‫ב"ה‬

‫שיעור כללי‬
‫מפי ראש הישיבה הגה"ח רבי בנימין זאב הלוי סגל שליט"א‬
‫יום שלישי‪ ,‬חג הגאולה‪ ,‬י' כסלו ה'תשס"ט‪ .‬שנת 'הקהל'‬
‫בענין העדים שאמרו אמנה ומודעה היו דברינו‬
‫מסכת כתובות דף יט‪,‬ב‬

‫א‬
‫יט‪ ,‬ב‪ :‬אר"נ העדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנים מודעה היו דברינו אין נאמנין ופרש"י דלא אתי ע"פ‬
‫ומרע ליה לשטרא‪ .‬והוא מהגמ' ב"ב מט‪ ,‬ב דאמרינן התם טאבי תלא לפאפי אכינרא וזבן חתם רבה בר בר חנה‬
‫אמודעא ואאשקלתא אמר רב הונא מאן דחתים אמודעה שפיר חתים כו' ומקשינן והאר"נ העדים שאמרו אמנה היו‬
‫דברינו אין נאמנים מודעה היו דברינו אין נאמנין ומשני ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטרא אתי‬
‫שטרא ומרע לשטרא‪.‬‬
‫ובביאור הדברים נחלקו הראשונים‪ .‬דהרשב"ם פירש דבמודעה אין נאמנין משום דכיון שהגיד שוב אינו חוזר‬
‫ומגיד‪ ,‬אבל בשטרא אתי שטרא ומרע לשטרא ומפרש הרשב"ם דכיון שהמודעה קדמה לשטר ע"כ אתי שטרא‬
‫דמודעה ומרע לשטרא דאשקלתא דנחתם בתריה‪( .‬ועיין בריטב"א שהוסיף לבאר דהכא אי"ז חוזר ומגיד כיון‬
‫דמעיקרא כשחתמו על שטר המכירה חתמו על סמך המודעה שקדמה לה)‪ .‬ואמנם מבואר ברמב"ן דלפי"ז לאו דוקא‬
‫שטרא אלא ה"ה אם ימסור המודעה בפני עדים קודם המכירה מהני‪ ,‬דרק כשהעדים עצמם אומרים שהיה אמנה‬
‫אינם נאמנים דאין חוזר ומגיד‪ ,‬אך בעדים אחרים שפיר מהני‪ .‬ועוד פירש הרשב"ם דהכא מיירי אף באין כת"י יוצא‬
‫ממק"א‪ ,‬דאף דהקיום נעשה על פיהם ואית להו הפה שאסר‪ ,‬מ"מ לא מהני מחמת כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד‪.‬‬
‫ולפי"ז צ"ב אמאי במתני' דידן גבי העדים שאמרו אנוסים היינו היכא דאין כת"י יוצא ממק"א נאמנין דהפה‬
‫שאסר הוא הפה שהתיר וא"כ אמאי במודעה ואמנה נאמנים‪ .‬ומבאר רבינו יונה דבאנוסים היינו הרי אומרים‬
‫דמעיקרא לא היתה כאן עדות כלל‪ ,‬וע"כ לדבריהם אין כאן חוזר ומגיד‪ ,‬ואף דאמרינן דבשטר הוי כמו שנחקרה‬
‫עדותן בב"ד אך זהו רק כשמקיימים השטר אז חל הדין דכמו שנחקרה‪ ,‬וע"כ כיון שבשעה שמקיימים אומרים שאין‬
‫כאן עדות א"כ נמצא דמעולם לא נחקרה עדות זו ובמילא אין כאן חוזר ומגיד‪ .‬אך במודעה ואמנה דאף לדבריהם‬
‫עתה הרי יש כאן הגדת עדות שנעשה השטר מדעת המתחייב ורק שאומרים שהיה מודעה‪ ,‬ע"כ בזה אין נאמנים‬
‫דגזיה"כ הוא דאין חוזר ומגיד ואפי' היכא דאית ליה מיגו‪.‬‬

‫ב‬
‫אך הר"ן בסוגיין מפרש באופ"א‪ ,‬דהא דאין נאמנים במודעה ואמנה היינו משום דאין אדם משים עצמו רשע‪,‬‬
‫דבמודעה מיירי שהיה אנוס באונס ממון וא"כ אסור לעדים לחתום ע"ז‪ .‬ובמילא כשאומרים שחתמו על שטר זה‬
‫משוי נפשייהו רשעים ואין נאמנים‪.‬‬
‫ולדברי הר"ן לכאורה צ"ב איך מפרש דברי הגמ' דהטעם דאין נאמנין הוא משום דלא אתי ע"פ ומרעא לשטרא‪,‬‬
‫דלכאורה אין לזה שייכות כלל לענין אאמע"ר‪ .‬וביותר קשה דבחי' הר"ן בב"ב שם מפרש על דברי הגמ' לא אתי ע"פ‬
‫ומרע לשטרא דהיינו מצד כיון שהגיד שוב אין חוזר ומגיד‪ .‬ולכאורה סותר לדבריו הכא שפירש הטעם משום‬
‫אאעמ"ר‪.‬‬
‫ועד"ז קשה בדברי הרמב"ן‪ ,‬דבסוגיין כתב דטעמיה דמר בר רב אשי דנחלק על ר"נ וס"ל דבמודעה נאמנים היינו‬
‫משום שאין משים עצמו רשע בזה וא"כ נראה מדבריו דבזה פליגי ומפרש דטעמו דר"נ הוא מחמת שמשים עצמו‬
‫רשע‪ ,‬אך בסוגיא דב"ב מפרש להדיא מצד כיון שהגיד שוב אינו חו"מ‪ .‬וביותר קשה בדברי הריטב"א דבשמעתא דב"ב‬
‫גופא נראה שסותר דבריו מיניה וביה‪ ,‬דמעיקרא כתב גבי אמנה ומודעה היו דברינו אין נאמנין דלא אתי ע"פ ומרע‬
‫לשטרא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ובהמשך הדברים כתב דהיינו משום שאין אדם משים עצמו רשע‪ .‬ולכאורה‬
‫קשה לכל הנך ראשונים דהרכיבו ב' טעמים נפרדים‪ ,‬דהא במתני' מבואר דכשעושה עצמו רשע אין נאמן אף באין‬
‫כת"י יוצא ממק"א דליכא החסרון דאינו חוזר ומגיד ומ"מ אין נאמנין לעשות עצמן רשעים‪.‬‬

‫ג‬
‫והנראה בזה‪ ,‬דהנה בעיקר הענין דבאומרים מודעה היו דברינו עושים עצמם רשעים בפשוטו הייינו משום‬
‫שכשחתמו בשטר הרי חתמו בסתמא ולא נכתב בשטר שמוכר מחמת שאונסים אותו (דאילו כתוב כן בשטר הא‬
‫בודאי אינו נקרא רשע כשחותם ע"ז כיון שמפורש להדיא)‪ ,‬אלא דבשטר נכתב בסתמא ולא נזכר שהמכירה היא‬
‫מחמת אונס‪ ,‬וע"כ כשיבוא השטר לפני בי"ד הרי יפסקו עפ"י השטר שחלה המכירה‪.‬‬
‫אך הנה אילו היינו אומרים שהעדים יכולים לפרש הנאמר בשטר דאף שהיתה מכירה אך היה ע"ז מודעה מקודם‪,‬‬
‫הנה לכאורה אם היה הדין כן דיכול לחזור ולפרש כן א"כ אינו בכלל רשע במה שחתם על השטר דהא בי"ד לא יפסקו‬
‫עפי"ז‪ .‬והא דעושה עצמו רשע בהחתימה היינו משום דבאמת אין יכולים לחזור בהם ולפרש כן משום כיון שהגיד שוב‬
‫אינו חו"מ‪ ,‬וכמ"ש הרמב"ם דאין יכול לחזור בו מהעדות ואף לא להוסיף על העדות‪ .‬וע"כ כיון שלא יהיו נאמנים‬
‫אח"כ לומר שהיתה מודעה במילא נמצא דהוו רשעים מעיקרא כשחתמו על שטר זה‪ ,‬אך אם היו יכולים לבאר אח"כ‬
‫דהחתימה היתה מחמת אונס א"כ לא היו רשעים‪.‬‬
‫וא"כ י"ל דבאמת ס"ל להר"ן וסייעתו דטעמו דר"נ הוא מחמת דאין משים עצמו רשע‪ ,,‬אך הא גופא דנעשה רשע‬
‫בזה הוא מחמת דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא‪ ,‬והיינו מדין כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד‪ ,‬וע"כ נמצא דמה שחתמו‬
‫הוא רשעות ואאמע"ר‪.‬‬
‫אך לפי"ז יש להקשות אמאי לא סגי בהאי טעמא דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכדברי הרשב"ם ואמאי צריך‬
‫להוסיף שעושה עצמו רשע‪ .‬וי"ל דהנך ראשונים ס"ל כדעת הגרעק"א (שנתבאר בשיעור הקודם) דהיכא דאית ליה‬
‫מיגו נאמן אף דאין חו"מ‪ ,‬וכדחזינן במתניתין דבאין כת"י יוצא ממק"א נאמנין ואף דאין חו"מ מ"מ כיון דאית להו‬
‫מיגו נאמנים‪ ,‬וע"כ הכא נמי כיון דאית להו הפה שאסר היו יכולים לחזור ולהגיד‪ ,‬וע"כ פירשו דמחמת אאמע"ר אין‬
‫נאמנין וע"כ לא מהני אפי' מיגו‪.‬‬
‫אך לפי"ז יש להקשות לאידך גיסא‪ ,‬דכיון דהיכא דאית להו הפ"ש נאמנים וא"כ תו אינם רשעים במה שחתמו על‬
‫שטר זה דהא יוכלו אח"כ לחזור ולפרש שהיתה מודעה‪ ,‬אך זה לא קשה מידי‪ ,‬דמאן יימר להו בשעה שחותמים שיהא‬
‫להם אח"כ הפה שאסר‪ ,‬והא דילמא יהיו עדים אחרים שיקיימו השטר וא"כ לא יוכלו לפרש שהיתה מודעה‪ ,‬ונמצא‬
‫דבשעה שחתמו ולא ידעו אם יוכלו לפרש אח"כ הוו רשעים וע"כ אין נאמנים דאין אדם משים עצמו רשע‪ .‬וא"ש‬
‫דבעינן לב' הטעמים‪.‬‬
‫וע"פ האמור נמצא לכאורה דדברי הגרעק"א הנ"ל תליא בפלוגתא דרבוותא‪ ,‬דהרבינו יונה והרשב"ם סברי דהיכא‬
‫דאין חו"מ לא מהני אף מדין מיגו ודלא כהגרקע"א‪ ,‬אך בדעת הראשונים הנ"ל יל"פ דס"ל כהגרע"א דאף דאין חו"מ‬
‫מ"מ נאמן מדין מיגו‪ .‬איברא דיש לחלק בין דברי הראשונים לדברי הגרעק"א‪ ,‬דהגרעק"א סובר כן אף בכל מיגו‬
‫דמהני אף כשאין חו"מ‪ ,‬אך מדברי הראשונים אין מוכח אלא דהפה שאסר מהני‪ ,‬וא"כ י"ל דבאמת מיגו לא מהני‪,‬‬
‫דדינא דאין חוזר ומגיד שולל ההגדה הב' שלא יהא נאמן בה כלל אף במיגו (וכמשנ"ת לעיל כמה ראיות לזה) ומ"מ‬
‫היכא דאית ליה הפה שאסר מהני וכמו שמפרש רבינו יונה דלא חל דין נחקרה כלל עד הקיום וע"כ בכה"ג אי"ז כלל‬
‫בגדר אינו חו"מ ומהני בתוכ"ד‪ .‬אך מיגו בעלמא אפשר דבאמת לא מהני‪.‬‬

‫ד‬
‫והנה לפי ב' הביאורים הנ"ל כ"ז אינו שייך אלא רק לגבי עדות‪ ,‬אך לא לגבי טענת הלווה עצמו‪ ,‬דמצד דין אין‬
‫חו"מ אי"ז שייך אלא גבי עדות‪ ,‬וכן להטעם דאאמע"ר אי"ז שייך אלא להעדים שחתמו על השטר אך היכא שטוען כן‬
‫המוכר בעצמו שאנסו אותו בודאי אין הוא רשע דאדרבה היה זה לאונסו ומאי הווה ליה למעבד‪ .‬וא"כ לפי"ז לכאורה‬
‫היה צ"ל נאמן‪ .‬אך הנה בתוס' לעיל יט‪ ,‬א ד"ה אימא הלכה כר"מ הקשו וא"ת ודילמא רב הונא מיירי במודעה ואמנה‬
‫דאפי' ר"נ מודה לקמן וי"ל דרב הונא בסתמא קאמר ולא מפליג‪ .‬וע"פ הנ"ל לכא' אין הבנה לדבריהם דהא רב הונא‬
‫מיירי לגבי הלווה ולא לגבי העדים דע"ז קאמר דמודה בשטר שכתבו אי"צ לקיימו‪ ,‬ומה זה שייך למודעה ואמנה‬
‫דמיירי לגבי העדים‪ ,‬וע"כ מבואר מדבריהם דאף אם הלווה אומר מודעה ואמנה אינו נאמן‪.‬‬
‫וכן בתוס' הכא בד"ה אמר ר"נ אחר דלר"נ אינו נאמן במודעה ואמנה כיון שמודים שהשטר הכתב כדין וכו' כתבו‬
‫והא דאית ליה לר"נ דנאמן לומר פרוע במיגו דמזוייף התם נמילא מרע לשטרא כלל כו' והיינו דהוקשה להם כיון‬
‫דלר"נ א"נ במודעה ואמנה אמאי ס"ל דנאמן בפרוע מיגו דמזוייף ולכא' מה שייכות זל"ז והא לעיל מיירי בלווה‬
‫והלווה בודאי נאמן‪ ,‬אלא מוכח מהתוס' דפירשו באופ"א ענין לא אתי ע"פ ומרע לשטרא באופן דשייך אף לגבי הלווה‬
‫וצ"ב‪.‬‬

‫ה‬
‫והנה לעיל גבי מח' ר"ה ור"נ במודה בשטר שכתבו עיי' בתוד"ה טעמא שהביאו פרש"י והקשו עליו וכתבו ונראה‬
‫לר"ת ולר"י דכמו שאמר ר"ה דלא אמרינן מיגו לפסול השטר בלווה הכ"נ אומר ר"מ בעדים דאע"ג דאלימי לא פסלי‬
‫שטרא במיגו‪.‬‬
‫והנה מהאי לישנא דלא אמרינן מיגו לפסול השטר מבואר דאף דבאמת אית ליה מיגו מ"מ אלים כוח השטר דאין‬
‫המיגו יכול לפוסלו‪ .‬אך הנה התוס' אח"כ בד"ה ומודה הקשו ומאי טעמא לא מהימן במיגו כו' וי"ל דשמא ירא לומר‬
‫מזוייף שמא יכחישוהו‪ .‬והנה בעיקר הקושיא מ"ט לא מהימן במיגו אף שכבר כתבו לעיל דלא אלימי לפסול שטרא‬
‫במיגו מ"מ עתה שבו לבאר ענין זה אמאי באמת לא מהני מיגו כנגד השטר (ואמנם כתבו הקושיא "ומאי טעמא"‬
‫בוא"ו החיבור דהוא בהמשך לדיבור הקודם דלא מהני מיגו לפסול השטר וע"ז הקשו עתה מאי טעמא)‪ ,‬ולזה תירצו‬
‫דירא לומר מזוייף שמא יכחישוהו‪ .‬ואף דהקושיא היא גם לגבי עדים אמאי אין נאמנין במיגו דמזוייף‪ ,‬ולגבי עדים‬
‫לכא' אין שייך שמא יכחישום דמ"מ יהא תרי ותרי‪ ,‬אך באמת מבואר ברבינו יונה בב"ב דאף העדים אין רוצים‬
‫שיכחישו אותן אחרים ועדיף להם לטעון טענה שא"א להכחישם‪.‬‬
‫אך לכאורה תי' זה אינו מתאים לדברי התוס' לעיל דהתם משמע דיש מיגו ורק דלא מהני לפסול השטר אך‬
‫להמבואר הכא הרי ליכא מיגו כלל כיון שאין רוצה לטעון הטענה השניה ולא מחמת שאין בכוח המיגו לפסול השטר‪.‬‬
‫ובהמשך דברי התוס' כ' ופירש הקונ' במק"א דטעמא משום דד"ת אי"צ קיום כו' ורבנן הוא דאצרכוהו קיום כי‬
‫טעין מזוייף הוא אבל בשאר טענות לא הצריכיהו קיום‪ .‬ודבריהם צ"ב דהא סו"ס אית ליה מיגו שהיה יכול לטעון‬
‫מזוייף‪ .‬וידוע מש"כ האחרונים דהכא באו ליישב קושיא אחרת אמאי לא נימא הפה שאסר הוא הפה שהתיר‪.‬‬
‫דמתחילה הקשו מצד מיגו אך עתה הקשו מצד דין הפה שאסר הוא הפה שהתיר דהוא דין בפ"ע‪ ,‬וע"כ פירשו דאין‬
‫כאן הפה שאסר דכל היכא דלא טעין מזוייף אנו מחזיקים השטר לכשר ולא מצד הודאתו‪ .‬וא"כ נמצא דתי' זה אין‬
‫בא ליישב הקושיא דיהא נאמן במיגו‪ .‬אך עיי' בתורא"ש כאן שהביא ב' התירוצים בהמשך א' ומשמע דגם זה בא‬
‫לתרץ אמאי אינו נאמן במיגו‪.‬‬
‫ובעיקר צ"ע לפי"ז דאי נימא כן בדברי התוס' א"כ נמצא דעל הקושיא דיהא נאמן במיגו ליכא אלא תי' הא' דירא‬
‫לומר מזוייף כו' וכאמור זה אינו מתאים להתוס' לעיל דהתם פירשו דאין בכוח המיגו לפסול שטר ולפי"ז אין כאן‬
‫כלל מיגו‪.‬‬

‫ו‬
‫וע"כ נראה לומר דבאמת כוונתם ליישב באופ"א הקושיא ממיגו‪ ,‬וכך נראה גם מפשטות הלשון שכתבו "ופי' הקונ'‬
‫במק"א דטעמא כו'" ומשמע דקא על ה"מאי טעמא" שהקשו מעיקרא מ"ט אין נאמן במיגו‪ .‬ולכן נראה דבאמת‬
‫בדבריהם הכא נחתי לבאר מש"כ לעיל דאין בכוח מיגו לפסול השטר‪ ,‬ודוק דהתוס' לעיל הביאו פי' הנ"ל בשם ר"י‬
‫ור"ת ואמנם הכא אחר שהביאו פי' הקונט' כתבו וכן נראה לר"י (ועי' בשטמ"ק שהביא כן גם בשם ר"ת) וא"כ נראה‬
‫דזהו פירוש דברי ר"י ור"ת לעיל‪.‬‬
‫וביאור הדברים הוא‪ ,‬דבאמת יש לדקדק בדברי המ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דלכאורה כוונתו לומר‬
‫דנאמן הלווה במיגו וע"כ צריך המלוה לקיים השטר בכדי שלא יהא לו מיגו‪ ,‬אך לכאורה לפי"ז הוו"ל למימר‬
‫בפשטות דהלווה נאמן לומר פרוע‪ ,‬אך בגמ' לא נאמר כן אלא דאמרינן להו זילו קיימו שטרייכו וחותו לדינא‪ ,‬ואמאי‬
‫לא קאמר בפשטות דהלווה נאמן‪ .‬אך נראה דביאור הדברים הוא‪ ,‬דהנה מה"ת נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד והיינו‬
‫דא"א לערער על שטר‪ ,‬אך רבנן הצריכו קיום‪ ,‬והיינו דאם יטען מזוייף אין הפי' דנאמן בטענתו‪ ,‬אלא דהרי הוא‬
‫מערער הדין "כמו שנחקרה" דשטר‪ ,‬וע"כ צריך לחדש הכמו שנחקרה ע"י קיום השטר בא' מהדרכים שקבעו חכמים‪.‬‬
‫אך אין הפי' דנאמן בטענתו‪ ,‬ובודאי לא יקרעו השטר ע"פ טענתו‪ ,‬ורק דיכול ע"י טענתו לערער הדין כמו שנחקרה‬
‫וע"כ צריך עתה לעשות החקירה כדין קבלת עדות בעלמא‪.‬‬
‫ובזה פליגי בענין מודה בשטר שכתבו אי צריך לקיימו‪ ,‬דר"נ ס"ל דכיון שהצריכו חכמים קיום והיינו שיכול‬
‫לערער בטענות כשרות השטר‪ ,‬א"כ אף כשטוען פרוע הרי הוא מערער כשרות השטר‪ .‬אך למ"ד אין צריך לקיימו ס"ל‬
‫דחכמים ביטלו הדין נחקרה רק לגבי טענת מזויף מחמת המיעוט שמזייפים שטרות‪ ,‬אך היכא דאין טוען מזויף א"כ‬
‫הרי הנחקרה של השטר נשאר בתוקפו‪ .‬ועיי' בשטמ"ק שנקט הלשון "הם אמרו והם אמרו" והיינו דמה"ת א"א כלל‬
‫לערער כשרות השטר‪ ,‬ורבנן תיקנו שאפשר לערער אך זהו רק בטענת מזויף‪ ,‬אך כשאינו טוען מזויף נשאר השטר כמו‬
‫שנחקרה‪ .‬ובמילא אין שייך לומר שיהא נאמן במיגו‪ ,‬דהא אף היכא שטוען להדיא מזויף אין בכוחו לפסול השטר ורק‬
‫להצריכו קיום‪ ,‬וא"כ הכא דלא ביטלו חכמים הכמו שנחקרה הרי נמצא דהשטר מקויים ועומד כמעיקר דין שטרות‪,‬‬
‫וא"כ מה יועיל המיגו‪.‬‬
‫ולפי"ז יש לבאר דברי ר"נ הכא דבמודעה ואמנה א"נ‪ ,‬דר"נ ס"ל לעיל דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו‪ ,‬וזה‬
‫שהקשו התוס' הכא אמאי אין נאמנים באמנה ומודעה‪ ,‬כיון דנאמן במיגו לפסול השטר‪ .‬ולזה תי' התוס' דלדעת ר"נ‬
‫יכול לפסול השטר רק היכא דלפי טענתו אין כאן שטר כלל‪ ,‬והינו כגון אנוסים או פסולי עדות‪ ,‬וע"ד טענת מזויף‬
‫שאומר שאין כאן כלל שטר‪ ,‬דהיכא שטוען שאין כלל שטר א"כ כשם שבמזוייף הצריכו קיום ה"ה כשטוען טענה‬
‫אחרת לפסול השטר מעיקרו דומיא דמזויף הרי גם בכה"ג הצריכו קיום‪ .‬אך באמנה ומודעה דהוא עצמו מודה דיש‬
‫שטר שנעשה מדעת המתחייב אלא שטוען שהיה מודעה בכה"ג מודה גם ר"נ לסברת ר"ה שאינו יכול לפסול השטר‬
‫כיון דבכה"ג נשאר הדין כמו שנחקרה וכמשנ"ת‪ .‬וזהו פי' "לא אתי ע"פ ומרעא ליה לשטרא" והיינו דאין נאמן לערער‬
‫הדין כמו שנחקרה‪ .‬משא"כ כשאומר שאין כלל שטר אי"ז בגדר "מרעי לשטרא" אלא שאומר שאין שטר כלל‪.‬‬
‫וע"כ הקשו התוס' דהא בפרוע דס"ל לר"נ דמהימן במיגו דמזוייף הרי בכה"ג אומר שהשטר אמת ואין מערער‬
‫הכמו שנחקרה וא"כ אמאי נאמן‪ ,‬ולזה תירצו דאדרבה בטענה זו לא מרעא לשטרא כלל דטענת פרוע אינה סותרת‬
‫כלל להשטר דלכך עומד השטר לפירעון‪.‬‬
‫ואכתי יש לבאר לשון התוס' בב"ב שהביאו ג"כ פי' זה "הואיל ואמר שהשטר נכתב ונמסר כהלכתו שוב לא אתי‬
‫ע"פ ומרע לשטרא אפי' במיגו" עיי"ש‪ ,‬אך התוס' שם הוסיפו "ודמי נמי לחוזרין ומגידין" ולכאורה צ"ב אמאי הוסיפו‬
‫ענין זה‪.‬‬
‫וי"ל בזה דהוקשה להתוס' דמ"מ אף דאמרינן דלא מהני מיגו לפסול השטר כיון דכשאין סותר השטר חל הדין‬
‫כמו שנחקרה‪ ,‬אך עכ"פ בתורת עדות יהו נאמנים‪ .‬וע"כ צריך להוסיף ולבאר דמתורת עדות א"נ דאין חוזרין ומגידין‪.‬‬
‫אך לפי"ז קשה לאידך גיסא אמאי צריך להוסיף הביאור הנ"ל דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא‪ ,‬ובשלמא בנוגע לבע"ד‬
‫עצמו צריך לבאר כן דהא לגבי הבע"ד ליכא אין חוזר ומגיד‪ ,‬אך הכא הא מיירי התוס' לגבי עדות ולמה הוצרכו לזה‪.‬‬
‫ויש לומר‪ ,‬דס"ל להתוס' דאם היו נאמנים מתורת מיגו לומר דהשטר הוא מודעה או אמנה‪ ,‬א"כ הרי אין באים‬
‫לסתור העדות אלא רק לפרש עדותם דאמנם נחתם השטר כהלכתו אך שטר זה הוא שטר שנכתב עליו מודעה‪,‬‬
‫ובכה"ג לא מקרי חוזר ומגיד‪ .‬ורק מחמת דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא ע"כ בתורת מיגו אין נאמנים‪ ,‬ובמילא שוב אין‬
‫נאמנים אפי' בתורת עדים דאין חוזר ומגיד‪.‬‬