‫ספר תהלים‬

‫עם ביאור הרב עדין אבן־ישראל )שטיינזלץ(‬

‫קוֹרן ירושלים‬
‫ֵ‬

‫א ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:15 AM‬‬

 ‫ספר תהלים‬
‫עם ביאור של‬
‫הרב עדין אבן־ישראל‬

‫שפע‬
‫למד את עמי‬
‫‪‬‬
‫קוֹרן ירושלים‬
‫הוצאת ֵ‬

‫ג ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:32 AM‬‬

 ‫ספר תהלים‬
‫עם ביאור של הרב עדין אבן־ישראל )שטיינזלץ(‬
‫‪Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz‬‬
‫‪Psalms with Commentary‬‬
‫מהדורה שנייה © ‪2014‬‬
‫הוצאת קורן ירושלים‬
‫ת״ד ‪ 4044‬ירושלים ‪91040‬‬
‫טל׳‪ 02-6330533 :‬פקס‪02-6330534 :‬‬
‫‪www.korenpub.com‬‬
‫עריכה והגהה‪ :‬יהודית שבתא‬
‫© כל הזכויות לפירוש שמורות לרב עדין אבן־ישראל )שטיינזלץ(‪2014 ,‬‬
‫הספר רואה אור בשיתוף המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים‬
‫© כל הזכויות שמורות על גופן תנ”ך קורן‪ .1962 ,‬הוצאת קורן ירושלים בע”מ‪2014 ,‬‬
‫© כל הזכויות שמורות על גופן סידור קורן‪ .1981 ,‬הוצאת קורן ירושלים בע”מ‪2014 ,‬‬
‫אין לשכפל‪ ,‬להעתיק‪ ,‬לצלם‪ ,‬להקליט‪ ,‬לאחסן במאגר מידע‪ ,‬לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי‬
‫אלקטרוני‪ ,‬אופטי‪ ,‬מכני או אחר כל חלק שהוא מן החומר שבספר זה‪ .‬שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר‬
‫הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורשת בכתב מהמו”ל‪.‬‬
‫מהדורה אישית‪ ,‬כריכה קשה‪ ,‬מסת”ב‪.978-965-526-064-9 :‬‬

‫תעש‪1‬‬

‫ד ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:32 AM‬‬

 ‫לעילוי נשמת‬

‫איתן‬
‫בן מיכאל וחנה מלכיאור‬

‫בעל נשמה ששאפה תמיד למעלה‬

‫רב כשרונות‪ ,‬רב הבטחות ומסובל בייסורים‬

‫יהי רצון שהקוראים הלומדים והמעיינים בספר זה‬

‫יצרפו את מזמורי התהלים אל שירו של איתן‬
‫שלא הושלם בעולם הזה‬

‫עדין אבן־ישראל‬

‫ה ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:32 AM‬‬

 ‫ט הקדמה‬
‫‪ ‬תפילה לפני אמירת תהלים‬
‫ספר תהלים‬ ‫‪‬‬
‫ספר ראשון )פרקים א‪-‬מא(‬ ‫‪‬‬
‫ספר שני )פרקים מב‪-‬עב(‬ ‫‪‬‬
‫ספר שלישי )פרקים עג‪-‬פט(‬ ‫‪‬‬
‫ספר רביעי )פרקים צ‪-‬קו(‬ ‫‪‬‬
‫ספר חמישי )פרקים קז‪-‬קנ(‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬תפילה לאחר אמירת תהלים‬
‫‪ ‬ליום חול‬
‫‪ ‬לשבת וליום טוב‬
‫‪ ‬תפילה על החולים‬
‫‪ ‬סדר שינוי השם‬
‫‪ ‬תפילות ותהלים לבית הקברות‬
‫שימוש תהלים‬ ‫‪‬‬
‫לפי סדר הפרקים‬
‫פרקי תהלים לזמנים ולמאורעות מיוחדים‬ ‫‪‬‬
‫ביאור המונחים‬ ‫‪‬‬
‫רשימה של המזמורים‬ ‫‪‬‬
‫לפי ענייניהם‬
‫רשימת הנושאים של פרקי התהלים‬ ‫‪‬‬
‫לפי סדר הפרקים‬
‫רשימת הנושאים של פרקי התהלים‬ ‫‪‬‬
‫לפי סדר א”ב‬

‫ז ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:32 AM‬‬

 ‫ט‬

‫הקדמה‬

‫בספר תהלים‪ ,‬כספר שלם לעצמו‪ ,‬יש צד המאחד את כל מזמוריו הרבים והשונים‪.‬‬
‫במובן מסוים כל המקרא כולו הוא התיאור והביטוי של מערכת היחסים שבין‬
‫הקב”ה והאדם‪ ,‬ובעיקר האדם מישראל; ואולם רוב ספרי המקרא – בוודאי‬
‫חמשת חומשי התורה‪ ,‬אך גם ספרי הנביאים – יש בהם התייחסויות הבאות‬
‫מלמעלה למטה‪ ,‬מן ה’ אל האדם‪ ,‬ואילו ספר תהלים הוא הספר היחידי שבו‬
‫האדם הוא המדבר‪ ,‬הוא זה שפונה אל הקב”ה‪ .‬הספר מחולק‪ ,‬באופן מסורתי‪,‬‬
‫לחמישה חלקים )”ספרים”( – אולי מתוך כוונה ליצור הקבלה בין חמישה‬
‫חומשי תורה ובין חמישה ”חומשי” תהלים‪ ,‬ואולם הקבלה זו היא משני הקצוות‬
‫של הקשר וההתייחסות בין האדם לבין הקב”ה‪ ,‬כאשר התורה במהותה היא‬
‫התגלות מלמעלה למטה‪ ,‬בעוד שספר התהלים כתוב מנקודת הראות של‬
‫האדם‪ ,‬על מוגבלותה ומורכבותה‪.‬‬
‫אף שהספר נקרא ”תהלים”‪ ,‬לאמור‪ :‬ספר המדבר בתהילת ה’‪ ,‬יש בו הרבה‬
‫יותר מאשר דברי תהילה בלבד; למעשה אפשר למצוא בו כמעט כל מה שאדם‬
‫היה רוצה לומר לקב”ה‪ .‬ובאמת‪ ,‬הספר מכיל סוגים שונים מאוד של שירה‪ ,‬כמו‬
‫גם מגוון רחב ביותר של רגשות‪ .‬בצד שירה פרטית ואישית יש בו גם שירה‬
‫ֶא ּ ִפית ומזמורים של התבוננות ועיון‪ ,‬העוסקים בנושאים כלל־לאומיים ואף‬
‫כלל־אנושיים‪ .‬אך בכולם – בין בבירור ובמפורש ובין בצנעה ובהעלם – תמיד‬
‫נרגיש ונמצא את המשורר כאדם מסוים‪ ,‬פרטי‪ .‬מבחינה זו אפשר לומר כי חלק‬
‫מגדולתו של הספר היא בכך שהוא תמיד סובייקטיבי‪.‬‬
‫המגוון בספר תהלים איננו רק בנושאים השונים‪ ,‬אלא גם בדמותו של‬
‫המשורר העולה מתוכם‪ .‬וכך יש מזמורים המבטאים כניעה ותבוסה‪ ,‬בצד שירי‬
‫ניצחון המלאים תחושת עוצמה‪ .‬יש שוני רב גם באופי ובנימה של המזמורים;‬
‫בלשון מוזיקלית אפשר לומר שיש מזמורים של סטקאטו ולגאטו‪ ,‬לארגו ופרסטו‪.‬‬
‫המזמורים גם מבטאים מצבי נפש שונים‪ :‬יש כאלה שהם מלאים מתח‪ ,‬לעתים‬

‫ט ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫י‬

‫מתח דתי ולעתים מתח של תרעומת וטענה‪ ,‬ואחרים שכל כולם רגיעה‪ .‬משום‬
‫כך אפשר לדמות את משורר התהלים לנבל‪ ,‬שיש בו הרבה מאוד מיתרים‬
‫אשר לכל אחד מהם צליל משלו – למן הקצה העליון של המנעד ועד לקצהו‬
‫התחתון‪ ,‬ואין בכך כל סתירה פנימית‪.‬‬
‫ספר התהלים עוסק בכמה נושאים כלליים החוזרים ונשנים לכל אורכו‪.‬‬
‫חלק גדול מפרקי הספר הם דברי תפילה ותחינה‪ ,‬שבמידה רבה תואמים‬
‫ומלווים את מאורעות חייו של המלך דוד‪ .‬ואולם למרות שלא מעט מזמורים‬
‫נסמכים למאורעות ידועים‪ ,‬בעיקרו של דבר אין הם אוטוביוגרפיים‪ .‬הגם‬
‫שהספר הוא שירתו של דוד‪ ,‬הרי דוד כאדם פרטי‪ ,‬כאישיות היסטורית‪,‬‬
‫איננו בולט כל כך בתוכם; מה שעולה מרוב הפרקים איננו דמותו של אדם‬
‫מסוים אלא קולו של האדם בכלל‪ ,‬שכן רבים מהמזמורים מכילים מרכיבים‬
‫המוציאים אותם מגדר של שירה אוטוביוגרפית־פרטית והופכים אותם לשירת‬
‫הכלל‪.‬‬
‫כך‪ ,‬למשל‪ ,‬למרות שמבחינה היסטורית דוד המלך היה מוקף רוב ימיו‬
‫בידידים ובמעריצים‪ ,‬הצד הבולט ביותר בפרקי התחינה שבתהלים הוא דווקא‬
‫הרגשת הבדידות; רק לעתים רחוקות יש בספר הרגשה של ”אנחנו” – לטוב או‬
‫לרע‪ .‬דבר זה משקף ומבטא את אישיותו של המשורר‪ ,‬אשר גם בהיותו בין רבים‬
‫הוא עדיין מרגיש בודד לעצמו‪ .‬אך דווקא זה מה שהביא לכך שמזמורי תהלים‬
‫לא רק מושרים בקול רם ובמקהלות‪ ,‬אלא גם נותנים ביטוי לחוויותיהם – הן‬
‫הטובות והן הקשות – של הרבה מאוד אנשים פרטיים‪” .‬לב יודע מרת נפשו‬
‫ובשמחתו לא יתערב זר” )משלי יד‪ ,‬י(‪ ,‬שהרי בסופו של דבר בני אדם חשים‬
‫קודם כל את עצמם‪ ,‬את כאבם או את שמחתם‪ ,‬ורק לאחר מכן יכולים הם‬
‫להצטרף לחוויותיהם ולתחושותיהם של אחרים‪.‬‬
‫מזמורי התהלים אינם מסודרים לפי איזשהו סדר שאנחנו יכולים להבינו‬
‫בשלמות‪ ,‬הן מבחינת הרצף שלהם והן מבחינת נושאיהם‪ .‬כמו כן כמעט שאי‬
‫אפשר להצביע על הבדלים ברורים בין הספרים שבתהלים‪ ,‬שיכולים להסביר‬
‫את אופן החלוקה והסידור של החלקים השונים‪ .‬אמנם יש פה ושם קבוצות של‬
‫מזמורים שיש ביניהם קרבה חיצונית או פנימית מסוימת; אבל בסך הכל אפשר‬
‫לומר שאין בספר תהלים סדר‪ ,‬ונראה שחוסר הסדר הזה הוא עניין של תפיסת‬
‫עולם‪ .‬הספר הוא קובץ של מזמורים המביעים רגשות פנימיים של אדם; והרגשות‬

‫י ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫יא‬

‫הללו‪ ,‬משום שהם אנושיים‪ ,‬אין להם סדר קבוע‪ ,‬כשם שגם בחיים עצמם אין‬
‫זמנים מסוימים וקבועים מראש של צער או שמחת הלב‪ ,‬של התבוננות או של‬
‫תהילה‪ .‬ומצד זה‪ ,‬ספר התהלים הוא ספרו של אדם‪ ,‬על הרבגוניות שבו‪ ,‬עם‬
‫הדילוגים וחוסר העקביות שלו – שהרי כך הם חייו של אדם‪ ,‬גם כשהוא מנסה‬
‫להיות מסודר ומאורגן ככל שרק אפשר‪.‬‬
‫מזמורי התהלים שונים מאוד זה מזה הן מבחינת התוכן‪ ,‬הן מבחינת הסגנון‬
‫והן מבחינת המבנה והגודל‪ .‬בספר תהלים נמצא הפרק הקצר ביותר בתנ”ך‪,‬‬
‫שני פסוקים‪ ,‬ומיד אחריו הפרק הארוך ביותר בתנ”ך‪ ,‬מאה שבעים ושישה‬
‫פסוקים‪ .‬מבחינה סגנונית יש מזמורים שמבחינת המצלול והקצב שלהם הם‬
‫שירי אפוס‪ ,‬בצד שירי תחנונים של נפש סובלת בפשטות או מזמורים שהם‬
‫השתפכות הנפש של אדם אשר השיר נובע מתוכו‪ .‬שירי דמעה כאלה מצויים‬
‫הרבה בספר; לא פעם אין בהם כל סיבה או הסבר לבכייה‪ ,‬מלבד ההרגשה ש”לא‬
‫טוב”; אך בצדם יש גם שירי הגות מובהקים המוקדשים לנושא מסוים ומוגדר‪,‬‬
‫כמה שירות היסטוריות‪ ,‬ולא מעט שירי הוראה פשוטים‪.‬‬
‫ואולם דבר אחד בולט בכל סוגי המזמורים‪ ,‬עם כל השוני ביניהם‪ :‬כולם‬
‫מבטאים אמת‪ .‬משום כך הם אינם מעגלים פינות או מדלגים על עניינים שונים‪,‬‬
‫רק כדי ליצור הרמוניה‪ .‬אכן‪ ,‬לא פעם יש במזמורים דיסהרמוניה מובנית‪ ,‬משום‬
‫שהמשורר איננו מוותר על איזו נקודת אמת גם כאשר היא אולי אינה תואמת‬
‫את הניגון הכללי‪ .‬זוהי בוודאי עוד סיבה פנימית לכך שהמזמורים הללו דיברו‪,‬‬
‫ומדברים‪ ,‬אל כל כך הרבה אנשים השונים זה מזה בכל קצות העולם; וכך‪ ,‬למרות‬
‫שספר תהלים שייך מאוד למקום מסוים‪ ,‬ארץ ישראל‪ ,‬ולזמן מסוים‪ ,‬תקופת‬
‫התנ”ך‪ ,‬הוא חוצה את גבולות הזמן והמקום‪.‬‬
‫בעיקרו של דבר‪ ,‬ספר התהלים איננו ספר של שירה המבטא את ה”אני”‬
‫של המשורר‪ ,‬אלא – גם אם זה לא תמיד נמצא באותה מידה של הדגשה בכל‬
‫הפרקים – זהו ספר של תפילות; אכן‪ ,‬באותה מידה שיש בו נוכחות של ה”אני”‬
‫השר כך קיימת בו גם הנוכחות של ה”אתה” האלוקי‪ ,‬שהוא תמיד צדו האחר‬
‫של השיר‪ .‬בין ששם שמים מוזכר בכל פסוק ופסוק ובין כשכמעט אינו מוזכר‬
‫במזמור כלל‪ ,‬ברור שיש כאן‪ ,‬כדברי המשורר עצמו‪ ,‬שיחה והשתפכות ”לפני‬
‫ה’” )תהלים קב‪ ,‬א(‪ .‬העולם הדתי שבספר איננו מסובך או מסתורי במיוחד‪ ,‬ואף‬
‫שיש בו גם שירים של תלונה ואף תרעומת‪ ,‬הרי שלא כמו באיוב או בקהלת‪,‬‬

‫אי ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫יב‬

‫התרעומת הזו היא תמיד מוגדרת ומבוקרת; וגם כשעולות מן המזמורים שאלות‬
‫שאין עליהן תשובה‪ ,‬עדיין המזמורים הללו הם מזמורי תפילה‪.‬‬
‫בספר תהלים )ובעוד שני ספרים בתנ”ך‪ :‬משלי ואיוב( יש מערכת מיוחדת‬
‫של טעמי מקרא‪ ,‬שאינה זהה למערכת הטעמים של שאר הספרים‪ .‬מערכת‬
‫טעמים זו מובנת לנו מבחינה תפקודית – היינו‪ ,‬כיצד הם משמשים כסימני‬
‫פיסוק מורכבים – ואולם נראה כי המסורת המוזיקלית של טעמים אלה אבדה‬
‫לגמרי‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ידוע לנו שבימי הבית השני )ואולי גם קודם לכן( חלק מן‬
‫המזמורים הללו הושרו בבית המקדש‪ ,‬אך גם בזה לא נשארה בידינו כל מסורת‬
‫מוזיקלית שאפשר לסמוך עליה‪.‬‬
‫הספר נחלק בימינו למאה וחמישים פרקים‪ ,‬אבל עד תקופת חז”ל היה‬
‫מחולק למאה ארבעים ושבעה פרקים בלבד‪ .‬רוב פרקיו הם מזמורים מוגדרים‬
‫היטב‪ ,‬עם כותרות ומבנה פנימי ברור; רק בעקבות חלוקת הפרקים המאוחרת‬
‫יותר‪ ,‬הלא יהודית‪ ,‬יש פרקים אחדים שאינם נראים כמזמורים שלמים לעצמם‪,‬‬
‫וככל הנראה באמת אינם כאלה‪ .‬כפי שהספר עצמו מעיד על עצמו‪ ,‬זהו ספר‬
‫”תפילות דוד בן ישי” )תהלים עב‪ ,‬כ(‪ .‬ואכן‪ ,‬רוב מזמורי הספר מיוחסים לדוד‬
‫המלך‪ .‬עם זאת נזכרים בספר גם שמותיהם של כמה משוררים אחרים‪ .‬מסורת‬
‫חכמים )בבא בתרא יד ע”ב – טו ע”א( היא שיש עשרה אנשים אשר להם‬
‫מיוחסים מזמור אחד או אחדים )ובכללם אדם הראשון ומשה רבנו(‪.‬‬
‫בשל כל אלה נודע לספר זה מקום יוצא דופן לא רק מבחינה ספרותית‪ ,‬אלא‬
‫גם מבחינת יחסם של בני האדם אליו בכל הזמנים והמקומות‪ .‬נראה שאין עוד‬
‫ספר במקרא שנתלוו אליו כל כך הרבה דמעות‪ ,‬כמו גם דברי תודה ושמחה‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬ספר התהלים הוא הספר שנעשה בו השימוש האנושי הרב ביותר בכל‬
‫תולדות עמנו‪ ,‬משום שדרכו ואתו יכול כל אדם – הן המשורר והן מי שאינו‬
‫יודע למצוא את המילים והביטויים המתאימים – להתחנן ולהודות‪ ,‬לשפוך את‬
‫מר לבו או פשוט לשוחח עם הקב”ה‪ .‬בין שמדובר באישה בודדת המבכה את‬
‫צרותיה‪ ,‬באדם שנמצא במבוך מדיני או צבאי או במי שבא לשיר שיר תודה‪,‬‬
‫לכל אלה משמש ספר תהלים פה‪ .‬אכן‪ ,‬אם דוד המלך מכונה בשם ”נעים זמירות‬
‫ישראל” )שמואל ב׳ כג‪ ,‬א( הרי זה משום שהוא שר את שירתו של עם שלם‪.‬‬
‫זאת ועוד‪ ,‬פה ושם יש בספר – אם כי לא תמיד בגלוי – גם ניצוצות של‬
‫התרוממות נפש מיסטית‪ ,‬אלא שגם היא מוצנעת בשירה הדתית הכוללת‬

‫בי ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫יג‬

‫ואיננה מגיעה לידי ביטוי חריף‪ .‬וכאן טמון צד נוסף של כוחו המיוחד של הספר‪:‬‬
‫הנעימה הכללית שבו‪ ,‬על אף כל העליות והירידות‪ ,‬לעולם איננה מוקצנת‪.‬‬
‫שאלות חריפות‪ ,‬ספקות חמורים‪ ,‬כאבים בלתי נסבלים ואולי גם עליצות בלי‬
‫גבול‪ ,‬רק מרומזים כאן‪ ,‬אך אין הם מגיעים לביטוי שלם ומלא‪ .‬אפשר‪ ,‬אפוא‪ ,‬לומר‬
‫שבצד הדברים הנאמרים בכל אחד מהמזמורים משאיר המשורר גם גיליון ריק‪,‬‬
‫שעליו יכול הקורא־המתפלל להוסיף את שורותיו האישיות‪.‬‬

‫הרב עדין אבן־ישראל‬

‫ירושלים‪ ,‬התשע"ד‬

‫גי ‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫תפילה לפני אמירת תהלים ‪1 Ø‬‬ ‫תהלים‬

‫תפילה לפני אמירת תהלים‬

‫׳י‪ִ ‬הי ָרצוֹן׳ קודם אמירת תהלים‬

‫וֹחר ‪ּ ‬ב ָדוִ ד ַﬠ ‪‬בדּ וֹ ו ‪ּ‬בזַ ‪‬רעוֹ‬ ‫בוֹתינוּ‪ַ ,‬ה ּב ֵ‬ ‫י‪ִ ‬הי ָרצוֹן ִמ ‪ּ‬ל ָפנֶ ֽיךָ ‪ ,‬יהוה ֱאל ֵֹהֽינ ּו וֵ אל ֵֹהי ֲא ֵ ֽ‬
‫מוֹרי‬ ‫יאת ִמז‪ֵ ‬‬ ‫וֹחר ‪ּ ‬ב ׁ ִשירוֹת ו‪ִ ‬ת ׁ ‪‬ש ָ ּבחוֹת‪ֶ ׁ ,‬ש ֵּ ֽת ֶפן ‪ּ ‬ב ַר ֲח ִמים ֶאל ‪‬ק ִר ַ‬ ‫ַא ֲח ָריו‪ ,‬ו‪ַ ‬ה ּב ֵ‬
‫‪‬ת ִה ִּלים ׁ ֶש ֶא ‪‬ק ָרא ‪ּ‬כ ִא ּל ּו ֲא ָמ ָרם דָּ וִ ד ַה ֶּ ֽמ ֶל ‪‬ך ָﬠ ָליו ַה ׁ ּ ָשלוֹם ‪ּ ‬ב ַﬠצ‪ ‬מוֹ‪ ,‬ז‪ ‬כוּתוֹ‬
‫יהם‬ ‫יּוֹת ֶ‬
‫אוֹת ֵ‬
‫יהם ו‪ִ ‬‬ ‫בוֹת ֶ‬ ‫ָּתגֵ ן ָﬠ ֵלֽינוּ‪ ,‬ו‪ַ ‬ת ֲﬠ ‪‬מד ָלֽנ ּו ז‪ ‬כוּת ּ ‪‬פסו ֵּקי ‪‬ת ִה ִּלים וּז‪ ‬כוּת ֵּת ֵ‬
‫אשי ֵתבוֹת ו ִּמ ּס ֵוֹפי ֵתבוֹת‬ ‫יהם ו‪ַ ‬ה ׁ ּ ֵשמוֹת ַהיּוֹצ‪ִ ‬אים ֵמ ֶהם ֵמ ָר ׁ ֵ‬ ‫יהם ו‪ַ ‬ט ֲﬠ ֵמ ֶ‬ ‫וּנ‪ֻ ‬קדּ ֵוֹת ֶ‬
‫חוֹחים‬ ‫ֹאתינוּ‪ ,‬ו ‪ּ‬לזַ ֵּמר ָﬠ ִריצִ ים ו ‪ּ‬ל ַה ‪‬כ ִרית ‪ּ‬כל ַה ִ‬ ‫ֹנוֹתינ ּו ו‪ַ ‬ח ּט ֵ ֽ‬
‫‪‬ל ַכ ּ ֵפר ּ ‪‬פ ׁ ָש ֵﬠֽינ ּו וַ ֲﬠו ֵ ֽ‬
‫וֹש ָּנה ָה ֶﬠ ‪‬ליוֹנָ ה ו ‪ּ‬ל ַח ֵ ּבר ֵ ֽא ׁ ֶשת נ‪‬עו ִּרים ִﬠם דּ ָוֹד ּה‬ ‫ו‪ַ ‬ה ּקוֹצִ ים ַה ּס ‪‬וֹב ִבים ֶאת ַה ׁ ּש ׁ ַ‬
‫‪ּ ‬ב ַא ֲה ָבה ו‪ַ ‬א ֲחוָ ה ו‪ֵ ‬רעוּת‪ ,‬ו ִּמ ׁ ּ ָשם יִ ָּמ ׁ ֵש ‪‬ך ָלֽנ ּו ׁ ֶש ַֽפע ‪‬לנֶ ֶֽפ ׁש ֽרו ‪ּ‬ח ו ׁ ָ‬
‫ּנ‪‬ש ָמה ‪‬ל ַט ֲה ֵ ֽרנ ּו‬
‫ֹאתינ ּו ו ‪ּ‬ל ַכ ּ ֵפר ּ ‪‬פ ׁ ָש ֵﬠֽינוּ‪ּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ָּס ַל ‪ֽ‬ח ָּת ‪‬ל ָדוִ ד ׁ ֶש ָא ַמר‬ ‫ֹנוֹתינ ּו ו‪ִ ‬ל ‪‬ס ֽל ‪ֹ‬ח ַח ּט ֵ ֽ‬
‫ֵמ ֲﬠו ֵ ֽ‬
‫שמואל ב׳ יב‬ ‫אתךָ ל ֹא ָתמוּת׃‬ ‫מוֹרים ֵ ֽא ּל ּו ‪‬ל ָפנֶ ֽיךָ ‪ּ ,‬כמוֹ ׁ ֶש ֶּנ ֱא ַמר‪ּ ַ ,‬גם־יהוה ֶה ֱﬠ ִביר ַח ָּט ‪‬‬ ‫ִמז‪ִ ‬‬
‫נוֹתינ ּו ָ ּב ֶהם ׁ ִש ‪‬ב ִﬠים‬ ‫עוֹלם ַהזֶּ ה ֽק ֶֹדם ז‪ַ ‬מ ֵּנֽנ ּו ַﬠד ‪‬מל ֹאת ׁ ‪‬ש ֵ ֽ‬ ‫ו‪ַ ‬אל ִּת ָ ּק ֵחֽנ ּו ֵמ ָה ָ‬
‫אוֹפן ׁ ֶשנּ ו ַּכל ‪‬ל ַת ֵ ּקן ֶאת ֲא ׁ ֶשר ׁ ִש ַח ‪ֽ‬תנוּ‪ ,‬וּז‪ ‬כוּת דָּ וִ ד ַה ֶּמ ֶֽ‪‬ך‪ָ ‬ﬠ ָליו ַה ׁ ּ ָש‪‬וֹם‬ ‫ׁ ָשנָ ה‪ּ  ,‬ב ַ‬
‫ָּתגֵ ן ָﬠ ֵלֽינ ּו ו ַּב ֲﬠ ֵ ֽדנוּ‪ֶ ׁ ,‬ש ַּת ֲא ִריך‪ַ ‬א ּ ‪‬פךָ ַﬠד ׁשו ֵּבֽנ ּו ֵא ֶלֽיךָ ִ ּב ‪‬ת ׁשו ָּבה ׁ ‪‬ש ֵל ָמה ‪‬ל ָפנֶ ֽיךָ ‪,‬‬
‫שמות לג‬ ‫ת־א ׁ ֶשר‬ ‫ת־א ׁ ֶשר ָאחֹן ו‪ִ ‬ר ַח ‪‬מ ִּתי ֶא ֲ‬ ‫ו ֵּמאוֹצַ ר ַמ ּ‪‬תנַ ת ִח ָּנם ‪‬ח ֵּנֽנוּ‪ּ ,‬כ ִד ‪‬כ ִתיב‪ ,‬ו‪ַ ‬חנּ ִֹתי ֶא ֲ‬
‫לוֹמר ‪‬ל ָפנֶ ֽיךָ‬
‫עוֹלם ַהזֶּ ה‪ָּ ,‬כך‪ ‬נִז‪ֶּ ‬כה ַ‬ ‫אוֹמ ִרים ‪‬ל ָפנֶ ֽיךָ ׁ ִש ָירה ָ ּב ָ‬ ‫ֲא ַר ֵחם׃ ו ‪ּ‬כ ׁ ֵשם ׁ ֶש ָ ֽאנ ּו ‪‬‬
‫עוֹרר‬ ‫עוֹלם ַה ָ ּבא‪ .‬ו‪ַ ‬ﬠל י‪ֵ ‬די ֲא ִמ ַירת ּ‪‬ת ִה ִּלים‪ִּ ,‬ת ‪‬ת ֵ‬ ‫יהוה ֱאל ֵֹהֽינ ּו ׁ ִשיר ו ׁ ‪ּ‬ש ָב ָחה ָל ָ‬
‫ישעיה לה‬ ‫ן־ל ּה׃ הוֹד‬ ‫נָﬠים ‪ּ ‬בגִ ַילת ו‪ַ ‬ר ּנֵן‪ּ ,‬כבוֹד ַה ‪ּ‬ל ָבנוֹן נִ ַּת ָ‬ ‫ֲח ַב ֶ ּצ ֶֽלת ַה ׁ ּ ָשרוֹן ו‪ָ ‬ל ׁ ִשיר ‪ּ ‬בקוֹל ִ‬
‫ו‪ָ ‬ה ָדר ‪ּ ‬ב ֵבית ֱא‪ֵֹ ‬הֽינ ּו ִ ּב ‪‬מ ֵה ָרה ‪‬ביָ ֵמֽינוּ‪ָ ,‬א ֵמן ֶס ָֽ‪‬ה‪.‬‬
‫פסוקים אלה נוהגים לומר קודם אמירת תהלים‪:‬‬
‫תהלים צה‬ ‫יﬠה ‪‬לצוּר יִ ׁ ‪‬ש ֵﬠֽנוּ׃‬
‫‪‬לכ ּו נ‪ַ ‬ר ‪ּ‬ננָ ה ַליהוה‪ ,‬נָ ִ ֽר ָ‬
‫תוֹדה‪ּ ִ ,‬בז‪ִ ‬מרוֹת נָ ִ ֽר ‪‬יﬠ לוֹ׃‬ ‫נ‪ַ ‬קדּ‪ָ ‬מה ָפנָיו ‪ּ ‬ב ָ‬
‫‪‬־אל ִֹהים׃‬
‫ל־כ ֱ‬ ‫ִּכי ֵאל ָ ּגדוֹל יהוה‪ ,‬ו ֶּמ ֶֽל ‪‬ך ָ ּגדוֹל ַﬠ ‪ּ‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 1‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫פרק א ‪3 Ø‬‬ ‫תהלים ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬ליום ראשון‬

‫פרק א‬
‫דברי התבוננות כלליים על דרכו ואושרו של האדם הנוהג כראוי‪,‬‬
‫ולעומתם – חייהם של אותם אנשים שהם רעים וחטאים‪.‬‬
‫ספר ראשון‬
‫א לחודש‬
‫י־ה ִ ֗א ׁיש ֲא ׁ ֶש֤ר ׀ ֥ל ֹא ָה ַל ֮‪‬ך ַּב ֲֽﬠצַ ֪ת ‪‬ר ׁ ֫ ָש ִ ֥ﬠים ו ‪ּ‬ב ֶ ֣ד ֶר ‪‬ך ַ֭ח ּ ָט ִאים ֥ל ֹא‬
‫ַ ֽא ׁ ‪ֽ ‬ש ֵר ָ‬ ‫א‬
‫ליום ראשון‬ ‫מוֹש֥ב ֵ֝ל ֗ ִצים ֣ל ֹא יָ ׁ ָשֽב׃‬
‫ָﬠ ָמ֑ד ו ‪ּ‬ב ׁ ַ‬
‫ֽי‪‬לה׃‬
‫יוֹמם וָ ָל ָ‬
‫תוֹרת יהו֗ ה ֶ֫חפ‪ ‬צ֥ וֹ ו ‪ּ‬ב ֽת ָוֹר ֥תוֹ ֝ ֶי ‪‬ה ֶ֗ ּגה ָ ֥‬
‫ִּכ֤י ִ ֖אם ‪ּ‬ב ַ ֥‬ ‫ב‬

‫י‪‬ה ִא ׁיש – המילה ״אשרי״ מופיעה בעיקר בתהלים‪ .‬פירושה‪ ,‬בצורה הפשוטה‬
‫א ַא ׁ ְש ֵר ָ‬
‫ביותר‪ ,‬הוא – אושר; אושר הוא לו‪ ,‬לאדם‪ ,‬הנוהג בדרך הזאת‪ .‬אבל ב״אשרי״ יש‬
‫גם משמעות אחרת‪ ,‬שאיננה נבדלת לגמרי אלא משתלבת במשמעות הראשונה‪,‬‬
‫והיא – הדרך הישרה‪ ,‬האופן הנכון‪ ,‬בבחינת הישר והטוב‪ .‬״אשרי״ מתייחס‪ ,‬בדרך‬
‫כלל‪ ,‬לשני המובנים האלה גם יחד‪ :‬הן להרגשת הטוב הסובייקטיבית‪ ,‬הרגשית‪ ,‬והן‬
‫לצד האובייקטיבי של דרך נכונה וישרה‪.‬‬
‫ֲא ׁ ֶשר ל ֹא ָה ַל ְך ַּב ֲﬠצַ ת ְר ׁ ָש ִﬠים – עצת רשעים היא עצה לא טובה שנותנים רשעים‪,‬‬
‫שאדם מקבל אותה ונוהג )״הלך״( לפיה‪ .‬ואולם במקומות אחרים משמעות המילה‬
‫״עצה״ היא גם קבוצה‪ ,‬חבורה‪ ,‬ולכן פירוש הפסוק הוא גם – האיש שאינו הולך עם‬
‫הרשעים ואינו חלק מחבורתם‪.‬‬
‫ו ְּב ֶד ֶר ְך ַח ּ ָט ִאים ל ֹא ָﬠ ָמד – יש דרכים או מקומות שהם ״דרך חטאים״‪ ,‬דרכם של‬
‫חוטאים; וגם מי שאינו מגיע לדרך הזו עד סופה‪ ,‬מכל מקום הוא עשוי למצוא את‬
‫עצמו עומד במקום שהוא ״דרך חטאים״‪ ,‬כך שהמשך ההליכה בכיוון הזה בוודאי‬
‫יביא אותו לרע חמור יותר‪.‬‬
‫מוֹשב ֵלצִ ים ל ֹא יָ ׁ ָשב – בספר תהלים‪ ,‬כמו גם בספר משלי ובמקומות אחרים‪,‬‬
‫ו ְּב ׁ ַ‬
‫המושג ״לץ״ איננו קשור רק לבדיחה או ללצון‪ ,‬אלא יש בו צד מסוים של רוע; אין‬
‫בו תמיד תאווה או תשוקה לרע‪ ,‬ואולם ה״לצים״ הם אלה שמתאפיינים בקלות ראש‬
‫ובבדיחות דעת על דברים טובים‪ .‬ולכן‪ ,‬גם אם הלצים לא תמיד עושים רע בפועל‪,‬‬
‫דרך המחשבה והדיבור שלהם היא פתח לכל דבר אסור‪ .‬״ובמושב לצים לא ישב״ בא‬
‫להדגיש שגם מי שאינו שותף פעיל במושב לצים‪ ,‬גם מי שבעצמו איננו לץ אלא רק‬
‫יושב במחיצתם של לצים‪ ,‬עליו לדעת כי החברה הזאת היא חברה רעה‪ ,‬והיא פותחת‬
‫לאדם פתח לרע – לא תמיד מתוך מודעות‪ ,‬אבל על כל פנים יוצרת מוכנות נפשית‬
‫העשויה להתגלגל לרעה בפועל‪.‬‬
‫תוֹרתוֹ – שהיא‬‫תוֹרת ה’‪ ,‬שתורת ה׳ כהוראה של דרך חיים‪ ,‬היא ֶחפְ צוֹ‪ ,‬ו ְּב ָ‬
‫ב ִּכי ִאם ְּב ַ‬
‫תורת ה׳‪ ,‬אבל מתייחסת ביתר שאת ל״תורתו״ של אותו אדם‪ ,‬במה שהוא יודע ומבין‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 3‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫ליום ראשון ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬תהלים‬ ‫‪ Ø ‬פרק א‬

‫ל־פ ‪‬ל ֵ֫גי ָ ֥מיִ ם ֲא ׁ ֶש֤ר ּ ִפ ‪‬רי֨וֹ ׀ יִ ֵּ֬תן ‪ּ‬ב ִﬠ ּ֗תוֹ ו‪ָ ‬ﬠ ֵל֥ה ּו ֽל ֹא־‬
‫ו‪ָֽ ‬ה ָ֗יה ּ‪‬כ ֵﬠ ֮ץ ׁ ָש ֪תוּל ַﬠ ּ ַ‬ ‫ג‬
‫שה יַ צ‪ֽ ִ ‬ל ‪‬יח׃‬ ‫ּ֑יִבוֹל ו‪֖ ‬כֹל ֲא ׁ ֶשר־יַ ֲֽﬠ ֶ ׂ ֣‬
‫ר־תדּ‪ ‬פֶ ֥נּ ּו ֽרו ‪ּ‬ח׃‬
‫ם־כ ּ֗מֹץ ‪‬א ׁ ֶש ִּ‬
‫ֹא־כ֥ן ָה ‪ֽ‬ר ׁ ָש ִﬠ֑ים ִּכ֥י ִא ַ֝ ּ‬
‫ל ֵ‬ ‫ד‬

‫יקים׃‬
‫ל־כ֤ן ׀ ֽל ֹא־יָ ֻ ֣קמ ּו ‪֭‬ר ׁ ָש ִﬠים ַּב ִּמ ׁ ‪‬ש ּ ָפ֑ט ֝ ‪‬ו ַח ּ ָט ִ ֗אים ַּב ֲֽﬠ ַ ֥דת צַ דִּ ִ ֽ‬
‫ַﬠ ֵּ‬ ‫ה‬

‫ֹאבֽד׃‬
‫יקים ו‪֖ ֶ ‬ד ֶר ‪‬ך ‪‬ר ׁ ָש ִ ֣ﬠים ּת ֵ‬
‫ֽי־יוֹד ‪‬ﬠ י֭ הוה דֶּ ֥ ֶר ‪‬ך צַ דִּ ִ ֑‬
‫ִּכ ֵ ֣‬ ‫ו‬

‫בה – יֶ ְה ֶ ּגה‪ ,‬בעיקר הכוונה היא למחשבה‪ ,‬הגות הלב‪ ,‬אבל כאן יש לכך גם משמעות‬
‫יְלה‪ .‬בפרק זה יש מעין הגדרה של האיש הצדיק‪ :‬לא‬ ‫יוֹמם וָ ָל ָ‬
‫נוספת‪ :‬דיבור והגייה‪ָ ,‬‬
‫רק במחשבה אלא גם בחפץ והגיון הלב‪ ,‬כלומר‪ :‬רצונו הפנימי‪ ,‬שכאשר אין לו לאדם‬
‫מעשה שמוטל עליו לעשותו‪ ,‬לא בענייני מצווה ולא בענייני העולם הזה‪ ,‬האיש‬
‫הצדיק הוא זה אשר ַמפנה את הזמן הזה לתורת ה׳‪ ,‬שבה הוא מדבר ועליה הוא חושב‪.‬‬
‫מי שנוהג כך‪ ,‬דהיינו‪ :‬מתרחק מן הרע ודבק בטוב‪ ,‬שכרו הוא –‬
‫ל‪‬פ ְלגֵ י ָמיִ ם‪ .‬עץ כזה איננו חסר דבר; הוא אפילו אינו מצפה‬ ‫ג וְ ָהיָ ה ְּכ ֵﬠץ ׁ ָשתוּל ַﬠ ּ ַ‬
‫לגשם‪ ,‬כי המים משקים אותו תמיד‪.‬‬
‫ֹא־יִבוֹל – כי עצים שחסרים להם מים לפעמים‬ ‫ֲא ׁ ֶשר ּ ִפ ְריוֹ יִ ֵּתן ְּב ִﬠ ּתוֹ וְ ָﬠ ֵלה ּו ל ּ‬
‫נותנים את פירותיהם לאחר זמן‪ ,‬והעלים שלהם כמשים ונושרים‪ ,‬ואילו העץ הזה‬
‫רענן וצומח תמיד‪ .‬בדימוי הזה לעץ יש לא רק ברכה‪ ,‬אלא גם הבטחה ממשית יותר‬
‫לכך שהוא מצליח לתת פרי בכל המובנים‪ :‬פרי תורתו ופרי עמלו‪ ,‬הצומחים בעתם‬
‫וטובים גם לו וגם לעולם‪ ,‬ושאין הוא צריך לסבול מהתנוונות ומכמישה שלא בעתה‪.‬‬
‫ובכללו של דבר‪ ,‬לגבי האדם‪ :‬וְ כֹל ֲא ׁ ֶשר־יַ ֲﬠ ֶ ׂשה יַ צְ ִל ‪‬יח‪ .‬ולעומת אלה –‬
‫ֹא‪‬כן ָה ְר ׁ ָש ִﬠים; הללו לא רק שאינם דומים לעץ שתול‪ ,‬אלא הם כפרודות‬ ‫ד ל ֵ‬
‫ר־תדְּ פֶ נּ ּו רו ‪ּ‬ח‪ .‬המוץ‪ ,‬שהוא הקש והמלענים של‬ ‫ם־כ ּמֹץ ֲא ׁ ֶש ִּ‬
‫שאינן צומחות‪ִּ ,‬כי ִא ַּ‬
‫התבואה‪ ,‬אין לו צמיחה ואף אין לו מקום משלו‪ ,‬והרוח מסיטה אותו לכל צד‪ .‬ואף‬
‫הוויית הרשעים אין לה בעצם מקום משלה‪ ,‬ואין לה אפילו תכנית אמיתית משלה‪,‬‬
‫אלא הרשעים זורמים עם כל דבר שמגיע אליהם מבחוץ‪ ,‬ונהדפים מדבר לדבר‪.‬‬
‫יָקמ ּו ְר ׁ ָש ִﬠים ַּב ִּמ ׁ ְש ּ ָפט – כשמגיעה שעת הדין אין לרשעים תקומה‪,‬‬ ‫ל‪‬כן ל ֹא ֻ‬ ‫ה ַﬠ ֵּ‬
‫יקים; לא רק שהם אינם יכולים לצאת‬ ‫וְ ַח ּ ָט ִאים לא יקומו ולא יעמדו ַּב ֲﬠ ַדת צַ דִּ ִ‬
‫זכאים במשפט‪ ,‬אלא אף אינם יכולים להצטרף לחבורה הזאת‪.‬‬
‫יקים – ״יודע״ כאן‪ ,‬כמו גם במקומות אחרים‪ ,‬הוא במשמעות‬ ‫י־יוֹד ‪‬ﬠ ה’ דֶּ ֶר ְך צַ דִּ ִ‬
‫ו ִּכ ֵ‬
‫מסוימת‪ :‬דעת של קשר‪ ,‬של אהבה; ומשום כך הוא מכוון אותם ומסייע להם בדרך‬
‫ֹאבד – כי לא רק שאין לה קיום נצחי‪ ,‬אלא‬ ‫חייהם זו‪ ,‬וְ ֶד ֶר ְך ְר ׁ ָש ִﬠים‪ ,‬לעומת זאת‪ּ ,‬ת ֵ‬
‫אין לה אפילו עמידה יציבה בפני מאורעות הזמן; זוהי דרך שסופה אובדן‪.‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 4‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫פרק ב ‪5 Ø‬‬ ‫תהלים ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬ליום ראשון‬

‫פרק ב‬
‫מזמור ללא כותרת לכבודו של המלך‪,‬‬
‫והמילה ”מלך” נזכרת בו פעמים מספר‪.‬‬
‫מתוכנו ומפסוקי החזון שבו עולה שאין מדובר במלך מסוים‬
‫אלא זהו חזון על הגואל‪ ,‬המלך המשיח‪.‬‬
‫ּ־ריק׃‬
‫ָ֭ל ָּמה ָ ֽרג‪֣ ׁ ‬ש ּו גוֹיִ ֑ם ּ֝ו ‪ֻ ‬א ִּ֗מים יֶ ‪‬הגּ ו ִ ֽ‬ ‫א‬

‫יחוֹ׃‬
‫ל־מ ׁ ִש ֽ‬
‫ל־יהו֗ ה ו‪ַ ‬ﬠ ‪‬‬
‫וֹסדוּ־יָ ַ֑חד ַﬠ ֝‬
‫י־א ֶרץ ו‪ֽ ‬רוֹז‪ִ ‬נ֥ים נֽ ‪‬‬
‫ִי ‪ֽ‬תיַ ּ‪‬צ ֨ב ּו ׀ ַמ ‪‬ל ֵכ ֶ ֗‬ ‫ב‬

‫֖יכה ִמ ֶּמ֣נּ ּו ֲﬠב ֵ ֹֽתימוֹ׃‬

‫נַש ִל ָ‬
‫רוֹת֑ימוֹ ו‪ ׁ ‬‬
‫וֹס ֵ‬
‫ת־מ ‪‬‬
‫֭נ‪ ֽ ‬נַ ‪ּ‬ת ָקה ֶא ֽ‬ ‫ג‬

‫יוֹש֣ב ַּב ׁ ּ ָש ַ ֣מיִ ם יִ ‪ׂ ‬ש ָח֑ק ֝ ֲאד ֗ ָֹני ‪‬יִל ַﬠ ָ‬

‫ג־לֽמוֹ׃‬ ‫ֵׁ‬ ‫ד‬

‫ָא֤ז י‪ַ ‬ד ֵּב֣ר ֵא ֵל֣ימוֹ ‪‬ב ַא ּ ֑פוֹ ו ַּב ֲֽחרוֹנ֥ וֹ ַי‪‬ב ֲֽה ֵלֽמוֹ׃‬ ‫ה‬

‫ר־ק ‪‬ד ׁ ִ ֽשי׃‬

‫֭ וַ ֽ ֲאנִי נָ ַס ‪֣‬כ ִּתי ַמ ‪‬ל ִּכ֑י ַﬠל־צִ֝ יּ֗ וֹן ַה ‪‬‬ ‫ו‬

‫ּ־ריק – חושבים‬
‫א ָל ָּמה ָרגְ ׁש ּו – כלומר‪ :‬למה סוערים ומרוגשים הגוֹיִ ם‪ ,‬ו ְּל ֻא ִּמים יֶ ְהגּ ו ִ‬
‫מחשבות ומתכננים תכניות‪ ,‬ומדברים דברים שבסופם יהיו לריק‪.‬‬
‫נוֹסדוּ־יָ ַחד – מתחברים‪ ,‬נועדים יחד‬
‫י‪‬א ֶרץ‪ ,‬וְ רוֹזְ נִים‪ ,‬שהם מושלים‪ְ ,‬‬
‫ב יִ ְתיַ ְּצב ּו ַמ ְל ֵכ ֶ‬
‫ל־מ ׁ ִשיחוֹ‪ .‬והתכנית שלהם היא‪:‬‬
‫כדי להילחם ַﬠ‪‬־ה’ וְ ַﬠ ְ‬
‫רוֹתימוֹ – ננתק את מוסרותיהם‪ ,‬שהן הרצועות שבהן אוסרים‬ ‫ת‪‬מוֹס ֵ‬
‫ְ‬ ‫ג נְ נַ ְּת ָקה ֶא‬
‫נַש ִל ָיכה ִמ ֶּמנּ ּו‬
‫בעלי חיים‪ ,‬ובהשאלה – הכוח והממשלה של ישראל השליטים‪ ,‬וְ ׁ ְ‬
‫ֲﬠב ֵֹתימוֹ – חבליהם‪ ,‬שבהם הם קושרים אותנו‪ .‬זוהי הכוונה העיקרית של אותו‬
‫מרד‪ ,‬הכורך יחד מרידה בה׳‪ ,‬פריקת עולו וגם מלחמה כנגד משיחו‪ ,‬המלך המשיח‬
‫של ישראל‪ ,‬המייצג את הקשר עם הקב״ה‪.‬‬
‫יוֹשב ַּב ׁ ּ ָש ַמיִ ם יִ ְ ׂש ָחק‪ ,‬יצחק‪ ,‬ה’ ְיִל ַﬠג־‬
‫ד אבל כל התכניות הללו הן תכניות של הבל‪ ,‬כי ׁ ֵ‬
‫ָלמוֹ )להם(‪ ,‬לפי שלא ימומשו כלל התכניות הללו‪ .‬לאמיתו של דבר כל התכניות‬
‫הללו הן דבר של ריק‪ ,‬ובפועל יגיע לאחר מכן גם העונש מלמעלה‪.‬‬
‫ה ָאז ַיְד ֵּבר ה׳ ֵא ֵלימוֹ )אליהם( ְב ַא ּפוֹ‪ ,‬בכעסו‪ ,‬ו ַּב ֲחרוֹנוֹ ַיְב ֲה ֵלמוֹ‪ ,‬וישבור את רצונם‬
‫בעולם הזה‪.‬‬
‫ו וַ ֲאנִי‪ ,‬אומר המשורר‪ ,‬נָ ַס ְכ ִּתי ַמ ְל ִּכי – משחתי‪ ,‬מיניתי אותו למלך‪ַ ,‬ﬠל־צִ יּוֹן ַהר־‬
‫ָק ְד ׁ ִשי‪ .‬וכאן באים דבריו של המלך עצמו‪:‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 5‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:33 AM‬‬

 ‫ליום ראשון ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬תהלים‬ ‫‪ Ø ‬פרק ב‬

‫ֽי־א ָּתה ֝ ֲא ֗ ִני ַהיּ֥ וֹם ִי‪‬ל ‪‬ד ִּ ֽתיךָ ׃‬

‫‪‬א ַס ּ ‪‬פ ָ ֗רה ֶ ֫אל ֥חֹק יֽ הו֗ ה ָא ַ֘מר ֵא ַל֥י ‪ּ‬ב ִנ ַ ֑‬ ‫ז‬

‫י־א ֶרץ׃‬
‫ׁ ‪‬ש ַא֤ל ִמ ֶּ֗מ ּנִי ו‪ֶ ‬א ‪ּ‬תנָ ֣ה ֭גוֹיִ ם נַ ֲֽח ָל ֶ ֑תךָ ֽ֝וַ ֲא ֻחזָּ ‪ֽ‬ת ֗ ָך ַאפ‪ֵ ‬ס ָ ֽ‬ ‫ח‬

‫‪ּ ֭‬תר ֵֹﬠם ‪ּ‬ב ׁ ֵש ֶ֣בט ַּב ‪‬רזֶ ֑ל ִּכ ‪‬כ ִל֖י יוֹצֵ ֣ר ‪ּ‬תנַ ּ ‪‬פצֵ ֽם׃‬ ‫ט‬

‫ו‪ַ ֭‬ﬠ ָּתה ‪‬מ ָל ִכ֣ים ַה ‪ׂ ‬ש ִּכ֑יל ּו ֝ ִה ָ ּו ‪ֽ‬ס ֗ר ּו ׁ ֣שֹפ‪ֵ ‬טי ָ ֽא ֶרץ׃‬ ‫י‬

‫ִﬠ ‪‬ב ֣ד ּו ֶאת־יהו֣ ה ‪ּ‬ביִ ‪‬ר ָא֑ה ֝ ‪‬ו ִ֗גיל ּו ִּב ‪‬ר ָﬠ ָ ֽדה׃‬ ‫יא‬

‫ֽי־יִב ַﬠ֣ר ִּכ ‪‬מ ַﬠ֣ט ַא ּ ֑פוֹ ֝ ַא ׁ ‪‬ש ֵ ֗רי ּ‪‬כל־‬

‫ֹאבד ּו ֶ ֗ד ֶר ‪‬ך ִּכ ‪‬‬
‫ּ־בר ּ ֶפֽן־י‪ֱ ‬אנַ ֤ף ׀ ו‪֬ ‬ת ‪‬‬ ‫ׁ ּ‪‬‬
‫נַשקו ַ֡‬ ‫יב‬
‫וֹסי ֽבוֹ׃‬
‫֥ח ֵ‬

‫ֲא ַס ּ ְפ ָרה‪ֶ ,‬אל חֹק – אספר את הדבר שהוא הבסיס למעשיי‪ :‬ה’ ָא ַמר ֵא ַלי‪’ְּ :‬בנִי־‬ ‫ז‬
‫יְל ְד ִּתיךָ – כלומר‪ :‬המלך המשיח הוא כבן חביב של ה׳‪ ,‬וכאשר הוא‬ ‫ַא ָּתה‪ֲ ,‬אנִי ַהיּוֹם ִ‬
‫עולה על כס מלכותו אומר לו ה׳‪ ,‬כביכול‪ :‬״אני היום ילדתיך״‪ ,‬אתה נעשה כבני‪.‬‬
‫’ש ַאל ִמ ֶּמ ּנִי‪ ,‬אומר לי ה׳‪ ,‬רק בקש‪ ,‬וְ ֶא ְּתנָ ה גוֹיִ ם‪ ,‬נַ ֲח ָל ֶתךָ – תמשול עליהם‪ ,‬כלומר‪:‬‬ ‫ְׁ‬ ‫ח‬
‫י־א ֶרץ‪ ,‬עד קצות הארץ‪.‬‬ ‫נחלתך תקיף עמים רבים‪ ,‬וַ ֲא ֻחזָּ ְתךָ תגיע עד ַאפְ ֵס ָ‬
‫ואת כל אויביך ְּ’תר ֵֹﬠם‪ ,‬תשבור אותם‪ְּ ,‬ב ׁ ֵש ֶבט ַּב ְרזֶ ל‪ִּ ,‬כ ְכ ִלי יוֹצֵ ר‪ ,‬ככלי חרס‪ ,‬אשר‬ ‫ט‬
‫קל לנפצו‪ְּ ,‬תנַ ּ ְפצֵ ם’‪.‬‬
‫וְ ַﬠ ָּתה‪ְ ,‬מ ָל ִכים‪ַ ,‬ה ְ ׂש ִּכיל ּו לדעת זאת‪ִ ,‬ה ָ ּו ְסרוּ‪ ,‬קבלו מוסר‪ ,‬הבינו את הדבר‪ׁ ,‬שֹפְ ֵטי‬ ‫י‬
‫ָא ֶרץ‪ :‬דעו שהקב״ה נתן בידי את הזכות והשלטון‪ ,‬ולכן אין אתם יכולים להילחם‬
‫כנגד זה‪.‬‬
‫ומשום כך – ִﬠ ְבד ּו ֶאת־ה’ ְּב ְיִר ָאה‪ ,‬שהרי אם לא תעבדוהו‪ ,‬תיענשו בכמה אופנים‪,‬‬ ‫יא‬
‫וְ גִ יל ּו ִּב ְר ָﬠ ָדה – יכולים אתם לשמוח בממשלה הזאת‪ ,‬אבל אתם צריכים לעשות‬
‫זאת מתוך רעדה‪ ,‬כי אין כאן מתנה גמורה של שלווה‪ ,‬אלא יש מאחוריה איום מוסתר‬
‫תמידי‪.‬‬
‫ּ‪‬בר – רוב המפרשים מסבירים זאת לפי הלשון הארמית‪ :‬בר במובן של בן‪,‬‬ ‫ׁ ְּ‬
‫נַשקו ַ‬ ‫יב‬
‫ֹאבד ּו ֶד ֶר ְך‪,‬‬
‫ן‪‬יֶאנַ ף‪ ,‬יכעס‪ ,‬ה׳ וְ ת ְ‬
‫כלומר‪ :‬הוא המלך שה׳ אמר עליו ׳בני אתה׳‪ֶ ּ ,‬פ ֱ‬
‫ִּכי־ ְיִב ַﬠר – כאשר יבער – ִּכ ְמ ַﬠט ַא ּפוֹ – לא רק ֵחמה גמורה אלא אפילו מעט‬
‫ל־חוֹסי בוֹ‪ ,‬טוב ויפה לאלה‬ ‫ֵ‬ ‫כעס – לא תהיה לכם תקומה‪ .‬ומן הצד השני – ַא ׁ ְש ֵרי ָּכ‬
‫שחוסים בקב״ה‪.‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 6‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:34 AM‬‬

 ‫פרק ג ‪7 Ø‬‬ ‫תהלים ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬ליום ראשון‬

‫פרק ג‬
‫מזמור העוסק בנרדף המוקף באויבים מכל צד‪ ,‬והכל סבורים שאין לו עוד‬
‫תקווה‪ ,‬אך הוא בוטח בה’ שיושיענו מכל אויביו ויביאנו לניצחון ולשלום‪.‬‬
‫ִמז‪֥ ‬מוֹר ‪‬ל ָדוִ ֑ד ‪ּ ֝‬ב ‪‬ב ‪‬ר ֗חוֹ ִמ ּ ‪‬פנֵ ֤י ׀ ַא ‪‬ב ׁ ָש ֬לוֹם ‪ּ‬בנֽ וֹ׃‬ ‫א‬

‫ֽה־ר ּ֣ב ּו צָ ָ ֑רי ַ֝ר ִּ֗בים ָק ִ ֥מים ָﬠ ָלֽי׃‬

‫י֭ הוה ָמ ַ‬ ‫ב‬

‫ַר ִּב ֮ים ֽא ‪ֹ‬מ ִ ֪רים ‪‬ל ֫ ַנפ‪֥ ִ ׁ ‬שי ֵא֤ין י‪ֽׁ ‬שו ָּ֓ﬠ ָתה ּ֬לוֹ ֵבֽאל ִֹ֬הים ֶס ָֽלה׃‬ ‫ג‬

‫ֹאשי׃‬
‫בוֹדי ו ֵּמ ִ ֥רים ר ׁ ִ ֽ‬
‫ו‪ַ ‬א ָּ ֣תה י֭ הוה ָמגֵ ֣ן ַּב ֲֽﬠ ִ ֑די ‪ּ ֝‬כ ִ ֗‬ ‫ד‬

‫֭ק ִוֹלי ֶאל־יהו֣ ה ֶא ‪‬ק ָ ֑רא וַ יַּ ֲֽﬠ ֨ ֵננִי ֵמ ַה֖ר ‪‬ק ‪‬ד ׁ ֣שוֹ ֶס ָֽלה׃‬ ‫ה‬

‫א ִמזְ מוֹר ְל ָדוִ ד – במזמור זה יש כתובת‪ְּ :‬ב ָב ְרחוֹ ִמ ּ ְפנֵי ַא ְב ׁ ָשלוֹם ְּבנוֹ‪ .‬מזמור זה אינו‬
‫מבטא את כל המצוקה של דוד במאורע זה‪ ,‬אלא רק את היותו נתון במצוקה גדולה‪,‬‬
‫ויש בו בעיקר תחינה לה׳ לזכות בישועה‪.‬‬
‫ה־ר ּב ּו צָ ָרי‪ַ ,‬ר ִּבים ָק ִמים ָﬠ ָלי – כלומר‪ :‬עומדים כנגדי להילחם בי‪ .‬ויש בכך גם‬
‫ב ה’‪ָ ,‬מ ַ‬
‫תוספת הדגשה – הם אויבים והם בעיקר מתקוממים‪ ,‬מורדים‪.‬‬
‫ג ובנוסף עליהם יש עוד ַר ִּבים אחרים הא ְֹמ ִרים ְלנַ פְ ׁ ִשי – כלומר‪ :‬אומרים עליי – ֵאין‬
‫יְ ׁשו ָּﬠ ָתה ּלוֹ ֵבאל ִֹהים ֶס ָלה‪ *.‬כי במצבו של דוד באותה עת‪ ,‬מלבד האויב הישיר‬
‫שלו – צבאו של אבשלום – גם אלה שאינם צד פעיל בסכסוך מרגישים שתקופת‬
‫דוד נגמרה‪ ,‬שאין לו עוד תקווה‪.‬‬
‫בוֹדי – או‪ ,‬באופן אחר‪ ,‬אתה גם זה שנותן לי את‬ ‫ד וְ ַא ָּתה‪ ,‬ה’‪ָ ,‬מגֵ ן ַּב ֲﬠ ִדי‪ ,‬אתה הוא ְּכ ִ‬
‫ֹאשי – שלא אהיה מוטל מובס לגמרי‪.‬‬ ‫הכבוד‪ ,‬ו ֵּמ ִרים ר ׁ ִ‬
‫קוֹלי ֶאל ה’ ֶא ְק ָרא וַ יַּ ֲﬠנֵ נִי ֵמ ַהר ָק ְד ׁשוֹ ֶס ָלה‪ :‬אני יכול לשמוע‪ ,‬כביכול‪ ,‬את קול ה׳‬
‫ִ‬ ‫ה‬
‫מדבר אליי מהר הקודש בירושלים‪.‬‬

‫מילה זו מצויה כמעט רק בספר תהלים‪ ,‬ואין פירושה מחוור לגמרי‪ .‬מסורת עתיקה היא ש״סלה״‬ ‫*‬
‫פירושו‪ :‬לעולם‪ ,‬לנצח‪ .‬במקרים רבים משמעות זו יכולה להתקבל‪ ,‬אולם במקומות אחרים אפשר‬
‫לפרש כך רק בדוחק‪ .‬יש המסבירים את המילה כביטוי של חיזוק לנאמר קודם‪ ,‬ולפיכך יהא‬
‫משמעה כמו‪ :‬ככה‪ ,‬כן הוא‪ ,‬אכן; יש אומרים שמילה זו היא כעין סימן מוסיקלי‪ ,‬שיש מפרשים‬
‫אותו במובן של הגברה‪ ,‬כלומר‪ :‬כאן יש להרים את הקול; ויש סבורים שהוא סימן המורה להאריך‬
‫את המילה הקודמת על מנת לשמור את משקל השיר‪.‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 7‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:34 AM‬‬

 ‫ליום ראשון ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬תהלים‬ ‫‪ Ø ‬פרק ג‬

‫וֹתי ִּכ֖י יהו֣ ה יִ ‪‬ס ‪‬מ ֵכֽנִי׃‬

‫ישנָ ה ֱה ִקיצ֑ ִ‬
‫ֲא ִנ֥י ׁ ָש ַ֗כ ‪‬ב ִּתי וָ ִ ֽ֫א ׁ ָ ֥‬ ‫ו‬

‫שת ּו ָﬠ ָלֽי׃‬
‫שר ֝ ָס ִ֗ביב ׁ ָ ֣‬
‫ֹא־א ָירא ֵמ ִ ֽר ‪‬ב ֥בוֹת ָﬠ֑ם ֲא ׁ ֶ ֥‬
‫ֽל ֭ ִ‬ ‫ז‬

‫ל־א ַֹי‪‬ב֣י ֶל ִ֑חי ׁ ִש ֵּנ֖י ‪‬ר ׁ ָש ִﬠ֣ים‬

‫ת־כ ֽ‬
‫֣ית ֶא ּ‪‬‬
‫ֽי־ה ִּכ ָ‬
‫יﬠנִי ֱאל ַֹ֗הי ִּכ ִ‬
‫וֹש ֵ ֤‬
‫֘קו ָּמ֤ה יהו֨ ה ׀ ֽה ׁ ֘ ִ‬ ‫ח‬
‫ׁ ִש ַּב ‪ֽ‬ר ָּת׃‬
‫ֽל־ﬠ ּ‪‬מךָ ֖ ִב ‪‬ר ָכ ֶ ֣תךָ ֶּס ָֽלה׃‬
‫ַלֽיהו֥ ה ַהי‪ׁ ‬שו ָּﬠ֑ה ַﬠ ַ‬ ‫ט‬

‫יצוֹתי‪,‬‬
‫ישנָ ה‪ ,‬ולפעמים בלי תקוות ובלי ציפיות למחר‪ .‬אך ֱה ִק ִ‬ ‫ֲאנִי ׁ ָש ַכ ְב ִּתי וָ ִא ׁ ָ‬ ‫ו‬
‫ולא המשכתי לישון שנת עולמים‪ִּ ,‬כי ה’ יִ ְס ְמ ֵכנִי‪ ,‬שהוא נותן לי את הכוח להמשיך‬
‫הלאה‪.‬‬
‫ֹא־א ָירא ֵמ ִר ְבבוֹת ָﬠם ֲא ׁ ֶשר ָס ִביב ׁ ָשת ּו ָﬠ ָלי – שכולם‬
‫ובגלל העזרה הזאת ל ִ‬ ‫ז‬
‫מתייצבים ופונים לצור עליי‪.‬‬
‫יﬠנִי‪,‬‬
‫הוֹש ֵ‬
‫ח קו ָּמה‪ ,‬ה’ – זוהי קריאה להתגלות‪ ,‬בקשה שהקב״ה יתגלה במציאות‪ִ ׁ ,‬‬
‫ת‪‬כל‪‬א ַֹיְבי ֶל ִחי – אתה סוטר לכל אויביי מסביב‪ .‬ובהמשך‬ ‫י‪‬ה ִּכ ָית ֶא ָּ‬
‫ֱא‪ַֹ ‬הי‪ִּ ,‬כ ִ‬
‫לאותו דימוי של סטירה כואבת‪ִ ׁ :‬ש ּנֵי ְר ׁ ָש ִﬠים ׁ ִש ַּב ְר ָּת‪.‬‬
‫ל־ﬠ ְּמךָ בכלל‬
‫ט בסיכומו של דבר‪ַ :‬לה’ ַהיְ ׁשו ָּﬠה‪ ,‬גם כאשר אין היא נראית קרובה‪ ,‬ו ַﬠ ַ‬
‫תבוא ִב ְר ָכ ֶתךָ ‪ֶּ ,‬ס ָלה‪.‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 8‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:34 AM‬‬

 ‫פרק ד ‪9 Ø‬‬ ‫תהלים ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬ליום ראשון‬

‫פרק ד‬
‫מזמור תחינה של הנרדף לשווא‪ ,‬אשר אויביו משמיצים אותו ומנסים לאבדו‪ ,‬והוא‬
‫מתפלל לה’‪ ,‬המושיע את הנרדפים ומסכל את מזימותיהם של אנשי רשע‪.‬‬
‫ַל ‪ֽ‬מנַ ֵּצ ‪֥‬ח ִ֝ ּבנ‪ ‬גִ ינ֗ וֹת ִמז‪֥ ‬מוֹר ‪‬ל ָד ִוֽד׃‬ ‫א‬

‫‪ּ‬ב ‪‬ק ‪‬ר ִ ֡אי ֲﬠנֵ ֤נִי ׀ ֱא ֘ל ֵֹה֤י צִ ‪‬ד ִ֗קי ַ֭ ּב ָּצר ִה ‪‬ר ַ ֣ח ‪‬ב ָּת ִּל֑י ‪֝‬ח ֗ ֵּננִי ו ׁ ‪ּ‬ש ַ ֥מע ‪ּ‬תפִ ָּל ִ ֽתי׃‬ ‫ב‬

‫בוֹדי ִ֭ל ‪‬כ ִל ָּמה ֶּ ֽת ֱא ָה ֣בוּן ִ ֑ריק ‪ּ‬ת ַב ‪‬ק ׁ ֖ש ּו ָכזָ ֣ב ֶס ָֽלה׃‬
‫ד־מה ‪‬כ ִ ֣‬
‫נֵי־א ׁיש ַﬠ ֶ֬‬
‫‪ּ‬ב ִ ֡‬ ‫ג‬

‫ֽי־הפ‪ָ ‬ל֣ה י֭ הוה ָח ִ ֣סיד ֑לוֹ יהו֥ ה ֝ ִי ׁ ‪‬ש ַ֗מע ‪ּ‬ב ‪‬ק ‪‬ר ִ ֥אי ֵא ָלֽיו׃‬
‫ו ‪ּ‬ד ֗ע ּו ִּכ ִ‬ ‫ד‬

‫א ַל ְמנַ ֵּצ ‪‬ח ִּבנְ גִ ינוֹת* ִמזְ מוֹר ְל ָדוִ ד – גם זה מזמור תפילה‪ ,‬אלא שבניגוד למזמור‬
‫הקודם אין במזמור זה הרגשה של מצוקה מסוימת או של צרה מידית‪ ,‬כי אם מצוקה‬
‫כללית שיש עמה גם דברי בקשה וגם דברי עידוד לאחרים‪.‬‬
‫ב ְּב ָק ְר ִאי ֲﬠנֵ נִי‪ֱ ,‬אל ֵֹהי צִ ְד ִקי‪ַּ ,‬ב ָּצר – כלומר‪ :‬כשאני נמצא במצוקה‪ ,‬בצרה‪ ,‬שכל־‬
‫כולה היא הרגשה של מצב שבו המציאות‪ ,‬החומרית או האחרת‪ ,‬דוחקת כביכול את‬
‫האדם ואיננה נותנת לו אפשרות לנוע – ִה ְר ַח ְב ָּת ִּלי‪ ,‬שהוא תיאור של ההרגשה‬
‫כאשר כנגד הצרה באה הישועה‪ ,‬ובמקרה הזה – בלשון של הרחבה‪ ,‬כאילו הדברים‬
‫הצדה והאדם יכול לנוע‪ ,‬לנשום‪ָ .‬ח ֵּננִי ו ׁ ְּש ַמע ְּתפִ ָּל ִתי‪.‬‬
‫הדוחקים נסוגים ִ‬
‫נֵי־א ׁיש‪ ,‬אשר מצד אחד היא פנייה לאנשים‪ ,‬אויבים או יריבים‪,‬‬
‫ג וכאן באה פנייה‪ְּ :‬ב ִ‬
‫שהם אנשים חשובים יותר; כי בכל המקרא ״איש״ משמעו‪ ,‬בדרך כלל‪ ,‬אדם בעל‬
‫בוֹדי ִל ְכ ִל ָּמה? עד מתי‪ ,‬או‪ :‬עד כמה אתם‬
‫ד־מה ְכ ִ‬
‫מעמד‪ .‬והוא אומר להם‪ַ :‬ﬠ ֶ‬
‫מזלזלים בי ומביישים אותי?‬
‫ֶּת ֱא ָהבוּן ִריק – ההכלמה הזו‪ ,‬או המלחמה כנגד דוד אינה משום חסרונותיו או‬
‫שגיאותיו של דוד; בעיקרה היא נובעת מדברים חסרי בסיס‪ ,‬דברים של לא כלום;‬
‫אבל אנשים כנראה אוהבים את הדברים הללו‪ ,‬ונתפסים אליהם‪ְּ :‬ת ַב ְק ׁש ּו ָכזָב – הם‬
‫הולכים ומחפשים דברים וסיפורים של שקר‪ֶ ,‬ס ָלה‪.‬‬
‫י־הפְ ָלה ה’‪ ,‬ה׳ נותן יחס מיוחד לזה שהוא ָח ִסיד לוֹ‪,‬‬
‫ד ו ְּדע ּו וכנגד רדיפה זו דעו – ִּכ ִ‬
‫ה’ יִ ׁ ְש ַמע ְּב ָק ְר ִאי ֵא ָליו‪ .‬כי גם בחייו של דוד נראה שהכל הודו שהוא דבוק בה׳‬
‫פתיחת המזמור היא פנייה אל המנצח‪ ,‬האיש המנהיג את השירה והנגינה‪ .‬יש פניות שונות‪ ,‬מהן‬ ‫*‬
‫התייחסות אל כלי הנגינה ומהן ללחן עתיק ונודע‪ ,‬ויש שפירשו שה״נגינות״ עניינן שיש למזמור‬
‫זה שתי נגינות )נעימות(‪ ,‬או כמה כלי שיר‪ .‬אף המילה ״מזמור״ יש בה הוראה מסוימת‪ ,‬המגדירה‬
‫כנראה את מהותה של המנגינה השייכת לשיר זה‪.‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 9‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:34 AM‬‬

 ‫ליום ראשון ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬תהלים‬ ‫‪ Ø ‬פרק ד‬

‫ֽל־מ ׁ ‪‬ש ַּכ ‪‬ב ֶ֗כם ו‪֣ ‬ד ֹּמ ּו ֶס ָֽלה׃‬

‫ל־ת ֱח ָ ֥טא ּו ִא ‪‬מ ֣ר ּו ִ֭ב ‪‬ל ַב ‪‬ב ֶכם ַﬠ ֝ ִ‬
‫ִרג‪ ‬ז֗ ּו ו‪ַֽ ‬א ֶ ּֽ֫‬ ‫ה‬

‫זִ ‪‬ב ֥ח ּו זִ ‪‬ב ֵחי־צֶ ֑ ֶדק ּ֝ו ִב ‪‬ט ֗ח ּו ֶאל־יהוֽ ה׃‬ ‫ו‬

‫ה־ﬠ ֵ‪֑‬ינ ּו ֨אוֹר ּ ָפ ֬ ֶניךָ יהוֽ ה׃‬

‫ַר ִּ ֥בים ֽא ‪ֹ‬מ ִר ֮ים ִ ֽמי־יַ ‪‬ר ֵא֪נ֫ ּו ֥טוֹב נ‪ָֽ ‬ס ָ‬ ‫ז‬

‫ירוֹשם ָ ֽר ּבוּ׃‬
‫נָ ַ ֣ת ָּתה ִ ׂש ‪‬מ ָ ֣חה ‪‬ב ִל ִּב֑י ֵמ ֵ֬ﬠת דּ‪ ‬גָ נָ ֖ם ו‪ֽ ִ ‬ת ׁ ָ ֣‬ ‫ח‬

‫וֹש ֵיבֽנִי׃‬
‫ֽי־א ָּ ֣תה יהו֣ ה ‪‬ל ָב ָ ֑דד ָ֝ל ֶ֗ב ַטח ּֽת ׁ ִ‬
‫ישן ִּכ ַ‬
‫‪ּ‬ב ׁ ָש ֣לוֹם יַ ‪‬חדָּ ו֮ ֶא ׁ ‪‬ש ּ‪‬כ ָב֪ה ו‪֫ ִ ‬א ׁ ָ ֥‬ ‫ט‬

‫ומבקש את קרבתו; ולכן פעמים רבות הוא מזכיר שהקב״ה נוהג בדרך מיוחדת‬
‫)״הפלה״( כלפי דורשיו ומבקשיו‪.‬‬
‫ל־ת ֱח ָטא ּו – ״רגזו״ כאן אינו עניין של כעס אלא פירושו הוא לרגוש‪,‬‬ ‫ה ִרגְ ז ּו וְ ַא ֶּ‬
‫לנער בכוח‪ ,‬לשנות את תפיסתם‪ ,‬ואז לא יימשכו‬ ‫לסעור‪ .‬והוא קורא בכך לאנשים ֵ‬
‫ל־מ ׁ ְש ַּכ ְב ֶכם – כלומר‪ :‬נסו לדון בדברים הללו‬
‫אחרי שגרת החטא ִא ְמר ּו ִב ְל ַב ְב ֶכם ַﬠ ִ‬
‫ביניכם לבין עצמכם בשעה שאתם שוכבים לישון‪ ,‬ולא בתוך החברה‪ ,‬העשויה לכוון‬
‫ולהטות את בני האדם למחשבות או לדרכי דיבור גרועות‪ .‬ואילו כאשר בן אדם בוחן‬
‫את עצמו ביחידות‪ ,‬כשאין סביבו אנשים אחרים‪ ,‬זהו זמן המבחן‪.‬‬
‫וְ ד ֹּמ ּו ֶס ָלה – ואז תשתקו‪ ,‬ותחליטו לא להביע דעות‪ ,‬לא להיות מעורבים במה‬
‫שאינו מעניינכם ואינו בתחום הידיעה שלכם‪ .‬במילים אחרות‪ :‬עצתו לאנשים שונים‬
‫היא‪ ,‬שבמקום להתעסק בו ובחסרונותיו מוטב להם לפנות לה׳‪.‬‬
‫זִב ֵחי־צֶ ֶדק ו ִּב ְטח ּו ֶאל־ה’‪.‬‬
‫ְזִבח ּו ְ‬ ‫ו‬
‫אכן‪ַ ,‬ר ִּבים א ְֹמ ִרים – כביטוי של תפילה – ִמי־יַ ְר ֵאנ ּו טוֹב‪ ,‬הם מחפשים מקור של‬ ‫ז‬
‫ה‪‬ﬠ ֵ‪‬ינ ּו – נראה כי מילה זו קרובה במשמעה ל״נשא״‪ ,‬ופירושה‪ֵ :‬‬
‫הבא עלינו‬ ‫ברכה; נְ ָס ָ‬
‫)גם במובן של להתנוסס( להתגלות‪ ,‬את אוֹר ּ ָפנֶיךָ ‪ ,‬ה’‪ .‬והמשורר חוזר ואומר‪ :‬אני‬
‫עצמי אינני יושב וחושב ברעתם של אחרים‪ ,‬ואני באמת מנסה להיות דבוק בקב״ה‪.‬‬
‫ירוֹשם ָר ּב ּו; אני אינני‬
‫ח נָ ַת ָּתה ִ ׂש ְמ ָחה ְב ִל ִּבי‪ֵ ,‬מ ֵﬠת – יותר מאשר בעת שדְּ גָ נָ ם וְ ִת ׁ ָ‬
‫מקנא בהם‪ ,‬ושמחתי הפנימית ַמספקת לי‪ ,‬ואף גדולה יותר בזמן ההצלחה הגדולה‬
‫של אחרים; וייתכן שהוא אף מפליג ואומר שהוא שמח כאשר אחרים מצליחים‪.‬‬
‫ישן – ״יחדיו״ כאן פירושו‪ ,‬כנראה‪ ,‬להיות ביחד עם‪,‬‬‫ט ְּב ׁ ָשלוֹם ְיַחדָּ ו ֶא ׁ ְש ְּכ ָבה וְ ִא ׁ ָ‬
‫קשור אל הצד הזה של השלום; כלומר‪ :‬אם אז הכול )״יחדיו״( בשלום לא תהיה לי‬
‫סיבה לדאוג‪ ,‬ואוכל לשכב ולישון בשקט‪.‬‬
‫י־א ָּתה‪ ,‬ה’‪ְ ,‬ל ָב ָדד – לבדך‪ ,‬גם כאשר אין אחרים מחזיקים בדרך זו‪ ,‬די בכך שאתה‬
‫ִּכ ַ‬
‫וֹש ֵיבנִי‪.‬‬‫ָ‪ֶ ‬ב ַטח ּת ׁ ִ‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 10‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:35 AM‬‬

 ‫פרק ה ‪11 Ø‬‬ ‫תהלים ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬ליום ראשון‬

‫פרק ה‬
‫מזמור תפילה כנגד הרשעים‪ ,‬אשר בו אומר המשורר כי אין הרשעים ראויים לחסדי‬
‫ה’‪ ,‬ומתפלל שצדקתו תיראה וישועה תבוא לו ולכל האנשים הראויים לכך‪.‬‬
‫ל־ה ‪ּ‬נ ִח ֗ילוֹת ִמז‪֥ ‬מוֹר ‪‬ל ָד ִוֽד׃‬
‫ַל ‪ֽ‬מנַ ֵּצ ‪֥‬ח ֶ ֽא ֝ ַ‬ ‫א‬

‫ֲא ָמ ַ ֖רי ַה ֲֽא ִז֥ינָ ה ׀ יהו֗ ה ִּ ֣בינָ ה ֲהגִ ִיגֽי׃‬ ‫ב‬

‫ֽי־א ֶ֗ליךָ ֶא ‪‬ת ּ ַפ ָּלֽל׃‬

‫֤יבה ׀ ‪‬ל ֬קוֹל ׁ ַשו‪ִ֗ ‬ﬠי ַמ ‪‬ל ִּכ֥י וֵ ֽאל ָֹה֑י ִּכ ֝ ֵ‬
‫ַה ‪‬ק ׁ ִש ָ‬ ‫ג‬

‫קוֹל֑י ּ֥ב ֶֹקר ֶ ֽא ֱﬠ ‪‬ר ‪‬ך ‪֝‬־ל ֗ ָך וַ ֲֽאצַ ּ ֶפֽה׃‬

‫יֽ הו֗ ה ּ֭ב ֶֹקר ִּת ׁ ‪‬ש ַ ֣מע ִ‬ ‫ד‬

‫ל־ח ֮ ֵפץ ֶ ֥ר ׁ ַשע ׀ ָ ֑א ָּתה ֖‪ֹ ‬א ֻי‪‬ג ‪ֽ‬רךָ ֣ ָ ֽרע׃‬

‫ִּכ֤י ׀ ֤ל ֹא ֵ ֽא ָ‬ ‫ה‬

‫ל־פ ֲֹﬠ ֵלי ָ ֽאוֶ ן׃‬

‫את ּ‪‬כ ּ ֥‬
‫ֽל ֹא־יִ ‪‬תיַ ּ‪‬צ ֣ב ּו ֽ֭ה ‪‬וֹל ִלים ‪‬לנֶ ֣גֶ ד ֵﬠינֶ ֑יךָ ֝ ָ ׂש ֗ ֵנ ָ‬ ‫ו‬

‫ל־ה ְּנ ִחילוֹת ִמזְ מוֹר ְל ָדוִ ד – מה הן נחילות אין אנחנו יודעים בדיוק‪ ,‬אך‬
‫א ַל ְמנַ ֵּצ ‪‬ח ֶא ַ‬
‫סביר להניח שהוא כלי נגינה המלווה את המזמור הזה‪ ,‬ויש שפירשו שהוא כלי נגינה‬
‫שיש בו קול זמזום‪ ,‬כנחיל דבורים‪ .‬והיו שפירשו שהוא לחן עתיק )שהיה קרוי ״אל‬
‫הנחילות״( שלפיו יש לשיר מזמור זה‪ .‬גם מזמור זה הוא מזמור תפילה‪ ,‬אלא שאיננו‬
‫מפרט את בעיותיו של המתפלל‪ ,‬אלא מתעמת עם אנשים שונים ההולכים בדרך‬
‫לא טובה‪ .‬והמשורר שב ומדגיש‪ ,‬הן כעצה לאחרים והן כבקשה לעצמו‪ ,‬את הרצון‬
‫בקרבת ה׳ ואת חשיבות ההליכה בדרך הנכונה‪.‬‬
‫ב ֲא ָמ ַרי ַה ֲאזִ ינָ ה‪ ,‬ה’‪ִּ ,‬בינָ ה ֲהגִ יגִ י – הקשב נא לדיבורי‪ ,‬וגם למחשבתי‪ .‬זוהי בקשה‬
‫שתישמע גם התפילה הנאמרת וגם התפילה שבלב‪.‬‬
‫י־א ֶליךָ ֶא ְת ּ ַפ ָּלל – ההדגשה היא על ״אליך״‪:‬‬
‫ג ַה ְק ׁ ִש ָיבה ְלקוֹל ׁ ַשוְ ִﬠי‪ַ ,‬מ ְל ִּכי וֵ אל ָֹהי‪ִּ ,‬כ ֵ‬
‫אני פונה אליך ורק אליך‪ ,‬לא לאחרים‪.‬‬
‫קוֹלי‪ּ ,‬ב ֶֹקר – בכל יום –‬
‫ד ה’‪ּ ,‬ב ֶֹקר – במובן של בכל יום ויום‪ ,‬בכל בוקר חדש ִּת ׁ ְש ַמע ִ‬
‫־לךָ ‪ ,‬אני מציב‪ ,‬מעמיד‪ ,‬את עצמי לפניך – וַ ֲאצַ ּ ֶפה‪ .‬והציפייה והתפילה הזו‬‫ֶא ֱﬠ ָר ְך ְ‬
‫היא של אדם המנסה ככל יכולתו ללכת בדרך הטוב‪ ,‬ויודע שהדרך האחרת מנוגדת‬
‫לרצונו של ה׳‪.‬‬
‫ל־חפֵ ץ ֶר ׁ ַשע ָא ָּתה‪ ,‬שבעצם בא להדגיש ולומר שרצונך‪ ,‬ה׳‪ ,‬הוא בהפך מן‬
‫ה ִּכי ל ֹא ֵא ָ‬
‫הרשע; ל ֹא יְגֻ ְרךָ ָרע – הרע איננו נמצא‪ ,‬איננו גר יחד אתך‪.‬‬
‫הוֹל ִלים – אנשים פוחזים וחסרי כיוון – ְלנֶ גֶ ד ֵﬠינֶיךָ ‪ ,‬כלומר‪ :‬אינך‬
‫ל ֹא‪‬יִ ְתיַ ְּצב ּו ְ‬ ‫ו‬
‫ל‪‬פ ֲֹﬠ ֵלי ָאוֶ ן‪.‬‬
‫את ָּכ ּ‬
‫רוצה שהם יהיו לידך‪ ,‬לפי שאתה הוא תכלית הטוב‪ ,‬שהרי ָ ׂשנֵ ָ‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 11‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:35 AM‬‬

 ‫ליום ראשון ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬תהלים‬ ‫‪ Ø ‬פרק ה‬

‫‪ּ‬ת ַא ֵּב ֮ד דּֽ ‪ֹ‬ב ֵ ֪רי ָ֫כזָ ֥ב ִ ֽא ׁיש־דָּ ִ ֥מים ו ִּמ ‪‬ר ָ֗מה י‪ָ֘ ‬ת ֵﬠ֥ב ׀ יהוֽ ה׃‬ ‫ז‬

‫ל־ק ‪‬ד ׁ ‪‬ש ֗ ָך ‪ּ‬ביִ ‪‬ר ָא ֶ ֽתךָ ׃‬‫ֽיכ ‪֝‬‬

‫‪‬־ה ַ‬
‫יתךָ ֶא ׁ ‪‬ש ַּ ֽת ֲחוֶ ֥ה ֶא ֵ‬
‫וַ ֲֽא ֗ ִני ‪ּ‬ב ֣רֹב ַ֭ח ‪‬סדּ‪ ‬ךָ ָא ֣בוֹא ֵב ֶ ֑‬ ‫ח‬

‫הושר ‪‬לפָ נַ ֣י דַּ ‪‬ר ֶּכֽךָ ׃‬

‫יהו֤ ה ׀ נ‪ֵ֬ ‬חנִי ‪‬בצִ ‪‬ד ָק ֶ֗תךָ ‪‬ל ַ ֥מ ַﬠן ׁ ֽש ‪‬וֹר ָ ֑רי ֖‬ ‫שר ט‬
‫ַהי‪֖ ַ ׁ ‬‬

‫ר־פ ֥תו ‪ּ‬ח ‪ּ ‬גרֹנָ ֑ם ‪֝‬ל ׁש ֗ ָוֹנם י‪ֲ ‬ח ִל ֽיקוּן׃‬

‫ִּכ֤י ֵא֪ין ‪ּ‬ב ֡ ִפיה ּו נ‪ ‬כוֹנָ ֮ה ִק ‪‬ר ָּב֪ם ַ֫ה ֥ ּווֹת ‪‬ק ֶב ּ ָ‬ ‫י‬

‫יח֑מוֹ ִּכ֖י‬
‫יהם ַהדִּ ֵ‬
‫יה֥ם ‪ּ‬ב ֣רֹב ִ֭ ּפ ׁ ‪‬ש ֵﬠ ֶ‬
‫וֹת ֶ‬
‫ימם ׀ ‪‬אל ִֹ֗הים ּ ‪‬יִפל ּ֮ו ִמ ּֽמ ֲֹﬠצ֪ ֵ֫‬
‫ַה ֲֽא ׁ ִש ֵ֨‬ ‫יא‬
‫ָ ֥מר ּו ָב ‪ֽ‬ך׃‬

‫ְּת ַא ֵּבד דּ ְֹב ֵרי ָכזָב‪ ,‬ו ִא ׁיש־דָּ ִמים ו ִּמ ְר ָמה יְ ָת ֵﬠב ה’‪.‬‬ ‫ז‬

‫יתךָ – המשורר איננו בא לטעון שהוא מושלם‪ ,‬אלא‬ ‫ח וַ ֲאנִי‪ְּ ,‬ברֹב ַח ְסדְּ ךָ ָאבוֹא ֵב ֶ‬
‫בעיקר הוא מרגיש שהוא מנסה ללכת בדרך הטובה; ולכן עובדת בואו לבית ה׳‬
‫היא גם כן מחסדו של הקב״ה‪ ,‬שנתן לו את האפשרות והרצון להגיע אל היכל ה׳‪.‬‬
‫ל־ק ְד ׁ ְשךָ ְּביִ ְר ָא ֶתךָ ‪.‬‬
‫ל־ה ַיכ ָ‬
‫ֶא ׁ ְש ַּת ֲחוֶ ה ֶא ֵ‬
‫ט ה’‪ ,‬נְ ֵחנִי – הנחה אותי‪ ,‬הדרך אותי – ְבצִ ְד ָק ֶתךָ ‪ ,‬שאוכל ללכת בדרך הצדק והראוי‪,‬‬
‫ְל ַמ ַﬠן ׁש ְוֹר ָרי – כדי שאוכל לעמוד בפני אויבי; כי בהיותו מוקף אויבים לא תמיד‬
‫יודע האדם מהי הדרך הנכונה לפעול בה‪ ,‬ודווקא משום שהוא נתון במריבה הוא צריך‬
‫הנחיה מיוחדת כיצד יוכל לשמור את הדרך הנכונה‪.‬‬
‫ַהיְ ׁ ַשר – יַ ׁ ּ ֵשר – ְלפָ נַי דַּ ְר ֶּכךָ ‪ ,‬כדי שאלך בדרך הישרה‪ ,‬שהיא גם נכונה וגם טובה‪.‬‬
‫ִּכי מצד שני האויב‪ ,‬שכאן אין שמו מפורש‪ֵ ,‬אין ְּבפִ יה ּו נְ כוֹנָ ה‪ ,‬והוא משקר כל הזמן‪.‬‬ ‫י‬
‫ִק ְר ָּבם ַהוּוֹת – מה שנמצא בתוכו הוא ״הוות״‪ ,‬פורענות‪ ,‬אסונות‪ ,‬צרות‪ ,‬לאחרים;‬
‫ר־פתו ‪ּ‬ח ְ ּגרֹנָ ם – במובן מסוים גרונם‪ ,‬פיהם‪ ,‬הוא קבר פתוח; מצד אחד הרקב‬
‫ֶק ֶב ּ ָ‬
‫שבפנים יוצא מתוכו‪ ,‬ומן הצד האחר – הוא מזמין ומפתה אחרים ליפול אל תוך‬
‫הקבר הזה‪.‬‬
‫ְל ׁשוֹנָ ם יַ ֲח ִליקוּן – כי לא פעם כל אלה אינם דברים של ויכוח או טיעונים ברורים‪,‬‬
‫אלא יש בהם גם כזב והסתרה‪ ,‬כך שכלפי חוץ הם מדברים בלשון חלקה‪.‬‬
‫ימם‪ֶ ,‬אל ִֹהים – כלומר‪ :‬מצא אותם אשמים כראוי להם‪ ,‬דון אותם לפי‬‫יא ַה ֲא ׁ ִש ֵ‬
‫אשמתם‪.‬‬
‫יהם – שייפלו‪ ,‬כלומר‪ :‬שלא יישארו במחשבות ובתכנונים שלהם‪.‬‬
‫צוֹת ֶ‬
‫ּ ְיִפל ּו ִמ ּמ ֲֹﬠ ֵ‬
‫יחמוֹ‪ ,‬אתה תדיח‪ ,‬תסיר אותם ממקומם‪,‬‬
‫יהם – בגלל רוב פשעיהם – ַהדִּ ֵ‬
‫ְּברֹב ּ ִפ ׁ ְש ֵﬠ ֶ‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 12‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:35 AM‬‬

 ‫פרק ה ‪13 Ø‬‬ ‫תהלים ‪ Ø‬ספר ראשון ‪ Ø‬ליום ראשון‬

‫עוֹל֣ם ֭ ‪‬י ַר ֵּננ ּו ו‪ָ ‬ת ֵס ‪֣‬ך ָﬠ ֵל֑ימוֹ ו‪ֽ ‬יַ ‪‬ﬠ ‪‬לצ֥ ּו ‪֝‬ב ֗ ָך ֽא ֲֹה ֵב֥י‬
‫וֹסי ָ֡ב ‪‬ך ‪‬ל ָ‬
‫ל־ח ֵ‬
‫ו‪ ‬יִ ‪ׂ ‬ש ‪‬מ ֨ח ּו ‪‬כ ֪‬ ‫יב‬
‫ׁ ‪‬ש ֶ ֽמךָ ׃‬
‫ֽי־א ָּת ֮ה ‪ּ‬ת ָב ֵ ֪ר ‪‬ך ֫ ַצ ִ ֥דּ יק יהו֑ ה ַ֝ ּכ ִּצ ֗ ָּנה ָרצ֥ וֹן ַּת ‪‬ﬠ ‪‬ט ֶ ֽרנּ וּ׃‬
‫ִּכ ַ‬ ‫יג‬

‫ִּכי ָמר ּו ָב ְך – כי בעצם הם מורדים בך‪ ,‬ולכן הם ראויים לעונש‪ .‬ובסיום הוא חוזר‬
‫לדברים חיוביים יותר‪:‬‬
‫עוֹלם יְ ַר ֵּננ ּו וְ ָת ֵס ְך‬
‫ל־חוֹסי ָב ְך‪ ,‬כל הנשענים עליך או חוסים בצלך‪ְ ,‬ל ָ‬ ‫ֵ‬ ‫יב וְ יִ שְׂ ְמח ּו ָכ‬
‫ָﬠ ֵ‪‬ימוֹ – תסוכך‪ ,‬תגן עליהם‪,‬‬
‫וְ יַ ְﬠ ְלצ ּו‪ ,‬ישמחו‪ְ ,‬בךָ א ֲֹה ֵבי ׁ ְש ֶמךָ ‪.‬‬
‫י־א ָּתה ְּת ָב ֵר ְך צַ דִּ יק‪ ,‬ה’‪ַּ ,‬כ ִּצ ָּנה ָרצוֹן ַּת ְﬠ ְט ֶרנּ ּו – כמו צינה‪ ,‬שהיא מגן גדול המקיף‬
‫יג ִּכ ַ‬
‫את כל גופו של האדם ולא רק חלק ממנו‪ ,‬כך אתה תיתן להם את האהבה והקרבה –‬
‫שזה הרצון שמדובר בו כאן‪ ,‬רצון במובן של התרצות; כי רצון משמש בשני מובנים‬
‫הקשורים זה בזה‪ :‬האחד הוא הרצון במובן של תשוקה ורצייה‪ ,‬והאחר הוא רצון‬
‫במובן של ״שבע רצון״‪ ,‬האושר שיש במילוי הרצון‪ .‬ותעטרם‪ ,‬כלומר‪ :‬תקיף אותם‬
‫סביב סביב ברצונך ובאהבתך‪.‬‬

‫‪tehillim steinzaltz-fruma 01.indb 13‬‬ ‫‪04-Feb-14 11:41:36 AM‬‬