‫חתן הרבי ר' ברוך מטאלטשין ומעזיבוז‪ ,‬נכד הבעש"ט‬ ‫בס"ד‬

‫הקדוש זצ"ל‪ ,‬ובזוו"ש נשא את נכדת הגה"צ ר' דוד‬ ‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע‬
‫היילפרין אב"ד אוסטראה וזסלאב תלמיד הבעש"ט‬ ‫ת"ק ‪ -‬כ"ב תמוז תקנ"ב‬
‫הק'‪.‬‬
‫הרה"ק רבי שלמה זי"ע נולד לערך בשנת ת"ק (ויש‬
‫‪‬‬
‫אומרים תצ"ח) לאביו רבי מאיר סג"ל ולאמו הרבנית‬
‫‪ ‬התקרבות רבינו לרבו הרה"ק רבי אהרן הגדול‬
‫יוטא‪ ,‬והי' תלמיד חבר להרה"ק רבי אהרן הגדול‬
‫מקארלין זי"ע‬
‫מקרלין זי"ע‪ ,‬ותלמיד המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע‬
‫הרה"ק הרבי ר' בער‪ ,‬המגיד הגדול ממעזעריטש זיע"א‪,‬‬
‫פנה לרבינו רבי אהרן הגדול זיע"א ואמר‪ :‬אין ליטא‬ ‫מורו ורבו הרה"ק ר' אהרן הגדול מקארלין זצ"ל‪ ,‬סיפר‬
‫איז דא א גרויסער אור‪ ,‬און ער זאהל איהם בריינגען‬ ‫לפני מורו ורבו הרב המגיד הגדול ממזריטש זצ"ל‬
‫קיין מעזעריטש [בליטא זורח אור גדול‪ ,‬ורצוני שתביא‬ ‫אשר יש לו אברך הוא הרה"ק ר' שלמה מקארלין‬
‫אותו למעזעריטש]‪ .‬בימים מקדם היו מגידים נוסעים‬ ‫זצוק"ל‪ ,‬שבעת שאומר בליל יום כפור‪ ,‬הפסוק ה'‬
‫מעיר לעיר‪ ,‬ואמרו מגידות‪ ,‬ורבינו ששימש כראש‬ ‫אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ‪ ,‬הוא מעלה כל‬
‫ישיבה הזהיר את תלמידיו שלא לילך לשמוע הדרשות‬ ‫הניצוצות מפולין וליטא ורייסין‪.‬‬
‫של המגידים‪.‬‬
‫הרבי ר' ברוך ממעזבוז זצ"ל התחתן עמו‪ ,‬ולאחר‬
‫ורבי אהרן הגדול שהיה נוסע בעיירות לומר דרשות‪,‬‬ ‫פטירתו אמר‪ :‬מיר האבין נישט גיווסט זיין גרויסקייט‪,‬‬
‫ולעורר את העם לתשובה‪ ,‬ולהידבק בקדושת דרך‬ ‫ווען מיר וואלטין גיווען גיווסט זיין גרויסקייט בחייו‪,‬‬
‫"איש אלקים‪ ,‬קדוש ונורא‪ ,‬עיר וקדיש רבינו ישראל‬ ‫וואלטין מיר מורא גיהאט זאך משדך זיין מיט איהם‪.‬‬
‫בעש"ט"‪( ,‬ל"ק של הרה"ק רי"א מקאמארנא זצ"ל‪ ,‬בספרו שולחן‬
‫הטהור‪ ,‬סימן מ"ו בזר זהב אות א)‪ ,‬כפקודת רבו המגיד הגדול‬ ‫הרב בעל התניא אמר עליו‪ ,‬ער איז אטפח העכער פון‬
‫ממעזעריטש זי"ע‪ ,‬הגיע לעיר משכנו של רבינו‪.‬‬ ‫דער וועלט‪.‬‬
‫הופעתו של רבי אהרן הגדול בעיירה‪ ,‬נשמע הקול‪,‬‬ ‫אחרי הסתלקות כ"ק אדמו"ר הרה"ק רבי אהרן הגדול‬
‫שהגיע מגיד מיוחד במינו‪ ,‬המלהיב את ההמונים‬ ‫מקארלין‪ ,‬בחוה"מ פסח תקל"ב‪ ,‬קבלו החסידים את‬
‫בדרשותיו הנפלאות לתורה ועבודה‪( ,‬ויש שהגדירום‬ ‫רבינו לראש ומנהיג ואלוף לראשם‪ ,‬מקודם הי' מושבו‬
‫כבמעמד הר סיני(‪.‬‬ ‫בקארלין‪ ,‬ובסוף ימיו השתקע בעיר לאדמיר‪.‬‬
‫נהרג על קידוש השם‪ ,‬ביום כ"ב תמוז שנת תקנ"ב‪ ,‬בן‬
‫כששמעו התלמידים על כך‪ ,‬חשקו אף הם לשמוע את‬
‫נ"ב שנה לימי חייו‪ ,‬ויצאה נשמתו בטהרה בפסוק‬
‫דרשתו‪ ,‬ובשבת אחה"צ הלכו התלמידים לשמוע את‬
‫וינטלם וינשאם כל ימי עולם‪ ,‬ומנוחתו כבוד בעיר‬
‫דברי קדשו‪ ,‬ונתפעלו מאד עד שאיחרו לחזור אל‬
‫לאדמיר‪.‬‬
‫הישיבה‪ ,‬שאל רבינו את תלמידיו על טיבו ומהותו של‬
‫ובספר ברכת אהרן כתב‪ :‬ואמר בעצמו‪ ,‬שהוא בא‬
‫המגיד שהגיע זה עתה לעיר‪ ,‬ענו לו את הדברים‬
‫לעולם לתקן‪ ,‬מה שהי' עליו מורא של בשר ודם (שמואל‬
‫כהוויתן‪ ,‬והוסיפו שאם הי' הוא ג"כ שומע הדרשה הי'‬
‫טז)‪ ,‬ולכן קיבל על עצמו שלא לירא משום דבר ומשום‬
‫יוצא מן הכלים‪ ,‬ומששמע רבינו דבריהם הנלהבים‬
‫נברא‪ ,‬וקרא עליו המקרא ומורא לא יעלה על ראשו‪.‬‬
‫ענה ואמר‪ :‬אם כן אלך גם אני לשמוע‪.‬‬
‫ועוד כתב שם שהי' בו ניצוץ של שמואל הנביא‪ ,‬וימי‬
‫באמצע השבוע‪ ,‬הלך רבינו לשמוע את דרשתו של רבי‬ ‫חייו היו נ"ב שנה כשנות שמואל הרמ'תי‪.‬‬
‫אהרן הגדול‪ ,‬והוטב מאד בעיניו‪ ,‬בתוך הדברים הקשה‬
‫רבינו באיזה מהרש"א במסכת סוכה שהי'ה קשה לו‬ ‫מגדולי תלמידיו היו‪:‬‬
‫לתרצה‪ ,‬לשמע תשובתו של הגרויסער (של ר' אהרן‬
‫הרה"ק ר' אשר הסבא קדישא מסטאלין‪ .‬הרה"ק ר'‬
‫הגדול)‪ ,‬נתפעל מאד‪ ,‬שאל אותו רבינו בהשתוממו'ת‪:‬‬ ‫מרדכי מלעכאוויטש‪ ,‬הרה"ק ר' אורי השרף‬
‫אוואו נעמט מען אזא לערינען (מאיפה משיגים כזה לימוד)‪,‬‬
‫מסטרעליסק‪ ,‬והרה"ק ר' משה משערישוב‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫וענה לו שיסע לרבינו המגיד ממעזעריטש‪ ,‬ואולם‬ ‫בניו‪:‬‬
‫רבינו ביקש ממנו לסור לביתו לסעוד עמו בסעודה‬ ‫א‪ .‬הרה"צ המפורסם ר' משה מלאדמיר זי"ע‪ ,‬חתן בעל‬
‫שיכין לכבודו‪ ,‬וענה לו הגרויסער (ר' אהרן הגדול)‪ :,‬אם‬ ‫המחבר ספר אור הגנוז‪ ,‬ומילא מקום אביו בלאדמיר‪,‬‬
‫מקבלים לנסוע למעזעריטש‪ ,‬אין לשהות כלל‪ ,‬וצריך‬ ‫ומנו"כ בעיר אלויסק‪ .‬ב‪ .‬הרה"צ ר' בערקא מטאלטשין‪,‬‬

‫א‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫שיתנו לו יותר מכולם‪ ,‬ובזה לא מילאו רצונו‪ ,‬ונטלו‬ ‫לנסוע תיכף ומיד‪ ,‬וכן היה‪ ,‬רבינו קם ונסע מיד להמגיד‪,‬‬
‫אותו וזרקוהו מחוץ לפלטין‪ ,‬וחרה הדבר מאד להרה"ק‪,‬‬ ‫כמו שציוה עליו‪ ,‬והיה לאחד מתלמידי הרב המגיד‬
‫כי ידע שהילד הוא אביהם של כל השמחה‪ ,‬והם‬ ‫ממעזעריטש זצ"ל‪.‬‬
‫התנהגו עמו שלא לרצון‪ ,‬ועוד ראה הרה"ק הרבה‬ ‫‪‬‬
‫דברים שלא הי' יכול לסובלם‪ ,‬וביקש מהשי"ת שיקחו‬
‫ממנו המדריגה‪ ,‬ואין זה לרצונו‪.‬‬ ‫‪ ‬חזה מסוף העולם ועד סופו‬
‫‪‬‬ ‫לאחר הסתלקות הרה"ק ר' אהרן הגדול מקארלין‪ ,‬לא‬
‫הסכים תלמידו הרה"ק ר' שלמה זצ"ל‪ ,‬לקבל עליו‬
‫‪ ‬הקול מעורר הכוונה‬ ‫להנהיג את העדה‪ ,‬ובא אליו רבו הק' הנ"ל בחלום‬
‫אמר רבינו (מסטאלין‪-‬קארלין)‪ :‬כי נוסח התפילה של חסידי‬ ‫הלילה‪ ,‬ואמר אליו שיראה לקבל עליו הנשיאות ולא‬
‫קארלין נוסד עפ"י רבינו רבי אהרן הגדול מקארלין‬ ‫רצה‪ ,‬והבטיח לו באם יקבל עליו‪ ,‬יראה בעיניו מסוף‬
‫זצ"ל‪ ,‬והתפילה בקול (בצעקה) נוסד ע"י רבינו רבי‬ ‫העולם ועד סופו‪ ,‬והוכרח לקבל עליו‪ ,‬ויקץ שלמה והנה‬
‫שלמה קארלינער זצ"ל‪ ,‬וזה מיוסד עפ"י מאמר חז"ל‬ ‫חלום‪ ,‬וראה נכון שמביט מסוף העולם ועד סופו‪.‬‬
‫(ירושלמי תענית פ"ב)‪ ,‬עה"כ ויקראו אל א' בחזקה‪ ,‬מכאן‬ ‫ותיכף באו אליו בבכי' רבה‪ ,‬מגביר אחד שהוא נוטה‬
‫אתה למד שתפילה צריכה קול חציפא נצח לבישא‪,‬‬ ‫למו'ת ר"ל‪ ,‬ונתנו לו פדיון נפש ח"י או עשרה אדומים‪,‬‬
‫והרמב"ן מביאו בסוף פרשת בא‪.‬‬
‫ובאותו יום באו אליו בבקשה ממקשה ללדת‪ ,‬והם‬
‫והוסיף רבינו לומר‪ :‬כי אצלנו שמרו על שניהם‪ ,‬גם על‬
‫בחזקת סכנה‪ ,‬וראה הרה"ק ברוח קדשו‪ ,‬שזה מוכרח‬
‫הנוסח וגם בויצעקו אל ה' וגם סיפר‪ :‬כי רבינו הרש"ק‬ ‫למו'ת‪ ,‬כדי שהולד יצא לעולם‪ ,‬וכל זמן שהוא בחיים‪,‬‬
‫מקארלין ביקר פעם בעיר לויצק בבית מדרשינו‪ ,‬וציוה‬
‫לא תלד האשה‪ .‬כך הי' כי תיכף נשמע קול הברה בעיר‬
‫לכל החסידים לשמור על המנהגים ועל נוסח התפילה‬
‫שמ'ת הגביר‪ ,‬וגם באו לבשר בבשורת מזל טוב‪,‬‬
‫בקול מעורר הכוונה‪ ,‬ועד היום הזה שומרים על‬ ‫שהאשה ילדה בן זכר‪ ,‬ובאו לבקש מהרה"ק היות ששם‬
‫הפקודה שלא לשנות מן המצוה ככל אשר יורוך‪.‬‬ ‫בהקדש יש קור גדול‪ ,‬ואין עצים לחמם את הבית‪,‬‬
‫‪‬‬
‫שהיולדות נמצאים שם‪ ,‬ונתן להם הרה"ק אדום אחד‬
‫‪ ‬נסיון מן השמים בעבודת התפילה‬ ‫מהאדומים שנתנו לו פדיון עבור הגביר‪ ,‬לקנות עצים‬
‫לחמם את הבית‪ ,‬כי אמר הרי הכסף שייך לילד הזה‪,‬‬
‫סיפר הרה"ק מהרי"ד אבד"ק בעלזא זצ"ל‪ :‬כי בימי‬
‫רבינו הרש"ק הי' קיטרוג גדול בענין התפילה‪ ,‬וטענו‬ ‫וגם נתן להם כסף לקנות כל צרכי הברית‪.‬‬
‫בבי"ד של מעלה‪ ,‬כי החסידים שמתפללים בקול רעש‬ ‫ויהי כאשר גדל הילד הלכה אמו יחד עם העניים מעיר‬
‫גדול‪ ,‬יחד עם רבעו‪ ,‬זה בא בגללו ולא לשם שמים‪,‬‬ ‫לעיר‪ ,‬ולימים הגיע הבן הצעיר של הגביר הנזכר לי"ג‬
‫אלא מאימ'ת רבם!‬ ‫שנים‪ ,‬ועשו עבורו סעודה גדולה‪ ,‬והזמינו לכל בני‬
‫העיר‪ ,‬וגם הרה"ק רבינו הרש"ק הי' מן הקרואים‬
‫ויצא כרוז בבי"ד של מעלה שצריך לנסות אותם‪,‬‬
‫לסעודת מצוה‪ ,‬וכן ערכו סעודה עבור בני העניים‪,‬‬
‫ולהעמיד את הדבר על בורי'‪ ,‬והופיע בבית המדרש‬
‫נער בחור בצורת תלמיד חכם מופלג‪ ,‬והי' יוצא ונכנס‬ ‫והגיעו לשם האשה עם בנה‪ ,‬שהי' כבן ששה שנים‪,‬‬
‫לפני ולפנים בבית רבינו‪ ,‬וקירב אותו מאד‪ ,‬וגם הי'‬ ‫והילד לא רצה לישב בין העניים בשום אופן‪ ,‬רק‬
‫בראש השלחן בין המכובדים‪ ,‬ועשה קולות ושערוריות‪,‬‬
‫מתפלפל עם החברים בתלמוד ובסברא‪ ,‬והתבטלו‬
‫ממנו מפאת גדלו בתורה‪ ,‬ורבעו מקרב אותו מאד‪.‬‬ ‫ורבינו ראה אשר באמת הוא תובע את מקומו הראוי‬
‫במשך הזמן התחיל להוכיח להם‪ ,‬על מה שהם‬ ‫לו‪ ,‬כי הוא הבעה"ב של השמחה ואכן מגיע לו לישב‬
‫בראש כל המסובים‪.‬‬
‫צועקים בתפילה כ"כ‪ ,‬והי' מקרר אותם בחלקלקות‬
‫לשונו‪ ,‬כי מה לכם בזה‪ ,‬כי תלמוד תורה היא כנגד‬ ‫ואמר הרה"ק לבני הגביר הנה הוא ילד ויעשו כרצונו‪,‬‬
‫כלם‪ ,‬ואם אינכם מבינים בתורה‪ ,‬הרי אין לכם מה‬ ‫שלא יפריע את השמחה‪ ,‬כן הי' כשחילקו המנות ביקש‬
‫להתלהב בתפילה‪ ,‬פעם אחת התיישבו ביניהם‬ ‫הילד דוקא מנה החשובה‪ ,‬והי' מוכרח למלאות רצונו‬
‫החסידים‪ ,‬מה יהי' עם הבר‪-‬נש הזה‪ ,‬שמחליש אותנו‬ ‫גם בזה‪ ,‬ושאלו את אמו‪ ,‬האם הוא רגיל לעשות כן‬
‫מעבודת התפילה‪ ,‬וגמרו אומר לגרש את הבחור שלא‬ ‫בכל שמחה‪ ,‬ותען ותאמר כי לא הסכין עד הנה לעשות‬
‫יבוא יותר לפניהם‪ ,‬ומבלי לשאול את פי רבינו על כך‬ ‫מעשים כאלה‪ ,‬ואינני מבין מה הי' לו ומה קרה עמו‪.‬‬
‫סוף דבר כאשר חילקו מעות כסף לכל העניים‪ ,‬רצה‬

‫ב‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫לטובתך בזה ובבא‪ ,‬ובעבור טובה אחת] אני נותן לך‬ ‫להפטר ממנו‪ ,‬שנוכל להתפלל בקול המעורר את‬
‫חזרה דיא געלט‪ ,‬והשאר יהי' לטובתך‪ ,‬ונחה דעתו ולא‬ ‫הכוונה‪.‬‬
‫רצה לקבל חזרה את הכסף‪.‬‬
‫אחרי כל הדברים האלה‪ ,‬כשנודע הדבר לרבינו‪ ,‬אמר‬
‫‪‬‬
‫אליהם שטוב עשו בזה‪ ,‬שגירשו את הבר‪-‬נש‪ ,‬כי כל זה‬
‫‪ ‬לא הסיח דעתו מדבקות ה'‬ ‫הי' לנסיון שבא לנסותכם בדבר הזה‪ ,‬ובכן נצחתם‬
‫בספר דברי אלימלך להרה"ק מגראדזיסק בפרשת‬ ‫אותו‪ ,‬כי הוא הי' הבעל דבר בעצמו‪ ,‬שבא לקרר את‬
‫שופטים‪ ,‬מביא דבר יקר מה ששמע מאביו הרה"ק ר'‬ ‫עבודת התפילה‪ ,‬שיהי' לו פתחון פה‪ ,‬לקטרג עליכם כי‬
‫חיים מאיר יחיאל השרף ממאגליניץ‪ ,‬מהצדיק הקדוש‬ ‫אתם רוצים לעשות נחת רוח להרב ולא לשם שמים‪,‬‬
‫ר' שלמה מקארלין זצ"ל‪ ,‬כי פעם נסע בדרך שיורד‬ ‫ובזה עשיתם נחת רוח ליוצר כל‪ ,‬כי לבעבור נסות‬
‫בשיפוע מהר גדול‪ ,‬והסוסים רצו מבוהלים ודחופים‬ ‫אתכם‪ ,‬אייך צוא דער הייבין‪.‬‬
‫באין מעצור‪ ,‬ומרוב פחד נפסק מדביקות בה' לשעה‬ ‫‪‬‬
‫מועטת‪ ,‬ורבינו התמרמר מאד מזה‪ ,‬וקיבל על עצמו‬
‫מסירת נפש ממש לתקן הדבר לפי תשובת המשקל‪ ,‬כי‬ ‫והחסידים היו מספרים עליו שתפילת שחרית של‬
‫אז הי' צריך לעבור דרך הגבול ועבר דרך שם בלא‬ ‫שבת ארכה חמש שעות‪ ,‬ובחול ארכה התפילה שלש‬
‫רשיון‪ ,‬ולפי הנימוס רשאים לירות אחריו בקנה‬ ‫שעות‪ ,‬כ"כ היו מאריכים בהתלהבות התפילה‪ ,‬ובקול‬
‫השריפה‪ ,‬וזה הי' בסכנת מו'ת ח"ו‪ ,‬ואעפ"כ הי' מחזק‬ ‫המעורר הכוונה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בעצמו שלא להפסיק מדביקות השם‪ .‬ואחר שעבר את‬
‫איתא בספר הק' בית אהרן‪ ,‬פרשת אמור‪,‬‬
‫(דף קה ע"א‪).‬‬
‫הגבול‪ ,‬ציוה לעמוד כדי שלא להבריח את המכס‬
‫פעם אחת ביקש בעה"ב אחד את הרב הצדיק הקדוש‬
‫כמנהג המדינה‪ ,‬ומזה רואים גודל היראה אשר‬
‫רש"ק זצוק"ל שיבוא למחר לביתו‪ ,‬והשיב לו שוטה‪,‬‬
‫הצדיקים עושים תשובה במסירת נפש על ביטול רגע‬
‫הלא צריך היום להתפלל ערבית ולקרות ק"ש שהיא‬
‫אחד מדביקות השם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מס"נ‪ ,‬ואח"כ השינה‪ ,‬ולמחר צריך להתפלל‪ ,‬ויש‬
‫בהתפלה כמה עולמו'ת עד שבאים לק"ש‪ ,‬ואח"כ נפילת‬
‫הרה"צ ר' נח חיים מקאברין‬
‫(בעהמח"ס לקוטי רז"ל על מסכת‬ ‫אפים שהיא ג"כ מס"נ‪ ,‬ושמא יתן הקב"ה שימולא לי‬
‫אבות) סיפר ששמע מפה קדוש חותנו זקנו הרה"ק ר'‬ ‫רצוני‪ ,‬ואתה רוצה שאבטיח לך לילך לביתך מחר‪.‬‬
‫משה זצ"ל מקאברין‪ ,‬בנוסח זה‪ :‬פעם נסע הרה"ק ר'‬ ‫ופירש שם בזה את הפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל‬
‫שלמה מקארלין בדרך‪ ,‬והי' עמו תלמידו הרה"ק ר'‬ ‫עיי"ש‪.‬‬
‫מרדכי מלעכאוויטש‪ ,‬וכשהגיעו לאיזה קרעטשמע‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫באכסניא של יהודי‪ ,‬ועמדו לפוש שם ולנוח‪ ,‬ונתישבו‬
‫‪ ‬הצדיק מנעשחיז העריך מאד את רבינו‬
‫ליד השלחן‪ ,‬והקדוש ציוה להחם עבורו משקה מעד‬
‫פעם אחת נסע רבינו על לינת לילה לאיזה מוכסין‬
‫חם‪.‬‬
‫מחסידי נעסכיז‪ ,‬וקיבל אותו בסבר פנים יפות‪ ,‬וציוה‬
‫אחר כך באו לשם אנשי צבא‪ ,‬ובראותם אשר יהודים‬ ‫עליו שיתן לו פדיון שלושים רענדליך‪ ,‬והגם שלא הי'‬
‫יושבים ליד השלחן‪ ,‬צעקו שילכו מהשלחן‪ ,‬והקדוש לא‬ ‫לו לרצון הי' מוכרח אמנם ליתן‪ ,‬וכשבא לפני רבו‬
‫נרתע מהם ולא ענה להם דבר‪ ,‬ועשה א"ע כאילו אינו‬ ‫הרה"צ מנעסכיז‪( ,‬הרה"ק רבי מרדכי מנעסכיז זיע"א( ושאל‬
‫שומע‪ ,‬וציוה על הבעה"ב להחם לו את המשקה מעד‪.‬‬ ‫אותו אם הי' שבע רצון מהאורח אשר שלח אליו על‬
‫ואנשי הצבא כשראו שאיננו מתיירא מהם‪ ,‬נגשו אליו‬ ‫לינת לילה‪ ,‬וענה‪ :‬שקבלתי אותו בספ"י‪ ,‬אך מה שציוה‬
‫בחרי אף גדול שיסתלק מהשלחן‪ ,‬ורבינו הוא באחת‪,‬‬ ‫עלי לתת לו שלושים רענדליך‪ ,‬מסתמא האט ער‬
‫ושאל אם המעד כבר חם‪ ,‬ונתמלא שר הצבא בחימה‬ ‫נעבאך באדארפט האבן [אולי הי' נצרך לזה]‪ ,‬ע"ז ענה לו‬
‫שפוכה‪ ,‬ושלף את חרבו שלופה על צווארו של הקדוש‪,‬‬ ‫הרה"צ מנעסכיז‪ ,‬אתה אומר על הרה"צ מקארלין‪,‬‬
‫וגם אז לא נתפעל ממנו‪ ,‬ושאל עוד פעם אם המשקה‬ ‫מסתמא האט ער נעבאך באדארפט האבין‪ ,‬ואמר‬
‫כבר חם‪ ,‬ושר הצבא בראותו כל זאת הניח ממנו והלך‬ ‫להמקורב שלו‪ :‬בריינג אריין דעם סקאטיל [תביא את‬
‫לו לדרכו‪.‬‬ ‫צרור המעות]‪ ,‬און צייל איהם אפ די שלושים רענדליך‬
‫‪‬‬ ‫[וספור עבורו שלושים רענדליך]‪ ,‬ער האט דיר גיוואלט טאהן‬
‫א טובה בזה ובבא‪ ,‬איז פאר איין טובה [הוא חשב‬

‫ג‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫הראשון שראיתי אתכם עד היום‪ ,‬הגם שדברתי בלשון‬ ‫ואמר תלמידו הלעכאוויטשער‪ ,‬שבזה נתפרש לו‬
‫מצרי הי' הכל לשון קודש‪ ,‬ובאמת דיבר עמהם גם‬ ‫מאמרם של חז"ל‪ ,‬אפילו חרב חדה מונחת על צווארו‬
‫בשבת בלשון מצרי‪ ,‬כי הסעודה שאכל עמהם בשבת‬ ‫של אדם‪ ,‬אל ימנע את עצמו מן הרחמים (ברכות דף י‪,).‬‬
‫הי' כי אין והכן אלא שבת‪ ,‬וכתיב והם לא ידעו כי‬ ‫היינו מן הדביקות‪ ,‬ופירושו ער זאהל זיך נישט אפ‬
‫שומע יוסף‪ ,‬נמצא שדיבר עמהם בלשון מצרי‪ ,‬לזה‬ ‫רייסין פון דביקות הבורא‪.‬‬
‫אמר להם באיזה לשון שדברתי עמכם הי' הכל בלשון‬ ‫‪‬‬
‫הקודש‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫‪ ‬תורת ה' צריך ללמד אותנו‬
‫ובספר שמע שלמה מביא הסיפור מרבינו הרש"ק‪,‬‬ ‫פעם אחת שבתו אצל רבינו הקדוש שני תלמידי‬
‫שהגיע לעיר דאברימוסלא הסמוכה לעיר לאזני ששם‬ ‫חכמים מתלמידי הרה"ק בעל התניא זצ"ל‪ ,‬והושיבם‬
‫משכן קדשו של הגה"ק הרב בעל התניא זצ"ל‪ ,‬ואז‬ ‫רבינו קרוב אליו‪ ,‬וחלק להם כבוד רב‪ ,‬כראוי לאנשים‬
‫הגיעו תלמידיו החסידים להסתופף בצלו לשבת קודש‪,‬‬ ‫מכובדים‪ ,‬ודרכו בקודש של רבינו להיות הצנע לכת‬
‫ואמר אליהם בזה"ל‪ :‬היינט בין איך נישט קייין רבי‬ ‫ובהסתר גדול‪ ,‬והחסידים האלו היו רגילים לשמוע‬
‫[היום אינני הרבי]‪ ,‬יען כי הצה"ק מקארלין נמצא‬ ‫מרבם הרבה דא"ח כדרך חב"ד‪ ,‬ואצל רבינו לא שמעו‬
‫בגבולו‪ ,‬איז ער היינט דער רבי [היום הוא הרבי]‪ ,‬לכן‬ ‫כלום‪ ,‬כך הי' משך כל הסעודות של שב"ק‪ ,‬ועלה‬
‫שלח אותם לעיירה הנ"ל‪ ,‬ושמעו לקולו‪ ,‬ושם שבתו את‬ ‫בדעתם שנוהג בפשטות‪ ,‬לכן לא הי' להם הכנעה בעת‬
‫שבתם‪ ,‬ורצו החסידים לשמוע דא"ח כפי שהיו רגילים‬ ‫שבתם לפניו במסיבה‪.‬‬
‫תמיד‪ .‬אך אמנם לא השמיע רבינו דברי חסידות בכל‬
‫רבינו הרגיש בהם‪ ,‬ואמר אליהם אתם נקראים‬
‫השלש סעודות של שב"ק‪ ,‬ואעפ"כ הי' מאיר להם‬
‫חסידים ותלמידי חכמים ולומדי תורה‪ ,‬ואנו מתפללים‬
‫האורות הקדושים לאין שיעור וערך‪ ,‬רק בסעודה‬
‫להשי"ת שהתורה תלמד אותנו‪ ,‬ואיתא במדרש‬
‫שלישית בעת שאמר קודם ברכת המזון הקפיטל פ"ז‬
‫שהסעודה שעשה יוסף הצדיק לפני אחיו הי' בשבת‪,‬‬
‫לבני קורח מזמור שיר וגומר‪ ,‬וסיים רבינו הפסוק‪ ,‬כל‬
‫והראה להם את המדרש (בבראשית רבה פרשת מקץ)‪ :‬אין‬
‫מעיני בך‪ ,‬ופירש בזה"ל‪ :‬אלע מיינע קוועלינג איז אין‬
‫והכן אלא שבת‪ ,‬המד"א והי' ביום הששי והכינו‪.‬‬
‫דיר‪ ,‬און מיט דיר‪.‬‬
‫ויאמר אליהם יודע אני בכם כשתבואו למדינתכם‬
‫חסידים אלו כשמעם דיבור זה‪ ,‬הי' נובע בהם מעיינות‬
‫תספרו שראיתם איש אחד שאומרים עליו שהוא‬
‫החכמה‪ ,‬והגיעו לדביקות עצומה‪ ,‬והשיגו התפשטות‬
‫צדיק‪ ,‬והוא מדבר בלשון חול בלשונות העמים בעצם‬
‫הגשמיות‪ ,‬עד שלא ידעו בין יום ובין לילה‪ ,‬וזה נמשך‬
‫יום השבת קודש‪ ,‬אך תדעו כי רש"י הק' פירש על‬
‫עד יום השלישי בשבת‪ ,‬וכשבאו בצל רבם‪ ,‬סיפרו‬
‫הכתוב ביוסף הצדיק‪ ,‬כי פי המדבר אליכם‪ ,‬בלשון‬
‫לפניו כל מה שקרה להם‪ ,‬ושאלו אותו מדוע אין אנו‬
‫הקודש‪ ,‬וצריך להבין היכן מצינו בקרא שדיבר עמהם‬
‫מרגישים הארה כזו כמו שהרגשנו אצלו‪.‬‬
‫בלה"ק‪ ,‬הלא כי פי המדבר אליכם משמע לשון עבר‪,‬‬
‫ואמר אליהם בזה"ל‪ :‬איהר פרעגט אויף דעם‬ ‫וכתיב כי המליץ בינותם שדיבר בלשון מצרי‪ ,‬ובנו‬
‫קארלינער‪ ,‬ווער איז גלייך צוא דעם הייליגין ר' שלמה‬ ‫מנשה הי' מליץ דבריהם ליוסף‪ ,‬ודברי יוסף להם‪.‬‬
‫קארלינער‪ ,‬ער קאן טייטשין‪ ,‬מיר קענין נישט טייטשין‪,‬‬
‫אך אמנם האמת כן הוא‪ ,‬כי יוסף אמר לאחיו‪ ,‬הלא‬
‫ווער איז גלייך צוא איהם ער איו דאך מיט א טפח‬
‫ראיתם שפי המדבר אליכם‪ ,‬בלשון מצרי גם בשבת‪,‬‬
‫העכער פאר דיא וועלט‪ .‬ורח"מ סיפר שאמר‪ :‬הלא הוא‬
‫מ"מ הי' בלשון הקודש‪ ,‬היינו שדברתי בלשוני בקדושה‬
‫(הרה"ק הרש"ק) איז העכער מיט אקאפ פון דער וועלט‪,‬‬
‫ובטהרה‪ ,‬מה שאיש מצרי איננו יכול לדבר כזאת‪ .‬וזהו‬
‫[מה שאלתכם על הקארלינער‪ ,‬מי ידמה לו‪ ,‬לפרש הוא‬
‫כוונת רש"י הק' בלשון הקודש‪ ,‬היינו שהאיש שיש לו‬
‫יודע‪ ,‬אנו איננו יודעים לפרש‪ ,‬וכי מי דומה לו‪ ,‬הלא‬
‫לשון קדוש‪ ,‬מותר לו לדבר בלשון העמים אפילו‬
‫הוא טפח גבוה מן העולם]‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בשבת קודש‪ ,‬ומי שפגם לשונו אפילו שישתוק כל יום‬
‫ועוד בספר שמע שלמה מביא‪ :‬כי לאחר שעלה הרה"ק‬ ‫השבת‪ ,‬מ"מ במה נחשב הוא‪ ,‬כי צריך האדם לקדש את‬
‫הרבי ר' מענדיל מוויטעפסק זצ"ל‪ ,‬לארץ ישראל‪,‬‬ ‫פיו ולשונו‪.‬‬
‫הסתופפו אנ"ש בצל הגה"ק הרב בעל התניא‪ ,‬והיו‬ ‫ביתר ביאור אמר על כך רבינו הרא"ש מסטאלין זצ"ל‬
‫כאלו שרצו להסתופף בצל הקדוש ר' שלמה מקארלין‪,‬‬ ‫שאמר להם יוסף ראו כי כל מה שדברתי עמכם מיום‬

‫ד‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫לנו להמנע מסעודה כזו שאכל בקדושה‪ ,‬כי הצדיק‬
‫בעת האוכל הוא מעלה כל הניצוצות שצריכים תיקון‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬גדול שימושה יותר מלימודה‬
‫איש אחד הי' לו טענות על חתנו שמבטל מלמודו‬
‫בשביל חסידות‪ ,‬ונוסע בכ"פ להקארלינר‪ ,‬ושותה קאווע‬
‫קודם התפילה‪ ,‬ופ"א מצא אותו שטעם מעט קודם‬
‫התפילה‪ ,‬וקיבל אותו לפני הקארלינער‪ ,‬ורבינו האט‬
‫פאר ווארפין מיטין קאפ‪ ,‬ואמר לו‪ :‬דאס איז דיין מזל‬
‫(נס) וואס דוא האסט אונז גיטראפין אין אגוטע צייט‬
‫בשעה זו‪ ,‬ווען נישט וואלטין מיר גיווען גימאכט פון‬
‫דיר א גל של עצמות‪[ ,‬יש לך נס שמצאת אותנו בשעה טובה‪,‬‬
‫לולא זאת היינו עושים ממך גל של עצמו'ת]‪,‬‬
‫איז שוין אויך גיוועהן זייער גרויס‪ ,‬אבער דער‬
‫וענה לו רבינו‪ :‬איונגער מאן שמרגיש באמצע השמו"ע‬
‫סטרעליסקער‪ ,‬פוך אזא פשוטער‪ ,‬זאהל אזוי לייכטין‪,‬‬
‫אז ער דארף ארבין‪ ,‬זאהל ער אויס טאהן דיא‬
‫פון דעם זעהט מען דעם הייליגין קארלינער'ס‬
‫פאנטאפיל‪ ,‬און גיין צוא דעם רבין‪[ ,‬אברך שמרגיש אפילו‬
‫באמצע תפילת שמו"ע שצריך לקיים עשה לך רב‪ ,‬אזי תיכף יחלוץ‬
‫את מנעליו וילך אל הרב]‪,‬‬
‫קאווע קודם התפלה אנחנו מתירים בשופי (בשפע)‪,‬‬
‫ממנ"פ אם ע"י זה יתפלל יותר טוב‪ ,‬אז כדאי כל חללי‬
‫דעלמא בשביל תיבה אחת בתפילה‪ ,‬ואם לאו איז דאך‬
‫אלע מאהל פארין דאווינען‪[ ,‬הרי הוא תמיד קודם התפילה]‪,‬‬
‫וסיים וואס זאהל מען טאהן‪ ,‬ער איז דאך אשוואכער‬
‫יונגער מאן‪[ ,‬וכי מה אפשר לעשות עמו‪ ,‬הרי הוא אברך חלש]‪,‬‬
‫וצריך לדון אותו לכף זכות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫בקודש‪ ,‬וכשהגיע אצל פסוק ויפרקנו מצרינו כל"ח‪,‬‬
‫‪ ‬פוקד עקרות ומברך לחשוכי בנים‬
‫הרה"ח ר' חיים מענריל (מסארנע) ז"ל‪ ,‬סיפר‪ :‬פ"א הי'ה‬
‫הרה"ק ר' משה מלארמיר זצ"ל במצב דחוק‪ ,‬כי הי'‬
‫חייב ק"נ רו"כ‪ ,‬ונסע על ציון של אביו זצ"ל‪ ,‬והזכיר‬
‫עצמו לפניו איך שהוא דחוק במאד‪,‬‬
‫וענה לו אביו רבינו זי"ע‪ :‬דוא ווייסט דאך מיין קינד אז‬
‫קיין געלט איז דא ניט דא‪ ,‬איך וועל דיר געבין א‬
‫יונגעלע‪ ,‬וועסטו פאר קויפין [הרי ידוע לך בני חביבי‪,‬‬
‫שבזה העולם אין לנו כסף‪ ,‬ע"כ אתן לך ילד‪ ,‬דהיינו כח‬
‫עילאה‪ ,‬לברך לאיש יהודי שצריך להפקד בבנים]‪ ,‬ויהי'‬
‫לך כסף מזה לשלם החובות‪,‬‬
‫לאכול עמו בצוותא חדא‪ .‬כשנפרדו זה מזה באהבת‬
‫ובלאדמיר לא מצא בעלנים על זה‪ ,‬ונסע להלויסק‪,‬‬
‫ושמה ביקש ממנו חשוכי בנים ובירך אותו בבן זכר‪,‬‬
‫וזה העניק לו כסף‪ ,‬ושילם לנושה לו‪ ,‬וקבע דירתו‬
‫בהלויסק‪ ,‬ושם מנו"כ‪ ,‬ונשאר מצבתו קיים עד היום‬
‫הזה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ה‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬
‫ונודע מזה להרב מלאדי‪ ,‬ואמר אליהם‪ :‬באם רצונכם‬
‫להסתופף בצל הקדוש מקארלין‪ ,‬הלא הוא גבוה טפח‬
‫מן העולם‪ ,‬ואיך תוכלו להתחבר אליו‪ ,‬והוא תמיד‬
‫למעלה מן הזמן‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬העלה אותם למדרגות רמות‬
‫הרה"ק השרף מסטרעליסק זצ"ל אמר‪ :‬שרבינו הרש"ק‬
‫הי' יכול להרים אפילו נפשות שפלות משפל המדריגה‬
‫בעביות וגשמיות הרבה‪ ,‬ולהעלותם עד רום רקיע‬
‫‪‬‬
‫ורבינו אדמו"ר הזקן (הבית אהרן) אמר‪ :‬אז דער טאטע‬
‫איז שוין גיוועהן א הייליגע זאך‪ ,‬און דער לעכוויטשער‪,‬‬
‫גרויסקייט‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬ויפרקנו מצרינו‬
‫ומסופר על רבינו‪ :‬כי איש אחד בא לאיזה גדול וצדיק‬
‫שהי' לו בלבולים קשים ר"ל‪ ,‬הרהורי ע"ז ר"ל‪ ,‬אשר אין‬
‫להעלות על הכתב‪ ,‬וא"ל הרב הנ"ל‪ ,‬אני אינני יכול‬
‫לעזור לך‪ .‬ועצתי היא שתלך אצל הקדוש מהר"ש‬
‫מקארלין נ"ע‪ ,‬ובא אצל זקני הרה"ק רש"ק‪ ,‬בעת‬
‫הדלקה נרות חנוכה‪ ,‬בעת שאמר מזמורים כדרכו‬
‫הכה אותו על כתיפו ואמר אל האיש‪ :‬מאמין אתה‬
‫שהשי"ת יכול לפדות ולפרוק מכל המצרים והקלי'‪,‬‬
‫ותומ"י נתבטלו מהאיש הדמיון הרע ר"ל‪ ,‬ופדה את‬
‫ישראל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬סעודת הצדיקים במעלה עליונה‬
‫הרב בעל התניא בא לבקר את רבינו הרש"ק‪ ,‬ואז נטל‬
‫רבינו ידיו לסעודת הצהרים‪ ,‬וביקש מבעל התניא שגם‬
‫הוא יסב עמו לסעודה‪ ,‬ומיאן בתחילה‪ ,‬ובאמצע‬
‫הסעודה ביקש הרה"ק שיגישו לו מים ליטול ידיו‪ ,‬וישב‬
‫ריעים‪ ,‬שאל אותו חסיד אחד מאנשי שלומו‪ ,‬בתחילה‬
‫מאי קסבר‪ ,‬ואחר כך מאי קסבר‪ ,‬וענה לו‪ :‬ראה שהוא‬
‫אוכל בבחינה כזו כמו אלישע הנביא‪ ,‬שלא נראה זבוב‬
‫על שלחנו‪ ,‬בקדושה כזו‪ ,‬איז אונז גיוועהן אז'אלקע‬
‫(אשאד) אן צוא ווערין אזא הייליגע סעודה‪ ,‬והי' צר‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫פנה אליו רבינו ואמר‪ :‬האם אתה מאמין שאם ירצה‬ ‫אחד החסידים של הרב בעל התניא‪ ,‬שהי' מחשוכי‬
‫הקב"ה לפקוח את עיניך‪ ,‬וענה בכל לבו‪ ,‬שהוא מאמין‬
‫בנים‪ ,‬והי' מפציר מאד וביקש מהרב‪ ,‬שיעשה לו טובה‬
‫שבדבר זה הרי הוא כל יכול‪ ,‬שאל אותו שוב‪ :‬האם‬
‫שיוושע בזרעא חייא וקיימא‪ ,‬פעם אמר אליו‪ :‬שיסע‬
‫אתה מאמין באמת באמונה שלימה‪ ,‬באם הקב"ה‬ ‫ליום פלוני להרה"ק ר' שלמה מקארלין‪ ,‬ואם הוא‬
‫ירצה‪ ,‬ואז יפקחו עיניך ככל אדם‪ ,‬אז התפרץ הסג"נ‬ ‫יבטיח לך בן זכר אז תוושע בלי שום ספק‪.‬‬
‫וצעק רבי! איך גלויב [אני מאמין!]‪ ,‬ומיד נפקחו עיניו‪,‬‬
‫וראה לפניו את כל הארץ‪.‬‬ ‫ויעש האיש כאשר אמר לו הרב‪ ,‬והגיע ליום המוגבל‬
‫להקדוש‪ ,‬וכתב פתקא ומסר לו בשם הרב שהוא שלח‬
‫והגאון החסיד הרב בעל תורת חסד מלובלין‪ ,‬סיפר‬ ‫אותו לכ"ק‪ ,‬ואמר שכ"ק יכול להושיע לו‪ ,‬ולהיות סמוך‬
‫שראה והכיר את החסיד בעל השמועה הזה לעת‬ ‫ובטוח בברכתו‪ .‬ויאמר אליו הקדוש‪ :‬אם תתן ששה‬
‫זקנתו‪ ,‬שהגיע לסעודת ההילולא קדישא בכ"ב תמוז‪,‬‬
‫עשר מאות רו"כ אז תוושע בבנים‪ ,‬ויצר לו מאד לתת‬
‫ועלה על השלחן ורקד ושמח עד אפיסת הכוחות‪.‬‬
‫סכום גדול כזה‪ ,‬וניסה לתת שלש מאות רו"כ‪ ,‬ולא רצה‬
‫כשיצא מהשלחן שאלו אותו‪ :‬לשמחה מה זו עושה‬ ‫לקבל ממנו‪ ,‬ובכל פעם הוסיף מעט‪ ,‬אך ללא הועיל‪ ,‬כי‬
‫"וואס טאנצט איהר"‪ ,‬וענה ואמר‪ :‬שהוא הי' סג"נ‪ ,‬ובא‬
‫רבינו הקדוש לא רצה לקבל ממנו‪ ,‬והאיש נשאר ללון‬
‫לפני רבינו הרש"ק‪ ,‬ואמר אליו‪ :‬איהר גלויבט באמת‪,‬‬
‫שם‪ ,‬ובלילה נתיישב בדעתו‪ ,‬כי למה לו לחזור לביתו‬
‫אז דער אויבערשטער קען‪ .‬אייך מאכין זעהענדיג‪,‬‬ ‫בלא תועלת‪ ,‬והסכים לתת כל הסכום שביקש ממנו‬
‫וענה‪ :‬יא יא איך גלויב‪ ,‬על כן פתח עיניך ותראה לפניך‬ ‫רבינו לפדיון נפשו‪.‬‬
‫את כל הארץ‪ ,‬וכך הי'‪ ,‬ובאמרי פיו הק'‪ ,‬ואמר‪ :‬איך‬
‫גלויב מיט א אמת‪ ,‬ולכן הוא שמח ביום זה זי"ע‪.‬‬ ‫וילך האיש לרבינו הקדוש ויאמר לו שהוא מסכים‬
‫‪‬‬ ‫לתת כל הסכום שדרש ממנו‪ ,‬ויאמר אליו הקדוש כי‬
‫כבר עבר הזמן‪ ,‬ואין בידו להושיע לו‪ ,‬ויבך האיש‬
‫עוד סיפר הר"ר שלמה מטאלטשין‪ ,‬כי רבינו הרש"ק‬ ‫ויתמרמר מאד‪ ,‬אבל זה הי' תפילת שוא‪.‬‬
‫נכנס פעם לתפילת מנחה של שבת‪ ,‬בעת רעוא דרעוין‬
‫בשעה מאוחרת‪ ,‬כמעט שלא ראו אור בבית הכנסת‪.‬‬ ‫ויהי כאשר בא אל רבו הרב‪ ,‬ויספר לפניו כל הענין‬
‫ורבינו קרא בתורה‪ ,‬והזמין את בנו הרה"צ ר' בערקא‬ ‫שהי' לו עם רבינו הקדוש‪ ,‬ויאמר אליו הרב‪ :‬תדע‬
‫לעלות לתורה בפרשה לוי‪ ,‬והוא הי' באמת א‬ ‫שבגלגול הקודם הי' לך זילותא דרבנן שהי' מבזה‬
‫ערליכער יוד‪ ,‬ואמר לאביו רבינו את האמת‪ :‬טאטע‬ ‫תלמיד חכם‪ ,‬ואיתא בגמרא כי המבזה תלמיד חכם‬
‫איך זעה נישט [אבא‪ ,‬אינני רואה‪ ,‬היינו הכתב בס"ת]‪,‬‬ ‫אין רפואה למכתו‪ ,‬אכן הרמב"ם פסק שיש רפואה‬
‫ומשום כך אינני יכול לברך ברכת התורה‪ ,‬ומיד הוציא‬ ‫למכתו‪ ,‬בתנאי שיתן קבא דדינרי‪ ,‬היינו ליטרא דדהבא‪,‬‬
‫רבינו' את המטפחת שלו‪ ,‬והעבירה על עיני בנו‪ ,‬ואורו‬ ‫והגם שאין ההלכה בזה כדברי הרמב"ם‪ ,‬ואולם מפני‬
‫עיניו וראה אור גדול ובירך ברכת התורה‪ .‬זי"ע‪.‬‬ ‫שאותו היום הי' יום פטירת הרמב"ם‪ ,‬וגם רבינו הרש"ק‬
‫‪‬‬ ‫עשה ביום ההוא סיום על ספר הרמב"ם‪ ,‬ולכן גזרו‬
‫אחד מאנשי שלומו של רבינו הרש"ק הי'ה פארבער‬ ‫בשמים כי ביום זה בלבד‪ ,‬יהי' הפסק כדברי הרמב"ם‪.‬‬
‫[צובע במקצועו] של בדים‪ ,‬ובכל שנה אחר ר"ה הי' רבינו‬
‫והוסיף ואמר‪ :‬כי רבינו הקדוש שיער בדעתו‪ ,‬כי ששה‬
‫אומר לו איזה גוון הוא טוב לשנה זו‪ ,‬והי' צובע‬
‫עשר מאות רו"כ הם קבא דדינרי‪ ,‬ואם היית נותן ביום‬
‫כפקודתו והצליח‪ ,‬פעם אחת לא אמר לו רבינו איזה‬
‫ההוא את הסכום הנקוב‪ ,‬הי' לך רפואה‪ ,‬להוושע‬
‫צבע טוב בשנה זו‪ ,‬ועשה מדעתו‪ ,‬ולא כיון יפה‪ ,‬ואחר‬
‫בזרעא חייא וקיימא‪ ,‬וארכה לנו הישועה‪.‬‬
‫ימים הנוראים שאל את הקדוש באיזה גוון יעשה‬
‫‪‬‬
‫בשנה זו‪.‬‬ ‫‪ ‬אספקלריא המאירה‬
‫וענה לו רבינו כי העולם מתנהג לפי המדות שנמשך‬ ‫סיפר נכדו הרה"צ ר' שלמה מטאלטשין זצ"ל (בן בנו‬
‫מלמעלה‪ ,‬ולפי המדה שמתגלה באותה שנה‪ ,‬ככה‬ ‫הרה"צ ר' בערקא מטאלטשין זצ"ל)‪ ,‬כי רבינו הרש"ק זצ"ל‪,‬‬
‫נמשך צבע הגוון‪ ,‬כדאיתא בתיקונים‪ ,‬חסד רחמים דין‬ ‫יצא מבית הכנסת לביתו‪ ,‬אחר התפילה ביום טוב‪,‬‬
‫וגבורה‪ ,‬לבן מורה על חסד‪ ,‬אדום על גבורה‪ ,‬כחול‬ ‫ובעבר השני‪ ,‬עבר איש אחד סגי נהור למולו‪ ,‬וביקש‬
‫וירוק וכדומה‪.‬‬ ‫ממלויו שיעבירו אותו לקראת רבינו כדי לומר לו "גוט‬
‫יום טוב"‪.‬‬

‫ו‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫שמעו לו‪ ,‬ויהי כאשר ירדו מהעגלה ונכנסו להאכסניא‬ ‫ולפי המדה היה אומר לו באיזה גוון‪ ,‬ובשנה זו נתאחר‬
‫מצאו את בנו יחידו של בעה"ב שהוא גוסס ונוטה‬ ‫לו הידיעה‪ ,‬ועתה הודיע לו איזה צבע עליו לעשות‪,‬‬
‫למות ל"ע‪ ,‬והבעה"ב ואשתו ספוגים בבכי‪ ,‬ומובן‬ ‫ובזה הצליח‪.‬‬
‫שבאכסניא כזו א"א להתפלל‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬הרגיש מחשבות בני אדם‬
‫ואמר להם הרש"ק‪ ,‬הלא רמזתי לכם שתסעו הלאה‬ ‫הרה"ק הרש"ק זיע"א הי' מרגיש מחשבות זרות‪ ,‬פעם‬
‫ולא שמעתם‪ ,‬אך כיון שבאנו לפה א"א לחזור‪ ,‬וביקש‬ ‫ישב אברך אחד בביתו של הצדיק‪ ,‬ועלה במוחו‬
‫להראות לו את החדר של הילד‪ ,‬ונכנס אליו וישב לידו‪,‬‬
‫מחשבות זרות‪ ,‬נזכר האברך שהרבי הלא מרגיש בכך‪,‬‬
‫ופקד על הילד שיסתכל בעיניו‪ ,‬ולא פנה אליו‪ ,‬עד‬
‫ותוך כדי מחשבה הירהר האברך הלא גם הקב"ה אינו‬
‫שאמר לו פעם שנית ושלישית‪ ,‬גוזרני עליך שתביט‬ ‫סובל את האדם שחושב מחשבות זרות‪ ,‬ובכל זאת אין‬
‫בעיני‪ ,‬הפך הילד את עיניו כלפי עיני הצדיק‪ ,‬וישב לידו‬ ‫הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו‪ ,‬יצא הרבי מחדרו‬
‫ככה לערך רבע שעה‪ ,‬ותו"מ נשתנו פני הילד לטובה‪,‬‬
‫ואמר‪ :‬אמנם כן‪ ,‬הוא כביכול יכול לסבול‪ ,‬אבל אני‬
‫וחדל הגסיסה‪ ,‬ונתאדמו פניו‪ ,‬וכשראה הבעה"ב כל זה‪,‬‬ ‫בשר ודם ואינני יכול לסבול מחשבות זרות‪.‬‬
‫הבין שיש לו עסק עם איש אלקי‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫ונתמלא שמחה‪ ,‬והכין עבורם תיכף טיי‪ ,‬והתפללו שם‪.‬‬ ‫‪ ‬המתיק את הדין‬
‫ואחר התפלה נכנס שוב הצדיק אצל החולה‪ ,‬וציוה‬ ‫רבינו הקדוש מקארלין זצ"ל‪ ,‬קם ביום אחד משינת‬
‫עליו להסתכל בעיניו‪ ,‬והחולה הבריא לגמרי‪ ,‬למחרת‬ ‫הצהרים‪ ,‬ופקד לשלוח רץ לחצר סמוך לעיר ראטנע‪,‬‬
‫בבוקר נסעו משם‪ ,‬ובן הבעה"ב הלך ברגליו ללוותם‪,‬‬ ‫ופקד עליו שיראה להגיע שם עד שעה קבועה עם‬
‫וכשישבו בתוך העגלה א"ל הצדיק אתם חושבים שזה‬ ‫מכתב‪ ,‬ובהגיע השליח סמוך לשם הי' לו עוד זמן עד‬
‫מופת? זה לא מופת‪ ,‬כי בגמרא (בבא בתרא ט"ז‪ ):‬אמרו‪:‬‬ ‫השעה הקבועה‪ ,‬והניח א"ע מעט לישן‪ ,‬כי הי' עיף מאד‪,‬‬
‫אבן טובה היתה תלוי'ה בצוארו של אברהם אבינו‬ ‫וישן כך עד עבור השעה הקבועה‪ ,‬ויקץ משנתו ורץ‬
‫שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא‪ ,‬ומקצת מהאבן‬ ‫תומ"י לשם‪ ,‬וכבר מצא שהחצר עולה בלהבות אש‪,‬‬
‫טובה הזאת ישנה בעיני‪ ,‬וע"כ נתרפא הילד‪.‬‬ ‫ומסר את המכתב לבעל החצר‪ ,‬ובו הי' כתוב שתיכף‬
‫‪‬‬ ‫כאשר יבוא אצלו המוכ"ז‪ ,‬ישלח על ידו מאה רענדלאך‬
‫‪ ‬בקי בשמות של נבואה קטנה‬ ‫זהב לפדיון נפש‪ ,‬החסיד ראה שרבו הק' רצה לעשות‬
‫חסיד אחד בא לפני הרה"ק ר' משה צבי מסאווריין‬ ‫לו טובה‪ ,‬רק השליח איחר לבוא‪ ,‬אח"כ אסף מכל מה‬
‫זצ"ל‪ ,‬ושאל אותו‪ :‬איזה שם יקרא לבנו הנולד לו‬ ‫שנשאר לו ומכר הכל ושלח את הפדיון‪.‬‬
‫למז"ט‪ ,‬וענה לו‪ :‬כי הרה"ק רבינו שלמה מקארלין הי'‬ ‫ואולם כדי להוציא מלבו כתב להמקורבים שישאלו‬
‫יודע איזה שם לקרא את הרך הנימול‪.‬‬
‫את רבינו מדוע איחר כ"כ לשלוח את השליח בשעה‬
‫האחרונה‪.‬‬
‫והוסיף לספר‪ :‬כי פעם בא לפניו אחד מהחסידים בענין‬
‫כזה‪ ,‬וענה לו שיקרא את שמו שלמה‪ ,‬ובעבור זה יתן‬ ‫וענה שזה מזמן שראה עליו קטרוג גדול והמתיק את‬
‫למעות אר"י‪ ,‬סך שע"ה גילדין‪ ,‬כמנין שלמה‪ ,‬ויחרד‬ ‫זה על רכושו‪ ,‬והרבה פעמים הי' לו דין ודברים בענין‬
‫האיש ויאמר‪ :‬אולי אקרא לבני את שמו גד‪ ,‬ואתן רק‬ ‫זה‪ ,‬ובכל פעם הפחיתו לו מעט‪ ,‬עך היום האחרון‬
‫שבעה גילדין‪( ,‬כי לא הי' לאל ידו)‪ ,‬ויגער בו הרה"צ ואמר‬ ‫נתרצו בבי"ד של מעלה לוותר על סך מאה רענדלאך‬
‫אליו‪ :‬גאט הייסט אבער אז מיזאהל איהם א נאמען‬ ‫ולא יותר‪ ,‬ואז שלח את השליח כדי להציל אותו‪.‬‬
‫געבין שלמה (השי"ת הרי מצווה שיתנו שלמה)‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫‪ ‬הילד קם לתחיה‬
‫וסיים הרב מסאווריין א צדיק זאהל קענען זאגין אז‬ ‫פעם נתארח הגה"ק ר' שלמה קארלינער אצל הגה"ק‬
‫גאט הייסט אזוי‪ ,‬דאס האט גיקענט נאר ר' שלמה‬ ‫הרב בעל התניא‪ ,‬והשכים בבוקר לנסוע לדרכו‪ ,‬ונסעו‬
‫קארלינער זצ"ל‪( .‬שצדיק יוכל לומר שהשי"ת מצוה כך‪ ,‬זאת יכל‬ ‫אתו כמה חסידים ללוותו וזה הי' עדיין קודם התפילה‪,‬‬
‫רק הרש"ק)‪.‬‬
‫ורצו לעמוד באיזה אכסניא בדרך להתפלל שמה‪,‬‬
‫‪‬‬
‫והר"ש מקארלין רמז להם שיסעו הלאה‪ ,‬בשעה שמונה‬
‫‪ ‬התנגדות הצדיקים על כתבי העריצים‬
‫בעיר ברדיטשוב נתגדל שם אברך בר אורין וירא‬ ‫בבוקר באו לאיזה אכסניא‪ ,‬והרש"ק רמז להם שוב‬
‫שלא יעמדו‪ ,‬אבל הם חששו שיעבור זמן התפילה ולא‬
‫שמים גדול‪ ,‬ושמו ר' מאיר‪ ,‬וכאשר הגדיל ראה‬

‫ז‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫ויעש כן ר' מאיר במר נפשו כדי לקיים לא תסור מכל‬
‫אשר יגידו לך‪ ,‬ועשה מדורה‪ ,‬וכל הכתבים עלו בלהב‬
‫אש‪ ,‬עד כי נתבערו מן העולם‪ ,‬וישב ר' מאיר עוד‬
‫כששה שבועות בבית רבינו הרש"ק‪ ,‬ושלח אותו לביתו‪,‬‬
‫ויברך אותו‪ ,‬וה' הצליח דרכו‪ ,‬ומצא את ביתו ובנו‬
‫בריא אולם‪ ,‬והצליח בעסקיו ועלה לגדולה‪.‬‬
‫ברבות הימים ראה (בקרעטשמע אחד) בין העניים את‬
‫אחד מן הצדיקים הנסתרים‪ ,‬וזקן נכבד‪ ,‬והתחקה‬
‫לדעת מי הוא זה שנתעלה בין כולם‪ ,‬ומסתיר את דרכו‬
‫מעיני בני אדם‪ ,‬ויגש אליו ויאמר לו בי אדוני‪ ,‬אל נא‬
‫תעבור מעלי‪ ,‬והגידו לי מי אתם‪ ,‬ויען לו הזקן‪ ,‬וכי את‬
‫בתך אנכי מבקש‪ ,‬ומה לך להכיר אותי‪.‬‬
‫ויאמר לו ר' מאיר‪ :‬הלא תדעו כי שנתיים ימים למדתי‬
‫אצל הרה"ק הרש"ק בקארלין‪ ,‬ומאז הנני מבין על‬
‫פניכם כי אתם אחד מן הצדיקים הנסתרים‪ ,‬ויען לו‬
‫הזקן תדע שאני הוא ר' ליב שרה'ס‪ ,‬ואשר זכית לראות‬
‫אותי‪ ,‬בא לך‪ ,‬אשר סרת למשמעת הרה"ק אב"ד פינסק‪,‬‬
‫ושרפת את הכתבים‪ ,‬ולא אחשה לגלות לפניך‪ ,‬כי כל‬
‫עיקר מטרת נסיעתי להיות נע ונד‪ ,‬באתי לתקן את‬
‫אשר עיוות האיש שכתב כתבים אלו אשר היו לפניך‪.‬‬
‫נתפעל ונשתומם מאד ר' מאיר מהדברים האלו‪ ,‬וביקש‬
‫מהצדיק ר' ליב שרה'ס שיברך אותו‪ ,‬והצליח בכל‬
‫מעשי ידיו‪ ,‬ולעת זקנתו נסע ר' מאיר לארץ הקודש‪,‬‬
‫והי' חסיד מפורסם ומאנשי מעשה‪ ,‬ובטרם שעלה‪,‬‬
‫ביקר בבית הרה"ק מסארן זצ"ל‪ ,‬וסיפר לפניו את כל‬
‫ונוכחת‪.‬‬
‫‪‬‬
‫מאד‪ ,‬וזה לך העונש‪ ,‬שאתה מחזיק בידך כתבים לא‬
‫במאזיר היו חמשה מחסידי רבנו מלמדים‪ ,‬ושאר בני‬
‫העיר היו מתנגדים‪ ,‬המלמדים שבעו מרורים ממצב‬
‫זה‪ .‬כשנצרכו בני העיר ליתן ערבות‪ ,‬הטילו זאת‬
‫עליהם‪ ,‬אף סכומים שהם מעל ומעבר ליכלתם‪ ,‬ועוד‬
‫כהנה וכהנה‪ .‬והם נסעו לרבנו משבת לפני סליחות ועד‬
‫אחר ר"ה‪.‬‬
‫וזה האברך הי' קשה עליו להפרד מהכתבים‪ ,‬כי היו‬
‫באחת מנסיעות אלו‪ ,‬קרא רבנו אחר הסליחות לאחד‬
‫מהם‪" :‬געציל‪ ,‬רוצה אני לעשותך גביר"‪ .‬ענה געציל‪:‬‬
‫"רבנו‪ ,‬למה לי זאת" ? בער"ה חזר המקרה על עצמו‪,‬‬
‫ובשלישית לפני נסיעת החסיד לביתו חזר המקרה על‬
‫עצמו‪ .‬אז אמר לו רבינו בזעף‪ :‬שלש פעמים בקשתי‬
‫לתת לך עשירות‪ ,‬האם זו תשובה שאינך רוצה לקבל?‬
‫כשראה החסיד עד כמה הדברים מגיעים‪ ,‬נתרצה‪,‬‬
‫אמר לו רבינו‪ :‬כך תעשה‪ ,‬קנה במשקל כך וכך זרעונים‪,‬‬
‫תה‪ ,‬חרובים‪ ,‬תאנים‪ ,‬צימוקים‪ ,‬ועוד תקנה מטפחת‬
‫חדשה‪ .‬ותלך לדוכס מושל העיר‪ ,‬והוא כמלך בה‪,‬‬
‫ח‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬
‫והתבונן במאמרי הז"ל כי בכל דור נמצאים בני עלי'ה‬
‫דעיילי בלא בר‪ ,‬ויש בידם להזריח בלב איש ישראל‬
‫תורה ועבודה‪ ,‬בבחינת אהבה בתענוגים‪ ,‬ולא תהי'‬
‫עליו עבודת ה' כמשא‪ ,‬ונגמר בדעתו שצריך לחפש‬
‫במטמונים עד שימצאנה‪ ,‬וילך מעיר לעיר לבקש את‬
‫הדרך הנכונה‪.‬‬
‫עד כי הקרה ה' את דרכו לפניו‪ ,‬כי הבא לטהר מסייעין‬
‫לו‪ ,‬ויבוא לקארלין למשכן כבודו של הרב הקדוש ר'‬
‫שלמה מקארלין זצ"ל‪ ,‬ותיכף כשראה את פני קדשו‪,‬‬
‫הזריח עליו‪ ,‬והבין האברך כי לזה נאה לקרוא לו רבי‪,‬‬
‫ותהלה לאל מצאתי את שאהבה נפשי‪ ,‬ויתמהמה שם‬
‫ימים רבים ללמוד את דרך ה' בתורת החסידות‪ ,‬בדרך‬
‫הבעש"ט‪" ,‬מרן הקדוש‪ ,‬להבת אש‪ ,‬אור ישראל‪ ,‬הריב"ש‬
‫טוב" (ל"ק של הרה"ק מקאמרנא‪ ,‬בספר היכל הברכה)‪.‬‬
‫לאחר כמה שנים קיבל מכתב מאשתו ששני בניו‬
‫חולים מאד‪ ,‬ונפלו למשכב‪ ,‬ואין לה במה להתפרנס‬
‫ולהחיות את נפשה‪ ,‬ונכמרו רחמיו מאד על שני בניו‪,‬‬
‫ונכנס לרבינו הרש"ק‪ ,‬והראה לו את המכתב ממצב בני‬
‫ביתו‪ ,‬ויאמר לו רבינו‪ ,‬שיכנס להרב מפינסק הרה"ק ר'‬
‫לוי יצחק [בן שרה שאשא]‪ ,‬שנתקבל אח"כ לרב‬
‫בברדיטשוב‪ ,‬והוא יגיד לך את אשר תעשה ‪.‬‬
‫כך עשה‪ ,‬וילך האברך להרב מפינסק‪ ,‬והראה לו את‬
‫המכתב שקיבל מביתו‪ ,‬ויבך לפניו מחולי בניו‪ ,‬ואמר כי‬
‫הרה"ק ר' שלמה מקארלין שלח אותו‪ ,‬ויאמר לו הרב‬
‫מפינסק‪ ,‬כי רבך לא רצה להגיד לך‪ ,‬כי אולי לא תאבה‬
‫לשמוע בקולו‪ ,‬אבל אני אגיד לך לנכון‪ ,‬כי הילד חולה‬
‫טהורים‪ ,‬והנך משתעשע בהם‪ ,‬לכן אם תתן אותם‬
‫כתבים על האש‪ ,‬יתרפא בנך‪ ,‬ועוד תזכה לשתי‬
‫שלחנות של תורה וגדולה כאחד‪ ,‬ואז תתעשר ותגדל‬
‫מאד‪ ,‬ובזה הגדתי לך כל האמת‪ ,‬אם תשמע בקולי‬
‫איעצך ויהי' א' עמך‪.‬‬
‫אהובים ויקרים עליו כבבת עיניו‪ ,‬וילך במר נפשו‬
‫לרבינו הרש"ק‪ ,‬ויבך לפניו‪ ,‬כי איננו רואה שום דבר זר‬
‫בין הכתבים‪ ,‬ומדוע ידין אותם לשריפה‪ .‬וענה לו רבינו‬
‫הקדוש‪ ,‬כי ה' אשר הנהיג אותך בדרך אמת עד כה‪,‬‬
‫הוא יודע‪ ,‬למה אמר לך הרב מפינסק את הדברים‬
‫האלה‪ ,‬אבל כך זה האמת‪ ,‬כי אם לא תתן את הכתבים‬
‫האלה בלהב האש‪ ,‬לא טוב יהי' לפניך‪ ,‬לכן תשמע‬
‫בקולו‪ ,‬ויחולו הברכות על ראשך‪ ,‬ותשכיל ותצליח בכל‬
‫דרכיך‪.‬‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫ומשונים‪ ,‬ומיד אחר כך נדמו להם לאנשים שחורים‬ ‫ותאמר לו שיעשה אותך פרנס חודש ואת הפרנס הישן‬
‫כפחמים‪ ,‬ושאלו את החסידים מאין אתם‪ ,‬וענו להם‬ ‫ילקו מלקות‪.‬‬
‫שהם מפולין‪ ,‬ושאלו שוב‪ :‬הידעתם את ר' שלמה בן‬
‫החסיד עשה ככל אשר נצטוה‪ .‬משכן דבר מה מחפצי‬
‫יוטא מקארלין‪ ,‬ויאמרו ידענו‪ ,‬ויבקשו השחורים מהם‪,‬‬
‫להזכירם לפני הרה"ק להקל מהם עונשם‪ ,‬כי הם נעים‬ ‫ביתו כדי לממן את הקניה‪ ,‬והגיע לארמון הדוכס עם‬
‫ונדים זה יותר מחמש מאות שנה‪ ,‬ואין להם מנוחה‪ ,‬כי‬ ‫קפטנו הישן והממורט‪ .‬בפתח עצרוהו השומרים‪ ,‬ולא‬
‫הניחוהו להכנס‪ ,‬עד שנתקבלה‪ ,‬במפתיע‪ ,‬רשות מן‬
‫נשכח מהם שמותם‪ ,‬והנוגשים אמרו להם כי הרה"ק‬
‫הדוכס‪ .‬געציל הניח לפניו את המנחה‪ ,‬והדוכס קרא‬
‫יכול לעזור להם ולהזכירם את שמותיהם‪ ,‬כי זה שייך‬
‫לצדיק הדור‪.‬‬ ‫בחדוה לאשתו ולבניו הראה להם את כל הכבודה‪,‬‬
‫ואמר לו‪ :‬אחרי ראותי איש נכבד כמוך‪ ,‬רצוני לעשותך‬
‫החסידים ההם הבטיחו כי תיכף כשיבואו לקארלין‬ ‫פרנס חודש‪ .‬לעת עתה לך לביתך‪.‬‬
‫יזכירו אותם לפני רבם הק'‪ ,‬וכשבאו לשם נתעלפו‬
‫מרוב פחד שהי' להם בדרך‪ ,‬ואח"כ סיפרו לפניו מה‬ ‫למחרת זימן אליו הדוכס את נכבדי העיר וגביריה‬
‫שפגשו בדרך וראו את שלפניהם‪ ,‬מיד רמז להם הרה"ק‬ ‫וביניהם הפרנס הקודם‪ .‬שאלם בכעס‪" :‬היכן געציל ?‬
‫שכבר עשה להם טובה ותיקן אותם‪ ,‬והזכיר להם את‬ ‫מדוע אינו כאן"? ובפנותו אל פרנס החודש‪ ,‬צוהו‬
‫שמותיהם‪.‬‬ ‫לשלוח ולהביאו‪ .‬הביא הפרנס ה' געצילעיך מבעלי‬
‫‪‬‬ ‫המלאכות השונים‪ ,‬אך הגעציל המבוקש עדיין לא‬
‫ובספר הקדוש בית אהרן [בהשמטה מהליקוטים]‪ ,‬בשם‬ ‫נמצא‪ .‬קרא הדוכס ואמר‪" :‬שקר! האדון געציל אינו‬
‫רבה"ק מדרוהוביטש זצ"ל‪ ,‬שאמר‪ :‬כי הצדיקים שהמה‬ ‫כאן"‪ .‬ושלח בעצמו להביאו כן צוה לחיליו למהר‬
‫בזה העולם יש להם רשות להודיע לנעדרים ב"מ‬ ‫ולהביא חבילות של קנים כדי להלקות את הפרנס‬
‫ולהזכירם את שמותם כששכחו בעצמם ח"ו את‬ ‫הישן על שלא הביאו מיד‪.‬‬
‫שמותם‪ ,‬מה שאין רשות לצדיקים שהמה בעולם‬
‫כשראו כל הקהל שכלתה אליו הרעה‪ ,‬התחננו אל‬
‫הנשמות‪.‬‬
‫געציל שיצילהו‪ ,‬וסרב להם‪ .‬לאחר מכן באו אשתו‬
‫והרב הקדוש מהרש"ק אמר שהודיעו לו משמים שמות‬
‫ובניו להרבות לפניו בתחנונים‪ ,‬ולבסוף נעתר להם‪.‬‬
‫של כמה נעדרים ב"מ ששכחו את שמותם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫אמר לו הדוכס‪ :‬אני‪ ,‬ברצוני דוקא להכותו‪ ,‬אך אם‬
‫ובספר הק' שארית ישראל [מהרה"ק ר' ישראל דוב‬ ‫אתה עומד על כך‪ ,‬עלי להניח אותו‪ .‬געציל הלך‬
‫מווילעדניק זצ"ל] בשער ההתקשרות (שער הא' דרוש ה מאמר‬ ‫והתעשר‪ ,‬ולשנה הבאה הגיע לרבינו כגביר‪.‬‬
‫רביעי) כתב‪ :‬שעיקר השמחה יהי' מהעבודה עצמה מרוב‬ ‫אמר לו רבינו‪ :‬עשית הכל כאשר צויתיך‪ ,‬אך היות ולא‬
‫כל יותר מכל תענוגי גן עדן‪ ,‬כי בגן עדן עצמו ג"כ יוכל‬ ‫שמעת לקולי בענין הכאת הפרנס‪ ,‬העשירות תהיה רק‬
‫להיות שוטה ח"ו‪ .‬כמו ששמעתי בשם הקדוש ר' שלמה‬ ‫אצלך‪ ,‬ובניך יהיו עניים גדולים‪.‬‬
‫מקארלין ז"ל ‪,‬שראה בראייתו הזכה נשמה של איש‬ ‫(כתבי ר"י שו"ב)‬
‫הדיוט א' שהי' בזמנו‪ ,‬שזכה ע"י זכות גדול של פיקוח‬ ‫‪‬‬
‫נפש‪ ,‬שהציל נפש אחד ממות‪ ,‬ובימים אחדים נפטר זה‬ ‫‪ ‬תיקן נשמות נדחות‬
‫האיש‪ ,‬ומחמ'ת זכותו הגדול אשר עשה‪ ,‬נתנו לו שכרו‬ ‫רבינו הרש"ק הי' עוסק בתיקון נשמרת במוצאי שב"ק‪,‬‬
‫וקבעו את מקומו בגן עדן‪ ,‬רק שנתנו לו גן עדן מעין‬ ‫קרה שפ"א התאחר רבינו‪ ,‬ואמר אליו תלמידו הרא"ש‬
‫עסקיו שהי' לו בעוה"ז‪ ,‬עד שרבי שלמה הק' הי' בעזרו‬ ‫מסטאלין אוי אוי מישמייסט דאך שוין דארט‪ ,‬וצריך‬
‫וד"ל‪,‬‬ ‫לתקן אותם‪.‬‬
‫וכל תענוגי ג"ע העיקר הוא לבוא עי"ז לעבודת השם‪,‬‬ ‫ובספר הק' בית אהרן (בהשמטה מהליקוטים)‪ ,‬כתב‪:‬‬
‫וזהו ענין שכר מצוה מצוה‪.‬‬ ‫שרבינו הקדוש עסק בתיקון הנשמות בפסוק ואני‬
‫בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה‪.‬‬
‫ובספר שמע שלמה (ח"א פרשת תבוא) הוסיף‪ :‬הקדוש‬ ‫‪‬‬
‫רש"ק ראה אותו הולך ומטייל על שפת הנהר עם‬ ‫הרה"צ הק' ר' ירחמיאל משה'לי מקאז'יניץ זצ"ל‪ ,‬הי'‬
‫בייטשיל‪ ,‬ומכה עם הבייטשיל כמה פעמים‪ ,‬ושאל אותו‬ ‫מספר תמיד בכל שנה בכ"ב תמוז מהרה"צ מהרש"ק‬
‫הקדוש על זה‪ ,‬והשיב לו‪ ,‬שזה הי' דרכו ותענוגו בעוה"ז‪.‬‬ ‫מקארלין זצ"ל‪ ,‬כי פעם תעו שני אנשים מחסידי‬
‫‪‬‬ ‫קארלין‪ ,‬ובאו לאיזה מקום‪ ,‬וראו אילנות גבוהים‬

‫ט‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫צודק‪ ,‬אבל מכיוון שרבינו עשה את העיגול‪ ,‬אין לאף‬ ‫‪ ‬גם החיצונים פחדו ממנו‬
‫אחד רשות להעניש אותו‪.‬‬ ‫סיפר הרה"צ ר' ירחמיאל משה זצ"ל מקאז'יניץ‪ ,‬כי‬
‫‪‬‬ ‫פעם נתפס מישהו בין חברת החיצונים ר"ל‪ ,‬וכאשר‬
‫‪ ‬פיזר נתן לאביונים‬ ‫הגיע לשם‪ ,‬שמע מהם שצעקו בקול מר ואיום הזהרו‬
‫הרה"צ רבי שלמה מזוויהל זצ"ל סיפר‪ :‬שאם אביו‬ ‫לנפשותיכם‪ ,‬ואל תגעו בו יד‪ ,‬כי הוא מאנשי שלומו של‬
‫היתה נכדתו של מהר"ש מקארלין‪ ,‬וכשהיתה ילדה‬ ‫הקדוש מקארלין‪ ,‬וחיש מהר להחזירו לביתו‪ ,‬וכך עשו‬
‫שלח אותה רבינו הרה"צ בכ"פ לחלק כל מה שהי' לו‬ ‫והחזירו אותו לשלום בלי צער ונזק‪ ,‬כך סיפר האיש‪,‬‬
‫בביתו‪ ,‬ולא השאיר בשבילו כלום‪.‬‬ ‫מה שקרה לו‪ .‬והוסיף ואמר‪ :‬שמעודו לא ראה את‬
‫פ"א אמרה לה אמה שתראה שלא תחלק הכל‪ ,‬רק‬ ‫הקדוש רק פעם אחת שקיבל ממנו ברכת שלום‪,‬‬
‫תשאיר ג"כ בשביל הבית‪ ,‬כי אין לה במה לחיות‪,‬‬ ‫והושיט לו את ידיו הק' ובגין כך פחדו מרבינו‪.‬‬
‫‪‬‬
‫וענתה ואמרה לאמה אל תדמי בנפשך שתמנעי אותו‬
‫אחד מאנשי שלומו של הקדוש הי' בדרכו באיסטנבול‬
‫מלפזר כל מה שיש לו‪ ,‬ואם אני לא אהי' השליח יהי'‬
‫(עיר הבירה של טורקיא)‪ ,‬ופגע בו איש אחד משם‪ ,‬ושאל‬
‫לו שלוחים אחרים‪ ,‬א"כ למה תמנעי אותי שלא אהי'‬
‫אותו מאין הוא בא‪ ,‬וענה לו‪ ,‬שמולדתו מקארלין‪ ,‬ושאל‬
‫שליח מצוה בזה‪.‬‬
‫אותו האיש‪ ,‬האם מכיר שם את הרה"ק ר' שלמה בן‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬התחתנות רבינו עם הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע‬ ‫יוטא‪ ,‬וא"ל‪ :‬בוודאי אני מכיר אותו‪ ,‬כי הוא חוסה‬
‫בעת ששידך רבינו את בנו הרה"צ ר' בערקא עם הרבי‬ ‫בצילו‪.‬‬
‫ר' ברוך‪ ,‬התחייב ליתן סכום כסף נדוניא‪ ,‬והחסידים‬ ‫ושאל אותו מאין אתם יודעים אותו‪ ,‬וענה כי הוא‬
‫אספו את הסכום עבור הנדוניא‪ ,‬ורבינו הי' מחלק‬ ‫עוסק בהשבעות החיצונים‪ ,‬ורואה שנתרבו החיצונים‬
‫לצדקה לנצרכים‪ ,‬וקיבצו עבור כך שלשה פעמים‪,‬‬ ‫בסביבה זו יותר מכפי המשוער‪ ,‬ושאל מהם‪ ,‬מה הענין‬
‫וחילק את כל הכסף בסך של ארבע מאות רו"כ עבור‬ ‫בזה‪ ,‬וענו לו שיש במדינה רחוקה כמה מאות פרסאות‪,‬‬
‫פדיון שבוים‪ ,‬ובמילא נסע לשמחת החתונה בלי‬ ‫קדוש אחד ושמו ר' שלמה בן יוטא‪ ,‬ומתייראים מאד‬
‫הנדוניא שהי' צריך לסלק‪ ,‬והרבי ר' ברוך לא דיבר אז‬ ‫מפחדו‪ ,‬כשמעשן הלולקא שלו‪ ,‬הוא מפיל אותם‬
‫ולא תבע ממנו כסף הנדוניא‪.‬‬ ‫לתהומה רבה‪ ,‬ומוכרחים לברוח מפחדו כמה אלפים‬
‫פרסאות‪.‬‬
‫כשרבינו נפרד מבנו רבי בערקא‪ ,‬אמר אליו בנו‪ :‬מה‬ ‫‪‬‬
‫יעשה כשחותנו ידרוש ממנו את הכסף‪ ,‬וענה לו‪:‬‬ ‫‪ ‬הכרת הטוב לנעדרים‬
‫שיצייר לפניו את צורתו וילך לקרן זוית‪ ,‬וישיח את‬ ‫לפני התגלותו של רבינו הקדוש מקארלין זיע"א הי'‬
‫דאגת לבו וירוח לו‪.‬‬ ‫עני מדוכא ומטופל בילדים‪ ,‬ואף אחד לא רצה‬
‫להשכיר לו דירה (כי לא יכלו לראות בצרתם)‪ ,‬וחייט אחד‬
‫פעם הציק אותו חותנו בעת שאמר שיר השירים‪,‬‬
‫הכניס אותם‪ ,‬וגם נתן להם אוכל‪ ,‬אחרי כמה זמן נחלה‬
‫אודות הנדן שלא סילק לו אביו‪ ,‬שכשהגיע לפסוק‬
‫החייט‪ ,‬והודיעו לרבינו שהוא נוטה למו'ת‪ ,‬ואמר‪:‬‬
‫צרור המור‪ ,‬רמז לו בידו שימנה לו הכסף‪ ,‬ניגש לקרן‬
‫כשימות (החייט) יודיעו לו‪ ,‬וכך הי'‪ ,‬אחרי כמה ימים‬
‫זוית בטרוניא שחותנו מבקש ממנו את הנדוניא‪ ,‬ואח"כ‬
‫נעדר החייט‪ ,‬ושכחו להודיע מזה לרבינו‪ ,‬כשעברו דרך‬
‫כשגמר שה"ש אמר אליו הרבי ר' ברוך‪ :‬וואס היינטיגע‬
‫ביהמ"ד להבית עלמין אז נזכרו מזה והודיעו לו‪ ,‬וציוה‬
‫יונגע לייט זיינען‪ ,‬אז מיזאגט זיי עפיס‪ ,‬פארמאסערין‬
‫שיקחו אותו חזרה להבית‪ ,‬והוא לבד פשט חזרה‬
‫זיי גלייך פאר זייער טאטין‪ ,‬איך האב נאר אזאג‬
‫התכריכים וטיהר אותו מחדש ולבש אותו‪ ,‬והלך ללותו‬
‫גיטאהן אווארט‪ ,‬האט ער שוין דער ציילט דעם טאטין‪,‬‬
‫לבית עולמו‪ ,‬אח"כ עשה עם מקלו עיגול‪ ,‬מסביב‬
‫[האברכים של היום כשאומרים להם דבר‪ ,‬תיכף הם‬
‫להקבר והלך לו‪,‬‬
‫פונים למסור לאביהם]‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫והחייט בא אל רבינו בחלום‪ ,‬וסיפר לו‪ :‬שמידת הדין‬
‫‪ ‬פדה את הרב בעל מאור עינים מכסף הנדוניא‬ ‫טענה שצריכים לקבל עונש על העונות‪ ,‬ועל המצוות‬
‫באותם הימים ישב הרה"ק ר' נחום בעמח"ס מאור‬ ‫יקבל שכר‪ ,‬ומדת הרחמים טענה שצריכים לוותר לו‬
‫עינים מטשארנאביל זצ"ל‪ ,‬במאסר בעיר זיטמאיר‪,‬‬ ‫על הכל‪ ,‬בזה שעשה צדקה עם רבינו וב"ב‪ ,‬כי כל‬
‫והלך רבינו הרש"ק למושב השר של העיר‪ ,‬ושאל ממנו‬ ‫המקיים נפש אחת מישראל‪ ,‬כאילו קיים עולם מלא‪,‬‬
‫בכמה כסף הוא יכול לפדות את הרבי מטשארנאביל‪,‬‬ ‫ועלה הדו"ד לפני בי"ד של מעלה‪ ,‬ופסקו‪ :‬שמידת הדין‬

‫י‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫(נדרים נ‪ ,):‬והי' לאנ"ש של רבינו הרש"ק חלישת הדעת‪,‬‬ ‫ונסע רבינו לכמה מקומרת באיזה עיירות‪ ,‬ושטח שטיח‬
‫וגם לרבינו בעצמו הי' לו עגמ'ת נפש גדול מאד‪.‬‬ ‫על השלחן כדי שכל אחד יפשיל לתוכו דינר זהב‪ .‬ואז‬
‫קיבץ סכום כסף גדול‪ ,‬ושלח ע"י שליח אל השר את כל‬
‫כשישבו לסעודה שאל את הרבי ר' ברוך‪ :‬מה זה‬
‫הסכום‪ ,‬ואכן השר לא רצה לקבל ממנו‪ ,‬והשליך אותו‬
‫שאמר עלי מחותני‪ ,‬עוברי רצונו‪ ,‬וענה לו‪ :‬וכי לא כן‬ ‫מחוץ לביתו‪ ,‬וחזר השליח ובא לרבינו וסיפר לפניו‬
‫הוא הדבר‪ ,‬שהקב"ה גוזר וצדיק מבטלו‪ ,‬ואמר אליו‪ :‬וכי‬ ‫מהתנהגות המוזרה של השר‪ ,‬אמר רבינו אם כן‬
‫אתם לא עושים כן‪ ,‬ועוד לפי זה מה הפירוש של עושי‬
‫צריכים ללכת למקוה‪ ,‬וכשחזר מהמקוה‪ ,‬שלח את‬
‫רצונו‪ ,‬וענה במתק לשונו‪ :‬שאני עושה מתחילה שיהי'‬
‫השליח בפעם השני'‪ ,‬ואז קיבל אותו בכבוד ובסבר‬
‫רצון השי"ת על ישראל לטובה‪ ,‬שלא יגזור כלל‪ ,‬ואין‬ ‫פנים יפות‪ ,‬ולקח ממנו את סכום הכסף ארבע מאות‬
‫אני צריך לבטלו‪ ,‬אלא רואה אני שיגזור רק כל טוב על‬
‫שקל כסף‪ ,‬ופדה את הרבי מטשארנאביל‪.‬‬
‫ישראל‪ ,‬וזהו לעושי רצונו (ובזה נחה דעתו)‪.‬‬
‫‪‬‬ ‫בטרם שפדה את הרה"ק ר' נחום ביקש רבינו הרש"ק‪,‬‬
‫‪ ‬בהאי רצון נסתלק רבינו‬ ‫והשתדל שיתנו לו ליכנס על זמן מועט לחדר שלו‬
‫בשנת תקנ"ב‪ .‬כשנתים לפני חלוקת פולין‪ ,‬מרדו‬ ‫שישב שם‪ ,‬ונכנס וישבו שניהם זה מול זה‪ ,‬והרגיש‬
‫הפולנים בשלטון הרוסי כדי לפרוק את עולו‪ .‬גדודי‬ ‫רבינו הרש"ק אשר הרה"ק ר' נחום קיבל עליו מסירות‬
‫הקוזקים שוטטו בעיירות‪ ,‬דכאו את ההתמרדות‪,‬‬ ‫נפש עבור כלל ישראל‪ ,‬והניא אותו רבינו במחשבה‬
‫והביאו עמם מגור ופחד לכל מקום אליו הגיעו‪.‬‬ ‫מרצון הזה‪ ,‬ואמר אליו הפוך צלותך‪ ,‬ונתרצה לזה‪ ,‬כי‬
‫אמר מכיון שנודע לו מחשבתו ורצונו‪ ,‬שנעלם אפילו‬
‫שרידי המורדים הפולנים התבצרו בלאדמיר‪ ,‬ובערב‬
‫שבת‪ ,‬ט"ז בתמוז נכבשה העיר על ידי הקוזקים‪ .‬לרגל‬ ‫ממלאכים‪ ,‬והוא הרגיש בכך‪ ,‬ע"כ שוב לא צריך כל זה‪.‬‬
‫הנצחון קבל הגדוד הורמנא ממפקדו לשלול ולבוז בז‬ ‫אחר הדברים האלה התראה בעל המאור עינים עם‬
‫רבינו הרש"ק‪ ,‬שאל אותו הר"ר נחום מהיכן ידע בזה‬
‫במשך שעתיים‪ .‬החיילים התנפלו באכזריות על בתי‬
‫ישראל‪ ,‬וכל יהודי העיר ברחו לבית מדרשו של רבינו‪.‬‬ ‫שקיבל על עצמו מסירות נפש עבור כלל ישראל‪ ,‬הלא‬
‫השביע שלא ידע מזה אפילו מלאך או שרף‪ ,‬וענה לו‬
‫רבינו הקדוש עמד בתפילתו‪ ,‬ראשו מוכנס בארון‬ ‫רבינו‪ :‬האם השביע גם לר' שלמה בן יוטא‪ ,‬והוסיף‬
‫הקודש‪ .‬שקוע הוא בדביקותו‪ ,‬ולא שם לבו לנעשה‬ ‫ואמר‪ :‬אז מיר וועלין נעמען אויף אונז א זאך וועט קיין‬
‫סביבו‪ .‬קוזאק גבה קומה וצולע שעבר בחוץ כיון את‬ ‫מלאך און שרף ניט וויסין‪ ,‬און ניט קין בשר ודם‬
‫רובהו מבעד לחלון לעבר רבינו‪ .‬בראות נכדו הקטן‪,‬‬
‫[אכן כשיעזור לי השי"ת למלאות בקשתי‪ ,‬למסור גופי ונפשי עבור‬
‫שרבינו אינו רואה מאומה‪ ,‬משך בכנף בגדו‪ ,‬ועוררו‬ ‫כלל ישראל‪ ,‬לא ידע מזה לא מלאך ולא שרף ולא שום נברא[‬
‫מדביקותו‪ .‬באותו רגע ירה בו הקוזק‪ ,‬ונכנס הקליע‬ ‫‪‬‬
‫ברגלו‪.‬‬ ‫ובספר ספרן של צדיקים‪ ,‬מביא‪ :‬שכסף הנדוניא‬
‫אמר על כך רבינו‪ ,‬שאלמלא עוררוהו‪ ,‬לא יכול היה‬ ‫שהבטיח להרבי ר' ברוך‪ ,‬עבור הנדוניא של בנו בסך‬
‫לשלוט בו שום כח שבעולם‪ .‬ברגע זה נסתיימו היריות‬ ‫של ארבע מאות רו"כ‪ ,‬פדה בזה את הר"ר נחום שיצא‬
‫בעיר‪ .‬רבינו לא הניח לטפל בו בשבת קודש‪ .‬הדלקת‬ ‫מבית האסורים יום אחד קודם זמנו‪ ,‬ומשם נסע‬
‫ברגלו הלכה והחריפה‪ .‬הוא שכב במיטתו כל אותו‬ ‫למעזיבוז לנישואי בנו זצ"ל‪.‬‬
‫שבוע‪ ,‬וספר הזוהר פתוח לפניו‪ .‬ביום ה' כ"ב בתמוז‬ ‫ורבינו הרש"ק ביקש מהר"ר נחום להשתתף בשמחת‬
‫עלתה נשמתו השמימה בקוראו את הפסוק‪" :‬וינטלם‬ ‫החתונה של בנו הרה"צ‪ ,‬והסכים מיד להצטרף עמהם‪,‬‬
‫וינשאם כל ימי עולם"‪.‬‬ ‫ואמר‪ :‬מצוה גדולה היא לשמח חתן וכלה‪ ,‬ובפרט‬
‫‪‬‬ ‫שהכלה היא נכדת רבינו הבעש"ט‪ ,‬והיתה השמחה‬
‫אופן הסתלקותו הי' שירו בו בעת אמירת כתר שביום‬ ‫בשלימו'ת‪.‬‬
‫השבת קודש‪ ,‬על ידי אנשי חיל‪ ,‬שהי' אז עת מלחמה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫ונתן המצביא שלהם רשות לאנשי חיל על איזה שעות‬ ‫סיפר הגה"ק בעל חידושי הרי"ם זצ"ל כשהגיע רבינו‬
‫שיעשו כחפצם מה שירצו‪ ,‬והרגו שלש עשרה יהודים‪,‬‬ ‫הרש"ק למעזיבוז במרכבה יפה וחשובה‪ ,‬ונכנס בכבוד‬
‫והוא הי' השלש עשרה‪ ,‬והוא בעצמו אמר‪ :‬מיט עם‬ ‫גדול מאד‪ ,‬והרבי ר' ברוך זצ"ל‪ ,‬הלך לקראתו‪ ,‬וראה‬
‫וועט זאך דאס קאנטשען‪ ,‬און בא עם וועט זאך דאס‬ ‫את הכבוד הגדול שעשו לכבודו‪ ,‬התבטא ואמר בזה"ל‪:‬‬
‫אפ שטעלין‪ ,‬וכך הי'‪.‬‬ ‫אם לעוברי רצונו כך‪ ,‬לעושי רצונו על אחת כמה וכמה‬

‫יא‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬ ‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬
‫מורא שהי' אז מהמסירות של המתנגדים‪ ,‬ושבת רבינו‬
‫בעיר סטילא‪ ,‬ויום ההילולא חל ביום הראשון‪ ,‬ושני‬
‫בעלי בתים הזמינו אותו על ש"ק‪ ,‬ואמר לאחד שאצלו‬
‫יהי' ביום ההילולא קדישא‪.‬‬
‫ביום הראשון הלך רבינו להשתטח על הציון‪ ,‬ואח"כ‬
‫חזר לסטילא ושני חברים שנהגו לילך בכל שנה על‬
‫הציון הק'‪ ,‬ובאותו השנה נפטר אחד מהם (ל"ע)‪ ,‬והלך‬
‫חברו לבדו‪ ,‬וכשבא ליער הסמוך לשם‪ ,‬מצא כבר את‬
‫חברו עומד ומחכה עליו‪ ,‬ונבהל מאד‪ ,‬ואמר לו שלא‬
‫יפחד מפניו‪ ,‬ושאל את חברו באיזה זכות נתנו לו רשות‬
‫לבוא‪ ,‬וסיפר לו שטען בפני הבי"ד של מעלה‪ ,‬שרוצה‬
‫להשתטח על הציון כמנהגו בכל שנה‪ ,‬ועיינו בדינו‬
‫ופסקו שאם נהג כן כל ימי חייו‪ ,‬אי אפשר לבטלו‬
‫ממנהגו‪ ,‬והלכו ביחד עד שנפרדו זה מזה בשלום‪.‬‬
‫כשחזר דרך סטילא ונכנס לאדמו"ר הזקן וארכבותיו‬
‫דא לדא נקשן‪ ,‬וסיפר לפניו כל מה שעבר עליו‪ ,‬אמר‬
‫האדמו"ר הזקן לבעל האכסניה‪ :‬נוא זעהסטע שוין אז‬
‫היינטיגער טאג איז גלייך אזוי וויא שבת [הרואה אתה‪,‬‬
‫שיום הזה הוא כמו יום השבת]‪ ,‬כי ביום שבת קודש‬
‫אין דין ומשפט לנשמות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫רבינו הרה"צ ר' אברהם אלימלך אדמו"ר מקארלין זצ"ל‪,‬‬
‫כשהי' בטבריא‪ ,‬אז חל יומא דהילולא קדישא של רבינו‬
‫הרש"ק במוצש"ק‪ ,‬בסעודת מלוה‪-‬מלכה אמר אז "רצה"‬
‫בברכת המזון‪ .‬ואמר להרה"ג ר' אשר ווערנער ז"ל האב"ד‬
‫בטבריא‪ ,‬שאמר "רצה"‪ ,‬ווייל סיהאט זיך איהם גידוכט אז‬
‫סאיז שבת [כי היה נדמה לו‪ ,‬שעדיין שבת]‪.‬‬
‫‪‬‬
‫כשהלך למקוה (באוטוואצק) ביום ההילולא קדישא בכ"ב‬
‫תמוז‪ ,‬לא רצה לנסוע במרכבה‪ ,‬והלך רגלי מרחק שני‬
‫פרסאות‪ ,‬ואמר‪ :‬היינט פארט מען נישט [היום לא נוסעים]‪.‬‬
‫בעל חשבון גדול‪ ,‬ועשה חשבון שביום הילולא דרשב"י‬
‫‪‬‬
‫זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן‬
‫‪‬‬
‫נלקט מתוך הספר הנפלא והמקיף ביותר לאמרות שמועות ותולדות‬
‫שושלת הקודש קארלין "פרי ישע אהרן"‬
‫כשרבינו אדמו"ר מקארלין זצ"ל‪ ,‬היה כאן בכ"ב תמוז‬
‫שנערך וי"ל ע"י הרב החסיד ר' יהושע הויזמן שליט"א בהכוונת אביו‬
‫הרב החסיד ר' אהרן הויזמן ז"ל מחבר ספר 'ברכת אהרן'‪,‬‬
‫ותשואות חן לו‪.‬‬
‫להשתתפות בהוצאות הגליון‬
‫לרגל שמחה או לע"נ‬
‫בטלפון ‪ 250-4474457‬בין השעות ‪00:22-00:22‬‬
‫אדמו"ר הזקן זצ"ל (הבית אהרן) הי' מנהגו לנסוע‬
‫לקבלת הגליון במייל‪ ,‬להערות ולהארות‪,‬‬
‫ללאדמיר ליומא דהילולא של רבינו בכ"ב תמוז‪ ,‬בשנה‬
‫‪GILYON.LIZENSK@GMAIL.COM‬‬
‫יב‬
‫הרה"ק רבי שלמה מקארלין הי"ד זי"ע‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬יומא דהילולא של רבינו‬
‫רבינו מדרוהוביטש זצ"ל הי' מצוה להתחיל כל‬
‫העסקים או קנינים ביום כ"ב תמוז יום ההילולא של‬
‫הקארלינער זצ"ל‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ובספר שמע שלמה (ח"ב עמוד ה' ט"א) כתב‪ :‬הרב‬
‫הצדיק הקדוש ר' אשר מסטאלין זצוק"ל‪ ,‬נהג לברך‬
‫שהחיינו בכ"ב תמוז‪ ,‬ביום ההילולא של רבו הקדוש ר'‬
‫שלמה זצוק"ל מקארלין‪ ,‬באמרו שיום זה אין נחשב‬
‫מהג' שבועות‪ ,‬ואמר בזה"ל‪ :‬אני אומר שמותר ג"כ‬
‫לישא אשה בזה היום‪ ,‬כמו שמותר לישא אשה בל"ג‬
‫בעומר הילולא רבא דרשב"י כן בזה היום‪ ,‬ולולי‬
‫שהעולם יצייתו לי הייתי מתיר להם‪ ,‬אמנם הם לא‬
‫יצייתו לי‪ ,‬ואני בלבי יודע שמותר‪.‬‬
‫‪‬‬
‫ובנו הרה"ק ר' אהרן זצוק"ל מקארלין סיפר זאת בכ"ב‬
‫תמוז בכל שנה ושנה ובירך שהחיינו‪ ,‬וגם אדמו"ר‬
‫הרה"צ ר' ירחמיאל משה זצ"ל מקאז'יניץ‪ ,‬נהג אחריו‬
‫לספר זאת בכל שנה בכ"ב תמוז ובירך ג"כ שהחיינו‪,‬‬
‫(ואמר שבאמת יש כ"א יום לבד מיום זה)‪.‬‬
‫‪‬‬
‫פעם אחת הי' ביום כ"ב תמוז אצל זקינו הרה"צ הק' ר'‬
‫אלימלך זצוק"ל מגראדזיסק‪ ,‬וסיפר לו זאת‪ ,‬ובירך‬
‫הרה"ק מגראדזיסק ג"כ שהחיינו‪ ,‬ושוב נהג כן בכל שנה‬
‫ושנה‪.‬‬
‫‪‬‬
‫הרה"ק ר' אהרן זצ"ל מקארלין בעל ספר הקדוש בית‬
‫אהרן‪ ,‬אמר פעם ביאצ"ט של הק' מהר"ש מקארלין‬
‫בזה"ל‪ :‬ר' נח (הוא הרה"ק ר' נח מלעכאוויטש זצ"ל)‪ ,‬הי'‬
‫ל"ג בעומר‪ ,‬בזה היום חל כ"ב תמוז‪ ,‬וסיים שבל"ג‬
‫בעומר דורכים בקשת והקדוש רש"ק נהרג בקשת הי"ד‪,‬‬
‫ולפלא שגם היאצ"ט של הרה"ק ר' אהרן מקארלין‪,‬‬
‫טו"ב סיון ג"כ חל באותו יום שחל ל"ג בעומר‪.‬‬
‫(בשנת תרצ"ט)‪ ,‬ביום ההילולא קדישא של רבינו‪ ,‬בירך‬
‫ברכת "שהחיינו" על פרי חדש‪ ,‬על פירי אגסים‬
‫‪‬‬
‫‪ ‬יומא דהילולא קדישא הוא בבחינת שבת‬
‫אחת כשבא לשם‪ ,‬הי' מוכרח לצאת משם מחמת‬
‫מתוך גליון "דברי תורה ליזענסק"‬