאות בעושרו ובממנו חס היה מני ר‪ :‬נו הה־ון כיס‪ ,‬וכן יש עשיר‬
‫אשר רס לבבו ויש לו נאוה במיכ״ו חס נתן מהיני ומלחמו לאכמן א‪3‬ל אין יכול‬
‫צגאות בתורה אס לח נמר ע כ באו חכו ל ילמ־ו חמתנו להיות שסל רוח גס אז‬
‫אס קנה לעצמו דברי תו־ה וגס חס ברך ד׳ אותו בהון ובעשירות והוא גומל‬
‫נאיש חסד והנה ר״ת ׳■מ״א׳יד ה־‪:‬׳ ' ‪:‬נינניני ״אש רת וגס ר׳ ת ״משכיל ״אל ״דל‬
‫וד׳כ מאד מחד הוי שסל רוח חס גס בו־ך ר׳ איתי בחכמת התורה שנקר׳ ״מימינו‬
‫״אש ״דת וגס ברך אותו בממין ואישי׳ נכניס ממונו והוא איש ״משכיל ״אל ״דל‬
‫גס בשני מתנות שקיבל מהקב ‪ :‬לח יתגחה כי ה‪:‬נ׳ רק ‪:‬נתן ד׳ וזה הכוונ׳ ואנשי‬
‫ס‪/‬וס וכו׳ חטאיס מאד ר״ל ‪ :‬ה מ׳ חיטחיס בממונס שנקר׳ מאד כדכתיב בכלמאדך‬
‫וחוטאיס במנות ׳משכיל ״אל ׳דל שר״ת ׳מ״א״ד‪.‬‬ ‫^‬
‫במס ר״ ויחשבה לו צדקה ויחשבה לשכירה ויחשבה לזונה נ״ל סי׳ דאית׳ ביומא‬
‫שלישית אין מוחלין לו שנא׳‬ ‫עבר עבירה ראשונה ושני׳ מוחלק נו‬
‫הן כל אלה יפעל אל וכו׳ וטעמ׳ דב׳ פעמיס מוחלק נ״ל משוס דאין צדיק וכו׳‬
‫ולח יחטא וט;‪ 1‬מ׳ מ׳ דתשיבה ח׳ מת־י ג מצות א כ על עבירה ח׳ י״ל כדי לקיים‬
‫מצו׳ תשונה עשאה ומצוה יחשב לו א ׳כ עבירה ב׳ הו׳ חטח הראשון כיון דהראשונה‬
‫נהפך לו למנוה וא״כ על עבירה הב׳ הי׳ ה״א יש לו תירוץ היצה״ר הוא המסית‬
‫וחשר הערטותי כתיב אבל בעבירה הג׳ מגרי ינה״ר אנסשי ושנה בעבירה הותר‬
‫לו מה״ט דג׳ אין מוחלק וז״ש הן כל אלה יפעל חל סעמייס דייקא י״ל תירץ ויש‬
‫לתלות להקב״ה שניוה ע‪ :‬התשיבה וגס ברא ינה״ר חבל שלש עס גבר האדס ואין‬
‫לו תירו! וז״ש על עבירה ח׳ ויחשבה לצדקה יר׳ למנוה לקייס מצות תשובה‬
‫ןחשבה לו לזכות דץקא ר ל למניה לקייס מצות תשובה א״כ השני׳ הי׳ הראשונה‬
‫ויחשבה הקב״ה לו לשכור משוס ינהינ־ המסית המבלבל דעתו כשיכור כמ״ש אין‬
‫אדס חוטא אא״כ נכנס בו רוח שטות יר׳ הי‪ *:‬־ ייח טועיס אבל ג׳ ויחשבה‬
‫לזונה‪ /‬ומה״ט חוננריס בסליחית הוידוי גיס כי מי יח‪::‬־ חך אני מפשע וזו עבירה‬
‫א* לנ יודע מרת נפשו כי לח לשס תשובה עבר עבירה ח׳׳כ שנוי׳ הי׳ בלא‬
‫בבי׳מ נ ט בשעה שעוסקין‬ ‫הסתת ינה״ר לכן מתודיס על כל ג פ ועפ ז מובן‬
‫בנגעיס ואהלות ושואליס דוד הבח על חשת חישמיתתו במה ותמו׳ ונ״ל דאי׳‬
‫ראוי לאותי מעשה אלא להורות תשובה ביחיד והנה האלשיך סי׳‬ ‫ל״ה דוד‬
‫לך ד׳ החסד עפמ״ס בבי־כית אח ריח‪ :‬א־ס ש־סירי׳ באיס עליו יפשסש במעשיו‬
‫כי היסורי׳ הס לעורר חת הארס נשיב כדי שירגיש היא בחטא ובאותו אופן שחטא‬
‫באיה עליו היסירי׳ וח;‪,- ;,‬ח בעה״ ח פוגע בנפשית תח לה אלא תחילה נגעי‬
‫בגדיס בממון ואח״כ נגעי בתיה ■חח כ ננע■ ארס כמ ש בסדר הס׳ והיינו כסי׳‬
‫האלשיך נך ד׳ החסד ו ו׳ אי׳כ ה פ ב‪:‬ח כ ;•המק־ס לפינאי דיר לומר לו שחטא‬
‫באשת איש מיתתו במה רחק ‪:‬ו ‪;: " vr‬נ שהי׳ כדי נהי־ית תשובה דיחי־ אבל‬
‫בשע׳ שעוסקים בנגעיס וא״לית תחי‪ ::‬ננעיס וחחיכ חכלית וטעמ׳ דמלת׳ ע״כ‬
‫אנו ביחי־ מיירי אדס כי יהי׳‬ ‫מ״ל וא״כ מהתם מונח לה חשיב‪ :‬ךיחיד ־‪:‬נ‬
‫בעורו וכו׳ שפיר שאלו ־״ וא״‪: :‬׳‪ :‬נג־ ג׳ עבירו׳ הנ״לרחשק שאין חמור כ״כ‬
‫נגעי בתים כדי לעורר בככיבה שני'׳ ח ‪/:‬־־ יותר ניע בגדים שהו׳ סמוך לגוסו‬
‫^שמרגיש יותר ואס לא שב חלא חטא פעס ג׳ בדייס נגעי גופווזיכ המסורה כנגע‬
‫נרא׳ גי בבית מרחוק ד׳ נרא׳ לי ירא׳ סס כנגע נ׳ל בבית אז מרחוק די נרא״‬
‫לי‬
 ‫מהרי״א‬ ‫לד‬ ‫דברי‬ ‫‪22‬‬

‫זר^‬ ‫‪] -‬מחידושי■ מורי‬ ‫לי מדה׳ד ולך ד׳ החסד נ‪ 1‬ה כפי׳ האלשיך לי לכוונתי‬
‫'‪t‬‬ ‫הגאון מ׳ אהרן שמואל אפאד (צ״ל‪,‬‬
‫ס‬ ‫וגם הגוי אשר יטנודו דן אנכי אית■ כמדרש כשתי אותיות הללו ■ו״ז‬
‫הקכ״ה את אברהם שהוא גואל את נניו — ונר■ מ מנ ת דס טר‬
‫בכורות שנקראת גס נגט כמ״ש הקנ״ה למשה טוד נגט אחד תיילא טשר‬
‫* ‪ p‬ר״ת ״דס •נגט דן אנכי אביא טליה מכות ״ד״ן דס טד ננט ואת״י‬
‫״‬ ‫^‬ ‫ברכוש ^יול־‬
‫‪L‬‬ ‫ו ג ם אח הנוי אשי י ענייי דן אנכי ואחרי כן יצאו נרכוש גדול ויש לדר‪-,-‬‬
‫דקאמר הלשון דן אנכי אנל יונן דהנה הקשו המפוישיס ל ו^^' י‬
‫הקנ״ה את המצרים בים הא קי״ל דאין לוקה ומשלם כ״ש דאין מת ו מ ת ^״‬
‫״ל דהא דאמרינן דאין לוקה ומשלם היינו דוקא במיתה בידי אדם אד\‬
‫« די שמים אמרי■ אפילו מת משלם ווש״ה וגס את הגוי אשי יטנוד ‪-‬‬
‫דייקא אני בטצמי ר־ל מיתה בידי שמיס ממילא שפיי ואחרי כן יצאו נ ר י‬
‫מוכרחים הס גס לשלס‪.‬‬
‫ותאמר שרה אל אברס הנה נא עצרני ה׳ מלדת בא נא אל שפחתי ד ‪V‬‬
‫ממנה והנה יש להבין דהא שרי אמנו נביאה היתה וא״כ ביי‪,‬‬
‫יו ד ^‬ ‫כל דיר תורתינו הקדושה וא״כ היתה יכולה לפשות ערמה שיהי‪\ ) /‬‬
‫שמצינו בגמ׳ דברכות ל״א אס ראה תראה אמרה חנה לפני ה ח ב״ד ^ ^‪°‬‬
‫אס‬ ‫מוטב ואס לאו תראה אלך ואסתרה לפני אלקנה בע;י וכיון‬
‫מ ש ק ה‪^ ^ .‬‬ ‫מי סוטה והווין לי בניס כדכתיב ונקתה ןנןרע‪^^ 5 ,‬‬
‫א״כ ק׳ שגס שרי היתה יכולה לעשות כן ונ״ל לתרן דהנה לכאורה הה‪!]-.‬‬
‫‪:‬י ה‬
‫וביי׳ז‪")P ^^"/‬‬ ‫הסוטה היא אשה עקרה שתוליד אח״כ בניס משוס שחשדו׳ בסנס‬
‫הקב״ה נס ומהפך את הטכע שלה אמנס הא תינח אס המניעה ריא' עוצ‬
‫החשה א״כ תוכל להסתר ולעשות ערמה ועי״ז יהפך הקב״ה את הכורא ' ‪V-.‬ד מ חי‬
‫אס המניעה הוא מצד האיש שהוא לא יוכל להוליד א״כ לא מהני ״ ‪ ^"*1‬אמ>‬
‫^ שהא?‬ ‫תסחר דמחמת ;ה לא יהפך הקב״ה את הטכע של א‪-‬ש‬
‫ט‬ ‫הכל דבשלמא חנה היתה יודעת שהמניעה הוא ממנה כיון דלאלחלר‬
‫ברס מפנינה רק חנה שהיתה אשתו שניה לא הי־ לה בניס ו^ה^‪ .‬ריתר י'‬
‫מ קי‬ ‫וצא הוא א״כ היתה יודעת שנג״י שתסתר תזכה לבניס אבל שרי לא‬
‫יוד>‬ ‫מאתה צד המניעה היתה דאס המניפה מאברס אז אייו מו^יל‬
‫כיון שהכל טממא מ ^' ש\ ה י ‪ /‬ל ס ברם כשסתרה משום שחפדי אותס‬
‫י׳י'‬
‫השכר בא לה א‪3‬ל לא לו‪ ,‬ולהני אמרה שיבא אירס אצל‪ .‬שפחתה תחליד‪ -‬רא׳‬
‫תצר בן ממנה אז אראה מאיזה צד המניעה ואח״כ אסתר כחנה ובוס נישא‬
‫ח׳י מ מ‬ ‫א‪,,‬‬ ‫חור אבנה ממנה ע״י סתירה ע״י שהגר תלד בניס אזנה‬
‫ומק ‪ -‬והגאון הפלתי !״ל פירש ט ידטה שרה שהיא טקרה וצריכה רר‪,‬״‪ •.‬לן "‬
‫רק גס זה יודט׳ כי לא פסקי הייהמא מאכותינו כמבואר בגננרא אכרהס ״ מ‬
‫ישמעאל וקליפ׳ קדמה לפרי וא״כ בן הראשון יהי׳ רשע וכי יעשה‬
‫הקב״ה‬
‫להוליד רשע הלא שורת הדין שלא ׳יהא רשע נולד כלל רק פולס כי ד רי‬
‫וא״כ איך יהי׳ הקב״ה עושה נס שיהי׳ נולד ישע וא״כ אי אפשר שתלד ולקך‬
‫ממנו שיקח שפחתה שילד ממני וא״כ אה״כ השני^יהי׳ צדיק ונזה תבנה‬
‫הקב״ה נס להוניד והנה שלא יהיה זרע רשע מייחס לאברהם לקח השפח‪■ ,‬‬
‫הולד כמוה כמדע ואין הרשנג ״קיא על שס אברהס ודפח״ח‪.‬‬
‫‪ .‬ו ח קרק‪,‬‬
‫׳‪%Sr‬‬
 ‫כג‬ ‫מהרי״א‬ ‫לד‬ ‫דברי‬
‫ז ת ה ת ‪ :‬ראי ‪:‬‬ ‫ותירא שס ד■ הדו כר ת‬
‫רואי ע״כ ק רא ל?רור בתי לח י ראי‬
‫הדקדוקים והס יובנו מאליו ונקד '‪ C‬ל;ה הקדמי‬
‫לזכות למראה הנבואה תו נ‪:‬דבוי מנתך אם נ‬
‫ר יי ' ה‬ ‫הנבואה או להתראות מיי(‪::‬י ת‪ - V‬י ‪P‬‬

‫אחה נבואה מה שכור‪ i‬א'נוי מוכין לו מע ‪:‬מותו‬

‫הוא עומד שם אדמת קודש הוא ועיי כן הוא ;וכה למראה הנבואה או לדבור‬
‫מלאך‪ .‬אמנס ההבלזן ביניהס כי סה האדם ;וכה מנד מצמותו לנבואה אינו יכול‬
‫לעלות פתאום כמו רגע אל מד״גה העליונה שהיא זוכה לה רק הוא הולך לאט‬
‫־ ה־רגה ואית׳ במד־ש ‪:‬ויכת י'־ש ׳י ויויאמר לה ו‪:‬ו׳ על כל אמירה הי׳‬
‫אך אחר ובמדריש תיכת סלוגתת חד נאמר חמשה מלאכים נזדמנו לה‬
‫מקים שנאמר מלאך וצורך ארבעה‬ ‫ם‬ ‫מלאך‪ ,‬ו;זד א‪:‬נ ־ אירעה יכל‬
‫ויהי׳ לה כח הסבל לנבואה ולכך‬ ‫י׳‬ ‫שתכון את ע‪ :‬מה מעע ננעע‬
‫בדיורר בדרך שאלה הגר שפחת שרי‬ ‫‪ ....................‬ונכנס עמה ‪...‬י‬ ‫‪.....................‬‬
‫לה כא יש מכי'*ה‬ ‫‪:‬‬ ‫‪-‬‬
‫אי מזה באת והיא השיבה לו לסי תימה שהיא סברה ששאלתו הוא בדרך תימה‬
‫מפני שהוא מכיר בה ויודע אותה שהיא שכחת שרי ושאלה בדרך תימה שרואה‬
‫איתה הולכת מתנודדת כצפור נודד מקנו ועל זה השיבה לו מפני שרי גברתי אנכי‬
‫בורחת כלומר אין רצוני שתהי׳ לי שוב לגברת לכך אנכי בורחת‪ ,‬והוא אח״כ‬
‫שוב נדמה לה כאיש ייע; ואמר לה שעוב לה יותז־ שתשוב אל גבירתה פד‪ .‬שלבסוף‬
‫שאמר לה הרבה ארבה את זרעך וכוי׳ אז ידעה כי מלאך ה׳ הוא ואח״כ עלתה‬
‫במדריגה יותר גדולה ויאמר לה מלאך ה׳ הנה הרה וילדת בן וגו׳ וגילה לה את‬
‫כל משפע הנער ומעשיהו‪ ,‬הנה מדרגת נבואה זו אס זוכה מעצמו גנבואה הוא‬
‫?ולך לאע לאע מדרגה אחר מדרגה אבל אס המקום גורס לנבואה אז מולה‬
‫בפעם אחת להשגת הנבואה אשר המקוס גורס וזה הוא שאמרה אתה אל ראי‬
‫כלומר אני מצד עצמותי זכיתי לרחיית המלאכים השלוחים מאל כי אמרה הגם‬
‫הלוס ר״ל אס •גס המקום הוא שגורס ראיתי אחרי רואי ולא ראיתי מלאך אחד‬
‫בפעם אחת רק מראה אחר מראה לכך ותקרת שס ה׳ הדובר אליה אתה אל‬
‫ראי אני הפעול לנבואה זו בהדרגה אחר הדרגה ע״כ קרא לבאר לחי רואי כלומר‬
‫לא הנבואה תייחס אל המקום רק ההיפוך שהמקום קנה שס חדש מראיית‬
‫המלאהיס שראתה הגר וראוי שיקרא הבאר ההיא מאז והלאה באר לחי רואי —‬
‫ונפרש הכתובי׳ סוף ס׳ ויצא ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלקיס ויאמר‬
‫יעקב כאשר ראם מחנה אלקיס זה ויקרא שם המקום ההוא מחניים ויש לדייק‬
‫באומרו ויפגעו בו גס כאפר ראה מחנ׳ אלקי׳ זה ויקרא שס המקום וג‪ 1‬׳ מה‬
‫השמיענו בזה וכי לא ידענו שלא אמר כן קודם שראם ויקרא שם המקום ההוא‬
‫מחניים צריך ביאור ולדברינו יובן הכל שהכתוב השמיענו ממעלתו ומדרגתו הגדולה‬
‫של יעקב ופל זה אמר ויעקב הלך לדרכו ולא פנה לבו להכין עצמו נגד הנבואה‬
‫ויפגע בו פתאום בלי הכנה מלאכי אלקיס ועם כל זה מיד כאשר ראם אמר‬
‫מחנ׳ אלקיס זה ולא הי׳ צריך לעלות בהדרגה אחר הדרגה עד שישיג שהם מלאכי‬
‫אלקיס כמו שהי׳ אצל הגר‪ ,‬אמנם יעקב בענותנותו לא רצה לייחס לעצמו מדרגה‬
‫גדולה כזו שהוא מוכן לגלוי פתאומית של מתנה אלקיס בלי התבודדת והכנה‬
‫כלל ע״כ ייחס הגדולה והכבוד להמקוס שקדישת המקום גורס אשר גס ב היו ^‬
‫כמחנה כר אדם בלי התבודדת יכול להיות עם מחנה אלקיס וזהו באומרו רקרא‬
‫‪PC‬‬
 ‫דברי‬ ‫‪23‬‬
‫מהרי״א‬ ‫לו‬
‫שם המקום ההוא מיונייס י׳יל עיי המקום ההוא זנה להיות נשר מס־ות ‪,‬‬
‫^‬ ‫כ) אדס וכמהגה לןלקיס‪ /‬ו^מר׳ הכן יש ‪ ‘1‬נכ ריה י־ר ורד‪_ --,‬‬
‫הגורם למראה הנוראה הזאת והיאי' על זאת ואנכי נ איידע־י' עד ם ר ר ’ ‪°‬‬
‫הננואה נלל ואיך אהשי שאזכה תיד נתתלת ננורתי מעלה׳ידיל כ ר ״‬
‫שנ סע ת המקום שהוא מקודש זכיתי למראה הננואה ולא ׳ מני מ ג ״ ‪,‬‬
‫‪f‬‬ ‫” י׳יי ״ י א טיוי יאניק״ק סי ‪ 1‬ו ^ י ‪ 4‬י‬ ‫'יייי’‬
‫ז צי הי'‬ ‫י»"‪ 1‬נילקיט אליעזי ערך משה אות נ■ מ ד ן ‪,‬ה ' " ״'‬
‫כעצם היום הזה נמול אנרהם וישמעאל ננו וכוי הקשה רנאוז' נ‪ :‬ררי־י‪/‬‬
‫ז‬ ‫‪f‬‬ ‫ריה ד‪ ',‬ייד נ ר ו ח‬ ‫נ סו‪ q‬סמרו אתר הקו״א שחידושי מסי‬
‫אלי‬ ‫ע וזיל לכא^ ״ ®‬ ‫■‬ ‫נמי אמרי׳ דש־יי־י'״יל‬ ‫דקאי נתג ונו׳ ונס׳ יי״ א‬
‫ג‬ ‫מ־ אי נא׳'״ נ סי׳ של״א י אי ם שלא ״ל מעולם לא ימול ‪L -V‬‬
‫י ק לו‬ ‫ד״לל שנת נתנ ם יא־נ הא אנרהם קיים אפיי עי ד ני ר מ י ״‬
‫״צ‬ ‫להץ ו י ‪ ” ,‬ל‬
‫נזמ‪,‬ו‬ ‫לי׳‪,‬ת ממ ‪-‬‬
‫א״^^^ יקניי י י ' י ר א‬
‫יייא נלא־ם‬
‫יל״׳יי ונו׳ אנל‬
‫שנח״ ' ׳מניום השמיני‬
‫™״' ‪J‬‬
‫יהי‬
‫מ צ סי‬ ‫•ניוסיה הא מילה שלא ני ״ני לא דתי ליוה׳נ יענלייל ניין ילא מדיר'י ” ל‬
‫‪ ,‬י יי קוי ס ‪W‬‬ ‫המילה רק נענ ם היום הזה הו׳יל אז מילה ג;מ‪5‬ן ‪ j.p‬ך‪,.‬‬
‫י•‪ = :‬אי די‬ ‫דלא ימול מי שלא מל מעולם היינו רק לנתתלה ‪ ,‬ר ר ד ס‬
‫”’ י י ״ ק‬ ‫לעינונא ניי ענ ד לא לומוה עי׳ז המיניה נזמנו נל‪-‬נא י א י י‬
‫‪%‬‬ ‫■ א״יכ!י משמכג‬‫נל־ י‬
‫ו ■‬ ‫א‬ ‫המרדני והש׳ע נא ימול נ שנת שעם ראש‬
‫א ע מ י \ ״ י ל י ע ו׳ ‪i‬‬ ‫ל ימול לנר‪,‬תילה ע׳נ נוין עשה אנ רנ ם אני " כ‬
‫~‬ ‫^ י א הי ה‬ ‫ראש למולים ומילה נזמנו היה כנ״ל ונאמת נלא׳ה ‪ J‬־‪,,‬״‬
‫ציו ה‬
‫ר״‪® .‬‬ ‫' צי‬ ‫שלא‘ י ת ר י ; ׳ ״‬
‫היהה ^ ל א‬
‫מותח׳׳ הי‬
‫לנו׳נ^שו‬
‫■ננוז׳ לנ‬ ‫א׳יע ניוהיה‬
‫ניוה״נ ננוז‬ ‫'למול א׳ע‬
‫רע א׳ינ סשיטא טסי דנאמן לומר שכני מל נ ע ם א׳ ועי׳ ר ^ ' י ע‬
‫״״צ‬ ‫‪e -‬‬ ‫סי' ס״ה•‬

‫■‬ ‫דיא‪--‬צ ט צ ס‬
‫ויר< ״ ‪,‬‬ ‫'■אגציו! ‪.‬נולו״נ^‬
‫א‪,‬ן ‪<,,5‬‬
‫י‬ ‫על ׳מ ר י‬
‫נופך ׳*'•‬ ‫*( ]אמר המסדר נדי ־ ' • ־׳ ך‬
‫להוסיף ׳••^‪1‬‬
‫' >‬ ‫'י א‬ ‫סי׳ תק״ן הניא דעשרה >טנת אלמלא היי ינול להיות‬
‫הל כ שנ ת ‪'-« V‬־‪f‬‬ ‫‪i‬‬ ‫‪^^,-5‬‬ ‫היה נדחה משוס‬

‫? לי ־‬ ‫‪,‬״ פ צ ‪°‬‬ ‫והגאון נן ה ש ל א ה ־ תיין ־'; ש ‪; '':‬י‪ ;^ ^ - :‬״י ‪ :/‬ן‪' “" ,‬‬
‫« ' ״ » ' ־ ־ ״ ״ •‪ . 0‬ג ; ׳ ד ־ ‪» 4‬‬ ‫י‬
‫ואחז עמו א״‪ 5‬ע צ מ ו‬‫‪-‬סייעו ■‬ ‫״ ־ ׳ ‪ -7‬אך לפי הדרשא שהונא ני ש׳• ‪ ^H‬י ה;‬
‫י״ל יראי־ מזה לפמ‪-‬ש נ ס׳ פרשת דרשיס‬
‫תנשילי! אע‪-‬ג־ ‪ ; ; , t‬־ ־ ! ‪ :‬״ ״ ״ ׳ נ׳ י ס והא מנינו דאנרהם קיים אפי׳ «י י ״׳ ו‬
‫מו!הר ‪ t. w‬לשכות היעו דמשעת המילה נכיל מךין ד״ד ‪^ ,‬י^י*‬ ‫‪,‬‬
‫י ־ י ל ־ » ‪S i » 61 .‬‬ ‫‪ »s‬־ ‪» -‬‬

‫* ״; ״ ‪S v‬‬ ‫‪ ™ ' T‬־ ‪ 4‬־ ? ״‪ ™ ' i S « 1‬־‬ ‫‪,‬‬

‫נזה ליישנ‬ ‫ונכון‬ ‫ך שרט א״״נ נעצס יוס זה ישמעאל ננו ואפשר‬
‫ד?רי ’״׳‬
 ‫כד‬ ‫בהרי״א‬ ‫לד‬ ‫’ ברי‬
‫בעצם היום הזה נמול הכרה ס ונו׳ השעה״מ הקשה סי״ב מעכו״ס בשס •נהר״י‬
‫אשכנזי לנדר מילה כנכרי כשירה אמא' דחי שכת והא ‪1‬וסקר לקיים‬
‫שניהם ע״י נכרי ותירנתי עפ״י דכרי הגאון המקנה שנתכ טעמא שלא קיים‬
‫אברהס מנות מילה קורס שננטוה דלא הי׳ רשאי לעכור־ על איסור חבורה ‪5‬טצ»ו‬
‫שנצעוה עליו׳ א״כ נס אחר שניתנה תורה ולא נאמרה מילה לבני נח אבל אסור‬
‫חבורה כין לעצמו כין לזולתו נשאר קייס אצלם א״כ נהי דמילה בעכו״ם כשר‬
‫אכל אסור לו לעכו״ס למול משוס איסור חכורה כמ\ לאכרהס אבינו קודם שנצעוה‬
‫על המילה ולא הוי הפשר לקייס שתיהס ע״י נכרי ולכן דחי שבת ותירצתי בזם‬
‫תמיהת המפורשים כמשנה למלך פ״י ממלכיםעל תוס׳ סנהדרין נ״יי ע״ב פד״ס‬
‫והא פו״ר וכו׳ תמתי לא הקדימו תמיהתם על קושית הש״ס ממילה ולק״מ דהא‬
‫ידע המקשה דנדלה דוחה שכת דמתני׳ כס׳ ר־׳א דמילה וא״כ שסיר היכיח דפ״כ‬
‫לא נאמרה לב״נ דאס איתת הא ליכא איסיר חכורה גבייהו ואסשר בשנת‬
‫נכרי למול ולמה דחי שכת‬

‫לברית מילה‬
‫איתא כילקוע על פשוק אס לא בריתי יומס ולילה ונו׳ וז״ל את מוצא השבת‬
‫והמילה מדיינים זה עם זה השכת אומר אני גדול ממך סבו שבת מלאכת‬
‫עולמו שנא׳ וישבות ביום השכיעי והמילה אמ‪ “.‬ה אני גדול ממך שאלמלא אני לא‬
‫יהודא משל לשתי‬ ‫נברא העולם שנאמר אס לא בריתי יומס ולילה וכו׳ א״ר‬
‫מטרוניתא שהי׳ עומדת ולא היה אדס מכיר איזה גדולה כיון שהעביר אחת‬
‫מלפני חברתה ידעו הכל שאותה שהעבירה מלפני חברתה היא הקטנה כך ממה‬
‫שאנו יודעין שהמילה דוחה שבת אנו יודעין שהמילה גדולה משבת עכ״ל — ותימא‬
‫למה היה שבת מריב׳ דוקא עס מילה שדוחה שבת ולא יריב עט שארי מצות‬
‫שדוחין אותה כגון פסח ושאר קרכנות צב־ר או שופר כמ״ש יו״ט של ר״ה שחל‬
‫העמים כי‬ ‫להיות בשבת במקדש הי׳ תוקעין‪ ,‬ומל דכתיב והייתםלי סגולה מכל‬
‫לי כל הארץ ואית׳ במשורה והיית״ס ל״י סגול״ה מכ״ל סופי תיבות מיל״ה וקשה‬
‫למה רמז הכתוב כאן על המילה׳ ונ״ל דאיתא בציוני למה בכל מה שברא הקב״ה‬
‫עשה הפרש והבדל בין בהמה טהורה לטמאה ולמה לא הפריש ועשה סימן בין‬
‫ישראל לעמים אלא ע״י שימולו ותי׳ דאס היה מפריש בשעת בריאת העולם היה‬
‫לישראל והשני לאומות וזה שאמר‬ ‫הבריות אומרים שיש שתירשויות ח״ו אחד‬
‫שאם תקשה אם‬ ‫הקיא והייתם לי סגולה מכל העמיס מרמז בו המילה מפני‬
‫אנחנו משוגליס לך למה לא בראת הפרש ביני ובין העמיס להיות נילדים נימולים‬
‫לבדי בראתי כל הארץ ואס‬ ‫ולכן מסייס הקרא כי לי כל הארץ שתדעו כי אנכי‬
‫הייתי בורא אתכס• נימולים היה אומרים שיש שתי רשויות ח״ו׳ ונמצא למידין שמילה‬
‫מורה שהקב״ה לבדו ברא הכל ושבת נמי מורה שד׳ הוא הבורא שנא׳ וישבות‬
‫ביום‬
‫דברי רש״י ישן הנ״ל לדברי רש״י אח״כ הנ״ל והיינו שמצינו שס בקרא דבהמולו את‬
‫בשר ערלתו דכתיב גבי ישמעאל דמשמע שהי׳ ג״כ בסיוע הקב׳יה דדרשא דוכרות‬
‫עמו הברית משמע גס ברית ישמעאל דלפי״ז שייכים שפיר דברי רש״י אח״כ‬
‫ויו״ק — ע'ין בשו״ת מהרי״א יו״ד רמג ושו״ת מהרס שי״ק או״ח קנ״א ושדת‬
‫כתב סופר יו״ד קכ״ב‪— [.‬‬
‫ותמצא ^את‪— [.‬‬ ‫]אמר המסדר עיין־בשו״ת מהר״י יו״ד סי׳ רמ״ק‬
 ‫מהרי״א‬ ‫לד‬ ‫דברי‬ ‫‪24‬‬

‫״‬ ‫גיוס השכיעי ולפי•! מתורן שפיר הקושי׳ דלפיל ־לכך מריה ‪:•:‬ת עס המילה דנית‬
‫•‬ ‫‪ 6 DJC‬ני‪.‬מורה^מל בריאת פולס נמו אתה למה תדסני אגל טס שקר■מצות שאיים‬
‫;‬ ‫מורים טל כך לא הי׳ יכול לריב טמהס וק״ל■‬
‫■‬ ‫אשר קידש ידיד מנס! חוי■‬ ‫ז>יתא מ מ ר א־ ש ב ת דך קל״ו ט״ב המנרך אומר‬
‫‪5‬‬ ‫גשארו היילו בנשרו שס‪ ,‬וקשה למה הקלו לומר קידש ידיד וטור‬
‫■‬ ‫לשןן חוק דהרי יש לנו כמה סטמיס טל מצות מילה וי ק לא שייר י ק טל‬
‫'‬ ‫גלי ?וטם;ונ׳׳ל דאפפיי דיש ללו כמה טטמיס אטפי׳כ שייך נו רוק דהרמנ׳׳ס ״ ‪,‬‬
‫גו נופם מסלי שממטם טי״כ׳המ שגל ולהתלישלזה‪ .‬האנר פד שימפכי נמע^ר ’ ״ ז‬
‫ותמסור נו התאוה היתירה טכ״ל ווה תמוה 'דמשמט ט״י המילה יותש י ס י ‪■ ° A- ,‬‬
‫'‬ ‫ולא יוכלו להוליד כמו‪ .:‬שאר האומות ונהמת מצילו להיפוך שכרי‬
‫א מ ס מ?ו> שהולידו ששה נכרס אהד ונאו׳ה יא מצילו טל אופן והי ו‪,‬י‪ 1 ,‬י'‪■°‬‬
‫יש׳׳י מפרש נ ס׳ קדושים כל מקום שלא׳ קדושים הוי פרושים לז ה מ רי‪.,, ;,‬״ ס‬
‫‪® ,‬די‬ ‫שסיר תקנו אשר קידש ידיו דהיינו שיהי׳ פרושי׳ מ!• הטריות ט״ישימוך‬
‫נ ח האבר כמו שכתה הרמנ״ם רק טל !ה טפס קשה כאיך יר‪,‬ך‪ , . ^ 3‬אחלש‬
‫בשאר מקומות כמו שאמר הכתוב כהול הים וט״כ צריך לומר שלא נו‪? \-‬‬
‫גשכלינו טירת המקום ולכן אמר וחק נשארו שם דנם המילה לשחר ‪ . . .‬י ה סיג‬
‫אטס׳׳י שיש ננו נוטמיס ודוק והמס׳ כ׳ טל ברכת אשר קדש ‪ ,,,,‬׳ ״ ״ י חוק‬
‫וחוק ‪.‬‬ ‫נשארו שם וצאצאיו חתם וכו׳ דהנה כתוספות כתב ידיד !ה אנרכס‬
‫■‬ ‫המילה בתורת מק כי מל לטת צ״נו שנה והו כנר לתנסלה תאותו'משא׳ ‪'^1‬‬
‫שזרעו >‬ ‫הי׳ צורך למטס תאות המשגל וטריות ולהיות גיס ש״לש ‪5 ,.,.‬‬
‫קדש י ד ד זה אברהם שהי׳ קודש ונהנפל מכל תאוה ותק נ שכר‪ 1 --''',‬׳ אשר ‪t‬‬
‫המילה רק מק אבל צאצאיו חתם נאות נרית קודש נהיות תותס ” ע י י י ״ ״ הי׳ ן‬
‫׳ ' ' ‪ °‬ש־הע ■‬ ‫פרושים מן הטריות ודוק‪.‬‬

‫מה שהספדתי בשעת הבורה על חמותי ע‪.‬ד‪-‬‬

‫^י י‬ ‫ביום ה׳ ח־י אדר רנקציה לפית‪.‬‬

‫נמר ופשתה ותננש‬ ‫כשהיל שלמה המלך ט״ה את אשת הע אמר ‪11‬‬
‫‪,‬‬ ‫ממרחק‪ ,‬ה ד '‪!S‬‬
‫תביח צרמה ן‪;,‬קס ‪-‬‬ ‫‪. ........‬סוהר‬
‫‪.................‬‬ ‫היתה כאניות‬
‫כפיה ‪,‬‬ ‫^ ‪.‬‬
‫טרף לביתה‪.‬ו״וק לנפרתיה‪ .‬וקשה מה שנה זו לה שדרשה ההר צמר ו \ ל י ״ייו ל‬
‫וע‬ ‫‪ 5‬מה שהתפארה שממרחק תכיא לחמה מאי‬
‫כבודה בת מלך הלימה ול״ל דהלה מצינו' שלשתכה ‪ 7‬השטת כ ‪ 5 ” -‬ס ? ״ יי‬
‫שהוא תחלה פלי ואמ‪-‬כ משפיט טליו השי״ת ‪ :‬־ פ כיונה וכרכה כלתי י כ ״ י ״ »י‪.‬‬
‫כ ר אדם הולכים כדרך עקלקלות נה‪,‬ות משוה״; ומכ״שכנשיס שרייליס‬
‫מס מדנים אכל מי שעומד על משמרתו הראשון זה צדיק נמור ומוי‬
‫מצ מ‬ ‫^‬ ‫שיצליח השם חפנו הוא מתרשל‬
‫חו שאומר כלככו ככר כירך השי״ת את ת'לי אכל מי שהוא זריז כמלאי־תו ‪I‬‬
‫מזה יוכיח שאין לכו גכה מחמת עשרו ואף כל הלו מעלות הי׳ כחמותי‬
‫חדא שככר ־כסף הרכיתה לה ולא רצתה נפשה לעשות תנשינייס ואף לא‬
‫רוחה למסוק כמשא ומתן ככתחלה ופל אשה כזו אמר שלמה שפיר‬
‫משי לא רצתה רק ^‬‫די רי‪-‬ר‬
‫ד־^ייד‬
‫״ז מ‬‫נעשות ‪ n‬די‪'.‬־'י‪,‬יי‪1‬‬
‫תנשיעיס‬ ‫וסשתם דאפפ״י שהי׳ כיכולתה ידצדך'■‪:‬‬
‫וסשחס כשאר אינשי ואעפי״כ ממרחק תכיא לחמה ככראשונה וכל זאת משתר‬
‫־י כייתן‬

‫‪C‬‬ ‫” "י‘‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫נח‬ ‫דברי‬
‫ן‬

‫‪;/^.‬ך !;;( ע; הספק‬ ‫— ׳‪ -,-‬י ‪-‬־׳ —‪1--‬‬

‫ת בהרבה מי‪,‬יה ‪ c r : :‬ספיקית א׳‪ :‬לא מצי אמר טל זה שהוא טמא‬
‫יילמא אינו נימה רנה איני ‪:‬יהירה שאצלינו אינו טהורה א״כ א״ש דבמקרא‬
‫י "‘ י ‪-‬י ‪ - " -‬הטהורה חקה לך שנח ילך בטצמו ליקח‬ ‫^קודס שאמר ה‪ :‬ס‬

‫ההורה לדבר בלשון נקייה ודו״ק‪= .‬י=(‬

‫ט‪ :‬ה ני האדמה אית׳ בגמ׳ סנהדרין דך ק״ד אס‬ ‫״‬
‫^אדס הטא נהמה מה הייא׳ ו‪:‬ו׳ אלא אמר הקב׳יה כלום בראתי אלא‬
‫!ס מנשיו שה־ס הטא נהמה וכל היקום למה לי מ״כ ויפה פירש הגאון‬
‫משה האמבורגטר זנ״ל ‪;:‬ו פיר‪ :‬במסכת אבות הדין דין אמת והכל מתוקן‬
‫סעודה ט״כ והכי פירושא הדין דין אמת קשה הא במבול שחטא אדס ואמפי״כ‬
‫כתב דמח את כל היקיס מרדס יטיד בהמה ע״ז קשה אס אדס חטא בהמה‬
‫מתר; חידד דומרא והכל מתוקן לסעודה שלא ברא הקב״ה את‬
‫ץ^^מה א״א שיהי׳ לו לא־ס לסעודה ועתה שאדס חטא בהמה למה לי ודפח״ח‪.‬‬
‫ה את העורב ארי ל תשובה ננחת השיבו עורב לנח א״ל רבך שונאני ואתה‬
‫שנאתני רנך שונאני מן הטהורים שבעה ואתה שנאתני שאתה מניח‬ ‫_‬
‫ז״ ושולח ממין ב׳ אס פוגע בי שר המה או שר צנה לא נמצא חסר בריה‬
‫׳ ־ וקשה ני ע׳יד החקירה שעמדו עלי׳ רביס לסי הכלל דריב״ל ב מ ס ס‬
‫יף ז׳ לעולם אין מתעברות לא טמאה מן הטהורה ולא טהורה מן‬
‫•יטמאה שזה הכלל לא קאי על עופות א״כ ק׳ •מה קאמר העורב לא נמצא‬
‫העוצם חסר ברי׳ א׳ הא אפשר להתעבר מעוך אחר אלא ע״כ שאין עוך מוליד‬
‫עוך אחר ולענ״ד אין זה ראיה כיון דעונש המבול הי׳ רק בשיבת כי השחית כל‬
‫בשר‬ ‫‪-------‬‬
‫‪ o ^J‬ר המסדר עיין בשו׳ית מהרי״א א״ע שי׳ רמ״ו שהוב׳ שם בשס א״ז הגאון‬
‫מו״ה אהרן שמואל זנ׳ל דבר זה וקלסוה אביו הקדוש זי״ע ויובן ג״כ‪-‬‬ ‫^‬
‫נ ח ק קושי׳ החוקוני ובאמת הביא קושי׳ זו המרש״א בפסחים דך ג׳ בשם החזקוני‬
‫הפי׳ בגמ׳ כך הוא דאית׳ בו־ש״י בפסוק שניי׳ כתיב הטהורה בה׳׳א שעתידה‬
‫צה'ות טהורה לישראל מלמד שלמד נח תורה ואית׳ בגמ׳ זבחים דך קט״ז אפי׳‬
‫בני נח מקריבין דוקא טהורים ולא טמאים אך דשרי באכילה ולפי״ז פי׳ הפסוק‬
‫ראשון גבי הנוי׳ שאמר הקב״ה לנח מן הבהמה הטהורה היינו קאי על הקרבה‬
‫מה שהקריב אדה׳ר שהקריב רק מן הטהורים כנ״ל לכן אמר אח״כ אשר לא טהרה‬
‫היא היינו שלא טהרה להקרבה ואז לא שייך לומר טמאה כיון דשרי באכילה לא‬
‫הוי טמאה; רק להקרבה אינו טהורה אבל גבי נח כתיב עוד מן הבהמה הטהורה‬
‫בא זה ללמד שעתידה טהורה לישראל ואז שייך שפיר לומר טמאה וקאי על לעתיד‬
‫‪■ U‬‬‫שאסור באכילה חלא עיקם הכתוב‪ ,‬עיין‪ I‬בראש יוסך‪[.‬‬ ‫■‬
 ‫דברי‘‬ ‫‪17‬‬
‫נח‬
‫טהר'־א‬
‫"'ה י»יו ״ויינו גשא־ח מע‪,‬‬ ‫!י ״‬ ‫נ״״‬
‫_ ןויא" >קיבתו לא תזדווגה‬ ‫שוב אחר המבו^‬
‫ג^•‬
‫הרי‬ ‫וקנטחן‬ ‫יגר^‬‫‪1‬‬‫ל)‬ ‫׳ השחיתו דינ! באו‬
‫‪ -‬אלא ו פ ד ה‬ ‫סה נס י^דס המבול כנ״ל‬ ‫^‬ ‫קש״‬

‫^ש‪.‬ן מ נ דעורב כמ״ש בחולין דף ס׳ וזה קשה‬ ‫גס לפי הש^^^^‬

‫הני מינו נינהו ודאי מולידן‬
‫\ ‪• ,‬י דעורב מוליד מאינו מינו מ״מ לא‬
‫כמו בתיש הכא על הצבי׳ בבכורות‬
‫מין שכילו עורב אבל כה״ג‬ ‫י‬
‫וסנונית ועמקי וכו׳ סתמא‬ ‫‪' j‬‬
‫‪ .‬ד עו מ היא וא״כ הדק״ל לכ״ע וצ״ע‬
‫זא״ז״ ולקושי׳ זו גס תירח‬
‫הוי כולו עורב אלא יש לן ‪ p^pj5‬י‬
‫דף ו׳ וא״כ שס‪^,‬‬
‫אס ממין עורב מתעברות ודאי‬
‫האפרוח כולו עורב הוא כיון ש^ס‬
‫^ ^״ל עדיפא דש^^‪^,‬‬ ‫‪.‬‬

‫צי'ו י׳ל יממך הא ; אי א־ ו‬ ‫״ ״ ״ י י ״ ל־' שאינן נ־־ש־ן‬

‫כדס^ש יש׳י י־פ ^‪.‬ן ״ ע ; ן ״ ״ ״‬ ‫א״‬ ‫ויהיו נ ש‪,‬‬

‫י מ נש‪-‬ס סנהדרין‬ ‫י׳ייקק ל״ו‪ q‬אתי‬ ‫אדס^לל״^^״‪,‬‬

‫‪S‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫־ » ״ »‬ ‫״ י ״» ־'‬ ‫‪C‬‬ ‫״ “ =״> “ » ’ ־ ״ »״‬

‫־^ ‪ i‬״‪E‬‬ ‫״‬

‫?ל!;■ ״ ‪£‬‬ ‫”‬ ‫״ ‪ S‬״ «‬ ‫|‬ ‫^ ‪ , ,‬ן ״ י‬ ‫« ;‬ ‫‪t‬‬ ‫״‬ ‫״‬
‫המינין‬ ‫שארי‬ ‫‪^.‬ל‬ ‫יפי' הנייסא בעין יעך‪- - 3‬‬ ‫צדך ובגמרא‬

‫ד ^ ״י‬ ‫״‬ ‫־ מ; ״ "י‬ ‫ץ‬ ‫‪°‬‬ ‫י‬ ‫״י“ ו‬

‫״ ' י 'י ^ יי׳י״א » ״ י א לא יג י ס ולא דם‬

‫ויש ליישנ ג׳כ דג?ושי־‬ ‫״‪,‬‬

‫״״רי׳א‪,‬״‪,‬״יו״ו ״י‪’ S ,‬‬ ‫™ יי ״ " ' ״ ״‬
‫נוי קיושת א•! הנא‪,,‬‬ ‫^‬

‫״ ״ ‪ 1‬יזי ס׳נ פלוגת׳ דסכמים‬ ‫ואמיי׳ שס ך״ י ? ‪ ' " ^ ^ ,‬י י ' ווחיר מי‪^ ,‬״״״‬

‫^ ‪ Z r‬ונ^^^י‬ ‫‪i‬‬ ‫‪ -‬אלא‬ ‫‪P‬‬

‫‪^ r‬־ ‪s‬‬ ‫‪;:‬‬

‫ז ״‬ ‫‪5‬י‬

‫‪ F‬״ "‬ ‫‪V‬‬ ‫“‬ ‫«‬ ‫”‬ ‫‪ S‬״‪ rt‬־‬ ‫“״ ■ " ״ י י י ־ ‘ ״ ״ ״‬ ‫*י‬
 ‫מדרי״א‬ ‫™‬ ‫דבר‪,‬‬
‫שהיו‪^;:‬יס‪°^,,‬יי״ר‪;^-^^,‬ס‬ ‫״ ׳ייייש כיוס ‪:‬אנל דגיס א=ור ־■‪:‬קי־‬
‫'‪ °-‬י ‪ 7 ,‬־׳והד דס ״הי‪1‬ם‪ .‬״אריל‬ ‫‪%,‬יי» הפשוק כי‪■ ;,‬היחידיס י ״ ״‬
‫״«'״־־״ ־היוש ■איול ‪-‬ד; ■י‪,‬הי■ "י' י=" ’ י "י‪.‬״ץי ‪1‬פו ויריו■*(‬
‫ג‪’ ,‬ייי׳ י׳‬ ‫י?*‬ ‫״״י׳‬ ‫י‬
‫נ׳ ;‪:‬ל‪,‬״''דיח‪’':‬ה‪ .‬הת‪ ,‬י' י־״ ״״'‪=.‬־י=‪; ;:‬״"■ אשה ״״יא י״;‬
‫‪ ,,‬״ ע שעשה מ ם״״‬ ‫ו;‪-‬ל דאיר״■ נמשה' ‪ -‬״ ״ ״י י‬ ‫»[ היק !‪:;-‬ר‬ ‫^‬
‫חיי ורמרא‬ ‫לרכי >‪.‬מין׳‬ ‫רייייחן‬ ‫לפוס ל^י•‬
‫י״ל כל כוש וכוש םםנ'י׳ א ״י ’' ” י ” י^'י‪ -‬ר’ ר‪-‬ס ל‪-‬פש חי• תרגום אונקליס‬
‫& יל־י״ תלמידיהו! ו־־ל ל נ י י י=״ י י ״ ’ " ״ ‪'1‬כ‪ °‬הי‪,.‬ראיס היינו מ מ י‬
‫בוי׳ ־י"‪ ' ...‬״‬
‫דרימ כדי‬
‫‪ 17-7‬דר״מ‬
‫יי'י ‪.. 7°‬׳ ? ״ ‘‪7‬דרחיו‬
‫ר* יי׳׳‬ ‫כי מנ‪ 1‬נ’‬
‫״םל״‬ ‫היא '־'‬
‫ונה י‪'.‬״‬
‫?‪-‬״ינה‬
‫ןאית׳ בעירובין ד‬ ‫‪' ‘V-‬‬ ‫דהוי י)יייי'‬
‫הנמידא י י י‬
‫די‬ ‫‪ v‬חי‪• ,‬ייי‬
‫‪ !,‬ייח? כבבטיס אותיות וס‬ ‫‪ ,p‬י הס נמונאיהס נמוצירס י־דיי‬
‫אי׳ה כל המייבב ביינו י׳נ נ‪.‬די״י ‘ י ' ' י ‪ °‬י 'ח ‪-‬מלר ננל ולנא לפורא‬
‫!;!‪ 1‬י ״' ״ ת י י ת ^ ש ־ ‪ V V‬־‪,‬ד‪ ,‬ד;כ ה " ! ‪ ,‬״ ^ י ‪ %‬״ י ש ^ ״ מ ממללא ־;‬
‫״" ‪ ■'7 %‬״ "‪' i‬׳ ״ ״ יי י ״ ״ ״ ל י י י ר ו ל י ו ח ‪(,‬י! רמרא י־י^ ץי ? ‪- 7‬‬
‫שן‪ , ,‬פ ה למוכ‬ ‫‪,,‬‬ ‫)«‪ .‬י® כמיליאיס ‪ ,‬כ ה וכתי‪ ,‬׳תירוש ינוככ ‘‬
‫‪ J‬י ’־ז ד״קא שפי י היי‪ ,‬ה;כנ= ־=״״ לי ’ " ‪ , f t L f‬י‪ ,‬ד ירד י‪.‬רז אי״יי״‬
‫י ־ ' ' י ‪" q ,‬״‪ ,-‬ואותיזח אמרונות ד י ו‬ ‫"יי® לי'''‪ °‬י י י י ' ״‬
‫‪ , .‬ר ״ ר וממה ש אי ^‬ ‫‪,‬ראשי תות־י״ _י‪°‬‬ ‫‪ ,‬״® י‪ ®.‬ג׳ ״״‪ ,‬ע‪,‬ל‪,‬ס‬
‫‪ r‬״‬ ‫א ‪7‬יל'® ־׳״ כי ;ת הותשו‪ ,‬שנייע כרס ר ״ ״ ״' ? י ’ ‪, ,‬ו חי‪ ,‬ת‬
‫״״י ןלא תטרוף‬ ‫‪^^ |,«j‬מלא ננ׳‬ ‫‪^,,‬לי״ נלמד‬
‫נ נ ^' = ^ ‪ ; :‬״ " ^‪ ; ^ ^ ,‬י י מ נ ז ולא יין‬ ‫‪ ; ,‬י ^ ה כ ו ה ה יין יראה־ ב ת ה‪ .‬ד^תו‬
‫רי״י לפיוס רננו ילא 'א ‪ ,‬״ ״‬ ‫יפתו ר״’ "''’י'יי‪' I” ,‬י א ״ ®״יי"‪ ,‬י'‘®‘ '‬
‫ונותחו‬
‫ונותנן‬ ‫רדמוזגין‬
‫רכ^ו !‪ ,L‬י'חמךא !חיי ככמחגין‬ ‫א לפוס‬
‫ל^י‪°‬‬ ‫‪,‬חיי׳ר!‬
‫ח״ח;^א והיי׳‬ ‫נח רי‪f‬׳^‬
‫לז׳א המר׳‬ ‫‪^^.‬ו נרו‬
‫נמו‬
‫ך‪,‬י פי׳ שאינו מזוג׳‬ ‫וי=״^‬ ‫איתיות אחרונות נהבהכר כמו ניי׳‬
‫״ ח ייייחי בלא מזיגה לכן ^^^"חמרא‬ ‫י מי ‪ P‬לברכה ג^למא ^׳'ל‬ ‫ויין‬
‫ך‪,‬קא יהי׳ החמרא‬ ‫^חמי״יי‬ ‫א ננ׳ל הוא יי״ן ח״י נ'ה י"?‬
‫‪s *u‬־ ‪ p j‬איא חמר וכו׳ ואי״‬ ‫מזגו׳ שסיר אמר חמר׳ וחיי׳ להו‪°‬‬
‫^ דרחי זכו׳‬ ‫ליוס יכנן כלא י כ ^ייו יי^^״ל‬
‫אברס הי׳ חרון ניוי׳‬ ‫^?'^ח יוד‬ ‫בס׳ יוה״כ הדויא‬ ‫ויט״‬
‫לך לך נא מי‬ ‫ן״ל נו״ן הפוכה ומ‬ ‫תרח כחק‬
‫י״ן‪ ■'tP« .‬למה לא רמ> ״' י ״ל'״״ !' ®י״' ״^״״‪ ,‬לדור אצל אניו יל« ”‬
‫א‪-,‬ך וכו׳ לכן‬ ‫״ »'תת תרת דהיה ר^ע ן;א הי■ אכר״ם‬
‫‪ T‬״ ^ ^כו שמת תרח יוי׳־ם ל״^ן‬ ‫‪“7‬‬ ‫״יפו ‪ 7‬י' י י' י ״ ״לא ' א ״יי‬
‫‪ '°‬׳' ; ‪ - 1 7‬אי‪",‬ז ה מקומה ל‪:‬ן נס כ ״ ״ ״‬ ‫'^' ‪1‬׳ ‪ ’’7‬י ייייו׳■'״ ״' ״ ״ י׳י ״‬
‫הספד‬ ‫תרת ״״‪ ,‬הפוכה לומר שאי‪ ,‬זו » ‪ V‬״ ״׳ ״ י‬

‫' )אט׳י המשיי הכ״' ״־"ל א'״' ’”^‪'•77 ‘"’7‬י'אס^ הקיז ידם היום אינל‬
‫‪ 7 7‬ר לתוית תייס שם•[‬ ‫שני לדם י^ ®ל'״' ׳'‬
‫דניס למתר ק ד ״ ״ ^״‪( ,‬״■ע ‪,‬יו! ‪,‬ז ה ל״ו׳‬ ‫**■‬
‫^ י׳^יד״י עי׳ דכש לפי מערכת די״ן־ן‬
 ‫‪Br.‬‬

‫מהרי״א‬ ‫דבלו•‬ ‫‪18‬‬

‫הספד על הגאין מהוי־שלמה^קרועטש^צ׳ל‬
‫•י ^■ן‬ ‫נ״ש חרט־ז לפ״ס פה סערדאהעל‪/‬‬
‫אית׳ כמסורה סי ף נ׳ קמצי! והגה עלה דת מי ^ נ סי ה ר‪ ,‬״ ^ ‪ -‬־י‬ ‫‪.‬‬

‫הנד‪ .‬היום ז׳ אדר יום שמה כו משה יס״ה אדון הנכיאיס מן א‪ 1‬תשכו ‪' t — .A « - 1‬‬
‫‪ - -‬א ^וי‪ -‬ה תוי ה‪-‬ככ ה עד שהקב״ה ה ס פיי עליו ו א מי הסכמה מאח ת מ « ^ ‪ S 1‬־‬
‫עפ״י■ מאחכז״ל על מ״ש משה לא אוכל עוד ללאה ולכא ופי■ כדנרי ״ ״ ״ ״ ‪.‬י*ג^ ‪I -‬‬
‫שאז‪-‬גסהמו מ מנו מעיגוה הסכמה כווגהם אף שמיע״ה לעצמו הםי‪,A ,‬‬
‫ממקדם נ ס כ שפי ה ל ח כמ״ש הפ״י כמס׳ כיכו ה ל״כ לפי שכהה תו ס״‬
‫‪-‬‬ ‫יגועון סי׳ קודס הגויעה וסיידתן שהדכק הלשמה כ מ קוי ה משגת ^ ת ר‬
‫‪C U‬״ ' י‬ ‫כמציאה ד׳‪-‬ול«למה״ס קי א ה ה תוי ה למשה איש האלקיס לפגי מוהו כי‬
‫‪-‬־‪.‬‬ ‫סליו ל ה ה סי הו מענו מאלקיס שנמסרו לו מ״ס שעיי כינה מוז■ מא‪v,ft .‬‬
‫‪ , ’!?® .‬ל ז‬ ‫מוהו השיג■ נ ם כ ש פי‪ -‬הנ ח קי או אז איש‪-‬האלקיס ד־יקא אכל לריומי‬
‫להשפיע■ לישראל מהשנהו מהשכלו שאת אכל כיוס מותו נסהמו מ מנו מ « ״ ״'' ״ ‪- ' 7‬‬
‫‪V‬‬ ‫ה״כ מ ה ^ ק א ה מ פ ח הנוכע לאמייס פסק הצינור ממנו ■כאמיו לא או‪-‬ל‬
‫■‬ ‫לצאת ללכא די ק א כד׳ה להשפיע לכם מעחה ‪ :‬א מי ד■ והסכמה מאין תמלא‬
‫‪r S 7,‬‬ ‫א ״י י י י ״ ” י י מתמעס ‪,‬היניקה משסעת אלקי גמכמת התורה אשי‬
‫^ ‪i‬‬ ‫ומחו כ לכל ישראל ככל שנה ושנה ל פויי האכל עלי׳ כיוס מיתתו ומס‬
‫‪f‬‬ ‫הזה א שי‪ -‬קי אונו >‪-‬ל מ »ד ולככי על רעי לאמיתי גדול הדור שנעדר זה ד«‬
‫‪-‬״‬ ‫הרכ‪ .‬הגאון הגדול כקי כ ש״ס‪-‬ופוסקיס סיני ו פו קי היי ה המפ רסם‬
‫^‬ ‫מויה^משה‪-‬שלמה קוופעש ע״ה זצוק>‪-‬הנה נ ס הוא יייה צינור דול מ עודי‬
‫יל ת ו ש ד‬ ‫תו מי עי י מן מותו‪ -‬ינע■ והעמיק כתורה הפליא‬
‫‪7‬‬ ‫מורס טשיאל והשקה עדרים אוי נא א‪>-‬י® י ק״ ז י' קיק י׳ש ומ״ר‬
‫‪1:‬‬ ‫שה'* ‪t o 1‬ר״מ שמה• מהר אבדה■ כלי‪>-‬ומדתה החי־ובהי׳ מל יל ישך^‬
‫\‬

‫להספקה ‪. .‬‬ ‫׳‬ ‫ולככות׳פליי י'־ה'י< >» ‪ r‬המי■ כמורמו ולא‪.‬‬

‫^‬ ‫כלתי‪-‬ספק שכעולות המר כתפס■ צדיק זה‪ -‬וכשאז״ל כמס׳‪-‬כרכומטד ויא^ס‬
‫המשחיוז כעס‪-‬יכ ]שמואל כ׳• פ״נ[ א״ר אלעזר א׳ל הקכ״ה למלאו טול‬
‫'‬ ‫שכהס ש?ו כו ליסרע מהם כמה מוכות כזכותו כאותו שעה מת אטשי ״‬
‫צ רוי ה ־‬ ‫ק‬ ‫״ ח חב ש‬ ‫______‬ ‫‪ S1?MSt5‬רייודי•‪;.‬‬

‫??ר'’ '‬ ‫ת»אים וסי׳• רש״י■ חסאיס חסרק מהנ מלה ו הו מ ת ות^ת אותו על י ״ ״ ״‬
‫“ מיזי״ציכור עליו נאמר אל תככו ■למת לצו׳־ככו ככו להילו וכו׳ ודחז״ל ‪J - f‬‬
‫יי לו‬ ‫כנים׳ והצדיק והגאון הנ״ל לא הניח כנים אחריו וגס לא‪gj, .‬‬
‫י‬ ‫כימי עמידתו הי׳ פדיק הולך לז״א כפל לשון ככיה ככו ככו להולך עליו^^^‬
‫היה■ יכול לחיות• שני ם‪ -‬רכו ת ולהריק שסע יתל • פאק לו כוכים■ לפי ■ ’׳ ‪I r‬‬
‫שהלך־■'׳‬ ‫‪,‬‬ ‫‪3‬לא‬
‫‪■-‬‬ ‫אהרן ‪B‬‬ ‫יותר פסמ׳׳ש ^כילקוט ס׳ מ סעי וז׳׳ל כשראה משם עכוזיו של‬ ‫ויובן‬
‫גרומו של מולם ומלאכי השרת סוסיק וכו׳ ‪-‬הי׳־■ ייש? "וכוכה ' ואננר ” ? ‪' ^ 3‬‬
‫חוי‬
‫>י‬
 ‫ב ד‪ 1‬ד * א‬ ‫נח‬ ‫דברי‬
‫אחד מישראל אצל מיתתה רק‬ ‫לי‪ .‬שמתרתי לכדי ואצל אחותינו מריס לא הי׳‬
‫אני ו מו אלטזר ומי יטמוד אצצי‬ ‫אני ואחי אהרן וכניו אצל אח* אהרן נתטסקתי‬
‫ולא אחות מי יככה טלי ומי‬ ‫כשטת מיתתי להתמסר! נא אה ולא ‪3‬ן לא אח‬
‫יתפסק עמי׳ כאותו שעה השיכו הקכ״ה אל תירא אני אקטר אותך ככמד גדונ‬
‫כמ״ש ויקכור אותו כגי ולא ידע איש את קכורתו וכו׳ עש״ה לז״א ככו ככו ככסצ‬
‫להולך כלא כניס שאין לו מי יכנה עליו כנ״ל — גס נ״ל ליתן טעס שאמר ככו‬
‫ככו להולך וכו׳ דאית׳ כמסורה טרף כ׳ קמצין והנה עלה זית טרף כסיה׳ כי‬
‫כשס זית או מפני שממנו יוצא‬ ‫הוא טרף וירפאנו ונ״ל הכוונה דהצדיק מכונה‬
‫אורה לעולס והכל הולכיס לאורו מכני שעל הרוכ מזונותיהס של צדיקיס כצמצום‬
‫ר״פ תצוה כתית למאור כתית‬ ‫ומרוריס כזית ע״ש כמנחות נ״ג ע״כ וכתנחומא‬
‫דייקא והנה שני תועליות גדולות מגיעיס להדור ע״י הצדיקים ות״ח עי״ז נמשלים‬
‫לזיתים כתית למאור היינו א׳ שמגיניס על הפורעניות כאז״ל ע״פ מושל כאדם‬
‫צדיק מושל וכו׳ שהקכ״ה גוזר גזירה והצדיק מכטלה וכן אמרו ע״פ ואלה יעמדו‬
‫לכרך את העס אכל ‪3‬קללה לא כתי‪ 3‬לקלל אלה ואלה יעמדו על הקללה מלמד‬
‫שהצדיקים כוכשים את הפורעניות והיינו אס ע״י קדושת תורתס ותפ‪,‬תם ולפעמים‬
‫פ״י שהם סוכליס יסוריס וכחכורתס נרפא לנו גס משפיעים טוכה כעולם כ אז‪/‬‬
‫כל העולס כולו ניזון כשכיל חנינא כני וכו׳ והיינו נמיע״י שהס הצדיקים מסתפקים‬
‫כמיעוט וז״ש לפי שחנינא כני די לו כקכ חרוכים לכן מגיע השפע לדורו וזהו‬
‫שרמזה המסורה והנה עלה זית טרף כסיה ר״ל הצדיק שנמשל לזית כ׳^ תועלמת‬
‫מגיעים לנו עי״ז שמזונותיו מצומצמים ומרורים כזית ודי לו כק‪ 3‬חרוכים כתית‬
‫למאור הוא כי טרף כפיה מלשון טרף נתן ליראי׳ של כנסת ישראל הוא מכין‬
‫מזון להם שכל העולם ניזן כשכילו׳ ועוד שנית כי הוא טרף וירפאנו שהצדיק מגין‬
‫וגס ע״י‬ ‫וכוכש את הפורעניות שהקכ״ה גוזר והוא מכטלה כזכות התורה ותפלה‬
‫כי הוא טרף כפי׳ פ״‬ ‫שמעורר את העם לתשוכה משיגים רפואה ולפעמים ע״י‬
‫שכור ומוכה כיסורין הצדיקים עצמן וירפאנו כי כחכורתן נרפא לנו כנ״ל ולז״א‬
‫פל העדר וס'לוק הצדיק ככו ככו להולך כפל ככיה על חסרון שני התועליות‬
‫ומעתה לכו ונשוכה אל ד׳ כי הוא טרף וירפאנו יאמר לדרכינו כהקדיס פי׳‬
‫המסורה אחרת משכני ג׳ כקריאה ונתתי משכני כתוכס ]כמדכר כ״ו[ כטמאם את‬
‫משכני ]ויקרא ט״ו( והיה משכני עליהם ]יחזקאל ל״ז[ ונ״ל הכוונה עפ״י מאחז׳׳ל‬
‫כמ״ר פ׳ תרומה ועשית את הקישיס למשכן משכן היה צריך לומר מהו למשכן‬
‫אלא א״ר הושעי׳ ע״ש שהוא עומד למשכן אס נתחייכו שונאיהם של ישראל כג ה‬
‫והוא מממשכן עליהם אמר משה לפני הקכ״ה והלא אחר החורכן שלא י׳^י׳ צהס‬
‫לא משכן ולא מקדש מה תהי׳ עליהם אמר הקכ״ה אני נוטל מהם צדיק א׳‬
‫וממשכני כעדס ומכפר אני עליהם על כל עונותיהם וכו׳ וכ״ה כתנחומא ס״פ‬
‫ויקהל ע״ש וכמסכ׳ שכת ל״ג ע״כ א״ר גורי׳ אמר ר׳ יוסף כר שמעי׳ כזמן‬
‫שצדיקים כדור צדיקים נתפסים על הדור אין צדיקים כדור תינוקת של כית רכן‬
‫נתפסים על הדור א״ר יצחק כר זעירי מאי קרא אס לא תדעי לך היסה ‪-‬כנשי^‬
‫וכו׳ ורעי את גדיותיך על משכנת הרעים גדיים הממושכנים על הרועים פ‬
‫משכן נעדר‬ ‫פירש״י וכס׳ אהכת ציון דרוש ז׳ מזה והנה כאופן זה שכתורת‬
‫הצדיק מגיע כפרה עי׳יז על עונות הדור אמנם לפעמים מצינו שהקכ״ה ניטל‬
‫לצדיק מ‪ :‬העולם קודם זמנו ע״ד והן כקדושיו לא יאמין פן יטה ח״ו אחרי הדו‬
‫וכמ״ש‪-‬רש״י פ׳ כראשית ע״פ ויתהלך ח*וך וכו׳ צדיק היה ושלא ישוכ לה שיע‬
 ‫טהריי״ א‬ ‫צה‬ ‫דברי•‬
‫__‬ ‫מ^יסל ‪'o'opo 01‬ל‪ 0‬ו ^ודם זמלו וז״ד‬
‫וכתכ ואילנו‬ ‫נעוצס למצאוה שגוס'ו כי לקס אוהו‬
‫'יי נוראי ארז‬ ‫סילוקו מכפר טל הדור כי לטוכתו היה הס־לוה כדי‬
‫ילא לטיכתס‬ ‫וממילא שוב מגיט טליהם לפרוט חונותם וישמשכנו ‪ L ,‬״ ‪.‬‬
‫ש גיט הטונש ן‪, 3 ,‬‬ ‫;י'‬ ‫טוגותם טל טצמותס וזה״ש השהורס ‪p5,‬‬
‫במ שמע‬ ‫בזמן המקדש‪ ,‬כ;מן המקדש הקרשים למשק ה־ה נ נ ״ ״‬

‫משמי‬ ‫נשוככם די‬

‫דייקא ר״ל גס שגי המשמוש אגי^ז לכם ״ור‪,‬״‬ ‫בתוככם‬
‫שגברו וש הדור שיש לפוש ומקום ‪^ S‬א ■סטיאי נ^ א ״ ‪ I S‬״ מ ^ י‬ ‫טונות‬ ‫‪- -‬‬
‫הלדיחיםי‬
‫משכגי“ ׳ מ ; ^ ;‬
‫נ־ אש‪___.‬ש־ו‬ ‫שבהם אי' אקס מהס משכוני אש הצדיס לסו‪,-,‬‬

‫נ ״ י ^ ר א ל א ^ ^ םי א ״ ‪ 0‬צ ‪? ,‬‬

‫זמנו כמו ששינה הכת ‪,‬‬ ‫במישש חנוך‬

‫המסונה כך הוא אם והנה טלה זיש טרם ב״ י ^״ ל״ ונשוניי אל ד׳ ו״‪,‬ן‬

‫ש׳ייק שיקרא זיה נלקת‬ ‫‪,‬י‬ ‫מאשלו בטרן< היינו קודם זמנו אז מסף‪,‬‬
‫אל י׳ מעתה‬ ‫כי הוא טרף אש הצדיק וגאון מה״ו שלמה קווטטש ‪S‬‬
‫לקיז״‬
‫כמ״שש ?‪,n‬ב ‪ S'i S‬ל‪v‬ו‪ ?S‬״א ‘'״״’יי ^ ק‬
‫וירסאנו מ ׳‬
‫ד־ ו י י ־‬
‫אל י־‬
‫ונשובה אל‬
‫לכו ־וישונה‬
‫ט״כ ל ״‬ ‫אושוי מאשנו‬
‫מאח־ו מ״־‬ ‫א״‬
‫יי=א לי שלא סגי בלא‬ ‫זה להשיג‬

‫לפרשת לך לך‬
‫‪1‬‬ ‫ואע שך לנוי גדול ואבר; ך ואגדלה שמך והיה ברכר ‪,•n‬־‪,‬‬
‫יכו‪/‬‬ ‫ואעשך‬ ‫‪'"P‬‬ ‫ז״ש אלקי אברהם ואברכך ז״ש אלהי‬
‫ואגדלה שמיך ז״ש אלמי‬ ‫!‬ ‫‪^^1‬‬ ‫יפקב וכוי ו^^‬
‫אניח ששקכו‬ ‫אנשי כנה׳׳ג אלקי אכרהס וכוי ואלקי יטקב טפי הו׳‪,‬ל‬
‫לי״י יאלקי ישר ‪4‬‬ ‫שהרי‪ ,‬הקנ״ה אמר לו לא יקרא שמך יטקב ‪i‬‬
‫ל הי׳י אנוירהם בסי‪,‬‬ ‫^‬ ‫י‪,,‬‬ ‫הססניי יאמי ואלקי אבוחיג‪,‬‬
‫הקכ״ה ‪,p‬‬ ‫למש^ כה תסמר אל כ״י אלקי אבותיכם אלסי א^ךה״ ״‬
‫‪ v‬יטקכ וכוי ‪yp‬‬ ‫״‪1--‬‬ ‫וטור שהו‬
‫שהוא הטנין שזכר השם יתברך‬ ‫וטור‬
‫עצמי ירזלק‪-‬‬ ‫‪^ -‬אמיו‪.‬אנפי אלקי אב? אלקי אברהם וט׳ ואל י \ ^‬
‫אליו• י זא ‪^5‬‬
‫צ«״י ״‪ V‬י ״ ‪ ? ‘5 ^>’:‬י ״‬
‫אמי‬ ‫ילא‬ ‫השמים יאלקי האין וכו׳ ט״ש והצש ג‬
‫שמוש המאוחר הנ״ל טפי ה׳צ ל»ניא מקרא המוקדם שם כאוס ^ ד' ^יא יא׳‬
‫שם טלמס‬ ‫)שמוש גי( הצ״ל החלש דבר ד׳ למשה וכמ״ש הרשב״א‬
‫מוסיף נושך משלי טוי טטם לפי ששקנו ג״כ לומר חסדי אנוה ‪ f‬כו׳^ס״^ י״״י‬
‫סי׳ הנ׳׳ל הקדים טוד טטם ושירון לשאלש השואל הנ״ל ™ שאלמזכ^י־ י‪’ 5‬״א‬
‫‪ P‬האכוה‬ ‫סי שאלו מכוונים להזכיר זכושס בשחילה וכו׳ וזהו שאנו‬
‫נהיא בשפלה נאמרו וזוכר חסדי אבוש וכו׳ ט״ש א״כ נהאי ^ א ™רתיץ®‬
‫ידי‬
 ‫מ רו ריי ״ א‬ ‫לו‬ ‫ד ביי‬

‫צייתי יטקה וכוי והארן אזכיר יעקכ כתיב לכן ט״כ לומר תחילה ג*כ ואלקי‬
‫יפקכ וכו׳ חוכר חסדי אבות וכו׳ כדכתיב חכרתי את בריתי יעקב וין בהני‬
‫תרי קראי דתי׳ הרשב״א והרד״א הנ״ל יעקב כתיב ‪ 3‬קךק ואלקי יעקב הכי‬
‫תיקנו כדכתיב כנ״ל‪^ .‬‬
‫ובר מן כל דין נ״ל עוד פשוט עסי עעס שהתקינו להזכיר האבות בתחלת התס‪,‬ה‬
‫מלבד המעס דבגמרא מגילה דך‪ .‬י״ו ילסינן ליה מקראי עוד זאת למ״ד‬
‫במס׳ ברכות ד^ כ״ו תפלות האבות תקנום וכו׳ יעקב תיקן תפלת ערבית שנא׳‬
‫ויסגט במקום וילן שם אין פגיעה אלא תפלה וכו׳ ולכן מזכירין אנחנו את שלשת‬
‫האבות בכל התפלות תתלה ואז בשעה שתיקן יעקב התפלת ערבית בברחו מפני‬
‫עשו אחיו קודם שנשא אשה עדיין יעקב לבד היה שמו קודם שהעמיד ת*לדות‬
‫ישראל לכן תקנו לומר ואלקי יעקב שס אבינו המתקן התפלה וכן גס אח״כ שכבר‬
‫הוליד תולדות ישראל ר׳׳פ דשלח בלשון תפלתו שיצילהו ד׳ מיד עשו אחיו ^ התחיל‬
‫תפלתו ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי ינתק ד׳ האומר אני שוב‬
‫לארצך וכו׳ והרי אז כשאמר לו ד׳ שוב לארצך וכו׳ בפרשת ויצא וגס אח״כ בשעה‬
‫שהתפלל כן אז עדיין לא נקרא היה בשם ישראל וע״כ כוונתו היה באמרו ד׳‬
‫האומר אלי שוב לארצך וכו׳ כאלו אמר אלקי אבי אביהם ואלקי אבי ינחר! ואלקי‬
‫יעק״ב היינו ד׳ האומר אלי שוב וכו׳ ולכן גס אנשי כנה״ג כך תקנו לנו נהזכירס‬
‫וגס ^יעקב אבינו‬ ‫בתחילת התפלה בנוסח זה בשס יעקב היותס מתקני התפלות‬
‫עצמו אמר כן תחלת תפלתו ואלקי יעקב — ויובן עוד יותר לפמ״ש דורשי‬
‫רשימות דזה דתפלת אבות תקנום רמוז כן בשמם דהיינו אות שני משס א״ברהס‬
‫הוא ב׳ בר״ת בקר הוא תקן תפלת שחרית שנא׳ וישכס אברהס סבקר ויעמוד‬
‫אק עמידה אלא תפלה וכו׳ אות שני משס י״צחק הוא צ׳ בר״ת ״והריס הוא‬
‫תקן תפלת מנחה שנא׳ ויהי לפנות ערב היינו מיד אחר חצות היוס שהחמה נועה‬
‫למערב ויצא יצחק לשוח אין שיחה אלא תפלה אות שני משס יעקב הוא ע׳‬
‫פגיעה אגא‬ ‫ר״ת ״ערב הוא תיקן תפלת ערבית ויפגע במקום וילן שס אין‬
‫תפלה ונו׳ לכן ע״כ תקנו לומר ואלקי יעק׳ב ע״ש הפסוק ער״ב ובק״ר ונהרי״ס‬
‫אשיחה וכו׳ בתהליס נ״ה ועוד י״ל עעמא עסמ״ש רש״י במסכת ברכות ד׳ ע״ב‬
‫בספר תהליס דכתיב ד׳ צו; י וגואלי אחר‬ ‫וסמיכות גאולה לתפלה רמזה דהע״ה‬
‫י״ח פרשיות וסמוך ליה יענך ד׳ ביוס צרה ישגבך שס אלקי יעק״ב לכן גס בנוסח‬
‫זכירת האבות תקנו ואלקי יעקב כאז״ל במד׳ ילקוע תהליס ק׳ מכאן לבעל הקורה‬
‫שיכנס בעוב' של קורה ועי׳ בפסחים קי״ז ע״ב אחז״ל ואעשך לגוי גדוג זהו שאומרים‬
‫אלרך אברהם וכו׳ ואגדלה שמך זה שאומרים ואלקי יעקב עי׳ ברא״ס ר״פ לך לך‬
‫ובפרישה בא״ח סי׳ קי״ב וסי׳ קי״ג ]וגס ידוע פי׳ מפרשי׳ על התורה בכוונתם‬
‫אלקייעקב היינו ע״פ דאיתא שמות האבות‬ ‫בזה ואגדלה שמך זהשאומרים‬
‫י״ג אותיות כמנין אח״ד וכן שמות‬ ‫אברה״ס יצח״ק יעק״ב היא בכלל מספר‬
‫האמהות שר״ה רבק״ה רח״ל לא״ה הס בכלל מספר י״ג אותיות כמנין אח״ד עולים‬
‫כ״ו אבל אס יעקב קרוי ישראל הס‬ ‫בכלל כמספר שס הויה ב״ה עולה בגימ׳‬
‫ה׳ אותיות ובכלל היה עולה י״ד אותיות וע״‪ :‬צריך לקרוא לאברהם אברס להשניס‬
‫מספר השם כ״ו במכוון זה״ש ואגדלה שמך דייקא שיהיה שמך אברהם ונא אברס‬
‫ע״י זהו שאומרים אלקי יעק״ב דייקא ולא ישרא״ל ודו״ק ונכון הוא לתרץ כן על‬
‫הערתינו בנוסח התפלה מה״ע| וע״פ כל הני עעמיס לשבח יש ג״כ תשובה נכונה‬
‫לשאלת‬
 ‫‪■ .;;;S'-‬־■י‬

‫לו‬ ‫דברי‬ ‫‪2d‬‬

‫‪ .‬לשאלת השואל כתשו׳ הרשכיא הנ״ל למה לא תקלו לומר נתסלר‬

‫״‬ ‫ואלקי הארן ולק״מ מכל הל' טעמי דאמר!‬
‫ועוד מילין לאלוק׳ הלה ‪1‬״ל הרכילו כפי' ]ונ׳ה כמ״ר '‪ 5,‬י\‪.‬ן״ _״‬
‫ס׳ וינש כפסוק ואלה שמות כלי ישראל הכאיס מצרימה ימ‪-‬י ‪f‬‬
‫י ”יו ‪S»3C‬‬ ‫סתכות לקראו ישראל וככאן לקרא יצחק ישראל שהרי אמר די‬
‫‪'^ 1‬י ® ^‪5‬‬ ‫ישראל וא״כ יצחק לקרא כשם ישראל אכרהס ;״‪ :‬לפרא נ״כ‬
‫׳•!׳׳י״‪,<,‬״ שרחל ממ״ש ) שמומל‬
‫שלשים‪ I‬וד׳‬
‫\‪ -‬ישכו כמצרים ״ ‪' v‬‬‫כלי ישראל ‪r.1S‬‬
‫אשר‬ ‫ומיחד דיי‬
‫י״ד^ ומושכ‬
‫״כ(‬
‫ו;גי ייסם‪£:‬ג>י‬ ‫החשכון הוא משלולד יצחק וקרא אותם ככלל‬
‫יתה*ל‬ ‫״‬ ‫כשם ישראל וע״כ קרא התלמיד לעשו ישראל משומד וכדא־תא‬

‫»?•׳‬ ‫כדיכיהם עכ״ל א״כ מכואר דלק־מ קושי־ המפורשים ספ״ק ^כרט^ ‪f‬‬
‫י ק ^‪-‬‬ ‫ליעקכ יעקכ ולא כן כאכרהס וי״ל ה״ט דכיון כל נ־ הא ות י ו‬
‫® יש ‪■% 5‬‬
‫ישראל > יד ה׳וא י ״י®”®‬
‫שם —‘ י‬
‫דאילו —‬
‫קייס יי׳י^י‬
‫לשאר חיי״‬
‫שלו לשאר‬
‫פרטי שלו‬
‫שם ^פרטי‬
‫יעקכ שם‬
‫ע«כ יעקכ‬
‫^כ‬
‫;ז® הנילל ‪‘C :‬‬ ‫לאכרהס וליצחק ומכ״ש עוד לפי שהקכ׳׳ה קראו כן כשמו‬
‫יי א ש ^‬ ‫י‪°‬־י®״' י־® ®ילי״ י ^ א לו יעקג ט״ש כ תי\ ^ ר‬
‫•י ‪5‬ל‪.‬‬ ‫‪4‬ר‬ ‫״יל® א“® « י״' ייייקא לקטו גם אלשי כלה״ל כלוסח‬
‫זכומ ‪1‬‬ ‫כל אחד מהאבות כשמו הפרשי הראשון׳ אמכם הרי לפניך ך יי‬
‫מסוד חכמים ולכולים מלכד הסתרים אשר מטעם ה ‪ 4‬ו ?גדולי ” ‪ ,‬יי״?®‬
‫ותיכה רמ‪1‬ו על גכוה מעל גכיה מסוד ד־ ליריבו ;רוה״ק"״; ‪ r‬״‬
‫לסדר שגיזו ‪;U p .‬‬ ‫‪,^,p, , 5‬‬ ‫מקום‬ ‫_‬
‫‪-‬ק ־‬ ‫ש ‪ 3‬מצאתי‪,‬כס׳ ורע אפרים להלאא מהר״ז מרגליות כפירושו לח‪, ,-‬‬
‫® א״א‬ ‫״®י® היניי® א״ >׳ יא לו״ ושמעתי כשם מד‪,-‬‬
‫שת™ ״ ’״?ף® ? ״ 'צ״א א' ״‪ 1‬הכה! > כ ^ ח ?? ‪S 4‬‬
‫י ע שגמילהסע•^‬ ‫ומספר אכרה״ס יצמ״ק יעק״כ דדד עולה תרל״כ והוא גימסר*‬
‫‪r‬‬ ‫י » » ־ ■ ״ י ״ “א ™‬ ‫יי' ״״‬ ‫״‬
‫‪iloP C‬‬ ‫' ייי׳ז■‬ ‫‪.‬המרככה מספרו רכתיס והוא פלא עכ‪-‬ל‬ ‫_ ■‬
‫^‬ ‫ורעל ד גראה לכוין הדכרים גס לפי המקרא ככתוכ רכות״׳ם‬

‫יני ת ^ ד‬ ‫מלא דמלא וי״ו וית־ למי הא מצילו גס דוד מלא יו״ד ‪5‬״‪’’ ,‬יא‬
‫הלד ׳'‬ ‫י‬ ‫׳ ככל מקום‪,‬‬

‫*( ]א־ה מיץ כשו״ע מהר״׳א או״ח סי׳ י׳ ראיתי כס׳ כאר שלמה‬
‫אכדק׳׳ק האלאס ל״י שהכיא שם כשם כעל קול ‪4‬י׳ ” י יי »>< ‪fj‬‬
‫כס׳‪/‬א ‪4‬ל ' ‪ 4‬״ל‬ ‫‪ M‬רג׳ל׳ ’ אמ״י^כגימט׳י‬
‫__________________ ‪r‬‬ ‫ר׳י ג׳׳ר דאי^•‪^v‬‬
‫כגימט׳‬ ‫אלכי ל״י‬
‫גר אלל'‬
‫י ® ^ י' ל‬
‫ליישג י‪ ,‬ש‬ ‫לר׳‬ ‫‪ -‬ולענ‪-‬ד‬ ‫מ! הכסא רגל דמרככה ככל אכותי ע״ש‬
‫■'!ושי׳‬ ‫‪.‬‬ ‫״‬ ‫«‪vsn‬״‪ - k-vA-, »-‬״״‪__ _ V‬‬
‫®אל= ‪ 1‬ו׳׳ל בפרשה ; ייצא על המא ‪'4‬‬
‫®יש״ת>‬ ‫וף כ׳׳ו אכרהס תיקן תפלת שחרית שלא׳ וושכס אכרהם כבקר‬
‫^^חקז >׳ ‪f ^ P‬‬ ‫■ ‪^pp, jpp,‬‬‫מלחה שלא׳ ויצא יצחק לשוח כשדה לפלוין מר‪5‬‬
‫לשית ילכ ‪.‬למה שילו הסדר שהיוס ר ?‪ ,‬ישה*??*׳‬
‫■‬
‫;‬
‫‪-‬‬‫‪5‬‬ ‫»‬ ‫ה‬ ‫ה‬ ‫י‬ ‫ראוי ‪- V‬‬
‫שם הלה ‪- i .‬‬
‫וילן ״‬
‫כמקום ״ ‪.‬‬
‫ויפגע״ י ״ י ״ י‬
‫״ ״י‬
‫י‪?? ??,‬א״^י?;; ״ ? ויהי כוקר והיה ראי אכרהז יהקז ח‪ ’^5‬י אד^ל*‬
‫ויצחק שחרית ויעקב מלחה ולא שילך הלילה אחר היום ’ויתחיל ' ‪4 4‬ם‬
‫״ ® ש ק ‪'€‬‬
‫אך‬
‫‪t e‬‬ ‫‪w‬‬ ‫‪^ n ti‬‬ ‫י כ ד‬

‫ו א מ ר ה׳ אל א‪ 3‬רם לך לך מארצך וממולדך אל הארץ אשך אראך ואמש‪nA ' 1‬‬

‫גדול וכו׳ א*ת״ במדרש ואמשך לגד גדול לכהן גדול ^ונ״ל פש״מ ‪1‬א'^>‬
‫במפורשי׳ שהק׳ למה הבטיח הקב״ה אותו למשותו כהן גדול גס צריך לקשר סאיכוא‬
‫הפרשיות׳ ופו״ק דפירש״י ואמשך לגוי גדול מלמד שהדרך מממנו שלשה ; דכריא‬
‫מממט השם ממפט ממון ומממט פרי״ ורבי׳ וקשי‪ :‬כשלמא הלך חרתי ממח ופדי^‬
‫ורבי׳ ניחא אבל מממט השס הא חןינן דאינו מממט השם אדרבה הוא מגדל ‪ 6‬א‬
‫שמו דאס הוא במדינת מרחקים לא יוודמ ממשיו הבוובים ונם תורתו לא ‪.‬יד‪ 6‬דלן‬
‫אבל כשהי׳ ממלטל טצמו למדינ׳ אחר׳ יכירו וידמו כל יושבי תבל מתורתו וצדקאו‬
‫וכלס משבחים ומפארים אותו וקונה שם טוב למצמו‪ ,‬אלא דאיאי בירושלמי פרוצה‬
‫לידע שם הגדול יתרחק מהנאות של אנשים אחרים חה כווג׳ הססוק דבנוחו נ ן‬
‫יודעי שמך ר״ל שמי שרוצה לידט שם המפורש יהא בטחונו גה קג״ה שלא לפנות‬
‫משוס אדם והשתא הכי פירושו דסתס אדם שרוצה לטלטל את טנמו ‪-‬אזי עס״י פ רוג‬
‫מוכרח להנות מאחרים או לקבל שוס מתנה וזאת היא הג ר מ ס״ מ ח קין שלא יוכל‬
‫ללמוד שם המפורש וא״כ כך פירושו של רש״י ז״ל מלמד שהדרך אממט השם שארגו‬
‫יכול ללמוד שס המפורש׳ והשתא נמי יתורן דקאמר ואברכך נ מ מ ק דלכאד קתה‬
‫מה הי׳ צריך להבטיח אותו על הממון הלא אברהם' הי״ ע מ ד את ה״ מאהבה‬
‫בלתי תשלום גמול וא״כ קשה מדוס הבטיח המב״ה אותו על זה אכן יבואר בזה‬
‫המדרש דאמרן ואעשך לגוי גדול לכהן גדול וכל כהן גדול הוא הי* צריך ללמוד‬
‫שם המפורש ואיש אשר נודר למרחקים הוא מס״י רוב מוכרח לקבל מחנות וממעת‬
‫זה לא אפשר לו ללמוד שם המפורש כדאית׳ בירושלמי והנה ל^״ז לכאמיה תרתי‬
‫דסתרי הדדי דקאמר ליה לך לך מארצך וזה יגרום ‪.‬להיות נהנפלמשל אחרים וצא‬
‫יוכל ללמוד שם המפורש ואח״כ אמר לו ואמשך לגד גדול לכהן גדול ולכן אמר‬
‫לו הקב״ה ואברכך בממון שלא תהא צריך לשום מתגות אדם וא״כ שפיר אמר‬
‫ואמשך לגוי גדול לכהן גדול‪.‬‬
‫ואמשו‬ ‫‪— ,‬‬
‫ח! הוא כי אברהם התפלל מל הבית הראשון שבזכותו שהיה בבקר של האלן(‬
‫ייי^ימי ולא הועיל לגמרי כי באה שמשו בצהרים יצחק התפלל ‪ ,‬במקום‪ .‬ההוא‬
‫לטת טרב מל הבית שבזכותו שיחרב במרב של אלף ההוא באותו מקום ‪.‬ואחרי‬
‫כן חשך היום ויהי טרב חשך ואפלה ומ״כ תיקן ימקב תפלת ערבית שיאיר לו‬
‫הבקר אור כי נפשו לה׳ משומרים לבקר ויהיה לסי דרכנו זה דסגע במקום לשון‬
‫תפלה שהתפלל בטד מקום שהיה בו הוא ב״ה דלן שם הלילה לךאות מה‪ .‬ידבר‬
‫הו הוא ית׳ בחלום הלילה׳ מזה ירא״ שימקב החסלל במרבית היינו בזמן הגלות‬
‫שחשו לו היום שהקב״ה יאיר לו הבקר דדומ הוא שבזמן גלות ננןרא־ ימקב ולא‬
‫ישיאל וז״ש ג״כ הכתוב ויאמר אלהיס לישראל במראות הלילה ימקב י מקג ט‬
‫הגלות מכונה בשם לילה ואמר לו ד׳ ויאמר אלקים ‪,‬ליישראל נ א מ ת שנקרא ישראל‬
‫אשל במראות הלילה ר״ל בחושך הגלות ימקב ימקב שמורה מל א^לות אז כקרא‬
‫בשם ימקב ומוד ששם ימקב לא נמקר לגמרי כמ׳׳ש הפסוק ויאמר לו אלקיס‬
‫שען יעקב לא יקרא מוד שמך יטקב כי אם ישראל יהיה שמך והכוונת הססוק‬
‫נר׳ ויאמר לו וכו׳ שמך יעקב דייקא נשאר שמך יטנןב דהיינו בגלמו אלא לא י ק ^‬
‫טוד שחך יטקב היינו לחורא כי אם ישראל יהיה שמך דהיינו יש׳ראל נמי יהי״‬
‫שמך ר״ל אס ישראל יהי׳ שמך אז נמי יוכל לאמר יעקב ומיושג קושי׳ א״ז הגאק‬
‫ז״ל שלמה לא אמרי׳ אלקי ישראל כי עתה בזמן גלות ‪ .‬שנקר׳ יעקב ותפלת ערבית‬
‫תקן שמורה ג״כ על הגלות ‪,‬כאמרן ע״כ אמרי׳ וסיר^אלקי יעקב‪[.‬‬
 ‫מ ה ד״ א‬ ‫)*ד‬ ‫ר ציי •‬

‫■ואעשך לנוי ניול ור^ זיש״י ‪! Vt‬ה שאומרים אלקי אנרהם וכוי יכול יהי׳‬
‫‪ . ...‬בכולן‪.‬שלמ^ לומר‪,‬והו׳ ברכה‪,‬כך סושמין ולא כהס ונר׳ לםר ‪r‬‬
‫‪».‬ו?‪;.‬ן‪1^ ' 5‬י?;‪yn>t 95‬׳'באקונזי מכרמי■ אש בריתי יעקב וא‪ «1‬את ריי״ז‬
‫אברהם ■פירש״־ למה‪:‬תזכירס‪-‬אחורניש‪ .‬כלומר כדאי יעי■^‬
‫‪:‬‬ ‫ק׳אי הר' ילאא ובו׳ והנה ק׳ על הס׳ למה הזכירם אחורניס‬ ‫‪,‬‬
‫‪4‬י;ש(‪5‬ומ אמד‪»,.‬ה‪6‬כוש כראי‪,‬לנו‪ .‬הלא בס׳ דנרים כשיב לאכותירס‬
‫כ״ לאשרסני‪:..‬‬ ‫״גליפקב‬
‫■ו»אן‪7,,:‬יי»|;עלישהזצירם ‪.‬אמא־ניש ונר׳ לשרן על דרך הגמ׳ דר״ה אלסא י״י^^יייז■'‬
‫■<«;‪»»:‬־ ;ונשי?‪.‬וא>ומשנ''בשחלה אמש ולבסוש ורב נזכזד ס?ך י ” ל מיג‬
‫» « ‪ ,‬שאא; ‪5‬ל‪1‬ולא■ משקלים ורב מסד רב הונא רמי כשיב צדיק ה׳ בר\י^ ’יייז'‬
‫‪ y te r‬׳‪691‬יד־בצל ינעשיו‪ ,‬למשני בשסלה צדיק ולבסוכ נזסיד סירשיי לדיר ‪ ,‬י י ^ י י‬
‫א » ומתא אשו^פיר'מה שמזכיר בס׳ בחקותי האנוש אחורנית כי‬
‫לישראל צתלכחות^דהיינו בשחלה אמש‪ -‬ולבסוף להתנהג עמנו בחסידו^‬
‫‪fire‬־‪ ,.‬בי »ןרא מלא הוא ששן אמש ליעקב וחסד לאברהם ונאם האר״ ’ י י‬
‫»?רים כסדרן הי׳'•ח»ד בשחלה כמדשו של אברהם ואמשלנסווז כמדת ‪Vr‬‬
‫;ו»?‪:‬אי אאשר לעולם להתקיים ולעמוד לכן מהאך המקרא הסדר ומזכיר^ ! ״ ק י‬
‫‪^.‬וח!יא‪..‬בדי פיהי׳ יעקב־ברישא ואברהם‪-‬בסוף ■להודיע לנו שאמש ה א‬
‫י״״לה‬ ‫^ ״ ^ אסי עכ״ד ווי העומדים ובזה יובן ‪-‬דברי רש״י ז״ל ואעשך לגו■‬
‫שאיריס אלקי אנרהס‪ ,‬ואברכך ז׳ש אלקי יצחק ואגדלה שמך ז״ש אויי‬
‫דפמגו נסיתרא ‪&5‬׳ ' דברים‪ ,‬אברהם כדאי וכו׳ ■והי׳ קשה לרש־י אם‬
‫פסד‪,1‬אוי‪ .‬יהי׳ בשאלה חסד ולבסוף אמש־ ומשק רש״י יכול יהיו חותמיז ‪®r ,‬‬
‫כתחלה אמת בכרגי«‬ ‫יהי׳ _ ״‬ ‫‪ Lv‬ואז‬
‫‪............‬‬ ‫בך חוסמין‪..‬ולא ‪..,‬‬
‫‪.‬בכולם•‬ ‫;^למול‪:‬לומר‪.,‬והי׳^רכה ד‪1‬‬
‫מלמוד לומי ו^י« יררה‬
‫י^^ ‪ P‬י‪q‬‬ ‫‪ • .‬חסד זוי מדתו של אברהם‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫ידך‪... .‬לך מאיצך‪.‬ורו׳ אשר אראך עיין סירשז׳י‪ -‬ואסשר לו נר דהגה ידיע ד^‪,‬‬
‫זבה נם נחו״ל לגדולה סד למאד א״כ איזה דברים אשר לש רי‪ ’ ,‬י® ס‬
‫^‪6‬ינ גמףל ״ל שק מה שסירש׳׳י כאן אין אשה זוכה לבניס ״׳ל דגם "ש ’ ’כיל‬
‫מה‪.‬לכ)' השנות אשר השיגו כל הנביאים אף בחו״ל אך להשיג הננואר ‪ ’ ,‬י ״ ס‬
‫ב«ר*^‬ ‫‪J‬‬ ‫‪1_____ J‬‬ ‫מא ‪5‬חחי\« ‪iv-i‬‬
‫^א באימת הי׳ אלדהס מוכרת לילך לאק מקדושה וזיש הכי לו לו מאיל ״ י א ה‬
‫אל סאק‪ .‬אשר אראך דייקא דהיינו שם ‪.‬תשיג מנבואה בבחינת ממנ^ה י י ״׳‬
‫' '״י והיינו‬ ‫אשי אראך אבל כאן ביזו׳׳ל אי א‪5‬ש‪ ,‬לך‬ ‫• ‪,‬‬
‫ולאברם‪ .‬יהיטב־ בעבורה ויהי־ לו צאן ובקר וגמלים וכו‪ V.J1 -‬״ ' ‪1‬‬
‫להלז‬ ‫; י ואנרם ־כנד מאד כמקנה וכו׳ כלומר שהעושר היה לו למשא‬
‫»׳ אברהם ‪5‬א היה מששש כעשרו לעצמו כי הי׳ מסתפק לעצמו גשיו‬
‫חרכי‪ /‬י ק‬
‫מליו> ‪,‬לחלקו לכל‪ a‬ש!‪,‬״'׳‬ ‫!־‪ .‬ממונה ‪,‬‬ ‫תייודי׳ ‪a‬יק‬
‫כסקדון‪. .‬שיהי׳‬
‫*\ילייו רולהדוז‬
‫בעיניו‬ ‫ליו דל‬‫סשירווז‪*1‬הי׳ א‪5‬‬
‫־הי׳‪,‬אצלו‬ ‫‪0‬םירוד‬
‫® ואיש‬ ‫בראוי‪',‬לו אח׳׳ל שיהי׳ חלקנו מנותני צדקם' ולא ממסלקי צדקה וה‪-‬ה‬
‫יומרישהקב׳ס יבחר לו‪ 1,‬אמונה אחר להקל המשא מעליו אנ^כל^זה שלל^* ’ ” יז‬
‫אבל ‪6‬ךיך ד ע נשים‪:.‬הי'׳‪'.‬לה להיות לשמור בעושר וכבת־ שיהי׳ לה וידוע^ חכר־‬ ‫אבל‬
‫יל‬ ‫מקום־‪» .‬א; ויהי אעו אלא צרה ת׳׳ש■ הב׳' ו‪1‬ראכיס היטב בעבורה מה ‪r‬‬
‫היטב ילאב׳רהס‪ ,‬הי׳ דק בטבור‪ .,‬שרה‪.‬רק בט'ני שרה נחשב׳ לטובה אגל ‪'”’ ,‬י״ה‬
‫י י ' >ו‬ ‫לטצאר ה'׳ ’■לרה ולמשא כבגד ועואד שלו‪.‬‬ ‫;־"• י‪...‬‬
‫ואנשי•־ סדום דע^ם וחטאלס'לדי'מאד ונר׳‪ ..‬לנאד יהנה איש׳ בס״א מאד‬
‫הוי ■שפלי דושיגקשה ■כפילות הלשו|‪:‬מאד מאד ננ׳׳ל שמצינו איס א ׳ ״ א י‬ ‫'‪.‬‬
‫‪ ,‬מ״‬ ‫‪ ",‬־ ' ‘■‬
‫שהוא‬
‫נ נ‬ ‫מדרי״א‬ ‫לך‬ ‫דברי‬
‫שהוא גדול כחכמת התורה ומת עכה לכו ויש לו גאוה מהתורה שקנה לו‪ ,‬אכל‬
‫חין יכול לגאות כעושרו וכממנו אס הוא עני ויש לו חסרון כיס‪ ,‬וכן יש טשיר‬
‫חשר רס לכבו ויש לו נאוה כעושרו אס נתן מהונו ומלחמו לאדון אכל אין יכול‬
‫נגחות כתורה אס לא למד ע״כ כאו חכז״ל ולמדו אותנו להיות שפל רוח גס אז‬
‫תורה וגס אס כרך ד׳אותו כהון וכעשירות והוא גומל‬ ‫ס קנה^לעצמו דכרי‬
‫חיש חסד והנה ר״ת ״מ״א״ד הזד ״מימינו ״אש ״דת וגס ר״ת ״משכיל ״אל ״דל‬
‫׳׳כ מאד מאד הוי שפל רוח אס גס כרך ד׳ אותו כחכמת התורה שנקר׳ ״מימינו‬
‫חש ״דת וגס כרך אותו כממון ואושי׳ נהניס ממונו והוא איש ״משכיל ״אל ״דל‬
‫בשני מתנות שקיכל מהקיכ״ה לא יתגאה כי המ׳ רק ננתן ד׳ וזה הכוונ׳ ואנשי‬
‫ס>וס וכו׳ חעאיס מאד ר״ל שהמ׳ חועאיס כממונס שנקר׳ מאד כדכתיכ ככלמאדך‬
‫וחומאיס במצות ״משכיל ״אל ״דל שר״ת ״מ״א״ד‪.‬‬ ‫ב מ חי ך‪- ,‬‬
‫ס ר ה ויחשבה לו צדקה ויחשכה לשכורה ויחשכה לזונה נ״ל פי׳ דאית׳ כיומא‬
‫עבר עבירה ראשונה ושני׳ מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו שנא׳‬
‫כג חצה יסעל אל וכו׳ וטעמי דב׳ פעמיס מוחלין נ״ל משוס דאין צדיק וכו׳‬
‫חטח וטשמ׳ מ׳ דתשובה א׳ מתרי״ג מצות א״כ על עבירה א׳ י״ל כדי לקיים‬
‫^עשאה ומצוה יחשב לו א״כ עבירה ב׳ הו׳ חטא הראשון כיון דהראשונה‬ ‫כרח‪^^-‬‬
‫צו צמנוה וא״כ על עבירה הב׳ הי׳ ה״א יש לו תירוץ היצה״ר הוא המסית‬ ‫^ ן‬
‫אבל כעבירה הג׳ מגרייצה״ר אנסשי ושנה בעבירה הותר‬ ‫הערעותי כתיב‬ ‫ש‬
‫דג׳ אין מוחלין וז״ש הן כל אלה יפעל אל פעמייס דייקא י״ל תירץ ויש‬ ‫‪,‬‬
‫גות צהקב״ה שציוה על התשובה וגס ברא יצה״ר אבל שלש עס גבר הארס ואין‬
‫יר׳ למצוה לקייס מצות תשובה‬ ‫א׳ ויחשבה לצדקה‬ ‫וז״ש על עבירה‬
‫ו‪-‬שבה לו לזכות דייקא ר״ל למצוה לקיים מצות תשובה א״כ השני׳ הי׳ הראשונה‬
‫הקב״ה לו לשכור משוס יצה״ר המסית המבלבל דעתו כשיכור כמ״ש אין‬ ‫י‬
‫א ® הימא אא״כ נכנס בו רוח שטות יר׳ היצה״ר רוח טועים אבל ג׳ ויחשבה‬
‫הוידוי ג״פ כי מי יאמר חך אני מפשע וזו עבירה‬ ‫צ; נה׳ ^מה״ט אומרים בסליחות‬
‫עבירה א״כ שנוי׳ הי׳ בלא‬ ‫א׳ צב יודע מרת נפשו כי לא לשס תשובה עבר‬
‫הסתת יצה״ר לכן מתודיס על כל ג״פ ועפ״ז מובן בב״מ נ ט בשעה שעוסקיז‬
‫מגעי ה ואהלות ושואלים דוד הבא על אשת איש מיתתו במה ותמו׳ ונ״ל דאי׳‬
‫ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ביחיד והנה האלשיך פ*׳‬ ‫צ״ה דוד‬
‫צך ר׳ החסד עפמ״ס בברכות אס רואה אדס ש*סורי׳ באיס עליו יפשפש במעשיו‬
‫כי היסורי׳ הס לעורר את האדם לשוב כדי שירגיש הוא בחטא ובאותו אופן שחטא‬
‫באים עליו היסורי׳ ואז״ל אין בעהר״ח פוגע בנפשות תח־לה אלא תחילה נגעי‬
‫בגדים בממון ואח״כ נגעי בתיס ואח״כ נגע‘ אדס כמ״ש בסדר הס׳ והיינו כסי*‬
‫האלשיך לך ד׳ החסד ו־ו׳ א״כ ה״פ בלא״ה ל״ה מקום לשונאי דוד לומר לו שחטא‬
‫באשת איש מיתתו במה דאין לו חטא כלל שהי׳ כדי להורות תשובה דחיר אבל‬
‫בשע׳ שעוסקים בנגעים ואהלות תחילה נגעים ואח״כ אהלות וטעמ׳ דמלת׳ ע״כ‬
‫כנ״ל וא״כ מהתס מוכח לה תשובה דיחיד דכל אלו ביחיד מיירי אדם כי יהי׳‬
‫בעורו וכו׳ שפיר שאלו — וא״כ נ״ל נגד ג׳ עבירו׳ הנ״ל ראשון שאין חמור כ״כ‬
‫נגעי בת*ס כדי לעורר בתשובה שניי׳ ח‪:‬נור יותר נגע בגדים שהו׳ סמוך לגופו‬
‫שמרגיש יותר ואס לא שב אלא חטא פעס ג׳ באיס נגעי גופו וז״כ‪,‬המסורה כנגע‬
‫נרא׳ ני בבית ‪.‬מרחוק ד׳ נרא׳ לי ירא׳ אס כנגע נ״ל בבית אז מרחוק ד* נרא׳‬
‫לי‬
 ‫י‬ ‫•;'’‪■!.:‬זג‬ ‫■;‪-‬״‬ ‫י־*■‬

‫מהרי״א‬ ‫לד‬ ‫‪.‬רברי‬

‫)י מדה״ר ולך ד׳‪.‬הרזסד בזה כפי׳ האלשיך לי למובתי — ]מחידושי׳ מורי• ‪.‬‬
‫הגאון מ׳ אהרן שמואל אסאד זצ״ל‪.‬‬ ‫' *‬ ‫י' ‘‬
‫ה‬ ‫‪.‬וג ם הגוי אשר יעבודו ד'] אנכי אית׳ ‪ ,‬במדרש בשתי אותיות הללו ״ד״ן‬
‫הקב׳׳ה את אברהם שהוא גואל את בניו — ונד ממכת דס ע ד‬ ‫‪,‬‬
‫'גכורות ' שנקראת גס נגפ כמ״ש הקב״ה למשה פוד נגפ אחד תמצא טשר‬
‫״דץ ר״ת '״ד ‪ 6‬״נגפ דן אנכי אביא פליה ‪,‬מכות ״ד״ן דס פד נגע ואח״ה‬
‫ברכוש גדול‪.‬‬ ‫"‬ ‫־‬
‫‪S i l‬־'י את הגוי אשר‪.‬יפבודו דן אנכל ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ויש לדקדר‬
‫;‪ ; .‬דקאמר הלשון דן אנכי אבל יובן דהנה הקשו המפורשים למה ‪4‬‬
‫הקב״ה את המצרים ביס הא קי״ל דאין לוקה ומשלם כ״ש דאין מת ומשיימ‬
‫י״ל דהא דאמרינן דאין לוקה ומשלם היינו דוקא במיתה בידי אדם אבל‬
‫בידי שמיס אמרי* אפילו מת משלם‪ ,‬וזש״ה וגס את הגוי אשי‘ יעבודו‬
‫דייקא אר בעצמי ר״ל מיתה בידי שמים ממילא שפיר ואחרי כן יצאו ברדי‪,-‬‬
‫^‬ ‫לשלם‪.‬‬
‫הר גס נשנס‪.‬‬‫מוכרחים הס‬ ‫׳‬ ‫״‬
‫יני‪.‬ה׳‪,‬מלדת כא נא אל שפחתי אולי ‪L a‬‬ ‫פצרנ‬ ‫נא‬ ‫הנה‬ ‫אל‪/‬אברם‬ ‫ורג^ןמר״שרה‬
‫י ?‬ ‫שררי אמנו נביאה היתה וא״כ היתה‬ ‫' ׳'ממנה ^והנה ׳יש להבק‪.‬דהא ‪1‬‬
‫בכי 'יל?‬ ‫‪"3 C‬‬ ‫שיהי׳׳ ;‪5‬‬
‫לה‬ ‫יכולה לעשות ערמה ‪VW‬‬‫^^^‪¥‬ני תורתינ‪1‬רהקדושה^וא״כ היתה יי״־׳‪-‬‬
‫שמצילו בגמ׳ דברכות ל״א ' אס ראה תראה אמרה חנה לפני הקב״ה א ‪" °‬‬
‫מוטב ואם לאו תראה אלך ואסתרה לפני אלקנה בע‪:‬י וכיון דאהתר׳'‬
‫מיי סוכזה והווק לי בניס כדכתיב ונקתה ונזרע׳ זרע ואין אתה פישה תור‬
‫א״כ^ בן* שגס־ שרי ר‪s‬יתה יכולה‪.‬לפשות כן ונ״ל לתרן‪.‬דהנה לכאורההסברד■^^‬
‫ש‬ ‫הסונוה היא אשה פקרה שתוליד אח״כ בניס משוס שחשדו׳ בס‪.‬נס ו‪5‬״‪.‬ן‪,‬‬
‫הקג״ה'■נס •ומהפך את המבע שלה אמנם הא תינח אס המניעה היא‬
‫מח>‬ ‫האשה' א״כ תוכל להסתר ולעשות פרמה ‪ ,‬ועי״ז יהסך הקב״ה את‬
‫אס־יהלנניעה הוא מצד'האיש שהוא לא יוכל להוליד א״כ 'לא מהני מר^ ^ אע!‬
‫תסתר דמחמת זה לא ייהפך הקב״ה את המבע של' איש ובזה ההרדרו‬
‫‪ S o‬דבשלמא'■חנה היתה יודעת שהמניעה הוא ממנה כיון דלאלקנה' ^‬
‫כנגלה‬‫בניס ימפנילא רק חנה שהיתה אשתו שניה לא הי' לה בניס והיא היתר‬
‫שיי לא‪ .‬היתה‬ ‫ולא• הוא א״כ היתה יודעת שפ״י שתסתר תזכה לבנים‬
‫וד>‬
‫כלוס ^ ד ‪ -‬׳ ־‬
‫מועיל כנוס‬
‫אינו מועינ‬
‫אז ‪; ,‬רכו‬
‫היתה דאס המניפה מאברס ‪)U‬‬ ‫המניעה׳ ‪v.vv‬‬
‫צד ׳‪-.‬״׳‪V..‬‬
‫מאחה ׳‪.‬‬
‫״׳; ״י‬
‫כיון• שהכל פעמא מאי שיהי׳ לה בניס כשסתרה משוס שחשדו אותה ב ח נ ם ׳‬
‫השכר בא לה אבל לא לה ולהכי אמרה שיבא אברס אצל שפחתה תחגיו‪^**'"-‬‬
‫י■‬ ‫תלד בן ממנה אז אראה מאיזה צד המניפה ואח״כ אסתר כחנה ובזה 'ניחא‬
‫אולי^אבנה ממנה ע״י' סתירה ע״י שהנר^תלד בניס אזכה גס אני לבניס‬
‫ודוק”־־־ והגאון הפלתי ז״ל פירש כי ידעה־ שרה שהיא ‪ ,‬עקרה‪.‬וצריכר‪ s‬רחמי‬
‫רק גס זה יודע׳ כי לא פסקו הזוהמא מאבותינו קמבואר בגמרא אברהם ד‬
‫ישמעאל' וקליק׳ קדמה לפרי וא״כ בן הראשון יהי׳ ‘רשעי וכי יעשה יהקכ״ה>‬
‫להוליד ‪-‬רשע' הלא'שורת'הדין שלא יהא ־רשע־ נולד‪ ...‬כלל רק פו& כמנהגו כ ‪-‬‬
‫וא״כ איך יהי׳ הקב״ה עושה נס שיהי׳ נולד ישע וא״כ אי אפשר שתלך ולכך ‪3‬‬
‫ממנו שיקח שפחתה שילד ממנ׳ וא״כ אח״כ השני יהי׳ צדיק וי‪:‬זה תבנה‬
‫הקב״ה נס להוליד והנה שלא יהיה זרע רשע מייחס לאברהם לקח השפח׳‬
‫’‬ ‫הולד כמוה כנודע ואין הרשע נקרא על שס אברהס ודפח״ח‪.‬‬
‫ותקריב ' ^‬
 ‫כג‬ ‫מ ה רי ״ א‬ ‫לד‬ ‫דברי‬
‫רא'מ' אח‪1.‬ן‬ ‫ותהי״א שס ד׳ הדוכר אליה אתה אל ראי כי אמרה הגם" הלו ‪b‬‬
‫רואי ע״כ קרא לכאר ‪ 3‬אר לחי ראי וכו׳ וגפרש הכתוכי׳‬
‫הדקדוקים והס יובנו מאליו ונקדס לזה הקדמה אחת כי בשני פנים יכול האדם‬
‫לזכות למראה הנבואה או לדבור‬
‫הנבואה או להתראות מלאכי אלקיס אמנם לפעמים‬
‫איזה נבואה מה שהוא א^נו מוכן לו מעצמותו רק ב א מ צ ע ו ת ‪ \ °‬י ד ^ ו ד‬

‫מ צ י ' ר ו \ ד‬ ‫מלאך‪ ,‬אמנם ההיהן ביניהם כי אם האדם זוכה‬

‫לעלות פתאום כמו רגע אל מדרגה העליונה שהוא זוכה לה י י‘ ‪v‬‬
‫בהדרגה אחר הדרגה ואית׳ במדרש הובא ברש״י ויאמר ’* ‪"'‘ V‬רו\איירן רזדמנו ילה‬
‫לארבעה‬ ‫שלוח לה מלאך אחר ובמדרש איכא פלוגהא‬
‫"דחיל לבבואה ולכו‬ ‫בכל אמירה מלאך‪ ,‬וחד אמר‪.‬ארבעה‬
‫ד ר שפחת שד‬ ‫יי' "‬ ‫מלאכים כדי שתכון את עצמה‬
‫א כדרר תימה’‬ ‫ר ו‬ ‫^׳^י' ^י^^י '‬ ‫בתחלה נדננה לה כאיה‬
‫^ל^^^ייר‪ -‬ת י מ \ שרואה‬ ‫אי מזה באת והיא השירה "י‬
‫רי^^י ישרי גברתי אנכי‬ ‫^י'‬ ‫מפני שהוא מכיר בה‬
‫איתה הולכת מתנודדת כצפור נודד מקט ועל זה השיבה לי ^?יחח ורוא אח״כ'‬
‫" ^ ל די ר ״ ר ^ ד ^ ס ו ס‬ ‫בורחת כלומר אין רצוני שהיי׳ לי ' י י‬
‫‪-‬י ^רוא ואח״ר עלתה‬ ‫י' י ^ י‬ ‫שוב נדמה לה כאיש יוט! י^׳^י לי‬
‫‪ t‬״' ‪ 0 ; .‬וילר לר ? א‬ ‫'י ״י' י'‬ ‫שאמר לה הרבה ארבה אה ז י י ו י‪.‬יי‬
‫כ?אד הוא'‬ ‫במדריגה יותר גדולה ר א הי ל' ״ל^ו יי׳ יייי' יי?"‬
‫‪,‬אד א^' ע ה‬ ‫'י״י'‬ ‫'י‬ ‫כל'משפע הנער ומעשיהו‪ ,‬הנה מדרגה‬
‫^ ל אי‬ ‫הולך לאע לאע מדרגה אחר מדרגה אבל אס ה הי‪ 1‬י ס \ י י ?‬
‫בפעם אחת להשגת הנבואה אשר המקום גורם וזה הי^ ה ^׳ הי' ‪ ,‬י ? " י י ״‬
‫דאידי מלאד אחד^‬ ‫כלומר אני מצד עצמותי זכיתי לראיית המלאכים ה ש ^ו׳''‬
‫י’ ' ‪ . , ? .‬נ ‪T .‬‬ ‫הלוס דיל אס גס המקום סיא שגייס י א' ״' א ” י ' יי ^'‬
‫‪ , i ,,‬נ‪, 1‬״ ך‬ ‫’י''‬ ‫י״ייי^'‬ ‫נפעס אחת רק מראם אשי ” י א ס‬
‫ראי אני הפעול לנבואה זו בהדינם אשי סי ” ״ ״"י ייי^‬
‫לא‪-‬הנבואה תייחס אל המקום רק ״ ״' ״ י ו א״״יייס י ' ״‬
‫המלאה־ס שראתה הגר וראוי שיקרא הבאר ההיא מאז ום״אם‪,,‬שאי ‪ , , 11‬״ ‪ i ,,‬״ ‪,‬‬
‫ונפרש הכתוב‪ -‬סוס ס׳ ויצא ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלק ם ו אמר‬
‫‪ ,‬״‪-!,‬‬ ‫יעקב כאשר ראס מחנה אלקיס זה ויקרא שס המקום ההוא ממנייס‬
‫באומרו ויפגעו בו גס כאשר ראה מחט‪-‬אלקי׳ זה ויקרא שם המקום וגו׳‬
‫השמיענו בזה וכי לא ידענו שלא אמר כן קודם שראם ויקרא שם המקום ההוח‬
‫מחניים צריך ביאור ולדברינו יובן הכל שהכתוב השמיענו ממעלתו ומדרגתו‪,‬הגדולה‬
‫״ ‪ A‬י‬ ‫של יעקב ועל זה אמר ויעקב סלו‬
‫ויפגע בו פתאום בלי הכנה מלאכי אלקיס ועם כל זה מיד כאשר ראם תמר‬
‫מחנ׳ אלקיס זה ולא הי׳ צריך לעלות בהדרגה אחר הדרגה עד שישיג שהם מלאכי‬
‫אלקיס כמו שהי׳ אצל הגר‪ ,‬אמנם יעקב בענותנותו לא רצה לייחס לעצמו מדרגה‬
‫גדולה כזו שהוא מוכן לגלוי פתאומית של מחנה אלקיס בלי התבודדת והכלה‬
‫כלל ע״כ ייחס הגדולה והכבוד להמקוס שקדושת המקום גורס אשר גס בהיותו‪,‬‬
‫?מח?ר\ ??י אדם בלי התבודדת יכול להיות עם מחנה אלקיס וזהו באומרו ו קרח‬
‫שם‬
 ‫מדדי►(‬ ‫*■‬ ‫דכרי •■״‬ ‫•יוד‬
‫מ‪ 1‬ו ה‪ 15‬במרזלסמ ממית שסיר הסושי״ דלעיל דלכר מדיי ‪nnr‬‬
‫ש״^**‬
‫פס שאעמצות שאינם‬
‫‪5‬‬ ‫שאי‪^.‬מ‬ ‫‪:, « 8‬אד ‪«_4‬יה‪:‬פל ן‪5‬יאס מולם נמו אתה למה־מדחר אנל פס‬
‫'' ‪C‬‬ ‫» ס ר א; » ת י(« קל‪-‬ו ‪ v t‬המגרו אומר אשר ק ‪1‬ש' ‪« TT‬״״‬
‫־‪.‬־סי ‪ .‬מ איו סמו‪ ,‬מסרו שס׳ וקפה למה תמג‪ 5 ,‬״‪ , j‬י ש י י ”י״ז י׳ייו׳ •‬
‫>ל ^י נמס נופמיס מל ״לית מילה י״ק א שייר י י ^ ז‬
‫נ ‪:4‬ן«»ס‪^,‬יל יל<»״״ג‪:‬דש לגו נמה ספמים ‪ y,5pft‬י '״ ״ ו יי! טל מצו«ןי ?‬
‫כ ^ י נ ״יק דהי»נ״ ‪ 9‬נ « ד;‪.‬‬ ‫^>ןמ»דמ‪ 0‬ר שממפגו פי׳נ‪.:‬המשנל‬
‫^ י י גי התאוה המירה פה^ תה תמוס דמשמפ פ׳י המ^לר יו״ש‬
‫ה״ האמזד •‬ ‫מלי‬ ‫‪Sh‬־יוכלו ל הול ^נ > ש א‪1‬י סלן‪,‬״‪,‬״‬
‫כשה נמצר^^'־‪.‬‬ ‫^ מ ג ו * ל שהוליח!ששה גנרש אחד ״אף^ לל! ‪j‬‬
‫^ גס׳ קמשי• נל מקום שנא׳ קיושיס ‪V V 0‬״‪ f r t -‬ינ״ל הנ ס ד י‬ ‫י ״י‬
‫ן שם הו סחשס ״ז הפריות ו ל ס >י■‬ ‫‪1‬‬
‫נס האני כמו שנתב ־הימנ‪-‬ס רק מל וה ^ ם ״ ‪,"!?f‬״®״' שי״ול יתחלש ‪,r‬‬
‫‪! ” ®Mr‬ייס או ‘‬ ‫^מו שאמר הנתוג כחול הים מ׳׳כ^ציד'למר‬
‫מ ^ י מיימי ה»קי ‪ 8‬ולק אמר ״!ק גשא״ ‪ gg‬י ‪® ,‬לא ’יהל להשיג ‪,‬‬

‫שיסיןי‪ ;:‬־‪:-‬‬ ‫פנה®‬

‫‪'r‬‬ ‫ודוק‪r ..‬‬
‫הפריות ‪s‬־‬
‫פימים מ! «‬
‫‪s a‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪w‬‬ ‫*‬
‫‪x^n‬‬ ‫*׳•י‬ ‫׳•‬

‫‪ n o -‬ש״ס*יחי בשעת הבירד! על חמותי ע״דז‬

‫גיוס ז‪ 7‬דדי אויר תקציה למיס‪.‬‬
‫שלמה המלד‪ :‬מ׳» את אשת תיל אמר ירמו• <«« ‪.‬‬
‫צמר ופשתה ותטש ‪ ^ 5‬ן‬ ‫ג־א ‪^.!; 5‬יס ‪,‬סימה ‪.‬כאניות ^‬
‫מ^י‪^-‬גייא ייייי^׳למקויה! וקשה מה ש>מ זו לה שדישר א״®־®®'י לילה ימנ<־‬
‫” י ופשתן ושו״ל־־ר‬ ‫‪ 6‬מ מי מ תגיא לסמה מאי ')>‪jj‬‬
‫סימה וי־ל דסנם מצינו שמאנה ״״״|;^' ®^יי להיפוך‬
‫ייהיט מי־ר‬ ‫‪ mw‬תתל® מני ואיוכ ‪ ,‬משסימ פלה הגו׳ת שפפ מוכה ובירר‬
‫י יי י מקלקלות להנות מפוה׳ו ומכיש בנשמשתיל!״״^•■ צורויל^ז‬

‫‪. ® ^ i !5‬״ילי הוא מקרשל גמלאכתו הראשונה או מפני שאינו רבו^י‬

‫^ ק א « ר נלנכו כגר ניק־ השיית אס חילי ’אכלי מי‪-‬שמ*׳ורת ב«\אר ” ״ עוד ‪.‬‬
‫היאשוךז‬ ‫“®'״יחרשאיז ליי « ? מממם פשרו ואן< כל אלו מ ס ^ ^‬
‫שכבר■ כסף היגית? לה ולא רצתה נפשה למש״ ״‪,g,‬״‪ ' ,‬״ ״ ״ ההשל*ש‬
‫יא רסתי‪®£‬‬ ‫רמוה־ למ»ק כמשא ומק כנתסלה ופל אשה כוו אמר שלמה‬
‫וסשתה דאפסיי שהי׳ ביכולתה למשות תכשיפים ננדי משי לא דל״ י״ה צמ«־‪5‬‬
‫וסשסס כשאי א«שי לאמייה ממרחק אניא לחמה‪-‬כגראשונק יקל יאת פשתר ^ ״ י !‬
‫* ‪JPV‬־'־'‬
 ‫ג ד‪.‬‬ ‫ט ה רי ״ א‬ ‫ד ביי‬
‫ה'׳ יי‪.‬יל'ס ישמוך מ‪ :‬בילוזנה ולכן משיים תנו לה‬ ‫טי^ לכיתה וגם ל‪ 1‬דיש‬
‫ולתרז כל‬
‫ולתרץ‬ ‫יהללו®‬ ‫כהלכה‬ ‫המצוין‬ ‫ס‬ ‫ככעי‬ ‫וכי‬ ‫מהשיה‬ ‫כ‪:‬כר'ש‬ ‫ננכרי ידיה ויהננו‬
‫טכנ ;והר דהימה יגיע כשין כי תאכל השרירך וטוב יך ר‪ :‬דיך בהוה״ז וטוב‬
‫רה מיניה כסו ור‪.‬ין המס כהס יוכה להיות‬ ‫נ עו‪-‬י‪ :‬כי כידאי מי שהעי נ‪:‬‬
‫נ־ונ^׳^וועייכ ונש דמיי׳ ריר גממו‪ :‬כן נ קי‪ :‬כל ההינה רננן יהא ש״ר בסוה״ז‬
‫פותריק נו הער• ין ה־ן ‪ :‬אמר שתהו שה־יה ויביא גוי צדיק כומר אמונים אל‬
‫י*?רא^שימר אמוניה הנה המניה ונמנא נווידי‪ :‬כשתה שהייס האמתייס הס שערי‬
‫‪ P‬פ׳ן וזהו ששייס תנו נה ‪,‬משו־י ידיה דה יי ו מה שיגיה בידיה ולא גזלה שוס‬
‫נייוי־' והי׳־נ יהנניה ־‪::‬הריה ר ל כ שעדיין הדן שס יהללי מעשיה ותקבל שכרה‬
‫מאת ד׳ שלימה‪•.‬״‬ ‫_‬
‫^ ד ‪2‬־^*רה לך נך נמה תאמי יעקב תדכו־ ישראל נסתרה דרכי מד׳ ומאלקי‬
‫מתח נה יעקב ואחי‪ :‬ישראל ועוד‬ ‫י־‬
‫י י ךי־׳׳ח ברכית ‪-‬אמר*נן אלקי אברהס‬ ‫מכחנה נר‪.‬ע ד׳־מלה‪ :.‬״ ‪ ; : : ■ ; .‬״ ‪,V‬‬ ‫‪i‬‬
‫‪ /.‬ס ונא אברס ומני •נפני שאמר לו‬ ‫י׳ךךי•;‬ ‫^י}ךי׳‬ ‫ואנקי 'הדב משי' יי'“‬ ‫א׳ק‬
‫י‪'1‬רי■ ס ור׳כ ק׳ רמר‪-‬י נא אמר ג׳יכ‬ ‫הקב׳ ה נח יקרר גוד ‪:‬נ ך ר‪-‬נ ו ס‬
‫י ר;ייךיי כ׳׳ו והמנות א‪ :‬קי אברהס אלקי‬
‫‪:‬ס וחי׳כ א' הוי כתב ישרא‪ :‬הוי אות‬
‫‪:‬ת‪ :‬ו‪ ' :‬י״ ' ^ ‪ -‬והאי וי־־ו ה‘ א מיותר‬
‫ד‪:‬נ ה ‪ 3‬פ׳ ונשפטים‬ ‫ור״כ לכתוכ יכהה‬
‫ך‬
‫זב ויו נה נכתוב אנה ותירץ דהאי וי״ו‬
‫שיקבל‬ ‫טד‬ ‫הוחו‬ ‫יאו י ^ ריז‬ ‫על מקל דהיינו‬
‫הוי׳ו ״יייז שהם לא יקבל עליו אלוהות מלקי! אותו‬
‫״י•׳״‪.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪ r‬׳• ^‬ ‫' ' י‬ ‫^ ׳‪W l‬‬ ‫)‬ ‫‪4sJ‬‬ ‫‪I‬‬ ‫‪I‬‬
‫אותס א״כ י״“ ן י‬
‫־ י• ‪W‬‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫‪,‬‬

‫‪w‬׳‪) P‬מה תאמר יעקב דה־ינו נמה המר אלהי יעקב ולא אמר אלקי י‪5‬ראל ותירץ‬
‫יני*וע ה‪:‬ן יהיה נסתר דרכי מ׳‪ :/‬דהיינו לא יהיה איתיות השש אכל ק׳ לא‬
‫נכתונ ^י״ו על ורלקי ולכתוב ישרהל ע״ז אמר ומאנקי לכך כתוב כוי״ו משפטי‬
‫יעבירו שאס יעברו משפטי מנקין ;זותס ודוק‪.‬‬ ‫^‬
‫אמי טובים השג יש מן האחד אשר יש להס ‪ : :‬ר טוב בעמלם והסוט‪.‬המשולש‬
‫לא במהרה ינתק ונ״ל נפרש עשמ״ש בס׳ העקידה שער נ״ה והובא בס׳‬ ‫‪.‬‬
‫שצ״ה נ ‪p‬ו‪ q‬ר׳ פמק הברכה וזה תוכן דבריו בקצרה כי תשדי ד׳ ית׳ עמנו נכללים‬
‫סוגים הכררייס למציאתינו והס א׳ החיים‪ -‬ב׳ המדע‪ ,‬ג׳ הפרנסה וקראי‬
‫‪ .‬ני^ני על הרייס כתיב עיני כל אליך ישברון ונו׳ פותח את ידיך ומשביע וכו׳‬
‫יפל סדר זה תקנו לנו אנשי כה״ג הברכות קודס תפילת שחרית על מתנת החייס‬
‫' ס ח השבח אנקי נשמה שנתת בי וכו׳ ב־וך ד׳ המחזיר נשמות וכו׳ אח״כ על‬
‫מתנת המדע ברכת הנותן נשכוי גינה וכו׳ אח״כ על הפרנסה ושארי צרכיס ברכת‬
‫■ פוקח עוריס וכו׳ העושה לי כל צרכי ונו׳ עש״ה ונ״ל להוסיך לקח כי שלשתן אלו‬
‫רמזה לנו תוה״ק בפסוק אחד בס׳ ואתחנן ור‪,‬הבת את ד׳ אלקיך בכל לבבך ובכל‬
‫נסשיך ובכל מאודך‪ ,‬ודחז״ל שלהי ברכות בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך אפי׳‬
‫הוא נוטל את נפשך ובכל מאודך בכל ממוגך ומכוונים ג׳ אלו נגד שלשה אבות‬
‫כל‬ ‫— ______‬
‫כזה נ״ל פי׳ הם׳ לולי ד׳ שהי׳ לנו יאמר נא ישראל‪ ,‬הכונ׳ לולי ר׳‬ ‫]א׳׳ה‬
‫שהי׳ לנו״ אס לא הי׳ לנו להקפיד »ל השס אז יאמר נא ישראל‬
‫ולא יעקב‪[.‬‬
‫ד ‪4-‬‬
 ‫דברי‬ ‫‪25‬‬
‫מהרי״א‬ ‫דיד‬

‫כל אח־ ואסר מסס אמ‪ 1‬מותר נאתת מס;ה לסבו־ את ד׳ וט־ סדר היתו־י׳ור‬
‫‪f.‬‬ ‫יצחק דעקכ‪ ,‬ואככת את ד אלק־ך ככל לנכך ר״ל נפ סע על מתות י המיס‬
‫הלכ הוא מקור המ‪-‬ות שם רו־ החי־ס וככל גכסך על מתות המדע ‪ -‬״ ־‬
‫יודפת מאוד‪ ,‬וככל'מאודך מל מתנת השדנסה שהוא הממון‪ .‬ואכרסם "נאמר ״‪' v‬‬
‫‪ -‬״ ’‪.‬י עליי‬ ‫ומצאת את לככו נאמן לפניך ועכד את ד־ כיותר ככל ליכו‬
‫‪ ’f,‬״ ’ '‬ ‫יצריך כמ״ש כמדרש אכרהס השליס פס היצהיר פי׳ כסי כפל נרר'‬
‫ולפי הפשפות הודה כיותר על מתנת הסייס כאז״נ מי הפיר מ‪/‬״ת״‪-‬״נז ג ‪ ,‬י״י׳‬
‫'ה‬ ‫אכרהס קראו מזרח ״מנד "‪ 1‬ס ״רוח ׳ח־יס כר״ת וכתיכ ויש‪-‬ס אי ר ר‪-‬‬
‫כשע׳ המחזיר נשמות וכו־ חדשיס לכקריס רכה אמונתך‪ ,‬יצחק ענד "אס ד יי ” י י‬
‫‪= .‬־״י‬ ‫ככל נפשי לפי הדרש א־‪ -‬נוכיל את נפשך והרי סקירינ‬
‫^י׳‬ ‫ולפי הפשט כי• אתיז כיותר נננתנת המדע שכן יצחק פונה ננימטרי‪ ,‬ר‬
‫הוי• היח מדת נינ״ה ספי י• השמינית הוא המדע ונשכי יודפת מ^וד‬

‫לפי שלא‬ ‫הדרש ממונו היי חשיש עליו מגופו שנשתייר על פכים קטנים‬
‫י׳י!‬ ‫וס;ןך‬ ‫ידו נגזל כאז״נ ר׳יפ נס״נ ומאס ככנע ומפשקות לכנוד ד• ‪.‬‬
‫מה עמדי ור‬ ‫הנכר והחליפו שמנותיכס והטהרו ואמר נגד אחינו הכר לך‬
‫‪-‬עק‪”,‬‬
‫*‬ ‫ולכיי רפשווי‬
‫הפשוט‬ ‫ונש‬ ‫ואמר‪ ,‬ן ‪,‬הייתי כיום אכלני חרש וכו• ותחלך משכורתי יכו׳‬
‫״‬ ‫וכו‬

‫הרועה אות' מפירי וכוי ועל אלו שלשתן רמז קהלת נאמרו נןו‪ 5‬יס‬
‫י״ל‬ ‫‪°‬‬ ‫י י ״ ״ ג ״ הם כחיים וכמדע שכס קדומים כמעלהוכזמן וכמה ע‪.‬י ך‬
‫אלקי ממעל כמ״ש ונשמת שדי תכונס יותר מן האחד הוא הפרנסה מת ^‬
‫ה היא ״לק הנו!ס נימי‪ ,‬ולהיות אי אפשר למציאות החיים והמדע זולת״רס ' ” '’ '‬
‫ומזונות לכן סייס והחוט המשולש היינו ננירוך עם מתנת הפרנסה ‪®'■ (.',‬ייקה‬
‫ניז שמהרה‬

‫פרשת וירא‬
‫‪^ VVt‬‬ ‫י י י א אליו ה׳ כאלני ממרא והוא ישב פסח האהל כחם היוס פירשייי‬
‫אם יש פוכר ‪1‬שכ ויכנסם בכיתו כתככאלשיך ז׳ל והוא יושב וי ‪,‬‬
‫‪ ,‬״קא״ש‬ ‫כתחלה קודם שנימול היה נופל ולא יושש ועוד והוא פתח האהל ״‬
‫להתנודד כמקום שאין אנשים להשיג הנשואה אך פתה ע״י זכות רמ‪ 5‬ו י ל י * ^ייי א‬
‫ה׳ פתח האה; מקום שנכנסים ויוצאים ואי אפשר להתנודד שם‪' ,‬ו ב פ\‬
‫״נווריס ע ‪. /‬‬ ‫‪ppp‬‬ ‫שאנרהס יושב פתח האהל יושג יעל ‪;, g‬״‬
‫היום כא נוער כתנור ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכם יואר״‪ ' ’ ” .‬י ה‬
‫״‪ 1‬שחטאו‬ ‫יותר מדאי מהו פושה לסם‪ ,‬מעכיר את הערלה‬
‫מלו ונחנה עליהן ומורידן לגיהנס עוד כ־ ;״ל כחס היום נס ‪ W‬ר ר אי ״י שלא‬
‫חנרהס כי אך שהיה כמס היום והחמה יפה למכה' כמחז״ל כ״ר פי’' ««״ ”שלי*‬
‫היה לו לכוין ישינתו נגד החמה נס כשביל לרפאות מכתו אכל הוא ‪’ . , M‬שש״®‬
‫ש'‪,‬שש®‬ ‫רק והוא יושב פתח האהל שלא ישב שם רק נשכיל שהיה אה^ן‬
‫לרוחה‬ ‫להכניס תמיד אורחים לביתו כשביל זה ‪y jg ,‬ך‪ f,‬ן‪J p,,‬‬
‫יש למענו‬ ‫פלג וכלל וז״ם הפתוב והוא ישב פתח האהל כחס ה‪^,,‬‬
‫לא למענו לרפואתו‪ ,‬סוד כ׳ גמ״ח כחס היום פי חז״ל אמרו שהיה נשח^^שי יש®‬
‫״ ״ י שעות‬
‫על‬
‫כו‬ ‫ר ר ריי א‬ ‫יכי‬
‫‪, ,‬‬ ‫י‬ ‫‪. . .‬‬ ‫‪,,‬‬ ‫ה'יס וכו־א' •ז • — __‬
‫;■־‪ |.‬י " ‪ :‬נ כ ת ־ נ כ ד מ א אכל‬ ‫‪- !-‬‬ ‫'הוס‬
‫‪ ^ ,!: 0‬״ ‪ " ' ; : J •: :‬־ ‪ v :‬ל‪:.‬דל ״ ‪ ' .‬״ על כמלכי יע■‪:■ :‬הדע עת האוכל ‪ 1‬מן‬
‫נו נפהוז‪; -‬ראות אל פוכר‬ ‫‪c it‬‬ ‫‪ . -‬ו ‪ -‬ככה ב ־‪■r‬‬ ‫‪,pi‬־‬
‫פתר האהל כהס היום‬ ‫ו‪:‬פ‪ :‬ר ;־חה וה־ת •‪:‬כ‬
‫״ ■י־ ‪ \ ^.1-‬ו ‪ 3‬רו ‪:‬ת י;״‪ :‬ר־‪,‬־ת׳ •‪:‬נמי ' ליו •‪ :‬פל מפלס פתח נ מ ה‬
‫ם "‪ r .‬׳ ‪'- y‬ייר‪^,‬‬
‫״ר‪,‬״נ יש‬ ‫רפנת דפמות‬ ‫י ‪ - -‬יתיכ דיק ■פ‪-‬ל ר־־‪.‬׳‬
‫׳‪-;-,‬פ ו‪:‬ו■וה;ה לפי ■א״נ שלמעלה‬ ‫הוא ‪ ' " ! , v‬י ; ; ‪ , .‬׳ ־ ‪ :‬ו י ׳■‪;:‬וה •נ ר‬
‫•‪ , ,‬ס ׳‪:‬מי; •■‪ :::‬־פ ‪.‬״ו; דרניס נמיל משמי■ פאס ינא אליך‬
‫‪ /‬׳ ’ ״ ‪-‬הונ דד^ הבלדל כנר'ך נהזיר רו “~ דנ'ס נייוול נ הס והכ״מ‬ ‫^‬
‫י ״ ד ק ^ ר ״ נ פלמפנה רה״;• פרע נר רניך פ‪:‬־ דק־ או נמול ט א<‬
‫ניר‪ !.‬א‪ / ,‬־‪ ; .‬י ‪ = ; -‬־ ' ־ ־ ; נפה נ ר׳;נ רה רות מ־ויר רחר הפני והונך ‪ 0‬נ‬
‫נריק ה■ נרקית חו‪.‬הנ י״נ הקניה‬ ‫‪.. .‬פ‪:‬־ ינוה מונן הכ•‬
‫כ־י׳ הטור יותר‬ ‫הוא יחז־ י '׳ץה* ״טה׳י‪ :‬דנמגי;ה ו׳נ״־‪.‬׳כ דנ‪;:‬טה ר‪:‬נ יכר‬
‫ר‪.‬ס יוכל הטני לרהוה פני נ*ה״ע ו;הו ׳‪:‬׳דו״כדלמטה שהוא ילך‬ ‫אל'^‪.‬‬
‫‪ * r‬פ׳ טני וגט ־"ל טל רנרהס שהלך ר‪.‬רר הטטיס ואמאי לא טשה ״כ״א״כ‬
‫ריתו׳ ר׳ל דהנה‬ ‫׳'י ׳' 'וקח רס הטני יי‪:‬ה רנני רק ה; נריך נגנ‪:‬ונ‬ ‫_‬
‫דברקיט הוא קר מרד רטש״' שהוא כנגד הסברא דמה בארן‬
‫מן השמש ומ״מ מחמס מנ״ש ברקיט שהוח קרוב להרמה אבל הטטס‬ ‫ך‪'■^.‬‬
‫הרקיע א״כ י״ל דגס‬ ‫פררקע‬ ‫ולא‬
‫ונא‬ ‫הדר‪:‬‬
‫הדר‪:‬‬ ‫רס‬
‫קח‬ ‫ח‬‫דוקק‬
‫דוק‪:‬‬ ‫ש־חמס‬
‫׳חמס‬ ‫‘‬‫^‬ ‫השמש‬
‫השמש‬ ‫כרס‬ ‫ך‪.‬‬
‫התורה ניתנה ־‬
‫צד יך נעשית '‪:‬׳ ק׳ ב דנמטה ושפ 'ר הנך‬ ‫וק״‪:‬‬ ‫ן‬
‫הטריים וא״ש‬
‫יושב פקח האהל ‪::‬פירש״' לראות חס יש עובר‬
‫י ט תו כהלך ‪ 1‬״ ״ האורח יס ט״ז קשה הנח לפי ר‪,‬״ב דנמע‪':‬ה אינו‬
‫‪JJJU‬‬ ‫לגמול ;׳■ ‪U v‬‬
‫נהס י ע ־ ‪1‬‬ ‫מחויב‬
‫‪J ' U. j‬‬ ‫חז‪t‬‬
‫;‪l‬‬ ‫באיס חצנו‬‫׳‪I/.‬‬ ‫קס הס‬‫‪Wl/‬‬
‫דורר;‬
‫דוק! ׳ !ח‬
‫'וי־‬
‫הטנייס אלא‬
‫׳* ׳ '‬ ‫‪,‬‬
‫חחר‬
‫הילש‬
‫נ מזה^יש^ללמד נמו השמש אינו מסמס רק על הארן כך גס התורה‬
‫׳ ״ י ז ונס נשמיס וס׳כ צריכיס הנו לטשות כ׳ס׳יב שלמטה דהיינו לחזור‬
‫ויפה אמר הכתוב ואקחה פת להס וסעדו לביס אסר תעברו‬
‫ז״ל כתכ ע״ס ויקסו לי תרומה שהול׳ייל ויחנו לי תרומה כי באמת אס‬ ‫יי‬

‫‘ ״ו הערך יתן מתנה לשר גדול ויקבל מידו‪ ,‬הלא הנותן למקבל יחשב במה‬
‫ממנו הסשיכו לקחת מידו כאשר סנמיס יגידו כי על כן המקדש את‬
‫הדס חשובהוא מקודשת במה שהחשיבה‬ ‫היא ואמר הוא אס‬
‫ממנו ונחשב כר מר הוא ונתן הוא ועוד שנית‬ ‫מנה חשוב כאלו היה קבלה‬ ‫‪1‬‬
‫פ‪.‬יודיענו רז״ל על מעשה הצדקה כי יו־ר ממה שבעל הבית עושה עס‬
‫^טני עושה עמו וכן הקב״ה יצוה עלעו ויקחו ני תרומה לעשות לי מקדש‬
‫^ חנו ומה חיינו^שיחשיבנו השי״ת לקבל מאתנו ומידינו ואס כן איפה אין‬
‫כי ממנו ית׳ הכל ומידו נתנו לו באופן כי‬ ‫נחשב אלא נלוקח ומקכל‬
‫הנחנו המקבליס ולוקחים ממנו ית׳ ני חין ספק כי יותר הוא ית׳ עושה‬ ‫<‬

‫טובה בקחתו מידינו במה שאנו עושים עמו וז״ש כי ללוקחיס הס יתייחסו‬
‫תרומה והחשבתיס לקבל מהס וגס כחן חמר אברהס אע״ה ואקחה‬
‫‪ °‬שאני נחשב רק ללוקח ולא לנותן שאל יצטערו שאכלו משל אחרים‬ ‫‪.‬‬
‫ם נהמא דכסופא אדרבא אתם עשיתם לי טובה גדולה שאני הלוקח ולא אתם‬
‫םטח לבכם לא יחלש לבב כס כי השי״ת הביא אתכס לביתי לזכות אותי‬
‫ועשיתם עמדי יותר טובה ממה ■שעשיתי עמכם‪.‬‬
‫והוא‬
 ‫מהרי״א‬ ‫וירא‬ ‫דברי‬ ‫‪26‬‬

‫ר ר״‪-‬‬ ‫ו ה ו א יושג פתח האוהל כחום ה־וס ס־רש״י ניקש לעמיר אמר לו‬
‫ואגי אעמוד ואתה סימ; לגדך שעתיד אני להת‪-‬לג ג עי ת ה די'י ״’ ‪ /‬״ ’‬
‫יושנין לכאורה »ה המשך זל״ז ונר׳ דלר־ו להני! אמאי יושניס ה ר‪-‬ד ם ״ "‬
‫הדין ולא עומדים נ מו כתפלה שמחויג לעמוד ונראה הח־לוק כ‪ -‬נתי‪-‬״ו‪-‬‬
‫קודמת לנא לק אינו רשאי ל‪:‬שנ נשעה שהשכינה שם אגל ררי־ניס‬
‫יושניס לדון ואח״כ השכינה ע״נ אינן מ״יינין לעמוד וכאן אירהס הי׳ י ו ש ג ^ ״ ״‬
‫לעמוד אמר לו הקנ״ה ש‪ 5‬ואני אעמוד מאחר שככר ישנת ווהי ואח‪,1 -,‬‬
‫שהם יושג־ן ואני אעמוד מאחר שהם יושניס נתחלה ואינם צר־נין אח׳׳נ‬

‫ו י א מ ר מהרי שלם הא־ס קמח ם;ת לישי ועשי עונות‪ ,‬איחא כנמיא ״‬
‫שהאשה עיניה צרה נאורחיס ופי׳ מפני דאנרכס אמר ליתו לר«‪>,‬א^^’‬
‫קרנח ושרה אמרה סולת ומקשין ואיך מוכח מכאן דאשה עירה ‪ ? 5‬י ‪M‬‬
‫‪° 'v‬‬ ‫הלא אדרג׳ סולת יפה מקמה וישויק לשיא דנמרא דנקע עיניה צרה‬
‫צרה נמו דנ תג ירע נננ ך נתתי לו וני לענ״ד דאית׳ ננ מ׳ דנרכות מ י '‬
‫דנת‪-‬ן‬ ‫^‬ ‫ארן חשה ושעורה הפסיק ה!ה לא נאמראלא לפעווי!‬
‫מפת ח ״ ;‬ ‫כשעור כ׳ זיתים הוא שמא ואמריין ה־מ כשעור !יחים‬
‫שעורין דפת שעין נאכלת מהר מפת שעירין‪ ,‬והנה מי שאיו נותז צחח \ ^ ” ‪ °‬״‬
‫'ייל ליאי״® ” 'י׳י ^הנה אנרר ‪ 1‬א ע ד א ו ר ' ' ‪ ’ °‬ל י‬ ‫"ל״* ’ ״‬
‫האורחיס״ת‪-‬ןח קמח‬ ‫למעןש־הי׳‬ ‫שהוא פת שעור־ן שנאכל לזמן מרוגה‬
‫״ ” ”' ״ י‬ ‫אנל שרה נקהה סולת שיאכלו מהר ושיכילין לילו מנית^י מר ״‬
‫ה שאמרען‬ ‫‪1‬‬ ‫י‬ ‫ננמי מכאן שאשה עיניה נרה נאורחיס‬
‫מי ת ה מפני שהיא לקתה סולת שינול־ן לאכול מהר משמת ו ‪5‬א‬
‫^ עפמ‪-‬ש התוס׳‬ ‫^נ ה נותניו נשונ לנ ודוק‪ ,‬ונס׳ מ מני״ א ו רנ‬

‫היי א ה אלא מיזתיה יעשס של הדראה ואת׳כ הגק״‪ .‬ויו‪ 1‬ע ? ה ‪ '" ^ \ 1‬י‬ ‫”ל״‬

‫״יל״ ״ י ״ איייי' לאפיי* ״ ' ‪ %‬סולת 'ש^א '‬ ‫“ י ״ ' ״ ” ״ י ייאפו״‬

‫"י ’ל‬ ‫לאפות אח*כ קמח וממילא נשמע ראשה עיניה צרה נאורחיס■‬

‫*( ]אטר המסדר נ׳ נס׳ שמחת החג שהונרים עדיין צריכי! חגלח יר\*'"’י"‬
‫שם גשגת קי״ז כתג דוקא כשאסו די מצות לצויר ירט או אח‬
‫אח«נ מצות של הדראה אנל סשישא דאסי׳ אפו מתחלה מצות'מסולת?״ י ?״יז‬
‫ל\ייי '''׳י' ”י״י לא®״ יי® ייייאי' יאיה הקליד ל”מה אחר *^'ליז‬ ‫^‬
‫קמת הי׳ל לאפות מתחלה סולת דאס לא יסעיק להם יהי׳ מותר צאחיח^ ‪° 7 °‬‬
‫י ^ גס הקמח‪ -‬אנולם י־ל עסמ־‪ 5‬הרמ׳א גארח סי׳ תגיש והמנהג'לינות 'לייי ״‬
‫יי' יי”י*א ייי' פא'‪ 1‬יי יעיר ל׳ יום א״ח‪ '^!,‬״®'®‬ ‫לחלקן לפנייס לצורך‬
‫לו מצה ויש להכין מה עדיפותא אינא גוה הלא גס גשאר ימות השוד” ’ '’‘י'®■‬
‫ל״^ז לי ״'י! ג׳ סעודות אך י׳׳ל ונשאר ימות השנה אין נותנים לו רק ”"''ייייס‬
‫לאותו ום אגל גססת נותנים נפ*א לצורך נל התג ומעמה מונן ד ‪ - 4‬י ‪” .‬ימו‬
‫סולת שלא רצתה לתת להאורחים רק מזון ליום א׳ אנל אנרהס אמר ר«ח‬
‫לנותר לאפות את׳ג גס סולת שיהי׳ נשאר נירס לחוה׳׳מ ‪n‬״‪ s‬סקרד'״’'®יהי׳ ׳;>‬
‫י^י‬ ‫למס אחר תענורו דסמפורשיס תמהו דהול״ל ואחי יוייו וע״ס הא«יר‬
‫־'׳יימור ‪,/' p"P‬‬
‫דכוונתו‬
‫כז‬ ‫מהרי״א‬ ‫י־יא‬ ‫דברי‬
‫א‪:‬ד עשה דתן לסדהס והוא עומד פליהס תחת העץ דאכלו‬
‫׳ ש נד"ק דנך ר‪K‬׳‘ל נ‪:‬תונ י תן לסגיהס יאכלו והוא עימד מליהס׳ ול}אר‬
‫מ ה״ ע׳ ע ס׳ י'רא ואקחה סת נחס וסעדו לנכס למעט הסעודה‬
‫על ענדכס ורצה הסעודה תי\׳ קטנה וקלה ולא‬ ‫גינרתס‬ ‫מ ח ^‪.‬‬
‫ידעתי נ• ;ה חסניכס כי ע״כ עכרתם פל פנדכס היושג סה‬ ‫‪ -‬״ ^ ״‬
‫׳ אניתס למח נע־ר או לגית מיש כ ט ; ‪ :‬הדרך ההולכים נחסזון‬
‫שהי׳ גאחע׳ה נית אנ ס‪':‬׳ נפרשת דדניס נמדכר דהוי אמר להון‬ ‫^‬
‫רח מחן 'ר\כ להק ונו׳ יפ״ש דגריו השינו לו כן תפשה כאשר דנרת‬
‫אמ‪:‬ס ראש הגדיניס דער מעט ועשה הרנה ונודרז‬ ‫לסכה ‪:‬זי ר‬ ‫^‬
‫׳ני׳ עיי‪-‬ש הה שמפרש מגדכת לכו הנחל שנראה שס‬ ‫מע>ין ‪. '^ - 3‬‬
‫שעש‪ :‬וכתבעוד שם ו;״נ כפנין אכילת המלאכים דחקו המסרשיס‬ ‫וןן^ ‪-‬‬
‫אל הסשידש הרוחנית דממת הנעשית אל הגפש השלימה אשר‬ ‫נה** ‪,,.* p‬‬
‫^יס אל) הגו‪ q‬פס היותה כלתי נקשרת עמו וזה כי כמו שהגוך ניזן‬
‫נהנה מהעניניס המחשנייס שכספודה וכמו ההזהר‬ ‫על‬
‫והכשירן מכל צדיהן וכרנותיהס לפגיהס ואחריהם וטוב‬ ‫ס‪ 5‬ן ן \ י‬
‫גגקיחרס כי חכס לנ יקח מצות למזון נפשו וכו היא תתקיים אצלו‬
‫המוכח אשר תתקיים כה השכינה עם ישראל שנא׳ כה את קרכני‬ ‫‪.v‬‬
‫שי ^ז״ג אשה ריח נ ח ^ נר נ״ר לפני סנויהי ונעשה רצוני וכן ככאן‬
‫^׳ו המ׳אכיס אצלו ונה‪.‬ו כשכט רצון הזרז והענווה הנכונה אשר הי׳‬
‫ני נטנתו הט'נה ירוב זריזיהו וחריצותו לטבית ככנודו וכעצמו והיותו‬
‫הי׳ לנדות נינו ר הוא כאמת מאכלס הטכסי להם והנה‬ ‫‪0P‬‬
‫דומה ממש אכילה של משה לאכילתם וז״ש ר״מ עלית כקרתא הלוך‬ ‫^״‬
‫עוע׳ה שאין אכילה ושתיה מצה משה ונתדננה להם ש;׳ ויהי שס פס‬
‫נ׳! ׳!כנ ורדס נא שחה אכל למפה שיש■ אכילה ושתיה נאמר ויאכלו כי‬
‫אשל שם כהר אנל נאמת כיון שהוא נתן מכח האכילה שאכל‬
‫מתנרית כמעיו כעני; שג׳ כאליהו ז״ל הרי הוא נתן ואוכל ולזה‬ ‫)ין^ך׳ י‬
‫גה נלשה ונדמה להם שאינו אוכל אכל אכל הוא פד״ה וכן המלאכים אם‬
‫דרכס לאכיל כאן אמר הכתונ ויאכלו שאכלי מה שדרכן לאכול למעלה‬
‫הנ ל ונא להשמיענו מה שהי׳ אכילת המלאכים לא שהמזון והאכילה‬
‫בע^מה שהי׳‬ ‫והחלכ שנתן לסניהס כאכילת כץ רק הפמידה‬ ‫‪ j'v .‬החמאה‬
‫העץ 'לשמשס בעצמו וככנידו וראו רוב זריזותו למצות הי׳ להם‬ ‫תחת‬
‫מיה כי הוא המאכל הטבעי שלהם וז׳יכ רש״י יהוא עומד עליהם לשמשם‬
‫״ ה הי׳ להם למאכל — וה‪.‬ה כוה יש להבין ההבחן כין אכרהס אע׳׳ה‬
‫אצלו וא‪:‬נ מניח יא רצה החלאך לאכול כדכתי׳ בשוסטיס י״ג ויאמר‬
‫בלחמך ואס תעשה עולה לד׳ תטלנה כי‬ ‫י ד׳ אלרננוח אס תעצרני לא או‪:‬ל‬
‫יפצרהו יאכל‬ ‫הכ׳ חס תסצרני דמשמע שהוא לשין תנאי שאס לא‬
‫לגמרי האי‬ ‫יש לריקשהי׳ ל' ל‪/‬־נר מלחמך ונא כנחמך וגס מיותר‬ ‫‪.‬‬
‫׳ הו‪ /‬לכתה סתס לא אוכל׳ אמנם לפי דברי הנ״ל בא הכל כדיוק נכון‬
‫הוא דרך נדיכי לב בהכניסו אורחים לביתו ורואה שהוא ירט לדרך ואינו‬

‫בשאר‬ ‫ד הי‪/‬ו‬ ‫אחר שיעבורו‬ ‫סת שיסעדו לבס ‪,‬ג״כ‬ ‫ניחן להס‬ ‫דכוונתו היתה‬
‫ימי ססח[‪.‬‬
 ‫מהרי־א‬ ‫וירא‬ ‫דברי‬ ‫‪27‬‬
‫רוצה להתענג מגקש את ה;יו להוות אצלו נ‪:1‬״ש דגר מועינו וי רי־ ד‪i , -‬‬
‫ל ” רמ ‪^ ' ^ f r‬‬ ‫ד‬ ‫־־יי סמיית לסס רג אגר תנ‪ -‬ר־‬
‫שאמו פושה גום היצאה ‪-‬תירה גשגילש וגה־הוך הוא גצרי ע• שמני ״ ״ ר י ” ''‬
‫א ^ ד ר ר' י "' ?‬ ‫לגיתס לפניס לגד ולגס גל עמם ואס הוא רואה שהמתא‪-‬ס‬
‫להתענג גונג את דעהו ומגי שו שיע‪:‬ג ויעשה ל סו‪ ^ -‬ת ז י ‪.‬־א ‪ n‬ל‪-‬ו‬
‫^ ‪ .‬־ ־ •ו‪-‬ז לץ נ‪ .‬יי־יי‬ ‫ייי‪ ,‬דעתו ורנונו להשי‪,- ,,‬״‪y‬‬
‫ה מיזיי ס ^ ^ •‬ ‫לאתר ומן דג‪ ,‬נוה ווה הי׳ ההגה! ני! אאע״ה שאנלו‬
‫ס ־ ת לגו וורי■;;’‬ ‫שלא רצה המלאך לאנול אצלו שאאע״ה שהראה להס‬
‫■>י י^ו ו׳׳ •‪ ,- ,‬״ו■ לחס למפע‬ ‫הסעודה ו א ״‪,‬‬
‫■ י ־ ־ ש־ ה! עגרתס עו ‪.‬‬ ‫‪,‬‬ ‫^‬ ‫עגדנ ם _ורא^‪,J,‬‬
‫״' י‬ ‫;״דר־ למיס‬ ‫אי לני״ מושג נדרך ההול־יס גתשוו‬
‫לסדהס סעודה גדולה וע״נ אנלו חללו והיילו מה שר ^ כ א ^‪ :‬״ ר‪ ”/,‬י ‪ :‬י י' יעשה‬
‫הה‪-‬י׳ מאני העשע■ ^‪y‬‬ ‫המלאנים שגס‪,-‬‬
‫י ים ל מ א״ ס הטגעי ״‪,.J5‬‬ ‫‪ yc‬״ ״‪, j,y‬״‪y,‬‬
‫'‬ ‫לעלרה יא אוהד‬ ‫רמז לו שצריך להתענג נאז ע־ ‪ -V -in 1‬״‬ ‫שגזה‬
‫כדי להראות שעיש׳ גל ההוצאה ; ‪ , ' :‬ש ‪ ; ; ; ,‬י ‪ ‘ !•? °‬י י ייעשה לעי־ו ^י'‬ ‫עז־ס‬
‫‪ f ' l‬לס־‬ ‫אס תדצייי לא אונל גלהמך ואס תעשה עולה לד ה ר‪-‬יז‬ ‫דרכו‬
‫ט נא יוע‬ ‫כי מלאך ‪ n‬הוא ^״‪ ,^ y y‬״‪^y‬‬ ‫מנוח‬
‫לי^ לק־ השיגו‬ ‫כלשון וה כאדם המשיג לחג רואס תעצרני שא״ ; ״ ‪1' ' .‬‬
‫נר! לעכ׳‪ ,-‬אותי עד שתנא‬ ‫הסעודה א‪,y .,‬‬
‫נ גו מ ואס תנגשה מו;ה‬ ‫ן ^‬ ‫)ך‪,‬‬

‫\ ;י;‬ ‫אצלי שוס‬ ‫=י'י'יי ״\''יי מילא‬ ‫להיות ״אנל ההשהי ש ו ו ־‪ -,‬א ; "‬
‫־;‬ ‫»י‬ ‫‪ r‬״ ‪• j f‬‬ ‫*‬ ‫‪%‬‬ ‫» » ד'‬ ‫‪ -‬ז » ״‬ ‫‪:‬י;י‬
‫ל ־ ־ ־ י כסעודה ן!‬ ‫י אה א'‪ 1‬לי כאן שוס מוין ומא‪:‬ל וש״‪ :‬א‪,,‬ך ‪,y ,y‬״‬
‫יי " לי ג מ ה‬ ‫שאמי לי נלאמך ולא אמר סתם לא אינל או מלה‪ .1 '. -,,‬־‬
‫‪ _! 1 . ,‬י י'^'׳;י י‪-‬״יין כלחס‬ ‫שהיא ליזן ממנו שהיא אכילת מוין הגגמייס‬
‫מ‪-‬׳כלי ומוונו‬ ‫‪y-‬‬ ‫הוא הזירוז כמצות וגעכודה נגולה גלנש ״‪1‬‬
‫‪ ^y^j‬׳ ״ץ ץ״ ץ׳; ‪-‬איש הקרגה‬ ‫הקרק וט׳‪ 5‬אמר לו ואס סעש■ ‪y,‬‬
‫נ)‪ ,‬ז ״ ן ! ! ־ ‪ , /‬י י " י‪ 1‬שהוא‬ ‫עשיית עולה להנות משגע רצון והיא האכילה‬
‫״ י ע‪-‬ווכה רצויה‬ ‫ו‪,;,‬ה‪ -‬״‪^,*3‬‬
‫־‬ ‫מסורה ג׳ שעמיס^לכשס וני׳ וסעדו לכנס‪ .‬שיתו ■לכנס להיצה‪,‬‬ ‫א תא‬
‫תס‬ ‫׳׳‬ ‫וש^ לכי׳‪.‬ס ונ״ל כ״ה לסרש כהקדיס ססוה כמשני ) ‪“\\rr‬‬
‫ע ס שמת לדן‬ ‫■‬ ‫^ ‪,‬‬ ‫‪(,yj‬‬ ‫ושמועה סונה הדשן ‪y,‬‬
‫ט ר ? ״ י י ' י ״ ע א׳‬ ‫^ הס ז׳ה‬ ‫כינהו עין דואה והלג ״ומד וגס קש‬
‫״ ; ‪ ,‬׳ ‪ ' ,‬י‪;-‬יי‬ ‫״‬ ‫״ “ ?;׳‬ ‫“ '־•‬ ‫־‬ ‫«‬ ‫«י ״ י » ־ י » א » ‪ .‬י ח ״ ‪' -‬‬
‫^׳׳י• תליה‬ ‫י‬ ‫‪---------------‬‬
‫‪-‬‬ ‫” " ' י ״ ' א״' היי י׳ עזיא צויך זצוק״ל עיין נ ס׳ לג אריה תול״‬
‫‪'V‬‬ ‫כל הכשר שסי׳ הס׳ והוא עימד עליהם ומיושג גזה דרדור‬
‫זצ״ל וע׳ נ ס׳ שטרי שגהה ממו״ר הגאון דשרססנורג זנ״ל לש׳'‬ ‫הג׳‬
‫על‬ ‫כי׳ הסל[‪.‬‬
‫כח‬ ‫מהרי״א‬ ‫יירא‬
‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪- ........‬‬ ‫פ״כ דימ כסכנת ‪:‬ל‬
‫ן —* ״■‪.‬י ד‪.‬׳ מכר ‪,‬־■‪ ■:‬הפ•׳ מ־׳ פקוד־ ר•‬ ‫זורים משמח« ‪,-j‬‬
‫מן ר■־‪.■.‬־‪ ,‬ה־פ‪:‬י‪-.‬פ ;דירוח הרפ‪-‬ודס כמר!■;‬ ‫אם הראשוניס '‬
‫נ־מ‪-‬ן כ‪;:‬׳־ פפ‪-‬רה‬
‫פר‪.‬־רכ ו;‪:‬ן‬ ‫ומעו נ־מין‬
‫■ ‪•irTi‬‬ ‫ר‪,‬רש וכי‬
‫יכי׳‬ ‫׳״־־' ר״ ‪•':‬י ״ " מש‬ ‫נלשק‬
‫‪An‬‬
‫פא‬ ‫רן‪,‬־‪-,‬‬
‫מקיס‪,,, J‬‬ ‫‪V‬‬‫‪«-‬‬
‫נ‪:‬צ ‪li.l/‬‬ ‫״•*‬‫‪vn‬‬ ‫ך‪\--‬ן‬
‫וכ;‪;:‬ו מפא ‪K‬‬ ‫‪.........‬‬ ‫“‬ ‫‪-----‬‬ ‫־־'־׳‬ ‫י‬ ‫'‬ ‫"^־־י‬ ‫״י׳־׳*'‬
‫ימי ד״קא א‪,‬ל ‪ ,‬ךו' ״ ‪ . - V‬־ ‪ - :‬ע ■'‪: :‬־פ■■ ככעי >‪la‬‬
‫‪::‬א‬
‫פפצ ‪t)'Z‬‬‫;״‪:‬י‪ 1‬כב ש •‪:‬מ ש^יפ א‪-‬פא פא י‪-'-‬י‬ ‫השיגי 'לרא‪,‬״‬
‫כך ;־ רס מפי כבמיפש מש ‪:‬ר‪,‬מ‪.‬ו‬ ‫•״‪.‬ן ׳‬ ‫סיש‬
‫®ייו ייל כ״•‪ -‬״״‪^ '. ‘,',‬־‪.‬ק׳מפ שש־ שמקיש מרפר‪ :‬כפרק אנופ דש מש ‪:‬מעלש‬
‫נמצמם או ד ^ פו ר‪ f .^^’7 ^ --'-‬ף רפמי־ש ששיי למפיש ממך‪ ,‬מפפ‪-‬יש שמנו‬
‫‪nn‬‬ ‫>*י‬ ‫ייי;‬ ‫'חיויייי‬ ‫ור ‪“ 7‬‬ ‫‪. TIT‬‬ ‫^‪11‬‬ ‫‪^n‬‬ ‫■•י‬

‫י ננות השכינה ומסתכק עי׳‪ :‬כמיעוט רק לחס נחנל היינו השנ‬ ‫^‬ ‫ארחן^ץ‬
‫כישועתו שנ הקכ״ה היא השכעה כי לישועתו קוינו כל היונ‬ ‫‪y -n‬‬
‫‪^^'-‬והעדו^ נככס רק כשת לחס לבד _מטעס שיתו לככס לחילה לחולו‬
‫״ ‪ / - -‬ה^כ י חונר* אהכה אני נמעד על גלותה ע'״ז תזכו וראיתם וש‪:‬‬
‫נבכם י״ישועתה כמ״ש ושם דרד הרארו רי־יו ר‪':‬תיח י־ץ״'‬ ‫‪.‬‬
 ‫‪28‬‬
‫וירא‬
‫דברי‬

‫^ יי ! ‪-‬״־לה ה־א השכילה חולה‬ ‫״ י ל«׳ תמיד ל;לא‬ ‫ושש ל״ש‬

‫״‪.‬־'־ ’ ‪’’ ,‬״־‪ i‬השכילה‪ ,‬ע״כ וראיתם‬ ‫וראיתם אותו ין‪ , ,‬״ ״ י־®‘"' 'י ק‬
‫״ י' ם ר ש י ר י ^ ג ^ ? " " ״ אתרי ל י ״ ; ׳ ״ ;‪ \ ? ' ,‬סי ש ח ליצית סוף ש■ שלח‬
‫ס־ק מ רכו ת עי;׳ ולנא‬ ‫יחי לנס המ‪,‬י‪ ,‬״ י ’ י יי־ל להיות ק‪,,‬״ ׳‬
‫נ•" שרט האדם כל־‪-‬ש היוצו‬ ‫^_ל מ מטשיהס ן‪:,‬און‪.‬‬
‫זה שהלג‬ ‫נשנש זה‬
‫איתי נשנש‬
‫?כייש אותו‬
‫ישמאל״^או׳; י’ ‪”-9‬ה‬
‫״קי® הננ ‪,‬ן״ א ^‬ ‫וה״ליש החמז־ה‬
‫הסמדן ונס^ילר"״‬
‫נהה ‪>M‬‬
‫וחל‪:‬‬ ‫שמאל הוא כהה‬ ‫^\‬ ‫לו טזר‬
‫^ לי‬
‫ך! ‪ ^.,a‬׳ י ש‬
‫שדתי ‪,‬י‪,‬‬
‫כנגדו שויתי‬
‫כעדו‬
‫^ נמה שיתשוג האדם שהשנינג‬ ‫ל»נוד״ יי ית׳‪ ,‬איל אס’ '’ \’'^י׳‬
‫ת ה‪ /‬ל נ ״ ‪ ,‬ע ” ״ ־‪ °‬־ ; נלד ן ״‪^ ^ 1‬ו ^ ה א‪ ,‬ס כטנט כיצירה היה מתלי‬
‫״ נא הה יכונ נככשו ל'צה‬ ‫ט ש׳ שכץ״‬ ‫בין‬
‫למי' לז •'ר איל הנס־ל ^‬ ‫‪1‬א הי׳ השכינה ‪:,‬ן״‬ ‫נשמאלו הולך‬
‫' ‪ °‬כל מזימירליו לכן נב כס‬ ‫״ימי וז״ש‬ ‫יומה לכסא נבוך ןך״‬
‫ויאיתס אותו הפתיל הכל‬ ‫ייא־״‬
‫תתור‪ ,‬א ״; ‪ .,‬׳י י‪-‬כי ללד ימין השכילה ‪1‬‬ ‫»צי>ו הלחס שן‪,‬א ’ ‪°‬‬

‫ם״ ל״'‬

‫שאמרו אף לא או ^ ’ ‪-‬ה יקשה יי״ט נחר‪; ,‬״■‪"',‬י ייו־® הל משה כטיג‬

‫א»ש הס ״‪ ,‬״ ״‪ , ,‬״ ;‪^ 1‬׳ת סלנ ידנש ה נ א‪ ''; ^ ,; .‬־ י־־ל דזה לת־ך למטל־‬
‫נמ| לח־וחילו ס ע״״‪ .‬״ ‪ °‬״‪ 1‬התרי ;‪,-,‬ן ‪■ x‬״! ננו נחלת כדה וכרס וא־רו‬
‫״ א מיי! נחה מן ^ ״ ‪?, =0-‬יל ״לא שלנ ללו אס נספי־‬ ‫אמח השילי‬
‫חורה לכן סיימו דבריהכ‬ ‫ר״ל הרי ע‪.‬י‪,‬‬ ‫יסוטה שמשא הלו‬
‫מגיזייית וא;״ל ספ״ל‬ ‫^ ׳'י טארו אותס וכ^ ‪l-p‬‬
‫נ^ו^‪-‬יו ויתפלל וייה‪:‬ז ‪.,, --‬י‬ ‫> המותרות‬
‫א־י־ה ע‪ ,.‬׳; ^‪;./:,‬״י ת מ ח ש־י־י;'מנ^זת הס^ ת‪-‬ס‬ ‫ר‪-‬ל‬
‫״י ״לינו נ־טקנ א ע‪ ,‬״ ^ ? א״ ל>ו ‪ pni‬׳ ' ' ״ חי נמ ת־ות וליו ‪:‬ללשלה‬
‫’־?ם כי אס י ‪ ‘f‬״ ראו למטלה מקים‬ ‫וכו׳ וזה כווני הכי ויש^א״"‬
‫יי נהס נחכול וגלו ללנום‬ ‫' ‪'® f‬׳"י יירא את ‪° ,‬‬ ‫״' אל® לך הוי סלל‬
‫״>‪ 1‬אלהים ולא הן!‪ ’ ,‬י א‪ ® /‬ונץ הילדים ‪,‬א ‪ ° ,‬א״ יי־־יי® וקשה נאשר ‪8‬אל‬
‫י'י’ה ישי® ורנוי ״א‪,‬״ ״־ ''יאיי' אך נראם ‪ \ , 1‬״ ״ ®שי ‪ :‬יטקנ הילדים אשר‬
‫•י 'ט מדרך הצדיקיס להיות לו‬ ‫חרסה‬ ‫י אי ליעקב ךק ^‬
‫הנוןז וטוהץ ‪ f ; ,‬י'"״ ילא יותר ו י ! ; ^י יי יי® שייך לששיו וא>‬
‫״״י לא היה ‪,‬שנוי‬ ‫הנשים הללו כוא‪.‬״! ^ ״ ״ י להטמיי שנטי׳יה ׳א‬
‫י לא היה נאששרי רק ש׳־י‬ ‫נאה להרנוח נשיס ן^״ ’ ? י ‪ f‬ששש‪-‬ו ןא^‬
‫׳^‪ / .‬נ לי שכיר ה‪ / ^,^..‬י לו י'; נאדס כמותך אינו‬ ‫הוצרנחי לנשי‪#‬‬
‫להשמיד י‪ .‬דיס הלל‪®' ,, ,‬י ״‪ !:‬אצקיס את טנדו‬ ‫‪ ,p5‬ען^‪,., .‬ן ‪.‬‬
‫וכן שלמה הטיה אמי'‬ ‫'® ג® גמ״ש יה‪ v. . ,‬׳ ®״‪ 1‬לי הטריס;ו ‪ . 1‬י‬
‫;לא ״יתיות■ ואולי י* ‪•,‬נווך‬ ‫״ ״ י י'אי־ מ!‬ ‫״‬
‫’י! כ הכל הכל ופי׳ מם‬
 ‫מהרי׳׳א‬ ‫וידא‬ ‫‪.‬יכרי‬
‫‪' "’®‘’'"'v‬‬ ‫יי'י'‬ ‫י*״'׳ לנל הילך אל נ;קוס ״ ■י‬
‫‪ °,‬לעילה ה־א למעלה ונוי ונמעש סיתריס לולו ‪ ■j‬סשמץס‪-‬‬
‫•י_ גזאין מותר לאדס מן הכהמה‪ ,‬ושיר אמר ר\תרין הוח השחרתי‬
‫י ט איי י^קימוגיס עעס שהעלימה תירה לכתוכ גסידש שכר טוה׳׳י‪.‬‬

‫^'*מי ‪_.5‬ןיר לו בעונס ה‪:‬ה‪ ,‬ובתגחומא ר׳ש תזריט אית׳ מ ל אחור וקדם‬
‫‪ /‬רות‬ ‫ג מדבר בארס הייאשי; ארי׳יו נתיב כו כארס הראשון‬ ‫‪v‬‬
‫י׳ אלהיס את הארס יצירה אחת בעוה ז ואחת לעולם הכא א>א‬
‫ינידה רחת כתיב בהן ניו ד אחת כרנתיב ויצר ה׳ אלהים‬
‫השדה לסיכך סוא אימר אחור וקדס נרתני‪ ,‬קרס מרמז‬ ‫‪ajk‬‬
‫בגיולס הנא ‪-‬שנא׳ לו לאדם באחרונה 'ונו׳‬ ‫בראהינהה יהחור בג ־־‬‫לי ^; ‪. 0‬ינ‬ ‫״‬ ‫‪ ;^ 1^-‬ן‬
‫י‪/‬י האדס מן הנהמה אין סי׳ זה היצירה שנקרא אחור היען עוה׳ב‬
‫שחינו לסניו ואינו מיש‪ :‬כלל‪ ,‬יי ‪ :‬מונס היא נקרא ״אין הוא‬
‫ינירה א ייתת כתי•‪ :‬בה כי הכי הב; סי־ ני עוה״ז גדול‬ ‫יצירה‬ ‫ן‪.‬־‪*:‬ליצ«‬
‫ןף ^?טהולי^^ לשמנו ראוי' לכניתי בשס הכי‪ ,‬יאין בי יתרון לתדס נג; הנ ה מ ה‬
‫מקוס אחד הכל הי׳ ען העפר י‪:‬ו׳ ימקרה רחד נהם כמות‬ ‫‘ ו;!׳•‬
‫״א« ־'^^ייו להארה היא ה׳ חין היינו טיה כ שרינו מישג בעונס הזה‬
‫^ו ססייס רוח גני ההדס העילה היר למענה ורוח וכו׳ היינו‬ ‫■‬
‫השארת הנס‪ :‬שכר הריחני לטינס היא כ‪ :‬נ‪.‬‬
‫‪ j‬כוונת ומוהר אדס דייקא מן הבהמה הס ה‪:‬ין‪ .‬חנק האדמה‬
‫?‪^ "^?1‬כל ‪ ? . \n‬י א שמו אדס שנוצל־ עסר נ;ן האדמה ״אין כי הגין‪ .‬כנה‬
‫ו‪ ^ * 1‬א נ \ ׳^^ חנ מקוס א׳ הכל הי׳ מן הע‪ :•:‬יהנל שב רנ האדננה נגיר‬
‫_^'א‬ ‫יודע רוח בני ארס רוח דייקא העונה ו‪:‬ן׳ השחרת‬ ‫'יתלק ‪,‬‬
‫שהקדיה‬ ‫׳ ^^יכי׳ אמנס על סי׳ יסרוש עור ומותר ^‬ ‫י(‬
‫‪ ^ / P‬ילאנו> האדס סי׳ מה שמבקש הארס ננותרות והית י‪:‬ן הבהמה ר*ל‬
‫‪ pK’ op‬למנונ מכשר הבהמה ענמה ואינו מסתפק •‪:‬הכל־חי לבד נחם לא‪:‬ונ ״אין‬
‫מכקשות המותרות כי הכל הבל כנ׳ל יהיה לח כן גוהניס ■המון‬ ‫)‪5‬י‪,‬ן^‬
‫במדית שחותות והקנאה והתאוה •הכביד והמה 'מוציאי(‬ ‫?איס «‪.‬‬
‫הידוע דהי נו עוה״ב כי כל א׳ וא׳ רינה נעלות נ ח ס‬ ‫ול^^״ העי^ס ‪n-c‬‬ ‫ל ?‪ V wj‬״ ״[‬
‫* ככי־ ביתו במנבושי רקמה ובנימושי האוה״ע אשר להס ניתנה‬ ‫^ ’ ‪ f L‬הזה‬
‫^ חוב נווח בחוקתיה׳ לא הלכו‪- ,‬ונס קנאת איש מרעהו דר‪ v‬מח‬ ‫ח>‬
‫במהחי ע״י שכל אתד מקנא את תיירו מבקש כל ארד‬ ‫‪,;,)pj‬‬
‫כטל וניו״ב וזה נ׳׳ל טעס הללשך מ‪:‬׳ שחמר שלמה הע״ה נמש;י‬ ‫^ן^‪-‬י?נישר‬
‫חת[ לי לסי שעוני ופושר מביאין את האדם לידי עבירה שנין‬ ‫®‬
‫ירעב‪,‬ע ‪ ,‬ועושר רב‬ ‫כי‬ ‫נפחו‬ ‫למלרית‬
‫‪; j !;.‬מנר‪,‬־ת נפסו סי י ‪ ,‬״‬ ‫יגנוב‬ ‫כי‬
‫׳‪-‬‬ ‫לגנב‬ ‫יבוזו‬ ‫שאל‬ ‫׳׳ש‬ ‫ס‪.‬״‪.‬‬
‫‪^^ , riP‬כור ״ ‪ ' , . -‬׳ ״ ׳‪-‬״•‬ ‫‪p‬‬ ‫^‬
‫יו׳‬ ‫אל‬ ‫‪8‬‬‫ויטו‬ ‫ויבעט‬ ‫ישודין‬ ‫מי‬ ‫וי‪:‬‬
‫וי^נק‬ ‫שנתי‬ ‫כמו‬ ‫נמקוס‬
‫‪,.‬זיץ!^ ^‪.‬נו‬ ‫אדס‬ ‫שבץ‬
‫גק ר״‪ ' ,.‬׳*׳*‪1‬‬ ‫הן‬ ‫ס‬
‫‪P‬״‪ ,‬י‪5‬״ד ^_^טר סני לחס חקי וכן אחד ל דקדוקי עניות מעבירין את האד ס סל‬
‫יעקכ אע״ה ביקש כן נחס לחכל ובנד ללבוש וכו׳ לא‬ ‫^‪1‬לא‬
‫‪ ^ ‘^-‬ה י ה ‪ ; %‬יי ת^ו בטח והיינו ושבתי בכנוס אל בית אבי כסירש״י כלא‬
‫נאנקים כין אדס למקוס וגס בין אדס לחבירו וכבר התרעם‬ ‫י•' ל' ‪>f>i‬‬ ‫הט ״‬ ‫־ ‪%‬י‪! ; V‬‬
‫ע‪ ,‬המתפנליס רק על צרכי גוסס צווחים ככלבי ‪ 6‬הב הב מזוכא‬ ‫ה;ןן^ן י‬
‫ימתה׳ל צייך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה ר״ל יחשוב כדעתו׳‬ ‫^‬
 ‫וירא‬ ‫דברי‬ ‫‪29‬‬
‫מהר•״א‬
‫י״‬ ‫‪.‬‬ ‫ני אם ינקש מותרות זה שעיניו רואות ‪1‬ה העושר מוש״‬
‫יאם‬ ‫יגקש מה שלגו יספיק נו נלפס לאכול זה מושכו למע׳לה שנאי‬
‫נגי־ נו חג‬ ‫אל ש‪3‬ש‪,‬ן‪,‬ס ‪,‬״‪,‬א‬

‫וכן מצינו בקין ונהכל שתלקו הקרקעות והמעלעלי! כנו־ע מיו‪-‬י־‬

‫שקז לקיז‬ ‫״ ׳■ ״‬ ‫יוייז״״ ייייל מעלטלק‪ .‬ונר■ שתלקו הצל״״‬
‫כמו יע^‪5‬‬ ‫יי״’‬ ‫רקעות י כמו ^ י‬ ‫ומשיו■ והצלפות‬
‫שה בצרור‬ ‫כ^כ™ ״ ש סע ניי■ וקוה‬
‫מכל בדרך‬ ‫‪ 1‬ל כרה ר קס‬ ‫^^‬ ‫זה )משלו‬

‫ד‬
‫‪ fs‬״‪ :‬־״' ״׳??‬ ‫‪5‬‬ ‫ך״ ־״?‬
‫בטוח שמא יום המחרת‬ ‫הוא יוס שכולו שבת שהמשכב‬
‫״‬ ‫’’ ל\ ס ״א וס המפרת הוא‬ ‫ימי סלדו וגסיבה זו אס ^ ^יי‬
‫^ל להיות שהיום ר״א ^ן ^ ־ ^ ״ ^אל ‪7‬״ה אותה ל‪^,,‬‬
‫״ כנס למצוה מיך‬ ‫״‬ ‫^‬ ‫שהמיה זו ילמ־ד האדם ממסיל‪,‬ן‬
‫^י׳ןייי זמן אזי‬ ‫יטשה אותה מיי ואל ירתה ליום המחרת כמו שאי י‬
‫י שאפי אל תתהלל נ־וס מוזר‬ ‫‪,‬‬ ‫כי לא סךע ״ק ‪,‬ל‪,, .‬‬
‫השלל שמיי״ ל״ועפו פן ?^מנו^חר ו ‪^ ,^ % 2 0‬י ״ו =״י« שלל רב ס״;‬
‫לקח אותו אחר‬ ‫המצוה צדך אדם לחטוו< ולעשות בזריזוח‬
‫! נ ט לקח אותו אנקיס‬ ‫ועבר‬
‫מיהי למשות את שלו וכן כתג רלכי שמהם י״ יו בזר? ; ? ״ ״י ״'י כי היא‬
‫ל ה פ סי ק ויקס אגרהם את מצי המולה וישס ‪ '?,‬י?‪® \,‬יי ס'׳‪ ,‬נדול א׳‬
‫‪, f‬י’י' יילכי שניהם‬ ‫^ייו ויאמר יצחק ונו־ מה האש והמציס וא״‬
‫אניהס‬ ‫שוייח י״י״ ו ״ ״ ל״יל® י־אמי‬
‫''ייייי אני ה ם‬ ‫וילכו כו ^ ס‬
‫כני יי ל‬
‫השה״למ^ה גני‬
‫אלהים יראה לו השה למולה‬
‫'®י ״א' אשמעינן קרא זה‬ ‫מסמים וילכו שניהם יפדיו אמ>ס דאי‪,‬ן‪3, .‬״?‬
‫ההיא ישראל‬ ‫ומכו־ם יאילי גאויס־ לא אימצי׳ מנו־ס ^־ויי ‪.?I ? ^ f‬‬
‫ל י אמריתו אנהה‬
‫אנחה‬ ‫״ל‪,‬ןא סךןןא ‪, ,‬‬
‫ה״מ״ מלהא‬
‫א״ל ‪. j‬‬ ‫חצי נופו‬
‫גופו של ארס א»ל‬ ‫שובד פצי‬
‫שוגר׳‬
‫שמיי ־תפילה ירט אגרהס שיצפק גנו יהיה לשילר י־צ״ק א ׳‪T‬״ ” ‪ ; ,‬״׳ י־״ז‬
‫ופתב‪5‬‬
‫גלום וכת‬ ‫גזריזות ^תק יל ‪ 4‬״‬ ‫יפייו רל^דדו‪^-‬‬
‫שאכיפה‬ ‫קיא וילט שניהם חדיו‬
‫®״א לק ‪ °‬י’יי ה׳ ואפ״כא״י‬ ‫אגי « ליצפק אלקיס יראה לו‬
‫ונגי אגרהם מילת׳ ישינה ואטפי״ג כפג כקרא וילכו שגיהס יפדיו ”שי?ח ’"'״א‬
‫״ ’״ק סלר‬ ‫גזריזות כמצות ד׳ יש■‪.‬‬
‫יכמות ק״ה איתא דרכי פייא ור׳ שממון נר רני הר ״ ״‬
‫כל הץים סירש׳י מיניו למעה כלפי אין ישראל מ^ס ר־כמס ה;‪ o‬״‪® ^ ;:‬י שס‬
‫והי מני ולכי שם ופד אמר מיניו לממלה שנאמר ישא לננינו אל כפיס‬
‫אמי ר׳ ישממאל ני יוסי לננייהו וכו׳ א״ל כך אמר אכא המפפ^ל צר ר ^יי'®'‬
‫מיניו למכוה ולנו למטלה כיי שיתקיימו שני מקיאות יילל' ״־״ל ונ> ^רשכוונ^ז״‪],‬‬
‫היות‬
 ‫מהרי״א‬ ‫וירא‬ ‫דברי‬
‫י‬ ‫ר י‬
‫^י»י התפנה נריך ‪:‬נ א י״\׳ י‪ 1‬נ צורני עוה״ו כי אס שיתן לנו ה‪9‬ן‪3‬״ה‬ ‫‪i‬‬
‫ונהנדיל נכודו ית׳ ההו כרמז בישון קצרה כי כן הוא ה»ין‬
‫כשקי והכניגי י‪1‬יה׳ז הוא מהאוה נהס ביותר כמ״ש במשלי‬ ‫‪. A‬‬
‫י לון מדו וטתי הארס לא ר‪:‬בטנ׳ רבל הלב יושג בסתר בו משכן ח ת‬
‫רומר ומתאיה לטניד רותני׳ ה‪:‬׳ ה ‪:‬המע״ה אני ישנה ולביל מר‬ ‫״‬
‫•‬
‫רורה ברק נתטנוגי עוהת ועוצם עיני בשינה מראות‬ ‫כאיד‬ ‫בזמן‬ ‫ה'׳‬ ‫‪.‬אג שנה‬
‫נ־יחנ‪-‬יש‪ ,‬וזננ כ־נון שנו‪ ,-‬יו א‪ :‬ה־נ חומד ג״כ ומה״נו*‬
‫טינץ ונסנור אותס בשמת התפלה בתסלת י״ח‬
‫ברתיית עיניו היא מבטל הכוונה מן הלב וזהו הכוונה בפשוט המתסלל‬ ‫^ יי׳*‬
‫יותר 'ל‪ 3‬ו' ל‪ .',-^ ,‬ל " " " < ‪; w . .‬׳‪ .‬טיניו נילהסתנל בשום צד ועי״ז יכול לכוון‬
‫למטה‬ ‫עיניו‬ ‫‪P‬‬ ‫׳‬‫■‬ ‫י‬
‫\^י־'ו שבכמיס לבו למטלס נרר — גס יובן נוסח התפלה מצמה‬
‫‪ 1‬עיניו ‪.‬מטה היינו עניני צרכי הגון‪ .‬הנראה לעין שאילת צרכיו לגופו‬
‫ולבו הפנימי צרכי ועניני הנפש למעלה היינו לעיקר שיטהר‬ ‫י‬ ‫למו‬
‫תו ב׳!מת _זהו עבודה שבלב דייקא זו תפלה שאחן״ל ריש מסכ׳ תענית‬
‫ס״פ עקב ונעבדו וכו׳ ר׳ל זי עיקר התפלה עניני הלב פנימי ולא עניני‬
‫׳‪ .‬בהוץ תרות עוה״ז אלא עיניו למטה כנ״ל — גס יובן עפ״י מ״ש‬
‫* ׳ ״׳ י מי על פ׳ בנימין זאב יטרן בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל‬
‫ן ‪ 1‬מה זה עמן מראה הערב והבוקר ולמה קראו פעס שלל ופעס עד‬
‫׳ חן יאכנ ואר״כ יחלק׳ וזה כי מהידוע שכל דבר שהאדם שואל‬ ‫י‬
‫כהוגן‬ ‫שלא‬ ‫שואל‬ ‫שהאדם‬ ‫דבר‬ ‫וכל‬ ‫בבוקר‬ ‫דהיינו‬ ‫מאינות‬ ‫בפניס‬ ‫לו‬ ‫‪J‬‬ ‫‪1‬‬
‫גפ;יס‬ ‫מ‬ ‫‪£‬‬ ‫ג‬ ‫לי‬ ‫י'״!‬
‫חשוכות כמו שפרש״י על פסוק בתת ה׳ לכס בשר בערב‬
‫לאכל ונהס‬
‫דהיינו כדי אכילתו להבי׳‬ ‫וכל ‪r‬דבר שהוא הכרחי לארס‬
‫^‪ w/i/‬׳^ ׳‪I#‬‬ ‫נשבייע • ’*‪1‬‬
‫־‬ ‫שבר ררודיז בבוקר ^‬
‫ולנצח׳‬ ‫הוא הדבר הניתן בפניס מא־רות ולא יחסר לחמו לעד‬ ‫‪j‬‬
‫בפנים‬ ‫בערב‬
‫נו )נערי‪) .‬נסניט‬‫לו‬ ‫ניתן‬ ‫כהוגן‬ ‫שלא‬ ‫שואל‬ ‫שהאדם‬
‫‪u <!;. l.‬‬ ‫המותרות‬ ‫היינו‬
‫ייחטת ורוא ‪-‬‬
‫‪.‬יח^ הדבר אשי יהלק לזילתו יטזב לאחרים חינו והוא יהי׳ משולל ומרוחק‬
‫מקנינו כהוראת ל‪-‬‬
‫נ ועוד שנא ניתן לו הדבר כ״א לפי שעה כמו השליו‬
‫הלא הי׳ נית ר‪/‬וא‬
‫שעה כי לא ‪ r.'V‬תאות רשעים ישן ה׳ כי אס היו®‬
‫ששו ואין ומעעס זה ירד המן מן‬ ‫מעליו ‪,‬מחו‬ ‫נסנק ^תנונתם ‪,‬‬ ‫‪[f‬‬
‫השמיס מקוס‬
‫^החורה ותעל השליו מן האד; מקום האפילה כי כל א׳ בא ממקורו‬
‫כנ־י מה שהוא‬
‫ועוקר ורחיתס כבוד ה׳ והיינו פנים מאירות כי נראה‬ ‫‪:‬הס ך‪ / ;; ,‬״‪:,.. 1‬ר ובוקר‬ ‫להס‬
‫ע׳׳כ ניתן המן בבוקר בהטיבס לשאול כהוגן אבל השליו היה‬ ‫־נאי־ל יו״ ' * ‪A‬‬ ‫מאכל‬
‫ידי ^ ‪ p‬מ!ומרי על כן ניתן בערב ואמר הכ׳ ערב וידעתם את כבוד ה׳‬
‫׳״ ^^ותה מראיה נ מנן שנותן לאיזו אדם בקשותיו ופני המלך לא ראה אע״פ‬
‫מאת המלך הוח מ׳‪:‬נ זה השר מלך ביופיו תחזנה עיניו ודאי‬
‫נאמר ג״כ בפ׳ ויחי בבוקר יאכל דהיינו בבוקר דבר הנותן לו‬ ‫ד״‪.‬‬
‫ס נח רות ז ח דבר אשר יאכל ני כדי אכילתו לבד ניתן לו בפנים מאירות‬
‫״ק שננ היינו ולערי מה שניתן לו בפנים חשוכות הוא הדבר א»ר‬ ‫׳‬
‫•ריס המה המותרות כי כל המותרות שהאדם שואל יותר מכדי אכילתו‬ ‫‪1‬‬
‫זוב נאסרים חילו ויחלק לאחרים ואולי לנושא אלמנתו וז״ש המתפלל יתן‬ ‫‪1‬‬
‫לננעלה זה המתפלל כענייני עוה״ז דהיינו כל הצלחות ‪,‬הגופניות‬ ‫בעושר‬
‫וכבוד יסתכל במי שהוא למטה ממנ‪ .‬ובסיבה זו ישמח בחלקו בראותו‬
‫& ט רב יותר מן הרבה אנשים׳ ולבו למעלה זה התתפלל על צרכי הנפש‬
‫מנו‬
 ‫מהרי־א‬ ‫וירא‬ ‫דברי‬ ‫‪30‬‬
‫חשר מ! ש‪.,‬״‪-,‬‬ ‫הוא‬ ‫הגע למעלה ממך כי עי״ו יומה •‪:‬נפשו‬
‫‪-‬״ ה ג ע‬ ‫ן ‪ -‬ן ‪••• ,‬‬ ‫למדרגת חגירו ו־וסך על שלימות‬ ‫‪■■..‬ז‪...‬‬
‫לקראתם ו־איייי א י ‪ h -‬״ *‬ ‫וי‪-‬ילא והגה שלשה אגשים גצניס עליו ויר^ וירן‬
‫״י א א מי ליי'‪:‬י מ ר ת•‬ ‫” ' י י ?״=״• א י י י יי־א י ו י ״‬ ‫מצא״'‬ ‫■‬
‫י ‪.‬״'י ‪-‬‬ ‫עד שיכניס‪.‬את האודחיס ואשש״י שנתג אהי הססוק ירן לח־א‪-‬ס‬
‫וגם מתוק למה נאמר שגי סעמיס וירא‪ ,‬דהגה איתי גניר דרא׳יוי‪-‬‬
‫מכאן שגדול הכנסת אורחים יותר מקנלת פגי השכינה וסנה \ראיי‪.‬‬
‫לימא דמה דאמר אנרהס אדוני הוא קודש היאך מוכח מכאן וירולי י כנ ת ח'‪^ ,‬״״‬
‫■‬ ‫יותר וגר הא אמי להקג״ה שימתין פניו ונראה כנעל ישות׳’ יציל מם״ ‪Mr‬‬
‫המתין אגרהס על התשוגה לכן נר׳ דנוונת הפסיק כך הוא וייה ו’ יל ‪V,‬‬
‫אנשים נצגיס מליו ותיכך כשראה אותם ויי; לקיאתס ו‪:‬הו ו־רא׳יויי!'‘ ׳ ^ ; ״‬
‫לקראתם‬ ‫^‬ ‫לכן‪ ,‬צריך ננתג שני פעמיס‬
‫_■■׳ ־׳ ש מתיך‬ ‫^‬ ‫על‪,‬יו אגל לא המתין על התשונה ^״‪.‬‬
‫■ ו*פח ״«אה ו״לג ו־ן גקי אשי עשה וכי׳ ויאמר א יו י‪-‬ת ־יה אשתד ו^׳י'‬
‫■‬ ‫י «גי ''' ‪f‬‬ ‫פיז למה לא שאלו תיכף ננואם שמה איה שרה ישתו‬ ‫‪-‬י‬
‫■‬ ‫לל‬ ‫נך עד ששם לפניהם לאכיל ונראה לתרץ דאית׳ ג‪-‬ו״ד ״‬
‫■‬ ‫נשי וסלג על שולחן אחי שמא ישכח ויאכל ואיתי נמשנה כמסית ש״ ניא^י?‬
‫‪.‬‬ ‫הזג עם הזנה מפני הרגל ענירה פירש־י מי״ ניי שאעו ‪ '7‬״‪ ^ ..‬״ גא יאכל‬
‫■‬ ‫להנותא דאפי■ זג דתשמיש קשה לו אפייה תייש׳נן'שמא ישיח וישמח י;‪';’,‬״ יי‬
‫מתור‪ !.‬שפיר דהמלאכים הי־ יודעים דשרה אמנו פרסה נדה היתה ימ ‪ ^ n f‬י‘■׳‬
‫'‬ ‫שלחם לא ה־יאי־י' ״ל ־ן לא שאלו כגואם שמה איה שיה ^שת־ מפי• ‪®Z r‬׳*‬
‫‪,‬‬ ‫סגיו שאנרהם אע״ה אינו מיחד עמה שמא ישכח וישמש'; ' ‪7‬״;‪« .‬־׳ שהמה‬
‫שיאו המצ^גיס שהיה מעלה נשי וחלי על שלח‪ :‬אחי א־נ מש׳מע' מ׳י‪ ,‬״ ? י‬
‫סוני כאידך מ׳י נגמיא יאמר נשר וחלג עולה על שלחן אחד יאי‪-‬ו ‪ r .U‬״‬
‫‪-‬‬ ‫ה‪.‬שינן להרגל ענייה אס כן נס נאשתו נדה מותי להתייחד ‪•M‬־• '"‪•n‬‬
‫■‬ ‫ח ישיק‬ ‫^‬ ‫נהיגל ענייה ולכך שאל‪ ,‬ד‪,‬קק‬ ‫_‬
‫'‬ ‫ומצחה ‪.‬שרה נקרה ז לאמר אחרי נלותי היתה לי עדנה ואדוני ’■‪-‬ז ו■*״ ‪V..‬‬
‫=ייי יי״וי א ״ ״ י׳לי ואני זק־ת• ‪J -T 5‬׳' ”‪ Z‬אציי ‪f‬‬ ‫י' ל ״ ״ ״‬ ‫ל' י‬
‫־■‬ ‫מ ^ י דרכי שנוס ונרי‪ ,‬דאית■ כנת' ־אצ ״ א' «־לא האיר עומפין ליצי נ׳יר‬
‫'ל׳ ^‬ ‫ה־לה״ר וקן ממנו שהיצה״ר נא מ ‪ T‬נצאתו מרחם אמו והיצר עוג דא ‪Z ,‬‬
‫הקנייה מחי■ מחים ‪ Zw‬צ״ג '‬ ‫שנהי יוהשינו שהקנייה זקן ממנו‪ ,‬ועוד שאל האיך‬
‫‪ ’ Z‬קיי ;‬ ‫יכלה והשינו מאי דלא הוי הוי מה דהוה' על' א ח ת כמה ונמת‬
‫נזוה׳ק ‪:‬ושם שיה מורה ומרמז על הניף ושם אנרהס על'הגשמה ‪7‬א‪^^1‬י' ^'״׳ ׳'‬
‫אסי' ללי״’ ה־״־־ ל' ״י ״ יצ א״י' ־־קלי לקיי י־לי• ה ‪ 5‬הא‪ -‬טלצד״״יי‘‬
‫״‪Z‬‬ ‫^ ש ואדוני זקן והשיש לה הקכ״ה למה זה צחקה פי׳ הנוף שמכונה‬
‫ומאי דלא הוי הר מ ” ? ®?ל ״‬ ‫הלאהאף אמנם אלד פי׳ שאיכל להוציא יש ״אין‬
‫‪,‬ד‪.‬דו‪13‬י ופל‪ ,‬קושיי השניה שהאיך שוננן־ן ליצר טוש הלא היצה׳ר זקז מ מ נ ו ״ ‪” , .‬צי* ■‪:‬‬
‫״׳ ■'י ק‪,‬‬ ‫ואני זקנתי שאני זקן ממנו כתי׳ הגמ׳‪.‬‬ ‫!‪.‬ד ; י‬
‫‪I‬‬ ‫פקל את שרה כאשר אמר פירש״־ כהריון׳ ו־עש ר׳ לשרה כאשר ‪-‬די•‬ ‫וחל■‬
‫י מ ‪7‬״׳־ז ‪1‬‬ ‫דאית׳‬ ‫צ ״ " לי‬ ‫י ־''‬ ‫'”ייי "‬ ‫צ'‪°‬י'‬ ‫;•־ ‪:‬חשורש״י כלידה‪ ,‬ונראה‬
‫י* ר‬ ‫הערת‬
 ‫‪li^ I‬‬
‫׳׳ ‪r‬‬

‫ג׳ משתחות ניד הקג ה ו׳ מהן יינל־י׳ ‪ T'ni‬נמדרש וה׳ הוא ונית דמו‬
‫״״» ״ מי וד׳ שקד נ הייק ז‪:‬י נם כניד־ף מלאכים אכן ויעש ד׳ לכדו כלידה ו ה ק‪.‬‬

‫;י;יכים אננ ־‪ :‬נחסש זכית לאכרהס ‪ .‬אצ ה‬

‫י '‪ f‬מר יעשה הרכה כנ‬
‫]ית נד־ ק שם ״שש והי׳ כנד• ק כרשע חלילה‬
‫^גך השוסט כ נ ה אי; לא 'עשי ‪ :‬משס‪ •:‬יקשה וסי״ נדיק כרשע ׳הי׳‬
‫ילא ככ‪,‬ה הדמיון ונס ה ת‪: :‬ה של הקי ה שאמר אס אמצא כסדרם‬
‫צדירךס נתיר העיר והיא נש ית יתי די כשאמר כם‪•:‬וס מ‪:‬אי כתוך העיר‬
‫גסדוס הוא כתוך הפיר ונד־ לא דמי ר הגאון מ׳ מרד‪:‬־י כנעט זצוק״ל‬
‫מ > ה מצמו ג׳ מרדיגיה נלדיקיס אאר מי שהיא נדיק נמיר ‪ /‬ני* ‪:/‬ו שעשה מלמז‬
‫»י פ ל ינס מצ־ני נדר‪ ,‬שנו׳ עשה ג ־ ‪ :1‬כגון י‪:‬כ אדם ילא עכר עכירה נותדן‬
‫‪:‬אמי‬ ‫מצוה ונם מציני ‪:‬־*‪.‬פ•' ר‪ :‬כ ;קרר‬
‫הייתי‬ ‫נמך נא אוכל להמלט ההרה סן חדכקני הרשה ומהי וסירשיי כל ומן‬
‫כני פירי הייתי נר א ה צדיק‬ ‫‪?,‬יי® הי׳ ה ק ס ה רואה מטשי ומע‬
‫אנל אכרה® א)י כרשש ינמנא אף שהי׳ ל ‪ /‬רשע כפירש י כל זמן שהרשע‬
‫ס‪ ,‬ס ושפיר‬ ‫‪ 1‬נגד א‬‫™ ®מי ה'׳ הדיכור סורש ת׳מ כהדוס כי׳ נחש> ן י־י^י■‬
‫ננדיק‬
‫׳‬
‫עם ר שע דה"נ ו נדיק‬ ‫‪■r.r .‬‬ ‫״ י ״ ״' ‪ i‬־ ה‪ -‬השיהם‬
‫*‬‫»‬‫‪V‬‬ ‫‪ 5‬ה‪:‬ויא ״‬
‫‪f‬‬
‫‪-‬ק גמור ד ס ועל‬ ‫‪/ J‬‬ ‫כ‪:‬‬ ‫ה‬ ‫יה‬ ‫ואמר‬ ‫ואחינ הי׳ מתסלל‬
‫‪ P‬שהוא כצדק שישכ ינא פכי־ שכירה יימיא ‪:‬נ ­ שי נ ‪ : ,‬כ‪ :‬ד יק ור‪.‬ח״׳ נ היה‬
‫אנשי עירו כמו נכי‬ ‫^ ‪>4‬‬ ‫?״® ” שרשע ר׳׳ל שהוא ;רשש ואשסי״כ יקרא נדיר‬
‫‪ pw‬המשחית את העיר ייאמר ה׳ ר‪.‬ס אמנא כשדינ‪ :‬חמש;ים צד‪-‬קיס כתיך העיר‬
‫ל ״ ‪ 9P‬שחץ לעיר לא יה‪ -‬נחשכיס ננ״יקיס רק כתיך העי' ‪ C'TV‬נחשכיס‬
‫״' קי ס ונשאתי לכל המקום כשכידס והשיכ לו הקכ ׳•‪ :‬דרך נא ‪ :‬ו חן‪ ..‬זו ו דשח״ח‪.‬‬
‫ותכט רשתו מאאריו ומהי נצינ מנס וצ׳כ הלשון מאחריו דהול״ל‬
‫‪nfcn‬׳^‪ -‬ועי׳ כדש׳ י ונ״ל ג הקדס לפרש ה‪ :‬ודא אחו* וק דס נרהני דהכה‬
‫כמגייני גשמיות החוג מוטלת על האדם ‪ :‬אנ יל־אה כעשרות חג־‪:‬יו ויעשה קנאה‬
‫גי ט ש א‪.‬חריס רק ישמח כחלקי וינ־ע מל״ אדיו ר‪ :‬י יש עוד עניים יותר ממנו‪,‬‬
‫אמי? לא נ ז שפד■;• ‪,‬־• ‪ m r‬״•‪:■ -,‬ד‪.‬י־פ ו;ד‪ 1‬פ ‪ !, <,‬האדם להתבונן ולראות‬
‫ננמיו הייני כאנשים כשרים ממנו כאלי הצדיקים א‪:‬ר מסגלי‬
‫ימעיט ללניניר ממעמיהס השיכים ו‪-::‬ס אחור וק־ם צרמני‬
‫גשמיות נהכ יש לתאריו וכשניייי רואניות להכיט מלסניה והנה אית׳‬
‫שי כחו_המנר>יס אל לוט מתן לשניהם נחס ומיס כקשו מאשתו שתתן‬
‫מצח והמרה לה ד' שניתנה נכס נחס ומיס ושוד אתס מכקשיס מלחח‬
‫אנ‬
‫אנשי‬
 ‫יירא‬ ‫דברי‬ ‫‪81‬‬
‫מהרי״א‬
‫■[‬ ‫אלשי סווס אילם לותליס אפי׳ לילה )!חת ■יפוירי די‪*V -‬‬
‫;׳‪ -‬־ ;‪ ^ .‬־ ינד־ יבמלי‬ ‫ציי? נייל לני אלשי סווס‬
‫י י]* י נניב מל^ן‬ ‫ווש״ה ותננו אשתו מאחריו היינו מאהרץ ‪:‬ל ;•‪,‬״‬
‫‪f c ,‬‬ ‫יש־יס יותר מלוט ולא פשתה ־‪ 1‬להכיכי נפליילי‪ .‬ייחל'•״ מס‬

‫י‬ ‫ועתה השכ אשת האיש ט נכיא הוא כמנות מקשס סייף‬
‫מ‪/::‬דיב מי ת שר^‪^.‬‬ ‫אץ לה ו ״ ‪ ' ^ 2‬י ‘ ׳ ?‪/.‬׳־‪"-‬׳‬ ‫שנא׳‬ ‫היתה‬ ‫א‪-‬לודת‬
‫י י ף ״ י ״״חי® א״לירה א'‪ 1‬קדושין תיפסין נה ו ‪4‬מ" ‪fco‬‬
‫א״יוגי^‬ ‫ה‬ ‫‪-‬‬ ‫'‬ ‫אגל ^פ הוא סני וקינל ו!׳ש ‪, , ,‬‬
‫לא חופסין שהיא איילולית לוה אמר כי נניא הוא הלר וק‪-‬נל ‪^ 1,31‬יו' י®'*'‬
‫אלקים‪.‬‬
‫רנררס ‪vft‬‬
‫ו־רליר רנרהס‬
‫ילחק וכוי הלה האש והפציס ואיה הכה לפילה‪ .‬ו מ‪.‬י‬
‫‪ ,‬א‪,‬‬ ‫ייאמי‬
‫י^י*‬ ‫א ן ‪8‬ה לפולה כלי וכוי יל״פ דאיתי ני‪.‬מ״ דפשחיס ד‪,‬ה היו מי ‪- 5:‬תן‬
‫תוסג‬ ‫הסכי! נין קרליו והא קפניד פנויה כקדשים ומכ^ '‪,‬ע‪ , ” ,,‬״ !”י‬
‫והנה יצחק כשראה שאכיו לקח את פצי הפוגה וישם אותם פל״יי״ל י''; י־״׳׳א׳‬
‫'ייי‬ ‫יצ״ק שלא לכחי היא לקרכן יאל־כ איך הליח אכרהס ה^יס מי׳ל^^ת‬
‫»ןפג ‪ 7‬פכודה כקדשים כקושי׳ הנמי הלייל פ״כ שאל יצחק היכייג 'ריר‬
‫ה‪.‬ה האם והפצים‬ ‫^_^^ל ^‪.‬חלן ה ה‪.‬‬ ‫»ל‬
‫אנ ר ה ם‬ ‫י‪ .‬י״‬ ‫^‬ ‫‪9‬תירת הגמרא אלקים יראה לו השה להקרינ ואס‬
‫'•י'" ״ ” '״י־ו ' ״ זי״"‪ -‬״ ״ ו ״»■'‪.‬׳‬
‫ויו‪,‬‬ ‫אל תשל״ ייו וכוי איתא כמדרש שהיה אנרהס תמיה אתמול אמרת‬
‫קיז‬ ‫נא את כיך וכוי ופכשיו ואת א״ל אל תש^ח ידד א•^ יי ^ ר \‪,.‬י׳י‬

‫לש® חינה אמרתי לו אסיקתיה וקיימת^ דנרי ופתה אחחירה ׳ ויו׳‬

‫״י ל ״י‬ ‫ניתי יכר'״ל א־לי דכר טמא וכוי ואשיי יטה־ הליל מני' ‪0‬״‬
‫אסי׳‬ ‫‪ w>-‬ושאי כל אדם דשלא כהוגן הוא כמייש שהשיכו לו שלא ירו‪ - .,‬״‪,‬‬
‫נ ״ וכי׳ ייגה כנר פמד פ״! המרש״א כחג׳׳א שלו פ״ש‪ ,‬ול‪5‬נ״י'נ״ל ל ™ ‪ ,‬״‬
‫״ י ״ ת כסשונו‬ ‫שהיי סיסי הכתוכ שוסנרם יייא והלה כתו יוצאת לקרא״‪,‬‬
‫״ ייק ייא יחידה‬ ‫אץ לו ממנו כן או כת ופי׳ האגל״אל ‪ . , , g‬א^״;‬
‫היתה יחידה ממגו אצלו והרי קיי״ל פולה זכר הוא דוקא‪ ,‬א״כ כיון שאמר ו ה ע לי ״ ״‬

‫סי״ ־;‬
‫דאביר״״ "‬
‫כהיות דחכרהס‬
‫ת‬ ‫המסדר אלי שמפתי לפרש היטנ דייוו׳ אמילא‬
‫א‬ ‫]אמר‬ ‫•(‬

‫י‬ ‫למהר ולשלחה אליו לז״א וטתה השנ אשת האיש תיכת ומיד אט׳־נ כי י י ‪\ ,‬‬
‫י=יא ;‬ ‫ו ‪7‬פ שלא לגפת כה אפילו ייכי צייך אחה למהר להשיכה אליוז‬
‫•׳־( ]א ה ול״ל לפרש כווצת הפסוין שיצחק שאל איה השה לפולה שאי ‪A‬‬
‫י‬ ‫שאני אבחר לקרבן כי אין קדושת קרנן סל טל האדם כיי;‬ ‫^‬
‫י‬ ‫חל טל בהמה כומאה והשיב אברהם אלקיס יראה לו השה לטולה בלי‬
‫^וראות •‬ ‫שטה הי׳ כמו באליהו בהר הכרמל[‪,‬‬

‫‪I‬‬
 ‫לב‬ ‫מהרי״א‬ ‫וירא‬ ‫דברי‬
‫פולה לא חשש על בחי ‪:‬ק'בה שחינה ראוי לעולה‪ ,‬ואיש אחר הרי לא נמצא‬
‫‪1‬‬
‫אל שלח כהוגן יכול אפ י׳ בתו‬ ‫בביתו רק היח בחי •חי לה ננן נח חנו ר הש׳ם‬
‫ני׳ ח‪ ’:‬ח ינול אחי׳ דבר טמא אס יהי׳ זכר כנ״ל‪.‬‬
‫ע' ד נ״ל לחיש׳ חילי‪: :‬׳ נ ב ע■ ב ד׳ ה והכיא׳ בחד תי׳ כתכו כיון שהביא‬
‫קרבנו ליד נהן י‪::‬ח 'ל• נדרי‪ ,‬וקנח ראי׳ לל־ין זה נ״ל ממדרש ח״ל ברבה‬

‫ו־ת א״ל אל השלה 'לך ר‪ .‬נ הקב ה אברהם לא אשנה מוצא שפתי כשאמרתי נך‬
‫קח נא נו׳ לח אמיי־ד שחטהי חלא והעלהו לשם חיבה אמרתי לך אסיקתיה וקיימתי‬
‫דברי ועתה חחחיניה ‪:‬י׳יל‪ :‬ל‪ ,‬ה׳‪ :‬באמר הרי עלי עולה כיון שהטאו ליד כהן‬
‫יצא ידי נדרו שלח קיבל^י^יוהי־ ילליו נ׳ א ל‪-‬דיאו ולא אמר הרי עלי לשחיט או‬
‫להקריכ עילה חלח להבייח עילה וקייס ‪:‬ן א״‪ :‬קשה מנ״ל דשאנ יפתח שלא כהוגן‬
‫דנול אנ^*׳ לכ״ טעח< הר! ניהו לאשור להקריב טמא הא מ״מ קדוש הוא לדמיו‬
‫מידי להד אליקנח בעלמא ה׳נ מקדיש בע״מ מעיקרו למזבח‪ ,‬א״כ שפיר קאמר‬
‫והעליתיהו עולה ר ל להביאו ליד נהן אם יהיה טהור יקריבו הכהן ואס יהי'‬
‫טמא יקח הנהן בלמיו עולה טהורה‪ ,‬ע‪:‬׳יפ בהבאתו ליד כהן גס דבר טמא‬
‫ליד כהן‬ ‫יהיה יוצא ידי נדרו׳ ו‪ :‬ל ניון דענ׳ש צריך שיביאו לתוך העזרה וליתנו‬
‫המ״ש רש'י במש* נוי'יי ה ריש להי י׳ ט נר*ש א״כ שאנ מ**מ שלא כהוגן דהר דבה‬
‫טמא אשור להננישו לעזיה‪ ,‬משא נ אם יהי׳ בתו אך שא״א להקריבה מ״מ איהו‬
‫יצא ידי נדרו בהביחו חותה בעזרה ליד נהן כנ״נ כמו באברהם ויצחק לא אמרת‬
‫לשחטו אנא והעלהו חשיקתי וקיימת דבר אחתיני׳ ועי׳ תשו׳ מקום שמואל סימן‬
‫ל״ו מה שתי׳ על קו׳ מיש׳ א זו עש׳ ה שהעמיק בחקירה לפי דרז״ל בש״ס ומדרשיס‬
‫דיפתח העלה חת בתו בחמת לעולה ואמאי הרי בתמורה כ״ז איתא במשנה אמר‬
‫של בהמה טמאה וניו׳ב מאישורי קרבן שאין קדושה חלה עליהם הרי אלו עונה‬
‫^דח דילל ורו׳‬ ‫יי״י‬ ‫יי‪. .‬‬ ‫_י‬ ‫;‪a‬‬

‫והרמב׳ש דייקו אמר ע‬ ‫ולענ״ד ‪0 0‬‬

‫י‪/‬׳^' ו־ יד‬
‫נו׳ ורמב״ס הושיך ב‪ :‬שונו מאישורי‬
‫אלו עולה דייקא הרי ה עולה שהוא נדבה ל‬
‫אינו‪,‬צריך‪ ,‬חבל ב אמר הרי עלי הרי אנתפי׳‬ ‫{‬
‫שקיבל על' ׳ ענ״פ וימנרנו הנהן ויקח בדמיו‬
‫יפתח תרתי המר והי׳ היוצא אשר יצא מדנתי‬
‫והעליתיהו עולה‪ ,‬הנה הר״י על״ י‪ ,‬חבל קשה‬
‫חלח ונו׳ והא חינח גם‬
‫נ״ל לחו ‪ I‬קו מהרש׳יר עפ״י דתמה‬ ‫ועוד‬
‫ענ מעשה דיפתח הרי נח חנ הקדסו י ;; ‪W/1; JV‬‬
‫טמאה‪ ,‬ותי׳ דעס האר; היה וטעה כסבר חל הקדשו על אדס וגס על טמח‬
‫ובע״ע‪ ,‬והרמב׳ין ש״פ בחקתי השביר טעותו היה ששבר כמו דחל החרס של המושל‬
‫בעש להמית אדס על ידו חל נמי הקדשו להקריב אדס לד׳ עש״ה ולערד נ״ל‬
‫טעותו היה ממעשה העקידה שאמר הקב״ה לאברהם קח ^ את בנך יחידך והעלהו‬
‫שס לעולה ונו׳ אך שטמאה נאשר לקרבן גם לבני נח דלכך ציוה ד׳ לנח להחיות‬
‫אתו בתיבה ממין הטהורה שבעה‪ ,‬ודאי מין אדם שהוא בצלם אלקיס מבחר‬
‫הברואים חביב לד׳ ונשר לקרבן לד׳ לעולה וחינו בכלל בהמה טמאה ובעל מום‬
‫לכן העלה יפתח את בתו נעולה‪ ,‬וא״נ לפי טעותו שפיר לא מצי נקט גמר׳‬
‫דשאל‬
 ‫‪ST‬‬
‫וירא‬ ‫דברי‬ ‫‪32‬‬
‫מהרי־יא‬
‫‪S‬‬ ‫^‬ ‫י ‪ -‬ו י‪. . -‬‬ ‫‪:.‬דשאל שלא כהוגן משוס פינו> אפי׳ ‪ w5‬חה נהונז ר‪-‬ר‬ ‫^‬
‫כ} ;‬ ‫^ע‪!-‬מח‬ ‫*שה והקרינה טונה‪ .‬אנל כ־כר שמא נס נ'נ;־ )!‪ :‬יי ״ן‪.‬‬
‫האל >ז& ‪:‬‬ ‫יסלא כהוגן ו‪ 1‬ה שרמ! הפסיק נמ״ש והנה נת■! ״;‪ -‬ה "‪;,‬״‬
‫_׳‪ ,‬ח יישיד״ה‬ ‫‪. ...‬‬ ‫•לו ממג‪ ,‬ן‪ ,‬ק‪,, ,‬ן‬
‫‪ -‬־־ גפכ‪-‬ו לטולוז■■‪-‬‬ ‫^'‪-‬י׳ ;‬ ‫>»«ש קח ננך את יסיףך ‪,,., •j ,;,‬ק‬
‫ץ ‪ 1-‬שאל בזם‪‘;:‬‬ ‫‪^,‬ול אסי׳״דנר טמא וה‪-,‬י ״ ״‪5‬״‪•.» 5‬‬
‫‪ -‬י ו סל כלל‪-‬‬ ‫•ולא יקיימו אלא יח! דמיו לדי‪ ,‬א־נ יפטר נע‪■ ,-,‬ן״;• י‪;,‬־׳‪:‬״‪,‬‬
‫׳‪--‬ה‪" -‬י נד‪ ,‬ואגז;‬ ‫ו״‪,.,‬‬ ‫‪,‬י^׳ טמא כיק דלק ק״ר‬
‫״ ננטנה‪ ,‬ה‪-‬עו‬ ‫שאל שלא כהוגן‪ ,‬ווה״ש הפסוק וית״ר ק‪-‬ה‬
‫‪ °‬א־ י' י״קא ‪,‬‬ ‫^א אוכל לשוג דל הווה אשר חטא נ‪1‬ה ששקל שלא‬
‫אן■^ ללא‪ .‬יחול הקדשו טלי■ הנה הזכרתי את ד׳ למסרש ■‪.•.:.‬׳• ־ ״^ דנר טמא ■‬
‫‪',.';?® ”:‬־־׳י יז־ו מטוות כ א עו ■‬ ‫יכול לתקן‪ ,‬ולכן אירע לי ע‪ ,‬עס ‪ 3‬״‪y ,, .‬‬
‫לי שא‪/‬יו ‪ Vn‬־‬ ‫״ל טמא ‪,‬כ>״ל ויו‪-‬ק‪ ,‬וזהו המשך הקיא לליש ;־‪ ,‬ס‬
‫‪-‬ו ״׳ הניישא שנסני־ו ו ^ לכרתי זה יפתח ומס ־ ל מ ד' ק מ י ד ־ ‪ '-‬י ‪ ^ 4‬י = ״ ; ^‬

‫^ ‪:‬‬ ‫והלה ‪,‬ל®' י׳'ייל' היאסי! סי״ל ליזיש'' ״ישיא ללא אמר ‪-‬קי• ‪-‬י‪ .‬״‬
‫־ו‬ ‫‪ .‬אפי׳ נתו משוס דהרי אמר והטליתיהו טולה וטוו‪-• -‬ר ‪,-‬י'‪ \ \ ' '.',‬י‬
‫■קא לכאורס •‬ ‫‪'!,':‬י‬ ‫■תמו^;‪,‬למה נאמח הקרינה יפתח לטול^‬
‫^י י ‪ ; • . . , :‬י ולא נקנס‬ ‫■וכ»>וה»ליתהו וייקא »רה‪ ,‬ונ‪-‬ל ‪ ,‬א״״ ‪•,‬א ‪,‬‬
‫׳ ‪ V‬י■ י ״צל נ ד ת ־‬ ‫‪-‬אחר שיאה שלא חל נלרו כלל לאין כנקעש ‪.‬א‬
‫י ‪..‬׳ילי ‪ ,‬לגו פלי'‬ ‫‪» :‬ל שלמשי* הוציא ש‪-‬ש ננטלה נאמרו והיה לך‪" .‬י‬
‫‪-‬ויקי* אח נגדו כדן השומט מם־ אחי הזכרת שש ‪ “ •:,:-‬א ‪ : . , ,‬ס‪.‬יסוהי אותה ל‬
‫ויאמר אהה נתי וכו■ ואת הייתי נעשלי ל^‪ , ,‬אג‪; " :,:,^ .-‬יי די‪ .‬חיינ לקרוע מ‬

‫פהונאתי ש״‪7‬ן‬ ‫״לכטלה למסרע ותאמר' אליו אלכי סציתה‬

‫י י ' א‪.‬״ שהז״ס א ת ‪. -‬‬ ‫ל ד שלא יהי■ לנטלה טשה לי ‪,‬אא‪^, ,‬א‬
‫ק נ ‪ -‬י ט־ ט‪,‬מס והקדישה ‪1‬‬ ‫א‪^.‬‬ ‫־«»ה לסקריכה‬
‫”^יי• מהשסמהתי ‪{.‬‬ ‫הא יר״ל לכ״פ מדר במת צרה אין לו היתר‬
‫■‬ ‫נרה הי‪ ,‬א‪,‬‬ ‫יאק לו ההרה ואפמ׳יש לא מנד נו ח לגך !‪:‬י^ ״ ״ ‪ ' ,‬י י‬
‫'®י אלא מצד נירה דידה יזה לא היה נטת צרה ש ‪ '4‬ע ו ל ץ י ד ד ל ״ ’‬ ‫’‬
‫® ס להתיר ‪,‬‬ ‫» פנחס הצרי אין גנליל ואיש‪ ,‬אינרא טי■ תשו׳ ט־‪-‬וד•‬
‫^גווני דמתירין נס לנודר נטת צר^ ע‪"',..‬׳ ■׳ ס׳ י׳ הרנה ‪-‬‬
‫אבל תמוה לי נשון רש״י דפי■ אפי׳‪-‬דנר טמא כי'נ או ‪•,•rn‬‬
‫״'י׳ ״ננל דתמוה ■‬ ‫מ״ש הני תרי דנקט רש״י טול זאת ארי אע‪,,‬‬ ‫י _‬
‫גימד‬ ‫"‪;.‬יס‬ ‫״^א‬ ‫•י^דא' לא היה ליפתח נניחו אן‪ ,‬שאד‬
‫‪ 1‬גז ‪ .‬ת ארור‬ ‫‪,,‬ן‪_ .‬א‬ ‫‪ 0‬ונדל חזיריס טי■ נכ״ק לוי פ*נ ע״ג‬
‫^ ' ^® לסיאנס יק לאכילה •;‬ ‫ל ^ו ר למשות סחורה נהם מלאו■ כ»ת‪,‬י‪ ,‬ן״‪,‬‬
‫״״״״ לא כי‪ ,‬מצד״ס •‬ ‫״־‬ ‫לחף־יס״נגיס יפתת ■נ«א‬
‫■נוי‪ :‬ט״י‪ ,‬סרטון מונות וכיו״נ וכה*ג פרשתי גס נפסחיס ט״ו' ״ ‪ ,‬״ לי י״ד מגו ■׳‬
‫י נכי *ני• לוי »ונלא ריש נניתא נג דודנ ר אחר ו^‪ % 1 ™ ,‬י ' ‪ , :‬י י ' ״ ׳ מלת׳‬
‫מיס ראשונים‪ .‬וכו■ מז׳מ טסי הו״ל לרש׳■' לפרש לנר טמא סוס א? ״ ’ יו■ 'י «‬
‫וסוני כיון שאמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ניאי *‪,‬יאן ®״ י׳ י ^‪ ,‬״ ^ א י ג מ ל‪.‬‬
‫‪-‬‬ ‫מרפק‬
 ‫לג‬ ‫מהרי״א‬ ‫דברי‬
‫בית סתס נכן נקיט בהמות‬ ‫מרפת בקר ו״‪-‬רוית סיסיס ‪:‬ייינס ‪::‬נני ס בנ ס‬
‫״‪":‬־ נדריס עמו בבית‪ .‬וגסי׳ל ננדלס למשוח מורות‬ ‫דקית ממדיות ‪:‬נג דיי‬
‫ישומן ד ני' נמו נימנתנה נתי׳ ‪r‬׳ בתיס׳ פסחיס נ׳ נ ובב׳ק פ׳ב‪ ,‬וגס נראה שס‬
‫היותו מובחר בשומנו‬ ‫שכפלו להס חזיר נהקיבה דייני דרך ייוניס היה להקריבו‬
‫מפאר כל הבע ח נ דיזל נית עניח ‪:•::::‬א ונית עתיר מחזירא‪ .‬שוב ראיתי במד׳‬
‫כעס מהקב״ה‬ ‫נ ע ה הי׳פלי׳‬ ‫ן‪:‬ן׳ בר‪,‬יר‪.‬ה‬ ‫הגחומא היס בחקתי יז נ וידי יפתח‬
‫אלו ינח מביתו ‪ :‬ני ר‪.‬י חזיר תו נמל היה מקריב אותו לפני לכך זימן לו‬
‫בתי ופו׳ פ׳־נ ובמ׳ר פ ח נ חית׳ חמיר או ‪:‬לב או חתול ע״ש וא״כ רש״י סי׳‬
‫כל״ח המדד‪ :‬הרל והה ד גמל וע ‪ :‬היה כוונת יפתח בלשון מדלתי ביתי פל‬
‫רפת בקר במשמע בית סתס ולא בית דירת בני אדס אנשי ביתו כנ״ל‪.‬‬
‫למה 'הקריבה יפתח את בתו הא עולה נדר ובפי׳ זכרדוקא׳‬ ‫י כ י ש ^ ה • הנ׳ל‬
‫נ ל לתי; דקיי ל' תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות‪-‬ה״נ‬
‫קשי׳ לי דרז״ל בס׳ נח שציוה‬ ‫אק תמות וזכרות במין חדס נ קי ק‪ .‬יאבל הא‬
‫כקב״ה להכניס בתינה מבהמית ועיפות טהורים שבעה שבעה זכר ונקיבה כ ד‬
‫‪3‬דקריב מהס קרבן בנתתו והרי עולות הקריב לנסוך ובעופות ניחא זכר ונקיבה‬
‫שרם אכל בהמות אין עולה בא מנקיבה א׳•‪ :‬למה הוצרך שבעה שבעה איש‬
‫ואשתו ותולי הנקיבות למאכל אדס הוצרכו וצ״ע‪.‬‬ ‫‪.‬‬
‫]אמר המסדר עיין בשו׳ת מהריי^ז אה׳׳ע סי׳ רמ׳־ט וא׳ז הגאון מרה אהרן‬
‫הנ״ל בגס בתו בכלל‬ ‫שמואל זצ ל כתב שס ו; נ‪ ,‬המרש״א תי׳ לקושייתו‬
‫מ י ממא להקריבה׳ ולעני ד הא תלי׳ בפלוגת׳ הראשונים אי בשר אדס מותר‬
‫מה״ת שפיר הוי ממשקה ישראל מן המותר לישראל׳ מנא״נ דבר טמא פסול‬
‫לקרק שאינו ממשקה ישראל איברא גס לב׳־נ וקודם מתן תורה עדיין בהמה‬
‫ממאה מותרת להס גס לישראל וטמאה נאסר להקרבה ננ״ל מ״מ י״ל לסי שסוסו‬
‫גס כתב א׳ז הג׳ הס׳ל‬ ‫דאסר משא״כ בשר אדס דמותר מראו־ כנ״ל ‪-‬‬
‫ונו׳ נ״ל בזה לסרש‬ ‫ומה שהקשה מר״ן אבי הג׳ זצ׳להא נודר בפת צרה היה‬
‫הס׳ שס דהנה בסיומת דהא אמר הגמ׳ והיינו דאמר לי׳ נביא לישראל סלרי אין‬
‫מלמד וסירש׳י שסנחס הי׳ שס שיוכל להתיר נדרו ונו׳ וקש׳ קושי׳ מרן אבי זצ״ל‬
‫הא נודר בעת צרה הי׳ אז ונו׳ ולי עוד קשה טובא למ׳׳ד נדר שהודר ברבים‬
‫אי! לו התרה והרי כל ישראל היו שס באותו מעמד כשנדר וא״א להתיר נדרו ועוד‬
‫להג״א בפ׳ הדיינים ובמרדכי שס הנשבע או נודר כשס אין לו התרה ו ה ד יסתח‬
‫ג״כ נדר בשס שאמר והי׳ לד׳‪ .‬ונ״ל שזהו פי׳ הפסוק ויקרע בגדיו ויאמר אהה בתי‬
‫^ ואנכי פציתי את פי לה׳ דייקא ר״ל שהזכרתי השס בנדרי לכן ולא אוכל לשוב‬
‫י״ל גס פ״י היתר הכס אי אפשר כה״ג ומשוס שלא יהי׳ למפרע מוציא ש׳׳ש‬
‫לגמלה וכמ׳יש מ ק אבי ז״ל‪ .‬וענ״ס תרתי בהדדי נודר כשס עת צרה לכ׳׳ע לית‬
‫ליה התרה וז״ש ותאמר לו אבי פציתה פיך אל ד׳ שנדרת כד׳ עשה לי כאשר‬
‫ועוד זאת אחרי אשר‬ ‫יצא מ פ ץ דא״א בהתרה מה׳ט שאמרת היות הנדר בשס׳‬
‫פשה לך ד׳ נקמות מאויביך ונו׳ ונודר בעת צרה היית אין גו היתר כנ׳׳ל איברא‬
‫גדול וגס יש ספק בעיקר הנדר אי חל לכ״ע מתירין גס בנדר בפת צרה‬ ‫^‬
‫תשו׳ עבוה״ג הנ׳ל סי׳ ירד עכ״ל — וולי המסדר נלענ״ד מה שהקשה‬
‫ר^ושת א׳׳ז זי׳יע שלמה הוצרך גבי לח שבעה איש ואשתו הא בבהמות אין עולה‬
‫גא מנקיכה נר׳ דאית׳ בע״ז דך כ״ד מנק לעולה נקיכהשהיא כשרה בבמת ‪.‬יח ‪T‬‬
‫שנאי ויקח כמואל טלה חלב חלב אחד ונו׳ ומיושב קושי׳ הנ״ל עיק בפנים‪■ .‬יפות‬
‫נח‬ ‫דז‪5-‬‬
 ‫דברי‬ ‫‪33‬‬
‫מהרי׳א‬ ‫וירא‬

‫״\‬ ‫נח ומה שהביא א״‪ 1‬הג׳ זצ׳ל קושי׳ על מעשה דיסחח הי' לא חל הקדרו‬
‫^קדשו כלל ננל‬ ‫ח‬
‫י‬ ‫על ובי מ^ה בנון שלא אובל מצה בליל ססח אבל אס נשבע שלא‬
‫^‬ ‫השנה אז חל השבועה נס על מצוה דליל פסח דע״י זה מל על זר חרי‬
‫כולל וה‪-‬ה^כאן נוכל לומר אעפ״י שהנדר אינו מל על נסשיס מ־מ חל רי ^ י‬
‫מ חל הוא פ״י‬

‫‪ > t o‬״ » ‪> ^ °‬יי ־ ‪i °‬‬ ‫׳־ » ־ ?י > » ־ »‬ ‫״‬

‫״‬ ‫חל נמי על נפשות‪(.‬‬
‫וירא והנה איל אחר נאחז בסיך פירש״י מוכן הי׳ לכך מששת ימי בראחימ ‪-.‬ו‪-‬‬
‫דמה כוונת רש״י רזה להשמיענו א״ז ונר׳ לאית׳ ממ׳ מה‪-‬יש אדס ״‬
‫י־ייו והא א־ן מקדישי! ביו«ם חנן ומשני ב ^ ו ״ ^ ״ ״ י‬ ‫יא״‬
‫הם זמן כמו פסח וחנינה אוח! מוחר להקדשו אבל מה ^אינ־ ח ט ד ל ר ״‬

‫^‬ ‫דרג ל אצלו אקדושי מקדש ליה מעוקרא פירש״י הרועה יודע ש ^ סולו‬
‫ומקדישו הרועה מערב שבת ונם אית׳ שעקידח יצחק הי‪f), 5«5v5 .‬״‪® j ,1‬ל'י‬
‫כקרבן שאינה קבוע להם זמן ואינו רשאי להקדישו בירב וזה רי^■ ‪ . ,‬ן‬
‫השאלה‬ ‫מיצחק ואיה השה לפולה מפני שאין כאן שום שה לקרנז מוכרח ^‬
‫״ שא"״ ייל״ לה‪%‬ר־ ״ ל ״ ׳ ^ ם י^ח לור״^י‪:‬״‬ ‫^׳״ ״ייי ’’‬
‫‪® fc‬‬ ‫מביתך היי יוכל לומר שהוקדש עוד מערב יו״ע אבל מאמר שאיז כאז‬
‫’''י'‬ ‫השה לעולה אין מותר לך להקדישו ע״ז השיג ל‪,‬ברהם אלחיס יר^ר‬
‫ל״לה ר״ל כמי שפירש״י שמוכן היה לכך מששת ימי הבראשית וא״ב ככר‬
‫תקולש‬ ‫הוה כמו גכי רועה — )א״ה נוו׳ הנ״ל נר* לחרז ך«*‬
‫האין מל אברהם אש עצמו בירכ למ״ד דביו‪-‬כ דמול הא מילה ש ל א י ' צ י ק ״ ל‬
‫דת‪ ,‬יריכ ותי׳ א*ז הנ־ ו״ל לפיל פ׳ לך כיון דלא נצעוה מקודם על רמילר‬
‫אז מילה בזמנו כמו כן נ״כ כאן כיון שהקב״ה אמי לי והעלהו לעולה יהא ^'כר^•״‬
‫זי‬ ‫^קיי‪1‬‬ ‫שקבוע להם זמן‪(.‬‬ ‫‪.‬‬
‫‪ ? .‬ה פ טו ר ה ראמר אליה אלישע מה אעשה לך הנידי מה יש לכי ו‪-‬יי״ י ‪i‬‬
‫״א ” י‬ ‫אק לשםמתך כל בכית כי אם אסוך שמן ויש לדחדה‬
‫מיותי ועץ‪ ,‬וכי תעלה 'על דעתך שלא היה ננייי יק אסוך שמן ולא ? ״ ״ ” ‪I‬״‬
‫קמח ונרי לפרש מלשה מצות מצוי׳ בנשים נ״דה׳ ח>ה׳ ה״דלקח הנייר ו ״י ^ ״‬
‫וכתבו המפוישיס למס דור‪,‬א הנשים מצורם על חנ״ה ולא האנשים ‪,‬״‪,.‬״ ”יח״ג״ס‬
‫מצרם ביותר כבית מהאנשים והנה אם הקב״ה רוצה לפשות איזה נס ור?ד‘ ^’'®‬
‫משום אתה זכות וזהו ששאל אותה אלישע הצידה מה יש לו בב״ת כי‬
‫אל»ה היתה ולא היי באפשרי לקיימ׳ רק נ׳ מצות סלה והדלקה מ מה י ס ״ ^‬
‫ככ ת כאיזה מצוה משני מצות אתה אדוק שיהיה כאפשרי לפשות ליד רו‪^-‬‬

‫כל בב״ת_כי‪,‬אם אסוך שמן ובאמת נם ק‪1‬נח הי־ יק ל א ?‬

‫״״‬ ‫ודו׳ק ‪ -‬מאדמרר הגאון מהר״ם כנפס זצוק״ל ודפח״ח‪.‬‬
‫וירע הדכי מאד על אודות בנו ויאמי י־ אל אברהם שמע בקולה כי‬
‫קרא לך זרע ופירש׳״ ולא כל יצחק והדקדוק מבואר מה שייר כאז‬
‫”״י®‬ ‫ני ביצחק וכוי פ־כ שמע בקולה ולד־ דהנה כ־ כי לא ינוח שבט ה ״ ״‬
‫ז־‬
‫הצדיקים למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ‪T‬יהם דהיינו שלא ילמדו ״ מ ^ ^ ^ >■‬
‫הרעיס‬
‫לד‬ ‫מהרי״א‬ ‫י‪-‬רא‬ ‫דברי‬ ‫‪I‬‬
‫הרפיס אולס מדנו כי‪:‬גקב אט ה בנתרזבר טס טכו וטס לבן ואטסי״כ לא למד‬
‫ממפשיהס ובחר בדרך הגיוב ומאס בדרך הרט והיינו משוס שהיה צדיק גמור‬
‫אגל צדיק שאינו גמור חל '‪;.‬חבר טמהס כמו שמנינו נבי נח את אלקיס התהלך‬
‫נח ויש דורשיס לגנאי דהיינו את אלקיס התהלך נח ר״ל שלא היה בחבורת דורו‬
‫י״' חיח ירא לנכשו שנא ינננל ממטשיהס הרעיס משרה מוכח שלא הי׳ צדיק גמור‬
‫יש צדיק אטש י שהיא נדיק גמור מ׳מ אל יתחבר והוא אס יצא ממנו‬
‫שאינו הגון הנינו* הגייננאה שיש בו יכיל לגרוס שילמד ממטשיהס הרטיס וזו‬
‫נ״׳ להני שדורשיס את נח לשבח שהוא צדיק גמיר ואטסי״‪ :‬היה ירא לנפשו ולא‬
‫התחבר טס בני דורו כיון שהיה לו זרט שאינו הגון דהוא חס דאינו הגון היה‬
‫וזה פי׳ הד׳ אלה תולדות נח דהיינו שס חס האמוריס למטה ומשו״ה שהיה לו‬
‫הי׳ בדורותיו משו״ה את אלקיס‬ ‫ג״כ זרע שאינו הגק אטשי׳׳כנח איש נדיק תמיס‬
‫התהנך נח ולא התחבר טס אנשי דורו משוס בנו שאינו הגון דהיינו חס! והנה‬
‫ימקכ היתה מטתו שלימה ולא היה פסול בורטו ולא היה ירא שילמד ממטשיהם‬
‫הרשטיס וז״ש כי לא ינוח שבכי הרשט טל גורג נדיקיס דהיינו שלא יה פסול‬
‫בזרטס למפן לא ישלחו הצדיקיס בטולתה ידיהס שלא ילמדו ממטשיהס והנה שרה‬
‫כשראתה שישמטאל מצחק דהיינו ט״ז וג״ט היתה פוחדות אולי יתחבר אצלו יצחק‬
‫וילמד ממטשיו הרטיס ט״כ גרשה שרה את בן הגר וט״ז אמר ד׳ ^מט בקולה‬
‫שאינה צריך מטטס זה לדאוג משוס דיצחק ח״ו אינו צדיק גמור וז״ש הכ׳ וירע‬
‫הדבר לאברהס טל אודות בנו דהיינו אודות יצחק שסבר אברהס דשרה חושדו את‬
‫לחק שאינו צדיק גמור משריה אמרה שיגרש את ישמטאל ט״ז אמר ד שמט‬
‫כקולה שאינה פוחדת משוס דיצחק אינו צדיק גמור אלא משוס כי ביצחק יקרא‬
‫שטתידלצאת ממנו זרט שאינו כשר ט״כיכולללמוד‬ ‫‪ H‬זיע ולא כל יצחק דהיינו‬
‫נ״ל לפרש טלאודות בנו‬ ‫ממעשיו הרטיס משרה גרש את בן האמה— טוד‬
‫שזה הוא מיותר! וי״ל דאית׳ בגמ׳ ותרא שרה את בן הגר מצחק שהיה עובד‬
‫ע״ז ולפי״ז קשה מדוע היה רט בטיני אברהס לגרשו את ישמטאל שלא יירש עס‬
‫יצחק דהא שפיר אמרה שרה שלא יירש טס יצחק ונ״ל דאית׳ בגמ׳ ב״ב שאס יש‬
‫לאג גן א׳ שהוא רשט לא יטביר נחלה ממנו דאך אס הוא רשט מ״מ אולי יצא‬
‫ממנו גניס וורט טוביס וישאר הממון לורט ברך א״כ אטפ״י שישמטאל הי׳ רשע‬
‫מ״מ לא היה רוצה אברהס להטביר נחלה מן ישמטאל אולי יצא ממנו זרט כשר‬
‫יא״ש וירע הדבר מאוד בטיני אברהס טל אודות בנו דהיינו בנו של ישמעאל‬
‫שיהיה צדיק וישאר רכושו לבניס הטובים‪.‬‬

‫דרוש לחעוך ספר תורה‪.‬‬

‫‪ x n 'K‬במסכת׳ בבא בתרא דך ט״ו ארי׳ו גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנ׳‬
‫באברהס דבאברהס כתיב ידטתי כי ירא אלקיס אתה וכו׳ ואלו באיוג‬
‫כתיג איש תס וישר וירא אלקיס וסר מרט‪ ,‬והקשה תוס׳ על התורה וכן הק״‬
‫המרש״א בחא״ג הא אמרינן בטירובין דך ח״י אומריס מקצת שבחו של אדס בפניו‬
‫א״כ מנ״ל הוכיח דגדול הנאמר באיוב הא גבי אברהס הי׳ בפניו‪ ,‬ונ״ל לתרץ‬
‫דהא אז״ל במס׳ מגילה טל פסוק וטתה ישראל מה ד׳ אלקיך שואל ממך ליראה‬

‫‪1‬‬
‫זוטרת׳ הי׳ונ״ל הכוונה‬ ‫הי׳ אין לגבימשה מלת׳‬ ‫וכו׳ אטו יראה מלת׳ זוטרת׳‬
‫כי יראת ד׳ הוא דבר קשהלשמוע שיהיה אדס ירא מדבר ממה שאינו רואה‬
‫אותו‬
‫‪/‬‬
 ‫וירא‬ ‫דכי'‬ ‫‪34‬‬
‫נ דרי״א‬
‫אותו ‪ ,‬אנל המאמין המשכיל שהתנונן כנר ננפלהות ד׳ ונפפולתו‪,‬‬
‫נחלתו של יוצר כראשית‪ ,‬ונכנס נלנו לירא מפני יראת היוממות אח" יד ‪3‬‬
‫יייא״׳ ילק ויאי משר‬ ‫אלקיס כי מן הנמנע הוא (ה להשיג א״ ייטיא‬
‫שהנרג נארנרת ומציאת ‪ n‬יותר ננכל ארס וכמ*ש אשר ירפו סא>פ ו ‪ 4‬אצלו ר?ר‬
‫היראה רנלת׳ זוערת־ לפי גודל השגתו והכנתו דעת לננין את י' ונויל ינז וי ‪A‬‬
‫יותר משאי אנשים לירא את י■ וכן כל מי שהשגתו יותר גדולה ומכיר את^?יא‬
‫הוא ירא מאד את ד מפני שחד וגאונו וכני הפיר נפל החוכת י\ננות שדאי״‬
‫מחויכ‪,‬ל^מי! כדי וכמציאתו ואחדותו ויכלתו ונצמיותו ית■ פפ׳י החרררי ‪«,‬״‪r‬‬
‫ודפ את א‪.‬קי אניך ופנדהו‪ ,‬אכל מי שאין שכלו מנפת לחקור והוא חושש ‪Mr‬‬
‫״ ק־י״י יל־! היא תיגע מ^ייה ^ ל ר‪A‬‬ ‫ינשל ״״י »־״' א''יי יטה‬
‫יראה !ו הי־ יותר גדולה וחניכה ל^ני ד־ להיומר‬ ‫אא״י^ח״'״״ ויראה את די‪,‬‬

‫?פל הכירה כי א״א לסולם כלא מנהיג הוא מחיוכ המציאות והכיר את רדיי^‬
‫‪S‬‬ ‫יי'׳ אללי ייאוז ״ «ל״■ ‪.‬ו‪2‬ית׳‬ ‫גכ״«שדי ” ‪'”' 1 .‬״י״ ״ליאיחי 'י־׳‬
‫מ משה‪ ,‬אכל גני איוכ איש תם וישר כתינ ני' לא חקר פל מציאות ד׳ ית!‬
‫רק ה מאמין וכמ״ש תמים תהיה פס ד״א והיינו דארי״ו נחל הנאמר ‪JI a-i‬‬
‫יותר ממייש כאכרהס דהתס כתינ כי ירא אלקיס אתה דייקא אתה לנ^ל‬
‫כאמיתת מציאותי נקל לך להיות ירא אלקים כי אתה מכיר את נדולנד אבל‬
‫כ ^ את־ תס וישר ירא אלקיס יקשה אי־־א הול״ל‬
‫הול״ל וירא אלקיס כוי׳־ו ולמה כתיב ’יר ‪2‬‬ ‫)כסוף‪ ,‬וגס למה חסי וי־ו‬

‫מ ת רגו ל‬ ‫יאיז א^ תם וישר ולא חוקר יפכ״ז ירא אלקיס יגי׳ הייני‬

‫משום דהתס כתיכ כוי״ו ר סי מו״‬ ‫א ויכ והיה האיש ההוא תם וכי׳ וירא אלקים‪,‬‬
‫י רא אלקים׳ אק ראי׳ דלרנות׳ כיוק לתוארו וממילא א‪ q‬דגני אנרהם ריר ”‪? t‬‬
‫צו‬ ‫־ ומעתר א״‬ ‫אקצא שנתו כפניו פכייז נחל הנאמר כאיוכ מהאי קרא ומה־נו‬

‫הי א עושה אחת ממצות שיש כה דררא דממונא אין כ״כ רכותא דהת״ת‬
‫הכרתו ורב ידיעתו נתורה ונהשנות מצותיה אהכתה אליו ית־ לפשות רצ^נו ^יל ‪1‬‬
‫ונפש ומאוד אם יתן איש את כל הק ני תו כאהכה יטיק כמנ*א אריח סימו‬
‫כמצות ליית יתן כל ממונו שלא יעבור עיין נחשו׳ הרשנ״א סי־ שעת "ורל‬
‫ן!?ףןיר ות״ח נ חל אין להפליא כ״כ‪ .‬אם הוצלא ממון רר פל קיום מצות ד׳‬
‫כאס־ סוכה מ״א דייג קנה לו שעם אחת אתרוג כאלף ‪ m‬ה*ה עש״ר נ חל ם^י «‬
‫‪,‬ח^ס אנל אק כסף נחשכ אצלו לכלום לענין מילי דרשות נידאי נקל ז ל ״ «‬
‫הרכה גם כמצות ד׳‪ ,‬אנל איש כסרי שאינו עשיר נ חל ו מ מנו ממק מי כ ה נ מ צי״‬
‫ד כה מ‪ °‬אשר הקצין הנכבד ני ע ל י כ ש ק ו ר ע נר״ו• שהוא כעה*כ כינינו ‪M‬‬
‫‪.‬‬ ‫» ל כ ה ואעס״כ נדנ ה רוחי איתו לקיימו מיע ועתה כתכו לכם ן ר »‪,‬‬
‫לעצמו והרכה ממק הוציא עליה וטרח הרכה עד שגמרו כעה״ת‪ ,‬נ ם ‪*a S‬‬
‫נאמר שנ״י גדול הנאמר כאיוב איש תס ולא תייח ישר‪ ,‬ולא עשיר‪ ,‬ולא ח ‪ ^ , T p‬י‬
‫ד‪-‬ץ ‪%.-‬י‬
‫שכר עשאה רק למצות ה״ ת לכבוד התורה כנד את ד׳ מהונך ודחויל ממה שמר^‬
‫״״״ ״י א" י' ״אייו י״יאש'״ הל ״היאחו‬ ‫י“®‬ ‫י^י' י’ ״‬
‫אסמך‬
 ‫לה‬ ‫מהרי״א‬ ‫וירא‬ ‫דברי‬
‫שנפ ותימש יקניך יסמנו״ משלי ג״ י׳ שלמה המלך ט׳־ה מזהיר אותנו‬
‫נ כ סן‪ .‬פ ל מ ‪7‬ות הנטהון ונא להוריט שיכבר האדם מהונו להקנ״ה ולא סרט פינו‬
‫נו ט יסזר ויתן לאניוניס אנל ינגיח בשי״ת ני בנלל הדבר הזה יברכהו ככל‬
‫ממשה ידיו ואין לו לחשוב שנסיבות הפזור הזה יחסר הונו כי כן אמר שלמה שם‬
‫נותן לרש אין מחס*ר אך יש לו להאמין באמת כי השי״ת יוסיף טליו כי‬
‫ק ‪.‬ממר שס י׳׳א יש מסזר ונוסף פור״ וטוד אמר שס י״ב לא יוטילו אוצרות רשט‬
‫ונדקה תגיל ממות יאמר ני יתרון ההון המקונן כן הגזל ור^חמס לא יוטיל‬
‫שיחסר לצדקה ייטיל לו כי תצילנו מן המות וזה״ש ז״ל מלח ממק ח סוד‬
‫ו ח מיו לה הס־ וניון שנן ראוי לו ל^דס שיחסור ממונו לכל דבר מצוה וקניני‬
‫המפנות ובפרט במנות הצדקה כי הנותן צדקה לטני להקב״ה נותנה וכן הנות!‬
‫ג ה ק נ ץ משלו הוא נותן לו וכן אמר דוד ט״ה ר ה כ״ט כי ממך הכל ומידך נתנו‬
‫כן אמר שלמה בכאן כבד את ד׳ מהונך ולשון הון כולל כל המינים‬ ‫^‬
‫׳‪-‬חונריס באוצרות והוא מלשון כטל כל הון משלי ל׳ וטוד אמר כבד את ר מהונך‬
‫ממה דהנייך נלומר מנל מה שהוא מהנה אותך ונתן לך יתרון ונל שאר בני‬
‫הדס יש לך להודות לפניו ולתת כבוד לשמו כגון מי שראה בטצמו שיש לו קול‬
‫אל הקדש ובלבד שיכוין בקולו לכבוד הש״י לא לכבוד טצמו שישבחוהו‬
‫מ י אדס שאס טשה לכבוד השי״ת טליו הכתוב אומר‪ 1‬שיר ב׳ י׳יג( השמיטני את‬
‫י»י^ו^ואס לכבוד טצמו טליו הכתוב אומר |ירמי׳ י׳ב( נתנה טלי בקולה טל כן‬
‫^‪.‬נסתיה וכן אס היה סופר ראוי לו שיכתב ססריס לכבוד השי״ת ואס זכה לכתב‬
‫ססר תורה בידו הנה שכרו טד שמיס יגיט שכבר אמרו רז״ל כתבו מטלה מליו‬
‫הכחיכ כאלו קבלו מהר סיני וכן אס היה יודט נאמן את ידו במצות מילה ראוי‬
‫ט שיתמיד במנור‪ s‬הנכבדת הזה שנכרתו טליה י״ג כריתות וכן בכיוצא באלה שכלן‬
‫‪ p‬סטגות נבחרות ולכבוד השי״ת חן ותפארת לטושיהן — ולא זו אף זו‬
‫ר ם בטה״ב זה ג״כ לכבדו את ר בשמחה שכן הוא שמח בשמחה של מצוה זו‬
‫שקיים כטל כל הון וזהו טיקר הטבודה הרצויה ומכובדת לפני ד׳ ית״ כמ״ש תחת‬
‫טבדת את ד׳ בשמחה״ וגס מצוה גוררת מצוה לפי״ז ג״כ צדקה טשה■‬
‫נמחיית בטת גמר המצוה וגס לגבאי וקופ׳ הצדקה — הנה בסי טל אורות‬
‫^יאשון סוף טנף ז׳ דף כ״א פירש מאז״ל לטולס יטסוק אדס בתורה ובמצות‬
‫שנח ‪/‬שמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה טכ״ל שסל שהאדם בתחילת ימיו יקבל‬
‫מממ^השס גס המטשיס ש^א לשמה כי מההרגל יבא הקניין אבל בשטת סטירתו‬
‫שג אדס אמרו שאין מלוין לו לאדם אלא מטש״ט בלבד״ ורגיל אני להמליץ‬
‫בדבריהם שיהי' מדוקדק בדבריהם מלת בלבד שמאחר שכבר מלת אלא אמרו נר*‬
‫שמ‪/‬ת בלבד הוא מיותר ותוססת שלילה טל שלילה אבל ר״ל שיש מין מהתורה‬
‫וממ׳־ט שיש להס שם טוד אחר זילת שס תורה ומט׳ט והוא כשלא יטשה אותו‬
‫נשמה אלא להגיט טל‪ .‬ידס אל קנין ממון ונשים וכדומה שאז יש בהס צד לקרותם‬
‫מסקי מסחר ט״ש התכלית שמקווה לסחור ולהרויח בהס לכן באו חכז״ל לשלול‬
‫שמפלות כאלו אין מלוין לו לאדם שכיון שכבר הגיט לטת פטירתי ולא הגיט לשיפור‬
‫מלי מו ת לפשותס לשמו ית׳ מתי יגי ט? ולזה אמר בש‪:‬גת פטירתו של אדם אין‬
‫מטין לארס אלא מטש״ט בלבד ר״ל מטשיס שהם נקראים מטש״ט בלבד ואין להם‬
‫שם אחד בשוס נד טכ״ל — וטפ*״ז נ״ל כוונת רי״ו משום ר׳ בנאי בפ״ז ס״א‬
‫דף ה׳ ט״ב מאי דכתיב אשריכם זורטי טל כל מים משלחי רגל השור והחמור'‬
‫אשריכס 'שראל שבזמן שהן טוסקיס בתורה ובג״ח יצרם מסור בידם ואין הס ’‬
‫מסורים‬
 ‫‪35‬‬
‫מהרי׳א‬ ‫וירא‬ ‫דבר^‬

‫מסורים גיד יצרם שנא׳ אשריכם וכו׳ ואין זריעה אלא צדקה שנא׳ !רעו לכם‬
‫וכו׳ ואין‪ .‬מים אלא תורה שנא׳ הוי כל צמא לכו למים‪ .‬וצריך להכין מה נסמכר‬
‫נ׳ מצות אשר עליהם זוכה האדם שימסור יצרו נ‪T‬ו יותר מהזולת‪ .‬ונ״ל‬
‫מאז׳׳ל גזל ועריות נסשו של אדם מחמדתו אבל אחז״ל נ־כ מיעוטן כעריות נכשלה‬
‫ורוב בגזל וכולן כלה״ר חזינן דשני אלו גזל ולה״ר הם יותר רגילים ההם ויצרם‬
‫תוקסי׳ ואחז״ל בטירוכין בסלי לה׳ד התקנה לו יעסוק בתורה שנאמר מרסה לשת‬
‫עז חיים והעוסק כג״ח ומרבה צדקה וראי אינו נכשל ליטול וליחן סין גמה שאינו‬
‫שלו וה׳׳ט דר״א בזמן שהם ישראל עוסקים בתורה ובג״ש יצרם דחקי‪ «1‬עלירם‬
‫ורגילים בלה״ר ובגזל מסור בידם כי בודאי לא נכשלו וכן היקר ר׳ ל י כ ש זר‬
‫שעסק במצוה כתיבת ס״ת וגם בג׳׳ח בפועל כאמור וגם במצוה זו דכתיבה ס״ם‬
‫גופא עסק בג׳׳ח שמזכה גו את הרבים שאץ ביכולתם לקיים מצוה זו בעצמס ״‪V‬‬
‫ישראל ערבים זה בזה‪ .‬וזהו שרמזה תורה ג״כ בלשון ועתה כחנו לכם דיירא‬
‫לזכות אח הרבים להיות א״א לכ״א לקיים בפני עצמו מצוה זו‪ .‬וגס הוא בכלל‬
‫הס׳ אשריכם זורעי על כל דייקא זורעים לצדקה ועוסקים בג׳׳ח וע״י מיס שעוסלי׳‬
‫בתורה בכתיבת ס׳׳ת ומזכ־ם את הרכים זכות הרבים תלוי׳ בס ולכן יצרם מסור‬
‫ג ‪T‬ם ואין חטא בא ע״•‪ ,‬כי רק לש״ש עשה המצוה ע*נ ייטיב ד׳ עמו ויזכה למצום‬
‫כן'ייטיב ד׳ עמנו עד בוא משיח צדקינו בב״א — ]אמר המסדר נרא׳ לתרז‬
‫קושי׳ המרש״א הנ״ל דלמא שאני גגי אברהם דא־ן אומרים כולו שבחו של אדם‬
‫גפניו וכאן הי׳ גפניו ע״כ כתיב רק ירא אלקים אבל גבי איוב שהיה שלא גפניו‬
‫כתיב גבי׳ תם וישר וירא אלקים ונרא׳ דידוע מדכתג זרע אברהם אוהכי שריר‬
‫אברהם עבד את הקג׳׳ה באהבה ואעסי־כ קרא לו המלאך את אברהם ירא אלרים‬
‫שהיה ירא ממידת הדין והול׳׳ל ירא ד׳ וע׳׳כ צ״ל משום דאומרים מקצת שבחו'של‬
‫אדם בפניו וא״כ לפי״ז קשה הול׳׳ל גבי אברהם תם וישר ג*כ ואי משוס מרצם‬
‫שבחו הרי כוי מקצת שבחו במה שקראו ירא אלקים וע״כ מוכח‪ ,‬דגדול הנאמר‬
‫באיוב‪[.‬‬

‫ילפרשת חיי שרה‬

‫ויהיו חיי שרה וכר שני איי ‪6‬רה ויש לדקדק למה כתב עוד הפעם שני חיי‬
‫שרה הלא כבר נאמר ויהיו חיי שרה‪ .‬ורש׳׳י ז׳׳ל תיק שכולן שיין לטובר‬
‫ונרא׳ לאדמףר הגאון מהר׳׳ם בענעטה זצוק״ל ע״‪ 1‬מה שכתב ויתהלך חנוך ‪hh‬‬
‫האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים פירשל״צדיק היה וקל כדעתו לשוב להרשיע‬
‫לפיכך מיהר הקג׳׳ה ■וסילקו והמיתו קודם זמנו וזהו ששינה הכתוב במיתתו לכתוב‬
‫ואיננו בעולם למלאות שנותיו ולפי׳יז גס גבי שרה אפשר לומר שלכך לא חיתד‬
‫שרה רק קכ׳׳ז שנים כמו גבי חנוך שהיתה בדעתה להרשיע כמו שכתב הן ג ר ד ו '‬
‫לא יאמין לכן כתיב שני חיי שרה להורות שזו היה אצלה שני קנועות כפי מר‬
‫*■;‬ ‫_‬ ‫שנפסקה לה'מן השמים ולא משום הן בקדושיו לא יאמק וסגן‬
‫עפ׳׳י דאית׳ בגמ׳ דר׳׳ה דף ט״ז דשרה היתה מוסר דין לשמיס ולכך נענשר‬
‫תחילה כדכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה בפירש״י הוא קבר אותה מסני‪-‬‬
‫שאמרה אל‪,‬אברהם ממסי עליך לכן היא מתה תחילה והגה איתא במדרש ויהיו‬
‫חיי שרה זש׳׳ה יודע ד׳ ימי חמימים ונחלתם לעולם תהי׳ כשם שהם חמימים כר‬
‫שנותיהן תמימים בת ק׳ כגת כ׳ לחטא וגת כ׳ כגת ז׳ לייסי והנה מדברי מדרש‬
‫הנ׳׳ל‬
 ‫לו‬ ‫מהרי״א‬ ‫ה•' ש ר ה‬ ‫דברי‬
‫הנ״ל משמע שמתה בזמנה ובעונתה ומהגמרא לעיל משמע שמתה שלא בזמנה‬
‫ויתוק עס״י דאיתא בגמרא אותן שנים מהאנשים שמתו שלא בזמנן מאי עב ‪ T‬בהו‬
‫ז‬
‫הקב״ה ותירצו שניתן לאותן שעברו על מידותיהן נמצא מזה כי הצדיק אשר הוא‬
‫מפג'ר פל מידותיו הוא תי עוד יותר מהשנים הקצובים 'לו והנה שרה מצינו שלא‬
‫עברה על מידותיה שהרי אמדה לאברהם חמסי עליך ולפיכך לא זכתה להוסיף‬
‫לה שנים ולא הייתה רק אותן שנים הקצובים לה ולכך שפיר אמרו חכז״ל בגמרא‬
‫לשמים היתה‬ ‫המוסר דין על חבירו הוא נענש תחילה ואס לא הי׳ מסרה דין‬
‫ושפיר אמרו‬ ‫חיה עוד שנים רבות אבל באמלז שנים הקצובים לה ודאי חייתה‬
‫במדרש יודע ד׳ ימי תמימים כשם שהם תמימים כך שנותיהן תמימים כי לא­‬
‫מתה קודם זמנה ולפי׳־; מיושב שפיר הפסוק ויהיו חיי שרה מאה שנים וכו׳ שני'‬
‫חיי שרה פי׳ שהם רק שיי חיי שרה שהיו קצובין לה ולא יותר כי לא נתן לה‬
‫הקב״ה שנים מאיש אחר הואיל ולא עברה על מידותיה‪.‬‬ ‫^‬
‫ויהיו חיי שרה ונו׳ איתא במדרש ז״ש יודע ד׳ ימ' תמימים כשם שהם תמימים‬
‫נך שנותיכס תמימים ונראה לבאר כוונת המדרש בהקדיס דברי רש״י ז״ל‬
‫למה נסמכה מיתת שרת לעקידת ינחק לפי שע״י הבשורה שנזדמן בנה לשחוטה‬
‫וכמפט שלא נשחט פרחה נשמתה והנה בפי וירא איתא ברש״י על פסוק ויהי‬
‫חחר הדברים האלה והאלהיס נסה את אברהם יש מרבותינו אומרים במסכ׳‬
‫ואומר מכל סעודה שעשה‬ ‫סנהייין דף ס״ט אחר דבריו של שטןשהיה מקטרג‬
‫אברהס לח הקריב לפניך פר אחד או איל אחד אמר לו כלום עשה ‪ ,‬אלא בשביל‬
‫כט אלו הייתי אומר לו זבח אותו לפני לא היה מעכב׳ ויש אומרי׳ אחר דבריו‬
‫של ישמעאל שהיה מתפאר על יצחק שמל בן י״ג שנה ולא מיחה אמר לו יצחק‬
‫באבר אחד אתה מיראני אלו אמר לי הקב״ה זבח עצמך לפני לא הייתי מעכב‬
‫ולכאורה קפה כיון דמסתמא השטן קיטרוג מיד בשעת הסעודה למה המתין‬
‫הקב״ה כמה שנים ל׳ז שנים עד שניסהו לאברהם בניסיון העקידה הו״ל לנסהו מיד‬
‫ולהשיב להשטן על קיטרוגו ונראה לפי שהקב״ה היה יודע שמכח העקידה תמות‬
‫שרה ולפיכך המתין עד שהגיע זמן מיתתה וז״ש רש״י למה נסמכה מיתת שרה‬
‫>עק ‪T‬ת יצחק פי׳ למה המתין הקב״ה בנסיון העקידה עד זמן מיתת שרה כיק‬
‫שהשט! וישמעאל טענתם היה מקודם כמה שנים על זה כתב רש״י ז״ל לסי שע׳׳י‬
‫הבשורה שנזדמן בנה לשחיטה מתה שרה וכו׳ סי׳ לסי שתלויס זה בזה שמתה‬
‫שרה ע״י הבשורה׳ וזהו ג׳כ דברי המדרש שהוקשה לו קושי׳ זו למה המתין‬
‫הקב״ה בנסיון העקידה עד זמן מיתתה כיח שהטענות השטן הי׳ זמן רב מקודם‬
‫ע״ז תיק יודע ד׳ ימי תמימים כשם שהס תמימים כך שנותיהם תמימים והוצרך‬
‫הקב״ה להמתין ולהשלים שנותיה של שרה וק״ל•‬
‫ו כ א אברהם לססד לשרה ולבכתה נ׳ זע‪-‬רא כתב בדרוש שמואל דאיכא למ׳׳ד‬
‫דגס בתו של אברהם הנקר׳ בכל מתה אז לכן כ׳ זעירא כאלו לא נכתבה‬
‫ונשאר ולבתה ועוד י״ל כי לכאורה קשה כי ג׳ ימים לבכי וז׳ להססר ולמה כאן‬
‫כ^ל הטל נא׳ ועו״ק שמשנה הסדר לספוד תחילה אח״כ לבכותה איסכא הול״ל׳‬
‫י״ל דאיתא בזוהר עקידה היתה ביוה״כ ומיתת שרה מיד אח״כ סמוך לסוכת‬
‫והרגל ניטל אבלות כולו היה זמן קצר ל; ן כ׳ זעירא‪ ,‬ועוד י״ל שיש לדקדק למה‬
‫;‬
‫מסס^ק בתיבת לשרה בין לססוד ולבכותה הול״ל לספוד ולבכות לשרה או לשרה‬
‫לססדה ולבכותה ונראה דאיתא ביו״ד שי׳ שצ״ד בב׳ מתים הוציאו הראשון וקברוהו‬
‫‪ p‬עומדין עליו בשורה ולא תנחומין אבלים עד יקברו גס השני‪ ,‬וכן הסי* כאן‬
‫דאיתא‬
‫‪1‬‬
 ‫מהדי״א‬ ‫חיי שרה‬ ‫דברי‬ ‫‪36‬‬

‫דאיתא במ«ר ויבא אברהם מקבורתו של תרח בא ט״כ וודאי גכה מליו מ‪n«E5 T‬‬
‫קבורה כדיגא וההספד רצה למשות בכבוד כשיבא לביתי‪ .‬וכשבא תכה מליו ‪ V‬״‬
‫אבילות של שרה ולא רשאי למשות הספד אביו מד יקבר שרה תחילה תרו ״״‬
‫הפסוק ויבא אברהם לספוד לשגיהס לאפוקי לבכות ל׳־ה רק לשרה דבריי חייו‬
‫מבר‪ .‬ומוד דאיתא במדרש אין מתקשין טל מת יותר מדאי והמתקשה טל ״״‬
‫אחר הות בוכה ומסתמא אברהם טל מיתת תרח בכה הרבה בפרט למ״ד ״״״‬
‫משה תשובה וכשבא ומצא שרה שמתה סבר שהוא גרס מת אחר מהמת רי״‬
‫״י‬ ‫_‬ ‫גבי׳ ■ראשונה לכן כתב כ׳ [!ירא שלא בכה הרבה טל שרה ורו״ק‬
‫טל הדיקרוק למה הקדים הכתוב הספד לבכי׳ הלא בני׳ היא קידם נ«‪ 1‬ו״י״‪,‬‬
‫הבנמ׳׳נו בפרשתינו הא דכתיב כ׳ [ט־רא טל לבנותה מס;י שהיתה זקיכר‬
‫היה מתמטט בבכיה טכ״ד וכל הרואה ישתומם למה טשה בן אאט״ה טיל את״;‬
‫היא שרה הצדיקית שהי׳ נר דולק בביתה מט״ש לט׳ש ונ״ל דהנה החילור י ג‬
‫סטירת איש צטיר לימים ובין פטירת איש וקן ושבט ימים מובן מאליו בי ידבר•!‬
‫טל׳^ש צטיר נשגבה יטן כי נקטוי בדמי ימיו וט״ב כל השומט תדמטנה טי;״‬
‫טל האבידה הלזו משא״ב טל איש וקן כשנפטר חייו אינם מתטוררים בברי׳ ר«י■‬
‫השוממים וט׳־כ מי שרוצה לטורר את הטס בבכי׳ נס טל איש זקן טליו ל״״״‬
‫‪ w ra‬של כזנפטר ולהציט לפני השומטים מטשיו ופטולותיו בחייו למט ירטו וי?'״?‬
‫הכל איך נאבד מטמהס אבירה יקרה וזהו כוונת הבטה׳־ט יטז ששרה זריר ״;״?!‬
‫וממילא לא היו השומטיס נתטוררו כ״כ בבכי׳ וט׳־כ לנצטן יבינו היל גודל ירה;?''‬
‫הי׳ מקדים אאט׳׳ה לספוד אותה''דהיינו לספר בשבתה וגודל'צדקתה ?אל ד?‬
‫י‬ ‫מתטורריס בבכי׳ כנ׳׳ל‪[,‬‬
‫ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה איתא במדרש מהיכן בא מהר המוריד ו״‪.‬‬
‫' והלא כמה פטמים כתיב בתורה ויבא ולא קשי׳ לן מהיכן בא ומאיי ת ‪£‬‬ ‫‪.‬‬
‫הנא דקשיא ליה ונרא׳ דקשה דקאמר ויבא אברהם לספור לשרה ולבכותד ד ?‬
‫לדקדק איפכא מבטי׳ ליה דדרך הטולס לבכות תתלה ואח״כ לספוד כדאליו‪V ,‬‬
‫לבכי‪,‬וו׳ ‪ .‬להספד ונרא׳ דהנה ירוט דמקום כיקידה היה רחוק מבאר שבט ‪ 1‬״\‪-‬‬
‫‪^ ,‬־יומק נדמיב ויהי ביום השלישי וישא אברהם את טיניו וירא את ר??«‬
‫»הזוק וא״כ ■בחזירתו •נ*נ‪ ,‬היה צריך לטכב ג׳ ימים וכבר אמרו ג׳ ימית יג?? ‪°‬‬
‫לגרי'ח׳ לאססד והשתא א׳׳ש דהקשה מהיכן בא משוס דקשי׳ דר‪,‬אמר‬
‫לספוד לשרה והדר לבנותה והא איפכא מבטי׳ לטשות לבכות תחילה ורד^ל?^^"‬
‫ולוה קאמר המדרש מהר המוריה בא ומהלך הר המוריה טד בואו'\יי^^‪" ’'°‬‬
‫מוברח לטכב ג׳ ימיס וא״כ כבר טברו וחלפו ימי הבכי׳ של שרה ט״כ ‪M‬‬
‫להספידה וממילא ט׳׳י ההספוד נתטוררד המגד לבכיה לכך כתב תחלה לסחוד\?^'‪°‬‬
‫ואח׳יב לבכותה ודו״ק‪.‬‬

‫הספד על התורני המופלג ירא ד‪.‬׳ השלם כמעלות‬

‫ובמדות טובות כש׳׳ת מרו׳ שמעון טאשים זצ ‪',7‬‬
‫ויהיו חיי שרה וכו׳ איתא במדרש יוד! ד׳ ימי תמימים בשס שהס תמימים ‪-- 1‬‬
‫שנותיהם תמימים נדא׳ לפרש דאיתא במדרש רבה קהלת ט׳׳ס‬
‫שנת הטוגד‪ .‬כד דמך ר׳ סימון בר וביד טאל ר׳ אילאי ואפטיר טלוי הלין ‪•n‬״?‬
‫״יי® יי״ל״ה ״״'י' ׳ל ״' מי׳ ]איוב כ׳׳סן‬ ‫והחכמה מאין תמלא לא‪ ,‬ירט‬
‫א•? ^‬
‫לו‬ ‫מהרי״א‬ ‫•»»>‬ ‫דגרי‬
‫^ » שמת מידן הני ‪::‬ינרין תמויתי‪ ,‬ד‪.‬ר‪ 3‬י‪ 1‬ה דכריס שהם תשמישו של מולם‬
‫ד י‪ :‬נינם‪ ',‬מונא ומקום לזתב יזקו בחל‬ ‫| ^ »י א ם אבדו י‪ :‬הדסק י‪-‬ולי‬
‫את‬ ‫מקח ונו׳ ן‪:‬ס| רמי ת ר רם מת מ' מטר! נני תמורתו אנו א ב מו‬
‫ןמי ‪ ptiV‬מי מביא ננו רת תמי־ תר ר * נוי ‪:‬י מי ם מנירה מצאו ותמהו דצא‬
‫וצריך‬ ‫^ » ר ויצא לבם ויר־די רני ‪ :‬רנדנו רת ר׳ הימין בר ;ביד עאכ״ו׳‬
‫ממי הוסיל ר׳ נוי מ; ־׳ רנרי ונ נ ר‪ :‬ק‪:‬ו ה־י ארז׳ נ ע״ס חרח השמש‬
‫‪ ,‬מ המגש שאין צדיק נכ;’ ־ מן המינים י‪ 1‬ד ‪:‬נב־ ת צדיק ררר כמותו כמ״ש טד‬
‫שמשו של משה ‪:‬־‪.‬רה שמשי של יהי‪:‬מ מד שלא שקננה שמשו של פלי‬
‫מ ה שמשו של שמואל ה־מתי ו־ש נרמה רמנם נדרה נגסינ״ש מ״ו הגאון מ׳‬
‫מדין זצלת״ה לשיש קינת דיד המ ה מל רבנר בן נר הלאתדטו כי שר‬
‫»ז׳ג נסב היום הזה ביש־רל׳ ‪:‬י מי שיש לו נ ‪ :‬זנות אבית מזה נהנים הדור‬
‫^ מ י חיותו גס זכות שניהם‪ ,‬ובהמדרו מגיש ההספד להדור בכפל ואביו שכבר‬
‫מיתתו כמ״ש‬ ‫מ ד במשה שר למעלה ר‪.‬בנ הנמד־ מתה לא נקרא מוד שר ביום‬
‫דוד למות ולר נתיב מלךר׳ד ני רין שלמון ביום המות לזה אמר כי‬
‫שי וגחל נסל היוס וכו* שר וגדיל דייקת ב׳ צדיקים נדי להודיעס גודל ההפסד‬
‫אבנר בן נר גס זנית מנמו וזנות רביו ודפר׳ח א״‪ :‬נ״ל הן הן דברי‬
‫לי׳ על דברי ר׳ רנרי ‪ :‬ר מי מל פסוק והרנמה מאין תמצא לא‬
‫דסג ^ש פרכה ונו׳ רני רבדרי רר ר׳ שימין מי מביר לנו תמורתו והוקש״ לר׳‬
‫לנו תמורתו וכמ״ש‬ ‫^ והרי תרח השמש ובר השמש נתיביביררי יטא הקב״ ה‬
‫‪ n w‬אבותיך יהיו בניך לכן הושיך ר׳ נוי והזניר גס שם אביו ואמר אני אבדתי‬
‫י ׳ סימון בר זביד ערכ ו דייקת רין דוננה זנות של א׳ לזכות שכיס‪ .‬צדיק‬
‫‪ P‬׳ליק וכן אנרנו רומריס ערה על ידידינו זה המנות התורני המופלג ירא די‬
‫מ^רמ שלס במעלות ובמדות עיבור‪ .‬כ‪ :‬ר שמעון הנדיק זלה״ה קורא אני עליו‬
‫קרא והחכמה גנאי; רמנר רני רבדתי את ר׳ שמעון מי מביא לנו תמורתו‬
‫מריך השחוק סימן יפה לו שהי׳ בדעתו‬ ‫^ סוסו ג״כ הוכית ענ רכמרו שמר‬
‫מכט כמ״ש וי‪.‬שרק ליום רררון ועיד זרת גם מ־‪.‬מ־ ר׳ נוי אנו שאבדנו את ר׳‬
‫‪ P‬הגאון ר׳ יוסך קיענר ;נ ל שהיה נ ט ק בן נדיק‪ ,‬הנה אז״ל איזהו בן‬
‫בג שכנגד זקיניו כבוד היר היה מכובד ומכבד את הבריות כל שרוח‬
‫^*מת מחה הימנו דור המקים נורה הימנו כל ימיו שימש בקודש קבע עתים‬
‫ושימש ר‪.‬ת הניבור הרטיר קדישר בבהמ״ד דפה הי׳ ש״ן והרבה ג״ח‬
‫טקור חוגיס עשה כידוע לכל ברי שער עירנו וקייס מצור בין אדם למקוס והיה‬
‫והיה נזהר מלרכול כל דבר הנריך בדיקה ע״ז אמר ישעי׳ נ״ז‬
‫יאק איש שם על לב קראי בשם רבידה ט׳ הקול יעקב דאף שיקר‬ ‫^ ק‬
‫המור‪.‬ה לחסדיו עכ״ז מרנרם הור על מירר הצדיק בעבור שפועל יראה‬
‫שעושים תשובה ומיהיכים עבטה לד׳ ואורזים במצור‪ .‬ד׳ ונמשיל את‬
‫שהלביש את בניו במין בגד רשר הובר מארן רחוקה מאד ומאותו‬
‫נמצא בארצו‪ .‬נימים נק־עו בגדי בניו ההם ילר היה בידו מאותו המץ‬
‫כתקן את בגדיהס מה עשה נקר בגד תרד מהם וקרעו לגזרים ונתן‬
‫בנע ^לתיקון בגדיהם הנה רם רמנס הענין רע בעיני הבן בהפשימו בגדו‬
‫‪ W‬צאחיו ולהשאר ערום למען יתוקנו בגדי תחיו מ מ יתנחם קצת בראותו בגדי‬
‫נאמר אך שהרע אבי לעצמי מ״מ העיב ברעתי ליתר אחי אולס‬ ‫??ן‬
‫חס אחיו נח יתנו לב לתקן בגדיהס בגזרי בגדו אז בלי ספק ירע לזה רמה‬
‫גדולה‬
 ‫מהח־א‬ ‫חיי ש ר ה‬ ‫דברי‬ ‫ל‪3‬‬

‫גדולה באין מנחם נאידו מלנושו חנם‪ .‬ממשל הקפ״ה מפשיט נגדי ר‪5‬ד>י‬
‫הן ימיו ושנותיו היקרים ומסלקו מן העולם קודם ‪1‬מנו כדי שיהר הטם י ״י ״‬
‫את מעשיהם ויח!רו בתשובה ע״י ואם העם לא יתנו לב לשוב הנר יט<‪ ,‬ל!ו‬
‫הצדיק אבודים חנם‪ ,‬וזהו הצדיק אבד מחמת שאין איש שם על לב ו\י ‪A‬‬
‫אמר לשון אחר כ*א קראו בשם אבידה שאינה חוזרת וזה־ש הכתוב יודע ס‬
‫תמימים ונחלתם לעולם תהיה הנה מצינו יודע מלשון חיבה כמ״ש כי ידט״י‬
‫פירש*י אהבתיו וכו׳ ונ״ל הפי■ יודע ד ימי תמימים הגס שהקב״ה אירי ‪f‬‬
‫הצדיקים אעפי״כ ונחלתם לעולם תהיה כדי שיתר העם יתקנו את מענז^ם‬
‫בתשובה ע׳י ואס העם ח״ו לא יתנו לב לשוב הנה י«י‪ 1‬של הצד ק אייד״‬
‫יזנם‪ ,‬בראות הקבץ דור עני בדעת וחסר כח מלסבול התוכחה על עו^ררא״‬
‫להם וא ן לאל ידם לשלם חובתם די ועי״ז בראות הדור מיתת הצדית מיזמייד?״‬
‫ויראים לנפשם ועושים תשובה ומטיבים מעשיהם והנה זאת ידוע מ המז^ א״‬
‫הרבים זכות רבים תלוי בו ונמצא הצריק נוטל אח״כ חלק ממעשי החיים הטובים‬
‫מיתתו וז״פ הגמרא ברכות ס■ הרואה שאמרו מלאכי השרת על ר־ע ישר״ א‪,‬״‬
‫מלך אכזרי זו תורה וזו שכרה והשיב להם הקב״ה חלקם בחיים ת׳ס ח\ר״‬
‫בחיים כלומר שיש להם חלק בין החיים שמזכין אותם במעשיהם הטוביכו‬
‫ע״י בעוה״ז והם נוטלי! חלק מעמהס לפוה״ב כמשפט המזכה את הרבים וזר^״'‬
‫הכתוב ראיתי דמעת העשוקים ואי! להם מנחם וכו■ מוסב על המתים ב™ ר‪'?,‬‬
‫ונעשקיס בחטאת אחרים אשר אי! להם מנחם כי גם העליונים מתאבדים ?‪V‬‬
‫ח״ר ״מתו מן‬ ‫תם שכבר‬‫את המתים‬‫המת קודם זמנו וסיים ואמר שם הכתוב ושבח אני ת‬
‫את החיים דהיינו באם שמסיבת מיתתו מתפחדים וחוזרי‬
‫מעשיהם אז פעל במיתתו יותר מבחייו והקב״ה כ■״ מתנחם‬
‫בדמיון מי שמשבר כלי יקר מכסן‪ .‬או זהב ועושה ”מנה מ?בע״ ^‪,‬ר״י^‬
‫שמתפרנסין בהם בני אדם נמצא שיצא הפסדו בשכרו כ! הוא מ״רגו םל ר די ״‬
‫‪ .‬שאןו שיקר מאד בעיניו המותה לחסידיו עכ״ז מתנחם בעבור שפוע^ יראר‬
‫לרבים וכמאמר המדרש אנכי מנן לך מעמיד אני ממך מנינים של צדד״ ״ י‬
‫הנה האדם גופא ברגע שהוא עובד בה להש׳יי אז נקרא חיוחי כי טל'ר■‬
‫ומצות נאמר כי היא חייך וכוי אבל ברגע שאינועונד נר יר^״יי״‬
‫”״‬ ‫רשעים בחייהם קרוי! מתים כי בשפה שהאדם אינו תחת רשות הקב־ר‬
‫וקיים הרי הוא תיכ‪ q‬תחת רשות הס׳א פירש צד אחר שאינו לד■ ורר ״ל ד ״ י‬
‫מתים‪ -‬ועל שני הדברים הללו נא הכתוב להגיד בשבח שרה ואמר ררליי''״‬
‫שרה מאה שנה ועשרים וכו■ כלומר שכל השנים הללו כולם היו ד ״ ״ י‬
‫חיתה בהם ולא היה נהם אן‪ .‬רגע אהד לשום מחשבה קלה כל ילי^’ 'י ״‬
‫ושנותיה היו בלתי לד■ לבדו עי״ככולם היו שני חיי שרה ששרה החייתר לל ל ” ״‬
‫השנים בבחינת החיים והמוב ע״ז אמר המדרש ודש הכתוב יודע ד׳ ימיי «‬
‫שכל ימיה יודעי ד■ המה שאין נהם רגע להיות ח״ו בכלל נזורו אחור רר ד'®‬
‫וחי בהם שהתמימיס חיים בהם‪ .‬ע״כ בהסתלק הצדיק חיו הקי״ה אט‬
‫״‬ ‫מי להשגיח בעולמו ואז אנכי הסתר אסתיר פני ומצאוהו רעות רנות וצר ‪n‬‬
‫וט‪-‬נ צריך האדם בעצמו לעשות תשובה לעובדו בכל לבנו שלא ימצאורו ל‪/‬״׳י‬
‫הצרות וע«ז אמר דהעי׳ה במיתת שאול שמואל ב■ א■ ללמד בני יהודה רש״ ”’ ״’‬
‫כלומר בי עתה צריכים בני יהודה בעצמם ללמד לעצמם תשונה ומעשים‬
‫ללחום ®‬
‫לח‬ ‫מהרי־א‬ ‫ודי‪.‬‬ ‫דבר'‬
‫;העולם ועל מ־ •שדמ הקנ״ה כעולמו‬ ‫^ י ח ח מ ד כ־ נסמלק ה;‪;-•:‬‬
‫בתשויה ווה הוא יקיא דחיי נלומד טוסת החיים רקרתס שיעוררו‬
‫^ ג ה פיק במ‪-‬ח חהו נ׳‪ :‬כוונת הק ו שדן ר׳ נוי במדרש הנ״ל שבטים מציאה‬
‫ותמהו ימא לבם נתנו לב וחידי מהעתיד ני אין וה אנא בהשגחת אלקיס‬
‫עליהם מה זאת עשה אלקים לנו להתגולל ולהתנפל עלינו כ״ש‬
‫‪: W‬ראוי לחוש ולומר די יד ד* נגעה‬ ‫‪ :‬ע ו ן ט ו ^יו י ‪r‬‬
‫״‪ ,‬ס עשה שיראו מלפניו לשוב‬ ‫י‬ ‫‪ :‬א לש‪1‬יב יי‬
‫®פו! ו הק כאו״א ממכיריו ׳‪ H/l‬בידיו מ׳‬
‫‪0m ,‬‬

‫נאת ח נס וכיו ב‬
‫׳‪ / 1‬ו^‪ /‬בניו אחריו והנני מבקש מטו מכבודו‬ ‫בתומו‬
‫^ ־ ‪ v‬״ ׳ גס בשביל כל הבחורים בני הישיבה יחי׳ ויקוים בלע המות לנצח וכו׳‬
‫ד גסרך צדקך וכו׳ ואחז ל כי הוי ר־׳ו מהייס ספרא דחיוב הוי אמר סוף‬
‫ונו׳ והנל למיתה הס עומדים אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה‬
‫נחת רוח ליוצרו וגדל בשם טיב ונפטר בשם טוב מן העולם עליו אמר‬
‫ה טוב שס משמן טוב וכו׳ וקייס זה מאמר שמעון הצדיק בפ״א דאבות על‬
‫ש‪.‬שה דברים העולם עומד על התורה על עבודה ועל גמ״ח•‬
‫עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם פירש׳־י אס תרצו הריני גר‬
‫וחס ׳או אהיה תושבוחטלנה מן הדין שאמר לי הקב״ר‪ s‬לזרעך אתן את‬
‫סיאי‘ וגו׳ ויש להבין הלח המריבה שהי׳ בין רועי לוט עס רועי אברס‬
‫^ ״י שס בס׳ לך לפי שהיו רועיו של לוט רשעיס ומרעיס בהמתס בשדות‬
‫‪ .‬״ ייוע' אברס מוכיחים א‪/‬תס על הגזל והס אומרים נתנה הארץ לאברס‬
‫ולוט יורשו ואין זה גזל והכתוב אומי והכנעני והפריזי אז יושב‬
‫ו‪.‬ח זכה בה אברה עדיין וא כ האיך טען אברהם בעצמו שאס לא יתנו לו‬
‫ויאמר‬ ‫‪ p‬הטוב יטלנה מן הדין ונראה דאיתא במדרש ס׳ וירא על ה ‪.0‬וב‬
‫ך נאברס מה הנה שבע הכבשות אמר לו הקב״ה לאברהם אתה נתת שבע‬
‫שאני משהה בשמחת בניך שבע דורות‪ ,‬עוד איתא במדרש סי ויצא‬
‫ר׳ יוק אמר מבארה של שבועה אמר שנא יעמוד מלי אבימלך ויאמר‬
‫דודות‪,‬‬ ‫בני שבעה‬ ‫‪ v‬ל כשס שנשבע לי זקינך נמצאתי משהה בשמחת‬
‫המדרשים הללו נראה שאם לא היה אברהם נשבע לאבימלך היה‬
‫גהחלק מיד בארץ כנען ואיתא בה׳ נדרים שנים שנשבעו להטיב זה לזה אס‬
‫^ מהם עובר השבועה נתבטל השבועה גס מחבירו ואינו צריך‪ ,‬לקיימו וזה‬
‫אברהם אס תרצו ואתס מקיימק את הברית להטיב עמדי הריני מוכרח‬ ‫!‬
‫‪ 1‬פצי הנרות ובאם לאו יתבטל הברית וא״כ ממילא הריני אז כתישב ואטלנה‬
‫)א״ה דבר זה‬ ‫‪^ 1‬יק מהבטחת הקב״ה לךולזרעך אתן את הארץ —‬
‫״ עתי מ‪!-‬בי מורי הצדיק מו״ה יהושע גאלדשטיין זציל בשם אביו זי״ע הג׳ רבי‬
‫עזרא צורף זנוק״ל‪(.‬‬
‫מדוד שמעני השדה נתתי לך והמערה אשר בו לך נתתיה לעיני בני עמי‬
‫נתתיה ונו׳ ויל״ד למה לי מילת לא דהו׳ מיותר ועו״ק זה שאמר לעיני בני‬ ‫'‬
‫‪ w‬הח ייפנו שהיה בפני עיני כל העיר בשער העיר תוך בני עמו ודל דהנה‬
‫• ס חשוב אס הוא בעל עין רע ולא יתן שוס דבר צדקה צריך לכסות זה■‬
‫סיח ונא יכול להראות עצמו במדות רעות לפני העס אלא צריך להיות נדיב‬
‫פעיהס׳ והנה אף עפרון שהיה שופט וחשוב היה רוצה להיות בעיני עמו איש‬
‫ישר‬
 ‫מהרי״א‬ ‫חיי שרה‬ ‫דבי י‬
‫־ינאי ונדיג‪ .‬כי הם כנר אמרו נשיא אלקיס וכוי איש ממנו וכוי נם רוא‬
‫היה רוצה לגרוט מהם‪ ,‬ובאמת חשק מאד ליקת דמים יקרים מאברהם אט^ר ‪■Sft‬‬
‫היה ירא אם יאמר פתה בלשון מתנה א״כ לא יתן לו אחייב מטות‪ ,‬ע*כ ’'‬
‫גלשו! דמשתמט לתרתי שלא ז ט אם נותנה לו במתנה או במכר ווה ביאורו ‪A‬‬
‫אדוני שמפני השדה נתתי לך וכוי דהיינו שלא תשמט ותנין מדברי שנתחי ‪‘S‬‬
‫השדה במתנה‪ ,‬לטיני בני טמי נתתיה לך וכוי היינו רק לטיניהם ומה שאמר ‪^ 4‬‬
‫שאתן לך במתנה רק כדי להראות טצמי נדיב אבל באמת אני חסן‬
‫^ ’‬ ‫מטות ודוייק‪.‬‬
‫‪ n1‬ברך את אברהם בכל איתא בגמרא דבבא בתרא ך‪ 0‬ס״‪ ,‬ןף‪,1‬‬
‫אברהם בכל מאי בכל ר׳ מאיר אומר שלא היה לו בת ר׳ יהודה‬
‫שהיה לו בת ואחרים אומרים בת היה לאברהם ובכל שמה והובא נמייא ? ‪W‬‬
‫^‬ ‫ג״כ בבבא בתרא דך קמ״א והקשה שם בתוספות למ‪-‬ד בת היתה לו וא״ת‬
‫לא השיאה ליצחק למיד דגוי מותר באחותו וי״ל דשמא קטנה היתה ולא‬
‫‪S‬‬ ‫סייק להשיאה ליצחק ומקשים הטולם מאי תירון הוא וה בשניל שהיתה ר«יר‬
‫הא גם רבקה קטנה היתה כפירוש רש״י בחומש שהמתין לה ג׳ שנים ט־‬
‫ראוי׳ לביאה ונראה שהתוספות אינם מקשין קושיי טל יצחה למר ‪AS ^?5‬‬
‫יצחק אותה אלא שהם מקשין טל אברהם למה'לא השיא־ ליצחק ‪w‬‬
‫תוססות דקטנה היתה משוס דאיתא בגמרא דאסור להשיא ‪ *a,-L. ,P3 1‬י ״‬
‫וגבי יצחק אין‪1‬ה קושיי דיש לומר דלא הוי איסור רק לאביה להשיאה ודור ‪- °‬‬
‫אל טנדו ‪1‬קן ביתו המושל בכל אשר לו וכוי וילי׳ד למה כופל פח א^ד ‪,vS’,‬‬
‫'‬ ‫שומת הול״ל רק טנדו המושל בכל אשר בביתו ונייל דהנה לכאור‪’’^-,‬‬
‫■‬ ‫פאיך יבול הטבד לקדש בשליחות הא פבדים לא הוין בכלל גיטין וקדושי!‬
‫‪-‬‬ ‫‪.‬‬ ‫נמי פבד היה והאיך יכול הוא להיות שליח וט״כ ציל דשחרר ^ ה ס את‬
‫תחילה והיה אצל אברהם רק בתורת טבד טברי וא״כ אייש דהנה בטבד כנ‪ ^*^« 0‬י‬
‫שקנה טבד קנה רבו אבל כשמשחרר אותו אז יכול לקנות דבר לטצמו‬
‫י ט גי השיחרור מפקיט את הטבד משיפבד או מה שקנה טב־ ת־ר ‪ snS‬״‪.‬‬
‫ואל '?'י‬ ‫למו אח*כ כלום מנכסי הטבד וז״ש הכתוב אל טבח קן בי^וו‬
‫שאלימור מושל טל מה שהיה לו וכל הנכסים אשר היה לו הוא גטצמל רדי^ ^ ^‬
‫'‬ ‫אנרץ ודחק ‪ -‬וטוד טל דקדוק הניל מאי א״א קיא לאשמפינן הממל‬
‫‪:‬‬ ‫אשר לו מאי נפקא מיניה אס מושל בכל אשר לו ו״יל דאיתא במפורחים”?ל‬
‫‪:‬‬ ‫קשה מה ששלח אברהם את טנדו אליפזר להשיא לכנו אשה והלא‬
‫פמו תוט דטנדים נחשדי־ טל ־»־'״ ו־איר שלחו אחרי אשה וידו\ליר״’'^'י* '■‬
‫ידגר ח*ל‬ ‫מה שאמרו רובם בגזל ומפוט בטריות ״״ילא ‪3‬ש‪ 5‬רא ‪, 5‬״ ^‬
‫טי על הס)‪V‬‬ ‫‪Jj,‬‬ ‫יותר מן הפדות ואס אינו נחשד טל הגזל כ״ש שא‪5.‬ו‬
‫בטריות והשתא ניחא דקאמר בכל אשר לו דלא יקשהלך האיד שלח אנר^״ימיז ‪i‬‬
‫׳י‬ ‫אתרי אשה שסתם פנדס נחשיק טל הפריות לכן אמר המושל בכל אשר^*‬
‫’‬ ‫אברהם האמק את אליטזר לפנק ממק ממילא אינו נחשד טל הגזל ק*ו שאי«‬
‫טל הטרתת ובזה מתורץ הפסוק במה שהשיב יוסך לאשת סוטיסר ה! א״י‬
‫‪7‬ט אתי מה בבית וכל אשר לו נתן בידי ואיך אטשה הרפה הגדולה הזאת‬
‫כך הוא כאשר אמרנו דאם אינו נחשד טל הגזל ב״ש שאינו נחשד טל ר״‪.!-.‬‬
‫ואם אדם נחשד פל הגזל אינו נחשב לחטא גדול כמו מי שנחשד טל הפריות‬
‫לט‬ ‫מ ד רי ״ א‬ ‫היי ש ר ה‬ ‫דברי‬
‫אס רוכס כגזל אין מוגשין כ״כ לכך אננר יוסך‪ .‬הן אדוני כל אשר לו נתן כ ‪ 7‬י‬
‫א״כ מוכח שאין אני נחשד על הגזל אפי׳ רוכס כגזל וא״כ איך אעשה הרמה‬
‫הגדולה הזאת לשככ עמך שהיא עכירה גדולה שרק מיעוט כפריות אס אין אני‬
‫נחשד כמה שרוכ העולס עושיס איך אני אעשה מה שרק מעוט עושין‪ — .‬איתא‬
‫כמתני׳ דקדושין האיש מקדש כו וכשלוחו והקשה העולס הא ככר אמרו כגמרא‬
‫רכנן‬ ‫דאסור לאדס לקדש את האשה עד שיראנהודעת הפוסקים דאסי׳ כאיסור‬
‫קיי״ל אי עכיד לא מהני וא״כ איך מהני השליחות אס עשה שליח לקדש את‬
‫האשה ויש להקשות דאמאי לא הקשה העולס גס אמתני׳ דהאומר לשלוחו צא‬
‫וקדש לי אשה ומת כדרך דאסור ככל נשיס שכעולס דחזקה דשליח עושה שליחות‬
‫וכודאי קידוש וחיישינן שמא קידש השליח את אחותה והו׳ ערוה וגס כאן קשה‬
‫אמאי אסור ככל נשיס הלא עכר על איסור דרכנן דאסור לקדש עד שיראנה ואי‬
‫עכיד לא מהני וי״ל כדרך דרוש הנה כ׳ שאכרהס אמר לשרה כי אשה יסת מראה‬
‫כנהר וכו׳‬ ‫את סירש״י שלא ראה אכרהס ולא הכיר אותה רק ע״י מעשה שעכר‬
‫הנה לכאורה קשה על אכרהס שנשא אשה ולא ראה אותה הלא אסור לקדש אשה‬
‫עד שיראנה ותירצו דל״ק דכל הטעס שאסור לקדש עד שיראנה איתא כגמרא שמא‬
‫יראה כה דכר מגונה ותתגנה עליו הא תינח אס רוצה אח״כ לראות אותה חיישינן‬
‫שמא תתגנה עליו אח״כ אכל אכרהס לא ראה אותה אך לאחר קדושין ולא שייך‬
‫אצלו איסור דאסור לקדש עד שיראנה‪ ,‬ולכאורה ק׳ דאכרהס שלח את אליעזר‬
‫לקדש אשה ליצחק הא אסור לקדש עד שיראנה והאיך קידש את רכקה ליצחק‬
‫קודס שראה אותה יצחק וי״ל דגס יצחק היה כמדריגת אכרהס שלא להסתכל כה‬
‫אסי׳ לאחר קידושין ולא שייך האיסור אצלו‪ ,‬לכאורה קשה איך שלח אכרהס את‬
‫אליעזר לקדש אשה הלא אמרינן דאין העכד נעשה שליח לקכל גט מיד כעלה לסי‬
‫שאינו כתורת גיטין וקדושין וצ״ל דאליעזר לא היה לו דין עכד דהיה כן משק‬
‫כיתו דולה ומשקה מתורת רכו‪ ,‬הנה כתכ ואומר אל אדני אלי לא תלך האשה‬
‫אחרי סירש״י דאלי כתיכ כת הי׳ לאליעזר וכקש להשיאה לו ואמר אכרהס דכני‬
‫כחך וכנען ארור וכו׳ ולכאורה קשה מפני מה לא היה עלה כדעת אליעזר לשדך‬
‫עס אכרהס עוד קודס זמן זה עד אשר עשה אכרהס את אליעזר לשליח רק י׳״ל‬
‫דצנקודס לא אמר לאכרהס את זאת דדימה כדעתו מאחר שהוא עכד לא ירצה‬
‫אכרהס לשדך עמו דעכל אין לו יחוס אכל אח״כ כשראה אליעזר שאמר לו‬
‫אכרהס לילך לקדש ליצחק אשה אמר כנפשו דאין לו דין עכד דאל״כ האיך יוכל‬
‫להיות שליח לקדש רא עכד אין יוכל להיות שליח אלא ודאי שאין לו דין עכד‬
‫ע״כ אמר רק עכשיו אלי לא תלך וכו׳ כת הי׳ לאליעזר וכקש להשיאה לו‪ ,‬כתיכ‬
‫מצא אשה מצא טוכ ומוצא אני את האשה מר ממות וי״ל דהנה האדס צריך ליקח‬
‫לו אשה לשס שמיס לקייס מצות פרי׳ ורכי׳ ולא שיאמר רק אותה אשה הידוע‬
‫דוקא רוצה לישא רק סתס לשס שמיס וז״ש הכ׳ מצא אשה מצא טוכ סי׳ סתס‬
‫אשה רק לשס שמיס אז מצא טוכ אכל אס מוצא אני את האשה סי׳ דאינו רוצה‬
‫רק האשה הידוע ואינו לשס שמיס אז מר ממות‪ ,‬ועתה מיושכ קושי׳ דלעיל‬
‫דאמאי לא הקשו העולס על המתני׳ האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה וכו׳ דאסור‬
‫ככל נשיס שכעולס ואמאי הא אסור לקדש עד שיראנה ואי עכיד לא מהני די״ל‬
‫דשם לא קשה קושי׳ זו דטעס דאסור לקדש עד שיראנה הוא שמא תתגנה עליו‬
‫דשס כמתני׳ כתיכ האומר לשלוח צא וקדש לי אשה סתס וכיון דאמר לו סתם‬
‫אשה יכול לקדש לו אפי׳ מנוולת ומוכת שחין דמסתס הו׳ כדעתו שלא יראה אותה‬
‫אח״כ‬
 ‫דברי‬ ‫‪39‬‬
‫מהרי״א‬ ‫היי ש ר ה‬

‫אח״כ וכיון דלא יראה אותה גס לאחר נשיאא ליכא א'סור להדש הודם‬
‫״ יי׳ ג ו‬ ‫כי אין חשש שמא תתגנה מליו כמו גני אני ה ם אנל נס־נ ותני הא‪-‬ש‬
‫ונשלוחו מיירי נין אשה זו ונין אשה סתם ולפי״ז קשי' שפיר ראיד ‪t y x J l ^ \ - , y .‬‬
‫«‬ ‫‪ -‬סוד מה פ ל ת ה ^ ד ״ ״ ‪r‬‬ ‫שליח הא אסור לקדש פד שייאנה ויו״ק‬
‫להשיאה נ תו ליצחק‪ ,‬הנה ידוש הדיש ממו־י ולא פמוגית מואני ול^ « ‪& ,‬‬
‫וא״כ ממילא יוכל נומר שדפת אליפזר הי■ דארור כלפן כתינ ודרש‪-‬נז ולא‬

‫י אי ^ ‪1‬‬ ‫״נ מו״‬ ‫אל איי' אל' לא תל‪,‬־ וני' אלי רמז שי־־ה אל' י ק ל‬
‫כ« גני ז י י ע &‬ ‫‪f‬ימ‬ ‫דאינה‬ ‫אחיי דייקא דאין האשה נכלל אייר‬
‫גנ ז‪ .‬ר ד א י נ ס‬ ‫‪^ 5,3‬״‬
‫ני׳‬
‫ד״ה אי תני קינה ה״א נע״כ ואקשה אמאי נס־נ האיש מק?ש עיש‬
‫דלכאוד‬ ‫קשה דלתייון הג מי א אי תני קונה ה״א נע״כ והיכא ס״י למ^ר‬
‫נ קי א דנתואל א מי נשאלה לנערה א׳׳כ מייח דננדעתי אי־‬
‫י ״י ״יז ה ‪,‬א'! ישלא מדעתה‬ ‫ונראה דהנה הנונ״י הקשה‬
‫נמקוס שחל״א ולא קנה ותי׳ המי״ם מינז י כא א « ר ^ ‪ ,‬״ י ® ״ לגפנים ‪.‬‬
‫ג ״ ז \ ״ ׳ ‪■2‬‬ ‫קנה דוקא גני ח ־ !' א נ ל גני אשה כילי י^יה ל ו מ ^ ‪;V S‬ל‪^;,‬‬
‫ויו נס^וג אי רוצה אי>ג‬ ‫״‪ j ,‬״‬
‫לסלמי‬ ‫? נ ה ס?א‬ ‫רוצה יא״כ שפיר !נתין הגמרא אי י״נ‬

‫>‬ ‫לנע״ח אנל כאן מיייי שהוא נעצמו מקדש א«כ ?• א אס״ ‪ f‬״לי׳‬ ‫תופס‬
‫קושי׳ תוס׳ אמאי תני התס האיש מקדש דהא היי מ י ‪ ,‬״ ‪ V‬״ " ' ״ ״ ' י‬ ‫מתורץ‬
‫‪y‬‬ ‫זה אינו ונ מ תני׳ דפ״נ ״יי האיש « ^ ש ני י ^ ו ח ו ונש^ח ל א ״ ״ ״‬ ‫נע״כ‪,‬‬
‫לעעוא אפי נע«כ ושס צריך דוקא מדעתש ‪,‬ח״ק ״ ״ ה ׳ מ קיגי‬
‫‪V‬‬ ‫המסדר קושי' ה א ? יוכל לקדש קודס שייאנה מז ה' דני‪,‬‬ ‫]אמר‬
‫אחרוניס ז״ל אמאי תפסו הקידושין הא אין שליח לדנר ׳ מני ר״‬
‫נ רה אלא «*ל‬ ‫ח ק א שישא‬ ‫ליגע א‬
‫י א ץ השליגי‬ ‫״‬ ‫נ ר חיונא הוא כי הוא יראה את האשה אז יש שליחוח‬
‫נ ס הקושי׳ מ ס ג'‬ ‫^‬ ‫מה לא הקשו העולס‬
‫איסורא מהד‬ ‫״ ־'‬ ‫שנעולס אמאי הא אי ענ ‪ T‬לא מהני וייא‬
‫״ י א ומשה ש ינז לי ^‪ ,‬ש ^‬ ‫מקורס שיאש או״ש ^״ל ‪,‬ל״ק‬

‫א ס ^י ״ ל א ״ לא יה'*^‬ ‫מהצי קידושי השליח כיון שנעשו הק־חש? נ אי סוי דרננן‬

‫אשה עד שיראנה א״כ י׳׳ל גס איתא נאור חדש דנאיסור דרבנ‪ 1‬י נ ס‪ ,‬״‪,‬‬
‫י ל א א ה ג' ;‬ ‫מעשיו לסונתו והמקח נטל אנל לעקור הק ‪ % T‬א ‪y ,‬ש‘‬
‫״ ® ®ינ ק שמן הסוי‪-‬יז;‬ ‫שפיר היא מקודשת א״כ י״ל דמשו״ה קתני נפ״ק האשה‬
‫מ ת ד‪ /‬ז נ ש ל ו א י‪:‬‬ ‫כ י ש משוס דנעי‬

‫לו כיון דעניד איסורא לא אהני ליה מעשיו ונשניל כך שנה רני ‪ ,‬״ ’ ״ • ‪ .‬ק י י ז‬
‫^«י>ז■י‬ ‫ואורייתא ונפ״נ הואיל וקתני ונשלוחו תני לישנא ד ר ‪ %‬דלא מ ר ״‬
‫לאסור ולא לקנותה ומיושכ קושי׳ הנ״ל כי שם תני האומר לשליס צ ^ יי שז ■‬
‫®יל ־®'‪ °‬יל־ק ״׳'״ אסור הא אי עניד צא מהני זה אינו דלאסור מ ה נ ^ ! ^ ’‬
‫נ ח הי׳‬ ‫״ ®י ®״'®‬ ‫^י״״' '"ל‬
‫וסו׳‬
‫מ‬ ‫מהרי״א‬ ‫דברי היי'‪:‬זיה‬
‫לאברהם ג״נאולי נא תאבה‬ ‫מקשים ונמה לא נתיב ר‪ :‬י ז ל לעיל נאמר‬
‫במם‪:‬׳ גיעין דן‪ .‬מ׳ י המוכר עבדו לחו״ל יצא בן חורין‬ ‫ונראה לתרץדאיתא‬
‫^ בפי ר״ ירמי׳ בן בבל ‪ :‬נ‪ :‬א בא י והכניסה לו עבדים ושפתות ודעתו לחזור‬
‫קס ינח עבדו לחירות או לא וכו׳ ולפי ; מיושב דאיתא במדרש שער מתנה נתן‬
‫סנרהס ל'‪5‬ייק וי' ה ניד אליעזר שהראה להם וכו׳ אי׳כ אם נתן הכל ליצחק גם‬
‫הפבד נכלל מתנה ואי נשאר יצחק בחו״ל היה אליעזר ינא לחירות כמו בן בבל‬
‫שמח אשה בא׳־י כי אברהם היה דר בא״י ואם יצחק ילך לחו׳יל א; יצא אליעזר‬
‫^ ^ ות כמשמע בגמרא העל לכן אמד אליעזר שפיר אלי לא תלך האשה וכו׳ א״כ‬
‫^ י צ ח ק בחו״ל ואז יצא לחידות לכן אמר אלי וכו׳ כלומר שיהיה מזה לי עובה‬
‫שמח לחירות׳ אבל בשעת אמירות אליעזר לאברהם עדיין לא נתן שער מתנה‬
‫יאז הר עבד לאברהם ולא ינא לחידות ע׳‪ :‬לא עלה בדעתו )‪:‬ןרך עם‬
‫קברהס כי עבד אק לו יחוס רק אח׳ כ כתיב וכל עוב אדוניו בידו ונו סירש״י‬
‫ז׳ל שער מתנה וכו׳ ודו״ק‪(.‬‬
‫רבקה יצאת וכו׳ וכדה על שכמה‪ ,‬הלשון והנה קשה להבין ונר׳ דאיתא‬
‫והנה‬
‫במדרש שבתואל היה מלך במקומו והי׳ עשיר והי׳ לו עבדים ושפחות‬
‫ולא הי׳ צריכה לרבקה לצאת לשאוב מים והפשוק אמר לשון והנה שהוא מורה על‬
‫דבר^ פליאה וחידוש היה מה שיצאה עתה וכדה על שכמה ולא כמנהג בנות‬
‫‪.‬יפשירים שאחת מנערותיה ישאו את הכד ע״כ מן השמים הי׳ שתצא והוא בעצמה‬
‫לקחה הכד על שכמה להיות בת זווגו של יצחק‪.‬‬
‫חכל עד אם דברתי דברי וכו׳ וישביעני אדני לא תקח אשה מבנות כנעני‬
‫וקשה למה לא רצה לאכול קודם שדבר‪ ,‬ונר׳ דידוע שלבן היה רוצה להמית‬
‫אליעזר כדאיתא ברש״י ויש ליתן עעם לזה דאיתא בגמרא האומר לשליח לקדש‬
‫ח‪5‬זה סתם ומת השליח ואינו ידוע למי קידש אסור בכל הנשים שבעולם דחיישינן‬
‫גמח קידש השליח אחותה או שאר ערוה ובאמת אליעזר היה שליח דיצחק ע״כ‬
‫‪ v‬רוצה לבן להמיתו כדי שיצחק יהיה אסור בכל הנשים שבעולם גם ידע לבן‬
‫״חברהס נתן את כל אשר לו ליצחק וכיון שיצחק אסור לישא אשה לא יהיה לו‬
‫ש ולכן שהוא קרובו יהיה יורשו אבל היכן אמרינן דאס מת השליח אסור בכל‬
‫הנשים אם אמר לשליח לקדש לו אשה סתם אבל אם אמר לו דוקא אשה זו או‬
‫זו תקדש לי אשה ליכא למיחש דלמא קידש אחותה דהא התנה בפירוש‬
‫שנח יקדש אלא ממשפחה פלונית‪ ,‬ועתה יובן דאליעזר ידע שרוצה ליתן סם המות‬
‫במחכלו מעעס האמור ע״כ אמר לא אוכל עד אס דברתי דברי וסיפר שאברהם‬
‫הש^'מו שלא תקח אשה לבני מבנות כנען רק אל משפחתי תלך כדי שיבין לבן‬
‫שאק לו שוס תועלת גס אס ימית אותו ודו״ק‪.‬‬ ‫^‬
‫א ל תאחרו אותי וה׳ הצליח דרכי שלחוני ואלכה אל אדוני וצריך להבין מה עעס‬
‫נתן לדבריו משו״ה אל תאחרו אותי כיון שהצליח ה׳ דרכי מה ראיה הי׳ לו‬
‫בעבור זה שישלחו אותו לאדוניו ונרא׳ לאדמו״ר הגאון מהר״מ בנעע זצוק״ל בהקדיס‬
‫מחמר הגמרא דכתובות שהאיש יכול לכוך את האשה אס הוא מארן ישראל שהיא‬
‫תהיה הזיווג של‬ ‫אמר אליעזר כיון שמד׳ יצא הדבר שרבקה‬ ‫מלונמי לא״י לכן‬
‫^חק יכולין לכון^ אותה שתלך אחריו לא״י שאליעזר סבר שארם נהריס חו״לו‬
‫חמנס בזה איכא פלוגתא בגמרא אי ארס נהריס מא״י או מחו״ל ועוד אמרו‬
‫חכז״ל שאק מוציאין פירות מא״י לחו״ל ורש״י ז״ל פירש ומגדנות נתן שנתן לה‬
‫סירות מא׳׳י ולפי״ז מוכח דאליעזר סובר שארס נהריס הוא מא״י כיון שהוציא שם‬
‫סירות‬
 ‫הי' ע ר ה‬ ‫דברי‬ ‫‪40‬‬
‫כ ד רי׳ א‬

‫״ ‪‘JS^ ■ , ,‬‬ ‫סירות מא״י דאל״ה האיך הוצ'א ה‪-‬רות מר‪.‬׳■' ניסרל ושס־ר ו מ ר‬
‫ד״״־ד‬ ‫א תנו‪ .‬פ א'| יכולין לכופה שנס אי ס נהי־ס מא׳'‪ ,‬אנמס ־ה א' מ‬
‫סוכי ^ ש אי ס נהרים היא מו״ל וא״ת הא הוציא פ‪-‬רות א" ל ס פ־‬

‫ז י ' ‪ * ' :; I‬׳ י ה י לקח‬ ‫כ דיו‪ .‬ולא יותר א‪\ 3‬‬ ‫לאכול‬ ‫פי ח ת‬
‫מתרים כידו ואלו כפירות הנותרים נתן לה ושפיר אמר ‘ אי'יי''זר''אא חא״ ’ ‪■ ^ /‬‬
‫ח׳ ״זי סל ח א חיו או מן‪,‬‬ ‫כיון שארס נהריס סו״ל א״כ אני יכול ל‪ , C ^ 3, :‬יא‬
‫יטל לרו״'‬
‫צנופה‪,‬‬ ‫א־ו א‪.‬יי כוצ‬
‫נייייס ״ א“ '^ ־>’ ־ ‪1‬‬
‫^‬ ‫״ י י”‬ ‫הוצאתי סירות‬

‫סירות דק פל הדרך לאכול אכל ד■ כצליס דרכי 'ש^פנה ‪V‬׳‪ ; ; ,‬י י י י ־ י ״' ה‬
‫ג ש א ^ זי‬ ‫^ י י י ן ואיכ‬ ‫הסירות לי אכל כאמת ארס נסרי^ ‪y,p ,,j,‬‬
‫ו ל מ י הסלנשיס אשר לאכרהס נתן אכ ? מתנות ו ‪ 1‬ה ר ■ ? ש' ר ‪°‬ג ? ■״‪::‬־ ‪t‬‬
‫לאשה שכינה כיניהס דהיינו היו׳׳ד מאיש יה׳א ^אשה ש? א‬
‫וככתוכה שנותן איש לאשה מרומו השס רה דאותיות י תונד רן‪ ,‬יי‪.‬״‪®®,‬‬
‫׳ ‘ ינ י יי' כחג־ו״ס‬ ‫״‬ ‫נמלא ‪ ,‬ץ א‪,‬ש לאש ‪ 5‬״ ״‬
‫כלא כתוכה פ״כ איני מרימו ‪ p‬איש ושלישו' רק פצי י ס די א׳ ^ ^ א ״ ״ ^ ר‬
‫גל‬ ‫כתוכה ואינ׳ נמצא כיניהס השס רה שמרומו ככתוכ״ה היינו ה ‪ %‬שים‬
‫‪ °‬י״ל סלג־ש^־‬ ‫‪ -‬אציג כאן מורש '‬ ‫שאין כאן רק חצי השם כמל‬
‫משה כפתיחה‪ .‬שאלו תלמידיו את רכי כמה שמותיו של יקיטר‬
‫לכא כפי והחכם פיניו כראשי‪ .‬א״ל מפני מה תלת ישר ו ״ ' ’ ' ^ ״׳ ‪ .‬א״ל ר מ מ גי‬
‫של הקכ״ה אמת פיי״ש‪ ,‬ונ״ל כי שמות הקדושים דהיינו ש^ס ט ׳ כ י ס ׳ ׳ ו ^ ״ י י ״ ^ '‬
‫‪ L r‬״״ ’ ‪f t‬‬ ‫כולל כגימפר׳ מספר כולם כמנין דל״כ‪ .‬והתלמידים שואלים כ מי‬
‫הקכ״ה והשיכ כרמו שמספר כולם ר״חמנא ל׳׳כא כ״פי והחכם טינץייידי(״‪*'/ ' ,‬ץ‪.‬‬
‫‪3‬ות של ר״חמנא ל״כא כ״מי שהמה ר״צ״ב ומרומז שמותיו שצ ררב״ר‬

‫‪ 1^^]:‬הגדיל בראנו ׳ | ‪r‬‬ ‫דהיינו ע״ב ס״ג מ״ה׳ וצא כן גבי שם ‪3‬״‪,‬‬
‫!נון בראש זל ‪> 6‬‬ ‫־‬ ‫^‬ ‫נאמר נ״ב׳ ע״ז השי‪3‬‬
‫הצלו ■‬ ‫כמספר קסן כני מ פ ד ם׳ דהיינו השמות ע‪ .'.‬״‪ .,‬ה ™‬
‫וחוחס של הקכ׳׳ה א מ‪-‬נו׳‬ ‫‪ .‬סג‬
‫’ ” ״ ” י קנון תשעה ואה<■■‬ ‫נאמר נ״כ יהי׳ רק שכפה ע•; ‪ ,‬א ״‪ ,‬נ״‪,j , ,,‬״‪.‬‬
‫^‬ ‫נ אי ״‬ ‫‪S‬‬ ‫חכו״ל כמגילה מנצפ״ך צופים אומרים וייופ הוא שאותיוח‬
‫במסשל‪.:‬‬ ‫‪j3‬‬ ‫אסר התי״ו של אל״ף כי״ת דהיינו תי״ו היא ר׳ ״אן‪, !,‬א״״‪3‬‬
‫ד‬ ‫היא ה־ מאות‪ .‬ס■ היא ר מאוס‪ .‬ף ו■ מ א״‪ .‬ז־ היא ד ^נ או ״ ״ ^ ״ ״ ר׳‬
‫פ׳ מאות פ‪-‬ה נאמר כ״| נו״ן כסוף שהיא ו׳ כנ״ל פס כ׳ פולה ” ‪ r‬״ ״ ‪' 1‬‬
‫‪ i‬״'•'‬ ‫שארי שמות כ״ה פ״כ נאמר כ״ן שפולה כחותמו של הקכ״ה אמ׳ת א‪>,-.‬‬
‫פולה י ק שכפה כי נו״ן כתתילה כגימטי׳ י ק הי׳ אנל נו״ן כ סו « ?ו ל ר ” ’״ ^ ■‬
‫‪ s‬ונה ■שבעה*?‪.‬‬ ‫פס ‪3‬״‬

‫דרוש לנשואין מאבי זמיני מורי ד‪;.‬און מי א ד׳ רז ש ם ואי­‬

‫בן המחבר דל‪.‬‬
‫את היי לאלפי רככה וקי הול״ל רק אמותינו הי' לאלפי ור״ —‪I‬‬ ‫אחותינו‬
‫‪2‬‬ ‫מי כ‬ ‫ייאלג־ס‬ ‫^ יי‬
‫נ! א‬ ‫מהרי‪-‬א‬ ‫ה " שרד‪,‬‬ ‫דברי‬
‫—‬ ‫כמקוס הלולסיס•‬ ‫רק לות ה״י כטיניו‬ ‫מגננתו לרלונפיס‬ ‫‪5‬ל^׳ ישיס‬
‫הלנה לי! ייר ‪ :‬ת‪ :‬כ ח ה ‪ 3‬ו כי רכמן רכעט ולכן אמר את היי‬ ‫עינ״ל‬
‫לא‪.‬פי לאלפיס יני ס אנל תזכר תמיד רכ׳־כ״ה כר״ת ר״נ״נ׳יה ר״כקה‬
‫ב״ת בי תיהל ה׳ ארמי תזכר כאת רבקה בת בתיאל הרמאי‪.‬‬
‫מצא אשה מנא טוב ויפק רנון מד׳ וקשה מאי מנא עוב הא אשה עיניה צרה‬
‫כאורחים ונ ל דאיתא זכה נעשית לו עור וכו׳ נ״ל ע׳ד אז״ל אוקירו‬
‫לכשייכי כי היכא דתתעתרו ומנלה לכבדה יותר מנופו וסי׳ מרן אבי הג׳ ז״ל[ ססוק‬
‫הון ועושר בביתו פי׳ בשביל ביתו זו‬ ‫‪ PP‬ופישר בביתו ונדקתו עומדת נע־‬
‫קשתו כמ׳־ש‪ ,‬כי היכא דתתעתיו וצדקתו עומדת לעד זכות הציקה נשאר לו קיים‬
‫לחיי פוה״ב והיינו זכה עזר כי היא עוזרת לו שנשאר לו זכות הצדקה לעור\ב‬
‫וממ'לא אין צרה עיניה כיון שאין לה לחוב והיינו אשת חיל מי ימצא ירא׳ שתעזור‬
‫לבפלה מי ימצא רחוק מפנינים מכרה אין נותנת עיניה בממון וראיה בטח בה לב‬
‫בטלה גמלתהו טוב וכו׳ דייקא כי נתעשר על ידה והבן‪.‬‬
‫שאינם מהוגנים ובתענית איתא‬ ‫ע י נ ל דאיתא הנו‪:‬א לשם ממון הו״ל בנים‬
‫משפחות יוצא׳ ביו׳ כ וט״ו באב ואומר׳לא תתנו עיניכם בממון תנו‬
‫פיניכס במשפחה ואיתא לעולם "ימכר אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם‬
‫והיינו אשת חיל מי ימצא רחוק מפנינים מכרה יראה שמרחיק עצמו מפנינים ולא‬
‫יחן פיניו בממון ואל יירא מן עניות משוס שנושא בלי ממון הרבה לזה אמר בטח‬
‫בה לב בפלה ושלל‪ -‬לא יחסר כי אדרבה אס בטח ויכבדה כראוי זהו סיבו‪ :‬שיתעשר‬
‫אך אס נותן עיניו בממון אדרבה יאבד ממונו ודו״ק‪.‬‬
‫ט ע ם למנהגינו ביום החופה שהלך הרב עם ב״ד ושאר חשובים לקיים מצות‬
‫הכנסת כלה ומבר‪:‬ק אותה ברכת אחותינו את וכו׳ וצ״ב למה מברכי׳‬
‫הברכה שאמר לבן לרבקה ולא ברכת יברכך וכו׳ או ישימך אלקיס ונ״ל כי מאי‬
‫דאיתא הנושא אשה‬ ‫טפמא ברכה לבן לאחותו בברכה זו ה״ט כי חשבה לרעה‬
‫יבדוק באחיה דרוב בניס המין לאחי האס וזה כוונתו באמרו באשר שאמותינו‬
‫את ת פ כי רוב בניס דומין אחר אחי אם ע״כ תהיה לאלסי רבבה וכולן יהיו‬
‫לומין לו ברמאות כמו לבן הרמאי׳ ע״כ אנחנו חשבנו ברכה זו לטובה כי אולי‬
‫אמר אדם שיכול ליקח‬ ‫אותו הנושא אשה ל״ה בודק באחיה ובספר חס ‪ T‬יס שע״ח‬
‫אשה שאחיה צדיקים ולקח אשה שאחיה רשעים יביאו אותו לדין שגורס לפצמו שבניו‬
‫דומין לאחי האס ע״כ אומרים הרב והחשובים אחותינו את היי לאלפי רבבה כמוכי‬
‫פוסקים בתורה ויראה‪.‬‬
‫ש מ ח תשמח רפים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם נ״ל דאיתא במדרש‬
‫הזכר‬ ‫תסבב אחר‬ ‫בפוה״ז הזכר מסבב אחר הנקיבה ולע״ל הנקיבה‬
‫שנאמר נקיבה תסובב זכר ונ״ל ־לכאורה קשה אהא דאז״ל ב‪.‬דה דלכך האיש מסבב‬
‫אחר אשה דדרך בעל אבידה לחזור אחר אבידתו׳ ומהטבע היה ראוי להיות איסכא‬
‫שהנקיבה שהיא המקבלת השסט מהבעל תחזור אחר האיש המשפיע כדרך המקבל‬
‫שהילך אחר הנותן׳ אך הענין הוא מעת אשר חטאה האשה בעץ הדעת ונתקללה‬
‫בקללת והוא ימשול בך אינה מסבבת אחריו כי אינה רוצה לקבל עליה מושל וכן‬
‫רוצה‬ ‫מהחמה אינה‬ ‫באותו חטא גרמה ג״כ מימוט הירח׳ והירח מקבל השפע‬
‫ניב לקבל פליה מושל ואמר׳ אי אפשר לב׳ מלכים שישתמשו בכתר אחד לכן‬
‫גתמפטר^ וצריכה לקבל השפע מהחמה כאשה מבפלה אבל לפתיד יהיה הכל כמו‬
‫;‬
‫קודם‬ ‫‪6 -1‬‬
 ‫מהרייא‬ ‫ח־י שרה‬ ‫דברי‬ ‫‪41‬‬

‫קודם ה״סא ואיש ואשה יהיו שווים כ־ימשלה‪ .‬ונס אור הלמה יהיה כאור ר״י״‪-‬‬
‫אז מצד הטבע חהיה הנקיכה תסנכ אחר !כר ווהו שאנו מתסלליס שישמת ד׳ א״‬
‫ציון ויהיה פולס כמו קודם החטא ואז ממילא שמח תשמח רשים אהובים רי;״‬
‫החתן וכלה שמחה כפולה וכל א׳ לטצמו יהי׳ שמח כשמחר יצירו בגז ™‬
‫קודם החטא והמ שירם ב)נמשלה‬
‫עו־נ דנפוה״ז א־ן שמחה שלימה כי כשיזכיר איס יוס המיתה פרכה לו ״י‬
‫שמחה כי לרשס לא טוב יוס המיתה משוס עונש המגיע לו ו^‪5‬י‪,-‬ך ‪AV‬‬
‫טוב משום שיהיה חפשי מחצות וא״י לעשות נחת רוח ליוצרו ולכ״א בהלולא רר~‬
‫דרבינא ווי לן דמיתנא וכוי יראה ואיך אשיר ואשמח שמחה שלימה‪ .‬או לט״^‬
‫לבא שגו‪.‬פ ממות לנצח שמחת עולס ושמחה תמיייח יהיה וכן היה ‪nwcn-‬‬
‫הקסה לאדם וחוה ביום חתריתס היתה השמחה גיולה מאי והקב‪-‬ה בירד ל״״‬
‫וכלה ימי חזן‪ ,‬והמ‪,‬אכיס היו ה שוררים ומרקדים‪ ,‬וזו היתה שמחה בשיימום‬
‫כי לא היה עוד מיתה נגזרה וזהו שמתפללים שוש תשיש וכוי שירים ד׳ קד ” ״ ״‬
‫ואזי שמח תשמח רעים אהובים הס מחתן וכלה כשמחך יצירך כנ״ע שתהיי שמחר‬
‫*י‬ ‫כשלימות כמאז‪.‬‬
‫ערג ל דס אז השמח בתולה במחול בחורים וזקעיס יחדיו והסכתי אבלם‬
‫וניחמתי ושימחתי מיגונס‪ ,‬וצ״ב מראה כננת אי אפשר שבח^״‬
‫יחד עם זקנים ונ״ל דהנה כמננט א״א שחתן צנגיר לימים אם יזכור ימיים‬
‫כני יודע מה יולד יום אם יצלח בזיווגו‪ .‬ואם ישים ללבו כעת לא ר״ ‪7‬‬
‫להביא טרף לביתו ועתה רחיים בצוארו אז יכאב ;כו‪ .‬וזמינים רנם‬
‫כמעט שנות חייהם ומה להם לדאוג עוד‪ ,‬אך גס בעת שגלי חווה ברי‪ ,‬ג י‬
‫דמוע תדמע עיניו אס הוא זוכר הנשכחות צרות שעברו אגות וררו‪,‬״ ‪ .‬ג י‬
‫ממנו ולא יתערבו כשמחתו‪ ,‬ועי•! ערבה שמחתו א״כ אי אפשר‬
‫ישמחו יחדיו והסיבה הוא הנערים מפחד על עתיד וזקיניס על מה שעבר''^'''ג?‬
‫לינ״ל תהיה השמחה לכולם בחורים וזקינים יחדיו מזקינים לא יתעצבו כי‬
‫לששק ובחורים לא ידאגו כי נחמתים מיגונס ומנה כל הסיבות ל־ר '‪**,‬י*'‬
‫וחוה והיה שמחת עולם על ראשם‪ ,‬והיינו שמח תשמח וכוי כשמחר יצי^ר‬
‫וטי נם יובן בי גדול כח אצ« חיל שבחכמה תוכל ל‪1‬עול עלי‪ ” ,‬״?י ו‪-‬יר ״״ע‬
‫״ ‪v” f‬״׳‬ ‫במשוש ״״‬ ‫והצה יק אם אהבה וריעות ביצו לביצה ‪ rin‬ביום סופתו‬
‫או תוכל האשה לעשות חיל אבל אס רפתה האהבה וריעות לא יועילו‬
‫אם ברית אהבה ושלום ביציהם וא‪,‬ם שציהם יאמיצו שגורלם בנעימיס^ג׳ ”י’*‬
‫משמים כמ״ש דנרוז יצא בת פלוצי לפלוצי ול״ה אפשי ״א או היח ג ג ג‬
‫יתאחדו ולא יתפרדו‪ ,‬אמנם אס הוא אמר שהיה בידו לבחור אחרת גיג ^ ל‬
‫שהיה בידה לבחור באחי ועל ידי בך צתחרחי ריב‪ ,‬והצה אדם ה ג ג ג ״י ״‬
‫התאחדו כי לא היי בחירה בידם ליקח אחר הייצו שמח תשמח וכו׳ בש™?‬
‫״ יי ‪V j‬‬ ‫בג״ע מקדם‪.‬‬
‫הנושא אשה צריך לבדוק באסיה‪ ,‬הייצו המקור מחצבתה אס אמה ירא‪- -‬‬
‫׳‬ ‫בלבה והולכת בצציעות ואס היא צדקת או מיוחסת וטובת לב‬
‫כאותן אשר בחרו רק גיוסי וחן ובעושר ובית והק‪ ,‬ואיתא דמכחק גת‬
‫לחלוצי ולא גן פלוצי יען כי באשה צריך לראות גת מי היא‪ ,‬יותר מג^ש ‪Z ,‬‬
‫ע״ה׳ ולא ימתץ‬ ‫״*״ ילא‬ ‫ייי׳א״ א'״א‬ ‫״'‬
‫מלישא‬
‫מב‬ ‫מהרי א‬ ‫היי שרה‬ ‫דברי‬
‫מלישא מדאגה יוס מהד שיהיה עול על צוארו רק יבטח בד׳ ובישועתו וזה כוונת‬
‫מסורה קחו נשיס יהילידו בניס ירמי׳ נ״ט‪ ,‬קחו מוסרי ואל כסף משלי ח״‪,‬‬
‫ן‬
‫יראה קחו נשיס לא משוס ־ושי או ממון רק להוליד בניס יראה שיהיה לו בניס‬
‫הגוניס בניס כיוביס ולא בניס משח‪/‬חיס‪ ,‬ואל חדאג ליוס מחר מדאגת פרנסה‬
‫וטרף נביחך לכן חי־נה ליחן עינך בממון לבדו ולא במשפחה ולא ביראה לוה אמר‬
‫ל^זו מוסרי יראה שחיקח אשה רק משוס יראה ומוסר‪ ,‬אך לא כסף‪ ,‬יראה‬
‫גא בשביל ממון וכסף גס שתיקח אשה רק בעלת מוסר ויראת ד׳ ויא תדאג עבור‬
‫לילו‬ ‫‪.‬‬
‫^ ג מ י א איתא החי עלמא כבי הלולא דמיא נ״ל דהנה תכלית בריאת האדס הוא‬
‫בשביל תועלת נשמה לבד שלא תהנה לעוה״ב מנהמא דכסופא ומשוס‬
‫^ה נברח שיהיה נהנה מיגיע כפו בתורה והוא גס סגולה להצליח במשא ומתן‬
‫כמ״ש העוסק בתורה נכסיו מצליחין הרי דהנשמה עיקר וטף טפל‪ ,‬והנה אנו‬
‫יוררן בשמחת נשיאק שחתן וכלה יצמס שעיקר השמחה בא בשבילם‪ ,‬א״ל פניס‬
‫שג שמחה׳ ועיקר שמחת החתונה היא אצל אנשים אחריס המסובין‪ ,‬וכ״ה בבריאת‬
‫ה׳‪.‬דס כמוהת ע יקר תכלית הבריאה הוא משוס תועלת נשמה‪ ,‬שלא תהנה לעוה״ב‬
‫נהמא דכסופא ובריאת הגיף הוא טפל‪ ,‬ובכל זה אנו רואין כמה אנשים שעוסקים‬
‫רק במו״מ ובהנאת עוה״ז רק לשמחת והנאת הגוף שהוא טפל ובעסק הנשמה‬
‫שהוא תורה _ומצות שהיא עיקר תכלית הבריאה הס נמנעים ועושין רק טפל‪,‬‬
‫והייט האי עלמא כבי הלולא דמיא דהיינו אנשים אחרים השייכים לנשואין עיקר‬
‫השמחה היא אצלם אף שהס טפילים לחתן וכלה שהשמחה בא מצדם וחתן וכלה‬
‫עצמס שעיקר השמחה בא בשבילם אין להם פנים של שמחה•‬
‫ע ד יובן דאיתא כל העולם ניזן בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין‬
‫ואיתא ליכא כתובה דלא רמי בה תגרא‪ ,‬ועפ״י הרוב המחותנים עצמם אין‬
‫צהס שמחה רק אנשים של בי הלולא הס שותים ושמחים והוי כמו העולם ניזון‬
‫גס יובן כי יש ב׳ מיני‬ ‫בשכיל הצדיד^ והוא עצמו אין לו הנאה כלל בעוה״ו‪,‬‬
‫א>שיס יש הילכיס לסעודת חתן רק לאכול ולשתות ויש הולכים לעשות גמ״ח לשמגח‬
‫חתן וכלה והנה צד הא׳ כשאין המאכל ערב להם מהגין ומצפצפין ותוהין מל‬
‫הטכת!׳ אבל צד הב׳ אין עושין ממש בזה‪ ,‬כן הו׳ בבא־ עולם יש שכוונתו‬
‫בעוה״ז רק לאכול ו; שתות ולשמוח להגוף‪ ,‬ואס אין לו כל צרכו כל כך שיוכל לילך‬
‫אחר תאוות לבו תוהה על עיקר ביאתו לעוה״ז ומקלל יום הלידה אבל הצדיקים‬
‫עיקר תכליתם הוא הנשמה ודו״ק — עכ״ל א״ז הג׳ בן המחבר ז״ל‪.‬‬

‫ד רו ש לסיום מסכת כריתות שנת תר״ב ביום טו״ב‬

‫מרחשון אור ליום ג׳ לס׳ חיי שרה‪.‬‬
‫נ ל ע נ י י לימון סופה כתחילתה ששותחת שלשים ושש כריתות נתירה‪ ,‬ומותמת‬
‫שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו‪ ,‬ט ף רבתי היינו במלואו כ״ף עולה ק׳‬
‫שרה בת ק׳ כבת כ׳‬ ‫זה שמו של הקב״ה ו״כ׳ זעירי כמשמעו ״כ׳ ולפי שהיתה‬
‫ס׳ בחקותי כתב יטעם‬ ‫צחעא בכה על המצות דאזיל מיניה לכן כ׳ זעירי‪ ,‬בחיי‬
‫על כסל ״ט כערכך מפני שהכסא כבוד כצורות אות כ״ף זקוף‪ ,‬ואיתא שעמד ט ף‬
‫לפני הק ט ה ואמר לפני הקב״ה רבש״ע רצוני שבי תיברא העולם שבי׳ קוראין‬
‫כ״סאך‬
‫‪i‬‬
 ‫מהד״א‬ ‫חיי שרה‬ ‫דברי‬ ‫‪12‬‬

‫כ״סאך‪ .‬וידוע כי שורש הגפש השכליוח נכסא הכגוד וכשאמר כבערכך נסשות‬
‫לד׳ ניחוד מלך כנערכך ונערך כ״ף כי הנפשוה אשר לד׳ הם נערך כ״סא הכנוד‬
‫וכ״חר רחמים וכ״ך זעירי כתר לו ‪1‬עיר כת־נ מיעוע רחמים הוא ורו״ה נהמדמה‬
‫שלו כתג כנפש נקרא כנוד שגאמר עורה כנודי וכו׳ ו!ה מכוון לפי׳ הנחיי‬
‫הנפשות תחת כסא כנוד הם ולכן אמר שפתח נ״כ׳ כריתות הנפש וסיים נכנוד‬
‫רנו כנוד הוא הנפש היא תחת כסא הכנוד מרכה להקכיה כ^וד שמים וכתר‬
‫מלכית ועטרותיהן כראשיהן וכוי כנ״ל ‪ -‬ונספר הון עשיר העיר שפתח כמתל■‬
‫נש״ין וסיים נוי«ו ואינו יודע רמו דנר ונ״ל עפמ׳ש ודי הוא ונייד לפי שאות ו״ו‬
‫מהשם הוא רחמים ואין רנוי אחר רנוי וכו׳ א״כ ג״כ שלשים ושש רוא שיי‬
‫פעמים ח״י וכן וי־ו פי׳ ושש ג״כ אות חיים א״כ שלשים ושש הוא ינוי אחר רנוי‬
‫ח״ם והוא למעט היינו כריתות מיעוט חיים ולכן מסיים ניייו שהיא אות חיים‬
‫ו‪.‬א כרת וכן וי״ו פעמים שיין יגימטר׳ ח״י מאות ולא כרת וגע! סופה בתחילתר‬
‫י*‬ ‫לטוג ולחיים ולשלום אמן‪.‬‬
‫עונ ‪ T‬לנפון סוסה כתחילתה שפותחת שלשים ושש כריתות נתורה וחותמת שהוא‬
‫ואכיו חייכיס ככנוד רנו ויש לדקדק תינה כתורה דהל״ל רק ל״ו כרינ״ת‬
‫הן א׳כ רק ליו כריתות הנא וכו׳ הנה כתינ על התורה ע״ס הדכריס האלה כרתי‬
‫אתך כרית נ״ל ננאר הכוונה א‪1‬״ל כמנחות ניג ינא טוכוה משה ויהכ^ מול ‪t‬ו‬
‫תורה מטונ ‪1‬ה הקניה וכו׳ וכיה כפרקי אנות אין טוג אלא תורה וניל לבאר‬
‫נמי מא‪*1‬ל לית עלמא פחות מל״ו צדיקים שנאמר אשרי כל חוכי לו וצריו טעם «ל‬
‫תרייג מצות כאו־ל תורה נגימט׳ תרי״א צוה לנו משד‬ ‫מספר ליו הנה כל כמורה‬
‫אנכי ולא יהיה וכו מפי הנכורה שמענו ולדעת כה״ג אין לחשונ אנכי ד׳ ורו׳‬
‫בכלל המצות כי זה הוא היסוד ועי־קר אמונת ר והוא 'תברך המצוה ומתז רחורד‬
‫והמצות מר״׳נ הן כרית התורה ואס נחלק מספר כריית וליו חלקים עולה כל‬
‫טהכ כמספר שוה לטונה ליו פעמים טויכ עולה כרי׳׳ת וכתי׳ אמרו צדית רי « ‪L‬‬
‫^ הד כל צדיק נקרא טוינ ונמדרש שיר רנה אזיל ע״פ וינד לכם את כ ר ^ ‪mro‬‬
‫‪ 8‬מרים כריתי מלשון כריא״תו את העולם רק נשכיל מתורה וכדרש כראשית ‪W 5‬‬
‫סתורה שנקראת ראשית ועיין רמנ״ן עה״ת וכיון שכרית התורה כולל‬
‫טרכ לכן לית עלמא־קאיס אלא על ל״ו צדיקים שכל א׳ נקרא טו׳נ וליו‬
‫טהכ הוא נרי׳ת סתורה שנשנילה נכאא העולם והיא קיומו כנ״ל ‪ -‬תהו שח״«‬
‫אין טוב אלא תורה יבא טדב ויקבל טו׳ג וכו׳ כי כריית התורה ל׳׳ו פעמ״‬
‫כיק דכרת הנפש סוא אבדק כענ^ רנכרת^! ‪,‬־ ‪r r‬‬ ‫הוא ובזה מובן דיש למקור‬
‫עיין רמבין פ׳ אתרי א״כ מי שעבר על נמה חטבי כרית״ א על ל ‪ ,‬ז י‬
‫>׳־ ״״״י גמרי קטלי א ח ״ ״‬ ‫' ״ י מל מי סיייי יי•‬ ‫ריייזיי• »ה‬
‫למקטלי׳ אמנם להיות כי כל איש מישראל יש לו אמתה במורה כי׳״ יש״ר״אל ®נ‬
‫‪I J‬‬ ‫ש׳׳שיס ריבוא א״ותיות ליתורה ועל ידו יש לכ״א אחתה בכל ל״ו חלקי‬
‫ובעברו ע כרת א׳ נכרת נפשו מטויב א׳ מחלקי התורה וכן בכל כרת‬
‫‪,‬ובעברו כל הליו כריתות הנה הוא נכרת מכל הטרב בר״׳ת התוריה ואיר‬
‫שלשים ושש כריתות בתורה ר׳׳ל במספר חורה תרייא ועם עיקר אמונה אניי ?‪rt‬‬
‫יהיה לך ונו׳ חרייב כריית ואם נאלק לשלשים ושש חליקות כריתות ד״ק* י ״ ‪/‬‬
‫^‬ ‫הוא כל חלק מהם‪.‬‬
‫והנה בקדושין דף ל״ג עיב א ‪ r‬אלטזר כל ת״ח שאין עומד מפני ר«‬
‫רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנאמר וטוב לא יהיה‬
‫ולא‬
‫מג‬ ‫מהרי״א‬ ‫שרה‬ ‫דברי‬
‫טי־ 'אשד איננו 'רא מפני האלקיס ונו׳ ופיי רש״י וטוב לא יהיה‬ ‫^ י א ר! ימיס נל‬
‫ונתב בספר פין יפקב כיון‬ ‫נזוב אנ’א‬
‫‪ .....‬הודה ונו׳ תלמודו משתכח ונו׳‬ ‫אק ־ ‪-‬‬
‫‪.‬‬
‫בכבוד רבו ובכבוד אב כתיב‬ ‫רבו פדין‪.‬י מכבוד חביו שהוא ואביו חייבים‬
‫יחרינון ימ'ך ולמען ייגיב לך א׳‪ :‬ק ו בכבוד רבו ח״ו פסקה טובה ואריכות‬
‫‪ .‬ורמבק ביאר ג׳ מיני כריתות יש לגוך לבד בלא הנפש ויש לנפש לבד בלא‬
‫ר ^ לגוף ולנסש׳ א׳ כ נ ל אריכות ימיס הוא לגוף בפיה״; שלילת כרת הגוף‬
‫לפיל‬ ‫מו ב ה הוא לנפש רעוה ב יוס שכולו טוב שלילת הכרת להנפש ולפמ״ש‬
‫תור ה הוא טרב וכ׳א מל׳ ו מחייבי כריתות טו״ב לא יהיה לו‬
‫ך ל שנכרת נפשו מעוה ב שכולו טיב‪ ,‬ולא יאריך ימיס כצל ונו׳ הוא כרת‬
‫^ וח״כ נפי שפתח המסכ׳ ש׳שי״ס וש׳־ש כריתו״ת בתור״ה היינו שלשי״ס וש״ש‬
‫^ י ס טו״ב בחלוקת תירה שפליה נכר״ת ברי״ת וטו״ב לא יהיה לרשפ ולא יאריך‬
‫בהיפוכו שהוא ואביו חייבים‬ ‫ננפס וליוף כנ׳ל׳ לכן סייס המסכתא‬ ‫‪°‬‬
‫ל ״ ד מ ו שבוה ק׳ ו הוא מכבוד אביו שתכה לטו״ב זו תור״ה היא פץ חיים לנסש‬
‫לנוף ור ת ו״אביו ח׳ייביס ב״כבוד ר׳בו וחב׳ר ר״ל אסילו שהוא תלמיד‬
‫‪ w‬לרבו נמי חייבים בכבודו״ ונועץ סופו בתחילתה באופן זה אשריך כריתות‬
‫ש מ ס ת בטומאה שכן טומאה כתיב ברוב הכריתות ונטמתס בס אל תטמאו בכל‬
‫הלה ויצאת בטהרה וטובה וחייס פ״י כבוד רבו כנ״ל‪.‬‬
‫מינן ג׳‪ :‬סיום בגמרא מס׳ זו אר״א ת״ח מרביס שלוס בפולס שנאמר וכו׳‬
‫דרמב״ן פ׳ אחרי פי׳ כרת מקרב פמה שהם בשלוס ר״ל פולס הנשמות‬
‫תבינם לכן ס־יס המס׳ בשלום סוף המשנה חייב בכבוד רבו כי הרב‬
‫שטס נקרא דכל נתיבותיה שלום והתלמיד נקרא בנו להרב כדאיתא במדרש לכן‬
‫הוף הגמרא וכל בני״ך למודי ד׳ היינו התלמידים שנוהגים כבוד ברבס‬
‫•ת שמים ור״ב שלו׳ ם בניך נקרא ולא כריתות ופירוד אלא שלו״ס וטר׳ב החיי״ס‬
‫לגוף ולנפש והיינו דיליף מיניה תלמיד״י הכמי״ס ר״ל התלמי״ד והר״ב כי‬
‫חכם והתלמיד נקרי‪ .‬תלמיד הכס מרבים שלום בפולס הנשמות מרבים‬
‫קח שטס לגוף שלום לנפש וכמ״ש או יחזיק במעוזי יפשה שלום שלום ימשה‬
‫מ״ל — |אמר המסדר פיין בשו׳ת מהרי״א אר׳ח ר״ט(‪.‬‬

‫פר^‪ 2‬ת תולדות‬

‫כ מ ד ר ש ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הה״ד פטרת‬
‫זקנים בני כניס ופטרת בניס אבותס ונראה דהנה אס האב הוא‬
‫ק וננו אינו צדיק אז אי‪,‬ו מיחס אחריו אבל אס בנו צדיק אז מיחס אחריו‬
‫חש ח‪.‬ה תולדות יצחק בן אברהם דהיינו שמיחס עם אביו אברהם אברהם הוליד‬
‫את ^ינחק שמיחס פס בנו עם יצחק וז״ש עטרת זקנים בני בלס‪.‬‬
‫^ילי׳ תולדות יצחק וכו׳ אברהם הוליד את יצחק פירש״י לפי שליצני הדור הין‬
‫אומרים מאבימלך נתעברה שרה מה פשה הקב״ה צר קלסתר פניו של‬ ‫־‪.‬‬
‫נחק דומה לאברהם ומפידיס כולם שאברהם הוליד את יצחק ודברי רש״י ז״ל‬
‫נריטן ביאור דהנה איתא בגמרא אשה נואפת שרצתה שלא ידע בעלה שזינתה‬
‫תחתיו חושבת בשפת תשמיש י‪ 1‬ס הנואף צורת בעלה ופי״כ פני הולד דומה לבעלה‬
‫וגסי״ז אס גס קלסתר פניו של יצחק היה דומה לאברהם דלמא מאבימלך נתעברה‬
‫שרה ח״ו אכן בשעת תשמיש ה־׳ צורת בעלה אברהם נגד עיניה משרה הי׳ צורתו‬
‫של‬ ‫‪i‬‬
 ‫תולדות‬ ‫‪a‬‬
‫מהרי״א‬ ‫דבר^‬

‫של יצחק דומה לצורת אברהם‪ ,‬אמנם ‪1‬ה אעו דה;ה אימא בגמרא דממזר ‪,vA‬‬
‫מוליד ואם מאבימלך נתעברה שרה היה יצחק ח‪-‬ו ממזר וממזר אינו מ ליי ‪M‬‬
‫היה יכול יצחק להוליד את יעקב ופשו וזהו שי־ הססור! ואייה תולמח יז״י ‪J‬‬
‫מזה שיצחק היה לו תולדות ראיה מה־מנא אברהם הוליד את'צ ק ^בררת ל^י‬
‫אביו של יצחק ולא אבימלך ודו׳ק — )אמר המסדר ונ״ל לייסב^ סושי׳^״‬
‫הג׳ זי״ע דוקא בנואך דעלמא אבל כשהמלך הוא ה‪:‬ואוי האשה אינה מת^חו״‬
‫ואעה מהרהרת בבעלה(‬
‫ואלה ‪ ,‬תולדות וכד אברהם הוליד את יצחק נ״ל לפרש כפילות הלשון דאיתא בי‪.‬י‬
‫פ׳ ל׳יט ואעשך לגוי גמל אמר לו ומנח לא העמדת פ־ אומות אמי ג‬
‫אותה אומה שכתוב בה כי מי גוי גדול אני מעמיד ממך‪ ,‬א״ר בררי‪^ A .‬‬
‫ואשימך אין כ ק כא! אלא ואעשך משאני פושה אותך בריה חדשה את פי ר ור^י‬
‫’‪'I‬׳‬ ‫וקשה מאי נ״מ לאברהם באיזה אופן יוליד אס בהיותו בדיה חדשר‬
‫זה ונר־ דא> הקב״ה לאברהם ואעשך לבריה חדשה ו ק אז א^־^וליד יר ר‬
‫י״י^ נודעת לו לאברהם ייתר מנח כי אותה ו‪5‬מה הד^אח גוי ג י' רר^‘‬
‫׳ נקראת‬ ‫‪1 ,‬‬ ‫על שס אברהס ל‪3‬ך‬
‫ולא היה כח לאברהם להוליד מצד הגוף שבא לו מזרע נח ולכו אנו מכונים‬
‫‪'I r‬‬ ‫נח מותר בישראל ואסור בעברם‪ ,‬והנה לפי דגר־ המ־ ^ ס־ יבמות‬
‫שגא מכח אברהם והאיך נתייחס האומה הישראלית לאגרהס''אמנם ל^ רר ״^״ו׳‬
‫חז^ ויעתר לו ד־ לו ולא לה אינו דומה תפלת צמק ־ צריח וכו ^ר ״ ‪ :‬״ י‬

‫י י ׳‪ .‬של אברהם‬ ‫חהו כוונת הכתוב אלה תולדת יצחק גן אברהם ^‬

‫זרעו של יצחק לאברהם כיון דמכחיתולדתו לא ה^י רא^ל ‪4‬יד ?ז א מר^” "״‬
‫את יצחק כלומר שאברהם היה סיבה שהוכן יצחק להוליד חולמם וןרי^*"^‪°‬‬
‫\‬
‫ן חבר^ אברהס כלומד‬ ‫שי‪5‬״ק‬
‫___ )חמר המסדר‬ ‫*ז‪ 1‬הגאון רט פזר‪.,4‬צורף זצוק״ל‬
‫תורה א^״‬
‫מח‪T‬וש^ ןןןך‪^5‬‬
‫״"‪ i‬״ניק פו־ שלו ח«א‬ ‫דף ל״ח(‪.‬‬
‫לפרש דיזי״‪ <,‬־‬
‫וגרחה נפרש‬ ‫ואלה‬
‫נזולדות יצחק וכד אברהם הוליד ליס יצחק‪ ,‬ונראה‬
‫ת רשע וזץ ואלה‬ ‫ימ ז‬ ‫תולדות יצחק האמורים גפוש^‬
‫מס־ מל‪ ,‬היה ג״כ ‪P‬‬
‫ואדה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הונייד את יצחק וכד כתב ר‪-‬״י‪..‬‬
‫ופשו האמורים בפרשה יגואר פפ״י שכתב בעל עשרה מאמרות ?‪?* V‬ייי‬
‫״?יי ״' י קאי מל משו־ הוליי מלא־ קא' על יעקב עכ״ל וזה פירש”י דה‪ V‬ד ^ ״‬
‫דל אמאי כתיב תולדת חסר והוליד מלא לזה פירש יטק־ ועשו האמורים בסד?!‬
‫האמורים בפרשה דייקא דתחילה נאמר בפרשה לידת עשו לכך כתוב גתתילה??‪,‬ף*ע‪,‬‬
‫חסר דקאי טל עשו הנאמר הפרשה תחילה ואח״כ אמר הוליד מלא דתאי פל י‪1‬‬
‫■י' ^‬ ‫שנאמר אחר לידת טשו הפרשה וק״ל‪.‬‬
‫ייעתר יצחק לנוכח אשתו פירש״י מלמד זה עומד בזוית זו‪ ,‬וזו בזוית זו ומתס״י_‬
‫קשה מנלן זוית דלמא באמצע החדר ולמה לשון תפלה ולא צעקה א®‬
‫שאר‬
‫מ ר‬ ‫מדר^״א‬ ‫תולדות‬ ‫דברי‬ ‫‪I‬‬
‫לשונות של תפנה׳ ונראה דאיתא כי בי״ה ד׳ צור עולמים׳ בשעת גריאה הי׳‬
‫נם במססי ט׳׳ו מדן י״ה אח״כ נעשה ת״ק׳ וכן אדם עולם קטן כשמתפלל‬
‫ונה בונה עולם צריך להיות במספר עולם ט״ו גם ת״ק גימטרי׳ תפלה׳ ויצחק‬
‫קה שהיו עקרים לא יכלו לבנות עולם נתחברו במספר שמותם יחד להתפלל‪/‬‬
‫^ןתיינת אות יצחק י׳ וסוך אות רבקה ה׳׳ היינו שם י״ה וזה שאמר זויות דכל‬
‫תפלהומתפללים‬ ‫עולה ת״ק יחדגימטרי׳‬ ‫‪ /‬אחז בקנה שמו נשאר צחק רבק‬
‫ד ת רו ״\ ^י‬
‫הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ונ״ל דהנה יש הריון לז׳‬
‫חדשים ויש נמי לט׳ חדשים פרן וזרח נולדו לז׳ חדשים וגם משה‬
‫נד נז׳^ חדשים עיין רש״י ע״פ ולא יכלה עוד הצפינו וקשה למה כל הצדיקים‬
‫צדקניות היו ולכן נולדו קודםהזמן שלא‬ ‫שאמהותס‬ ‫דו לז׳ חדש^ם וי׳׳ל משום‬
‫‪ w‬ה להם נער עיבור כ״כ ולפי״ז קשה הא רש״י פי׳ כאן שרבקה ילדה לט'‬
‫דשים הא גם רבקה היתה צדיקת ולמה היתה צריכה להמתין ט׳ חדשים וצ״ל‬
‫עס׳^י מה דאיתא בגמרא שיצה״ר בא לאדם מיד כשיצא ממעי אמו כדכתיב לפתח‬
‫ט׳ות רובן וע״כ צריכה אמו של רשע להמתין עד ט׳ חדשים כדי שיבא היצה״ר‬
‫!וחי עם ב׳ חדשים משו״ה גבי פרן וזרח שהיו בנים צדיקים יכולין לילד לז׳‬
‫הכא גבי רבקה שהיה א׳ צדיק וא׳ רשע היתה צריכה להמתין ט׳ חדשים!‬
‫חי׳ לאן על ויתרוצצו וכו׳ כשהיתה עוברת על פתחי בהמ״ד יעקב‬
‫עוברת על פתח ע״ז עשו מפרכס לצאת וא״כ משמע אף‬ ‫פרכס לצאת וכשהיתה‬
‫וא״כ קשה למה היתה צריכה להמתין ט׳חדשים וכ״ת כדי‬ ‫הממי אמו שלט היצה״ר‬
‫״יי־ה״י יכא מאוחר זה אינו דהא מכאן משמע שכבר במעי אמו בא לו היצה״ר‬
‫שאמרה רבקה ויתרוצצו הבנים בקרבה כשהיתה עוברת ע״פ ע״ז עשו‬
‫ננ סי‪ /‬א״כ מוכח שיש יצה״ר במעי אמו ושפיר קאמרה א״כ למה זה אנכי צריכה‬
‫]א״ה לפי מ״ש א״ז הג׳ זצוק״ל שרבקה יולדת לט׳ חדשים‬ ‫נהמתין כ״כ וק״ל —‬
‫״^^י משו נ״ל לפרש הפשוק וימלאו ימיה ללדת והנה תומיט בבטנה המילת תמס‬
‫חסר כתיב רמז שהלידה היתה חסרה מפני עשו הרשע וז״כ הכתוב וימלאו ימיה‬
‫׳צ שמלאו ימיה שהיתה יולדת לט׳ חדשים לא כמו שהיתה בתמר והטעם והנה‬
‫חמם בנטנה חסרה היתה הלידה לפי שא׳ הי׳ רשע לכך וימלאו ימיה[‪.‬‬
‫ו ע י ד נראה עפ״י דאיתא בסנהדרין דף צ״א ע״ב אמר ליה אנטונינוס לרבי‬
‫^ מאימתי יצה״ר שולט באדם משעת יצירה או משעת יציאה אמר ליה משעת‬
‫ינייה א״ל א״כ בועט במעי אמו ויוצא אלא משעת יציאה א״ר דבר זה למדני‬
‫חנמונינוס ומקרא מסייעו שנאמר לפתח חטאת רובן ועוד איתא במס׳ נדה דף ל׳‬
‫ע״ב דרש ר׳ שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח י דו על‬
‫שתי צדמע וכו׳ ונר דולק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם עד סופו שנאמר‬
‫ייי עלי ראשי לאורו אלך חשך וכו׳ ואיתא בפסקי התוס׳ ונר דולק על ראשו‬
‫זה‪ ,‬יצר‘ טוכ שנתון בולד במעי אמו עד שיצא לאויר עולם והמפורשים כתבו דמצות‬
‫עשה מזונותיו של יצר טוב ומצות ל״ת מזונותיו של יצה״ר והנה עשרת הדברי׳ מתחילין‬
‫במ״ע דהיינו אנכי ד״א וכו׳ וזה ניחא לפי פסקי התוס׳ דיצ״ט הוא במעי אמו קודם‬
‫דולק על ראשו קאי על יצ׳׳ט א׳כ יצ״ט הוא קודסליצה״ר שהרי היצה״ר‬
‫חיט בח אלא לאחר שיצא לאויר העולם שנאמר לפתח חטאת רובן אמנם לפי‬
‫^‪.‬יס״ד דגמרא סנהדרין הנ״ל שיצה״ר שלט משעת יצירה ויצ״ט אינו ‪ 3‬א אלא ‪ .‬עד‬
‫׳ג שנים וא״כ יצה״ר הוא קודם א״כ שורת הדין נותן להתחיל היו״ד דברות במל״ת‬
‫לא‬
‫‪I‬‬
 ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬ ‫דברי‬ ‫‪44‬‬

‫לא יהיה לך וכוי דהם מד יצה״ר דהס מזויותיו וכבר כתנוזי ראם יצה״ר הוא רודם‬
‫יגעע במעי אמו וא״ש ויתרוצצו הבנים בקרבה א״ב ר\חה רבקה הה בעצמה מאחר‬
‫שיש‪ .‬לי צער גדול מחמת רציצת הבנים א״כ מוכח שיצה״ר נתון במעי אמו יאם‬
‫יצה״ר קודם א״כ שורת הדין נותן להתחיל הדברות בל״ת ולא להתחיל באיכי ייס‬
‫ולכך אמרה א״כ למה זה אנכי והגן‬
‫ויאמר לה ד׳ שני גוים בבענך ושני לאומים ממעיך יפרה ‪.‬לאום מלאום יאמז‬
‫ורב יעבד צעיר הנה כתיב ויתרו׳ הבנים בק‪-‬בה ותאמר א״ב למה ‪,‬ס‬
‫^כי כתנ‪,.‬ל' גדול א׳ פי׳ ע״‪ 1‬ואברהם ציוה לאליע‪1‬ר שילך לסדן ארם ליתח משם‬
‫^ ה לבנו והיינו מטעם וידע כרוה״? שמכל בנות האין לא יהי׳ יבול ינתק ל ^‬
‫*‪1‬ם‪,‬זרע כשר וצדיק רק ממשפחתו ידע שמהם יכול להוליד זרע צדיק וע‪-‬ל ; !‬
‫^בקה ידעה זאת ע״כ כשראתה שהתרוצצו הבנים והיינו כשהלכה לפני ע‪-‬ז‬
‫מפרכק לצאת וא*כ ראתה רבקה שמצדה נולד זרע רשע וא־כ היה קשה ‪? 4‬״ל‬
‫לצנה הוצרך יצחק לישא אשה ווקא את רבקה אס נם ממנה נולד רשע א^ ד ?‬
‫טל לישא אשה מבנות כנען וג״כ יהיה כן וז׳־ש אם כן למה זה אנכי דוק* ' ‪°‬‬
‫ותלך‪-‬לדרוש את ד׳ ויאמר לה שני גוים ניטיו יא'תא ברש״' אלו אנטונינו״ס ורבי‬
‫בלומר אף שעשו היה רשע אעפי׳׳ב עתיד לצאת ממנו צדיק אבל אס ריר‬
‫אשה מבנות כנען היה דור שכולם רשעים עד עולם ודפח־יח טטל הג׳ רר^‬
‫~‬ ‫]א׳׳ה דבר זה נדפס בספר אמרי שפר[‬
‫והנה אימא מ»יא שאל‪ .‬הא' ״ייא הא אין חנא הווין ואחין הוין מ‪-‬טי״ת‬
‫ובתורה כתיב אחרי רבים להסות ואתון בטלין במנהוז‪,‬‬
‫עפ״מ דבתב המרדבי על הא דאמרינן יבמה שרקקה דם ובו׳ הקשה ^ ל ברוגא‬
‫ותירץ הואיל והתערובות נתהוו משעת הלידה לא שייך ביטול ברוב וה ‪ 4‬ו״‬
‫ישראל י״ל הכי דמשדה אינם בטלק הואיל ומשעת לידה טה תערובות ומא? ‪i‬‬

‫נגיר לאחיך אמנם כאשר בא עשו ובירך גם אותו אמר ל^ית*?• ■‬

‫מ^יקת ‪ ,‬עולו מעל צואריך ופירשו המפורשים כאשר יעברו ישראל טוי‬
‫‪1‬‬ ‫ופיקת פלו והנה לכאורה זס תלי׳ אי אמרינן דישראל אינם מ?כר^א לריג? י‬
‫\‬ ‫במוך האומות‪ .‬וכסברת המררכי או לא דהנה אי הם מוכרחק ”לבטל‬
‫‪Z‬‬ ‫המק א‪-‬ב מה היעיל ברכת יצחק ליעקב הוה גביר לאחי ^כו׳ ה‬
‫לעבור על מצוותיהן מכח ביטול ביוב וציין לומר באמת כסברת ^רדרי ; *י‬
‫’’‬ ‫צ מק לבטל ביוב האומות מסעם שהם נסרדיס מלידה יליבא למימרי^^ל‬
‫אלא בדני שהי׳ ניכר בפ״ע תחלה יא״״י גתטיי איל ניני שתחילת ביא^‪,.‬ל י‪’ 1‬‬

‫’ י‘ ״‬ ‫ברכת יצחק והם מושליס על עשי‪ .‬וזש״ה שני גרם בבטנך ושני‬
‫יסידו כלומר שמלידתס הס נפרדים והתערובות נתהוו משעת הלידה^לא *!’” ״'י‬
‫נפ׳׳ע תתלה וא״כ אין ננטלים ביוב ולזה אעפ״י שלאוס מלאום יאמז‬
‫יהא מרובים מיעקב אעפי׳־כ ורב יעבד צעיר בלומר יכול להתקיים ברכת‬
‫שיהא גביר לאחיו משוס שנפרד מל‪T‬ה וכסברת המרדכי דבבהיב לא שייר י‬
‫י ’‬ ‫ברוב ודרק‪.‬‬
‫וימיאו שמו עשו פירש׳׳י שנעשה ונגמר כולו‪ -‬והוא שהיצה׳׳ר נגמר מיד ‪« Mn‬‬
‫מרחם אמו שנאמר לפתח חטאת רובץ ובן הוא אומר זורו רשעים‬
‫שמ‪ T‬בצאתם מרחם זורו רשפיס תעו מבטן דוברי כזב כלומר מיי בצאתם מג ק‬
‫נן‬
 ‫‪.‬־״‪I‬‬

‫מה‬ ‫מהרי״א‬ ‫תולדות‬ ‫דברי‬

‫‪;-‬א אש‪-‬ו רדו אוהות נ ט קנ פשו רמ‪VTD 1‬‬ ‫^ ס פיי נניייש‪ .‬ואשר־‬
‫ממשנתו כנ הינ ט ה*־\ה בעקי הרינו ‪:‬עולם הבא טקב רב טוב הצסח‬
‫הטילס הבא נקרא טקב לפי שהוא אחד מן‬ ‫ונתיב ובשננרה טקב רב‬
‫כהאדס דש בטקביו לקינר השגתו ני טין לא ראתה וכו׳ ואק השכל‬
‫^ י ג ד משינוי גס ידו אורות בטקב טשו רננו שגבול יטקב מתחיל בסוף גבול‬
‫כ' ממשלתו של טשו בטולס הזה וסוףהטולס הזה דהיינו בהתחלת הטולס‬
‫פנס שס מתחיל גבול יטקב ויקרא שננו יטקב כי הוא הזונה לטקב רב טוב‬
‫הצפק־‬ ‫ף•‪-‬‬
‫שמו יטקב ופירש׳ י הקב׳־ה קרא שמו יטקב ואיתא במדרש מכאן שיפקב‬
‫אניני לא מת ות‪,‬נוה החיך רנינח מכאן שיטקב לא מת ונראה דהנה‬ ‫‪,‬‬
‫סס בגמרא אדס קרא שמית לכל הבהמות אמר לו הקב״ה מה יהא שמיך אמר‬
‫מ־ס יהא שמי והקשו לינה לא קי א לו הקב״ה שס ותי׳ דאס היה הקב״ה קרא‬
‫ע שס ר^יה צריך הארס להתקיים ולחיות לטולס כיון דננטשיו של השי״ת לא בטל‬
‫געונס וא״נ יובן שפיר כיון דרש י פי׳ שהקב״ה קרא שמו יטקב ממילא מוכח‬
‫וכנ״ל■‬ ‫״פיר די'א מת‬
‫ו י א ה ב יצחק את טשו כי ‪:‬יד בפיו ורבקה אוהבת את יטקב‪ .‬ותמוה שינה לשון‬
‫ויאהב דמשמט רק לשטבר‪ ,‬ואוהבת משמט גס טל הטתיה ונ״ל טפ״י‬
‫^ ת ח בסרק אבות כל אהבה שתלויה בדבר בטל דבר‪ ,‬בטלה אהבה׳ ואהבה‬
‫ת‪.‬ויה בדבר חינה בטלה לטולם‪ ,‬וא׳ כ יצחק אהב את טשו באהבה שתלויה‬
‫נ ד נ י לסי שר^ניא לו ציד׳ אבלרבקה אוהבת את יטקב באהבה שאינה תלויה‬
‫נ מ י ״ ח״ש הכתוב ויאהב יצחק את טשו אבל רק לשטבר כמשמט הלשון ויאהב‬
‫^ חמר נתינת טטס כי ציד בפיו ר״ל רק אז אהב את טשו אס הביא לו ציד‬
‫חהבה רק פל לשטבר מה שטרח בשביל יצחק‪ ,‬אבל רבקה אוהבת את יעקב‬
‫אף פל הטתיד כי אהבתה אינה תלויה בדבר היה ודו״ק‪.‬‬ ‫״‬
‫וילו ויבז פשו את הב כ רה‪ ,‬וקשה למה דוקא במה שקס והלך בתה‪ ,‬את‬
‫הבכורה ונ״ל דאיתא בגמרא שאחז• בולננס לטשו והיה צריך לאכול משרה‬
‫מכר הבכורה וא׳נ קשה למה כתב ויבז טשו את הבכורה הא מחמת סכנת חליו‬
‫סכרה וי׳׳ל דהדין הוא בגמרא דנתינת שכיב מרע אס קסמחליו יכול לחזור והנה‬
‫״ פשו היה יכול לחזור מיד כשקס ואפי״ה לא חזר בו משו״ה עליו הכתוב אומר‬
‫ויקס וילך ויכז עשו את הבכורה‪.‬‬
‫שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר וגו׳ הך לאמר אין לו הבנה‬
‫ונראה שכוונתו של יצחק באוהבו את טשו לא יטלה על דעתינו אשר היה‬
‫את עשו בברכת אברהס אשר ברכו ה׳ כי ביצחק יקרא לך זרע ולא‬
‫נאשר הוא יהיה זרע המיוחד ומוכן לקבל שפט אלקי וזרעו יהיו בעלי‬
‫ברית לאלקיס מהברית אפר כרת את אברהס ואשר עליו נאמר ואקים את בריתי‬
‫כי זה מן הנמנע בכל התדמותו לטשו בפני יצחק אביו כצדיק במעשיו‬ ‫‪P '1‬‬
‫ראה יצחק בעין בחינתו אשר יטקב וזרעי אחריו הוא מוכן יותר לחול עליו‬
‫^‪.‬גדכת אברהס והוא הזרע המיוחד להיות קדש לה׳ רק כוונת יצחק אע״ה בהניחו‬
‫\ נכרך את יעקב ורצונו היה לברך את טשו וע‪:‬״פ היה לו לברך גס כן את יעקב‪,‬‬
‫? חמנס זה היה רואה יצחק בעין בחינתו אשר יעקב הוא הזיע קדש אשר בחר לו‬
‫^ה ואשר פליו נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע והוא המיוחד לחול עליו ברכת‬
‫‪,‬חברהס‪ ,‬ויצחק באהבתו את עשו בטבע אהבת האב לבנו בכורו וגס שהיה בעיניו‬
‫כצדיק‬ ‫‪I‬‬
 ‫ך‪•1‬‬

‫תולדות‬ ‫דברי‬ ‫‪45‬‬

‫מהרי״א‬
‫כצדק במטשיו היה רצוגו של יצחה אנינו ל‪1‬י־וחו \״־י‪,‬‬
‫” י ״ י שמא דרך‬ ‫הפלה שיברכהו ה■ בשפט ממפל ולעשו״\^סל ;‬
‫אשר יעקב חרעי‬ ‫^‬ ‫אחריו המיוחדיס לחול עליהם ברכת אברהס‬
‫ה _מיג׳ל'ם^ימוסישים לפכודת ה•‬
‫מלחמתם ולצאת ולנא לפניהם כדי שיהיס^ןף״‪ ,‬׳ י^ ”־• פניני פוה״ו וללחום‬
‫״ 'י^ ״ל ף?ר פנויים לתורה ולפבודס‬ ‫ולהיות ממלכת כהנים וגוי קד״‬
‫‪ Z Z‬י ״ \ ״ ‪ :‬״י"‪:‬־ אנל אמנו‬ ‫רבקה הצדקת שהכירה כמפ יי ה פיס‬
‫לנל למי צדק‬ ‫וכדי שהישע לא יומן נניכתי של ע״ק ש™ ‪ ,‬״ ‪ ,‬״ ‪V‬‬

‫י'שיאל מבכה ‪.‬‬ ‫הדבר שיכנס תחתיו יפקב וילבש צדיק ‪:‬־^'בברכתו‬
‫בר ת אברהם ומה כיי מש״״ יפקב לדבריה‬
‫מני רפה בש>‬ ‫״" י ־א א" ‪,‬‬ ‫אחרים פ«כ הטעי״ה ל‪,‬‬
‫‪ 1‬ל סל הברכות תחת פשו אחיו‬ ‫‪,‬י של ש״‪,‬״‬
‫^ ^ ל! למי ולהועיל‬ ‫במנייני הפולם ומיקר כוונת הברכות הם בפש״ך‬
‫״רך וימו ״הוא מתרמה לפני א‪5‬י‪,‬‬ ‫שמלאש״‪,‬‬
‫'י ילי י לשיר־יי בברכת שפפ ממעל‬ ‫כיי ל‪1‬כהו לחיי טוה‪-‬ג‬
‫יאיא איש ד » ?‬ ‫ומרמה פ״כ ראוים לך הברכות ואתה מפל את ^^ל י"״‬
‫>! י ת יו ״‪.-‬מרה הנה שמטסי‬ ‫אס אביך מיבר אל טש‪ ,‬א״‪..‬‬
‫^וונ י במה^ שאמרה שממת־ מיבר לא‬ ‫‪,‬ק‬ ‫‪g‬״״״‬

‫ילהימילו‪1‬ה ששינתה‬ ‫ל״י‬ ‫ג־כ ואמרה ואביככה לפני ה׳ לפני מותי ‪^ ' 1‬לי‬
‫נחק אמר בטבור תברככה נפשי לפני‬ ‫״‪,p,‬‬
‫״®׳ ״ז היין את הברכות‬ ‫כית שבל כוונת אביך בברכתו את פשו?‪1‬כש‬
‫נ ד אמננ כקולי לאשר אני מצוה ‪ U‬ו ׳ מלבי שראוי ‪ V n‬״ י ילסשי ומתס‬
‫^ הבינות מן היק‬ ‫^(תה ‪.‬וכה כשלו ואין אתה ‪.‬וכה בתלקו של פשו ע‬
‫פוי קי פחה לך המצוה ה‪,‬‬ ‫^‪.‬‬ ‫שתשמע שק‪,‬ל‪, ,‬‬
‫שא־ן לי ״‪,‬שן‪,‬‬ ‫ויאמר יפקב וכוי עי והייתי כפיניו כמספספ וה‪;£‬י” ‪2‬‬
‫״ל ק״ה תא כרכה כי‬ ‫א® '®'קר כמהתל וכמשחק בכרכותץ וש‬
‫‪ 1‬אנ גויס לי מפאת אני‬ ‫קללה תחת כרכה וש^^‬
‫ו הכיכה שמיוחית‬ ‫^‬ ‫לי מאכרהס אני אנא א‪,‬י‬

‫ע כרמא;' ;יי״ ״״״ימי? ■‬ ‫־‬ ‫י'א״י ®״יא' א״ר‬ ‫י’ ‪ T i‬י‪ v‬י’'‬
‫‪-‬‬ ‫®״י־״ו לשמנת‪ ,‬״ ‪5 ,‬‬ ‫‪ -‬ואיה‬ ‫יגן פליך וחקכל כרכה‬
‫‪:‬‬ ‫״י א צו^‪y a ,‬‬ ‫®״®י ®'גייז פוב רןי מ״כ ח״א ותמצא נסתי _‬
‫א״ז הס־^‬ ‫פרשת כוונת הפסוק הקול קול יעקב וידים ידי עשן‬
‫י ״ ־ ® ל״ק אפ׳ה היה‬ ‫לחכי אח יפקכ פם פשו שכפינין ^ל‬
‫‪ .‬ינ^ז למסיק כתורה ו כ ס ס *‬ ‫יהיה ץק‪5 3‬״‪,gp jjg,‬‬
‫לייים להחזיק את יפקב שיפסוק כתודה וכמצות כלי^אנה לה^ת״כי?יס ‪ ^ f‬י‪r‬־‬
‫' ‪ °‬סלו ל*(ר‬ ‫ליפקב יהיה עשו העיקו(‬

‫‪.‬‬ ‫אולי‬
 ‫‪y‬‬

‫מו‬ ‫ההרי״א‬ ‫תו ל‬ ‫ד ב ת‬

‫זילי‬
‫‪I‬‬
‫ימשני א‪ ' 3‬וה"ת' כעיניו כמתעתע וכו׳ ותאמר לו אמו עלי קללתך מ י‬
‫ואמרה רבקה מחלה‬‫תסרו!‪ ,‬וחמרה‬
‫ון‪,‬‬ ‫וני׳ המפורשים זיל פי׳ כי הלנה ל‪:‬ון‬
‫מכתובתי‪ ,‬ול״נ אס נסרש‬ ‫י^י שאתן‬ ‫שחפם ‪ 7‬ע נעס ר‪.‬כיך‬
‫‪,1-1.‬י *־רבקה תלבש את יעקב עורות גדיי עזים ויהיה‬ ‫ייי־‬ ‫ז״״׳״ך לשון ״סרח‬
‫ל־צהק‪ 1‬ע״י המישמוש שהוח עשו יבורר לינהק אח״כ שטעה בטביעות עעא‬ ‫׳‬ ‫‪, ,‬‬
‫־‪.‬נ‪:‬ו‪,‬‬
‫סבר שהוא עשו‪ ,‬ועל ידי זה אסור לו לסמוך עוד על טביעות‬ ‫‪:‬הוא‬ ‫סנר‬ ‫היה‬ ‫שהי'‬
‫שהרי‬ ‫א‬‫►ל‬
‫ויהיה אסור באשתו וע׳יכ יפרוש יצחק מאשתו מכאן ואילך ובגמרא‬ ‫‪‘ I‬‬
‫_ ‪ P‬החיך סימא מותר באשתו אלא בטביעות עינא דקלא אבל יצחק שהיה טעה‬
‫^בנ^ית עינא דקלא נמצא שאשתו אסורה לו נמצא החסרון מגיע לה בעצם והיינו‬
‫דאמרה עלי קללתך בני ודו״ק‪.‬‬
‫ל כ ה איפה מה ר‪,‬אעשה בני פירש׳י איה איפה אבקש מה לעשות לך ויתבארו‬
‫^ מ רי רש״י ז״ל עם המשך הפסוק עפ״מ דאמרו חכז״ל בגיטין בשנת בצורות‬
‫‪ a‬העבד לומר לרבו פינשיני או שאררני וזה שאמר רש״י ז״ל איה איפה אבקש‬
‫נעשות לך רצו‪:‬ו בזה אס אברכך י‪:‬רכה אחרת מיוחדת לך מה תועלת יש לך‬
‫שמתיו לך נמצא כל מה שקנה עבד קנה רבו‪ ,‬ואס יעלה על‬
‫לך ומן לצאת מרשותו כשיהיה שנת בצורות ותאמר לו פרנסיני או‬ ‫* *‪i‬‬
‫יני וייז תיכל לחול עליך הברכה שניה מה שאתה רוצה שאברכך גס זה אינו‬
‫דגן ותירוש סמכת'ו ולא יהיה לו בצורות אס כן מה אעשה לך בני להפטר‬
‫ממנו‪.‬‬ ‫‪,‬‬
‫•• ח^כונ גס שניכס ביוס אחד פירש׳י אס יעמוד עליך עשו ואתה תהרגהו‬
‫יעמדו בניו ויהרגו גס אותך‪ ,‬וקשה מדוע פירש״י דוקא בזה אופן שיהרוג‬
‫ולא בהיפך שמא יהרוג‬ ‫חת עשו ויעמדו בניו של עשו ויהרגו את יעקב‪,‬‬ ‫‪1‬‬
‫עשו חת יעקב ויעמדו בני יעקב ויהרגו את עשו ונמצא שהס ימותו ביוס אחד‪,‬‬
‫נוונת רש״י הוא מאחר שכ״כ היה צער של רבקה על שימותו שניהס ביום א׳‬
‫אשכול שניכס ביוס אי וזה אי אפשר רק אס כשיעקב יהרוג את עשו‬
‫נה ויעמדו ‪ 3‬נ ; עשו כגואל הדס ויהרגו את יעקב בו ביוס ויהיו נשכליס שניהם‬
‫יייין׳ משא״כ בהיפך כשעשו יהרוג את יעקב תחילה אז אך יקומו בני‬
‫הדס מ״מ לא יהרגו את עשו בו ביוס כי בני יעקב משמריס התורה‬
‫קודס נתינתה ודינו לבוקר משפט כדאיתא בגמרא נמצא לא יהיו נשכליס‬ ‫ל'‪',‬‬
‫ייי^לסיכ׳ פירש״י אס כדברי רבקה שאמרה לננה אשכול שניכס ביום א׳ לא‬
‫נח בשוס א יפן כי אס כשיעקב יהרוג את עשו תחילה ויעמדו בני עשו בו ביוס‬
‫ויהרגו את יעקב שלא כדין ושלא כדת של תורה ודו״ק‪.‬‬

‫הספד על התורני מה״ו אלי׳ ע״הי״ב שבט תקצ״ז‬

‫לפ״ק‪.‬‬
‫במ״ר וילך מי גבר יחיה ולא יראה מות‪ ,‬מי גבר כיצחק שפשט צוארו‬
‫איתא‬
‫על המזבח ואח״כ אמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יוס מותי‪ ,‬איתא בגמ׳‬
‫ה׳ ר׳ יוחנן כי מטי להאי קרא בכי הן בקדושיו לא יאמין אי בקדושיו‬‫דהגיגה ה­‬
‫י ‪ .‬לא יאמ‬
‫חמץ נמאן יאמין יומא חד הוי אזיל באורחא חזייה לההוא גברא דהוי מנקיט‬
‫הנך דמטו ושקיל הנך דלא מטו אמר ליה לאו הני מעליא טפי א״ל‬ ‫®‬
‫& נ נחורחא בעינן להו הני נטרון והנך לא נטרק אמר היינו דכתיב הן בקדושיו‬
‫לא‬ ‫■‬
 ‫מהרייא‬ ‫תולדות‬ ‫דברי‬
‫לא 'אמק ע״כ והקשה ‪ r s‬יוסן; ואס הי־ נוכה ר״י שלא היה מאמת‬
‫קשה מאו במה נתקרר ופתו במעשה והאי גנרא ונקיש האיני כיש^^*'•‬
‫ההוא נראה שנתחוקה הקושיא ביותר שהרי האיש ההוא לא היה נ « פ • ־‬
‫‪^ 'A i m‬‬ ‫שלמים וכמו כן לא היה ראוי שהקב״ה נוגע בשלימים ע״כ ורל‬
‫אמר בקהלת סי׳ ‪1‬׳ את מכל ראיתי בימי הבלי יש צויק אובר ג צ ד ס ו׳ ־ ^ ז‬
‫מאריך ברמתו ומשרש התרנוס ואית נבר וכאי אבו בצוקותיה‬
‫תכותיה מנפרא ליה לפלמא ואתי ואית נבר חייב ומאריך יומי!‬
‫פובווהי‪ ,‬נושיא יטיק ליה לפלמא ואתי לאתשרע מיניה ביוה וי ^ רבא‬
‫זה פולה יסה בפסוק אבל תמוה והוי תרתי לרפותא למה מקצר שנות‬
‫יוכל להוסיך פוו פל צוקתו ולמה יאריך הרשע ימיו להוסיס פוו מל רשפמו‬
‫לבן נ״ל וגי! לצויק ונק לרשע הוי סיבותא לנבייהו וכבר אמר ווו ה פ »‬
‫יבחן נמצא והשי׳׳ת מנסה את הצויק בכמה אופניס הן בעשירות וסן‬
‫גס העשירות הוא נסיון גוול אס השי״ת חונן לאוס בכסך וזהב ואפסי*כ *‪mr -w‬‬
‫מורך הישר הוא נסיון גוול כי רוב השפע מביא את האום לרוממות‬
‫שנאמר ורס לבבך וכן אמר הכתוב וכסך הרבית להס וזהב פשו לבפל תא■‬
‫ג״כ כוונת הכתוב כשאמר הקב״ה לאברהם לך לך מארצך וכו׳ ואברכד ו ס « '‬
‫בממון ולכאורה זה תמוה וכי היה נחשב בפיני אברהם כל כסת תהב ^‬
‫^‬ ‫רק באמת וגם זה היה בכלל הנס־ון ריחן לו ממון הרבה ואראה אס‬
‫שלם לפני וכן הפנמת הוא נסיון ביותר המניא את האוס לכמה » ‪h w‬‬
‫שאמרו חכז> פניות מעביר פל ופת קונו וא״כ כשהקנ״ה מנסה את‬
‫גנסיונו אז כבר השלים שנותיו במוריגה היותר גנוה מה פושה ה ה ^ * א‬
‫א! מן העולם אפי־ צעיר לימים הנהי או לא הגיע לימי אנוזיו‪ -‬ועת■ יא■‬
‫אחר שהשם יתברך מסלק את הצדיק קוום זמנו אס הקב״ה רואת ‪-‬ואיא?‬
‫‪"5‬‬ ‫בדעתו דרא אולי יחטא כמו שפירשיי ז״ל גבי חנוך הצויק‬
‫אלקיס‪ ,‬אבל גבי רשע הוא להיפך ‪,‬שאינו מסלקו קודם זמנו ט מצפה‬
‫נמו שאמרו פו מס מומו מחכה לו ת׳־ש קהלת יש צדיק אובד בצדקו ב ^ ־ א‬
‫צוק גמור או שניסהו הקב*ם או שמא יחטא באחריתו והקנ״ה חס‬
‫■‬
‫מסלקו אפי׳ קווס זמנו‪ .‬וכן ק ישע מאריך ברפתו והיינו ג*כ ‪J V-.B5‬‬
‫והקב׳׳ה מאדך ימיו אולי ישוב מחטאו הה הי׳ כוונת ר״י שבמחלה ברס‬
‫שראה שבתה ‪ P‬נקיושיי לא יאמץ ט » י טמטלקו אולי יחטא אס*כ‬
‫®״®א® »הא' צייא והיה מנסס‬ ‫®ייי ®יי^®‬ ‫”י'‬
‫ולא מטו ואתה ומטו שפיר התנחם והאי נקוושיו לא יאפי! היינו ל«י‬
‫^‬ ‫שמנסהו הקב׳־ה ופמוו בנסיונם ולכן מסלקם‪ .‬והנה גש‬
‫שמנסהו הקניה את האיש הזה ר׳ אלי׳ שהיה בתחלת ימיו פשיר ‪an‬‬
‫הלך בתורת ו• ולא גנה לבו ואחר שירו מנכסיו גיר לא פזב ורר ד׳ »‬
‫לבבו על ו׳ ומקבל מאהבה ושמחה תאח השי׳׳ת והיה שמח בעניותו י'י«‬
‫וכמה שעמים שמעתי ממנו כמה מורשים נחמויס אשר הי׳ מישב פ תי‬
‫הרחבה‪ .‬והגאון בעל הפלא״ה זיל פירש הכ׳ הנה נא זקנתי לא תפתי * ‪tm‬‬
‫עפיי דאיתא בגמ׳ וברכות אס פגע בך‪,‬מנויל זה משכהו לבהמ׳׳ו אי ^‬
‫ואם לאו יקרא קיש ואס לא תכיר לו •וס המיתה ואיכ לפי׳׳ז הזכרת • ו ^ '‬
‫הוא התיקק‪ .‬האחרק אס היצהיר אינו זז ממנו‪ .‬אבל יצחק אפיה ר״ «‬
‫שלא הוצרך לתיקק האחרק הלז כי היה נוחה ממנו ממ נתיקק הראש״‬
‫לגי ס כ ד לז‬
 ‫מז‬ ‫מהרי״א‬ ‫תו ל דו ת‬ ‫דברי‬
‫לביהמ״ד ח״ש הנה נא זקנתי ואפי״ה לא ידעתי יום מותי שלא הוצרכתי להזכיר‬
‫‪I‬‬
‫‪ 0T‬המיתה וז״כ המדרש מי גבר יחיה זה יצחק שפשע צוארו על המזבח ולא יראה‬
‫מות פי׳ שלא היה נרי־ לו להזכיר יוס המיתה כנגד היצה״ר כי היה לו יראה‬
‫הרוממות‪ ,‬ואן‪.‬י גס על זאת צריכים אנו להוריד דמעות כנחל כי אנחנו מתפללים‬
‫כדה כאין מליץ יושר מול מגיד פשע‪ ,‬מי לנו מלק יושר גדול מן השופר שהוא‬
‫מפלה זכרונותיו לפני המלך הגדול והנורא להפוך מדה״ד למדה״ר והאיש ^ ה‬
‫אשר ת ק ע לנו זה יותר מארבעים שנה ביראה ובמורא כי אימת מות נפלה‬
‫כמוהו אשל‬ ‫פליו כשעה שעומד לתקוע הביעו וראו אס יש לנו עתה איש שלם‬
‫ילך לפנינו ביום הדק‪ .‬ועוד מעלה יתירה ראיתי בו כי היו ידיו רב לו הן במקרא‬
‫הן כמשנה הן בתלמוד ואעפי״כ לא רצה להנות מן התורה ולא עשאה עערה להתגדל‬
‫כה‪ ,‬ואכל מיגיע כפו ובו מקוייס מקרא שכ׳ יגיע כפיך כי תאכל אשריך בעוה״ז‬
‫ועוב לך לעוה״ב אמן כי״ר‪.‬‬

‫פרשת ויצא‪.‬‬
‫ודל דבר״ת בפסוק זה מרומז מה שס רש‬ ‫יעקב מבאר שבע וילך חרנה‪,‬‬ ‫ויצא‬
‫‪fls\ A A‬‬ ‫רש״י ז״ל דלכך לא הניא ינניו^‬
‫ממנו ועני חשוב כמת‪ ,‬ומרומז בר״ת מאמר חז״ל כשיצא יעקב מ״יד ב״א א״ל‬
‫דשע ש״הוא ב״ן ע״שו ו״יתן י״עקב ל״ו כ״ל ח״ילו ר״ק נ״שאר ה״מקל ודו״ק*‬
‫ויצא יעקב ונו׳ וקשה שידוע שיצחק שלח את יעקב בנו ללבן לקחת משם אשה‬
‫י׳ורד‬ ‫ייו‬ ‫ואיך עבר על ציוו אביו ולא הלך מיל‬
‫״ ‪'v 'i l‬‬ ‫ופכר י״ד שנה ונראה דאיתא בגמרא דקדושיו ספ״יו‬
‫ואח״כ ישא אשה וחד אמר ישא אשה ואח״כ ילמוד תורה ומסיק דלא פליגי הח נן‬
‫והא להו ותי׳ תוס׳ בני ארץ ישראל עשירים היו ופרנסתם‬
‫ואח״כ ישא דרחייס על צואה‬ ‫ילמוד תורה אבל בני בבל עניים היו ילמוד תחלה‬
‫וא? יעסוק בתורה‪ ,‬ואתי שפיר דבתחילה היה דעתו של יעקב ללכת מיד לחרן‬
‫לישא אשה כי היה לו ממון אבל אח״כ שבא אליפז ולקח לו הכל ונעשה עני‬
‫מוכרח היה לילך תחלה בבית המדרש של שם ללמוד תורה מקודם ואח״כ לישא‬
‫אשה‪.‬‬
‫‪ 1‬י צ ^ יעקב וכו׳ איתא במדרש רבה ד פנחס פתח אז תלך לבעח זה יעקב‬
‫דכתיב ויצא יעקב אס תשכב לא תפחד מעשו ומלבן ושכבת וערבה‬
‫שנתך שנאמר וישכב במקום ההוא‪ ,‬אפשר לומר בכוונת המדרש מה צורך להזכיר‬
‫יציאתו והובא ברש״י למה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת הצדיק עושה רושם וכו׳‬
‫וכאן מגיד לנו המדרש שבמה שמזכיר הכתוב יציאתו השמיענו כמה גדלה מדרגתו‬
‫של יפקב אע״ה יותר ממדרגת אבותינו הקדושים אברהם ויצחק במה מהבעינזו‬
‫הק|כ״ה במראה הסולם והנה אנכי עמך ושמרתיך ככל אשר תלך שהוא במעלה‬
‫‪.‬ימירה מאבותיו שהם היו צריכים לזכות ארץ הקדושה לכך אמר לאברהם לך לו‬
‫\ מאר׳ וכו׳ וליצחק גור בארץ הזאת לא כן מדתו של יעקב שהוא מכבד את מקומו‬
‫יתפשט‬ ‫וכל מקום שהוא גולה שכינה עמו והוא שימן לו שממנוומזרעו אחריו‬
‫הקדושה בכל הארצות וימלא כל הארץ כבודו ב״ה וזהו שהשמיעט‬
‫יעקב מכאר שכע שהוא מקום קדוש ומבית אבותיו הקדושים וילך חרנה נחרץ‬
 ‫דברי‬ ‫‪47‬‬
‫דצא‬
‫מהרי׳א‬
‫•‬ ‫)‪' ini‬״ורדי■ ט'‬ ‫^‬
‫׳אפ*ה תהו נ^^ין‬ ‫המדרש אז תלו גנטח ‪1‬ה יצק‪: :‬לומר ;‪A■:,‬‬
‫מקום שהוא הוילו‬ ‫‪*-‬ו‬ ‫״‬ ‫הוא לבטח ‪,V3‬‬

‫^^^^״י^ל‪^-‬ו‪ J‬י ‪; J S l . S‬״‪':‬י ‪,‬י׳לק' אגי אהרסם וא>ה|'‬ ‫אי'‬

‫‪-‬א״‪ ,‬תמולית! ואטער ט״ו קסנתי מגל‬ ‫החשוים ‪v,«,‬‬
‫״;>' ו־;־ וס־יש״ כו א מ רי פ ^‬ ‫סד הקניה ש־' הנטתומ ״‪ ,‬״ ״ ״‬
‫אי ״’ אי שנפ פאמלג*‬ ‫‪,‬‬ ‫ל אד הי אנקי תנרהס אניי ן^‪•,‬״ ‪<,‬״‬
‫י ”'״ יגי א״יש ל' שיי אל אין א נו תיויו' ^‪ .‬״ ! ^;' ״”יא־ו נכל אשי סלו‬
‫נשם הת־ו״י לנדו שנאמר ד א מי ^ אי' ערנ'טו‪ ^ 1‬ג ^” ו ״ ״ מלית אל'‬
‫לי ל'יא ליפקל פסולי‬ ‫‪ ',‬״; ‪ f‬״‬ ‫קטן מכל החשדיס הלא ״א‪,‬‬
‫שהנטחד אד רואה שקטנר‪ .,‬״ ׳ ‪'\ ,‬ייי;י =״ •יי הוא שמשני הנפחות סאלו‬
‫ו^« שס ^ דל ‪.‬שם ננאי שנפ אמיס ל' ‪.‬‬ ‫‪..‬ז‬
‫יא״י חכות מצכגי‬ ‫‪' J‬‬ ‫עמוד לי במ מקום ובבית לבז אמר״ ‪,v‬‬
‫ממך דמזהי ‪,‬‬ ‫הלשון נשמט שנאק הקדושה תהיה טמייולא נמףל‬
‫י אי לישוחא דא׳׳י תא>‪' 5‬‬ ‫מזה אני רואה שקטנתי ונו• »וו !א״‬
‫^ הנפ;חני נשס אלק^<‪,‬‬ ‫שה^ה שטיס ‪,‬שורת הדן‬
‫ל״ לא ננלית אלי אלני‬ ‫נשם המיותר נני שזה נותן הוראה אשר‬
‫^ ‪ » ■ - -‬ח א ״ י ‪ ^ - -‬א ^ ‪^^g ,‬״יייי* ■‬
‫ל״ח ינס׳ ישל^ ־‬ ‫פ־־ איל^ ש ״ די פי ^ ” ימו‬
‫‪,‬‬ ‫הוטל ה־ נסוסה׳ וקשה אמאי לא סדש״י נזה ^‪-‬ר ‪°.” 7‬יי'אא למי נתמילסם‬
‫‪:‬׳‬ ‫״' ‪,‬י׳‘׳ י שהוא מוקדם נתורה ס‪1‬ס‬ ‫לסרש חרנה כמו לחק כל שצרי״ ^‬
‫‪,‬ל‬ ‫יא״א ננמיא יסולק‬ ‫יציאת יטקנ קטצה ל\האק ל״ ’ ;‬
‫‪:‬‬ ‫לחרן ‪,‬זה קאמר הכתוג ויצא יטקכ מנאר שנפ י׳ל ' ס ^ ״יי ״ ף א לא הלו כלל‬
‫‪i‬‬ ‫^ ס כף נשמת יציאת יעסכ‬ ‫מנאר שנט ויל־ חרנה ! ‪v‬‬
‫י‪:‬‬ ‫הוציו יש־י לסיש כאן כל מקום שציינה למי נתחלשר^וכףיל‪-‬״״?(‪T w .‬‬
‫;‬ ‫י י ־ ^ < זה נמי■‬ ‫מתורן שסיר וחק עק ‪^ 5‬‬
‫״״ש יקא מאנני המקום‬ ‫ה ה ^ וס^ש׳י ' ‪'f‬״״‬
‫ש״יקן תפלת פינית מ‪:‬כנ כמקום ההוא ״ש יש״?ל ^ ו ם ד"^״ יי‬
‫‪£‬‬ ‫פיסק 'נתורה^וה ‪5‬‬ ‫רימז הנתונ כאן ^^^שמ‬

‫למשל‬
‫מח‬ ‫מהרי״א‬ ‫וי צ א‬ ‫דברי‬
‫‪ W‬אחד כואל מהבייו דבר ונא מפציר בו למאוד ונס אס לא ימלא בקשתו‬
‫חזנו ירהו מהפצרתו ז‪ :‬הוא בקפה אמנס אס מסרב בחבירו ואינו מניחו אם‬
‫® 'מלא רצונו וחפצו ‪:‬ה נקיא פגימה כי על הרוב הפגימות והפצרות שייך לומר‬
‫והנה הכתוב א‪::‬ר כאן כי בא השמש ששקעה עליו החמה שלא בעונתה‬
‫ן^ייז עבר זמן מנחה והנה הדין מי שלא התפלל מנחה צריך להתפלל ערבית‬
‫‪‘*:‬תיס ולכן אמר ויפגע במקוס כי הרבה להתפלל ערבית שתיס הראשונה לשס‬
‫והשריה לתשלומין׳ אך קשה למה המתין מלתקן ערבית עד עתה ולא תיקן‬
‫כשהיה במדרשו של שס ועבר‪ .‬י׳ ל הא דאמרינן בגמרא מי שתורתו אומנתו פטור‬
‫מהפלה א״כ סז שהיה בבית שס ועבר שעסק בתורה ואפילו בלילה לא שכב‬
‫מנפק בתורה יומס ולילה ולפי״; היה פטור מתפלה‪ ,‬אמנס בהיותו על הדרך דכתיב‬
‫ישכב במקוס ההוא ולא היה אז תורתו” אומנתו א״כ הוא מחוייב להתפלל לכן‬
‫^'?‪ 1‬אז תפלת ערבית‪ ,‬ועתה אתי שפיר ההמשך מהפסוקים ויפגע במקוס סי'‬
‫שמיבה להתפלל וע״ז אמר הטעס כי בא השמש עליו פתאום ולא הי׳ עדיין מתפלל‬
‫»לת מנחה לכן התפלל אז שתיס ^שתיקן אז ערבית ואל יקשה לך למה באמת לא‬
‫^קן מקודס תפלת עיבית ע׳ ז אמר וישכב במק^ס ההוא ורק אז לא היה תורתו‬
‫הומנתו אבנ כל זמן ששימש במדרשו של שס ועבר הי׳ תורתו אומנתו ופטור היה‬
‫מתפלה ודרק‪.‬‬
‫מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא‪ ,‬וקשה וישכב עליהם‬
‫היל״ל׳ ועו״ק כפשוג־ו פי׳ וישם מראשותיו שהניח ראשו עליו א״כ למה כתב‬
‫החק אשר אתה שוכב עליה וכו׳ הול׳ל האבן אשר שוכב עליו‪ ,‬ועיד צריך להבין‬
‫מחי ויקח מאבני וכו׳ ולקמן כתיב ויקח את האבן וכו׳ וישס אותה מציבה משמע‬
‫קחו בידיו ועקרו מחיבור ממקום מושבו והניח במקום האחר‪ ,‬ולמה עשה כן‬
‫פלטנו ממקום למקום ’‪ ’.‬לכן נראה לי דרש׳ י פירש עשאן כמין מרזב סביב לראשו‬
‫מפני חיות רעות׳ התחילו מריבות זו את זו זאת אומית עלי יניח צדיק את‬
‫חשו וכו׳ משמע שחשש רק לשמור ראשו לבד ותמוה הא ודאי גס כל גופו היס‬
‫לשמרו‪ ,‬ועוד צ״ע כפי הפשט שהניח את ראשו על האב; ומה שמירה יש בזה‬
‫^ י החיוחי אלא נ״ל שלקח הרבה אבנים בע׳כ ופשאן כמין מיזב סביב לראשו‬
‫וסל ויקה אותן ממקום מושבם ונשאר מקוםהראשון חלול‪ ,‬ושם הניח את ראשו‬
‫פ״ הארן עצמו׳ וזה׳ש ויקח מאבני המקום והקיפס מראשותיו למעלה בראשו‬
‫ומצדדיו וישכב במקום ההוא דייקא ר ל במקום ההוא שהיה תחילה האבניס היה‬
‫שכ‪ 5‬ולא על האבנים‪ ,‬ולדברי חכז״ל דאתי נשלול הזמן הקודם שלא שכב עדיין‬
‫קשה הול׳׳ל וישכב בלילה ההוא מאי במקום‪ ,‬ולפירושי ניחא‪ ,‬לכן שפיר א״ל‬
‫הקב״ה הארץ אשר אתה שוכב עליה האר; דייקא ושוב וישכב וכו׳ ויקח דייקא את‬
‫האק אשר שם מראשותיו חזר ונטלו משם וישס אותה מציבה פי׳ טלטלו והחזירו‬
‫למקומו הראשון והניחו שם שהוא אבן שתיה‪ ,‬ואין סתירה לזה מלשון רש״י‬
‫יעקב‬ ‫דהא ודאי עשה‬ ‫והמל^ו הנ״ל מתיבות האבנים ז״א עלי יניח וכו׳‬
‫ולהיות הראש הוא מלך על‬ ‫שמ ‪ t‬ה זו ע״י מרזב האבנים סבב כל גופו כל קומתו‬
‫ברקיע בין מיס עליונים‬ ‫« הגוך והנשמה במוח‪ ,‬ומצינו כשהבדיל הקב״ה‬
‫ץלתחתוניס מיס התחתונים בכו על שלא זכו למיקס קמא מלכא כן התחילו האבנים‬
‫ביקש לזכותיותר‬ ‫כל גופו כל א׳ מהם‬ ‫מריבות אותן שסידר כמרזב סביב לשטח‬
‫גופו ואין ר״ל עלי ממש‬ ‫ולהיות אבן הראשה‪ ,‬ז׳יא עלי וכו׳ ראשו ולא את‬
‫״לא על בסמוך ר״ל סביב יר‪ s‬יה מונח ראשו‪ ,‬וזאת אומרת ודדק — ]אמר‬
‫המסדר‬
 ‫‪~-‬י»‪,‬‬
‫־מי!‬
‫מהרי״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬ ‫‪48‬‬

‫המסדר על הדיקדוק של קדושת ‪ft‬״! הג׳ זי״ע נ״ל לפי הת״ה גמשכ׳ חולה שם״‬
‫הגמ׳ א״ר יצחק מלמד שקפלה הקב״ה לכל א״י וכוי כד־ שתהא נוחה ליבוש לרגיי‬
‫ופירש״י !‪-‬ל כד׳ אמות דקיי״ל הקונה ני ת או שדה והציע כה! מ מי ת ושיב פליה ‪4‬‬
‫קנה ולכך קפלה כל א״י תחתיו כדי שיקנה נשכיכתו את כולה שלא יהא « י י «‬
‫לק מ ת ולומר שלא קנה כ שטנתו אלא מקצתן כנו; א ה הכנעני להוד ‪ ftM‬רל‬
‫!׳ ענ ר ם והיינו דנקט הכא לישנא שתהא נוח ליכבוש לבניו לפי־! מיושב‬
‫מאי ויקח וכו׳ כי מאחר שכל התכלית השכיבה היה שיקנה יעקב נח‪ 1‬ק ה ו ת ר' ? ״י‪.‬‬
‫עליה הוי חזקה ואצל הקנין שייך למימר לשון קימה כדמצינו בש־ס קיחה ר ‪ -‬נ ^‬
‫משדה עפרון‪ .‬ואיתא שקרקע נקנה בכשך בשער בחזקה וקנא‪ .‬ואיתא נ ד י‬
‫פרן כל שהוא קנה ע״כ ויקח מאבני המקום‪ ,‬ובספר באר יצחק הובא הושיא נ א י‬
‫עמ ‪5‬‬ ‫על הת״ח הנ״ל דקשה למה היה צריך הקב״ה לקפל לי כל אי' דה‪-‬עו‬
‫דהא קיי׳ל בחו״מ סי■ קצ״ב במוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינית כיו! שהחדר‬
‫ג אחח מה! קנה כולם וה״ה במתנה יע״ש וא״כ כיון שהיה יעקב מחזית בא׳ י י י‬
‫־ ^ ם׳ וא־ילי ל״־א שס דבמתנה‪.‬לא קנה כולס ה־ע כ״״ש כ ת מ ״ ע ^ ס‬
‫וי «‬ ‫מ ‪ p‬שלא קיבל מתנו כלוס מסתמא דעת הנותן שיוכל לחזור בו אס ירצה‬
‫לא שייך לגבי הש״ית כי ההוא אמר ולא יעשה ■ח״ו ורש״י ז״ל פירש ‪««■.‬‬
‫באברהם נתתי את ה א ק הזאת כי באמירתו של השי״ת היא כאלו כבר ר ״ ע י‬
‫גחונה‬
‫וישכב במקום ההוא וקשה דנופי הול״ל ויישן ונ״ל דחז״ל דרשו על פסוא וישרי‬
‫במקום ההוא מיעונו הוא דוקא באותו מקום שכב אבל י־ד שנים ששימש‬
‫בבית עבר לא שכב בלילה שהיה עוסק בתורה' ע״כ ניחא דע״כ ל״ל שלא ריר‬
‫ישן כל י״ד שנה כלל דזה מן הנמנה כי קיי״ל באומר שבועה שלא אישן ג׳ ימים‬
‫מלקין אותי ויישן‪ ,‬אלא צ״ל שלא ישן שינת קבע‪ ,‬רק במתנמנם היה ישז ו ריר‬
‫יחס דשינת שאינו קבע גם כשהוא יושב מתנמנם אבל שינת קבע דרכו' ״ ר ?‬
‫בשכיבה וזה״ש ישכב‪ ,‬דייקא במקום ההוא כדי לישן שינת קבע אבל מ רוי ם \ר‪,‬‬
‫‪S X‬‬
‫י״‬
‫ודרק‪ .‬שי״ ״א'״ קכש '‬
‫ישז‬ ‫ייייא יליליי יא‬
‫בשכיבה‬
‫לא‬ ‫’ל ״י‬
‫ויחלום והנה סולם מוצב ארלה וראשו מגיע השמימה‪ ,‬וכו׳ וימז יעק‪,‬‬
‫■‬ ‫ותמוה וכי יערר*^^‬ ‫ויאמר אכן יש ד׳ במקום הוה ואנכי לא ידעתי‪,‬‬
‫ז‬ ‫‪ ‘^V‬דאי״^‬ ‫מסופק היה שד׳ איננו במקום ההוא‪ ,‬הלי‪ /‬כל האר! מלא כבודה‬
‫א‬ ‫בגמרא דשאל אלכסנדר את רבי מה יעשה האדם וחי והשיב לו ימית ‪f« 50‬‬
‫‪i‬‬ ‫ותשובתו אין להבין ונראה דהנה יש ב׳ מיני צדיקים יש שפורשים עצמם‬
‫;;‬ ‫‪’ ” ,‬ל‬ ‫תענוגי עולם הזה ועי׳׳כ מגברין את היצה״ר׳ ויש כת אשר אוכלים י‪-‬ן‬
‫‪-‬‬ ‫שומרים א ץ שלא יבא לידס שוס חטא‪ ,‬והנה לסברא החיצונה הכת הראשו׳״^‬
‫י‬ ‫ותר להתפאר כיון שהוא בטוח שלא יבא לידי מכשול אבל באמת לא כן הוא ד ר ^‬
‫שייחי ” ”יי יייייי למלו אחר ‪■ m‬‬ ‫״ \ \ « י <” ״ל י"? ” לי ® ”’ל" י' ” ל" ”יי‬
‫?‬ ‫מלך שמנצח המלחמה בתקפו ובגבורתו והנה לאתה מלך ראוי לו יותר‬
‫‪i‬‬ ‫ייי ^ ” ” י משובח זה אשר נבר אותו ונצח המלחמה בגבורתו וא״כ ג ס‬
‫הצדיקים שמנצחיס היצה״ר בודאי ראוי להתפאר יותר כי אותן צדיקים שסורפ &י^‪-‬׳י‬
‫א״נג מכל תענוגי עוה״ז אין חידוש אם כובשים את יצרם כי לא בנאי עשה ואם‬
‫^‬ ‫רק ע״י פרישתו אכל זה שמסק בתפנוגי פוה״ז ומ״מ הוא מנצח היצה״ר זה רוי‪/‬‬
‫חידוש יותר כמו דאמרינן כפרק אכות איזהו נכור הכוכש אח יצה ר״ל אס הלחס ‪.‬‬
‫ע מו‬
 ‫י־\פ פ^ב מ‪ ;:‬ר״טניגי טיה״ן כמו‬
‫‪ :‬ונל‪ :‬ה־ר מ מ הנד אחר תטנוד‬
‫נין היפ ה נו פ קי׳ ה י‪,-‬י‪ ::‬ך‪,‬־י;״ ךס«ען ‪ ::‬ל האדס‬
‫נהימה ‪:‬דן מפטרה ופנה סולם מונג ארצ׳‬
‫‪::‬־‪:‬י ר‪:,‬ינ׳ דהימו אטפי״י כהולך אחר ארציות‬
‫כנדמה "כל לה‪:‬־‪ :‬כ טנ ה 'גדולה טד הכמיס׳ ויקץ‬
‫ים הזה כלומר ע׳י י‪:‬ח‪/‬־ה זו ג״כ ינולין לטכוד‬
‫לוננר טד הנה נא ידטהי זאת וק״ל‪.‬‬
‫וררכו מניט הכמיננה והנה מלאכי אלקיס טולים‬
‫;מ ונראה דאיתא כגמרא כל הטולם נכרא כשכיל יכראל ואס‬
‫כג מקים הז גס המלחכים >‪;::‬די־'גה גדולה כי נס המלאכים‬
‫ליד ‪::‬ליו' ־‪:‬ן צפכינ יכראל הכל ר ס יכרדנ דדו ה י‪ :‬עוכיס רש״מ אז גס‬
‫י‪:‬נ;“י־יגה גדולה וז׳ם ה‪ :‬היי והנה מלחכי א ‪,‬קיס עולים ויורדים בו‬ ‫ה‪:":;:‬יד •י‬
‫כפט;;־ס ' ‪ :‬יד דם ישראל צדיקים אכל ‪ C1.‬יכראל אינם נד ידןס אז גס המלאכים‬
‫•־־דיס‪ ,‬ע׳■‪ :‬כתיכ ‪,.‬כו״ בנא דם מלוי הד‪ 3‬ר ודו״ק‪.‬‬
‫■״‪,‬־נ יכו׳ ונראה ל פי■ט­ שהראו ניע קר הונס ארצ׳ שהוא בית‬ ‫ה­ ״‬ ‫ו ה‪- ::‬‬ ‫ל‬
‫יע ה כ מימה ביהמ״ק של מעלה רמז‬ ‫ר‬ ‫י‬ ‫^‬
‫־יי‬
‫ד‬‫■י‬
‫'‬ ‫‪S‬‬‫—‬
‫׳‬ ‫—‬
‫כ‪:‬‬ ‫‪:‬‬
‫כננד ‪:‬הה־ליד '‪;•:‬ר;ה נלייך נטניה מיממה נמטנה כך הרחה הקי״ה ניטקכ שזה‬
‫ניהמ׳ק ט מטה סינם לטליה נו לריהמ א כל מטלה ודנה לרמוז ליטקכ כי לא‬
‫ריהמ׳ר כל נוטה הרי‪ :‬לניהידק כל מטלה ו;״‪ :‬והנה מלאכי‬ ‫'‪^,^3‬‬
‫;■ ‪:‬דן‪ .‬הנ;;ד‪:‬יט פעמ‪-‬ם ע״;‪-‬ם ימפלה ופעמים יורדים‬ ‫‪c‬‬ ‫)‘ ‪.‬לקיס"עו;א‬
‫■י רו״‪.‬י כנחרי ביהמ׳יא של מטה אך מלה״מי■‬ ‫כהה די״יו״־‬
‫‪!:‬ט מלה״ש ככו לפי שכל זמן כית‬ ‫כמו דאיתא דנחורי‪:‬‬ ‫הניט להם‬
‫‪:‬ל מעלה וגם מלה״ש אעם‬ ‫על מעה'דר•‪ :‬רה הד‪,‬נייס לד‪ ,‬ני‪,‬‬ ‫המנ‬
‫מ‪ :‬מ‪:‬־ ם ל‪;:‬יו נענורמ נ־המ״ק נמרוס נ מ קד‪:^ :‬ל מעלה‪.‬‬
‫מלהכי אנקיס עולים ויורדיסז>ו פירש׳■* יורדים הו;״נ תחינה וכד ונראה‬ ‫והנד‪,‬‬
‫לייכי‪ :‬דהנה לקמן כתיש והנה ד׳ נצי‪ :‬עניו פירש׳יי כהכנינה היתה כאן‬
‫אצל יעקב לכמרו עיין ־בגמרא דחולין ופירכ״י כס כחדס המניך על בנו וכת^‪3‬‬
‫הכמיס שמיס לב‪1../‬םארץ נתן לנני אדם ט״כ נקרא הכמיס מענה כי כס יושב‬
‫; כמו כבני אדם אומרים‬
‫הקב״ה שהוא כביכול הבטל‬
‫מלמעלה וכמים נקרא מטה‬
‫יורדים ואי תקשה הלא‬
‫‪:‬יי מקודם ואח״כ עולים‬
‫הקב׳יה בכבוד‪ :,‬ויטנמו היה‬
‫רריוה״ד‬ ‫'■י‬ ‫ירידה זו מהמלאכים טני׳‬
‫! כולו הי׳ כאן על האר; ידי■ ק‪.‬‬
‫‪:‬ן יש ד׳ במקום הזה ונו׳ ויירא ויאמר מה נירר!‬
‫■ אם בית אלקים וקשה למה כ תיכ תרתי ויירח‬
‫־ברכות אס אדם קס ממשכבו ואמר פסוק אחד זו‬
‫נכוחה‬ ‫ז׳‪7-‬‬
 ‫'‪, .W‬‬

‫מהרי״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬ ‫‪49‬‬

‫נבואה קטנה והכא ביעקב כשהעיר ממשנהו עא מפיו הפשוק זה אכן יש ר•‬
‫במקום הזה וכו׳ ע״כ עלה בדעתו ובלבו שמקום הזה מקוש קדוש הוא וז״ש ה פ סו ק‬
‫וייקץ יעקב משיהו ויאמר דייקא אכן יש ד׳ במקום הזה ע״כ ויירא מפני ויא מר‬
‫דויקא שאמר מה נורא המקום הזה מזה מונח שאין זה כי אש בית אלקיס‪.‬‬
‫וי ה ר א את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה‪ ,‬וצ״ע מ אי‬
‫נ״מ היכי דקרין •ליה בראשונה‪ ,‬על כן נראה לי מכאן ראיה להלכה‬
‫לשיטה שאס כותבין גט במקום א׳ נריכין לכתב שם המקום‪ ,‬אבל אס נ שתנה‬
‫השם צריכין לכתב גס שם הראשון ולהכי נכתב נמי כאן ואולם לוז שם ה עי ר‬
‫כי כאן כתיב‬ ‫לראשונה לאשמעינן שצריך לכתב גס שם העיר הראשונה וק״ל —‬
‫ו־‬ ‫ויקרא שם המקום בית אל ואולם לוז שם העיר לראשונה וק״ל דהתס אהדריה‬
‫קרא בם׳ וישלח כתיב ויבא יעקב לוזה אשר בארץ כנען היא בית אל וכו׳ ה רי‬
‫ה‪.‬‬ ‫דלא נעקר ממנה פס הראשון לוז גס אחר כ׳ שנים מאז שקבע לה יעקב שס חדש‬
‫^‪1‬נ׳‬ ‫ואולי לסי שאנשי העיר ההוא לוז לא הסכימו לשינוי השס יעקב‪ ,‬ואולי גס יעק ב‬
‫א)‬ ‫עצמו לא כוון ־לעקור שמה הראשון לגמרי אלא הוסיף לה עוד וקראה גס בשס‬
‫חדש בית אנ ושתי השמות יקראו לה ואפשר שזהו פי״ הפסוק הנ״ל ואולם לוז‬
‫שם העיר לראשונה לשון ואולם הוא קושי ההבנה וגס מיותר הוא וגס תיבה‬
‫לראשונה הוא תמוה דטפי הל״ל ויותר יתכן לשון מקדס או מתחילה‪ ,‬אבל ה״ס‬
‫ויקרא יעקב את שס המקום ההוא בית אל ומפרש שוב שלא לעקור שמה הראשון‬
‫שהיה לה מקדם לז״א ואולם פירוש בתנאי זה לוז שס העיר עדיין שמה לוז עליה‬
‫נראשונה פי׳ להזכירה תחילה עדיין קודם שם החדש וקראה ‪.‬יעקב בשם לוז בי ת‬
‫אל ומלתא אגב אורחא קמ״ל דבית אל אינו קדש כשמות הקב״ה שאינו נ מ ח ק‬
‫דא״כ מפני כבוד ד׳ הו״ל לקראה בשם זה החדש תחילה בית אל לוז׳ אלא שווים‬
‫שניהם חול ונכתב תיבה אחת ביתאל וכמ״ש במסכת׳ סופרים עכ״ס לא שינה שם‬
‫העיר אלא הוסיף עליה עוד שם אחד לשון נופל שס על המאורע לו שם וכמ״ש‬
‫ויבא יעקב לוזה וכו׳ הוא בית אל וכו׳ כנ״ל ]אמר המסדר עיין בשו״ת מהרי״א‬
‫אה״ע סי׳ ק״ז[‪,‬‬
‫וידר יעבב נדר לאמר אם יהיה אלקיס עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך‬
‫ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ד׳ לי‬
‫לאלקיס ויל״ד לכאורה בפשט הפסוק על יעקב אע״ה דמשמע דאס לא יתן לו‬
‫אלקים לחם וכו׳ אז לא יהיה לו ח״ו ד׳ לאל^ה זהמוה דעקב יהיה במדריגה‬
‫כעבד המשמש את הרב על מנת לקבל פרס‪ ,‬ונ״ל דהנה' אם יש להאדס כל טוב‬
‫ולא יחסר לו כל מחמד נפשו ויוכל להתענג בכל תענוגי עולס השג^ל■ הזה כמעכו‬
‫שיוכל לבעוט וינטה רגלו ממעגלי יושר כמ״ש וישמן ישורון ויבעט ואו‪.‬מורא לא‬
‫יעלה על ראשו מפני בור^ו ית׳ ולא יאמין בו כי יאמר בלבבו הלא כח^‪^-‬גוצס‬
‫ידי עשה לי את כל החיל הזה׳ אבל אם לא יוכל לשבוע נפשו מכל נ מגוגי‬
‫עוה״ז ואין לו רק דברים ההכרחיים דהיינו רק בגד ללבוש ולחם לאכול להח‬
‫נפשו ואין לו שום מותרות אז יכנע לבו ולא ירום לבבו כ״כ לחטא נגד יוצרו‬
‫הי׳ מתפלל יעקב שלא יתן לו הקב״ה כי אם רק הנצרך כדי להחיותו ואז ידע שד‬
‫יהי׳ לו לאלקיס תמיד ויאמין בו ודו״ק‪.‬‬
‫אם יהיה אלקים עמדי וכו׳ וכל אשר תת! לי עשר אעשרנו לך וק׳ מה לבותא‬
‫אמר יעקב אע״ה כאן׳ והא כל העולס וכל מה שיש בו הוא להקב״ה וא״כ אמאי‬
‫אמר‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬
‫” ' ״ י ' ; ^' ח ‪ -‬ב’ '' וי ‪ -‬מי ם‬ ‫לך‪ ,‬וטו‪-‬ר‪ ,‬הא־ו ־ינ־^־ם ׳'־י‬ ‫״=י‬
‫‪''^ '"’ i‬י ד ” ררכר'''ופוד‬ ‫'י*'^‬ ‫י־״ל ייי״יר׳ י‪-‬ייי ^ ’ ״ י‬
‫י'יי‪" °‬יי'^ י־ ‪''^' J‬ד״יד ר^^‪-‬יזי!?‬ ‫‪5‬מ'‪ 0‬לד־ והחי! נת! לנר חזם יי׳־ח‬
‫‪* ris‬נגושין‬ ‫תק כאן ‪ 3‬י‪1‬וש•; רצונו וכאן בשאע׳ר‪ ,‬מזה ראעו‬
‫‪ -‬ו^ייר יטרב‬ ‫יוי^ו‬ ‫ננני חדס וא״נ בני האי גונא ינונין חנו‬
‫^\^ריח אז יהיה‬ ‫רש״מ ואז "ל הייה י׳י׳י^י^ ״׳׳י‬
‫^ ״י ר ״י א ״ ר עשר‬ ‫אפ״ה אס יהיה אלי!'® ^י'"' י"׳‬
‫נל אשר התן לי כמ״ש בעישין רצונו והארץ כתן לבכי א^־ס ושס ר‬
‫דרכי‬ ‫אפשרנו לך כי אז האיז י״׳י^׳י^‬
‫^וני אני‬ ‫״‪°‬״'‬ ‫וי שא יעקב ר'*ליי י לי‬
‫ואשיבה רגלי אל עדותיך בכל יוס ויוס היית'‬
‫רול‪ -‬לבית סלוני אני הולך והיו רגלי מביאין אותי לבתי כנסיות ו‪.‬גת מדרשות^‬
‫‪A‬‬ ‫‪ w‬כי במקום שהרגלים רגילים ללכת שמה מוליכין אותי‬
‫‪ u‬ייחוס אסר והנה יעקב אע״ה מעולם לא הלך אלא מביהמ״ד ש‪ .‬שס נביהמ״‪/‬‬
‫‪.‬־ ‪ A‬ע נ רגיל היה ללכת רק לשם ו‪:‬ס רגליו לא רצו לילך לשחר מקומות‬
‫‪ v - A‬י מוכרח היה לילו לתיויס יייייו‬
‫\י ר־יו יייך לשם ועי״ע היה מוכרח יעקב בעל ברחו ונגד רצונו לישא את‬
‫'״ ‪ 5‬״ ״ 'יימ גס “ ג ד רצון של רגלי‪ ,‬ודש ‪,‬יהא ימקר רגליו יהדק‪ .‬והגאון במל‬
‫רל‪,‬יל‪ C, ,‬ר־‪ .‬יי ליאורה יש להקשות מ״ש וישא יער‪,‬נ רג‪,‬יו ונו׳ ^י למעלה‬
‫' צ ‪ 1 , ,‬ייי ר ד ‪ 7‬יתי‪.‬י וישא את רגליו וכאן נתיב וישא רגליו מורה כי למע^ה‬
‫י^י ^א מפס לו הארץ ומוכרח היה ליגך‬ ‫י לל ^ י ׳'‬

‫מ ש מ; ץ;ו ל ג ?‬
‫י \ ‪ r -‬י תוס במס■ בריות ‪•;:‬ו אהא דאמיינן‬ ‫"יי ‪:‬‬ ‫יייי׳ ״ ' י'י ‪°‬‬
‫‪ •A‬ו ^י תרנה כי מסי נחרן‬ ‫׳'"‬ ‫״‬ ‫י^יי'‬ ‫פלשיי קסיל׳ ה^ייי!‬
‫‪" Iv.‬חים איורי ומפצ׳ לו הארץ וכעי־‬ ‫דיפקב תיקן ססלת‬
‫חיי ר י התפלל ערנית טו ס‬ ‫"‪a‬‬ ‫ל״י״יי‬
‫י ^ ח ־וי־א אחר צאת הכוכבים‬ ‫אח״ל למהדר ושי!'^"‬
‫‪^- A‬ריר ^‪-‬תוס׳ כ מ סי׳ ראש‬ ‫למהדר הא‬ ‫מאחר שהתפלל כבר והיה דעתו‬
‫חח‪-‬‬ ‫‪i‬‬ ‫מו״ר ז״ל יוי״'׳‬ ‫~ ותירץ הג׳‬ ‫פיי״ש בתום׳‬

‫ימי‬ ‫באחד‬ ‫והקשו דמנ״ל להגמרא דנול^בראשח‬

‫ייר מוחי י א המב״ה‬ ‫יי י'‬ ‫מז'‪ °‬יס'י^״'‬ ‫'*י'‬
‫'וישפיר‬ ‫הפסח כקושיית התום׳ איך אמר יצחק בערב פסח ני׳‬
‫מעשו‬ ‫^‬ ‫ממלא שנותיהם של הצדיקים ׳יי® ל'י® י^' ׳‬
‫י״י'^ ^יי' ‪<. M‬ד ‪ A A‬ד‬ ‫בערב פסח שאיל' הגיט יולי למייי‬ ‫\‬
‫שלץיהרגהו רק עשו אמר יקרבו ימי אכל אכי כי‬
‫^'* ‪■I n iV U‬‬ ‫יי'‬ ‫י^אנל מי יודע עת מיתת יצחק באתה שנה‬
‫‪!f‬‬ ‫למ״ל להקב״ה ממלא שנותיו של ל״יק וילייק יל" ^®®י' י לי'‬
‫כלא פחד רק בע״פ הוצרך לברות אולי בלילה ימות ינחק ויהרגנו עשו ת כף‬
‫‪ "*A‬רם‬ ‫ולכך ברח כע״ס ואז קפצה לו האר; ותגיט יייי® ״י'' ^י' י'’''^’"' י‬
‫יהתסלל שס מעריב מבעו׳יי כמ״ש המג״א דמודיס כל הגאוני© אף דהנכה כחכמ‬
‫דתפלת‬ ‫|‬
 ‫ד‪ I*rfjir‬ד‬ ‫'‬
‫סי‪,‬‬
‫מ ״ ר '’'׳'‪-‬א‬
‫הכונכיס ‪ sy.<^y‬ן ״‬ ‫דתפנת מעריכ‬
‫‪;:‬ז יפר•‪ :‬ירט‬ ‫'‪:‬״ ‪ r‬״‬ ‫מ קדמי ם נהתה;נ כר־־^ נ‪.‬נ‪-‬׳'‘‬
‫^‪:‬יהו מ״מ הי׳‬ ‫־■■־■׳'''\!‬ ‫־‬ ‫*'י'‬ ‫'‬ ‫י*י^'דן וני׳ והנני ס־נ מי;‬
‫׳; ‪-‬י דה‪ :‬הא מוכח‬
‫• ‪'r‬‬ ‫ע!ימ‪,/‬כ רניקן תהנת מדניה הננ ידויימ ננ‪/‬ינר ני‘‬
‫‪ , ,‬נ ך כלילה נאמר‬ ‫לי׳ אל תירא ובמררדד ג‪:‬ל ר;‪:‬ר מלר ם'*ה•‬
‫‪:‬מיד־ס וכיוס‬ ‫‪...'I .'I‬‬ ‫למהותו הלך ולא רצה לעיר ר‪,‬־' '־ ‪r‬־«^‬
‫‪,‬ן רדן תד־נד! ;מענה מעשרה‬
‫■ ‪^ . -1‬‬ ‫ק ס ‪ ' : :‬לנ ך׳ הנן מ •י ק‬ ‫נ״מ ־להולך‬
‫^ '‪ I‬ו״^‪1‬‬
‫\‬
‫רי‪,,‬־ ׳יוי • ״ •י ׳‪ V‬׳* ‪ r‬י‪- V r‬‬‫׳‬
‫וי ס פ ר ללרן ‪0‬״‪n‬‬
‫ע״ייפר ל‪1‬‬ ‫ס‬ ‫‪:‬ל‬ ‫י‪:‬ר״ת‬ ‫שמריננז‬ ‫ונ״צ‬
‫י‪ I <.‬״!ו‬
‫א״ל ת״תמה‬ ‫ר׳‬ ‫ניו־ניס‬ ‫ר‬ ‫נ‬ ‫ד‬ ‫ה״נאתי‬ ‫כ״ייל״א‬
‫'״צהתי‬
‫נ״קח ה״כל‪.‬‬
‫א ע ב ד ך שנפ שדס גרר;‪ :‬ע —■ ‪\-‬‬
‫''• ‪,‬יו'י‪/ ^-‬י‪,‬י‬
‫־׳!ה ישכ ת עמו‬ ‫ך‪,.‬״‪,,‬‬ ‫ימים אה‪ :‬ים וכתיי‪ :‬ג ‪,.• , ,VM ,‬‬
‫‪-,-‬‬
‫[׳ הא*ך מרומז‬ ‫‪ 5‬אמ רת ימ ם אהדים י' ‪:‬נים רוקה ךי*־ק~‬
‫•‪ / 1‬״ ‪I /‬‬
‫קרת ימים כמ״ש‬ ‫ל‬ ‫ימים תהי׳ גאולתו׳ והיתס ד‪:‬נ ה ר‪-‬מ־ה‬
‫נתת‬
‫‪;-‬‬ ‫נהה כן זוג פד‬
‫שאמר הקב׳יה שישיא; 'הי׳ ימך ו‪:‬מיניה נ‪ :‬תת ‪C‬‬
‫'?‬ ‫^אי! שבת‬ ‫לד׳״ נמצאת דשמיכיה נמו ‪ :‬כ ת כלי דג ‪^‘ T‬דר‬
‫^‬ ‫‪:-‬דנוה ימים אהדיס סל‬ ‫!‬
‫שהם אהד ם ומשונים משתי־ שנים נמו שכת מ‪0:‬ר י‪:‬‬
‫ר|‬ ‫■ייע'‬ ‫יפקש ד מי ־ ס סד ס ששמרה יג ק ה מ מ י ד ס י ״ ד ‪: ; ! , ' : ' / : :‬‬
‫יד‬ ‫י‬ ‫ו י א מ ר לש! טיג תה־ אומה ‪,':‬״ מתר‪ ',‬אית‪ ,-‬־■^־‬
‫״■ ‪ j‬ה־ה ת־שת‬ ‫ק‪,,,‬‬ ‫סת‪-‬י ני>מ״‪.‬‬
‫מ‬ ‫רה• שדמט■ ש מ ט״ק־‪;;:‬־ ‪,‬זנד״״ן׳״ ״נ׳‬ ‫לאה ג;יכ שג‪-‬מט׳ שמספי י‪,‬פ! נ״‪,‬‬
‫ל ע קי ‪ -‬ך‬ ‫ד תי‬ ‫שמרמה לאמר טוש תת״י ששג־מני• ;הה ה‪-‬א היתה לו ‪ ! :‬״ ‪ - : s‬״‬

‫׳ ‪V‬‬ ‫לס^ייי‬
‫כן במקומינו לתה הצעירה ״ ״‬
‫באמיו לא ייעשה י ״ ׳‬

‫‪■ :;'-‬ן‬ ‫‪,,‬‬ ‫‪PPT‬‬ ‫ו ת ה ר לאה וסלו ש! ותקרא שמי ראוש! שי אמרה‬
‫‪ 1‬״ ^‪ .‬־ ‪ ,‬ל פתה•‪^:;,.‬‬ ‫‪-‬י‪:‬ט‬ ‫יאהמי היש• ותהר פוד ותלד ש! ו‪:‬ו׳‬
‫ל• גס את ‪ 1‬ה ותקרא שמו שממון ומל לפרש המקראות הלק ; ; ; ד יילל' יימן ־■'"‬
‫ניייי‪# :‬‬ ‫שונאים א׳ ששונאו שנאה גמורה• וא׳ שאירו שולא גמור מ ־ מ ד י‬
‫אושן■׳‪^:‬‬ ‫והנה הראשון השונא גמ־ר אס פושה לו טושה אינו שונחו ״‪,‬י ד ‪ .‬ד‬
‫׳־׳ק* גמורה נ ש ^‪" # :‬‬ ‫^‬ ‫הטונה שפשה עמו נסה‬
‫‪,‬גג״ ד‪..‬־ ׳'י׳י= ״י״י‪ .‬י ק ‪■ ^ fiC‬‬ ‫שונאו‪ ,‬אשל אס מע‪-‬ר‪,‬רא‪.‬לה ה‪-‬י‪ ,‬״‬

‫‪,‬‬ ‫_‬ ‫הגס שאינו אוסש אות־ פ״ש ותקרא שמו שמע ‪•!-,■ ,‬ק‬
‫ע‬ ‫לאיתא שגמרא מ״פ ותקרא שמו ראוש; א״ר הנעור רננרה י א ה ה י ‪: .‬י‪■ -‬‬
‫‪ - .......‬אין ‪S3‬‬
‫לא!‬
 ‫‪..‬זי‪-‬י"*‬
‫‪,‬‬

‫נא‬ ‫ט היי ־ א‬ ‫דברי‬

‫‪ pV I‬ח;נ־ ונו׳ מ ק ד ס ‪ r r i‬כת*־‪ ci:';:- :‬רקרד‪ ,‬נ' ד‪::,‬י■‪ :‬כ־ צ־‪ '.‬יררדני‬
‫גימס ;ה דכתינ‬ ‫«ו״^כק‪:‬ה דנר\•‪ :‬כ' ר‪;:‬ר‪ :,‬ן‪:‬י׳ נ;‪:::‬צ ‪:‬ך‪,‬ד‪.‬י־ס‬ ‫יכו׳ וא־‬
‫גס ד‪,‬כ ה נשאר‬ ‫^ ‪5‬קרא ונחמת ה*ה ניה כינ‪ 1‬ה ד‪,‬רד קבה נונה •ר‪::.‬רנ ;״‪C1‬‬
‫דרד‪ ;:‬נת*כ כמו תחילה‬ ‫^ השנמיס נ תינ מתחילה הגיכס ןחדי ‪:‬ך הכס יהנר‬
‫הממס ונדחה להקדמוניס דל דדיתת נ‪:‬י ‪:‬דל זתהד ותלד ‪3‬ן ותחמר ) ‪cpt‬‬ ‫|‬
‫| אלקיס חת חדסתי ותדדא כמו יוסק נחמר •‪P I‬ן■* •* ;י ‪ 3‬ז חחד ונו׳ וקכה נ״‪:‬‬
‫ך־‪,■^; -.•-‬ייר יוסיק הי‬ ‫_ ■למס אמרה כני נ ממיס נ‪1‬ג רדידת ‪ :‬ס יוסק גס‬
‫ונו׳ מכמני נפני כנמה היה נה נ מ ס דחכ־ן דסק חל קס וני׳ דק נסני אחרים‬
‫‪.‬אמרה ממס הכני יוסק ד׳ ונו׳ וקכה ג׳נ למה היה ‪ ::‬כינוי היינימיס ונראה‬
‫דאיהא נמדדש ה־נא נתיס׳ מסכ׳ נ נ דק רכ ג דתרומה מילדה מס כל הכנטיס‬
‫‪ ■%‬יכו׳ רך רחל היתה סנירה דננייונדת היא נכני ;כדיס נכניס אחד כדי נהשוות‬
‫פס הנפחות כדאיתא כגמדא למה נקרא כמה דינה כדן לא‪ :‬וכו׳ שלא תהיה‬
‫אהותי כחחת מהכפחית ננן קידס הגידה היה נדמתה נקרות ככיהס קרונ לשס‬
‫אחד היינו אחד נ סק ומדד יוסק והכל ממס דדד ‪:‬ד ס ק חלקי‪ :‬את חרפתה‬
‫שהיושיוה לכידות מיל מח׳‪ :‬כינדה דק וכר אחד ודז מדיין לא חסק חת חרפתה‬
‫שנא הוכייה מדיין לנכדות לכן אמרה י סיק ד׳ לי נן אחה ומפי״ז מיושי גס כן‬
‫ג ט ראונן כני שד גגי ראונן היה תחינת הדיון סנרה לחה שיהיה בניהס ;כריס‬
‫ורז היה נדמתה נקנות שניהס קרוי נשס מדד כ‪ :‬ס רחיגן רק קנת שינוי נעיה&‬
‫כמו גני יופק ומסק רק אח״נ היה רק ;‪:‬ר אחד ואמרה ממס ;ה דכתיג נקרא‬
‫ט מתה ירה־נני חישי לכן נתיג כי יי‪:‬רה נכני חחריס רך היה לה ממס אחר‬
‫‪:".‬יה שניהס ;נריס כמל — אופן‬ ‫שאמרה ראו מה נ־ן נ ו י' ו נ ו׳ גאשד‬
‫כ׳ נרדה דדיתד נמל־ר‪ :‬כי;ן כנכדדה רחל ני ק‪ :‬ימקנ לגי‪ :‬חת נאה פרימתה‬
‫אותו חך אמר לדמן כל אלו מני מגר‪ :‬וכו׳ ונתיי •נקרא וירא ד׳ כי כנוחה לחה‬
‫ויפתח את רחמה ודר‪,‬ל מקרה ודס היה יורע יעקב כ ת‪:‬י‪ :‬לרחל כניס אח׳־ש ח;‬
‫היה מגרש חת לנ‪:‬ה מיד ק‪ 1‬ד ס נהיה לה נניס ממנו נכן כחיי‪ :‬כי אמרה ‪^'5‬‬
‫נהיה לה מפס אחר׳ וקשה למה לא‬ ‫פתה יחהנני חיכי נ ‪/ l i : V-t O .‬‬

‫חמרה סמס חדר נ‪.‬ה ‪:‬היה לה לכן אמ ‪ J‬ד׳ אלירזד דאוג; דחו מה כין כני לבן‬
‫חמי ונו׳ והיתה יודגת גרוד כק־דש שתהייה׳לרחל נניס ויתן הנכורה ניוסק וכו׳‬
‫‪ ..‬חג בניס ויגרש אותה‬ ‫ע;‪,‬י‪,‬‬
‫וחס אמרה הממס ;ה לימקג אז ה ‪ if‬יודע יעד‬
‫מיד לכן חמרה ממס אחר כא מתה יאהבני איכי י‪ ;:‬ודויק‪ ,‬עוד נראה על‬
‫מחמר ראובן א׳ ‪ 7‬אליעזר אמרה לאה ראו מה כץ כנ לנן חמי וכו׳ לכאורה‬
‫תמוה דהא בנ‪i‬רא‪ v4‬מפירש ממס אחד לקריאת כס ראובן כי חמדה כי ראה ה׳‬
‫נפניי \חס ■נאמר דר״א הוסיק דהיה לה ען ׳ מ‪:‬יס ק‪ :‬ה מנא ניה להוסיק על‬
‫כתיב ותקרח שמו‬ ‫המפם‪ .‬גמפורש נתירה‪ ,‬וי׳נ דר״א הוכיח כן מן ה‬
‫ראונן כי אמרה וכו׳ ראה ה׳ גמני* וננתורה קכה דגשממון ונוי נסמר נתחיצה‬
‫ה^עס שאמרה נדריאה השס ואח׳ כ רתיג ק״ידת השס וכאן היפוך הסדר וגס‬
‫ןנאן הו״ל למכתב ותאמר ני ראה ה׳ נעגיי ותדתת דמי רדי־ן ומזה הוכיח ר״א‬ ‫‪•:‬‬
‫‪^ J‬א׳ידנאמת טיקר הממס דקריאת כס ראוגן הוא מסמס דתו מר בין נ ד לבן חמי‬
‫אך מעם זה נא רצתה לפדסס ועי׳ד גיורס מד עשרה דדי נא תי;י חדמאי כאפיה‬
‫^ אבל אמירתה היה ני רסה ד׳ בעניי ^־;׳׳כ ותקרא שמו ראובן ומממס ראו מה בין‬
‫בני וכו׳ כי אמרה לפני אח^יס כי ראה ה׳ בעניי ר״ל ממס זה אמרה בפני‬ ‫‪1‬‬
‫העולם‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬ ‫‪51‬‬

‫פיין‬
‫המסדר ‪r-p‬‬
‫]אמי משדר‬ ‫‪-‬‬ ‫יייק‬ ‫״יי ״״״‬ ‫י״י^‪°‬‬

‫‪'°‬י®'' ייי‪^,‬״ י״״״'יי י''־"י'ס איייה לילי שצדהה •ממני­‬ ‫״‬

‫‪ ,‬לא ‪1‬נתה לגנים וקשה למה לא קנאה יחל ללאה עד ‪ 'W p‬ונ ^ ה‬
‫מ‪-‬ד דאיתא גמסג׳ יכמות יף ס־ד משני מה אמותינו עקרוה היו משום ש ס י ^‬
‫מתאוה לתפילתן של צדיקים וידוע שאמותינו נניאות היו וידעו שיעהר י י י ™' ^‬
‫שבטים שבטי יה וגפשועה החלוקה מניע לכל אחת מהן נ־ גנים ו ג ז ה ^ ו‬
‫שילדה צאה נ׳ גנים לא קנאה רחל ללאה במעשים כי אמרה אדיבה אני ‪^ 5‬‬
‫ממנה יאלו נאה נתן הקב־ה הילדים כפ' חלקה שמניע לה ולא כו ^יי שר^•^■'‬
‫‪to‬‬
‫י‬
‫י’ יי'״' י׳ייי '״י ״״ליו המנ־מ לה‬
‫בודאי זה מכח מעשים טובים שלה א‪1‬ותקנא רחל באחותה וק״ל ■‬
‫י'‬
‫לי בניס ואס אין מתה אנכי ונ׳ל לפרש דאיתא בגמרא אם פיט נד ‪W‬‬ ‫הבה‬
‫זה משכהו לביהמ״ד אס נצחו מוטב וכוי ואם לאו יזכיר לו'יום‬
‫והנס קיי׳ל ראשה פטדה מתלמיד תורה דכתיב ולמדתם את בניכם ולא נ ״ ״ י «‬
‫וכן מק׳׳ש נמי פטורה דהיא מ׳ע שהזמן גרמה דנשיס פטורות■ וא׳־כ ^"אם‬
‫להבריח ממנה יצה׳י אין לה דדך אחרת יק זכיית יום המיתה זה לי ?יר ^ ^ ?‬
‫ובהזכר״‬ ‫יום המיתה יש עצבות אבל י‪-‬ל דנם לאשש‬
‫?! ‘ ‪',‬‬ ‫בטם ‪T s‬‬
‫לתלממי‬ ‫קזכיין■ ט׳יי דמניל״‬
‫מי״ גנ ם‬ ‫‪1‬‬ ‫תלמיד תורה דאיתא בגמרא ייני נש' נ״א'‬
‫״״ה‬
‫לת־ת׳ אב׳ו ? י ? א ל‪X‬‬ ‫היצה‪-‬י תוכלו לקיים גת״ת ע*ישמנרלית בניהם‬
‫^ ״א ן לס בנים‬ ‫־‬ ‫בודאי אינה יכולה להבריח ממנה יצהיר אלא‬
‫‪.‬מ תה וז״ש הבה ליי‬ ‫״‬ ‫^ ^‬ ‫‪jp y , p,,,‬״‬
‫א״י״ ־י אס כ ?ת יוסר םל״‬ ‫יצה״י ואס אץ ‘מתה אנכי ר״ל אין לי‬
‫יש עצבות ואין השכינה יבולה לשרות על״ ו ל לי ״ ״ ״ ”'״ה ואז‬
‫ודש נ־כ בקהלת כסיל בחשך הולך והחכם עיניו בראשו ונראה לי לבאר דאי״א‬
‫י מוטי ואס לאו‬ ‫יקרא קיש אס נצתו מוע‪ :‬ואס לא‪ ,, s,, ,‬ל‬
‫לם?ל' יא״‬ ‫מפני שצריך הלימוד עיון ושכל וידוע שלכסיל אץ תר? ו^ז'?‬
‫היצה״ר אלא הזכרת יום המיתה מפני שאז לו שכל והגנה ל^מוד?י? ‪!’” ”x Pa‬‬
‫ק״ש וזה כוונת הקרא החכס ריל ההכס בחכמת התורה אס' ‪ ,^?'"-5, -‬או לקרא‬
‫י נ » ק מעצמו‬ ‫היצה״ר עיניו בראשו דהיינו בתורה שגקרא‪, !,‬א^ ‪.p3,‬ל‬
‫עסיי! בתירס­‬ ‫‪,‬‬ ‫^ןל‪^ .‬״ל‬ ‫אם רוצה לסלק סעלס‪ ,‬ס‪,‬לס»‪,‬‬
‫‪ -‬וזה ג״כ כוונת הפסיק בקהלת טובים ה\נ ס מ ) ‪ ? ” , S i‬״ ״‬ ‫®’'?' חשך‬
‫יש להם שכר טוב בעמלם וכוי והחוט המשולש לא במהרה ינתת ונ‪-,‬לל>‪1‬‬
‫פסוק זה דאמרו חכז״ל במס׳ ברכות לעולם ירגיז ארס יצר טוב ע‘ ? ) •‬
‫אס‬ ‫נצחו מוטב ואס לאו יעסוק בתורה שנאמר רגזו ואל תחטאו אמרו‬
‫נצחו מוטב ואס לאו יקרא ק״ש שנאמר ועל משכבכם אס נצרזו »וס‪, 5‬א ’ ?״ ® ( אס‬
‫לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה והנה אלו הגי דברים טובים לזכרם ‪ , ,‬א ״ ‪e‬‬
‫לידו חטא אז בודאי לא יחטא והנה החילוק בין ג־ דברים האלו רש?ם ם״י‪:‬‬
‫צרינץ מעשה דהיינו או ללמוד תורה אי ליקרא ק״ש וגם טטונץ ?רכה ל ^ ג ^‬
‫אבל‬
‫נב‬ ‫מהרי״א‬ ‫דברי‬
‫אכל האחרון אין צריך ממשה רק ‪ 7‬מה כל ‪:0‬ו יום הנדהה א״‪ :‬קשה למה צוו‬
‫הכז״ל הני תרי ראשונים הא די אס יזכיר לו יוס המיתה ואז בודאי ילך ממנו‬
‫שלא נצחו‬ ‫היצה״ר אבל נ״י דמ׳ימ יותר טוב למסיק בשדם הראשונים כיון שאעס״י‬
‫מ״מ מצוה יש בידו ומקבל שכר על עמלו איל אס יזכיר יום המיתה אז אין מצוה‬
‫כידו וזה נ״ל גס פי׳ הססוק במשלי זכר צדיק לברכה ושס רשמים ירקב חכס‬
‫לכ יקח מצוה ואויל שפתים ילבט לפי האמור שטוב לאחוז שנים הראשונים דמ״מ‬
‫שכר מצוה יש לו כיון שטעונן ברכה אבל הרשע מזכיר מיד יום המיתה כיון שהוא‬
‫פצל לנענע שפתותיו וזה שאמר זכר צדיק לברכה ר״ל אס הצדיק רוצה לכבוש את‬
‫יצרו בברכה הוא מזכיר׳ ושם רשמים ירקב דהיינו שמזכיר מיד יום המיתה והטעם‬
‫הכס לב יקח מצות לכך זכר צדיק לברכה משוס שיקח לו בזה מצות אבל ואויל‬
‫שפתים ילבט מן המצוה מפני שהוא עצל לנענע שפתותיו עוד יש חילוק בין הני‬
‫ג׳ דבשניס הראשונים אינו יכול לעסוק רק ת״ח שיוכל ללמוד או לקרות ק״ש אבל‬
‫יוס המיתה יוכל כל אדם להזכיר ועוד יש נ״מ אס יזכיר יום ה־מיתה אז הוא עצב‬
‫אכל בשנים הראשונים יש לו שמחה פקודי ד׳ ישרים משמחי לב וזה נ״ל נמי כוונת‬
‫ממילא לא‬ ‫הפסוק ואתם הדבקים בד׳ אלקיכס ר״ל מי שדבק בהקב״ה ובתורתו‬
‫היום לזה יש לו חיים שאין צריך להזכיר‬ ‫צריך להזכיר יום המיתה חיים כולכם‬
‫יוס המיתה אבל אס יעסוק בשלשתן דהיינו בלמוד בק״ש והזכרת יום המיתה אז‬
‫ינודאי יותר טוב וזה היה כוונת שלמה המלך טובים השניס דהיינו לימוד תורה‬
‫וק׳׳ש מן האחד דהיינו הזכרת יום המיתה באשר יש להס שכר בעמלם דהיינו ש*ש‬
‫להס שכר על עשיית המצוה אבל וחוט המשולש לא במהרה ינתק ר״ל אס עוסק‬
‫בשלשתן ודאי יותר טוב‪.‬‬
‫וימצא דודאים בשדה וכו׳ וקשה על מ״ש המג״א סי׳ ר״מ בני חצופה שתובעת‬
‫בפה והרי היא כזונה ואסור לקיימה וכו׳ מה יענה למעשה ביעקב גבי‬
‫דודאיס שתבעתו בפה וח״ו לומר על אמהות כן וצ״ע‪ ,‬ונ׳יל כי זה דרכו של ה‪3‬מל‬
‫מג״א לקצר במקום שהיה לו להאריך׳ והנה לא מלבו בדה פירושוזה אבל כן‬
‫הוא לשון הטור שס סי׳ רי׳ס וסיים הטור בזה וז״ל אבל מי שאשתו מרצה אותו‬
‫בדברי ריצוי ומקשטת עצמה לפניו כדי שיתן דעתו עליה על זו אמרו רבותינו‬
‫שיוצאין ממנה חכמים ונבונים כלאה שיצאה ממנה יששכר עכ״ל הטור׳ וכן כתב‬
‫כטור אה״ע סימן כ״ג והוא לשון הראב״ד בספר בעל הנפש וגמרא ערוכה בנדרים‬
‫כ׳ ע״ב וכעירובין כ׳ ע״ב קושי׳ גמרא הוא על הא דבני חצופה מקרא זו דלאה‬
‫ות*׳ הכא ארצויי׳ ארציה וש'׳ הר״ן דלא אמרה לאה ליעקב אלא שיכנס לאהלה‬
‫ולא תבעתו בפה ובו׳ וכוונתו מלשון אלי תבא ר״ל לביתי שהרי יצאה לקראתו׳‬
‫סוא ולא כתיב בלילה ההוא אלא הוא‬ ‫ותדע עוד מדחז״ל על דשכב עמה בלילה‬
‫שמו של הקב״ה סייעו ויצא יששכר יודעי בינה וכו׳ ותבעתו בפה היינו כמאמר‬
‫החצופה זונה אשת פוטיפר שכבה עמי אבל לאה אמנו לא זו שלא הזכירה לשון‬
‫תבא״‬ ‫שכיבה כלל אלא גס בלשון ביאה שמרה פיה פתחה בחכמהותאמר ״אלי‬
‫ולא אמרה ״עלי תבא״ כמ״ש יבמה יבא עלי״ה וגס לא הקדימה ביאה ר״ל לא‬
‫אמרה תבא אלי אלא איפכא אלי תבא ע״כ פירושו לאהלי׳ וגס נ״ל אין ר״ל בלשון‬
‫צווי בע״כ תעשה כן אלא כלשון מגיד העתיד ידעתי שכן תעשה אלי תבא היינו‬
‫דברי רצוי לבד ועיין רבינו בחיי פ׳ ויצא פירש שם בזה על אמר‪ :‬כן שלא היה‬
‫כוונתן רדיפת התאוה ח״ו כי אס כוונת המצוה כלבד פעולתיהן נמשכו אחר השכל‬
‫שידעו‬
 ‫מהרי״א‬ ‫'צא‬ ‫דברי‬ ‫‪52‬‬

‫שידעו בננואה ונרוה״ק להוליד י׳י‪: :‬־‪:‬טיס וכו׳ נוש״ה וי‪:‬ת‪:‬ו;ה ‪ P/ 3‬ארריס רי‪/‬״ח’‬
‫™‬ ‫ן?‬ ‫סי׳ קי״ב כתי‪ :‬וז״ל ולפי מה ‪:‬ראיתי כ ד‪ ::‬ס נסי׳ ה הוי‪ -‬יי־ד‬
‫";;‪;,.:.‬״ו !ראה אותו‬ ‫יששכר ע״ש כ׳ ‪:‬כריס ‪:‬כר דו־אים ן‪:‬כך‬
‫א״‬ ‫שקוראים רק נ מד ״״! ‪-‬נכר כ‪-‬י! ‪\' t ' - z‬י‪ .‬־‪ .‬מ‪r - - : : . ,"•':-.-‬‬
‫אמרה רק טש־ כי גר‪.‬ת־ ‪:‬שחי‪.‬־ ו‪;::‬״ש רמסירכיס ו;‪:‬ך ח;ן‬
‫שי״ן וכו׳ ע‪-‬ש הרי מ ס דינורה וכוווהה כהוי‪ ;.‬יר‪;.‬־‪ :‬היהה א ר; "' ק מי ה פל ‪i f‬‬
‫‪| -‬א')י■ ר‪-‬וח‪-‬ד ‪L‬‬ ‫!ה מהציישת היתה מ ר ק ת מ;שרש שי‪ :-‬ניצס !־י נ‪:‬״‪:‬‬
‫כשו״ת מהרי״א או״ח סי׳ רה׳ ו‪:‬׳נ ליי‪:‬כ המישי׳ י־י־‬
‫שלאה אמרה גחן אלקיס שכרי ‪:•::‬י‪ :‬המרא‪-‬ס ‪:‬י יו ח ד ר ■ד‪' 1,:.‬‬
‫כדי להממיד שיטיס ולא לשוס הגאת הגון‪ .‬ורחיה לוה ר ה‪'•V : ,‬‬

‫ט ץ ל אי ^ ״ ״‬ ‫שכיוגתי ^רק לשה שמיס להליכות‬ ‫רתיה‬ ‫משכוכתי מכאן‬ ‫נזה‬

‫ותהיא שמו יששכר‪ ,‬כטטס ט; שס יששכר י״ל דחיתא ד‪:‬נ גריק מייע וזר‪-.‬‬
‫־יי־‪-‬יוה י־׳ דרייז"אכל יד‬ ‫עולמות כמגין כת״ר דהיינו תרייג‬
‫יק‬ ‫אלו נדיקיס שתן נהג‪-‬ס מתחרים חלו ק‪;:‬ו שכוס‬
‫משל אתריס מוכרהיס הס לירן מתנות שכרן להמחדק״ס ולא ■־שאר״להס ‪f f f‬‬
‫®‬ ‫עולמות ע״כ כיששכר שעשה שותפור* עס זנולי! לא נ־אר יו ‪V,- n‬‬
‫עיל״ית כ־שאי מכי‪-‬״י ‪:‬״ו ל־ניליו ילכו קינל שס־זה יש«״'ה‪-‬י י'־״״ל=;״‪:‬‬
‫׳' ^ ״ ״שי‬ ‫רק ש״י עונתית כי מחצית ה;‪ J ,-■-‬״‪.‬‬
‫ויוכר אלקיס את רחל‪ .‬וכו׳ ויפתח את ראמש וכי' איר‪,‬א לגיורא ‪-‬תפ‪-‬י״ ״‬
‫׳ ‪,‬תע״ת ג׳‬ ‫^‬ ‫מפתתות ^ ‪73‬ן ‪vr‬‬

‫דשס‬
‫י פ״ ח‬ ‫ד׳ לך וכו׳ אני ד׳ בפתסי את וכו׳ ועיר הא מפק ‪ « -;' 7 ,7‬ד‬
‫יולדות די״ל דון דרתל עק״ה״ והוצרך לכנות ט‪:‬טה דרך נס‬
‫' זה הוא כיד‬ ‫'‬ ‫הקכ״ה משא״כ כל היולדות כדרך הכ^ע ‪ y 3‬״‬
‫'■'׳ ‪i‬׳־‪ /'.‬אכל‬ ‫'‬ ‫_ ___ _____ __‬ ‫וד‪*'-‬‬ ‫מי ה ר‪ .‬ילורח ‪-,‬ורירי י<י*‪,‬י ו^״דל‬
‫האי מימרא‬
‫“!יכי שמעוני‬
‫ד‪ ,‬ויפתח את רחמה הקודס אצ^ ^א־‬
‫דו*\‪-‬יי•‬
‫י‪",‬ר'ר‪- i‬לל‪;-‬‬
‫די"״‘׳• ‪.)'..‬׳‬
‫׳■׳•‬
‫את רתס‪:‬‬ ‫ר‬ ‫תת‬ ‫רס‬ ‫הקודס‬ ‫ידפ‬ ‫־כני‬
‫׳•י־״י^ךי*» ‪.‬ןי•‬
‫הות כעצמו ע‪ :‬ה ונו׳ וכי■•• רי^<‬
‫יג׳ מפתחות וכו׳ וש­ י כתי ז״ל ‪ 1‬ה‬
‫‪­' 3‬חל וישמע אלי‪,‬ה אלקיל•• י^ ריי‬
‫ו_‬
‫ויפתת האמור כלאה וצריך להתיישי‪ :‬למה ירט ת ‪ :‬תי ס׳ דייר• ־‪.‬‬
‫נ׳זרח ע״כ‪ 1‬ע־״י‬ ‫■היי‬ ‫י״ל י'״״'־ ^י׳־יט י'־'־‬ ‫?"‪°‬‬
‫‪to‬‬ ‫והגה‪-‬ה הקשה‬ ‫לא טל תוס׳ תלונתו כ־א ע‪ :‬הש׳יס וכמו שהקשה המרש״א‪,‬‬
‫המחכר‬
 ‫נג‬ ‫מהרי׳א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬
‫נמכר ילקוני רדזכני‪ .‬כהטדרק הד גגי נידה דנר! ננמרן דמייתי מקרא דרחל‬
‫למאוחר‪ ,‬וננר היתיתי ‪:‬ידעת דנן ־‪:‬ינקיט במעוני ני*ן דרה״ה זו נקרא דלאה‬
‫מת רהננה ולא נן כתיג אלא וירא‬ ‫ך׳‬ ‫[ה^גוקדס‪ ,‬והנה יינקיע רמיי‪ '::‬דין דבתת‬
‫*|״‪.‬כי כ'ור«ה נמה רפמח ונו׳ ו‪^:‬י ניה״ב׳ד‪ .‬תי׳ נ מ ד ת מה׳ט חץ ראיה מקרא‬
‫דלא קנ;ך ד׳ לייעזת יני׳ י ‪ :‬ע י ‪::‬ית‪ ,‬חיירא תי׳ מהרב״ח אינו נרור דכן‬
‫‪51‬נצימ דאמר ‪ 7‬׳ לה ר׳פ תינידת יע‪.‬־ך‪ •■:‬ע י ‪::‬ית והרנה סענניס קיא הכתוכ‬
‫וכף ויאמר‬ ‫ר‬ ‫’‪1‬מלאך כ‪:‬ס ד׳ נ; ע ה דפנימו כמו‪.‬ו כמו נביפעיס ייי׳ו ויפן אלץ‬
‫אטי ד׳ ונו׳ דעי׳ נהפר העיקרים מאננר נ׳ פ‪:‬׳ ת ]ודע דה״ל להניא מקרא מן‬
‫התורה נב׳ לך לך וימצאה מנר ך ‪ 7‬׳ וכו׳ ותקרא ‪ :‬ס ‪7‬׳ הדונר אליה וכף ועוד‬
‫כרנה[ א׳כ גס הני רראי יפתת ‪7‬׳ לך וכו׳ ‪:‬פיר י׳־ל ע״י בלית‪ .‬לכן נ״ל גס‬
‫החי׳ ו‪7‬אי ניחא אני ‪ 7‬׳ נפתר‪.‬י ן‪:‬ף ‪:‬ולל ה‪:‬ידת נ תינ ת אני ד׳ וכמו שדרשו‬
‫גמילהא נהג‪ 7‬ה אני ‪ 7‬׳ אני הוא ולא אתר ה״נ מה״ט מייתי ש״ס כוליה קרא‬
‫חכור אלקיס את רחל ו־פמע אליה אלקיס ויפתח וכף מכפל ה‪ :‬ס אנקיס מ״כ‬
‫וכן יפתת ך׳ לך את אוצרו מתינת אוצרו וי״ו היחס‬ ‫•אחי קרא לפנול הפלית‪,‬‬
‫אוצרו קניינו מורה על ‪ 7‬׳ עצמו ויפתח כי הא‪-‬יצר אינו קניינו של שלוחו כנ״ל ודו״ק!‬
‫א׳־כ מחיק יפה קי‪:‬י׳ המר‪:‬׳ א ‪7‬הי יי ‪: 7‬״ם מקרא דלאה המוקדם שסיר י״ל ע״י‬
‫^■‪ 1.‬הכרת כ‪:‬כו ק ‪:‬ע״י ד׳ עצמו ויפתח וכף כנ״ל‪.‬‬
‫דוקא לת מסר הקנ״ה המפתה ניד שליח ג״ל‬ ‫וטעמא דמיניתא ‪ 3‬בנ בה‬
‫דעת היוס ט ל׳ הוא החנקיס נבמיס ממעל ועל הארץ‬ ‫על ו ודעו‬
‫להורות על‬
‫לך את אוצרו הטו‪ :‬את השמים לתת מער ארצך‬ ‫מתחת אין ׳«‪ / , !.‬ננן 'יפתח‬
‫‪:‬ניס מדטל‪ ,‬ו‪:‬ן אני ד׳ נס תחי את קנרותיכם‬ ‫גפר‪.‬ו הנה ד׳ הוא הא‪;:‬קיס‬
‫האל‪:‬ניס^ י_ הארן מתחת‪ ,‬וכן ויזכר אלקיס ויפתח את רחמה׳‬ ‫‪.....................‬‬
‫הנה ד׳ ה א‬ ‫פמי ‪.‬‬
‫~ ]אמר‬ ‫עולס כנ״ל‬ ‫הוא האנרךס ואין עירמלנ‪7‬ו גס נר‪';,‬נו כל‬ ‫י׳‬ ‫ה׳ל‬
‫המהדר עי־ן נבו׳ת מהרי׳א א׳ע שי׳ רל׳ח׳ הלבין מנ מיא תעדת הסל כ״ה אר״י‬
‫ג׳ מפתחות נידו ‪:‬ל הקנ״ה ‪ r:::‬נמסרו ‪3‬יד בלית ואלו הן שי‪ .‬חיה ושל גשמים‬
‫ושל תחיית הננתיה וכו׳ נמערנא ר‪.‬נ‪:‬רי אך מפתח של סרנסה וכף והכלי יקר ס״‬
‫מ ק נ׳ ע׳ז רמז נ‪ :‬ה ד׳ ננכתתית כיד הקנ״ה וסימנס נר״ת מ״פ״ת״ח מ״נור‬
‫ע״רנסה ת׳ת־ה ח יה — ועיין לעיל כס׳ לך לך על ה ס ותאמר שרה וכף נא‬
‫‪y.t‬‬ ‫נא אל בפחתי וכי׳ מה בפי׳ בס אאז ה;׳ ;י׳יע כדפת״ת ולי קבה דלפי׳ א״ז‬
‫למה אמרה רחל הנה לי נניס ואס אין וכו׳ מפני מה לא עבתה ערמה כחנה‬
‫הא רחל ידעה ‪:‬המניעה ממ;ה ונא מיעקי כי ניעקה היה כרס משאר נשים‬
‫והיתה רחל יכולה להס־ר והיה לה בניה ‘ וי‪ :‬ליב‪ :‬אצל רחל נא מה‪.‬י ערמו‪ :‬זו‬
‫דאיתא נגערא דאס הנעל אינו מנוקה מעון א; נא נדקו המיס‪ ,‬ורחל היתה ^אצל‬
‫יעקכ כאיסור נ׳ אתדית עיכ א־ן הנ;יס ‪:‬ורקין אותה וז׳נ הכתוי‪ :‬ותרא רחל כי‬
‫לא י!דה ליעקי‪ :‬ב ה מ ר ע‪ :‬ה־ה מנדו ;־‪.‬׳■כ לא תוכל לעבות ערמה כנ״ל ותאמר‬
‫ליעקנ הכה ני נניס באי! מצל• בוס ת ק‪ ::‬רק תפילתך‪ ,‬ועפי׳ז פי׳ גמ׳ נרכות‬
‫^)י׳א באמרה ת‪:‬ס אלכס והסתרה ו ‪ ; :‬י ל;;ק־‪ :‬נע;י ואין אתה עושה תורתך‬
‫לפלסתר וני׳ מ‪:,‬ה הל‪:‬ק נפני הנקנה נעלי הלת'הסתירה היס נסתר ונ״ל דא׳׳ש‬
‫‪ 1‬דהסתירה יהיה נאמת כהסתה אך הצל כל העילס לא יהיה תורתך פלסתר כי‬
‫יתלו כ־לקנה כעלי בהית אינו מנוקה ר‪,‬נל הוס נעצמו יודע כמנוקה מעון[‪.‬‬
‫איתא כמסורה נ׳ פעמיס כיוס מחר‪ . ,‬אל תתהלל ניוס מחר משלי ס׳ז‪ ,‬וענתס‬
 ‫ויצא‬ ‫דברי‬ ‫‪58‬‬
‫מהרי־א‬
‫ני צדקתי כיוס מחר בפרשתינו‪ ,‬וראיתי נס זר ניגח יששרר ‪ r‬״״‬
‫מליתן צדקה ולהחזיק ת״ח אן שיש לו אינו רוצה ננופ^ה ‪ rii'C‬רוא ל®‬
‫^ ־‬ ‫ומי יודע מה יולד יוס אולי יהיה מטופל ננניס ונ׳נ יה “ ויי לו ל ״ ן ן‬

‫מ ד בל'‬ ‫נסתר‬ ‫סגר״‬ ‫שצמו כמו שאינו •ודפ מה יולד יוס‬

‫^‬ ‫רמז פ ״ ״‪.‬‬ ‫תחמיצנהונטר‬ ‫להקדץ נמצוה כאז־ל מצוה שנאה לידך אל‬
‫רמזו פ_ס ״‪ q‬ואתרזגז ־■‬ ‫היוס לפשותס‬
‫^ ■‬ ‫; ״ א‪-‬‬ ‫שנן שלמה אמר נחכמתו זכור‬ ‫שאתה מוציא ומצויה לו׳‬

‫תפלה וצדקה כן הוא כאז״ל א״ל ר־א שונ יוסא״‪^.‬״ ״ י® ד ’יסי יג? נתשובל ‪,‬‬
‫‪.‬‬ ‫‪ p,‬״ ״״; ‪ J‬י^תתך א״ל תלמידיו‬ ‫אדם יודע אחה יום י״״‪,‬‬
‫ל״״ וכר והן ;‬ ‫כתפלה כנגד קרננות מק>וס‪ ,‬וכ״ו‬
‫תפלה היו^‬ ‫‪w ,‬י י‬ ‫הףל מפוות שאילו יכול לתקן‪ ,‬וכן כצדקה‬
‫י ט ך מ א ימות קודם!‬ ‫‪ .‬׳■‬ ‫תה סי‪,‬‬
‫נכל לני דרשת>‬ ‫ס ™י•‬ ‫‪, p‬״‪, P,‬‬ ‫‪,‬‬
‫יי ״יס אראה ■‬ ‫לפשות תשונה וצדקה והיוס אלך אחר צרכי כי לא תדפ י ' ״‬
‫‪-‬‬ ‫ו נ ל פוד לפרש פפ׳י מ״ש הנניא ירמי׳ ט־ כה אמר ד ^י■ יתיל\ ״'י‪ °‬י ’י׳•‬
‫י ה־ תהלל חכס בחכמתו ‪.‬‬ ‫גנור נגנורתו ואל יתה^^ ‪,^p^j ,,pjj‬‬
‫נזאת תילל המתהלל השכל‬ ‫ףו ע א ״י ‪,‬י א‪^pp pp ,p ,, ,,‬‬
‫ל א־י שלשה הצלחוה ‪i ,‬‬ ‫זמניות הנה‪ ,‬כי אינו נטוח כאלה שיתקיימו‬
‫הפשיר אולי יפני כי יאנד הונו ורכושו כתע כאופני ' ‪ °‬״ ' ״'ייי ת־ על האדן‪L .‬‬
‫ויחלש כחו פ״י יסוריס וכיו״נ‪ ,‬החכם אילי ת ״ ״ ‪,‬״״״ ‪ ' .‬הגגיי אולי יחלה •‬
‫‪^ .‬וכחרז כתינ יככה ד■ נשנפון והיית משונפ ות‪-‬א נטפש ת ^נ א ״די‪/‬״ ^' י'^־ י‬
‫^ט ש״ לנח ותהא משחייאו ‪J‬‬ ‫‪ r S‬מאח!‪.‬ל ןל ^״‪pP p P^ppp j,, pj,‬‬
‫קת ממנו‪ ,‬ואף‬ ‫‪^_^pp‬‬ ‫כי אחרי מותו האדם לא יק״ ‪p‬א‪p‬ן ‪pp ^Pp‬‬
‫‪I -‬‬ ‫תינות חכמה ונשתה ננורתו וגופו כלה ישון ל^ס‪ , , p ,‬ר אתייו כנודו ואתו‬
‫חלק הנשמה מה שמשיג האדם ‪5‬עןמי‪,‬א א״״‪,‬״ ‪ . ,,‬״ ;''י עולם יהיה ‪P5 I‬‬
‫גליוי הגשמי כפולס‬ ‫הזה הוא קיימת ונתוסף פוד כמש״כ תוס״ ח ״ ה‬
‫חוצבה פולם הנשמות לאור אין סיוי נ‪-‬ה לחזות ננופס י״י״״אל האלקים מקום‬
‫י‪ 1-‬נתה כמציאות ד‪ .‬ז‬ ‫‪ pgj,‬״‪P^ppp ,pP jpp‬‬ ‫יותר יותר נאין‬
‫דברי הפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו גנור בגבורתו ועשי‪ "'■ ,‬״׳' ”■׳ והן הן‬
‫^ י י להיותם הצלחות ‪; .‬‬ ‫זמניות גס עודו בחייס בפוה‪-‬ז אין בטוח בכל אלה‬
‫וימלתז ותטרוף דעתו וחכמתו‪ ,‬ואף כי אחרי ״‪ ^ , p,‬ל י ״ י יי כנ״נ אולי יפ‪5‬י ‪:‬‬
‫ש נ^יס^הפסק ״ המית מסר״ס ‪J ,‬‬ ‫‪ ,‬א ‪^^p p , pp,p‬‬
‫יי‬ ‫י ^ ת י ו בזה‬ ‫תהלל כי זה יתקיים בידו גס לפוה״ב להשיג נמצותיו יותר‬
‫‪"® W‬י ^ א נ י ‪n‬‬ ‫אוהב חסד משפט וצדקה נארן פי־ שצריך להשכיל וליך״‬
‫י שם! סן יא^ורות‬ ‫י‬ ‫‪p‬‬ ‫ותולדויו‪ -‬משלשה אנות‪ ,‬הצלחות ^ן״ל ‪p‬״‪p‬‬
‫”®י היינו פ ל‪/‬ייי ■י‬ ‫מכמה כמ״ש אשרי משכיל אל דל וכתיב רודג <‪-‬ר‪-,‬‬

‫המחרניס כדין כמשפט‪ ,‬וצדקה כארץ אני ד■ היינו פ«י פושר ויי»‪,‬י\י ^'י'' ’•׳•‬
‫ני שלשה אלה שחננתי אותם נעוה‪-‬ז כמ״ש כי ד־ ית? חכמה מפיו ! י ״ ^ י ״ י‬
‫י^׳ נך ד״‬
‫הגדולה‬
 ‫נד‬ ‫מהרי״א‬ ‫ו־עא‬ ‫'ברי‬ ‫‪I‬‬
‫הגדולה וגבורה והעושר והכבוד מלפניך ונו׳ ד׳ עוז לעמו יתן וכו׳ רק לתכלית‬
‫זה הס שיעשו פירות בהס הסד ע״י החכמה״ משפע ע׳׳י גבורה״ נדקה ע״י עושר‬
‫כי באלה הפצתי נאס ד׳ ולתכלית זה נתתי להס ואס ישכילו וכן יעשו אז בזה‬
‫יתהלל המתהלל כי אלו המעשים עוביס קיימים ננחייס וצדקתו עומדת לעד ולזכר‬
‫עולם יהיה צדיק וגס מזה יבא להשכיל ולידע מציאותו וזה יתקיים ב ‪T‬ו גס בעול&‬
‫הנא יותר ויותר״ וזה נ״ל פי׳ המסורה הנ״ל אל יתהלל ביום מחר פי׳ במה שהוא‬
‫רק זמנה הצלחיות עוה״ז הן שלשה אלה חכמה גבורה ועושר וכמ״ש אל יתהלל בהם‬
‫והעעס כי לא תדע מה יולד יוס אולי לא יתקיים בידך גס היום בעודך עוה״ז״‬
‫כי אס בזאת תוכל להתהלל ולומר וענתה בי צדקתי ביום מחר היינו השכל וידוע‬
‫אותי זהו קיום נצחיית ביום מחר בעוה״ב‪.‬‬
‫ע ו ד יובן השוק שאמר הנביא אל יתהלל וכו׳ בהקדיס כוונת נוסח התסלה במוסך<‬
‫ר״ה אשרי איש שלא ישכחך ובן אדס יהאמן בך וגו׳ דאיתא במדרש רבה‬
‫חזות בס׳ סמכוני באשישות וגו׳ בשתי אשות באש של מעלה ובאש של מטה וכו׳‬
‫נ״ל סי׳ מהיות האדס מורכב נשמה רוחני בגוך גשמי והנשמה היא ניצוץ אלק'‬
‫ממעל כמ״ש חלקי ד׳ אמרה נפש׳ אש רוחני הוא כמ״ש משרתיו אש לור^ט ראוי׳‬
‫לכנות הנשמה בשס אש של מעלה״ והגוך הוא נוטה ליזאוה ע״י חום הבשר והדס■‬
‫ביה עמרם חסידאכאש לנעורת‬ ‫הוא אש זרה וכאז״ל על תגבורות התאוה נוראה‬
‫חששל מעלה טבעו אש אוכלה‬ ‫וע״כ יש לכנות הגוך בשס אש של מטה ולהיות‬
‫אש הוא לכן ראוי שהאדם יכבוש את האששלמטה חוס היצה״ר בגופו שמתאוה‬
‫הוא וזהו כוונת‬ ‫מ״י אש של מעלה היינו הנשמה חלק אלקי אשר אש אוכלה אש‬
‫מאהז״ל את זה לעומת זה עשה וכו׳ בראתי יצר הרע בראתי תבלין היא התורה‬
‫ר״ל כמו התבלין חריך הוא ומתקן וממרדק את האוכל הפגום^ ואבד חורפי׳ ומח‪.‬י׳‬
‫לשבח׳ כן התורה דת אש היא נקראת אוכלה אש״ היא מבטלת את חוס האש של‬
‫יצה״ר כאז״ל אס אבן הוא נמוח וכו׳ שנאמר הלא כה דברי כאש וגו׳ נמוח דייקא‬
‫נתבטל לגמרי כי נאכל ע״י האש של מעלה אש רוחני של מעלה אוכלה אש גשמי‬
‫של מטה היינו חוס התאוה שע״י החומר היינו לכבוש את היצה״ר מלחטוא בפוטל‬
‫ולעבור א׳ ממצות לא תעשה‪ ,‬אבל צריך לשמשבאש חוס התאוה לקיים המצות‬
‫עשה בסועל בזריזות והתלהבות בשמחה וזהו שכוונו חז״ל סמכוני באשישות בשתי‬
‫אשות באש של מעלה ובאש של מטה מבקשת כנסת ישראל עזר וסעד לקיוס תרי׳׳ג‬
‫מצות בשתי אשות הללי״ עיין בספר תפלה למשה דך יו״ד בפי׳ פמלי׳ של מעלה‬
‫וסמלי׳ של מטה״ ובספר תולדות יצחק פ׳ ויקרא״ ולהיות האדם בימי בחרותו‬
‫טבעו נוטה יותר אל התאוה אש זרה אש של מטה״ ובימי זקנותו טבעו נוטה יותר‬
‫אל האש של מעלה לעסוק בעבודת ד׳ ובמושכלות לזה יסדו בתפלה אשרי איש‬
‫דייקא כשהוא איש בגבורתו בנערותו בתוקך אש התאוה אשריו שלא ישכחך עכ״ס‬
‫אס גס לא יתאמץ בך ואשרי בן אדס דהיינו בזקנותו ושחה לעפר נפשו אדס‬
‫להבל דמה ר׳ ת א״ד״ס א״פר ד״ס מ״רה אז יתאמץ בך ביותר אבל בנערותו שכיח‬
‫שכחה ג״כ כמ״ש ורס לבבך ושכחת‪ ,‬ועיין בספר עולת החודש שי׳ צ״ח שסי׳‬
‫דברי הראשוניס בזכרונות אתה זוכר מעשה עולס ופוקד כל יצורי קדס כלומר גס‬
‫אלו שכבר היו לעולמים מי לא נפקד כיוס הזה״ כי זכר כל היציר לפניך בא׳‬
‫י״ל אלו שכבר מתו‪ ,‬וזה ש'סדו היוס יעמיד במשפט כל יצורי עולמים כלם‬

‫‪i‬‬
‫פה החי'ס והמתים‪ ,‬הנה‬ ‫אשר איננו‬ ‫וברים לפניך את אשר ישנו פה עמנו ואת‬
‫בגלגול‬
 ‫דברי‬ ‫‪54‬‬
‫מדר■״א‬ ‫יצא‬

‫גגלגול ראשון נקרא בשס איש ולכן אמרו ‪ ‘M‬א״~י‬

‫פפהוא■‬
‫'־יי ילל ערו ^‬‫איש‪ ,‬ונגלגול השר נשם ק אד־ "וא ין ג;אדט'הו ‪.......... , ,‬‬
‫איש‬
‫אדרי אים‬
‫נז״י׳ ׳ו‪-‬רי‬
‫‪_ j‬־'‪ ^ ,‬״‬ ‫‪-----‬‬ ‫שלא ישנחך ונן א־ס יח^ג)! ‪ 3‬־ ך‪.,‬‬
‫‪...‬ד״•־‪ -‬י■‪ :‬להק‪1‬א‪>.‬ג‬ ‫״ ‪ j ,‬־'‬ ‫^ מפפס אי‪,‬‬
‫ו הנ ה מליגו שהאדם נקרא נשרנש שמוה איש ייר א־ס י‪-‬י״'‬
‫״‪■;:‬״‪:;,‬״׳•י ;׳ שמרומז‬ ‫״ ^ מל ארנט ־'לוקי זמן הוי׳ האדס‪,‬‬
‫נ; שוו״יו של‬ ‫ארס ה ‪ 0‬שלשה זמ ‪5‬ים מ־‪-‬ק־ס ע;> עי‪,,‬‬
‫^;•_׳ ‪ -‬ע ׳נזנמ ש־‪-‬־ש ס‪,‬‬ ‫וימי• ירידה נאוף ‪g.\-‬‬
‫נ‪:‬מתו‪,‬גשם■‬ ‫איש שמכר ניסיד אש מום התאוה ו‪:‬אין‪,‬י■‬
‫שנשמתו‪ ,‬נימי‬ ‫‪,,‬ך‬ ‫ט^דס שליש שזי‪-‬ראוי מזיתו‬
‫^‪_.■..‬ש ״ת ינרו ש;‪,‬‬ ‫טוב וכו׳ ומושל נמסו ונו׳ ונן שלשיה‬
‫ד‪.‬״ ‪,;,‬׳ ׳ ‪ -‬״־‪;.‬ש השנישי‪.‬‬ ‫״‬ ‫אך»‬ ‫של‪-‬ו׳מיי האדם ‪,‬אף לשיו^ן‬
‫‪' :.::"..' I‬־ ׳‪■-‬־‘ ע־זמו‪ ,‬ואז״ל‬ ‫פ׳קידסוטה ארס ר‪-‬ת א‪,,‬פר ד׳ס מ׳רס‬
‫;‪::.,‬׳ץ נשני• נ־ת היינו‬ ‫ביט? זק־א וזהו ימי שזור‪,‬יזו נה^‬
‫שנה א‪>5‬‬ ‫ורכ?ם >רא‪,‬ה פי׳ יוי‪.‬ר מזה השינזור הוא נז־זל נ־יש‬
‫•׳‪ 1‬נו נהם הסן‬ ‫לה! ־משמונים■ ואילך ראוי לכנותו נ‪ :‬ס א‪,.,.‬‬
‫‪;...‬י י ׳ ז כשדה‬ ‫האז> נן השטים לשיש נן מאה כאלו מת ‪,-.• 1‬‬
‫מ״ו■ ‪,.‬רנטה אלו‬ ‫א‪.,‬״^ ן״״^^‬ ‫שמוה הא‪,‬דס לסי הת״יןק‬
‫שהוא מורכב מהם שהם טל הסדר א״ר״י‪■-‬י׳ל■' “ '־• ״ “ ־ ־ יסודות‬
‫^יי_ה‘ כינני טליה־‬ ‫נונר נו יסוד אש הפולה נוטלה וטיטו הם נזר‪,‬ר‘‪"■■-/‬‬
‫כפסז‬
‫^‪ ;:‬׳•׳ ׳ הח׳ה החרס כפסן‬ ‫ורתחן מהונו אחר‬
‫עמידה גוהר ;‬ ‫_‬ ‫׳'‬ ‫מ יסוד רוח׳ רוח פצה מיורה נן ‪•:‬־■'ס‬
‫‪.‬ן נקיח !י בכס גבר ‪p‬׳‪ p‬י‬
‫איזה גיור הכובש את יצרו בכה ולר־ר‪ :‬ומושנ נרוהו ;ו־ך‬
‫׳"''‬
‫י‪.‬‬ ‫ו׳'' וב' גי מי‬ ‫‪0/‬‬ ‫■יו׳*למ‪,‬גוגר בו יסוד המים הנגריס ארצה ‪I‬־'*־! ‪ r i ' 5‬ר! ד‪-‬י‬
‫לוקח אסר דם מרה היא מיס׳ בעד נדחה' משבע*ט י‪.-‬יו'ל‪■^ ,‬ס_ני מ! האדם‬
‫ו־י';ו גובר יהוד‬ ‫כי בן תשפיס נשוה בן מאה כאלו מת וכ ׳ כו‪ .‬כ ‪-‬י'‬
‫ואל מסר תשוב ולכן ניקרא אז בשנ‪ 1‬אנוש חידש ה ״ ^ זה ז‪:‬ופר נפשו ונר '‬
‫' ־יד׳ ־כ! נראה ‪.‬‬ ‫איכותם של ארבפ יסודות מכיוניס ג׳יכ נגד ר‬
‫‪■ ^i. '1‬ת ק׳׳ר‬ ‫ויב״ש׳ בימי פליה הוא אש חס בפבפו מיסוי‬
‫ט‪::‬־ר‪ :‬הוי• גבור איש‘‬ ‫לה נמנמו מיסיד רוה‪ ,‬נינזי ירידה הוא אדם קר מיק‪-‬ר גרש‬
‫אנוש ינש כשניר ימיו מישיר כהד כנ׳יל■ ״ ע *מי מ*תה הוא‬ ‫‪.‬‬ ‫_‬
‫‪-■. .‬‬ ‫אמנם טל הרוב ינני שנותינו שנפיס כז־ וכי׳ והם ש‪-‬סי ‪-‬ד‪,-,-‬‬
‫טמירה ירידה ומנינו נ׳כ תיקוניה גיאדש ‪;;-,‬׳ ‪:.,‬ו‪., '.‬״ ■‪ f 'l ;:‬ינני טל>׳ס‪.:‬ש‬
‫‪ ^ -‬־‪ -‬ש את יצר הרנ!‘‪?,‬‬ ‫‪,,‬ך ״‪.,‬‬ ‫נאז״ל לטולם‬
‫^ '‪£ ir s t‬‬ ‫לו יום המיתה והן הנה ננד שלשה רנדים שהטילם פי״ך יי‪” ?,"--•■-‬‬
‫ו^■‬ ‫המנודה ועל נמ׳׳ס‪ ,‬והן הנה שלשה דנריס שלזיל נירן־י‪-‬וח‪: ’;,‬‬
‫תשונה תפלה וצדקה כי מיקר התשובה הוח מהזין ‪:,‬־‪,‬׳•ר־ ין״•■‪ . 1 '-‬א' אי'‬
‫^׳־ טגו;•‪;,‬‬ ‫_״‪..‬י‬ ‫נמקוס הקרבנות‪ ,‬וצדקה ;ן ‪ pv,),j‬״ ‪.- p‬״‬
‫סדר זמנו מכוונים לשלשה שלימיות אלו נייזי פייה ‪ -‬ו • י ‪ , .‬״ ״ ; ׳ ׳‘ ״נ הי‬
‫יי אי' ל®‬ ‫בתורה כמ׳׳ש אשיי איש ירא את ד׳ ואדי לרנוד‪ ,‬ש־ןת‬
‫יכנר מל הת־א וכתיב דטקנ איש י‪,‬ס יושב אוהלים ' ־ י ׳ י ' הוא ס נ ו י ע ; ; ל ‪:‬‬
‫עסקיס‬
 ‫נה‬ ‫מהי־י׳א‬ ‫דברי‬
‫לפכידה זו ק׳‪ :‬ותפלה במקום קרבן‬ ‫‪ ' D'pP,‬ד\ ׳‪!.‬נ‬ ‫‪3®-‬‬
‫‪:: : :‬־ נת נגי רי ס ןערו־ו תת ד׳ ני אותה אתם‬ ‫‪:‬יך‬ ‫כיור ׳ננכודיר‪,‬‬
‫ע‪: :':‬ע‪:-‬יך"ר‪ : : :‬על ההדר תחילה ופינרתס זו משנה אח״כ‬ ‫פכקשיס הרהו'׳‬
‫‪::::::‬ען ירה׳ ךיה וגו׳ ‪:‬לנוד ושמצת וגו׳ שאינו בכלל‬ ‫ופכיהס ו‪•::‬־י‪ :‬־‬
‫‪ ' :‬ע ‪ :‬ן; ל ‪ :‬עין ד ה ר פ מסעי בייונת רש׳י ואתחנן הנ״ל‬ ‫משנה אינו י‪:::‬ל '‬
‫־תה כ‪:::‬לד‪1‬י תמל• כי ‪::‬ישכילו המעשים אשר יעשון ויתבוננו‬ ‫המרתם זו מ ‪ :‬נ‪:‬‬
‫יד־א ‪;:‬ע‪:‬ת ‪:‬ל‪::‬ל‪:‬עו ני על זה הענין יקראו העליונים‬ ‫פלי׳ נכל רך‪,‬‬
‫פושיס כמ״ש עישי ״‪:‬־־ יל‪:. !•*;::‬ייל ד‪:-‬רו וכן אמר בשלןת פ׳ תבא ושמרתם את‬
‫ד ב ד הכרית תז״ת יעכיתה ‪ r,V‬״ ' נ מ ע ן תשכ־לו את כל אשר תעשון והכל כ ד‬
‫שיקרא מעשה על דרך ‪ :‬ת מ ת ‪:‬י ת עי‪ ::‬יכזולת ז‪ :‬אעפ״י שיעשה הוא במקרה‬
‫וגו׳ עכ״ל וזה לרר‪: :‬־י'ת י ״ י ‪ : 3‬׳ י ך ‪ :‬תנ״ל שמור זו משנה שאתה צריך לשמרה‬
‫י‪-‬ךי ‪ ::::::‬י‪:‬ל‪:‬ן שמיר‪ :‬ותם שנית אפשר שתשמע‬ ‫שלא השכת וכוי^ל'■‪':‬‬
‫מעש‪ :‬עכ׳ל כוונתו כדברי העקידה‬ ‫ותקיים הת כל ‪ :‬־‪ / ': :‬־ ‪ :‬־ ג מ ‪ : '': ; :‬מ ־‬
‫י‪ :• • :‬־‪ :‬מעש‪ :‬ת כ בהכרח להקדם תחילה‬ ‫הנ״ל ואעש י‬
‫רש לעשוק ע״מ לעשות אח״נ בימי‬ ‫בימי פלי׳ ‪::‬־־ת ל־‪'-•.‬יו■*•־־‬
‫וכו׳‬
‫עמידה עול‪,‬ד ‪:‬ע" ש 'י■ שיוי־וך‪: : ; 33 :‬יך ך׳‪ :‬ותפלה וכתי׳ ועשיתם עולה ‪1^ 1‬‬
‫גכח גנר נ;ו‪■;'■:■--■"'■:‬־ ‪r '- 'r‬־ ‪ ' V f‬־’•־ ;‪:•:‬רה ‪:‬ונח י;רו נענודה שגלנ‪ ,‬בימי‬
‫החידןון השלישי ושמוד השלישי הוא‬ ‫׳־!ח‬ ‫ירידה מ שולה י';‪-‬י ‪-‬י ’־•‪;-' :•:‬ה ־‪;;■:-‬ה הו־‪,‬‬
‫־׳יי אדם‬
‫■׳י״‬ ‫שינויי ש‪ :‬ר‪,‬ד^ ע״ש יאדם ״ ימות‬
‫‪..........................‬באהל‬ ‫רינה נעלמו‬
‫‪:;:::‬ו ‪;•:‬ו‬ ‫נ;ה ‪;-,-‬ה‬ ‫ונש־ח כזה‬
‫צדקה וגמ‪/‬ך‬
‫י'יקא יםו־ו מיי״ר'ןתו‪.-‬י לע־י מן הרדמה כי בזכרו יוה המיתה ולא במותו יקח‬
‫הכל ונו׳ הוא פיתה ‪' r‬ליתן^ינדקה י חי ^‪^ -‬נ ד ק ה תניל ממות ועוד אוחז אז‬
‫תשריש עלביס‪ ,‬וע״ז נך נקרא אדם‬ ‫ירנין ‪. A‬‬
‫גימלנ תם׳‬ ‫תוש י ׳‪ 1‬יץ‬‫נמדתו פל ה קב׳ ה שהוי־ז רתום‬
‫נ‪:‬ו ת ;ננראה אדס עליון מלמעלה כנ״ל‪.‬‬ ‫י‪-‬‬ ‫ך‬ ‫‪^.‬‬
‫נ!נ‪:‬וון רדוננה נעניון וכתיב כר­‬
‫נתן מרעיתי אדם אתס קרואים אדם‬ ‫וכזה מובן כוונת תז׳ינ! בדרש הה‬
‫ר■ '־ מר!‬ ‫ולא תויה קרות־ים אדם ר‬
‫ישראל ותסד לאומים ת‪:‬ער! ת רלו ;"זוה״ע״ עע‪:‬‬
‫משא״כ חוה״ע חכזריס הס ואס גס לפעמים‬ ‫יש בישראל נ־תמנים גי‪: :‬ני תהדיה יכו■ משא״כ‬
‫זות ענמס או להתגדל ולהתייהר‬ ‫עושים צדקה לא על צד רתמנות עושוס תגר‪,‬‬
‫או כדי שתמשוך מלכותת נגשת״כ בישראל יתוש ‪:‬יא מאבותינו שנאמר כי ידעתיו‬
‫למק אשר ינוה את ילמו אתר־ו וכתיי; י נתן נך רחמים ורחמך וכו׳ עושים כן‬
‫■ לקיים מנות ד׳ ולהשבק בדר‪:‬ץ מ‪ :‬הוא רתום וכו׳ משא״כ אוה׳יע אין מרחמים‬
‫ג ואין מדמים >עלנדס לבוראם אין קרויה ^־‪,‬־ס כנ״ל‪ ,‬ולפימ״ש למעלה תרתי משמע‬
‫< גשם אד®־ ־בימי ירידה ע•ש שזוכר ביום המיתה חדס כי ימות וכו׳ ואל עפר ישוב‬
‫בזכרו כי לא ירד אחריו כבוד עשרו‬ ‫אוחז ^ידו מדת צדקה ר‪,‬ו להנינו ממות או‬
‫מדב> במלותיו כל הקב^׳ה אדמה לעליון לרתש על הבריות ולפי״ז השלשה שמות‬
‫ל אלו'אי ש גבר חדס מיותשים לשלשה תלקי הנשמה והן נפש רוח נשמו‪:‬׳ שם איש‬
‫■ ע‪1‬יוחס בימי על־׳■ על בתינת נפש״ שם גבר ‪:‬דוחס בימי עמידה ע^ בחינת רוח״‬
‫‪ \ 1‬ש ס אדם מיוחס בימי ידידה על בתינת נשננה כי בזקנותו אוחז בצדקה להדמות‬
‫ן‪:‬ו׳ ולכן תורת ד׳ תמימה‬ ‫לבוראו בצלם אלקיש עשה את הרדה ^‪4‬מה^ הוא רסיס‬
‫ייו^י בה ‪:‬שהוא איש היינו התורה היא‬ ‫משיבת נפש ד־־ר^־‪,‬‬
‫משיבת נפש להייי רר‪ -‬רד‪,‬ית נפה ; מ ‪: :‬י תאוה נפשך לזה בראתי תבלין היינו‬ ‫‪L-‬‬
‫התורה‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬ ‫‪55‬‬
‫התורה היא משיכת נסש׳ תש״ה אל יתהלל תכס נחכמתו ר״ל ייה שלמד מורי•‬
‫בימי טלי־‪ ,‬גכור כגבורתו ר״ל מה שטסק גטנווה נימי טמידה וטשיי בפשרו‬

‫י■‬ ‫אל יתהלל כ״א כזאת יתהלל ופו׳ השכל וידוט אותי בפומה זו להדמות' אל‪.‬‬
‫כי נפשו רוחו ונשמתו פי א־י ד׳ טושה כן פאז״ל רס״ק דט״ז שלש שטות ראשי?״'‬
‫הקכ״ס טוסק כתורה‪ ,‬שניות‪.‬דן‪ ,‬שלישיות מפרנס וד ‪ ,‬טש״ה ופר ‪4‬ק דכר«^‬
‫אמרו מיק שהקב־ה מתפלל שנאמר והכיאותס ופו■ מאי מצלי יה־ר שיכבשו‬
‫את כטסי ופו׳ והנה אחת מיע מ ‪7‬ות הרחמים הוא חנון פמ״ש וחנותי את אשד‬
‫אחק וכד ובמשלי רבתי פ׳ י״א אז״ל שוחר טוב יבקש רצו אס ראות אדם םר?א‬
‫מדבר טוב טל חבריו א‪ q‬מה״ש מדכריס טליה זכות סוב לפני החסה י ד ‪$‬‬
‫וחנותי את אשר אחון‪ ,‬ודורשי רטה תבואני אס ראות אדם שהוא ™ ר י מ י‬
‫טל חבית אף מלאכי השרת מדברין טליו רטה לפני הקב״ה פמ״ש ישיב ט״לי‬
‫וט׳ ודו״ק•‬
‫ו גנוב יטקב את לב לבן טל בלי הגיד לו פי בורח הוא וג׳־ל דהנה בס׳ בשלת‬
‫נט׳ווו ‪nnV‬‬
‫שלחס מדטתו‬ ‫ויוגד״ לפרטה פי ברח הטס וקשה הא פרטה ‪-‬‬ ‫‪,,‬איך כתיב‪, j ,3‬‬
‫ולא יבא טוד טל מקומו‪ ,‬ובורח הוא שאין יודט להיכן יברח ולאחר^מז עוא‬
‫^‬ ‫מושבו‪ ,‬ופרטה היה יודט שישראל לא יגאו טוי אליו ‪ in‬שהיו ' וצאיס דיי‬
‫אמנם כ־זשמט שהם נבוכים במדבר ידטשיהיה צריפיס לבא אלמ וד^‬
‫שיבואו אליו לאלתר ט״פ וירדוף ואחי שפיר ויוגד למלו מצרים רי דד״ די?‬
‫הס כבורח שיבאו טוד בחזרי\ט״פ וירדוף אחריהם והנה יטקב ר ד א? ל״ ‪r‬‬
‫ד ^ כשוך חמת אחיו ילך לחזרה אל בית אבותיו והנה אס י^קב היה ‪ U‬ילל״‬
‫מג א אצלו שהוא רק בורח היה נשמר ונזהר שלא ילך מטמו אמנם לדו דיד ד‬
‫סיי‬ ‫‪ ,‬שףקב נס ולא היה משגיח טל יטקב שילך מאתו וא^ש‬
‫לז‬ ‫ט^קב ללבן שבורח הוא‬
‫‪k‬‬ ‫לך מדבר טס יטקב מטוב וטד יט וגו׳ וקשה מטוב אמאי לא ידדאד‬ ‫השטר‬
‫דאיתא בגמרא מפני מס אמותינו טאיות שלא יאמרו דר״״י?‪ ,‬ייי׳י'‬
‫מת הן מושה‬ ‫”יי‬ ‫פירות וא״ש השמר לך מדבר מטוב ופד רע ‪Jt,‬‬
‫וטוד נראה שידט לבן שהיה יטקב נבור כי נם נגד טשו »יז ‪” ;r.Jso‬‬
‫לכן אף אס ירצה לבן לטשות טס יטקב רטה הנה יטמוד ה^ ‪1‬ם ^ י ?דל" ”’'‬

‫ומתוך‪.‬‬ ‫כך יהרגהו כמו שטשה יואב לאבנר לז^ בא ד־ וא ״״יי ״”י‬
‫יטקב מטוב וטד רט ר״ל שאל ידבר טמו דבריס טוביס ויפיס ומזה י צ א ^ג ״ ? ? '‬
‫פל (י‪.‬דוקא הזהירו אבל רט לבו היה מומר לו לדבר כי אז יטח־‬
‫נגדו למלחמה ונס טוב לבד הותר לו גס כן לדבר טמו רק מרט ?^ד‬
‫‪I‬‬ ‫הזהירו•‬
‫רחליך ו״יך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי וכו־ ותמוה מאי שבחים דיפר‪,‬‬
‫בזה שלא שכלו הרחלים הא זה יימלק טבטי ב‪T‬י שמים הוא יי״״?®• ’‬
‫פטל בזה דלמא מזליה דהאי נברא לבן גריס צ׳׳ט וטי׳ בספורני י?!ל‬
‫‪jf‬‬ ‫»‬ ‫‪ . U‬׳ ־ ־ ־ ז ‪ r t‬־ו ל ן ™‬ ‫ודל■ ל א־ו לא ו׳־ל»• ־׳־ל ־ >־•־‬
‫איל‬
 ‫נו‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬
‫‪I‬‬
‫ס׳יה ט״ב ותמיה לי לפי‬ ‫זיל ק יומי קרוי איל ינו׳ ן‪:‬ן הוא י‪:‬״ ס ר״ק‬
‫'?וגיא דר״ה ד!' ז׳ ‪3‬מ׳׳מ מי מני אכל ליה דתוך ח׳ מדאורייתא אסור משוס‬
‫זמוך מיעוטא המנוי דנפליס לחזקת אינו זכור! ימ׳ש הנוכ״י והרי אכות קיימו כל‬
‫התורה וגס כחו״ל הרי כני יטקב נזהרו בשחיטה גס במצריס ימ״ש וטבוח טבח‬
‫? ק פרט להס ביה׳ש וכינחק כתיכ שא נא כליך ונו׳ א״כ מאי אמר ואילי צאנך‬
‫׳א אכלתי והא איל בן יומו גס מצאנו של עצמו לח חכל משוס ספק נפל ונבילה‬
‫‘יא דלא מהני זכיחה״ ודל דמה׳יט הקדים ואמר רחליך ועזיך לא שכנו ר״ל בשוס‬
‫‪ 5‬עס וא״כ הוחזקו ככר להוליד בני קיימא שכלו להס חדשיהס ואוקי חזקה להדי‬
‫*זקה ומהני רוב מדאורייתא א״נ שפיר קאמר יעקב שוב ואילי צאנך לא אכלתי‬
‫אבל של עצמו גס איל כן יומו אכל ודו״ק | אמר המסדר עיין בשו״ת מהרי״א אה״ע‬
‫סי׳ קמ״ו‪.‬‬

‫דרוש לער״ה אדר תרי״ז לטבי מענינא‬

‫דסדר׳ ויצא♦‬
‫בבא בתרא דך ע׳יג ע׳ב איתא וחמר רבב״ח זימנא חדא הוה קא‬
‫אזלינן במדברל! ואיתלוי בהדין הסוא עייעא דהוה שקיל עפרא ומורח‬
‫^יה ואכנר הא אורחא לדוכתא פלן והא אורחא לדוכתא פלן אמרינן ^יה כמה‬
‫ואמר לן תמ^ץ פרסי תכיק‬ ‫יהבינן ליה‬ ‫מרהקינן ממיא ואמר לן הכו לי עפרא‬
‫ויהבי׳ן ליה אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי אפכית ליה ולא יכילית ליה ע כ ‪/‬‬
‫המאמר סתוס וחתוס ודל לפרש כוונתס ‪:‬‬
‫? ‪V‬‬ ‫הגרי טעס מנהג קהלתינו הקדושה‬
‫להרבה שיבות כאשר נבאר‪ ,‬בסוך ס׳ טעמי המצות לר׳ מנחס הבבלי כ׳ וז״נ‬
‫ייק״ץ יעק״ב משנת׳ו ויאמ״ר סופי תיבות ציבור וכת‪ 3‬אכן יש ד׳ במקום ה;ה‬
‫הודיע שבמקום שיש צבור שכינה שורהשסוכו׳ עכ״ל וצריך תבלין ‪.‬זה למה בח‬
‫‪A‬‬ ‫ועוד הרי‬ ‫רמז זה כאן בתורה בפסוק זה‪,‬‬
‫יעקב לבדו וגס בקרא יש לדקדק במה שסיים ואנכי לא ידעתי הו‪.‬״ל ואני צח‬
‫ידעתי׳ ונראה הנה שמעתי מהרב המנוח המאוה״ג צדיק וחסיד כש״ת^מו״ה אהרן‬
‫הלוי זצ״ל אבדק״ק באטערקעס אשר מנוחתו כבוד שוכן פה בבית עצמון הוח חמר‬
‫סי׳ הססוק זה ויאמר אכן יש ד׳ וכו׳ וירא ויאמר מה נורא וכו׳ תרתי ויחמר‬
‫תמוה אבל אחז״ל שלהי משכת ברכות השכים ונפל פסוק לתוך פיו הרי נבואה‬
‫קטנה לפי״ז כך היה מעשה ביעקב וזהו פי׳ הפשוק ויקץ יעקב משנתו ויאמר פי'‬
‫לא בכוונה אלא מיד בהקיצו נפל לתוך פיו אמירה זו אכן יש ד׳ במקום הזה‬
‫ואנכי לא ידעתי ובאמרו כן מעצמו בלתי מחשבה מקודם הבין שלוא נבואה קטנה‬
‫לכן ויקא ויאמר מה נורא וכו׳ מראות נבואה היא ;ו אין זה כי אם בית אנקים‬
‫וזה שער השמים ודפח״ח ושפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬ובספר אפיקי יהוד׳ בי ור‬
‫הה‪11‬דל בין תיבת אני לתיבת אנכי זהו אס נפש המדברת י‪1‬ל עסקי עצמה ר״‪.‬‬
‫^ליני צרכי הנשמה ושלימותה בעבודת ד׳ מדברת בלשון אני אבל אס הדבור על‬
‫עסקי הגוך וצרכיו זו אומרת בלשון אנכי פי׳ יו״ד הקנין כמו כשפי עבדי כן א^כי‬
‫של' כי הגוך נקרא אנך כמ״ש וכבודו איך על חומת אנך איך היותו הגוך דומה‬
‫לאותו כדור הבדיל או עופרת והפתיל שקשורה בו דוגמת נשמה שמושכה למעלה׳‬
‫והנה‬
 ‫דברי‬ ‫‪56‬‬
‫■צא‬
‫א‬ ‫‪[I‬‬ ‫׳ ‪'4‬‬

‫והנה כסי׳ הפסוק והגה מלהט ך‪;,‬י ■־־ •‪,‬י־'־״‬

‫־•־;‪ ;:‬המפ‪-‬רשיט איסכ ‪6‬‬ ‫^‬ ‫י“־ ^ ‪A‬‬ ‫ס׳י"•‬ ‫מכטי ליה לפי שפירשו מנ ה ט ה מ מ״״וי‬
‫‪ '/‬״ ״ י עליי׳ וידדה^‬ ‫זו דמלחכים ולענ״ד נראה‬
‫' ‪ T‬י■ “‬
‫‪ - '-‬נ י אלקיס פד״כ(‬ ‫פושה מלאכיו רוחות ונו׳ וכהיי‪ " :‬מ ‪-‬‬
‫נהונכיס כה‪- .‬ולסי׳״ז‬ ‫; ‪;_;r‬‬ ‫נראה שסתרק ק\ן^ץן‬
‫י‪:‬ו דק‪:‬ה־לדר‪:‬פ‬ ‫*'״״'‬ ‫חז״ל מלאכי א״י עלו ומנחכי‬
‫‪ -‬מ ; מ‪.‬ו ודרו בו וכן יסזי‬ ‫הפייטן הקליר בשחרית ־‪-‬׳■‪ :‬יך•'‬
‫;‪'■.............................................. V,:‬‬
‫‪'-‬י■'״' מלך׳ אכל‬ ‫לדפתי רמז לו הקב״ה ב;ה‬
‫־ת מקום הסולכז ־‬ ‫' הי א שפר השמים דרך שס הנש‪ : : ; : / ’':.::‬ד‬
‫יך שם חוזרורז‬ ‫למקום א״כ תרתי משמע קרא והנה שי‘ ״ '‪ VV‬״‬
‫יוי יאי‬
‫ט׳‘ אלקיס הכ^‬ ‫הנשמות פוליס ויורדים בו לשין הות ^ ־ '‪-X‬‬
‫הנשמות כדאיתא‬ ‫‪::‬‬ ‫כמדרש חזית ככל יום דוס מ תי ש' ס׳‬
‫‪:‬׳ דבוא וכמ״ש דור‬ ‫הולך ודור בא על הסדר עוניס ההיי״ס '‪P‬׳‪__ ^ :‬‬
‫י שחות מס׳ ר ט א‬ ‫וזהו כהוה תמיד ולזה אמר ייוי'ית ןי«^ —' ‪%‬‬
‫ה־ל־ ט היל‪-‬ידים למומ‬ ‫והמתים להחיות לכן חמר תחל^ טליס וה‪:‬־׳^‬
‫־ נתות מלאכים או‬ ‫״‪.‬‬ ‫א א ^י אלא ה״ק וה״ש וסני‘ ‪’. pp;-‬‬
‫הנשמות הם פוליס‬ ‫למפלה כמ״ש רוח בני אדם העולה היה למניייי‪" *:‬יד‬
‫תן הנשמות פלמס‬ ‫נזמולים סוף יורדים בו לעת שיחיה המתיש 'יהי" ר‬
‫נתן שבמקום שיש‬ ‫צטר שכינה שורה שם שראה סכור‬
‫ו‪-‬ר‪-:,.‬־' ״ __ ^_׳י ^ רכוא נשמות ■‪P‬‬ ‫משנת״ו ו־ר־י׳‪^/‬‬ ‫■׳ך!‪ 1‬יעק׳'^‬
‫'״ק״־ ממר״״ו‬ ‫״יי' ® ■ ־■‬
‫י''^ י' י‪1‬״‬
‫׳י׳ ‪ -‬הטן י״ש ד׳ כמקד׳ס ‪t -‬‬ ‫ירןך‬ ‫הז״ה ס״ת נשמה וד׳ כאמצע‬
‫^‪ cr-r,!:r‬השמה שורה• —‬ ‫'^־׳■י ׳‬ ‫^ כי לא ידעתי ס״ אמי נוס• איך‬
‫חמעת מחד הרגישה ־' ‪K‬‬ ‫מחד כמקום שכל הנשמות חברותיה פורחת‬
‫‪ j‬חת מינו ופתה שגס ■ ‪!:‬‬ ‫׳■‬ ‫גופו הר^יש‬
‫השלדס וכו׳ השמיס ‪.‬ת‬ ‫בגימטרי׳ נשמה ווה‬
‫‪.-‬׳!מך ניפקב כחלומו'‬ ‫האר! אשר אתה שוככ וכו׳ פי׳ לו הרלראה שרסות‬
‫‪:‬‬ ‫עונים תחלה ואח׳יכ‬ ‫יורדים זה פתרונו של תחיית המתיש‬
‫שו‪:‬כ עליה לך אתננה^' ‪V‬‬ ‫^זרפך תחלס וגס‬
‫שישונו לעפר ‪,‬במותס• ת‘‬ ‫ואח״כ ופרצת ימה וקדמה וי^‪^,‬‬
‫נל משסחות האדמה »״ל ‪ -‬ולתכלית זה המיי‪^q, ,.; 1 ',‬׳״ ״ת־קיז ומרכו גך ‪« ,‬‬
‫(;;‪:‬י׳י‘ ׳ ' צדרוש שה גצית‬ ‫הקנרות לחזק מ״ז אונונת תה‪-‬ת י;;‪y , -.;,‬‬
‫ס ו_יר־יס וכן הנע^*■‪*■-‬‬ ‫‪.‬י‪. ,.‬‬ ‫תוך י‪3‬״ח נשמתן מולה ‪.,‬ן ך״;‬
‫נתויה לומדיה ומהז־ק־ה על ת־רה מתי‪-‬ה אישה‬
‫‪----- ---------‬‬
‫‪I U‬‬ ‫״•׳״׳*נ ^‬
‫)י״^ג־ " ״ י ‪-‬יז״‪ -‬י־‪--‬ס י א'‬ ‫פה ‪-‬‬ ‫״ ״' י‬ ‫י'‬
‫עוד נ״ל עע ס למנהנינו נהקדיס הפס‪-,‬ר דר‪-■-‬‬
‫רא‪5‬‬‫ר‬ ‫לכד‬ ‫!'׳‬ ‫‪ .‬מצאתי אשר עשה האלק־ס אה‬
‫יו‬
‫רכיס׳ סו‬‫‪5‬‬‫ר‬ ‫משכנות‬ ‫נקשו‬ ‫‪p‬‬ ‫וה‪ .‬משולל הננה ‪.,‬״‪y 35‬ד‪-‬ו‬
‫משי‬
‫משקול‪-‬וג‬ ‫לרוח‬ ‫נעשית‬ ‫ו!״;‬ ‫‪-‬׳‬‫האד״ כזה מ־וקל ‪ -‬ת ד״‪-‬־ "'‪ ,‬ה ^״‬
‫‪P‬‬ ‫כמידהה וכו׳‬
‫ו;ו׳ האדם‬ ‫תיכן ^‬
‫תיכן‬
‫שהוא מ כ ה‬ ‫ץ‬ ‫המים רכים על הדס ולא הדס די ה ‪ ; ; • -‬ת י ‪ :‬י‬
‫הענדס‬
‫חוטא העמיס‬ ‫כהוה מיעא‬
‫׳‪.‬נק ‪; j‬־•;־א‬
‫רכים על הדס'ונע שה אייופיקוס ^יי^ ■״ ' ‪: f . " 5‬‬
‫ונעשה‬
‫המ‪-‬ם וי«^ת‬ ‫על המיס‬ ‫‪:‬ה ע;‬‫‪. 0‬ה‬‫‪ ki‬ע ‪ -‬מ ס ^ ה‪ ,‬ס ‪0‬‬
‫‪~.‬י‬
‫״‪.-•-w■ry‬‬
‫‪.‬״׳‬
‫נז‬ ‫מהרי׳א‬ ‫^ס‬ ‫דברי‬
‫^ ■י ^‪V‬‬ ‫א‪ 1‬ס אוד’ ה‬
‫יסודי התורה כיאור‬
‫מ׳יס ע״פר ודיו­‬ ‫ר׳״‬
‫‪ V‬׳ז ^‬
‫ר־יה ר*יד ‪1.‬‬
‫סאש והרוח‬
‫— המיס‬ ‫־!יע‘ יודרך‬
‫ן‪ .‬הר‪-‬יי‬
‫ומפר לה'יה מ־ל־יס'‬
‫‪*:•t ; :‬־ ‪*:“ .':‬־‪:‬ע יסידות תלו הוא נפרד כסוף ונו׳‬
‫־ י‪•:‬״יד נהמו היסידות למה נאמר לאדס ואל עסר‬ ‫שוג ‪:‬הב ה ל הורע‬
‫־ יני■ ‪ : : 1:‬ונו־תה למדרש הילקוט הנ״ר כי אל‬ ‫לס' ‪:‬רונ מיי‪:‬‬
‫־־קת י‪ :‬מי ת ‪ r : :‬הי־מסס־כי טפר אתה ר״ל ‪3‬‬
‫מירק‬
‫‪ •1‬׳•‬ ‫דפות ד* מזנס‬
‫שיילק היותר ידו^‘ ר^‪ -‬ש‬
‫פר־ מיל כת־נית ט ‪ :‬שיה פעולו כמדה וכמשקל‪:‬‬
‫־ '‬ ‫לשאר י סי ד״ ״‬
‫ר־יות יסיד הטפר והוא דומס אינה כשאר ג׳‪::‬‬
‫י?ודות צר‪-‬ך‬
‫טיל פטונתי י‪:‬ו ה טס פת‪-‬י היסודות כנ״ל ולסי״ז•‪::‬‬
‫ני טפ‪:‬־ אנחנו ד•■‪ :‬תירו; טל החטא היינו שאור‬ ‫‪ P‬לפיש פשוק •‪ c - :r r :‬ז‪-‬י‪- -‬‬
‫'שיי הע־ר ‪:‬י‪-.‬מ' ו‪ :‬ר‪:‬ג‪ :‬כנו גדיל והרכה מאד זהו שאור שכפיסה מטככ‬
‫היא כעוכרינו והנניד חיש*ן מטה ונפי׳ הרמי ס הנ ל‪ ,‬תלננס תי׳ זה נסתר כנ״ר‬
‫י ה וזש ה קהלת ראה זה מנאתי אפר טשה האלקיס ‪:‬‬ ‫ד‪5‬א'כות שלה נשוה הוח‬
‫תדמה ט״י הרככה מד׳ יסודות‪:‬‬ ‫חח האיס 'שר י׳ל ה־ ‪:‬י‪,‬ד ‪ 2‬ד־•"‪C1- ,‬‬
‫»שאו ות־ק‪-‬ו ‪:-‬ר דיי' ת שיה כשוה כנטייתו שניס נוטיס למטלה אש ורוח‬
‫״‬ ‫ושרם‬
‫נמטה מיס וטפי־ וי־ף דינמו ת רוכ כנינו מן הטסר אכל‬ ‫נוטים ופוניס למטה‬
‫^ יי־י" י־ייי דטות ד׳ כמזי שוה מחנה טל מתנה ממש יש דייקא והמה‬
‫^קשו השכנות רכיס ־׳■נ רו‪.‬יס להתננל כטטנה ששנים אלו מיס וטפר הס רכיס‬
‫^דולס יותר כשי׳ הרמכ׳ס ויתמת שוויס הס כפטולתס ננ״ל והנה כאמת גס לסי‬
‫^ ת שרוש כנינו של תדס מן העפר תין מוכן תירונו דגס כהמות וצמחיס‬
‫כנינס מן הטפר הן הריה מן הנמניס אמנם לענ״ד ילא״ה ניחא‬ ‫‪ -‬״! ” ' ‪°‬‬
‫_ תנ^א דכי אלי׳ רכת כסופו ותל טפר תשוכ ואל טפר תלך לא נאננר אלא ואל‬
‫תשוש מכתן רמז לתתיית המתיס מן התורה לכך נאמר ותל טסר תשו‪ 3‬וסי'‬
‫תשוש משמט תתזור לטפר תי כמו שתתה טכפיו‪ ,‬וכשס רש׳י ז״ל מ״כ תשוכ משמט‬
‫אטפ׳יי שתלך לטפר תטפי׳כ תשוכ‪,‬‬
‫‪ B‬וזאת הכרכה אשר וני׳ תיש האלקיס את כר י לפני מותו וכילקוט שס אית׳‬
‫ז״ל איש האלקיס אס איש למה אלקיס ואס אלקי׳ למה איש וכו׳ כשטלה‬ ‫‪.‬‬
‫נמטלה נקרא איש משה ששר ודס‪ ,‬נשירד נקרא אלקי׳ ויראו מגשת אליו‪ ,‬ד״א‬
‫כשטלה לא אכל ולא שיזה נקרת תלקי׳ וכשירד אכל ושתה כאיש ממחצית ולמטלה‬
‫אלקי׳ וממתנית ולמטה איש טסל‪ ,‬ונ״ל לכתר כוונתס טפמ״ש שפתיחת שו״ת‬
‫הגאון מ ק כפל חתס סופר זנ״ל לירד טמד לסקור וז״ל מילנו גדול מחנוך אשר‬
‫מטוצס תשוקתו ודכיקתו כד׳׳ נתפרדה החכילה תכרת ארכט יסודות חדל מהיות‬
‫חרס יונתטלה להיות כאחד מצכא מרוס כמרוס הטומדיס את פני המלך לשרתו‬
‫וחי‪ 5‬מ כי לקח אותו אלקי׳ ולא מנינו כתכו־הס אט״ה שנזדכך טסרוריוחו כל כך‪,‬‬
‫יזך לא מצד ^סחיתות ותסרון נפשו לא הגיט אל המטלה הזו׳ לא׳ כי אס אאט״ה‬
‫יי״ טושה כאשר טשה תנוך להתכודד טנמו מתכרת כני הדס התטלה גס הוא‬
‫^ממלאני אל׳ והשר לא עשה כן׳ הוא כי התכונן כחכמתו כי לא שאלה‬
‫‪ P‬י' שישליס האדס את נפשו נכדואת אנשי דורו ישאיר אחריו תרכ!ת אנשיס‬
‫הזה‬ ‫חטחיס ומככגיהי ד׳ כמקרה אשר קרה ידורו של חנוך ודורהמכול׳ הנסיון‬
‫ני טוכ לאדס למטט כהשלמת נפשו למטן רכות ככוד ה׳ למטט את‬
‫מורדיו ונהרכות טכדיו ויודטיו׳ גס ההרן נתפאר כמידה זו אוהכ את הכריות‬
‫ומקרבן‬ ‫ח־‪8-‬‬
 ‫מהה״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬ ‫‪57‬‬

‫רען כי הכהניס המה הננשיס להורות עס י• כדכתיב ‪-‬ורו‬ ‫ומקרבן לתורה‪,‬‬

‫משפטיך ליעקב ותורתך לישראל‪ ,‬לכן בא עליהם הציווי והאזהרה לאחוז במ‪-‬דת‬
‫התחברות מרומז בקרא ויקרא ז׳ ולבש הכהן מדו בד ומננשי בד ילבש על בשרו‬
‫והריס‪,‬א ת הדשן וכו׳ הכוונה ע״ד שכתב הרמב״ס שפ״ה מישה״ת וז״ל׳ ולא ירבה‬
‫באריחת עמי הארץ וישיבתם ולא יראה תמיד אלא עושק בתורה עטוך בציצית‬
‫מוכתר בתפילין ועישה בכל מעשיו לפנים משה״ד‪ ,‬והוא שלא יתרחק הרבה ולא‬
‫ישתומם עד שימצא הכל מקלשין אותו ואוהבים אותו ומתאוים למעשיו הרי זה‬
‫קידש את ד׳ ועליו הכתוב אומר עבדי אתה ישראל אפר בך יתפאר עכ״ל‪ ,‬רצונו‬
‫כי מדת הבדידות באמת תועלת נדול לזיכוך הנפש ומדה זו היא עצמיית להחכס‬
‫השלם‪ ,‬אך חפן הבריאה תתחייב להתלבש מדה זו ולכשותה במדת ההתחברות‬
‫בחברת בני אדם בסבר פנים יפות שימצאו הכל מקלשין אותו ואוהבים אותו ט‬
‫עי״ז יוכל ליקח נפשות בחכמתו להטיב דרכם ולהשיבם אל ד׳ וזהו ולבש הכהן‬
‫מדו בד‪ ,‬הכוונה כי מדתו מנד עצמו שהיא בד להיות בדוד‪ ,‬אותו המדה יתלבש‬
‫באופן שמבחוץ לא יתרחק ולא ישתומם‪ ,‬אך יהיה דעתו מעורב בין הבריות‪,‬‬
‫להתחבר הבורות ולכנס הבדודיס‪ ,‬וזהו שאמר ורנכנסי בד הכוונה ונידות כינוס‬
‫סבדודיס ילבש על בשרו מבחוץ שתהיה צהלתו בפניו וקבל כל אדם בסבר סני ס‬
‫יפית יאהוב את הבריות ויקרבן לתורה‪ ,‬וז״ש והריס את הדשן וכו׳ ושמו אצל מזבח‪,‬‬
‫הדשן תואר לפחותי הדעת ועובי החומר שהס בערך השלם כמו הדשן בערך העולה‬
‫קדש לד׳ וע״י מידת ההתחברות עם הבריות אשר ילבש על בשרו מבחוץ בנקל‬
‫יוכל להעלות גס פחותי הערך אל מעלה הנכונה ושמו אצל המזבח מקום מוקטר‬
‫מוגש לה׳ יעש״ה שהאריך בזה ודפח״ח ממנו נקה טעס גס על מ־תת משה שהיה‬
‫נבחר היצורים אדון הנביאים ולא קס נביא עוד כמשה וכו׳ לננה לא העלה ג ס‬
‫הוא כמו חנוך שנעשה בשרו לפיד אש ויהיה כאחד מצבא מרוס‪ ,‬אבל הוא הדבר‬
‫שחנוך התבודד מחברת אנשים ופירש מכל עניני עוה״ז כמשמעות הכתוב ויתהלך‬
‫חנוך את האלקי׳ כל עסקיו היה דביקת בד׳ לכן ואיננו כי לקח אותו וכו׳ ותרגום‬
‫אונקלוס ארי לא ימות יתיה ד׳ משא״כ משה שעסק תמיד עם הבריות מנהיג את‬
‫ישראל וקרבם לאביהם שבשמי׳ ולמדם תמיד וכאז״ל במגילה׳ לנן אך שזיכך חומרו‬
‫גם הוא מ״מ בחברת אנשים תמיד היה ומסר נפשו על ישראל לכן נשאר בעוה״ז‬
‫ומת בנשיקה על פי ד׳ וזה״ש וזאת הברכה וכו׳ איש האלקי׳ ממחצית ולמטה איש‬
‫ממחצית ולמעלה אלקי׳ כוונתם ז״ל בזה על הרכבתו ד׳ יסודות שבו מחצה ב׳ מ ה ס‬
‫נטייתם למעלה אש רוח הס אלקי׳ כמ״ש עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט‪,‬‬
‫ומחצה ב׳ מהם למטה נוטים מיס עפר הס אישים■ ואם כי משה זיכך חומרו‬
‫ששימש בשניהם כא׳ כשעלה לא אכל ולא שתה נקרא אלקי׳ כמלאך מ׳*^ד כשירד‬
‫אכלי ושתה כאיש לא פירש מתענוגי עוה״ז מכל וכל להתבודד בפ״ע אלא נהג׳^גנהג‬
‫בנ״א וכאז״ל אזלת נקרתא הלך בנימוסה ומפרש הטעם אך שהיה משה ' ‪'o t‬‬
‫בחייו בהשגתו וזיכוך‪ .‬גופו מ״מ נשאר את איש בני ישראל דייקא ר״ל היותו ע מ‪,<1‬‬
‫בחברתם מנהיגם ומלמדם להועיל הוכרח לר\ות איש לפני מותו ודאי לכן ל‬
‫נעשה בשרו כולו לפיד אש ומלאך כמו חנוך אבל נשאר פה עמנו כנ״ל‪.‬‬
‫ואיתא בתמיד דך ל״ב ע״ב אלכסנדר המוקדם כי חזר ממדינת אפריקא עד דמטי‬
‫לפתחי דג״ע רמי קלי׳ פתחו ליה בבא א״ל זה השער לד׳ וכו׳ א״ל אבא‬
‫נמי מלכא אנא מחשב חשיבנא הבו לי מידי ויהיבו לי גולגולתא חדא את'׳ תקלא‬
‫לכולא דהבא ונספא דיליה בהדיה לא הויא מתקלא א״ל לרבנן מאי הא• אמר׳‬
‫נלגלותא‬
 ‫נח‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויצ א‬ ‫דברי‬
‫גונגולתא דמינא דבשרא ודמא דלא קא ‪ r :•:‬א׳יל ‪::‬מרד דהני הוא שקלי קליל'‬
‫טנ״ל פירש״י‬ ‫פפרא ונשר׳ להלהר תקלח דכתיג שאול ור‪,‬י‪:‬דון לא ת‪:‬י;י‪ 1‬נה ונו׳‬
‫שאול ואבדון ‪,‬ג‪ 7‬ט'נ' האדס לא תשננינה לש־נך משקלה נ״כ שנל נסן‪ .‬וזהב הוא‬
‫מושנה אליה עד שנ־סוה במעט גישר שלד! תונל הגלגולת לראות ואז תשבע ולא‬
‫יכלה לימכך אניה שוס דבר ומנאו משקלה הרי דקנאת איז מרעהו תעשה זאת‬
‫אוהב נסק לא ישבע נסק מתירים לענמס להשיג איש גבול רעהו מבלי משיס‬
‫על לב ני מזונותיו של הדס קצובים מד״ה וא־ן א־ס נוגע במה שמוכן לחבירו‬
‫האדם‬ ‫בנל שנה ושנהלהשביע עיני‬ ‫ולתנלית זה נהגו סה לילך לבית עלמין‬
‫בהעלותם על לב ני בנסוי׳ עפר לגלגולת והאדמה על ראשו יהיה שבע ממילא‪,‬‬
‫יספיק כל אחד במתן ד׳ יוס יוס אס מעט ונו׳ ולא ישיג גבול רעהו כי שיקפח‬
‫את פרנסת חבירו מלבד שעושה לא־ס יקבע את קובעיהם נפש ני דמים תרתי‬
‫משמע גס ממון‪ ,‬עוד זאת שמטריה הוא נלפי מעלה שהקב״ה מזמן מ״מ פרנסתם‬
‫מליקוס מהר‪.‬‬
‫ואח־ לגיהנס‬ ‫לפנינו ‪::‬י דרניס נמאמר ריב׳ז לתלמידיו אהד לג״ע‬ ‫ו ה נ ה להיות‬
‫מוליכי׳ ומושכי'‬ ‫שנים מהסאש ורוח‬ ‫והרכבתו של הדס בד׳ יסודותיו‬
‫ארצה מושכי׳‬ ‫מהס מיס ועפר ניגריס‬ ‫אותו למעלה לג״ע העליון ושניס יורדים‬
‫אותו למטה לגיהנס שאול ואבדון אמירי הרי מושך עי״ז נמנמו כת אנשיס שנזרו‬
‫עצמם מכל תענוגי עוה״ז פרושי׳ ונזירי׳ היו פורשי׳ מחברת בנ״א ומתבודדי׳ ביעריס‬
‫ומדבריות וכמו שהשיבו במס׳ תמיד הנ״ל זקני הנגב נאלכס־דר מוקדן מה יעבוד‬
‫אינש ויחי׳ ימות א״ע וכו׳ פי׳ בסיגוק את גופו להמנישו עי״ז יגבר במושכלות אבל‬
‫באמת רצון ד׳ הוא ובחרת בחיים גס בעוה״ז גס בעוה״ב והיינו ע״ד בכל דרכיך‬
‫דעהו ר״ל גס בדרכי עוה״ז תעשה הכל לש״ש גס יסוד המיס ו‪ 1‬פר שבך תתן להס‬
‫חלקס באכילה ושתיה בכוונה לש״ש ותחיה גס בעוה״ז גס בעוה״ב וזה שממר דוד‬
‫הע״ה דבקה לעפר נפשי חייני כדבריך כי כן רנונך בהתקשרות רוחני בגשמי היינו‬
‫כרצונך ובחרתבחיים וכאז״ל אברהס השליס עמו וכתיב מס רעב‬ ‫הוא החייס‬
‫שונאך האכילהו לחס היינו מעט צורך הכרחי לחיי הנפש וחי בהס נעבודת ד׳ ית׳‬
‫ועפי״ז יבואר המאמר בפתה דברינו להנ׳ר מהמר רבב״ח זימנא חדא אזנינ׳‬
‫במדברא שהיה רוצה להתבודד■ ולפרוש מ‪:‬ל תענוגי עוה״ז וגס מכלל הברת אנשיס‬
‫בפועל ממש או שחשב לעשות כן בפועל דמיונו ולעסוק ולאהב‬ ‫או שעשה כן‬
‫במושכלות לבד במקו ‪ 5‬שאין אנשי׳ דייקא במדבר לא עבר בה איש מופנה שס‬
‫מכל הטרדות לין השתדל הוא נהיות איש שלום‪ ,‬ואיתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה‬
‫לנו כי לא טוב היות‬ ‫ומזרח ניה פי׳ הוא האיר לנו עינייס ורמוז‬ ‫שקל עפרת‬
‫האדם ‘לבדו ר׳ייל לכבוש לגמרי ולהשליך ממנו חלק החומריי הוא יסוד העפר‬
‫העישןר ולדמות לעליון הרוחני ממש כי שם אדס ע״ש עפר מן האדמה חלק הגוף‬
‫ע׳זגז הס׳ האדמה לעליון חלק הנשמה ובחיי ההדס לא טוב היות האדס לבדו ר״ל‬
‫להפריד נשמה מהגוק בסייופי׳ ופרישות יותר מדמי כמ״ש רמב״ן וראב׳ע בס׳ נזיר‬
‫החומר והחומד‬ ‫שקל עפרא ולקח בידומניו גס חלק העפר שבו‬ ‫יבפ׳ קדושים‪,‬‬
‫היינו הנאה מועטת בצמצוס‬ ‫ומורח ליהרמז שצריך נהנות גס מזה ע‪:‬״פ לרוח‬
‫לק נקטי בלשון ומורח ורוח זה שהנשמה נהנית בו ואמרהא אורמא לדוכתא פלן‬
‫והא אורחא ל־וכתא פלן‪ ,‬פי׳ ה ס ט־ לן טעמא להיות הרכבת האדס מד׳ יסודות‬
‫שניס מהם פיניס דרכס למעלה הס אש וריח יזהו שאמר הא רורחא לדוכהא סלן‪,‬‬
‫ושניס מהס פוניס דרכס למטה הס מיס ועפר וז״ש והא אורחא לדוכתא כנן זה‬
‫לג״ע‬
 ‫‪-‬‬ ‫י״־‬
‫יי‬ ‫‘‪■‘r‬י‬

‫מהרי״א‬ ‫ויצ א‬ ‫דנרי‬ ‫‪58‬‬

‫לג״פ וזה לגיהה׳ א״כ כע״כ למשקל עסרא ולהריח ‪ 3‬ה מעש הנאות גשמיות וגס מזה‬
‫‪m‬‬ ‫אל תנח י־ך לקיום הרככתך למען חייך‪.‬‬
‫ר אי ת א ‪p3‬ו‪ q‬ספר טעמי המצות לד מנחם הב‪3‬לי ס׳יל למה שמונה חוטין נציצית‬
‫שהם באים לכפר על ח׳ א‪ 3‬ריס שחדס חוטא ‪ 3‬ה ס תמיד מין אוזן ‪0h‬‬
‫ופה יד רגל ל‪ 3‬וגויה עכ״ל ואז״ל התשורה נמשלה למיס שנאמר שפכי כמים לנר‬
‫וכן אז״ל כל שכיס טהור כי המיס מקוה טהרה הם וזה״ש אמרי׳ לי׳ וכמה מרחקינן‬
‫ממיא פי׳ אס לא נככוש לנמרי חלק־ מפר החומרי יש לחוש שלא נוכל לטהר נ מי ם ט״י‬
‫שממחקי׳ מהס וא״ל תמני פרסי פי׳ רק כשמונה חלקי הגון^ ראשי אכרים שארס‬
‫חוטא כהס תמיד אתס מרוחקים ולא יותר ודל וצריך האדס לשמור א״ע כשמונה'‬
‫אלו שלא יחטא״ תנינן ויהכינן ליה אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי וכוי יוכן דהנה‬
‫הסדר לקנין השלימות הנפש הוא כמ״ש דוד הע״ה סור מרע ועשה טו‪ 3‬ופו׳ די ק א‬
‫דאלו עוד שהאדם מצא עון אין מעפה הט‪*.‬כ פלו כלום כי הוא מצוה הצחה‬
‫בעבירה כאז״ל לול‪ 3‬הגזול פסול וכיו״כ עושה מצות וטורסין אותן צסניו שנאמר מי‬
‫ביקש זאת מידכם רמוס חצרי כמ״ש הרמב״ס בפ״ז מהל׳ תשובה ה״ז עש״ה ח״ל‬
‫הא״ע ס׳ יתרו ר״פ עשרת הדברות וכל המצות על ג׳ דבריס האחת מצות הלצ‪/‬‬
‫והב׳ מצות הלשון״ והג׳ מצות עשה וכו׳ עכ״ל הא״ע ולפענ״ד הכחוכ עצמם עורפום‬
‫בס׳ נצבים כי המצוה הזאת וכו׳ פי׳ הרמב״ן כל מצות התורה קאמר יסיים ט‬
‫קרוב אליך וכו׳ בפיך ובלבבך לעשותו הן ג׳ כוללים הפה והלב והעשייה וזהו‬
‫שהשיב להם שנית דמרחק־נן חלתא פרסי ר״ל קרא כדכתיב לא רחוקה היא וכף‬
‫ר‪,‬רוכ אליך וכו׳ כשלשה אלו החילוקים מרחקינן כעשיית הטוב תלתא פרכוי וו‪:‬י'נו‬
‫לא רחוקה״ אפכית ליה ולא יכילית ליה פי׳ אכל להפוך הסדר תחלה עשה טוג‬
‫ואח״כ סור מרע לא יכולים ליה כי הוא כטוכל ושרץ בידו וטורסין המצות כ פ רו‬
‫אלא בעינן קרא כדכתיב על הסדר כנ״ר‪.‬‬
‫גם נ״ל כסגנון זה ובהיפוך מהנ״ר דרכב״ח משתעי דרך המוסר זימנא חדא ה ו י‬
‫קא אזלינן כמדברא פי׳ חשב והלך כמחשבתו מעיין לעיין כמדברא היינו ‪0‬ומ?‬
‫דמיונו להיות עייר פרא למוד מדבר‪ ,‬בתאוה נפשה שאפה רוח ר״ל לילו בשרירות‬
‫לבו שובב כבן חורין והפקר כמדבי ואתלוי בהדן ההוא טייעא דהוה שחיל עסרא‬
‫ומורח ליה פי׳ הורה לנו לאחוז במידת ענוה ר״ל לחשוב תמיד ואנכי עפר ואסר‬
‫עפר אני בחיי ק״ו במיתתי כמ״ש ואל עפר תשוב בזה לימד לנו דעת רא אודח^‬
‫לדוכתא סלן דרך זה מוליך את האדם לג״ע בחשבו תמיד נן והא אורחא י רי חו ד‬
‫בגאוה ובוז לדוכתא פלן מוליך לגיהנס וא״ל כמה מרחקינן ממיא איז מים א ^‬
‫תורה להשיגה וא״ל תמני פרסי וכו׳ פי׳ דאיתא בתנא דבי אלי׳ רבא ס״׳ג אומרים‬
‫לו לאדם עד שאתה מבקש רחמים שיכנסו דברי תורה בתוך מעיך תבס^׳^ר‬
‫על עבירות שעברת שימחול לך עליהן והזהר אח״כ מעשות שלא כהוגן ו מ ת ^‬
‫יהא אדם שומע וזיכרה וכו׳ עכ״ל וזה״ש על שאלתו כמה מרחקינן ממיא זו ג‬
‫שנאמר הוי כל צמא וכו׳ ואמר לן תמני פרסי תחלה צריך לבקש רחמים‬
‫מחילת עונות שנעשים בשמונה חלקי הגוך ראשי אברים ואח״כ יכנסו דברי תורס‬
‫במעיך‪ /‬ושוב אמר לן דמרחקינן תלתא פרסי שאפשר לפסוע בפסיע׳י‪ :‬אחת כנדש‬
‫נא רחוקה היא וכו׳ לא בשמים היא ולא מעבר ליס היא וכו׳ הן הן התלתא‬
‫נראה לענ״ד לפרש‬ ‫וכוונת מקרא קודש אלו‬ ‫פרסי שלשה מרחקים אלו ‪- -‬‬
‫עפמ״ש הרמב״ס בס׳ המורה דשלשה הסיבות מונעים ההשגה במלשכלות״ א׳ קוצר‬
‫המשיג‪ ,‬ב׳ עומק המושגי׳ ג׳ אורך ההוצאות ושלא יחשוב האדם שהוא מן‬
‫הנמנע‬
‫נט‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויצא‬ ‫דברי‬
‫הנמנע אצלו השגת התורה מפאת אלו שלשה סיכות ועי״ז יסוג אסור מלהתעסק‬
‫כתורה כל עיקר לכן אמר כי המצוה הזאת ר״ל ‪:‬ל התורה כס'׳ הרמכ״ן הנ״ל לא‬
‫נסלאת היא ממך דייקא פירש מצדך קוצר המשיג׳ ולא רחוקה היא מלהשיגה וגס‬
‫צא כשמים היא מצד עומק המושג לאמר מי יעלה לנו השמימה דייקא היינו שמיס‬
‫לרוס כגכהי מרוס כדאיתא בירושלמי הוא כרשכ״א יכמות י״ג ע״כ שוכו רשעים‬
‫לשאולה לדיוטה התחתונה ה״נ השמימה וגס לא מעבר ליס היא מצד אורך ההוצאות‬
‫ריחוק שלוחיו בארן לאמר מי יעבר לנו אל עבר היס יאריך הזמן ור‪s‬הוצאות‬
‫וההקדמות מרובות שצריך להשגחה זה אינו כי קרוב אליך הדבר מאד ומפרש‬
‫הקרא כיצד ומה שנוגע בקוצר המשיג הנה קרוב אליך בפיך דייקא ודאי מחשבה‬
‫מועלת אפי׳ לד״ת כאז״ל במסכ׳ סנהדרין פרק זה בורר אבל חייס הס למוצאיהם‬
‫למוציאים אותס בפה דבריס בלשון כי הן הדברים הנקנין בעריכת שפתים וכ״אית׳‬
‫בפ״א במ״ח מעלות לקנין התורה להשיג אותס כי ברית התורה כרותה לשפתיס‬
‫כמ״ש כי על פי הדבריס האלה כרתי אתך ברית ומה שנוגע בעומק המושג הנה‬
‫קרוב אליך בלבבך תקנה אותס בבינת הלב והגית בו יומס ולילה והרי כתיב שמיס‬
‫לרום וארן לעומק ולב מלכיס אין חקר ר״ל מאן מלכי רבנן שיורדים בהבנת דליבא‬
‫לחדרי מרכבה עליונה עמוק החכמה בלב חכס תנוח חכמה עמוקה בלב איש ומה‬
‫שנוגע לאורך ההוצאות הנה קרוב אליך לעשות מה שבידך לעשות לקבן על יד ולא‬
‫עליך המלאכה לגמור ולא אתה ב״ח וכו׳‪.‬‬

‫פרשת)ישלח‬
‫וישלה יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו וכו׳ ויצו אותם לאמר כה תאמרון‬
‫לאדוני לעשו יכו׳ והנה מילת לפניו קשה להבין וגס מה שאמר לאמר‬
‫נראה כמיותר דהא אמר אח״כ כה תאמרון לאדוני וכו׳ וביותר קשה מה שאמר‬
‫לאחר לעשו ולא לאדוני עשו ועל כולס מה שהקשה הרמב״ן ז״ל איך קרא יעקב‬
‫לאותו רשע אדון ונראה שכמו שיש אנשים צדיקים אשר אס יביטו בצורות אדם‬
‫יודעים אם הוא צדיק או רשע כמו כן בודאי המלאכים יודעים בפרצוף הפנים אס‬
‫צדיק או רשע הוא והנה לקמן בפרשה כתיב ויירא ‘ עקב מאד וינר לו ואיתא‬
‫שהיראה שלו היתה מפני שני דברי׳ האחד מפני שיצא מארן לחו״ל והשני בשביל‬
‫שאותן הימים שהיה אצל לבן לא קיים מצות כיבד אב ואם ואם היה עשו רוצה‬
‫היה מגיע בימים מועטי׳ לתכלית אשר השיג יעקב אצל לבן בשנים רבות כי עשו‬
‫היה בארן הקדושה ואוירא דארן מחכים והבא לטהר מסייעין אותו לא כן יעקב‬
‫אם היה עשו צדיק‬
‫שהיא חסר משני מצות אלו ובשביל זה היה ירא לנפשו והנה אס‬
‫באותן הימים שישב כאה״ק ידאי היה צדיק ‪ 1‬׳ ‪i‬י‪ ■/‬מיעקב שדר בחו״ל והיה יעקב‬
‫^^באמת צריך לקרוא לעשו אדון תך אם עשו נשחו ברשעו בודאיי לא יתכן לקרוא‬
‫לפ־כך וישלח יעקב מלאכים‬ ‫'לעשו בשם אדון כ״א עשו שמו׳ ויעקב היה משיש י‪-‬‬
‫ממש להביט בפניו להכיר בפיצופו אס עשו הוא ‪, ,,‬‬
‫נדיק וצריך לקראותו אדון או‬
‫אס הוא רשע לקראותס סתם עשו וז״ש הכתוב לפניו אל עשו אחיו לאמר פי׳‬
‫לאמי ע״י פניו אס הוא צדיק אז תחמרון לחדוני ואס לאו ר‪,‬ז תאמרון לעשו ובזה‬ ‫‪1‬‬
‫מבואר ג״כ המדרשי דאיתא ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף וחמור זה יששכר‬
‫ולכאורה קשה למה ליה להודיע לעשי שיש לו בניס הגונים וצדיקים אמנם לפמ״ש‬
‫‪I‬‬
‫א״ש‬
 ‫■‘י‪-‬י;‬

‫מהרי׳א‬ ‫•שי‘ ה‬ ‫דברי‬ ‫‪59‬‬

‫ג״כ כניס צ־יקיס‬ ‫א״ש דכך אמר להס אס תראו שהוא צדיק תאמרון נו ‪:‬יש‬
‫ואדמו״ר הגאון‬ ‫ואס תראו שהוא רשע אז הכוונה סתס שיה לי שור וסידר‬
‫מ‪ ,‬מרדכי כנעט זצוק״ל פירש שזה הפסוק וישי יעקי ‪ 3‬א ק מגורי אשיו שארז‬
‫כנען ולכאורה שפת יתר שאמר עוד שארץ כנען אשל רוצה הכתוש ל־־־מז שזה שרצה‬
‫יעקש לתקן שני מצות אחת מגורי אשיו לקייס מנות כישוד אש ושני׳ שארץ ככען‬
‫לקייס מצות ישוש ארץ ישראל וזה שפירש״י שיקש יעקש לישש ששלוה ר״ל דהשתא‬
‫היה סכור יעקש שאינו צריך לירא מפני עשו כיון שהוא ג״כ יקייס ש׳ מצות אלו‬
‫אמנס כזה אינו משלס החוש שעשר על מצות כישוד אש ואס כשר כיון דמצוה‬
‫תמידיות אין לה השלמה וזה ג״כ הכוונה הצילנו נא נדד אחי מיד עשו הן יבא‬
‫והכני כי הוא קייס מצות כישוד אש ואס אשל רצה יעקש למכס זכותו של משו‬
‫והזכיר אס על שנים כי רשקה אמו נתנה לו עצה זאת ושזה קייס על כל הני ס‬
‫מצותה‪.‬‬
‫ע ם לכן גרתי וכו׳ פירש״י ותרי״ג מצות שמרתי וקפה איך היה יכול לומר תרי״ג‬
‫מצות שמרתי ־הלא מצות גיד הנשה כתיש אס״נ על כ! לא יאכלו שני ישראל‬
‫את גיד הנשה ונ״ל דהנה מצוה ראשונה דכתיש שאורייתא היינו לא תאכל מ עז‬
‫הדעת שצוה לאדס הראשון ולכך נגזרה המיתה מפני שעשר על מצוה זו והנה ■כל‬
‫הנשמות תלויס באדס הראשון אך דורות אסרוניס וכמן שהוא אכל מעץ הדעת ג ס‬
‫כל העולס עמו אכלו וחעאו וגס להס נאשר עץ הדעת ואיתא שגמרא יעקש אשינו‬
‫לא מת וע״כ מוכח שיעקש לא אכל מעץ הדעת והמנוה הזה לא נסשש שתרי״י‬
‫מצות כי היא מצוה ראשונה שלא קיימוה מעולס ויעקש אשינו קייס מצות לא‬
‫תאכל מעץ הדעת והראיה כיון שלא מת ע׳׳יז שפיר אמר תרי׳יג מצות שמרתי אה־‬
‫בלי‪ .‬מצות גיד הנשה שכתיב אח״כ דיש לי תחתיו מצות ל״ת מעץ הדעת — ןא״ר‬
‫להשיא ראיה לדשרי א״ז הגאון זצוק״ל מדשרי מאור ושמש בפרשת ויחי וז״ל יערב‬
‫‪2.‬‬ ‫אשינו לא נהנה מן העוה״ז כלוס רק הי דבוק באלקי׳ חייה והוא היה מושחר‬
‫ש‪:-‬א; נהנה מעץ הדעת לפי שאין לו‬ ‫שכאבות והנה כאדס יש עצס קען הנק‬
‫הוא חי לעוייס‬ ‫שוס הנאה ממאכל כל ששת ימיס רקמס־פודת מוצאי ששת כידוע‬
‫וממנו יהיה תחיית המתיס לכל הגוך לעתיד ל ^ ;יהי׳ כנז״ייא לעיסה כדאיתא‬
‫כזוה״ק והנה מי שלא נהנה מעוה״ז נקרא גיכ לו״ז שהוא במדרגת עצס לו״ז ‪V/00‬‬
‫ומי הוא שיכול להתפאר שכך שלא נהנה כ‪':‬ל כל ימיו מעיע׳ז רק מצינו גשי רבעו‬
‫הקדוש כן ומסש יעקב אבינו ורשינו הקדוש היה' רק ניצוץ ממנו ולזה כיון ה';כתוש‬
‫שפרשתינו ויבא יעקב לוזה דהיינו שבא שמדריגת לו״ו כנ״ל ע״כי ^גרו תכזיל'"‬
‫אשינו לא מת מחמת שהוא מדריגת לוז עוד ראיה שניה לדברי קדוש ה‬
‫ז״ל ע״ד מ״ש ‪ 3‬ע״מ כל הנשמות תלוין שאדם הראשון יש שראשו ויש כפיו‬
‫ומשה‬
‫רצינו היה במקוס הקנה שפניס וכולן נהנו עיי׳י שאכל מעץ הדעה אבל ה מ!‬
‫אץ‬
‫בה לא אכילה ולא שתיה ומה״ע אמרו חז״ל משה רשינו לא מת מ א ח ^ שהי׳‬
‫‪J‬‬ ‫הקנה וכן יעקש הי׳ שסוד הקנה וע׳׳־כ לא נגזר עליו מיתה[‪,‬‬
‫ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן שע־ניך ונראה דאיתא נזוה״ק ע ל' פ סו ח ו ר• ^‬
‫המחנה הנשאר לפליט‪ :‬שרא‪ :‬יעקש אי‪:‬דנו ע״ה שהשכינה שימרת שני‬
‫ה•־^ “‪ v‬הי״ח על שני‬ ‫!‬ ‫אמהות וידע שעשו לא יוכל לעשות להס מאורנה ועיקר‬
‫השפחות וז״ל הזוה״ק ויאמר אס ישא עשו וגו׳ נ‪:‬ה כ״דש ויחץ‬
‫יי^ו׳ לשני‬
‫נח אעדיאה‬ ‫פכ־נתח ריר‪,‬‬
‫מחנות אמאי לשני מהנות בגין דאמר אס ישא עשו ת׳ ח שכ'נתא‬
‫מאהל לאה ומאהל רחל אמר יעקב ידענא דהא נטירו לון לאנין מן הקכ״ה מה‬
 ‫מדרי״א‬ ‫וי ש ל ח‬ ‫דברי‬ ‫ו‬

‫טבד רשס את השפחות ואת ילדיהן ראשו;ה אמר חס טשו יקטיל ליה ולאלין יקטיל‬
‫אלין לא מסתפינא מנייהו בגין דשנינתא ממהין וט׳ד והיה המחנה הנשאר‬
‫לסליטה כיון דטבד האי אתקין נלותיה טנייהו טיי״ש ע׳■‪ :‬שפיר אמר והיה המחנה‬
‫משאר לסליטה ני בטוח היה שנא יזיק טשו לבני אמהות והנה בני הה פחות היו‬
‫ד״ן נ״פתלי ג״ד וא״שר והר״ת שלהס בגימטר׳ נ״ח אותיות ח״ן וזה שרמז ה‪:‬׳ כאן‬
‫למצא ח״ן בטיניך דטיקר הנונה והבקשה הי׳ טל בני השפחות אבל בני אמהות‬
‫השכינה היתה טמהן וננשמרתן‪.‬‬
‫ב א ו פן אחר נראה לפרש מה שאמר בטי״ניך ונא אמר למנא חן אנלך ט״פ מאי‬
‫דאיתא במדרש שבשטת קבורת יטקב אל מטרת המכפלה בא טשו וטרטר‬
‫ולא רצה להניח לקבור את יטקב שקל חושים בן דן קולפא מחייה ארישיה ונפל‬
‫ראשו אל המטרה כדאיתא בסוטה דך‪ 1‬י״ג ולבאר למה זכה ראשו של אותו רשט‬
‫לקבור במערה הוא טפ״י מאי דאיתא במדרש יש ששמס נאה ומטשיהס מכוטריס‬
‫ויש ששמס מכוערים ומטשיהס נאיס טשו היה שמו נחה ומטשיו מכוטריס כי שס‬
‫עשו משמט שעושה רצון המקוס והנה לכאורה זה סותר למאי דחיתא במדרש‬
‫ויקראו שמו עשו דא שוא וח״כ משמט שנס שמו מכוער אמנם באמת עשו בלי‬
‫אות עי״ן הוא שס מכוער שנקרא שוח אבל עשו כטי״ן שס נאה ומסתמא בעיניו‬
‫היה קצת קדושה נכן זכה להקבר רחשו במטרה בשבינ הקדושה שהיה בעיניו וזו‬
‫שרמז כאן למנא חן בעיניך פי׳ בעי״ן שלך אבל להשו״א לא היה ירא‪.‬‬
‫ויירא •עקב ונו׳ ויצר לו פירש״י ויירא שמא יהרוג ויצר לו שלא יהרג הוא את‬
‫האחרים וקשה מפני מה ויצר לו הלא הבא להרגך השנס להרגו ונראה‬
‫יעקב ונר׳‬ ‫מאחר שכבר הובטח יעקב מפיהקב״ה שיהיה עמו וא״כ למה וידא‬
‫אופנים כי היה מקום להצלה ע״י פיוס עשו‬ ‫ט הצלת הקב״ה הו׳ על נמה‬
‫ושישליס עמו או שיעשה עמו מלחמה ויפול טשו במלחמה או בדרך נס ינצל ממנו‬
‫ולכן אך יעקב אס כי הובטח מהשי״ת ושמרתיך בכל אשר תלך לא ידע אופן‬
‫והדרך ההצלה אס בדרך נס שנא כררך הטבע אי דרך מלחמה או בפיוס בדרך‬
‫הטבע לכן עשה הכנה לשלשתן אנגנס מאחר שלא ידע אופן ההצלה אס בדרך‬
‫מלחמה או בדרך הנש ע״כ בא לבלל יראה כי אס הבטחת השי ת היה ע״ד מלחמה‬
‫אז אס יתעצל במלחמה ולא ישוס אזור מתניו יפול ביד עשו מאחר שמתעצל‬
‫בהשתדלות ההצלה אוגלו מובטח על הצלה אחרי שאינו ראוי להצלה בדרך אחר כי‬
‫אס בצירך נח הט‪ 5‬עי אבל אס ההבטחה ר\׳ בדרך הנס חז המלחמה אק צורך‬
‫בה להרוג נפשות בכדי ובחנם מאח^־ שיוכל להנצל בדרך נס ואס יהרג את עפו‬
‫ואנשיו ?»‪5‬יה בידו חטא ע״כ לא ידע יעקב מה לעשות וז״כ ויירא שמא יהרוג ר״ל‬
‫אס יולרשל לילך כנגד עשו במלחמה אולי ההבטחה הי׳ לעשות עמו מלחמה דוקא‬
‫רקך‪-‬גדרך זה ישלח ד׳ ישועתו ואס לא יעשה מלחמה אז יתגבר עלז עשו ויהרוג‬
‫אותו ויצר לו שלא יהרג ‪ p/, 7.‬קי חחריס הכוונה שמא ההבטחה הי׳ להציל אותו‬
‫רך נס בלי שוס מלחמה ואז אס יעשה מנחמה הי׳ פוגע בנפשות חנס והיה‬
‫ירא עבור הנפשות מהריגת אחריס ע״כ ויה* העס לשני מחנות ואמר אס יבא‬
‫י־י אס יעשה‬ ‫טשו אל מחנה האחת והכהו אז יתברר נו כי‬
‫וז׳יכ רש״י ז״ל‬ ‫השי״ת‬ ‫בההבטחת‬ ‫ינצל‬ ‫עמו מלחמה ואז יתעורר עיז במלחמה ובודאי‬
‫והיה המחנה הנשאר לפליטה על כרחו כי אלחס עמו מאחר שאני רואה שמחנה‬
‫א׳ לקה מעשו אז אדע שהקב״ה רוצה שאלחם עמו וממילא ?היה המחנה נשאר‬
‫לפליטה‬
 ‫‪'M‬‬

‫מהרי״א‬ ‫? <‬ ‫‪w‬‬ ‫׳‬ ‫דברי‬ ‫‪60‬‬

‫»‪, #‬‬ ‫‪W i >40‬‬ ‫לפליטה — )א״י^ דבר‬

‫‪1‬‬ ‫י «ו ‪.‬‬ ‫׳׳‬ ‫בשש אביו א ז‬
‫•‪• V‬‬
‫ך^ ‪%‬‬ ‫•‪%‬‬
‫רטנתי מכל החסדים‬
‫' ‪* ^2‬ך‪P‬‬ ‫הצילני נא מיד‬
‫‪4 4J‬‬ ‫'‪i'i‬‬

‫־; השיב אני‬ ‫ל'רד‪ ,‬׳‪.‬נ!‘״‬ ‫במדרש כשביקש יעקב‬

‫'•‪,* 1‬י ר­;עפ‪-‬׳י‪ :‬ר‪,‬רפ לך‬ ‫׳‬ ‫•‬ ‫׳‬ ‫י‬‫*‪-‬‬ ‫‪W‬‬
‫**‬‫|‬ ‫‪W‬‬ ‫‪3‬‬
‫‪0 04‬‬‫נברא‬ ‫קשישי ממך שאתה‬
‫‪ r o p r‬פוד‬ ‫התדס‬ ‫בשביל‬ ‫אלא‬ ‫אותך‬ ‫ברא‬ ‫לא‬ ‫מלפני שהקב״ה‬
‫קודס בריאת הפונס ממינא ד‪.‬ד ק ‪,:::: : ':‬־ ‪ - ::‬״ ד •‪ r : r r ::• :r :::‬מ‪::‬עא מוכס‬
‫וה ‪:•:• :‬־נ־ *׳־ ‪ r‬נ‪:‬ד היה מחשבתו‬ ‫מכאן מקריפת הירדן ‪:‬אזלען יתר‬
‫לברך את פשו ולא את יפקי מננ‪-‬נא תיני *תו• ניכ־‪:-: :•,‬־־‪:‬ית ת‪:‬ר בירך אוחו‬
‫׳ו»*י״ן בתל מחשבה א ד‬ ‫‪1-1.‬‬ ‫‪I‬‬ ‫יצחר! כי במחשבת יצו! ‪,‬ן‬
‫<‪.‬י‬‫י‬
‫‪:‬ה תשר ברך יצחק את‬ ‫יפקב‬ ‫הברכות אשר קיבל‬
‫•ך ת רד שני שפמים די‬ ‫לפשו‬ ‫רתליס‬ ‫אינס‬ ‫יפקב‬ ‫פשו אחר שברך תת‬
‫‪:‬ברנה אשר ברך יצמק‬ ‫אזל‪/‬י‬ ‫הס‬ ‫אבל‬ ‫תחת׳‬ ‫והותר אפי׳ פפס‬
‫‪:‬ניה אשר במק‪-‬‬ ‫‪:-:•:‬ה‬ ‫ת‪:‬‬ ‫יפקב‬ ‫תת‬ ‫ברך‬ ‫במפשה‬ ‫כי‬ ‫נתונים‬ ‫מראשית ליפקב‬
‫יצחק את פשו ראוי׳־לפשו‪,‬אבל ברכה ראשונה ליעקב היקבע תש ה‪:‬י‪%‬ג קסנ תי‬
‫מכל החסדים דהיינו שמחויב אני להודות ענ כנ החסדיס אש״ עשית עמדי משוס‬
‫כי במקלי פברת את הירדן שמשם מוכח דתינינן בתר לנרשבה ות נ הברכה רא‪5‬ןן‪55‬‬
‫אינה של' אלא לפשו ואפפי׳׳כ הייתי לשתי מחנית ממילת חסד גדול ממך ?;הייתי‬
‫לב׳ מחנות אבל באמת קשה אי אזנינן בתר מחשכה ח נ הברכה של עשו הים‬
‫מפני מה היה יעקב לב׳ מחנות אלא פ ‪ :‬מינרח לחמר שתזלינן בתר מעשה א״כ‬
‫הברכה השניה שברך יצחק את פשו ענ חרבך תחיה בדין הוח של עשו משו״ה אמר‬
‫והתפלל הצילני נא מיד תתי‪.‬‬
‫אם יבא פשו אל המתנה האתת והנהו והיה המתנה הנשתר לסליייה וסירש״י ׳‬
‫בעל כרתו כי אלתס עמו וקשה ננ ^נן היה ידע יעקב בבירור ‪ /‬מו ר שאס ’‪.‬‬
‫ילחם עמו‪.‬שהמחנה הנשאר יהיה לפליטה מ נ רריתת בנודיש שיעקב ה פ ^‬
‫המחנה האחת מהאחרת רחוק דרך י ס רחד והניעס נרחה שידע יעקב שהוא ופשו‬
‫ימותו ביום אחד כמו שאמרה דבקה ל ‪ .‬מ ה כ י ל ‪:‬ניכש יום אחד עיי״ש ברש״י‬
‫וא״כ אס יר^רוג פשו אוחו פס מחנה ררשינה עד שיבא׳׳^חנה האהרת ימות ג ם‬
‫הוא כמן שגס הוא מוכרח למית בחיתו ייס וא ש א^ '•‪‘ :‬י פשי אל המחנה האחת‬
‫‪ w‬המחנה הנשאר שרתוק הי׳ דדך יוס תתד ממ'לא ל^וכי ‪1‬ה כי נ ס הואר'‬ ‫והכהו והיר‬
‫ימ‪-‬ית באותו יוס עוד קידש שיבח למתנה השניה‪.‬‬
‫מנס ת ‪k .‬‬ ‫ואמרת לעבדך ליפקב מנו‬
‫וכו׳ ונרתה דחיתת במר־‪: :‬נ תית; ה־רננות שפלח יעקב ל פ ^ ‪ /‬ס י ד | ‪ ' :‬־ |‬
‫אומות הפולס להחזיק לימות הננשיח שנחמד מנכי ת־‪:‬י‪ :‬יתייש מנתה י ש י ב ^ י ^ ׳‬
‫בא יפקב לרמז לעש! כל חלה ואמית לעב־ך ל‪-‬עקב מ‪.‬תה היח של‪-‬יחה ר״ל ‪b‬‬
‫ק‬ ‫זו פתי*^ נכתוירה נעבר* ניער‪,‬ב‬
‫ואמרת לעבדך ליעקב מנחה הית שנוכה נתדיני נע‪:‬י יק‪:‬ה דהינ׳נ מפ>‬
‫‪:‬עשי שאץ טונחו׳‬ ‫יעקב וגו ולא לעבדך ו‪.‬רחה שיעקב ניה‬
‫במנחתו אשר שלח לו לקבל ממנו איזה שובה ושכ* תו תירה חדרבה יעקב שלת‬
‫כאלו הוא‬ ‫לו לאמר שהחשיבות של פשו נחשב תננו כל כך תס יקב‬
‫היא‬ ‫עשו נתן מתנה ליעקב וז״ש נעבדך ניפק‬
 ‫• ‪^ * -r‬־‪/‬‬

‫ס א‬ ‫מהרי א‬ ‫דברי‬
‫' ‪ DPO‬נ א ל ד •‬ ‫מו״ה‬ ‫כ״כ חשוה רוחה ה מיני ו ד ו ק ) ר‪ .‬ה ה מ ע תי מ^וכי מי רי הגדיר!‬
‫‪::‬׳יי; ; נ ב ‪ :‬ס ר ז הי׳ רבי פזר*• ז״ל(‪.‬‬
‫חה‬ ‫כתכ‬ ‫יאאם־ו ד‪ •:.‬זעורריי*‬ ‫לא יאכלו‬ ‫על‬
‫מ בו ס שת״ה‬ ‫רי בו ד גיד הג*‪,‬ה‬ ‫פפב‬ ‫נברר ש׳ ויפלר‬
‫לשונו לסמ ש ב‪::‬‬
‫יה פ שנ ה ב ב ב ס הזו ה ר ע״כ לא‬ ‫״•»•••\ ' מ‪id‬י י‪W‬ד וגיד הנ שה נגד פ׳ ברב‬ ‫נ ‪7‬ין‬
‫י תנלו ב נ י א ת גיד ונו׳ ר ת לרבות ת שפה‬
‫א ת לרכות ת ש פ ה‬ ‫ני ד כולו י׳ז ב ת מ ח‪,‬‬ ‫י׳ ע שרה ב פ ב ת‪.‬‬ ‫^ה יג׳ תשרי‪.‬‬
‫ב ח ב ונלענ ד ו ה א ר נ א ס ר דו ק ר ע י נ ני פ מ !המלרך ה׳פי דז״ל מ ד ר‪ :‬ילקו ס בקש‬
‫‪n‬‬ ‫ד* ש'■תן נל ה מו ע די ם לישריול בחדש אב‪,‬‬
‫ח׳ נ המדר ש אי נ ה חילו ז ני ח‪W‬‬ ‫יו ה״נ‪..‬‬
‫\ ** ‪%‬‬
‫‪'0‬‬ ‫ו נ ו׳ ע נ ביו שלא ז ני ת ב וני׳ רובה של‬

‫והיה מנוה נמי חנילת ניד הנ שה‪ .‬דיי ד הנ שה נגד ט׳ גאכ וכר אך‬
‫המננזן תקע נן‪ ,‬ונו׳ ונדרה יו! נ מ ר ב ונ א ב ד גיד הנ שה ע״כ לא ' אכלו את‬
‫נגלני ב מ י ג נ י ב שאמרו נ תנ ת ראש ו בנו בלילה ונגז ר מיה‬
‫‪ 1‬התחיל הגזירה‪ .‬נ ג מי‬
‫ור‪s‬נ'־‪- s‬‬
‫נופרר ש נ רי‪ ,‬פ נ‪,‬נ יי ך יפ ר‪,‬י ופד ראש שאמרו נתנה ראן‬ ‫פ‬ ‫לדורות׳ י! ״ ייינ רגל‬
‫יב ‪ : :‬־ רש ר׳ ל מלאך של אש מן השמים‬ ‫* ״ ך ״‪ ;* ,‬״ ‪. p‬‬
‫׳׳‬ ‫אין כו נד•‪ W‬י‪ »'1‬׳‪ -‬״ ״‬
‫*‬ ‫׳‬

‫■יקר שר־‪,‬פ נ ך יריכי טי^ז ה שיבני אחור‬ ‫שיש רשר‬ ‫‪! :' : v‬יי‪,‬‬
‫להלחם‬
‫ר‪ :‬נ רונני שו ממה‪ .‬ולהיות נ י בזמן ריה‬ ‫יי‪ -‬י• ךעמ‬
‫בגלחה‬
‫ו מ ה ״נ ;‪1‬מן רש ובר רי‪: :‬מ בש ’דרשו ד׳ ב ה מג או לז א השיב אחור י מינו הסשוסה‬
‫'־‪,‬ב' שנ‪ 5-‬נ‪,-‬ך‪ ^ r:;; :‬ד‪ ■::,‬י״נ ־‪:.‬כ•; ‪::‬ימ נ‪-‬רך ‪ rp1 5,-1.-‬דנ»־ נ ^ נ‬
‫נ• ה י ודהה '‪•:,‬ה הזה מ! ‪ >■;:‬פכד־ק של ל(ני » ׳‬ ‫ך‪,.‬‬ ‫‪±‬‬
‫‪ : :‬׳ ־•‪ ■:‬ה הי ן שמו!*‪,‬ל ! ־ פל •ה ‪ :‬ת ג ‪ eft‬מור■ הרל‬ ‫^‬
‫זנ״ל‬
‫ה ר ר פולס היו ם י פ מ ‪ 7‬ו נ ר‬ ‫" י ן שיופ היו ס‬ ‫־ ‪:‬‬
‫ז״ל וז־׳ל ב ד ביי רי־'‬
‫נ מ ש פ פי ך ע מ דו היו ם נ י הכל‬
‫דש שפי יל ר ת ה לי ס י■ ז וכ תיב‬ ‫יין״'■'‬
‫תא בילקופ ר אובני בי‬ ‫רד כ‬ ‫‪:.-‬־ ך‬ ‫י•‪-‬‬ ‫אל ר^י‪ -‬ד י י ‪ ; - -‬י‬
‫■י ‪ :‬אין ינולין לעמוד‬ ‫׳ י 'י•‪ 1‬״״•יי•‬
‫הזוהר ד קו ב׳ ה ב פי ידי; בי מי ת מ ה י ‘■‪ :‬״ ק‬
‫‪ :‬מו ע ד ןאיר‪.‬ר הז מן‬ ‫י‪-‬ייך«‬
‫בו שנס ה רי־ בן הי ה ב‪ :,‬ה ינ ב י ר ני נ ב מי ך‬
‫דר‪,‬ה ע שה ה ק ב״ ה‬ ‫עד תשרי ו אי ת ר ב‪ 3‬י;יין ־־‪ :‬קי־ ־• פ‪ :‬הי‬
‫‪:‬לוב לרחוק ולארוב‬
‫‪ ,‬־‬ ‫^ ^‬ ‫׳‬ ‫‪> W W. I‬‬ ‫קו ר ^‬ ‫שהרדי׳ הרו״‬
‫שנוס ומ מ ‪ ,‬פו כ ה הרה‬ ‫הננ‬ ‫י י ''הילילית ייייי ר י ‪ -‬י ; י'' * יי‘ ' ׳ מ רי רי י מי רי קי י רנני‬
‫‪A1PK VA. -‬‬ ‫■‬ ‫י• י׳ > ‪.................... ......‬‬ ‫׳ג ^ס‪ 1‬מ‪W‬‬
‫א‪ ,‬ת ב ח‬ ‫א מ ר ך* וייר^ו־יו ו אי ר׳ ב מדי רי ש ר שיי ע ש ר שיי ורי שביק נ׳ווביה! וז‬
‫ל‪-:.:‬ך נ ״ נ ‪ :‬מ ; ‪ : -‬ה ־‪ ,‬ב‪ -‬ד‪ ■:‬מ ‪ :‬מ ‪ :‬נ‪ ■•:‬ל‪:‬ו;ו מ ו^־ מ ה ס‬ ‫לה‬ ‫נמששג■ ‪ r f t‬פנ ר ך‬
‫א ם וה ל נ תלו ר מ ד ר ב נר ' ‪ :‬־ י ני י נ בזמן רשר נר ינד ק נו׳ רנד‪ .‬מנ סני ך מ ש ס טי‬
‫י ‪ : :‬־ *‪ ::‬ק‪■:‬־ זהייני בר שרי לשנא ד מי ש רי ס כנ״>‬ ‫י‪ 5‬א ב ע ת‬
‫‪ :‬י י ‪; :‬־ בגי ר‪ ,‬מ ־ רי ק ד׳ נ ר א ה לי י א מ ר כ נ ג פ‬ ‫ובזה נ־ל שי׳ ה מ ב'‬
‫ד׳‬ ‫שנמרב ה בי ת וננן מ ר חו ק‬ ‫קשיר‬ ‫נ ר א ה לי ב בי ר ‪ -‬ק ר ז ‪ :‬י ‪ :‬ר מי‪ :‬י ר‪ :‬י י נ ר‬ ‫\‬
‫ר שיי יר שביק נ י ר ה לי לטובתי וז״ש‬ ‫נ ר א ה לי ד׳ הי ר מרה ד ‪ :‬־ ר י י זמן פ־‬
‫•ןידב ה פ ני הנ ל ע בדיך ואק יכולים‬ ‫רייקר‬ ‫למששפיך ע מ דו היי ב‬
‫י ש ה ב פ נ י י ך יג ס לא מ או ח ר שאס‬ ‫לעמוד בדינ א רשי‪:‬‬
‫כד ק‬ ‫לע מוד‬ ‫יוכלו‬ ‫רנ ש׳מ יג נ לא‬ ‫'‪W1‬‬ ‫*‪»W \*4M‬״*‪V W‬‬
‫חה״ש‬
 ‫‪.V‬‬
‫‪i‬‬ ‫‪S‬‬

‫‪1‬‬ ‫דברי‬ ‫‪61‬‬

‫מהרי״א‬ ‫וישלח‬
‫‪,‬‬ ‫‪..‬‬ ‫וזה״ש היום דייקא יעמיד במשפט נא מהודס דא ״ אי ‪-‬‬
‫‪ c ;..‬בפמץ לא‬ ‫גסמלא הסאה רהמיגו כרמ‪ 5‬א‪-, ,‬״‬
‫יחש כעבדים שכבר‬ ‫י ׳׳י ״״ ׳ ׳״׳‬ ‫‪_ v...... Av‬‬ ‫^^‪^f‬י‬
‫נתמלא הסאה פ־־י־ו לך תלויות פד וכרויית י־‪-‬יי— ; ‪'v ; ‘'’- . . ' : ' ' ; -‬‬
‫‪.• .._.,.‬־•‪ .‬היונז יממיד‬ ‫כמשפט למשפפיך טמדו היוס וזהיש אחס‬
‫ר׳ ־דין פמו‬ ‫היום דייקא ולא מקודם ולא מאותר‬
‫הסאה שמהפכין מדה״ר ל־ל־ה״ד ונם אה‪...1 1'•- -‬״'־‪__ ::^':‬ן‪.‬־‪.-‬־‪ .‬קידם מלאת‬
‫כזמן שהוא רתמים כיין‪ .‬פפי׳־ רל פ‪''.-‬פ=־ת'מ^‪-':-‬־ל ז;'‪,‬א‪':‬א;;'^״ל״י‬
‫שאמר ישעי‘ ושמעתי דה״ס מ‬
‫ף דיי מסוף ‪:‬׳ ע שהוא רגנ בפני‬
‫ר > א'|_נו מסוס יק נאוח! העדס לנד הווד‪-‬ס נ״ונה‪,‬‬
‫מייי׳׳י י‪_^ - ’ ■-‬י• ניאה לסמ‪-‬ש‬ ‫‪.‬י’ ‪ :‬״‬ ‫במירש שפני >שראל‬
‫‪ - : .‬ז ^׳_י•‘ ־• ‪.- - -‬אזס רמ־ח‬ ‫פשה ושס״ה ל*ת ־גו א־נך‪^,‬‬

‫וכי׳ פס״י ונרי א־ז הג■ ‪.‬״ל שס‪-‬ש ;״‪;.‬־‪..‬־ “ ‪ .‬־;‪ :‬ך ״'‪ ,::‬ו‪-‬טא•־ יג־ניאיש‬
‫שמרמז ־גו שס*ה ימים ילא היה לו כת ■■"פ נא‪:.;.-"-.‬־־‪:':..‬׳' ‪ CV.‬נעץ‬
‫ה יק כיוס אתו‬ ‫״‬ ‫־י ‪:‬‬ ‫הי‪ 6‬ט־ גא־ ולכן ־גפ ננע ‪,‬‬
‫‪ I ;;:f .‬״ ״‬ ‫טי»אה ינאי״ מקוס יאיי־ לתיל הפומאה ומכת ־־־'־־;‬
‫‪-‬ס רואים‬ ‫‪ -‬י^‬ ‫_‬ ‫גאאפיןלריא המאירה ‪-,,‬ש‬
‫י‪ .. .. -‬־גפ הוא‬ ‫פ׳ גאנ שחרב כניס ומשוענ‪,.,‬‬
‫לא׳• •■יו‪ -'..‬׳•» ־^חיי‪-‬נ פני*' באב‬ ‫הקרא על‪,‬‬ ‫ראילו אוכל גיו ה־שה וזה __‬
‫מרמז ___ ‪j‬‬ ‫כאילו‬
‫‪%‬י«‬‫^‬ ‫••‬ ‫ר‬
‫___; ‪ i‬א״ת ר״ת‬ ‫א> יז״שפה והנוו־ה כי נכס זה שהיה לו של־כי‪ :‬ל‪;.‬ש־' ‪ .'.,J‬׳•׳*‬
‫כת‬‫׳ ' '״■' יי־“ ■‪.‬נו ־■‬ ‫יוס אתו כש־ה להתרינ אס ניהמ״ק‪ ,‬וישי ‪.....‬‬
‫סמלאו פל ייך יפקג א‪ .‬היה ר׳הי^׳ת א;'ו‪.-‬־;'א‪,‬י'‪:..."^;.‬־ ‪ 4‬אלי לא שלש‬
‫נ‪..‬נ פרג יוה״נ‪,‬‬ ‫•‬ ‫ומצוה גוולה לאכול ‪ p,‬״‬
‫״•׳ '‪ r‬־ ‪‘:‬נ־’ ' ‪ ,‬״ ״'׳‬
‫יוה׳‪ ' :-‬״ ‪-‬‬ ‫ירך יפקב וגרס’ לדתות‬
‫נ־חות יוה״‬ ‫סקפ־ כן‪.‬‬
‫״ד ׳‪1‬‬ ‫המלאך ״‪1‬‬
‫י‬ ‫אך_‬
‫נ > ה_־שה י‬
‫ו׳^״ניש‬ ‫׳׳‬
‫המיעריש״בעו*‪.‬‬ ‫‘‬
‫דקיראץ כני סרשת‬ ‫ומה׳־ט נראה‬ ‫;‪.‬מאה מ ד הנשה׳‬
‫משוס‬
‫—‬
‫״*ס הננו‬ ‫דהיו ראוי‘ להיות ^‪ :‬ס מועדים ‪. 1‬‬
‫‪V-‬‬ ‫ו שא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים ויאמר מי חור ‪1‬‬
‫^ ^ ׳‪ 1‬וי׳‪.‬מר הילדים‬ ‫אשר חנן אלקיס את עבך'‪ -‬ך״ \ך‪p‬ך ‪p‬‬
‫‪« ,‬׳ איסו פל אודוה‬ ‫משים והילויס והוא השע ‪,‬ק‬
‫■ ‪ >.‬קו‪.‬ס יצירה‬ ‫‪,p,‬‬ ‫הולו מכריזין פליו כה סל!;‪ .‬לשל״י‬

‫' ‪ ; :‬י מיכת א״ל״ה‬ ‫ג*כ אותיות ל־א־ה האיך צאה לאה לך שהיא ‪, p,‬‬

‫פנויו וה־ך רואה שיש לי ממ־ה 'ילדים מזה ־' ת ר א ה' ? ־ ־ ^ ‪ ^ -‬הי ר ^ ז‬
‫^‬ ‫השמים‪.‬‬
‫ר>'י‪-‬״י “‪, 1‬בעעיד יי ‪i‬‬ ‫יה‬ ‫אם‬ ‫יעחב‬ ‫ויאמר‬ ‫ויאמר עשו יש לי רב‬
‫;מחת ‪ I ,^’ *1 ,,‬י״ ענ י‬ ‫‪:‬ראותוגו׳י?‪:‬י ׳ץ׳‬
‫אלק‘ ׳*׳!י• ׳'^ ״‪___ .‬‬ ‫אחי‪,‬‬
‫כן ראייני פניך ‪:‬ראות פני‬
‫;ע ׳ נאי‪,.,‬יהא מקבל מתנות‬
‫אבל נראה דהנה אס מביאין איזה מתנה נאדס ^‪ v,-‬אז ג ג‬
‫‪ :‬״ ‪ ’ ? ° . '.‬י י‬ ‫־‪■'.‬‬ ‫להפת מן המהירק אכל לנכי השי־ת אי־ו כן אלא‬
‫‪__-‬י נ מ ‪ -‬י ‪,-‬פגה‬ ‫משאיכ הפשיר יפדון‪ .‬כ״‪ ,‬וא״‪,,‬‬
‫מנתה וא״ש ויאמר פשי י‪ :‬לי רנ א־ז־ וא״כ יפן שתר פש״ ;■״‪ -‬אתה י‪-‬ימ^‬
‫מתנה‬
 ‫‪SD‬‬ ‫מדרי׳־א‬ ‫דברי‬
‫‪:‬י‬ ‫מתנה ג־';‪ :‬י•״‪-::,‬‬ ‫' סרך נירז‪-‬ת ס;י ר‪,‬נר‪,‬י* ולנכי הקנ״ה‬
‫סג' ד י^י' ‪:"':*:*■:- r:r ::3‬יה הזניען ‪ •rr‬הלז‪:‬מ ר‪,‬נא הזנכק אחר הנווק‬

‫כ' נ‪1‬נ ‪:‬ן י — ‪?r^'’:V r v -: *7 -‬׳ ‪ p r i r:rV'7‬החיך היה מדמה יפקג‬

‫ה‪ , ::‬י‪;:‬ה ההי ‪ ::rcr: -‬ני ד הי‪:‬נג והיה יפקג חאג‬ ‫פני נ!‪•:‬‬
‫ננבי בזל' ב‪/‬ינן נ‪1‬נ הבנתה ביה גלכו ונר״‬ ‫מה נכיבית ילס ‪? ::rcr r:‬י‬
‫דאיתת כגייר יי ־ ל‪•::':‬־־ ל‪:::‬־ל ‪:‬ליי יידתיס י‪:‬י‪1‬ה הבמד בהיו עוכדיס פכחיה‬
‫זרה נת‪ :‬לנולי ילס ני‪:‬יי י'‪:‬ה*דיי‪':‬י׳ ‪::‬פנעו כלס בידי דנורא אנן וסיי רש״י‬
‫כימרר‪ ,‬בזלי ללבין לית ‪:::‬ת דלנבתלנב נתי׳י תפי בכוונתן בל ת״ח הוא מכרי‬
‫ד‪:‬י‪-‬א א^ פ‪-‬י‪:: :‬י• ־‪:•:‬ל ת;‪: :‬ליו*‪ .‬ת‪: :‬י ד׳ אלקיך תב אוכלה והסרדיומי״‬
‫לל• ל‪-‬ל ‪:.'1:‬־־ !‪•!•: :‬ידיה נתב ורליבנת הננבתלנב לתרי אסי מותר להציל‬
‫עצמו‪: - : r 'r .j r r ,‬להל‪::‬־ פני לבכינל ונס להכדיל אסיר להסתכל סני רשמ‬
‫‪ -: y z r .‬ל״״ ל‪ •:‬ל‪:-::‬ל לות מנד לד‪,‬רובל הכל תיסור רא‪,‬יית סני רבע‬
‫ל‪:‬־י‪::‬תל ל‪ ::.‬יליהי־ ל‪:‬נל ‪:‬ייה ‪:‬זל תל לבי• ולי׳ יפר‪,‬כ ‪:‬אן פרים^‬ ‫יל‬
‫ךלל >‪:‬־‪ :‬לקייה יייי י‪:‬י‪:‬יה י;ל ילל פני י‪: 1‬ו ותי ננבוס במשו יאמר‪^,‬‬
‫יליתי פניך כיאות פני אלקיס כמו‪:‬‬ ‫־‪:: •:‬־ ‪ :‬ך‪ -‬ל יל‪..‬י !‪:‬‬
‫‪;:‬־ ‪:::‬־‪:‬ל ‪:‬ך להיי לי לילית ב־׳“ ‪ 7‬ובבו היה סכור שמבוס‬ ‫‪^ 'J Z IZ‬‬
‫־‪-‬־‪:‬ל־ י־;־ •‪:‬הת‪ ::‬יי ‪:::‬י ‪:‬ליל נ‪:‬לי ינללסתנל כבנינה וכאמת'‬
‫ליל •ינת ידי בניהם כי לשח‬ ‫‪::‬נלל ' '‬
‫י‬ ‫ליני ‪:‬נסתכל ‪:3‬‬
‫‪,‬‬ ‫״־יי־ * “ ‪ ....‬י לי‬
‫■ ־‪ .‬״‬ ‫‪•%‬ויי^ ׳‪I‬‬
‫״׳‬ ‫‪i‬‬ ‫‪,‬‬
‫ריי^אי• יל‪ -- -.-‬ל־ ‪•::‬־־‪: :‬ל ‪::‬ניך וילנני ל‪:‬נל ;ל ת‪:‬לל לבמי ויכרך ■'א‪1‬תו‬
‫■ ־ • ;;־ ‪ c:‬ךיו! ננבתניס במותינו נפי מנות פכודות‬ ‫^ ' ‪ - . / .T.‬ל‬
‫־>‪ :‬ילל ‪:‬תת ‪::‬נלאך ‪:‬ס יכיב ולמה באל לו לזה!•‬
‫■•‪-‬־‪':‬־ ‪:‬י ‪:::‬תך ־׳ ‪::‬נל ‪:‬ל ת‪:‬תל ל‪:‬מי והוא סלאי‬ ‫‪H‬‬
‫— ‪-----‬פי ‪:‬ניליתס לני לבלירית ואנל מנוח מה ■ ^‬
‫י ■ל־ל ‪::‬יי לי׳ ללילית נזיר את במשא‪:‬‬
‫''•־־ ־־' ‪ 7‬נד־ ‪::‬י‪ -‬־‪ : ! •:‬י‪:‬נ‪ •:‬לו המלר‪.‬ך למה זה‬ ‫ןרכ‪.‬ד״‪'.‬יגי יי־‬
‫"‪: •■::1.‬מ• ‪.‬׳פלא״‬ ‫■ ;‪-‬״פ ל ‪«6‬‬ ‫י;״;יל‪;,:-‬‬
‫■‬
‫—‪- .‬יי‪-‬י ד־ ‪-----‬־־יי•‪ -‬ייי י ־ ‪::‬ייית ! ‪: :‬י יפנית לניוד ו‪:‬ו׳ — הנה‬
‫‪' : : V‬־'‪ r‬ליי ‪::‬ת •!‪ ::‬יליה ‪:‬מו רק יבראל או‬ ‫כ׳ ל ^׳נ ס ת‪ :‬־ ^‬
‫‪:: ::‬־־־ת ‪:‬י !; ל‪ 3‬־‪:‬ית ‪::‬י־ך^ינלק ^תכיו לזה אמר‬ ‫השליתית לי־‬
‫המלרך ;־!^י ••־‪ :‬י‪:.‬״; ‪::‬־‪:‬י יי‪ 3‬יך י‪-‬יתי ‪• c:‬־ ‪ :‬תכנית השניתות הוא כרכה‬
‫‪:‬תל לגתי; נ!ל הה ז ‪ 7 :‬ל כתוית משה ‪:TC‬‬ ‫ולהידית^לך‬
‫^י !תל נ‪:‬ס פי־יבי ‪3 : 3‬יל בס וזל שמו מתר‬ ‫‪:■: •.-:‬‬ ‫למה ‪:,-:n di‬‬
‫‪:‬לי־ ‪:‬־־‪-:.‬־ת ל‪::‬י; כיי; ללפכי הנור תנס מים‬ ‫‪.‬ךי ‪::::‬י •י■‪:‬־‬
‫‪.::‬י ••־‪;:‬־ ‪::‬נ; ‪:‬ל ל‪:‬י‪,‬ל לשמי פדש״י ז״ל אח‬ ‫^‪-‬‬ ‫די ^א‪-‬״י‪-‬־ד‬
‫י!‬ ‫־ ל‪:‬י‪ 3‬כמי בהביכ המלאך‬
‫•‪ -:‬ל ‪:‬לי; ‪:‬י יי; לירך לחקור פל בס'‬ ‫צלמיות ל‪::‬ל‬
‫האיב ‪ ::‬י ־‪ - :‬־‪ -‬י ‪ :‬־‪::‬־ ‪:‬יליל ‪•:: •:‬יך ‪:!:‬י י‪:‬ליעיל ב ‪ :‬הוא רוצה‬
‫־;'־ ‪ !: 3‬ת ‪:‬־‪: !: •:‬יי !‪ :‬ירנינו נליות לו לאחי‬ ‫לידי! רת ‪: •:::‬־ ‪ :‬־‪:‬‬
‫פזד נ‪:‬בח ‪ :‬ני־ס ‪:‬־ •‪:‬־‪:‬־‪:‬לי ‪:‬ליית לי ל!‪:‬י לתייס‪::‬־‪ ,‬מל לי נידפ את שמו ‪,‬‬
‫והנה הנננהך ל‪:‬ל בליל ‪:‬יי ‪:‬ל עבי נכנע נפני יבק‪ : 3‬מ ‪ :‬המלאך כי שרית‬
‫פס‬
 ‫ההרי׳א‬ ‫וישלח‬ ‫•ברי‬ ‫‪62‬‬

‫»ם סאלקים ותוכל ט״כ אמר המלאך למה וה תשאל לשמי כי אי! לר םום‬
‫‪ n^TJ‬שס שאתה גדול יותר ממני ואדרבה א־י צריך לחקור אחר שמי‬
‫■‪/‬‬ ‫י' עזי א זצוק״ל(‪.‬‬
‫ויהרא יטקכ שם המקום סניאל כי ראיתי וכו׳ ונ״ל דק״״ל בשו׳ש או^ו־ ׳‬
‫‪9‬י‬ ‫רי״ח סטי׳ ך הרואה מקום שנטשה לו ליחיד נס הוא טצמו מביו•‬
‫לי >‪ p‬במקום ה‪1‬ה וכל יוצאי י מ ו ג״כ מנרכין שטשה נס לאבי במקום מ ה ‪■« fI bfr‬לגי‬
‫יי‬ ‫היה טטמו של יטקב שקרא שם למקום ההוא ט״ש המאורט כדי שתכור‬
‫■שם טור לברך טל שפשה לי נס שמה ואם גס לטצמו לא היה צריו לפשוה‬
‫&‬‫‪»?-‬‬ ‫להכירו בי מכיר מקומו היה בראותו אבל גשניל יוצאי חלציו ו‪n‬לרנ ‪vT‬‬
‫בדורות אחריו שלא יכירו את המקום הוצרך לטשות זכר בה כקריאת‬
‫‪,‬המורה טל מה שאירט לו שמה וידטו מ!ה נהגיטס לשם לברר את ד׳‬
‫שנטשה לאבינו שם שניצל מן המלאך שרו של טשו כלילה ‪ g.j,‬ה‪,5‬ןן‪,‬‬
‫שם המקום פניאל כי ראיתי אלקי׳ פנים אל פנים זהו טטס שם זה דומ> ‪■■»«n‬‬
‫מס תנצל נפשי זהו טטס טל גוך קריאת השם שידפו לדורות הבאים לברד‬

‫ויבא יטקב שלם פיר שכס וגו׳ בבואו מפדן ארס ויחן פני הפיר והשה‬
‫טיין‪.‬סיפורנו ונ־ל דאיתא ‪.‬בגמרא■ איירא דאר! ישראל ; ״ ט ס ^ ד ‪^5 #‬‬
‫‪S‬‬ ‫לאיז ישראל מהחט‬ ‫חד מניהו כ״יי ”’!■ יא״״ יי'יי לי ?״יי ’ ל״ייי‬
‫יסקב לא שכח^מתלמודו כלום בבית לבן כמ׳ש רש־י טל ויבא יטקב ש ^ ‪ ; ^ ,‬י‬
‫שלם בתורתו ולפי״ז לא היה צי? ל»הי ניאחי לאת ישראל מר^‬
‫הראשת בגבול א ת ישראל שהגיט היא טיר שכס ולפי‪-‬ז הכי פירושו ו ^‬
‫איה היינו אך שגא מ ס דו•‬ ‫פלס דהיינו שלם בתורתו פיר‪,‬שכס כנואו‬
‫שהוא חדל אטפי״כ גא שלם בתורתו שלא שכח כלום מתורתו בבית ל«‬
‫את פני הפיר ולא מיהי;לבא לתוך הטד שהיא אי‪ 1‬ישי‪ 10 %‬חמ‪S S ■1 •1‬‬
‫הפיר ששם ®ד ^״ל הוה ודו«ק‪.‬‬
‫‪m o‬‬ ‫איש‬ ‫ולוי‬ ‫שמטון‬ ‫גני יפקג‬
‫’'יי”'זתשני ׳־'‬ ‫ד הי במס השלמי בהיותם‬
‫וכו׳ והנה לכאורה קשה טל שבטי יהי גןיהרגו הפיר מאחר שט* «< ‪■22‬‬
‫הרגו אותם שלא כדץ? ונ״ל דאיחא הלל■ הזקן אהיה כא כדיך ושמפ^ ”קו‪5‬‬
‫בפיר אמר מובטחני שאינו בביתי וקשה צוהיכן ידט זאת־‪/‬ו^ה כי הצדמוימ■‬
‫יבא טליהן ח׳׳ו אתה צרה מקבלים הכל כאהבה והלל היה מלמד את מי ^ ■ <‬
‫שלא יסרפמו סל ממתיו של מקום ולא יצפקו בצר לכס ולכו^משמט מל‬
‫בודאי היה ידס שאין זה בביתו והנה בכל מצוה שפושה אדס ל ^ שמיס׳ »‬
‫אינו מרגיש שום מכאוב אך אם יש בדבר איזה צפי ויסוייז והנם‬
‫שכם מלו פצמם לשם שמים בודאי ■לא היה להם שוס צפר אבל‬
‫א׳ע רק שיקמו אח דינה היה מצותס שלא לש״ש ט״כ היה להם‬
‫מהמילה ולזה כיק הפסוק ויהי בהיותם כואניס א׳׳‪ :‬יטן שהיה להם צ ‪4‬‬
‫שלא מלו לש״ש ט״כ ויקחו שני גני יטקב איש אח חתו וכו׳‬
‫גרמבין בפרשה זו וז״ל בטטס של שבטי ד׳ שהרגו כל הפיר וז״ל ך ־ י״ז‬
‫אין הכרית אמין‬
‫גמולו נחשב ביניהם למאומה כי היה רק להחניך לאדונייגס וכו׳ פכ״ל ולסנ׳׳ד אי)■ ‪:‬‬
‫ג״ל שמלו אותם ולא סרטו והול כאלו לא מל ובני יטקב קיימו הטריפה או לסי‪-‬‬
‫שנצטוו טליה או כאברהם בתוס׳ יבמות פ״א אך שלא נצטוו ולכן לא נחשבו'■‬
‫״קיא כאשי סס נמו ‪5‬‬ ‫אי®' שי® ל״' ’ י ״׳ יי״ ’*! ילא ״' ‪ P P‬ייל‬
‫דייקא‬ ‫י‬
 ‫‪"'■•v ..‬‬

‫סג‬ ‫מהרי׳א‬ ‫וי'טי*ח‬ ‫דברי‬

‫‪t" V‬יר’ רוסי רוליל להמול‬ ‫ךיןא משמע עס הפריעה כנ״ל ״ל‬
‫‪ f‬״‪ W‬ר״ו^ לרם משלכם‬ ‫לי*'”^‬ ‫לנוית המילה מלהורנס‘■'‬
‫‪0,‬‬ ‫^‬ ‫י” '‬ ‫יל וכויכס ורל דהכי פירושו נהמיל ל׳ם‬
‫‪1‬חםיו‬ ‫לתס תהיו המוהלים וקיי״ל מילה כיכרי פסולה והייגו נמרמיי \‬
‫\‬ ‫יס שנס ותמור בדכרם אל איש' יי'י‪ °‬ייייייל ל^'‬
‫למי יעקר שרוצים להרגם וין עשו ול!״א הפסוק וישמעו ונו‪ -‬וימולו כל וכר ‪-‬נ‬
‫יילאי שער עירו ותמוה הנפל אכל נ״ל דה׳פ וימולו כל ונר וסיפא מפרש מ ס ו‬
‫המוהלים אותם לא כיי יעקג אלא כל היוצאי שפר עירו פי‪ -‬הס עצמם ה‪-‬ו‬
‫המוהלים כל וכר מהם ודו״ק ‪] --‬אמר המסדר שאפשר ליישנ קושי‪-‬הרמק ‪,‬‬
‫ני נפסוק נאמר אס תהיו כמונו להמול לכם נל וכר דהיינו אס תהיו כמונו להמול‬
‫לכם כל זכר היינו שיהיו נימולים ע״י מי שנצטווה על המילהאבלכל שמלו טצמס‬
‫אן מצותם פסולה כמו שדרשינן המול ימול וזה היה טעותסשלאנשי שכס שהם‬
‫הותרלהס להרוגאת אנש״ שכס‬ ‫‪ Vn‬לי שימולו עצמם הרי הם נימולים ולכך‬
‫גי״ ד־נא היימו התנאי עיין בשו״ת מהרי״א יו״ד סי' ר״ן — עיין ברמכ״סס״ט‬
‫ו ^•ות מלכים שמפני וה נתתיינו אנשי שכם הריגה על שראו א־וניהם שכם בן‬
‫ת»ור ״ל את דינה ולא דנוהו מיין ג״כ נשו״ת תתס סופר חו׳מ נליקוטיס סי‪-‬‬
‫״ כיאור הפלונחא נוה הין הרמכ‪-‬ם והרמנ‪-‬ן עיי״ש ונאדת כפרשה וו[‬
‫יייייי יל ולד וין‪ -‬ואת כל טפס ואת נשיהם שכו ויכווו וכו‪ -‬נ״ל מוה יצא לו‬
‫רמכ‪-‬ס מ״ש כפ״י מה‪ -‬תלכיס דין כ‪ -‬ו־״ל ולעולם אין עונשין מהם לא‬
‫‪ M‬ולא ‪2‬ש לא שוטה לפי שאינן כני מיוה עכ‪-‬ל ונושאי כליו לא הראו מקומו‬
‫ולענ״ד נפק״ל מהיא ועפמ״ש הרמכ״ם לסננמיה נס׳ם שם‬ ‫לי‬
‫^״ייי• ^יילם !■רי ר כדין שהרי שנסגול והס דאו ו‪T‬עו ולא דנוהו ומכ״מ לא‬
‫‪5‬יצל ל^^י ייי^א' ״ר ‪ 1‬וגם יודע דינים אגל הקטנים לא היה סיפק ויכולת נ‪T‬ם‬
‫‪ L‬ורדע דגס הנשים לא הרגו ודאי דנשיס ח‪-‬בים‬ ‫^‬ ‫‪1 v‬‬
‫יע״' צ‪-‬ל דינים שאני מה׳ים שאין יכולת כידס ולדיח‬ ‫'‬
‫ד ‪ °‬לד״נ דפשולה וא״כ הה‪-‬ד קטרם‬ ‫‪™.‬י'® \ י י ‪ '°‬י‬
‫;״‪ r‬לף׳י א‪-‬י לכ‪-‬נ נמי מיהתלאהווהרו‬ ‫י” '‬ ‫?י®‬
‫ט״ו מקיא‬
‫משא״כ‬ ‫אתיכו‬
‫תודהבב״ר‪,‬‬
‫ם ׳•׳לד׳ידן שנתנה^מ״ש‬
‫ברא דד״י ישי׳ס‬
‫'״' "‪ _°‬אאיכרא‬
‫קמניס על הדיניס‬
‫״י׳^יריה״מיל'‪ ',‬מ<”ת כ‪-‬נ״אמנם מצוה ראשונה‬ ‫י׳®®‬
‫^ ׳®'‪^ °‬״ ^גי ד מ תיו ידית שגם אשה ככלל אע״ג‬
‫״ימיו אמרה האשה כשם ד׳‬ ‫®‬ ‫גלי' ” ״‪I‬‬ ‫שנלשוה‬
‫י^ימר דו‪ -‬והטעם ג‪-‬ל דנסידל‬ ‫ללי יייליי׳‬
‫י" י״ «‪ i «-‬כ״מ ״היינו לאשתו‬ ‫^ ״^'לי ״״׳י י־®‬
‫הטגנדצו ד‪-‬א על האדס ל״ייי י'י' ל®” ׳' יי‪-‬׳ל מראי׳תרא ויצו ד‪-‬א על‬
‫״״■ג׳רריש מ״מ?־י יע?כ ^כאו עליהם‬ ‫' ”׳ ״® '״®® ’®יי‬
‫”®®®'‪ ^ ‘®® "•®® °‬לי י<י‪-‬וו נשים ומכ״ש קטנים‬ ‫ללי״י י־י' ^״יל'‬
‫^ ‪1‬רת לסס ו ”ע מטל ‪-‬‬ ‫הלק לא הרט ״ ״ ‪ °‬י״״® ”®י®‬
‫ניל אנל על שאר מצות נ״־ א־' ״'־''' ®^'® ־®״ ‪ , r‬י ״י י־ר^כר מצוה הלמ‪-‬מ‬
‫יישל עדיסא קשיא לפמ״ש הרא״ש נת‪-‬יניז י ״‪ ,‬־״ ^ יליריי‪'-‬נתכ דלא ניתנו‬
‫‪ n‬מצות גני נ׳נ׳‬ ‫® ®”^'‬‫‪ j‬יילל שיעיייס היא' א״ל ייי' ייי”י"‪'® °‬י' ”®'‬
‫)‪0J‬‬ ‫‪ I‬יושיליס לשץ להלמ״מ הס שיעורי‪ -‬א‪-‬כ מ״ש ליןניו אלייי ’אל ׳‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫וי של ה‬ ‫דברי‬ ‫‪6s‬‬

‫״ ^ ל ו י כ״״ ל״־ מפק״ל ״ג ננר מנוס מקיא א־ש ס רנו וגמירי‬ ‫ליש״י‬
‫שהיו א‪ 1‬נני ‪ r‬וקראן איש מ״מ ננ״נ מנ״ל רנט־־! א־ש לוקא וי״ל טריות ״ר‪«,‬ל‬
‫מנ״ש לאמר מלאמר הן ישלה איש ונוי ונמ״ד דון מינה ומינס '״־ ‪ -‬ו ז ד ״ ״ ‪,,;°‬‬
‫איש_ ממילא _הה׳־ד_נכל ״לוס נ״נ איש נטי■ ולא קטן מי ש ינ ל ׳סע־ס ר ^ ו נ ה '‬
‫ס׳ וישלח שרשה !ו מנרר החשנון שממון היה נן"יייג ויד׳ סד‪':‬‬
‫חדשים עשי׳ה ומי־מ קראם איש וציע על רש״י מויר הנ׳יל ע ס׳ הי מ ה׳ ל פי ה א מ ה על‬
‫הבחיי וצ״ע‪.‬‬
‫■ ]א״ה טייי ”יייי ״יייי״א 'י״ל ס״ א' גטנין הל׳ל וי׳ל קושי■ א״ז הג■ (י״ט‬
‫דאמר הרמנ׳יס דלא נאמרה שיעורא לנ״ל ד!ה הוא נ־ הני ט לכלל דע ת דאי'‬
‫לא הניע לכלל דטת מהי״ת נימא אפי■ ננ״נ שיתחיינ הא אנוש הוא טיי! בשו״״‬
‫״ ‪,‬‬ ‫‘‬ ‫ח״ס יו״ד סי׳ קפ״דן‬
‫בני יעקנ נאו על החללים וינחו את העיר על אשי טמאי אה דייר ^ ״ י ; ״‬
‫וצריך ניאור למה שינה הכתונ כאן וכתנ נ ר 'טי‪ :•,‬ולא אי ושמעה ד?‬
‫הם הרגו ונקדים מה שהקשה הרמנ״ן ‪1‬״ל היתכן שיעשו הנדיקיס רנ״ ^ ט ^ ר יד‪?,‬ש‬
‫נזו לשסוך דם נקי ותיר! כיין שש=‪ °‬י־ל 'י ״’־!־־‪ i‬יי" טו־ל־ טח והי■‬
‫נני‬
‫שאר נ י ע קג‬
‫יעסד‬ ‫דו‪p‬ת ונתחיינו מיתה לשמים‪ ,‬אנל קשה למה נא סינו ס נם ‪.‬ומר‬ ‫‪,‬טל‪ y‬ע‪p ,‬‬
‫י” ךיי‬ ‫אלא'משוס כנוד שכס ולא לשיש רק משוס דינה ט■" י־יו ר ו ‪-‬יי׳ ס ^‪ ,‬״ ״‬
‫כנר‬ ‫■איו נטלו את ממונם הא גזל נכרי אשיי ונראה כיון'ש ת נ י' ו ד יי ם‬
‫מ ס י גר הוי הפקר וגס שמעון ולוי ה מ ו אותס א״כ הוי ה פ קי איי זה ר ‪ -‬מוחר־‬

‫ולוי כיון שהרגו אותה ע^^כ דלא הוי דינם כגרים כיון'שלא^תייי׳רו ‪L v‬‬
‫׳גנכרי ולא היו מותרים לגזול את ממונס דגזל נכרי אשור ו ע י ׳ ז ' א מ ר ' ה י ת ״ י י ' ״‬
‫אסדרי ■‬ ‫■ מ י יעקנ לא שמעון ונוי שהרגו אותם שהם הוניי ס שדין נכרי >‪0V‬‬
‫לנו! ולכך רק כני יעקנ הנותרים נ נ י ת ^ א ו על החללליס ולא שמעוז ולוי‬
‫מי יטקנ הנרו שיין גר להם ואהור לה^צם ולכך היו מותרים נ נ י ז ה * י ^ י‬
‫׳־ ‘‬ ‫היה להם‪.‬״‪.‬‬
‫;הסיירו את אלהי הנכר וכו׳ ויטמון וכו׳ כתב" הרמב״ן ויטמוז חוחת ‪,‬‬
‫יה״ ״ ‪ °‬״ ' ״ י ״‬ ‫ולא נשחיקה ושריפה לפי שכנר נטלוה הנכרים ■נעי׳כ‬
‫לטה״ק להקריכ קרנן ה■ צוה כן והונא נת^׳ח ע■■^'‪■■-‬כ וי' ^יירי• ‪J ,?,‬‬
‫שטמד טל הט‪-‬ז שהטמין יעקנ נקגורה ולא דנה נשחיקה" ושל׳^פה ה י‬
‫‪T.‬‬ ‫לתמוה טל לקיחת נניו הע^יז מתחלה וטנרו טל לא תניא תוענה וכו׳‬
‫נטלוה הנכרים וכתייז הרמנ״ן ונ״ל די״ל כדעת הר׳ חיים נתוס■ ע•־‬
‫‪T‬ושלמ' דלאו לא תניא תוענה אל ניתך דדייקא נא״י המיוחד ^ני ר א י ^ ו ^‬
‫'■'«ש ורא‪;.‬ה לדנריו נ״ל מקושי■ ר׳ אשי נ מנו ת כ״נ ולחני ליקה נמי מ■ ח וי ^ ‪ ,‬״ <‬
‫_אשירה ואזהרתיה מנא ידנק נידך וכוי ולא נקיט נמי אזסרתיה מולא ת נ י א ! ' ״‬
‫ונדהקשה לטיל מיניה הפס ר■ אחא כריה דרנא לר״א וללקי נמי נישל נטצי ” אחע‬
‫'מ שוס ולא תניא וכו■ ט״כ י'■ אשי נופי■ לא חש לקישי׳ ז יס י ע י משות דר ‪■J‬‬
‫” ־ ’ ‪ ’ S . t‬־■"״ ‘ ־■יל קא■ לק ־ ‪ TP‬״' ; ‪■;, P-‬־״־ ‪S S “ ; i‬‬
‫‪ -‬אנל לכאורה תימס וניע על הר״ח נזר מפתחי״‬ ‫משום ולא ידנק נידך נ נ י‬

‫תוענה דלמא נרייתא נ״י״ל קאי וצ״ט וניל כי משיק ‪ i‬״״‪ P‬פל קו■ הנ‪-‬ל חנח ס‪:.‬ע״ ‪5‬‬
‫שכשלו‬
 ‫סר‬ ‫מהרי‪-‬א‬ ‫וי שי ח‬ ‫דברי‬
‫שכשלו כעצי הקדש וכו׳ הא גופא קשי׳ לתני לוקה שש וכעצי אשירה כדל וננכ״ל‬
‫ונסיח‬ ‫דכחו״ל מיירי כרייתא וליכא שש וכר״ס וא״כ פליגא כהא הס״ד ומסקנא‬
‫נ״ל והכנעני אז כארז עדיין לא זכו אכותעו ‪3‬א״י אז לא היו מוזהרים‬
‫תביא תועבה לביתך ויעיב הזהירם שוב מ״מ על ולא ידבק וכו׳ כדל אבל עדיין‬
‫ל״ע עכ״ס גם הם מעצמם איך לקחו הע״ז מתחלה ולא ידבק וכו׳ הי׳ מוזהרים‬
‫וגס באמח הרי כבר קנה יעקב אז מקודם חלקת השדה לאהלו במאה קשיבוה‬
‫וביתך מקרי בא״י והוזהרו גם בלא תביא וכו׳ והדק״ל דה״ל לרמב״ן להרגיש במוקדם‬
‫מלקיחתם כדל ועוד תיננה לי תמיה׳ הרמב״ן על ויטמון אותם הא ע״ז של נכרי‬
‫שריפה בעי הוא קוהג״מ ע״ז ד׳ דג ואשריהם תשרפון וכו׳ מכדי ירושה הי׳ להם‬
‫ואין אדם אוסר דבר שא״ש ואי משום הני דמעיקרא לכפינהו לנכרים ולבטלינהו‬
‫בע״כ אלא מדפלחו לעגל גלי דעתייהו וכו׳ וא״כ בני יעקב ויטמון אותם וכו׳ ה״ג‬
‫ק׳ למה טמנם כלל והא ירושה הי׳ להם וכו׳ ואי מ׳ הני דמעיקרא קודם אברהם‬
‫יבטלינהו בע״כ דנכרים כנ׳יל ורמב״ן תי׳ שכן עשו באמת שנטלוס בע״כ ויעקב‬
‫לטהרת הקדש צוה לבערם יא״צ לזה לתרץ הקו׳ כי בלא״ה רק מספק היה אסורים‬
‫דלמא הני דמעיקרא קודם אברהם היו אותן הע׳יז לכן הטמנה סגי להו בקבורה‬
‫ואשריהם לייקא בודאי הוא דבעי שריפה וא״צ לתירץ הרמב״ן משוס בטלום בע״כ‬
‫איברא י״^ שעשו מעשה בגופם באותן הע״ז היו אוסרים אותם בודאי ועיין■ ‪P‬‬
‫בשם' רמב״ן בע״ז נ״ב פס וצ״ע ‪] -‬א״ה עיין בשו״ת מהרי״א יו״ד כ״ט[‪.‬‬
‫א ל תיראי כי גס זה לך בן וקשה מה תנחומין הוא זה שלא תמות מסני שיהי׳‬
‫לה בז ודל דאיתא במדרש תזריע לכך כתיב וביום השמיני ימול אצל פ׳ נדה‬
‫לומר לד מי שמקייס מצות נדה יהיה לו בן זכר וגס איתא בפ׳ במה מדליר־ח על‬
‫׳''יי*' י״י‬ ‫ג׳ עבירות נשים מתות‬
‫^י‬ ‫‪ 1‬י ־ ‪ 7‬מית‬ ‫י ״'‬ ‫שתמות בשעת לדתה׳‬
‫ד״ דר ימח רלית נדה‬ ‫נדה וא״כ אמות בשעת לידתי וו^ ״‬
‫‪ ^ I‬י ו ה ר לד?רי‬ ‫שלא קיימת הלכות נדה כי גס זה ל‪1‬‬
‫^ ^ ‘י‪.‬‬ ‫וא״כ שפיר נחמה אותה — )אמר המסדר כבוד קדושת‬
‫‪...‬‬ ‫‪,‬‬ ‫‪,‬‬ ‫כתנות אור בס׳ זו(•‬
‫ו ת מ ת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית להה׳‬
‫^ ' רד ? מ ד״‪ 1‬ר‬ ‫היא מצבת קברת לחל עד‬
‫\רר ‪1 1‬‬ ‫לא נתקברה רחל שהי׳ היתה גדולה בצדקתה 'ו^^‬
‫ותי שעל פי הדיבור הי׳ שתהא לעזרה לבניה כשיגלה אותם נבוזראדן ו ש להקשות‬
‫ע״ז שהקב״ה היה יכול לסבב שילכו בגולה דרך מערת המכפלה ויכולים להתסצנ‬
‫שס ואמאי לא נתקברה שם במקום שאר אמהות ונראה דהנה צדקתה שנ רחנ‬
‫הי׳ יותר גדולה משאר אמהות ואס נתקברת גס היא שם לא היינו יודעים שרק‬
‫תפלתה ברמה נשמע שמא תפלת שאר אמהות ואבות שנקברו שמה ע׳ כ היה‬
‫הקב״ה מסבב שרחל תמית בדרך ובניה יהיו מוכרחים לילך שס על קבורתה ומזה‬
‫עינגנו שרק תפלתה נשמע מרוב זכותה והנה על המצבה נכתב המעשה של אדם‬
‫\ונחקק גדלו ותפארתו של איש אשר קבר שם אבל לרחל אמנו לא היה צריכה שום‬
‫\ מצבה לספר מעשיה וצדקתה מזה עצמו אבר תקבר בדרך אפרתה ולא במערת‬
‫״ המכפילה יכולים לידע שרחל היתה צדקת וז״כ הפסוק ותקבר בדרך וכו׳ היא מצבת‬
‫| קבורת רחל ר״ל מזה שנקברה רחל באס הדרך מזה אנו יודעין צדקתה וזהו מצבתה‬
‫שעי״ז נתפרסמה ברוב צדקתה — )א״ה מחידושי א׳׳ז הג׳ רבי עזרא צורף זצוק״ל(‬ ‫‪I‬‬
‫ותמנע ״‬ ‫‪1‬‬
 ‫דברי‬ ‫‪64‬‬
‫מהדי״א‬ ‫וי שלח‬

‫י ת מ נ ע היתה פלגש לאליפז בן עשו וכו׳ ואחות לוטן תמנע וכו׳ נראה כי הסליחה‬
‫יניקותא _ מאחורייס ועשר ספירות דקוושה לכן חכמה וקליפה קרא‬
‫לוטן‪ ,‬אותיות שאתר אותיות מכמה ודו״ק ושח של פשו ממונה להמית ולהטגי הי‬
‫עני אשוג כמת לכן כששלח פשו את אליפז להמית חת יפקש לקח ממנו ממוני‬
‫ופני חשוכ כמת כי על כ׳ אלה ממונה שר שלו ויוופ כי המלאך נשתנה שמו לפי‬
‫השליחות כאשר הפיו טל פצמו אותו השר נהאכקו פס יפקנ מה !ה חחאל ^ « י‬

‫מלשק פני וזהו אותיות תמנע וכשס שכקדושה איכא זיווג הקנ״ה פ ס כ ‪5‬׳י כ‬
‫נעומאה השר טס אלופי טשו אלא שזהו נקדושה כנתינת נפל פ ס אשת? ‪L‬‬
‫שנפומאה ננ חינ ת פלגש לכן ותמנ״ט היתה פלוש לאליפז נ! משי וידוע ^ מ ש י‬
‫אמור לחכמה אחותי את וחכמה כטומאה הוא לוטן וזהו אחות לוס״ז ת מ ״ נ ט ^ ״ ?‬
‫רל לפרש הפיוט נפי זכור שס איתא תכלית שנפיס נתלה פל חמשיס ת״כ תי?י?‬
‫מ פ י ם היא ע׳ נתלה פל נו״ן והי׳ מת שס אותיות מ״ת ע״ן תמנ׳ע וכזה‬
‫פשו ואלופיו ע ״ מרדכי הצדיק ‪ -‬פ־ד נראה לי לפיש פיוט הנ״ל דאיתא י ״ י א‬
‫דפי חנק יין ניתן נ שנעיס אותיות וסוד וכו׳ נכנס יי! יצא סוד ותמוה וכי ‪W 5‬‬
‫שמספרם‪ .‬שוה נכנס זה ויצא זה ויש פוד תינות שמספרס פ׳ וג״ל דאיתא י ם ״ י‬

‫נפוריס שהיה קנלת נרצון ליהודים היתה אורה זו תורה לכן ושמחה וכנ״)? ‪vM‬‬
‫ניח שהי׳ פתה מפשה סיני לכן מצוה שמחה ניי״ן׳ ס׳יי״נ״י נר״ת מ רי ח י‪,‬י‪,‬‬
‫ס׳וד‪ ,‬וה״פ לכך נכנס יין נפיריס משוס שיצא סיד התודה נמת היו א ?‪,‬נ‬

‫‪f‬‬ ‫ו ת ״ ה נ״יש ?יין ל ״ן ?ינ ם‬ ‫חמרא וחיי לפוס י^נן )־ייקא סוד הוא ‪V‬‬

‫ילא כתיב‬ ‫מה יצא זהו סוד בפ׳׳ב לכן לא נכתב‪ ,‬פונ׳׳ל במחיית ‪- in s‬‬
‫ר סי א׳׳ב בהמן נמי היה מחיית טמלק ונס' יותר ג ד ו ל נ ק ר א ‪ m e‬י ”’ ’י'‬
‫והוא ר׳ת נ׳׳כנס ‪ r‬י*צא ס׳׳וד לכן ה ק ^‪ 11‬כיין לרמז זה‪ ,‬וי״ל ? י ל ״ ״ ״ ‪'^ ' 1‬‬
‫כן כי עשרה בדס פלג גופא ברא כרע״ דאבוה וכמדרש אי־תא עמרח‬
‫‪ qp5‬נגד עשרה בניס וכולם נתלו על ען חמ שיס‪-‬חהוייין כ׳ יוד׳׳ז טל‬
‫נ׳ פי׳ י׳׳ל סו^ וי״ל תועלת וה״ר‪ ,‬תכלית שבעים מה תועלת בשתיית ירי‬
‫ן שנ תן בע׳‬ ‫‪.‬‬ ‫בסורים כנ״ל ותי׳ תכלית ע׳ מה‬

‫‪r‬‬ ‫” ‪iw‬‬ ‫» ‪r‬‬ ‫״‬ ‫“ ’ ™ ’ ״ * ״'‬ ‫״‬ ‫״'‬

‫פרשת וישב‬
‫וישב יעקב בארן מגורי אביו בארן כנען ז״ל אומ״ו רשככה״ג מ׳ מרדכי‬
‫זצוקיל צריך לדקדק למס כפל לומר בארץ מגוי' ארן ננפן ואס ‪ i‬״‪fi‬‬
‫הול׳׳ל בחברון‪ ,‬אמנם הנה ידוע מן המדרשי׳ נמ״ר פ׳ וישלה פרשה פ׳׳ו ותרני‬
‫ינ׳׳ע פ״פ ויירא ויצר לו וכו׳ דלכך היה יעקב מתיירא מפני עשו מפני ש נ י ^‘ ת‬
‫שהיה עשו מקיים ויפקב לא היה יכול לקיימם כל זמן היותו בבית לנן הן מצות‬
‫כיבוד אב ואס ומצות ישיבת א״י לכן פתה שיצא מבית לגן אמר הכתיי וישב יפסב‬
‫שניקש לישב כשלוה ג א ק ממרי אביו בארן כנפן כלומר הכי׳׳ת הוא במקום כשביל‬
‫כלוינר‬
 ‫פה‬ ‫מהרי״א‬ ‫וי שב‬ ‫דברי‬
‫כלומר שהוא בארץ מגורי אביו בארץ כנען ויוכל לקי־יס מצות כי־כוד ארא וכן באר!‬
‫כנען כשביל ארץ כנען שיוכל לקיים מצות ישיבת ארץ ישראל ולא היה עוד מתייר׳‬
‫מפני עשו; אמנם בהאי סחד׳ הוא יתיב ענ השנים שעברו כי המצות שחלו על‬
‫האדם לקיים בתמידות אין להם השלמה לז״א אלה תולדות יעקב יוסף וכו׳ כלומר‬
‫לבך קפץ עליו רגזו של יוסף שהיה נעלם ממנו כ״ב שנה שהם נגד כ״ב שנה שהי׳‬
‫בבית לבן שלא היה קייס ב׳ מצות הללו דכיון שאלו כ״ב שנה שהיה בצער כשביל‬
‫יוסף היו מכפרים על כ״ב שנים שלא היה מקיים כיבוד או״א ודפח״ח‪.‬‬
‫ו י ש ב יעקב בארץ מגרי אביו בארץ כנען וקשה ‪,‬על כסל הלשון דהול״ל סתם‬
‫בארץ כנען למה לי ארץ מגורי אביו‪ ,‬ונראה דאיתא ברש״י על ססוק גבי*‬
‫יצמק אל תרד מצרימה לפי שאתה עולה ופסול ביוצא ואיתא בגמרא דתמורה‬
‫ישראל ממירין ולא נכרים ואיתא פנוגתא אס ישראל קודם מתן תורה דין בני נח‬
‫או דין ישראל יש להם וגס איתא בהמה מפרכסת לאחר שחיטה קודם שתצא נפשה‬
‫כרי לישראל ואסור לבני נח משוס דגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא וגבי בני נח‬
‫במיתה תליא מילתא והובא במפורשי׳ הא דאמר יוסף על אחיו שחשודין על אבר‬
‫מן החי היינו שראה אותס אוכלי׳ אחר שחיטה קודס שתצא נפשה והשתא אס‬
‫נאמר דקודס מתן תורה דין ישראל להס א״נ מותרים לאכול קודם שתצא נפשה‬
‫משום דגבי ישראל בשחיטה תליא מילתא ולפי״ז לא יפה עשה יוסף שהוציא דבה‬
‫טל אחיו שלא כדין שהרי מותר היה להם לאכול קודם שתצא נפשה כדן ישראל‬
‫וראוי לעונש וז״ש הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען קשה למה גר‬
‫אביו דוקא בארץ כנען אלא ודאי משוס שהוא עולה תמיד שהמיר באיל וכתיב הוא‬
‫ותמורתו יהיה קודש ופסולביוצא לחוץ אבל קשה האיך המיר אברהם את יצחק‬
‫הא מיי״ל ישראל ממירין ולא נכרים אלא ודאי דקודס מתן תורה ג״כ דין ישראל‬
‫היה להס ונמצא שבדין המיר אברהס את יצחק ולפי״ז גס להשבטי׳ היה מותר‬
‫לאכול מבהמה המפרנסת כדין ישראל ממילא שלא כדין דיבר יוסף טל אחיו וראד‬
‫לטונש וט״ז אמר הכתוב אלה תולדות יטקב יוסף וכו׳ וגטנש בוישחטו שטיר פז ם‬
‫מדה כנגד מדה•‬
‫וישב יעקב איתא במדרש לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז לא שלותי‬
‫מלבן ולא שקטתי מעשו ולא נחתי מרוגז ויבא רוגז מיוסף שמעתי רמז‬
‫נאה כיאלה ד׳ רמוזים במלת ו״י״ש״ב‪ ,‬באות* שנית מד׳ צרות שאירע ליעקב תמצא‬
‫בו״ישב אות ו' יו״סף י' של די״נה ש' של עש״ו ב׳ לב״ן )א״ה הובא בנחל קדומ ס‬
‫פרשה זי(•‬
‫וישב יעקב וכו׳ פירש״י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף וכו׳‬
‫והנה קשה מ״מ עשה הקב״ה כן ליעקב אע״ה למובחר שבאבות ונראה‬
‫עס״י מה שנשאל הגאון בעל מחבר ספר יערת דבש מפני מה דואג כל א׳ מישראל‬
‫כל למיו על עוה״ב ולאוה״ע אין להם יראה ושום דאגה על מה שיהיה אחריהם‬
‫והשיב הגאון ז״ל עפ״י רוח חכמתו הנה ידוע דיעקב ועשו חלקו בנחלת שני עולמות‬
‫והנה בודאי אס הישראל היה יודע ובטוח שיהיה לו עוה״ב אין לך עולם הזה גדול‬
‫מזה ובאמת אין לישראל חלק בעוה״ז והנה רש״י ז״ל הביא ע״ס כי ארד אל בני‬
‫אבל שאולה שיעקב היה יודע בקבלה שאס לא ימות אחד מבניו בחייו בטוח הוא‬
‫שאינו רואה פני גהינס וא״כ לפי זה יש ליעקב עוה״ז וגס עוה״ב לפיכך קפץ עליו‬
‫רגזו של יוסף מפני שידאג כל ימיו על עוה״ב שלא יהיה לו ע״י זה עוה״ז וזה‬
‫ג״כ פירוש מה שכתב רש״י ויתרוצצו הבניס וכו׳ מריבים ומריצים בנחלת ב׳ עולמות‬
‫עענות‬ ‫ט— ‪9‬‬
‫י ‪_i>N‬‬ ‫י ״־‬

‫מהרי״א‬ ‫וי שב‬ ‫דברי‬ ‫‪65‬‬

‫טסנות סשו היה אתה יסק‪ 3‬יש לך כ׳ סולמות כי איך לא תשמה כעוה״ז כהיותך‬
‫כטוח שיש לך עוה״ש אכל אני אמר טשו אין לי גס סוה״‪ 1‬כי איך יערכ לי עוה״ז‬
‫כזכרי שאין לי שוס שכר כטוה״ב‪.‬‬
‫בן ןקניס הוא לו איתא בתרגוס בר חכיס‬ ‫וישראל אהב את יוסך מכל בניו כי‬
‫הוא ליה פירש״י ט״ז כל מה שלמד משס וסבר מסר לו וקשה למה לא‬
‫למד יטקב תורה גס טס שאר בניו שהוא מנוה ולמדתס את בניכס וכו׳ ונראה‬
‫דאיתא בגמרא דשבת דך ל״א אמונת זה סדר ורסיס חכמת זה סדר קדשיס וגס‬
‫ידוט שנתן יעקב הבכורה ליוסף ומקודס היתה טבודה בבכוריס וכתיב ומלכי צדק‬
‫מלך שלס וכו׳ והוא כהן לאל טליון פירש״י זה שס וכו׳ וגס טבר מצינו שהיה‬
‫בכור א״כ זה הפי׳ בר חכיס הוא ליה דהיינו שלמד טס יוסף שדר קדשיס שנקר׳‬
‫חכמה כדאיתא בגמרא דשבת הנ״ל חכמה זה סדר קדשיס שלמד יטקב משס וטבר‬
‫היינו סדר טבודה אבל שאר התורה למד ג״כ טס שאר בניו ובזה היה הקנאה של‬
‫אחיו טל יוסף שנתן לו הבכורה — ]אמר המסדר כ׳ בטה״ט כי בן זקניס הוא‬
‫לו‪ ,‬ז״ק״נ״י״ס נוטריקון ז״רטיס ק״דשיס נ״שיס י״שוטות זה נזיקין מ״וטד מפני מה‬
‫לא למד יטקב טס יוסף גס סדר טהרות טיין בתורת משה מהדורא תנינא מהגאון‬
‫■ חת״ס זצוק״ל ולטנ״ד נראה לרמז שגס סדר טהרות למד יוסף שהכתוב אומר ‪3‬‬
‫זקניס דלשון בן הוא מורה טל בינה ודטת סדר טהרות כדאיתא בגמרא‬
‫דשבת‪.‬‬
‫יוסף את דבתס רטה אל אביהס כתב רש״י ז״ל שאכלו אבר מן החי‬ ‫וי ב ^‬
‫ונראה דאיתא במפורשי׳ דליטקב הו״ל תירוץ טל ב׳ אחיות דלא היו מ א ס‬
‫אחד ואיתא בגיורת ב׳ אחיות מאב ולא מאס מותריס מדינא ואין איסורן רר! מן‬
‫גזירת הרואין וגס איתא דשבטיס בראו טגלא תלתא ט״י שמות מס׳ יצירה דמותר‬
‫ויוסף סבר דאסור משוס‬ ‫לאכל חי דאיןצריך שחיטה רק הבא מתולדות אב ואס‬
‫גזירת הרואים וז״ש הכתוב ויבא יוסף את ״ובתס שאכלו אבר מן החי ט״ז קשה‬
‫הלא בהיתר אכלו כי הס בטצמס בראו מספר>‪...‬ו^ירה אלא משוס גזירת הרואין אסור‬
‫^‪1‬׳ ]א״ה עיין בשו״ע יו״ד סי‪,‬‬ ‫ואיסור זה רטה אל אביהם דלפי זה חטא בב׳‬
‫'־■ ‪,;r‬‬ ‫רס׳׳ט הל׳ גריס[‪.‬‬
‫לך נא וראה את שלוס אחיך ואת שלוס הצאן והשיכלי דכי וקשה למה אמר‬
‫ליוסף והשיבני דבר דודאי שישיב לו תשובה על שליחתו ונראה שרש״י פירוש‬
‫טל פסוקי׳ שיוסף אמר ליטקב שאחיו קוראיס לבני שפחות ע ב ד ‪ 6‬גס הס חשודיז‬
‫טל אבר מן החי וחשודיס טל טריות וא״כ י״ל דטל ג׳ דבריס הללו שלח אותו יטרד‬
‫אס אמת הדבר שכזאת טשו וט״ז צוה ואמר לו לך נא וראה את שלוס אתיר ר״ל‬
‫אס יש שלוס לאחיך שאין מריב־ן זה טס זה דהיינו טס בני שפחות וגס מראר‬
‫משס את שלוס הצאן פירוש אס הצאן שלימיס שלא חתכו מהס אבר‬
‫והשיבני דבר ר״ל שתשוב לי תשובה טל דבר פירוש טריות שמצינו שנקרא ד ‪6‬ר‬
‫דילפינן בגמרא כתיב הכא טרות דבר וכתיב התס ט״פ שני׳ טדי׳ יקוס דבר‬
‫‪/‬‬ ‫להלן טריות וכוי וט״ז ■צוה ליוסף ואמר ליה והשיבני דבר ר״ל טריות הנקרא‬
‫דבר‪— .‬‬

‫וניאה מה יהיו חלומותיו וישמט ראובן ויצילהו מידס איתא במדרש אילו היה‬
‫יודט ראובן שקרא מטיד טליו כך טל כתיפו היה מביאו אל אביו ונראה‬
‫לבאר דאיתא בגמרא דתטנית דף כ״א אילפא ור׳ יוחנן הוו גרסי באורייתא דחיקא‬
‫להו מלתא טובא אמרו ניק׳ וניזול ונטביד עיסקא הוה יתבו תותא כותלא והוה‬
 ‫סו‬ ‫מהרי״א‬ ‫וי שב‬ ‫דברי‬
‫אכלי ריפתא והוי שם תרי מלאכים ’“׳ייי ״ י‬
‫״״‪ ,‬״?‪V ,‬״״‪,,‬‬ ‫י'‬ ‫״'׳'״ין חיי עוה״נ '®סין" י ״ "‬
‫' ‪J‬‬ ‫‪ 2‬י‬ ‫”' י' י ' ' י '‬ ‫מדט״״ ״'׳>'' יאילטא ׳י׳‬
‫^י״י״ ^״י ר״י ר‪,‬‬ ‫’י' 'י‘‬ ‫י״לא =ל ריטי״ע נ ט קיל י ^ "י' ‪ °‬יי''‬
‫״ ג ״ ג; י ג‬ ‫ויש״י כתה ונראה נוה יה'י ״לי״י״־י יי״ ייקיי'' אי ״יי׳‬
‫ר ^ ו לנד‬ ‫'י''י ״־י ” ' ™‬ ‫וסכתונ י>ס"‪ °‬ייי ^״‬
‫ולפי״ז שרוח הקודש אמר ונראה מה יהיו חלומותיו וישמע ראוב‪ ,‬רל רא נן לבד‬
‫שמעו אמר ראונן מדאנא שמע והם לא‬ ‫שמע מה שאמר רוח הקודשוהס לא‬
‫ולכך ויצילהו מידם א‪,‬ל מתחילה סבר רא כן‬ ‫שמעו שמע נדנה שהדנרתלוי ני‬
‫שגס שאר אחיו שמעו ואעפי״ב רוצים להורגו איל אי הוה ידע שהת^ה כתוה רק‬
‫עליו וישמע ראובן דהיינו דהוא עצמו שמע הגת קול היה מוכרח להציל את יוסף‬
‫דגו תלוי כמו ג ט אילפא ורי״ו ואז על כתיפיו היה נושאו — כך פי׳ אדמו״ר‬
‫מ׳ מרדכי גנעט זצוק״ל ודפח״ח וש״י‪.‬‬
‫וע^י״ז אמר ג״כ אדמו״ר הג׳ הנ״ל זצ״ל מה דאיתא גמסכ׳ שגת דרש ר״ת נר‬
‫חנוכה שהניח למע^ה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכו׳ ועוד דרש ר״ת‬
‫מאי דכתיג והגור רק אין גו מיס מיס אין גו אגל ^נחשיס ועקרגיס יש גו וקשה‬
‫מה שייכות והמשך יש לשני דרשות ר״ת אהדדי אגל לפמ״ש שפיר יוגן דקשה דאם‬
‫גגור נחשים ועקרגיס א״כ מה י הצלה היא זו הלא איתא גגמרא ראו שנפ;‬
‫לבור שיש גו נחשי‪ -‬ועקרגי׳ מעידין עליו שמת וכו׳ אלא ודאי מוכרח לומר דשסיר‬
‫נררא הצלה מאחר ששמע ראוגן ע״י רוח הקודש ונראה דגר מי יקוס מכח זה‬
‫^ ? נ ^ שינצל ככור ע״י נס אכל קשה למי‪ .‬אמר ראונן העצה השליכו אותו‬
‫בכור לא הול״ל רק אל תשפכו דם ויתן ה׳ כלכנס שישמעו לדבריו הלא למעע בניס‬
‫עדי״ אלא ודאי צריך לומר פרסומי ניסא עדין‪ .‬וכשישציכו אותו צבור ולא יהיה‬
‫נתור יריה נס מפורסס ולכך דרש נ״כ ר״ל< נר חנוכה שהניח למעלה מכי אמה‬
‫‪ p K‬מוכיח ופרסומי ניסא עדיף כאמור וכ״כ גני נר תנוכה‬ ‫פ ^^ה משום‬
‫צריך לפרסס הנס‪.‬‬

‫ל ? \' מ י ד ״ ל ר ‪ '\ °‬ח מ ‪2‬‬ ‫^‬ ‫'י‬ ‫ג׳־כ מדי^‬ ‫ומבואר‬

‫נתנו ריח זה ראוכן שהציי‪ .‬את יוסף וסל פתחינו כל מנד זה נר חנוכה‬
‫^^חחי^ידליר״ב שתיהז‬ ‫מונח‬ ‫יוסף‬ ‫מנח שראוק הציל את‬ ‫וביאורו‬

‫כדי לפרסם את הנס וגס משום זה תקנו חכמיס להדליק ח קא על פתח ‪.‬ב‬
‫מחוץ ולא גפנים הכל משוס פירסוס הנס‪.‬‬
‫ו י ת נ כ ל ו אותו להמיתו פירש״י ז״ל אתו עמו כלומר אליו ונראה למוה״ר הירש‬
‫דרשן ז״ל דאיתא כמדרש שגיקשו להרוג את יוסף שראו י ר ^ ס יצא‬
‫‪.‬י־ ממנו ומחטיא את הרכיס וזהו הפי׳ אתו עמו שאמרו מחמת שיהרג הוא אז עמו‬
‫\ יהרג גם ירכעם זה היה תירץ שלהם אגל כלומר אליו היה עיקר כוונתם‪ ,‬וזה‬
‫ן פירש הפסוק ויאמר האיש נסעו מזה וכו׳ איתא כמדרש ממדותיו שנ מקום וכו‬
‫כאשר דאיתא גגי ישמעאל כאשר הוא שם דהמלאכיס קטרגו ואמרו זה שעתיח‬
‫כניו להמית את גניך גצמא וכו׳ אמר הקכ״ה עכשי^הוא צדיק ואין מין על עתיד‬ ‫‪.‬‬
‫רק כאשר הוא שם וזה הכוונה נסעו מן מדותיו של מקום שהם רצו להרגו ענ‬ ‫‪I‬‬

‫כמדרש‬
‫שם סופו שירכעס יצא ממנו משא״כ מדות של הקכ״ה ודו״ק‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫‪I‬‬
 ‫י'■’•‪'X‬‬

‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דברי‬ ‫‪66‬‬

‫במדרש רבה וישגאו אומו בשביל שיקרע הים לפרהס מראה ליישב המדרש סנ״ל‬
‫■ דהנה נודע דהים לא רצה לקרוע לפניהם באמת אלי נבראתי בשלישי‬
‫ואתה ננסה נבראת בששי ובודאי טענת הים טענה היא אכן נסתר הטענה בשניל‬
‫שבשעת מעשה בראשית הי׳ מחשבתו של הקב״ה מתחילה עוד קודם הבריאר על‬
‫ישראל ולפי זה צל דמחשבה נחשב כמעשה והנה לכאורה קשה סל אחי יוסס‬
‫ששנאו אותו שהניד להם חלומו מה חטאו ומה פשעו בחלס לו חלום כזה ארו‬
‫שנאת שבטים מיה בשביל זה באשר דנו אותו לכף חונה נאשר תמיד הוא מישר‬
‫ומהרהר להיות מושל עליהם ולבך נטרו לו שנאה‪ .‬אך קשה איך טונשי! עלהמחשבה‬
‫דמחשבה לאו למעשהיחשב אכן מצאו לתפוס את יוסף דמחשבה כמעשה דמי וזר‬
‫ילפינן מקריסת ים סוף שנקרע לפני ישראל אע״ג דיס נברא תחלה אלא משום‬
‫דמחשבה של ישראל קדמה א״כ מוכח דמחשבה כמעשה יחשב והשתא אתי שסיד‬
‫וישנאו למה שנאו את יוסף בשביל שהיה מהרהר עליהם וקשה מרי הרהר לאו‬
‫למעשה יחשב לכן אמר ממדרש לבך נטרו שנאה בשביל שיקרע הים לפניהם מזר■‬
‫■י‬ ‫מוכח דמחשבה כמעשה יחשב לכן‪.‬היו שונאים אותו‪.‬‬
‫ו אמר האישנסעו מזה איתא במדרש רבה נסעו ממדותיו של הקב׳׳ה ונראה‬
‫דאיחא בעשרה מאמרות דלפעמים הן ייב חדשים בשנת פשוטה ' ולפטמי׳‬
‫הן• ‪ r‬חדשים בשנה מעוברת ונמק העמ‪ T‬הקב׳׳ה י*ב שבטים ואם שנס י™״‬
‫יאשב‪ ,‬לשני שבטי־ הן י״נ ננד י״ג חדש שנת הענור‪ .‬וכנגדן מן י׳׳ג מדות הרח‪0‬ז‪2‬‬
‫דיווע דהי׳׳ג מדות הן ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארו אסיס^מ‬ ‫וא״ב »ן מדרש‬
‫‪ .‬חסד ואמת נוצר חסד‪#,‬לסיגוינושא עק וסשט וחטאה ונקה‪ .‬וא״כ אם יוסס הוא‬
‫נחלק לב׳ שבטי׳ אזי הוא נגד מדס‪-‬פשע זחטאה ובנימין ננד ונקה משא׳׳כ אס הוא‬
‫'‬ ‫נחשב לשבט אחד אזי הוא נגד מדת וסלוע ובנימין נגד חטאה ולא חשבינז ‪nrn‬‬
‫ונקה למדה ומנה השבטי־ היו בדעתן להרגו׳ ליוסף וא״כ היו מבקשים ח״ו לססייר‬
‫מדת ופשע וכשנחלק לשני שבטים ‪#‬ו מיו נ‪#‬קשיס ח׳׳ו למעביר מדת ופשט ומדם‬
‫חטאה וז׳־כ המדרש נסעו מזה נסעו ממדותיצ^מקוס ר׳׳ל שהיו מבקשים לרסניר‬
‫^^‬ ‫אותן שחי מדוח ופשע וחטאה ולכן' נק^מודותיו לשון רבים‬
‫עוד נראה דאיתא גבי ישמעאל דהמלאכיס קטרגו זה^^עתיד בניו ימותו אח ‪■I‬״‪,‬‬
‫וכו׳ אמר הקב׳׳ה עכשיו הוא צדיק ואין דנין על עת^'* יק באשר ריוא חח‬
‫ואיתא במדרש שביקשו להרוג את יוסף שראו ירבעם ילא‪/‬מנו וז׳־כ נ^״ו ח‪,‬‬
‫‪ .‬מדותיו‪ ,‬של מקום שהם רצו להרגו סל שם סופו משא׳׳ב מדותי׳&ל ררר^ ’‬
‫מד‪ .‬בצע ובו׳ ידוע שאברהם תיקן תפלת שחרית יצחק מנחה יעקב עויב״ יא;״״״‬
‫שניות של אבות אלו מס ב׳׳צ׳׳ע רמז לג׳ תפלות ב׳׳קר צ׳׳הריס ט ^ ש ח”רח‬
‫‪S‬‬ ‫ג׳ אבות וכתב בישעיה א׳ נס כי חרבו תפילה אינני שומע ידיכם ד‬
‫וז״ש הכתוב מה בצ״ע ר׳ל מה יועיל לנו התפלה שאנו מתפללים ביוקר צ ‪ #‬ם‬
‫עירב אם נהרוג אח אשינו — )א״ה עיין בנפיצות י‪5‬ןךא■‪,‬‬
‫ויאמר יהודה מה בצע בי נהרוג אתי אחינו וניסינו אח דמו לכו ונמכרנו‬
‫ומנה לפי פשוטו משמע דרצה יהודק לעשות לו סובה בזה שלא י מ ^י ^‬
‫אגל אדרבא בזה עביד לו רעה כיק •שהוא מיה רגיל כבן מלו ועתה נעשה עבי‬
‫וניל כוונתו של יהודה היה לטובתו ולא לטובת יוסף‪ ,‬הצדיק דהנה רש״י זיל■ כת‪. ,‬‬
‫על פסוק וימאן למחנחס דאין מקבלין תנחומין על החי ונראה דהנה הקג״ה נתז‬
‫לאדם מטבע שישכח מרעות אשר מצאהו בחייו אגל הטובות לא ישכח וזהו אח‬
‫מקבלין תנחומק על החי וגזה פירשתי כל המתאבל על ייושליס זוכה ורואה בשממתו‪,‬‬
‫הכוונה‬
 ‫סז‬ ‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דברי‬
‫הכוונה דבאמת מה שאנו מתאבלין כ״כ טל חורבן בית מקדשעו אף שהיא אב;לות‬
‫ישנה וזה זמן רב שכחרב הבית ומדיין לבינו דוה זה לאות טל שיש תקוה לאחריתנו‬
‫דהיינו אס הוא מתאבל ולא מקבל תנחומין ט״כ יש לו תקוה שטתיד להבנות‬
‫דאל״ע היה משכח לגמרי טל חורבן ביהמ״ק ונניושב ג״נ הלשון זונה ורואה בהווה‬
‫דהול״ל יזנה ויראה בטתיד אבל הוא הדבר מה שרואין שהנסש מתאבל טל חורבן‬
‫בית תפארתינו זהו לאות גס לטתה מיד בנל טת ני טוד ד' ירחס טלינו להשיב‬
‫שבותינו נראשונה וזהו זנור תזנור ותשוח טלי נפשי זאת אשיב אל לבי טל נן‬
‫אוחיל ונוונה דנשאכו רואין שבטת שנזנור נפשנו טלינו תשתוחח זהו טד נאמן שיש‬
‫תקוה לאחריתנו ט״י אוחיל והנה אס האחץ היו הורגין את יוסף היה יטקב מקבל‬
‫תנחומין ני מת משתנח מן הלב והיה משנח לגמרי מן יוסף וממילא הי' אצלו‬
‫שמחה והשנינה היה שורה טליו שאק השנינה שרוי אלא מתוך שמחה והוי ידט‬
‫שאחיו הרגו אותו לנך אמר יהודה לנו ונמנרנו וא״נ יתאבל יטקב תמיד על יוסף‬
‫כיון שאין מקבלין תנחומין טל חי וא״נ יהיה אצלו טצבות נל ימיו ואין השנינה‬
‫וז״ש הנתוב מה בצע ני נהרוג את אחינו‬ ‫שרוי מליו ולא ידט יעקב שהס מכרוהו‬
‫ר״ל מה הועיל לנו אס נהרוג את יוסף ניון שאבינו ידע זאת כיון שישכח את יוסף‬
‫והשכינה יהי׳ שרוי עליו׳ וניסינו את דמו פי׳ וני ינוליס אנחנו לנסות דמו שלא‬
‫ידע אבינו מזה ע״נ לנו ונמכרנו ונו׳ שאז יהיה חי ולא יקבל אבינו תנחומין עליו‬
‫'ולא יהיה השנינה שורה עליו ולא ידע שאנחנו מנרנו אותו•‬
‫]א״ה עיין בס׳ ישועות יעקב או״ח סי׳ תק״סא ס״ק ב׳ פירש על כל המתאבל‬
‫ונו׳ דומה לשל א״ז הג׳ זי״ע[‪.‬‬
‫ויאמר יהודה לכו ונמכרנו ונו׳ וידינו אל תהי בו ני אחינו בשרינו הוא ויש‬
‫לדקדק הלא איתא בגמ׳ אביו נותן לובן מהס גידים ועצמות‪ ,‬ואמו נותן‬
‫עור ובשר וא״נ יוסף שהיה מאביו היה לו לומר עצמינו הוא ונראה דאיתא בגמ׳‬
‫אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה יולדת נקבה דנתיב אלה בני לאה‬
‫וגו׳ ואת דינה בתו תלה הזנריס בנקבות ונקבות בזנריס והקשה בחדא״ג דהא‬
‫• דינה זכר היתה ונתהפנה לנקבה כדאיתא בפרק הרואה וא״נ עיקר יצירתה זנר‬
‫היה ולאה הזריעה תחלה ונתהפכה לנקבה ע״י תפלה ותירץ בשס פענח רזא‬
‫דנתהפנה דינה לבת היינו שהזכר בבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה בבטן רחל‬
‫ניתן בבטן לאה דעיקר יצירתה של דינה נקבה ולפי״ז הוי יוסף מלאה לנך שפיר‬
‫אמר יהודה אחינו בשרינו שהוא הי׳ מלאה ודו״ק‪.‬‬
‫וי כי ר ה ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו וקשה מדוע חשב יעקב שחיה רעה‬
‫אכלתהו ולא אדס אכן דיעקב היה יודע ביוסף שהוא צדיק אך בזה שגג‬
‫שדיבר סרה על אחיו ונבר אמרו חנז״ל נל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבנים‬
‫ותנינן בגמרא דנתובות אעפ״י שד׳ מיתות בטלו דין ד׳ מיתות לא בטלו מי שנתחייב‬
‫סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו לנן עתה חשב יעקב שנענש בעונש לשון‬
‫הרע עונש סקילה ולכן אמר חיה רעה אכלתהו‪.‬‬
‫ויאמר ני ארד אל בני אבל שאולה וי״ל דהנה לעיל נתיב ויבא יוסף את דבתם‬
‫רעה אל אביהם פדש״י שאמר שאחיו אונליס אבר מן החי והכוונה שהיו‬
‫אוכלים בהמה מפרנסת ואיתא בגמרא בן נח חייב אס אכל מפרנסת ובמיתה‬
‫תליא מילתא ולישראל בשחיטה תליא ומפרכסת מותרת לו והנה הס אנלו מפרכסת‬
‫שסברו שדן ישראל להס אבל יוסף סבר שדן ב״נ ‪ .‬להם וראיה שאביו נשא ב׳‬
‫אחיות שלישראל אסור וז״ש הכתוב ויבא יוסף את דבתם רעה ר״ל שאמר שאכלו‬
‫בהמל‪:‬‬
‫י‘ '­ מ­‬

‫מהרי״א‬ ‫דשב‬ ‫דברי‬ ‫לס‬

‫כהמה מפרכסת וכן נח חייכ טליה ומנא תימרא שדן כן נח להס ע״ז אמר אל‬
‫אכיהס דהיינו מכח אכיהס מכח שכני נח הס כיון שנשא שתי אחיות ואיתא כגמ׳‬
‫המדכר לשון הרט חיה רטה כא טליו דכתיכ לכלכ תשליכון ויו׳ וסמוך ליה לא‬
‫תשא שמט שוא וא״כ י‪ 1:‬קכ אמר חיה רטה אכלתהו ומוכח דיוסך דיכר לה״ר טל‬
‫אחיו כיון שדן ישראל להס ומותר כהמס מפרכסת וא״כ יטקכ חייב שנשא ס‬
‫אחיות וא״ש ארד אל כני אכל שאולה ר״ל דגס אני צריך לירד אבל שאולה טל‬
‫שנשאתי כ׳ אחיות‪.‬‬
‫]א״ה לפי דכרי׳ הנ״ל יוכן לנו פירש״י ויאהכ יטר‪,‬כ את יוסך וכו׳ כי כן זקונים‬
‫הוא לו פירש״י כר חכים‪ ,‬יטקכ ראה לפי דכרי השכטיס סוא נכשל כאיסור‬
‫שתי אחיות ח ס ך כחכמתו כחכמת תורתו היה מהפך כזכותיה דאכיו שהי׳ לו דץ‬
‫ב״נ ואין כאן חטא כ׳ אחיות ט״כ אהכ יטר!כ את יוסך מכל כניו כי כן זקונים‬
‫הוא לו דייקא שהי׳ מהפך כזכות'׳ כחכמת תורתו הכריט שדינם הוא ככ״נ(‪.‬‬
‫ויהומו כל כניו וכל כנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארי אל בכי יאבל‬
‫שאולה‪ ,‬ונ״ל דהנה רש״י פי׳ טל פסוק זה שאין מקכלין תנחומין טל החי‬
‫וקשה הא היה יכול יטקכ לידט שיוסף טוד חי דאל״כ היה מקכל תנחומין טליו‬
‫וזה שלא קיכל תנחומין טד נאמן שיוסף חי ונראה טפ״י מה שכתכ המדרש ט״ח‬
‫כי ארד אל בני אבל שאולה סימן מסר לו הקב״ה שאס ימות אחד מבניו בחץ‬
‫יראה את הגיהנס״ וא״כ בניו ובנותיו שלא ידטו מסימן זה רצו לנחמו באמת בזר‬
‫שלא רצה לקבל תנחומין טל יופף וזה ראיה נאמנה שטוד יוסף חי אבל יטר־‬
‫אביהם אמר שבשבילה זה ימאן להתנחם כיון שאמר לו הקכ״ה סימן שלמטלה‪ ,‬וא״ם‬
‫ויקומו בל בניו ובנותיו 'לנסמו״ וימאן להתנחם פי׳ בזה שלא רצה להתנהס רץ‬
‫רוצים לנחמו את אביו שיוסף בודאי חי דאס תאמר שיוסף מת היה מוכרח יירכל‬
‫אבינושתמאן להתנחםתוכל אתר‬ ‫משתכח מן הלב אבל אתה‪,‬‬ ‫תנחומין כי מת‬
‫לידט שיוסף חי שאין מקבלין תנחומין טל ה ח; אבל יטקב השיב להם שיוסוס ודאי‬
‫מת והא דלא רצה להתנחם משוס שארי אל ‪3‬ל;‪,,‬אבל שאולה סי׳ סימן מסר לו‬
‫הקב״ה וכו׳ כנ״ל״׳מ^ן‪^-.‬‬
‫הפטרה‪ :‬טל שלשה פשטי ישראל וטל ארבטה לא )ישיבנו טל מכרם בכסה< צדר‬
‫ואביו! בטבור נטליס יש לפרש דאיתא בגמ^א ליומא בס״א מרדח‬
‫ראשון מפני מה נחרב מפני ג׳ טיירות ט״ז וג״ט וש״ד ומקדש ^שני נחרב שהייר דו‬
‫שנאת חנם ששקולה כג׳ טבירות הנ״ל וזה פי׳ הפסוק טל שלשה "^?‪.‬טי ישראל רמ~‬
‫ט״ז ג״ט וש״ד שבטיורס נחרב מקדש הראשון וטל ארבטה לא אשיבצי‪ -‬בא רנביא‬
‫להגיד כאן טרודות טל בית שני שנחרב בשביל חטא שנאת חנם היה ובא ^רניד‬
‫כמה גדולה ש״ח שאחי יוסף מנח שנאה טליו מכרם בכסף צדיק ואביה ־׳״בגגבור‬
‫נמלים ואיתא בפרקי ד ד א שפסוק הנ״ל קאי טל יוסף שמכרוהו אחיו בטשרים יכסח‬
‫‪.‬ולקחו בכסף זה מנטליס לרגליהם וצריך לפרש'מה שקנו מכסף המכירה מ‪ ^ 5‬נ‬
‫דוקא דאיתא בגמרא דשבת פרק כ״ג דאמר ההוא צדוקי לר׳ יהושט בן ר ר ח ?‬
‫דתזי דלא■ סי'ם מאניה א״ל דטל סוס מלך דטל חמור בן חורין דמנטליס ברגלוהי'‬
‫בר אינש ודלא דא ודלא דא דחפיר ודקביר טב מניה טכ״ל הגמרא נשמט מזה מי‬
‫שיש■ לו‪-‬מנטליס ברגליו הוה בר אינש ואס אין לו מנטליס לא נחשב לאינש רר‬
‫דומה לטבד ו ט ב ד דו מ ה לחמור וזה הי׳ הנהנה בקניות מנטליס שביטלו טצת ץ םי‪1‬‬
‫שבקש ■גדולה ׳וממשלה טליהס ונהפיך הוא שהוא לית בר אינש כי לטבד נמכר‬
‫■ ■‪-‬י •׳• '‪ •-‬ודומה לחמור ולהס ‘ש מנטליס והמה טכ״פ כאדם‪.‬‬
‫והנה‬ ‫׳'־־־'‬
 ‫ו‬
‫■יץי^יי׳ז*‬ ‫‪,‬יי‪.‬ז[ ׳יי■‬

‫סח‬ ‫מדרי״א‬ ‫וי ש ב‬ ‫דברי‬

‫והנה המרש״א מקשה שס למה לא היה לריע״ק מנעלים ברנליו ותי׳ שהיה^ביום‬
‫ט״כ או יו״נ‪ /‬אימא כמפירשי׳ דפירש״י כמסכ׳ פססיס פי׳ ענ מ ‪ /‬שס‬
‫ת״ר ז׳ דכריס צוה ר׳ עקיכא את ר׳ יהושע כנו הוא ר׳ יהושע כן קרחה שר״ע קרח היה‬
‫הזה‬ ‫דאמרי׳ כמסכ׳ סוטה כל חכמי ישראל חמין לי^ כקליפות השוס‬
‫ווה ידוע שר״ע נהרג כחטא אחי יוסף שמכרו ניוסף והוא היה גלגול מן חחי יוסף‬
‫וכנו ריכ״ק רצה לתקן חטא אכיו שמכר את יוסף ולקח מנעלים כרג‪,‬יו ולכך הוח‬
‫לא סייס מסאני׳‪.‬‬
‫ועוד נראה למה דוקא לקחו מנעליס דאיתא כמדרש הנה כעל החלומות הלזה בא‬
‫שעתידין כניו לעשות בעליס לע״ז ועוד איתא בסנהדרין אר״נ גסית הרוח‬
‫שהיה כירבעס טרדתו מהעולס שנאמר ויאמר ירבעס עתה תשיב המלוכה לבית דוד‬
‫אס יעלה העם לעשות זכחיס בירושליס אס יעלו לרגל וכו׳ ויאמר אליהם רב לכס‬
‫מעלות ירושלים הנה אלהיך ישראל אשר העלוך ממצרים וישם האחד בבית אל‬
‫והא׳ בדן א״כ מצינו שהתחלת חטאו של ירבעם היה שהמניע את ישראל מלעלות‬
‫לרגל ולכך רצו שבטי יה להרוג את יוסף בשביל ירבעם שעתיד לצאת ממנו ויגרם‬
‫חורכן כית המקדש מכח שלח היה מניחם לעלות לרגל וזה הרמז שלקחו מנעלים‬
‫ברגליהם על דרך מה יפו פעמיך בנעלים וכניו של זה עתידין לבטל אותם מלעלות‬
‫ברגל וכדין מכרוהו וננאחר שנסכרו חת יו׳^ף עע^!רי ‪ 0‬בסן‪ ^.‬וחלקו המעות ביניהם‬
‫כדאיתא בפרקי דר״א הגיע לכ״א שתי כסף הרמז על חגיגה שיקריבו בעלותם לראות‬
‫וחגיגה שתי כסף ובניו של זה יבטלו מלהקריב‪.‬־‬
‫אפשר ליתן עוד טעם על שלקחו מנעלים בכסף ולא‪.‬דבר אחר משוס דבו^ע‬
‫כירך ניאץ ה׳ על דבר גול אין הברכה נחשבת לכלום ע״כ לקחו לעצמן דבר‬
‫שאינם נריכי׳ לעשות שוס ברכה‪.!,‬‬
‫ויאמר יהודה הוציאוה ותישרף וכתב רש״י דדינה בשריפה דוקא וכו׳ משוס דבתו‬
‫של שם היתה ובת כהן‪.‬היא וכו׳ מכאן ראיה דאזלינן בתר רוב גס בבן‬
‫נח מקרא זה משוס דהא לא ידעינן שהיתה בתו שנ שם רק מכח רוב מוכח דגם‬
‫י^ייייי‬ ‫בב״נ אזלינן בתר רוכ‬
‫גס בב״נ כי ידוע הקושיא קושי׳ העונס אץ בת כהן דינה בשריפה ד‪,‬מא צאו‬
‫אביה הוא ואינה ‪,‬בת כהן כלל _ ונ״ל דחזלי׳ בתר רובא ורוב בעילות אחר הבענ‬
‫אך הרי ממיתה למיתה לא אזני׳ בתר רוב כדאמרינן בסנהדרין דף ע״ט נסקל ן‬
‫בנשרפין ידונו בסקילה הקלה וכדעת ר״ת בתום׳ חולין י״א ובהיות כן קשה איך‬
‫אמרה התורה דנשואה בת כהן בשריפה ניחוש דצמח לאו אביה הוא והיות נשואה‬
‫בת ישראל יתדונה בחנק מאי חמרת דאזלינן בתר רובא שזה אביה קשה הא ממיתה‬
‫קלה למיתה חמורה לא מזלינן בתר רובא ותירץ דנדירי כגון שהולידה וממזרת אינה‬
‫מוליד א״כ מוכח בודאי שהיא בת כהן ושפיר אמרה תורה_ שדינה בשריפה ולפי״ז‬
‫י״ל דזהו ג״כ כוונת הפסוק זנתה תמר כלתך וגס הנה היא הרה וא״כ בודאי אין‬
‫\ ה י א ממזרת שהרי היא הרה וממזרת אינה מולידה א״כ אמר שפיר יהודה הוציאוה‬
‫ותשרף דהשתא מגיע לה בודאי דין שריפה מחמת ־שהיא בודחי בתו של שם שהוא‬
‫כהן ולא משוס דאזלינן בתר רובא גבי ב״נ — )א״ה וקושי׳ העולם יכול לתר!‬
‫דוקא בזה לא אזלינן בתר רובא במיתה למיתה אס לא הוחזק הרוב מעולם כמו‪.‬‬ ‫‪r‬‬
‫בהאי נסקלין בנשרפין אבל אצל בת כהן הרי דחזינן שעד עתה הלכנו אחר הרוב‬
‫דהא אכלה עד עכשיו בתרומה לכן גס עכשיו אזלינן בתר רובא וחייבה בשריפה‬
‫כמו‬
‫‪1‬‬
 ‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דבד‬ ‫‪68‬‬

‫כמו סברת הפלאה ן״ל סס״ק דכתובות‪ .‬עיין ‪ 3‬ס׳ כתנות אוה ועיין בשו״ת מהרי״א‬
‫יו״ד סי' קל״ה[‪.‬‬
‫ולא שמע אליה לשכב אצלה להיות עמה סירש״י להיות עמה בעוה״ב‪ .‬ותמוה‬
‫ויובן עפ״י דאיתא בסנהדרין פלטי בן ליש נעץ הרב ביני לבינה אעסי״כ הי׳‬
‫כובש את יצרו ולא עשה עבירה והוא נסיון גדול כך אמרה גס היא ליוסס רק‬
‫לשכב אצלה בלי תשמיש ולכבוש את יצרו כדי שיזכה להיות עמה בעוה״ב כדאיתא‬
‫ג״כ בגמרא חד אמר ניזול אפ תהא דזונות ונקבל שכר אבל יוסף לא רצה שהיה‬
‫ירא לנפשו פן לא יעמיד בנסיון גדול כזה‪.‬‬
‫דאמר וכו׳ הן אדני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן נירי אי מו‬
‫גדול בבית הזה ממני ולא חשך ממני מאומה ואץ אעשה ה רעה‬
‫הגדולה הזאת וחטאתי לאלקיס‪ .‬ונראה לפרש דאיתא בפ״א אס אין אני לי מי לי‬
‫וי^‬ ‫דבכל איש ישראל הלב טוב וטהור הוא ורוצה לעשות רצון בוראו ולעבדו כמו שאנו‬
‫אומרי׳ רצוננו לעשות רצונך אבל מי הוא המעכב השאור שבעיסה והוא יצה״ר וכ׳‬
‫שר‬ ‫הרמב״ס בה׳ תשובה שיתעטף שחורים וילביש שחורים ויעשה מה שלבו חסץ והכה‬
‫;‬ ‫‪.‬‬
‫הלשק קשה דמשמע שילך אחר תאות ׳לבו ותמוה ולפ״ז ניחא דודאי הלב טוב הוא‬
‫זכ‬ ‫אכן מי המעכב השאור שבעיסה ועי״ז שמתעטף שחורים ילך ממנו היצה״ר ואז‬
‫יעשה רק מה שלבו מפץ כלומר אז יעשה ממילא רצון אביו שבשמים‪ .‬והנה א ס‬
‫^ רוצה‪...‬להיות מושל למלוך על העם שיהיו משועבדים אליו זה ודאי מן הראוי שיהי׳‬
‫''*צדיק ו<דא אלקים ויהיה מושל ביצרו‪ .‬אבל הרשע נקרא עבד שהוא עבד ליצרו א״ר‬
‫אם הוא ’ בעצמו אינו־זנושל ביצרו ואינו יכול לכבוש המלחמה שבגוסו איך ימשל על‬
‫ץ‬ ‫אמרים וז״כ אס אין אר*יל־^ >לואד אם אני בעצמי אינו יכול לכבוש את תאומי‬
‫‪ .‬ועבד אני ליצה״ר איך אוכל להיות מושל מל אחרים והיינו מי לי וז״ש יוסר( וכל‬
‫אשר יש לו נתן בידי כלומר נתן אותי למשול על ביתו ואץ אעשה הרעה הגדו^יר‬
‫הזאת כלומר אס אני אלך אחר האות לבי ואינן יכול ללחום מלחמת יצה״ר ה א ^‬
‫אני יכול להיות מושל על אחרים ועוד וחטאתי ^]אלמיס ר״ל שאס תאמר שבשביל‬
‫כך אני ראוי להיות מושל על ביתו הגס שאלך‪ ^ ^ ' 1^ ,‬ת או תי מ״מ אין אני י־ול‬
‫י ^‬ ‫לעשות זאת למרות עיני כבודו בפלד׳ץו״ק‪.‬‬
‫הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר לו צתן בידי מווי^גשה הרעה הגדולר‬
‫י הזאת נראה לפרש מה שאמרו רובם •בגזל ומעוט בעריות ממילא הסברא‬
‫נוטה להיות נחשד על הגזל יותר מן העריות ואס אינו נחשי על^^גזל כ״ש" שאינו‬
‫נחשד על העריות דמעוטן בעריות וזה הש*ב יוסף לאשת פוטיפר הז׳ ^דוני וי־ו׳‬
‫כל אשר לו נתן בידי א״כ מוכח שאין אני נחשד על הגזל וא״כ א ץ אפ שי! הרער‬
‫י*‬ ‫הגדולה הזאת לשכב עמך שהיא עבירה גדולה יותר מגניבת ממון‬
‫רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום מילת היא מיותר ונראה ד ^ מ א‬
‫בר״ה בשלשה אנשים העולם נידון ואלו הן הלל יוסף אליעזר הלל ‪J&C‬‬
‫יאמר עני הייתי ולא יכולתי לעסוק בתורה מביאין לו ראיה מהלל שפכי הי׳ ואעפי״ר!‬
‫למד‪ .‬יוסף שלא יאמר נאה הייתי‪ .‬אליעזר שלא יאמר פשיר היית‘ והוצרכתי ל פ ס ו ר ^‬
‫במר׳מ וא״ש דבלאו שלשה האלו הי' לאדם התנצלות רב נגד הקב״ה לזה אמר‬
‫רבות מחשבות עלב איש ר״ל יש לאדם התנצלות רב על חטא שחטא ועצת ד׳ הי״א‬
‫תקום ר״ת ה״י״א ה״לל י״וסף א״ליעזר ע״י אלו תקום עצת ד׳‪.‬‬
‫ד ד ם ראה וינוס איתא במדרש מה ר א‪ :‬ארונו של יוסף ונראה דהנה 'איתא בגמ׳‬
‫כשבא משג‪ :‬אל הים אמר שר של ים אנא קשישא ממך שאר נבראתי ביום ‪0‬‬
‫ואחס‬ ‫־‬ ‫^‬
 ‫'י ‪.V.‬‬

‫סט‬ ‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דברי‬

‫ועוד איתא שליוסך הי׳ צורתו וקדושתו של מלאך גבריאל שנאמר‬ ‫ואתהה ביוה וי״ו‬
‫כעין בגבריאל והיינו‬ ‫״נו יפה מראה‬
‫י‘^‘ ' ?' ‪, f‬״ ” ' ‪ W 5 °‬״ ן ‪S‬‬ ‫המלאך א‪-‬נה מענה‬ ‫‪ 0H‬אכל כגנד‬
‫״‬ ‫יו^‘'״^' ” ” י ■''“ ^ !‘ י '’’‬ ‫ולא טען עוד הטעייה‬ ‫מה ראה וינוס‬
‫מלאך גבריאל ולא היה יכול השר שנ יס לעען אנא קש שא כ‬ ‫שהיה בבחינת‬
‫המלאכיה נבראים קודם הים‪.‬‬

‫דרוש לס׳ וישב מא״ז הגאון מ'■ אהרן‬

‫שמואל זצ״ל בן המהבר ץצוה״ל‪:‬‬
‫וי ה א הכיתה לעשות מלאהתו והו׳ איתא כילקוט יתרו ויאמרו הל אשר דיהד ד*‬
‫נעשה ראוי היה להס לוננר נשמע ונעשה אלא אמרו רכש״ע עד שלא‬
‫־!וועיוס ק״מנוס ה״מ שאתה מנווה אות;ו הכר קיימו אכותינו והו׳ אנה׳ ק״ם יסקכ‬
‫ליאמר הסירו אלה׳ הנהר והו׳ לא תשא ק״ס אכרהס שנאמר הרימותי ידי והו­‬
‫* ר‪,‬׳׳ס ׳וסך שנאמר וטכוח והו׳ וההן ונו׳ והכד ק״ ס ינתק השנעקד והו׳ לא‬
‫״י<ח ר‪,‬״ס יהודה מה כנע והו לא תנאך ק״ס ׳וסך והו׳ לא תננוכ ק״רנו השכט׳׳‬
‫^יי ״נור ויך וראיתי כאוהל יעקכ וירא התה לכאורה ׳שלא מה ראוי להוציא מלת‬
‫י‪,‬לי מרוראה הפשוטה אכל הורו לנו נזה כוונה עמוקה ה׳ יש ‪.‬לשא‪1‬ל על מם‬
‫אל‪ .‬לככס וא׳ך ערכו על נ־שס לדכי גדולות האלה הל אשי ד כי‬
‫‪ I L n‬ויש״ע ״‪ -‬לין גדול נויעקה אכינו שנענש על אמרו ופנתה נ׳ צדקתי כיוס‬
‫מחר וכמאמר אל תאמין כעצננך ר‪,‬כל הכנת ענק הוא עם מה שידענו ממאז״ל‬
‫»־«;־■־ ‪ U I‬׳»•־ »״•*• ״י‬
‫‪1‬ש«ר שי‪-‬רר‪ ,‬שרה אנמו את הערוה כא‪,‬כימלך ממנה זנו ה‪ .‬כנות ׳״ראג נגדי‬
‫ותן מגייס וכן ; ס ך וכל הקדושיס שעמדו כ־סיו־ות הקילו על כניהס אחריהם‬

‫׳ ’ז ח"י‪,‬ס כ׳ת״ס ‪,;,‬׳ עד והניחו יתרס לעולניהס יראה תנקס והר‪ ,‬זהות מעשיהם‬
‫״‬ ‫הוא נשאר ועומד כין הת״ס ־' על ־יו לי; ‪ -‬ני ^ם‪,‬ןי‪:>:‬‬
‫‪ ,‬״‪ ,‬״ ״ן‬ ‫' י' י‬ ‫‪1‬ו הלכו ונעקכותס הגולעו ופ׳ד ה׳יי ע יי־י׳׳ט‪ .‬־’״'‬
‫נ מע שנו‬ ‫מא״מה‬ ‫•אני נננעשי ונא‪,‬וה אניינננעש׳ אכותי הלוננר גר‪ ,‬היינו נר‪,‬שכיס‬
‫ללילא שאכותינו הקדושים שפעי‘ יייי "'•'־'י'" ‪•‘"’” .‬יא' '־־' ’ ' ' י ”■‬
‫|המציאו כנו פי׳ דרכם כקדש וניתז דרכינו סנונה נפנינו וע; נקנה נלן ‪kD‬‬
‫‪V‬‬
‫‪'51‬לקוט ל‪/‬מרה כנס״י רגש״ע כ׳־מ כסתה מנויה חותנו ני‪,‬ר קי מו חבות נו רח ‪.‬‬
‫'יצונס בזה להבישינו חיך מלאו לבס ;^‪ r ' 3‬כ״ח דינר ד׳ נעשה יען כי סמוך צבס‬
‫‪4‬נפו^| כי יהיה לאל ידם לקיים כל חשר יד‪-‬נד ד׳ בחמרס כ״מ שאתה נמווה חותנו‬
‫קיימו אבותינו ובזאת כבשו הדרך וישונו המסינה נפנינו כי מעשה אכות ירשו‬
‫בניס ונו׳ ע׳'ש‪.‬‬ ‫־ ‪^S‬‬
‫זה מצאתי בכתבי קודש של ח ח מ ו ״ ר ה ג א ו ן מ ה ר י ״ א זצוק״ל‬
‫לפרש מאמר צדיק ועיב לו צדיק בן צד־ק‪ ,‬ל^ק ויע לו צדיק בן רשע וכו׳‬ ‫‪ m‬י‬
‫|מכומה דלפעמיס קשה יחדס ביותר להיות צדיק והרבה מונעים אותו עד שצריך‬
‫|‪0‬תאמצות הרבה ולפעמים נקל לאדס להלך בדרך צדיקים בלתי צער ומונע וזהו‬
‫‪51‬צ‪1‬אלה מפני מה יש לפעמים צדיק ועוב לו פי׳ נוחה לו להיות צדיק סשוט בני‬
‫מונע‬ ‫י‬
 ‫מהרי״א‬ ‫וי ש ב‬ ‫דברי‬ ‫‪69‬‬

‫מונע ו מ עננ ויש לפעמים צדיק ורע לו סי׳ ע״' צער גדול וס־גוסיס הוי צריה כפול‬
‫ל!ה תי׳ הגמרא צדיק ק צדיק עונ לו נוסלו להיות צדיק כי אוש מעשה אכותיו‬
‫נידו ו‪ 1‬כות אנותיו מסייעתו כי אניו הצדיק ככר ככש היר!־ לפניו וננקל וכמ״ש‬
‫מתהלך נתומו צדיק אשרי כניו אתריו אכל צדיק ורע הוא להיותו צדיק בז רשע‬
‫א‬ ‫סיג הרע כרוך הוא בכרעי דאבוה וקשה לו לפרוש ממנו וצריך לסגוך א׳׳ע לכבוש‬
‫מ‬ ‫ולצרוך סיגו ע״כ ודשת׳״ וכה״ג מצינו אצל יוסך הצדיק וינא הביתה לעשות מלאכתו‬
‫ד‬ ‫ממש נראתה לו דיוקנו דמות של אניו‪ .‬ונסי קנ היפר ראיתי רמז להנצל מעריות‬
‫ור‬ ‫סגולה נפלאה יצייר לפניו דמות דיוקנו של אביו וינצל שנאמר ד״שייא עשב מזריע‬
‫לג‬ ‫זרע‪ ,‬ר*ת ד״ש״א ד״מות ו״יוקנו ש״ל א״ניו‪ ,‬דש״א זה הוה עשב מזריע זרע דיירא‬
‫מ‬ ‫ד ל הוה סס רפואה להנצל מזה‪ ,‬ושמעתי רמז ע״ז וינסיויצ״א התוצה דכתיב גבי‬
‫ע‬ ‫יוסף כי ד ת ויי״צ״א הוא ויירא "׳וסך צ״ורת א״ניו וע״ז הציל א׳יע מהעא כמדומר‬
‫וזי‬ ‫ששמעתי מ א א מ ו ״ ר ה נ׳ ז צ ו ק •ל‪ ,‬ולפי דרכינו יצא לנו מזה מוסר השכל‬
‫א‬ ‫אס זכות אבות הקדושים אשר בארן החיים המה מועיל לנניהס אחריהם שיאחזו‬
‫ה‬ ‫בדרכם המוביס שכבשו לפניהם ודמות דיוקנם מועיל להצילם מעבירות ק״ו האבות‬
‫שהם בחיים אותנו פה בכל דור ודור יקחו הבנים ויאחזו במעשיהם העוביס ויפרשו‬
‫מלעשות איסוריס כמ״ש שמע בני מוסר אביך וכוי והנה בושה היה לכם נגד‬
‫אבותיכם שלא ראיתם אותם עושים כן וממשה אבות ירשו בניס אס תשימו תמיד‬
‫בלנבכס ונגד פניכם ומות דיוקן של אבותיכם ודרכיהם כאשר קנלנו עלינו במ״ש‬
‫נעשה יכל אשר‪ .‬דינר ד׳ ע«י שכבר עשו כן האבות וכמ״ש ומצות 'כיבוד א בי ע ל ^ רו‘‬
‫גס אחר מיתה ומהו ה מו ד להחזיק ^מעפי אבותיכם בידכם לכו בנים שמעו לי' כי‬
‫להיות העושר לאדם‪ :‬יש שמור לבעליו לרעתו הוי לו סיבה לילך בשרירות לבו נ ס‬
‫לבנות כג א׳ ואי במה לעצמו מכ״ש כעת היום מבעסים במנהגי ישנים ומברשיס‬
‫חדשות ולא כן עשו אבותיכם וידוע פי׳ האלשי״ך נפי וזכרתי את בריתי יעמב רשייד‬
‫לתוכחה כי אס הבנים אין אוחזין מעפה א‪5‬וןת העונים בידם עוב יותר להם שלא‬
‫לזכור עליהם שם אביהם וכן לקיים מצות כי«ד‪».‬אב אחר מותו ע״כ יקיימו רבני ס‬
‫מילי דאבות וזהו כבוד לאביכם בקבר וזהו רמז ‪? 0‬ורה נניס אתם לד״א 'כרים‬
‫אתם פי׳ אס חרצו שתקראו בניס לאביכם ולקיים מצות' כ^בוד האב על הבן גם א ־ ר‬
‫מיתת אניו כן תעשו תפנו לדייא לילך בדרכי אביכם ו פ ^י מי ה לא תתגודדו וא!>‬
‫לא תפשו אגודות אגודות לבנות כל א׳ במה לעצמו הייני מילי באבות כמו אבוסירם‬
‫לא שינו דבר מדרבי אביו אביכם הזקן בזה תקיימו מצות כיב* אב וגם אח ת‬
‫"כ׳‪-‬עי שמניח כ‪,‬‬ ‫'יי'יי‬
‫מטתר‬
‫אותןיס רורז׳אד­‬
‫אס אץ ר‪.‬תס אולןןיין‬
‫בתוככם חא‪3‬צל חס‬
‫חי עוד בתוככס‬
‫ממלא מקומו הר כאלו לא מת והי‬
‫אבותיכס אין שס אבותיכס יקרא עליכס ואס 'עמדו הס מקברם לא י כי « אתכח‬
‫רד‬ ‫ויכחישו ויאמרו שאץ אתס בניהס כי יבושו ויחפרו שזה יהיה פריס ואס כי‬
‫וב״כ נקראו'בניס אבל נקראו בניס משחיתיס בניס לא אמון בס כמ״ש בריד ^יז‬
‫ואמר הנביא הוי גוי חועא וכו׳ זרע מרעיס וכו׳ יראה הלא אנחט זרע וגוי* רמש‬
‫‪/‬‬ ‫בני אברהס יצחק ויעקב ואנחנו לא הלכנו בדרכיהה ומתדמיס במעשינו כאלו אנת ‪1‬‬
‫זרע מרעים ח״ו ונקראיס אנחנו בניס משחיתיס וז״ש במ״ר בשעת חורבן בא אבררס‬
‫לפני קב״ה בוכה וממרנן בשרו א״ל קב״ה מה לידידי ־בביתי א״ל מפני מה הג^ית‬
‫בני בין או״ה א״ל בניך חעאו וגלו יראה בניך הס והיה להס לאחוז 'בדרכי אכות‬
‫ועכ״ז חמאו וקאמר ג״כ בלשון בתמיה בניך יראה בניך הס בתמיה אין איי מכיר ‪,‬‬
‫■‬ ‫אותם שהס בניך כי המה חעאו ופשעו ודו״ק והנביא מלאכי אמר בן יכבד א‪5‬‬
‫אס‬
 ‫ע‬ ‫מ ה רי׳ א‬ ‫וי ש ב‬ ‫ד ב ר ר‬

‫תחת‬ ‫אס אכ אני איה כיודי ואס אדוניס איה מוראי ונהנ׳ל ז״‪ :‬כתהליס מ״ה‬
‫אנותיך יהיה ‪3‬ניך וכו׳ יראה יי זכוה איות מועיל נגניס^ צהנ‪/‬ס‬
‫להעלותו לגדולה ג״כ כמו יוסח כששלחו אייו מעמק חירון לראות את ש‪.‬וס אחיו‬
‫‪6‬ס כי ידע יוסח שנאתס עליו כמ״ש ויתנכלו להמיתו עכ״ז הלך בזריזות עפ״י מצות‬
‫אכיו עליו ועומ־־ת לו זכותו שעלה לגדולה ונעשה מושי‪ ,‬והנה תיבת תחת תרתי‬
‫משמע‪ ,‬א׳ על ענין שהוא נמוך ומוכנע תחת המושנ עליו כמו מתחת לארן‪ ,‬וחשה‬
‫תחת בעלה היינו ברשותו‪ ,‬ב׳ על ענק במקומו כמו עין תחת עין תחת אשר קינח‬
‫וה״ס אס תחת אבותיך יהי׳ בניך שהבניס יהיו נכנעיס תחת אבותס וסריס‬
‫למשמעתס כמנות כיבוד עליהן אז יקויים בהס ג״כ תחת חבותיך יהי׳ בניך למלאות‬
‫מחומס בגדולה ויותר ננזה תשיתמו לשריס בכל הארץ דייקא כמו שהגיע ליוסף‬
‫עלה להיות מושל בכל א״מ שעמדה לו זכות אביו להנחילו ב׳ עולמות — ]א״ה‬
‫ו;״ל' הכתוב במלאכי שהביא א״ז הג׳ זנ״ל ; בן יכבד אב ועבד אדוניו ואס אב אר‬
‫איה כבודי ואס אדוניס אני איה מור‪:‬י וכו׳ וקשה להבין הלשון אדוניס כלשון רכיס‬
‫המצודת ציון כ׳ דרך המקרא ;הזכיר שס אדנות בלשון רכיס וכן אדני יוסף ול״נ‬
‫דיש חילוק אס עובד את ר׳ מנד אהבה למו בן נחב בני פניה לקי״ל שכר אז כל‬
‫עבדות כניס שוה סכי‪ ,‬נס כן הוא העבדות ננעי‪,‬ד נח‪,‬ו‪,‬יו ‪^.‬עו_ה ע״מ לרך‪,,‬ל פרס‬
‫אדוייו אין עבדות העבדיס שוה‪ ,‬עבד זה מבקש שכר ^ופרס כזה וזה כאופן‬
‫אחר ע״כ כתב אדוניס בלשק רביס וז״כ הכתוב בן יכבד אב מצד אהבה ועגל‬
‫אלוגיו לחיל פרס ואס אב חד שאתס עובדים מחהכה איה׳ כבודי' ואזס אדונים‬
‫אני שאינכס במדריגת אהבה רק לשס פניה ותוחלת שיש הרבה‪ -‬דרכיס לזה איה‬
‫מוראי עכ״פ צריכי׳ אתס להתיירא ממני שאני אדון מכ‪ .‬הארץ‪.‬‬

‫לח נ וכה ‪:‬‬ ‫‪r‬‬

‫ומנותר קנקניס נפשה נס נשושרס ונראה הכוונה דדרתא כפרק ־׳ דאנות אל‬
‫ת ^ ‪ :‬ל נקיקן אלא כמה ש־ש כו וש•׳ כמ ד ד האדם כראותו כתוב‬
‫טיה ת ונקה לא עקה אפשר ‪-‬ת‪-‬יאש מן הר־מ‪-‬ס ונר‪ ,‬ישו‪ :‬כתשוכה נ ק שכתוכ‬
‫‪6‬נא ינקה לו ונעונונ&ל כן אמר אנ תסתכל כק■־‪': :‬י מ ־ י ת ה ר‪,‬צ תתייאש מן‬
‫רף חס כתיע ונקה צא‬ ‫הרחמיס ושוב בתשובה כי ימיני פשוטה יקבל שביס‬
‫ינקה אל תשמכל חתה בקנקן אלא הסתכל במה שיש בו ני שה ההוי״ה והוא שס‬
‫הרחמיס בתוך הקנקן שר״ת של ו״נק׳יה י״נק״ה הוח יקדק והוח ירחס כי הוא‬
‫נעל הרחמים וז״כ הזמר ומנותר קנקניס דהיינו מה ‪;:‬הסד מקנקן דהיינו שס‬
‫ההוי׳ס ב״ה שס החסד ורחמים נעשה נס לשושניס ודדק‪.‬‬
‫‪------------‬ניא אינון דלא‬
‫כנ &רא דשבת מח־ חנוכה ‪ rn‬׳ר ב‪ :‬״ה בכסליו יומי דחנוכר ר‬
‫תענוח בהק שכשנכנסי יוניה היכל טמאו כל‬ ‫למספד בהק ודלא‬ ‫!‬
‫מצאו אלא פך‬ ‫^ ‪ 5 1‬מניס שבהיכל וכשגב״ה מ לנות בית חשמינסי וננחוס בדקו ו‬
‫ן א' שמן שהי׳ מונח בחותמו ״י• י כה״ג ולח היה בו חלח להדליק יוס אחד ונעשה‬
‫הבאה קבעיס ועש סוס י ס טוכיס בהלל‬ ‫־ נס והדליקו ממנו שמונ ‪ :‬ימי ס נ‬
‫‪:‬עוהו משמע שב׳‬ ‫מחי חנוכה על איזה נם‬ ‫והודאה׳ וקשה חדא על מה‬
‫ה אלא נס אחד‬ ‫נש קבעוהו והלח ני‪1‬‬ ‫'‬
‫“‬ ‫יו‬ ‫^ נישיס היה ואין אנו יודעים‬

‫רק‬
 ‫י'ן ‪5^ .‬‬
‫‪ .'■<. I‬־‬

‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דברי‬ ‫‪70‬‬

‫רק שנכנסו יונים להיכל וכר כי משם טיקר התירוץ ונ״ל רק נפי^ן תחלה כסדר‬
‫למה‬ ‫וישכ יטקב פרש״י ביקש יטקב לישב בשלוה קפץ מליו רוגוו של יוסף וקשה‬
‫פי׳ רש״י א״ז טל וישב יטקב ולא דרש טל אברהם דכתיב נמי גביה וישב אברהם‬
‫בבאר שב־‪ 1‬ולא הגיט לוצטרולולי פירש״' שמפרש בס׳ חיי שרה דלכך נ ס מכ ה‬
‫מיתת שרה לטקדת יצחקשט״י הטקידה מתה שנזמדן בנה לשחיטה הייתי אומר‬
‫דלכך נסמכה לפי שסיים הטקידה בפ׳ וישב אברהם בבאר שבט שבקש לישב בשלוה‬
‫קפץ מליו רוגזו של שרה שמתה אבל טו״ק מרוט לא פירש״י טל יצחק דכתיב ג״כ ‪.‬‬
‫וישב יצחק בגרר וי״ל שהיה בחו״ל ושם לא היה בשלוה אבל יטקב שהיה בא״י ורצה‬
‫לישב בשלוה ושם קפץ טליו וכו׳ לכן נ״ל דמיטקב ואילך היה הקב״ה מקפיד על‬
‫הצדיקים שלא ישבו בשלוה דרש״י פי׳ טל פסוק ויתרוצצו וכו׳ כשטברה טל פתחי‬
‫ע״ז עשו מפרכס לצאת וכשעברה טל בתי מדרשות יטקב היה מפרכס לצאת ועוד‬

‫‪t‬‬ ‫שהיו מריבים בנחלת ב׳ עולמות ותמוה כיון דטשו לא היה הפץ בטוה״כ ויעקב לא‬
‫היה חפץ בעוה״ז מה מריבה שייך בזה ונ״ל דהנה המפורשים הקשו למה קובע‬
‫הקב״ה השכר עוה״ז בתורה ותי׳ שהם רק הכנות להביא את האדם לחיי עוה״ב‬
‫כי בלתיהם אי אפשר להגיע לאדם לעבודת הבורא כמ״ש חז״ל אס אין קמח אין‬
‫תורה אבל לתענוגי בני אדם לא מצינו רמז בתורה כי הצדק אין מתאוה לזם ו א |‬
‫‪f-‬‬ ‫צריך לו לעבודת ד׳ ואדרבה הם מבטלין מתורה ויראה כמי שכ׳ פן תאכל ושבעת‬
‫י*׳״! ובתים טובים תבנה ורם לבבך וכו׳ והנה יעקבביקש רק קצת מעוה״ז מה שצריד‬
‫' ‪ ft‬לצנמדת ‪ .‬מ‪,,‬גנ ם ע״ז היה מקפיד עשו שהיה ירא אולי יחסר לו עי״ז איזה דבר‬
‫מטל שולחנו או שאייה ירא עשו אולי יעבור יעקב גבולו ־ויהנה יותר מ עו ה ^' יותר‬
‫מה שצריך לעבודת ד ‪• •Fbt‬היה מריבים עד שקיבל עליו יעקב שלא להנות כלום‬
‫מטוה״ז רק מה שמוכרח לו לעבוד את יוצרו ב״ה לכן כשביקש ־עקב לישב בשלור‬
‫דייקא כי זה עיקר הנאת עוה״ז כמו שפירש״י טל הכתוב ונתתי שלום בארז א ם'‬
‫אין שלום אין כלוםואין כלי מהזיק ברכה וכן אלא השלום קפץ עליו רוגזו של‬
‫ובזה י״ל•‬ ‫יוסף כי הוא בעצמו קיבל עליו שלא להנות ^ ו ^ ז ברכה מרובה כ״כ׳‬
‫מה שצעק עשו את בכורתי לקח והנה עתה• ל ק ^‪ :» 5‬תי וקשה היכן מצינו שהברכות‬
‫' של יעקב של עשו היו וכי מפנ־ שאמר לו יצחק בעבוד־|תברכך נפשי דלמא שאר‬
‫ברכות היה בדעתו לברך את עשו אבל נראה לפיש^גגיי‪-‬עשיו שיצחק ברר^את‬
‫יעקב בברכה מטל השמים ומשמני הארץ וכו׳ הוה גביר לאג^יך־ וכו׳ שהס עירר‬
‫רק לטשו ב‪^-‬בד‬ ‫מתענוגי עוה״ז וכבר בבטן 'אמו התפשר עמו שלא יהנה מזה‬
‫ברכת אור^‬ ‫לכן צעק שפיר את ברכתי לקח דהיינו ברכות שלי המה דבשלמא‬
‫מה שנצטרך רק להחיות את נפשו הייתי שותק אבל עתה ברכח א ^ו ע ס ברכת'‬
‫^‬ ‫‪,1‬‬ ‫בתענוגי עוה״ז שלי המה‪.‬‬
‫ו מ ע ת ה נבאר י הפסוקים מש׳ דכ׳ וישנאו אותו אחיו ולא יכלו דברו ל של^‪, -‬‬
‫וכבר‬
‫הקשה בעל העקידה למה שנאו אותו דלמא הא שאהב אותו א בי ה ^‬
‫דרך כל הארץ שבן זקונים היה לו ואס בשביל שהביא דבה אף זה דרך כל’ הקענ ‪1‬‬
‫ותי׳ דהס שנאו אותו לאהבת השי״ת כי כבר ראו שאברהם היה לו־ בניס ולא‬
‫לעבודת השי״ת רק את יצחק וכן יצחק היה לו שני בניס ובחר רק ביעקכ וא״כ‬
‫יראו שנס אביהם יעשה כן ויבחר רק את יוסף לעבודת ד׳ כי אותו אהב וידחה‬
‫כולם מזה לכן שנאו אותו עד שרצו להרגו׳ ועל שכפלו לומר המלוך תמלוך עלינו‬
‫ואס משול תמשול בנו כ׳ האלשי׳ך ז״ל דאמרינן הרהורי דיומא חלמא בלילה לכן‬
‫אמרו המלוך תמלוך עלינו ר״ל שאתה אומר כל היום למלוך עלינו ואמרת שחלמת‬
‫שתמלוך‬
 ‫י^יי‬

‫עא‬ ‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דברי‬

‫שתמלוך ולכך דוביפו עוד שנוא אותו מל חלומותיו שאמר ילשון חיום ופל דכריו‬
‫שהרי כבר דיס־ כן כל היום אבל בחי’וס השני שאמר השמש והירח שהמה מורים‬
‫על אביו ואמו שבודאי לא דבר שרוצה למלוך עליהם לכן כתיב רק ויקנאו בו אחיו‬
‫אכל לא שנאיהו כבראשונה כי עתה הוכיחו שהס רק חלומותץ ולא הרהורי דיומא‬
‫עכ״ל אבל בכל זאת עודנו נוכל להקשות הלא אמריכן כל החלומות הולכים אחר‬
‫הסה וא״כ כשראה אותם ששנאו אותו למה סיפר להס הלא בודאי יפתרו אותו‬
‫לרעה‪ ,‬וי״ל דאיתא בגמרא דברכות דך ל״ה לאדם עוב מראין לו חלום רע לאדם‬
‫רע מראין לו חלום טוב כל ימיו של דוד המע״ה לא ראה חלום טוב וכל ימיו של‬
‫אחיתופל לא ראה חלום רע ויש לדקדק למה נקט דוקא דוד ואחיתוסל ולא צדיק‬
‫אחר עס רשע וי״ל דהנה המהרש״א כ׳ דלאדס טוב מראין לו חלום רע וק׳ מחלום‬
‫של יוהך הצדיק וי״ל •חלום טו‪ :‬המתקיים כעין נבואה ע״י מלאך ודאי מראין לאדם‬
‫טוב אבל חלוס טוב שאינו מתקיים דהיינו ע״י שדין מראין לאדם רע‪ ,‬וכתב עוד‬
‫כס לפי שהחלומות יש מהן מלמעלה ע״י מלאך והוא חלום אמת חלום של שחרית‬
‫במשמר האחרון ויש מהן מערכת שמים בכללו ע״י שד והוא במשמר שניה ויש מהן‬
‫שאדם רואה מהרהורא דלבא שביום וזהו במשמר הראשון וא״כ ש״מ דלאדס טוב‬
‫מראין אך חלום טוב דהיינו אותו חלום שבמשמר האחרון ע״י מלאך ודוד בעצמו‬
‫אחר חצות לילה הי׳ קם להודות להשי״ת וא״כ כל ימיו לא ישן אחר חצות לילה ועיקר‬
‫החלום טוב המתקיים הוא במשמר האחרון לכן אמרו שפיר חז״ל על דור שלא ראה חלום‬
‫טוב המתקיים אבל שאר צדיקים אפשר שישנים במשמר האחרון וא״כ יוסך שראה חלום‬
‫טוב במשמר האחרון היה דואג אולי יחשדוהו האחים שהיה במשמר הראשון דסברו‬
‫שהוא רשע לכן סיפר לאחיו שהיו שונאיו כלי שיפתרו החלום לפי דעתם אבל המה‬
‫הביכו תינך שהוא מהחלומות של מכמר האחרון שיתקיימו לכן אמרו המלוך תמלוך‬
‫כי בודאי יתקיימו החלומות לפיכך וישנאו אותו ודחפוהו בב׳ ידים כדי שגם אביהם‬
‫ישנא אותו וידחהו מלקרבו לעבודת ד׳ כדעת בעל העקידה‪.‬‬
‫ועפי״ז י״ל דבר נחמד בפי׳ הכתוב יהודה אתה יודוך אחיך וכו׳ מטרך בני עלית‬
‫וכו׳ וכו׳ וצריך להבין מה שייכות יש ליודוך למערך בני עלית ונ״ל ח ה‬
‫ידוע שהיה יהודה מלך מל אחיו כמו שפירש״י על וירד יהודה מאת אחיו ר״ל‬
‫שהעבירו אותו ממלכותו ועתה כשחקרו על החלומות של יוסך שמראים להם שימלוך‬
‫עליהם למי נוגע ביותר בודאי רק ליהודה שהוא היה מלך עליהם מאז ועתה רוצה‬
‫יוסך למלוך עליהם ואפשר שמפני זה היו אחיו שונאים אותו שרצה לדחות את‬
‫יהודה ממלכותו לפיכך אמרו המלוך תמלוך עלינו הלא המלוכה מגיע ושייך יותר‬
‫ליהודה משאר אחים ואעפי״כ מגודל צדקתו של יהודה לא רצה לשלוח ידו כו שאמר‬
‫מה בצע וכו׳ ולפי זה שפיר אמר יעקב יהודה אתה יודוך אחיך שכולם מודים כי‬
‫לך'נאה המלוכה כיון דעד עתה חשדו אותך והורידו אותך ממלכותך ומעתה כולם‬
‫יודו שהרי מטרך בני עלית אעפ״י שהיה נוגע לך ביותר והצלת אותו מידם ולא‬
‫;>מו שהם חושבים שצוית למנור אותו נדי כתכתייר המלונה בידך לא כן הי׳ כונתך‬
‫^ ל כ ן תזכה ולא יסור ש‪ 3‬ט מיהודה עד ני יבא שילה — והנה נחזור לענין של‬
‫‪ V‬מעלה דהב״י הקשה למה קבעו ח׳ ימים דהא בליל ראשון לא היה נס וכו׳ ותירץ‬
‫\ הטרז דלמפרע אנו רואין שגס בלילה ראשונה הי׳ נס דמצינו בזוה״ק על פסוק מה‬
‫יש רד ‪.‬־ ‪A- r ' “.‬‬
‫שחין השי״ת עושה נס אלא במה שיש כבר בעולם משא״כ בדבר ריקן‬ ‫‪ ,‬עבית‬
‫אין שייך בו ברכה לעשות בריה תדשה ע״נ ניחא נאן דאילו נדלק כל מה שהיה‬
‫בלילה‬
 ‫מהרי״א‬ ‫וי ש ב‬ ‫דברי‬ ‫‪71‬‬

‫בלילה הראשון לא היה מקוס לנס לחול טל שוס דבר אנא ודאי דגם בלילה‬
‫הראשונה נשתייר ממה שהיה ראוי לה וטל אותו השיור בא הברכה שנטשה שס‬
‫נס להרבות אותו וא״כ רא־נו שגס בלילה הראשמה נטשה נס טנ״ל ונסי״ז הכי‬
‫מקשה הגמרא מאי חנוכה ד׳ל אס רק ;׳ ימיס כי בלילה הראשונה הי׳ שמן‬
‫כקושי׳ הב״י או ח׳ ימיס כתירוץ הטו״ו דהיינו שגס בלילה הראשונה היה נס לכן‬
‫הביא שפיר רישא דברייתא בכ״ה בכסלו יומי דחנוכה תמ;יא אינו! דכל שמונה‬
‫ימיס היה נס גס בלילה הראשונה אך מנ״ל הא לכך מסייס הברייתא ומצאו פך‪.‬‬
‫שמן מונח בחותמו של כה״ג ולא היה בו להדליק רק ליוס אחד ונטשה בו דייקא‬
‫נס והדליקו ממנו דהיינו ממטט שנשתייר כטו״ז ח׳ ימיס ואס היה דולק באותה‬
‫לילה כולו האיך יכול לחול בו הנס כדברי הטו״ז אלא ט״כ דגס בלילה הראשונה‬
‫נטשה נס ודו״ק‪.‬‬
‫]ואני נכדו המסדר אוסיך נופך ואציט דבר נכון ששמטתי מא״ן הג׳ ר׳ אהרן‬
‫שמואל זצ״ל בשס אביו מאוה״ג ;צוק״ל׳ כתיב גבי חלוס פרטה ואין פותר‬
‫אותס לפרטה ופירש״י פותרי׳ היו אבל לא לפרטה שהיו אומרים שבט בנות אתה‬
‫מוליד ושבט אתה קובר שבט אפרכאות וכו׳ טיין בב״ר׳ והקשו המפורשי׳ למה לא‬
‫היה נכנס קולן באזניו ופתרינו של יוסך היה נכנס וגס קשה שיוסך אמר את‬
‫^!ר אלקיס טושה הראה לפרטה הוא מיותר שזה אינו מטנין הפתרון אבל טפ״י‬
‫'הנמר ‪ 4‬הנ״ל ננתורץ היטב כי לצדיק אין מראין חלוס טוב ולרשט אין מראין חלוס‬
‫רט וזה דוקא ‪ Joh‬חלוס טל טצמו אבל כשמראיס לו חלוס לאחרים ולא ט״ט אז יכול‬
‫לראות טובות ורטות־אך׳ אכז הוא צדיק או רשט דתיי טטמי ליתנוהו אי משוס‬
‫־שלא יקבל טולמו טל שמחת חלום' טוב כי איזה שמחה יש לו במה שרואה לאחרים‬
‫ואי משוס שלא יבהלוהו אס הוא רואהי ג־טה לאחריס מה לו להתבהל טיין ברכות‬
‫נ״ה ט״ב ברש״י לפי״ז פרטה שראה ב׳ אופדס טוב ורט שבט פרות הטובות ורמות‬
‫והחרטומיס שפתרו לו ז׳ בנות אתה מוליד א׳״^ותה קובר וכו׳ היה קשה לפרטה‬
‫אס צדיק הוא איך הראו לו חלוס טוב אס רשט^הוא האיך הראו לו חלוס רע‬
‫שהס מתנגדיס זל״ז ט״כ לא היה קולן נכנס באזניו שפתרו לו טובות ורטות וזה‬
‫אי אפשר באדס אחד כאמור אבל יוסך אמר לו את ׳א שי‪ ,‬אלקי׳ טושה הראה‬
‫לפרטה ר״ל חלוסשל מלך של כל הטולס הוא דהיינו לא טל טצמך ראית החלומות‬
‫פתרונו של יוסך נכנס באז ‪ .i t‬ט״כ שמטתי מא״ז‬ ‫רק לאחריסוזה יכול לראות ט״כ‬
‫הג׳ ז״ל — בזה פ‪-‬רשתי דברי המדרש בפ׳ מקץ ופרטה חולס‪.-‬ךכל הבריות איכן‬
‫חולמיס אלא חלוט מלך טל כל הטולס הוא טכ״ל ותמוה מאי מקשה המדרש וכל‬
‫הבריות וכו׳ דמה נ״ל לכתוב חלומות של הטולס אמנס לפי הגמרא״יהנ״ל א״ש‬
‫שבחלוס פרטה הי׳ טוב ורט ז׳ פרות טובות וז׳ פרות רטות וזה נגד ‪ ? 7‬כי הגמ׳‬
‫הנ״ל שפרטה היה רשט לא היה לו לראות רק חלוס הטוב דז׳ שני ה טו ט ^‪/‬ו ל א‬
‫הרטות ולא־ש אחר הצדיק ממנו היה לו ■להראות החלוס הרט וזה היה ־‬
‫להמירש הנ״ל ופרטה חולס ר״ל האיך שייך חעס זה שהיה טוב ורט אצל ס‬
‫שהיה רשט לא היה לו להראות רק חלוס הטוב וכי כל הטולס אינן חולמיס‬
‫שחלוס הרט הי׳ צריך להראות לאדס אחר לאיש צדיק מהטולס כמאמר גמרא הנ ץ‬
‫לכך בא לתרץ ואמר חלוס מ^ך של כל הטולס הוא בין לטוביס בין לרטיס לכך‬
‫חלס לפרטה שניהס כנ״ל — וטל דיקדוק א״ז הג׳ זי״ט טל איזה נס וכו׳ מה‬
‫כוונת רש״י בזה י׳ל שבנס חנוכה היה באמת ב׳ ניסיס הצלת הנפש שרצו היוונים‬
‫לבטל תורתינו הקדושה והנס השני היה הצלת הגוך כנודט שנצחו חשמונאי ובנין‬
‫במלחמה‬
‫עב‬ ‫מהרי״א‬ ‫וישב‬ ‫דברי‬
‫״י גמלחמה ע״כ הקשה הגמרא מחי חנוכה והכוונה דאנו יודעים היטב המטשה של‬
‫חנוכה רק עיקר הקושיא הוא על איזה נס קבעוהו אס על הצלת הנפש או על‬
‫הצלת הגון‪ !.‬ע׳יז השיש התרצן שעיקר שמחתינו על הצלת הנפש בכ״ה בכסלו יומי‬
‫אינון וכו׳ ונכנסו יוונים להיכל ועמאו כל השמנים וכו׳ ונעשה בו‬ ‫וחנוכה תמניא‬
‫נס וכו׳ וקבעו׳ ימיס עוביס בהלל ובהודאה דייקא להורות ששמחתינו בימי חנוכה‬
‫אלו היה על נפשתינו ולא על הגוף[‪,‬‬

‫פרשת מקץ‬
‫א ת אשר אלקיס עושה הגיד לפרעה וכו׳ ובשבע שני הרעב כתיה אה אשר אלקיס‬
‫הראה לפרעה וצריך ביאור למה נקע כאן הגיד וכאן הראה ונראה דהנה‬
‫באלשיך הקדוש כתיב דכל היוצא מפי הגבורה אינו חוזר והוא דוקא מה שכבר יצא‬
‫אבל רק מה שעלתה בדעתו כמו שאס מראה דבר בחלום חוזר וזהו נמי מאמר‬
‫ישעי׳ י״ה כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישיב אלי ריקם ודוקא אשר מפי‬
‫דייקא לא ישוב אבל אשר לא יצא עוד ישיב והנה ידוע^ כשבא יעקב למצרים פסק‬
‫הרעב ואס היה הפתרון של רעב בבחינות דיבור א״כ לא היה יכול לפסוק הרעב‬
‫והקב״ה היה רוצה שיפסוק הרעב משבא יעקב למצרים וזהו שאמר גבי ש;י השבע‬
‫את אשר אלקיס עושה הגיד לפרעה בבחינות דיבור וא״כ אינו חוזר א‪3‬ל שני‬
‫הרעב רצה שיפסיקו ולהכי כתיב הראה את פרעה מסל שרצה הקב״ה לחזור בו‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫ועוד נראה ליישב הדקדוק הנ״ל דאיתא שאל יבשר לחבירו בשורה רעה ח״ו כי‬
‫הוא בכלל מוצא דיבה ואס מוכרח להודיע לו אז ירמז לו רק באיזה סימן‬
‫כדאיתאבריש פסחים כדי שחברו יבין לו לעצמו ומכ״ש אצל הקב״ה כן הוא כי‬
‫מאתו לא תצא הרעות ע״‪ -‬אלל הפרות עונופ דהיה ששורה מונה שהיה מרמ‪ 1‬על‬
‫שני שובע כתיב את אשר אלקי׳ עושה הגיד לפרעה הגיד הקב״ה לו במאמרו אבל‬
‫אצל הפרות רעות דהיה בשורה רעה לא הגיד לו במאמרו שהי׳ בשורה רעה ע״כ‬
‫כתיב רק הראה את פרעה שהוא יבין מעצמו‪.‬‬
‫בלעדי אלקיס יענה את שלום פרעה וקשה לי מדוע בחר יוסך דוקא במלת‬
‫שלום ולא אמר אלקי׳ יענה הטוב לפרעה ונ״ל עפ״ימ״ש במדרש פותרין‬
‫קולן נכנס באזניו שבע פרות הטובות שבע בנות אתה‬ ‫היואותו אלא שלא היה‬
‫מוליד שבע פרות הרעות שבע בנות אתה קובר וכן אמרו שבע שבלים הטובות‬
‫שבע מלכיות אתה כובש שבע שבלים הרעות שבע אפרכיות מורדת בך ואית׳ בגמ׳‬
‫הרואה נהר בחלום יצפה לשלום ופרעה ג״כ חולם והנה עומד על היאור ע״כ‬
‫ג״כ ראה בחלום שבמדינו יהיה שלום ע״כ הפתרון של החרטומים לא נכנס באזניו כי‬
‫אמרו שבע שבלים הרעות שבע אפרניות מורדת בך שיהיה מלחמה בארצו ואיתא‬
‫^ג״נ בגמרא אין ריבה ומחלוקה מנוי בביתו של אדס ך‪,‬לא על עסקי תבואה לפיכך‬
‫\ הי ה מוכרח ליוס‪ :,‬ליתן עלה לפרעה שמה יעשה בשבע שני הרעב לימנע הריב‬
‫ן ומחלוקה ואמר לו ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארן מצרים‬
‫^ על כן כשאנור יוסך לפרעה אלקיס יענה את שלום פרעה שיהיה שלום במדינתו‬
‫‪ I‬דיואה נהר בהלום ינפה לשלום על כן ראה פרעה שיודע יוסף הפתרון ע״כ אמר‬
‫אין נבון וחכם כמוך‪.‬‬ ‫‪I‬‬
‫ויאמר‬ ‫‪I‬‬
 ‫בהרי״א‬ ‫מקץ‬ ‫דברי‬ ‫‪72‬‬

‫זאת אין ה‪3‬ון וחכנ‪5‬‬ ‫ויאמר פרעה אל יוסך א ח ד הוד ע אלרךס אותך את כל‬
‫דתו לא ועוד קשה‬ ‫כמוך דש לדקדק על הלשון את כל זאת דמשמע‬
‫מהיכן ידע שאין נבון וחכם כמוהו הא אפשר דיש כמדנות אחרות ונראה דאיתא‬
‫אס הקב״ה גוזר עוכה לעולם אינו חוזר אבל על הרעה ח״ו חוזר כמו שמציכו גכי‬
‫יונה דעיר ננוה תחרב ע״כ כתב גבי שני השבע הגיד לפרעה בבחימת דיבור שאינו‬
‫חוזר ובשני הרעב רצה הקב״ה שיפסיקו כ׳ רק הראה את פרעה כדי לחזור בס‬
‫ואיתא בתענית כ״א שר׳ יוחנן ואילפא יצאו לישא וליתן וישבו בצד כותל א׳ ושמנג‬
‫לעסוק בחיי‬ ‫ד יוחנן מלאך אומר לחברו נשליך הכותל עלאלו שמניחי׳ חיי עוה״ב‬
‫שעה ר׳ יוחנן שמע אילפא לא שמע אמר ר׳ יוחנן אנא דשמענא הוא דקיימא לי‬
‫שעתא והדר ביה ע״כ אמר פרעה ליוסך אחרי הודיע אלקי׳ אותך את כל ז א ה‬
‫את כל פתרון החלומות וגס■ זאת שאשית על כל ארצי איש נבון וחכס ו מאחל‬
‫שאותך הודיע אלקיס ולא לאחר ש״מ שאתה הוא דקיימא לך שעתא׳ אבל ק׳ איך‬
‫אמר יוסך שיהיה שני רנגב הא מפי עליון לא תצא הרעות וי״ל שהיה לטובת יוסף‬
‫שע״י כן נעשה מלך אבל כל זה אינו אלא אי ליכא הכס גדול ניוסך אבל אי איכ ‪6‬‬
‫חכס כיוסף לא היה מלך משוס שהיה עברי וגס אחר יכול לפתור את חלומו ואז‬
‫לא היה טובה וז״ש פרעה אחרי הודיע אלקיס אותך את כל זאת דהיינו" גס שני‬
‫^רעב הא מפי עליון לא תצא הרעות אלא ודאי מונח משוס דהיה טובה ליוסף‬
‫א׳‪:‬כ ^!ין נבון !חכס כמוך דאי לא זה אין כאן טובה ליוסף ודו״ק‪.‬‬ ‫•ד‪..‬‬
‫איתא במסואה נחנו ר במקרא נהנו נעבור חלוציס לפני ד׳ נחנו מה נחנו‬
‫פשענו ומר^ינו;׳‪->:‬ול?ו ב‪.‬י איש א׳ נחנו נ״ל לפרש קשר פסוקים אלו דהנביי*‬
‫עמוס ג׳ אמר אס יתקע שופר ‪ 5‬פיר‪ ,‬ועס לא יחרדו וכו׳ ונקדים לפרש פ׳ תקעו‬
‫בחודש שופר בכסא למס וכו׳ הנה כתיב וביוס פקדי פקדתי ופי׳ הא״ע וביום וכו*‬
‫תחילת כל השנה יוס הפקידה ע״כ ותמוה< מנ״ל הא ונ״ל דהרוקח כ׳ הל׳ ר״גן‬
‫מניין שביום ר״ה באין לדין שנאמר למשפטיך‪^,‬מדו היוס וכו׳ בכל הרגלים כתיה‬
‫יום לבד מר״ה כ׳ בחודש השביעי בא׳ לחודש הק^ביוה״כ ובעשור לחודש לא )אמי‬
‫בר״ה ויו״כ יוס‪ ,‬ומצינו שלשון עמידה הוא שתיקה ‪6‬ןןאמר ויעמוד עזרא וכו׳ ‪n‬׳ ‪b‬‬
‫למשפטיך עמדו נשתקו היוס תיבת היוס והטעם פפז&זי־‪-‬להיות כי הצרות נמשלו‬
‫ללילה ומאימת הדין אימה השיכה גדולה נופלת על האדס ומצינו פקידה לשו?‬
‫חסרון כמ״ש ולא נפקד ממנו איש וכן ויפקד מקוס דוד א״צ^ה״פ וביום פרד*‬
‫דיקא בחג זה ר״ה אשר יחסר בו תיבת ביוס והוא בר״ה אז וסקדתו עליהם וכר‬
‫הוא יום הדין זהפקידה וזה נ׳׳ל בטעס הכתוב יוס תרועה יהיה לכס׳‪ ,‬וקשה למג‪5‬‬
‫‪.‬תלה ביוס כיון שהתחיל ובחדש השביעי בא׳ לחדש כו׳ הל״ל אז תריעו׳^ו בו תר‬
‫ונ״ל עפ׳׳י שפי׳ בפ׳ יתרו וקול שופר הולך וחזק מאד ויחרד כל העם אשב ב מחג ^‬
‫קשה הל״ל ויחרדו אמנס כתיב כי קול שופר שמעה נפשי תרועה מלחמה‬
‫הנצוח בשעת מלחמה הו׳ האחדות בין כל אנשי המלחמה ולא זולת זה וכיח ^ ו ס ל‬
‫וקול שופר הולך כו׳ וי ח ר ^ ב ל‬ ‫רומז לקבץ ולאסוף יחד להיות באגודה א׳ לז״א‬
‫העם כאיש א׳ ואז״ל גדול השלום שאפי׳ עע״ז כו׳ חבור עצביס הנח לו כו׳ ו ת רו ^ג‬
‫הקב^‬ ‫ננלך בו הרי דתרועה הוא לשון ריעות ואחדות ולכן ע״י התרועה נתעלה‬
‫ר״ל אס אנחנו באגודה א׳ כולנו וכמ״ש בתנחומא אמר על פסוק הבונה בשמי^‬
‫מעליותיו אימתי בזמן שאגודתו על ארץ יסדה והשלום הוא יסוד הכל ואס‬
‫יסוד אין בנין לז״א הבונה בשמיס כו׳ ע״י ואגודתו על ארץ יסדה וז״ש עלה אלקיי״■־‬
‫בתרופה דייקא שבונה בשמים מעליותיו ע״י הריעות ואחדות וא״כ כיון שהגביל‬
‫הקכ״ה ‪ ,‬ן‬
 ‫■*יי••‬

‫עג‬ ‫מהרי״א‬ ‫מלז'‬ ‫דברי‬

‫‪ i, ,,iv‬״‬ ‫סקנ״ה הזמן לפקוד על חסא הענל ‪3‬יוס ר״ה וגייס =יוי! "י׳‬
‫״י‬ ‫הקדיס לנו הקב״ה מרפא ארוכה במצות שופר שמיעת יוי׳‬
‫מאימת הדין ומלחמה הסומרה מליכו וכמשה כולנו אגודה א׳ לבקש מזר כ״א מחב רו‬
‫ואיש לרעהו יאמר חזק ונמצא כ״א יש נו חלק במצות חביח חבור עצבים הנח נו‬
‫זלא נפקד עון עגל וה״ט כמי שתקנו לומר בר״ה מלכיות להמליך עלינו הקב״ה נתקן‬
‫חטא עגל בזה וה״ט בשופר כנ״ל וזיש לא הביט עון ביעקב וכו׳ כי בלעם חתר‬
‫לחפש עון ולהזכיר חטא העגל אבל כשראה את ישראל הן עס לבדד ישכון כונס‬
‫באגודה א׳ אמר לא הביט עון ביעקבולא ראה עמל בישראל וכו׳ בע״ז כ׳ למען‬
‫תפיס וכו׳ בלבס בגס על המחשבה יש עונש וההבדל בין עין ועמל הוא עון אס‬
‫ראיתי בלבי היו׳ במחשבה ונימל היינו במעבה לז״א שאין נתפסים בחטא ע״ז ט‬
‫ד׳א עמ‪ 7‬שעתה הס כופרים בע״ז וממליכים עליהס הקב״ה וגס על העבר בחטא‬
‫עגל מתקכיס אותו בזה שתרועת מלך בו ע״י הריעות ואחדות כולם כאיש א׳עמו‬
‫וכן בו וכתי׳ חבור וכו׳ הנח לו ובזה מובן מ״ש יום תרועה ודקדקתי דהל״ל יום‬
‫תקיעה דהא כל תרועהבעי תקיעה לפניה ולאחריהאבל לפמ״ש טעם מצוה זו‬
‫עיקרו הוא כדי לקבן לב כל ישראל כאיש א׳ בריעות ובאחדות והיינו דוקא ע״י‬
‫קול תרועת מלחמה גנוחי וילולי הואסימן מלחמה משא״כ בקול תקיעה פשוט‬
‫כהוא סימן שמחה וז״ש ובחודש השביעי וכו׳ ולא כתיב ביום לפי שהוא זמן הדין‬
‫למשפטיך עמדו היוס כמ״ש לז״א התקנה והרפואה הוא יום תרועה יהיה לכס ע״י‪.,‬‬
‫קול התרועה שהוא גכוחי ויליל הרמזלמלחמה איש לרעהו יאמר חזק ־נעשהריעיס■‬
‫ונזבורה א׳ כולם אהובים ולא יזכר ולא יפקד חטאהעגל ונוצה להפוך מדת הדין‬
‫למדת הרחמים ויחזור להיות כי יוציא משפטינו לאורה לכן באה אחר התרוער^‬
‫תקיעה פשוטה לשמחה וז״ש דוד תקעו בחודש וטעם מצוה זו הוא בכסא ליום‬
‫חגינו לפי שבחג ר״ה נכסה תיבת ביום הכתוב בשאר חגים נעצם ביום שרמז על‬
‫הדין והתקנה הוא בשופר תרועה ככ״ל‪.‬‬
‫ו דו ד‪ .‬בס׳ בחמתי כ׳ יכשלו איש באחיו פירש״י בעון אחיו דהנכשל בעונו של זה‬
‫^שי^ל ערניס זל״ז מלנד מה שדרשו רדל נם■ ואשימם נלאשיפס‬
‫ואשמם כתיב שיש בידם לימחות בעוברי עבירה ואין מוחין הס גתפסיס ביותר‬
‫א׳"‬ ‫אבל “ם ?ל ישראל עיג־ס‬
‫היום מלבד שכ״לן ואי יודע נגעי לבבו רמה שמעא במשך בג השנה שערר וגם‬
‫ייי״י;?\'י‪°‬‬ ‫פחותי שלימותו מתורה ומלות אנחנו כוצגי‬
‫״״? ‪I‬‬ ‫‪1‬‬ ‫“י‬ ‫אנחנו דלים וריקים געוה״י יייל '^יי׳ל ”י׳י‬
‫ל‪-‬‬ ‫ייי״י‬ ‫מעש‪ ,‬דהע־ה אמר במה תכס ג״י‬
‫לשמור כדבריך רכל לבי דרשתיך אל תשגנו במציתיך בלבי ונו׳ למען לא אחטא לו‬
‫ר״ל סור מרע ועשה טוב בקיום מ״ע ול״ת ואנחנו חסרים מהם ממש בהיפוך וכבר‬
‫אמר החכם אדם אין צדיק בארן אשר יעשה טוב וקייס המ״ע וגס לא יחטא יקיים‬
‫כל הל״ת ומכ״ש אנחנו כעת היום עוד זאת יותר מור׳ עולה על רחשיכו ותשמר‬
‫שערות כשרינו על הערבות כל או״א על חבירו שזה לענ״ד פי׳ הפ׳ הוכח תוכיח‬
‫את עמיתך ולא תשא עליו חטא ר״ל אס תוכיחנו אז לא תשא אתה כשבילו החטא‬
‫אבל זולת זה תשא אתה וז״כ המסורה נחנו נעבור חלוצים לפני ד׳ היינו ליום‬
‫הדין צריך לשוס לב ונחנו מה חסירי דעת תורה וחסירי מעשה המצוה ומע׳^ו‬
‫וגס המעט מצות ומע״ט שיש לנו מה חסדינו מה צדקותינו אס צדקת מה תתן ^צו‬
‫היינו ונחנו מה אין אתנו זכיות ולא זו בלבד אלא גס זה נחנו פשענו ומרינו‬
‫דהיפוו‬ ‫‪ ,‬״‪! 0‬‬
‫‪1‬‬
 ‫מהרי׳א‬ ‫מקץ‬ ‫דברי‬ ‫‪73‬‬

‫דהיפוך ממש ממ״ש סור מרע ועשה טוב ועד גס נשכיל רנירו לכשנו א־ש ‪ 5‬טוז‬
‫אחיו אמלס התקלה לזה הא גופא כיון דכוללו כלי איש א׳ נחלו י‪0‬״כ צריד נ״י‬
‫" ^'יי כ ״' ״ ב ס נ' ״ ״ 'י״כ ‪ PP‬לא »ל עצמי כלכד תיי‬
‫מתפלל כ«א כעדי ונעד קהליך העומדים לפניך וזכות הרניס יעמיד ללו ג״י « ‪v‬‬
‫הערכות יש ■לכאו״א חלק נס נמע־ט של הכירו ככן איש לרעהו יאמר חזה ורתמ;‪-,‬‬
‫אנו להשתתך כצער אחרים ולכקש רחמים עליהם ואז•^ נ ר רי ״‬ ‫כעד עמינו וצריכים‬
‫י»נ כל שאפשר לו■ לנקש רחמים על חכירו ואילו מכקש נקרא חוטא ואז׳ל‬
‫צ‪-‬נ המתפלל על חכירו והוא צריך לאותו דכר הוא לעלה תחלה ומי שהוא מתסל?‬
‫על אחרים תחול עליו ג«כ תפילת אחרים ומי שאילו מצטער כצער אחרים ‪r-nV,‬‬
‫רחמים עליהם כמדה שמודד מודדי( שאינו לענה כתפלה שאחרים מתפלליו «‪rX‬‬
‫עיין אהל יעקנ פי ואתחנן מזה — וכזה מונן ככרכות ל״נ כל ה;!אריר נ ת ס ^״י‬
‫אין תפלתו חוזרות ריקם מ‪:‬״ל ממרע״ה שנאמר ואתפלל לפני די וכתינ ר חיי ט‬
‫וישמע ד׳ אלי ומקודם כתיכ שם ואעשה אותך לגוי גדול ותפלתו היה על א מ רי״‬
‫לכן נענה הוא תחלה לכן כפל הלשון המאריך כתפלתו אין תפלתו דיימא מ ״ ר ״‬
‫וישמע ד׳ אלי דייקא נס כפעם ההוא י אי ״ ג‬ ‫ריקם נם מה שהתפלל ע״ע שנאמר‬
‫כתנחומא אתם נצנים היום כלכם צריכים זנ*ז אפילו צדיק אחד ניליכם רוויי‬
‫כן משום שהוריקו עיניהם כיו! ששמעו ר ר \ \ «‬ ‫עומדים כזכותו ומה״ט אמך מרע״ה‬
‫^כלשח יחיד שנכנסו נערכות נחמם כזה דהערכות הוא לטונה שחכו כולם ''ר‪*’!,.‬‬
‫הצד^דוכמ«ס‪,,‬כיגח שמועה פד■ נצכיס וכנ״ל ‪] -‬א‪-‬ה את זו דרש א־ז הג׳ ז‪^ 5‬‬
‫‪ .‬בראש השנה א׳[‪.‬‬ ‫‪/‬‬
‫לכו אל יוסך אשר י א ^׳ ^ ־ ת ך ו ש ו פירש־י לפי שהי■ יוסך אמר להם מיייי^י‬
‫וכשכאו אל פרעה ואמרו וכו■ נראה‪..‬הטעס כוונת יוסף שצוה אותם למול א^«‬
‫ומפני מה צוה עליהם דוקא מצות מילה ו « א ה דהנה איתא נפ׳^א רעכ ‪ 5‬א‬
‫נעון ניטול מעשר ואיתא כמדרש וכרך פרי כט»;ך ושרי אדמחך מקיש פרי‬
‫לפרי אדמתך מה פרי אדמתך צריכה עישור א‪^‘q‬פ?י נטנך צריכה עישור ו א ״ ״‬
‫זה מצות מילה לכך מפני שנכר הרענ כמצרים ר צ ה י ^ ן מ»שי לכך נזר טליר״'‬
‫^‬ ‫למול א^׳ע כמקום מעשר וק^^ל‪ .‬׳ ‪.‬‬
‫במדרש רכה איתא השלום אכיכס זה יעקכ‪ ,‬הזקן אשר אמרתם זה יצחר‬
‫•דהא לא נזכר ככתוכיס שהודיעו מיצחק ולא נזכר זכיו כלל לסיי ט‬
‫וגס קשה כקרא מ״ש שכאן כתיכ השלום אניכס היקו אשי אמיי^ ‪ 6‬לא אמר‬
‫אמרתם אלי‪ .‬ונכי ננימין כשראה אוחו אמר הזה אחיכם אשר אמרת ‪6‬־^אלי י י י א '‬
‫דמלת אמירה נופל אף על כתינה כדס^׳ל לרי׳ה כמדרש על ויאמר יתרו א מ י "®‬
‫ר■ יהושע אומר כתכ לו נאגרת‪ .‬ואיתא כילקוט ויוסף הוא השליכו ‪ ,J‬נ ‪ ^ ,‬י ״ ו‬
‫יוסף א■ שלא יכנס ענ ד ויקח נר‪ .‬כ■ ושלא יכנס אדם עד שיכתונ שמו ושם יי ^‬
‫ושם זקינו‪ .‬ג■ ושלא יכנס אדם כשני חמריס הרי כא זכרון יצחק נפתקין‬
‫אחד ככניסתו למצרים ועל זה אמר יוסף כאן הזקן אשר אמרתם זה יצחק ח ר רויי‬
‫‪ V‬י‪,‬י‬ ‫כנ תינ ה הוא אמירה ולפי דמן הזקן זה יצחק לא אמרו אליו רק זכרוגו‬
‫כפחקין לכך אמר אצלו רק אשר אמרתם אכל לא אל־י המורם מזה דנם נלשמ‬
‫תורה מצינו כתינה כלשון אמירה כנ״ל ‪ -‬אמנס כס■ כה־נ ניו^יד סי■ ר״מ ריי ת‬
‫פלוגחא דרכוותא כנשכע ע״י כתר ורוכס יותר מעשרה פוסקים ס׳׳ל שא״צ ל ריי״‬
‫שנועה זו וגס המחמירים רק לצי׳יש קמחייכי ולא כדיני אי ס והג■ נ ס׳ כרכי יום״‬
‫נארח סי׳ חפ״ט אוח י‪-‬ד חקר וז׳יל מי שהיה כותכ לחכירו כתכ וכתכ ריש מ >‬
‫טדב‬ ‫•‬
 ‫עד‬ ‫מ ה רי׳׳ א‬ ‫מלוז‬ ‫דברי‬
‫'"ל‬ ‫טו״כ לספירה וכיו״ב יש מי שנסתפק אס‬
‫י‬ ‫׳‬ ‫עוד ‪3‬ליל יוס עו״כ ונו׳ ומייתי עלה לדמותו להא* דו״‪ /‬ס‬
‫^" ‪1 m-^ 1‬‬ ‫כתיבה ההרהור ולא כדבור דרד ובאו״ח ס'׳‬
‫עכ״ל דכותב מ״מ כדיבור דמי ודחה׳ שוב אתי עליה מהאי דכנה״ג בדן כתב ‪W a‬‬
‫כיון דלא ביעה בשפתיו אינו חייב‪ ,‬ה״נ כתי ולא הוציא מפץ לא יי״ח ויחוור וימנה‬
‫בברכה ע״ש ולענ״ד• נ״ל אפי׳ לרי״ה במדרש ילקוט הנ״ל דלשון אמירה משמש נמי‬
‫כתיבה דוקא אמירה דבהדיא כתיב אמירה גס על הרהור לבד כמ״ש אמרו בלבבכם‬
‫וכו׳ וכן כי תאמר בלבבך וכו׳ ויאמר עשו בלבו וכיו״ב ועי׳ משנה ב׳ פ״ב דנזיר‬
‫חמרת פרה זו וכו׳ אמר הדלת ודו״ב ובתוי״ט שס אבל לשון דבור כמו ודברת בס‬
‫בד״ת ולשה ספירה וספרתם לכס ספירת דבריס ממש בפועל משמע ומכ״ש בשבועה‬
‫וכדר כתיב לשון פה לבטא בשפתיס וככל היוצא מפיו יעשה שפיר אימעוט כתיבה‬
‫שאינו בפה 'וכמו בעדות מפיהס ולא מפי כתבס דרשי׳ וכמ״ש הטו״ז או״ח סי׳ מ״ז‬
‫ועי׳ תשו׳ נוב״י קמא סי׳ ס״ו חיו״ד ובמה״ת חאו״ח ססי׳ ע״ו אי עדות בכתב מקרי‬
‫מעשה תליא ליה בגירסא בסנהדרין ס״ה ע״ב בע״ז אי ישנו בראיה או באיה וכו׳‪.‬‬
‫— |א״ה עי׳ בשו״ת מהרי״א יו״ד שט״ז ושו״ת חתם סופר יו״ד סי׳ רכ״ז ושו״ת‬
‫כתב סופר יו״ד סי׳ ק״ו בענין הנ״ל ומה שמביא קדושת א״ז הגאון זצ״ל או״ח סי׳‬
‫מ״ז ושס הקשו הטו״ז ומג״א סתירת המחבר שפסק דענ הרהור אין לברך ובכותב‬
‫דברי תורה מברך ע״ש ונר^ה דכתיב ולמדתס את בניכס הרי ראינו דעיקר לימוד ‪.‬‬
‫רתורה כתיב בראשונה שהיא ללמד לאחרים על כן ממועט שפיר‪.,‬הרהור שצגל ידי‬
‫הרהור אינו מלמד לאחרים אבל ע״י כתיבה שגס אחרים יכולים ללמוד ע״י כתב‬
‫שכתב לו ע״כ מברכינן בכותב ד״ת[‪.‬‬
‫וטבח טבח והכן בגמרא חולין צ״א דרשו טבח טבח פרע להס בית השחיטה‬
‫והכן טול גיד הנשה בפניהם כמאן דאמר גיד הנשה נאסר לבני נח והקשה‬
‫בתוספות דלמא לא גאסר ואפי״ה היה מק־־מין כמו שח'נ‪1‬ה ונ״ל לתק דהנה דהא‬
‫דא ור להס פרט להס בית השחיטה ואט״ג דשחימת ־כרי ותירה הוא והא־ך סמכו‬
‫רש טיס שידמו מצות שמיטה טל שמיטת א־שי יוסף צ״ל טטמא מאי שחיטת ־כיי‬
‫^בילר מש?ס ד־כרי לאו בר זניחה הוא ר״ל אי־ו מצווה פל שחיטה וכמ׳יש יש״י‬
‫י זניחה^ב^קשה פרט להס בית השחיטה אחר שחיטה משמט וכיו‪ ,‬יאתחזק‬
‫^ס יא ^זיו יי^ ־אמן לומר ששחט כראוי׳ הא דלמא שהה וייס וכו׳ טי׳ יש״‬
‫‪ w‬ריש י־יטין וני״מ רה״ל שחיטה ו־״ל להכי אמי והכן טול ג״ה נט־יהס דייקא‬

‫^ ‪f‬י‬ ‫שפיר דנאסי ג״יי לג״ג‬

‫‪.‬נטלו אלא לפי שאין בו טעם בג״ה ואינו ראיה עלץ דשומר מצוה הוא כד להאמ נו‬
‫עי״ז על השחיטה כנ״ל וכו׳ — ונ״ל לשיטת הרמב״ן בם׳ תולדות שתירץ על יעקב‬
‫■ שנשא שתי אחיות ועמרם נשא דודתו ה״ט דשמירת המצות וכל התו׳׳כ ששמרו החבות‬
‫אינה אלא בארץ ישראל בלבד כי המצות משפט אלקי הארץ הס אעפ״י שהוזהרנו‬
‫בחובת הגוך בכ״מ הס שאינם מצויס ועושים היו שומרים רק בארץ עלבד ויעקב‬
‫בחו״ל נשא ‪3‬׳ אחיות וכן עמרם וכו׳ ע״ש ובס׳ פרשת דרכים דרוש א׳ מזה בחרוס‬
‫עש״ה א״כ אך אנו נאמר כן מה״ט אכלו השבטים משחיטת נכרי במצרים שהו‬
‫‪,‬‬ ‫חו״ל כנ״ל‪.‬‬
‫ועוד נ״ל דז״ל רש״י בחולין צ״א פרע להם בה״ש שלא יאמרו בשר הנחירה חני‬
‫חוכל‬
‫ר'‬ ‫׳•‬

‫מהרי״א‬ ‫מקץ‬ ‫דברי‬ ‫‪74‬‬

‫היו‬ ‫אוכל לסי במי יננקב שומרי מצות היו דאעס•' שלא ניתגה תורה מקובלים‬
‫מאבותיהם טכ״ל‪ ,‬וכוונתו ט«כ כדי שלא יסרבו מלאכול טמו בכינונה !ו שמוי‪ /‬תוריי‬
‫בשר נחירה שהרי התירא הוא לגביה דידיה ומה בכך אס יאמרו טל־ו כז ות״ר‬
‫משמט דבני יטקב שומרי מצות שחיטה לבד ולא נחירה אבל פרטי דיני שחיסר יו״‬
‫‪1‬ו דשחיטת נכרי לא מהני להתירה בוה לא היו ״הריס ולק־מ ‪ -‬שוב אחרי כותי"‬
‫זאת טיינת■ במהרש״א בחד״א בחולין שס בספר טין יטקב ומצאתי שכתי ת״לחיס‬
‫להם בה״ש וכו־ דקדקלומר גבי ג״ה בפניהם ולא קאמר נבי ביה״ש משוס דאה‬
‫היה שוחט אחד מבית יוסף אפילו לפניהם לא היה מוטיל כיון דשהיטת פרף״‬
‫פסולה אפילו בטומד ט״ג ופרט להם ביה־ש היינו שיניח אותן שיפרטו להז בטניו!‬
‫אבל בנ׳׳ה ודאי דאף בטכו״ם ניטל לפניהם סני וכו׳ טכ״ל מהרש״א אמנם דבריו‬
‫צל״ט טפ‪-‬י דטת רמב׳׳ן הנ״ל ונס טפ«י תירוצו הנ״ל דכטן שלא נצטוה על הש^טס‬
‫נם בני יטקב שקיימוה מ״מ אינם נר זביחה מקרי ושחיטת נכרי כשירה אצלם‬
‫מ״ל‪ .‬וטוד מלשון רש״י הנ־ל בהדיא משמט רק שלא יאמרו מבשר נחירה איר?‬
‫יוסף וכו׳ ולפי■ מהרש׳׳א הרי אם לא יניח אותם לשחום ודאי כז יאיל נחירר‬
‫דשחיטת נכרי נחירה היא ומאי שלא יאמרו וכו׳ דנקט רש׳׳י וצל״ט _ ' ורז ‪ly‬‬
‫קשה הקושיא הרי המצרים שטופים ואדוקיס נט״ז היו ומכ״ש למ׳׳ד סתם ‪ rno‬״״ י‬
‫נכרי לע׳׳ז והאיך אכלו אותו הא לק״מ דכא מצרים היו עונדים ט״ז לסלר ויו«^ ■‬
‫^ א‪ .‬מ ^‪ ,‬ר א כי לא יוכלון המצרים לאכול את כעברים לחם כי תועבה הוא למצרים ׳‬
‫ותרגמי־׳אוזקצנפ^מ בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין א׳׳כ כיון דאשר סל‬
‫בית יוסף שאט לה« הלו^ודא■ לא מישג לע״ז בשחיטה דאדרבה יית דשחסר ‪M‬‬
‫פלח לה דהרי שברה ^ידיאי־זי^בע׳ז ולדברי מהרש״א הג״ל א״ש פז"?\א ־‬
‫י'"‬ ‫אלא ‪6‬צ־ע כנ׳׳ל‪.‬‬
‫]א־ה עי׳ שו*ת מהרי׳׳א ירד סי׳ ק״א‪ -‬והי^ןושנ׳ מכבוד קדושת א״ז הג׳ זצוה׳׳ל ‪\ 0‬‬
‫עהרש׳׳א משיטת הרמב״ן נ׳־ל לתרץ ^‪:‬רמב׳׳ן לא אמר שבחו׳׳ל א שס״‬
‫לחייי לאיז ישראל אבל סם!‬ ‫האבות התורה רק כשבאו לחדל באקראי והיה‬
‫‪T‬ע שלא ישוב טוד לא״י וממילא על אופן זה היה צר ‪/f‬לשמור התירה גס‬
‫ויוסף ידע נ״כ שאחיו יבאו כולם למצרים אחר שיתידע ל^® כדי להתחיל ר?‪11‬‬
‫הנזירה בארץ לא להה על כן החיוב חל גס על אחי יוסף״'‪5‬שאור במצרים א י‬
‫■ וקושי׳ חום‪-‬״‬ ‫הונורה ושפיר כתב המרש״א שיניח אותן שיפרעו להן כפלק —י‬
‫אסר ‪W‬‬ ‫נ> לתרץ מדקדוק זה מדאמר בגמרא גבי שחיטה פרע להן וגבי‬
‫בפניהם משם ראיה דג׳׳ה נאסר לב״נ כי יוסף אמר פרע להן בה׳׳ש ש^זוא‬
‫דהנוגט לבני יעקב לנד ע‪-‬כ אמר פרע להן שהוא דבר הנוגע להן דוקא‪/‬י ™‬
‫לא נתודע יוסף להם ורצה יוסף לכבדם נזה ששחט כהוגן מה שהנוגע להז־׳אב?‬
‫ג׳׳ה שאסור גס לב״נ אמר יוסף שפיר טול ג״ה בפניהם להראותם שנס הס נז^^‬
‫בזה שנוגע גס ליוסף ולביתו ומדאמר גבי שחיטה פרע להן וגני ג״ה רק בפנינו‬
‫משם מוכח דגיד נאסר לב״נ ומתורץ היטב קושי׳ התוס׳[‬

‫לח נ וכה ג‬
‫בזמר יונים נקבצו פלי אזי בימי חשמנים ופרצו חומות מגדלי וטמאו כל השמנים‬
‫ומנוסר קנקנים נעשה נס לשושניס בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים‬
‫•‬ ‫נראה‬
 ‫עה‬ ‫מהרי׳א‬ ‫מקץ‬ ‫דברי‬
‫נראה לפרש דיל״ד כפל הלשון והנה הכ״י הקשה דלמה קכעו ח״ ימי חמכה הא‬
‫לא היה רק ז׳ ימים וכו׳ ות'״ הטו״ז דגס גלילה הראשונה היה הנס דשם‬
‫לא הי׳ אלא על לילה א׳ וא״כ מה שנשתייר גס למחר ולא נשרן^ הכל גס זה הי׳‬
‫נס שנשאר דגר מוענו שיחול עליו הברכה וקשה א״כ דנעשה הנס ח׳ ימיס הוי‬
‫להו לקגוע ט׳ ימיס כמו כל שאר ימים טוביס של גליות דהוי ליה שני ימים‬
‫מחמת ספיקא דיומא ותי׳ העולס עס הקושיא על הב״י מתורץ ג׳ קושי׳ הנ״ל דמצד‬
‫הדין צריך להיות ז׳ ימי חנוכה משום דהנס ל״ה רק ז׳ימיס כקושי׳ הטו״ז רק‬
‫מספק עושין ח׳ ימיס ‪.‬אמנס המפורשים תי׳ קושי׳ הב״י אס הקב״ה געצמו עושה‬
‫נס יכול לעשות אפי׳ יש מאין אבל ע״י נגיא רק יש מיש יגא גרכה כמו גגי‬
‫אלישע דא״ל מה יש לך בבית דהיינו לפחות יש מיש צריך להיות וגזה פי׳ מורי‬
‫הגאון מו״ה אהרן סודיטץ זצ״ל הכ׳ אשא עיני אל ההריס מאין יכוא עזרי עזרי‬
‫מעס ד׳ עשה שמיס וארץ דהא ע״י נביא אינו יכול לעשות נס יש מאין אלא יש‬
‫מיש וצדיקים נקראים הריס וא״ש אשא עיני אל ההריס דהיינו אל הצדיקים אז‬
‫אקרא מאין יבא עזרי ר״ל שהס אינס יכולים לקבוע נס יש מאין אגל עזרי מעס‬
‫ד׳ עושה שמיס וארץ הוא ית״ש יכול לעשות נס אפי׳ יש מא‪-‬ן וראיה דהא הוא‬
‫עושה שמיס וארץ א״כ בודאי יכול לעשות יש מאין עתה נחזור לענין הראשון לסי‬
‫התי׳ של המפורשים על הקושי׳ של הג״י דע״י נביא צריך להיות יש מיש א״כ צריך‬
‫להיות עכ״ס יש מיש א״כ אעפ״י שהיה גו שמן אפי״ה היה הנס גס על יוס‬
‫הראשון דהא אותו מעטשמן היה צריך להיות עכ״פ דאי לאו הכי לא היה חל‬
‫הנס משו״ה קבעו ח׳ ימים וננתורץ קושי׳ הג״י על דרך הטו״ז אגל השתא קשה‬
‫עוד הקושי׳ דלעיל דהא לפי הנ״ל מוכרח להיות ע״כ שמונה ימיס לפי על ח׳ ימיס‬
‫היה הנס ולא משוס ספק א״כ קשה אמאי אין עושין ט׳‪,‬ינניס מספק‪ ,‬כמו גגי‬
‫שאר ימיס טוגיס וא״ת משוס קושי׳ של הג״י משו״ה הוי ח׳ ימיס מספק כנ״ל זה‬
‫אינו דהא ח׳ ימיס ע״כ צריך משוס דהנס הי׳ ג״כ ח׳ יכניס׳ אגל המרדכי תירץ‬
‫דר^א דעושין ג׳ ימיס טוביסרק משוס דכננהג אגות־נו בידינוולא משוס ספק א״כ‬
‫דוקא יו״ט דהוי דאורייתא וספק דאורייתא לחוכנרא אבל חנוכה רק מדרבנן ואכן‬
‫גקיאין גקביע דירסא כנשו״ה עושין רק ח׳ יכניס והשתא א״ש הנוסח דהנה גכל‬
‫מקוס שנאמר גני גינה הוי פשוטו שגקיאין היו גקביע דירחא כמ״ש וגני יששכר‬
‫יודעי כינה לעתיס וגס אדתא כגמרא הא רני כי היא חכמתכס וגינתכס לעיני‬
‫העכניס זה שכקיאיס כגלגל החמה וכקכ'ע דירחא וז״נ יוניס נקכצו עלי אזי כימי‬
‫חשמניס וכו׳ וכננותר קנקניס דהיינו מעט מה שנותר כיוס הראשון משמן כטו״ז‬
‫נעשה נס לשושניס דלהני קכעו ח׳ יכניס דגס כלילה ראשונה נעשה נס ע״י שנשתייר‬
‫משוס ע׳׳ינכיא אינו יכול לחול הנס רק יש מיש וא׳יכ לפ״ז ק׳ הו״ל לקבוע ט׳ ימיס‬
‫מספק כמו שאר יו״ט וע״ז אמר כ;י כינה דר\ינו אנן דכרןאיס כקכיע דירחא‬
‫כנ״ל משו׳יה ימי שמונה קכעו שיר ורנניס דהיינו רק ח׳ יכניס כנ״ל‪.‬‬
‫]איה ונראה לתרץ קושי׳ הכ״י הכ״ל דהנה הרא״ס הקשה היכי הדליקו כמנורה‬
‫שהיתה טכנאה ותי׳ דעשו מנורה של עץ ותמה הכנהרש״א דהא נר של עץ‬
‫‪,‬־ג״כ מקבל טוכנאה כיון דיש כית קיבול לשמן ונראה דהכ״י כ׳ דהי׳ מחלקין השמן‬
‫\ לשמונה חלקיס והיה כנדליקין בכל לילה סלק שמינית והיה דולק עד הבקר ונמצא‬
‫^ שבכל הלילות נעשה נס והקשה הפר״ח דהא אמרי׳ מערב עד כקר תן לה מדתה‬
‫^ שתהא דולקת כל הלילה א״כ מה ראו לחלקו לח׳ חלקיס ותי׳ הראכ״ד דהיינו למצוה‬
‫ילא לעכובא אבל קשה דנהי דזה אינה אלא למצורע היינו דלא בעינן שיתן לכתחלו‪:‬‬
‫קודס‬
 ‫מהרי״א‬ ‫מ קץ‬ ‫דברי‬ ‫‪75‬‬

‫קודם הדלקה כל השיטור דגס אס יתן אח״כ ס ד אבל מיקר היוב הוא שתהא‬
‫דולק כל הלילה א״כ קשה למה חלקו לח׳ חלקים ולא לקיים כלל מצות הדלקה ‪a t‬‬
‫בלילה הראשונה וטוב היה יותר שיתן הכל בלילה הראשונה לקיים טכ״ס מצוה בלילה‬
‫א׳ ונראה דהיה מוכרח ליתן לכתחלה פחות מרביטית שלא יקבל טומאה ובאמת‬
‫הכהן גדול נתן במנורה רק פחות מרביטית טל דטת ליתן אח״כ טוד פטם רביטית‬
‫כשנשרף הרביטית הראשונה ומיד היה הנס שלא היה צריך ליתן טוד שמן במנורה‬
‫דהשמן במנורה לא נחסר כלום שהיה דולק טפ״י נס ולא היה באפשרי ליתן יותר‬
‫במנורה כדי שלא יהיה רביטית ויקבל טומאה ובכל יום נתן־ שמן חדש ג״כ פחות‬
‫מרביטית והיה הנס בכל שמונה ימים כנ״ל וז״כ הזמר ומנותר קנקנים וכו׳ דהנה‬
‫הרשב״א בת״ה כתב דלשון שייר ונותר לא שייך רק טל פחות מכשיטור ומנותר‬
‫קנקנים מה שדלק במנורה כל הלילה פחות מכשיטור נטשה נס ‪.‬לשושנים זה היה‬
‫הנס ממילא גס בלילה הראשונה היה הנס ט״כ בני בינה ימי שמונה ‪.‬קכעו שיר‬
‫ורנניס[‪.‬‬
‫סימן תר״ט תי קלקושית הב״י למה תקנו ח׳ דגם ביום א׳ נעשה נ ס‬ ‫הטרז‬
‫שנשתייר קצת וכו׳ ט״ש ולטנ״ד נ״ל טל כוונה זו יסדו בשיר מעוז צור‬
‫לכן בני בינה שהבינו למפרט‬ ‫ישוטתי וכו׳ ומנותר קנקנים דייקא נטשה נס וכו׳‬
‫שנטשה ב‪:‬ילה הראשון ג״כ נס ימי שמונה דייקא קבטו שיר ורנניס גס י״ל לפמ״ש‬
‫^^ו«^ן^בסימן זה לתרץ מ״ש דבפוריס תקנו משתה ושמחה ותירץ מ׳ דעיקר פ ר סו ם‬
‫הנס בנרו‪f5‬־^^יה‪, -‬ו ‪J‬ה מורה הודאה לא טל שמחה בטולס הזה לכן תקנו רק להלל‬
‫ולהודות וכו׳ ט״ש ^חס^^^אף^ דוני ס נקבצו טלי אזי וכו׳ ופרצו וכו׳ מ״מ בפרסום‬
‫היה רק כי מנותר קנ קני ם'נ ט‪13‬ז^‪^.‬נס וכו׳ בפרסום לכן בני בינה ימי שמונה קבטו‬
‫שיר ורנניס דייקא להודות ולהלל ולא׳לצנשתה ושמחה וגס לתירוץ הלבוש שתירץ‬
‫שהיוונים לא בקשו נפשות כלל רק ל הכני ^ ^ל ה ט בי ר דת וזה״ש יוונים נקבצו טלי‬
‫וכו׳ אבל לא בקשו נפשות רק פרצו חומות מכןלי ובקשו הכנטה וטמאו כל השמנים‬
‫להטביר דת וטיקר הנפ היה רק ומנותר וכו׳ 'לה^נןבעו שיר ורנניס דייקא —‬
‫וטוד יותר יובן לפמ״ש הרמב״ן בס׳ בהטלתך בכוונת ‪6‬מןרש שא״׳ י' לאהרן לגדולה‬
‫מזו אתה מוכן דקרבנות הס רק בזמן שבהמ״ק קייס ו ‪6‬ןרות לטולס וסי' רמכ״ז‬
‫טל נרות חשמונאי קאמר והקשה הכ״י טליו הרי מתחלה שנ^הס בטלום היווכיס‬
‫הקרבנות והנרות וכאשר נחו שניהם חזרו ומה יתרון א״כ לניות על הקרבנות ותי׳‬
‫כיון שבחזרתן נעשה נס בנרות ולא בקרבנות כלל מוכח דקדושת'^^רנת גדולה יותר‬
‫ע״ש וטעם רמ״א דמצוה יש במשתה לפי שהם חנוכת מזבח אבל ט א שזה גדולה‬
‫יותר אין ראיה למשד‪.‬ה ועונ״ל אי משוס חנוכת מזבח א״צ לשבח במשתה'( כמו גבי‬
‫שיהיה‬ ‫ימי ניסן בשימן ת‪:‬״ט בב״י שם דה״ל מצוה‪ .‬אבל בל״ז לר? חקא‬
‫סעודת מצוה וזה״ש יוונים נקבצו עלי וכו׳ ופרצו חומות וכו׳ שנתצו מזבח‬
‫קרבנות וגס הנרות שטמאו כל השמנים ונטשה נס רק בנרות לבד לגודל קדו‬
‫ונ״ל מנוה משוס חנוכת מזבח לכן ■קבעו שיא וכו׳ כנ״ל‪.‬‬
‫בספר זרע יעקב מוזכר קושיא נאה בשבת דף כ״א לתי׳ הב״י בהלכות‪ .‬חנוכה^‬
‫דה״ט ח׳ ימי חנוכה לפי שחלקו השמן שבסך שנמצא מיד לח׳ חלקים טל‬
‫ח׳ לילות וגס בלילה ראשונה היה נס ולמה הוצרך לחלק כן ולסמוך על הנס הלא‬
‫היה להם שמנים טמאים והדל לערות דרך צרצור קטן השמנים‪ ,‬טמאים לתוך אותו‬
‫השמן הטהור שהיה בפך דהכי קיי״ל ביו״ד סימן קל״ד גבי יין נסך עירה י״כ‬
‫מצרצור קטן לתוך הבור של היין אפילו כל הז ם כולו קמא קמא כטל וה״ה לעטן‬
‫י‬ ‫סומאה‬
 ‫עו‬ ‫מהרי״א‬ ‫מר‪(‘,‬‬ ‫ד ב ר'‬

‫טומאה ג״כ שנתבטל עי׳ במ״ל פ״א ממשכב ומושב ובס׳ הנ״ל כת‪ 3‬דעדיסא הו״ל‬
‫להביא דתוס׳ וראשורס הרי הק׳ על ר׳ דימא מסוניא דבכורות כ״ב לעדן טומאה‬
‫דציר נימא קק״ב ותי׳ המחבר הדל ז״ל לשיטת הראב״ד דאין מבטלין איסור לכתחלה‬
‫אסור מדאורייתא לק״מ אלא לשיטת החולקיס דאין אסור אלא מדרבנן קאי הקושיא‬
‫וגס לדידהו י״ל דעדיפא להו שוא״ת ולסמוך על הנס מלעקור בידיס איסור דרבנן‬
‫לבטל לכתחלה וכו׳ ע״ש ובני הרב המאוה״ג החו״ב מו״ה א״ש נ״י נתב וז״ל תי׳‬
‫הב׳ הדל ליתא דבמקוס מצוה לא גזור רבנן ומבטלין ארסור לכתחלה כמ״ש המג״א‬
‫בהל׳ סוכה ס'מן תרכ״ו בשס המרדני וגס א״צ לתי׳ הב׳ הדל כלל דכיון רשמן‬
‫^קדש שנטמא מצותו בשריפה בקדש באש תשרך עיין פסחיס כ״־ ע״א מודה דאסור‬
‫מדאורייתא לבטל בתערובות שלא לבטל מצות שריפה וכמ״ש המקנה קדושין דך דו‬
‫כה״ג ואת״ל דגס בהדלקת השמן במנורה ע״י ביטל מתקייס מצות שריפה גס כן‬
‫וליכא איסור דאורייתא לבטלו מ״מ י״ל כיון דשמן טמא לשריפה קאי כתותי מכתת‬
‫שעוריה ותן לה ׳כמדתה בעי׳ במנורה עי׳ מנחות פ״ט ולק״מ ואת״ל כיון דק״ק בטיל‬
‫שוב אינו עומד לשריפה ואין מיכתת שיעוריה וכו׳ ע״כ לשון בני הצדיק הנ״ל די‬
‫ודבריו טוביס ונכוחיס וישריס הס‪.‬‬
‫ולענ״ד נ״ל כיון שבאו בה פדציס חללוה ופקעי קדושה כמו בע״ז דף דז שוב‬
‫כשטמאו השמניס של חולין היו ואין מצותן בשריפה ולרמב״ן במלחמות שס‬
‫הגוף יצאו לחולין ע״יפריצי נכריס וליתא לתירוץ בני הרא׳׳ש‬ ‫בע״ז דב גס קדושת‬
‫הדל די ונ״ל לשיטתרש״י דר׳ דימא רק בהנאה מתיר ע״י קמא^קמא בטיל וה״נ‬
‫לר׳ יצחק ע״י צרצור רק בהנאה א״כ הדלקת נרות במקדש■■הו׳׳ל אכילת מזבח אכילת‬
‫גבוה שמיה אכילה ולא הנאה ולא מהני ביה קמא קמא בטל ולק״מ — ועוד נ׳ל‬
‫לשיטת רש״י בחולין צ״ח ע״ב לא נצרכה אלא לטעס כעיקר ס״ל בקדשיס לכ״ע בכ״ש‬
‫אוסר מדאורייתא מב״מ ע״ש בתוס׳ דפליגו׳ והרי מדברי מרא״ש הכא מוכח בהדיא‬
‫דלר״י דמב״מ מדאו׳ לא בטיל ובמשהו ליתא לדר׳ דימא ארי״ו אלא רי״ו לטעמיה‬
‫דס״ל מב״מ בנותן טעס חוץ מיק נסך משוס חומרא דע״ז הס אמרו והס אמרו‬
‫באיסור לגו התיי‪-‬א קמא קמא בטל א״כ בשמן קדש שנטמא לכ״ע מב״מ במשהו‬
‫מה״ת לדעת רש״י לא היו יכוליס לבטלו; ועוד נ״ל דכבר העליתי בתשובה דבא סורי‬
‫הנאה דאו׳‘ לכ״ע א״מ איסור לכתחלה מדאו׳ דא״כ הרי נהנה בביטולו והתורה‬
‫אסרו בהנאה עי׳ בספר חות דעת סימן צ״טנה״ג על שמן שנתותר מנר חנוכה‬
‫י וה״נ השמן הקדש שנטמא אסור בהנאה ועי׳ רש״י כריתות כ״ג ע״א ופסחים כ״ב‬
‫סוף ע״א אלא דמצות לאו ליהנות נתנו ולהדלקה המנורה היה מנותר לבטלו מדאו׳‬
‫ועי׳ תוס׳ חולין ק״מ ומהרש״א שס ועי׳ במ״ל פ״ה מאיסורי מזבח — ]א״ה לפני‬
‫הרבה שנים כתבתי על גליון שו״ת מהרי״א שליתירוץ על קושית זרע יעקב שהו״ל‬
‫לערות דרך צרצור קטן וכו׳ שעוד קודס הביטול נטמא השמן טהור מיד בנגיעה‬
‫כי בנתינת מועטת לא נתערב מיד וקדמה הנגיעה לביטול ונטמא הטהור ממילא‬
‫ילא •שייך ביטול לענק טומאה בשפיכה מועטת כנ״ל דוקא אס אשפוך הרבה דנתערב‬
‫מיד אז קדס התערובות ונתבטל‪ ,‬אח״כ מצאתי כעין תירוץ שלי בספר שו״ת חתן‬
‫סופר שיצא עתה לאור עולס ע״ש סי׳ ע׳ ועי׳ בשו״ת מהרי״א או״ח כימן ר׳ וסי׳‬
‫ר״א; ובשו״ת חתן סופר הדל ראיתי שהקשה על מהרי״א שתי׳ דאיה״נ אסור לבטל‬
‫מן התורה וקש‪ :‬דהרי מבטל למצוה ומצות לאו להנות ניתנו ולא עדיף הביטול‬
‫מהמצוה עצמה דמותר לעשות בא״ה משוס דמלל״נ עכ״ל ובמחכ״ת לא ראה הגאון‬
‫הנ״ל סוף תשובת של א״ז הג׳ זי״ע שכתב באר היטב בתשו׳ סימן דא או״ח הדל‬
 ‫‪.*v'J‬״‬ ‫‪'y‬‬

‫מהרי״א‬ ‫מ קץ‬ ‫דברי‬ ‫‪76‬‬

‫י‬
‫כז״ל אלא דמצות לאו‪.‬להגות נתנו ולהדלקת המנורה היה מותר לבכולו מראו׳ ומה‬
‫שחידש כבוד א״ז הגאון ןי״ט הסברא דאיסור הנאה אין מבטלין איסור לכתחלה‪,‬‬
‫י‬ ‫כבר כ׳ כן גס בישוטת ימקב הל׳ חנוכה סי׳ תרע״ז•‬
‫בתפלת טל הנסים תקנו לומר מסרת גבוריס ביד חלשיס ורבים־ ביד מטטיס‬
‫וטמאים ביד טהורים ורשטים ביד צדיקים וזדים ביד טוסקי תורתך וי״ל‬
‫מדוט תקנו דוקא בחמשה לשונות ונראה דהנה כמה גאונים סמכו חנוכה אדאורייתא‬
‫יש שהיה סומכין טל מה דאמרי חכז״ל נ״ח צריך להיוח ״נחמד״ דהנה המהדרין‬
‫מן המהדרין מוסיסין כל ח׳ ימים והיינו מ״ד טם השמשים וזה שסמכהו נ״ר ח״נוכה‬
‫מ״ד ר״ת שלו ״נחמד״ גם נר׳ טפ״י הלצה לסמכהו לס׳ מקץ כ׳ שברו לנו מטט אוכל דהכה ‪,‬‬
‫לכ״ו בגמטרי׳ פ״ו וחצישלו מ״ג ומטט מתיבת אוכל ר״ל סכום הקטן מתיבת אוכל הוי א׳ *‬
‫והוויין מ״ד וז״ש שברו לנ״ו דהיינו שישברו תיבת לנו ויהיה בחשבון גס מטט אוכל‬
‫דהיינו האלך סך הכל מ״ד״ וי״ל הטטס שתקנו לומר כל יום מזמור שיר חנוכת■‬
‫הבית לדוד ביומי דחנוכה דבפסוק זה מרומז מה שהיונים היו רוצים לבטלם דהנה‬
‫היונים היו רוצים לטקור שלא נשמור מ״ילה ש״בת •ח״ודש וזה ר״ת שלו מ״זמור ש״יר‬
‫ח״נוכת ואס מצרך גס מלת הבית אז הוי ר״ת שלו תיבת חמשה דהייגו חמשה‬
‫נצחום והיו מבטלין הגזירה׳ תיבת לדוד בגמטרי׳ מ״ד והיינו מסר שנצחו תקנו■‬
‫מ״ד שידלקו מ״ד נרות בח׳ ימי חנוכה וט״כ נמי תקנו לומר בה״ לשונות כנ״ל‬
‫"^‪:‬י^^ותיות הס בטשרת הדברות פד אש״ר לרט״ך ותיבות אשר לרטך הס‬
‫אותיות^רמ{^» ‪4‬״‪1‬׳ מצות דרבנן מזה ראינו שמצוה אחרונה דהיינו חנוכה מרומז‬
‫ט״כ נר חנוכה למטלה מכ׳ אמה פסולה‪.‬‬ ‫באות כ׳‬
‫להשכיחם־ מת‪.‬רתך וצ״ט׳^ו׳ב^ו שהיו רוצים להשכיחם מתורתינו* הקדושה ׳‬
‫ונראה ליישב כי האריז״ל״בס׳ כוונת סי׳ שהמנורה רומזת במספר כל‬
‫כליה וגס גובה כמנין כל הפסוקים מכל ס^התורה מתחילתו הסםיק ראשוז‬
‫מכוון לאחד מכלי המנורה א״כ כיון שבטלו מצו‪/‬המנורה ביטלו שפיר טי״ז גס את‬
‫התורה‪ .‬ובטוללות אסריס הביא שזהו כסוד מ‪ b‬פך׳^שמן שהיה מונח בחותמו של‬
‫י‬ ‫כהן גדול שלא שלטו בו יד האויבים רמז שישראל בו^׳‪^-‬לדורות שאי! יכולין לבטל‬
‫מהם התורה שנמשלה לשמן הטולה טל כל המשקים כך‪/‬ןתורה כתיב בה רבות‬
‫בנות טשו חיל ואת טלית טל כלנה שיש לה יתרון ביתר שאת"^יתר מוז טל‪-‬כל‬
‫החכמות וממנה תצא אורה לטולס כמו השמן המאיר לארץ ולדרים טליה ונטשה‬
‫■ נס זה במנורה המאור שבה שבטה קנים כנגד ז׳ חכמות הנכללים‪/‬‬
‫ז׳ ספרים שבתורה בסוד אמרו חצבה טמודיה שבטה‪ .‬ופך שמן‬
‫בחותמו של כהן גדול דהיינו בחותמו של הקב״ה הכהן הגדול הגבור והג‬
‫•באמת סתומים וחתומים דבריה ואין כל בריה יכולה לבא טד תכליתם לסי;‬
‫להם נס זה בהפך של שמן כי ז‪ :‬הוראה טל ביטול מחשבה של‪,‬השונאים‬
‫לבטל חורש שבת ומילה ש״מ״ן ר״ת ש״בת מ״ילה נ״ר והס מונחים בחותם כי אמי'‬
‫נקראת חותס כמ״ש וצאצאיו חתם באות ברית קודש‪ .‬והשבת נקרא ״חותם כדאיתא^‬
‫במדרש משל למלך שטשה לו טבטת מה חסרה חותם כך י מה היה הפולס חסר‪,‬‬
‫מנוחה בא שבת בא מנוחה וכו׳ הירח היא אחת משבטה כוכבי לכת וכתיב 'ובעד‬
‫כוכבים יחתום שלש איה המונחים בחותם של הקב״ה וכן חתם ר״ת ח״ויש ת״ענוג‬
‫מ״ילה ותעניג זה שבת שנאמר וקראת לשבת עונג‪ .‬ונראה לי שיש להמציא ראיה‬
‫דגם‪ .‬מצות מילה היו רוצים להעביר שמצינו שהמילה נקרא חוק כמו שנאמר וחק‬
‫נשארו שס וזה שאמר להשכיחם מתורתיך היינו המנירה הטהורה שרמז לנר מצוה‬
‫ותורה‬
 ‫עז‬ ‫מהרי״א‬ ‫מה*‬ ‫דברי‬
‫ותורה אור שרצו לבטלה וגס להעבירם מחוקי רצונך דהיינו מילה שנקרא חוק ט״ש‬
‫חוק שחקקת בבשרנו•‘‬
‫כהפטרה לשבת חנוכה‪ :‬רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם‬
‫ד׳ והנה יש להבין הלשון רני ושמחה וגס כסל לשון הנני בא ושכנתי‬
‫נתוכך‪ /‬ונ״ל דהנה קודס שחטאו אבותינו בחטא העגל היה הקב״ה שוכן בתוך‬
‫טהרת לבבם של אבותינו ולא היה צריך למקדש לאמצעי׳ כי בגוסס עצמם היה‬
‫המקדש אבל לאחר שחטאו בחטא העגל נסתלקה השכינה מגוסס והלכה לבוית‬
‫הבחירה ואח״כ הלכה מבית המקדש לבין הנרוביס כמו שמצינו עשר מסעות נסעה‬
‫השכינה עד שהלכה לגמרי מאת בניישראל והנה לעתיד לבא יהיה כמובימים‬
‫הראסודס שלא יהיה צריך עוד לאמצעי אלא בטהרת לבבינו יהיה שכינת הקב״ה‪.‬‬
‫וידוע הבחינה מבינה לעתים דיש שמחה בשתי דרכיס כגון שהישועה בא לאדם‬
‫בזכות אחרים אז אינו שמחה כ״כ כמו שאס הקב״ה שולח הישועה בזכות עצמושל‬
‫אדס דאז יוכל לסרסס השמחה וז״ש ואני בחסדך בטחתי דהיינו אס רק חסד ממך‬
‫שעשית בזכות אחריס יגל לבי בישועתיך רק שמחה שבלב אשירה לד׳ דהיינושאוכל‬
‫הישועה בזכות עצמי בא‪,‬והנה אסיהיה‬ ‫לפרסס שמחתי רק כי גמל עלי אס‬
‫השכינה בתוך לבינו אז נהיה במדריגה שנוכלו לסרסס שמחתינו כי בודאי מדרגחינו‬
‫זה יהיה מחמת זכותינו וז״ש הכתוב רני ושמחה בת ציון דהיינו שני שמחות חדא‬
‫מחמת כי הנני בא שאחזור ל‪3‬א אליך ושמחה שניה מחמת ושכנתי בתוכך שאהיה‬
‫בתוך טהרת לבכס‪ ,‬ורני היינו שמחה בלבי ושמחה היינו שמחה מסורסמת כי הנני‬
‫בא ושכנתי בתוכך נאס ד׳ ה׳ינו שכינה מדברת מתוככם'וא״ש הכסל לשון‪.‬‬

‫פרשת ויגש‬
‫ויאטר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצט‪ /‬ק האלקים מצא את עון‬
‫עבדיך הננו עבדים נאדני גס אנחנו גס אשר נמצא הגביע בידו‪ ,‬ויאמר‬
‫חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו‬
‫לשלום אל אביכם ויגשאליו יהודה וכו׳ וקשה כשאמר יוסך שכונם יהיו עבדים היו‬
‫מרוצים לדבריו ואח״כ כשאמר שבנימין לבדו יהיה עבד ויגש אליו יהודה לדבר אתו‬
‫קשות ועוד קשה למה׳ אמר יהודה האלקיס מצא את ‪,‬עון עבדי! בלשון רבים הלא‬
‫הגביע נמצא רק ביד בנימין וגס נריך להבין מפני מה אמר הננו עבדים גם אנחנו‬
‫גס אשר נמצא הגביע בידו ונראה לבאר ששבטי יה ראו והבינו שכל מה שאירע‬
‫להם עתה עס הגביע הכל מן השמים והקב״ה רונה להעניש אותם בשביל מכירת‬
‫יוסן‪.‬י מדה כנגד מדה כמו לעבד נמכר יוסך ומוכרחים גם הם להיות עבדים ואל‬
‫תקשה שבנימין לא היה כס במכירת יוסך ולמה יהי׳ הוא עבד אמנם בשביל אוי‬
‫•לרשע אוי לשכינו גם בנימין בכלל ע״כ כל ומן שיהודה היה סבר שכולם יהיו‬
‫י עבדים לא בא לחלוק עס יוסף כי גזירה היה מן השמים בעבור חטא מכירת יוסף‬
‫ן' כנ״ל וגס בנימין בתוכס משוס אוי לרשע אוי לשנינו אבל כשאמר יוסף האיש אשר‬
‫^ נמלא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם אז ראה יהודה‬
‫' ‪ [,‬שאין זה מן השמים ולא מן ד׳ יצא הדבר ני לבנימין לא היה שוס חלק במכילת‬
‫ן יוסף רק הס היו שמכרוהו ועתה הארך יוכל להיות שיד ד׳ הוא שהם שהיו אשמים‬
‫יעצו‬ ‫‪I‬‬
‫׳‪-‬ו‪..:‬־־ ■' *׳'‬

‫מהרי׳א‬ ‫וינש‬ ‫דברי‬ ‫‪77‬‬

‫יעלו לשלום לאגיהה ומימין שהיה גקי מחמא ‪ 1‬ה הוא יהיה לעגד מ״כ מיד כשראה‬
‫זה ועש אליו יהודה‪.‬‬
‫ויגש אליו יהודה וכו■ ני אדוני וכוי כי כמוך נפרעה וי״ל דיל״ד לשון ידכר נא‬
‫עבדך משמע שדבר עמו קשות ולשון בי אדוני משמע שדבר עמו נלשוז רד‬
‫וי״ל דאיתא בגמרא מ״י שהוסיך הקב״ה ליוסך אות אחת משמו זכה למלוך כי לד׳‬
‫המלוכה שנאמר מדות ניהוסך שמו בצאתו וכו׳ וכן שנע יהודה זכה למלוכס‬
‫מלך ישראל מ ה׳ע דבתוך שמו אותיות השם כולי הוי׳ נ״ה וא״כ י׳יל למש״כ רשנ׳׳ם‬
‫דתיבת פרמה פירושו מלך בלשון מצרים וא״ש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני‬
‫דייקא ר״ל בשמי היא השם הוי׳ נ׳׳ה שהוא אדון כל הארן ושמו בקרנו לכן ידבר‬
‫נא; עבדך דבר ר״ל אדבר עמך קשות ואל יחר אפך וכו׳ כי כמוך כפרעה ר«ל‬
‫כמוך■ כמוני מלך גם אני מה׳ע — ראינן דשם הוי׳ ביה בשם יהודה ואות ד׳‬
‫ביהודה מותרת היא רמז מלכות דיור כדאיתא בזוהר פ׳ פנחס‪.‬‬
‫ל א ג י י שלח יין ישן שמעתי דאיתא בן זקונים מה שלמד מזקנים משם ועבר מ ס ר‬
‫ליוסן« ‪.‬וגם איתא הלומד מזקנים למה הוא דומה לשותה יין ישן יערב‬
‫אמר כי ארד אל בני אבל שאולה פירשו המפורשים אם נאבד בני הרי הוא רשע‬
‫נ'לקימ כל העציס‬ ‫ואיב אצטריך לירד לגיהנם בשבילו שיז י י ו לי' ק'‪°‬‬
‫כשיים למערכה חון משל גפן כיון ‪, .‬סיין׳קרב במזבח ה סיי מליל האילן וכן בז״צדיר‬
‫^ ^ ^ ! טו ^ מ גי ה ס לכן שלח לי " ד ל סי ״ז אייי^ ״ ” י ילייו' יאייי ישע שלא יצטרך‬
‫י ^״ ^גו ד ^ ^ לנג הנ ם ולכן אמר אמותה הפעם שאין לי עתה מורא מגיהנם שיש‬
‫לי בן צדיק ש דו מ ו ^ ו ^י ש ן שלמד מזקנים ויציל אותי מגיהנם כמו היי‪ ,‬אח‬
‫הגש!■‬
‫ו ה נ ה עיניכם רואות ועיני אחי ברמ ‪ ' t‬כי פי המדבר אליכם והנה כבר עמד רש״י‬
‫השווה כולם ביחד ואמר‬ ‫בזה לפרש כוונת פשוק ע*ש ועיני ׳א‪*1‬י בנימין‬
‫עליכם כי מד׳ יצא רדבר‬ ‫כשם שאין לי שנאה על בנימין אחי כך אין ‪ h‬שנאה‬
‫להחיות עם רב ומה שאמר אח«כ כי פי ה מדבטעצ;כס פירש״י בלשון הקודש סחוח‬
‫זה צריך ביאור איך שייך להדדי שאמר שאין לו שנא‪ 1‬ד‪15‬ליהם כמל ננימיז ואמ״ר‬
‫מסיים הראי׳ כי פי המדבר אליכם נלה״ק ואיזה ראיה׳■ היא זה שאין לו שיאר‬
‫עליהם ונ״ל דהנה לכאורה קשה למה המתין יוסך כ׳יכ להודיע לאביו בשורר ™ י‬
‫כזה להחיות את רוחו ולא גלה אלא ע׳יי אחיו ונ׳יל דלכך היה ‘ישו׳ ממתיז י‪^1‬ד‬
‫עתה מלהודיע לאביו בשורה טובה מפני שיוסך היה יודע שאם ‪ aify‬ל‪,(,‬״ י‬
‫יהיה‪ .‬צריך לספר לו כל מקראותיו וסיבותיו מה שאירע לו ומכירתו ’'־ציוב ם ב « ח‬
‫אחר לא היה מאמין שהוא יוסך בנו אם לא היה מניד לו בירור הדבר ןלכז ‪M‬‬
‫ה‪:‬ה דוצה לגלות את הדבר נעצמו לאביו כיון שהיה עושה רעה גדולה עי א׳ ^^חיו‬
‫וראה שהקב״ה ג״כ לא רצה לגלות לאביו ומשו״ה לא רצה לעודר שנאת א כ ו ^ ‪ ,‬י‬
‫בנים וזה ראיה נכונה ליוסך שאין שום שנאה בלבו עליהם שהרי המתין מ פ נ י ^‬
‫עד‪ ,‬כה שלא לעורר שנאת אביהם עליהם‪ .‬ואין לומר שמש‪.‬י כך המתין עד כר‬
‫שלא ׳היה יכול לדבר בלשון הקודש כיון שעברו ימים כבירים אשר יצא מבית אג מ‬
‫ושכח את לשונו והם לא הבינו רק בלה״ק לכן נתן להם נזה הוכחה גמורה שהרי‬
‫היה מדבר אליהם בלשון הקודש ואם היה רוצה לגמול להם רעה היה יכול להודיע‬
‫לאביך וזה ראיה שאין לו שנאה עליהם וזה כוונת הכתוב והנה עיניכם רואית‬
‫ועיני‪ .,‬אחי בנימין כנומר שאין לו שנאה עליכם כמו על בנימין שהרי התאחרת•‬
‫»ד כה מרוב אהבה שיש לי אליכם ואין לומר שהמניעה היתה מחמת שלא אוכל‬
‫לדבר‬
 ‫עח‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויד‬ ‫דברי‬
‫היתה מניטתו רק‬ ‫לדבר בלה״ק ע״ז אמר שהרי פי המדבר אליכס בלה״ק וא״כ‬
‫מחמת אהבה אליכס‪.‬‬
‫ל כ ל ם נתן לאיש חלפות שמלות ולבנימין נתן שלש מאות כשן‪ .‬וחמש חלפות שמצות‬
‫ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נשאים וכו ופירש״'‬
‫והרמב״ן ז״ל כתב כי אין זה נכון שירמוז הכתוב על חשבון האתונות ע״ש ואיתח‬
‫בגמרא מגילה ט״ז אפשר דבר שנצטער בו אותו צדיק וכו׳ אלא רמז לו שעתיד‬
‫לצאת ממנו ממנו בן שיצא לפני המלך בחמש לבושי מלכות ע״ש וקשה כי טל‬
‫המתנה אשר נתן לבנימין שלש מאות כסף ולאחיו לא נתן כלום לא תירצו הגמרא‬
‫איך עשה צדיק זה קנאה בין האחים עי׳ כמהרש״א שם אמנם דע כי הנה כאמת‬
‫צריך להכין כי העשרה שבטים לא ירדו למצרים לשכר כר רק ב׳ פעמים כשני‬
‫הרעב והביאו לביתם רק משא‪ -‬עשרה חמורים והלא איתא בעירוכין פ״ב והעומר‬
‫עשירית האיפה הוא מכאן אמרו כל האוכל בסדר זה הוא בריא יותר על כן הוא‬
‫רעבתן פחות מזה הוא מקולקל במעיו א״כ עשירית האיפה ליום הוא נאדס בריא‬
‫והנה איתא בגמרא ככ״מ פ׳ א׳ שמשא החמור הוא לתך ט״ו סאיס א״כ אס היה‬
‫להם רק משא עשרה חמורים לעשרה שבטים שדדו לקנות בר לא הי׳ להס רק מאה‬
‫וממשים סאה לחשבון ט״ו סאין לחמור שהוא חמשיס איפות ויוצא' ירך יעקב היו‬
‫ששים ושש ויעקב ונשי בני יעקב גס עבדים הרבה היה להם ואנשי ביתם הנלוים‬
‫עליהם א״כ איך אפשר שהיה מסס'ק להם כל הבר אשר הכ'או על עשרה חמורים‬
‫גס על ימים מועטים והמה לא ירדו רק ב׳ פעמים למצרים כשתי שדי הרעב אכל‬
‫דע שהיה לכל אחד מהשבטים עשרים חמורים בדרך שהוא משא שלש מאות סאין‬
‫ואיתא בב״מ נ״ז דמקח השוה הוא ד׳ סאין בסלע כמו שאמרו המקבל עליו לספק‬
‫עך׳ שאין בסלע ועמדו מג׳ וכשהיוקרגדול־ מאד הוא סאה בסלע כדאיתא ב״ב‬
‫צ״ט ובמדרש רות איתא לא יצא אדם מארץ לחוץ לארץ אלא אס יעמדו סאתיס‬
‫בסלע א״ר שמעון בזמן שאינו מוצא ליקח אבל בזמן שמוצא ליקח אפילו סאה בסלע‬
‫לא יצא הלא לעינינו הוא שהגמרא תופס המקח היותר ביוקר עד מאד והוא סאה‬
‫בסלע ממילא לא קשה עוד מה שנתן לבנימין שלש מאות כסך ולא נתן מאומה‬
‫לאחיו כי כסך האמור בתורה הוא סלע !קידושין י״א[ וא״כ לא הוסיך יוסך אל‬
‫בנימין כל מאומה כי בנימין לא היה עמהס בפעם ראשונה שבאו לקנות בר‬
‫ואליהם החזיר לכל אחד איש ‪.‬רור כספו בשקו העולה _לכל אחד שלש מאות כסך‬
‫שהיה בעת הרעב סאה בסלע והיה לכל אחד משא שלש מאות סאיס‪ ,‬ומעתה‬
‫מאמר ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נשאים מטוב מצרים ועשר אתונות וכו׳ כי‬
‫מאמר כזאת מוסב על חשבון הנזכר כי כמו שנתן לבניו שלש מאות כסך מחיר‬
‫המשא עשרים חמורים עשרה נ‪:‬או מטוב מצרים ועשרה נשאו לחס ובר ומזון ורמז‬
‫בזה אל יעקב אביו רמז גדול כי כל כהאי גוונא אשר סאה בסלע מותרי לצאת‬
‫מא״י לחו״ל — ממו״ר הג׳ מהר״ם בנעטה זצוק״ל ונכון‪.‬‬
‫; א ל תרגזו בדרך איתא בגמרא דתענית דף י׳ אמר ר׳ אלעזר אמר להס יוסך‬
‫לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך איני והא אמר ר׳‬
‫אלעאי בר ברכיה פני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך וא*ן ביניהן דברי תורה‬
‫ראוין לשרך שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו‬
‫בין שניהס טעמא דאיכא דיבור הא ליכא דיבור ראויין לישרך לא קשיא הא למיגרס‬
‫הא לעיוני וז״ל רש״י לשרך באש דכתיב והנה סוסי אש וכתיב בההיא עניינא הלוך‬
‫ניצולין^"''^‬ ‫ודבר ואהכי כתביה לאשמעינן‬
 ‫‪K‬‬ ‫>‪/‬‬

‫מהרי״א‬ ‫דג ש‬ ‫דברי‬ ‫‪Yb‬‬

‫■ רצולין ותוס׳ נ תנו בד״ס ואין ני ר ה ס דנרי תורה ונוי סעמא דאיכא דכור וכו׳‬
‫ויש מדרש שהם היו מדנריס דנרים כטליס ומשו״ה ראוץ לשר^ מכייל נוונתס ולא‬
‫מדיור‪,‬א גסייל אלא מגופא דטוכדא כיון דמליות אליהו השמימה היה נ ס מ ר ה ולא‬
‫היה צריך לסוסי אש אלא להורות להם שהיו ראויס לשרף על שדגרו דנריס כגולים‬
‫ולמני׳ד תמוה נוונא מדרש זה וצט״ג חדא דאס רק להורות להס שיאי'! לשרף תרתי‬
‫למה נאו רכב אש וסוסי אש כחד מגייהו היה די להורות זה אמ׳כ משום עליית‬
‫‪:‬אליהו היה צריך לאלו שלוחי דרחמנא גס רכנ וגס סוסי אש וס״ש מדיוקא 'נס״ל‬
‫הא כראוין לשרף כגמר! ועוד להמדרש שמעי׳ רק שראוי; לשרף על שדכרו דנרי ם‬
‫י‬ ‫נעלים שהוא עוכר כלאו הכא מכלל עשה ודנרת נ ס ולא דכריס נעלים אכל גמרן‬
‫יליף אם אין ניניהם ד״ת אפילו שותקין ראוק לשרוף והא מנ״ר ועי׳כ רק מדיומא‬
‫נפ״ל עעמא דאיכא דנו ר ה א ליכא דינור ראוין לשרף ועוד תמוה להנין איו אליו‪-‬ו‬
‫ואלישע ע נ ח על עשה ודנרת נ ם ולא נדנרי ס נעלים ח״ו להאמין עליהכי ככו■‬
‫’למה גס לעת כזאת אשר אז נתעלה ‘ אליהו לשמים‪ ,‬ועל ארנעה לא אשיננו דאיתא‬
‫נתנא דני אליהו פ״ה דף ע״ו וזייל ואל יפער אדם מ חני ח אצא מתוך דנר הלכר‬
‫כדי שיאמר זכור איש פ׳ לעוכ שם ההלכה קנע כידי שנאמר ויהי המה הולכים‬
‫הליו י י נ י יאק דכר אלא ד״ת שנאמר הלא כה דנרי כאש נאם ד׳ וכש‪- 1- - 5‬‬
‫מלאך אל אליהו ואל אלישע לסלק את אליהו מן העולם נא ומצאן שהיו עסורי!‬
‫^‪:^ ,‬די ת ולא היה יכול לשלוע נ ה ם וכוי שנאמר והנה רכש אש יכו׳ ויעל אלירו ורו׳‬
‫^ ^ א *‪ .‬ד ^ רי תורה נניאיס ונתונים וסוסי אש אלו משנה הלכוח לאגרות‬
‫מ‪3‬אן אמרו שני מ י׳ א ו ם שהולכק כדרך ועוסקים כתורה אין דנר רע יכול לדזוי «‬
‫נ ס ם עכ״ל הרי אליהו נ ע מ‪4-^1‬ילס‪ .‬לנו איך היה המעשה שהיו עוסקים נד״ת נתורר‬
‫שנכתנ וכתורה שנפייס והייגו הלכוי^זסוקות כניד נאופן דאי אפשר לקיים דנרי‬
‫המדרש שהניאו תוספות וצל׳ע‪.‬‬
‫וגם גמרן לכאורה פליג עם התנא דני א ד מ הנ״ל דנג מ ק יציף דאיז י ר עי ד״‬
‫‪ m .‬ראוי; לשרף ותדנ״א יליף איפכא דאס עיסקיס נתורה אין דכר ר ט‪-‬יו ל‬
‫לשלועינסם ונראה עעמא נזה דלכאורה קשה מעיל נממ» למילף הא דיוקאדר^י״‬
‫לשרף ופירשי׳י דלהני כתנו קרא הלוך ודנר לאשמעי׳ דאי ילאו שהיו הולכין בטו״רד‬
‫של ההלכה לא היו ניצולי; כנ״ל ולתנא דכי אליהו הנ״ל הא ' ^ ‪r l‬מיניה שלא יסטר‬
‫אךס מחכירו אלא מתוך דנר הלכה וא״כ להני איצטייו קי א אנל שראויז לשר״‬
‫נלא זה מגיל‪ ,‬ונ> כאמת מה״ע שונה תנא דני אליהו• וסיים אי ס ^ מגמרז כד‪2‬‬
‫דאס‪.‬עוסקי ם כתורה אין דכר רע יכול; לאלוע שהרי ניצולו ויפרידו נ ק ^ י ה ס'‬
‫וממילא נשמע הא ולא מיתורא דקרא אנל גמרן לעממיה יליף הא דאל יפעל א ד״‬
‫מ מני ח אלא מתוך דנר הלכה מקרא אחרינא נכרכות דף ל״א רק מסנת< לר•‬
‫יליף הכא כניל וכזה ניחא לי האי דנרכות לי׳א הנייל אין עומדין להתפלל ו‪ 5‬ו ^ ן י‬
‫מתוך דנריס נעלים אלא מתוך שמחה של מצוה וכן‪ ,‬לא יפעור אדם מחנירו ו‪ 5‬״‬
‫ולא מחוך דנרים נעלים אלא מתוך דנר הלכה שכן מצינו ננניאיס הראשונים שסיימו‬
‫דנריהס נדנרי שנח ותנחומין וכן תנא מרי נר נריה דרנ הונא אל יפטר אדם‬
‫מ חכי ח אלא מתוך דנר הלכה שמתוך כך זכרהו וכוי והגאון מ׳ אליהו מווילנא‬
‫זצוק״ל הגיה ננרייתא קמייתא ת״ל נד״ה אלא מתוך דנר הלכה צריך להיות מ תוו‬
‫שמחה של מצוה ותו הגיה נד״ה וכן תני מרי המלה וכיין יש למחוק עכייל ולכאורה‬
‫עעמו נהג«ה זו משוס סיום הכרייתא שכן מצינו ננניאים הראשונים אלוי אליהו‬
‫)אלישט שנפערו זה מזס מתוך דנר הלכה הלך ודנר כתורה שנכתנ ונט״ס וכדילי״‬
‫לה‬
‫עט‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויגש‬ ‫דברי‬
‫לה בהדיא הנא התדכ״א מהתם דאל יסטור אדם וכו׳ אלא מתוך דכר הלכה שכן‬
‫מצעו וכו׳ וכן תר מדי וכו׳ וא״ץ להגיה וצ״ט אמנם לפמ״ש ניחא דט״כ מגמרן‬
‫הכא סליג התדב״א הנ״ל מדיליף מהתם דאין כיניהם ד״ת ראוין לשרוף כנ״ל וצריך‬
‫להגיה ומ״מ צ״ע דהא סוף סוף גם לגמרתינו התם הכי הוי עוכדא ושמעי׳ מיני׳‬
‫נמי האי לכאורה ויש לתמוה עוד להאי תדב״א דיליף מהתם שאל יפטר וכו׳ אלא‬
‫בש״ס‬ ‫מתוך דכר הלכה וכו׳ סוסי אח אלו משנה הלכות ואגדות א״כ מאי פריך‬
‫הכא שאמר יוסף לאחיו אל תתעסקו בדבר הלכה איני והא״ר אלעאי שני ת״ח‬
‫שמהלכיס בדרך וכו׳ והא שאני התס שיודעים היו כולם שבאותו יום יסתלק מהם‬
‫אליהו ומשוס אל יפטר וכו׳ אלא מתוך דבר הלכה שמתוך כך זוכרהו ודבר הלכה‬
‫דוקא הלנה פסוקה וליכא חששא דשמא יתעו בדרך שהרי א׳ מהם נוסע וכו׳ אבל‬
‫אחי יוסף שהלכן כולם יחד ליתא דה״ט חכרהו א״ל אל תתעסקו וצ״ע‬
‫זהו כוונת תירוץ הש״ס הא למגרס הלכות פסוקות גבי אליהו הוא דשרי וחיובא‬
‫הלכר‬ ‫משוס ׳יל יפטר והא לעיוני גבי אחי יוסף שהלכו יחד ליתא חיובא דבר‬
‫פקוקה כמובן ועוד נראה הא באמת ר׳ אלעאי ע״כ לא ס״ל להא דתדב״א דא״ר‬
‫מנ״ל למילף ראדן לשרף כנ״ר‪.‬‬
‫והנה לשון רש״י הר׳ל נראה כוונתו ראי׳ הש״ס הוא מלשון הלוך ודבר ע״כ ריו‬
‫הולכין בעומקה של הלכה שנקרא כן כמ״ש במגילה דף ג׳ ועירובין ‪ C11‬ש״י‬
‫וילך יהושע בתוך העמק שהלך בעומקה של הלכה וכן פירש״י בחומש אם בחקותי‬
‫תלכו שתהיו עמלים בתורה היינו העיון בעומק הולך ממחשבה למחשבה ולכן פריך‬
‫הש״ק על הא דאל תתעסקו בדבר הלכה עסק דייקא היינו נמי לעיונא כמ״ש הטו״ז‬
‫או״ח סימן מ״ז סק״א לכן פירש רש״י הכי לפי הס״ד דמקשה אבל למסקנא דמשני‬
‫הש״ס הא למגרס צ״ל הלוך ודבר להכי כתבי מלאשמעינן הא ללמוד מהתם דאל״ה‬
‫לא היו ניצולין אלא שני ת״ח שמהלכק בדרך ואין ביניהם ד״ת יכו׳ ראוין וכו׳ אמנם‬
‫ד״ת‬ ‫בתנא דבי אליהו הנ״ל בפי׳ מתיבות דבר וסוסי אשילפי׳ ליה אין דבר אלא‬
‫—]א״ה‬ ‫נאם ד׳ ה״נהלוך ודברוהנה רכב אש‬ ‫נאש‬ ‫; ה דברי‬ ‫שנאמר הלא‬
‫תיבתהלוך‬ ‫הלכה וזה רמז לנו‬ ‫שהיה דבורם בדבר‬ ‫ודבר‬ ‫רש ג״כ הלוך‬
‫מ״ט ע״א ראוין לשרוף שעל‬ ‫‪ - -‬ועי׳ ■פירש רש״י בגמרא דסוטה דף‬ ‫מלשון הלכה‬
‫מנת כן בא הרכב אש עליהם וזה קרוב לפי׳ התוס׳ שהביא בשם המדרש ממילא‬
‫קושי׳ של א״ז הג׳ זי״ע קשה ג״כ על פירש״י דסוטה וצ״ע[‪.‬‬
‫א ל תרגזו בדרך פירש״י אל תתעסקו בדבר הלכה וקשה מפני מה לא הזהיר‬
‫יעקב לבניו על זה ונראה דאיתא כמפורשים דדין זה אל תתעסקו וכו׳ הי׳‬
‫דבר חדש שלא היה ידועה עד עתה ע״כ היה צריך יוסף להזהירם עתה דאיתא‬
‫במגילה דף ט״ז גדול תלמוד תורה יותר מכיבוד אב ואס שהרי יעקב לא נענש‬
‫פל שהיה בביהמ״ד שם ועבר רק עונשו היה על כ״ב שנים שהיה בבית לבן ונגד‬
‫זה היה נענש יעקב אשר לא ידע את יוסף כ״ב שנים ממילא נכון הדבר דסברא‬
‫^וכח דכיבוד אב גדול מתלמוד תורה דהא אין לך מצוה גדולה משבת ששקולה‬
‫‪.‬כנגד כל התורה ואמרינן נ מי בגמרא דחולין דף ה׳ חמירא ליה שבת מע״ז ואעסי״כ‬
‫^ אמרי' בפ״ק דיבמות איש אמו ואביו תראו וסמוך ליה שבת לומר שאינו דוחה כיבוד‬
‫חב^ואס את השבת הא לאו הכי הוה אמינא דדחי ממילא מסברא החיצונה הוה‬
‫מינא דניבוד אב גדול מתלמוד תורה לפי״ז לא היה צריך יעקב להזהיר את בניו‬
‫נ תתעסקו בדבר הלכה דהא אס יתעסקו יש חשש שירגיז עליהן הדרך ויהי׳ להן‬
‫כוב הדרך זמן יותר לבא לבית אביהן ממה שהיה ראוין לבא ויעקב היה שלחם‬
‫להביא‬
 ‫מהד״א‬ ‫וייגש‬ ‫דברי‬ ‫‪79‬‬

‫להביא שבר ממצרים ממילא אין לך ביטל כיבוד אב מזה אס כן בודאי היי׳ דטתס‬
‫שלא יתעסקו בדבר הלכה אך דאמרען גדול ת״ת יותר מכיבוד אב הא דרשה הנ״ל‬
‫עדיין לא היה בעת ששלח יעקב את בניו מצרימה לפי״ז לא היה צריך להזהירם‬
‫שלא יתעסקו בדבר הלכה כי ממילא לא יתעסקו כי גדול דבוד אב ואס אבל אחר‬
‫זמן בעת אשר שלח יוסך את אחיו וכבר נודע יוסך לאחיו ובישר אח אכיו שעדיין‬
‫הוא חי וזה היה אחר כ״ב שניס אס כן ממעשה זה יש רא'ה ברורה דגדול ת״ת‬
‫יותר מכיבוד אב כיון דראינו דלא נענש יעקב על אותן י״ד שניס שהיה בביהמ״ד‬
‫של עבר אלא נענש רון על כ״ב שניס שהיה אצל לבן אס כן רק עתה בזמן ההוא‬
‫יש לחוש שיתעסקו בדבר הלכה כיון דמוכח השתא דגדול תלמוד תורה יותר מכיבוד‬
‫אב לזה הוצרך יוסך להזהירם על זה אל תתעסקו בדבר הלכה רק עתה ולא‬
‫יעקב — ודו״ק‪.‬‬
‫וירא את העגלות אשר שלח יוסך לשאת אותו ותחי רוח יעקב וכו׳ וקשה מאי‬
‫כולי האי בראות ששלח לו העגלות שאשר בשביל זה ותחי רוח ־עקב ונראה‬
‫דאיתא בגמרא דנזיר הא דגזרו טומאה על ארץ עמיס משוס אוירא או משוס גושא‬
‫ונפקא מינה ליושב בקרון אי משוס גושא לא נטמא היושב בקרון ‪ -‬ואי אמרינן משוס‬
‫אוירא נטמא אך שהוא בקרון ואיתא במדרש דארץ גושן נתן פרעה לשרה לכתובתה‬
‫והיא כארץ ישראל וקדושת ארץ ישראל עליה וא״כ יוכל יעק^ לאמי ליוסך אך אס‬
‫״חממ‪-‬י‪-‬אותי ■בארץ גושן שהיא כא״י אבל קודס בואי לארץ גושן צריך אני לעבור‬
‫דרך ארץ ‪■ C 'w‬׳ע!; בואי שמה ואקבל טומאה בדרך לכן שלח ליעקב עגלות שיוכל‬
‫לישב בקרון ואז לא ^‪5‬ןק^‪^.‬טועאה מארץ עמיס ולכך אמר הכתוב וירא יעקב לות‬
‫העגלות אשר שלח יוסך לשאת"אומו‪, .‬בהס ותחי רוח יעקב בראותו שלא יקבל טומאה‬
‫מארץ עמיס — ]א״ה עיין בתורת משה^ מהגאון חת״ס זצוק״ל שזה תלוי בסלוגתא‬
‫באהל זרוק אי שמיה יהל ו עי ץ ^ תו ס׳ נזיר דך נ״ה ע״א[‪.‬‬
‫וירא י ע ק ב' א ת העגלות אשר שלח פרעה ) ‪ j M‬אותו וקשה לי דתיבת לשאת אותו‬
‫הוי כמיותר ונ״ל דאיתא אין מקבל‪-‬ן מ ת נ ה ^ הנכרים והטעם משוס■ דלא‬
‫יגרוס ישראל שיקנה נכרי עוה״ב וא״כ קשה על יעקב׳׳שקבל מתנות מן פרעה וי״ל‬
‫דהנה עיקר הטעס שלא יקבל מתנות מן הנכרי הוא מ ‪6‬דס׳?^לא יקנה עוה״ב אכל‬
‫אס אין הנכרי מכוון למצוה רק כדי להתפאר אז מותר לקבל יממנו מ תנו ת‪ ,‬כי אז‬
‫אין קונה לו עוה״ב וא״ש וירא יעקב את העגלות אשר שלח •פרעה וקשה האיד‬
‫היה מקבל מתנות מן הנכרי על זה אמר אשר שלח פרעה ל שאת^ותו ר״ל כדי‬
‫שינשא בפגי האדס לכך שנח אותו ולא היה מכוון למצוה א״כ מותח לקבל ממהי‬
‫מתנות — ]א״ה עיין בשו״ת בית שעריס או״ח סימן ס״א אס מותר ^ ^ ל כדבוס‬
‫‪y‬‬ ‫מעכו״ס לבנין ביהכ״נ[‪.‬‬
‫]א״ה בדברי א״ז הג׳ זי״ע יוכל ליישב קושי׳ הטו״ז ביו״ד סי׳ רנ״ד דאיתא ^ ח כ ל‬
‫שס אסור לישראל ליטול צדקה מן העכו״ס בפרהסיא ואס אינו יכול ^יול^‬
‫בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטלה מהעכו״ס בצנעה הרי זה מותר וכו׳ מלך ‪W‬‬
‫שר עכו״ס ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו משוס שלוס מלכות א «‬
‫נוטלין ממנו וינתן לעניי עכו״ס בסתר וכו׳ וכתב בטו״ז אבל לישראל לא דכתי^״‬
‫ביגוש קצירה תשברנה פירוש כשיכלה לחליחות זכות של אוה״ע אז ישברו וקשל^‬
‫דברישא התירו לקבל בצינעה ולא איכפת לן במה שיהיה לעכו״ס זכות בזה ובדרישס‬
‫הקשה זה ותירץ שיחיד המקבל כיון שהוא נהנה מותר אבל גבאי שאין לו הנ א ס‬
‫אסור לגרוס זכות לעכו״ס בשביל הנאת אחרים והוא תמוה דהאיך נתיר לו להארין‬
‫הגלות '‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויגש‬ ‫דברי‬
‫הגלות בשביל הנאתו ע״ש בניו״ז ונראה לתרץ קושי׳ הטו״ז דאיתא בגמרא דב״ב דף‬
‫י׳ ע״ב אימא דשבור מלכא שדרה ד׳ מאה דינרי לקמיה דר׳ אמי ולא קבלינהו‬
‫משוס שנאמר ביבש קצירה תשברנה וגס איתא שס בגמרא כל צדקה שאוה״ט עושין‬
‫הטא הוא להס שאינס מושיס אלא להתגדל בו עיי״ש ונראה דאיתא ביו״ד שס‬
‫דיותר מעלה ליתן צדקה לתוך קופה של צדקה מלית! לעני׳ א״כ אס עכו״ס נותן‬
‫ליד עני אז בודאי אין עושה לשמה רק כדי להתגדל לכך שרינן לו כדי חייו משא״ב‬
‫הא דשדרה אימא דשבור מלכא לר׳ אמי היינו בנותן לגבאי דצדקה א; מסתמא‬
‫עביד לשמה לכך אסור לקבלן‪.‬‬
‫וי ש ת ו וישכרו עמו איתא בגמרא דשבת דף ל״א מכלל עד השתא לא שתו וקשה‬
‫ולמה לא שתו שמעתי טעס דאיתא נכנס יין יצא סוד׳ ובמדרש איתא‬
‫שיוסף גילה סודס ע״י הגביע והשתא א״ש שלא שתו יין שלא יתגלה סודס שמכרו‬
‫^את ייסף אבל עכשיו שגילה יוסף ע״י הגביעה את סודס אז היו שתו ‪P‬‬
‫וי גיי ר לי לאמי עוד יוסף סי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ויסג לכו כי לא‬
‫האמין להס וירא את העגלות אשי שלח יוסף ותחי רוח יעקב אביהס וסי׳‬
‫רש״י סימן מסר להס יוסף במה היה עוסק כשהיה פורש ממנו בפרשת עגלה‬
‫ערופה והוא וירא את העגלות אשר שלח יוסף ויש לדקדק למה לא האמין להס‬
‫ונראה דענ הרוב אס יש לאדס כל טוכ אינה נוטה לכו לעסוק בתורה ע״ד וישמן‬
‫ישורון וכו׳ וכל מי שאינו עוסק בתורה אינו צדיק כי הא כהא תליא כמו שאנו‬
‫ן אומריס בתפלה השיבנו אבינו לתורתך ואח״כ קרבינו מלכינו לעבודתיר כי מידת‬
‫התורה שמביאה לידי מעשה והנה ידוט שצדיק נקרא בשם חי כי גס במיתתם‬
‫נקראים חייס ושפיר ^מובן הכתוב עוד יוסף חי ר״ל שהוא צדיק גמור ונקרא חי‬
‫וכי הוא מושל בכל חרץ מנריס ר״ל שהוא'צדיק אף שהוא מושל בכל ארץ מצרים‬
‫ותורה וגדולה במקום אחד יחדיו יחוברו אלל יוסף ויפג לבו כי לא האמין להם‬
‫ר״ל שיעקב לא רצה להאמין כי לא האמין כי ברוב זה אינו בנמצא שעשיר יהיה‬
‫ג״כ צדיק מעטים המה אחד בעיי ואח״כ וירא את העגלות אשר שלח 'יוסף‬
‫והוזכר לו פר׳ עגלה ערופה ר״ל שהיה עוסק בתורה אז ותחי רוח יעקב אביהם‬
‫שעוד הוא מחזיק בתומו‪.‬‬
‫ש א ו ל בן הכנעלת וכו׳ איתא בתוס׳ גיטין דף י״א שבתאי שם גוי שם רוח רעה‬
‫אבל שבתי שם ישראל משמע שאין קורין לישראל בשם שד וצ״ע ביוסף‬
‫שמצינו יוסף שידא בעירובין מ״ג סי׳ י״א הנה התם פירש״י דלא מינטר שבתא‬
‫וע״כ צריך לפרש כן א״כ התם לא הישראל נקרא בשש שד אלא איפכא אותו השד‬
‫שאמר הני שב שמעתא קמיה דר״ח וקמיה דרבא קראו אותו חכמי התלמוד בשם‬
‫יוסף אולי משוס שלא רצו להזכיר שם שד מזיק בלבד ע״ד ותבחר לשון ערומים‬
‫הוסיפו לו שם קודש אבל ביבמות דף קכ״ב ע״א איתא אר״ח א״ל יונתן שידא וכו׳‬
‫והתם פירש״י וז״ל לימדנו יונתן שידא שד היה או בקי בהן עכ״ל הנה לסי׳ א׳ נמי‬
‫ר^י הוי השד שלימד כן לר״ח קראו אותו גס בשם קדש יונתן ג״כ מטעם הנ״ל‬
‫\לסי׳ ב׳ ישראל היה הרי ביאר רש״י דה״ט דכינוהו גס בשם שידא על שס שהיה‬
‫)'כקי בהן ושס העצם שלו היה יונתן בלבד ולא הזכירו אותו בכינויזה אלא אז‬
‫ץ באותו פעם ע״ש אותו שמעתא שלימד לר״ח דשדיס בבואה דבבואה לית להו שר\ה‬
‫בקי בהן כנ״ל — וע״ד המאמר שאול ע״י שמלכותו היתה שאולה בידו לכן נקרא‬
‫רשע ומצינו בתורה‬ ‫‪ W‬ופירושו עפ״י התוס׳ ר״פ ב׳ דיינין שאין קוראין בשם‬
‫ושאול בן הכנענית ופירש״י זה זמרי שעשה מעקה שנענית וקשה איך קראו לשאול‬
‫בשם‬
 ‫'‪I‬‬
‫^׳׳‪S^jsp)> •-‬‬

‫מהרי׳א‬ ‫ויגש‬ ‫דברי‬

‫נשס חוטא כזמרי — נ״ל סשיטא שאס יש גס צדיק באותו ‪ ,‬שס ודאי שפיר מסקי״‬
‫בשמיה ולא איכפת לן במה שגס יש רשע בשס זה והנה שס שאול שס מצינו מור ז‬
‫בתורה בס״ס וישלח שאול מרחובות הנהר ואותן מלכיס קדס שזכו והצליחו למלוכה ‪V‬‬
‫קיימו ז׳ מצות ב״נ מחסידי אוה״ע היו דומיא דמלך שאחריו שס בעל חנן והו׳ וסי' ' ‪:‬‬
‫הרמב״ן שהיה שמו חנן לבד והרי חנן ודאי מסקי׳ בשמיה בחירה ר״פ ב׳ דייני וכר‬
‫וכמה תנאים וגס ‪.‬בכתובים הרבה צדיקיס בשס חנן ונבר כתבתי בארוכה בזה‬
‫בתשובה א׳ ומה״ט שפיר קראו למלך ראשון שבישראל ג״כ שאול כנ״ל ועוד כ״ל ה ‪6‬‬
‫דלא מסקי׳ בשס רשע נפק״ל מקרא ושס רשעיס ירקב הייני מ! אז ואילך שאמל ‪V‬‬
‫שלמה כן במשלי ברוה״ק אבל בדורות שקדמו לו י״ל לא קפדו ושאול המלך היה'‪^)..‬‬
‫קודם זה קרא דשלמה ולפי״ז ניחא נמי אפילו את״ל דשאול מלך אדוס בס״ס וישלה״ ‪' 1‬‬
‫ל״ה צדיק שומר ז׳ מצות ב״נ שפיר אסקינן בשמי — ]א״ה פירש״י כאן על שאולי׳ &‬
‫בן הכנענית 'בן דינה שנבעלה לכנעני וכו׳ ובתרגום יונתן שס כתב שאול זה זמנ^^\‬
‫;‪J- % .‬‬ ‫דעבד עובדא דכנעני בשטים עיין בשו״ת מהרי״א או״רז קצ״ט[•‬
‫רי כ ך' ע ל צואריו עוד וכו׳ אמרו רז״ל יעקב לא נפנ על צוארי יופך שקרא ק ^ ■ ‪.‬‬
‫וק׳ למה לא קרא יוסף אז ק״ש ונר׳ לבאר דאיתא על נ׳ ^•חיה רעה א כ ל ת ה ז ^‬
‫טרוף וכו׳ זו אשת אדוניו שסבר יעקב שנכשל בה יוסך ואיתא ג״כ שלא יצא‬
‫משבט שמעון מפני שנכשלו בשטים בזנות ואיתא בחגיגה דף ח׳ מעוות לא יכול‪:‬‬ ‫‪s‬״׳ » ‪' X‬‬
‫שביעל ק״ש ר״ש אומר איזה מעוות לא יכול לתקן זה שבא אל ה ע ת ה‬
‫ו ^ א ס‪ /‬ה‪,4‬מת היה יוסף נכשל בזנות היה מעוות שלא יכול לתקן כדין בן כה‬
‫שבא לאשת חביר ‪1‬זאז^^^א היה זוכה להיות מלך מחמת זנות שנכשל ע״כ כשדא‪^.‬‬
‫יעקב את יוסף במרכבת^'‪6‬צ‪>155‬כ^כדרך המלכים והוא סבר חיה רעה א כ ל ת ^'‬
‫שנכשל‪.‬באשת אדוניו ואעפי״כ זכה למ>)כה ע״כ פי׳ דמעוות לא יכול לתקן ק א; ‪%‬י‬
‫לכן קרא יעקב אז ק״ש כי אז ‪ 5‬יס‬ ‫ביטל ק״ש בזמנו שאין לו השלמה עוד‬
‫זמן ק״ש כוותיקין נץ החמה כי בלא זה הי ^ ^ו זמן לקרות ק״ש אח״כ אכל יוסף‬
‫רצה להראות ליעקב במה שלא קרא ק״ש ב ע ו ^ ^ ה ל כ ת א דק״ש יש לה תשלומין‬
‫אי״כ פ׳ מעוות שלא יכול לתקן קאי על מי ש ב א ^ ^ נ ר ו ה וא״כ יש ראיה מ ^‬
‫מדזכה יוסף להיות מלך ע״כ לא חצוא^צ ‪J l‬נכשל‪.‬‬

‫■&‬ ‫פרשת ויח־‬

‫וי‪,‬ר‪.‬רכר ימי ישראל למות וכו׳ שיס נא ידך תחת ירכי ועשית עמדי וי ס ד ואמה‪.‬‬
‫פירש״י חסד שעושים עס המתיס הוא הסד של אמת ש א י נ י ל ת ש ל ו ‪6‬‬
‫ו ף׳ ונ״ל לפרש הכתוב הנ״ל דהנה רש״י סי׳ על שמח זבולון‪ .‬בצאתך וי ש שכ^ ^אוסלר ^‬
‫■‬ ‫שזבולון• פסק בפרקמטיא והיה מפרנס ליששכר י ולבניהם היה שכר אחד‬
‫'‬ ‫יששכר עסק בתורה ‪,‬מ״מ כיון דזבולון היה מפרנס אותו וישראל ערבים •זה *‬
‫והיה השכר לשניהם והנה ידוע דיד מרמז לצדקה ותשלח ידך ל^דקה פתח‬
‫את ידך וירך מרמז לתורה כמו דאיתא בגמרא ר׳ חייא היה דורש בחון אמר^‬
‫ר׳ זייא למה אתה דורש בחון א״ל משוס דכתיב חכמה בחון ת הנ ה א״ל אל תדרוט'־‬
‫רק‪ .‬בסתר דכתיב ירכתי ביתך מה ירך בסתר אף תורה בסתר וכמ״ש ב ש ה ^‪:‬‬
‫ל׳׳ע כמצ^‪| 1‬‬ ‫חמוקי יריכיך ודרשי׳ מה ירך בסתר אףתורה בסתר גמרא סוכה‬
‫דתורה נקרא ירך והנה יעקב אפ״ה עסק בחורה דכתיב ויעקב איש ת ס‬
‫־ אוהלים‬
‫פא‬ ‫מהרי־א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬
‫אוהלים אכל צדקה לא היה כידו למשות אכל יוסף להיפך הוא היה טסק כצדקה‬
‫שטל ידו היה ניזן כל הטולס כימי הרמכ וכשקרכו ימי י‪:‬ראנ ^למות היה ^מחשכ‬
‫כללו שלא היה מקיים מצות צדקה ט״כ אמר ליוסף שיתן לו חנק מצדקה שלו והוא‬
‫יתן לו הלק מתורתו כמו זכולון ויששכר והיו שמהם כאחד ונחשכ כאלו שניהם טסקו‬
‫ככל המצות וידוט דתורה נקכאת אמת וצדקה נקרא חסד וז״ש שים נא ידך היינו‬
‫צדקה שלך תחת ירכי תחת תורתי שנקרא ירך וממילא וטשית טמדי חסד דהיינו‬
‫צדקה ואני אטשה •טמך אמת היינו תורה שלי וטי״ז וטשית טמדי חסד ואמת יהי׳‬
‫נשלכיס אתי צדקה ותורה וגס לי גס לך יהיה‪.‬‬
‫א נ כ י אטשה כדכריך וקשה הו״ל להשיכ סתם כן אטשה תיכות אנכי וכדכריך‬
‫מיותרים המה וגס קשה מה שאמר יטקכ השכטה לי אחר שהשיכ יוסף‬
‫לו אלכי אטשה כדכריך ולא אמר מיד השכטה לי וטוד יש לדקדק מ״מ היה יטקכ‬
‫מסיסק ביוסף שלא יקיים צוואת אכיו ונראה דאיתא כגמרא דסוטה דף ל״ו ט״ס‬
‫ויאמר סרטה טלה וקכר את אכיך כאשר השכיטך ופירש״י ג״כ וז״ל ואס לא כשכיל‬
‫השכוטה לא הייתי מניחך אכל ירא לומר מכור טל השכוטה שלא יאמר א״כ אמכור‬
‫על השכוטה שלשכטתי לך שלא אגלה טל לשון הקודש שאני נ;כיר טודף טל ט׳ לשון‬
‫ואתהא ינך מכיר כו‪ ,‬וא׳יש כאמת יוסף היה מדטתו דנפשו ודאי עכיד מה שצוה‬
‫עליו אכיו רק שהיה מתירא שפרגה יטככ על ידו וז״כ אנכי אעשה כדכריך אף‬
‫כלא שכועה ודייק לשון אנכי כודאי מאתי לא יהי׳ המניע וכדכריך ננני דייק ושש אנכי‬
‫על אמרתיך אך טל זה א׳' ייא אולי לא יאכה פרעה לשלח אותי להשכיכך כמשככ‬
‫אכותיך וכאמת כן היה רק על זה השיכ יעקכ ליוסף השכעה ני ומחמת השכועה‬
‫בע״כ יסכים פרעה כמ״ש רש״י ז״ל ־ ־ טונ״ר דאיתא כשל״ה הק׳ מדוע יעקכ נקכר‬
‫■כארץכויוסף עצמותיו כלכד נכנסו ומשה לא זכה כלל דה״ט משוס דשלשה שותפים‬
‫הס אדם הקכ״ה ואכיו ואמו חלק האכ הוא גידין ועצמות וחלק האס הוא כשר‬
‫ודם ומאחר שיצחק ורכקה שניהם קכוריס כארץ ע״כ יעקכ נקכר ג״כ כארץ דהיינו‬
‫חלק שיש לו מאכיו יצחק שהוא גידין ועצמות והחלק שיש לו מאמו רכקה דהיינו‬
‫בשר ודם נכנס ג״כ לארץ אכל עמרם ויוככד אכיו ואמו של משה שניהם נקכרו כחו״‪ ,‬ולא‬
‫באו אל הארץ ע״כ נקכר משה ג״כ כחו״ל אמנס יוסף שאכיו שלו יעקכ נכנס לארץ‬
‫ע״כ החלק ההוא שהיה לו מיעקכ דהיינו גידין ועצמות נכנס ג״כ לארץ אכל רחל‬
‫אמו נקכרה כחו״ל ע״כ גם החלק ההוא שיש לו מאמו רחל דהיינו כשר ודם ‪t ,‬‬
‫נכנס לארץע״כ אמר יוסף אנכי אעשה כדכריך ר״ל גס אני אצוה את כני שיוליכנו‬
‫ע״כ אד מוכרח לעשות כדכרך לשאת אותך לארץ אף שלא אשכע על‬ ‫לקכרי א״'‬
‫הדכר מאחר שאמי רחל נקכרה כחו״ל מעתה אי אפשר שוכ שיהיה גם גופי דהיינו‬
‫י בשרי ודמי נכנס לשם ואס אתה לא תיכנס א״כ גס ■מנגצמותי לא יכנסו לשם וע״כ‬
‫מוכרח אני לעשות כדכריך דייקא שעכ״ס עצמותי יכנסו לארץ ודו״ק‪.‬‬
‫ואני בכואי מפדן וכו׳ נראה לפרש המשך הפסוקים שידוע שירכעם הדיח את‬
‫ישראל חטא והחטיא ומתוך זה גרס לבסוף גלות לישראל ע״כ הי׳ רוצים אחיו‬
‫׳ להרוג את יוסף שראו ברוח הקודש שירבעם יוצא מיוסף וכתיב וילך ירבעם שכס‬
‫) כי שמה באו ישראל להמליך אותו שכס היה מקום מוכן לפורענות שם מכרו את‬
‫יוסף ושם נחלקה מלכות בית דוד‪ ,‬ע״כ מכרו את יוסף כשכם הואיל שראו שעל‬
‫ידו יוחלק מלכות בית דוד ויבא גלות לישראל וז״כ הכתוב ואני כבאי מפדן מתה‬
‫עלי רחל וכו׳ ואקברה שם בדרך אפרת היא כית לחם ופירש׳‪-‬י שהיה יעקב מתנצל‬
‫על שלא קברה בארץ ישראל כדי שתהיה לעזרה לכניה כשיגלה אותם נבוזראדן‬
‫אמנם‬ ‫י א ״!!‬
 ‫מהדי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬ ‫‪81‬‬

‫כמתרץ‬ ‫ה כ תו כ‬ ‫לזה כ א‬ ‫א מ נ ם ק ש ה מל מה■ ה ת פ ל ל ה רחל יו ת ר מן שאר א מ הו ת‬

‫ב ר' י״ ר ב מ ס ב״ן נ״בונן מ א פ רי ם‪ ,‬ור״ת י ״ הו א ב״ן‬ ‫ויר א ישראל א ת ב ״ רי יו ס ף ר״ת‬
‫מ מנ ש ה וי א מ ר מי אלה ר״ל מ הי כן יצאו אלו ש אינ ם ר אוי ס ל ב ר כ ה מ כ ס‬ ‫ר מ שי שיצא‬
‫י ר ב מ ם שמתיר לצאת מ א פ רי ם ו הו א גו ר ם הג לו ת ודו״ק‪.‬‬
‫ל ה בין‬ ‫וק שה‬ ‫ה ר א ה או תי א ל קי ם ג ם א ת ז ר מ ך וכו׳‬ ‫פני ך לא פלל תי ו ה נ ה‬ ‫ראה‬
‫ד מי ל ת‬ ‫וכו״‬ ‫ו הנ ה ה ר א ה לי א ל קי ם‬ ‫ד הו ה ליה ל מי מ ר‬ ‫הלשון ה ר א ה או תי‬
‫ש ב א מ ת הי ה רוצה יו ס ף לשכב מ ס א ש ת ס' ט ־ פ ר מ‬ ‫או תי אין לו ה ב נ ה ונ ר א ה ד אי ת א‬
‫אך שבא ריו קנו של א ביו אצלו ו א מ ר לו מ תי ר א חי ך ל מ מי ר מל א סו ר ו א ת ה ת מ מ ו ד‬
‫אי ב ד ’ ע ש ר ה‬ ‫ובז ה‬ ‫חוצה ונ מן מ שרה צסרניו ב ק ר ק מ ויצא ז ר מ מ בין מ שרה צפרניו‬
‫ס ל ל תי כי‬ ‫לא‬ ‫פרך‬ ‫ראה‬ ‫אמר ימקב‬ ‫א ס כן‬ ‫בני ם ר הו ה ליה להוליר י״ב ש ב טי ם‬
‫ו הנ ה‬ ‫מכח‬ ‫א ך מ שה ר׳ והציל או ת ך‬ ‫ממה‬ ‫ב טו מ א ה אלו היי ת שוכב‬ ‫כ מ מ ט נ שתקמ‬
‫ה ר א ה לך צורתי ו מ תו ך כך לא מ שי ת ה ר ע ה ה ג דו ל ה‬ ‫ש ה ק ב״ ה‬ ‫ה ר א ה או״ תי א ל קי ס פיר ש‬
‫א ח ז ר מ ך רצה לומר ז ר מ ך היוצא מ בין צפורנך ג ר ס שלא ש כ ב ת ע מ ה ולכך‬ ‫ומור ג ס‬
‫עד‬ ‫ו מ ת ה שני בני ך הנו ל רי ס לך ב א רן מצרי ם מר בו אי אליך לי ה ס ד ל כ או ר ה קשה‬
‫מ צ רי מ ה‬ ‫בו או‬ ‫רנולרו לו ט ר ס‬ ‫א טו לא ירמינן‬ ‫בו אי אליך מ צ רי מ ה נ ר א ה כ מיו ת ר‬
‫ומור מ אי לי ה ס לשון ע ב ר כאלו כ ב ר ה ס שלו ו ב א מ ת רצה י ע ק ב ע ת ה שי הי׳ שלו‬
‫כ ר אובן וכ ש מ מון וא״כ הו ה ליה ל מי מ ר לי י היו אבל יובן שסיר ו ה כי ק א מ ר ו ע ת ה‬
‫הו ל ד ת‬ ‫ולא‬ ‫שני ב ^ ץ הנו ל די ם לך ד ב א מ ת אלו ש כ ב ת ע מ ה ו היי ת נ ש ת ק ע ב ט ו מ א ה‬
‫ר״ל־דל ש ח‬ ‫אליך‬ ‫מ כ ח כו אי‬ ‫דנו ל ד ת לך אלו שנים הו א‬ ‫א ‪ 6‬י׳ בן א ח ד ב קדו ש ה ו ה א‬
‫שס דיו ק ר‬ ‫ב א אליך מצרים ב או תו פ ע ם ו ר אי ת‬ ‫שאני‬ ‫כ מו ל ש בי ^ ‪-‬ו^איל‬ ‫פ ד הו א‬
‫שייכי ם מ א ח ר ש אני הצלתי או ת ס‪.‬‬ ‫ולכך לי‬
‫וי ת מ ך יד א ב ץ‬ ‫וי ר ע כ עיניו‬ ‫א פ רי ם‬ ‫ו י ר א יו ס ף כי י שי ת א ביו יד י מינו על‪ ..‬ראש‬
‫ה ב כו ר‬ ‫כי ז ה‬ ‫א פ רי ם ו צ ^ ג ^ א מ ר יו ס ף לא כן א כי‬ ‫ל ה סי ר או ת ה מ ע ל ראש‬
‫מ ל ה סי ר י ד ׳ א ג י ו ע ד א ח ר ה ב ר כ ה ולא ק ו ד ס לכן‬ ‫מ דו ע ה מ תין‬ ‫וק שה על יו ס ף‬
‫ונ ר א ה ד אי ת א שיש חילוק גדול ב ב ר כ ה ה נ ת נ ה ל הןנ כ ר ך ע״י שליח דסיר^ן ‪p p‬‬
‫ה ב ר כ ה' מ ג י ע‬ ‫א ס שפע‬ ‫ע צ מוו הנ ה‬ ‫ל ה מ ב ר ך ע״י‬ ‫הברכה‬ ‫מ ל א ך או ש ה ק ב״ ה נו תן‬
‫‪:4‬‬ ‫ה ק ב״ ה על יד שמאל‬ ‫ל ה מ ב ר ך ע״י ה ק ב ״ ה נ מצ א מ גי ע ש פ ע ב ר כ ת ד׳ מי ד‬
‫‪Vi‬‬ ‫של ה מ ק ב ל ואז יד ש מאל של ה מ ק ב ל יו ת ר טו ב מי מי נו מ ש א ״ ל‪ /‬כ ש הו א מ ק ב ל ש פ ע‬
‫יד‬ ‫כי אז‬ ‫ה ו א'‪ ..‬ב הי ס ך‬ ‫הדבר‬ ‫ד ר ח מנ א‬ ‫ב ר כ ת ד׳ ע״י מ ל א ך או כ הן ש ה ס שלוחי‬
‫כי הו א מ ק ב ל ש פ ע ב ר ל ה מ י ד י מ י נ ו של‬ ‫יותי־ טוב‬ ‫כ הן הו א‬ ‫שמאל של מל א ך או‬
‫ה ק ב ״ ה על יד שמאלו כ ד א מ רן‪ ,‬ו אח״ כ מ ה פ ך ה מ ל א ך או ה כ הן ונו הן ״ ש מ א לו ע ל ‪T‬‬
‫י מין ה מ ב ר ך ואז הי מין של ה מ ב ר ך הו א יו ת ר טוב מי ד שמ אלו ו ב ז ה ‪ /‬ה ו א נ כון‬
‫‪'1‬‬
‫‪%‬‬ ‫נכין‬
‫־‬ ‫ו ה נ ה יו ס ף כ ש ה ע מי ד ה נ ע רי ס ד ה י ע ו ^ ‪* -‬‬ ‫י ע ק ב א ת ה ב ר כו ת לברך א ת הנ מ רי ם‪,‬‬
‫ל היו ת ם מזו מני ם ל ב ר כ ה ה ע מ י ד מנ ש ה ה ב כו ר נ ג ד י מין של‬ ‫ה ב כו ר ו א ת א פ רי ם‬
‫של י ע ק ב על ה ב כו ר ו ש מ א לו‬ ‫שיגיע י מין‬ ‫ב כיי‬ ‫של י ע ק ב‬ ‫ו א פ רי ם נ ג ד שמ אלו‬
‫י ע ק ב על ה פ שו ט וי ע ק ב א בינו שיכל א ת ידיו ו הני ח יד י מינו על ראש א פ רי ם ה ס ש‪1‬‬
‫ויד שמאלו על מנ ש ה ש הוא ה ב כו ר ואז ש ת ק יו ס ף מ לו מ ר לא כן א בי כי ז ה‬
‫ש מ א לו‬ ‫ואז‬ ‫קיבל ש פ ע ב ר כ תו מ ה ק ב ״ ה ע״י ע צ מו‬ ‫א בינו‬ ‫כי יו ס ף ס ב ר שי ע ק ב‬
‫מונ ח על ש מ א לי ת של‬ ‫מי מי נו כי ש פ ע יד י מין ה ק ב׳י ה‬ ‫ח שוב‬ ‫יו ת ר‬ ‫יעקב‬
‫בז ה‬ ‫מ ה ש הני ח י ע ק ב יד שמ אלו על ראש מנ ש ה ה ב כו ר כי‬ ‫ול פיכ ך ס ב ר יו ס ף‬
‫כ בוד לכצור ר‪ s‬לר‪ s‬ני ח ש ס ע יד י מין ה ק ב ״ ה על ראש מנ ש ה ו א ח ר ש שמע יו ס ף ש‬
 ‫פב‬ ‫מהרי׳׳א‬ ‫וי חי‬ ‫דברי‬
‫ברך א ת ה נ ע רי ם בלשון ה מ ל א ך ו הו ר ה בז ה שקיכל כ פ מ י ר כ ת ד׳^מ״י מל א ך כ ד א מ רן‬
‫או ע״י שנילז‬ ‫כ ש ה מ בי ך מ ק ב ל ב ר כ ת ש פ ע ד׳ ע״י מל א ך‬ ‫ז הו מ' כ א ל ולעיל א מ רינן‬
‫לא כן אבי כי‬ ‫וי א מ ר‬ ‫אז ימין ה מ ב ר ך יו ת ר טוב מ ש מ א לו ל פיכ ך וי ת מו ך יד אביו‬
‫ז הו ה ב כו ר וי ע ק ב א ע״ ה ה שיב י ד ע תי בני וכו׳ ודו ק הי ט ב‪.‬‬
‫אנזיו ה ק טן‬ ‫ו י מ א ן אביו וי א מ ר י ד ע תי בני י ד ע תי ג ם הו א י הי ה ל ע ם וכו׳ ואולם‬
‫יגדל מ מ נו וזר עו י ה‪ .‬ה מל א הגוי ם ופיר ש״י כל ה עו ל ם י ת מ ל א בצאת ש מ עו‬
‫כ שי ע מיד ח מ ה בג ב עון וירח ב ע מ ק א'לון ש ע תיד י הו ש ע לצאת מ מ נו ו אי ת א בזו ה ר‬
‫ש אמ ר י ע ק ב י ד ע תי בני שלא ח ט א ת ב א ש ת סו טי ס ר ע ו ב ר ח ת מ מ נ ה ונ א נ ט מ א ת ב ה‬
‫ע״ש ול כ או ר ה ה אי ך תלי׳ ב׳ ד ב רי ה אלה ב ה ד די ש א מ ר לו י ד ע תי שלא ח ט א ת ב א ש ת‬
‫ו הי ר ח‬ ‫פ־ טי פ ר ע ואולם א חיו ה ק טן יגדל מ מ נו שיצא מ מ נו י הו ש ע שי ע מיד השמש‬
‫פו טי פ ר ע‬ ‫ונ ר א ה ד אי ת א במדר ש פ׳ וישב ל מ ה נ ס מ כ ה פ ר ש ת ח מ ר ל מע ש ה א שת‬
‫ד א מ ר ריב״ל ר א ת ה‬ ‫ל ו ״ י לו מ ‪ :‬ת מ ר נ ת כוו נ ה לשם ש מי ס א ך זו נ ת כוונ ה לש״ש‬
‫ב א ס ט רוגין שלה ש ע תי ד ה להוליד מ מ נ ה ו אינ ה יו ד ע ת א ס מ מ נ ה או מ ב ת ה \‬
‫שלקח‬ ‫הטעם‬ ‫ויטל‬ ‫חיי ם‬ ‫ב ש פ ל גלגילי נ ש מו ת ב או ת מ׳ וז״ל כ ת ב ה ר ב מו ה ר״ ר‬
‫י‪,‬‬ ‫יהושנג א ת רח ה הזוג ה ז ה הו א לה‪-‬ותו גלגול ‪ cpv‬ו מ ה‬
‫א ש ת " פו סי פ רנג‬ ‫ט פנ ת‬ ‫נסתר‬ ‫פ ת ה ב היו ת ש ב א ת ה בגלגול רה■‪ :‬פע״ל ולפ‪-‬״ו‬ ‫לקנז‬
‫י ״ ק י ״ י א ־ א ס טי נו ל ־ן ק א' טל הגלגול שהוא פ תי ד ל ה תג לגל‬
‫^ ל^^תנלגל ב רוזנ ואז ןו ל ד מ מ נ ה ולא פ ת ה א מ נ ם ט־ ק ר מ מ נ ת ה‬ ‫•י‬ ‫ב ‪ ^.‬ושט‬
‫ל׳ ^ ל יי' אי ^א יבא בגלגונ כ ד אי ת א ב פ לי א ה ד ה ב כו רי ס אינן מיולגלין‬ ‫הו ה פיו!‬
‫כלל דלזה ב ח ר ד׳ ב ב כו רי ם כדי שלא י בו או כלל לידי גלגול ו עוד אי ת א ב מדר ש‬
‫א ת ד כ תי ב ה שמ ש ו הי ר ח מ ש ת חוי ס‬ ‫פ׳ וי חי ש א מ ר י הו שע להשמש הלא ע ב ד א ד א ב א‬
‫עבד‬ ‫ג״כ‬ ‫ת הי ה‬ ‫לכך‬ ‫ליו ס ף‬ ‫לי ע״ש ל כ או ר ה ק ש ה וכי מ פ ני שהשמ ש הי ת ה ע ב ד‬
‫לבניו ו בני בניו הל א ע ב ד ע ב רי אינו עו ב ד לבנו ר ק יוצא ב מי ת ת ה א דון וא״כ א ח ר‬
‫כיון די הו ש ע‬ ‫נראה‬ ‫אל א‬ ‫מי ת ת יו ס ף יצאה שמש ל חי רו ת כ ד אי ת א בקידו שין דף י״ז‬
‫נ ת א מ צ יהו שע ל ה חזי ק‬ ‫יו ס ף ו הוי כ אלו יו ס ף ב ע צ מו הי ה חי כנ״ל לכך‬ ‫הי ה גלגול‬
‫ח ט א ת באשת‬ ‫לעבד׳ ת הו כוונ ת ה פ ס ו ק הנ״ל י ד ע תי בני י ד ע תי שלא‬ ‫א ת ה שמ ש‬
‫סו טי פ ר א ף ש א מ ר ה לך ש ר א ת ה ב א ס ט רגו לין שתלד מ מ ך א פי״ ה לא ש מ ע ת לקולה‬
‫מ פ ני ת שו ב ת ך ש ה שב ת לה ד ה מ ר א ה ק אי על הגלגול ש א ת ה ע תי ד לה תגלגל בי הו ש ע‬
‫ר ק כדי שלא י ט ען ב על דין ולומר‬ ‫ו הי א תתגלגל■ ב ר ח ב ואז תוליד מ מ ך ולא ע ת ה‬
‫א מ ר ואול ם א חיו ה ק טן יגדל מ מ נו וזר עו י הי ה‬ ‫וזה‬ ‫מ אן יי מ ר ד סו ף יגלגל בי הו ש ע‬
‫שהיו‬ ‫מ פ ני‬ ‫ו הי ר ח‬ ‫ה שמ ש‬ ‫מל א ה ג ר ם כ לו מ ר ש ע תיד י הו שע לצאת מ מ נו שי ע מיד‬
‫מי ת ת יו ס ף אלא מו כ ח‬ ‫אחר‬ ‫לצאת ל חי רו ת‬ ‫ר אוי ס‬ ‫הס‬ ‫ע ב די ם ליו סף א ך שמן ה דין‬
‫ל ה ע מי ד ם כנ״ל וא״כ ר אי ה‬ ‫מז ה דיו ס ף מגלגל בי הו ש ע לכך שפיר י הי ה ב כ ח י הו ש ע‬
‫ח ט א ת ולא‬ ‫י ד ע תי שלא‬ ‫בז ה‬ ‫אמר‬ ‫שפיר‬ ‫לכך‬ ‫־ ב רו ר ה הי א דיו ס ף יגלגל בי הו ש ע‬
‫ק אי על הגלגול כנז כ ר לעיל‬ ‫המראה‬ ‫כי‬ ‫שלה‬ ‫ב א ס ט רגו לין‬ ‫ה שג ח ת‬ ‫ולא‬ ‫נטמאת‬
‫ודו״ק‪.‬‬
‫ביו ם ה הו א ל א מ ר בך יב רך ישראל י שימך א ל קי ס כ א פ רי ם ו כ מנ ש ה וישם‬ ‫ויברכ ם‬
‫א ת א פ רי ם‬ ‫וישם‬ ‫פ ע ם שני ת‬ ‫א מ אי א מ ר‬ ‫א ת א פ רי ם ל פני מנ ש ה ו ק ש ה‬
‫ש שומרים‬ ‫יש בני א ד ם‬ ‫ל פני מנ ש ה ונ״ל ד ק ר א ב א ל הו די ענו דב ר גדול בז ה ד ה נ ה‬
‫ויש‬ ‫של מצו ה‬ ‫טעמם‬ ‫לא י ד עו‬ ‫א פי לו‬ ‫מ ק ב ל ה כא שר ר או ב א בו תי ה ם‬ ‫תו ה״ ק ר ק‬
‫ש שומרים תו ר תינו ר ק ד רך ח קי ר ה כ מו ש א מ ר דוד ה ע ״ ה ל שלמה בנו ד ע א ת א ל קי‬
‫אבל שלא י ב א‬ ‫א ת אשר ל פני ך ד הי מו רזי ו סו די תו ר תינו ה ע מ ו ק ה‬ ‫א פי ך ופין תבין‬
‫לעעות‬
‫־■‪. •ife‬י•(‪.‬‬

‫מררי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬ ‫‪S2‬‬

‫לטעות בשכלו או אס אין רמתו משנת לחפש ולחקור נל זאת שלא יחשוב איז‬
‫לאלקיס פתרונים רק מתחלה צרץ להקדיס דרך קבלה שיקבל על'ו עול מצות כמו‬
‫שהמה הלכה למשה מס'ני ואח״ב אס יחקור בהס יתלה הדבר בעצמו ויאמר חולשת‬
‫שכלו מעכב אבל הדבר הוא אמת וצדק ובזה יעלה מעלה מעלה ויהיה בטוח שלא‬
‫יטה לצד אחר וזה שאמר דוד הע‪/‬ה לשלמה דע את אלקי אביך כלומר שמותר‬
‫לחקור אחר תוה״ק אבל אימתי מותר רק אס בין תבין לס)יך ך»^ ךק‬
‫מתחלה התורה בדרך קבלה שצריך להיות מתחלה וז״כ הפסוק נס כאן ששני דרכים‬
‫הנ״ל היו לפני יעקב ורצה לנלות עתה קודס מותו שאיזה דרך שיבור לו האדם כי‬
‫אפריס היה מקייס התורה בקבלה שהיה תמיד נבי יעקב ולמד ממנו כמו שפירשן״י‬
‫נבי ויונד ליוסך שזה היה אפריס אבל מנשה היה בעל מחקר ונס היה מליז לסד‬
‫המלך כי היה חוקר הכל בשכלו וח״ש בך יברך ישראל ישימך אלקיס כאפרים‬
‫וכמנשה דהיינו שהאדס יתפוס ב׳ מידות אלו אבל פי׳ על אופן זה יקבל ב׳ מידות‬
‫הללו דהיינו וישס את אפריס לפני מנשה לרמז על דרך קבלה שיהיה לפני מנשה‬
‫שמרמז על דרך החקירה אבל לא יהיה מתחלה החקירה ואח״כ הקבלה כמו דאמרי׳‬
‫לעיל‪.‬‬
‫המלאך הנואל אותי מכל רגי ינרך אח ה ס רי ס ויקרא בשם שמי ושס אכותי‬
‫וכו׳ קשה להכין ההמשך מפסוקים הנ״ל ויוכן טפ״י מה שסי' השלה״ח‬
‫כמונח מקרא קודש פ־ כחוקתי וזכרתי להם וכו׳ ואך את כריחי יטקכ וכו־ דאי;‬
‫לו ש״כות כתומזס״ דל^ קללה הוי ואדרכה כרכה כי זה ינזוס שלנו שאנו זרט קודש‬
‫אכל זה דוקא אס פוכיס אכ‪ 6‬ריס ^נ חנו אז הוי לטוכתינו אם אכותינו נמי צדירזים‬
‫א^‪.‬ל אס ח״ו במדרינה‪ .‬שפילה זרנו אז ׳׳אדרבה נרע טפי להיות לכס ללמוד מאבותיכם‬
‫הצדיקים ושפיר מ‪ 1‬בן שייכות וזכרתי וכו׳ ב ^ ח ה דזהו זכירת אבות נמי מללר‬
‫והנה לרוב העשירות מעביר את האדס מ ד ע ^ ו נ ו ואס האדס רע מעללים ‪A‬׳‪y‬־‬
‫לפי הדל אינו לטובתו לזכור לו אבותיו הצדיקים ו ‪4‬ש‪ .‬הכתוב המלאך וכו׳ יברר את‬
‫הנעריס הייינו בממון כמ״ש יברכך בממון ובעשירות ה^פי״ה לא יכעטו כדי יררא‬
‫בהס שמי ושס אבותי ויקרא דייקא שיהיה להס לכבוד ו ל טו ב ה קריאת שם‬
‫האבות‪.‬‬
‫ב מ ד ר ש כשמת יעקב אבינו ע״ה אמר לו עשו לך עמי לניהנס ^ואס לאו ■אלי‬
‫^ עמך ננן עדן א״ל אני אוהבתיך ואתה שנאתני ונ״ל כוונת ^ מ ד ר ש ד הנ ר‬
‫איכא פלונתא חד סבר שאין אדס זוכה לעוה״ב עד שיקיים כל מצות ^ מ ־ ה וחד‬
‫סבר אפי׳ קייס רק מצוה א׳ וקשה הא אין צדיק באר! אשר יעשה ט ו ב ^ ו י ח ט א‬
‫א ץ ח״ו לא נמנח איש מישראל שזוכה לעוה״ב לננ״ד שצריך לקייס כל התור ‪>6‬בולר‬
‫וי״ל דכל ישראל עריביס זה בזה )יש לכל אחד חלק במצות חבירו אבל כל זה ט»א‬
‫אס שלץ בישראל והס באנודה אחת אבל אס ח״ו מחלוקה ופירוד ביניהם יסי ‪5‬‬
‫ערבות לבירא‪ .‬והנה יעקב אבינו ע״ה קייס כל תרי״נ מצות שבתורה חוץ ממצוה‬
‫אחת כיבוד אב ואס אבל עשו קייס מצות כיבוד או״א אבל שאר המצות לא קייס וזה‬
‫שאמר המדרש דעשו אמר ליעקב כמאן אתה סובר אי כמאן דאמר שאין לאדם‬
‫חלק עוה״ב עד שיקייס כל המצות א״כ לך עמי לדהנס שאתה לא קיימת כיבוד‬
‫או״א ואם אתה סובר כמ״ד שאפי׳ על מצוה א׳ יש חלק עוה״ב אלך ע מו לנז ע ח‬
‫שאני קיימתי מצות כיבוד אב ואס ואמר לו יעקב לעולס אני סובר שאין לאדם‬
‫חלק עוה״ב עד שיקיים כל המלות ואס אתהאומר שמצות דבוד או״א לא קיימתי‬
‫כשהייתי‬
 ‫פנ‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויהי‬ ‫דברי‬
‫‘כשהיית' אצל לבן ע״ז אני אומר לך שאני אוהבתיך וא״‪ :‬יש לי חנק במצותיך אבל‬
‫אתה שנאתי אותי ואין נך סלק במצותי‪.‬‬
‫מ ס ו ר ה ג׳ סעמיס כתיב הלש!ן נחה‪:,‬׳ א׳ חני נאסך חל עמי׳ ב׳ בשרשת סגסס‬
‫ונאספת אל עמך גה אתה כאשר נאשך אהרן אחיך‪ ,‬ג׳ ישעי׳ נ״ז מפני‬
‫הרעה נאשך הצדיק ונראה דאיתא בשלה״ק דמתרי טעמי נאשך הנדיק קודם זמנו‬
‫א' למען יכפר על עון הדור‪ ,‬וב׳ למען אשר לא ירחה כנרות אשר עתיד לבא על‬
‫הדור ונראה שאס לא מת רק צדיק אחד אז בודאי בשביל עון הדור אבל אס‬
‫מתיס ב׳ צדיקיס ח״ו אז שלא יראו ברעה העתידה לבא ולפי״ז הפ׳ מפני הרעה‬
‫>אסך הצדיק יש לו ב׳ פירושיס א׳ שהדור היו חייביס לחזות ברעה מפני עונותיהס‬
‫משו״ה נאסך הצדיק כדי שיתכפר עון הדור ולא יבא הרעה עליר‪ s‬ס‪ ,‬והב׳ מפני‬
‫הרע וכו׳ ר״ל קודס שיבא הרעה נאסף צדיק וא״ש המסורה אני נאסף אל עמי‬
‫כלומר אס לא ניכל לומר רק כמ״ש יעקב אני נאסף בלבד אז אל עמי לא מת‬
‫אלא בעבור העס לכפר על עונותיהס אבל אס ב׳ נדיקיס מתיס ח״ו כמ״ש ונאספת‬
‫אל עמך גס אתה כאשר נאסף אהרן אחיך אז ע״כ מפני הרעה נאסף הצדיק וכפי׳‬
‫מ ׳ מפני הפורעניות שקרובה לבא ח׳יו‪ ,‬ונ״ל לפרש בזה הכ׳ הצדיק אבד ואין‬
‫איש שס ‪.‬על לב ואנשי חסד נאספו ‪:‬ו׳ דיל״ד פתח בלשון יחיד ומסייס בלשון רבים‬
‫ונראה אס מת צדיק אהד אז הוא ספק מתיזה ייעש מת והקב׳יה עושה כן שיחזרו‬
‫בתשובה וממילא לא יבא הפורענות אבל אס אין איש שס על הלב א״כ מוכרח‬
‫׳הביא עליהס פורעניות מתיס עוד צדיקיס ואיגלאי מינתא למפרע דגס הצדיק‬
‫הראשון מת בעבור הפורעניות המוכן לבא ואלו הי׳ מבינים מפני מה מת הצדיק‬
‫היה חוזריס בתשובה ולא היה צריך עוד לאשוף אנשי חשד וזש״ה הצדיק אבד ואין‬
‫איש שס על לב וכיון שאינס חוזרים בתשובה אז אנשי חשד נאשפו ר״ל הרבה‬
‫צדיקים מתיס ח״ו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק וכשני הפירושים הנ״ל‬
‫שהצדיק מת מתרי עעמ' ואלי ‪.‬סבינו היו חוזרים בתשיבה מיד ולא היו אנשי‬
‫נאספו‪.‬‬
‫ו ב ר ה ל ם אל תחד כגורי ודרשי חז״ל זה עדת קרח שביקש יעקב רחמיס שלא‬
‫יזנר שמו על מחלוקותס וצריך להבין למה ביקש דוקת שלא יזכר בעדת‬
‫קרח וגס אמר ‪.‬לשק כבודי דברישא אמר אל תבא נפשי וכאן אמר אל תחד כבולי‬
‫ונראה דאיתא־^פ׳ קרח בפירש׳יי לקח עצמו בדברים לערר על הכהונה מה עשה‬
‫עמד וכינס רק ראשי סנהדראות וה‪.‬בי‪:‬ן טליתית שכילן תכלת וכו׳ וכן הוא בילקוט‬
‫שקרח חלק על מצות ציצית ונתנו הטעם מכח סמיכת הפרשיות והוא צריך ביאור‬
‫מאיזה׳ טעס לקח את עצמו לחלוק דוקח על המצוה הזאת ונראה דאיתא בגלי‬
‫רזיא וז״ל מאן דלא ירא שבת דא קרח דהוי מתלוצן בציצית ע״נ ותמוה האיך תלי׳‬
‫מצות שבת במצות ציצית וחגב יבאר הס׳ בפי פנחש וז״נ אניני מת במדבר והוא‬
‫'לא' היה בתיך העדה הניעדיס על ד׳ בעדת קרח כי בחטאו מת ונראה דאיתא‬
‫בילקוט סרשת שלח וימצאו איש מקושש עציס א״ל הקב״ה למשה חלל זה את השבת‬
‫אמר לפניו רבש״ע בכל יוס יש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו ורואה אותן וחוזר‬ ‫\‬
‫בו עכשיו שאין עליו תפילין לכך חלל אמר הקנ״ה למשה צא ובוחר להס דבר‬
‫שינהגו גס בשבת וצוה ועשו להס צידת ע״כ וז׳כ הגלי רזיא הנ״ל מאן דניא ירא‬ ‫ו‬
‫שבת דא קרח שהרי הוה מחלוצי; בציצית וניא היה לו אות שיזכור בשבת לכן לא‬
‫‪ -‬היה מתיירא גס בשבת‪ ,‬וזה כוונת הש׳ הנ״ל והוא לא היה במיך העדה הנועדים‬
‫על ה׳ בעדת קרח הא לך ראיה ני בחטאו מת דהיינו אז שהיה מקושש עציס‬
‫בשבת‬
 ‫להרי״א‬ ‫ויחיי‬ ‫י ב ד‬ ‫‪83‬‬

‫כשכת וגלל כן נתן הקכ״ה מצות ציצית כדי שיהיה לאחרים אות בשכת ולא יחללו‬
‫גם הם כמוהו וא״כ קרח שחלק על ציצית ודאי הי׳ אחר מקושש דקודס מעשה מאושש‬
‫קרח‪,‬‬ ‫עדיין לא נצכיוו על הציצית ואם כן מוכח שסירדמקושש לא היה בעדת‬
‫ועפי״ז נבוא לבאר ענין מחלקותו ותשובת הדברים שהשיב להם משה דכתיב וישמע‬
‫משה ויפול על פניו ואז״ל בחלק ד‪ 0,‬ק׳ מה שמועה שמע ונו׳ שחשדוהו באשת א*ש‬
‫ותמוה למה דוקא עתה במחלוקת קרח חשדוהו בא״א וגם מה השיב משה וידבר‬
‫אל קרח בוקר ויודע ד׳ את אשר לו ופירש״י אמר להם משה גבולות חלק הקב״ה‬
‫לערב כן תוכלולבעל את זו שנאמר ויהי ערכ‬ ‫להפךבוקר‬ ‫בעולמו יכולים אתם‬
‫‪.‬ויהי בוקר יום אח‪ *:‬לכאורה קשה מה השיב להו בזה על מה שחשדוהו בא״א ועו״ה‬
‫למה הדבר דוקא בבוקר וערב והלא כל דבר שבעולם א״א לאדם להפך כגון עז‬
‫ואבן וגם תמוה ע! רש״י שהביא הס׳ ויהי ערב ויהי בוקר והלא בלאו הקרא נמי‬
‫ידעינן שא״א לאדם להפך בוקר לערב וגם הפסוקים שאחר זה אק להם דביקית‬
‫לזה שאמר משה רב לכם בני לוי המעע מכם כי הבדיל אלק; ישראל אתכם מעדת‬
‫ישראל להקריב אתכם אליו לעבוד את עבודת משכן ה׳ ולעמוד לפני העדה לשרתו‬
‫וע״י הקדמה הנ״ל דקרח לא היה ירא פבת דהי׳ חולק על ציצית יבוארו כל התמיהות‬
‫האלה בהקדים מ״ש באלשיך בפרשת בראשית בס׳ ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד‬
‫היינו שערב ובוקר שלאחריו הוא יום אחד ולא יתהפך לומר שהבוקר והערב והו‬
‫יום אחד ובדין הוא שיהיה כך כי הלילה הוא עוה״ז והיום הוא עוה״ב‬
‫דעוה״ב נברא בי•״״ ועוה״ז נברא בה״א דכ׳ כי ביה ד׳ צור עולמים וא״כ הי׳ מהראוי‬
‫שהבוקר שהוא עוה״ב יסי׳ רא‪ ]10‬ט היו״ד הוא ראשי* ואח״כ הה״א בשם אבל האמת אינו כז‬
‫כי עוה״ז הוא משמש ראשון ואח״כ־'ישמס‪ ,‬עוה״ב ויבא אור לצדיקים לכך הערב נמי‬
‫הוא ראשון ואח״כ בוקר ויש ראיה לזה אקסשת שבת ט שיתא ימי שבתא נגד‬
‫שיתא אלפי שתא הוי עלמא והס משמטן ר א שו ך ^ ח״ כ שבת שהוא נגד 'עור ״ב‬
‫שיבא אח״כ לצדיקים ע״י נמצא מאן דירא שבת וחאה^איך ששה הימים שהם נגד‬
‫עוה״ז משמשין ראשון ואח״‪ :‬בא השבת שהוא נגד עו הז״ ^‪,2‬איש ההוא צריך גס ט‬
‫להודות דלילה שהיא עוה״ז היא נמי קידם ליום שהיא עוה״ב ‪:‬אבל קרח שלא י־א‬
‫שית כנ״ל אפשר שהוא סבר שהיום והלילה שלאחריו הס יוס^א׳ ונקדים גנד־א‬
‫דשבת פרק ט ע משה הוסיך יום אחד מדעתו מאי דרש דכאיב ־<קדשתס היוס‬
‫ומחר היום טנסר מה מסר לילו עמו אך היום לילו עמו ולילה ד ‪6‬א?רנא כי ר‬
‫נפקא לי ש״מ תרי יומי לבד דהאידנא ע״כ וזהו לא קאי אלא לפי האמרד״&סלילה‬
‫ההוא מצרך ליום שלאחריו לכך סבר משה דיוס הראשון אינו מן ה‪.‬ננין מ פ ^ ש א ץ‬
‫לו לילה מילה דהאידנא כבר נפ״א ליה אבל לפי הטענות של קרח שהיום ^ ו א‬
‫מצורך להלילה שלאחריו וא״כ לדעתו לח יפה עשה משה שהוסיך יום אחד מד מ;ו‬
‫ואז״ל ב‪:‬בת אנט שמואל כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה אלא מה אד <‬
‫מקיים אשר ישכבין את הנשים מתוך ששהו את קיניהס שלא הלכו לבעליהן מעלה ^‬
‫עליהן הכתיב כאלו שכטס ופירש״י שהיו מבטלין את ישראל מש״ו נמצא ל ט טענת‬
‫קרח ועדתי דמשה לח יפה עשה שהוסיך יום אחד מדעתי אס כן עינו הוא כאלו‬
‫ח׳יו רא על אשת איש מפני שביט‪ :‬גס כן את ישראל מפ״ו כדמיון בני עלי והשתא‬
‫יבוארו הפסיקים הנ״ל וישמע משה ויפול על פניו כלומר ששמע מהליקתס שחלקו‬
‫על צינית ועל שבת כנ״נ אז מיד נפל על פניו שראה בהם שחשדוהו באשת איש‬
‫דכיון שחלקו על שנת ח״כ סיבריס שהבוקר הוא קידס לערב דעיקר הראיה שהערב‬
‫קודם לבוקר מן השבת שהוא עוה״ב והוא אחר ששת ימי המעשה וכן ג״כ היוס‬
‫הוא‬
‫פד‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬
‫הוא אחר לילה משא״כ לרמת החולק טל ככת זה ודאי סוכר דהנינה הונך אחר‬
‫היום ולדטתס לא יסה טשה משה כהוסיך יום אחד מדטתו מפני כהיה לו למנות‬
‫גס היום הראשון שהיה לו נמי ל“לה כלאחריו וכחנס ניטל את יכראל יוס אחד‬
‫מס״ו והרי הוא כאלו בא טל אשת איש לכן ככשמט זאת נפל טל פניו שראה כהס‬
‫שהשדוהו בא״א לזה השיב להס משה כוקר ויודט ה׳ גכולות חלק הקכ״ה כטולמו‬
‫יטליס אתס להפך כוקר לטרב כלומר יכולים אתם להפך ונומר שהכוק־ הוא ראשון‬
‫וה׳ילה היא אחרון לכך מניא רש״י הפשוק כלומר ודאי לא תוכלו לומר כן שהרי‬
‫כר‪.‬ינ ויהי טרה ויהי כוקר יוס אחד שאמר טרב תחלה ואח״כ כוקר וכזה תראה‬
‫שהטרב הוא קודם לכוקר והוא יוס אחד רפה טשיתי שהוספתי יוס אחד מדטתי‬
‫כנ״ל‪.‬‬
‫ובזה יבואר נמי הפסוקים דבתר הכי רק נקדים מ״ש ר טי פ׳ כמד^ך‬
‫זאת משמרת כני ישראל פירש רש״י כולם היו זקוקים לצר״י ררור‪..‬‬ ‫‪.‬‬
‫שה‪.‬וים באיס תחתיהם בשליחותם לפיכך לוקחין מהם המטש־ות נשכר•'‬
‫שכר הוא לכס חלך טכודתכם וכתב שם נתר ה ט ואל' הנה י'^ר״י‬
‫מהיכן זכית' בהן ליזי שהיתה טכודה בבכורות וכשחטאו נ ט ד־' רה‪-‬־ו ‘‬
‫״‪,‬נ‪•'.‬‬ ‫ש‪:‬ל ‪-‬שרא;‬ ‫ענדו ע״‪ :‬גנחרו תחת'הן ע״כ‬
‫'‪-‬ר•■'■ י ‪ - ' ' ; , . ' ' , - - , ,‬״ ״‬ ‫המקדש אנא שהלויס גאים תהתיהם נפל־פווז! מ פ ד‬
‫ד־ ס■־ דרא ה ל ; ‪:,‬־■;ששי״??‪:‬״ אל‬ ‫הד־א ‪ £‬ש‬
‫חק‪ ,‬א בושש אצא נא ״ש שנשעה ״עלה משה גמרוס אמר נ־שרשל לה־ד ארגמים‬
‫מס בתהמת שש אד בא להון‪ .‬מ׳ יוס בה השען וערבב אה הייילס‬
‫היו סבורים שאותו יוס שעלה בי הוא מן ה;־׳־'! והוא אמר ני ס מ■ יום שלימ‪-‬ס‬
‫דהיינו יוס ולינו עמו ויום ענייהו לה היה לילו עמו ע״ב נמלא שכיעו ישראל דסירו‬
‫שהלילה הולך אסר היום לב! היו סוברים שיום עלייתו ניני נין המיין לפי שאותו‬
‫יוס נמי יש לילה שלאהריו א ^ הלויס היו יודע־ן באמה שהיום הילך אר‪ -‬הלילה‬
‫וא*כ אין יום עלייתו מן המכין לפי שאין לילו עמו דלילה רהאירנא כנר נפקה ל־ה‬
‫לכך לא טטו ואיתא בינקוט רב לכם כני לר הרכה לכם מכהן שהכהן נוטל אחד‬
‫מארבטיס ואתם ניטלין אחד מטשרה ט״כ וז״ש להם משה רכ לכס כני לוי כלומר‬
‫יש לכס הרבה מ?הן שהוא המטשר וכל זה למה ניתן לכס ומסיים המטט מכס כי‬
‫הבדל אלקי ישראל אתכם מטרת ישראל להקריכ אתכם אליו וגס ולטננוד לפני‬
‫הטרה לשרתם כלומר שנתן הקכ״ה אתכם חלופין תחת ישררל קשה למה טשה נן‬
‫אלא מ פ ד שלא טטיתס בטגל שאתם ידטתס האמת שה־וס הולך סחר הלילה וחין‬
‫יוס ראסין מהארכטיס מן המנין וכזה דטו וראו שאני נמי יפה טשיתי כמה שהוספתי‬
‫יוס אחד מדטתי מאותו טטס טצמו שהיום הולך אחר לילה וחין יוס ראשון מן‬
‫הננגין — וכיותר נראה כוונת קרח שחלק טל מלות נינית דוקא וגס חשד למשה‬
‫נא״א שבא טליו בממ׳‪/‬י או מצות ניצית איני אמת ואס יאמר שהוא אמת אז יהיה‬
‫^יחשוד מא״א כדל דהיינו שהוסיף כחנס יום אחד מדטתו רק נקדים מ״ש רש״י סוך‬
‫' פרשת שלח ח׳ הוטין כציצית נגד ח׳ ימים ששהו ישראל משינתו ממצרים טד שאמרו‬
‫שירה טל הים והקשו המפורשים ד א כפרשת בשלח פירדי שאמרו שירה ביום ז׳‬
‫של פסח ותירצו' דסוכר שהלילה כאן הולך אחר היום שטכר נמו ג‪:‬י קיכנית דמצינן‬
‫בהס שהלילה כאן הולך אחר היום שטכר וה״ה ה‪ .‬א התחלת יציאה נחשכת מיד‬
‫כששחטו את הפסח ואכלו אותו ומהתחלת היציאה ההיא יהיה ח׳ ימים אמנם‬
‫שבא על‬
‫ר‬ ‫ריהיציאה אמיתית שהיה ביום ע״ו הוא ז׳ ימים וטיין בש״ח וז״כ מחלוקתו‬
‫משה‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויחי‬ ‫ד ב רי‬ ‫‪S4‬‬

‫משה בממ״נ אם החליט שהיום הולך אחר לילה שלפניו א״כ ודאי טנין ציצית אינו‬
‫אמת מה שצוה לעשות ח׳ חוטין ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על‬
‫הים שהרי בז׳ של פסח אמרו שירה ולא תוכל להשיב דהתחלת היציאה הוא מע״ס‬
‫שהרי ערב פסח אין לילו עמו דהלילה שלאחריו שבו אכלו הפסח היא שייכא ליום‬
‫ט״ו ואם תחליט שהלילה הולך אחר היום שלפניו דאז שפיר התחיל היציאה מע״ע‬
‫וחושבין היום שבו שוחטי! הפסח בצירוף הלילה שלאחריו שבו אכלו הפסח ושפיר‬
‫אמרו שירה ביום ח׳ א״כ השתא נתעורר על משה שבחנם הוסיף יום אחד מדעתו‬
‫כי היום ראשון נמי היה מן המנין שהרי יש לו לילה שלאחריו וכיטל את ישראל‬
‫מפ״ו אשר הוא כדמיון הבא על אשת איש כנ״ל ואי אפשר לאחוז החבל בתרח‬
‫ראשין כנ״ל אבל משה השיב להם דברים הנ״ל רב לכם בני לוי שמדעת עצמיכס‬
‫שלא עבדתם ע״ז מוכח שאתם סוברים שהיום הולך אחר לילה שעבר כנ״ל ושפיר‬
‫שהוספתי יום אחד מדעתי ואעפי״כ אתי שפיר הח׳ חוטין שבציצית נגז־ הח׳ ימיס‬
‫כי התחלת היציאה הי׳ מע״פ ששחטו הפסח עם הלילה שלאחריו שבו אכלו הפסח‬
‫‪I‬‬ ‫וא״כ אף דבכל מקום היוס הולך אחר הלילה אסי״ה כאן הלילה הולך אחר היום‬
‫משוס דהתחלת היציאה נחשב אחר הקרבן פסח נידון כקרבנות דבהם הלילה הולך‬
‫אחר היום‪.‬‬
‫הענין הנ״ל מבואר מה שדרשו רז״ל בפסוק ובקהלם אל תחד כבודי זה עדת‬ ‫וע״פ‬
‫קרח שביקש יעקב רחמים שלא יזכר שמו על מחלוקותס ור^וא צריו ביאור‬
‫למה טקש דוקא שלא יזכר בעדת קרח וגס אמר לשון כבודי דברישא אמר אל‬
‫תבא נפשי וכאן ־אל תחר כבודי ונראה בהקדיס גמרא דברכות תפלות אבות תרכז‬
‫אברהם תקן תפלת שחרית ‪ poK‬תפלת מנחה יעקב תפלת ערבית ומקשים למר‬
‫תקן יעקב ערבית מה שהוא מוקדם לשני תפלות של אבותיו שהרי הלילה הוא רודם‬
‫למס ותירצו דעקב היה המובחר שבאבות ו נ ‪ / /‬מ ן השמים הניחו לו אבותיו המקום‬
‫החשוב להתגדר בו‪ ,‬מן השמים ניתן בלב אברהא׳^יצחק לתקן שחרית ומנחה ולהניח‬
‫ערבית כדי שיבא יעקב המובחר שבאבות ויתקן חפלת ערבית שהיא התפלר‬
‫הראשונה אמנם לדעת קרח שהלילה הו ך אחר היום שלפניו א״כ אדרכא "מוכח‬
‫דיעקב הוא פחות שבאבות שהרי הוא תקן תפלת ערבית שהי^׳התפלה השלישית‬
‫דכשהלינה הולך אחר היום אז ערט ת אחר מנחה ולא קודם ש^־ית וז״כ י ע רי י‪X./‬‬
‫שאמר ובקהלם של עדת קרח אל תחד כבודי‪ ,‬כבודי דייקא שהרי הטל‪ ‘',‬הוא שאני‬
‫תפלר‬ ‫מובחר שבאבות ור\'נו דוקא אס נאמר דהלילה הוא קודם ליום ואני‬
‫שאני הוא המובחר משא״כ לסברת מחלוקת קרח שאמרו שה^ם הוא‬ ‫ראשונה ש״מ שאנ‬
‫‪c‬‬
‫קורס ללילה וא״כ ערבית היא התפלה השליטת ומוכח מזה שאני הוא הפחות פגאכות‬
‫‪y‬‬ ‫נכך בקהנס ס‪ :‬תחר כבודי דייקא ודו״ק‪.‬‬
‫^‬ ‫כבס ביין לבשו ובדם ענבים סותה הקשה לי חכם אחד ע״ד ספק התוס׳_‬
‫דף קי״א והר״ן אי ביין איכא משוס מלבן וטו״ז ססי׳ ש״כ מחלק כין ‪ r‬ל ב ^‬
‫ליין אדום הלא מקרא מלא בתורה כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה הרי דאה*׳ ‪/‬‬
‫באדום כרס נדחיתא שבת ק״ח ובנדה י׳ט נמי שייך כיבוס‪ ,‬ונראה דלא היה צריך‬
‫להביא ממרחק כי אהאי קרא גיפא ש״ס ערוך הוא בכתובות קי״א ע״ב ושמא וגו״‬
‫ת״‪ ,‬כבס ביין נבושו ושמא תאמר אינו אדום ת״ל ודם ענב וכו׳ אמנם אדרבה‬
‫מקרא זה ^מוכח כהטו ז מדכפל‪ .‬הענין במלות שונות דהול״ל כבס בדם ענבים לבושו‬
‫וסותה אלא ע״‪ :‬כבס ביין לבושו ביין לבן קאנור ובדם ענבים הוא יין אדום סותה‬
‫פירש שתייה ולא לכביסה וכדדרש השי ס בכתובות הנ״ל ושמא תאמר אינו מ ח ה‬
‫ת״ל‬
‫פד!‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬
‫■ת״ל סותה פירש״י שהיין מסית את השיכור ואת״ל נמי אין מקרא יוצא מ ‪7‬י פשוטו‬
‫‪1‬סותה פירש כסותו נמי ניחא מדחלקס הכתוב יין לבן וארוס גס שניהם אנביסה‬
‫•קיימו אבל חלקס ג״כ בחילוק בנדיס וה״פ הקרא כבס ביין ר״ל ביין לבן לבושו‬
‫הוא בגד לבן ובדה טנביס ר״ל יין ארוס סותה הוא בגד ארוס כמ׳ש מרוט ארוס‬
‫ללכושך ובגמרא דכתובות הנ׳׳ל ושמא תאמר אינו אדוס ת׳ ל ודס טנב תפתה חמר‬
‫וט׳ צל״ט דהא סייס טלה ושמא תאמר אינו מרוה ת״ל סותה א׳ כ צ ל תחלה קרא‬
‫ת״ל ובדם טנביס וגס לפי׳ רשב״ס בפרשת ויחי כבס ביין לבושו היינו לכלוך ולא‬
‫מלבן ט״ידריכה יטיי״ש וגס אפי׳ את״ל כיטס איכא אבל לא מלבן כמו שכתב כס׳‬
‫תוס״ שבת סי׳ שי״ט סי״ט וראיתי במשנה ד׳ פ״ו דמכשירין בהרט״ב מנין ליין שהוא‬
‫משקה שנאמר ודס טכב תשתה חמר וצלט״ג טסי הל״ל מן המוקדס בתורה ויבא לו‬
‫‪ r‬וישת בס׳ תולדות וטוד מן היותר מוקדס בפרשת נח וישה מן היק וישכר וכן‬
‫יין ושכר אל תשת ואפשר לפי דגמרא בב״ב צ״ז ט״כ בטי מניר\מרבא‬
‫חמר היווריק מהו לנסכים משוס דבורק לא יביא לכתחלה א׳־כ חווריי! גרט מ רו ר ר‬
‫דלבן יותר מדאי ופשיט מקרא א״ל תרא יין לשתותו כי יתאדם שמשתכר יותר מ ­א­‬
‫ונו׳ ופירש״י וחוס׳ ט״ש א׳יכ י״ל מה״ט מייתי מקרא ודס טני תשתה חמי־ דאסי‪-‬‬
‫יין אדוס שאין מהראוי לשתות דמשתכר נמי משקה הוא כ׳״ל ‪ 1 -‬א'׳י טייי כשו״ר‬
‫’וי־״ל מדבר*‬ ‫מהרי״א או״ח סימן ט״ג ומה שהקשה ה ט ח כסי׳ ש־״ט ש״ק ;׳‬
‫לתרי‬ ‫הרק דיין מלכן מהגמרא גכי סירות שכיטית לאכלה ולא לנוכסה ונ׳׳ט נראה‬
‫דאס אין מכוין ‪,‬נכס הסודר אנא לסנן המשקה יהיה מותר אלא מוכרח לומר‬
‫דהוי פסיק ר שיה^ דא׳א ׳‪-‬לא יתנכן הסודר והיינו כמיס אכל ביין אך דמתככס‬
‫אכל אפ^ר ש^א יתנכן לא הוי פ״ד■ והך דלאננה ויא לטכס״ היינו דאככר שישתכר‬
‫אכל חינו כבירור ונא הוי ס׳יד ומותר דהוי דשא״מן‪.‬‬
‫וירא מנוסה ני טוכ ואת הארץ כי נטננה ויט שכמו לסבול ויהי למס טובד ונ״ל‬
‫לפרש דאיתא כמדרש ט״ס ושמחת ככל הטוב אין טוב אלא תורה לסיכך‬
‫טשר תטשר בשכיל שתתטשר ותמוה ונראה דהנה כתיב שמח זבולון כנאתך ויששכר‬
‫כאוהלך ופירש״י זכולון היה טיסק בפרקמטיא והססיק ליששכר וקבל שכר מלמודו‬
‫לפי״ז פירש דקרא כך הוה דהנה הטס הארץ המחזיק את התלמיד חכס אין כוונתו‬
‫שיקכל שכר טל ז^ בטוה״ב אנא סובר שטשה לו רק טובה בזה אבל באמת נא כן‬
‫הוא אלא גס‪ .‬הוא מקבל חצי השכר מן הלמוד של הת׳יח לטוה״ב‪ ,‬וא״כ בטוה״ב יש‬
‫להטס הארץ שמחה גדולה שמקבל שכר טל מה שלא היה מצפה^ אבל להת״ח אין‬
‫שמחה כ״כ למוה״ב לפי שהוא היה סכר שיקבל כל השכר טנ למודו וא״ש שמח‬
‫זבולון בצאתך דהיינו בטוה״ב בצאתך מטוה״ז אז יש לך שמחה אבל יששכר באוהלך‬
‫ר״ל אין לו שמחה רק באוהלך דהיינו בטוה׳ז כל זמן שהוא חי באוהלו של תורה‬
‫כי בדטתו שיקכל כל שכר מתורתו שלמד; משא׳׳•‪ :‬לעוה״ב יחסר מחלקך; והנה כל‬
‫זה בת״ח טני משא״כ בת״ס טשיר לו יש יל סלקו בטוה״ב וז״כ ושמחת בכל הטוב‬
‫אק טוב אלא תורה וא״ת האיך אפשר שישמח ב‪:‬ל התורה הלא חצי׳ שייך להמחזיקו‬ ‫י■‬

‫לפיכך הזהיר הכתוב טשר תטשר ר׳ל שתתן מטשר וא״נ תהיה טשיר ויכול לשמוח‬
‫אז בכל התורה כנ״ל וזהו גס כן כוונת הכתוב כאן דהנה טל פרי שיש לו ריח‬
‫ואין כו טטס אין יכול לומר שהוא טוב אלא שיש בו נטימות אבל אס יש לפרי‬
‫גס טטס אז שייך לומר שהוא טוב וכן יכולין לומר טל איש שטוסק רק בתורה‬
‫‪ .‬שהוא בתכלית הטוב אבל לא נטים כי מוכרח לקבל מתנות מזבולון; וכן אם טוסק‬
‫רק בדרך א ק שהוא נטיס בטוה״ז אכל לא טוב כי תוה״ק היא חיינו ואורך ימינו‬
‫אמנס‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויח'‬ ‫דברי‬ ‫‪m‬‬

‫עדיין קשה שלא היה צריך לומר לו מלתא בטעמא אי־ן מסיחק בסעודה שמא י ק ד ם‬
‫וכו׳ דהא ר״נ לא אמר ליה רק שיאמר מלתא ולא אמר ליה שיאמר מלתא בטעמא‬
‫וא״כ במה שאמר שמא יקדים וכו׳ הו״ל חשש ס מ ה כיון שלא הוה שליח מצוה‪. -‬־^‬
‫בזה לכך נ״ל לתרץ עיקר הקושיא דבפרשת היי שרה כתיב ותכל להשקותו ותאמר ־ ‪1‬‬
‫אליו גם לגמליך אשקה ופי׳ הסיפורני וז״ל המתינה לדבר עד שיכלה לשתות כאמרס ‪.‬‬
‫ז״ל אין מסיחין בסעודה שמא יקדים וכו׳ עכ״ל וקשה הרי רבקה לא היתה שותה‬
‫ולא שייך למימר מעם הנ״ל וצ״ל כיון שהנוכח אוכל או שותה פן ואולי ישיב לשואלו ‪C‬‬
‫דבר לכן אין משיחין עמו והצה כאן קשה שמשמע שכיון שישבו בסעודתא אמר לי׳ ‪V‬‬
‫לימא מר מלתא אבל לולא שהוי יתבו בסעוזתא לא הוי תובעו לדברי תורה וה׳׳נן‬
‫‪I‬‬ ‫כדי לקיים זה השולחן אשר לפני ד׳ א״כ למה בקש ר״נ מר״י לומר דברי תורה‬
‫הו״ל לקיים המצוה בעצמו ולומר דברי תורה שמצוה בו יותר מבשלוחו‬
‫לשון הגמרא בתר דסעיד בלשון יחיד הול״ל בתר דסעדו בלשון רביס ונ״ל שהריג‪‘■'-‬‬
‫יש לפנינו ב׳ פירושים על גמרא הנ״ל דאין משיחין בסעודה או דהמשיח הוא הסופד׳^‪1 -‬‬
‫^או דהנוכח הוא הסועד ולא המסיח ומשום שמא ישיב לו דבר א״כ י״ל דר״נ היה‬
‫יודע ג״כ מהא דאין משיחין בסעודה אבל היה סובר שהסי׳ הוא דוקא אס הנלסיח ‪S i‬‬
‫הוא הסועד ולכן כל זמן ששניהם סעדו לא אמרו דבר אבל עובדא הוי דר״י כ ב ר ^‬
‫משך את עצמו מסעודה ור״נ עדיין היה סופד לכן אמר ר״נ לך״י‬
‫כיון שאינך סועד אמר ליה הכי אמר ר׳ יוחנן אין משיחין בסעודה שמא ימליס‬
‫•וכו׳ ולא יוקדם אלא פועל יוצא לאחרים ר״ל אסי׳ הנוכח אין רשאי לשוח מ ש ד ס ^ ן‬
‫נקיע בתר דסעיד שגס ר״נ היה משך עצמו מלאכול עוד א״ל הכי אמר ר׳‬
‫יעקב אבינו לא מת והמנן‪..]:‬גדי שיקשה ר״נ וכי בכדי ספדו וכו׳ להראות לו ראיה‬
‫שאלו היה אמר דבר זה כשהיר^ היא סועד לא היה יכול להתאפק מלשאול לו וכי ־'■??■‬
‫‪.‬‬ ‫׳"*'‬ ‫בכדי ספדו וכו׳ ושייך' שפ‪:‬ר שמא יקדים ודו״ק‪.‬‬
‫כה תאמרו ליוסך אנא שא נא פשע אחיך (מבואתס כי רעה גמלוך ועתה שא נא'"‪ii‬‬
‫לפשע עבדי אלקי אביך וכו׳ והנה לפרש '‪fy‬לו הכתובים נראה כי אחי יו ס‪ ;.‬ל ‪%‬‬
‫לעשות עמהס "‪%‬‬ ‫הכירו בעצמם ששתי רעות עשו‪ ,‬אחת אס גם הייד׳יוס^ מתטח‬
‫רעה כשהביא את דבתס רעה אל אביהם עוד לא היה ראוי^הס לפשות עמו רעה‬
‫גדולה כזאת דמתחלה ויתנכלו מותו להמיתו ונבסוף מכרו אותאלעבד שזה הוא נגדר&■‬
‫טבע האנושי לעשות כן לעצמו ובשרו׳ שנית שעתה נתברר להס &}רסף הוא״הצדיס^■•‬
‫מתחלתו ועד סופו‪,‬ושלא כדין דנו אוהו לחוב ולא ראו להם שוס י^תנצילות ל נ ג מ ^ ו‬
‫ולעשונ‪'"-%'1‬‬
‫משבר הארץ וזה כוונת הכתוב אנא שא נא פשע אחיך שתישא ותסלח ל ‪ 6‬ס הסשמ^^‬
‫גמלוד ?‬ ‫חטאתםכי‬ ‫תשא להם‬ ‫אחיך ועוד פנית‬ ‫הגדול שעשו לנגדך תצד שהם‬
‫אין להט״׳׳ שוס " ®‬ ‫כי מחשבתך היה לטובה והס רעה גמלוךלא לפי מעשיך ועתה‬
‫התנצלות רק שא נא לפשע מאחר שהם לא עשו כל הדברים מדעתם רק ‪J‬‬
‫עבדי אלקי אביך ועשו כל זה בשליחותו וברצונו של מקים אמנם יוסך הצדיק כשרג‬
‫שאחיו הקילו חטאם במה שעשו להם התנצנות שאינם רק שלוחים למקום וזה יס‬
‫לפניהם הפתח של תשובה כי הגודל שבחטאו הוא באמרו לא חטאתי ומקטן החכ‪,,‬‬
‫לנגדו רק החוטא צריך להגדיל החטא בעיניו תמיד כדי שיחזיר בתשובה ודמו שאמר‬
‫דהע״ה וחטאתי לנגדי תמיד ע״כ פירש להם חטאתם כדי שיחרטו חרטה גדולה‬
‫ויבקשו סליחה ומחילה מאת ד׳ על מעשה הרעה הזאת ולא יעשו התנצלות לעצמש‬
‫ונקדים לפרש הכתובים בפרשת תצא מה שאמר אאמ״ו הג׳ זצ״ל בשה רבו הגאון‪^,‬‬
‫מו״ס‬
‫פז‬ ‫מהרי״א‬ ‫ויהי‬ ‫דבר'‬
‫^‪8‬גו״ה צבי העללער זנ׳יל לא יבא עמוני ומואבי בקהל ד׳ ונו׳ על דבר אשר לא קדמו‬
‫«‪ 6‬תכס בלחם ובמים ונו׳ ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור ונו׳ ולא אבה ה׳‬
‫|אלק'ך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד׳ אלקיך לך את הקילה לברכה^ כי אהבך ד״א‬
‫‪.‬דל״ד דמה ענין הך ולא אבה לכאן שישנאו על זה עמון ומואב להרחיקם מקהל‬
‫‪1‬ה׳ אבל הדבר הוא כן כי מטבע האדם מי שיש לו שונא שעשה ופעל עמו רעות‬
‫־גמלות הוא שונא אותו ביותר ממי שיש לו שינח שרק חשב לעשות עמו רעה ולא‬
‫יכול להוציא מחשבתו אל הפועל ונהפכה לו עוד לטיבה אבל באמת הדין נותן להיסך‬
‫כי מי שעפה עמו רעה בפועל אינו מן הראוי לשנוא על עצם הפעולה הרעה כי‬
‫אס לא מה׳ יצא הדבר לא היה הוא יכול לעשות עמו רעה זו ואין מן הראוי‬
‫לשנוא אותו רק לפי שהוא שלוחו של מקים לרעתי ושבט אפי של הקב׳יה ומנלגלי׳‬
‫‪ ..........‬׳‬ ‫חוב ע״י חייכ אבל אם אחד חשב עליו רעה ונדה ינל•־’ '*׳‬
‫מור לטובתו האיש כזה ראוי לשנאו בתכלית השנאה כי ננ״נ־ר ;ו‬
‫לנגדו מבחירתו הרעה מתנכל לנגדו במחשבותיו הרעים רק ה׳ לא יעזבנו בידו‬
‫‪ J‬ה׳׳ש הכתוכ לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה׳ וכדי לפרש את גודל חטאים אשר ראוי‬
‫עליו להרחיקם עד דור עשירי על זה אמר ואשר שכר עליך בלעם ב״ב ולא אבה‬
‫ונו׳ ולא עוד שלא אבה רק ויהפוך ד׳׳א לך את הקילה לברכה^ שמזה נראה ונגלה‬
‫כי אהב! ד״א ו^ס רלבחירתם חשכו נננדיכם מחשבית יענות רעות ע״כ ראוי׳ הס‬
‫להרחיקם עד דוי־ עשירי נח יטאו כקהל ד׳ מאחר שרק מרוע לבבם עשו את כל‬
‫המעשים ולא מחת ה׳ היתה זחת והבן ודסח״ח — והלה זה הענין שהשיב יוסף‬
‫לאחיו ואמר להם אל תיראו ואין אתם צריכים שום התנצלות מחמת יראה שאתם‬
‫מתיראים ממני שאתנקם מכם כי התחת אלקים אני והכוונה וכי תעליכעלדעתכס‬
‫שאהיה אני עומד במקומו ובשליחותו של הקב״ה להפרע מכם ואמר אח״כ להס‬
‫אבל אל יקל בעיניכם את חטאתכס ולעשות לכס התנצלות שמה׳ נסבה שתהיו עבדי‬
‫ה׳ בדבר הזה כי בזה שנהפך מתשכותיכס מרע לטובה הדבר הוא בהיפך שראוים‬
‫אתס מאת ד׳ לקבל עונש גמל וע״ז אמר אין הדבר כדבריכם רק שנתברר ואתם‬
‫חשבתם עלי רעה מבחיסת״^טצמכס ולא ה*ה ראוי לבא עלי כל הצער הזה שעבר‬
‫עלי מאת ה׳ והראיה הנגלות ״אלקיס השבה לטובה״ למען עשה כיוס הזה להחיות‬
‫לבקש כפרה על חטאתיכס מלפני ה׳ ואמר אח״כ ועתה אל‬ ‫עס רב ע״כ ראוי‬
‫תיראו וגו׳ כלומא' שלא תהיה יראתכם שתקבלו עונש מיד על ידי רק אנכי אכלכל‬
‫אתכס וגו׳‪ ,‬והבן — |ח׳ה מהני מילי מעליותא ששמעתי מפי קדשו ■של אאמ״והג׳‬
‫זצוק״ל ובזה יהיה שפתותיו דובבות — ענ״ל אאמ״ו הצדיק מו״ה יהושע גאלדשטיין‬
‫זצ״ל בשם אביו הג׳ ר׳ עזרא צורך זצוק״לן‪,‬‬

‫•’דרוש לעדה אדר תרט״ו מעטנא‬

‫דסדרה דחי‪:‬‬
‫כפרמי חבות פ״ד משנה ד׳ ר׳ לדטס איש יבנה אומר מאד מאד הר^שפל;‪/‬ד’וח‬
‫שתקות אנוש רימה ופירשו המפורשים וכן דעת תוי׳׳ט‪,,‬שתר]‪ 1‬יל‪ ^ .‬ס ‪1 0‬ו‬
‫ומידה כמו וקו ינטה וכו׳ ותקות חוט השני עיי״ש ובתשו׳ ^־זרחן‬
‫>;עפי׳י‪..1‬ל‪ 1‬ל ^ ^‪5‬תי‬ ‫ודרשות דך ק׳ כתב בזה וז״ל ומדי דברי בו‬
‫נ^י ‪V‬כמ'?;׳־ ‪p‬ועה־ה^)^^ח■מןאדל^תגרוה‬ ‫ה״א לתוכחת מוסר ע״ד הלצה על הא‬
‫שמיר‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברר‬ ‫‪87‬‬

‫שמעי שבשמעית פי׳ הפסוק שמעי שבמזמור שמעי כספר חהליס כי הפסוה שמייה ‪.‬‬
‫הוא צונה ואלפים כולם וגס בהמות שדי לפי שמותר להתגא־ת קצת שמותר איג( ^‬
‫על הבהמה הוא הדיבור והשכל והס לחמו וכאשר ראיתי בספר אגרת בע״ח שסמן‬
‫המלין מן האדם לפני השופע שראוי׳ לנו להתגאות על הבהמות ולשעבדם שהרי א נ י‬
‫אוכלים בשרם ולחמנו הס והשיב מליץ הבהמות א״כ הרימה והתולעה חשובים מככי‬
‫שהרי הס יאכלו את בשרכם לאחר מותכם ווה אמר ר׳ לויעס מאד מאד הר שהל‬
‫רוח עכ״ל — והגאון מוהר״י לאנדוי זצ״ל בספר אהבת ציון סוף דרוש ה׳ סי׳‬
‫שתקות אנוש רימה וכמה מפורשים עמדו על לשון תקות דאיך יר\׳ תקות אנוב!■■־'‬
‫רימה ואני אומר אל תקרא רמה בחירוק הרי״ש אלא רמה בקמץ לומר מה שהאנוס ״‪r‬‬
‫■‬‫מקוה הוא רם ממנו ולעולם לא יוכל להשלים תאותו וכוונת התנא שהעצה היעוצס ‪1‬‬
‫לאדם שיהיה שפל רוח מאד ואז עוב לך שאס תתגאה לא יושלם ‪:‬ך תאותך צ‘'■'!‬
‫תקות אנוש רמה ולא ישבע לעולם עכ״ל — והנה לדעתי טעם המנהג פה שקבנוי "‬
‫מאז לדרוש פה בביה״ק פעם אחת בדל שנה ער״ח אדר בודאי לאיזה תכלית מוכס ׳‬
‫תקנו כך והוא שכל אחד יזכור וישים לנגד עיניו לאן אתה הולך למקום עפר רימ^^‪.‬‬
‫ותולעה כי זה סוף כל האדם וממילא יסתפק כל אחד במה שחנן ר אותו א ל ^‬
‫מעט ואס הרבה ולא יהיה להוט לרדוף להרבות הון כי עי״ז שהאדם מתאוה יורןצ'|‬
‫ויותר ותקותו רמה הוא לפעמים חומס וטורף של חבירו ומורה היתר לעצמו‬
‫נ״ל כוונת הפסוק עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו‪ .‬מלבר פשוטו סי ס א ן‬
‫■דקרא פירש עונשו בכך ורצה נמי לפרש תקנתו של עושה עושר ולא במשפט ■הייייצדי^‬
‫לגודל תאותו זה תקנתו שיחנזוב בלבו כי בחצי ימיו יעזבנו ומה לו לטרוג*|‬
‫ולחטוא בשכיל שיזכו אחלים זכדאז״ל ספ״ד דמס׳ תמיד על האי‬
‫לאלכסנדר המוקרן לפתחא דג״ע גלגלתא דעעא יכשיא יימא ילא קא שבע ושר״^^‬
‫קלולי עפרא וכסיוה לאלתר תקלא כיון׳שמכוסה עפר ולא תוכל הלגולת לראות אז ‪i‬‬
‫תשבע שנאמר שאול ואבדון נגדו ועיני אדס׳׳׳לא תשבענה כמשלי כ״ז וכן תוה>^■‬
‫רמזה ענין זה בפ׳ השבוע אס כסף תלוה א ת ־ ^ ^ וכו׳ ופירשו המפורשים ‪S H p‬‬
‫מאחז״ל אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב וכו׳ ןזה״ש אס כסף תלוה את‬
‫נ‬ ‫והוא אס לשון תמוה וכי כסף ילוה את האדם ואת הי^יי‪/‬עמך כלומר אשר תעשס ״‬
‫עם העני זה תקח עמך ועפי״ז נראה לי לפרש כוונת המאורה מלית ג׳ פ ע מ י ס|‬
‫במקרא‪ .‬עלית משכבי אביך עלית למרום מטרף בני עלית וה‪$‬ה^גגאז פירשתי‬
‫מאחז״ל ריש מסכת ברכות לעולם ירגיז אדם יצ״ט על יצה״רשנא^רגזוואל־תחטאי^^‬
‫וכו׳ יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם וכו׳ יקרא ק״ש כנאמר ע ^ג שכ בכ ם ו כ י‘^"'‬
‫יזכיר לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה הרי לפניך ג׳ דרכים ותקנות ל^לות ולהלמס־׳■‬
‫תוצל‬ ‫נגד יצה״ר והן הן דברי המסורה הנ״ל עלית ג׳ פעמים ר״ל בשלשה‬
‫לעלות אל הר ד׳ נגד יצה״ר‪ .‬א׳ עלית משיבי אביך ר״ל עלאה אחת ה ו ^ ״ י רף‪15‬‬
‫שנאמר על משכבכם ואחז״ל בפסחים שאמרו השבטים אל יעקב שמע ישר^ן• ן‪5‬ף־‬
‫והשיב יעקב אע״ה בשכמל״ו ולכן יקרא ק״ש בשם תואר משכבי אביך ר״ל ‪^ 5/‬‬
‫סבא‪ .‬ב׳ עלית למרום ר״ל עליי׳ ב׳ היא ע״י תורה מן השמים משה עלה ל מ «‬
‫והוריד עוז‪ .‬והבטח׳ ג׳ מטרף בני עלית ר״ל עלייה ג׳ הוא ע״י הזכרת יום ה מי ת‬
‫מטרף ע״י הטרף נפשו בני עלית — ועתה לדרכינו הנ״ל נראה עוד רמז ככוונ‪-,‬‬
‫המסורה הנ״ל עלית משכבי אביך פי׳ טעם עלייה והליכתך פה צביה״ק מקום מ שכני‬
‫אכיך הוא זה לפי שעלית למרום ר״ל להיות כטבע חפץ אתה לעלות גבוה עד מרום‬
‫שתקות אנוש רמה כפי׳ הגאון כעל נודע כיהודה הנ׳ע ועי״ז מתאוה לטרוף מרף‬
‫משל‬
 ‫פח‬ ‫סהרי־א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬
‫משל אחרים למלאות חצי תאותו אבל בראותך משכבי אביך שתקות אנוש רימה טי״ן‬
‫מטרף בני טלית תם‪:‬ק א״ט מתאוה זו לטשות מושר ולא במשפט כנ״ל ובסשוט יותר‬
‫נ״ל בסגנון זה פי׳ טלית משכבי אביך רצונו בטלייתך פה לביה״ק מקום משכבי אביך‬
‫והחי יתן אל לבו כאלו גס אתם טלית למרום להיות כי זה כל אדם וטי״ז מטרף‬
‫בני טלית תסלק א״ט מן הגזל וחמס כנ״ל‪.‬‬
‫עו ד פי׳ שלישי נ״ל בכונת המסורה הנ״ל טפמ״ש בגמרא ברכות דף ח׳ כל הקורא‬
‫ק״ש טל מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר וכו׳ ובפרשת בלק לא ישכב טד‬
‫יאכל טרף וז״ל רש״י לא ישכב בלילה טל מטתו טד שהוא אוכל ומחבל כל מזיק‬
‫הבא לטרפו כיצד קורא את שמט טל מטתו ומפקיד רוחו ביד המקום וכו׳ טכ״ל‬
‫וא״כ מובן וה״ס טלית משכבי אביך ר״ל השינה טל מטתך משובחת וטילוי הוא באופן‬
‫זה דוקר‪ .‬טלית למרום ר״ל אס טליית נשמתך למרום שאתר‪ :‬מפקיד רוחך ביד‬
‫המקום מטרף בני טלית ר״ל ט״י ק״ש הוא טליית נשמתך למרום וכמ״ש לא ישכב‬
‫טד יאכל טרף שט״י ק״ש מזיקין בדילין ממנו היינו מטרף המדקין בני טלית מסולק‬
‫מהן באופן זה טלית משכבי אביך כנ״ר‪.‬‬
‫ע ו ד פי׳ רביטי נ״ל טפ״י מאחז״ל ר״פ חלק א״ר אלטזר תנא לטולס הויקבלוקי ס‬
‫פירש״י הוי טניו ותחיה דתנן בנגטיס בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות‬
‫נגטו וכו׳ וזהו ט״ד מאחז״ל במסכ׳ ר״ה כל המטביר טל מדותיו מטבירין לו טל כל‬
‫פשטיו וקנין מידת הטנוה היא בשני א'פנים אחד בחשבו שפלות האדם כי קרוץ‬
‫מחומר הוא מאין באת מטיפה סרוחה ואיך יתגאה אדם להבל דמה ויסודו מטפר‬
‫וסופו לטפר לאן אתה הולךלמקום טפר רימה ותולטה״ ב׳ בחשבו בגדולת ד׳‬
‫יתברך רם טל רמים גבוה מטל גבוה מלך גדול ונורא בורא כל הטולמות והאדם‬
‫הוא הבריאה חלושה יותר ונצבא השמים איך יתגאה בפני מנך מלכי המלכים הקב״ה‬
‫והן הן מאמר טקביא בן מהללאל הסתכל בג׳ דברים מאין באת וכו׳ ולאן אתה‬
‫ליתן דין וכו׳ הוא גדלות ד׳‬ ‫הולך וכו׳ הן שפלות האדם ונפני מי אתה טתיד‬
‫יתברך שמו ואין אתה בא לידי טבירה כי בא טי״ז הסתכלות למידת טנוה ומטביר‬
‫טל מידותיו מטבירין לו טל כל פשטיו וכן בהיפוך המתגאה הוא הסיבה היותר‬
‫גדולה לכל הטונות וזהו טטס הכפל לשון שנקט התנא באבות רפ״ד הנ״ל מאד מאד‬
‫הוי שפל רוח וכו׳ מפאת פני שיבות תנמיד מנוה מאד מהד הייני ‪:‬נכחת שפנות‬
‫האדם מאד מפלות גדלות ד׳ מאד כי תיבות מאד פירושו בהכ‪.‬ג^ ‪.‬י;‪ ;:‬הן דברי‬
‫המסורה מלית משכבי אביך כשתטלה במחשבותיך שפלותך מאין בחת מטיפה סרוחה‬
‫היינו משכבי אביך וגס טלית למרום תחשוב למעלה בגדלות ד׳ טי״ז תקנה בנפשך‬
‫ובזה מטרף בני טלית אתה מנוצל מטון שאין אתה בא לידי טבירה‬ ‫מידת הטנוה‬
‫וגם מטבירין לך כל פשטיס וגס אז״ל אין הנחש ממית אלא החטא ממית וכן אחז״ל‬
‫אין מיתה בלא חטא והיינו מטרף בני טלית שתנצל מן המות הוי קבל וקים‪.‬‬
‫ע ו ד פי׳ חמישי נ״ל בפשוט היות שלימות האדם להיות סור מרט וטשה טוב וזהו‬
‫תכלית מהדרשה פה בביה״ק הנהוג לעורר הלבבות והחי יתן אל לבו וזה״ש‬
‫עלית משכבי אביך התכלית טובה מעלייה זו לכאן מקום משכבי אביך הוא זה א׳‬
‫עלית למרום להיות עושה רצונו בקום ועשה ב׳ מטרף בני עלית להיות סור מרע‬
‫בשב וא״ת עלית למרום לקיים מצות שבין אדם למקום‪ .‬ב׳ מטרף בני עלית לקיים‬
‫ננצות שבין אדם לחבירו כנ״ל — והנה בפי השבוע כתיב ועבדתם את ד״א וברך‬
‫את לחמך וכו׳ נ״ל מה שהתחיל בלשון רבים ואמר ועבדתם וכו׳ וסיים בלשון יחיד‬
‫ןברך את לחמך בלשון יחיד דהנה ארז״ל במסה׳ שבת פרק השואל ?י הולך אד ס‬
‫אל‬
 ‫מהרי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬ ‫‪.88‬‬

‫אל בית עולמו שעתיד הקב״ה לעשות לכל צדיק וצדיק מדור לסי ככודו והסמס ‪%‬‬
‫כי אחרי כוונת הלב הן הן הדברים והכל הולך אחרי המחשבה ומי שכונתו רצו^■^‬
‫ביותר לשם שמיס הוא מקבל שכר ביתר שאת וכן אם נולד אדם בזמן הנוכוה יו י‬
‫אל תאות הגופנים והוא שובר את תאותו אז הוא מקבל שכרו ביתר שאת רתר‬
‫עז מעל שנולד בזמנו הנועה אל המוב כי לסוס צערא אגרא ועל כן עת ‪ T‬המבי־^‬
‫‪h‬‬ ‫לעשות לכל צדיק וצדיק מדור לפי מדריגתו כי אף אס כל אחד ואחד יקיים‬
‫התורה והמצות אפי״ה אין שכרם שוה וכן מי שעושה המצוה בשמחה ן ‪p‬ן‪•J‬‬
‫הוא מקבל תוספות שכר על השמחה ולכן אמר ועבדתם את ד״א ט אף אס‬
‫הרבים יעבדו את ר׳ אפי״ה בענין השכר לא יהיה בשוה כ״א וברך את לחמך ‪I‬‬
‫דהיינו לכל יחיד ויחיד לפי מדרגתו עכ״ל היבין שמועה ודפח״ח ‪ - -‬והנה א‪5‬‬
‫מחזיקים עובה להגבאי דח״ק וכל אנשי הח״ק על הגמילת חסד אשר עשיתם‬
‫לחיים ולמתים בביקור חולים בגופם ובממונם כנודע לנו וגס הסכמת הח״ק למשו!‬
‫יקרא דשכבא לקברת הרבנים זצ״ל זי״ע מדור לכל אחד ואחד בפ״ע כמדת הקל>‪.‬ו‬
‫והנני להזהיר שלא יהיה באסיפת הח״ק שוס קערוג ומחלוקה ח״ו רק שלום יהיה‪,‬‬
‫ואתם הדבקים בד״א חיים כלכס היום‪.‬‬
‫ע ו ד פי׳ שישית ושביעי נ״ל לפרש בכוונת המסורה הכ״ל להיות כתיב בתורה‬
‫מצות כיבוד אב ואס למען יאריכון ימיך וכו׳ וגס אחז״ל הוקש כבודם למוד‪:‬‬
‫המקום ומצות כיבוד אב ואם הוא גס אחר מיתת או״א והיינו מה שהכל סוהדי ׳‬
‫בהליכתו על קברם ומה גס אס דורש בד״ת שתפארת בניס אבותס אין לד כיב‬
‫יותר מזה וזה־ רמז המסורה עלית משכבי אביך בזה שאתה מחשוב לכבד אתאצי‬
‫נס במותו בשכבו בקבר בוה עלית למרום כאלו כבדת להקב״ה שהוקש מ ו ן‬
‫לכבודו יתברך ועי״ז תז‪,‬ה לשכר זה מערף בני עלית כדכתיב למען יאריכוז‬
‫וכו׳ פי׳ עלית היינו מסולק וגס מערף בני מלית שגופך יהיה מכובד על כ כ ד ! נ ?‬
‫וגס יאמר כי מכבוד הבן עושה בזה לאביו בסקךו על קברו שני תועליות ‪ iron‬׳'^‬
‫עלית בהילוכך למשכבי אביך יש בו תועלת א׳ על^^למרוס מעלה את א ביו ל ג ב סי''‬
‫מרומים לג״ע העליון גבוה מעל גבוה כאחז״ל ברא מזצה ■ןאבא‪ .‬תועלת ב׳ מטרף'‬
‫■■‬ ‫‪,‬בני עלית היינו זכות להבן עצמו ליקח מוסר להיות סאייזמרע ופשה טוב‪.‬‬
‫ן ^״ ר שמעון בן חלפתא לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה ל‪17‬ראל אלא השלום‬
‫אם כל כד י‬ ‫שנאמר ד׳ עוז לעמו יתן ד׳ יברך את עמו ב׳זלוס וקשה‬
‫גדול כח השלום מ״מ לא בירך הקב״ה את אברהם עם השלום ו עו״ ^ ל מ ה' י אמרי‪-‬״^^ו‬
‫השלום בה״א הידועה הול״ל רק אלא שלום ונראה ע״פ מה שכתבו המ^^ישיס על‬
‫^‬ ‫האי קרא ד׳ עוז לעמו יתן ד׳‪.‬יברך את עמו בשלום דקשה האיך נתן ‪ 4‬ו' ת רי״ג‬
‫מצות‪. .‬אשר לא יוכל שוס אדםלקיים את כולם ותירצו דכיון שיש ש לו ס ט מ! ‪ ^ 0‬ה ף‬
‫כולם כגוף אחד וכל חד וחד יש לו חלק במצוה שעשה ח טי ו תי' כאלו ק' ^ ? ו ל ס‬
‫כאחד וז״ש הכתוב ד׳ עח לעמו יתן ע״ז קשה למה נתן לנו תרי״ג מצות אשר^ן■‬
‫יוכל לקיים שוס אדם לכן מתרץ הקרא ד׳ יברך את עמ! בשלום והוי כולם‬
‫מ ז|‬ ‫אחד ועי״כ יזכו כולם לקיום התרי״ג מצות ע־כהוצרך לברכת השלום ראינן‬
‫שהוצרכ׳ לברכת השלום רק מחמת שקבלו את התורה אבל האבות שהיו מימים עו ד ‪.‬‬
‫קודם קבלת התורה לא הי׳ צריכים לברכה זו ומתורן קושי׳ הראשונה ובזה נכון ־‬
‫מה שאמר דוד הע״ה שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול דקשה למה אמר‬
‫לאוהבי תורתיך ולא ללומדי תורתיך ועוד קשה מה סייס ואק למו מכשול האיך‬
‫יעלה על דעח שיהיה מחמת השלום אתה מכשל ח״ו ונראה שיש שני מיני‪ -‬יסלוס‬
‫האחד‬
 ‫^;‪t‬‬

‫פט‬ ‫מהרי׳א‬ ‫ויח־‬ ‫דברי‬

‫האחד אס ימשו נ׳ שונאים שלוס טני ה ס דת‪:‬ו נמה ‪ n:r ' 0‬ובנוס נ‪:‬ה יו‪:‬נ נ הי‪.‬נג‪/‬‬
‫מהר אס יסבור א׳ מהם איזה תנאי וזה השלום אענו ל‪:‬׳‪ ,:‬והשדת ^מי ‪r : r :‬‬
‫שלוס טס חבירו מחמת אהבת השי׳ת בלי שוס תנאי והי שיסשה י‪ 1‬נ הופן נזה‬
‫צריך לאהוב את התורה ני בלי זה לא יניע לאהבת השי״ת ובשלום נזה לד! יניע‬
‫שוס מכשול לעולס‪ ,‬וזה כוונת דיד הע״ה שלוס רב שיהיה שלום קיים לרוב ימים‬
‫לאוהבי תורתיך שמושיס שלוס מחמת אהבת הקב״ה שנכלל באהבת התירה שנאמד‬
‫בו לא תשנא את אחיך וכו׳ מאי נ״מ ולכן מסיים ואין למו מכשול כי מי שעושה‬
‫שלוס באופן זה לא יגיע שוס מכשול אבל באיפן היאשק יוכל לבא מהר לאיזה‬
‫מכשול ובזה מתורן הקושי׳ השניי׳ לכך אמר התנא השלוס כה׳א הידוע לרמז על‬
‫השלוס האמיתי ולכך אמר לא מצא הקב״ה כלי מהזיק ר ‪- ;-‬‬
‫כזה‪ ,‬ובזה יופתח לנו שערי אורה במה ששנינו בםיך עדיות הין‬
‫‪3V‬‬ ‫רק לעשות שלוס שנאמר הנה אנכי שולה לכם את אליהו הנייא ^וין<‬
‫אבות על בניס ולב בניס על אבותס וקשה האיך ני־מז כאן השלום ונוי^" נוגר‬
‫עס״י מה שפירש״י בקרה בא וראה י מה קשה המהלוקה שהיי ב ד של מייה איי‬
‫‪ -‬ל ו י ה ^ א ב ‪ -‬ו' או‪1‬‬ ‫״י ׳׳‬ ‫^י'' “ ״ י י " ^׳ ’ ׳ ׳‬
‫יונקי שדיס ענ״ל והנה עיקי האהבה היא בלב כנדש ותהבת הת ד׳ית בכ׳ל לבבך‬
‫לכן יכונה האהבה בלשון לב ואס האבות יש להם מהלוקת בודאי אינם אוהביס את‬
‫את בניהם שהרי אינס הסיס עליהם שלא יאבדו במהליקתם וגס הבנים שונאיס‬
‫את האבות שגרמו להס שיאבדו בקטנותם ועפי״ז עולה יפה המשנה דחכמיס‬
‫אומרים דאליהו הנביא איני בא רק לעשות שלוס וזה מוכה מן הקרא דכתיב והשיב‬
‫לב אבות על בניס וכו׳ דהיינו שיאהבו בניהס ויעמדו מרחוק מפני מחלוקה ויעשו‬
‫רק שלוס בעולס וכן תזכו להיות שלוס ביניכם לעולס ועד ודו״ק — |א״ה הקושי׳‬
‫מקדוש א״ו הג׳ זי״ע שהאיך נרמז בפסוק והשיב לב וכו׳ השלוס קושי׳ זו צריך‬
‫להבין שהאיך נרמז שפסוק מרמז סל השלום בין אבות נבנים דלמא מיירי הפסוק‬
‫מהשלום בין החכמים ולתלמידהן כמו שפירש בחמת הברטנורה סקה עדיות וז״ל‬
‫אבוס אלו החכמים ובנים אלו התלמידים שיהיה לב כלן שוה ולא יפול ביניהן‬
‫מחלוקת עיי״ש בתוי״ט אבל לפי דברי א׳ז הג׳ ז״נ א״ש היטב שמרמז על השלום‬
‫אבות ובניסן‪.‬‬

‫סליה ספר בראשית‬

‫דרוש לסעודת הה״ק ב שנה תקציט לפ ק ז‬

‫איתא במס׳ סוטה דך י״ד א״ר חמא בר הנינא מאי דכתיב אחרי ד׳ תלכו וכי‬
‫אפשר לו לאדם להלך אחר השכינה והלא כבר נאמר בו ד׳ אלקיך אש‬
‫אוכלה הוא אלא להלוך אחר מדותיו של הקב״ה מה הוא מלביש ערומים דכתיב‬
‫ויעש ד׳ לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם אך אתה תנביש ^ערומים הקב״ה ביקר‬
‫חולים דכתיב וירא אליו ד׳ באלוני ממרא אך אתה בקר חונים מה הקב״ה קובר‬
‫מתים דכתיב ויקבור אותו בגיא אך אתה קובר מתים ע׳ה וי׳ ל באמת מ״ט יש ^בה‬
‫שהוא בעצמו קבר אותו בשלמא גבי אדם הראשון שהיה לבדו צריך הקב״ה ‪.‬עשות‬
‫לה ‪p‬‬
‫י ב — ‪12‬‬
 ‫־^יי‬

‫■ '^^>‪n‬‬

‫‪03‬‬
‫‪.-‬‬
‫מהרי״א‬ ‫ויחי‬ ‫דברי‬ ‫‪89‬‬
‫להם כתנות טור וכן גבי אברהם שהיו רק או״ה ולא ביקרו חולים אכל כ אן' שהיו'‬
‫כל ישראל ביחד מפני מה לא'הניח להם לטשות את המצוה הגדולה שהיא 'דוחה■ ־‪■'Vr‬‬
‫כל המצות ונ״ל דט״כ כל ישראל לא יכלו לקבור אותו רק הקב״ה לבדו דאיתא התם"‬
‫ויקבור אותו בגיא בארן מואב מול• בית פטור א״ר ביכי׳ סימן בתוך םימןואסי״ה‬
‫ולא ידט איש את קבורתו וכבר שלחה אצל גסטרא היינו מושל של בית פטור הראינו‬
‫היכן משה קבור טמדו למטלה נדמה להם למטה למטה נדמה להם למטלה נחלקו‬
‫לשני כתות אותן שטומדים למטלה נדמה להן למטה למטה נדמה להן למטלה לקיים‬
‫מה שנאמר ולא ידט איש את קבורתו וכתב המרש״א וקאמר דטמדה למטלה נדמה‬
‫וכו׳ והוא מבואר כי כבר נטשה משה גם בחייו דבר רוחני כמלאך כמ״ש לחס לא'‬
‫אכל ופירש מן האשה ט״כ גם במותו נשאר רוחני שאין לו גדר במקום ואין לממוד'‬
‫טל מקומו המיוחד לו טכ״ל ולפי״ז א״ש דכיון שהיה רוקני מי האיש אשר יוכל לתפוס*‬
‫אותו לקבור לכן הוצרך הקב״ה לקברו לבדו וטדיין פש לגבן לבאר מאי דאמר שם'‬
‫מוד א״ר חמא בר חנינא מפני מה נסתם קברו של משה מטיני בשר ודם לסי‬
‫שגלוי וירוס לפני הקב״ה שטתיד ביהמ״ק ליחרוב ולהגלות את ישראל מארצם שמא•'‬
‫יבואו לקבורתו של משה ויטמדו בבכי׳ וטומד משה ומבטל את הגזירה ובודאי שכל־‬
‫דבריהם אמת וצדק אבל טדיין קשה למה טשה ד׳ ככה שיראו את קברו ברחוק‬
‫ואס מפני שמא יכואו בנ״י טל קברו היה לו להסתר מכל וכל ולכן נ״ל דהקב״ה‬
‫משה לנו טובה גדולה שיהיה נראה את קברו וגס שיהיה נראה מרחוק כי צריך‬
‫להבץ •מה שאמרו חז״ל פני משה כחמה ופני יהושט כלבנה לטנין מה דימה לשמש‬
‫וירח ואס שרצו להגדל אמ‪.‬ק שה כנגד יהושט כשמש נגד הירח מי לא ידט בזה‬
‫שהרי הכתוב מטיד טל זה ב א מה ולא קם נביא טיד כמשה לכן נ״ל לפרש דאיתא‬
‫בזוהר פ׳ הקת זכאה חולקא ןמשה נביאה מהימנא כתיב וזרח השמש ובא השמש‬
‫האי קרא אוקימנא אבל וזרח השמש ובא השמש ‪ .‬כד נפקא ישראל ממצרים דנהיר‬
‫שמשא ולא סיהרא ואל מקומו שו^ף וגו׳ הא כ ת > ^) א‪ .‬השמש במדבר אל מקומו‬
‫ובגק לאנהרא לסיהרא הה״ד פוא‪ q‬זורח הוא שם חמ^ג‪/‬דאיתכנש זורח הוא שם•‬
‫ודאי דהא לא נהיר סיהרא אלא מנהורא דשמשא ודא הוא ^ ^ ד כ תי ב הנך שוכב‬
‫טס אבותיך אט״סד א ת תתנוש הנך קייס לאנהרא לסיהרא טכ״נ^ולפי״ז שסיר משלו‬
‫אעס״י שכבר‬ ‫סני משה לחמה ופני יהושט ללבנה לומר שקבל שפט הנבואה‬
‫נאסך אל טמו שהלבנה איננו מאירה רק אחר שקימת הממה ה״נ כל הנביאים קבלו‬
‫שפטתם אחר שקיטת משה־רס״ה וכן איתא בס׳ בהטלתך אד׳' כל שאר"^ נביאים‬
‫לגבי משה כסיהרא לגבי שימקא וכולם צריכין אליו וזולתו אינם משיגים כ ‪ #‬ז ע״כ‬
‫והנה נוכל לומר כמו שהחמה אם אינה מאירה בלל אך הלבנה איננו תו מ ^ מ אי ר‬
‫וכמו כן אם החמה זורחת כל היום בשטח שאנחנו יושבים בו לא תוכל ג״׳כ ^ ה‬
‫לזרוח מפני שאורה רב ומכוסה פני הלבנה ומתורץ קושי׳ דלטיל למה לא' נ פ ^ן ^‬
‫מפיני כל חי קברו או יהיה גלוי לכל ז״א אם היה טדיין גלוי לכל לא יכלו הנ בי אי ם‬
‫‪5‬צןבל ממנו השסט נבואתם כמו שאין הלבנה יכולה לקבל אורה אס היא טו מ מ ך‬
‫סמוך לחמה ואס לא הי׳ נגלה כלל קברו ג״כ לא הי׳ נבואה כלל בטולס וכמו‬
‫שהלבנה אינה תוכל להאיר אס לא שהחמה זורחת לכן טשה ד׳ שתהא נראה מרחוק‬
‫כדי שיוכלו הנביאים לקבל ממנו שפט נבואתם כמו שיתרחק החמה מן הלבנה היא‬
‫מאירה ביותר כמו שמבואר בחכמות המולדות וק׳׳ל‪.‬‬
‫‪r‬‬
 ‫בע״ה‪.‬‬
‫דרוש לסיום ממכת׳ מגילה‬
‫מהגאון המחבר זצוק׳־ל בשנת תקצ״ה לפיק ‪:‬‬
‫בשלהי מכילתן בגמרא ארי״ו כל הקורא בלא נעימה ושונה כלא זימרה ננניו‬
‫הכתוב אומר וגס אני נתתי להס ונו׳ מתקיף לה אביי ונו׳ אלא ונו׳‬
‫וז״ל התב״ש בחי׳ בכור שור יש להקשות איך ס״ד דרי׳׳ו דהא שפיר פריך לה אביי‬
‫ונראה עפ״י המבואר בס׳ אור חדש דף כ״ב והוא ידוע דנוונת התורה והמצות‬
‫היא הנשמה והחיות שבאותו תורה ואותו מצוה וידוע מה שכתבו המפורשיס דהקול‬
‫‪.‬והנעימה בתורה והתפלה מעורר הכוונה והיינו דאמר ר״י הקורא בלא נעימה‬
‫שט״י זה אינו מכוין בהס כראוי עליו הכתוב אומר ונו׳ ומשסעיס בל יחיו בהס‬
‫פירוש שאין חיות באותן משפטיס ואין כוונת ר״י דבל יחיו קאי אחותן‬
‫בלא נעימה רק דקרא בל יחיו פי׳ בל יחיו המשפטים שאין בהם חיות‬
‫פי' הכתוב אלא המנות א^ר יעשה אוחס הארס וחי בהס דבמס׳ שבועות ך‪-‬‬
‫אמרינן האדס בשבועה פרט לאונס פירש״י דלפון האדס מורה על הייויי שיהא‬
‫לבו עליו יהיה פי׳ הססוק אלה המנות ונו׳ הארס סי׳ פלט מליו ועושר\ אותם‬
‫בכוונה אז וחי בהס פי׳ שיהיה חיות באותן המנות ענ׳יל ודפח׳ח ‪ -‬ולמדד נר׳‬
‫לפרש בהקדם פלוגתא בגיטין דף ס׳ ר׳יי אמר תורה מגילה מגילה נתנה שנאמר‬
‫ניתנה וכו׳ עש״ה וריש‬ ‫במגילת ספר כתוב עלי ר״ל אמר תורה חתומה חתומה‬
‫יונת אלס להרמ״ע פי״א ובפ׳ מ״ט ביאר יפה דאו״א דברי אלקיס חיים המה כי‬
‫פנימת התורה עצמות האור היא חמדה גנוזה נעלמה מעיר כל חי וניגש משה‬
‫לבדו לקבל אותה ומשיגה וחיצוניות התורה היא המלבוש חביבין ישראל שניתן להס‬
‫כלי חמדה כלי דייקא החיצוניות היינו מגילה מגילה ניתנה גלויה לכל ישראל אבל‬
‫סודות התורה למעלה ראש בגבהי מרומים היינו תורה חתומה ניתנה עייש״ה‬
‫דפח״ח — ועפי״ז נראה השינוי שמצינו בתורה מלשון זכר ללשון נקיבה כי נר מצוה‬
‫ותורה אור וליהודים היתה אורה ויובן כי אור הוא רז פנימיות התורה היא עצם‬
‫האור זכר המשפיע כתיב ותורה אור היא חמדה גנוזה אור זרוע לצדיק שגנזו‬
‫הקב״ה לצדיקים וליהודים היתהאורה תורה שבע״פ נקיבה כלי חמדה מגילה מגילה‬
‫ניתנה כ‪,‬״ר — ולענ״ד נראהלפרש פלוגתא אי חתומה או מגילה ניתנה דאלו‬
‫ואלו דברי אלקיס חיים המה עפ״י אז״ל שבת פ״ח שכפה עליהם ההר כגיגית וכו׳‬
‫והפלא״ה‬ ‫ואנוסים היו והדר קבלוהו בימי אחשורוש מאהבת הנס קבלוה ברצון‬
‫הסביר טעם הכפיה מורה על אהבה עצמיות היות התורה שנתן לנוהקב״ה היא‬
‫הטונה היותר גדולה שבכל הטובות ואב שאוהב את בנו חסן בטובתו הוא כוסה‬
‫את בנו לעשות דבר שמבין שהיא לתועלת בנו אף שלא לרצון בנו עש״ה — א״כ‬
‫בתחילה היה מתן תורה ע״י כפיה ואונס חתימה ניתנה לפי שלא הבינו ולא ידעו‬
‫^ טובתה ולא קבלוה בשמחה וברצון אלא באונס ומי שעושה בהכרח ע״י כסיה ואונם‬
‫אינו שמח אלא עצב וכן היה עד אחשורוש וזהו שאז״ל שחרב ביהמ״ק על שללו‬
‫• ברכו בתורה תחילה ר״ל לפי שלא הכירו טובתה ולא שמחו נ ה לא ברכו עליה‬
‫אבל הדר בימי אחשורוש לאהבת הנס קבלות ברצון שהכירו טובתה אז תורה מגילה‬
‫מגילה ניתנה — ולסי״ז נראה ר״י לטעמיה דאמר הכי מגילה מגילה ניתנה‬
‫כסל לשון לפירוש הנ״ל דר״ל מימי‪ .‬מגינת אסתר מגילה ניתנה שהכירו טובתה‬
‫‪ -‬וקבלוה ברצון קבעו חז״ל ג״כ בסיום מסכת׳ מגילה מאמר זה דד׳י לטעמיה‬
 ‫מהרי״א‬ ‫דרוש‬ ‫דברי‬ ‫‪1^0‬‬

‫אמר מעתה הקורא בלא נעימה ושונה בלא זימרה עליו הכתוב אומר וכו׳ ר״ל‬
‫ע״כ לדעתו ונתתי להס ־וכו׳ בע״פ^'באונס ולא קבלוה ברצון לפי שחוקים לא מובים‬
‫הס ר״ל שאינם ‪-‬מכירים טובתה כחוקים שאין יודע בטוב טעמס לכן ומשפעיס בל‬
‫יחיו בהס פי׳ אינו‪ ,‬שמח בהס כי אס בעצבות שונה בלא זימרה ובאמת כברי‪,‬מגילה‬
‫מגילה ניתנה כהיום'אנחנו מכיריס טובתה וכן אנחנו מתפלליס ונשמח בדברי‬
‫תורתיך ובמצותיך וכו׳ ונשמח דייקא כי הס חיינו וכו׳ ובהס נהגה יומם ולילה‬
‫בשמחה ובטוב לבב ולהיות יין שמח טוב לבב וכן פקודי ה׳ ישריס משמחי לב וכף‬
‫לכן אמרינן סון>פרק במה אשה חמרא וחיי לפוס רבנן ותלמידהון וזה״ש במגילה‬
‫ליהודים היתה אורה זו תורה מגילה מגילה ניתנה ראו אור גדול ר״ל הכירו טובת‬
‫התורה לכן ושמחה קבלוה ברצון ובשמחה וכו׳ כן תהיה לנו כיס ישועות וכף‪—-'.‬‬
‫וז״ל הון עשיר מגילה מתחלת במ״ס ומסיים בכרס ירושלס והיא כי הלוחות‬
‫הראשונות נתנו לננ׳ יום בפרסום נס ובפתח עיניס כמ״ס פתוחה ושלט בהס עיה״ר‬
‫ונשברו ונפתחו כפתיחת המ״ס פתוחה וניתנו לוחות אחרונות למ׳ יום בחשאי‬
‫וסתומים 'מן העין כמ״ס סתומה ויל סי׳ התורה הזאת הדר קבלוה בימי 'המן‬
‫ועוד מ״ס מ״נות מ״ס מ״תנות מ״ס מ״גילה מ״ס מ״שתה אלו הס ארבע ממי״ן‬
‫שבשני ממי״ן מלאים הרומזים על מצות יום סורים ודסח״ח — והיינו לסי גירשת‬
‫הירושלמי ומשניות והק״‪ 9‬הקורא עומד סרק אחרון וסיים הודע את ירושלים‬
‫ולענ״ד עפי״ז נראה דהשל״ה רמז בראש המס׳ פתח תהילה י בשם ד׳ הוי״ה ואדנ״י‬
‫מגילה נקכאת בי״א ונו׳ בט״ו לא סחות ולא יותר היינו י״א ט״ו בגימכן׳ כ״ן ___‬
‫י״א 'י״ב י״ג י״ד ט״ו בגימט׳ ס״ה כשם אדנ״י עש״ה ה״נ ראש וסוף תיבות אלו‬
‫מגיל״ה ירושלי״ס מ״ה י״ס״היא הוי׳ במילוי ואדנ״י ונקראת בג׳ שמות אגרת וספר‬
‫ומגילה רמז הלא כתבת לך שלישים ‪,‬וררשינן לה אמגילה זו בדף ז׳ לעיל והוא נגד‪-‬‬
‫ג׳ מחיות מחה אמחה את זכר וכו׳ תמחה את זכר וכו׳ ור״ת ג׳ שמית הנ״ל‬
‫א״גרת ס״פר מ״גילה א׳יס״ס בגיתט׳ ק״א מיכאל> ‪,‬השר של זכרון כמ״ש וזכרם לא ‪S':r. -V‬‬
‫‪-,.‬ן‬ ‫יסיף מזרעם כנ״ל — ]א״ה ושמעתי ממו׳׳ר הג׳ ^מס׳ה‪ ,‬אהרן שמואל אסאד זצ״ל‬
‫שאמר לי בשם אביו הגאון ז״ל לשרש מה שפירש״' על י ’לא‪ .‬פחות ולא יותר לא‬
‫פחות מי״א ולא יותר מט״ו דצ״ב לאיזה צורך פירש״י מה ^‪^<5‬פורש במשנה ' —‬
‫דהנה איתא במס׳ פסחים סוף פ״ד אמר הקב״ה לא כשאני ‪ j‬נכתב אני נקרא‬
‫ר״ל במחשבה‬ ‫נכתב ביו״ד ה״א ונקרא בא״ד וזה״ש הכתוב ממעמקים קראת ך‬
‫קראתיך ‘ ה׳ ככתיבתו אבל אדוני שמעה בקולי דבקול הוא בשם אדי ^ז״ ש מגילה‬
‫נקראת ר״ל מגילה בפרהסיא נקראת יכולים לומר י״א י״ב י״ג י״ד ט״ו ההיא ש״ה‬
‫כשם אדנ״י סך ס״ה זה השם מותר לומר בפרהסיא לא סחות ולא יונ ע ר״ל‪.‬לא‬
‫פחות מי״א דהיינו י׳ ולא יותר מט״ו דהיינו ט״ז שהיא יגימ׳ ב״ו כשם הוי׳ ב ״ ^ » אעו‬
‫מותר לומר במגילה בפרהסיא ע״כ שמעתי מא״ז הג׳ ז״ל[ — בפ׳ ואתחנן ■אמד^משה‬
‫אנכי עומד וכו׳ את דבר ד׳ וכו׳ ולא עליתם בהר לאמג ‪,‬וכר‪ ; .‬ותמוה טובא‬
‫כי יראתם מפני‪ .‬האש ולא עליתם וכו׳ וכי‪ .‬מה״ט לא' עלו'‪..‬בהר מיראתם ' מ‬
‫‪.‬האש‪ .‬הרי נאסרו בהעלאה במצות הגבלה ועוד תיבת לאמר אינו מובן! ר‬
‫וראב״ע פי׳ שהוא מוסב לקרא הקודם 'פנים בפנים דיבר ד׳ עמכם לאמר‪ .‬אנכי‬
‫ד״א וכו׳ והרמב״ן פי׳ ולא עליתם בהר לאמר לא נעלה‪ .‬י וגס זה רב הדוחק כי‬
‫‪.‬למה להו לומר כן‪ .‬וגס‪ .‬הרי כבר הקדימו כל אשר דבר ד׳ נעשה ושוב ‪-‬נצטווה‬
‫במצות הגבלה ע״כ כן קיימו שלא לעלות‪ .‬והאברבנאל פי׳ שלמ״ד לאמר הי׳ילמ׳׳ד‬
‫הזמן לומר כי יראתם מפני האש עם 'היות שלא" עליתם בהר והיראה 'כשאמר‬
‫ית׳׳ש‬
 ‫צא‬ ‫כהרי״א‬ ‫דרוש‬ ‫דברי‬
‫ית״ש אנכי ד״א ונו׳ בומן ששמעתם אותה האמירה היתה היראה וכו׳ עש״ה‪/‬‬
‫ולפנ״ד ס׳ל באופן נאות ‪3‬ס״ד דהנה מי שדבק באהבת ד׳ ^ בכי‪ .‬נגו ונסשי‪ .‬לא‬
‫ינוע לבבו מפני כל לא יראה כלל ונא יפתד ומורא נר‪ .‬יענה עי‪ ,‬ראכו‪ ,‬ני הוא‬
‫דגוק במסירת נפשי לד׳ כמו ר״ע שהיה שמת גס ‪:‬שסרקו יישרו במסרק של בחל‬
‫והוא ייחד את השם כשמתה‪ ,‬אמנם ישראל במעמד הנבתר אן‪ .‬שנתעלו באהבה‬
‫עזה להקב״ה כשעמדו על הר סיני‪ ,‬שפשקה זוהמתן והקדימו נעשה לנשמע לרוג‬
‫התשוקה‪ ,‬עכ״ז כתיב בהו וירא העם וינועו ונו׳ נבהלו מראות הקולות ודברים‬
‫מסחידים‪ ,‬וזה הוראה שלא הי׳ דביקותם באהבה עז נמות במסירת נפש׳ והראיה‬
‫■שהרי עד שהמלך במסיבו ונו עשו את העגל‪ ,‬ובמדרש פ׳ ני תנת איתת שנא היו‬
‫ישראל עם הקב״ה אתר מתן תורה אלא אתד עשו־ יום בלבד ואת׳נ שוב היו‬
‫מהרהרים לעשות העגל ונו׳ עי׳ בס׳ דריש לניון דרוש ה׳‪ ,‬ועוד במדרש אמר להם‬
‫הקב״ה אתמול אמרתם נעשה ונשמע והיום אמרתם אלה אלהיך ישראל‪ ,‬ר״מ אומר‬
‫חף ^לא יוס א׳ היה אלא היו עומדים כסיני ואומרים בפיהם נעשה ונשמע ולבם‬
‫מכוין לע״ז׳ שנאמר ויפתוהו כפיהם ונו׳ ועי׳ כס׳ תם הילד פרשת כי תשא‪ ,‬ולכן‬
‫ראשם ע״י הקולות וכרקיס ננ״ל ‪ - -‬ובתיי פ׳ יתרו כפ׳ וידכר אלקיס‬
‫חת כל הדכריס האלה לאמר ז״ל יש לפרש לא מר על הנסתי‪ ,‬ני נל דכרי השי״ת‬
‫יש כהם נגנה ונסתר‪ ,‬ויכא הדכור על הנגלה‪ ,‬והאמירה על הנסתר‪ ,‬וזה כטעם‬
‫וידכר י' אל משה לאמר כרוב מקומות שכתורה‪ ,‬כי הגיד למשה הנגלה והנסתר‬
‫וכו* וע׳ כבחיי ס״פ בא שס כיאר הקדמה זאת כאדונה עש״ה ולפי״ז נ״ל דהא‬
‫ודאי בזכותא תליא‪ ,‬לסי גודל האהכה ודביקות האדם כד׳ יתב׳ משיג ‪ 03‬הנסתרות‬
‫לד׳ אלקינו ^ כי לא יכחד המל־ מן בנו האהוב לו את כל בית ננאתו ומגלה לו‬
‫מסתירין שנו כסידות התורה והין עליונים‪ ,‬נמו שהשיג משה אשר ידעו ד׳ יתברך‬
‫פנים כפנים‪ ,‬נראות כאספקלריא המאירה גלה לו הקב״ה הנגלה והנסתר‪ ,‬א בל‬
‫ישראל שלא היה דביקותם עזה כמות יאהבה גמורה‪ ,‬עד שע״נ יראו מפני האש‬
‫והקולות כנ״ל‪ ,‬מה״ט נמי אן‪ .‬שפסק זוהמתן ונתעלו מן החומריות שהיו בו מקודם‬
‫' מ״מ עדיין לא זכו לעמוד בהר ד׳ ובסודו לגלות להם חלק הנסתר שבתורה ג׳־כ‬
‫מסתורין של הקכ׳ה רק חלק הנגלה לבד שהוא נקרא דבר ד׳ ולא אמירה והנה‬
‫הרמכ״ס כמורה קתכ דירידה ועלייה יאמר בירידת האיש בעיון‪ ,‬והיות האיש סונה‬
‫כמחשכתו אל ט ק פחות יאמר ירידה‪ ,‬ונשעולה לעיין בעולם העליון_ נק^א עולה‬
‫ומזה המין ומשה עלה א״ל האלקיס ני לעולם לא עלה מש‪ :‬נמרום‪ .‬אנת ענה בעיונו‬
‫באופן ההשגה ונו׳ וא״כ ה״פ הנני עומד בין ד׳ וביניכם בעת ההיא נהגיד לכס את‬
‫דב״ר ד דייקא‪ ,‬רק חלק הנגלה לבד שמכונה בשם דיבוי‪ ,‬אב‪ :‬לה זניתס נחלק‬
‫התורס הנסתר ג״נ לפי שלא הייתם באהבה עזה גס בעת ההיא^שאמרתס נעשה‬
‫‪ .‬וג^וע‬
‫ואילו‬
‫־^לאמר‬

‫' ' ר י ״ \‬ ‫'' ‪°‬‬ ‫י־‬ ‫ונשמע ויפתוהו‬

‫פנים בפנים דיבר ד׳ עמכם ו^ו כנ נ•‬

‫‪4‬‬
 ‫ד דו ע‬ ‫דברי‬ ‫‪"^2‬‬

‫י' דייקא הוא חסד ורחמים כנ״ל — ומה מומ כ‪1‬המ^ ‪r-‬‬
‫‪ r‬כ ‪ w‬מססיי רבק מבי ר׳ אמי ונוי א׳ל הכי מולמך סראה נ ח > ‪,‬‬
‫ס‪ -‬המשוב שכבר קבלת פזלמוי‬ ‫לח‪ -‬העוכ‪-‬ב וכו׳ )‪ V‬עולמך הראה‬
‫^לי*ר בהי ‪ 7‬הייכו במה שמחי״ אוחך ומזריח לך השמש כל יוס וסי׳יז‬
‫שלא פ״מ ‪,‬לקבל סיס ופל טוב כונחך מה אחריחך לח‪ -‬פוהיב חה דל במ'‬
‫ך אבהו כד דמיך אחוו ליה י״ג כהרי אסרסמץ אמר כל אלץ לאבוה ואגי ‪4‬‬
‫לריק עפתי וכו׳ אכץ משפטי וכו׳ ר״ל שחשב בדפתו שכבר קבל שכרו‬
‫השמש פליו יום יום שהחיהו הקב״ה בפוה״ז שהוא ריק והבל ורימה אק ח«‬
‫פיד יובן באופן רביפי בפשוט טפי פפ״י שפירשו ק!׳־‪-‬‬ ‫לח‪ -‬פוה״ב כד״‬
‫בדס מפי ע״יון לא תצא הרפת והטוב דפירש הרמב״ס ז״ל בס* תשו‪9‬פ^;^ג‪-‬‬
‫שהכחירה חפשית ביד אדם כי הכל בידי שמיס חון מי״ש ופל כל מאורע^^^י‬
‫הקב״ה פל הטיפה מתחלה ואלו צדיק ורשע לא קאמר אבל טכ״ז אז״ל הבא יכ*•‬
‫מסייפץ לו והבא לטמא פותחין לו ולכן אמר מסי ‪p‬ל'ון לא תצא הרעות‬
‫רבים לא ההתחלה ולא הגמר והטוב לשון יחיד ה‪-‬גו התחלה לא אכל הגמר מ­­‬
‫שהתחיל האדם ובא לטהר מסייען לי מן השמים ופי׳ בזה הקול יעקב הס׳ ‪. 03‬‬
‫האנוש מאנק* יצדק ירצה ע״י עזר אלקי לבד יהיה צדיק אתמהה אס הוא לפ)*‪' ,..‬‬
‫כן מפושהו שמסייע לו הקב״ה ע״נ יטהר גבר מקורס בא לטהר החלה מ ע ״"'‘‬
‫לס״ז ה״פ פועל בכניסתו פי׳ על התחלתו בעבודת ה׳ שהוא בא מעצמו ‪3‬בח>‪-‬‬
‫מש״ו לזואי ברץ היח שיטונ שכרו אבל ביניאתו ר״ל על גמר פעולתו סוס מ?ג־‪-‬‬
‫מש״ גפה״ג שר\‪ 0‬מסיין לו לגמרי שנאמר תזרח השמש וכו׳ יצא אדם לס™‬
‫משלו אבל ולפב^תו מדי פרב גמר פעולתו מס'יננץ לו מה רבו מפשיךכי‬
‫לר׳ אמי ברכות י״ז הנ״ל עולמך תראה בחייך‬
‫אחריתי וכו׳ בלא וי״ו העטו^ משמע דבר ג‬
‫י־ל המוג יא‪ ,.‬מ‪^ ttft 5,‬יי‬ ‫^‬

‫פזריא פ״כ‬
‫_ ^ ־ ־ י י ‪ -‬ו ^ ^ י מ מ מ ח בכל יז\ר• התוב ‪-‬‬ ‫ושמחת בכל'‬
‫״'‪ P‬החוג‬ ‫שנאמך‬ ‫בכל מ ה שלמד והא‬ ‫‪,--gvl‬‬
‫וכו* ולדן‬ ‫»‪ 1‬היד יניי עשר במיייי ״‪^ ^ ^ • *«,‬־ מציפ‬

‫לכל‬ ‫תנ הנהנה מיגיע כ>‬ ‫ס ך כ תא^ץ ^‬

‫‪.‬כתע‬ ‫להיית ; י א ״ ״ ״ יי״ש היא א נ י נ ״ ת ס ע י ^' ; ‪ ^ :‬י״י־ ‪.‬‬
‫^תס נז ת׳ח תורתי אוממ»‬ ‫נהחן קן‬
‫אנל'מיר;^'‪^\°‬ק ”‬ ‫נ?אי \ ‪f‬״’' מל‬ ‫״י״' אשייי‬
‫■»‬ ‫״ ™״‬

‫״״'ייייייייי־ קיו א קי ע אויי פ ש‬

‫מ׳טאי־ין ססדר האותיות‪.‬‬
‫ו<‪.‬‬
‫■‪'vW‬׳‬
‫;‬
 ‫בעיה‪.‬‬
‫דרוש לער״ח אדר פה ס״ה תדט״ז לפ״ר‪:,‬‬
‫השוכר את הפוטלים כמסכת׳ ‪3‬״מ דף פ״ג אמר ר״ל סועל ‪ 3‬מי ס תו משלו‬
‫‪ -‬כיציאתו משל כטה״כ שנאמר תזרח השמש יאספון ואל מטונותס ירכצון יצא‬
‫אדם לפטלו ולטכודתו טדי טרכ ופירש״י ותוס׳ כשם המדרש ככניסתו לכיתו מן‬
‫המלאכה משלו כשטה שהיא שלו היינו אחר צאת הכככיס וכיציאתו למלאכה משל‬
‫כטה״כ דזמן המלאכה היא מהנץ החמה טד צאה״כ ולא מטמוד השחר ויליף לה‬
‫״ כמ״ר פ׳ ויצא‪ /‬הוצאה משל כטה״‪ 3‬שנאמר תזרח השמש יאספון ואח״כ יצא אדם‬
‫לפטלו וכו׳ הכנסה משל פוטל דכתיכ ולטכודתו טדי טרכ וקשה הול״ל איפכא תחילה‬
‫היציאה למלאכה ותי׳ התום׳ שכן דרך הגמ׳ דחוק דהא מייתי קרא דכתיכ כסדר‬
‫תזרח ‪-‬השמש וכו׳ טדי טרכ והכי הו״ל לר״ל למנקט סידורי׳ וכמ״ש כנדר! ונ״ל‬
‫’ ■^״י‪-‬דאיתא תו התם כסמוך דרש ר״ז וא״ל תני ר׳ יוסף מ״ד תשת חשך ויהי ■;‬
‫׳ ל^לה וכו׳ זה הטוה״ז שדומה ללילה כו תרמוש כל חיתו וכו׳ אלו רשטים שדומק‬
‫^■מו׳ תזרח׳ השמש לצדיקים ויאספון רשטיס חיתו היטר לגיהנם ואל מטונותם ירכצח‬
‫‪ T‬כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי ככודו ויצא אדם לפטלו יצאו צדיקים‬
‫‪ -‬גקכל שכרן ולטכודתו טדי טרכ כמי שהשלים טכודתו טדי טרכ והנה אז״ל כמסכ*‬
‫סוכה יצרו של אדם מתגכר טליו ככל יום ואלמלא הקכ״ה טזרו לא היה יכול לו ־‪-‬‬
‫שנאמר צופה רשט וכו׳ ולפ״ז מן הדין אין מקום לתכוט שכר טל קיום התורה‬
‫״ומצות רק כתורת חסד משלם ה׳ השכר והיא נהמא דכסופא אמנם טנ ת הכריאה ‪!.‬‬
‫;'>«ן׳‪.‬רצח הקכ״ה שהאדם ככחירתו כלבי יככוש כטצמו ליצט׳ר כלתי טזר כאופך■‬
‫הדין ושנינו כפ׳ אכות החנות פתוחה ופוטלים טצלים וכטה״כ‪.‬דוחק‬
‫'וכר הרי כינוהו להקב״ה כשם כטה״כ ולאדם כשם פוטל א״כ רמז לך ר״ל‪ 3 ,‬ד‪ 3‬ךץ ‪,‬‬
‫מוסר השכ‪-‬ל וה״ק פוטל זה׳^אאדם כככיסתו לטכודת ‪.‬ד׳ הוא הכטה״כ היינו שמלד‬
‫טיקר כיאתו לטוה״ז היא הכונה משלו שיהנה משל טצמו שיגיט לו שכר פטולתו מן '‬
‫הדין‪-‬משלו ממש יטול שכרו אכל כאמת לא ק הוא אלא כיציאתו מן הטוה״ז לקכל‬
‫שכרו כטוה״כ הוא מקכל שכר טל צד החסד לפי־ ‪.‬שהקב״ה טזרו כמו שפירש״י הס׳'‪V.:‬‬
‫ולך ד׳ החסד כי אתה תשלם לאיש כמטשהו דייקא ס’י׳ כאלו היה הוא הפושה‬
‫ומייתי שפיר ראיה מקרא שנאמר תזרח השמש היינו כמי^^נולד ובא לטולם הנ ה׳‪.‬‬
‫לחמו כדי שכהניט ‪>,‬‬ ‫הכונה הוא יאספון שהאדם לבד הוא יהיה המאסף ואינר‬
‫הטת ואל מטונותם ירכצון ר״ל בשובם למקורם ושורשם ניקכל ■^גס ירכצון כהש^קס‪.‬״‪-‬‬
‫^־זויכנחת יושבים וטטרותיהם בראשיהם לא יהיה נהמא דכסופא והיינ‪ 1‬וט״י שיצא אדם‬
‫'לפפלו ולטבודתו טדי טר‪ 3‬דייקא שיתחיל בפצמר וגם ינמור מלאכתו ^ לו ואז יטול‪,‬‬
‫מן הדין אבל כאמת לא כן הוא אלא טדי טר‪ 3‬דייקא מה רכו מטש^י ד׳ « ^‪| 6‬‬
‫^■לולא פזר ד׳ לא היה יכול לכבוש ליצה״ר כל ימיו אם היה יגט י ט ר ו כ ‪ ! ^ :‬ו‪ '.‬פ ^' "‬
‫״פרב דייקא טשה הבל כטזר ד׳ טליו ומקבל טפ״י חסדי ורחמי ד׳ המרוכיצ‪ _1‬מה‬
‫רכו'ממשיך ד׳ היינו משל כטה״ב — טוד נ״ל לישב כוגת ר״ל כסדורו׳ ׳^ןןנ״ל‬
‫;מס״' שחקר הפקרים מאמר ד׳ ס׳ ל״ו ל״ז ל״ח השכר והטונש המגיט להטוכד'‬
‫הדין נותן שיהיו שניהם זמר או שניהה נצחיי אס נטרך כמו שהוא נוהג • ‪,‬‬
‫יהאנשיס לשטר •השכר כפי הנטבד היינו כפי טרך מי שהטכודה אליו מי שעוכד^״‪.‬‬
‫גדול•■ הנ ס שכרו יותר גדול מהטוכד לאדם אחר והטובד למלך‪,‬שכרו יותר נדול^‬
‫מהטובד שר אחד וכן כאשר תגדל מטלת הנטבד תגדל מטלת השכר ויתחייב‬
‫שכר כלתי תכלית כטבודת ד׳ יתכרך לפי שגס הוא ית׳ כלתי כטל תכלית כמטלה ^‬
‫אבל באמת יש הכדל כיניהס כי הנהוג כין אנשים כנ״ל נטרך השכר כסי התחנסונוי ‪3‬‬
‫מטלות הנטכד היינו כסי מדרגת התוטלת המקוכל מהפכודה ואחר שתוטלת שקבל‪■4-.‬‬
‫‪£‬‬ ‫סמלו‬
‫‪.‬‬
 ‫צב‬ ‫מהרי׳א‬ ‫דרו ש‬ ‫דברי‬
‫^חווזייר^^נעמדה כלל כמאמר אליהו‬ ‫המלך הוא יותר נערך מהתועלא‬
‫״ י ' ״ =י‪°‬ו״ ‪1‬׳ ״ א“ ראוי שיהיה השכר נ היו‬ ‫יותר נרול אכל הש‪-‬ח‬
‫\ רח‪-‬ו‪ ”-‬כמכורה ההיא ואחר שהעכודה‬ ‫ייי! ” ”יי ״י'' ׳'‬
‫״^'י״‪,‬״א‪-‬ל רעו^ש א‪ ,‬שכ«כ אס ״מאת «ה‬ ‫יל י׳ ״יי ילי יי'‬
‫^־ ' ‪r‬רורח רחומא למשות היפך מצות‬ ‫^''^י‬ ‫נעשית גזי^ו‬
‫ריודו י ראוי שיחשוב אל החוטא‬ ‫יי^י‬
‫דחי יו תו ש ‪4‬י חלקה תורה‬ ‫ב ל " ' ״‬ ‫השס שהיא‬
‫ו^^ ‪^s‬״^ ראוי רעונש לרשע נצחיי‬ ‫לערוך עונשו כסי ערך הנמבי ״'‬
‫ד ‪ .‬ר רעו ד והעבודה נן‬ ‫נין שוגג למזיד שאס החט^ י^ילי‬
‫"״;^ייי אבליע? צד החסד נהפוך‬ ‫^לי־'‬ ‫עמו‬
‫??ח ריעיס בגיהנס י״ב חודש‬ ‫הוא שורת היא‬
‫ימדרש כל מה שישראל‬ ‫הוא השכר ישוב נצסיי והעונש זמניי נאמרם ז״ל‬
‫‪? .‬ח?^עם^י ‪-‬אז״ל שכר מצוה‬ ‫ונתיב לעולם יר^י ^ י‘■‬
‫י^חיי כולו טוב משא״ע‬ ‫אונלק נטוה״' איז איב׳א‬
‫זו סיבה למונטו‬ ‫^‬ ‫בהאי עלמא ליכא וזהו ה״ "''‬
‫ידייתוס‬ ‫ייל" יל^'‬ ‫בעור״ז הוא זמניי ויש בו תמ־*וב״‬
‫!‪ P-‬א ״ ״‬ ‫^ ^ א ^ רי ע ״ מ ^ א ? ק כ‬ ‫«״‪ ° '' P‬יי ״ ל ״ ״ ' =י' " יייי^‬
‫רררר^ רוודדים‬ ‫ימריר א\ תהיו כעבדים המשמשין את ו^י' ייל^* י^י‬
‫״ י ” ' י ' ‪ . °‬״ ' ‪ ”1‬י ” ג ? ״ י ל ש ל ם‬ ‫י׳נ ל‬ ‫לי״ ?י • " לי ה ד לן י פ ר ו כ שכר ועונ ש‬

‫ווחא משלם ד׳ שכר בעוה״ז היינו כל‬ ‫באמונה האא‬

‫^ א‪ -‬א וילי! בש?? קטם אתה מצוה מהמצוח דשכר מצוה‬
‫‪ ? f j v‬זו שמאמינים על שיר ועונש ]ואין הנוגה‬ ‫מה שיחיאל‬
‫‪ -‬ר ו א ‪°‬כ מצוה אנכי ד אלק‪-‬ך[ לס*'‬ ‫יייא' ״ל״י' ל'=א‬
‫^ ’^^^ ‪° 7‬י־יא^זמניי כפיי‘ ערך העובד אבל שכר מצות גוסס‬

‫הוא כטל מלאכתך שישלם וני׳‬ ‫־” י ו ״ ־‬

‫“ ”^' ” ‪ 1‬ייירר רעכל אכל כיציאהו כגמר מלאכהו פעולת‬ ‫שנשי״ ל ״ ״’’ ״ ׳"‬
‫\ י<חיי נערד הנעכר הכעה׳כ שהוא יהכרך‬ ‫משלו היינו מקיל א ™‬
‫‪ r‬ו דראי אשכר עוה׳‪-‬ן נמ״ש מקורסשואגיסלטרךט׳•‬ ‫”י'’^‬ ‫א״לי” ”אל‬
‫כלתי כפל ״כלי" ^י' ״י״ ?” ^ ״כיל ‪, 1‬ס ‪4‬נ‪ ,‬י‪5‬א אד״ לפעל‪ ,‬על שנכנס‬
‫אכלם ה‪1‬רח השמש כי יייצי! י״י" ״‪ ,,P‬ר‪,‬ל יל»ודתו עדי ערכ לייקא ר׳יל על מיקי‬
‫לעכודת י' י”א”־! יאכי י״י? ! ? ‪ f a‬ד ‪7‬ריר להמתין עדי ערכ כיציאתו מפוה״‬
‫י "^"עפל יה״׳דק^לת ״״ י״רון לאדם כ־ל‬ ‫י^ענייס ״כי ״ '״‬
‫" ‪ S‬״ אורר ועיין דרשות מהל״י ״יק דף כ׳ נעלם‬ ‫לעוה•־ ~ י״יכ״ל‬
‫לי‬ ‫יום מת׳יי‬ ‫ככל‬ ‫מ״ייהו‬ ‫חררכית‬ ‫•ל’ ' ״ ‪ °‬״ ‪,‬‬ ‫ממנ^מדדש ׳ה‬
‫‪^ ' 4‬מקוס השמש תהי ש^ ” י י'^ ‪ '°‬״‪,‬‬ ‫״ ”לי א' ” ”יל יי ” י ‪ °‬י'’"' ” ’'^' ‪4‬ת"' ‪4‬מש‬

‫‪ -‬״ ״‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪Z‬‬ ‫‪ 3‬תיי ״ לי‬

 ‫מהרי״א‬ ‫דרוש‬ ‫דברי‬ ‫‪92‬‬

‫רכו מעשיך ר דייקא הוא חסד ורחמים כנ״ל — וכזה מוכן כונתס ז״ל כרכו‬
‫י״ז כי הוו מפטרי רמן מכי ר׳ אמי ונו׳ א״ל הכי עולמך תראה כחייך אחריתך‬
‫לחיי העוה״כ ־וכו׳ ג״ל עולמך הראה כחייך פי׳ תחשוכ שככר קכלת עולמך שכ>•;‬
‫פעולתך כחייך היינו כמה שמחי׳ אותך ומזריח לך השמש כל יוס ועי״ז ת הי׳ עו כן־‬
‫שלא ע״מ ‪.‬לקכל פרס ועל טוכ כונתך כזה אחריתך לחיי עוה״כ וזה נ״ל נמי כו נ|י‬
‫ר׳ אכהו כד דמיך אחוו ליה י״ג נהרי אפרסמון אמר כל אלין לאכוה ואני אמררז•'‬
‫לריק יגעתי וכו׳ אכן משפטי וכו׳ ר״ל שחשכ כדעתו שככר קכל שכרו כזריחל‬
‫השמש עליו יוס יום שהחיהו הקכ״ה כעוה״ז שהוא ריק והכל ורימה אכן אחרי^‬
‫עיד יוכן כאופן רכיעי כפשוט טפי עפ״י שפירשו קדמוני^‬ ‫לחיי עוה״כ כנ״ל‬
‫ע״פ מפי עליון לא תצא הרעת והטוכ דפירש הרמכ״ס ז״ל כה׳ תשוכה הכונו]';‬
‫שהכחירה חפשית כיד אדס כי הכל כידי שמיס חון מי״ש ועל כל מאורעות •־ ‪' 4‬‬
‫הקכ״ה על הטיפה מתחלה ואלו צדיק ורשע לא קאמר אכל עכ״ז אז״ל הכא יט*‪/‬״‬
‫מסייעין לו והכא לטמא פותחין לו ולכן אמר מפי עליון לא תצא הרעות נ ש|‬
‫רכים לא ההתחלה ולא הנמר והטוכ לשון יחיד היינו התחלה לא אכל הגמר אח‬
‫שהתחל האדס וכא לטהר מסייען לו מן השמיס ופי׳ כזה הקול יעקכ הפ׳ כיאיוו‬
‫האנוש מאנרך יצדק ירצה ע״י עזר אלקי לכד יר^יה צדיק אתמהה אס הוא לפעמינ‬
‫כן מעושהו שמסייכנ לו הקכ״ה ע״כ יטהר נכר מקודס נא לטהר תחלה מסייעי י‬
‫מ ‪^,‬לפ^ה״ס פוע^ ככניסתו פי׳ על התחלתו כעכודת ה׳ שהוא כא מעצמו ככחירת‬
‫משנו ^ ־ כ ד י ן היא שיטול שכרו אכל כיציאתו ר״ל על גמר פעולתו סוס מצות‬
‫לו לגמרי שנאמר תזרח השמש וכו׳ יצא אדס לפעלו‬ ‫מש‪ .‬כעה״כ שר\ה‬
‫התחלה משלו אכל ולעכודתו מדי ערכ גמר פעולתו מסייעין לו מה רכו מעשירה‬
‫כנ״‪ — .‬גס יוכן מאז״ל לר׳ אמי כרכות י״ז הנ״ל עולמך תראה בחייך וכר‬
‫ודרדק האלגזי בספרו אהכת עולס אחריתך וכו׳ כלא וי״ו העטוך משמע דכר אחל‬
‫הורו ונ״ל דפירשתי המדרש תנחומא כ׳ תבא ו^מסת בכל הטונ אין טוב אלא תורר‬
‫וכו' לפיכך משה מזהיר את ישראל עפר תעשר כש^**ל‪.‬שתתעשר עפ״י דמי שלומל‬
‫תורה ע״י אחריס המחזיקים אותו כיששכר וזבולון ^ ע ו ן אחי עזריא ע״כ גי‬
‫הה״ח מחלק משבר תורתו לאותן המחזיקים אותו א״כ א ^י ש מ ח בכל חלק התורר‬
‫טוב וכו׳ ואיך‬ ‫מה שלמד כעצמו וז״ש ושמחת בכל הטוב■ התורה שנאמר‬
‫•אפשר לשמוח בכל מה שלמד והא בע״כ מגיע חלק ממ)י" ‪)%‬ה^^<ןקיס לכן משם‬
‫מזהיר וכו׳ עשר בשביל שתתעשר ד׳ל ולא תהיה צריך לאחרים ל ה ח ^ או ת ך לתורר‬
‫שתהיה עשיר בעצמך ותחזיק לעצמך כל הטוב של התורה שלמדת ושמא‪#‬ככל‬
‫דייקא ובזה פירשתי מאמרם ז״ל ברכות ח׳ גדול הנהנה מיגיע כ ס! ^ ת ר‪ -‬מ ^'‬
‫שנאמר יגיע כפיך כי תאכל אשריך‪ .‬וטוש לך ז־אילו גבי יד׳ש וטוב לן מ‪ .1‬כת^‬
‫ותמוה האי נהנה ע״כ יר״ש הוא אבל כונתם דסתס י״ש׳ ת״ח תורתו א ו ^ ^‪1‬ריך‬
‫ובעל כרחך אחרים *נוטלים חלק‬ ‫להנות מאחרים להחזיקו לתורה‬
‫לא כתיב ביה וטוב לך לבדך ושמחת בכל ה^וב אבל הנהנה מיגיע כסו כ‬
‫תרתי אשריך בעוה״ז בלא נהמא דכסופא וגס וטוב לך כל‪-‬הטוב שלך בנ»ו‪. ,‬‬
‫ושמחת בכל הטוב יהיה לך לבדך ואין לזרים אתך שאינך צריך לחלר^ לזולתך מתורת!‬
‫כג״ל וזה שא״ל לר׳ אמי עולמך תראה בחייך שתהיה נהנה מיגיעך תמצא כל צד^‬
‫\‬ ‫כסירש״י תמצא דייקא ולא ע״י אחרים זולתך ממילא אחריתך ל^ה״ב‪.‬‬
‫^ ‪3‬‬
‫מנחם דוד הוא הק• ןאקאבאוויטש ס׳טארון ספדר האותיות‪.‬‬ ‫‪11‬‬
‫י•‬