‫אגף קהילה‪ ,‬המחלקה לזהויות‬

‫מגילת איכה‬
‫ביאור ישראלי נגיש‬
‫יעקב מעוז‬

‫‪1‬‬

‫מהדורה דיגיטלית מונגשת עם קישורים מוזיקליים‬

‫מנחם אב תשפ"א‬
‫המרכז הקהילתי בשיכוני המזרח שבראשון לציון פועל נמרצות לחיזוק‬
‫הקהילתיות בשכונה תוך העשרת חיי התרבות בכלל והזהות היהודית‪-‬ישראלית‬
‫בפרט‪ .‬בכל אחד מחגי ישראל וימי הזיכרון הלאומיים אנו מקיימים טקסים‬
‫וחגיגות בקהילה‪ ,‬ובעיקר מסייעים למשפחות לשמוח ככל משפחה בעלת‬
‫אמצעים בקהילה‪.‬‬
‫בשנה שעברה‪ ,‬בימים הקשים של נגיף הקורונה‪ ,‬טרח כל צוות המרכז הקהילתי‬
‫להגיע לבתי‪-‬משפחות רבות‪ ,‬לדאוג לצרכיהן ולשמח אותם בחבילות של‬
‫משלוח‪-‬מנות וקמחא‪-‬דפסחא‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬אנו שבים אט אט לפעילות שגרתית‬
‫שבה ניתן לקיים אירועים המוניים במרכז הקהילתי‪.‬‬
‫אחד האירועים המשמעותיים במעגל השנה העברי הוא יום הזיכרון לשני‬
‫אירועים טראומטיים מרכזים בהיסטוריה של עם ישראל‪ .‬בשתי הזדמנויות‬
‫היסטוריות נכבשה ארץ ישראל בידי זרים‪ ,‬חלק מבני העם הושמד‪ ,‬חלק‬
‫אחר הוגלה ושני בתי מקדש נחרבו עד היסוד‪ .‬לשני האירועים האלה קדמה‬
‫מחלוקת קשה בעם‪ ,‬השחתה של הערכים החברתיים והתפוררות הלכידות‬
‫הלאומית‪ .‬לעיתים קרובות אנו עדים למחלוקות קשות בחברה הישראלית‬
‫המאיימות על הביטחון הלאומי של מדינת ישראל‪ .‬זה הזמן לזכור מה הביא‬
‫לאירועי החורבן בעבר‪ ,‬להתריע מפני הסכנות ִמּבַ יִ ת ולהגביר את תחושת‬ ‫‪2‬‬
‫הגורל המשותף לכל חלקי החברה הישראלית‪ .‬אחת הדרכים לעשות זאת היא‬
‫העיון במורשת הספרותית שהותירו לנו אבותינו ובמקרה זה במגילת איכה‪.‬‬
‫בליל תשעה באב הקרוב נקרא בציבור את מגילת איכה המבוארת‪ ,‬נלמד‬
‫את הלקחים החברתיים שיוצאים ממנה ונדון בציבור כיצד ניתן למנוע את‬
‫האסון הבא‪.‬‬
‫אני מאחל לקוראים עיון מעמיק ומעניין ושנדע ימים ברוכים‪ .‬אמן!‬

‫נועם דרסינובר‬
‫מנהל המרכז הקהילתי בשיכוני המזרח‬

‫חמש קריאות לפי קהילות ישראל‪ ,‬לחץ לצפייה‬

 ‫מגילת איכה איננה מבכה במיוחד את חורבן בית המקדש; את הכוהנים‪,‬‬
‫הקורבנות‪ ,‬המזבח‪ ,‬כלי הקודש וסדרי העבודה‪ .‬מגילת איכה איננה עוסקת‬
‫בהיסטוריה של החורבן; שמות האויבים ושמותיהם של הלוחמים כנגדם‪ .‬מגילת‬
‫איכה איננה מתארת את הנסיבות החברתיות שהביאו לאסון ואיננה מזכירה‬
‫את הסכסוך הפנימי בחברה היהודית‪ .‬במילותיה הנוגות מבכה מגילת איכה‬
‫את חורבן החברה היהודית בישראל‪ ,‬את התהומות שאליהם התדרדר העם‪,‬‬
‫את התחושה הסוחפת של אבדן תקווה‪.‬‬
‫אחד ההיבטים החמורים של המשבר הלאומי הוא התדמית הנגעלת של ישראל‬
‫"ס ִחי‬‫בעיני העמים‪ .‬המגילה מקוננת על החרפה‪ ,‬הבושה והכלימה הלאומית‪ְ :‬‬
‫ָּומאֹוס ְּת ִׂש ֵימנּו ְּב ֶק ֶרב ָה ַע ִּמים" (ג מה)‪ .‬פנטזיית העם הנבחר‪ ,‬המרומם והנעלה‬
‫ילּוה ִּכי ָראּו ֶע ְרוָ ָתּה" (א‬ ‫רּוׁש ַלם‪ְ ...‬לנִ ָידה ָהיָ ָתה‪ָּ ,‬כל ְמ ַכ ְּב ֶד ָיה ִהּזִ ָ‬
‫מתנפצת בפניו‪" :‬יְ ָ‬
‫"עם ְל ָב ָדד יִ ְׁשּכֹן ַּובּגֹויִ ם ֹלא יִ ְת ַח ָּׁשב" (במדבר כג ט)‪ .‬העם היהודי‬ ‫ח)‪ .‬לא עוד ָ‬
‫מתחשב גם מתחשב בשאלה איך הוא נראה בעיני הגויים‪ .‬הקב"ה בכבודו ובעצמו‬
‫"ּכי ִהוא ָח ְכ ַמ ְת ֶכם ִּובינַ ְת ֶכם ְל ֵעינֵ י ָה ַע ִּמים‪ ...‬וְ ָא ְמרּו ַרק ַעם ָח ָכם וְ נָ בֹון ַהּגֹוי‬ ‫אומר‪ִ :‬‬
‫ַהּגָ דֹול ַהּזֶ ה" (דברים ד ו)‪ .‬אין לנו קיום ללא העמים ומוטב שניפטר לאלתר מן‬
‫המחלה הממארת של שלילת הגויים‪ .‬המגילה מציינת את הסיוע ההומניטרי‬
‫‪3‬‬ ‫"מ ְצ ַריִ ם נָ ַתּנּו יָ ד‪ַ ,‬אּׁשּור ִל ְׂשּב ַֹע ָל ֶחם" (ה ו)‪ .‬שני העמים‬ ‫שהתקבל מעמים אחדים‪ִ :‬‬
‫"ּבּיֹום ַההּוא יִ ְהיֶ ה יִ ְׂש ָר ֵאל‬ ‫האלה מתוארים כבני הברית העתידיים של ישראל‪ַ :‬‬
‫יׁשּיָ ה ְל ִמ ְצ ַריִ ם ְּול ַאּׁשּור‪ְּ ,‬ב ָר ָכה ְּב ֶק ֶרב ָה ָא ֶרץ‪ָּ ...‬ברּוְך ַע ִּמי ִמ ְצ ַריִ ם ַּומ ֲע ֵׂשה יָ ַדי‬
‫ְׁש ִל ִ‬
‫ַאּׁשּור וְ נַ ֲח ָל ִתי יִ ְׂש ָר ֵאל" (ישעיה יט כד‪-‬כה)‪ .‬שרידים ופליטים נרדפים של בני‬
‫העם האשורי העתיק‪ ,‬דוברי הלשון הארמית‪ ,‬עדיין קיימים בעולם‪ .‬עלינו להשיב‬
‫להם טובה תחת טובה‪ ,‬להכיר ברצח העם שעוללו להם התורכים והכורדים‬
‫בשנת ‪ ,1915‬ויחד אתם להגשים את חזון ישעיה בדבר השותפות שבין העמים‪.‬‬
‫מגילת איכה כתובה בלשון גבוהה ומליצית ולכן איננה נגישה כיום לרוב הציבור‪.‬‬
‫בחוברת זאת מבואר כל פסוק ופסוק בעברית ישראלית כדי להקל על הבנת‬
‫הקוראים ולאפשר להם עיון מעמיק במשמעויות החברתיות‪ .‬בצד הביאור‬
‫מופיעים קישורים לשירים עבריים כדי לקשור בין הזהות היהודית לישראלית‬
‫ובין המסורת לחידוש‪ .‬ניתן להשיג את החוברת בשתי גרסאות‪ :‬דיגיטלית‪-‬‬
‫מוזיקלית להפעלה בטלפון וכן להדפסה ולהפצה בקהילה‪ .‬החברה למתנ"סים‬
‫מאחלת לכולנו עיון משכיל‪ ,‬דיון ממצה ותובנות מחכימות‪.‬‬

‫ד"ר יעקב מעוז‬

‫עורך‪ ,‬מבאר ומצלם‬
‫א‪ֵ .‬איכָ ֣ה ׀ יָ ְׁשבָ ֣ה בָ ָ ֗דד ָה ִעי ֙ר ַר ָּב ִ֣תי ָ֔עם ָהיְ ָת֖ה ְּכ ַאלְ ָמנָ ֑ה ַ ּר ָּב ִ֣תי בַ גּוֹ ִ֗ים ָ ׂש ָ ֙ר ִת ֙י‬

‫הייתכן שירושלים‪ ,‬רבת התושבים‪ ,‬הגדולה שבעמים ומלכת המדינות נותרה בודדה‪,‬‬
‫ַּב ְּמ ִדינ֔ וֹ ת ָהיְ ָת֖ה לָ ַ ֽמס׃‬ ‫א‬
‫הפכה לאלמנה הנשלטת בידי זרים‪.‬‬
‫יה‬ ‫ב‪ָּ .‬ב ֨כוֹ ִתבְ ֶּ֜כה ַּב ֗ ַּליְ לָ ה וְ ִד ְמ ָע ָת ּ ֙ה עַ ֣ל ֶל ֱֽח ָ֔י ּה ֵ ֽאין־לָ ּ֥ה ְמנַ ֵח֖ם ִמ ָּכל־א ֲֹהבֶ ָ֑יה ָּכ ֵ‬
‫ל־ר ֙ ֶע ָ ֙‬
‫ָ ּב֣גְ ד ּו ָ֔ב ּה ָה֥י ּו לָ ּ֖ה לְ אֹיְ ִבֽים׃‬
‫היא בוכה בכל לילה ודמעות זולגות על פניה‪ .‬אף לא אחד מבעלי בריתה בא לנחם‪.‬‬
‫כולם בגדו בה ונעשו אויביה‪.‬‬
‫ג‪ּ ָֽ .‬גלְ ָ֨תה יְ הו ָ ּ֤דה ֵמ ֹע ֙נִ ֙י ו ֵּמ ֣ ֹרב עֲ ב ָ ֹ֔דה ֚ ִהיא יָ ְׁשבָ ֣ה בַ גּוֹ ִ֔ים ֥לֹא ָמ ְצ ָא֖ה ָמנ֑ וֹ ַח ָּכל־ר ְֹד ֶפ ָ‬
‫֥יה‬
‫ִה ּ ִ ׂשיג֖ ו ָּה ֵּב֥ין ַה ְּמ ָצ ִ ֽרים׃‬
‫היהודים גלו מארצם בדלות ובעבדּות רבה‪ .‬הם הפכו לשבויים חסרי מנוח מפחד‬
‫הרודפים ַה ְּמצֵ ִרים להם‪.‬‬
‫יה ׁ ֽשוֹ ֵמ ִ֔מין ֹּכ ֲהנֶ ָ֖יה נֶ ֱאנָ ִ ֑חים ְּבת ּול ֶ ֹ֥ת ָיה‬
‫ל־ש ָע ֶ ֙ר ָ ֙‬‫ד‪ּ ַ .‬ד ְר ֵ֨כי ִצ ֜ ּיוֹ ן ֲאבֵ ֗לוֹ ת ִמ ְּבלִ ֙י ָּב ֵא֣י מוֹ ֵ֔עד ָּכ ְׁ‬
‫ּנוּג֖ וֹ ת וְ ִ ֥היא ַמר־לָ ּֽה׃‬
‫הדרכים לירושלים מתאבלות כי התרוקנו מהעולים לרגל‪ .‬שערי העיר נעזבו‪ ,‬מנהיגיה‬
‫מתייפחים‪ ,‬הנערות עצובות והעיר מרירה‪.‬‬
‫ֹב־פ ָׁשעֶ ָ֑יה עוֹ לָ לֶ ָ֛יה ָהלְ כ֥ ּו ְׁשבִ ֖י‬
‫ֹאש אֹיְ בֶ ָ֣יה ָׁש ֔ל ּו ִּכֽי־יְ הוָ ֥ה הוֹ גָ ּ֖ה עַ ֣ל ר ּ ְ‬
‫ה‪ָ .‬הי֨ ּו ָצ ֶ ֤ר ָיה לְ ר ׁ ֙‬ ‫‪4‬‬
‫י־צֽר׃‬ ‫לִ ְפנֵ ָ‬
‫האויבים שולטים בה והצוררים שלווים כי האל ציער אותה על פשעיה הרבים‪ .‬בניה‬
‫הצעירים נשּבו בידי האויב‪.‬‬
‫ֹא־מ ְצ ֣א ּו ִמ ְר ֶ֔עה וַ ֵ ּילְ כ֥ ּו‬
‫ל־ה ָד ָ ֑ר ּה ָהי֣ ּו ָ ׂש ֶ ֗ר ָיה ְּכ ַא ָ ּילִ י ֙ם ל ָ‬
‫מן־בת־[מ ַּבת־] ִצ ֖ ּיוֹ ן ָּכ ֲ‬
‫ִ‬ ‫ו‪ .‬וַ ֵ ּי ֵצ֥א‬
‫בְ לֹא־ ֹ֖כ ַח לִ ְפנֵ ֥י רוֹ ֵ ֽדף׃‬
‫כל יפי הנערה ירושלים הושחת‪ .‬מנהיגיה הפכו כאיילים חסרי מרעה הרעבים למזון‬
‫ונכנעים כחלשים לפני הרודפים‪.‬‬
‫ז‪ .‬זָ ֽכְ ָ ֣רה יְ רו ָּׁש ֗ ַ‍לִם יְ ֵ ֤מי ָענְ יָ ּ ֙ה ו ְּמרו ֶ ּ֔ד ָיה ֹּ֚כל ַמ ֲח ֻמ ֶ ֔ד ָיה ֲא ׁ ֶש֥ר ָהי֖ ּו ִ ֣מ ֵימי ֶ ֑ק ֶדם ִּבנְ ֹ֧פל ַע ָּ ֣מ ּה‬
‫ד־צר וְ ֵא֤ין עוֹ זֵ ֙ר ֔ ָל ּה ָר ֣או ָּה ָצ ִ ֔רים ָ ׂש ֲח ֖ק ּו עַ ֥ל ִמ ְׁש ַּב ֶּ ֽת ָה׃‬ ‫ְּביַ ָ֗‬
‫ירושלים נזכרת בימי הדלות המרים באוצרותיה העתיקים‪ ,‬שנבזזו בידי אויבים‪,‬‬
‫מבלי מושיע‪ .‬האויבים לעגו לה על מנהגי השבת והחגים‪.‬‬
‫י־ר ֣א ּו ֶע ְרוָ ָ֔ת ּה‬
‫ל־מכַ ְּב ֶ ֤ד ָיה ִהזִ ּיל֙ו ָ ּ֙ה ִּכ ָ‬
‫ל־כ֖ן לְ נִ ָ ֣ידה ָהיָ ָ֑תה ָּֽכ ְ‬
‫ח‪ֵ .‬ח ְ֤טא ָ ֽח ְט ָא ֙ה יְ ֣רו ָּׁש ֔ ַל ִם ַע ֵ ּ‬
‫ּם־היא נֶ ֶאנְ ָח֖ה וַ ָּ ֥ת ָׁשב ָא ֽחוֹ ר׃‬
‫ַג ִ ֥‬
‫בגלל חטאיה‪ ,‬נדמית ירושלים לאישה מדממת ומנודה‪ .‬מי שכיבד אותה מזלזל בה‬
‫כעת‪ ,‬כי נגלתה חרפתה והיא נאנחת ונפחדת‪.‬‬

‫הגברים בוכים בלילה | זוהר זכרוב‬

 ‫יה ֤לֹא זָ ֽכְ ָר ֙ה ַא ֲח ִר ָ֔‬
‫ית ּה וַ ֵּ ֣ת ֶרד ּ ְפלָ ִ ֔אים ֵ ֥אין ְמנַ ֵח֖ם לָ ּ֑ה ְר ֵ ֤אה‬ ‫ט‪ֻ .‬ט ְמ ָא ָ ֣ת ּה ְּב ׁשו ֗ ֶּל ָ‬
‫ת־ענְ ִ֔יי ִּכ֥י ִהגְ דִּ ֖ יל אוֹ יֵ ֽב׃‬
‫יְ הוָ ֙ה ֶא ָ‬
‫דם הנידה הכתים את שמלתה‪ .‬לא חישבה את עתידה והתדרדרה ביותר ואין‬
‫מי שיתמוך בה‪ .‬אלוהיי‪ ,‬הבט על דלותי‪ ,‬כי גבר עלי אויבי‪.‬‬
‫יתה‬
‫ֽי־ר ֲא ָ ֤תה גוֹ יִ ֙ם ָּב֣א ּו ִמ ְק ָ ּד ׁ֔ ָש ּה ֲא ׁ ֶש֣ר ִצוִ ֔ ּ ָ‬
‫ל־מ ֲח ַמדֶּ ֑ ָיה ִּכ ָ‬
‫י‪ .‬יָ דוֹ ֙ ָּ ֣פ ַרשׂ ֔ ָצר ַע֖ל ָּכ ַ‬
‫לֹא־יָ ֹ֥בא ּו ַב ָּק ָה֖ל לָ ְֽך׃‬
‫דווקא העמים הזרים‪ ,‬שאתה ציווית להחרים‪ ,‬שלא יהיו חלק מישראל‪ ,‬הם אלו‬
‫שחיללו את בית המקדש‪.‬‬
‫[מ ֲח ַמ ֵ ּד ֶיה֛ם] ְּב ֖ ֹאכֶ ל‬
‫שים ֔ ֶל ֶחם נָ ְתנ֧ ּו מחמודיהם ַ‬ ‫ל־ע ָּ ֤מ ּה נֶ ֱאנָ ִחי ֙ם ְמ ַב ְּק ׁ ִ ֣‬
‫יא‪ָּ .‬כ ַ‬
‫֖יתי זוֹ לֵ לָ ֽה׃‬
‫יטה ִּכ֥י ָהיִ ִ‬
‫שיב נָ ֶ֑פ ׁש ְר ֵ ֤אה יְ הוָ ֙ה ְו ַֽה ִּ֔ב ָ‬‫לְ ָה ׁ ִ ֣‬
‫כל בני העם נאנקים ורעבים ללחם‪ .‬מכרו את תכשיטיהם בעבור אוכל כדי‬
‫לשרוד‪ .‬הו אלוהיי‪ ,‬כמה זללתי בימי השפע‪.‬‬
‫יב‪ .‬ל֣ וֹ א ֲאלֵ יכֶ ֮ם ָּכל־ ֣ ֹע ְב ֵרי ֶד ֶר ְ ֒ך ַה ִּב֣יט ּו ו ְּר ֗א ּו ִאם־יֵ ׁ֤ש ַמכְ אוֹ ֙ב ְּכ ַמכְ א ִֹ֔בי ֲא ׁ ֶש֥ר‬
‫הוה ְּבי֖ וֹ ם ֲח ֥רוֹ ן ַא ּ ֽפוֹ ׃‬
‫עוֹ לַ ֖ל לִ ֑י ֲא ֶׁש ֙ר הוֹ גָ ֣ה יְ ָ֔‬
‫לא עליכם המשתתפים בצערי‪ .‬שימו לב כי אין כאב גדול מזה שהאל גרם לי‬
‫וציער אותי בכעסו עלי‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫ח־א ׁ֥ש ְּב ַע ְצמ ַ ֹ֖תי וַ יִ ּ ְרדֶּ ֑ ָנּה ּ ָפ ַ ֨רשׂ ֶ ֤ר ֶׁשת לְ ַרגְ לַ ֙י ֱה ִׁש ַיב֣נִ י ָא ֔חוֹ ר נְ ָת ַ֙ננִ ֙י‬‫שלַ ֵ‬ ‫יג‪ִ .‬מ ָּמ ֛רוֹ ם ׁ ָ ֽ‬
‫ל־ה ֖ ּיוֹ ם ָ ּדוָ ֽה׃‬
‫ש ֵמ ָ֔מה ָּכ ַ‬ ‫ֽׁ ֹ‬
‫משמים שלח האל אש השורפת עד העצמות‪ .‬הניח מלכודת לפנַ י ִודרדר אותי‪.‬‬
‫בודד אותי ונעשיתי חולה לתמיד‪.‬‬
‫שיל ֹּכ ִ ֑חי נְ ָתנַ ֣נִ י ֲאד ָֹ֔ני‬
‫ּארי ִהכְ ׁ ִ ֣‬
‫ל־צוָ ִ ֖‬
‫ש ָּֽת ְרג֛ ּו ָעל֥ ּו ַע ַ‬
‫ש ַקד֩ ֨ ֹעל ּ ְפ ָׁש ַ֜עי ְּביָ ד֗ וֹ יִ ְ ׂ‬
‫יד‪ .‬נִ ְ ׂ‬
‫ידי לֹא־אוּכַ ֥ל ֽקוּם׃‬ ‫ִּב ֵ ֖‬
‫פשעיי הכבדים נקשרו בידי האל כחבלים שנכרכו בצווארי‪ .‬החליש והסגיר אותי‬
‫בידי אויבים מבלי יכולת להתקומם נגדם‪.‬‬
‫ל־א ִּב ַ ֤ירי ׀ ֲאדֹנָ ֙י ְּב ִק ְר ִּ֔בי ָק ָ ֥רא ָעלַ ֛י מוֹ ֵע֖ד לִ ְׁש ּ֣ ֹבר ַּבחו ָ ּ֑רי גַ ֤ת ָ ּד ַ ֣ר ְך ֲאד ָֹ֔ני‬
‫טו‪ִ .‬ס ֨ ָּלה כָ ַ‬
‫לִ ְבתוּלַ ֖ת ַּבת־יְ הו ָ ּֽדה׃‬
‫האל דיכא את גיבוריי והחליט לשבור את בחוריי החסונים‪ .‬דרך כענבים בגת‬
‫את כנסת ישראל השברירית כנערה‪.‬‬

‫אולי הפעם | ספיר סבן‬

‫שיב‬ ‫ל־א ֶּלה ׀ ֲאנִ ֣י בוֹ כִ יָ֗ ּ ה ֵע ִינ֤י ׀ ֵעינִ ֙י ֹ֣י ְר ָדה ַּ֔מיִ ם ִּכ ָ‬
‫ֽי־ר ַ ֥חק ִמ ֶ ּ ֥מ ִנּי ְמנַ ֵח֖ם ֵמ ׁ ִ ֣‬ ‫טז‪ַ .‬ע ֵ ֣‬
‫שי ָהי֤ ּו ָבנַ ֙י ׁ ֽשוֹ ֵמ ִ֔מים ִּכ֥י גָ ַב֖ר אוֹ יֵ ֽב׃‬
‫נַ ְפ ׁ ִ ֑‬
‫את האבדות האלה אני מבכה ועיניי דומעות כמים‪ .‬התרחקו ממני ידידיי‬
‫האמורים לנחמני‪ .‬בניי מובסים מניצחון האויב‪.‬‬
‫יב֣יו ָצ ָ ֑ריו ָהיְ ָ ֧תה‬ ‫יז‪ֽ ֵּ .‬פ ְר ׂ֨ ָשה ִצ ֜ ּיוֹ ן ְּביָ ֶ ֗ד ָ‬
‫יה ֵ ֤אין ְמנַ ֵח ֙ם ֔ ָל ּה ִצ ָּו֧ה יְ הוָ ֛ה לְ יַ עֲ ֖ ֹקב ְס ִב ָ‬
‫יְ רו ָּׁשלַ ִ֛ם לְ נִ דָּ ֖ ה ֵּבינֵ ֶיהֽם׃‬
‫פשטה ירושלים את ידיה כאבלה חסרת מנחמים‪ .‬פקד האל על אויביה לצור‬
‫עליה מסביב והיא נעשתה מנודה מהם‪.‬‬
‫[ה ַֽע ִּ֗מים] ו ְּרא ּ֙ו ַמכְ א ִֹ֔בי‬
‫יח‪ַ .‬צ ִ ֥דּ יק ֛הוּא יְ הוָ ֖ה ִּכ֣י ִ ֣פיה ּו ָמ ִ ֑ר ִיתי ִׁש ְמעוּ־נָ ֣א כָ ל־עמים ָ‬
‫ְּבת ּול ַ ֹ֥תי ו ַּבחו ַ ּ֖רי ָהלְ כ֥ ּו ַב ּׁ ֶש ִֽבי׃‬
‫האל נהג אתי בצדק כי מרדתי בו‪ .‬הקשיבו כל העמים וראו את כאביי‪ .‬בנותיי‬
‫ובניי הצעירים נשּבו‪.‬‬
‫ֽי־ב ְק ׁ ֥ש ּו ֹא ֙כֶ ל ֙ ֔ ָלמוֹ‬
‫אתי לַ ְֽמ ַא ֲה ַב ֙י ֵה ָּ֣מה ִר ּ֔מוּנִ י ֹּכ ֲהנַ ֥י וּזְ ֵקנַ ֖י ָּב ִע֣יר ָגּוָ ֑ע ּו ִּכ ִ‬ ‫יט‪ָ .‬ק ָ ֤ר ִ‬
‫שם׃‬ ‫שיב ּו ֶאת־נַ ְפ ׁ ָ ֽ‬ ‫וְ יָ ׁ ִ ֖‬
‫בגדו בי בעלי בריתי כשקראתי לעזרתם‪ .‬כל המנהיגים שלי גוועו ברעב‪ ,‬כאשר‬
‫בקשו אוכל להחיות עצמם‪.‬‬
‫ֽי־צר־לִ ֙י ֵמ ַע֣י ֳח ַמ ְר ָ֔מר ּו נֶ ְה ַּ ֤פ ְך לִ ִּב ֙י ְּב ִק ְר ִּ֔בי ִּכ֥י ָמ ֖רוֹ ָמ ִ ֑ר ִ‬
‫יתי ִמ ֥חוּץ‬ ‫כ‪ְ .‬ר ֵ֨אה יְ הוָ ֤ה ִּכ ַ‬ ‫‪6‬‬
‫ה־ח ֶרב ַּב ַ ּ ֥ביִ ת ַּכ ָּ ֽמוֶ ת׃‬
‫ִׁש ְּכלָ ֶ ֖‬
‫ראה אלי עד כמה צר לי‪ .‬בטני מתהפכת ולבי נחמץ כי מרדתי בך‪ .‬מחוץ לעיר‬
‫הורגת חרב האויב ובתוכה גוועים במגפה וברעב‪.‬‬
‫כא‪ָׁ .‬ש ְמ ֞ע ּו ִּכ֧י נֶ ֱאנָ ָ ֣חה ָ ֗אנִ י ֵ ֤אין ְמנַ ֵח ֙ם ֔ ִלי ָּכל־ ֹ֨איְ ַ ֜בי ָׁש ְמ ֤ע ּו ָ ֽר ָע ִת ֙י ׂ֔ ָששׂ ּו ִּכ֥י ַא ָּת֖ה‬
‫את וְ ִי ְֽהי֥ ּו כָ ֽמוֹ נִ י׃‬
‫ם־ק ָ ֖ר ָ‬
‫֥את יוֹ ָ‬ ‫ית ֵה ֵב ָ‬ ‫ש ָ‬
‫ָע ִ ׂ ֑‬
‫כולם שמעו את צעקתי ולא באו לתמוך‪ .‬אויביי שמחו כי אתה האל הרעת לי‪.‬‬
‫הלוואי שיבוא יום ותרע להם כפי שהרעת לי‪.‬‬
‫ל־פ ָׁש ָע֑י ִּכֽי־‬ ‫ל־ר ָע ָ ֤תם לְ ָפ ֶ֙נ ָ ֙‬
‫יך וְ עוֹ לֵ ֣ל ֔ ָלמוֹ ַּכ ֲא ׁ ֶש֥ר עוֹ לַ ֛לְ ָּת לִ ֖י ַע֣ל ָּכ ּ ְ‬ ‫כב‪ָּ .‬ת ֹ֨בא כָ ָ‬
‫ַר ּ֥בוֹ ת ַאנְ ח ַ ֹ֖תי וְ לִ ִּ ֥בי ַד ָּוֽי׃‬
‫ראה את מעלליהם והענש אותם כפי שהענשת אותי על פשעיי‪ ,‬כי בכייתי‬ ‫ֵ‬
‫גדולה ולבי פצוע‪.‬‬

‫מנעי קולך מבכי | להקת הלל‬

‫‪7‬‬

‫ׁשֹומ ִמין – שער יפו סגור עקב נגיף הקורונה‬

‫ְשׁעָ ֶר ָיה ֵ‬
 ‫ת־צ ֔ ּיוֹ ן ִה ְׁש ִל ְ‬
‫֤יך ִמ ּׁ ָש ַ֙מיִ ֙ם ֶ ֔א ֶרץ ִּת ְפ ֶ ֖א ֶרת‬ ‫ת־ב ִ‬

‫הייתכן שהאל האפיל בכעסו את אור הנערה ירושלים‪ .‬משמיים ניפץ את מקדש‬
‫א‪ֵ .‬איכָ ה֩ יָ ֨ ִעיב ְּב ַא ּ ֤פוֹ ׀ ֲאדֹנָ ֙י ֶא ַּ‬
‫ֹם־רגְ לָ ֖יו ְּבי֥ וֹ ם ַא ּ ֽפוֹ ׃‬
‫ש ָר ֵא֑ל וְ לֹא־זָ כַ ֥ר ֲהד ַ‬ ‫יִ ְ ׂ‬ ‫ב‬
‫ישראל המפואר ולא זכר ביום כעסו כי זהו ביתו‪.‬‬
‫ב‪ִּ .‬ב ֨ ַּלע ֲאד ָֹ֜ני לא [וְ ֣לֹא] ָח ַ֗מל ֵ֚את ָּכל־נְ ֣אוֹ ת יַ עֲ ֔ ֹקב ָה ַ ֧רס ְּב ֶע ְב ָר ֛תוֹ ִמ ְב ְצ ֵ ֥רי ַבת־‬
‫֣יע לָ ָ ֑א ֶרץ ִח ֵּל֥ל ַמ ְמלָ כָ ֖ה וְ ָ ׂ‬
‫ש ֶ ֽר ָיה׃‬ ‫יְ הו ָ ּ֖דה ִה ִ ּג ַ‬
‫השחית האל בלא חמלה והשמיד בזעם כל ישוב בישראל‪ .‬את מבצרי ירושלים‬
‫רוצץ לארץ והשפיל את כבוד ממלכת יהודה ומנהיגיה‪.‬‬
‫שיב ָא ֛חוֹ ר יְ ִמינ֖ וֹ ִמ ּ ְפנֵ ֣י אוֹ יֵ ֑ב וַ יִ ּ ְב ַע֤ר ְּביַ עֲ ֹק ֙ב‬
‫ש ָר ֵ ֔אל ֵה ׁ ִ ֥‬
‫ג‪ָ .‬ג ַ ּ֣דע ָ ּב ֳֽח ִרי ַ ֗אף ֹּ֚כל ֶ ֣ק ֶרן יִ ְ ׂ‬
‫ְּכ ֵ ֣א ׁש לֶ ָֽה ָ֔בה ָאכְ לָ ֖ה ָס ִבֽיב׃‬
‫כרת בכעס את כוח העם והחליש את ידו הימנית אל מול אויב‪ .‬הבעיר אש‬
‫שורפת מסביב לישראל‪.‬‬
‫ת־צ ֔ ּיוֹ ן‬ ‫ד‪ּ ָ .‬ד ַ ֨ר ְך ַק ְׁש ּ ֜תוֹ ְּכאוֹ ֵ֗יב נִ ָ ּצ֤ב יְ ִמינוֹ ֙ ְּכ ֔ ָצר וַ ֽיַ ּ ֲה ֹ֔רג ּ֖ ֹכל ַמ ֲח ַמ ֵ ּד ָ‬
‫י־ע֑יִ ן ְּב ֹא ֶ֙הל ֙ ַּב ִ‬
‫ָׁש ַ ֥פ ְך ָּכ ֵא ׁ֖ש ֲח ָמ ֽתוֹ ׃‬
‫מתח נגדי חץ בקשת כאויב והניף עלי יד ימינו כצורר‪ .‬הרג בצעירים הנאים‬
‫שבעיר ירושלים‪ .‬שפך עליה זעמו כאש‪.‬‬
‫ל־א ְר ְמנוֹ ֶ֔ת ָיה ִׁש ֵח֖ת ִמ ְב ָצ ָ ֑ריו וַ ֙יֶ ּ ֶר ֙ב‬
‫ש ָר ֵ ֔אל ִּב ַּל ֙ע ָּכ ַ‬
‫ה‪ָ .‬ה ָ֨יה ֲאדֹנָ ֤י ׀ ְּכאוֹ יֵ ֙ב ִּב ַּל֣ע יִ ְ ׂ‬ ‫‪8‬‬
‫ְּב ַבת־יְ הו ָ ּ֔דה ַּת ֲאנִ ָ ּי ֖ה וַ ֲאנִ ָ ּיֽה׃‬
‫האל נעשה כאויב והרס את העם‪ .‬השחית את בנייניו‪ ,‬ריסק את מבצריו והרבה‬
‫יגון ויללה בנערה ירושלים‪.‬‬
‫ש ּ֔כוֹ ִׁש ֵח֖ת מוֹ עֲ ֑דוֹ ִׁש ַּ֨כח יְ הוָ ֤ה ׀ ְּב ִצ ּיוֹ ֙ן מוֹ ֵע֣ד וְ ַׁש ָּ֔בת וַ יִ ּ נְ ַ ֥אץ ְּבזַ ַֽעם־‬‫מס ַּכ ַ ּג ֙ן ֻ ׂ‬‫ו‪ .‬וַ יַ ּ ְח ֤ ֹ‬
‫ְ‬
‫ַא ּ ֖פוֹ ֶ ֥מלֶ ך וְ כ ֵ ֹֽהן׃‬
‫כרת כעצי הגן את סוכתו והרס את מקדשו‪ .‬מחק חגים ושבתות מירושלים‬
‫וקילל בכעסו את מנהיגי העם‪.‬‬
‫מת ַא ְר ְמנוֹ ֶ ֑ת ָיה ֛קוֹ ל נָ ְתנ֥ ּו‬
‫ז‪ .‬זָ ֨ ַנח ֲאדֹנָ ֤י ׀ ִמזְ ְּבחוֹ ֙ נִ ֵ ֣אר ִמ ְק ָ ּד ׁ֔שוֹ ִה ְס ִגּי ֙ר ְּביַ ד־אוֹ ֵ֔יב חוֹ ֖ ֹ‬
‫ְּב ֵבית־יְ הוָ ֖ה ְּכי֥ וֹ ם מוֹ ֵעֽד׃‬
‫נטש האל את המזבח וקילל את בית המקדש שלו‪ .‬מסר לידי האויב את חומות‬
‫ההגנה והאויבים שמחו בביתו כביום החג שלהם‪.‬‬
‫שיב יָ ֖דוֹ ִמ ַּב ֵּל ַ֑ע וַ ֽיַ ּ ֲא ֶבל־‬ ‫ת־צ ֔ ּיוֹ ן נָ ָ֣טה ָ֔קו ל ֵ‬
‫ֹא־ה ׁ ִ ֥‬ ‫ח‪ָ .‬ח ׁ֨ ַשב יְ הוָ ֤ה ׀ לְ ַה ְׁש ִחית֙ חוֹ ַ ֣מת ַּב ִ‬
‫ֵח֥ל וְ חוֹ ָמ֖ה יַ ְחדָּ ֥ ו ֻא ְמלָ ֽלוּ׃‬
‫תכנן להחריב את חומות ירושלים ושרטט קווים‪ .‬לא חדל מן ההרס ומוטט את‬
‫סוללות ההגנה והחומות שנהרסו בבת אחת‪.‬‬

‫פרח | אגם בוחבוט‬

 ‫ש ֶ ֤ר ָיה ַבגּוֹ יִ ֙ם ֵ ֣אין ּתוֹ ָ ֔רה‬
‫֑יה ַמלְ ָּ֨כ ּה וְ ָ ׂ‬
‫יח ָ‬
‫ט‪ָ .‬ט ְב ֤ע ּו ָב ָ ֙א ֶרץ֙ ְׁש ָע ֶ ֔ר ָיה ִא ַּב֥ד וְ ִׁש ַּב֖ר ְּב ִר ֶ‬
‫ֹא־מ ְצ ֥א ּו ָחז֖ וֹ ן ֵמיְ הוָ ֽה׃‬‫יא ָיה ל ָ‬ ‫ַגּם־נְ ִב ֶ ֕‬
‫נהרסו השערים עד היסוד ונשברו המנעולים‪ .‬המלך והשרים הוסגרו לגויים ולא‬
‫נותרו מורי הוראה או נביאים המקבלים השראה מהאל‪.‬‬
‫ש ִּ ֑קים הוֹ ִ ֤ריד ּו‬ ‫ת־צ ֔ ּיוֹ ן ֶ ֽהעֱ ל֤ ּו ָע ָפ ֙ר ַעל־ר ׁ֔ ָ‬
‫ֹאשם ָחגְ ֖ר ּו ַ ׂ‬ ‫י‪ .‬יֵ ְׁשב֨ ּו לָ ָ ֤א ֶרץ יִ ְ ּדמ ּ֙ו זִ ְקנֵ ֣י ַב ִ‬
‫ֹאשן ְּבת ּו ֖לֹת יְ רו ָּׁשלָ ִ ֽם׃‬
‫לָ ָ ֙א ֶרץ֙ ר ׁ֔ ָ‬
‫כאבלים היושבים על הארץ נדמו מנהיגי העם‪ ,‬כשנתנו אפר בראשם ולבשו‬
‫בגדי אבלּות‪ .‬נערות בירושלים הלכו כפופות ראש‪.‬‬
‫ת־ע ִּ ֑מי‬ ‫יא‪ָּ .‬כ ֨ל ּו ַב ְ ּד ָמ ֤עוֹ ת ֵעינַ ֙י ֳח ַמ ְר ְמ ֣ר ּו ֵמ ֔ ַעי נִ ְׁש ַּ ֤פ ְך לָ ָ ֙א ֶרץ֙ ְּכ ֵב ִ ֔די ַע ׁ ֶ‬
‫ל־ש ֶ֖בר ַּב ַ‬
‫ֵּב ָֽע ֵט֤ף עוֹ לֵ ל ֙ וְ יוֹ ֵ֔נק ִּב ְרחֹב֖ וֹ ת ִק ְריָ ֽה׃‬
‫כהו עיניי מבכי‪ ,‬בטני מתהפכת‪ ,‬נבקעה ונשפכה לארץ‪ ,‬על האסון שפקד את‬
‫עמי‪ ,‬כשהתינוקות המעולפים מושלכים ברחובות העיר‪.‬‬
‫אמ ֔ר ּו ַא ֵ ּי ֖ה ָ ּד ָג֣ן וָ יָ ֑יִ ן ְּב ִ ֽה ְת ַע ְּט ָפ֤ם ֶּכ ָֽחלָ ל ֙ ִּב ְרחֹב֣ וֹ ת ֔ ִעיר ְּב ִה ְׁש ַּת ֵּ ֣פ ְך‬
‫מ ָת ֙ם ֹֽי ְ‬
‫יב‪ .‬לְ ִא ּ ֹ‬
‫מ ָ ֽתם׃‬ ‫ל־ח֖יק ִא ּ ֹ‬ ‫נַ ְפ ׁ֔ ָשם ֶא ֵ‬
‫שאלו התינוקות היכן האוכל והמשקה‪ ,‬כשנדמו כמתים בחוצות העיר וכשבכו‬
‫בחיק האימהות‪.‬‬
‫‪9‬‬ ‫ה־ל ְ ֙ך וַ ֲאנַ ֲֽח ֵ֔מ ְך ְּבתוּלַ ֖ת‬
‫ה־ל ְך ַה ַּבת֙ יְ ֣רו ָּׁש ֔ ַל ִם ָ ֤מה ַא ְׁשוֶ ָּ‬
‫יד ְך ָ ֣מה ֲא ַד ֶּמ ֗ ָּ‬ ‫ה־א ִע ֵ ֞‬
‫יג‪ֽ ָ .‬מ ֲ‬
‫ת־צ ֑ ּיוֹ ן ִּכֽי־גָ ֥דוֹ ל ַּכ ָ ּי ֛ם ִׁש ְב ֵ ֖ר ְך ִ ֥מי יִ ְר ּ ָפא־לָ ֽך׃ְ‬
‫ַּב ִ‬
‫אין דוגמה ודמיון לאסונך הנערה ירושלים‪ .‬אין להשוות את צרתך ולנחם אותך‬
‫ילדה‪ ,‬כי המשבר גדול כמו ים ולא נמצא לך רופא‪.‬‬
‫ּת ְך]‬
‫[שבו ֵ ֑‬ ‫שוְ א וְ ָת ֵ֔פל וְ ֽלֹא־גִ ּ֥ל ּו ַעל־עֲ וֹנֵ ְ֖ך לְ ָה ׁ ִ ֣‬
‫שיב שביתך ְׁ‬ ‫יאיִ ְך ָ ֤חז ּו לָ ְ ֙ך ׁ ָ ֣‬‫יד‪ .‬נְ ִב ַ ֗‬
‫ש ֥אוֹ ת ׁ ָש֖וְ א ו ַּמדּ ו ִ ּֽחים׃‬ ‫ְ‬
‫וַ ֶ ּי ֱ֣חז ּו ֔ ָלך ַמ ְ ׂ‬
‫נביאייך סיפרו לך שקרים ולא הוכיחו אותך על חטאייך להציל נפשך‪ .‬הם ניבאו‬
‫לך כזבים והדיחו אותך לרעה‪.‬‬
‫ל־ב֖ת יְ רו ׁ ָּשלָ ִ ֑ם‬
‫ֹאשם ַע ַּ‬ ‫טו‪ֽ ָ .‬ס ְפ ֨ק ּו ָע ַ ֤ליִ ְך ַּכ ּ ַ֙פיִ ֙ם ָּכל־ ֣ ֹע ְב ֵרי ֶ ֔ד ֶר ְך ׁ ָ ֽ‬
‫ש ְרק ּ֙ו וַ יָ ּ נִ ֣ע ּו ר ׁ֔ ָ‬
‫ל־ה ָ ֽא ֶרץ׃‬
‫אמר ּ֙ו ְּכלִ ֣ילַ ת ֹ֔י ִפי ָמשׂ֖ וֹ שׂ לְ כָ ָ‬ ‫ֲה ֹ֣זאת ָה ִ֗עיר ֶׁש ֽ ֹּי ְ‬
‫העוברים לידך הכו בכפיהם מתדהמה‪ ,‬צעקו והנידו את ראשם על הנערה‬
‫ירושלים‪ .‬שאלו זה את זה‪ ,‬האם זו העיר שעליה אומרים כי יופייה מושלם‬
‫ומשמחת את העולם‪.‬‬

‫על אלה אני בוכיה | אוריאל סעייד‬

‫ּ־שן ָא ְמ ֖ר ּו ִּב ָּל ְ֑ענ ּו ַ ֣א ְך זֶ ֥ה ַה ֛ ּיוֹ ם‬ ‫ל־אוֹ יְ ַ֔ביִ ְך ׁ ָ ֽ‬
‫ש ְרק ּ֙ו וַ ֽיַ ּ ַח ְרקו ׁ֔ ֵ‬ ‫טז‪ָ ּ .‬פ ֨צ ּו ָע ַ ֤ליִ ְך ּ ִפ ֶיה ֙ם ָּכ ֣‬
‫ֶׁש ִּקוִ ּינֻ ֖ה ּו ָמ ָצ֥אנ ּו ָר ִ ֽאינוּ׃‬
‫פתחו פיהם כל האויבים‪ ,‬שאגו וחשפו שיניים כחיות טרף‪ .‬הוכיחו לעצמם‬
‫שהצליחו להרוס ושמחו שהתגשמה תקוותם לראותך בחורבנך‪.‬‬
‫י־ק ֶדם ָה ַ ֖רס וְ ֣לֹא ָח ָ ֑מל‬
‫ימ ֶ֔‬
‫הוה ֲא ׁ ֣ ֶשר זָ ָ֗מם ִּב ַ ּצ֤ע ֶא ְמ ָרתוֹ ֙ ֲא ׁ ֶשֽר ִצ ָּו֣ה ִ ֽמ ֵ‬ ‫יז‪ָ .‬ע ׂ֨ ָשה יְ ָ ֜‬
‫ש ַּ ֤מח ָעלַ ֙יִ ְ ֙ך אוֹ ֵ֔יב ֵה ִ ֖רים ֶ ֥ק ֶרן ָצ ָ ֽריִ ך׃ְ‬
‫וַ יְ ַ ׂ‬
‫שימח את‬
‫ביצע האל את תכניתו וקיים את גזירתו הקדומה‪ .‬הרס בלא חמלה‪ֵ ,‬‬
‫אויבי העם וחיזק את ידי הצוררים‪.‬‬
‫ת־צ ּיוֹ ן הוֹ ִ ֨ר ִידי כַ ַ ּנ ַ֤חל ִ ּד ְמ ָע ֙ה יוֹ ָ ֣מם וָ ֔ ַליְ לָ ה ַ ֽאל־‬
‫ל־אדֹנָ ֑י חוֹ ַ ֣מת ַּב ֠ ִ‬
‫יח‪ָ .‬צ ַע֥ק לִ ָּב֖ם ֶא ֲ‬
‫ת־עינֵ ֽך׃ְ‬ ‫ִּת ְּת ִנ֤י פוּגַ ת֙ ֔ ָל ְך ַא ִּ‬
‫ל־ת ֹּ֖דם ַּב ֵ‬
‫צעקו הנצורים לאל מכל לבם וחומת ירושלים הזילה נחל של דמעות‪ .‬אל תחדלי‬
‫מבכי ואל תשקיטי את עינייך‪.‬‬
‫ֹאש ַא ְׁש ֻמ ֔רוֹ ת ִׁש ְפ ִכ֤י כַ ַּ֙מיִ ֙ם לִ ֵּ֔ב ְך ֖ ֹנכַ ח ּ ְפנֵ ֣י‬
‫[ב ֗ ַּליְ לָ ה] לְ ר ׁ ֙‬‫יט‪֣ .‬קו ִּמי ׀ ֣ ֹר ִנּי בליל ַ‬
‫אש ָּכל־חו ּֽצוֹ ת׃‬ ‫ְ‬
‫ש ֽעוֹ לָ ֔ ַליִ ך ָהעֲ טו ִ ּ֥פים ְּב ָר ָע֖ב ְּב ֥ ֹר ׁ‬ ‫ש ִ ֧אי ֵאלָ ֣יו ַּכ ּ ַ֗פיִ ְך ַע ֶ֙‬
‫ל־נ ֶפ ׁ ֙‬ ‫ֲאדֹנָ ֑י ְ ׂ‬
‫קומי וקונני בחצות הלילה ושפכי כמים את צער לבך לפני האל‪ .‬התפללי אליו‬
‫על נשמות התינוקות המעולפים מרעב ברחובות העיר‪.‬‬
‫שים ּ ִפ ְריָ ֙ם ע ֲֹללֵ ֣י ִט ּ ֻפ ִ֔חים‬
‫אכלְ נָ ה נָ ׁ ִ ֤‬
‫ת ַ֨‬
‫יטה לְ ִ ֖מי עוֹ לַ ֣לְ ָּת ּ֑ ֹכה ִאם־ ּ ֹ‬‫כ‪ְ .‬ר ֵא֤ה יְ הוָ ֙ה ְו ַֽה ִּ֔ב ָ‬ ‫‪10‬‬
‫ִאם־יֵ ָה ֵ ֛רג ְּב ִמ ְקדַּ ֥ ׁש ֲאדֹנָ ֖י ֹּכ ֵ ֥הן וְ נָ ִבֽיא׃‬
‫ראה נא אלי את מי הענשת כך‪ .‬הייתכן שנשים אוכלות את פרי בטנם‪ ,‬את‬
‫התינוקות האהובים‪ .‬הייתכן שבבית מקדשך רוצחים כוהנים ונביאים‪.‬‬
‫כא‪ָׁ .‬שכְ ב֨ ּו לָ ָ ֤א ֶרץ חוּצוֹ ת֙ נַ ַ֣ער וְ זָ ֵ֔קן ְּבת ּול ַ ֹ֥תי ו ַּבחו ַ ּ֖רי נָ ְפל֣ ּו ֶב ָ ֑ח ֶרב ָה ַ ֙רגְ ָּ ֙ת ְּבי֣ וֹ ם‬
‫ַא ּ ֶ֔פ ָך ָט ַב ְ֖ח ָּת ֥לֹא ָח ָ ֽמלְ ָּת׃‬
‫נשכבו ברחובות העיר נערים וזקנים‪ .‬צעירות וצעירים נהרגו בחרב‪ .‬אתה הוא‬
‫אלי שהרגת בעת כעסך וטבחת בלא חמלה‪.‬‬
‫כב‪ִּ .‬ת ְק ָרא֩ כְ י֨ וֹ ם מוֹ ֵע֤ד ְמגו ַּר ֙י ִמ ּ ָס ִ֔ביב וְ ֥לֹא ָהיָ ֛ה ְּבי֥ וֹ ם ַאף־יְ הוָ ֖ה ּ ָפלִ ֣יט וְ ָ ׂ‬
‫ש ִ ֑ריד‬
‫֖יתי אֹיְ ִ ֥בי כִ ָּלֽם׃‬
‫ר־ט ּ ַפ ְ֥ח ִּתי וְ ִר ִּב ִ‬
‫ֲא ֶׁש ִ‬
‫הזמנת לחגוג על מפלתי את אויביי מסביב‪ .‬לא נותרו ביום כעסך פליטים מכל‬
‫בניי שגידלתי וטיפחתי כי האויב חיסל אותם כליל‪.‬‬

‫צביה לבי חמרמר | בלו‬

‫‪11‬‬

‫גָ דֹול ַּכּיָ ם ִ ׁש ְב ֵרְך‬

 ‫א‪ֲ .‬א ִנ֤י ַה ֶ֙ ּג ֶב ֙ר ָר ָ ֣אה עֳ ִ֔ני ְּב ׁ ֵש ֶ֖בט ֶע ְב ָר ֽתוֹ ׃‬
‫אני הוא האיש‪ ,‬שסבל את ייסורי כעס האל‪.‬‬
‫ח ֶׁש ְך וְ ל ֽ‬
‫ֹא־אוֹ ר׃‬ ‫ב‪ .‬אוֹ ִ ֥תי נָ ַה֛ג וַ ֹּילַ ְ֖ך ֥ ֹ‬
‫ג‬
‫הוביל אותי אל החושך ולא אל האור‪.‬‬
‫ג‪֣ ַ .‬א ְך ִּ ֥בי יָ ׁ ֻש֛ב יַ ֲה ֹ֥פ ְך יָ ֖דוֹ ָּכ ַ‬
‫ל־ה ֽ ּיוֹ ם׃‬
‫רק בי הוא שב ומכה בידו כל הזמן‪.‬‬
‫ד‪ִּ .‬ב ָּל֤ה ְב ָ ׂ‬
‫ש ִר ֙י וְ עוֹ ִ ֔רי ִׁש ַּב֖ר ַע ְצמוֹ ָ ֽתי׃‬
‫ריסק את עורי ובשרי ושבר את עצמותיי‪.‬‬
‫ה‪ָּ .‬בנָ ֥ה ָעלַ ֛י וַ יַ ּ ַּ ֖קף ֥ ֹר ׁ‬
‫אש ו ְּתלָ ָ ֽאה׃‬
‫וסיּבב את ראשי בצרות‪.‬‬
‫ֵ‬ ‫צר עלי‬
‫ו‪ְּ .‬ב ַמ ֲח ַׁש ִּכ֥ים הוֹ ִׁש ַיב֖נִ י ְּכ ֵמ ֵ ֥תי עוֹ לָ ֽם׃‬
‫שמני בחושך כמת שנקבר לעולם‪.‬‬
‫ז‪ָ .‬ג ַ ּ֧דר ַּבעֲ ִ ֛די וְ ֥לֹא ֵא ֵצ֖א ִהכְ ִּ ֥ביד נְ ָח ְׁש ִּ ֽתי׃‬
‫חסם בגדר ללא מוצא ואסר אותי בשלשלות כבדות‪.‬‬
‫ש ַ ֖תם ְּת ִפ ָּל ִ ֽתי׃‬
‫ח‪ּ ַ .‬ג֣ם ִּכ֤י ֶאזְ ַע ֙ק וַ ֲא ַׁשוֵ֔ ּ ַע ָ ׂ‬
‫תישמע תפילתי‪.‬‬
‫גם כשאצעק ואתחנן לא ָ‬
‫ט‪ָ .‬ג ַ ּ֤דר ְ ּד ָרכַ ֙י ְּבגָ ִ֔זית נְ ִתיב ַ ֹ֖תי ִע ָּוֽה׃‬ ‫‪12‬‬
‫חסם דרכי באבנים גדולות ועיוות את השבילים‪.‬‬
‫[א ִ ֖רי] ְּב ִמ ְס ָּת ִ ֽרים׃‬
‫י‪ֹּ֣ .‬דב א ֵ ֹ֥רב ה ּו ֙א ֔ ִלי אריה ֲ‬
‫כדוב ארב לי וכאריה המסתתר לטרוף אותי‪.‬‬
‫ש ֵ ֽמם׃‬
‫ש ַ ֥מנִ י ׁ ֹ‬
‫יא‪ּ ְ .‬ד ָרכַ ֥י סוֹ ֵ ֛רר וַ ֽיְ ַפ ּׁ ְש ֵ ֖חנִ י ָ ׂ‬
‫דרכיי שיבש‪ ,‬פצע אותי והחריד אותי‪.‬‬
‫יב‪ּ ָ .‬ד ַ ֤ר ְך ַק ְׁשתוֹ ֙ וַ יַ ּ ִ ּצ ֵ֔‬
‫יבנִ י ַּכ ַּמ ָּט ָ ֖רא לַ ֵ ֽחץ׃‬
‫טען הקשת ועשה ממני מטרה לחיציו‪.‬‬
‫יג‪ֵ .‬ה ִבי ֙א ְּבכִ לְ יוֹ ָ֔תי ְּבנֵ ֖י ַא ְׁש ּ ָפ ֽתוֹ ׃‬
‫דקר את בטני בחיצים מתרמילו‪.‬‬
‫ל־ה ֽ ּיוֹ ם׃‬
‫ל־ע ִּ֔מי נְ גִ ינָ ָת֖ם ָּכ ַ‬
‫ח ֙ק לְ כָ ַ‬
‫ש ֹ‬
‫֤יתי ְּ ׂ‬
‫יד‪ָ .‬ה ִי ִ‬
‫כל העמים צחקו ולעגו לי כל הזמן‪.‬‬
‫ש ִּב ַיע֥נִ י ַב ְּמרוֹ ִ ֖רים ִה ְרוַ ֥נִ י לַ עֲ נָ ֽה׃‬
‫טו‪ִ .‬ה ְ ׂ‬
‫האכילני צמחים מרירים והשקני ברעל‪.‬‬
‫טז‪ .‬וַ יַ ּ גְ ֵ ֤רס ֶּב ָֽח ָצץ֙ ִׁש ָ֔ ּני ִהכְ ּ ִפ ׁ ַ‬
‫יש֖נִ י ָּב ֵ ֽא ֶפר׃‬
‫שיּבר שיניי באבנים וטינף אותי באפר‪.‬‬
‫ֵ‬

‫שבורי לב | חנן בן ארי‬

 ‫יתי טוֹ ָבֽה׃‬
‫ש ִ‬
‫שי נָ ׁ ִ ֥‬
‫יז‪ .‬וַ ִּתזְ נַ ֧ח ִמ ּׁ ָשל֛ וֹ ם נַ ְפ ׁ ִ ֖‬
‫התרחקתי מהשלום ושכחתי מהימים הטובים‪.‬‬
‫יח‪ .‬וָ א ַֹמ ֙ר ָא ַב֣ד נִ ְצ ִ֔חי וְ תוֹ ַחלְ ִּ ֖תי ֵמיְ הוָ ֽה׃‬
‫הבנתי שאבד עלי עולמי ותקוותי מהאל נגוזה‪.‬‬
‫אש׃‬
‫ר־ענְ ִי֥י ו ְּמרו ִ ּ֖די לַ עֲ נָ ֥ה וָ ֽ ֹר ׁ‬
‫יט‪ .‬זְ כָ ָ‬
‫זְ כֹור את דלותי המרה כי רוויתי רעלים‪.‬‬
‫שי׃‬
‫כ‪ .‬זָ כ֣ וֹ ר ִּתזְ ּ֔כוֹ ר ותשיח [וְ ָת ׁ ֥שוֹ ַח] ָעלַ ֖י נַ ְפ ׁ ִ ֽ‬
‫זְ כֹור היטב כי נכנעה נשמתי‪.‬‬
‫ל־כ֥ן אוֹ ִ ֽחיל׃‬
‫שיב ֶאל־לִ ִּב֖י ַע ֵ ּ‬
‫כא‪ֹ֛ .‬זאת ָא ׁ ִ ֥‬
‫את אלה אזכור בלבי כי לישועה אקווה‪.‬‬
‫ֹא־ת ְמנ ּו ִּכ֥י לֹא־כָ ל֖ ּו ַר ֲח ָ ֽמיו׃‬
‫כב‪ֽ ַ .‬ח ְס ֵ ֤די יְ הוָ ֙ה ִּכ֣י ל ָ֔‬
‫חסדי האל לא חדלו ורחמיו לא הסתיימו‪.‬‬
‫כג‪ֲ .‬ח ָד ִׁשי ֙ם לַ ְּב ָק ִ ֔רים ַר ָּב֖ה ֱאמוּנָ ֶ ֽת ָך׃‬
‫האמונה בך גוברת והולכת בהתחדש כל בוקר‪.‬‬
‫ל־כ֖ן אוֹ ִ ֥חיל לֽ וֹ ׃‬
‫כד‪ֶ .‬חלְ ִ ֤קי יְ הוָ ֙ה ָא ְמ ָ ֣רה נַ ְפ ׁ֔ ִשי ַע ֵ ּ‬
‫החלטתי לקשור גורלי באלוהיי ולכן אקווה לו‪.‬‬
‫‪13‬‬ ‫ש ּנוּ׃‬
‫קוו לְ נֶ ֶ֖פ ׁש ִּת ְד ְר ׁ ֶ ֽ‬
‫כה‪֤ .‬טוֹ ב יְ הוָ ֙ה לְ ָ ֹ֔‬
‫האל מיטיב למקווים לו ולכל המבקשים אותו‪.‬‬
‫כו‪֤ .‬טוֹ ב וְ יָ ִחיל ֙ וְ דו ָּ֔מם לִ ְת ׁשו ַּע֖ת יְ הוָ ֽה׃‬
‫מוטב לייחל לאל בדממה ולהמתין לתשועתו‪.‬‬
‫כז‪֣ .‬טוֹ ב לַ ֶ֔ ּג ֶבר ִּכֽי־יִ שּׂ ָ ֥ א ֖ ֹעל ִּבנְ עו ָ ּֽריו׃‬
‫מוטב שהאדם ייטול אחריות מצעירותו‪.‬‬
‫כח‪ .‬יֵ ׁ ֵש֤ב ָּב ָד ֙ד וְ יִ ּ֔ ֹדם ִּכ֥י נָ ַט֖ל ָעלָ ֽיו‪.‬‬
‫ימתין לבדו בדממה כי קיבל זאת על עצמו‪.‬‬
‫כט‪ .‬יִ ֵּ ֤תן ֶּב ָֽע ָפ ֙ר ּ ִ֔פיה ּו אוּלַ ֖י יֵ ׁ֥ש ִּת ְקוָ ֽה׃‬
‫ימלא פיו באפר וישתוק עד התגשם התקווה‪.‬‬
‫ש ַּב֥ע ְּב ֶח ְר ּ ָפֽה׃‬
‫ל‪ .‬יִ ֵּת֧ן לְ ַמ ֵּכ ֛ה ּו לֶ ִ֖חי יִ ְ ׂ‬
‫יקבל מכות בהכנעה ויסבול את הבושה‪.‬‬
‫לא‪ִּ .‬כ֣י ֥לֹא יִ זְ נַ ֛ח לְ עוֹ לָ ֖ם ֲאדֹנָ ֽי׃‬
‫כי לא לנצח ייטוש אותו האל‪.‬‬
‫[ח ָס ָ ֽדיו׃]‬
‫לב‪ִּ .‬כ֣י ִאם־הוֹ ָ֔גה וְ ִר ַח֖ם ְּכ ֥ ֹרב חסדו ֲ‬
‫אמנם ציער אך ירחם לפי גודל חסדיו‪.‬‬

‫נפלה עטרת ראשנו | בריו חקשור‬

 ‫יש׃‬ ‫לג‪ִּ .‬כ֣י ֤לֹא ִע ָ ּנ ֙ה ִמ ִּל ּ֔בוֹ וַ יַ ּ ֶ ּג ֖ה ְבנֵ ִ ֽ‬
‫י־א ׁ‬
‫איננו מייסר בשרירות לב ומצער אנשים לחינם‪.‬‬
‫לד‪ .‬לְ ַד ֵּכ ֙א ַּ ֣ת ַחת ַרגְ ֔ ָליו ּ֖ ֹכל ֲא ִ ֥ס ֵירי ָ ֽא ֶרץ׃‬
‫איננו רומס ברגליו את כל הגָ רים בארץ‪.‬‬
‫לה‪ .‬לְ ַה ּטוֹ ת֙ ִמ ְׁש ּ ַפ ָ֔ ּ‬
‫ט־ג ֶבר נֶ ֖גֶ ד ּ ְפנֵ ֥י ֶעלְ יֽ וֹ ן׃‬
‫איננו מטה דינו של אדם במשפטו אצל האל‪.‬‬
‫לו‪ .‬לְ ַע ֵּו֤ת ָא ָד ֙ם ְּב ִריב֔ וֹ ֲאדֹנָ ֖י ֥לֹא ָר ָ ֽאה׃‬
‫איננו מטה דין אדם כי אין זו כוונת האל‪.‬‬
‫לז‪֣ ִ .‬מי זֶ ֤ה ָא ַמ ֙ר וַ ֶּ֔ת ִהי ֲאדֹנָ ֖י ֥לֹא ִצ ָּוֽה׃‬
‫אין מי שיחליט ויקיים נגד רצון האל‪.‬‬
‫לח‪ִ .‬מ ּ ִ ֤פי ֶעלְ יוֹ ֙ן ֣לֹא ֵת ֔ ֵצא ָה ָר ֖עוֹ ת וְ ַה ּֽטוֹ ב׃‬
‫רק מפי האל נגזרים דברים רעים או טובים‪.‬‬
‫לט‪ַ .‬מה־יִ ּ ְתאוֹ נֵ ֙ן ָא ָ ֣דם ָ֔חי ֶ ּג ֶ֖בר ַעל־חטאו ֲ‬
‫[ח ָט ָ ֽאיו׃]‬
‫מדוע מתאבל אדם בחייו על כל עבירותיו‪.‬‬
‫שה ְד ָר ֵ֙כינ ּ֙ו ְוֽנַ ְח ֔ ֹק ָרה וְ נָ ׁ ֖שו ָּבה ַעד־יְ הוָ ֽה׃‬
‫מ‪ .‬נַ ְח ּ ְפ ָ ׂ ֤‬
‫נפשפש במעשינו ונחקור עד שנשוב לאל‪.‬‬
‫ל־א֖ל ַּב ּׁ ָש ָ ֽמיִ ם׃‬
‫ל־כ ּ ָ֔פיִ ם ֶא ֵ‬
‫מא‪ .‬נִ שּׂ ָ ֤ א לְ ָב ֵ֙בנ ּ֙ו ֶא ַּ‬ ‫‪14‬‬
‫נרים ליבנו כמו את כפינו בתפילה לאל שבשמיים‪.‬‬
‫מב‪ .‬נַ ְ֤חנ ּו ָפ ׁ֙ ַש ְענ ּ֙ו ו ָּמ ִ ֔רינ ּו ַא ָּת֖ה ֥לֹא ָסלָ ְֽח ָּת׃‬
‫הרי אנחנו פשענו ומרדנו לכן לא סלחת לנו‪.‬‬
‫מג‪ַ .‬ס ּ֤ ֹכ ָתה ָב ַאף֙ וַ ִּֽת ְר ְ ּד ֵ֔פנ ּו ָה ַ ֖רגְ ָּת ֥לֹא ָח ָ ֽמלְ ָּת‪:‬‬
‫חסמת אותנו בכעסך ורדפת בלא חמלה‪.‬‬
‫מד‪ַ .‬ס ּ֤כוֹ ָתה ֶב ָֽענָ ֙ן ֔ ָל ְך ֵמעֲ ב֖ וֹ ר ְּת ִפ ָּלֽה׃‬
‫חסמת מבעדך בעננים כדי שתפילתנו לא תגיע אליך‪.‬‬
‫ימנ ּו ְּב ֶ ֥ק ֶרב ָה ַע ִּ ֽמים׃‬
‫ש ֵ֖‬
‫מה‪ְ .‬ס ִ ֧חי ו ָּמ ֛אוֹ ס ְּת ִ ׂ‬
‫פסולת מאוסה עשית מאתנו אצל אומות העולם‪.‬‬
‫מו‪ָ ּ .‬פ ֥צ ּו ָעלֵ ֛ינ ּו ּ ִפ ֶיה֖ם ָּכל־אֹיְ ֵבֽינוּ׃‬
‫כל אויבינו פתחו פיהם ודברו נגדנו‪.‬‬
‫ש ֶבר׃‬
‫מז‪ַ ּ .‬פ ַ֧חד וָ ַפ ַ֛חת ָ ֥היָ ה לָ ֖נ ּו ַה ּׁ ֵש֥את וְ ַה ּׁ ָ ֽ‬
‫נחרדנו ממלכודת‪ ,‬מׁשואה ומאסון‪.‬‬
‫ת־ע ִּ ֽמי׃‬
‫ל־ש ֶ֖בר ַּב ַ‬
‫י־מיִ ֙ם ֵּת ַ ֣רד ֵע ִ֔יני ַע ׁ ֶ‬
‫מח‪ַ ּ .‬פלְ גֵ ַ֙‬
‫עיניי דומעות כיובלי מים על האסון שפקד את עמי‪.‬‬
‫על נהרות בבל‬
‫מקהלת קפלאטה‬ ‫מט‪ֵ .‬עינִ ֧י נִ ְג ָ ּ֛רה וְ ֥לֹא ִת ְד ֶמ֖ה ֵמ ֵ ֥אין ֲה ֻפגֽ וֹ ת׃‬
‫דמעות ניגרות מעיניי בלא שקט ובלא הפסק‪.‬‬
 ‫נ‪ַ .‬עד־יַ ְׁש ִ ֣קיף וְ ֵ֔י ֶרא יְ הוָ ֖ה ִמ ּׁ ָש ָ ֽמיִ ם׃‬
‫זה מצבי עד שהאל ישגיח בי משמיים‪.‬‬
‫נא‪ֵ .‬עינִ ֙י ֽעוֹ לְ לָ ֣ה לְ נַ ְפ ׁ֔ ִשי ִמ ּ֖ ֹכל ְּבנ֥ וֹ ת ִע ִ ֽירי׃‬
‫בכיי ציער את נפשי יותר מכל האחרות‪.‬‬
‫נב‪֥ .‬צוֹ ד ָצ ֛דוּנִ י ַּכ ִ ּצ ּ ֖פוֹ ר אֹיְ ַב֥י ִחנָ ֽם׃‬
‫לכדו אותי כציפור השונאים אותי לחינם‪.‬‬
‫נג‪ָ .‬צ ְֽמ ֤ת ּו ַבבּ וֹ ֙ר ַח ֔יָ ּ י וַ יַ ּ דּ ו ֶ‬
‫ּ־א ֶ֖בן ִּבֽי׃‬
‫קטעו בצינוק את חיי ורגמו אותי באבנים‪.‬‬
‫ֹאשי ָא ַ ֥מ ְר ִּתי נִ גְ זָ ְֽר ִּתי׃‬
‫ּ־מיִ ם ַעל־ר ׁ ִ ֖‬
‫נד‪ָ .‬צֽפו ַ ֥‬
‫הציפו מים עד ראשי והאמנתי שנגזר גורלי‪.‬‬
‫אתי ִׁש ְמ ָ ֙ך יְ ָ֔‬
‫הוה ִמ ּ֖בוֹ ר ַּת ְח ִּת ֽ ּיוֹ ת׃‬ ‫נה‪ָ .‬ק ָ ֤ר ִ‬
‫התפללתי אליך אלוהי מעומק הבור‪.‬‬
‫ל־ת ְעלֵ ֧ם ָאזְ נְ ָ ֛ך לְ ַרוְ ָח ִ ֖תי לְ ַׁשוְ ָע ִ ֽתי׃‬
‫נו‪ .‬קוֹ לִ ֖י ָׁש ָ ֑מ ְע ָּת ַא ַּ‬
‫אל תאטום אוזנך ושמע את קול תפילותיי וצעקותיי‪.‬‬
‫נז‪ָ .‬ק ַ ֙ר ְב ָּ ֙ת ְּבי֣ וֹ ם ֶא ְק ָר ֶ ֔אךָּ ָא ַ ֖מ ְר ָּת ַא ִּ‬
‫ל־ת ָ ֽירא׃‬
‫התקרב אלי בתפילותיי ואמור לי "אל תירא"‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫ּאלְ ָּת ַח ֽיָ ּ י׃‬
‫שי ָג ַ ֥‬
‫יב֥י נַ ְפ ׁ ִ ֖‬
‫נח‪֧ ַ .‬ר ְב ָּת ֲאדֹנָ ֛י ִר ֵ‬
‫אלי הילחם בשונאיי נפשי וגאל נא את חיי‪.‬‬
‫יתה יְ הוָ ֙ה ַע ָּו ָ֣ת ִ֔תי ָׁש ְפ ָט֖ה ִמ ְׁש ּ ָפ ִ ֽטי׃‬
‫נט‪ָ .‬ר ִ ֤א ָ‬
‫אלי רואה אתה עיווּת דיני‪ ,‬עמוד להגנתי‪.‬‬
‫ל־מ ְח ְׁשב ָֹת֖ם ִלֽי׃‬
‫ית ֙ה ָּכל־נִ ְק ָמ ָ֔תם ָּכ ַ‬
‫ס‪ָ .‬ר ִ ֙א ָ‬
‫ראה את רעתם ואת כל מיזמותיהם נגדי‪.‬‬
‫ל־מ ְח ְׁשב ָֹת֖ם ָעלָ ֽי׃‬
‫הוה ָּכ ַ‬
‫סא‪ָׁ .‬ש ַ ֤מ ְע ָּת ֶח ְר ּ ָפ ָת ֙ם יְ ָ֔‬
‫שמע אלי את קללתם ואת כל כוונתם נגדי‪.‬‬
‫ל־ה ֽ ּיוֹ ם׃‬
‫ש ְפ ֵ ֤תי ָק ַמ ֙י וְ ֶהגְ יוֹ ָ֔נם ָעלַ ֖י ָּכ ַ‬
‫סב‪ׂ ִ .‬‬
‫את דברי אויביי ואת מחשבתם נגדי תמיד‪.‬‬
‫יטה ֲאנִ ֖י ַמנְ ִגּינָ ָ ֽתם׃‬
‫ימ ָת ֙ם ַה ִּ֔ב ָ‬
‫סג‪ִׁ .‬ש ְב ָּ ֤תם וְ ִ ֽק ָ‬
‫ראה כי בשכבם ובקומם אני נלעגת בעיניהם‪.‬‬
‫ש֥ה יְ ֵד ֶיהֽם׃‬
‫סד‪ָּ .‬ת ׁ֨ ִשיב לָ ֶה֥ם ְג ּ֛מוּל יְ הוָ ֖ה ְּכ ַמעֲ ֵ ׂ‬
‫אלי הכה בהם כגמולם וכפי שעוללו לי‪.‬‬
‫ּת־לב ַּת ֲאלָ ְֽת ָ ֖ך לָ ֶהֽם׃‬
‫סה‪ִּ .‬ת ֵּ ֤תן לָ ֶה ֙ם ְמגִ ַנ ֔ ֵ‬
‫צעֵ ר את לבם והנחת עליהם את קללתך‪.‬‬
‫אלי ציון ועריה‬
‫רונה קינן‬ ‫ידם ִמ ַּ ֖ת ַחת ְׁש ֵ ֥מי יְ הוָ ֽה׃‬
‫סו‪ִּ .‬ת ְר ֹּ֤דף ְּב ַאף֙ וְ ַת ְׁש ִמ ֵ ֔‬
‫רדוף אותם בכעס והשמידם מתחת השמיים שלך‪.‬‬
‫רֹורים‪ִ ,‬ה ְרוַ נִ י ַל ֲענָ ה ‪ -‬צמח השיבא בפריחתו‬
‫ִה ְש ִּׂב ַיענִ י ַב ְּמ ִ‬

‫‪16‬‬
 ‫אש‬
‫א‪ֵ .‬איכָ ֙ה יו ַּע֣ם זָ ָ֔הב יִ ְׁשנֶ ֖א ַה ֶּכ ֶ֣תם ַה ּ֑טוֹ ב ִּת ְׁש ַּת ּ ֵ֙פכְ נָ ֙ה ַא ְבנֵ י־ ֔ ֹק ֶד ׁש ְּב ֖ ֹר ׁ‬

‫הייתכן שייעכר זהב ותתקלקל מתכת אצילה‪ .‬הייתכן שאבני המקדש תתגלגלנה‬
‫ָּכל־חו ּֽצוֹ ת׃‬ ‫ד‬
‫ברחובות‪.‬‬
‫ב‪ְּ .‬בנֵ ֤י ִצ ּיוֹ ֙ן ַהיְ ָק ִ ֔רים ַה ְמ ֻס ָּל ִ ֖אים ַּב ּ ָפ֑ז ֵאיכָ ֤ה נֶ ְח ְׁשב ּ֙ו לְ נִ ְבלֵ ֶ֔‬
‫י־ח ֶרשׂ ַמעֲ ֵ ׂש֖ה יְ ֵ ֥די יוֹ ֵצֽר׃‬
‫בני ירושלים היקרים והשקולים כזהב‪ ,‬הייתכן שהפכו לשברים של חרסים‬
‫שנוצרו בידי ַה ַּק ָּדר‪.‬‬
‫[כיְ ֵע ִנ ֖ים]‬
‫ת־ע ִּ ֣מי לְ ַאכְ ָ֔זר כי ענים ַּ‬ ‫ּים] ָ ֣חלְ צ ּו ׁ֔ ַשד ֵהינִ ֖יק ּו ּגו ֵּר ֶ ֑‬
‫יהן ַּב ַ‬ ‫[ת ִנ ֙‬
‫ג‪ַ .‬גּם־תנין ַּ‬
‫ַּב ִּמ ְד ָּבֽר׃‬
‫אפילו חיות בר מניקות את גוריהן ובני עמי הופקרו כיענים נטושים במדבר‪.‬‬
‫ש ֲאל ּו ֔ ֶל ֶחם ּ ֹפ ֵ ֖רשׂ ֵ ֥אין לָ ֶהֽם׃‬
‫ל־ח ּ֖כוֹ ַּב ָ ּצ ָ ֑מא ֽעוֹ לָ לִ י ֙ם ׁ ָ ֣‬
‫ד‪ּ ָ .‬ד ַ֨בק לְ ׁ ֥שוֹ ן יוֹ נֵ ֛ק ֶא ִ‬
‫לחּכָ ם מצימאון ופעוטות ביקשו לאכול‪ ,‬אך לא נמצא‬
‫לשון התינוקות נדבקה ִ‬
‫מי שיפרוס להם לחם‪.‬‬
‫ה‪ָ .‬ה ֽ ֹאכְ לִ י ֙ם לְ ַ ֣מעֲ ַד ִ֔ ּנים נָ ׁ ַש ּ֖מ ּו ַּבחו ּ֑צוֹ ת ָה ֱא ֻמנִ י ֙ם עֲ לֵ ֣י תוֹ ֔ ָלע ִח ְּב ֖ק ּו ַא ְׁש ּ ַפ ּֽתוֹ ת׃‬
‫הרגילים לאכול מטעמים התייבשו ברחבות והלובשים בגדי יוקרה חיטטו באשפתות‪.‬‬
‫ֹא־חל ּו ָב ּ֖ה יָ ָ ֽדיִ ם׃‬
‫־רגַ ע וְ ל ָ ֥‬ ‫ו‪ .‬וַ יִ ּ גְ ַ ּדל ֙ עֲ ֹ֣ון ַּב ַ‬
‫ת־ע ִּ֔מי ֵ ֽמ ַח ַּט֖את ְס ֑ ֹדם ַ ֽה ֲהפוּכָ ֣ה כְ מוֹ ָ ֔‬
‫‪17‬‬ ‫אסון העם נעשה גדול מזה של סדום שנהפכה ברגע אחד מבלי שידיים פגעו בה‪.‬‬
‫יה ִמ ּׁ֔ ֶשלֶ ג ַצ ֖ח ּו ֵמ ָחלָ ֑ב ָ ֤א ְדמ ּו ֙ ֶע ֶצ ֙ם ִמ ּ ְפנִ ִ֔ינים ַס ּ ִפ֖יר ִגּזְ ָר ָ ֽתם׃‬
‫ז‪ .‬זַ ּ֤כ ּו נְ זִ ֶ ֙יר ָ ֙‬
‫נכבדי העם צחורים משלג ולבנים מחלב‪ .‬גופם אדמדם מפנינים ודמותם בוהקת‬
‫כאבן ספיר‪.‬‬
‫ח‪ָ .‬ח ׁ ַש ְ֤ך ִמ ּׁ ְשחוֹ ֙ר ָּֽת ֳא ָ ֔רם ֥לֹא נִ ְּכ ֖ר ּו ַּבחו ּ֑צוֹ ת ָצ ַפ֤ד עוֹ ָר ֙ם ַע ַ‬
‫ל־ע ְצ ָ֔מם יָ ֵב ׁ֖ש ָהיָ ֥ה כָ עֵ ֽץ׃‬
‫התפחמה דמותם ולא ניתן היה לזהותם ברחובות‪ .‬התקמט עורם על עצמותיהם‬
‫ונעשה יבש כקליפת עץ‪.‬‬
‫י־ח ֶרב ֵ ֽמ ַחלְ לֵ ֖י ָר ָע֑ב ׁ ֶש ֵ֣ה֤ם יָ ז֙ וּב ּ֙ו ְמ ֻד ָּק ִ ֔רים ִמ ְּתנ ּו ֹ֖בת ָ ׂ‬
‫ש ָ ֽדי׃‬ ‫ט‪ .‬טוֹ ִב֤ים ָהי ּ֙ו ַחלְ לֵ ֶ֔‬
‫עדיף היה למות בחרב האויב מאשר ברעב‪ ,‬כי דם הנדקרים נשפך כשהם שבעים‬
‫מפרי הארץ‪.‬‬
‫ת־ע ִּ ֽמי׃‬ ‫י‪ .‬יְ ֵ ֗די נָ ִׁשי ֙ם ַר ֲח ָ ֣מנִ ֔ ּיוֹ ת ִּב ּׁ ְשל֖ ּו יַ לְ ֵד ֶ ֑‬
‫יהן ָהי֤ ּו לְ ָברוֹ ת֙ ֔ ָלמוֹ ְּב ׁ ֶש ֶ֖בר ַּב ַ‬
‫נשים רחמניות נאלצו לבשל את ילדיהן בידיהן כדי לאכול בשעת האסון שפקד‬
‫את בני עמי‪.‬‬
‫תאכַ ל יְ סוֹ ד ֶ ֹֽת ָיה׃‬ ‫ת־ח ָמ ֔תוֹ ָׁש ַ ֖פ ְך ֲח ֣רוֹ ן ַא ּ ֑פוֹ וַ יַ ּ ֶ ּצ ֵ ֣‬
‫ת־א ׁש ְּב ִצ ֔ ּיוֹ ן וַ ּ֖ ֹ‬ ‫יא‪ִּ .‬כ ָּל֤ה יְ הוָ ֙ה ֶא ֲ‬
‫האל רוקן את כל זעמו ושפך אותו על ירושלים‪ .‬הצית בה אש שחיסלה אותה‬
‫עד היסוד‪.‬‬
‫רחם | שווקי וחברים‬
 ‫יב‪֤ .‬לֹא ֶה ֱא ִ֙מינ ּ֙ו ַמלְ כֵ ֶ ֔‬
‫י־א ֶרץ וכל [ ּ֖ ֹכל] י ְֹׁש ֵב֣י ֵת ֵב֑ל ִּכ֤י יָ ֹב ֙א ַצ֣ר וְ אוֹ ֵ֔יב ְּב ַׁשעֲ ֵ ֖רי‬
‫יְ רו ָּׁשלָ ִ ֽם׃‬
‫מלכי העמים ותושבי העולם התקשו להאמין שאויבים יצליחו להיכנס בשערי ירושלים‪.‬‬
‫יקים׃‬
‫ש ְפ ִכ֥ים ְּב ִק ְר ָּב ּ֖ה דַּ ֥ ם ַצ ִ ּד ִ ֽ‬
‫יא ָיה עֲ וֹנ֖ וֹ ת ֹּכ ֲהנֶ ָ֑יה ַה ּׁ ֹ‬
‫טאת נְ ִב ֶ ֔‬
‫יג‪ֽ ֵ .‬מ ַח ּ֣ ֹ‬
‫בגלל שנביאיה וכוהניה פשעו ורצחו את הצדיקים שבעם‪.‬‬
‫יד‪ .‬נָ ֤ע ּו ִעוְ ִרי ֙ם ַּֽבחו ּ֔צוֹ ת נְ ֽ ֹג ֲאל֖ ּו ַּבדָּ ֑ ם ְּב ֣לֹא יֽ וּכְ ֔ל ּו יִ ְג ּ֖ע ּו ִּבלְ ֻב ֵׁש ֶיהֽם׃‬
‫הלכו התושבים כעיוורים ברחובות ובבגדים ספוגים בדם שכולם נגעלו לגעת בהם‪.‬‬
‫ל־ת ָ֔ ּגע ּו ִּכ֥י נָ ֖צ ּו ַגּם־נָ ֑ע ּו ָ ֽא ְמר ּ֙ו ַּבגּוֹ ִ֔ים‬
‫טו‪֣ .‬סוּר ּו ָט ֵ֞מא ָ ֣ק ְרא ּו ֗ ָלמוֹ ֤סוּר ּו ֙סוּר ּ֙ו ַא ִּ‬
‫֥לֹא יוֹ ִ ֖סיפ ּו לָ גֽ וּר׃‬
‫"לכו מאתנו טמאים" קראו אליהם‪" ,‬התרחקו ואל תגעו בנו" והם נדו ונעו‪ ,‬כי‬
‫אמרו העמים שאין להם תקומה‪.‬‬
‫טז‪ְ ּ .‬פנֵ ֤י יְ הוָ ֙ה ִח ְּל ָ֔קם ֥לֹא יוֹ ִ ֖סיף לְ ַה ִּב ָ‬
‫יט֑ם ּ ְפנֵ ֤י כ ֲֹהנִ י ֙ם ֣לֹא נָ ׂ֔ ָשא ּו זקנים [וּזְ ֵקנִ ֖ים]‬
‫֥לֹא ָחנָ ֽנוּ׃‬
‫האל הפיצם בגַ לויות ולא ישגיח יותר‪ ,‬כי את שליחיו לא ּכִ בדו ועל זקנים לא ריחמו‪.‬‬
‫ל־עזְ ָר ֵ ֖תנ ּו ָה ֶ֑בל ְּב ִצ ּ ִפיָ ּ ֵ ֣תנ ּו ִצ ּ ִ֔פינ ּו ֶאל־ ֖ ּגוֹ י‬
‫יז‪ .‬עודינה [עוֹ ֵ ֙דינ ֙ ּו] ִּתכְ לֶ ֣ינָ ה ֵע ֵ֔ינינ ּו ֶא ֶ‬
‫֥לֹא יוֹ ׁ ִ ֽ‬
‫ש ַע׃‬ ‫‪18‬‬
‫עדיין מצפות עינינו לישועה‪ .‬לחינם ציפינו שגויים יושיעונו‪.‬‬
‫י־ב֥א ִק ֵ ּצֽינוּ׃‬ ‫יח‪ָ .‬צ ֣ד ּו ְצ ָע ֵ ֔דינ ּו ִמ ֶּל֖כֶ ת ִּב ְר ֹ‬
‫חב ֵ ֹ֑תינ ּו ָק ַ ֥רב ִק ֵ ּצ֥ינ ּו ָמלְ ֥א ּו יָ ֵ ֖מינ ּו ִּכ ָ‬
‫הצרו את צעדנו מהליכה ברחובותינו‪ .‬סופנו התקרב‪ ,‬סיימנו את חיינו כי הגיעה אחריתנו‪.‬‬
‫יט‪ַ .‬ק ִּל֤ים ָהי ּ֙ו ר ְֹד ֵ֔פינ ּו ִמ ִנ ְּׁש ֵ ֖רי ָׁש ָ ֑מיִ ם ַע ֶ‬
‫ל־ה ָה ִ ֣רים ְ ּדלָ ֻ֔קנ ּו ַּב ִּמ ְד ָּב֖ר ָ ֥א ְרב ּו לָ ֽנוּ׃‬
‫מהירים היו רודפינו מנשרים בשמים ומעל להרים‪ .‬רדפו אותנו וארבו לנו במדבר‪.‬‬
‫הוה נִ לְ ַּכ֖ד ִּב ְׁש ִחיתוֹ ָ ֑תם ֲא ׁ ֶש֣ר ָא ַ֔מ ְרנ ּו ְּב ִצ ּ֖לוֹ ִנ ְֽחיֶ ֥ה ַבגּוֹ ִיֽם׃‬
‫יח יְ ָ֔‬
‫ש ַ‬
‫כ‪֤ .‬רו ַּח ַא ּ ֵ֙פינ ּ֙ו ְמ ׁ ִ ֣‬
‫נשמת אפנו‪ ,‬משיח האל‪ ,‬שעליו סמכנו בגלות‪ ,‬גם הוא נפל במלכודת שלהם‪.‬‬
‫ּם־עלַ ֙יִ ְ ֙ך ַּתעֲ ָבר־‬
‫ת־אד֔ וֹ ם יושבתי [יוֹ ׁ ֶש ֶ֖בת] ְּב ֶ ֣א ֶרץ ֑עוּץ ַג ָ‬
‫ש ְמ ִח ֙י ַּב ֱ‬ ‫ישי וְ ִ ׂ‬ ‫ש ִׂ‬ ‫כא‪ׂ֤ ִ .‬‬
‫ּ֔כוֹ ס ִּת ְׁש ְּכ ִ ֖רי וְ ִת ְת ָע ִ ֽרי׃‬
‫אתם יכולים לשמוח כעת‪ ,‬אדומים מארץ עוץ‪ ,‬אך לא ירחק היום שגם אתם‬
‫תשתו מכוס התרעלה‪ ,‬תשתכרו ותתערטלו‪.‬‬
‫ת־צ ֔ ּיוֹ ן ֥לֹא יוֹ ִ ֖סיף לְ ַהגְ לוֹ ֵ ֑ת ְך ּ ָפ ַ ֤קד עֲ וֹנֵ ְ ֙ך ַּב ֱ‬
‫ת־א ֔דוֹ ם ִג ָּּל֖ה ַעל־‬ ‫כב‪ַּ .‬תם־עֲ וֹנֵ ְ ֙ך ַּב ִ‬
‫אתיִ ְך׃‬
‫ט ָֽ‬
‫ַח ּ ֹ‬
‫נשלם עונשך הנערה ירושלים כי האל לא יוסיף להגלותך‪ .‬עכשיו יסבלו הגויים‬
‫כי נתגלו חטאיהם‪.‬‬
‫לו יהי | האופרה הישראלית‬
 ‫יָ בֵ ׁש ָהיָ ה כָ עֵ ץ‬

‫‪19‬‬
‫ת־ח ְר ּ ָפ ֵ ֽתנוּ׃‬
‫֖יטה] ו ְּר ֵ ֥אה ֶא ֶ‬
‫[ה ִּב ָ‬
‫ה־היָ ה ֔ ָלנ ּו הביט ַ‬
‫א‪ .‬זְ ֹ֤כר יְ הוָ ֙ה ֶ ֽמ ָ ֣‬
‫זְ כֹור אלי מה עבר עלינו וראה את כל בושתנו‪.‬‬ ‫ה‬
‫ב‪ .‬נַ ֲחלָ ֵ֙תנ ּ֙ו נֶ ֶֽה ְפכָ ֣ה לְ זָ ִ ֔רים ָּב ֵּ ֖תינ ּו לְ נָ כְ ִ ֽרים׃‬
‫אדמתנו נכבשה בידי זרים ובבתינו יושבים נוכרים‪.‬‬
‫מ ֵ ֖תינ ּו ְּכ ַאלְ ָמנֽ וֹ ת׃‬
‫ג‪ .‬יְ תוֹ ִ ֤מים ָה ִ֙יינ ּ֙ו אין [וְ ֵ ֣אין] ָ ֔אב ִא ּ ֹ‬
‫נעשינו כיתומים ללא אב שאימותיהם התאלמנו‪.‬‬
‫ימינ ּ֙ו ְּבכֶ ֶ֣סף ָׁש ִ֔תינ ּו ֵע ֵצ֖ינ ּו ִּב ְמ ִ ֥חיר יָ ֹֽבאוּ׃‬
‫ד‪ֵ .‬מ ֵ֙‬
‫את מימינו קנינו בכסף ועצינו במחיר יקר‪.‬‬
‫ּארנ ּ֙ו נִ ְר ָ ּ֔ד ְפנ ּו יָ גַ ְ֖ענ ּו לא [וְ ֥לֹא] ֽהוּנַ ֖ח לָ ֽנוּ׃‬
‫ה‪ַ .‬ע֤ל ַצוָ ֵ ֙‬
‫עד מחנק נרדפנו ועייפנו מבלי שהרפו מאתנו‪.‬‬
‫ו‪ִ .‬מ ְצ ַ ֙ריִ ֙ם נָ ַ ֣ת ּנ ּו ָ֔יד ַא ּׁ ֖שוּר לִ ְ ׂ‬
‫ש ּ֥ ֹב ַ ֽע לָ ֶֽחם׃‬
‫הסתייענו במצרים ובאשורים באספקת מזון‪.‬‬
‫ז‪ֲ .‬אב ֵ ֹ֤תינ ּו ָ ֽח ְטא ּ֙ו אינם [וְ ֵא ָ֔ינם] אנחנו [וַ ֲאנַ ְ֖חנוּ] עֲ ֹונ ֵֹת ֶיה֥ם ָס ָבֽלְ נוּ׃‬
‫אבותינו החוטאים כבר מתו ואנחנו סובלים בגללם‪.‬‬
‫ח‪ .‬עֲ ָב ִדי ֙ם ָ ֣מ ְׁשל ּו ָ֔בנ ּו ּ ֹפ ֵ ֖רק ֵ ֥אין ִמיָ ּ ָ ֽדם׃‬
‫עם עבדים שולט בנו ואין מי שיצילנו מהם‪.‬‬ ‫‪20‬‬
‫ט‪ְּ .‬בנַ ְפ ׁ֙ ֵשנ ּ֙ו נָ ִב֣יא לַ ְח ֵ֔מנ ּו ִמ ּ ְפנֵ ֖י ֶ ֥ח ֶרב ַה ִּמ ְד ָּבֽר׃‬
‫בסכנת נפש השגנו אוכל מפני שודדי המדבר‪.‬‬
‫י‪ .‬עוֹ ֵ ֙רנ ּ֙ו ְּכ ַת ֣ ּנוּר נִ כְ ָ֔מר ּו ִמ ּ ְפנֵ ֖י זַ לְ עֲ ֥פוֹ ת ָר ָעֽב׃‬
‫עורנו נצרב כמו בתנור מפני הרעב היוקד‪.‬‬
‫יא‪ .‬נָ ִׁשי ֙ם ְּב ִצ ֣ ּיוֹ ן ִע ֔ ּנ ּו ְּב ֻת ֖לֹת ְּב ָע ֵ ֥רי יְ הו ָ ּֽדה׃‬
‫עינו את נשות ירושלים ואת נערות יהודה‪.‬‬
‫ש ִרי ֙ם ְּביָ ָ ֣דם נִ ְת ֔ל ּו ּ ְפנֵ ֥י זְ ֵקנִ ֖ים ֥לֹא נֶ ְהדָּ ֽ רוּ׃‬
‫יב‪ׂ ָ .‬‬
‫שרים הרגו בתלייה ומנהיגים השפילו‪.‬‬
‫שלוּ׃‬
‫יג‪ַּ .‬בחו ִּרי ֙ם ְט ֣חוֹ ן נָ ׂ֔ ָשא ּו וּנְ ָע ִ ֖רים ָּב ֵע֥ץ ָּכ ׁ ָ ֽ‬
‫צעירים עבדו בטחינה ונערים כשלו בדחיפת הקורה‪.‬‬
‫ש ַער ָׁש ָ֔בת ּו ַּבחו ִ ּ֖רים ִמ ְנּגִ ינָ ָ ֽתם׃‬
‫יד‪ .‬זְ ֵקנִ י ֙ם ִמ ּׁ ַ ֣‬
‫מנהיגים נעלמו משערי העיר והצעירים חדלו לשמוח‪.‬‬

‫השיבנו | מקהלת שירה‬

 ‫טו‪ָׁ .‬ש ַבת֙ ְמשׂ֣ וֹ שׂ לִ ֵּ֔בנ ּו נֶ ְה ַּ ֥פ ְך לְ ֵא ֶ֖בל ְמחֹלֵ ֽנוּ׃‬
‫שמחת לבנו נעצרה והמחולות הפכו למספד‪.‬‬
‫ֹאשנ ּו ֽאוֹ י־נָ ֥א לָ ֖נ ּו ִּכ֥י ָח ָ ֽטאנוּ׃‬
‫טז‪ .‬נָ ְֽפלָ ֙ה עֲ ֶ ֣ט ֶרת ר ׁ֔ ֵ‬
‫נפל כתר ראשנו‪ ,‬אוי לנו בגלל חטאינו‪.‬‬
‫ל־א ֶּ֖לה ָח ְׁשכ֥ ּו ֵעינֵ ֽינוּ׃‬
‫ל־זה ָהיָ ֤ה ָדוֶ ֙ה לִ ֵּ֔בנ ּו ַע ֵ‬
‫יז‪ַ .‬ע ֶ֗‬
‫בשל כך לבנו פצוע ובגלל זאת חשכה ראייתנו‪.‬‬
‫ר־צ ּיוֹ ֙ן ֶׁש ּׁ ָש ֵ֔מם ׁשו ָּעלִ ֖ים ִה ְּלכוּ־בֽ וֹ ׃‬
‫יח‪ַ .‬ע֤ל ַה ִ‬
‫על שראינו הר ציון שומם ושועלים מטיילים בתוכו‪.‬‬
‫יט‪ַ .‬א ָּ ֤תה יְ הוָ ֙ה לְ עוֹ לָ ֣ם ֵּת ׁ֔ ֵשב ִּכ ְס ֲא ָ ֖ך לְ ֥ ֹדר וָ ֽדוֹ ר׃‬
‫אתה האל שלנצח יישב על כיסא המלכות בכל הדורות‪.‬‬
‫כ‪ .‬לָ ָּ֤מה לָ ֶ֙נ ַצ ֙ח ִּת ְׁש ָּכ ֵ֔חנ ּו ַּֽת ַעזְ ֵב֖נ ּו לְ ֥ ֹא ֶר ְך יָ ִ ֽמים׃‬
‫אל תיטוש אותנו לתמיד ואל תעזבנו לזמן ממושך‪.‬‬
‫יבנ ּו יְ הוָ ֤ה ׀ ֵאלֶ ָ ֙‬
‫֙יך ונשוב ְ[וֽנָ ׁ֔שו ָּבה] ַחדֵּ ֥ ׁש יָ ֵ ֖מינ ּו ְּכ ֶ ֽק ֶדם׃‬ ‫כא‪ֲ .‬ה ִׁש ֵ֨‬
‫החזר אותנו אליך שוב ונחדש את יחסינו כמו בימים הטובים‪.‬‬
‫ד־מ ֽ ֹאד׃‬
‫ם־מ ֣ ֹאס ְמ ַא ְס ָּ֔תנ ּו ָק ַצ ְ֥פ ָּת ָעלֵ ֖ינ ּו ַע ְ‬
‫כב‪ִ ּ֚ .‬כי ִא ָ‬
‫‪21‬‬ ‫גם אם מאסת בנו וגם אם כעסת עלינו ביותר‪.‬‬
‫יבנ ּו ה' ֵאלֶ ָ‬
‫יך וְ נָ ׁשו ָּבה‪ַ ,‬חדֵּ ׁש יָ ֵמינ ּו ְּכ ֶק ֶדם‬ ‫ֲה ׁ ִש ֵ‬

‫גשר צר | תומר הדדי‬

‫ִמ ְּפנֵ י ֶח ֶרב ַה ִּמ ְד ָּבר ‪ -‬מערות מסתור בבקעת ים המלח‬

‫‪22‬‬
 ‫ְּתפִ ּלָ ה לִ ְׁשלֹום ָהעֹולָ ם‬
‫צּורים‬ ‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּיְ ִ‬ ‫ֱא ֵ‬
‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ּגֹויֵ י ָה ָא ֶרץ ּבְ כָ ל ַקצְ וֹות ֵּתבֵ ל‬
‫ימת ַה ֶח ֶרב ַה ִּמ ְת ַהּפֶ כֶ ת‬ ‫ָה ֵסר ֵמעֲ לֵ ֶיהם ֶאת ֵא ַ‬
‫ַה ְׁש ֵקט ֶאת ַה ַּמ ֲאבָ ק ַה ַּמ ְח ִריף ֶׁשּבֵ ין ַהּלְ ֻא ִּמים‬
‫ַטע ּבְ לֵ ב ּכָ ל ּבְ נֵ י ֱאנֹוׁש ֶאת ַא ֲהבַ ת ָה ָא ָדם‬
‫ַה ְׁש ֵרׁש ּבָ ֶהם ּכָ בֹוד לְ בֶ ן ַה ָּדת וְ ָה ָא ֶרץ ָה ַא ֶח ֶרת‬

‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּבְ ִרּיֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ּכָ ל ּבְ נֵ י ָה ָא ָדם ַהּנְ תּונִ ים לִ נְ גָ עִ ים ַרּבִ ים‬
‫ְמנַ ע ּבְ טּובְ ָך ֶאת ּכָ ל ּפִ גְ עֵ י ַה ֶּטבַ ע ַה ִּמ ְת ַרּגְ ִׁשים עָ לֵ ינּו‬
‫ּומ ֲחלָ ה‪ּ ,‬כָ ל ִח ָּסרֹון וְ ִׁשבְ רֹון לֵ ב‬ ‫ַסּלֵ ק ּכָ ל נֶ גַ ע ַ‬
‫יֹוׁשבֵ י ֵּתבֵ ל לְ ִמלְ ָח ָמה ּבְ אֹויְ בֵ י ָה ָא ָדם‬ ‫ַא ֵחד ֶאת ּכָ ל ְ‬
‫מֹוראֹות ַה ַחּיִ ים‬ ‫מֹודד עִ ם ְ‬ ‫ֵּתן ּבָ נּו ְּתבּונָ ה יְ ֵת ָרה לְ ִה ְת ֵ‬

‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּנְ ָׁשמֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫‪23‬‬ ‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן עֹולָ ְמָך ַה ָּׁשרּוי ּבְ ַסּכָ נֹות ַרּבֹות‬
‫ַה ְר ֵחב ֶאת ַּדעְ ֵּתנּו לְ ַהּכִ יר ֶאת עֹולָ ֵמנּו ַה ַּׁשבְ ִר ִירי‬
‫ַקח ֵמעִ ָּמנּו ַמ ְח ָׁשבֹות ָרעֹות ֶׁשל ֶה ֶרס ּוכְ לָ יָ ה‬
‫ַמּלֵ א ֶאת יָ ֵדינּו ּבַ ּיְ כֹלֶ ת לְ ָׁש ְמרֹו ּכְ ִתּקּונֹו‬
‫ּדֹומם‬
‫ּצֹומ ַח וְ ֶאת ַה ֵ‬ ‫ַחּבֵ ב עָ לֵ ינּו ֶאת ַה ַחי וְ ֶאת ַה ֵ‬

‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּנְ פָ ׁשֹות‬ ‫ֱא ֵ‬

‫ּׁשֹוח ִרים ֶאת ַהּנָ ֶאה וְ ַהּטֹוב‬ ‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ּבָ נֶ יָך ַה ֲ‬
‫ָה ֵאר ֶאת עֵ ינֵ ינּו לְ ַהּכִ יר ּבִ יפִ י ַה ַחּיִ ים ַה ְּמגֻ ּוָ נִ ים‬
‫ַחזֵ ק ֶאת יָ ֵדינּו לִ יצֹר ּולְ ַח ֵּדׁש ּבִ ְמלֶ אכֶ ת ַמ ֲח ֶׁשבֶ ת‬
‫נֹוׁשית‬‫עׁשר ַה ַּת ְרּבּות ָה ֱא ִ‬ ‫לַ ְּמ ֵדנּו לְ ַהעֲ ִריְך ֶאת ֶ‬
‫אׁשר‬ ‫ֲהבִ ינֵ נּו ֶאת ְּד ָרכָ יו ַהּנִ ְס ָּתרֹות ֶׁשל ָה ֶ‬

‫צּורים‬ ‫ֹלהי ּכָ ל ָה ָא ֶרץ‪ֲ ,‬אדֹון ּכָ ל ַהּיְ ִ‬

‫ֱא ֵ‬
‫עֲ ֵׂשה לְ ַמעַ ן ַהּכֹל‪ ,‬לְ ֹלא יֹוצֵ א ִמן ַהּכְ לָ ל‬

‫העורך | דני כץ‬

 ‫אב ותנחומיו‬
‫ִמ‪-‬ט' עַ ד ט"ּו ִׁש ָּׁשה יָ ִמים‪,‬‬
‫ִמּבְ כִ י וָ נֶ ִהי ֶאל ֲחגִ יגַ ת ָה ַא ֲהבָ ה‪.‬‬
‫חּומים‪,‬‬
‫ח ֶֹדׁש ָאב ׁשֹולֵ ַח ַּתנְ ִ‬
‫ַמ ְמצִ יא ָמזֹור לְ ֻא ָּמה ּכְ אּובָ ה‪,‬‬
‫הֹופֵ ְך ִמ ְסּפֵ ד לְ ָמחֹול ּבַ ּכְ ָר ִמים‪,‬‬
‫עֹוׂשה יֹום טֹוב לְ כָ ל נַ עַ ר וְ ִריבָ ה‪.‬‬ ‫ֶ‬
‫"ֹלא ָהיּו טֹובִ ים ּכָ ֵאּלּו ַהּיָ ִמים"‪,‬‬
‫ֹלא יָ ַדעְ נּו ּכָ זֹאת ָׁשעָ ה טֹובָ ה‪.‬‬
‫ּדּומים‬
‫אֹוהבִ ים ּבִ ְׁשעַ ת ַה ִּד ְמ ִ‬‫ּכְ זּוג ֲ‬
‫עֹוׂשים ְּתׁשּובָ ה‪.‬‬‫ֹלהיו ִ‬ ‫עַ ם וֶ ֱא ָ‬

‫עיצוב גרפי‪:‬‬
‫סטודיו אינקה ‪052-3673363 -‬‬